כלי האהל
ובו שלשה ספרים נפתחים
'כלי רועים'
על הלכות בנין בכלים
'אהל רועים'
על הלכות מחיצה ואהל
'ילקוט הרועים'
בעניני דיומא
שיעורים שנאמרו מפי
ראש חבורת 'עיון ההלכה'
בכולל דורשי ציון
הרה"ג הרב נתנאל ניר שליט"א
לשמיעת שיעורי ההלכה
בקול הלשון:
073-2951256
יש להקיש 6
ואח"כ להקיש 1
[לשיעורים בנושאים נוספים
073-2951256ויש להקיש ]9
ובאתר 'דורשי ציון' מאמרים רבים ומגוונים.
©
כל הזכויות שמורות
ניסן תשפ"א
ונזכה לאהבת התורה ולומדיה
נתנאל ברבי שאול ניר
רבי עקיבא 6/8ביתר עילית
תגובות :בטל' 0548-411554
מייל[email protected] :
עימוד:
מאורות
0548463972
כי נר מצוה
זכות ההוצאה לאור
לעילוי נשמת הורינו היקרים
מור אבינו ישראל ניר בן סעדיה ומרים ז"ל
ומרת אמנו אביבה ניר בת סעדיה ובתיה ז"ל
היו מופת בהתנהגותם האצילית
ובמידותיהם הטובות אשר השרישו בנו,
הקדישו את חייהם
למען ילדיהם ומשפחתם העניפה.
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים
נתרם על ידי ילדיהם
ותורה אור
"מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך"
דברי התורה בחיבור זה
לעילוי נשמת
הסבא ר' סעדיה בן חיים ויונה ע"ה
נפטר שבע ימים בתאריך ח' בתמוז התשע"ב
והסבתא מרת שרה זהרה בת עוואד וחנה ע"ה
נאספה למנוחות בתאריך ג' אב התשל"ח
טרחו ויגעו לגדל את משפחתם
חינכו את ילדיהם ברוך ובכשרון
והנחילו להם דרך התמדה ושקידה
עודדו אותם לקנות חכמה וידע
יושר ונקיות כפים היו נחלתם
ואמונה תמימה האירה את דרכם
זכר מידותיהם התרומיות הולך לפנינו
"הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו"
נר זכרון
לע"נ
ר' חיים יעקובי בן שלום ז"ל
נלב"ע בכ"ב באב התשל"ד
ואשתו מרת נעמי בת שלום ז"ל
נפטרה בט"ו בסיון התשע"ב
זכות דברי התורה יעמדו להם ולזרעם
לקץ הימים יעמידם ולחיי העוה"ב יזמינם
ינוחו בשלום ובעדן הנשמות יהא משכנם
"ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור"
זכרון עולם
לנשמת הקדוש
רבי נתנאל עוזרי הי"ד
איש אשכולות ,אילנא רברבא,
מלא מדע וחכמה וגברא בגוברין
לימד תורה ודרך ארץ לילדי ובחורי ישראל
צנוע ועניו ,אהוב ,אוהב את המקום אוהב את הבריות
לחם במסירות נפש למען קיום התורה בארץ ישראל
נרצח בליל שבת קודש ט"ו בשבט תשס"ג
בתוך ביתו שבחברון ונטמן ברגבי עפרה
והוא בן ג"ל שנים בעלותו בסערה השמימה
"ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון"
עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר
מזכרת נצח
לאחי וידידי רבי יצחק ניר הי"ו
רודף צדקה וחסד
אוהב את התורה ולומדיה
אשר ידו פשוטה תמיד לסיוע לתלמידי חכמים
יהי רצון שישלח הקב"ה ברכה בכל משלח ידו
ויהיה מוצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם
ויזכה לבנות ביתו בנין שלם
"וידעת כי שלום אהלך"
וללמוד תורה בנחת ובשמחה
ויקוים בו מקרא שכתוב
"וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"
וכן יבורך גבר ירא ה'
"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך
אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך
בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך"
"שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך"
"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"
יעמדו על הברכה בני משפחתי היקרים אשר תורמים מהונם לבסס ולהעמיד את
האהל הגדול 'דורשי ציון' להרחיב את מקום כבודו ,למתוח את מיתריו ,ולתקוע
בחוזק את יתידותיו.
גיסי ואחותי -רבי דוד והילית נהמי
אחי וגיסתי -רבי אוריאל ואביגיל ניר
בן אחותי ורעייתו – דוד ויקרת עוזרי
בן אחותי – יונתן עוזרי
בת אחותי -שירה נהמי
דודי ודודתי -רבי ברק ואניטה ניר
גיסי וגיסתי – רבי נריה ואתי נהרי
הדודים רבי שלמה ושרה סריאל
הדודים רבי יהודה וברכה כהן
בת דודתי ורד כהן
יה"ר שיזכו לנחת מכל יוצ"ח ולהצלחה גדולה בכל אשר יפנו ,בבריאות גופא
ונהורא מעליא ,וכל הזקוקים לישועה ימצאוה בעיתה ובזמנה והזקוקים
לזווג הגון ימציא הקב"ה להם את זווגם הראוי להם בקלות ובמהירות,
ועוד יזכו לשמירה מעולה כבקשת נעים זמירות ישראל (תהלים כז ה) "כי
יצפנני בסכה ביום רעה יסתרני בסתר אהלו בצור ירוממני".
פתיחה
חיבור זה 'כלי האהל' הוא שיעורי חורף תשפ"א שזיכני ה' למסור בפני הרבנים בכולל
'דורשי ציון' ועוסק בהלכות בנין בשבת ,ועיקר הדגש בספר זה הוא על שני נושאים:
הראשון -דיני בנין וסתירה בכלים ,והשני -דיני העמדת מחיצה ונטיית אהל ,וכיון
שבהלכות שבת עסקינן ובה עסקנו בכלים ואהלים שאת כל יסוד איסורם למדנו
דוקא ממלאכת בנין המשכן ,ולכן ראיתי לפתוח את החיבור בדברי אגדה העוסקים
בענין השבת ,כלי המשכן ואהל המשכן ,ואף שם החיבור 'כלי האהל' מקורו מפרשת
המשכן ששם נאמר (שמות פל"א פס' ו' – ז') "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו
את כל אשר צויתך :את אהל מועד ואת הארון לעדות ואת הכפרת אשר עליו ואת כל
כלי האהל".
משה ובצלאל – כלים או אהל
במסכת ברכות (נה ).נאמר בזה"ל :אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן :בצלאל
על שם חכמתו נקרא .בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה :לך אמור לו
לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים ,הלך משה והפך ,ואמר לו :עשה ארון וכלים
ומשכן .אמר לו :משה רבינו ,מנהגו של עולם -אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו
כלים ,ואתה אומר :עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה -להיכן אכניסם?
שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא :עשה משכן ארון וכלים .אמר לו :שמא בצל אל
היית וידעת ,עכ"ל.
וכבר הקשו בזה רבותינו האחרונים קושיא גדולה ,דבשלמא באמת היה בצלאל מקים
את המשכן ואז מכניס לתוכו כלים שפיר ,אך במציאות לא כך היה אלא המשכן הוקם
רק בניסן וא"כ כל הכלים שהיה בצלאל מסיים לבנותם – היה מניח באהלו של משה,
ועוד צריך ביאור מה באמת היה רצון ה' להקדים – כלים או משכן שהרי פרשיות התורה
מראות פנים לכאן ולכאן וכמו שכתבו התוס' (בד"ה לך אמור).
וראיתי ביאור נפלא לרבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (ח"א דרוש ב') וז"ל :כי כל
הטעם שמשכן קודם לארון הוא שתמיד קליפה קודם לפרי ,ובכולם החיצונים קודמים
לפנימים ,והטעם להגן לבל יתערב בו זר ,ולכך כל שקדושתו יותר ,הוא נעשה לבסוף,
כדי שיהיו שומרים ומגינים מוקדמים ,ולכך קליפה נקרא בגמרא דברכות (לו ):שומר
לפרי ,כי הוא שומר.
אמנם מבואר בזוהר ,כי זהו בזמן הזה שיש מגור ופחד לבל יאחזו החיצונים ,אבל
לעתיד לבא שלא יהיה רוח טומאה בארץ ,יהיה הפרי קודם לקליפה ,ולכך כתב (תהלים
נא ,כ) "היטיבה ברצונך את ציון ,אז ,תבנה חומות ירושלים" כי לעתיד לבא יהיה ציון
נבנה קודם חומת ירושלים ,כי יקדים הפרי לקליפה ,וזהו היה טעות משה ,כי משה
חשב כבר הגיע עת התיקון ,כי באמת אילו לא חטאו ישראל והיה משה בא לארץ ,כבר
היה בימיו התיקון ,וכמ"ש זקני בספר מגלה עמוקות ,ואם כן ביקש לעשות הפנימים
קודם חיצונים ,כמו לעתיד לבא ציון קודם חומת ירושלים ,ולכך ביקש לעשות ארון
קודם למשכן ,אבל בצלאל השיג שמשה ימות ולא יהיה עולם התיקון אז בעונות ,ולכך
הקדים השומר לפרי ,ועשה ראשון משכן ואח"כ כלים ,כאמרו 'כלים שאני עושה להיכן
אכניסם' הרצון להגן עליהם שלא יקרב זר אליהם ויאחזו בהם חיצונים ח"ו ,ואמר משה
כי היטיב אשר עשה ,כי בצל אלהים היית ,וידעת כי אין עדיין זמן התיקון ,ובעו"ה עוד
שטנא נצח לקבלה.
ובזו הענין אפשר לפרש פסוקי תהלים לדוד המלך ע"ה ,באמרו (תהילים קלב ,ד) אם
אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' -משכנות לאביר יעקב ,והיינו כדעת משה,
לעשות תחלה ארון שהוא מקום ה' ששם בין שדי ילין ,ואח"כ המשכן משכנות
לאביר יעקב ,אמנם אמר ,כי ראיתי אני טועה ,הנה שמענוה באפרתה ,ר"ל בצלאל,
שהיה מזרע אפרת כנודע ,מזרע יהודה הנקראים אפרתים כדכתיב (שמו"א יז ,יב)
וגם בנה של מרים הנקראת אפרת (סוטה י"א ):וגם מצאנוהו כן בטבע בשדה יער,
שתמיד השומר קודם לפרי למחסה ולמגן ,וא"כ כן ראוי להיות במקדש ה' ,ולכך
החרשתי ,ונבואה למשכנותיו -ואח"כ נשתחוה להדום רגליו ,שהוא ארון ששם
הדום רגלי ה' ששורה עליו ,והיינו עשה כבצלאל ,כי הנכון אתו כי הטבע מסכים עמו,
עכ"ל היערות דבש.
ותו"ד היערות דבש כי סוד בנין הכלים מבטא את הנשמה והרוחניות של המשכן ואילו
האהל עצמו מבטא את הגוף החומרי המלביש את הרוחניות ,ואין ספק כי הגוף נועד
רק להיות שרת ושמש לרוחניות וכך גם האהל של המשכן וקרשיו מיועדים רק להיות
מעטפת הגנה ושימור לכלי המשכן והיחס בין האהל לכלים הם כדוגמת היחס בין
הנשמה לגוף.
וע"פ הביאור הזה נוסיף ונבאר כי באמת הקב"ה הראהו למשה שתי אפשרויות ,האחת
– להקדים את הרוחניות [העיקרית והחשובה] לבנין הגוף [החומרי והטפל] ,או להיפך
– להקדים את בנין הגוף ואת הרוחניות לאחר.
והכל תלוי במצב הרוחני של עם ישראל דהיינו אם הם עומדים בדרגה גבוהה – הרי אין
שום צר ומשטין יכול להאחז בהם ובמעשה ידיהם וממילא יכולים מיד לבנות כלים –
דהיינו לעסוק ברוחניות ,אך אם הם עצמם עדיין עסוקים בהתמודדות וסילוק הסט"א
מעליהם – אין להם לעסוק ברוחניות אלא קודם עליהם לבנות את החלק השומר והמגן
שהוא האהל של המשכן – ועי"ז תסתלק רוח הטומאה ממעשי ידיהם ורק אח"כ לבנות
את הכלים בקדושה וטהרה.
מה קודם – שבת או משכן
ואפשר לראות נקודה זו מזוית אחרת ,שהרי פרשת ויקהל פותחת בענין השבת (פרק
לה א – ג) "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה'
לעשת אתם :ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון
לה' כל העושה בו מלאכה יומת :לא תבערו אש בכל מושבתיכם ביום השבת"
ואח"כ עוברת שאר הפרשה לעסוק בעניני המשכן ,ונראה שבא ללמדנו בהקדמת
השבת לסוגיית המשכן את הדין המבואר במס' יבמות (ו ).וז"ל :דתניא ,יכול יהא בנין
בית המקדש דוחה שבת? ת"ל :את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו ,כולכם חייבין
בכבודי ,ע"כ .ולכן נאמר לכאורה כי ההקדמה באה ללמד על סדר החשיבות – שהשבת
יותר חשובה מבנין המשכן ולפיכך בנין המשכן אינו דוחה את השבת.
אלא שע"פ הבנה זו יקשה מאד סדר הדברים דפרשת כי תשא שפתחה התורה
בסוגיית המשכן ורק אח"כ עברה התורה לסוגיית השבת (פל"א פס' י"ב – י"ז) "ויאמר
ה' אל משה לאמר :ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא
ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם :ושמרתם את השבת כי קדש הוא
לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה:
ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' כל העשה מלאכה
ביום השבת מות יומת :ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית
עולם :ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת
הארץ וביום השביעי שבת וינפש".
והרי כאן הקדים את פרשת המשכן לפרשת השבת – וא"כ לכאורה באה התורה להורות
כי בנין המשכן חשוב יותר מקדושת השבת ודוחה שבת.
הקשר בין שבת ומשכן -לחטא העגל
ועוד יש להקדים את דברי המדרש שהקביל ששה ענינים בפרשתנו לעומת מעשה
העגל:
•התקהלות :כאן – ויקהל משה ,ובעגל – ויקהלו העם על אהרון.
•עשיה :כאן -אשר צוה ה' לעשות אתם ,ובעגל – קום עשה לנו.
•אמירה :כאן -ויאמר אלהם ,ובעגל – ויאמרו אליו קום...
•'זה' :כאן -זה הדבר אשר צוה ה' לאמר ,ובעגל – כי זה משה האיש.
•'אלה' :כאן – כאן -אלה הדברים ,ובעגל – אלה אלהיך ישראל.
•נתינת זהב :כאן – נדבה למשכן ,ובעגל – פרקו נזמי הזהב.
ויש להבין את הקשר הברור שבין פרשת ויקהל שבה נצטוו ישראל על מצות שבת
ומשכן -לענין חטא העגל.
רמות הקדושה -משכן ,מקדש שלמה ,בית שני
וראשית נקדים כי שלשה בנינים מקודשים נבנו ע"י ישראל:
הראשון הוא בנין המשכן שעסקו בבנינו אך ורק יהודים בקדושה וטהרה.
אחריו – הוא ביהמ"ק הראשון שהוכנו החומרים לבנינו ע"י המלך דוד ,אך במהלך
הבניה היו שותפים גם גויים (מלכים א' פרק ה פס' כ') "ועתה צוה ויכרתו לי ארזים מן
הלבנון ועבדי יהיו עם עבדיך ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר כי אתה ידעת כי אין
בנו איש ידע לכרת עצים כצידונים" ובפסוק לב נאמר" :ויפסלו בני שלמה ובני חירום
והגבלים ויכינו העצים והאבנים לבנות הבית".
ובבית שני מובא בספר עזרא כי נבנה במימון המלך כורש.
והקדושה תפשה כ"כ בקרשי המשכן עד שלא שלטה בהם יד אדם מעולם כדשנינו
במסכת יומא (עב ).אמר רבי חמא ברבי חנינא :מאי דכתיב עצי שטים עמדים,
שעומדים דרך גדילתן .דבר אחר :עומדים -שמעמידין את צפויין ,דבר אחר :עומדים,
שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין -תלמוד לומר עומדים -שעומדין לעולם
ולעולמים ,ע"כ.
ובבית ראשון שלטה יד הרשעים והחריבו נבוכדנצר ,אך עכ"ז היתה בו השראת שכינה
גדולה.
ואילו בבית שני – לא רק ששלטה בו ידו של טיטוס ,אלא בעודו עומד ביופיו ותפארתו
היה בו חסרון של חמשה דברים שהיו בבית ראשון כמבואר במסכת יומא (כא ):וז"ל:
אמר רב שמואל בר איניא :מאי דכתיב וארצה בו ואכבד ,וקרינן ואכבדה מאי שנא
דמחוסר ה"א? אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ,ואלו הן :ארון
וכפורת וכרובים ,אש ,ושכינה ,ורוח הקודש ,ואורים ותומים ,ע"כ.
הרי שברור כי מה שנעשה ללא מגע ידי הגויים שורה בו השכינה בעוצמה גדולה
וממילא גם אינם יכולים להחריבו.
משכן ראשון ומשכן שני
ועתה נחדש חידוש גדול ,כי באמת היה ראוי בתחילה להבנות המשכן בקדושה עצומה
יותר ממה שנעשה בפועל ,ואת זה רצתה התורה לרמז בפרשת כי תשא שהקדימה
את פרשת המשכן לפרשיית השבת [ואל תתמה שהרי כל קרבנות הציבור דוחים שבת
ומדוע ייגרע דין בנין המקדש מהקרבת הקרבנות] ,אלא מאי ,בא חטא העגל וטרף את
סדר הדברים וממילא ישראל לא יכולים לבנות מקדש בקדושה כ"כ גדולה וא"כ שבת
דוחה אותו.
ובזה נבאר גם מדוע בתחילה הורה משה לבצלאל לבנות כלים ואח"כ משכן ,ואילו
בצלאל היפך את הדברים ובנה קודם משכן ואח"כ כלים – כיון שבתחילה היו ישראל
במדרגה רוחנית גבוהה ואפשר מיד להתחיל עם הנשמה והרוחניות ,אך בעקבות חטא
העגל ירדו ממעלתם ויש לבנות קודם משכן ואז כלים.
וע"פ יסוד זה נבין היטב מדוע פרשת ויקהל מתקנת את חטא העגל בששה ענינים,
שהרי אחר חטא העגל – אי אפשר לבנות מקדש בהשראת השכינה מוחלטת ולכן צריך
תיקון גדול בכוונה להסיר מעלינו את החושך וההסתר שהביא איתו חטא העגל.
התיקון הגדול 'נשיאות לב'
ורציתי להוסיף כאן עוד נקודה עמוקה.
"ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה' למלאכת
אהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקדש" הרי שמצינו שהזכירה התורה שתי תכונות
נפש בתורמי המשכן -הראשונה 'נשיאות לב' והשניה 'נדיבות נפש' ויש להבין מה
החילוק בין תכונת הנפש הראשונה ובין התכונה השניה.
ובא רבינו הרמב"ן ולימד כי מדובר כאן בשני סוגי אנשים שונים – 'נדיב הרוח' הוא
האיש שתורם מממונו לבנין המשכן ,אך 'נשיא הלב' הוא אדם שמבין כי יש צורך
בעושי המלאכה בקדושה ובטהרה ואף שאיננו יודע לעסוק באלו המלאכות – עכ"ז
'ליבו נושאו' דהיינו מגביהו ומרים אותו ואומר לו 'אתה יכול' אם ה' רוצה שכך יהיה ואין
אנשים – השתדל להיות אתה האיש הנכון וה' יהיה בעזרך .וז"ל הרמב"ן -ויבאו כל איש
אשר נשאו לבו -על החכמים העושים במלאכה יאמר כן ,כי לא מצינו על המתנדבים
נשיאות לב ,אבל יזכיר בהם נדיבות ,וטעם אשר נשאו לבו ,לקרבה אל המלאכה ,כי לא
היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד ,או מי שאימן בהן ידיו כלל ,אבל מצא
בטבעו שידע לעשות כן ,ויגבה לבו בדרכי ה' לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל
אשר אדני דובר ,עכ"ל ,וע"פ יסוד זה נוסיף ונבאר את מעלת הנשים שטוו את העיזים
"וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני
ואת השש :וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים" הרי שכדי לטות
יריעות המשכן היו צריכים רק לתכונת הנפש 'חכמת לב' אך ע"מ לטוות את העיזים
נדרשה התכונה הנדירה והמיוחדת 'נשיאות לב'.
ובאמת התורה מעידה כי מי שנשאו ליבו – קיבל חכמה מיוחדת מה' (פל"ו פס' ב)
"ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בלבו כל
אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשת אתה"
ועפ"ז מבוארים דברי המדרש שבירך משה את עושי המשכן 'יהי רצון שתשרה שכינה
במעשי ידיכם' והם ענו לו (תהלים צ' י"ז) "ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה
עלינו ומעשה ידינו כוננהו" .שהשכינה בעצם שורה ומלמדת אותנו כיצד לפעול – וזה
שייך אך ורק באדם שפועל בחוסר ידיעה מוקדמת ומצפה לישועת ה'.
ויש לחדש ולבאר כי הדרך הזו של בנין המשכן ע"י חוסר ידיעה מוקדמת אך עם הרבה
רצון ובעיקר 'נשיאות לב' הוא ממש תיקון לחטא העגל שדחה את השכינה וכאן האדם
מביא ומשתף את הקב"ה בכל מעשה כיון שבעצם אינו יודע לפעול ורק מצפה ומייחל
לישועת ה' שילמדנו – ממילא זה מה שגורם 'פעולה משולבת' של האדם עם השכינה.
וגם אנו נלמד מזה יסוד גדול לחיינו – שאדם הרוצה שתשרה שכינה במעשה ידיו –
ידחק עצמו ויישאהו ליבו לקרבה אל המלאכה מלאכת הקודש וגם דברים שנראים
לו גבוהים ורחוקים ממנו "לא בשמים היא" כיון שכאשר יתאמץ להגיע ע"י התכונה
הנפלאה 'נשיאות לב' – ממילא הקב"ה יעזרהו וילך עמו יד ביד ויתן חכמה בליבו ,ועל
כל אשר יפעל תשרה השכינה.
ויש לפנינו כמה נקודות חשובות לפעולה של השראת השכינה במעשה ידינו:
.אדבר ראשון עלינו לידע בצורה ברורה מה עיקר ומה טפל – הרוחניות חשובה
לאין ערוך מהחיצוניות -ודוגמא לדבר – מעלת תומכי תורה בממונם היא גבוהה
ועצומה אך עיקר העיקרים הם תלמידי החכמים עצמם.
.בקודם יש לפעול בבנין החיצוניות ורק אח"כ להכניס לתוכה את הרוחניות – והביא
אבי מורי הגאון שליט"א כמה דוגמאות לדבר:
•בסדרי הלימוד – קודם יש ללמוד את הפשט ורק אח"כ לעסוק בסתרי תורה
שהם 'נשמתא דאורייתא'.
•בית ואשה -ועוד מצינו במסכת סוטה (מד ).בזה"ל :תנו רבנן :אשר בנה אשר
נטע אשר ארש -לימדה תורה דרך ארץ ,שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ
ישא אשה .ואף שלמה אמר בחכמתו :הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך
אחר ובנית ביתך ,הכן בחוץ מלאכתך -זה בית ,ועתדה בשדה לך -זה כרם,
אחר ובנית ביתך -זו אשה ,ע"כ .וכאן למדנו כי יש לבנות את החיצוניות של
בית וכרם ורק אז להכניס את האשה שהיא כנגד השכינה,
•קמח ותורה -וכן יש לדאוג לצרכים הגשמיים של הת"ח בעדיפות וחשיבות
ראשונה [כגון מבנה ,מלגות ,מיזוג] וכן מבואר בדברי רבי אלעזר בן עזריה
במסכת אבות (פרק ג משנה י"ז) אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין
קמח – והקדים את אם אין קמח אין תורה אע"פ דהא בהא תליא – ועתה נבאר
כי באמת בסדר החשיבות -תורה קודמת ,אך בסדר העדיפות -קמח קודם.
•מב"י ומב"ד – וידוע ליודעי ח"ן ע"פ רבינו הגר"א בספר 'קול התור' דסדרי
גאולתן של ישראל כך היא שקודם יבוא מב"י שהוא מתראה בצורת 'איש
מצרי' ובונה גופא דקומת האומה ואח"כ בא מב"ד ונופח רוח חיים של קדושה
וטהרה ,ודי למבין.
.גכמה שהדברים ייעשו ע"י אנשים המבינים את ערך התורה וביסוס הקדושה –
יותר ויותר תיאחז השכינה במעשי ידינו.
דיש צורך מהותי בתכונה הנקראת 'נשיאות לב' שענינה שגם אם אדם לא ניסה .
להלך בתכונה ,במלאכה ,או בחכמה כלשהי -עכ"ז ידחוק עצמו להבינה על בוריה
ע"מ שישתלם בה וזוהי מעלה גדולה ,כיון שבשעת 'חוסר הידיעה' הריהו סומך
עצמו על ישועת ה' ומצפה לסיוע משמיא וממילא המלאכה תמיד נעשית בצורה
משולבת – האדם עם הקב"ה.
ויה"ר שנזכה שתשרה שכינה במעשה ידינו ,ויקוים בנו "ויהי נעם ה' אלקינו עלינו
ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".
"קחו מזמרת הארץ בכליכם"
ברצוני להודות לה' אשר לקחני מן הנוה מאחר הצאן ,וזיכני זכות גדולה ונפלאה למסור
שיעורים כסדרם בכולל 'דורשי ציון' בהלכות שבת ובעוד נושאים במקצועות התורה,
וכל הנכנס לבית המדרש מבחין מיד באוירה המיוחדת של השמחה והחשק בלימוד
התוה"ק ,וישראל מאחדים את כל חלקי התורה ומתאחדים סביבה ויהי רצון שנזכה
לראות בהשראת השכינה כמפורש בשירי דוד עבד ה' (תהילים נא ,כ') "היטיבה ברצונך
את ציון תבנה חומות ירושלם".
ומכאן ברכה שלוחה לכל לומדי ,אברכי ,חכמי ורבני הכולל הגדול 'דורשי ציון',
השוקדים על כל חלקי התורה באחדות מופלאה ועליהם יאמר הפסוק בעמוס (פ"ט
פס' ו') "ואגודתו על ארץ יסדה" ,וזכות גדולה היא לי להרצות בפניהם 'שיחה שבועית'
בעניני חיזוק על סדר פרשות השבוע ,ובפרט לרבני חבורת ההלכה שלימודם בשמחה
ואהבה ומשימים עצמם כשור לעול וכחמור למשאוי ומכתתים עצמם בטורח גדול
ביגיעת וידיעת התורה לחתור להבנה עמוקה ושלימה בכל פרטי וצדדי ההלכה ,למסוק
ולכתוש את דברי התורה בבחינת "שמן זית זך כתית למאור" ועליהם נאמר (זכריה ד
י"ד) "בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ" ובפניהם זכיתי והרציתי את השיעורים
שבחיבור זה ,וביותר יזכרו לטובה בני היכלא דמלכא שושבינין דמטרוניתא רבני
החבורה הקדושה 'דורשי ייחודך' השוקדים לכונן ולתקן קישוטי הארץ העליונה ,וכולנו
יחד נזכה לברכה הנפלאה "לו חכמו ישכילו זאת" להבין ולהשכיל במעמקי התוה"ק
ולזכות לבנים בעלי תורה המאירים את העולם כולו ויקוים בכם מקרא שכתוב (ישעיהו
פרק לג פס' כ) "חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען
בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו".
וכאן המקום להזכיר ולשבח את פועל כפיו של איש חיל עתיר זכויות שעל ידיו
השיעורים בהלכה ובאגדה מגיעים לארבע כנפות הארץ "בכל הארץ יצא קוום ובקצה
תבל מיליהם" הרב ר' משה גולדנברג שליט"א המעמיד את השיעורים בקרן אורה לכל
העולם באתר דורשי ציון ,ישלם ה' שכרו ופעולתו.
וכאן המקום לשגר 'כוס של ברכה' למזכיר הכולל היקר ר' דודי פישר הי"ו העומד מאחרי
קלעי האהל ,ושוקד לדאוג לכל הפרטים הטכניים של הכולל ,ועושה רבות למען 'דורשי
ציון' ובפרט רציתי להודות לו על כך שבכל שבוע מעצב ומדפיס ומעמיד את 'השיעור
השבועי' בצורה יפה ומסודרת כחוברת ערוכה ונאה ,יהי רצון שיצליח בכל מעשה ידיו
וישמרהו ה' בשמירה מעולה ,וישפיע לו ולביתו שפע רב.
ולראש הכוללים הרה"ג הרב אברהם צוייג שליט"א (ישעיהו מ"א ח – ט) "ואתה ישראל
עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי ,אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה
קראתיך ואומר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך" שטורח בכל מאדו שתהיה התורה
כאורה ,וממש כאבינו אברהם בשעתו גם הוא "יושב פתח האהל" להעמיד תורה
ועבודת ה' שיהיו מי התורה מצויים לכל צמא ,נשלח ברכתנו בשם כל הלומדים שיזכה
לשקוד על התורה ,ובד בבד להמשיך במפעליו הרבים ולהגדיל תורה בכל חלקיה ויזכה
הוא ורעיתו העומדת על ימינו למלא חפניים נחת מילדיהם מתוך שלוה והשקט ישלם
לכם ה' שכרכם על אין סוף שעות של הקרבה ומסירות לטובת הצלחת הכולל ותתקיים
בכך ברכת הנביא (ישעיהו פרק נד פס' ב -ג) "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך
יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי :כי ימין ושמאול תפרוצי וזרעך גוים
יירש וערים נשמות יושיבו".
ומנחת ברכתי הדלה להורי היקרים שלכל אורך הדרך תומכים מדריכים ומעודדים,
לאמי רחל שמילדותי שקדה ללמדני תנ"ך ומשנה ללא ליאות ,וביותר על שעות הלימוד
המזוקקות שמו"ר אבי הגאון שליט"א מקדיש לי ללמדני מעושר חכמתו הצפונה
בליבו באר מים חיים ,ינצרם ה' בשמירה מעולה ובבריאות איתנה "ואהל ישרים יפריח"
(משלי י"ד פס' י"א) ויקוים בהם מקרא שכתוב "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו"
באחדות מופלאה של כל המשפחה מתוך הארה של תורה בכל הצאצאים ויקוים בהם
ובזרעם אחריהם מקרא שכתוב (ישעיהו ד ב') "ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד
ופרי הארץ לגאון ולתפארת".
ויזכרו לטובה חמי הרב ר' שמואל נהארי שליט"א וחמותי הרבנית תליט"א יבורכו
בשפע הטובה מברכת שמים מעל בבנים ובני בנים עוסקים בתורה ויראה ,ויזכו
לראות בפקידת כל הזקוקים לישועה בריבוי צאצאים לעבודתו יתברך כמקרא
שכתוב (זכריה ח י"ב) "כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה
והשמים יתנו טלם".
וקובעת ברכה לעצמה אשתי שתחי' שעומדת על ימיני לעזרני בכל הענינים ,ונשא
לבה אותה בחכמה "מנשים באהל תבורך" ויה"ר שנזכה לגדל בנחת ושמחה את בנינו
ובנותינו (ישעיהו סא ט – יא) כמקרא שכתוב "ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך
העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ,כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה
תצמיח כן ה' אלקים יצמיח צדקה ותהילה נגד כל הגוים" ,וגם בני היקרים ובנותי
היקרות בכלל ברכה שמסייעים לי כל הזמן בכל דרך ע"מ שאוכל לשקוד על התורה
בשקט וריכוז ,ויה"ר שיזכו למתנה היקרה והנפלאה (משלי פרק כ פס' ט"ו) "יש זהב
ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת".
ואסיים בתחינה ובקשה מהחונן לאדם דעת "אוחילה לאל אחלה פניו אשאלה ממנו
מענה לשון" שנזכה להיות מאותם שהגיעו למעלה הנכספת (תהלים פרק סא פס' ה')
"אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה"
נתנאל ברבי שאול ניר
מפתח ’כלי האהל’
כלי רועים
פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
בונה וסותר בפעולה אחת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יג
פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כא
יצירת נקב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סג
מלאכת מחתך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ע
אהל רועים
’מחיצה המתרת’ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פג
בין וילון לוילון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קד
תוספת אהל עראי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קכ
היתרי הקמת אהל בשבת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קלו
’כסא טרסקל’ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קנח
אהל בחבישת כובע . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קעה
דיני כילה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קצא
ילקוט הרועים
הלכות השופר והתקיעה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רג
כשרות האתרוג . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רטז
סעודת לילה ראשון בסוכה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רכט
ברכת הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה . . . . . . . . . . . . . . . . . .רלו
פרסומי ניסא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רמד
פורים – הנהגת הייחוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רסו
הלכות פורים שחל בערב שבת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ער
אכילת מצה בערב פסח שחל בשבת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עדר
הלכות מרורים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רפח
תיקון וקניית בגדים חדשים בתשעת הימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ש
חורבן הבית – ורוחו של משיח . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .שי
יום ט"ו באב ’ תיקון הכללי’ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .שיח
פעמוני יונים בשבת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .שכב
תוכן הענינים
כלי רועים
פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
מה בי מגדל לחבית מדוע לא חששו שיעשה כלי בשבירתו מקלקל בסתירת
חבית פתיחת מגופה חזו"א – הכל מדי' בונה' אלפסי חרניות חידוש! 'שימוש
חיצוני' חידוש! 'שימוש פנימי' ארבע נפק"מ בי בונה לסותר חותלות של
תמרה פותח בית הצואר
בונה וסותר בפעולה אחת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יג
נקב יפה במגופת חבית ביאור חדש בהיתר נקיבת מגופה התזת ראש חבית בכוונת
ייפוי חזו"א מתיר להתיז בכוונת ייפוי קושיא גדולה נקב בגו חבית מלמעלה
סיכו היתרי פתיחת קופסאות שימורי
פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כא
ששת הפעולות שדאורייתא תתהפ לדרבנ ניחא ,לא ניחא ולא איכפת פסיק רישא
בכל פעולה ,או אפילו בסיו כל המהל ריב"ש ,פס"ר בסירוק ,כיבוד וגרירה פס"ר
בנדנדה פס"ר דלא ני"ל הוא אסור רק מדרבנ ,ומה דינו כשמצטר עמו עוד
דרבנ שיטת תרומת הדש בפס"ר דלא ניח"ל באיסורי דרבנ סיכו שיטת תה"ד
בשני מהלכיו בירור הוראות שו"ע ורמ"א שיטת האחרוני – חד פס"ר בדרבנ אסור,
תרי פס"ר שרי תשעה מקומות שהיקל בה השו"ע הוראות השו"ע בפס"ר
בדרבנ צידת דבורי בפס"ר גדרי 'באי לכלוב לערב' מזונות עלי או לא עבידי
לרבויי העולה מ הדבורי :תשעה מקומות שהורה בה השו"ע לאיסור צביעה
בתותי צביעה בד גרירת כלי ע"ג קרקע צידוד והכרעת חבית הליכה ע"ג
עשבי נר שאחורי הדלת סכי בכותל פקק החבית גירוד בהמה חילוק בי
'דרבנ כללי' לבי' דרבנ פרטי' צנונות בגומא ביאור חדש ומחודש בדצה ושלפה
הגבהת עצי שאינו נקוב נוטה פרוכת חידוש עצו' – תרי דרבנ 'חו ממלאכה
שמוגדרת 'כולה דרבנ 'פס"ר דל"נ במלאכה שכל כולה דרבנ היתר כובע ' דבר
שאינו מתכוי 'חבישת כובע בבית טלטול מי בגופו בעולה מ הרחצה ובירידת
גשמי ברז של 'דוד שמש' הנחת אתרוג על בגד חילוק בי מלאכה שכל
עיקרה דרבנ לשאר איסורי מלאכה שכל כולה מדרבנ – א יכול להמנע
ימנע משמוש בצרור מותר בתרי שינויי בירור שיטת הרמ"א כתיבה במי דבש
על העוגה או 'כתיבה מהעוגה עצמה' קריעת אותיות שע"ג אריזות מזו קריעת
אריזות – הרחקת אותיות וזאת תורת העולה ,בדר קצרה :ובקיצור נמר !סיכו
כל שלשי וחמשה הנידוני כול :
יצירת נקב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סג
בירור פסקי הרמב" נשמת אד – כעי חלונות שבבית קודח חור בחבית יי
ניקוב פחית בשני חורי
מלאכת מחתך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ע
קיצור הלכות מחת מחת את העור סלית סילתי קוט כנ קנה חלק –
לחייב משו' ממחק' דרכי נוע' – המחייב' הוא הצור בנקצ מסתת אב – פירוש
קדמו גירוד או גירור כפות תמרי – מיעוט ענבי הדס קושיית הטל אורות –
קטימת זמורה קושיא חזקה – נוקב חבית ' מחת 'במילת ספק נפל תוספות –
המחייב הוא על הנשאר ג' דרגי יצירה ,תיקו וייפוי פתיחת לשונית של פחית
תחיבת נר עבה לפמוט רבינו פרחיה – המחייב הוא על 'פעולת ניקוי' דוקא
אהל רועים
’מחיצה המתרת’ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פג
חידוש! מחיצה המתרת – מחיצת קבע קושיא גדולה ע"ד רש"י מדופ סוכה חידוש!
אי להתיר 'המש טפח' בדופ שלישית ולא לסוגרה בשבת מוסי על אהל ומחיצה
המתירי פני יהושע – חילוק בי אהל למחיצה קושיא גדולה מהגמרא בביצה ע"ד
ר"ת ספרי קודש – כיסוי או מחיצה חידוש עצו !במקו דלא מהניא מחיצא שרי
ע"י 'מחיצת כיסוי' היתר מחיצה ע"י 'מיגו' סוגי 'מחיצת מיגו' ' צור במחיצה'
הוראות הפוסקי במחיצה המתרת חילוק בי מחיצה הגורמת 'הגדרת מקו – 'שינוי
בחפצא ,או 'היתר שימוש' – שינוי בגברא דחיית קושית החזו"א מחיצה המתרת
שימוש – מחלוקת הראשוני מחיצת סילוק – רוח מנר ,בי גברי לנשי ,ומחיצת
קורונה מחיצה בי החי למת ' ששת המחיצות' תוספת על מחיצת סוכה מי
זאת עולה מ המדבר הלכה למעשה בדי מחיצות מתירות
בין וילון לוילון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קד
הדמיו בי וילו לדלת תרומת הדש' – קבוע' מתייחס לזמ בית יוס'– קבוע' מלשו
'קיבוע בחוזק' קיבוע מהצדדי לשעה מועטת חילוק בי וילו לדלת חידוש
המג"א – סדיני המצויירי שרי בקיבוע חילוק מחודש – 'בני מחיצה' או 'תוספת
בני 'שיטת הגר"א – וילו שרי ג בקביעות שלש שיטות במחיצה ' וכ הפרוכת'
– ארבע שיטות מחיצת קורונה ]קפסולה בלע"ז[ ' מוסי על הבני' – 'ביטול
למבנה' עצי וסוכה אב בנדב עליו פקק החלו סגירה או סתימה כמה
דוגמאות מצויות
תוספת אהל עראי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קכ
הבנה פשוטה – 'חשיבות' תוספת עראי על טפח קבוע לצל או לזבובי יסוד
ההיתר דכיפי דארבא חזו"א כיפי דארבא – 'סות חלל סתו 'חידוש נפלא –
כיפי דארבא – לבוד 'מקרב' ולא 'ממלא' ארבע דרכי בכיפי דארבא מחצלת גלולה
– קולא וחומרא מאמ"ר – 'צווי דיני' 'אהל' או 'טפח פתוח' חסרו דמחצלת
גלולה קושיא ,מה עני' מראית העי 'לטפח פרוש ליצור לבוד בשבת ואז להוסי
אהל חוטי תלוי ביאור חדש ומחודש נפק"מ בי ההבנות נפק"מ בי שתי
ההבנות – סתירת אהל בשיור טפח עוד נפק"מ – טפח בצפו ופרישה מדרו נפק"מ
עצומה – ביאור שיטת המהר" חידוש עצו – ביאור מח' המג"א והתו"ש בחוטי
תלויי מחיצה המתרת חידוש גדול – 'לבוד בכלי 'מהני להכירא חילוק מחודש –
'היכרא במחיצה' או 'היכרא במתרת' סיכו הנפק"מ העולות ' חשיבות' או 'היכרא'
היתרי הקמת אהל בשבת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קלו
סיכו חמשת השיטות שלשה מיני אהלי אהל שא"צ לאוירו פתיחת 'סיר
תבשיל' קושיא ע"ד המשנ"ב כמה דוגמאות למח' הט"ז למול א"ר ושו"ע הרב ]ד'
מחיצות ואינו צרי לאויר[ :אהל להג – בשינוי דמלמעלה למטה קושיא ,מדוע
בדר הארוכה חידוש עצו ברמב"' !אהל עראי בגרמא' מהירות או ריבוי אנשי
אהל למשחק ילדי בגדרי מחיצה לבודה שיעור החלל שיוצר האהל גובה
המחיצה ,וקשר בי מחיצה לאהל אהל בשינוי דמלמעלה למטה וסכ רחוק מדפנות
הקי מחיצה ועליה פרש אהל מלמעלה למטה א בשני שלבי פירוק אהל ע"י
שינוי מלמעלה למטה היפו כלי פמ"ג – היפו הרי הוא ככיסוי ביאור ראיית
הביה"ל כי לתוס' 'היפו 'אינו חשיב 'כיסוי'
’כסא טרסקל’ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קנח
מג"א – טע ההיתר ,חופה ,וד ספרי שיטת המשנ"ב לייתובי ועביד וקאי – שתי
דרגי חופה לכבוד או לצל אסלא – צרי לאהל שיטת הנודע ביהודה שיטת
החזו"א – טרסקל כדלת ארבעה ביאורי במילי' עביד וקאי' ארבעה ביאורי
בהיתר טרסקל :הקושיות על שתי השיטות קושיא על כת המחמירי – מגג המחובר
בציר נודע ביהודה – חילוק בי גג למטריה פתיחת 'גגו עגלת ילדי 'חידושי
למעשה! העמיד אהל בצורה המותרת ונמל לצל פירס חופה לכבוד ונמל לצל
אהל בחבישת כובע . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קעה
שיטת הטור והרא"ש שיטת השו"ע שלשה היתרי במג"א שני היתרי אהל
משופע ,והנחת האהל בשיפוע היתר בכל כובע שאי עליו טלית שאינה מהודקת
שלשה טעמי להתיר ע"פ הט"ז היתר כובע דליכא 'מיחזי כבונה' היתר כובע
'דבר שאינו מתכוי 'חבישת כובע בבית היתר 'עיקר וטפל' הרחבה בחידושי
הט"ז העמיד מחיצות נוצר אהל ,כיסה במכסה נוצרו מחיצות היתר כובע
בשיטת הרמב" – רק א העמיד שפה בשבת נו"ב חילוק בי הגבהת מטריה
פתוחה לחבישת כובע משנ"ב – מה בי' היתר עביד וקאי' לאיסור כובע חידוש,
הרמב" מיירי במשלשל טליתו העולה מ האמור :סיכו עשרת ההיתרי :
הנחיות למעשה :
דיני כילה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קצא
אהל משופע כילת חתני טלית כפולה שועה"ר :שיטה מחודשת – 'שמא
יימל' 'וכ הפרוכת' – חמשה ביאורי כילה שיש לה גג כובע מתפשט העולה
מ האמור:
ילקוט הרועים
הלכות השופר והתקיעה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רג
שלשי קולות מאה קולות ,או מאה ואחד תרועה יבבה המחשת התרועה :
שיעור תרועה שיעור תקיעה כתרועה המחשת התקיעה :אור השברי
המחשת השברי :שיעור תקיעה – הכל יחסי תקיעה – הולכת ומתארכת ,והקפדה
על תקיעה ארוכה! הא תקיעה ארוכה דתשר"ת תשפיע לקולא על אור השבר
'נשימה באמצע' ארבעה מצבי נשימה באמצע שברי ,תקיעה או תרועה .
נשימה בי תקיעה לתרועה ,בי תרועה לתקיעה נשימה בי שברי לתרועה
דתשר"ת שבריתרועה דתשר"ת בנשימה אחת – הא צרי הפסק כלשהו נשימה
– בי שלשה שברי לשלשה שברי למעשה שיעורי הזמ בתקיעות דתוס' :
'מוסר' לשמיעת התקיעות
כשרות האתרוג . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רטז
פסול ניקב מהו גדר חסרו כל שהוא די חזזית ומנומר מראות פסולי מראות
כשרי בלעטל – גווני אתרוג ' מראות אתרוג' ' ניטל הדד' ' ספק ספיקא'
סעודת לילה ראשון בסוכה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רכט
א .שיעור האכילה ב .אכילה מחו לסוכה ג .זמ החיוב – מצאה"כ ועד חצות ד.
ברכת לישב ה .להוציא אחרי בברכת המוציא – ואינו אוכל ו .פת הבאה בכיסני
ז .בכדי אכילת פרס ח .אכילה בלפת ט .לכ משלכ י .גשמי או צער
יא .הימנעות מאכילה בערב החג יב .כוונה
ברכת הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה . . . . . . . . . . . . . . . . . .רלו
חידוש ,שני הפירושי לא פליגי חילוק בי יש לו קרקע לאי לו קרקע שיעור
שדה מתי והיכ מברכי אד שאי לו קרקע ושמע שירדו גשמי ראה ולא
ביר עד מתי אפשר לבר דיני ברכת 'הגומל לחייבי טובות' חידוש מחודש –
חילוק בי יש לו קרקע לאי לו קרקע שהחיינו על שתית מי גשמי להוציא את
חבירו בברכות ההודאה והשבח מי זאת עולה מ המדבר
פרסומי ניסא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רמד
עד שתכלה רגל מ השוק שיטת הרמב" – אי סתירה בי התירוצי שיטות
הראשוני – שני התירוצי לקולא שיטות הראשוני ג לפי תירו ראשו כל הלילה
כשר רשב"א הדלקת בית כשירה שיטת הגר"א ע"פ התוספות – להחמיר כשני
התירוצי חידוש גדול – הרמב" ס"ל דשיעור חצי שעה אינו קשור כלל לפרסו
בחו חידוש מחודש – 'ספק מצוה מהודרת' או 'ודאי מצוה ללא הידור' הדליקה
בפני והוציאה העולה מ האמור :הידור לעומת פרסו' פרסומי ניסא' או 'תו
עשרה' מעל עשרי אמה ' פרסומי ניסא' או 'תו עשרה' הדליק מעל עשרי–
הבדל בי הדלקת בית להדלקת חו הא יש חובה להדליק דוקא בבית ששה
הבדלי בי' הדלקת חו 'לבי' הדלקת פני 'מעל עשרי אמה ויש שכני בבניני
שממול בני רה"ר הנכנסי ויוצאי ברה"י – פרסומי ניסא פרסומי ניסא ללא כלי
או הדלקה בכלי פרסומי ניסא או 'פחות משלשה' פרסומי ניסא או חנוכיה מכס
פרסומי ניסא או טפח הסמו לפתח מזוזה או פרסו הדלקה בפלג המנחה ברה"ר
או הדלקה מאוחרת פרסו לעומת 'מהדרי מ המהדרי 'העולה מ האמור :
פורים – הנהגת הייחוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רסו
שתי מלחמות ,גלויה וסמויה אסתר – חוה ,המ הנחש יי – ויגזול את החנית
פורי כולל את כל החגי
הלכות פורים שחל בערב שבת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ער
זמני סעודה ' פורש מפה ומקדש'
אכילת מצה בערב פסח שחל בשבת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עדר
אימתי מתחיל איסור אכילת מצה מצה שאינה ראויה למצוה מצה ללא שימור
למצוה מצה מבושלת ספק מצה ספק חמ מצה מטוגנת מצה שנעשתה ללא
'עשיה לש מצוה' ]כגו ע"י גוי וישראל משגיח שלא יחמיצו[ שיטת הרמב"
והגר"א מנהג אשכנז באכילת 'מצה עשירה' שלשה טעמי למנהג הכנת מצה
עשירה מי פירות חמוצי שלשה טעמי לפסול 'מצה עשירה' ספק ספיקא
במצה – לאכול עד חצות למעשה ,עשירה ,טיגו או בישול תפריט לשבת ערב
פסח ' מסלול חמ' 'מסלול פסח'
הלכות מרורים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רפח
מרור דאורייתא ,ובזה"ז זיהוי המרור חמשת מיני מרור חלקי הצמח מצב
הירק מעשה במרריתא חזו"א – חסה מרה בלבד הוראת השו"ע – מי להעדי
מי זאת עולה מ המדבר
תיקון וקניית בגדים חדשים בתשעת הימים . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ש
חמש נפק"מ בי הב"י להב"ח פסקי שו"ע ורמ"א כיבוס בגדי גויי כיבוס – אחר
המכבס או מי שכיבסו בשבילו כיבוס בגדי קטני ,ותספורת קט קביעת גיל
הקט גוי המכבס ליהודי הזמנת בגדי דר המחשב מחנויות של גויי
חורבן הבית – ורוחו של משיח . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .שי
שני עדי – מה שהעיד זה לא העיד זה משיח – מישחא נחש משיח נולד מיד
ברגע החורב' רוחו של משיח' – יחד ע הגלויות אברה אבינו – זית רענ
זהירות מרוחי ועלעולי אעלה את ירושלי חמורו של משיח ' היו אתי
משיח' רוח המשיח – זה בקרבנו במנחה – קמי מהעפר ,מניחי תפילי ומתעטפי
בציצית ' חנינא' – 'אי עוד מלבדו'
יום ט"ו באב ’ תיקון הכללי’ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .שיח
שמונה מעלות ביו ט"ו באב ' תבר מגל' אור התורה הקשר בי יו הכיפורי
לט"ו באב
פעמוני יונים בשבת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .שכב
למה חידשה הגמרא טעמא דחינגא רבינו פרחיה – פקוק דלמא נפיל ,לא פקוק
חינגא עופות – ליכא גזירת חינגא זוג שאינו פקוק בחצר זוג שאינו פקוק
בפני רבי וזאת תורת העולה:
כלי
רועים
•
שיעורים
בהלכות
'בנין בכלים'
סימן שי"ד
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל א
פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת
מה בי מגדל לחבית
מדוע לא חששו שיעשה כלי בשבירתו
מקלקל בסתירת חבית
פתיחת מגופה
חזו"א – הכל מדי' בונה'
אלפסי חרניות
חידוש! 'שימוש חיצוני'
חידוש! 'שימוש פנימי'
ארבע נפק"מ בי בונה לסותר
חותלות של תמרה
פותח בית הצואר
ממיץ בספר יראים ,וכן מצינו בדברי במסכת שבת )קמו (.שנינו במשנה
האור זרוע ,וכן נקטו הרשב"ץ ובנו
הרשב"ש ,ואף אחרונים רבים צידדו בזה"ל :שובר אדם את החבית
כשיטה זו והם הרדב"ז בביאורו ללשונות לאכול הימנה גרוגרות ,ובלבד שלא
הרמב"ם ,וכן הגר"א והקרבן נתנאל. יתכוין לעשות כלי.
אלא שתוספות דקדקו ממסכת עירובין ורבים מרבותינו הראשונים למדו משנה
שיש איסור לשבר מגדל שיש זו כפשוטה – שמותר לכתחילה
בתוכו אוכלין וא"כ היאך נתיר לשבר לשבר חבית שלימה ע"מ ליטול את מה
חבית שלימה ומאי שנא ולכן יצאו לחדש שבתוכה והם הרי"ף והרמב"ם –
כי באמת חל איסור לשבר חבית שלימה שהעתיקו משנה זו ככתבה ולא התנו
וכל מאי דעסקינן הכא הו בחבית גרועה שתהיה חבית מסויימת ,וכן נקטו
שכבר נשברה ותיקנה בדבק והיא נקראת הרשב"א והר"ן ,וכ"כ הריטב"א ,וכן נקט
'מוסתקי' ובחבית זו אין איסור לשוברה, רבינו ירוחם ,וברור שגם לשיטת רש"י
מיירי בחבית שלימה ,וכ"כ מפורשות ר"א
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל ב
קטימת קיסם להריח – ואה"נ בשיטת ר"א אבל בחבית שלימה יש איסור גמור וכדין
חובה להעמיד את משנתנו דוקא בחבית איסור שבירת מגדל ובמעלת המוסתקי
מוסתקי שאף אם יתכוין לתקנה בשבירה מצינו שני ביאורים בדברי תוספות )במסכת
זו – לא יעבור על איסור דאורייתא אך ביצה לג (:ד"ה כי תניא ההיא במוסתקי
למעשה אנו פוסקים כרבנן דפליגי על וז"ל :מזופפת ורעועה פירש רש"י דלא
ר"א והם מתירים לקצוץ קיסם ע"מ חיישינן לתקון כלי דהואיל ורעועה הרבה
להריח בו וממילא לפי שיטתם פשוט יחוס עליה דשמא יקלקל החבית ועושה
וברור שאין צורך להעמיד את משנתינו נקב לכל הפחות שיוכל וה"ר יצחק פירש
בחבית מוסתקי .כבר הרגישו בקושיא זו במסכת ערובין )דף לד :ושם בד"ה ואמאי(
התוספות )שבת קמו (.וז"ל :ואף על גב דכיון שהם מדובקים בזפת ואין החתיכות
דהתם בביצה לא מוקמינן הכי אלא לר"א שלמות לא הוי שום תקון כלי ,ע"כ .ולפי
דפריך ולית ליה לר"א הא דתנן שובר ביאור זה תורצה הקושיא ממסכת עירובין
אדם את החבית כו' ועלה משני מתני' שמשמע משם שאסור לשבר מגדל –
במוסתקי מ"מ אפילו לרבנן מיבעי דהתם מיירי במגדל שלם וכאן מיירי
לאוקמי הכי דרבנן לא פליגי אדר"א בחבית גרועה ושבורה ואגב ביאור זה
דקאמר לא יקטמנו פי' לא יקטום את נפתרה בעיה נוספת היאך הותר לשבר
ההדס להריח בו אלא משום דאיהו סבירא בשבת חבית והרי איכא בהא איסור
ליה דבקטימת קיסם חייב חטאת 'מקלקל' שהוא איסור דרבנן כדתנינן 'כל
כשקוטמו לחצות בו שיניו וא"כ אי לא המקלקלין פטורין' וקיימא לן דכל פטורי
מוקמינן לה במוסתקי עלייהו איכא דשבת פטור אאבל אסור אבל עתה נאמר
למיפרך ולית להו הא דתנן כו' הלכך כי הסובר את המוסתקי אינו נחשב
מיבעי לן למימר דאליבא דכולהו מיירי מקלקל מחמת גריעותה ,אך יש להבין
מתניתין במוסתקי והשתא אתיא שמעתא בדברי תוספות שהרי אוקימתא דמוסתקי
שפיר ,מ"ר ,עכ"ל .וביאור דבריהם כי הובאה בגמרא ביצה אך ורק לשיטת רבי
בגמרא בביצה נחלקו רבי אליעזר וחכמים אליעזר האוסר בקטימת קיסם ע"מ להריח
אם מותר לקטום קיסם מעץ בשמים קשה בו שמא יתכוין בקטימתו להשתמש
ע"מ להריח בו רבי אליעזר אסר וחכמים בקיסם ע"מ לחצוץ שיניים וזה כבר איסור
התירו ושורש מחלוקתם נעוצה במחלוקת דאורייתא וממילא פשוט וברור שייאסר
אחרת – בדין הקוטם קיסם מעץ קשה לקטום לשימושים אחרים – שהרי קרוב
ע"מ לחצוץ ולנקות את שיניו שר"א מאד הקוטם להריח לחיוב חטאת ,ולכן
מחייב חטאת וחכמים פוטרים כיון שלא הוצרכה הגמרא להעמיד את משנת שובר
קצצו ומיחקו בסכין אלא רק תלשו והכינו חבית דוקא במוסתקי שהרי אם יתכוין
בידו – ממילא אינו נחשב שעשאו כלי לעשות כלי בשבירה זו – ברור שיתחייב
ולכן אסרו בזה מדרבנן ,ועתה ברור שר"א ולכן חל איסור ברור לשבר חבית לצורך
יאסור לקטום עצי בשמים קשים בידו נטילת פירות וממש כשם שאסר ר"א
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל ג
מוכח מדברי רש"י שגם הוא יצא לחלק ואפילו שעושה ע"מ להריח כיון שבאותה
כהאי חילוקא שהרי בעירובין )לה .ד"ה צורה בדיוק יכול לבוא לידי חיוב חטאת
ומתניתין( ביאר וז"ל :דעירוב במאי וחכמים יתירו אם קוצץ בידו ע"מ להריח
מוקמינן לה ,דהא לכולי עלמא אי גדול כיון שאין שום סיכוי שיגיע במעשהו זה
הוא -אהל הוא ,ואמאי עירובו עירוב ,אי לידי חיוב חטאת ,אבל כאן בדין שבירת
קטן שאינו מחזיק ארבעים סאה בלח - חבית שלימה – כולם מודים שיכול לבא
לידי חיוב חטאת אם יכוין לעשות כלי
כלי הוא ,ע"כ. בשבירתו וא"כ היאך יתירו חכמים לשבר
את החבית וברור שלכ"ע מוקמינן דוקא
ובריטב"א מסכת שבת )קמו (.הביא את
בשבירת חבית מוסתקי.
ביאור הריב"א וחלק עליו
וז"ל :וההיא דמסכת עירובין כבר פירש ומעתה ,יש להבין בדברי שאר ראשונים
ריב"א ז"ל בתוספות דמיירי במגדל גדול
של עץ שהוא חשוב כאהל ויש בו משום שהתירו לשבר חבית שלימה
בנין וסתירה ,וכשהוא שובר להוציא שלשה דברים:
עירובו סותר על מנת לבנות הוא ,מה
שאין כן בחבית זו שהוא כלי קטן בעלמא א .היאך יתרצו את הקושיא ממגדל
ולא דמי לאהל ואין בו משום סתירה,
וכיון שאינו מתכוין לעשות פתח מותר, דמשמע שאסור לשברו.
ואילו היה שם מגדל קטן של עץ הכי נמי
דשרינן לשברו דלא שייך ביה בנין ב .מדוע אליבא דרבנן אין הכרח
וסתירה ,ואינו נכון בעיני לחלוק בדבר זה
בין מגדל גדול למגדל קטן ,אלא כל מגדל להעמיד במוסתקי ,והרי אם יש צד
של עץ כיון שנעשה דרך בנין ושבריו שיכול לבוא ע"י מעשהו לידי חיוב חטאת
עומדים לתקן חשיבא שבירתו סתירה על
מנת לבנות ,מה שאין כן בחבית שאין לה – ברור שיש מקום לגזור.
חזרה שאפילו היא גדולה אין בשבירותיה
משום סתירה ,עכ"ל .ובדבריו נתחדש ג .מה לגבי איסור 'מקלקל' בסתירת
חילוק נפלא שבאמת אין החשש כי בשעת
השבירה יכוין לעשות כלי אלא החשש החבית.
הוא בכוונת הסותר בתכלית סתירתו –
שאם כוונתו להיות 'סותר על מנת לתקן' מה בי מגדל לחבית
הרי שיתחייב על סתירתו ולכן במגדל
העשוי מנסרי עץ ששייך לתקנו אח"כ ובתוס' בעירובין )לד .ד"ה ואמאי ,בתירוץ
ומצוי שהבעלים סותרים חלק ממנו ע"מ
לבנותו מחדש בדרך אחרת – וממילא השלישי( כבר הביאו חילוק ע"פ
ברור שאסור לסותרו ואפילו בלא כוונת הירושלמי שמיירי במגדל מאבן ובו יש
בנין וסתירה אך במגדל עץ או חבית – אין
בנין וסתירה ושרי לסותרם.
וביאור נוסף ביאר הריב"א )הוב"ד
ברשב"א ובריטב"א( שיש איסור
לסתור 'כלי גדול' וזה מאי דמיירי במגדל
אך חבית היא קטנה ושרי לסותרה ואכן
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל ד
לרבנן מתוקמא שפיר אפי' בחבית שלימה בנין אך בחבית שאין אפשרות לסותרה
שאם כך כמו שפירשו בתוספו' צרפתי' בכוונה להיות 'סותר ע"מ לתקן' משום
דגם אליבא דרבנן בעי' להעמיד במוסתקי שאין אפשרות טכנית לתקנה שהרי
דמשמע דאי הוו רבנן מחייבי חטאת עשויה מחרס ואין לה תקנה אחר שבירתה
בקיסם הוו גזרו בחרם אטו קיסם ואז הוו
צריכי להעמיד מתני' דשובר אדם את – נתיר את השבירה.
החבית במוסתקי כדמוקמי' לה אליבא
דר"א א"כ השתא נמי בעינן להעמיד מדוע לא חששו שיעשה
במוסתקי דאי כשאינה רעועה הא איכא כלי בשבירתו
למיגזר אטו שמא יתכוין לעשות כלי .הא
לא נהיר' דא"כ כל דבר שאין מתכוין יהא ובשאלה מדוע לא חששו שמא יכוין
אסור אטו שמא יתכוין ודר"א גופיה
דמוקמי ניהליה במוסתקי פי' בתוס' בשבירתו לעשיית כלי מצינו
ריב"א דר"א כר' יהודה סבירא ליה דאמר שני ביאורים ,הר"ן )על הרי"ף מסכת ביצה
דבר שאין מתכוין אסור ולכך אסר בשאר יט (.ואף על גב דחזיא לקתתא דנרגא
כלים .אם כן לרבנן דסבירא להו כרבי וחציני .שהיה קשה וראוי לעשות ממנו
שמעון ותו דקיימא לן דאין סתירה בכלים בית יד לקרדום ולפסל שקורין דולדורה
ודאי שרי אפי' בחבית שלימה טובה, והוא היה שוברן להריח ואמרי' בגמ' דהא
עכ"ל .ולמדנו מדבריו כי נחלקו ר"א ורנן אתיא אליבא דרבנן דאמרי דאחד זה
במחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון האם ואחד זה אינו אלא משום שבות דסברי
דבר שאינו מתכוין מותר או אסור כגון דאפי' בקוטם קיסם לחצות בו שיניו ליכא
כאן שקוטם הקיסם אינו מתכוין לחציצת אלא איסור דרבנן משום דסבירא להו דכל
שינים ואמנם אם יתכוין לצורך חציצת עשיית כלי שלא כדרכו לא מיתסר אלא
שיניים – יתחייב על תיקון הקיסם מדרבנן ומש"ה כי לא מכוין לעשיית כלי
]ואפילו אם יקטמנו בידיו ולא בסכין[ דהיינו להריח בו שרי אפי' לכתחלה
אלא מאי הרוצה לקטום קיסם לצורך והיינו נמי טעמא דמתני' דשובר אדם את
הרחה זוהי שאלה של 'דבר שאינו החבית לאכול ממנה גרוגרות משום דאי
מתכוין' שר"א אוסר ורבנן שרו ובודאי נמי מכוין לעשות כלי לא מיתסר אלא
שאין מקום לחוש ולגזור שמא יתכוין, מדרבנן כיון שהוא עושה כלי בשבירה
ואח"כ מצאתי שהביא הדרכי משה את בלבד שלא כדרכו ומשום הכי כי לא
מכוין שרי אפי' לכתחלה ,עכ"ל .הרי
תורף דברי האו"ז. שביאר כי כיון שמשבר את החבית – אין
סיכוי שיבא לידי חיוב חטאת גם אם
מקלקל בסתירת חבית יתכוין לעשות כלי בשבירה זו כיון שזה
כתב רש"י על משנת שובר אדם חבית נחשב עשיית כלי שלא כדרך.
בזה"ל :מליאה גרוגרות בסכין או אך מצאתי ביאור נפלא באור זרוע
הלכות שבת סי' עח וז""ל :אבל
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל ה
שנשברה ודיבק שבריה בזפת ,יכול בסייף ,לאכול ממנה גרוגרות ,דאין
לשברה ליקח מה שבתוכה ובלבד שלא במקלקל שום איסור בשבת.
יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח,
דא"כ הוה ליה מתקן מנא; אבל אם היא ותמהו בזה הראשונים וכי אין איסור
שלמה ,אסור לשברה אפי' בענין שאינו
עושה כלי .ואפי' נקב בעלמא אסור לנקוב מקלקל בשבת .והרי משנה
בה מחדש ,ואפי' יש בה נקב חדש ,אם שלימה היא 'כל המקלקלים פטורים'
להרחיבו ,אסור ,עכ"ל .וחזר ושנה פרקו וקיימא לן דכל פטורי דשבת פטור אבל
בסעיף ז' וז"ל :ושבירת פותחות של אסור ,ותירץ הר"ן )הוב"ד בב"י( כי אכן יש
תיבות ,יש מתיר ויש אוסר ,ויש להתיר איסור מקלקל אך התירוהו חכמים משום
צורך השבת וע"פ זה הורה בלבושי שרד
ע"י א"י ,ע"כ. להתיר לשבת כלי גדול מארבעים סאה
שהרי איסורו משום מקלקל בלבד וא"כ
וכבר תמה עליו בקרבן נתנאל היאך נטש גם זה הותר מפני כבוד השבת ,אך בחת"ס
ביאר בעומק הענין כי באמת איסור
את שיטת עמודי ההוראה ורוב מקלקל יש לגזור אך ורק שיש צד
ראשונים והורה כדברי מיעוט ראשונים שיתחייב בכזה קלקול חטאת וכגון קורע
שהחמירו ,ולכן נקט שבתוספת 'צירוף בגד דרך השחתה שודאי יש לאסור מדין
קל' אפשר להקל ולשבר חבית שלימה. מקלקל כיון שבאותה צורה יש מקום לבא
לידי חיוב חטאת וכגון שיקרע ע"מ
ולמעשה נראה כי הרוצה לפתוח לתפור ,וכן יהיה בסותר את קיר הבית דרך
השחתה שיש לאסור מדין מקלקל שהרי
קופסאות שימורים בשבת הרי אם יכוין לסתור ע"מ לבנות הרי חייב
הוא כסותר חבית שלימה ונאסרה חטאת אך כאן בדין שובר את החבית
פתיחה זו ע"י השו"ע וע"י הרמ"א דלא שאין דרך להתחייב אליבא דרש"י שהרי
לשיטתו אין בנין כלל בכלים ואפילו אם
פליג עילויה. יבנה את החבית מתחילתה – ממילא אין
לגזור על הסותר דרך השחתה שמא
פתיחת מגופה יתכוין לתקן כלי בשבירתו – שהרי כל
איסור זה הוא מדרבנן והוי גזירה לגזירה.
ולכאורה היה נראה לדון להתיר את
למעשה הורה השו"ע בדין שבירת
פתיחת 'קופסת השימורים'
כדין המבואר בגמרא בשבת 'דאם איתא חבית לחומרא כשיטת תוספות,
לפתוחי מיפתח' הרי שנקטה הגמרא הרא"ש והטור וז"ל השולחן ערוך סי'
כדבר פשוט דשרינן לפתוח מגופה שיד סעיף א :אין בנין וסתירה בכלים.
ולכאורה גם כאן היתה קופסא פתוחה וה"מ ,שאינו בנין ממש כגון חבית ,הגה:
ואחר שניתן בתוכה המזון לשימור – שאינה מחזקת ארבעים סאה )ת"ה סי' ס"ה(,
נסגרה הקופסא בצורה הרמטית וא"כ הרי
לפנינו דין מגופת חבית ,אבל המעיין
בתהליך התקנת מכסה קופסאת
השימורים יבחין כי הפותח את הקופסא
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל ו
דלעין יפה קמכוין לפתוחי מפתח ,אלמא איהנו מסיר את המכסה אלא נוקבב נקב
דמותר לפתוח וכ"כ במ"ב ס"ק כ"ג ואין עגול ויפה בתוך המכסה ונותרה טבעת
חילוק בזה בין מוסתקי לשלמה ,שהרי מהמכסה המקורי הדוקה לקופסא ,וא"כ
המגופה כחיבור מוסתקי היא[ דהכא אין כאן דין הסרת מגופה אלא נקב
מרוצף באבר ובבדיל והוי כחיבור עיקר במגופה וא"ת ,ומה בכך והרי שרינן
הכלי ,עכ"ל .הראת לדעת כי אין להתיר לנקוב נקב ע"ג המגופה מלמעלה ,אומר
את פתיחת הקופסא כדין מסיר מגופה או לך שיש לחלק כיון שביאר החזו"א כי
נוקב מגופה ,וכן הדין יהיה גם במכסים ההיתר לנקוב במגופה מיוסד על
בעלי 'פתיחה קלה' – והאיסור בפותח המציאות שבד"כ נוטלים את כל המגופה
קופסת שימורים הוא כפול -שהרי לגמרי וא"כ ההוא שנקב נקב במגופה
במעשהו הרי הוא מקלקל את יכולת אינו נחשב שעשה נקב בחבית אלא רק
השימור של הכלי והרי הוא כסותר כלי, עשה נקב חסר משמעות שהרי כשתינטל
ומנגד הרי הוא כבונה ומתקן כלי חדש המגופה – אין שום משמעות ותועלת
שמיועד להחזיק בו מאכלים וחפצים, לנקב זה ,אך כאן נוקב את מכסה הקופסת
ותוך כדי פתיחה – אם יעשה נקב עגול שימורים – ברור שיש חשיבות ומעלה
ויפה הרי הוא עובר על איסור 'מכה לנקב זה שהרי המגופה עצמה אינה
בפטיש' שהרי עתה הוא מתקין נקב נאה עומדת לינטל לעולם ,וא"כ הרי דין
הנוקב נקב עגול ויפה בקופסת השימורים
שעשוי להכניס ולהוציא. – הרי הוא כנוקב נקב להכניס ולהוציא
בגוף החבית וחייב ע"ז מדאורייתא ,ובר
חזו"א – הכל מדי' בונה' מן דין – אין לדמות כלל וכלל את מגופת
החבית שהיא עשויה מחרס שרוף וקשה
וכן מצינו בהחזו"א שחידש כי פותח ומותקנת ע"ג החבית שגם היא מחרס
והדיבוק בין המגופה לחבית הוא רק ע"י
קופסת השימורים עובר משום בונה, חימר או טיט לח שאחר שמתקשה –
וז"ל :ומיהו משום סתירת כלי ליכא כאן אוטם את החבית ,אך באמת אין זה חיבור
שאין כאן סותר כלל שהפתיחה תיקון ממשי ,וזאת בשונה ממכסה קופסת
וסתום מכל צד לאו כלי הוא ,וכשעושה השימורים שהוא מתאחד עם הקופסא
לו פתח נעשה כלי ,ומקום הספק בזה הוא עצמה בחוזק רב .וכ"כ החזו"א שאין
בשאין דעתו על הקופסא אלא להוציא מכסה הקופסא נחשב כהסרת מגופה
מה שבתוכה ולזורקה באשפה ,וזה חשיב )או"ח סי' נא סקי"א( וז"ל :ובקופסא של שמן
כשובר חבית ליטול ה"ג ,וכמתיז ראשה או של דגים העשוין מטסי ברזל ורצופין
בסייף ,וכקוטם להריח וכשובר חותמות מכל צד ,וחותכין בסכין את הטס שעל
שבכלים ,ואפי' לדעת תו' דלא הותר אלא הפתח ,נראה דלא דמי כהסרת המגופה
במוסתקי אבל שלמה אסור משום סתירה, דשרי ]וכדאמר בגמ' קמ"ו א' אם איתא
הכא שרי דאין כאן סתירה כלל ,אמנם
יש לאסור משום גזירה דלמא יכוין לשם
פתח ומשום זה מוקי לה ביצה ל"ג ב'
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל ז
וזימנין בנקב השני ומיהו אם הוא באופן במוסתקי ,והרבה בני אדם דעתם על
שמוכרח לטפטף בנקב אחד אפשר שאין הקופסא לשמש בה להניח בה בורית או
כאן חיוב אף דעשה ב' נקבים וקבע בכלי מסמרים וכיו"ב ,וזימנין דאינו אוכל כל
כניסת אויר ויציאת שמן ,עכ"ל .י"ל הדגים השתא ,וניחא לי' בשימושה ,ולא
דמיירי שכבר היה נקב אחד מע"ש ובנקב דמי למתיז ראשה בסייף דהתם בפתוחה
זה 'יצר כלי מהקופסא' ועתה בשבת רוצה ומגופפת במגופה ואין המגופה חיבור
לנקוב נקב נוסף ע"מ להכניס אויר -וזה והתזת גופה קלקול ולא בנין ,אבל הכא
אולי אינו נחשב כנקב כיון שאינו עשוי כל דניחא ליה בשימוש כלי דידה חשיב
להוציא אא"כ שלעיתים משמש בנקב זה פתח ,ואפשר דאף בדעתו לזורקה אין
מתחשבין עם כוונתו דלא מצינו היתר
גם להוצאת משקה[. שבירה אלא ביש לחבית פתח אבל גשם
חלול בפנים וסתום מכל צד ,כל שעושה
אלפסי חרניות לו פתח חשיב בנין ,והרי בשובר צריך
ליזהר שלא ליפות את הנקב והכא
והחזו"א הביא ראיה 'זכר לדבר' ממסכת שמחליף גוף אטום לצורת כלי בכל
שבירה שעושה חשיב כנקב יפה ולא גרע
ביצה )לב (.דתנן :אלפסין מנקבה בצדה דאסור ,וזכר לדבר עשיית
חרניות טהורות באהל המת וטמאות אלפסין חרניות לפי' ר"ת ביצה ל"ב א'
במשא הזב ,רבי אליעזר ברבי צדוק
אומר :אף טהורות במשא הזב ,לפי שלא ד"ה אלפסין ,עכ"ל.
נגמרה מלאכתן ,ע"כ .וביארו התוספות
וז"ל :פי' ר"ת ערניות יש להן תוך אלא ואם נדקדק בדברי החזו"א נבחין כי
שמכוסות למעלה ועומדות ליפתח ואותם
של כפרים אין מקפידין ואוכלין כך עליהן משמע מדבריו דכיון שהקופסא
וטהורות באהל המת דהא כלי צמיד פתיל אטומה ואין בה שום שימוש – ממילא כל
טהור באהל המת ומיהו טמאים בהסט נקב נחשב כבעל חשיבות ההופך את
הואיל ועומדין ליפתח כדאמרינן גבי הקופסא לכלי ,ואפילו נקב שאינו עשוי
צמיד פתיל שמא תסיטם אשתו וקאמר להכניס ולהוציא ]ומה שדן לגבי נקב
נמי כלי צמיד פתיל נצול באהל המת ואינו בקופסא שעומד רק להכניס אויר ונקב
נצול במעת לעת שבנדה ,ע"כ .וראיתי שעומד רק להוציא שמן שאינן נחשבים
שתמהו האחרונים מאי ראיה איכא מהכא נקבים שעומדים להכניס ולהוציא וז"ל:
והא משמע מכאן איפכא – שאע"פ ובקופסא של שמן ועושה נקב לטפטף
שהכלי אטום וסתום עכ"ז נטמא במשא השמן ודאי הוי בדין ולא יקבנה מצדה
הזב לשיטת ת"ק .אך במאירי מצאתי כי כיון דאין כאן דין מגופה ,ולפי שרגילין
נקט שיש פוסקים כר"א בר צדוק וא"כ לעשות ב' נקבים ,אחת להכניס האויר כדי
מוכח כי אין לכלים אלו שם כלי כל זמן שידחוק השמן דרך נקב השני ,יש בזה
שהם אטומים וסתומים וחל איסור מוחלט חיוב חטאת דכל נקב משתמש להכניס
לפתוח את האלפסין ביו"ט וא"כ זה ממש ולהוציא דזימנין דמשמש בנקב זה
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל ח
ואסור לעשותן או לחלקן לשנים שחלוקן תואם ליסוד דברי החזו"א שכלי אטום
הוא תקון כלי ואף על פי שלענין טומאה אינו נחשב כלי וממילא הפותחו בשבת
לא חששנו למה שהן עתידות עדין ויו"ט הרי הוא עושה כלי וז"ל המאירי
להתחלק לומר שעדין לא נגמרה מלאכתן בבית הבחירה :אילפסין חירניות והם
בזו מפני שכלי חרס בשולו הוא הוא גמר נקראות צעי חקליאתא כלומר קערות של
בני כפרים שאינם מכונים לכלים נאים
מלאכתו ,עכ"ל קדשו. והם קערות של חרס שעושין אותן
חלולות ועגולות בלא שום פתח אלא
אבל עכ"ז יש להקשות על דרך ההבנה שהם כעין כדור וכשמתנגבות מעט
חולקין אותן לשנים והם שתי קערות וי"מ
הזו משום שהרמב"ם פסק דוקא שנעשה החצי התחתון קערה והחצי
כת"ק שהגדיר את האלפסים ככלים העליון כסוי וזהו שקראום צעי חקליאתא
המקבלים טומאה וז"ל הרמב"ם )הלכות שמביאין אותם בשדות וצריך להביאן
מטמאי משכב ומושב פרק ח הלכה ג( :חומר מכסות ואמר על אלו שקודם שנחלק
בהיסט הזב ממגעו שאם נגע בכלי חרס כסויין טהורות באהל המת שהרי אין
המוקף צמיד פתיל טהור ואם הסיטו מקום ליכנס טומאה באוירם וטמאות
טימאהו ,וכן כלי חרס שהוא נבוב ככדור במשא הזב מתורת היסט כדין כלי חרש
ועדיין לא נעשה לו פה כמו אלפסין המוקף צמיד פתיל שאין מטמא באהל
אירניות אם הסיטן הזב טמאים ואף על המת ומיטמא במשא הזב הואיל ויש לו
פי שהן טהורין באהל המת שהרי הן תוך ויש פוסקי' כר' אלעזר בר' צדוק
ככלי חרס המוקף צמיד פתיל שפתחו לומר שאף במשא הזב טהורות ואין הדבר
דומה למוקף צמיד פתיל שהמוקף חל
סתום ,עכ"ל. עליו שם כלי מעקרו אבל זה לא חל עליו
שם כלי עד שיחלק וכן שמאחר שאינו
חידוש! 'שימוש חיצוני' מיטמא במגע שהרי אינו מיטמא מגבו
אינו מיטמא במשא ומ"מ בשני של
וחידש הרב ר' מאיר כהן שליט"א עדויות מפורשת כדברינו בהדיא ונראה
הטעם שמאחר שעומדות ליחלק הרי הן
חידוש גדול שהדקדוק מדברי כמוקף צמיד פתיל כך נראה לי וכן
ר"ת הוא שהכלים הללו הם סתומים כתבנוה בראשון של נדה ולא עוד אלא
ומקבלים טומאה משום שבני הכפרים שמתחלתן עשויות לכך ר"ל שעושין
אוכלים ע"ג הכלים הללו כמות שהן מבלי שריטה עמוקה במקום שראוי לחלקן כדי
לפותחן ודין גרמא להו לקבל טומאה שיהא חלוקן נעשה לשעתו וכשנצרפו
שהרי יש שימוש חיצוני בכלי אבל לו מחלקן ומ"מ ביום טוב חשובות הן כלי
יצוייר שלא היו נוהגים לאכול ע"ג הנך
כלים – ממילא ברור שלכל השיטות לא
היו הכלים הנ"ל מקבלים טומאה ,וא"כ
יש כאן ראיה שכלי סתום שאין
משתמשים עליו בצורה חיצונית -אינו
נחשב כלי וממילא קופסת שימורים שאין
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל ט
חלול' זה מחמת שהשימוש בהם הוא משתמשים עליה שום שימוש כל זמן
חיצוני וכן בכדור וכן באימום. שהיא סגורה אי אפשר להחשיבה כלי.
חידוש! 'שימוש פנימי' אך לענ"ד הקלושה סברא זו קשה
אבל בין כך ובין כך נראה שכמו להבנה דבשלמא 'צעי חקלייתא' אם
אין אוכלים עליהם באמת אינן משמשות
ששימוש חיצוני ]אכילה ע"ג לכלום והרי זה כסותם קופסת שימורים
אלפסין ,והנחת תפילין ,משחק בכדור ריקה שברור שהפותחה כעת עושה אותה
ומתיחת מנעל ע"ג האימום[ גורם 'שם כלי ,אך כאן בקופסאות שימורים הרי הן
כלי' כך גם שימוש פנימי גורם 'שם כלי' נסתמו ונסגרו אחר שמולאו בתכולה
ולכן קופסת שימורים מלאה במזון שלשם כך נוצרו קופסאות השימורים
תחשב כלי איחסון למזון שבתוכה ,ואכן וא"כ כל זמן שהקופסא מכילה ושומרת
'גשם חלול' שאין לו שום שימוש לא על תכולתה – הרי היא כלי גמור,
פנימי ולא חיצוני כגון אלפסין חרניות והסתימה שנסתמה במכסה – אינה
שאין אוכלים על גביהם או קופסת מבטלת את הקופסא אלא דוקא היא
שימורים ריקה שסתמה ואטמה – בזה עצמה יוצרת את חשיבות הכלי של
י"ל שהפותחה יתחייב משום בונה קופסת השימורים ,ואה"נ יותר מסתבר
]ועדיין יש לחלק בין קופסת שימורים למימר שהפותח את קופסת השימורים
שחל עליה בעבר 'שם כלי' ועכשיו הרי הוא מקלקלה ומורידה ממעלתה
סותמה שאולי לא יפקע ממנה לעולם שהרי עד עתה היתה יכולה לשמר בתוכה
'שם כלי' לבין אלפסין חרניות שהיוצר מזון לאורך זמן ועתה פקעה ממנה
עשאן כך מתחילתן ומעולם לא חל
אפשרות זו.
עלייהו 'שם כלי'[.
ומצאתי בשו"ת אבן ישראל )ח"ז סי' ט"ז(
ארבע נפק"מ בי בונה לסותר
שהקשה ע"ד החזו"א ממשנה
ויש ארבע נפק"מ בין יסודו של החזו"א מפורשת במסכת כלים פרק כג משנה א
וז"ל :הכדור והאמום והקמיע והתפילין
שהגדיר את פתיחת הקופסא כבונה שנקרעו הנוגע בהן טמא ובמה שבתוכן
כלי מחדש – לבין היסוד שהצגנו טהור ,ע"כ .והרי כאן מיירי בחפצים
שהפותח קופסת שימורים יעבור על שעשויים מעור וחלולין מבפנים ונתפרים
היטב ובכ"ז נחשבים כלים קבל טומאה,
איסור דרבנן של סותר. אבל לפי היסוד שחידש הרב ר' מאיר כהן
שליט"א שיש לחלק בין חפצים שיש להם
א .במידה ויש רגילות לזרוק מיד את שימוש חיצוני לבין חפץ שאין לו שימוש
חיצוני – גם כאן נאמר שהטומאה
הקופסא אחר השימוש – לחזו"א אינו שמקבלות התפילין אע"פ שהם 'גשם
נחשב שעושה כלי ,אך אם מיירי בסותר
כלי מאי אכפת לן אם משליך את הקופסא
לאשפה אחר השבירה והרי כבר סתר כלי.
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל י
חותלות של תמרה ב .נראה שלפי החזו"א נתיר לנקב את
כתב בשולחן ערוך )סימן שיד סעיף ח( הקופסא בתחתיתה ]והיתר זה יועיל
רק בקופסא המכילה מאכלים ולא
וז"ל :חותלות )פי' מיני כלים( של משקים[ וממילא קלקל את הקופסא
תמרים וגרוגרות ,אם הכיסוי קשור בחבל, ]שאינה נחשבת כלי וממילא אינו נחשב
מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפילו מקלקל[ ואח"כ יפתחנה מצידה השני –
בסכין ,ואפי' גופן של חותלות ,שכל זה ועכשיו הרווחנו שבשעת הפתיחה עושה
כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול 'כלי מקולקל' ואינו נחשב עושה כלי וכך
האוכל שבהם ,עכ"ל. יעץ במנחת יצחק )ח"ד סי' פב ל"ב(.
וכתב המגן אברהם בסקי"ג וז"ל: ג .על פי החזו"א – הפותח קופסת
ששובר אגוזים .משמע דוקא הני שימורים עובר על איסור בונה
דלאו כלים גמורים דאינם עשוים אלא מדאורייתא ,וא"כ נראה שהמזון שבתוך
שיתבשלו התמרים בתוכם אבל כלי הקופסא הרי הוא מוקצה כדין המבואר
גמור פשיטא דאסור כ"מ בירושלמי דף בסי' תקיח לגבי פירות שהיו בבית סתום
ונפחת שהכריע הביה"ל להחמיר אם
י' ע"ב: המונע הוא איסור תורה אך אם המונע
הוא רק איסור דרבנן לא חייל על
ויש בלשונו קושי מסויים שלא ברור הפירות שם מוקצה ולכן אם הבעיה היא
רק סתירה שהיא איסור דרבנן ממילא
מהו הגורם שעליו נשען ההיתר המזון המשומר בקופסת שימורים סגורה
שבתחילת דבריו משמע שהכל תלוי
בהגדרת 'כלי גמור' ואח"כ תלה את איננו מוקצה.
ההיתר בהגדרת 'מיועד לבשל את
הפירות' ואח"כ שב וקבע כי 'כלי ד .וכן מצינו שכתב בספר ברית עולם
גמור' אסור. ובאז נדברו לרבי בנימין זילבר זצ"ל
שע"פ שיטת החזו"א יש לאסור את
ואכן עורר בזה הפרי מגדים )אשל אברהם אכילת השימורים ]שנפתחו באיסור[
מדין מעשה שבת ואף שכבר כתב בשבט
סימן שיד ס"ק יד( וז"ל :וחותלת הלוי שאין לאסור את המאכל משום
"תמרים" רעים ,כיון שצריכין להני כלים שלא נעשה איסור בגוף המאכל ,עכ"ז
דמי לשובר אגוזים ,אבל גרוגרת קשה, נקום ונאמר כי לשיטתנו שהאיסור אינו
ואולי הואיל והם עשוים מחתיכות קטנים מדין בונה אלא רק מדין סותר והוא
דמי למוסתקי ,יע"ש .ואם כן כלים איסור דרבנן וא"כ יש להקל בפתח
גמורים אין עשוים מחתיכות קטנים אסור בשוגג וזה ע"פ הוראת המשנ"ב בסי'
אם אין עשוים להתבשל תמרים .והמ"א שיח סק"ג ובביה"ל שם שיש להקל ע"פ
באות י"ג לכאורה נראה הרכבה ,דכתב
עשוים להתבשל ,וכתב אבל כלי גמור, החיי"א והגר"א.
וצ"ע ,ע"כ .ומשמע מלשונו ששני גדרים
יש בהיתר ההפקעה ,הראשון – כלי גמור
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל יא
קליפה להם כיון דשייכין רק להם ויותר והפירות נתונים להתבשל בתוכו,
לא ישתמשו בהם ומ"ל קליפה שבידי והשני – כלי גרוע והפירות נתונים
שמים או שנעשה בידי אדם ,ואין נוגע
לנו מאיזה טעם עושין זה כיון דעכ"פ לאיחסון בתוכו.
נעשה הכלי רק לפירות אלו הוא רק
כקליפה ואינו בשם כלי .איברא וא"כ לשיטת הפמ"ג קשה מאד להתיר
דבתמרים עושין זה להתבשל שם אבל
לא בשביל זה הוא כקליפה ,ע"כ .הרי את פתיחת קופסאות השימורים
שלא הצריך את התנאי של 'יתבשלו מדין חותלות שהרי אינם כלים גרועים
בתוכו' ע"מ להגדיר את הכלי כטפל והא ראיה שאטומים וחזקים הם מאד,
למאכל אלא עצם העובדה שהכלי רק ועוד שאינם מיועדים לבישול פירות אלא
נועד לשימור המאכל ומיד עם הפתיחה רק לאיחסון בלבד וא"כ איכא בהו תרתי
נזרק – זהו גופא העדות כי אין לכלי זה לחומרא גם כלים גמורים וגם מיועדים
כל חשיבות עצמית. לאיחסון ,ואין היתר לשברם.
פותח בית הצואר וביותר יש לאסור אליבא דהתהלה לדוד
כתב בשולחן ערוך סימן שיז סעיף ג שביאר כי המג"א בא ליתן טעם
מדוע שרינן לשבר את החותלות וע"ז
וז"ל :מתירין בית הצואר מקשר כתב כי המטרה בכלים אלו היא רק לבשל
שקשרו כובס ,שאינו קשר של קיימא; את הפירות וממילא אין צורך לעשותן
אבל אין פותחין אותו מחדש ,דמתקן כלים גמורים אלא עושין אותם כלים
מנא הוא .הגה :אפילו כבר נפתח ,רק גרועים ולשיטת התהל"ד י"ל שההיתר
שחזר האומן וקשרו או תפרו ביחד כדרך הוא אך ורק בכלי גרוע בלבד ואין שום
שהאומנים עושין) ,ר' ירוחם חי"ד(; ולכן היתר לשבר כלי הגון מטעם שהפירות
אסור לנתק או לחתוך זוג של מנעלים
התפורים יחד כדרך שאומנים עושין ,אף ניתנו בתוכו ע"מ לבשלם.
על גב דהתפירה אינה של קיימא .דאין
חילוק בתפירה בין של קיימא לאינה אך בשו"ת אגרות משה )אורח חיים חלק
ש"ק )הגמ"ר פ' במה טומנין(; ויש מתירין
בתפירה שאינה ש"ק ,ואין להתיר בפני א סימן קכב ענף ט'( חלק על הפמ"ג
וז"ל :ולכן הנכון לע"ד שחותלות הם
ע"ה )ב"י( ,ע"כ. כלים שעשוין רק לתמרים וגרוגרות אלו
שאחרי שאוכלין אותם זורקין הכלים
ויש להבין מדוע באמת צידד הרמ"א לאשפה ואין משמרין אותם להניח בהם
תמרים וגרוגרות אחרים או להשתמש
להקל בניתוק זוג מנעלים התפורים בהם לדברים אחרים ,ולכן אינם בשם
ומאי שנא מבית הצואר שתפרו שבזה כלים כיון דעשוין שישתמשו רק
אסר הרמ"א לנתקו ,וביאר בתהל"ד כי לתמרים וגרוגרות אלו אלא נבטלו
להתמרים וגרוגרות שבהם ונחשבו כמו
קליפת אגוזים דהוי רק כמו שעשו
כלי פתיחת ’קופסת שימורים’ בשבת האהל יב
כאשר תפק את המנעלים -כל מנעל א .הראשונה שבהם היא 'עשיית נקב
יפה' וזה שייך בפותח את הקופסא ראוי ללבישה בפני עצמו אלא שאי
אפשר להלך במנעלים אלו מחמת ע"י 'פותחן' או ע"י מנגנון 'פתיחה קלה'
הקשירה ,אך בבגד שתפרו האומן – כיון – וגם אם נחשיב את המכסה למגופת
שאי אפשר ללובשו כמות שהוא ממילא חבית – יש לאסור כיון שיצר נקב במגופה
ולא הסיר אותה לגמרי. הפתיחה נתפשת כתיקון בבגד ואסורה
ב .הבעיה השניה היא סתירת 'כלי הגון' מדין 'מכה בפטיש'.
שנאסר לשיטת השו"ע שהרי עד עתה ועתה לכאורה יש לומר שגם האי
היה לי כלי שיכול לשמר מזון ועתה מכסה של קופסת השימורים
ייאסר לפותחו מדין 'מכה בפטיש'
פקעה מעלתו וא"כ נמצא שסתרתי אותו. ואינו דומה למגופת חבית שהרי
ג .הבעיה השלישית היא תיקון ועשיית המכסה נסגר בכח ואומנות וזה חשיב
חיבור מושלם וממש כעין בית הצואר
כלי ואיסורו משום בונה – שעד עתה כיון שהסגירה ההרמטית מונעת את
השימוש ועתה בפתיחה -יש אפשרות
היה לי כלי המיועד רק לאיחסון ועתה יש להשתמש בקופסא ככלי למאכלים מה
בידי כלי הראוי לשימושים נוספים וא"כ שעד עכשיו לא יכלנו לעשות מחמת
נמצא שהשבחתי אותו.
ד .הבעיה הרביעית היא 'מכה בפטיש' סתימת המכסה.
בפתיחת המכסה שנעל את השימוש ולסיכום:
בקופסא ועתה בשיחרורו הוא מאפשר את
מצינו ארבע בעיות הלכתיות בפתיחת השימוש בקופסא -הרי זה כעין 'פותח
בית הצואר'. קופסאות שימורים :
יג בונה וסותר בפעולה אחת האהל כלי
בונה וסותר בפעולה אחת
נקב יפה במגופת חבית
ביאור חדש בהיתר נקיבת מגופה
התזת ראש חבית בכוונת ייפוי
חזו"א מתיר להתיז בכוונת ייפוי
קושיא גדולה נקב בגו חבית מלמעלה
סיכו היתרי פתיחת קופסאות שימורי
ורציתי להוכיח יסוד זה משני מקומות ולכאורה ,אחר שביררנו בשיעור הקודם
בשו"ע: 'פתיחת קופסת שימורים' את
כל צדדי הבעיה ,לא נמצאו בידינו שום
נקב יפה במגופת חבית דרכי היתר היאך לפתוח את קופסת
השימורים שהרי הפותחה פותחה בפתח
כתב השולחן ערוך סימן שיד סעיף ו עגול ונאה ומלבד זאת יש בפתיחה גם
איסור בונה וגם איסור סותר ,אלא שהאיר
וז"ל :מותר להתיז ראש החבית עיני הרב ר' משה אריה יודלביץ שליט"א
בסייף דלאו לפתח מכוין ,כיון שמסיר ברעיון נפלא ,שאולי דוקא מכח הני תרתי
ראשה ,אבל לנקבה בצדה ,בין של חבית איסורי – יבוא ההיתר ,וביאור הענין כי
בין של מגופה ,אסור אפי' ברומח שעושה תוס' נקטו שאין בנין בכלים ואין סתירה
נקב גדול; ואינו דומה לפתח דכיון דהוי אא"כ הפעולה תהיה 'בנין גמור' או
מצדה ודאי לפתח מכוין .וליקוב המגופה 'סתירה גמורה' ועתה נאמר כי גם כאן
למעלה ,מותר ,דלאו לפתח מכוין ,שאין בפתיחת קופת השימורים שבאותה
דרך לעשות פתח למעלה אלא נוטל כל פעולה של פתיחה הרי הוא גם סותר וגם
המגופה ,עכ"ל .ולכאורה יש תמיהה בונה בחדא מחתא – ממילא אין בפעולה
כפולה בדין זה – הראשונה – היאך התיר זו 'בנין גמור' משום שמשולבת עמה
השו"ע לנקוב נקב במגופה ,והרי כבר 'סתירה' ואף הפעולה אינה נחשבת
הורה בשולחן ערוך סעיף א וז"ל :אין 'סתירה גמורה' משום שמשולבת עמה
בנין וסתירה בכלים .וה"מ ,שאינו בנין
ממש כגון חבית שנשברה ודיבק שבריה 'פעולת בנין'.
בזפת ,יכול לשברה ליקח מה שבתוכה
בונה וסותר בפעולה אחת האהל כלי יד
אך עוד יותר תשגא ותרבה התמיהה ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה
לה לפתח ,דא"כ הוה ליה מתקן מנא;
בראותינו את דברי החזו"א )סי' נ"א אבל אם היא שלמה ,אסור לשברה אפי'
סקי"א( וז"ל :ואין עושין נקב במגופה של בענין שאינו עושה כלי .ואפי' נקב בעלמא
חבית כו' ,האי נקב אינה שבירה דרך אסור לנקוב בה מחדש ,עכ"ל .הרי שאסר
קלקול בשביל להוציא מה שבתוכה לנקוב שום נקב בין 'נקב יפה' ובין 'נקב
עכשיו ,אלא רצונו בנקב שיתקיים להוציא בעלמא' בחבית ואפילו שהחבית גרועה
היין דרך שם בכל עת ,ומ"מ במגופה שרי ומדובקת במוסתקי ,וא"כ יש לתמוה
דכיון דאין המגופה חיבור לחבית ודרך היאך התיר לנקוב נקב במגופה ,ועוד
ההשתמשות להסיר המגופה אין נקב תמיהה רבה איכא שהרי משמש כאן
במגופה בכלל בנין דכשהמגופה נטולה שהמגופה היא שלימה ואינה מגופה
אין הנקב צורך בו כלל ,וזה מותר אף שבורה שדובקה במוסתקי ,וא"כ תתעצם
במחזקת מ"ס ,ואף בנקב העשוי להכניס הקושיא – היאך מותר לנקוב נקב במגופה
ולהוציא ,שהרי בגמ' לעיל מ"ח ב' פריך שלימה ,והרי אפילו לגבי חבית מוסתקי
מכאן לפותח בית הצואר והתם איכא
חיוב חטאת ואפ"ה אי לא היה חיבור היה אסרנו את הנקיבה.
מותר לפתוח בית הצואר ,עכ"ל. והמשנ"ב )סקכ"ו ובשעה"צ סקכ"ז( ביאר כי
וחידש החזו"א עוד שני חידושים: האי נקב המותר במגופה
מיירי אך ורק בנקב העשוי להוציא בלבד,
א .כי שרי לן לנקוב מגופת חבית אפי' אך בנקב העשוי 'להכניס ולהוציא' ברור
שאסור גם במגופה מלמעלה וז"ל\ :אבל
בפתח נאה העשוי 'להכניס ולהוציא' לנקבה בצדה וכו' -דנקב הרי הוא כעושה
ואף שבד"כ יש חיוב דאורייתא על נקיבת פתח לחבית ]ואפילו נקב קטן שאינו עשוי
להכניס ולהוציא ג"כ אסור מדרבנן בין
פתח כזה. במגופה ובין בחבית אלא דיש חילוק
ביניהם דלענין מגופה אינו אסור בנקב
ב .כי מותר לנקב אפילו מגופת חבית כזה אלא כשעושה הנקב מצדה של
מגופה אבל כשמנקב למעלה בראש
גדולה מארבעים סאה. המגופה למשוך משם את היין מותר
וכדלקמיה אבל בחבית אסור בכל מקום
ויסוד הקולא לשיטת החזו"א היא שעושה בה נקב ומה שנקט השו"ע בצדה
משום מגופה נקט ,עכ"ל .ובשעה"צ
בהבנה כי רק המחייב הוא 'פתח סקכ"ז כתב וז"ל :אבל בנקב שעשוי
לחבית' וא"כ הנוקב נקב במגופה – אינו להכניס ולהוציא ,משמע ממגן אברהם
יוצר שום 'פתח משמעותי' כיוון שבפועל דאסור גם במגופה מלמעלה מדרבנן ,וכן
עתיד ליטול את המגופה כולה וא"כ
הפתח שיצר הרי הוא נטול משמעות כיון משמע בר"ן ,עכ"ל.
שאינו משמש כפתח לחבית אלא רק כנקב
במגופה עקורה מהחבית ,וא"כ שרי
לנוקבו ולא שנא אי יהיה 'נקב יפה' או
אפילו נקב במגופת חבית גדוה מארבעים
טו בונה וסותר בפעולה אחת האהל כלי
ושמחתי שמצאתי כדברי בעטרת צבי סאה – בכל מצב לא נקב 'פתח לחבית'
סקי"א וז"ל :וליקוב המגופה מותר. אלא פעולתו היא זמנית בלבד עד שיסיר
אפילו נקב עגול משום דודאי לאו לפתח
מכוין ,שאין דרך לעשות פתח למעלה את המגופה הנקובה.
מפני עפר וצרורות שיפלו בה ,עכ"ל .הרי
שהיקל לנקוב נקב יפה ונתן טעם משום ביאור חדש בהיתר נקיבת
מגופה
החיסרון של נפילת צרורות.
אבל לענ"ד אפשר לבאר ביאור שונה
והנפק"מ בין ביאור החזו"א לביאורינו
בטעם ההיתר ,והוא מבוסס על
תהיה בנקיבת מגופת חבית יסוד הטעם שהוזכר במשנ"ב בשם
'מן הצד' שלפי יסודו ששל החזו"א שכל הלבוש ויסוד הדבר הוא שהנקב הנקוב
נקב במגופה הרי הוא 'חסר משמעות' במגופת חבית הרי הוא 'בעל חיסרון'
משום שעתיד ליטול את המגופה כולה שהרי עתה יוכלו ליפול לכלוכים לתוככי
ואז כבר הנקב יהיה רק נקב במגופה
מנותקת ולא נקב בחבית – ממילא יש החבית ,וא"כ נחדש ונאמר:
להתיר גם בנוקב במגופה מן הצד ,ובאמת
כך הורה אלא שאסר מדרבנן וז"ל א .אף שנוקב נקב.
החזו"א בסקי"א :אמר ר"ה מחלוקת
למעלה אבל כו' ,אפשר דהא דאסור ב .והוא נקב יפה העשוי להכניס
בצדה לר"ה אינו אלא משום שלא תחלוק
בצדה דהא זימנין דהמגופה אין לה צדדין ולהוציא.
כלל וכל מן הצד נראה כאילו הוא בגוף
החבית אבל במגופה הדין נותן שיהא ג .ומדובר במגופה שלימה ובריאה.
מותר אף בצדדין דהא אף בפותח בית
הצואר היה שרי אי לאו חיבור והתם ד .ואפילו אם מדובר במגופת חבית
כצדדין דמיא ,עכ"ל. הגדולה מארבעים סאה.
אבל לביאורנו -בכה"ג שנקב נקב עכ"ז נתיר לנוקבה בנקב יפה כיון שתוך
במגופה מן הצד חייב חטאת ]אם כדי התיקון -הרי הוא גם מקלקל
הוא נקב יפה[ כיון שעתה יש רק פעולת והרי זו 'אליה וקוץ בה' והרי 'התיקון
והקלקול באים כאחד' והפעולה אינה
נחשבת 'בנין גמור' ואף אינו נאסר
בסתירת המגופה משום שבאותה פעולה
יש גם בנין וא"כ אין כאן 'סתירה גמורה'
א .רבי צבי ב"ר יוסף אליהו כ"ץ נולד בעיר זסלב שבווהלין אחר שנת ש"נ .אביו שימש כרב העיר
וכראש הישיבה בה ,ור' צבי למד בישיבתו של אביו ואח"כ עבר לקרקא ולמד בישיבתו של ר' יואל
סירקיס בעל הב"ח ואצל גדולי תורה אחרים .היה ידידו של רבינו יו"ט ליפמן העלר בעל התוספות יו"ט
התפרסם בעיקר בזכות ביאורו על שו"ע או"ח' ,עטרת צבי' ו'נחלת צבי' שנדפס בשנת ת"ו .בעקבות
פרעות ת"ח -ת"ט ברח לאיטליה והתיישב בוונציה .בשנת תכ"א הדפיס את ביאורו 'נחלת צבי' על חלק
אה"ע .לא ידוע מתי נפטר.
בונה וסותר בפעולה אחת האהל כלי טז
השו"ע להתיז ראש חבית שלימה תיקון ואין כאן חיסרון כלל שהרי עתה לא
ובמחזיק ברכה להרב חיד"א הביא דבריו יפלו לכלוכים להאי פיתחא.
וציין למעשה רב שעשה מהר"ר אברהם
יצחקי שהתיז צואר חבית שלימה בסייף. התזת ראש חבית בכוונת ייפוי
ועוד יותר קשה היאך שרי לן להתיז את ועתה נביא ראיה שניה וזאת ע"פ ביאור
ראש החבית במקום כזה 'צואר נוסף בדברי השו"ע סעיף ו וז"ל:
החבית' שהחבית הולכת ומתקצרת ולא מותר להתיז ראש החבית בסייף דלאו
חיישינן להא שיעשה בהתזתו 'פתח נאה'. לפתח מכוין ,כיון שמסיר ראשה ,עכ"ל.
ואכן מחמת קושיא זו המשנה ברורה ואף בדין זה יש מבוכה ,שהרי מפשטות
בסקכ"ג הורה ע"פ המג"א דלא הלשון משמע כי מדובר בחבית
מיירי במתיז ראש חבית שלימה אלא רק שלימה ולא במוסתקי ועכ"ז שרי להתיז
במתיז ראש חבית מוסתקי וז"ל :מותר את 'ראש החבית' וצ"ב מדוע אסר לנו
להתיז -דאין בנין וסתירה בכלים ומיירי השו"ע לשבר חבית והתיר להתיז את
בחבית גרועה שמדובק שבריה בזפת ולא ראש החבית ,ובאמת כך הורה רבי יהודה
בשלמה וכמבואר הכל לעיל בס"א ואם עייאש בספרו מטה יהודה דשרי לדעת
ב .רבי יהודה בן ר' יצחק עייאש ,היה אחד מהרבנים המפורסמים ביותר בעיר אלג'יר בתקופה האחרונה,
ועמד שם בראש ישיבה גדולה .במהלך תפקידו כראש בית הדין של אלג'יר הוא חיבר פסקים רבים,
והתכתב עם רבנים ממרוקו ,מאיטליה וממצרים .בשנת תקט"ז הוא עזב את אלג'יר על מנת לעלות לארץ
ישראל לאחר שראה בחלומו 'איש של צורה' אשר יעץ לו 'עלה אל ארץ חפץ וקבעת שם ישיבתך' ובדרכו
שהה בליוורנו שבאיטליה ,המקום שבו נדפסו חיבוריו .הוא כתב גם פירושים לספרי הרמב"ם ולשלחן
ערוך .תשובותיו נדפסו בספר בית יהודה ,בו הוא אסף גם את מנהגי אלג'יר .רבי יהונתן אייבשיץ כותב
עליו 'אשר נודע בישראל גדול הוא וגדולים מעשיו' ומהרי"ט אלגאזי מעיד עליו 'חסידא קדישא מעין
דוגמא של מעלה' החיד"א כותב עליו 'והיה שקדן גדול בתורה כנראה מרוב ספריו שנדפסו ואשר יש לו
בכ"י' בסוף ימיו התיישב בירושלים ונפטר שם בראש השנה תקכ"א.
ג .נולד בעיר האבות חברון ונפטר בירושלים ועשה כתשע משנות חייו בשליחות מצוה בערי אירופה,
וכך כתב עליו החיד"א בשם הגדולים :מהר"ר אברהם יצחקי מורנו הרב בנו של הרב החסיד מורנו
הרב דוד יצחקי בן בתו של מר זקננו הרב חסד לאברהם תלמיד הרב המג"ן ואחיו הרב מהר"ר יצחק
יצחקי .ומתלמידיו הם גדולי דורנו מהר"ם חאגיז ומהר"י הכהן .ומורנו הרב למד חכמת האמת עם הרב
החסיד אבי אמי מורתי .ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה למד לפניו בסוף ימיו בשנת תפ"ט .והוא נתמנה
לראש בזמן גדולים .והרב מהר"י חזן מופלג בתורה וזקנה קרא עליו זה יעצור בעמי והיה דבר ומנהיג,
לאריא דבי עילאי מתיל אך ידענו נאמנה מתוקף חסידותו בצינעא .וחיבר חבור גדול על הרמב"ם ועל
יו"ד ועל הלכות גיטין ושו"ת ולא נדפס כ"א שו"ת זרע אברהם ב' חלקים ,ואני ראיתי כמה כתיבות מהרב
ז"ל ועניניו ועזוזו ונפלאותיו רבו .ועלה לשמים בתוככי ירושלים יום הששי י"ג סיון תפ"ט והיו לו שנות
חיי"ם .ובאשכבתיה דרבי נודע תוקף גדולתו והוא היה ראשון בזמננו שנקבר בתוך ד' אמות לזכריה
הנביא תנצב"ה .ושמעתי מפי רבני ירושלים הזקנים ז"ל שהיו בדורו שסיפרו נוסף על חכמתו היה מתנהג
בחסידות בסתר וידעתי כמה ענינים מהרב ז"ל.
יז בונה וסותר בפעולה אחת האהל כלי
ראשה בשלמה ,לדעת הגר"א דאין איסור ירצה להתיז רק ראש המגופה לבד אפילו
סתירה בשלמה רק יש לגזור דלמא יתכוין בחבית שלמה שרי דלא מקרי שבירה כיון
לעשות כלי ,שאם יש חיוב חטאת
במדקדק בהתזתו יש לאסור בשלמה אפי' שאינה מחוברת לחבית ,עכ"ל.
באינו מדקדק ,ובמ"ב ס"ק כ"ג כתב
דבשלמה אסור להתיז ראשה והוא ועוד החמיר במשנה ברורה סימן שיד
משה"ג והסכימו אחרונים ז"ל ,אבל זה
לדעת תוס' והרא"ש דבשלמה יש איסור סק"ה וז"ל :לנקבה נקב יפה -וה"ה
סתירה ,אבל לדעת רשב"א י"ל דאף אם מתיז ראשה מלמעלה ומכוין ליפות
בשלמה מותר ,אף אם ננקוט כדעת תו' השבירה שתשאר עוד כלי ,עכ"ל .הרי
שהזהיר שלא לכוין לעשות פתח נאה
דאסרינן משום גזירה ,עכ"ל החזו"א. ואפילו שהעמיד בחבית מוסתקי,
ובשעה"צ סק"ד הביא מקורו וז"ל :כן
הרי שחידש החזו"א יסוד גדול – שהתיר משמע מרש"י ביצה ל"ג ע"ב דיבור
להתיז בכוונת ייפוי ויסוד התירו המתחיל והתנן ,ופשוט ,ע"כ.
בזה הוא שההתזה נתפסת כפעולת
קלקול ,וא"כ גם אם מייפה את הנקב אינו חזו"א מתיר להתיז בכוונת ייפוי
נחשב שעושה 'נקב יפה' אלא רק 'מצמצם
את הקלקול' ויסוד זה הרי הוא ממש כעין ובחזו"א הביא את דברי המשנ"ב
דברינו שיצאנו לחדש כי בכל מעשה
הנפעל בכלים המשולב בו 'תיקון וקלקול שהזהיר שלא לכוין לעשות
כאחד' הרי אינו נחשב לא כקלקול ולא 'פתח נאה' וחלק עליו וז"ל :כתב דבמתיז
כתיקון שהפעולה אינה 'תיקון גמור' ראשה נמי אסור לכוין ליפות השבירה
ואינה 'קלקול גמור' ]אלא שהחזו"א ולדבריו יש בזה חיוב חטאת לפרש"י אף
התעלם מענין הקלקול הנפילת עפרורית במוסתקי ולפר"י בשלמה ,ואין הדבר
וטינופת ותלה הכל ביכולת להסיר את מוכרע דבשלמא בשוברה מצדה להכניס
המגופה וכיון שלא עושה כך הרי הוא ולהוציא הוא פתח ויש בו משום בונה
מקלקל[ וא"כ נקום ונאמר גם אנן ע"פ דזימנין דטריחא ליה להסיר המגופה
היסוד שחידשנו בנקיבת מגופת חבית כי וניחא ליה בפתחא זוטא ,אבל במתיז
גם כאן נתיר להתיז את צואר החבית ראשה לעולם מקלקל הוא דהו"ל להסיר
בסייף ולכוין לעשות 'פתח נאה' ואע"פ המגופה ולא לקלקל החבית ואף אם
דאיכא תיקונא רבא בהאי מעשה עכ"ז מדקדק שתהא פיה חלק שלא יהא
כיון שנעשה כעת נקב בחלקה העליון של הקלקול יותר מדאי מ"מ לאו בנין הוא,
החבית ויכולים ליפול לכלוכים ועפר ומה שאמרו קמ"ו א' התם ודאי לעין יפה
לתוך החבית – הרי הוא מתקן ומקלקל קמכוין היינו שאין במעשיו אלא הוצאת
היין ולא בנין ,ומה שציין המ"ב רש"י
בפעולה אחת ויש להתיר את ההתזה. ביצה ל"ג ב' התם בשובר מצדה איירי
ואין בדברי רש"י שם יותר ממתני' קמ"ו
א' .ויש בזה נ"מ לדינא אם מותר להתיז
בונה וסותר בפעולה אחת האהל כלי יח
ומה שנקט השו"ע בצדה משום מגופה ולסיכום:
נקט ,עכ"ל.
מותר להתיז ראש חבית שלימה בסייף
ובאמת לא ידעתי למה חילק בין נקב
]כהיתר הבית יהודה וכמעשה
בחבית למעלה למגופה ,אבל מהר"א יצחקי[ ואפילו שמתכוין לייפות
באמת מקורו מדברי המג"א והא"ר, את הנקב ]כהוראת החזו"א[ והטעם הוא
וביאר בזה הערוך השולחן שכאשר יש משום שעתה שנקב נקב בחלק העליון של
נקב בחבית – יעשה לו מגופה נוספת החבית הרי הוא נקב 'בעל חסרון' כיון
ויסתמנו אבל במגופה – אין דרך לעשות שנופלת לתוך החבית טינופת ]כטעם
המבואר במשנ"ב לגבי נקב במגופת
מגופה למגופה.
חבית מלמעלה[.
ושמח לבבי בראותי את דברי הט"ז
קושיא גדולה נקב בגו
סק"ו שכתב כדברינו שאין מקום חבית מלמעלה
לחלק בין חבית למגופה ובכל מקום שיש
בעיה של נפילת עפר וטנופת לחבית – יש אלא שהעירני הרב ר' ישראל אלישיב
להתיר את הנקב וז"ל :וליקוב המגופה
למעלה מותר .משמע דבגוף החבית אין שליט"א דע"פ יסוד זה יש להתיר
היתר למעלה ואיני יודע למה כיון דאין אפילו בנוקב נקב בגוף החבית
דרך לעשות פתח למעלה בשביל נפילת מלמעלה ,וכיוצא בזה לא נראה שיתירו
עפר מה בין חבית למגופה ,ע"כ .ואחר הפוסקים ,שהרי בפשטות התירו רק
האריך הט"ז לדקדק בלשון הטור עד ניקוב מגופה מלמעלה וז"ל השו"ע
שהגיע למסקנא שגם הטור נוקט לעיקר בסעיף ו' וז"ל :וליקוב המגופה למעלה,
כי שרי לנקוב בחבית מלמעלה וז"ל מותר ,דלאו לפתח מכוין ,שאין דרך
הט"ז :ונ"ל דה"פ דברי רבינו תחלה אמר לעשות פתח למעלה אלא נוטל כל
דגוף החבית עצמו מותר להתיז בסייף
ואמר ע"ז לנוקבה בצדה היינו גוף החבית המגופה ,ע"כ.
וע"ז אמר דלמעלה מותר אפי' בנקב כיון
שאין שם פתח וכדי שלא נטעה לומר וכדבריו הבין גם במשנה ברורה סקכ"ו
דדוקא בגוף החבית אסור בצדו אבל
בצדו של מגופה מותר ע"כ כפל הענין וז"ל :אבל לנקבה בצדה וכו' -
אבל מצידה אסור דהיינו בכ"מ אפי' דנקב הרי הוא כעושה פתח לחבית
במגופה וע"כ כתב כדפרישית כלומר ואפילו נקב קטן שאינו עשוי להכניס
הטעם שפרשתי בגוף החבית הוא ג"כ ולהוציא ג"כ אסור מדרבנן בין במגופה
במגופה אסור בצדה נמצא האסור אפי' ובין בחבית אלא דיש חילוק ביניהם
במגופה בצידה והמותר מותר אפי' דלענין מגופה אינו אסור בנקב כזה אלא
כשעושה הנקב מצדה של מגופה אבל
בחבית כנ"ל ,עכ"ל. כשמנקב למעלה בראש המגופה למשוך
משם את היין מותר וכדלקמיה אבל
בחבית אסור בכל מקום שעושה בה נקב
יט בונה וסותר בפעולה אחת האהל כלי
בחבית גרועה שמדובק שבריה בזפת ולא ומעתה נסכם ונאמר כי באמת שרי לן
בשלמה וכמבואר הכל לעיל בס"א ואם
ירצה להתיז רק ראש המגופה לבד לנקוב נקב יפה בגופה של חבית
אפילו בחבית שלמה שרי דלא מקרי שלימה מלמעלה כיון שהנקב 'בעל
שבירה כיון שאינה מחוברת לחבית ,וכן חיסרון' שנופלים דרכו לתוך החבית
זהו לא כדברי המשנ"ב בסק"ה שאסר טינופים וא"כ הרי אף שתיקן נקב יפה
לכוין לנוקבה בפתח נאה וז"ל :לנקבה בגוף חבית שלימה – עכ"ז הקלקול
נקב יפה -וה"ה אם מתיז ראשה והחיסרון שיש בנקב אינו מאפשר להגדיר
מלמעלה ומכוין ליפות השבירה שתשאר
עוד כלי ,עכ"ל .הרי שהזהיר שלא לכוין את הפעולה 'בנין גמור'.
לעשות פתח נאה ואפילו שהעמיד
סיכו היתרי פתיחת
בחבית מוסתקי. קופסאות שימורי
ונמצא כי אין בין שיטת החזו"א ולסיכום הרי צירוף יסודי ההיתר של
להבנתנו בדין נקיבת מגופת פתיחת קופסאת שימורים:
חבית 'מחלוקת מהותית' אלא רק
מחלוקת בהבנת 'הגדרת ההיתר' בנקב מגופה :אפילו מגופה שלימה ,ואפילו
במגופה דאנן ס"ל דהגורם את ההיתר
הוא דוקא הקלקול בהא שנופלים נקב העשוי להכניס ולהוציא,
לכלוכים לחבית והחזו"א ס"ל דהגורם ואפילו בחבית מחזקת ארבעים סאה
היתר הוא דוקא הסרת המגופה העתידית, ]וכמו שהוכיח החזו"א[ ודלא כמשנ"ב
אבל בשובר ראש החבית דאית קלקול סקכ"ו שאסר בנקב העשוי להכניס
ולהוציא והביאור הוא מכח דעלולים
ממשי – לכ"ע יש להתיר. ליפול לכלוכים לתוכה ולכן יש קלקול
בהאי פתחא ]וא"צ לביאור החזו"א שתלה
ועפ"ז נאמר שבכל תיקון שיש בצידו הכל בעתיד להסיר את המגופה ,ולשיטתו
יהיה רק איסור דרבנן בנוקב מצד המגופה
קלקול – לא נאסור ואף שמתכוין ולשיטתנו יהיה חיוב חטאת[ ומצאנו
ליפות וכמו שכתב החזו"א כיון שרק
שכעין זה כתב בעטרת צבי.
'ממזער נזקים'.
וכך נבאר בשובר צואר חבית שלימה
וכך נאמר גם בשובר גוף החבית
בנקב נאה – וזאת ע"פ הוראת
מלמעלה וכשיטת הט"ז ודלא מהר"י עייאש בבית יהודה ומעשהו של
כהמשנ"ב סקכ"ו. מהר"א יצחקי ,וכדוגמת היסוד שביאר
החזו"א שאחר שיש קלקול בהאי פיתחא
וא"כ הפותח קופסת שימורים בנקב יפה שרי אפילו לנוקבו בייפוי ,ודלא
כמשנ"ב בסקכ"ג שכתב וז"ל :מותר
הרי הוא מתקן פיתחא ומתקן כלי להתיז -דאין בנין וסתירה בכלים ומיירי
והיה נראה לאוסרו אך מחמת שתוך כדי
בונה וסותר בפעולה אחת האהל כלי כ
התיקון הרי הוא מקלקל את האיכות ולסיום ,עורר הרב ר' פנחס גוטפרב
שליט"א דע"פ יסוד זה אין של הקופסא ואינה יכולה יותר לשמר,
ובפרט שכעת יכולים לכלוכים ליפול לפתוח קופסאות שימורים כעיצת
לתוככי הקופסא – זה עצמו גורם היתר המנחת יצחק – לנקוב נקב קטן בתחתית
שאינו נחשב כבונה גמור ,ואף שכל הקופסא ואז לפתוח מהצד העליון
המעשה נעשה בגופא דחביתא – נסמוך כרגיל ,משום שכאשר מנקב מלמטה –
בזה על שיטת הט"ז ,וכדינו של מתיז אין כאן 'בנין וסתירה יחדיו' אלא רק
צואר החבית שהיקל בזה מהר"י סתירה גמורה ,ונמצא שובר חבית
שלימה ,ופריו מתוק לחיכי. עייאש.
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
שיעורים בהלכות בנין בכלים ואוהל עראי
מאת הרב נתנאל ניר
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search