פותח שער ו -שער הק�יפות שערים שפא
ע� כן מעת שהיה שבירת כ�ים ומיתת המ�כים שאז נפ�ו כ� המידות הקדושות
�מטה ואז נתב�ב�ו כ� העו�מות כו�ם כידוע ,שזהו בחינת מה שכתוב בהמעשה
הנ"� שפעם אחת היה רוח סערה שבי�ב� והפך את כ� העו�ם כו�ו וכו' ,שכ� זה
הוא סוד בחינת שבירת כ�ים וכו' שאז נתב�ב�ו כ� העו�מות ונתהפכו מסדרן האמת
כידוע ,וע� כן אז אחר הרוח סערה הנ"� שהוא בחינת שבירת כ�ים ,אז נתהוו כ�
הכתות הרעות המבוארין שם ,שנתעו ונבוכו בדעות זרות ש�הם ,שכ� זה נמשך
מנפי�ת הניצוצות ממידות הקדושות שנפ�ו ע� ידי שבירת כ�ים שע� ידי זה טעו
והפכו האמת מהיפך א� היפך ואמרו שעיקר התכ�ית הוא כבוד ,מה שבאמת אדרבא
הדבר הוא בהיפך ממש ,כי עיקר התכ�ית ש� הבריאה הוא רק כבוד השם יתברך
ותורתו וצדיקיו האמיתיים ,שאי אפשר �זכות �זה כי אם כשממעטין בכבוד עצמו
�גמרי ובורחים מן הכבוד �גמרי באמת ,ויודעין פחיתותו ושפ�ותו והוא נבזה בעיניו
נמאס ואת יראי ה' יכבד.
וכ� הכתות רעות הנ"� שהם בחינת מידות הנפו�ין כנ"� הם בכ� אדם ובכ� זמן ,כי
יש בני אדם ש�הוטים ביותר אחר הכבוד ורודפים אחר הכבוד מאוד ואובדים
עו�מם הנצחי וגם העו�ם הזה בשבי� כבוד מעט שרוצים �השיגו ,זה רוצה �התכבד
ע� ידי עשירותו שיהיה �ו שם וכבוד בין נגידים וקצינים וחורי ארץ וכו' ,וזה רוצה
�התכבד ו�התייקר ע� ידי תורתו ועבודתו וחותר כ� ימיו שיהיה נתקב� �רב ומנהיג
בעיקר גדו�ה וכו' .ויש שמתגבר בהם ביותר מידת הרציחה ,כגון רוצחים ממש ,או
שאינם רוצחים ממש רק שיש �הם בחינת רציחה ,שהם בע�י מח�וקת ושנאה וקנאה,
ורודפים את האדם עד �חייו וכו' ,שזהו גם כן בחינת רציחה ,שזאת הרציחה שכיחא
מאוד בעו�ם רחמנא �יצ�ן .וכן בשאר הכתות ,כמובן �מעיין מא�יו.
ואפי�ו באדם אחד נמצאים בחינות מכ� הכתות הנ"� ,כי האדם בטבעו יש �ו כ�
המידות רעות קנאה ותאוה וכבוד ושארי תאוות ומידות הרעות שכו�ם
נמשכין מבחינת הכתות הרעות הנ"� ,רק שאצ� זה האדם מתגבר זת המידה רעה
ביותר וע� כן נקרא ע� שם כת זאת ,ואצ� אדם אחר מתגברת מידה רעה אחרת ע�
כן נקרא ע� שם אותה הכת האחרת ,וכן כו�ם.
ומי שרוצה �ב�י �הטעות את עצמו ו�חשוב ע� התכ�ית האמיתי תכ�ית הנצחי ,אי
אפשר �זכות �זה כי אם שיזכה �היות מהכת הקדושה ש� הבע� תפי�ה הקדוש
שרק הם בחרו בתכ�ית האמיתי והנצחי שהוא תפי�ה ושירות ותשבחות �השם יתברך
וכו' ,וע� ידי התפי�ה זוכין �שבר כ� המידות רעות שיש בכ� אדם שנמשכין מכ�
הכתות הנ"� וכנ"�.
שערים פרק ג פותח שפב
ועיין ב�יקוטי ה�כות )שם ס"ג-יא( שהאריך בזה וביאר את עניינם ש� כמה מיני כתות
שטועים בסברותיהם מהי התכ�ית ,שיש טועים ממש ויש טועים בדקות ,וביאר
מהיכן נמשך טעותם ,ומהו שורשם בקדושה ,עיי"ש דברים נפ�אים ונוראים.
ועוד כתב )שם סי"א-יב( שמחמת שהממון המוכרח הוא הכרח גדו� �האדם ,ע� כן שם
מתגבר הטעות והמבוכה ביותר ,עד שנדמה �הם שהממון עיקר התכ�ית ח"ו,
ושצריכין �ב�ות כ� ימיו ע� זה כאשר מצוי ברוב בעו�ם רחמנא �יצ�ן ,אשר באמת
הוא בהפך ממש ,כי באמת עיקר הפרנסה הוא רק מהשם יתברך �בד כמו שכתוב
)תה�ים עז( "כי �א ממוצא וממערב ו�א ממדבר הרים כי א�קים שופט" וכו' ,וצריכין
�מעט בעסק ו�עסוק בתורה ו�בטוח בה' שיצ�יחו במעט העסק שעוסק ויזמין �ו
פרנסתו בסיבה ק�ה ,ויהיה �ו אמונה ש�מה בהשם יתברך שהכ� ממנו יתברך �בד.
ועיקר התיקון ש� כ� המידות הנפו�ין שהם בחינת כ� הכתות הרעות הנ"� הוא ע�
ידי תפי�ה ,כמבואר בכתבים שעיקר תיקון וברור כ� המידות הוא ע� ידי
תפי�ה דיקא ,וזה בחינת תפי�ה בעשרה כדי �ברר ו�תקן כ� הכתות הנ"� ע� ידי הבע�
תפי�ה עם שאר אנשי המ�ך שכו�ם יחד הם מספר עשרה כנ"� ,כי בכ� מקום
שמתקבצין מנין עשרה �התפ�� נמשך ע�יהם הארה מעשרה בחינות הנ"� ש� אנשי
המ�ך הנ"� ,שהם בחינת עו�ם התיקון שע� ידי זה מתקנים כ� הכתות רעות הנ"�
שזהו עיקר בחינת תיקון וע�ית העו�מות והמידות .כי כ� אחד מאנשי המ�ך הנ"� יש
�ו כח מיוחד �תקן מידה מיוחדת ,כגון המ�יץ ש� המ�ך צריך �תקן בחינת המ�יצה
הנפו�ה שהם הכת הרעה שבחרו מ�יצה ודיבור �תכ�ית וכו' עיי"ש.
ועיקר התפי�ה הוא �תקן את הכת שנפ�ו �תאות ממון ביותר ,שע�יהם נתייגע הבע�
תפי�ה ביותר ויותר �תקנם ,כמובן ומבואר שם במעשה הנ"� ,כי רוב המעשה
מדבר שם מענין תאות ממון ,שזה טעות והמבוכה ש� תאוה זאת גרועה מכ� הטעויות
ש� כ� הכתות ,כי תאות ממון הוא עבודה זרה ממש ,כמו שכתוב שם שעשו עצמן
א�הות וכו' ,כי בזה הטעות ש� תאות ממון טועים העו�ם ביותר עד שרובם ככו�ם
מב�ים ימיהם ושנותיהם בשבי� תאות ממון ומאומה �א ישאו בעמ�ם ,כי אין אדם מת
וחצי תאותו בידו ,ואין מ�וין �ו �אדם בשעת פטירתו �א כסף ו�א זהב ו�א אבנים
טובות ומרג�יות א�א תורה ומעשים טובים ב�בד ,עכ"ד.
ובמקום אחר כתב )בה�' יבום ה"א ס"ב( שרוב הניצוצות הם כ�ו�ים בכסף וזהב בתאות
ממון ,כמובן בדברי רבינו ז"� בכמה מקומות )עיין �יקוטי מוהר"ן סי' �ז ,נד ,נו ,ס(.
כי הממון בשורשו גבוה מאוד מאוד ,ושם כ�ו�ים כ� הגונין ע�אין )עיי"ש סי' כה ס"ד( וע�
ידי חטא אדם הראשון נתאחזו שם הק�יפות מאוד ,ונתערבו א�ו הניצוצות ש� כסף
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים שפג
וזהב מאוד ,וע� כן נתק�� אז "בעצבון תאכ�נה" ,שזה בחינת פגם תאות ממון ,וע� כן
נתאחזו שם החיצונים מאוד ,כי זה ידוע שבמקום שיש קדושה גבוהה מאוד,
כשמוצאים שם מקום �התאחז מתאחזים שם דיקא מאוד מאוד ,בבחינת "שפשט ידו
בגדו�ים" )עין סוכה נב.(.
וזה בחינת מה שנקראים הפסו�ת ש� ניצוצות הקדושה סוספיתא דדהבא ,כמובא
בזוהר הקדוש )ח"ב ר�ו ,(:ו�היפך כשמתבררים ונזדככים הניצוצות מן הפסו�ת הם
בבחינת כסף צרוף ,כמובא בכמה מקומות ,כי עיקר מה שנתערבו הניצוצות הקדושים
הוא רק בבחינת כסף וזהב ,דהיינו תאות ממון כנ"� ,וע� כן הוא כ�� כ� התורה כו�ה
�שבר תאות ממון ,וע� כן עיקר ביאת המשיח ת�וי בשבירת תאות ממון ,בבחינת )ישעיה
ב( "והש�יכו איש א�י�י כספו וא�י�י זהבו וכו' )וע"ע ביאורים בענייני בירור הניצוצות בספר �יקוטי
ה�כות בה�' בית הכנסת ה"ו סכ"ד ,ברכת הפת ה"א ,עירובי תחומין ה"ו ס"ב וס"כ ,שחיטה ה"ד ס"ג ,סימני עוף
טהור ה"א-ב ,שבועות ה"ב סכ"ו ,גרים ה"ג ס"א ,יח ,דיינים ה"ד ס"ב ,ד .ובספר �יקוטי מוהר"ן סי' רפ וביאור
ה�יקוטים שם(.
פרק ד
בענין מה שבכ� דבר שאדם �ובש או אוכ� או משתמש יש שם ניצוצין קדושים
השייכים �שורש נשמתו ,ואם הו�ך באמונה ש� השגחה פרטית אזי מזדמנים �ו
תמיד ניצוצי קודש שהם משורש נשמתו .ובענין ההשגחה הפרטית שיש בכ�
הנבראים והעניינים שבעו�ם.
)א( מובא בספר כתר שם טוב )סוף ח"א( שזה כ�� גדו� -שכ� דבר שאדם �ובש
או אוכ� או משתמש בכ�י הוא נהנה מהחיות שיש באותו דבר ,כי �ו�א
אותה רוחניות �א היה שום קיום �אותו דבר ,כי יש שם ניצוצין קדושים השייכים
�שורש נשמתו ,וזה הטעם שיש אדם שאוהב דבר זה ויש אדם ששונא דבר זה
ואוהב דבר אחר.
וכשהוא משתמש באותו כ�י או אוכ� אפי�ו �צורך גופו הוא מתקן ניצוצות כי אח"כ
עובד ה' באותו כח הבא �גופו מאותו מ�בוש או מאכ� או שאר דברים ובזה
הכח עובד השי"ת ונמצא מתקנם.
ו�כן �פעמים יארע שיאבד הדבר ההוא כי כשכי�ה כבר �תקן כ� הניצוצות שהיו
באותו דבר השייכים �שורש נשמתו אזי �וקח ה' יתברך אותו הכ�י ונותן �אחר
ששייכים אותן הניצוצין הנשארים באותו הכ�י �שורש אחר.
שערים פרק ד פותח שפד
ואמר הבעש"ט ע"ה שאוכ�ים בני אדם ויושבים עם בני אדם ומשתמשים בבני אדם
-היינו בניצוצין שיש באותם הדברים ,ו�כן צריך אדם �חוס ע� כ�יו וע� כ�
דבר שיש �ו כדי �חוס ע� ניצוציו הקדושים ,עכ"ד.
)ב( ובספר שומר אמונים )מאמר השגחה פרטית פט"ו( כתב שת�מידי הבעש"ט כתבו בשמו
שאם האדם הו�ך באמונה ש� השגחה פרטית אזי מזדמנים �ו תמיד ניצוצי קודש
שהם משורש נשמתו ,כמו שהיה רגי� �ומר תמיד �ת�מידיו שאוכ�ים בני אדם ושותים
בני אדם והו�כים בבני אדם -דהיינו בח�קי ניצוצי נשמת האדם שמפוזרים בכ� דרכיו
ובכ� מאכ�יו ושתיותיו ובכ� חפציו ובהמותיו וכדומה �אין מספר ,ואם האדם חזק
באמונת ה' אזי הקב"ה מזמין �ו הכ� �פי ערך תיקון נפשו ו�א יגיעו ויבואו א�יו א�א
רק הצורך �תיקונו ,ואז נתקן ביתר שאת ואין צריך �התג�ג� עוד בסיבת תיקונו.
משא"כ אם הו�ך במזדמן ובמקריות ח"ו אזי נמסר �מקרי עו�ם ,כי כך גורם בזה
בפתאות ובסיכ�ות �בבו שמתערבים הניצוצין ש�ו עם ניצוצין ש� אחרים
וניצוצי אחרים עם ניצוציו ,וצריך �חזור �בוא �התג�ג� ו�תקן ,ואי אפשר �האריך בזה
כי המה מסודות א�הינו ואין �נו עסק בנסתרות ,עכ"ד.
ועוד כתב )שם פט"ז-יז( שמ�בד מה שכ� אחד ואחד בכ�� ובפרט מושגח בהשגחה
ע�יונה ע� דבר גדו� וקטן גם כ� מה ששייך �בני אדם הכ� מושגח בהשגחה
פרטית דהיינו כ� חפציו ובהמותיו ועופותיו ,נגזר איזה מהם יח�ה ואיזה מהם יבריא
וכמה יעבורו וכמה יבראו וכן עד כמה תסבו� הבהמה והעוף ,וכן כ� הדברים שנצרך
�שימוש בני אדם כו�ם המה בהשגחה פרטית דייקא כיון שהמה �צורכי שימוש בני
אדם כמובא בספרי חכמה.
וכן אי�ן שנופ�ים ממנו הע�ים הוא בהשגחה ע�יונה איזה ע�ה יפו� מקודם ועד כמה
ידרסו בני אדם ואיזה מן הע�ים ישארו �בסוף ו�פעמים יש בו ניצוצין ונשמה וזהו
תיקונם כמובא בדברי רבינו האר"י ז"� ,וסדר ואופן תיקונם איזה פרי התו�עת תאכ�נו
ואיזה יבוא �מאכ� אדם או �צדיקים ועובדי ה' ו�הבדי� �נכרים באם הניצוצין �א הגיע
זמנם �התברר ו�הכנס בחו�קא דקדושה הכ� בהשגחה ע�יונה מדוייקת.
)ג( ודע אחי שגם ביתר עניינים שאין שייכים �בני אדם ואין מגיע תוע�תם �בני אדם,
אף שמובא מאיזה קמאי שהמה מושגחים רק בדרך כ�� -אין הכוונה שהקב"ה מסיר
השגחתו מאיזה דבר ח"ו ,כי אין עוד מ�בדו ואין דבר שבעו�ם שיהיה �ו חיות ב�תי חיות
הבורא ב"ה שהוא זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים הכ� בהשגחה פרטית ,רק
הכוונה ש� הנ"� שאומרים שמושגחים רק בדרך כ�� היא שאין מתנהגים בדרך ניסי כבני
אדם והמה מושגחים בדרך טבע הבריאה שבכ� דבר שאין מושגח בדרך ניסי.
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים שפה
ותדע ותשכי� שאין שום דבר קטן ואין שום בריה קטנה בעו�ם שתהיה �ה מציאות
מב�עדי השגחת הבורא הרחמן ע�יה וכמובא ראייה ברורה �זה במדרש רבה
)ויש�ח פר' עט סי' ו( ומקב�ת הקדושים והצדיקים אמיתים שהשגחת הבורא ע� כ�
הברואים היא גם כן בפרט ,כמו �מש� ע� הציפור שאין שום ציפור נמ�ט מב�עדי ה'
יתברך )וכמובא במדרש שם(.
וב�י ספק שדבר גדו� כזה אין ת�וי בסברת אנושי כ�ום �ומר סברות ודעות הת�וי
בענייני השגחה א�א רק �א�ו שעיי�ו ונפקו ב�י בר וקיב�ו דברים כהוויתם,
ובוודאי ה�כה כמו רבינו הקדוש הרמב"ן ז"� אשר �ו נג�ה סוד ה' �יראיו כעדותו
ש� רבינו הק' האר"י ז"� ע�יו שמאוד עמקו וגבהו סודותיו ונג�ה �ו א�יהו ז"� וקיב�
זאת מפומא דא�יהו שהשגחת הבורא הרחמן ע� כ� ברואיו בפרטות ,וכדעת
הבעש"ט הק' ות�מידיו.
ומעשה היה שהבעש"ט היה עם ת�מידיו בשדה ופתאום עבר ע� רגע רוח חזק ונפ�ו
כמה ע�ים �ארץ ואמר בני תדעו שזה הרוח שעבר עכשיו ע� רגע היה בשבי�
תו�עת אחת שהיתה בסוף איזה ע�ה והיתה החמה זורחת ע�יה ביותר והיתה צועקת
�ה' בצעקה וש�ח ה' זה הרוח ונפ�ו כמה ע�ים �ארץ ונפ�ה גם היא עמהם ,ואמר �הם
זאת �הודיע �הם גוד� השגחת הבורא ורחמנותו ע� כ� בריין דע�מא.
אמנם השגחת הבורא הרחמן ע� האדם היא ביתר שאת וכ� שכן ע� ישרא� וכ�
שכן ע� צדיקיו ויראיו שהמה עיקרא ותכ�יתא דכ� ע�מא שהבורא ב"ה
משגיח ע�יהם בהסברת פנים בצה�ה ובשמחה בעינא פקיחא עי�אה יותר מכ�
העו�מות והברואים ,אב� עם כ� זה גם כ� הברואים מושגחים בהשגחת הבורא
ע�יהם בהשגחה היתירה -איזה מהם יתפסו ואיזה ימ�טו ואיזו בהמה תעבוד עבודת
פרך ואיזו בהמה תהיה בהרחבה ומנוחה אצ� בע�יה ,ואיזו �שחיטה ואיזו �גידו� ,כי
רובא דרובא הן נשמות מגו�ג�ות בתוכן והוא �צורך תיקונן וכן בשבי� תיקוני
הניצוצין שבהן שצריכים �התע�ות באופן כזה בתוך שאר ניצוצין קדישין ,והבהמה
סוב�ת כ� זאת בשמחה כדי שתגיע �תכ�ית תיקונה ,וכמאמר חז"� )ר"ה יא" (.כ�
מעשה בראשית בקומתן נבראו �דעתן נבראו �צביונן נבראו" ,כי הסכימו �הבראות
באופן וסדר כזה כדי שיגיעו �בסוף �תכ�ית תיקונם וע�יותם ו�עתיד �בוא כו�ם
יבואו �תיקון -כ� הבהמות והחיות והעופות בעי�וי גדו� ויתר שאת ו�א ידח ממנו
נדח ח"ו שום ניצוץ ושום נשמה ושום בריה.
)ד( ובספר שומר אמונים הקדמון הביא דעה אחרת בענין ההשגחה ,ובשו"ת מנחת
א�עזר )ח"א סי' נ( כתב �גבי דבריו ש� ספר שומר אמונים הקדמון בענין ההשגחות
שערים פרק ד פותח שפו
שיש �ד�ג ע� זה ואסור �קרוא את זה וכו' שהוא נגד אמונתינו אמונת אומן בהשגחה
הפרטיות מאתו יתברך שמו ע� כ� פרט ופרט ,ופרט שבפרט כ� דהו ,אב� שאר סיפרו
הוא נחמד ונעים �השכי�.
ובסוף ח�ק שני )שם בקונטרס שירי מנחה דף עו (.כתב ע� הנ"� "הנה הדברים הא�ו �א מ�בי
כתבתי ,ע� כן א� יפ�א בעיניך ידידי אם תמצא כדבריו ז"� בענין ההשגחות
גם בספרים שקדמוהו כי כן מקוב�ני מצדיקים וחסידים שמקוב� מרבותינו ואבותינו
זי"ע שע�יהם יש �ד�ג ,כי הכ� הוא מאתו יתברך �בדו ב�י שום מקרה גם בפרט
שבפרט עד אין חקר" ,עכ"�.
)ה( וספר שומר אמונים )שם פי"ט( כתב שאף שהשגחת הבורא היא ע� כ� ברואיו וכ�
שכן ע� בני אדם הנבראים בצ�ם א�הים וכנ"� ,אב� ההשגחה ע� ישרא�
הקדושים היא באופן אחר �גמרי ,וההשגחה באה ונצמחת ע�יהם בדרך פנים,
וכמבואר מ�שון התיקונים )דף סה (.שהשכינה הקדושה מת�בשת בכמה �בושין ,בכ�
יום ב�בוש אחר וע� כ� אדם ב�בוש אחר עיי"ש.
ופירוש הדברים הוא שבכ� יום יש הע�אות ניצוצין קדישין אחרים ,והשכינה ירדה
עמנו בג�ות כביכו� ��קוט א�ו הניצוצין קדישין ,ואין �ך אדם שאין �ו בכ�
יום איזו עבודה ואיזה ניצוץ קדוש �הע�ות ,וכמובא באור החיים הקדוש )פר' ויחי( שבכ�
יום ויום יש ניצוץ קדוש אחר �תקן ו�הע�ות עיי"ש.
ובכ� תפי�ה יש הע�אות ניצוצין אחרים ,וכמבואר בדברי האר"י ז"� שמיום שנברא
העו�ם עד �עתיד אין תפי�ה שתדמה �חבירתה )עיין שער מאמרי רז"� ע� פרקי אבות
פ"ב במשנה ר' שמעון אומר הוי זהיר בק"ש ותפי�ה( ,ובספר תו�דות יעקב יוסף )פר' ויקה� בפסוק קחו
מאתכם תרומה �ה'( כתב ששמע בשם מורו מופת ע� זה מן המחשבות זרות שבאות �אדם
באמצע התפי�ה מיסוד השבירה רפ"ח ניצוצין שצריך האדם �ברר בכ� יום ,והם באים
שיתקן אותן ו�הע�ותן ,ואין מחשבה זרה ש� יום זה דומה �מחשבה ש� מחר ,והוא
בחון �מי שנותן �ב ע� זה ,עכ"ד.
)ו( ובספר הברית )ח"א מי"ד פ"ח( כתב שכמו שה' יתברך אין סוף ככה גם כ� מידותיו
אין סוף ,ואם כן �ענותנותו ו�השגחתו גם כן אין סוף ומשגיח הוא אפי�ו בפחות
שבכ� יצוריו בהשגחה פרטית ו�א שמשגיח רק ע� המינים בדרך פרט )ו�אפוקי מדעת
הרמב"ם ואחוזת מרעהו( .אמנם דע אחי זכור וא� תשכח שכמו שהשגחתו אדוקה ודבוקה
בכ� העו�מות ובכ� בריותיו – כך עצמותו יתברך גם מופרשת ומובד�ת מכ� העו�מות
ומכ� הבריות ונע�ה ומרומם מהם.
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים שפז
וזה פירוש "קדוש קדוש קדוש" – כי ביאור המי�ה קדוש הכוונה מופרש ומובד�
בעצמותו מהכ� �רוב מע�תו הנפ�אה והגדו�ה עד אין סוף ,אך בכ� זאת "מ�א
כ� הארץ כבודו" – כ�ומר שאף ע� פי כן השגחתו תמיד אדוקה ודבוקה עם כ�
העו�מות וע� כ� מעשיו בפרטי פרטיות אפי�ו בארץ מתחת.
פרק ה
בענין ק�יפת עמ�ק .שורש עמ�ק בדעת דק�יפה והוא מב�ב� את ישרא� בענין
האמונה ,ומה הדרך �התגבר ע�יו .ו�מה גזר הבורא ב"ה ע� עמ�ק השמדה וכ�יון
בכ� הדורות יותר מפרעה וסיחון ועוג ו�בן ומדין ומואב וב�עם ויתר הרשעים
שרצו �עקור זרע עם הקודש ח"ו .ובענין בחינת טיפת עשו וישמעא� שאין �הם
שום תיקון ,וזה בחינת כ� האיסורים שבתורה .ומהו ההבד� שבין ק�יפת פרעה
�ק�יפת המן עמ�ק .ועמ�ק הוא בחינת ק�יפת הער�ה הגמורה ,כי הוא כפר
בעיקר ,ואינו מודה בתפי�ה כ�� והוא מטעה �ב האדם שאין התפי�ה מוע�ת חס
וש�ום .וק�יפת הפריעה היא בחינת ק�יפת ישמעא� שמטעה �ב האדם �התרש�
בתפי�ה מחמת כי כבר שמע השם את תפי�תו .ועשו ממונה ע� הכעס וע� ידו
מפסיד העשירות.
)א( דע אחי כי שורש עמ�ק הרשע זרעא דעשו מושרש בשורש הע�יון בדעת דק�יפה,
ו�כן כוחו רב גדו� ועצום יותר מכ� כוחות החיצוניים ,ומובא בזוהר )בש�ח סה(:
שמ�חמה כזו אשר עשה עמ�ק �א היתה מימות בריאת העו�ם ו�א תהיה עוד אפי�ו
במ�חמות גוג ומגוג ,כי השריש עצמו בכשפיו ובכח טומאתו שהכניס כוחות החיצונים
בצירוף כח הידוע והגביר עצמו מכ� סטרין בישין רח"� והצ�יחה שעתו מסיבת עוונות
ערב רב והניח בעוונותינו הרבים שורש פורה ראש ו�ענה בכ� דור ,כי )שמות יז( "מ�חמה
�ה' בעמ�ק מדור דור".
ושורש ק�יפות עמ�ק הוא המנגד �אמונת ישרא� ו�כן תיכף שנסתפקו ישרא�
באמונתם ואמרו )שם( "היש ה' בקרבינו אם אין" -תיכף הרגיש זאת עמ�ק
וקיבץ חי�ותיו ובא בזה הכח ��חום עם ישרא� ברפידים -שרפו ידיהם מתורה ואמונה.
והטעם ש�א רצה הקב"ה �עקור משורש שורשיו את זכר עמ�ק הוא כדי שתישאר
בחינת בחירה וניסיון בעו�ם ,כי אם היה נעקר עמ�ק �גמרי משורשו היו
נשחתים כ� סטרין בישין והיה נמחה ונאבד כ� זכר כוחות הרעים כאשר יהיה �עתיד
במהרה בימינו במחיית עמ�ק .ו�כן גם �א ה�ך משה רבינו בעצמו ��חום עם עמ�ק
הרשע א�א ש�ח ש�וחים ,כי משה רבינו בכוחו הגדו� שהיה שורש נשמתו �מע�ה,
שערים פרק ה פותח שפח
מבחינת הדעת ושורש הדעת ש� כ��ות ישרא� �כן היה בכוחו �עקור זכר עמ�ק
�גמרי ו�א רצה ה' בזה וכנ"�.
ודע אחי שכמו שעמ�ק הרשע �חם והניח התנוצצות כח הרע בכ� הדורות הבאים
רח"� ,ככה �הבדי� �עומת זה משה רעיא מהימנא קדישא כ��ות הדעת ש� כ�
בית ישרא� ואתפשטותא דמשה בכ� דרא ודרא גם כן צפה והביט ע� כ� הדורות
הבאים ��חום בעבורם ו�השריש בקירבם שורש הקדושה וכח הדעת ��חום נגד עמ�ק
הרשע �התגבר בכח האמונה הקדושה ,ואנו מתגברים ע� בחינת הדעת ש�ו שהוא
שורש וכוחו ש� עמ�ק הנ"� דוקא ע� ידי כח התגברות אמונתנו הקדושה שהיא
�מע�ה מהדעת וכ� שכן ע� ידי כח הבטחון שהוא תכ�ית ופרי האמונה שהוא במע�ה
היותר נכבדה.
)ב( ושמעתי מפי צדיק אחד מהמפורסמים שאחד מגדו�י ומראשי ת�מידי הבעש"ט
)ובשבי� כבודו ש� זה הצדיק אין רצוני �הזכיר שמו( קודם שנתקרב �בעש"ט היתה �ו התגרות
גדו�ה במיני מחשבות ש� אמונה ונצטער מזה �מאוד כי �א ידע �שית שום עצה
בנפשו ,ושמע שמע הבעש"ט הקדוש בזו המדינה וחשק מאוד �יסע א�יו אב� היה
מ�מד עני ו�א היה ביכו�תו �יסע עד שהבעש"ט הרגיש זאת ובא סמוך �גבו�ו אב�
הצ�יח מעשה בע� דבר ש�א היה יכו� �יסע א�יו ,ובא הבעש"ט �מקום משכן כבודו
ש� זה הצדיק ושמח מאוד בביאת הבעש"ט אב� עדין �א הספיק �ג�ות �בעש"ט צרות
ומר �בבו ,והתפ�� במנין ש� הבעש"ט ו�אחר התפי�ה פתח הבעש"ט פי קודשו ואמר
מה רצה הבורא ב"ה מעמ�ק הרשע �גזור ע�יו השמדה וכ�יון בכ� הדורות יותר
מפרעה וסיחון ועוג ו�בן ומדין ומואב וב�עם ויתר הרשעים שרצו �עקור זרע עם
הקודש ח"ו ,א�א שהמה ביקשו רק �עקור ו�כ�ות ח"ו הגופים אב� עמ�ק הרשע בא
ברוב כשפיו וטומאתו �עקור האמונה מישרא� עם הקודש ופע� �יתן ב�יבם ספיקות
ח"ו ועד היום עומד ק�יפות העמ�ק �ב�ב� את ישרא� בענין האמונה ,וע� זה הקפיד
הקב"ה ע�יו יותר מע� כ� הרשעים ,והבטיחנו הבורא �עקור זיכרו ושורשו מן העו�ם.
ואמר הבעש"ט שכאשר מתגבר עמ�ק הרשע ע� בר ישרא� במחשבות כא�ו ח"ו אזי
אין שום עצה א�א רק �התחזק בגוד� כח וגבורה �נגדו �שקצו ו�הרחיקו מע�יו
בכ� כח תוקף ועוז ,ושנית �התפ�� �פני ה' שיחוס וירחם ע� נפשו ו�א יהא נדחה
מאור פניו ח"ו ,ובא�ו הדיבורים היה �ו �זה הצדיק ישועה ואח"כ נתקרב א�יו ונעשה
מגדו�י הדור מראשי ת�מידיו.
)ג( ותראה אחי שהעיקר נגד עמ�ק הוא �עמוד בתוקף ועוז ,כי עמ�ק שהוא זרעא
דעשו מתגבר בירושתו שהיא החרב הרומזת �גבורה ,וגם היצר הרע בעצמו נקרא
חרב )כמובא בזוהר בש�ח סא ,(.וכשאנחנו מתגברים נגדו בכח עוז והתגברות אזי אנחנו
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים שפט
חוטפים ממנו זו החרב בידינו ,ו�כן צריך �רעום ע�יו בהתרוממות נגדו כי )תה�ים יח(
"עם נבר תתברר ועם עקש תתפת�" ,וצריך �ומר �ו �ך אתה הרשע הבזוי והמשוקץ
האיך תסתיר מפני אור ה' אשר מ�א כ� הארץ כבודו וברא ויצר הכ� ואני נחצב מכסא
כבודו יתברך שמו יותר פנימי ממחצב מ�אכי ע�יון ,והאיך תרצה �החטיאני.
ובאמת שזוהי העצה היעוצה �הרחיק כ� מחשבות האון והמזוהמות -ע� ידי גערה
בהיצר הרע ו�נב� אותו בכ� השמות שכינו אותו רז"� )בסוכה נב (.ו�השפי�ו
ו�הרחיקו במחשבתו ובפיו )עיין �יקוטי אמרים מהתניא פכ"ט( ,וזוהי העצה היעוצה גם
כשמב�ב�ים המחשבות זרות מחשבתו בתפי�ה" .והקו� קו� יעקב" מבט� "והידים ידי
עשו" ,אמנם גם אם מגרש מע�יו זה העמ�ק עם כ� זה אינו מתבט� בזה א�א חוזר
ובא א� האדם ב�י שיעור פעמים כמו זבוב ,כי היצר נמש� �זבוב )כמובא בברכות סא ,(.ו�כן
צריך �עורר רחמים רבים ע� נפשו ,ויאמר אנה ה' חוס וחמו� נא ע�י וא� תש�יכני
מאור פניך הקדושים ,ואזי הקב"ה ברוב רחמיו חונן ומרחם ע�יו .ואחר שרואה עמ�ק
שאין בכוחו �תפוס בר ישרא� באמונתו אזי משתתף עם יצרא בישא בעבירה שהוא
ק�יפת זנות שנקרא סתם עבירה )ע"ז יז (.ומפתה אותו �הרהורין בישין )ס' שומר אמונים
מבוא השער פ"ה-ז ,ומאמר האמונה פ"ח .ועוד כתב שם בפ"ב שעיקר השמירה �אמונה הקדושה היא ש�א �התחבר
עם האפיקורסים והמינים וש�א �היות �ו שום עסק עמהם ו�א עם א�ו שהם רפויים באמונה ח"ו ,וכן מכ�� זה ש�א
�עסוק ח"ו בפא�יטיק ,כי "פא�יטיק" כמספר "עמ�ק" שהוא היסוד �קרר האמונה ח"ו עיי"ש(.
)ד( וקב�ה בידינו מפי רבותינו ת�מידי הבעש"ט זי"ע שאין �הסתכ� ח"ו בשום
ראיות ע� האמונה )עיין בספר בני יששכר חודש אדר מאמר ג דרוש ב ,ובשיחות הר"ן סי' ה וסי'
�ב( ,כי אם מרגישים קדושת שמו יתברך באמונה בהרגשה ובהכרה )עיין �עי� שער ג פ"י
ס"ז בענין מה שיש אמונה בחינת "ידיעה" ,ואמונה בבחינת "הרגשה" ,ואמונה בבחינת "הכרה"( אין חסר
שום ראיות ח"ו ,ואם הוא חסר �ב ובמוחין דקטנות ח"ו אין מועי� שום ראיות ,רק
צריך �התדבק באמונה פשוטה שהנחי�ו אבותינו אברהם יצחק יעקב ואבותינו
ורבותינו שבכ� דור ודור ,ובצדיקי הדור ובמאמינים בני מאמינים שבכ� דור ודור )ס'
שומר אמונים מאמר הגאו�ה פ"א(.
ומובא בספר צפנת פענח )מהה"ק בע� התו�דות פר' יתרו ד"ה ונראה ,ומובא גם בספר דג� מחנה אפרים
פר' עקב ד"ה ומ�תם( שש�חו מדינה אחת �הרמב"ם שא�ה )וחתמו ע� שא�ה זו כמספר
שבעים א�ף( וזוהי -י�מדנו רבינו מאחר שאין תחיית המתים מפורש בתורה ,רק בש"ס
רמזו ודרשו מהוכחות ש�הם ,אם כן גם �נו יש �הוכיח ו�דרוש איפכא וכו'.
והרמב"ם �א רצה בעצמו �השיב וציוה �ת�מידו ר' שמוא� אבן תיבון �כתוב
תשובתם ,וזהו תוכן ענין התשובה -אבאר �כם מאחר שנמשך �כם ספק
זה ,אם כן אין נשמתכם נמשך מבני אברהם יצחק ויעקב רק מאנשי סדום ועמורה וכו'
שערים פרק ה פותח שצ
)עיי"ש מה שביאר בענין זה( .והנה נפש האדם הוא דם הנעשה מברירות המאכ�ים ,ויש כמה
מיני בירור ,בתחי�ה ע� ידי שזורקת המרה טיפה במאכ� שבתוך מעיו נברר הגס ועב
ונעשה צואה ויוצאת �חוץ ,בירור ב' יוצא �מי רג�יים ,בירור ג' נעשה זיעה ,ד' נעשה
שערות וציפורניים ,בירור ה' הדם נב�ע בכבד וטחו� וכו' ,ומבחר הדם נכנס ב�ב ואחר
כך במח ,ומזה נעשה השכ� והדעת ,ומדבריכם נראה שאתם כופרים בדברי חז"� ,אם
כן �א נזהרתם מאכי�ת איסור ודברים טמאים ,והשכ� והדעת ש�כם נעשה מהדמים
ש� טריפות ואיסורים ,והשכ� והדעת ש�כם נמשך �הכריע א� הטומאה כי ממנו
נעשה ,ואם כן איך תוכ�ו �הכריע בשכ� ש�כם נגד רבותינו חכמי הת�מוד אשר רוחב
�יבם היה רחבה מני ים וכו' ,ותדעו נאמנה מאחר שירדתם �ספק זו וכפירה זו
שהפורעניות קרובה �כם .וכך ע�תה �הם -שבא ע�יהם מ�ך אחד והרגם והשמידם
ורצו �המיר דתם ו�א קיב�ו אותם מאחר שכפרו בתחיית במתים ,והאומות מאמינים
גם כן בסוד הג�גו� והתחייה ,ומעט מזעיר נמ�טו �הרמב"ם וחזרו בתשובה ,עכת"ד.
וב�יקוטי מוהר"ן )ח"ב סי' יט( כתב שהמחקרים והכופרים אומרים ע� המעשיות
שבתורה שהם מרמזים רק ע� הנמש� והצורה )מהי "צורה" נתבאר �עי� שער ב
פ"א( ואפי�ו ע� המצוות המעשיות המפורשות בתורה הם מפרשים שהן מרמזות רק
ע� שכ�יות וחכמות ש�הם ,וכופרים כפשוטו �גמרי .וזה שאמרו רז"� )תנחומא ,והובא
ברש"י פרשת ותצא( שהיה עמ�ק שהוא בחינת הפי�וסופים והכופרים היה כופר במצות
מי�ה שהיא המצוה הראשונה שנצטוה בה אברהם אבינו שהיה ראש �מאמינים ,והיה
זורקה כ�פי מע�ה -כ�ומר א� השכ� ,וע� כן עיקר הכנעתו היא ע� ידי אמונה ,עכת"ד
)וע"ע בענין הפי�וסופים והכופרים בהרחבה �קמן פ"ז(.
)ה( וב�יקוטי ה�כות )ה�' פורים ה"ג ס"ו( כתב כי "ראשית גוים עמ�ק" )במדבר כד( ,כי
הוא כ�ו� מעשו וישמעא� ,שהם כ��יות כ� האומות ,כי הוא "ראשית גוים"
וכ�ו� מכו�ם ,והוא עיקר זוהמת הנחש ,בחינת טיפת עשו וישמעא� שאין �הם שום
תיקון ,וע� כן נצטווה שאו� �החרימם משור עד שה מגמ� עד חמור )שמוא� א ,טו(
�אבד זכרם �גמרי.
ועוד כתב )שם( "יש דברים שאסור �נו �תקן ,כי הם בחינת טיפת עשו וישמעא� שאין
�הם שום תיקון ,וזה בחינת כ� האיסורים שבתורה ,כי הם בחינת טיפת עשו
וישמעא� ,בחינת זוהמת הנחש שאין �הם שום תיקון ,ואדרבא כשמע�ין אותם חס
וש�ום א� המוח אזי נפגם המוח" ,עיי"ש.
ובה�כות פורים ה"ד )ס"א-ב( כתב שיש בחינת ק�יפות וסטרא אחרא שהם בבחינת
ימים ,בחינת ימי רע והם כנגד ימי טוב ,ושם יש כמה ניצוצות מהימים
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים שצא
והמידות שנפ�ו כידוע ,ויש עוד בחינת סטרא אחרא שהוא כו�ו רע ואין שם שום טוב,
ואין שם שום דעת כ�� ,היינו שהם כסי�ות ורע גמור ,ואין שם שום טוב ושום שכ�
ושום ניצוץ ש� הקדושה ,וע� כן כ� מעשיהם הם ב�י שום שכ� וטעם אפי�ו ש� טעות,
כי בבחינת הק�יפה ש� הימים והמידות יכו�ין �מצוא שם כמה ניצוצות דקדושה כנ"�,
וע� כן יש שם איזה טעם וענין ,אף ע� פי שהוא בטעות ,כי הם מהפכים דברי א�קים
חיים מחמת ריבוי הרע ,אף ע� פי כן ע� כ� פנים יש שם איזה טעם ש� טעות ושקר.
אב� בבחינת הק�יפה הב' שם אין שום ניצוץ ,ואין שם שום טעם ,כי אין שם שום שכ�
ושום ניצוץ ,והוא שורש הסטרא והק�יפה כי כ� הסטרא אחרא מקב�ין משם.
וזה בחינת חוקת העמים ,כי חוקה היא דבר שאין בו שום טעם ,ובקדושה חוקות
התורה הקדושה הוא בחינת �מע�ה מהשכ� ,והוא בבחינת אהבה שבדעת
שיתג�ה �עתיד ,כגון מצות פרה אדומה שנאמר בה )במדבר יט( "חקת התורה" ,ש�א
יתג�ה זה הסוד עד �עתיד ,ואפי�ו ש�מה ע�יו הש�ום אמר )קה�ת ז( "אמרתי אחכמה
והיא רחוקה" ע� מצוה זו ,כמו כן בק�יפה חוקת העמים הוא בחינת הק�יפה השניה
הנ"� שהוא �מטה מהימים והמידות שאין שם שום טעם כ�� ,וע� כן נקראים חוקה,
וכמו שאנו רואין שחוקותיהם הם ב�י שום טעם כ�� כי הם בחינה זו.
וזהו בחינת עבודה זרה ש�הם ,שהם שטות נג�ה ומפורסם ואין �הם שום טעם ע�
זה ,ואף ע� פי כן הם אדוקים בה ,כי זה בחינת הק�יפה השניה הנ"� שהוא כו�ו
רע ואין שם שום שכ� ושום ניצוץ דקדושה כנ"� ,וכמובא בכתבים שהעבודה זרה אין
בה שום ניצוץ דקדושה ,והוא בחינת צואה ממש שהוא מותרות גמור שאין בו שום
טוב בחינת )ישעיה �( "צא תאמר �ו" וכמובא) .וזה �שון ספר ה�יקוטים פר' יתרו" :ענין הע"ז .הנה
כח הע"ז במקום שאין בו חיות כ�� כי אעפ"י שנפ�ו הרפ"ח ניצוצין בעמקי הק�יפה בבחי' ע"ז אין שם כ�� מן הניצוצות
�חיות וע"כ נקראו זבחי מתים וע"כ נק' צואה ,כי הנה מאכ� האדם ,כ� מה שאוכ� יש בו חיות ע�יון ,ו�פי שהגוף
הוא גשם גם המאכ� הוא גשמי ,ואחר שניזון הגוף מן החיות שבו ,המותר ש�א נשאר בו חיות כ�� יוצא �חוץ ,ו�כן
אוכ�י המן �א היו מוציאים כ�� כי כ� המן היה חיות מב�י פסו�ת ,אב� בשאר המאכ�ים אחר שנשאר החיות �זון את
האדם יוצא הפסו�ת �חוץ ב�י שום חיות ,וכן הענין בעצמו בע"ז שאין שם שום חיות כ�� ,ו�כן העובד ע"ז כופר בכ�
תורה כו�ה ,כי זאת היא הטומאה היותר חזקה וקשה ב�י שום קדושה מעורבת בה"(.
וזה בחינת )תה�ים צו( "כי כ� א�הי העמים א�י�ים" ,א�י�ים דיקא ,כי א�י� �שון דבר
שאינו ,כמו שפירש רש"י )ויקרא יט( ,כי הם א�י� גמור שאין שם שום טוב ,וע� כן
אין שם שום טעם ושכ� ,וע� כן נקראים חוקת העובדי כוכבים כנ"�.
ומי שמתחבר עם העובדי כוכבים ומתדמה �הם חס וש�ום ,יכו� �התפס ברישתם
עד שיהיה נתפש חס וש�ום בבחינת הק�יפה השניה הנ"� שהוא בחינת חוקות
שערים פרק ה פותח שצב
העובדי כוכבים ,שהוא כו�ו רע חס וש�ום ,וכשנופ� �שם חס וש�ום אז אין סומך בידו
חס וש�ום מאחר שאין שם שום ניצוץ דקדושה כנ"� ,וע� כן הזהירה אותנו התורה
�פרוש מדרכיהם ו�התרחק מהם ,והכ� אסור משום חוקות העובדי כוכבים ,היינו כדי
ש�א יהיה נתפס חס וש�ום בבחינת הק�יפה השניה ,שהיא בחינת חוקות העובדי
כוכבים ששם אין שום טוב ,ומי שנופ� �שם חס וש�ום קשה �ו �צאת משם ,כי אין
סומך בידו ,מאחר שאין שם שום ניצוץ ושום טוב כ��.
והמן הרשע חשב ש�א יוכ�ו ישרא� �הנצ� מידו חס וש�ום ,מחמת שהתגבר ע�יהם
בתוקף ק�יפה זו השניה הנ"� ,אב� השם יתברך חמ� ע� ישרא� והקדים רפואה
�מכה ,כי היה באותו הדור מרדכי היהודי ,ועוצם תוקף מע�ת מרדכי מובא בכתבים
שהיה אור גדו� ונורא מאוד ,והוא בבחינת אהבה שבדעת וכו' )עיין ב�יקוטי ה�כות שם,
וב�יקוטי מוהר"ן סי' �ג( ,ומחמת שהיה מבחינה זו ע� כן היה �ו כח �שבר אפי�ו ק�יפת
המן עמ�ק ,דהיינו הק�יפה השניה הנ"� שאין בה שום טוב כנ"� ,כי היה יודע ומשיג
שגם הם מקב�ים חיות ממנו יתברך מבחינת מאמר סתום )עיין �יקוטי מוהר"ן ח"ב סי' יב(,
בחינת אהבה שבדעת וכו' כנ"� ,כי מרדכי היה נאחז משם ,ע� כן היה �ו השגה זו,
וכשזוכין �השיג זאת ,שגם הם מקב�ים חיות ממנו יתברך מבחינת מאמר סתום ,אזי
הם נכנעין ונתבט�ין בתכ�ית הביטו� ,כי �א היה �הם חיות רק מההסתרה וההע�מה,
אב� עכשיו כשיודעין שגם שם נע�ם הוא יתברך ,אזי הם נופ�ים ונתבט�ין ,ואזי
אדרבא זוכין �ע�ות בתכ�ית הע�יה ,כי זוכין �השיג אור האהבה שבדעת ,שהוא אור
הגנוז ,עיי"ש.
ופרעה הוא ראש �כ� הק�יפות ,אב� אף ע� פי כן הוא בחינת הק�יפה שהוא אצ�
התג�ות הימים והמידות ,כי פרעה אותיות הערף ,ושם המקום שמתחי�ין
המוחין �ירד ו�התפשט בבחינת ימים ומידות ,ושם אחיזת פרעה ,ובודאי היא ק�יפה
חזקה וקשה מאוד מאחר שאחיזתו בהתח�ה ממש ,אב� הוא סמוך �בחינת הימים
והמידות ,אב� המן עמ�ק הוא שורש הרע והק�יפה בבחינת )במדבר כד( "ראשית גוים
עמ�ק" ,כי הוא יונק מהסתרת והע�מת הדעת והמוחין ,מבחינת מאמר סתום כנ"�
אשר אי אפשר �הכניעו ו�בט�ו כי אם כשזוכין �אור האהבה שבדעת ,שהוא �מע�ה
מהימים והמידות כנ"�" ,עכ"� בקיצור �עניינו ,עיי"ש.
)ו( וב�יקוטי ה�כות ה�' נח�ות )ה"ד סכ"ג( כתב "איתא שק�יפת הער�ה ופריעה שהם
חופין ע� הברית קודש ,הם בחינת תרין עננין דמכסין ע� עינין ,שהם בחינת עשו
וישמעא� ,היינו כי עשו וישמעא� הם בחינת פגם הברית ,בחינת ק�יפת הער�ה
והפריעה ,שהם מב�ב�ין דעת האדם מ�התחזק בתפי�ה.
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים שצג
עשו הוא בחינת עמ�ק שיצא ממנו ,הוא בחינת ק�יפת הער�ה הגמורה ,כי הוא כפר
בעיקר ,ואינו מודה בתפי�ה כ�� ,והוא מטעה �ב האדם שאין התפי�ה מוע�ת
חס וש�ום ,מאחר שמתארך הג�ות ,ובכ� יום צועקין ,ואין נושעים וכנ"� .וע� ידי
שחותכין את הער�ה החופה ע� הברית ,ע� ידי זה מבט�ין ק�יפתו הרעה ,ונמשך
בחינת תיקון הברית ,שע� ידי זה זוכין �התחזק בתפי�ה תמיד ,כי עיקר תיקון התפי�ה
ע� ידי תיקון הברית ,שממשיכין ע� ידי מצות מי�ה וכנ"�.
אב� עדיין יש ק�יפה שניה שהיא ק�יפת הפריעה ,שהיא בחינת ק�יפת ישמעא�,
שמשם נמשך טעות אחר ב�ב �התרש� בתפי�ה חס וש�ום ,דהיינו ש�פעמים
נדמה �האדם שכבר שמע השם יתברך בודאי את תפי�תו ,בפרט כשרואה איזה
צמיחת קרן ישועה ,שאז נדמה �ו שכבר נתקב�ה תפי�תו ,והוא מתרש� �התפ�� יותר.
וגם זה אינו טוב ,כי אף ע� פי שצריכין �האמין באמונה ש�ימה שאין שום תפי�ה �ריק
חס וש�ום ,אפי�ו כשאין רואין שום ישועה כ�� וכנ"� ,אף ע� פי כן אפי�ו כשרואין
איזה ישועה ,אסור �בט� תפי�ותיו בשבי� זה ,כי עדין �א נגמרה הישועה ,ועדיין אנו
צריכין ישועה ורחמים רבים ,עד שנצא מג�ותנו �גמרי ,ומי שטועה בעצמו חס וש�ום,
ומתרש� בתפי�ה מחמת שנדמה �ו שכבר שמע השם יתברך את תפי�תו ,זה נמשך
מק�יפת ישמעא� ,כי ישמעא� ע� שם "כי שמע ה' א� עניך" )בראשית טז( ,ותרגומו :ארי
קב� ה' צ�ותיך .ומשם משת�ש� הק�יפה השניה הנ"� ,שהיא בחינת ק�יפת הפריעה,
שהיא ק�יפת ישמעא� שמטעה �ב האדם �התרש� בתפי�ה ,מחמת כי כבר שמע
השם את תפי�תו כנ"�.
וע� ידי מצות פריעה מבט�ין גם הק�יפה הזאת ,וזוכין �התחזק בתפי�ה תמיד ,כי
צריכין �ידע ו�האמין שבודאי השם יתברך שומע תפי�ת כ� פה ,ואפי�ו כשאין
רואין שום ישועה צריכין �האמין שאין שום תפי�ה �ריק חס וש�ום ,ו�התחזק בתפי�ה
יותר כנ"� .אב� גם כשרואין איזה ישועה אסור �בט� תפי�תו בשבי� זה ,רק צריכין
�שמוח בישועתו ו�היות מודה ע� העבר ו�בקש �הבא ,כי עדיין אנו צריכין הרבה
ישועות מאוד כ� ימי חיינו ,עד שנזכה �מה שאנו צריכין �בוא ,אשר בשבי� זה באנו
�עו�ם הזה ,וע� כן צריכין עדיין �הרבות בתפי�ה וכנ"�" ,עכ"�.
וב�יקוטי ה�כות ה�' פסח )ריש ה"ח( כתב "ישמעא�ים הם נוהגים מי�ה ו�א פריעה
)עיין רמב"ם ה�' מ�כים ה"י ס"ח ,ויבמות עא ,(:נמצא שהם רק בחינת ק�יפת
הפריעה ,אב� עשו הוא בחינת רע �גמרי ,ואין נוהגין מי�ה כ�� ,והם בחינת ק�יפת
הער�ה ,וע� ידי מי�ה ופריעה כורתין ומעבירין אותם" ,עיי"ש.
שערים פרק ו פותח שצד
)ז( וב�יקוטי ה�כות ה�' פורים )ה"ו ס"א( כתב "ועשו ממונה ע� כעס ,כי הוא הס"ם,
הוא המסית ,הוא המתגרה בכ� נפש מישרא� ,כשרואה שנמשך �ו שפע ממון
ועשירות ,הוא מתגרה בו ומכניס בו כעס וחמה וע� ידי זה מפסיד העשירות ש�ו
ומהפכו �כעס" ,עיי"ש .וכמו שכתב בקיצור �יקוטי מוהר"ן )סי' סח ס"ב( "ותדע כשהיצר
הרע מסית אותך �כעוס ,תדע שבזאת השעה משפיעין �ך מ�מע�ה איזה סך ממון,
והיצר הרע רוצה �ק�ק� ההשפעה הזאת ע� ידי הכעס שהזמין �ך שהוא מזיק את
השפע והעשירות )ועיין ב�יקוטי מוהר"ן שם .וע"ע ב�יקוטי ה�כות ה�' ח�ב ודם ה"א ס"ה-ו בענין ק�יפת
�בן ועשו ,ומה ההבד� ביניהם(.
פרק ו
ק�יפת ב�ק הוא בחינת חכמי הטבע שמראין בחכמתם המוטעת שהכ� ע� פי
הטבע .וב�עם הוא בחינת שורש חכמת הטבע ,שהיא ק�יפה טמאה כ� כך שרוצה
�הסתיר ו�הע�ים נפ�אות נוראות ונשגבות שמבוארים באתג�יא ובאתכסיא בכ�
התורה ,וע� כן נקרא ב�עם -שרוצה '�ב�וע' ו�הע�ים ו�הסתיר הכ�.
)א( הנה ב�יקוטי מוהר"ן )ח"ב סי' ד ס"ו( כתב "כי יש חיות רעות דורסים וטורפים,
והם חכמי הטבע ,שמראין בחכמתם המוטעת שהכ� עפ"י הטבע ,וכאי�ו אין
שום רצון ח"ו .ואפי' האותות נוראות שעשה עמנו הש"י ,משימים הכ� בתוך דרך
הטבע .והחכמים ה��ו הם בחי' חיות רעות ,והם דורסים וטורפים רבים מבני עמינו,
שטועים ג"כ אחריהם ,וסוברים כמותם ,כאי�ו הכ� עפ"י חיוב הטבע ח"ו" .ועוד כתב
)שם ס"ז( "ו�פעמים מתגבר בחי' מצח הנחש בפוע� ,דהיינו ע"י איש פרטי ,שיונק
חכמתו ממצח הנחש ,שהוא שורש חכמת הטבע ,והוא מראה בחכמתו ,שהכ� עפ"י
הטבע ח"ו" ,עיי"ש.
וב�יקוטי ה�כות )ה�' ברכות השחר ה"ה סע"ב-ע"ז( כתב שב�ק הוא בחינת החיות רעות
הדורסים וטורפים וכו' שהם חכמי הטבע ,וב�עם הוא בחינת שורש חכמת
הטבע בחינת מצח הנחש בעצמו .כי מבואר שם בסוף התורה הנ"� שמצח הנחש הוא
בחינת רשע ירא וכו' )ואמר אז ב�שון אשכנז בזה ה�שון :אזוי ווי א פרומיר רשע(.
ומי שמסתכ� ע� ההו�כים בדרכי המחקרים בזמנים ה��ו שרובם ככו�ם הם פורקי
עו� התורה והמצוות כמפורסם ,אב� גם בהם יש �מראה עינים כמו שני מינים,
כי יש הרבה אפיקורסים שהו�כים בדרך זה ,והכ� רואים שהם פורקי עו� והו�כים
עם הזונות ונשים נכריות �טיי� וכו' ,ובבתי תרטיאות וקרקסיאות ש�הם ,ומח��ים
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים שצה
שבת ויום טוב וכו' ,ואף ע� פי כן כ� דבריהם הם רק שאומרים שרוצים �הדריך את
ישרא� בדרך האמת ,ודיבור 'אמת' אינו זז מפיהם ,והאמת ש�הם רב מאוד מאוד,
שאומרים בכ� פעם שחפצים רק באמת ,כידוע �כ� המביט קצת בספריהם ובקרחיהם
הרעים שהם מפיצים עתה בישרא� ,שומר עמו ישרא� �עד ישמרנו ואת זרענו מהם.
אב� אם �א היה א�א א�ו �בד היה אפשר אף ע� פי כן �שבר שיניהם �הראות �כ�
שקרותם ופחזותם.
אב� גם נמצאים מעט ביניהם שהם בבחינת מצח הנחש שורש חכמת הטבע שהם
פקחים �הרע יותר ,שמראים עצמם ככשרים וכאי�ו אינם חפצים בתועבות
הרעות ש� ת�מידיהם ,אף ע� פי שבאמת הכ� בא ע� ידי �ימודיהם הרעים ,והם
מכניסים חקירות וסברות רעות ש� חכמת הטבע היפך דרכי התורה האמיתיים,
ומראים עצמם כמדברים בתמימות וביראה בשבי� האמת ,וכ� דבריהם בוטים
כמדקרות חרב ,כי מג�ים פנים בתורה ש�א כה�כה ,ומהפכים דברי א�קים חיים
�סברות בדויות ומזויפות ש�הם וכו' כידוע כ� זה �בקיאים בהם קצת ,וא�ו הכופרים
הם בחינת מצח הנ"� וכנ"� .ובאמת גם הם כבר טימאו את עצמן בכ� התועבות רעות
בזנות וכו' ,כי רובם היו בחורים עד ש�ושים וארבעים שנה ועשו מה שעשו ,רק שהם
צבועים והסתירו תועבות ש�הם.
והוא ק�יפה חזקה כ� כך עד שקשה מאוד מאוד �סתור דעותיו וסברותיו המזויפות,
כי כ� מה שמג�ין נפ�אות ונוראות בתורה בחכמות אמיתיות ובשכ�יות דקים
ונפ�אים בחריפות ובקיאות ,והתג�ות נסתרות נשגבות שאי אפשר בשום שכ� אנושי
�השיגם כי אם ע� ידי שפע א�וקי וכו' ,ע� כו�ם הוא חותר �סתור ו�כפור בכ�
בדרכי סברותיו המזויפות וכו' ,וע� כן נקרא 'ב�עם' ,שרוצה �ב�וע ו�הע�ים ו�הסתיר
הכ� .וזה שאיתא בדבריו ז"� שב�עם הוא בק�יפה כנגד כ� התורה שניתנה ע� ידי
משה רבינו .כי הב' כנגד הב' דבראשית שהוא התח�ת התורה ,וה�' כנגד סוף התורה
שמסיימת ב�' ,והע' כנגד ע' פנים ש� תורה ,והמ"ם כנגד מ"ם יום שניתנה בהם
התורה וכו' )כמבואר ב�יקוטי מוהר"ן סי' �ו( .היינו שהיא ק�יפה טמאה כ� כך שרוצה
�הסתיר ו�הע�ים נפ�אות נוראות ונשגבות כא�ה שמבוארים באתג�יא ובאתכסיא
בכ� התורה כו�ה מן ב' דבראשית עד �' ש� �עיני כ� ישרא� ,אשר כ� רואה ישתומם
ויעמוד מרעיד.
כי הכ� רואים ומבינים ,כ� מי שיש �ו מוח בקדקדו ,שאי אפשר �ג�ות תורה קדושה
ונוראה כזאת כי אם מן השמים ע� ידי נבואת פנים בפנים שהוא משה רבינו.
ובפרט כ� הסודות העצומות והנשגבות שכבר התחי�ו �ג�ות התנאים והצדיקים
שערים פרק ו פותח שצו
הקדמונים ,אשר תסמר שערות האדם ,ורואים עין בעין כי רוח ה' דיבר בם ,כי אי
אפשר �ג�ות כזאת בשכ� אנושי בשום אופן .וכ� השבעים פנים שהתחי�ו �ג�ות
מעט דמעט מהם ,וכ� מה שיגע משה רבינו במ"ם ימים ש�וש פעמים �חם �א אכ�
ומים �א שתה ,ש�א נשמע מעו�ם שיהיה נמצא איש כזה בקדושה כזאת ,ש�א יאכ�
ו�א ישתה ארבעים ימים רצופים ,וכ� הנוראות העצומות א�ה והאותות והמופתים
וכ� המורא הגדו� אשר עשה משה וכו' ,הכ� כאשר �כ� הם רוצים �הסתיר ו�הע�ים
ו�ומר שהכ� מרמז ע� דברי חכמות היונים אריסטו וחבריו ימח שמם וכו' .וכ� זה
הוא בחינת ב�עם שהוא כנגד התורה בכ� בחינותיה כנ"� .כי הוא בחינת מצח הנחש
שורש חכמת הטבע וכו' וכנ"�.
עד שזה סמוך גי�ו נב�ותם �עין כ� ומדפיסים בקרחיהם הרעים שכופרים �גמרי בכ�
דברי הזוהר הקדוש ובכ� דרכי הקב�ה ,ומחציפים פניהם ואומרים שג� ספר הזוהר
הקדוש והתיקונים �א יצא מפי רבי שמעון בר יוחאי וחבריו ,והדפיסו איזה קרח ע� זה
וכו' ,אשר כ� בר דעת מבין שדברי הזוהר הקדוש והתיקונים אי אפשר �התג�ות כי
אם ע� פי רוח הקודש גבוה ונורא מאוד שהופיע ע� צדיק קדוש כמותו שהוא רבי
שמעון בר יוחאי ובנו שישבו ש�וש עשרה שנים במערה וכו' .וכן כתבי האריז"� כמו
שאיתא בהקדמת ה'עץ חיים' שכ� מי שיסתכ� בו באמת יעיד שאי אפשר בשכ� אנושי
�ג�ות חידושים והתג�ות כא�ה וכו' והם רוצים �עקור ו�סתור חס וש�ום בנינים
נשגבים כא�ה� ,א תהא כזאת בישרא�.
וע� כן כשראה ב�ק שישרא� מתגברים ש�א כדרך הטבע עד ש�א היה �ו כח בעצמו
�נצחם ,ע� כן ש�ח אחרי ב�עם שהוא מצח הנחש ,שורש חכמת הטבע ,או�י
בכוחו יוכ� �נצחם חס וש�ום .וזה שכתוב בספרי קודש שעובדא דב�ק היה בעובדא
ע� ידי איזה גוף טמא וכו' ,ומעשה ב�עם היה רק בפיו ,כי ב�ק הוא בחינת חיות רעות
שמתגברים ע� ידי תאוות הגוף כנ"� ,וע� ידי זה מכניסים דרכי כפירותיהם בעו�ם כדי
שיוכ�ו �המשך אחרי תאוותיהם הרעות ,וכעין שאמרו רז"� )סנהדרין סג (:ש�א עבדו
ישרא� עבודה זרה א�א �התיר �הם עריות בפרהסיא.
וב�עם היה טמא יותר ויותר והתחכם יותר והחביא והסתיר רשעתו כנ"� ,וכ� כוחו
היה בפיו שהיה יודע כשפים ושמות הטומאה הרבה וכו' וכ� החכמות ש�
חכמי הטבע ש� כ� המחקרים ש� עכשיו הכ�ו�ים בהם ,שבכ� זה היה מתגבר �סתור
ו�הע�ים חס וש�ום כ� דרכי התורה מראש ועד סוף מב' דבראשית עד �' ש� �עיני
כ� ישרא� .וכ� זה הוא בחינת מצח הנחש כנ"� .וע� כן באמת היתה אז עת צרה גדו�ה
�יעקב מאוד ,כמו שכתוב )מיכה ו( "עמי זכור נא מה יעץ ב�ק מ�ך מואב ומה ענה אותו
ב�עם בן בעור" וכו'.
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים שצז
)ב( וכ� העו�ם �א נברא כי אם בשבי� הבחירה ,וע� כן הבחירה יש �ה כח גדו�
מאוד מאוד ,וכמבואר מזה בכ� הספרים ובדברינו כמה פעמים ,ועיקר כח
הבחירה הוא ע� ידי שהשם יתברך הע�ים והסתיר רצונו בהסתרות והע�מות גדו�ות,
רק נתן כח ודעת באדם שיבין מדעתו שצריך �ב�ות כ� ימיו �בקש ו�חפש אחר רצונו
יתברך ,ו�בט� כ� רצונותיו נגד רצונו יתברך ,כי זה ידוע ומובן �כ� שהעו�ם הזה אינו
כ�ום "הב� הב�ים אין בו ממש" ,וכמו שהתחי� קה�ת בספרו" :הב� הב�ים" וכו',
וחזר ואמר "הב� הב�ים הכ� הב�" ,וכן דוד אמר )תה�ים קמד( "אדם �הב� דמה ימיו
כצ� עובר" ,וכמו שפרשו רז"� )בראשית רבה צו( '�א כצ�ו ש� דק� וכו' א�א כצ� ש� עוף
הפורח' .וכן באו כ� חכמי אמת וצועקים ענין זה בכמה וכמה �שונות אין מספר ,ואפי�ו
כ� חכמי אומות העו�ם מודים ע� זה ,כי ה�א רואים בעין שימי חיינו הב� ואדם מת
בכ� יום ,כי היום והשעה שחי �א יהיו עוד ,וע� כן מתחי� יום המוות מיום הו�דו וכו'
וכמבואר מזה בספרים הרבה.
אך אף ע� פי כן עדיין צריכין �דבר בזה הרבה הרבה ו�חזור עם עצמו ועם חביריו
המקשיבים �קו�ו ,כ� זה ויותר מזה .כי "גם את העו�ם נתן ב�יבם )קה�ת ג( ודרשו
רז"� )י�קוט שמעוני סי' תרטו ,ומובא בפירוש רש"י( '�שון הע�מה ושכחה' ,שהשם יתברך
בחכמתו העמוקה הכניס הע�מה ב�ב האדם בשבי� כח הבחירה ,שבשבי� זה יש כח
�השטן �הע�ים ו�הסתיר ו�השכיח כ� זה )ועיין ב�יקוטי ה�כות ה�' שחיטה ה"ה שביאר שהק�יפה
שמע�מת ומסתרת האמת מן העו�ם היא בחינת ק�יפת החו�דה עיי"ש( .אב� כח האמת בודאי גדו�
ביותר שכ� מי שרוצה �הסתכ� ע� תכ�יתו הנצחי באמת �אמיתו ,בודאי אי אפשר
�הכחיש ו�הע�ים כ� הנ"� שהעו�ם הזה הב� הב�ים ,ו�א ישאר כ�ום ממנו
ומתאוותיו ומכספו וזהבו וכו' ,כי אם מה שהתיגע וטרח בשבי� התכ�ית הנצחי שהוא
�עשות רצונו יתברך.
וע� כן כ� הצדיקים האמיתיים שה�כו בדרך זה והסתכ�ו כ� ימיהם ע� תכ�יתם
הנצחי ,השיגו והבינו תיכף שרצונו יתברך �התרחק מכ� התאוות� ,א מ�בד מן
המותרות א�א אפי�ו מה שנראה �הכרחיות צריכין �מעט בכ� מה דאפשר ,ו�קדש
ו�טהר עצמו בכ� פעם עד שגם ההכרחיות דהכרחיות יעשה בקדושה ובטהרה בשבי�
קיום העו�ם שזה רצונו יתברך ו�א בשבי� תאוות עצמו כ�� .ומחמת שהסתכ�ו ע�
אמת �אמיתו והבינו כ� זאת ,וכן קיימו ועשו ופרשו וקידשו עצמן בכ� יום ובכ� פעם
בקדושה יתירה עד שע�ו מדרגא �דרגא וממע�ה �מע�ה ,עד שהשם יתברך ריחם
ע�יהם וגי�ה �הם רצונו .כי הם היו מחפשים תמיד אחר רצונו ביגיעות וטרחות
עצומות ,ע� כן האיר ע�יהם השם יתברך וגי�ה �הם רצונו בכ� פעם כפי יגיעתם
וטרחתם ומסירת נפשם וכו'.
שערים פרק ו פותח שצח
וא�ו הצדיקים הש�מים הנ"� זכו ע� ידי גוד� קדושתם עד שיש �הם כח בתפי�תם
�בט� הטבע ו�ג�ות שהכ� ברצונו יתברך ,ושיש �הם כח �פעו� שיעשה רצונו
כרצונם ,בבחינת )אבות פ"ב( 'עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו' ,וע� ידי זה
הם מג�ים ומאירים הרצון בהתג�ות נפ�א שהכ� רואין שהשם יתברך מנהיג עו�מו
ברצונו כרצונם ,וכמו שמבואר �עי� שעיקר התג�ות הרצון הוא ע� ידי תפי�ה וכנ"�.
אב� "את זה �עומת זה עשה א�הים" )קה�ת ז( ,ונתן כח גם בהסטרא אחרא שתוכ�
�התעקם כקוף בפני אדם עד שיש כח גם �החרטומים והמכשפים שיעשו
כמעשה הצדיקים �פעו� פעו�ות ע� ידי שמות הטומאה כמפורש בתורה �ענין
המופתים הנוראים שעשה משה רבינו "ויעשו גם החרטומים ב�הטיהם כן" )שמות ז(,
אב� בודאי אמיתת הקדושה ידה ע� הע�יונה ו�עו�ם גברה יד משה ע�יהם ,כמו
שכתוב )שם( "ויב�ע מטה אהרן את מטותם" ,עד שבכמה אותות �א יכ�ו החרטומים
�הוציא עד שהוכרחו �הודות ו�ומר "אצבע א�הים הוא" )שם ח( ,ואם אף ע� פי כן
החזיק �ב פרעה ,אב� בסוף הוכרח �הודות ו�ומר "ה' הצדיק" ו�ש�חם בעצמו ,ואחר
כך נתחרט ורדף אחריהם עד הים ,ושם הראה ה' את ידו הגדו�ה ובקע את הים �פני
בני ישרא� ,ופרעה סבר שגם הוא יעבור הים ורדף אחריהם �תוך הים "וישב ה' ע�יהם
את מי הים" וכו' )שם טו(.
והנה מכ� המעשיות הנוראות הא�ו וכא�ו ומכ� מה שמבואר בספרי קודש מזה אנו
רואין גוד� כח הבחירה שנתן השם יתברך �האדם בזה העו�ם המעשה .ועיקר
הבחירה ע� ידי שהע�ים רצונו כנ"� ,ואינו מג�ה סודו כי אם �עבדיו הנביאים הרודפים
ומתייגעים �השיג רצונו וכנ"� ,וא�ו הנביאים והצדיקים אמיתיים מג�ים רצונו ע� ידי
תפי�תם הקדושה ,שע� ידי זה הם עושים מופתים ואותות נוראות בעו�ם .והעיקר הוא
משה רבינו שהוא רבן ש� כ� הנביאים שעשה אותות ומופתים נוראים בעו�ם אשר
�א נשמעו ו�א נראו בכ� הארץ כמו שכתוב )דברים ד( "הנהיה כדבר הגדו� הזה" וכו',
וכ� מה שעשה הכ� היה ע� ידי תפי�ה כמו שכתוב )שמות טו( "ויצעק א� ה'" ,וכן
בא�ישע אמרו רז"� )מגי�ה כז' (.וא�ישע כ� מה דעביד בתפי�ה הוא דעביד' .אב� אם
כן כבר היה מתבט� הבחירה ,והיה מתבט� כ� העו�ם שנברא רק בשבי� הבחירה,
וע� כן בדרכי נפ�אותיו יתברך נתן כח גם �הסטרא אחרא שיהיה �הם כח �עשות
איזה מופתים �פי שעה ע� ידי כשפים ושמות טומאה .והגדו� שבהם היה ב�עם הרשע
שהיה �ו כח בפיו כנגד משה בקדושה ומשם נמשכין כ� הכפירות רחמנא �יצ�ן.
וכ� טעותם ש� כ� הכופרים העובדי עבודה זרה שבדורות הראשונים נמשך מזה ,כי
בודאי �א היו טפשים גמורים כמו שסוברים ההמון ,ובפרט ראשיהם כמו ב�ק
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים שצט
וב�עם וחרטומי מצרים וחכמי בני קדם ,רק כ� טעותם היה שאמרו שיכו�ין �המשיך
רצונו כמו שרוצה כ� אחד ,כי זה מבואר בספרים שהיו אומרים שמעוצם גדו�תו ש�
הנמצא המחויב הוא מרומם ומנושא �גמרי מ�הנהיג בעצמו כ� הנבראים ,וע� ידי זה
באו �ידי כסי�ות דעתם ואו�ת חכמתם המוטעת שאמרו שצריכין �עבוד את האמצעי
וכו' ,ושבדרך זה יוכ�ו �המשיך רצונו כמו שהם רוצים ,ובדרך שהאדם רוצה �י�ך
מו�יכין אותו ,ע� כן גדו� העצה התעה אותם והטעם ונתן בהם כח שיוכ�ו �עשות
פעו�ות בעובדא ובמי�ו�א.
והעיקר 'במי�ו�א' ,כי הדיבור יש �ו כח גדו� עד שהיה כח �ב�עם שה�ך בדרכי בני
קדם כמו שאמרו רז"� וכמו שכתוב )במדבר כג( "מן ארם ינחני ב�ק מהררי
קדם" ,וכמובאר בזוהר הקדוש ,עד שהיה �ו כח �ברך ו�ק�� את העמים בפיו וכן
יתקיים ,וע� ידי זה טעו ואמרו שאין �ו יתברך רצון כ�� חס וש�ום ,רק כ� אחד יכו�
�המשיך ו�עשות פעו�ות בפיו כרצונו ,וע� ידי זה �א רצו �הודות שהשם יתברך בוחר
בישרא� ורוצה ה' בעמו ורוצה ה' את יראיו וכו' ,אף ע� פי שראו מופתים נוראים כא�ה
ע� ידי משה ,כי אמרו ה�א גם הם עושים מופתים בפיהם כנגדו ,וע� כן אמרו שכ�
אחד יכו� �המשיך הרצון כרצונו כנ"�.
וזה שאמרו 'אך אנו באים ע�יהם באדם שכוחו בפיו כמו משה שהיה כוחו בפיו )מדרש
תנחומא ב�ק ,ג( ,אב� באמת כ� מעשיהם תוהו ,כי כ� הגויים כאין נגדו ,ואין שיעור
�ההבד� שבין מופתי משה והצדיקים שאחריו ובין מעשה ב�עם והחרטומים "כי אתה
מרום �עו�ם ה'" ,ו�עו�ם ידך ע� הע�יונה ,וכמו שמובא בדבריו ז"� )�יקוטי מוהר"ן סי'
ר�ד( שכנגד כ� מעשה ש� הצדיקים יש כנגדו מעשיות ש� רשעים ,כי פינחס פרח באויר
וגם ב�עם פרח באויר וכו' ,אב� סוף כ� סוף ניצח פינחס את ב�עם והפי�ו ע� החרב
והרגו וכו'.
)ג( והנה בימים הראשונים בדורות הקודמים ש� משה רבינו והנביאים ש�אחריו ,היה
התג�ות א�קותו מאוד ע� ידי הנבואה ורוח הקודש והמופתים הנוראים ש�הם,
ע� כן "את זה �עומת זה עשה א�קים" ,שגם הכרוכים אחר תאוות עו�ם הזה היו
יכו�ים �עשות איזה מופתים קטנים ע� ידי כישוף ושמות הטומאה כדי שיהיה בחירה
כנ"� ,אב� אחר חורבן בית שני והנבואה כבר פסקה מישרא� "ואותותינו �א ראינו ואין
עוד נביא" )תה�ים עד( ע� כן נתן השם יתברך כח �אנשי כנסת הגדו�ה �הרוג ו�בט�
את כח היצר הרע ש� עבודה זרה וכו' ,כמו שאמרו רז"� )יומא סט ,(:ואז נתבט� רובו
ככו�ו ש� כ� ידיעות הכישוף ושדים ושמות הטומאה ,וכן מישרא� נתמעטה מאוד
ידיעת השמות הקדושים ועשיית מופתים נוראים �שדד הטבע באתג�יא כמו בדורות
שערים פרק ז פותח ת
הראשונים ,רק �יחידי סגו�ה גדו�י הדורות נמסרו סודות הקב�ה פנים א� פנים וקצת
נכתבו במגי�ת סתרים ,אב� אז התחי�ה �צמוח נגע המספחת ש� חכמת יון ורומיים
שהוא חכמת הטבע שהחריבו את הבית המקדש ע� ידי זה ,ובאמת גם כ� חכמת
הטבע ש�הם הכ� ירשו וקיב�ו מחכמי בני קדם כמבואר בכמה ספרים ,כי ב�עם וחכמי
בני קדם ידעו הכ� כי היו בקיאים בשמות הטומאה וכו' והיו יודעים כ� סודות חכמי
הטבע ,ועכשיו שכבר נשכח ידיעת הכישוף והשדים וכו' והתגברו חכמי הטבע הם
רוצים �כפור בשדים ובכישוף �גמרי ,עד שע� ידי זה הם מחציפים פניהם וכופרים בכ�
סודות הקב�ה ובכ� שמות הקדושים וכו' מה שכ� התורה והגמרא ומכי�תות
ומדרשים קדושים מ�אים מזה ,עכ"� בקיצור ,עיי"ש.
פרק ז
בענין אריסטו אשר הביא בעו�ם הרבה כפירה ברוחניות ואמונה רק במורגש.
ובענין גוד� האיסור ��מוד דברי הפי�וסופים ,ובענין א�ו שנמשכו אחריהם.
ותו�דותיו ש� אריסטו ,ומה היה בסופו.
)א( הנה כתב הרמב"ן )בספרו תורה תמימה פ"ב סי' יד ,ע"פ ביאור חזון יוא�( שבזמנים הקדמונים
כגון בזמן משה רבינו �א היה שום אדם שכופר בחידוש העו�ם ו�א ממרה בא�וה,
א�א שהיו מבקשים תוע�ת מצד עבודת השמש והירח והמז�ות ועושים �הם צורות
כדי �קב� בהם כח ע�יוני ,והחכמות באותם הימים היו כו�ן רוחניות כגון עניני השדים
והמכשפים ומיני הקטורת ,וחכמות א�ו היו נודעות �כ� וראו אותן רבים ונתפרסמו
בעו�ם ,ואפי�ו בין הפי�וסופים כתוב בספר הט�סמ"ש שמביאים בצורות רוח ודיבור
)וכמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות פסחים פ"ד "יש אנשים חכמים בחכמת הכוכבים וע� פיהם יעשו צורה �עיתים
ידועים ויועי�ו או יזיקו �דברים ידועים ,וזו הצורה נקראת ב�שון יון ט�ס"ם" עכ"� .ובכתבי האר"י ז"� בס' �יקוטי
תורה פר' נח ,מובא שבימי אנוש היו יודעים שימוש שמותיו יתברך ובידיעה הזאת היו מורידים כח �עבודה זרה מן
הקדושה הע�יונה ,וכוונתם היתה שישפיע א�יהם טובה בהכרח אפי�ו אם הם �א טובים ,כי רצו ��כת בשרירות �יבם
הרע ו�א רצו �השתעבד תחת הקדושה כי צריך טורח גדו� �סגף עצמו מתאוות החומר וההם רצו �התעדן בתאוות
עו�ם הזה ושהעבודה זרה תשפיע �הם טובה בכח שימוש השמות הקדושים ,והובא �קמן שער ז פ"ו ס"ד בהרחבה(.
אך כאשר קמו היוונים שהם עם חדש ש�א נח�ו חכמה )כאשר ביאר בע� ספר הכוזר א סג,
ומובא �קמן סי"ט עיי"ש( אזי קם האיש הידוע שהוא ראש הפי�וסופים אריסטו ימח
שמו ,שהוא האמין רק במורגש וחיפש חכמות מורגשות והכחיש את כ� הרוחניות
ואמר שאין בעו�ם שדים ומעשה כשפים וכפר בכ� שינוי הטבע בין בנס ובין בכישוף,
ובכך הביא בעו�ם הרבה כפירה ,עכת"ד הרמב"ן.
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים תא
)ב( ובשו"ת הרשב"א )ח"א סי' תיז( מובא חרם ע� כופרים שהיו מ�עיגים ע� דברי
חכמים ,ואומרים שמבראשית עד מתן תורה הכ� מש� ,ואברהם ושרה חומר
וצורה ,ושנים עשר בני יעקב משנים עשר מז�ות ,וארבעה מ�כים אשר נ�חמו את
החמישה הם ארבעה יסודות וחמישה הרגשים ,ואמר אחד מהם שאין הכוונה במצות
תפי�ין �הניחם ע� הראש וע� הזרוע ממש א�א רק שיבין ויזכור את השם ,שמקום
התפי�ין הרמוזין בראש כנגד המח ובזרוע כנגד ה�ב שהם כ�י ההבנה והזכרון �רמוז
שיבין ויזכור עכת"ד ,ו�בסוף כתב "החטאים הא�ו בנפשותם מחוייבים כ� ישרא�
�החרימם ו�נדותם ,ו�א יכפר �הם העוון הזה עד ימיתון ,אש ש� גיהנם כ�ה וגופם
ש� א�ו באש �א נפח אש �א תכבה נתון ,והנה אנחנו מסכימים ובגזרת עירין ובמאמר
קדישין מנדין האנשים הפושעים שהם כא�ה כאחת מא�ה ומחרימים בבית דין ש�
מע�ה ובבית דין ש� מטה וירדו מטה עד ישובון בתשובה ש�ימה ו�א ישובו עוד
�כס�ה" ,עיי"ש.
וכן כתב ב�יקוטי מוהר"ן )ח"ב סי' יט( שהמחקרים והכופרים אומרים ע� המעשיות
שבתורה שהם מרמזים רק ע� הנמש� והצורה )מהי "צורה" עיין �עי� שער ב פ"א( ואפי�ו
ע� המצוות המעשיות המפורשות בתורה הם מפרשים שהן מרמזות רק ע� שכ�יות
וחכמות ש�הם ,וכופרים כפשוטו �גמרי .וזה שאמרו רז"� )תנחומא ,והובא ברש"י פרשת ותצא(
שהיה עמ�ק שהוא בחינת הפי�וסופים והכופרים היה כופר במצות מי�ה שהיא המצוה
הראשונה שנצטוה בה אברהם אבינו שהיה ראש �מאמינים ,והיה זורקה כ�פי מע�ה
-כ�ומר א� השכ� ,וע� כן עיקר הכנעתו היא ע� ידי אמונה ,עכת"ד.
)ג( וכתב רבינו צדוק הכהן מ�וב�ין )ס' פרי צדיק ח"א עמ' סט דרוש �חנוכה( שהיוונים היו
בק�יפה זה �עומת זה כנגד קדושת התורה שבע� פה ,כי עיקר התפשטות התורה
שבע� פה היתה ע� ידי שמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדו�ה וממנו התחי�ה
ש�ש�ת המשנה ובימיו היה א�כסנדרוס מוקדון )כמבואר ביומא סט (.ואז התחי�ה החכמה
היוונית ע� ידי אריסטו שהיה בק�יפה כנגד קדושת התורה שבע� פה – שהיוונים
חידשו אז חכמה ומוסר מ�יבם ורצו �בט� את התורה שבע� פה מישרא� ,עכת"ד.
ובספר ה�יכות ש�מה )תשרי-אדר פט"ז הע' (46כתב בשם הגרש"ז אויערבך שעיקר
מ�חמת היונים היתה נגד התורה ,ואף שחכמים גדו�ים היו בידיעת הטבע
ובכ� חכמות החיצוניות עד שאמרו ע�יהם חז"� יפיפותו ש� יפת באה�י שם ,עם כ�
זאת דוקא מצד כח חכמתם נ�חמו בכ� כוחם נגד התורה ו�השכחתה מישרא� ,כי
חכמת התורה היא היפך כ� החכמות ,שבשאר החכמות יכו� האדם �היות גדו� בהם
ואי�ו בה�יכותיו ומעשיו הנוגעים �גופו יהיה שפ� ומושחת ,מה שאין כן חכמת התורה
שערים פרק ז פותח תב
אין הקדוש ברוך הוא נותנה א�א �מי שיש בו חכמה ,כ�ומר שיש �ו יראת שמים אשר
ע�יה נאמר הן יראת ה' היא חכמה ,עיי"ש.
)ד( והנה אמרו בזוהר )פקודי דף ר�ו( ע� הפסוק "אשר אין בה מום" -דא מ�כות יון
דאינון קרבין �ארחי מהימנותא" ,ובשומר אמונים )הקדמון ,ויכוח א ס"ט ,יג� ,ז( כתב
שהרב מוהר"ם ריקאנטי פירש שהכוונה �הפי�וסופים שקדמו �אריסטו כי בקצת
דבריהם נוטים הם �דברי רז"� )עיין שם ויכוח ט ס�"ז( ,אב� באמת יש בספרי הפי�וסופים
כמה דעות מזויפות וכפירות אשר מפני כך אסרו �קרוא בהם ,וגם בזוהר )משפטים קכד(
נזכר איסור זה .ורב האי גאון )בעין ישרא� במסכת חגיגה ,הובא בשומר אמונים שם ס�"ו( ,והרשב"א
)בתשובותיו ח"א סי' ט וסי' תיד-תיז( והרא"ש )בתשובותיו כ�� נה( והריב"ש )סי' מה( האריכו בגנות
הפי�וסופיא ו�ומדיה ,עיי"ש.
)ה( והנה הפי�וסופים אין �האשים אותם ע� דעותיהם המזויפות כי הם עם אשר �א
נח�ו תורה ו�א נבואה )וכמו שכתב הרשב"א שם סי' ט( אב� האשמה תיגד� בקצת אנשי
אומתינו אשר רצו �הסכים את דעות התורה והנביאים א� דעות הפי�וסופים ובעבור
זה סתרו והרסו כמה אמונות ופינות התורה אשר מפורשות מפי חז"� שקיב�ום
מהנביאים מפני שהפי�וסופיא מכחשת ומנגדת אותם ,וכגון ענין הכשפים ומציאות
השדים וענין הקמיעות והפעו�ות ע� ידי שמות הקדושים שהם דברים פשוטים אצ�נו
המבוארים בגמרא ובמדרשים ,וגם מפורש בתורה ענין חרטומי מצרים ומה שעשו
ב�טיהם וב�טיהם ,וענין בע�ת אוב וכיוצא בזה בכמה פסוקים המורים מציאותם ,ועם
כ� זה חכמי המחקר הכחישום ובדו �הם פירושים רחוקים וזרים ע� הפסוקים כדי ש�א
יח�קו ע� דעותיהם ,כי זוהי דרכם ש� חכמי המחקר ואנשי שיקו� הדעת – שאין הם
מקב�ים את מה שמכחיש את מה שנתבאר �הם ע� פי ההיקש השכ�י .ובפרט בענין
ההשגחה ובענין מהות הנפש ועונשה כתבו דברים שאסור �שומעם ,ובעוונותינו
הרבים ע� ידי הצרעת הזאת שפשטה בקצת אנשי אומתינו נתמעטה האמונה מבינינו.
)ו( והנה הרמב"ם �יג�ג הרבה ע� המאמין שיש כח בשמות �עשות פעו�ה וגם ע�
מציאות השדים ומעשה הכשפים הח�יט שהם דברי הב� ותוהו )ראה בספר יד החזקה
ע"ז פי"א הט"ז( ו�גבי מעשה מרכבה ומעשה בראשית פירש )בד' פרקים הראשונים ש� היד החזקה(
שהכוונה �מבואר בחכמת אריסטו ,אמנם הוא הודה שפירש זאת משיקו� דעתו ו�א
קיב� פירוש זה �א ממ�מד ו�א מנבואה.
וכ� המפרשים דחו פירושו בשתי ידים ,וכתב הר"ן )הובא בכסף משנה ה�כות יסודי התורה פ"ד
הי"ג( "והרמב"ם כתב מה שרצה וה�וואי ש�א נכתב" .ורבי שם טוב בר' שם טוב
כתב )בספרו עין הקורא( שאשר הביא א� הרמב"ם ז"� �חשוב מחשבות רק רע כ� היום
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים תג
הוא חושבו שאין חכמה אחרת זו�ת חכמת א�ה האנשים ,וזה הביאו א� מה שאמר
שמרכבת יחזקא� וישעיהו אשר חוייבנו ע�יה ההסתר היא רק ח�ק קטן מחכמת
אריסטו ,ושכ� מה שהשיג יחזקא� ע�יו הש�ום ידוע �רוב חכמי הנוצרים והישמעא�ים
והיוונים ידיעה יותר חשובה ונקיה ,עכת"ד.
ובאמת המכוון במעשה בראשית ומעשה מרכבה הם ענינים ש�א יושגו מדרך
החקירה א�א רק מצד חכמת הקב�ה �יראי ה' ו�חושבי שמו ,והראיה שאין
חכם טבעי מחכמי האומות שע�ה �מדרגת בריאה מחודשת בסידור הטבעי ומאידך
רבא ברא עג� ור' זירא ברא גברא ע� ידי ספר יצירה ,עכת"ד ספר שומר אמונים
הקדמון )ויכוח א ס"ט ,יג� ,ז(.
)ז( ובביאור הגר"א )יו"ד סי' קעט סקי"ג( כתב שהרמב"ם נמשך אחר הפי�וסופיא ו�כן
כתב שכשפים ושמות ו�חשים ושדים וקמיעות הכ� הוא שקר ,אב� כבר היכו
אותו ע� קודקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא ע� פי שמות וכשפים )עיי"ש מקורות
�זה( וכן בקמיעין בהרבה מקומות ו�חשים רבו מ�ספר ,והפי�וסופיא היטתו ברוב
�יקחה �פרש הגמרא הכ� בדרך ה�ציי ו�עקור אותם מפשטן ,וחס וש�ום איני מאמין
בהם ו�א מהם ו�א מהמונם א�א כ� הדברים הם כפשטן א�א שיש בהם פנימיות ,ו�א
פנימיות ש� בע�י פי�וסופיא שהם חיצוניות א�א ש� בע�י האמת )וע"ע בביאור הגר"א סי'
רמו סקי"ח(.
אך עם כ� זאת הובא בספר ע�יות א�יהו )עמ' מד( שכאשר ביקשו מהגר"א שימחה
באנשים אשר קבעו �ימודם בבית המדרש בספר מורה נבוכים השיב הגר"א בחרי
אף ואמר "ומי יעיז �דבר נגד כבוד הרמב"ם וסיפרו ,אשר מי יתנני ואהיה עמו במחיצתו
בגן עדן" ,עכ"ד .ובשו"ת ים החכמה )סי' יד הע' יד( כתב שידוע מאדמו"ר מקאצק זי"ע
שאמר שהרמב"ם כתב כן במכוון ,שע"י שפסק שהוא שקר הבריח הכוחות ה��ו
והח�ישם ,ואין כוונת הגר"א �מעט ח�י�ה וח�י�ה בכבוד רבינו הרמב"ם ,כמו שכתבו
ת�מידיו שאמר בעצמו שה�וואי שיזכה �הגיע �היכ� הרמב"ם שבשמים ,עכ"� .אמנם
בספר מקור חיים )ח"ג פ"� ס"ו( האריך �באר בשם אביו )בע� הערוך השו�חן( ש�מעשה דעת
הגר"א היא שאין �כ� אדם �קבוע �ימודו בספר מורה נבוכים עיי"ש.
ובספר יד א�יהו )�הגאון ר"א רגא�ער מקא�יש ח"א סי' כה( כתב שהרמב"ם ז"� אשר כ�
החכמים ודוקטורי פי�וסופיא כו�ם כגרגר חרד� נגדו הזהיר ע� כ� מה
שמבואר בת�מוד בב�י וירוש�מי ספרא ותוספתא וכו' וחרד חרדה גדו�ה בקיום
הת�מודים ,ואף ע� מנהג קדמונים הזהיר .ו�א הרמב"ם ב�בד א�א יותר מא�ף גאונים
קדמונים כמוהו אשר היו מ�ומדים בחכמת הטבע ובפי�וסופיא ועוד שארי חכמות ו�א
שערים פרק ז פותח תד
זזו מצדקתם כחוט השערה ,גם בגוד� חכמתם הבינו שאין בחכמות חיצוניות שום ממש
כי אם בדברים בדויים מ�ב ,ו�א �מדו מחכמתם כי אם בשעה שנח�שו מגירסתם
ובמקום שאסור ��מוד תורה ,וכ� החכמות נתונים �חוטבי עצים ושואבי מים �רקחות
וטבחות �תורה הקדושה.
גם בזמנינו ראינו התנא הקדוש הא�וקי מוהר"ר א�יהו מווי�נא אשר כ� העו�ם ראו
שגדו�י החכמים והפרופסורים היו �פניו כק�יפת השום ו�א מצאו ידיהם ורג�יהם
�פניו בכ� שבע חכמות והודו שאין שכ�ו שכ� בשר ודם כי אם איש א�קים נורא
מאוד ,ועכ"ז הביטו וראו ,מה שכתב הגאון ז"� בחיבורו ע� יו"ד בה�כות עונן ומכשף,
בגנות הפי�וסופיא ,והקפיד ע� הרמב"ם ז"� אשר נמשך בדברים אחדים אחר
הפי�וסופיא הארורה ,והאריך שם בקדושת יראתו ,וסיים בזה"�� ,א הפי�וסופיא
שזורקין אותו �אשפה וכו' ,וגם בה�כות ת"ת הקפיד מאוד ע� הרמב"ם ורמ"א שקראו
�חכמות החיצונות ,טיי�א בפרדיסא יעו"ש .וכ� רואיו ות�מידיו אשר יצקו מים ע� ידו,
העידו שאין זה י�וד אשה כ�� ,וגוד� חרדתו ע� דבר ק� שמבואר בת�מוד בב�י
וירוש�מי אין �שער ,עד שמסר נפשו ממש ע� ק�ה שבק�ות ממה שמבואר בת�מוד,
אף במי�י דרך ארץ ,וזכה שנתג�ה �ו א�יהו ז"� ונמסר �ו סודות התורה מפי יעקב
אבינו ע"ה ומפי ריש מתיבתין עי�אין בכ� �י�ה ו�י�ה כאשר מצאנו במכתביו
הקדושים אשר בידינו ,וכ� איש שבא �פניו �פתוח פה בתורה או בשום חכמה
שבעו�ם ראה ש�א נעדר ממנו כ� המ"ח דברים שהתורה נקנית בהם ,וכ� המדות
שחשב ר"פ בן יאיר ,וכ� העומדים �פניו ראו אותות ומופתים גדו�ים ,אשר הופיע ה'
ע�יו ממרום ,והוא �א נתכוון �כך ,א�ף ניירות �א יכי�ו �ספר שבחו ,אשר אין בהם
שום גוזמא ,כי �מראה עינינו ראינו וזכינו �ריחו ושיחתו .ותמיד היה מכריז ש�א ��מוד
שום חכמה זו�ת הת�מוד ,כ"א חכמת הדקדוק �בדה ,ושארי החכמות �א היה �ומד
כ"א במקום שאסור �הרהר בד"ת ועם רוב חכמתו אמר ש�א הגיע כ�� �מדרגת תנא
ואמורא כי כ� דבריהם נכ��ו במ"ט שערי בינה ,ושער החמשים נגד כו�ם ,אשר גם
�מרע"ה �א נתג�ה ,סיומא דמ�תא ,כ� העובר ע� דברי חז"� חייב מיתה ,ופורץ גדר
א' מד"ס וישכנו נחש ד�ית �יה אסותא כ�� כדאיתא במס' ע"ז ,עכ"ד עיי"ש.
)ח( ועיין בספר חיי מוהר"ן )סי' תז-תיב( שהאריך �באר את גוד� האיסור �הביט בספרי
החקירות ,וכתב שהם עוקרים את האדם �גמרי מאמונת ישרא� ומתורתינו
הקדושה ומהשם יתברך ,ואיסור גדו� מאוד ��מוד את הספרים המפרשים את התורה
ע� פי דרכי המחקרים )וכגון ספרי האבן עזרא ובפרט הפירוש הרע שע�יו הנקרא מרג�ית רעה ,וספרי
הר�ב"ג שמפורסם �כ� מה שכתוב בו כנגד התורה הקדושה ,שחייב אדם �קרוע כששומע חס וש�ום דיבור אחד
מדברים כא�ה ,וכיוצא בזה שאר ספרים ההו�כים בדרך זו( ,אשר כ� ההקדמות ש�הם �קחו מאריסטו
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים תה
היון ימח שמו ונמח זכרו ושאר האפיקורסים המפורסמים שהיו קצתם קודם חכמי
הת�מוד וקצתם בימיהם ,אשר כ� כוונת בע�י המשנה והגמרא הקדושים שאסרו
��מוד ספרי חכמות יונית היה ע� ספרים ה��ו ש� א�ו האפיקורסים שכו�ם היו אז
אצ� היוונים ,וכ� מקום שזכרו רז"� "אפיקורוס" כוונתם ע� מי שנמשך �דרכיהם
ו�סברותיהם ,אשר ע� כן גם שאר רשעים גמורים שיש �הם כפירה כ� שהוא נקרא
גם כן אפיקורוס ,כי תו�ין הק�ק�ה במקו�ק� ,כי היה פי�וסוף אחד ששמו הרע היה
אפיקורוס כשמו כן הוא ימח שמו וזכרו .וכן איסור גדו� ��מוד את הספר מורה נבוכים
�הרמב"ם ,וגם מה שמובא בהרמב"ם בספר היד קצת חקירות צריך גם כן �ברוח מהם
ו�ב�י �הסתכ� שם כ�� ,אב� במקום שמדבר מה�כות היטיב �עשות .והוסיף שהצדיק
הגדו� מאוד צריך דיקא �עיין בספרי החקירות כדי �הע�ות משם הנשמות שנפ�ו
�שם ,עיי"ש בהרחבה.
ובספר ים ש� ש�מה )חו�ין ,בהקדמה שניה( כתב "החכם ר' אברהם א"ע אשר �א היה
בע� ת�מוד ורוב בנינו ופירושו ע� דרך התכונה והטבעים וקב�ת חיצוניות
והתריס בכמה מקומות נגד דברי חכמי התורה והת�מוד ומה שהוא מן התורה כתב
שהוא מדרבנן ומה שהוא מדרבנן עשאו �דברי תורה והאיסור עשאו היתר והיתר
עשאו איסור או מב�י השגחה ידוע וכבודו במקומו מונח כי חכם גדו� היה ואין משיבין
הארי כי אין הו�כין אחר פירושו �א �איסור ו�א �היתר �א �חיוב ו�א �פטור שהרי
כתב כמה פעמים נגד הה�כה אפי' נגד חכמי המשנה ונגד אמוראי הת�מוד ב�י מספר
ואמת שמעתי אומרים ע�יו שכך היה מכריז והיה מודיע �רבים שאינו רוצה �ישא פנים
א�א �פרש עד מקום אשר שכ�ו מגיע �ו�י הקב�ה כאשר רימז בקצת מקומות בפי'
התורה �ו�י הקב�ה הייתי אומר וכו' ו�א צדקו דבריו בעיני ו�פי דעתי שכבר נתן
ע�יהם הדין כי נתן יד �מיני' ו�צדוקים ו�ק�י האמונה" וכו' עיי"ש.
)ט( ובספר הברית )ח"א מ"ב פ"ו( כתב ואנכי איש רש ונק�ה �פני כבודו )ש� הרמב"ם(
כגרגר חרד� �פני עו�ם מ�א ,וגם אני וכ� מאמינים שהוא ואין בי�תו ואין דוגמתו
ביהודה וישרא� ,החכמה והמדע הכ� יכו� וכו��ם יחד ,כי מי כמוהו מורה בדת ודין
במצוות התורה ,אך בכ� זאת אם בספרו היד החזקה אשר �פניו תכרע כ� ברך יש
כמה דברים ש�א פסקינן כמותו ,אם כן מכ� שכן בשאר ענינים.
ו�גבי האבן עזרא ז"� כתב )שם מ"כ פט"ו( שבכ� מקום שהוא כתב ע� איזה דבר שהוא
סוד -זה אינו מסודות התורה כמעשה בראשית או מעשה מרכבה אשר יסודו
בספר הזוהר והבהיר ,א�א כוונתו ע� חכמת החשבון או הדקדוק או התכונה ,ובשם
מהר"י עמדין ז"� כתב )שם פ�"ב( שאת מעשה המרכבה ש� הרד"ק ז"� מותר ��מוד
אפי�ו במקום שאסור �הרהר בדברי תורה.
שערים פרק ז פותח תו
ועוד כתב )שם פי"ט( שקשה �מתפ�ספים �ומר שישתנה מה�ך השמש בעבור יהושע
וישרא� ,וכמו שהתאמץ בדעה הרעה הזו הר�ב"ג ז"� ,וכן בשאר כ� הניסים
כתבו דברים שאסור �השים ע� ה�ב ,ובאמת המופתים והניסים הם פינת כ� התורה
ואדניה השו��ים את כ� מיני הכפירות וכמבואר ברמב"ן )סוף פ' בא( עיי"ש.
ועוד כתב בספר הברית )שם פ�"ב( שבתקופת הרמב"ם �א ידעו כ�� מחכמת הקב�ה
כי עדין �א נתג�ה ספר הזוהר ו�כן חשבו ע� חכמת הפי�וסופיא שהיא היא
מעשה מרכבה ומעשה בראשית וסתרי התורה ,ואף שחכמה זו היתה בין הגויים סבר
הרמב"ם שבתחי�ה היתה אצ� ישרא� רק ש�אחר מכן נתג�ג� הדבר ובא �ידי הגויים
ונשתכח מישרא� משום שמוסרים סתרי תורה רק �יועץ וחכם חרשים ,וזה היה גם
הטעם ש� החסיד בע� חובת ה�בבות ושאר הצדיקים הקדמונים בענין זה.
ואי�ו היתה חכמת האמת מתג�ה בימיהם והיו עיניהם רואות אור גדו� היו מקב�ים
אותה בשמחה רבה וטוב �ב �הגות בה תמיד ,והיו זורקים הפי�וסופיא א�
מקום הדשן וא� שער האשפות ,ויקברו אותו בטיט חוצות ויכסו אותו בעפר ואפר
�מען �א ידע איש את קבורתו עד היום הזה ,והיו מזהירים את העם מנגוע בקצהו.
)י( ובכתבי האר"י ז"� בספר הג�גו�ים )הקדמה �"ו( מובא שהרמב"ם והרמב"ן שורשם
הוא בשתי פאות ז"א בדיקנא די�יה ,בתיקון האחד הנקרא א"� ,והפאה נקרא א"�,
והוא סוד "א� שדי" שהוא בגימטריא "משה" ,ו�כן ב' הפוסקים הא�ו נקראו משה,
אמנם הרמב"ם הוא מן פאה השמא�ית ו�כן �א זכה �ידע חכמת הזהר ,אב� הרמב"ן
הוא מן פאה הימנית ו�כן זכה א�יה כנודע ,עכ"ד.
אמנם בשומר אמונים הקדמון )ויכוח א סי"ג( כתב שבאמת גם הרמב"ם זכה �קב� בסוף
ימיו את חכמת הקב�ה מפי מקוב� ,והביא בשם מהר"י אברבנא� )בספרו נח�ת
אבות ס"ג( שהרמב"ם כתב שא�ו�י שהיה בסוף ימיו ונתפשטו חיבוריו בעו�ם היה חוזר
בו מדברים רבים שכתב.
ובשו"ת מוהר"ם א�שקר )סי' קיז( הביא שהרמב"ם כתב במגי�ת סתרים שש�ח
�ת�מידו החשוב כך :רוב זמני הייתי נבוך בחקירת הנמצאות מצד החקירה
הפי�וסופית ובדרכי מופתיהם ,ונראה שמה שהשיגו ב�תי צודק ע� כ� פנים ,כי מה
שנתבאר אצ�ם מהחכמה �א בא מופת ע� סותרו א�א שהם �א מצאו הדרכים
המיוחדים בחקירת טבע כ��י הנמצאות בזו�ת עמ� שכ�י ,א�א בדרכים הגיונים
מטרידים השכ� ומב�ב�ים אותו ,אך אצ� חכמת הקב�ה האמיתית הדרכים מסוק�ים
מאבני המכשו� ,נודע בהם בק�ות נמרץ כ� מה שיפו� תחת גבו� ההשגה ,ובדרך זו
דרכו כ� הנביאים והשיגו מה שהשיגו מהודעת העתידות ופע�ו פעו�ות זרות יוצאות
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים תז
ממנהג הטבעי ,ומקצת דרכים �קחתי גם אני בידיעת טבעי הנמצאות והותרו �י כ�
הספיקות שנסתפקתי בהם ונפתחו �פני דרכי המבוכות ונמסרו בידי מפתחות החכמה
והביאור ש� כ� נע�ם ממני ,עכת"ד.
)יא( והגרש"ז בשו"ע הרב )ה�' ת"ת פ"ג ה"ז( פסק שבאקראי מותר �ת�מיד חכם ��מוד
בשאר החכמות כדי שיוכ� ��מוד מתוכם דברי תורה ויראת שמים ודרך ארץ,
אב� �א שאר העם .ובספרי המינים שהם ספרי הפי�וסופים מאומות העו�ם שהיו
מינים וכופרים בהשגחה ובנבואה אסור �קרוא בהם כ�� אפי�ו באקראי ואפי�ו ��מוד
מתוכם איזה מוסר ויראת שמים ,ו�כן גם כשדבריהם הובאו בספרי ישרא� צריך �יזהר
מהם ,וע�יהם אמרו חכמים שהקורא בספרים החיצונים אין �ו ח�ק �עו�ם הבא ,ומה
שעסקו בהם מקצת חכמי הדורות ש�פנינו היה כדי �השיב ע�יהם ו�חזק דתינו והשעה
היתה צריכה �כך �תשובת המינים מאומות העו�ם שהיו בדורותיהם מתווכחים עם
ישרא� ,מה שאין כן בדורות א�ו ,עכ"ד.
ובספר התניא )�יקוטי אמרים פ"ח( כתב "וכן העוסק בחכמות אומות עובדי גי�ו�ים בכ��
דברים בט�ים יחשב �ענין עוון ביטו� תורה כמ"ש בה�כות ת�מוד תורה ,ועוד
זאת יתירה טומאתה ש� חכמת האומות עובדי גי�ו�ים ע� טומאת דברים בט�ים
שאינו מ�ביש ומטמא רק המידות מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו הא�הית בטומאת
ק�יפת נוגה שבדברים בט�ים הבאים מיסוד הרוח הרע שבק�יפה זו שבנפשו הבהמית
כד�עי� ו�א בחי' חב"ד שבנפשו מאחר שהם דברי שטות ובורות שגם השוטים וע"ה
יכו�ים �דבר כן ,משא"כ בחכמת האומות עובדי גי�ו�ים הוא מ�ביש ומטמא בחי'
חב"ד שבנפשו הא�הית בטומאת ק�יפת נוגה שבחכמות א�ו שנפ�ו שמה בשבירת
הכ�ים מבחי' אחוריים ש� חכמה דקדושה כידוע �יודעי חן ,א�א א"כ עושה אותן
קרדום �חתוך בהן דהיינו כדי �התפרנס מהן בריוח �עבוד ה' או שיודע �השתמש בהן
�עבודת ה' או �תורתו ,וזהו טעמו ש� הרמב"ם ורמב"ן ז"� וסיעתן שעסקו בהן" ,עכ"ד.
ובספר ים החכמה )תשס"ו ,עמ' רמב( ביאר שהיינו ש�ומדים עניינים שצריכים �הסתייע
ע� יד החכמות ה��ו כגון בעיבור החודש וכו' ,וכתוב ע� רבינו הקדוש ש�א
נהנה מהעו�ם הזה כ� ימיו ,והפי' שטיהר עצמו מכ� הדמיונות ש� עו�ם הזה ורצה רק
א�וקות ,ו�א היה �ו שייכות �ס"א ,וכן כ� יהודי צריך �עשות תשובה ע� כ� הדמיונות
ש� העו�ם הזה .ובתוך כ� הדמיונות ה��ו יש בחינת שכ�יים ,והוא שהשכינה הקדושה
נקראת אסתר המ�כה ,ויש �ה את הז' נערות המשמשות אותה ,והם בחי' הז' חכמות
שמשמשות את הצדיק הגדו� שהוא בחי' אסתר המ�כה ,היינו שהז' חכמות מבארות
�ו את התורה ביתר שאת ,אב� מי ש�א מתכוון בשבי� עבודת ה' אזי הוא מטמא
השכ�יים ש�ו ונהיה אפיקורס ח�י�ה.
שערים פרק ז פותח תח
וזה ק�יפת ההשכ�ה שרצו שנערי ישרא� שעדיין �א �מדו התורה כו�ה י�מדו חכמות
חיצוניות ,ועי"כ טימאו את החב"ד ש�הם ,ואח"כ נתפקרו ח�י�ה )והחת"ס אמר ע�
ראש ההשכ�ה שהוא ג�גו� ש� אותו האיש ימ"ש ו�א יהיה �ו תיקון אפי' בזמן התיקון ש� אותו האיש ע� ק�קו�ו
הראשון( .ובתחי�ה נראה ש�א עושה שום פגם בנפש אך במשך הזמן זה גורם �נסיונות
קשים עוד יותר מכ� התאוות ,ו�כן צריך מאוד �היזהר מחכמות חיצוניות ,מה שאין
כן בשאר התאוות שבהם מטמא רק את המידות ש�ו .מה שאין כן אצ� הצדיקים
הגדו�ים )כגון הרמב"ם הרמב"ן ור' הגר"א( ש�מדו החכמות הנ"� �אחר ש�מדו כ� התורה
כו�ה ורק הוסיפו קדושה וטהרה עי"ז.
)יב( ובספר הברית )ח"א מ"כ פ�"ב( כתב שאף שיש גם ספרי פי�וסופיא בחכמת הטבע
שאין בהם דברי כפירה ואינו מזיק �אמונה ו�יראת שמים ומעיקר הדין אין איסור
�קרוא בהם �אחר שכבר �מד את חכמת הת�מוד ,אמנם כבר הורה הנסיון
שהמתחי�ים ��מוד דרכי הפי�וסופיא בהיתר גומרים הם באיסור ,ומ�בד זאת אין בכך
תוע�ת כי באמת ע� ידי התורה יודעים הצדיקים הכ� כי בתורה מרומזים כ� הדברים
וכ� החכמות שבעו�ם אפי�ו חכמת הרפואה ותכסיסי מ�חמה ועניני דרך ארץ וכ�
סודות הנע�מות אשר בגבהי מרומים עכ"ד) .ועיין בהרחבה �עי� שער א פי"ב בענין זה שבתורה
מרומזים כ� הדברים וכ� החכמות שבעו�ם(.
)יג( ובספר �שם שבו ואח�מה )ספר הדע"ה ח"ב דרוש ד' ענף יט סי' ו( כתב "כי איך אפשר
�אדם בכ� פחיתת ערכו הנודע� ,התחקות ע� כ� מעשה הא�הים והנהגתו
ורצונו �ירד �עומקן ו�עמוד ע� תכ�יתן ,באשר אין �הם סוף ותכ�ית .וכבר ראינו שגם
כמה חכמים מהראשונים שנכנסו בזה הגם שהיתה כוונתם �שמים ,כי חשבו זה
�חכמת מעשה בראשית ומעשה מרכבה אשר המצוה רבה �התבונן בהם הראוים �זה.
ובאשר שחכמת הקב�ה היה נע�ם בימיהם היו חושבים זה �מעשה בראשית ומעשה
מרכבה )כמבואר ברמב"ם ה�כות יסודי התורה פ"ד מה�כה י' עד סופו( והרי היה כניסתם בזה �שם
שמים ,עם כ� זה הרי �א יצא שום אחד מהם נקי �גמרי ,ומכ� שכן עתה אחר שכבר
נתברר עניני מעשה בראשית הכ�ו� בספר יצירה ועניני מעשה מרכבה הכ�ו� בספרא
דצניעותא ,בספרי הזוהר ותיקונים ע� פי עומק הדברים אשר בכ� ספרי האריז"� ,אשר
כ� חכמי ישרא� שמאותו הדור ו�ה�אה עונין אחריו מקודש מקודש� ,בד מה שהאמת
עד �עצמו �כ� מי שזוכה �ראות ו�הסתכ� באור הגנוז הזה.
והרי אי אפשר מעתה �טעות כ�� �חשוב את חכמת הפי�וסופיא �איזה ח�ק
מח�קי התורה ח"ו ,ואם כן הרי מי שסותם עיניו ועושה את עצמו כקטן
שנו�ד וכמי ש�א ידע משום דבר ומכניס את עצמו בנסיון �ה�וך אחר שכ�ו
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים תט
ו�התחקות ו�חקור בהאמונות הפשוטות הנטועות ב�ב כ�� ישרא� ומתחכם ע�יהם
�התבונן ע� אמיתתם ,אם בכ��ים אם בפרטים ,ע� פי השכ�ת הפי�וסופיא אשר
נתברר מעתה שאפי�ו אם ייצא מזה נקי �גמרי אין �ו שום קב�ת שכר ע� זה כי
הכניס את עצמו בדבר ש�א חייבתו התורה כ�� ,ואדרבה הוא כי הרי עובר תיכף
ע� מ"ש א� תטוש תורת אמך שהם האמונות הנטועות ב�ב כ�� ישרא�" עכ"�,
ועיי"ש עוד בענין זה בהרחבה.
ועוד כתב בספר �שם שבו ואח�מה )ספר הכ��ים ח"א ,כ��י התפשטות והסת�קות כ�� י ענף ב(
"כ� מה שהע�ו חכמי המחקר היותר גדו�ים את האמת בחכמתם הנה נמצא
כ� דבריהם מבואר גם כן בחכמת הקב�ה הממשיך ומקדש את �ב האדם העוסק
בזה בקדושתו יתברך שמו ,משא"כ חכמת המחקר ,ו�א עוד א�א שראיתי שגם כ�
מה שהחוקרים היותר ראשונים אשר �א מבני ישרא� המה ,הרבו �תמוה וכחשו
ופקרו רח"�.
הנה �מי שבא בסוד ה' הוא הכ� עו�ה יפה ונעשו כ� המעקשים �מישור ,א�א משום
שהם �א זכו �כ� זה והיה נע�ם מהם �כך הרבו �תמוה ,וכ� זה הוא משום
שקצרה שכ� אנושי מ�עמוד ע� נפ�אות תמים דעים יתברך שמו ,ו�א רציתי �הביא
איזה דברים בזה ו�בארם מטעם כי �א הכ� ניתנו �כתוב ,ועוד כי �א ראיתי תוע�ת
כ"כ בזה �מי ש�בבו נאמן עם ה' ותורתו ,ואמרתי כי אין ראוי �י �הע�ות זמן ע� זה
כי היכא דעיי� ירקא �יעו� בשרא וכוורי".
)יד( בספר סדר הדורות )ח"א א�ף רביעי עמ' ריב( מובא שאריסטו כתב שדיבר עם שמעון
הצדיק ע� חכמת א�הות והשתומם מאוד ממע�ת חכמת שמעון הצדיק ,ור'
יוסף שם טוב )בהקדמת ספר המדות( כתב שראה במצרים ספר שכתוב בו איך שאריסטו
בסוף ימיו הודה ע� כ� הכתוב בתורת משה ונעשה גר צדק ,וכן כתב מגן אברהם
�חכם פריצו�י.
ובאבן שרד )בסוף סיפרו הפ�ת ההפ�ה( כתב שהיה בעיר א�קהרה ספר אחד מאריסטו
שחיבר בסוף ימיו וחזר בו מכ� מה שכתב בתחי�ה בין בענין ההשגחה בין
בענין השארת הנפש ובענין חידוש העו�ם ,וכתב א�כסנדר ת�מידו ברוך א�הים פוקח
עורים מורה חטאים בדרך ,ישתבח שבח הראוי �ו אשר גמ�ני ברחמיו וברוב חסדיו
הוציאני מן הסכ�ות הגמורה אשר הייתי בה כ� ימי חיי בהתעסקי בחכמת הפי�וסופיא
והייתי דן כ� הדברים ע� דעת השכ� וחיברתי בזה ספרים כחו� הים ,עד שבסוף ימי
נתווכחתי עם חכם מחכמי ישרא� והראני את ידו החזקה בתורה מורשה �הם מסיני,
והמשיך �בי בדברי תורה בהראותו �י אותות ומופתים בשמות הקדושים אמיתיים
שערים פרק ז פותח תי
ונג�ים �חוש ,ואני בער ב�תי יודע כי רוב הדברים הם �מע�ה מהשכ� ,וכאשר ראיתי
זה נתתי �בי �התבונן בכ� כוחי בדת היהודים והנה כו�ה מיוסדת ע� אבנים ש�מות
�א כחכמת הפי�וסופיא החשיכה ,ואי�ו הייתי יכו� עתה �קבץ כ� ספרי אשר נתפשטו
באפסי ארץ הייתי שורפם �ב� ישאר אחד �עיני השרים והסגנים כדי ש�א ישתבשו
בהם הדעות ,כי ידעתי שאקב� עונש גדו� מאת הא� כי חטאתי והחטאתי את הרבים,
�כן אני מודיע �ך ו�כ� באי עו�ם שרוב הדברים הידועים ע� פי השכ� הם בדאים ,כי
גבוה מע� גבוה שומר ,ואחר שמז�י גרם וספרי נתפשטו בארצות המערב הנני מודיעם
בדעה נאמנה שאין ראוי �הסתכ� בהם ו�א �הגות בהם כי ההגיון עוון והפי�וסופיא
בדאית ,ועתה הנני נקי מה' כי חטאתי ב�א יודעים ,ואוי �הם �המסתכ�ים בהם כי
י�כו בדרך נכוחה �אבדון ,עכת"ד.
)טו( והטעם שאריסטו חזר בתשובה הובא בסדר הדורות )שם( שהוא מפני שהוא היה
ניצוץ אבט�יון ש�ימד ת�מידים שאינם מהוגנים ונעשו צדוקים )מקור הדברים הוא
בספר הג�גו�ים �האר"י ז"� פס"ד ,וכן העתיק בחסד �אברהם מעין ה נהר כה ,אך בספר מאיר עין ע� ספר ג�גו�י
נשמות שם העיר שנראה שהמי�ה "אבט�יון" היא טעות סופר וצריך �ומר במקום זה "אנטיגנוס" ,וכמבואר ברמב"ם
ע� המשנה באבות פ"א מ"ג וברע"ב שם פי"א שצדוק וביתוס היו ת�מידי אנטיגנוס( ומכיון שאריסטו היה
מבחינתם �כן �בסוף חזר בתשובה ונתג�ג� באנטונינוס ש�מד מרבינו הקדוש ,עכ"ד
ועיין בגמרא ע"ז )י (:שאנטונינוס שהיה מ�ך רומי שימש את רבי ,ובדף יא .נאמר �גבי
הפסוק "שני גויים בבטנך" -א� תקרי גויים א�א גיים ,זה אנטונינוס ורבי ,ופירש
רש"י )ד"ה אנטונינוס ורב( "זה בא מעשו וזה בא מיעקב" עכ"� .וכוונת רש"י בפשטות היא
שזה בא מבני עשו וזה בא מבני יעקב ,אמנם בספר מאיר עין )שם סקרצ"ט( הביא בשם
המג�ה עמוקות )אופן פג( שרבי יהודה הנשי"א ראשי תיבות "היה "ניצוץ "ש� "יעקב
"אבינו ,ואנטונינוס ניצוץ ש� עשו וג�גו�ו ,עכ"ד )ועיין במג�ה עמוקות שם שהרחיב בענין זה(.
ונמצא שאנטונינוס ג�גו�ו ש� עשו ,ואריסטו ג�גו�ו ש� אנטונינוס ש�מד מרבינו
הקדוש רבי יהודה הנשיא שהיה ניצוץ ש� יעקב אבינו.
)טז( מאידך בשם הגר"א מובא )ספר אורות הגר"א פרק שיחות הגר"א סי"ז בשם ת�מידו רמ"מ
בהקדמה �מספר קטנות( שאמר שוודאי הוא שהיה אריסטו כופר מתחי�ה ועד סוף,
שאי�ו בא �פני הייתי מראה �ו סיבוב החמה עם ה�בנה עם כוכבים מאירים ע�
השו�חן הזה כאשר יאירו השמים ,ואיך היה מכחיש בדעתו �ומר שהעו�ם מתנהג ע�
פי טבע .וכי היה מהנמנע �שמעון הצדיק שהיה בדורו �הראות �ו נפ�אות רבות
מגבורת ה' יתברך ,א�א שאריסטו יודע ריבונו ומכוין �מרוד בו ,וע� ידי שם אחד הייתי
עושה כ� זה ,והגאונים שאחר זמן הגמרא ידעוהו גם כן ,עכת"ד.
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים תיא
ובספר �שם שבו ואח�מה )ספר הכ��ים ח"א ,כ��י התפשטות והסת�קות כ�� י ענף ב( הביא את
דברי סדר הדורות )הנ"� בסי"ד( שאריסטו בסוף ימיו נתראה עם שמעון הצדיק
והעמידו ע� האמת ונעשה גר צדק ,וכתב ע� זה "אך �דעתי הדברים תמוהים ,כי באם
שהיה כן היתכן ש�א היה נודע כ� זה �הרמב"ם ז"� ו�חכמי המחקר המפורסמים ,וכן
�כמה גאונים ראשונים מחכמי הת�מוד שהובא בדבריהם דרך אגב באיזה ענין מדברי
אריסטו ,ומכ� דבריהם מבואר שאינו כן .ו�כן אמר ע�יו הגר"א ז"� היטב מכ� הנזכר
כי אריסטו בכמה דברים הוא נגד תורת משה שקיב� מסיני ,וכ� דבריו הוא רק
בהשכ�ת שכ� אנושי שע�ו� הוא �שגיאות ,כי אי אפשר �אדם �העמיק במושכ�ות
ו�ע�ות ו�עמוד ע� קוטב האמת ,ובפרט במעשי בראשית אשר הם נבראו מאין �יש
ו�א נעשה יסוד בריאתם ע"פ שכ� אנושי כ�� .וע� זה נאמר )איוב יא ,ז( "החקר א�וה
תמצא אם עד תכ�ית שדי תמצא" וכו' וכו' ,וכן בישעיה )נה ,ט( "כי גבהו שמים מארץ
כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבותיכם" ,עכ"� ה�שם שבו ואח�מה עיי"ש.
וכן מדברי הרמב"ן וספר חיי מוהר"ן הנ"� שכתבו אריסטו "ימח שמו" -משמע
שאריסטו �א חזר בתשובה ,וכן משמע מ�שון המהר"� )שו"ת הרמ"א סי' ו( שכינהו
"אריסטו הער�".
)יז( והנה כידוע החכם מכונה "זקן" ,ובטעם הדבר ביאר הבן יהוידע )ח"ד קידושין �ב(
באחד מפירושיו שהוא משום שהחכם אין �ימודו נסתר �אחר כמה שנים א�א
אדרבא �ימודו מוסיף ומתחזק בידו ,אך האוי� הסומך ע� חכמת הפי�וסופיא הבדויה
מהשערת השכ� )ע"ע בענין זה �עי� שער א פי"ב ס"ד סק"ו( אינו נחשב זקן ,שהרי אריסטו יגע
בחכמה ש�ו וב�ימודו כמה שנים וחיבר ספרים ע� יסודות שבידו ,ובזקנותו ניכר �ו
טעותו וסתר כ� דבריו וחזר �היות "י�ד" -כ�ומר שחזר ��מוד מחדש מראשית כ�.
)יח( ובספר בני יששכר )ח"א מאמר ה סכ"ב( כתב שכ� דבר הנעשה ע� פי שכ� האנושי
יכו� �היות �ו סוף וקץ מכיון שהוא מהשכ� האנושי שיש �ו תכ�ית ואז הוא
בסכנה שבאיזה זמן יבוא חס וש�ום �עבור ע� פי ה' ,וכמו שאריסטו היווני שהיה
החכם הגדו� שבאומות וסיפרו מידותיו שגינה כ� תחמודות תב� שיהיה הכ� רק
במדה ומשק� �הכרח הקיום ,ואחר כך סיפרו ע�יו שנ�כד בתואר אשה יפה וזו היתה
סיבת מותו ,והוא �בעבור שכ� מידותיו ותמימות דרכיו �א היו מצד ציווי ה' יתברך
א�א מפאת שכ�ו האנושי שיש �ו תכ�ית וסוף ,מה שאין כן אנו בני ישרא� בנים �ק�
חי תמימות דרכינו הוא מצד המצוה ברוך הוא ושכ� א�וקי הוא אין סוף.
וכן כתב בספר יערות דבש )ח"א דרוש ג( "אריסטו שהתבודד ביערות וגם בס�עים
וכסותו עור �היות ממאס בתענוגי מ�כים וכדומה – העידו ע�יו שגרם מיתתו
שערים פרק ז פותח תיב
היה שנ�כד בתואר אשת רעהו" .ובספר מאירת עינים )�ר' יצחק דמן עכו ת�מיד חבר ש� הרמב"ן
פר' ויש�ח ד"ה ואני( כתב שמעשה זה היה שחשק באשת א�כסנדר המ�ך ת�מידו עד
שתבעה ואמרה �ו חכם כמוך תובע דבר זה ,איה חכמתך ויראתך מא�הים ,ו�א האזין
�דבריה ורדף אחריה יום יום עד שאמרה �ו אם תרצה שאעשה רצונך נקבע המעשה
�יום שנדע בבירור שהמ�ך א�כסנדר יצא �צוד ואז ניכנס אני ואתה בחדר ואתה ת�ך
ע� ארבע כמו סוס ואני ארכב ע�יך כאי�ו אני רוכבת ע� הפרידה פעם פעמיים בכ�
החדר ואחר כך אעשה רצונך ,והודה ושמח ,וב�י�ה סיפרה �בע�ה כך וכך דיבר עמי
הרב ש�ך שהוא איש הא�הים בעיניך ,ויהי כאשר הגיע היום הנועד ש� הציד רכב
המ�ך עם פרשיו ואחר כך שב �בדו באופן ש�א ירגישו בו ונתחבא באותו החדר שבו
קבעו אריסטו והמ�כה ,וכשנכנסו �חדר וכרע אריסטו ע� ארבע ורכבה ע�יו המ�כה
יצא א�כסנדר וכשראהו אריסטו נפ�ו פניו ורצה המ�ך �התיז ראשו אך נמנע מכך
מפני ש�ימדו חכמה רבה ובעצתו הצ�יח �כבוש מ�כויות רבות וראה שאם יהרגהו
יעשה קרחה גדו�ה ב�ימוד החכמה �ת�מידים ,אמנם כב�ו ועשה �ו צרות רבות
ויסורים קשים ,עכת"ד.
)יט( והנה בספר הכוזרי )א ,סג( כתב "הפי�וסופים אין �האשים אותם ,מפני שהם
עם �א נח�ו חכמה ו�א תורה ,מפני שהם יוונים ,ויון מבני יפת השוכנים בצפון,
והחכמה שהיא ירושה מאדם ,והיא החכמה המוחזקת בכח א�הי איננה כי אם בזרע
שם שהוא סגו�ת נח� ,א פסקה החכמה ו�א תפסוק מן הסגו�ה ההיא מאדם .ו�א
היתה החכמה ביון ,א�א מעת שגברו ונעתקה החכמה א�יהם מפרס וא� פרס
מכשדים ,וקמו בהם הפי�וסופים המפורסמים בימים ההם� ,א קודם �כן ו�א �אחר
מכן ,ומעת ששבה המ�כות �רומיים �א קם בהם פי�וסוף מפורסם ,עכ"� .ומובא
בספר סדר הדורות )ח"א א�ף רביעי עמ' ריב( בשם הכוזרי כתב יד – שחכמת הפי�וסופים
הועתקו שרשיהם וכ��יהם מהיהודים א� הכשדים ואחר כך �פרס ומדי ואחר כך
�יון ואחר כך �רומי ,ובאורך הזמן �א הוזכרו שנעתקו מהעיברים א�א רק מן היוונים
והרומיים ,עכ"ד.
ובספר הברית )ח"א מ"כ פ"ח( כתב שבתחי�ה המציאו את חכמת הפי�וסופיא הגויים
בני קדם ואחר כך היה בית מדרש גדו� במצרים �חכמת הפי�וסופיא ואחר
כך נעתקה הפי�וסופיא �חכמי יון ובעיר אתונא היה שם הפי�וסוף שנקרא פ�אטאן
ובבית מדרשו �מד אריסטו ,וחכמי העיר הזאת נקראו בגמרא )בכורות ח" (:סבי דבי
אתונא" ,ואחר כך בביטו� מ�כותם וממש�תם נתבט�ו כ� הישיבות שמה ונעתקה
משם הפי�וסופיא �ערביים ומשם �אדום בח�ק אירופא ומן אז עד עתה היא בידם.
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים תיג
וא�ו מישרא� החושבים �השיג כבוד באומרם שבמקורה היתה חכמת הפי�וסופיא
אצ�נו -זה �א באמת וביושר ואדרבא נתן �נו ה' תורת אמת אשר נכ�� בה
הכ� )עיין בהרחבה מענין זה שבתורה נכ�� הכ� �עי� שער א פי"ב( והוזהרנו ש�א �התעסק בחכמת
הפי�וסופיא שזהו מה שחז"� קראו "חכמה יוונית" שרוב הגאונים כתבו שהכוונה
��ימודי החכמה היוונית ודרכי ההגיון וכמו שנאמר בברכות )כח" (:מנעו בניכם מן
ההגיון" ,ואף אברהם שאמרו ע�יו חז"� )יומא כח" (:איצטגנינות גדו�ה היתה ב�בו" -
היינו ש�מד זאת בטרם הכיר את הבורא אב� �אחר שהכיר הבורא ונתגייר וה' ברך
את אברהם בכ� התורה וגי�ה �ו סודו והכיר את חכמת האמת שהיא חכמת התורה
וקיים את כ� התורה אפי�ו עירוב תבשי�ין -שוב �א שם �ב �דרכי שכ� העיוני וחכמת
אדם) .וע"ע בענין זה �עי� שער א פי"ב ס"ד סק"ו(.
פרק ח
בענין כת שבתאי צבי ימ"ש
)א( הנה כבר היו �נו בג�ות המר הזה יותר מעשרה משיחים מזויפים אשר סיבבו �נו
צרות רבות ורעות ,והאחרון הכביד �הרע �נו מכ� אשר �פניו ,הוא המשיח
מרובה בגדים -בוגד בא�הי השמים והארץ ובישרא� עמו �הכעיס ,ואפרט �ך קצת
מעשיו מפי עדות בית דין הגדו� שבירוש�ים אשר בימיו ,וא�ו הם:
אחד מהמשפחה הרעה שהיו מאמינים בו היה נקרא שמוא� �אזבוני וה�ך הוא עם
שמוא� �אזבוני ועם עוד כמה אנשים מזו המשפחה �קבר שמוא� הנביא והכה
במק�ו ע� קיברו ואמר בפני כו�ם בזו ה�שון "שמוא� שמוא� אני מסיר אותך
מנביאותך ואתן נביאותך ומדרגתך �זה שמוא� �אזבוני".
גם בא עם אנשים רבים ממשפחתו ושבר את הד�ת ש� בית הכנסת בק"ק אייזמיר
ביום שבת קודש כדי �תפוס ו�הרוג ת�מיד חכם אחד שנקרא ר' חיים פעכינא
שהיה מהאינם מאמינים בו אשר ברח �שם �הצי� את נפשו ,והקדוש ברוך הוא הצי�
אותו כי ברח מצד אחר.
גם ציוה �איש אחד שי�ך �חדר שאשתו שם ואמר �ו "כ� אשר תאמר א�יך שרה
שמע בקו�ה" ,והיינו כי הוא ציוה אותה �נאוף עמו .גם פעם אחת �בש ט�ית
ותפי�ין ובא ע� בחור אחד ממשפחתו במשכב זכור ברבים ואמר שתיקון גדו� הוא
עושה ומצוה רבה.
שערים פרק ח פותח תיד
והיה מבט� כ� התורה והמצוות ואמר שהוא יתן תורה חדשה ומצוות אחרות ,וציוה
�עשות שבת הגדו� בכ"ב תמוז ,ו�בסוף פנה �מע�ה ואמר "אתה �א רצית שאני
אהיה משיח ,אני אעשה שבכ� יום יצאו כמה א�פים מישרא� מן הדת ואעשה �תורת
מושקא בט�" ,והיינו כי "מושקא" הוא שם גנאי אצ�ם �מי שנקרא משה ,ו�בסוף המיר
עצמו ונעשה ישמעא� )ספר הברית ח"א מ"כ פ�"א(.
)ב( ובספר שומר אמונים )מאמר השגחה פרטית פ"ב( כתב שמה שרואים עכשיו בעוה"ר
שמתהפכים �מינות מזרע קודש הרבה ,שורש נפשם המה ממינם ש� הערב רב
דיקא ,תכ�ית עכירת הזוהמא דסדום ועמורה וערב רב.
וכן הכת הידוע ימ"ש שנחטפו אז הרבה נשמות גדו�ות והיה מצטער הבעש"ט הקדוש
ע� הנשמות שנידחו ע� ידי זה וגי�ו �ו מן השמים שנפ�ו ברישתם רק א�ו הנשמות
השייכות א�יהם ,וגם עכשיו כ� הנשמות הקדושות יש ע�יהם השגחה והמ�טה מן
השמים ש�א יפ�ו �שיחות עמוקות ח"ו ,וכ� א�ו השייכים �קדושה סוף כ� סוף ישובו
בתשובה ב�י ספק כי )שמוא� ב ,יד( "�א ידח ממנו נדח" ,עכ"ד.
ואומרים בשם הבע� שם טוב ז"� שאמר שנעשו �ו שני נקבים ב�בו ע� ידי
המעשה ש� הש"צ ימח שמו ,ועיין ביאור נפ�א בענין זה בספר �יקוטי
מוהר"ן סי' רז.
ובס' סור מרע ועשה טוב )מהדו"ח עמ' צג( כתב "שמעתי ממורי ז"� ]הוא הגה"ק החוזה
מ�וב�ין[ שאמר ע� אותן הת�מידים ]דכת ש"ץ[ ממעשה שהיה כת שיצאו
בחי�ו� השם הידוע בימי הרב הט"ז ,היה מחמת שרצו �השיג השגת א�יהו ונבואה
ורוח הקודש ע� ידי יחודי שמות ,ו�א הכריעו מידותיהם ו�א הכניעו חומרם ו�א היו
זכאים ,ו�א השגיחו ע� עצמם וה�כו בנפ�אות מהם ,ועמדו ע� דעת יחודם )ואתי חמרא
ובטש �שרגא( ב�י הזדככות חומרם ,וציירו �פניהם צורות ע�יונות אשר תחת המרכבה,
וע� ידי זה נתגבר ע�יהם צורת הרהור וניאוף רחמנא �שזבן והיה מה שהיה ר"� .עד
כאן דברי מורי .ואמר בשם הבעש"ט נב"מ ש�מדו הטפשים זאת החכמה ב�א כח וב�א
דיעה ]נוסח אחר :וב�א זיע[ ממורא פחד שמים ,ו�כן הגשימו ,וע� ידי זה יצאו" ,עכ"�.
)ג( ומעשה נורא ארע �רבי יהודה פתייה )כמו שכתב בעצמו בספר מנחת יהודה פר' יחזקא� סי' �ז,
והובא גם בספר הנשמות מספרות עמ' מד-מז( שהתעסק בתיקון שבתאי צבי ,ורבי יוסף חיים
)בע� הבא"ח( ורבי שמעון אהרן אגסי הזהירו אותו ש�א יעסוק בזה פן יינזק ח"ו ,וזה היה
237שנים �אחר פטירת שבתאי צבי ,וסיפר �ו שבתאי צבי שמיתתו היתה בחנק ו�א
עשה תשובה ונקבר בקברי הנכרים ,ובהיותו בחיים היו הק�יפות נג�ים �עיניו ,והסיבה
שגרמה �ו �הרשיע היא �פי ש�א היתה הורתו בקדושה.
פותח שער ו -שער הק�יפות שערים תטו
ונתג�ג� בכמה ג�גו�ים �אין מספר ,וזכה �נפש ורוח ,וכאשר התחי�ה �התנוצץ בו
הנשמה אירע מה שאירע .ועכשיו הוא מודה שמשה רבינו ע"ה הוא אמת
ונבואתו אמת ותורתו אמת ,אמנם אין דבריו א�ה עושים פירות כי כיון שמת האדם
נעשה חופשי מן המצוות )כמבואר בגמרא שבת � ,(.וגם מתן שכרו ש� המצוות כבר זכה בו
צדיק אחר .והיה מגו�ג� ח�ק רוחו באדם המכונה בשם "בכור" ,ונפשו עדיין היא
בחיתו יער ,וסיפר שרצונו �צאת ו�א יכנס עוד בגוף ישרא� וי�ך �יערים .והפציר מאוד
ברבי יהודה פתייה שישתד� �עשות �ו תיקון.
וסיפר שתחי�ת חטאו הוא נכש� באשת איש ,ואמת היו הדברים שבא ע� הזכור
מעוטף בציצית ותפי�ין ,וגם ש�ח בחור אחד �זנות עם שרה אשתו וציוה
ע�יו במפגיע �אמר כ� אשר תאמר א�יך שרה שמע בקו�ה .וי"ב שנים נמשך חיבוט
הקבר ש�ו ועד עכשיו היה מגו�ג� בחייתו יער ,וזה תחי�ת ג�גו�ו באדם )היינו באדם
הנ"� ששמו "בכור"(.
ואמר ע� רבי יהודה פתייה שעכשיו הוא מגו�ג� פעם שניה וזה חמש עשרה שנה
שכבר זכה �רוח ,והקב"ה הזמין אותו א�יו כדי שיזכה רבי יהודה פתייה �תקן
אותו .ואמר שבתאי צבי �בכור שי�מד בכ� יום זוהר �עי�וי נשמת שבתאי צבי בן
רבקה באשמורת הבוקר ,עיי"ש כ� המעשה בהרחבה .וסיים רבי יהודה פתייה ששא�
אותו "אימתי תהיה זמן יציאתך מבכור ,אמר �י א� תשא�ני ע� זה ,כי כאשר אראה
את עצמי ראוי והגון �יכנס בגיהנם אני יוצא מבכור באין אומר ואין דברים ,ובאמת כן
עשה כי �א עברו ימים מועטים והנה אין מעורר �בכור מן השינה ,ובדקתי אותו ו�א
מצאתי בו מאומה וכ� רוח אין בקרבו".
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תיט
שער ז -שער האותיות והשמות
פרק א
באותיות התורה הקדושות יש פנימיות ורוחניות וחיות והע�ם ,וה�ומד עניני
התורה בכוונה שהם דברים א�היים שנע�ם ממנו עוצם פנימיותם יועי� �ו אפי�ו
אם אינו מבין ואינו זוכר ה�ימוד .ובענין העסק בצירופי אותיות התורה .ובענין מה
שבאותיות התורה נבראו כ� העו�מות וכ� יצורי עו�מים ובכ� טעם נקודה ותג
ותנועות גנוזים סודות נע�מים .ובהשת�ש�ות העו�מות נשת�ש�ו ב�י שיעור עד
שנצטיירו א�ו האותיות ש�פנינו ,וכשאנו מנענעין בא�ו האותיות מתנענעין
העו�מות ב�י שיעור וחקר ,וכ� אחד �פי קדושתו ככה יכו� �גרום תנועות
והתעוררות ע�יונים ע� ידי האותיות הקדושות ה��ו .וכ� אחד יכו� �קב� בחי'
הרוח הקודש שנמצא בתורה"ק בבחי' מקיף ,ע� ידי שמאמין ומרגיש בגוד� מע�ת
עסק התורה ,ש�ומדים �כבוד השי"ת ,ומאמין שכ� אות מאותיות התורה היא
גי�וי א�קותו.
)א( הנה רבים חשבו שהאותיות ש� �שון הקודש הן הסכמיות -כ�ומר שהסכימו
החכמים �עשות סימנים �חי�וקי מוצאי תנועות כ�י הדיבור כמו אותיות שאר
ה�שונות ,והאותיות ש� �שון הקודש הן הסכמיות א� האומה הישרא�ית בעצת משה
מפי רוח נבואי ,ושאר סימני ה�שונות ש� הגויים הם הסכמות שכ� הסכ� שהמציא
�הם כך.
ו�פי זה העיקר בכתב הנרשם באותיות הוא רק גי�וי כוונת המדבר ,וכמו הרופא
החכם שכותב חכמתו בספר הרפואה שכוונתו בסיפרו היא רק �ג�ות את ענין
הרפואה הנרצה וכאשר יבין האדם את חכמת הרפואה הכתובה בספר זה �א תישאר
בספר הזה תוע�ת כ�� ,ו�פי זה אפי�ו אם יטרח האדם כמה שנים וי�מד דברי הספר
-אם �א יבין את �ימודו או �א יזכור ממנו אזי �א רק ש�א יועי� �ו א�א אף יזיק �ו
באיבוד זמנו ואפיסת כוחותיו ואין �ו שכר בעמ�ו .וכן דעתם בענייני התורה -שהכוונה
ב�ימודה היא גי�וי הפנימיות וההנהגה א� ש�ימות הנפש ומי ש�א יבין ענייני דרושיה
�א יגיענו תוע�ת ב�ימודה ח"ו.
ובאמת בודאי שאין הדברים כן כי בודאי דברי תורה הם משיבת נפש ובאותיות
הקדושות יש פנימיות ורוחניות וחיות והע�ם ,וכ� אות ואות צורתה היא
נשמה א� רוחניות ידוע א� בחינה מבחינות הספירות הע�יונות ,ו�כ� אחת יש צורה
שערים פרק א פותח תכ
רוחנית ואור נכבד אצו� מעצם הספירות המשת�ש� ממדרגה �מדרגה כדרך
השת�ש�ות הספירות עד שמגיע ומת�בש באות ההיא ,ונמצא שהאות היא כסא
והיכ� �רוחניות ההיא .ו�פי זה כאשר האדם יזכיר ויניע אות מהאותיות בשפתיו אזי
בהכרח יעורר הרוחניות ההיא עד שמהב� פיו תהיינה צורות קדושות עו�ות
ומתקשרות בשורשן בעצמי האצי�ות ,ו�א זו ב�בד א�א אפי�ו בכתיבתן יהיה רוחניות
ע�יון שורה ומת�בש בהן.
)ב( והנה מבואר בזוהר )בהע�ותך קנב( שהתורה נח�קת �ארבע ח�וקות:
ח�וקה ראשונה -פשטי סיפורי התורה דברים ככתבם ,והוא נקרא �בוש ע�יון ,שבו
הוגשמה א�ינו כפי יכו�תנו כדי שתובן �נו .ומי ש�ומד בתורה כפשוטה צריך
שי�מוד בכוונה שהוא �ומד הענין ההוא במה שהם דברים א�היים שנע�ם ממנו עוצם
פנימיותם ואז הב� התורה היוצא מפיו ייטב בעיני ה' אפי�ו שהוא ישכי� בה רק את
פשטיות הסיפור .ואפי�ו מי ש�א יבין כ�� מפני שאינו בקי ב�שון בביאורו א�א הוא
מתעסק במקרא ב�בד -גם יש �ו שכר טוב בעמ�ו ,כי האותיות הן היכ�ות וטירות
�רוחניות והן כ�ים השואבים האצי�ות כדרך הגוף שהוא שואב הנשמה בתוכו .ומ"מ
אינו דומה הקורא בתורה ומבין �קורא ואינו מבין כי בודאי ע"י ההשכ�ה מושך בכח
השכ�תו רוחניות האותיות יותר בדקות ובש�ימות ,אב� ה�ומד בתורה כמי ש�ומד
בספר זכרונות שהוא סיפור דברים ב�בד � -א יגיע �ו תוע�ת מ�ימוד זה וה�ואי ש�א
יפסיד הזמן.
ח�וקה שניה -פשטי התורה ,כגון הדינים והמדרשים ,שהם נקראים גופי התורה.
ח�וקה ש�ישית -הם ה�ומדים קב�ת סודות התורה כמו ספר הזוהר וכדומה �ו שהם
נשמה ופנימיות ודאי �כ� התורה ,כי כ� המדרשים והמשניות וכ� הדינים וכ�
מעשה המצוות יש �הם פנימיות וסוד נעים.
ח�וקה רביעית -רוחניות אותיות התורה ומציאותן וחיבורן א�ו בא�ו והתייחסן ,כי
מי שירד �עומק הענין הזה יוכ� �ברוא עו�מות ,וזה נקרא נשמה �נשמה.
והח�וקה הראשונה כינה הרשב"י ע"ה "מארי מקרא" ,והח�וקה השניה "מארי
משנה" ,והח�וקה הש�ישית "מארי קב�ה" ,אמנם הח�וקה הרביעית אינה
נמצאת כמעט ו�כן �א באה בשם ,ותחתיה יעמדו השמות ופעו�תם וצירופם מתוך
הפסוקים בהשתתף א�יהם ידיעתם ויניקתם וסידרם במרכבה הע�יונה מה שאינו
נמצא כמעט ,ובספר ברית מנוחה נתעסק בענין זה קצת.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תכא
ויש הפרש בין הרוחניות שמושך המבין את הפשט �בין הרוחניות שמושך המבין את
סוד הדברים שקורא ע� דרך האמת ,וכן יש הפרש בין הרוחניות שמושך המבין
את סוד הדברים �בין הרוחניות שמושך המבין את סוד צירוף האותיות וחיבורן וג�גו�ן
בג�גו� א�פ"א בית"א שבספר יצירה שבהן יכו�ים �ברוא עו�מות.
)ג( וכאשר יתחברו האותיות ויתקבצו ויעשה מהן תיבות אזי �פי שיעור התיבה ומספר
אותיותיה כן שיעור רוחניותה ,ואח"כ יתווסף ויורכב ע�יהן הרוחניות הכו�� את
כו�ן ,ו�א מפני זה יחסר הכח שיש �כ� אות בפני עצמה א�א מצד חיבורן תתהווה
מציאות יותר חשובה מאשר מכ� אות �בדה.
ו�כן כשיזכיר האדם תיבה מן התיבות ויניע כוחות האותיות המצורפות בה ומסיבת
תנועת הכוחות ההם והכאתם זה בזה ע"י פטיש הנשמה מ�בד מה שיתעוררו
הם בשורשם הע�יון �פעו� הפעו�ה ההיא עוד יתהווה ממנו מהב� פיו רוחניות
ומציאות חדשה ויהיה כמו מ�אך שיע�ה ויתקשר בשורשו עד שימהר �עשות פעו�תו
בזריזות ומהירות ,וזהו סוד הזכרת השמות וכוונת התפי�ה.
ובשבי� �הבין היטב סוד הענין הזה צריך �דעת כי עם היות שתהיינה התיבות
והאותיות שוות בצורתן ותנועתן �א תשתוונה ברוחניותן ובאצי�ותן אב�
יתח�פו �פי סידורן ומקומן וסמיכותן �עניינים אחרים �פי כוונת המדבר ורמיזותיו )פרדס
ועסיס רימונים שער כז פ"א-ב ,וביאור כ��ות אחיזתן ות�ייותן ש� האותיות וביאור ענין כ� אחת ואחת מהאותיות
�בדה כפי הנמצא בדברי המפרשים והרשב"י ע"ה -עיין בפרדס שם פ"ג-פכ"ז ,וביאור ענין הנקודות והטעמים בכ��
ובפרט כפי הנמצא בדברי הרשב"י ע"ה עיי"ש בשער כח-כט(.
ובספר יסוד האמונה )עמ' תפד( כתב "כי הנה ידוע )עי' פרדס שי"ט פ"ד( שהשמות
הקדושים הן הם עצם הספירות ,והספירות הם הן עצם השמות .כי הנה הכ"ב
אותיות א�פא ביתא -בין בחינת צורתן הגשמי דאצ�ינו ,בין בחינת הברתן -מורות ע�
אורות ע�יונים רוחניות קדושות ,כי כ� אות ואות היא דוגמא ש� איזה אור רוחני .ו�כן
נקראים בשם אותיות� ,פי שהם אות וסימן ודוגמא ע� אור ע�יון" ,עכ"� עיי"ש.
)ד( ובספר הנקוד )�רבינו הגה"ק רבי יוסף גיקטי�ייא ז�ה"ה( מאריך �באר כי כ"ב אותיות
תורתינו הקדושה נבראו בהם כ� העו�מות וכ� יצורי עו�מים ,ובכ� טעם ונקודה
ותג ותנועות גנוזים בהם סודות נע�מים אשר נע�ם מעין כ� חי ,ואפי�ו המ�אכים
ושרפי מע�ה אין משיגים בהם א�א רק קצת �פי גוד� מדרגתם.
ואברהם אבינו ע"ה היה הראשון שהתחי� �ג�ות קצת בספר יצירה סודות האותיות,
ואח"כ התנא הקדוש ר' עקיבא )באותיות דר' עקיבא אשר �א זכינו א�א רק �קיצור מזה
הספר הקדוש והנורא( ,וספר התמונה )המיוחס �ר' נחוניא בן הקנה ור' ישמעא� כהן גדו�( ,ואח"כ
שערים פרק א פותח תכב
נתחברו תי�י תי�ים ספרים מסודות האותיות ,ובתראי דבתראי היו שני קדושי ע�יונים
המה בע� שערי גן עדן ובע� המחבר רזא מהימנא ואותיות דר' יצחק ,שגי�ו סודות
עמוקים ורזין עי�אין בא�ו הכ"ב אותיות.
וכ� א�ו הפירושים הנמצאים בינינו אינם עדיין אפי�ו התח�ה קטנה �פי ערך קדושתן
וריבוא רבבן ע�מין קדישין וסודות ע�יונים הגנוזים בהם ,שבהם ת�ויים ע�יונים
ותחתונים ,ואח"כ בהשת�ש�ות העו�מות ב�י שיעור שנשת�ש�ו מעי�ה �ע�ו�
ומסיבה �סיבה עד שנצטיירו א�ו האותיות ש�פנינו הכתובים בדיו ע� הנייר.
אב� עם כ� זה אחריתן אחוז בראשיתן כמו חב� שבנענוע הקצה התחתון מתנענע
הקצה הע�יון ,אם כן כשאנחנו מנענעים בא�ו האותיות מתנענעים עו�מות ב�י
שיעור וחקר ,וכ� אחד �פי קדושתו ככה יכו� �גרום תנועות והתעוררות ע�יונים ע"י
כ"ב אותיות הקדושות ה��ו ,וזהו כח השמות ופעו�תם והקמיעות ופעו�תם וכח
היחודים והכוונות ,שיש בכח אנושי �גרום ו�ברוא ממש בריאין חדשין ,כמו שעשו
התנאים הקדושים ע"י ספר היצירה שבראו גברא ועיג�א תי�תא )עיין סנהדרין סה (:הכ�
ע"י כח קדושת האותיות.
ובכ� הדורות הקודמים נהגו זרע ישרא� עם הקודש �ייקר ו�חבב את א�ו האותיות
הקדושות הרמות והנשגבות ,ואפי�ו תינוק קטן שמצא אותיות ש� �שונינו
הקדוש היה מחבקן ומנשקן וגונזן במקום משומר שזה כבוד א�הי ישרא� )כמובא בראשית
חכמה שער היראה פט"ו סי"א שצריך �נהוג כבוד בכ� כתב מרובע אע"פ ש�א נכתב בקדושה מכיון שהאותיות
הא�ו הן דמות כ"ב צורות קדושות שבהן נבראו כ� העו�מות ,והאותיות התחתונות מורות ע� הצורות השכ�יות
הדבקות בא�הות עיי"ש .וע"ע בענין זה בערוך השו�חן יו"ד סוף סי' רפד( ,כי כ� התורה כו�ה המה
שמותיו יתברך ,ומ�בד זה השם הקדוש הנכבד והנורא גם כן הוא מצורף ארבע
אותיותיו מכ"ב אותיות ה��ו ,וזוהי כוונת הכתוב "הבו �ה' כבוד שמו" � -כבד
שמותיו יתברך ויתע�ה ,וכתיב )ישעיה מה( "כה אמר ה'" וכו' האותיות שא�וני ע� בני,
ופירשו בספרי יראים דקאי ע� האותיות ממש ,דהיינו שהאותיות שוא�ות �הקב"ה
האיך מתנהגים בניו עמהן ועם קדושתן.
ועכשיו בעוונותינו הרבים באו פריצים וחי��וה ,ועשו אותיות תורתינו הקדושה ��עג
ו�ק�ס ו�ביזה ,עד שמתגו��ים בכ� מקום טינופת רח"� ,והתירו �עצמם רוב
המון עם �קנח בהם רח"� רחמנא �שיזבן ,ו�השתמש בהן כ� מי�ין באפיקורסות
ומינות רח"� וכ� ניבו� פה )ס' שומר אמונים מאמר האמונה פי"א עיי"ש(.
)ה( ובספר ים החכמה )תשס"ו ,עמ' רמו-רמח( כתב שהשם משמוא� ז"יע אמר שצדיקים
ועובדי ה' בע�י הרגש מרגישים בכ� מסכתא בש"ס ש�ומדים ,אור אחר ,שכמו
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תכג
כשנכנסים יותר עמוק בפנימיות התורה הרי רואים שיש הרבה עו�מות ו�כ� עו�ם יש
אור אחר ומדרגה ובחינה מיוחדת �ו ,הרי כמו כן בח�קי התורה"ק שהיא שורש
הבריאה ,יש �כ� ח�ק בתורה אור והרגש אחר .ובע� הסו�ם זי"ע אמר שאדם מחויב
�השיג המדרגות ו�הרגיש השינויים ש� האורות �פי בחינותיהם ומדרוגותיהם.
ואם זוכים �הרגיש את דבקות הש"י בצורה כזו ,היינו שבכ� מסכתא מרגישים אור
ודבקות אחר ,הרי כש�ומדים תורה"ק בצורה כזאת יוצאים מכ� ה"תוהו ובוהו",
וזה ע"י בחי' "בראשית ברא א�קים" ומתרגם התרגום יונתן -בחכמתא ,שחכמה הוא
בחי' ראיית האור הא�קי ש� התורה"ק ,וכשמשיגים את האור הא�קי שבתורה"ק ,הרי
זוכים �ראות כ� ח�ק מהתורה"ק באור אחר המיוחד �ח�ק זה ,ועי"ז יוצאים מכ�
התוהו ובוהו.
וכ� זמן ש�א זוכים ��מוד תורה"ק כראוי ,היינו שישיגו ע� ידה השגת א�וקות ,אזי
"והארץ היתה תוהו ובוהו" ,היינו שאין חיות בעו�ם הזה ,שהחיות היחידי היא
רק התורה"ק" ,כי הם חיינו" ,וע"י שמקיימים "ובהם נהגה יומם ו�י�ה" הרי זוכים
שיתג�ה ה"כי הם חיינו ואורך ימינו" ומתג�ה החיות והאור הא�וקות שבתורה ,ואז
זוכים �ראות שכ� ח�ק בתורה"ק יש �ו אור וגוון והתג�ות מיוחדת ,שהחיות האמיתית
היא רק מריבוי הגוונים ,ש�אדם אין חיות מגוון אחד ,כידוע הכ�� ש"תענוג תמידי אינו
תענוג" ,א�א שהתורה"ק באמת מ�אה גוונים ומ�אה חיות ,שהתורה היא אור ש�
התחדשות" ,בראשית" היא �שון ש� התח�ה והתחדשות ,וכדברי הגמ' )עירובין נ"ד ע"ב(
כ"ז שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם חדש ,שכ� ח�ק ה�כה וכ� מסכתא שבתורה
זה תענוג אחר וגי�וי אחר ,וצריך �כה"פ �הרגיש זאת בבחי' מקיף )ש�הרגיש בפנימיות זה
דרך ארוכה(.
אך אם אין האדם זוכה �הבחינה הזאת ש� השגת דבקות א�וקות ע"י התורה"ק ,הרי
אף אם �ומד תורה הר"ז בבחי' תוהו ובוהו�� ,א אור וחיות ,ואז "וחושך ע� פני
תהום" ,שהתוהו ובוהו הוא השורש �כ� החושך והנפי�ות �עבירות ח"ו.
והעצה היא רק "ורוח א�קים מרחפת ע� פני המים" שזה רוחו ש� משיח שמרחפת
ע� אנפי אורייתא ,שהאדם מחויב �קב� האור ש� משיח ,המרחף ע� פני
התורה ,שהאדם צריך �דעת ששום דבר אחר �א יעזור ו�א יוכ� �צאת מכ� התאוות,
ו�א יוכ� �תקן שום דבר בעו�ם ,אם �א י�מד התורה"ק באופן שבאמת יחפש את
האור הא�וקי שבתורה"ק ,היינו �א �ימוד חיצוני א�א �ימוד פנימי עם ביקוש אור
הא�וקות שבה ,והדביקות עם בוכ"ע שמתג�ה ע� ידה.
שערים פרק א פותח תכד
וידוע דברי זקיני החת"ס זי"ע שהיודע ש"ס עם תוס' בודאי שיש �ו רוח הקודש ,וצריך
�דעת שאף ש�א כ� אחד יכו� מיד �הגיע �כזה מדרגה �דעת כ� הש"ס עם
תוס' ,בכ� זאת כ� אחד יכו� �קב� בחי' הרוח הקודש שנמצא בתורה"ק בבחי' מקיף,
ע� ידי שמאמין ומרגיש בגוד� מע�ת עסק התורה ,ש�ומדים �כבוד השי"ת ,ומאמין
שכ� אות מאותיות התורה היא גי�וי א�קותו ,ומאמין שכ� תוס' בש"ס הוא דבקות
נוסף בא�קים חיים ,וכדאי' מהקאזניצער מגיד זי"ע באור ישרא� )כמדו' בשם הקדושת �וי
זי"ע( שכ� תוס' בש"ס יש בו יחוד ,ובתוס' במסכת חגיגה יש בכ� תוס' שני יחודים )כך
אמר אדמו"ר מק�וזנבורג זצ"� בשמם .וע"ע בספר שיחות הר"ן סי' עו שכתב "שיכו�ין �היות איש כשר אפי�ו אם
אינו יכו� ��מוד כ�� ואפי�ו צדיק יכו�ין �היות אף ע� פי שאינו �מדן כ�� .רק בע� השגה אין יכו�ין �היות כי אם
כשהוא �מדן בגמרא פירוש רש"י ותוספות .אב� איש כשר וצדיק גמור יכו�ין �זכות אפי�ו מי שהוא איש פשוט �גמרי,
ו�א ע�יך המ�אכה �גמור ואי אתה בן חורין �הבט� ממנה"(.
וכש�ומדים בצורה כזו שיודעים ומאמינים שבכ� ח�ק מתורה"ק יש יחוד אחר,
והתג�ות א�קות מיוחדת ,ודבקות נוספת בבוכ"ע ,אז זוכים �"ורוח
א�קים מרחפת ע� פני המים ,זה רוחו ש� משיח )בראשית רבה פ"ב( המרחף ע� התורה"ק.
וצריכים �חפש ענין זה בכ� הכוחות ,שאין שום אור המתג�ה ��א חיפוש ,וכשיודעים
שיש אור כזה ומחפשים אחריו ,בבחי' ובקשתם משם את ה' א�קיך -שיודעים
שהשכינה הק' נמצאת פה ומחפשים אחריה שרוצים �הרגיש את אורה שהוא אור
הא�וקות שבתורה"ק ,ומחפשים אחריה יומם ו�י�ה ,שא"א �השיג אותה בשום דרך
א�א ברעותא ד�בא ,שמשתוקקים �הרגיש את השכינה הק' ,היינו שרוצים �הרגיש
את אור הא�קות שבתורה"ק ,ורוצים �הרגיש את שינוי הדרגות ש� הגוונים והחיות
שיש בתורה"ק ,שכ� גוון הוא התג�ות אחרת ומין דבקות נוספת ,הרי שעי"ז אפשר
�השיג את הבורא כמו שאומר הפסוק "ומשחרי ימצאונני" )מש�י ח'( ,שהמשחיר עצמו
ע� דברי תורה יכו� �השיג את הא�וקות ואת הדבקות והיחוד האמיתי.
ו�זה אומר הפסוק והארץ היתה תוהו ובוהו ,שכשאתה רואה שאינך יכו� �תקן את
עצמך ,ואתה מונח בתוהו ובוהו וחושך ,הרי זהו בכדי שתבין שע�יך �חפש
אחרי הרוח א�קים ,שע"י החושך והרגשת החסרון שאדם מרגיש ,נכנס בו השתוקקות
�האיר אותה ו�הש�ימה ,ורוצה �עשות משהו �תקן המצב ,אז העצה היא �חפש את
רוח א�קים רוחו ש� משיח -האור הא�קי שבתורה"ק ,ו�א �הסתפק ב�ימוד התורה
�בד ,שאף שגם זה בעצמו מאוד גדו� ,בכ"ז �א זה ה"רוחו ש� משיח" ,שהרוחו ש�
משיח מתג�ה רק ע"י הידיעה שהש"י מתאחד באור תורתו ,וכ� ח�ק ומקום
שבתורה"ק מג�ה גי�וי א�קות מיוחד ודבקות מיוחד ,ו�ומדים התורה"ק ברצון
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תכה
והשתוקקות �גי�וי האור הא�וקי שבה ועי"ז זוכים �בחי' גי�וי ה"רוחו ש� משיח"
שמרחף ע� אנפי אורייתא )עיין זהר השמטות רס"ג ע"א(.
ועי"ז זוכים אח"כ �בחי' "ויאמר א�קים יהי אור ויהי אור" ,שידוע מהבעש"ט שאור
הגנוז ש� ששת ימי בראשית נגנז בתורה"ק ,והבעש"ט כש�מד תורה"ק השיג
וראה מסוף העו�ם ועד סופו .ו�שון זה ב�שון הקב�ה היא מדרגת ובחי' "יחידה"
שהו�כת כמו עו�ם א"ק )אדם קדמון( מתחי�ת העו�מות עד סופם ,ואע"פ שאנו רחוקים
ממדרגה זו ,בכ"ז צריך �ידע שכ� מה שנאמר ע� הצדיקים הרי גם שייך �נו נגיעה
בזה במדרגה מסוימת ,שהאדם צריך בשעת �ימודו �חפש את האור הא�וקי
שבתורה"ק ו�השתעשע בה ,בבחי' תורתך שעשועי ,ו�הרגיש שאין שום דבר בעו�ם
זו�ת האור הא�קי המחיה את כ� הבריאה המתג�ה בתורה"ק ,עד שאם זוכה האדם
מתג�ה ומאיר בו בחי' היחידה ,ואז מרגיש שביעה עצומה מאורות התורה"ק ,ומרגיש
שאין צריך שום דבר בעו�ם ,וברגע זה אזי נשמתו צופה מסוף העו�ם ועד סופו ,שכ�
האורות וכ� העו�מות נכ��ות בו בשעת מעשה מכח אור זה )ואם יזכה יוכ� �ראות גם
כפשוטו מסוף העו�ם ועד סופו ,בבחי' ויהי אור שקאי ע� אור ש� ששת ימי בראשית שנגנז בתורה"ק כנ"�(,
עכ"� ,ועיי"ש עוד בענין זה.
פרק ב
ענין הצירוף ,התמורה ,הגימטריא והנוטריקון.
)א( ידיעת סודות תורתינו הקדושה היא ע"י הצירופים והגימטריאות והתמורות
וראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי תיבות וראשי פסוקים וסופי פסוקים ודי�וג
אותיות וצירוף אותיות ,ועניינים א�ו נשגבים ונע�מים וסודם נשגב ואין בנו כח �השיגם
�רוב הע�מם כי יתח�פו ע� פי דרכים א�ו �אין סוף ו�אין תכ�ית ,וע� זה נאמר )איוב
יא( "ארוכה מארץ מדה" וכו' ,ועניינים א�ו אנו מקווים שיתג�ו אחר התחיה אחר עיכו�
החומר העכור ואחר שיצרף הגוף הנגוף ותישאר הצורה )בענין "צורה" עיין �עי� שער ב פ"א(
בחפץ יוצרה.
)ב( והנה מצאנו ח�קי הדרוש הזה ג' -שהם ח�ק הצירוף וח�ק התמורה וח�ק
הגימטריא ,והנה האותיות הן כוחות נע�מות רוחניות ,והצירוף הוא שיח�יפו
אותיות התיבה מראשה �תוכה ומתוכה �סופה ומראשה �סופה כפי מספר האותיות
וחי�ופן כמו ג�ג� המתג�ג� וחוזר מראשו �סופו ומסופו �ראשו ונעשה ראש תוך ותוך
ראש ,סוף תוך ותוך סוף ,אב� האותיות �עו�ם �א ישתנו כ�ומר ש�א ישימו בצירוף
זה אות משונה ש�א תהיה בצירוף האחר.
שערים פרק ב פותח תכו
וכפי מספר אותיות התיבה כן ירבו בתי הצירופים וכמו שאמרו בספר יצירה ב' אבנים
בונות ב' בתים ,והיינו כי בחיבור שתי אותיות יתהוו שתי תיבות כ� תיבה בית
אחד ,וכגון שכאשר יתחברו שתי האותיות א"ב יחד יעשו שתי תיבות שהן א"ב ב"א,
כי תתג�ג� התיבה מראשה �סופה ומסופה �ראשה ,וכן הוא בכ� חיבורי האותיות -
ש�פי ריבוי האותיות יתרבו הבתים ,שג' אותיות בונות ו' ,ד' בונות כ"ד ,ה' בונות ק"כ,
ו' בונות תש"כ ,ז בונות חמשת א�פים וארבעים ,מכאן ואי�ך צא וחשוב מה שאין הפה
יכו� �דבר.
ומפני ענין כ��ות האורות והארתם א�ו בא�ו פירשו כמה קדמונים שבצירוף וג�גו�
שם ע"ב או שאר שמות אחר התבודדות גדו�ה יתג�ה �צדיק הזכאי המשכי�
בעניינם קצת מח�ק הבת קו� כ�ומר שרוח ה' ידבר בו ומי�תו ע� �שונו מטעם שהוא
מחבר הכוחות ומייחדם ומחשקם איש א� אחיו כמער איש ו�וויות עד שיושפע ע�יו
רוב השפע ובתנאי שיהיה עוסק בכך כ�י המוכן �קב� הרוחניות וראוי �כך שאם �א
כן יהפך �אכזר ונהפכו �ו סורי הגפן נכריה והקריב אש זרה אשר �א ציוה ה'.
)ג( ויש חי�וק בין "צירוף" �"תמורה" כגבוה שמים ע� הארץ ,כי הצירוף הוא שישתנה
סדר האותיות בסידרם וכנ"� אב� �עו�ם �א ישתנו האותיות עצמן באחרות,
משא"כ בתמורה שהוא חי�וף האותיות עצמן באחרות במקומן כמו יקו"ק א�קינ"ו
יקו"ק המתח�ף באבג"ד )כ�ומר שכ� אות מתח�פת �זו שאחריה וכגון שהאות י' משם הוי"ה מתח�פת �אות
כ' ,והאות ה' מתח�פת �אות ו' וכו'( � -כוז"ו במוכס"ו כוז"ו ,ובאתב"ש )כ�ומר שהאות הראשונה שהיא
א' מתח�פת �אות האחרונה שהיא ת' ,והאות השניה ב' מתח�פת �אות השניה מהסוף שהיא ש' וכו'( הוא מתח�ף
� -מצפ"ץ תכצמט"פ מצפ"ץ.
אמנם ענין התמורה הוא אינו חי�וף האותיות באחרות �פי בחירה ע� צד המזדמן
א�א הוא ע� פי חיבור סדרי א�פ"א ביתו"ת כדרך שסידרן בע� ספר היצירה,
וקראם ר�"א שערים מפני שהן ר�"א זוגות אותיות.
)ד( וה"גימטריא" הוא ענין מספר אותיות תיבה זו כמספר אותיות תיבה אחרת שווה
בשווה ,וכ� אות ואות �פי מספרה יהיו כוחותיה ,כי המספר �א ע� חינם הוא.
ובסדר מנין הגימטריא יש תשעה מינים ,וא�ו הם שמותם כפי שכינום הקדמונים:
מספר המעוג� ,מספר הקדמי ,מספר הכרחי ,מספר מוספי ,מספר המרובע
הכ��י ,מספר המרובע הפרטי ,מספר שמיי ,מספר המספריי ,מספריי הגדו� )ועניינם
מבואר בפרדס רימונים ש"� פ"ח(.
ועוד יש קרוב �ענין זה והוא נקרא "נוטריקון" ,והוא ענין ראשי תיבות וסופי תיבות
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תכז
ותוכי תיבות ,ו�מש� "א� ,מ�ך ,נאמן" -שראשי תיבות אמן וסופי תיבות �כ"ן
ותוכי תיבות מ�"א וכיוצא בזה .ושאר השמות היוצאים מראשי תיבות או מסופן או
מאמצעיתן או בדי�וג אות אחת ו�קחת אות אחת בדי�וג חברתה ,וכן רבים כדברים
הא�ה.
ואין צריך �האריך כי כ� ענין זה מורה ע� כבוד התורה והע�מה שנתגשמה וקיב�ה
כ� הצירופים שיכו�ים �היות בעו�ם ונת�בשה ב�בוש נכר )פרדס רימונים שם פ"א ,ג,
ה ,ח ,ועסיס רימונים שם פ"א ,ח .וע"ע בענין הצירוף התמורה והגימטריא בפרדס ובעסיס רימונים בשער הנ"�(.
)ה( וענין צירופי האותיות הוזכר בדברי חז"� וגם דרשו ו�מדו עי"ז כמה דברים )עיין
סנהדרין כב .שבת קד .סוכה נב (:ויש כמה מאמרי רז"� המורים בבירור כי זו היא דרכה
ש� תורה � -רמוז סתריה ע"פ הדרכים ה��ו ,ובכ�� אמרו כי כ� התורה כו�ה שמותיו
ש� הקב"ה.
והבקי בסתרי תורה ומבין אותם בעצם ,יבין באמת כי הוצרך הדבר �היות כן ו�הכתב
בתורה כ� אחד כפי עניינו ,כי יש סודות הת�ויות בתיבות הכתובות בפסוק
כה�כתן ויש בתיבות היוצאות מראשי תיבות וסופי תיבות ביושר ויש �מפרע ,ויש
בגימטריאות ויש בתמורות דא�פא ביתות שונות -הכ� כפי ענין הסוד ההוא ,וכן
בגימטריאות יש שינוי בין כשהחשבון הוא מכוון �בין אם צריך �הוסיף ה"כו��",
וכידוע �מי שהעמיק בחכמה שהכ� מיוסד בטעמו.
ואם א�ו הדרכים הם זרים אצ� הטיפש ש�א טעם מתק חכמת התורה מה נוכ�
�עשות �ו ,י�ך ויתחכם ,ואזי ידע באמת כי ישרים דרכי ה' ,צדיקים י�כו בם
ופושעים יכש�ו בם )שומר אמונים הקדמון ויכוח ראשון סכ"א(.
)ו( ובספר �שם שבו ואח�מה )ח�ק הביאורים שער סדר אצי' פ"א ס"ב( כתב "וזהו ענין חכמת
הצירוף דכ"ב אותיות ,שהם הר�"א שערים דספר יצירה )פ"ב( ,כי האותיות התורה
הם יסוד כ� נברא ושורש כ� נמצא ,ו�פי התח�פות צירופיהם זה עם זה כן מתח�ף
הרכבת היסודות בכ� נמצא ונמצא בכ� כמותם ואיכותם וצורתם עד שאין בריה דומה
�חברתה ,וכ� זה הוא מהתפשטות הכוחות דהספירות דאצי�ות המתפשטים
בהעו�מות בריאה יצירה עשיה ,כי אותיות התורה הן הם עצם הספירות וכוחותיהם
)וכמ"ש בשער טנת"א פ"ד-ו( ,והת�בשות הספירות והיפגשם זו בזו בכ� שינוייהם וחי�ופיהם
)הנזכרים בח�ק הביאורים שם ס"א( הוא עצמו התח�פות כ� הצירופים דהר�"א שערים.
והנה ישנם ר�"א שערים פנים ור�"א שערים אחור ,והם תס"ב שערים ,והנה הם
הפנים ואחוריים דהספירות ,וסדר ההת�בשות הוא האחוריים דהע�יון בהפנים
דהתחתון כנודע ,והוא עצמו התח�פות הצירופים דכ� התס"ב שערים אשר בהכ"ב
שערים פרק ג פותח תכח
אותיות ,ומזה הוא כ� השינויים הן במציאות והן בהזמן מה שאין בריה דומה �חברתה
ואין יום דומה �חבירו" ,עכ"�.
ועוד כתב )בהקדמות ושערים שער הפונה קדים פ"י( "כ� צירוף ב' אותיות יחד נקרא שער -כי
הוא פתח ושער �כ� שאר הצירופים כו�ם אשר מג' אותיות ומד' אותיות וכן כו'
כו' ,וכאשר תצרף א' עם כו�ן וכן ב' עם כו�ן וג' עם כו�ן וכן כו' כו' תמצא ר�"א
שערים אשר כ� שער הוא מב' אותיות" ,עכ"� ,ועיי"ש שהביא את סדר הר�"א שערים
פנים ואחור ש� הרמ"ק והגר"א וש� עמק המ�ך והאריך בזה.
פרק ג
טעם כינוי המאצי� בשמות "מחויב המציאות"" ,אין סוף"" ,סיבת כ� הסיבות"
ו"עי�ת כ� העי�ות" וכיוצא בזה .ובענין מה שהוא ושמו אחד.
)א( הנה �כ� הנאצ�ים יש שמות ותוארים וכינויים שיתארום וייחסום ויגבי�ום ,אב�
�מאצי� ב"ה אין שם ותואר וכינוי שנוכ� �כנותו בו ,ומפני כך אנו מכנים אותו
בשם "מחויב המציאות" )שם זה ייחסו א�יו החוקרים( -כ�ומר שהוא המחויב במציאותו מפני
שאי אפשר �עו�ם ב�א מנהיג הנותן שפע ומחיה �כ� הנמצאים.
וגם קראוהו בשם "אין סוף" -משום שאין �ו סוף ותכ�ית ,כי כ� דבר הנגב� בשם יש
�ו סוף ,והא�הות מפני שאין �ו סוף אין �ו שם שיגבי�הו ,ו�כן אנו מתארים אותו
בשם "אין סוף" .ועוד פירוש יש בזה והוא משום שהחקירה בו אין �ה סוף כי אינה
כדרך שאר החקירות שיש �הן סוף והסכמה א� מסקנה אחת )ועיין בפרדס רימונים ש"ג
פ"א-ב שהאריך �הוכיח שהכתר ע�יון אינו אין סוף וד�א כא�ו שטעו בזה(.
וגם קראוהו "סיבת כ� הסיבות" ו"עי�ת כ� העי�ות" )עיין בענין עי�ה וע�ו� וסיבה ומסובב
�עי� שער ג' פ"ג ס"ב( .וש�ושת השמות הנ"� שהם אין סוף סיבת כ� הסיבות ועי�ת
כ� העי�ות -ייחס הרשב"י א� המאצי� ב"ה בספריו פעמים רבות ,וגם כן ייחס א�יו
שמות אחרים כמו "טמירא דטמירין" וכן "עתיקא דעתיקין" וכא�ה רבות כיוצא בהם,
וכו�ם רומזים ע� ההע�ם -שאינם מגבי�ים ומתארים אותו בשום דבר )פרדס ועסיס
רימונים שם פ"א(.
)ב( ובספר ים החכמה )תשס"ח עמ' סה( כתב שביארו המפרשים יסוד גדו� ,כי אין
כוונת 'אור אין סוף' �עצמותו ית' א�א �אור פשוט שאין �ו סוף שהאצי� הבורא
ית"ש מעצמותו.
פותח שער ז -שער האותיות והשמות שערים תכט
וז"� הגוב"י �ע"ח )יא :אות א'( "הרמ"ז דייק 'אורו' �אפוקי עצמותו ,והוא כדרך הנשמה
שאינה מחזקת מקום ,רק אורה מתפשטת בכ� הגוף �החיותו ,כך כ� הדברים
הא�ו הם באור המתפשט מעצמותו" ,ע"כ .פי' ,כאשר מדברים מהנשמה -נשמותינו
הפקודות �ך -אין מדברים מעצמות הנשמה ,א�א מאורה המתפשט �החיות הגוף,
וכ"ש כאשר מדברים מהשי"ת ,אין מדברים מעצמותו ית' ד�ית מחשבה תפיסא ביה,
א�א מאור פשוט אין סופי המתאחד עמו בתכ�ית האחדות ,שגי�ה מעצמותו.
וכ"כ בשומר אמונים )הקדמון( דכ� היכא דאי' בכתבי האריז"� אור א"ס ,אין הכוונה
�עצמותו ית' וית' .וכ"כ בחוקר ומקוב� �הרמח"� .וכן אי' מהגר"א וממהר"ש
מ�יובאוויטש ומרא"ה מסטראשע�ע זי"ע ,ועוד .יסוד זה הוא היסוד הראשון שיש �ידע
ו�השאר עם היראה הנכונה עכ"ד ,וע"ע בענין זה בים החכמה שם.
)ג( והנה כשע�ה ברצונו הפשוט ש� המאצי� �ברוא את העו�מות אזי נתג�ה סוד
שמו שהוא שם הוי"ה ברוך הוא ,וכשנתג�ה זה השם אזי נתאצ�ו כ� העו�מות,
כי כ� העו�מות ת�ויים בשמו ,וכיון ששורש כ� הנאצ�ים הוא בסוד שמו יתברך �כן
נקראו "שמו" ,אב� המאצי� �היותו נע�ם �עו�ם נקרא "הוא" ב�שון נסתר.
והנה קודם אצי�ות העו�מות �א נתג�ה שמו א�א היה גנוז במאצי� כש�הבת הגנוזה
בגח�תו ,וזה סוד המאמר "קודם שנברא העו�ם היה הוא ושמו אחד" -כ�ומר
המאצי� הבורא יתברך הנקרא "הוא" וגם "שמו" שהוא סיבת הווית כ� העו�מות -
היו אחד כש�הבת הגנוזה בגח�תו ,אב� עתה בעת הווית העו�מות נאמר )דברים ו( "ה'
א�הינו ה' אחד" -כ�ומר שמתאחד בשמו ומסתתר בו ושמו קשור בו כש�הבת
הקשורה בגח�תו ו�א כש�הבת הגנוזה בגח�תו ,כי הש�הבת ניכרת והבריות נהנים
ממנו .אך כיון שעתה בזמן הג�ות אין �נו �ב מבין האחדות הנפ�אה שיש בגח�ת עם
הש�הבת �כן �עתיד �בוא שתמ�א הארץ דעה כמים �ים מכסים ויובן זאת אזי נאמר
)זכריה יד( "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" )ספר הברית ח"ב מ"א פ"ה(.
פרק ד
ההבד� שבין שם "יקוק" �שאר השמות ,והטעם ששם זה נקרא שם המפורש ושם
העצם ושם המיוחד.
)א( שם בן ד' )כ�ומר שם "יקוק"( הוא שם העצם המיוחד ונבד� משאר שמות הקודש,
כי כ� שאר שמות הקודש מ�בד שם בן ד' יגזור מהם פע� קצת ,וכגון שמות "א�"
"א�הים" "א�וה" � -שון גדו�ה וחוזק כמו "ואת אי�י הארץ �קח" .שם "שדי" -מורה
שערים פרק ד פותח תל
ע� שהוא שודד המערכות .שם "אדני" -מורה �שון אדנות ע� היותו אדון כ� הארץ.
שם "צבאות" -מורה שהוא בע� צבאות מע�ה והוא נגזר מ�שון צב"א השמים .שם
"אהיה" � -שון הויה �עתיד המדבר בעדו ,וכן דרשו רז"� )ברכות ט" (:אני הייתי עמהם
בג�ות מצרים אהיה עמהם בג�ויות אחרות וכו' ,אמנם שם בן ד' נורא מאוד מי יכי�נו
ביאור ,כי אין �ו ביאור כ��.
)ב( וגם כ� שאר שמות הקודש מ�בד שם בן ד' נשמש בהם �שון חו� אם נרצה ,וכגון
"א�" נשתמש בו הכתוב ב�שון חו� " -א� אחר" וכן "הררי א�" וכיוצא בו רבים.
וכן "א�הים" " -ראה נתתיך א�הים �פרעה"" ,א�הים �א תק��" וכיוצא בו הרבה.
"שדי" " -וזיז שדי עמדי"" ,בין שדי י�ין"" .צבאות" " -יצאו כ� צבאות ה'" וכיוצא בו.
"אדני" " -ויאמר אדני א� נא תעבור" )�דעת האומרים ששם אדני זה הוא חו� -עיין רש"י בראשית יח,
ג ,וגם �אומרים שהוא קודש עכ"ז נ"מ דא�יבא דכו�הו אם ירצה �דבר �אדונו "אדני" כ�ומר אדון ש�י -מותר �ו
אף שהוא שימוש ב�שון חו�(" .אהיה" " -ש�מה אהיה כעוטיה"�" ,א אהיה חובש" וכיוצא בהם
הרבה .משא"כ שם בן ד' אף שמצינו ג' אותיות חו� כמו שכתוב )קה�ת יא( "במקום
שיפו� העץ שם יה"ו" ,אב� שם בן ד' כו�ו �א מצינו ב�שון חו�.
)ג( וגם כ� שאר שמות הקודש נהגים ככתבם משא"כ בשם בן ד' שאינו נהגה
באותיותיו )מ�בד במקדש בברכת כהנים וכן בתפי�ת כהן גדו� ביום הכיפורים( ,והטעם ששם בן ד'
אינו נהגה באותיותיו ככתבו כשאר שמות הקודש הוא מפני ששאר השמות הם הם
מנהיגי העו�ם וכדמוכח מתוך ביאורם ,ושם בן ד' אין �ו ביאור ופעו�ה המתפשטת
בעו�ם הזה מ�בד כאשר מת�בש הוא בשאר השמות )כמבואר �קמן(.
ו�כן שאר השמות מותר �הזכירם ,כי אע"פ שבזמן שיזכירום אזי יתפשט רוחניותם
מ�מע�ה וית�בש באויר העו�ם הזה בתוך היכ� חיתוך אותיותיהם אין בזה
חשש מפני שכן דרכם � -הת�בש באויר העו�ם הזה �פעו� פעו�תם ,אב� שם בן ד'
מרוב קדושתו �א ית�בש באויר העו�ם הזה זו�תי בבית המקדש ובפרט בברכת כהנים
שנאמר )שמות כ( "בכ� המקום אשר אזכיר את שמי אבוא א�יך וברכתיך" ,ובתוך אויר
השכינה יתג�ה וית�בש שם בקדושה.
וזהו )חבקוק ב( "וה' בהיכ� קודשו" -היכ"� בגימטריא אדנ"י ,והוא השכינה והשם
מת�בש באויר השכינה ,אב� חוץ �מקדש שהק�יפות שו�טות אסור �הזכיר כי
היה גורם �התערב קודש בחו� וחו� בקודש.
וא� יק� בעיני המעיין הקדמה זו כי היא יקרת ערך ,ועמה יתבאר הטעם �מה אסור
�דבר בדברי תורה במקום מטונף ובמרחץ ובבית הכסא ,והיינו כי היא מקום אויר
הק�יפה והטינופת ודברי תורה הם רוחניות הקדושה ואם יזכירום במקום אויר מטונף
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
פותח שערים
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
פותח שערים
- 1 - 50
- 51 - 100
- 101 - 150
- 151 - 200
- 201 - 250
- 251 - 300
- 301 - 350
- 351 - 400
- 401 - 450
- 451 - 487
Pages: