כלי האהל

‫כלי יום ט"ו באב ‪’ ‬תיקון הכללי’ האהל שכא‬

‫האומות‪ ,‬הבל יופי שלהם‪ ,‬דאפי' שהיא יראת ה'‪ ,‬היא תתהלל‪ ,‬שעומדות‬

‫כשעושין מצוות‪ ,‬כוונתם רק להחניף לך‪ ,‬היום לפניך ככלה מקושטה‪ ,‬ואומרת‬

‫כמ"ש חסיד שלהן‪ ,‬ומקרבין נחוחין כאביה‪ ,‬הא קריבת נפשי קדמך )כשבת‬

‫לאלדה דשמיא‪ ,‬אבל ומצלין לחיי מלכא פ"ט‪ (:‬היא היא תתהלל‪ ,‬שגם כתמי‬

‫ובנוהי )כר"ה ד‪ (.‬וכן חסד לאומים חטאתם חטאותיה הם היום לה לעדי ולתפארת‪,‬‬

‫בעבור כי נתהפכו לזכיות‪.‬‬‫)כב"ב י‪ (:‬אבל אשתך החלשה הקטנה‪,‬‬

‫האהל‬ ‫פעמוני יונים בשבת‬ ‫כלי‬ ‫שכב‬

‫פעמוני יונים בשבת‬

‫למה חידשה הגמרא טעמא דחינגא‬
‫רבינו פרחיה – פקוק דלמא נפיל‪ ,‬לא פקוק ‪ ‬חינגא‬

‫עופות – ליכא גזירת חינגא‬
‫זוג שאינו פקוק ‪ ‬בחצר‬
‫זוג שאינו פקוק ‪ ‬בפני רבי‪‬‬

‫וזאת תורת העולה‪:‬‬

‫‪‬‬

‫ונערוך את השולחן‪ ,‬במסכת שבת פרק‬ ‫שאלה נשאלה לפנינו‪ :‬מגדלי יונים‬

‫במה בהמה )נד‪ (:‬נאמר‪ :‬ולא בזוג‬ ‫הרוצים לקשר על רגל היונה‬
‫אף על פי שהוא פקוק משום דמיחזי‬ ‫טבעת מהודקת ועליה יש פעמון מחובר‬
‫כמאן דאזיל לחינגא‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן מצינו‬ ‫היטב‪ ,‬ובשעה שהיונה מעופפת ומהלכת‬
‫בפרק במה אשה )סד‪ (:‬בזה"ל‪ :‬אמר רב‬ ‫משמיע הפעמון קולות צלצול‪ ,‬האם‬
‫יהודה אמר רב‪ :‬כל מקום שאסרו חכמים‬ ‫נתיר את הדבר או שמא תיווצר בעיה‬
‫מפני מראית העין ‪ -‬אפילו בחדרי חדרים‬
‫אסור‪ .‬תנן‪ :‬ולא בזוג אף על פי שפקוק‪,‬‬ ‫ביום השבת‪.‬‬
‫ותניא אידך‪ :‬פוקק לה זוג בצוארה ומטייל‬
‫עמה בחצר‪ ,‬ע"כ‪ .‬ונראה שהאי ברייתא‬ ‫יש לדון בנושא זה משני צדדים‪ ,‬הוצאה‬
‫היא מה שהביאה הגמרא בדף נג‪ .‬בזה"ל‪:‬‬
‫ופוקקין לה זוג בצוארה ומטיילת עמו‬ ‫והשמעת קול‪.‬‬

‫בחצר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הנושא הראשון – ענין הוצאה והוא‬

‫הראת לדעת מדברי המשנה‪ ,‬הברייתא‬ ‫נפק"מ ליוני שובך היוצאות‬
‫למרחקים ומטלטלות את הפעמונים‬
‫והגמרא כי חל איסור מוחלט‬ ‫ברה"ר‪ ,‬ובתוך דיני הוצאה יש לדון עוד‬
‫לענוד פעמון על הבהמה‪ ,‬ואפילו אם היה‬ ‫האם נאסור מדין דלמא נפיל ואתי‬
‫תלוי בה מערב שבת‪ ,‬אא"כ 'פקק' את זוג‬
‫הפעמון ועי"ז גרם שהפעמון לא ישמיע‬ ‫לאיתויי‪.‬‬
‫קול‪ ,‬ואעפ"כ נאסר להוליכה כך ברה"ר‪.‬‬
‫הנושא השני ‪ -‬ענין 'השמעת קול' והוא‬

‫שייך אפילו ליונים הכלואות‬
‫בכלובן ואינן יוצאות כלל וכלל‪.‬‬

‫שכג‬ ‫האהל‬ ‫פעמוני יונים בשבת‬ ‫כלי‬

‫שרי משום דהיא נוי ואף על גב דכל נוי‬ ‫למה חידשה הגמרא טעמא‬
‫אסור וכנ"ל בריש הסעיף וכדלקמן בסוף‬ ‫דחינגא‬
‫סי"ז היינו דוקא בנוי דלאו אורחיה בחול‬
‫לאפוקי דבר שדרך כל אדם לעשות כן‬ ‫ומצאנו שחקרו הראשונים מדוע חידשה‬
‫בחול לנוי לבהמה לאו משאוי הוא אבל‬
‫התוספות וכן רבינו ירוחם ס"ל דנוי אסור‬ ‫הגמרא איסור רק משום 'מיחזי‬
‫בכל ענין והכא מיירי ברפויין ומקרי‬ ‫כאזיל לחינגא' ולא אסרו מהסיבה‬
‫לשמירה דהא יכול לאחוז בחבל כשתרצה‬ ‫הפשוטה שהאי זוגא עביד לנוי וא"כ‬
‫לברוח וכ"ש אם יצא קצת מן החבל תלוי‬ ‫חשיב משאוי‪ ,‬או אפילו לדלמא נפיל‬
‫סביב צוארה דשרי ופסק הב"ח‬
‫ואתי לאיתויי‪.‬‬
‫כהתוספות לחומרא‪ ,‬עכ"ל המשנ"ב‪.‬‬
‫ומצינו בזה כמה ביאורים‪ :‬התוספות‬
‫רבינו פרחיה – פקוק דלמא‬
‫נפיל‪ ,‬לא פקוק ‪ ‬חינגא‬ ‫כתבו )ד"ה משום דמיחזי( וז"ל‪:‬‬
‫אבל משוי אינו שבטל אגב אפסר ומשום‬
‫אך מצאתי דבר חידוש בדברי רבינו‬ ‫דילמא נפיל נמי ליכא למיחש כדחייש גבי‬
‫זוג בריש במה אשה )לקמן דף נח‪ :‬ושם(‬
‫פרחיה )נד‪ (:‬וז"ל‪ :‬ולא בזוג אף על פי‬ ‫דהכא מיירי באריג ואמר התם כל שהוא‬
‫שהוא פקוק‪ .‬סתום‪ ,‬שאינו משמיע הקול‪,‬‬ ‫אריג לא גזרו‪ ,‬הרי שבאמת אם הזוג היה‬
‫ואין בו משום דדמי כמאן דאזיל לחינגא‪.‬‬ ‫תלוי היינו אוסרים מדין משאוי אך הכא‬
‫אסור דילמא נפל ואתי לאיתוייה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הזוג ארוג באפסר וליכא למיחש למשאוי‬
‫שחידש כי בזוג אית ביה משום חינגא‪,‬‬ ‫כיון שבטל לאפסר ולשמאי פול ואתי‬
‫ובפקוק לית למיחש משום חינגא‪ ,‬אך‬ ‫לאיתויי נמי ליכא למיחש כיון שארוג‬
‫החשש הוא דלמא נפיל ואתי לאיתויי‪.‬‬
‫ולדבריו יש לבאר את הגמרא ולא בזוג‬ ‫ובזה לא חיישינן לנפילה‪.‬‬
‫אע"פ שהוא פקוק דמיחזי כאזיל לחינגא‬
‫– כנתינת טעם מדוע זוג שאינו פקוק‬ ‫אך הדגיש הריטב"א שדברי התוספות‬
‫אסור‪ ,‬אבל לגבי האיסור בזוג פקוק לא‬
‫קמיירי‪ .‬וע"פ דברי רבינו פרחיה היה‬ ‫לשיטתם שנקטו דכל לנוי הוי משאוי‬
‫מקום להתיר יציאה בזוג פקוק כאשר‬ ‫אבל לשיטת רש"י שסובר שדבר העשוי‬
‫ארגו בבגד שאין למיחש ביה משום‬ ‫לנוי ודרכו בכך שרי‪ ,‬אבל רש"י אינו צריך‬
‫נפילה‪ ,‬ואף אין בו משום מראית עין‬ ‫לכך כיון שהוא ס"ל שכל העשוי לנוי‬
‫דחינגא שהרי פקקו‪ ,‬ויוצא שבבע"ח שאין‬ ‫ודרכו בכך אינו חשיב משאוי ]ונראה‬
‫לחוש בהם משום חינגא – יש להתיר את‬ ‫שגם לרש"י עדיין יש להעמיד דהזוג ארוג‬
‫היציאה בפעמון שאינו פקוק לרה"ר אם‬ ‫באפסר ע"מ לפתור בעיית דלמא נפיל[‬
‫והובאה מחלוקת רש"י ותוס' במשנ"ב‬
‫ארגו בבגד‪.‬‬ ‫סקי"ב וז"ל‪ :‬סביב צוארה ‪ -‬מרש"י ור"ן‬
‫משמע דאע"ג שכרוך בחוזק סביב צוארה‬
‫שאין אדם יכול להכניס ידיו בין אפסר‬
‫לצואר שתהא נוח לימשך כשירצה אפ"ה‬

‫האהל‬ ‫פעמוני יונים בשבת‬ ‫כלי‬ ‫שכד‬

‫נחלקו הראשונים הוב"ד במשנ"ב סקי"ב‬ ‫עופות – ליכא גזירת חינגא‬
‫ושם הביא המשנ"ב שהב"ח צידד‬
‫אלא שיש לחקור שמא כל האי גזירה‬
‫להחמיר כהתוספות‪.‬‬
‫היא אך ורק בבע"ח שדרך להוליכן‬
‫זוג שאינו פקוק ‪ ‬בחצר‬ ‫לחינגא ולקשטן ע"י זוג אבל במיני בע"ח‬
‫דליכא דרך להוליכן למכירה בשוק ליכא‬
‫פסק בשולחן ערוך סימן שה סעיף יא‬
‫למיגזר להוליכן בזוג פקוק ברה"ר‪.‬‬
‫וז"ל‪ :‬ופוקק זוג שבצוארה ומטייל‬
‫בה בחצר‪ ,‬אבל לא תצא בו לרשות הרבים‬ ‫ואכן כתב באליה רבה וז"ל‪ :‬ולפ"ז נראה‬
‫אף על פי שהוא פקוק בין אם הוא‬
‫דבתרנגולים וכלבים וחתולים‬
‫בצוארה בין אם הוא בכסותה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועופות דאין דרכן להוליכן למכור בכך‬
‫מותרין דבטלי גבי רצועה שבצוואריהן‪.‬‬
‫ובמגן אברהם סק"ה כתב וז"ל‪ :‬אבל אם‬ ‫והסמ"ג )יח‪ (.‬כתב דטעם משום משוי‬
‫ולדידיה בכולן אסורין‪ .‬ויש צד לומר דכל‬
‫אינו פוקק אסור מפני שמוליד קול‬ ‫אחד יודה לדינא לחבירו )שלטי הגיבורים דף‬
‫)רש"י( וצ"ע דהא פסקינן בסימן של"ח‬ ‫קכ"ג כה ע"ב אות א( ונראה פירושו די"ל‬
‫דוקא קול של שיר אסור וכמ"ש סי' ש"א‬ ‫דהסמ"ג מיירי כשאין קשור באפסר כמו‬
‫ססכ"ג‪ ,‬ונ"ל כשיקשקש וישמע קול מיחזי‬ ‫שכתב מג"א )סק"ו( דבזה מודה תוס'‪.‬‬
‫כמאן דאזיל לחינגא‪ ,‬והתו' דף נ"ח ריש‬ ‫ולענ"ד משמע בספר התרומה סימן רל"ז‬
‫ע"ב כתבו דגבי בהמה בעי ליה לקלא‬ ‫ובמרדכי )סי' שלה( דגם בתרנגולים שייך‬
‫שישמע היכן היא ומביא' עכ"ל ואפשר‬ ‫טעם דאזיל לחינגא עיין שם‪ ,‬מיהו הכל‬
‫דמשתמע ג"כ כקול של שיר כמ"ש סימן‬
‫לפי המקום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ש"א ססכ"ג‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ותו"ד הא"ר דבמקום דליכא מנהג‬
‫א‪ .‬ובתחילת דבריו הביא את שיטת רש"י‬
‫להוביל עופות לחינגא בזוג –‬
‫שהאיסור הוא משום השמעת קול –‬ ‫ממילא אין לאסור את הולכתן ברה"ר‬
‫וא"כ אפילו בחצר אסור‪.‬‬ ‫בזוג פקוק אם מחובר היטב לאפסר‪,‬‬
‫ומינה נלמד לנידון דידן בפעמוני יונים‬
‫ב‪ .‬אחר הקשה שהרי אינו כלי המיוחד‬ ‫– שכיון שאין רגילות כיום להוליך יונים‬
‫לחינגא בזוג‪ ,‬והזוג מחובר לרגלם‬
‫לשיר וא"כ כבר נפסק בסי' של"ח‬ ‫בטבעת הגונה – ממילא אין חשש איסור‬
‫שאין לאסור בכה"ג‪.‬‬ ‫'מיחזי כאזיל לחינגא' ואף לא 'דלמא‬
‫נפיל ואתי לאיתויי' אך יש לחוש‬
‫ג‪ .‬ולכן יצא לחדש כי האיסור בקישקוש‬ ‫לאיסור משאוי ברה"ר כיון שאין הזוג‬
‫מחובר לאפסר ]שהוא לשמירה[ וא"כ‬
‫הזוג הוא משום חינגא וביאר בזה‬ ‫הזוג הוא אך ורק לנוי בעלמא ובזה כבר‬
‫המחצית השקל דתרי חינגא איכא‬
‫דברה"ר איכא למיחש לחינגא גם אם‬
‫פקוק ואילו בחצר סגורה דלא חזו ליה‬
‫בני רה"ר ליכא מיחזי כחינגא בזוג פקוק‬
‫אך איכא מיחזי כחינגא בזוג מקשקש‬

‫פעמוני יונים בשבת האהל שכה‬ ‫כלי‬

‫איסורא כלל כיון שהבהמה אינה מובלת‬ ‫דהא שמעי ליה בני רה"ר וידעי דבהמתו‬
‫ע"י הבעלים‪ ,‬ורצה להביא ראיה לשיטתו‬ ‫אזלה בזוג‪.‬‬
‫מדברי הבריתא )נג‪ (.‬וז"ל‪ :‬ופוקקין לה זוג‬
‫בצוארה ומטיילת עמו בחצר‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי‬ ‫ד‪ .‬אבל בסו"ד הביא את שיטת התוס'‬
‫שדוקא אם מטיילת עמו ]דהיינו עם‬
‫הבעלים[ אסיר אבל אם מטיילת לבדה‬ ‫ולפ"ד אפשר לבאר כי זוג עשוי לשיר‬
‫שרי‪ ,‬אבל באמת אין זו ראיה כלל וכלל‬ ‫ומובן מדוע אסור להוליך בהמה בחצר‬
‫והמדקדק מדברי רש"י )ד"ה ומטיילת(‬ ‫בזוג פקוק משום מוליד קלא‪ ,‬וא"צ‬
‫יווכח כי רצה בפירוש לשלול הבנה זו‬ ‫לחדש כי האיסור בזוג מקשקש הוא‬
‫שכתב בזה"ל‪ :‬באותו זוג בחצר‪ ,‬אבל לא‬
‫תצא בו לרשות הרבים‪ ,‬כדמפרש לקמן‬ ‫משום חינגא‪.‬‬
‫בפרקין דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬הרי שהרגיש רש"י כי יש מקום‬ ‫ולמעשה כך פסק המשנ"ב בסי' ש"ה‬
‫לטעות ולהבין כי מטיילת 'עמו' בחצר‬
‫מתפרש על הבעלים ולכן הדגיש כי‬ ‫סקמ"ב וז"ל‪ :‬ופוקק וכו' ‪-‬‬
‫היינו שסותם העינבל שבתוכה בצמר או‬
‫מטיילת 'עמו' מתפרש על הזוג‪.‬‬ ‫במוכין דאל"ה אסור משום דמשמיע קול‪,‬‬

‫וזאת תורת העולה‪:‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכן הוא בגר"ז בסי"ז‪.‬‬

‫פעמוני יונים המיועדים לנוי היונה‬ ‫זוג שאינו פקוק ‪ ‬בפני רבי‪‬‬

‫ומצלצלים בזמן תזוזתה‪,‬‬ ‫וא"כ לא נוכל לצרף את סברת הא"ר‬
‫ומחוברים היטב לרגלה בטבעת ואין‬
‫חשש לנפילת הפעמון מרגל היונה –‬ ‫דאין מיחזי כאזיל לחינגא בעופות‬
‫ופקק את הפעמון ‪ -‬ההלכה תהיה כי אסור‬ ‫עם סברת המג"א שכל איסור זוג שאינו‬
‫לשחרר את היונה לתעופה ברה"ר‪,‬‬ ‫פקוק הוא רק משום חינגא ולהתיר ליונים‬
‫ואפילו בכרמלית יש להחמיר וכל שכן‬ ‫לטייל במקום שמצויים שם רבים‬
‫ברה"ר דידן ]כ"כ בביה"ל ד"ה ופוקק[‬ ‫בפעמונים שברגליהם כאשם אינם‬
‫כיון שהורה הב"ח שיש להחמיר כשיטת‬ ‫פקוקים – כיון שהמג"א שחידש טעם זה‬
‫התוספות ורבינו ירוחם שהפעמון שמוגדר‬ ‫הדר ביה וכן פסק המשנ"ב שיש איסור‬
‫כחפץ לנוי קבוע נחשב כמשוי – שהרי‬ ‫בעצם השמעת הקול ע"י הבהמה מדין‬
‫הטבעת אינה נחשבת כאפסר דאין בה‬ ‫'מוליד קלא' וכן נקט הגר"ז‪ ,‬ובפרט לפי‬
‫שום 'שימוש שמירה' על היונה‪ ,‬ואף‬ ‫דעת הגר"א בסי' של"ח שנקט לאיסור‬
‫שאין למיחש ביה למיחזי כאזיל לחינגא‬ ‫בהשמעת קול גם אם אינו מיועד לכלי‬
‫כיון שביונים לא מצוי חינגא בפעמון‪,‬‬ ‫שיר כשיטת הירושלמי )והוב"ד הגר"א‬
‫ואין למיחש לנפיל ואתי לאיתויי כיון‬
‫בביה"ל סי' שלח ד"ה אבל להקיש(‪.‬‬
‫דמיהדק טפי‪.‬‬
‫אך רצה חכם אחד לטעון כנגדי דכל האי‬

‫איסורא הוא דוקא בבהמה שאוחזה‬
‫ברצועה ומוליכה עמו דאל"כ ליכא‬
‫'מיחזי כאזיל לחינגא' אבל שרי לענוד זוג‬
‫על בהמה ואף שמשמיע קול – אין בהא‬

‫האהל‬ ‫פעמוני יונים בשבת‬ ‫כלי‬ ‫שכו‬

‫ובזוג שאינו פקוק אסור אפילו להניח עומד לכך‪ ,‬והנוקטים כחומרת הגר"א‬
‫ליונה להלך בו בכלוב סגור בבית להחמיר בכל השמעת קול מיבעי להו‬

‫למיחש טפי‪.‬‬ ‫משום איסור 'השמעת קול' שהרי הפעמון‪‬‬