פותח שער ג -שער הספירות שערים רפא
ובחינת בינה רמוזה באות ה' ,שיש בה אורך ורוחב ,ועניינה מה שמתבונן באותה
נקודת הי' שקיב� ,ומייגע עצמו ומעמיק באורך וברוחב� ,השיג מעצמו מתוך
הארת הברק המבריק ,ומתוך מה שקיב� מרבו או מהספר ש�מד בו ,עד שמאות י'
שקיב� נעשה אות ה' .בחי' זו היא שורש כ� ההתבוננויות והיגיעות )ואין בבינה הרגשה ממש
א�א בדקות מאוד ,כי הרגשה ממש היא כח חיצוני מאוד ונחשב בחי' מ�כות ,והרגשה פנימית ,כאשר נוגע הדבר עד
ההרגשה הוא שמגיע �בחי' דעת ,ומ"מ אף בבינה ישנה איזה הרגשה פנימית מאוד(.
בחינת דעת הוא המוח הש�ישי שבאדם המונח בצד אחורי הראש .ועניינה מה
שהאדם מונח ומקושר �דבר ,כמ"ש "וידעת היום והשבות א� �בבך" ,שיהיה
האדם מקושר עם הידיעה ,עד שמתוך ה"וידעת" יגיע א� "והשבות א� �בבך" ,כי
אפשרי שי�מד וידע הענין כו�ו ,ומ"מ אם אינו מקשר עצמו א�יו ואינו מונח בדבר
�חשוב ו�הרהר בו זמן זמנים טובא ,אין פוע� ע�יו כ�ום .כי אף החכם שבעו�ם ,אם
�א יהיה מונח בתמידות במה ש�מד ויתקשר בו במחשבתו� ,א יפע� בו מאומה .נמצא
בחי' הדעת" ,וידעת" ,הוא כח הזכרון שבאדם שבכוחו עוסק בענין במוחו ומונח בו.
בחי' זו היא העיקר הגדו� המועי� �אדם בכ� עת �עורר ו�החיות מידותיו ע"י שמקושר
�דבר ,ובכך היא נשמת כ� המידות חג"ת נה"י ,שע� ידה נעשה "והשבת א� �בבך",
ומטעם זה אות ו' דהוי"ה הרומזת �בחי' ו"ק כמ"ש �עי� ,פעמים שרומזת �בחי' דעת,
מטעם זה שהיא שורש כ� הו"ק.
בחינות חסד גבורה תפארת נצח הוד ויסוד ,הם המידות הנקראות ו"ק ,ורמוזות באות
ו' .ועיקרם הם ג' המידות חג"ת הכו��ות כו�ם ,כפי שיתבאר.
מידת החסד היא מידת האהבה ,המעוררת �אדם בחיצוניות �השפיע ו�עשות חסד.
מידת הגבורה היא מידת היראה הגורמת �אדם �עצור ההשפעה ,והוא בחי' יראה.
מידת התפארת הוא ענין הדבקות וההתפארות .כגון כח הדבקות בהשי"ת� ,חשוב
ממנו ית' בדבקות בגעשמאק ובחיות ,ו�התפאר בו .וכן כח ההתפארות שבאדם
�התפאר במה שעושה ,מצד גוד� המעשה יפיו ופארו ,או מצד שמורה ע� רוב גד�ו
וטובו ש� עושהו ,ומתוך זו ההתפארות מתעורר בקרבו דבקות ותשוקה �עשות או
�השפיע מתוך קשר ותענוג טעם וגעשמאק .מידת התפארת היא מידת הרחמים,
הממוצעת בין החסד והגבורה .שעניינה ש� מידת החסד� ,השפיע ב�א גבו�� ,ראויים
ו�שאינם ראויים ,ואפי�ו במקום שצריך ש�א �השפיע .ומידת הגבורה עניינה ש�א
�השפיע כ�� מחשש שמא ישפיע במקום שאינו הגון �השפיע .ומידת הרחמים
הממוצעת ,עניינה �השפיע ,אך במקום הנכון וההגון �השפיע ב�בד ,במקום החסרון
והנצרך ב�בד .והוא התפארת שבה ,שיש בה הן ממידת החסד והן ממידת הגבורה,
שערים פרק יא פותח רפב
ככ� דבר נאה שיש בו כמה וכמה גוונים .מצד מידת החסד יש בה הרצון �השפיע,
ומצד מידת הגבורה יש בה המידה ש�א �השפיע כאשר אין ראוי �השפיע.
א�ו מידות החסד והגבורה כאשר הן בתקפן .אמנם כאשר אינם בתקפן ואינם א�א
בגדר זכרון המידות ב�בד ,נעשים בחינות אחרות ,והם מידות הנצח ההוד והיסוד.
מידת הנצח עניינה ,כאשר מידת החסד אינה בתוקפה ,ואין בוער בקרבו אהבת
השי"ת בכ� �בו ונפשו ,אך זוכר איך שהיתה בקרבו אהבה עזה �השי"ת,
ושהיה רוצה אז �תת �השפיע ו�מסור הכ� �השי"ת .ועתה אף כי אין מידה זו פוע�ת
בכ� תוקפה ,ואין רצונו רצון עז כפי שהיה ,מ"מ מכח זכרון זה ,מתעורר בו הרצון
�המשיך �ה�חם עם היצה"ר ו�נצחו תמיד .נמצא כי מידת החסד היא ,היות האהבה
בתוקף ,ואז אין צריך �מ�חמה כ�� ו�א שייך ענין נצחון כ�� ,כי כ� הנאתו אינה א�א
�מסור הכ� �השי"ת .אך מידת הנצח היא ,בשעה שאין �ו א�א זכרון האהבה שהיתה
קודם �כן ,אזי אינו פוע� מתוך חסד ואהבה א�א מתוך רצון �ה�חם ו�נצח.
ומידת ההוד זכרון היראה .כי היראה היא שיודע האדם שכ� אשר �ו מהשי"ת הוא,
ומתעורר יראה ופחד בקרבו עד שאינו יכו� �עבור ע� רצון השי"ת כ�� .ומידת
ההוד ,כאשר אין �ו התעוררות הפחד בתקפה ,א�א זכרון הפחד שהיה �ו מהשי"ת
מתוך תוקף בהירות הידיעה שהכ� ש�ו ,ומתוך כך מתעורר ,עכ"פ מתוך זכרון ידיעה
זו� ,הודות �השי"ת שהכ� ממנו.
ומידת היסוד זכרון מידת התפארת .והוא ,מה שזוכר שהיה �ו הדבקות הטעם
והגעשמאק ,והרגיש ההתקשרות עם השי"ת ממש ,ועתה �א נותר �ו
הדבקות בתוקף כשהיתה ואבד הימנו הגעשמאק .ומ"מ מכח זכרון התפארת רוצה
עכ"פ �היות דבוק בהשי"ת ,אע"פ שאינו בתוקף ובמידה שהיה �ו .אמנם אף עתה יש
�ו איזה עונג �היות דבוק ,אך אין זה דרגת הדבקות כפי שהיתה �ו קודם �כן כאשר
היתה מידת התפארת מאירה ,א�א עונג ש� יסוד �התקשר ו�הדבק בהשי"ת ,מתוך
זכרון ענין ההתקשרות.
בחינת המ�כות הוא ענין קב�ת עו� מ�כות שמים ,אמונה פשוטה וקשר �השי"ת ב�י
טעם" ,עכ"�.
ועוד כתב )שם עמ' ק�ו( שבכ��ות ישנן ב' מיני נשמות בכ�� ישרא� ,בחי' חכמה ובחי'
בינה .בע�י הנשמות דבחי' בינה הם בע�י סדר וארגון ,ודעתם ברורה ומסודרת
ע�יהם ,וכשקובעים זמן הוא זמן ,ושעה היא שעה .אך מאידך אין ביכו�תם �שאת אי
סדר ,ואינם מבינים כ�� �אותם שאינם מסודרים ,וכמו כן אין בכוחם �סבו� בע�י הגיון
שונה או דעה שונה מש�הם ,שיש בהם בחי' הגבורות.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רפג
ונשמות דבחי' חכמה ,הכ� אצ�ם בעיגו� ובחוסר סדר ,ואדרבה ,הסדר קשה
ע�יהם מאוד .אין אצ�ם זמן ,וכשקובע שעה ,מאחר בשעה או מחצה ואין
בכך כ�ום .אך מאידך הם סב�נים �כ� אדם ו�כ� דעה ,והכ� אצ�ם בדרך ש�
מנוחה ,עיי"ש.
)ג( והנה מציאות השכ� היו�"י )עיין בענין היו�"י �עי� שער ב פ"ה( שבאדם הוא בחינת חכמה
שבעשר ספירות דנשמה ,וכמו שכתב הראב"ד בתחי�ת פירושו �ספר יצירה וכתב
רמז �דבר חכמ"ה בגימטריא ג�"ם ,ו�כן האות יו"ד ש� שם הוי"ה רומזת �חכמה ,כי
היו"ד היא גם כן גו�ם כי היא דמות נקודה ב�בד שממנה יכו� �המשיך ו�צייר כ� אות
שירצה )וע"ע בענין זה �עי� פ"ו ס"ה ,ובשער ב פ"ה ס"ד(.
והשכ� היו�"י הוא ענין כוחני ב�בד ו�א פוע� ממש -שכ� הציורים המושכ�ים ישנם
בו בכח ,כי כשיכין ויזמין האדם את שכ�ו ההיו�"י יוכ� �השכי� ו�ראות בעיני
שכ�ו ההיו�י כמה דברים מושכ�ים ,וכאשר �א ירצה �הזמין ו�הכין שכ�ו �השכי�
איזה ציור מושכ� אזי יהיה כסי� וימות ב�א חכמה אע"פ שהיה �ו כח שכ�י ,מאחר
ש�א רצה �השתמש עמו כ��.
והנה �פעמים כשירצה האדם �השכי� איזה דבר בתורה �שאו� ו�השיב �הקשות
ו�תרץ ,אזי יתאמץ קודם כ� �הבין היטב את אותו הדבר תורה או�י יקשה �ו
איזו קושיא ,אב� �א ידע עדין באיזה מקום או באיזה דין יחתור בשכ�ו �הקשות ע�יו,
ועדין אין בידו שום השגה כ�� א�א רק את החשק והזמנת שכ�ו ההיו�"י �הבין
ו�השכי� כשיקרה שיקשה �ו איזו קושיא ,ואח"כ יקרה �ו שתתחי� �צמוח איזו קושיא
בשכ�ו כי יהיה נראה �ו איזו סתירה וקושיא ב�ימודו אב� �א ידע עדין אם יש ממש
בקושיא ההיא כי אפשר שרק נראה �ו שהיא קושיא ו�כשייתישב היטב בדעתו יראה
שטעה ו�או קושיא היא כ��.
והנה עתה נעתק קצת מן הכח )כ�ומר מבחינת החכמה שהיא בחינת שכ�ו ההיו�י שהוא שכ� בכח ב�י
שום ציור כ�� וכנ"�( א� הפוע� ,כי כשמתחי� �התבונן קצת באיזה ציור שכ�י
שמתחי� �הצטייר בשכ�ו -זאת הבחינה היא יותר מהכח ופחות מהפוע� ממש א�א
היא פוע� קצת ,וזאת הבחינה שהיא התח�ת ההתבוננות והתח�ת הציור היא בחינת
בינה שבעשר ספירות דנשמה.
ואח"כ יתיישב בדעתו �שקו� היטב במאזני שכ�ו אם יש ממשות בציור ההוא )כ�ומר
האם אמיתי וממשי ואינו שקרי ומופרך( ,ואם יראה שיש בציור שכ�י זה ממשות אזי
הוא יודע בדעת ש�ימה ובידיעה ברורה את אותו הדבר ,וזאת הבחינה נקראת בשם
"דעת" ,והוא הפוע� הגמור.
שערים פרק יא פותח רפד
וידועים דבר הזוהר )ח"א דף רנו( שחכמה נקרא אב ,והבינה נקראת אם ,והיינו כי טיפת
האב הוא גו�ם היו�"י -ש�א ניכר בו כ�� שום ציור ו�ד ,וכשבאה הטיפה
בבטן האם אזי מתח�ת הטיפה �הצטייר בצורת ו�ד במשך ימי חודשי העיבור ,וזהו
הציור קצת -שרואים שהיא מעוברת ,אב� עדין אין ידוע אם הוא נפ� או בן קיימא,
או שפיר מ�א רוח ,אם זכר או נקבה ,אם שחור או �בן ,וכיוצא תואר איבריו אין ידוע
עד שת�ד ,שאז יודע בבירור את כ� הדברים שהיו מתחי�ה ספק.
והנה השכ� היו�"י שהוא ענין כוחני ונע�ם וכנ"� -הוא בחינת טיפת החכמה שהוא
האב שהוא גו�ם וכנ"� ,ואח"כ כשנעתק מן החכמה א� הפוע� הדק שהיא
התח�ת הציור ופוע� קצת וכנ"� -אזי נקראת בשם בינה ובשם צירי ,וכידוע שספירת
בינה מכונה בשם נקודת צירי -דאיהו צייר ציורין )כמבואר בתקו"ז תיקון ע' דף קכט( .אב� עדין
�א נודע אם הוא נפ� או בן קיימא ,כ�ומר אם יש ממשות בציור ההוא או �א וכנ"�,
ו�כן עדין אינו ציור גמור עד שיתיישב היטב בדעתו וישקו� במאזני שכ�ו אם יש ממש
בציור ההוא או �א ,והשתהות הזמן בהתישבות דעתו זו נקרא בשם עיבור והריון ,ואם
יראה �ו שציור שכ�ו חזק הוא ויש ממשות בקושיא ש�ו -הרי בחינה זו נקראת בשם
�ידה ,ושם הו�ד הוא הדעת -כי נו�דה ונתחדשה השגה וידיעה ברורה וש�ימה.
וידוע שאבא ואמא כחדא נפקין וכחדא שריין ו�א אתפרשין �ע�מין )כמבואר בזוהר ח"ג
דף רצ( ,והיינו כי חכמה ובינה מתעוררים אצ� האדם במחשבתו ביחד ,כי הבינה
נקראת בשם מחשבה כידוע )שם ח"א דף רמו( ותיכף שהאדם מכין ומזמין שכ�ו וחושק
�התבונן במחשבתו הרי אז הוא כמסירת הטיפה מן החכמה א� הבינה ,ונמצא שב�י
מחשבת הבינה אי אפשר שתשכון החכמה.
וכמו שבציור מושכ�ות התורה נמצאות ג' הבחינות חכמה בינה ודעת וכנ"� ,כמו כן
הן נמצאות גם בענין בחירת מעשה המצוות ,כי כשרוצה האדם �עשות איזה
הטוב בעיניו יתברך ו�א ידע איזה דבר הוא טוב �עשות ואיזה הוא רע ,אזי מתחי� גם
כן �שקו� במאזני שכ�ו �התבונן ו�בחור ביניהם היותר טוב ,ו�פעמים בתחי�ת משק�ו
במאזני שכ�ו אזי יתראה �ו פנים �כאן ו�כאן ,כי בדבר האחד נראה �ו מצד אחד טוב
ומצד שני רע ,וכן בדבר השני גם כן נראה �ו מצד אחד טוב ומצד שני רע ,ובכן הוא
נבוך ומסתפק איזה דבר מא�ו ההפכים יבחור �עשות ,ו�כן צריך הוא �התיישב בדעתו
איזה טוב הוא יותר מובחר מבין שני הדברים ואיזה רע הוא יותר גרוע.
והשכ� היו�"י הוא בחינת חכמה ,והבחינה הנ"� שמראה �ו פנים �כאן ו�כאן היא
בחינת בינה ,וההבחנה והבחירה הגמורה שמבחין איזה טוב יותר מובחר
מחבירו נקראה בשם דעת ,כי הדעת היא מכריעה היטב בין שני הפכים.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רפה
והנה תיכף כשגומר בשכ�ו ומבחין היטב איזה דבר יעשה אזי מתעוררים תיכף איברי
הגוף �גמור את אותו מעשה הטוב ,והרצון ההוא הנמשך מן בחירת והבחנת
השכ� הוא המתפשט ומת�בש באיברי הגוף ומשפיע �הם חיות ותנועה כדי שיתנועעו
�גמור המעשה הטוב ההוא שבחר ,ובזה תבין איך הדעת היא נשמת הו' קצוות )כמבואר
שם ח"ג דף רכ( ,כי החפץ והרצון הנמשך מבחירת הדעת הוא המתפשט באיברי הגוף
שהם הו' קצוות.
ויש שתי בחינות דעת )כמבואר בע"ח שכ"ה דרוש ב כ�� יז-יח( ,אחת היא "דעת המכריע"
ואחת היא "דעת המתפשט" ,ודעת המכריע נשאר �מע�ה בהכרעתו בין חכמה
ובינה ,כי גם �אחר שגמר את המעשה הטוב עדיין ידוע �ו בהכרעת דעתו שהדבר
ההוא טוב �עשותו ,ואח"כ נמשך מן דעת המכריע דעת המתפשט ,כי הרצון הנמשך
מן הדעת המכריע מתפשט ומשפיע חיות בו' קצוות כדי �גמור הדבר בפוע� ממש
באיברי גופו וכנ"�.
ויש בחינת רצון הפשוט שהוא קודם �חכמה בינה ודעת ,והוא בחינת הכתר ,ו�כן
נקרא "יחידה" -משום שבאמת אין בו חי�וק בחינות א�א כ� הבחינות שוות
אצ�ו וכ�ו�ות בו בהע�ם גמור ,ואין ברצון הפשוט שום ציור ש� שום דבר ואין שום
הבחנה בין שני דברים ו�א שום משק� ,כי כ� הדברים ה��ו כ�ו�ים ונע�מים בו
באחדות פשוט ,כי הרצון הפשוט כו�� כ� הפכים ,עד �כשיבחין בכ�י חכמה בינה
ודעת ש�ו שאז יודע מה שהיה בכח נע�ם ברצון הפשוט.
והרצון הפשוט אינו בוחר בשום דבר א�א הוא רק רוצה ברצונות ,כ�ומר שהוא רוצה
�רצות איזה דבר שהוא היותר טוב �אחר הבחנה והתבוננות בכ�י חכמה בינה
ודעת ש�ו ,ונמצא שהרצון הפשוט רוצה את הרצון הבחיריי )כ�ומר את הרצון �עשות את הדבר
שהוא היותר טוב �אחר התבוננות והבחנה ובחירה מהו היותר טוב( הנמשך מן חכמה בינה ודעת וכנ"�.
וזהו בחינת אחד מתיקוני גו�ג�תא )עיין זוהר ח"ג דף קכח( שהוא הכתר ,הוא רעוא דרעוין
-רצון שברצונות ,כ�ומר שרוצה רק ברצונות הבחיריים וכנ"� ,והבן זה היטב כי הוא
ענין דק ,ואם שגיתי השם יכפר )ס' יסוד האמונה קונטרסים �חכמת האמת סי' קכו-קכט ,קסג(.
פרק יב
עו�מות מושכ� מוטבע מורגש ,ועו�מות החסד הדין והרחמים שבספירות .ובענין
מה שנמצא בזוהר ובספרי המקוב�ים שמיוחסים גווני צבעים ידועים א� כ�
ספירה וספירה.
)א( בספירות יש ג' בחינות �רוחבן וג' בחינות �אורכן .וא�ו הן ג' הבחינות ש� רוחבן
שערים פרק יב פותח רפו
-הא' נקראת "עו�ם המושכ�" והן כתר חכמה ובינה ,והב' "עו�ם המורגש" והן גדו�ה
גבורה תפארת ,והג' "עו�ם המוטבע" והן נצח הוד יסוד ,ומ�כות מקב�ת מכו�ן.
וא�ו הן ג' הבחינות ש� אורכן -הא' בחינת הימין "עו�ם החסד" ובה נכ��ו ג'
הספירות חכמה חסד נצח ,והב' בחינת השמא� "עו�ם הדין" ובה נכ��ות ג'
הספירות בינה גבורה הוד ,והבחינה הג' היא בחינות האמצע "עו�ם הרחמים" ובה
נכ��ו ג' הספירות דעת תפארת יסוד.
והמ�כות מקב�ת מכו�ן ,והכתר כ�ו� מכו�ן ,אמנם באמת בכתר �א שייך �א דין
ואף �א רחמים מפני שהרחמים נכ��ים מדין וחסד שהם קו המיצוע
והכתר הוא סוד חסד ורחמים שאין בו תערובת דין כ�� והוא פשוט בתכ�ית
הפשיטות ,ו�כן שמנו במקומו את ספירת ה"דעת" כי כיון שהדעת מתפשטת בכתר
ומתע�מת בכתר �כן תש�ים היא את מקום הכתר.
וחכמה בינה ודעת )שהיא במקום הכתר( הן סוד הפעו�ות בכח ,וגדו�ה גבורה תפארת
סוד הפעו�ות בפוע� ,ונצח הוד יסוד הן הש�וחים הפוע�ים פעו�ות )עיין פרדס
ועסיס רימונים שער ח פכ"ה(.
)ב( ובספר שערי היחוד והאמונה )�הגה"ק מוה"ר אהרן ה�וי ז"� מסטראש�יע ת�מיד הגה"ק בע�
התניא ,בשער השני פ"א( כתב "אופני התח�קות כ� הנבראים הנג�ה בבריאה דרך כ��
המה ש�ושה בחינות ,וכ� בחינה נתח�קה �ש�ושה קוין ,ו�כן המה דרך כ�� ש�ושה
עו�מות בריאה יצירה עשיה� ,באר זה הנה כאשר תעיין בכ� פרטי הנבראים תמצא
בכ� אחד ראש תוך סוף ,וסימן אתה סת"ר ,ונקרא ב�שון המחקרים וגם ב�שון
המקוב�ים מורגש מוטבע מושכ� ,דהיינו "מורגש" הוא הרגשת כ� נברא ,שהוא גופו
ש� כ� נברא במהותו וממשו וקיומו ומעמדו ,ו"מוטבע" הוא ההטבעה שנטבע בכ�
נברא ,כמו טבע כ� צומח וטבע כ� חי וטבע כ� מדבר ,וכן הוא בצבא השמים,
ו"מושכ�" הוא ההשכ�ה ש� כ� נברא ואופנו מדוע נברא באופן זה ,והתייחסותו
ופעו�תו ומקורו ומוצאו ,ומה יהיה תכ�יתו ,ו�איזה מכוון נברא ,וכדומה �זה.
דהיינו בצומח המורגש הוא מהות ועצם ש� הצומח ,דהיינו העשב או הפרי אשר
נרגשת בגופה וממשה ,זהו הנקרא מורגש .וטעמה ש� הפרי או העשב אם
מתיקות או מרירות או חמיצות ,זהו נקרא מוטבע ,הוא ההטבעה שנטבע בה.
והשכ�תה ש� הפרי או העשב ודומיהם ,הוא מפני איזה מכוון וטעם תהיה בהפרי טעם
זה ו�א טעם אחר ,או ההרגשה באופן זה דווקא ,והשכ�ת מהותה �איזה תוע�ת אם
�סעוד ה�ב או �קב� תענוג ,או כוחה ש� כ� אחד ואחד ,הכ� מצד הרכבתה
פותח שער ג -שער הספירות שערים רפז
מהיסודות ומקיבוץ ח�קיה וכדומה �זה� ,כן נפע� בהם ההרגשה והטעם באופן זה
דווקא ,וכידוע �חכמי טבעיים ,זהו נקרא מושכ� שבהפרי ,עכ"ד )ועיי"ש שביאר זאת גם בבחינת
החי והמדבר והג�ג�ים וצבא השמים ,ועיי"ש עוד בכ� ענין זה בפ"ב-יב(.
)ג( והנה פעמים רבות ימצא המעיין בספרי המקוב�ים ובזוהר שמייחסים גווני צבעים
ידועים א� כ� ספירה וספירה ,ראוי �מעיין �יזהר ,וא� יע�ה ע� �בו ומחשבתו
שיהיו הדברים כפשוטן ח"ו� ,פי שהגוון הוא דבר הנגשם והוא אחד מתארי הגשם
ומקריו ,ומה שאינו גשם אין ראוי שיתואר במקרי הגשם ח"ו .והחושב שהגוונים ההם
בספירות כפשוטי המאמרים הוא מחריב העו�ם וגבו� אשר גב�ו ראשונים ונמצא
מגשים ח"ו� ,כן ראוי �מעיין �יזהר בענין זה.
כי �א ידומה גוון א�א מצד דבר גשמי שיהיה מוחש נראה ונדמה ,ובספירות הע�יונות
�א יהיה באפשר דבר מכ� הדברים הגשמיים ו�א יהיה שום גוון ו�א יהיה שום עין
גשמי ושכ�י שיש�וט �הסתכ� בה )וע"ע בענין ההגדרה ש� דבר גשמי ודבר רוחני �עי� שער ב פ"ג(.
א�א ענין הגוונים שיאמר בספירות הוא בדרך מש� א� הפעו�ות הנמשכות
מהשורשים הע�יונים �פי טבעם ועניינם ,וכגון שספירת הגבורה מייחסים א�יה
גוון האודם כי כמו שהגיבור המנצח במ�חמה ראוי שיתייחס א�יו האדום משום שדרכו
�שפוך דמים אדומים וגם האדום מורה ע� האכזריות והחימה ושטף אף � -כן גם א�
ספירת הגבורה והחוזק יהיו מייחסים א�יה גוון האודם ,והכ� בשבי� �שכך את האוזן
מה שתהיה יכו�ה �שמוע ,ועוד שהרי אין ספק שהדברים האדומים נמשכים מכח
השורש ההוא.
וכן ה�בן מורה ע� הרחמים והש�ום ומדרך ה�בנים �היות בע�י רחמים כמו הזקנים
ובע�י השיבה אשר אין דרכם �צבוא צבא ,ו�כן כאשר נרצה �חייס הש�ום והחסד
והרחמים נייחסהו ב�בנינות ,וגם אין ספק שהדברים ה�בנים הם נמשכים מכח השורש
ההוא ,וכן הוא גם בכ� שאר הספירות )וע"ע בענין זה �עי� פ"ח ס"ב ,וס"ה-ו(.
ו�כן כאשר יצטרך הממשיך �המשיך שפע רחמים מהחסד אזי יצייר נגדו שם הספירה
בגוון הענין הנצרך א�יו כפי גוון המידה ,ומה טוב יהיה כאשר ית�בש גם כן בגוון
המידה המצטרך �ה ,וכדרך שהיה הכהן גדו� מת�בש ביום הכיפורים בבגדי �בן כדי
�עורר מידת הרחמים הגמורים.
כי מהגוונים הנראים �עין או המצטיירים בשכ� יתפע�ו הרוחניים והנפש תעורר �רוח
והרוח �נשמה והנשמה תע�ה ממציאות �מציאות עד שתתע�ה א� מקום יניקתה
ואחיזתה ותעורר �פי מציאות ציורה ,כי �פי ההתעוררות העו�ה מ�מטה כך תעורר
�מע�ה ,ו�פי ההתעוררות ושיעורה כן תהיה ההשפעה.
שערים פרק יב פותח רפח
וזהו טעם ה�בנת �שון ש� זהורית ביום הכיפורים )הנזכרת ביומא סז .עיי"ש( כי בהתבט�
הדין בשורש הע�יון יתבט�ו גם הענפים התחתונים ,וכמו שהמקור אשר בו עיקר
הית�ות האודם היה משתנה מדין �רחמים כן גם הענף התחתון היה משתנה מאודם
��ובן )פרדס ועסיס רימונים ש"י פ"א .וע"ע שם בפ"ב-ד בענין גווני כ� ספירה וספירה בפני עצמה בהרחבה(.
ובפירוש האר"י ע� ספרא דצניעותא )שער מאמרי רשב"י פר' תרומה( כתב "א� יפתוך רמי
הקומה ,קרואי שאו� ,האומרים כי שם מראות וגוונים במקום הנאצ�ים
הע�יונים ,עבר ע�יהם המים הזדונים ,ויחפו דברים אשר �א כן ע� אדוני האדונים ,כי
אין שם גוון ו�א מראה ,רואה ואינו נראה ,המתגאה ע� גאה .הן אמת כי שרשם
�מע�ה ,ותוצאותם הימה ,כי שם נג�ו את אשר כבר עשוהו השרשים הע�יונים ,כי כח
הגוונים� ,בן ואדום וירוק ושחור וזו�תו ,שם דרכי הכוחות כו�ם ,ויג�ו מהארץ
הע�יונה ,מאותם ארזים אשר נטעו בה� ,עשות ענף ו�שאת פרי ,והוציא ההוא אפריון
כגוונא דידהו" ,עכ"� ,עיי"ש.
ובספר שערי היחוד והאמונה )�הגה"ק מוה"ר אהרן ה�וי ז"� מסטראש�יע ת�מיד הגה"ק בע� התניא,
בשער א' פ"כ( כתב "הרי מפורש שאין �העריך חס וש�ום באצי�ות איזה חי�וקי
דרגין הנקראים גוונין ,כאשר ידוע שגוון �ובן הוא חסד ,וגוון אודם הוא גבורה ,כי אם
ע� ידי מדת מ�כותו יתברך שהיא כח הגי�וי �ג�ות ו�הסתיר בבחינת נבראים ,אז אפיק
האי אפריון חד דיוקנא כגוון די�יה ,דהיינו בבריאה שם התג�ות כוחותיו יתברך
בבחינת חסד וגבורה שהיא �גבי דידן ,נתג�ו בבחינת גוון ודמיון ,ע� ידי האי אפריון
שהוא מדת מ�כותו יתברך הנותנת ציור ודמיון �כ� הכוחות הא�ו �גבי דידן ,כמבואר
ברעיא מהימנא )ח"ב קנח (.איהי דמיון דכ� ספירה וספירה ,וע� זה נקראת תמונת כ�,
�הדמות �גבי הנבראים בבחינת בריאה ,אב� אצ�ו יתברך בבחינת אצי�ות הכ� כח
אחד �בד ,הגם שכ� הכוחות המה אצ�ו יתברך ,אב� הכ� הוא כח אחד ב�בד כנ"�.
וא� תאמר שהאר"י ז"� כוונתו ע� מראות כפשוטו גוון �ובן וכו' ,כי מי פתי יסור הנה
�חשוב כזאת �העריך גוונין גמורים באצי�ות ,אשר הגוונים המה רק מצד הגופים
בעשיה ,אב� איך תעריך אפי�ו ברוחניות העשיה איזה גוון ,כ� שכן וק� וחומר ש�א
יע�ה ע� �ב שום אדם �העריך גשמיות באצי�ות אשר אינו נופ� �ומר אפי�ו רוחניות
כידוע ,כי זה א� יע�ה ע� �ב שום אדם שיש �ו מעט דעה ,ועוד שמבואר ב�שונו
שהגוונים מתג�ים בבריאה ע� ידי מדת מ�כותו ,משמע שבבריאה יש גוונין ,וחס
וש�ום �ומר כן ,כי בריאה הוא עו�ם המושכ� שהוא כח �בד ,כח ההשכ�ה ,ועוד
סתירתו שסותר הוא כי הוא רואה ואינו נראה המתגאה ע� כ� גאה ,מה ענין גיאות
�גוונין ,היה �ו �תרץ כי בכוחות אינו שייך �ומר גוונין שהם הגשמה.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רפט
וזה יבין אפי�ו תינוק שיש בו דעת שכוונתו ע� כח הגוונין ש� המידות ,שהם נקראו
גוונין כידוע ,אשר יש מי שחושב מאחר שמעריכים באצי�ות מידות ,אשר המידות
פוע�ים חס וש�ום בעצמותו יתברך איזה נטיה �חסד או �גבורה חס וש�ום ,כי בבחינת
אצי�ות שהוא התג�ות אין סוף יתברך ,חס וש�ום �העריך בו איזה נטיה �חסד או
�גבורה ,כי אם הכ� הוא כח אחד" ,עכ"� ,עיי"ש בהרחבה.
ובספר ים החכמה )תשס"ו ,עמ' ש�ו( כתב "בענין הגוונין ,דהינו הצבעים המכוונים כנגד
הספירות הפרטיות דאצי�ות ,הנה גם הם משמשים כאמצעי �השראה כמו
שגם דרך האותיות יכו�ים �הגיע �השראה והתקשרות �אורות הקדושה" ,עכ"� )וע"ע
מה שנתבאר בענין זה �קמן שער ז פ"ה סי"א(.
פרק יג
בענין הצחצחות שהן הספירות הנע�מות בשורש כ� השורשים
)א( הנה בספר פרדס רימונים )שי"א פ"א( כתב �ענין הצחצחות שהן הספירות הנע�מות
בשורש כ� השורשים כפי המקוב� בפי כ� המקוב�ים ,שהמג�ה הראשון בענין זה
הוא רבינו האי גאון בתשובה �שא�ה שנשא� מרב פ�טוי וחבריו ששא�והו שמצינו
�רז"� י"ג מידות שקיב� משה רבינו ע"ה ,ו�אברהם אבינו בספר שייחסו רז"� ע� שמו
שהוא ספר יצירה מונה שם עשר ספירות ,ושא�והו האם המידות הן הספירות ,עיי"ש.
ורב האי גאון השיב �הם שהתשובה �שא�ה זו צריך �פנים ו�פני פנים ,וכמה זמנים
�פנינו ו�פניכם נשא�ה שא�ה זו בימי הדורות הראשונים ובימי קדמונינו הזקנים
והפירוש ארוך �א �יום ו�א �יומיים עד היותו אחוז בחב�י החכמה הנע�מת הגנוזה
בחדרי הנבואות ובמסורת החכמים בע�י רשומות ,ועיי"ש תשובתו.
ובפרדס רימונים )שם( �אחר שהביא תשובתו כתב ע�יה "ומפני רוב הע�ם דבריו
שרוב גופי החכמה ת�ויים בה ראינו �באר אותה הנה בפרק בפני עצמו כי
קצרה המגי�ה �קצת דבריו הנעימים" ,עיי"ש.
ובעסיס רימונים )שם( כתב �אהבת הקיצור אכתוב �ך כ�� העו�ה מתשובתו המיוחס
�ענייננו וזהו ,השיב �הם כי י"ג מידות האמורות בתורה הן ענפים ותו�דות
היוצאות מעשר מע�ות הנקראות ספירות עם ג' גנוזות ראשי ראשים המקוב�ים איש
מפי איש .והשורשים שהם האבות נקראו "ספירות" ,והתו�דות הן הפעו�ות נקראו
"מידות" .והג' מאורות הנע�מים ע�יונים ע� י' ספירות אין �הם התח�ה כי הם שם
שערים פרק יג פותח רצ
ועצם ושורש כ� השורשים ואין המחשבה יכו�ה �השיג בהם ,וקיב�נו מפי הקב�ה
שמותם :אור פנימי קדמון והוא מתפשט בשורש הנע�ם ,ומתנוצץ מכח התפשטותו
כדמיון ב' אורים גדו�ים אור מצוחצח ואור צח ,כו�ו אור אחד ועצם אחד ושורש אחד
נע�ם �אין סוף ,וסיים שעד כאן הם דברי רב האי גאון כפי הצורך �עניננו.
וביאר העסיס רימונים )שם פ"ב( שאין כוונת הגאון ז"� �ומר שהם י"ג ספירות ח"ו ,וכן
דיקדק ב�שונו ש�א אמר י"ג ספירות א�א אמר י' מע�ות הנקראות ספירות,
וע�ו מנין המידות �י"ג עם הג' גנוזות )וע"ע בכ� ענין זה בהרחבה בפרדס ובעסיס רימונים שם פ"ב-ז(.
)ב( וב�יקוטי מוהר"ן )סי' כד ס"א-ב( כתב "דע שיש אור שהוא �מע�ה מנפשין ורוחין
ונשמתין ,והוא אור אין סוף .ואף ע� פי שאין השכ� משיג אותו ,אף ע� פי כן
רדיפה דמחשבה �מרדף אבתרה ,וע� ידי הרדיפה אז השכ� משיג אותו בבחינת מטי
ו�א מטי .כי באמת אי אפשר �השיג אותו ,כי הוא �מע�ה מנפש רוח נשמה .ודע שאי
אפשר �השיג אותו אפי�ו בבחינת מטי ו�א מטי א�א ע� ידי עשיית המצוות בשמחה,
כי ע� ידי שמחת המצוה נש�ם הקדושה ,ומע�ה החיות והקדושה שבק�יפות ,בבחינת
אחד עשר סמני הקטורת ,כי הק�יפות הם בבחינת מותרות ,והם בחינת עצבות,
בבחינת )מש�י יד( "בכ� עצב יהיה מותר".
ועוד כתב )שם ס"ח( "וזה בחינת )ישעיה נח( והשביע בצחצחות נפשך ,כי אורות א�ו הם
הצחצחות שהם �מע�ה מהספירות ,אשרי מי שזוכה שירדוף מחשבתו �השיג
השגות א�ו ,אף ע� פי שאין יכו�ת ביד השכ� �השיג אותם ,כי �א מתדבקין ו�א ידיען,
ותשעה היכ�ין א�ו נעשין ע� ידי הבטישה שמבטשין המוחין בכתר בשעת רדיפה,
והמוחין הם ת�ת ,וכ� אחד כ�ו� מת�ת ,כי נכ��ין בשעת רדיפה ,וש�וש פעמים ש�וש
הם תשעה ,וזהו תשעה היכ�ין" ,עכ"� ,עיי"ש באריכות.
וב�יקוטי ה�כות )ה�' נפי�ת אפים ה"ד סט"ז( כתב "ידוע שהשם יתברך הוא �מע�ה
מהמנין והמספר בבחינת '�פני אחד מה אתה סופר' .וכ� עיקר המנין
והמספר שהוא בחינת ריבוי מתחי� אחר הבריאה ,כי אחר הבריאה יש כמה גוונין
ופרטים ,ושם שייך מנין ,שהוא רק במקום הריבוי.
וזה הדבר אי אפשר �השיג בשום דעת אנושי איך נמשך הריבוי ,שהוא בחינת מנין
ומספר ,ממקור האחדות ,דהיינו בחינת פעו�ות משתנות שנמשכין מאחד הפשוט
יתברך ,כי זה אי אפשר �השיג עכשיו בהדעת כי אם באמונה �בד שממשיכין �נו
הצדיקים הגדו�ים הנ"� שזוכין �השגת התשעה היכ�ין הנ"� ,כי א�ו הצדיקים הזוכין
�השגה זאת ,הם כו��ין ומייחדין כ��יות הבריאה שהוא בחינת מספר ומנין שהוא
פותח שער ג -שער הספירות שערים רצא
בבחינת אחר הבריאה כנ"� ,הם כו��ין הכ� בקודם הבריאה בשורש האחדות ,כי הם
משיגין השגת א�הותו ואחדותו יתברך ויתע�ה בבחינת מטי ו�א מטי ,בבחינת רדיפה
ומעכב עד שנעשין אצ�ן תשעה היכ�ין הנ"� ,וא�ו התשעה היכ�ין בשורשם �מע�ה
הם גבוהים ונע�מים מאוד מאוד בתכ�ית ההע�ם ,כי הם בחינת אורות הצחצחות
שהם �מע�ה מהספירות ,כי �ית מאן דקימא בהו ו�א מתדבקין ו�א ידיען וכו' כנ"�,
אב� אף ע� פי כן מחמת הרדיפה והמעכב הנ"� ,ע� ידי זה מכה הרדיפה בהמעכב עד
שנעשין כביכו� בחינות היכ�ות בההשגה בבחינת מספר ומנין ,כי הם תשעה היכ�ין,
וא�ו התשעה היכ�ין שורש כ� הספירות הם שורש המספר והמנין ,כי א�ו התשעה
היכ�ין הם אורות הצחצחות שהם שורש הספירות כידוע ,שמשם נמשכין כ� המספרים
שבעו�ם ,שהם בחינת כ��יות הבריאה כנ"�.
וע� כן הם במספר תשעה היכ�ין ,תשעה דיקא ,כי מספר תשעה הוא שורש כ�
המספרים שבעו�ם ,כידוע בחוש ,שהמספר כ�ה אצ� תשעה כי אחר תשעה חוזר
המספר �מקור האחדות שהוא עשרה ,שהוא בחינת אחד ,כי עשרה הוא עשירית אחד,
וכן הו�ך המספר עד תשעה עשיריות ואחר כ� חוזר ונכ�� באחד שהוא מאה אחת,
וכן �עו�ם כידוע .נמצא שעיקר שורש המספר הוא תשעה ,ואחר כך חוזר הכ� ונכ��
באחדות ,כי כן הדבר באמת שהמספר והמנין חוזר ונכ�� באחדותו יתברך ,שזה עיקר
תיקון כ� העו�מות ,כי באמת שורש המספר נמשך מאחדותו יתברך ע� ידי בחינת
תשעה היכ�ין הנ"� שנעשין ע� ידי הרדיפה והמעכב הנ"� ,שהם בבחינת מטי ו�א
מטי ,רצוא ושוב רצוא ושוב ,שהם שבים ורצים תמיד ונכ��ין באחדותו יתברך ואינם
נפרדים �עו�ם ממקור האחדות יתברך.
וע� כן הם רק תשעה היכ�ין ,כי אחר שמגיעין �בחינת תשעה היכ�ין הנ"� אזי א�
מקום שהם הו�כים שם הם שבים ��כת ברצוא ושוב ,בבחינת מטי ו�א מטי,
וחוזרים ונכ��ים באחדותו יתברך .נמצא שא�ו התשעה היכ�ין שהם שורש כ�
המספרים שבעו�ם הם מקושרים ומיוחדים באחדותו יתברך ,ומי שזוכה �השגה זאת
אזי נתבט�ין כ� הכפירות ונתבט� סטרא דמותא ,שהוא בחינת "ביקשו חשבונות רבים"
שהם החקירות והכפירות הנמשכין מהריבוי ,כי זה הצדיק שזוכה �השגה זאת זוכה
�כ�ו� כ� המספרים והמנין שהם באים אחר הבריאה� ,כ�ו� הכ� במקור האחדות ע�
ידי השגת התשעה היכ�ין הנ"� כנ"�" ,עכ"�.
שערים פרק יד פותח רצב
פרק יד
ביאור הכוונה הפנימית האמיתית והנסתרת שבדברי האר"י ז"� בענין האור
המקיף את הכ�י והאור הפנימי שבתוך הכ�י .ובענין הווית הכ�י ע� ידי הכאת
האור המקיף בפנימי .וביאור ענין הכ�י והאור פנימי ומקיף שבספירות .ובענין
שכ� מקיף ופנימי שאצ� האדם.
)א( איתא בכתבי האר"י ז"� בספר מבוא שערים )ש"ב ח"א פ"ג( "והאור נח�ק �ב' -
פנימי ומקיף" ,עכ"� .והנה דבר גשמי המקיף הוא תופס מקום ,וכגון ח�בון ביצה
שמקיף את הח�מון מכ� צד ,שהח�מון הוא פנימי והח�בון הוא מקיף -הח�בון תופס
מקום גדו� יותר מהח�מון ,אב� הספירות אינן תופסות מקום )עיין בענין זה �עי� שער ב פ"ג
ס"ה( ואם כן בודאי אמר האר"י ז"� את ההקדמה הנ"� שהאור נח�ק �פנימי ומקיף רק
בדרך מש� �שבר את האוזן מה שהיא יכו�ה �הבין ,כי אנו מבינים רק הקפה גשמית
ומקומית ,אב� באמת הוא הסתיר שם את ענין ההקפה ש�מע�ה ברוחניות שאינה
דומה �הקפה בגשמיות כ��.
)ב( ובשבי� שתבין את עצם כוונת האר"י ז"� בהקדמה זו ומה שכיוון �הסתיר בה,
אמשי� �ך מש� �חכם אחד ושמו ראובן ,שיש �ו י�ד קטן בר שכ� ,אב� שכ�
הי�ד ד� וח�וש יותר משכ� אביו ,ומה שהי�ד יכו� �השיג בשכ�ו -כ� שכן שגם האב
משיג ,ומאידך מה שהאב יכו� �השיג בשכ�ו אין הי�ד יכו� �השיג.
והאב יודע היטב גבו� שכ�ו ש� הי�ד ומבין איזה ציור שכ�י יוכ� הי�ד �הבין ו�השיג
ואיזה ציור מושכ� �א יוכ� �השיג הי�ד מפני שכח שכ�ו ש� הי�ד ח�וש בערך
עומק אותו ציור המושכ� .אב� הי�ד אינו יכו� �השיג גוד� שכ�ו ש� אביו ועד כמה
מתפשט שכ� אביו ,כי אם היה הי�ד משיג זאת אזי היה חכם כמו אביו .ונמצא שהאב
משיג בהשגת שכ�ו את השגת שכ� הי�ד -כי יודע עד כמה שכ�ו ש� הי�ד מתפשט,
ומשיג את כ� כח שכ�ו ש� הי�ד )וע"ע בענין זה �עי� שער ב פ"ג ס"ד(.
והשגת שכ� הי�ד היא בחינת אור פנימי נגד שכ� אביו ,ושכ� אביו הוא מקיף וחובק
וכו�� בתוכו את שכ� הי�ד עם גבו�ו ,וזוהי בחינת הקפה רוחנית ו�א גשמית
ומקומית ,כי הקפה זו היא רק בהשגה ובשכ�.
וכן הוא גם בנמש� באור מקיף הרוחני ש�מע�ה -שהוא אור שכ�י עמוק הרבה יותר
מן האור הפנימי שהוא אור שכ�י שאינו עמוק כ� כך כמו המקיף ,כי השגת המקיף
היא השגה עמוקה ורחבה שאין הפנימי יכו� �השיגה ,והמקיף מקיף בהשגתו את גבו�
השגתו ש� הפנימי -כי משיג עד כמה מתפשטת השגתו ש� הפנימי ,והפנימי אינו יכו�
�השיג עד כמה מתפשטת השגת המקיף.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רצג
ונמצא שהשגת האור המקיף גדו�ה יותר מהשגת הפנימי ,ו�פיכך נקרא "מקיף" -
משום שהוא מקיף וחובק וכו�� בהשגתו את השגת הפנימי .ומעתה תבין גם
את המובא בכתבי האר"י ז"� )שם ח"ג פ"ה( "אור המקיף גדו� מאוד מאור הפנימי והוא
נשמה �ו" ,עכ"� .והיינו כי מה שאמר שאור המקיף "גדו�" הכוונה גדו� בהשגה ו�א
גדו� בכמות חס וש�ום.
)ג( והנה מבואר בדברי האר"י ז"� )שם( שמה שמצומצם תוך הכ�י נקרא אור פנימי
ומה שאינו יכו� �הכנס תוך הכ�י נשאר אור מקיף מבחוץ �כ�י ,עכ"ד.
ואף שמשמע ממש� זה שהמקיף והפנימי הם אור אחד ממש שמקצתו הנכנס �כ�י
נקרא אור פנימי והבחינה שנשארת בחוץ נקראת אור מקיף )שהרי כך הוא בגשמיות(
אב� באמת כבר נתבאר �עי� שאור פנימי ואור מקיף הם שני מיני אורות )ואין �הקשות
שאם כן �פי זה הנמש� הרוחני סותר את המש� הגשמי ,כי אף שראוי ש�א תהיה סתירה בין המש� החיצוני ש� מאמר
אחד �אחר כמו שבהכרח �א תהיה סתירה בין הנמש� הפנימי ש� מאמר אחד �אחר ,אב� אינו מוכרח ש�א תהיה
סתירה בין המש� החיצוני ש� איזה מאמר �נמש� הפנימי ש� מאמר אחר( ,ואף שבגשמיות הדבר ת�וי
בכמות -שרק מעט יכו� �הכנס �תוך הכ�י כפי בית קיבו� הכ�י ,וכ� שאר הכמות
נשארת בחוץ ,אב� ברוחניות האור הרוחני אינו תופס מקום �שנאמר שהכ�י היה קטן
מ�הכי� את כ� האור בתוכו ונכנס בכ�י רק מקצת האור.
ועוד שהרי כתוב בכתבי האר"י ז"� בכמה מקומות שגם הכ�ים הם רוחניים ומה שהם
נקראים כ�ים הוא בערך האור הגדו� המתפשט בהם שהוא מאיר הרבה מאוד
יותר מן הכ�י ,ואם כן איך נאמר שהכ�י קטן מ�הכי� את כ� האור ה�א הכ�י אינו
גשמי ואינו תופס מקום וגם האור אינו גשמי ואינו תופס מקום.
ועוד ש�פי ההבנה הפשוטה הגשמית אינו מובן �מה נקראת הבחינה הנשארת מחוץ
�כ�י בשם מקיף ו�מה �א נקראת אור "חיצון" ,ואם משום שהיא מקיפה את
כ� הכ�י אם כן חוזרת הקושיא ש�פי זה ההקפה היא גשמית ומקומית כ�ומר
שתופסת מקום.
ובאמת הפירוש האמיתי ש� הקדמת האר"י ז"� הנ"� )שמה שמצומצם תוך הכ�י נקרא אור
פנימי ומה שאינו יכו� �היכנס תוך הכ�י נשאר אור מקיף מבחוץ �כ�י( הוא שיש שני מיני אורות
שכ�יים -האור הפנימי והאור המקיף ,והשגת אור המקיף גדו�ה הרבה יותר מהשגת
אור הפנימי ,והכ�י שהוא גם כן רוחני שכ�י בע� השגה ומדע -יכו� הוא �סבו�
ו�השיג את האור הפנימי מכיון שהאור הפנימי אינו השגה עמוקה כ� כך ,אב� את
האור מקיף אין הכ�י יכו� �השיג משום מיעוט השגת הכ�י ומשום גוד� עומק שכ�ו
שערים פרק יד פותח רצד
ש� האור מקיף .ו�כן אומרים שאין הכ�י יכו� �סבו� האור מקיף בתוכו -כ�ומר משום
קוצר המשיג ועומק המושג.
והבחינה שנכנסת בתוך הכ�י נקראת אור פנימי משום שתי סיבות -סיבה אחת
משום שיכו�ה �התפשט בתוך הכ�י ,והסיבה השניה היא משום שהמקיף
חובק וכו�� בתוכו השגת האור הפנימי באחדות פשוטה ,כ�ומר שהאור פנימי נקרא
כך משום שהוא נכנס "בפנים" הכ�י ,וגם משום שהוא "בפנים" האור המקיף -שהרי
המקיף חובקו וכו��ו בתוכו וכנ"�.
)ד( ועוד מבואר בדברי האר"י ז"� )שם( שבכ� ספירה יש אור פנימי ואור מקיף ,עכ"ד.
ו�כאורה אינו מובן �מה האור מקיף נחשב מכ�� הספירות ,כי �כאורה הספירה
אינה מקב�ת תוע�ת ממנו שהרי האור מקיף אינו מתפשט בתוך הכ�י א�א הוא נשאר
מבחוץ וכנ"�.
אב� באמת הספירה מקב�ת מן האור מקיף ענין גדו� ,כי הנה בעין הגשמית ש� האדם
יש כח המוכן �קב� אור מן אור אחר המופיע ע�יו ,וע� ידי כח זה יש כח ראיה
בעיניים ,אמנם העין אינה יכו�ה �ראות שום דבר ב�א הצטרפות אור אחר ,וכגון אור
השמש או אור הירח או אור הנר .וזה הכח הנ"� המוכן �קב� אור מן אור אחר -הוא
גם כן בחינת אור ,שהרי אם יופיע אור השמש ע� החוטם או ע� היד �א יוכ� �ראות
מפני שאין בהם שום בחינת אור ,כ�ומר שאין בהם שום כח קיבו� �קב� אור מן אור
השמש ,וכן אם יעצום האדם את עיניו ויסגרם גם כן �א יוכ� �ראות.
וכח הראיה הזה שיש בעין הוא בחינת אור פנימי ,ואור השמש המופיע ע�יו הוא
בחינת אור מקיף משום שהשמש מקיפה מכ� הצדדים ו�כ� צד שייטה את עיניו
הן יקב�ו מאור השמש ,כי אור השמש זורח הוא ע� כ� העו�ם.
וכמו שהעין הגשמית אינה יכו�ה �ראות הדברים הגשמיים ב�א אור השמש -כמו
כן עיני שכ�נו אינן יכו�ות �השכי� ו�השיג שום דבר שכ�י ב�א מה שהבורא
יתברך מופיע ע�ינו אור השכ� והשגה .וכיון שהשגת אור הפנימי נמשכת מן אור
המקיף ,כ�ומר שאור המקיף מופיע ע� אור הפנימי שפע השגה -נמצא �פי זה שאור
המקיף הוא דוגמת אור השמש המופיע ע� העין ,וכח הקיבו� ש� העין הוא דוגמת אור
הפנימי ,והכ�י שבספירה הוא דוגמת העין ממש.
ונמצא מבואר מה התוע�ת ש� אור המקיף �כ�י ו�אור הפנימי ,וע� פי זה מובנים
דברי האר"י ז"� הנ"� שאור המקיף הוא מכ�� הספירות.
)ה( וע� פי הקדמה זו תבין גם את המובא בדברי האר"י ז"� )שם ש"ג ח"א פ"ד( שהכ�י
נעשה רק ע� ידי הכאת אור המקיף בפנימי ,עכ"ד.
פותח שער ג -שער הספירות שערים רצה
כי הנה "כ�י" הוא בהכרח דבר שמשמש �איזו פעו�ה וכגון שהסכין משמש �חתוך,
והעט �כתוב ,והגרזן �חטוב בו עצים ,והעין �ראות והאוזן �שמוע -כי דבר ש�א
משמש �שום פעו�ה אינו נקרא כ�י א�א הוא גו�ם.
והנה העין היא כ�י גמור כי נמשכת ממנה פעו�ת הראיה ,אב� אם תסת�ק פעו�ת
הראיה מן העין אזי �א תהיה העין ההיא שום בחינת כ�י ,וכבר נתבאר �עי�
שאף ש�עין יש כח ש� ראיה אב� אף ע� פי כן היא אינה יכו�ה �ראות כ� עוד אין
שם אור זורח וכגון אור השמש ,ונמצא �פי זה שמה שגורם שהעין תוכ� �ראות
ו�הקרא בשם "כ�י" )וכנ"� שדבר ש�א נמשכת ממנו איזו פעו�ה אינו נקרא כ�י( הוא אור השמש,
ונמצא שאור השמש )שנתבאר �עי� שהוא דוגמת אור מקיף( הוא הגומר את הווית הכ�י )כ�ומר
שהוא גורם את פעו�ת הראיה ש� העין שע� ידי זה נקראת העין בשם כ�י וכנ"�(.
וכמו כן הוא גם בענין הספירות ,כי העין היא דוגמת הכ�י שבספירות הנושא ע�
עצמו את כח קיבו� הראיה -כ�ומר הראיה הרוחנית שהיא ההשגה ,ואם �א
היה אור מקיף מכה באורו ושפעו ע� האור הפנימי שבתוך הכ�י אזי �א היה יכו� הכ�י
�ראות -כ�ומר ש�א היה יכו� �השיג השגות שכ�יות ,ואז �א היה הכ�י מכונה כ��
בשם "כ�י") ,וכנ"� שכ�י הוא דוקא דבר שנמשכת ממנו איזו פעו�ה( ,ונמצא שהגורם והגומר הווית
הכ�י הוא אור מקיף במה ששואף וזורח ומכה ע� אור הפנימי ,וע� ידי כך נמשכת
פעו�ת ראיה רוחנית שהיא ההשגה מן הכ�י )ס' יסוד האמונה עמ' צח-קג(.
)ו( ובספר ים החכמה )תשס"ח עמ' קיט-קכ( כתב שהמקיפים עצמם ב' בחי' הם ,מקיף
הקרוב ומקיף הרחוק ,ונקראים ג"כ מקיף החוזר ומקיף הישר .ובחי' א�ו הם ע"ד
גוף האדם והנשמה שבו ,הכ�ו�ה מה' בחינות נפש רוח נשמה חיה ויחידה ,בחי' נר"נ
הם אורות הפנימיים ונכנסים תוך גוף האדם ,בחי' נפש עיקר מקום משכנה בכבד,
ובחי' רוח ב�ב ,ובחי' נשמה במוח ,והאדם עצמו הוא בחי' כ�י �הם .ובחי' חיה ויחידה
הם אורות מקיפים ,שאין נכנסים תוך גוף האדם ,א�א מקיפות א�יו )ובספרי חסידות אי'
�באר בחי' א�ו בדרך מש� ,שכאשר �ומד האדם איזה �ימוד שהוא ,כ� מה שזוכה �הבין נקרא אור פנימי ,שהיא בחינה
הנכנסת א� תוכו .ואותם ח�קים ש�א זכה �הבין עדיין ,רק כשירבה �עסוק בדברים עוד ועוד יזכה �הבינם ,ח�ק זה
נחשב אור מקיף .כי מצד א' יש �ו כבר עכשיו קשר �אותה הבנה ,שהרי אם יוסיף �עסוק בדברים ה��ו יזכה �עומק
ההבנה בהם ,אך מצד שני מאחר ועדיין �א זכה בפוע� �אותה הבנה ,נמצא ש�א נכנסה א� תוכו ,ועומדת כעין סביב
�ו ב�בד ,והיינו אור מקיף .ודרכם ש� אורות המקיפים ,שמאירים �אדם בדרך הכאה ,כ�ומר ,שהבנה זו ואורות א�ו
ש�א זכה �הם עדיין ,מצערים �אדם ,וכביכו� קו�ם דופק ואומר ,תן דעתך �הבין ו�הכניס אור זה א� קרבך ,כי רצונו
וחפצו ש� האדם עד מאוד �הבין ו�קב� אורות א�ו ,העומדים סמוך �ו ואינם נכנסים .ואי�ו אותם בחינות שאינם
קרובים א�יו �הבינם �ע"ע כ�� ,ואינו חש �הם ,אינם אפי�ו אורות מקיפים א�יו ,שאין �ו שייכות א�יהם כ��(.
שערים פרק יד פותח רצו
בחי' חיה היא מקיף הקרוב ,ונכנסת תחי�ה א� תוכו ,א�א שאין הגוף יכו� �הכי�ה
ויוצאת דרך שערותיו ,ועומדת במ�בושיו )ומה"ט יש קשר בין האדם ובגדיו ,שהם בחי' אור
מקיף הנקרא חיה ש�ו( ו�פיכך נקראת ג"כ מקיף החוזר .ובחי' יחידה היא מקיף הרחוק,
שעומדת רחוק א�יו ,דכשהוא בביתו עומדת סמוך �כת�י ביתו ,וכשיוצא �שוק עומדת
בד' אמות סביבותיו ,ו�כן ד' אמות ש� אדם קונות �ו ,כי שם בחינת יחידה השייכת
א�יו �בדו .ונקראת מקיף הישר ,שאינה נכנסת א� תוכו כ�� ,ומיד מקיפה ועומדת
סביבותיו .ובדברי רבינו האריז"� אי' רמז �בחי' נרנח"י מפסוק "אך בצ�ם יתה�ך איש",
שכ� איש ואיש מתה�כים עמו בחי' צ�"ם ,צ' רומז �בחי' נר"נ ,אורות הפנימיים ,ו�'
ם' �חיה ויחידה ,אורות המקיפים ,עכ"ד ס' ים החכמה ,עיי"ש.
ועוד כתב )שם עמ' קמ-קמא( שנצרך סייעתא דשמיא �דור בבית ובמקום הנכון ,וכאשר
עובר �דור במקום אחר ,צריך תפי�ות רבות �זכות �דור במקום הנכון והראוי
�ו .ואף שנראה דבר ש� מה בכך ,היכן ידור ,ובאיזה ביהמ"ד יקבע מקום �ימודו
ותפי�תו ,אין הדבר כן ,כי רבה השפעת הסביבה ע� האדם .ו�עי� נתבאר ,כי אור מקיף
הרחוק ש� האדם מקיפו בד' אמותיו ,ובשעה שנמצא בביתו נתרחק ועומד סמוך
�כת�י הבית ,וא"כ כ� הנמצא עימו בבית ובסביבה ,עומד תוך מקום המקיפים ש�ו,
ומשפיע ע�יו .ו�כן פעמים שאדם נכנס �תוך הבית ,והדר שם מרגיש בבואו אף בשעה
שמביט ומתעמק ב�ימודו בספר וכיו"ב ,והיינו טעמא מפני בחי' יחידה ש�ו המתפשטת
�כ� הצדדים עד קירות הבית .דכות�י הבית עצמו בחי' כ�ים דעיגו�ים ,ותוכם שורה
או"פ דעיגו�ים ,וסביב הבית מבחוץ או"מ דעיגו�ים ,ומצד פנים הבית סמוך �כות�יו
שורה או"מ דיושר בבחי' יחידה ,ו�כן כ� הסביבה ש� האדם שייכת �בחי' יחידה ש�ו
]ובאמת פעמים שאו"מ נקרא עיגו�ים ,כדמצינו בספרי חב"ד ,שהמקיפים קשורים
�בחי' עיגו�ים ,אע"פ שאינם עיגו�ים ממש[.
וכמו כן אור הצדיק מתפשט בכ� מקום בית המצאו ]ו�דעת הפוסקים שכ� החדרים
דין בית �הם ,מתפשט אור הצדיק בכ� הבנין ,וכן מקוב� �ומר[ א�א שבביתו
ש�ו קדושתו רבה ביותר ,שמתפשט שם בש�מות ,שאף הכ�י עצמו ש�ו ,וכן בביהמ"ד
ש� הצדיק עצמו .אך במקום שאין שייך �ו אין מתפשט כ� כך ,שאין הכ�י עצמו ש�ו.
ו�כן חי�וק רב יש בין סביבה זו או אחרת ,וכדאי' ברמב"ם גוד� השפעת הסביבה ע�
האדם עד כדי כך שעדיף �ו �אדם שישב בדד ביערות וא� ישב בחברת אנשים שאינם
מהוגנים �ו )עיין ה�' דעות פ"ו ס"א( .כי האדם הרגי� אצ� הצדיקים ובמקומות קדושים,
נמצא משך כ� הזמן תוך אורות מקיפים קדושים ,ואף אם אינו ח�י ו�א מרגיש
השפעתם ע�יו ,מ"מ רבה היא ,שכ� אותם אורות המקיפים הקדושים יפע�ו ע�יו
במשך הזמן �עורר בו רצונות קדושים �עסק התורה ו�תפי�ה ,שאור המקיף �עו�ם
פותח שער ג -שער הספירות שערים רצז
מכה באדם �הכנס א� תוכו ,וכמ"ש �עי� ענין הכאה זו ,שמעוררת �האדם �קב�
הארת המקיפים א� קרבו .והוא דאי' ב�יקו"מ �גבי א"י שנקראת "ארץ אוכ�ת
יושביה" ,שיש בא"י אור האמונה ,וכ� אדם הנמצא בא"י ]והיינו כ� אדם כשר ,דאטו
ברשיעי עסקינן ח"ו[ מאיר בו אור האמונה בדרך אור מקיף ,ומכה בו שיזכה �עו�ם
ש� דבקות וש� אמונה .וכן הוא �גבי המסתופף בצי�ם ש� צדיקים ,כיון שהיכן
שהו�כים ממשיכים שם אור ש� בחי' ארץ ישרא�.
והוא הטעם שכאשר יחוש האדם ברע ,או שיהיה שרוי בב�בו� הדעת וכדו' ,הו�ך
�ביתו �הנפש ,והוא מחמת שבזמן זה זקוק הוא �שמירה מאורות המקיפים ש�ו
השורים בביתו ,והו�ך שם �קב� שמירה מהם.
והוא ענין בית שעשו בו מצוות רבות שהוא מ�א קדושה ,וכן �היפך ח"ו .והנכנס
�דור בבית בחו"� או בבית חדש ש�א דרו בו מעו�ם ,צריך �עשות סעודת
מצוה�� ,מוד שם ו�קדש המקום .והוא מחמת שבמקום זה שורים מזיקים ,וע"י
סעודת המצוה וכו' �וחם עמהם ש�א יהיה �ק�י' יניקה ממקום זה .ו�כן �פעמים
שהנכנס �בית חדש ניזוק שם ,או בענייני בריאות או פרנסה ,או באיזה ענין כ� שהוא,
וצריך זהירות בזה ,ותיקנו �עשות סעודה �צורך ענין זה� ,קדש המקום ש�א ינזק
ח"ו ,עכ"ד) .וע"ע בספר ט� אורות ח�ק ראשון פ"ג ס"י-יא מה שביאר בענין בחי' העגו�ים ובחי' המקיפים
ובחי' היושר הנזכרים תמיד בספרי המקוב�ים(.
)ז( וב�יקוטי מוהר"ן )ח"ב סי' ז ס"ו( כתב "מה שאדם מבין ומשיג בשכ�ו זה בחינת
פנימי ,כי זה השכ� נכנס �תוך שכ�ו ,אב� מה שאין יכו� �יכנס �תוך שכ�ו,
דהיינו מה שאי אפשר �ו �הבין ,זה בחינת מקיפים ,כי זה הדבר מקיף סביבו שכ�ו
ואי אפשר �ו �הכניסו בפנים בתוך שכ�ו ,כי אי אפשר �ו �הבין זאת ,מחמת שהוא
בחינת מקיף אצ�ו.
וכשעוסק �דבר עם בני אדם ומכניס בהם דעתו נמצא שנתרוקן מחו משכ� והדעת
שהיה �ו ,אזי ע� ידי זה נכנס השכ� המקיף �פנים ,כי ע� ידי שנתרוקן
שכ�ו ע� ידי שהכניס דעתו בחבירו ,ע� ידי זה נכנס המקיף �פנים ,וזוכה �הבין בחינת
השכ� המקיף ,דהיינו שמבין מה ש�א היה יכו� �הבין מתחי�ה.
ויש כמה בחינות מקיפים ,כי מה שמקיף �זה הוא בחינת פנימי אצ� חבירו שהוא
במדריגה �מע�ה ממנו ,וכן �מע�ה מע�ה .ויש שכ� שהוא בחינת מקיף �זה,
ואצ� אחר זה השכ� הוא נמוך אפי�ו מבחינת פנימי מחמת שהוא במדריגה גבוה ממנו
הרבה" ,עכ"� עיי"ש.
שערים פרק יד פותח רחצ
וב�יקוטי ה�כות )ה�' חזקת מט�ט�ין ה"ג ס"ג( הוסיף "וכן בענין הזמן הוא גם כן ממש כך,
כי יש מקיפים שאצ� הגבוה במע�ה הם בבחינת בתוך הזמן ואצ� הנמוך
במדריגה ממנו א�ו המקיפים הם אצ�ו �מע�ה מהזמן ,ויכו�ין �הבין דבר זה בפשיטות,
כמו שרואין בענין השכ�יות הפשוטים שיש דבר חכמה שבע� שכ� יכו� �הבין אותו
בחצי שעה אב� הקטן ממנו אי אפשר �ו �הבין זה הדבר כי אם בשתי שעות ,והקטן
ביותר צריך ��מוד עמו כ� השבוע עד שמסבירין �ו זה הדבר ,ויש דבר חכמה שהגדו�
במע�ה מבין אותו היטב אב� איש פשוט אי אפשר �ו �הבינו ,ואם נרצה �הקדים �ו
הקדמות רבות ו�סבב �ו סיבובים רבים כדי שיבינו ,יכ�ה הזמן ש� כ� ימי חייו ועדין
�א יבין ,כי �פי קטנות שכ�ו וקוצר המשיג ועומק המושג צריכין �ו סיבובים והקדמות
רבות מאוד כדי שיבינו ,עד ש�א יספיק הזמן �הסביר �ו זה הדבר הרחוק ממנו מאוד.
נמצא שיש שכ� המקיף שהוא �מע�ה מהזמן �זה ,ואצ� הגבוה ממנו הוא בתוך הזמן,
וכמו כן בהאדם בעצמו ,ש�פעמים �פי מדריגתו עכשיו אי אפשר �ו �השיג
בשום אופן שכ� המקיף הזה ,כי הוא אצ�ו בבחינת �מע�ה מהזמן �פי מדריגתו עכשיו,
�פי ח�קי נפש רוח נשמה שיש �ו עכשיו ,אב� אם יזכה ברבות הימים �מדריגה גבוה
יותר �ח�ק נפש רוח נשמה גבוהים יותר ,אזי יהיה זה המקיף אצ�ו בבחינת בתוך הזמן
ויכו� �השיגו".
)ח( וב�יקוטי מוהר"ן )סי' כא ס"ד( כתב שיש "כמה חכמות עמוקות שאין יכו�ת במח
האנושי �הבין ע� בוריו ,כמו כמה וכמה מבוכות שאנו נבוכים בהם ,כמו הידיעה
והבחירה ,שאין מוח ש� אנושי יכו� �הבין את הידיעה הזאת .והשכ� הזה הוא בחינת
מקיף ,שאין נכנס בפנימיות המח ,כי אם מקיף אותו מבחוץ ,והשכ� הפנימי מקב�
חיותו מהמקיף הזה .ודע שזה עיקר כח הבחירה ,כ� זמן שהשכ� אין כ� כך גדו� �הבין
הידיעה והבחירה ,אזי כח הבחירה ע� מקומו ,כי יש בידו כח �בחור החיים או היפוכו,
אב� כשיכנוס המקיף הזה �פנים ואז יתגד� השכ� האנושי ויתג�ה �אנושי הידיעה
והבחירה ,אז יתבט� הבחירה" .ועוד כתב )שם ס"ט( "וא�ו המבוכות הנ"� שאי אפשר
�שכ� האדם �השיגם ,הם מבחינת עתיקא ,וכ� החכמות שיכו� מוח אנושי �השיג
אותם הם בחינת זעירא דאנפין" ,עכ"� .וע"ע ב�יקוטי מוהר"ן שם באריכות בענין
המקיפין ,ואיך זוכים �השגת המקיפין� ,הו�ידן ו�הכניסן �פנים ,עיי"ש.
והנה מבואר בדברי האר"י ז"� )שער הכוונות ,ענין ספירת העומר דרוש יא( שממשיכין ע� ידי
הספירה המקיפין וכו' .וב�יקוטי ה�כות )ה�' נטי�ת ידים ה"ו סכ"ט( הביא דבריו וכתב
"המקיפין הוא השכ� שאי אפשר �השיג ,ואם כן מהו המשכתן ,אך העיקר שממשיכין
ע�ינו השכ� המקיף שיהיה סמוך א�ינו ויקיף את שכ�נו ,היינו שנזכה �ראות ו�הבין
פותח שער ג -שער הספירות שערים רצט
שאי אפשר �נו �הבין ,כי נבין מרחוק שיש סודות עצומים אצ� גדו�י הצדיקים ואנו
מחוייבים �רדוף בכ� כוחנו אחריהם ו�התדבק בם ,אב� עדין הסודות נע�מים
מאיתנו" ,עיי"ש.
ועוד כתב )בה�' ברכות השחר ה"ג ס�"ה( שסוף כ� סוף צריכין רק �חזור �האמונה הפשוטה
ש� כ�� ישרא� ב�י שום חקירות אפי�ו ש� דרכי הקב�ה ,כי דרכי הקב�ה צריכין
�קב� רק בדרך אמונה� ,האמין שהעו�מות נשת�ש�ו בדרך זה ,והשמות השייכים �כ�
ספירה ו�כ� מידה ו�כ� פרצוף וכו' ושאר כ� דרכי חכמת האמת וכו' כפי אשר מסרו
�נו רבי שמעון בר יוחאי ז"� והאריז"� ,והעיקר �האמין שאין אנו מבינים דבריהם כ��,
כי בודאי �מע�ה אין שום גשמיות וכו' כאשר האריכו בזה כ� הספרים ,אב� מי שרוצה
�כנוס באיזה חקירה ע� פי קב�ה הוא מק�ק� מאוד ,כי באמת הקושיות כא�ו אי אפשר
�ישבם כ�� רק �סמוך ע� אמונה �בד ,כי העיקר הוא רק האמונה הפשוטה כנ"�,
�האמין בה' ובמשה עבדו בפשיטות ,שהשם אחד ברא הכ� יש מאין המוח�ט ונתן �נו
את תורתו ומצוותיו הקדושים �מען נזכה ונחיה וכו' ,ואף ע� פי שיש בכ� זה כמה
חקירות וקושיות איך שייך עבודה א�יו יתברך וכו' ,ע� כ� א�ו הקושיות אין שום
תירוץ בעו�ם ,רק עיקר התירוץ הוא שבאמת אין אנו יכו�ים �הבין זאת ,רק שאנו
צריכין �סמוך ע� אמונה �בד ,כמבואר בדברי רבינו ז"� פעמים אין מספר ,שאסור
�חקור בהשכ� כ�� ,רק �סמוך ע� אמונת אבותינו �בד.
ובאמת כ� א�ו המכשו�ות הנמצאים �המעיינים בכמה ספרים הוא מחמת שנמצאים
כמה ספרים שרוצים �יישב כמה קושיות עמוקות בדרכי הנהגותיו יתברך,
ובאמת התרוצים אינן כ�ום �מבין מעט ,ע� כן יכו�ים �הכש� ע� ידי התרוצים יותר,
אב� באמת ע� כ� הקושיות כא�ו שבדרכי הנהגותיו יתברך וכו' אין שום תירוץ בזה
העו�ם ,רק �עתיד יתג�ה כ� התירוצים ,אב� בזה העו�ם אסור �חקור כ�� ,רק �סמוך
ע� אמונה �בד ,כמו שהאריך רבינו ז"� בזה הרבה בכמה מקומות.
ע� כן רבינו ז"� בגוד� עמקות חכמתו העו�ה ע� הכ� אינו מיישב שום קושיא ,רק
בגוד� חכמתו גי�ה �נו תורות נפ�אות עמוקות ורחבות ,גי�ה �נו בהם ,והסביר
�נו ע� ידם ,שקושיות כא�ו אי אפשר �יישב בשום אופן ,רק �סמוך ע� אמונה ,והכניס
בנו דעת �הבין שאי אפשר �יישב א�ו הקושיות ,כי הוא בגוד� עוצם השגתו גי�ה �נו
מאין ומהיכן נמשכין א�ו הקושיות ,שנמשכין ממקום גבוה כזה שאי אפשר �יישבן בזה
העו�ם בזה הגוף בשום אופן ,כמו בהתורה ע� פרקא רביעאה דספרא דצניעותא )בסי'
כא( ע� מאמר רז"� )ברכות יז�" (.עתיד �בוא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם",
שגי�ה ובאר �נו שם דרך נפ�א והסביר �נו שם שקושיות כא�ו שנבוכין בהם נמשכין
שערים פרק טו פותח ש
משכ�יים המקיפים שאי אפשר �השיגם בזה העו�ם בשום אופן ,ואמר שם תורה
נפ�אה ע� זה בהתג�ות נפ�א ,וכן בהתורה "בא א� פרעה" )בסי' סד( שגי�ה שם
שקושיות כא�ו נמשכין מסוד הצמצום ש� הח�� הפנוי וכו' שאי אפשר �השיג זאת כי
אם �עתיד �בוא ,וכן בהתורה "כי מרחמם ינהגם" )בח"ב סי' ז( ,באר שם שיש קושיות
שהם נמשכין ממקיפים שהם �מע�ה מהזמן שאין הזמן מספיק �באר הקושיות
והתרוצים שיש שם וכו' ,עיי"ש.
פרק טו
ביאור הכוונה האמיתית והנסתרת ש� המקוב�ים בהזכירם �גבי הספירות מע�ה
ומטה ,ע�יה וירידה ,ימין ושמא� ,פנים ואחור .ובענין מה שהאמת הוא בחינת
פנים ,ובכ� הדברים שבעו�ם יש בחינת פנים שהוא עיקר הדבר.
)א( הנה ידוע שהספירות הן שכ�יים רוחניים ואינן תופסות מקום ואין בהן אורך
ורוחב וגובה )עיין בענין זה �עי� שער ב פ"ג( ,ו�פי זה �כאורה אינו מובן מה שנזכר
בדברי המקוב�ים �גבי הספירות מע�ה ומטה ,ימין ושמא� ,ופנים ואחור ,שהרי רק
בדבר גשמי שיש �ו רוחב יש �ו ימין ושמא� ,וכשיש �ו אורך יש �ו מע�ה ומטה,
וכשיש �ו גובה )כ�ומר עובי( ע� ידי זה יש �ו פנים ואחור.
ומכיון שהספירות הן שכ�ים רוחניים אם כן �א שייך בהן ו' קצוות הנ"� שהן מע�ה
ומטה ימין ושמא� פנים ואחור ,וממי�א ברור שהמקוב�ים הסתירו בזה בדרך
מש� דברים נסתרים ,ועתה אבאר �ך אמיתת כוונתם הנסתרת.
הנה ידוע שיש עשר ספירות בכ� עו�ם מד' עו�מות אצי�ות בריאה יצירה עשיה,
וכתר היא הספירה הע�יונה מכו�ם ,ואחריה חכמה בינה חסד גבורה תפארת
נצח הוד יסוד מ�כות ,ומ�כות היא התחתונה שבכו�ם.
אמנם אף שאנו אומרים שהעשר ספירות הן זו �מע�ה מזו -ח�י�ה �נו �חשוב
שהכוונה �ע�יית מקום ,כ�ומר שהכתר הוא במקום הגבוה מכו�ם ומ�כות
היא במקום הנמוך מכו�ם -ח�י�ה וחס וש�ום �חשוב כן ,כי אם נאמר כן אז יהיה חס
וש�ום המקום ש�הן חשוב יותר מהן מאחר שמקב�ות הן מע�ה וחשיבות ע� ידי
בחינת מקום ,ועוד שהרי הספירות הן רוחניות שכ�יות ואינן תופסות מקום ו�א שייך
אצ�ן ע�יה או ירידה מקומית ,ומ�בד מה שהוא שטות ושגעון גדו� הוא גם עוון פ�י�י
רחמנא �יצ�ן .א�א באמת עיקר הע�יה והירידה המוזכרות בספירות הכוונה �ע�יית
או ירידת חשיבות המדרגה.
פותח שער ג -שער הספירות שערים שא
)ב( והנה �מע�ה בגבהי מרומים ע� דרך מש� בכתר -אין בו שום ריח דין כ�� ,כי
�גוד� רחמיו העצומים �א נרגש שם שום בחינת מרירות ודין ,וע�יו נאמר )בפיוט
האוחז ביד( "הטוב והמטיב �רעים ו�טובים".
והמש� בזה שאם יבש� האדם שני מיני משקים -במשקה אחד ישים �וג דבש עם
עשרה �וגין מים ,ובמשקה השני ישים �וג דבש עם שני �וגין מים ,ובכ� אחד
מא�ו המשקים ישים איזה דבר מר ,שאז המשקה השני הנ"� שיש בו רק שני �וגין מים
והוא מתוק מאוד �א תורגש בו המרירות ,מה שאין כן במשקה הראשון הנ"� שאינו
מתוק כ� כך כי יש בו עשרה �וגין מים -בו תורגש המרירות.
וכמו כן הוא גם בספירות -ש�גוד� מתיקות רחמיהם העצומים �א נרגשים שם כוחות
הדין א�א רק �אחר השת�ש�ות רבה הגורמת התמעטות הרחמים -שם
מתג�ים כוחות הדין .וכמו שרחמי הספירות הע�יונות מרובים מרחמי התחתונות -כמו
כן השגתן יותר עמוקה ועצומה מן התחתונות.
)ג( וכשישרא� חוטאים חס וש�ום אזי פוגמים �מע�ה ומורידים את מדת הרחמים
ממדרגת השגתה וכוחה ורחמיה �עצם אחר שהוא נמוך במדרגת החשיבות.
ומאידך כשישרא� עושים מצוות אזי גורמים הארה גדו�ה �מע�ה -שהספירות עו�ות
�מדרגה חשובה יותר ממה שהיו מקודם.
וזוהי כוונת רז"� )בראשית רבה �ג ,ג( "הצדיקים מהפכים מדת הדין �מדת הרחמים" -
כ�ומר שמדת הרחמים מתהפכת �עצם אחר יותר חשוב כי עו�ה �היות
במדרגת מדת הרחמים ,ומה שהיה מקודם מדת הרחמים מתע�ה עוד יותר ויותר
�רחמים עמוקים ועצומים מאוד" .ורשעים מהפכים מדת הרחמים �מדת הדין" -
כ�ומר שמדת הרחמים מתהפכת ונעשה מדת הדין והרי היא ירידה גדו�ה אצ�ו ,ומה
שהיה בתחי�ה מדת הדין יורד עוד יותר �מטה ונעשה דין עצום מאוד.
וזהו שכתוב )דברים כג( "ויהפוך ה' א�היך �ך את הק��ה �ברכה" -כ�ומר שמאותו
מקור שמתחי�ה באו א�יו משם ק��ות -עתה נתהפך אותו המקור �מדת
הרחמים ובאים �אדם ע� ידי המקור ההוא ברכות .ומה שמייחס הפסוק את ההיפוך
הנ"� �הבורא יתברך באומרו "ויהפוך ה' א�היך �ך" אף שאנו בעצמנו בבחירתנו
במעשים טובים מהפכים מדת הדין �מדת הרחמים או �היפך חס וש�ום וכנ"� -היינו
כי אף שאמת הדבר שהכ� ת�וי בבחירתנו אב� עיקר בחירתנו נתונה �נו מהבורא
יתברך ,כ�ומר שהוא מסר הבחירה בידינו שתהיה אצ�נו ככ�י אומנות �הפך מדת
הדין �מדת הרחמים בעשותנו רצונו יתברך ,ו�הפך חס וש�ום מדת הרחמים �מדת
הדין ע� ידי עשות היפוך רצונו יתברך.
שערים פרק טו פותח שב
)ד( וכ� מה שהקדוש ברוך הוא משפיע ע�ינו שפע טובה וברכה נחשב בעיניו �דבר
מועט מאוד �עוצם אהבתו אותנו ,וחפצו היה �השפיע �נו יותר ויותר א�א שאין
אנו יכו�ים �קב� רוב טובה ,כי כשמשפיעים �אדם איזה טובה גדו�ה שאינו יכו�
�סבו� אזי נהפכת ע�יו הטובה ההיא �רעה מאחר שאינו יכו� �סבו�.
וכשאנחנו חוטאים חס וש�ום אזי נתק�ק� הבית קיבו� ש�נו ואין בנו כח �קב� רוב
טובה ואזי אנו גורמים צער �אבינו שבשמים שחפצו ורצונו �השפיע �נו
שפע טובה מאוד ,כי כיון שאנחנו תשושי כח �קב� הטובה ההיא �כן ירא הקדוש ברוך
הוא �השפיע �נו הטובה ההיא משום גוד� אהבתו אותנו ש�א תתהפך ע�ינו �רעה,
מה שאין כן כשאנחנו צדיקים וזכאים שאז מתחזק הבית קיבו� ש�נו �קב� טובות
עצומות וע� ידי זה אנחנו עושים נחת רוח �אבינו שבשמים -שמתקיים רצונו וחפצו
�השפיע �נו.
כ�� הדבר -שורש עבודתינו הוא שנחזק כח הקיבו� ש�נו כדי שיוכ� הקדוש ברוך
הוא �השפיע �נו טובות עצומות ,ומי זה האיש אשר �א ישים דברינו א�ה ב�בו
וית�הב �בו �עבודת בוראו ,כי באמת היא עבודת עצמו -שעובד �עצמו ובשבי�
עצמו ,ואבינו אב הרחמן מבקש מאיתנו שנעבוד אותו בשבי� תוע�ת עצמינו ,ואיך
�א ית�הב �יבנו �אהבה אותו יתברך אהבה עזה מאוד מאוד )ס' יסוד האמונה עמ' קד-קו,
קטו ,קכו(.
)ה( ומה שנזכר בדברי המקוב�ים ימין ושמא� �גבי הספירות -בודאי אין הכוונה כמו
בגשמיות שיש צד ימין ושמא� שהרי הספירות הן רוחניות ואין בהן מקום ו�א
צדדים וכנ"� ,א�א האמת היא שהם כינויים �חי�וק מיני השפעות הע�יונות -ימין הוא
כינוי �השפעה בהרחבה ושמא� הוא כינוי �השפעה בצמצום ,וכמו שבאדם הכח שביד
ימין הוא כח מורחב וגדו� יותר מהכח שביד שמא� ,וביד שמא� הכח הוא בצמצום.
וההשפעה המצומצמת היא בכ�� ההשפעה שבהרחבה ,וכמו שכח השמא� כ�ו� גם
כן בימין ,כי יש בכ�� מאתיים מנה אב� �א �היפוך .וע� פי זה תבין את
המובא בזוהר )ח"א יז ,קפט ועוד( "שמא�א אתכ�� בימינא" -כ�ומר כשההשפעה
בהרחבה אזי מדת הימין אינה �בד א�א הימין והשמא� משמשים כאחד ,כ�ומר שאף
כאשר הימין משמש �בדו הרי בודאי כ�ו� בו גם כח השמא� באחדות פשוטה ,וכמו
שכח השמא� שבאדם כ�ו� בכח הימין גם כן באחדות ,כ�ומר שאי אפשר �ח�ק מן
הכח שבימין את שיעור הכח שבשמא� שהרי אם ירצה האדם �עזור �חבירו �הגביה
איזה משא ביד ימינו ואינו רוצה �עוזרו בכ� כח יד ימינו � -א יוכ� �כוין את השיעור
פותח שער ג -שער הספירות שערים שג
כח המדוקדק ומצומצם כשיעור הכח ש� יד שמא�ו א�א �פעמים יפחות משיעור הכח
שבשמא�ו ו�פעמים יותיר ,ונמצא שאף אצ� האדם הגשמי כח השמא� כ�ו� בימין
באחדות פשוטה.
ובאמת אין אור אחד המכונה ימין ועוד אור המכונה שמא� ,א�א אור אחד הוא
שת�וי בזמנים שונים -כ�ומר שכאשר ישרא� זכאים אזי יכו�ים �קב�
השפעה רחבה ,וכשחוטאים חס וש�ום אזי אינם יכו�ים �סבו� יותר מהשפעה
מצומצמת ,אב� באמת מקור ההשפעה )כ�ומר אותה הספירה שמשם נשפעת ההשפעה( הוא רק
ספירה אחת ואור אחד.
)ו( ומה שנזכר �עי� שהשינוי ש� מדת הרחמים ומדת הדין ת�וי במעשה בני האדם
אין הכוונה שהשינוי הוא בעצם �מע�ה ש�פעמים משפעת הספירה שפע רב ואחר
כך כשחוטאים חס וש�ום אזי הספירה משנה דרכה ועוצרת בתוכה השפע -חס וש�ום
�ומר כן ,כי באמת �מע�ה אין שום שינוי ותמיד הספירה בשיעור וסדר אחד ,והשינוי
הוא רק אצ�נו בני האדם המקב�ים השפע -שכאשר האדם חוטא ומק�ק� כח הכנתו
ובית קיבו�ו �קב� השפעה מרובה שאז אין מי שיקב� השפע הנשפע מ�מע�ה והרי זה
כאי�ו השפע מתמעט ,ואף ע� פי שבאמת אינו מתמעט אך כיון שאינו מקב� השפע
�כן גם ההשפעה �א נקראת בשם השפעה.
כי שפע ההשגה ש�מע�ה עומד מוכן ומזומן בפוע� ממש ואינו צריך �צאת מן הכח
א� הפוע� ואין שום מניעה מן הבורא יתברך א�א המניעה היא רק מן המקב�ים
שאין בהם כח �קב� ,ואם יתחזק בית קיבו�ם כבר תהיה נמצאת ההשגה ההיא אצ�ם,
וזה דומה �אדם שעומד במים עד חוטמו ושפתיו סגורות ודבוקות זו �זו והוא צמא
וחסר �ו רק �פתוח את פיו ,וכאשר יפתח את פיו המים יכנסו מא�יהם �תוך פיו ואין
הוא צריך �משוך המים באויר שבתוך פיו כמו מי ששותה מן חבית דרך קנה ח�ו�.
ונמצא שימין ושמא� ש�מע�ה אינם ענינים ח�וקים כמו בנו בני האדם שיש �נו ב'
ידים וב' רג�ים ,א�א שהבורא יתברך רצה �השכי�נו ענין ימין ושמא� ש�
מע�ה ו�כן קבע אצ�ינו ימין ושמא� בפוע� ממש ושיהיה בימין כח רב ובשמא� כח
מועט -כדי שניקח מש� מימין ושמא� הגשמיים �הבין ימין ושמא� הרוחניים שהם
השפעה רבה והשפעה מועטת.
אכן מה שאנו אומרים שהימין ושמא� הרוחניים הם אחד -אין הכוונה שכאשר
משמשת ספירת החסד )שהיא מדת הרחמים שהיא הימין( אזי אין ספירת הגבורה )שהיא
מדת הדין שהיא השמא�( במציאות כ�� וכן כשהגבורה משמשת אזי אין ספירת החסד
במציאות כ�� -חס וש�ום �ע�ות ע� ה�ב דבר זה ,שהרי מספר עשר הספירות מקוב�
שערים פרק טו פותח דש
אצ�נו מפי כ� המקוב�ים )עיין בענין זה �עי� פ"ג ס"ב( והחו�ק ע� מספר זה הוא כופר ומין,
א�א מה שאנו אומרים שהימין והשמא� אחד הם הוא משום שאור האין סוף שווה
בכ� העשר ספירות והשינוי שבין הספירות הוא רק מצד הכ�ים ,כי חסד הוא כ�י צח
וזך ואור האין סוף מאיר דרך כ�י החסד אור גדו� וזך ,וכ�י הגבורה הא עכור קצת
ו�כן חוצץ הוא מפני הארת האין סוף ש�א יהיה האור גדו� וזך כ� כך בעוברו דרך
כ�י הגבורה.
והכ� הוא כפי מעשה ישרא� -שאם חוטאים חס וש�ום אזי פוגמים בכ�י החסד ואין
אור האין סוף מתפשט דרך שם כפי הראוי מכיון ש�א יוכ�ו �סבו� אור הגדו�
ההוא וחס וש�ום יהפך ע�יהם �רעה מחמת חו�שת בית קיבו�ם �קב� רוב טובה
)וכנ"�( ,ו�כן אור האין סוף אינו מתפשט אז דרך כ�י החסד א�א רק דרך כ�י הגבורה,
וכיון שאז ניכר מושג ונג�ה �נו רק האור והשפע הבא ע� ידי כ�י הגבורה �כן זה כאי�ו
מדת הגבורה משמשת �בד ,כי אף ע� פי שבאמת גם מדת החסד משמשת תמיד אב�
מאחר שאנו �א יכו�ים �קב� את ההשפעה ממנה אזי זה כאי�ו שהיא אינה משמשת,
כי ההשפעה שאינה מושגת �נו אינה נקראת השפעה.
מה שאין כן כשישרא� זכאים ויכו�ים �קב� שפע החסד שאז האור הבא ע� ידי
הגבורה כאי�ו אינו בעו�ם כ�� כי בט� במיעוטו באור החסד הגדו� ,והוא
נכ�� ונתייחד באור החסד ,כי יש בכ�� מאתיים מנה ,וזוהי הכוונה שמדת השמא�
כ�ו�ה בימין.
ונמצא שגם הימין והשמא� הרוחניים הם באמת שניים -כ�ומר מדת החסד ומדת
הגבורה ,א�א שבערך קב�תינו את אורם �א יצוייר �עו�ם שנקב� מהם שני
מיני אורות ,כי אם אין בנו כח �קב� אור החסד אזי אין מועי� �נו שימוש החסד והרי
הוא כאי�ו יושב בט� ואנו מקב�ים רק את אור הגבורה ב�בד ,ואם יש בנו כח �קב�
את אור החסד אזי אנו מקב�ים רק מן אור החסד ו�א מן הגבורה כי אז אור הגבורה
נכ�� באור החסד ואינו ניכר כ�� בפני עצמו כי שרגא בטיהרא מאי אהני.
וכיון שאור החסד הוא אור גדו� אחד פשוט �כן כאשר אין זכאים �קב� אור החסד
אזי אי אפשר �קב� אפי�ו קצת ממנו מכיון שרוב אורו מכהה את עין השגתינו
ואין אנו יכו�ים �השיג ממנו כ�� �גמרי ,ו�כן היה צורך שיהיה גם את מדת הגבורה
ו�א היה מספיק שכאשר �א יהיו זכאים ישרא� אזי יקב�ו מאור החסד אור מועט כפי
שיעור אור הגבורה ,ו�מש� כמו מי שעיניו ח�ושות ואינו יכו� �הביט באור השמש
אפי�ו במקצת א�א יכו� �הביט באור השמש רק אם יעמיד איזה מסך בפני אור השמש
או שישיג מקצת אור השמש ע� ידי כ�י ה�בנה ,כי אור ה�בנה הוא אור השמש �אחר
שנתמעט )ס' יסוד האמונה עמ' קיט-קכב ,קכד-קכו(.
פותח שער ג -שער הספירות שערים שה
)ז( ובשבי� �באר אמיתת הכוונה שהסתירו המקוב�ים במש� ש� פנים ואחור אקדים
�ך קצת הקדמות ושים �בך ע�יהן ,כי הנה חוש המישוש ש� האדם אין �ו איבר
מיוחד א�א הוא שווה בכ� הגוף ,כ�ומר שהאדם מרגיש בכ� גופו את ענין המישוש,
מה שאין כן ארבעה החושים האחרים שיש �כ� אחד מהם כ�י מיוחד -העין מיוחדת
�ראיה והאוזן �שמיעה והחוטם �ריח והחיך וה�שון �טעום טעם המאכ�ים והמשקים,
ומב�י השגת החמישה חושים אי אפשר �השיג שום השגה מעניינים גשמיים ,ומב�י
החמישה חושים אין הבד� בין האדם �עשב השדה.
והנה פתחי נקבי כ�י הד' חושים הנ"� פתוחים בצד הפנים ,שהרי העיניים והחוטם
וכ�י חוש הטעם הם בצד הפנים ו�א באחור ,וכן נקבי האוזן אף ע� פי שהם
פתוחים בצדדי הפנים אב� מכ� מקום �צד האחור יש מחיצה ופיתחם נוטים יותר
הרבה �צד הפנים מ�צד האחור.
ואת חוש הראיה וחוש הטעם אי אפשר �הרגיש כ�� מצד האחור ,וחוש השמיעה
והריח אף ע� פי שאפשר �השיג גם מצד האחור וע� דרך מש� אם יעמוד שמעון
מאחורי ראובן וידבר יוכ� ראובן �שמוע דברי שמעון אף ששמעון נמצא מאחוריו ,וכן
אם יהיה מונח איזה בושם מאחורי ראובן יוכ� ראובן �הרגיש בחוטמו את הריח ש�
הבושם ,אב� עם כ� זאת אם היה שמעון מדבר פנים א� פנים עם ראובן וכן אם היה
מונח הבושם מו� הפנים ש� ראובן אזי היה ראובן מרגיש יותר היטב ויותר בק�ות את
שמיעת קו� דברי שמעון וכן את הריח הטוב ש� הבושם.
וכ� זה הוא �גבי המשיג ,וכן הוא גם �גבי המושג ,וע� דרך מש� שאם ישא� שמעון
את ראובן ע� �וי מי הוא זה האדם ,אזי אם יעמוד �וי באופן שאחוריו כ�פי פניהם
ש� ראובן ושמעון �א יוכ� ראובן �השיב �שמעון שהרי מצד האחור כמעט כ� האנשים
שווים ,אך כשיהפוך �וי פניו �צד פניו ש� ראובן אזי יוכ� ראובן �הכירו מי הוא כי ע�
ידי שיראה את פניו יכיר שהוא �וי ו�א אדם אחר.
וכן הוא גם בהשגות הרוחניות ,וע� דרך מש� שאם הרב יסביר �ת�מידו איזה ענין
שכ�י אזי כדי שיוכ� הת�מיד �ידע ו�הבין כוונת הרב וישיג הענין השכ�י ההוא
ע� בוריו יסביר �ו הרב כ� מה שיוכ� ע� ידי שידבר א� הת�מיד וירחיב הדברים,
וכאשר �א יוכ� �הסביר �ו בהרחבת הדברים אזי יסביר �ו ע� ידי רמיזות וקריצות
וניגוני קו�ות ,וזהו שמובא בגמרא )עירובין יג" (:האי דמחדדנא מחבראי -דחזיתיה �רבי
מאיר מאחוריה" -כ�ומר שע� ידי שרבי היה מתבונן ע� קצת מרמיזותיו וקריצותיו
בנענוע ידיו או ראשו ש� רבי מאיר מצד אחוריו -ע� ידי זה נעשה רבי יותר חריף
מחבריו והבין והשיג את כוונת רבי מאיר וירד �סוף דעתו ש� רבי מאיר יותר מחבריו.
שערים פרק טו פותח שו
ועוד אמר רבי )שם( "ואי�ו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי" -כ�ומר שאם היה נמצא
מו� פני רבי מאיר והיה מתבונן ע� רמיזותיו וקריצותיו ש� רבי מאיר מצד הפנים
ש� רבי מאיר ו�א רק מצד אחוריו אזי היה נעשה עוד יותר חריף )וכמו שפירש המהרש"א
שם שבהסברת פנים היה נעשה חריף יותר כי היה מבין ע� ידי קריצת העיניים ורמיזת השפתיים ,עכת"ד(.
ונמצא שגם בהשגות הגשמיות בין מצד המשיג ובין מצד המושג וגם בהשגות
הרוחניות -רוב ההשגה היא מצד הפנים ומיעוט ההשגה היא מצד האחור.
ו�כן "פנים" הוא כינוי �השגה בהרחבה ,וע� דרך מש� כשהספירה התחתונה משיגה
את הספירה שמע�ה ממנה השגה גדו�ה ורחבה בתכ�ית מה שאפשרי �היות אזי
אותה ההשגה נקראת השגת "פנים" משום שבצד הפנים היא ההשגה היותר גדו�ה,
ומאידך כשהספירה משיגה את הספירה ש�מע�ה ממנה רק בהשגה מצומצמת אזי
נקראת זאת ההשגה בשם השגת "אחור" משום שבצד האחור אין ההשגה בהרחבה
כ� כך כמו בצד הפנים וכנ"�.
)ח( והנה השגת פנים נמשכת מסטרא דימינא כ�ומר שהעי�ה משפעת שפע רחב
המכונה בשם "ימין" ,ואז יש �ע�ו� השגת "פנים" ,כי השפע הנמשך מן
העי�ה �ע�ו� )עיין בענין עי�ה וע�ו� �עי� פ"ג ס"ב( הוא שפע השגת השכ� ,וכשהעי�ה
משפעת �ע�ו� רק שפע בצמצום המכונה בשם "שמא�" אזי ההשגה ש� הע�ו�
היא השגת "אחור".
ומעתה תבין היטב את הקדמת האר"י ז"� )המובאת במבוא שערים שער ו ח"ב דרוש ב(
שהאחור ש� המדרגה הע�יונה הוא פנים ש� המדרגה התחתונה ,כי בדרך
גשמית אין �הקדמה זו שום תפיסה כ�� ועיקר ,אך ע� פי הביאור הנ"� באמיתת
הכוונה ש� פנים ואחור ש"פנים" הוא כינוי �השגה רחבה ו"אחור" הוא כינוי �השגה
בצמצום -ע� ידי זה תבין היטב ,כי ידוע שכ� עי�ה משיגה הרבה יותר מע�ו�ה ,וכ�
מה שהוא אצ� העי�ה השגה מצומצמת נקרא אצ� הע�ו� השגה רחבה ,וע� דרך
מש� מה שנקרא השגה חשובה אצ� תינוק בן שבע או שמונה שנים נקרא השגה
פחותה אצ� חכם גדו� שהוא בן ארבעים ,ונמצא שמה שהוא אחור אצ� העי�ה נקרא
פנים אצ� הע�ו� ,וזוהי כוונת האר"י ז"� באומרו שהאחור ש� המדרגה הע�יונה הוא
פנים ש� המדרגה התחתונה.
)ט( והנה נתבאר �עי� ש"ימין" הוא כינוי �"שפע רחב" ,ו"פנים" הוא כינוי �"השגה
רחבה" ,ו"שמא�" הוא כינוי �"שפע בצמצום" ,ו"אחור" הוא כינוי �"השגה
בצמצום" ,ונראה �פי זה שימין ופנים הם אותו הדבר וכן שמא� ואחור הם אותו הדבר,
אב� באמת יש הבד� גדו� ביניהם ,כי ימין ושמא� הם בבחינת המשפיע ,ופנים ואחור
פותח שער ג -שער הספירות שערים שז
הם בבחינת המקב� ,וע� דרך מש� שהכתר משפיע �חכמה שפע רחב אזי נאמר
שהכתר משפיע בימין ש�ו �חכמה והחכמה מקב�ת מן הכתר השגת פנים.
וע� פי זה תבין את אמיתת ביאור ההקדמה ש� האר"י ז"� הכתובה בעץ חיים )שער
מ"ב פי"ג( שהק�יפות והחיצונים עומדים בין אורות פנימים א� מקיפים ,פניהם א�
אור הפנימי ואחוריהם א� אור המקיף כי אין בהם כח �הסתכ� ו�ינוק מן המקיף כי
הוא גדו� מהפנימי כנודע ,עכ"�.
כי הנה א�ו המבינים ו�ומדים ההקדמה הזאת במשמעותה הגשמית ומציירים בכח
דמיונם כאי�ו האור הפנימי מקומו �צד דרום ואור המקיף �צד צפון והק�יפות
והחיצונים עומדים ביניהם פניהם �דרום �צד אור הפנימי ואחוריהם �צפון �צד אור
המקיף -אין שחוק והיתו� גדו� יותר מזה �הבין ההקדמה זו בדרך זו.
א�א באמת מה שאמר האר"י ז"� שהק�יפות עומדים בין אור הפנימי �מקיף אין
הכוונה ע� מקום גשמי כי הרי הרוחניים אינם תופסים מקום ,א�א הכוונה
שמדרגת השגת הק�יפות היא באמצע -כ�ומר בדרך ממוצע ,כי "פניהם א� אור
הפנימי" -כ�ומר בהשגתם היותר גדו�ה הם משיגים את אור הפנימי )וכנ"� ש"פנים" הוא
כינוי �השגה רחבה(" ,ואחוריהם א� אור המקיף" -כ�ומר בהשגתם היותר קטנה משיגים
את אור המקיף )וכנ"� ש"אחור" הוא כינוי �השגה בצמצום(.
כי כיון שאור המקיף גדו� מאור הפנימי �כן מן האור המקיף אינם יכו�ים �השיג כ�
כך כי רוב אורו מכהה את עין השגתם ,ואת האור הפנימי הם יכו�ים �השיג יותר,
ומה שנאמר שאין בהם כח "�הסתכ� ו�ינוק" מן המקיף -ענין היניקה וההסתכ�ות
הכ� ענין אחד הוא ,כי הסתכ�ות הוא ענין השגה וגם היניקה היא יניקת השגה.
והטעם ש�א שייך �ומר �גבי הק�יפות ש"ימינם" א� אור הפנימי ו"שמא�ם" א� אור
המקיף )א�א אומרים ש"פניהם" א� אור הפנימי ו"אחוריהם" א� אור המקיף וכנ"�( הוא משום
שעתה אנו עסוקים בבחינת המקב�ים את ההשגה -שהם הק�יפות ,ו�א בבחינת
המשפיעים -שהם אור הפנימי ואור המקיף ,ו�כן שייך ונכון כאן כינויי פנים ואחור
הרומזים א� המקב�ים ו�א כינויי ימין ושמא� הרומזים א� המשפיעים ,הרי נתבאר �ך
היטב ביאור הקדמה זו ש� האר"י ז"� בהפשטת הגשמיות.
וזוהי גם כוונת הפסוק )דברים �ד( "ו�א קם נביא עוד בישרא� כמשה אשר ידעו ה' פנים
א� פנים" -כ�ומר שהקדוש ברוך הוא השפיע �ו שפע השגה בהרחבה כ� כך
כמו הת�מיד שעומד עם רבו פנים בפנים ומסתכ� היטב ברמיזות וקריצות רבו ,וכמו
כן השפיע הקדוש ברוך הוא �משה שפע השגה עמוקה מאוד ורחבה מאוד המכונה
שערים פרק טו פותח שח
בשם השגת "פנים" ,ודיברה תורה כ�שון בני אדם �סבר את האוזן במה שהיא יכו�ה
�שמוע )ס' יסוד האמונה עמ' קכו -קכט .וע"ע בספר �שם שבו ואח�מה בח�ק הביאורים ח"ב שער העקודים
פ"ח ס"ג מה שביאר �גבי המובא בדברי האר"י ז"� בשער העקודים שם ש"באורות יקראו התפשטות והסת�קות וכו'
ובכ�ים נקרא פנים ואחור"(.
)י( ובספר ים החכמה )תשס"ח ,שיעורים בסה"ק אוצרות חיים שער העיגו�ים ,עמ' קו( כתב "ובחינות
מע�ה ומטה ופנים ואחור ,וכ� ה�שונות שכתב רבינו כיוצא בא�ו ,הם בחינות
רוחניות ,הנקראות כן ע� דרך ההשא�ה מ�שון העו�ם הזה .דב�שון העו�ם הזה
החשוב יותר נקרא 'מע�ה' שהוא במע�ה יותר ,והפחות נקרא 'מטה' ,כמו כן מע�ה
ומטה ברוחניות ,היינו ,מע�ה בחשיבות ומטה בחשיבות ,ש�פי ערך גי�וי א�וקות שבו
כן הוא במע�ה יותר .ועד"ז בחי' פנים ואחור ,שכשם שבעו�ם הזה עיקר מציאות האדם
הוא מצד פניו ,שהם מקום האזן החוטם והפה ,מקום שניתן �הכירו דרך שם ,מה שאין
כן אחוריו ,אינם עיקר מציאותו וש�ימותו ,ואי אפשר �הכירו �הדיא דרך שם ,א�א
�ידע מציאות המצאו ב�בד .כמו כן במציאות הרוחנית ,סוד הפנים היינו עיקר השגת
מציאות הדבר והכרת מהותו ועצמותו .ובחי' אחור ,היא השגה שאינה בש�מות ,כמו
"וראית את אחורי ופני �א יראו" ,שאין ביכו�ת �השיג הבורא ית"ש בש�מות ,א�א
בבחי' אחוריים ,וכמשיג את חבירו מאחוריו ב�בד .וכן הנותן מזונות �חבירו דרך
אחוריו ושדי בתר כתפוי ,מראה כי אינו בש�מות האהבה א�יו ,כמו שנותן �ו פנים
בפנים באהבה ש�מה ,וכן עד"ז מש� דפנים ואח' ברוחניות .אך מ"מ השגת אח' היא
התג�ות שעי"ז יכו� �הגיע �השגה ע�יונה יותר ,שכ� אח' מקושר עם הפנים ,שאם
אין אח' אין כ�ום ,שאי אפשר �חצות אדם שיהיה �ו רק פנים ב�א אח' ,נמצא האחור
הוא כדי שיהיה פנים ,והוא כ�י �פנים" ,עכ"�) .וע"ע מה שכתב בענין זה שם עמ' קמד .וע"ע �קמן
שער ו פ"א ס"י מה שפירש בספר ט� אורות ע� בחי' אחוריים(.
)יא( וב�יקוטי ה�כות )ה�' גי�וח ה"ד ס"א-ב( כתב שבכ� דבר בעו�ם עיקר הדבר הוא
בחינת פנים ש�ו ,כמו אצ� האדם עיקר האדם הוא בפנים ,כי כ� המוח והדעת
והדיבור הכ� בהפנים ,כמו שנאמר )קה�ת ח( "חכמת אדם תאיר פניו" ,וכ� העסקים שיש
עם האדם ,שאחד עוסק עם חבירו בתורה או משא ומתן ,הכ� הוא בהפנים ,ששם
החכמה והדיבור שהוא עיקר האדם ,וכמו כן בכ� הדברים שבעו�ם יש בחינת פנים
שהוא עיקר הדבר שהוא בחינת הפנים ש� אותו הדבר.
וצריך כ� אדם �הסתכ� בכ� דבר ע� הפנים והעיקר ש�ו ,כי עיקר ש� כ� דבר שהוא
בחינת הפנים ש�ו הוא האמת ,כי האמת הוא בחינת הפנים ,כמו שמבואר
ב�יקוטי מוהר"ן סי' כג ,וכמו שמובא בכוונות שאמת הוא אור הפנים ,וכן מבואר
ב�יקוטי מוהר"ן סי' קצב שאמת הוא הפנים ש� כ� הפנים דקדושה וכו' עיי"ש.
פותח שער ג -שער הספירות שערים שט
ואמת הוא אחד )כמבואר ב�יקוטי מוהר"ן סי' נא וסי' רנא( ,היינו שעיקר ש� כ� דבר שהוא
הפנים ש� אותו דבר כנ"� ,הוא רק האמת שהוא אחד ,שהוא החיות א�הות
המ�ובש באותו הדבר שהוא עיקר הדבר ,כי ה' יתברך הוא עיקרא ושורשא דכ�
ע�מין ,ומי שמסתכ� בכ� דבר ע� החיות א�הות השוכן בו ,שזה עיקר האמת ,הוא
מסתכ� ע� הפנים ש� הדבר שהוא עיקר הדבר כנ"�.
וזה כ� עבודת האדם בזה העו�ם� ,בקש תמיד בכ� הדברים שבעו�ם את הפנים
והעיקר ,שהוא האמת ,שהוא ה' יתברך שהוא עצם האמת והוא אחד ואין שני,
והוא עיקרא ושורשא דכ� ע�מין ,והוא ברא כ� דבר והוא מחיה ומקיים בכ� עת כ�
הדברים שבעו�ם ,והוא עיקר הפנים ש� כ� הדברים שבעו�ם ,כי כו�ם מקב�ים חיותם
מה' יתברך שהוא בחינת פניהם ועיקרם כנ"� ,כי כ� אדם צריך �בקש תמיד פני ה',
כמו שכתוב )תה�ים קה( "בקשו פניו תמיד" וכו' ,וכתיב )שם כד( "זה דור דורשיו מבקשי
פניך יעקב ס�ה" ,כי האמת הוא בחינת פני ה' ,כי מי שזוכה �ידע האמת ע� בוריו כמו
שהוא אמת שה' יתברך ברא הכ� יש מאין ומחיה ומקיים הכ� ברצונו ומשגיח ע� הכ�
בהשגחה פרטית ,זאת הידיעה האמיתית היא בחינת הארת פני ה' ,כי האמת היא
הפנים ש� כ� הפנים כנ"�.
היינו כשיודעין האמת זה עיקר בחינת הארת פנים ,כמו �מש� בגשמיות ,במ�ך בשר
ודם ,כ� זמן שהמ�ך נסתר בחדריו ואין זוכין �ראותו הוא בבחינת הסתרת פנים,
וכשמג�ה עצמו �אנשיו ורואין אותו זה בחינת הארת פנים ,שמראה �הם פנים שהיה
נסתר מהם עד הנה ,כמו כן �הבדי� בה' יתברך מ�ך מ�כי המ�כים הקדוש ברוך הוא
שאי אפשר �ראותו בעיניים גשמיות ,ואפי�ו בעיני השכ� כי אם כ� חד כפום מה
דמשער ב�ביה ,כמו שאיתא בזוהר הקדוש ומובא בדברינו כמה פעמים ,כשה' יתברך
עוזר �האדם ומתנוצץ בדעתו ידיעת אמיתתו זה בחינת הארת פנים ,וע� זה אנו
מבקשין תמיד )תה�ים סז( "יאר פניו איתנו ס�ה" )שם �א( "האירה פניך ע� עבדך וכו' )שם
קיט( "פניך האר בעבדךא" ,והכהנים נצטוו �ברך את ישרא� בברכה זאת כמו שכתוב
)במדבר ו( "יאר ה' פניו א�יך" וכו' ,כי זה העיקר ,שזוכין �הארת פני ה' ,דהיינו שיאיר
בדעתו אמיתת א�קותו ,שזה עיקר אור הפנים ,כי אמת הוא הפנים כנ"�.
אב� עיקר אור הפנים אי אפשר �קב� כי אם ע� ידי אמונה ,כי עצם הפנים שהוא
האמת דהיינו ידיעת אמיתת א�קותו יתברך אי אפשר �קב� מחמת ריבוי אור,
כי אם היה מתג�ה �עין כ� אמיתתו באתג�יא היה העו�ם מתבט� במציאות ,כי אפי�ו
אור השמש אי אפשר �בני אדם �הסתכ� באורו מחמת ריבוי האור ,מכ� שכן וכ� שכן
אור הגדו� והנורא הזה ,ע� כן ה' יתברך ברחמיו שחפץ בקיום העו�ם ,צימצם והסתיר
שערים פרק טו פותח שי
אור האמת שהוא אור הפנים בבחינת )ישעיה מה( "אכן אתה א� מסתתר" ,ודיקא ע� ידי
ריבוי הצמצומים יכו�ין �ידע מאמיתתו ,כי צימצם האמת בחכמה נפ�אה ,בצמצומים
רבים ושונים בדרכים נפ�אים ונוראים ,עד שמהווה מידת האמונה ,שבחכמתו הנפ�אה
האיר בהאדם מידת האמונה הקדושה ,שיש בנשמת האדם רשימה מאמיתת א�קותו
יתברך ,שע� ידי זה יש �ו כח �האמין בהאמת אף ע� פי שאינו רואה האמת עדין
בדעתו ,עכ"ד ,עיי"ש עוד באריכות.
)יב( ובספר ט� אורות )ח�ק רביעי מהדורא בתרא פ"ט( כתב "שמור וזכור את ההקדמה הזאת
ש�א �גשם בהאורות השכ�יים הנע�מים �ומר ע�יה או ירידה )כמו שאומרים שהכ�ים
עו�ים ויורדים או �ומר שהנה"י עם המוחין יורדים וכן מה שאומרים שרח� יורדת בבריאה וכדומה הע�יות וירידות
הנזכרים בספרי המקוב�ים( ש�א תחשוב שהכוונה הוא ע� תנועת והעתק האורות ממקום
�מקום תנועה גשמית כי כ� זה הוא ע� צד הדמיון במראה הנבואה כמש"� בפ"י.
אמנם אמיתות הענין הוא כמו דרך מש� הרב עם ת�מידו כשהרב רוצה �הבין
�הת�מיד איזה השגה בהשכ�ה מפוארת שבזאת ההשכ�ה בעצמה יש דרגין
ע� דרגין ,כי שטחית הדיבור ש� ההשכ�ה הוא חכמה גדו�ה ונע�ם בה פנימית ע�
פנימית בכמה דרגין גבוה מע� גבוה והכ� רק בענין החכמה הזאת )כמש"� שם בפ"ג מאות
ח' ואי�ך( מה שאין מבוא �כ�י המוחין ש� הת�מיד �השיג אפס קציהו מזאת החכמה
הנפ�אה .מה עושה הרב ,מסתיר השכ� הגדו� ומצמצמו במש� אחד שהמש� הוא
מעין החכמה בחי' אחרונה שבאחרונה מזאת החכמה ,שע"י המש� הזה יכו� �בוא ע�
השכ� דרך דרגין מתחי�ה בקטנות ואח"כ הוא עו�ה משכ� קטן �שכ� גדו� ממנו עד
שבא �גד�ות החכמה ו�רום השכ� )ועפ"ז אין באפשר �הת�מיד �השיג השכ� כמו שהוא בשכ� הרב
ואדרבה מוח השכ� שברב מקיף ע� שכ� הת�מיד ,כמש"� שם פ"ג מענין המשכה ע"ש( ומתחי�ה כשהשיג
קטנות השכ� נשאר השכ� היותר ע�יון מקיף עד שבא �השכ� היותר ע�יון והשיגו
נשאר עוד שכ� מקיף מה שהוא יותר ע�יון כו' וכן הו�ך מדרגא �דרגא שכ� פעם עו�ה
�השיג המקיף כו'.
וכן מצינו בתורתינו הקדושה שנע�ם בה רזא דרזין אורות ע�יונים עד אין שיעור,
וכשרצה השי"ת שיהיה ממנו השגה �ישרא� עם קרובו ירדה ונתצמצמה כ� כך
עד שנת�בשה בסיפורי מעשיות ששטחית הסיפור �פי פשוטו יכו� בן אדם �הבינו ומי
שמעיין בה ומתדבק נפשו בה �שמה נתג�ה �ו ע"י הסיפור הפשוט הזה רזין עי�אין עד
שיכו� �השיג מענין א�קות כנודע .וזה נקרא שהתורה ירדה כמו שנאמר וירד ד' ע�
הר סיני וגו' שהוא העתקות האור משכ� הנע�ם �שכ� מתג�ה ונת�בשה בכ� עו�ם
בדבר היותר פשוט שבאותו עו�ם עד העה"ז השפ� ונת�בשה בסיפורי מעשיות כמו
פותח שער ג -שער הספירות שערים שיא
בפסוק וא�ה המ�כים אשר מ�כו וגו' ובסיפור המעשה דיעקב ו�בן וכדומה וכן בסיפור
דב�עם והאתון וכדומה .והאיש הזוכה הו�ך מהסיפור הזה מדרגא �דרגא �מע�ה
�מע�ה ובכ� פעם בא ע� שכ� היותר עמוק וזה נקרא ע�יה כי שכ�ו עו�ה בכ� פעם
�מע�ה יותר גדו�ה ובא בכ� פעם �קדושה ו�טהרה יותר מזה באמצעית הסיפור שהוא
כמו מש� ו�כן נקראת התורה מש� הקדמוני.
והנה יש בחינה ברוחנית שנקרא ה�בשה ויש בחי' שנקרא השגה כי ענין הסיפור מב�י
שנביט ע� השכ�יים הנטמנים בו רק שטחיית הסיפור נופ� ע�יו �שון ה�בשה
כי שכ�ו מקיף ע� הסיפור �הבינו �גמרי ,אמנם בחי' השכ� הנטמן בו אשר הוא עמוק
עמוק אפי' אם בא ע� פנימית השכ� ה�א יש עדיין יותר פנימית ו�כן אינו נקרא בשם
ה�בשה דהא אדרבה השכ� הנע�ם בו עדיין מקיף את שכ�ו �כן אינו נקרא א�א בשם
השגה ומה שמשיג נקרא אור פנימי מ�ובש בהמש� והסיפור שהוא כמו מש� נקרא
כ�י �השגה .ובאמת השכ� המ�ובש בהסיפור עו�ה משכ� ע�יון �יותר ע�יון עד א"ס
ונקרא בכ� פעם שכ�י המוחין ש�ו עו�ין מע�ה מע�ה ואין מבוא �השיג אור התורה
אם �א בהת�בשות הסיפור .וכבר כתבתי שבכ� עו�ם נת�בשה כפי ה�בוש דאותו
עו�ם ו�כן כשזוכה �ע�ות במע�ות התורה ו�השיג אור היותר ע�יון מוכרח מקודם
�השיג ו�ה�ביש ה�בוש שבאותו עו�ם ועי"ז ישיג בה פנימית אור התורה שבאותו
עו�ם עד גבוה מע� גבוה )כמו ביצירה ה�בוש הוא המשנה כו'( והבן כ� דיבור מ"ש מהתורה
ותבין ג"כ באורות הע�יונים" ,עכ"� עיי"ש.
פרק טז
ענין עיבור ו�ידה וזכר ונקבה שברוחניים הע�יונים הנזכרים בדברי המקוב�ים.
)א( הנה בשבי� �הבין היטב את ענין העיבור וה�ידה והזכר והנקבה שברוחניים
הע�יונים הנזכרים בדברי המקוב�ים ,אמשו� �ך מש� �ראובן ושמעון ו�וי שהם
משונים זה מזה במדרגת החכמה -שראובן הוא רחב �ב ונבון יותר משמעון ,ושמעון
יותר מ�וי ,והנה כשראובן י�מד איזו המצאה שכ�ית עמוקה מאוד אזי �גוד� רוחב
שכ�ו ישכי� ההמצאה הזאת בסקירה אחת וברגע אחד ב�י עיון מכיון ששכ�ו מ�וטש
מאוד ,אב� שמעון אינו יכו� �הבין את אותה ההמצאה השכ�ית אא"כ ראובן יטריח
דעתו ויבקש תחבו�ות והמצאות ומש�ים �הסביר �שמעון היטב את אותה ההמצאה
השכ�ית ע"י מש� ויאריך �ו הצעות והקדמות כדי ששמעון יבין היטב ההמצאה
השכ�ית ע� בוריה כמו שראובן מבינה ע� בוריה .ו�וי שהוא אינו חכם אפי�ו כמו
שמעון �א יספיק �ו כ� הסברות ה�שון והמש�ים וההצעות והתחבו�ות שהמציא
שערים פרק טז פותח שיב
ראובן כדי �הסביר �שמעון א�א צריך שמעון �בקש עוד תחבו�ות יתרות ועצומות כדי
שאפי�ו �וי יבין ההמצאה הזאת ע� בוריה כמו שראובן ושמעון הבינו אותה.
והנה כן הוא הדבר גם בעיבור הגשמי ,כי בטיפת הזרע יש בפוע� את כ� הרמ"ח
איברים ושס"ה גידים בצורתם א�א שהם אז בדקות גדו� ונמרץ עד שהירך
שהוא האיבר היותר עב וגדו� הוא בטיפת הזרע פחות מחוט השערה ,ואין חוש הראיה
יכו� �השיג ציור האיברים ותמונתם בתוך טיפת הזרע �גוד� דקותם וקטנותם ורכותם
שהרי הוא צ�ו� ורך כמו המים שאין ניכר בהם שום צורה כ��.
וכשבאה הטיפה ברחם הנקבה אזי מתגד�ים כ� האיברים עד שמושגים �חוש וניכר
ציורם ותמונתם ,ובאמת שהציור ההוא ש� האיברים היה אף קודם ביאת
הטיפה א� הנקבה ואם היה במציאות חוש הראיה ברור וצ�ו� מאוד היה יכו� �השיג
ציור הו�ד אף בטיפת הזרע.
וכמו כן הוא הענין גם בציור השכ�יים הע�יונים ,וע� דרך מש� ההשגה שמשפיע
כתר �חכמה יכו�ה �השיג ספירת החכמה את אותה ההשגה בסקירה אחת
�גוד� רוחב ההשגה ש� החכמה ,אב� כשהחכמה רוצה �השפיע ההשגה �בינה
בהכרח שתשהה ההשגה ההיא בתוך החכמה עד שתהיה �השגה ההיא ציור
מבואר ומובן בכדי שהבינה תשיג את אותה ההשגה ,וכן הוא גם מבינה �מדרגה
ש�מטה ממנה.
וזוהי כוונת ענין העיבור שנזכר בדברי המקוב�ים ,כי אע"פ שהמדרגה הע�יונה
משגת ההשגה כמו שהיא ברגע אחד ,אך מ"מ בשבי� המדרגה ש�מטה ממנה
צריך �השתהות בתוך המדרגה הע�יונה כדי שהמדרגה התחתונה תשיג ותשכי�
ההשגה ההיא.
)ב( ונמצא שכ� ספירה וספירה שייך �קרוא אותה זכר ונקבה ,כי בבחינת מה
שמקב�ת מהספירה ש�מע�ה ממנה נקראת נקבה ,ובבחינת מה שמשפעת
�ספירה ש�מטה ממנה נקראת זכר.
ובאמת שגם בבחינת ההשפעה ב�בד יצדק �קוראה זכר ונקבה כי מ�בד מה
שבבחינת ההשפעה עצמה נקראת זכר כמו זכר המשפיע �נקבה וכנ"�
נקראת היא גם נקבה בבחינת מה שההארה וההשגה שמשפעת �ש�מטה הימנה שוהה
בה כדי שההשגה תקב� ציור נג�ה ומבואר כדי שהספירה ש�מטה ממנה תוכ� �הכי�
בתוכה את אותה ההשגה וכנ"� .והבן היטב ענין העיבור מהו ענינו ברוחניים הע�יונים.
וענין ה�ידה הוא ההשפעה הנגמרת בתיקון וצורה אח"כ כאשר מו�ידה את אותה
ההשגה ונותנת אותה �ספירה שתחתיה )ס' יסוד האמונה הקדמה הגדו�ה סי' נב(.
פותח שער ג -שער הספירות שערים שיג
)ג( וב�יקוטי מוהר"ן )סי' קה( כתב "והנה בכ� דבר שבקדושה יש בו ג' דברים ,עיבור
יניקה מוחין ,כי כ� זמן שהדבר בכח נקרא עיבור ,כי הוא נע�ם ,וכשבא מכח א�
הפוע� נקרא �ידה ויניקה ,וכשפשט הדבר �עשות הפעו�ה הצריכה ,אזי נקרא מוחין.
וכש�ומד תורה גם כן צריכין �היות בו ג' דברים הנ"� ,כי כשיושב ��מוד ונותן
מחשבתו ו�יבו בהתורה ,ומתע�ם בה ,נקרא עיבור ,כי הוא מתע�ם בה כעובר במעי
אמו ,וכש�ומד התורה ומבין בה נקרא �ידה ויניקה ,כמ"ש )מש�י ה( "דדיה ירווך בכ�
עת" ,ואחר כך כשמבין דבר מתוך דבר ורוצה �חדש בה ,נקרא מוחין" עכ"� ,עיי"ש.
פותח שער ד -שער העו�מות שערים שיז
שער ד -שער העו�מות
פרק א
בענין שמות העו�מות אצי�ות בריאה יצירה עשיה .ורשימה חקיקה חציבה עשיה.
ובענין ההשת�ש�ות מרוחני �גשמי וסדר המדרגות זו ע� גבי זו -אש רוח מים עפר,
דומם צומח חי מדבר והמ�אכים .ובענין מע�ת האדם אפי�ו ע� המ�אכים כאשר
יגביר נשמתו ע� ח�קי חומרו.
)א( בענין ד' העו�מות הנזכרים בספרי המקוב�ים הנקראים "אצי�ות בריאה יצירה
עשיה" ,דע שהמי�ה "אצי�ות" היא נגזרת מ�שון )במדבר יא( "ואצ�תי מן הרוח",
ופירוש הענין הוא כי כח המאצי� בנאצ� ,ואין המאצי� חסר דבר אחר האצי�ות ואין
יתרון בו מקודם האצי�ות א�א כמד�יק נר מנר שאין הנר הראשון חסר דבר בהד�קת
הנר האחר -כן באין סוף אין בו חיסרון �אחר האצי�ות ואין בו יתרון �א קודם
האצי�ות ו�א �אחר האצי�ות.
וה�שון "אצי�ות" נגזר מ�שון "אצ�" שפירושו ענין קורבה ,והכוונה בזה �הורות ע�
רוב האדיקות ש� השורשים בסיבתם )עיין בענין "סיבה" �עי� פ"ג ס"ב( ,והספירות
�רוב אדיקותן במקורן וסיבתן יקראו י' ספירות דאצי�ות.
ו�כן נתייחסה נבואת ע' זקנים ב�שון "אצי�ות" -משום שכו�ם היו שואבים רוח
הקודש ממשה רבינו ע"ה והיו אדוקים בו כאדיקות אור ה�בנה עם ניצוץ השמש
עד שהכ� אחד כנודע ,ו�כן נאמר "ואצ�תי מן הרוח".
והמי�ה "בריאה" נגזרת מ�שון )שם טז( "אם בריאה יברא" וכו' ,שהוא ענין היות
הדבר בהוויה נג�ית ועבה יותר ממה שהיה מקודם ,וזהו מפני שמציאותה
נתרחקה משורשה וממקורה ,ונקרא בשם "בריאה" מ�שון "ברא" כי כוונתו "חוץ",
או מ�שון )יהושע יז( "כי יער הוא ובראתו" שהוא �שון כריתה והכוונה �הורות ע�
הבד�ת הדבר משורשו.
והמי�ה "יצירה" היא מ�שון )ישעי' כו( "יצר סמוך תצור" ,שהוא ענין יותר מתג�ה ועב
מן בריאה ,שכן ביסוד העפר העב והגס �קח הכתוב �שון יצירה כמו שנאמר
)בראשית ב( "וייצר ה' א�הים את האדם עפר".
שערים פרק א פותח שיח
והמי�ה "עשיה" היא דבר מתג�ה ועב יותר מן היצירה ,ושמו מעיד ע�יו כי �שון
"עשיה" היא עוביות הדברים ביותר.
וג' המדרגות בריאה יצירה ועשיה נאמרו בפסוק אחד דכתיב )ישעי' מג( "כ� הנקרא
בשמי ו�כבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" )פרדס ועסיס רימונים שט"ז פ"א(.
)ב( ודע כי בענין השת�ש�ות במעשה בראשית מצינו �חכמים ד' שמות שהם
"רשימה חקיקה חציבה עשיה" ,ובד' גדרים א�ו נשתמש בספר יצירה בענין
אצי�ות בריאה יצירה עשיה ,וכ� ענין האצי�ות בריאה יצירה עשיה הוא כטעם הד'
דברים הנקראים רשימה חקיקה חציבה עשיה ,והכ� ענין אחד.
וענין "רשימה" הוא רושם דק שאין בו תפיסה מ�בד מה שהוא רשימה בע�מא שאין
בה א�א רק כהבד� שבין האין הגמור �יש הדק תחי�ת הישות שהישות אז
בתכ�ית הדקות והקורבה א� האין ,וההבד� שבין היש �אין הוא בחינת דקה ,וזו
הדקות נקראת רשימה בע�מא ,ובחינה זו היא בחינת אצי�ות.
וה"חקיקה" היא ענין הנתפש קצת יותר מהרושם ,כי הרושם אינו נרגש והחקיקה
נרגשת כחגירת הציפורן )כ� פגימה שנרגשת ע"י הציפורן הרי היא "כדי שתחגור בה
הציפורן" -עיין פרישה יו"ד סי' יח סק"ו( .וכן ה"בריאה" היא הוויה נג�ית יותר מהוויות
האצי�ות ,אמנם מפני שעדין היא דקה מן הדקות היא מכונה בשם "חקיקה" ב�בד.
וה"חציבה" היא גי�וי הדבר יותר מחקיקה עד שיקרא ב�שון חציבה שהוא מש� א�
החוצב דבר ממקורו שהוא דבר הנרגש יותר מחקיקה ,והוא דמיון א�
היצירה שהיא הוויה נג�ית יותר ויותר מבריאה.
וה"עשיה" היא גי�וי הדברים בעצם עד הגיעם א� מדרגת הגשמיות ,והוא ענין ממשי
וגשמי נרגש ונראה �כ� ,ושמה מעיד ע�יה "עשיה" -שהוא שם המתייחס
ע� מקרי הגוף והגשמות ,ובחינה זו תהיה ייחס )עו�ם( העשיה.
)ג( ונודע שהעו�ם מנקודתו הראשונה עד נקודת התהום בראו הקב"ה מדרגה אחר
מדרגה ,ותחי�ת המציאות היא מעצמותו מ�ך מ�כי המ�כים ותרד המציאות
פ�אים מעי�ה �ע�ו� ומסיבה �מסובב ,ונכ�� העו�ם כו�ו מתחי�תו ועד סופו בד'
ח�קים הנ"�.
והח�ק הראשון הוא ח�ק הספירות והעצמות והוא הנקרא רשימה ואצי�ות .ו�אחר
הח�ק הזה הוא הח�ק השני שהוא המרכבות והכסאות והם הנקראים חקיקה
ובריאה .ו�אחר הח�ק הזה נמשך הח�ק הש�ישי שהוא עו�ם מטטרו"ן עו�ם המ�אכים
שהם עשר כתות וחיי�יהון �אין תכ�ית והם יותר עבים ומתג�ים מהכסא ,והם מקב�ים
פותח שער ד -שער העו�מות שערים שיט
מהכסא ,שהכסא מקב� השפע מהאצי�ות ומשפיע �מ�אכים ,והם הנקראים חציבה
ויצירה .ו�אחר הח�ק הזה נמשך הח�ק הרביעי שהוא עו�ם הג�ג�ים וכמה עניינים
הנכ��ים בהם הנקרא מעשה בראשית ,כי עם היות שהג�ג�ים נכ��ים בי' ,פרטיהם
רבים ,כמו שביארו רז"� בפרק מעשה בראשית ,והם נקראים עשיה.
וכ� מדרגה וח�ק מא�ו הד' ח�קים נח�ק �עשרה ח�קים זה �מע�ה מזה ,אמנם הח�ק
העשירי שבאצי�ות קרוב א� הח�ק הראשון שבבריאה ,והעשירי שבבריאה קרוב
א� הראשון שביצירה ,והעשירי שביצירה קרוב א� הראשון שבעשיה ,אב� יש חי�וק
גדו� בין כ� מדרגה וח�ק ,כי כ� אחד ואחד מה ש�מטה ממנו חשוב �פניו כגרגיר
חרד� בתוך הים הגדו� )ע"ע בענין "מטה ומע�ה" במדרגות הרוחניות �עי� שער ג פט"ו(.
)ד( ואחרי שנחקקה הקדמה זו בדעת המעיין �א ירחק ממנו שגם באצי�ות יהיו
נמצאים כ� הד' מדרגות אצי�ות בריאה יצירה עשיה ,כי מאחר שפירוש ד'
מדרגות א�ו הכוונה ע� סדר מדרגות הגי�וי ,אם כן נאמר שכתר ע�יון נקרא "בריאה"
בערך דקות המאצי� ,וחכמה נקרא "יצירה" בערך כתר ,ובינה נקרא "עשיה" בערך
חכמה ,ו�א שיהיה בהם ממש בריאה יצירה עשיה א�א הכוונה שתהיינה מדרגות זו
�מטה מזו כדרך הבד� מדרגות אצי�ות בריאה יצירה עשיה והכ� יהיה באורח אצי�ות.
ובדרך זו גם תפארת תהיה נקראת בריאה ,ויסוד יצירה ,ומ�כות עשיה ,ו�א שיהיו
ממש בריאה יצירה עשיה א�א �הורות ע� גי�וי הדברים מדרגה אחר מדרגה
)פרדס ועסיס רימונים שם פ"ט(.
)ה( ובכתבי האר"י ז"� )�יקוטי תורה פר' בראשית ,ע� הפסוק "ויש�חהו ה' א�קים מג"ע �עבוד את האדמה
אשר �וקח משם"( כתב "�מה התחי�ה התורה בב' ו�א בא' ,והניח הא' �התחי� בה
י' דברות אנכי� ,הורות :שיש בה ב' בחי' ,פשט וסוד ,כי התורה שהיה הקב"ה
משתעשע בה ,וגם ה�ימוד ש�ומדין בה הצדיקים בג"ע ,הוא בח�ק הסוד ,וזהו התורה
ראשונה אשר שם בג"ע ,ו�הורות כי זאת התורה היא תורה שניה ,שנת�בשה� ,כן
התחי�ה תורה בב' ,שהיא תורה שניה שנת�בשה� ,כן התחי�ה תורה בב' ,שהיא תורה
שניה שנת�בשה בפשט ,כב' שהיא שניה �א"ב .ו�פי ש�פני א' אין רשות �דבר ,שהיא
נוגע במה ש�מע�ה ובמה ש�מטה .וא' נגד עו�ם אצי�ות שהיא עו�ם ראשון ,והיה
מקום �אדם �חשוב קודם �זה מה היה� ,כן התחי� התורה בב'� ,הורות כי זאת התורה
היא מעו�ם הבריאה� ,כן אמר ה�שון ברא ,כי בזה העו�ם יש רשות �דבר ,ו�כן התחי�
התורה בב' ,ו�פי שבעו�ם האצי�ות אין �נו רשות �דבר ,וכ"ש בש�מע�ה הימנו� ,כן
התורה שהיא נגד עו�ם הראשון עו�ם אצי�ות ,אין שייך בו ,רק מחשבה ,כי יש באדם
ד' דברים :מחשבה .ואח"כ מהרהר �הוציא משפתיים זה המחשבה ,וזה קרוב �דיבור.
שערים פרק א פותח שכ
ואחריו הדיבור .ואחריו מעשה .והיינו נגד ד' עו�מות ,וכנגדם אמר הכתוב ,אז ראה,
מחשבה .ויספרה ,הרהור .הכינה .דיבור .וגם חקרה ,מעשה .אח"כ ויאמר �אדם" )ועיי"ש
עוד מענין זה(.
ועוד כתב )שם( "וכנגד ד' אותיות השם ,עשה השם יתברך ד' עו�מות :אבי"ע .והיתה
הכוונה ,כי �היותו תכ�ית הרוחניות� ,א היה אפשר �עשות זה העו�ם הגשמי,
כי אם ע� ידי מרחק רב.
והנה בעו�ם האצי�ות ,אין שם �א מ�אך ו�א שרף ,א�א שמו �בדו .וכמו המ�ך
מתיחד בחדר פנימי �בדו ,ויש �ו עוד מקום שמתג�ה �דבר עם שריו ועבדיו,
שרוצה �הנהיג מ�כותו ,וא�ו הן שאר העו�מות .ובעו�ם האצי�ות כבר הוא נזכר בשם,
והשם בהכרח מורה איזה גבו� ,אב� �מע�ה מזה אין רשות אפי�ו �הזכיר שם ח"ו.
וכנגד עו�ם האצי�ות אמר כ� הנקרא בשמ"י ,כי שם יש קריאת שם ,ו�כן אמר בו כ�,
כי כ� שאר עו�מות ת�ויין בזה.
ואח"ז ברא עו�ם הבריאה ,הנקרא כסא הכבוד ,כי שם נתג�ה ע� ידי הת�בשות ,כי
שם כסא ,וזה כבודו .כענין ר"י קרא �מאניה מכבדותי ,ו�זה אמר ו�כבודי
בראתיו .ואם יצא עו�ם הבריאה ממקומו ,ויע�ה מעט בגבו� עו�ם האצי�ות ,יתבט�
מיד וישרף ואינו מתקיים כי אם במקומו .ובעו�ם היצירה אם יתקרב �עו�ם הבריאה
ישרף ויתבט� ,וע"ז אמר הכתוב יצרתיו .וכנגד עו�ם העשיה ,אמר אף עשיתיו.
והיתה הכונה בד' עו�מות� ,הסתיר עצמו �בוש אחר �בוש ,כדי שיכו�ין עו�ם
הנבראים �התקיים .וזש"ה כבוד א�קים הסת"ר דב"ר ,כי בדבר ה' שמים
נעשו ,ואם היה דברו יוצא מגו�ה �א היה אפשר �עו�ם הגשמי �העשות ,א�א ע"י
הע�ם והסתר ,שהע�ם והסתר דבריו מ�בוש א� �בוש ,יכו�ין העו�מות �העשות
ו�התקיים ,והוא כדמיון אש השורף ,ויש דברים שיוכ�ו �התקרב א�יו ו�א ישרפו
מהרה ,כאבנים וכיוצא בהן ,ואם היה שם במקומו קש או תבן ישרוף מיד ,אב� אם
יתרחק התבן והקש מהאש שיעור רב ,אזי �א ישרוף מיד" ,עכ"�.
ובספר עץ חיים )שער מז פ"ב דף קו ע"א( כתב "המחשבה עם הפעו�ה באים ביחד ,כי
כשאדם אוכ� ,אין צריך שתחי�ה יחשוב איך י�עוס המאכ� בשיניו ,או איך
יגביה רג�יו �י�ך ,ואח"כ יאכ� וי�ך ,כי המחשבה מתפשט באיברים עצמן ,ואז באים
המחשבה והמעשה ביחד ,וזהו פשוט.
ו�כן עו�ם אצי�ות נקרא מחשבה� ,פי שא"ס הוא וגרמוהי וחיוהי חד בהון ,כי
המחשבה מתפשט תוך האצי�ות ממש ,ואז המעשה והמחשבה שבאצי�ות הכ�
פותח שער ד -שער העו�מות שערים שכא
דבר אחד ברגע אחד ,ב�תי שיקדים זה �זה .וזהו איהו וגרמוי חד בהון ,כי הוא עמהון
ביחד ,ואין הוא הנקרא מחשבה ,מקדים �מעשה ,כי הכ� בא כאחד.
אב� הבריאה אינו כמו האדם עם מחשבתו עצמו ,רק כב' אנשים ,וכמ�ך עם עבדיו,
שכאשר ירצה המ�ך שיעשו עבדיו פעו�ותיו שהוא רוצה� ,א יספיק במה
שיתפשט מחשבתו תוך עבדיו ,רק צריך שידבר הוא עצמו" ,עיי"ש באריכות.
)ו( ובספר נפש החיים )שער א פי"ג( הביא את מה שאמר עמוס הנביא ע"ה )ד' ,י"ג(
"כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד �אדם מה שחו" ,וכתב )בהגה"ה שם( ש�פי
סדר ד' עו�מות אצי�ות ,בריאה ,יצירה ,עשיה ,היה ראוי �ומר תחי�ה �שון בריאה
ואחר כך יצירה .אמנם הענין ,כי �שון "יצירה" פירושו הצטיירות דבר יש מיש ,ו�שון
"בריאה" פירושו דבר מחודש יש מאין ,כמו שהסכימו כ� הפשטנים )וכן אמרו בזהר חדש
בראשית במדה"נ י"ז ריש ע"א( .ז"ש אף ע� פי שנראה �נו שעתה אחר הבריאה הוא רק
"יוצר" הרים -יש מיש ,כי ההתחדשות יש מאין כבר היה בששת ימי קדם ,אב�
האמת ,כמאז כן גם עתה ,בכ� עת ורגע הוא "בורא" אותם ומחדשם יש מאין ,ע�
ידי חיות הרוח שמשפיע בהם מחדש ברצונו יתברך כ� רגע ,וכן אמרו באבות )ד',
כ"ב( "הוא היוצר הוא הבורא ,והוא כנ"�.
וממוצא דבר ישכי� המעיין ע� פי פשוט ענין הד' עו�מות שנקראו אצי�ות ,בריאה,
יצירה ,עשיה .כי מודעת שהעו�מות נשת�ש�ו בהדרגה ממדרגה �מדרגה,
וכ� שנשת�ש� וירד יותר �מטה נתעבה יותר .וכ��ות העו�מות הם נח�קים �ד'
ח�וקות שונים בערך מע�תם )�בד הצחצחות הע�יונים שאין �כנותם אפי�ו בשם אצי�ות(.
ועו�ם הראשון -מהד' שהאצי� הוא יתברך שמו ,אשר אנו יכו�ין �כנותו בשם ,נקרא
אצי�ות ,ואצי�ות פי שנים �ו� ,שון חבור ,כמו "אצ�ו" ,ו�שון התפשטות רוחני,
כמו )במדבר י"א ,כ"ה( "ויאצ� מן הרוח" ,וכמו )יחזקא� )יג ,יח( "אצי�י ידיו" ,שהם מחוברים
בגוף תמיד וגם התח�ת התפשטות ידיו( .כי עו�ם האצי�ות הוא הכ� א�קות גמור,
כמו שאמרו בהקדמת התיקונים ,באצי�ות" :איהו וגרמוהי חד" וכו' ,ובעץ חיים )שער
דרושי אבי"ע פ"ה ,ובריש שער ציור עו�מות אבי"ע בהקדמת הרח"ו ,ובשער השת�ש�ות הי' ספירות פ"ג ,ובשער
הצ�ם פ"א ,ובשער השמות פ"א ,ובשער סדר אבי"ע פ"ב ,וריש פ"ג ,עיי"ש( .ונקרא "אין" ,ד�ית מחשבה
תפיסא מהות ההתאצ�ות והחיבור ,דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד.
ועו�ם השני -נשת�ש� וירד מדרגה יותר מהראשון ,שמושג ע� כ� פנים קצת
מציאותו שיוכ� �הקרא יש ,והוא היש מאין� ,כן נקרא בשם "בריאה" ,וכמו
שכתבתי �עי�.
שערים פרק א פותח שכב
ועו�ם הג' -נשת�ש� בסדר המדרגות מהעו�ם השני ונתעבה יותר ,שמציאותו
מושג יותר ,והוא היש מיש ,ו�כן מתואר בשם "יצירה" ,כמו יוצר חומר
שהוא יש מיש.
ועו�ם הד' -הוא גמר מ�אכת כ� העו�מות שקדמוהו ,ותיקונם ע� תכ�ית הטוב
האמיתי שכיון הוא יתברך שמו בענין כ�� הבריאה כו�ה והוא זה העו�ם
התחתון שבו דירת האדם המנהיג העו�מות בכח מעשיו ,וכמ"ש )בראשית ו'"� ,א( "וירא
א�הים את כ� אשר עשה והנה טוב מאד" ,ואמרו בבראשית רבה פרשה ח' "והנה טוב
מאד" ,והנה טוב -אדם ,וכן הוא שם בפרשה ט' .ובפרשה ד' שם" :אמר רשב"א
מתחי�ת ברייתו ש� עו�ם נתאווה הקדוש ברוך הוא �עשות שותפות בתחתונים" .וכן
הוא בתנחומא )בפר' בחקותי ובפר נשא ,עיי"ש(� .כן נקרא "עשיה" ,המורה ע� תיקון הדבר,
מ�שון )בראשית י"ח ,ז'( "ויתן א� הנער וימהר �עשות אותו" ,והרבה כיוצא ,וכן אמרו
בזהר חדש שם ,עשיה הוא תיקון הדבר בגוד� ומע�ה מכמות שהיה ,כד"א )שמוא� ב',
ח' ,י"ג( "ויעש דוד שם" ,ע"כ.
)ז( והנה כ� הדברים בשמים ממע� וע� הארץ מתחת כו�ם נאצ�ו ממקום גבוה ,ו�כן
אסור �ספר בגנות שום אחד מהנבראים.
כי הנה הד' יסודות הע�יונים הם גדו�ה -יסוד המים ,גבורה -יסוד האש ,תפארת -
יסוד הרוח ,מ�כות -יסוד העפר ,והם מיוחדים יחוד אמיתי חזק ,והם נשת�ש�ו
ממקומם מדרגה אחר מדרגה מעי�ה �ע�ו� ,מאצי�ות א� בריאה ומבריאה א� יצירה
ומיצירה א� עשיה.
וד' מדרגות א�ו הם בכ� אחת ואחת מד' המדרגות בעצמן ,כי באצי�ות בעצמה
יש אבי"ע וכו�ן אצי�ות ,וכן בבריאה עצמה יש אבי"ע וכו�ן בריאה ,וכן בכ�
שאר המדרגות.
מש� א� צורף הכסף שיבדי� אותו �ד' מינים -האחד כסף נקי שאין בו סיגים כ��,
והשני כסף נקי אב� �א נקי �גמרי כהראשון ,והש�ישי כסף שחציו סיגים
והרביעי כסף שרובו סיגים.
והנה בהכרח שבכ� אחד מד' מיני הכסף הנ"� תהיה איזו תערובת הדומה �שאר
המינים ,ו�מש� המין הראשון הנ"� שהוא כסף נקי אי אפשר שיהיה כו�ו כסף
ו�א יהיו בו סיגים כ�� א�א בהכרח יש בו בעצמו גם כן ד' ח�קים המתייחסים א�
שיעור טהרת הכסף כשיעור ד' ח�קים הראשונים בעצמם ,כי הכסף הנקי שאין �נקותו
יותר זהו ח�ק מועט מהכסף ,והח�ק השני שבו הוא כסף נקי אב� �א כהח�ק הראשון
פותח שער ד -שער העו�מות שערים שכג
כי בייחס �נקיון הכסף הקודם �א יתייחס זה הח�ק השני נקי מכ� וכ� ,וכן יעשה עוד
ח�ק ג' שהוא נקי סתם ו�א כהשני ,והח�ק הרביעי שבו יהיה בו תערובת סיגים מעט
עד שאינו נחשב מאומה בייחס �קודמיו.
וכ� זה הוא במין הראשון שהוא כסף נקי שאין בו סיגים כ�� ,וכן נוכ� �ח�ק ד'
ח�וקות בכ� ד' מיני הכסף הנ"� ,וכן הוא ענין מדרגות אצי�ות בריאה יצירה
עשיה .ועשיה שבאצי�ות דק מאצי�ות שבבריאה ,ועשיה שבבריאה דק מאצי�ות
שביצירה ,ועשיה שביצירה דק מאצי�ות שבעשיה.
)ח( וע� ידי השת�ש�ות ד' יסודות וד' מדרגות א�ו נשת�ש�ו כ� העו�מות מהספירות
�כסאות ומכסאות �היכ�ות ומהיכ�ות �ק�יפות ומק�יפות �רקיעים ומז�ות ומהם
א� הד' יסודות העבים והגסים אשר הם �עינינו.
ונמצא שאצי�ות שורש א� הבריאה והבריאה שורש א� היצירה והיצירה שורש א�
העשיה ,ונמצא שהעו�ם הזה שואב מן הק�יפות שהם השרים ושמשיהם
הטמאים ,כי הע' שרים אינם טהורים כ� כך ,והשרים שואבים מן המ�אכים הקדושים
שהם במדרגות והיכ�ות היצירה ,וההיכ�ות שואבין מן הכסאות והכסאות מן הספירות
והספירות מעצמות האין סוף המתפשט בהם ומחיה אותם.
ונמצא �פי זה שד' יסודות הרקיעים הם ד' יסודות עצמם שביצירה וכן עד הע�יונים,
אמנם מפני ההשת�ש�ות נתעבו ונתג�ו ,כי כפי ריחוקם ממקורם כן נתעבו
ונתג�ו .ו�פי זה אין דבר בעו�ם ש�א יושפע ע�יו מ�מע�ה שפע ואור ,א�א שהשפע
ההוא כפי רידתו מהאחוריים שהם פנים �שאר המדרגות התחתונות -כן יתג�ה
ויתעבה ויתגשם ממדרגה �מדרגה עד ש�א תמצא בעו�ם הזה דבר ש�א יהיה בו
רוחניות כפי ערך גופו וחומרו וכפי ריחוקו ממקורו.
וכשיע�ה החומר מהחומרים העבים א� מציאות קורבת חומר הדק שע�יו אזי יאיר
בו שיעור אור חומר המעו�ה ההוא ,מש� א� עששית הדו�קת באמצע
הבירה הגדו�ה שמפני גוד� הבירה �א תאיר העששית א� הדברים שבקצוות הבירה
א�א רק אור מועט עד ש�א יראה האדם את חבירו ,וכ� שיתקרב האדם יותר א�
העששית אזי תאיר אור יותר נאה וחזק עד שהמגיע א� תוך ד' אמותיה ש� העששית
יכהו עיניו מרוב אורה ,וכמו כן הוא בעניננו -שכיון שנתרחקו הדברים ממחיצתם
וממקורם יתעבו ויתגשמו ונמצאו עכורים גסים תכ�ית הגסות כמו הארץ הזאת כ�ומר
יסוד העפר ש�א יתנועע וממקומו �א ימוש ,משא"כ המים מפני שהעפר אחרון
במדרגה והמים ע�יו במדרגה יותר ע�יונה ,וכן ע�יהם יסוד הרוח אשר בו קצת יותר
שערים פרק א פותח שכד
תנועה ותכונה מיסוד המים ,ומכ� שכן יסוד האש שיש בו יותר ויותר חיות ונ�מוד
זאת מיסוד האש המעט אשר �נו ש�א ישקוט ו�א ינוח עד ע�ותו א� יסודו.
)ט( וכן הוא סדר ע�יית כ� המורכבים זה ע� זה כ�ומר הצומח ע� הדומם והחי ע�
הצומח והמדבר ע� החי ,כי ענין נפש הצמחיים הוא שכאשר מתקבצים הד'
יסודות ומתערבים ע� ידי המזריע �מינהו אזי מצטייר החומר ההוא ומתהווה ממנו
העשב או האי�ן ,כי ע� ידי שנצטיירו היסודות ההם בצורה יותר נכבדת ע� הראשונה
במדרגה ע�יונה ע� ידי זה נתקרבו א� אור ע�יון ואז מה שהיו מקודם תחת המ�אכים
הממונים ע� היסודות יוצא מרשותם וחוזר �שאוב משפע ואור יותר ע�יון ע� ידי
המ�אך הממונה ע� העשב ההוא וכמו שאמרו חז"� )בראשית רבה פ' י( "אין �ך עשב
מ�מטה שאין �ו מ�אך מ�מע�ה ומכה אותו ואומר �ו גד�" ,וענין ההכאה הכוונה א�
הארת והכאת האור הע�יון בעשב ההוא ע� ידי המ�אך אשר הוא כדמיון צינור א�
אור הנע�ם בסוד היצירה עו�ם המ�אכים.
ו�כן המ�אך מאיר בעשב ע� ידי הכוכב המיוחד �ו ,כי הכוכבים הם בעו�ם העשיה
והם שמשים ועבדים �כוחות היצירה ,ו�כן נמצא בזוהר ש�פעמים מייחס גידו�
הצמחים �מ�אכים ו�פעמים �כוכבים והכ� �כוונה אחת עו�ה.
וכן ע� דרך זו הוא ענין נפש הבע�י חיים -שע� ידי שיתקבצו הד' יסודות ויצטיירו
בצורת הבע� חי ע� ידי שמצטיירים היסודות משם בצורה יותר נכבדת ע�
הראשונה במדרגה ע�יונה נקרבת א� אור ע�יון אזי מה שהיה מקודם תחת המ�אכים
הממונים ע� העשבים יוצא מרשותם וחוזר �שאוב משפע ואור יותר ע�יון ע� ידי מ�אך
הממונה ע� הבע� חי ההוא ,ואותו האור השופע בו הוא נפש א�יה.
וכן ע� דרך זו תהיה חיות האדם -כי כאשר יתקבצו הד' יסודות ע� ידי כח טיפת
הזרע ויצטיירו בצורת אדם ע� ידי שיצטיירו הד' יסודות בהם בצורה מעו�ה
ונכבדת כאשר היא האדם אזי יתקרב א� אור הע�יון במאוד מאוד ויחזור �שאוב
השפע ואור מרום המדרגות ואותו האור יהיה בו �נפש חיה וע� ידי החיות הזה ית�בש
בו אחר כך רוח ונשמה ע�יונה.
וכן ע� דרך זו תהיה תכונת המ�אכים -כי כאשר יתקבצו ח�קי הד' יסודות הספיריים
אשר �מע�ה בהיכ�ות המדרגות היצירה ויצטיירו בצורה רוחנית יותר נכבדת
ומעו�ה מן האדם ע� ידי זה יתקרב א� אור ושפע יותר ע�יון מאותו שהיה שואב
מקודם ואותו אור יהיה חיותו ונשמתו ו�א ית�ווה דבר אחר בו.
פותח שער ד -שער העו�מות שערים שכה
)י( ונמצא שבבחינת היסודות מע�ת המ�אך גדו�ה ממע�ת האדם כי האדם מקובץ
מהרכבת ח�קי היסודות הגסים והחומריים והחשוכים ,והמ�אכים מקיבוץ
והרכבת ח�קי היסודות הדקים והרוחניים המזהירים עד שמפני זה תהיה תכונת
המ�אך יותר מעו�ה מתכונת האדם.
אב� בבחינת הנשמה המ�אך יש בפנימיותו רק אור סתם כדרך שאר מעברי האור
השופע ע� כ� הנמצאות ,משא"כ האדם שמ�בד האור המאיר ע� ידי קיבוץ
ח�קי יסודותיו ית�בש בו גם רוח ונשמה ע�יונה טהורה ח�ק א�וה ממע�.
ונמצא שמע�ת האדם גדו�ה ממע�ת המ�אך כי כאשר יגביר האדם נשמתו ע� ח�קי
חומרו אזי יאיר ויזהיר ויתוסף בו אור ע�יון מ�מע�ה מרום המע�ות משובח
ומעו�ה יותר מהאור השופע ומאיר ע� המ�אך מפני שנשמת האדם כ�ו�ה מאצי�ות
בריאה יצירה עשיה ו�א תצטרך �קב� ע� ידי שום אחת מהמדרגות א�א ע� ידי עצמה
תאיר ותקב� משפע מקור נשמתו ,וכמו שאמרו חז"� "אין ישרא� תחת מז� ומ�אך
ושרף" -כי הם מעו�ים ונשמתם ע�יונה ע� המ�אכים ,א�א האור השופע ע�יהם הוא
אור האדון יתברך המאיר �כ� העו�מות ואדרבה המ�אכים וכ� העו�מות אף ישאבו
שפע וברכה ע� ידי הצדיקים ומעשיהם הטובים ,וע� ידי האדם יתע�ו כ� הדברים
�אור באור החיים ו�שאוב שפע ואור מאור השכינה השופע ושוכן בתוכו.
וזה מפני שכ� הדברים שבעו�ם הזה יע�ו ממדרגה �מדרגה ,כי המים ירדו �מטה ע�
הארץ וע� ידם יתערבו היסודות בכח הזרע המזריע זרע �מינהו ויתהוו הצמחים
והאי�נות והעשבים ויהיו �מאכ� הבע�י חיים ויתע�ו �מדרגת הבע� חי שיאכ�ם וע�
ידי זה יצאו מתחת המ�אך שהיו מקודם המאיר ע� העשבים ויתכ��ו בבע� חי ויחזרו
�שאוב השפע והאור ע� ידי המ�אך המאיר �בע� חי ,והבע� חיים יהיה �מאכ� האדם
ויתע�ה ע� ידי זה �מדרגת האדם ע� דרך הנ"� עד שישאבו שפעם ע� ידי נשמת
האדם הע�יונה בהיותם נכ��ים בו.
וכיון שיש נבראים שקיבוץ ח�קיהם והאור המאיר בהם הוא מצד הקדושה ויש
נבראים שקיבוץ ח�קיהם והאור המאיר בהם הוא מצד הק�יפה � -כן התירה
�נו התורה �אכו� קצת מהבהמות חיות ועופות וח�קם אסרה ,כ�ומר שרק את א�ו
שמצד הקדושה התירה ומאידך אסרה ע�ינו את הבהמות חיות ועופות שמצד הק�יפה
והטומאה כדי ש�א יטמא האדם נפשו ויס�ק מע�יו הנשמה )פרדס ועסיס רימונים שכ"ד פ"י(.
שערים פרק ב פותח שכו
פרק ב
בענין העו�מות הנקראים עו�מות האין סוף ,סוד המ�בוש הנע�ם ,והדרושים
הנקראים בשם "דרושי המ�בוש" שאינם נזכרים בספר הקדוש עץ חיים ובכ� כתבי
הקודש הנדפסים המיוחסים �מהרח"ו ז"� .ובענין עו�מות עקודים נקודים וברודים.
ובענין האומרים שיהיו שבע שמיטות בעו�ם.
)א( הנה בספר הקדוש עץ חיים ובכ� כתבי הקודש הנדפסים המיוחסים �מהרח"ו
ז"� ,המדרגה היותר ע�יונה הנזכרת שם היא מדרגת הכתר דא"ק הכ�ו�ה מא"א
ועתיק דא"ק ,ו�מע�ה ממנה �א מצאנו עוד זו�ת הקו דאור אין סוף המת�בש ומתפשט
תוך פנימיות הא"ק.
ו�היות שהקו נמשך ויוצא מן אור האין סוף הפשוט בתכ�ית הפשיטות ,פשיטא שאין
�הטי� בו ח�י�ה ח�וקת מדרגות ,שהרי האור הפשוט הוא מוש�� �גמרי
מחי�וקי דרגין ח"ו .ואפי�ו בפנימיות הא"ק נמי מצינו �הרז"� )ע"ח שער א ענף ב מ"ת(
ש"בבחינת פנימיותו ועצמותו ש� האדם הזה אין אנו רשאים �התעסק כ�� ,אמנם
נתעסק ונדבר ממה שנאצ� ממנו" ,ור"� ,אין אנו רשאין �דבר מבחינת פנימיות האורות
דא"ק ,כי אם דוקא מבחינת חיצוניות האורות דא"ק ,אותם הבוקעים ויוצאים ממנו
ו�חוץ דרך הנקבים שבו.
ו�א זו ב�בד )עיין ע"ח שער ה פ"א( א�א אפי�ו בבחינת חיצוניות האורות דא"ק היוצאים
ממנו ו�חוץ ,נמי אין אנו רשאין �דבר בפרטות זו�ת מבחינת חיצוניות האורות
דס"ג די�יה ו�מטה ,שהמה האורות היוצאים דרך נקבי האוזן דא"ק ו�מטה ,אב�
מבחינת חיצוניות האורות דע"ב דא"ק ,היוצאים דרך נקבי השערות די�יה ,אין אנו
רשאין �דבר מהם בדרך פרטות .ואפי�ו מבחינת חיצוניות האורות דס"ג היוצאים דרך
נקב האוזן דא"ק ,אשר מהם ו�מטה הח� הרז"� �דרוש בדרך פרטות ,נמי מצינו �ו
שכתב )ע"ח שם( כי "מבחינת האזנים ו�מטה נתחי� �באר בקיצור נמרץ" ,עכ"� .הראת
�דעת כמה הזהיר הרז"� �ב� �דרוש �מע�ה בעו�מות הע�יונים מ�בד אותם שהתיר
העסק והדרישה בהם.
איברא ,נודע שמהר"י סרוג ז"� אשר יצק מים ע� ידי רבינו האריז"� גי�ה מדרש
הנע�ם ,רזין עי�אין וטמירין ,ודרוש דרש בסוד הש�שה עו�מות הע�יונים
אשר �מע�ה מא"ק ,והמה נקראים' :מ�בוש'' ,אויר קדמון'' ,אדם קדמאה סתימאה',
וכ��ות א�ו הדרושים נקראים בשם "דרושי המ�בוש" )ספר ייראוך עם שמש ענף ט ,ועיי"ש
שהביא מראי מקומות רבים �גבי דרושים א�ו מספרי גורי האר"י ז"� ומרבותינו הבע� שם טוב והגר"א ז"� ומת�מידי
מרן הרש"ש ז"� וההו�כים בעקבותיו(.
פותח שער ד -שער העו�מות שערים שכז
)ב( והנה בספר בע� שם טוב ע� התורה )פר' תשא ,במקור מים חיים סק"ט( מובא שכתב
ראש ישיבת ראדזימין בזו ה�שון" :ובדבר הספר עמק המ�ך שרבים קראו ע�יו
עוררין ]עיין בהקדמת ספר טור ברקת[ �פי שמדבר בדרושים שאינם נזכרים כ��
בכתבי האר"י שבידינו ומהרח"ו ז"� ,כמו עו�ם המ�בוש וכו' ,וידוע אזהרת מהרח"ו
�ב�י �עיין בכתיבת שאר החברים ,הנני �כתוב מה ששמעתי מידידי המחבר ספר בית
רבי ,שקב�ה ביד בע�י החב"ד איש מפי איש עד רבינו הקדוש הר"ר דוב בער
ממעזריטש ומסופקני אם �א עד הבעש"ט ז"� ]ואני שמעתי עד הבעש"ט ז"� ,ננ"כ[
שהוא ז"� האמית קב�תו ,ואמר שמה ש�א דיבר מהרח"ו ז"� מדרושים ה��ו הוא �פי
שדרושים ה��ו נאמרו מפי האר"י ז"� עוד טרם שבא א�יו מהרח"ו ,ובע� עמק המ�ך
קב�ן מהחברים ששמעו אז מפי האר"י ז"� ,עכ"ד ,וע� יסוד קב�ה זו מובאים תמיד
דברי בע� עמק המ�ך בדרושי החב"ד ,ונושאים ונותנים בדבריו כמו בשאר כתבי
האר"י ז"� באין הבד�".
ובשיחות הר"ן )סי' רכה( כתב "גם שמעתי מפיו הקדוש )ש� רבינו הקדוש מוהר"ן מברס�ב
זיע"א( �ענין השגותיו הנוראים ,שדיבר כמה פעמים מזה ואמר ה�א אצ�
המחקרים מסתיימת ידיעתם בג�ג�ים ,ונדמה �הם שמשם ו�מע�ה הוא רק עצם
הא�קות יתברך )עיין בענין זה �עי� שער ב פ"א סי"ד( ובאמת כ� �ימוד הקב�ה הוא בעו�מות
ומדרגות שמשם ו�מע�ה ,כמו כן אפי�ו מי שהשיג חכמת הקב�ה היטב שהוא חכמת
האמת ,אף ע� פי כן אין חקר �תבונתו ,כי עדין יש גבוה מע� גבוה וכו'.
וכן פעם אחת ראה ספר אחד שמ�וקט מכתבי האר"י ז"� שאינם מצויים שמדבר
מהשת�ש�ות והמדרגות שקודם האצי�ות שהוא עו�ם המ�בוש וכו' כמו שכתוב
בספר ויקה� משה וכו' .ודיבר עמי מזה ונפ�אתי מאוד ע� זה מה שיש �ימוד בקב�ה
גם �מע�ה מאצי�ות ונדמה �י שאין גבוה יותר ,ושחק .ואמר אז גם כן ה�א אצ�
המחקרים נדמה שמסתיים הידיעה בג�ג�ים וכו' כנ"� .וכוונתו היה כמו כן אפי�ו
בידיעת האמת �מע�ה �מע�ה יש עוד גבוה מע� גבוה ב�י שיעור וערך וכו' ,כי
�גדו�תו אין חקר .וענין זה אי אפשר �באר בכתב" ,עכ"�.
ובבע� שם טוב ע� התורה )שם( כתב שנראה שדברי מוהר"ן ז"� )הנ"�( שיש �ימוד
�מע�ה מאצי�ות גם כן ,הם ע� יסוד הקב�ה הנ"� ,שגם הוא היה מקוב� כן
בשם זקינו הבעש"ט ז"� אע"פ ש�א הזכיר זה מפורש ,עכ"ד.
ומסופר כי הגה"ק בע� התניא הגיד פעם �ר' ז�מן קורעניצער "תובעים ממני �ומר
חסידות ע� עץ חיים ,מה כתוב בעץ חיים השת�ש�ות ,אני מדבר ב"ה גבוה
יותר� ,מע�ה יותר ,ועוד �מע�ה יותר )בספר ייראוך עם שמש עמ' תקצט הביא זאת בשם �יקוטי רשימות
ומעשיות אות צא ,והוסיף שכן הוא בכמה מקומות(.
שערים פרק ב פותח שכח
)ג( ובספר �שם שבו ואח�מה )הקדמות ושערים ,בהקדמה �שער הפונה קדים( כתב שישנם גנזי
נסתרות רבות נפ�אים ונוראים הרבה מאוד אשר נתג�ה �נו ע� ידי האר"י ז"�
אשר הם מתחי�ים עוד יותר נע�ה ומרומם הרבה מכ� הדרושים הנאמרים בעץ חיים
ובפרי עץ חיים ובשמונה שערים ,והם �א נתג�ו �נו ע"י הרח"ו ז"� שהוא ת�מידו
המובהק נאמן ביתו א�א רק ע"י שאר ת�מידי האר"י ז"� שהיו גם כן קדושי ע�יון
וגדו�ים חקרי �ב ,אמנם באשר שנודע שהאר"י ז"� סמך את ידיו רק ע� הרח"ו ז"�
�כן משכו רבים את ידיהן מ�עסוק בדברים ה��ו עד שכמעט נשתכחו �גמרי גם
מהשרידים אשר ה' קורא.
והנה הגם שגם אנכי קבעתי עיקר �ימודי רק ע� דברי הרח"ו ז"� והוא בספרי האריז"�
הנ"� )עיי"ש בהרחבה( וע�יהן יסדתי את כ� החיבורים שחנני הקב"ה בהם והם
מיוסדים כו�ם רק ע� דברי הרח"ו ז"� �בד .אמנם עתה ראיתי כי ראוי �חוס מאוד ע�
רוממות מע�ת אותם דברים הנפ�אים והנוראים גם כן וח"ו �הסיח דעת מהם מכ�
וכ� .ומה גם שהגר"א ז"� מרמז ע�יהם באיזה מקומות ,והוא בתחי�ת דבריו �ספר
יצירה וכן בספרא דצניעותא )פ"א( ,וכן נמצא גם כן �קדוש ע�יון מהר"ח מווא�אזין ז"�
ת�מיד הגר"א שמביא מאותם הדרושים בספר נפש החיים )שער ד פ"י( בענין רוממות
מע�ת התורה ששורשה הע�יון ש� התורה הקדושה הוא בהע�יון שבהעו�מות
הנקראים עו�מות האין סוף ,סוד המ�בוש הנע�ם הנזכר בסתרי פ�יאות חכמה מתורת
האריז"� עיי"ש .וכ� זה אינו נזכר בספרי מהרח"ו ז"� שבידנו מאומה כ��.
וכ� סוד עו�ם המ�בוש אשר הוא מכ� צרופי אותיות דתורתינו הקדושה הנה הוא רק
באותם הדרושים הנע�מים הנג�ה �נו ע"י שאר ת�מידי גורי האריז"� ,ובאמת גם
רח"ו רמז �נו ע� דברים א�ו בספר מבוא שערים בתחי�תו ,וסיים ה�שם שבו ואח�מה
שמטעם זה ראה �סדר אותם בקצרה בסדר נכון מראשן �סופן וייחד �הם שער וקרא
את שמו "שער הפונה קדים" ,כי הוא מדבר בהתח�ת גי�וייו יתברך שמו שהם גבוה
מע� גבוה ראשוני ראשונים הקודמים �כ� ,כי הם �מע�ה �מע�ה מכ� הדרושים
הנאמרים בעץ חיים כנודע ,והם נקראים כו�ם רק בשם עו�מות דא"ס ,וסידרתי אותן
הדברים מראשיתם עד תכ�יתם שהוא עד התח�ת הדברים אשר משם מתחי� העץ
חיים ,עכת"ד.
)ד( אמנם כתב הרש"ש ז"� )ס' נהר ש�ום �ד ע"ב( "וכבר מי�תי אמורה �הם כי עידי
בשמים כי כ� עסקי ו�ימודי אינו רק בדברי האר"י ז�ה"ה ות�מידו מהרח"ו ז"�
�בדם וב�עדם אין �י עסק בשום ספר מספרי המקוב�ים ראשונים ואחרונים ואפי'
בדברי שאר ת�מידי האר"י ז"� �א �מדתי וכשיזדמן �פני דבר מדבריהם אני מד�גו,
פותח שער ד -שער העו�מות שערים שכט
כי ע� כן איני כמזהיר א�א כמזכיר� ,מען ה' א� יהי �כם מגע יד בדבריהם ובפרט בענין
זה השמרו �כם פן יפתה �בבכם א�א כ� �ימודם �א יהיה א�א בעץ חיים ובספר מבוא
שערים ובח' שערים המפורסמים שכו�ם דברי א�הים חיים".
ובפשטות משמע מדברי הרש"ש ז"� הנ"� ש�דעתו אין �עסוק בדרושים הנ"� ש�א
נתג�ו �נו ע"י הרח"ו ז"� ,אך �מעשה מצינו �הרבה מחכמי המקוב�ים
ההו�כים בדרך הרש"ש ז"� שהזכירו �הדיא את דרושי המ�בוש ,ומשמע שהסכימו
�התיר העסק בהם גם �דעת קודשו דהרש"ש ז"� )ועיין בענין זה בהרחבה בספר ייראוך עם שמש
שם ס"ד .וע"ע מה שנתבאר בענין זה �עי� שער א פ"ו סי"א(.
)ה( והנה בספר �שם שבו ואח�מה )ח�ק הביאורים ח"ב ,שער מטי ו�א מטי פ"א( כתב
"האצי�ות הע�יון ,ר"� הא"ק וכן כ� העו�מות דא"ס ש�מע�ה אשר כו�ם הם
נע�מים ,עיין ע�יהן בדברינו בספר הקדו"ש בשער הפונה קדים מבוארים שם ,התחי�
�היות עקודים נקודים וברודים ,עקודים הוא ממוצע בין עו�מות דא"ס �אצי�ות,
נקודים הם השורשים קטנים ,וכקרני חגבים דכ� הד' עו�מות אבי"ע ,והם כו�ם
מהמ�כיות דהב"ן הכ��י שבא"ק ,וברודים הוא האצי�ות אחר התיקון ע"י הט"ר דב"ן
והמ"ה כו�ו" עיי"ש.
)ו( ב�יקוטי ה�כות )ה�' מתנה ה"ד סי"ד( כתב "בחינת עקודים נקודים וברודים שהם כ��
כ� המוחין והשכ�יות שהם כ�� כ� העו�מות והשת�ש�ותם מראש ועד סוף,
שכו�ם נתהוו ע� ידי חכמתו יתברך ,כמו שכתוב )תה�ים קד( "כו�ם בחכמה עשית" ,כי
איתא בעץ חיים שתחי�ת שורש האצי�ות וכ� מה שנתהווה שם נקרא בשם עו�ם
העקודים .ואחר כך נמשך אורות השבעה מ�כין קדמאין דמיתו כי היה בהם מיתה
ושבירה וכו' ,וזה בחינת עו�ם הנקודים .ואחר כך היה עו�ם התיקון שע� ידי זה עיקר
התהוות וקיום כ� העו�מות מתחי�ת האצי�ות עד סוף העשיה ,וזה בחינת ברודים.
ומא�ו הש�ושה בחינות שהם עקודים נקודים וברודים נמשך ונשת�ש� בחינת הש�וש
בחינות שיש בשכ� שהם שכ� בכח ושכ� בפוע� ושכ� הנקנה.
כי שכ� בכח זה בחינת עקודים ששם אין שום השגה כי הוא קודם האצי�ות ומשם
נמשך בחינת שכ� בכח ,ואחר כך מוציאין השכ� מכח א� הפוע� ואז נתהוין
השבעה מ�כים הנ"� שהם שורש השבע מידות שהם בחינת ז' ימי הבנין ,אב� שם יש
עדין בחינת שבירה כי אי אפשר �ברר השכ� �אמיתו בתחי�תו מיד ,וקודם שמו�ידין
ומחדשין איזה דבר �אמיתו צריכין �הופכו ו�שברו מתחי�ה בכמה בחינות ,ואחר כך
מבררין השברים ומחברין אותן ומתקנים אותם ע� ידי תוספת השכ� חדש שממשיכין,
ואז בונין ומש�ימין החידוש ע� מתכונתו כידוע ,ומובן כ� זה �מי שזוכה �חדש
שערים פרק ב פותח של
חידושין ,או אפי�ו אם אינו מחדש בעצמו רק שמעיין בספרים ומבין דרכי החידוש ,כי
ע� פי רוב צריכין מתחי�ה �ומר כמה סברות ו�בנות כמה בנינים שאינם מתקימים,
שאין יכו�ין �ברר ע� ידם הה�כה והחידוש �אמיתתו.
וזה בחינת בונה עו�מות ומחריבן ,בחינת שבירת המ�כים ,בחינת עו�ם הנקודים ,שכ�
זה נעשה בעת שמוציאין השכ� מכח א� הפוע� שהוא בחינת בנין העו�מות ,כי
כו�ם בחכמה עשית כנ"� ,ואחר כך אף ע� פי שכ� הסברות והשכ�יות שהוציא
מתחי�ה �א נתקיימו ונשברו ,אף ע� פי כן צריכין �חזק עצמו אחר כך ו��קט ו�ברר
מהם כמה נקודות טובות ,כמה סברות ישרות שנמצאין ומפוזרין בהם ,ו�הוסיף ע�יהם
שכ� חדש ו�חברם א�יהם ו�קבץ אותם יחד ,עד שנש�ם הבנין והחידוש ע� אמיתתו,
וזהו בחינת עו�ם התיקון ,בחינת עו�ם הברודים ,וזהו בחינת שכ� הנקנה שהוא עיקר
קיום הדבר ע� מכונו )ועיין בעץ חיים ותבין(.
ועוד כתב )בה�' בכור בהמה טהורה ה"ג סי"ג( "כ� מיני דעת ומוחין והשגות וצמצומים
קדושים �השיג ע� ידם השגת א�קותו יתברך ,כו�ם כ�ו�ים בבחינת עקודים
נקודים וברודים ,שהם כ��יות כ� האצי�ות כמובן בכתבי האר"י ז"�".
)ז( ובספר ים החכמה )תשס"ז ,פנימיות הה�כה שו"ע ה�' תפי�ין סי' �ח ס"ד ,עמ' תקמה( כתב
"דאיתא מהמקוב�ים שעיקר הגאו�ה ת�ויה בפתיחת המ"ם סתומה שבתיבת
"ו�םרבה המשרה" ,שיש �פתוח מ"ם זו �שני ד�תי"ן שהם ארבע ווי"ן כנגד הד'
שצריכים �הודות ,שבתחי�ה היתה המ"ם סתומה כמו מצב ש� עובר הסגור במעי
אמו ,ואחר כך כשנפתח ונו�ד העובר בש�ום הרי נהיה מזה הודאה �מקום בבחי' הד'
שצריכים �הודות.
ומבאר הרמח"� זי"ע )בספרו אדיר במרום ע� הזוה"ק מאמר תאיב �מחמי( ענין זה בעבודה"י ש�
כ� יהודי ,שהנה כשיהודי נמצא בצער ועג"נ ושו�טים ע�יו הפ"ר דינים וה'
גבורות ש� מנצפ"ך ,הרי הוא כמו מ"ם סתומה שסגור בתוך עצמו ואין יכו� �פתוח
�בו באהבה �יהודי אחר ,וממי�א אין יכו� �האיר בו אורות הגאו�ה שת�ויה באהבת
ישרא� ,ומי שמתחי� �פתוח המ"ם סתומה שפותח את הסגירות ש� עצמו ונפתח �בו
�אהוב את יהודים אחרים הרי מתחי� �האיר אצ�ו אורות הגאו�ה ש�ומד ומתפ�� עם
אהבה �כ�� ישרא� ,וזהו תחי' עו�ם התיקון ,שהנה עו�ם השבירה נהיה מהרצון ש�
אנא אמ�וך ,שכ� אחד חשב רק ע� עצמו ו�א חשב ע� האחר ,וזה מביא שבירה
וסתימה בבחי' המ"ם סתומה הנ"� ,וזהו עו�ם הנקודים שהיתה בו השבירה.
ואחר כך כשנכנס בו שמחה ואהבה �כ�� ישרא� הפותחת סגירותו עד שחושב ע�
הזו�ת ו�א רק ע� עצמו זהו תחי�ת התיקון בבחי' עו�ם הברודים.
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
פותח שערים
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
פותח שערים
- 1 - 50
- 51 - 100
- 101 - 150
- 151 - 200
- 201 - 250
- 251 - 300
- 301 - 350
- 351 - 400
- 401 - 450
- 451 - 487
Pages: