— פתח ק\"ו - שני מיני תיקונים שיש —רצאפתח ק\"ו - שני מיני תיקונים שישבדיקנא[בדיקנא יש תיקונים שעשוים להמשיך את השפע, ותיקונים שמכיניםומתקנים את השפע]יש שני מיני תיקונים בדיקנא, הא' אותם שנעשו לצורך המשכתהשפע, שהם תרי מזלין, והב' תיקונים שנעשו לצורך הכנת השפעעצמו, והם כל שאר תיקוני דיקנא.פתח ק\"ז - הארת ג' רישין בדיקנא[כל תלת רישין דא\"א, שהם שורש של חד\"ר, מאירים בדיקנא, כי היאמקום התחלת גילוי הנהגת חד\"ר ממש]כבר נתברר (פתח ק\"ד) שמקום ראשון שבו נשרשו חד\"ר באצילותהם תלת רישין שבראש א\"א, ובזוהר (נשא רפ\"ט ע\"ב) מבואר שתלתרישין אלה מאירים בדיקנא, וזהו משום שדיקנא היא באמת מקוםראשון באצילות שבו נתגלו חד\"ר (פתח ק\"ה), שהיו סתומים בראש,ולכן צריך היה שכל תלת רישין יחזרו ויאירו באופן פרט בדיקנא.
— פתח ק\"ח - דיקנא מראה על כח —רצבפתח ק\"ח - דיקנא מראה על כח שלהפרצוף[בדיקנא מתגלה כח של הפרצוף, ולכן דיקנא דא\"א היא שכופה אתהדינים ומכניעה את הקליפות ומשליטה את הקדושה בסוד יחודהעליון]זה שאמרו חז\"ל (שבת קנ\"ב ע\"א) ָ ָָ ָָ הדרת פּנים זקן, כי הזקן מראהָָ על כחו וגבורתו של אדם, וכן הוא בפרצופים למעלה, שזקן שלהםמראה על תוקפו וגבורתו של הפרצוף, ובא\"א שהוא חסד גמור, הרידיקנא שלו מגלה את כחו באופן שהיא מגבירה את חסד, ועל ידי זהנמתקים ממילא כל דינים, ולכן דיקנא באמת כופה את כל הדיניםהתחתונים ומכניעה את הקליפות, כי רק כאשר הדין הוא בלתי ממותקאז הוא נותן כח לס\"א, אבל כאשר הוא ממותק, כמו בא\"א, אז הואאדרבא גורם להכנעת ס\"א.וזה שלעתיד לבא דוקא דיקנא, היותה שורש ראשון של דין באצילות(שממותק בחסד של א\"א) תשליט את הקדושה בכל העולם בסודהיחוד, ועליה אמרו בזוהר (נשא קל\"ד ע\"ב) זמין קב\"ה לאוקיר דיקנאוכו', ואז יתקיים \"ונשגב ה' לבדו ביום ההוא\".
— פתח ק\"ט - סדר השתלשלות —רצגפתח ק\"ט - סדר השתלשלות וסדרהתלבשות[לפי סדר השתלשלות נה\"י של כל הפרצוף נעשים מוחין בפרצוףשתחתון ממנו, אמנם סדר התלבשות הוא סדר אחר, נוסף עלהשתלשלות]ובזה יתורץ מה שקשה בדברי הרב זללה\"ה (האריז\"ל), כי במקוםאחד אמר שיסוד עתיק מגיע עד יסוד א\"א, ובמקום אחר אמר שיסודעתיק מסתיים בחזה של א\"א (ועיין בפתח ק\"י).והנה כבר נתברר (פתח ח') שמצבים של פרצופים משתנים במראההנבואי לפי הענין שהשי\"ת בא להודיע לנביא כעת, כי יש ענין שלהשתלשלות, מה שפרצופים יוצאים זה מזה, להיות מתנהגים זה תחתזה, שזה נעשה על ידי שמלכות של פרצוף עליון (ויחד עמה גם נה\"ישלו, עיין בפתח קכ\"ט) נעשית מוחין בפרצוף התחתון, וכידוע שעיקרהנהגת הפרצוף היא על ידי מוחין (פתח ק\"א וקי\"א), נמצא שלפי סדרהשתלשלות העליון מוציא את התחתון על מנת להנהיגו על ידי שחלקאחרון של העליון נעשה מוחין בתחתון.ויש ענין אחר של התלבשות פרצופים זה בזה, שהוא נוסף על מהשנותנת השתלשלות, שהיא שוה בכולם, מה שאין ההתלבשות דהיאשונה מפרצוף לפרצוף, והיינו דלאחר שפרצוף תחתון כבר נשתלשלונולד מפרצוף עליון, הוא עולה ומלביש את העליון כדי לקבל ממנויתר כח, נוסף על כח שקיבל ממנו על ידי השתלשלות לבדה, כי עכשיו
— פתח ק\"ט - סדר השתלשלות —רצדהוא מקבל לא רק מנה\"י של עליון אלא גם מכל אותם חלקי עליוןשהלבישם.והנה יש ענינים שנמשכים מסדר השתלשלות, שמוטבע בכלהפרצופים, ואז רואים במראה הנבואי איך נה\"י של עליון חזרו להיותמוחין בתחתון, ויש ענינים שנמשכים מסדר ההתלבשות, במה שהתחתוןעולה ומוסיף להלביש את העליון, לפי מה שניתן לו להלבישו, ואזרואים במראה הנבואי צורה חדשה של התלבשותם.וכל סדרים אלה נמצאים בפרצופים תמיד, וכאשר נרצה להבחין בכלכחות של הפרצוף, אז נראה בתחלה את כח ההשתלשלות, שמחוקקכאמור בכולם בשוה, במה שנה\"י של עליון מלובשים בתוך התחתון,והוא מונהג על ידיהם, ונבין בזה את כל הדברים שנמשכים מסדרהשתלשלות הזה.ואחר כך נוסף עליו סדר חדש של התלבשות, במה שהתחתון עולהומלביש כמה מדריגות נוספות של העליון, ומקבל עכשיו ממנו יתרכח, ונבין בזה כל הדברים שנמשכים מסדר זה, ומשני סדרים אלהמושפעים ובהם נשלמים כל עניני הנבראים.ובכך יתורץ מה ששאלנו ביסוד עתיק, כי לפי סדר השתלשלותמקומו בחזה א\"א, אמנם לפי סדר התלבשות, עולה א\"א ומלביש אתעתיק יותר, ואז נראה יסוד עתיק במקום יסוד של א\"א.
— פתח ק\"י - על ידי יסוד עתיק נתקנים —רצהפתח ק\"י - על ידי יסוד עתיק נתקניםאו\"א וישסו\"ת[בעומדו יסוד עתיק (לפי סדר השתלשלות) בחזה א\"א, יוצאים ממנוחסדים וגבורות, אשר מהם ניתקנים אחר כך פרצופי אבא ואימאוישראל סבא ותבונה]כבר נתברר (פתח ק\"ט) שלפי סדר השתלשלות נה\"י של פרצוף עליוןנעשים מוחין בפרצוף תחתון, ולפי זה היותו יסוד של עתיק יסוד נוקבי(כי עתיק שאנחנו עוסקים בו הוא בחינת נוקבא דידיה כידוע, ועיין בפתח ס\"ד)הרי אורכו פרק ושליש, ולפי זה הוא מגיע עד חזה של א\"א.וכמו כל יסוד גם ביסוד עתיק יש חסדים וגבורות, שבתחלה היוכלולים בדעת שלו, ואחר כך נתפשטו בכל גופו, ושוב נתקבצו ביסודשלו (פתח קכ\"ד), הרי שמיסוד עתיק יוצאים חסדים וגבורות בגילויבתוך א\"א.וכאשר אחר כך היו ניתקנים חכמה ובינה של אצילות ונעשים מהםפרצופי או\"א, אז הם קיבלו הארה מחסדים וגבורות אלה של עתיק,כי מקום או\"א הוא כנגד חזה דא\"א, שהרי או\"א מלבישים זרועות שלא\"א, ולפי מה שחסדים וגבורות אלה נתחלקו לד' בחינות, וכמבוארבמקומו, הרי זה גרם שמהם ניתקנו בכללות או\"א ד' פרצופים, שהםאו\"א עילאין וישסו\"ת (פתח קכ\"ח וקכ\"ט).
— פתח קי\"א - אבא ואימא הם ענין —רצופתח קי\"א - אבא ואימא הם עניןגילוי חד\"ר בסוד מוחין של ז\"א[או\"א הם התפשטות חכמה סתימאה דא\"א בסוד חד\"ר, כי אחרישחד\"ר נשרשו בחכמה סתימאה הם נתפשטו בדיקנא דא\"א, ושובנכללו במזלות שלה, נוצר חסד וונקה, אשר מהם יצאו או\"א בסודחד\"ר כבר כפרצופים בפני עצמם]כבר נתברר (פתח צ\"ה) ששורש ראשון של הנהגת ז\"א באצילות הםתלת רישין שבראש א\"א (כתרא, אוירא וחכמה סתימאה), והם שורשלחד\"ר, שהנהגת משפט של ז\"א בנויה עליהם (פתח ק\"ד), ואחר כך כלתלת רישין אלה נכללו כולם ביחד בחכמה סתימאה לבדה, שנעשתהשורש יותר קרוב להוצאת ז\"א.וחד\"ר שבחכמה סתימאה הם בסוד יו\"ד ה\"א וא\"ו שבגימ' ט\"ל,וזה שבח\"ס נעשה תיקון הנקרא 'טלא דבדולחא', שהוא אחד מז'תיקוני עתיק, שעשתה גבורה דעתיק בח\"ס על ידי התלבשותה בה (פתחק\"ב), הרי שח\"ס היא בחינת הדין וקו שׂמאל שבחד\"ר והיא נוקבא,לעומת כתר שהוא דכורא וקו ימין, כי בו נתלבש חסד דעתיק.והנה אחרי שכל חד\"ר חזרו ונכללו בח\"ס, מעתה הם עומדיםלהתפשט ולהשתלשל מכאן בכל האצילות עד יגיעם לז\"א, שהואכאמור מקום אמיתי של הנהגת משפט בסוד חד\"ר (פתח נ\"ב, ק\"ד),ובז\"א הם כבר יהיו בבחינת מוחין (חב\"ד), כי על ידי מוחין נעשיתעיקר הנהגת הפרצוף (פתח ק\"א).
— פתח קי\"א - אבא ואימא הם ענין —רצזואמנם את מוחותיו בסוד חד\"ר מקבל ז\"א מאו\"א, אשר על כןנקראים או\"א מוחין של אצילות (פתח קי\"ב), כי עיקר ענינם הוא להביאמוחין לז\"א מא\"א, והיינו חד\"ר שהיו סתומים בח\"ס צריכים להתגלותבתחלה בבחינת פרצופים בפני עצמם באו\"א, בשביל שאחר כך ימשכומהם מוחין לז\"א.והנה התגלות ראשונה של חד\"ר נעשתה בדיקנא דא\"א, ולצורך זההיא עשויה צינורות צינורות שבהם עובר השפע והאור בצאתו מח\"ס,ונמצא שדיקנא נותנת לחד\"ר שהיה סתום בא\"א את ענין של גילויוהתפשטות בדרכם להגיע לז\"א.ואחרי שאור ח\"ס נתפשט בכל דיקנא, וניתקן כראוי בכל תיקוניה,הרי הוא מתקבץ בשני מזלות שלה, נוצר חסד וונקה, שבהם כלול כלכח של דיקנא, והם משמשים כמו זכר (נוצר חסד) ונקבה (ונקה) שלדיקנא.ובמזלות אלה נשרשים או\"א, אבא במזל נוצר חסד ואימא במזלונקה, שיוצאים מכאן כבר בבחינת שני פרצופים נפרדים, ונמצא שאו\"אהם עצם השפע שהיה סתום בח\"ס דא\"א, היותו פרצוף אחד בלבד,ואחר כך עבר השפע בדיקנא ונתגלה שם בתחלה, ושוב יצא בגילויגמור מדיקנא בבחינת שני פרצופים נפרדים דאו\"א, ואז אבא שסודוזכר לקח לו מדיקנא חד\"ר שלם לפי בחינתו, וכן אימא שסודה נקבהלקחה לה מדיקנא חד\"ר שלם לפי בחינתה (פתח קי\"ב), ואז בזיווגםמולידים או\"א את מוחין של ז\"א, באופן שכל אחד מהם מעביר לומוחין לפי בחינת שורשו, עד שנמצאים מוחין של ז\"א כפולים (ועייןבפתח ס\"ג).
— פתח קי\"ב - הבדל בין אבא לאימא —רחצפתח קי\"ב - הבדל בין אבא לאימאבענין לידת מוחין של ז\"א[אבא הוא סוד ג' מוחין דז\"א בכלל אחד, דוגמת זרע במוח האב,ואימא היא סוד התפרטות המוחין, כי בה הם ניתקנים באופן פרט,כעובר בבטן אמו]כבר נתברר (פתח קי\"א) שאו\"א הם ענין התפשטות ח\"ס להביא לז\"אאת מוחין שלו בגילוי, אלא שיש הבדל בין אבא לאימא בזה, וכמושיש הבדל בזה בענין וולד הגשמי, שבתחלה הוא נמצא באבא(במחשבתו) רק בכלל אחד ובכח בלבד, וכן אבא מוציא אותו בכללאחד בסוד טיפה זרעית, ואימא מפרטת אותו בזמן העיבור, עד שניכריםכל אבריו וסימניו, ואז הוא נולד ויוצא לאויר העולם.וכך הוא גם למעלה בספירות, כי או\"א שניהם כוללים את מוחיןדז\"א [והיינו כל אחד מהם כולל את כל ג' מוחין של ז\"א, שמתחבריםבזיווגם ואחרי לידת מוחין הם שוב נפרדים להתלבש זה בנה\"י דאבאוזה בנה\"י דאימא], אלא שאבא מוציא אותם בכלל אחד, בסוד טיפהזרעית, ואימא מוציאה (מולידה) אותם בצורה גלויה ומפורטת, ואפילובעוד שהמוחין בבטן שלה, הם כבר מתחילים להיות ניכרים ומפורטים.[הרי שהוצאה של אימא היא ענין לידת מוחין, ולא כהוצאה שלאבא שהיא ענין הזרעת טיפה, ואע\"פ שגם אימא מזרעת טיפה ונותנתבוולד אודם (פתח ס\"ג), אלא דכיון שבזה היא לא מוציאה את הטיפהלחוץ כמו אבא, אלא אדרבא טיפתה קולטת את טיפת אבא ומיד היא
— פתח קי\"ג - זיווג או\"א תדיר —רצטמתחילה לפרט את שתי טיפות אלה עד שמולידה מזה את הוולד, לכןלידת מוחין נקרא הוצאה של אימא]נמצא שאו\"א שניהם הם סוד התפשטות וגילוי מוחין של ז\"א שהיוסתומים בח\"ס דא\"א (פתח קי\"א), אלא שאבא עושה זאת עדיין רקבכלל אחד, בין כאשר המוחין נמצאים בתוכו (במחשבתו), ובין כאשרהוא מוציא אותם ונותן את הטיפה לאימא, ואילו אימא היא סודהתפרטות המוחין, בין כאשר הם נמצאים בתוכה, וכל שכן כאשר היאמולידה ומוציאה אותם מפורטים ומגולים לגמרי.וזהו באמת סוד ספירות חו\"ב בכל מקום, כי חכמה היא כלל, ובינההיא ענין התבוננות על כלל זה של חכמה על מנת לפרט אותו כראוי(פתח ט\"ו).פתח קי\"ג - זיווג או\"א תדיר, וזיווגישסו\"ת אינו תדיר[זיווג או\"א צריך להיות תמידי, כדי שלא יפסק ענין תיקון המוחיןמצד השורש שלהם, אבל ישסו\"ת הם ענין התפשטות המוחין והבאתםמן השורש ההוא לז\"א, ובזה אין זיווגם תדיר, כי תלוי במה שז\"אראוי לקבל לפי מעשה התחתונים]כבר נתברר (פתח ק\"א וקי\"א) שעיקר ההנהגה תלויה במוחין שלהפרצוף, ולפי כח של מוחין כך יהיה כחו של פרצוף להנהיג, ואמנםמוחין עצמם הם עולין ויורדים, כי תלוים במעשה התחתונים והולכיםלפי הנהגת שכר ועונש.
— פתח קי\"ג - זיווג או\"א תדיר —שוהנה מדה נכונה נותנת שכל אור שיש לו פעולה קבועה בבניןהספירות צריך שמקורו יהיה קיים תמיד, ואז הוא יכול או להתפשטממקורו ולהגיע אל התחתונים, או לא להתפשט ולא להגיע לתחתונים,אבל לא שמקור של אור עצמו יבולע ויתבטל לגמרי בזמן אחד, עדשיצטרך להתחדש ממש בזמן אחר.והנה או\"א העליונים הם שורש של מוחין באצילות (פתח קי\"א), ולכןצריך שזה לא יפגם בשום זמן, ולא יפסק זיווג או\"א לעולם מלחדשאת המוחין תמיד, מה שאין כן ישסו\"ת (ישראל סבא ותבונה), שהםֵַ עשוים לפשט את המוחין, והיינו לקחת אותם ממקורם שבאו\"אולהביאם אל ז\"א, הנה אין זיווג של ישסו\"ת תמידי, כי קבלת מוחיןשל ז\"א תלוי במעשה התחתונים.ויש להקשות, כי בדברי הרב זללה\"ה מצינו לכאורה הפך מזה,שזיווג לצורך הולדת מוחין חדשים הוא אדרבא אינו תמידי, ואילו זיווגלצורך חיות העולמות הוא תמידי.תשובה: כבר אמרנו שאנחנו מדברים כאן מצד מהות של הדברים,ולפי זה מה שקשור לעיקר בנין הספירות צריך שיהיה שלם וקייםתמיד, וכל מדריגותיו צריכים לעמוד במקומם בלי להתבטל אף פעםמפעולתם, ובבחינה זאת או\"א היותם שורש מוחין של ז\"א, שהםעיקריים בהנהגת המשפט, שנעשו בסוד חד\"ר מחיבור מ\"ה וב\"ןשבאים לגלות את יחודו ית', הרי כל זה הוא בכלל עיקר סדר עולםוחלק מבנין הספירות, ולכן זיווג או\"א מוכרח להיות תמיד.ואע\"פ שכל עוד שהמוחין לא הגיעו למקומם בז\"א לא נתקיימההנהגת המשפט בפועל, מ\"מ השורש צריך להיות שלם תמיד, כדישהנהגה הזאת יכולה להתקיים תמיד, כל זמן שאין עיכוב מצד מעשההתחתונים.מה שאין כן ישסו\"ת שענינם הוא התפשטות המוחין, לאחר שהםכבר נתחדשו בשרשם באו\"א, להביאם לז\"א, וכיון שהבאת מוחין לז\"א
— פתח קי\"ג - זיווג או\"א תדיר —שאתלה רחמנא במעשה התחתונים, שדבר זה כאמור עולה ויורד, ואם כןאין זה מעיקר בנין הספירות, לכן אין זיווג ישסו\"ת תמידי, והנה זיווגישסו\"ת נעשה על ידי התכללותם בזיווג או\"א, כדי לקחת משם מוחיןחדשים ולהביאם לז\"א, והרי לפי האמור זיווג זה של ישסו\"תבהתכללותם באו\"א הוא אינו תדיר.ואדרבא, כאשר לפי מעשה התחתונים לא מגיע לז\"א מוחין חדשים,ֵַ אז ישסו\"ת בכל אופן מפשטים וממשיכים לו מוחין ישנים מזיווג או\"אהקודם, שזה נעשה לצורך חיות ז\"א וקיום כל העולמות, ובזה איןצריך שיזדווגו ישסו\"ת בפני עצמם בלי שיוכללו בזיווג או\"א, כי היותםמלובשים אז בתוך ז\"א, אין בהם בחינת הזיווג, רק פעולת המשכתמוחין שכבר נולדו.ובזה תבין שהמשכה זו של מוחין ישנים לז\"א בלי שישסו\"ת צריכיםלהכלל באו\"א, היא פעולה תמידית, כי תמיד נמשכים לפחות מוחיןישנים מאו\"א לז\"א, וזה נקרא שלצורך חיות עולמות מקבל ז\"א מוחיןמן השורש, שהם או\"א, ללא הפסק, שהרי בזה אין צריך שישסו\"תיוכללו בזיווג או\"א וגם לא שיזדווגו ישסו\"ת בפני עצמם וכנ\"ל, ונמצאשישסו\"ת אז הם רק מעבר להביא מוחין ישנים משרשם באו\"א לז\"א.מה שאין כן כאשר ז\"א מקבל מוחין חדשים, שאז צריכים ישסו\"תלהכלל בזיווג או\"א, וכיון שזה תלוי במעשה התחתונים, לכן אין דברזה נעשה תמיד, וכיון שז\"א תלוי אז בישסו\"ת והיינו במה שהם יוכללובאו\"א, לכן נקרא שהוא מקבל מוחין חדשים מן ההתפשטות, והיינומישסו\"ת, שהם ענין של התפשטות המוחין, ולא מקבל ישרות משרשם,שהם או\"א.כללו של דבר, יש מה שתלוי במהות של פרצופים, שהם מעצם בניןהספירות העשוי לצורך קיום תמידי של הנהגת המשפט, ויש פעולתהפרצופים, שהוא ענין המשכת הנהגה הזאת מן השורש אל מקומהבז\"א, אמנם פעולתם היא לפי מהותם, והיינו שפעולה הזאת יכולה
— פתח קי\"ד - סדר הילוך השפע —שבלהיות המשכת מוחין חדשים, שאז ישסו\"ת נכללים בזיווג או\"א, ויכולהלהיות הבאת מוחין ישנים, שאז ישסו\"ת לא נכללים בזיווג או\"א.והנה חיות העולמות נמשכת משורש של הנהגה, כי היא תלויה רקבאו\"א, והרי זיווגם הוא תמיד, ואינה תלויה בהתכללות ישסו\"ת באו\"א,שזה לא נעשה תמיד, ולכן נקרא שזיווג חיות העולמות נמשך מןהשורש, והיינו מאו\"א, שהוא מתוקן תמיד, מה שאין כן המשכת מוחיןחדשים שהיא תלויה בהתכללות ישסו\"ת באו\"א, שזה תלוי במעשההתחתונים ולא נעשה תמיד, ולכן נקרא שזיווג מוחין חדשים נמשך מןהתפשטות, והיינו מישסו\"ת, במה שהם צריכים להכלל באו\"א, שזהאינו תדיר.פתח קי\"ד - סדר הילוך השפע[סדר השפעה באצילות הוא מתרין מזלין של דיקנא דא\"א דרך חיךוגרון שלו לאו\"א, ומאו\"א לז\"א, ומז\"א לנוקבא, ובכל פעם רדת השפעלמטה, הוא מקבל צורה אחרת לפי כל מדריגה ומדריגה]כבר נתברר (פתח צ\"ה, קי\"א) שאחרי שהנהגת שכר ועונש נשרשהבראשונה בתלת רישין דא\"א, היא חזרה ונשרשה במוחא סתימאהלבדו, אשר יחד עם מה שהוא שורש להוצאת הנהגת שכר ועונש שלז\"א, הרי מ\"ס נעשה ראש להתפשטות כל שפע באצילות, כי שני דבריםאלה הולכים ביחד, והילוכם הוא על פי חוק של הדרגה (פתח ל'), אלאדכיון שמ\"ס עדיין רק שורש רחוק מז\"א, לכן לא מזכירים אותו בדרכיהילוך השפע, אלא את מה שלמטה ממנו.
— פתח קי\"ד - סדר הילוך השפע —שגובזה דיקנא דא\"א היא ראשונה שעשויה להמשיך את השפע משרשהבמ\"ס, והשפעת דיקנא מגיעה באמת עד סוף כל העולמות, ובתחלהמתקבץ השפע בתרין מזלין שלה, נוצר חסד וונקה, שהם בענין זהעיקרה וכללותה, ואחר כך הכל ניתן למזל ונקה, שהוא בחינת נוקבאשל דיקנא (פתח קי\"א), ומעתה ממזל ונקה צריכים היו לקבל שפע או\"א.והנה אע\"פ שאו\"א נכללים במזל, שהוא חופה עליהם מבחוץ, מ\"מאין השפע עובר ממזל ישירות לאו\"א דרך שׂערות דיקנא, כי צריךשהשפע יעבור בפנימיותו של פרצוף ויכנס בו דרך כתר שלו, והריכתרים של או\"א הם בגרון א\"א, ועל כן ממזל ונקה, אחרי שהשפעהגיע עד סיום הדיקנא שבטבור א\"א, עולה השפע עד שרשי השׂערותכנגד גרון, ומשם נכנס לתוך או\"א.אלא שיש בזה עוד מדריגה אחת נוספת, כי אין השפע עובר מפרצוףלפרצוף, אלא מכח הזיווג שנעשה בפרצוף העליון, ולכן בשבילשהשפע ימשך מדיקנא לאו\"א, צריך שיזדווגו בחינת זכר ונקבה שישכאן בפה של א\"א, שהם חכמה שמושרשת בחיך, ובינה שמושרשתבגרון.ונמצא שהשפע אחרי שכבר ירד עד סוף המזלות שבטבור א\"א,ונתקרב לז\"א שעומד מטבור א\"א ולמטה, צריך לחזור ולעלות עד חיךא\"א, וממנו לרדת על ידי זיווג לגרון שלו, ומשם כבר להכנס בכתריםשל או\"א, כי מלבד מה שהשפע צריך לעבור בתוך הפרצוף, גם איןז\"א יכול לקבל אותו ישירות מא\"א רק מאו\"א, שהם אבותיו, ואע\"פשסדר זה של עליית השפע לאחר שכבר הגיע למקום ז\"א, לכאורהאינו מסתבר.והנה כיון שאו\"א שוים בקומתם ודבוקים תמיד (כחדא נפקין וכחדאשריין), לכן הם מקבלים את השפע מא\"א בבת אחת, כי כאן המשפיע(אבא) והמקבל (אימא) עדיין נמצאים במדריגה אחת, ולא כמו זו\"ןשנוקבא המקבלת מושפלת מזכר המשפיע, ואינה מקבלת שפע יחד
— פתח קט\"ו - הנהגת עולם הזה —דשעמו, וזהו משום שפגם התחתונים לא מגיע לאו\"א, ולכן יכול היההמקבל להתקן כראוי ולהשתוות עם המשפיע.ומאו\"א יורד השפע לז\"א, שהוא לגבי או\"א כמו בחינת דעתהעומדת תחת חכמה ובינה ומכרעת ביניהם, כן ז\"א לוקח אורות שלאו\"א, ומז\"א כבר יורד השפע לנוקבא, שהיא כאמור עומדת מתחתיובגלל פגם התחתונים ששייך בעיקר בנוקבא.ובכל פעם של ירידת השפע למטה, בכל מדריגה ומדריגה הוא מקבלצורה אחרת, המתאימה לאותה המדריגה, כי לשם כך נעשה כל סדרהשתלשלות, כדי למעט את האור ואת השפע ולהשוותו אל המקבלים,ובכל מדריגה מתקרב השפע אליהם יותר, כי בעומדו במדריגה ההיאמתפעל השפע ממנה ולוקח את מהותה, ובדרך זו הולך השפע ומתקרבאל התחתונים, עד שמתגשם בהם ממש.פתח קט\"ו - הנהגת עולם הזה היאעל ידי זו\"ן[זו\"ן הם שורש לכל בריות עולם, ומהם יוצאת עיקר ההנהגה, וכלתיקוני זו\"ן הם בדיוק לפי מה שצריך להנהגת העולם, וכיון שזו\"ןקרובים אלינו מכל שאר פרצופים, לכן כל עניניהם נודעים לנו יותרבפרט]כבר נתבאר בענין עולם הנקודים (פתח נ\"א) שז\"ת שלהם הם שורשלכל עניני הנבראים, וכל עולמות העליונים שקדמו לנקודים אינם אלאהכנה לבא אל התחתונים, ולכן זו\"ן, שניתקנו מז\"ת דנקודים, הם עיקרמקום של הנהגה, וכל תיקוני פרצופיהם נעשו בשביל שיהיו פעולותיהם
— פתח קט\"ז - מוחין וכתר של ז\"א —שהשייכים לכל עניני התחתונים, ומטעם זה שזו\"ן הם סיבה הקרובהלהוצאת ולהנהגת התחתונים, לכן כל הדברים נתפרטו בהם ביתר פירוטלהיות שרשים ממשיים לכל דברי הנבראים.פתח קט\"ז - מוחין וכתר של ז\"א[מוחין של ז\"א הם מה שאו\"א מתרכבים בו ממש כדי להנהיג אותו,וכשם שסוד הנהגה עצמה הם חד\"ר, שהם עושים ומספיקים לכל סיבובההנהגה, כך גם מוחין הם בסוד חד\"ר, ולפי כח של מוחין כך הואכחו של פרצוף, אמנם כתר של ז\"א הוא בסוד א\"א]שורש ז\"א הם ו\"ק, שהם מספיקים בשביל לברוא ולקיים ולהנהיגאת כל הנבראים, ואולם לצורך הנהגה שלימה זקוק ז\"א לקבל מוחין(חב\"ד), שנעשים לו לאור פנימי, ואת המוחין נותנים לו או\"א, באופןשהם מלבישים את מוחין בנה\"י שלהם, וכך מתרכבים בתוך ז\"א, עדשגם נה\"י של או\"א נעשים חלק ממנו ממש, וכיון שהנהגת ו\"ק היאבסוד חד\"ר, לכן גם מוחין באים לו בסוד חד\"ר, ונמצא שמוחין שלִ ז\"א הם הוראת המצאות או\"א בגופו של ז\"א, שבאו כדי להנהיגו.והנה מוחין של ז\"א משתנים לפי מצבו, כי יש מוחין של קטנותושל גדלות ושל עליות, כמו בשבת, שאז ז\"א עולה למעלה ממה שהיהראוי לעלות ולקבל מוחין מצד עצמו (פתח קכ\"ח), ולפי כח המוחין כךהוא כח של כל הפרצוף, נמצא שכחו של ז\"א תלוי בהשפעת או\"א,שעל ידי מוחין הם מנהיגים אותו ופועלים בו ממש.ואולם כתר של ז\"א נמשך לו מא\"א, ולפי זה כשם שאו\"א מנהיגיםאותו על ידי מוחין, כך נמצא שגם א\"א מנהיג אותו על ידי כתר.
— פתח קי\"ז - פרצופים נוספים —שופתח קי\"ז - פרצופים נוספים שיוצאיםמז\"א[מכח הרכבת המוחין בז\"א יוצאים ממנו כמה מיני הארות, וכן על ידימוחין ניתקנים אחוריים של או\"א שנפלו בזמן השבירה במקום זו\"ן,ונעשים מהם שני פרצופים, יעקב ולאה, שמשלימים את זו\"ן בזיווגם,לפעמים משלים רק אחד מהם, ולפעמים שניהם משמשים במקום זו\"ןממש]יש אורות שנאצלו מצד עצמם, והם עשר ספירות עיקריות שיש בכלעולם, ויש אורות שמתאצלים מאיזה סיבה צדדית אחרת, וכגון הם כלאותן הארות היוצאות מז\"א בגלל הרכבת מוחין בו, שהם שני מטות,וכן כל שאר אלכסונות שנזכרו במקומם, שאינם אלא הזדהרות מוחיןחוץ לז\"א בהתיישבם בו.כי באמת המוחין מאירים לכל צד, אלא דבמקום שיש שם מי שיקבלאותם, אז הארה ההיא נקלטת ונבלעת בו, ואלו הן פרצופי רחל לאהויעקב שעומדים בקו ישר עם ז\"א, אבל במקום שלא נמצאים שםפרצופים, אז הארות ההן יוצאות ומאירות לבדן.והנה עיקר ההנהגה מכוונת כלפי המקבלים, ולכן הולכת בקו יושר,וכל אותן הארות צדדיות נטפלות אליה, וגורמות רק לאיזה תולדותבהנהגה, הבאות גם כן כמו מן הצד, והיינו שיש להן רק איזה צורךצדדי או זמני.והנה פרצופי יעקב ולאה נעשו מאחוריים של או\"א שנפלו בזמןשבירת המלכים במקום נוקבא דז\"א, ובזמן התיקון הם ניתקנו לשני
— פתח קי\"ח - מהות פרצופי לאה ורחל —שזפרצופים שלמים ובפני עצמם, לאה שבאה מאחוריים של אימא ניתקנהמכח הארת יסוד של אימא שמאיר באחורי ז\"א (ועומדת למעלה מחזהשל ז\"א), ויעקב שבא מאחוריים של אבא ניתקן מכח הארת יסוד אבאהיוצאת בפניו של ז\"א (ועומד למטה מחזה ז\"א).וכיון שאחוריים אלה נפלו במקום זו\"ן, וגם ניתקנו על ידי מוחיןשל ז\"א, לכן הם יכולים להשלים בעד זו\"ן ולשמש תחתיהם בזיווגם,ִ וזהו כאשר עיקר הזיווג, שהוא ז\"א עם רחל, אינו יכול להעשות, שאזיעקב ולאה מחליפים אותם, לפעמים מחליף רק אחד מהם (יעקב אולאה), שאז יזדווגו יעקב עם רחל או ז\"א עם לאה, ולפעמים מחליפיםשנים ביחד, שאז מזדווגים יעקב עם לאה.פתח קי\"ח - מהות פרצופי לאה ורחל[בפרצוף לאה שנעשה מאחוריים של אימא נכללה גם פנימיות שלנוקבא דאצילות]לנוקבא דאצילות, כמו לכל פרצוף, יש פנימיות וחיצוניות, ושתיהןמקבלות את אורותיהן מז\"א ומתנהגות על ידו, אלא שבנוקבא נפרדופנימיות וחיצוניות זה מזה ונעשו שני פרצופים שונים, לאה ורחל,שלכל אחת מהן יש ענין בפני עצמו, כי באמת הנהגת נוקבא הוא עניןכפול, בסוד מערת המכפלה, ומשום שהנהגת התחתונים עצמם מתחלקתלשתי הנהגות שונות, הנהגה פנימית והנהגה חיצונית, אשר מעשיהןחלוקים הרבה זו מזו, ולכן בנוקבא דוקא, היותה שורש של תחתונים,הוצרך שהבדל זה יהיה ניכר היטב, ויהיו הם שני פרצופים נפרדיםלגמרי.
— פתח קי\"ט - תוצאה ראשונה מתיקון —שחהנהגה פנימית של נוקבא היא הנהגה גדולה מאד בסוד 'אמת' (שאיןשם אחיזת חיצונים כלל, עיין בפתח ס\"ט) והיא הנהגה נסתרת מאתנו,ולעומתה הנהגה חיצונית של נוקבא היא זו שנראית לנו לעינים.והנה כאשר יסוד אימא האיר חוץ לז\"א ותיקן שם את אחוריים שלאימא שנפלו להיות פרצוף שלם של לאה, אז נכללה בה גם פנימיותשל נוקבא דז\"א, מכיון שהנהגה פנימית של נוקבא מסכימה עם הנהגתאימא, דכאימא ברתא, ונמצא שיש ללאה שתי בחינות אלה, אחורייםשל אימא, ופנימיות של נוקבא עצמה.ועל כן לפעמים נראה שלאה טפלה לרחל, כי מצד שרשה אין לאהרק בחינת אחוריים, ואילו רחל היא אחת מעשר ספירות עיקריות שלאצילות (פתח קי\"ז), אך מצד שני לאה היא עיקרית מאד, בגלל שישבה פנימיות של נוקבא, ובזה יתיישבו דרושים רבים, שפעם נותןחשיבות יותר ללאה, ופעם לרחל.פתח קי\"ט - תוצאה ראשונה מתיקוןהשבירה הוא חיבור זו\"ן[כל זמן גידולו של ז\"א זו\"ן מתגדלים ביחד, כי אין שלימות זכר אלאבנוקבא שלו, וזה מה שהם הרוויחו מיד אחרי התיקון, שיהיו זו\"ןמעתה תמיד ביחד]אע\"פ שז\"א ונוקבא הם שני פרצופים שונים, ולכל אחד יש תיקוניםמשלו, מ\"מ דבר אחד שניתקן מיד אחר השבירה, הוא שכל משך זמןבנינו של ז\"א תהיה נוקבא יחד עמו.
— פתח ק\"כ - עיבור יניקה וגדלות —שטכי הנה בעיבור ז\"א נמצא בסוד ג' ספירות תחתונות (נה\"י שמקופליםעל חג\"ת), ונוקבא רביעית אליו (מלבשת על יסוד), וביניקה ז\"א בסודחג\"ת (כי נתפשטו נה\"י מחג\"ת וכל ו\"ק עמדו במקומם), וגם נוקבאעלתה עד ת\"ת, ובגדלות באו לז\"א חב\"ד, וגם היא עלתה עד דעתשלו.והנה לנוקבא יש אחר כך עוד בנין בפני עצמו מנה\"י של ז\"א (לאחרגמר גידולו של ז\"א), שאז הוא באמת עיקר זמן בנינה, כי עד עכשיוהיא היתה רק בסוד נקודה אחת (פתח ק\"ל), ולכן כל זמן בנינו של ז\"אמה שנוקבא נמצאת עמו זהו לתועלת של ז\"א, כי באמת לא באהנוקבא אלא להשלים את כל ענינו, הוא נחשב ראש, והיא נחשבת סוףשלו, וכל תיקוני ז\"א לא נשלמים אלא בה.וזהו רווח שהרוויח ז\"א מיד אחר התיקון, שאפילו בקטנות עדיףכחו ממה שהוא היה בזמן השבירה, במה שעתה נקשר עם נוקבא, כיחסרון זה הוא עיקר הסיבה של מיתת מלכין קדמאין (פתח נ\"ב), ובגללזה חסרו להם גם כל שאר תיקונים, וכיון שזו\"ן נתחברו ביחד (שהואסוד מתקלא, עיין בפתח נ\"ט, ס\"ה, ס\"ט, צ\"ו), מיד ניתן מקום לכל שארתיקונים לאט לאט להמצא.פתח ק\"כ - עיבור יניקה וגדלות[בעיבור מתבררות ספירות של ז\"א מן השבירה, לעמוד בסדר נכוןומתוקן, ומוחין שלו אז הם בכח קטן ביותר, ונקראים נה\"י דכל קומתמוחין, או נפש, וביניקה כל אבריו מתגדלים ומתרחבים עד עמדםבתפקידם כראוי, וגם מוחין שלו אז יותר גדולים מן הראשונים,ונקראים חג\"ת דמוחין, או רוח, ובגדלות נכנסים בו מוחין שלמים
— פתח ק\"כ - עיבור יניקה וגדלות —שיואמיתיים, שנקראים חב\"ד, או נשמה, שמתפשטים בכל גופו בכלפרטיהם, להיות ז\"א מונהג באמצעותם על ידי או\"א בשלימות]אחרי השבירה שנעשתה בתחלה, בזמן התיקון היו כל המדריגותהולכות ומתבררות (פתח נ\"ג) ונקבעות להיות חוקי הנהגה חדשהשמסודרת כראוי, כי במקום שהיו ספירותיו של ז\"א נפרדות, בסוד חדסמכא זו תחת זו, עכשיו הן כולן נתחברו ביחד ונסתדרו בצורת ג'קוים בסוד הפרצוף שעשוי בדמות אדם (פתח י\"ז, ל\"ד, ס\"ט, ע'), והנהכל דברים הנצרכים כדי להחשב כפרצוף שלם, צריך שיתוקנו בזמןהעיבור.ויש אז לז\"א גם מוחין, שהם פנימיות שלו, כי אין חיצוניות בליפנימיות, דכך נחשבות ג\"ר (מוחין) לגבי ז\"ת כפנימיות לגבי חיצוניות,אלא שמוחותיו הם עדיין קטנים מאד, ולפי זה גם הגוף קטן וסתום,כי כח הגוף תלוי בכח המוחין (פתח נ\"א, קט\"ז), ונחשבים הם כנה\"ישל כל קומת מוחין, ביחס למה שהם יהיו בסוף גידולו (וכמו שפרצוףז\"א עצמו בזמן העיבור עומד בסוד נה\"י), כי גם מוחין נמדדים בעשרספירות, ומתחלקים לג' מדריגות, נה\"י חג\"ת וחב\"ד, שנקראים נר\"ן(נפש רוח נשמה) על שם שהם הפנימיות, והנה בעיבור יש לו רק נפשדמוחין.וביניקה לא מתווספים לו ספירות (אברים) חדשות כלל, רק מתגדליםומתרחבים כל אותם שכבר היו לו בעיבור, ואין גידולו אז באופן בפרט,אלא הכל מתגדל ביחד, בסוד דמות אדם שלימה, שכל חלקי הגוףכבר קיימים, אלא מה שעד עכשיו הם היו סתומים ולא ראוים לעשותאת פעולתן, ביניקה נפתחים ומוכנים לפעול לפי תפקידם, ומוחין שלונקראים אז חג\"ת ורוח.והנה כנגד עיבור ויניקה (שנקראים ביחד קטנות), שהוא זמן שלתיקון הגוף בכל חלקיו, שהולך ונבנה בעיבור, והולך ונרחב ביניקה,
— פתח קכ\"א - סדר תיקון ז\"א —שיאלעומת זה עיקרה של גדלות הוא כניסת כל מוחותיו שמגיעים לו לפישלימותו, והתפשטותם בכל הגוף בכל פרטיהם, בכדי שהוא יוכללהנהיג מכחם את הנהגתו כראוי, ונקראים אז מוחין חב\"ד ונשמה (ואחרכך יש לו עוד גדלות שני, עיין בפתח קכ\"ח וקכ\"ט), ובכך נשלמת כל השפעתאו\"א בז\"א, להיותם מנהיגים אותו על ידי מוחין בכל פעולותיו (פתחקט\"ז).פתח קכ\"א - סדר תיקון ז\"א לפישלבי גידולו[תיקון ראשון שנעשה לז\"א בזמן העיבור הוא השלמת בנינו בכל עשרספירות, כי בשבירה היה לו רק ו\"ק, ועתה נקשרו אליהם גם מוחיןשחסרו לו לגמרי, ואע\"פ כן נקרא שיש לו בעיבור רק נה\"י בקביעות,כי כל שאר ספירותיו עדיין צריכות להתגלות בפועל.אך גם נה\"י עדיין צריכים להשתלם במשך כל זמן העיבור, ויחד עםזה כבר הולכים ומזדמנים להתגלות על נה\"י חג\"ת, ומיד כשהוא נולדנקרא שיש לו חג\"ת בקביעות, אלא שתשלום תיקונם נמשך כל זמןיניקה (כ\"ד חדשים), ועד אז לא מתחילים להתגלות עליהם חב\"ד,מכיון שעדיין לא נשלם בירור הראשון מזמן העיבור, כי ספירות הודיסוד ומלכות לא נתבררו מן השבירה לגמרי עד גמר כ\"ד חדשי יניקה,ולכן רק מסוף יניקה ואילך נקרא שהולכים ומזדמנים להתגלות חב\"דעל חג\"ת, וזה נמשך עד י\"ג שנים ויום אחד, אשר מאז נקרא שהגיעלגדלות, כי לכל דברים אלה יש הדרגה הנצרכת והראויה להם]
— פתח קכ\"א - סדר תיקון ז\"א —שיבראינו שמתחילת העיבור כבר נבנה ז\"א בסוד כל עשר ספירותיו(פתח ק\"כ), שהרי בשבירה הוא היה רק ו\"ק וחסרו לו מוחין, ובגללזה נשבר, ובזמן התיקון הם נתווספו, ועל ידי זה ניצול מן השבירה,ולכן אחרי זמן התיקון כבר לא נמצא שום פרצוף שאין לו עשרספירות.ואמנם מצינו לכאורה סתירה בדברי הרב זללה\"ה (האריז\"ל), כיבמקום אחד אמר שבעיבור ניתקנים נה\"י, וביניקה חג\"ת, ובגדלותחב\"ד, ובמקום אחר אמר שבעיבור ניתקנו ז' ספירות, חב\"ד חג\"תונצח, ונשארו הוד יסוד ומלכות (הי\"ם) להתברר עד סוף כ\"ד חדשייניקה.תשבוה: שני דברים נעשים בז\"א, א) בירור כל בנינו מן השבירהבעשר ספירות, ב) גילוי ספירותיו בפועל וקביעותם בגוף.והנה לגבי דבר ראשון כבר אמרנו שבעיבור מוכרח שכל עשרספירות יתבררו מן השבירה ויתוקן ז\"א בסוד הפרצוף, וזה שבאים לומוחין דעיבור שחסרו בשבירה (פתח ק\"כ) ונקשרים על ו\"ק, אלאשספירות הוד יסוד ומלכות (הי\"ם) עדיין לא נתבררו בעיבור לגמריעד סוף כ\"ד חדשי יניקה, מסיבה שיתבאר לקמן.ודבר שני הוא שלא כל עשר ספירות שנתבררו מתגלים מיד, כיבעיבור מתגלים רק נה\"י שלהם, והלא אמרנו שהי\"ם לא נתבררו עדסוף זמן יניקה, נכון אך מ\"מ הם כבר התחילו להתברר בעיבור ונמצאיםבבנין, אלא דכאמור לא נתבררו לגמרי, ולכן כחם חלש מאד, אבל עלכל פנים רק נה\"י אלה הם שנתגלו בזמן העיבור מכל שאר עשרספירותיו ונקבעו (כי השאר, דהיינו חב\"ד וחג\"ת, אע\"פ שנתבררולגמרי, אבל לא נתגלו עתה כלל).ואין לתרץ ולומר שבעיבור נתבררו רק נה\"י מכל עשר ספירותכלליות של ז\"א, ומעשר ספירות פרטיות של נה\"י הוא דלא נתבררוהי\"ם בכלל (עיין ביפה שעה במבוא שערים שער ה' ח\"א פי\"ח אות כ\"ו).
— פתח קכ\"א - סדר תיקון ז\"א —שיגאין לומר כן, כי אם היה כך, אימתי מתבררים כל שאר ספירותכלליות של ז\"א (חג\"ת וחב\"ד), כי לא נזכר בז\"א עוד זמן של בירור,כי באמת ביניקה ובגדלות רק מתגדלים ומתרחבים כל אותם עשרספירות שנתבררו בעיבור (פתח ק\"כ), וכן עינינו רואות באדם הגשמי,שכל בנין הגוף כבר נשלם בעיבור, ואחר כך הוא רק מתפשט ומתרחב.ובכן, מיד מתחילת העיבור כבר יש לו נה\"י, וכל זמן של עיבורהולכים ומזדמנים חג\"ת להתגלות, ואולם גם נה\"י עדיין לא נשלמולגמרי עד סוף העיבור, כי שלימותם תלויה בהתגלות חג\"ת עליהם,אבל מ\"מ נחשב שכבר יש לו נה\"י בקביעות מתחילת העיבור, כיבפחות מזה לא נקרא פרצוף, והרי אמרנו שראשית התיקון אחרהשבירה הוא להיות פרצוף.ובזה יש לתרץ עוד קושיא אחת שמצינו בדברי הרב זללה\"ה, כיהנה תקופת יניקה נמשכת לדבריו עד תשלום י\"ג שנים ויום אחד, ורקמאז נקראת גדלות, והרי אז הוא זמן שחב\"ד כבר השלימו להכנס בו,ולא שהם מתחילים לבא.ואם היינו מפרשים שכל אחד מג' זמנים אלה, עיבור יניקה וגדלות,נקראים כן בגלל שספירות הראוים להם מתחילים לבא (בתחילתם)ומשלימים לבא (בסופם), נה\"י בעיבור, חג\"ת ביניקה, חב\"ד בגדלות,ולא שבתחילת העיבור כבר יש לו נה\"י בקביעות (ורק שעדיין הםצריכים להשתלם על ידי כניסת חג\"ת וכנ\"ל), ובתחילת יניקה כבר ישלו חג\"ת בקביעות (ורק שגם הם עדיין צריכים להשתלם על ידי כניסתחב\"ד), הרי לפי צד הראשון זמן גדלות צריך היה להתחיל מסוף כ\"דחדשי יניקה, שאז השלימו לבא חג\"ת והתחילו לבא חב\"ד, בדיוק כמושיניקה התחילה משהשלימו לבא נה\"י והתחילו לבא חג\"ת.אבל אי אפשר לומר שכך הוא הסדר, והיינו שהעיבור הואמשמתחילים נה\"י לבא עד שמשלימים, ויניקה היא משמתחילים חג\"ת
— פתח קכ\"א - סדר תיקון ז\"א —שידלבא עד שמשלימים, וגדלות היא משמתחילים חב\"ד לבא עדשמשלימים.וזהו מג' סיבות: א) דלפי זה נמצא שבי\"ג שנים מסתיימת הגדלות,ואם כן מי\"ג והלאה צריך היה להיות זמן אחר, רביעי, ולא מצינו כזה(ואדרבא, מצינו שעד י\"ג לא נקרא גדול לשום דבר), ב) ועוד הרימפורש בדברי הרב שזמן יניקה נמשך עד י\"ג שנים ויום אחד (ולאעד כ\"ד חדשים), ורק אחרי זה מתחילה הגדלות, ג) ועוד הרי עינינורואות באדם הגשמי שמיד אחר לידה מתחילת יניקה כבר יש לו חג\"תבקביעות, שהרי בעיבור הוא היה מקופל ג' תוך ג', וכשנולד ניתרמקשריו ונתפשטו נה\"י מחג\"ת ועמדו במקומם.אלא הענין הוא כמו שאמרנו, שמיד בתחילת העיבור כבר יש לונה\"י, ומאז ממשמשים ובאים לו חג\"ת, ומיד כשהוא נולד בתחילתיניקה כבר יש לו חג\"ת, אלא שאז לא יכולים להתחיל לבא חב\"ד,מכיון שעדיין לא נשלם בירור כל ספירותיו מן השבירה ששייך לזמןהעיבור, שהרי הי\"ם עדיין לא נתבררו לגמרי עד סוף כ\"ד חדשי יניקה[ונחשב זה כאילו בחינת עיבור נמשכת עד אז, כל מה שהוא עדייןזקוק לאמו, וכדבסמוך], ולכן רק אחרי כ\"ד חדשים ממשמשים ובאיםלו חב\"ד.ובי\"ג שנים ויום אחד נחשב שכבר יש לו חב\"ד בקביעות, ומאזנקרא גדלות, אבל עד אז נמשכת באמת בחינת יניקה [ויתכן שחג\"תלא משתלמים לגמרי בכ\"ד חדשים, אלא בי\"ג שנים, דלא כמו שכתבנולעיל].ואע\"פ שזמני כניסת נה\"י ותיקונם בעיבור, וכניסת חג\"ת ותיקונםביניקה, וכניסת חב\"ד ותיקונם בגדלות, אינם שוים (שהרי זמן עיבורהוא ט' חדשים, וזמן יניקה כ\"ד חדשים, וכניסת חב\"ד עד זמן הגדלותנמשך י\"א שנים ויום אחד), האמת היא שאינם צריכים להיות שוים,ואדרבא, הא כדאיתא והא כדאיתא, כל אחד ואחד לפי ענינו ופעולתו.
— פתח קכ\"א - סדר תיקון ז\"א —שטווהנה למעלה בספירות באמת לא שייך זמן, אלא שההדרגה שישנהבספירות היא שגורמת לסדר זמנים בתחתונים, וכל מקום שנזכר זמןבספירות, נידע מזה שיש שם ענין הדרגה, והיינו שהדברים באים זהאחר זה לפי הסדר ההוא דוקא, ומן הזמנים שנתפרשו בתחתונים נוכללהבין את מהות של הדרגה שנעשית בעליונים.וכבר אמרנו שספירות הי\"ם לא מתבררות רק עד סוף כ\"ד חדשייניקה, אבל זה ודאי שכבר בעיבור הם יצאו מן השבירה ונמצאים בבניןז\"א, אלא שעדיין לא נתבררו לגמרי, וכן אנחנו רואים בתינוק שמשנולדכבר יש לו רגלים ויסוד (נהי\"ם), אלא שאינו יכול להלך בהם כראוי,עד תשלום כ\"ד חדשי יניקה, ובאמת עצם זה שביניקה הוא עדיין זקוקלאמו (לינוק חלב ממנה), כמו שהיה זקוק לה בזמן העיבור, מורהשבירור רגלים ויסוד עדיין לא נשלם (ונמצא שבירור כל עשר ספירותיועד הסוף תלוי באמו).וטעמו של דבר, כי ספירות אלה (הי\"ם) הן יותר קרובים אלהחיצונים, ולכן יותר עלולות להפגם בגלל מעשה התחתונים, וכמו שזהנתבאר בכמה מקומות בסוד \"כל היום דוה\" ('דוה' הם אותיות 'הוד'שנהפך ל\"דוה\", כי בהוד יש אחיזה יתירה לחיצונים, וקצת פחות ביסודובמלכות, ועיין בסמוך בענין נצח).ותראה שענין זה שייך גם בכללות כל העולם כולו, שהרי מאזשנברא עולם (ביום ראשון של מעשה בראישית) הוא יצא מתהו ובהו(מן השבירה), אבל רגליו (של עולם) עדיין כביכול לא ניתקנו כראוי,באופן שחסר לו סמיכה, ולכן הוא נתמוטט כמה פעמים (כמו בדורהמבול).ואמרו חז\"ל (ב\"ק צ\"ב ע\"ב) בהדי הוצא לקי כרבא, ור\"ל שבגלל הודנחשך גם נצח, ובאמת אלו הם שני סוגי קילקול עיקריים, כי בהודשייך פגם ממש, ובנצח שייך חושך וחסרון אור, שאינו מאיר כראוי.
— פתח קכ\"ב - שלימות פעולת ז\"א —שטזונמצא שרגלים כבר ישנם בעולם, שהם תורה ומצוות, אך אין להםסמיכה, והיינו כח מספיק להלוך בהם ולהעמיד את כל בנין עולם בלישיכול יפול.והנה מבחינת ההנהגה כך מתחלקות ספירות הפרצוף, עיקרו שלפרצוף הם חג\"ת, ונצח והוד הם נקראים מקיימי פרצוף (רגליו), ויסודומלכות הם כלי השפעתו, והרי עיקרו של פרצוף, שהם חג\"ת, כברניתקנו לגמרי, אבל מצד מקיימיו היה חסרון, כי אחד מהם (נצח)ניתקן, ואחד (הוד) לא ניתקן, וזהו בשביל שאע\"פ שמצד אחד כברלא יחרב העולם, אך מצד שני יהיה בו מקום לנפילה, לפגמיםולגלויות.ואחר הוד נמשכו גם יסוד ומלכות, ונמצא שהי\"ם עדיין צריכיםבירור ותיקון (ולפי זה נמצא שגם ענין של השפעה עדיין אינו שלםבעולם), ותדע שנצח והוד הם סוד תרין משיחין, וכמו שפירשו בזוהר(פנחס רנ\"ב ע\"ב), ולא הספיק להם בירור הראשון שנעשה לכל הגוףבזמן העיבור, אלא צריכים הם בירור נוסף ובפני עצמו על ידי אימאבבחינת יניקה.פתח קכ\"ב - שלימות פעולת ז\"אבגדלותו[בעיבור לא שייכת פעולה בז\"א, כי כל אורותיו (ספירותיו) הולכיםונבנים, ומיד שנולד הוא מתחיל לפעול, אבל עדיין אין פעולותיושלימות, אלא הולכות ונתקנות על ידי אימא עד זמן הגדלות]
— פתח קכ\"ג - הדין גובר בקטנות —שיזידוע שאין שום פעולה לוולד במעי אמו, וכן ראוי להיות, מכיוןִ שהוא זמן הבנותו ולא זמן פעולתו, ומשום כך הוא נסתר בתוך אימאבלי שיש לו קשר עם עולם החיצון של המעשה, ורק משנולד הואמתחיל לפעול, אלא שעדיין אין לו דעת (כל כך) כדי שיהיו פעולותיושלימות, ולכן הוא ממשיך להתקן על ידי אמו, כי כל תיקוני ז\"א הםממנה, ובכל אור שמקבל מאמו (מוחין חדשים) ניתקן יותר, עדשנשלמים כל מוחותיו, ומאז הוא עושה את פעולותיו בדעת שלימה.פתח קכ\"ג - הדין גובר בקטנות והולךונשקע בגדלות[כאשר הדין גובר בספירות הוא גורם לחושך, כי אז הם אינם יכוליםלהוציא את אורם בכל כחם ובשלימות, ולכן צריך לשקע את הדיןולהגביר חסד, וזה שנעשה במשך כל זמן גידולו של ז\"א, שבאים לואורות חדשים, ויחד עם זה הדין הולך ונשקע]טבע של הדין להיות מגביל ומונע, ובעניננו הרי הוא מונע את אורמלהאיר וגורם לחושך, כי שליטת הדין אינה נותנת לאור להרחיב אתכל כחותיו ולהתפשט כראוי, ונמצא שאין הפרצוף משתלם אלא כאשרהדין מסתלק ממנו, ולפי זה ניתן לשער את כל מצבי הפרצוף מתחילתו,כאשר היתה מניעה לאור מצד הדין, עד סוף גידולו, כאשר הדין הלךלו לגמרי.ואמנם סילוק הדין הוא לא סילוק ממש אלא ענין שיקוע, כי הדיןנדרש כדמיון האש, שכאשר הוא מתגבר הוא עולה ומתלהט, ואם לאויורד ונשקע, ועל זה כתוב \"ותשקע האש\" (והיינו דלא שנסתלק הדין
— פתח קכ\"ד - עיקר הנהגת הפרצוף —שיחלגמרי, כי זה לא יתכן, אלא שנשקע במקומו בלי יכולת לפעול בכל כחו ולמנועאת אור מלהאיר, עיין בפתח ל', מ\"ט).ודבר זה נמצא גם באדם הגשמי, כי טבע של בחורים נוטה יותרלדין, והם דומים לאש שמתלהטת הרבה, ואז אין בהם כל כך רחמים,וכמה שהם מתגדלים יותר, כך האש שלהם הולכת ונשקעת, והםמתמלאים רחמים, וזה שאמרו 'זקן מלא רחמים', כי בזקן כבר שקטכל דין וכעס, ואינו פועל את פעולתו.וכאשר הדין נשקע, אז ממילא גובר חסד, ואם שקיעת הדין היתהבאמת נעשית מיד ולגמרי, אז כל הספירות היו מוציאים את כלאורותיהם, ומגיעים תיכף לשלימות, אלא שכל זה נעשה לאט לאט לפיחוק ההדרגה (ועיין בפתח נ\"ב שזה עושה אימא לז\"א).וזהו גם סוד מוחין דקטנות, שהם באים מצד הדין, וכאשר באיםמוחין דגדלות, מוחין דקטנות נדחין למטה (כאילו נשקעים במקומם),וכמו שכתב הרב זללה\"ה (האריז\"ל), ואז ממילא כל אברים מתפשטיםומוסיפים את ממשלתם, כי כיון שהדין נשקע כבר אין להם מונע.פתח קכ\"ד - עיקר הנהגת הפרצוףהיא על ידי מוח דעת[עיקר ההנהגה תלויה בדעת של פרצוף, שהיא תולדה מכל תיקוניםשנעשו בו על ידי חכמה ובינה, ולכן יש למוח דעת להתפשט בפרצוףיותר מחו\"ב, כי להם די רק ל ְִֵָהמצא בז\"א בלבד, כל אחד בקו שלו,וגם סגורים בכליהם, מה שאין דעת שלצורך ההנהגה היא צריכהלהתפשט בגילוי אפילו בשאר קוים (ימין ושׂ מאל), וכן בכל קומתו שלהפרצוף]
— פתח קכ\"ד - עיקר הנהגת הפרצוף —שיטכבר נתבאר (פתח קט\"ז) שז\"א היותו סוד ו\"ק הרי הוא שורש לכלהבריות, כי יש בו כל מדות הראויות והמספיקות כדי להנהיג את כולם,אלא שבשביל שתהיה הנהגה שלימה צריך שיתרכבו בז\"א או\"א,להשלים את ענינו על ידי מוחין שאו\"א נותנים לו, וזהו חו\"ב, שהםסוד או\"א עצמם, שעושים בז\"א את כל תיקונים הנצרכים לו להנהגהעל ידי חו\"ב שלו, אמנם עיקר יתרון היוצא מזה בשביל ז\"א עצמוהוא מוח דעת, שהוא תולדה מכל מה שעשו לו או\"א, ולכן דוקא דעתנעשית נשמה לו\"ק שלו, להנהיג מכחה את כל הבריות.כי הנה בתחלה צריך לעשות את עצם מעשה הרכבה של או\"א בז\"א(כניסת נה\"י שלהם עם המוחין), ואחר כך יצא מזה פרי יתרון, ונמצאשחו\"ב הם סוד השפעת או\"א בז\"א ומורים עליהם, אבל דעת היאתוצאה מכל זה ומורה על ז\"א עצמו.ובאופן פרט חכמה מורה על כל מה שעושה אבא בז\"א, ובינה מורהעל כל מה שעושה אימא בז\"א, ודעת מורה על כל מה שנעשה וניתקןעל ידיהם בז\"א, וזה מה שבאדרא זוטא (נשא רצ\"א ע\"א) קראו לז\"אעצמו בשם דעת, ונמצא שסוד חב\"ד הם תיקוני אבא ותיקוני אימאוז\"א המתוקן ביניהם, ולפי זה בהתנוצצות מוח חכמה בז\"א ישלטו בותיקוני אבא, ובהתנוצצות מוח בינה ישלטו בו תיקוני אימא,ובהתנוצצות מוח דעת ישלוט ז\"א עצמו להנהיג את הבריות בכל כחוכראוי.וכך הוא גם סדר התלבשות חב\"ד בז\"א, חכמה שבאה מאבאמתלבשת בקו ימין שלו, ובינה שבאה מאימא מתלבשת בקו שׂמאלשלו, ודעת שהיא מצד ז\"א עצמו מתלבשת בקו אמצעי (שזהו עניןהתלבשות דעת בבחינת מוח בראש ז\"א בסוד חב\"ד, אבל אחר כך יש לדעתלהתפשט בגילוי בכל הפרצוף, עיין בסמוך ובפתח קכ\"ו).ועם כל זה יש לז\"א חב\"ד כפולים, חב\"ד מצד אבא, וחב\"ד מצדאימא, כי כאשר אבא מתקן את ז\"א, הרי הוא מתקן את כולו, ונמצא
— פתח קכ\"ד - עיקר הנהגת הפרצוף —שכשהשפעתו בז\"א היא בבחינת כל חב\"ד, אלא שכל זה נכלל במוחחכמה של ז\"א, וכן אימא כאשר היא מתקנת את ז\"א, היא מתקנת אתכולו, ואם כן השפעתה בו היא גם כן בבחינת כל חב\"ד, ואז נמצאשגם ז\"א ממילא מתוקן בכל שלשתם (חב\"ד), אלא שהם נכללים במוחדעת שלו.[נמצא שמלבד חב\"ד מצד אבא וחב\"ד מצד אימא, יש חב\"ד פרטיגם בדעת של ז\"א, ושתי \"דעות\" הראשונות שבאו מאו\"א נקראים דעתעליון של ז\"א, ודעתו של ז\"א עצמו נקרא דעת תחתון, שהיא בעצמהכוללת באופן פרט כל חב\"ד, אשר דעת דדעת היא זו שמתפשטתבגילוי בכל הפרצוף]והנה חו\"ב, היותם מורים על או\"א, לכן אין להם צורך להתפשטבכל ז\"א, כי עליהם רק להמצא בפרצוף, כדי לעשות בו תיקונים, כלאחד לפי מדתו ובמקומו הראוי לו, אבא בקו ימין ואימא בקו שׂמאל,היותם מלובשים וסגורים בתוך כליהם (בנצח והוד של או\"א), שהואכמשפט הסתרם והעלמם של או\"א עצמם למעלה, וכמשפט כל אורותהעליונים שלא נכסנים בפרצוף התחתון בלי לבוש, ואין לחו\"ב עניןלהאיר חוץ ממקומם שלהם, מלבד הארה מועטת שעוברת דרך דופניכליהם.מה שאין מוח דעת, שהוא תולדה היוצאת מפעולת או\"א לגבי ז\"אעצמו, ולכן על דעת מוטל להתפשט בכל הפרצוף ולהאיר בכלספירותיו בגילוי, וזהו ענין של התפשטות ה' חסדים בז\"א, וה' גבורותבנוקבא, וכמפורש במקומו (ועיין בפתח קכ\"ו), שמתפשטים כאמור בכלפרצופיהם, ואפילו בכתר שלהם.
— פתח קכ\"ה - סדר השתלשלות —שכאפתח קכ\"ה - סדר השתלשלות וסדרהנהגה של זו\"ן[לפי סדר השתלשלות כאשר זו\"ן נבנים על ידי או\"א, אז ז\"א נחשבכבעל ט' ספירות, ונוקבא נחשבת כספירה אחת עשירית שמשלימה אתז\"א עד עשר, אבל לפי סדר ההנהגה שנעשית בסוד דעת, הרי זו\"ןמקבילים זה לזה ממש, ז\"א עומד בצד ימין, ונוקבא בצד שׂ מאל, כיכך היא דעת עצמה כוללת ה' חסדים וה' גבורות, ששוים בה ומקביליםזה לזה לגמרי, שמתחלקים אחר כך בין ז\"א לנוקבא בשוה]לפי סדר השתלשלות, שנמשך כל זמן שזו\"ן הולכים ונבנים, נחשבתנוקבא כספירה אחרונה של זכר שמשלימה את כל בנינו, בין כאשרז\"א הוא בעל ו\"ק, שאז נוקבא היא שביעית אליו, ובין כאשר או\"אמתלבשים בז\"א עם מוחותיו, שאז יש לו ט' ספירות, ונוקבא היאעשירית.אך כאשר באים זו\"ן לענין הנהגה, שנעשית בסוד הזיווג, שהוא לאשייך רק כאשר זכר ונקבה שוים בקומתם ומקבילים זה לזה ממש, אזז\"א הוא בעל עשר ספירות ועומד בצד ימין, לפי שורשו מ\"ה שהואבחינת חסד, וכן נוקבא היא בעלת עשר ספירות ועומדת בצד שׂמאל,לפי שורשה ב\"ן שהוא בחינת דין, ואז תצא מהם הנהגה מוסכמת בסודחיבור מ\"ה וב\"ן (פתח ס\"ג).וזה שאמרו (נדה ל\"ע ע\"א) 'איש מזריע לובן, ואשה מזרעת אודם',כי כל אחד פועל בזיווג לפי שורשו, וכן נאמר \"אף ידי יסדה ארץ
— פתח קכ\"ו - סדר התפשטות דעת —שכבוימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו\", ואמרו חז\"ל(בראשית רבא א, טו) שניהם שקולים זה לזה ע\"כ.והנה ענין זה של זיווג בסוד הנהגה מוסכמת תלוי בדעת, ולא בשוםספירה אחרת, כי רק מצד דעת יש הקבלה גמורה בין ה' חסדים לה'גבורות, שהם שורש של זכר ונקבה, ולכן אחר כך מתפשטים חסדיםבז\"א וגבורות בנוקבא (פתח קכ\"ד), ובשעת הזיווג הם עושים את שניהםשוים בקומתם ומקבילים זה לזה ממש, כפי שרשם בדעת, כי אז ספירהעשירית של מלכות נחשבת כמו כל ט' ספירות של ז\"א, כי יש למלכותכח לקבל מכל ספירותיו של ז\"א, בסוד ההשוואה בין משפיע למקבל,והוא ענין של מתקלא שבה ניתקן העולם (פתח ס\"ט), והוא הוא סודיחוד העליון שיתגלה לעתיד לבא (פתח קל\"ו).פתח קכ\"ו - סדר התפשטות דעתבז\"א[מוח דעת עשוי להתפשט בכל הפרצוף, ובתחלה הוא יורד בקו אמצעיעד יסוד כדי להשלים את כל הקו שלו, ואז נקרא שכל מוחין דז\"אנקבעו במקומם, ועל ידי זה אימא שורה עליו להנהיגו, ואחר כךחוזרים חסדים של דעת לעלות מיסוד בכל קומתו, ועולים אפילו עדחב\"ד, ואפילו עד כתר שלו ממש, שכבר נקבעו ועומדים במקומם]כבר נתברר (פתח קכ\"ד) שמוח דעת עומד להתפשט בכל הגוף,ובתחלה הוא מלובש בכלי שלו, שהוא יסוד של אימא, וכמו שחו\"במלובשים בנצח והוד דאימא, אלא שליסוד שלה יש רק פרק וחצי,
— פתח קכ\"ו - סדר התפשטות דעת —שכגוהוא מגיע עד חזה דז\"א, מה שאין כן נו\"ה דאימא שהם נמשכים עדסיום כל קומת ז\"א.ולפי זה אחרי שכל חב\"ד נכנסו לראשו ונקבעו שם בבחינת מוחיןשמלובשים בפרקים ראשונים של נה\"י דאימא, הנה בפרק שני של יסודאימא שבחזה דז\"א מתגלה מוח דעת, כי יסוד, היותו פתוח, הוא באמתמאותם כלים \"המוציאים\" את אורות לחוץ (פתח ל\"ד), כי כך היתהכוונת המאציל לגלות אורות של דעת דוקא.אך קודם כל צריך מוח דעת להשלים את כל התפשטותו בקו אמצעישל ז\"א, כמו חו\"ב בקו ימין וקו שמאל, ולכן גם אחרי שחסדיםוגבורות של דעת נתגלו, הם יורדים בתחילה מחזה של ז\"א עד יסודשלו, ואז נקרא שאימא שרתה עליו כראוי, להיות ז\"א מונהג ממנה עלידי מוחין שהיא נתנה לו, שכבר נתפשטו בכל ג' קוים שלו לאורך כלקומתו (פתח נ\"ב, קי\"א, ק\"כ).והנה כל זה בענין מוחין מצד אימא, שענינם נתפרש באופן פרט(זמן כניסת כל פרקי מוחין עם לבושיהם והתפשטותן, שכל זה נתפרטלפי סדר ידוע של שנות גידולו, משנת ג' עד י\"ג שנים ויום אחד, שאזיש לו צ' פנימי דצל\"ם מצד אימא, ואחר כך, בשנת י\"ד וט\"ו, באיםלו מקיפים ל\"מ דצל\"ם דאימא), מה שאין כן מוחין מצד אבא, דכלענינם נמנה רק באופן כלל (ג' מוחין פנימיים שהם צ' דצל\"ם דאבאנכנסים בג' שנים, משנת ט\"ז עד שנת י\"ח, ול\"מ מקיפים דצל\"ם נכנסיםבשנת י\"ט וכ'), כי כך הוא ענינו של אבא להיות בכלל, וענינה שלאימא להיות בפרט (פתח ס\"ג, קי\"ב).והנה אחרי שמוח דעת (מצד אמיא) השלים את כל התפשטותו בקואמצעי, וירדו חסדים וגבורות המגולים ביסוד דז\"א, מאז מתחיליםחסדים לעלות (כי גבורות נשארים שם שמורות כדי אחר כך להמסר לנוקבאלצורך בנינה, עיין בפתח ק\"ל), ובעלייתם מתפשטים חסדים בכל הצדדיםבג' קוים, ומאירים לחסדים המכוסים (שבחג\"ת), ועולים עוד למעלה
— פתח קכ\"ז - מוחין פנימיים ומקיפים —שכדעד ג' מוחין שלו שכבר עומדים במקומם, ומאירים בהם להיותמתוקנים בבחינת דעת המגולה, עד שעולים חסדים לכתר של ז\"אעצמו.פתח קכ\"ז - מוחין פנימיים ומקיפיםדצל\"ם של ז\"א[כללות מוחין שאו\"א נותנים לז\"א הוא מציאות פרצוף אחד שלם בעלעשר ספירות, ונקרא צל\"ם, אשר מטעם ההדרגה רק נה\"י שלו, שהואצ' דצל\"ם, ראוי להכנס בתחלה בתוך ז\"א ולהתפשט בכל ט' ספירותיו,אבל כחב\"ד וחג\"ת של מוחין, שהם ל\"מ דצל\"ם, נשארים למעלהמראשו להיות מקיפים לו, ואינם צריכים להתפשט שם, כמו שנתפשתוונתפרטו נה\"י של מוחין בכל פרקי ז\"א, כי די להם לעמוד שם למעלהבסוד חד\"ר בלבד, בבחינת כללות של הנהגה]כבר נתברר (פתח כ\"ב) שכל אורות העליונים מתחלקים לעשרספירות, וכן מוחין שנכנסים לתוך ז\"א, אע\"פ שהם רק חלק מכל קומתמוחין שלו, מ\"מ גם הם ודאי מתחלקים לעשר, לאחר שהם צריכיםלהתפשט בכל עשר ספירותיו, אך אם נבחין בכל קומת מוחותיו,שכוללת חלק פנימי שנכנס לתוכו וחלק שנשאר בחוץ מקיף על ראשו,אז נמצא שכל עשר פנימיים הם רק נה\"י של כל קומת מוחין,והמקיפים הם כחב\"ד וחג\"ת שלהם.וחלוקה זאת של מוחין לפנימיים ומקיפים היא מטעם ההדגרה, כיכבר נתברר (פתח ק\"ט) שאין פרצוף תחתון יכול לקבל מפרצוף עליוןאת כל השפע המגיע לו בבת אחת, אלא שבתחלה מקבל רק חלק
— פתח קכ\"ז - מוחין פנימיים ומקיפים —שכהאחרון מן השפע, בבחינת נה\"י, מה שיכול להשתוות כעת עם פרצופוולהיות לו נשמה, והשאר נשאר עומד למעלה מראשו, אבל זה ודאישגם מה שנשאר למעלה לא עזבו, אלא שומר עליו ומאיר לו מבחוץ.והנה כללות כל מוחין אלה ביחד נקרא צל\"ם, וזהו 'צלם אלהים'שנזכר בבריאת אדם, שהוא כללות נשמתו יחד עם הלבוש שלה שאו\"אנותנים לז\"א, וכן אותיות צ'ל'ם מורות על ג' מדריגות שיש בכללותפרצוף מוחין, שהם כנגד נה\"י, חג\"ת וכחב\"ד.צ' הוא נה\"י של מוחין שנכנסים בתוך ז\"א ומתפשטים בכל ט'ספירותיו (ט' כפול י' עולה צ'), ל' הוא חג\"ת של מוחין שנשאר כמקיףעל ראשו, ומ' הוא כחב\"ד של מוחין, שהוא מקיף שני, ואין שנימקיפים אלה צריכים להתפרט כמו שנתפרט חלק הפנימי, כל עוד שלאנכנסו בתוך ז\"א, כי די להם לעמוד בסוד חד\"ר בבחינת כללות הנהגהבלבד (אבל פחות מג' אי אפשר להם להיות), וזהו ל' שהוא כנגדחג\"ת (ג' כפול י'), ומ' כנגד כחב\"ד (ד' כפול י'), כי גם מ' הוא סודחד\"ר, רק לפי מה שמוח דעת מתחלק לחסדים וגבורות (וכאן כנגדחסדים וגבורות הם כתר ודעת).[ודע שלא מדובר כאן באורות מקיפים דיושר, שנזכרו בפתח כ\"ח,ועיין גם בסוף פתח כ\"ט, אלא מדובר בפרצוף מוחין הפנימיים שכולםאמורים להכנס לתוך ז\"א, אלא שבתחלה (בגדלות ראשון) אין לז\"אכח לקבל רק חלק תחתון שלהם, וחלק עליון נשאר בינתים למעלהמקיף על ראשו (ולא שהוא מקיף את כל הפרצוף כמו אור מקיףדיושר), אבל אחר כך (בגדלות שני) באמת כל צל\"ם זה יכנס לתוךז\"א ויהפוך לצ', ואז ייעשו לו ל\"מ מקיפים חדשים יותר גבוהים, כילעולם אין פרצוף בלי מוחין פנימים ומקיפים.]
— פתח קכ\"ח - נתינת מוחין לז\"א —שכופתח קכ\"ח - נתינת מוחין לז\"אבהדרגה ע\"י או\"א וישסו\"ת[בשביל שז\"א יקבל את מוחין שלו בהדרגה, צריכים או\"א להתחלקולעשות מחלק תחתון שלהם שני פרצופים נפרדים בפני עצמם,שנקראים ישראל סבא ותבונה (ישסו\"ת), ומטעם זה גם ישסו\"תלפעמים מתחלקים בחלק תחתון שלהם לעוד שני פרצופים אחרים,שנקראים ישסו\" ִִ ת שניים, כי אין ראוי שז\"א יקבל בתחלה רק חלקקטן של מוחין, ואחר כך יהיה מוסיף והולך ומקבל את מוחותיו לפימדריגות ישסו\"ת ואו\"א עצמם]והנה בכל עולם (מעולמות אבי\"ע) יש חמשה פרצופים עיקריים,שהם א\"א או\"א וזו\"ן, שבהם נכללים כל עשר ספירות של אותו עולם,אלא שאו\"א מחלקים את ספירותיהם לכמה מדריגות נוספות לצורךקבלת מוחין על ידי ז\"א, מפני שאינו יכול לקבל את כל מוחותיו בבתאחת, וחלוקה זו נעשית באופן שמלכויות של או\"א נעשים לפרצופיםבפני עצמם, ונקראים ישסו\"ת ראשונים, ומלכויות של ישסו\"תִִ הראשונים נעשים לעוד שני פרצופים הנקראים ישסו\"ת שניים, ועל דרךזה נעשים גם ישסו\"ת שלישיים, שכל זה עושים או\"א לצורך ז\"א,ולכן אין חלוקה זאת קיימת תמיד, כי הכל תלוי במדריגתו של ז\"אובכחו לקבל את מוחותיו.וכבר נתברר (פתח ק\"ט) שאין פרצוף תחתון מקבל מפרצוף עליוןאלא רק מחלק אחרון שלו, והיינו ממלכות של עליון, ולכן כאשר ז\"אמקבל מוחין מאו\"א עצמם (שזה נקרא גדלות שני), מקבל רק ממלכויות
— פתח קכ\"ח - נתינת מוחין לז\"א —שכזשלהם (ונחשב שמקבל מנה\"י, כי מלכות עומדת באחורי נה\"י בכל פרצוף, עייןבפתח קכ\"ט), שנקראים ישסו\"ת ראשונים, ונמצא שכל צל\"ם דמוחין שלז\"א מלובש אז (בגדלות שני) בישסו\"ת ראשונים אלה, שהן מלכויותשל או\"א.וכבר נתברר (פתח קכ\"ז) שרק צ' של צל\"ם נכנס לתוך ז\"א, ול\"מנשארים מקיפים על ראשו, ובשביל זה נפרדות גם מלכויות של ישסו\"תִִ ראשונים ונעשות לעוד שני פרצופים אחרים, שנקראים ישסו\"ת שניים,שהם כבר נכנסים לתוך ז\"א בבחינת צ' דצל\"ם, ונקראים נה\"י של כלפרצוף מוחין, בעוד שחג\"ת וכח\"ב של פרצוף מוחין, שהם ל\"מדצל\"ם, נשארים מקיפים על ראשו.אך כאמור בתחלה אין כח לז\"א לקבל את מוחותיו מאו\"א עצמם,אלא שאז הוא מקבל אותם רק מישסו\"ת ראשונים (שנקרא גדלותראשון), והרי גם אז אינו מקבל רק ממלכויות שלהם, שנקראים ישסו\"תִִשניים, שבהם מתלבש כל צל\"ם של ז\"א, אך גם אז רק צ' דצל\"ם זה,שהם נה\"י דפרצוף מוחין, נכנס לתוך ז\"א, ולצורך זה מלכויות שלִִ ישסו\"ת שניים נעשים לעוד שני פרצופים אחרים, שנקראים ישסו\"תשלישיים, שהם כבר מתלבשים בתוך ז\"א, ול\"מ דצל\"ם, שהם חג\"תוכח\"ב של פרצוף מוחין, נשארים מקיפים למעלה מראשו.ונמצא שבגדלות ראשון כל צל\"ם דמוחין של ז\"א מתלבש בישסו\"תִִשניים, שהם מלכויות של ישסו\"ת ראשונים, ונקרא שמקבל את מוחותיומישסו\"ת ראשונים בלבד, ובגדלות שני כל צל\"ם דמוחין של ז\"אמתלבש בישסו\"ת ראשונים, שהם מלכויות של או\"א, ונקרא שמקבלאת מוחותיו מאו\"א עצמם, כי כאמור לעולם אינו מקבל רק ממלכות(או מנה\"י) של פרצוף עליון.ואמנם גם כאשר הוא עולה מגדלות ראשון לגדלות שני, אינו מקבלאת כל גדלות שני בבת אחת אלא בהדרגה, והיינו אחרי שכבר ישבתוכו צ' דצל\"ם, שהוא נה\"י דפרצוף מוחין של גדלות ראשון, שהם
— פתח קכ\"ח - נתינת מוחין לז\"א —שכחישסו\"ת שלישיים, ומקיפים ל\"מ שלו עומדים למעלה, ונחשב שמקבלמוחין מישסו\"ת ראשונים, הנה בשלב הראשון של גדלות שני יכנסלתוך ז\"א ל' דצל\"ם זה, שהם חג\"ת דפרצוף מוחין, ואחר כך יכנסגם מ' דצל\"ם, שהם כחב\"ד דפרצוף מוחין.ואז נמצא שכל צל\"ם, שהם מוחין דגדלות ראשון, המלובשיםִִ בישסו\"ת שניים, נכנסו לתוך ז\"א ונעשו צ', ואז נעשים לו ל\"מ חדשים,כבר מחג\"ת וכח\"ב של ישסו\"ת ראשונים, ובזה נשלמה גדלות שנישלו, שאז נמצא שכל צל\"ם דמוחין שלו מלובש בישסו\"ת ראשונים,שהם מלכויות של או\"א, ונחשב שמקבל מאו\"א עצמם.וזה מה שקורה בשבת, שאז ז\"א עולה לאט לאט בכל מדריגותהנזכרות במשך כל יום השבת, מגדלות ראשון עד גדלות שני, והיינושבליל שבת נכנס לתוכו ל' דצל\"ם של גדלות ראשון, ובשחרית נכנסגם מ' ונעשה פנימי, וזה נקרא שכבר יש לו גדלות שני, כי מאז נעשולו ל\"מ חדשים מישסו\"ת ראשונים, שהם מלכויות של או\"א וכנ\"ל.אמנם אחרי שז\"א השלים את כל גדלות שני, יש לו עוד עליותנוספות בשבת, שהן כבר נחשבות כעליות ממש, והיינו שהן למעלהממדריגה שראויה להנתן לו מצד עצמו, אלא שקדושת שבת גורמת לואת זה (פתח קל\"א, קל\"ב), ומכל עליות אלה יוצאות תולדות בהנהגהלגבי התחתונים, כי אין שום דבר נעשה לבטלה (פתח נ').ויש להקשות, למה אין קוראים לעלייה זו דביני ביני, שנעשית ביןגדלות ראשון לגדלות שני, בשם איזה גדלות אחרת האמצעית.תשובה: לא ראוי לקרוא לכל עליית ז\"א בשם גדלות בפני עצמה,כי הכוונה בזה היא לידע ממי הוא מקבל את מוחין שלו כעת, וישבזה רק שתי אפשרויות, או שהוא מקבל מאו\"א, או מישסו\"ת ראשוניםוכנ\"ל, וכל עלייה שבאמצע, אין בה שינוי מהותי מצד המוחין אלאתוספת להם בלבד, במה שנותנים לו מקיפים חדשים, כי התכלית היא
— פתח קכ\"ח - נתינת מוחין לז\"א —שכטלבא אל קבלת כל מוחותיו מאו\"א עצמם, וכל עוד שלא בא לידי כך,עדיין הוא בכלל גדלות ראשון, וכיוצא בו לא קוראים לכל תוספתמוחין בקטנות בשם בפני עצמו, עד שיגמור לקבל את כל גדלותראשון, ומאז הם יקראו על שם גדלות ראשון.ונמצא שהבדל בין עיבור, יניקה וגדלות בגדלות ראשון, אינו כהבדלשיש בין גדלות ראשון לגדלות שני, כי בכל גדלות ראשון הולך ונשלםעיקר בנינו של הפרצוף, בשביל שיוכל לפעול את פעולתו בעולם, מהשאין כן מעבר מגדלות ראשון לגדלות שני, שהרי הפרצוף כבר בנויופועל, ולא מתווסף לו רק יתר כח לפעול, וזה נקרא תוספת מעלהוחשיבות, ודומה לנשמה יתירה שבאה לאדם בשבת, שהגוף כבר קיים,ואין נשמה יתירה מוסיפה בגופו כלום, רק נותנת לו תוספת יקרוחשיבות, וכדלקמן (פתח קל\"ב).ֵ ויש להקשות, למה לכל פרצופי אצילות (א\"א, או\"א וזו\"ן) יש שםִִ בפני עצמו, ואילו לפרצופי ישסו\"ת ראשונים וישסו\"ת שניים קוראיםבאותו שם ממש (רק מוסיפים שם לווי).ִִ תשובה: כי פעולת ישסו\"ת שניים היא בדיוק כפעולת ישסו\"תראשונים, שהיא המשכת מוחין לז\"א, אלא שהיא במדריגה יותר שפלה,שהרי בשניהם הוא מה שאו\"א נותנים לו מוחין, ורק מכיון שאינו יכולִִ לקבל את מוחותיו מישסו\"ת ראשונים, מקבל בינתים מישסו\"ת שניים,ונמצא שהכל הוא ענין אחד, ורק שבתחלה לוקח חלק קטן של מוחין,ואחר כך את הכל, וראיה לזה שכאשר ז\"א יכול לקבל את כל מוחותיוִִ מאו\"א, אז ישסו\"ת שנים מתבטלים, והיינו שהם חוזרים ונכלליםבישסו\"ת ראשונים להיות שוב מלכויות שלהם, מה שאין כן כל שארפרצופי אצילות, שהם קיימים תמיד ולא מתבטלים אף פעם.
— פתח קכ\"ט - מוחין דגדלות ראשון —שלפתח קכ\"ט - מוחין דגדלות ראשוןוגדלות שני של ז\"א[כשאו\"א נותנים מוחין לז\"א הם מלבישים אותם במלכויות שלהם,שעומדות באחורי נה\"י שלהם, כי כך הוא דרך קבלת תחתון מןהעליון, ומלכויות אלה נעשות אז לבושים לכל צל\"ם דמוחין של ז\"א,ונקראות ישסו\"ת ראשונים, באופן שחלק תחתון שלהם (צ' דצל\"ם)נעשה מוחין פנימים בז\"א, ושני חלקים עליונים (ל\"מ דצל\"ם) נעשיםמקיפים על ראשו, וזה נקרא גדלות שני, שאז נחשב שז\"א מקבל אתמוחותיו מאו\"א עצמם, והיינו ממלכויות שלהם.אך כאשר עדיין אין לז\"א כח לקבל מאו\"א וצריכים לעשות הדרגהנוספת, אז ישסו\"ת ראשונים נותנים לז\"א את מוחין במלכויות שלהם,הנקראות ישסו\" ִִ ת שניים, ואז כל צל\"ם של ז\"א מתלבש בישסו\"תִִשניים, הכל כסדר הנ\"ל, וזה נקרא גדלות ראשון]כבר נתברר (פתח ק\"ט, קכ\"ח) שכאשר פרצוף עליון נותן מוחיןלפרצוף תחתון הוא מלביש אותם בחלק אחרון שלו, כי כך צריךשהסיבה המולידה תתן לנולד ממנה את פנמיותו מלובש בחלק אחרוןשל המוליד עצמו, כדי שהנולד יתנהג יפה מכח המולידו.וחלק אחרון הזה הוא מלכות של עליון, שעומדת באחורי נה\"י שלו,ולכן כשאומרים נה\"י כוונה למלכות שבאחורי נה\"י (ונה\"י עצמםנכללים בזה), כי באמת עיקר נה\"י עשוים לצורך מלכות [לצורך נוקבאדז\"א שמושרשת במלכות דפרצוף ז\"א עצמו], שהרי לפי סדר המרכבה
— פתח קכ\"ט - מוחין דגדלות ראשון —שלאמלכות דבוקה בת\"ת בסוד חגת\"ם (שהיא רגל רביעי של מרכבה, עיין בפתחנ\"ז), אלא שלצורך בנין שלם של מלכות נמשכו נה\"י מת\"ת, ולפיכךנצח והוד נקראים עמודים שלה, והם הם שמחברים את מלכות לז\"אבשעת הזיווג.והנה בזמן שנאצלו או\"א הם נחלקו לעוד שני פרצופים, שנקראיםישסו\"ת, שזה נעשה מסיבת חלוקת חסדים וגבורות של עתיק, אשרבצאתם מיסוד שלו נתחלקו באופן שחציים יצאו במקום מכוסהלמעלה, וחציים יצאו במקום מגולה למטה, וכל זה היה בחזה שלא\"א, ששם ניתקנו פרצופי או\"א, שמלבישים את זרועות א\"א (פתחק\"י), ולפי הכנה הזאת מצד חסדים וגבורות של עתיק נעשו אז ד'פרצופים, או\"א וישסו\"ת, להיות ארבעתם עיקריים בענין המשכת מוחיןלז\"א, בשביל שהוא יקבל אותם או מחלק עליון המכוסה (מאו\"א) אומחלק תחתון המגולה (מישסו\"ת).והאמת, שכבר מעיקרא חלוקה זו נעשתה בסוד התפשטות המוחין,כדי להביאם מא\"א לז\"א על ידי או\"א בהדרגה, להיות שאו\"א בעצמםנקראים מוחין של אצילות (פתח קי\"ב), וזהו בשביל שז\"א יוכל לקבלאותם לפעמים משורש עליון (מאו\"א), שנקראת גדלות שני, ולפעמים,כאשר עדיין אינו ראוי לכך, מן הענף (מישסו\"ת), שזה נקרא גדלותראשון, כי אלה הם שתי בחינות מוחין המיועדים לז\"א כבר מראשמצד עצם סדר גידולו.ולפי זה נמצא (עיין בפתח קכ\"ח) שבגדלות שני מקבל ז\"א מוחיןמישסו\"ת ראשונים שהם מלכויות של או\"א, ואין צריך לחלוקה נוספת,וזה נקרא שז\"א מקבל מוחותיו מאו\"א עצמם, והיינו ממלכויות שלהם,אשר לצורך המשכת מוחין לז\"א נעשו מלכויות אלה פרצופים בפניעצמם.אמנם כאשר ז\"א עדיין אינו מוכן לקבל מאו\"א, אז חוק ההדרגהמחייב שתהיה חלוקה נוספת, והיינו שיקבל ז\"א לא מן השורש אלא
— פתח ק\"ל - בנין נוקבא על ידי חסדים —שלבמן הענף בלבד, שהם ישסו\"ת ראשונים, שאז ממילא כבר לא נחשביםישסו\"ת כממשיכי מוחין מאו\"א, אלא כנותני מוחין לז\"א בעצמם,והיינו שאז הם עומדים במקום או\"א ממש.ומעתה מלכויות של ישסו\"ת ראשונים נעשים פרצופים בפני עצמם,ִִ שנקראים ישסו\"ת שניים, שבהם כבר תתלבש כל קומת מוחין, והיינוכל צל\"ם, באופן שחלק תחתון צ' יכנס בתוך ז\"א, ושני חלקיםהעליונים שהם ל\"מ דצל\"ם, ישארו מקיפים על ראשו.ואלה הם כאמור שני גדלויות של ז\"א, הבאים לו או ממלכויות שלישסו\"ת ראשונים (גדלות ראשון), או ממלכויות של או\"א (גדלות שני),כי סדר התחלקות או\"א וישסו\"ת למלכויות והתלבשות מוחין בהםלעולם שוה, ורק שערך של מוחין עצמם משתנה.פתח ק\"ל - בנין נוקבא על ידי חסדיםוגבורות של ז\"א[לנוקבא דז\"א יש בנין בפני עצמה על ידי מוחין שהיא מקבלת מז\"א,שהם באים לתקן את כל מדריגותיה, ומוחין אלה הם הארת חסדיםוגבורות של ז\"א, גבורות, לפי שהיא צריכה להיות דין, וחסדים לפישדין שלה צריך להיות ממותק, וגם כדי שהיא תוכל לקבל מז\"אחסדים עצמם ממש אחר כך בשעת הזיווג]כבר נתברר (פתח קי\"ט, ועיין בפתח נ\"ב ונ\"ח) שזו\"ן מתגדלים תמידביחד, בעיבור ביניקה ובגדלות, אלא שכל זה לא נעשה בשביל בניןנוקבא, אלא לשם תיקון ענין חיבור שלהם, וכמעט עיקר התיקון בזההוא לצורך ז\"א, כי סוד של נוקבא להיות סוף שלו והשלמת כל בנינו
— פתח ק\"ל - בנין נוקבא על ידי חסדים —שלגממש (פתח קכ\"ה), ואחרי שניתקן ענין חיבורם, צריכה היא עדייןִלהבנות בנין בפני עצמו, כדי להיות פרצוף שלם בעלת עשר ספירותכמוהו.כי באמת אי אפשר לבנות את ז\"א ואת נוקבא ביחד, וזהו משניטעמים:א) משום שאין ענינה שוה לענינו, כי לכל אחד מהם יש תיקוניםאחרים, ואין לומר שבעודם בעיבור ייבנו שניהם ביחד, הא כדאיתאוהא כדאיתא, וכל אחד יקבל את תיקונים שהוא צריך לבנינו.זה אי אפשר, כי הכוונה בזמן העיבור היא כאמור לקשר אותה אליו,בשביל שבכל זמנים אחר כך הם יהיו מחוברים, והרי לצורך חיבור זהגם היא זקוקה לכל תיקוניו, וכבר אין כאן מקום לתיקונים אחריםפרטיים שלה, אלא שצריך לזה זמן אחר בפני עצמו.ב) מכיון שבנין מלכות נעשה על ידי ז\"א, וזה לא שייך רק אחרישז\"א עצמו יהיה כבר גדול ובנוי כל צרכו וראוי מעתה לבנות גםאותה, ולכן ממילא צריכה נוקבא להמתין עד אחרי שיושלם כל בנינו[משיקבל על כל פנים צ' דמוחין דאימא של גדלות ראשון, בי\"ג שניםויום אחד, שאז כבר יש לו חסדים וגבורות דאימא כדי לבנות אותה].והנה נוקבא נבנית על ידי הארת מוחין שמקבלת מנה\"י של ז\"א,והיינו מחסדים וגבורות המגולים שנמצאים בתוך ז\"א במקום נה\"י שלו(וגם במקום שני שלישים תחתונים של ת\"ת), באופן ששני קוים שלה,ימין ושׂמאל, ניתקנים על ידי חסדים דנצח והוד שלו, וכן כתר שלהניתקן על ידי חסד שנמצא בשני שלישי תחתונים של ת\"ת דז\"א, ואילוקו אמצעי של נוקבא ניתקן על ידי ה' גבורות שהיא מקבלת מיסודשל ז\"א (ואחר כך גבורות מתפשטים בכל ו\"ק שלה).כי באמת שני דברים צריכים להיות בנוקבא, העיקר שבה הןהגבורות, שהן חלקה ממש ומהות כל בנינה, כי שורשה הוא הדין, וכל
— פתח קל\"א - עליות וירידות —שלדהנהגתה היא הנהגת הדין בסוד ב\"ן, שמקורו ה' גבורות שיש בדעתדז\"א, אך מצד שני צריך שדין זה לא יהיה קשה שיכול להחריב אתעולם, אלא ממותק, שאז ממנו באים אדרבא שמחה והתלהטות שלאהבה (פתח נ\"ב).ובאמת חסדים שנוקבא מקבלת מז\"א, לא בשביל שגם היא תנהיגאת הנבראים בחסד, כי אין זה ענינה, אלא שכאשר הדין כבר פעםאחת נמתק על ידי חסדים אלה, אז הוא מבקש מיתוק של חסדים עוד,והיינו שזה גורם לשהיה לנוקבא רצון וחשק להתחבר תמיד עם ז\"א,כי כך הוא טבע של דברים, דין שנמתק על ידי חסד רוצה עוד במיתוקו[כי באמת כל חיות שבעולם באה מן החסד, והדין הוא רק להכילאותו בכלי].וכמו כל מי שחסר לו איזה דבר, הרי הוא מבקשו, אך זהו רקכאשר הוא כבר טעם דבר ההוא, ובלתו מרגיש חסרון, אבל מי שטבעומקולקל מעיקרא, והיינו שאין דינו ממותק כלל, הרי הוא אינו מרגישבחסרונו ואינו מבקש את שלימותו, וכמו החולה שמואס במאכלו, שזהואכן כל ענינה של ס\"א, שאינה פונה אל המיתוק כלל.פתח קל\"א - עליות וירידות שלעולמות[העולמות נבראו באופן שיוכלו לעלות יותר ממדריגתם, כי הלא לכךהם ירדו בזמן השבירה, כדי שאחר כך יעלו לאט לאט, עד שיחזרולמדריגה הראשונה שלהם, ועכשיו יש עליות וירידות לפי הזמנים,להתנהג העולם בהנהגה הצריכה, שיש בה גם חסרון וגם תוספת עילוי,הכל לפי כל ענין וענין]
— פתח קל\"א - עליות וירידות —שלהתכלית כל מעשה בני אדם היא להעלות את כל הבריאה במעלהיותר גדולה ממה שהיא עכשיו, שהרי היא ירדה בזמן השבירה ונעשובה כל מיני קילקולים, על מנת שיבאו בני אדם ויתקנום, ויהיה להםזכות בזה (פתח ד', מ\"ט), ובגלל מציאות זאת של קילקול ותיקוןשקיימים כעת בעולם, יש בפרצופים כמה מיני עליות וירידות שאנומזכירים אותן בכל מקום, שזה מה שגורם לכל שינויי זמנים בעולםהתחתון, להיות ימי חול וימי קודש.כי אם לא היתה ירידת עולמות בתחילה, אלא שמעיקרא הם היוכך שפלים וירודים מצד עצמם, אז היתה עבודת בני אדם קשה מאדלהעלותם (כי אין כח לנבראים לחדש חידוש ממש בבריאה), אך כיוןששורש עולמות הוא באמת גבוה, ורק שהם ירדו ממדריגתם, לכן ניתןדבר זה לבני אדם, להחזירם למצב הראשון המתוקן.ובאמת כמה מיני ירידות קרו גם אחרי השבירה, כמו מיעוט הירחוחטא אדם הראשון וכו', וכנגד כל זה צריך העולם לעלות שלב אחרישלב, וביני ביני ממילא יש עליות וירידות, כי לא בפעם אחת נקבעתשום מדריגה, אלא שהזמן עושה הרבה בזה, וכל עוד שלא נקבעההמדריגה לגמרי, הדבר עולה ויורד כמה פעמים.וזה שעושה חילוף זמנים בעולם התחתון, כי מכאן נולד הבדל ביןשבת לשאר ימים טובים ולימי חול, וגם בימים המקודשים עצמם ישהבדל בין יום ללילה, וכל זה חוזר על עצמו תמיד חלילה, ומכאןבאים לנבראים או תוספת מעלה וחשיבות, או חסרון ושפילות, וכלדברים אלה כבר משוערים מראש במחשבה העליונה, איזה עליה צריכהובאיזה זמן וכו', עד שנמצאת כל הבריאה מתנהגת בהנהגה שלימהשהולכת לקראת תכלית הטובה.
— פתח קל\"ב - הבדל בין גדלות לעלייה —שלופתח קל\"ב - הבדל בין גדלות לעלייה[שׂ ם המאציל חוק אחד בעולם, שלפיו מציאות גופנית של נבראיםתהיה עומדת בלא שינוי, ואע\"פ כן נשמתם תוכל לקבל תוספת מעלהושבח, והוא ענין של נפש יתירה שאדם זוכה בה, וכך הוא גם למעלהבספירות, שחיצוניות של עולמות יכולה לקבל פנימיות חדשה, נוסףעל מה שמגיע לה לפי ענינה, וזה נקרא עלייה.כי כל עוד שמקבלים את מה שראוי להם לקבל, נקרא גידול ושלימותפרצוף עצמו, אבל מה שמקבלים למעלה מזה, נקרא עלייה, ויש כמהסדרים כאלה של עליות בספירות, שמהם נמשך חילוף זמנים בעולםהתחתון, והיינו הבדל שיש בין ימי חול לשבת וכן לשאר ימי הקדושה]והנה דבר זה אנחנו רואים במציאות, שאע\"פ שגופו של אדם הואכמו שהיה, אך יש לו לפעמים תוספת נשמה, בסוד נפש יתירה, שבהבאמת תלוי עיקר מעלתו של אדם, ונלמד סתום מן המפורש, כי שורשכל זה נמצא ודאי למעלה בספירות, והיינו דאע\"פ שחיצוניות שלעולמות לא תשתנה, יכולה היא לקבל פנימיות יותר גדולה ממה שמגיעלה לפי חוקה ומדריגתה, ואלו הן עליות שיש בשבת וכדומה, שבהןמתחדשת הפנימיות בלבד.אלא שעל דמיון זה בין מה שקורה למטה ובין מה שקורה למעלהבספירות יש להקשות, כי מצינו כמה חילוקים בין עולם התחתון לעולםהעליון.
— פתח קל\"ב - הבדל בין גדלות לעלייה —שלזא) כי למטה באדם הגשמי אין נשמה ראשונה יוצאת מן הגוף, אלאששתי נשמות נמצאות בו אז ביחד, ואילו למעלה בספירות פנימיותהראשונה ניתנת לפרצוף שתחתיו, והפרצוף עצמו עולה ומקבל פנימיותאחרת.ב) ולפי זה לא קשה מה שלמטה הגוף לא משתנה, שהרי גם נשמההראשונה נשארה בו, מה שאין למעלה, דכיון שפנימיות מתחלפת, לכןגם חיצוניות היתה צריכה להתחלף.ג) למעלה בספירות יש באמת שינוי גם בחיצוניות, שהרי בכל עלייהוקבלת פנימיות חדשה הפרצוף עובר שוב מצב של עיבור יניקה וגדלותחדשים, ובזה ודאי יש התחדשות גם לחיצוניות, מה שאין כן למטה,דאין גופו של אדם מתחדש כלל.ועוד קשה, כי באמת יש להבין מה קורה למעלה, דאיך פנימיותשל אימא יכולה להנתן לז\"א ולהפוך לפנימיותו, הלא הם פרצופיםשונים לגמרי במהותם ובתפקידם, ויקשה גם לאידך גיסא, דאם לא כן,איזו פנימיות אחרת יקבל ז\"א בעלייתו, הלא אימא היא פרצוף שעומדמעליו.תשובה: אנו צריכים להבין את הדרך שבו פועלים האורות(הספירות), כי הנה אם בעליית הפרצוף גם חיצוניותו היתה מתחדשתבו ממש, אשר דוקא ממנה באה לו עיקר פעולתו בסוד רשימו (כי קואין סוף הוא רק מנהיג את רשימו לפי דרכו של רשימו, עיין בפתח כ\"ז), אםכן גם למטה באדם הגשמי צריך היה שהגוף ישתנה ממש בשעתעלייתו (בזמן קבלת נשמה יתירה), והרי לא מצינו זה.אלא האמת היא שגם בפרצופים למעלה כשהם עולים לקבל פנימיותחדשה, עיקר מציאותם מצד חיצוניות ומהות פעולתם לא משתנים, רקמשתנה חוזק וכח של פעולה, כי בכל עליותיו של ז\"א הוא נשארלהיות אותו ז\"א עצמו ממש כפי פעולתו ותפקידו, ומה שהוא לוקח
— פתח קל\"ב - הבדל בין גדלות לעלייה —שלחאז פנימיות של אימא, לא שבגלל זה הופך להיות כאימא, אלא שרקנוסף ובא לו כח שלה, כי באמת גם אימא באותו זמן בהכרח עולהיותר למעלה ומקבלת תוספת כח בלי שינוי מציאותה ופעולתה.ולפי זה אע\"פ שבכל עלייה מתחדשת חיצוניותו של פרצוף בסודעיבור יניקה ומוחין, מ\"מ כיון שאין בזה שינוי בעיקר החוק, והיינושאין כאן שינוי מצד עיקר מציאותו ופעולתו של הפרצוף, לכן גםלמטה באדם הגשמי בקבלת נשמה יתירה אין הגוף צריך להשתנותממש.והאמת, שגם למטה בבוא לאדם אורות חדשים הם באים בסודעיבור יניקה ומוחין, אלא שהם סוגים שונים של השפעה שהוא מקבלבלי שינוי הגוף, מכיון שגם למעלה בספירות לא נעשה בזה שינוימהותי בעיקר חוק של הפרצוף וכנ\"ל.והנה בבוא לאדם נשמה יתירה, אע\"פ שנשמה הראשונה אינה עוזבתאותו ולא הולכת לאדם אחר, כמו שזה קורה בפרצופים למעלה [כיהם כולם מערכת אחת, כמו אילן אחד, שורש עם ענפיו שמחובריםבו תמיד, ולכן בשינוי שנעשה בפרט אחד, מתפעל ומתחדש כל האילן,עיין בקיצור הכוונות עמ' ל\"ג], ואולם בבני אדם לא נמצא ענין זהשל השארת נשמה של אדם לאדם אחר, אבל מ\"מ גם למטה קורהדומה לזה, והיינו שנשמה הראשונה אז כמו נבלעת בנשמה יתירה ואינהפועלת עוד.כי זה צריך להבין תמיד, שאין הדברים למטה מקבילים בדיוקלדברים שלמעלה, אלא רק אחרי שנשמור את ערך אמיתי שלהם כאןוכאן, כי צריך לדונם לפי מציאות שלהם במקומם, בכל נושא ונושא,וכיון שאין נושאים שלמעלה ושלמטה דומים זה לזה לגמרי, לכן גםההקבלה בין תחתון לעליון מוגבלת ומותנית בשינוי ערך שלהם וכנ\"ל.וכל זה בענין עליות ממש, אבל לא מתחילה שום עלייה עדשהפרצוף יקבל מקודם את כל מה שמגיע לו על פי חוקו, ובאמת כבר
— פתח קל\"ב - הבדל בין גדלות לעלייה —שלטמתחלה ניתנו בספירות של פרצוף כל כחות הנצרכים לו לפי ענינו,אלא שהם היו סתומים, ובבוא לו מוחין חדשים דגדלות אותם כחותעצמם הולכים ומתרחבים ומתגלים לאט לאט, עד שמגיעים לכל שיעורהחוק שכבר נחקק להם מראש, שאז יקרא זה גדלות שלו.כי כך אנו רואים למטה באדם הגשמי, שכל מה שיהיה לו בסוףכבר יש בו בתחלה, אלא שזה היה סתום ועומד כמו בקצרה, ואחרכך הולך ומתרחב לאט לאט עד שהוא מגיע לתכלית גידולו, שזהנעשה כאשר נגדל כל מה שהוטבע בו בראשונה, וכך הוא ענין שלכל הגדלה למעלה.[וצ\"ע כי מדברי רמח\"ל כאן משמע שגם בפרצופים כל מוחין עדסוף גדלותם כבר ניתנים בהם משעת לידתם, כמו כל רמ\"ח אברים,ואחר כך הם רק נגדלים ומתגלים לאט לאט, ולא שבכל פעם מקבלז\"א מאו\"א מוחין חדשים ממש, ועיין היטב בפתח קכ\"א]ורק מכאן והלאה יקרא זה עלייה, במה שהוא עולה למעלהממדריגתו, ויש לעליות אלה כמה סדרים, כמו לכל דבר שבא בהדרגה,ולפי סדרים אלה שיש למעלה כך נקבע סדר זמנים למטה לפי כלעליות ההן, וכמו שמצינו זה בשבת וכן בשאר ימי הקדושה, אשר מכלזה יש תולדה גם לכללות ההנהגה, במה שעל ידי כל עלייה ועלייהמתקרב סיבוב הגלגל אל סופו הטוב ואל מנוחתו.
— פתח קל\"ג - גדלויות ועליות של ז\"א —שמפתח קל\"ג - גדלויות ועליות של ז\"א[עד שז\"א מקבל גדלות שני, לא נחשב לו זה לעלייה, אלא רק מהשהוא יעלה אחר כך]כבר נתברר (פתח קכ\"ח – קל\"ב) שכל זמן שז\"א מקבל מוחין שראויםלו לבא מאו\"א לצורך בנינו ושלימות הנהגתו, לא נחשב זה לו עלייהאלא גדלות, וכך נמשך עד גדלות שני (פתח קכ\"ט), אמנם מכאן ואילךיחשב זה לו עלייה, שכבר אינו תלוי בנותנים לו המוחין, והיינו באו\"אשכבר משעת לידתו היו מוכרחים מצד עצמם לתת לו מוחין כדילהשלים את כל מדריגותיו, אלא שמעכשיו הוא עולה בעצמו למעלהממדריגתו, וכמו שזה קורה בעליות שבת לאחר שז\"א כבר נשלם בכלשתי גדלויות שלו (פתח קל\"ב).פתח קל\"ד - מצבי עמידת נוקבאוקבלתה מז\"א[נוקבא צריכה להתקן על ידי ז\"א בכמה דרכים, כדי שתהיה ראויהלקבוע בה את עבודת התחתונים, וזה שבתחילה היא מקבלת מאחוריז\"א מתחת חזה שלו, ואחר כך מקבלת גם מפניו מחזה שלו ולמטה,ואחר כך מקבלת מכל קומתו, גם מחזה ולמעלה, שכל אלה הם מצביםשונים של נוקבא, שבהם היא עולה ויורדת לפי מעשה התחתונים]