פותח שער ב -שער הנפשות שערים קפא
הנשמה היא ח�ק א�וה ממע� ,ונאמר "ויהי האדם �נפש חיה" והוא מיותר שהרי כבר
נאמר "נשמת חיים" ,א�א הכוונה שהנפש "חיה" תמיד ונצחית ,כי הנפש הקדושה
שבאדם שהיא משמים דעשיה אינה מקב�ת כ�יון ,מה שאין כן הנפש הנקראת "נפש
היסודית" שהיא כן מקב�ת הכ�יון בטבעה ובעצם ברייתה ,כי כיון שהיא מחוברת מד'
יסודות הארץ �כן יש בה בחינת גשם וכמו שכתב מהרח"ו )בס' שערי קדושה ח"ג שער ה(
"בגופו וגם בכוחות נפשו היסודית ובהם �בדם יש בחינת גשם" – הרי מפורש שיש
בחינת גשם בנפש המרה הזאת.
ו�כן היא �א נקראת אצ� המקוב�ים בשם נפש גמורה א�א נקראת "כח הגוף" ב�בד
היא וכ� אשר בה ואפי�ו כח העיוני שבה בכ�� זה ,וכמו שכתוב בהאר"י ז"�
)ע"ח סוף שער קיצור אבי"ע פ"י( "והנה כ� הנפש הזו �היותה כוחות הגוף אינו נקרא בשם
נפש גמורה רק נקרא כח הגוף הנשאר בארץ אחר הפטירה" )וע"ע בהרחבה בענין נפש זו
�קמן פי"א(.
)ה( אמנם ע� ידי תרי"ג מצוות שמקיים הישרא�י או השבע מצוות שמקיים חסיד
אומות העו�ם נקנית ההשארה הנצחיית בזאת הנפש ,וכמו שאמרו חז"� שחסידי
אומות העו�ם יש �הם ח�ק �עו�ם הבא )עיין רמב"ם ה�כות תשובה פ"ג ה"ה ובכ"מ שם( ,וב�א
זה היא נשארת ע� טבעה הראשון -שמקב�ת הכ�יון.
וע� ידי קיום תרי"ג מצוות ו�ימוד התורה ו�כתו בדרכי ה' ובמידותיו הוא מקנה
השארה �נצח בנפש היסודית וכן גם בנפש הצומח והחי שבאותו אדם -כו�ם
חיים וקיימים �עד ,מה שאין כן אם רק השיג ע� ידי שכ�ו העיוני את שאר החכמות
ואפי�ו את כ� חכמת הפי�וסופיא שאזי �אחר פטירתו מהעו�ם כמו שגופו יתכ�ה
בקבר ויחזרו ד' היסודות שממנו הוא עשוי �שורשם ,ככה גם נפשו תתכ�ה וכמו נפש
הבע�י חיים .וכמו שכתב בשו"ת הרמ"א )סי' ז( "ב�ימודי חוקי התורה יקנה האדם עו�ם
הזה ועו�ם הבא ו�א בשאר חכמות" ,עכ"�.
)ו( אך הנפש הע�יונה שמן השמים דעשיה אשר בכ� איש ישרא� )עיין בענין הנפש הע�יונה
�עי� פ"ב ס"ב ו�קמן פי"ב( היא נקראת נפש גמורה בטבעה ובעצם ברייתה ואינה מקב�ת
הכ�יון מחמת שאין בה צד גשם ,ומכ� שכן רוחו דיצירה ונשמתו דבריאה ואין צריך
�ומר בחינת חיה ויחידה שמעו�ם האצי�ות ועו�ם א"ק.
ומה שנאמר בתורה "כרת" ע� הנפש הע�יונה אשר מבחינת השמים דעשיה -הכוונה
היא שבצאתה מן הגוף היא נכרתת מ�מע�ה משורשה ואינה עו�ה �הזדווג זיווג
רוחני עם בת זוגה כמו שאר נשמות הצדיקים א�א נשארת �מטה ואינה יכו�ה �שאוב
עוד חיים וחסד מהרוח והנשמה ש�ה מפני שאין �ה עוד קשר עמהם וכמבואר במשנת
שערים פרק ד פותח קפב
חסידים )מסכת התשובה פ"ו .וע"ע בענין עונשי הכרת �מיניהם �קמן פט"ו ס"ט( ,אב� כשקיימה
התרי"ג מצוות היא עו�ה �הזדווג והיא מ�בשת את הרוח העומד בגן עדן ואז גם נפשו
התחתונה היסודית מ�בשת את נפשו הע�יונה הזאת ותישאר חיה �נצח עמה ומקב�ת
עונג רב בגן א�הים.
כי אף שעיקר השכר הוא �נפש הע�יונה בשבי� שהיא נקראת אדם בעצם ו�א כמו
גופו שנקרא רק "בשר אדם" וכן �א כמו נפשו התחתונה שנקראת רק "כח הגוף"
וכנ"� -אך בכ� זאת כיון שהנפש הע�יונה יכו�ה �קיים המצוות רק ע� ידי הנפש
התחתונה ע� ידי המדות הטובות שבה �כן גם זו הנפש התחתונה צרורה גם היא
בצרור החיים עם שאר בחינות נפשותיה שהן נפש הצומח והחי וכנ"�.
)ז( והנה כיון שיש �אדם נפש נצחית �כן נראה �אדם בח�ום אדם אחר שכבר מת
והוא הכיר אותו בהיותו בחיים כמו אביו או אמו או בנו או בתו ,מה שאין כן בע�
חי שכבר מת כגון אם מת �ו סוסו או פרתו – �א יראה עוד את דמותה בח�ום ,כי
רוח הבהמה מתבט�ת מן המציאות בעת פרידתה מן הגוף ,ומה שרואה אדם �פעמים
סתם בהמה חיה ועוף מתה בח�ום הוא רק מדמה ורואה את זה כמו שהוא רואה גם
אבן או אי�ן ש�א היה בהם רוח חיים מעו�ם ,וכמובא בספר חסידים )סי' תתש�א( ,ואם
כן זהו מופת טבעי ע� השארת הנפש )ספר הברית ח"א מי"א פ"ז פ"ט-י ,מי"ז פי"ג ,מי"ח פ"א,
מכ"א פ"ה(.
ובספר שומר אמונים )מאמר הגאו�ה פ"א( כתב שסיפר �ו בע� תשובה אחד ירא שמים
באיזה אופן היה תשובתו ,שבתחי�ה היה בחור ירא שמים ו�מד תורה ואח"כ
נתפתה �כת רשעים עד שנעשה כופר גמור עד שעבר ע� כ� התורה כו�ה ,וראשית
כפירתו רח"� היה שכפר בהשארת הנפש ,כי זה ראשיתן ש� שוטים בהו�ים ופתאים
ה��ו ,כי היצר רוצה �התיר �פניהם כ� מיני עבירות ואין �ו �היצר שום מקום ע� זה
כי ע� ע� פנים ירא מיראת גיהנם ,ו�כן מיעצם היצר ראשית כ� �כפור בהשארת הנפש
באומרם השאו� בית מנוס �הם ,וממי�א כ� העבירות והתאוות המה כהפקר �פניהם,
כי זה עיקר תכ�יתו ש� היצר שיהא �ו פתח פתוח �כ� מיני תאוות ועבירות.
וגם סיפר שהוא כבר עבר כמעט ע� כ� העבירות שבתורה ,והיה דר במדינה רחוקה
באמעריקא והיה נשוא וכו' רח"� ,והיה שם בא�ו הג�י�ות מכשפים בע�י אוב
שמע�ים המתים ומדברים עמהם ,ומשכו אותו השכנים שי�ך א�יהם �דרוש ע�
עתידות ,וה�ך �שם וראה כי הע�ו נפשות המתים מקברם ,כי הגויים ה��ו �א ידעו
רק שפה אחת ,והע�ו המתים מתחת שחי ש�הם ,ושמע שיוצא מהם קו�ות ודיבורים
בבכ� מיני �שונות ,כי כ� אחד הבא �פניהם ציוה �הע�ות קרובו או אבותיו ,והזכיר
פותח שער ב -שער הנפשות שערים קפג
�שונם ודיבורם וכדומה מא�ו הפ�אות ,ומזה הכיר שהרשעים ה��ו חבריו שפיתו אותו
�כפור רח"� בהשארת הנפש זה כזב ושקר גמור ,כי ראה בעיניו �היפך ,ועי"ז נכנס
הרהור תשובה ב�בו עד ש�אט �אט הוסיף בהרהורי תשובה ,כי ידע כמו שה�ך בזה
הרעיון בשקר ככה בכ� ענייניו ,והבין כי ה' אמת ותורתו אמת ,עד שברח ברחמי ה'
משם ונעשה בע� תשובה גמור וירא שמים גדו�.
פרק ה
מהו "היו�י"
)א( הנה כתוב בתורתינו הקדושה )בראשית א( "בראשית ברא א�הים את השמים ואת
הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך ע� פני תהום ורוח א�הים מרחפת ע� פני
המים" ,ופירש הרמב"ן )שם( שהקדוש ברוך הוא ברא את כ� הנבראים מאפיסה
מוח�טת ,והוצאת היש מאין ב�שון הקודש היא רק �שון "ברא" ,ואין כ� הנעשה
תחת השמש או �מע�ה הווה מן האין התח�ה ראשונה ,אב� הוציא מן אפס הגמור
המוח�ט יסוד דק שאין בו ממש אב� הוא כח ממציא -מוכן �קב� הצורה ו�צאת
מן הכח א� הפוע� ,והוא החומר הראשון )מהו "חומר" ומהי "צורה" נתבאר �עי� פ"א( הנקרא
�יוונים בשם "היו�י".
ו�אחר זה ההיו�י �א ברא הקדוש ברוך הוא דבר ,א�א מההיו�י הוא יצר ועשה
והמציא הכ� וה�ביש הצורות ותיקן אותן .ודע כי השמים וכ� אשר בם חומר
אחד ,וכן הארץ וכ� אשר בה חומר אחד ,והקדוש ברוך הוא ברא שניהם מאין ושניהם
�בדם "נבראים" והכ� נעשה מהם .וחומר היו�י הזה נקרא ב�שון הקודש "תהו",
והמי�ה נגזרה מ�שון המוזכר בדברי חז"� )קדושין מ" (:בתוהא ע� הראשונות" -מפני
שאם בא אדם �גזור בו שם הוא תוהא ונמ�ך �קוראו בשם אחר כי זה חומר ההיו�י
�א �בש צורה שיתפש בה השם כ�� ,והצורה הנ�בשת �חומר הזה נקראת ב�שון
הקודש "בהו" ,והמי�ה מורכבת כ�ומר בו-הוא ,עכ"ד �עניננו.
)ב( ובספר הברית )בפתיחה סי"ד( כתב שהדומם צומח חי מדבר כו�ם הורכבו מד'
יסודות )הנקראים ב�שונם "ע�עמענטע"( שהם אש רוח מים עפר ,והד' יסודות הורכבו
מחומר וצורה אשר ברא א�הים קודם �הם )עיין בענין זה �עי� פ"ב ס"א( ,והם נקראים חומר
וצורה הראשונים ,וחומר זה נקרא ב�שון יון "היו�י" ,ואמרו המקוב�ים שבתחי�ה נברא
זה החומר הראשון ב�י שום צורה ,ונקרא ב�שון התורה "תוהו" מ�שון "תוהה" -כי
אין ניכר מה הוא והאדם תוהה בו ומשתומם ע�יו ו�א יוכ� �ציירו בדעתו ,ואח"כ
שערים פרק ה פותח קפד
נבראה הצורה הראשונה ונתחברה בחומר הראשון ואז נקרא "בוהו" ,שהיא מי�ה
המורכבת מהמי�ים בו -הוא ,כ�ומר בו ניכר מה הוא.
וכמו שכתוב בעץ חיים )שער קיצור אבי"ע פ"י( "חומר הארץ נקרא תהו כי אין ניכר בו
ציור מה ענינו עד שיורכב ,ואחר שקנה הצורה שהוא הנפש נקרא החומר
והצורה יחד בשם בהו ,ואז נתהוו הד' יסודות אש רוח מים עפר בחומר וצורה ואז נקרא
בוהו יחד שניהן ,כי בהיות חומר הארץ �בד ב�י צורה נקרא תהו" ,עכ"�.
)ג( וכתב הרב שם טוב שמהות ההיו�י הוא ע� דרך מש� כמו דבר ספיריי אשר אין
�ו שום מראה ,כי כמו כן �היו�י אין שום צורה -כ�ומר שום פעו�ה ,א�א
שההבד� ביניהם הוא שהדבר הספיריי הוא נמצא בפוע� ב�י מראה מה שאין כן
ההיו�י אין �ו מציאות א�א רק עם צורה ,ו�א עמד אף רגע אחד ב�י צורה עכ"ד.
והיינו כי ה"ספיר" הוא עצם זך המשו�� מכ� צבע וגוון שבעו�ם ו�כן יוכ�ו �התראות
בו כ� הגוונים ,כי אם תעמיד צבע �בן מעבר הזכוכית או הספיר אזי תקב�
הזכוכית מראה �בן כמוהו ,ואם תשים גוון אדום יראה �עינים ש�זכוכית ההיא יש
מראה אדום ,אך באמת עצם הזכוכית �א נשתנה מראהו כ�� א�א עומד בעצמותו
משו�� מכ� גוון כבתחי�ה ,שהרי אם תסיר הגוון ההוא מנגד הזכוכית אזי יחזור
�תחי�תו �היות משו�� מכ� גוון ,מה שאין כן אם תהיה הזכוכית צבועה באיזה צבע
כגון באדום -אזי כ� הגוונים שתעמיד נגד הזכוכית �א יתראו �עינים במראיהם א�א
יתראה מראה אדום כגוון הזכוכית.
)ד( ודע שיש כמה מיני היו�ים ,כי גם המים הם בחינת היו�יים בבחינת הגוון ש�הם
ו�כן במים מתראים כ� הגוונים ,והם גם היו�יים בבחינת הטעם והריח כי הרי
טעמם טפ� � -א מתוק ו�א מר ו�א חמוץ ו�א מ�וח ,ו�כן הם מוכנים �קב� כ� טעם
בק�ות -שהרי המים מתהפכים �טעם מתוק יותר במהירות משאר המשקאות שיש
בהם טעם מר או חמוץ ,כי כיון שהמים משו��ים מכ� טעם �כן ע� ידי שישימו בהם
מעט דבש הם מתהפכים �מתוק ,מה שאין כן משקה שיש בו טעם מר או חמוץ שצריך
�השים בו הרבה דבש כדי �בט� את המרירות או החמיצות שבו.
וכן השמש היא היו�י ,שהרי היא פוע�ת פעו�ות הופכיות .וכן היו"ד שהיא בחינת
נקודה קטנה מאוד היא היו�י בבחינת ציור האותיות ,שהרי כ� האותיות יכו�ות
�היעשות ממנה ,וכמו שכתב הראב"ד )בהקדמת פירושו �ספר יצירה( שההיו�י נקרא ב�שון
הנביאים "גו�ם" שנאמר )תה�ים ק�ט( "ג�מי ראו עיניך" ,ופירוש גו�ם -חכמה )וכן "ג�ם"
הוא בגימטריא "חכמה" -ראב"ד שם פ"א משנה א( ,היו"ד -כי הוא כעין גו�ם מב�י צורה ,אך
הוא מוכן �קב� כ� הצורות ,עכ"ד.
פותח שער ב -שער הנפשות שערים קפה
וכן בבחינת הברת האותיות יש גם כן היו�י ,שהוא הברת האות א�"ף הפשוטה ,כי
הברת הא�"ף הפשוטה היא הברת קו� פשוט היוצא מן הריאה והיא משותפת
�כ� האותיות ו�כ� התנועות ,ו�כן הא�"ף היא מוכנה �קב� הברת כ� האותיות ,ותיכף
כאשר יפתח האדם פיו ויוציא נשימה ק�ה יתהווה ממנה הברת הא�"ף וכן הוא בכ�
נשימה ונשימה ש� הבע�י חיים ,וכ� הברת איזה אות שתדבר בהכרח תתשתף
ותתחבר א�יה הברת הא�"ף בתחי�ת הברת האות ובסופה .וכן בבחינת הברת
התנועות יש גם כן היו�י -והוא הברת השוא שהיא ריקה ונעדרת מכ� תנועה.
וחומר היו�י שהוא החומר הראשון הנ"� הוא משו�� גם כן מתכונת היסודות שהם
יובש ו�חות וקרירות וחמימות וכבדות וק�ות ,כי גם א�ו התכונות שבד'
יסודות הן מצד הצורה ו�א מצד החומר שהוא חומר ההיו�י שהוא �א כבד ו�א יבש
ו�א �ח ו�א קר ו�א חם -ו�כן הוא מוכן �קב� את כ� א�ו הדברים )ספר יסוד האמונה
עמ' פט-צא(.
)ה( וכן השפע הרוחני הבא מ�מע�ה ע� האדם בשעת תפי�תו בכוונה וב�ב ש�ם
הוא "היו�י" ואין �ו אז שום ציור פרטי כ�� ,א�א רק מה שהאדם נהנה
ומשתעשע אז מאוד בשעת התפי�ה עד כי ירבה �אהוב את הקדוש הברוך הוא מאוד
וישתוקק �עובדו ו�שבחו מאוד מאוד ב�י הפסק בדביקות נפ�א והת�הבות נמרץ -
אזי �אחר התפי�ה יתג�ה ויתראה איזה ציור פרטי בשפע שנשפע ע�יו בשעת התפי�ה,
ו�פעמים יתגשם השפע ההוא �אחר התפי�ה ו�פעמים �א יתגשם.
והכ� �פי עיסקו ש� האדם �אחר התפי�ה -אם עוסק אחר התפי�ה במשא ומתן אזי
יתגשם השפע ההוא ומצטייר בו אז ציור פרטי שהוא ציור ה"חן" וע� ידי כך
מרויח קצת מעות .כי הנה הדרך שמתהווה עשירות והצ�חה גשמית �אדם מן השפע
הרוחני היורד מ�מע�ה הוא ענין "חן" שהוא ענין רוחני הנשוא ע� ענין גשמי ,וכמו
אדם האהוב מאוד ע� הבריות מחמת שהקדוש ברוך הוא השרה ע�יו חן וכאשר
הקדוש ברוך הוא יס�ק ממנו החן אזי תיפסק האהבה ממנו ,וכאשר יחטא האדם
חטאים עצומים עד שימשיך כח הק�יפה ע�יו אזי ישרה ע�יו כיעור מסטרא דק�יפה
שהוא היפך החן הנמשך מסטרא דק�יפה ויהיה שנוא ע� הבריות.
וע� דרך מש� כשהקב"ה רוצה שראובן ירויח ארבעה זהובים אזי יתן ב�בו שי�ך �שוק
�קנות איזו סחורה ואז יפגוש ראובן באיש אחד שיש �ו �מכור עור מופשט מן
השוע� ויס�ק הקב"ה החן מן זה העור כדי שיהיה מכוער מאוד בעיני המוכר כדי ש�א
יבקש הרבה כסף בעבורו וגם בעיני ראובן נדמה �מכוער כדי ש�א יחפוץ �יתן בעדו
שערים פרק ו פותח קפו
יותר מדמים מועטים ,ואז אחר שיתרצו �קנות העור בעד ד' זהובים וי�ך ראובן �בית
עם זה עור השוע� אזי משרה הקב"ה חן ע� עור השוע� בעיני ראובן שיהיה נראה �ו
יפה מאוד כדי שיערב �יבו �בקש בעדו הרבה מעות וגם בעיני קונה עור השוע�
מראובן יהיה נראה יפה מאוד כדי שיחפוץ �יתן בעדו הרבה מעות וע� ידי זה יתרצו
ראובן והקונה �קנות עור השוע� בח' זהובים ,ונמצא שהרויח ראובן ד' זהובים אף ע�
פי שעור השוע� עצמו �א נשתנה א�א רק בשבי� החן ב�בד שהוא ענין רוחני .וכן איש
עני ואביון שהקב"ה רוצה שירויח ד' זהובים ואין �אותו עני מעות כ�� שיכו� �סחור
אזי משרה הקב"ה חן ע� העני הזה עד שיאהבו אותו וירחמו ע�יו מאוד עד שיתנו �ו
מתנת חינם ש� ד' זהובים.
וזה הפירוש ש� ציור החן הנ"� �גבי אותו אדם שמתפ�� ועוסק �אחר התפי�ה במשא
ומתן ,ואם אותו האדם �א יעסוק �אחר התפי�ה במשא ומתן א�א יעסוק בדברי
תורה אזי מצטייר בשפע שנשפע ע�יו בשעת התפי�ה ציור החכמה -כ�ומר שישיג
הבנות אמיתות ב�ימודו וישכי� השכ�ות נפ�אות ב�ימודו ,ו�פעמים כשיצטרך �גבורה
�אחר התפ�ה הרי אז נצטייר בשפע ההוא ציור גבורה ,ונמצא שהשפע הרוחני
נשת�ש� מהיותו דק והיו�י ב�י שום ציור פרטי ורק �אחר מכן �פי מעשה האדם
מצטייר באותו השפע איזה ציור פרטי )שם עמ' קנא-קנב(.
פרק ו
בענין מה ש�כ� המדרגות השונות ו�כ� העניינים יש אמצעי ביניהם.
)א( הבחינה האמצעית שבין הדומם �צומח היא הא�מוג ,שהוא צומח כאי�ן ומאידך
הוא גם אבן דומם )ובספר סור מרע ועשה טוב ח�ק עשה טוב ס"ב כתב שהממוצע שבין הדומם �צומח
הוא המ�ח ,ובספר שומר אמונים דרוש האמונה פ"א מובא שי"א שהממוצע שבין הדומם �צומח הוא כסף חי(.
והבחינה האמצעית שבין הצומח �חי היא "אדני השדה" שהיא החיה המוזכרת
במשנה )כ�אים פ"ח מ"ה( ,וביאר הרע"ב שם שהיא חיה הגדי�ה בשדות וכמין
חב� גדו� יוצא מן הארץ שגדי�ה בה אותה החיה ,ושמה ידוע והיא "ידעוני" הכתוב
בתורה ,ומחוברת היא בטבורה באותו החב� היוצא מן הארץ ,וצורתה צורת אדם
בפרצוף בידים וברג�ים ,ואין כ� בריה יכו�ה �התקרב א�יה כי היא הורגת וטורפת כ�
הקרב א�יה ,וכשרוצים �צוד אותה יורים חצים בחב� עד שנפסק החב� ואז צועקת
זאת החיה בקו� מר ומתה מיד.
ויש מין עוף הגד� באי�ן שבהגיע העת שכבר נתבש� כ� צורכו נופ� הוא מן האי�ן
פותח שער ב -שער הנפשות שערים קפז
וחי ,ובטור )יו"ד סי' פד סט"ו( כתב "יש מיני עופות הגד�ים באי�ן ות�ויים באי�ן
בחרטומיהן וכתב רבינו יצחק שהן אסורין משום שרץ השורץ ע� הארץ".
וכן יש ג' מיני צמחים ידועים אשר יש �הם תנועה והרגש במקצת כבע�י חיים ,האחד
הוא עשב הנקרא "א� תגע בי" משום שכאשר יגעו בו מיד ירגיש ויכפו� את ע�יו.
והשני הוא עשב הנקרא "באקארוס" שכאשר אדם יתקרב א�יו וירצה �עוקרו אזי יברח
ממנו זה העשב .והש�ישי הוא עץ אחד הנמצא באי צימבורין שמניע את ענפיו תמיד
וכאשר ימשש האדם באחד מענפיו אזי תיכף יברח מיד הממשש .וכן יש מין צמח
שכאשר נוגע בו איזה זבוב דק או תו�עת דקה מיד הוא כופ� ע�יו וצד את אותה
הבריה ואוכ� אותה .וכ� א�ו הצמחים נחשבים אף הם �אמצעים בין החי ובין הצומח,
כמה גדו�ים מעשה א�הינו.
והאמצעי שבין החי �מדבר הוא הקוף שהוא חיה השווה �אדם בהרבה דברים ,כי
פניו כפני אדם ,ו�זקן יש הדרת זקן ,ויש �ו ידי ורג�י אדם בחי�וק אצבעות,
ו�נקבה יש זמן וסת נדות כמו נשי בני אדם ונושאת את י�דה כמו י�די בני אדם ,והזכר
מקב� �פעמים את הי�ד מידי הנקבה ונושא אותו ע� ידיו זמן מה ואחר כך מחזירו
�נקבה ,וכ� אשר יראו שיעשו בני האדם יעשו אף הם.
והבחינה האמצעית שבין אדם מישרא� �בין גוי היא הגר – שהוא נו�ד גוי
ומת ישרא�.
והבחינה האמצעית שבין גוף היהודי �בין נפשו האמיתית שבו הע�יונה היא הנפש
הבהמית ,מה שאין כן באדם המדבר שאינו יהודי שאין �ו נפש יותר מהנפש
הבהמית )והנפש ה"בהמית" נקראת גם נפש "המדברת" ונפש "השכ�יית" ונפש "העיונית" ונפש "היסודית"
ונפש "שפי�ה" ,וכמבואר �קמן פי"א(.
והבחינה האמצעית שבין הנפש השכ�ית ש� האדם �גופו היא רביעית דם שב�ב,
שהיא הבחינה הע�יונה שבגופניות ,והיא גם הבחינה התחתונה ש� הנפש
בסוד )ויקרא יז( "כי נפש כ� בשר דמו הוא" ,ו�כן ברביעית דם זו שב�ב ת�ויים חיי
האדם) .ועיין �קמן פ"ט ס"ה שנתבאר שכח המדמה הוא בחינת הממוצע בין גשמיות �רוחניות ,בין גוף �נפש(.
והאמצעי שבין גוף האדם ��בוש האדם הוא השיער ש� האדם ,שהוא מגוף האדם
ועומד ע�יו כמו �בוש .והאמצעי שבין �בושו �בית הוא האוה� שמשמש
�דירה כמו בית ונעשה ממיני אריגה כמו �בוש )ספר הברית ח"א מי"א פ"ג-ו ,ומכ"א פ"א(.
)ב( ובספר מדרש פנחס )ספ"ו( כתב שבכ� דבר ודבר צריך �היות ממוצע ,ומ�בד הנ"�
כוי הוא הממוצע בין הבהמה �חיה ,כי יש בו דברים שהוא שווה �חיה ויש דברים
שערים פרק ו פותח קפח
שהוא שווה �בהמה ,וכן בין ירק �אי�ן הוא האתרוג ,שהוא שווה גם �אי�ן וגם �ירק
וכנזכר בגמרא )קדושין ב , :ג ,(.וכן דוק ותשכח הרבה ,עכ"ד.
ובספר בני יששכר )מאמרי חודשי כס�ו טבת מאמר ד ספ"ג ,ומאמרי חודש ניסן מאמר יא ס"א( כתב
ש�כ� המדרגות השונות ו�כ� העניינים והנבראים יש אמצעי ביניהם ,והוא
כדי �הורות כי א� אחד בראן יוצר אחד יצרן .ובקדושת הזמן בין קודש �חו� הממוצע
הוא חו�ו ש� מועד ,וע� כן נרמז עיקר איסור המ�אכה בתורה ,ונמסר הדבר �בני
אדם ,עכ"ד.
ובספר שומר אמונים )דרוש האמונה פ"א( כתב שגם בהיכ�ות שבגן עדן יש את ענין
המתווך ,כי יש בגן עדן שבעה היכ�ות שהמה כ��ות כ� ההיכ�ות וההיכ�
השביעי הוא כ��ות כו�ם ובו נעוץ העמוד שדרך שם עו�ות ויורדות הנשמות
מהעו�מות הע�יונים.
וככה יש בכ� דבר ודבר ענין המתווך ,כמו בין אדם �מ�אכים שהממוצע הם השדים
שאמרו ע�יהם רז"� )חגיגה טז (.שהם דומים �מ�אכי השרת בש�ושה דברים וגם
דומים �בני אדם בש�ושה דברים עיי"ש.
ובספר סור מרע ועשה טוב )ח�ק עשה טוב ס"ב( כתב "ונודע אצ�ינו משער אבי"ע אשר
הכת"ר הוא הממוצע בין הא"ס ב"ה וב"ש ובין כ� שאר הספירות והעו�מות,
ונקרא חומר היו�"י" )עיין בענין היו�"י �עי� פ"ה(.
)ג( והנה המתווך בין הקב"ה �ישרא� הוא הצדיק וכמובא בספר א�ימה )�הרמ"ק ,עין
כ� תמר ה' פי"ד( שהצדיק הוא עיקר תיקונו ש� עו�ם אשר בו הקב"ה משתעשע וכ�
השפעות העו�ם נמשכים ע� ידו והוא כמו עמוד המתווך בין הקב"ה ובין ישרא� ,עכ"ד
)וע"ע בענין זה �קמן שער ג פ"ט ס"ד(.
וכמו כן הדעת היא המתווכת בין הנשמה �גוף ,כי הדעת היא המתווכת בין השכ�
�מידות ,כי היא ממשיכה חיות �המידות ,כי �פעמים המידות רוצות �פעו� איזו
פעו�ה כגון �ירא מאיזה דבר או �אהוב דבר שהוא נגד רצון ה' וככה גם ביתר המידות,
ובאה הדעת ומוש�ת ע� המידות ,כי היא אינה רוצה בזה .וכן הדעת משפיעה כוחה
�כ� האיברים דכתיב )מש�י כד( "ובדעת חדרים ימ�או" ,ואמרו רז"� )מדרש רבה ויקרא פר'
א סי' ג ובמדרש קה�ת ז ,וכעין זה בנדרים מא" (.דעה קנית מה חסרת".
והדעת היא המתווכת בין ישרא� �אביהם שבשמים ,ו�כן כתיב )דברי הימים א ,כח( "דע
את א�הי אביך ועבדהו ב�ב ש�ם ובנפש חפיצה" ,כי ע� ידי דעת זוכים
�עבוד ה' ב�ב ש�ם .ו�כן נשמת משה רבינו ע"ה היא כ��ות הדעת ש� כ� בית ישרא�,
פותח שער ב -שער הנפשות שערים קפט
ונשמתו הקדושה ממוצע בין כנסת ישרא� ובין הקב"ה ,והוא נקרא )זהר מצורע נג(:
"שושבינא דמ�כא" כביכו�.
והקב"ה אמר �משה )שמות יט( "וגם בך יאמינו �עו�ם" ,וכבר הקשו מה היה נפק"מ
�משה ומה היה צריך �ו שיאמינו בו �עו�ם ,רק הקב"ה הבטיח �משה
שיהא �ו התקשרות תמידית עם ישרא� בבחינת נשמתו ,כי )תיקונים קיב" (.אתפשטותא
דמשה בכ� דרא ודרא עד שישים ריבוא" ,והעובדים ה' בדעת המה ניצוצי משה רבינו
שהוא כ��ות הדעת ש� בית ישרא� )ס' שומר אמונים דרוש האמונה פ"א ,וע"ע בענין זה ב�יקוטי
אמרים תניא פמ"ב(.
)ד( ודע אחי שאף שתכ�ית כ� הבריאה היה בשבי� זרע עם הקודש ,אב� �זה
התכ�ית יש עוד תכ�ית פנימי אשר גי�ו �נו רבותינו בגמרא ובזוהר ובמדרשים
-שעיקר תכ�ית הבריאה היא בשבי� צדיק ,וכדכתיב )מש�י י( "וצדיק יסוד עו�ם",
והוא עמוד אשר ע�יו קיימין סמכא דע�מא )כמובא בגמרא חגיגה יב :ובזוהר בראשית רמה :ובעוד
הרבה מקומות( ,וסביב �הם �"ו צדיקי ע�מא דמקב�י אנפי שכינתא בכ� יום והם �"ו
שבארץ ישרא� ו�"ו שבחוץ �ארץ )כמובא בתיקונים מט ,(:וסביב �הם המקיפים אותם הם
יתר צדיקי הדור המוסרים נפשם ע� קדושת שמו יתברך ,וסביב �הם הת�מידי חכמים
שבדור העוסקים בתורה �שמה ונעשה �הם התורה סם חיים ,ו�אפוקי מא�ו
ש�ומדים בסם המוות בשותפות היצר ,וסביב �הם בע�י מעשים טובים שבישרא�,
וסביב �הם פשוטי עם הקודש תמימי �ב ,וסביב �הם עמא דארעא )ספר טהרת הקודש
מאמר פגם המחשבה פ"א עיי"ש(.
פרק ז
נפש הצומח הנקראת נפש הטבעית ,וכוחותיה ,ונפש הצומח שבחי ,ונפש
הצומח שבאדם.
)א( בנפש הצומח יש ג' כוחות הנקראים הזן המגד� והמו�יד ,ו�כן נפש הצומח
נקראת בשם נפש ממש )ו�א כמו אצ� הדומם שאינו נקרא בשם "נפש" א�א רק בשם "כח" �בד
משום שאינו מוסיף חידוש מ�בד העמדת ההרכבה ש� אותו הדבר וכנ"� פ"ב ס"א .וע"ע �עי� פ"ד ס"ד ו�קמן
פי"א ס"ד �גבי נפש המדבר היסודית שאצ� המקוב�ים אינה נקראת בשם נפש גמורה א�א בשם "כח הגוף" ב�בד(.
ומכיון שפעו�ות כוחות א�ו אינן ברצון א�א בטבע �כן נקראת נפש הצומח בשם
נפש הטבעית.
שערים פרק ז פותח קצ
)ב( ובכח הזן הנ"� יש ה' כוחות וא�ו הם :א .כח המושך -שהוא הכח המושך את
המזון הראוי �הצומח אצ�ו .ב .כח המחזיק -שהוא הכח המחזיק בו ח�קי מזונו
עד שיתעכ�ו בו .ג .כח המעכ� -שע� ידו שב מהח�קים שמשך א�יו גוף הצומח .ד.
כח המברר -שהוא מברר בח�קי מזונו מה שראוי �הרכבתו ומה שאינו ראוי .ה .כח
הדוחה -שהוא המשאיר בו מה שראוי �הרכבתו ודוחה ממנו מה שאינו ראוי.
וא�ו ה' כוחות גורמים �כח הדומם שבו שיתמיד וש�א תתח�ש הרכבתו ויפסדו
ויתפרדו כ� הד' יסודות שבו ויתבט� הצומח מן המציאות.
)ג( וכח המגד� הוא הכח המפשט ומרבה בכ� עת את כ� ח�קי הרכבתו ש� הצומח
�מע�ה ו�ד' רוחות ,והוא מחברם ומדבקם ח�ק אחר ח�ק בגוף הצומח בסידור
ובהדרגה נפ�אה עד גמר שיעור גוד�ו בכמות הראויה �צומח ההוא ,ובהגיע תור גמר
בישו�ו אזי נעדר ממנו זה הכח.
)ד( וכח המו�יד הוא הכח שמו�יד בדומה �ו כשיוזרע בתוך האדמה ,והוא שוכן בזרע
שבכ� צומח ,רק שיש קצת צמחים שהזרע בהם קטן ודק מאוד עד שאינו מושג
�חוש הראות א�א נראה רק ע� ידי מיקרוסקופ ,ואפשר גם �ראות ע� ידי המיקרוסקופ
בזרע ש� כ� צומח את גוף הצומח ההוא בנוי ומתוקן וש�ם וגמור בצביונו בצ�מו
ובמתכונתו ,וע� דרך מש� בגרעין ש� פרי עץ נראה אי�ן ש�ם עם שורשיו ענפיו
וסעיפיו וע�יו ופירותיו וגמור בכ� ח�קיו.
)ה( וכן גם בבע�י החיים יש את נפש הצומח בכ� כוחותיה הנ"� שהם הזן המגד�
והמו�יד ,וכח הזן שבהם מתח�ק גם כן �ה' כוחות הנ"� אצ� הצומח ,אמנם הם
יותר בפוע� בחי מאשר אצ� הצומח ,כי הכח המושך אצ� החי הוא הכח שע� ידו
מושך החי את מזונו מן הדשא והעשב ,וע� ידי הכח המחזיק הוא מחזיק המאכ�
בביטנו עד שיתעכ� ,והמעכ� הוא הכח שע� ידו מתעכ� המאכ� באיצטומכא ש�
הבע� חי ,והמברר הוא הכח הבורר את המובחר מן המאכ� �מזונו ונהפך זה הח�ק
המובחר �בשר ודם ועצמות ושאר ח�קי גופו ש� הבע� חי ,והפסו�ת מן המאכ� ההוא
נשארת כמו שהיא עד שבא כח הדוחה ודוחה אותה �חוץ מגופו .וכ� כוחות א�ו
נקראו בכ��ם כח הזן שהוא מחזק את כח הדומם שבחי שהוא הכח המעמיד הרכבתו
ש�א יתפרדו הד' יסודות שבו ויחזרו �שורשם וכנ"�.
וכח המגד� שבחי הוא הכח שמגד� את גופו �אורך �רוחב ו�גובה עד הגיעו �הש�מת
שיעורו ואזי נעדר ממנו כח זה .וכח המו�יד הוא הכח אשר בטיפת הזרע שבחי
�הו�יד ע� ידו כדמותו ובצ�מו �קיום המין.
פותח שער ב -שער הנפשות שערים קצא
וכ� ש�וש כוחות א�ו שהם הזן המגד� והמו�יד שהם נפש הצומח שבחי הם נקראות
נפש הטבעית משום שהם בו בטבע כמו שהם פוע�ים בטבע אצ� כ� צומח ,אמנם
נפשו נפש החיה שניתווספה בו בבע� חי יש בה כח רצוני שהיא �א טבעית כצומח
ו�א בחירית כמו באדם המדבר.
)ו( וכן �מדבר כ�ומר �אדם -יש �ו גם כן את נפש הצומח עם כ� כוחותיה שהם כח
הזן המגד� והמו�יד וכמו שהם אצ� הצומח והחי וכנ"� .ונפש הצומח ונפש הדומם
יש �מדבר אפי�ו בעיבורו בבטן אמו ,אמנם מעו�ה נפש הצומח שבו מנפש הצומח
שבחי וכ� שכן מנפש הצומח שבצומח הנ"� ,ומטעם זה מעו�ה גם בחינת חומר הצומח
שבגופו ומזוכך יותר מחומר גוף הצומח ,וכן פעו�ות כוחות נפש הצומח שהם כח הזן
המגד� והמו�יד באדם הם ע� דרך יותר נכבדה ממה שהם בחי ומכ� שכן מהצומח,
וככה גם פעו�ות נפש החי שבו שהם עשרה כוחות )המבוארים �קמן פ"ח( הם גם כן ע�
דרך יותר נכבדה ממה שהם בחי.
כי כמו שגופות הדומם צומח חי מדבר אינם שוים במע�ה כך גם בחינת נפשותם,
וכמו שכתב רבי חיים ויטא� )שערי קדושה ח�ק ג שער ב( "ודאי שכ� הבחינות מגוף
וצורות שבאדם יותר זכים מש� החי וש� החי מש� הצומח וש� הצומח מש�
הדומם" ,עכ"�.
וכגון בחוש הטעם שהבע�י חיים ניזונים מעשב הארץ ורק מעטים מבע�י החיים
יאכ�ו מפרי העץ ,וגם הבע�י חיים אוכ�ים את עשב הארץ כמו שהוא ,וגם
השתיה �בע�י החיים היא רק מים ,מה שאין כן המדבר כ�ומר האדם שהוא ניזון מכ�
פרי העץ ,ורוב פירות העץ הטובים והמובחרים כמו הגפן והזית וכדומה נבראו
�תענוגות בני אדם ואינם מזון �בע�י חיים כ�� ,וגם שאוכ� עשב אוכ�ו עם מ�ח או
חומץ או שמן או דבש ,כבוש או מבוש� ,וגם שותה יין ושכר וכ� מיני משקה ,וכן
מהבשר יעשה כמה מיני מטעמים מבוש� או צ�וי עם כ� מיני בשמים ,וכ� זה בחוש
הטעם .וכן הוא גם בחוש הריח – שמעו�ם �א יעמוד בע� חיים �יד הפרחים ע� מנת
�התענג מריחם ,מה שאין כן המדבר כ�ומר האדם ,שהוא כן יתענג מהם מאוד בחוש
הריח שבו ומרחוק יריח כ� ראשי בשמים ויתהנה מערוגות הבושם .וכן בחוש הראות
-הבע� חיים �א יתענג �נפשו מכ� דבר נחמד �מראה ,וכן בחוש השמע � -א ימתקו
�בע�י חיים זמירות וכ�י נגינה ,מה שאין כן באדם.
וככה הוא גם בכח הזן שבחי -שהוא יותר מעו�ה מבצומח ,כי בחי �אחר שנו�ד יהיה
כמה ימים תחת אמו אך �אחר מכן יצמח ויצמחו עמו כ�י מזונו וטרפו כ�ומר
שיצמחו איבריו אשר בהם יביא �חמו וטרפו שהם השינים והצפורנים והקרנים וכדומה,
שערים פרק ח פותח קצב
אמנם כח הצמיחה שבאדם כ� עוד שיצמח הוא יצמחו עמו ההרגשה וההשכ�ה מה
שאין כן הבע� חיים אף אם א�ף שנים יחיה הבקר �א יבין יותר מאשר ידע שור בן
שמונה ימים ,וכן תדין גם �גבי כח המו�יד ו�כ� שאר כוחות החי שבאדם )ספר הברית
ח"א מי"ג פ"ב-ג ,מי"ד פ"א ,מט"ז פ"א(.
פרק ח
עשרת הכוחות שבנפש החי -התנועה ,החושים ,כח המשיג והזוכר שבמדמה,
והמעשיי והמדיי שבמעורר.
בנפש החי יש עשרה כוחות ,והיא מתח�קת בכוחותיה �שתי בחינות אשר נקראות
פנימיות וחיצוניות ,והפנימיות והחיצוניות נח�קות גם כן כ� אחת �פנימיות
וחיצוניות ,והפנימיות והחיצוניות ש� הפנימיות נח�קות גם כן �פנימיות וחיצוניות,
וזהו ביאורם:
א .החיצוניות ש� החיצוניות -היא התנועה הכ��ית והפרטית ,הכ��ית היא מה
שמנענע את גופו ברצונו ממקום �מקום ,והפרטית היא מה שמתנועע כ� איבר
מגופו כרצונו ,ושתי תנועות א�ו נקראות תנועה רצונית ,ו�א תנועה טבעית כמו שיש
�צומח בכמות ובאיכות ,וגם �א תנועה שכ�ית בחירית כמו האדם המדבר.
ב .הפנימיות ש� החיצוניות -הוא החוש ,כ�ומר ההרגשה ,כי חוש הוא מ�שון הרגש.
והחוש נח�ק �חמישה חושים גשמיים ש�ארבעה מהם יש איברים מיוחדים בבע�י
חיים – העינים �ראות ,האזנים �חוש השמיעה ,החיך בצירוף ה�שון �חוש הטעם,
החוטם �חוש הריח ,והחמישי שהוא חוש המישוש אין �ו איבר מיוחד בגוף א�א הוא
מורגש בכ� שטח הגוף שבנוגעו בו איזה דבר מיד ירגיש אם הוא ק� או כבד קר או
חם �ח או יבש עונג או נגע.
אמנם חושים א�ו בבע�י החיים הם ברצון אך �א בבחירה ,כ�ומר שהבע� חיים רוצה
�ראות או �שמוע אב� אינו יכו� �בחור �המנע מזה וכגון שאם נראה מראה
�נגד עיניו אין �ו בחירה �עצום את עיניו מ�ראות אותו וכן אם נשמע �ו קו� אין �ו
בחירה �אטום אזניו ,מה שאין כן האדם המדבר שיש �ו בחירה בזה.
ג .החיצוניות ש� הפנימיות -נקרא "כח המדמה" או "דמיון" ,שהוא גם כן מתח�ק
�פנימיות וחיצוניות וכנ"� ,וחיצוניותו נקרא "משיג" – כ�ומר מה שמשיג ומדמה
ההרגש במח כאי�ו הוא במח עצמו ממש בשעת המעשה ,כ�ומר בשעה שהעין רואה
פותח שער ב -שער הנפשות שערים קצג
או האוזן שומעת וכן בשאר החושים ,ופנימיותו ש� כח המדמה נקרא "זוכר" שהוא
הכח אשר בו יזכור את מה שהרגיש בחושיו בעבר ויתדמה �ו במחו כאי�ו עתה הוא
משיג המחש וההרגשה ההיא וזוכר אותה במתכונתה ושיעורה ממש .ובשעה שנשך
הדוב את הכבש אזי השיג הכבש בדמיונו את צורת הדוב וכאב הנשיכה ,וגם �אחר
מכן בזוכרו זאת ,ו�כן כשהכבש יראה פעם אחרת את הדוב תיכף יכיר שזה הוא
הנושכו ויזכור את הכאב ומיד יברח מפניו .ואם �א היה כח זה �א היה האדם מכיר
אדם אחר אפי�ו �אחר שראהו כמה פעמים.
ד .הפנימיות ש� הפנימיות -נקרא "כח המעורר" ,וגם הוא נח�ק �פנימיות וחיצוניות
וכנ"� ,ופנימיותו נקרא "מדיי" וחיצוניותו נקרא "מעשיי".
כי הנה מהות כח המעורר הוא ש�אחר שכבר התדמה �ו איזה דבר בכח המדמה
שמדמה איזה דבר אזי יש הסכמה בכ� כוחותיו ורצון �אותו הדבר ורצון זה נעשה
ע� ידי כח המעורר את הגוף �רצות את אותו הדבר ,והוא מתעורר �פעמים �מידות
ו�פעמים �מעשים ,וכשמתעורר �מעשים זהו חיצוניותו הנ"� שנקראת "מעשיי" והיינו
שמעורר את עצמו �הגיע ו�השיג א� הדבר שהוא רוצה וכגון שכאשר רוצה מיני
מזונות אזי הוא מתעורר �ראות בעיניו או �הריח באפיו �חפש אחר מזונו �הגיע א�יו
ו�אוכ�ו ,או שמתעורר �הזדווג במינו ,או מה שמתעורר �ברוח מדבר אשר יזיק �ו כגון
הבור והאש והארי ,והתעוררות מעשיי זו היא בעיקר �צורך גופו והיא גם �צורך מינו.
ופנימיות הכח המעורר שנקרא מדיי וכנ"� הוא מה שמתעורר �מידות טובות ורעות
-הטובות כגון הרחמים והחמ�ה ע� הו�ד ש�ה או כגון חיכוך הסוסים זה
את זה במקום שאינם יכו�ים �הגיע בעצמם שהוא כעין גמי�ות חסד אף ע� פי שהוא
בטבעם .והמדות הרעות כגון מה שמתעורר �כעוס ו�התאכזר ע� זו�תו �הזיקו או
�טורפו ,והתעוררות מדיי זו היא בעיקר �צורך מינו וגם היא �צורך גופו.
ונמצא שיש בנפש החי עשרה כוחות -התנועה וחמשת החושים הם ביחד ששה,
ועם המשיג והזוכר שבמדמה הם שמונה ,ועם המעשיי והמדיי שבמעורר -
הרי עשרה .וכ� כוחות א�ו שבחי הם הצורה העצמית האמיתית ש� הבע� חיים מה
שאין כן המראה ש� הבע� חי שנראה �עין שהוא אינו הצורה ש� הבע� חיים א�א
הוא נקרא "תואר" ב�בד ,כי "צורה" אינה נראית �עין א�א רק �שכ� )ספר הברית ח"א
מט"ו פ"א-ג ,מי"ז פ"ט( וכמבואר �עי� פ"א עיי"ש.
שערים פרק ט פותח קצד
פרק ט
בענין כח המדמה שהוא פנימיות החושים ,ואין �ו יכו�ת �צייר ו�דמות דברים
רוחניים א�א רק גשמיים ,ויש �ו יכו�ת �הרכיב ו�הפריד החושים .ובענין ש�ימות
כח המדמה שבאדם הנקרא כח המשער .והטעמים שנקרא כח המדמה בשם
"מדמה" .ובענין מה שעיקר אחיזת הק�יפות הוא ע� ידי כח המדמה ,וכח המדמה
הוא הממוצע בין גשמיות �רוחניות .ובענין האיסור �עשות פעו�ות ע� מנת �קב�
תשובות מכח המדמה.
