שערים לא מבוא פותח
וזאת נודע דהחיה והיחידה תמיד המה קטירי וקיימי וכחדא שריין ,דכבר נודע דחמש
בחינות נרנח"י המה כנגד ד' אותיות שם הוי"ה וקוצו ש� יו"ד ,דהנפש כנגד
אות ה' אחרונה ,הרוח כנגד אות ו' ,הנשמה כנגד אות ה' ראשונה ,החיה כנגד אות י',
והיחידה כנגד קוצו ש� יו"ד ,ו�אשר הקוצו ש� יו"ד כ�ו�ה באות היו"ד� ,כן בחינת
החיה והיחידה הגם ששתי בחינות המה ושני גי�ויים הם ,מכ� מקום שניהם ענין חד
הם ,דקרובים המה �היות שוים ,וכן הוא בענין הגי�וי דמרן הבעש"ט ורבה"ק מברס�ב
ש�האמור המה בחינת החיה והיחידה דפרטות תורת הנסתר ,הנה שניהם קרובים
�היות שוין ,וכחטיבה אחת הם נחשבים �עומת ת�ת בחינות נר"ן שהם הגי�וי
שהמשיכו משה רעיא מהימנא והתנא הא�הי רשב"י ורבינו האר"י שהמה כחטיבה
אחרת �עומתם" עכ"� .ועיי"ש בעמ' תרכ"ב-תרמ"א ביאור עומק ענין ב' גי�ויים א�ו
ש� מרן הבעש"ט זי"ע ורביה"ק מוהר"ן זי"ע ,ומה הוסיף רבינו הק' ע� הגי�וי ש� אור
שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע.
וע"ע שם עמ' תרכא שכתב �גבי הנ"� שסדר השת�ש�ות תורת הנסתר הוא ע� ידי
החמישה יחידי הדורות הנ"� ,ש�כאורה הוא תימה ,שה�א כמה צדיקים מצינו
שהעידו ע� עצמם שזכו �עיבור נשמת האר"י ושהמה המשיכו תורת הנסתר ,וכדוגמת
דאסהיד אנפשיה הרמח"� ז"� )באגרותיו באגרות הרמח"� אגרת ט"ו ואגרת י"ז( וכיוצא בזה נודע
דת�מידי הגר"א היה מקוב� אצ�ם דרבינו הגר"א הוא בחינת משיח בן יוסף ושהוא
ז"� המשיך הארת רזי התורה שעתיד �ג�ות משיח צדקנו )עיין תו�דות יצחק ח"ג עמ' תצ"ז
ו�ה�ן ,ועוד שם טובא ,וכיוצא בזה יעויין בספר קו� התור( ,ומצינו �בע� הסו�ם דאסהיד אנפשיה
כיוצא בזה )עיין פרי חכם ח"ב ריש עמ' קכ"א ,ושם �ה�ן עמ' קכ"ב וכן הוא שם �עי� מינה עמ' צ"ה-צ"ו ,וע"ע
בספר יד בנימין עמ' ר"ה( .ועיי"ש בס' ים החכמה מה שביאר בזה ,ו�בסוף כתב "כן הוא ע�
דרך זה בענין המשכת הגי�וי דבחינת רזא דרזין ,שעיקרו נתג�ה ע� ידי מרן הבעש"ט
הקדוש דאיהו משה דכ�י� מתרין משיחין ,א�א שבפרטותו הוא כ�ו� מכמה בחינות,
וכ� א�ו הצדיקים שבדורו ובדורות ש�אחריו שגם המה המשיכו הגי�וי הנזכר ,המה
הבחינות הפרטיים דזה הגי�וי עצמו ,וכאשר נתבאר בדקדוק בס"ד מקום כ� אחד
מהצדיקים הנ"� בשיעור קומת הפרצוף ע� פי הגי�וי והתורה שהמשיך כ� צדיק וצדיק
�ע�מא הדין .ואמנם מרן הרש"ש הוא המשך וגמר הגי�וי דתורת הקב�ה דרבינו
האריז"� עצמו ,כנודע ,עכ"ד עיי"ש )וע"ע בענין זה �קמן שער א פ"ו סי"ב(.
ועוד כתב )שם עמ' תרמ( "הנה זה הגי�וי שהמשיך כ� אחד מן החמשה יחידי הדורות
הנזכרים ,כ�ו� בפרטותו מפרצוף ש�ם שבו כ�ו�ים כ� הגי�ויים שהמשיכו צדיקי
הדור ההוא והדורות הסמוכים א�יו הקשורים ואחוזים בהגי�וי ההוא ,דכגון הגי�וי
שהמשיך מרן הבע� שם טוב הקדוש �ע�מא הדין ,הנה בהכרח שיהיה כ�ו� מקומה
שערים פרק ג פותח לב
ש�מה אשר בה כ�ו�ים כ� צדיקי הדור ההוא והדורות הסמוכים א�יו ,וכנודע שהיה
דורו דור דעה וזרחו בו כמה צדיקים מופ�גים ומפורסמים שהעניקו חמה בגובהן וזכו
�המשיך גי�וי מחודש כ� אחד �פי דרכו ,ה�א המה המגיד הק' ות�מידיו הק' נ"ע,
ורבינו הקדוש מברס�ב ות�מידו הק' מוהרנ"ת ,והגה"ק בע� התניא ובנו הגה"ק
אדמו"ר האמצעי ,ות�מידו הגה"ק מהר"א מסטראשע�י ,וכ� קדושים עמהם ,גם היו
באותו הדור החרש והמסגר ה�א המה רבותינו מרן הרש"ש ז"� ות�מידו רבינו התורת
חכם ז"� ,וכן הרמח"� ות�מידו הרמ"ד וא�י ז"� ,וכן רבינו הגר"א ז"� ות�מידו הגה"ק
הגרמ"מ משק�אוו והגה"ק מהר"ח מווא�זין ,ואחריהם הגה"ק מהרי"א חבר ,ואחריו
הגה"ק בע� התו�דות יצחק ז"� .ועד אחרון בדור ש�פנינו זרחה שמשם דהגה"ק בע�
ה�שם שבו ואח�מה והגה"ק בע� הסו�ם ,וכיוצא בא�ו כ� הקדושים וצדיקי הדורות
דור דור ודורשיו.
ובהכרח שכ� הגי�ויים שהמשיכו כ� אותם הצדיקים יהיו כו�ם עו�ים באי�ן אחד
כ� חד במקום הראוי �ו כפי אחיזת נשמתו וכפי הגי�וי שהמשיך �ע�מא
הדין ,ומן הראוי �הראות האיך כ� א�ו הצדיקים נכ��ים באחדות אחת ועו�ים באי�ן
אחד בסוד פרצוף" וכו' עיי"ש מה שביאר בזה ,ו�בסוף כתב "ומעתה יש �הבחין כ�
צדיק וצדיק ע� פי הגי�וי שהמשיך �ע�מא הדין היכן אחיזת שורש נשמתו בפרטות
האי�ן ,והיודע �ייחדם כו�ם כפי האופן הראוי ,ודאי יראה נפ�אות בראותו האיך כו�ם
�דבר אחד מתכוונים וכו�ם נכ��ים בפרצוף אחד ,ובאופן זה יזכה �הבין ו�ג�ות כמה
סתרי תורה אשר ב�תי זה האי�ן אין פותר �הם.
תם ו�א נש�ם ,כי כאן הציע כ"ק מרן ש�יט"א כ� פרטי האי�ן דכ� צדיקי הדורות
שעמדו �הם �ישרא� מדורו דמרן הבע� שם טוב הק' מאי�ך עד הדור ש�פנינו,
כפי הנראה �דעתו -דעת ע�יון ע� פי דרכי הגי�ויים ורזי התורה שהמשיכו בקדושתם
�ע�מא הדין ,אפס ,כי �עת עתה �א ניתן כ� זה �הכתב מכמה טעמים ,וכשם שקב�נו
שכר ע� הכתיבה כך וכו' עכ"� ,עיי"ש.
ועוד כתב )שם עמ' תרג-תרו( שאף שסדר התג�ות התורה הוא בכ� פעם ביתר שאת,
דבראשונה נתג�ה הנפש ,והדר הרוח וכו' ,באופן שכ� המאוחר מחבירו המשיך
גי�וי יותר נע�ה ע� ש�פניו )וכנ"�( .ברם ,אין כוונתנו בזה דכ� המאוחר בזמן הוא מעו�ה
ע� ש�פניו ,וכאי�ו שהדורות האחרונים מע�י טובא מן הדורות הראשונים ,שהרי ודאי
ד�עו�ם �א יע�ה ע� הדעת כדבר הזה ,שה�א כבר אמרו חז"� אם הראשונים
כמ�אכים וכו' )עיין גמרא שבת קיב :וברש"י ר"ה כה :ד"ה א� תאמר(.
שערים לג מבוא פותח
ועיי"ש אמיתות הביאור בזה ע� פי הסוד .ו�בסוף כתב "דכ�� הדבר הוא ,דסדר
המשכת והתג�ות התורה הוא מתתא �עי�א ,א�א שזאת התורה הנמשכת
מחדש בכ� פעם ,עיקרה אינו נמשך א�א �מע�ה ,ונמצא דקמאי המה משיגים עצמות
הגי�וי דהתורה החדשה ,והמה חוזרים ומתע�ים בעי�וי �מע�ה מעי�וי עד אין קץ ,כי
זה הגי�וי המחודש והנע�ה הנמשך בכ� פעם מחדש� ,עו�ם הוא נמשך תוך הכ�ים
דחב"ד שהם עד"מ בחינת משה רעיא מהימנא ,כי הוא �בדו בחינת מקב� התורה מפי
הע�יון ,ורק הארת התורה היא �בדה מתפשטת �מטה �נשמות הדור האחרון ,ונמצא
דהגם שח�קי התורה הנמשכים בדורות האחרונים מעו�ים מאותם הח�קים שנמשכו
בדורות הראשונים ,אין הטעם מפני היות בתראי עדיפי ומע�י מקמאי ,דאדרבה ,קמאי
עדיפי ומע�י טובא ע� בתראי ,וכאשר מקרא מ�א דיבר הכתוב ו�א קם נביא עוד
מישרא� כמשה אשר דבר ה' עמו פנים בפנים )וע"ע בחיי מוהר"ן סי' רמז שאמר מוהר"ן "חידוש
כמוני עדין �א היה בעו�ם" ,ואמר ע� זה המעתיק שם בסוגריים "א� תתפ�א ,כי ה�א היו האבות ומשה רבינו ע"ה
וכו' וכו' ,כי מי יוכ� �הבין כוונתו בזה .ובפשיטות יש �ומר דרצונו �ומר שחידוש נורא ונשגב כזה ובאופן כזה ובהתג�ות
כזה בהע�מה כזאת וכן כ� כיוצא בזה ,בודאי עדין �א היה בעו�ם" עכ"�(.
וזהו ע� דרך המבואר בדברי רבינו התורת חכם )דף ע"ו ע"א( דהדורות שבשני א�פים
הראשונים נתע�ו ביתר שאת בשני א�פים השניים ,וחוזרים ומתע�ים עוד ביתר
שאת בשני א�פים א�ו האחרונים .ונמצא שהע�יונים צריכים �תחתונים והתחתונים
צריכים �ע�יונים ,דהע�יונים צריכים �תחתונים יען שע� ידי מעשיהם דייקא מתבררים
הבירורים היותר שפ�ים אשר מהם נמשך בכ� עת גי�וי יותר נע�ה ממה שקדם �ו,
והתחתונים גם המה צריכים �ע�יונים ,דאחר שנמשך השפע �ע�יונים ,הנה ע� ידם
ובאמצעותם דייקא נמשך הארת השפע א� התחתונים.
והבן היטב ד�עו�ם ישארו הע�יונים �מע�ה והתחתונים �מטה ,וכמאמרם ז"� מתי
יגיעו מעשי �מעשה אבותי ,אפי�ו נגיעה כ� דהו ,וזכור היטב כ�� זה וא� תטעה
בחמורות �הפוך קערה ע� פיה רח"�.
וכיוצא בזה מבואר יפה בדברי הגה"ק ה�שם שבו ואח�מה )בס' הביאורים שער א ,ענף ה,
אות ז( שהאריך טובא ע� דבר ההיתר �תור ו�דרוש בחכמה הע�יונה בזמן הזה
טפי מן הדורות הראשונים ,ובתו"ד כתב "כי הנה נודע הוא שהתורה הקדושה הנה
היא מתפשטת ומתג�ה בכ� עת ומתגד�ת תמיד בכ� ח�קי הפרד"ס שבה ,אמנם עם
כ� זה הנה יש חי�וק גדו� בין ח�ק הנג�ה שבה �ח�ק הנסתר שבה ,והיינו כי הגם
שבשניהם הנה היא מתגד�ת תמיד וכו' ,הנה בח�ק הנג�ה הנה נעשה עיקר התוספת
שבה וכו' הוא בהכמות שבה ,כי נתמעטו ה�בבות בכ� דור היותר אחרון ,ונצרכים
שערים פרק ג פותח לד
תמיד �פירושים וביאורים והרחבת דברים �הבין ו�באר דברי חכמי הדור הקודם ,אב�
התוספת באיכות ,הנה נתמעט התוספת בכ� זמן היותר אחרון וכו' ,אמנם בח�ק
הנסתר שבתורה הקדושה �א כן הוא ,כי עיקר כ� התפשטותה וגי�ויה וכ� תוספת
שמתוסף בה וכו' רק בבחינת האיכות וכו' ,והיינו כי הנה הוא מגי�ויי דאור אין סוף
ית"ש מה שמוסיף תמיד �התג�ה באצי�ות בכ� יום נוסף ע� היום שעבר ,ומזה נמשך
התג�ות חכמת הנסתר �מטה בכ� עת וזמן אחרון יותר הרבה מבזמן הקודם וכו'.
והגם שהאמת הוא שהדורות מתמעטים והו�כים ,ובפרט אנחנו בדור הזה שהוא
כקוף בפני אדם גם כנגד הדור הקודם ש�פנינו ,ומה גם בימינו א�ה שהוא
חורבן העו�ם ממש בכ� מי�י דמיטב ,ה' יתברך ירחם ,אמנם הנה הוא ממש ע� דרך
שהיה בגאו�ת מצרים ,וכמו שכתוב ובמורא גדו� זו גי�וי שכינה וכו' ,וכן ע� הים
וכו' הגם שהיו ערומים מן המצוות וכו' ,וכן הוא ע� דרך זה בדורות האחרונים ה��ו
אשר מדורו ש� האריז"� וה�אה שהיה במאה הרביעי שהוא ש�יטת דספירת החסד,
ומאז התחי� �התנוצץ בפנימיות העו�מות אור התיקון דימות המשיח וכו' ,והוא
מתקרב והו�ך בכ� יום ,אמנם הוא רק בפנימיות העו�מות ,כי אור התיקון הנה הוא
נמשך מ�מע�ה �מטה ומפנימי �חיצוני וכו' ,ו�כן הגם שהחיצוניות הוא עתה גרוע
מאוד ,ובכ� יום מרובה ק��תו מש� חבירו ,אב� הפנימיות הוא הו�ך ומתתקן תמיד,
ונמשך התיקון מפנימי �חיצוני ,עיין דברינו בארוכה בזה בספר הדע"ה ח"ב דרוש ד'
ענף ט"ז ובכמה מקומות שם.
והנה מתפשט בכ� יום ויום נוסף ע� חבירו האור דאין סוף באצי�ות ,ומתג�ה שם
בגי�ויים חדשים ,אמנם הוא עתה רק בפנימיות האצי�ות כנזכר ,וכן מתג�ה
�מטה בערך זה גם כן בפנימיות התורה חידושי תורה תמיד בסתרי צפוניה ,וע� ידי זה
נמצא כי מה שהיה אסור �חקור ו�דרוש בהיום שעבר הוא מותר ביום הבא ,וזה מרגיש
כ� מעמיק ומעיין אמיתי ,שכמה דברים אשר באיזה זמן שעבר היה מכריח אותו יראת
הרוממות הענין �עמוד מ�התבונן שם ,וע� דרך שנאמר במשה רבינו ע"ה 'ויסתר משה
פניו כי ירא מהביט' וכו' ,הנה באיזה זמן הבא משיג אותו הענין בק� ,כי נפתח שערי
ההשגה בזה �מטה בסיבת גי�וי אורו הגדו� �מע�ה וכנזכר" ,עכ"�.
ועיין בדברי ת�מידו ש� רבינו הקדוש מוהר"ן מברס�ב ,גאון עוזנו הגה"ק מוהרנ"ת
ז"� שכתב בסה"ק �יקוטי ה�כות )ה�' תפי�ין ה"ה ס�"ח( "והבן הדברים ,כי ע� פי
הדברים המבוארים בדברינו תוכ� �עשות �ך דרך �הבין מעט מזעיר בדרכי הקב�ה
ש� הזוהר הקדוש והאר"י ז"� �הוציא מהם דרכים ועצות �מעשה ,שכ� תורה ותורה
וכ� מעשה וכ� מעשה היא פותחת שערים רבים ש� השגת א�הות ,שע� ידי זה יכו�ין
�הבין גם כ� דרכי הקב�ה".
שערים לה מבוא פותח
ועוד כתב )ה�' ערובי תחומין ה"ה ס"ג( "והנה אף ע� פי שאין �נו עסק בנסתרות� ,הבין
סוד כוונות האר"י ז"� �תכ�יתו ,ואף ע� פי כן כ� אשר תמצא ידינו �הבין מהם
רמזים ועצות �עבודת השם יתברך ,מה טוב ומה נעים ,ומי שיש �ו �ב �הבין באמת
יוכ� �זכות �פרש כ� כתבי האר"י ז"� באר היטב ע� פי דברי תורתו הקדושה".
ועוד כתב )ה�' נח�ות ה"ד ס"ה( "ועיין בכתבי האר"י ז"� ששם מבואר בענין דרכי סודותיו
הקדושים וכו' ,וכ� הדברים הא�ה מבוארים עתה ע� פי דרכנו בדרך הפשוט
�עובדא ו�מעשה .ובאמת הכ� אחד ,כי גם פנימיות כוונת האר"י ז"� הוא �הביא �ידי
מעשה ,ובענין זה יש הרבה �דבר עד שיהיה נתפס מזה איזה התנוצצות ב�ב כ� חד
כפום מה דמשער ב�בה".
ועוד כתב )מנחה ה"ז סכ"ב( "צריכין �הבין מרחוק ,מי שיש �ו �ב �הבין מדעתו בכתבי
האר"י ז"� ובזוהר הקדוש ובספרי מפרשיהם ובספרים שיצאו בדורות א�ו ,שכ�
סודות הקב�ה הכ� נאמרו ע� בחינת צ�ם א�הים שנברא בו האדם ,וכ� הצמצומים
ש� בחינת ח�� הפנוי הכ� נעשה עם כ� אדם בכ� זמן כפי מדרגתו".
.4ספר שומר אמונים )הקדמון� ,רבי יוסף אירגאס ז"�( מפורסם הוא כספר המיועד �הקדמה
ומבוא ופתח ושער �מתחי�ים בחכמת הנסתר ,וכמו שכתוב בשער זה הספר שהוא
"יבאר ויפרש ב�שון צחה וברורה מהות תורת הקב�ה יסודיה ועניניה עד שיאירו
נתיבותיה גם �א�ה שאין �הם מושג וידיעה בתורת הנסתר" .ובספר הברית )ח"ב מי"ב
פ"ה( כתב "ובספר שומר אמונים מאריך בטוב טעם ודעת ישרה חיובה ע� כ� ישרא�
בדרך ויכוח וכ� משכי� ימצא נחת רוח גדו� בספרו" .ובהוספות מהרצ"א )ע� ספר סור
מרע ועשה טוב ,סקקכ"ז( כתב "אם תרצה �רוות צמאונך בזה ,עיין בספר שומר אמונים
ותצרף דבריו כאחד עם דברי הרב ,ואז תצ�יח ואז תשכי�" עכ"�.
ובהקדמה ראשונה ש� הספר שומר אמונים הנ"� כתב שראה שהחכמים הו�כים
וד�ים ואין �הם חפץ ��מוד סתרי התורה והסודות המקוב�ים ועי"ז אי
אפשר �הם �השת�ם בידיעת עיקרי התורה ע� מתכונתם .וגם במקצת החכמים ראיתי
שערוריה ,כי מיד בהתח�ת �ימודם הם קופצים ��מוד חכמת האר"י ז�ה"ה ו�אכו�
מטוב פריה טרם היותם ש�מים בידיעת התח�ות החכמה ועיקרי האמונה אשר
המקוב�ים ביארום בספריהם �הודיע איזה דרך ישכון אור ואיזה מקום בינה.
אמנם א�ה האנשים באים מחמת טענה כי האר"י ז�ה"ה אמר �ת�מידו הר' חיים
ויטא� ז"� כי כ� הספרים ש� קב�ה ש�אחר הרמב"ן ז�ה"ה אינם ביושר
החכמה הזאת ושהם בנויים בשכ� האנושי �א מקוב�ים מפי הראשונים ו�א מפי
הע�יונים עכ"� ,והם �א ידעו ו�א יבינו כי דברי האר"י ה��ו הם אמורים ע� הקדמות
שערים פרק ג פותח לו
פרטיות מהחכמה ומימי ברכה הע�יונה אב� �א בשרשי החכמה ועיקרי האמונה ,כי
בא�ה �א תמצא שינוי ומח�וקת בין הראשונים והאחרונים ,רק שיש מהם אשר רמזום
בסודות �החכימנו ויש מהם אשר האריכו בדיבורם והרחיבו ביאורם �מען �א תשכח
מפי זרענו.
ומכאן מודעא כי תורת האר"י תמימה� ,מי שכבר �מד וידע התח�ת החכמה ,וכמו
שהיו ת�מידיו בעת שה�כו ��מוד �פניו חכמים מחוכמים בחיבורי הקדומים,
ומפני כך �א הוצרך האר"י רבם �דבר בם ו�באר את נתיבם ,כי אם �נטוע נטעי
נעמנים ,ו�עשות כיוונים ודרושים יקרים מפנינים .ועם כ� זה באו מכתבי קודשו
הרבה ענינים בם יבין המבין כי �א נטה האר"י ז�ה"ה מדרכי המקוב�ים הראשונים
בשרשי האמונה �פני ו�פנים ,ואשר �א שם �בו �ע�ות דרך מסי�ותיהם הוא מפני
ש�א �מד מקודם עיקרי החכמה וענפיהם ,ובזה טח מראות עיניהם ,אבדה האמונה
ונכרתה מפיהם.
ע� כן העירוני מחשבותי והקיצוני מזימותי �חבר מאמר קצר רב האיכות כדי �העיר
�ב כ� אחד מאנשי הכתות הנ"� ההו�כים בדרך �א ס�ו�ה בהאמנת פינות הדת
נתונה �עם סגו�ה ,ובו אכ�ו� ההקדמות ומפתחות שראוי �כ� הבא �יכנס א� חכמת
האר"י ז�ה"ה �דעת אותם תחי�ה ,וקראתי שמו "שומר אמונים" יען בו עיקרי האמונה
שמורים וצפונים ,וכ� מה שכתבתי עיקרו הוא מ�וקט ומקובץ מספרי המקוב�ים,
וכתבתי ב�שון ברור ומובן כדי שיהיו הדברים ערבים �חיך הקורא בהם ויכנסו
באזניהם ,ויהיו תמיד �זכרון �הסיר מסוה העיורון מ�פני עיני הת�מידים והמתחי�ים,
ואהיה אנכי הסיבה �הנחי�ם חיי עו�ם הבא עכת"ד.
אמנם אף שזה הספר שומר אמונים מפורסם כספר המיועד �הקדמה ומבוא ופתח
ושער �מתחי�ים בחכמת הנסתר וכנ"� ,עם כ� זאת כתב הגרי"ח בע� הבן
איש חי בהקדמה �חיבורו "דעת ותבונה" ,שאחד מהדברים שהביאוהו �התעורר �חבר
חיבורו הוא כי ראה מנהג העו�ם ה�ומדים בחכמת האמת ש�ומדים בספר שומר
אמונים ואחר כך מתחי�ים ��מוד הספר הקדוש עץ חיים ,ובאמת אין ספר שומר
אמונים מספיק �היות פתח ושער ��ימוד חכמה זו הכתובה בעץ חיים ומבוא שערים
ושער ההקדמות ,עכ"ד.
ובספר יסוד האמונה )עמ' כז( כתב �גבי הספר שומר אמונים הנ"� "קצת נתקררה
דעתי ע� ידי הספר הנחמד ה�ז ,אך עדין �א יצא ידי חובתו ,שמהראוי היה
�עומק דעתו ורוחב שכ�ו �העמיק שא�ות רבות ו�השיב ע�יהם ,כי במקום שאמרו
�האריך אינו רשאי �קצר" .ועוד כתב )עמ' כח( "ספר שומר אמונים בזה המעט שחיבר
שערים לז מבוא פותח
�א הסביר הענין היטב ע� בוריו כראוי בענינים עמוקים כא�ה ,ודבריו אינם מובנים
היטב א�א �מביני מדע כמוהו" עכ"�.
.5ספר הברית הש�ם )�רבי פנחס א�יהו מוי�נא ז"�( -ספר זה חובר ע� מנת �באר את
ההקדמות הנצרכות �הבנת דבריו החתומים והסתומים ש� האר"י ז"� ,הן בבחינת
החיצוניות והטבע הגשמי והן בבחינת הרחבת והש�מת ביאור דברי המקוב�ים שנזכרו
רק בקצרה וברמז.
וכמבואר בדברי ספר הברית בהקדמה הראשונה שכתב שם �גבי הח�ק הג' ש�
הספר שערי קדושה )�רבי חיים ויטא� ז"�( שהוא אומר דברים נפ�אים ונוראים
ונכבדות ידבר בו במהות הד' עו�מות ,ובמהות האדם ,וסוד הנבואה ואיכותה
ומדרגתה וענין רוח הקודש הנוהג אפי�ו בזמן הזה ואפי�ו בחו"� ומהותה ואיך ימשוך
אותה האדם והנהגת האדם המעו�ה בזה ,אמנם �מעשה בזה הח�ק הג' �א רבים
יחכמו בו מפני שמביא בו דברים מחכמי הפי�וסופים )היינו דברי הפי�וסופים שיש תוע�ת ��ומדם
ואינם מנגדים �אמונה הקדושה ,משא"כ דברי אריסטו ודומיו ימ"ש שאיסור גדו� �עסוק בהם וכמבואר �קמן שער
ו פ"ז ס"ד-יג עיי"ש( ודברים מחכמי הטבע )והטעם שצריך �דעת דברים מחכמי הטבע מבואר מדברי ספר
הברית בפתיחה סי"ז שהוא מפני שבשבי� �הבין את הפנימיות והרוחניות צריך �הבין מתחי�ה את החיצוניות והטבע
הגשמי ,וכמו שכתב שבתחי�ה הוא מבאר את הרכבת גוף האדם מד' יסודות ומדבר ע� הכוכבים והג�ג�ים והדומם
צומח חי מדבר ,וסיים שהוא מפני שאין ספק שבתחי�ה צריך �הבין את בנין הגוף ש� האדם ורק אח"כ את נפשותיו,
עכ"ד( ודברים מחכמי המקוב�ים ,ומה שהוא מביא מחכמי המקוב�ים מביא בקצרה
וברמיזות דקות ברצוא ושוב וכמו שכתב בעצמו בהקדמה �חיבורו )וכנ"� ס"ב שכתב שהוא
"יג�ה טפח ויכסה א�פים אמה ,ויפתח בדוחק שערי הקדושה כמחט סדקית"( ,וכן כתב )בח�ק ג שער ז(
"אבאר איזה ענינים ואפתח כמ�וא פי מחט סדקית" .ומה שהוא מ�מד מחכמת הטבע
והפי�וסופיא אינו מביא אפי�ו ב�שון קצרה א�א רק מזכיר הדברים וכותב )שם שער ה(
"כנודע בחכמת הטבע" ,כי סמך בו ע� המבואר בדברי הפי�וסופים והטבעיים )וכן בכתבי
האר"י ז"� מדבר ע� נפש הדומם צומח חי מדבר וע� כח המדמה וכח המעורר וכדומה ,והרבה ממושגים א�ו אינם
מובנים כראוי ב�י הקדמות הנצרכות המבוארות בספרים אחרים(.
והנה א�ו ההקדמות שמדברי המקוב�ים שכתב רבי חיים ויטא� בקיצור גדו� ,וכן
ההקדמות שמדברי חכמי בטבע והפי�וסופים אשר �א כתבם כ�� וכנ"� -
נצרכות הן מאוד �הבנת דבריו ,ומב�עדיהם דבריו הם כספר החתום וב�תי מובנים
כ�� ושערי הקדושה ננע�ו ,וכיון שיש בהבנתו תוע�ת גדו�ה� ,כן קמתי אני �פתוח
�דודי שערי קדושה בישע א�קים כפתחו ש� או�ם מה שהיה בראשונה "כפי מחט
סדקית" כעדות המחבר ,ואמרתי אני ב�בי אם חפץ ה' בידי יצ�יח אכתוב ספר שיהיה
שערים פרק ג פותח לח
כמו הקדמה א� הח�ק הג' ש� ספר שערי קדושה אשר ע� ידו יפתחו שערים ויבוא גוי
צדיק בשערי קדושה ,אפתח �כם את ארובות השמים בו ושערים �א יסגרו עוד ,כי
אביא את כ� ההקדמות הנצרכות �הבנת דבריו ואבאר בכ� מקום שצריך ביאור,
ובמקום שקיצר אכתוב הדיבור והש�ים הענין כדי שיבין וישכי� את דבריו בו כ� אדם,
עכת"ד ספר הברית עיי"ש.
.6ספר "�שם שבו ואח�מה" )�רבי ש�מה ע�יאשאוו ז"�( -בתחי�ת הספר הקדמות ושערים
)והוא ענף אחד מהספר �שם שבו ואח�מה( כתב הקדמה קטנה ע� מה שהספר מיוסד ,וזה
�שונו" :הספר הזה הנה הוא הקדמות ושערים �כ� מי שחשקה נפשו �כנוס בהיכ�י
הקודש פנימה שהוא בתורת חכמת האמת דהאריז"� כנודע .והנה ימצא בעהית"ש
המעיין בספר הזה הקדמות רבות ,הן מה שנוגע �תורת האריז"� בכ�� והן �כמה חומרי
מתנייתא דאית בהו בפרטי הדברים .וכן רמזנו בו ג"כ כמה דברים הנוגע �עמקי סודות
הדרושים מדרושי העץ חיים .וכ��נו וה�בשנו הדברים כו�ם ב�ישנא ק�י�א ובמי�ות
פשוטים המתקב�ים �כ� �ב גם �מי שאינו רגי� בהם עדיין ,אך הרגי� בהם והמבין
ימצא אותם מבואר באר היטב .וקוה קויתי �ה' ית"ש שכ� מי שמשתוקק �טעום טעם
עץ החיים ו�היות מהשרידים אשר ה' קורא ימצא רוב תוע�ת מהספר הזה הגם שהוא
קטן בכמותו ,כי רוב הדברים כ�ו�ים בו והכ� ב�שון צח ונקי .המתחי� כאשר י�מוד
אותו מראשו �סופו יהיה �ו מבוא גדו� בחכמת האמת בכ�� ,עד שנראה �י כמעט
שכ� מי שאי אפשר �ו �העמיק בחכמת האמת כהראוי ו�קבוע בכ� יום עת וזמן ראוי
�זה מחמת ריבוי טרדותיו בחפצי שמים המוכרחים א�יו ,הנה יכו� �צאת ידי חובת
�ימוד דח�ק הנסתר בעוסקו בהספר הזה .ומה גם כי אחר שיטעום טעם נועם זיו
דהע"ח ויאירו עיניו ממנו הנה אין ספק הוא שימצא �עצמו עכ"פ עת וזמן �עשות איזה
קביעות בכ� יום �זה ג"כ" ,עיי"ש.
ועוד כתב )שם �גבי ח�ק הביאורים( "ומתבאר שם דברי העץ חיים כפשוטן ועומקן ו�א
נשאר בו דיבור אחד ב�א ביאור".
.7והנה בהקדמה �ספר דעת ותבונה )�הגרי"ח בע� הבא"ח( כתב "יתברך הבורא וישתבח
היוצר אשר עזרני וזכני וסייעני �הש�ים החיבור הזה הנקרא ספר דעת ותבונה אשר
כ� הדברים שבו כו�ם חצובים ו�קוחים דברים כנתינתן וככתיבתם מספרי רבינו
מהרח"ו ז�ה"ה אשר קב� מפי רבינו הגדו� הוא הקדוש האר"י זצ"� .ואם יאמר אדם
מאחר שדברים א�ו הם חצובים מספרי רבינו ז�ה"ה מה חדשת בכך ,ניתי ספר תורה
ונחזי ,דהא ספרי הקודש עץ חיים ומבוא שערים ושער ההקדמות ושאר ספרי הקודש
מצויים �רוב אצ� כ� אדם ,נפתחם ונקרא בהם ,נתחי� בעץ חיים ומב"ש ,ונסיים
בשמונה שערים.
שערים לט מבוא פותח
התשובה �זה הוא כי עץ חיים הוא נהר הגדו� נהר פרת שמימיו פרים ורבים ,דכ�
שער ושער בפני עצמו הקורא בו דומה �צמא שאוחז בידו חבית או כד
גדו� ונוטה אותם ע� פיו ושותה ומחמת צמאונו שופך כ� המים בפיו ,והא ודאי ריבוי
המים הא�ה הנכנסים בבת אחת תוך גרונו �א תוכ� בטנו �הכי� אותם ומוכרח
שיקיאם ,אב� אם הצמא ישתה מים מן הכוס ,ישארו המים קיימים בבטנו ו�א יקיאם.
ע� כן בחרתי ��קט ו�יקח מספרי הקודש ש� רבינו ז�ה"ה ראשי דברים שהם שרשיים
�חכמת האמת וח�קתים �פרקים" וכו' ,עיי"ש.
ובהקדמה �ספר �יקוטי ה�כות כתב שבספרי האר"י ז"� כ� דרוש ודרוש מתרחב
והו�ך מאוד ועפ"י רוב הדרוש שבסוף מקושר מאוד �דרוש ש�פני כמה
וכמה דפין ,ומי שבקי היטב בכתבי האר"י ז"� מבין שכמעט כ� הספר עץ חיים ופרי
עץ חיים הם דרוש אחד גדו� ,וח�י�ה �מעיין �התבה� ו�פחוד איך אפשר �תפוס במח
ושכ� דרוש ארוך מאוד כזה כי ע� זה נאמר )מש�י יז( "ועיני כסי� בקצה הארץ" ,אב�
החכם אומר היום א�מוד מעט ומחר מעט וכו' כמבואר שם בפירוש רש"י עיי"ש .וזה
הענין צריכים בני הנעורים �ידע מאוד וחובה ע� מוריהם ורביהם �הודיעם זאת �ב�
יתבה�ו כ�� מדרוש או חידוש ארוך ,רק ישימו עיניהם ו�בם ע�יו כסדר מעט מעט
ויקשרו בתחי�ה ענין אחד עד שיבינו אותו קצת ואח"כ י�כו �ה�ן כסדר בהדרגה
מחידוש �חידוש ומענין �ענין ב�י בה�ה וב�בו� ,ואז יבואו ע� מקומם בש�ום ויוכ�ו
�הבין אפי�ו דרוש ארוך מאוד אפי�ו מי שאינו מופ�ג ביותר ,עכ"ד.
וע"ע �עי� ס"ג בשם מוהר"ן שמה שקשה �הבין ספר העץ חיים הוא מחמת ש�א
נכתב כסדר ,ורבי מנחם מענכין גי�ה מהו הסדר אמיתי והמכוון ש� הספר עץ
חיים .אמנם מ�בד זאת נתבאר שם שיש עוד כמה דברים המע�ימים את החכמה ,ויש
עוד כמה מיני הקדמות וביאורים ומפתחות הנצרכים �הבנת דבריו החתומים
והסתומים ש� האר"י ז"� ,עיי"ש.
ומ�בד כ� זאת צריך �דעת שרוב המפרשים אינם מבארים את פשט דברי האר"י ז"�
בדרך צחה וקצרה כדוגמת פירוש רש"י ,א�א הם כדוגמת פירוש תוספות,
וכמו שכתב רבי יהודה פתיה זצוק"� בהקדמה �ספרו בית �חם יהודה ,וזה �שונו:
"ו�פי ש�ימוד עץ חיים הוא עמוק מאוד הן מצד עומק המושג והן מצד קוצר המשיג
�כן נמנעו כמה ת"ח מ�ימודו .כי כאשר �ומדים בו כמו עשרה פרקים או יותר
יהיו צו��ים במים אדירים וסגר ע�יהם המדב"ר ו�א ידעו ו�א יבינו מה ה�שון אומרת
ותקצר נפשם מ�ימודו ומושכים את ידיהם ממנו .גם כ� ה�ומדים אינם מוצאים קורת
רוח בדברי המפרשים ז"� יען שכ� מטרתם אינם כי אם �יישב אותן המקומות שנראים
שערים פרק ג פותח מ
כסותרים זה את זה כדוגמת התוספות ז"� זו�תי באיזה מקומות מועטים אחת הנה
ואחת הנה הם מבארים כוונת הרב ז"� שאין זה מספיק �מתחי�ים .ומימות הרב ז"�
עד הזמן הזה �א זכינו �איזה מפרש שיפרש �נו דברי ספר החתום הזה בדרך צח וקצר
כפי' רש"י ז"� .וסיבה זו גרמה בעוה"ר �ביטו� מצוה הגדו�ה הזאת ו�אורך הג�ות המר
והנמהר הזה .ותהי חכמת האמת נעדרת מונחת בקרן זוית ואין מי מה�ומדים נוגע
בקצה המטה אשר בידו �טעום מנופת צופיה ,כי מי ש�א טעם טעם חכמת האמת
כאי�ו �א ראה מאורות מימיו" עיי"ש.
ועוד כתב שם "ואם עוסק האדם ב�ימוד עץ חיים ואינו מוצא קורת רוח ב�ימודו כי
באים ע�יו איזה עניינים המפריעים אותו ב�ימודו ,ידוע ידע כי יש בידו חטאות
נעורים כי רזי תורה דוחין �מי שאינו ראוי א�יהם )כמ"ש בזוהר נשא קכג .עיי"ש( ,ו�כן צריך
�עשות תשובה ע� אותן החטאות .ומזה יש ��מוד שאין �ו �הרב �דחות איזה ת�מיד
המשתוקק ��מוד דברי הרב ז"� ,אם �א דקים �יה בגוויה שאינו הו�ך בדרך ישרה,
יען אם אותו אדם אינו הגון וראוי ��מוד חכמת האמת ,ה�ימוד עצמו יגרשהו ויפריעו
מ�ימודו כנז' בזוהר נשא הנ"�.
ועוד כתב שם "ו�כן ע�ה בדעתי כי מידי עברי ב�ימוד עץ החיים אעשה פירוש פשט
וקצר המובן ,כדמיון פירוש רש"י ז"� כי או�י שע� ידי סו�ם זה ישתוקק האדם
�ע�ות ויקח מפירות עץ החיים וחי �עו�ם" עיי"ש )ובספר פתח שער השמים �רבי יעקב משה ה��
עמ' 16כתב "ו�ענין ה�ימוד בספקי המפרשים ,הנה �אחר שרכש בכח עיונו הבנת פשיטות �שון הרב ז"� דרך כ��
באותו הפרק ,יעיין בספר בית �חם יהודה �ראות שם אם בהסנת פשטי הדברים כוון א� האמת .כי ספר זה נתחבר
ע� יושר העיון הפשטי ,ו�כן גם במקומות שפירש דברי הרב ז"� בדרך פשוטה ,ו�א ע� פי שיטת מרן הרש"ש ז"�
העמוקה ,בכ� זאת דרכו היא דרך ישרה ע� פי הפשט ,ותועי� �מתחי�ים ש�א יצאו ב�ימודם �טיי� בפרדס החכמה
בנתיבות �א ס�ו�ות ,ודרכים �א בטוחות ,ועיי"ש עוד בענין מיני המפרשים ואופן ה�ימוד .ובענין המתחי�ים ב�ימוד
מעצמם ב�א �שמוע שיעורים מפי רב מוסמך כתב שם בעמ' 113שקודם שי�מדו בכתבי האר"י ז"� צריכים הם �דעת
הרבה הקדמות נחוצות ,ועיי"ש בענין סדר ה�ימוד ובאיזה ספרים ��מוד בתחי�ה קודם ה�ימוד בכתבי האר"י ז"�(.
אמנם בספר חיי מוהר"ן )סי' שסב( מובא בשם מוהר"ן "שאמר שרצה �עשות פירוש ע�
העץ חיים ,אך פירוש פשוט אינו נצרך ,רק צריכין �ומר תורה שיהיו פירוש,
וכבר אמרתי כמה תורות השייכים �עץ חיים .גם שמעתי בשמו שאמר שזה סמוך גמר
העץ חיים וראה שהוא כו�ו מוסר" עכ"�.
וכעין זה מובא בספר שיח שרפי קודש )ח"ב סי' פט( שאמר מוהר"ן "�עשות פירוש
פשוט 'א ג�אטער פירוש' ע� הספר עץ חיים אי אפשר ,ובהכרח �ומר
תורה ,שתורה זו תהיה הפירוש ע� הספר -והרי אומר אני תורה"" .זאג איך דאך
תורה" עכ"�.
שערים מא מבוא פותח
וע"ע �קמן שער א )פ"ו( בענין השיטות השונות ש� המקוב�ים שיש אומרים שדברי
הזוהר והאר"י ז"� הם בדרך רמז ומש� ע� ענין נע�ם ונסתר שהסתירו
המקוב�ים בדרך מש� גשמי דברים נסתרים הרומזים ע� נמש� רוחני ,והכוונה
האמיתית והפנימית היא ע� הנמש� הרוחני וע� רמז ש� דרך ועצה מעשית בעבודת
ה' ,ומאידך יש אומרים שדברי הזוהר והאר"י ז"� הם כמשמעם וכפשוטם א�א שהוא
נע�ם בתכ�ית ההע�ם איך שהם ומה שהם ,ו�דעתם עיקר גוד� מע�ת �ימוד הקב�ה
היא �דבר הכ� באצי�ות ו�השתמש רק באותן הדברים וה�שונות אשר דיברו ונאמרו
בזוה"ק ובדברי האריז"� ,עיי"ש במה נח�קו ,ובמה כו�ם מודים.
ובספר ים החכמה )תשס"ט ,עמ' תתג-תתו( כתב שחכמת הקב�ה נח�קת �ש�וש חכמות.
הראשונה היא מעשה בראשית ,השניה מעשה מרכבה ,והגבוהה מכו�ן
חכמת העיבור.
דרגה ראשונה היא הדרגה ש� רוב �ומדי קב�ה ,והוא המושגים שבכתבי האר"י ז"�
בהשת�ש�ות העו�מות וכוונות התפי�ות והמצוות וכו'� .ימוד זה נקרא בחינת
ו"ק ש� תורת הקב�ה ,דהיינו חיצוניות הקב�ה ,ו�פי האמת בזמננו אף ממדרגה זו
אנו רחוקים ,וקצר ידינו מאוד מ�הבין אפי�ו את חיצוניות העניינים בהבנה נכונה
ובעמקות הראויה.
והענין הוא ,שכאשר �ומדים איזו סוגיא ,מתעמקים בגופי הה�כות ש� הסוגיא ,וכן
בקב�ה ,מתעמקים ביסודות ומושגים ,ומשתמשים במי�ים ומונחים שכתבו
ואמרו צדיקי הדורות ע� העניינים .ובדרך זה מאיר �נו הענין והסוגיא בבחינת מקיף,
כי �מעשה �עו�ם אין �נו השגה ש�ימה במונחים א�ו� .דוגמא ,כאשר �ומדים ע�
בחינות פנים ואח' ז"א ונוק' ,ההשגה שיש �נו בזה היא מוגב�ת ושטחית מאוד ,אך
כאשר הצדיקים והקדמונים כתבו ע� עניינים א�ו מתוך השגתה האמיתית באורות
הע�יונים ,הנה בכח דבריהם מאירים �נו מפנימיות הענין בדרך מקיף עכ"פ .ובפרט
שעיקר כ� הבחינות והכינויים הם בשפה ש� עו�ם האצי�ות ,והוא רחוק מאוד ומופשט
�גמרי מהשפה ש� עו�מות התחתונים ,אך מכ� מקום נמשך א�ינו עי"כ הארה
מבחינות א�ו בבחינת מקיף ב�בד.
והדרגה השניה הוא ,כאשר האדם �ומד ביסודיות תורת הכוונות והייחודים ,וזוכה
אחר כך גם �ייחד בצורה אמיתית ,ו�הגיע �דבקות בהתפשטות החומר הרי
נכנס בזה �בחי' חכמת מעשה מרכבה .וההבד� בין מע�ה זו �מעשה בראשית הוא,
שמעשה בראשית הוא �ימוד ב�בד ,ומעשה מרכבה הוא התקשרות �עו�מות
שערים פרק ג פותח מב
הע�יונים ע� ידי הייחודים ,אשר אז משיג יותר בבחי' פנימית את האורות הע�יונים,
כי ע� ידי עבודתו בייחודים מתחי� �הבין איך העו�מות והבחינות פוע�ים ומה
משמעותם .ואחרי שמייחד כראוי יכו� �זכות �היות בחינת מרכבה �אור ה' ששורה
ע�יו מכח עבודתו.
הדרגה הש�ישית הגבוהה מכו�ם היא חכמת סוד העיבור ,וסוד חכמה זו היא
העבודה שבו הוא השגת האורות הע�יונים בשורשם ממש ,פירוש � -השיג
את האורות איך היו בתחי�ה ,עוד �פני מעשה בראשית ,והשבירה והתיקון ש�אחר
כך .והוא סוד בחי' עיבור דהיינו שעו�ה �גמרי ממצב העו�מות ונכנס �בחי' עיבור
בשורש הקדום ש� העו�מות ,והנה במקום גבוה כזה השגת האורות היא גדו�ה
ואמיתית יותר ויותר ,ואז גם האור שישרה ע�יו ושיכו� �המשיך גדו� עד אין ערך ,כי
כפי ערך שורש המשכת האור ממקום ע�יון וגבוה יותר כך יכו� �המשיכו �מדרגות
יותר נמוכות ,וע� ידי המשכה זו כאשר נכנס �בחי' עיבור יכו� �המשיך ביתר שאת
האור עד �מטה בסוף הקומה ובסוף המדרגות ,ואז מתע�ה מדרגתו מאוד וגם כ�
תורתו ותפי�תו והשגתו נע�ים עד מאוד.
ובכ� אופן ,אנחנו �דאבוננו בדורנו זה רחוקים אנו מכ� ההשגות הא�ו .אך הצדיקים
הגדו�ים במשך הדורות זכו �השיגם ,כ� אחד �פי גד�ותו ובחינתו ,כי הצדיקים
האמיתיים קשורים �קו האמצעי ,ששם ת�וי הגי�ויים האמיתיים ועניני הייחודים
הע�יונים בבחי' מעשה מרכבה ובבחי' מדרגת העיבור.
ואמנם ההתח�ה הוא כמובן ממעשה בראשית� ,הבין היטב את היסודות והכ��ים,
וכאשר קשה �ו ההבנה והמושגים צריך ��מוד ו�חזור ו��מוד ,וי�מד
בהת�הבות פעם אחר פעם עד שיזכה �כ� הפחות �איזה השגות בתורת הקב�ה,
ומשם ניתן �המשיך ו�פתוח פתח �עניני הכוונות והייחודים ,ו�הגיע באיזה בחי' אף
�מעשה מרכבה כמשנ"ת.
והנה עיקר מה שכתוב בספרי קב�ה וספרי חסידות ש� צדיקי הדורות הוא בחינת
מעשה בראשית ,דהיינו ��מוד המושגים והדרכים כדי �התדבק בה' ו�עבדו
כראוי כ� אחד �פי דרכו ,והאדם צריך �חפש ו�חקור ו�מצוא הדרך השייכת �ו
ומתאימה �שורש נשמתו אשר ע� ידה יבין כראוי דרכי העבודה ,ואמנם כ� זה רק
�בוש ודרך �חפש אחר הפתח הפנימי ש� העבודה .ואחר כך צריך האדם �המשיך
ו�כנוס יותר בעבודת הדבקות הפנימית שהיא עבודת היחודים בבחי' מעשה מרכבה,
דהיינו �עשות גופו מרכבה �שכינה ממש ,ו�הדבק בדבקות אמת באורות הע�יונים
ובעו�מות הרוחניים ,ואחר שזוכה שנפתח �ו הפתח �כנוס פנימה בעבודה הפנימית
שערים מג מבוא פותח
הנה כאשר נכנס ועו�ה יותר �עבודת הדבקות והיחודים בבחי' מעשה מרכבה ,אז
שמה כבר �א ניתן �הבדי� כ"כ בין דרכי העבודה הפרטיים המובאים בספרים כ� אחד
�פי �שונו ודרך עבודתו ,כי בפנימיות הכ� ענין אחד ותכ�ית אחת.
ובזה תבין דכ� השפות והדרכים בעבודה ,הם שבי�ים איך �הביא את האדם �מצב
הפשטה והשגת אור הא�וקי �היות בבחי' מרכבה �שכינה .ואף דאחד הו�ך
בדרך פשטות קב�ת האריז"� ומכוון בכוונותיהם ,והאחד במה�ך שסידר הרש"ש
זי"ע בסידוריו ,ומאידך יש ההו�כים בדרך ת�מידי הבעש"ט זי"ע כפי המבואר
בספרים הקדושים נ"ע ,ויש ההו�כים בדרכי קב�ת הראשונים וכו' .והנה אף שנראה
שכ� אחד הוא דרך אחרת ו�פעמים אף נראה בחיצוניות שיש מח�וקת ושינויים
גדו�ים ,מ"מ צריך �הבין דכ� זה אינו א�א ב�בוש החיצוני ש� הדבר ,אב� תכ�ית
הכ� הוא דרכים איך �הכניס את האדם �פנימיות העבודה בבחי' מעשה מרכבה,
ושם בפנימיות העו�מות כ� הדרכים מתאחדות �תכ�ית אחת והשגה אחת ש�
דבקות אמת בא�קים חיים.
והמש� בזה ,כמו שבגמרא יש הרבה שיטות ודרכי �ימוד והבנה ,והפשט משתנה �פי
הראשונים והשיטות השונות כ� אחד כפי דרכו והבנתו ופ�פו�ו בקודש ,אך
בפנימיות הה�כה עצמה �א משתנה ו�א נמצאת במח�וקת ,וכ� שכן שטעם ושורש
המצוה וקדושתה �א משתנה ,ובזה אין כ�� מח�וקת .והטעם הוא כי כ� הפירושים
הוא �בוש חיצוני איך �הבין ו�באר תכ�ית הה�כה ומציאות הדבר אשר ע�יו דנים,
אב� �פי כו�ם המציאות הפנימית ש� עצם הדין והה�כה היא כמות שהיא ,א�א
שמ�מדים דרך איך �הבין את הטעם והגדר ש� אותה ה�כה .וכמו כן הוא גם בעניני
סודות פנימיות התורה והשגת פנימיות העבודה ,כי כ� השפות שבהם כתבו הספרים
הקדושים והדרכים ש�ימדו צדיקי הדורות הם נמש�ים ��בוש חיצוני כדי �הביאו
�פנימיות הענין שהוא השגת א�קותו ית"ש שאינה משתנית כ�� ואינה ת�ויה בשום
מח�וקת וכד' ,ורק הדרכים איך �הגיע �השגה הפנימית משתנה כפי כ� �בוש שניתן
�נו ע� ידי כ� צדיקי הדורות ,והענין משתנה בכ� דרך ודרך �פי שורשו בספירות
ובעו�מות ,ו�כך כ� אדם צריך �מצוא הדרך כפי שורשו וענינו ובזה יוכ� �הגיע
�תכ�ית הפנימית אשר שם כו�ם שוים �טובה ,והבן היטב.
ואמנם הצדיקים האמיתיים שהם בחי' נשמת משה וקשורים בשורש כ� התורה ,הנה
הם �ומדים כ� הדרכים כאחד ,ומתאחד אצ�ם כ� דברי הספרים הקדושים
ודרכי הצדיקים �בנין אחד ש�ם בסוד פרצוף ,אשר כ� דרך ודרך מג�ה �הם בחי' אחת
בפרצוף הכו�� ש� שורשי הנשמות אשר הם מג�ים את הפרצוף הכו�� ש� כ�
שערים פרק ג פותח מד
העו�מות .וכאשר יודעים �הבין שורש כ� הדרכים ,יודעים הם בכ� מצב ובחי' וענין
כפי הזמן והמקום והנפש והענין שעוסקים בהם ,באיזו דרך צריכים הם עתה �דרוך
ו�כנוס כדי �הגיע �תכ�ית הנרצית ו�פעו� מה שצריך �פעו� באותו ענין.
ואף כ� אדם י�מד מזה שאפי�ו שעיקר עסקו בדרך אחת מן הדרכים כפי אשר
מרגיש שם את הצ�חתו והבנתו אשר הוא מתאים �שורש נשמתו ,מ"מ צריך
�צרף �עיקר דרכו ו�קחת עוד ענינים ודרכים משאר הספרים ,וכמה שיחבר יותר עוד
דרכים יהיה �ו השגה יותר גדו�ה ואמיתית ודרך יותר ברורה �פתוח את דרכי
העבודה הפנימית.
והנה נתבאר שעבודת הירא את ה' אינו רק ��מוד מעשה בראשית ,דהיינו המושגים
והכ��ים המובאים בספרי קב�ה ,א�א גם ��מוד מעשה מרכבה שהוא איך
�ייחד ו�הוריד אורות הע�יונים בפוע� ,עד שיהיה בחי' מרכבה �שכינה .ואמנם מצד
שני ,חשוב מאוד �דעת שאין צריך �היות כ� מטרתנו �חפש אורות והשגות וכו' ,כי
ענין חיפוש האור הוא ענין פסו� ,כי אין דרך היחוד האמיתי א�א בביטו� גמור ��א
שום ישות ורצון שיהיה הוא בע� ההשגה וכו' ,ו�כך הדרך האמיתית הוא �עבוד את
ה' בתמימות �יבו ו�א �חפש אחר הסיפוק וההנאה מהשגת האורות הע�יונים ,א�א
�עבוד את ה' כי כך ה' ציווה ,ו�השתד� תמיד �כוון בכ� דבר �עשות נחת רוח
�השי"ת ,וזהו עיקר שורש דרך התורה והקדושה .א�א שכיון שרצון ה' הוא שע� ידי
עבודתנו ותפי�ותינו נוכ� �המשיך ע�ינו אור ה'� ,כן צריך האדם �בקש אחר דרכי
הדבקות והיחודים ,אך המטרה צריכה �היות אך ורק �קיים עי"כ רצונו ית' בביטו�
גמור ש� כ� רצונות האדם העצמיים ,והבן היטב) .והגם שאו�י נראה שהצדיקים חיפשו תמיד דייקא
אחר הדביקות באור ה'� ,א היתה זו כוונתם האמיתית ,א�א ודאי כ� בקשתם וחפצם תמיד היה אך ורק �עשות רצונו
ית"ש ו�עשות �ו נחת רוח ,א�א שעי"ז ממי�א נתעטפו באורות ע�יונים וקדושים(.
ובזה תבין שכאשר מכוון האדם אך ורק �עשות נח"ר �בורא ית"ש אין �ו נפ"מ אם
השיג בפוע� האורות הע�יונים או ש�א השיג �עת עתה והיה הענין סתום בפניו,
כי אין עיקר מטרתו כ�� עצם השגת האורות א�א עשיית רצונו ית' ב�בד ,וזוהי הדרך
האמיתית אשר ישכון בה אור ה' ,כי בדרך זו יוכ� �המשיך יותר ויותר ו�א יתפע� כ��
מכ� ענין הצ�חה אם מעט ואם הרבה ,וע� ידי שיתמיד בעבודה בכ� עת �שם שמים
באמת ובתמים יזכה בסוף שיכניסו אותו פנימה �חזות בנועם ה' ו�בקר בהיכ�ו ,עכ"ד,
עיי"ש באריכות.
)ה( והנה חיבור זה רובו ככו�ו �יקוט הוא מדברי גדו�י המקוב�ים ואין בו שום הקדמה
מחודשת ח"ו ,וכמו שהזהיר מהרח"ו )בהקדמה �ע"ח( שאין דברים א�ו מסורים א�
שערים מה מבוא פותח
�ב האדם כפי שכ� האנושי והסברה בהם סכנה עצומה ויחשב בכ�� קוצץ בנטיעות
ח"ו ,עכ"ד.
ובכף החיים )סי' קנה סקי"ב בשם אור צדיקים( כתב שבחכמת הקב�ה �א יוציא מפיו מה
ש�א שמע מאדם שראוי �סמוך ע�יו.
ובשו"ת רב פע�ים )ח"ג סוד ישרים סי' ד( כתב �אחד שהקשה כיצד יתכן שהרש"ש כתב
)בנהר ש�ום דף �ד ע"א( שכ� �ימודו הוא רק בדברי האר"י ז"� ומהרח"ו בע"ח
ומב"ש ושמונה שערים ואין �ו שום עסק בשאר ספרי המקוב�ים ,הרי רואים אנו שיש
הקדמות חדשות בדברי רבינו הרש"ש שאין מפורשים בדברי רבינו האר"י ז"� ,והשיב
�ו הגרי"ח שנאמן הוא רבינו הרש"ש ש�א חידש שום דבר מדעתו או מספרי קב�ה
אחרים �הוסיף דבר אחד ע� דברי רבינו האר"י ז"� ,ברם הוא שידד עמקים בדברי
רבינו האר"י ז"� ו�קח כ��ים אשר נתפרשו �הדיא בדברי רבינו האר"י ז"� והמהרח"ו
ועוד הוסיף �מצוא ו�הכריח מדברי רבינו האר"י ז"� כ��ים אחרים אשר �א נתפרשו
�הדיא אך הם מוכרחים ב�י שום תפונה ,וע� פי כ� זה יסד ובנה רבינו הרש"ש את
כ� הבנין ש�ו ,עכת"ד) .וע"ע בס' פסקי ה�כות סי' ב הע' 132בענין חידוש ה�כות ע� פי יסודות שבדברי
האר"י ז"�(.
והנה בספר שומר אמונים הקדמון )הקדמה ב' הצעה ד'( כתב בשם האר"י ז"� שאין �נו
רשות �חדש שום הקדמה מכח קושיות ,עיי"ש .אמנם הוסיף שמי שחננו ה'
דעה וח�ק �ו בבינה והוא בקי בהקדמות האר"י ז�ה"ה ובהקדמות הקדמונים וע� פיהם
הו�ך ומפרש מאמרי הזוהר ומדקדק היטב ב�שון המאמר שיהיה דבור ע� אופניו -
ודאי שאיש כזה זכותו גדו�ה ו�א ידאג �בבו מהשגיאה וטעות כי הרי אף שהמאמר
ההוא �א יהיה מיוסד ע� אותה הקדמה אשר הוא מביא �פרש אותו מ"מ �א הפסיד
כ�ום מאחר שמה שכתב הוא בנוי ע� הקדמה אמיתית מקוב�ת ,עכ"ד.
והרמ"ק )בס' אור יקר ,פר' ב�ק סי' ב כרך י"ד דף ע"ו( כתב "אסיר �אקדמא במ�ה דאורייתא
עד דישמע מ�ה וידע �יה ע� בוריה" :רבים רצו �ומר מכאן שאין ראוי �אדם
�חדש שום דבר בחכמה זו בתורה אם �א קיב� מרבו ,ואדרבא אני מדקדק מכאן היפך
דעתם ממה שאמר "אסיר �אקדמא" ,ו�א אמר "�חדשא" א�א "�אקדמא" ,כ�ומר
בענין הקדמה אסור ,אמנם אחר שמסרו �אדם ראשי פרקים אין הכי נמי שמצוה �חדש
בתורה ,עכ"�.
ובתניא )אגרת הקדש פכ"ו( כתב "וכ� איש ישרא� יוכ� �ג�ות תע�ומות חכמה ו�חדש
שכ� חדש הן בה�כות הן באגדות הן בנג�ה הן בנסתר כפי בחי' שורש
נשמתו ומחוייב בדבר �הש�ים נשמתו בהע�את כ� הניצוצות שנפ�ו �ח�קה ו�גור�ה
שערים פרק ג פותח מו
כנודע" ,עיי"ש.
והנה בע� התניא מרוב ענוותנותו כותב בהקדמה �ספרו שמ�קט מפי ספרים ,ובספר
ים החכמה )תשס"ו ,עמ' רא( כתב שאין בכך משום ריעותא ח"ו שזה �יקוט ,וכן
מצינו שהרבה צדיקים קראו בשם "�יקוט" �ספרם ,כגון �יקוטי מוהר"ן ועוד .והענין
בזה ,דיש בכ��ות כ� דבר שבקדושה ,ה' מדרגות :נפש רוח נשמה חיה יחידה.
והיחידה היא מדרגת ה"כתר" ,וענין הגאו�ה ת�וי בבחינת היחידה -בחינת כתר ,והיא
נקראת מדרגת "ה�יקוט" ,משום דדרגת הכתר היא �מע�ה מכ� העו�מות ,אך מאידך
גיסא היא כו��ת את כ� העו�מות שמתחתיה ,ומ�קטת אותם ומסדרת אותם באופן
חדש ,ומתג�ה ע� ידי זה פרצוף חדש שנקרא מדרגת היחידה .וכן הוא דרך ה�יקוט -
שמ�קטים מכ� הספרים הישנים ,ועי"כ מאירים את העניינים באור חדש ונפ�א.
וכן רואים בדור האחרון -דור הגאו�ה ,שהרבה מתעסקים בספרים שהם בעצם �יקוט
מהרבה ספרים אחרים ,וע� ידי כך יכו� כ� אחד �השיג הענין בש�מות .וכן בע�
התניא �קח את דרכי פנימיות התורה שנכתבו בזוהר הק' ובדורות שאחר כך כמו
ברמב"ן וספר עבודת הקודש ועוד ראשונים ,ואחר כך ביותר פרטות פירשוה הש�"ה
והמהר"� ,אך עדין �א היה שווה �כ� נפש ,ורצה בע� התניא ש�כ� יהודי תהיה
שייכות �דרכי העבודה ש� פנימיות התורה.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים מט
שער א -שער הכ��ים
פרק א
ביאור ענין כינויי השמות והתוארים הגופניים והגשמיים הנזכרים �גבי הבורא
יתברך ו�גבי הספירות והמ�אכים.
)א( מן הדברים המתמיהים בדברי תורתינו הוא מה שכתוב בתורה "ותחת רג�יו",
"כתובים באצבע א�הים"" ,יד ה'"" ,עיני ה'"" ,אזני ה'" וכיוצא בדברים הא�ה
אשר הם כינויים א� הגוף ,שהרי הוא יתברך אינו גוף ו�א כח בגוף ,ו�כן גם בספירותיו
�א יתייחסו עניינים א�ה כי גם ספירותיו רחוקות מכ� גדרי הגוף שהרי נודע שהוא
נשמה א� ספירותיו והוא הכח בהם )עיין בענין זה �קמן שער ג פ"א ס"ד-ו( ,וח"ו �ומר שהוא
יהיה כח בגוף ח�י�ה וח�י�ה ,ו�כן חוייבו �הרחיק גדרי הגוף מהספירות כמו שחוייבנו
בהרחקתם מעצם האין סוף יתברך.
א�א דע כי כ� מה שהתורה מייחסת כ�פי מע�ה מהשמות והתוארים הגשמיים הם
כו�ם דרך מש� ודמיון �כוחות ע�יונים הנע�מים אשר אין �הם חקר ותכ�ית
וערך ,א�א שדיברה תורה כ�שון בני אדם �שכך את האוזן מה שהיא יכו�ה �שמוע
ומה שהפה יכו� �דבר ,ומ�בד זה יש �ומר שאין השמות והתוארים ע� שם התבנית
וחומר האיברים והעצמים הנראים ,א�א ע� הכח השופע ומתע�ם בהם ומוציא
פעו�תם מן הכח א� הפוע� ע� ידיהם ,כי העצמים כו�ם הם ככ�ים ביד האומן.
)ב( ובשבי� �הבין הדבר צריך �דעת ש�שון הקודש �א היתה המצאתה במקרה
ובהזדמן או בהסכמת בני אדם כדרך שאר �שונות האומות ,א�א היתה המצאה
והסכמה א�הית ,והוא ה�שון שהמציא הקב"ה כשהמציא עו�מו ,ובודאי ה�שון קדם
א� העו�ם.
וכאשר ברא הקב"ה את אדם הראשון בראו גוף קדוש וטהור ומסר �ו הקב"ה גנזי
חכמה ומפתחות התורה נתן בידו והוא היה עוסק בה ,ואז נתן �ו �שון
הקודש �שון המשובח ואותיות קדושות קבועות בפיו .וכאשר חטא מה שהיה כתנות
"אור" בא' -שהוא קדושת יחודו ש� עו�ם ,נעשה "עור" -שפירושו ע' ענפים
המתפשטים מהפנימי �חוץ ,ועדין �א היה ח�ק מיוחד �הקב"ה עד אחר דור הפ�גה
שנתב�ב� �שונם וזרח אור אברהם אבינו ע"ה ואז חי�ק הקב"ה ע' אומות �ע' שרים
�ע' �שון ,ובחר בנו ונתן הדיבור �נו בח�קנו שהוא גור�נו גור� הקודש ו�שון הקודש
שערים פרק א פותח נ
-הסכמה א�הית ע� האוזן שיקרא אוזן וע� הפה שיקרא פה �הורות ע� השורש שהוא
הנאצ� ממנו וממנו יבוא כוחו.
ונמצא שבאמת אין הכוונה באוזן א� האוזן הגופנית א�א הכוונה ע� הפעו�ה
הנפע�ת ע� ידי האוזן מהכח השופע ע�יה .וכמו ש�מטה בגשמי כאשר ישמע
אדם קו� דיבור באזניו אזי הוא יבחן את הענין הנשמע א�יו -כן הכח הע�יון המקב�
הקו� ההוא ובוחן אותו אם ראוי שיקוב� או �א ,זה יקרא "אזן" ,וע� זה נאמר )איוב �ד(
"כי אזן מי�ין תבחן" ,וכן הוא הענין בכ� האיברים ובכ� הכינויים הגשמיים.
)ג( וכן הוא הענין במ�אכים -שאין �הם עינים כעיני בני אדם שבהן הם רואים ,אמנם
יש �הם את רוחניות הפעו�ה הפוע�ת את הראייה ובה ישכי�ו ויביטו עד �מרחוק,
והיא משובחת מראייתנו כשבח ראיית השכ� ע� העין ,כי העין רואה רק מה שכנגדה
ו�א כ� מה שכנגדה א�א רק דבר מוגב� שיוכ� כ�י העין הגשמי �הגבי�ו ,אב� השכ�
יראה אפי�ו מה שאינו כנגד העין ,וכמו שיראה האדם בשכ�ו עתה כמה דברים שראה
אותם �פני כמה שנים או אפי�ו דברים ש�א ראה אותם מעו�ם ימציא בדעתו שהוא
רואה איזה ענין עד שתהיה ראיית השכ� דקה -שיראה מעניינים הדקים שאין העין
יכו�ה �הביט .ויגד� ע� זה ראות הנביאים -שהנביא בשכ�ו ישיג הרוחניים ו�פי רוחב
השכ� כן רוחב ההשגה.
וכן הכח אשר יתפשט מהספירות �השגיח ע� העו�ם מכח האין סוף נקרא "עיניים",
וכן כתוב )זכריה ד( "שבעה א�ה עיני ה' המה משוטטים בכ� הארץ" ופירשו
המקוב�ים שהם ז' כוחות )ונקראים אורפניא"� תגריא"� דנריא"� פ�מיא"� אסימו"ן ספיא"� בוא"�(
המשגיחים בענייני בני אדם ,וכיון ש�הם כח ההשגחה �כן נקראו "עיניים" ,ו�א שהם
עיניים א�א הכוונה שיש בהם השגחה רוחנית וכנ"� ובהם נרשמים כ� המעשים מטוב
ועד רע ,וע� ידם מעידים הב' מאורות ע� ע�י�ות מצעדי גבר מחשבות איש
ותחבו�ותיו ויצרי מע��י איש �פני הע' דיינים )כמבואר בהרחבה בפרדס רימונים שכ"ד פ"ד( ,וע�
העינים הא�ה עוד עיניים אחרות כי גבוה מע� גבוה שומר וגבוהים ע�יהם.
)ד( וכן הוא הענין בכ� האיברים ובכ� הכינויים הגשמיים ,וכמו �מש� אב ואם -אין
הכוונה ח"ו שיהיה שם אב ואם ,כי זהו כפירה ח"ו ,א�א הכוונה שכמו שבני האב
הם בעצמותו ובמוחו דקים תכ�ית הדקות -כן היו הספירות נע�מות בחכמה ומשום
כך נקראת החכמה "אב" ,וכאשר יתג�ו יותר ויתפשטו א� הבינה כאשה המקב�ת
הו�ד במעיה ,כן נתפשטו א� הבינה ואז נקראת הבינה "אם".
ומה שיקראו תפארת ומ�כות �פעמים חתן וכ�ה ו�פעמים איש ואשה -היינו
שבהיותם מוכנים �התייחד נקראו חתן וכ�ה ,ואחר שיתייחדו יקראו איש ואשה.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים נא
וע� דרך זו הם כ� שאר הדברים המתמיהים שבספרי החכמים בחכמה הזאת ,כי ניתן
רשות �המשי� בהם מש�ים ככ� אשר יצטרך האדם �הבין ו�השכי� ו�דון בהם,
וע� כזה נאמר )איוב יט( "ומבשרי אחזה א�וה".
והספירות יבחנו א� כמה בחינות וא� כמה עניינים וכמה מציאויות ,ו�כ� בחינה
ובחינה שם וכינוי ,ומה שיורה כינוי זה �א יורה כינוי זה )פרדס ועסיס רימונים
שכ"ב פ"א-ב ,ועיי"ש בשכ"ג ביאור כ� ענין וספירה המתייחסים א� הכינויים הנמצאים בזוהר ובמפרשים עפ"י
סדר הא"ב(.
)ה( והנה כ� מה שיש �מטה בגשמיות הוא התפשטות והשת�ש�ות השפע מ�מע�ה
-שנשת�ש� ממדרגה �מדרגה א�ף א�פי א�פים וריבוא רבבות מדרגות עד
שנתגשם בעו�ם הזה הגשמי .וכ� השמות שבהם אנו קוראים �דברים הגשמיים
שבעו�ם הזה הם אינם השמות ש�הם בעצם א�א הם שמות המושא�ים משורשם
ש�מע�ה בקדושה ,כי שם מקור א�ו האותיות וחיבורן.
ו�כן נקרא �שוננו "�שון הקודש" -כי כ� השמות והתיבות הם �מע�ה בשורשם
במקום קודש הע�יון ,ואחר כך כשיורד ומשת�ש� ממקום קודש זה אזי נקרא
כ� חב� ההשת�ש�ות באותו השם ההוא בהשא�ה .וכגון שמה שאנו קוראים �יד ש�
כ�י בשם "יד" זה מושא� מהיד ש� האדם ,וכן רג� הכסא זה מושא� מרג� האדם )וכן
מורג� ב�שון חז"� "רג�יים �דבר" ואין הכוונה ע� רג�יים ממש א�א הוא מש� שכמו שהרג�יים הן עמידת האדם
והסמיכות ש�ו -כמו כן כשיש �איזה דבר ישיבה ומציאות והוא מתיישב בשכ� אזי יקרא שיש רג�יים �דבר(.
וכך גם היד ש� האדם )כ�ומר הכח הרוחני שמשפיע את היכו�ת �פעו� את פעו�ת היד שהוא נקרא "יד",
שהרי יד האדם אינה נקראת בשם "יד" משום היד הגשמית בעצמה ,א�א רק הפעו�ה הנמשכת מהיד היא
נקראת בשם "יד" באמת ,וכן הוא בשאר האיברים ,וע"ע בענין זה �קמן פ"ג ס"ה( אין זהו שמה בעצם א�א
הוא מושא� משורשו ש�מע�ה .וכן השם "עין" המורה ע� כח הראות ש� העין ,ו"אוזן"
המורה ע� כח שמיעת האוזן וכדומה -כ� השמות כו�ם מושא�ים משורשם ש�מע�ה,
כי יד תחת יד ועין תחת עין ורג� תחת רג� -וכן כו�ם.
וזהו הפירוש שה�שון הוא "קודש" -כ�ומר שהשם "יד" נקרא �מע�ה במקום קודש
ואחר כך בהשת�ש�ות כ� העו�מות ממדרגה �מדרגה א�פי רבבות מדרגות בכ�
מדרגה נקרא גם כן "יד" -אב� בהשא�ה.
וכמו בענין ד' יסודות אש רוח מים עפר שהאריך בזוהר )ח"ב כד .וח"ג רנה (.וכתב שהם
משת�ש�ים מהמרכבה הע�יונה ,חסד -מים ,גבורה -אש ,תפארת -רוח,
מ�כות -עפר ,וא�ו השמות "מים אש רוח עפר" -זהו שמם העצמי בקדושה הע�יונה,
ואנחנו קוראים אחר כך ההשת�ש�ות מהם בהשא�ה אש רוח מים עפר בארבע חיות,
שערים פרק א פותח נב
ואחר כך ההשת�ש�ות בכתות המ�אכים שאנו קוראים בהשא�ה �מיכא� מים
ו�גבריא� אש ו�אוריא� אויר ו�רפא� עפר )כמבואר בזוהר ח"ג שם( ,ואחר כך בהשת�ש�ות
הג�ג�ים ,עד א�ו היסודות במקומם ,ובכ� אחת מהשת�ש�ויות הנ"� יש ריבוא רבבות
מדרגות -מים תחת מים ואש תחת אש ורוח תחת רוח ועפר תחת עפר עד א�ו
היסודות הגשמיים שאצ�נו בעו�ם הגשמי -כ�ומר היסוד השורף החם והיבש שאנו
קוראים �ו "אש" ,וכן היסוד הקר וה�ח שאנו קוראים �ו "מים" ,והיסוד החם וה�ח
שאנו קוראים �ו "אויר" ,והיסוד הקר והיבש שאנו קוראים �ו "עפר" .אב� באמת זהו
רק שמם בהשא�ה ועיקר שמות אש רוח מים עפר באמת ובעצם הוא �שון הקודש -
כ�ומר מקור הקדושה ,דהיינו חסד גבורה תפארת מ�כות ,שהם נקראים אש רוח מים
עפר בעצם.
וע� דרך מש� כמו שמות האנשים הנקראים בכ� דור בשם אברהם יצחק יעקב ראובן
שמעון וכו' ,שהנקרא עתה אברהם הוא ע� שם זקינו או דודו ,עד אברהם אבינו
שהיה שמו האמיתי אברהם ע� שם אב ארם ואב המון ,וכ� הנקראים אברהם הם
מושא�ים ,וכן הוא בכ� השמות כיוצא בזה.
ומובא בכתבי האר"י ז"� )בשער הג�גו�ים הקדמה כג( שהשם שקורא האב �בן -הקב"ה
מזמינו בפיו ,כי זה שמו שיש �ו בקדושה ,וכנגדו יש �ו שם בק�יפה וראוי �ו
שידענו כדי �תקנו ,עכ"ד .והיינו כי אף שמות בני האדם הם גם כן מ�שון הקודש ואצ�
בני האדם הם מושא�ים ,כי שורש נשמתו ש� האדם כ�ומר אותו מקור האור
שהנשמה נאצ�ה ונשת�ש�ה ממנו -נקרא הוא בשם ההוא אברהם או יצחק וכדומה.
ונמצא שכ� התוארים הנזכרים בו יתברך -עין אוזן יד ורג� וכן כו�ם ,וגם ענין
חיבוק זיווג נישוק אב ואם בן ובת חמיו חמותו והרבה כא�ה ,כ� א�ו הם
�שון הקודש ,כ�ומר שם העצם ש�הם בקדושה ,ואחר כך בהשת�ש�ות הוא
בהשא�ה עד שאפי�ו הגשמיים נקראים בשמות א�ו בהשא�ה ,ונמצ א שאדרבא כ�
איברי פרקי המרכבה שמותם בו יתברך בעצם והוא האדם הע�יון ,ושמות כוחות
האיברים ש�נו הם רק בהשא�ה ע� שם שהם סימן �מה ש�מע�ה .וכמו שכאשר
כותבים או אומרים את השם "ראובן בן יעקב" אזי זהו רק סימן �אותו העצם והתבנית
המכונה בשם ראובן בן יעקב ,וע� ידי שמזכירים את השם ראובן בן יעקב אזי ניכר
ומפורסם ומובן ע� איזה עצם ותבנית מדברים ,כ�ומר שמדברים ע� העצם והתבנית
המכונה בשם ראובן בן יעקב.
)ו( וכתב הש�"ה )ת"א בית אחרון ,טו( שהביאור האמיתי ש� מאמר חז"� "דברה תורה
כ�שון בני אדם" הוא כאי�ו היה "דיבור בני אדם כ�שון תורה" עכ"ד .והיינו �א
פותח שער א -שער הכ��ים שערים נג
כמו שטועים אנשי העו�ם וסוברים �היפך ,וכגון שענין עריבות ומתיקות סוברים
שהונח בעצם ובראשונה ע� מה שהחיך טועם ומרגיש באוכ�ו דבש או שאר דברים
מתוקים ועריבים ,ואח"כ הושא�ו ענייני עריבות ומתיקות �שאר דברים וכמו שנאמר
)שה"ש ב( "כי קו�ך ערב" -שאף שעריבות ומתיקות הקו� אינה דומה כ�� ועיקר
�עריבות ומתיקות הדבש כי הדבש מושג �חוש הטעם ועריבות הקו� מושגת �חוש
השמע ,עם כ� זאת הושא� ענין העריבות ש� הדבש �קו� בעבור שבשניהם משותפת
התשוקה ,והיינו כי כמו שישתוקק האדם �טעום מתיקות הדבש כך ישתוקק האדם
�שמוע קו� נעים וערב ,וכן הושא� ענין עריבות �שינה וכמו שכתוב )מש�י ג( "ושכבת
וערבה שנתיך" שהכוונה שהאדם נהנה מאוד משינה חזקה ,ודרך האדם �השתוקק א�
כ� מה שישיג ממנו הנאה.
אב� באמת זוהי טעות כי באמת גם בדבש �א הונח שם עריבות ומתיקות בעצם
וראשונה א�א עיקר שם זה הוא ע� עריבות ומתיקות השכ� שכשאדם משכי�
איזו המצאה שכ�ית עמוקה ישתעשע בה מאוד ויערב �ו עריבות ומתיקות זאת
ההשכ�ה יותר מעריבות הדבש ויותר מעריבות הקו� ומעריבות השינה ומכ� מיני
עריבות שבעו�ם ,מכיון שעריבות השכ� היא עריבות רוחנית משא"כ כ� שאר מיני
העריבות שהן גשמיות )מ�בד עריבות ודביקות והת�הבות בשירה וזמרה �בורא יתברך שהיא גם כן עריבות
רוחנית ,משא"כ סתם שירה וזמרה ש� קו� ערב ונעים שהיא דבר גשמי כי כ� דבר המושג �אחד מחמשת החושים הוא
גשמי וכמבואר �קמן פ"ג ס"ב( ,ואח"כ הושא� ענין העריבות �טעם הדבש ו�קו� נעים ו�שינה
עצומה ,ובאמת הנחתה הראשונה ש� ענין העריבות היא ע� עריבות השכ� ו�א כמו
שטועים וסוברים בני העו�ם �היפך ,וכנ"�.
וכן הוא גם �היפוך בענין המרירות -שהוא �א הונח בעצם ובראשונה ע� טעם מר
ש� דברים מרים גשמיים כמו �ענה וראש ,א�א באמת הונח בעצם ובראשונה ע�
מרירות הק�יפות המעכבים וחוצצים בפני ההשגה ,ואין מרירות ועיצבון גדו� יותר מן
קוצר ההשגה שמחשיכים את מע�ת ההשגה ומתיקותה ,ואח"כ הושא� ענין מרירות
�דברים הגשמיים משום השיתוף שיש ביניהם בענין העדר התשוקה א�יהם.
וכן "אור" הנחתו הראשונה היא ע� אור השכ� שהוא רוחני ,ו"חושך" הנחתו
הראשונה היא ע� חושך הק�יפות המחשיכים בפני ההשגה )עיין בענין זה �קמן שער ו
פ"ב( והמפסיקים תשוקתנו �א� יוצרנו ,והמשכחים אותנו רחמנא �יצ�ן מעבודתנו
התמידית �א� יתע�ה ,ואח"כ הושא�ו שמות א�ו �אור ו�חושך הגשמיים.
וכן ענין "�ידה" הנחתו הראשונה היא ע� המצאת העי�ה את הע�ו� ,וכעין מי
שממציא המצאה שכ�ית מעצמו שיצדק �ומר שהוא הו�יד ההמצאה ההיא .וכן
שערים פרק א פותח נד
"יניקה" -כמו הת�מיד היונק חכמה מרבו .וגם "גד�ות" -הוא כמי שמתחכם והו�ך
ומתגבר מיום �יום בחכמה והו�ך וגד� בשכ�ו.
וכן ענין "ויאמר" הנאמר בבורא הוא ענין מחשבה וחפץ ורצון )עיין רמב"ן בראשית א' ,ג'(,
כי ענין אמירה ודיבור אינו מורה ע� חיתוך הדבר הגשמי היוצא מה' מוצאות
שהרי בבורא יתברך �א שייך ענין דיבור בחיתוך אותיות ,כי הוא נשגב ונע�ה מה'
מוצאות ,א�א עיקר ענין אמירה ודיבור הוא ע� התג�ות רצונות �זו�תו ,וזה שייך הן
בבורא יתברך והן בנבראים ,רק שבבורא הוא ע"י השכ�ה -שמשפיע ע� אדם שכ�
ונבואה שיבין וישכי� את רצונו יתברך שמו ,ובאדם גי�וי הרצון בא ע"י פעו�ות אבריו
-שכ� מה שפוע� באבריו נדע שכן היתה מחשבתו קודם �כן.
והמשכי� ישכי� וידע את כ� ה�שונות הבאים אצ� הגשמיים ורוחניים �פרשן
אצ� הרוחניים בענין דמיון קצת א� הגשמיים ו�א בדמיון גמור ,כי
באמת אין ביניהם דמיון גמור ,וכנ"� �ענין אמירה שהיא התג�ות הרצון ויצדק
בגשמיים וגם ברוחניים.
)ז( וכיון שה' יתברך רצה �זכותנו �כן ברא בגוף האדם כמה איברים נסתרים ונג�ים
בדמיון סימן �מעשה מרכבה שהם דברים ועניינים פנימיים דקים רוחניים בתכ�ית
שאין הדעת יכו�ה �דעתם א�א רק כדמיון וזכרון )וכנ"�( ,והם פרקי מרכבה אשר מהם
מתפשט האור והשפע �קיים הנמצא הזה הנעשה בדמותו ,והם נקראים ידים רג�יים
עיניים אזניים ,ואם יזכה האדם �טהר איזה איבר מאבריו אזי יהיה אותו האיבר כדמיון
כסא �אותו דבר הע�יון הפנימי הנקרא בשם זה ,וכגון שאם נשמר ונזהר במראה עיניו
ש�א �הביט בעריות ו�א בשאר דבר גנאי א�א רק בכ� דבר שהוא קדושת השם
ועבודתו ,אזי אותה העין נעשית כמו כסא �אותו דבר הנקרא �מע�ה "עין" ,וכן היד
וכן הרג� ושאר הדברים.
וזאת היתה חכמת אדם הראשון שקרא שמות �כ� דבר עד שנאמר )בראשית רבה י"ז ,ד'(
שהיתה מע�תו גדו�ה ממ�אכי השרת ,כי ברוח הקודש שע�יו בנה אותיות
ומי�ים מיוחסות עם הדבר הפנימי -שיהיו השמות ההם מורים ע� שורש הדבר ההוא,
וכאי�ו נאמר שבידיעת התחתונים ידע סוד המרכבות הע�יונות .כי כ� נברא �מטה יש
�ו שורש �מע�ה ,דאם �א כן איך מתקשרים ח�קי עו�ם הזה ואיך תתפשט ההשפעה
וההשגחה בהם מאדון הכ� ,וזאת היתה חכמה נפ�אה כי השיג מקור ושורש כ� דבר
וכינהו בשם ההוא ,והוא שמו ודאי )פרדס רימונים שכ"ב שם ,ש�"ה הק' תו�דות אדם בית אהרן
קמט-קנב ,יסוד האמונה עמ' קסב-קסה ,רעא-עדר(.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים נה
פרק ב
הדברים הגשמיים הם רמז ודוגמא �אורות רוחניים ,והפעו�ה הגשמית שאנו עושים
היא כ�י �עורר ו�המשיך את אותו האור הרוחני שא�יו רומזת אותה הפעו�ה
הגשמית .והדברים הגשמיים הם ענף המשת�ש� משורש רוחני .והשמות ש� כ�
הדברים הם �מע�ה בשורשם במקום קודש הע�יון ואחר כך כשיורד ומשת�ש�
ממקום קודש זה אזי נקרא כ� חב� ההשת�ש�ות באותו השם ההוא בהשא�ה,
ובענין צ�ם ודמות.
)א( הנה מובא בשם האר"י ז"� )בס' פע"ח שער ה�ו�ב פ"ג( שע� ידי נענוע ה�ו�ב ומיניו
אנו ממשיכים אור פנימי ,וע� ידי ההקפה אנו ממשיכים אור מקיף עכ"ד.
וצריך ביאור איך ע� ידי פעו�ה במעשה גשמי ש� הקפה גשמית ומקומית שאנו
מקיפים את התיבה שבה הספר תורה ע� ידי זה אנו פוע�ים וגורמים �המשיך
בעו�מות הע�יונים אור מקיף רוחני שכ�י )וע"ע בענין אור מקיף בהרחבה �קמן שער ג פי"ד(.
ובאמת כך הוא בכ� המצוות -שע� ידי עשייתן בגשמיות אנו מעוררים �מע�ה את
שורשן הרוחני .ובשבי� �הבין את טבע דבר זה וסגו�תו ,הנה מבואר �קמן
)פ"ג ס"ו( שהדיבור והכתב הם כ�י ו�בוש וגוף ובית יד ובית אחיזה �ציורים השכ�יים
המ�ובשים במי�ים ,שהציור השכ�י מ�ובש ע� ידם ,וב�י המי�ים אין אדם יכו�
�הושיט ו�הודיע �חבירו שום ענין שכ�י ,ו�כן המי�ים נקראו בשם "כ�ים" ,כי כמו
שאי אפשר �הושיט �חבירו מים ב�י כ�י ,והכ�י הוא טפ� �מים כי עיקר המבוקש הוא
המים ו�א הכ�י -כמו כן בנידון דידן עיקר המבוקש הם הציורים השכ�יים והמי�ים
הן טפ�ות א� הציורים השכ�יים ,עיי"ש.
וכמו כן גם כ� העשיות והפעו�ות הגשמיות ש�נו הן כ�י �המשיך את אור הרוחני,
וכגון מה שנזכר �עי� שע� ידי הקפתינו את התיבה שבה הספר תורה אנו
גורמים �המשיך את האור מקיף הרוחני השכ�י ,הרי ב�י פעו�תנו זאת ש� ההקפה
הגשמית �א היה שום דרך �המשיך את האור מקיף הרוחני ,שהרי אין שום דרך
�המשיך את האור מקיף הרוחני ש�מע�ה בחב� וגם �א ע� ידי שנע�ה בסו�ם
השמימה ונמשיך את האור מקיף בידינו ,א�א הקדוש ברוך הוא מסר בידינו עניינים
גשמיים שהם כ�ים ,וכגון הקפה גשמית שהיא כ�י �השגתנו את ענין אור מקיף השכ�י
ש�מע�ה ,ובעשותינו ההקפה הגשמית �מטה אנו מעוררים האור המקיף הרוחני שהוא
דוגמת ההקפה הגשמית בצד מה ,כ�ומר מצד מה שרק ע� ידי ההקפה הגשמית מושג
האור מקיף הרוחני.
שערים פרק ב פותח נו
וע� פי זה יתבאר �ך מה שכתבו המקוב�ים שהרוחני הוא שורש �גשמי ,והגשמי
הוא הענף המשת�ש� מן שורשו הרוחני ,כי ע� דרך מש� בנידון דידן האור
מקיף הרוחני הוא העיקר והשורש ,כי אותו אנו מבקשים �המשיך ,וההקפה הגשמית
היא הענף המשת�ש� מן הרוחני ,שהרי היא דוגמתו קצת ושתיהם מכונות בשם
"הקפה" ,א�א שזוהי הקפה גשמית וזוהי רוחנית ,והגשמית היא דוגמא ומבוא �הבנת
הענין הרוחני.
וכ� עשיית המצוות הגשמיות ש�נו מעוררות �מע�ה אור רוחני דוגמתה ,ואותו האור
הרוחני אינו מושג �נו ב�א העשיה הגשמית ש� המצוה הגשמית ,והעשיה
הגשמית היא מש� ודוגמא ומבוא �הבנת שורשה הע�יון וכנ"� .והבן ענין זה היטב
בעיון אמיץ ,כי הוא דבר דק מאוד ו�א אוכ� �הסביר �ך ככ� הצורך ע� הנייר א�א
צריך אתה ��טוש שכ�ך ו�הזמין ו�הכין אותו �קב� את ענין המושכ� הדק הזה
שביארתי �ך )וכמבואר �קמן פ"ז ס"א שאין מוסרים סתרי תורה א�א אם היה חכם ומבין מדעתו שאז מוסרין
�ו ראשי פרקים עיי"ש( ,ו�כן הכן עצמך �הבנת העניינים ה��ו מאוד ותשימם היטב בזכרונך
כי הם עיקר ושורש גדו� �ענין עבודת הבורא )וע"ע �קמן שער ג' פט"ו ס"ו בענין שיד ימין ויד
שמא� הגשמיות ש�נו הן דוגמא ומבוא ובינת מש� �הבנת ימין ושמא� הרוחניים �גבי הספירות(.
)ב( ומובא בדברי האר"י ז"� )שער הכוונות ענין ברכות השחר( שבבוקר בקומו ממיטתו יתפנה
בבית הכסא ויכווין )עיין בשער המצוות פר' שמיני שכתב �גבי הכוונה ש� איסור "�א תשקצו" ש� שהיית
המותרות שיכווין את אותה הכוונה "ב�כתו �בית הכסא 'טרם' היכנסו שם ,כי אסור �הרהר שם"( �הפריש
שיקוץ הק�יפות מפנימיות ג' תחתונות דעשיה שהם נצח הוד יסוד דעשיה ,ומתקנם
באור הפנימי ש�הם ,עכ"ד.
והיינו שע� ידי הפעו�ה הגשמית הזאת שמפנה עצמו בבית הכסא ע� ידי כך פוע�
�מע�ה ברוחניים פירוד -שיקוץ הק�יפות מן הקדושה דנצח הוד יסוד דעשיה,
והפעו�ה הזאת היא כ�י ודוגמא �פעו�ה הרוחנית ,ו�נו יש יכו�ת �פעו� רק ע� ידי
כ�ים כ�ומר רק ע� ידי הפעו�ות הגשמיות ש�נו שהן ככ�ים וממי�א נתעורר �מע�ה
ברוחניים פעו�ה רוחנית שהיא בדוגמת הפעו�ה הגשמית ש�נו ,וכמובא בזוהר )ח"ב
קכה .וח"ג �א" (:בעובדא ד�תתא �אתערא �עי�א".
והענין הוא כך -שהרג�ים ש� האדם הן בסוד נצח והוד ,והברית קודש ש� האדם
היא בסוד יסוד ,וכ� העניינים הטובים הגשמיים צומחים ונובעים מסטרא
דקדושא הע�יונה כי משם הם מתפשטים ומשת�ש�ים ממדרגה �מדרגה עד שמגיע
הדבר א� הגבו� והגשמות ,וכן הוא בהיפוך -שכ� הדברים הרעים הסרוחים
והמטונפים ומגונים הם משת�ש�ים מסטרא דק�יפה.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים נז
והנה מי הרג�ים הם פסו�ת היוצאת מבחינת היסוד ש� האדם ,והצואה היא פסו�ת
היוצאת מבחינת נצח והוד ש� האדם ,ואף ע� פי ש�כאורה אין שייכות �צואה
עם הרג�יים שהרי �כאורה נראה שהצואה היא פסו�ת מבני המעיים שהם הקיבה
והדקין ששם מתבש�ים המאכ�ים ,אך מכיון שבעודם מתבש�ים בבני המעיים קודם
גמר בישו�ם עדין אין הצואה רע גמור כי מעורב עדין בתוכה קצת טוב ורק �אחר גמר
הבישו� שנתברר כ� הטוב מן המאכ� �גמרי ואז יורדת הצואה �מדור התחתון ע� ידי
כח הדוחה את המותרות ,והמקום ההוא הוא כנגד בין הירכיים שהוא סמוך �סוף
הבטן ואז מתחי�ה הצואה �הכאיב �ו כי נתברר מן המאכ� כ� הטוב ונשאר רק רע -
�כן נחשבת הצואה בחינת הפסו�ת ש� "הרג�ים" שהן בסוד נצח והוד ו�א בחינת
הפסו�ת ש� בני המעיים .וזהו שכתוב )שמוא� א ,כד( "ויבוא שאו� �הסך רג�יו" -כ�ומר
�התרוקן מפסו�ת רג�יו ,שהן בחינת נצח והוד.
ונמצא שבהתרוקן האדם �מטה מהצואה שהיא פסו�ת פנימית נצח והוד ,ומי הרג�ים
שהם פסו�ת היסוד -אזי נפרד ממי�א אצ� הרוחניים שיקוץ הק�יפות
מפנימית נה"י דעשיה.
)ג( ועוד מובא בדברי האר"י ז"� )פע"ח ענין כוונת חזרת העמידה פ"ג( �גבי אמירת
"קדוש" ג' פעמים בקדושה ,שבקדוש הראשון חסד עו�ה בחכמה ,ובקדוש
השני גבורה עו�ה בבינה ,ובקדוש הש�ישי תפארת עו�ה בדעת ,ומטעם זה צריך
�ד�ג בקדושה ,עיי"ש.
והיינו כי כמו שאנו מנשאים את עצמינו ומתע�ים מע� הארץ ע� ידי הקפיצה
שבאמירת "קדוש" בהתנשאות מקומית גשמי ,כמו כן מתנשאים ומתע�ים הג'
אמצעיות שהם חסד גבורה תפארת התנשאות עצמית ,כ�ומר שמתע�ים �היות
עצמותם במדרגת חכמה בינה דעת ,וחכמה בינה דעת מתע�ים אז עוד יותר ויותר.
וכן בשעת נשיאת כפים שה�וי שופך מים ע� ידי הכהן ומשמש אותו ,זהו בשבי�
שה�וי הוא בסוד הגבורה והכהן הוא בסוד החסד ,ו�כן כמו שה�וי מכניע את
עצמו בפני הכהן ומשמש אותו -כמו כן נכנעת �מע�ה מדת הגבורה בפני החסד.
וכן הוא הטעם בהד�קת הנרות בשעת התפי�ה ,והד�קת הנרות ביום הכפורים,
והד�קת המנורה בבית המקדש ב�י�ות -כדי �המשיך ו�עורר ע�ינו האור הרוחני
ש�מע�ה ,כי האור הגשמי שבעו�ם כמו אור השמש ואור ה�בנה ואור הנר ,הוא דוגמא
וסימן וזכר �אור הרוחני ,והוא דוגמא ומבוא וכ�י �שנוכ� �השיג ע� ידי המש� מהאור
הגשמי את האור הרוחני )ע"ע בענין זה �קמן פ"ג ס"ח( ,וכשאנו מד�יקים נרות בבית
תפי�תנו אנו ממשיכים ע� עצמינו השפעת אורות הרוחניים.
שערים פרק ב פותח נח
כי בעשותנו הפעו�ה הגשמית מתעורר ממי�א אור הרוחני �מע�ה ומתפשט עד
�מטה ע�ינו ,וע� ידי כך נמשך ברכה והצ�חה בכ� מעשה ידינו ,כי כ� ההצ�חות
והטובות הגשמיות נמשכות מאורות הרוחניים מ�מע�ה א�א שמשת�ש�ים ממדרגה
דקה א� מדרגה עבה יותר עד שמרוב השת�ש�ות המדרגות מגיעים הדברים א�
הגשמות שהוא תכ�ית הגסות.
וכן הוא בכ� המצוות -שיש �הן דוגמא ושורש �מע�ה .וכ� העשיות הגשמיות
ש�נו הן בעצמן אינן עיקר הכוונה והתכ�ית א�א עיקר הכוונה ש�הן הוא במה
שמתקן דוגמתן �מע�ה ,והתיקון ש�מע�ה הוא עיקר הכוונה והתכ�ית האמיתי,
והעשיות הגשמיות ש�נו הן רק ככ�ים �פעו� ע� ידם פעו�ות נוראות �מע�ה
ברוחניים ,דהיינו ע�יית הספירות ויחודן זו בזו .וזהו שאמרו רז"� )בראשית רבה מד ,א(
"�א ניתנו המצוות א�א �צרף בהם את הבריות" -שיהיו מצורפים ומ�ובנים מזוהמת
נשמתן ע� ידי המצוות.
)ד( וכן ענין טבי�ת הטמא במקוה הוא גם כן דרך דוגמא ,כי באמת המים הגשמיים
שבמקוה אינם מגרשים את הטומאה מן האדם א�א שבהיות האדם טוב� ורוחץ
את גופו במים גשמיים א�ו שבעו�ם הזה אזי גם נשמתו �מע�ה טוב�ת ורוחצת במים
קדושים הרוחניים ש�מע�ה ונטהרת מטומאותיה וגי�ו�יה הרוחניים ,כי כמו שיש
רחיצה גשמית כך יש גם רחיצה רוחנית.
וכמו שכתוב )ישעיה א( "רחצו הזכו הסירו רע מע��יכם מנגד עיני" ,שבוודאי הכוונה
�רחיצה הרוחנית ש� הנשמה כ�ומר שינקו עצמן ממידות המגונות ותאוות
הגופניות .וקורא הנביא ענין זה בשם רחיצה כי כשם שהרחיצה הגשמית מנקה בגד
גשמי מ�כ�וך גשמי שיש ע�יו מרפש וטיט -כמו כן הנקיון הרוחני שמנקה את נשמתו
מהמידות המגונות שהן גם כן כוחות רוחניים )כמו הכעס וההתנשאות והאכזריות וכדומה ,וכמבואר
�קמן שער ב פי"א ס"ח( נקרא גם כן בשם רחיצה כי יש בזה גם כן את ענין הנקיון ,רק שבזה
הוא נקיון רוחני וברחיצה הגשמית הוא נקיון גשמי .והרחיצה הגשמית היא מש�
ודוגמא �שנוכ� �הבין ע� ידה את ענין הרחיצה הרוחנית.
וכשטוב� האדם את גופו �מטה במים הגשמיים ע� ידי זה גם שורש נשמתו �מע�ה
טוב�ת במים הע�יונים הרוחניים ,כי כשטוב� כ� גופו במים הרי גם
הנשמה שבגוף נטב�ת במים ,שהרי הגוף ב�י נשמה הוא כאבן דומם ואין �ו יכו�ת
�הטבי� עצמו ,ונמצא ש�טבי�ת המים הגשמיים יש קצת שייכות גם �נשמה שבתוך
הגוף ,כי ע� ידי טבי�ת הגוף במים הגשמיים נטב�ת גם ח�ק מהנשמה שבתוך הגוף,
וב�י הגוף אי אפשר �נשמה שהיא רוחנית �היות נטב�ת במים הגשמיים ,כי �רוחני
אין שום יחוס עם הגשמי.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים נט
וע� ידי טהרת הענף שהיא הקצה התחתון ש� הנשמה ,שהיא ח�ק הנשמה שבתוך
הגוף ,ע� ידי זה גם הקצה הע�יון ש� נשמתו שהוא שורש נשמתו נטהר במים
הרוחניים ש�מע�ה ונשפע ע�יו רוח טהרה דרך חוט נשמתו מהקצה הע�יון ש� נשמתו
הדבוקה בשורשה �קצה התחתון ש� הנשמה ,דהיינו �אותו הקצה שבגופו.
ו�כן תמצא במי שטוב� �קריו ,אחר הטבי�ה ירגיש האדם תוספות רוח טהרה ומוכנת
בחשק �עבודת הבורא יתברך ,וקודם הטבי�ה נפשו עצבה ועצ�ה �עבודת
הבורא .והכ� הוא כפי עכירות או בהירות שורש נשמתו �מע�ה כן הוא בענף �מטה.
וזהו שאנו אומרים "אשר קדשנו במצוותיו" ,כי ע� ידי עשיית המצוות מתקדשת
נשמתו �מע�ה מאוד ואחר כך חוזרת ונשפעת הקדושה ההיא ע� הענף שהוא
ח�ק הנשמה שבתוך הגוף.
וכן כשהאדם נטמא במת או בשרץ ,אין המת או השרץ הגשמיים יכו�ים �ק�ק� את
הגוף כ�� ,א�א כיון שהדברים הא�ו רומזים �ק�יפות ,כי המת הוא דוגמת
הק�יפות שהם נקראים מתים גמורים בעצמם משום שכאשר אין בק�יפה שום ניצוץ
מסטרא דקדושא אין �הם שום חיות וכעשן יכ�ו והיו כ�א היו ,וכן השרצים הם
משת�ש�ים מסטרא דק�יפה ,ו�כן כשגוף האדם נטמא במת או בשרץ אזי ממי�א יש
שייכות טומאה �ח�ק הנשמה שבתוך הגוף ,וע� ידי כך נטמא �מע�ה שורש נשמתו
שהוא הקצה הע�יון ש� נשמתו.
)ה( וכתוב במשנת חסידים )מסכת יום ר"ה פ"ד מ"ה( בשם האר"י ז"� )פע"ח שער השופר פ"ה
עיי"ש( שמי שבאה �ו בכיה פתאום ,סימן הוא שבאותה שעה דנים אותו �מע�ה,
דאע"ג דאיהו �א חזי מז�יה חזי ,וחרדת הדין שיש �שורש נשמתו �מע�ה מפ�שת עד
�מטה ע� הגוף.
וזה כדוגמת האר"י ז"� שהיו שפתותיו נעות בשינתו בשבת )פע"ח שער ק"ש ,עה(:
�פי שנשמתו ע�תה �מע�ה ו�מדה שם סודות התורה בשבת פרשת ב�ק סוד
אתון ב�עם.
ומעין זה הוא מה שאמרו רז"� )יבמות צז (.שכשאומרים איזה דבר תורה בשם אדם שמת
כבר אזי שפתותיו דובבות בקבר .וכן הנביא כשנשמתו השיגה �מע�ה סודות
נבואתו והגוף היה מושכב ע� הארץ אזי היו הה' מוצאות ש� הנביא מדברים את אותם
דברי הנבואה הכתובים �פנינו ,ונשמת הנביא השיגה �מע�ה את אותם הסודות
המ�ובשים בדברי הנבואה הכתובים �פנינו.
שערים פרק ב פותח ס
)ו( והנה המצוות שאנו עושים שורשן הם �מע�ה אורות שכ�יות רוחניות עמוקות
ומתוקות עד אין תכ�ית ,א�א שעתה הנשמה מת�בשת בגוף שהוא חומר עכור
ומסך מבדי� בפני ההשגה ,ו�כן אנחנו �א יכו�ים �השיג את אותן ההשגות ואין �נו
שום דרך ומבוא �פעו� איזו פעו�ה באורות הע�יונים כ�ומר �עוררם ו�המשיכם
ע�ינו א�א רק ע� ידי כ�ים גשמיים שאותם הכ�ים הם דוגמא וסימן וזכר �אורות
הרוחניים וכנ"�.
וע� דרך מש� התפי�ין ש�נו הם גשמיים גמורים ,שהרי נכתבות הן באותיות גשמיות
ע� ק�ף גשמי והדיו והקו�מוס והיד הכותבת הם גם כן גשמיים והבתים הם גם
כן גשמיים ,ו�מע�ה יש תפי�ין רוחניים והם אורות שכ�יות ,והם הם בעצמם אותם
הסודות המ�ובשים וגנוזים במי�ים שבפרשיות ש� התפי�ין ,כ�ומר אותם האורות
השכ�יות שהאותיות שבפרשיות רומזות ע�יהם.
וכשאנו מניחים תפי�ין אנו ממשיכים ע� ידי זה את התפי�ין הרוחניים ש�מע�ה ע�
ראש ז"א ,וזה סוד המובא בברכות )ו" (.הקדוש ברוך הוא מניח תפי�ין".
ונמצא שבהניחנו התפי�ין הגשמיות אנו ממשיכים את התפי�ין הרוחניות שהם המוחין
�ז"א ,ונמצא שאנו גורמים שהז"א מניח תפי�ין ע� ידי מה שאנו מניחים.
והנה הע�יונים עובדים עבודה רוחנית שכ�ית מה שאי אפשר �נו �עשות ,ואנו
מבקשים ומשתוקקים �השגה עצומה כדי שנוכ� �עובדו גם כן בהשגה ו�א
בכ�ים גשמיים ,ובעו�ם הבא נזכה �השיג השגות אור השכ�י ההוא.
אמנם באמת גם בעו�ם הזה יש �נו ענין שהוא מעין עו�ם הבא ,והיינו השגות השכ�
ש�נו באיזה דבר חכמה ושכ� ,אך ההבד� שבין השגות שכ�נו בעו�ם הזה
�השגות שכ�נו בעו�ם הבא הוא שבעו�ם הזה השגתנו היא אפס ואין בערך ההשגה
ש� עו�ם הבא ,כי �עתיד �בוא בעו�ם הנשמות שתהיה הנשמה מופשטת מן הגוף
ו�א יהיה �ה מסך מבדי� אזי תשיג השגות עצומות ועמוקות ויהיה �ה נחת רוח עצום
מאוד ו�עו�ם �א תעמוד הנשמה במדרגה אחת א�א תע�ה ממדרגה �מדרגה ומהשגה
�השגה יותר דקה ועמוקה עד אין תכ�ית ,וכ� זמן שהנשמה מ�ובשת במסך מבדי�
אי אפשר �השיג את ההשגות ההן כי אם היינו משיגים עתה עומק ההשגות ההן הרי
כבר היה �נו עו�ם הבא בעו�ם הזה )ס' יסוד האמונה עמ' ק� ,קמו-קנא ,קנד-קנח ,תק�ז(.
וע"ע �קמן )פ"ג ס"ט( בענין שהגוף הוא מסך המבדי� בפני ההשגה ,שאין הכוונה
כפשוטו שהגוף עצמו הוא מסך המבדי� שהרי הגוף הגשמי חוצץ רק בפני אור
גשמי ובפני שאר דברים גשמיים ,א�א הכוונה �תאוות הגופניות שהן מתנגדות מאוד
�אור השכ� ומחשיכות את אור השכ� ,עיי"ש.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים סא
וב�יקוטי מוהר"ן )סי' כא( מבואר שיכו� �היות שיהיו כמה צדיקים שכשיבואו �עו�ם
הבא ע� השגות שהשיג הצדיק הגדו� מהם בעו�ם הזה ,יהיו אצ�ם
�דברים נוראים וייכוו מהן ,ואצ� הצדיק הגדו� יהיו �השגות ש� עו�ם הזה ,עיי"ש.
)ז( ומעתה תבין היטב הפסוק )בראשית א( "נעשה אדם בצ�מנו כדמותנו" ,כי הנה נתבאר
�עי� שהעניינים הגשמיים אינם דומים �רוחניים ,ו�מש� הקפה גשמית היא אינה
דומה כ�� �הקפה שכ�ית ,שהרי הקפה גשמית הכוונה �הקפה ש� איזה מקום גשמי
וכגון הקפת התיבה שע�יה הספר תורה או הקפת ח�בון הביצה את ח�מון הביצה ,מה
שאין כן הקפה רוחנית הכוונה �הקפה שכ�ית )כמבואר �קמן שער ג' פי"ד(.
אך עם כ� זאת קצת דוגמא יש �הקפה גשמית עם הקפה רוחנית במה ששתיהן
מכונות בשם "הקפה" ,ובמה שהקפה שכ�ית �א תובן ותושג עניינה כי אם ע�
ידי הקפה גשמית .וכן ימין ושמא� הגשמיים הם כ�י �הבנת ימין ושמא� הרוחניים ,וכן
פנים ואחור הגשמיים הם כ�י ודוגמא �הבנת פנים ואחור הרוחניים ,אע"פ שאינם
דומים זה �זה כ�� )כמבואר �קמן שער ג פט"ו(.
ואותה השתוות שיש ביניהם נקרא בשם "צ�ם" ,שהוא כעין דפוס וציור בע�מא,
ויתכן �ומר שההקפה הגשמית היא ב"צ�ם" הקפה רוחנית ,אב� "דמות" שייך
�ומר רק ע� שני דברים הדומים ושווים ממש מכ� צד ובחינה ,ו�כן �א יצדק �ומר
שההקפה הגשמית היא בדמות הקפה רוחנית שהרי באמת אינן דומות זו �זו כ�� שהרי
זו גשמית וזו רוחנית ,ו�כן �גבי צ�ם נאמר בפסוק הנ"� "בצ�מנו" -באות בי"ת �פני
המי�ה ,ו�גבי דמות נאמר "כדמותנו" -באות כ"ף �פני המי�ה ,והבן זה מאוד )ס' יסוד
האמונה עמ' קנט(.
)ח( והנה הכוונה במה שאמרו שהנשמה היא ח�ק א�וה ממע� ,אין הכוונה שיהיה
כמו ח�ק הגשמי ,שהח�ק שהוא הנחצב הוא דומה ממש �מחצב ,אב� בנשמה
שאנו אומרים שהיא ח�ק א�וה ממע� ,הכוונה שהיא רק דוגמא �בד ואינו דומה ממש
�עצם האור הע�יון.
כעין מה ששמעתי מאיש אחד פירוש ע� :אשר יצר את האדם בצ�מו "בצ�ם דמות
תבניתו" .שא�ו הש�וש מי�ות ענין אחד הם ופירוש אחד �הם ,כי צ�ם היינו
דמות ותבנית .אב� הכוונה היא ,כי א�ו היה נאמר בצ�מו �בד היה הדבר גנאי נגד
הבורא ית"ש ,כי מאחר שאנו נבראים בצ�מו ש� הקב"ה א"כ אין רוממותו יתברך גדו�
מאוד� .כן נאמר בצ�ם דמות תבניתו ,והכוונה שאנו נבראים בתבניתו ,ו�א בתבניתו
ממש א�א בדמות ש� תבניתו .ו�א תחשוב שאנו נבראים בדמות ש� התבנית ,שאינו
א�א דוגמא דדוגמא ,א�א אנו נבראים בצ�ם ש� הדמות ש� התבנית ,והוה דוגמא
שערים פרק ג פותח סב
דדוגמא דדוגמא ,כ�ומר בדוגמא הש�ישית .כי תבנית מורה ע� הדוגמא ואינו ממשות
עצמו ית"ש ,והדמות אינו עצם התבנית א�א הדוגמא ש� התבנית ב�בד ,והצ�ם ג"כ
אינו עצם הדמות א�א דוגמת הדמות ב�בד ,והוי דוגמא ש� דוגמת הדוגמא] ,נ"�
שצ"� כאי�ו ירדנו[ מעצם כבודו ש�וש דוגמאות .והמרחק שבין עצמותו ית"ש
�התבנית שהוא הדוגמא הראשונה היא ב�תי בע� תכ�ית ,וכן המרחק שבין הדוגמא
הראשונה �שניה שהוא הדמות ג"כ גדו� מאוד וב�י שיעור ,וכן בין הדוגמא השניה
�ש�ישית )שם עמ' תפה .וע"ע בספר שיעור קומה �הרמ"ק פי"ד מה שביאר בענין תבנית וצ�ם ,דמות ,תמונה.
וע"ע בענין דמות וצ�ם �קמן שער ז פ"ה ס"י-יא(.
פרק ג
מהי מהות ומציאות הנפשות ,השכ�ים ,המ�אכים ,הספירות ,ושאר הרוחניים.
ומהו דבר גשמי ומהו רוחני .ומהו ההבד� שבין השגת מהות �בין השגת
מציאות .והטעם שכינו המקוב�ים את הספירות בשם "אורות" ובשם "רוחניים"
ובשם "שכ�יים".
)א( הנה המי�ה "מהות" היא מ�שון "מה" ,כ�ומר כאי�ו שוא�ים ע� איזה דבר מהו
אותו הדבר ,עד שתהיה התשובה שהוא דומם או צומח או חי פ�וני ,ו�מש�
כשישא� אדם ע� איזה כ�י מהי מהותו כוונתו �שאו� מהי עצמות הכ�י ,כ�ומר האם
הוא עשוי מכסף או זהב או ברז� או עץ )ס' יסוד האמונה עמ' טו(.
ובשבי� �הבין בהבנה ברורה את ענין מהות הרוחניים ,צריך �הקדים כמה הקדמות
ומש�ים ,משום שענין זה הוא דק ועמוק ,וכ� אדם מיום היותו יודע הוא רק
עניינים גשמיים) .ועיין �קמן שער ב פ"א סי"ד שבכ� חכמי העמים ובכ� מחקריהם עם רוב עיונם – אין אף
אחד מהם יודע משהו בברואי מע�ה הרוחניים ובעו�מות הקדושים הע�יונים ,ואפי�ו בשמים ש� עו�ם העשיה הם
השיגו רק שמץ ממנו ורק את ח�קו התחתון ב�בד שהוא הרקיע השישי מ�מע�ה �מטה שבו הג�ג�ים והכוכבים
והמז�ות ,וגם בזה רבו אצ�ם המח�וקות והספיקות מפני שהם חסרים מן המסורה ,ועיי"ש עוד בענין זה(.
)ב( והנה ההגדרה ש� דבר גשמי הוא כ� דבר שיש �ו אורך ורוחב וגובה ,ואין דבר
גשמי במציאות שאין �ו מקום ,ואפי�ו הדברים הגשמיים היותר דקים כמו אש
ורוח הם תופסים מקום ,כי �ענין תפיסת מקום אין הבד� בין גשם עב כמו אבן� ,בין
גשם דק כמו רוח ,א�א רק שהאבן נרגשת במישוש ומרגישים את כובד משאה ורוח
או אויר אינו נרגש בחוש המישוש והוא ק� המשא ,אב� �ענין תפיסת המקום שוים
הם )ס' יסוד האמונה עמ' �(.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים סג
כי ההגדרה ש� דבר גשמי היא שיש �ו ש�ושה רחקים שהם אורך רוחב וגובה ,אב�
דבר גשמי אינו צריך �היות דוקא דבר הנרגש בחוש המישוש ,וכגון ש�הבת הנר
שאף ע� פי שאי אפשר �אוחזה ואין �ה ממשות החוצצת בין האצבעות )ו�א כמו בנבראים
הגשמיים האחרים שהם דומם צומח חי מדבר שכאשר אדם תופסם הם חוצצים בין אצבעותיו והוא יכו� �אוחזם( אף
ע� פי כן ש�הבת הנר אינה רוחנית א�א היא גשמית מכיון שנראה �עין שיש �ש�הבת
אורך רוחב וגובה.
ואפי�ו האויר הוא דבר גשמי גמור ויש �ו אורך רוחב וגובה ,ו�א כמו שחשבו רבים
ש�אויר אין מציאות כ�� )עיין בענין זה �קמן פי"ב ס"ח( ,א�א באמת כ� מקום ריק
הוא נקרא אויר ,ובאמת אין נמצא מקום ריק בעו�ם כ�� ,כי גם המקום שנראה �בני
אדם שהוא ריק מכ� הדברים הגשמיים וכגון המקום הח�ו� שבין הארץ �רקיע או
המקום הפנוי שבכ� בית ,באמת אינו ריק כ�� א�א הוא מ�א מן האויר ,והאויר הוא
דבר גשמי גמור ותופס מקום שהרי יש �ו אורך ורוחב וגובה ,ואף ע� פי ש�א תוכ�
�ראות את האורך רוחב וגובה ש� האויר מפני גוד� דקותו ש� האויר ,אף ע� פי כן
הוא דבר גשמי גמור ,שהרי כאשר תמ�א באויר איזה ב�ון וכדומה ואחר כך תקשור
אותו כך ש�א יוכ� האויר �צאת ממנו אזי תראה בעיניך שדפנות הב�ון �א יוכ�ו �געת
זו בזו כי האויר חוצץ ביניהן ,וכמו ש�א היו יכו�ות �געת זו בזו גם אם היית ממ�א
באותו ב�ון דבר גשמי אחר כגון כמו ברז� או עפר.
ונמצא שכ� דבר שתוכ� �השיג בשכ�ך שיש �ו אורך רוחב וגובה אזי אף ע� פי ש�א
תוכ� �ראותו וכמו אויר -הרי הוא דבר גשמי ,וכן כ� דבר שתוכ� �ראות
שיש �ו אורך רוחב וגובה אף ש�א תוכ� �אוחזו בידיך וכמו ש�הבת הנר -הרי הוא
דבר גשמי .וכ�� הדבר הוא שכ� מה שמושג �אדם ע� ידי חושיו )כ�ומר חוש הראיה או
השמיעה או הריח או המישוש או הטעם( הוא גשמי ותופס הוא מקום.
)ג( ובשבי� �הבין מהו דבר רוחני צריך אתה �דעת מתחי�ה את ענין ג' מיני
ההשגות שהן:
א .השגת החושים -שהיא השגה עבה וגסה בדברים ממשיים מורגשים גסים ועבים.
ב .השגת הדמיון -שהיא השגה יותר דקה ,והוא מה שכוח המדמה ש� האדם
מצייר במחשבתו איזה דבר גשמי כאי�ו הוא רואהו בעיניו .ג .השגת השכ� -שהיא
השגה יותר דקה מהשגת הדמיון ,והיא התבוננות והשכ�ה בדרך הוכחה ע� פי
הקדמות וידיעות )וע"ע �קמן שער ב פ"ט בענין כח המדמה בהרחבה ,וע"ע שם פי"א בענין ההבד� שבין
השכ� העיוני �כח המדמה ,וההבד� שבין השגת מציאות רוחנית שיכו� השכ� �השיג �בין השגת מהות רוחנית שאין
השכ� יכו� �השיג(.
שערים פרק ג פותח סד
ומ�בד זאת צריך שתדע גם מהו ההבד� שבין "מציאות" �"מהות" ,וההבד� שבין
"אור" �"הארה" .והנה אור נאמר ע� עצם ומקור האור אשר ההארה צומחת
ויוצאת ממנו ,ו�מש� כוכב השמש הוא נקרא אור ,ומה שמאיר מהשמש וזורח ע�
הארץ נקרא הארה .וכן הוא ב�בנה -שכוכב ה�בנה נקרא עצם אור ה�בנה ,ומה שזורח
ע� הארץ ב�י�ה נקרא הארת ה�בנה .וכן באור הנר -הש�הבת האחוזה בפתי�ה נקרא
עצם אור הנר ,ומה שמאיר מן הש�הבת ע� כות�י הבית נקרא הארת אור הנר.
והנה החמה וה�בנה וכ� שאר הכוכבים הם גשמיים עכורים וחשוכים כמו ברז�,
ואינם זכים כמו זכוכית או משקה צ�ו� זך ובהיר שתוכ� �ראות בעיניך מעבר
א� עבר )וכמו שכתבו חכמי התכונה -עיין ס' שבי�י אמונה נתיב ב שבי� ג( ,וגם הם מ�וטשים מכ�
צדדיהם ,והוכרחו �היות עכורים כדי שהאור השופע ע�יהם יאחז בהם ,כי אם היו
זכים בהירים וצ�ו�ים �א היה האור נאחז בהם א�א היה עובר ומפ�ש דרך כ� עוביים
מעבר �עבר ,אב� כיון שהם עכורים �כן יש אחיזה �אור בהם ע� פניהם במקום
ה�טישה וע� ידי כך הם מבהיקים מאוד כמו סכין מ�וטש שאם תעמידהו נגד אור
השמש ותנענעהו �כאן ו�כאן אזי יבהיק כמו ברק.
והנה נראה בחוש שכ� עצם אור הוא מאיר ומבהיק ומזהיר הרבה יותר מן ההארה
היוצאת ממנו ,ומצינו ש�פעמים הארה נעשית עצם אור ,וכגון שהארת השמש
ע� ה�בנה נעשית עצם אור ה�בנה ,וכמו כן ההארה היוצאת מן ה�בנה נעשית עצם
אור �גבי המקומות שהארת ה�בנה אינה מתפשטת שם מפני איזה דבר החוצץ בין
הארץ �בין ה�בנה ויש שם צ� ,שהרי גם במקומות א�ו שאין מגיע ישירות מה�בנה
הארה �שם בכ� זאת יש בהם הארה מועטת שהרי כאשר מונח שם איזה דבר אפשר
�ראותו ,ואי אפשר �ומר שהטעם שאפשר �ראותו הוא משום ההארה מעצם אור
ה�בנה ,כי אם כן �א היה במקום ההוא צ� כ��.
ואדם שהוא ח�וש בעיניו באופן שמעו�ם �א היה יכו� �הרים עיניו כ�� �הביט באור
השמש א�א יכו� הוא �הביט רק בהארת השמש ,וגם יכו� �הביט בעצם אור
ה�בנה וכ� שכן בהארתה -זה האדם אם הוא משכי� ונבון ,הוא �א יכחיש את
מציאות עצם אור השמש מכיון שהוא יבין וישכי� ע� ידי הנג�ה �ו את הנע�ם ממנו,
כ�ומר ע� ידי שיסתכ� ב�י�ה ע� עצם אור ה�בנה ויתבונן איך שעצם אור ה�בנה הוא
מבהיק יותר מהארתה ש� ה�בנה ,ואחר כך כשיראה בעיניו ביום שהארת השמש
מבהקת יותר מהארת ה�בנה ,ע� ידי זה יבין שכמו ש�הארת ה�בנה ב�י�ה יש עצם
אור )שהוא גוף כוכב ה�בנה( שממנו היא מתפשטת ,כמו כן גם הארת השמש שביום יש �ה
עצם אור שממנו היא מתפשטת שהוא עצם אור כוכב השמש ,ואף שמעו�ם �א ראה
פותח שער א -שער הכ��ים שערים סה
בעיניו הגשמיות �מעשה את עצם אור השמש מפני שאינו יכו� �הביט בו עקב ח�ישות
עיניו ,אף ע� פי כן הוא רואה מציאות עצם אור השמש בעיני שכ�ו ,כ�ומר שהוא
משיג רק את מציאות אור השמש ,מה שאין כן אדם שעיניו חזקות ויכו� �הביט בעצם
אור השמש בעיניו הגשמיות -משיג הוא גם את מציאות השמש וגם את מהותה ,כי
רואה בעיניו את שיעור גוד�ו ש� גוף השמש ואת שיעור בהיקת עצם אור השמש ואת
מראהו ואת צבעו והגוון ש�ו שהוא �בן ואדום בהיר ומבהיק ,מה שאין כן האדם הנ"�
שח�וש בעיניו ואינו יכו� �הביט בעצם אור השמש בעיניו הגשמיות א�א רק בעין
שכ�ו ,כ�ומר שהוא רק מבין שמציאות גוף השמש קיימת ונמצאת ,אך אינו משיג
מהותה כיון שאינו יכו� �שער בהיקותו עד כמה הוא ,כי �פעמים ישער בדעתו
שבהיקות אור השמש גדו� יותר או קטן יותר ממה שהוא באמת ו�א יוכ� �שער ו�כוין
היטב שיעור בהיקותו האמיתי כפי מה שהוא באמת.
)ד( והנה כ� איש משכי� משיג את המציאות וגם את המהות ש� שכ�ו ,כי משיג
היטב עד כמה מתפשט גבו� שכ�ו ועומקו ומהירותו ובהירותו ,וכן יכו� הוא גם
�השיג את מציאות ומהות שכ�ו ש� אדם אחר שאינו משכי� עמוק כמוהו ,כי הוא
יודע את גבו� התח�ת וסוף שכ�ו ש� אותו האדם האחר ואיזה ענין שכ�י ישיג ואיזה
ענין שכ�י �א ישיג אותו האדם האחר ,ומשיג גם את בהירותו ושיעור עומקו ומהירותו
ש� אותו האדם האחר .אב� אין אדם יכו� �השיג את מהות שכ�ו ש� אדם שמשכי�
יותר עמוק ממנו כי אם היה משיג מהות השכ� ש� המשכי� העמוק ממנו אזי היה
משכי� הוא בעצמו עמוק ממש כמו אותו זה שמשכי� עמוק ממנו ,א�א הוא יכו�
�השיג רק את מציאות שכ�ו ,כ�ומר �הבין שנמצא אצ� אותו האדם שכ� יותר עמוק
מש�ו בעצמו.
ומה שבני אדם מחוכמים משיגים ומשכי�ים השכ�ות אמיתיות כמו השגת חכמת
התורה שבכתב ושבע� פה ומפרשיהן כמו רש"י תוספות ושאר המפרשים -זהו
נקרא "הארת" השכ� ו�א "אור" השכ� ,כי כמו שההארה הגשמית נובעת וצומחת
ויוצאת מעצם אור גשמי )שהרי אור שאינו נובע וצומח מאיזה מקור אור א�א הוא בעצמו מאיר -אינו נקרא
הארה א�א נקרא אור וכנ"�( כך גם כ� הארה שכ�ית היא נובעת וצומחת מעצם אור שכ�י,
כי בודאי ש�הארות השכ�יות ש�נו יש איזה מעין ומקור שכ�י רוחני שממנו הן צומחות
והן מתג�ות �נו וע� ידיהן אנו משיגים דברים אמיתיים ,ובודאי �א החוטם ו�א שאר
איברי הגוף הם המעיין והמקור ש� ההארות השכ�יות ש�נו ,א�א בודאי אם נתבונן
מי הוא המעיין והמקור ועצם האור שכ�י ש� ההארות השכ�יות ש�נו אזי נשיב ונאמר
שהנשמה ש�נו היא עצם אור שכ�י רוחני והיא המעיין והמקור ש� ההארות השכ�יות
ש�נו שממנה צומחות השגותינו והשכ�ותנו ,ואף ע� פי שאי אפשר �נו �השיג אמיתת
שערים פרק ג פותח סו
מהותה ש� הנשמה כפי מה שהיא במציאותה החזקה האמיתית בהיותה ב�תי
מ�ובשת בגוף מפני שהנשמה מ�ובשת בגוף המחשיך וחוצץ בפני השגתה ,אב� עם
כ� זאת נשיג בשכ�נו את מציאותה ,כ�ומר שהיא נמצאת ,ונבין שע� כ� פנים היא
עצם אור שכ�י רוחני המבהיק ומאיר הרבה יותר מההארות השכ�יות ש�נו ,וכמו שכ�
עצם אור גשמי הוא מבהיק ומאיר יותר מן ההארה הצומחת ויוצאת ממנו ,וכנ"�.
וכמו האיש הנ"� שעיניו ח�שות ואינו יכו� �הביט ע� השמש ו�ראות ו�השיג מהותה
אב� אף ע� פי כן הוא משיג וגוזר בשכ�ו שבוודאי היא נמצאת וקיימת ע� פי
מה שראה בעיניו הגשמיות את הארתה ואת אור והארת ה�בנה וכנתבאר �עי� .וע�
פי זה תבין איך גם אנו אף שעינינו הגשמיות אינן יכו�ות �הביט בנשמה ו�ראות
מהותה וכנ"� ,אב� אף ע� פי כן את מציאותה אנו כן יכו�ים �השכי� ו�הבין ע� ידי
מה שאנו משכי�ים ומבינים את מהות הארת השכ� וכנ"� ,כי כיון שבודאי יש �הארות
השכ�יות ש�נו שורש ומקור ומעיין שממנו נובעות ההארות השכ�יות ש�נו ,וכיון
ששכ�ו ש� אדם אינו יכו� �הבין את מהות שכ�ו ש� אדם ששכ�ו עמוק מש�ו א�א
רק את מציאותו וכנ"�� ,כן כמו כן גם את מהות הנשמה אין אנו יכו�ים �השיג א�א
רק את מציאותה שהרי קודם שהת�בשה הנשמה בגוף היא �מע�ה מאוד במדריגה
הרבה יותר משכ�נו ש� עתה המ�ובש בגוף.
והנה באור הגשמי �פעמים נמשכת הארה מאיזה עצם אור גדו� ונעשית זאת ההארה
�עצם אור קטן ,וכגון שההארה היוצאת מעצם האור ש� גוף השמש היא נעשית
ב�בנה עצם אור וכנ"� ,וכמו כן הוא בענין האורות הרוחניים השכ�יים ,כי אף ע� פי
שהנשמה נקראת בשם עצם אור �גבי וביחס �הארת שכ�נו ,אב� באמת �מע�ה
מהנשמה יש עוד עצם אור שכ�י שיותר גדו� ועמוק ממנה ש�גביו נקראת הנשמה
הארה ו�א אור ,משום שהיא צומחת ויוצאת מאותו עצם אור השכ�י הגדו� ההוא
ש�מע�ה ממנה ,וכן ע� דרך זו יש מדריגות רבות �אין מספר זו �מע�ה מזו וכ� מדרגה
היא רק הארה בערך המדרגה ש�מע�ה ממנה ,ומאידך היא עצם אור בערך המדרגה
ש�מטה ממנה ,וכך היא מדרגה �מע�ה ממדרגה גבוה מע� גבוה עד אין סוף יתברך
שמו שהוא עצם אור שכ�י הקדמון שאין �מע�ה ממנו והוא המקור והשורש ש� כ�
השכ�ים המתפשטים ומשת�ש�ים ממנו ,ואין שום נאצ� ונברא יכו� �השיגו כי הוא
עמוק עמוק מי ימצאנו ,א�א הוא �בדו משיג את עצמו בהשגתו הב�תי בע�ת תכ�ית.
)ה( והנה כ� המקוב�ים כתבו שבכ� הרוחניים אסור �ומר שיש שם ח"ו מידה גשמית
וחי�וק ופירוד ,וכ� המע�ה ע� דעתו �חשוב כך פוגם בכבודו יתברך ,ומ�בד זה
זוהי גם שטות גדו�ה ושגעון עצום ופתיות נמרצת �חשוב כך ,כי היודע מהות
פותח שער א -שער הכ��ים שערים סז
הרוחניים כפי מה שהסברנו �עי� שהם אורות שכ�יים יבין שאין שייך כ�� �חשוב
שברוחניים יש חי�וק ופירוד ומידה גשמית ,שהרי אפי�ו המדרגה התחתונה
שברוחניות שהיא הארת שכ�נו ע� איזה ציור שכ�י שבמחשבה אינו שייך �ומר ע�יו
שיש �ציור שכ�י זה ומחשבה זאת אורך או רוחב או גובה כך וכך המושג �אחד
מחמישה החושים הגשמיים ,וכן �א שייך �ח�וק את עצם המחשבה �כמה ח�קים ,ומי
שסובר שכן שייך הוא כסי� ופתי ומשוגע ,כי כ� ציור שכ�י הוא בטבע אחדות פשוט,
ו�כן כ� רוחני מכונה בשם "אחדות פשוט" -משום ש�א שייך �ח�ק אותו �ח�קים.
וכיון ש�רוחניים אין אורך ורוחב וגובה �כן אין שייך �ומר ע�יהם שהם תופסים
מקום ,ואף ש�פי דעתינו נדמה שכ� דבר שאינו תופס מקום הוא אינו מצוי
במציאות כ�� ,אב� מאחר שמהות הרוחניים הם אורות שכ�יים שאינו שייך בהם אורך
ורוחב וגובה ממשיים ממי�א מובן איך �א שייך אצ�ם תפיסת מקום ,ועוד שהרי אנו
רואים בעינינו שאיש רחב �ב ונבון קו�ט במחו א�ף א�פי א�פים המצאות שכ�יות
אשר �א יכי�ום א�ף א�פי א�פים ש� ניירות אף ששיעור מחו הוא קטן מאוד ,וטעם
הדבר הוא משום שהמחשבה שבשכ� אינה תופסת מקום כ�� ,ורק כשהאדם מ�ביש
את מחשבותיו במי�ים גשמיות אזי בהכרח תופסות מקום כאשר כותבים ע� גבי נייר
כי האותיות מצויירות ע� הנייר בציור גשמי וכ� אות ואות יש �ה אורך ורוחב וגובה.
ויש שמאמינים במציאות הרוחניים ושאינם תופסים מקום אב� חושבים שמציאותם
ש� הרוחניים היא ח�שה מאחר שאינם מושגים �חושים הגשמיים ,וחושבים
שהמציאות ש� הגשמיים היא המציאות הגמורה והחזקה מאחר שמציאות זאת נראית
�עיניהם ומושגת ונרגשת �שאר החושים הגשמיים ,ובאמת טח עיני שכ�ם מראות כי
באמת ההשגה הגסה והעבה והעכורה ש� החושים הגשמיים יש גם בבהמות ,ובאמת
מציאות הרוחניים היא היא המציאות החזקה והאמיתית שקיימת �עד ברצון המאצי�
יתברך שמו ,מה שאין כן הנמצאים הגשמיים שעומדים ומוכנים �כ�יון והפסד ואין
מציאות ח�שה מהם ,כי �ו�י הנשמות שהם רוחניים שכ�יים אין �גופים הגשמיים שום
קיום והעמדה בעו�ם ,שהרי היד יכו�ה �עשות מ�אכתה רק בהיות הנשמה משפעת
בה כח וכן הוא גם בשאר האיברים ,אב� בהסת�ק הנשמה אזי כ� האיברים שוים -
שכמו שהעין �א תראה כמו כן האוזן �א תשמע והחוטם �א יריח וכו' .ונמצא �פי זה
שעיקר השם ש� כ� איברי הגוף אינו משום תואר תבניתם הנראה �עין הגשמית א�א
עיקר השם ש� כ� איבר הוא משום הכח הרוחני המתפשט בו.
)ו( ונדמה �נו שע� ידי החושים הגשמיים אנו יכו�ים �השיג דברים שכ�יים ,וע� דרך
מש� אם נראה בעינינו שכתוב ע� גבי נייר קושיא שהקשה רבינו ת"ם ואת התירוץ
שערים פרק ג פותח סח
השכ�י העמוק והמתוק שתירץ ע� זו הקושיא ,ונקרא את התירוץ ההוא וע� ידי זה
נדע את התירוץ -הרי נמצא שע� ידי החוש הגשמי ש� הראיה אנו יכו�ים �ראות
דברים שכ�יים ,וכן אם איזה אדם היה שומע מפי רבינו ת"ם את התירוץ ההוא גם כן
היה יודע איך מתורצת הקושיא ההיא -ונמצא שגם האוזן יכו�ה �שמוע תירוץ שכ�י.
אך האמת היא שאין העין יכו�ה �ראות ציור שכ�י ואין האוזן יכו�ה �שמוע ציור
שכ�י ,והראיה �זה שהרי אדם שהוא עם הארץ ואין �ו מוח בקדקודו אזי אף אם
יודע �קרוא היטב �שון הקודש וחוש השמיעה ש�ו טוב -אף ע� פי כן אם יקרא או
ישמע הקושיא והתירוץ ההוא �א יבין ו�א ישכי� ו�א ידע פירוש הקושיא והתירוץ
ויהיה בעיניו כספר החתום.
כי באמת המי�ים והאותיות שהעין רואה ע� גבי הנייר הן אינן הציור השכ�י בעצמו
א�א הן רק ה�בוש ש� הציור השכ�י ,כ�ומר שהציור השכ�י מת�בש באותן
המי�ים וכאשר איש חכם ונבון יסתכ� ע� א�ו המי�ים ויקרא אותן וינסה �הבין אותן,
כ�ומר שינסה �הבין את הציור השכ�י המ�ובש בהן -אזי יתעורר השכ� הגנוז במי�ים
הא�ו �קראתו ,כי מכיון שהוא ניסה �הבין והכין והזמין שכ�ו שהוא מסטרא דקדושא,
אזי נתעורר גם שכ�ו ש� ר"ת הגנוז במי�ים הא�ו ,וע� ידי כך נכנס במחו זה הציור
השכ�י ש� ר"ת ,מה שאין כן אם האדם �א יכין ויזמין שכ�ו �הבין כוונת ר"ת �א יוכ�
�הבין ,כי השכ� ההוא כמוס וגנוז וחתום בתוך הכ�י ההוא כמי שטומן וגונז איזה דבר
בתוך כ�י וסוגר את הכ�י עם מנעו� ש�א יוכ�ו �פותחו ב�י מפתח ,ושכ�ו ש� זה
האדם שרוצה �הבין כוונת ר"ת הוא כמפתח ובהיותו מכין המפתח ופוע� בו אזי יכו�
�פותחו וימצא הציור ההוא הגנוז שם ,וע� ידי כן מבין היטב את כוונת ר"ת וסופג
ושואב את התירוץ ש� ר"ת במחו.
וזה התירוץ ש� ר"ת אינו תופס מקום במח זה החכם שנוכ� �ספר שהציור השכ�י
ש� ר"ת מונח במחו בצד ימין מחו או בצד שמא�ו או �צד פנים או אחור ,וזוהי
שטות גדו�ה �ומר כך שהרי שכ� אינו תופס מקום וכנ"� ,א�א הציור השכ�י ההוא
ש� ר"ת מתייחד ומתאחד בשכ�ו ש� החכם החושק �דעת כוונת ר"ת בתירוצו בדיבוק
ואחדות עצומה ונמרצת והיו �אחדים ושבו ונהיו �עצם אחד ממש ,ו�א נוכ� �הבין
ו�השכי� אופן התאחדותם איך ומה הוא כי הוא התאחדות רוחנית ,רק שנדע
שניתוסף בשכ� ש� זה החכם הציור השכ�י ש� ר"ת בנוסף ע� מה שהיה תקוע בשכ�ו
מקודם �כן.
וכן בשמיעה כשאדם שומע המצאה שכ�ית מחכם אחד אזי האוזן שומעת רק את
הברת המי�ים והאותיות שהן אינן הציור השכ�י בעצמו א�א הן רק �בוש וכ�י
פותח שער א -שער הכ��ים שערים סט
�ציור השכ�י ההוא ,כ�ומר שע� ידי מי�ים א�ו נתפס הציור השכ�י ההוא בשכ�
המקב� השומע.
ושתי בחינות א�ו ש� ראיית ציורי האותיות והמי�ים ושמיעת הברת האותיות בדיבור
-הם שני מיני כ�ים שע� ידם יכו� חכם אחד �הושיט �חבירו המצאות שכ�יות,
כי באיזו דרך היה יכו� ר"ת �הושיט �נו ההמצאות השכ�יות ש�ו אם �א ע� ידי הכ�ים
הא�ו ש� המי�ים שבהן ה�ביש הציור השכ�י וגנזו שם והושיט אותו �נו ע� ידי כ�ים
א�ו .וכמו מים שאי אפשר �הושיט אותם �אדם ב�א כ�י והמים הם העיקר המבוקש
והכ�י הוא הטפ� המשמש �עיקר ,ואחשוב שזה גם הטעם שנמש�ה התורה �מים )עיין
תענית ז - (.משום שהיא מושגת �נו רק ע� ידי כ�ים.
וכן הוא בכ� מה שאנו משיגים בשכ� -שנצטרך מקודם הקדמות גשמיות המושגות
�נו ע� ידי חושינו ,וכנ"� שכאשר נרצה �השיג גבורת אדם אחד עד כמה הוא
חזק �א נוכ� �השיג ו�דעת זאת בשכ�נו אם �א נקדים ונראה ע� ידי חוש הראיה
הגשמי את אותו אדם נושא משא כבד .וכן כוחות הנשמה מושגים �נו רק ע� ידי ראיית
איברי הגוף ,כ�ומר שע� ידי ראותינו שכ� חמשת חושי האדם )הראיה השמיעה הריח הטעם
והמישוש( וכן כך כוחותיו הנפשיות כגון כעס ורצון ושמחה ויגון ושכחה וזכרון ופחד
וש�וה ומחשבה ודיבור -כ� א�ו מסת�קים �אחר פטירתו שמסת�קת נשמתו אף ע�
גב שכ� איברי גופו עדין קיימים ,שע� ידי זה נכיר ונדע שכ� חושי האדם וכוחות נפשו
הם �א ע� ידי גופו א�א הם מכח הנשמה המשפיע כח חיוני בעין וע� ידי כך העין
רואה ,וכן הוא בשאר החושים וכוחות הנפש ,וכמו כן אין מושג �נו הציור השכ�י הנ"�
ש� ר"ת ב�א איברי המאמר ,כ�ומר המי�ים המ�בישות את אותו הציור השכ�י.
וכ� זה הוא כשאדם משפיע �חבירו איזה ענין שכ�י אב� כשהקדוש ברוך הוא משפיע
�אדם איזה ענין שכ�י אזי אין צריך �השפיע �ו אותו ע� ידי דיבור או כתיבה,
אב� עם כ� זאת ההשגה שנשפעת �נו מן הבורא יתברך שמו גם כן מת�בשת -
במחשבה ש�נו ,והיא כ�י דק ונכבד ובהיר יותר מן הכתיבה והדיבור.
)ז( וקודם שישכי� האדם את ההקדמה הנ"� ש� ביאור אמיתת מהות הרוחניים שהם
אורות שכ�יים אזי בהרבה מאוד מקומות יהיו �פניו דברי המקוב�ים כדברי ספר
החתום ,והשכ�ת הקדמה זו תגרום �הבין אמיתת כוונת המקוב�ים בהרבה מקומות.
ובאמת מצינו הרבה �שונות בספרי המקוב�ים שקוראים �רוחניים בשם שכ�יים,
וכגון מה שכתב הראב"ד )בתחי�ת הקדמתו �פירושו �ספר יצירה( שהכתר הע�יון הוא
"שכ� פשוט" ,וכן בפירושו ��"ב נתיבות מכנה �כ� נתיב ונתיב בשם "שכ�" )והובאו
דבריו בספר פ�ח הרימון �מהרמ"ע מפאנו ,וגם בספר הקנה כ"י תמצא ג"כ אות באות כמ"ש הראב"ד כינויי ה�"ב
שערים פרק ג פותח ע
נתיבות בשם שכ�יים ,וזה �שונו שם" :הראשון שכ� מופ�א ,הב' שכ� מזהיר ,הג' שכ� מקודש ,הד' שכ� קבוע ,הה'
שכ� נשרש ,הו' שכ� שפע נבד� ,הז' שכ� נסתר ,הח' שכ� ש�ם" ,וכן ממשיך �כנות כ� נתיב ונתיב בשם שכ� פ�וני,
וע"ע בענין ה�"ב נתיבות(.
וכן כתב בחובת ה�בבות )שער ג פ"ב( "השכ� הוא עצם רוחני נגזר מן העו�ם הע�יון
הרוחני ,והוא נכרי בעו�ם הגופים העבים" .וכן תמצא בשערי ציון )בשיר הראשון בחרוז
הראשון( "השכ� הנע�ם מכ� רעיון ,עי�ת העי�ות מוכתר בכתר ע�יון".
וכן כתב בספר חסד �אברהם )מעין הראשון נהר ו( "ענין השכ�יים הפשוטים המשת�ש�ים
מדרגה אחר מדרגה והם בסוד אבי"ע ,יש �הם שתי בחינות ,הבחינה האחת
בחינתם ,דהיינו שהם שכ�יים בע�י חכמה ובינה יתירה והם משכי�ים תמיד בבוראם
ושוקדים תמיד ע� חשק עבודתם שהיא עבודה שכ�ית �א גשמית )כ�ומר שגם הספירות
עובדות �אדון כ� א�א שעבודתן אינה כמו עבודתינו שהיא עבודה גשמית כמו תפי�ין ומזוזה סוכה ושופר וד' מינים
וכדומה ,א�א עבודתן היא עבודה שכ�יית כ�ומר מה שמשכי�ין ומשיגין מקצת דמקצת רוממות האין סוף יתברך שמו,
ויש �הן שעשוע עצום והנאה רוחניית מופ�גת מאוד מן עבודתן -סי' יסוד האמונה עמ' עג( ותשוקתן גדו�ה
בעבודה ההיא �א יגרעו אותה רגע ו�א ימנעוה כ��" עכ"� ,עיי"ש.
וגם בספר שפע ט� )בהקדמה בן מאה שנה בהגהה ד"ה וא� תשא�ני ,עמ' כט במהדו"ח( כתב
שהספירות הן "כוחות צוריות שכ�יות מחשביות" ,וכעין זה כתב בעוד כמה
מקומות .וגם הש�"ה )דף יג .בהגהות �ת"א בית אחרון ,ד( כתב "הנשמה היא רוחניית שכ�יית".
וכן הרמב"ם אף ש�א ידע מחכמת הקב�ה )עיין בענין זה �קמן שער ו פ"ז ס"ט-י( ו�א ידע
שמץ ממציאות הספירות א�א רק ידע את מציאות הסיבה הראשונה יתברך שמו
ומציאות המ�אכים ,עם כ� זאת השיג בשכ�ו מהות הרוחניים שהם אורות שכ�יות
שהרי קרא �רוחניים בשם "שכ�יים".
ובספר מגיד דבריו �יעקב )�יקוטי אמרים �המגיד הקדוש ממעזריטש ,בהקדמה מאת ת�מידו המקוב�
הק' הר"ש �וצקער( כתב שהרמ"ק בביאורו בספר הפרדס ושאר ספרים קדושים
�ימד דעת את העם �ידע ו�הודיע ו�הודע שהוא הא� יתברך מרוחק ונע�ה מאוד
ממדת הברואים ,ומזהיר ומשמר ומרחק מאוד מן ההגשמה ח"ו בחכמה זו ,כי הם רק
"שכ�יים" ואורות ע�יונים וחיות א�הותו יתברך ,עיי"ש) .וע"ע ב�יקוטי מוהר"ן סי' סא ס"ג(.
)ח( והמקוב�ים כינו את הספירות בשם "אורות" אף ש"אור" הוא דבר גשמי
והספירות הן רוחניות ,וטעם הדבר הוא כי באמת עיקר שם "אור" הוא אצ�
האור הרוחני שהוא אור השכ� שנקרא אור משום שע� ידו יושגו הדברים השכ�יים,
ובעו�ם הזה אנו משאי�ים את השם אור גם �גבי אור החמה ה�בנה והכוכבים משום
שע� ידי אורם הגשמי מושגים הדברים הגשמיים �חוש הראיה ,וכמו שכ� הגשמיים
פותח שער א -שער הכ��ים שערים עא
נשת�ש�ו מן הרוחניים ,כך גם האור הגשמי נשת�ש� מן האור הרוחני ,אב� האמת
היא שעיקר שם אור הוא אצ� האור הרוחני שהוא אור השכ� ו�גבי החמה וה�בנה
והכוכבים השם אור הוא מושא� ואינו השם העצמי וכנ"� )וע"ע בענין זה �עי� פ"א ס"ה-ו(.
וכמבואר בדברי הרדב"ז )מגן דוד דף מ :ס"ע( שהאור הגשמי נשת�ש� מאור הרוחני אחר
השת�ש�ות כמה מדרגות עיי"ש ,ו�פיכך אנו קוראים �ענף שהוא האור הגשמי בשם
אור ,כמו השורש שהוא אור הרוחני והוא עיקר האור.
והמקוב�ים מתארים את הספירות גם בשם "רוחניים" אף שנתבאר �עי� )ס"ב( שרוח
הוא דבר גשמי ,וטעם הדבר הוא משום שיסוד האויר הוא דק ואין �ו
מראה וגוון )ו�א כמו יסוד האש שאף שהוא דק ממנו אך עם כ� זאת �יסוד האש יש מראה וגוון והוא מושג �חוש
הראיה( וגם האויר אינו מושג �חוש רק בדרך שכ� ע� ידי שרואים ראיה ברורה שיש
מציאות גשמית ש� אויר )וכנ"� שם בראיה מהב�ון הממו�א באויר( ,ו�כן תיארו המקוב�ים את
הספירות בשם "רוחניים" -משום שכמו שמציאות האויר מושגת רק בשכ� כך גם
מציאות הספירות מושגת רק בשכ�.
ונמצא שיש �ספירות כמה כינויים -מכנים אותן בשם "אורות" וגם בשם "רוחניים"
וגם בשם "ספירות" וגם בשם "שכ�יים" ,והטעם שבחרו קצת מהמקוב�ים
�כנותן בשם "שכ�יים" יותר מבשאר כינויים הוא כי הכינוי "שכ�יים" הוא שם אמיתי
ואינו שם מושא� מענין גשמי שהרי השכ� גם בנו הוא רוחני וכנ"� ,מה שאין כן השם
"אורות" הוא מושא� מאור הגשמי )ואף שנתבאר �עי� שאדרבא האור הגשמי הוא השם המושא� אך עם
כ� זאת כיון שבהסבירנו ענין כינוי אור אצ� הספירות הוצרכנו �קחת מש� מהאורות הגשמיים ש�נו הרי כינוי האור
�ספירות הוא כמו שם מושא� ו�א שם העצם( וכן הכינוי "רוחניים" גם כן מושא� הוא מיסוד הרוח
שהוא גשמי גמור וכנ"� ,וכן מה שמכנים אותן בשם "ספירות" גם כן מושא� הוא מאבן
הספיר )וכמבואר �קמן שער ג' פ"ג ס"א ,ועיי"ש עוד טעמים �שם "ספירות"( שהיא דבר גשמי.
)ט( והנה הרבה חכמים כתבו בספריהם שקודם שהנשמה מת�בשת בגוף היא משיגה
השגה עצומה משום שהיא עצם אור שכ�י שדרכו �השיג השגות שכ�יות ,וקודם
שמת�בשת בגוף אין �ה שום מונע �השיג ,וכשמת�בשת בגוף אזי נסתמין עיני שכ�ה
כי הגוף הוא מסך המבדי� בפני ההשגה ,ואין הכוונה כפשוטו שהגוף עצמו הוא מסך
המבדי� שהרי הגוף הגשמי חוצץ רק בפני אור גשמי ובפני שאר דברים גשמיים ,א�א
הכוונה �תאוות הגופניות שהן מתנגדות מאוד �אור השכ� ומחשיכות את אור השכ�,
כי התאוות הגופניות �א יוכ�ו �התקיים ביחד עם אור השכ� כי הפכיים המה ואי
אפשר �צייר שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד ,וכגון שאי אפשר �ומר ע� ראובן ברגע
אחד שהוא חכם וטיפש ,כי אם הוא חכם הוא אינו טיפש ואם הוא טיפש הוא אינו
חכם )ס' יסוד האמונה עמ' טו� ,� ,א ,מ-מג ,מה ,מח ,מט ,נא-נג ,נח-סה ,סט-עד ,עט ,פא-פג ,צו(.
שערים פרק ד פותח עב
פרק ד
סתרי התורה המוסתרים בדברי חז"� ובתנ"ך.
)א( הנה בענין סדר השת�ש�ות מסירת התורה דור אחר דור כתב הגה"ק מוה"ר
גרשון העניך מראדזין )בהקדמתו �ספר בית יעקב �מר אביו הגה"ק מוה"ר יעקב מאיז'ביצא ,בהנמ"ח
עמ' ח ו�ה�ן( וזה �שונו בקצרה בתו"ד )כמובא בס' ים החכמה תשע"א עמ' תקנו ו�ה�ן( הנה מימות
אברהם אבינו ע"ה התחי�ו השני א�פים תורה )עיין בגמרא סנהדרין צז ,וברמב"ן ז"� פר' בראשית
ע� הפסוק ויברך א�הים את יום השביעי( ,ואברהם אבינו התחי� �האיר �עו�ם שהשם יתברך
נמצא גם בעו�ם הזה וכו' ,וכן היה �ימוד התורה והעבודה מה שהיה קודם מתן תורה
היה בגוד� התבט�ות ונסיונות וסב�נות עצומה ,ועי"ז הגיעו �השגת ידיעת מציאות
השי"ת שההנהגה היתה במדת ע�יון ,וכן מצינו שהאבות �ימדו תורה �בניהם וכו'.
אכן במתן תורה נאמר )שמות יט( "וירד ה' ע� הר סיני" וכו' ,שאז נתג�ה �ישרא� שכ�
העו�ם מ�א כבוד השי"ת ,והוא המחיה והמהוה כ� דבר תמיד וכו' ,כי במתן
תורה הרבה והגדי� חסדו עד שנקרא יגיע כפיך כי תאכ� ,ואף כי הכ� בחסדו ,אכן זה
הרצון הוא במתן תורה ,שע� ידי הכרת אור השי"ת וידיעת מציאותו בעו�ם הזה ע�
ידי זה נקרא יגיעת כפים ש� האדם ,כי הקב"ה חפץ �זכות אותנו וכו' .והתורה היא
כו��ת כ� הבריאה ,שאין שום אדם ש�א יוכ� �הגיע א� כ� ההשגה עד כמה שהגבי�
השי"ת וכו' ,ואין שום דבר בתורה שאינו נצרך �כ� אדם וכו' ,ואף שאין כ� אחד יכו�
�השיג הכ� בהשגה ש�ימה ,אב� כ� אחד יכו� �השיג כפי מדרגתו גם מסודות התורה
וכו' ,ובתורה נרמז כ� ההנהגה �כ� הדורות עד סוף כ� הדורות וכו' ,שאין שום סיפור
בתורה שאינו נצרך �כ� אדם �עבודת השי"ת וכו' .ובאמת גם מעשה מרכבה הוא גם
כן מה שנצרך האדם ��מוד כדי �קיים וכו'.
ובאמת צריך האדם ��מוד ו�הבין שכ� מה שנתן השי"ת התורה �ישרא� הוא רק
מה שנצרך �עבודתו יתברך ונצרך �כ� ישרא� ,ש�פי שיודע �הבין ו�חקור
בכבוד בוראו יודע מה הוא אהבתו ויראתו ,ואיך נמצא כבוד ה' בכ� פרט ומעשה ,ו�מי
הוא מתפ�� ,ומצוות ]ש�[ מי הוא מקיים ,ואיך אור השי"ת והשגחתו נמצא בכ� פרט
וכו' ,וע� זה איתא בזוה"ק )תרומה קס"א( שזה הוא מצות וידעת היום והשבות א� �בבך
כי ה' הוא הא�הים בשמים ממע� וע� הארץ מתחת אין עוד וכו'� ,ראות איך אור
השי"ת והשגחתו נמצא בכ� פרט וכו' אפי�ו ב�בושים היותר רחוקים וכו' ,שזה הוא
מעשה מרכבה� ,ראות שהכ� ברא השי"ת �כבודו וכו' ,ו�כן יש בזה דרגות ,כ� אחד
כפי כ� כ�י קיבו�ו כן יכו� �כנוס בפרדס וכו'.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים עג
והנה בעת שניתנה התורה �ישרא� ניתן �הם הפשט והסוד ביחד ,וכ� אחד הבין
בפשט וסוד כפי השגתו ,כדאיתא בזוה"ק יתרו פ"ג וכו' ,וכן נתרבה דעת התורה
בדור דעה הוא דור המדבר ,כי כ� הדור הזה היה דור דעה .ובמיתת משה רבינו ע"ה
נתמעט אור התורה שבכתב ,כדאיתא בזוה"ק תרומה קנ"ו וכו' ,שקדושת הנביאים היא
קטנה מקדושת התורה ,אכן אז התחי� �האיר תורה שבע� פה וכו' ,וכן בכ� סדר
הקב�ה וכו' שהדורות מתמעטין וכו' ,וכן סדר הקב�ה יהושע �זקנים וזקנים �נביאים
וכו' .וכן היה סדר הקב�ה בפנימיות התורה ביחד ,שפנימיות דברי תורה נקרא קב�ה,
כדאיתא בתיקוני זוהר וכו' ,וסדר הקב�ה היה אצ� כ� המקב�ים כדאיתא בספר ברית
מנוחה בהקדמה וכו' ,וכן הגיע סדר הקב�ה עד אנשי כנסת הגדו�ה וכו' ,והיו מ�מדים
�ת�מידיהם הפשט והסוד ,וכ� אחד כפי השגתו כן השיג בסודות התורה ,עד
שנמתעט כבוד התורה כדאיתא בגמרא קידושין ע"א משרבו הפרוצין וכו' ,ואז התחי�ו
�הע�ים סודות התורה כדאיתא שם ,וכן מצינו שהתנאים הסתירו דבריהם מאוד וכו'
�ה�ביש סודות התורה ב�בושים ,וזה ענין ת�מוד בב�י וכו' ששם נסתרו דברי תורה
ב�בושים ,דנראה כ�בושים פשטיים ,שהם יכ�ו �ה�ביש סודות התורה ב�בושי עו�ם
הזה ,והיו סודות התורה מסורים �בע�י הסוד.
ורשב"י ז"� היה מיוחד בכ� הסודות בתורה ,שזכה �התג�ות א�יהו ז"� במערה,
כדאיתא בזוהר חדש )תבא ס"ה( ובהקדמת תיקוני זוהר ובזוה"ק )אחרי ס"א(
שזכה �מדרגת משה רבינו ע"ה ע�יה כתיב פה א� פה אדבר בו ומראה ו�א בחידות,
וכ� העו�ים במע�ת סודות התורה הוא רק ע� יד רשב"י ,בסודות שנתג�ו ע� ידו וכו'.
ומעת שנסת�ק רשב"י ז"� נסתמו מעיינות החכמה כדאיתא בזוה"ק )ויחי רי"ז( וכו' ,וכן
מצינו בש"ס בכמה מקומות שהיה הסוד נסתר אצ� יחידים שבדור ,ואף שכ� חכמי
הש"ס היו יודעים בכ� רזין דאורייתא ,אב� היו מיוחדים �פי מדרגתם וכו'.
ואחר חתימת הש"ס נשאר בידי רבנן סבוראי והגאונים המיוחדים ,וכמו שמצינו
דבריהם בכתובים וכו' ,אכן דבריהם נע�מים מאוד ,והרבה מהגאונים חיברו
ספרים בדרך חקירה א�הית והסתירו עומק כוונתם במתק דבריהם וכו' ,וכן בדורות
שאחריהם חיברו ספרים ,יש שהיה �הם קב�ה ש�ימה והסתירו דבריהם ב�שון מחקר,
ובמקום שהיה �הם קב�ה ש�ימה כיוונו א� האמת ,אכן במקום ש�א היה �הם קב�ה
ש�ימה גמגמו ב�שונם וכו'.
אכן ע� כ� הספרים שנתחברו אחר הרמב"ן ז"� כתב ע�יהם האריז"� שאין קב�תם
ש�ימה וכו' ,ו�כן כתב ש�א ��מוד בספריהם� ,א מחמת שמצא ח"ו שום דופי
בהם ,אך שכ� שורש דבריהם נכ��ים בדברי האריז"� ,ובדבריו המה מסודרים ביחד
שערים פרק ד פותח עד
עם תוספות קדושות התורה שנתג�ו בימיו ,ו�כן ראוי שי�מדו מתוך הכ�� הכו��
הכ� ,וכמו שנודע גוד� קדושתו ועוצם פרישותו ורוב חכמתו ורוחו ובינתו הקדושה
עיר וקדיש מן שמיא נחית �האיר �ארץ ו��מד �אדם חכמה ודעת ,הוא בחיר ה'
ואור הנע�ם ,בו הביט מסוף העו�ם ועד סופו ,הח� �האיר ו�פרש דברי רשב"י ז"�
וכו' ,והאיר �ו השי"ת �שון �ימודים �דעת �עות את יעף דבר ה' ,והוא �ימד
�ת�מידו הרב הגדו� קדוש ה' רבי חיים ויטא� ז�ה"ה ,וממנו קיב�ו הת�מידים וכו'
עכ"� ,עיי"ש בהרחבה.
)ב( וכתב היעב"ץ )הובא בספר הברית ח"ב מאמר י"ב פ"ה( שכ� דברי האר"י ז"� בעץ חיים
ושאר הספרים בעניינים כא�ה ,כו�ם יש בהם אמת ואינו אמת ,כ�ומר שכפי
מה שהבין אותם האר"י ז"� והדומים א�יו הם אמת ,אך כפי מה שאנו מבינים אותם
הם אינם אמת ,כי כ� האמור בכתבים ובספרים הוא רק הנג�ה ש� הקב�ה ואינו
אמת ,ורק הנסתר ש� הקב�ה הוא �בדו האמת ,ואת זה הנסתר אי אפשר �כתוב
בשום ספר ,עכ"ד.
)ג( והנה כתב הרמב"ם )בהקדמה �משניות �סדר זרעים( �גבי הדרש הנמצא בת�מוד "אין
ראוי �חשוב שמע�תו מעוטה ותוע�תו חסירה ,אב� יש בו תבונה גדו�ה מפני
שהוא כו�� חידות פ�יאות חמודות נפ�אות ,כי הדרשות ההם כשיסתכ�ו בהם
הסתכ�ות שכ�י יובן בהם מהטוב האמיתי מה שאין �מע�ה ממנו ויג�ה מהם מן
העניינים הא�היים ואמיתות הדברים מה שהיו אנשי החכמה מע�ימים אותו ו�א רצו
�ג�ותו ,עיי"ש.
ובספר שומר אמונים )מאמר האמונה פי"ב( כתב שבכ� דיבור ודיבור ש� רבותינו
הקדושים גנוזין רזין עי�אין ,כמו שאמרו הצדיקים שרבינו הקדוש והטהור
האר"י ז"� גי�ה סודות הזוהר הקדוש אב� סודות מאמרי חז"� בש"ס ובמדרשים יתג�ה
רק �עתיד �בוא בימינו ,אשר כ� דיבור ודיבור דנפקו מפומייהו היה השכינה הקדושה
מתג�י ע�יהון ונמשך �הם מהשפעה ע�יונה מרום מע�ת ומדריגת רוח הקודש.
וכשסידר מר בר רב אשי הש"ס היה בין שני הרים גדו�ים והקיפו אותו ענני הכבוד,
ובצירוף ובהסכמת כ� פמ�יא ש� מע�ה נחתם הש"ס ,והיה אח"כ אחד מן
הקדושים גדו�י הדור אחר חתימת הת�מוד ורצה שיזכירו שמו בת�מוד ,ושא�ו אותו
אם יכו� �החיות מתים ,כמובא בגמרא )ע"ז י (:אצ� מעשה ש� רבינו הקדוש שהחיה
רבי חנינא בר חמא אחד מעבדי אנטנינוס ואמר �ו אנטנינוס �רבי ידענא זוטי דאית
בכו מחיה מתים ,כי זה היה דבר קטן מן הקטנים אצ�ם �החיות מתים כמו כ�אחר יד,
כנראה מכמה מקומות בש"ס.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים עה
ומובא בשער הג�גו�ים )סג , :וכן מובא גם בשבחי ר' חיים ויטא�( שהעיד רבינו הקדוש ר' חיים
ויטא� זי"ע שיצאה נשמתו ממנו שניזק רח"� והאר"י הקדוש החזיר בו נשמתו
כמו א�ישע הנביא ,וכשחזרה בו נשמתו בירך ברכת מחיה המתים ,עיי"ש .וכ� שכן
רבותינו הקדושים התנאים והאמוראים אשר אין �שער גוד� קדושתם ונוראתם.
וידוע שרבינו הגאון הקדוש ר' אורי מסטרע�יסק זי"ע שנקרא בפי כ� העו�ם השרף,
שהיה כמו אחד משרפי אש כ� היום וכ� ה�י�ה מגוד� פחד יראת בוראו ,והיה
נשמע קו� תפ�תו כמה פרסאות והיה כמו קו� שח� ושאגת ארי ,ואפי�ו אבן נימס
�מים ,ו�א נח ו�א שקט כ� היום ממסירת נפש עד שנבה�ו מגוד� פחדו �התקרב א�יו,
ומי ישער ריבוי ועוצם קדושתו המפורסם בבית ישרא� ,ומביא ת�מידו הקדוש בספר
אמרי קודש )אות סא( שאמר בשם מורו ר' ש�מה מקאר�ין ז"� שהקטן שבקטנים אשר
היה בין האמוראים אי�ו היה רואה אפי�ו את הגדו� שבגדו�ים שבזמנינו היה קורעו
כדג מפני ש�א היה יכו� �סוב�ו ,עכ"ד ,ואם זה הקדוש והנורא אמר זאת ,מזה נוכ�
�שער אחד מני א�פי א�פים גדו�ת וקדושת בע�י הת�מוד.
)ד( ובשו"ע הרב מבואר שבאגדות חז"� נסתרים רוב סודות התורה ,וכמו שכתב )יו"ד
ה�כות ת"ת פ"ב ה"ב( "רצונך שתכיר מי שאמר והיה העו�ם � -מוד דברי אגדה,
שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש ברוך הוא ומתדבק בדרכיו ,כי רוב סודות התורה
שהיא חכמת הקב�ה וידיעת ה' גנוזים באגדות" ,עכ"�.
ובספר הברית )ח"ב מי"ב פ"ה( כתב שבאגדות חז"� שבת�מוד ובמדרש יש סודות
גדו�ים ורזי דאורייתא מ�בד מה שיש בהן גם חכמת אדם במי�י דע�מא
אשר הסתירו בהן חז"� מד�ת עם הארץ ,והם נודעים רק �חכמים המבינים דרכי
חז"� ,עכ"ד.
כי הנה אגדות חז"� נאמרו בדרכים רבות ,וא�ו הן :דרך היראג�יפען ,דרך מ�יצה,
דרך שכ� ,דרך מסורה ,דרך דרש ,דרך גוזמא ,דרך א�עגאריע ,דרך מש� ,דרך
חידה ,דרך הרחבה ,דרך הפחדה ,דרך הגד�ה ,דרך דוגמא ,דרך הפ�גה ,ודרך הסוד
)ועיין בספר הברית שם ביאור נפ�א ע� כ� דרכים א�ו(.
ודע שמ�בד מאמרי חז"� שנאמרו בדרך הסוד ,שנראה וניכר בהם שהתכוונו חז"�
�הע�ים בהם איזה סוד ,האמת היא שגם בכ� שאר הדרכים הנ"� ש� מאמרי
אגדות חז"� יש בכו�ן גם כן סודות גדו�ים ורזי דאורייתא שהסתירו בהן מד�ת עם
הארץ ,כי בשעה שנימנו וגמרו חכמי ישרא� הקדמונים �כותבם �דורות בני ישרא�
באגדותיהם בת�מוד או במדרש �היות �משמרת הענין ההוא ב�יבות חכמי דור ודור
המשכי�ים עד הדור האחרון ,אזי בעת ההיא התאספו יחד הם ומ�כם בראשם שוכן
שערים פרק ד פותח עו
עד חופף ע�יהם והסכימו �ה�ביש בענין ההוא אגב אורחיה איזה סוד מסודות התורה
)וכדרך שעשו גם בכ� דבר ה�כה שכתבו �דורות בדיני המצוות והמשפטים שבגופי התורה שבע� פה כידוע( ואז
הופיע רוח הקודש ב�יבותם ורוח א�הים מרחפת במחשבותם �בחור אותיות ותיבות
שבהן יכתבו הענין ההוא במספר מדוקדק באופן הראוי והנכון �הת�בש סודות התורה
בהם ובאותיותיהן.
וככה הוא גם בתנ"ך ,כי כאשר סיפר המן �זרש אשתו וכ� אוהביו ב�שון פרסי או
טורסי ע� עושרו ורוב בניו וכו' -בוודאי �א היה אז בדבריו ב�שון ההיא שדיבר
בה איזה סוד מסודות התורה ,אמנם בעת אשר העתיקו אנשי קודש את דבריו ��שון
הקודש ,והיינו מרדכי עם הזקנים אשר היו בדור ההוא אשר כו�ם בע�י רוח הקודש
היו ,אזי כ� התיבות והאותיות שהם בחרו �כתוב בהן את המגי�ה ההיא �דורות עו�ם,
כו�ם ברוח הקודש נאמרו ,ונזדמנו �הם במספר ובמפקד א� ע�יון באופן שיוכ�
�הת�בש בהן רוח הקודש ,ו�כן יש במגי�ת אסתר כמו בשאר הכתובים דברי רזין
והסתר ,וכמבואר בזוהר ובספרי המקוב�ים ראשונים ואחרונים הרבה סודות
המוסתרים בכתובים.
ומטעם זה מצאנו גם הרבה מעשים בתנ"ך שחסר איזה דבר ומאורע מהסיפור הש�ם
שארע ,וכן זהו גם הטעם שנמצא �פעמים סיפור הדברים באריכות ו�פעמים
בקצרה -הכ� ע� פי התיבות והאותיות אשר ראוי ונכון �הת�בש בהן רוח הקודש.
וכדרך התנ"ך כך הוא גם בדברי חכמים -שכ� דבריהם בחכמה נפ�אה ,ובתוך
דבריהם במי�י דע�מא יסתירו גם סוד ברוח הקודש תחת �שונם.
)ה( ועוד כתב )בספר הברית שם( שאף ע� פי שיש גם סוד בכ� דברי חז"� ובמקראי הקודש
וכנ"� ,אך בכ� זאת אנו חייבים �השתד� �העמיד את הדברים גם כן �פי פשוטם
הנג�ה ככ� האפשר ,ורק אם חיפשנו וחזרנו ע� כ� הצדדים ואין מקום �שום פירוש
פשוט אזי נח�יט שיש בו רק סוד.
ויש גם הרבה מאמרי חז"� שחייבים אנו �הפשיטם תיכף ומיד מפשוטם ו�ומר
שכוונת חז"� בהם היא רק �איזה סוד ו�א כפשוטו ,וכגון מה שאמרו )יבמות סג(.
�גבי אדם הראשון שבא "ע� כ� בהמה וחיה ו�א נתקררה דעתו עד שבא ע� חוה",
וכדומה �זה הרבה ,שכ� המתאמץ �קיים א�ו המאמרים כפשוטם �א די במה שנאמר
ע�יו פתי יאמין �כ� דבר ,א�א שגם ראוי �ומר ע�יו )מש�י יט( "מעקש שפתיו והוא
כסי�" ,כי משפי� כבוד חכמים מאוד במה שמתאמץ �פרש כפשוטו דברים העומדים
ברומו ש� עו�ם חכמות גדו�ות אשר הסתירו באותם הדברים ו�א כיוונו �דברים
החיצוניים ההם כ��.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים עז
ויותר מזה בני היזהר מאוד �הפשיט תיכף ומיד החיצוניות והנג�ות במאמר חז"� אשר
הוא נגד דבר המפורסם ומקוב� בידינו ,וכגון מה שנאמר )סנהדרין צח" (:אין משיח
�ישרא� שכבר אכ�והו" -א� תאמין שהתכוון כפשוטו א�א תאמין שהתכוון �איזה
סוד או דבר חכמה ב�בד ,שהרי מקוב� באומתינו ומפורסם שמשיח צדקינו יבוא
�גוא�ינו ,א�א באמת מאמרים כא�ה וכדומה �הם הם כמו שנתבאר �עי� )ס"ב( �גבי
דברי האר"י ז"� בעץ חיים ושאר הספרים בעניינים כא�ה -שכו�ם יש בהם אמת ואינו
אמת ,עיי"ש ,כ�ומר שהפנימיות אשר הסתירו בהם היא אמת אב� חיצוניות הדברים
היא אינה אמת א�א היא רק ה�בוש הטעון הפשטה) .וע"ע �קמן שער ו פ"ז ס"ב בענין המחקרים
והכופרים האומרים ע� המעשיות שבתורה שהם מרמזים רק ע� הנמש� והצורה ,ואפי�ו ע� המצוות המעשיות
המפורשות בתורה הם מפרשים שהן מרמזות רק ע� שכ�יות וחכמות ש�הם ,וכופרים כפשוטו �גמרי(.
)ו( ובהקדמה �ספר "סיפורי מעשיות" כתב "ראה זה נמצא באמתחותינו סיפורי
מעשיות נפ�אות ונוראות אשר זכינו �שמוע פה א� פה מפיו הקדוש )ש� רבינו הקדוש
מוהר"ן מברס�ב זיע"א( אשר איזן וחיקר ותיקן מש�ים הרבה ,וה�ביש והסתיר השגות
גבוהות ועצומות בסיפורי מעשיות בדרכים נפ�אים ונוראים מאוד ,כי זאת �פנים
בישרא� ע� הגאו�ה וע� התמורה ,כשהיו רוצים �דבר בנסתרות השם היו מדברים
בדרך חידה ומש� ,וה�בישו סתרי תורה גנזיא דמ�כא בכמה וכמה �בושים מ�בושים
שונים ,כמובא אחר המעשה ש� בן המ�ך ובן השפחה שאמר רבינו ז"� אז שבימים
הקדמונים כשהיו החברים מדברים ומשיחים קב�ה היו משיחין ב�שון כזה ,כי עד
רשב"י �א היו מדברים קב�ה באתג�יא וכו' ,וע� פי הרוב אחר כמה מעשיות היה מג�ה
קצת מעט פחות מטיפה מן הים איזה רמזים �היכן הדברים מגיעים ,כמבואר �קמן
במקומם הדברים והרמזים שסיפר אחר כ� מעשה ומעשה".
ועוד כתב )שם( "ודע שהמעשיות שסיפר רבינו רובם ככו�ם הם מעשיות חדשות
�גמרי ש�א נשמעו מעו�ם ,רק הוא בעצמו סיפרם מ�בו ודעתו הקדושה ,כפי
ההשגה הע�יונה שהשיג ברוח קודשו ,שהיה מ�ביש אותה ההשגה באותה המעשה,
והמעשה בעצמה היא מראה נוראה והשגה ע�יונה מאוד שהשיג וראה במקום שראה",
עכ"� עיי"ש.
ובספר ביאור ה�יקוטים )בח"י כ��ים ��ימוד הספר �יקוטי מוהר"ן כ�� א-ב ,יג( כתב �גבי
המאמרים שבספר �יקוטי מוהר"ן שכמה פעמים נראה שעצם המאמר הוא
כעין חידה וה�בשה נפ�אה �השגתו כעין ה�בשת השגתו ש� מוהר"ן בסיפורי
מעשיותיו ,וגם בסוג הנג�ה הם נכונים ונפ�אים בחכמה ובתבונה הרישא והסיפא
והמציעתא שמפרשים ומבארים זה �זה ,ובפ�ס ומשק� חכמתו ורוח קודשו מנה וספר
שערים פרק ה פותח עח
כ� דיבור ודיבור הן בפה והן בכתב מה �קצר ומה �האריך מה �חסר ומה �ייתר,
ובפירושיו וביאוריו �הכתובים ומאמרי חז"� ע� פי השגותיו הקדושות אינו מוציא את
הכתובים ומאמרי חז"� מידי פשוטם ואדרבא מיוחדים וקשורים הם פירושו עם פירוש
הפשט ומש�ים ומבאר אחד את חבירו ,עכ"ד עיי"ש.
פרק ה
בענין "הצמצום" המוזכר בכתבי האר"י ז"� ,וביאור הכוונה האמיתית הנסתרת
בזה ,ובענין המח�וקת האם הצמצום הוא כפשוטו או �א ,וביאור ענין הצמצום
איך הוא בכ� אדם ובכ� זמן.
)א( הנה בענין הצמצום מבואר בכתבי האר"י ז"� )מבוא שערים ש"א ח"א פ"א-ב( שטרם
שהאצי� המאצי� את האצי�ות וכ� העו�מות היה האין סוף ממ�א את כ�
המקום הזה אשר בו עומדים ד' עו�מות אצי�ות בריאה יצירה עשיה ,ו�א היה שום
דבר חוץ ממנו ,ואפי�ו בחינת ריקות ואויר פנוי בתוכו או בשום צד מצדדיו �א היה
בשום אופן שבעו�ם ,כי אותו האור �א היה �ו סוף כ�� ועיקר.
ומאחר שהכ� היה ממו�א מן האור ההוא הנקרא אין סוף ו�א היה אז מקום פנוי� ,כן
הוצרך שהאין סוף יצמצם מציאותו ואורו ויניח מקום פנוי �האצי� בתוכו
העו�מות ,אמנם מקום הצמצום הזה �א היה בצד מצדדיו א�א רק באמצעיתו ממש
בנקודה האמצעית שבו ,וצימצם עצמו א� הצדדים בשווה מכ� צדדיו ונשאר המקום
פנוי באמצע.
וכיון שהצמצום היה באמצע מכ� צדדיו בשווה אם כן בהכרח שהמקום שנשאר פנוי
יהיה עגו� �גמרי ,כי במרובע יש זוויות והאור המקיף איננו שווה בח�קי עצמותו
מה שאין כן בעיגו� שהוא שווה מכ� צדדיו .וגם היה המקום עגו� �סיבת העו�מות
הנאצ�ים בתוכו כדי שיהיה האין סוף מאיר בהשוואה אחת �כו�ם ,וע� זה אנו אומרים
שהאין סוף מאיר בשווה �כ� העו�מות והוא �מע�ה ו�מטה וכ� סביבות.
ואחר כך חזר ונת�בש קצתו תוך העו�מות והיה מוכרח שיתפשט וימשך קו אחד
דק מאוד מן עיגו� אין סוף וימשך מ�מע�ה �מטה בתוך העו�מות ,וע� ידי
כן נמצאו מע�ות ח�וקות ונבד�ות בעו�מות שברא ואין כו�ם שוים במע�ה אחת,
וכ� הקרוב יותר א� הקו והצינור ומקב� ממנו ראשונה הוא גדו� מחבירו ,עכת"ד
�עניינו עיי"ש.
פותח שער א -שער הכ��ים שערים עט
)ב( והנה בוודאי אי אפשר �פרש כ� זה כפשוטו ,כי הרוצה �הבין ענין הצמצום
כפשוטו ממש הרי הוא נופ� בכמה שיבושים וסתירות ש� רוב עיקרי האמונה,
וכמבואר בספר שומר אמונים הקדמון )ויכוח שני סי' �ד�-ט( עיי"ש שהאריך בזה והביא
הרבה ראיות �דבריו ,ומ�בד זאת הביא גם מקורות מכמה רבנים מקוב�ים שכתבו כן
בהדיא ,שבספר אוצרות חיים אחד יש הגה"ה הכתובה בשם ת�מידי האר"י ז"�
ש"הצמצום הוא מש� ודמיון �הבין מציאות בריאת העו�מות" ,וכן כתוב בספר כ"י
מקיצור הדרושים ,וגם הרמ"ע )בספר יונת א�ם פ"ב( כתב שהצמצום הוא ב�שון בני אדם,
וזה �שון ספר נוב�ות חכמה )מט" (:וכבר אמרתי ושניתי וש�שתי ,שהרי �סבר את
האוזן אני משתמש במי�ות מקום ,ריקות ופנייה ,וע�יה ,וצמצום ודומיהם ,הגם שכ�
א�ו הם ממשיגי הגשמיים" ,עכ"ד.
)ג( א�א האמת היא שהאר"י ז"� התכוון �הסתיר בזה סוד ,ובספר שומר אמונים
הקדמון )שם סי' מג ,מה( ביאר שהכוונה בדברי האר"י ז"� הנ"� שטרם שהאצי�
הנאצ�ים וכ� העו�מות "היה הכ� מ�א מאור אין סוף" -היינו שהיה הכ� מכוחו
הב�תי בע� תכ�ית.
ו�גבי דברי האר"י ז"� הנ"� ש�א היה מקום פנוי �ברוא העו�מות ,ביאר שהכוונה
היא שמכיון שכוחו הוא ב�תי בע� תכ�ית �כן �א היה מקום אפשרי �המציא
עו�מות ונמצאים בע�י תכ�ית וגבו� ,כי מכח ב�תי בע� תכ�ית קשה מאוד יציאת דבר
בע� תכ�ית )כי כפי הכח ש� הפוע� כן ראוי שתהיה גם הפעו�ה ב�תי בע�ת תכ�ית ,וזהו דבר נמנע כי כיון
שהנאצ�ים מחודשים �א יוכ�ו �סבו� �קב� אור כ� כך עצום ב�תי בע� תכ�ית ,וכמבואר שם בויכוח ראשון סי' מב-מז,
וכמו שכתב בספר יסוד האמונה עמ' קפ .וע"ע �קמן פ"ח בענין ה�שונות הנזכרים בדברי המקוב�ים �גבי ה' יתברך
ש"נמנע" ממנו �עשות איזה דבר או "הוכרח" או "הוצרך" �עשות איזה דבר(.
ו�כן כדי �המציא נמצאים בע�י תכ�ית הוצרך �פעו� בצמצום כוחו ,כאי�ו כביכו�
צימצם את כוחו הב�תי בע� תכ�ית מעצמו א� עצמו ,ו�א שהדבר כך באמת
א�א רק כדי �שכך את האוזן אנו מדמים כאי�ו הניח בעצמו מקום פנוי מכוחו
הב�תי בע� תכ�ית ,שהרי אינו פוע� הנמצאים כפי כוחו הב�תי בע� תכ�ית א�א
בכח מצומצם.
ומה שאמר שהמשיך אור דרך קו ישר כעין צינור וכנ"� -היינו שהאיר והשפיע
במדה ובמשק� כפי השיעור המספיק �הם שיוכ�ו הנמצאים �סוב�ו ויתקיימו
ו�א יתבט�ו ,והוא ע� דרך שאמרו חז"� )שמו"ר ה ,ט( ע� הפסוק "משה ידבר והא�קים
יעננו בקו�" -בקו� שהיה יכו� �סוב�ו ,וכן הוא אומר "קו� ה' בכח" -בכחו �א
נאמר א�א בכח.
שערים פרק ה פותח פ
וסוד תמונת העיגו� והקו בתוכו הוא �העירנו ע� הקדמה מוסכמת ,והיא שכ� סיבה
מקיף את מסובבו ,וכ� מסובב מוקף מסיבתו ,וכמו שאנו רואים הרקיעים שהם
המשת�ש�ים הגשמיים המושגים בחוש ,והם זה �מטה מזה ,תחתון מוקף מע�יון,
וע�יון מקיף את התחתון ,ומכאן הכרח �מסובבים הנע�מים ,הנפ�אים מההשגה
החושיית ,המושגים בהשגה שכ�יית ,שדרכם כדרך זה ,שהע�ו� מוקף מעי�תו ,וכ�
עי�ה מקיף את ע�ו�ו )וע"ע בענין עי�ה וע�ו� וסיבה ומסובב �קמן שער ג' פ"ג ס"ב(.
ובנוסף ע� זה יש בחינה אחרת ,ש�עו�ם העי�ה מתפשטת ומת�בשת בע�ו� כנשמה
בתוך הגוף ,כדי �החיותו ו�קיימו ,וכמש"כ האר"י ז�ה"ה )בס' מבוא שערים ש"ב
ח"ג פ"ה( שהאור הע�יון היורד מאדם קדמון א� האצי�ות ,הנה הח�ק המעו�ה והגדו�
נשאר מקיף �כ� האצי�ות ,וח�ק היותר קטן שיש כח בכ�י �סוב�ו ,נכנס בעו�ם
האצי�ות בתוך עתיק עד סיום רג�יו המסתיימים בתחתית עו�ם האצי�ות ,וכן
מהעתיק יוצא אור מקיף �א"א ו�כ� הפרצופים ש�מטה ממנו עד סוף האצי�ות ,ואור
פנימי בתוך א"א �בדו ,וע� דרך זה הם שאר הפרצופים כנזכר שם.
הרי מבואר דכ� עי�ה מקיף את הע�ו�ים ש�מטה ממנו ,וגם מת�בש בתוך הע�ו�
הע�יון ,כנשמה בגוף ,וכן הוא הענין באין סוף עם אדם קדמון כנזכר שם ,ומטעם
זה הוא שאנו מציירים שאור האין סוף �אחר הצמצום הוא כתמונת עגו� סביב ,שהוא
האור המקיף ,וקו ישר יורד בתוכו ,שהוא האור הפנימי המת�בש באדם קדמון כנזכר,
�פי שזו היא דרך יחס העי�ה א� הע�ו�� ,הקיפו סביב מכ� צדדיו ,ו�ה�ביש השפעתו
בתוכו כנשמה בתוך הגוף .אמנם האמת הברורה היא ,דכאן וכאן הוא ע� דרך מש�
�שכך את האוזן ,כי אפי�ו האצי�ות אין הענין כך ממש ,שהרי הרוחניים אין �הם
מקום ,ו�א יתע�ו זה ע� זה במקום ,וכ� שכן באין סוף שהוא מקומו ש� עו�ם ,והוא
ב�י מקום ,עכ"ד ס' שומר אמונים.
)ד( ובספר יסוד האמונה )עמ' קפ( כתב שאת עצם ענין הצמצום ביאר בע� השומר
אמונים ביאור טוב ויפה ואמיתי ,אמנם �גבי מה שביאר בענין שהצמצום היה
באמצעיתו וכן �גבי מה שביאר בענין המקום הפנוי כתב שביאוריו א�ו דחוקים ,והוסיף
ש�גבי המובא בדברי האר"י ז"� שמקום הצמצום �א היה בצד מצדדיו �א ביאר בע�
השומר אמונים שום דבר כ�� �גמרי ,ובאמת כ� הפרטים הא�ו צריכים ביאור היטב,
וצריך �יישב כ� א�ו ה�שונות מה כיוון האר"י ז"� �הסתיר בהן ,עכ"ד ,ועיי"ש מה
שביאר בכוונת דברי האר"י ז"�.
)ה( והנה הרב עמנוא� חי ריקי בספרו יושר �בב )בית ראשון חדר ראשון פי"ב-יג( האריך
�ח�וק ע� דברי בע� השומר אמונים הנ"� שהצמצום אינו כפשוטו ,וכתב ש�פי
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
פותח שערים
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
פותח שערים
- 1 - 50
- 51 - 100
- 101 - 150
- 151 - 200
- 201 - 250
- 251 - 300
- 301 - 350
- 351 - 400
- 401 - 450
- 451 - 487
Pages: