פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תלא
נמצא מרכיב טהור בטמא וקדושה מת�בשת באויר הק�יפה ,אך עכ"ז �אפרושי
מאיסור מותר )כמבואר בשבת מ (:כי אז הדברי תורה הם �הכריע הק�יפה �קיים )תה�ים קג(
"ומ�כותו בכ� מש�ה".
)ד( והנה כינו שם בן ד' ב�שון "שם המפורש" מ�שון הבד�ה והפרשה -כ�ומר
מופרש ומובד� משאר שמות ומופרש מההזכרה ומרעיוני ההבנה .ואפשר שיקרא
שם המפורש משום שהיה מתפרש ונהגה באותיותיו ביום הכיפורים או בברכת
הכהנים במקדש.
עוד צריך �דעת כי מה שאמרו שהשם הקדוש הזה יקרא "שם העצם" -אין הכוונה
ע� עצמות המאצי� אין סוף ברוך הוא ח"ו א�א הכוונה ע� עצמות הספירות,
כ�ומר שהשם הזה כו�� כ� עצמות הספירות.
כי נודע שענין האצי�ות הוא שמו ש� האין סוף ,כ�ומר שהוא מורה ע� עצמותו ,וכמו
�מש� שהשם יצחק הוא בית יד א� אותו האיש ההוא הנקרא יצחק ,שע� ידי השם
יצחק תהיה תפיסת הדיבור בו ואם �א נייחסהו בשם �א נוכ� �דבר בו כי �א נדעהו
-כן האין סוף ע� ידי האצי�ות ידברו בו כי האצי�ות תהיה בית יד ושם מורה ע�
עצמותו ברוך הוא כדי שנוכ� �דבר בו ,ו�כן שם בן ד' כו�� כ� האצי�ות בכ��יו
ופרטיו ו�כן נייחס את אותו שם העצם א�יו ,ושמו פירושו הוא האצי�ות.
אמנם אין שם בן ד' או שאר שמותיו ברוך הוא כשמות העצם אשר יקראו בהם �בני
אדם ,כי בשמות בני האדם אין השם מורה ע� תכונת וענין ועצמות האיש כ��
כי הם שמות מוסכמים ב�בד ,משא"כ שם בן ד' וכ� שאר שמותיו ברוך הוא שהם
כו�ם מורים ע� ענין וסגו�ת הדבר שירמוז בו ע�יו ,ו�פיכך אמרנו שאין שם העצם
מורה ע� עצמות המאצי� ,כי אין דבר שיגבי� עצמותו ומציאותו ואחדותו ח�י�ה וחס
)פרדס ועסיס רימונים שי"ט פ"א(.
)ה( וכ� המקוב�ים הסכימו ששם בן ד' כו�� כ� האצי�ות בד' אותיותיו בדרך זו -
שקוצו ש� האות יו"ד רומז �כתר ,והיו"ד עצמה רומזת �חכמה ,ה' ראשונה רומזת
�בינה ,ו' הוא ו' קצוות כשמה שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ,ה' אחרונה
מ�כות ,ו�טעם זה יקראוהו "שם המיוחד" -משום שבו נתייחדו כ� הי' ספירות כאחד
)שם פ"ב(.
שערים פרק ה פותח תלב
פרק ה
בענין כוונת השמות הקדושים בתפי�ה ובמצוות ,ושהעיקר הוא רק �כוון פירוש
המי�ות כפשוטו ו�הבין הדברים בכוונת ה�ב ,ו�ומר את האותיות והתיבות ש�
התפי�ה בכ� נפשו ורוחו ונשמתו .ובענין המובא �ומר שאנו מכוונים שהתפי�ה
ו�ימוד התורה והמצוות יהיו ע� דעת הצדיקים .בענין הח�ק שבתורת הקב�ה
הנקרא "יחודים" .ובענין מה שאין מספיק ��מוד בספרי הקב�ה באופן גשמי
ב�בד א�א הקב�ה הש�ימה היא גם ענין ש� הכרה רוחנית ,והקב�ה היא אור
מסוים שהוא בבחי' סוד ,ו�כן כ� זמן שאין �האדם מושג באור הרוחני ש� הקב�ה
אז אין זה נקרא שיודע קב�ה בש�מות ,וביאור דרכים �זכות �קב� את האור הזה
ש� הקב�ה.
)א( כ� תפי�תינו הם �אין סוף ,כי ב�עדו אין מי שיחדש שפע ויתן ,וכמו שכתוב בעץ
חיים )שער מ"ן ומ"ד דרוש ז( "שהוא �בדו יש �ו כח �חדש תמיד� ,פי שאין �ו סוף,
מה שאין כן בנאצ�ים ,שאין �הם א�א �עצמן מה שניתן �הם מ�מע�ה".
ומפני שאין אנחנו יכו�ים �כנות בו שום שם ותואר וכינוי �כן אנו מתפ��ים א�יו ע�
ידי הספירות אשר האצי�ם ,כי שם שייכי השמות והכינויים הכתובים בתורה
ובסדר תפי�ותינו ,ושם נוכ� �דבר עמו ו�קרוא אותו בכ� השמות ,במחשבה ורעותא
ד�יבא ,כי אורו מתפשט בתוכם ומחיה אותם ופוע� בהם כ� הפעו�ות ,ואין שום
פעו�ה נפע�ת מב�עדי כח שפעו והשגחתו .ו�כן אמרו רז"� )בספרי( ע� הפסוק )דברים
ד( "כה' א�קינו בכ� קראנו א�יו" -א�יו ו�א �מידותיו ,כ�ומר ו�א א� הספירות ,כי
באמת הכוונה צריכה �היות א�יו )הגרי"ח בע� הבא"ח בספרו דעת ותבונה פ"א עיי"ש .וע"ע בענין זה
בספר פרדס רימונים שער �ב ,ו�עי� שער ג פ"א ס"ו בשם בע� התניא(.
ובספר נפש החיים )שער ב פ"ד( כתב "ח�י�ה �כוון �שום כח פרטי וספירה מיוחדת,
א�א �עצמות אדון יחיד אין סוף ברוך הוא ,כ�� הכוחות כו�ם ,שמתחבר
ברצונו יתברך ,מטעם הכמוס אצ�ו יתברך� ,פעו� באותה ספירה ואותו הכח שהם
בסדר ההשת�ש�ות שקבע הוא יתברך ,ברצונו ,שכ� ספירה מיוחדת �ענין פרטי ,שע�
ידה פוע� ענין זה בהעו�מות" ,עכ"� )ועיי"ש ובפ"ב שם עוד בענין זה(.
וב�יקוטי ה�כות )ה�' ברכות השחר ה"ג ס�"ד( כתב "ובאמת בער אנכי מאיש ו�א בינת
אדם �י ,ואיני זוכה �הבין מה שראיתי כתוב בכמה ספרי קב�ה �שונות
שאינם מתוקנים �פני מה שמח�קים ואומרים בענין שמותיו הקדושים יתברך ,ובפרט
�שון הסידור ש� מוהרי"ק ז"� הנקרא 'קו� יעקב' שכתב בהקדמתו וזה �שונו� :כך אין
�נו אצ� בע� הרצון ישתבח שמו בפי כ� ברואיו ,א�א בכ� הברכות וההודאות בכ�
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תלג
העניינים והכוונות מוקטר ומוגש �שמו� ,שמו דיקא וכו' עיי"ש .הרי רצה �תקן
ו�הורות �נו דרך הכוונה שנכוון בתפי�תנו ועבודתנו ,ובאמת כפי פשטות ה�שון
קי�ק� הרבה וגרם מכשו� �מעיינים הנוגע ביסוד האמונה הקדושה שהוא עיקר הכ�.
כי ח�י�ה �ומר כן �עשות שום חי�וק חס וש�ום בינו ובין שמו יתברך ,ואדרבא בכ�
עבודתנו ותפי�תנו ובכ� הברכות והודאות וכו' אנו צריכין �כוון שאנו עובדין
ומתפ��ין א�יו יתברך �בד �בע� הרצון �בד א�יו דיקא ו�א �מידותיו שהם שמותיו
יתברך ,וכמו שאמרו רז"� )בספרי וכנ"�( מי כה' א�קינו בכ� קראנו א�יו' ,א�יו ו�א
�מדותיו' ,כי שמו הוא אחדותו ועצמותו יתברך כביכו� ,ואין כוונתנו בכ� העבודות
וההודאות וכו' כי אם א�יו יתברך �בד� ,מי שנע�ה ע� הכ� ,אשר צימצם את עצמו וקרא
את עצמו בשמות הא�ו ונתן �נו רשות �קרותו בהם ,אף ע� פי שהוא מרומם ונשא מהם,
אב� סוף כ� סוף כשאנו קוראין אותו בשמותיו יתברך כוונתנו א�יו �בדו יתברך ,בבחינת
)נחמיה ט( "ויברכו שם כבודך ומרומם ע� כ� ברכה ותהי�ה" ,היינו כשאנו מברכין שם
כבודו כוונתנו �מי שהוא מרומם ע� כ� ברכה ותהי�ה ,כי בודאי השם יתברך בעצמו,
כביכו� ,מרומם ונשא מכ� השמות והכינויים ומכ� הברכות וההודאות ומכ� העבודות
שבעו�ם ,רק שבאמת זה אי אפשר �השיג ,רק שנתן �נו רשות �קרותו בשמותיו יתברך
שמסר �נו ע� ידי משה רבינו ע�יו הש�ום ,שכשאנו קורין אותו בא�ו השמות אנו מגיעין
עדיו יתברך בעצמו כביכו� כמו ממש כשקורין איזה אדם בשמו ומדברין ממנו שאין אנו
מדברין מהשם בעצמו ש� האדם רק כוונתנו בדיבורנו �זה האדם שאנו מדברים ממנו,
שהוא נקרא בזה השם ,רק שאי אפשר �דבר מהאדם ומשום דבר כי אם ע� ידי השם
שקורין אותו ,שע� ידי זה אנו יודעין ממי אנו מדברים אם מראובן אם משמעון אם מאדם
אם מבהמה וחיה וכו' וכיוצא בזה , ,עכ"� עיי"ש באריכות.
ועוד כתב )בה�' מי�ה ה"ד סי"א( "כי זה מע�ת השם ,שע� ידו יכו�ין �השיג ו�תפוס כ�
הדברים הגבוהים ש�מע�ה משכ�נו� ,הכניסם בשכ�נו בדרך אמונה ,אף ע� פי
שאין אנו מבינים אותו ,והבן הדבר היטב� ,מש� בענין זה בעצמו ש� �מע�ה מהזמן,
שענין מהות �מע�ה מהזמן בעצמו בודאי אין אנו מבינים ,אב� ע� ידי השם ,שחנן ה'
יתברך אותנו דעת שאנו קורין את הענין הזה בשם '�מע�ה מהזמן' ,ע� ידי זה אנו
יכו�ין ע� כ� פנים �דבר מזה ,ו�הכניס בשכ�נו האמת שבודאי יש בחינת �מע�ה
מהזמן ,רק שאין אנו מבינים זאת ,וכן בכ� דרכי ה' יתברך הגבוהים ונע�מים מאוד
משכ�נו ,מכ� שכן וכ� שכן הוא יתברך בעצמו שהוא מרומם ונשגב מכ� דעות ש�
כ� הנבראים וכו' ,כי �ית מחשבה תפיסא בה כ�� ,אב� רק ע� ידי שמותיו הקדושים
יתברך אנו יכו�ין �קרותו ו�הכניס בדעתנו אמיתת האמונה הקדושה ,כי השם בחינת
מ�כות בחינת אמונה כידוע".
שערים פרק ה פותח תלד
ועוד כתב )בה�כות הכשר כ�ים ה"ד סי"א( "וזהו בחינת ש�וש עשרה מידות ש� רחמים
שמתחי�ין :ה' ה' ,שזהו בחינת פי שנים הנ"� ,שע� ידי זה עיקר המשכת רחמיו
הגדו�ים והמרובים מאוד מאוד ,שע� ידי זה עיקר מחי�ת עוונות אפי�ו אם קי�ק� כמו
שקי�ק� חס וש�ום ,וכמובן בזוהר הקדוש )ח"ג ק�ח (.ע� פסוק זה ה' ה' ,שהזכיר שני
פעמים ופסיק ביניהם ופירש :קדמאה ש�ים ,בתראה ש�ים יתיר ,עיי"ש.
היינו שקדושת השם השני הוא גבוה בש�מות יותר מהשם הראשון ,ועיקר הש�ימות
בענין שמותיו הקדושים יתברך הוא רק בענין הארת והמשכת חסדיו ורחמיו
�מטה ,כי "ה' אחד ושמו אחד" )זכריה יד( ,ואין בו שינוי חס וש�ום ,כמו שנאמר )מ�אכי
ג( "אני ה' �א שניתי" ,רק השינויים שבין שמותיו יתברך שזה השם גבוה יותר מחבירו
עד שכתוב בזוהר הנ"� שאפי�ו שני שמות הוי"ה הנ"� יש פסיק ביניהם �הורות שהשני
בש�ימות יותר מהראשון ,ועיקר המע�ה והש�ימות זה ע� זה הוא רק בענין ריבוי
הרחמים וביטו� והמתקת הדינים ,שהם בחינת רוגז וחרון אף חס וש�ום ,כמובן בכ�
כתבי האר"י ז"� שכ� מה שהבחינה והמדריגה גבוה יותר שמאירין שם שמות גבוהים
יותר ,שם הדינים מתמעטים והרחמים מתרבים שם יותר" ,עיי"ש.
)ב( והנה כתב השו"ע )או"ח סי' צח ס"א( "המתפ�� צריך שיכוין ב�בו פירוש המ�ות
שמוציא בשפתיו ,ויחשוב כאי�ו שכינה כנגדו ,ויסיר כ� המחשבות הטורדות
אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפי�תו" וכו' עיי"ש ,וכתב המ"ב )שם סק"א(
"וא� יכויון האדם בשמות ויחודים ,רק יתפ�� כפשוטו �הבין הדברים בכוונת ה�ב .אם
�א מי שהוא בא בסוד ה' ויודע �כוין ביה ב�בא ורעותא ודחי�ו ,דאי �או הכי ,חס
וש�ום מק�ק� בזה הרבה ,עיין מג"א בשם הזוהר .ובתשובת רש"� )סי' צח( כתב באורך
והעיד ע� הר"ש )רבי שמשון מקינון( שאמר אחרי ש�מד סתרי הקב�ה שהוא מתפ��
כתינוק בן יומו .ועיין בפני יהושע ריש פרק אין עומדין שכתב דא�ו הכוונות המבוארים
בשו"ע )שם( אי אפשר �כוין בשעת התפי�ה ,רק קודם ,ובתפי�ה צריך �כוין פירוש
המי�ות עיי"ש" ,עכ"� המ"ב.
ובערוך השו�חן )שם ס"ג( כתב "ידוע �יודעי חן שיש כוונות רמות ונשגבות בתפי�ה
ואנשי כנה"ג שהיו כו�ם צדיקי יסודי עו�ם וחכמים גדו�ים ובתוכם כמה
נביאים רמזו בתפי�ה דברים העומדים ברומו ש� עו�ם ויחודים נוראים ,אך �או כ�
מחא סבי� דא ,ומי שאינו חכם גדו� בנג�ה ונסתר מוטב ש�א יכוין ,רק פי' המי�ות
ו�הבין הדברים בכוונת ה�ב" ,עכ"�.
וכתב החיד"א )מחזיק ברכה ,או"ח סי' רעד ס"ב( "מי שאין �ו יד בקב�ה אין �ומר ו�הזכיר
או אפי�ו �הרהר הסודות הכתובים בסידור האר"י זצ"� או קיצורים אחרים
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תלה
באין מבין ,שהוא קרוב �הפסד יותר ושרי �הו מאריהו �מתפ��ים מתוך סידורי האר"י
זצ"� ו�א ידעו ו�א יבינו דאם מכוונים איזה דבר טועים מאוד ,ואי �או אסור משום
יוהרא וגונב דעת" ,עכ"� .ובא"ר )סי' צח ס"א( כתב "ומקרוב נדפסו שמות ויחודים ויד
הכ� ממשמשין בה וע� חכמי הדור �מחות".
ובכה"ח )שם ס"ג( הביא דברי החיד"א והא"ר הנ"� ,אמנם סיים "מיהו מי שיודע סדר
הכוונות בטוב ,ש�מד מפי סופרים ומפי ספרים ומכוין כ� סדר התפי�ה
בגי�ה ורעדה ב�י שום מחשבה זרה ,אין קץ �שכרו" עכ"� עיי"ש מקורותיו .וע"ע בענין
זה בהרחבה בשו"ת רב פע�ים )ח"ג בקו' סוד ישרים סי' יג(.
)ג( ובספר �שם שבו ואח�מה )הקדמות ושערים ש"ז פ"ד ס"ז( כתב "גם הבאים בסוד ה'
ומעמיקים בכוונה �כוון ע� פי כוונת האריז"� צריכים �הזהר מאוד �כוון רק
בשמות הקודש או באותיות השמות בכ"א �פי ענינו ,אב� �א בשמות הפרצופים כמו
עתיק א"א או"א זו"ן ישסו"ת ישרא� ורח� יעקב ו�אה ,וכן �א בשמות הספי' כח"ב
חג"ת נהי"מ ,א�א רק בשמות הקודש אשר בכ"א מהם ובאותיותיהם ושי�וביהם
ונקודותיהם וצירופם אשר בכ"א �פי עניינו ומקומו ,וע"ד שהם מסודרים בסידור הרב
הקדוש מהר"ש שרעבי זצוק"�) .אמנם הרמ"ז באגרותיו סי' ו כתב "הנכון �כוין בשם הספירות בפשטות"
עיי"ש ,ו�כאורה סותר דברי ה�שם ,אך עיין בענין זה בדברי הגרי"מ מארגנשטערן בתשובה שנדפסה בספר סוד
החשמ� ח"ה עמ' רה ,וכן בספר ביאורים �כתבי הרש"ש �הגר"ש דב�יצקי עמ' קז(.
ומי שאין כוחו יפה �היישיר ו�כוון את רעיונו ומחשבתו �השמות עצמו ב�בד ומכש"כ
אם ש�א השכי� כ"כ בידיעת השמות הקודש אשר בכ"א ,יותר מוטב מאוד �כווין
במי�ות התיבות כתינוק בבית הספר ובפשטות הכוונה �בד ,כי �כווין בספי' הנה ע"ז
אמרו א�יו ו�א �מדותיו ,ומכש"כ �כוון בשמות הפרצופים וביחודם הרי אי אפשר ש�א
יגשם במחשבתו ח"ו או באיזה תכונה גשמיות עכ"פ ,וכש"כ הרמ"ק ז"� )בשער הכוונה
רפ"ב( כי כ� מה שהאדם חושב במחשבתו הוא גשמי ואין ראות שכ�ו יכו� �דמות
הרוחניות ב�תי אם יגשימהו ויגבי�הו ע"ש ,ו�א הותר �דבר בזה א�א רק בדרך �ימוד
�בד כי הרי גם התורה מדבר כעין זה" ,עיי"ש.
ועוד כתב בספר �שם שבו ואח�מה )שם ס"ח( "אמנם גוד� הענין מי שזכה �יכנס בהיכ�
הקודש פנימה וחננו ה' בדעה ובינה והשכ� בכ� כוונות האריז"� ואפשר �ו �כוון
בכוונות השמות הקודש הראויים �כ� ברכה ותפי�ה ו�ייחדם בהיחוד הראוי כמו
שיתבאר ,הנה גד�ה מע�תו �מאוד מאוד ,והוא בכ�� מאמרם ז"� )בפסיקתא רבתי סוף
פיסקא כ"ב וכן בשוחר טוב סוף מזמור צ"א( ר' יהושע בן �וי בשם ר' פנחס בן יאיר מפני מה
ישרא� מתפ��ים ואינן נענים ,מפני שאינם יודעים בסוד שם המפורש וכו' שנאמר כי
שערים פרק ה פותח תלו
ידע שמי יקראני ואענהו ,וכוונתם הוא ע� כ� השמות כו�ם שהם שורשי הכוחות דכ�
ההנהגה כו�ה והם כו�ם גי�וייו יתברך שמו אשר מתג�ה בהם בפעו�ת כ� המעשים
ובכ� תה�וכות הנהגתו יתברך שמו ,והם כ� השמות כו�ם וכמ"ש �פי מעשי אני נקרא,
והם ת�ויים כו�ם בשם המפורש שהוא שורש כו�ם ,וזהו עיקר הענין דכ� הכוונות
והיחודים � -דעת ע� כ� שם איך שהוא יוצא מהשם הוי"ה ב"ה ו�ייחדם כו�ם בהעשר
אותיות דהשם מה שהוא השם המפורש" ,עיי"ש בהרחבה.
)ד( והנה בספר מאור ושמש )פר' עקב ד"ה הן �ה'( כתב "יש כמה וכמה אנשים
שמתפ��ים בכוונות השמות ,ואו�ם בדורות הא�ו אינם צריכים �זה ,וכן שמעתי
מאדמו"ר בוצינא קדישא מו"ה א�ימ�ך זצוק"� ,שאמר שאין מתפ�� ע� פי הכוונות,
ומה שמתפ�� בסידור האר"י ז"� הוא מפני שהשם הוי"ה נכתב שם בכתיבה תמה
והוא גדו�.
ו�הבין הדבר באר היטב הוא כך� ,פי שעיקר כוונת השמות הוא ע� פי נקודות ,שזה
השם בניקוד כך מורה ע� זה ,ושם בניקוד כך מורה ע� ענין זה ,והנה ידוע
מספרי קודש שהנקודות הם נפש האותיות ,והטעמים והתגים הם רוח ונשמה כדאיתא
בתיקונים ,וממי�א כשהאדם משים נפשו ורוחו ונשמתו ומייחדם באומרו האותיות
והתיבות ש� התפי�ה אז כ� השם שאומר בכ� נפשו ורוחו ונשמתו ממי�א השם הוא
נעשה בנקודות ובהטעמים והתגים המורים ע� נפש רוח ונשמה ש� האותיות כנ"�,
וכוונה זו עו�ה ע� כ� הכוונות" ,עכ"�.
ובע� השומר אמונים כתב )במכתב שהובא בספר שומר אמונים מאמר פתחו שערים בהוספות וביאורים
הע' נ( כי מי שאינו עוסק בפנימית עבודת השם ,הגם אם עוסק ביחודים וכוונות,
מגשם הכוונות ,כי בסודם א� תבוא נפשי ,כאשר פירש המאור ושמש מי שיש �ו רק
בחינת נפש אין �ו �עסוק בסודות התורה ,ואין הכוונה ע� �ימוד העץ חיים וכדומה
שבזה �ומדים הכ� ,רק הכוונה �עסוק ביחודים ,כי בקה�ם א� תחד כבודי ,כי הנה
שורש היחודים �ש�ב השמות קודש א�ו בא�ו ,וזה "בקה�ם" � -הקהי� השמות כדי
שיתיחדו ,אב� א� תח"ד כבודי ,כ�ומר "�א יתיחד" -דהיינו ש�א יע�ה �ו היחוד.
ה�א תראה בדורות הקודמים קודם האריז"� ש�א ידעו מיחודים ,וגם בדורות
האחרונים רק יחידי סגו�ה שידעו ו�א כ� כך כידוע ,עכ"ז היו הרבה אנשים וגם
מהם כמה נשים שזכו �רוח הקודש מכח קדושתם ,וגם בכ� ספרי חב"ד אינו נזכר
יחודים ,וגם בספרי ת�מידי בעש"ט הק' ז"� מיעוטא דמיעוטא אשר נמצא בדבריהם
הקדושים ,כי עיקר מה ה' א�קיך שוא� מעמך כי אם �יראה ,ו�אהבה את שמו יתברך,
�מסור נפשו �כבוד שמו ,והכ� בט� ומבוט� כנגד זה כ� המדריגות והכוונות ,כידוע
�בע�י דעת האמיתיים.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תלז
ה�א תראה בני כי ידעת כי �א עסקתי מעו�ם �מסור יחודים וכוונות �חבורתא
קדישא כי אין רצוני בכך ,כאשר בעצמי הרגשתי זאת כמה פעמים אשר כ� זמן
שאין אדם מזוכך �זה אינו מועי� �ו הכוונות והיחודים ,רק דברים פרטים אשר ההכרח
�א יגונה �צורך טהרת ה�ב והמחשבה ,אשר זה מותר �הבא בקודש �עסוק בזה ,וזה
גם כן צריך �מדוד ו�שקו� האיך ומה ,ועיקר אשר נמסר מפה �אוזן ,כמו �מש� יש
יחוד �המשיך יראה עי�אה ,ומי שאינו בר הכי יכו� �יחד כ� היום וכי יועי� �ו ,ה�א
שוחקים ממנו בשמים ,וכן יש יחוד �המשיך רוח הקודש ,ומי שאינו בר הכי מה יועי�
�ו כ� היחודים ש�ו ,וככה בכ� העניינים ,עיי"ש.
ובספר יושר דברי אמת )סי' מג( כתב "ו�בבנו �א מטוהר מתאוות הגשמיות כ�� ,ומכ�
שכן תאוות הדקות ,שאנו נהנין ומתענגים בשבח וה�� אותנו ,ואנו שונאים
הגנות ,וע� ידי זה אנו רחוקין מהשם יתברך ,ו�א נוכ� �כוין דעתינו א�יו כ�� אפי�ו
כפשוטו ,ואיך נוכ� �כוין כוונות העומדים ברומו ש� עו�ם� ,זאת בחרתי �י �כוין כוונה
אחת� ,כוין ה�ב �השם יתברך בכ� מה דאפשר� ,כוונת התיבות והמי�ות כפי
האפשר ,ועם כ� זה אם אוכ� �כוין ברגע איזה כוונה ק�ה ,דהינו איזה שם ,ש�א �טרוח
ע� זה וש�א �י�ך מן הכוונה האמיתית הנ"� אזי טוב.
ובמעשים ש� המצוות כמו תפי�ין וסוכה ו�ו�ב ושופר טוב �כוין בהם כוונת שמות,
כי שם אין דיבור רק מעשה ,אב� בדיבור כמו תפי�ה יש הרבה כוונות
�כוין ה�ב א� הדיבור ,שכמעט אי אפשר �דבר אם �א בטורח גדו� ,ואיך אפשר �צאת
מן הפשוטה א� הכוונה ,אב� עם כ� זה טוב מאוד ��מוד הכוונות ש� כ� התפי�ות,
שע� ידי זה תתעורר הנפש כשתדע עד היכן הדברים מגיעים ,שהם מתקנים תיקון גדו�
מאוד �מע�ה נורא מאוד ,אזי ע� ידי זה יבוא התעררות גדו� ,שנכוין דעתינו ונמסור
כ� כוחותינו �כוין כוונה הישרה ,שיהיה פינו ו�יבנו שווים באהבה ויראה ,שע� ידי זה
יקב� השם יתברך את תפ�תינו" ,עכ"� עיי"ש בהרחבה.
וב�יקוטי מוהר"ן )ח"ב סי' קכ( כתב "אחד מאנ"ש סיפר �י ,שהיה מדבר עם רבינו ז"�
בעבודת ה' כדרכו ,והבין רבינו ז"� שהוא עוסק קצת �כוון כוונות
בתפי�תו ,והקפיד ע�יו רבינו ז"� מאוד ואמר �ו ש�א יעסוק עוד בזה ,ו�א יתפ�� עם
כוונות ,רק יכוין פירוש המי�ות כפשוטו )אע"פ שזה האיש �מד כתבי האר"י ז"� ע� פי פקודתו אעפ"כ
�א רצה שיתפ�� עם כוונות כ��( ואמר �ו רבינו ז"� שמי שאינו ראוי �זה ,כשמתפ�� עם כוונות
הוא כמו כישוף ,כי בכישוף נאמר �א ת�מד �עשות )דברים י"ח( ודרז"� )שבת עה ,ר"ה כד,
סנהדרין סח( �א ת�מד �עשות אב� אתה �מד �הבין ו�הורות .כך הוא בענין הכוונות
�הבדי� שאין צריכין ��מוד אותם כי אם �הבין ו�הורות אב� �א �עשות עמהם דהיינו
�כוונם בתפי�ה מי שאינו ראוי �זה".
שערים פרק ה פותח תלח
ועוד כתב שם "אב� העיקר הוא רק �כיון פירוש המי�ות כפשוטו ,שזהו עיקר
התפי�ה ,שמתפ��ין �פני השם יתברך ע� כ� דבר ודבר ,וע� ידי זה מתקרבין
ומתדבקין בו יתברך .והנה מי שמדבר ב�שון הקודש תמיד כגון ירוש�מי אין צריך
�חשוב בדעתו פירוש המי�ות ,רק שיטה אוזנו מה שהוא אומר ,וזה עיקר כוונתו
בתפי�ה .ואצ� הצדיקים האמיתיים הגדו�ים במע�ה ,אצ�ם כ� הכוונות ש� האריז"�
וכו' הם פירוש המי�ות ,שבפירוש המי�ות ש�הם כ�ו�ים כ� הכוונות" ,עכ"�.
אמנם הגרי"מ מארגנשטרן )ספר סוד החשמ� שם עמ' רכג( הביא את דברי המאור ושמש,
ודברי היושר דברי אמת ,ודברי מוהר"ן הנ"� ,וכתב ע� זה "א�א ד�ענ"ד נראה
פשוט דכ� א�ו הדברים �א נאמרו א�א �מי שהכוונות מפריעים אותו מן הדביקות,
וכגון שמכוין בדרך �ימוד וכיו"ב ,עיי"ש בהרחבה בדבריו ובראיותיו.
ו�גבי התנאי שכתב מהרח"ו )בהקדמה �ספר ע"ח( שהרוצה �הכנס �חכמה צריך �קב�
ע� עצמו �כוין הכוונות שבספר הכוונות ,עיין בדברי הגרי"מ מארגנשטרן )שם
עמ' ריב( שהביא מקורות וראיות �כך שאין הכוונה בתנאי זה שחייב �כוין את כ�
הכוונות ,א�א הכוונה שכ� אחד צריך שיכוין כפי שזיכהו ה' יתברך וכ� אחד אינו חייב
א�א כשיעורו ,ואחד המרבה ואחד הממעיט וכו' עד שיזכה ��מוד ו�הבין ו�כוין
בכו�ם ,עיי"ש.
)ה( והנה בספר טהרת הקודש )מאמר מקוה ישרא� פ"ג( כתב שמובא מפרע"ח )שער השבת
פ"ג( מת�מידי רבינו האר"י ז"� שמבאר שם כוונת טהרת המקוה ,וכתב שם
שהנזהר בטבי�ת מקוה נעשה ]מטבי�ה[ טב� יה ,שמתחבר �הקב"ה �היות אחד
כביכו� ,ואשרי ח�קו ,ואם אינו נזהר בטבי�ת מצוה נעשה בט� יה ח"ו ,שמקצץ
בנטיעות ח"ו ונעשה נרגן מפריד א�וף ,ודע והבן אחי עד היכן כחו ש� טבי�ה ,ועד
היכן מגיע פגם ביטו�ו ח"ו.
והנה דיבורים ה��ו עוד אפשר �סבו� ,כי ב"ה אכשור דרי בזה ,ורוב ישרא�
הקדושים המאמינים נזהרים עכשיו בטבי�ה ש� מצוה ,אב� האיך �א יאחזמו
רעד ]�כ� אחד[ במה שכתב שם אחר זה ,וז"�� :כן מי שיטבו� ב�י כוונה יצא מקו
ה' דהיינו מקו"ה וכפר במקוה ישרא� ה' ומע�ה בו מע� מע�ה בה' מע� ו"ק ר"�
מע�ה בו"ק שהפריד י"ק מו"ק וכו' ,וכש�א יכוין בזה )דהיינו בכוונת המקוה( אז טוב� ושרץ
בידו וכו' עיי"ש.
ודיבורים א�ו מבהי�ים הרעיון ,כי מי ש�א טב� בכוונה ,אז �א די ש�א תיקן א�א
ח"ו פוגם בפגמים גדו�ים.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תלט
והנה בספר פרי קודש הי�ו�ים )ממארי דרזין הגאון הקדוש בע� עטרת צבי זי"ע( מביא שם פ�פו�
גדו� בא�ו דברי ת�מידי האר"י ז"� ,ע� ענין כוונת השם שמבואר שם שמספרו
ע"ד ,כי �א מצינו זה השם בשום מקום עיי"ש.
ובענין הטוב� ב�י כוונה מקשה שם שהוא נגד קב�ת הבעש"ט זי"ע ,אשר יש קב�ה
ממנו ש�מקוה אינו מזיק העדר הכוונה ,כי אפי�ו טוב� סתם ב�י כוונה גם כן
נמשך ע�יו בע� כורחו טהרה מכח מימות המקוה ,ומסיק שם שכוונת ת�מידי האריז"�
באומרם שהטוב� ב�י כוונה ,אין כוונתם �טבו� בכוונת ]השמות[ דייקא ,רק הטוב� ואינו
מכוין �שם טהרה אז מקצץ בנטיעות ח"ו ,כי צריך ע� כ� פנים �כוין �טבו� �שם טהרה
וקדושה ,ופוק חזי מאן גברא וקדישא דידע �מגמר ו�מימר טעמא וה�כתא ,עיי"ש.
ועוד כתב שם שהגאון הקדוש בע� עטרת צבי הנ"� �ימד זכות ע� רבים בענין כוונת
המקוה ,שהכוונה �שם טהרה גם כן נקרא הכוונה ,והנה בוודאי אין כוונת
הקדוש הנ"� שיספיק זה הכוונה �אדם הבר דעת הגם קצת שיש בכחו �כוין איזה
כוונה ,כאשר פשטות ה�שון ש� פרע"ח נראה ומוכח שצריך �כוין דייקא כוונת המקוה
וכן בראשית חכמה )שער הקדושה ושער האהבה( ובש�"ה הקדוש כתבו שצריך �כוין דייקא
ע� פי סדר כוונת הקדושים הנ"�.
וכן הרב התניא ז"� בסידור )בסוף כוונת המקוה( כתב ,וז"� "ואז יכוון המעשה דטבי�ה א�
מה שב�בבו ביטו� רוחני ואז יגרום �מע�ה בחינת הביטו� והיא התכ��ות בע�מא
דאתכסיא כנ"� כי רוח אייתי רוח דוקא ו�א די במעשה הטבי�ה עצמה ב�תי כוונה
בביטו� רוחני דהיינו במסירת נפש וכו' ,וזהו הטעם דטבי�ת המקוה בכ�� ,ואותיות
ביטו� כאותיות טבי�ה א�א שנתח�ף הוי"ו בה"א ב�בד" ,עכ"�.
וצריך כ� בר דעת �פחוד ש�א יהא ח"ו בכ�� מקצץ בנטיעות ,וככה מובא גם בספר
דרך אמת שב�תי כוונה אינו כ�ום ,וכן מובא מרבינו הבעש"ט זי"ע כוונת
המקוה אשר יבואר �קמן בעזרת ה' .וכן כשדיברתי עם מורי ורבי ז"� כשהייתי עוד
צעיר �ימים אודות כוונת המקוה ש� הבעש"ט ,אמר �י בזה ה�שון :הגם שסתם אנשים
אינם מכוונים בכוונות בשבי� שאינם מעריכים את נפשם שיהיו ראויים �זה ,אב� כוונת
המקוה יוכ� כ� אחד �כוין מפני שקדושת המקוה מגין ,ואמר ]עוד[ שמעשה המצוה
ב�תי כוונה אין �ו שום חיות כ�� ,עכ"ד עיי"ש.
ועוד כתב בספר טהרת הקודש )שם פ"ה( שגי�ה הבעש"ט �ת�מידיו שעיקר מדרגותיו
השיג ע� ידי טהרת המקוה ,והגם שמובא במקום אחר שהשיג מדרגותיו ע� ידי
תפי�ה ,הנה שניהם צודקים ,כי ע� ידי טבי�ות זכה �תפי�ות קדושות ונוראות ,וע�
ידי זה השיג מדרגותיו ,עכ"ד.
שערים פרק ה פותח תמ
ובספר ים החכמה )תשס"ו עמ' פז-פח( כתב שאיתא מהבעש"ט בכוונות המקוה )בספר
בעש"ט עה"ת אות יב( �כוון שי�וב שם הק' אג�"א באותיות שם אקי"ק במי�וי
ההי"ן ,דהיינו �כוון א'�'ף א' ה'ה' ג' י'ו'ד' �' ה'ה' א' ואח"כ שם א�"ד) .ויש גירסאות אחרות
בזה ,עי' בסידור הרב כוונת המקוה �הבעש"ט בדף שט"ו ,כוונה קצרה בשם הסה"ק פרי הארץ ,וכוונה ארוכה(.
ופירוש הענין כך הוא ,אדם שחטא ו�יבו שבור ,ואינו יודע כיצד יעמוד ויתפ�� ,העצה
�זה� ,י�ך �טבו� במקוה ,ועי"ז יעשה אדם חדש .מאחר שנשברו ז' מידותיו דהיינו
החסד ש�ו נשבר ,שיש �ו אהבות רעות ,והגבורה ש�ו נשברה שיש �ו יראות רעות,
והתפארות רעה ,ונצחון וההודאה כו�ם שבורים ,ונפ�ו �בי"ע שהם ענין קנאה תאוה
כבוד ,נעשים הם כדוגמת ז' כ�ים הנשברים שנפ�ו �בי"ע ,וצריכים עתה �הכנס �עיבור
�העשות כביכו� מחדש .וע"י הטבי�ה במקוה שהיא עו�ם הבינה ,וכד�קמן ,עו�ים
הכ�ים והאורות ש�ו �עיבור באו"א .ויכוון כי הוא עצמו כנגד הז"א ,הטוב� ונכנס
בעיבור ונכ�� באו"א) .בכוונה הארוכה מוזכר צירופי יק"ו �כ� ז' המידות(.
והנה מקוה בגי' קנ"א ,שהוא גי' דשם אקי"ק שהוא שם עו�ם הבינה ,במי�וי ההי"ן,
ו�כן צריך �כוון שם זה .וע"י שנכנס �מקוה דהיינו עו�ם הבינה בחי' אמא ,וע"י
הכוונה מתחבר עם בחי' אבא ,ונעשה אדם חדש ,כי נכנסים ז' הכ�ים הנשברים ש�ו
בעיבור דאו"א �העשות מחדש.
ושם אג�"א הוא ר"ת אתה גיבור �עו�ם ה' .ובזה מרומז כי כ� הגבורות שבעו�ם הינם
מהרבש"ע ,וכשיודעים ומאמינים בזה כבר נעשה איזה המתקה �גבורות .וזה ענין
שי�וב שם זה באקי"ק �ומר שכ� הגבורות מהבינה ומשם דינים מתעוררים.
וע"י כוונה זו "מביאים את הדין �עו�ם המחשבה ,ונמתק בשורשו .כי )הבינה( נקרא
ע�מא דחירות ,ואפי�ו עבד הבא שם נעשה בן חורין" )�שון ספר בעש"ט בשם ספר
קטן( .אפי�ו עבד ,אפי�ו אדם ש�יבו שבור ,יכו� עתה �חשוב מחשבות קדושות,
�חשוב מהרבש"ע ו�הרהר בתשובה שתשובה אף היא מעו�ם הבינה ,וע"ד הכתוב
"מקוה ישרא� ה'" שהשרוי אצ� השי"ת ומייחד יחודים ושמות נעשה �ו השי"ת
מקוה ,ועי"ז נכנס �עו�ם הבינה עו�ם המחשבה ,ומע�ה השבירה �החזירה �תיקון,
וממתיק הדינים בשורשם.
ועוד יש �יקח שם אג�"א ו�כוון שנעשה שם א�"ד ,שהוא בגי' אג�"א .ועניינו הוא,
שאין חפץ �השי"ת שישארו הגבורות כפי שהם ,א�א שיקח אותם ויע�ם
�עיבור ,ויעשה מהם �ידה ,דהיינו שיהיו מתוקנים ויראו גי�וי א�וקות ע� ידיהם .וזהו
ש�וקח "אתה גיבור �עו�ם ה'" ר"ת אג�"א� ,עשותו א�"ד �שון �ידה .ומרומז בשם
זה ,א' שהוא א�ופו ש� עו�ם ,נמשך ע"י �' שהוא סוד ג' אבות ,חסד גבורה תפארת,
עד ד' שהוא מ�כות.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תמא
ויש עוד כוונות מהבעש"ט עי' בספר הנ"� )אות יא( �כוון אקי"ק ,הוי"ה ,אדנ' .שגג
המקוה נגד שם אקי"ק כנגד המחשבה ,וד' רוחות ש� המקוה נגד ד' אותיות ש�
הוי"ה ברוך הוא כנגד הדיבור ,וקרקע המקוה נגד שם אדנ' כנגד המעשה� ,תקן
המחשבה דיבור ומעשה ש�ו .וג' שמות א�ו בגי' יב"ק ,ר"ת יחוד ברכה קדושה.
ועוד כוונה ,מקוה אותיות קומה �תקן כ� הקומה .ואי' מבע� הסו�ם ,עה"פ "קומה ה'
ויפוצו אויבך" שצריך �כוון שהס"מ יתפוצץ ,היינו שהיצה"ר שבגוף יתפוצץ ,וזה
ע"י מקוה אותיות קומה .ועיי"ש עוד כוונות מהבעש"ט.
ועיי"ש במקור חיים )אות ט"ז( מביא מעשה בשם ס' סיפורים נוראים �בעמח"ס מצרף
העבודה ,שבשעה שגי�ה הבעש"ט כוונות א�ו ,אמרו �ו כי בכתבי האריז"�
איתא כוונות באופן אחר ,ועיי"ש איך בע�יית נשמתו הודה �ו רבינו האר"י הק' ,והעיד
ע� כך הרה"ק ר' נחמן מהורדנקא .ומעשה זה מוסמך הוא ,שבעמח"ס מצרף עבודה
הוא ת�מידו ש� בע� התניא ממש.
)ו( והנה כתב הרב פתח עינים )דף ט( שענין הכוונה בתפי�ה הוא "�הפשיט נשמתו
ו�הפרידה מן החומר ו�עורר בעו�מות הע�יונים ,וכ� זה תבין מכוונת ע�יית
הנשמות ב�י�ה כנזכר בכוונת הקריאת שמע שע� המיטה ובסוד הח�ום והנבואה
כנזכר בע"ח ובשער הקדושה" ,עכ"�.
אמנם כתב בנו ש� הרש"ש מוה"ר חזקיה יצחק )באגרת �חכמי המערב בשנת התק"ן ,הובא בספר
סוד החשמ� שם עמ' רז בתשובה ש� הגרי"מ מארגנשטרן( "אף ע� פי שנכוין כפי שכ�נו כ�
אחד כפי שיעורו ,אין אנו יודעים פירוש הכוונה כיצד היא ומה פירוש מה שכתב הרז"�
בענין התפי�ות והקריאת שמע והברכות והיחודים בין בחו� ובין בשבתות ויו"ט וימים
נוראים שכתב 'תכוין כך וכך' וכו' ,ומה פירוש 'תכוין' ,וכיצד היא 'הכוונה' ,ואחרי
שומעי מפיו ש� רבי אבא זצוק"� קצת מקצת מה פירוש 'כוונה' שכתב הרב ז�ה"ה,
אם כן אפי�ו זה המעט אשר בידינו מקב�ת פיו ש� רבי אבא זצוק"� איני א�א כקורא
בתורה" ,עכ"�.
ובשו"ת תורה �שמה )סי' תע ,יש אומרים ששו"ת זה נכתב ע"י הגרי"ח בע� הבא"ח ,ועיין בשו"ת יבי"א
ח"ט או"ח סי' צו שדן בזה( כתב �גבי אמירת �שם יחוד וכו' �דעת רשב"י ו�דעת
האר"י וכו' ,שמפני שהרשב"י והאר"י קיב�ו כוונות ש� המצוות וסודם באמיתות� ,כן
אנו שאין אנו משיגים הכוונות והסודות ש� התפי�ה והמצוות באמיתות אע"פ שאנו
קורין בדבריהם� ,כן אנו אומרים שאנו מכוונים �דעתם ,פירוש -כפי מה שקיב�ו הם
באמיתות שיהיה נחשב �נו כאי�ו גם אנחנו מכוונים הכוונות הראויות אשר קיב�ו
הם ,עכת"ד.
שערים פרק ה פותח תמב
וכתב הרש"ש בתפי�ה שתיקן �אומרה בכ� יום )בסידור הנדפס ח"א דף נא�" (.כן יהי
רצון מ�פניך וכו' שיהא חשוב ומרוצה �פניך התפי�ה שאתפ�� �פניך היום
וכ� �ימוד התורה שא�מוד היום וכו' כאי�ו אכוין בכ� צרופי שמות הקדושים וכו',
ויע�ה �פניך �היות עטרה �ראשך עם שאר תפי�ות ו�ימוד התורה ומעשה המצוות
ש� בניך היודעים והמכוונים כ� כוונת שמותיך הקדושים �דעת רשב"י הקדוש ובנו
ר"א ,עכת"ד.
והגרי"מ מארגנשטרן )ספר סוד החשמ� שם עמ' רט( כתב �גבי ענין זה ש� �כווין ע�
דעת הצדיקים היודעים והמכוונים שפשיטא ש�א די באמירה או
במחשבה בע�מא ע� דרך "בשפתיו כבדוני" וכו'� ,פי שענין ההתקשרות �נשמות
הצדיקים אינו ענין ש� מה בכך א�א עיקרו באמונה פנימית באמיתות כח הצדיקים
המופ�גים במע�ה.
וע� דרך המבואר במאמר ההשתטחות �הרה"ק האדמו"ר האמצעי שההתקשרות
נמשכת בתוקף קדושת הצדיק וע� ידי ה�ימוד בתורתו שהניח ברכה אחריו ונהנה
מאור זיו תורתו ומתחזק עי"ז בעבודת ה' ,שענין זה מורה ע� היותו ענף מענפי הצדיק
שהוא השורש ,והענפים נמשכים �שורשם.
ובודאי אותם ה�ומדים בספרים הקדושים ומתנהגים בדרכי ה' עפ"י אשר הורהו
ומשתעשע ונהנה מאוד מאור תורתו ,הם כו�ם נקראים ת�מידיו ממש ויכו�
�דבק א�יו את נפשו בהתקשרות עצומה כמו בעודו בחיים ממש ,ועיי"ש הראיה
שהביא מן המעשה הנזכר בב"מ )פה .(:באופן שהמאמין �א יחוש ,שעצם האמונה
בביטו� עצמיותו וב�ב אמת מסוג� �המשיך ע�יו השפעת קדושת הצדיק בדרך מקיף,
וע� ידה נכ�� בכ�� הצדיק כענף הנכ�� בשורשו ואז כ��ות עבודתו ותפי�תו וכו'
נכ��ים בכ�� עבודת ותפי�ת הצדיק ועו�ים עמו יחדיו �רחמים ו�רצון ,עכת"ד.
)ז( ועיין בספר �יקוטי ה�כות )ה�' ברכת הריח ה"ג ס"ט( שכתב "וכמו כן זוכה כ� צדיק
האמת �פי בחינתו �בחינת ביטו� א� האין סוף בשעת הסת�קותו ,וכשבאין ע�
קברו ומשתטחין ע�יו אזי נכ��ין בו ,וע� ידי זה נכ��ין עם נפש הצדיק בהאור האין
סוף ,בבחינת עו�ם הבא ,בחינת כו�ו טוב ,וע� ידי זה נתבט� כ� הרע ונתכפרין כ�
העוונות כנ"� ,וע� כן ע� ידי זה יכו�ין �זכות �השגות גדו�ות מי שזוכה �התדבקות
רוחא ברוחא וכו' ,כמובא בשער היחודים" וכו' עיי"ש.
ו�אחר מכן כתב "ואפי�ו מי שאינו בר הכי ואינו יודע �אדבקא רוחא ברוחא וכו' ,אף
ע� פי כן נעשה כ� זה ממי�א ע� ידי שבא ע� קברי הצדיקי אמת ונכ�� בהם
באמת וב�ב ש�ם ע� ידי ריבוי התפי�ות ותחינות ובקשות שמרבין �התפ�� ע�
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תמג
קבריהם ו�פרש שיחתו שם כ� אחד ואחד כפי אשר יודע את נגעי �בבו באמת ומבקש
ומשתוקק ומתגעגע �שוב �השם יתברך באמת ו�היות כרצונו יתברך וכרצון הצדיקים
האמיתיים ,ע� ידי זה הוא נכ�� בהם ,וע� ידי זה הוא נכ�� באין סוף" ,עיי"ש.
ועוד כתב )בה�' פקדון ה"ד ס"ח( "אף ע� פי שאין יודעין ביאור הכוונות �עומקן ,אב� אף
ע� פי כן זה אנו יודעים ומאמינים ,שכ� א�ו הבחינות נעשין ונמשכין בכ� דור
ודור בכ� שנה ושנה ,בכ� אדם ואדם �פי בחינתו ,כי כ�� כ� המוחין והחכמה והשכ�
הוא �דעת ו�הכיר את הבורא יתברך ,שזה עיקר הדעת ,עיקר קב�ת התורה ,כמו
שכתוב )דברים ד( וידעת היום והשבות א� �בבך כי ה' הוא הא�קים וכו' ,כי ע� ידי כ�
מצוה ומצוה ,וע� ידי כ� דיבור ודיבור מעסק התורה ,זוכין �המשיך ע� עצמו דעת
ושכ� �התקרב א�יו יתברך ,ו�הכיר אותו יתברך ,שזה עיקר התכ�ית.
וזה כ�� כ� כוונות האר"י ז"� ,שרובם ככו�ם הם �המשיך מוחין ,היינו שכוונת כ�
המצוות הוא �המשיך מוחין ודעת ע� כ� אדם שיזכה �הכיר את הבורא יתברך
בע�מא דין ובע�מא דאתי ,כפי בחינתו ,וע� ידי כ� מצוה ומצוה נמשך כח ושכ� מיוחד
�דעת ו�הכיר אותו יתברך בבחינה זאת ,כי �תבונתו אין מספר ,וכפי היחוד שגורמים
�מע�ה כן נמשך ע� האדם שפע הדעת שיזכה �הכיר אותו יתברך" ,עכ"�.
)ח( והנה בספר ים החכמה )תשס"ו ,עמ' שה ואי�ך( נדפס מאמר נפ�א אשר "דרך היחוד"
שמו נקרא ,ונכתב שם בהע' �הקדמה ש� זה המאמר בזה ה�שון" :הנה נסתפקנו
רבות אם �הדפיס מאמר זה ע�י ספר ,דבדברים שברומו ש� עו�ם עסקינן כפי
שתחזינה עיני הקורא ,אשר ראוי �כסותן ואף �א נכתבו כראוי א�א ע� פי הבנת
השומע ב�בד ורחקו א�פי פרסאות ממקור חוצבם ,כו�ם פצע וחבורה ומכה טריה ו�א
רוככה בשמן .אב� �אחר רבות מחשבות הח�טנו בכ� זאת �הפיצם בישרא� �מען �א
נמנע טוב מבע�יו ,כיון שהם מפתחות חשובות �כ� הרוצה �ע�ות בסו�ם הע�יה אשר
ראשו מגיע השמימה .וה' הטוב יכפר בעדינו ויגא�נו בב"א" ,עכ"�.
ונעתיק פה ח�ק מהמאמר הנפ�א הזה ,וזה �שונו" :הנה כדי �הבין ענין היחודים
והע�יות צריך �הקדים כמה הקדמות נחוצות .ראשית יש �דעת כי בתורת
הקב�ה ישנם שני ח�קים ,הענין האחד הוא �ימוד וידיעת כתבי האר"י ז"� ,והענין
השני הוא הנקרא יחודים.
וכבר כתבו המקוב�ים האמיתיים )רבינו הרש"ש ,בע� ה�שם ובע� הסו�ם( שמ�בד ידיעת כתבי
האר"י ישנו הח�ק הנקרא יחודים .פירושו ש� דבר הוא שהגם שבשער רוח
הקודש �ר' האר"י ז"� מובאים יחודים שונים ע"י שמות וצירופים ,אב� כ� הענין ש�
�ימוד וידיעת השמות גרידא הוא רק בעו�ם הבריאה ,כי אמנם בודאי מי שמכוונם
שערים פרק ה פותח תמד
עושה יחוד נע�ה וחשוב ,אב� �א זו הכוונה כאשר מדובר ביחוד הש�ם והאמיתי ,כי
ענין היחוד הש�ם הוא יותר מורכב ונקרא היחוד הכו�� .כמו שכתב ה"מקדש מ�ך"
שהיחוד האמיתי הוא רק בעו�ם האצי�ות.
�פני פטירת רשב"י זיעוכי"א ,רצה �עשות יחוד הש�ם ,ואז גי�ה את האידרא קדישא,
אשר כ� ענינה הוא עשיית היחוד הש�ם הכו�� .והנה ,יחוד אמיתי כזה הוא
בעצם המשכת אור ע�יון אשר יכו� �המתיק את כ� הדינים ,ו�קרב את הגאו�ה
הש�ימה במהרה בימינו אמן .היוצא מזה הוא ,שידיעת השמות הוא רק פרט אחד
מתוך ענין היחוד האמיתי והש�ם הכו�� את כ� מהות האדם והעו�מות ,ומורכב מעוד
כמה ענינים כמ"ש בהמשך בס"ד.
והנה היסוד הראשון שצריך �דעת הוא שהקב�ה היא אור מסוים שהוא בבחי' סוד
)וסוד נקרא רז ,ורז הוא בגימ' אור( ,ו�כן כ� זמן שאין �האדם מושג באור הרוחני ש�
הקב�ה ,אז אין זה נקרא שיודע קב�ה בש�מות ,כי יכו� ��מוד הרבה קב�ה ואין �ו
עדיין שייכות עם ה�ימוד ,מכיון ש�פי האמת הקב�ה היא אור רוחני ,הנקרא רז.
וכדי �זכות �קב� את האור הזה ש� הקב�ה ,צריך �התחי� �השיג את האור ש�
ספירת החכמה שהיא בחי' הביטו� ,וכמ"ש בס"ד )ועי' בספר הקנה דמכנה את תורת
הקב�ה בשם "חכמת הקב�ה"( .והנה כדי �הבין את הענין ,יש �דעת כי מחשבות האדם הם
בדר"כ בבחי' ספירת הבינה היינו בבחי' ישות היפך הביטו� ,ובחינת החכמה ש�ו עדין
סתומה ומסוגרת .ו�כן כאשר רצו המקוב�ים הראשונים �היכנס �חכמת הקב�ה היו
מתבודדים ופותחים בעצמם את ההכרה בספירת החכמה .ועי' בשערי קדושה ,שם
מובאים כמה �שונות ע"ד זה ,מה צריך שיכוון האדם ,כגון שהוא אור ומסביבו אור
וכו' .והסוד שבזה הוא שהקב�ה היא חכמה שע� ידה יוכ� �הכיר את העו�מות שהם
עשיה ,יצירה ,בריאה ,אצי�ות וא"ק .ואין זה מספיק ��מוד בספרי הקב�ה באופן גשמי
ב�בד א�א הקב�ה הש�ימה היא גם ענין ש� הכרה רוחנית .והנה מובא בשם הרה"ק
ר' פנחס קוריצר זצ"� שכ� הענין ש� ע�יית נשמה והעניינים הקשורים �זה ,אין הם
דברים קשים �השגה ,וכו�ם הם מושגים ש� ביטו� הקשורים �ספירת החכמה.
ועתה ,כדי �התחי� בע"ה �זכות �כ� זה צריך קודם כ� �הבין ע� בוריו מושג זה ש�
האור� ,א רק בדרך השגה ,א�א בפוע�� ,הכנס �זה ממש ,ורק אחר כך אפשר
�באר ענין הע�יות .כמו כן ,צריך �הכנס �ענין הזה בש�בים ,ש�ב אחר ש�ב ,וב�י
�החסיר ש�ב אחד בסו�ם הע�יה .ו�כן צריך ��מוד מה כוונו המקוב�ים כשנכנסו �זה
הענין ,וצריך �דעת שהש�ב הראשון הוא המפתח העיקרי והיסודי �כ� שאר הש�בים
הבאים אחריו.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תמה
א .השער הראשון -בחינת החקיקה.
הנה הש�ב הראשון הוא �הכיר את בחינת החכמה ,היא מוח ימין ,בחי' האור הרוחני,
ו�פתוח את זה האור .והנה� ,פי האמת אפשר �כנות חכמת הקב�ה בשם "חכמת
העונג" ,כי מוח החכמה הוא מוח העונג ,והמקוב�ים האמיתיים זכו �הגיע �השיג את
העונג הרוחני הזה.
והבנת ענין זה ש� העונג הרוחני יכו�ה �היות ע� פי הרגשת העונג שיש �האדם
כאשר הוא �מש� נכנס �התבוננות עמוקה ב�ימוד התורה ,אשר היא בחינת
ספירת הבינה ,ואז אחרי שזוכה �השיג איזה ענין או חידוש ב�ימוד ,מקב� אז מספירת
החכמה עונג רוחני ,וזה האור הוא אור א�וקי שע�יו אנו מדברים .וזהו הענין ש� "דע
�פני מי אתה עומד" ,כי "מי" הוא בחי' בינה ,וע� ידי הבינה דהיינו ההתבוננות זוכה
�הגיע �בחי' "�פני מי" ,והוא מה שנמצא �פני מי ,דהיינו יותר פנימי מבחי' ה"מי" בחי'
הבינה ,והוא ספירת החכמה.
והנה ,הסוד הראשון בענין זה הוא �דעת שכדי �הכנס �בחי' החכמה צריך �ירד
�מרכבה .ו�באר נקדים ונאמר ,שהאדם הוא בחי' ז"א ,שהוא רוח ,ומתחתיו
המרכבה ,שהיא המ�כות ,והיא בחינת כסא .ו�מעשה בדרך כ�� האדם שהוא ז"א,
מתקשר רק עם בחי' הבינה אשר הוא שורשו ו�א יותר ,אב� כדי �זכות �הכנס �חכמה
צריך הז"א �רדת קודם �מ�כות ,ומשם יע�ה �חכמה ,ע� פי הכ�� )רעיא מהימנא רנח ע"א(
דאבא )שהוא חכמה( יסד ברתא )שהיא מ�כות( היינו שמהמ�כות מגיעים �חכמה ,שזה הענין
הוא המפתח העיקרי בענין השגת האור.
ועתה נבאר ,שהמ�כות היא בחי' נפש ,וענינה הוא כח הדמיון )וזהו שי�דים קטנים ,שהם
בחי' נפש בחי' מ�כות ,משחקים ומדמיינים כ� מיני דמיונות ,אע"פ שאין בזה כ� אמת או ממשות( ,ו�כן
המ�כות נמצאת מתחת �אדם ,ואין הוא מחשיב אותה ,בהיותו מכיר שהיא דמיון ו�א
אמת .אב� אפשר �השתמש בזו התכונה �עניני הקדושה ו�הגיע �עונג הרוחני ,בחי'
החכמה שאין היא דמיון א�א עונג אמיתי.
והנה ,כדי �הצ�יח �ירד �מרכבה שהיא בחינת המ�כות צריך בתחי�ה ��מוד מה הם
הכ��ים ש� המ�כות שהיא בחי הנוק' .ראשית צריך �ידע כי הנוק' נקראת בחי'
ישיבה ,והז"א נקרא בחי' עמידה וכח ה�יכה ,כי האדם רוצה ��כת ו�ע�ות מדרגה
�דרגה ,והנוק' רוצה בישיבה ואינה רוצה ��כת א�א מעכבת� ,כן יש בנוק' מידת
העיכוב ,וזה הכח שיש במ�כות נקרא גם ענין החקיקה ,והוא ענין ש� עיכוב אותו רעיון
ודמיון במוח באופן שאינו הו�ך ה�אה ,א�א נשאר שם באותו מקום.
שערים פרק ה פותח תמו
מאידך ,צריך �דעת כי כמובן עו�ם הדמיון כש�עצמו הוא מקום מסוכן ,בהיותו מקום
הקרוב �ק�י' ,ויש גם דמיונות שאינם טובים ופרט �סכנה שיש בהם� ,א יגיע
מזה �שום עונג רוחני או מקום שבקדושה.
עכ"פ ,המכוון היודע �השתמש במחשבותיו ע� ידי שמשתמש בכח הדמיון ונשאר
בבחי' חקיקה היינו ברעיון אחד ,וע� ידי זה נעשה מרכבה �השראת הא�וקות,
אזי החכמה שהיא העונג הא�וקי יכו�ה �שרות שם ,ע� בחינת המרכבה .וכ� זה הענין
נעשה ע� ידי שמתחי� �חשוב דמיונות ש� קדושה ,כמו �מש� �חשוב ע� הקדוש ברוך
הוא או ע� האור המסובב את האדם וכו'.
וזה הענין מרומז בפסוק "בזאת יבוא אהרן א� הקודש" )ויקרא טז ,ג( ,דהיינו בבחי' זאת,
שהיא המ�כות ,יבוא אהרן א� הקודש ,בחי' החכמה ,שהוא האור הא�וקי.
ו�כן ,כ� הכוונות ש� ר' האר"י ז"� שאנו מכוונים צריכים עכ"פ �היות בתחי�ה באופן
ש� חקיקה ודמיון כנ"� .וזו הדרך ש� בחי' החקיקה הנ"� היא הדרך הראשונה
וש�ב הראשון ש� עבודת הכוונות ,דהיינו ��מוד איך �השהות המחשבה ו�התעכב
שם ,עד שזוכה שהכוונה פוע�ת מה שצריכה �פעו�.
והנה ,כשמתאחדים בחי' המ�כות ביחד עם בחי' הבינה שהיא כח ההתבוננות,
וכשמשתמשים בכח ההתבוננות הזה עם בחי' המ�כות דהיינו בדרך ש�
חקיקה ועיכוב ,אזי שניהם ביחד נעשים כח גדו� היכו� �פתוח �אדם את אור החכמה,
שהוא אור העונג הרוחני .ו�פי זה ,ככ� שיש יותר התבוננות כך גם אפשר �צייר יותר
בכח הדמיון דקדושה ,ומשם �פתוח ו�זכות עוד יותר �עונג הרוחני.
ב .השער השני -בחינת האוירין.
והנה ,מה שביארנו עד עתה הוא יסוד ידוע אצ� כ� המתבודדים והמכוונים ,ועתה
נבוא �באר ענין נוסף ,שאינו מבואר בכ� המקורות ,והוא הענין המובא בכתבי
ר' אברהם אבו�עפי'ה זצ"� בשם ענין האוירין )כמובא בספרו "חיי עו�ם הבא" ,ועיין ב"שערי
קדושה" ח"ד �מהרח"ו( ,והוא בחי' האויר שהוא חיצוניות ספי' החכמה ,וזהו שהמי�ה "אור"
בתוספת אות יו"ד נעשית "אויר".
וכדי �הבין ענין זה נקדים ונאמר שפנימיות החכמה ,דהיינו אור העונג כנ"� ,הוא
המחייה את האדם כ� ימיו ,כי ב�י תענוג כ�� האדם �א מסוג� �חיות )כידוע
דאדם החי ביסורים מרים ר"� ,קרוב �מיתה מחיים( ,וכן הדבר בנוגע �חיצוניות החכמה ,דהוא
האויר ,היינו דכמו שהאדם מקב� חיותו מהמקיף הפנימי דחיה )חכמה( שהוא העונג
כנ"� ,כך גם הוא מקב� חיות מבחינת חיצוניות מקיף דחיה ,וענין זה הוא בחינת האויר
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תמז
והנשימות שנושם האדם .והנה ע"ז הח�ק החיצון יש �ו �האדם איזו שהיא ש�יטה
יותר ממה שיש �ו ש�יטה ע� כח הפנימי דחכמה ,כי כמו שבגשמיות יכו� האדם
�מש� �עצור את הנשימה �זמן מועט ,כך גם יש �אדם ש�יטה ע� בחינת האויר דהוא
חיצוניות דחכמה ,וע"י זו הש�יטה יכו� �הכנס משם �פנימיות החכמה שהיא בחינת
העונג הרוחני .והנה זאת הדרך היא השער השני שדרכו אפשר �הכנס �אור העונג,
וככ� שהאדם יודע �ש�וט יותר בזה האויר יכו� �המשיך יותר את בחינת חיצוניות
החכמה ואז יוכ� בנק� יותר �הכנס משם �פנימיות החכמה.
וביאור ענין המשכת בחי' האויר הוא שהאדם מכוון שאור החיה שהוא המקיף נכנס
בו תדיר באור ישר ואחר כך יוצא ממנו באור חוזר והוא מרומז באויר הגשמי
שהוא נושם .ואז בשעה שהוא נושם יכו� �כוון שהנשימה הנכנסת בו דרך החוטם היא
כנגד בחי' האויר שהוא חיצוניות דחכמה כנ"� )היינו חיצוניות דמקיף חיה( ומשם עו�ה
�מוחין ,ומשם יורד ��ב ,ומשם יורד עוד עד הכבד .ואז ע� ידי התבוננות זו יכו�
�הרגיש ביותר את אור העונג בתוך גופו .וכדי �המשיך ע� עצמו בחינה זו ביותר,
ישתד� �עצור ו�המשיך את הנשימה בתוכו ע� ידי שנושם וסוגר את הנחירים ואת
הפה ,ויעכב את הנשימה בפנים ככ� שאפשר עד שירגיש שהנשימה יורדת �ו מהמוחין
��ב ,ומשם עד הכבד ,ויכון גם כנ"� שזאת הנשימה היא בחינת האויר הנ"� ,היינו
חיצוניות דמקיף חיה המחיה אותו .ובזאת הדרך יצייר בעצמו איך שאור הא�וקי ,דהוא
מקיף דחיה ,נכנס בו ויוצא ממנו ומסובבו תמיד .וע"ז הדרך יזכה בס"ד �הרגיש אחר
כך אור העונג הא�וקי שהוא אור פנימיות החכמה.
והנה הדרך הראשונה והשער הראשון שהסברנו ,בחי' דרך הדמיון והחקיקה ,היא
דרך יסודית ופשוטה יותר �הכנס �חכמה ,והדרך השניה שהיא ענין האוירין
היא דרך קשה יותר� ,כן בדרך כ�� כדאי �התחי� בדרך הראשונה ,ובמשך הזמן �ש�ב
גם את הדרך השניה ,כי באמת הדרך הטובה ביותר �הכנס �אור העונג היא �השתמש
בשתי הדרכים יחדיו ,דהיינו קודם ע� ידי בחי' החקיקה בבחי' המ�כות ,ואחר כך גם
�צייר ענין האויר הנ"� ע� ידי הנשימה שהוא נושם .וע� ידי שחושב בזו הכוונה תדיר
וחוזר ע� זה ומקשר את שתי הדרכים יחדיו ,יזכה �היכנס ביתר שאת �אור הא�וקי,
דהוא פנימיות החכמה.
ועתה נתחי� קצת �הרחיב בענין החקיקה ,וראשית דבר נקדים ידיעה נחוצה והיא
שתורת החסידות היא בעצם אור ספירת החכמה ,ורמז �זה כי חסידות היא
מ�שון חסד שהוא בחי' חכמה ,וכ� ענפי ודרכי העבודה ע� דרך החסידות חיפשו
תמיד �הגיע ע� ידי זה �אור החכמה ,שהוא אור העונג הא�וקי .והנה בחסידות חב"ד
שערים פרק ה פותח תמח
השתמשו יותר בבחינת הבינה ,דהיינו באופן שאחר הרבה "התבוננות" יורדים �בחי'
המ�כות ומשם עו�ים �חכמה .אב� בחסידות קא�יסק �מש� ,השתמשו רק בבחינת
המ�כות �הגיע �חכמה ב�י בחינת הבינה כ�� ,ודרכם היתה �קחת רק נקודה אחת
ש� קדושה ,אפי�ו מי�ה אחת ,ושמה �השאר ו�חשוב ו�שהות בזה המחשבה ע� ידי
התבודדות )בדרך החקיקה הנ"� ,וע� ידי זה �זכות �ע�ות .וזו הדרך ש� המ�כות ב�בד והיא נקראת דרך החזרה,
ואפשר �עשותה בדיבור או במחשבה ,והוא ע� דרך שאמרנו שנוט� פסוק אחד או מאמר אחד וחוזר ע�יו פעמים רבות,
כמו �מש� חצי שעה או שעה ,עד שפותח משם את אור העונג(.
והנה רבינו בע� התניא התנגד �זו הדרך )�ע�ות רק דרך בחי' המ�כות( ,כי בדרך הזו יש
חסרון ,שכאשר יכנס אחר כך �חכמה �א יוכ� משם �ע�ות עוד ו�היכנס �בחי'
הכתר ,מה שאין כן כאשר נכנס בדרך ההתבוננות ,ואחר כך יורד משם �מ�כות ונכנס
�חכמה ,אז יש �ו כח אחר כך �ע�ות עוד עד �כתר .אב� אין הכוונה שיע�ה מן הבינה
ישר �חכמה ,ב�י �ירד �מ�כות )וענין זה מבואר שם עוד בהמשך עיי"ש(.
וצריך �באר עוד נקודה אחת בקשר �מ�כות ,והיא בחי' הדמיון .כי הנה בודאי כח
הדמיון הוא אינו מציאות ,אב� ע� כ� פנים ע� ידי שמצייר מספיק זמן את אור
הא�וקי בדמיונו ,יכו� משם אחר כך �ע�ות ו�היכנס �אור הא�וקי ממש .ואחר כך
שאור הא�וקי הופך �ממשי ואינו קשור �דמיון כ�� ,אז מתבט� הדמיון הקודם ,דהיינו
הדרך שדרכו הגיע �שם ,ומתברר שהדמיון היה דמיון ב�בד ,ונשאר עם העונג הא�וקי
ב�בד ,עכ"�.
ועיי"ש עוד שהאריך בזה ,ו�אחר מכן כתב )בעמ' שכז( "והנה צריך �דעת שככ�
שמקדש עצמו ומתרחק מהתענוגים בעו�ם הזה ,יכו� �הרגיש בעניני
הקדושה בכ�� ,ובעניני ההפשטה בכ�� .והדבר הראשון והחשוב ביותר �עבוד ע�יו
הוא תאוות האכי�ה ,כי כאשר האדם �ומד ש�א �הסתכ� ע� הגשם ,ומתחי� �היכנס
ו�חשוב ע� ענינים ש� רוחניות ,גופו נהיה מזוכך יותר ,אב� מי שאינו עובד ע� תאוות
האכי�ה כ� מה שישתד� �זכך גופו ע� ידי הע�יות והכוונות �א יועי� כ�� .והענין הוא
שככ� שמזון הגוף הוא מזון יותר רוחני ,כך גם הגוף מזדכך ומתקדש ,ואז נתפס בו
האור ביתר ק�ות .והנה אין אנו מדברים מענין סיגופים ש�א יאכ� מה שצריך �בריאות
גופו ,א�א הענין הוא שיאכ� מה שצריך בדרך קדושת האכי�ה .ואדרבא ,דרך
הסיגופים מרחקתו מהקדושה כי אז אינו מסוג� �היות מיושב בדעתו ו�כוון במחשבתו
מה שצריך �כוון" ,עכ"�.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תמט
)ט( ועוד כתב )שם עמ' שכט-ש�ג( שמובא בשם בע� התניא שהדרך ש� הבעש"ט הק'
היא דרך חדשה בהבנת כתבי האר"י ז"� ,ושהיא דרך כ� כך עמוקה עד שאי
אפשר כמעט �הע�ותה ע� הכתב .והביאור בזה הוא שמרוב עוונותינו �א זכינו
שנשיג באמת כ� דרך הבעש"ט הק' דהיינו שתרד תורתו א�ינו �גמרי ,ונשארנו רק
עם כמה ספיחים.
ע� כ� פנים בכ��ות דרך הבעש"ט אינה ענין ש� אורות מקיפים או פנימיים שהם
בחינות חכמה ובינה ,א�א ענין ש� השראה שהיא בחי' כתר .והנה �הגיע �זה
�א צריך �היות דוקא בע� מדרגה ,כי ענין ההשראה הוא דרך ש� הת�בשות
בכ�ים החיצוניים ,מה שאין כן דרך האורות היא ענין יותר עמוק ש� כניסת האורות
בכ�ים הפנימיים.
והנה הבעש"ט גי�ה יסוד גדו� בענין ההשראה ,ובעצם הוא יסוד היסודות ש� כ�
כתבי האר"י ז"� וש� כ� התורה .ונשתד� �באר הענין במקצת אף ע� פי שמה
שנוכ� �הסביר בס"ד הוא רק משהו דמשהו מזה הענין.
ונקדים כמה ידיעות נחוצות �הבנת הענין ובהמשך המאמר נבארם ונקשרם זו �זו
ביתר פרטות .וראשית נאמר ,שהנה רוב עו�ם המקוב�ים ש�ומדים קב�ה
ומכוונים בשמות הק' בודאי זוכים �השגת אורות א�וקיים בפנימיות ,וע� ידי זה גופם
מזדכך .אב� הבעש"ט חידש שאי אפשר �ו �האדם �ע�ות ו�התע�ות באמת ב�י
�הגיע גם �דרגה ש� השראה .והנה כתב הבעש"ט בא' מן המכתבים �גיסו ר' גרשון
קיטובר זצ"� בענין ע�יה שהיתה �ו ,ואיך שנתג�ו �ו אז ג' שמות ק' .והוא בסוד ג' קוין
וכ� הצדיקים במשך הדורות היו מג�ים קצת בענין זה ,כ� אחד בדרכו ש�ו.
והענין הוא ,שישנם כמה מפתחות שע� ידם אפשר �הכנס ו�ע�ות ברוחניות ,והם
חוקים בענין הע�יות ,אשר ב�י א�ו הכ��ים האדם יכו� �חפש ו�חפש ו�א
�מצוא דרך ע�יה אמיתית ,ומתב�ב� ��א מוצא.
ו�כן ,ענין הש�ש שמות שגי�ה הבעש"ט הק' ,וענין הש�שה קוין המובא רבות בכתבי
ר' בע� הסו�ם )שפירש את כ� ספר הזוהר ע"פ זה היסוד( הם �מעשה אותה הבחי'.
והענין הוא ,שכ� הכניסה �עו�מות ת�ויה בהכרה ש� ג' שמות ,שם ע"ב ,שם מ"ב
ושם הוי"ה .והם כנגד בחינות ימין ושמא� ואמצע והענין עמוק מאוד.
עוד ידיעה נחוצה �המשך והיא מה שמצינו שבספר שמוא� קראו �נביא בשם חוזה,
ומביא בע� התניא שיש נביאים שרואים הנבואה דרך צבע �בן ,ויש שרואים
הנבואה דרך צבע שחור ,היינו שיש שרואים הנבואה ע� גבי רקע �בן ,ויש שרואים
שערים פרק ה פותח תנ
הנבואה ע� גבי רקע שחור .כמו כן ידוע שהיו נביאים שרעדו בכ� גופם והיו מתנענעים
בחוזקה בזמן הנבואה� ,עומת זה היו אחרים שהיו במנוחה ש�ימה בשעת הנבואה,
ובהמשך נקשר הדברים בקשר אחד ואמיץ.
ונסביר הענין בס"ד ונתחי� בצד ימין והוא בחי' החכמה ,אשר היא �מעשה כו��ת
את כ� קו ימין ואף ע� פי כן צריך �דעת כי הגם שחסד ונצח הם בצד ימין
אב� הם �א קשורים אך ורק �צד ימין ,כידוע שחסד מקב� דוקא מהבינה ,וכמו כן
הגבורה מקב�ת מהחכמה .אב� אף ע� פי כן בחיצוניות החסד מקב� מהחכמה ,ומכיון
שגם מציאות קביעתם היא בצד ימין נקראים הם בחינת צד ימין.
והנה אחת הדרכים �השיג אור החכמה הוא ע� ידי שיכוין איך שהוא מתמ�א באור
א�וקי ומסובב באור א�וקי ומרגיש את מציאות ההטבה ש� ה' וכו' ,ודרך זו
נקראת דרך המנוחה והרגיעה .ובהתח�ה אפשר �השיג רק דרגות קטנות ש� החכמה
ב�בד ,והם הנקראים מוחין דקטנות דחכמה ,ו�כן בהתח�ה אין הרגשה עמוקה וברורה
ש� אור החכמה.
אב� דרך השמא� היא דרך ש� אש וגבורה� ,הט דקדושה ,יראה ופחד .ובזו הדרך
יש מראות שאינם ברורים בתכ�ית ,אב� ע� כ� פנים האורות הם יותר מוחשים
ומורגשים ממה שהם בבחי' החכמה ,ובדרך הבינה בתחי�ה האותיות הם בבחי' שחור
ע� גבי שחור וכשזוכה �ברר המראות אמת משקר מתג�ה בחינת כתב �בן ע� גבי
שחור שהוא מראה ברור ביותר.
ו�מעשה בקב�ה מדברים בעיקר ע� שתי הדרכים ה��ו ,החכמה והבינה ,ו�א כ� כך
ע� הדרך ש� קו האמצעי ,מכיון שהיא מוסתרת ונע�מת יותר ,אב� צריך
�דעת שכוחו ש� קו האמצעי רב יותר וגבוה הרבה יותר ,ודרכו יכו� �הגיע �בחי'
הכתר והוא המע�ה הע�יונה מהכ� בהיותה מכריעה בין שתי הבחינות חכמה ובינה
שהן בחינות רצוא ושוב וע"י יכו� �ע�ות �מע�ה ,והדרך �הגיע א�יו היא רק ע"י
שנכ�� מימין ושמא�.
והנה הכ�� הא' בדרך הע�יה ,הוא �הכנס תחי�ה �בחי' קו ימין שהוא בחי' החכמה.
ויכוון שהכ� מציאות אור א�וקי בבחי' �ובן גמור ,וככ� שמעמיק יותר בכוונה
זו רואה שהגוון ה�בן מאיר ומבריק יותר ויותר .והעיקר �כוון ביטו� גמור �השי"ת שאין
�ו שום מדרגה ,ושהכ� ת�וי ומתחי� ונגמר מזה שהוא בט� ומבוט� �הקב"ה ושכ�
התורה והמצוות הם רק דרך �התקרב �ה'.
ואחר כך משם יכו� �הכנס �קו שמא� שהוא בחי' הבינה ,וענין ש� בקשת האורות
בבחי' ראיה ,ושם יש כבר יותר ישות .ומכיון שמקום זה הוא יותר מסוכן ,צריך
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תנא
תמיד �התחי� בצד ימין כנ"� ,כדי �הגיע �ביטו� גמור ,ומשם �שמא� כדי �בקש
�הרגיש ו�ראות מה שיוכ� בדרך הקדושה .ו�כן הכ�� הוא שתמיד הדרך בכ� דבר
שבקדושה מתחי�ה בימין ואחר כך עובר �שמא�.
והנה מי שרוצה �עשות כ� זאת ביתר יסודיות צריך �הכנס �אור החכמה �כמה ימים
ש�ימים כדי �הש�ים את דרגת הביטו�� ,חיות עם האורות ו�הנות מאור העונג
ש� המנהיג את העו�ם ,וזהו סוד האמונה הע�יונה וההתקשרות האמיתית �השי"ת,
ואז יזכה ויכין את גופו ונשמתו �השיג עוד דרגות )אע"פ שכעת יוכ� �קב� מקצת הדרגות מא�יהן
�אחר הצעד הראשון והחשוב הזה(.
והנה הגם שצד שמא� אינו דומה �ימין ,ואף סותר את כ� מה�ך המחשבות שהיו �ו
כשהיה בסוד ימין בבחי' החכמה והמנוחה ,ועתה נמצא בבחי' גבורה שהיא בחי'
אש ההת�הבות ,אב� מ"מ צריך �דעת שברוחניות אין הדבר דומה �רגשות הגשמיות,
כי אפשר ברוחניות �חיות בשתי הבחינות היינו בחכמה ובבינה גם יחד ,כי בעצם
שניהם כ�ו�ים זמ"ז.
אב� ,מי שנכנס קודם בצד שמא� ב�י �הכנס קודם בימין ,יוכ� �יפו� משם ח"ו ,כי
השמא� הוא בסוד עץ הדעת ויוכ� �רדת עד �ק�י' ממש .והרבי מאפטא זי"ע
אמר )�יקוטים( שיש חסידים ועובדים שהשתגעו ממש ,מכיון שהתחי�ו קודם בצד
השמא� ,דהיינו ב�י שהקדימו הביטו� הגמור והרגשת אור העונג הא�וקי והמנוחה,
וזאת משום שהם חיפשו "מדרגות" כמו רוח הקודש ,גן עדן וכו' ,ואחרי זה נכנסו
�ישות ומשם נפ�ו �עצבות ומשם �יאוש ר"� .וכן אם האדם אינו שמור מפגם הברית
ר"� ,אז אם יכנס ויבקש האורות ב�י תשובה יוכ� �יפו� משם הנופ� בודאי ,ורק יוסיף
טומאה ע� טומאתו ר"�.
והנה בעצם כ� מה שכתבנו בענין הכניסה �קו ימין קודם בדרך ע�יה בעו�מות
העשיה שהוא קב�ת עו�� ,יצירה שהיא הרגשת יראה ואהבה ,ומשם �בריאה
שהיא השגת עניני העבודה מנשמות הצדיקים ,עד �אצי�ות שהיא ביטו� היש �גמרי,
כ� זה הוא כדי �נקות ו�הכין את האדם �מצב ש� מנוחה רוחנית ,ו�הביאו �מצב ש�
הרגשת נעימות ואור א�וקי ,וכאמור זוהי רק דרגה קטנה ש� בחינת החכמה ,והוא בחי'
החסד שבחכמה ,דהיינו מוחין דקטנות ש� קו ימין ב�בד.
וכאשר אחרי כ� זאת יכנס �קו שמא� ,אזי אם יעבוד ויתיגע שם כמו שצריך ,יוכ�
�זכות �ראות שמות ומראות ,אב� אין הם בדרך כ�� מראות ש�ימות
וברורות ,כי האור אינו אמיתי א�א מעורב ,וצריך �זכור כ�� זה ,כי יכו� �היות
שיראה אז גי�ויים ש�ימים ,אב� אי אפשר שא�ו המראות יהיו בהתח�ה בבחי' אמת.
שערים פרק ה פותח תנב
והמש� בזה הוא שכאשר יש בחדר חשוך אור קטן ש� נר ,שאז בודאי יוכ� �ראות
ע� ידי האור הזה קצת פרטים שבחדר ,אב� אין הוא יכו� �ראות בש�ימות כ� מה
שנמצא ממש בחדר.
והנה כדי �הכנס �צד שמא� בש�מות צריך �הקדים ��מוד היטב טכסיסי המ�חמה
בס"א ,כי בחי' צד שמא� היא בחי' שחרות ,ודינים מתערים מינה ,אב� מי שיודע
�התגבר ו�השאר בקדושה ,אז יוכ� שם �ראות האש ה�בנה שע� גבי האש השחורה,
ואז דווקא יוכ� �ראות ביתר בהירות ,בבחי' �בן ע"ג השחור ,מה שאין כן בבחי'
החכמה שהיא בחי' �בן ע"ג �בן הראיה נע�מת ,וזה סוד המראות שיש בצד שמא�.
ונמצא שהכניסה �בחי' הימין היא הכנה �כניסה �בחי' השמא� ,כי ע� ידי שמתחבר
�כח הקדושה ש� בחי' החכמה ע� ידי זה הוא מוגן מפני הדינים ש� השמא�,
ו�כן רק ע� ידי זה זוכה �דרגת הראיה הברורה.
והנה בק"ש הפסוק ואהבת את ה' וכו' עד ובשעריך ,הוא סוד שם מ"ב )אנ"א בכ"ח
וכו'( ,ומ"והיה אם שמוע" עד סופו הוא בסוד שם ע"ב )דויס"ע ויב"א וי"ט כמובא
בשער הכוונות ,דרושי ק"ש .וע"ע בענין שמות א�ו �קמן פ"ו( .והנה בחי' השמא� היא בסוד שם
מ"ב ,ובחי' הימין היא בסוד שם ע"ב .וידוע שישנן שתי בחי' ש� "רצוא ושוב" ,ו�פי
האמת בחינת "שוב" יותר גבוהה מבחינת "רצוא" .והענין הוא שהכניסה הראשונה
�קו ימין שהסברנו �עי� אינה עו�ה בשם בהיות שהיא בבחי' קטנות ,ו�כן כאשר
נכנסים אחר כך מקו ימין �קו שמא� זוהי �מעשה ההתח�ה האמיתית ,ו�כן מתחי�ים
קריאת שמע בשם מ"ב דייקא שהוא בחי' צד שמא� והוא בחינת "רצוא" שהוא ענין
הת�הבות וריצה.
וזוהי דרך הבעש"ט הק'� ,הכנס קודם כ� �עבודת ה' במסירות נפש שהיא בחי' שם
מ"ב ,בחי' הבנה )כמו שמצינו שהבעש"ט היה �וקח את בנו הרה"ק ר' צבי זי"ע והע�הו ע� הר גבוה
ומצייר �ו איך שמפי� את עצמו �מטה מן ההר ושובר את כ� גופו �שברי שברים ,כדי �המחיש מהו מסירות נפש
ממש( ,וכן מצינו שהיו הרבה צדיקים שעבדו הרבה עם מסירות נפש שהיא בחי' היראה,
וכמובן שהיה זה עם השראת אור החכמה מקודם ו�כן זכו ע� ידי עבודתם זו �האור
הגדו� ש� ספי' הבינה דרך המסירות נפש.
והנה בענין שם מ"ב ישנם הרבה מאוד דרגות ,אב� ביסודו שם מ"ב הוא דרך הכניסה
�תוך השמות והאותיות .והענין הוא כי בהיות שהוא בקו שמא� והוא יותר
חיצוני �כן צריך יותר �פעו�ות כדי �עורר האורות .וזהו הענין ש� בחי' האותיות שגם
הם בחי' חיצוניות ,ואחת הדרכים �הכנס �בחי' האותיות היא דרך הניגון בהיות שגם
הניגון הוא בחיצוניות .אב� אחר כך כאשר נכנס משם �חכמה בפעם השניה ,אזי צריך
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תנג
האדם �הרגיש שהוא רוצה �שיר מעצמו מרוב עונג" ,עס דארף זיך זינגען א�יין" -ב�י
שום עבודה.
והיו צדיקים שמרוב דביקות שרו מעצמם ניגונים שהתאימו �פעו�ות בזמן הכניסה
�האותיות ,כי הניגונים באו מכח עצם הדביקות ,ויש צדיקים שהתחי�ו דרך
הניגון וע� ידי זה יכ�ו �התקשר ו�הכנס �אותיות .והסוד הוא שמצד אחד הניגון הוא
ענין ש� נעימות ומצד שני גם ענין ש� גבורות קדושות .ו�כן היו הרבה צדיקים כמו
בע� התניא ועוד ,ששרו ברוב ח�קי התפי�ה ,כי שורש נשמתם היה מבחי' שם מ"ב.
והנה מה שצריך �פעו� בשעת הכניסה �אותיות הוא �השתד� �הרגיש הנעימות
שבשמות והאותיות שהוא קורא ורואה .וצריך �דעת ששם מ"ב �מעשה מורכב
מכמה וכמה שמות אחרים ,כמובא בכתבי האר"י ,ו�כן בשם מ"ב יוכ� �הרגיש גם בחי'
ש� כמה סוגי אורות וגם בחי' כ��ות האור.
ומובא בשם ר' נפת�י צבי ז"� שהיה ת�מיד הגאון מוי�נא ז"� שכשהיו �ו שא�ות
בעבודת ה' היה נכנס �שם מ"ב ומשם זכה �קב� תשובות )סידור הגר"א ע"פ
הקב�ה( .וכמו שאמרנו ,הכניסה �בחי' האותיות והרגשת האור שבשמות ,הא בהא
ת�יא ,היינו ד�פי ערך העבודה שעשה האדם בתחי�ה בכניסה �חכמה הראשונה כנ"�
שהיא ענין הביטו� והמנוחה והרגשת הארת אור החכמה ,כך אחר כך יזכה �פי אותו
הערך �הרגיש האורות שבאותיות בשעת קריאת שמע.
והנה אחרי כ� זאת כאשר נכנס �אותיות הו�ך משם ונכנס �בחינת שם ע"ב שהוא
הבחי' השניה שבדרגת החכמה והיא בחינת "שוב" .והענין הוא דאין הדבר קשה
�הכנס �שם ע"ב אחרי שנכנס כבר �שם מ"ב ,כי אחרי בחי' העבודה תמיד ק� �חזור
�בחינת מנוחה .וכמובן ,מה שאנו מדברים כאן מענין המנוחה הכוונה היא מתוך
דביקות בה' וכו' ,וזהו סוד והיה אם שמוע וכו' ,שהוא כנגד שם ע"ב כנ"�.
וכדי �זכות �ע�ות �בחי' הקו האמצעי ,שהוא בחינת הדעת ,צריך תחי�ה �פעו�
ו�ש�וט בשני השמות ש� בחי' ימין ושמא� ,כדי שאחר כך יוכ� �ע�ות �דעת
ו�פעו� בכ� העו�מות .וסוד הענין הוא שא"א שיתן האדם נחת רוח �השי"ת א�א
במצב שכ�ו� מב' בחינות ביחד ,וכמו שבגשמיות כשישנם שני אנשים והאחד משפיע
�שני אז צריך שתהיה קצת בחינת ישות בהנותן ,אב� כאשר יש רק מציאות ש� אחדות
גמור נאצ� עם מאצי�ו שהוא בחי' חכמה ,אזי אין שם אפי�ו מושג ש� נחת רוח ,בהיות
שאין שם רק מציאות אחת כי הנאצ� מוב�ע �גמרי במאצי� ית' .וכמו"כ א"א �ומר
שכאשר האדם הוא בחי' נפרד מהשם יתברך שמו יכו� �גרום �נחת רוח בש�מות
בהיותו בחי' נפרד והוא בחי' הבינה.
שערים פרק ה פותח תנד
ו�כן הבחינה האמיתית ששם אפשר שיהא מושג ש� נחת רוח היא כשכ�ו� משניהם
גם יחד ,וזוכה �בחי' אני ואין גם יחד ,ו�זו הדרגה אפשר �הגיע רק ע� ידי הדרך
האמצעית ,כי היא מעורבת בין מימין ובין משמא� וכו��ת את דרך החכמה ודרך
הבינה גם יחד ונקראת דרגת הכתר .ו�כן רק שם בקו האמצעי יש בחינת נחת רוח,
היינו שהנאצ� נותן כביכו� �מאצי�ו נחת רוח ,והיא הבחינה הע�יונה מהכ�.
)ועוד נוסיף ,שכמו שהבאנו �עי� החשיבות שיש בהתקשרות בחבורה �גבי הענינים
הקודמים ,כך גם חשוב ומועי� �כוון בשמות מ"ב וע"ב כנ"� בהתקשרות
בחבורה ,ובהיות כי שם מ"ב הוא בחי' השמא� וכן האותיות הן בחיצוניות �כן יותר
ק� שיעשה זאת ע"י הניגון שגם הוא בחי' חיצוניות כנ"�( ,עכ"�.
)י( ועוד כתב )שם עמ' ש�ג-ש�ו( שהנה כתוב בפסוק "ותמונת ה' יביט" )במדבר יב ,ח( ,וכנגדו
כתוב אחר אומר "�א ראיתם כ� תמונה" )דברים ד ,טו( ,ו�כ' סתרי �הדדי ,וצריך
�הבין הענין.
הנה כתיב" ,נעשה אדם בצ�מינו כדמותינו" )בראשית א ,כו( ,וכתוב בזוה"ק )אדרא רבה במדבר
קכ"ז ע"ב( שע"ז נאמר "ארור האיש אשר יעשה פס� ומסכה מעשה ידי חרש ושם
בסתר" .והנה זה הענין עמוק מאוד �הבינו ע� בוריו.
ונתחי� ונאמר כי הנה הרצון הפנימי והאמיתי ש� כ� נפש מישרא� היא �זכות �ראות
את בוראה .והנה תחי�ת הגי�וי הוא ע"ד שהסברנו בתחי�ת דברינו שהוא
השגת אור החכמה ,ובהמשך הוא ענין ש� ראיה ממש בבחי' עין בעין .ו��א זו הדרגה
�א נקרא שהאדם נכנס �תורת הקב�ה באמת.
ונתחי� ונבאר קודם כ� הפסוק "ארור האיש אשר יעשה פס� ומסכה" וכו' ,שפירושו
הוא כמובן ש�א �עשות שום צורה בגשמיות ח"ו ,וע"פ הסוד נכ�� בזה גם
האיסור �צייר במחשבתו שום ציור ש� הא"ס ב"ה ,וכמו"כ אסור �חשוב ו�צייר �עצמו
שום אחת מהספירות או השמות הק' ו�שייכם �צורת הא"ס ב"ה ,והוא איסור גדו�.
אב� כנגד זה ,יש מצוה גדו�ה ואפי' חיוב� ,קיים מצות "ובו תדבק" )דברים י ,כ( ,וכך
מובא בספר הברית ובעוד ספרים ק' ,ו�זה משתוקקת הנשמה שבאיש הישרא�י.
וישוב הענין הוא בזה האופן ,שאם האדם מסתכ� ע� דבר גשמי וחושב במחשבתו
שזה החפץ הוא בעצם ח�ק מהא"ס ממש ,או כאשר משתמש בחפץ כדי �סמ�
את הא"ס ב"ה בזה החפץ ,או כאשר רוצה �קשר במחשבתו את הא"ס �זה החפץ,
אזי עובר בזה ע� איסור גדו� שאין כדוגמתו ,והוא איסור ע"ז מכיון שהא"ס ב"ה כ"כ
רם ונישא וקדוש ,פגם גדו� הוא �קשרו �דבר הנמצא בבי"ע והוא נפרד.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תנה
ו�כן ,המצוה היא באמת �קיים "תמונת ה' יביט" ,וכן "ובו תדבק" ,היינו �הידבק א�
ה' ,אב� באותו זמן שנדבר בו אסור �חשוב שום דבר חוץ מעצמותו יתברך
שמו ,ובודאי אין שום דבר בעו�מות בי"ע שדומה �א"ס כביכו� ,ומי שחושב כן אפי'
בכוונה טובה עושה בזה הגשמה נוראה עד שזה נקרא ע"ז ממש ,וזה היה בעצם חטא
העג� ,שרצו �צייר האורות הא�וקיים בתוך הגשם.
ויותר מזה יש �ידע ,ד�מעשה אין מחשבה תפיסא ביה כ�� ו�כן כאשר האדם מכוון
ומנסה �התקשר �ריבונו ש� עו�ם� ,מעשה הדבר נכ�� בגדר ראיה כי דרגת
הראיה היא הע�יונה מן הכ� והיא בחי' תמונת ה' יביט ,ו�כן כ� רצון �קשר בין זו
הראיה �משהו אחר פחות מזה ,אפי' בשמות הק' או בספירות ,הוא הגשמה .וזה פירוש
הזוהר הנ"� "ארור האיש אשר יעשה פס� ומסכה" וכו' ,דהיינו שבהתקשרות
האמיתית ש� האדם עם א�וקיו ,שהוא דבר נע�ם ונסתר מאוד ,שם א"א ,וגם אסור,
�עשות שום הגשמה כ�� ,אפי' דקה שבדקות ,והוא האיסור ש� כ� פס� ומסכה.
ו�מעשה קשה מאוד ש�א �גשם המחשבה הקדושה ,ו�השאירה מופשטת �גמרי.
ו�כן צריך �הזהר בזמן שמתפ�� ומכוין השמות הק' ש�א יכוון חס וש�ום
שזהו השם בעצמו הוא ח�ק א�וק ממע� ממש ,שזהו גופא האיסור ש� �א תעשה כ�
פס� ומסכה ,א�א יכוון שהשם הק' הוא גי�וי והארה מאור ה' ית' שמו.
והנה ענין ההגשמה הוא כאשר האדם �א הגיע עדיין �דרגת ביטו� בש�מות בזמן
כוונת השמות או בזמן הע�יה �עו�מות הע�יונים ,מכיון שנשאר בו בחינת "אני"
ומשתמש באור �עצמו ,וזה שורש ההגשמה .כי ביטו� הגמור הוא פשוט דביקות
הנאצ� עם המאצי� ב�י שום משיכה או כח עצמי ש�ו בכ�� בהיותו מוב�ע �גמרי
באור ה' ,ואינו עושה שום פעו�ה עצמית.
ו�מעשה מה שאנו רואים דמויות במציאות בעו�ם העשיה היא הצורה המוגשמת
ביותר ש� בחינת דמות ,והוא המ�בוש הע�יון והחיצון �גמרי .והנה עצם
עבודת ע�יית העו�מות מתחי�ה בכניסה �דמיון הצורה ,ואחר כך צריכים �ע�ות
ו�בט� את הדמיון הראשון שראה קודם ו�ראות יותר בעומק ו�נסות ו�הבחין בצורה
יותר רוחנית ויותר מופשטת ופחות מגושמת ,ואחר כך �ע�ות משם ,ו�בט� יותר ויותר
את בחינת מה שראה בגשם ,ותמורתו מצייר רק א�וקות וכ� מה שרואה האדם
בגשמיות דמות אדם או צורה וכו' ,ידע שרואה רק את המ�בוש הע�יון והחיצון שאין
הוא האור הא�וקי האמיתי שטמון בו ,כי האור הטמון בו הוא פנימי ב�בד .ואפשר
�זכות �השיג זה בש�ימות רק ע� ידי דרגות הו�כות ועו�ות ש� ביטו� אחר ביטו� ,עד
שמגיע �ביטו� הגמור ,ואז �א מתייחס כ�� �שום דמות .ו�כן ,כ� הוספה ש�
שערים פרק ה פותח תנו
התגשמות האורות בצורה היא דווקא ירידת האורות ,וח� בזה איסור ש� "אין עוד
מ�בדו" )דברים ד� ,ה(.
ו�כן אמרנו שבשעת הע�יות יש ענין �סתום את העיניים ,שע� ידי כך מפשיט צורה
ו�ובש צורה ,ומעביר מ�בוש חיצון �יותר פנימי ע� ידי שמבט� את המחזה
היותר חיצוני .וזה ההבד� בין דמות שהיא בחי' מ�כות� ,צ�ם שהוא יותר ע�יון ופנימי.
וביתר עמקות הפירוש הוא שכאשר האדם רואה דבר ,זהו סוג ש� התקשרות ,וכאשר
הוא רואה את הגשם הוא קשור �בי"ע ,ו�כן קשה �ו �ע�ות משם בהיותו
קשור .ובזמן סגירת העיניים ,עדין זוכר הוא את הדמות שראה מקודם ,אב� מצד שני
אין הוא רואה עוד את הדמות בדיוק ,ו�כן בזה נת�ש מעט מהגשם .ו�אחר מכן ,אם
יפתח את עיניו �מחצה ,דהיינו חצי סגור וחצי פתוח ,יראה סביב הדמות אור וחושך,
והדמות תראה יותר במעורפ� )ועיין בספר חיי מוהר"ן ר�"א ,דכשהיה י�ד קטן השתוקק �ראות באור
ה' ,וכאשר �א הצ�יח התחי� �בכות ו�בכות ,ומזה גופא שבכה ו�א ראה היטב בעיניו מחמת הדמעות ,וזה נתן �ו
אפשרות �העמיק ו�ע�ות משם ,ו�צייר אורות יותר רוחניים מסביבו ,ואז עי"ז הגיע �אור(.
ו�תוספת הסבר נאמר כי בסגירת העיניים קצת ,רואים רק את הגבו�ות ש� הדמות,
ו�א את כ� הפרטים כמו קודם )והפרטים הם בחי' הגבו� והצמצום( ,וע� ידי זה
אפשר �בט� קצת את בחי' המ�כות ש� זו הדמות ,וממי�א יוכ� משם �הכנס �ראות
יותר את בחי' האור הע�יון השייך �זו הדמות .והסיבה �כך היא כי המ�כות מרוב ענין
הגי�וי שבה �א נותנת �האדם �ע�ות מהגשמיות ו�התקשר �ה' ,כי יש בה הרבה
פרטים שמבט�ים ומב�ב�ים הראיה הפנימית ,ו�פיכך ככ� שהמכוון יבט� יותר
מהפרטים ש� הדמות עד שיראה רק הגבו� כך יגד� כוחו �השיג הפנימיות ואז האור
הא�וקי יתחי� �האיר ,וכמובן שכ� זה נעשה בצירוף עבודת החקיקה והע�יות כנ"�.
ואז יוכ� משם �זכות �הכנס בהבנת פנימיות הדמות שרואה אחרי שמבט� כח הב�בו�
ש� גי�וי הבי"ע .ו�מעשה יש בזה הרבה דרגות ובחינות ,והכ� כפי בחינתו ואפשרותו
ש� המכוון.
והנה ,האדמו"ר האמצעי אמר ע� הרב המגיד זי"ע ש�א זכה �מדרגתו העי�אית א�א
ע� ידי שהיה מייחד יחודא תתאה בכ� חפץ ,דהיינו שהיה רואה כ� דבר �פי
הבחינה הא�וקית ש�ו .ואין ח"ו הכוונה שהיה רואה ותופס תמונת ה' בחפץ עצמו ,כי
זה הרי אסור והוא תכ�ית ההגשמה ,א�א הפירוש הוא שבכ� ראיה שהיה רואה ,היה
מקשר את הראיה �בורא ית' ו�א מפריד שום ראיה שהיה רואה מהקשר עם השי"ת.
ו�כן הקדמנו ואמרנו שצריך תמיד �התחי� עם בחי' הימין והיא דרך החכמה שהיא
הצעד הראשון ,וענינה הוא ביטו� וקב�ת עו� כנ"� ,כי זהו השער העו�ה
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תנז
השמימה .ורק משם אפשר �עבור �בחי' השמא� שהיא בחינת הדמות וההתבוננות
וכו' ,ואחר כך יוכ� �הפוך הדמות �בחי' צ�ם ,דהיינו ע� ידי ביטו� ה"אני" שהיה �ו
בבחי' הבינה.
ו�כן הצדיקים היו רואים מיד בפנימיות האנשים שעמדו �פניהם ,וזה מפני שכ�
הראיה ש�הם היתה בדרגה גבוהה ש� זיכוך וקשר �ה' והיו מקשרים כ�
הדמויות �בחי' הצ�מים ,והיו יכו�ים �ראות מיד הצ�ם ,כי �מעשה העיניים רואים
דברים ע�יונים בכ� רגע ,ורואים גם ח�ק מאורות הפנימיים רק שהחיצוניות מפריעה,
�כן כאשר האדם �ומד �עמוד ו�כוון במתינות בכ� ראיה שרואה �ראיה הפנימית
יותר ,בזה פושט ה�בושים החיצוניים ורואה אורות הפנימיים האמיתיים.
)יא( ועוד כתב )שם עמ' ש�ו-ש�ח( שכאשר האדם מתחי� �הכנס �עבודת הציור ש� בחי'
המ�כות ,כדי �ע�ות �ראיה רוחנית ודבקות ,ומתחי� �חוקק במחשבות קדושות
זמן רב ,אזי אחר כך מחשבתו מציירת מעצמה את זה האור �אותיות או �גוונין ,כי אין
המחשבה יכו�ה �האחז א�א באותיות או בגוונין.
וע"ז הדרך מביא הבעש"ט בשם הרמב"ן שאחרי החקיקה יזכה �הרגיש איך שהכ�
הוא מציאות ש� אור ,ומסביבו אור וכו' ,וזה הענין ש� ציור האורות הוא
בחינת רח�.
ואין הכוונה ח"ו שבזה שהאורות מצטיירים �ציורים יש בזה מן הגשמת הא�וקות,
א�א הענין הוא שאין המחשבה יכו�ה �חקוק ו�השאר בתפיסת הא�וקות בדרך
הראיה א�א בדרך ציור הגוונים או האותיות ,ו�כן משתמשים בהם רק כאמצעי.
ו�כן אין עבודתינו �הסתכ� בעו�מות בי"ע ו�ראות שם את הא�וקות ,כי אדרבה
זהו שורש הפגם ש� ע"ז ר"� ,דהיינו �צייר בבי"ע א�וקות .א�א העבודה היא
�ג�ות היחוד ,דהיינו �ג�ות שאין מציאות אחרת מאשר הא�וקות בעו�ם ,ו�בט�
את כ� הבי"ע �האורות הע�יונים .וזהו עמקות ענין הע�יה �אורות הע�יונים ,כמו
שנבאר עתה.
הנה הזכרנו שיש בחי' ימין ושמא� ואמצע ,ונכנסים בתחי�ה בימין ,ואחר כך משם
�שמא� .והסברנו שיש בשמא� סכנה יותר מאשר בימין בהיות ששם האורות �א
מבוררים דיים ,ו�כן צריך �הכנס תחי�ה דרך צד ימין .ו�מעשה� ,בחי' צד ימין יכו�
כ� אחד �הכנס בהיות שכו�ו קודש והוא ענין הזיכוך שע� ידי הביטו� .אב� �שמא�
יכו�ים �הכנס רק אחרי זיכוך מספיק שהיה מצד הימין קודם.
שערים פרק ה פותח תנח
ואחר כך ביארנו ענין הכניסה �בחי' צד הימין בפעם שניה והיא ענין השגת האורות
באמת ,וקב�ת ההשפעות� .דוגמא ,בזמן ההכנה �מצוה כאשר מכוון
במחשבתו ע� מציאות הקב"ה שאין עוד מ�בדו וכו' ,ומכוון שעושה מצוה זו כדי
�יחדא שמא דקב"ה וכו' ואחר כך מקיים המצוה ,הרי זו בחי' כניסה מקוצרת מאוד
�צד ימין ,ואחר כך צריך �עבור �בחי' צד שמא� שהיא בחי' ה�ימוד וקיום המצוות
בפוע� וזו בחי' הטחינה והבירורים ,ושם עיקר העבודה והיגיעה ,וגם שם הוא עיקר
תכ�ית האדם ,היינו ענין �ימוד התורה בעמ� וקיום המצוות ,התכ�ית מזה הוא השגת
האור הא�וקי ע� ידי זו העבודה והבירור.
וזה מה שפירש הבעש"ט "ה�ואי שאותי עזבו ותורתי שמרו" )מדרש רבה איכה פתיחתא( ,כי
"אותי" הוא ענין הקירבה �ה' בביטו� גמור ב�י �הבין כ�ום ,שהכ� הוא א�וקות
גמור ואין מחשבה תפיסא ביה ,והפסוק אומר שצריך �הגיע �בחי' "אותי עזבו" ,דהיינו
�י�ך משם מבחי' הימין ,ו�הכנס �בחי' שמא� שהוא "תורתי שמרו" שהוא ענין �ימוד
וקיום המצוות בפוע� ביגיעה ,כי ה' אומר עיזבו אותי כי העיקר הוא בחי' צד השמא�
דהיינו היגיעה והקיום ש� תורה ומצוות .והסיבה �זה כי צריך ��מוד ו�דעת כדי �הבין
דברי א�וקים חיים ,ו�הע�ות בירורים ,ואחר כך אחרי שזכה �ברר ו�השיג את האור
כמו שצריך יכו� �חזור �בחי' "אותי" ,חזרה �צד הימין שהוא המנוחה הנצחית וביטו�
היותר ש�ם והאמיתי ,כי ב�י יגיעת התורה א"א �הגיע �זו המנוחה והנח�ה.
ועוד סוד בזה הענין הוא שבחי' העבודה ש� קו הימין היא בחינת ראיה המקשרת ,כי
כאשר נכנס האדם �בחי' קו ימין ע� ידי שמחוקק ומתבונן באורות נהיה קשור
ודבוק בהשי"ת� .עומת קו השמא� שהוא בחינת ראית הפירוד ,אשר שם הראיה אינה
ברורה וצריך עדיין �הפריד הטוב מהרע ו�ע�ות הבירורים .ועוד יש �הוסיף בזה
שאפי�ו הראיה שמשיג כאשר מתחי� �חקוק ו�צייר בחי' הא�וקות והוא עדיין נמצא
בבחינת חיצוניות ,אין זה נקרא עדיין בחינת ראיה כ�� א�א שמיעה .אב� אחרי שכבר
מכוון קצת זמן וזוכה �השיג איזה אור א�וקי ממע� ,הציורים שזוכה �הם יותר מזוככים
ונקראים בחי' ראיה ו�א רק שמיעה.
וזה כשהצדיקים היו רואים דבר גשמי ,בראיה הראשונה שראו את הבחי' הגשמית
וה�בוש החיצוני ב�בד ידעו שהוא בגדר שמיעה ב�בד .ואחר כך ע� ידי הדביקות
זכו �ראות בדבר הגשמי את הא�וקות שבו בבחי' ראיה א�וקית וש�ימה .והוא �פי
הכ�� הנ"� שמתחי�ים תמיד בחיצון ונכנסים אחר כך �פנימי שהוא בחי' היחוד ,והוא
בדרך הנ"� דהיינו קודם �בחי' הימין -והוא הכניסה הראשונה שע� ידי הביטו� ,ומשם
�צד שמא� -והוא הציור בגשם ,ושוב �ימין -שהוא הראיה האמיתית ע� ידי סי�וק
הגשם והשגת האורות הא�וקיים בש�ימות.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תנט
ובמציאות כדאי �התרג� בזו העבודה ה�כה �מעשה� ,דוגמא � -הסתכ� ע� איזה
כוס שע� השו�חן .ואחר כך יסגור את העיניים �גמרי ,ויכוון שהכ� הוא
א�וקות ,ושאין שום מציאות ושום מחשבה ב�עדו יתברך ,ואחר כך יפתח העיניים.
ושוב יסגור שוב ויכוון עד שיתחי� �הרגיש אור ועונג א�וקי ,ושכ� המציאות הכ� היא
א�וקות ,ומציאות אורו ית' .אחר כך יפתח העיניים �מחצה ,ויכוון איך שמכניס
באפי�ה שמסביב �כוס -שהוא מקום המ�כות ,מהאור הא�וקי שמסבבה ,וע� יד זה
פוע� שהמ�כות שסביב �כוס נהית מרכבה �אור הא�וקי המקיפה ואחר כך יסגור
העיניים ויכוון שבעצם הכ� הוא רק א�קותו יתברך .וצריך כ� דבר �עשות במתינות
ש�ב אחרי ש�ב ,ו�חכות עד שמשיג כ� דרגה ודרגה בש�ימות .וע� ידי זה יזכה בס"ד
�ראות בזמן פתיחת העיניים שבעצם כ� הכוס כו�ו מ�א א�וקות וכ� מה שרואים בו
הוא א�וקות ב�בד) .והנה מובא כגון זה ב�יקוטי מוהר"ן סה ,ותמצית דבריו הוא שקודם כ� צריכים �סגירת
העינים ועי"ז אפשר �השיג את אור התכ�ית ומוסיף עוד שם שצריך �סתום את העינים �גמרי ואף גם �דחקם באצבע
כדי �סתמם �גמרי ואז יוכ� �הסתכ� ע� התכ�ית(.
והנה כדי �הבין הענין ביתר בהירות נקדים ונאמר שיש בחינת צ�ם ויש בחינת דמות,
וההבד� ביניהם הוא שדרגת הצ�ם היא חזיון יותר פנימי וקשור �אור הע�יון,
והדמות קשורה יותר �בחי' המ�כות ו�ראייה דרך בחי' הגשם .ורבינו הרמ"ק האריך
בזה שהדמות והצ�ם הם מש�ים �האורות כי האורות בהיותם מופשטים נתפסים רק
ע� ידי דמות וצ�ם .ויש בזה כמה דרגות ,צ�ם ודמות דדמות ,צ�ם ודמות דצ�ם וכו'.
והנה כתב בספר "פאר שביצירה" )דף כ"ח( בשם אחד מן הקדמונים )הנקרא ר' א�חנן ז"�,
שהיה חי בתקופת בע� ספר חסידים( שאחר הראיה הגשמית כאשר רוצה �חבר את
הראיה �אור הא�וקי יסגור עיניו ואחר כך יניח שתי אצבעותיו ע� שתי עיניו בצד העין
היותר קרוב �חוטם ,וישפשף העין בצורת עיגו�ים ,דהיינו שיתחי� �מטה ויסובב סביב
סביב �עיניו עם אצבעו ואם יעשה כן יוכ� �זכות �ראות כעין צורת אדם ,ע"ש ה�שון.
והענין הוא שבדרך כ�� כאשר האדם סוגר העינים רואה כ� מיני גוונים ,וא�ו
הצבעים הם בחינת ההארה ש� אותו חפץ שמסתכ�ים ע�יו .וצריך �ידע שיש
צינור המחבר את הראיה הגשמית �הדמיון ,וע� ידי סגירת העינים מתקשרים �אותו
הצינור שבין מצב הראיה �מצב הדמיון.
וסוד הענין הוא ,שיש בראש מקום הנקרא �וז ,ומקומו הוא מקשר תפי�ין ש� ראש
עד מקום המצח כדאיתא ברמ"ק ,וזה המקום שבמצח הוא מקום יציאת אור מ"ה
החדש )עיין ע"ח שער התיקון( .ו�כן ,ע� ידי שמשפשף בסוף העין כנגד החוטם כ�פי מע�ה
בצורת סיבובים כנ"� בזה מכוון שיע�ה בחינת הראיה ש�ו �ראיה יותר פנימית �דרגת
שערים פרק ה פותח תס
הראיה ש� בחי' ה�וז ,אשר שם הראיה באה מכח הארה דהארה ש� נשמת האדם,
שהיא כמובן ראיה הרבה יותר מזוככת מהראיה הגשמית .והנה כ� א�ו בחינות הראיה
הנ"� הם בגדר דמות כיון שאין שם גבו�ות ברורים ,א�א בחי' ש� גוונים ואין זה מראה
כ�� ,ו�כן מותר �עשות כן ,עכ"ד.
ועיי"ש עוד שההסתכ�ות מותרת רק אם יודע שיוכ� �ע�ות ע� ידה ו�השפיע אחר
כך מהאור הע�יון �זה הדבר הגשמי ו�ס�ק ממנו החיצונים ,ורק זה נקרא
ראיה מתוקנת ,אב� המסתכ� בגווני הקשת שהיא בחי' יסוד כאשר היא עדיין מ�ובשת
בחיצונים היא אסורה .ו�כן צריך �דעת שאם �א מצ�יח �הסיר הק�י' יכו� �פגום
בראייתו ו�יפו� עי"ז �תוך דינים וייסורים מרים ,ומשום זה צריך �זכור ש�א �הסתכ�
בשום מקום ש� התגברות החיצונים )וזה כו�� כ� הבחינות בעו�ם הזה המעורבות עם הרע( וזה כ�
ענין שמירת העינים ,עיי"ש.
ו�אחר מכן כתב )שם עמ' ש�ט-שמב( שהראיה הראשונה היא בחינת ראיה בדרגת ו"ק
ב�בד ,וצריך �המשיך �זו הדרגה את האורות הע�יונים והוא ע� ידי שסוגר
עיניו ורואה בחי' הגוונין כנ"� ,שהם בחינת דמות ,וזוכה �הכנס �דרגה גבוהה יותר
היינו שרואה בחינת הנשמה ש� אותו הדבר ,אזי משם יוכ� �המשיך גם הג"ר דמוחין
שהוא אור גדו� יותר .אב� צריך �הזהר ש�א יהי' בחינת ציור מגושם כי בזה נותן כח
ההמשכה �החיצונים הנאחזים בדרגה נמוכה מאוד במ�כות וזו היא הסכנה ש� איסור
הסתכ�ות בקשת )הנ"� וכמבואר בעמ' ש�ח-ש�ט שם( ,דהיינו ש�א �הכנס �סכנת האחיזה
והגשמת האורות.
ו�כן אחרי שמשיג את בחינת ראיית הדמות והמשכת האורות הע�יונים ,כאשר פותח
העינים �מחצה אזי בחי' השחרות שרואה מסביב �החפץ נקראת מ�כות דצ�ם,
והיא ההתח�ה ש� בחינת ראית הצ�ם ,ואחר כך ע� ידי סגירת העינים �גמרי בפעם
השניה יוכ� �השיג פנימיות צ�ם )והגם שענין הגוונין הוא יותר חיצון ממחשבות א�וקות �בד ועניני
הדביקות ,אב� עצם היותו חיצון יותר נותן �ו יותר כח �המשיך אורות מכח הראיה הע�יונה דנשמה �תוך המראה,
ומכח זה יכו� �ש�ב הדמות עם הצ�ם ,ואז הראיה נע�ית עוד יותר ,בבחי' יחוד הש�ם .ואחר כך מכח היחוד הזה מוריד
שפע ואור גמור .וכן הענין ש� סגירת העינים �מחצה הוא גם בחי' המקשרת בין האורות הע�יונים �ראיה הגשמית,
בהיותו בבחי' אמצע בין ראיה �סגירת העינים ,וגם הוא ענין היחוד והתיקון(.
והש�ב הש�ישי הוא כאשר שוב פותח העינים ומשפיע מהפנימיות את האור
הא�וקי החוצה �החפץ הגשמי .וזו הדרגה )ש� פתיחת העינים �גמרי( היא הדרגה
הגבוהה ביותר ,כי אז ממשיך מפנימיות הצ�ם )שהם האורות שהשיג קודם( ,א� החפץ
במ�וא הכח והעוז כי הראיה בעינים פתוחות היא חיבור גמור וחזק ��א מסך .והסוד
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תסא
הוא שכ� ראיה גשמית היא רק בחי' בי"ע ,בחינת נר"ן .וע� ידי סגירת העינים מס�ק
הדינים ומתקשר �השי"ת ,כמו האדם שמרוב יסורים סוגר עיניו כאשר הוא �א מסוג�
�ראות הדינים ומתדבק �ה' בתפי�ה )עיין �קו"מ ס"ה( .ואחר כך מחוקק שבעצם הכ�
הוא רק מציאות ה' ,ומקשר זו ההשגה �מה שמסתכ� ע�יו ,ובכך מע�ה הראיה
ומרחיק האחיזה.
ואחרי שהשיג את זו הבחי' הפנימית יכו� �פתוח עיניו �גמרי ויראה רק א�וקות ממש,
ומגיע �ביטו� נר"ן ,ונקרא ביטו� הדרגה ,ובחי' ע�יה מבי"ע �אצי�ות בכח,
ובזה מתקן בשורשו ענין חטא אדה"ר ,וכתב ע"ז בע� ה�שם שהיא עבודה ע�יונה
מאוד ,כי הוא סוד תיקון הבריאה והבאת הגאו�ה בב"א.
העמקה בענין התקשרות דרך בחי' הדמות
צריך �זכור שדמות וצ�ם היא הבחי' שבין הגשמי �רוחני ,ומע� זה ישנה בחינת
המוחין שהם �מע�ה מהגשם ומהצ�מים .אב� מאידך גיסא יש כמה מדרגות
שא"א �השיגם בדרך המוחין �בד א�א רק בשי�וב בחינות הדמות והצ�ם.
והענין הוא שהאדם בעצמותו הוא בחינת "אני" ,ו�כן טועה וחושב שהענינים
הרוחניים ש� צ�מים ומוחין אינם קשורים א�יו וזאת מכיון שהוא בעו�ם
העשיה ומרגיש בעיקר את הבחי' "אני" .אב� האמת היא שיש בחי' "אני" בגשם ,ויש
גם בחי' "אני" בצ�ם ומוחין.
�מש� ,אם האדם רוצה �התקשר עם צדיק מסוים שהכיר אשר מנוחתו עדן ,יכו�
�התקשר איתו ע� ידי הדמות ש�ו כמו שהיה בחיים חיותו ,ו�זה צריך �עורר
הרבה זכרונות ומראות ממה שהוא זוכר ממנו ,ואז ע� ידי עבודת הציור יוכ� �זכות
�מדרגה שרואה בשכ�ו קצת מדמותו במחשבתו .וככ� שעובד ומתקשר יותר כך יוכ�
�הרגיש יותר בחוש ו�ראות בשכ�ו דמות ממש .וזו בחינת הב�א דגרמי שהיא בחי'
הנפש הנשארת מע� כ� גוף אחרי שהו�ך �עו�מו ונפרדת ממנו הנשמה ,והיא בחינת
נפש דנפש ש� נשמתו ש� הנפטר .ואחרי שמגיע �זו הדרגה זוכה ומתקשר �הצדיק
בדרגת "א�וקים דקטנות" ,שהיא בחינת צ�מים.
והנה כאשר האדם רוצה �צייר במחשבתו את הבחי' ש�ו בעצמו ,דהיינו �ראות את
ה"אני" ש�ו עצמו בבחינת צ�ם ,יוכ� �עשות זאת בנק� יותר מכיון שמכיר הוא
את עצמו יותר ממה שיכו� �צייר אצ� חבירו .ו�כן ע� ידי העבודה ש� הציור יכו�
בהדרגה �צייר ו�השיג בעיני שכ�ו את בחינת ה"אני" ש� עצמו בבחינת צ�ם .וכאשר
יתחי� �צייר את דמותו ש�ו בעיני שכ�ו באופן חזק מספיק אזי יוכ� �ש�וח את דמותו
שערים פרק ה פותח תסב
זו �מקומות רחוקים ,כמו �מש� �התפ�� במקומות קדושים או �השתטח ע� קברי
צדיקים .והסיבה �כך היא ,שיש ממשות �בחינת ה"אני" דצ�ם כמו שיש ממשות
�ה"אני" דגשם ,רק שה"אני" דצ�ם בהיותו רוחני יכו� �הגיע �כ� מקום ��א הגב�ה.
ועיין בדברי קדשם ש� התוס' )מס' חגיגה יד ע"ב( בסוגית ד' שנכנסו �פרד"ס ,שפירשו
וז"� "כגון ע� ידי שם ו�א ע�ו �מע�ה ממש א�א היה נראה �הם כמו שע�ו",
ע"כ .היינו שבתוך עצמם פע�ו הכ� .וצריך �הבין ,שכ� דבר אפשר �עשותו בב'
בחינות ,היינו בבחינת עו�ם הגשם כפשוטו והוא מה שרואים בחוש בעו�ם הפירוד
דעשיה ,וכדי �פעו� שם צריך �פעו� ממש בגשמיות מבחוץ ,וזה בחינת ו"ק ,בחי'
יחודא תתאה .והדרגה השניה היא �פעו� בפנימיות ,כאי�ו שבתוך תוכו בפנימיותו
קורה הכ� בהיותו בעצמו עו�ם קטן וש�ם כדוגמת העו�ם כו�ו .והסוד בזה הוא שיש
בפנימיות איחוד בין כ� הבחינות כו�ן ובין כ�� ישרא� בקשר אמיץ� ,כן יוכ� �פעו�
ממקומו מיניה וביה בהיותו כ�ו� מכ� הבחינות שבעו�ם ,וזו דרגת הג"ר ,בחי' יחודא
עי�אה )ועיי"ש מה שביאר בענין זה כאשר יש חו�ה �פני הצדיק ,איך יוכ� �פעו� ע� ידי בחינות א�ו(.
והנה ,צריך �דעת שאין �נסות �ראות דרך גוונין וצ�מים א�א רק בזמן שמרגיש שאין
כעת שום ש�יטה �ק�י' ,והוא אם השיג את אור העונג דרך הע�יות בדרך
הקדושה ,או כאשר יודע בעצמו שכעת הוא זמן המסוג� שאין היצה"ר מתגרה.
והסיבה �כך היא כמו שאמרנו ,שכ� ענין דמות וצ�ם וענין הורדת האורות �תוך
המראה דגשמיות היא עבודה מסוכנת.
ופירוש הענין הוא ,שכ� עובד ה' צריך �ידע �הבחין אם כעת הוא הזמן המתאים,
�פי מקומו ברוחניות או �פי מציאות הסביבה שנמצא בה עכשיו .וצריך �זכור
שעבודת הורדת האורות היא עבודה בעו�מות בי"ע ,וכתב הרמח"� שעיקר העבודה
צריכה �היות השגת המוחין דאצי�ות כדבעי ,ורק אחר כך אם הזמן מוכשר אפשר
�פעמים גם �הוריד האורות �בי"ע ,מכיון שהעבודה הזאת מסוכנת יותר.
וחשוב �דעת בזה שאם אנשים שמנסים �עשות יחודים �שם שמים בזמנים שאינם
מסוג�ים �כך כגון בשעות ה�י�ה ש�פני חצות ,שהוא זמן מובהק �דינים
וחשכות שבעו�ם ,אז �פעמים במקום �ע�ות בסוד שם שד-י ,נכנסים �בחינת ש-ד,
ונטפ�ים �הם המזיקים ממש ר"� .ואף יש כא�ו שנהיו משוגעים ממש ,בסוד נכנס בו
רוח שטות הבא מכח השדים ,דהיינו כאשר חסרה האות י' שהיא כנגד הברית קדישא.
�כן כ� ענין הע�יה כאשר אינו בקדושה גמורה ,או �א בזמן או מקום הראוי ,הוא
סכנה גדו�ה ואף היזק� .כן חשוב תמיד �היות בהתקשרות �השי"ת .ואפי' בזמן
הכניסה �ע�ייה ,צריך �כוון �היות קשור בה' ורצונו יתברך בכ� רגע ,ואז ינצ� מכ�
מיני ב�בו�ים וכוחות הק�י' ,עכ"ד .ועיי"ש עוד בענין זה.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תסג
פרק ו
ביאור הענין שכ� התורה שמותיו ש� הקדוש ברוך הוא .ובענין השמות הנזכרים
בזוהר ובספרי הקב�ה כמו שם ע"ב ושם מ"ב ושם כ"ב וכיוצא בהם.
)א( הנה כתב הרמב"ן )בפתיחה �פירושו ע� התורה( "יש בידינו קב�ה ש� אמת כי כ� התורה
כו�ה שמותיו ש� הקב"ה" עיי"ש .ובסיפרו תורת ה' תמימה )עמ' (27ביאר יותר
וכתב "כ� התורה כו�ה מבראשית ועד �עיני כ� ישרא� -כו�ה שמות ,כגון שנאמר
ברא"ש יתבר"א א�הי"ם או כיוצא בזה� ,כן נפס� ספר תורה בחסרון אות אחת או
ביתרון ,ואם כתב אדם )שמות טו( "ה' ימ�ך �עו�ם ועד" מ�א ו"ו נפס� ספר תורה ש�ו
והיה סבור ש�א הזיק כ�ום.
ומזה ידע משה רבינו ע"ה כ� מה שיכו� שום נברא �ידע ו�הבין .וכן בנביאים -
מפרשת המרכבה ש� יחזקא� )פ"א( יוצאים השמות ש� פתחי היכ�ות ,ומפרשת
הבקעה )שם פ�"ז( יוצא השם שבו אדם מחיה המתים ,ודבר נודע �רבים כי מפסוקי ויסע
ויבא ויט )בשמות יד ,יט-כא( יוצא שם ש� שבעים ושתים אותיות )וכנזכר ברש"י סוכה מה (.שבו
משתמשין חסידי הדורות היודעין אותו �המית ו�החיות� ,נתוש ו�נתוץ ו�האביד
ו�הרוס� ,בנות ו�נטוע" ,עכ"�.
)ב( ובענין השמות הנזכרים בזוהר ובשאר ספרי הקב�ה כגון השם ע"ב )הנ"�( נקרא
הוא בשם ע"ב משום שבו ע"ב תיבות המורכבות כ� אחת מג' אותיות ,כך שבסך
הכ� יש בו רי"ו אותיות .והוא יוצא מש�ושת הפסוקים )שמות יד( ויס"ע ויב"א וי"ט,
שבכ� אחד מהם ע"ב אותיות ונוט�ים אות אחת מכ� פסוק ומצרפים אותן ויהיה שם
אחד )שמורכב מג' אותיות( ,א�א שמהפסוק הראשון והש�ישי מתחי�ים �יטו� האותיות
מראש הפסוק ומהפסוק השני מתחי�ים �יטו� האותיות מסופו.
ומבואר בזוהר )הקדמה דף ז( בענין חבקוק בן השונמית שהחיה א�ישע שע� ידי הרי"ו
אותיות מהע"ב שמות נתקיים גופו וע� ידי זה נקרא שמו חבקו"ק שעו�ה
)בגימטריא( רי"ו כמנין האותיות שבשם ע"ב ,וע� ידי הע"ב תיבות נת�בש א�ישע �החזיר
רוחו א�יו.
ושם מ"ב נקרא כן משום שבו מ"ב אותיות ,והוא מז' שמות נגד ז' ספירות ,ונדפס
הוא בסידורים כנגד "אנא בכח גדו�ת ימינך" וכו' .והמ"ב אותיות הן כנגד י'
מאמרות ו�"ב נתיבות )עיין בענין �"ב נתיבות �עי� שער ג פ"ו ס"ה( כמבואר בתיקונים ,כי כ�
אות ואות ית�בש בה כח ורוחניות מא' מהמאמרים או מהנתיבות ,והוא יוצא מפסוק
"בראשית" עד האות ב' ש� המי�ה "בהו" בצרופי א�פא ביתות) .וע"ע בענין שם ע"ב ושם
מ"ב �עי� פ"ה ס"ט(.
שערים פרק ו פותח תסד
ושם כ"ב נקרא כן משום שיש בו כ"ב אותיות ,והוא יוצא מהפסוקים ש� ברכת כהנים
בצירוף תמורת הא�פ"א ביתו"ת ,והוא מד' שמות ו�כ� אחד מהד' שמות סגו�ה
בפני עצמו.
)ג( וכן יש עוד שמות קדושים עצומים ורבים ,ומע�תם רבה מאוד .והנה בהשכי� בהם
ימצא תיבות ב�תי מובנות ויחשוב בדעתו שהיות השמות הא�ה רחוקים מהמדע
והתבונה וכמעט שידמה אותם היות מעשה נערות או דברי הבאי ח"ו ,חויבנו �הזהיר
�ב� יהיה כחושב רע ,א�א ידע באמיתות שאדרבא מע�תם גדו�ה וע�יונה וחקוקים
כו�ם במקום הע�יון ומקורם עו�ה דרך מע�ות הסו�ם מע�ה מע�ה עד הגיע א�
המקור המורה ע� עצמות הספירות ורוחניותן ,ונשמת האותיות הא�ו הן עצמות
הספירות בפנימיותן ושמות המונחים א�יהן.
ושמות א�ו וכיוצא בהם אשר יש שיהיו א� הקדושים משרתי ע�יון והנביאים
המדברים ברוח הקודש ומהם קב�וה התנאים והאמוראים וקב�ת איש מפי
איש עד �משה רבינו ע"ה מסיני מפי הגבורה .והנביאים ע"ה היו משיגים דרך אותן
האותיות בהתבודדות גדו� וזכות הנשמה הטהורה את אותה הרוחניות המת�בשת
באותיות וסדר יחוד המדרגות אחת א� אחת מקבי�ות ה�ו�אות משו�בות אשה א�
אחותה ואיש באחיהן ידובקו ובם מכירים קשר העו�מות ומוסיפים ידיעה ,והיו יודעים
כוחם ושימושם � -א �השתמש בהם ח"ו א�א �דעת יכו�ת קונם.
ומרוב הצרות נסתמו עיני חכמים ונתמעטו ה�בבות ודורשי התורה נח�ש כוחם
מהשיג פשטי הדברים וכ� שכן בידיעת קב�ה המעשית ,עד ש�א נשאר בהם
עוצר כח נגד הצרות כי אם הרשב"י ע"ה וחבריו שעמדו וגי�ו כבשונו ש� עו�ם ,וגם
דבריו אין אנו משיגים מקוצר רוח ומעבודה קשה כי יודעים אנו בבירור שאין שכ�נו
הד� מגיע �קצת מן הקצת בעמקי מאמריו בחכמה הזאת וכ� דבריו נע�מים תכ�ית
ההבד� וההע�ם.
אכן ע"י הכאת פטיש השכ� בקושיות וק�יפות שע� הה�כות יצא �נו אור מארובות
דקות כסדקי המחט .עוד היתה סיבה א� קב�ה המעשיית אשר היתה ג�ויה בימי
הרמב"ן ע"ה והרב ר' א�עזר מגרמיזא רבו והרב ר' יוסף גיקאט�ייא ועמודי עו�ם
כמותם וכן בימי הגאונים שהיו משתמשים בשימושא רבא ושימושא זוטא ,וכ� זה
אבדנו בעוונותינו כי הם בעצמם �א רצו �ג�ותם �פי שראו אנשי חסד נאספים
ונתמעטו אנשי מעשה וחששו שמא ישתמש בהם אדם שאינו הגון ,כמו שראינו באותם
שהיו אחריהם הרבה וקרובים א�ינו כמו יוסף די�יריינא וכיוצא בו המחריבים בית
א�הינו ומרבים את פרצותינו )פרדס ועסיס רימונים שכ"א פ"א ,ה ,יב ,יד ,ופ�ח הרימון שם פ"ו ,ועיי"ש
עוד בענין פרטי שמות א�ו וכיוצא בהם בהרחבה(.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תסה
ובענין ר' יוסף די�ה ריינה הנ"� מובא בספר הג�גו�ים )דפוס פרעמיש�א שנת תר�"ה פס"ו(
"וגם ראה �ר' יוסף די�ה ריינה מגו�ג� בכ�ב אחד שחור ע� שנשתמש בקב�ה
מעשיות והקטיר �עבודה זרה כנודע במעשה ההוא שהוריד �אמון מנוא" ,עכ"�.
ובספר מקבציא� )קובץ חידושי תורה שע"י מוסדות ישיבת אהבת ש�ום כרך �ט עמ' 720הע' (119הביא
את המעשה ש� ר' יוסף די�ה ריינה ,עיי"ש מקורותיו ,וכבר העירו ע� כך כי
כפי הנראה הנוסח שהיה ידוע �הרח"ו זהה עם הנוסח הקדום ביותר ש� סיפור זה
המובא �ראשונה בדברי ר' אברהם ב"ר א�יעזר ה�וי בע� 'משרא קטרין' ב'אגרת סוד
הגאו�ה' ,שראוי �נו �סמוך ע� עדותו שנכתבה סמוך �התרחשות המעשה ע"י בן זמנו
ומקומו ש� ר' יוסף די�ה ריינה ,וזהו" :ואי�ו זכינו שנת ר"ן היה סוף וקץ �ג�ותנו ,ו�א
זכינו יען כי בימים ההם כעשרים שנה בקירוב קודם שנת ר"נ היה איש אחד משתמש
בתגא דמ�כא ונשאו �בו �הוריד את סמא� ואת אמון מנוא משרתו �מטה �ארץ
ו�שבר כנפיהם ו�הח�יש כוחם ו�קושרם ו�עקור ממש�ת אדום מן העו�ם ,כי בנפו�
השר ש�הם יפ�ו גם המה ,וקיבץ עמו האיש ההוא עשרה חכמים �פתח בית עבודה
זרה אחת בשדה .כי כך היה צריך �פי סדר הקב�ה ההיא .וכאשר ירד סמא� היו צריכין
��כת אצ�ו כ� אחד מהם ו�תת בראשו כובע נחושת שהיה חקוק בו שם בן ארבעים
ושתים אותיות ו�ומר �ו שמא דמארך ע�ך ,ובזה היה נקשר ונופ� ו�א יוכ� �קום.
וביד האיש ההוא היתה טבעת זהב באצבעו וחקוק בה השם הנזכר עם שמות אחרים
כו�ם קדושים ,והתחי� �השביע ע� סמא� ואמון מנוא משרתו ,ויהי בהשביעו
והנה עמד רוח סערה גדו�ה וחזקה וברד גדו� וקו� רעם ובסוף נפ�ו �ארץ סמא� ואמון
מנוא בצורת נחשים צפעונים ,וכמדומה א�י שראיתי בספר אשר מצאתי בו סיפור
הענין הזה )הוא "ספר המשיב"( כיצד היה ,כי היה סמא� בגוד� גופו כמו קורה אחת ואמון
מנוא קטון ממנו .אמנם הגיד �י איש אמונים שהוא ראה בעיניו את אמון מנוא פעם
אחרת כשהכריחו �בוא האיש הנזכר ו�כתוב �ו תשובת שא�ה ששא� ממנו ,וגופו
כדמות נחש גס ואורכו כשתי אמות והיו �ו ידים ורג�ים וראשו כראש חתו� ועיניו
בוערות כ�פידים ,כי כשמת�בשים א�ו באויר �רדת �מטה מתראים בצורות כא�ה.
והנה כאשר ראו החכמים את המראה הגדו� הזה רעדה אחזתם שם וינוסו ע� נפשם,
ואמנם נשאר האיש ההוא המשביע כי מ�ומד היה במעשים ההם ו�בו כ�ב
האריה ו�א פחד ו�א רגז ,וה�ך ונתן הכובע בראשו ש� סמא� אב� טעה כהתעות
שיכור בקיאו ,כי דיברו עמו סמא� ואמון מנוא משרתו כאשר ידבר איש א� רעהו
ויאמרו �ו אתה ידעת כי גם כי אנחנו קשורים אין הקשר אמיץ יען כי שאר החכמים
היה �הם �עשות כמעשיך ו�א עשו ,ואמנם אנחנו מרוצים �היות קשורים תחת ידך
שערים פרק ו פותח תסו
והיינו �ך �עבדים אם את הדבר הזה תעשה ,כי תיכנס בבית הזה ותערוך שו�חן
�הקטיר ע�יו קטורת כך וכך ובכח הקטורת נהיה קשורים �עו�ם .פתהו ויפת ו�א שת
�בו מרוב פתיותו מהירותו ופחזותו כי ידברו א�יו כזבים �הנצ� ממנו ,כי זה המעשה
היה עבודה זרה ויח�� קדושת הטבעת בבואו עמו בבית טומאת ע"ז ויעש �הם כן,
ומיד בע�ות קיטור העשן קנו כנפים וחזרו וע�ו ,עכת"ד עיי"ש באריכות.
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
פותח שערים
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
פותח שערים
- 1 - 50
- 51 - 100
- 101 - 150
- 151 - 200
- 201 - 250
- 251 - 300
- 301 - 350
- 351 - 400
- 401 - 450
- 451 - 487
Pages: