— פתח ט' - ראיית הספירות היא בסוד —מאשוים אצל כל הנביאים, כי הם לפי מציאות האלקית עצמה, שאין להחילוף ותמורה.פתח ט' - ראיית הספירות היא בסודראיית הנשמה ונעשית על ידי מלכות[דמיונות וצורות שנראים בספירות אינם כצורה גשמית ח\"ו, אלאשמאותו ענין שרואה הנביא מובן לו איזו צורה גשמית ידועה לולמטה, וזה נקרא ראיית הנשמה, שאינה כראיית הגוף, ולכן אין צריךשהנושאים יהיו על דרך ראיית הגוף, אלא שהיא מציאות אחת שלהארה רוחנית, שממנה מובנים דברים גשמיים, וזה שהנביא יכוללראות למעלה כמין עיגול או קו ישר וכו', ואפילו הארה רוחנית ההיאאינה \"עצמית\" בספירות כלל, אלא שהיא בסוד מלכות, שהיא זושמראה לאדם את כחות העליונים בדרך של צורות ודמיונות]ברור שצורות גשמיות לא נמצאות למעלה, דעל זה נאמר \"כי לאראיתם כל תמונה\", ואפילו בדרך דמיון אין כבוד העליון יכול ליראותבצורה הגשמית, וכגון בצורת אריה או שור או עיגול או קו וכו', שהריאפילו בנשמה של אדם לא נמצאים ציורים גשמיים כאלה, אלא רוחניים(פתח ז'), כל שכן בכבוד העליון, וזה מה שכתוב \"ותמונה אינכם רואיםזולתי קול\".אלא שראיית הנביא היא כראיית הנשמה באופן שהיא יותר ענין שלהבנה מאשר ענין של ראייה ממש, ור\"ל שהדברים נראים לנביא לאִ מצד צורתם אלא מצד עצם המצאם, ודומה זה לאדם שחושב על איזהדבר גשמי, הרי הוא מצייר אותו בשׂכלו בציור ההוא, ואם היה אפשר
— פתח ט' - ראיית הספירות היא בסוד —מבלנו לראות בשעה ההיא את נשמתו, היינו רואים שם באמת ציור ההוא,ושמא תאמר שיש שם בשׂכלו ציור גשמי ממש, אינו כן, כי כחותהשׂכל מסודרים בסדר אחר מאשר כחות הגוף, אלא שציור רוחנישנעשה בשׂכל מקביל לציור הגשמי ההוא.וזה נקרא ראיית הנשמה, שאינה כראיית הגוף, שאז אדם רואהבעינים, כי באמת לא ניתן לראות כבוד העליון בעינים, ולכן אין צריךשיצטיירו בזה ציורים גשמיים, כי ראיית הנשמה היא מצד מציאותוהרוחנית של דבר, ולא מצד ציורו הגשמי.ואפילו צורה רוחנית בספירות היא אינה \"עצמית\" כמו בנשמה, כיבנבראים הוא דיש דברים גשמיים ורוחניים, ויש שתי צורות של ראייהאלה, הא כדאיתא, והא כדאיתא, אבל בכבוד העליון אין בו שום אחתמכל צורות אלה, לא גשמית ולא רוחנית, ואע\"פ שאצל הנביא זהמתראה באיזו צורה רוחנית דקה, מ\"מ אין זה משום שכך היא מהותשל כחות העליונים ההם, אלא משום שכך מתראים כחות ההם בדמיונושל הנביא.כי בשביל לדעת מהות של אותם הכחות, צריך היה לדעת מהותשל אלקות עצמה, כי הספירות הם חלק מאלקות (פתח ה'), וכיון שזהאי אפשר לנבראים, לכן גם מהות הספירות אי אפשר להם לדעת, וכלמה שאנו יודעים מזה, רק שהן ניתנו לנו ליראות, ודרך ראייתם היאבצורת דמיון ומראה הנבואי, שהיא ראייה רוחנית שנעשית מצד אדם,ולא מצד הספירות עצמן, ואין לטעות שכביכול כך היא מהות שלדברים עלינוים ממש ח\"ו.והנה ראיית הספירות נעשית בסוד מלכות, כי מלכות היא זו שמראהלנביא את כחות העליונים בדרך זו של מראות ודמיונות, כי הנה כחותההם הם חוקי ההנהגה, ורצה ית' שלא יהיו הנבראים רק נהוגים עלידיהם, אלא שבנבראים עצמם תתראה ההנהגה, והיינו שהנבראים בכלמציאותם הגשמית יהיו נושאי ההנהגה ממש, עד שכנגד כל כח שיש
— פתח ט' - ראיית הספירות היא בסוד —מגלמעלה יהיה למטה נברא אחד, היוצא מאותו הכח, וכל תכונותוסגולות שיש לכח ההוא ייראו בנברא הזה.ואמנם בשביל לעשות קשר זה בין עליונים לתחתונים צריך דבראמצעי, שיעשה את העברה הזאת של הנהגה מכחות העליונים אלהנבראים, ויגרום לכחות ההם ליראות אצל הנבראים בצורות גשמיותלפי מציאות שלהם, וכגון כח אחד ייראה למשל בצורת אוזן, וכח אחרייראה בצורת פה, וכח שלישי בצורת תפוח, וכח רביעי בצורת מים אוכסף וכו', ודאי שצריך לזה אמצעי מיוחד שסגולותו היא כך להוציאמכחות ההנהגה ציורים גשמיים כאלה.והנה אמצעי הזה היא מלכות, אשר עליה נאמר \"ותמונת ה' יביט\",כי מלכות נקראת תמונת ה', מכיון שהיא גורמת להתהוות דמיונות אצלהנביא בעת ראייתו בספירות, ולאחר שיש למלכות סגולה הזאת, והיותהשורש של כל הנבראים, לכן על ידה נעשים כל ציורים ההם, אלאשבמלכות עצמה הציור עדיין הוא רוחני ולא גשמי, שהרי היא מכללעשר ספירות, כי הכל נעשה בהדרגה, ורק ממנה ולמטה מתחיליםהדברים להתגשם ממש.והרי הכלל הוא שאין יכולת לבני אדם להשיג את אורות העליוניםרק לפי מה שאורות ההם מתייחסים לבני אדם, לאחר שאורות הםשרשי כל הנבראים, ונמצא שיש שייכות ביניהם, ולשם כך צריכיםלמלכות, שהיא מראה לנביא את האורות וכל עניני הנהגתם בצורתמראות ודמיונות הידועים לאדם למטה, וזה סוד \"כי אם בזאת יתהללהמתהלל השכל וידוע אותי\", \"זאת\" היא מלכות, ועל ידה אנו יודעיםומשיגים את השי\"ת, והיינו את כחות העליונים וכל מדות הנהגתו.
— פתח י' - חוקות ההנהגה —מדפתח י' - חוקות ההנהגה שנראיםבספירות[בפעולת המאציל על ידי הספירות יש חוק שלפיו הדברים נתלים אלהבאלה, ויש שנמשכים אלה מאלה, ויש שמתעלמים, והיינו מתלבשים,אלה באלה, שאז הפנימי פועל בהעלם על ידי החיצון המלבישו, וכןהם כל שאר חוקי ודרכי ההנהגה, וכל דברים אלה נראים בספירותבסוד ראיית הנשמה, שהיא מבינה את הדברים בדרך רוחני שלה, כשםשעין גשמי רואה את הדברים בצורה הגשמית]פשוט שהספירות היותן חלק מאלקותו ית' ממש (פתח ה'), איןהמאציל פועל אותן, אלא שעל ידי הספירות הוא פועל את כלהנמצאים, כי הספירות הן באמת כמו מחשבות שקדמו לפעולותהגשמיות שנעשו בנבראים, היוצאים מן הספירות בסוף כל סדרהשתלשלות, וכיון שהנבראים הן תכלית הכל, לכן כשהמאציל פועלעל ידי הספירות הוא פועל בדרך של הנבראים, ואינו פועל בבחינתוהכל יכול, שאז היה בורא את הכל בבת אחת וכו', אלא שהוא בחרלו דרך אחרת, לפעול כפעולת בני אדם, לאט לאט, לחשוב בכל דברבפני עצמו, ורק אחר כך לעשותו וכו'.לא משום שהוא ית' צריך לכך, אלא כדי שבני אדם יוכלו להביןאת פעולותיו, ועל ידי זה להתקרב אליו ולהדבק בו, כי מעתה ישביכולתם להבין את כל סדרי ההנהגה, מה היה ראשון בהשתלשלות,ומה בא אחריו, כמה כחות פעלו לצורך דבר זה, ובאיזה דרך הם פעלווכו', שכל זה לא היה אפשרי אם השי\"ת היה פועל בבחינתו הכליכול.
— פתח י' - חוקות ההנהגה —מהואלו הם כמה ממשפטי הנהגתו שאנחנו משיגים בספירות, הנה ישדברים שנתלים אלה באלה, וכגון ענפי א\"ק (אורות שיצאו חוץ לא\"ק)נתלים בא\"ק שהוא שרשם (פתח ל\"ג ול\"ה), וכן באצילות הנהגת זו\"ןתלויה במוחין שבאים להם מאימא (פתח קט\"ז), וכן או\"א נתלים בדיקנאדא\"א, כי 'במזלא אתכלילו' (פתח קי\"א וקי\"ד), וכל כיוצא בזה.וענין זה שאחד נתלה בשני נמצא גם באדם הגשמי, כי יש כחותהגוף וחלקיו שהם תלוים בכחות וחלקים אחרים, וכגון כח הדיבורתלוי בכח המחשבה, כי מי שאינו חושב אינו מדבר וכו'.ֶ ויש בספירות ענין של המשכיות הדברים, במה שספירות או פרצופיםנמשכים והיינו נולדים מספירות ומפרצופים אחרים העליונים מהם,והוא ענין ידוע של השתלשלות העולמות (פתח י\"ג, כ\"ז, ל', ק\"ט),וכאמור שזה נמצא גם באדם הגשמי, וכגון כח הזכירה נולד משניכחות, מכח המחשבה ומכח הדמיון וכו'.ויש עוד חוק בספירות, כאשר אלה מתעלמים בתוך אלה, שהוא עניןשל התלבשות, כאשר פרצוף הפנימי מתלבש בפרצוף החיצון כדילהנהיגו מתוך ההעלם, ודוגמא לכך באדם הגשמי, כגון אב שמייסראת בנו, שאהבתו לבן הוא כח הפועל, אלא שהאב מסתיר מבנו אתְִִ אהבה ומראה לו כעס, ולפעמים מה שיש בּפנים אינו הפך ממהשרואים בחוץ, אלא שהוא דבר יותר עמוק ונסתר, וכגון הרב שאינורוצה לגלות לתלמיד איזו מחשבה עמוקה, ומדבר עמו בדרך פשוטהיותר.הרי כל ענינים אלה נראים בספירות בראייה רוחנית, ונדמים לאדםכאילו הוא רואה אותם בראייה גשמית, משום שכל מה שיש למעלההם כאמור שרשים של כל מה שיש למטה, וכיון שיש ייחס ביניהם,לכן כל דמיונות ומראות הנבואיים מקבילים לצורות הגשמיות ממש,נמצא שראיית הנשמה היא כדרך ראיית עין גשמי, אלא הא כדאיתאוהא כדאיתא.
— פתח י\"א - מלכות היא מעבר —מופתח י\"א - מלכות היא מעבר ביןעליונים לתחתונים[ענין תמונה ודמיון שנמצא בספירות תלוי בספירת מלכות, כי היותהשורש של התחתונים, לכן מצדה נעשים כל צורות אלה, וזה שאמרושאי אפשר לעלות אל עולמות העליונים ולא לקבל מהם, אלא על ידימלכות, ואפילו בתמונות ודמיונות ההם עצמם שנראים על ידי מלכותנודעת חכמה בענין ההנהגה, מדוע דוקא דמיון זה רומז על מידהוספירה ההיא, ואיך מלכות מנהיגה את התחתונים להביא להם אתמה שנקבע ונגזר למעלה, וזהו מלבד שדרך מלכות משׂ כילים ומשיגיםגם את כל ספירות העליונות]לכל ספירה יש סגולה פרטית, אשר השפעתה נמשכת באמת על כלהספירות, אמנם מלכות, היותה שורש של התחתונים, הרי היא שורשלכל צורות שיש בתחתונים, וזוהי עיקר סגולה שלה, ולכן מלכות עצמהנראית כמו תמונה ודמיון (פתח ט'), וממילא שבדרך זו היא מראה לנביאגם את ספירות העליונות, אשר מצדה דוקא כולם נראים באותה צורהשנראים.כי רק על ידי מלכות אפשר לראותם, כי בעברם דרכה ליראות למטההם מקבלים בה את צורה המיוחדת להם, לפי הכנה וסגולה של מלכותעצמה לתת לכל דבר את הצורה המתאימה לו, וכיון שבלי מראההנבואי והדמיון שתלוים במלכות אין אדם יכול להשיג את כחותהעליונים, לפי זה נמצא שרק על ידי מלכות משיגים את כל עולמותהרוחניים, ורק על ידה מקבלים מהם את השפעתם.
— פתח י\"א - מלכות היא מעבר —מזאך לא די להבין איזה כח ומדה העליונה נרמזה בדמיון ההוא, אלאצריך להבין גם מדוע דוקא דמיון זה בא לרמוז על מדה ההיא, וכןצריך להבין באיזה אופן משתרשים התחתונים במלכות כדי שהם יתראודוקא ככה, ומה הם כל אופני הקשר שיש בינם למלכות.ואז כאשר הנביא יראה את המראה המצטייר בציור ההוא, יבין מזהאיך מדה העליונה ההיא צריכה להמשך למטה כדי שתתראה בצורההזאת, דרך משל: הרי צורת אריה מרמזת על ספירת חסד או על פרצוףאבא, וכאשר ידע הנביא ענין של אריה למטה, מזה יבין גם איך ספירתחסד או פרצוף אבא צריכים להמשך מלמעלה על ידי מלכות בשבילשאריה הגשמי היוצא מהם למטה יהיה דוקא בצורה ובתכונה הזאתכמו שיש לו במציאות.כללו של דבר, היות שמלכות עומדת באמצע בין המשפיע למקבליםהתחתונים, ולאחר שכחות העליונים הם כחות פשוטים שמצדם אינםניתנים להשגת אדם, ורק על ידי מלכות אפשר להשיגם, על ידי שהיאנותנת להם ציור ידוע למטה, לכן צריכים לדעת היטב את כל סגולותהפרטיות וכל סדרי המדריגות של מלכות עצמה, כדי להבין את כלדברים הנזכרים על בורים.
— פתח י\"ב - כל הבריאה היא סדר אחד —מחפתח י\"ב - כל הבריאה היא סדר אחדעשוי בסוד דמות אדם[כללות כל ההנהגה מראשיתה ועד סופה, וכן כללות כל הנמצאים,הרי הכל הוא רק ענין אחד וסדר אחד בלבד, שתכליתו הטבה שלמהלבני אדם, באופן שסדר זה עשוי בסוד דמות אדם, וכל חלקיו הםכמספר אברי אדם, וכן כל קשרים בין חלקים שיש למעלה הם כמושהם באדם, והנה א\"ק הוא נאצל הראשון שנסדר בדמות אד ַָּ ם וכ ללאת כל המציאות, וכל מה שנמצא אחריו, בין כל משפטי ההנהגה,ובין כל הבריות, הכל עשוי בסוד דמות שלימה זו]כללות של כל המעשים שכבר נעשו ושעתידים ליעשות, וכן כלאורות שיש למעלה וכל הנבראים שנמצאים למטה, עם כל תכונותיהםבגופם ובנפשם, הכל הוא רק סדר שלם אחד, כי לא תחשוב בראותךכל כך הרבה מינים ומעשים שונים בעולם, שכל אחד נברא בפני עצמו,ואין כולם נחשבים כענפי שורש אחד, אין הדבר כן, כי ריבוי בלתימסודר ודברים מפוזרים, דבר זה לא משובח, ואין ראוי לייחסו אלהבורא.דרך משל, אפשר שיהיו לאדם ידיעות רבות בכמה מקצעות, וכגוןשהוא יודע לצרף, ולצייר, ולנגן וכו', ואם נשאל אותו מדוע הוא עושהכל אלה, יענה מפני שיודע את אלה, ואם היה יודע יותר, היה עושהגם דברים אחרים, והרי אין קשר אצלו בין ידיעה לידיעה, ובין מעשהלמעשה, כי מה שנזדמן לו לדעת ולעשות הוא יודע ועושה.
— פתח י\"ב - כל הבריאה היא סדר אחד —מטוכי נאמר הכי לגבי השי\"ת, שברא כל כך הרבה בריות בגלל שישלו מספר כזה של ידיעות, כמו אצל אדם, אם כן מיד יקשה, 'וכיסיימתינהו לכולהו שבחי דמרך', היד ה' תקצור, שהרי לדבריך אין לוית' ידיעות אחרות חוץ מאלה, כי אם היו, מדוע לא עשה יותר בריות,וכן יקשה לאידך גיסא, דאם אין רצונו בריבוי, מדוע לא ברא רק בריהאחת בלבד וכו'.ולכן בהכרח עלינו לומר שכל מה שיש בעולם אינם דברים מפוזריםונפרדים, שכל אחד נברא רק למטרה שלו, אלא ודאי שיש מטרה אחתוטעם אחד לכולם, שכולם ענפי שורש אחד, ואם בכל זאת תשאל,מדוע אין בריות יותר, תשובה, כי לפי התכלית ההיא שבשבילה בראית' את עולם אין צריך יותר, רק אלה שנבראו דוקא.וכבר נתברר שהתכלית היא הטבה שלימה לנבראים (פתח ב', ג', ד'),והרי כל בריאה כולה היא סדר אחד שלם שבא להקים את ענין זהשל הטבה, באופן שכל הבריות ומשפטי הנהגתם הם חלקי ותנאי סדרזה, וכיון שהוא עשוי בשביל להטיב לאדם, לכן סדר זה עצמו עשויבסוד דמות אדם, ועל זה נאמר \"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו\", הריהוא כדמותו ית', ומכאן שבדמות זאת יש כל כחות של קדושה, כמושיש ב\"צלם עליון\" ומצד שני יש בה תרי\"ג חלקים כתרי\"ג אבריםבאדם הגשמי.נמצא שכל העולמות, אע\"פ שמצד עצמם הם גדולים ושלמים,למעשה אינם אלא אברים פרטיים של דמות אדם אחת הכללית, עםכל הקשרים בין אברים שמצינו באדם, והנה א\"ק הוא כללות הראשונהכזאת (פתח ל\"א), אשר כל מה שנמצא עכשיו בבריאה הם פרטי א\"ק,וזה מה שאמרו שספירות א\"ק ממלאים את כל החלל (פתח כ\"ו, ל\"א).הרי שהמאציל המציא רק מציאות אחת בלבד, וזה שבח גדוללחכמתו, שלא עשתה דברים רבים שהולכים בדרכים שונים, אלא הכל
— פתח י\"ג - עיגולים ויושר הם השגחה —נענין אחד וסדר אחד, שכל פרטיו באים להשלים דמות אדם אחת גדולהבכל בחינותיה, וכל מה שנרצה להבין בנמצאים, נבין מעתה על פיסדר דמות זו.פתח י\"ג - עיגולים ויושר הם השגחהכללית והשגחה פרטית[תמונות שרואים למעלה מתפרשות לפי טבע הדברים שנמצאיםלמטה, וכגון כאשר הנביא יראה את הספירות בצורת עיגולים זהבתוך זה, מזה יבין שמראים לו ענין הנהגה סובבת, שלא מחלקיםבה בין חסד לדין ולרחמים (חד\"ר), והיינו שלא מדובר כאןבהשגחה פרטית אלא בהשגחה כללית בלבד ששוה בכולם, שאיאפשר להבחין בה רק את עצם ענין של השתלשלות הספירותמלמעלה למטה.אבל אם יראה הנביא את הספירות בצורת יושרים, מזה יבין שמראיםלו הנהגת חסד דין רחמים (חד\"ר), שמסודרת לפי שלוש קוים אלה,ימין שׂ מאל ואמצע, ומדובר בהנהגה פרטית שמשגיחה באופן פרט עלכל נברא ונברא לפי מה שהוא, ועל דרך זה מתפרשים כל שאר תמונותשרואה הנביא למעלה]כבר נתבאר (פתח ו', ח') שכל תמונות שרואה הנביא תלויות במלכות,כי היותה שורש של התחתונים, לכן היא מראה כך לנביא את כחותהעליונים, בצורת תמונות גשמיות, לאחר שאין כח לנבראים להשיג אתעולמות הרוחניים בדרך אחרת, ולא שהתמונה ההיא נמצאת למעלהממש ח\"ו, אלא שהמלכות עצמה היא סוד תמונה, והיינו שהיא הארה
— פתח י\"ג - עיגולים ויושר הם השגחה —נאאחת שבה מושרשת תמונה גשמית ההיא, אשר על פיה צריך הנביאלהבין את מהות של ענין שמראים לו.והנה בתחילת הבריאה נתהוו בחלל שני סוגי עולמות, עיגולים ויושר(ומכאן נמשך שלכל ספירה יש עיגולים ויושר), עיגולים מורים על עניןהשתלשלות עולמות, ויושר מורה על עצם ענין של הנהגה.כי הנה עשר ספירות ראשונות שיצאו מן המאציל היו משתלשלותזו מזו ברדתן מלמעלה למטה, ודבר ראשון שצריך היה לעשות בחלל,ליצור את עצם המדריגות, מציאות שבנויה בסוד ההדרגה (פתח ל'),והרי לפי סדר זה אין מתייחסים לתכונות פרטיות של הספירות, רקלסדרן ולדרך השתלשלותן, ובדרך זה נמצא שחסד מוליד את דין,ואע\"פ שהן שתי מדות מנוגדות בהנהגה, ועל זה אמרו (שמו\"ר ט\"ו,כ\"ב) \"המים הרו וילדו אפילה\" (חסד שסודו מים הוליד את דין שסודוחושך ואפילה), ובכך נמצאו עשר מדריגות זו תחת זו שנקראיםעיגולים.ומלבד ענין של השתלשלות יש בעיגולים עוד ענין אחד, מה שכלספירה עליונה נושאת וסובלת את ספירה התחתונה, והיינו שהיא מקיפהאותה מכל צד, ולפי זה הן קיבלו ציור של עיגולים ממש, וכגלדיבצלים, זה תחת זה וזה בתוך זה.אך לפי חוק של הנהגה הרי גבורה, אע\"פ שנשתלשלה מחסד, צריכהלעלות ולעמוד כנגד חסד, וכן תפארת צריכה לעלות ולעמוד בין חסדלגבורה, וכן הוד עולה כנגד נצח וכו', עד שבדרך זו כל עשר ספירותמסתדרות בג' קוים בסוד חד\"ר, וזה נקרא עולם היושר שעשוי בדמותאדם, שבנוי בסוד ימין שׂמאל ואמצע.נמצא שבעיגולים אין מחשיבים את פעולה פרטית של ספירות, אםלחסד ואם לדין, אלא רק את עצם מקומן וסדר מדריגותן, התקרבותןאו התרחקותן מן השורש, בלי שסגולה, והיינו פעולה פרטית, של כל
— פתח י\"ג - עיגולים ויושר הם השגחה —נבמדריגה ומדריגה ניכרת לנו, והרי סדר זה עושה את השגחה כלליתבלבד, וזהו כענין של עיגול, שהוא כצורת כדור סובב בלי שום חילוקבין חלקיו, כי אין כאן לא ראש ולא סוף ולא אמצע, לא ימין ולאשׂמאל, וכשהנביא רואה את עיגולים, הוא מבין שמראים לו עניןהשגחה כללית, כמי שמקיף את כל הנבראים מרחוק, מביט ומשקיףבהשקפה אחת על כולם.ואין מכאן לנביא שום ידיעה בענין השגחה פרטית לגבי כל נבראלפי סגולתו ומעשיו, כי בשביל שיובחנו כל צדדי מעשה התחתוניםצריך שגם השגחה תהיה מסודרת לפי הצדדים, והיינו קוים, בסודחד\"ר, ודבר זה כאמור חסר בעיגולים, ורק חילוק אחד יש בהם, הבדלבין עיגול לעיגול, כי עיגול עליון נקרא כתר, ועיגול שבתוכו נקראחכמה וכו', שזה מורה שכל ספירה מקיפה ומשגיחה בהשגחה כלליתעל כל הנמצאים, עד שכל הנבראים נמצאו מושגחים על ידי כל עשרספירות בשוה.מה שאין כן ענין של השגחה פרטית, שהיא נקראת הנהגה בעצם,כי לפיה כל נברא אמור לקבל את מה שראוי לו באותו הזמן, ובדיוקלפי מעשיו וכו', וזה נעשה על ידי ג' קוים, ימין שׂמאל ואמצע, שאזמתפרטים כל שיעורי השגחה לכל צד, לפי כל דרכי התפשטות המדותותולדותיהם, הכל לפי ערך פרטי של דבר, וביחס לכל דברים אחרים.והוא הוא כל מה שמוזכר בפרצופים, שכל זה נעשה על פי הנהגההפרטית בבחינת יושר, שמסודרת בסוד דמות אדם (פתח י\"ב), אך אפילוכאשר באיזה זמן מן הזמנים אין הנהגה פרטית פועלת, מ\"מ השגחהכללית על כל הנבראים בבחינת עיגולים לא פוסקת לעולם.ובדרך זו יתפרשו כל שאר תמונות שרואים הנביאים למעלה, שהןמודיעות להם את מהות של דברים ההם, אם מדובר בהשגחה כלליתאו בהשגחה פרטית, אם הם דברים שמתפשטים או שאינם מתפשטיםוכו', ולדוגמא כאשר יראה הנביא צורה של נקודה, מזה יבין שמראים
— פתח י\"ד - כלל בנין הספירות —נגלו אור סתום שעומד בשורשו ואינו מתפשט, ואם יראה צורה של קו,אז ידע שמדובר באור המתפשט, הכל לפי צורות ההן שרואים, כך הםממש כל ענינים למעלה.פתח י\"ד - כלל בנין הספירות[כל מה שנוגע לעצם מציאות של הספירות, כמו בנין מדריגותיהן,ותכונה של כל אחת מהן, מספר חלקיהן, וכל קשריהן, הרי זה בכללמונח הראשון, שהוא ראשית חוק של הנהגה שחידש המאציל, לפימה שידע שזה מה שצריך לבריאה, לא פחות ולא יותר, וכדי שהנהגההזאת תביא את הכל לידי התכלית, שהיא הטבה שלמה לנבראים]כבר נתבאר (פתח ד', י\"ב) שעיקר מטרת בריאת העולם היתה לברואאת אדם הגשמי, שיהיה לו יצר הטוב ויצר הרע, ותנתן בידו עבודתהבחירה כדי שיזכה בה לשׂכר נצחי, או שייענש בגלל חטאיו עדשיכופר לו ויתוקן, ואז יקבל את שׂכרו, ולכל דברים אלה יש הרבהפרטים, ושיערה חכמה העליונה כמה מדריגות של קדושה ושל טומאהצריך שיהיו בעולם בשביל שכל הנזכר יתקיים בשלימות, ועשתה אותןבמנין מדויק, ללא חסרון ויתור, אפילו פרט אחד.ְַלמה הדבר דומה, למי שנצרך לאש לעשות איזה דבר, והרי עליולדקדק מאד כמה עצים לשׂים באש כדי שתתלהט כמו שצריך, ולאתשרוף את הכל, אך גם לא יצונן יותר מידאי, וכן גם חכמה העליונהכבר ידעה מראש את כל הפרטים הנצרכים לבריאה כדי שהיא תגיעלמטרה שלה.
— פתח י\"ד - כלל בנין הספירות —נדועל זה אמרו חז\"ל \"וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד\",שלא יאמר אדם, אילו היו לי ג' רגלים וכו' ע\"כ, וכמו שיתבררבהמשך, שעל דבר זה אסור לנו לשאול טעם, כי בשביל לדעתו היינוצריכים לדעת את כל מה שידעה חכמה העליונה שקדמה לבריאתנו,וזה אי אפשר לנו.כי רק לאחר שכל הדברים ושיעורים אלה כבר נבראו ונקבעובמציאות על ידי המאציל עצמו, וידענו שכולם מכוונים לתכלית אחת,מעתה נוכל להבחין בכל פרטיהם ולהבין איך בנוי הבנין, ואיך הואמתנהג, ואיך הוא מביא אל התכלית ההיא.כללו של דבר, כל מה שנוגע לעצם מציאות של ספירות ולעיקרבנינן, אין לשאול על זה טעם, כי באמת אין לך טעם יותר אמיתיוחזק מאשר המעשה שעשה המאציל, באשר גם אדם הוא רק אחדמפרטי המעשה הזה, שנעשה בתכונה המתבקשת לו בקשר לכל שארדברים, להיות כולם מכוונים אל התכלית ההיא.והנה מציאות הראשונה והיסודית הזאת של בנין הספירות כוללתאת מהותן, ואת מספר תרי\"ג כחות שיש בכל ספירה, שמקביליםלמספר אברים של אדם, ואת כל משפטי הנהגת הספירות, שגם כןמקבילים לחוקים שנוהגים באדם הגשמי, בגופו ובנפשו, וכן נכלל בזהכל מצבים שיש לספירות, וכל עניני התלבשותן זו בזו.בכל אלה אין לנו לבקש טעם, כי מכל זה יוצא לנו רק טעם אחדכללי, שכל מעשיו של השי\"ת הוא דבר גדול מאד, מורכב מכל מהשנברא, עשוי בתכונתו שיש לו דוקא, שלם בתכלית השלימות, ומכווןעד סוף כל הנצחיות (פתח ק').ולכל כללות הזאת קוראים מונח הראשון, כי הוא ראשית חוקשנתחדש בבריאה, ונקרא כתר שהכל כלול בו והכל יוצא ממנו.
— פתח ט\"ו - הבדל בין כתר לכל —נהפתח ט\"ו - הבדל בין כתר לכל שארספירות[רק בענין מונח הראשון, היותו עצם בנין הספירות, שתלוי ברצוןעליון של המאציל, אין לנו לשאול עליו טעם, אבל כל מה שבא אחריו,שהן פעולות של הנהגה היוצאות מן הספירות ההן, בזה כבר ניתן לנורשות לשאול ולהבין]כבר נתברר (פתח י\"ד) שמונח הראשון הוא ראשית חוק של הבריאה,שעל פיו המציא המאציל את כל המציאות הזאת וקבע שהיא תהיהבאופן זה דוקא, וענין חוק זה הוא כאמור כתר עליון שמתעלה עדרצון המאציל עצמו שקדם לבריאה, ולכן אסור לנו לשאול את טעמוולחקור במהותו, כי הוא מושרש בשלימות האין סופית של הבורא,היותו הכל יכול והבלתי תכלית, שאין מחשבה תופסת בו, ולכן ממילאאסור לנו להתבונן בזה, ועל זה אמרו \"במופלא ממך אל תדרושובמכוסה ממך אל תחקור\".ְִָָ ולעומת כתר, שהוא כולל את כל הנמצאים בבחינת עצם המצאם,שתלוי ברצון העליון וכנ\"ל, הנה חכמה, אע\"פ שגם היא כללות שלכל המציאות, אך זהו כבר בבחינת ההנהגה, ובבחינה זו היא מתחילהלפרט את כל המדריגות שנקבעו במונח הראשון (בכתר), ולתת להםערך ופעולה פרטית, ולכן היא נקראת מחשבה, כי היא לוקחת את כלמה שיש בכתר וחושבת על כל דבר בפני עצמו, על מנת לסדר אותוכראוי לפי מטרת בריאתו, בסוד \"כולם בחכמה עשית\".
— פתח ט\"ו - הבדל בין כתר לכל —נוועל כן מחכמה ולמטה, כל מה שנוגע לענין ההנהגה, מותר לנולשאול עליו טעם, ולא רק מותר אלא באמת מצוה גדולה היא לחקורולהתבונן ולדייק היטב, ולדעת את כל הדברים כהווייתם ובאמיתתם,ועל זה אמרו שהבריאה כמות שהיא לפנינו מושרשת בחכמה, לאחרשכל כחותיה ופעולותיה אנחנו רואים ומשיגים, כי כבר אין לנו עסקבעצמות של המאציל, ואף לא בעצמות של הספירות, שהן אחד עםהמאציל (פתח ה'), אלא בסדר פעולותיו ית' שסידר אותם בדרך הנהגה,ועל זה אמרו \"במה שהורשית התבונן\".ואחרי חכמה באה בינה שהיא תחילת גילוי כל עניני חכמה, כי מהשבחכמה היה עדיין רק משוער ו\"מחושבן\", ועדיין הכל מקושר ביחדבבחינת ראש וכללות של הנהגה, ולעומת זה בינה מוציאה את כלדברי חכמה מכח לפועל ומעמידה אותם במקומם הראוי.ואולם עצם הנהגה המפורטת נמצאת בזו\"ן, שהם ז' ספירותתחתונות מחסד עד מלכות, וכאן נקרא שהנהגה הגיעה למקומה וראויהמעתה להתקיים בכל בחינותיה בפועל ממש, כי כאן היא נתחלקה לז'מדות עיקריות, שעל ידיהן נעשית השגחה פרטית ומדויקת לגבי כלנברא ונברא.
— פתח ט\"ז - אור ישר ואור חוזר —נזפתח ט\"ז - אור ישר ואור חוזר[יש בספירות אור ישר ואור חוזר, ואור חוזר נחלק לשני מינים: א)אחרי שהאור יורד בכל מדריגותיו מכתר עד מלכות, הופכת מלכותלהיות כתר, והאור מתחיל לעלות מכתר עד מלכות, שהיתה מקודםכתר, והנה מהלך זה של אור ישר וחוזר מורה על שלימות שליטתהמאציל, שהכל יצא ממנו והכל חוזר אליו, בסוד \"אני ראשון ואניאחרון\", כמו שהוא ית' מתגלה בראשונה כך הוא מתגלה באחרונה,וכל הקרוב אליו מתגדל בשמו, כמו מלכות שהיתה בתחלה רחוקהמאורו, וכאשר השי\"ת נתגלה בה, נתגדלה ונעשתה כתר, וכיוצא בומשתנות גם כל מדריגות שבין כתר למלכות.ב) ומין שני של אור חוזר הוא מה ששום אור אינו משלים את ענינועד שחוזר למקומו, כי בתחלה האור יורד בכל כחו למטה עד סוףמקום התפשטותו המיועד לו, ואז הוא מתחיל לעלות ולחזור למקורו,ובדרך עלייתו מניח את כל מדריגותיו, שרק אז הם נקבעים בבנין]א) והנה סוג ראשון של אור חוזר נראה במראה הנבואי כמין בזק,כי בתחלה רואים להב יוצא מצד אחד, וכאשר הוא מגיע לצד שני,מתהפך ונראה כחוזר למקומו, וכך מתנהגות כל עשר ספירות תמידבכל מקום שהן, כי בתחלה יוצא כתר מן המקור, וממנו יורדות כלמדריגות עד מלכות, ואחר כך רואים שמלכות מתלהבת והופכת להיותכתר, ואז כל ספירות חוזרות לעלות חלילה עד כתר שנעשה עכשיומלכות.
— פתח ט\"ז - אור ישר ואור חוזר —נחוהנה סיבה להתהפכות הזאת הוא אור מקיף, שמקיף את כלהספירות בשוה, כמו מלמעלה כך למטה, וברדת האור למטה עדמלכות, הרי הוא הולך ומתחלש, אך כאשר הוא מגיע לסוף, פוגש שםאת אור המקיף, מתחזק ומתגבר להיות שוב כתר כאילו יוצא מןהמקור, ומאז הוא פונה למעלה וחוזר למקומו הראשון, ובעלותו שובהולך ומתחלש מכתר עד מלכות, וכשמגיע לאור מקיף שלמעלה מתחזקשם עוד פעם והופך להיות כתר כבראשונה, ומתחיל לרדת וכו', וכךחוזר הדבר חלילה תמיד, ועל זה נאמר \"והחיות רצוא ושוב כמראההבזק\".וענין זה מורה על שליטתו הבלעדית של המאציל, שממנו יצא הכל,והוא סוף של הכל, כי כבר נתברר (פתח ה') שבתחילה אור אין סוףנתעלם על ידי הצימצום ועזב את שלימותו, כדי שיוכל האור ליראות,ִ וכדי לתת מקום לספירות להתפשט, ולכל הנמצאים להמצא, ואחרי כלסיבוב של הנהגה צריך אור אין סוף לחזור מהעלמו לשלימות הראשונה(פתח ד').ונמצא שההנהגה מתחילה מכתר והולכת בדרך העלם אור עדשגומרת במלכות, אך כיון שמלכות היא סוף של כל המדריגות,ובבחינה זו הרי היא מורה על עתיד לבא כאשר האור יחזור מהעלמולשלימותו, לכן בהגיע האור למלכות מתעוררת בה השלימות, ואז האורמתגלה בה בכל כחו, ומעתה מתחילה ההנהגה ללכת שוב בדרך העלםאור מלמטה למעלה, מכתר עד מלכות.ועוד יתברר זה לקמן (פתח ל') שעשר ספירות הן באמת הנהגהשלימה שמקיפה את כל סיבוב עולם מתחילתו ועוד סופו, כי הן יוצאותמאור אין סוף וחוזרות לאור אין סוף, והנה אור מקיף היותו שוהלמטה כמו למעלה, הוא כאמור גורם לאור הפנימי להתחזק בהגיעולמלכות, לצאת מהעלמו ולחזור להיות שוב כתר, כמו שהיה בתחלהלמעלה.
— פתח ט\"ז - אור ישר ואור חוזר —נטולפי זה אם תמנה את המדריגות מלמעלה למטה, והיינו מהעלםהראשון של האור ואילך, הרי הם יהיו כתר, חכמה וכו' עד מלכות,אך אם תמנה את המדריגות לפי גילוי אור שיהיה בסוף כל הסיבוב,אז מלכות היותה קרובה אל הסוף נעשית כתר, וכתר היותו רחוק מןהסוף נעשה מלכות, וכן משתנות כל מדריגות שבאמצע.ונמצא שירידת העולמות בסוד הנהגת הספירות הרי היא עלייה להם,ועל זה נאמר \"אני ראשון ואני אחרון\", וזהו סוג ראשון של אור חוזרשנמצא בספירות תמיד.ב) ולעומתו סוג שני של אור חוזר היה רק בזמן אצילות הראשונה,לפני שנקבעו כל המדריגות במקומם בבנין, והכלל בזה הוא, כי איןשום אור משלים את ענינו עד שחוזר למקומו, ובעלייתו הוא מניח אתהמדריגות.כי הנה כאשר איזה אור יורד כדי לעשות את מדריגותיו, הרי הואיורד בכח גדול בלי שום חסרון ומניעה, כי באמת אור אין סוף עצמוהוא שיורד (בסוד קו אין סוף שנכנס לחלל), שהרי כל אורות באיםממנו, ואז בירידתו בעומדו בסוף מקום התפשטותו, כיון שהוא נעצרשם הרי הוא נגבל כמו בתוך הכלי, ומקבל בחינת אור פרטי הראוילו, ומניח שם חלק ממנו, בבחינת מלכות, ואור אין סוף עצמו מסתלקמשם וחוזר למקומו, וכן נעשה במדריגה שניה, שגם בה מניח חלקשל אור, וזה נקרא יסוד, וכן במדריגה שלישית וכו' עד כתר, שהיותוקרוב ביותר לאור אין סוף, לכן אורו של כתר גדול מכולם.נמצאו כל אורות שבכל המדריגות הם ענפי שורש אחד, והרי טבעשל ענף לרדוף אחרי השורש, כדי לקבל ממנו את חיותו, ונמצא שעניןזה של ירידת אור וחזרתו למקומו עושה קשר חזק בין כל חלקי אורובין כל המדריגות, שכולם נמצאים מקושרים היטב בשרשם העליון.
— פתח י\"ז - ספירות ופרצופים —ספתח י\"ז - ספירות ופרצופים[ספירה היא אחד מעשר כחות או מדות כלליות של הנהגה, שהם כמויסודות הראשונים שמהם נעשית כל פרטיות שיש בבריאה, ופרצוףהוא התפרטות של הספירה עצמה בגילוי כל כחותיה וסגולותיה, שהואבנוי מתרי\"ג חלקים ועשוי בסוד דמות אדם]ספירה ופרצוף הם שתי בחינות יסודיות של הנהגה, שעליהם עומדכל הבנין, וכיון שהפרצוף אינו אלא התפרטות של הספירה, וכדלהלן,לכן ספירה עצמה יכולה ליראות לפעמים כספירה ולפעמים כפרצוף(כאשר יש לנו צורך בהתפרטותה), ובאמת כל ההנהגה יכולה להתפרשבין על ידי ספירות ובין על ידי פרצופים, והם שני דרכים שמצינו בזה,כי הרמ\"ק זללה\"ה פירש את כל ספר הזוהר על פי הספירות, והרבהקדוש זללה\"ה (האריז\"ל) פירש אותו על פי הפרצופים.וכבר נתבאר (פתח ה', ו', י\"ג) שעשר ספירות הן כחות הראשונים שלהמאציל שנתגלו בבריאה, והן מדות עיקריות של הנהגה שנתחדשו אחרהצימצום, שמסתדרות ביניהן בסוד חד\"ר (חסד דין רחמים), וכלפרטיות של הנהגה נכללת בהן, אך הפרצופים הם סדרי התפשטות עשרספירות אלה עצמן באופן פרט, עם פירוט כל חלקי מדריגותיהם, כלמשפטי שליטתם וכל דרכי הנהגתם.הרי שאע\"פ שעשר ספירות הן היקף של כל כללות ההנהגה, אךפרטיותה, והיינו פרטיות של כל ספירה וספירה בפני עצמה בגילוי כלכחותיה, זה מה שאנו מזכירים בשם הפרצופים, ונמצא שאין פרצוףבלי ספירה, ולכן כדי להבין את ענין של פרצוף צריך להבין מקודם
— פתח י\"ז - ספירות ופרצופים —סאענין של אותה ספירה שהפרצוף בא לפרטה, וגם את ייחס שיש בינהלכל שאר ספירות ופרצופים.ולפי זה לא יקשה עליך איך הרמ\"ק ביאר הכל על פי הספירות, כיזה אמת ודאי, שהרי כל הנהגה בנויה על עשר ספירות, אלא שבזהלא נידע רק את עיקרה של הנהגה היוצאת מכללות כחותיה, ולא אתכל פרטיותה היוצאת מהתפשטות כחות אלה, מכל קשרים ויחסים שישביניהם.שזה נידע רק מן הפרצופים, דבאיזה חלק של ספירה, ובאיזה תיקוןפרטי שנעשה בה תלויה ההנהגה, ונמצא שפרצוף הוא שלימות שלהספירה, ולכן רק על ידו אפשר להגיע להבנת ההנהגה בשלימותה,והנה צורת כל פרצוף עשויה בסוד דמות אדם, שכוללת תרי\"ג חלקים,כתרי\"ג אברים של אדם הגשמי, שזהו שיעור התפשטות כל חלקיהספירה בכל מדריגותיה ביחד.כי אע\"פ שכל ספירה כלולה מעשר, וכל חלק ממנה מתפרט לעודעשר, וכך עד אין סוף, והרי אפשר היה לקחת מההתפרטות הזאתשבכל שלב מספר זה או זה של חלקים, אמנם שיערה חכמה העליונהשבין כל מדריגות ביחד יהיו בפרצוף תרי\"ג חלקים דוקא, כמספראברים באדם, כי כבר נתבאר (פתח י\"ב) שכל ההנהגה בנויה על סודדמות אדם (ועיין בפתח ע', ע\"א).
— פתח י\"ח - האותיות מוציאות —סבפתח י\"ח - האותיות מוציאות אתמחשבה לידי מעשה[כל אורות העליונים כדי שיגיעו לידי פעולה מעשית צריכים לבא לסודהאותיות, שהן מציאות אחת וסדר אחד שלם שעומד להוציא את כלהדברים מכח לפועל, בסוד \"בדבר ה' שמים נעשו\", הרי שהכל נבראבדיבור, ואין דיבור בלי אותיות]העיקר בחכמת אמת להבין שורש של כל פעולה ופעולה, וכל דברשקיומו הוא מצד עצמו, ולא על ידי זולתו, יש לו שורש בפני עצמו,ובנידון דידן, כל אורות העליונים הם הכנות שנעשו בשביל להוציאמהם את הנבראים, בסוד מחשבה שקדמה למעשה (פתח י'), אלא שכדישהנבראים יצאו מן האורות בפועל, צריך לזה דבר נוסף.כי מה שנמצא במחשבה אינו מוכרח שיצא מזה מעשה, לולא שיהיהלכך שורש מיוחד, המוציא את הדברים מכח לפועל, והנה שורש פרטישמשמש לצורך זה הן האותיות, שעל ידיהן באים כל אורות לידיהמעשה, באופן שמחשבה צריכה לרדת למדריגת שורש זה שלהאותיות, ולעמוד שם, כדי שהדברים יצאו לפועל.והנה לכל שורש יש סדר מסוים שבו נעשית פעולת השורש, וכלמי שעובר דרך שורש זה צריך להשתעבד לסדר שלו, וכך הוא גםבענין אותיות, שהם כ\"ב אותיות, והן סדר שלם המשמש להוצאתאורות מבחינת מחשבה לבחינת מעשה, ואין האותיות מעצם סדר שלהנהגה כמו הספירות, אלא דבר נוסף עליהן וכנ\"ל.
— פתח י\"ט - כ\"ב סדרי האותיות —סגוזהו סוד \"בדבר ה' שמים נעשו\", והיינו כי בתחלה יש מחשבהשהיא נעלמת, שהיא בחינת א\"ק, וגילוי שלה נעשה על ידי דיבורשבנוי מאותיות (ועיין בפתח ל\"ה איך היו מתגלים האותיות באורות אח\"פדא\"ק, החל מאות ה' בכללותה עד גילוי כל כ\"ב אותיות), כי כל מקום שנתגלושם אותיות היה שם דיבור, ואותיות עצמן מורות על התחלת התגשמותשל מחשבה.ואין צריך שסדר אותיות ודיבור יהיה כסדר של מחשבה, כי האכדאיתא והא כדאיתא, אבל צריך שדברי המחשבה ישתעבדו תחת סדרהדיבור וכנ\"ל, וזה שהיה בבריאת עולם, שהוא נברא על ידי דיבור,והיינו על ידי האותיות, וכדלקמן.פתח י\"ט - כ\"ב סדרי האותיות[כ\"ב האותיות הם כ\"ב מיני סדרים, לא פחות ולא יותר, שבאו לתתפעולה לאורות]כבר נתברר (פתח י\"ח) שלכל פעולה יש שורש בפני עצמו שנסדרבסדר הראוי לפעולה ההיא, וכן הוא אצלינו, דכ\"ב אותיות הם סדראחד העומד להוציא את מחשבה לידי מעשה, והאמת היא שהם כ\"במיני סדרים שונים, כי כל אות היא סדר בפני עצמו, שבה מתקשריםכל אורות הנצרכים לפעולת האות ההיא, והנה מספר כ\"ב אותיות הואבכלל מונח הראשון שאין לחקור אחריו (פתח י\"ד), ולכן אין להוסיףעל מספר הזה ואין לגרוע ממנו.
— פתח כ' - בציור של אותיות —סדפתח כ' - בציור של אותיות נרמזתהרכבת האורות בסוד חד\"ר[צורת האותיות בנויה בסוד חד\"ר (חסד דין רחמים), שמתחברים זהעם זה בהרכבות שונות, ומצטיירים בכל אות בצד ימין או בצד שׂ מאלשלה או באמצע, והרי חד\"ר אלה יכולים להיות או בבחינת סיתוםוקמיצה, שציורו נקודה, או בבחינת פתיחה והתפשטות, שציורו קו]כבר נתברר שכל אות היא סדר בפני עצמו שבו נקשרו כמה אורותביחד לצורך פעולה מסוימת, וכן נתברר (פתח י\"ג, י\"ז, נ\"ז ק\"ד) שסודההנהגה הוא חד\"ר (חסד דין רחמים), והיינו שכל פעולה יוצאתמהרכבת ג' מדות אלה שמסודרים בג' קוים, ימין שׂמאל ואמצע, ולפיזה בכל אות יש הרכבה הזאת.ואכן זה שרואים בציור של אותיות שאפשר להבחין בו ג' קויםאלה, ולמעשה כל אות מחוברת משני דברים, מנקודה ומקו, נקודהמורה על סיתום וקמיצת אור ההוא, והיינו שאור מאיר בה בהעלםבסוד מקור בלבד, וקו מורה על פתיחת האור והתפשטותו מן המקור,והנה נקודה וקו אלה מסודרים בכל אות לפי ג' קוים.וכגון אות א', יש בציורה שתי נקודות, שעומדות בצד ימין ובצדשׂמאל למעלה ולמטה, ומורות על סיתום אורות ההם, וקו אחד עוברבאמצע באלכסון, שמורה על גילוי אור ההוא והתפשטותו.
— פתח כ\"א - טנת\"א הם שלימות —סהפתח כ\"א - טנת\"א הם שלימות שלהאותיות[שלימות של האותיות תלוי בטעמים נקודות ותגין (טנת\"א),שמתחברים עם האותיות כדי להשלים את ענינם, כל אחד מטנת\"אלפי מה שראוי לו, ומ\"מ העיקר בזה הן אותיות עצמן]בכל פעולה יש ענין העיקרי, ויש דברים שבאו להשלים את הפעולה,וכן הוא בענין טנת\"א, כי אותיות הן שעושות את עיקר הפעולה, שהרילצורך הבנת הדברים די בכתיבת האותיות בלבד, וטנ\"ת באו לשלימותהענין, באופן שכל אחד מהם משלים כראוי לו, וכשם שפעולות שלטנ\"ת למטה (בענין הלשון), כך הוא גם בספירות למעלה.
— פתח כ\"ב - סדר הנהגה בנוי על ד' —סופתח כ\"ב - סדר הנהגה בנוי על ד'אותיות של שם יהו\"ה ועל עשרספירות[כל פעולות שנעשות בספירות מתנהגות תחת סדר עשר ספירות, והואעצמו סדר ד' אותיות של שם יהו\"ה, כי עשר ספירות נכללות בהן,ובסדר זה של ד' אותיות יהו\"ה מתנהגים גם טנת\"א, ומד' אותיותדשם יהו\"ה יוצאות ד' שמות ע\"ב ס\"ג מ\"ה וב\"ן, שהם ד' מילויים שלשם יהו\"ה, באופן שכל אחד מהם כלול מכל ארבעתם]כל פעולת הספירות, היותה פעולת אלקות עצמה, משקיפה על כלהמציאות, שנבנתה מעשר ספירות הכלליות (פתח ה', י\"ג), ולכן כלהפעולות מתנהגות תחת סדר עשר ספירות, ואע\"פ שלצורך פעולהפרטית מתחלקים האורות למנינים שונים, מ\"מ בסוף כולם צריכים לבאלידי מספר עשר, והיינו שכל מדריגות שנתחלקו לכל מיני חילוקיםפרטיים, כולם ביחד יעשו עשר כוללים (וכמו שדמות אדם, אע\"פשמתפרטת לרמ\"ח אברים, מ\"מ בכללותה נכללת בעשר ספירות בלבד).והנה סדר עשר ספירות הוא עצמו סדר של ד' אותיות דשם יהו\"ה,כי עשר ספירות מתחלקות לה' פרצופים, שנכללים בד' אותיות אלה,באות י' נרמז פרצוף אבא (ובקוצו של י' נרמז פרצוף א\"א), באות ה'ראשונה נרמז פרצוף אימא, באות ו' פרצוף ז\"א, ובאות ה' אחרונהפרצוף נוקבא [ועשר ספירות מכתר עד מלכות מתחלקות לה' פרצופים
— פתח כ\"ג - על ידי שמות באים אורות —סזאלה באופן זה: כתר הוא א\"א, חכמה הוא אבא, בינה היא אימא, ו\"ק(מחסד עד יסוד) הם ז\"א, ומלכות היא נוקבא].ולפי סדר ד' אותיות דשם יהו\"ה מתנהגים גם טנת\"א, כי אע\"פ שישלטנת\"א פעולה משלה בענין האותיות עצמן (מצד לשון ודיבור), מ\"מכיון שהם הגיעו למספר ד', מיד נסתדרו תחת סדר ד' אותיות דשםיהו\"ה, וממילא תחת סדר עשר ספירות (ועיין בסוף פתח ל\"א).וכן מתנהגים גם ד' שמות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן (שהם ד' מילואייםדשם יהו\"ה) לפי סדר ד' אותיות דשם יהו\"ה, באופן שכל אחד מהם(כל אחד מעסמ\"ב, וכן כל אחד מטנת\"א) כלול מכל ארבעתם, כיבאמת כל מדריגה מתפשטת לעשר ספירות, שהן עצמן ד' אותיות דשםיהו\"ה, אשר תחתיהם נסדרים כאמור עסמ\"ב וטנת\"א.פתח כ\"ג - על ידי שמות באים אורותלידי פעולתם[סוד שמות הוא מה שכמה אורות מתחברים ביחד כדי לבא לידיפעולה, וכללות של כל שמות היא התורה, ולכן היא נקראת כליאומנתו של הקב\"ה, שעל ידה הוא ברא ומנהיג את העולם]דבר ידוע שכל פעולות נפעלות על ידי שמות שכתובים בלשוןהקודש, ושמות אלה הם רבים, וענינם חיבור אותיות ביחד בהרכבותשונות וקשרים שונים שנעשים בין האותיות, וזה שנתברר לעיל (פתחי\"ח, י\"ט) שאותיות הן שמביאות את אורות מבחינת מחשבה לפעולההמעשית, ולשם כך מתחברות האותיות בכל מיני שמות, לצורך כל
— פתח כ\"ד - ענין הצימצום —סחפעולה ופעולה, ואחר כך משמות אלה מקבלים מלאכים, שהופקדולהוריד את פעולת אורות עד עולם התחתון (פתח ל\"א).והתורה היא כללות של כל שמות, וכמו שאמרו חז\"ל שכל התורהכולה היא שמותיו של הקב\"ה, כי היא באמת כללות כל הסדריםשנסדרו לצורך הוצאת כל הפעולות.וזהו מלבד הסודות שיש בכל שמותיה ותיבותיה של התורה, שהםבבחינת מחשבות המורות על מהות של ספירות, ומצד הסודות נקראתתורה \"דפתראות ופנקסאות\" (שׂירטוט, עיין בבראשית רבא פ\"א, פתיחה),כי על ידי התורה אנחנו יודעים איך נעשו כל חדרים ופשפשים שלבנין עולם.אך מצד שמות עצמם, וכן צירופי כמה שמות ביחד, נקראת תורהכלי אומנתו של הקב\"ה, כי על ידיהם נפעלות כאמור כל הפעולותשמתגלות לנו, באופן שעל ידי הזכרת שמות אלה לבד אפשר להשיגאת כל אותן הפעולות.נמצא שבתורה יש הכל, מחשבות עמוקות, שהם סודותיה שטמוניםבתוך שמות, וכן כל דרכי הוצאת כל הדברים לידי המעשה, שזה נעשהעל ידי שימוש בכל שמותיה הקדושים עצמם כפשוטם.פתח כ\"ד - ענין הצימצום[ברצות אור אין סוף ב\"ה להמשיך פעולה חוץ ממנו (כדי לגלות אתאורו לאחרים), אז עזב את דרך הבלתי תכלית שלו, ולקח לו דרךפעולה מוגבלת, וזה נקרא צימצום אור אין סוף]
— פתח כ\"ד - ענין הצימצום —סטהרצון העליון כולל כל כחות האפשריים לאין קץ ותכלית, ואין לנושייכות רק לכח אחד מכחותיו שהוא סיבה לנו, והיינו סיבה לבריאתעולם הזה, וענינה המשכת פעולה חוץ ממנו ית' (והיינו יציאתו כביכולמתוך עצמו שגרם לגילוי אורו, עיין בפתח ה' וכ\"ה), שזה נתן מקום לכלהנמצאים להמצא.וכן אנו למדים מן הצימצום עצמו שהוא היה לצורך בריאת עולם,שהרי אין אנו רואים שום תוצאה אחרת מזה חוץ מן העולם, ולא עודאלא שעצם פעולת הצימצום כבר היתה הכנה ראשונה אל הבריאה, כיפעולה ההיא נעשתה לפי מהות של הנבראים שעתידים להתהוות כאן.אבל לגבי כל שאר כחות של המאציל שהיו כלולים בבלתי תכליתשלו, לא פעל הצימצום כלום, וזה שרואים במראה הנבואי, אתהצימצום במקום אחד בלבד, איפה שנתגלה כח ההוא, ומכל סביבומקיף אותו אור אין סוף כמות שהוא היה מקודם, כי אין שאר כחותשל המאציל קשורים לבריאת עולם הזה, רק כח אחד שגרם לעניןהצימצום.וברור שרצון העליון, היותו בלתי תכלית, יכול לעשות את כל מהשירצה, ואם כן מה שלא עשה אלא מה שעשה, זהו בגלל שכך היהרצונו, לעזוב את דרכו הכל יכול ולפעול בכח אחד בלבד, ששיער אותוְַ כשלימות למה שהיה מכוון בתכלית פעולה הזאת.ונמצא שמכח זה שהוא סיבה לנו, כבר נעזב הבלתי תכלית, ולעזיבההזאת יש שתי הוראות: א) שאין הספירות שנתגלו אחר הצימצום הןענין חדש שלא היה כלול באור אין סוף מקודם, ב) שכאשר הספירותהיו כלולות באור אין סוף, הן לא היו בדרך זו שהן נמצאין עכשיואלא בדרך אחרת, ורק מזמן שהן התחילו להתגלות, אז הן היומתחדשות בדרך זו שהן נראות עתה.
— פתח כ\"ד - ענין הצימצום —עוראיה לזה, כי כל כח, אשר בהיותו כלול באור אין סוף, היה בליגבול, ואחר כך נמצא לו גבול, קודם כל צריכים להמציא בשבילו אתעצם ענין של גבול, מתוך אור אין סוף הבלתי מוגבל עצמו, ואחר כךלהעביר מכח ההוא את הבלתי מוגבל ולהעמידו על הגבול ההוא, כימן ההכרח שגם ענין של גבול היה כלול באור אין סוף הבלתי מוגבל,אלא שלא נתגלה עד זמן יציאת כח ההוא מאור אין סוף לחוץ.ויש להקשות: אם אור אין סוף הוא בלתי מוגבל, איך יימצא בוענין של גבול.תשובה: יש מציאות שכוללת בתוכה איזה דבר מצד שהיא מקיימתאותו, ויש מציאות שכוללת בה איזה דבר מצד שהיא שוללת אותו,והמשל בזה, מוות, הרי היא לא מובנת לנו בלי חיים, כי גדר של מוותסילוק חיים, נמצא שבמיתה כלולים חיים מצד שלילה, ולא מצד קיום(אבל בחיים לא כלולה מיתה, כי חיים מובנים לנו מצד עצמם אף בלימיתה).וכן הוא בענין הספירות שהן בעלי הגבול, אך בהיותן באור איןסוף הן היו בלי גבול, וכח הגבול היה כאמור גם כן כלול באור איןסוף, אלא שאז הוא היה נשלל ממנו, וכאשר רצה המאציל שענין שלגבול יתגלה, מיד יצאו הספירות כבעלי הגבול, כי לקחו את כח הגבולשנתגלה ברגע זה, ועל כל פנים נמצא שספירות היו כלולות באור איןסוף, אלא שהן היו שם בדרך אחרת מאשר הן עתה, והיינו שהן היוגם כן בדרך הבלתי מוגבלת כמו אור אין סוף עצמו וכנ\"ל.ובמראה הנבואי רואים את הצימצום, איך אור אין סוף מצמצם אתעצמו במקום אחד, והיינו מסלק את אורו משם, ומשאיר בו חלל, והיינושמקום ההוא נשאר פנוי מן הבלתי תכלית, ועל ידי זה נתגלה מהשעד עכשיו היה נשלל ממנו, שהוא ענין הגבול, וממילא נתראה אורוית' היותו כבר בעל הגבול, שהן הן הספירות (פתח ה' וכ\"ה).
— פתח כ\"ה - אור הנאצל —עאוזה שאמרנו שאור אין סוף לקח לו בבריאת עולם דרך פעולהמוגבלת, וענין זה גופא נקרא צימצום, שאינו העדר של אור לגמרי,אלא העדר כח הבלתי מוגבל, וקיום כח המוגבל, שהוא שורש הדיןשנתגלה על ידי הצימצום, וכמבואר בדברי האריז\"ל [כי כל כח המוגבלביחס לבלתי מוגבל נקרא במושגים שלנו דין].ועדיין יש להקשות, דכאשר אור אין סוף מסלק את עצמו מאיזהמקום, לכאורה צריך שיסתלק משם כל מה שהיה כלול בו, והיינו גםענין של גבול שהיה בו.תשובה: כי כך היה רצונו ית' מעיקרא לגלות את אורו במדהמוגבלת, כדי שהנבראים יוכלו להינאות ממנו, ובשביל זה נצרךהצימצום, כדי להעביר מכאן רק את הבלתי מוגבל, ועל ידי זה ממילאיתגלה כח המוגבל.ובמראה הנבואי רואים מקום מצומצם שמסולק מאור אין סוף, שזהכאמור גופא מהות פעולת הדין שנתגלתה על ידי הצימצום.פתח כ\"ה - אור הנאצל[על ידי הצימצום נתגלה אורו ית', מה שלא היה שייך מקודם, וגםעכשיו מה שלא נכלל בפעולת הצימצום לא ניתן לנו לראות ולהשיגכלל, ואור זה שניתן לראותו נקרא אור הנאצל, כי הוא דומה לאורשכאילו נתחדש עתה, אבל באמת אינו אלא בחינה אחת של אור איןסוף הקדום עצמו, שנתמעט כחו על ידי הצימצום, ונתגלתה אחתמבחינותיו]
— פתח כ\"ה - אור הנאצל —עבכבר נתבאר (פתח כ\"ד) שאור אין סוף היותו בלתי תכלית ובלתימוגבל לכן אינו נראה, ובו היה נמצא גם כח המוגבל, שכל עוד שהיהכלול באור אין סוף לא היה ניכר, אך כשבא הצימצום והסיר מאוראין סוף את הבלתי תכלית ובלתי מוגבל, אז ממילא נשאר במקומו כחהמוגבל, שגרם לאורו ית' להיראות.וכמובן, אין הכוונה בזה לאור ממשי כמו אור שלנו (פתח ה'), אלאלחוק עליון שאנו משיגים את מציאותו כעין אור והארה, ותבין בזהשלא הצימצום הוליד את האור הזה, וגם לא שהצימצום גופא גרםלהתגלות אור זה, אלא שאור אין סוף עצמו הסיר מעצמו על ידיהצימצום את בחינה הבלתי מוגבלת, ואז כביכול ממילא נמשכהפעולתו ית' לחוץ וקיבלה בחינת חוק חדש בסוד הגבול.אך בשביל שחוק זה יתראה לאחרים, עדיין צריך היה שיצטרף לכךרצונו של המאציל (כי אנחנו מדברים רק בבחינת רצונו ית', עיין בפתח א'),וכאשר השי\"ת רצה בזה, אז הפך אור לנראה (וכן נתברר בפתח ה'דמה שאורו ית' נראה לנו הוא אינו דבר \"עצמי\" אלא \"רצוני\",וכדבסמוך), והיה זה דומה כאילו אור זה נתחדש ונאצל עכשיו בתחלה,ועל כל פנים נמצא שאין הצימצום סיבה לעצם התהוות האור, אלאסיבה למציאות מחודשת של ראיית האור, לפי מה שניתן לנו לראותו,מה שלא היה שייך מקודם.והנה לאור הנאצל הזה קוראים גם זיו, שהוא כמו זיוו של אור איןסוף, ופירוש הענין, כי כאשר מקור של איזה אור מזהיר מסביב, אזנעשה לו זיו, וכן היה גם כאן, כי אור הנאצל אינו דבר שלא מתייחסלאור אין סוף, ומורה עליו רק על צד מקרה והסכמה (והיינו שאינוקשור לאור אין סוף בהכרח), אלא שהוא הארתו של אור אין סוףעצמו ממש, ומורה על שורשו ומקורו.אך מצד שני אמרנו שענין ספירות הוא חוק אחד שהמאציל רצהשהוא יוודע לבריות ויתראה להם בבחינת התנוצצות האור, ואם כן אין
— פתח כ\"ה - אור הנאצל —עגהספירות אור \"עצמי\" אלא \"רצוני\", ולפי זה כל מה שאנו משיגיםבהן, לא את אלקות עצמו, אלא רק מה שהוא ית' רצה לגלות לנו,אך אם כן אי אפשר לקרוא לספירות בשם אלקות ממש, אלא שהן רקהוראה על אלקות שנסתלקה מכאן.וכמו לדוגמא שמו של אדם מורה עליו היותו בעל שם זה, אך איןֵ אותיות של שם הן דבר עצמי שמתייחס לאדם, אלא שהן דבר הסכמישרק מורה על בעל השם, ונמצא שהשם הוא רק הוראת בעל השם.אך לא כך הן הספירות, כי אמרנו שהן התפשטות אלקות עצמוממש (פתח ה'), ולכן צריך שיהיה בספירות דבר שמתייחס לאור איןסוף, והנה מקור של אלקות נסתר מן הנבראים ואינו מושג להם כלל,אך עם כל זה צריך שיהיה לנבראים איזה גילוי ממנו בספירות הנראות.הא למה זה דומה, למשה רבינו ע\"ה שהיה לו קירון אור פניו, וכלמי שהיה עומד לידו אף בלי להסתכל בפניו, היה רואה את זיוהמתפשט ממשה, כך גם אלקות דאע\"פ שהיא עצמה לא מתגלהלנבראים, מ\"מ רואים את זיו שמתנוצץ ממנה, וזיו הזה הן הספירותשמתייחסות בהכרח לבעל הזיו, והרי הן גילוי הוד כבודו ית' המסתתרבתוך הזיו.ועדיין קשה, דאם הזיו, שהן הספירות, מתייחס לבעל הזיו, אם כןהרי הוא חלק מעצמותו ית', ואיך אמרנו שספירות הן הארה \"רצונית\",ולא \"עצמית\".תשובה: \"רצונית\" הוא רק במה שזיו של אור אין סוף יתראה בצורתאור והארה, כי גילויו היה יכול להיות גם בצורה אחרת, שבה יופיעזיו ובה יהיה מושג לנבראים, אבל עצם הזיו הוא ודאי מתייחס לאלקותוכנ\"ל, ונמצא שרק מצד צורת הזיו הוא דבר \"רצוני\", אבל עצם הזיוהוא \"עצמי\", כי הוא חלק מאלקות ממש, וכיוצא בו אמרו חז\"ל על
— פתח כ\"ו - הרשימו —עדצדיקים \"ונהנים מזיו השכינה\", ורוצה לומר דאע\"פ שאת השכינהעצמה אינם רואים, אך כבודה שעומד עליהם הם משיגים ונהנים ממנו.והנה אע\"פ שאמרנו שאור הנאצל מתייחס לאלקות, אך מצד שנימלשון 'נאצל' אפשר היה לטעות ולפרשו, שהמאציל האציל כלומרהמשיך את אור הזה, וזה טעות ודאי, כי אי אפשר לומר על אלקותשהמשיך דבר מתוך דבר, באופן שגם דבר הנמשך ישאר להיות אלקות,ואם כן שוב איך אמרנו שהוא הארת אלקות עצמו ממש.והאמת היא שאור הנאצל נקרא כן בגלל שהוא קיבל מציאות חדשהלהיות מעתה נראה, ודומה לאור שכאילו נתחדש עתה, כי כל מהשנתחדש במציאות ביחס למצב הקודם נקרא חידוש מציאות, ובעניננונתחדשה רק מציאות אחת של ראיית האור וכנ\"ל, אבל מצד מהותושל אור שרואים אותו, הרי הוא ודאי חלק מאור אין סוף עצמו, ורקשקיבל ענין של גבול, שהיה כלול באור אין סוף הבלתי מוגבל, שזהנתן לנו אפשרות לראותו, כי כאשר הוסרה ממנו בחינה הבלתי מוגבלת,אז ממילא נתגלה אור מוגבל שנקרא אור הנאצל, ונמצא שהצימצוםרק מיעט את אור אין סוף והגבילו עד אור שאפשר לראותו מעתה.ובמראה הנבואי רואים איך מן השורש הנעלם מתאצל אור ומתחדשענין גילויו.פתח כ\"ו - הרשימו[אור הנאצל נקרא רשימו היותו רושם קטן של אור אין סוף שנסתלק,וסודו \"מקום\", מכיון שהוא נתן מקום לכל הנמצאים להמצא, מה שלאהיה נותן אור אין סוף הבלתי תכלית מקודם, ומקום זה נקרא \"חלל\"על שם שנעשה פנוי מאור הבלתי תכלית]
— פתח כ\"ו - הרשימו —עההרשימו הוא אותו אור הנאצל שנשאר במקום שממנו נסתלק אוראין סוף (פתח כ\"ה), אך רק בתחלה הוא נקרא רשימו מטעם שנכתובֵ בסמוך, אבל אחר כך הוא מקבל שם אחר, על שם העולמות והנבראיםשעתידים להתהוות כאן ממנו, כי באמת דרך אורות להחליף שמותםלפי חידוש פעולותיהם.ונקרא רשימו בגלל שאינו אור חדש ממש, אלא שהוא כמו רושםקטן מן האור אין סוף בבחינה מחודשת שלו היותו נראה לאחרים, מהשלא היה שייך מקודם (פתח ה'), אלא דלפי זה, כיון שהוא אור מוגבלונראה הרי הוא אינו מסוג אחד עם אור אין סוף הבלתי מוגבל והבלתינראה שהיה כאן בתחלה, ואם כן איך הוא יחשב רושם שלו.והנה בשביל להבין ענין של רשימו צריכים אנחנו להבין ענין שלמלכות, והרי מלכות היא שורש של כל התחתונים, אך מצד שני ידועשהתחתונים יוצאים מכל ספירות של ז\"א, והיינו מחלק אחרון שלהן,ממלכויותיהן, ולפי זה נמצא שיש לתחתונים עשר שרשים, ולא רקשורש אחד במלכות.תשובה: כי עצם חוק המחודש שנותן אפשרות לתחתונים להמצאנקרא מלכות, וענין חוק זה הוא קשר של כל כחות שנמצאים בספירותז\"א המוציאים את התחתונים, שהן מלכויותיהן כנ\"ל, כי בלי שתהיהספירה אחת מיוחדת שתקשור את כל כחות אלה ביחד, אי אפשר היהִ לתחתונים להמצא בפועל, ונמצא שמלכות היא חיבור כל כחותהעליונים שנעשה לצורך הוצאת התחתונים.ולאחר שהבננו ענין של מלכות למטה, נבינהו ענין של רשימולמעלה, שסודו באמת מלכות אור אין סוף, כי הנה לשיעור אורשנתגלה אחר הצימצום נקרא לו מלכות אור אין סוף, ואת אור הבלתימוגבל שנסתלק מכאן נחשיב כמו ט' ספירות העליונות של אור איןסוף, והרי אור המוגבל שנשאר בחלל הוא כמו ספירה עשירית, והיינומלכות שלהם, שהיא כללות כל כחות שיש בט' העליונות לצורך
— פתח כ\"ו - הרשימו —עוהוצאת הנבראים, והרי היא חוק חדש שעומד להמציא את הנבראים,חוק שנתחדש על ידי סילוק כל מה שלא שייך לבריאת הנבראים (שהםט' העליונים), וזה נקרא רשימו, שהוא כמו חלק תחתון ורושם קטןמכל מה שנסתלק.ושתי בחינות יש לרשימו, א) כי הוא חוק חדש שנותן עצם המקוםואפשרות לנבראים להמצא, וזה נקרא בחינת מלכות במקומה, והיינובמקום ששם יוצאים ממנה הנבראים, ולאפוקי ממלכויות של ספירותהעליונות, שהן למעלה וכנ\"ל, שאין שם מקום יציאת הנבראים, ומצדזה קוראים לרשימו \"מקום\".ב) אך מצד מהות ותוכן של רשימו עצמו, הרי הוא רושם, והיינוכמו חלק קטן מאור שנסתלק, שנכללו בו כל אותם כחות העליוניםשיש בהם שייכות להוצאת הנבראים, שנתחברו ביחד במלכות, ובבחינהזו נחשב רשימו שורש של כל הנבראים עצמם ממש.ושתי בחינות אלה ישנן גם במלכות למטה, כי היא בחינת המקום,במה שנותנת מקום לכל התחתונים להמצא, ומצד שני היא עצמה שורשפרטי של כל אחד מהם.ויש עדיין לשאול מדוע קוראים לו רשימו, והלא אור אין סוף הקדוםהיה בלתי מוגבל ובלתי נראה, ואילו רשימו הוא אור מוגבל ונראה,ואם כן אינם באים תחת סוג אחד בשביל שנאמר שאחד מהם הואחלק של השני.תשובה: כיון שלזה ולזה קוראים בשם אור (אור המאציל ואורהנאצל), מספיק זה לנו בשביל להחשיב אותם כסוג אחד, כי ענין ראייתאור הנאצל שנתחדש אחר הצימצום הוא באמת רק מקרה שנופלברשימו, בייחס לאור אין סוף הקדום שלא היה נראה, והיינו שראייתאור הוא דבר חיצוני ולא \"עצמי\" לגבי אור עצמו, ומסייע לזה מהשנתברר לנו (פתח ה') שאפילו בספירות למטה, והיינו באצילות, יש
— פתח כ\"ו - הרשימו —עזספירות שאינן נראות לנו (כמו ספירות של פרצופי עתיק וא\"א), כיראייתן אינו חוק \"עצמי\" שלהן אלא \"רצוני\".ויש להקשות עוד, דאיך דימינו אור אין סוף שנסתלק לט' ספירותהעליונות של ז\"א, והלא אור אין סוף הוא בלתי מוגבל, וספירות שלז\"א כולן מוגבלות (שהן באו כבר אחר הצימצום), ועוד הרי ט' ספירותשל ז\"א הן פעולות נפרדות זו מזו, ואילו באור אין סוף לא שייך שוםפירוד וחילוק.תשובה: אמת שט' ספירות העליונות של ז\"א אינן דומות לאור איןסוף שנסתלק, היותו בלתי מוגבל ולא נפרד לחלקים, אבל מ\"מ ט'ספירות ההן על כל פנים מורות על ענין הבלתי מוגבל, לעומת מלכותשהיא מורה על ענין המוגבל, כי כל פעולות המוגבלות הנצרכותבשביל הוצאת הנבראים, הם ט' חלקים שנכללו במלכות וכנ\"ל, וזהוכח המוגבל שהיה כלול באור אין סוף הבלתי מוגבל בתחלה (פתחכ\"ד), אלא שאז הבלתי מוגבל היה מתחזק על כל אחד מט' חלקיםאלה ומחזירם לבלתי מוגבל שלו.הרי כאן נמצא סוד של כל עשר ספירות, כי ט' חלקים התחתוניםשלהם הנזכרים הם סוד מלכות, אשר אחרי שנסתלק מהם הבלתי מוגבלהם נתקבצו ביחד ונתגלו בבחינת רשימו, ולעומתו שליטת הבלתימוגבל על כל אחד מהם, כמו שזה היה באור אין סוף מקודם, נחשבלסוד ט' ספירות העליונות של ז\"א, וכיון שהן מורות על הבלתי מוגבל,לכן מצד זה הן באמת לא מתחלקות לט', אבל כאשר ט' אלה נתקבצובמלכות, הרי מצדה הם כבר שפיר מחולקים.והנה כל עשר ספירות כלליות שנתגלו בבריאה אחר הצימצום הןכבר חלקי מלכות של אור אין סוף, כולם מוגבלות, אלא שלפי שורשהראשון שלהן נשאר ביניהן הבדל, כי מלכות שבספירות היא אותו כחהמוגבל שהיה כלול בבלתי מוגבל, וט' ספירות העליונות של ז\"א הןהוראת הבלתי מוגבל לפי מה שהיה שולט במוגבל.
— פתח כ\"ו - הרשימו —עחוכאמור הן רק הוראה על כך, ולא בלתי מוגבל עצמו ממש, כי כולןעכשיו כבר חלקי מלכות אור אין סוף, אך גם הבדל זה שיש ביניהםמצד השורש מספיק כדי שהנהגה על ידי הספירות תלך בדרך זו שליחס בין בלתי מוגבל אל המוגבל.ומה שאמרנו שרשימו הוא בחינת \"מקום\", אך זה ודאי לא כמקוםהגשמי שלנו, כי דבר זה לא שייך בספירות, כי כל מקרי הגוף אינםבאלקות, אלא שהוא רק נקרא מקום, והיינו שעושה מעשה מקום, במהשמכיל בתוכו את כל העולמות שעתידים לעמוד בו.והנה מקום זה נקרא גם \"חלל\", על שם שנתסלק ממנו אור אין סוףהבלתי מוגבל, ונעשה מקומו ריק וחלל ממנו, ואע\"פ שנשאר בו רשימו,מ\"מ ביחס למה שהיה כאן מקודם, והיינו ביחס לבלתי מוגבל נחשבהמוגבל כריק וחלל.אך יחד עם זה מה שהוא נקרא חלל, זהו גם בגלל שעל ידי סילוקהבלתי מוגבל נעשה מקומו בית קיבול לכל העולומות העתידים, וכלעוד שהם עדיין לא נתהוו מן הרשימו הרי בית קיבול זה הוא ריקוחלל, וקוראים לזה אויר שאינו נתפס, ואע\"פ שהוא בהכרח עומדלהתמלאות, וכשיתמלא אז באמת כבר לא יהיה נקרא חלל, אלא יהיהנקרא על שם העולמות ההם, מ\"מ בראשית הבריאה היה חלל.ובזה יתורץ מדוע קוראים לו חלל ביחס לאור אין סוף, והלא מספיקשנקרא לו חלל בגלל שהוא בית קיבול לנבראים העתידים, אלא כיוןשבית קיבול זה כבר בתחלה לא היה ריק לגמרי, שהרי נשאר בו עלכל פנים רשימו, ואי אפשר לקרותו ריק ממש, לכן צריכים לטעם שני,שנקרא חלל על שם סילוק ממנו הבלתי מוגבל, שהוא אור שלם ביחסלאור מוגבל.כי הרשימו הוא רק עומד להשתלם, והיינו להתמלאות מן הנבראים,ולהתקן על ידי קו אין סוף, עד שיחזור לאור אין סוף הקדום עצמו,
— פתח כ\"ז - קו ורשימו —עטוכדלהלן (פתח כ\"ז), ולכן ביחס לשלימות אור אין סוף ודאי נחשברשימו כריק וחלל.ובמראה הנבואי רואים מקום חלל ופנוי מאור אין סוף, ויחד עם זההוא מלא מאיזה אור דק שנקראהו רשימו, והוא מקום שהוכן לקבלבתוכו את כל העולמות וכנ\"ל.פתח כ\"ז - קו ורשימו[ברשימו נשרש כל מה שעתיד להיות, ומה שלא נשרש לא יהיה,ואע\"פ כן לא יכול כל זה להתגלות אלא אם כן אור אין סוף בעצמוינהיג את רשימו, אבל מ\"מ לא יפעל אור אין סוף אלא לפי מהשנמצא ברשימו, וכדוגמת הנשמה שאינה מנהגת את הגוף אלא לפימה שהוא הגוף.וזה נקרא קו אחד שיצא מאור אין סוף ונכנס בחלל כדי להנהיג אתרשימו, ופעולתו לפי הרשימו, והיינו לפי ענין של הנבראים, ולא לפיענינו של אור אין סוף עצמו, אך מצדו הרי קו אין סוף עומדבשלימותו, ונמצא דמה שנפעל על ידי הקו הרי הוא בדרך מוגבלתשל רשימו, אמנם פעולת הקו עצמו היא בדרך הבלתי מוגבלת, בסודאור אין סוף]כבר נתבאר (פתח כ\"ה, כ\"ו) שרשימו הוא מה שנשאר מאור אין סוףבחלל אחר הצימצום, שהוא שורש של כל הנבראים שהיה כלול באוראין סוף לפני סילוקו, ונמצא שרשימו הוא גילוי שורש זה, שבו נכללכל מה שעתיד להיות בנבראים ועד הפרט האחרון שבהם, ומה שלאנשרש ברשימו ממילא לא יהיה בהם, וזה פשוט שהרי אור אין סוף
— פתח כ\"ז - קו ורשימו —פכולל את הכל, והרשימו הוא אותו חלק ממנו שנתייחד להוצאתהנבראים, ואם כן בהכרח שכל פרטי הנבראים נכללו ברשימו.והנה יש דברים שתנועתם היא מצד עצמם, ויש דברים שתנועתםהיא על ידי אחרים, וכגון הגוף תנועתו היא על ידי נשמה, והנשמהתנועתה היא מצד עצמה, וצריך שיהיה לזה שורש למעלה באורות,והנה תחילת ענין זה הוא ברשימו וקו אין סוף, כי תנועת הקו היאמצד עצמו, ותנועת הרשימו היא על ידי הקו, כי הם באמת שורשראשון של גוף ונשמה.נמצא שאע\"פ שחוק הנהגת העולם חקוק ברשימו, אך כיון שהקומניע את רשימו, לפי זה ראשית ההנהגה תלויה בקו אור אין סוף,ורשימו בידו הוא כגרזן ביד חוצב בו.ואכן שתי ידיעות יוצאות לנו מזה: א) שעצם מציאות של רשימובאה מאור אין סוף, ב) ולא עוד אלא שאור אין סוף מנהיג את רשימו,וענין 'מנהיג' הוא יותר מענין 'מניע' בלבד שזכרנו למעלה, כי 'מניע'הוא מה שפעולת הרשימה תלויה בקו, אבל 'מנהיג' פירושו שהקו לארק נותן לרשימו פעולה, אלא שמסדר את כל עניני רשימו עצמו.ונסביר את שני דברים אלה, א) אמרנו שמציאות של רשימו היאמאור אין סוף, כי הנה אע\"פ שאור אין סוף פועל בנבראים בדרךמוגבלת, מ\"מ מצד עצמו ודאי שהוא פועל כדרכו, בדרך הבלתימוגבלת, אלא שבגזירת רצון העליון לא מגיע לנו פעלותו רק בגבול,כי אין התחתונים מקבלים אלא לפי הכנתם ויכולת שלהם לקבל, ובזהפעולת אור אין סוף מצד עצמו אינה מושגת לנו, כי אין לנו שייכותלענינו הנשגב, ואי אפשר לחקור אחריו ולהשיגו.דרך משל, הרי אנו יודעים שספירות מוגבלות נעשו מאור אין סוף,אבל איך הן יצאו ממנו ית' ואיך נעשו, דהיינו איך המאציל העליםאת אורו הבלתי מוגבל וצימצמו כדי להוציא את הספירות, זה לא נוכל
— פתח כ\"ז - קו ורשימו —פאלדעת, כי אין לנו ידיעה רק מן הצימצום ולמטה, והיינו שיש לנוידיעה בכל מה שקשור לעולמות ולפרצופים, ובזה נידע את כלפרטיהם, את שליטתם וכל תולדותיהם, מה שאין כן אור אין סוף עצמו,דלא נידע שום ענין מכל עניניו.ועוד דוגמא לכך, כי הנה זה פשוט שבפעולת אור אין סוף אין שוםשינוי, כי כל פעולותיו הן שוות בבחינת כל יכול (פתח כ\"ט), כי כלשינוי הוא מקרה בגוף, שלא שייך בהשי\"ת, וכמבואר בדברי רשב\"יזללה\"ה (זוהר ח\"ג רפ\"א ע\"א) ד'לא אשתני בכל אתר', וכן הוא ברעיאמהימנא (שם רנ\"ז ע\"ב) עיי\"ש, אבל אלינו מגיעות ממנו ית' כבר פעולותשונות, שמתחלפות זו בזו לפי הזמן והמקום, כי אין בנו כח לקבלאלא בגבול ובהדרגה.כללו של דבר, יש הפעל, שהוא מעשה שנפעל, שהוא מוגבל ונעשהמצד הרשימו, ויש הפעולה, שהיא מצד מי שפועל ברשימו, שהוא קואור אין סוף הבלתי מוגבל, וממילא שגם פעולתו היא בלתי מוגבלת,כי אם גם הפעולה היתה מוגבלת, אז היה פירושו שהרשימו פועל לפיעצמו ואינו צריך לפעולת אור אין סוף.ב) אמרנו שהבלתי מוגבל מנהיג את הרשימו באופן שמסדר את כלעניניו ממש, וכיון שהמנהיג והפועל הוא בלתי מוגבל, לכן אע\"פשהנפעל מוגבל, מ\"מ הרי הוא מסתדר ומתנהג לפי הנהגה הבלתימוגבלת, וצריך לדעת איזו תועלת יוצאת מזה.והנה הבלתי מוגבל הוא שלם בתכלית השלימות וכולו טוב, וכמושנתברר למעלה בענין גילוי היחוד (פתח א'), שאין רע לפניו ית', אךכדי לגלות את יחודו בפועל באופן שיהיה מבורר, אז הוא העלים אותוואת שלימותו, והניח לכח המוגבל שאינו שלם לברוא את הנבראים,להיות גם הם בלתי שלמים, וכח המוגבל זה הוא הרשימו, כי הנבראים
— פתח כ\"ז - קו ורשימו —פבאפילו אם יהיו בתכלית השלימות, לעולם לא יגיעו לשלימותו ית', כיאין נברא יכול להיות במדריגת בורא.וברשימו היותו בלתי שלם נשרשו כל חסרונות, שכוונתם היתהבאמת ליצור את המדריגות ומצבים שונים אצל הנבראים, שעל ידיהםהם יוכלו להתקרב אל הבורא או להתרחק ממנו, לתקן או לקלקל,בסוד הנהגת שכר ועונש, מה שאין כן הבלתי מוגבל, שאין בו שוםמדריגות ומצבים כאלה, כי הוא כבר שלם בתכלית השלימות, והכלאצלו שוה.אמנם בשתי בחינות שונות יכול היה רשימו להיות בנוי, א) כשםשחוק הנהגתו הוא בלתי שלם, כך בדרך זאת הוא ינהיג את הבריותשאינם שלמים, שאז הם לעולם לא יצאו מן החסרונות, ב) אושהרשימו יתנהג על פי חוק אחר, שעל ידו כל חסרונות יהיו אדרבאהולכים וניתקנים עד שהכל יושלם לגמרי כבראשונה.דרך משל, הרי הנהגת שכר ועונש היא חסרון ודאי ואינה שלימות,כי בשלימות הכל צריך להיות רק טוב בלי עונש, ורק בגלל העלם שלשלימות נעשתה הנהגה שקולה ומסופקת הזאת אם להטיב או להרע,שתלוי במעשה התחתונים, ודבר זה מושרש ברשימו, כי בו הוזמנו כלעניני שכר ועונש שהולכים לפי התעוררות התחתונים, והנה כך היהיכול להיות תמיד, שצדיקים יקבלו שכר ורשעים יענשו.כך היה אם רשימו היה מתנהג על ידי עצמו ולא על ידי הבלתיתכלית, אך כיון שהבלתי תכלית הוא שמנהיג את רשימו, אם כן ודאישלא ישארו חסרונות ברשימו, כי בהכרח הם יבאו לידי תיקונם ורשימועצמו לידי שלימותו, וזהו שניתן קץ וגבול לימי הבחירה ולהנהגת שכרועונש (פתח ב'), שהם שית אלפי שנין דהוי עלמא, ונמצא שרשימו הואגלגל שיש לו להסתובב כל כך מעלות, ובסופו להגיע אל המנוחה,וזוהי תועלת ממה שהמוגבל מונהג על ידי הבלתי מוגבל.
— פתח כ\"ז - קו ורשימו —פגאך אע\"פ שראשית ההנהגה באה מאור אין סוף שפועל ברשימו לפישלימותו, וכן סוף של הנהגה תהיה השלימות, מ\"מ באמצע לא יגיעלתחתונים מפעולה הזאת רק סדר מוגבל שהוא רשימו בעל חסרונות,ואע\"פ שגם באמצע אמיתת הכוונה היא לבא אל השלימות ואל הטבהלנבראים, בסוד 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' (ברכות ס' ע\"ב), ובסוד\"אודך ה' כי אנפת בי\", מ\"מ בהגיע הדבר לתחתונים השלימותמתעלמת, ואינם מקבלים אלא מן ההעלם, אבל זה ודאי כיון שחוקההעלם מסובב על ידי חוק השלימות, ולכן סוף של תחתונים להגיעגם כן אל השלימות.וממה שדימינו קו ורשימו לנשמה וגוף, יוצאים לנו מכאן שנידברים, א) שהבלתי תכלית בהנהיגו את רשימו לא מוסיף בו שום דבר,אלא מה שמושרש ברשימו הרי זה מה שמתגלה על ידי הבלתי תכלית,וכמו שמצינו זה בנשמה שמנהגת את הגוף בלי לחדש בו דבר, רקלפי מה שמוטבע בגוף עצמו, ב) שענין כניסת הקו ברשימו הוא גופאשורש לכניסת נשמה בגוף.והנה במציאות הזאת של קו אין סוף שנכנס בחלל כדי להנהיג אתהרשימו נכללו שני דברים, א) צינור דק שהוא בחינת הכלי, ב) ואוראין סוף עצמו שעובר בתוך הצינור, וכדברי הרב זללה\"ה (האריז\"ל),ושניהם נקראים קו, וענינו של צינור דק זה הוא הבטה והשגחה שלאור אין סוף על דרך המוגבלת של רשימו.כי הנה דרכו של אין סוף להביט על פעולת זולתו [שהוא ענין שלהשגחה העליונה שמכוונת את הנבראים לבא לידי תכליתם, וכביכולמלווה אותם בכל הדרך הזה], והרי יש כאן ג' דברים, א' מה שאוראין סוף פועל ברשימו לפי שלימותו, ב' מה שאנחנו מקבלים מרשימורק לפי מדת הגבול שלו, ג' מה שאור אין סוף מביט על כל דרךהמוגבלת של רשימו בבחינה הבלתי מוגבלת שלו.
— פתח כ\"ז - קו ורשימו —פדהרשימו הוא מה שנשאר בחלל אחר הצימצום, והבטת אור אין סוףברשימו הוא צינור המחבר את המאציל עם הנאצלים, ומה שאור איןסוף פועל ברשימו, זהו אור שעובר בתוך הצינור, והיינו שעובר בתוךהבטתו על דרך המוגבלת בבחינה הבלתי מוגבלת, ואור זה שעוברבצינור הוא זה שמנהיג את הרשימו לפי מדת שלימותו, ושם מתדבקיםהמאציל והנאצל ביחד.אבל הבטה אינה מוסיפה שום הארה ברשימו, רק מביט בו לפי מהשהוא רשימו, ועושה כאמור את מעשה החיבור בין המאציל והנאצל,מה שאין כן אור שעובר בתוך הצינור, שהוא מאיר ברשימו בבחינתאור אין סוף עצמו, אלא שמכל כחותיו הבלתי תכליתיים אין אנומקבלים רק כח אחד שהוא סיבה לכל הבריאה הזאת, שהוא עניןהמשכת פעולתו ית' חוץ ממנו (פתח כ\"ד), שגם היא מגיעה אלינו רקבבחינה המוגבלת של רשימו, ודומה זה לקולו של השי\"ת שהיה מדברעם משה, דאע\"פ שזה היה קול גדול ולא יסף, מ\"מ לא היה נשמערק למשה לבדו, בגלל הגבול שהושׂם לקול לגבי כל שאר ישראל.הרי שלצינור אין שום הבחנה פרטית מצד פעולה והנהגה, כי לאפועלים רק אור שבתוך צינור והרשימו שבחלל, הרשימו הוא כלל כלחוקי שכר ועונש, ומצדו באים כל חסרונות וקילקולים שנעשו בעולמותבגלל מעשיהם הרעים של התחתונים, ואור שנמצא בתוך צינור הולךלפי דרך היחוד, כי כולו טוב ואין בו רע כלל, ואין פגם של תחתוניםמגיע אליו, בסוד \"שיחת לו לא\", והוא שמנהיג את הרשימו כדילסובבו אל הטוב ואל השלימות, אבל הבטת צינור עשויה כאמור רקלקשר את הנאצל עם המאציל, בשביל שהמונהג ילך אחר המנהיג.ֵ והנה אור אין סוף והרשימו הם בחינת שם וכינוי, כי לפני הצימצוםהכל היה רק אור והמאציל הטוב לבדו (הוא ושמו אחד), אמנם אחריֵ שאור אין סוף נצטמצם ונעלם, אז הוא נתחלק לקו ורשימו, שהם שםֵ וכינוי, באופן שהכינוי מעלים את השם, ולעתיד לבא הכינוי ישתעבד
— פתח כ\"ז - קו ורשימו —פהֵ ֵ לשם ולא יהיה מעלימו אלא ממשיך את הארתו, ואז יתגלה השם,והאור יאיר בלי גבול כבראשונה.וטעם מדוע רק קו אחד נכנס בחלל ולא כמה קוים, משום שגםרשימו שנשאר בחלל אחר הצימצום הוא ענין אחד בלבד, כי אע\"פשאנו רואים בו הרבה חלקים וענינים, זהו משום שאין אנו יכוליםלהשיג הכל בבת אחת אלא כל דבר בפני עצמו, אבל מצד הרשימוכולם הם חלקי דבר אחד, כי הכל היא רק בריאה אחת גדולה ושלימהשהמאציל המציא אותה, ועל כל כללות הזאת של רשימו מביט אוראין סוף גם כן בהבטה אחת, וכן פועל בו אור אין סוף לפי שלימותוגם כן בפעולה אחת.ולכן לא נכנס בחלל רק קו אחד, שכלול מצינור שבא לצורךההבטה, ומאור שעובר בתוך הצינור, שבא לצורך ההנהגה, באופןשהצינור נעשה לבוש לאור, ושניהם לדברי הרב זלה\"ה נקראים קו,ולא אמר ש'חלק' מאור אין סוף נכנס בחלל, אלא 'קו', כי אור איןסוף לא מתחלק לחלקים וכנ\"ל (פתח כ\"ו), אלא שזה דומה לניצוץ אחדשיצא מן השמש, וממנו נבראה כל הבריאה הזאת.ובמראה הנבואי רואים קו אחד שיורד מאור המקיף לתוך החלל,וכביכול ממלא אותו ברשימו שכבר נמצא כאן, והקו הזה נראה כמוצנור שמחבר את אור אין סוף עם הרשימו שבחלל.
— פתח כ\"ח - אור פנימי ואור מקיף —פופתח כ\"ח - אור פנימי ואור מקיף[קו אור אין סוף שנכנס בחלל נתחלק לשנים, חלק אחד ממנו נתלבשבתוך רשימו בכל מדריגותיו, ונקרא שמנהיג אותו מבפנים בהעלם,וחלק יותר גדול של האור נשאר בחוץ מקיף על רשימו (והיינו עלהכלים שעתיד להתהוות מרשימו), ונקרא שהוא כולל את כח שלרשימו ומביט עליו לכל צד, ומ\"מ בין האור שבפנים ובין האור שנשארבחוץ משתווים לרשימו לפעול כדרכו, ואלו הם אור פנימי ואור מקיףשישנם בכל הספירות, שהם גם כן סוד של כלי, שנתהווה מחיבור שניאורות אלה]כבר נתבאר (פתח כ\"ז) שרשימו הוא שורש הנהגת טוב ורע שהולכתלפי התחתונים, והקו הוא שורש הנהגת היחוד שהיא לפי אור אין סוףעצמו, ועל ידי התלבשות קו ברשימו נמצא שהנהגת היחוד מנהגתבהעלם את הנהגת טוב ורע, כדי להביא את רשימו לידי שלימותהאחרונה, וזה מה שהרוויח רשימו מכניסת קו בתוכו.ואולם לא כל אור נכנס בתוך הכלי, אלא רק חלק קטן ממנו, אבלרוב האור נשאר מבחוץ סביב לכלי ומקיפו מכל צד, והיינו שהוא לאנתרחק מן הכלי יותר מידאי, אלא בכדי שישאר לאור שייכות עם הכלישנפעל ונשפע ממנו.ְַ והרי אור מקיף הוא סיבה לכלי, כי כל מקיף הוא סיבה למה שמוקףבו, ונקרא שהאור כולל בתוכו את כח הכלי, כי באמת אורות הםשמוציאים את כלים שהיו מושרשים ברשימו מכח לפועל, וכמושכתבנו לעיל (פתח כ\"ז) שהקו לקח על עצמו את כל עניני רשימו,
— פתח כ\"ח - אור פנימי ואור מקיף —פזונמצא שאור מקיף מביט על כל צדדי הכלי, כי היותו סיבה לו צריךשהאור יספיק לכל עניני הכלי המסובב ממנו.אלא דעל כל פנים משתווה בזה אור מקיף לרשימו, כי אע\"פ שאיןאור מקיף נגבל בתוך הכלי, מ\"מ אינו דומה לאור אין סוף המקיףשנשאר חוץ לחלל, שאין לו שום שייכות עם הרשימו ועם ענין הגבול,אבל כל מה שנמצא בתוך החלל כבר נשתווה לרשימו.ואלה הם שתי בחינות של אור, אור פנימי ואור מקיף, הנזכריםבספירות, ועליהם אמר רעיא מהימנא (זוהר ח\"ג ק\"ט ע\"ב) שהוא בגוכל ספירה ולבר מכל ספירה, וענינו כמו שנתברר (פתח כ\"ז), שקו איןסוף מנהיג את רשימו בבחינתו הבלתי תכלית, משקיף על כל מדריגהשל רשימו בדרך שלימותו של אור אין סוף עצמו, ובא להורות שאיןקיום לכל פרטי הבריאה שנתהוותה מרשימו אלא לפי מה שהשי\"תרוצה בה, וזהו פירוש שאור אין סוף משתייך לכל ספירה.אלא שמכל פעולה שאור אין סוף פועל בנבראים, אפילו במה שהואפועל לפי ענינם, לא מתגלה לנו רק חלק קטן מזה, שהוא בחינת אורפנימי שנתלבש בתוך הכלי, אבל רוב השקפת אור אין סוף היא בבחינתאור מקיף ונשׂגבה מאתנו, ונמצא שאפילו שלימות הגדולה ביותרשהתחתונים יכולים לזכות בה, שהיא בחינת אור פנימי, אינה אלא חלקאחרון מכל פעולת אור אין סוף בחלל.והנה השקפה הזאת של הקו בכל ספירה יש לה כמה דרכים,ובתחלה היא מתחלקת לג' הפנימיות מדריגות, שתלויות בג' חלקיםשיש לכלי עצמו, שנקראים כלי חיצון, כלי אמצעי (תיכון), וכלי פנימי,אך עיקר השקפת האור היא כאמור מבחוץ בבחינת אור מקיף, ולכלבחינות אלה יש שמות פרטיים לפי טבען ודרך התפשטותן (ובאופןכלל הן ה' מדריגות הנקראים נרנח\"י, נר\"ן הם אור פנימי, וחיה ויחידההם אור מקיף), וכל מה שמבואר בדברי הרב זללה\"ה בענין אור פנימיומקיף הוא על דרך זה.
— פתח כ\"ט - הקו והלבוש שלו —פחובמראה הנבואי רואים כלים מתוקנים, ובתוכם וגם בסביבתםמתפשט אור בסוד אור פנימי ואור מקיף.פתח כ\"ט - הקו והלבוש שלו[הספירות יצאו בסוד \"מקום\" שנעשה על ידי הצימצום, באופן שכלספירה היא חלק של רשימו שנתגלה במקום ההוא, וכאשר קו אין סוףנכנס לרשימו הוא נתלבש בו ומאיר בפנימיותו בסוד נשמה לנשמות,אשר בבחינה זאת הקו שוה לעצמו בכל מקום של חלל, ועליו מלבשתהנשמה, שהיא כבר נעשית לפי כל פרצוף ופרצוף, ובה נבדליםפרצופים זה מזה, כי אין השינוי מצד הקו אלא מצד הלבוש שלו]כבר נתבאר (פתח כ\"ו) שתחלת מעשה הצימצום הוא עשיית מקוםבשביל שיוכלו הנבראים להמצא, ולפי ענין המקום כך נתגלה בוהרשימו, שהיה כולל בתוכו את כל מה שאחר כך יהיה בעולם, ואםכן בהכרח שגם הספירות יצאו מרשימו, ונמצא שכל ספירה בכלמדריגה שהיא היא חלק של רשימו, ורק בתחלה הוא היה נקרא רשימו,היותו רושם של כל מה שנשאר בחלל אחר הצימצום, אבל אחר כךהוא נקרא על שם ספירות ועולמות שנתהוו ממנו.ובפנימיות של ספירות יש קו אין סוף שנתלבש ברשימו, שהם שורששל גוף ונשמה, כי כל הבריאה מתחילתה הולכת בסוד דמות אדם(פתח י\"ב, כ\"ז), והנה חיבור שני דברים ביחד תמיד מוליד דבר שלישיאמצעי ביניהם, והאמת שזה בא מצד הקו, כי הוא העיקר בהתחברועם הרשימו, ולכן בהכנס הקו לתוך רשימו הזהיר ממנו זוהר לפי בחינתהמקום שהוא נכנס בו.
— פתח כ\"ט - הקו והלבוש שלו —פטהרי נמצאים כאן ג' דברים: רשימו שהוא סוד הכלי, קו שהוא סודנשמה לנשמה, ובספר הזוהר קורא לה שקיו דאילנא, שהוא מקורחיותם של כל הנמצאים, ודבר שלישי שנוצר מחיבורם נקרא נשמה,שבאה מזוהר הנזכר, שהיא נעשתה לבוש לקו, והיא סוד של מוחיןפרטיים שיש לכל פרצוף, כי המוחין הם סוד שלימות של הפרצוףבאופן פרט (פתח נ\"א, קט\"ז).וכבר נתבאר (פתח כ\"ז) שהקו עומד בשלימות אור אין סוף עצמו,ופועל ברשימו לפי בחינתו הבלתי תכלית והבלתי מוגבלת, ולכן ממילאאינו משתנה, אלא שוה לעצמו בכל מקום התפשטותו בתוך רשימו,דכך הוא במלכות, שהיא ספירה אחרונה, כמו שהוא בכתר, שהיאספירה ראשונה, כי רק הספירות משתנות היותן סוד של מקבלים, שהכלתלוי בהם בהכנתם ובהתעוררות התחתונים מלמטה, אשר דבר זהמשתנה ממקבל למקבל, מה שאין כן קו שפועל בכל מקום בכח אוראין סוף עצמו.וכן הוא בגוף ונשמה של אדם, שרק מצד הגוף יש שינוי בסודחילוק אברים, כי כח שמוטבע באבר זה לא מוטבע באבר אחר, אבלהנשמה היא אחת, ששורה בתוך הגוף ומתפשטת בשוה בכל האברים,דכך היא בחוטם כמו ביד וכו', ומצדה אין הפעולה משתנית, אלאשבעוברה בגוף אז משתנית פעולת הגוף לפי כל אבר ואבר, וכן אמרובזוהר (פנחס רנ\"ז ע\"ב) 'ההוא אבר דעביד ביה פקודא אתקריאת נשמהלגביה וכו''.וזה מובן גם לפי מה שנתברר לעיל (פתח כ\"ז) שהרשימו הוא סודהנהגת שכר ועונש, והרי דבר זה תלוי במעשה התחתונים, וממילא הואשונה מאדם לאדם, והקו הוא סוד הנהגת היחוד, שמצדו יש רק תכליתאחת לכל פעולותיו ואין בו שינוי כלל, ותבין שהשוואת הקו לעצמוהיא גמורה, כי יש דברים שהם כמעט שווים זה לזה, ויש דברים
— פתח כ\"ט - הקו והלבוש שלו —צששווים רק בצד אחד, ויש ששווים רק בגלל שבאים תחת סוג אחדַ וכו', אמנם הקו שוה לעצמו בּכל לגמרי.אמנם דבר שלישי שאמרנו, שהוא אמצעי בין קו לרשימו, וכן ביןאור לכלי, וכן בין גוף לנשמה, הוא לבוש של הקו ולבוש של הנשמה,הנה הוא כבר מתייחס לגוף, כי הוא פועל לפי הגוף ולצורך הגוף,ולכן משתנה כמו גוף, ובלי לבוש הזה לא היה לנשמה ייחס אל הגוףכלל.והנה קודם שהנשמה באה לעולם הזה היא היתה כמו מלאך בלייצר הרע ובלי הבחירה, כי מצדה לא שייכים כל דברים אלה, רקבהיותה בתוך הגוף, ואם כן איך אחרי שהיא נכנסה לגוף נעשית בעלתיצר הרע ויש לה הבחירה, אלא שזה נמשך מן הלבוש הזה, וכל ענינילבושים שמצינו בספירות הם על דרך זה, שמחמתם משתנה פעולתהמתלבש בהם (הנשמה) כפי ענין הגוף והכלי.וכיוצא בו אמרו בזוהר (תרומה קל\"ט ע\"א) שנחושת היא לבוש שלהשכינה כאשר היא מתלבשת בתוך הקליפות כדי לזון אותן, וכן אמרובתיקו\"ז (תי' כ\"ב דף ס\"ה ע\"א) 'לבושים דלביש ברמשא לא לבישבצפרא', והיינו שהם משתנים לפי מדת היום ומדת הלילה, וכן כתוב\"ויעט כמעיל קנאה וילבש צדקה כשריון\".ולבוש זה נקרא כאמור נשמה, והקו עצמו הוא נשמה לנשמה, ונמצאשהפרצופים משתנים זה מזה מצד לבוש של נשמה שלהם, שעל ידוהם מקבלים מן הקו, כל אחד לפי מה שהוא, וכיוצא בו מצינו גםבאדם, כי באמת שורשו הוא למעלה בספירות, ולכן כשם שלמדים כלעניני אדם הגשמי מן הספירות, כך אפשר ללמוד כל עניני ספירותמאדם הגשמי.והנה גופות של כל בני אדם כמעט שוים, ועיקר הבדל ביניהם הואמצד מידותיהם, ומצד חכמתם, ומצד יקרת שׂכלם וכו', שכל זה תלוי