)א( הנה ההרגשות שהן החמישה חושים אשר באיברי הגוף הן חיצוניות ,ופנימיות
החמישה חושים אשר בתוך המח נקרא "מדמה" או "דמיון" ,וגם המדמה נח�ק
�פנימיות וחיצוניות ,והחיצוניות נקרא "משיג" והפנימיות נקרא "זוכר" )וכנ"� פ"ח(.
והנה כ� חמישה החושים החיצונים נרגשים במח ע� ידי הורידים היוצאים מן המח
�כ� האיברים ו�כ� שטח הגוף וח�קיו -שתיכף בהרגיש האיבר החיצון מהרה
ירוץ המחש א� המח ,ו�כן נקרא "חוש" ,כמו )שמוא� א ,כ( "מהרה חושה א� תעמוד".
ומפני שבמח ישתתפו יחד כ� החושים �כן נאמר �פעמים ע� חוש אחד �שון הראוי
�חוש אחר וכגון )שמות כ( "העם רואים את הקו�ות" ,וכן )קה�ת יא( "ומתוק
האור" ,ו�כן תועי� הסרת חוש אחד �חזק חוש אחר והסומא ישמע ממרחק יותר ממי
שאינו סומא.
ושורש כ� החושים וההרגשות הוא במח ,כי ממנו מתפשטים �איברים החיצונים
וא�יו ישובו בכ� רגע ברצוא ושוב בכדי שיתפוס השכ� את ההרגש וישפוט
מהי מהותו ש� המורגש -האם טוב הוא או רע ,וכן את מתכונתו כ�ומר אם הוא
משו�ש או מרובע וכדומה ,וכן את כמותו כ�ומר את אורכו רוחבו וגובהו .ו�כן
ההרגשות הן חיצוניות וגם פנימיות – החיצוניות נקראות הרגש והפנימיות נקראות
דמיון וכנ"�.
)ב( ומכיון שהחושים החיצונים אינם יכו�ים �השיג דבר רוחני א�א רק גשמי �כן
גם �מדמה שהוא פנימיות החושים אין יכו�ת �צייר ו�דמות דברים רוחניים א�א
רק גשמיים.
ויש בכח המדמה �הרכיב את המוחשים ,וכגון שכאשר רואה אדם אחד �בן משורר
בקו� ערב אזי אף שחוש הראות �א ישיג את הקו� ש� המשורר וחוש השמע �א
ישיג את תואר האדם ,אך המדמה מרכיבם יחד ומשיג שזה הקו� יצא מהאדם ה�בן
והוא הוציא את הקו� ההוא .וכמו כן יש בכח המדמה גם �הפריד המוחשים -כ�ומר
שיכו� �צייר את הקו� בפני עצמו ואת האדם בפני עצמו.
פותח שער ב -שער הנפשות שערים קצה
ומכיון שיש בכח המדמה �הרכיב וגם �הפריד החושים �כן �פעמים הוא מרכיב
בדמיונו דבר שקר ,וכגון שמדמה ספינה ש� ברז� הפורחת באויר -שזה בא
�ו ע� ידי שראה השיג וזכר את צורת הספינה בפני עצמה והברז� בפני עצמו ועוף
מעופף בפני עצמו ,וה�ך הוא והרכיבם בדמיונו בנושא אחד ונו�ד ענין השקר הכוזב
והנמנע מהמציאות.
וכ� הצבעים והתמונות והמידות אינם מושגים בשכ� א�א רק במדמה ,ו�כן הקוים
והנקודות שהמהנדס מצייר בקו�מוסו אשר הם סימני המידות והתמונות הם
מושגים רק בהמדמה ו�א בהשכ� ,ומאידך את הצורות הטבעיות אשר בצומח ובבע�
חי ואת הצורות הנפרדות שהם מ�אכי מע�ה )עיין בענין "צורות" א�ו �עי� פ"א( וכן את
מציאות השם יתברך -כ� א�ו הם דברים שאינם מוחשים וגשמיים ואין העין יכו�ה
�ראותם א�א הם דברים מושכ�יים ,ו�כן אין הם מושגים בהמדמה א�א הם מושגים
רק בשכ�.
)ג( והנה אף שכח המדמה שבאדם הוא מנפש החי שבו ו�כן גם בבע� חי יש כח
המדמה ,ובריחת הכבש מן הדוב הנ"� )פ"ח ס"ג( תוכיח ,עיי"ש .אמנם כבר נתבאר
�עי� )פ"ז ס"ו( שכ� בחינות הגוף והנפש ש� האדם הן יותר זכות ומעו�ות מש� הבע�
חי עיי"ש ,ובכן ניתוסף במדמה ש� האדם עוד כח אחד שאינו נמצא בבע� חי כ��
והוא נקרא "כח המשער" – שהוא ש�ימות כח המדמה שבאדם.
וכח המשער הוא הכח אשר יקרה כאשר יתנוצץ �פעמים באדם ידיעה פתאומית ע�
העתיד או ע� העבר וכגון שיתדמה �אדם פתאום ויפו� במחשבתו שפ�וני עשה
או יעשה כך וכך ,ויהי כאשר חשב כן היה מב�י שהיתה �ו ידיעה בזה בתחי�ה ,והוא
בעצמו �א יודע הטעם מאין ידע זאת ,וכשרואה אחר כך את הדבר בפוע� מתפ�א
בעצמו ותמה איך יתכן שכמו ששיער במחשבתו כן היה באמת.
והאמת היא שדבר זה נו�ד אצ� האדם מן ההקדמות הצבורות בזכרונו והידיעות
המונחות בקרן זוית בדמיונו – שבכח המשער יעבור השכ� ע� כ� א�ו
ההקדמות בסקירה אחת מב�י שיהיה זמן �השים �ב א� א�ו ההקדמות ו�סדרם ו�חזור
ע�יהם בעיון ,עד אשר יו�ד מהם הדבר המשוער ,ו�כן נראה �ו שהגיע הדבר א�יו
מב�י טעם פתאום .וכח זה רגי� �הזדמן �גבי דבר שהיתה �ו השתוקקות גדו�ה א�יו
ודבר שדעתו משוטטת בו ברוב הפעמים וחושב וזומם ע�יו בעיתים רבות ,ובכ� פעם
נו�ד �ו שכ� אחד והקדמה אחת בענין עד תום כ� ההקדמות ,ואז נו�ד הדבר בדעתו.
וכ� זה הוא אצ� כ� אדם אב� אצ� הנביאים כח המשער הוא ב�י הקדמות א�א הוא
ע� ידי הודעת השפע הא�והי או ע� ידי הקדמות הנודעות �ו בעת הנבואה ההיא
שערים פרק ט פותח קצו
ע� ידי שפע הא�והי ,והוא תיכף משער ע� ידם בעת הנבואה כרגע בכח שפע נבואתו.
)ד( וכח המדמה נקרא "מדמה" משבעה טעמים ,וא�ו הם:
א .כי כ� עניינו הוא בשתיקה -רואה ב�א עיניים ,שומע ב�א אזניים ,עושה ב�א ידים,
והוא מ�שון )ויקרא י( "וידום אהרן".
ב .כ� ענייניו אינם בפוע� א�א רק במחשבה ,והוא מ�שון )אסתר ד( "א� תדמי בנפשך".
ג .ע� שם כוחו בח�ום אמיתי שהוא מסביר אז �גוף את אמיתת הדבר רק ע� ידי מש�
ודוגמא בדבר הדומה �ו ,והוא מ�שון )ישעיה מ( "וא� מי תדמיוני".
ד .כי כ� עניינו אינו יוצא �זו�תו א�א רק עומד בעצמו במח האיש ,והוא מ�שון )יהושע
י( "שמש בגבעון דום" – כ�ומר עמוד במקומך.
ה .כי השכ� מעכב אותו ומפסיקו כאשר מתחי� �צייר ו�דמות בדברים נמנעים ,והוא
מ�שון )ישעיה סב( "א� תתנו דמי �ו" -כ�ומר א� תתנו �ו הפסק מ�השים את �בו
ע� הר ציון ששמם עד שיכונן וישום את ירוש�ים תהי�ה בארץ.
ו .ע� כך שהוא מדמה ומצייר בדברים הנמנעים שאין שכ�ו מגיע �עכבו ובאמת הדבר
ההוא שהוא מדמה ומצייר נכרת ואבד מן העו�ם ואין �ו מציאות כ�� ,והוא מ�שון
)ירמיה מז( "נדמתה אשק�ון".
ז .ע� כח המשער שבו שהוא ש�ימות המדמה )וכנ"� ס"ג( ומה שידמה וישער בו הוא
מקוה שכך היה הדבר או שקיותה נפשו שכך יהיה הדבר ההוא ,והוא מ�שון )תה�ים
מח( "דמינו א�הים חסדך" )ספר הברית ח"א מט"ו פ"א ,מי"ז פ"ט-יב ופט"ז(.
)ה( וב�יקוטי ה�כות )ה�' ברכת הריח ה"ד סי"ד( כתב "ועיקר המדמה אין �ו כח כי אם
בעשיה גשמית ,ששם יש �ו כח �ב�ב� ,ושם צריכין עיקר הבירור ש� המדמה,
שזה בחינת מה שכתוב בכתבים שעיקר אחיזת הק�יפות הוא בעשיה ,כי עיקר אחיזת
הק�יפות הוא ע� ידי כח המדמה שהוא בחינת נוגה ,בחינת 'עץ הדעת טוב ורע',
שעיקר אחיזתו בעשיה הגשמית דיקא ,ושם צריכין עיקר הבירור.
כי דע ,כי כח המדמה הוא בחינת הממוצע בין גשמיות �רוחניות ,בין גוף �נפש .כי
כח המדמה הוא בחינת תכ�ית הרוחניות ש� כ� הגשמיים ,והוא תכ�ית הגשמיות
ש� הרוחניות ,וע� כן הוא בחינת הממוצע שמחבר גשמיות ורוחניות ,כי כ� הדברים
הגשמיים שבעו�ם אנו יכו�ים �ציירם במוח כתבניתם ודמותם ממש ,וזה הכח שמצייר
כ� הדברים במוח זה בחינת כח המדמה ,כי כח השכ� האמיתי הפנימי רחוק ונע�ם
מאוד מכ� מיני גשמיות ,רק עיקר הציור הוא ע� ידי כח המדמה כמבואר כ� זה
פותח שער ב -שער הנפשות שערים קצז
בספרים .וזה הציור שמציירין דבר גשמי במוח ,זה הציור הוא תכ�ית הרוחניות ש�
אותו הדבר ,אב� כנגד הדעת זה הציור הוא בחינת תכ�ית הגשמיות ,כי אף ע� פי
שאין בהציור שבדעת שום גשמיות ,אף ע� פי כן מאחר שמצייר בדעתו דבר גשמי הוא
נחשב תכ�ית הגשמיות נגד פנימיות הדעת ,אב� נגד הדבר הגשמי בעצמו הוא בבחינת
תכ�ית הרוחניות ,מאחר שאנו מע�ין דבר גשמי א� המוח ,ומציירין ציורו �בד במוח
ב�י שום גשמיות כ�� ,והבן הדבר היטב.
נמצא שכח המדמה הוא בבחינת ממוצע בין גשמי �רוחני ,ורק ע� ידי הכח הזה
יכו�ין �הושיט ו�הודיע ציור דבר גשמי �המוח והדעת וכמבואר מזה בספרים.
וע� כן שם בבחינת הכח המדמה שם עיקר הנסיון והבחירה ש� כ� אדם ,ושם עיקר
אחיזת בחינת עץ הדעת שהוא בחינת נוגה בחינת מתק�א שמשם עיקר הנסיון
והבחירה כידוע ,כי עצם השכ� הוא גבוה ממ�אך ורחוק בודאי מכ� חטא ומכ� תאוה
ומכ� גשמיות העו�ם הזה ,ו�היפך גוף החומר הוא בחינת בהמה שאין �ה שום
בחירה ואין �ה כח �הטות משום תאוה ,ועיקר הנסיון והבחירה הוא רק מחמת חיבור
הנפש והגוף ,ועיקר החיבור הוא ע� ידי בחינת הכח המדמה שבאדם ,שיש �ו כח
�נטות �כאן או �כאן.
כי מי שזוכה �ברר המדמה אזי זוכה ע� ידי זה �אמונה ש�מה �אמונת חידוש העו�ם
וכו' כנ"� ,ואז יזכה �ע�ות דרך המדמה א� עצם השכ� הפנימי שהיא הנשמה ,וע�
ידי זה יזכה �רב טוב הצפון )ישעיה סד( "עין �א ראתה" וכו' .כי המדמה הוא בחינת
)בראשית כח( "סו�ם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" וכו' .ו�היפך� ,היפך .כי כ�
הנפי�ות והירידות ש� כ� הרחוקים שנתרחקו מהשם יתברך הכ� היה ע� ידי ש�א
בררו המדמה ע� ידי התקרבות �צדיקים אמיתיים וסמכו ע� דעת עצמן ,וע� ידי זה
נאבדו ונטרדו מן העו�ם .כי באמת הדעת והחכמה ש� כ� בני אדם שבעו�ם ,אפי�ו
ש� החכמים הגדו�ים ,הכ� הוא רק בחינת כח המדמה ,שרובו מעורב בדמיונות
כוזבים ,ואין מי שיזכה �שכ� אמיתי ,כי אם הנביאים בע�י רוח הקודש ושארי צדיקים
אמיתיים כיוצא בהם" ,עכ"� ,עיי"ש.
וע"ע ב�יקוטי מוהר"ן )סי' כה( שהסטרא אחרא נקרא כח המדמה שמשם באין כ�
התאוות והב�בו�ים והמניעות ממדרגות הקדושה וכו' .וב�יקוטי ה�כות )ה�'
חוקות העכו"ם ה"ב ס"א( כתב שע� כן גזרה ע�ינו התורה ש�א ��כת בחוקותיהם וש�א
�התדמות �הם בשום דבר ,ש�א �התדמות �הם דיקא ,כדי ש�א �יתן כח חס וש�ום
�הכח המדמה ,כי העכו"ם הם הרע ש� כ� התאוות והמידות ,כמובא בדברי רבינו ז"�
)ב�יקוטי מוהר"ן סי' יט( ,וע� כן כשמתדמין �הם בשום דבר ,ע� ידי זה מתגבר המדמה חס
שערים פרק ט פותח קצח
וש�ום ויכו�ין �בוא חס וש�ום ע� ידי זה �ידי דעותיהם ,כמו שכתוב )תה�ים קו(
"ויתערבו בגויים וי�מדו מעשיהם" ,כי עיקר הסטרא אחרא היא נאחזת בהמדמה כנ"�,
וע� כן צריכין �התרחק מהם מאוד מאוד בכ� הדברים ,רק צריכין �התדמות בכ�
הדברים ובכ� המנהגים ובכ� המ�בושים �ישרא� עם קדוש" ,עכ"� ,עיי"ש באריכות.
)ו( והנה בשו"ת ים החכמה )סי' יד( ביאר ש�פי שיטת הרמב"ם אסור �עשות פעו�ות
ע� מנת �קב� תשובות מכח המדמה )ועיי"ש באריכות שדן בגדר איסור זה משום "קוסם" ,וע"ע
�קמן שער ג פ"ז ס"ד שכ� ענין הקוסמים הוא �עשות פעו�ות משונות כדי �צאת מבחי' מוח הבינה שהוא בחי'
המחשבה וההבנה התמידית ש� האדם שהיא בחי' �אה ,ו�היכנס במצב מופשט יותר שיוכ� �קב� שפע ממוח החכמה
ו�ג�ות את כח הדמיון שבו שב�שון הקב�ה נקרא רח� עיי"ש(.
וכ� שפע ושכ� שעדיין �א נתגשם ונתג�ה בגוף האדם איזה גי�וי ע� זה הענין ,רק
שהאדם רוצה �בדוק דרך הנפש ש�ו שתג�ה �ו דבר טמון ע� עתידות או מה
שיעשה או מה שנעשה איתו בעבר ,הרי הוא איסור .כ�� הדבר ,שכ� ש�א נתגשם
השפע בהגוף באופן ברור שאפשר �ראותו בגשמיות )כגון הרופא שבודק �החו�ה( ורק צריך
�שא�ה �הנפש וצריך �כח המדמה ,נקרא שהוא מעורר הכח הרוחני ש� המדמה דרך
הפעו�ה והוא בכ�� איסור )וצריכים �דעת דהאנשים שמתעסקים בענינים ה��ו יקראו אותם בכ� מיני שמות
כגון כח הנפש או כח הגוף הטבעי או "תת מודע" וכד' ,אב� הכ� אחד הוא הנפש והדמיון שהוא מגיע �ידע תשובתו(.
והנה אמת הוא דבדרך כ�� כ� זמן ש�א נזדכך כח הדמיון והנפש ש� האדם �דרגת
רוח הקודש ובחינותיה הוא מעורב ברוב דמיון והב� ,וכמו שכותב ר' חיים
ויטא� )בס' שערי קדושה ח"ד( דעד שמגיע �ברור המדמה הוא צריך �הזדכך בתכ�ית
הקדושה ,וממי�א כ� מי שמשתמש בכוחות נפשיים א�ו �ומר מה �עשות או שעונה
ע� מציאות נע�מה ,ע� פי רוב הוא רק שקר והב�.
ואף ע� פי כן יש בזה שיעור קטן ש� אמת ,כמובא ברמב"ם )ספר המצוות �"ת �"א( שכתב
"ובזה טעו ההמון ,כי הם בעבור שיצדקו �הם קצת אותם הסיפורים יחשבו שא�ו
הפעו�ות יורו ע� מה שיהיה" ,ע"כ.
וכמו שכתב הרמ"ק )בהק' שיר השירים ע� הזוה"ק בסוף דרוש המ�אכים דף �"א( "והנה בהתפשט
עניינים א�ו בכוכבים ובמז�ות יורו ויודיעו עתידות א�ו �יודעים �משוך כוחם
בציפור עשויה ע� פי מ�אכה או ראש עשויה ממתכת וכיוצא ,ויש דרכים רבים וכו�ם
עבודה זרה ,וזה היה פיתוי היצר הרע �ישרא� �עבוד עבודה זרה �הגדת הדברים
הנסתרים ,מהם �הצ�ה ,מהם �התעשר ,מהם �הצ�חה וכיוצא ,אמנם ברדת הדברים
�מטה יותר יורו עניינים א�ו הצמחים והמתכות והצפורים והעורבים וכיוצא ,ו�זה
היודע שיחת העופות� ,א שידברו דיבור א�א הכוונה שינוי צפצופם תנועה אחר תנועה
פותח שער ב -שער הנפשות שערים קצט
יורה כך וכך ,וכן גם כן תנועת גופם בכנפיהם כדפי' בתיקו' בענין העורב ,וע� דרך זה
יוחקק החכמ' הזאת בשרטוטי הידים והפנים והכפות והרג�ים ,והיודעים יכירו הידיעה
הזאת ,וע� דרך זה יוחקק בכף הבהמה ויכירו בו ידיעה רבה ,וכן יוחקק בכמה דברים
שאין �הם סוף ,ובדק�ים ובשאר האי�נות בתנועתם ,וע� זה נאמר וידבר מן הארז אשר
ב�בנון עד האזוב אשר בקיר" עכ"� ,עיי"ש עוד בענין זה.
ו�פיכך בודאי שאין �הביא ראיה שמותר �עשות כן משום שמצ�יחים �עזור �אנשים
או �התעשר וכד' ,דאף ע� פי שיש כאן כח רוחני אמיתי התורה אסרה אותו
)וכמו שמצינו אצ� שאו� שהע�ה באוב ואע"פ שהצ�יח ע"י כך אסור �עשות כן(.
ו�פי מה ש�מדנו משיטת הרמב"ם ,עצם הדבר שמשתמש בכח הרוחני שאינו ע� ידי
התורה רק מן הנפש אשר מג�ה �ו הדברים זהו גופא מה שהתורה אסרה ,כ�
זמן ש�א עושה כן ע� ידי בחי' רוח הקודש ונבואה וע� ידי שמות הקודש ויחודים ,או
שיש �ו זאת בכח הטבעי ב�י שום פעו�ה .דישנה מציאות אשר יש �אדם בטבעו
בדמיונו שפע א�וקי עד שיוכ� �הנהיג ,או שנו�ד בטבע שיודע מיני עתידות ,וכמובאר
בדברי הרמב"ן )בפר' ראה ,דברים יג ,ב ,והובא בספר שערי קדושה שער ג ח"ד ס"כ( שישנם מקצת
אנשים שיש �הם הכח ש� ידיעת העתידות ,ובזה האופן אין כ� איסור כיון שיש �ו זה
הכח בטבעו ,עכ"ד ,ו�כאורה משמע מדבריו כי �אנשים שיש �הם זה כח הרוחני
בתו�דה אין כ� איסור �השתמש בו ,דכ� האיסור הוא �עשות פעו�ה גשמית �המשיך
כח הדמיון אשר הוא נפש האדם �עוררו ו�ג�ות הנסתרות ,כן נראה �פענ"ד אב�
בודאי שצריך בזה עיון �ה�כה ו�מעשה ,רק שנראה שמותר הדבר ,עכ"ד שו"ת ים
החכמה ,עיי"ש באריכות.
ועיי"ש עוד )בסי' יג-יז( בענין החכמה שנתפרסמה בזמן האחרון ששוא�ים �כח המדמה
והנפש ש� האדם דרך שרירי הגוף ש� האדם ושוא�ים ע� עברו וגם ע� מה
שצריך �עשות ונקראת זו החכמה "מוח אחד" ,וכן �גבי השיטה הדומה �הנ"�
ששוא�ים ע� ידי מטוט�ת ומקב�ים תשובתם ע� פי מה�ך המטוט�ת .ובענין "גור�
החו�" ,ובענין שא�ת ח�ום ,ובענין השתמשות בכוחות ש� אנרגיה ,ורפואה בכח
הידים שנקרא "הי�ינג" שיש המרפאים סתם בכח הידים ע� ידי "אנרגיה" ויש ע� ידי
התבוננות בדבר חיצון כגון חכמת ה"רייקי" וכד' ,ובענין רפואת ההיפנוזא ,ורפואה ע�
ידי כוחות נע�מים ,עיי"ש באריכות.
שערים פרק י פותח ר
פרק י
נפש החי שבאדם .ובענין ב' בנות �וט שהן ב' כוחות ש� יצר הרע שע� ידיהם
הרשעים ממ�אים תאוותם .ובענין מה שבנפש האדם יש נפש הדומם ונפש הצומח
ונפש החי ואף ע� פי כן היא נפש אחת ,וכן בגוף האדם יש בחינת דומם צומח וחי
ואף ע� פי כן הוא גוף אחד ,וההבד� שבין הנפש �הגוף בענין זה.
)א( נפש המדבר ש� האדם באמת היא רק שכ�ו העיוני ב�בד )עיין בענין שכ� העיוני �קמן
פי"א( וע� ידו יובד� מהדומם והצומח והחי ,אך כ� הנפשות והכוחות הרצוניות
שתחת השכ� העיוני אשר באדם הם מנפש החי שבו ,והכוחות הטבעיות שבו הם
מנפש הצומח שבו )ע"ע בענין נפש הצומח �עי� פ"ז ,ובענין נפש החי �עי� פ"ח( ,אמנם מכיון שהשכ�
העיוני מאצי� מכוחו מאוד ומשפיע מאורו מאוד ע� כ� מה שתחתיו עד שע� ידו
נשתנו הכ� �טוב ההנהגה הנכבדת ,וכ� אחד מן הכוחות והנפשות והרצונות שבו
מכ�כ� דבריו במשפט השכ� � -כן הם נקראו בשם נפש האדם אף שבאמת הם בו
מנפש החי.
�כן אמור מעתה שנפש האדם נח�קת �שתי בחינות שהם פנימיות וחיצוניות -
החיצוניות הוא כ� מה ש�מטה מהעיוני ונקרא "שכ� מעשיי" ,והפנימיות הוא
העיוני ונקרא "שכ� עיוניי" .וזה השכ� המעשיי הוא המובחר מכ� מה ש�מטה משכ�
העיוני שהוא פנימיות הפנימיות ש� החי הנקרא כח המעורר שהוא נח�ק בעצמו
�פנימיות וחיצוניות אשר המה מתעורר מעשיי ומתעורר מדיי )וכמבואר �עי� פ"ח ס"ד עיי"ש(,
והמתעורר מעשיי הוא החיצוניות ש� השכ� המעשיי והמתעורר מדיי הוא הפנימיות
ש� השכ� המעשיי.
והמתעורר המעשיי נח�ק גם הוא �שתי בחינות -האחת היא מה שמתעורר �עשות
מעשים הכרחיים �גופו ומינו כמו �אכו� ו�שתות ו��בוש ו�הו�יד ו�בש�
ו�ארוג בגדים כדי �התכסות בהם ו�התחמם מהקור וכדומה ,וכמו שהבע� חי אף הוא
יעסוק במעשים הנצרכים �גופו ומינו -וזוהי בחינת חיצוניותו .והשניה שהיא בחינת
פנימיותו היא מה שמתעורר �עשות מעשים אשר המה מותרות וב�תי הכרחיים כמו
�בנות בתים רבים מאין יושב וע�יות מרווחות וחצירות מהודרות ,וכן מעשה רוקח
הנאכ�ים �מעדנים ורקיקי מצות משוחים בשמן ודבש מעשה מחבת ומרחשת
�תענוגות בני אדם ,וכן �ארוג בגדי כבוד ותפארת במעשה חושב ורוקם בתכ�ת
ובארגמן ציורי ציצים ופרחים ,וזו הבחינה הפנימית ש� כח המתעורר המעשיי אינה
נמצאת אצ� הבע�י חיים כ��.
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רא
ושתי בחינות א�ו ש� ההכרח והמותרות מתח�קות גם הן �פנימיות וחיצוניות -
הפנימיות נקרא "מחשביי" שהוא הכח אשר בו יחכם האדם ויערים בדבר אשר
רוצה �עשותו אם אפשר �עשותו או �א ,ואם אפשר אזי באיזה אופן צריך �עשותו
וכיצד יעשה ,והחיצוניות נקרא "מעשיי" והוא עשיית הדברים והמ�אכות �מעשה.
וכ� זה הוא בבחינה החיצונה ש� השכ� המעשיי שהוא המתעורר המעשיי וכנ"�,
אמנם הבחינה הפנימית ש� השכ� המעשיי הוא התעוררות מדיי שע� ידו יתעורר
האדם �בחור במידות הטובות או הרעות כגון כעס ורצון אכזריות ורחמים פריצות
וצניעות אהבת הבריות ושנאתן וכדומה ,אשר מעט מהמידות הטובות נמצאות גם
בבע�י החיים כגון רחמים )וכנ"� פ"ח שם( וכן הצניעות בחתו� והרחקת הגז� ש� הנמ�ה
וכדומה ,אך בבע�י החיים המידות הן רק בטבע ו�א בבחירה מה שאין כן באדם
שאצ�ו הן בבחירה חופשית שהוא בוחר במידות הטובות בשבי� תיקון גופו ותיקון מינו
שהוא �תוע�ת חברת בני האדם שהוא דבר נצרך מאוד �קיום האדם.
ונמצא שכ� כח המעורר בכ��ו הן המעשיי והן המדיי שהוא חיצוניות נפש האדם
הנקרא שכ� מעשיי וכנ"� -הכ� הוא רק �תיקון הגוף ,אמנם פנימיות שכ�
המעשיי שהוא המדיי וכנ"� הוא סיבה קרובה �תיקון הנפש ,כי עיקר הבחירה היא
בשכ� העיוני שהוא תיקון הנפש כי בו הוא בוחר בדברים עיוניים מפני שכן היא האמת
ו�א מפני שהוא רוצה בכך וחפצו באיזה דבר משום איזו תוע�ת �גופו או מינו.
)ב( וכ� זה הוא �כ�� המין האנושי המדבר ,אב� האדם הישרא�י שיש �ו מצוות
הת�ויות במעשים ומצוות הת�ויות בהעיוני -אצ�ו שתיהם הם גם תיקון הגוף
וגם תיקון הנפש ,וכ� המצוות והעבירות האמורות בתורה הן במעשים והן במידות
כו�ן ת�ויות בשני דברים אשר בנפש החי – במעורר ובמרגיש ,כי �אחר שמתעורר
�איזה מעשה או מדה ש� מצוה או עבירה אזי בפוע� נעשה אותו המעשה או מידה
ע� ידי אחד מחמישה חושיו החיצוניים הנקראים הרגש החיצוני או ע� ידי חושיו
הפנימיים הנקראים הרגש פנימי ,מ�בד מהמצוות העיוניות כגון �עיין ו�חשוב בתקופות
ומז�ות וכדומה שהמעורר מתחי� ונפש הע�יונה שמן השמים אשר �איש הישרא�י
)עיין בענין נפש הע�יונה �עי� פ"ב ס"ב ופ"ד ס"ו ו�קמן פי"ב( בנוסף �נפש העיוני שבו היא גומרת
את אותה המצוה ע� ידי נפש העיוני שבו ,כי העיוני מעיין רק בשבי� �דעת האמת
ו�א בעבור שהיא מצוה מאת ה' מן השמים ,אמנם נפשו הע�יונה היא תקיים זה בעבור
שהיא מצוה )ספר הברית ח"א מי"ז פי"ח-כ(.
)ג( והנה כח המעורר והמרגיש שבנפש החי שבאדם נקרא בזוהר )וירא דף קי במדרש הנע�ם(
"בת �וט הבכירה" ,וכוחות נפש הצומח שבו שהם הזן והמו�יד והמגד� נקרא "בת
�וט הצעירה" מכיון שנפש הצומח בשפ� המדרגה נגד נפש החי.
שערים פרק י פותח רב
והרשעים ממ�אים תאוותם ע� ידי א�ו ב' כוחות שהם ב' בנות �וט שהוא יצר הרע
הארור ,כי "�וט" תרגומו ש� "ארור" ,והן שתי בנות �ע�וקה הב הב ,כי
שתיהן מוטבעות ע� הגוף ותענוגות בני אדם וע� שתיהן הוא אומר )בראשית יט( "ו�א
ידע בשכבה ובקומה" -כ�ומר בשכבה בקבר ובקומה �יום הדין ,אב� הצדיק יתגבר
כארי ע� נפש בהמתו �אסור איסר ע� נפשו החיה ו�שום מחסום �נפשו הצומחת,
והוא יכניעם תחת כפות רג�י רצונו הנקי מכ� חמדת העו�ם ויסע מקברות התאווה
ויחן בחרדה ,ויירא ויחרד �יבו מאוד ותהי �חרדת א�הים חיים ומ�ך עו�ם.
ומכיון שכ� המצוות והעבירות שבתורה ת�ויות ועומדות בכח ה"מרגיש"
וב"מתעורר" שבאדם שהם מנפש החי שבאדם ,וגם כמה עבירות ומידות
רעות נמשכות ובאות מנפש הצומח שבאדם ,ע� כן כשהאדם חוטא הוא מקריב נפש
בע� חי מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן או מן העוף -כי הנפש הבהמית סיבבה �ו את
החטא ,ובזה נמשך נקיון �שורש נפש החי שבאדם ,וכן האדם מקריב מן הצומח סו�ת
ושמן ויין �נסכים ובזה נמשכת טהרה �נפש הצומח שבאדם ,וכיון שיש בו גם כן נפש
הדומם אשר ממנה נמשכות הרעות גם כן �כן אמרה תורה "ע� כ� קרבנך תקריב
מ�ח" שהוא הדומם -כדי שיהיה נמשך נקיון גם �נפש הדומם שבאדם ,והמשתד�ים
בקרבנו הם נפש האדם שהם הכהנים בעבודתם ו�ויים בדוכנם וישרא� במעמדם ,ובזה
נמשכת כפרה �נפש האדם שבו ,כי כ� ד' א�ו יש באותו אדם ומשורש אחד הם ומצא
מין את מינו וכיפר ע�יו מאשר חטא ,וכמובא בשם האר"י ז"� ב�יקוטי תורה בפרשת
ויקרא )ספר הברית ח"א מי"ז פ"כ ,מי"ח פ"א(.
)ד( והנה נפש המדבר מקב� בתחי�ה נפש הדומם ואחר כך נפש הצומחת ואחר כך
נפש החי ואחר כך נפש המדברת ,וכ� א�ו יחד הן נפש אחת ב�בד אשר פוע�ת
בו פעו�ות רבות ושונות – גם את פעו�ת הצומח וגם את פעו�ת הבע� חי וגם את
פעו�ת המדבר ,וע� כן יאמרו המוש�ים שהיא כמו השמש אשר היא בעצמה אחת
אך תפע� פעו�ות רבות ושונות – תתיך השעוה ותייבש המ�ח ,ת�בין המכובס
ותשחיר הכובס.
ומובא בכתבי האר"י ז"� )ע"ח שער קיצור אבי"ע פ"י( ש"כ�� העו�ה במהות נפש האדם
כי גופו הורכב מתו�דות ד' יסודות השפ�ים מבחי' החומר שבהם ,ותחי�ה
נכנסת נפש המורכבת )עיין �עי� פ"ב ס"א שנפש הדומם הוא הכח הגורם "העמדת ההרכבה ש� אותו
הדבר"( ואחר כך נפש הצומחת בכ� כוחותיה ואחר כך נפש החי המשגת בכ� כוחותיה
ואחר כך נפש המדברת בכ� כוחותיה ,וד' בחי' א�ו נקראים בחי' נפש אחת �בד,
נמשכת מצורת נפש ד' יסודות ,והנפש הזו אין בה תוע�ת רק �תוע�ת �גוף �בד ,עכ"�.
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רג
וכך הוא גם בבחינת החומר והגוף ש� המדבר -שיש בו בחינת מה מחומר הדומם
ובחינת מה מחומר הצומח ובחינת מה מחומר החי ואף ע� פי כן החומר באמת
הוא רק גוף אחד המתאחד בעצמו ו�א תוכ� �ומר ע� איזה ח�ק מח�קיו שזהו בחינת
חומר הצומח שבו או שזהו בחינת חומר החי שבו ,וכך הוא גם בנפש.
אך ההבד� שבין הגוף והנפש בענין זה הוא שכ� הבחינות ש� הגוף והחומר יתמזגו
והיו �בשר אחד ו�א יתפרדו בשום זמן כ� עוד האדם חי ,מה שאין כן הנפש אף
שהיא גם כן אחת בכ� זאת יש אפשרות �התח�קות פעו�ותיה ו�התפרדות כוחותיה
זה מזה בעת מן העיתים ,שהרי בעת השינה יתפרד השכ� העיוני ויסת�ק מן האדם
ונשאר בו רק בחינת החי והצומח ב�בד )עיין בענין זה �קמן פי"ג ס"א( ,וכן אם ישתגע איש
ע� ידי פגע שאירע במחו אנו רואים ששכ�ו העיוני ה�ך �ו ושאר כ� הכוחות אשר
�מטה ממנו ישארו בו ,ובעת ההקצה מהשינה או בעת רפואת המשוגע יחזרו כ�
הכוחות הנפשיות בו.
והסיבה �חי�וק זה שבין הגוף �הנפש היא כי הגוף הוא חומר והנפש היא רוחנית,
והרוחני טבעו כאש ,והרי מנר אחד יוד�קו נרות רבים ויכו�ים �התפרד
הנרות אחד מהשני ואחר כך כשיתקרבו אחד א� השני יתאחדו ויהיו �אבוקה אחת,
ואף שהנפש התחתונה היא מוגשמת במקצת )עין בענין זה �קמן פי"א ס"ד( אמנם בכ� זאת
כנגד הגוף היא רוחנית .ועוד שכמו שבא כך גם י�ך והרי הגוף מתחי�תו בבטן אמו
כ� בחינותיו אשר מחומר היסודות כו�ם נקבצו באו יחד והתמזגו והיו �בשר אחד ו�כן
אי אפשר �הם �התפרד כ� ימי היותם ע� האדם ,מה שאין כן כוחות נפשו הרי הן �א
התג�ו בו בראשיתו כו�ם יחד א�א רק בזה אחר זה והעיוני רק בשנה השביעית �אחר
שכבר היו בו הכוחות שתחתיו במע�ה )ע"ע בענין זה �קמן פי"ב( ,ו�כן יש אפשרות
�הסת�קות הכוחות המעו�ות מן הפחותות באיזה זמן מן הזמנים ,אך עצם הנפש היא
רק אחת אשר תפע� כוחות ופעו�ות רבות וכנ"� )ספר הברית ח"א מי"ח פ"א(.
פרק יא
בענין הנפש שיש �כ� בני האדם הנקראת נפש המדברת ונפש השכ�יית ונפש
העיונית ונפש היסודית ונפש שפי�ה ונפש הבהמית .וההבד� שבין השכ� העיוני
�כח המדמה ,וההבד� שבין השגת מציאות רוחנית שיכו� השכ� �השיג �בין השגת
מהות רוחנית שאין השכ� יכו� �השיג.
)א( נפש האדם נקראת נפש המדברת או נפש השכ�יית משום שהדיבור בא מכח נפש
השכ�יית ,כמו שכתוב )בראשית ב( "ויהי האדם �נפש חיה" ותרגומו "�רוח ממ��א".
שערים פרק יא פותח רד
ו�כן כ� עוד ש�א מתנוצץ בנפש עו�� ויונק כח השכ� הוא אינו יכו� �דבר ,ואם יברא
האדם גו�ם ע� השמות ואותיות הקודש האמורים בספר יצירה יהיה אותו הגו�ם
בדמות מראה אדם קרוץ מחומר בע� נפש עם כ� הכוחות וההרגשות אב� יהיה ב�תי
מדבר )כמובא בסנהדרין סה :בהמעשה שרבא ברא אדם ,עיי"ש( בעבור שאין בו דעה וכח ההשכ�ה,
כי אין יכו�ת באדם אפי�ו ע� ידי ספר יצירה �הכניס בו נפש השכ�יית וכח המו�יד
א�א רק �ה' �בדו יש יכו�ת זו.
)ב( ונפש השכ�יית נקראת גם "שכ� העיוני" אשר ע� ידו ישכי� וע� ידו תהיה
ההסתכ�ות ויקנה החכמות ויבדי� בין הפעו�ה המגונה �נאה ובין האמת �השקר,
ועיקר הבחירה היא ע� ידי שכ� זה כי ע� ידו בוחר ע� דבר אמת מפני היותו אמת ו�א
מפני שרצונו וחפצו באותו הדבר .וע� ידי שכ� זה נבד� האדם מן הד' יסודות והדומם
צומח חי .וע� נפש העיוני הזאת נאמר )מש�י יט( "גם ב�א דעת נפש �א טוב" ,כ�ומר
אף שיהיה באדם את כ� הכוחות ,אם �א יהיה �ו את נפש העיוני שהיא הדעת -אזי
�א טוב היות האדם בעו�ם א�א טוב ש�א יהיה נברא ,כי אם חסר מדעת מה קנה
)כמבואר בנדרים מא.(.
)ג( ומשכנה ש� נפש העיונית הזו הוא במח ,וזו הנפש תתחי� �הראות כוחה בשכ�
ובבחירה בכח מעשי כשמגיע האדם �עונת הפעוטות כ�ומר �שנה השביעית,
ותוסיף את כוחה בכ� יום ויום עד שיש�ים האדם י"ג שנה שאז תהיה �ו זאת הנפש
בש�מותה ואז ידיו רב �ו בכח העיוני גם כן )וכאמור בספר משנת חסידים מסכת המרכבה פ"ב מ"א(.
)ד( ונפש עיונית זו נקראת גם "נפש היסודית" בפי המקוב�ים ,והיא מחוברת מד'
יסודות כמו הגוף רק שהגוף מורכב מחומר היסודות והנפש הזאת מורכבת
מצורת היסודות )עיין בענין חומר וצורה �עי� פ"א( ,וע� כן היא מקב�ת כ�יון בטבעה ובעצם
ברייתה -וכמו כ� דבר המחובר מד' יסודות שבסופו נפסד וח�קיו מתפזרים וחוזרים
א� שורשם )עיין בענין זה �עי� פ"ד( ,ויש בה בחינת גשם וכמו שכתב רבי חיים ויטא�
)בס' שערי קדושה ח"ג שער ה( "בגופו וגם בכוחות נפשו היסודית ובהם �בדם יש בחינת
גשם" ,עכ"�.
ו�כן �א נקראת אצ� המקוב�ים נפש זו בשם נפש גמורה א�א נקראת רק "כח הגוף"
ב�בד )וכנ"� פ"ד ס"ד עיי"ש( ,וזהו �גבי היהודי שאצ�ו נפש זו אינה נקראת בשם
נפש א�א רק כח הגוף ונקראת אצ�ו נפש היסודית או נפש השפ�ה או נפש הבהמית,
והטוב שבה נקרא נפש בהמה טהורה והרע שבה נקרא נפש בהמה טמאה ,והנפש
הבהמית הזו אצ� היהודי היא רק בחינה אמצעית בין גופו �נפשו האמיתית שבו
הע�יונה שהיא מד' יסודות השמים דעשיה שחננו ה' מה ש�א עשה כן �שאר הגויים,
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רה
כי באדם המדבר שאינו יהודי אין נפש יותר מהנפש הבהמית הנ"� אב� היהודי מ�בד
נפש זו חננו ה' בעוד חמש נפשות מכ� החמישה עו�מות שהם עשיה יצירה בריאה
אצי�ות א"ק -כדי שיהיה היהודי כו�� את כ� העו�מות כו�ם.
וע� ידי קיום תרי"ג מצוות �ישרא�י או ז' מצוות שמקיים חסיד אומות העו�ם בעבור
שהן מצוות ה' ו�א בעבור שמקייימן בעבור שהשכ� מחייבן -אזי ע� ידי זה נקנית
ההשארה הניצחית בנפש בעיונית הנ"� ונשארת חיה וקיימת �עו�ם )ע"ע בענין זה �עי�
פ"ד ס"ה(.
)ה( וע� ידי כח העיוני משיג האדם ג' מיני השגות שהן:
א .שכ� הנקנה -כ�ומר שהוא קנוי ומובנה מן הקדמות אשר הן החושים או מושכ�ות
ראשונות ,וע� ידם הוא בונה וקונה חכמות רבות גדו�ות ונפ�אות בהיקש השכ�
ודרכי המופת המה�ך ע� כנפי ההגיון וע� אורח המחקריי.
ב .השגת מציאות הבורא ומציאות צורות הנפרדות שהם המ�אכים הנפרדים מהחומר
)עין בענין הצורות �עי� פ"א( ,אך אינו משיג מהות הבורא או המ�אכים.
ג .משיג הצורות הטבעיות ש� החומר ומשיג הצורה העצמיית ומפ�יטה מהחומר
הנושא אותה ,ואז יתאחד שכ�ו עם הצורה המופשטת ,וכגון שאם האדם חוקר ע�
הצורה העצמיית ש� הצומח ויצא שכ�ו מן הכח א� הפוע� והשיג צורה זו ע� אמיתתה
ונתחדשה �ו ידיעה ברורה באמיתת זה המבוקש שהוא כח הזן והמגד� והמו�יד
שבצומח )ע"ע בענין כוחות א�ו �עי� פ"ז( אזי שכ�ו שהיה בכוחו �השיג נקרא "שכ�",
וההשכ�ה אשר יצאה א� הפוע� והשיגה נקראת "משכי�" ,וצורת הצומח שנודעה �ו
נקרא "מושכ�" ,ו�אחר שצורת הצומח מוצק בשכ� האדם ו�א חוצה �ו נמצא ששב
השכ� והמשכי� והמושכ� �דבר אחד באדם.
)ו( וההבד� שבין השכ� העיוני �בין כח המדמה )עיין בענין כח המדמה �עי� פ"ט( הוא
שהעיוני אינו משיג גשמיות כ�� א�א רק רוחניות וכגון מציאות ה' ומציאות
הצורות הנפרדות מן החומר ,וכיון שצורות א�ו הן אינן גשמיות �כן משיג העיוני את
מציאותן ,אמנם מכיון שהן אינן כח בדבר גשמי �כן אינו משיג את מהותן ,מה שאין
כן צורה שהיא כח בדבר גשמי וכגון צורת הצומח או החי או המדבר -מ�בד מה
שמשיג את מציאותן הוא גם משיג את מהותן )וע"ע �עי� שער א פ"ג מהו דבר גשמי ומהו רוחני
ומה ההבד� שבין השגת מהות �בין השגת מציאות(.
ובדברים הגשמיים אף שהעיוני אינו משיג בהם בעצמו כ�� וכנ"� ,אמנם ע� ידי
שהמדמה מסביר �ו את הגשמיות ע� ידי זה משיג ע� כ� פנים את דרכי
הגשמיות ,אב� �א את הגשמיות ממש .והמדמה הוא �היפך מהעיוני -כ�ומר שהוא
שערים פרק יא פותח רו
משיג רק גשמיות ,ו�כן אפי�ו את הצורות הטבעיות אינו משיג וכ� שכן שאינו משיג
את הצורות הנפרדות שאינם אפי�ו כח בדבר גשמי ,אמנם ע� ידי שהשכ� יסביר
�מדמה ע�יהן ע� ידי זה ישיג המדמה אף הוא ע� כ� פנים את המש� ודוגמא �הם,
אב� אינו משיג את הצורות ממש.
וכמו שהשכ� יפשיט ויפריד הצורות הטבעיות מן החומר הנושא אותן אף ע� פי
שבאמת אין �צורות א�ו מציאות מב�י החומר ,ככה גם הדמיון ש� המדמה
יפשיט ויפריד את המקרים והצורות מן הדבר הגשמי הנושא אותן ויצייר �ו את הגשם
בפני עצמו ואת צבעו או תמונתו ושיעורו בפני עצמו אף ע� פי שבאמת אין �חומר
מציאות ב�י הצורה.
ונמצא שהמדמה הוא אמצעי ומתורגמן המ�יץ בין השכ� אשר ע�יו במע�ה �בין
שאר כוחות הגוף אשר תחתיו במע�ה ,כ�ומר שמה שמשיג השכ� העיוני מן
הדברים הרוחניים ,המדמה מקב� את זה ממנו ומסביר אותם �עצמו ע� דרך שאינה
רוחנית א�א ע� ידי מש�ים ודוגמאות מן הגשמיות אשר קרובים �ענין הרוחני ההוא,
והוא מוסר את זה �שאר כוחות הגוף ומתרגם ומסביר �הם ע� דרך הגשמיות .וכן
�היפך שמה שהשיג ההרגש בחושים החיצונים הגשמיים מקב� אותם המדמה כמו
שהם מגושמים והוא יתפוס אותם ע� ידי סימנים בדמיונו כ�ומר ע� ידי כ� מיני מקרים
ש� הדברים הגשמיים שהם אינם גשמיים באמת ,והוא מוסר זאת א� השכ� העיוני
ומסביר ומתרגם �ו אותם ע� ידי מקרי הגשם ויקרב אותם א� השכ� בדרך חכמה עד
שיתפוס את זה השכ� וישפוט בין דבר �דבר ויוציא �אור את הצדק.
ועוד הבד� יש בין השכ� �המדמה -שהמדמה �פעמים כ� דבריו הם שקר וכגון מה
שידמה ספינה ש� ברז� פורחת באויר ,ו�פעמים ח�ק אמת וח�ק שקר וכגון
שידמה שהארץ היא בע�ת תכ�ית שזה אמת אך ידמה שהיא גם שטחית שזהו שקר
שהרי באמת היא כדוריית ,ו�פעמים הכ� אמת וכגון מה שיקב� ויצייר המדמה מן
החוש או מן השכ� או מן הקב�ה האמיתית .ומאידך השכ� �א סוב� את השקר ואינו
בטבעו כ�� רק ש�פעמים יארע �ו שיטעה וישגה .ו�כן המדמה בחזקתו הוא שקר כ�
עוד �א בא מופת וראיה ע� אמיתת דבריו ,ומאידך השכ� הוא �היפך שחזקתו שהוא
אמת כ� עוד �א בא מופת וראיה שאינו אמת )ספר הברית ח"א מי"ח פ"א-ג ,ומכ"א פ"ה ,וח"ב
מ"א פ"ב-ג(.
