פותח שער ב -שער הנפשות שערים רלא
וכן כשהכוונה ע� הנפש ב�בד � -פעמים הכוונה שנכרתת משורשה מרוח ונשמה
ש�ה אב� תקב� חיים וחסד ממקום אחר כאדם המצפה �שו�חן אחרים.
וכן שהכוונה ע� ג�גו� ב�בד -יש שנתג�ג� בגוי וע� זה הסוד נאמר "מישרא�" ,ויש
שמתג�ג� באשה וכן יש שנתג�ג� בבע� חי וע� זה נאמר ב�שון אחרת שאין
�פרש .ועוד יש דברים בגו ומי�ין �א�וה בהדי כבשי דרחמנא ,ו�פרטם אי אפשר כי
הן הם כבשונו ש� עו�ם ,אך מה שביארנו הוא העיקר.
ואם תתבונן תמצא דוגמת הג�גו� גם בעו�ם הזה ,והוא כאשר יקח איש א�מנה או
גרושה שבתחי�ה היתה נפשה קשורה בנפש בע�ה כעבותות האהבה והאחדות
הרבה שנים ו�אחר שנישאת �שני מתדבקת עמו והיו �בשר אחד ו�נפש אחת ואינה
זוכרת את בע�ה הראשון כ�� ותשכחהו כאי�ו �א היה.
)י( והנה הנפש הע�יונה אינה מקב�ת כ�יון א�א חיה �נצח בטבעה ,וזה סוד "חי
נפשך" הנאמר פעמים רבות בנביאים ,אמנם צער ויסורים היא כן יכו�ה �קב�
בטבעה ע� ידי הת�בשותה בנפש התחתונה כ� עוד עוונה בה וכנ"�.
וי"ב חודש בגיהנם הוא �טהר טינופיה ו�הסיר כתמיה ,כי העוון הוא הכתם המכוער
בנפש וצריך כיבוס אחר כיבוס ,ובמ�אות ימי טהרה אזי הנפש התחתונה אם
נתחייבה כרת נכרתת היא מן המציאות וחוזרים ח�קיה �ד' היסודות שמהם נ�קחה,
והנפש הע�יונה חוזרת �מע�ה �שורשה א� מקום קדוש אשר משם נחצבה �קב� עונג
רב ע� מעשיה הטובים שעשתה.
ואם הנפש הע�יונה �א היתה צריכה �קב� עונש זמן מה מטעם הכיבוס וה�יבון אזי
היתה הנפש התחתונה שנתחייבה כרת נכרתת מן המציאות תיכף בצאתה מן
הגוף ו�א היתה סוב�ת יסורים ,אך מה שנצטרכה הנפש הע�יונה �הת�בש בתחתונה
הוא �א כדי �נקום ממנה קודם שתתבט� מהמציאות כי אין עונש ש� נקמה אצ� הא�
הטוב ,כי גם עונש הנפש הע�יונה הוא רק �טובתה ו�רפואתה מטעם הכיבוס �הסיר
כתמיה ו�רפאותה ואי אפשר �ה �קב� הכיבוס מב�י הנפש התחתונה כמו שאי אפשר
�ה �עשות עבירות מב�עדיה ,וכענין החיגר עם הסומא הנ"� ,ו�כן היא גם תקב�
�פעמים מתחי�ה צער אם נגזר ע� הנפש הע�יונה עונש.
והחי�וק שבין פושעי ישרא� שבגופם או פושעי אומות העו�ם בגופם �בין המינים
והאפיקורסים ושכפרו בתורה והדומים �הם הנזכרים בגמרא )ר"ה יז (.הוא
שהפושעים בגופם יורדים �גיהנם ונידונים בה י"ב חודש בהיותם מ�ובשים נפש תחת
נפש ,ויש מהם שגם איזה זמן קודם שיורדים �גיהנם סוב�ים עונשים וצרות אחרות,
שערים פרק טו פותח רלב
ו�אחר י"ב חודש שבגיהנם "נשמתן נשרפת" -כ�ומר נפשם התחתונה ,ורוח מפזרת
ח�קיהם �ד' יסודות וכנ"� וממי�א נעשים עפר ואפר תחת כפות רג�י הצדיקים אשר
יירשו ארץ ,ונפשם הע�יונה חוזרת �שורשה �מע�ה רמה א� מקום קדוש �קב�
שכרה כראוי �ה מבית המ�ך ,איש �פי פקודיו יותן נח�תו בגן עדן �פי מצוותיו אשר
עשה ,ו�אדם שאינו מבני ישרא� אין נפש ע�יונה )ע"ע בענין הנפש הע�יונה �עי� פ"ב ס"ב,
פ"ד ס"ו ,ופי"ב(.
אמנם האפיקורסים והדומים �הם הם נידונים בכמה עונשים בגיהנם �דורי דורות עד
זמן שהגיהנם יפסוק ויבט� והם עדין מ�ובשים בנפשם התחתונה ומקב�ים עוד
יסורים אחרים ע� ידה כפי הנגזר ע�יהם ,וזהו שאמרו )ר"ה שם( "גיהנם כ�ה והן אינן
כ�ין" ,אמנם אחר כך נפשם התחתונה נכרתת ומתבט�ת מן המציאות ונפשם הע�יונה
עו�ה �מע�ה �שורשה ,כי סוף סוף היא עו�ה �אחר הכיבוס א� אשר יהיה שמה הרוח
והנשמה ש�ה בסוד )ירמיה �( "ואותך �א אעשה כ�ה ויסרתיך �משפט ונקה �א אנקך",
וכן הוא �שון החכמים הנ"� "והן אינן כ�ין" ,ובתחי�ת צאתם מן העונש פניהם דומה
�שו�י קדירה ואחר כך מת�בנים כש�ג ותשוב בצחצחות �גן עדן ,ומה שנאמר )דניא�
י( "א�ה �חרפות ו�דראון עו�ם" -הכוונה היא �זמן רב �פי ערך העוונות ו�א כפשוטו
�עו�ם ועד ,וכמו שכתוב )שמות כא( "ועבדו �עו�ם" שהכוונה חמישים שנה ו�א כפשוטו
�עו�ם ועד.
ודע שבקבר יש הבד� גדו� בין עובד א�הים �אשר �א עבדו ע� ידי בחינה אחת
השורה ע� הגוף והעצמות בקבר הנקראת אצ� חכמי האמת "הב�י דגרמי" שע�
ידה גופות הצדיקים ינוחו בש�ום ע� משכבותם מה שאין כן הרשעים .ומה שאמרו
חז"� )שבת קנב" (.קשה רימה �מת כמחט בבשר החי" הכוונה היא שקשה �נפש המת
צער בזיון הגוף וחורבנו בראותו עם תו�עים ומ�א רימה ורמש האדמה יוצא ובא ע�
פיו שאזי נפשו ע�יו תאב� ותקונן ויהיה בזיון וצער �נפש המת כצער מחט בבשר
החי ,ו�כן �א נאמר "בשרו יכאב" א�א )איוב יד( "בשרו ע�יו יכאב" -כ�ומר הנפש
יכאב ע� בשרו ,וכמו שמפרש שם ואומר "ונפשו ע�יו תאב�" .וגוף הרשע החנוט
בארון שאין בו רימה -מייסרים את נפשו בצרות אחרות השקו�ות כצער זה )ספר
הברית ח"ב מ"ח פ"ב-ה(.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רלה
שער ג -שער הספירות
פרק א
שמות הספירות .ובענין ב' מיני הספירות -עצמות וכ�ים.
)א( הנה הבורא יתברך האין סוף ברוך הוא -הוא אחד ואין שני �עצמותו ,והוא סיבת
הסיבות ועי�ת העי�ות )ע"ע בענין עי�ה וע�ו� וסיבה ומסובב �קמן פ"ג ס"ב( ,ו�א ישיגהו
חי�וף ושינוי ותואר וריבוי ,א�א הוא יתברך פשוט ומסו�ק מכ� מידה ותואר וגבו�,
והוא גם כן משגיח ומשכיר ומעניש ,ומזה גזרה חכמתו �האצי� הספירות המקוב�ות
מסיני אחרי שניג�ו �אבותינו הקדושים ו�כ� צדיקי הדורות אשר היו מ�פנינו מאדם
הראשון עד אברהם אבינו ע�יו הש�ום )ס' פ�ח הרימון ש"א פ"ט(.
)ב( וגם נתבארו הספירות בכתובים -ג' הראשונות נתבארו מתוך דברי איוב
�חבריו שאמר )איוב כח( "והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה" ,כ�ומר
שהחכמה היא נאצ�ת מהספירה הראשונה הנקראת "אין" ,כ�ומר ספירת הכתר
הנע�מת שאינה נתפסת במחשבה ש�קירבתה �מקורה נקראת "אין" ,וספירות
חכמה ובינה אמר איוב בפירוש.
והשבע ספירות הנמשכות מהן נתבארו בדברי דוד המ�ך ע�יו הש�ום שאמר )דברי
הימים א ,כט( "�ך ה' הגדו�ה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כ� בשמים
ובארץ �ך ה' הממ�כה" �" -ך ה'" הם כינוי א� ג' ראשונות ,והבינה נקראת "�ך"
שעו�ה בגימטריא נ' כמנין חמישים שערי בינה.
"כי כ�" הוא כינוי א� יסוד )ו"כי כ�" גימטריא "יסוד"( וכאשר היסוד מקב� מבינה מנו"ן
השערים אזי נקרא "כ�" והוא כדמות החותם המתהפך מן "�ך" א� "כ�" ,והטעם
שנרמזו חמישים השערים במי�ת "�ך" ובמי�ת "כ�" הוא מפני שהשערים הם חמישים
בסוד הבינה המתפשטת עד הוד שהם ה' ספירות שכ� אחת כ�ו�ה מעשר -הרי
חמישים )והם ש�ושה ע� שניים -כ�ומר גדו�ה גבורה תפארת הם סגו� או סגו�תא והם �' ,ונצח והוד הם ציר"י
או שב"א -הרי "ך" ,והרי "�ך" כסדרן ,ו"כ�" בסוד חותם המתהפך -מה שהיה �מע�ה חזר �מטה(.
"הגדו�ה" היינו חסד ,ו"הגבורה" היינו פחד ,ו"התפארת והנצח וההוד"" ,כי כ�
בשמים ובארץ" -דא יסוד דאחיד בשמיא ובארעא ,פירוש -שמייחד בין
ת"ת הנקרא שמים ובין ארץ הנקראת מ�כות .ומ�כות �א נתבארה בכתוב היטב א�א
אמר "�ך ה' הממ�כה" שהוא כינוי א� המ�כות )פרדס ועסיס רימונים שם פ"ח(.
שערים פרק א פותח רלו
)ג( וספירות א�ו הן י' שמות שאינם נמחקים ,והשמות והספירות הכ� דבר אחד ,כי
רוחניות השמות הן ממש הספירות .והי' שמות הם :אהיה �כתר ,יה �חכמה ,יהוה
בניקוד א�הים �בינה ,א� �חסד ,א�הים �גבורה ,יהוה בניקוד צבאות �ת"ת ,צבאות
�נצח והוד ,א� חי �יסוד ,אדני �מ�כות )עסיס רימונים שם פ"י( .ורוחניות הספירות שואף
זורח הוא ע� השמות בכוונת הכותב או המפרש בשפתיו בקדושה וטהרה ,כי אין
הספירות א�א שמות וכינויים �מ�ך מ�כי המ�כים כפי פעו�ותיו )פ�ח הרימון שם(.
)ד( ואמת שיוצרינו יוצר הכ� אין סוף מ�ך מ�כי המ�כים הקב"ה פשוט בפשיטות
גמור עד שאין יכו�ים �חייב ו�צייר בו שום גבו� ומידה והתפע�ות ושינוי ,ואין
יכו�ים �תארו בשום שם ו�א בשום אות ונקודה � -א בבחינת מציאותו הקודמת
�אצי�ות ו�א בבחינת מציאותו אחר שהאצי� האצי�ות.
אמנם מה שראוי שנדע הוא שבתחי�ת האצי�ות האצי� האין סוף מ�ך מ�כי
המ�כים הקב"ה עשר ספירות אשר הן מעצמותו מתייחדות בו והוא והן הכ�
אחדות ש�ימה ,והספירות הא�ו הן נשמה ומת�בשות בעשר ספירות הנקובות
בשמות שהם הכ�ים ,כאי�ו נאמר שהעשר ספירות שהן עצמות הן מוח ונשמה �עשר
ספירות שהן כ�ים.
ויובן הדבר זה היטב בהיותנו מביטים א� הג�ג�ים )עיין בענין הג�ג�ים �עי� שער א פי"ב
ס"ד סק"ז-ט( שהם גופים וגשמיים וכח א�וה נתון בכ� אחד מהם ומסובבם,
והכח ההוא הוא נשמתו המספרת כבוד א� ,ונמצא ש�פי האמת יש ב' מיני ג�ג�ים
המתייחדים כאחד -א' הג�ג�ים הגשמיים וב' כח המחייה אותם שהוא כח
הא�הים השופע ע�יהם המתפשט בג�ג�ים ,וכן נוכ� �דמות גם בספירות �הבדי�
כמה הבד�ות.
ובאמת הכ�י -כ�ומר הספירה החיצונה ,הוא רק �בוש א� הספירה באמיתות ,וכגון
שבספירת החכמה �פי האמת �א יקרא חכמה הכ�י -כ�ומר הספירה
החיצונה שהיא �בוש א� הספירה התיכונה הפנימית ,א�א דוקא הספירה התיכונה
שהיא הנשמה הנכנסת בספירה החיצונה ונסתרת בתוכה -רק היא נקראת החכמה
באמיתות ,וכן הוא גם בשאר הספירות.
ואין שינוי וחי�וק במאצי� א�א רק בספירות החיצוניות ,וע� דרך מש� כמו מקור מים
המתפשט א� כ�ים שהם משונים בגוונם -זה אדום וזה �בן וזה ירוק וכדומה,
שאף שאין גוון �מים אעפ"כ תואר המים שבכ� כ�י הוא �פי הגוון ש� הכ�י.
ונמצא ששינוי מראה המים הוא מצד שינוי מראה הכ�ים ו�א בערך המים עצמם
א�א רק בערך הרואים את המים -שמפני שינוי מראה הכ�ים נראה שיש
פותח שער ג -שער הספירות שערים רלז
שינוי מראה �מים ,וכן הוא בספירות -כ�ומר שהכ�ים הם הספירות המכונות אצ�נו
חסד גבורה תפארת וכו' ו�כ� אחד יש גוון כפי פעו�תו זה �בן וזה אדום וכדומה )וע"ע
בענין הגוונים הנזכרים �גבי הספירות �קמן פי"ב ס"ג( ,ואור המאצי� שהוא עצמות י' אורות
המתפשטות בי' ספירות הוא כמו המים שאין �הם גוון כ�� כי הם פשוטים מכ� שינוי
ומכ� פעו�ה ו�א יפע�ו השינוי א�א רק ע"י הכ�ים המשתנים בפעו�תם ואין השינוי
בהם בעצמם א�א רק �עין הרואים ,כ�ומר שהשינוי הוא �פי המקב�ים )פרדס ועסיס
רימונים ש"ד פ"ד ,ועיי"ש עוד מש� א� ניצוץ השמש העובר דרך הח�ון ובדרך מעברו י' עששיות מי' גוונים שונים,
וכן מש� א� אור הנשמה המתפשט באיברי הגוף(.
)ה( והנה מאחר שעצם הא�הות מסו�ק מכ� התוארים והשינויים והגבו�ות איך
אפשר שנאמר שהאין סוף שורה בתוך הספירות ושהוא והספירות הכ� דבר
אחד ,ה�א מצד הספירות נמשכים כ� מיני הגבו�ות והשינויים ובהן יתייחסו כ�
השמות והתוארים ,ואם כן אינו מובן איך אפשר שיתייחדו ב' דברים הפכיים.
וביאר בספר פרדס רימונים )שם פ"ט ,ובעסיס רימונים שם( שענין המידות והגבו�ות
והשינויים הנמשכים מהאין סוף ומכח האין סוף ב"ה אינם נגב�ים בערך
האין סוף עצמו א�א רק בערך הנבראים ,כי ידוע שהוא חכם מעצמו וגיבור מעצמו
�ב�תי תכ�ית ,א�א שבשבי� �נה� את הנבראים הוצרך �הראות פעו�ותיו א� זו�תו
ו�כן הוצרך )בענין ה�שון הנזכרת בדברי המקוב�ים �גבי ה' יתברך ש"הוצרך" �עשות איזה דבר עיין �עי� שער
א פ"ח( �האצי� אצי�ות באופן שיהיו נגב�ים ויפע�ו פעו�ותיהם בעו�ם הזה ,וכיון
שהוצרכה �היות הנהגה ע� ידו דוקא ו�א ע� ידי זו�תו �כן הוצרך �אהבתו �בריאה
�האצי� כ�י �מעשהו -שיהיה מתייחד החסד ההוא א� חסידותו והגבורה א� גבורתו
והדין א� דיינותו.
ונמצא שכ� ענייני החסד שהוא העצם ,צריך א� החסד שהוא הכ�י כדי �פעו� את
פעו�תו ,וגם החסד שהוא הכ�י צריך א� החסד שהוא העצמות ,וכן הוא גם
בכ� שאר המידות ,והם מיוחדים בתכ�ית היחוד ,וכהדין קמצא ד�בושיה מיניה )"קמצא"
הוא מין שרץ ש�בושו גוד� עמו -עץ יוסף בראשית רבה פכ"א ס"ה( -שה�בוש ב�עדו הוא כאבן דומם
וגם הוא ב�א ה�בוש אין �ו מציאות א� פעו�ותיו ,וכן הוא בענין הספירות.
וכמו שאין �שאו� ו�תמוה ע� האדם החשוב שמת�ווה א� המ�בושים שהם חסרי
ש�ימות ופחותי ערך ואפי�ו הפרושים �א יזירו עצמם מהם כ�� ,וכמו ששא�
אברהם אבינו ע"ה )בראשית כח( "�חם �אכו� ובגד ��בוש" אף שהיה מבחר המתבודדים
שבדורו עד שנדד שינה מעיניו כ' שנה ,וכן �א יפ�א בדברים הע�יונים שהכ�ים
וה�בושים הם צורך הא�הות ויחוד הא�הות עמהם ,כי הם צורך גבוה �הנהגת
שערים פרק א פותח רלח
השפ�ים ,אמנם האמת היא שהאצי�ות היא �א �צורך שיהיה �ו א�יהם ח"ו א�א רק
נדבה שנדבה מידתו �הטיב א� זו�תו ו�א שהוכרח �כך א�א רק ברצון ואהבה ,ומאחר
שהאצי�ם וברא התחתונים הוצרך �צמצם כבודו ו�התייחד בהם ו�קיימם ו�העמידם
ו�כוננם ,עכת"ד.
)ו( וכתב הגה"ק בע� התניא )בספרו תורה אור ויקרא דף נ"א ע"ג( "יש �הקדים �באר מה
שאיתא בספרים שהשמות הם בעשר ספירות ,כמו שם א� בחסד ושם א�קים
בגבורה ,אין הכוונה ח"ו ע� הספירה ממש� ,ומר שמדת החסד נקראת ח"ו א� ,וגבורה
א�קים ,שהרי הספירות הן מידות ע�יונות ,והרי אמרו רז"� ע� פסוק בכ� קראנו א�יו,
א�יו ו�א �מדותיו ,כמובא בפרדס בסופו וכו' )וע"ע בענין זה �קמן שער ז פ"ה ס"א(.
והשמות ,הכוונה בהן ע� הבורא יתברך ממש ,שהוא אחד יחיד וכו' ,ומזה הטעם
אמר קדוש ה' הר"י בע� שם נ"ע אשר ב�ימוד ספרי הקב�ה יש �הזהר
ש�א ידמה הדברים כפשוטן שהעשר ספירות נקרא א� או א�וה כו' ,גם ש�א יומשך
אחר שאר כינויים גשמיים הנזכרים שם ע� דרך מש�.
ואף שמכ� מקום אמת דברי המקוב�ים שהחסד הוא בחינת שם א� וכו' ,וכן א�קים
בגבורה ,וכמו שכתב בזוהר ובכתבי האריז"� .הענין ,שהוא בחינת אור א"ס ב"ה
המ�ובש בכ�י החסד ,שהאור מעין המאור וכו' ,א�א שנת�בש במדת החסד שיהיה
אור וחיות בתוך מדת החסד ,כמו שהנשמה המת�בשת בגוף גשמי וכו' ,שאע"פ
שהגוף גשמי ואינו מערך הנשמה שהיא ח�ק א�וה ממע� ,עם כ� זה היא מת�בשת
בו ומחיה אותו עד שהוא חי ממנה ממש ,ובו וע� ידו היא משפעת השפעות גשמיות
צדקה �עניים ושאר דברים ,וכן השכ� שבעשייה ,שכ� זה �א היה נשפע מהנשמה אם
היתה ב�י גוף ,כי אם ע� ידי הת�בשותה בגוף ,ועם כ� זה הנשמה משפעת �א הגוף
מצד עצמו.
כך ע� דרך מש� נמשך אור א"ס ב"ה ונת�בש במדת החסד ושארי מידות ע�יונות,
ומשפיע בהן וע� ידן עו�מות וחיות בבחינת גבו� ומדה וכו' .והנה אור א"ס שהוא
נשמה �בחינת חסד דרועא ימינא� ,ו אנו קוראין השם א� או א�וה ,ו�א �החסד עצמו
ח"ו ,שאינו רק כ�י �אור ונשמה זו ,וע� דרך זה ענין שם א�קים בגבורה וכו' .נמצא כ�
השמות ,אף ששם זה בחסד ושם זה בגבורה ,עם כ� זה כיון שהכוונה והענין ש� השם
הוא �אור א"ס שהוא נשמה �חסד וגבורה ,אם כן כו�ם רצונם �ומר ע� בורא העו�ם
ממש ,עכ"�.
והגה"ק הצמח צדק בספרו דרך מצותיך )שורש מצות התפי�ה פ"ב( כתב "ואע"פ שדברי
האריז"� הם נאמנים ואמיתיים ,וכשקראו שכינה �מדת מ�כות כן הוא
פותח שער ג -שער הספירות שערים רלט
באמת ,וכן הוא באמת שם א� בחסד ,ושם א�קים בגבורה כו' .הענין הוא ,דרצונו �ומר
ע� בחינת הארת הבורא יתברך ממש המת�בש ומתפשט בהספירות ,כנודע שאור א"ס
ב"ה מאיר ומ�ובש בספירותיו וכו' ,והאור הוא מעין המאור בבחינת אין סוף ממש,
ו�פיכך יתכן ע�יו השם משמות הנ"�" ,עכ"�.
פרק ב
עיקרי האמונה ת�ויים באמונה במציאות הספירות.
)א( האדם מוכרח �האמין במציאות הספירות כדי ש�א יסתור את עיקרי האמונה,
ואי אפשר �העמיד את פינות התורה א�א רק ע� ידי הספירות .שהרי אנו
מאמינים בהשגחה ואפי�ו בהשגחה פרטית ו�כן מוכרחים אנו �ומר שהוא משגיח
מצד הספירות ,שהרי האחד הפשוט סיבת כ� הסיבות ועי�ת כ� העי�ות הוא מסו�ק
מכ� השינויים ומכ� המידות ומכ� התוארים המורים ע� הגבו� והגשמות ,ומאחר
ש�א ישיגהו שינוי איך ישגיח בעניינים חו�פים ,וכן מאחר שהוא אחד איך ישגיח ע�
סוגי המינים ,שהרי זה יחייב ריבוי ,ו�כן יוכרח �האמין בספירות ואם �א אזי יכפור
ח"ו ,וכמו שטעו רבים בסי�וק ההשגחה הפרטית ובעניינים הא�ה שאין ראוי
�הע�ותם בכתב.
)ב( ואי אפשר �יישב הכתובים המייחסים �ו יתברך ריבוי התוארים והשמות והמידות
המורים ע� הגשמות והגבו� והשינוי א�א רק מצד הספירות ,כי אי אפשר �ייחס
ו�ומר ע� אחד הפשוט בערך בחינתו א� עצמותו ופשיטותו א�א רק בערך בחינתו א�
מידותיו ,כי ע� ידי המידות יהיו השינויים והדין והרחמים ו�א בבחינתו ברוך הוא.
)ג( אמנם המכחיש מציאות הספירות מפני ש�א הורג� בהן ו�א נתג�ו �ו שערי אורה
-האיש הזה בוודאי ש�א נקרא כופר ו�א מכחיש ,וכמבואר בדברי הראב"ד )ה�'
תשובה פ"ג( שהשיג ע� הרמב"ם וכתב שגדו�ים וטובים חשבו שהא�וה הוא גוף ובע�
תמונה מפני מה שראו במקראות ובדברי אגדות המשבשות את הדעות ,כ�ומר שסובר
הראב"ד שאיש שבכ� ענייניו עובד את הא� והו�ך בדרכי התורה בתמימות רק
שמקוצר ידיעתו האמין בגשמות -אף שהוא טועה בכך עם כ� זאת אינו נקרא מין
מאחר שאין כוונתו �הרע ח"ו.
אב� מי שנג�ו �ו שערי ההקדמות בסי�וק הגשמות ואעפ"כ אינו מודה באמת ומעיז
פניו ואומר שהא�וה הוא גשמי -זה בוודאי יקרא מין אפי�ו �סברת הראב"ד.
וכן הוא בענין הספירות -שמי ש�א הורג� בהן והוא מאמין באחד הפשוט ב�י ידיעת
שערים פרק ג פותח רמ
הספירות אין ראוי שיקרא כופר ח"ו ,שאם כן היה ראוי שיחנכו את כו�ם בענין האמונה
בספירות וידיעתן כמו בכ� שאר המצוות והעיקרים והרי �א מצינו כן א�א אדרבא
אמרו כי מן הראוי הוא �הסתירם ומוסרים דברים א�ו רק �צנועים ,אב� אותם אשר
נתג�ה �הם סודן ומציאותן ואעפ"כ יכחישום מפני רוע תכונתם כי הורג�ו בחכמות
חיצוניות -אף ש�א יקראו כופרים מצד מה שהם מאמינים בכ� ענייני א�והות עם כ�
זאת יקראו כופרים מצד מה שהם מכחישים פי' תורה שבע"פ )כמבואר ברמב"ם שם(.
ומ�בד זאת יבואו �סתור את עיקרי הדת והמצוות ,ובפרט בעיקרי התפי�ה ,כי האומר
שאין �ו עסק בקב�ה ורוצה �כווין בתפי�תו רק �בע� האורות בוודאי שיקרא
טועה ,כי הא"ס ב"ה בערך בחינת עצמותו הפשוט אינו בע� שינוי שישתנה מן הדין
�רחמים ומרצון �רצון ע"י התפי�ה א�א רק בערך בחינתו א� הספירות שהן הן
השגחותיו וע� ידן תהיה השגחתו והנהגתו וע� ידן יהיה שינוי הדין והרחמים ו�א
ישיגהו מזה שינוי )פרדס ועסיס רימונים ש"א פ"ח-ט(.
פרק ג
הטעם שנקראות הספירות בשם "ספירות" ,והטעם שמספר הספירות הוא "עשר".
)א( הנה מצינו בדברי המקוב�ים כמה טעמים �כך שנקראו הספירות בשם "ספירות",
וא�ו הם:
א .מ�שון אבן "ספיר" ,כי כמו ש�ספיר אין גוון מיוחד א�א הוא כו�� את כ� הגוונים
הנראים בו -כך גם הספירות הן כח הכו�� הפכים רבים ,וכמו כח רצון הנפש
השווה שהוא מקב� אהבה ושנאה כעס שחוק ושאר כ� הדברים והופכם ,כך גם
הספירות הן כח שווה �קב� ו�פעו� דין ורחמים ודומיהם כמה פעו�ות �א�פים
ו�רבבות עד �אין תכ�ית ,ואע"פ שהן פעו�ות הופכיות זו מזו )עיין פרדס ועסיס רימונים
ש"ח פ"ב(.
וכן כתב בספר יסוד האמונה )עמ' פט( שהספירות נקראות כך ע� שם הספיר כדי
�הורות שהן "היו�יים" )עיין בענין ה"היו�י" �עי� שער ב פ"ה( כמו הספיר שהוא היו�י
בבחינת הגוון ,כ�ומר שאין בו גוון אחד פרטי ו�כן מתראים בו כ� הגוונים -וכמו כן
הן הספירות ,שאין �הן כח אחד פרטי ו�כן יוכ�ו �פעו� את כ� הפעו�ות שבעו�ם.
ב .מ�שון )תה�ים יט( "השמים מספרים כבוד א�" -משום שהן המג�ות את המחשבות
הנע�מות והצורות הנבד�ות והעמוקות.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רמא
ג .מ�שון "סיפור" -משום שהסיפור והדיבור בהן מותר משא"כ באין סוף.
ד .מ�שון "ספר" -כמו עיר הסמוכה �"ספר" שהוא �שון תחום וגבו� ,והכוונה שהן
מגבי�ות את מה שאינו גבו� כ�� ,ואין הכוונה שהן מגבי�ות ממש א�א הכ�
בערך המאצי�.
ה .מ�שון "מספר" -כ�ומר שהן נכנסו תחת המספר והגבו� ,ואע"פ שהן ב�תי בע�י
גבו� ,אב� בערך המאצי� ידמו שהן בגבו� )פרדס ועסיס רימונים שם(.
)ב( והנה דור אחר דור שהספירות הן עשר � -א פחות ו�א יותר ,וכן העיד אברהם
אבינו ע�יו הש�ום בספר יצירה )פ"א מ"ד ,ויש מייחסים את ספר היצירה �רבי עקיבא אך אינו
מוסכם -פרדס רימונים ש"א פ"א( שכתב "עשר ספירות ב�ימה ,עשר ו�א תשע ,עשר ו�א
אחת עשרה".
ובספר שפע ט� )שער א פ"א-ג( כתב שיש מקום �שאו� איך שייך �ומר שיש עשר
ספירות שהרי רק בדברים גשמיים שתופסים מקום ויש אויר פנוי המפסיק
ומבדי� ומח�ק ביניהם -בהם שייך �ומר מספר ,מה שאין כן בספירות שהן אינן
תופסות מקום ואין שייך �ומר שאויר פנוי מפסיק ביניהן שהרי הן אורות שכ�יות )עיין
בענין זה �עי� שער א פ"ג ס"ז-ח(.
ותירץ שהמספר שבספירות הוא מצד שינוי המדרגות שבין כ� ספירה וספירה ,כי
היסוד הוא במדרגה יותר גבוהה מן המ�כות ,כ�ומר שהיסוד הוא שכ� עמוק
יותר מן המ�כות ,והיסוד משיג את המ�כות ע� בוריה מה שאין כן המ�כות שהיא
אינה משגת את היסוד ע� בוריה ,וכן הוא בכ� העשר ספירות -שהן זו �מע�ה מזו
במדרגת השגה ושאר הש�מויות עד שנמצא שמדרגת הכתר היא �מע�ה ממדרגת
החכמה ומדרגת החכמה �מע�ה מבינה.
ו�פי זה שייך �ומר �גבי הספירות מספר ,כי באומרנו ע�יהן מספר עשר הכוונה שהן
עשרה מיני מדרגות שונות זו �מע�ה מזו .וכיון שהמספר בספירות הוא משום
שינוי מדרגתן �כן �א שייך �שאו� �מה �א האצי� האין סוף שני עו�מות אצי�ות
כ�ומר שני כתרים ושני חכמות ושני בינות ,שהרי אז היו שניהם שווים ,וכגון ששני
הכתרים היו שווים ממש והשגת שני הכתרים היתה השגה אחת ממש והם היו מציאות
אחת ממש ,ואם כן במה יבד�ו �קרותם שניים.
והנה המספר עשר אינו מצד מציאותן שהן עשרה נמצאים רוחניים משונים זה מזה
ובמדרגה זה �מע�ה מזה ,כי אם כן האין סוף הוא גם כן נמצא ואם כן היה �נו
�מנות אחד עשר נמצאים ,א�א המספר עשר ספירות הוא מצד היותם כו�ם ע�ו�ים
שערים פרק ג פותח רמב
ו�כן אין �מנות את האין סוף עמהם כי הוא ע�ה ע� כ� העי�ות ואינו ע�ו� חס וש�ום
)הפירוש ש� עי�ה וע�ו� או סיבה ומסובב הוא שעי�ה או סיבה הוא הענין גרם הגורם מציאות ש� איזה דבר ,וכגון
שאברהם הוא עי�ה וסיבה ש� יצחק -כ�ומר שהוא הגורם מציאותו ש� יצחק ,ויצחק הוא נקרא ע�ו� ומסובב ש�
אברהם ,ו�כן נקרא הבורא יתברך )ת"ז תיקון א ,יז( בשם "עי�ת העי�ות וסיבת כ� הסיבות" -כי
הוא ברא והמציא הכ� ו�ית מאן דברא �יה ,כי הוא הקדמון האמיתי ואין �ו עי�ה
וסיבה חס וש�ום( ,כי הוא קדמון המח�ט והגמור ,והספירות הן ע�ו�ות ומחודשות
שהרי היה זמן שהן �א היו במציאות.
והכתר ע�ו� מאין סוף עצמו ,והחכמה ע�ו�ה מכתר ע� ידי כח האין סוף ,והבינה
ע�ו�ה מחכמה ע� ידי כח האין סוף המשפיע �חכמה ע� ידי כתר ,ו�פי
זה כאשר נאצ� הכתר �א היה שייך �ומר 'אחד' ע� הכתר כיון שאז �א היו שני
ע�ו�ים בעו�ם ו�א היה �ו �ש�ו� איזה מספר זו�תו ,אך �אחר שהאצי� הכתר את
החכמה אזי נתחדש בבת אחת המספר אחד וגם המספר שניים -כ�ומר שהכתר
הוא הע�ו� הראשון והחכמה היא הע�ו� השני ובינה היא הע�ו� הש�ישי ,וכן כו�ן
עד המ�כות שהיא הע�ו� העשירי ,ונמצא שכאשר נתאצ�ה המ�כות אזי נתהווה
המספר עשר בעו�ם.
והנה ידוע שהמספר עשר הוא שווה אצ� כ� האומות ,וזה רחוק מדרך השכ�
שהסכימו כ� אומה ואומה שיהיה המספר סובב ע� עשר �א פחות ו�א יותר,
כי איך כיוונו כ� האומות �הסכמה אחת הזאת ,וגם קשה �מה בחרו דוקא עשר ו�א
מספר אחר ,והטעם הנכון �זה הוא שכיון שבשעת אצי�תן ש� הספירות נתחדש
המספר עשר וכנ"� ,וכשנברא אדם הראשון השתמש גם כן במספר הזה -אזי נשאר
המנהג הזה גם אצ� כ� האומות שהם יוצאי יריכו ,וכן מתבאר גם מדברי הרמ"ק )בספר
פרדס רימונים שער ב פ"ב( עיי"ש .וכן כתב גם בספר שפע ט� )שער רביעי פ"ב( את הראיה הנ"�
ממה שכ� האומות מונים מספר עשר ,עיי"ש.
ואף שמספיקה �נו קב�תינו מדור �דור שהספירות הן עשר וכנ"� אך עם כ� זאת ע�
ידי ראיה זו שהיא ראיה מספקת ע� קב�תינו -ע� ידה תתחזק יותר אמונת
הקדמה זו שהספירות הן עשר �א פחות ו�א יותר .ומעתה גם תבין את דברי ס' פ�ח
הרימון )בשער א פ"א( שכתב טעם ��שון הספירות שהוא כי "יש במשמע �שון ספירות
ענין מספר" ,ודבריו קשים �הבנה ,אך �פי הנ"� תבין שהכוונה שמהספירות נתחדש
ענין המספר וקודם שנאצ�ו �א היה עדין שום בחינת מספר בעו�ם -ו�כן נקראו בשם
"ספירות" )ס' יסוד האמונה עמ' יד ,צא ,צג-צו(.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רמג
ובספר מנחת יהודא )ט ,ב( כתב בשם רבי עזריא� שהטעם שמספר הספירות הוא עשר
הוא משום שכ� נקודה באה ג' קוטרים -אורך רוחב ועומק ,וכשתכם זה בזה
בדרך מספר מרובע אזי הג' עושים ט' ,ועם המקום הסוב�ם הם עשר.
ובספר פרדס רימונים )ש"ב פ"א( ביאר שכוונתו שכיון ש�כ� דבר גשמי יש אורך רוחב
ועומק )עיין בענין זה �עי� שער א פ"ג ס"ב( ,והדברים הגשמיים הם נמשכים ונבראים
מהספירות הרוחניות ,והספירות הן שורש א� הדברים הגשמיים� ,כן אע"פ ש�מע�ה
בספירות הרוחניות אין אורך ורוחב ועומק גשמי אעפ"כ יצדק �ומר ו�כנות בספירות
אורך ורוחב ועומק -והיינו שהכוונה הכח שבו נעשה האורך והכח שבו נעשה הרוחב
והכח שבו נעשה העומק ,וכן כ� אחד מג' הכוחות ה��ו עושים ג' פעו�ות אחרות,
ונמצא שמציאותם ט' ,והממציא מציאות הגוף קודם בואו א� גדריו הוא כח עשירי,
הרי שמוכרחים �מע�ה עשרה כוחות שהם עשר ספירות .ועיין בפרדס רימונים )שם(
עוד טעמים �מספר עשר הספירות.
פרק ד
ציורי הספירות וסדר עמידתן
)א( הנה בספר פ�ח הרימון )ריש שער ו( כתב "מנהג אבות תורה �בנים ,שהציבו ציונים
�שמות הספירות וכינוייהם ביריעות גדו�ות וקראום אי�נות .וכו�ם יודעים שאין
�מע�ה ימין ושמא� ו�א פנים ואחור ,רק שמו אותותם אותות �סדר אצי�ותן ויניקתן
והשפעתן ,עכ"�.
ובספר עסיס רימונים )שם( כתב "בביאור סדר עמידת הספירות ,ואין הכוונה שיהי'
בספי' גשמיות וסדר קדימת מצב מקום ,א�א הכוונה ע� סדר מדרגת
חשיבות וקדימת מע�ה כדרך עי�ה וע�ו� .ו�היות ששכ� בני אדם אינו מתעצם א�א
מצד החוש והדמיון ,הרשו החכמים הראשונים �עצמם �צייר אותם בכתיבה כדמיון
אי�ן המתפשט בענפיו אי�ך ואי�ך כדי �חנך את החוש ו�שכך את האוזן מה
שיכו�ים �קב� ו�סבו�" ,עכ"�) .ועיין בפרדס ועסיס רימונים שם פ"א-ב בהרחבה בענין ציורים א�ו.
וע"ע �קמן פט"ו בענין הכוונה האמיתית והנסתרת ש� המקוב�ים בהזכירם �גבי הספירות מע�ה ומטה ,ע�יה
וירידה ,ימין ושמא� ,פנים ואחור(.
)ב( ובספר ים החכמה )תשס"ח ,שיעורים באוצרות חיים ,שער העיגו�ים פי"ב( כתב �יישב בזה
חקירה גדו�ה ומח�וקת עצומה שנח�קו כ� המקוב�ים )כפי הנראה מדברי הזוה"ק ,הובאו
קצת מדבריו בע"ח ד�קמן ,והרמ"ק ,ועוד מקוב�ים( בענין עמידת עשר הספירות ,כמובא בע"ח )י"א
שערים פרק ד פותח רמד
ע"ב( ,ומביא שם ג' דעות בזה וז"�" :כי יש מי שכתב ,כי הי' ספירות הם כסדר י'
מדריגות זו אחר זו וזו �מטה מזו )כ�ומר ,שנשת�ש�ו א�ו מא�ו ,חכמה מכתר ,ובינה מחכמה ,וכן כו�ם.
וכן ביארו מקצת המקוב�ים( .ויש מי שכתב כי סדר עמידתן דרך קוים ,ימין ושמא� ואמצע,
והם ג' ספירות חכמה חסד נצח זו ע"ג זו בקו ימין ,וג' ספירות בינה גבורה הוד זו ע"ג
זו בקו שמא� ,וד' ספירות כתר תפארת יסוד ומ�כות ,זו ע"ג זו בקו האמצעי )כדמות אדם,
קו ימין הוא ,חכמה מוח ימין ,חסד יד ימין ,נצח רג� ימין .וקו שמא� ,בינה מוח שמא� ,גבורה יד שמא� ,הוד רג�
שמא� .וקו האמצע ,כתר גו�ג�תא ,תפארת גופא ,יסוד אות ברי"ק ,מ�כות עטרת היסוד( .ורבים יחכמו ויאמרו
כי הם בצורת ג�ג�ים עגו�ים זה תוך זה וזה מקיף וסובב �זה וכו' ,והנה האמת הוא
שא�ו וא�ו דברי א�קים חיים וכו�ם נכוחים �מבין וישרים �מוצאי דעת וכו'".
וביאר שם ,כי בחינת זה �מטה מזה הוא בעו�ם הנקודים )שהוא עו�ם השבירה כמבואר בפרקים
הבאים( ,שקודם התיקון עמדו עשר הספירות זו �מטה מזו ,אמנם �אחר התיקון,
וכן בעו�מות שקודם הנקודים ,עמדו בסוד קוין ,ובזה עצמו ב' דעות אם עמדו כצורת
אדם או בדרך עיגו�ים ,ושניהם נכונים ,עיי"ש.
ושיטות א�ו המקוב�ים נובעות ע� פי הבנתם בדברי הזוה"ק ושאר ספרים כמו
היכ�ות וס"י וכד' ,והכ� ע"פ הכ�� מבשרי אחזה א�וק ,דהיינו ההשגה
ברוחניות ובעו�מות הע�יונים היא ע"י ההתבוננות בחיות האדם הגשמי.
והנה באדם הגשמי אפשר �התבונן בג' היבטים ,האחד שמביט בציור כ� הגוף ,שהוא
באופן ש� קוים ,מוח ימין ויד ורג� ימין ,מוח שמא� ויד ורג� שמא� ,מוח האמצע
והגוף ואוב"ק .ו�פי"ז אף בעו�מות הע�יונים כן הוא ,עשר הספירות עומדים בדרך
קוים ,וכנ"�.
והתבוננות הב' הוא בהיבט א� פנימיות גוף האדם ועיקר שבו שהוא הנשאר ממנו
�אחר פטירתו ,והם עצמותיו ש� אדם .ועיקר מה שאין מתעכ� הוא חוט
השדרה שבו ,שהוא עיקר האדם ,וכ� החושים והכוחות ש�ו מתפשטים ונמשכים מן
השדרה .ומאחר והשדרה חוט ארוך הוא ,א"כ מבשרי אחזה ,שאף העו�מות הע�יונים
בסדר זה עומדין ,י"ס זה �מטה מזה.
ורבים יחכמו באופן אחר� ,העמיק ו�הביט במתינות מראשו ש� אדם ועד רג�יו.
והוא ,שהאדם עצמו עשוי שכבות שכבות בכ� אבר ואבר ,מ�מע�ה �מטה,
ובכ� בחי' ובחי' עשוי עור ובשר גידים ועצמות ומוח שבעצמות ,העומדים זה �פנים
מזה .פנימיות הכ� ,מוח שבעצמות ,סביב �הם העצמות וכו' ,והעור חיצוני �כו�ם.
והוא ע� דרך עיגו�ים ,עיגו� פנימי ,ומקיף �ו חיצון יותר ,ומקיף �ו עוד חיצון אחר וכו',
וכ� זה מורה כי העו�מות הע�יונים עיגו�ים המה.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רמה
וכן כ� תנועות האדם וחיותו ומערכת הדם ,כו�ם פוע�ים בדרך סיבוב ע"ד עיגו�ים,
ו�כן אם נכנס איזה דבר מסוכן א� דם האדם בכ� מקום שהוא ,הרי זה סכנת
נפשות ,שהכ� מסתובב .וכן כ� העו�ם כו�ו וכ� הנבראים כו�ם עגו�ים המה ,וכדאי'
בהגוב"י )�ע"ח יא ע"ב ,אות ד( "וגם כ� הנבראים הם בבחי' עגו�ים ואפי' העשבים וכ� מין
אי�ן ופירות הכ� עגו�" ,וכן כשמביטים בכ� דבר בצמצום עוד ועוד ,עד שניכר הח�ק
הקטן ביותר שבו ,האטום ,אף הוא בצורת נקודה ועיגו� ,וכ� זה מורה ע� מציאות
עו�מות עיגו�ים.
ושמעתי מאחד הרבנים באמריקה ,כי כשם שכ� מעשה השי"ת הם בעיגו� ,כן כ�
מעשה האדם הוא מרובע ,ומרומז בזה כי עבודת האדם �הביא כ� העו�ם
�תיקון שהוא בדרך קוים ויושר ,והוא שכ� הנעשה בעיגו� ע� האדם �שנותו
ו�עשותו מרובע.
)ג( ועוד כתב )שם הע' צב( "כי עו�ם הנקודים והשבירה הוא מבחי' חוט השדרה ,שהוא
שורש כ� כוחותיו הרוחניים והגשמיים ש� האדם ,וע� כן אם פוע� בהם בדרך
תיקון ,והיינו בהתפשטות כ� כוחותיו בגוף שסביב השדרה שהוא בדרך קוים ,אזי הכ�
הוא כראוי ובתיקון ,והמידות מתפשטים בו כראוי ,ואם �או ,הרי כוחות א�ו ש� נקודים
הם ובדרך שבירה ואינם כראוי.
וכ� כוחות הטומאה משתמשים עם כוחות הבאים מהנקודים והשבירה והתוהו ,ו�כן
כ� חכמת הכישוף בנויה ומיוסדת ע� חוט השדרה ,וכ� הקשר עם הסט"א הוא
רק ע"י חוט השדרה ,מאחר וכוחות א�ו נג�ים בחוט השדרה .ומהאי טעמא יש
�התרחק מסין וממדינות כא�ו ,שכ� הפעו�ות ומעשים המיוחדים שעושים ,אינו
בסתם ,א�א בחכמות ש� ע"ז וכישופים הנוגעים א� חוט השדרה ,וע� כן צריך �הזהר
מק�יפה זו] .ובשו"ת מנחת יצחק אי' ,מא' שה�ך �התרפאות אצ�ם ,והיה מייחד
יחודים בשעת הטיפו� ,ו�א הצ�יח �רפאותו .ושא� �רופא ע� כך ,והשיב �ו שאין
הטיפו� מועי� מחמת שאינו בט� א�יו דיו ,ושא�תו היתה אם מותר �י�ך �התרפאות
אצ�ם ,ואסר ע�יו[.
וחי�וק עצום יש בין הקודש ובין החו� ,שכוחות הטומאה מושכים מבחי' חוט השדרה
כוחות רוחניים דבחי' הנקודים והשבירה ב�בד ,מה שאין כן הקדושה דכו�הו
איתנהו בה ,והקדושה מיוסדת ע� תרי"ג מצוות שכנגד רמ"ח איברים ,ואין משתמשים
בכח אחד ב�בד ,א�א בדרך הראויה ובדרך התיקון.
שערים פרק ה פותח רמו
פרק ה
הצינורות שבין הספירות
)א( קודם כ� דבר נאמר כי �שון צינור נגזר מ�שון )תה�ים מב( "תהום א� תהום קורא
�כ� צינוריך" ,ופירוש "צינור" הוא סי�ון העשוי �כך שדרך בו יבואו המים ממקום
�מקום ,והמקוב�ים כינו ענין זה א� דרך השפע הנשפע ממידה �מידה ,והרבה פעמים
כינו המקוב�ים א� השבתת השפע ב�שון "שבירת הצינורות" וכן "ק�קו� הצינורות"
וכיוצא בזה.
)ב( ואין הדברים הא�ה כפשטן ,א�א הענין הוא כי כ� ספירה כאשר תרצה �קב�
מחברתה צריך שיע�ה ממנה התעוררות א� הע�יונה ואז ע� ידי התעוררותה
תתעורר גם הע�יונה ותשפיע בה ,וענין ההתעוררות הוא שהספירה המקב�ת
התחתונה תאיר פניה כנגד הע�יונה ודרך ניצוץ האור אשר תנוצץ מן התחתונה ויכה
באור הספירה הע�יונה יתעורר אורה וישפיע ויאיר בתחתונה.
ושיתוף האור המתעורר ומתנוצץ מזו �זו ומזו �זו שע� ידו יושפע שפע מזו �זו יקרא
"צינור" משום שע� ידו נשאב השפע מן הע�יונה �תחתונה ,וכאשר ברוב
העוונות יתע�ם פני הספירות זו מזו אזי יושבת הצינור מביניהן ו�א ישאבו שפע זו מזו,
ויכונה ענין זה בשם שבירת הצינורות.
וע� דרך מש� כמו ראות העין שאור דק יוצא מהעין ומתנוצץ ומכה באור המופיע
�כ� העצמים ושואב אותו וע� ידו יראה וישיג את אותו הדבר הנראה ,ונמצא
שאותו האור היוצא מן העין הוא "צינור" א� הראות �שאוב ע� ידו הדבר הנראה בעין,
וכאשר יע�ים האדם עיניו מראות את אותו הדבר אזי יושבת הצינור ההוא ו�א תישאב
העין את הראות ויכונה ענין זה "שבירת הצינור והשבתתו" ,וכן הוא בענין הספירות
וכנ"� ,וענין זה נתבאר בזוהר במקומות רבים )ובפרט בפר' ויקרא דף טו(.
ו�א מכ� פנים ימשכו הצינורות מספירה �ספירה א�א רק מפנים מיוחדות �פנים
מיוחדות המתייחסות א�ו �א�ו �פי רצון מאצי�ם ,וכאשר יתרבו ניצוצות הפנים
כנגד הפנים כן יתרבו הצינורות.
)ג( ויש ספר ששמו ספר הצינורות )שבעוונותינו �א זכינו א�יו ואומרים שהוא נמצא אצ� אחינו שבמדינת
פאס יצ"ו( שהוא מדבר בענין הצינורות דוקא והוא מונה ס' ריבוא צינורות ,וזה
יכו� �היות מצד היות הספירות נכ��ות מספר ריבוא אב� הצינורות המתמידים הם
כ"ב צינורות כמספר )בראשית מח( "ב"ך יברך ישרא�" )פרדס רימונים ש"ז פ"א ופ"ה ועסיס
רימונים שם פ"א(.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רמז
ועיין פירוט כ"ב צינורות א�ו ובכ�� בענין הצינורות בהרחבה בפרדס ובעסיס רימונים
שער ז' ,ובפרק האחרון שבשער זה בפרדס רימונים כתב שהמעיין בשכ�ו ישכי�
שהצינורות ישתנו �פי הבחינות �א�פים ו�ריבואות כמו שכ��ות הספירות אין �הם
מספר עיי"ש ,ובסוף �אחר שביאר מיני בחינות וחי�וקים סיים וכתב "וענין החי�וקים
הא�ה אי אפשר �הע�ות בכתב ,ואם ירצה האדם �הרגי� עצמו בהם יתעסק בצורה
המצויירת �פניו )עיי"ש ענין צורה זו( ויתנהג בה בעיון ימים רבים עד יאיר ה' עיני שכ�ו ,כי
כש� כח הקו�מוס �האריך בדברים הא�ה יותר אם �א שיושפע הענין הזה מפה א�
פה או שיעמיק המשכי� בהם בשכ�ו ע� ידי הצורה הזאת" ,עכ"�.
וכעין זה כתב בספר פ�ח הרימון בסוף השער הנ"� וזה �שונו" :והמתעסק יצייר �פניו
סגו�תא ושני סגו�ים ומ�כות וסביב �כ� מדה יצייר עשר ספירות כסדרן בקו
מקיף ויכוין הפנים שירצה א�ה כנגד א�ה ו�בבו יבין מה ש�א יוכ� איש �דבר ו�א
תמ�א אוזן משמוע".
)ד( ובספר �שם שבו ואח�מה )ספר הכ��ים ח"א כ��י התפשטות והסת�קות כ�� יז ענף ג( כתב "דע
כי ענין הצינורות בפרטות ,הנה הם עמוקים מאוד ואין בכח אנושי �עמוד ע�
פרטיהם ,כי הם מתרבים �ריבוי רבואות אין חקר ,והם מתח�פים תמיד בכ� רגע ורגע,
כי הם נתיבות �המשכת השפע מאין סוף יתברך שמו ,הנמשך ומתג�ה ע� ידי
הספירות והוא שפעת הנהגתו יתברך שמו המנהיג בהם תמיד את כ� העו�מות כו�ם,
והרי מתח�ף ההנהגה בכ� עת ,ובכ� איש ואיש בפרט ,בכ� רגע ורגע ,והרי מתח�פים
המאורות בכ� רגע.
וכ� אור הנה הוא מ�ובש בכ�י ,שע� ידי הכ�י הוא מאיר ומתג�ה המשכת האורות
הנמשך מספירה �ספירה ונמשך כ� אור דרך כ�י ,הם הם הצינורות ,והוא סוד
הפותח בכ� יום שערי מזרח ובוקע ח�וני רקיע �צורך חידוש מעשה בראשית שבכ�
יום ,והם צינורות הספירות שמתח�פים ונפתחים בכ� עת צינורות חדשות ,והם עצמם
ענין התתר"ף ח�קים שבכ� שעה ,שהם מהתתר"ף צירופים דהשם הוי"ה ב"ה מהי"ב
צרופי הוי"ה אשר בהי"ב שעות היום ובהי"ב שעות ה�י�ה ,ושו�ט בכ� שעה צירוף
אחד מהי"ב ,ובכ� ח�ק מהשעה צירוף אחר מהתתר"ף צירופים שבכ� הוי"ה )כמבואר
בפרדס שער פרטי השמות פ"ב ובדברי הגר"א ב�יקוטים שבסוף ספר יצירה( ,ואותן התתר"ף מאורות
המתח�פים ומאירים בכ� שעה הנה הם עצמן בחי' הצינורות דהספירות ,כי האור דכ�
צירוף הנה הוא נמשך דרך צינור מיוחד ,והרי הם מתחדשים ומתח�פים בכ� יום ובכ�
שעה ,ובכ� ח�ק מהתתר"ף ח�קים שבכ� שעה ,וכן הם מת�פים �כ� איש בפרט כנז',
והרי אין �הם שיעור וחקר.
שערים פרק ו פותח רמח
אך כ� זה הוא בפרטות ופרטי פרטות ,אך בכ��ות ובכ��י כ��ות הנה יש �נו מסורת
מקב�ת הראשונים כי הם כ"ב צינורות ,והנה הם כ"ב אותיות התורה ,שהם
צינורות השפע אשר דרך הם נמשך אור שפעת המאצי� יתברך שמו בכ� ההנהגה
כו�ה תמיד .וכמו שאותיות התורה הנה הם מתח�פים בצירופם תמיד בכ� תיבה
ותיבה )כי כשמצורף א' עם ב' היא אב ,וכשמצורף עם מ' הוא אם ,וע� דרך זו בכו�ם( כי מזה יצאו כ�
תיבות התורה ,כן הם מתח�פים הצינורות תמיד בגי�ויים ,מגי�וי �גי�וי ,ע� פי האור
הנמשך בו �פי צורך ההנהגה ,וע� ידי זה הם מתרבים �אין קץ כנזכר.
אמנם דע כי כ� ענין הצינורות הנה �א נמצא בדברי הזוה"ק וכן בדברי האריז"� מהם
מאומה ,א�א עיקרם הם רק בקב�ת ראשונים ,והובא קצת מדבריהם בהפרדס
�הרמ"ק ובספר פ�ח הרימון )ש"ז וכנ"�( ,אמנם בענין הכ"ב צינורות שהם הכ��ים הנה
נמצא גם �הגר"א בספר יצירה )פ"ה מ"ב( וכן ב�יקוטיו )שם דף כו ע"ב מדפוס ווארשא תרמ"ד(
שמדבר שם גם כן בזה ופ�יג קצת ע� הרמ"ק בזה ,עכ"ד ה�שם שבו ואח�מה ,ועיי"ש
שהביא את קוטב הדברים מהרמ"ק ומהגר"א עם ביאור.
פרק ו
ג' ספירות הראשונות -כתר חכמה ובינה .בענין הכתר שאין השגה בו ,והוא �שון
המתנה ,ובחינת תשובה ,והוא עומד בפני המוחין כמו מחיצה ומעכב אותם
מרדיפתם �השיג אור האין סוף ברוך הוא .ובענין �"ב נתיבות חכמה .ובענין נ'
שערי בינה ,ושער הנו"ן ש� הטומאה.
)א( הספירה הראשונה היא הנאצ� הראשון שנקרא "כתר ע�יון" ,והיא רחמים גמורים
ב�י שום דין )ואם יסתפק האדם אם כן איך יתכן שספירת הכתר תהיה כ�ו�ה גם מצד הגבורה שהיא דין,
שהרי הגבורה היא אחת מהעשר ספירות וכ� אחת מהספירות כ�ו�ה מכ� העשר ספירות ,וגם מאחר שמידת הכתר
רחמים גמורים איך יתכן שפעו�ת הדין הנמשכת מהגבורה תהיה מוסכמת מכ� הי' ספירות שהרי הכתר הוא גם
ממנין הי' ספירות -יעויין מה שמתורץ ומבואר �גבי זה בפרדס ובעסיס רימונים ש"ח פ"ג(.
ועם היות שספירת הכתר נע�מת בתכ�ית ההע�ם עד שמרוב התע�מותה נקראת
החכמה ראשית ההתג�ות )כמבואר �קמן ס"ד( אך עם כ� זאת גי�ו �נו חכמינו וזקנינו
שקיב�ו מנביאנו שיש בספירה זו תר"ך עמודי אור כמנין כת"ר )והמג�ה הראשון בענין זה הוא
ר' נחוניא בן הקנה בתפי�תו הנחמדת( ושהם תחי�ת ההתג�ות )אע"פ שאינם מושגים א�ינו( ותחי�ת
האצי�ות ,ומהעמודים הא�ו נמשך האור והשפע שהוא חיות הספירות כו�ן ,כי אור
האין סוף הוא המחיה והמזון �כ� הנאצ�ים ,והנאצ�ים נהנים מזיו ואור המאצי�,
ועמודים א�ו הם צינורות ומקורות �ספירות -ששואבים אור מהאין סוף.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רמט
והעמודים הא�ו עומדים בסדר מדרגות זה ע� זה וזה בצד זה כנשמה בתוך הגוף,
וכדרך שמבואר בסדר עמידת הספירות שנבד�ות זו מזו מפני היותן זו
עי�ה �זו וזו ע�ו�ה מזו ,זו מקפת �זו וזו מוקפת מזו ,ובאמת אין בהם גבו� וקדימת
מקום ,ו�א הבד� ופירוד ,מפני שהם מתייחדים ומתעצמים כאחד ,וכמו שבכ� ספירה
וספירה יש ג' בחינות -בחינת מה שמקב�ת ובחינת עצמותה ובחינת מה שמשפעת,
כן הוא גם בכ� עמוד ועמוד )פרדס ועסיס רימונים שם(.
וספר פ�ח הרימון )שם( כתב שתר"ך האותיות שבדיברות הראשונות )בשמות פ"כ(
הן כנגד תר"ך עמודים א�ו .ועוד כתב )שם פ"ד( כ�� גדו� באצי�ות -שכ�
הוי"ה בעו�ם �צורך גבוה קטנה או גדו�ה יוצאות �פוע� מזכר ונקבה ,מ�בד הכתר
שהוא יצא מן הכ�� ��מד ע� עצמו שנתהווה מהרצון המח�ט ב�י צורך כ�� ,וע�יו
אמרו )חגיגה יג" (.במופ�א ממך א� תחקור" )ועיין עוד בענין הכתר בפרדס ובעסיס רימונים ובפ�ח
הרימון שם(.
)ב( והשם "אהיה" רומז �כתר ע�יון ,והשם אהיה אינו מורה ע� שום פעו�ה ומידה
א�א מורה ע� ההע�ם ,כ�ומר הא אנא קאים �מהוי ו�התג�ות ,אב� אינו מורה
ע� גי�וי שום דבר ,כי עם היות שנאמר ספירת כתר -זה אינו מפני שיש בו השגה כ��
א�א זהו מפני שעתיד �התג�ות בחכמה ובינה.
וכן פירשו הגאונים ש�שון כתר הוא �שון המתן מ�שון )איוב �ו( "כתר �י זעיר" )שפירושו
"המתן �י מעט" -עיין מצודת דוד שם( ,כ�ומר א� תעמיק בו שאין השגה בו ,והשגתו היא
בשאר הספירות .ו�כן אין מזכירים אותו בשום ברכה ,כי משה �א גי�ה אותו �זקנים
)עסיס רימונים ש"כ פ"א-ב( ,ש�א נצטווה בכך א�א אם ישא�והו מה שמו ,והם האמינו
�דברו הא' )פ�ח הרימון שם פ"א(.
וב�יקוטי מוהר"ן )סי' ו ס"ב( כתב "כתר בחינת אהיה ,בחינת תשובה ,כי אהיה דא
אנא זמין �מהוי ,היינו קודם התשובה עדין אין �ו הויה ,כאי�ו עדין �א
נתהוה בעו�ם ,כי טוב �ו ש�א נברא משנברא ,וכשבא �טהר את עצמו ו�עשות
תשובה אז הוא בבחינת אהיה ,היינו שיהיה �ו הויה בעו�ם ,היינו אנא זמין �מהוי,
עכ"� עיי"ש.
ועוד כתב )שם( "וזה בחינת כתר ,כי כתר �שון המתנה ,בחינת תשובה" עיי"ש .ובקיצור
�יקוטי מוהר"ן )שם ס"ד( ביאר "כי צריך �דעת כשבא �יטהר ו�עשות תשובה
אומרים �ו המתן ,היינו אף שהוא צריך �מהר מאוד �המ�ט ע� נפשו �ברוח מתוך
החושך ,ואף ע� פי כן א� יבה�והו רעיוניו כשרואה ריחוקו מתפי�ה ומכ� הדברים
שבקדושה ,כי ההכרח �המתין עד שיזכה �תיקון גמור" ,עיי"ש.
שערים פרק ו פותח רנ
ועוד כתב ב�יקוטי מוהר"ן )סי' כד ס"ז( "כתר הוא �שון המתנה ,כמו שכתוב )איוב שם(
"כתר �י זעיר" ,כי כששוא�ין את האדם איזהו שכ� ,אומר :המתן עד שאתישב",
עכ"� עיי"ש.
ובקיצור �יקוטי מוהר"ן )שם ס"ז( כתב "וכח הזה בחינת כתר הוא עומד בפני המוחין
כמו מחיצה ומעכב אותם מרדיפתם ,כי המוחין רודפין �השיג אור האין סוף
ברוך הוא וזה הכח שהוא המיישב והמסדר מפסיק בין המוחין ובין אור האין סוף .וע�
ידי הרדיפה והמעכב ע� ידי שתי בחינות א�ו ע� ידי זה מבטשין ומכין המוחין בבחינת
המחיצה הנ"� שהוא המיישב והמסדר כשעושה ומתקן אותו שהוא הכתר כראוי .וע�
ידי זה נעשין תשעה היכ�ין שע� ידם משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ו�א מטי,
דהיינו שמגיע ואינו מגיע ,שרודף ומגיע �השיג ואף ע� פי כן אינו מגיע ומשיג" ,עיי"ש.
ובספר דעה חכמה �נפשך )שיחות קודש תשס"ה ,פר' ב�ק ס"ז( כתב "ד�מידת הכתר יש ב'
כוחות ,הא' בחי' הרדיפה והב' בחי' המסדר ומיישב אשר הוא מעכב את
השכ� בכדי �יישבו )עיין �קו"מ כ"ד( ,דיהודי אשר רוצה �בוא א� ש�מות העבודה צריך
שתהא �ו מצד אחד הרדיפה אחר ה' א�קיו ,כמאמר הכתוב ונדעה נרדפה �דעת את
ה' )הושע ו' ,ג'( ושישתוקק ��מוד ו�הגות עוד ועוד בספרים הק' ,ו�קנות עוד ועוד
ידיעות והשגות בתורה הק' אשר נובעים כנח� אשר מימיו אינן מכזבים ,ומצד שני
�יישב ו�עכב עצמו ע"י השכ� והאמונה שהכ� הוא א�קות והש"י מנהיגו בדרך המ�ך
ע� מי מנוחות ,והוא בחינת מטי ו�א מטי".
)ג( והנה אף ששם בן ד' כו�� כ� האצי�ות ,עם כ� זאת יהיה רומז בנקודות פרטיות
א� ספירות פרטיות ,וכתר הוא כו�ו קמץ מ�שון )ויקרא ה( "וקמץ הכהן" -שהוא
סתום ואין בו גי�וי כ�� ,ובחכמה כו�ו פתח מ�שון פתח -שהחכמה פותח ומג�ה והיא
תחי�ת הגי�וי )כמבואר �קמן ס"ד( ובבינה כו�ו צירי ,שהקמץ והפתח נתג�ו בבינה בצירי,
וזה רמז הפסוק )בראשית ב( באומרו "וייצר ה' א�הים" שהוא בינה.
ובחסד בניקוד סגו� מ�שון "סגו�ה" ,והסגו�ה מורה ע� האהבה ,ואהבה היא בחסד.
והגבורה היא בניקוד שב"א כי שב"א אותיות בא"ש )ישעיה סו( רמז ע� הדין.
ובת"ת הוא בחו�ם כי �פעמים המ�כות עו�ה �מע�ה �היות עטרה �ראש הת"ת ואז
היא חו�ם ע� ו' .ובנצח הוא ב"חיריק" ששם ה"חקירה" בעצם .ובהוד הוא ב"שורוק"
שהוא "קושר" המרכבה .וביסוד כו�ו שורוק בוא"ו ,כי ב�א וא"ו הוא "קשר" ובוא"ו
הוא "קושר" -ע� שם שהיסוד קושר המ�כות בת"ת .ובמ�כות הוא ב�א נקודה כי
היא בת יכי� כ� נקודה שמקב�ת מכו�ם )עסיס רימונים שי"ט פ"ד .וע"ע בענין השמות והנקודות
בהרחבה בפרדס ועסיס רימונים שי"ט וש"כ(.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רנא
)ד( הספירה השניה נקראת "חכמה" ,ונקראת "ראשית" משום שהיא תחי�ת הגי�וי
בערך הכתר הנע�ם תכ�ית ההע�ם עד שמשום התע�מותו נקרא אי"ן המורה ע�
ההע�ם והאפיסה המוח�טת.
וגם נקראת ספירת החכמה "מחשבה" �הורות ע� היותה גם כן נע�מת ,ואע"פ שאינה
נע�מת כ� כך כמו הכתר מ"מ נע�מת היא בעומק המחשבה המסתתרת עד שאין
בה ממש )עסיס רימונים ש"ח פ"ה-ו(
והשם י"ה רומז בחכמה ,והוא �שון חוזק כמו )שה"ש ח( "ש�הבת יה" ,ור"� ש�הבת
חזקה ,ירצה חוזק הע�מת מידה זו )פרדס ועסיס רימונים ש"כ פ"ג(.
ויש אומרים שהחכמה בע�ת רחמים גמורים כמו הכתר ,וי"א שבערך הכתר היא
בע�ת דין ,וי"א שהיא דין ,ועיין בפרדס ובעסיס רימונים )ש"ח פ"ה( שהביא דעות
א�ו ו�אחר מכן כתב שהאמת היא שהחכמה היא בע�ת רחמים גמורים ,וההכרח �כך
הוא מכמה מאמרים שבזוהר שסוד החכמה הוא בסוד המח ובסוד ה�בנינות ,וכן
קראוה "ט�ית �בנה" ,וכן קבעו מקום מדרגתה א� הימין בסוד קו החסד )ובע� התניא
בספרו תורה אור ח"א פר' שמות ד"ה �הבין ,הביא את דברי הפרדס שנח�קו המקוב�ים אם החכמה הוא דין או
חסד ,ואת דברי האריז"� שהכריע ששניהם אמת ,ועיי"ש מה שביאר בזה(.
)ה( וכ� המקוב�ים הקדמונים והאחרונים הסכימו ע� �"ב נתיבות שבחכמה ,והמג�ה
הראשון א� הדרוש הזה הוא בספר יצירה )מ"א פ"א( .וחי�וק מדרגותיהם ומניינם
הוא ע� דרך עי�ה וע�ו� )ענין בענין עי�ה וע�ו� �עי� פ"ג ס"ב( שהנתיב הא' עי�ה א� הב' והב'
א� הג' וכו' ע� זו הדרך .ואין ספק שהנתיבות הא�ה הם דרכים וצינורות א� השפע
והם מקורות הבאים מחכמה א� הבינה .ו�כן החכמה נקראת "כבוד" כמנין "�ב"
נתיבות ,וכן נקראת "�ב" ע� שמם.
וע� דרך נתיבות א�ו נפע�ו כ� מעשה בראשית ,והענין הוא כי דפוס כ� הנבראים
הוא בחכמה ,וכמו שכתוב )תה�ים קד( "כו�ם בחכמה עשית" ,ומשם נמשכים
בדקות עד המ�כות מ�"ב א� �"ב עד המ�כות שהיא חכמה תתאה והם �"ב תתאין
וע"י יוצאים המעשים א� הבריאה ,והוא ה"אדריכ�" הנזכר במעשה בראשית בדברי
רז"� )בראשית רבה פכ"ז( ,ו�כן הוכרח היות דפוס כ� הנבראים ב�"ב נתיבות ,וה�"ב
נתיבות הם מעבה האדמה אשר בם יצקם המ�ך.
ו�כן יש קוראים �חכמה "גו�ם" משום שהיא חומר הנושא את כ� הצורות שבעו�ם,
ופירוש גו�ם הוא היו�י כ�ומר נושא את כ� הצורות שבעו�ם )עיין בענין "היו�י" �עי�
שער ב פ"ה( ,וכן "חכמה" עו�ה )בגימטריא( ע"ג כמנין "ג�ם".
שערים פרק ו פותח רנב
וזוהי כוונת המשנה בספר יצירה )שם( "ב�"ב נתיבות חכמה חקק וכו' את עו�מו" -
כ�ומר שבהם וע� ידם חקק את העו�ם ,כי ה�"ב נתיבות א� העו�ם הם כק�ף
א� הכתיבה והעו�ם נצטייר בהם ,ואח"כ בצורתם הם ציירו את העו�ם.
וכ� נתיב ונתיב מה�"ב נתיבות כ�ו� מכ� ה�"ב נתיבות ,וא�ו הנתיבות הנכ��ים בכ�
נתיב הם נקראים "שבי�ים" שהם צרים וקצרים מן הנתיבות שהם האמות ,וכאשר
יתפשטו ויתג�ו הנתיבות �מטה יקראו "דרכים" שהם רחבים ומגו�ים יותר מהנתיבות
וכאומרו )ירמיה ו( "עמדו ע� הדרכים וראו ושא�ו �נתיבות עו�ם" -בדרכים אמר "ראו"
ובנתיבות "שא�ו" ,אך אעפ"כ השבי�ים נע�מים מהשכ�ה יותר מהנתיבות )וזהו �שון ספר
מעין חכמה �מרע"ה "השבי�ים צרים וקצרים ,והנתיבות יתרות ,והדרכים רחבות .והשבי�ים הם כבנים והנתיבות
כאמות ,עכ"�(.
וכיון שה�"ב נתיבות הם כ�� כ� הנמצאות מע�ה ומטה ,מטעם זה בבריאת העו�ם
נזכר �"ב פעמים שם א�הים � -הורות שכ� אחד מ�"ב נתיבות היה מג�ה מה
שהיה מצויר בו מענין הבריאה ,ובאו רמז ה�"ב בשם "א�הים" )ו�א בשם י"ה כפי הראוי א�
החכמה -עיין �עי� ס"ד( מפני שגי�וי הדברים הנמצאים מחכמה הוא ע"י הבינה ו�כן באו
בשם א�הים הרומז א� הבינה .והטעם שבאו באותיות השם א�הים ו�א בשם בן ד'
בניקוד א�הים הראוי א� הבינה זהו כדי �רמוז א� תוקף הדין אשר גבר בבריאת העו�ם
מצד היות העו�ם מוטבע בטבע כ�ומר מצד הגבורה ,וכן עו�ה )בגימטריא( שם "א�הים"
במנין הטב"ע שהוא בו.
וה�"ב א�הים שבמעשה בראשית היינו "בראשית ברא א�הים את"" ,ורוח א�הים
מרחפת" וכו' שנזכרו בפרשת בראשית ,ומנאם הרשב"י בתיקונים )תיקוני ז"ח דף
ק�( ,והגאונים שמו �הם שמות כפי אשר קיב�ו בפעו�תם )פרדס ועסיס רימונים שי"ב פ"א-ב.
ושמותם וסגו�תם ופעו�תם ש� כ� אחד מה�"ב נתיבות עיין בהרחבה שם פ"ב-ו(.
ועוד מבואר בפרדס רימונים )ש"ח פ"ה( שקראו �ניצוצות הא�ו "נתיבות" משום ש�שון
"נתיב" מורה ע� ההע�ם ,וכמו שכתוב )איוב כח( "נתיב �א ידעו עיט" ,משא"כ
בבינה שנקראו ניצוציה "שערים" משום שהם "שער" ומבוא �יכנס א� ההיכ� ,ובכתר
הנע�ם משתיהן קראו ניצוצותיו תר"ך "עמודים" משום שהם קשים כעמודי שיש,
והיינו שאין השגה בפנימיותם כ�� ועיקר ,משא"כ ה"נתיבות" שהאדם משיג הפנימיות
אמנם בדוחק גדו� ,וה"שערים" פתוחים ומושכ�ים ואדרבה הם פתוחים �יכנס א� דבר
פנימי ממנו.
)ו( הנה �גבי ספירת הבינה מסכימים רוב המפרשים שיש בה דין ,ועיין בספר פרדס
רימונים )שם( שהביא את הדעות בענין זה בהרחבה ,ו�אחר מכן כתב )שם פ"ו( ואנא
פותח שער ג -שער הספירות שערים רנג
�א חי�ק ידענא ו�א בי�ק ידענא אנא מתניתא ידענא ,והם דברי הרשב"י ע"ה בספר
הזוהר )ויקרא י (:שמבואר מדבריו שאף שדינים מתעוררים ממנה אב� בעצמותה אין דין
א�א היא רחמים ,עיי"ש.
והנה אע"פ שנתבאר שהכתר והחכמה והבינה ש�ושתן רחמים ב�י דין -אין הכוונה
שש�ושתן שוות בענין תגבורת שפע הרחמים ,כי בודאי רחמי הכתר הם יותר
גדו�ים ועצומים מש� חכמה ,ורחמי חכמה יותר גדו�ים מש� בינה ,אב� מ"מ שם "דין"
�א יכונה בשום אחת מש�ושתן )ואם יסתפק האדם מאחר שכ� הש�וש ראשונות שהן השורשים הראשונים
רחמים גמורים הן ,אם כן מאין יצא הדין -יעויין בפרדס רימונים שם פ"י מה שביאר בזה(.
)ז( ודע כי ממידת הבינה ימשכו כ� מיני וותרנות וחירות �כ� העו�מות ו�כ�
המציאות ,ו�כן תהיה בסודה סוד שנת היוב� שבה העבדים יוצאים �חירות וכ�
אדם חוזר �אחוזתו ו�חזקתו ,ו�כן שנות היוב� הן נ' כנגד נ' שערי בינה.
ומכח הבינה יצאו ישרא� משעבוד מצרים �חירות ו�כן נזכר בתורה חמישים פעמים
יציאת מצרים בדרך נס וחסד גדו� -כנגד חמישים שערים שבבינה ,וכ� פסוק
ופסוק מג�ה �נו שער א' מה ש�א גי�ה חבירו ,ונזכר עוד י"א פעמים יציאת מצרים
ש�א בדרך הודעת נס א�א כדי �זכור המאורע שאירע באותו הזמן ביום פ�וני מיציאת
מצרים או בשנה פ�ונית מיציאת מצרים או כדי �זכור העם שיצא ממצרים ואין הכוונה
בהם �זכור את הנס ,משא"כ בחמישים פסוקים שכנגד נ' שערי בינה הכוונה בהם
ועיקרם הוא כדי �זכור הנס )ובפרדס רימונים שי"ג פ"א מנה את נ' הפסוקים שכנגד שערי בינה ואת י"א
הפסוקים היתרים ע�יהם ,עיי"ש(.
ואי�ו �א נתעורר שפע הבינה �הוציאם �א היו יוצאים משם כי בהיות ישרא� במצרים
נכנסו בתוך הק�יפה והפקירו עצמם עד שש�טו בהם נ' שערי ק�יפות וטומאה
וכדי �שבר הק�יפות הא�ו הוצרך נ' שערים כי מה שבכח זה אין בכח זה ,וכיון שיש
נ' שערי ק�יפות הוצרך נגדם נ' שערי בינה �שברם כי שער א' �א היה בכוחו �שבר
כו�ן )פרדס ועסיס רימונים שם(.
וכנגד נ' שנות היוב� ונ' שערי בינה הוצרכו ישרא� �התעכב מיום צאתם ממצרים עד
קב�ת התורה נ' יום )עסיס רימונים שם פ"ב .וע"ע בענין שערי נ' שערי בינה בהרחבה בפרדס
ועסיס רימונים שם פ"ב-ז(.
)ח( והאור החיים הקדוש )שמות ג ,ח( כתב שהטעם שנסתכנו ישרא� במצרים
בבירור שער הנ' הוא מפני ש�א היו בני תורה ,משא"כ דורות האחרונים
באמצעות תורתם ישיגו �יכנס �שער הנ' ו�הוציא בו�עו מפיו ,ואז ספו תמו בחינת
הטומאה ,עכ"ד.
שערים פרק ו פותח רנד
וזה שער הנו"ן הוא שער האפיקורסות והמינות שיכש�ו בו הרבה ח"ו ויתרבה גוד�
האפיקורסות בעו�ם ,וכמובא בספר עשירית האיפה )פר' בחוקותי פ"ג ס"ו( מהרה"ק
מקאמרנע שקיב� מרבותיו זי"ע ששער הנו"ן ש� הטומאה הוא ש� מינות ואפיקורסות
שכ� באיה �א ישובון ו�א ישיגו ארחות חיים ,וזהו נסיון דג�ות בתראה עד ירחם השם
ע�ינו ,ובמצרים היתה אמונה חזקה בכ� ישרא� ואפי�ו הרשעים היתה �הם אמונה
ו�א פקרו ,אך מחמת ש�א היה �הם תורה �א היה בכוחם �הכנס �שער הנו"ן ו�צאת
משם ,ו�א נכנסו א�א רק בשער המ"ט ,שאם היו מתעכבים עוד רגע היו נכנסים �היכ�
הנו"ן ושוב �א היתה �הת תקנה עו�מית ,ו�כן נכתב נו"ן פעמים יציאת מצרים ,ואנו
בג�ותא בתראה ע� ידי התורה יש �נו כח �צאת ו�הוציא ב�עם מפיהם אף משער
הנו"ן ,ב�בד באמונה גדו�ה אמונת השם וחכמים וצדיקים ,עכ"ד.
וגם משער הנו"ן יוציא ה' אותנו ברוב רחמיו ,כי במצרים �א יכ�ו �רדת א�א רק עד
שער המ"ט כי �א היתה �הם זכות התורה וכנ"�� ,כן �א יכ�ו �השיג בגאו�תם
א�א רק מ"ט שערי קדושה ,ונשארו בשער הנו"ן עוד הרבה ניצוצין קדישין ,ומוכרחים
ישרא� הקדושים �ירד קודם ביאת משיח צדקנו �מקום זוהמא נוראה כזו �הוציא גם
משם ב�עם מפיהם� ,כן �עתיד �בוא במהרה בימינו ישיגו ישרא� נ' שערי הקדושה
ויתג�ה שער הנו"ן משערי בינה) ,ישעיה יא( "כי מ�אה הארץ דעה את ה' כמים �י"ם
מכסים" � -י"ם הוא מספר נו"ן ,וה' ישימנו מהבוטחים בשמו הגדו� באמת אמן )ס'
שומר אמונים מאמר האמונה פכ"א ומאמר השגחה פרטית פי"א(.
והנה הגם שהזכיר הרמ"ק ז"� את נ' שערי הטומאה ,אמנם הגר"א ז"� )במש�י טז ,ד בפסוק
כ� פע� ה' �מענהו( אמר כי �הס"א אינו א�א רק מ"ט שערי טומאה ושער הנ' אין
�ו ,וכאשר נתמ�א כ� המ"ט ש�ו אז יתבער הוא מן העו�ם וכו' עיי"ש .ובספר �שם
שבו ואח�מה )ספר הדע"ה ח"ב דרוש ה סי' ה( הביא את דעותיהם וכתב "הנה הגם שאיני
כדאי �הכריע בזה ,אך האמת ניתן �כתוב כי נראה עיקר כהגר"א שאין בס"א שער
החמישים כ�� ,והגם כי זה �עומת זה עשה א�הים ,אך הוא רק עד מ"ט �בד והם מ"ט
פנים טהור ומ"ט פנים טמא )וכמ"ש במדרש תה�ים מזמור יב סי' ד ובכ"מ( אב� שער הנ' הנה
הוא בבחי' א"ס )וכמ"ש בתיקונים תיקון כב סמוך �סופו עיי"ש( ואין בס"א בחי' נגדו כ�� ח"ו,
וכמ"ש הרב בשער הק�יפות )פ"ג( וכנודע" עכ"� ה�שם שבו ואח�מה ,עיי"ש.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רנה
פרק ז
ח�קי המוח הנזכרים בדברי במקוב�ים ,ובענין ספירת הדעת.
)א( העצם הע�יונה והעגו�ה שבראש נקראת ב�שון הקודש גו�גו�ת וב�שון הזוהר
גו�ג�תא ,ויש תחתיה �כיוון פנימיות הראש עור עב וקשה ,ותחתיו יש עוד עור
אשר דק ורך ממנו שהוא דבוק מאוד ע� המוח ומחובר עם העור הקשה שע�יו ע� ידי
עיגו�ים דקים ריקים קטנים ,והעור הקשה והעב בוקע ועובר א� תוך המוח עצמו
מ�מע�ה �מטה וחו�ק את המוח �כעין ב' חצאי כדורים ומבדי� בין המוח ש�צד המצח
ובין המוח ש�צד האחורי ש� הראש בכדי שאם יטה הראש �אחור מאוד ינוחו ויסמכו
ח�קי המוח ע� זה העור העב ו�א יכבידו יותר מדי ע� אחור המוח �דחוק אותו כי אם
היו דוחקים אותו היה יכו� �בוא האדם �ידי חו�י הנופ�.
וח�קי המוח עצמו מגיעים עד קרוב א� עצם הגו�גו�ת ,ויש בינם ובין העצם מקום
ח�� שיש בו מעט אויר זך וזה המקום נקרא "אוירא דכיא" והקרום נקרא
"קרומא דאוירא" ,וכידוע �היודע בכתבי האר"י ז"� ובזוהר.
והמוח עצמו ח�קיו הם גוף רך ו�בן ועגו� ,מתהווה ממבחר הזרע ,והוא מקור וכסא
�רוח הנפשיות ע� אודות החושים והתנועה ,והוא נח�ק �ש�ושה ח�קים -
ח�ק אחד הוא "פני המוח" שהוא נמצא �צד המצח והוא הח�ק היותר גדו� .והח�ק
השני הוא "אחור המוח" שהוא נמצא בצד האחורי ש� המוח והוא הח�ק היותר קטן.
והח�ק הש�ישי הוא "מוח הארוך" שהוא מתחי� תחת פני המוח הנ"� �מטה ממנו עד
�אחור הראש ,והוא מתח�ק �שני ח�קים ,והיוצא מאחורי הראש �מטה נקרא מוח
השדרה משום שהוא הו�ך ויוצא מהראש דרך הנקב שבעצם שמאחורי הראש �יד
העורף ונכנס ועובר את כ� השדרה דרך הנקבים שבחו�יות השדרה ומגיע עד העצם
האחרון הסמוך �פי הטבעת.
והנה ע� הח�ק הע�יון ש� זה המוח הארוך שנמצא בראש יש בו ד' גבשושיות קטנות
ששתיים מהן �צד הפנים ושתיים מאחוריהן ,ובין השתיים ש�צד פנים יש נקב
כמו טבעת שהוא המורה ששם מפסיק זה המוח הארוך �שני ח�קים ושתי בחינות -
מצד ימין �זה הנקב בחינה אחת ומצד שמא� בחינה אחרת בטבעו.
ונמצא שהמוחין בכ��ם הם ג' ובפרטם הם ד' )כ�ומר פני המוח ,אחור המוח ,ושני ח�קי המוח
הארוך וכנ"�( ,וכן מפורש בכתבי האר"י ז"� שהמוחין הם ג' -חכמה בינה ודעת,
והם גם ד' מכיון שמוח דעת נח�ק �שניים � -חסדים וגבורות.
שערים פרק ז פותח רנו
וע� ידי זה יובן היטב ענין דעת העומד בראש ודעת המתפשט בגוף ,והיינו כי המוח
שבשדרה הוא דעת המתפשט ,ומוח הארוך שבראש הוא דעת העומד ומכריע
בראש ,וכידוע �העוסקים בתורת האמת.
)ב( והנה בתוך ח�קי המוח ש� האדם יש ד' ח��ים הפנויים מח�קי המוח והם נקראים
ד' ח��ים שבמוח וב�שון הזוהר הם נקראים ד' רהטי מוחא .כי בין הח�ק הקדמי
ש� המוח �בין הח�ק האחורי ש� המוח הנ"� ישנו ח�� פנוי ביניהם ,ובתוך זה הח��
באמצעו יש צמיחת עוקצין המח�ק זה הח�� �שניים כמו גדר וע� ידו נעשים שני
ח��ים הנקראים שני חדרים הראשונים אשר א�יהם עו�ה האויר דרך הנחיריים
ומתערב עם הרוחות הנפשיות שבמוח ,ויש עוד שני עוקצין הבו�טים �כיוון המצח
ויוצרים עוד ח�� אחד הנקרא החדר הש�ישי ,ותחת המוח האחורי ע� גבי המוח
הארוך הנ"� נמצא החדר הרביעי שבו יש ח�� יותר קטן משאר החדרים הנ"� ,ומהח��
ש� החדר הש�ישי עוברות הרוחות �ח�� הרביעי ומהח�� הרביעי עוברות הרוחות
ויורדות �חוט השדרה.
וה�ב שו�ח �מוח רוח חיוניות ושם נעשות דקות מאוד ונפשיות ,והוא שורש כ�
החושים .ורוח הנפשי שבמוח יתבש� במוח ויתח�ק �ש�ושה ח�קים -במוח
הקדמי הנ"� הוא חומר הדמיון ,ובאחרית זה המוח הקדמי כ�ומר באמצעית המוחין
הוא חומר המחשבה ,ובמוח האחורי הוא חומר הזכרון .ובין המוח האחורי �אמצעי יש
עצם הדומה �תו�עת הנעקם ונקרא ב�שון החכמים "שוער" משום שכאשר יחשוב
האדם ע� דבר שהוא שכח אותו וינסה �זוכרו אזי יפתח זה הפתח אשר בין המוח
האחורי �אמצעי ויזכור הדבר ששכח ו�אחר מכן יסגר זה הפתח ,ואדם שאצ�ו ממהר
�הפתח זה הפתח נקרא זכרן ואדם שאצ�ו מאחר �הפתח נקרא שכחן )ספר הברית ח"א
מי"ז פ"ד(.
)ג( והנה כתב הרמב"ן )שמות יג ,טז( "ואמר �זכרון בין עיניך ,שיונחו במקום הזכרון בין
העינים שהוא ראשית המוח ,והוא תחי�ת הזכרון ומעמד הצורות אחרי הפרדן
מ�פניו ,והם מקיפים את כ� הראש ברצועותיהם ,והקשר שהוא ע� אחרית המוח
המשמר הזכירה" ,עכ"�.
ובשו"ת ים החכמה )סי' ו ס"ד( הביא את דברי הרמב"ן הנ"� וכתב שכוונתו שהזכרון
מתחי� ממקום העינים ,שמיד שאדם רואה דבר הוא זוכר אותו וכח הזכרון
נכנס ישר �אחר העינים עד מוח הדעת )שקורים הרופאים מוח הקטן( שבסוף הראש תחת
סוף הגו�גו�ת ,ושם שורש הזכרון והראיה ,כידוע מהמקוב�ים והראשונים.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רנז
ועוד כתב )שם הע' י( שיש מאחרוני זמנינו שרוצה �הביא ראיה מרמב"ן זה שכיון
שרואים היום שהראש נעשה מש�ושה ח�קים ,שתחת הגו�ג�ת יש מוח גדו�
שהו�ך מתחי�ת הראש עד סוף הראש מאחוריו עד בערך המקום שהגו�ג�ת נכנסת
כ�פי פנים ,ותחת זה במקום כניסת הגו�ג�ת כ�פי פנים יש עוד מוח קטן ,ובירר אצ�
מומחים שמקום הזכרון הוא במוח הגדו�� .פיכך רוצה �פרש כוונת הרמב"ן שהמוח
הגדו� הוא מקום הזכרון ,ושצריך �הניח הקשר ש� תפי�ין בסוף מוח הגדו� �מע�ה
ממוח הקטן ,ששם הוא מקום הזכרון �פי דעתו ,וממי�א הבין בדברי הרמב"ן שיניחו
תפי�ין במקום הזכרון מראשית המוח הגדו� עד סוף מוח הגדו� ,ו�א במקום מוח
הקטן �מטה.
וע� עצם השיטה שצריכים �הניח קשר ש� תפי�ין כ� כך �מע�ה אאריך �ק' בס"ד
שהוא נגד הרמב"ם ושאר פוסקים .והנה מה שאמר ששא� מומחים ואמרו שכח
הזכירה הוא במוח הגדו� זה נגד דעת כ� המקוב�ים שכוח הזכירה הוא במוח הדעת
שהוא מוח הקטן ,המוח הש�ישי שהוא מאחורי הראש ,וכמו שמפורש גם בתורה אור
�מהר"ם פאפריש )כמובא �קמן( וכמו שמפורש בהרבה מקומות בדברי המקוב�ים .ואין
�סמוך ע� הרופאים בעניינים כא�ו שבעצמם מודים שאין �הם ידיעה אמיתית בענין
המוח שבראש ,וכ� דבריהם בהשערה �בד )ועיי"ש בהע' י' שביאר את אמיתת הענין ע� פי סוד,
וכתב �בסוף "ו�פיכך מובן איך שהרופאים חושבים שהכוח הזכרון הוא בתוך חו"ב ,שבאמת יש �פעמים התכ��ות ש�
הדעת ע�יון שנכ�� בחו"ב ,כמובאר בדרוש הדעת דף מ"ב ע"ב עיי"ש( .ובכ�� אין �סמוך ע� הרופאים
כמבואר בדברי הכרתי ופ�תי בה�' טריפות שאין �סמוך ע� רופאים בעניני התורה חוץ
ממקום שנתנה התורה רשות ,כמו בעניני סכנת נפשות ,אב� �עקור אפי' אות אחת מן
התורה אינם נאמנים כ�� ,ושיבט�ו הם וא�ף כמותם ואין משנים אות אחת מן התורה,
ותמיד מתבררת �בסוף אמיתות הדברים במציאות כמו דאיתא בחז"� ובדברי
המקוב�ים )עיין בענין זה �עי� שער א פי"ב ס"ד סק"ו(.
מיהו פשוט הוא גם בשיטת הרמב"ן דס"� כמו כ� המקוב�ים שהמוח הגדו� הוא
שנמצא תחת הגו�גו�ת ,ונח�ק �ימין ושמא� ,ונקרא מוח חכמה ומוח בינה ,צד
ימין שבו נקרא חכמה וצד שמא� שבו נקרא בינה ,והמוח הקטן �מטה נקרא מוח הדעת
ושם הוא כח הזכרון כמבואר בכ� המקוב�ים שהדעת הוא מוח ש�ישי מאחוריו ושם
הוא כח הזכרון .וכמו דאיתא בזוהר )ח"ג קמ" (.ת�ת מוחי דהוו בזעיר אנפין ואשתכחו
בת�ת ח��י דגו�ג�תא דרישא" ,פירוש -ש�ושה מוחין שיש וכו' ונמצאים בג' ח��ים
ש� הגו�גו�ת ש� הראש ,ואף ע� פי שהמוח הגדו� הו�ך מתחי�ת הראש עד סוף
הראש נחשב כשנים ,מכיון שבאמצע �מטה מהמוח יש קרום שמכח זה נח�ק המוח
הגדו� �ימין ושמא� ,והימין נחשב �מוח ימין חכמה ,והשמא� נחשב �מוח הבינה,
שערים פרק ז פותח רנח
ובסוף הראש במקום כניסת הגו�גו�ת כ�פי פנים יש עוד מוח קטן והוא נקרא מוח
הדעת ושם הוא כח הזכרון ע"פ סוד.
וממי�א מובן שמקום קשר ש� תפי�ין הוא במקום מוח הקטן מוח הדעת .אב� עדין
צריכים �הבין עומק דברי הרמב"ן שכותב שהזכרון מתחי� מראשית המוח
בין העינים ,וכוונתו הוא כך ,שע"פ סוד כח הראיה מקושר עם מוח הדעת ,כי ב'
פעמים עין גי' סר שהוא עשר הויות שהם ה' חסדים וה' גבורות ש� הדעת ,ומוח
הש�ישי שהוא הדעת הוא מכוון כנגד העינים וממנו יוצא האור ש� הראיה עד העינים,
וכשאדם רואה מיד כשסוגר את עיניו מתחי� הזכרון שהוא זוכר מה שהוא רואה והאור
ש� הזכרון חוזר �שורשו במקום הדעת ושם נחקק הזכרון ממה שרואה ,וזה כוונת
הרמב"ן שתחי�ת הזכרון הוא מעמד הצורות אחרי הפרדם מ�פניו ,פירוש -מיד אחרי
שרואה הדבר וסוגר את עיניו האור נכנס מן העינים ו�פנים ומתחי� ענין הזכרון כנגד
עצם התפי�ין ש� ראש ונכנס �פנים ישר עד מקום הדעת שורש אור הראיה ונחקק
הזכרון במקום הדעת מקום קשר ש� התפי�ין ,ו�פיכך אמרה תורה "ו�זכרון בין עיניך",
שסוד התפי�ין מקושר �ענין הזכרון וממי�א מניחים אותם בכ� מקום הזכרון שמתחי�
מכנגד העין ו�פנים שהוא עצם התפי�ין והו�ך עד מקום המוח הקטן שהוא מוח הדעת
ששם הוא שורש הזכרון וע�יו מניחים הקשר ש� תפי�ין ,עכ"ד.
ועיי"ש עוד מה שביאר בענין זה ,ו�בסוף כתב "ובדוחק השתמשנו כאן �קרות את
המוח שתחת הגו�גו�ת 'מוח גדו�' ,ואת מוח הדעת 'מוח קטן' ,שזה בעצם
אינו �שון הקודש רק מ�שון שרגי�ים בו הרופאים ש� היום ,אב� כיון שראיתי שיצא
חורבן מזה באמיתת מקום הקשר דתפי�ין ש� ראש ,עת �עשות �ה' הפרו תורתיך
השתמשתי ב�שונם כדי �העמיד אמיתת הענין ע� מקומו �פע"ד ,ואכ"מ".
ועוד כתב )שם הע' יא( בשם ספר תורה אור �הרה"ק מהר"ם פאפרוש )פר' בא דף פ"ו( כי
תפי�ין ש� ראש הם כנגד הזכר ע�מא דדוכרא בחי' נשמת התפארת היא דעת
)פירוש -שהתפי�ין ש� ראש בחי' זכר בחי' תפארת ותפי�ין ש� יד בחי' נוק' בחי' מ�כות ,ונשמת התפארת היא בחי'
הדעת ,ו�פיכך כ� תפי�ין ש� ראש מכוון כנגד הדעת שהיא סוד הזכרון והראיה( והדעת נח�ק �שניים ,מוח
הזכרון חסדים ומוח העיון גבורות ,כי המוח הזכרון באחור )ר"� כ� מוח הדעת שהוא כו�� הזכרון
והעיון הוא באחור( ו�כן כ� הרוצה �זכור דבר יגביה ראשו �מע�ה שיפתח החדר ההוא והוא
הדעת היושב באמצע בין מוח החכמה שהוא מחשבה �בין מוח הציור בינה ,והחסדים
וגבורות שבו הם עשרה אורות י' הויות ב' פעמים עין גי' סר וכו' )ועיי"ש עוד בענין זה(.
ובספר ים החכמה )תשס"ח עמ' ק�( הובא מעשה שבאו �פני האדמו"ר הרש"ב זי"ע
מחב"ד ואמרו �ו שמצאו החוקרים שמקום זיכרון האדם הוא בסוף המוח,
פותח שער ג -שער הספירות שערים רנט
ו�כן כשרוצה האדם �הזכר מגביה ראשו ,וכשרוצה �העמיק ו�הבין מרכין ראשו .פתח
הרבי בכתבי האדמו"ר האמצעי ,והציג �פניהם את הדברים כתובים ומפורשים ממנו
זי"ע .ויתמהו איש א� רעהו ,וכי האדמו"ר זי"ע רופא או מדען היה ,ומנין נודעו �ו
הדברים ה��ו שנתג�ו �חוקרים בשנים האחרונות ב�בד ,ופירש �הם שכ� א�ו הדברים
נודע �ו ע� ידי שמביט בעו�מות הע�יונים ומכיר בזה מבנה האדם המכוון כנגדם.
וכיו"ב מה שנודע �חוקרים אך �פני כחמישים שנה שמוח הימין הוא חכמה והשמא�
הוא בינה ,דבר מפורש וידוע א�פי שנים קב�ה.
)ד( ועוד כתב בשו"ת ים החכמה )סי' יד ס"ד והע' ח-יא( שבמחשבת האדם ישנם שני
ח�קים עיקריים ,היינו דישנו מוח החכמה אשר הוא שכ� מופשט ונקרא ב�שון
הקב�ה מוח ימין ,וכנגדו ישנו מוח שמא� שהוא מוח הבינה אשר הוא שכ� שעיקרו
הגיון והוא פוע� באופן שמבין דבר מתוך דבר )ובדר"כ מחשבת האדם נמצאת בבחי' המ�כות ש�
התבונה שהיא ח�ק התחתון ש� הבינה ,כמבואר כ� זאת בספרי הקב�ה ובפרט יעויין בספר ט� אורות ח"א שהביא
דברי האדמו"ר האמצעי ב�י �הזכיר שמו ודברי הרב המגיד בענין זה ,וכשהאדם חושב מחשבות תדיר הוא משתמש
עם בחי' המ�כות דתבונה וכשמתבונן בשכ�ו משתמש במוח הבינה בעצמו ,ו�עומת כן כח הדמיון שבאדם מקושר עם
מוח הימין ש�ו והוא עפ"י המבואר בספרי הקב�ה עפ"י הזוה"ק ח"ג דף רמ"ח ע"א ,בסוד אבא יסד ברתא ,היינו
שהחכמה בחי' אבא מקושרת עם מידת המ�כות שהיא כו��ת כח הדמיון שבאדם ,וכמבואר רבות בספרי ר' צדוק הכהן
ובספרי ר' אהרן ה�וי מסטראטשע�ע(.
וכ� ענין הקוסמים הוא �עשות פעו�ות משונות כדי �צאת מבחי' מוח הבינה שהוא
בחי' המחשבה וההבנה התמידית ש� האדם )שהיא בחי' �אה( ,ו�היכנס במצב
מופשט יותר שיוכ� �קב� שפע ממוח החכמה ו�ג�ות את כח הדמיון שבו )ב�שון הקב�ה
נקרא רח�( ,וכמו שכתב הרמב"ם )עיין בה�כות עכו"ם פי"א ס"ו ,ובספר המצוות �"ת �"א( ב�שונות
שונים כגון :שישום ותפנה מחשבתו ומכ� הדברים וכו' ,ויעזוב מחשבתו וכו' ,והכ�
ע"י פעו�ות הקוסם ,ויש �האריך בזה עוד רבות עפ"י דרכי הקב�ה ואין כאן מקומו
)ועיין בענין זה �קמן שער ז פ"ה ס"ח(.
והכ�� העו�ה מכ� הנ"� הוא שכ� א�ו הפעו�ות שמונה הרמב"ם ודומיהן הם ע�
מנת �טשטש מחשבת מוח הבינה שהיא בחי' המחשבה הרגי�ה שבאדם ,וע"י
זה נפתח בפניו בחי' מוח חכמה שהוא יותר נע�ם עד שמתג�ה אור המוחין ושפע ע�
כח המדמה ש�ו שהוא מידת המ�כות .ובזה הוא דומה קצת �חו�י הנופ� כמו שהביא
הרמב"ם )בספר המצוות שם( ,דכידוע שאצ� חו�י הנופ� כח הבינה שבו מפסיק �עבוד ורק
מוח החכמה והדמיון ש�ו עובד ו�פיכך רואה מראות שונות בשעת נפי�תו )וידוע מספרי
בע� הסו�ם דש�וש המצוות שיש במי�ה ,היינו מי�ה פריעה והטפת הדמים ,הם כנגד בחינות בינה חכמה וכתר,
שערים פרק ז פותח רס
דהמי�ה עצמה נמשכת מכח המוה� וממשיכה �הי�ד מוח הבינה ,והפריעה נמשכת מכח האב וממשיכה מוח החכמה,
והטפת הדם נמשכת מכח הסנדק והיא כנגד מידת הכתר ,וזהו שמובא בספר המידות �מוהר"ן מברס�ב זי"ע בערך
בנים ח"ב ס"י ש"ע� ידי שהמוה� אינו טוב ע� ידי זה בא התינוק ח"ו �ידי חו�י נופ�" ,וכן איתא שם בערך מוה� ס"ג
ש"המוה� נותן הבנה �הנימו� ב�ימוד התורה" ,היינו שמוה� הוא בחי' מוח הבינה כנ"�(.
)ה( ובספר ים החכמה )תשס"ו ,עמ' שמט-שנ( כתב שספירת הדעת היא המקום העיקרי
שמשם מתדבק האדם �ה' ,והיא מקושרת עם ספי' המ�כות .והנה ע� ידי
ההתקשרות במקום הדעת יכו� �הוריד שפע מ�מע�ה �מטה .והגם ש�השתמש
בקב�ה מעשית הוא ספק איסור ,מכיון שהוא ענין ש� הורדת האורות �בי"ע ממש ע�
ידי פעו�ה ,כמו קמיעות והשבעת מ�אכים וכו' ,אב� כאשר נמצאים באצי�ות דהיינו
בבחי' התקשרות �ה' במחשבה ובדביקות ,ומשם ממשיך השפע ע� ידי היחוד הוא
היתר גמור ואף מצוה ,וזו היתה דרכם ש� רבינו הבעש"ט ות�מידיו.
וצריך �דעת ששורש כח הזכרון הוא בדעת ,וכתב ע"ז הרבי ר' א�ימ�ך זי"ע שמי
שעושה תשובה באמת רואה כ� עוונותיו כהרים וגבעות ,והוא כי ע� ידי
התשובה עו�ה �בחי' הדעת ואז כח הזכרון שיש במקום הדעת מראה �ו בבירור כ�
עוונותיו .ו�א רק זה א�א שיכו� ע� ידי זה �זכור גם עוונות מג�גו�ים קודמים.
וכן אם יכו� �השפיע ע� חבירו ו�הע�ותו �בחי' הדעת ,יוכ� משם �ראות עוונות
חבירו ,וזה ענין התיקון שהצדיקים היו מתקנים האדם מעבירותיו שמג�גו� קודם,
והוא סוד מה שהצדיקים היו עוסקים בתיקון הנשמות.
והסיבה �כך היא כי בהיות האדם נמצא בבחי' עשיה או במ�כות ,אז �א תמיד רואה
או זוכר נכון מה שעבר ע�יו במשך חייו בדיוק ,כי בזה העו�ם יש ערבוביה
ש� ק�י' חשכות והסתרה ,אב� במקום הדעת אין שייך שיהיו ק�י' כי הם נידחות משם,
ו�כן אם אדם מגיע �שם יכו� �זכור רק את הדברים האמיתיים שהיו ,כי השקר נדחה
משם ,ופותח כח הזכרון רק �מה שהיה באמת ,וככ� שעומד שם בדביקות ובהפשטה
יוכ� �זכור ביותר אחורה ואחורה עד יום היוו�דו ו�ג�גו�יו הקודמים ממש )ועיין בסיפורי
מעשיות במעשה משבעה בעט�ירס מה שדברו הזקנים שם מענין זה(.
וישנם אנשים שאינם עובדי ה' כ"כ הטוענים שיש בידם כוחות �הביא את האדם
�זכור הרבה שנים �אחור בכ� מיני דרכים ,וצריך �הבין שאם אנשים א�ו �א
עובדים עם שום התקשרות �ה' ,רק בדרך מ�כות ב�בד ,הם בסוד ק�י' נוגה שמסביב
�שכינה הקדושה ,ויש גם כא�ו שהם ממש מסוד ג' ק�י' הטמאות ,ו�פי האמת הם
מזיקים יותר ממה שהם מועי�ים ,עכ"�.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רסא
)ו( וב�יקוטי מוהר"ן )סי' ד ס"ד( כתב "עיקר הדעת הוא אחדות ש� חסד וגבורה )כמובא
בכתבי האר"י ז"�( ,זה נקרא דעת ,היינו ש�א יח�וק בין חסד �דין" .ובקיצור �יקוטי
מוהר"ן )שם ס"א( כתב "וזה עיקר ש�ימות הדעת ש� האדם ,ש�א יבעט ו�א יתב�ב�
מההרפתקאות שעובריו ע�יו ,רק יאמין שהכ� �טובתו הנצחיית".
וב�יקוטי ה�כות )ה�' קריאת התורה ה"ו סי"א( כתב שכ� הפגמים הם ע� ידי פגם הדעת,
בבחינת פגם )בראשית ג( "עץ הדעת טוב ורע" שפגם אדם הראשון ,שעיקר
הפגם היה בהדעת כמובא .ומשם ,היינו מהדעת ,הוא עיקר התיקון ,כי עיקר תיקון
המחשבה הוא ע� ידי הדעת -שיודע בבירור האמת ,שאין צריכין �הרהר חס וש�ום
ו�חשוב מחשבות חוץ .וע� כן אין צריך �התחי� �יכנס בטוען ונטען כ�� וכו' )וכמובא
בספר המידות ערך ניאוף ס"י "�א תיכנס עם פיתוייך בטוען ונטען ,כי אריכת הרגשת החושב אפי�ו �בחינת השו��
תפע� הגברת החפץ ותתהפך הרצון א�יו"( וכמו שכתוב במקום אחר בספריו הקדושים שהעיקר
�ב�י �התחי� �חשוב כ�� וכ�� ,כי אף ע� פי שבאמת בודאי החכמה והתבונה מחויבין
�בט� התאוה וכו' אב� מריבוי פגם המוחין ע� כן אי אפשר עם חכמה ותבונה �בט�ם
כי אם ע� ידי הדעת ,שיודע שסוף הדבר אחר כ� החקירות והתבונות שכך הוא
האמת ,וע� כן אין צריכין עוד �חשוב בזה כ�� וכנ"�.
וגם בעיקר האמונה הקדושה העיקר הוא הדעת ,שיודע האמת ב�בבו כי ה' הוא
הא�קים וכו' ב�י שום חקירות כ�� ,רק כפי מה שקיב�נו מאבותינו הקדושים
שבררו �נו האמונה הקדושה ,שעיקרה היא אמונת חידוש העו�ם ע� ידי התורה
הקדושה וכו' ,וע� ידי זה אנו יודעים בידיעה ברורה כי ה' הוא הא�קים ,וכמו שמבואר
במקום אחר שעיקר הידיעה האמיתית הוא ע� ידי אמונה ,וכמו שכתוב )הושע ב(
"וארשתיך �י באמונה וידעת את ה'" ,וע� זה נאמר )דברים ד( "וידעת היום והשבות א�
�בבך כי ה' הוא הא�קים" ,וכתיב )דברי הימים א ,כח( "דע את א�קי אביך" ,שפירושו הוא
הידיעה הברורה ,שהיא ע� ידי אמונה שקיב�נו מאבותינו כמובא בספרי קודש ,בפרט
בדברינו ,עיי"ש.
וזה שאמר �הם משה רבינו )דברים שם( "אתה הראת �דעת כי ה' הוא הא�קים"�' ,דעת'
דיקא ,כי זה הפסוק נאמר שם אחר שהאריך �הזכיר את כ� המופתים נוראים
והתג�ות א�קות שהכניס בהם ביציאת מצרים וכו' ובמתן תורה וכו' ,ואמר �הם שעתה
אחר כ� מה שראיתם ראוי �כם �דעת בידיעה ברורה ב�י שום חקירה עוד כ�� כי ה'
הוא הא�קים וכנ"�.
כי מוח הש�ישי שהוא הדעת עו�ה �מע�ה �מע�ה מאד ויורד עד �מטה �מטה מאוד,
כמובן �משכי� בספרי קב�ה הקדושה ,כי הדעת בבחינת כתר כמובא.
שערים פרק ח פותח רסב
פרק ח
ספירות החסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד
)א( הספירה הרביעית נקראת "חסד" ,ומידתה �עשות חסד כשמה ,ומידתה �עשות
חסד ש�א כדין כ�ומר �פרנס ו�הטיב גם �רעים וגם �טובים ,ו�כן הוצרך �היות
כוחה �הכניע כוחות המקטרגים ,כי בש�וות החוטא תצעק הק�יפה חמס ומקטרג ע�
החוטא ותג�ה עוונותיו כמנהגה הרע �קטרג ו�ג�ות מומי בני האדם ,ואם �א היה
בכוחה ש� מידת החסד �זעום ע� המקטרגים ו�בט�ם אזי היו ח"ו פעו�ותיה
מתבט�ות והדין היה מתרבה והו�ך ,ו�כן גזרה חכמתו יתברך �תת �מידת החסד
יכו�ת �השבית את הק�יפות ש�א יקטרגו ויב�ב�ו שמחתה ,כי שמחתה היא
בפעו�ותה שהיא פעו�ת החסד.
וכיון שפעו�ת המידה הזאת היא נגד הטומאה והק�יפה �כן נאמר ע�יה )תה�ים ז( "וא�
זועם בכ� יום" ,כ�ומר שזועם ע� המקטרגים �הכניעם ש�א יקטרגו )כמפורש בזוהר
פ' צו דף �א(.
)ב( והנה מפעו�ת מידת החסד הם כ� הדברים שהם בסוד ה�ובן כ�ומר כ� הדברים
שיש בהם �ובן ,וכגון האבנים שצבען �בן שסגו�תן היא �חן ו�חסד כיון
שמציאותן נשפעת מהחסד.
וגם האהבה היא מפעו�ות מידה זו ,וממנה ומכוחה הוא חביבות הזיווג הע�יון ,אמנם
�פעמים פעו�ה זו תתעורר מהגבורה ותוש�ם ע� ידי החסד ,ומבשרנו נחזה א�וה
כי תחי�ה יתעורר האדם �אהבת נוקבתו מצד ההת�הבות והחום ואח"כ יתקע האהבה
ההיא ב�בבו מצד מורך �בבו ,ו�פעמים �היפך הכ� �פי הנושא והנשוא.
ומבואר מדברי רז"� והרשב"י ע"ה שהחכמה הנשפעת �אדם היא גם מצד מידת
החסד ובשיתוף החכמה שהיא ע�יה ,ונתנו סימן �דבר "הרוצה �החכים
ידרים" ,וכן אמרו שהאור והדומה א�יו רמוז בה ,והסוד מנורה בדרום ומשם אורה
יוצא �עו�ם )פרדס ועסיס רימונים ש"ח פט"ז(.
וב�יקוטי ה�כות )ה�' אומנין ה"ב ס"ג( כתב "והאדם מקב� הנאה מכ� חפץ וחפץ ,וזאת
ההנאה זה בחינת אהבה ,בחינת חסד שמשם באים כ� האהבות וההנאות,
וע� כן צריך כ� אדם �ראות ו�הע�ות כ� האהבות וההנאות שיש �ו מאיזה חפץ או
מאיזה דבר שבעו�ם� ,הע�ות הכ� �השם יתברך� ,הע�ות האהבה �שורשה �בחינת
חסד שבקדושה" ,עיי"ש באריכות.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רסג
)ג( ועיקר הניסים הם מצד החסד ,כי מצד הדין והגבורה הכ� הוא בדרך הטבע ,וכן
עו�ה שם "א�הים" )בגימטריא( "הטבע" .והטעם הוא משום שבריאת שמים וארץ
היתה במידת הדין וכן כ� מעשה בראשית ,והעד ע� זה הוא שבאו �"ב נתיבות )עיין
בענין �"ב נתיבות �עי� פ"ו ס"ה( שבהם נבראה כ� הבריאה בשם א�הים שהוא ענין הטבע,
ואמנם אח"כ �קיום הבריאה שיתף עמו רחמים כמו שדרשו רז"� ,ו�כן שינוי סדרי
בראשית שהוא ענין הנס הוא היפך הטבע ונגד מידת הדין )פרדס רימונים שי"ז פ"ד(.
)ד( וב�יקוטי ה�כות )ה�' תפי�ין ה"ה ס"ט( כתב "נמצא שיש צדיקים גדו�ים כ� כך
שאפי�ו כשמגיעים �מדרגה הגבוה שבמדרגות שנדמה שאין מדרגה גבוה מזו,
אף ע� פי כן הם מתגעגעים ומבקשים ומחפשים ומתחי�ים מחדש �גמרי ,כי מי יודע
מה שיש עוד ,אף ע� פי שהשגתם ומדרגתם ש� עתה באמת גבוה מאוד ,אף ע� פי
כן הם אומרים :ה�א השם יתברך אין סוף ומי יודע מה שיכו�ים בזה העו�ם �השיג
עוד ,ע� כן הם מתחי�ים בכ� פעם מחדש עד שבאמת באים �מדרגה גבוה עוד יותר,
ואחר כך אומרים :מי יודע מה שיש עוד ,ומתחי�ים עוד מחדש וכו' וכן �עו�ם.
ע� כן בכח הצדיקים א�ו יש תקוה �כ� הנופ�ים ,ואין שום יאוש בעו�ם כ�� ,כי אף
ע� פי שנדמה �ו שמירידה כזאת אי אפשר �ו �ע�ות חס וש�ום ,אך ע� פי כן מי
יודע גדו�ת חסדי ה' ,כי יש חסד כזה אצ�ו יתברך שגם משם יכו�ין �ע�ות ,וכן אפי�ו
אם חס וש�ום נפ� עוד כמה וכמה פעמים ב�י שיעור ,אף ע� פי כן כ� תנועה שהוא
רוצה �נשאות עצמו בכ� פעם �ע�ות מנפי�תו ,וכ� צעקה וצעקה שצועק אפי�ו
בשאו� תחתיות גם כן אינו נאבד �עו�ם ,וכמו שאמר רבינו ז"� שאפי�ו קו� צעקה
משאו� תחתיות אינו נאבד יהיה איך שיהיה אחר כך ,כי השם יתברך ותורתו הוא אין
סוף ואין תכ�ית ,וכמו שאין ע�יה בעו�ם �פי גדו�תו כי גבוה מע� גבוה וכו' וגבוהים
ע�יהם כו' וכנ"� ,כמו כן אין ירידה בעו�ם ,כי בכ� הירידות חס וש�ום יש ירידה גרוע
יותר ,ומאחר שיש ירידה גרוע מזו חס וש�ום ,צריך �התחזק �ב�י �יפו� יותר חס
וש�ום ,ועיקר התחזקות הוא בכח הצדיקים הנ"� ש�א עמדו �עו�ם וע�ו בכ� פעם
יותר וכו' כנ"� ,כי זכו �השיג שכמו שאין ע�יה �עו�ם כמו כן אין ירידה �עו�ם ש�א
יוכ�ו �ע�ות משם ,כי באמת הכ� אחד ,כי כ� מה שהצדיק עו�ה �מדרגה גבוה יותר
הוא משיג יותר חסדי ה' ,שזהו עיקר גדו�ת השם יתברך.
כי מידה ש� חסד נקרא גדו�ה כידוע ,כמו שכתוב )דברי הימים א כט( "�ך ה' הגדו�ה",
שהוא חסד כידוע ,נמצא שמידת חסד נקרא גדו�ה ,ע� כן כ� מה שמשיגים יותר
גדו�ת השם יתברך ,משיגים יותר חסדיו יתברך ,כי חסדיו יתברך זהו עיקר גדו�תו
כנ"� ,וע� כן א�ו הצדיקים שאינם עומדים �עו�ם ועו�ין בכ� פעם יותר ויותר ומשיגים
שערים פרק ח פותח רסד
בכ� פעם ביותר גדו�תו יתברך ,היינו גוד� חסדיו ,ע� ידי זה זוכין �השיג שאין שום
ירידה ונפי�ה בעו�ם ואין שום יאוש בעו�ם כ�� ,כי משיגים בכ� פעם חסדים כא�ו
שהם עיקר גדו�ת הבורא ,שע� ידי זה הכ� יכו�ין �ע�ות" ,עכ"� ,עיי"ש באריכות.
)ה( הספירה החמישית נקראת "גבורה" ,והיא פוע�ת גבורה ודין כשמה .וכ� ענייני
הדינים והגבורות נשפעים ממנה והיא רצועה �ייסר האנשים ו�חזקם ו�עוררם
�עבודת הבורא יתברך ע� ידי זה ,וכן ע� ידי שהיא נותנת כח וגבורה באדם �הגביר
יצר הטוב ע� יצר הרע.
וכן כ� הגבורה שהיו ישרא� מתגברים ע� אויביהם היה ע� ידה כדכתיב )תה�ים ס(
"בא�הים נעשה חי�" .וכ� גיבור עיקר יניקתו מהגבורה.
והדברים אשר בהם אודם יורו ע� הגבורה וכגון האבנים האדומות שסגו�תן �הטי�
אימה ע� הבריות מפני שיניקתן מן מידת הגבורה.
ונתבאר בדברי חז"� והרשב"י ע"ה שהעושר נשפע א� האדם מן מידה זו ונתנו סימן
�דבר "הרוצה �העשיר יצפין" .וכן אמרו שהאש והש�הבת וכיוצא בהן הם
במידת הגבורה .ועוד אמרו שעיקר המזון נשפע ממידה זו והעד ע� זה "שו�חן בצפון"
ומשם מזון בא �עו�ם .וכן הגשמים באים ממנה ו�כן כינום רז"� "גבורות גשמים"
ופירשו מפני שהם יורדים בגבורה.
וכן שמיעת כ� דבר צעקה ותפי�ה הם במקום הזה ,והוא בסיוע הבינה ו�כן נמצא
"שמיעה" גם �דין וגם �רחמים )עיין בראשית � ,כב ובמדבר יא ,א( .וה"ראיה" היא בחסד
ונמצאת גם �דין ו�רחמים ,והסימן �זה "ראיה" אותיות "אריה" ,ואריה בחסד ,ואותיות
אריה "יראה" שהוא דין )פרדס ועסיס רימונים ש"ח פט"ז(.
)ו( הספירה השישית נקראת "תפארת" ,ושמה מעיד ע�יה שכ� הפאר וההדר נשפע
ממנה ,וההדר והיופי הוא הרכבת האדום וה�ובן כמפורסם ,ו�כן נאמר )שה"ש ה(
"דודי צח ואדום".
וממידה זו הם כ� הדברים המורכבים מאודם ו�בן או הירוק כח�מון ביצה )ב�שון חז"�
יש "ירוק" שפירושו מה שנקרא בזמנינו "צהוב" כידוע -עיין תוס' יו"ט פאה פ"ב מ"ה( וכגון
האבנים הקרות בגוון ירוק כח�מון ביצה שסגו�תן א� הש�ום כמו שמידת התפארת
מתווכת ש�ום בין הקצוות )בין החסד והדין(.
וכ� העניינים שגובר בהם היסוד האווירי נשפעים מן המידה הזאת ש� התפארת .וכן
ממידת התפארת ומכוחה הוא השפעת השת�ש�ות תורה שבכתב )והעד �כך הוא
הארון אשר שם �וחות הברית הנתון בין צפון �דרום( והעסק בה .וכן המן היה יורד �ישרא� ע� ידי
פותח שער ג -שער הספירות שערים רסה
המידה הזאת דכתיב )שמות טז( "הנני ממטיר �כם �חם מן השמים" )"שמים" הוא בתפארת
כשמתייחד בין חסד וגבורה אש ומים -עסיס רימונים שכ"ג פכ"א( .וכן ע� ידי התפארת הוא השפעת
הבנים והשפעת הנשמות בזמן שיזדווג עם המ�כות )פרדס ועסיס רימונים ש"ח פי"ז ,וע"ע שם
ובפרקים יח-כג שם בענין השפעת הבנים וענין הזיווגים הע�יונים .וע"ע בספר ט� אורות ח�ק ראשון פ"ג סי"ג מה
שביאר בענין הארבעה יחודים זיווג ישרא� ו�אה ,ישרא� ורח� ,יעקב ו�אה ,יעקב ורח�(.
)ז( ומידת הביטחון ת�וי במידת תפארת מידתו ש� יעקב ,וגם בחינת רחמים הוא מורה
�מידת התפארת התמזגות שני המידות חסד וגבורה ,ומובא בשם הבעש"ט זי"ע
שאם האדם הוא בצער או בסכנה ח"ו ,אז סגו�ה ש�א יתפ�� שום תפי�ה ,רק יחזק
בטחונו חזק בה' )עיין ספר תו�דות אדם פר' ויגש ,וספר מדרש פנחס אות קנז ,וע"ע בענין זה בספר תו�דות
יעקב יוסף פר' משפטים ד"ה ובזה( וזה סגו�ה גדו�ה ,ואם אדם מחזק בטחונו בה' ב�י תפי�ה,
מוכח שאין �ו עוד שום כח אפי�ו �התפ�� ,והוא כמו תינוק קטן שאין �ו שום דעת
�בקש שום דבר ,רק הוא בבחינת )תה�ים ק�א( "נפשי כגמו� ע�י אמו" ,ומעורר בזה שורש
אמונת א�קות שהוא )שמות כ( "אנכי ה' א�קיך" ,שהקב"ה כ� יכו� �הושיע אפי�ו
�מע�ה מגדר הטבע ,ואז נצטרף בזה ש�וש בחינות -אמונה בטחון ותמימות ה�ב ,ואז
נתעורר ע�יו מידת הרחמים שהוא כו�� גם כן כ� הספירות וכ� המידות )עיין בספר קה�ת
יעקב ערך ר"ח בד"ה רחמים( ,ורחמים שייך אפי�ו �גבי מי שאינו ראוי כ�� �חסד )ספר שומר
אמונים מהדו"ח מאמר הבטחון והתחזקות פט"ו(.
)ח( וב�יקוטי ה�כות )ה�' ברכת המזון ה"ד ס"ד( כתב "והתג�ות מ�כותו יתברך זה בחינת
התג�ות ההתפארות הנ"� מה שה' יתברך מתפאר בעמו ישרא� שע� ידי זה עיקר
התג�ות מ�כותו יתברך כי 'אין מ�ך ב�א עם' ,וע� כן כשישרא� עובדין אותו יתברך
ועושין רצונו יתברך שאזי ה' יתברך מתפאר בהם אזי מתג�ה מ�כותו יתברך כמו
שכתוב "ה' מ�ך גאות �בש" ,גאות �בש היינו �בושי גאוותו והתפארותו אזי ה' מ�ך,
כי עיקר התג�ות מ�כותו הוא ע� ידי ההתפארות שמתפאר בישרא� כנ"� ,וזה סוד
מה שכתוב בכתבי האר"י ז"� שעיקר בנין המ�כות ע� ידי תפארת ,והבן.
ועוד כתב )שם סי"ב( "עיקר �בוש גאותו והתפארותו יתברך הוא ע� ידי העזות
והעקשנות ש� ישרא� בבחינת "�בש ה' עז התאזר" ,בחינת "תנו עז �א�קים ע�
ישרא� גאותו וכו' כנ"� ,וזה בחינת "אשירה �ה' כי גאה גאה" וכו' ,וזה בחינת גאותו
והתפארותו יתברך .וזה ההתפארות נמשך ע� ידי העזות והעקשנות ש� ישרא� שע�
ידי זה הם מכניעים מפי�ין את הסמך מם וחי�ותיו שמתגברין ע� כ� אחד מישרא�
בכ� יום שאי אפשר �הפי�ם ו�נצחם כי אם ע� ידי עקשנות ועזות גדו� מאוד ,וזהו
עיקר התפארותו כנ"�.
שערים פרק ט פותח רסו
וזהו "סוס ורוכבו רמה בים" ' -סוס ורוכבו' הם בחינת סמך מם ונוקביה כמובא
בכוונות ,שהם כ�� ההסתות והפיתויים והתאוות והמניעות והרהורים ומחשבות
זרות שמתגברין ע� כ� אחד בכ� יום שזוכין �הפי�ם ו�הכניעם בבחינת "סוס ורוכבו
רמה בים" ,ע� ידי העזות והעקשנות ש� ישרא� ,וזהו "עזי וזמרת יה ויהי �י �ישועה",
שעיקר הישועה ועיקר הכנעת הסטרא אחרא הוא ע� ידי העזות והעקשנות דקדושה
שהוא בחינת עזי וזמרת יה" וכנ"� ,עכ"ד עיי"ש )וע"ע שם בה�כות פורים ה"ב ס"א בענין הטעם
שנקראת התורה "תפארת"(.
פרק ט
ספירות נצח הוד יסוד
)א( הספירה השביעית נקראת "נצח" והשמינית נקראת "הוד" ,והן ענפים
המסתעפים מחסד ומגבורה ,והיינו שהנצח היא ענף החסד וההוד היא ענף
הגבורה .ופעו�ות הענפים כשורשם א�א שאין פעו�ת הענפים בחוזק כמו שורשיהם
מפני שגם הנצח וגם ההוד יונקות מהתפארת שהיא כ�ו�ה מחסד ודין ,והיינו שאף
שהנצח יונקת מהחסד אך מכיון שיונקת גם מהתפארת שיש בה גם כח גבורה �כן
אין פעו�ת הנצח גוברת ע� צד החסד כהחסד עצמו ,וכן בהוד אף שיונקת היא
מהגבורה יונקת היא גם מהתפארת שכ�ו� בה גם החסד ו�כן אין פעו�ת ההוד גיבור
ע� צד הדין כהגבורה עצמה.
)ב( והנה מצינו ששתי הספירות נצח והוד משונות בעניינם משאר הספירות -ש�כ�
שאר הספירות יש �כ� אחת שם המיוחד �ה בפני עצמה ומאידך �שתי
הספירות נצח והוד יש שם אחד ב�בד )שהוא "צבאות" וכנ"� פ"א ס"ג( ,וכן בזוהר נאמר
שנצח והוד הן "תרי פ�גי דגופא" שזה מורה ע� היות שתיהן ענין אחד מה ש�א
נמצא כן בשאר הספירות.
הנה דע כי �נצח והוד ג' בחינות -א' בחינת ירכיים ,ב' בחינת הכ�יות ,ג' בחינת
האשכים ,וכ� בחינות א�ו נצרכות א� זיווג איש ואשתו ,וכמו שאמרו חכמי
הניתוח שמעבר הזרע דרך ב' צינורות א' א� הימין וא' א� השמא� וירידתם דרך
הירכיים ומשם יורדים א� הכ�יות ועוברים דרך שם ומשם נמשכים א� האשכים ומשם
א� פי האמה ,ו�כן בזיווג הע�יון ג' בחינות א�ו משפיעות השפע ושופעות א� היסוד
כ� אחת בבחינתה המתייחדת במ�כות ומתע�מת בתוכה ,והוא הנקרא ראש צדיק
והוא רמוז במי�ה מן העטרה ו�מע�ה.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רסז
וכיון שפעו�ת והשפעת ב' מידות א�ו ש� הנצח וההוד כ� כך משותפות שיתוף עצמי
בענין הזיווג כאחד �כן יקראו שתיהן בשם אחד ו�כן יקראו "תרי פ�גי דגופא".
)ג( וב�יקוטי ה�כות )ה�' סוכה ה"ג ס"א( כתב �גבי מצות סוכה "ע� ידי שאנו מקיימין
מצות סוכה ע� ידי זה אנו מקימין בחינת 'סוכת דוד הנופ�ת' ,היינו שמקימין
ומרימין בחינת אמונה הנפו�ה ,ועיקר הסוכה הוא הסכך ,אב� קיום הסכך הוא ע� ידי
הדפנות ,והדפנות הם שתים כה�כתן וש�ישית אפי�ו טפח ,שהם בחינת נצח והוד
והש�ישית היא בחינת יסוד כמובא )עיין פרי עץ חיים שער חג הסוכות פ"ד( ,היינו כי עיקר קיום
וגידו� האמונה היא ע� ידי עצות .וזה בחינת הדפנות שהם שתים כה�כתן בחינת נצח
והוד ,וזהו בחינת עצות ,כי שם מקום העצה ,בבחינת )ברכות סא' (.כ�יות יועצות' ,והם
בחינת נצח הוד .אך הדו�ה העצות הוא הצדיק ,שהוא איש תבונות ,שהוא דו�ה ומג�ה
העצות כנ"� ,בחינת )מש�י כ( "ואיש תבונה יד�נה" וכו' )כמבואר ב�יקוטי מוהר"ן ח"ב סי' ה עיי"ש(.
וזה בחינת 'ש�ישית אפי�ו טפח' ,שהוא בחינת יסוד בחינת צדיק יסוד עו�ם ,שהוא
דו�ה ומג�ה העצות כנ"� ,וע� ידי העצות נתגד� האמונה ומקימין האמונה
הנפו�ה ,היינו שמקימין הסוכה שהוא הסכך ע� ידי הדפנות ,היינו שמקימין בחינת
סוכת דוד הנופ�ת שהוא בחינת אמונה הנפו�ה ע� ידי הדפנות שהם בחינת עצות
שע� ידם נתגד� האמונה כנ"�" ,עכ"ד.
ועוד כתב )בה�' פקדון ה"ה ס"מ( "וערבי נח� זה בחינת נצח והוד ,בחינת רג�ין כמובא,
בחינת עצות ש�מות ,כי העצות בחינת רג�ין ,בחינת )שמות יא ורש"י שם( וכ� העם
אשר ברג�יך -ההו�כים אחר עצתך" וכו' עיי"ש.
ועוד כתב )בה�' קריאת שמע ה"ה סט"ו( "כי עכשיו כ� תקוותינו הוא רק ע� ידי אמיתיות
העצות הקדושות התמימות הנמשכין מההתנוצצות משיח שהתחי� �התנוצץ
מימי האריז"� ,וכ� מה שמתקרבין יותר �ביאת משיח אף ע� פי שהצרות הנפש
מתגברין יותר ,אב� ברחמיו גם התנוצצות משיח מתנוצץ בכ� פעם יותר ,וכמו
שמספרים ענין זה בשם הרב הקדוש מברדיטשוב זכר צדיק וקדוש �ברכה.
ועיקר א�ו העצות האמיתיות נמשכין מבחינת שער החמישים שיג�ה משיח צדקנו,
וכ�� העצות כ�ו�ים בספר תה�ים שהם )ישעיה נה( "חסדי דוד הנאמנים" ,שהם
בחינת נצח והוד ,בחינת עצות קדושות ונפ�אות מאוד )כידוע שחסדי דוד הם בחינת נצח והוד
בחינת עצות( ,היינו �צעוק תמיד �השם יתברך יהיה איך שיהיה" ,עכ"ד עיי"ש.
)ד( הספירה התשיעית נקראת "יסוד" ,והיא ענף מספירת התפארת ונמשכת ממנה
ומידותיה ופעו�ותיה כפעו�ות התפארת ,ורז"� נתנו סימן �דבר באומרם "כ� מה
שאירע �יעקב אירע �יוסף".
שערים פרק י פותח רסח
אמנם אף שאנו אומרים שפעו�ות היסוד כהתפארת באמת יש �יסוד עוד פעו�ות
השוות א� כ� הספירות מפני שביסוד מתערבים כ� הכוחות והפעו�ות ושפע
הספירות )פרדס ועסיס רימונים שער ח פכ"ד(.
ומן הצריך �דעת כי בצינור הנמשך מיסוד �מ�כות ב' נקבים כעין ב' צינורות ,אחד
�ימין ואחד �שמא� כעין ב' נקבים וב' שבי�ים שבאמה ,א' שממנו יוצא הזרע
�הו�יד בדומה �ו ,וא' שממנו יוצא הגיעו� והשתן .כן הב' צינורות הם ב' מבועין ,מבוע
ימיני קודש שממנו יונקים השכינה והנביאים והצדיקים וממנו נבראו המ�אכים
הקדושים והנשמות הקדושות ,ומבוע השמא�י יונקים ממנו כוחות הטומאה
והמקטרגים וב�עם הרשע משם היה יונק ומשם יונקים השדין והרוחין ו�י�ין ומזיקין
ורשעים .ויש שקראוהו יין נסך .ובזמן שאין ישרא� זכאין יפתח המבוע השמא�י
ששואבין ממנו המקטרגים וכוחות הדין החיצונים.
כ��ו ש� דבר -ביסוד ב' צינורות ,א' �מים המתוקים וא' �מים המרים ו�סיגי התוכי
הזהב המשת�ש� מצד שמא� ,ובזמן שעוונות הדור גורמים ומ�כות מבקשת
מימי החסד ואין ואז יהיו מתעוררין כוחות הדין ע"י תביעת הק�יפות ותהיה נשפעת
דרך הצינור השמא�י הנזכר ,ואז תהיה טועמת מר ממוות.
וטעם היות בצדיק ב' נקבים א�ו הוא מפני שהצדיק הוא המנהיג והמשפיע �ע�יונים
ו�תחתונים ו�פנימיים ו�חיצונים ובו ת�וי מזון כ� הנבראים ימיניים ושמא�יים
קודם המיעוט וגם אחר המיעוט בעת ע�יית המ�כות א� מקומה �התייחד �מע�ה עם
בע�ה אז יוכרח היות הצדיק זן את העו�ם ואז יושפעו הנבראים ע"י שני נקבים הא�ו בני
היכ� המ�ך מן הימיני ,והחיצוני' מן השמא�י )עסיס רימונים שער ז פ"ו .וע"ע �עי� שער ב פ"ו ס"ג(.
פרק י
ספירת המ�כות ,שהיא בחינת אמונה .ומהי מ�כות דקדושה ומהו �היפך .ובענין
נסירת המ�כות והש�מתה ובנייתה בבחינת פרצוף ש�ם .ובענין מאמר חז"� ע�
מיעוט הירח שהוא מעמקי עמקי סודות התורה מענין פגימת ה�בנה ומי�ואה
ותיקונה אשר רוב סודות הקב�ה ת�ויים בזה .ובענין יחוד קודשא בריך הוא
ושכינתיה -שורש הדעת והאמונה .ובענין האמונה בחינת "ידיעה" ,ואמונה
בבחינת "הרגשה" ,ואמונה בבחינת "הכרה".
)א( הספירה העשירית נקראת "מ�כות" ,וממידות המ�כות הן כ� הפעו�ות
המתייחסות א� הנקבה וא� יסוד העפר ,ונטייתה א� הדין אב� �א קשה כגבורה
פותח שער ג -שער הספירות שערים רסט
א�א דין רפה ,והיא ממונה �השכיר ו�העניש את בני העו�ם מכח המידות הע�יונות
שע�יה ,ובה אחוזים כ� הכוחות גם הטובים וגם הרעים כענין המ�ך שהוא צריך �רעים
ו�טובים כדי �הש�ים חפציו )פרדס ועסיס רימונים שער ח פכ"ד(.
ובזו�ת ספירת המ�כות אין �שום ספירה שום הנהגה ופעו�ה ואין רשות �שום
ספירה �השפיע �תחתונים א�א רק ע� ידי המ�כות מפני שאם היו משפיעים
זו�תה היה הדבר פירוד ,אמנם המ�כות �א תתייחד ו�א תקב� משום ספירה שום מין
יחוד ושפע א�א רק ע� ידי היסוד שהוא מתייחד במ�כות ומשפיע בה ממה שמקב�
ממע�ה מכ� אחת ואחת מהספירות.
ובזמן הג�ות ש�א יהיו היסוד והמ�כות מתייחדים יחד נאמר )איוב יד( "אז�ו מים מני
ים ונהר יחרב ויבש" ואומר )ישעיה נז( "הצדיק אבד" ,כי אז המ�כות �א תהיה
מקב�ת השפע כבראשונה ,אב� עם כ� זאת �א תימנע המ�כות מ�הוות הוויות
ומ�זון העו�ם וזהו ע"י השפע שהיתה מקב�ת קודם החורבן ,כי מדרך הקדושה
�התפשט ו�התרבות ו�א �התמעט ו�כן אותו השפע העצמי אינו נמנע �עו�ם א�א
מתהווה ממנו מציאות זו�תו �זון ו�פרנס העו�ם ,מש� �גן זרוע שהיו נופ�ים גרגירים
מזרועיה �ארץ והיו חוזרים וגד�ים מעצמם �שנה הבאה וכן משנה �שנה )כמבואר בזוהר
תרומה דף קסו(.
אמנם שפע הברכה הנמשך מן הזרע הנזרע וגד� מעצמו הוא רק מציאות המתהווה
ממציאות ומציאות ממציאות ואינו מעצם האור כי עצם האור �עו�ם נשאר
ונשמר במקומו �הוות מציאות זו�תו שהוא הזרע הנזרע .אב� בהיות הצדיק עומד
בתוך גינתו משקה אותה וזורעה ומחדש אז יהיה האור נמשך ב�י הפסק ויהיה העו�ם
ניזון מעצמות האור מעצמו ו�א ממציאותיו ,וגם המציאויות והברכות מתרבות בעו�ם
ומיתוספים ומתפשטים עד אין תכ�ית.
אך צריך �דעת שאף שבזמן הזה ש� הג�ות שהעו�ם ניזון משפע שנשפע במ�כות
מקודם �כן וגם �א יהיה היחוד �מע�ה -אעפ"כ אין �אדם �ומר אם כן מה פוע�ת
התפי�ה והתחינה ומה יוסיפו ומה יועי�ו היחוד מן המצוות ,כי מ"מ גם בזמן הזה יש
במעשה המצוות סמך וסעד �מ�כות )כמבואר בזוהר שמיני דף מ( ,וענין וצורך הסמך הזה
הוא מפני שהמ�כות היא "סוכת דוד הנופ�ת" בג�ות -כ�ומר ש�עו�ם היא הו�כת
ונופ�ת ואין �ה קימה עד ישקיף וירא ויגיע השעה שיתקיים הכתוב )עמוס ט( "ביום ההוא
אקים את סוכת דוד הנופ�ת".
והטעם שהיא נופ�ת הוא מפני שכ� עוד נמשך זמן החורבן ואין בו החידוש אזי היא
תהיה כמש� זרע הגינה הנ"� הנזרעת מא�יה שכ� זמן ש�א יחדשוהו יהיה
שערים פרק י פותח ער
הו�ך ומתק�ק� ומתמעט ח"ו ,ו�כן אין �ך יום שאין ק��תו מרובה מחבירו יען כי תשש
כח הנקבה ח"ו ,ומפני כך צריכה המ�כות א� הסומכים כדי ש�א תיפו� מכ� וכ� ,וענין
הסמך הוא ע"י ההשפעה קצת אשר יהיה מתמצא מ�מע�ה כמתוך סדק המחט עד
שתתייחד המ�כות �מע�ה ייחוד מה ,ואע"פ ש�א תהיה במדרגת היחוד בזמן הבית
אעפ"כ יהיה �ה חידוש סמך בע�מא ,והכ� יהיה מצד מעשה המצוות אשר יעשו
הצדיקים בעו�ם הזה )פרדס ועסיס רימונים שער ח פכ"ו(.
)ב( וב�יקוטי ה�כות )ה�' פקדון ה"ד ס"ב ,ד( כתב שבחינת מ�כות דקדושה היא בחינת
מידה וצמצום הדעת ,שזהו בחינת בהמה בקדושה ,שמצמצם דעתו כאי�ו אינו
יודע כ�� ,שע� ידי זה עיקר קב�ת הדעת והשכ� ,כי ב�א תיקון בחינת המידה
והצמצום שהוא בחינת מ�כות אי אפשר �קב� את החכמה והמוחין מחמת ריבוי אור,
כי אור השכ� גדו� מאוד ואי אפשר �קב�ו כי אם ע� ידי בחינת מ�כות שהיא בחינת
מידה בחינת נו"ן )כמבואר �יקוטי מוהר"ן סי' א עיי"ש(.
ובקדושה זאת הבחינה יקרה מאוד ,היינו בחינת בהמה ,היינו �עשות עצמו כבהמה
כאי�ו אין בו שום דעת כ�� ,כמו שאמר דוד )תה�ים עג( "ואני בער ו�א אדע
בהמות הייתי עמך" ,וכמו שכתב אדמו"ר ז"� ע� פסוק )שמות �ו( "כ� אשר נתן ה' חכמה
בהמה" ,שהיא חכמה גדו�ה �עשות עצמו כבהמה ,כי ע� ידי זה עיקר קב�ת הדעת
והשכ� האמת ,כי זהו בחינת צמצום המוח ,בחינת מ�כות בחינת נו"ן הנ"� שהיא
בחינת מידה וצמצום ,היינו שאי אפשר �קב� שום דעת ושכ� אמיתי כי אם כשמשים
עצמו כבהמה כאי�ו אינו יודע כ�� ,כמו שאמרו רז"� )מדרש תנחומא פר' תבוא ג( "אין
התורה מתקיימת א�א במי שמשים עצמו כאינו יודע" ,ואז ע� ידי זה דיקא זוכה �קב�
את השכ� והמוח בהדרגה ובמידה .וגם כשמקב� איזה שכ� ודעת צריך �ידע בכ� פעם
שעדין אינו יודע כ�� ,כמו שכתב אדמו"ר ז"� כמה פעמים ,וע� ידי זה זוכה �קב� מוח
ודעת חדש בכ� פעם ,וזהו בחינת צמצום ומידה דקדושה.
אב� את זה �עומת זה עשה א�קים ,ובכ� דבר יש טוב ורע ,וע� כן �פעמים מתגברת
הסטרא אחרא ויונקת מבחינת צמצום הנ"� ,כי עיקר יניקתם מבחינת העדר
הדעת ,מבחינת צמצומים שהם בחינת דינים כידוע ,וכשהם יונקים משם שזהו בחינת
מיעוט ה�בנה אזי הם מהפכים הדבר מהיפך א� היפך.
כי באמת צריכין �השתמש בכ� דבר ובכ� מידה במקומו ובשעתו בקדושה ובטהרה
כראוי ,היינו כי באמת צריך האדם �יזהר מאוד ש�א יעשה מעשה בהמה ח"ו ,כי
גדר האדם שיהיה רחוק ממעשה בהמיות שהם כ� התאוות רעות ,שהם כסי�ות
ושטות ושגעון בחינת בהמה ממש ,ובשבי� זה השם יתברך חונן �אדם דעת ,כדי
פותח שער ג -שער הספירות שערים רעא
שיתרחק ממעשה בהמה ,כי הדעת שהיא גדר האדם היא ההיפך מכ� התאוות,
וכשזוכה �גרש התאוות הבהמיות אזי נתחזק ונתרומם שכ�ו כפי הכנעת התאוות
הבהמיות ,כי כשזה נופ� זה קם ,ואזי כשמגיע א� השכ� אז צריך �ידע האמת שעדין
הוא רחוק מחכמה ,בבחינת )קה�ת ז( "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" ,ואז דיקא
צריך �עשות עצמו כבהמה.
אב� הסטרא אחרא והק�יפות מסיתין את האדם מהיפך א� היפך ח"ו כמו שנמצאין
כמה בני אדם שמשוקעים בכ� התאוות כאשר הם יודעים בעצמם והם עושים
מעשה בהמה ממש ,והם חכמים בעיניהם ורוצים �חקור ו�ידע כ� הדברים איך הקדוש
ברוך הוא מנהיג עו�מו ומקשים קושיות וחקירות ע� השם וע� צדיקיו ויראיו
האמיתיים ,וכ� זה נמשך מפגם המידה והצמצום הנ"� שהוא בחינת מ�כות ,שכפי מה
שפוגמין בבחינת מ�כות שהיא בחינת �בנה וכו' כנ"� ,כמו כן מתגבר החושך והק�יפה
שמהפך האמת מהיפך א� היפך כנ"� ,עד שנמשך פגם וטעות זה גם בין הכשרים קצת
שאומרים חכמות ש� הב� ,והם עדין �א יצאו ממעשה בהמה ואף ע� פי כן הם חכמים
בעיניהם ואומרים דעות וחכמות שקר בדרכי השם ,עכ"ד.
)ג( ועוד כתב ב�יקוטי ה�כות )ה�' ספר תורה ה"ב ס"ה( שבימים ש� ראש השנה עד יום
הכיפורים כ� עבודתנו היא �נסר את המ�כות )עיין שער הכוונות ,ענין ראש השנה דרוש א-ג(,
ומ�כות היא אמונה ,כי עיקר היא האמונה ,כי אנו צריכים �ג�ות את האמונה בעו�ם,
שהיא בחינת התג�ות מ�כותו ,כי ע� ידי האמונה יודעין שהוא יתברך מ�ך ע� כ�
הארץ ,שכ� זה הוא עיקר בקשתנו בראש השנה ויום הכפורים ,כמו שאנו אומרים
"ובכן תן פחדך ע� כ� מעשיך וכו' וייראוך כ� המעשים וכו' ותמ�וך אתה ה' �בדך
וכו' מ�וך ע� כ� העו�ם כו�ו בכבודך וכו' ,וידע כ� פעו� כי אתה פע�תו ויבין כ� יצור
כי אתה יצרתו ,ויאמר כ� אשר נשמה באפו ה' א�קי ישרא� מ�ך ומ�כותו בכ�
מש�ה" ,וכיוצא בזה הרבה ,שכ� כוונתנו ותשוקתנו ותפי�ותנו ,שתתג�ה אמונתו
ומ�כותו בכ� העו�ם ,שזה בחינת נסירת המ�כות ,ש�א תהיה המ�כות והאמונה
נע�מת בו יתברך ,שאז אין יודעין ממנו יתברך כ�� ,כי �ית מחשבה תפיסא בה כ��,
ואי אפשר �דעת ממנו יתברך כי אם ע� ידי האמונה הקדושה ,וכ� זמן שהאמונה
קשורה בו יתברך ונע�מת בעצמותו יתברך ,אין יודעין ממנו יתברך כ�� ,ע� כן אנו
צריכין �נסר את המ�כות והאמונה ו�בנות קומת האמונה ,באופן שתתג�ה האמונה
ע� כ� באי עו�ם ,עד שידע כ� פעו� וכו'.
ועוד כתב )בה�' ה�ואה ה"ד ס"ו( שכ� עבודתינו בא�ו הימים מראש השנה עד שמיני
עצרת� ,הש�ים ו�בנות את בחינת מ�כות-אמונה בבחינת פרצוף ש�ם
שערים פרק י פותח ערב
בש�מות ,היינו מה שהיתה בבחינת נקודה ,שזאת הנקודה ש� האמונה נשארת תמיד,
ואפי�ו אומות העו�ם מודים בעיקר נקודת האמונה שיש יחיד נמצא יתברך )עיין בס"ה
שם( אב� אנו צריכין �בנות ו�הש�ים את בחינת נקודת האמונה שתהיה בש�מות
בבחינת פרצוף ,היינו שתיגד� ותתג�ה אמונתו �עין כ� ,שכ� הנהגת העו�ם בכ� עת
ורגע בפרטיות ,הכ� ע� ידו יתברך בעצמו ,כי "מ�כותו בכ� מש�ה" ,עיי"ש באריכות,
ו�אחר מכן כתב "וזה בחינת מה שכתוב בכתבים בכמה מקומות שכשיש פגמים בעו�ם
אזי האמונה בחינת מ�כות נקטנת ,שנסת�קין ממנה כ� התשע ספירות ונשארת
בבחינת נקודה אחת �בד ,היינו כנ"� והבן" עכ"�.
)ד( והנה אמרו חז"� )חו�ין ס (:ע� הפסוק )בראשית א( "את שני המאורות הגדו�ים" כי
שוין נבראו ,אך ע� ידי קטרוג הירח שאמרה :אי אפשר �שני מ�כים �השתמש
בכתר אחד ,ע� ידי זה נתמעטה וכו' עיי"ש.
והמאמר הזה כו�ו תמוה ונפ�א ונע�ם מאוד כאשר נדחקו כ� המפרשים �מצוא
בו איזה רמז דק בע�מא כמחט סדקית ,כי ידוע שזה המאמר הוא מעמקי
עמקי סודות התורה מענין פגימת ה�בנה ומי�ואה ותיקונה אשר רוב סודות הקב�ה
ת�ויים בזה.
ו�באר הדבר קצת ,כי זה ידוע שיש עשר ספירות שהם עשרה תיקונים ,שהם מכתר
עד מ�כות ,ומ�כות מידה אחרונה היא בחינת אמונה ,שהיא השער �השם,
שאי אפשר �התקרב �השם יתברך ו�א �שום קדושה ועבודה כי אם ע� ידי אמונה,
ועיקר האמונה היא במה שאין השכ� מבין ,כי מה שהשכ� מבין אין זה אמונה ,ושם
במקום שאין השכ� מבין שם עיקר הנסיון ,וכשזוכה �התחזק באמונה ו�בט� שכ�ו
המגושם ו�סמוך ע� אבותינו ורבותינו הקדושים ,ע� ידי זה יזכה אחר כך �הבין הדבר
בשכ�ו ,שמה ש�א היה מבין והיה צריך �התחזק באמונה מבין עתה בשכ�ו ,רק שיש
עוד דברים גבוהים ביותר שאינו מבינם וצריך �התחזק באמונה יותר ויותר ,ואז מבין
גם א�ו הדברים בשכ�ו ,רק שיש �ו אמונה בידיעות הגבוהים עוד יותר ויותר שאינו
משיגם ,וכן מדרגא �דרגא.
כי יש בחינת אמונה בכ� דרגא ודרגא ובכ� עו�ם ועו�ם ,כי בכ� עו�ם ובכ� דרגא יש
בחינת עשר ספירות כידוע ,ואמונה בחינת מ�כות היא בחינת מידה האחרונה
שהיא הראשונה מ�מטה �מע�ה באותו העו�ם והדרגא ,אב� אחר כך כשזוכה ע� ידי
האמונה �השגת השכ� שבאותו עו�ם ,שזהו בחינת כ�� שאר הספירות הע�יונות עד
כתר ,אחר כך צריך �חזור �אמונה ,שהיא בחינת מדרגה האחרונה ש� עו�ם הגבוה
יותר ,שהיא �מע�ה ממדרגה הע�יונה ש� עו�ם התחתון ממנו ,כי מ�כות דיצירה גבוה
הרבה יותר מכתר דעשיה ,כי היא בחינת עתיק דעשיה כידוע בכתבים.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רעג
וע� כן יש מדרגות רבות באמונה ,כי כ� מה שמתחזק יותר באמונה ,ע� ידי זה זוכה
�השיג השכ� שבאותו דרגא ,אם זוכה �עמוד בניסיון כמה ימים ועיתים כראוי �ו
�פי מעשיו ,כי בודאי אי אפשר �ד�ג בפעם אחד ,בפרט אם מעשיו אינם עו�ים יפה,
ואחר כך כשזוכה �השיג השכ� כפי אותו העו�ם והדרגא אזי זוכה �רצון ,שהוא בחינת
עתיק ,בחינת שורש הכתר שנמשך מבחינת מ�כות -אמונה שבעו�ם הגבוה יותר ,ואז
צריך �ע�ות �בחינת אמונה הגבוה יותר מזה השכ� שבעו�ם הנמוך ממנו ,ואחר כך
כשזוכה ע� ידי אמונה הגבוה יותר �השיג גם השכ� שבעו�ם הגבוה יותר ,אזי צריך
�ע�ות �אמונה הגבוה עוד יותר ,שהיא אמונה שבעו�ם ודרגא הגבוה עוד יותר ,שהיא
בחינת אמונה ש� עו�ם הבריאה ,וכן מדרגא �דרגא ומעו�ם �עו�ם עד ראש האמונה,
כי תכ�ית הידיעה ש�א נדע ושם עיקר האמונה ,נמצא שאמונה היא �מטה מהשכ�
ו�מע�ה מהשכ� כנ"�.
אב� אי אפשר �זכות �השגת השכ� שבכ� עו�ם ודרגא עד שיע�ה �מע�ה מהשכ�,
כי אם כשעומד תחי�ה בניסיון ע� ידי שאינו מבין הדבר וקשה �ו קושיות ,והוא
מבט� שכ�ו ומתחזק באמונה ,ע� ידי זה זוכה �ע�ות א� השכ� ,עד שעו�ה �מע�ה
מהשכ� ,שהוא בחינת עתיק שהוא בחינת הארת הרצון שנמשך מבחינת האמונה
שבעו�ם הגבוה יותר כנ"� ,אב� קטרוג הירח זה בחינת מי שרוצה �התגד� ,שרוצה
�השיג מיד הדבר שצריכין �האמין בו ,ו�ע�ות תיכף �בחינת אמונה הגבוה יותר,
שזהו בחינת מה שאמרה ה�בנה "אי אפשר �שני מ�כים �השתמש בכתר אחד",
ורצתה �התגד� מיד שתהיה גדו�ה מהחמה כנ"� ,היינו שאמרה שאי אפשר שתאיר
האמונה כמו השכ� ,רק שרצתה �השיג השכ� שבאותו דרגא מיד ו�התגד� ו�ע�ות
א� בחינת הארת הרצון ,שהוא בחינת אמונה שבמדרגה הגבוה יותר ,ע� כן השיב
�ה השם יתברך "�כי מעטי את עצמך" ,כי מאחר שאינך רוצה �היות שווה א� החמה
רק �התגד� מיד ,ע� כן ההכרח שתמעטי עצמך שיתמעט אור ה�בנה שהוא בחינת
מיעוט וקטנות האמונה ,וצריכים תיקונים הרבה ע� ידי גדו�י הצדיקים שעוסקים
בתיקון פגימת ה�בנה שהוא תיקון האמונה ,ועיקר התיקון ע� ידי זה בעצמו ,שמי
שמתחזק בעת המיעוט באמונה חזקה עד שדומה בעיניו כאי�ו רואה בעיניו כנ"�,
בזה ממ�א פגימת ה�בנה וזוכה גם �ע�ות �מע�ה מהשכ� וכנ"� ,כי צריך �עמוד
בניסיון זה כנ"� )�יקוטי ה�כות ה�' ברכות הראיה ופרטיות ה"ה סי"ב ,וה�' ר"ח ה"ו ס"ג .וע"ע בענין זה
שם בה�' פסח ה"ז סכ"ד ,דיינים ה"ג ס"ז-ח ,מעקה ושמירת הנפש ה"ד ס"ה-ו ,צדקה ה"ב ס"ג ,ציצית ה"ג
ס"ט ,טו ,יז ,נפי�ת אפיים ה"ד ס"ב(.
)ה( וב�יקוטי ה�כות )ה�' פסח ה"ז ס"כ( כתב "שצריכין �המשיך כ� מימי הדעת שנמצא
בעו�ם א� מקום אחד� ,המשיך כ� הדעת �תוך אמונת אחדותו יתברך ,שזהו
שערים פרק י פותח עדר
כ�� כ� כוונות קריאת שמע ,שעיקר הכוונה הוא כפשוטו �האמין ביחודו ואחדותו
שהוא יתברך אדון יחיד מנהיג ומוש� ומשגיח" ,הוא �עי�א מן כו�א ו�ית �עי�א
מיניה" ,ובזה כ�ו�ין כ� הכוונות ,שהם �המשיך כ� המוחין ע� ידי קריאת שמע ו�ייחד
קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' )כמבואר בכוונות( ,היינו שצריכין �המשיך כ� מיני דעת
ומוחין �תוך אמונת אחדותו יתברך ,עכ"� ,עיי"ש באריכות.
והנה קודשא בריך הוא ושכינתיה הם שורש הדעת והאמונה ,ובאמת הדעת והאמונה
שתיהם אחד ושתיהם ת�ויות זו בזו ,והעיקר הוא האמונה שהיא יסוד הכ� .אך
ידוע שחיות האמונה היא מהדעת ,כי אף ע� פי שהאמונה היא דוקא �האמין באמונה
ב�בד ב�י שום דעת ושכ� כי במה שהשכ� מבין אין זו אמונה ,אף ע� פי כן שורשה
וחיותה ש� האמונה שהיא בחינת המ�כות הוא מהדעת ,כי בודאי הבהמה שאין �ה
דעת אין שייך �ומר ע�יה שיש �ה אמונה א�א עיקר האמונה היא רק אצ� האדם שיש
�ו דעת רק שה' יתברך חונן ע�ינו וממשיך ע� נפשינו ודעתינו הארה משכ� ע�יון כזה
שע� ידי זה נמשך בנו כח האמונה.
ואף ע� פי שהאדם יכו� �זכות �אמונה גם אם אין �ו דעת גדו�ה וכמו שרואים אצ�
ההמון עם והנשים שיש �הם אמונה ש�ימה וזה עיקר האמונה – �האמין
בפשיטות כמותם ,אך אף ע� פי כן כ� מה שהאדם זוכה �הגדי� דעתו בקדושה בתורה
ועבודה הוא זוכה �המשיך הארה נפ�אה א� האמונה יותר ויותר וע� ידי זה מתחזק
באמונה יתירה בכ� פעם ,כי כ� מה שיודע יותר אזי הוא מבין שאינו יודע עדין כ��
ושצריך �התחזק רק באמונה ש�ימה ,וגם מחמת שרואה שכמה קושיות שהיה קשה
�ו בדעתו ע� ה' יתברך והצדיקים עתה נתיישבו �ו ע� ידי שנפתחה דעתו וע� ידי זה
הוא מבין שגם הקושיות שעדין סתומות אצ�ו בודאי יש �הן תירוץ רק שעדין �א
נפתחה דעתו כ� כך כדי �ישבן או שהן מהקושיות שאי אפשר �יישב בזה העו�ם
בשום אופן ,וע� כן הוא מתחזק ע� ידי זה באמונה יתירה בכ� פעם.
ונמצא שע� ידי הדעת מתחזקת האמונה ,ומכ� שכן �היפך – שכ� מה שהאדם
מתחזק באמונה נתווספת �ו הארה גדו�ה בדעתו .וע� כן הדעת והאמונה
שתיהם אחד ושתיהם בכ�� נקראות אמונה ,כי עיקר תכ�ית הדעת היא האמונה
בבחינת "תכ�ית הידיעה אשר �א נדע" ,ומאחר שתכ�ית הדעת היא "ד�א נדע" �כן
בודאי צריכים רק �העמיד ע� האמונה ,וזוהי תכ�ית הדעת – שזוכים �השיג שאין
יודעים עדין כ�� )שם ה�' ח�ב ודם ה"ד ס"א-ב(.
)ו( והנה מבואר בכ� הספרים שששת ימי המעשה הם כנגד ששה מידות מחסד עד
יסוד ,ושבת היא בחינת מ�כות שהיא בחינת אמונה .ו�כאורה אינו מובן ,כי ה�א
פותח שער ג -שער הספירות שערים ערה
הששה מידות הם גבוהים מבחינת מ�כות ,ואיך שייך שששת ימי המעשה יהיו חס
וש�ום גבוהים משבת ,יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ,אך באמת זהו עוצם מע�ת
השבת קודש ,כי כ� השש מידות הם בחינת דעת בחינת תפארת שכ�ו� מכ� השש
מידות כידוע ,אב� בשבת משפיע דעת ושכ� גדו� ממקום ע�יון ונורא מאוד ,עד שזוכין
�ידע האמת ,שאין �נו שום דעת כ�� ,בבחינת תכ�ית הידיעה אשר �א נדע ,בחינת
)קה�ת ז( "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" ,ואז מאירה האמונה באור גדו� ,כי יודעין
ומשיגין שעיקר הש�מות האמיתי �התחזק את עצמו רק באמונה ש�ימה )�יקוטי ה�כות
ה�' מי�ה ה"ד סי"ג .וע"ע תירוץ �גבי ענין זה בכתבי האר"י ז"� בספר טעמי המצות פר' בהר ,מצות שמיטה ויוב�(.
ושבת בחינת אמונה בחינת תפי�ה בחינת מ�כות דקדושה נקרא כ�ה כידוע ,וכמו
שאומרים בשבת 'בואי כ�ה' וכו' ,כי כ�ה ע� שם שכ�ו�ה מהכ� )כמו שאיתא
בזוהר הקדוש ובכתבים( ,כי אמונה תפי�ה שהיא בחינת קדושת שבת כ�ו� מכ� האורות
שבעו�ם ,כי כ� האורות שאי אפשר �קב� ע� ידי שום דעת יכו�ין �קב� ע� ידי אמונה,
בחינת תפי�ה שהיא בחינת שבת כנ"� )ספר �יקוטי ה�כות ה�' ר"ח ה"ה ס�"ו(.
)ז( ודע אחי כי יש בענין האמונה בחינת ידיעה ,הרגשה ,הכרה .ו"ידיעה" הוא שאדם
יודע ומקוב� אצ�ו האמונה מירושת אבותינו הקדושים ,בפרט אברהם ראש
המאמינים דכתיב ביה )בראשית יח( "כי ידעתיו �מען אשר יצוה את בניו ואת ביתו
אחריו" ,כי הקב"ה השפיע בו גוד� הידיעה� ,מען ינחי� את זו הידיעה הכ��ית �ביתו
ו�זרעו אחריו.
ויש אמונה בבחינת "הרגשה" ,שמרגיש מתיקת זיכרו יתברך שמו ,כמו שאמר הכתוב
)תה�ים �ד( "טעמו וראו כי טוב ה'" ,אשר נותן ה' ב�ב דורשיו ומבקשיו �פעמים,
וגם �המון עם בשבת וביום טוב נירגש אצ�ם קצת שמחה יתירה וחיות א�הות.
ויש אמונה בבחינת "הכרה" ,שאדם מכיר בשכ�ו ידיעת ה' ,שהוא ע� ידי �ימודו
בספרים והתבוננו בהשגת א�קות ,ובפרט בנפ�אות שעושה עם עמו ישרא�
ואתו בפרט.
וככה יש בכ��ות העו�ם ,שיש צדיקים גדו�ים שיש �הם הכרה בא�הות ע� ידי
אור השכינה שמאיר בהם ,ובהשגת אורות ע�יונים בהתדבקותם בה' ,והמה
נקראים בחובת ה�בבות )שער עבודת הא�קים פ"א( הכרתו חזקה ,ויש שאין �הם זו ההכרה
אב� יש �הם הרגשה גדו�ה בה' ואש חיות א�הות בוער בקרבם ,ויש הקטני ערך
שהמה רובא דע�מא שהאמונה �הם בקב�ה שהיא אמונה פשוטה ב�י טעם כ��,
שהיא כיתד ב� תמוט עו�ם ועד ,כמאמר המדרש )מדרש רבה בש�ח פר' כג( שהיא האמונה
שישרא� נוח�ין בה.
שערים פרק י פותח רעו
וכן יש בכ��ות הדורות ,שיש דורות כמו אצ� מתן תורתינו הקדושה שהכירו כ� בית
ישרא� גדו�תו יתברך שמו שנפתח �הם כ� תרעין דרקיע והראה �הם הבורא
ברוך הוא שהוא אחד יחיד ומיוחד ,דכתיב )דברים ד( "אתה הראת �דעת כי ה' הוא
הא�הים אין עוד מ�בדו" ,ואח"כ השתמשו כ�� ישרא� בהכרה ע� ידי נביאי הדורות
באותות ובמופתים ג�ויים ,ואח"כ ירדו �בחינת רוח הקודש הפחות מנבואה ,ואח"כ
ירדו �בחינת בת קו� )כמובא בסוטה מח ,(:ואח"כ ניט� גם זו הבחינה ונשאר העו�ם בבחינת
הרגשה ,ע� ידי כח השפעות גדו�י צדיקי וקדושי הדור שהיו בכ� דור ודור ,וזה ההרגש
היה מתפשט בכ��ות ישרא� ,עד שכמעט רוב ישרא� הרגישו נועם זיו הדרת קודש,
והיו מחפשי ודורשי ה' ועוזו ומסרו נפשם �ה' הן בכח הן בפוע� ,והן הרבה בע�י
מעשים טובים שהיו.
וגם יתר עם הקודש היו חזקים באמונה מכח הידיעה ,והיו תמימי �ב שומרים וזהירים
במצוותיו ,כמו שהתאונן בספר הק' אור המאיר )בדרוש ר"ה( כשהיה נער עד כמה
היה התפשטות היראה בעו�ם ,בפרט כשהגיעו הימים הקדושים מראש חודש א�ו�
ו�ה�ן ,עיי"ש.
ואח"כ חד� זה הכח גם כן מהעו�ם ,וש�ח ה' ברוב רחמיו אור המאיר �עו�ם כו�ו,
רבינו הבעש"ט וחבריא קדישא ש�ו ,שהיו כו�ם קדושים וטהורים ,וכן
ת�מידיו ות�מידי ת�מידיו ,ונתן �הם הבורא ברוך הוא רשות �השתמש במופתים
ג�ויים ,בהיות שראה הבורא הרחמן איזה דורות עתידים �התחדש ,והיה נצרך
שישתמש העו�ם שוב בכח ההכרה איזה זמן.
עד שבעוונותינו הרבים עכשיו קרוב �דור זה האחרון ,חד�נו מכ� א�ה וניט� זה הכח
הגדו� מהצדיקים �הראות מופתים ג�ויים ,וגם ניט� הכח מהרוחות והדיבוקים �"ע
�התג�ות ,כי בימים הקדמונים בכ� דור שמעו מהם דיבורים הרבה ,ונתגרשו ע� ידי
כח צדיקי הדורות )עיין בענין זה �עי� שער ב פט"ו ס"ט( ,עד שירדנו �סתר המדריגה בעוה"ר
ותרד פ�אים ואין מנחם �ה ,הן מצד רוחני הן מצד גשמי ,ובהשתתפות עכשיו �בסוף
גוד� צרות הזמן ניט� כח ההכרה וכמעט �גמרי גם כח ההרגשה ,וירדנו �עפר ,ומשם
עתידים אנחנו �הגא� )עיין בגמרא ר"ה �א :ובברכות ד ,(:וכמובא בספר הקדוש רזא מהימנא
)אות ו מערכת קדמא ואז�א( שכשהוא בתכ�ית הסמוך �ארץ אינו שייך עוד נפי�ה רק בחינת
הנחה ,וזה נפ�ה ו�א תוסיף ,ש�א יהא עוד שייך בחינת נפי�ה ,אז תיכף קום בתו�ת
ישרא� במהרה בימינו )ס' שומר אמונים דרוש הבטחון פ"ה(.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רעז
פרק יא
בענין מה שבכ� דבר יש בחינת עשר ספירות ,ובחינות עשר ספירות ע� דרך עשר
כוחות שבאדם עצמו.
)א( הנה כתב ב�יקוטי ה�כות )ה�' שי�וח הקן ה"ד ס"ב( "ידוע בכתבים שבכ� דבר יש בו
בחינת עשר ספירות ,כי הספירות הן מידותיו יתברך ,שבהם הוא מחיה ומנהיג
את כ� העו�ם מראש ועד סוף ,כי כ� דבר שבעו�ם שהאדם רוצה �דבר או �עשות
צריך מתחי�ה שיהיה �ו מחשבה �זה ,ובתחי�ה עו�ה במחשבה בהע�ם ,ואחר כך
משת�ש� מחשבתו מהע�ם א� הגי�וי ,ואחר כ� מתבונן במחשבתו אם �עשות ו�דבר,
ואיך �עשות ו�דבר וכיוצא בזה ,ואחר כך נגמר בדעתו הענין ההוא ,ואחר כך מוציאו
מכח א� הפוע� ,ממחשבה �דיבור ואחר כך �מעשה ,וכ� א�ו הדברים עוברים ע�
האדם בכ� הדברים שבעו�ם ,אפי�ו בכ� דיבור ודיבור ,רק שבסתם דיבורים שאין
צריכין ישוב גדו� עוברים כ� א�ו הבחינות במהירות נפ�א מאוד מאוד עד שאין
מבחינים בהם כ�� ,אב� בעסק גדו� יכו� האדם �הבחין היטב איך שעוברים ע�יו כ�
א�ו הבחינות קודם שגומר הדיבור וכ� שכן בעובדא.
וכ� א�ו הבחינות שבמחשבתו קודם שנו�ד הדיבור והמעשה הם בבחינת ש�וש
ראשונות וכו' כידוע ,ואחר כ� כשנו�ד ונתג�ה הדיבור והמעשה זה בחינת שבעה
מידות שהם בחינת שבעת ימי הבנין ,שכ� הדברים שבעו�ם כ�ו�ים מהם כידוע ,ועיקר
ההו�דה וההתג�ות ש� כ� דבר הוא ע� ידי בחינת בינה שנקראת )תה�ים קיג( "אם
הבנים" ,כי אז כשבא הדבר �בחינת התבוננות שם נגמר הדבר במחשבתו ואז יוצא
הדבר ונו�ד ונתג�ה בעו�ם ,ואפי�ו אחר כך כשנו�ד ונתג�ה הדבר עדין כרוך
התבוננות השכ� אחריו.
כי כן הדרך בכ� הדברים ,ששכ� האדם מתבונן בהדבר גם אחר שיצא �פוע� �גד�ו
ו�הש�ימו בש�מות ,והוא ממש כמו האם ,שמתחי�ה מתגד� הו�ד אצ�ה כ� ימי
ההריון ,ואחר כך כשמגיע הזמן ה�ידה והיא מו�דת הו�ד ,עדין גם אחר כך היא כרוכה
אחר הו�ד �הניקו ו�גד�ו ו�הש�ימו ,כמו כן הוא בכ� הדברים שבעו�ם ,שבתחי�ה
הדבר מתע�ם בהתבוננות השכ� בבחינות עיבור עד שנגמר ויוצא בבחינת �ידה כנ"�,
ואחר כך עדין התבוננות כרוך אחריו עד שיש�ים הדבר בש�מות.
וע� כן נקראת בחינת בינה 'אם הבנים' כידוע ,ובשורש הע�יון כ� העשר ספירות הם
כו�ם קודש ,ובפרט ש�וש ראשונות שנחשבים כאחד ,שהם בחינת כו�ו טוב ואין
שם שום דין כ�� ,רק שבחינת בינה דינין מתערין מינה כמבואר בזוהר ובכתבים הענין
באריכות כמה פעמים ,אך �מע�ה עדין הכ� קודש וטוב ,רק כשמשת�ש� �מטה נעשה
שערים פרק יא פותח רעח
מזה �פעמים ח"ו דין גמור ח�י�ה ,עד שמסיגי הדינים נשת�ש� �מטה �מטה עד
שנעשה יצר הרע מגושם מאוד ,כי כ� היצרין רעים נמשכין שורשם מדינים )כמבואר
ב�יקוטי מוהר"ן סי' עב עיי"ש(.
ובשבי� זה �מטה בזה העו�ם קודם שהאדם רוצה �דבר דבר שבקדושה או �עשותו
באים ע�יו במחשבתו מחשבות זרות ורעיונים רעים וב�בו�ים הרבה ,כ�
אחד �פי בחינתו .ועיקר התגברות המחשבות והב�בו�ים הוא בעת שעוסק �הוציא
הדיבור והמעשה מכח א� הפוע� ,בבחינת )בראשית ד( "�פתח חטאת רובץ" ,בחינת )מיכה
ז( "פתחי פיך" ,שבעת שרוצה �פתוח פיו ו�הו�יד הדיבור דקדושה ,ומדיבור יבוא �ידי
מעשה ,אז החטאת שהוא היצר הרע וחי�ותיו רובץ �ב�ב�ו ו�מונעו במחשבות רעות
וב�בו�ים הרבה.
כי מחמת שעיקר בחינת הו�דת כ� הדברים הם ע� ידי בינה שהיא בחינת אם הבנים
כנ"� ,מחמת שבשורש דינים מתערין מינה ,ודינים אפי�ו דינים קדושים הם שורש
כ� היצרין רעים ,ע� כן �מטה �מטה בעו�ם העשיה הגשמי נתעורר עיקר הדין
והזוהמא שהוא היצר הרע ,בבחינת התבוננות השכ� שמב�ב� את השכ� שעוסק
בהתבוננותו �דבר דיבורים קדושים ,הוא מב�ב�ו בכמה מיני ב�בו�ים קודם הדיבור
ובשעת הדיבור ו�אחריו כנ"� ,ואזי כשהאדם רואה שמתגברין ע�יו מאוד המחשבות
רעות והב�בו�ים ,יש �ו יסורים גדו�ים מהם ,והוא רוצה �תופשם ו��וכדם ו��חום
עמהם �החזירם א� הקדושה ,אב� �או כ� אדם זוכה �זה ,כי רוב בני האדם שהיצר
הרע ש�הם מגושם ומתגבר ע�יו בב�בו�ים גדו�ים הרבה מאוד ,אזי כ� מה שהוא
רוצה �התגבר כנגדם ו��חום עמהם מתגברים כנגדו ביותר ,ועיקר תקנתו שיניח את
המחשבות ו�א יעמוד כנגדם כ�� ,ו�א יסתכ� �אחריו כ�� ,רק שיעשה את ש�ו במה
שהוא עוסק בתורה ותפי�ה וכו' ויהיה חזק ואמיץ בדעתו מאוד מאוד �עמוד ע�
עומדו �הכניס מחשבתו בהדיבורים שהוא מדבר ו�א יסתכ� �אחריו כ�� ע�
המחשבות המב�ב�ות כ�� ,ואזי ממי�א יסת�קו ,ואפי�ו אם יבואו אחר כך עוד
הפעם גם כן �א יסתכ� ע�יהם כ�� ובודאי יסת�קו ,וכן אפי�ו אם יבואו ע�יו כמה
פעמים ,אם יהיה חזק ועקשן גדו� �ב�י �השיב �הם דבר ו�ב�י �הסתכ� �אחריו
כ�� ,זהו עיקר עצתו ויוכ� �עסוק בתורה ותפי�ה וכו' והם יסת�קו ממי�א ,אב� אם
ירצה ��חום עם המחשבות ��וכדם ו�תופשם יתב�ב� תפי�תו ח"ו ,והמחשבות
יתגברו יותר ח"ו כנ"�".
)ב( ובספר ים החכמה )תשס"ח ,שיעורים באוצרות חיים שער העיגו�ים ,עמ' קיב-קטז( כתב
"ונקדים עתה �באר מעט מזעיר ענין עשר הספירות ,אשר כ� חכמת הקב�ה
פותח שער ג -שער הספירות שערים רעט
מיוסדת ע�יהם ,ומוזכרות �קמן בסמוך ,עפ"י הנודע מכתבי רבינו האריז"� והמבואר
בספרי החסידות.
דע כי כ� ג�ויי אורו ש� השי"ת בין אור הא"ס בין הצמצום ,ובין כ� עו�ם ובין כ�
מדרגה ,הכ� ע"י שמו ית' שם הוי"ה ב"ה ,שהוא אופן התג�ות אורו ית' .בשם זה
הק' ,רמוזים ה' בחינות הנקראות כתר ,אבא ,אמא ,זעיר אנפין ,נוקבא ,באופן זה ,קוצו
ש� י' ,כתר ,י' אבא ,ה' אמא ,ו' זעיר אנפין ,ה' אחרונה ,נוק' .וא�ו הה' מדרגות נח�קים
�י' ספירות ,כתר ,הוא ספירת הכתר ,אבא ספירת החכמה ,אמא בינה ,זעיר אנפין כנגד
ו' ספירות הנקראות ו' קצוות ,שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ,נוק' ,ספירת
המ�כות ,וכו�ם רמוזים בשם הוי"ה כנ"� .וכ� עו�ם ועו�ם נתג�ה בשם הוי"ה ונח�ק
�ה' מדרגות ו�י' ספירות א�ו .וכ� ספירה וספירה מי' הספירות ,וכ� מדרגה מה'
המדרגות ,כ�ו�ים בעצמם מי' ספירות וה' מדרגות )בספר ט� אורות מובא מש� �ענין זה מאבני
הר סיני ,שכ� אבן מההר היא בצורת סנה ,ו�כשתשבור האבן יהיו כ� אחד משבריה אף הוא צורת סנה ,וכן הוא בכ�
עו�ם ועו�ם ,עיי"ש בח�ק ראשון פ"א ס"ב(.
וכן כ��ות כ� הבריאה שהם ד' העו�מות אצי�ות בריאה יצירה עשיה ,וא"ק שע�יהם,
רמוזים בשם הוי"ה אחד כ��י ,א"ק כנגד קוצו ש� יו"ד ,הוא כתר הכ��י ש�
הבריאה ,עו�ם האצי�ות אות י' בחי' חכמה ,עו�ם הבריאה אות ה' בחי' בינה ,עו�ם
היצירה אות ו' בחי' ז"א ,עו�ם העשיה אות ה' אחרונה בחי' נוק' הכ��י .ובכ� עו�ם
כו�� י"ס וה' מדרגות א�ו ,כנ"� .וכ��א הוא ,כ� הכ��ים והפרטים שוים הם ,שכ�
פרט ופרט רמוז בשם הוי"ה ,וכ�ו� מי"ס וה' מדרגות.
ספירת הכתר היא הבחינה היותר גבוהה שבכ� עו�ם ,והיא ממוצעת בין אותו העו�ם
והעו�ם שע�יו ,ו�כן כ�ו�ה מב' בחינות ,עתיק יומין ואריך אנפין .בחינת עתיק
היא המדרגה התחתונה ש� העו�ם הע�יון ,ובחינת אריך אנפין המדרגה הע�יונה ש�
העו�ם שתחתיו ,ושניהם כ�ו�ים בקוצו ש� יו"ד .ספירות החכמה והבינה ,י' וה' ,הן
מדרגות המוחין ,מוח ימין ומוח שמא� .ספירות חג"ת נה"י הן המידות ,שהם ו' קצוות
א�ו .ספירת המ�כות ,ה' אחרונה ,היא המקב�ת מכו�ם ,ונקראת �ית �ה מגרמה כ�ום.
ועוד יש ספירה הנקראת דעת ,והיא מוח האמצעי ,ואינה נמנית במנין י"ס א�א כאשר
אין הכתר נמנה .בחי' זו היא נשמת הו"ק ,שממנה גד�ים כ� בחינות המידות חג"ת
נה"י הנ"�.
ונבאר בחינות עשר הספירות ע"ד י' כוחות שבאדם עצמו ,כמבואר בספרי
החסידות ,ובקיצור נמרץ )ויש עוד הבחנות רבות בכ� מידה ומידה ובכ� ספירה וספירה עד
אין חקר ,כי י"ס ה��ו כו��ים כ� העניינים שבעו�ם ,ואנו �א באנו א�א �קצר( .האדם יש בו נקודת הכתר,
שערים פרק יא פותח רפ
בחי' עתיק ואריך .העתיק הוא בחי' כח התענוג שבאדם ,ואריך הוא כח הרצון
שבאדם .שני בחינות א�ו ,הם הכוחות היותר גבוהים שבנפש ,שכ� מה שעושה
האדם ת�וי בגוד� רצונו �כך ,וכ� רצון האדם ת�וי בגוד� התענוג שמרגיש בדבר
)כשמתחי� �הרגיש תענוג בדבר מה ,כגון שטעם טעמו וכד' ,עי"ז מקב� רצון א�יו ,וב�י ענין ש� תענוג� ,עו�ם
�א יהיה �ו רצון �דבר .כגון י�ד ש�א טעם טעם השוקו�ד מימיו �א יהיה �ו רצון �זה ,ורק מי שטעם והרגיש בהם
תענוג ,או שהאמין שיש בהם תענוג ,אז מקב� רצון א�יהם( .ונמצא התענוג הוא הכח היותר גבוה
שבו ,ושני �ו כח הרצון ,שבחי' אריך נמשכת מבחי' עתיק .בחינות א�ו ,עתיק ואריך
מקושרים הם עד כדי כך ,ש�פעמים �א ניתן �עמוד ע� הדבר �דעת מהו כח התענוג
ומהו כח הרצון ,ואיזה מהם מושך את חבירו ,עד שנראים ככח אחד .אך אף ע� פי
כן ב' בחינות הם ,שהרי כח הרצון חזק מכח התענוג ,אף ע� פי שהתענוג גבוה מכח
הרצון ,ומוכח שהם ב' בחינות נפרדות.
ובאמת עוד כח אחד ישנו בנפש האדם ,גבוה משני הכוחות הנ"� יחדיו ,והוא כח
אמונה השרשית הפשוטה )אין הכוונה בכאן �אמונה המוזכרת בהרבה מקומות שאינה אמונה
שורשית שהיא הכח האחרון שבנפש ,בחי' מ�כות ,א�א משורש האמונה ,אחדות ש� האמונה ,שהוא כח הראשון והע�יון
ביותר שבנפש ,בחי' ג"ר דעתיק ,הח�ק הע�יון ביותר ש� הכתר .והנה זה �עומת זה עשה א�וקים ,שבק�י' ישנו ג"כ
בחי' כתר ותענוג דק�י' ,או�ם א�יבא דאמת אין כתר אמיתי �ק�י' ,כי הק�י' שקר ,וכ� תענוג הסט"א הוא שקר,
שהתענוג שבקדושה הוא התענוג האמיתי ויש �ו קיום נצחי ,מה שאין כן תענוג דסט"א אינו א�א דמיון ,שנותן �ו
חיות כרגע ,ומיד נע�ם ממנו �גמרי ואין �ו מזה מאומה ומרגיש כמו ו"ק ,כי באמת אין �סט"א כתר אמיתי רק דומה
מעט ומעין דקדושה( שהיא שורש התענוג .כח זה נקרא בחי' ג"ר דעתיק ,שהוא ח�ק הע�יון
ביותר ש� בחי' הכתר .ומאחר והוא בהע�ם מאוד� ,כן אין מוזכר ממנו בקב�ה
בתחי�ה .ג' א�ו הכוחות הם הכוחות השרשיים ,הכוחות היותר גדו�ים שבאדם.
בחינת חכמה ,היא בחי' כח מה ,אותיות חכמה ,כח הביטו� שבאדם .והוא שכאשר
האדם מבט� עצמו ומציאותו �גמרי בדרך כח מה� ,זכות �הארה ע�יונה ,יכו�
�זכות ו�השיג הארה חדשה מ�מע�ה .כגון בשעת �ימוד הסוגיא שמבט� ומש�יך
עצמו ומציאותו וכ�� עניינו �גמרי ומכניס כ� כח מחשבתו והבנתו א� תוך עומק
הסוגיא ,עד שמקב� מעט הארה וברק המבריק ,בדמיון נקודה קטנה ,כציור יו"ד דשם
הוי"ה� ,השיג הענין בכ��ות ,הוא כח החכמה .השגת דחכמה ,שמשיג האדם שהוא
בט� וכח מה �ו ,שאין �ו מציאות מעצמו ,וע"י השגה זו ,שורה ע�יו תחי�ת התג�ות
אור השי"ת .ו�כן בחי' קדושה נקראת ג"כ חכמה ,שאין השי"ת משרה אורו א�א ע�
מי שבט� א�יו ,ויודע כי מצד עצמו אינו א�א כח מה.
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
פותח שערים
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
פותח שערים
- 1 - 50
- 51 - 100
- 101 - 150
- 151 - 200
- 201 - 250
- 251 - 300
- 301 - 350
- 351 - 400
- 401 - 450
- 451 - 487
Pages: