קל\"חפתחי חכמהלרבי משה חיים לוצאטו)רמח\"ל(נכתב בלשון קלה ומבוארתעל ידיישעיהו גולגר
קל\"חפתחי חכמהלרבי משה חיים לוצאטו)רמח\"ל(נכתב בלשון קלה ומבוארתעל ידיישעיהו גולגר
כל הזכויות שמורות למחבר הספרישעיהו גולגרבית שמש, תשפ\"גהוצאה לאור \"דליתני\" ירושלים[email protected]בכל עניני הספרלפנות בטל[email protected]מהדורה המתוקנת
תוכן ענייניםהקדמה .....................................................................................אפתח א' יחודו של המאציל ........................................................טופתח ב' השי\"ת הוא טוב ובא רק להטיב .....................................יחפתח ג' תכלית בריאת עולם היא הטבה לאחרים........................כבפתח ד' יחס בין הטבה לנבראים לגילוי יחודו ית'........................כגפתח ה' ספירות הן גילוי אור אלקות אל המקבלים ....................כחפתח ו' חלוקת ספירות לפי מהותן..............................................לפתח ז' דרך ראיית הנביא..........................................................לגפתח ח' כל מראות שהנביא רואה משלימים את תמונת המרכבה ..לחפתח ט' ראיית הספירות היא בסוד ראיית הנשמה ונעשית על ידימלכות.........................................................................מאפתח י' חוקות ההנהגה שנראים בספירות .................................מדפתח י\"א מלכות היא מעבר בין עליונים לתחתונים ......................מופתח י\"ב כל הבריאה היא סדר אחד עשוי בסוד דמות אדם ........מחפתח י\"ג עיגולים ויושר הם השגחה כללית והשגחה פרטית ............נפתח י\"ד כלל בנין הספירות.........................................................נגפתח ט\"ו הבדל בין כתר לכל שאר ספירות ..................................נהפתח ט\"ז אור ישר ואור חוזר........................................................נזפתח י\"ז ספירות ופרצופים...........................................................ספתח י\"ח האותיות מוציאות את מחשבה לידי מעשה ...................סבפתח י\"ט כ\"ב סדרי האותיות .......................................................סגפתח כ' בציור של אותיות נרמזת הרכבת האורות בסוד חד\"ר ....סדפתח כ\"א טנת\"א הם שלימות של האותיות..................................סה
פתח כ\"ב סדר הנהגה בנוי על ד' אותיות של שם יהו\"ה ועל עשרספירות ........................................................................סופתח כ\"ג על ידי שמות באים אורות לידי פעולתם .......................סזפתח כ\"ד ענין הצימצום..............................................................סחפתח כ\"ה אור הנאצל...................................................................עאפתח כ\"ו הרשימו........................................................................עדפתח כ\"ז קו ורשימו....................................................................עטפתח כ\"ח אור פנימי ואור מקיף ....................................................פופתח כ\"ט הקו והלבוש שלו..........................................................פחפתח ל' הנהגת טוב ורע והנהגת היחוד .....................................צבפתח ל\"א עיקר הנהגה הולכת לפי סדר ד' אותיות יהו\"ה ..............קופתח ל\"ב הארות היוצאות מאדם קדמון......................................קידפתח ל\"ג כל ענפי א\"ק משלימים דמות אדם..............................קכדפתח ל\"ד מקום יציאת אורות עסמ\"ב ּב ּ ְ פָ נִ ים של א\"ק...................קכזפתח ל\"ה סדר הוצאת דמות אדם בסוד גוף ונשמה ....................קלגפתח ל\"ו עולם הנקודים.............................................................קלופתח ל\"ז שבירת הכלים ותיקונם הם שורש לכל קילקולים ותיקוניםשיש בעולם.................................................................קמפתח ל\"ח עולם אצילות ועלומות בי\"ע.......................................קמדפתח ל\"ט עולם הנקודים הוא חומר כללי שממנו נעשה כל מה שיש.. במציאות ....................................................קמחפתח מ' ראשית תיקון של אצילות ............................................קנגפתח מ\"א אין האור מתחבר עם כלי עד שהכלי יושלם וכל רע יצאממנו..........................................................................קנהפתח מ\"ב תיקון כלים וכניסת אור בהם ......................................קנחפתח מ\"ג עולמות בי\"ע הוציאו את הרע שהיה כלול בהם ............קספתח מ\"ד שורש ס\"א בנקודים...................................................קסא
פתח מ\"ה הרע היה מושרש בסוף הכלי.......................................קסגפתח מ\"ו נפילת כלים ושבירתם................................................קסהפתח מ\"ז סדר תיקון עולמות....................................................קסחפתח מ\"ח גמר תיקון הנקודים יהיה על ידי אדם ........................קעהפתח מ\"ט תיקון עולם הנקודים בסוף אלף הששי ומעבר לחידושעולם..........................................................................קעזפתח נ' כניסת אור בכלים והסתלקותו מהם הוא שורש לקילקוליםולתיקונים .................................................................קפהפתח נ\"א הבדל בין ג\"ר לז\"ת בנקודים .......................................קפזפתח נ\"ב ז\"א בזמן השבירה וענין השפעה מתוקנת ושאינה מתוקנת...................................................................................קצפתח נ\"ג סדר התיקון בכללותו .................................................קצזפתח נ\"ד שבירת הכלים הוא ענין ביטול של הנהגה ..................קצחפתח נ\"ה ע\"ב הכללי הוא שורש לכל רפ\"ח ניצוצות........................רפתח נ\"ו הבדל בין ב\"ן לע\"ב ס\"ג ומ\"ה בענין רפ\"ח נצוצות...........רגפתח נ\"ז מספר רפ\"ח ניצוצין בסוד המרכבה לצורך קיום עולם....רהפתח נ\"ח תיקון מלכות על ידי יסוד.............................................רטפתח נ\"ט מהותו של תיקון הוא חיבור מ\"ה וב\"ן בקשר כלהמדריגות....................................................................ריבפתח ס' ב\"ן ומ\"ה נקשרו תחת מלכות ויסוד דא\"ק ....................רידפתח ס\"א דרך חיבור מ\"ה וב\"ן....................................................רטופתח ס\"ב תיקונים של מ\"ה מקבילים בדיוק לקילקולים של ב\"ן.....ריזפתח ס\"ג לכל דבר יש שתי סיבות המולידות...............................ריחפתח ס\"ד סדר המשכת מ\"ה וב\"ן לוולד ותיקונו על ידי אבא ואמא.....................................................................................רכאפתח ס\"ה תיקון דו\"ן בסוד מתקלא .............................................רכופתח ס\"ו זיווג, עיבור ולידה .......................................................רכז
פתח ס\"ז עליית ז\"ת על ידי קיפול רגלי א\"א ..............................רכטפתח ס\"ח כל פרטי הבריאה מכוונים לתכלית שלה......................רלאפתח ס\"ט מתקלא היא דרך תיקון עולם......................................רלבפתח ע' ענינו של פרצוף ..........................................................רלג פתח ע\"א הקבלה בין אדם הגשמי לפרצוף .................................רלהפתח ע\"ב עיקר הבדל בין זכר לנקבה הוא בכלי יסוד שלהם ........רלופתח ע\"ג הבדל בין חיבורי דו\"ן בפרצופים.................................רלחפתח ע\"ד פרצוף עתיק...............................................................רלטפתח ע\"ה דו\"ן בפרצוף עתיק .......................................................רמפתח ע\"ו זכר ונקבה עומדים ּב ּ ְ פָ נים ובאחור של עתיק................רמגפתח ע\"ז ענין זיווג בעתיק ........................................................רמדפתח ע\"ח רושם של כל המעשים קיים תמיד..............................רמהפתח ע\"ט יום הדין הגדול ..........................................................רמופתח פ' כל מה שעתיד להיות כבר הושרש במ\"ה וב\"ן..............רמזפתח פ\"א הנהגה מגולה ונעלמת ...............................................רמחפתח פ\"ב שורש עליון הנעלם של הנשמות ....................................רנפתח פ\"ג אין חלקי מ\"ה וב\"ן ניכרים בפרצופים..........................רנאפתח פ\"ד שני שרשים שיש בהנהגת הפרצופים............................רנבפתח פ\"ה שורש כל הנהגה היא רדל\"א ........................................רנדפתח פ\"ו ספיקות רדל\"א ותוצאותיהם בפרצופים .......................רנהפתח פ\"ז סדר הנהגת רדל\"א .....................................................רנחפתח פ\"ח מהות הארת רדל\"א ......................................................רספתח פ\"ט הבדל בין רדל\"א לטלא דבדולחא ................................רסבפתח צ' פרצוף אריך אנפין......................................................רסגפתח צ\"א שתי הנהגות של א\"א..................................................רסהפתח צ\"ב הנהגת ז\"א יוצאת בהכרח מהנהגת א\"א .......................רסופתח צ\"ג דרכי מיתוק ז\"א על ידי א\"א .......................................רסח
פתח צ\"ד ביטול דינו של ז\"א על ידי א\"א לגמרי .........................רסטפתח צ\"ה שני סדרים בא\"א לצורך שתי הנהגותיו .........................ערפתח צ\"ו סדר הנהגה בסוד מתקלא...........................................רעגפתח צ\"ז הנהגת עולם הזה והנצחיות, ומעבר מזה לזה ..............ערהפתח צ\"ח תשלום מלאכת עולם עד אלף העשירי .........................רעזפתח צ\"ט דעת של עתיק מעבירה את מעשי בני אדם מלמטהלמעלה.........................................................................רפפתח ק' התלבשות פרצופים זה בזה.........................................רפאפתח ק\"א כתר ומוחין הם כללות של הפרצוף.............................רפגפתח ק\"ב ז' תיקוני עתיק שנעשו בראש א\"א ..............................רפדפתח ק\"ג מצח הרצון של א\"א מעביר את הדין לגמרי .................רפופתח ק\"ד סוד ההנהגה הם חד\"ר ושכינה שמקבלת מהם..............רפזפתח ק\"ה שׂ ערות ראש ושׂ ערות דיקנא דא\"א ..............................רפטפתח ק\"ו שני מיני תיקונים שיש בדיקנא....................................רצאפתח ק\"ז הארת ג' רישין בדיקנא...............................................רצאפתח ק\"ח דיקנא מראה על כח של הפרצוף ................................רצבפתח ק\"ט סדר השתלשלות וסדר התלבשות................................רצגפתח ק\"י על ידי יסוד עתיק נתקנים או\"א וישסו\"ת ....................רצהפתח קי\"א אבא ואימא הם ענין גילוי חד\"ר בסוד מוחין של ז\"א ....רצופתח קי\"ב הבדל בין אבא לאימא בענין לידת מוחין של ז\"א.........רחצפתח קי\"ג זיווג או\"א תדיר, וזיווג ישסו\"ת אינו תדיר ...................רצטפתח קי\"ד סדר הילוך השפע........................................................שבפתח קט\"ו הנהגת עולם הזה היא על ידי זו\"ן................................דשפתח קט\"ז מוחין וכתר של ז\"א .....................................................שהפתח קי\"ז פרצופים נוספים שיוצאים מז\"א....................................שופתח קי\"ח מהות פרצופי לאה ורחל...............................................שזפתח קי\"ט תוצאה ראשונה מתיקון השבירה הוא חיבור זו\"ן..........שח
פתח ק\"כ עיבור יניקה וגדלות.....................................................שטפתח קכ\"א סדר תיקון ז\"א לפי שלבי גידולו .................................שיאפתח קכ\"ב שלימות פעולת ז\"א בגדלותו.......................................שטזפתח קכ\"ג הדין גובר בקטנות והולך ונשקע בגדלות......................שיזפתח קכ\"ד עיקר הנהגת הפרצוף היא על ידי מוח דעת.................שיחפתח קכ\"ה סדר השתלשלות וסדר הנהגה של זו\"ן .......................שכאפתח קכ\"ו סדר התפשטות דעת בז\"א .........................................שכבפתח קכ\"ז מוחין פנימיים ומקיפים דצל\"ם של ז\"א ......................שכדפתח קכ\"ח נתינת מוחין לז\"א בהדרגה ע\"י או\"א וישסו\"ת..............שכופתח קכ\"ט מוחין דגדלות ראשון וגדלות שני של ז\"א.....................שלפתח ק\"ל בנין נוקבא על ידי חסדים וגבורות של ז\"א.................שלבפתח קל\"א עליות וירידות של עולמות.........................................שלדפתח קל\"ב הבדל בין גדלות לעלייה .............................................שלופתח קל\"ג גדלויות ועליות של ז\"א ...............................................שמפתח קל\"ד מצבי עמידת נוקבא וקבלתה מז\"א...............................שמפתח קל\"ה סוד אחור באחור ונסירה ...........................................שמבפתח קל\"ו שלימות הזיווג...........................................................שמהפתח קל\"ז השכינה ניתקנת על ידי ענפיה שנכללים בה בשעת הזיווג..................................................................................שמחפתח קל\"ח סדר הזיווג...................................................................שנ
— הקדמה —אהקדמההנה ספר זה הוא נסיון להקל על הקורא את הבנת דברי רמח\"ל שכתבב\"קל\"ח פתחי חכמה\", שבא לתרגם את דבריו לשפה יותר קלה ומדוברת,דבר שמצד אחד רצוי מאד, לעשות דברי רמח\"ל יותר מובנים ומסודרים,אך מצד שני דבר זה מסוכן מאד, כי קשה להמלט מטעות בהבנת פשטהדברים, ובקלות אפשר להגיע לאיזה תערובת דברי רמח\"ל עם סברותשאינן מדויקות או זרות ממש.ועל כן ידע הקורא בהחלט שתועלת מקריאת חיבור זה היא אך ורקכאשר קוראים אותו יחד עם דברי רמח\"ל עצמו, בשביל שתרגום הלזהיהיה רק לעזר ולמועיל, ולא יהפוך לאבן מכשול ולרועץ, ודי למביןבאזהרה הזאת (ומה שאני לא הדפסתי כאן גם את לשונו של רמח\"ל,בגלל שלא מצאתי גרסא מדויקת מוקלדת, וסמכתי על מה שספרי רמח\"למצוים בכל מקום).— — —אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו', מה רב טובך אשר צפנת ליראיךוגו', הזורעים בדמעה ברינה יקצרו.זכה רמח\"ל בעודו חי לעשות דירה לשכינה בתחתונים, זכה לעלותלמקום גבוה ביותר שאין לס\"א רשות לבא לשם, זכה לעמוד בחצר פנימישל המלך לפנים מן הפרגוד, ולקבוע מקום עבודתו בקודש הקדשיםממש.
— הקדמה —בנפשו האצילה היתה דבוקה בכבוד העליון ללא הפסק, עיניו הטהורותחזו בנועם ה' יומם ולילה, פיו הקדוש היה מלא דברי אלהים חיים, ובידרחבה ונדבה היה מטעימם לאחרים.תמיד היה שרוי בשמחה אמיתית בלי שום עוצב ואכזבות, תמיד עטוףברוממות רוח, שהיה עולה ובוקע את כל הרקיעים ומשוטט בעליונים כמובתחתונים, תמיד שקוע בצפיה ברורה ומוחשית באור אין סוף עצמו.אשרי תלמידיו שישבו לפניו, אשרי חביריו ששמעו את דבריו, אשריהדור שנהנו מאור פניו, אשריכם ישראל שזכיתם למתנה יקרה כזאת,לנשמה גבוהה שירדה אלינו בדורות חשוכים אלה, להאיר עיני חכמים,ולשמח לב צדיקים, ולהליץ טוב לפני אבינו שבשמים בעד כל שאריתפליטת בית ישראל.אך כמה שיותר פנימה נכנס רבינו, כך נתעורר כנגדו קיטרוג פנימיומחוכם ביותר, הלא לפי קרבת הגאולה והתנוססות דגל מחנה השכינהבידו, כך גם ס\"א נתחזקה בכחה האחרון, ומה שלא הצליחו לעשות כלבעלי שמדות ומלכי אומות העולם נגד תורתו הקדושה וסדרי לימודישיבתו, הצליחה ס\"א לעשות בהתלבשותה בחלוקא דרבנן ממש, בעשותהאת התורה קרדום, לקצץ נטיעה רכה ועדינה שטרם הגיעה לרוב בישולה.ומי גבר לא יבכה בקוראו את קורות חייו שנתהפכו עליו בפתע פתאום,בשבתו לבטח בשבת תחכמוני בראש שולחנו הטהור, מוכתר מתלמידיויקרים מפז, ומשוחח עם נשמות הצדיקים שמבקרים בו בכל עת, טרודבקבלת פני מלאכי השרת שיורדים להשתעשע בתורתו ולהשתתףבמזמוטי חתן וכלה, הלא ביחודו של קב\"ה ושכינתיה, שלא זז ממנורמח\"ל במחשבתו אפילו לרגע אחד, בשיזורו חוליא אחרונה של סוף סוףתיקוני הגאולה.ומי גבר לא יבכה בראותו ספריו הקדושים מלאים יראת שמים מאיןכמוה, שנידונים לשריפה ולקבורה, כהאי שופרא דבי עילאה דבלי בעפראדארעא, משיפורי שיפורי המשכילים וחרדים על דבר ה', ממצדיקי הרבים
— הקדמה —גוחסידים, אנשי שם ומעשה, אשר לא קם אחריו עלי אדמות איש צדיקוחסיד עניו וישר כמוהו.ובודאי חובה גדולה מוטלת עלינו לשלם מיטב שכר לפעלא טבא שלאנטל את שכרו ביומו, ולעשות אזנים לתורתו, כדי שספריו המזוככים מכלשמץ נטיה ופניה אחרת, והמאירים כל כך למרחוק ולעומק, יכנסו בכלבתי מדרשות ובתי כנסיות, וכל אחד מישראל ימצא בהם את מה שקרובללבו ושוה לנפש.וברוך השם כבר עסקו במלאכת קודש זו כמה וכמה אנשים גדוליםוטובים, ממזכי רבים ומרביצי תורתו, בחיפוש כתביו הנעלמים, ובהצלתםמן הגניזות וחפירות ממש, בהגהת דבריו הנעימים, ובביאור רעיונותיוהנשגבים, אך כל זה עדיין לא מספיק, כי עיקר תורתו, תורת גילוי רצונוית' בכל פרט של הבריאה, טרם מבוארת ומסודרת כל צרכה.— — —והנה ברוב ספרי רמח\"ל לשונו שוטף וזורם, ומשמעות דבריו ברורהלהמעיין הישר, וכל הקושי, הוא רק מפני עומק המושג וקוצר המשיג,אך כמה מספריו לא זכו כל כך למדה זו, כי הלשון בהם מכביד על הקוראומשמעותו בורחת ממנו, וצריך לעשות מאמץ גדול כדי לסדר את כוונתו,ולהבין פשט דבריו עד שיעמוד הקורא על תוכן אמיתי שלהם.ובעיקר זה נוגע לספרים שבהם רמח\"ל היה פונה לבני דורו ומדברעמהם כלשונם ובסגנון שהיה מקובל באותו הזמן, כי מכאן באה צורתהדיבור מידאי מחוכמת וכבידה, עד שלעתים קרובות קשה למצוא אתשביל הנכון והילוך ישר של מחשבה, ולהגיע למחוז חפצו של רמח\"ל,שהוא בעצמו ייעד לנו, והנה \"קל\"ח פתחי חכמה\" לצערנו הוא אחדמספרים כאלה.
— הקדמה —דובאמת נראה לי שעיקר סיבת הקושי היא משום שדוקא כאן השתדלרבינו ביותר להציע את הנמשל, כמעט בלי להביא את המשל עצמו, ובלילחבר אותם כראוי ביחד (עיין בריש פתח כ\"ד, דכתב שלא היה בכוונתולהביא כאן משל כלל), וידוע שמועטים המה שירדו לעומק של הנמשל,ועוד יותר מועטים הם שהצליחו לעשות חיבור שלם בין משל ונמשל בלישיהיה שום פירוד חוצץ ביניהם.ועובדא היא שאחרי כל השתדלותו של רמח\"ל לבאר ולהסביר, עדייןנשארו דבריו כאן סתומים ומחוסרים סדר והבנה, מלבד כפילות הלשוןשבולט מאד וגורם להיסח הדעת ולאיבוד ריכוז הנדרש מן הקורא (עייןבפתח מ' דכתב רבינו בעצמו 'וכנזכר לעיל במקומות רבים', כי אכן כמעטכל מה שכתב באותו הפתח כבר כתב באריכות בכמה פתחים אחרים).והנה את \"קל\"ח פתחי חכמה\" חיבר רמח\"ל כביאור מקיף ל'כללותהאילן', שבו סידר בקיצור נמרץ ובאופן נפלא את כל עניני אילן הקדוש,והיינו את המשל עצמו, הלא הוא עץ חיים שכתוב בתורה, שנותן חייםממש לכל באים להסתופף בצלו ולאכול מפריו, וב\"קל\"ח\" בא רמח\"ללהרחיב את היריעה על ידי הנמשל, וכמו שכתב רבינו בספרו 'חוקרומקובל', הנקרא גם 'מאמר הויכוח' (שערי רמח\"ל סי' ע\"ו, ק\"ב, ק\"ג, קי\"א)עיי\"ש, ואם כן על אחת כמה וכמה גדולה היתה צריכה להיות חשיבותשל הדברים שהוצגו בחיבור זה.ולכן אני בעניותי מלאתי יראת כבוד ואהבה עזה אל רבינו, ובאתילהבהיר את דבריו הנעימים כדי להצילם כמה שאפשר מחסרון הנזכר,ולסדרם בצורה יותר נוחה ומתקבלת על לב של הקורא, בתקוה שגם רוחרמח\"ל תהא נוח הימנו, בהתלבשי במעיל קינאה לרוב שאר ספריוהנפלאים שזכו ללשונו יותר ברור ובהיר, ובכך ניגשתי אל המלאכה, לתקןאת תבנית החיצונה של הספר, כדי שיוכל הקורא לעבור בו בשלום,להכנס בכל פתח כראוי, ולצאת ממנו, ולעמוד באופן ישר וברור עליסודות הגדולים של חכמת אמת שרמח\"ל מבאר אותם כאן.
— הקדמה —הואע\"פ שבתחלה עלה ברצוני לשנות גם את עצם סדר הדברים, ובפרטלמעט ב'פתחים' בלי שיצא מזה איזה נזק וכו', אך אמרתי מי אני לשלוחיד בעצמות הספר, הלא רק לתיקוני באתי, ולא במקרה בחר רמח\"לבמספר של הפתחים, ואם כן עלינו לשמור על עיקר צביונו של ספר, אבלעל כל פנים השתדלתי להפיק תועלת האפשרית מכל פתח ופתח, אלאדלא תמיד הצלחתי בזה, ולאמיתו של דבר בודאי שאנו צריכים להשליםלימוד \"קל\"ח פתחי חכמה\" על ידי לימוד בכל שאר ספריו (כמובן בד בבדיחד עם לימוד דברי האריז\"ל וכו').וכיוצא בו כבר כתב הגר\"ח פרידלנדר זצ\"ל בהקדמתו ל'כללות האילן'(שערי רמח\"ל עמ' ר\"ס) וז\"ל אי אפשר להפיק תועלת השלימה מלימוד קל\"חוכו' רק אחרי ידיעת השתלשלות העולמות והפרצופים, דבלי זה הסבריםשל קל\"ח פורחים באויר וכו' עכ\"ל, ועל פרקי כללות האילן כתב שם,שבהכרח ללמוד אותם יחד עם 'פתחי חכמה ודעת' (מובא בשערי רמח\"ל)וכו', ועל דרך זה הלאה, כי באמת כל דברי רבינו מכוונים לתכלית אחת,הלא היא גילוי סוד הנהגה האלקית מראשיתה ועד אחריתה בכל פרטיהבריאה.ועוד ידע הקורא, שבתחלה חשבתי לעסוק בעיון דברי רמח\"ל, על ידיכינוס כל דבריו מספרים אחרים לכאן, כי תכלית הלימוד היא בהחלטהעיון, אך אחר כך חזרתי מזה ואמרתי דבר ראשון ונחוץ ביותר הואלהציע את דברי רמח\"ל עצמם כהווייתם, רק בלשון יותר קלה ונוחה, מהשהיה חסר עד עתה, כי דוקא משום כך רבים נתקלו ונרתעו מלימודהספר, ולכן לזה הוא משפט הבכורה (ורק במקומות בודדים מאד, כאשראי אפשר היה בלי זה, הערתי בקיצור נמרץ, ואז לקחתי את דברייבסוגריים מרובעות), והשי\"ת יזכנו להמשיך ללכת בדרך זו הלאה.— — —
— הקדמה —ווהנה אחר חתימת חיבורו הביא רמח\"ל ג' פסוקים שבהם מופיע תיבתקל\"ח, ואלו הם \"כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו\" (דברים לב), \"חלקי ה'אמרה נפשי על כן אוחיל\" (איכה ג), \"חלקי ה' אמרתי לשמור דבריך\"(תהלים קי\"ט).ויש להתבונן מדוע הביא פסוקים אלה דוקא, ומדוע ג' דוקא, והלאיש עוד כמה וכמה פסוקים בתנ\"ך עם אותיות קל\"ח, וגם מדוע הביאבסדר זה דוקא.והנה בהקדמה ל\"קל\"ח פתחי חכמה\" (שהדפיסו בדפוסים הראשונים),מובא מאמרו של רמח\"ל הנקרא 'דרך עץ חיים', ובסופו כתוב שם וז\"לוחיברתי אצלי חיבור זה מה שמצאתי בכתב ישן נושן קל\"ח פתחי חכמה,והמה מפתחות גדולים לחכמת האמת וכו' עכ\"ל.ברם לפי מה שכתב רבינו בספרו חוקר ומקובל (שערי רמח\"ל עמ' ס\"דוהלאה) דברי תימה הם, שהרי שם מסדר את עשרת הפרקים של כללותהאילן, ואחריהם את קל\"ח פתחי חכמה, קיצורו ופירושו, ואם כן מהו זה'שמצאתי בכתב ישן נושן'.וראיתי במהדורה חדשה של אותו הדפוס (ווארשא) שיצא שנית בשנתתשכ\"ב, דכתב שם ר' צבי ה\"ג ברי\"ל הרכבי במבוא, וז\"ל יש אומרים כיב'קל\"ח פתחי חכמה' רמח\"ל הוא המפרש והוא 'המפורש', וענין 'כתב ידישן נושן הוא רק משל וצ\"ע והבן עכ\"ל, ועיין מה שכתב על זה ר' דודכהן בביאורו על קל\"ח הנקרא פתחי הפרדס (שם במבוא עמ' י\"ט).ובעניותי לא ידעתי פשר של כל רמזים האלה כלל וכלל, דמה הוא זה'הוא המפרש והוא המפורש', וכיון שהגר\"ח פרידלנדר לא נתייחס לכלזה, משמע שאין סמכות לדברים, אך מי שבכל זאת ירצה לחוש להם,והיינו שיש באמת איזה קשר בין שם הספר לאישיותו של רמח\"ל, ה'יפתח עינינו, ועל כל פנים עלינו לזכור ש'קל\"ח פתחי חכמה' הוא כמעטחיבור יחידי שרבינו נתן לו שם בעצמו.
— הקדמה —זוהנה שמו של רמח\"ל מש\"ה חיי\"ם בגימ' תי\"ג, וג' פעמים קל\"ח הםבגימ' תי\"ג (עם הכולל), ומכאן חזינן שלא במקרה הזכיר רבינו בסיומו ג'פסוקים עם קל\"ח, ויש להבין מה היתה כוונתו בזה.ויש לומר שפסוק \"אמרתי לשמור דבריך\" הוא כנגד מלכות, כי השמירהתליא בה כידוע, שהיא רומזת על הנהגת הדין, ולעומת זה פסוק \"אמרהנפשי על כן אוחיל\", מורה על הנהגת חסד של א\"א, אשר אליו אנחנומאחלים ומקווים שיתגלה לעתיד לבא, ו\"יעקב חבל נחלתו\" הוא ז\"אשעומד באמצע ומחבר את שתי הנהגות האלה, לעשות שלשתם אחת,וכחוט המשולש.ועיין בפתחי חכמה ודעת (שערי רמח\"ל פרק פ\"ג עמ' רי\"ז) וז\"ל נמצאהאצילות נכלל בשלשה, והם א\"א, ז\"א ונוקבא וכו', א\"א הוא בסוד חסדהפשוט וכו', נוקבא בסוד הדין, וז\"א בסוד רחמים העומד בין זה לזה,ושורש הענין נמשך מהתחברות הצימצום והקו בראשונה, שבהתחברםנולד רחמים, אשר בסדר הזה של חד\"ר נתפרשו משם והלאה כלהמדריגות וכו', ובאמת המאציל עצמו מחברם בסוד רחמים עכ\"ל.ולפי זה ג' פסוקים שהביא רמח\"ל הם כוללים את כל האצילות, והםכסדרם, א\"א, ז\"א, נוקבא, אלא שהקדים רמח\"ל את ז\"א, שהוא רחמים,מכיון שבתחלה המאציל עצמו השלים בעדו.ובאגרותיו (אוצרות רמח\"ל עמ' שי\"ד) כתב רבינו בענין תיקונים שנתקנובישראל לצורך הגלות, אשר העיקר מהם הוא חיבור ספר הזוהר, שמגלהאת פנימיות של הנהגה, וענינו טיפה זרעית שיצא מיסוד, כי כל הנהגההיא בסוד הזיווג, וכאשר הטיפה, שיצא מיסוד העליון, תגיע למטה עדעולם השפל, אז יתוקן הכל וכו', וברצות ה' להטיב לעמו וכו', בחסדובחר בי עיי\"ש, הרי רמח\"ל הוא בחינת טיפה זרעית חדשה, ולזה ודאיצריכים מוחין גדולים ועצומים מאד, וכידוע שהזרע נמשך מן המוח.ועיין בעץ חיים (שער ט\"ז פ\"א) דמבואר שם בענין הולדת זו\"ן, שטיפהזרעית היא סוד יה\"ו, ויוצאת מחכמה סתימאה וכשמגיעה לפה של א\"א
— הקדמה —חמתמלאת שם בג' מילויין דיודי\"ן (יו\"ד ה\"י וי\"ו) ודאלפי\"ן (וי\"ד ה\"א וא\"ו)ודההי\"ן (יו\"ד ה\"ה ו\"ו), סך כולם בגימ' קל\"ח עיי\"ש, הרי קמן מהלך גילויחכמה עילאה, אשר ריש גילויה הוא בפה א\"א בסוד זיווג הנשיקין, שהואתחילת הוצאת פרי מחשבה מכח לפועל, והרי הוא מהלך פתיחת חכמהסתימאה, שענינו גילוי סודות, אשר רק אחר כך יורדת טיפה ההיא ליסודא\"א כדי להוליד שם את ז\"א, שהוא סוד תורה שבכתב בבחינת הנגלהשבה.ועיין שוב בעץ חיים (שם), דכתב שקל\"ח הנזכר הוא סוד פסוק 'כי'חל\"ק ה' עמו יעקב חבל נחלתו', ובשער הפסוקים (פ' האזינו) פירש הרח\"ושגימ' חל\"ק היא כמנין ד' שמות יהו\"ה אהי\"ה יהו\"ה אדנ\"י, הנרמזים בד'אותיות של יהו\"ה, והם גופייהו כנגד ד' פרצופי אצילות או\"א וזו\"נ,ופירוש הפסוק 'חלק ה' עמו', שכל אצילות, שכוללת או\"א וזו\"נ, היא'חלקו' של א\"א, כי הוא שרשם, והם נולדו ממנו ומלבישים אותו, הרימלבד קל\"ח ראשון שיש בראש א\"א, יש עוד בחינת קל\"ח בגוף האצילות.ועוד כתב שם הרח\"ו שזהו גם סוד חק\"ל תפוחין קדישין, שהיא נוקבאדז\"א הנקראת כך על שם שמתקדשת בערב שבת ועולה לקראת בעלהוכו', כי שורש מוחין דנוקבא הם שמות יהו\"ה אדנ\"י, ונמשכין ממוחין שלז\"א עצמו, ששמותם יהו\"ה אהי\"ה וכו', ושניהם ביחד הם בגימ' קל\"חוכנ\"ל עיי\"ש.ומכאן חזינן שמלבד קל\"ח שיש בראש א\"א, וקל\"ח שיש בגוף האצילות,יש עוד קל\"ח שלישי בנוקבא דז\"א, ולפי זה יש לומר שעיקר ענינו שלקל\"ח הוא באמת ענין המשכת המוחין, אשר בתחלה הם בבחינת טיפההיוצאת ממוחא סתימאה דא\"א, ואחר כך מתפשטים בכל האצילות,ותכליתם להגיע למלכות כדי להקלט בה בסוד טיפה זרעית, כי היותהמלכות שורש של התחתונים, שהם עיקר מטרת בריאת העולם, לכן אליהמיועדים כל המוחין וכל השפע הבא מכל עולמות העליונים.
— הקדמה —טותראה ש'תפוחין' קדישין דמלכות הם בהיפוך אתוון 'פתיחה' של ח\"סדא\"א, כי ח\"ס היא כאמור מקור עליון של הקדושה, ומלכות היא מקוםגילוי שלה, וזהו כל פרי לימוד חכמת אמת, מה שחקלא קדישא תהיהנזרעת מכח המוחין ('מלך לשדה נעבד'), על מנת שנוקבא תוליד מאותהטיפה, ובז ִ ה תפתח חכמה סתימאה עצמה ויתגלה מה שהיה טמון בה,ועל זה נאמר \"כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים\" (ועיין באדירבמרום עמ' קל\"ד).ותתבונן בג' קלחי\"ם אלו, הראשון בא\"א ונקרא 'לק\"ח טו\"ב נתתי לכם',כי א\"א הוא הנהגת חסד וטוב גמור שאין בו רע כלל, וברדת לגוף אצילותהוא נקרא 'חל\"ק ה' עמו', על שם תפארת, בעלה דמלכות, שממשיך להאת מוחין מא\"א, וקל\"ח שלישי הוא חק\"ל תפוחין קדישין, נוקבא עצמה,שהיא סוף התפשטות כל המוחין ומקום קליטת הזרע, ונקראת כן היותהחקלא דמחצדי בה, מקום קצירת ואסיפת פרות, כי בה מתגלה כל מהשהיה נעלם למעלה, וכיון שמלכות מקבלת מכולם, לכן היא עצמה נקראתעל שם ג' דרגין אלו, חק\"ל תפוחי\"ן קדישי\"ן (חק\"ל במלכות, תפוחי\"ןבז\"א כנגד חג\"ת שיש בהם ג' גוונין שיש בתפוחים, קדישי\"ן כנגד א\"אשנקרא קודש).ועיין בפרי עץ חיים (שער שבת פ\"ח) דכתב שם הרח\"ו שחק\"ל בגימ'מנח\"ם, שהוא שמו של משיח, ובגלות 'רחוק ממני מנחם' עכ\"ל, ובליקוטיתורה, ובטעמי מצוות (סוף פ' ויחי) כתב הרח\"ו בסוד ניחום אבלים שהואענין חזרת מוחין דגדלות לאבל שנסתלקו ממנו מחמת המת עיי\"ש, ואםכן גם נחמה העתידה תלויה בענין חזרת המוחין.וידוע מן הזוהר (תיקו\"ז ה', דף כ' ע\"ב) ש'תלת טיפין אתמשכו ממוחאלגבי ברית', ויש לומר שהן כנגד תרי משיחין, שהם חו\"ב, ומשה שמחברם,כנגד דעת (או משה על גביהם, כנגד כתר), וזה יהיה ניחום לשכינה לעתידלבא, במה שהיא תזדווג מכח מוחין אלה עם בעלה, כי ימי אבל יהפכואז לששון ולשמחה, שהיא שמחת מצות היחוד, ואולי משום כך מצינושרמח\"ל האריך והעמיק מאד לדרוש בענין משיחין, עד שאפילו רבו, ר'
— הקדמה —יישעיה באסאן, גער בו על זה (עיין באגרות רמח\"ל מ\"ג עמ' קכ\"ח), כי בחינתמשיחין הם מוחין לצורך זיווג קב\"ה ושכינתא, שבזה תתנחם השכינה.ועל זה כתוב 'הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד', כי צדיק שהואיסוד ישכיל לעתיד לבא לפקח על עסקי השכינה, ואז הוא יצטרך לעלותבד' דרגין אלה כדי לקבל את כל מוחותיו, עד כתר, ובהקדמה לשבעיםתיקונים כתב רמח\"ל (עמ' י') שעל ידי ע' תיקונים דרשב\"י התחיל התיקוןלרדת מלמעלה למטה, מראשית כל דרגין עד שכינתא קדישא, ועל ידירמח\"ל נשלם התיקון וחוזר לעלות מלמטה למעלה עיי\"ש, כי רשב\"י גילהאת השתלשלות כל דרגין מלמעלה למטה, ורמח\"ל גילה את חזרתהתחתונים בעלייתם אל שרשם הראשון מכח המוחין.וידוע עד כמה מסר רמח\"ל את נפשו על כבוד השכינה, לדבר כביכולעל לבה ולרומם אותה בכל דבריו, מעשיו והליכותיו, עד שמן השמיםהסכימו שהוא יהיה מנחם ומנהל שלה באחרית הימים, עיין בתיקון א'משבעים תיקוניו וז\"ל קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ר' ר' זכאהחולקך דאנת הוית סמכא לשכינתא בגלותא, והשתא אנת כורסי יקראלגבה, וכד תיפוק מגלותא את תהא מנהל לה וכו' עכ\"ל.ובקנאת ה' צבאות (גנזי רמח\"ל עמ' קל\"ח) הסביר רבינו שאין השכינהתקבל תנחומים לעתיד לבא מכל הנביאים, שאומרים לה 'נגמר הגלותוצערך, הגיע זמן הגאולה, תתנערי מעפר ותשמחי', לא תקבל מהם, אלארק מהקב\"ה עצמו וכו', כי באמת נחמה האמיתית של השכינה תהיה רקכאשר היא תדע שגם כל צער שהיה לה מקודם היה רק לטובה, והיינובמה שיתברר שרע עצמו שהיה נראה כרע הוא באמת טוב, וידוע שזהומעיקר הנושאים שעסק בהם רמח\"ל, להראות מתוך הנהגה הנסתרת אתהשגחה טובה של המאציל על ישראל בכל פרט ופרט, ואיך גם בעיצומושל גלות לא היה שולט רק יחודו ית'.כי מצד אחד בא רמח\"ל לגלות את היחוד העליון של המאציל, ששורשוגבוה מעל גבוה, ומצד שני בא לתקן את מלכות ששכבא בעפרא מכח
— הקדמה —יאגילוי היחוד ההוא, ולהראות שאין שום דבר בעולם שלא נכלל ביחודובתיקון מלכות, ועיין באוצרות רמח\"ל (עמ' רל\"ט) שבאמת גילוי היחודתלוי בתיקון מלכות, וכך היתה דרכו של רמח\"ל בלימודו ובכל הנהגותיו,לעשות את כל מעשיו לכבוד השכינה הקדושה בלבד, מכח מוחין הגדוליםויחודים העליונים, שאז לא יהיה לחיצונים אחיזה בה, והיא ממילא קמהמעפרא ותמהר להתייצב לפני המלך.וידוע שעבודה זו בתיקון השכינה היא תכלית ביאתנו לעולם הזה, כיזה מה שהניח לנו הקב\"ה להשלים לעשות בבריאה, ולא מצאנו אדםשהצליח בזה כרמח\"ל, אשר בצדק יכולים לקרותו אד\"ם שעשוי בצלםאלקים, שזכה לקשר כל הדורות ביחד, מאדם הראשון ועד דור המשיח,בדמות אדם אחת, שבה מתגלה יחודו ית' בכל פרט באופן מדויק ונפלא.ונחזור לשמו של רמח\"ל, והנה לאביו של רמח\"ל קראו יעקב חי, שזהמורה על ת\"ת ויסוד, וידוע שיעקב אבינו היה עדיין \"לבר\", וגם יסודלפעמים הוא חי ולפעמים הוא מת, וכמ\"ש 'עוד יוסף ח\"י אלכה ואראנובטרם אמו\"ת', ואולי משום כך אביו של רמח\"ל קרא לבנו בשם 'משהחיים', כי משה רבינו היה כבר \"לגו\", וזהו כנגד יעקב ד\"לבר\", וכן חיי\"םביחס לח\"י היא דרגה יותר גבוהה, כי חיים הם סוד מוחין דגדלות כידוע,(בגימ' אהי\"ה יהו\"ה איה\"ה, ועיין ביחוד היראה לרמח\"ל, ש'חי עולמים'הוא יסוד דז\"א שאינו חי רק לפרקים, אבל 'חי החיים' הוא אור נפלאשיורד מאור אין סוף עצמו, ועל ידו זוכה אדם לידיעה ברורה ואמיתית),ונמצא שרמח\"ל בשני שמותיו עלה ביחס לשני שמות של אביו מחיצוניותלפנימיות, ומיסוד דקטנות ליסוד דגדלות.ועיין בספר הליקוטים להאריז\"ל (פ' ויחי, עה\"פ 'ויחי יעקב'), דכתב שיעקבבשעת מיתתו השיג את מה שמשה רבינו זכה בו בחייו, להיות בעלהדמטרוניתא, וזה שנאמר 'ויתחזק ישראל וישב על המטה', 'מיטה' היאנוקבא, שנתחז\"ק בה, הם מוחין דגדלות שבאו לו על ידי יוסף, שהואיסוד, וכמ\"ש 'ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף', כי בהתעוררות יסוד באיםמוחין דגדלות, ומהם נמשכת טיפה זרעית.
— הקדמה —יבויש ליעקב ג' מדריגות, יעקב בלי ו', יעקב עם ו', וישראל, שהם כנגדנר\"ן, ובמיתתו השיג את מדריגת ישראל בקביעות, שהיא היא מדריגתמשה רבינו בחייו, שזכה לנשמה הבאה מבינה, וזהו מש\"ה שהוא ג' פעמיםחז\"ק, שהם כנגד נר\"ן, והם ג' בחינות הנזכרות של יעקב עצמן, וכנגדםג' שמות אהי\"ה יהו\"ה ואדנ\"י עיי\"ש (וכן ברוב מקומות בזוהר ובאריז\"לכתוב שמשה רבינו זכה לנשמה דאצילות, שהיא בינה, ויש מקומות שכתובשמשה זכה גם לחיה שהיא חכמה, כי באמת עיקר פירוש שמו, שהואבגימ' קפ\"ד וקס\"א, הם אחוריים של יסוד אבא ופנים של יסוד אימאשבתוכם מתלבשת דעת של ז\"א).ולפי זה יש לומר שאת בחינת ת\"ת ויסוד, המרומזים ב ֵשם אביו שלרמח\"ל יעקב חי, הוא הוריש לבנו ממילא בשעת לידתו, והוסיף לו על זהברוח קדשו שם מש\"ה, על שם נר\"ן שלם, מוחין דגדלות, ועוד הוסיףלקרותו חיי\"ם, שהוא כבר כנגד בחינת חיה, דרגא דחכמה, ונמצא לפי זהשרמח\"ל אמור היה לזכות בחייו לנרנ\"ח, שהם כנגד ד' שמות יהו\"ה אהי\"היהו\"ה אדנ\"י (חכמה בינה ת\"ת ומלכות), בגימ' קל\"ח.וזהו ענין של קל\"ח פתחי חכמה, דרגא דחכמה, וג' פעמים קל\"ח, שהםבגימ' מש\"ה חיי\"ם, באו כנגד ג' פעמים חז\"ק של מש\"ה, שהם יד חזק\"השלו, ולכן במה שסיים משה, מזה התחיל רמח\"ל, לדרוש מפסוק אחרוןשל תורה (בשבעים תיקונים), כדי להעלות את כל דרגות מלמטה למעלהוכנ\"ל, ושבעים תיקונים עצמם הם כידוע סוד אימא (ע' ניצוצים דאלהים,ששם יהו\"ה שבאימא מנוקד בהם), ועלייתם הם עד חכמה, שהיא סודאות ב' דבראשי\"ת, שכך תהיה העלייה לעתיד לבא, מבינה לחכמה, ואחרכך גם לכתר, וכמו שאכתוב בסמוך.ואולי זה מה שכתב רמח\"ל בסיום שבעים תיקוניו בשם אליהו נביאהמהימנא, וז\"ל 'יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו', יהי כבוד אלין ל\"בנתיבות חכמה, ישמח ה' במעשיו אלין נ' שערי בינה עכ\"ל, ואולי זהו מהשכתבו על רמח\"ל שבקל\"ח 'הוא המפרש והוא המפורש', לרמוז עלמדריגת בינה וחכמה שזכה בה, כי 'מפורש' הוא חכמה, ו'המפרש' היא
— הקדמה —יגבינה שהיא מפרשת ומפרטת את חכמה כידוע, והם גם סוד משל('מפורש', בחינת חכמה), ונמשל ('המפרש', בחינת בינה).ועיין במאמר ארימית ידי וכו' (גנזי רמח\"ל עמ' רל\"ט), שכך הוא סדרעליה של כל המדריגות בסוד הקרבן (שזה יתקיים בשלימות בכל הבריאהלעתיד לבא), שבתחילה מתפשטים מן לבוש של בינה, שהיא בחינת זיווגיאמצע דאצילות, ועולים מבינה למחשבה (לחכמה) בסוד ט' היכלות,שהיא בחינת זיווג רישא וסופא, ומשם ואילך חוזרת מחשבה להתבטלבכתר, שבו עיקר גילוי היחוד, ומשם נפתח השער להדבק באור אין סוףעצמו ממש.ועיין לר' יצחק אייזיק חבר בביאורו הנקרא באר אברהם על אדרתאליהו לרבינו הגר\"א (פ' בראשית דף ח' ע\"א דפוס ורשא תרמ\"ז), דכתב ביןהדברים שאו\"ר ור\"ז אותיותיהם שוות, ועליהם ממונים ב' מלאכים אוריאלורזיאל, שהם תאומים, מזל של חודש השלישי (סיון) שבו ניתנה תורהלישראל, והם בחינת בן ועבד, כנגד תפארת ומלכות וכו', ונרמזו באות ב'דבראשית, פשוטה (ב') ומלאה (בי\"ת) שהם ביחד בגימ' תי\"ד, וכחושבןאו\"ר ור\"ז, שהם נגלות של תורה שבכתב והשלמתה על ידי תורה שבעלפה, ושניהם נכללים במלכות וכו' עיי\"ש.והנה ביחס לרמח\"ל ששמו עולה תי\"ד (עם הכולל), השתא גילו לנוהגר\"א ור' יצחק אייזיק חבר שהוא כמספר או\"ר ור\"ז (ב' ובי\"ת), שהםבחינת בן ועבד, על שם 'בנים אתם', ו'עבדי הם', שהם ז\"א, בסוד 'בניבכורי ישראל', ומלכות הנקראת עבד כי לית לה מגרמה כלום, וזהו תורהשבכתב שהיא בת\"ת (בחינת או\"ר) שנשלמת ע\"י תורה שבעל פה שהיאבמלכות, שהם בסוד רישא וסופא, שהוא סוף תורה שנעוץ בתחילתה,ושניהם נכללים במלכות, כי היא מנא דכולא, ובתיקונה תלויה תכליתהבריאה, והיא נקראת ר\"ז, כי אין כל מסתורין של מלך מתגלים אלא בה,וכמו שכתבנו לעיל שבמלכות יהיה גילוי של חכמה סתימאה לעתיד לבא.
— הקדמה —ידוזה שאנו אומרים 'דוד מלך ישראל חי וקיים', כי בדוד המלך שסודומלכות שם צריך שתתגלה חכמה שהיא חיה, וזהו על ידי ברית שנקראבארמית קיימא, כי באמת שורש מלכות היא בחכמה סתימאה דא\"א, וכמושכתב רמח\"ל באדיר במרום (עמ' קל\"ה) בענין גילוי ח\"ס בנוקבא וכו' בסודשירותא וסיומא, וזה נעשה על ידי ברית שממשיך למלכות מוחין עליוניםוכנ\"ל.ואם נסכם את כל האמור אפשר לומר כי הנה ב\"קל\"ח פתחי חכמה\"מדובר בענין פתיחת חכמה סתימאה שנעשה על ידי המשכת מוחין מרישכל אצילות עד נוקבא, שהוא ענין גילוי הנהגת היחוד במלכות, ואמנםאחרי שנתגלתה חכמה, והיינו כל נרנ\"ח, במלכות, צריך עוד שתתגלה בהגם יחידה, שזה יהיה בהמשך ימות המשיח.ואולי זה נרמז במה שכתוב במשה רבינו 'בכל ביתי נאמן הוא', שהםשתי ביתי\"ן (פשוט ומלא, וכמספר שמו של רמח\"ל), שתי ראשית, ראשיתחכמה וראשית כתר (גנזי רמח\"ל עמ' ל\"ז וקט\"ז), כי מכאן ואילך תפתח לנודרך לעלות אל הכתר וממנו לאור אין סוף, וגם את זה לימד אותנו רמח\"לאיך להדבק באור אין סוף, כדי להתענג ממנו לנצח נצחים.
— פתח א' - יחודו של המאציל —טופתח א' - יחודו של המאציל[יחוד האין סוף ב\"ה הוא מה שרק רצונו ית' נמצא, וכל שאר רצונותהם ממנו, ועל כן רק הוא לבדו שולט, ולא שום רצון וכח אחר, ועליסוד זה בנוי כל הבנין]יסוד האמונה ועיקר החכמה הוא יחודו עליון של השי\"ת, וכלחכמת האמת לא באה אלא להראות את אמיתת אמונת ישראל בבוראאחד, ולהבין איך כל מה שנברא הוא לפי רצונו ית', ומתנהג על פיתכלית שהמאציל שׂם לעולמו, לבא כל הבריאה לידי שלימות הגמורה,באופן שפרטות חכמת האמת היא פרטות ידיעת ההנהגה הזאת בכלחוקיה ומסיבותיה.ויש לדעת שאין אנו מדברים בעצמותו של המאציל ב\"ה, כי דברזה נמנע מהשגתנו, אלא ברצונו ית', בידוע שאחריו עומד בעל הרצוןעצמו, ו'רצונו' פירושו ענין פעולה וכמין תנועה שיצאה כביכול חוץממנו ית', שבה כבר נמצא שורש ראשון של הבריאה, ולכן רצונו נתגלהלנו יותר, אך כיון שגם רצונו הוא עדיין כל יכול והבלתי תכלית, לכןגם בזה יש גבול עד היכן אנו יכולים להתבונן ולהשיג.והנה בענין יחודו ית' עלינו להאמין שהוא יחיד בכל עניניו, ושורשהדבר, שרק הוא ית' לבדו מוכרח המציאות, מה שאין כן כל שארברואים שמציאותם היא מחודשת, כי הם עלולים ונמצאים ממנו.ומזה יוצא בהכרח שהשי\"ת יחיד גם בענין השליטה, ואע\"פ שזהלכאורה פשוט, שאם כולם עלולים ממנו, איך ישלטו הם לעשות שלאכרצונו, מ\"מ דבר זה יש להבין בפני עצמו, וכדבסמוך, ולכן גם יחוד
— פתח א' - יחודו של המאציל —טזהשליטה הוא בכלל אמונת ישראל, וידיעתו היא בכלל ידיעת חכמתהאמת.כי היינו יכולים לומר דכיון שהשי\"ת בעצמו ברא את הנבראיםבאופן שיהיו הם בעלי רצונם, עד שיהיה ביכולתם לבחור ולעשותאפילו הפך מרצונו ית', אם כן אולי כך היה רצונו ית', שרצונות שלהםיוכלו לעכב על ידי רצונו.ואכן הרבה מקרים אנו רואים בעולם שבני אדם בוחרים ברע ועושיםנגד רצונו ית', ומצליחים בזה בלי שיש מעכב ומוחה בידם, והריהשי\"ת הוא טוב ורצונו הוא רק להטיב וכדלהלן (פתח ב'), ואם כןנמצא שחפצו ית' להטיב אינו מתקיים, חס ושלום, וכן ישראל שחטאוומוסיפים לחטוא עוד ועוד, שמא תאמר אין להם תשועה, ויהיו נענשיםוגולים לעולם, ואכן כמה פסוקים דיברו על כך, וכגון \"למרות עיניכבודו\", \"צור ילדך תשי\" וכו', ואם כן איך יתקיימו כל הבטחותהטובות שהבטיח הקב\"ה לאבותינו.הנה בשביל זה אנו זקוקים לידיעת יחוד שליטתו ית', מלבד ידיעתיחוד מציאותו, לדעת שאין אף אחד בעולם שיכול לעשות נגד רצונוית' ולבטלו, מכל טעם שיהיה, כי רק השי\"ת לבדו שולט בכל זמןובכל מקום.ואפילו דברים שבני אדם עושים לכאורה נגד רצונו, אין זה אלאלפי מה שהוא ית' מניח להם לעשות כן, לפי עצתו העמוקה שסובבתעד סוף כל המעשים, כדי להביא את הכל לידי תיקון שלם, ואם כןבהכרח שבסוף כל סוף כולם יעשו את התשובה, או יענשו על חטאםויתכפר להם, עד שהכל יתוקן ולא ישאר רע בעולם, וכמו שכך עלהברצונו ית' מתחילתו, ונמצא שאין רצונות של כל הנבראים נקראיםבאמת 'רצון', לאחר שכולם משועבדים לרצונו ית'.
— פתח א' - יחודו של המאציל —יזכללו של דבר, כשאנו אומרים שהמאציל הוא יחיד בכל עניניו, מידצריכים להבין בזה שגם שליטתו היא יחידה ובלעדית, וכל שארשליטות אינן שליטה עצמית כלל, כי כשם שמצד המציאות לא יכוליםשני דברים להיות מוכרחים המציאות, כי אחד ודאי יהיה עלול מןהשני, כך גם בענין השליטה, לא יכולות שתי שליטות להיות שליטותגמורות, כי זה מכחיש את כח רצונו ית', ובהכרח שכל שאר שליטותהן משרתות לרצונו.והנה יחוד השליטה יש להבינו יותר ממה שמובן לנו יחוד המציאות,כי מציאות של כל הנבראים, היותם נמצאים ממנו ית', אינה מכחשתאת מציאותו המוכרחת של המאציל, מה שאין כן בענין השליטה,דאע\"פ שגם רצונות של כל שאר בעלי רצון עלולים ממנו ית', מ\"מאפשר היה לומר שכך היה רצונו ית', לברוא אותם באופן שמעתה הםיהיו שולטים ועושים אפילו את מה שנגד רצונו ית' וכנ\"ל.ומדוע דבר זה לא יתכן, ששליטתו ית' תתבטל אפילו לרגע אחד,יתבאר בריש פתח הבא.והנה על יסוד זה של יחוד מוחלט של המאציל בנוי כל הבנין,שהוא כל הבריאה המחודשת הזאת עם כל הנבראים, עם כל הכחותשנמצאים בה, בין טובים ובין רעים, עם כל מאורעות שכבר קרוושעתיד לקרות וכו', כללו של דבר, אין פרט אחד בעולם שאינו תלויומתנהג על פי היחוד הזה, ולא עוד אלא שכולם מראים ומוכיחיםעליו, כי באמת לא נבראו אלא בשביל לגלות את היחוד בפועל ממש.
— פתח ב' - השי\"ת הוא טוב —יחפתח ב' - השי\"ת הוא טוב ובא רקלהטיב[רצונו של המאציל הוא רק טוב, ולכן לא יתקיים בעולם שום דבראחר חוץ מטובו, וכל מה שנראה עתה כרע, אינו יוצא מרשות אחרתח\"ו לשיוכל להתקיים כנגדו ית', ולכן סופו להיות טוב ודאי, ואז יוודעשבאמת אין שום רשות אחרת בעולם]השי\"ת הוא טוב ודאי, ואם כן רצונו הוא גם כן רק להטיב לאחרים,כי טבע של טוב להטיב ולא להרע, ומעתה כל שאר רצונות המתנגדיםלרצונו זה לא יוכלו להתקיים לנצח, כי זה מכחיש את מדת טובו שלהמאציל, שכביכול אין ביכולתו להטיב.ובזה יתורץ מה ששאלנו למעלה (בסוף פתח א'), דלאחר שהשי\"תרצה בעצמו שיהיו בעלי רצון שביכולתם יהיה לעשות גם נגד רצונו,אם כן הרי ממילא שכך היה רצונו שיהיה להם כח אפילו לבטל אתרצונו, קא משמע לן שלא, כי כל כח וכל רצון אחר שלא בא להטיב,אין ברצונו ית' שיתקיים לעולם.ואם תאמר שטובו של המאציל הוא באופן שיהיה תמיד מטיבלצדיקים ומעניש את הרשעים, וכן כתוב \"רחמי רשעים אכזרי\" (ר\"לשלא טוב לרחם על רשעים), אך אם כן נמצא שרצונו ית' להטיב הואלא מוחלט אלא לצדיקים בלבד, ויחד עמהם תמיד יהיו בעולם רשעיםשיקבלו את ענשם, והרי זה פוגע בשורש מדת טובו ית' שאינה סובלתשום רע, אשר העונש הוא ודאי בכלל הרע, וכן נאמר \"וחנותי אתאשר אחון\", אע\"פ שאינו הגון (ברכות ז'), וכתיב \"יבוקש את עון ישראל
— פתח ב' - השי\"ת הוא טוב —יטואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה\", הרי מכאן שהשי\"ת רוצהלהטיב גם לרשעים.ואם תאמר שהטבה הזאת לכולם תהיה רק לעתיד לבא, לאחרשרשעים יקבלו את עונשם.תשובה: אמת נכון הדבר והיא הנותנת, כי על כל פנים מזה מוכחשכוונה התכליתית היא להטיב לכולם, ורק שבשביל שכולם יזכו בסוףלטוב, צריך ללכת עם כל אחד לפי דרכו, ואת הרשעים צריך להעניש,כדי שעל ידי זה יכופר להם, ומאז לא יהיה דבר מונע אותם לקבלאת הטוב.כי אם כוונתו ית' היתה לדחות את הרשעים מעולם הבא לגמרי, אזהיה להם להיות באמת אובדים ומסתלקים מן העולם ממש, ולא שיהיוהולכים ונענשים לנצח, כי העונש אינו ענין של נקמה אלא ניקיוןמחטא וחזרתו למצב שיוכל לקבל את הטוב, ונמצא שכל עונשים שישבעולם הם ראיה ברורה שהכל הולך לפי כוונה הסופית, כאשר יהיהאפשר להטיב גם לרשעים.ולפי זה ממילא מובן שבהכרח יש גבול וסוף לכל העונשים, כיבשלמא אם הקב\"ה לא היה מואס בעונש של רשעים, ומשום שאין זהדבר רע, אלא אדרבה \"חטאים תרדף רעה\", כי כך הוא מהות של דיןצדק, והיא מדה טובה וראויה.אך לפי מה שאמרנו אין הדבר כן, כי הקב\"ה באמת מואס בעונש,כי אין זה גמול אמיתי, אלא רק דרך להגיע לגמול, כי רצונו ית'שהחוטא ישוב מדרכו הרע ויוטב לו, ולכן בהכרח שהעונשים יגמרוויסתלקו מן העולם, וכשם שכך הוא לגבי כל אדם באופן פרט, אםכן כך הוא גם לגבי כל הבריאה כולה באופן כלל, שמצב של עונשלא יוכל להיות לנצח נצחים.
— פתח ב' - השי\"ת הוא טוב —כושתי הנחות יסוד יש כאן, א) שהכל הולך לפי כוונה התכליתית,שהיא הטבה לכולם גם לרשעים, וזהו מצד הנבראים המקבליםוהנפעלים עצמם, שלא נבראו אלא להינאות מטובו ית', ב) אך גם מצדהפועל שעושה את הכל, שהוא רצון העליון, הרי חפצו כאמור רקלהטיב, ולכן בהכרח שהוא יביא את כל הנבראים לידי הטבה שלמה.ולפי זה נמצא שתחלת רצונו ית' הוא להיות טוב ומטיב, וכן סוףשל כל המעשים הוא גם כן רק טוב, ואם כן מה שבאמצע יש רעועונשים, אין זה טוב, ולא הוצרכו אלא רק בגלל שבלי זה אי אפשרלהגיע לטוב וכנ\"ל, אבל אם באמת היה אפשר, אז ודאי יותר טובהיה שלא יהיה שום רע ועונש בעולם, ומכל זה יוצא שעונש שבאמצעהיותו נגד רצונו לכן על כרחו ייגמר, בין בכל יחיד ויחיד, ובין בהנהגההכללית של עולם, ואז תתגלה למפרע מחשבה טובה של המאצילשהיתה טמונה בתוך הרע שהיה נראה כרע מקודם.ולפי כל האמור ברור שאין הרע בא מרשות אחרת ח\"ו, וכדעתהכופרים שמאמינים בשתי רשויות, אלא הכל הוא מאת השי\"ת עצמו,שהמציא בכוונה דרך זו כדי שכולם יגיעו בסוף לטוב האמיתי, וכלענין של חזרת רע לטוב מוכיח שיש רק רשות אחת, כי אם הרע היהבא מרשות אחרת שלא היה כפוף לרצונו ית', אז צריך היה שהואיתקיים לנצח, וכיון שלעתיד לבוא הרע יתבטל, ובמקומו יבא טוב,נמצא שהרע משמש לטוב, ובבוא הזמן הרע בעצמו יוכיח על חוקטובו ית', כי באמת מעיקרא לא נצרך השי\"ת לרע אלא כדי שעל ידויתגלה יחודו בפועל וכנ\"ל.והנה שני ענינים כלולים במה שהשי\"ת הוא אחד, א) אע\"פ שאנורואים כל כך הרבה דברים שהם לכאורה נגד רצונו, הכל הוא ודאימאתו ית', ולא יצא מאיזה כח אחר שעלול ממנו ית', וכל שכן לאמאיזו רשות אחרת לגמרי, כי כבר ידענו שכל רע לא יתקיים, וממילאשגם הוא בכלל רצונו ית', ולא בא מרשות אחרת שמתנגדת לרצונו.
— פתח ב' - השי\"ת הוא טוב —כאב) כיון שאין שום מניעה לעשיית רצונו ית', אם כן אדרבא כל רעוכל דברים קשים באו לגלות את רצונו הטוב, שעומד בסתר מאחוריהדברים ומוביל אותם בהכרח להגיע לטוב.ובדבר זה יש לנו להאמין באמונה שלמה, שכל רע, ואפילו גדולביותר, בא אך ורק לטובת הנבראים, ותועלת חכמת האמת היא, להביןולדעת דבר זה גם בידיעה ברורה, וכמו שבאמת נצטווינו על כך,שנאמר \"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמיםממעל ועל הארץ מתחת אין עוד\".ואמנם בשלימות נידע זה רק לעתיד לבא, כאשר תתברר לנו כלההנהגה הזאת מתחלתה ועד סופה, כי אז נראה בעינינו איך הכל יצאממנו ית' ובא להעמיד את חפצו הטוב, וכל דברים שהיו כל כך קשים,המכשילים את הרשעים ומחזקים אותם להחזיק בשתי רשויות, הםעצמם יהיו מוכיחים את הפך מזה, ומודיעים על אמיתת יחודו ית' בכלדרכיו ובחינותיו.נמצא שיש שתי הבחנות בענין הרע: א) שאינו יוצא מרשות אחרת,לשיוכל להתקיים לנצח, ב) שסופו להיות טוב.כי מצינו לכופרים טענה בזה, שאומרים שאי אפשר להשיג דבר אלאמתוך היפוכו, ולפי זה אם אנחנו אומרים שיש אלוה אחד שתכליתוהיא טוב, צריך שיהיה לעומתו אלוה אחר שתכליתו היא רע ח\"ו, כיבלי זה לא תהיה ידיעת הטוב שלימה בתכלית.והנה גם בשביל להוציא טעות הכוזבת הזאת מלבם של בני אדם,ברא הקב\"ה את הרע בעצמו, וכמו שנאמר \"עושה שלום ובורא רעאני ה' עושה כל אלה\", הרי שכבר מראש נבראו רע וטוב ביחד, השי\"תברא את שניהם, כי רק הוא ית', היותו כל יכול ואין שום מניעה לפניווגבול לפעולתיו, רק הוא יכול לברוא דבר שנראה כהפך ממש מרצונו,
— פתח ג' - תכלית בריאת עולם —כבומזה נבין את שלימות מוחלטת של המאציל, שביכולתו לעשות אתמה שאין בכח של נבראים לעשות, את הפך של עצמו ממש.והנה לאחר שהנבראים כבר ראו את הפך גמור של רצונו ית', שאיןעוד הפך אחר שיכול להיות גדול ממנו, וראו שאע\"פ כן הוא חזרלטוב, מזה ידעו שכל זה בא מן המאציל עצמו, ואז יתברר למפרעטפשות של כל הכופרים, שלא הבינו את דרך השי\"ת, שאינו כדרךהנבראים, שרק הם אינם משיגים דבר אלא מתוך היפוכו, אבל הבוראיכול לברוא גם את הפך של רצונו ושל מהותו ממש, על מנת לבטלוולגלות על ידי זה את יחודו.פתח ג' - תכלית בריאת עולם היאהטבה לאחרים[תכלית בריאת העולם היא להיות השי\"ת מטיב לנבראים כפי חשקוהטוב בתכלית הטוב]כל הפועל פועל לפי התכלית שהוא שׂם לפניו, והרי המאציל לאברא את הנבראים לצורך עצמו, כי הוא שלם בכל מיני שלימות ואינוצריך לבריותיו, אלא ודאי שבראם בשבילם, והיינו כדי להטיב להם,שיהנו מטובתו וכנ\"ל (פתח ב').ומדוע נתחשק לו להטיב להם, כי בכלל הטוב, שהוא השי\"ת שהואטוב בהחלט, יש גם הטבה לאחרים, ומעתה כשם שהוא ית' טובבתכלית הטוב, כך גם הטבה שלו היא בתכלית ההטבה, ולשם כך בראאת העולם בדרך הבחירה לפי הנהגת שכר ועונש, כי ידע שדוקא דרך
— פתח ד' - יחס בין הטבה לנבראים —כגהזאת תביא את כל הנבראים לידי תכלית הטובה ההיא, וכמו שיתבררלקמן.פתח ד' - יחס בין הטבה לנבראיםלגילוי יחודו ית'[רצה השי\"ת להטיב לנבראים הטבה שלימה, שלא יהיה להם אפילובושת מזה, ושיער שזה לא יתכן רק על דרך גילוי יחודו, והיינו במהשיתברר שאין שום מניעה לפניו, ולפי זה שׂ ם הנהגה זו בעולם,שבתחלה ינתן מקום לרע לעשות את שלו, ובסוף הוא יחזור לטוב,ובכך יתגלה היחוד בבירור גמור ובפועל, שזה עצמו יהיה תענוג שלנשמות לעתיד לבא]כבר נתבאר (פתח ג') שהקב\"ה ברא את הנבראים כדי להטיב להםהטבה שלימה שלא יהיה בה שום חסרון, והרי אפילו בושת שיש לאדםכשהוא מקבל דבר במתנה, גם זה הוא חסרון, וכמו שאמרו רז\"ל 'מאןדאכל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה'.ובשביל שלא יהיה לבני אדם בושת בקבלת הטוב, המציא השי\"תלהם ענין של עבודה, כדי שעל ידה יזכו לטוב בשכר עבודתם, ולשםכך ברא את הטוב ואת הרע, ונתן לבני אדם את הבחירה לעמוד ביןשניהם, וקבע להם על זה שכר ועונש, לקבל כל אחד בדיוק לפימעשיו.ואמנם גם עבודה הזאת צריכה להיות מושלמת, כמו הטבה עצמה,ולא שתהיה על צד מקרה והזדמן, שהרי על כל מצוה ומעשה טובשאדם עושה מגיע לו שכר, אך עדיין אין בכך הטבה שלימה, אלא
— פתח ד' - יחס בין הטבה לנבראים —כדשכר בעלמא, ודומה להסכמה שעושים בני אדם, שאין עבודה ושכרעליה בהכרח תלוים זה בזה, אמנם הקב\"ה רצה שעבודה ושכר עליהיהיו קשורים זה לזה ויוצאים משורש אחד, והיינו שגם עבודה תהיהנובעת מאותו חוק הנהגה עצמו שמביא את הנבראים לידי הטבהשלימה ואמיתית.ושיערה חכמה העליונה שלא נמצאת עבודה שלימה כזאת, אלאבענין גילוי יחודו ית', והיינו במה שיחודו יתגלה מתוך ההעלם, ויתבררבפועל אצל כל הנבראים, שהרי היחוד של המאציל הוא מוחלט ושלםמצד עצמו, בלי שאפשר להוסיף עליו כלום, וכל המצוות ומעשיםטובים שעושים בני אדם אין מוסיפים שלימות ליחודו, כי היחודפירושו שהשי\"ת הוא לבדו הבורא והמנהיג והשליט יחידי בעולמו,שלם בכל מיני שלימות, שזה שולל את כל ה\"הפך\" של זה, ומורהשהכל בא ממנו ית', ולא יתכן שיימצא שום כח בעולם שביכולתולעשות נגד רצונו.והנה מה שהבורא הוא אחד, ושליטתו היא מוחלטת, דבר זה נודעלנו מצד עצמו, ולא מצד ה\"הפך\", לומר שלכשיתוקנו כל חסרונות, רקאז כביכול יוודע לנו יחודו ית', אלא שכבר מראש ומקדם, אנחנויודעים שהשי\"ת הוא יחיד בכל מיני יחוד ושלם בכל מיני שלימות,כי דבר זה מוכרח ומובן מאליו (פתח ב').והרי מעתה ענין גילוי היחוד שפיר נותן מקום לעבודה, והיינו אםהשי\"ת ירצה לברר אותו בפועל, אז בתחלה יעלים את יחודו כדי שעלידי זה יתגלו כל חסרונות המתנגדים לו, ואחר כך יבאו בני אדםויתקנום, ואז יחזור היחוד למקומו הראשון, להיות מעתה כבר מבוררַ בפועל ומגולה לכל, בלי אפשרות לחשוב שעדיין יש איזה כח או רשותאחרת שיכולים לעשות נגד רצונו ית', נמצא שבעבודתנו לגלות אתהיחוד לא הוספנו עליו כלום, רק גילינו אותו כמות שהוא באמת, והנה
— פתח ד' - יחס בין הטבה לנבראים —כהלאחר שניתן מקום לחסרונות, מעתה שפיר יועילו המצוות כדי לתקןאת חסרונות, והרי הוא מקום ראוי לעבודה.וזהו סוד מרכז אור אין סוף ב\"ה שנזכר בדברי האריז\"ל, שבו היההצימצום, שהוא כל \"הפך\" האפשרי של יחודו של המאציל והעלםשלימותו, אשר במקום זה נשאר חוק אחד בלתי שלם הנותן מקוםלחסרונות (פתח כ\"ז), ועל דבר תיקונם שפיר נופלת מעתה העבודה,לברר מתוך \"הפך\" הזה את היחוד, ולגלות אותו שוב, הפעם בפועל.ותבין בזה שעבודת בני אדם עצמה נעשית אך ורק מכח היחוד, כיעל ידי קיום מצוות נמשך איזה גילוי מן היחוד ממש, שהוא בעצמומתקן לאט לאט את חסרונות, כי באמת לא בני אדם מתקנים, אלאשעל ידי מעשיהם מתעורר היחוד ופועל את פעולתו, שאינו סובל שוםרע, וכל פעם מתווסף עוד משהו על גילויו, עד שיגיע לגילוי שלם.[נמצא שהיחוד הוא זה שמעלים את עצמו, והוא זה שמגלה אתעצמו, ועל ידי כך דוקא יהיה מוכח בסוף שכבר נסתלק כל \"הפך\"ההוא לגמרי, ובזה נשלמה כל העבודה, אבל אם היחוד היה ניתקןבדרך אחרת, שלא מכח עצמו, אז לא היתה הוכחה שהכל באמת ניתקןוהיחוד נתגלה לגמרי]ומכאן יוצא לנו עוד דבר, דכיון שעבודת בני אדם היא בעניןהמשכת גילוי היחוד, לכן שכר על עבודה יהיה גם כן גילוי היחודעצמו, והיינו במה שהם ישיגו את יחוד הנורא של המאציל, ישיגו אתמהותו ית' היותו טוב ומטיב, כי היחוד גופא הוא שער להכנס בו לכלשלימויות הבלתי סופיות שלו ית', אשר מזה יתענגו הנשמות לנצח, כיבלי גילוי היחוד נעלמת שלימותו מבני אדם.וזוהי באמת הטבה שלימה וגדולה ביותר שהכין המאציל לנבראים,השגת יחודו, שהרי עיקר שכר מצוות הוא בעולם הבא, והוא במהשכל נשמה תשיג את שורשה ותדבק בו, וכמה שיותר יהיו הנשמותמשיגות את שרשן, כך יותר יגדל תענוגן, וכאשר הן ישיגו את היחוד,
— פתח ד' - יחס בין הטבה לנבראים —כויהיה תענוג שלם מכל צד, מצד המקבל שכבר לא יהיה בו דבר שמעכבאותו מלהדבק בשורשו, ומצד האור המושג עצמו, שהוא אור אין סוףשיאיר על ידי גילוי היחוד, שממנו כל טוב והשלימות.[כי על ידי גילוי היחוד יתפשט אור אין סוף בעולם ללא מונע, ולכןכאשר הנבראים ישיגו את היחוד, ינתן להם אפשרות ליהנאות מאוראין סוף, לפי מה שכל אחד המשיך את גילויו בעולם הזה]כללו של דבר, כשרצה ית' להטיב לנבראים הטבה שלימה, אזהמציא להם ענין של עבודה, כדי שלא יהיה להם בושת מקבלת הטובוכנ\"ל, ושיער ית' באיזה דבר תפול העבודה כראוי, וידע שאין עבודהשייכת רק בענין הטבה עצמה, והיינו רק בשביל לזכות את הנבראיםבהטבה שלימה שייכת שפיר עבודתם, שהרי השי\"ת עצמו אין צריךלבריותיו ולעבודתם, כי אינם יכולים להוסיף על שלימותו כלום.[וכגון אם השי\"ת היה רוצה שעל ידי בני אדם תתגלה חכמתו, הריאין לדבר זה סוף, כי תמיד אפשר להוסיף על חכמתו עוד ועוד, ונמצאשאין דבר זה ביד אדם, ואם כן לא שייכת בו עבודה לקבל עליה שכרמשולם].מה שאין כן ענין יחודו של המאציל, שהרי הוא דבר ברור ומוגדריפה, כי כל ענינו הוא מה ש'אין עוד מלבדו', ולפי זה כשירצה השי\"תלגלות את יחודו בפועל, אז יעלים אותו בתחילה, ויתן מקום לחסרונות,וכשבני אדם יתקנו אותם בעבודתם, אז יתגלה היחוד ממילא שוב, בלישיהיה שייך העלמו עוד, כי כל רע האפשרי המתנגד ליחוד כבר היהבעולם בפועל וחזר לטוב, ובזה נגמרה כל העבודה.ונמצא שכביכול הגיעה מזה תועלת להשי\"ת, במה שיחודו נעשהמבורר וגלוי לכולם [ולא כמו שהיה מקודם, שהיה יחודו נודע רק לוית' לבדו], וגם בני אדם כיון שהשלימו יפה את כל העבודה, לכןממילא תתחיל מכאן ואילך קבלת שכרם בזכות עבודתם.
— פתח ד' - יחס בין הטבה לנבראים —כזוהרי אמרנו שגילוי היחוד הוא רק שער להכנס בו, שהוא מגלה אתמהותו של המאציל היותו טוב בתכלית הטוב וממילא שרצונו להטיבלבריותיו בתכלית ההטבה (פתח ב'), ונמצא שכאשר יתגלה היחוד,יתגלה כל טוב שבעולם באופן שהנבראים יוכלו ליהנות ממנו מעתה,ונמצא שעבודת גילוי היחוד היא דרך להגיע הנבראים אל הטבהשלימה שלהם.[אמנם יש להבין שענין גילוי היחוד הוא תכלית בפני עצמה שלהמאציל, ואינה רק דרך להגיע להטבה שלימה של הנבראים, כי באמתכך הוא סדר הדברים: דכאשר עלה ברצונו לגלות את יחודו בפועל,שפירושו שיוודע מהותו כטוב ומטיב, שזה שייך רק כלפי אחרים, אזברא את הנבראים, כדי שיתגלה להם יחודו, וממילא יהנו מטובושיתפשט אז בעולם.אך כדי שהטבה זו לנבראים תהיה שלימה (בלי בושת), נתן להםעבודה, וחשב ית' איזו עבודה תנתן להם, כדי שעל ידה אפשר להשיגאת המטרה, ושׂכר עליה יהיה משולם, ולא מוגבל ומקרי, ולא מצאית' עבודה כזאת רק בענין גילוי יחוד עצמו, כי כל שאר עבודות בגילוישאר שלימויותיו כאמור אי אפשר להגיע בהן לסוף, וממילא גם שׂכרעליהן לא יהיה משולם]והרי בזה נתחברו יפה כל הדברים ביחד, והכל נובע מחוק הנהגהאחד של גילוי היחוד, שהקב\"ה חידש בעולם, כי בשביל זה נבראוהנבראים, וניתנה להם עבודה, שהיא עבודת גילוי היחוד עצמו(בהחזרת כל רע לטוב), ונקבע להם שׂכר על זה, שהוא שׂכר גילויהיחוד, שהיא גופה הטבה שלימה שלהם, תענוג נשמות במה שהםיתענגו מעתה מכל השלימות הבלתי סופית של המאציל, שאינה מושׂגתרק על ידי גילוי היחוד וכנ\"ל, ונמצא שהכל ממש הם חלקי הנהגתגילוי היחוד, ענין בריאת הנבראים, וענין העבודה, והטבה שלימהשלהם בשׂכר עבודתם, וזה שאמרנו (פתח א') שעל היחוד בנוי כל הבנין.
— פתח ה' - ספירות הן גילוי אור —כח[ולפי זה מה שנתברר (פתח ב' וג') שתכלית בריאת העולם היא הטבהשלימה לנבראים, זה ודאי נכון מצד הנבראים, כי לשם כך הם נבראוכדי שיהנו מטובו ית', אך מצד הבורא עצמו גם הנאה הזאת גופההיא סוף סוף רק פרט של הנהגת היחוד, כמו הנבראים עצמם, שהםנושאי הנהגה הזאת, ונמצא שכל הבריאה כולה היא ענין אחד שלגילוי יחודו ית'].פתח ה' - ספירות הן גילוי אוראלקות אל המקבלים[הספירות הן הארות של אור אין סוף שניתנו ליראות, מה שלא היהשייך באור אין סוף הפשוט מקודם]ענין הספירות הוא דבר יסודי מאד ועליו בנוים כל דרושי חכמתהאמת, ולכן צריך לבארו בתחלה, והנה ידוע שלפני בריאת העולם היהאור אין סוף הפשוט ממלא לבדו את כל העולם בשוה, ולא היה שייךלדבר בהארה היוצאת ממנו, כי זה עשוי לצורך המקבלים שעדיין לאהיו, וכאשר עלה ברצונו ית' לברוא את הנבראים כדי שגם הם יזכוליהנות מאורו, אז הוציא ית' כביכול את הארה מעצמו, שנתגלתהבמקום שעתיד להתהוות שם כל המציאות.והארה הזאת הן הספירות, שהן התפשטות אלקות כביכול חוצה לוית', ואליבא דאמת היותן אלקות אי אפשר לקרוא לספירות בשם אוראו הארה, כי גם אור הוא סוף סוף דבר גשמי, שלא שייך באלקות,ֵ וכמו שלא שייך בה שום שם והגדרה אחרת, כי אלקות משוללת מכלֵ זה לגמרי, אלא שלצורך השׂגתנו בהכרח עלינו לתת איזה שם לזה,
— פתח ה' - ספירות הן גילוי אור —כטולכן נהגו המקובלים לקרוא לאלקות בשם אור או הארה, מכיון שאורהוא דבר דק ביותר מכל הגשמיים וקרוב לענין אלקות.והנה הארה הזאת שהאיר אור אין סוף חוצה לו היא כאמור דברהמחודש שנעשה לצורך בריאת הנבראים, וזהו באמת כל מה שנתחדשביחס לאור אין סוף הפשוט הקדום, מה שאורו ניתן מעתה ליראות.ויש בזה שתי הוראות, א) שאין הספירות מוכרחות להיות נראותתמיד, שהרי יש ספירות עליונות (כגון של עתיק ושל א\"א) שאפילוכל דרי מעלה (וכגון זו\"ן) אינם רואים ומשיגים אותם תמיד, וכל שכןהתחתונים, אלא שהחידוש הוא מה שמעתה נעשו ספירות ראויותליראות, וזאת אומרת שמי שלמשל במקרה לא יראה את הספירות, לאישתנה משום כך מהותן מלהיות אור נראה.ב) הוראה שניה שהספירות 'ניתנו' ליראות דוקא, ולא שהן 'נתונות'ליראות, כלומר דלא שכך הוא טבע קבוע שלהן להיותן מין אור שנראהתמיד, הפך מאור אין סוף הקדום שטבעו שאינו נראה, לאו הכי, אלאשמדובר כאן בפעולה שנתחדשה באור אין סוף עצמו, מה שמעתההוא 'נתנוצץ' באופן שניתן לראותו, אבל אם טבע של הספירות היהכך שהן נראות, אם כן לא היו הספירות מחודשות אלא עומדות בטבעםכך תמיד, גם בהיותם כלולים באור אין סוף הקדום שאינו נראה, וזהודאי לא יתכן, שלחלק של אור אין סוף יהיה שום הבחנה, וכגון להיותנראה, כי הוא משולל מכל הבחנות לגמרי, אלא שכל זה נתחדש בבואהמאציל להמציא את המציאות הזאת.ולכן בהכרח לנו לומר שהספירות הן גילוי אור אין סוף עצמו,שנתחדש בו ענין ראייתו לגבי המקבלים, כי רצון העליון נתן לאורוכח להיות נראה, מה שלא היה כן בתחלה, כי באלקות באמת לא שייךשום חידוש בעצם, רק פעולתו ביחס למקבלים היא שמתחדשת.
— פתח ו' - חלוקת ספירות לפי מהותן —לולפי זה שפיר נוכל לקרוא לספירות בשם אור הנאצל, כי כך הואנחשב ביחס לאורו של המאציל הקדום (פתח כ\"ה), שלפי מראית העיןנראה לנו כאילו נאצל והופיע כאן אור חדש, לאחר שניתנה אפשרותלראותו ולהשיגו.ואם היתה לעין רשות לראות, היינו מבחינים בשורש אור אין סוףהבלתי נראה, שיוצא ממנו אור ממין השורש עצמו ומאיר בהתנוצצותובהדרגה, שהן הספירות, וזהו כל הבדל בין מה שהיה למה שנתחדש,שהאור ניתן ליראות.פתח ו' - חלוקת ספירות לפי מהותן[כל ספירה היא מדה אחת ממדותיו של המאציל, שבהן הוא בראומנהיג את העולם, וברצותו שמדותיו תהיינה נודעות לנבראים, עשהשכל מ ִֶָ דה תיראה בסוד הארה, אשר בראות אותה מבינים את מהותשל המדה ההיא, ובראות תנועות שנעשות בהארה ההיא מבינים אתפרטיות של הנהגה שנעשית באותה המדה לפי הזמן]ספירה היא אחת ממידות הנהגתו ית', שהיא כמו חלק מרצונו וכחאחד מכחותיו.דוגמא לכך נשמה של אדם, שאינה דומה לגוף שמחובר מאבריםגשמיים, מה שאין כן נשמה שאינה בנויה מאברים אלא מכחות נפשייםהפועלים, וכגון זכירה, דמיון, רגש וכו', וכך גם רצון העליון, דהמסתכלבו יראה כחות הרצון הפועלים, שהן הספירות, באופן שכל ספירה היאמדה מיוחדת שנבדלת מחבירתה ופועלת פעולה בפני עצמה.
— פתח ו' - חלוקת ספירות לפי מהותן —לאובזה הוא עיקר ההבדל בין אור אין סוף לספירותיו, כי אור איןסוף הוא הכל יכול, והיינו שכל פעולותיו הן בלתי מוגבלות, וכולןפועלות בדרך אחת, כי כל דבר שהוא עושה אי אפשר לחלק בו ביןכח לכח ולהבחין בסיבות פרטיות לפעולותיו.מה שאין כן הספירות, שהן כבר חלוקות זו מזו, וכל אחת פועלתבכחה ולפי תכונתה המיוחדת לה, באופן שמסיבה אחת יוצא רק מסובבאחד, ולכן בשביל להבין את כל ההנהגה בשלימות צריך להבחין בכלספירה וספירה באופן פרט.נמצא שדרך פעולת הספירות היא כדרך פעולת בני אדם,שפעולותיהם נפרדות זו מזו והולכות לפי הסדר ובהדרגה, כי בדרךהזאת בחר המאציל לפעול, כדי שיהיה לבני אדם שייכות עם פעולותיו,ועל ידי הספירות יכירו את עומק הנהגתו.ועל כיוצא בו אמרו רז\"ל (אבות ה, א) בעשרה מאמרות נברא העולםוכו', ואע\"פ שבמאמר אחד היה יכול להבראות, ולפי זה עלינו להכיראת סיבה פרטית של כל פעולה ופעולה.וכבר נתברר (פתח ה') שאין הספירות דבר נפרד מן המאציל, ואינןהארות מחודשות שיצאו ממנו ית' בדרך השתלשלות, עד שיחשבו כמואור שני ביחס אליו, לאו הכי, כי רצון העליון הנקרא אור אין סוףהוא אחד עם ספירותיו, והוא שפועל על ידן, ולפי זה לעומת מקורהרצון, שהוא בלתי תכלית ואינו נראה לנו, ספירותיו, היותן פעולותיולגבי הנבראים, כבר נראות לנו, והן הן מדות הנהגתו.ויש להקשות, והלא אמרנו (פתח ה') שהספירות הן התפשטות שלאלקות, והרי התפשטות והשתלשלות לכאורה דבר אחד, ואם כן איךאמרנו שאין ספירות יוצאים מן המאציל בדרך השתלשלות.תשובה: יש הבדל בין זה לזה, כי הספירות אינם דבר חדששנשתלשל מהשי\"ת, מה שלא היה כלול בו מקודם, וגם לא נמצא בו
— פתח ו' - חלוקת ספירות לפי מהותן —לבעכשיו, וכאילו הם שני גופים נפרדים, שאז היו הספירות נחשבות כאורשני בפני עצמו, לאו הכי, כי הספירות כלולות באור אין סוף עצמו,הן היו בו מתחילה וישנם בו עכשיו ותמיד, אלא שהן אותו חלק שלאור אין סוף שהוא בא לגלות לבריותיו, שנתפשט חוץ ממנו וקיבלבחינה חדשה של גילוי, ולכן נקרא התפשטות של אלקות, ולאשנשתלשל ממנה בדרך השתלשלות.והנה כאשר נבא להעריך את כל המדריגות לפי סדר יציאתןועמידתן, אז נאמר שיש מקור ושורש אחד שאינו מגולה, שהניח חלקתחתון שלו להיות מגולה ונראה לאחרים, שאע\"פ שלפני התגלותו היהכלול בשורשו, כמו כל שאר כחותיו של אור אין סוף הבלתיתכליתיתים, ואינו עולה בשם בפני עצמו, מ\"מ לאחר התגלותו כברלא נקרא חלק המגולה הזה בשם אור אין סוף, שהרי כבר יש לו גבולוחילוק כוחותיו וכנ\"ל, אלא שמעתה הוא באמת קבע לו מדריגה ושםבפני עצמה, להקרא בשם הספירות.ומדוע נתגלו דוקא ספירות אלה עם כחות ידועות האלה שאנומכירים בהן, ולא כל מיני ספירות אחרות, משום שספירות אלהמקבילות בדיוק לכל מה שיש בתחתונים, כי באמת מן הספירות נבראוכל התחתונים, ועל ידיהן הם מונהגים ומושגחים, שהם כייחס ביןשורש לענפיו.והנה כשרצה ית' שמדותיו יתראו לנבראים כדי שהם יוכלו להשיגן,עשה כל מדה שתתראה כמו הארה בפני עצמה, ואז נקבע לכל אחתמהן חוק מראה מיוחד, אשר לפיו אפשר להכיר את המדה ההיאבדמיונו של אדם, שמדמה את מדות העליונות לענינים הגשמייםהידועים לו, ונמצא שהנביא שצופה בספירות יכול מעתה להבין אתמהותן, והיינו את פתרון של כל ספירה וענינה בהנהגה, וכמו שכתבהרמב\"ם (יסודי התורה פ\"ז ה\"ג) וז\"ל דברים שמודיעים לנביא במראההנבואה מודיעים לו בדרך משל, ומיד נחקק בלבו גם פתרון של המשלוכו' עכ\"ל.
— פתח ז' - דרך ראיית הנביא —לגובאמת זקוקים אנו לפתרון זה שנקרא נמשל, כי אין מדותיו ית'הארות \"עצמיות\", שאז די היה לנו בהשגת עצם המדות איך שהןנראות, והיינו די היה במשל עצמו כפי שהוא מתגלה לנו, אך כיוןשמדותיו ית' הן רק \"רצוניות\", כלומר שכך רצה ית' שיתראו כחותיו,לכן מלבד המראה והמשל אנו צריכים להבין גם מאיזה טעם מידה זונראית כך, ועל מה היא מרמזת בהנהגה, שזה נקרא נמשל ופתרון שלהמראה, ובאמת הנביא משיג שני דברים אלה ביחד, את עצם מציאותשל הארה (משל) ואת פתרונה ותוכן ענינה (נמשל).והנה בראות הנביא את הספירות הוא רואה בהן תנועות שמשתנותלפי הזמן, כי כמו שהנהגה עצמה מתחלפת לפעמים מחסד לדין, ומדיןלחסד, כך גם כל ספירה מראה כחות שונים שלה שמשתנים לפי הזמןוהענין, כי כך היה רצונו ית' להראות לברואיו את כל פרטי הנהגתובשלימות.פתח ז' - דרך ראיית הנביא[הספירות יכולות להאיר הארה רבה והארה מועטת, ויכולות ליראותבכמה מיני ציורים ודמיונות, ואע\"פ שמצד עצמן אין בהם שום צורהודמיון, מ\"מ לנביא הם נראים כך בדרך ציור ודמיון, וכמו שנאמר\"וביד הנביאים אדמה\", ובאמת המסתכל בספירות יראה שצורה ודמיוןבהם הוא דבר מקרי, שנעשה מצד הרואה אותם, אבל בעצמם הםאינם אלא התפשטות כחות אלקות שמסתדרים בכמה סדרים שהםצריכים להסתדר, וכגון אלה נתלים באלה, ואלה נמשכים אחר אלהוכו', והכל הוא לפי שלימות ההנהגה שסידר אותה המאציל]
— פתח ז' - דרך ראיית הנביא —לדמאחר שהמאציל רצה שכוחותיו הפשוטים (שאין להם שום צורהגשמית), יתראו בדרך הארה וכנ\"ל (פתח ה'), מיד נפל בראייה הזאתפחות ויותר, כי יש אור שמאיר הרבה, ויש אור שמאיר מעט, וכגוןהספירה, שהיא מדה אחת סתומה, הרי היא אור מועט.ולעומתה הפרצוף, שהוא התפרטות כל חלקי הספירה שחזרוונתחברו ביחד בסדר מיוחד של דמות אדם, באופן שהפרצוף משקיףעל כל המציאות, וראוי להנהגה שלימה (פתח י\"ז, ע'), הרי גילוי כלכחותיו וחלקיו גורם לריבוי אור שיש לפרצוף, וכן לכל פרצוף עצמויש כמה מצבים שבהם הארתו מתרבה או מתמעטת, וכגון מצב שלקטנות ושל גדלות וכו'.והנה זה פשוט שכל ענינים הגשמיים שאנו מזכירים בספירות, בשוםפנים אי אפשר להם להיות כך בספירות למעלה, ומי שחושב כן הויככפירה ממש, ומקרא מלא דיבר הכתוב \"כי לא ראיתם כל תמונה\",ואע\"פ שאמרנו שהספירות הן כחות של מחשבה העליונה המתראיםלנביא בדרך שמחשבות בני אדם נראות להם בנשמתם, והיינו בדרךציור ודמיון.מ\"מ הבדל גדול יש ביניהם, כי הנשמה היא סוף סוף יצור נבראואינה אלקות, ולכן יתכן בה איזה צורה ותמונה דקה, ורק שהיא צורהרוחנית ולא גופנית, מה שאין כן ספירות שהן כחות אלקות ממש, ואיאפשר שתהיה בהן שום צורה ואפילו רוחנית כלל וכלל, כי מציאותוית' משוללת מכל מקרים שנופלים בנבראים.ואם כן שוב קשה, איך אנחנו אומרים שיש בספירות כל דבריםאלה, כמו קטנות וגדלות, עליה וירידה, הלבשה וכו', הרי כל עניניםאלה שייכים רק בנבראים ולא באלקות.ואם תאמר שכל דברים אלה שאנו מזכירים בספירות הם רק משלורמז בעלמא על דברים אחרים שנעשים בהנהגה העליונה לפי משפטיה
— פתח ז' - דרך ראיית הנביא —לההנעלמים מאתנו, גם זה אי אפשר, כי אז רוב דרושי קבלה יהיו ללאמועיל, כי נמצא תלי תניא בדלא תניא (שאנחנו בונים את כל הבנתנועל דברים שאין להם מציאות עצמית), ואולם כל דברי הרב הקדושזללה\"ה (האריז\"ל), וכן כל דברי שאר מקובלים, ועל כולם רשב\"יזללה\"ה, מורים בהחלט שיש מציאות לכל דברים הנזכרים בספירותממש.והנה כאן הוא מקום בירור האמת, כי זה דבר יסודי מאד, ורק כאשרמשׂימין יסוד כהוגן אז כל הבנין יעמוד, והדברים יובנו כראוי, אבלאם היסוד אינו כהוגן, אז כל בנינים יהיו פורחים באויר, ואי אפשרלהגיע להבנת הדרושים באמיתתם.והנה האמת היא שכל ספירות הן כחות של מחשבה העליונה,שכולם פועלים את פעולות הנצרכות בשביל להביא לתכלית כוונתהבריאה שהיא שלימות האחרונה (פתח ג', ד'), וכבר נמצאים ומזומניםבכחות אלה כל מה שצריך להנהגת העולם עד סוף כל הזמנים.ולדוגמא ספירת חסד, הנה כבר כלולים בה כל דרכים שיש למדתחסד לפעול בכל העולמות בכל מצביהם: בגילוי או בהעלם, לשלוטבעצמה או להניח שליטה לספירה אחרת, לשלוט הרבה או מעט,להתערב בשליטת גבורה כדי להמתיקה וכו', בכל אותן דרכים שהוכנולחסד, ועל דרך זה כל ספירה וספירה, אשר עיקרן הם חד\"ר (חסדדין רחמים, וכדלהלן), שהכל כבר נמצא בהן, מה שצריך לקיום עולםהזה, ולהנהגת שכר ועונש, ומה שיצטרך לזמן תשלום שכר נצחי בעולםהבא.הרי שבנין הספירות הוא הרכבה אחת שלימה של כל כחות אלה,אשר עיקרן הם כאמור חד\"ר, עם כל שליטותיהם ודרכי משפטם,המספיקים לכל מה שיש בעולם, והנה כל הרכבה ואריגה העצומההזאת נראית לנביא ונקראת מרכבה.
— פתח ז' - דרך ראיית הנביא —לואך כבר אמרנו שמדות אלה של הנהגה הם כחות אלקות, והםפשוטים (כמו אור הקדום הפשוט), ומצדם אינם ניתנים ליראות, אלאשכך גזר המאציל שהם יתראו בדרך שנראים אורות גשמיים, שאז יהיונתפסים בדמיונו של הנביא, ומעתה הוא יראה את כל מה שאנחנומזכירים בספירות, עליות וירידות, התלבשות אלה באלה וכו', וזהשכבר הודיע לנו השי\"ת \"וביד הנביאים אדמה\", כי הוא ית' באמתמסתיר את מחשבתו העמוקה מן הבריות, ומלביש אותה במשלים ההםשראו הנביאים וסיפרו לנו עליהם, שזה נקרא דמיון הנבואי.הרי שהנביאים בצפייתם במרכבה רואים באמת כל דברים אלה, אלאשכמובן אין ראייתם היא כראייה גופנית, אלא שדברים רוחניים ההםמתראים לנביא בצורה ידועה לו ממציאות הגשמית, וכפי זה הםמצטיירים בדמיונו, כמו ענין עליה וירידה והתלבשות וכו', אך כאמורגם אין זו ראיה רוחנית ממש, כמו שנמצאת בנשמה, אלא שהיא ראיהנבואית, אשר לפי רצונו ית' מתלבשת אצל הנביא בצורה ודמיון.ונמצא שכל דרושי קבלה הם לא משל בעלמא, כי כל דברים אלהישנם באמת בחזון הנבואי, אלא שחזון זה עצמו הוא דמות נבואית,ויפה כח של נביאים שאע\"פ שרואים חזון ודמות, מבינים מתוכו אתמהות של ענין ההוא שמלובש בתוך החזון.נמצא שכשהמאציל רוצה להראות את מדות הנהגתו וכחות מחשבתולנבראים, אז הוא מראה אותם בסדר של מרכבה, באופן שכל כחותכבר נמצאים ומסודרים בה כראוי, ולכל פרקי המרכבה הזאת הושׂמושמות, לכל אחד שם בפני עצמו, והם שמות ידועים של הספירותופרצופים וכו', כל מה שנזכר בחכמת האמת.ובדרך חזון מראים לנביא את תכונות של כל כחות אלה בכלפרטיהם, אשר לפי זה כבר יכולים ענינים העליונים ליראות בצורותידועות ההן, בכל מיני ציורים ודמיונות, כל מה שנזכר בדרושים, ובכן,
— פתח ז' - דרך ראיית הנביא —לזכל זה אינו משל ורמז בעלמא, אלא הכל הוא כך ממש, באשר כךהיא דרך ראייה של הנביא בצפייתו במרכבה.והאמת, כי כאשר הנביא יתבונן בחזון שהוא רואה, אז יראהשהצורה ההיא היא רק מקרית, והיינו מצד אדם הרואה עצמו בלבד,ולא מצד מהות הדבר הנראה, וזה סוד \"ואל מי תדמיוני ואשוה יאמרקדוש\", ולא נשארת טעות אצל הנביא לחשוב שאולי כך נמצא למעלהממש ח\"ו, כי יודע הוא בודאי שזה רק מראה הנבואי, ושעליו מוטללהבין מתוכו את מה שנסתר בו.ועל דבר זה היה משה רבינו מזהיר את כל ישראל בהר סיני\"ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה'אליכם בחורב מתוך האש\", כדי שראייתם לא תהיה להם למכשול ח\"ו,אלא שידעו כל בני ישראל שהמראה שהם ראו אינו אלא נבואי, וכמושהם באמת הבינו זה בעצמם בשעת הסתכלות גופה, וכן דרשו חז\"ל(מכליתא כ, ב) \"אנכי ה' אלהיך\", לפי שנגלה להם על הים כגבור (שהואבחינת ז\"א), ובמתן תורה נגלה כזקן מלא רחמים (שהוא בחינת א\"א),והכל כדי שלא יהיו טועים במראה ההוא, אלא יעמדו על האמתבעיצומה של ההסתכלות.וזה שנאמר \"וביד הנביאים אדמה\", ביד דוקא, כלומר בדרך השגתהנביא, רק שם נעשה הדמיון, ולא בספירות עצמן, וזהו סוד מהשאמרו, שמלכות היא יד של הנביאים, כי כל ראייתם היא דרך מלכות,וכדלקמן (פתח ט').והנה כל אותה מרכבה העליונה הרי היא כאמור כללות של כל כחותהמאציל המתפשטים בדרכים מוכנים להם, לפי חוקים שוניםשמסתדרים בסדר שצריך להם, שהולך לפי כוונה תכליתית של הבריאה,באופן שהדברים נתלים אלה באלה, וכגון על ידי התלבשותם זה בזה,שאז פעולה פנימית נתלית בפעולה חיצונית, וכן באופן שהכחותנמשכים זה מזה, וכמו שהוא ענין השתלשלות, וענין המשכת המוחין,
— פתח ח' - כל מראות שהנביא רואה —לחוכל כיוצא בזה, הנה כל אריגה הזאת כבר משוערת מראש ומזומנתלהביא את העולם לידי שלימותו.פתח ח' - כל מראות שהנביא רואהמשלימים את תמונת המרכבה[הספירות יכולות ליראות בדמיונות שונים ואפילו הפוכים זה מזה,וכמו שרואים בחלום, שהנושאים מתחלפים בו ברגע אחד, ומ\"מ מכלדמיון לומד הנביא כח אחד ומדה אחת של הנהגה, וכל כחות ומדותאלה הוא משיגם בסדר נכון, כפי שהם מסודרים ונעשים באמתלמעלה, אמנם דמיונות עצמם שרואה הנביא תלוים ביכולת נשמתולקבל]והנה אם מראה הנבואי היה \"עצמי\", והיינו שאותה צורה שהנביארואה בחזון היתה באמת נמצאת למעלה בספירות, אז ודאי ששנידברים הפוכים לא היו יכולים להיות בנושא אחד, אך כיון שהמראההוא רק ענין \"רצוני\" (פתח ז'), לכן אין שום סתירה אם שני דמיונותשראה הנביא יהיו הפוכים ממש, כי באחד רצה המאציל להראות לואת כחותיו בדרך אחת, ובשני בדרך אחרת.והיא תשובה על מה שמצינו בדברי הרב הקדוש זללה\"ה (האריז\"ל)לכאורה דברים סותרים זה את זה, וכגון קשה מאד בענין מצבהעולמות, עיגולים ויושר, כי לפי העיגולים עולם עשייה נמצא במרכזושל חלל, ואילו לפי היושר העשייה היא למטה ממרכז, במקוםשמסתיים הקו.
— פתח ח' - כל מראות שהנביא רואה —לטאך התשובה היא כאמור ששניהם אמת, זה לפי בחינת העיגוליםוזה לפי בחינת היושר, וכיון ששתי צורות אלה הן רק מראה הנבואי,ענין \"רצוני\" ולא \"עצמ\", דהיינו לא שעיגולים ויושרים ממש נמצאיםלמעלה, לכן שפיר יכולים הם ליראות לנביא בבת אחת, וראיה לכךהיא מן החלום.שהרי דברים שרואים בחלום אינם ממשיים, אלא שכך הם מתדמיםבדמיונו של אדם, והיינו שכח המדמה מצייר כך את הדברים שמגליםלנשמתו בזמן שינה, והנשמה יודעת אם זה אמת או שקר, והםמצטיירים בשׂכל בצורת חידות ורמזים, כאילו הם קורים ממש, אך כיוןשהם באמת אינם ממשיים אלא דמיוניים, לכן לא שייכים בהם כלחוקים וגדרים שנוהגים בדברים מציאותיים שרואים אותם בעיניםהגשמיות.והנה כמה פעמים מתחלף בחלום נושא אחד בנושא אחר לגמרי,אשר אם הם היו דברים ממשיים, לא היו יכולים לבא בבת אחת אואפילו בזה אחר זה, ובכל זאת אין לאדם שחולם אותם שום בילבולמזה, ולא קשה לו מכך שאין הדברים יכולים להיות ביחד במציאות,כי הם הולכים לפי חוק אחר שעל פיו פועל כח המדמה.וכן הוא גם בענין מראה הנבואי, כי הנביא יכול לראות מראותהפוכים ממש, וכגון בתחלה יראה דבר אחד, וכשיביט בו כדי להבינו,יתחלף הוא בדבר אחר, וזה סוד \"והחיות רצוא ושוב\".וכן הוא בדוגמא הנזכרת של עיגולים ויושרים, כי הנה כאשר הנביאיסתכל על כל העולם כולו בכללו, יראה בו גם את צורת העיגולים זהבתוך זה, וגם צורת קו ישר שיורד מלמעלה למטה באמצעיתו שלחלל, וכאשר יתבונן בעיגולים לבדם ירא את עשייה במרכזו של חלל,וכאשר יביט על הקו לבדו ירא את עשייה בסיום הקו למטה, ואםיסתכל שוב על שניהם ביחד, ירא עשייה גם למעלה במרכז וגם למטהמתחת הקו בבת אחת.
— פתח ח' - כל מראות שהנביא רואה —מומצינו דוגמא לכך בעולם הזה, והוא מה שאמרו חז\"ל (סוטה ידע\"א) בענין קבורתו של משה רבינו שלעומדים למטה היא היתה נראיתלמעלה, ולעומדים למעלה היתה נראית למטה ע\"כ, וכך הם מראותהנבואיים שהצורות משתנות בהם בכל רגע כמו בחלום, וזהו משוםשכל דברים אלה, ואפילו הפוכים, באמת כבר נמצאים למעלה במרכבההעליונה (פתח ז'), ומעתה יכולים להיראות לנביא בכל מיני צירופיםוחיבורים זה עם זה לפי ענין הנבואה, ועל דרך זה יש ליישב עודכמה סתירות שנמצאות בדברי הרב זללה\"ה, כי באמת הכל הוא נכוןוכנ\"ל.וכל דבר שהנביא רואה אינו לבטלה, ואדרבא כשהוא רואה שניחזיונות שונים בנושא אחד, מזה נודע לו ששניהם באו להשלים אתהנושא ההוא, ומכל דמיון הוא לומד ידיעה אחת, ומבין גם את פתרוןשל הדבר, והיינו על איזה כח מכחותיו ומדות הנהגתו ית' בא דמיוןההוא לרמז וללמד, וכן לומד הוא גם מדמיון אחר, עד שיודע את כלפרטות של הנהגה.וכגון בסדר השתלשלות הפרצופים יראה הנביא את יסוד של עתיקכלה בחזה דא\"א, ושם יוצאים ממנו חסדים וגבורות, וכדלקמן (פתחק\"י), אמנם בסדר התלבשות הפרצופים יראה את יסוד עתיק שמגיע עדיסוד א\"א, ושני דברים אלה נראים לו כאחד, כי שניהם אמת, ובאהקב\"ה לגלות לנביא את שני ענינים אלה בנבואה אחת, את סדרהשתלשלות וסדר התלבשות.והנה אע\"פ שמראות שהנביא רואה יכולים להיות סותרים, אך הבנתפתרון המראה, והיינו השגת מהות של הדברים, בזה אין לנביא שוםבילבול ועירבוביא, ובזה שונה פתרון המראה ממראה עצמו, כי המראההוא לפי כל נביא ונביא, והיינו לפי דרכו להשיג ויכולת נשמתו לקבלוכנ\"ל, וממראה הוא עומד על תוכן הדברים ומבין את פטרון המראה,והיינו את מדות ההנהגה שהראו לו באמיתתם, והנה פתרונים אלה הם