)ז( והשגת השכ� היא רק התבוננות והשכ�ה שמכריח בשכ�ו ע� פי הקדמות ומידע
שיודע ע�יו ש�פי זה כך וכך מוכרח �היות ,והשכ� משיג רק דברים רוחניים ודקים.
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רז
והמש� בזה כגון שאם יראה ראובן ששמעון נושא משא כבד אזי ישכי� ראובן בשכ�ו
את מציאות גבורתו ש� אותו שמעון שהרי יכו� הוא �סבו� משא כבד כזה,
והשגת ראובן את גבורתו ש� שמעון היא ע� ידי הקדמת ראיית עיניו ששמעון נושא
משא כבד ואם �א היה רואה זאת בעיניו �א היה יכו� �השיג זאת.
והנה העיניים ש� ראובן אינן יכו�ות �השיג את גבורת שמעון כי הגבורה היא כח
רוחני והעיניים יכו�ות �השיג רק את הפעו�ה הגשמית כ�ומר מה ששמעון
נושא משא כבד ,אב� אין בעיניים תבונה �השיג את כח גבורתו ש� שמעון ,כי עיקר
האומנות ש� העיניים היא ראיה בהמית ו�א שכ�ית ו�כן הן יכו�ות �השיג רק את
הפעו�ה הגשמית הנמשכת מן הגבורה ש� שמעון אב� את הגבורה עצמה כ�ומר את
אותה מציאות ש� הכח הרוחני ש� שמעון הגורמת �ו שיוכ� �ישא משא כבד כזה -
את זה אינן יכו�ות העיניים �השיג ,וכמו הבהמה שאף ע� פי שהיא רואה בראיה
גשמית כמו האדם אב� ראיה שכ�ית שהיא ראיה צ�ו�ה וזכה ודקה ונכבדת מאוד
שאינה מת�בשת בכ�ים גשמיים כמו העיניים -ראיה כזו אין �בהמה ,והראיה הזאת
משגת אף בחושך בעבור שאינה א�א ענין השכ�ה והתבוננות.
אמנם גם השכ� ש� האדם -אף שיכו� �השיג את כח גבורת שמעון כי השכ� מכריח
בהוכחה גמורה שבודאי יש גבורה גדו�ה �שמעון כיון שנושא משא כבד כזה
וכנ"� ,אב� את מהות הגבורה אף השכ� אינו יכו� �השיג .ואם ישא� השוא� מהי
מהות גבורת שמעון -נוכ� �השיב �ו רק שהוא כח רוחני הנשוא ע� הגוף כ�ומר
שהושפע כח וגבורה בגופו בכדי שיגרום �ו שיוכ� �ישא משא כבד כזה.
ואם יחשוק האדם �השיג איזה ענין וציור מגבורת שמעון -ייגע שכ�ו �ריק ו�א ישיגו,
כי גבורה היא כח רוחני ואין �ה שום ציור גשמי ,ואם יטרח האדם �השיג מהות
הגבורה ויעצום את עיניו וינסה �צייר בכח דמיונו את מהות וציור גבורת שמעון כמו
שדרך בני אדם �עשות -באמת זהו עיוורון ושטות גדו�ה ,שהרי אפי�ו השכ� אינו
יכו� �השיג את מהות הגבורה א�א רק את מציאות הגבורה אף ע� פי שהשכ� משיג
השגה יותר דקה מהשגת הדמיון וכנ"� ,ואם כן נמצא שזה האדם רוצה �השיג בכח
דמיונו מה שאינו יכו� �השיג אפי�ו בשכ�ו ,והוא דומה �אדם שעיניו ח�ושות ואינו
מצ�יח �ראות איזה דבר ע� ידיהם ו�כן מנסה �ראות את אותו הדבר עם אוזנו שאו�י
יצ�יח �ראות עם אוזנו מה ש�א מצ�יח �ראות עם עיניו.
ודרך האדם �טעות בשטות זו מכיון שבקטנותו וי�דותו קודם צמיחת שכ�ו שהיא
השגה דקה היה �ו אז רק השגת חושיו שהיא השגה עבה ,וחשב אז שאין שום
דבר שיכו� �התברר אמיתתו א�א רק מה שמשיג ע� ידי השגת חושיו )כ�ומר חוש הראיה
שערים פרק יא פותח רח
השמיעה הריח המישוש והטעם( ומ�בד מה שמשיגים החושים חשב אז שאין השגה אמיתית
בעו�ם כ�� ,ו�כן אף �אחר ששכ�ו מתחי� �צמוח ומתחי� �השיג בשכ�ו דברים דקים
שהחושים אינם יכו�ים �השיגם הוא מסופק באמיתת הדבר הדק ההוא ו�א יאמין
אמונה גמורה �אותה השגת שכ�ו הדקה מכיון שהשגת החוש יותר חזקה וברורה
אצ�ו מהשגת השכ� בעבור שמקטנותו וי�דותו נשתרש והורג� בהשגת החוש קודם
שהתחי� �השיג השגות בשכ�ו ,ו�כן גם כעת �אחר שגד� וצמח שכ�ו רוצה הוא
�ראות את אותו הדבר בחושיו ו�צייר בדמיונו דברים רוחניים ,אך באמת הוא דבר
הנמנע וב�תי אפשרי וכנ"�.
ו�כן גם קשה �אדם ��כת אחר עצת היצר הטוב -כי מאחר שנשתרש והורג� עם
היצר הרע מיום היוו�דו )כמובא בסנהדרין צא :שהיצר הרע בא �אדם תיכף בעת ה�ידה משא"כ היצר
הטוב מובא באדר"נ טז שהוא בא �אדם במ�אות �ו י"ג שנה .ועיין בענין זה בכתבי האר"י ז"� בספר �יקוטי תורה
פר' שמות ע� הפסוק "ויקם מ�ך חדש"( �כן שטוף הוא בתאוות העו�ם וחושב שאין שום
מתיקות בעו�ם יותר מתענוגי העו�ם הזה הגשמיים.
ומי שהוא כסי� חושב שהוא משיג בחוש את מה שמשיג בשכ�ו ,ו�מש� כשרואה
בעיניו את גבורת שמעון שנושא משא כבד אזי הוא חושב שרואה בעיניו את
גבורת שמעון ,אב� באמת הוא רואה רק את הפעו�ה הנמשכת מן גבורת שמעון אב�
את הכח הרוחני כ�ומר הכח שגורם �שמעון �עשות את פעו�ת הגבורה �ישא משא
כבד -את זה הכח באמת אי אפשר �ראות בחוש הראיה כי הוא כח רוחני וכנ"�.
)ח( וכ� כוחות הנשמה שהם רוחניים הם מושגים �נו רק ע� ידי פעו�ות איברי הגוף,
וע� דרך מש� כמו שבכח הראיה שבעיניים אנו משיגים רק את מהות הראיה
שהיא ענין גשמי אב� את הכח הרוחני הנשפע מן הנשמה �עיניים וגורם את ענין
הראיה אין אנו יכו�ים �השיג בחוש א�א השכ� משיג את מציאות הכח ההוא ב�בד,
כי השכ� מכריח שבוודאי צריך �היות כח רוחני נשפע בעיניים שהרי כשמסת�קת
הנשמה מהגוף נשארות עיניים בגוף אשר �א יראו ,וכן הוא בכ� כוחות הנשמה כמו
השמיעה והריח והטעם והרגשות המישוש.
וכן הכוחות הנפשיות כמו החמ�ה והאכזריות והזכרון והשכחה והעצ�ות והמהירות
-המציאות ש�הם אינה נודעת �שכ� א�א רק ע� ידי פעו�ות גשמיות ,וע� דרך
מש� אם נראה שראובן פושט מ�בושו בעת הקור ומ�ביש את שמעון הערום והד� -
אזי ישפוט השכ� שבוודאי משום חמ�תו ש� ראובן ע� שמעון הוא ה�בישו ,ואם �א
היינו רואים את הענף -כ�ומר את הפעו�ה הנ"� שעשה ראובן הנמשכת מן הרחמנות,
אזי �א היינו יודעים את מציאות השורש ההיא בראובן שהיא הכח הרוחני שבראובן
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רט
ש� החמ�ה ,וע� דרך זו תקיש בכ� המידות ,כ�ומר שהשכ� יביא ראיה מן הענף ע�
מציאות השורש )ס' יסוד האמונה עמ' מה-מז ,נז(.
פרק יב
מקום משכן הנפשות וזמן כניסתן באדם ,ובענין מה שאין השגה בנפש ע� ידי
השכ� האנושי.
)א( הנה נפש המדבר הנקראת גם נפש השפ�ה אינה נקראת נפש ממש א�א רק כח
הגוף )וכנ"� פ"ד ס"ד עיי"ש( ו�כן היא מתפשטת בכ� הגוף כמו הדם שהרי ע� נפש
זו נאמר )ויקרא יז( "כי נפש כ� בשר דמו בנפשו הוא" ,ונפשותיה מתח�קות בגוף כפי
בחינותיה -שנפש הצומחת שבו הנקראת טבעית היא שורה בכבד ,ונפש החי שבו
הנקראת חיצונית היא שורה ב�ב ,ונפש המדברת שבו הנקראת שכ�ית היא שורה במח
)וע"ע �עי� פ"י בענין מה שבנפש האדם יש נפש הדומם ונפש הצומח ונפש החי(.
וזו הנפש תתחי� �הראות כוחה בשכ� ובבחירה בכח מעשי כשמגיע האדם �עונת
הפעוטות כ�ומר �שנה השביעית ,ותוסיף את כוחה בכ� יום ויום עד שיש�ים
האדם י"ג שנה שאז תהיה �ו זאת הנפש בש�מותה ואז ידיו רב �ו בכח העיוני גם כן
)וכאמור בספר משנת חסידים מסכת המרכבה פ"ב מ"א(.
)ב( ונפש השמים דעשיה שהיא הנפש הע�יונה שיש רק �יהודי שהיא הוחצבה מן
השמים והרקיעין ו�כן טבעה גם כן כמו אופני העשיה שחפצה �עשות רצון קונה
-בכ��ה היא שורה בכבד .וזו הנפש הע�יונה בוחרת בתורה ובמצוות ובחכמות שיש
בהן ה�כה �מעשה בעבור שהשם ציוה ככה בתורה ,וע� כן נקראת בחירה אמיתית,
והיא הנפש האמורה בתורה אצ� המצוות )ויקרא ה( "ונפש כי תחטא"" ,נפש כי תמע�"
וכן כיוצא בזה הרבה.
ונפש הע�יונה הזו באה �יהודי תיכף מיום שנימו� )כמו שאמרו בזוהר פר' אמור "תא חזי בר נש
דאתי�יד �א אתמנא ע�יה רוחא ד�עי�א עד דיתגזר ,כיון דאתגזר אתער ע�יה רוחא אתערותא ד�עי�א"
עכ"�( והיא מתג�ית בו מעט מעט וגמר כניסתה הוא כשנש�מות י"ג שנים כמו נפשו
התחתונה )וכנ"� ס"א( וע� ידה חנך עצמו במצוות בקטנותו עד י"ג שנה כדי �עשות רצון
קונו ,וכשהאדם מקיים תרי"ג מצוות התורה הת�ויות ועומדות בזו הנפש אזי הוא מזכה
אותה �היות מרכבה �אות ה' אחרונה ש� שם הוי"ה ברוך הוא ו�שם הוי"ה דעשיה.
)ג( ומשנת י"ג שנה ומע�ה יכו� �זכות היהודי ע� ידי המצוות שעשה וע� ידי מידותיו
הטובות �נפש היסודית דעו�ם היצירה ,וזאת הנפש נקראת "רוח" ,וע� ידי �ימודו
שערים פרק יב פותח רי
את התורה בפשט רמז דרש וסוד מזכה �רוחו �היות מרכבה �אות ו' ש� השם ו�הוי"ה
דיצירה ,ורוח זו שורה ב�ב.
ו�אחר שמתקן הטוב והרע ביצירה ע� ידי מצוות עשה מתקן היצר הטוב ,ובהשמרו
ממצוות �א תעשה מתקן היצר הרע ,ב�א תעשה מפריד הטוב מהרע ,ובעשה
מתקן הטוב עצמו בתכ�ית התיקון ,ואזי זוכה גם �נפש היסודית דבריאה הנקראת
"נשמה" ,ונשמה זו שורה במח.
ונמצא שהנפש הע�יונה ש� היהודי משכנה בכבד ,והרוח משכנה ב�ב ,והנשמה
משכנה במח ,וסימנך מ�"ך -מ'וח �'ב כ'בד ,כי המח מ�ך בראש וה�ב מ�ך
בגויה והכבד מ�ך בבטן.
וע� ידי המחשבות הטובות וכוונת המצוות מזכה �נשמתו �היות מרכבה �אות ה'
ראשונה ש� השם ו�הוי"ה דבריאה ,ועדין הוא "עבד" ה' ,וכשזוכה אחר כך �נפש
היסודית דאצי�ות הנקראת "חיה" אזי הוא בבחינת "בן" �קדוש ברוך הוא שהוא דמות
אדם היושב ע� הכסא ,וחיה זו מרכבה �אות יו"ד ש� השם ו�הוי"ה דאצי�ות.
וחיה זו מרוב זכותה אין �ה כ�י ומקום מיוחד בגוף שיוכ� �החזיקה ו�סוב�ה א�א
היא מת�בשת בנשמה ומחיה כ� הנפש רוח נשמה ש� האדם באורה� ,פיכך
יש �ה ג' בחינות נפש רוח נשמה ש�ה בפנימיותו וחוזר אורה �הקיף אותו בסוד מקיף
החוזר כשערות הראש וחופפת ע� ראש האדם ומקיף אותו מבחוץ ,וגם בחינת חיה
ויחידה ש�ה ש�א נכנס בנשמה מקיפין אותו באור ישר ,אב� ה"יחידה" היא מאדם
קדמון והיא בחינה אחת ואם זכה בה אדם מעו�ם אינה מת�בשת בתוכו כ�� ,רק
מקיפה ע� מקיף זה באור ישר �בד )ספר הברית ח"א מי"ח פ"א ,וח"ב מ"א פ"ג-ד .וע"ע בענין נפש
הע�יונה �עי� פ"ב ס"ב ופ"ד ס"ו(.
)ד( והנה אי אפשר �השיג את ענין הנפש ע� ידי השכ� האנושי כ�� כמו שאי אפשר
�השיג מן הבורא יתברך ע� ידי השכ� האנושי ,א�א אפשר �השיג רק כמו מה
שאפשר �השיג מן הבורא יתברך ,כ�ומר שאפשר �השיג רק שזה נמצא בעו�ם ונמצא
בגוף .והטעם �כך הוא מפני שהנשמה היא ח�ק א�וה ממע� וכנאמר )איוב ד( "מנשמת
א�וה" ,והרי ידוע שה"ח�ק" ו"הכ�" ענין אחד �הם.
)ה( ו�כן דימו חז"� )ברכות י (.את הנשמה �הקדוש ברוך הוא בחמישה דברים ואמרו
שאת חמישה פעמים "ברכי נפשי" שבתה�ים )קג ,קד( אמר דוד המ�ך כנגד
הקדוש ברוך הוא וכנגד הנשמה -מה הקדוש ברוך הוא מ�א כ� העו�ם אף הנשמה
מ�אה את כ� הגוף ,ומה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה
נראית וכו' עיי"ש .ומה שכן אפשר �השיג מהנשמה �א תשיג א�א רק ע� ידי הדברים
פותח שער ב -שער הנפשות שערים ריא
המקוב�ים ממעתיקי השמועה הנאמנים ,כי אי אפשר �השיג שם מוחש מב�עדי החוש
המיוחד �ו ,כי האוזן �א תשיג המראות כמו שהעין �א תשיג הקו�ות -וככה גם �א
יושג ענין הנפש ע� ידי השכ� העיוני כ�� מפני שאינו מוחשו המיוחד �ו.
והמקוב�ים חי�קו את הנשמה �חמישה נפשות הנקראות נפש רוח נשמה חיה
יחידה ,ואמרו שכ� נפש מא�ה יש בה גם ה' בחינות א�ו ,וכ� דבריהם
נאמנו מאוד כי באמונה הם עושים וקיב�ו דין מן דין עד אוזן ששמעה מסיני וכ�
דבריהם אמת וצדק .וע� סוד ה' נפשות א�ו אמר דוד חמישה פעמים "ברכי נפשי את
ה'" ,ופ�א גדו� כתב בע� עשרה מאמרות והוא ש"נפש רוח נשמה חיה יחידה" הוא
בגימטריא בדיוק כמו "ברכי נפשי את ה'".
והטעם שאמר דוד "ברכי נפשי" ו�א אמר "ה��י נפשי" או "שבחי נפשי" הוא משום
שאין הנשמה חוזרת באדם בבוקר עד שישמע ברכו ויענה ברוך ה' המבורך
�עו�ם ועד ,וכמובא בפרי עץ חיים )שער ק"ש פ"א( שהאר"י ז�ה"ה אמר "אפי�ו מי
שמשכים ��מוד ו�עסוק בתורה אינו חוזר בו נשמתו עד שיתפ�� ויענה "ברוך ה'
המבורך �עו�ם ועד" ,ואז חזרה א�יו הנשמה ,ו�כן יש בו ה' תיבות -נגד ה' שמות
נפש רוח נשמה חיה יחידה שיש �נשמה" ,עכ"� )ספר הברית ח"א מכ"א פ"ז(.
)ו( ובספר ים החכמה )תשס"ו ,עמ' רי( כתב שעיקר דרך החסידות היה �השיג את אור
הקב�ה ו�הפשיטה �עבודת ה' ,כמ"ש )איוב יט( "ומבשרי )היינו נפשי( אחזה א�וה".
והנה האריז"� אומר שיש ה' דרגות :נפש רוח נשמה חיה יחידה )ובכ"א מהם יש עוד התפרטות
כגון נרנח"י שבנפש וכו'( והם כנגד ה' ח�וקות המובאות בשם הגמרא )ברכות ז ,(.הה' דרגות
שיש ביהודי -צדיק וטוב �ו ,צדיק ורע �ו ,רשע וטוב �ו ,רשע ורע �ו ,ובינוני )ופירשו
בגמרא צדיק וטוב �ו -צדיק גמור .צדיק ורע �ו -צדיק שאינו גמור וברעיא מהימנא פ' משפטים דף רעו .פי' שצדיק
ורע �ו -שהרע שבו כפוף �טוב וכו' .ובגמרא ספ"ט דברכות ,צדיקים יצר טוב שופטן וכו' רשעים יצר הרע שופטן,
בינונים זה וזה שופטן וכו' � -יקוטי אמרים פ"א עיי"ש( ,וכנגדם יש ה' עו�מות )וכ"א נח�ק ג"כ �-ה'(
והם אדם קדמון כנגד יחידה ,אצי�ות כנגד חיה ,בריאה כנגד נשמה ,יצירה כנגד רוח,
עשייה כנגד נפש .והרוח קשורה �דיבור )בבחי' "רוח ממ��א"( ,והנפש היא כנגד המעשה.
והנה מעשה המצוות שאנו מקיימים הוא בחי' הנפש ,והתורה ש�ומדים היא בחי'
הרוח ,ודרך התו"מ ש�נו אנו צריכים �המשיך גם את בחינות הנשמה חיה ויחידה.
וב�שון הקב�ה נשמה היא כנגד בינה ,וחיה היא כנגד חכמה ,ויחידה היא כנגד הכתר,
עכ"ד ,עיי"ש עוד בענין זה.
ועוד כתב )שם עמ' ריד( ש�כ� אדם יש ה' בחינות :נפש ,רוח ,נשמה ,חיה ,יחידה .ומשכן
הנפש הוא בכבד שהוא מ�א דם והוא שורש הדם .והרוח היא ב�ב ,והנשמה
שערים פרק יג פותח ריב
היא במוח ,וחיה היא מקיף א' שנמצא בבגדי האדם .ויחידה הוא מקיף ב' שנמצא בבית
האדם ,וברה"ר הוא נמצא בד' אמותיו .וכ� אדם מורכב מבחי' אדם ובחי' בהמה כמו
שכתוב )תה�ים �ו( "אדם ובהמה תושיע ה'"' ,בהמה' היא ח�ק הנפש והיא בגימטריא
ב"ן שהוא הוי"ה כפו�ה )יוד הה וו הה( שהוא שם ש� מ�כות דאצי�ות ,ו'אדם' זהו ח�ק
הרוח והוא בגימטריא מ"ה ,דהוא שם ש� זעיר אנפין דאצי�ות )יוד הא ואו הא( .והח�ק
ש� הבהמה שואף כ� העת �רדת �מטה בבחי' )קה�ת ג( "ורוח הבהמה היורדת היא
�מטה �ארץ" ,וזה מביא את האדם �כ� החטאים כמו שכתוב )ויקרא ד( "נפש כי
תחטא" .והח�ק ש� הרוח שואף כ� הזמן �מע�ה �רוחניות בבחי' )קה�ת שם( "רוח בני
האדם העו�ה היא �מע�ה" ,דאדם הוא מ�שון )ישעיה יד( "אדמה �ע�יון".
וב�ב �בד יש גם שני ח��ים ,כמ"ש בזוהר שיש ח�� ימיני ששם משכן הרוח ,וח��
שמא�י שהוא מ�א דם ושם משכן הנפש ,ומסביר ר' הגר"א ,שהרוח מהריאה
נכנסת �ח�� הימין שב�ב ו�כן נקרא ח�� הימין משכן הרוח )אף שבמציאות הוא גם מ�א דם(
ומקום הנפש היא בכבד ,אך עיקרה הוא בח�� השמא�י שב�ב.
וכ� ח�קי הנפש נקראים בכ��ות נשמות ,א' מצד הקדושה וא' מצד הק�יפה ,וקיימת
מ�חמה תמידית באדם בין הרוח ששואפת �רוחניות �בין הנפש שרוצה �החטיא
אותו ,והמוחין שנקראים נשמה חיה יחידה מסייעים �רוח �התגבר ע� הנפש הבהמית,
ואזי גם הנפש הבהמית מסכימה �עבודת ה' ונעשה ש�ום ביניהם" עכ"ד ,ועיי"ש עוד
בענין זה.
פרק יג
היכן נמצאת הנפש בעת השינה ,מהי מהות הח�ום ,ממה נעשה הח�ום ,מהו ח�ום
שוא ומהו ח�ום אמיתי ,ובענין פתרון הח�ום.
)א( בעת השינה נשארת בגוף האדם רק נפש החי שבו וכן מה ש�מטה ממנה כ�ומר
נפש הצומח וכח הדומם שבו אשר כו�ם יחד נקרא ב�שון המקוב�ים "רשימו
דקסטו דחיותא" )כנזכר בזוהר �ך �ך פג ,(.אב� הנפש השכ�ית יוצאת מן האדם בעת
השינה וכ� שכן שאר הנפשות אשר �מע�ה מנפש השכ�ית וחשובים ממנה )עיין �עי�
פ"י בענין מה שבנפש האדם יש נפש הדומם ונפש הצומח ונפש החי ,ו�עי� פי"א בענין נפש השכ�ית ,ו�עי� פי"ב
בענין הנפש הע�יונה(.
ומועטים הם בני הע�יה אשר נפש השכ�ית שבהם תע�ה בעת השינה �חזות בנועם
ה' ו�בקר בהיכ�ו ,וכמו שאמרו בזוהר )שם( "נפשא דזכאת �ס�קא אתחזית
פותח שער ב -שער הנפשות שערים ריג
קמיה דסבר אפי יומין ומתדבק ברעותא �אתחזאה בתיאובתא עי�אה �מחמי בנועם
מ�כא ו�בקרא בהיכ�יה" ,עכ"�.
ורוב בני האדם נפשם השכ�ית אינה עו�ה �מע�ה א�א נידחים ממקום המע�ה ,ואז
השכ� אינו רואה כ�ום מדברי אמת ,ורק המדמה הנשאר בגוף )שהרי המדמה הוא
מנפש החי וכנ"� פ"ט ס"ג ,והרי נפש החי נשארת בגוף האדם בעת השינה וכנ"� .ו�כן אף הבע�י חיים יח�מו ח�ומות
וזה מובן מהנשימות והקו�ות הנשמעים מבע�י החיים בעת שינתם( הוא �בדו הש�יט ומדמה �ו אז
עניינים ומחשבות כמו שהוא רגי� �דמות תמיד ביום ,והוא מדמה דברים המורכבים
מהרכבת החמישה חושים הגשמיים אשר כבר השיג בעבר והם מונחים בקרן זוית
בדמיונו ,ומדמה �ו �אדם כאי�ו הוא כעת פוע� באותם החושים בהרגשה מחשית
ממש והאדם אינו יודע שהוא ח�ום .ורוב א�ו הח�ומות הם מהעניינים שכבר הרגיש
בהקיץ ו�כן הם דברים בט�ים והח�ומות שוא ידברו את כו�ם ישא רוח כח�ום יעוף.
והם באים �פעמים מחמת מזג הגוף -כי בהתגברות הרטיבות בו יראה גשם שוטף
וימים ונהרות ,ובהתגברות מרה אדומה בו יראה אש ומ�חמות וקטטות ומריבות,
וכשירבה דמיו יראה מיני גוונים יפי מראה ודברי שחוק וטיו� ומאכ� ומשתה,
ובהתגברות בו מרה שחורה יראה פחדים ואימות וצרות .ו�פעמים הח�ום בא מהרהורי
הדברים שהרהר ביום האתמו� או קודם השינה ,ו�פעמים הח�ום בא מטבע המזונות
שאכ� אתמו� )ספר הברית ח"א מי"ז פי"ג-יד(.
ומובא בספר �יקוטי מוהר"ן )סי' יט( שכ� דבר נשתנה בטעמו וריחו ותמונתו �פי צרופי
אותיות ונקודות ש� �שון הקודש ששק� הקדוש ברוך הוא בחכמתו וברצונו
הפשוט ,כי כן חייבה חכמתו ורצונו יתברך -שישקו� כך וכך אותיות ונקודות ויברא
בכח הזה ואותיות ונקודות א�ו את הדבר הזה כדי שיהיה �ו טעם הזה וריח הזה
ותמונה כזאת ,וכן בכ� דבר שבעו�ם ,ו�כן הח�ומות הם כפי המאכ�ים שאוכ� -כי
בכ� דבר יש אותיות וכנ"� וכששוכב וישן עו�ים האדים מהמאכ�ים שאכ� ועו�ים
�המח ונצטרפין האותיות שיש בהם ,ומזה נעשה הח�ום ,ונמצא שאם היה אוכ� האדם
הכף השני קודם הראשון היה מתראה �ו ח�ום אחר ,עכת"ד.
)ב( ובברכות )נה .ע"פ רש"י שם( אמרו שח�ום ש�א פתרוהו הוא כאיגרת ש�א קראוה –
�א טוב ו�א רע ,כי כ� הח�ומות הו�כים אחר הפה .ועוד אמרו )שם נה (:רבא רמי
כתיב )במדבר יב( "בח�ום אדבר בו" ומאידך כתיב )זכריה י( "וח�ומות השוא ידברו"� ,א
קשיא -כאן ע� ידי מ�אך כאן ע� ידי שד.
ופירש בערוך השו�חן )סי' רכ ס"א( שהאיש אשר הוא טהור ומחשבותיו בתורה ויראה
וישן ש�א במי�וי כרס -הח�ום ש� איש כזה וודאי יש בו ממש ,שמראים �ו
שערים פרק יג פותח ריד
מן השמים ע� ידי המ�אכים השומרים את האדם הש�ם כדכתיב "כי מ�אכיו יצוה �ך"
וכו' ,אב� האנשים הפשוטים המושקעים בהב�י העו�ם שהם השדים הגמורים
השודדים הצ�חת האדם האמיתית ,והברואים השדים עשויים �כך � -הזיק ו�שדוד
ההצ�חה האמיתית ,שוא ידברו ח�ומותיהם ואין בהם ממש ,וכ� שכן אותם האוכ�ים
הרבה קודם השינה שהאדים העו�ים בקירבו יב�ב�ו כח המדמה ואין בהם אמיתיות
כ�� ,עכ"ד.
ובספר הברית )שם פי"ג( כתב ש�פעמים יקרה �שכ� נפש רשע המשוטט אנה ואנה
בעו�ם שידברו עמו מ�אכים רעים וכוחות החיצוניים הנקראים שדים ,ומראים
�ו דברים אשר רובם ככו�ם כזבים והב�ים וכמבואר בזוהר )שם( "אי �או דכיאת
אסתאבת בינייהו ואתדבקת בהו ו�א ס�קא יתיר ו�זמנין דחייכין ביה ומודיעין �יה מ�ין
כדיבין וכדין אז�א כהאי גוונא כ� �י�א עד דיתער בר נש" ,והשכ� מראה כ� הדברים
הא�ה �גוף ע� ידי המדמה )עיין בענין זה �עי� פי"א ס"ו( ,ו�פעמים רחוקות יזדמן שיהיה
בח�ום זה שע� ידי השדים קצת מן האמת מדברים הקרובים �בוא וכמבואר בזוהר )חיי
שרה ק�" (.כ� אינון רוחין מסאבין נקטין �ה ואתדבק בה באינון דרגין תתאין דשטיין
בע�מא ואינון מודעין �ה מ�ין דאינון קריבין �מיתי בע�מא ו�זמנין דמודעין �ה מ�ין
כדיבין וחייכין בה" ,אך רוב הח�ומות ממין הזה אין בהם מן האמת כ�� ,ו�פעמים �א
יתחברו השדים עם השכ� האנושי המשוטט א�א שירד השד א� הגוף השוכב וי�חש
באוזנו �תוך עומק חור האוזן מה שירצה ,והעד �זה שאם תי�חש באוזן הנער הקטן
בשעה שישן מה שתדע שחביב ע�יו �מחר יאמר �ך שכך וכך ח�ם �ו אם תשא� אותו
ע� ח�ומו .ו�פעמים יבוא בח�ום כח המשער )עיין בענין כח זה �עי� פ"ט ס"ג( וישער איזה
דבר מעניני האדם וכך יהיה באמת.
אמנם איש צדיק ובר �בב נפשו השכ�ית עו�ה עם הנפשות הקדושות היותר חשובות
ממנה א� פני האדון ה' בגבהי מרומים בהר ה' במקום קדוש בשמים ממע� ושם
רואה דברים אמיתיים והנפש מראה כ� זה �גוף מרחוק ע� ידי כח המדמה בדברי מש�
ומ�יצה הדומה �ענין שהיא רואה ,כי אי אפשר �הסביר �גוף את אותם הדברים ב�י
המדמה ,אך בחזרתה �מטה כאשר תרד מתקרבים אצ�ה רוחין מסאבין ומגידים �ה
עוד דברים אחרים ומודיעים �ה הב�ים רבים כדי �ב�ב� בהם את האמת עד שנשארת
האמת בערך השקר כערך הבר בתבן )בר הוא תבואה ותבן הוא קש – מצודת ציון ירמיה כג ,כח(
וכמבואר בזוהר )חיי שרה שם( "וכד נחתא כ� אינון חבי�ין טריקין )חבי�ין טריקין היינו המשחיתים
הנושכים ומענישים �החוטאים -ס' מתוק מדבש ע� הזוהר שם( בעאן �אתקרבא בההוא מ�ה ואינון
מודעין �ה מ�ין אחרנין וההיא מ�ה דנט�א גו אינון קדישין בין אינון אחרנין איהי
כעבורא גו תיבנא" .וב�י�ה ההוא כשזכה שע�תה נפשו בעו�ם הע�יון �ומד שם
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רטו
�פעמים איזה חידושי תורה וזוכר אותו �מחר ו�פעמים אם נתדבקו בו בירידתו מאינון
חבי�ין טריקין אזי ישכח אותו.
אמנם ברצות ה' �פעמים �הודיע דבר �בן אדם אזי יג�ה אוזנו בח�ום בחזיון �י�ה
בנפו� תרדמה ע� אנשים כח�ום פרעה וכדומה ,וח�ום זה הוא ע� ידי מ�אך
הקדוש וכמבואר בזוהר )וישב קפג" (.מ�אכא אודע �נשמתא ונשמתא �בר נש וההוא
ח�מא איהו מ�עי�א" .וע� ח�ום כזה אמרו חז"� )ברכות נז (:שהוא "אחד משישים
�נבואה" ,כי הוא אמת ויציב ,אמנם כיון שהורק מכ�י א� כ�י פעמיים – תחי�ה ממקום
הכבוד �נשמה ע� ידי המ�אך ואחר כך מן הנשמה �גוף ע� ידי המדמה� ,כן אי אפשר
ש�א יהיה בו שום דבר בט� במקצת ממשמוש יד המדמה ,וכמו שאמרו חז"� )שם נה(.
"כשם שאי אפשר �בר ב�י תבן כך אי אפשר �ח�ום ב�א דברים בט�ים".
ו�פעמים מה שהגוף רוצה המדמה מראה �ו את אותו הענין בדברים הדומים �ענין
ההוא ואינו אמיתות הענין ,וכגון מה שיקרה שבעת השינה כואב משהו
בגוף מאיזה פגע שאז שהמדמה רוצה �הורות זאת �גוף יראה �ו בח�ומו כאי�ו איש
או משהו אחר מזיק �ו באותו ח�ק שבגוף ,ואם תיפו� השמיכה מע�יו ויתקרר בעת
השינה אזי יראה המדמה �אדם ההוא כאי�ו עתה עת חורף וכדומה �זה.
ובכ� הח�ומות האמיתיים והצודקים -אם יהיה בסוף ה�י�ה אזי יתקיים בקרוב ואם
בתחי�ת ה�י�ה יתאחר הדבר ,וכיון שאמרו חז"� )ברכות נה" (:כ� הח�ומות
הו�כים אחר הפה" �כן הפותר ח�ום �עובד כוכבים שיעבוד עבודה זרה הוא עובר ע�
)ויקרא יט( "�פני עור �א תתן מכשו�" ,וכן הפותר ח�ום �יהודי שיחטא כאי�ו החטיאו,
ואם הח�ום היה פעמיים ב�י�ה אחד אזי קרוב הדבר "וממהר הא�הים �עשותו"
)בראשית מא(.
גם הזהר בני �א �ספר ח�ום �מי שאינו אוהב אותך ,וגם תיזהר �א �קנות מאדם
ח�ומו הרע ש�א יתקיים בך חס וש�ום ,וכן א� תיקנה משום אדם החו�י ש�ו ,ואם
אמרו �ך בח�ום בשורה טובה או ראה א�יהו הנביא ז"� -א� יג�ה �שום אדם אפי�ו
�אשתו ,רק ישמור הדבר ב�בו .וגם �א יספר ח�ום ש� ראובן �שמעון שונאו משום
ואהבת �רעך כמוך וכמובא בספר חסידים )סי' תמא( .ואם רואה ע� איש יהודי שימות
או יח�ה או שאר צרה אזי יתפ�� ע�יו ויתן צדקה בעדו ויתענה אם אפשר ,ואם �או
אזי יאמר �ו ברמז דק שצריך רחמי שמים ויעשה תשובה ותפי�ה וצדקה ,אך �א יאמר
�ו בפירוש שח�ם שימות וכדומה מפני שיכו� �מות ע� ידי זה ש�א בעתו מחמת רוב
הפחד ,עכת"ד ספר הברית.
שערים פרק יד פותח רטז
וע"ע בספר מנחת יהודה )�רבי יהודה פתייה ,פר' מקץ( שביאר את ענין החי�וק שבין ח�ום
ע� ידי מ�אך �בין ע� ידי שד ,וגם ביאר את מהות הח�ומות עצמם ופתרונם,
וגם כתב קצת מהח�ומות ששא�ו ממנו �באר את פתרונם ופירשם ,וכתב שאו�י ע�
ידי זה יוכ� ה�ומד �פתור גם הוא מקצת ח�ומות ,עיי"ש.
)ג( ובספר צוואת הריב"ש )דף ט (:כתב "אם הסתכ� בפתע פתאום ע� אשה יפה,
יחשוב במחשבתו מאין �ה זה היופי ,ה�א אם היתה מתה �א הי' �ה זה הפנים,
אם כן מנין �ה זה היופי ,ע� כרחך זה בא �ה מכח א�וקי המתפשט בה הוא נתן �ה
כח היופי והאדמימות ,נמצא שורש היופי הוא כח א�וקי ו�מה �י �משוך אחר הח�ק,
טוב �י �התדבק בשרשא ועיקרא דכ� ע�מין ששם כ� היפויין.
וכן מה שמסתכ� בשאר גשמיות כגון בכ�י ,יחשוב מנין בא �הכ�י זה הנוי והצורה,
ע� כרחך החומר הוא פסו�תו והנוי והצורה )עיין ביאור ענין "צורה" �עי� פ"א( הוא
הרוחני והחיוני מזה הכ�י והוא גם כן ח�ק א�וקי ממע�.
וכן כשאוכ� יחשוב שהטעם והמתיקות ש� דבר המאכ� הוא בא מכח החיוני
והמתיקות ש� מע�ה שהוא חיותו .ובדומם יש גם כן חיות שאנו רואים שיש
�דומם ההוא קיום ועמידה )עיין בענין זה �עי� פ"ב ס"א(.
נמצא בכ� מקום חיות א�וקי ממע� ,ואם מסתכ� כך נמצא מסתכ� במחשבה ואין
ההסתכ�ות ש�ו א�א בעבודתו א"ס ב"ה ,וזהו טוב �בט� ההרהור ,ואז אם
יחשוב כך כ� היום וזה הוא כ�� גדו� שמה שחושבים ביום האי מחשבה ס�יק א�
רעיונים בשינה וח�ום ,ובזה יזכה �ראות בח�ום החיונו ש� הגשמי ההוא גופא ,כי ביום
רואה רק את הגשמי ובמחשבתו חושב ע� הרוחני המ�ובש בגשמי ,אב� בח�ום רואה
את הרוחני ערום מב�י �בוש ,והטעם כי הח�ום הוא מ�שון עתים ח�ים והוא �שון
חוזק ,וביאור הענין הוא כי ביום החיוני שבאדם הוא ח�ש שהוא מקושר בגוף ו�כך
אינו רואה החיוני ש� הדברים הגשמיים ,אב� ב�י�ה החיוני שבאדם מתפשט מתוך
הגוף ואז החיוני הוא חזק ו�כן יכו� �ראות את החיוני גופא ,עיי"ש.
פרק יד
בענין המשוגע מפני מרה שחורה ,והמשוגע מפני כניסת רוח רעה ודיבוק ,ומהו
הסימן �דעת אם הוא משוגע מרוח רעה ודיבוק או משוגע מדבר אחר ,ומהו הסימן
�דיבוק טוב ורוח הקודש.
)א( הנה כאשר הנפש היא בתוך הגוף אזי אין שטן ופגע רע יוכ� �הרע א� הנפש
פותח שער ב -שער הנפשות שערים ריז
ו�נגוע בה כי ה�בוש הגופני הוא שמירה �נפש מכ� מ�אכי רעים ומזיקים ,ואפי�ו
הוא רשע גמור וממרה �הכעיס.
ומטעם זה הנפשות והרוחות ש� הרשעים הגדו�ים אשר מ�אכי חב�ה מענישים אותן
אחרי מותם בורחים הן מידם �תוך איזה גוף אדם אם אפשר �הם כדי �הינצ�
מידם ואפי�ו �איזה גוף בהמה וחיה הם בורחים ופורחים �הת�בש בהם וע� ידי זה
ניצו�ים מידם .וכמו שנמצא כתוב מעשים רבים נוראים כא�ה מש�ומי אמוני ישרא�,
וכא�ה אבותינו סיפרו �נו אשר עיניהם ראו ו�א זר מענין הרוחות ש� הרשעים
הנצמדים �פעמים באדם ,ובע�י שמות משביעים אותם עד שיצאו )וע"ע בענין זה �קמן
פט"ו ס"ט(
)ב( אמנם מה שיארע שאיזה אדם נפגע מאיזה פגע וחו�י שארע במחו או במרה
שחורה ושאר המרות ואזי תיכף קוראים אותו משוגע או דיבוק ויאמרו שיש בו
רוח מסטרא אחרא ואז קוראים �בע� שם או מכשף �הצי�ו מרעתו -באמת ברוב
המקרים זה אינו דיבוק ורוח רעה א�א זהו כענין הח�ום הבא ע� ידי המדמה )עיין בענין
המדמה �עי� פ"ט( מפני שע� ידי איזה חו�י נסתמו �אותו אדם הגידין הדקין מאוד שבמח
הנקראים "נערווען" או שבא �ו ע� ידי איזה חו�י במרה מן המרות שאזי השכ� הו�ך
מאתו כי אינו שוכן בכ�י פגום ואזי נשאר באותו אדם רק המדמה �בדו ,וכשרוצה
�צייר המדמה את הכאב �גוף אזי מדמה �ו איזה איש שמכה אותו או איזה בע� חיים
כדוב וכדומה או שאר דבר מבהי� אשר משחית אותו ע� ידי מק� או כ�י ברז� וכדומה,
וכמו בח�ום ש�פעמים מדמה כך )עיין בענין זה �עי� פי"ג ס"ב(.
וכאשר שוא�ו איזה אדם מה הוא רואה אזי ישיב �ו אותו המשוגע שרואה את
הדמות המבהי�ה הנ"� �מו�ו מכה בו וכדומה ,ובאמת הכ� הוא מצייר
בדמיונו שיש �ו משהיה בריא ,כי גדו� כח המדמה אצ� המפחד עד שגורם שיתב�ב�
מראה עיניו ויראה דמיונות .וקרוביו השומעים אותו מספר כך מאמינים שיש עמו איזה
מזיק שד או רוח ב�תי נראה ומפזרים ממון רב ע� בע�י שמות ומכשפים �מיניהם וע�
פי רוב מזיקים הם �חו�ה המשוגע עוד יותר ומח�ישים גופו ע� ידי פעו�ות שונות ש�
מרחצאות זרות ומע�ים ע�יו עשן ממיני עשבים ויע�ה עשנו כעשן הכבשן וכדומה
בדברים הא�ה המזיקים ב�י ספק �גוף ח�ש וחו�ה ,ו�עת מרפא והנה בעתה עד
שמתייאשים מרפואותו ,וי�ך ב�י חמ�ה וימות באותו החו�י ,וזה הב� וענין רע �ענות
בו בני אדם יושבי חושך ו�א אור השכ� נגה ע�יהם כי רבים בני שוממה ע� ידי רופאי
א�י� כא�ה וכו' ,ובאמת �איש אשר א�ה �ו ראוי �הו�יכו �רופא מומחה ויודע חו�י
ובקי ברפואות טבעיות �הסיר גם כ� חו�י וכ� מכה ,וכשירפא בו החו�י אשר באחד
שערים פרק טו פותח ריח
מן המרות שבו או ינקו הנערווען אשר במחו ,ויחי מחו�יו ,אז ישוב השכ� ע� כנו
מעצמו מעצמו כמו ששב בעת ההתעוררות מהשינה )עיין בענין זה �עי� פי"ג ס"א( וכמו
שהיה �מעשה פעמים רבות שבאו חו�ים כא�ו חסרי דעת א� רופא טבעי מומחה כזה
ויצאו בריאים וש�מם בשכ�ם ודעתם כמקדם.
)ג( אכן יש ויש פעמים שבאמת הוא מחמת שנדבק באותו אדם רוח רעה וכדומה אב�
זה �א שכיח א�א רק �אחד מיני א�ף ,והוא באמת נצרך דוקא �בע� שם ,אב�
באמת גם בע� שם אמיתי שכיח רק �אחד מיני א�ף אנשי השם .וההבחנה בזה �הכיר
ו�דעת אם זהו באמת מרוח רעה או �א היא פשוטה ,כי אם אותו המשוגע מג�ה
עמוקות באיזה דבר ומ�אכה או איזה ענין ש�א ידע ע�יו מקודם או שהוא מדבר ע�יו
באיזו �שון ש�א ידע מעו�ם או מגיד דברים נסתרים שנעשים במקום אחר ומ�בד זאת
הוא גם מדבר דברים בט�ים ומתנהג כמנהג המשוגעים במעשים ב�תי ראויים -אזי
ב�י ספק רוח רעה מבעתו וזהו האדם שראוי וצריך �הו�יכו �בע� שם הירא שמים
ויודע בשמות בקודש כדי שיגרש את אותה הרוח רעה ממנו ע� ידי שמות וכוונות )עיין
בענין זה בכתבי האר"י ז"� בשער רוח הקודש דף �ד ואכמ"�(.
אך אם רק אומר דברים מבהי�ים ועושה מעשים זרים -זהו שראוי �הו�יכו �רופא
טבעי כשאר כ� חו�ה .אמנם אם מדבר נסתרות ומג�ה עמוקות באיזה חכמה
ודעת ומתנהג בשכ� ישר -הרי זה דבק טוב ורוח נכון וחדש בקירבו ותח� רוח ה'
�פעמו ע� פי מעשיו ומדותיו הטובים שזכה בו ויעבר א�הים רוח הקודש בו ,והוא
ממדרגות רוח הקודש -מגיד או נשמת צדיק קדמון שחובר א�יו ,והוא הקדוש אשר
רוח ה' נוססה בו וכמבואר בדברי המקוב�ים )ספר הברית ח"א מי"ז פט"ו ,ח"ב מ"ח פ"ג .וע"ע
בענין רוח הקודש בהרחבה �עי� שער א פ"י(.
פרק טו
קורות הנפש אחרי הפטירה מהעו�ם הזה ואחרי הקבורה בעפר הארץ ,השכר ש�
תענוגי העו�ם הע�יון ,עו�ם הנשמות ש�אחר הפטירה והעו�ם הבא ,ענין התוע�ת
ש� התבוננות ביראת העונש ,ובענין עונשי הגוף והנפש �אחר הפטירה ,ועונשי
הכרת �מיניהם וטהרת וכיבוס הנפש מכתמי העוונות.
)א( הנה בענין קורות הנפש �אחר הפטירה מהעו�ם הזה ובענין השכר והעונש ש�
הנפש ישנם הרבה ביאורים בדברי חז"� בזוהר הקדוש ובמדרשים ובדברי האר"י
והרמ"ק ובעוד ספרים קדושים ראשונים ואחרונים .ובספר שומר אמונים )מאמר שכר
ועונש( �יקט דברים נפ�אים ונוראים בענינים א�ו ,עיי"ש.
פותח שער ב -שער הנפשות שערים ריט
וכתב רבי יהודה פתייה )בספר מנחת יהודה פר' יחזקא� סי' �ז ,וספר הנשמות מספרות עמ' ד( "ונפשי
יודעת מאוד כי כ� אדם הוא משתוקק ונפשו מתאווה �דעת מה יעשה בגופו
ונפשו אחר יציאתו מן העו�ם הזה עד הגיעו א� מקום מנוחתו בג"ע הע�יון עם נשמות
הצדיקים והחסידים ,ו�כן אמרתי אני א� �בי �הע�ות ע� ספר ממה שמצאתי בזוהר
ובדברי האר"י ז"� וממה ששא�תי מרוחות הערט�אין שנכנסו בבני האדם ובאו א�י
�רפאותם והייתי שוא� מאותם הרוחות כמה מיני שא�ות ממה שנעשה בהם אחרי
פטירתם ,רק ש�א היו יודעים עוד את גיהנם ואת הנעשה בו כי עדין �א זכו �יכנס
�גיהנם .רק א' מהם שאחר שנתקן וה�ך �גיהנם ,אחר כך ע� ידי התפי�ה שנתפ��תי
�פני הקדוש ברוך הוא חזר ובא א�י וסיפר �י ע� מדור הע�יון ש� גיהנם שהיה נידון
בו ואיך סדר הנידונים שם .גם סיפר �י ממה שעתיד �העשות בו אחר יציאתו מגיהנם
בעת ה�יכתו �ג"ע כפי מה ששמע ברמז מב"ד ש� מע�ה ,אב� פנימיות ג"ע עדין �א
ידע ו�א שמע מזה מאומה" ,עיי"ש.
)ב( והנה �גבי שכר תענוגי העו�ם הע�יון אמרו חז"� )אבות פ"ד מי"ז( אשר יפה שעה
אחת קורת רוח בעו�ם הבא מכ� חיי העו�ם הזה ,ו�א הגזימו ח"ו בדבריהם חס
�הזכיר ,א�א כך הוא -שאם יצייר האדם �עצמו כ� מיני תענוגי עו�ם הזה שאפשר
�השיג בעו�ם הזה השפ� אעפ"כ אינו נכנס בגדר וגבו� ש� קורת רוח ש� שעה אחת
מתענוגי העו�ם הע�יון.
ואם כן איך אפשר �מכור תענוגים גדו�ים ונוראים כא�ו ש� העו�ם הע�יון בשבי�
שטותים והב�י תענוגי עו�ם הזה שהם רק דמיון ו�פי רגע ו�פי שעה )וגם בעו�ם
הזה ,ככ� שישבר יותר את הק�יפות שהן התאוות והמדות רעות והדמיונות והמחשבות והב�בו�ים והמניעות מ�עשות
רצון ה' יתברך -כך יזכה �טעום הפרי ו�היכנס בשערי הקדושה ו�טעום ערבות ונעימות הצפונות אשר היו בהע�ם
והסתר טרם עמ�ו ,ויזכה �הבין ו�השכי� עמקי סודות התורה ,וכן ע� ידי שיעמו� בתורה הקדושה יזכה �משוך ע�יו
ההרגש הנעים ש� טהרה וקדושה ויזכה �מאוס בתאוות הגשמיות ובתענוגי ההב�ים ויזכה �שבור המדות הרעות ,עיין
בענין זה בהרחבה בס' פסקי ה�כות סי' א ס"ו(.
ואם אדם בא �עו�ם הע�יון ורואה �פניו תענוגי עו�ם הע�יון הוא מתחרט שיותר טוב
היה �ו �גווע ברעב הוא וכ� בני ביתו ,ו�הצטער בכ� מיני צער יסורי איוב כ�
ימי חייו ממש רק �זכות �נועם הקדוש הזיו והזוהר והתענוג הע�יון הזה.
ומובא בספרי חכמה שאף שצער הגיהנם הוא גדו� ונורא אך עם כ� זה מכיון
שהנשמה רואה גוד� התענוג ושעשוע הגן עדן מקב�ת ע� עצמה בשמחה
צער הגיהנם �יכנס אח"כ �גן עדן.
שערים פרק טו פותח רכ
ועכשיו בעו�ם הזה השפ� יש �נו אפשרות ��קוט אבנים טובות ומרג�יות קדושות
בעד כ� �ימוד ותפי�ה ומצוה שאין כערכן ודוגמתן .ושמעתי בשם הגאון
קדוש א�קי יעקב הרב הגאון ר' א�יהו מווי�נא ז"� שקודם הסת�קותו תפס הציצית
בידו ואמר ע�מא ע�מא כמה יאות את וכמה שפירת את ,שבעו�ם הזה בשבי� איזה
פרוטות אפשר �קנות ציצית וזוכים עי"ז �יהנות מזיו השכינה �עתיד ,ובעו�ם הע�יון
אי אפשר �הרוויח כ�ום אפי�ו אם יטרח מאה שנים שם �הרויח איזו מצוה )ס' שומר
אמונים שם פ"א ופ"ה ובהקדמה(.
ועו�ם הבא אינו עו�ם הנשמות הנקרא עו�ם העתיד והשכר המגיע מיד �אחר המיתה
א�א הוא עו�ם שעתיד הקב"ה �חדש �אחר ימות המשיח ותחיית המתים שאז
יתענג הגוף והנפש ביחד )עיין בענין זה בהרחבה בדברי הרמב"ן בספרו שער הגמו� פ"ט ,וע"ע בס' שומר
אמונים מאמר הגאו�ה פ"ו(.
)ג( ומבואר בדברי רבי חיים ויטא� בספרו שער הקדושה שצריך כ� אדם �התבונן
ביראת העונש )עיין שם בח"א שער ו ד"ה ועתה ,ובח"ב שער ב( ,וסגו�ה �זה היא ��מוד את
העניינים המדברים מהעונשים הגדו�ים אשר מענישים בעו�ם הע�יון אשר אין קץ
וגבו� �יסורים ה��ו� ,מען �ידע כי אית דין ודיין ואין העו�ם הפקר ח"ו .וכן הזהירו
בזה ת�מידי הבעש"ט הק' בספריהם )עיין בספר מאור ושמש פר' ויקה� ד"ה ועשה בצ�א� ,ובספר אור
ישרא� מהרה"ק מקאזניץ ע� התיקונים דף ו ,(.והוא סגו�ה גדו�ה �הכניע החומר וכמאמר חז"�
)ברכות ה" (.אם נצחו מוטב ואם �או יזכור �ו יום המיתה" ,והוא סגו�ה �הכנעת כ�
התאוות וכ� המידות רעות.
ופעם אחת דיברו חסידי הרה"ק מראפשיץ ביניהם שאין �עבוד את ה' מיראת העונש
א�א רק מיראה הפנימית ,ואמר �הם הרה"ק הנ"� תדעו בניי אם היה משיג
האדם יראת העונש והיה מעמיק בזה ומבחין ומתבונן מה נעשה עם האדם בצאתו מן
העו�ם והיה רואה �פני עיניו עונשי גיהנם וכ� שכן שאר העונשים ח"ו אז היה ירא
ומתפחד ומתבה� �יקח כף מאכ� �פיו כ� ימי חייו ממש ,רק עד כמה האדם עוד רחוק
מזו המדריגה.
ואמרו רז"� )זוהר ויקה� רטז .ועיין בספר שער התפי�ה ש"ב ביאור דברי הזוהר הא�ו ,ועיין בספר מאור ושמש
פר' עקב ,ובשיחות הר"ן סי' ה בשם מוהר"ן( שאי אפשר �הכנס �יראה הפנימית ב�תי
יראת העונש מקודם ,וכ� שכן שפ�י דשפ�י כוותינו אשר היצר רודף אותנו בכ� מיני
רדיפות ומעקם ע�ינו דרכי ה' יתברך בכ� מיני תאוות יום ו�י�ה �א ישבותו ,ומי יתן
ונרויח בזה �כ� הפחות �היות יראת הבורא ופחדו ע�ינו ע� העונשים הגדו�ים
והעצומים אשר �נפש החוטא ,כי �א בחינם טרח רבינו שמעון בן יוחאי )זוהר פר' בראשית
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רכא
ופר' פקודי( �צייר כ� הגיהנם וכ� היכ�ות וכ� הדינים שבו ,וכן במדרשים ובספר ראשית
חכמה )שער היראה פי"ג( וביתר ספרי רבותינו ז"� ,רק שנדע ונבוש ונכ�ם ונפחוד מה'
יתברך ומדיניו.
ואח"כ כשכבר יראת הבורא ע�יו �ב�י �עבור במזיד ע� עבודתו יתברך ו�ב�י �הכניס
עצמו �תאוות וטינופת עו�ם הזה הבזוי והשפ� ,אח"כ ברצות ה' יכו� �בקש
מהבורא ב"ה שיכניסו �חדרי יראה האמיתית .וכן �פעמים בעתות רצון הגם שעדיין
הוא מ�א מתאוות רק מתרפק בעבודת ה' זמן וזמנים ,ברחמי ה' ע� נפש מישרא� עושה
עמו הקב"ה חסד בבחינת )שה"ש ב( "ודג�ו ע�י אהבה" ,דהיינו שמד�גין �הקב"ה הגם
שאינו �פי בחינתו �פעמים בעתות המזדמן שעו�ה ברצון �פי ה' )ס' שומר אמונים מאמר
שכר ועונש פ"א(.
)ד( והנה ראשית כ� ,בצאת נפשו ש� אדם אז בא א�יו המ�אך הגדו� והנורא שהוא
מ�א עינים ,והאדם כשרואה אותו נהפכו מיעיו בקרבו ונשתנה תואר פניו מגוד�
הפחד והמורא מהמ�אך הגדו� והנורא שחרבו ש�ופה בידו עם כד ש� סם המוות )עיין
ע"ז כ.(:
ואם זוכה האדם יוצאת נשמתו "כמשח� בניתא מח�בא" )כ�ומר כמושך נימת שיער מתוך
הח�ב -עיין ברכות ח .ומ"ק כח .ועיין חסד �אברהם מעין חמישי נהר א( ונשחט ע"י סכין כשר
ומתוקן ,ומתג�ה ע�יו השכינה ב�ווית צדיקים וקדושים ונשמות קדושות �א�פים,
המצפים �ביאתו בצאת נפשו ממנו ,ומ�ווים את מיטתו בבכי והספדים עד �אחר
הקבורה שמכניסים נפשו �עין �א ראתה א�הים זו�תך ,בשירות וזמירות ובתשבחות,
ועו�ה מגן �גן ומהיכ� �היכ� עד שזוכה �בוא א� שורשו ומקור מחצבתו ,ואתכ��
ואתקשר בצרורא דחיים ד�עי�א ,כמו שכתוב )שמוא� א כה( "והיתה נפש אדוני צרורה
בצרור החיים".
ואם אינו זוכה ח"ו בא א�יו המ�אך הגדו� והנורא והעצום המ�א עינים ,והוא הוא
המ�אך בעצמו שפיתה אותו �כ� העבירות ,וככה מנסה אותו עוד �פתות אותו
�כפור בא�הי ישרא� ח"ו )עיין מעשה נורא בענין זה בס' שומר אמונים שם פ"ז( ,וכשבא הזמן �צאת
נפשו נשחט בסכין פגומה כמו נבי�ה )עיין זוהר ויקרא כט .ותיקונים נט (.ויוצאת נפשו בגוד�
צער ותמרורים )עיין ברכות שם( ,ועומדים סביב �מיטתו א�פי א�פים ורבבות כתות חיות
רעות ומשונים ואכזרים ,והמונים המונים מא�ו החיצונים שפע� ועשה ע"י עוונותיו
ואשר הטעו אותו ושמו �ו המר �מתוק ,ומצפים �יציאת נפשו �נקום ממנו נקמת ה'
צבאות תחת שהתפתה �הם ,והמה אח"כ נעשים �ו אכזרים ורוצחים �הכותו ו�צערו
ביסורים שאין �הם חקר ומספר )ס' שומר אמונים שם(.
שערים פרק טו פותח רכב
ומובא בספר אורי וישעי )שער התפי�ה פ"ז( וזה �שונו "מעשה אירע בעיר אחת באדם
אחד שנטה �מות וח�ה את חו�יו ,ונכנסו אצ�ו חכמי ישרא� �בקרו ויזעק
בקו� גדו� ,ויאמרו מה �ך כי זעקת ,ויען ויאמר וכי אין אתם רואים שאיש עומד �נגדי
והוא מ�א עינים וכת כ�בים עמו ,וזה חפץ �טרוף עיני וזה �חטוף רג�י וזה כ� אבריי,
והתחי�ו �בקש רחמים ע�יו בתפי�ות הכתובים בש�"ה מה שמתפ��ים ע� שכיב מרע
בר מינן ,ובתוך כך נח מזעקתו והתחי� �התאנח ,אמרו �ו היושבים �פניו ע� מה אתה
נאנח ,השיב עתה בא �כאן �בוש בדים אחד ומטה א�קים בידו ומכה בהכ�בים ש�א
יחב�וני ,וכה אמר �י כדאי היית שיאכ�וך הכ�בים עזי נפש א�ה ,אך הואי� ועשית
זאת בעודך בריא שכ� עת ש�מדת באיזה ספר והגעת באיזה דבר עבירה אשר עברת
הרהרת ב�בך תשובה ,אף ש�א שבת בפוע� ,הרהורי �בך הצ�וך ש�א יזיקוך ,וע�
ש�א עשית תשובה בפוע� הבהי�וך ,עכ"� )ועיין עוד בגוד� מע�ת הרהור תשובה בזוה"ק פר' תרומה
דף קנ.(.
ומובא בספר ה�יקוטים מהאר"י ז"� שמ�אך המוות הוא מ�א עינים ויש �ו תרי"ג
עינים והוא נגד עבירות שאדם פוגם בתרי"ג מצוות ומכ� פגם נעשה פגם בעין
ש�ו ,וכשהוא נפטר רואה �פניו כ� א�ו הפגמים� ,כן רואה אותו מ�א עינים ,עיי"ש.
אב� כשאדם מתקן הפגמים נעשה עינים מאירים כמו שאמרו חז"� )ע"ז �ה (:שאפי�ו
מ�אך המוות נעשה �ו אוהב )ספר טהרת הקודש מבוא השער פ"ד(.
)ה( ומובא בשער הג�גו�ים )הקדמה כג( "והנה האיש החוטא ממשיך ע�יו סטרא אחרא
הנקרא מוות ,ו�כן אין הק�יפה ההיא נפרדת מן האדם א�א אחר מיתה ,כי אז
נקבר האדם ובשרו מתעכ� בעפר ונפרד ממנו הק�יפה שנדבקה בו בזוהמת הנחש
שהטי� בחוה ובאדם.
ובזה תבין ענין חיבוט הקבר ,וזה ענינו ,והוא כי אחר מיתת האדם ואחרי קבורתו
בעפר הארץ ,אז תיכף ומיד באים ד' מ�אכים ומשפי�ים קרקע הקבר ומעמיקים
אותו �מטה ונשאר ח�� בקבר כשיעור קומת האדם הנקבר שם )כנזכר במאמר פרקי חיבוט
הקבר ,עיין בספר ראשית חכמה שער היראה פי"ב ובספר חסד �אברהם מעין חמישי נהר א-ד( ,ואז מחזירים
נפשו בגופו כמו בחייו ,והטעם הוא �פי שהק�יפה היא דבוקה עדיין וקשורה עם הנפש
ועם הגוף ואיננה נפרדת מהם ,ו�כן צריך שיחזור נפשו בגופו ביחד ,ואז המ�אכים
הנזכרים אוחזים בו כ� אחד מקצה ומנערים אותו וחובטים אותו במק�ות ש� אש כדרך
שאוחזים בט�ית בשתי קצוותיה ומנערים אותה מן האבק הנדבק בה ,עד שנפרדה
מהם הק�יפה ההיא �גמרי.
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רכג
ו�כן נקרא חיבוט הקבר כאדם שחובט ט�יתו ומנערה ,וע� כן צריך �העמיק הקבר
כדי שיהיה מקום ח�� �נערו ו�חבטו ,ואמנם �א כ� האנשים שווים ,כי הצדיקים
אשר בחייהם נתרחקו מן היצר הרע והיו מכניעים עצמם וחובטים עצמם ביסורין
הבאים ע�יהם ,וגם ע� ידי התורה והמצוות שמתישים כוחו ש� אדם ,עד שנמצא
כשהגיע זמנם �יפטר מן העו�ם ו�קב� חיבוט הקבר אין צריכים צער גדו� כי בחבטה
כ� שהיא מספיק �הם �הפרידה מהם ,מה שאין כן ברשעים שאדרבא ע� ידי תענוגיהם
בעו�ם הזה הם מקשרים ומחזקים יותר את הק�יפה בגופם ונפשם" ,עיי"ש.
ואח"כ כשנפטר מזה אז מתחי� דין חדש נורא ועצום שהוא צער רימה ותו�עה אשר
אמרו רז"� )ברכות יח , :שבת יג , :קנב" (.אמר רבי יצחק קשה רימה �מת כמחט
בבשר החי" ,ו�א גזמו ח"ו בדבריהם חס �הזכיר.
והצדיקים ובע�י תשובה אינו נעשה מגופם רימה ותו�עה א�א גופם נתעכ� בק�
ובנחת ובמהרה ,כי כ� שממהר �התעכ� הבשר תקדם הנפש �ע�ות
�מקום מנוחתה )עיין זוהר תרומה קנא ,(.אב� אם �א יזכה נעשה מבשרו רימה ותו�עה
ומתקבצין ע�יו המונים המונים מכ� מיני נחשים ועקרבים ושרצים ורימה ותו�עה
ונושכין ועוקצין אותו ,והוא שוכב ורואה ומרגיש גוד� צערו הנורא אשר מי יכו� �שער.
והרימה ותו�עה בעצמם נו�דים מהחטאים והעוונות ש�ו )עיין ב"מ פד ,(:והדקירות אינם
שוות א�א רק �פי החטא )כי אינו שווה כשדוקרים בעין או במח או ב�ב או בבשר עב וכדומה( כי כ�
רימה ותו�עה הכ� במספר ובמפקד �פי חטאיו.
ויש מעשים טובים המגינים ע� האדם אשר ע� ידם ניצו� האדם מצער חיבוט הקבר
ומצער רימה ותו�עה ,וכמובא במסכת חיבוט הקבר )פ"ג( "הדר בארץ ישרא� ומת
בערב שבת )ובספר חסד �אברהם מעין חמישי נהר ג' פירש שהכוונה בשני תנאים -גם דר בארץ ישרא� וגם מת
בערב שבת ו�א מספיק תנאי אחד מהם עיי"ש .ובשער הג�גו�ים שם כתב "ושמעתי ממורי ז"� כי כ� הנקבר בערב
שבת אחר חמש שעות ביום ושעה חמישית בכ�� ,אינו רואה חיבוט הקבר ,כי קדושת שבת מפריד ממנו הק�יפה ב�י
צער וחיבוט הקבר ,וזהו סוד יום הששי בה"א יתירה ,כי משעה חמישית ש� יום הששי ו�מע�ה כבר קדושת שבת מאירה
אז"( אינו רואה דין קבר ,ומה יעשה וינצ� מדין הקבר ,יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות
ואוהב גמי�ות חסדים ומכניס אורחים �תוך ביתו ויתפ�� תפי�תו בכוונה ,אפי�ו מת
בחוץ �ארץ אינו רואה" ,עיי"ש.
והיו צדיקים קדושי ארץ ש�א חזרו �עפר והמה חיים וקיימים בקברם כמו שמצינו )שבת
קנב (:אצ� רבי אחאי בר יאשיה ,ובמדרש רבה )קה�ת פר' יא ,ובזוהר ח"ג דף עא (.ברבי
א�עזר בן רבי שמעון ,וביתר צדיקים קדושי ארץ ,שחפרו אחר כמה מאות שנים בקברם
ומצאו אותם כמו שהמה חיים ,וא�ו יש �הם גם כן שיעור עד כמה וכמה ,ואיזה צדיק,
ואיזה מעשים טובים ,והיודע נסתרות יודע )ס' שומר אמונים שם פ"ט(.
שערים פרק טו פותח רכד
)ו( והנה עד עכשיו דיברנו מסדר עונשי הגוף ,ועכשיו נדבר מסדר עונשי הנפש.
הנה מ�אך גדו� בא א� הקבר �אחר שנפטרו האנשים ממנו ואומר �נפש בא ותן דין
וחשבון �פני בוראך .ומובא בספר הג�גו�ים )דפוס פרעמיש�א שנת תר�"ה פס"ט( וז"�
"דע בצאת הנשמה מעו�ם הזה ורוצה �ע�ות �אדוניה ,הנה יש מקום חושך ואפי�ה
מה�ך ש�ושה ימים ,ו�זה רמז השם יתברך במצרים חושך ש�ושה ימים ,וכשהנשמה
רוצה �ע�ות ופוגעת בזה החושך ,הנה שם חיות רעות השומרות את הדרך� ,פי שיש
שם דרך ישר העו�ה �מע�ה �ירוש�ים ש� מע�ה שהיא מכוונת כנגד ירוש�ים ש�
מטה ,שכ� הנשמות הטהורות עו�ות בדרך ההוא ,ויש דרך אחרת ההו�כת דרך גיהנם
והיא מתח�קת �ש�ושים ושש א�פים דרכים ,ובמקום אשר יתפרדו שני דרכים א�ו,
שם יש כ� מיני חיות ,ע� דרך שיש בעו�ם הזה אריות ונמרים וכו' ,וכ�בים שומרים
א�ו הדרכים ש�א �הניח �ע�ות �מע�ה א�א הנשמות הטהורות ,ו�חטוף האחרות
ו�הו�יכם �גיהנם �קב� עונשם.
והנה הכ�ב הוא השומר ,כי גם כשהוא ישן הוא מרגיש כ� עובר ושב ,משא"כ בשאר
החיות ,ו�כן �עו�ם שמים את הכ�ב �שומר ,אם בבית אם בעדר צאן ,ו�כן גם
�מע�ה אותם שהם בדמות הכ�בים הם שומרים ,וכשרואים ומרגישים שבא איזה
נשמה צועקים ,ואז קמים החיות והאריות וחוטפין הנשמה אם היא ראויה �הם" ,עכ"�.
ואם זכתה הנשמה אז הקב"ה מסתירה מא�ו הכ�בים עזי נפש ומא�ו החיות רעות,
וכמובא בספר הג�גו�ים )שם( "וע� זה אמרו רז"� שאמרה אסתר תחי�ה הצי�ה
מחרב נפשי מיד כ�ב יחידתי ,ואח"כ הושיעני מפי אריה ,והכוונה כי אסתר היא כינוי
�נשמה ,ואם היא כשרה הקב"ה מסתירה מהכ�בים ומע�ה אותה �מע�ה ,ואם �הפך
הוא מסתיר פניו ממנה ואז רואים אותה הכ�בים וצועקים וכו' ,והנה בתחי�ה אמרה
הנשמה מיד כ�ב יחידתי אב� אחר צעקת הכ�ב אז אמרה הושיעני מפי אריה ,שהנה
אחשורוש הוא מ�ך ואריה הוא מ�ך שבחיות .וע� זה הדרך בכ� �י�ה כשנשמה רוצה
�ע�ות אם היא טהורה ה' יתברך מסתירה ועו�ה ו�ומדת שם כ� אחד כפי מדרגתו,
ואם �הפך ח"ו וכו' עכ"� .ויש נשמות שעו�ים באופן אחר ,ונצררים בקדושה תיכף
בצרור החיים ,ואשרי ח�קם וגור�ם )ס' שומר אמונים שם פ"י(.
)ז( והנה הנפש קודם שבאה �גיהנם ,נידונת בבית דין ש� מע�ה אם היא ראויה �יכנס
�גיהנם ,כי הגיהנם הוא סוף הצירופים והעונשים שנכנסת שם �טהרה ו�צחצחה.
ואם הנפש עדין �א זכתה �יכנס �גיהנם אז באים רשעים מגיהנם ונפקין �קראת אותה
הנשמה וצועקים ע�יה בקו�י קו�ות צא רשע איש הדמים עדין אין אתה זוכה
�יכנס �גיהנם ,וחוטפים זו הנשמה ש�ושה מ�אכי חב�ה ,וכ� אחד גדו� מאוד ונורא
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רכה
ב�י שיעור וחקר ,ואחד הו�ך �ימין ואחד הו�ך �שמא� ואחד �פניו ,ומכריזין �פניו כ�
העבירות שעשה ועבר ,ומכים אותו במק�ות ש� ברז� ומענין אותו בכ� מיני עינויים
קשים ומרים )עיין שער הג�גו�ים הקדמה כב( ,וקו�עין אותו בכף הק�ע )כמובא בשבת קנב ,(:והוא
שמ�אך אחד עומד בקצה זה העו�ם ומ�אך אחד בקצה הזה וזורקין אותו מקצה העו�ם
ועד קצהו ע� מספר חטאיו שעשה ודיבורים אסורים שפגם ועשה ,כי כ� דיבור שמדבר
האדם �א נאבד )כמובא בזוה"ק פר' בש�ח נט , .משפטים ק , :אמור קה (.וא�ו היסורים המה קשים
ומרים מאוד יותר מיסורי גיהנם )ועיין בספר מנחת יהודה פר' יחזקא� סי' �ז מה שכתב בענין חיבוט הקבר
ובענין נתינת האדם דין וחשבון ע� מעשיו �פני בית דין הע�יון ובענין הרוחות והמשחיתים הממונים ע�יהם ודנים
אותם בכמה דינים משונים ,וכן בענין הג�גו�ים שנתג�ג� האדם בדומם ובצומח ובחי ובמדבר ,וכתב שכ� דינים א�ו
כ��ם בספר הזוהר בקיצור וקראם בשם "כף הק�ע" ,כנוסח שאמרה אביגי� �דוד )שמוא� א ,כה( "ואת נפש
אויבך יק�ענה בתוך כף הק�ע" ,וזהו מ�בד דינה ש� גיהנם הבא אחרון �כו�ם ,עיי"ש.
ובספר ים החכמה תשס"ו עמ' רמא כתב "ידוע שעונש ש� כף הק�ע הוא -שזורקים
הנשמה מתחי�ת העו�ם ועד סופו ,אך הצמח צדק אומר וכן כתוב בספרי ר' נחמן,
שכף הק�ע עיקר ענינו הוא עו�ם הדמיון ,היינו שכ� הדמיונות שאדם חשב בעוה"ז
כגון שיהיה עשיר וכו' ,כשנפטר מהעו�ם משאירים אותו בדמיונות הא�ו זמן ארוך עד
שמגיע �תיקונו" עכ"� ,ועיי"ש עוד בענין זה(.
ואם חטאו גורם ביותר אז נגזר שיכנס ויתג�ג� �בהמה וחיה ,וכמה זמן ישהה שם,
וכשהוא בג�גו� בהמה וחיה אז יודעת הנפש וזוכרת כ� מה שעבר ע�יה מקודם,
ו�א כמו שהיא מגו�ג�ת בדמות אדם שנשכח ממנה הכ� ,וזה הצער יותר גדו� מצער
גיהנם כמובא בספרי קודש ,כי הנפש מרגשת סרחון ש� נפש הזוהמא הבהמית,
ומוכרחת �ה�ך כפוף כמו הבהמה שהו�כת כפופה ,וכ� מה שעושים �זו הבהמה
מרגשת זו הנפש ,ובשעת שחיטת הבהמה ומיתתה סוב�ת אותה הנפש כ� זה הצער,
וזה הענין שרואים �פעמים בהמה שנמסרת �אדון אכזר ורשע ,ומכה אותה ,ונושאת
משאות כבדים.
ויש אשר נזדמן �היות בחיות טמאות ושקצים ורמשים ח"ו )ועיין בספר חסד �אברהם מעין
חמישי נהר כד שביאר את מיני העבירות שגורמות �התג�ג� בבע�י חיים ,וביאר כנגד כ� עבירה �איזה בע� חי
מתג�ג� עיי"ש דברים נפ�אים( ,ויש שדוחין אותו מג�גו� �ג�גו� ,הכ� �פי ערך חטאיו ופגמיו
שפגם מו� בוראו ,וגרם �השחית ו�פגום בשמות הקודש ,ו�גרום צער �כ� פמ�יא ש�
מע�ה ,ו�החשיך אורות ע�יונים ו�פגום ו�החשיך נשמתו רח"�.
וכן העיד רבינו הקדוש הרמ"ק ז"� )בספר שיעור קומה דף פד" (.וכן יתג�ג� �פעמים �הביא
�עו�ם נפש שהרג ,וכמו שהוציאו מן העו�ם כך הוא מביאו �עו�ם ,או �הביא
שערים פרק טו פותח רכו
אביו �עו�ם כמו שהביאו יביאהו ,וכיוצא בזה �ש�ם חבירו ממון שגז�ו ויתן �ו נכסיו,
או �יתן כ� נכסיו �בן בין הבנים ,או ייטיב �אדם זר בחשק נפשו בטובה ההיא ,ואינו
יודע בזה רק יודע כ� הנסתרות שהוא מג�ג� את הענין ,או משיא את בתו �ו או מקנה
�ו נכסיו ,וכיוצא בזה במשפטי ה' והנהגתו הסתומה והד�ת ננע�ת מבני אדם.
וכבר נמצא בזמנינו ועינינו ראו ו�א זר ,נואף אחד שמת ונת�בש בכ�ב והמית את
הנואפת ,ובן הנואפת הרג את הכ�ב ,ואחר כך מת בן הנואפת במשפטיו ש�
הקב"ה �המית ממזרים בסתר ,ובני אדם תמהו ע� המעשה ו�א נתג�ה המציאות כו�ו
א�א �שרידים ,וב�י ספק היה מעשה תמהון �בב �אותם שראו אותו כי נורא הוא ,וזה
ראינו בעינינו .אמנם זמן הרחבת הג�גו� מהעתק �העתק הכ� הוא בגזרת ה' ,יש שהוא
מתג�ג� בשעתו אחר קבורתו ,ויש שמתג�ג� אחר כמה שנים" ,עכ"�.
וכן העיד האר"י הקדוש ז"� ע� אחד מגדו�י עו�ם בזמן הגאונים שיצא �תרבות רעה
ע"י מעשה הידועה ,ופעם אחת ראה רבינו האר"י ז"� כ�ב שחור ואמר �ת�מידיו
ראו בניי ,הכ�ב הזה הוא אותו פ�וני ,וזה היה כמה מאות שנים אחר פטירתו )ס' שומר
אמונים שם פי"א( .ומובא בספר הג�גו�ים )דפוס פרעמיש�א שנת תר�"ה פס"ו( "וגם ראה �ר' יוסף
די�ה ריינה מגו�ג� בכ�ב אחד שחור ע� שנשתמש בקב�ה מעשיות והקטיר �עבודה
זרה כנודע במעשה ההוא שהוריד �אמון מנוא" עכ"�) .ע"ע בענין מעשה ר' יוסף די�ה ריינה
�קמן שער ז פ"ו ס"ג(.
ובספר שומר אמונים )שם( כתב שהיה מעשה �פני רבינו האר"י ז"� שפעם אחת בעת
יושבו יחד בשדה עם ת�מידיו ,בא ועמד �פניו עורב אחד ,ושא� רבינו האר"י
ז"� �ת�מידיו הכרתם פ�וני המוכסן מצפת ומה היה מעשהו ,וסיפרו �ו שהיה רשע
מעו�ם ואכזר גדו� ע� עניים ,וצעק רבינו ז"� �ך רשע וברח �ך ,אין אני מתקנך ,ותיכף
פרח וה�ך זה העורב )עיין מעשה זה בהרחבה בספר שבחי האר"י ז�ה"ה מרבי ש�מה ש�ימ�(.
וכתב שם עוד ששמע שבזמן הק' רבינו מראפשיץ זי"ע בא פעם אחת שעיר עזים אחד
ונתקרב �שו�חנו הטהור ,ונתן שני רג�יו ע� השו�חן ,ואמר רבינו הקדוש הנ"�
ב"ה כבר זכה אותו צדיק �יכנס בשעיר בבהמה טהורה.
ועוד כתב )במאמר השגחה פרטית פי"א( שאין �ך אדם מישרא� ש�א נתג�ג� כמה פעמים
ב�י שיעור ,ויש שהיו מגו�ג�ים בחיות ובהמות ,ורבינו האר"י ז"� והרמ"ק ז"�
אמרו שרוב אנשי דורם היו מגו�ג�ים בדור הקדום בחיות ובהמות ,ו�כן מתרבים עזי
פנים שבדור.
ובספר עמק המ�ך )שער עו�ם התוהו פ�"א( כתב שהאר"י ז"� מסר סימן �ת�מידיו שיכירו
נפשות א�ו ואמר כשתראו בני אדם שהם עזי פנים ואין �הם בושה מבני אדם
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רכז
תדעו נאמנה ובבירור שקודם זו הפעם היו בג�גו� בהמה או חיה או עוף טמא ,וכמו
ש�הם אין בושה גם �הם אין בושה ,והם הו�כים אחר �ימודם הראשון ,עכ"ד.
ובספר חסד �אברהם )שם( כתב "ודע כי כ� דור זה או רובם היו מגו�ג�ים תחי�ה
בבהמות וחיות ,ו�כן הם עזי פנים וב�תי ש�מים ,אם �א השרידים אשר ה'
קוראם" עכ"�.
ומובא מעשה נורא בספר סיפורים נוראים ,שהיה בחור חו�ה גדו� שנכנס בו רוח,
והיה �בחור יסורים קשים ומרים מהרוח ,וריחמו ע�יו אנשי העיר והו�יכו
אותו �הרב הקדוש מקאזניץ ,ושא� אותו מי היה בג�גו� הקודם ובאיזה זמן ,והשיב �ו
שהוא הראשון שזרק האבן ע� זכריה הנביא בבית המקדש ,וגם אותו הרג נבוזראדן
ראשון ,ומעת חורבן הבית שזה כבר יותר מא�פיים שנה אין �ו מנוחה אף רגע
מהמשחיתים ו�א זכה אף �גיהנם ,ושא� אותו הרב הקדוש מי נתן �ך רשות �יכנס
בגוף ש� הבחור ,והתחי� �בכות ו�התחנן מכבוד קדושתו ש�א יגרש אותו מהבחור,
ואמר כי בגוף הבחור יש �ו קצת מנוחה מהמשחיתים ,ואמר �ו הרב הקדוש זהו דבר
שאי אפשר ,אני גוזר ע�יך שת�ך מגוף הבחור ו�א תזיק �ו בשום אבר ,והתחי� הרוח
�בכות ו�קונן עד שבכו כ� העומדים שם ,אמר �ו הרב הקדוש אני אזכה את נשמתך
שתבוא �גיהנם ,אני א�מוד בכ� יום אחר התפי�ה משנה משניות עבור נשמתך
והבחור יאמר קדיש ,ונתרצה הרוח �י�ך מהבחור ב�י שום נזק ,עכת"ד )ומעשה זה הובא
בקצרה בספר שומר אמונים שם ,ועיין בספר תפארת ש�מה שער התפי�ה דף יג שהביא מעשה זה קצת באופן אחר,
ועיין מעשה כעין זה בספר נוצר חסד אבות פ"ד בפירוש המשנה א� תעשם עטרה �התגד� בהם(.
וכמו שמובא מרבינו האר"י ז"� בספר שער הג�גו�ים )הקדמה כב( שיש נשמות שנדונות
ביסורים א�ף שנה ועוד יותר ,וזה �שונו שם" :ודע כי הנה הרשעים אחר מיתתם
נכנסים בגיהנם ומקב�ים עונשם ומתכפר �הם ,ומשפטם י"ב חודש ,ויש רשעים
שכתוב בהם ואת נפש אויבך יק�ענה בתוך כף הק�ע ואינם זוכים �יכנס �גיהנם אחר
פטירתם �מרק עוונם ,אמנם נפשם הו�כת מדחי א� דחי בג�גו�ים משונים עד ימרק
עונשו קצת ויוכ� �יכנס אח"כ בגיהנם י"ב חודש �התכפר �גמרי ,ו�א�ו אין זמן קצוב
כי �פעמים י�כו בג�גו�ים ההם עשרים שנים או מאה או א�ף ,והכ� ת�וי כפי ערך
העוונות שעשה בתחי�ה בעו�ם הזה ,עיי"ש.
)ח( ואחר שכבר זכה �הטהר מהעוונות החמורים שאין בכח הגיהנם �צרפם ,אח"כ
�בסוף תיקוניו מכניסים אותו �גיהנם �הטהר מכ� סיג ופסו�ת ,וכתב רבינו
הרמב"ן )בהקדמה �פירוש איוב( שאפי�ו יסורים ש� איוב שבעים שנה אין �הם ערך כ��
�יסורי הנפש שעה אחת בגיהנם ,ויסורי איוב היו היותר קשים שבעו�ם ,וכ� שכן
שערים פרק טו פותח רכח
היסורים הקשים שבהיכ�ות ומדורין התחתונים ש� הגיהנם ,וכמובא בברייתא דמעשה
בראשית האיך כ� מדור קשה שישים פעם יותר ממדור הקודם �ו.
והנה בגיהנם יש שבעה מדורין ,ובכ� מדור יש גם כן היכ�ות ב�י שיעור ,כי כ� אחד
נענש �פי העבירה השייכת �זה המדור והיכ� מגיהנם .ו�פעמים ח"ו הצער
והעניות הביאו אותו �ידי זה ,ודנים ע� זה בשמים עד כמה היה הגורם בזה הצער
והעניות ,ועד כמה היה יכו� �הושיע �עצמו הגם בעניות וכדומה ,כי כ� עבירה צריכה
מירוק גדו� ב�י ויתור כ�� אם �א שב בתשובה )ס' שומר אמונים שם פי"ב ,וע"ע שם בפי"ג
שהעתיק את הציור החיצוני ש� הגיהנם מספר ראשית חכמה שער היראה פי"ג ומספר חסד �אברהם מעין חמישי
נהר ז-ט ,וכתב שהוא מעתיק רק את הציור החיצוני ש� גיהנם ו�א את ציור הגיהנם מזוהר הקדוש פר' בראשית ופר'
פקודי שמבואר שם באריכות איך בכ� היכ� והיכ� שבו עונשים רח"� בעונשים ואופנים אחרים �פי ערך ומהות הפגם,
ותוכיות ותוך תוכיות( .ודע אחי כי כ� מצוה שאדם עושה נברא מזה מ�אך קדוש המושיעו
והעוזרו גם כשהוא בגיהנם ,וגם כשהוא בתוהו )ס' שומר אמונים שם פי"ז .ועיין �עי� שער א פ"ט
שע� ידי תשובה ש�ימה נמח� �ו �גמרי מה שעבר ע� מצות המ�ך ואין מזכירים �ו דבר וחצי דבר ביום הדין �עונשו
ע� זה חס וש�ום בעו�ם הבא ,ועיי"ש בהרחבה בענין אופן התשובה �מעשה בזמנינו(.
)ט( והנה כתוב בתורה פעמים רבות עונש הכרת בשינוי �שון ,פעם נאמר )בראשית יז(
"ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" ,ופעם )שמות יב( "ונכרתה הנפש ההיא מישרא�",
ופעם כפ� ואמר )במדבר טו( "הכרת תכרת הנפש ההיא" ,ופעם )ויקרא כג( "והאבדתי את
הנפש ההיא מקרב עמה" .וכ� שינוי ה�שון אינו במקרה חס וש�ום א�א הכ� בכוונה
המכוונת ע� אופן העונש המשוער מאתו יתברך -ע� חטא זה כך וכך וע� חטא זה
כך וכך.
כי �פעמים הכוונה ע� מיתת הגוף ב�בד בחצי ימיו או בסמוך �כך �פני או אחרי זה,
כי עיקר חיות הגוף הוא הדם ,והדם נקרא נפש כנאמר )שם יז( "כי נפש כ� בשר דמו
הוא" .ו�פעמים הכוונה ע� נפשו התחתונה היסודית ב�בד -שהיא תיכרת �אחר
הפרידה מן הגוף ,ו�פעמים הכוונה ע� נפשו הע�יונה ב�בד )עיין בענין נפש התחתונה והע�יונה
�עי� פ"ד ס"ד-ז( .ו�פעמים הכוונה גם ע� הגוף וגם ע� הנפש .ו�פעמים הכוונה ע� כריתה
הח�טית ו�פעמים ע� זמנית ,כי כריתה יכו�ה �היות עו�מית וכגון ענף הנכרת מן
האי�ן ש�א ישוב א�יו עוד �נצח א�א יכ�ה ויפסד מן המציאות ,אך כריתה יכו�ה
�היות גם רק הרחקה זמנית וכגון ספר כריתות �אשה ש�פעמים �אחר שמגרשה חוזר
ונושאה .ו�פעמים הכוונה בכרת ע� ג�גו� משונה ומגונה באיזה יסוד או דומם או צומח
או חי או מדבר אשר �א מבני ישרא� או ג�גו� מזכר �נקבה או �היפך.
פותח שער ב -שער הנפשות שערים רכט
ודע שהכרת הרומז �נפש התחתונה -הכוונה שהיא תתבט� מן המציאות �גמרי תיכף
�אחר הפרידה מן הגוף או �אחר שתקב� תחי�ה זמן מה צער ומכאובים כפי אשר
עשתה ואשר נגזר ע�יה מבית דין ש� מע�ה �ענוש נפש הע�יונה המ�ובשת בה עמה
יחד ,כי אף שהנפש התחתונה היא רוחנית �עומת הגוף אך באמת היא יכו�ה
�התכ�ות כי יש בה גשמיות )וכמבואר �עי� פ"ד ס"ד( ,וע�יה אמרו חז"� )ר"ה יז" (.נשמתן
נשרפת ורוח מפזרתן" ,וזהו כרת הח�טי.
וא� תתמה איך יכו�ה הנפש �הענש בצער ויסורים ואבדון שהרי היא רוחנית ואיך
יוכ�ו �פעו� בה דברים גשמיים ובריות גופניות -א� תתמה כן ,כי באמת אין
מניעה שימצאו במציאות דברים דקים ובריות רוחניות יותר ממנה אשר �הן כוח ועוז
�צודד נפשות ו�התיר אגודתן ו�נתק מהותן ו�התיך עצמותן �אבדן ו�בט�ן מן
המציאות ו�כ�ותן �גמרי או �צערן ביסורים �הכאות נפש ,ובריות א�ו נקראות מ�אך
רע או שד או מזיק משום שנפש הוא חוב� ומכאיב ,כי כ� מכה נפש או ממונה �האביד
נפש נקרא מ�אך רע.
וכאשר הכרת הוא גם ע� הגוף וגם ע� הנפש התחתונה כ�ומר שהגוף ימות בחצי
ימיו וגם נפשו היסודית יכרית ה' -ע� זה נאמר כפ� ה�שון הנ"� "הכרת
תכרת" ,וכמו שאמרו חז"� )סנהדרין סד" (:הכרת בעו�ם הזה תכרת �עו�ם הבא" ,וע�
העונש המר הזה הזהיר הכתוב ואמר )דברים ד( "השמר �ך ושמור נפשך" -כ�ומר הגוף
והנפש ,כי מנפש ועד בשר יכ�ה.
וכאשר הכרת הוא ע� נפש הע�יונה -הכוונה ש�אחר מיתת הגוף היא נכרתת
משורשה ואינה יכו�ה �ע�ות ו�ראות ו�השתחוות �פני מ�ך א� חי ואינה
יכו�ה �הזדווג זיווג רוחני בגן עדן כשאר נפשות הצדיקים ואינה יכו�ה �שאוב עוד
חיים וחסד מהרוח ונשמה ש�ה מפני שאין �ה עוד קשר עמהם ו�א התחברות כ��
כאשה גרושה וכרותה מהאיש ש�ה ,ות�ך ע� ההרים ותנוע ותנוד בעו�ם השפ�
בארץ הזו.
ואם נגזר ע� נפש החוטאת ההיא עונשים ויסורים אזי מ�בישין אותה בתוך נפשו
התחתונה המוגשמת כמו אשר היתה מ�ובשת בה גם בהיותו בחיים וע� ידי
הנפש התחתונה תוכ� �הרגיש הנפש הע�יונה צער ממש ויסורים ומכאובים המגיעים
�ה ע� ידי מ�אכי אף וחמה אשר המה המזיקים המחזיקים בה בקצף גדו� ומייסרים
אותה ביסורים וצרות רבות ורעות כמו כאשר תרגיש היסורים המגיעים א�יה ע� ידי
בני אדם בע�י גופים בשעה שהיא מ�ובשת ע� נפש התחתונה היסודית עוד �בוש
אחר שהוא הגוף.
שערים פרק טו פותח רל
וזה סוד מאמר חז"� )סנהדרין צא" (:רכב חיגר ע� גבי סומא והביאום ואכ�ום� ,ימים
בא בע� פרדס אמר �הן בכורות נאות היכן הן ,אמר �ו חיגר כ�ום יש �י רג�ים
�ה�ך בהן ,אמר �ו סומא כ�ום יש �י עינים �ראות ,מה עשה הרכיב חיגר ע� גבי
סומא ודן אותם כאחד ,אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד" עיי"ש,
ואין כוונת חז"� ע� גופו ממש א�א הכוונה ע� נפשו התחתונה שהיא כח גופו
ומוגשמת במקצת וכנ"� ,אמנם אם היה נזכר בגמרא הפירוש האמיתי שהכוונה ע�
נפשו התחתונה אזי היה צריך �הרחיב הדיבור ו�הגדי� הדרוש ו�פרש מהות הנפש
התחתונה והע�יונה וזה אינו מדרך החכמים א�א דרכם �הגיד ב�שון שהיא קצרה
במי�ים ורבת הדעת והכוונה.
ואדרבא אם היו מ�בישים הנפש בתוך הגוף אין שטן ופגע רע יוכ� �הרע א�
הנפש ו�נגוע בה כי ה�בוש הגופני הוא שמירה �נפש מכ� מ�אכי רעים
ומזיקים ,וכמו שהוא משומר מהם בהיותו בחיים ע� ידי הגוף אפי�ו הוא רשע גמור
וממרה �הכעיס.
ומטעם זה הנפשות והרוחות ש� הרשעים הגדו�ים אשר מ�אכי חב�ה מענישים אותן
אחרי מותם בורחים הן מידם �תוך איזה גוף אדם אם אפשר �הם כדי �הינצ�
מידם ואפי�ו �איזה גוף בהמה וחיה הם בורחים ופורחים �הת�בש בהם וע� ידי זה
ניצו�ים מידם .וכמו שנמצא כתוב מעשים רבים נוראים כא�ה מש�ומי אמוני ישרא�,
וכא�ה אבותינו סיפרו �נו אשר עיניהם ראו ו�א זר מענין הרוחות ש� הרשעים
הנצמדים �פעמים באדם ,ובע�י שמות משביעים אותם עד שיצאו )ועיין בספר שומר אמונים
במאמר עניני הג�גו�ים שהביא מהספרים הקדושים כמה מעשיות אמיתיות ונפ�אות מענייני ג�גו�ים ,ובסוף ספר
זרע קודש מבע� המחבר ספר ויקה� משה הביא מעשה נורא ועצום בהוצאת דיבוק רח"� בנפ�אות גדו�ות מה שדיבר
עם הנפש התוודות עוונותיו וגוד� עונשיו שהיה בהתוודות א�פי אנשים ובחתימת ידי הגדו�ים וצדיקים שהיוו באותו
מעמד .ואחד מגדו�י ת�מידי רבינו עקיבא איגר ז"� שהוא הרב הגה"ק ר' א�יהו מגריידיץ ז"� נתפרסם בסוף ימיו
ועשה פ�אות גדו�ות בענייני הוצאות דיבוקים ויתר פ�אות ,ויש מעשיות רבות ומפורסמות בזה ,ועיין בספר מנחת
יהודה �רבי יהודה פתיא פר' יחזקא� כמה מעשיות נפ�אות ונוראות שארעו �ו בעצמו ,ואחד מהדיבוקים שעסק בהם
היה עם ש"צ ימ"ש וכמובא �קמן שער ו פ"ח ס"ג(.
ודע שאפי�ו בחטא שהכוונה בו כריתות ע� הגוף ב�בד � -פעמים הכוונה כרת ממש
כ�ומר שימות בחצי ימיו ,ו�פעמים הכוונה ע� ג�ות ממקום קרוביו ואוהביו וארץ
מו�דתו ,שיש�יכו אותו א� ארץ אחרת ,וזהו דוקא אם �א כתוב את המי�ה "מ�פני"
אב� כשכתוב מ�פני כגון )ויקרא כב( "ונכרתה הנפש ההיא מ�פני" אזי אין הכוונה ע�
עונש ג�ות ממקום �מקום שהרי מ�א כ� הארץ כבודו יתברך.
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
פותח שערים
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
פותח שערים
- 1 - 50
- 51 - 100
- 101 - 150
- 151 - 200
- 201 - 250
- 251 - 300
- 301 - 350
- 351 - 400
- 401 - 450
- 451 - 487
Pages: