— פתח ל\"ז - שבירת הכלים ותיקונם —קמאועוד קשה, כי אנו אומרים שמן הנקודים יצאה ס\"א, והרי כל ספירותהן אלקות (פתח ה'), ואם כן איך ס\"א יצאה מהם.אלא דכבר נתברר (פתח ד') שתכלית בריאת העולם היתה לגלותיחודו ושלימותו של המאציל, כדי שתבא מזה הטבה שלימה לנבראים,ואדם עם כל שאר נבראים לא רק מונהג על ידי אורות העליונים כדישיבא אל התכלית הזאת, אלא שבאדם עצמו מתגלית כל הנהגההעליונה ההיא, והיינו שהקב\"ה עשה את אדם באופן שכל אבריוועניניו יהיו מורים ומקבילים ממש לכל עניני ההנהגה שהקב\"ה מנהיגאת עולמו.ובזה נכלל הכל, ואפילו עצם זה שתהיה הנהגה זו נרמזת ומתגליתבגופו של אדם ובמעשיו, גם זהו חלק מדמות אדם הכללית, וכמושנרמזים בה כל סדרי טבע וחוקותיה, כללו של דבר, נרמז באדם גםשורש עליון של הנהגה, וגם דרך איך הנהגה זו נמשכת מלמעלהלאדם, וגם נרמזו בו כל מיני השפעה שאדם מקבל מלמעלה, וגם נרמזבו איך הוא נוצר על פי הנהגה הזאת, הכל נמצא בדמות אדם, וכאשרמחשבתו ית' היתה מציירת דמות זו, כל זה נכלל בה.ולפי זה ברור שבשיעורי מחשבה העליונה יש כל מה שיש בנבראיםעצמם עם כל פרטיהם, כי שרשי הנבראים שלמעלה מקבילים ממשלכל עניני הנבראים שלמטה, כי באמת לכל דבר יש שורש בספירות,ונמצא שכל העולמות הם בעצמם הנבראים, ורק שהם נבראים העליוניםשמושרשים בשורש יותר גדול, וכל נבראים הגשמיים מושרשים בשורשיותר קטן, והרי לפי הקבלה הזאת מוכרח שלכל הוויה והפסד שישלמטה, יש להם שורש של הוויה והפסד למעלה, ורק שלמעלה צריךלהבין את זה בדרך רוחני, ולמטה בדרך גשמי ממש.והנה בתחלה שיערה מחשבה העליונה את כל הנמצאים כבלתימתוקנים, והיינו שיחד עם מציאות מועטת של הוויה וחלקים הטובים,
— פתח ל\"ז - שבירת הכלים ותיקונם —קמברוב חלקים היו רעים, שהם שרשי הנהגה שמביאה לידי הפסד, אשרמהם עתידים לצאת כל מיני קילקול ממש בתחתונים.ואחר כך שיערה מחשבה העליונה את הנמצאים האלה עצמםכבאמת נפסדים ומבוטלים, והיינו שאותם חלקים הרעים שהיו מעורביםבהם, יתגברו וישלטו ויגרמו הפסד לעצמם, וכפי שנשערו הם בספירותלמעלה, כך מיד אחרי שמלכו מלכין קדמאין ונתקיימו לשעתם, תיכףניתנה בהם מציאות של מיתה והפסד, אשר מאז היא כבר לא היתהמניחה מקום להוויה כלל.ואחר כך שיערה מחשבה העליונה את הנמצאים כמתוקנים, אך לאלגמרי, אלא כמו שהם עכשיו, והיינו שיש בהם גם הוויה וגם הפסד,אך בלי שיכולים לבא שוב לידי חרבן גמור כמקודם, ושיעור זה שלמחשבה העליונה הן הן הספריות ששולטות עתה, אחרי שהעולם כברניתקן בסוד מתקלא, וכדלקמן (פתח נ\"ט, ס\"ה, ס\"ט, צ\"ו).ובזה יש להבין, כי הנה כמו שבזמן תגבורת חלקי הרע הם היוגורמים לחרבן גמור של הנמאצים (בזמן מיתת מלכין), כך היה צריךלהיות גם בזמן התיקון, שיהיה הוא תיקון גמור, ותשלוט בהם הוויהלגמרי בלי שיהיה עוד מקום לקילקול כלל, ובודאי שבין חוקותההנהגה יש גם חוק שלם כזה, שלפיו כל הדברים עומדים מתוקניםושלמים לגמרי, אלא שדבר זה עדיין לא נהיה בעולם.כי בזמן שנעשה התיקון ניתקנו הדברים באופן שאמנם היו נותניםמציאות חזקה להוויית הנמצאים, אך בלי לתת להם קיום הנצחי,ואדרבא, עדיין נשאר בעולם כח של הפסד, שלא היה מניח לשלימותההיא להמצא, ולכן נמצאו בנבראים גם הוויה וגם הפסד, לפעמים גוברזה ולפעמים גובר זה.ורק לעתיד לבא יתגלה חוק ההוא של שלימות, שעל פיו ישתלמוהנבראים לגמרי, והרע יתבטל ביטול גמור, אבל כעת כשם שבכל
— פתח ל\"ז - שבירת הכלים ותיקונם —קמגהבריאה כולה עדיין חסרים חלקים של השלימות, כך הוא גם בנבראיםעצמם, שהם לא נתגלו עד לעתיד לבא.ושני ענינים נכללים בזה, כי הנה יש בעולם ס\"א, שנפרש על ידיבירור מן הקדושה, ונדחה בזמן תיקון הספירות, שהיא הפך ממש מןהטוב (פתח ל'), אך יש גם מלכין קדמאין שלא נתבררו לגמרי, שעדייןנשארו בהם ניצוצות קדושה מעורבים עם חלקים הרעים.והנה כיון שס\"א נדחתה ונפרדה מן הקדושה, כנגד זה נסתלק מןהנבראים הפסד גמור המחריב אותם, אלא שהוא לא עבר מן העולםכליל, ולכן יכול עדיין הפסד להתעורר ולשלוט שוב, אך כאמור זהוכבר רק בגבול מסוים בלי להביא לידי חורבן ממש.ומה שעדיין לא נתברר מן המלכים, הוא מה שכח ההספד עיכבעליהם ולא נתן מציאות והוויה לאותם חלקים וחוקים שלמים שלהנהגה, שאינם סובלים את הרע כלל, שהם יתגלו כאמור רק לעתידלבא, ואכן בירור אותם חלקים שלמים הולך וממשיך כל הזמן, וכשהםיגמרו להתברר, אז יפעל חוק שלם ההוא באופן שאחריו כבר לא יהיהרע בעולם.וכל דברים אלה נעשו בשיעור מדוקדק, והיינו אם הבירור והתיקוןשעשה המאציל היה פחות ממה שעשה, אז לא היתה אפשרות לבניאדם להשלים את התיקון על ידי עבודתם, ואם המאציל היה מברריותר ממה שבירר, אז כבר לא היה צורך בעבודת בני אדם, כי כוונתוית' היתה שדוקא אדם ישלים את כל התיקון, כדי שגמר מלאכה יחשבעל שמו, ויקבל על זה שכר כראוי (פתח י\"ב, י\"ד).
— פתח ל\"ח - עולם אצילות ועלומות —קמדפתח ל\"ח - עולם אצילות ועלומותבי\"ע[כל אבי\"ע הם כללות אחת, שהם אצילות עם ג' לבושים שלה, והיינושעולם האצילות עצמו אינו שלם אלא יחד עם לבושיו, ואולם כשנבחיןבלבושים אלה מצד עצמם, אז כל אחד מהם יקרא עולם בפני עצמו,כי לכל אחד יש פעולה מיוחדת שונה מחבירו, ונמצא שבייחסלאצילות נחשבים בי\"ע לבושים, אך מצד עצמם ופעולתם, כל אחדמהם נחשב עולם שלם]אחרי התיקון שעשה המאציל בעולם הנקודים נעשו ד' עולמותאבי\"ע, והנה ד' אלה הם אינם ד' מדריגות שונות שמובדלות זו מזו,וכמו ד' עולמות בפני עצמם שהולכים בהדרגה זה אחר זה, כמו שהיואורות אח\"פ, שכל אחד הוא מדריגה בפני עצמה, אלא שכל אבי\"עהם ענין אחד ונחשבים כעולם אחד בלבד.כי בשביל להחשב עולם בפני עצמו, צריך שעולם שבא אחריו יהיהכמו עולם שקדם לו ממש, והיינו שכל כחות שיש בעולם הראשון יהיוהם גם בעולם השני, ורק שהוא יהיה במדריגה יותר נמוכה ממנו, ולאשתהיה לאחד מהם פעולה פרטית שלא נמצאת בחבירו, כי כאשר ישלהם פעולות פרטיות, אין זה נחשב ענין אחד שמשתלשל מזה לזה,אלא שכולן הן מדריגות שונות של איזה ענין גדול אחד, שכולל אתכל המדריגות האלה.וכך הם עולמות אבי\"ע, כי לכל אחד מהם יש פעולה מיוחדת, וכלאחד נותן חלק אחר בנבראים, בריאה מוציאה את נשמות בני אדם,
— פתח ל\"ח - עולם אצילות ועלומות —קמהיצירה מוציאה את המלאכים, ועשייה מוציאה את כל ברואים הגשמיים,והנה כל ג' דברים אלה נקראים נפרדים, לאחר שהם כבר נפרדומאלקות עצמה, שהיתה שולטת לבדה באצילות, ואע\"פ שגם בבי\"עודאי יש אלקות, אך יחד עמה יש כאן גם נפרדים, ונמצא שכל עניןשל נפרדים כולל ג' מינים היוצאים מג' מדריגות אלה של בי\"ע, באופןשכל אחת מוציאה סוג אחר של נפרד, ואינם דבר אחד שמשתלשלובא מעולם לעולם.ואם תאמר שגם זה יחשב כהדרגה והשתלשלות, כי הנשמות הם הםהמלאכים, והמאלכים הם הם ברואים הגשמיים, ורק שצורתם מתחלפתלפי המקום והמדריגה שהם עוברים שם.אינו כן, שהרי אמרו בתיקו\"ז (ו' עמ' כ\"ג) אימא מקננא בכרסיא(בבריאה), ז\"א מקנן בשית סטרין (ביצירה), שכינתא מקננא באופן(בעשייה), וכשם שאימא ז\"א ונוקבא אינם השתלשלות ענין אחד, כיאע\"פ שזו\"ן יוצאים מאימא בדרך השתלשלות, מ\"מ יש לזו\"ן תפקידאחר ופעולה שונה מאימא באצילות, אם כן גם בי\"ע, שבהם נתלבשואימא ז\"א ונוקבא דאצילות, גם הם נחשבים כמקומות שונים עםפעולות מיוחדות שיש לכל אחד מהם וכנ\"ל.ועוד ראיה לכך, כי הנה נשמת אדם באמת באה לו מכל עולמותאבי\"ע, וזה שאומרים שהנשמה בשלימותה כוללת כל נרנ\"ח, שהם כנגדכל אבי\"ע.[כי אע\"פ שאמרנו שהבריאה הוציאה את נשמות בני אדם, זהו רקלפי סדר התפשטות המציאות ומקום יתגלות כל חלקיה בפועל, שלפיסדר זה עיקר מקום אלקות הוא באצילות, ומקום הנשמות הוא בבריאה(מכיון שהם נולדים מזו\"ן דאצילות, ונכנסים בגופו של אדם הראשוןשנעשה רק מבריאה ולמטה, היותו נולד מזו\"ן דאצילות)], ומקום שלמלאכים הוא ביצירה (שהם נולדים מזו\"ן דבריאה), ושל כל הגשמייםהוא בעשייה (שהם נולדים מזו\"ן דיצירה), אבל מצד תוכן פנימי של
— פתח ל\"ח - עולם אצילות ועלומות —קמוהנשמות, הרי הן נמשכות מכל אבי\"ע, מראש אצילות ועד סוף עשייה(עיין בשערי רמח\"ל מדף רל\"ג והלאה).והנה נרנ\"ח אינו ענין אחד שמשתלשל בהדרגה זה מזה, אלא שהםכחות שונים של נשמה אחת, שלכל אחד מהם יש פעולה בפני עצמה,כי הנה הנפש זנה את הגוף, ומקומה בכבד, הרוח עולה ויורד ועושהאת כל ההרגשות, ומקומו בלב, והנשמה שופטת את כל הדבריםבמחשבה, ומקומה במוח.וכמו אבי\"ע של נשמות (נרנ\"ח), כך גם אבי\"ע של עולמות, כולםהם ענינים אחרים וסיבות שונות להוצאת דברים מיוחדים שנתחברוביחד כדי לעשות כללות אחת, שהיא אצילות יחד עם כל הנפרדים,שכולם צריכים זה לזה ומשלימים את כל המציאות.וזה שאמרנו שכל אבי\"ע הם עולם אחד שכולל אצילות וג' לבושיםשלה, כי הנה כמו שבעולם התחתון יש לאדם לבוש, אם כן צריךשיהיה לזה שורש למעלה בספירות, והרי הלבוש אינו חלק של הגוף,אלא שבא לכסותו אחרי שכל הגוף כבר נשלם, והרבה לבושים ישלאדם שאינם מוסיפים לגופו כלום.וכך הם גם בי\"ע לגבי אצילות, שהרי כל הנהגה כבר נקבעהבאצילות, ושם נעשו כל זיווגים לצורך התחדשות השפע בכל חלקיהבריאה, אלא שאין שפע זה יכול לרדת ולהתגלות בתחתונים עדשיתלבש בכמה לבושים, שלוקח אותם מבי\"ע, שבאו להסתיר את אוראצילות, כדי שהתחתונים יוכלו לקבל ממנה, ונמצאו בי\"ע הם ג'מסכים וג' העלמים זה אחרי זה, שמלבישים את שפע העליון לצורךקבלתו למטה.והאמת שאצילות עצמה אינה שלימה בלי לבושיה, וכמו שמצינו זהבאדם הגשמי שאינו ראוי להיות בלי לבוש, וכיון שכל עולמות בנויםבסוד דמות אדם (פתח י\"ב, ל\"ג), לכן גם את האצילות צריכים להבין
— פתח ל\"ח - עולם אצילות ועלומות —קמזיחד עם לבושיה, כי באמת אפילו ענינים שנעשים באצילות זקוקיםלשיהיו הם מלובשת, וכידוע שבי\"ע נעשים כנפים למלכות דאצילותכדי לכסות אותה בשעת זיווגה עם ז\"א.ואולם אם נבחין את לבושים אלה מצד עצמם בלי קשר לאצילות,רק לפי פעולות מיוחדות שיש לכל אחד מהם, אז נוכל לקרוא להםעולמות בפני עצמם, כי הנה יש אורות שהם טפלים לאורות אחריםונמשכים אחריהם בפעולתם, אך מצד עצמם הרי הם אורות שלמיםשכוללים עיקרים גדולים, וכיון שיש מצב שהם לא נטפלים לאורותאחרים אלא שולטים בעצמם, לכן באותו המצב ובאותו הזמן צריךלהכיר אותם בפני עצמם ולהבחין בהם את כל הפרטיות.וכך הם בי\"ע, כי מעיקר חוק בריאתם הם טפלים לאצילות, ונפעליםעל ידה להיות לבושים שלה, אך יש זמן שהם אינם טפלים לאצילות,שזהו כאשר הם באים לגלות לתחתונים את מה שנגזר באצילות, וכיוןשאז יש לבי\"ע פעולות פרטיות, לכן הם חשובים בפני עצמם.
— פתח ל\"ט - עולם הנקודים הוא חומר —קמחפתח ל\"ט - עולם הנקודים הוא חומרכללי שממנו נעשה כל מה שישבמציאות[עולם הנקודים היה כמו חומר גולם כללי שממנו יצאו אחר כך כלפרטי הנמצאים, בין העליונים ובין התחתונים, בין הטובים וביןהרעים, כי הכל הוא ענין אחד ומציאות אחת בלבד, העומדת לגלותאת יחודו ית', שאינה שלמה בבחינת גילוי היחוד אלא כאשר כלפרטיה יהיו נמצאים בה, כי כולם שוים במה שעשוים לכבוד הבוראומעכבים את גילויו, ועל זה נאמר \"כל פעל ה' למענהו\"]עולם הנקודים לא נחשב כמדריגה פרטית בבנין עולמות, כי הואהיה כללות של כל הנמצאים בבחינת ראשית חוק מציאותם, שעדייןהכל היה כמו חומר גולם שטרם קיבל את הצורה.ביאור הדבר, כי הנה אע\"פ שנתברר לעיל (פתח ל\"ו) שבעולםהנקודים נתחדש ענין פרטי שיש בדמות אדם, שהוא ענין הוצאת רע,מ\"מ הרי סוף כוונת המאציל היה שכל רע יחזור לטוב, שזה לא יכוללהיות בפועל אלא אם כן יתגלה מקודם כל רע עצמו בפועל, ולפי זהצריך היה שיימצאו בנקודים שרשי כל הנמצאים מראש אצילות ועדסוף עשייה, באשר כולם קשורים לענין הוצאת רע ולחזרתו לטוב, והריבזה אפילו פרט אחד מעכב את תכלית הבריאה, שהיא כאמור גילוייחודו ית' על ידי חזרת כל רע לטוב.
— פתח ל\"ט - עולם הנקודים הוא חומר —קמטנמצא שאין ענין זה נשלם בספירות לבד עד שיושלם גם בנפרדים,ולכן צריך היה שיושרש בנקודים גם שורש של כל הנפרדים, ועדהאחרון שבהם ממש, ובאמת בבחינה זו של גילוי היחוד אין הבדלבין ספירה העליונה ביותר לנברא השפל ביותר, כי שניהם בשוה מגליםאת היחוד ומעכבים בזה, ועל זה נאמר \"כל פעל ה' למענהו\", וכדלהלן.וזה דבר ראשון שנתחדש בעולם הנקודים, מה שמחשבה העליונהציירה כאן לא רק את כל עניני ההנהגה שמושרשים בספירות, אלאגם את כל עניני הנפרדים עצמם שמקומם האמיתי יהיה רק בבי\"ע.ובזה שונה עולם הנקודים מכל שאר עולמות, בין מאותם שקדמולהם, ובין מאותם שבאו אחריהם, כי אע\"פ שגם בשאר עולמותמחשבה העליונה היתה מציירת את הנפרדים, אך ציורם היה בבחינתהנהגה בלבד, ולא כגופים של נפרדים ממש (פתח מ\"ד).דרך משל, אם יצויר במחשבה עין של אדם, הרי מזה יובן עניןהשגחה שהעין עושה, אשר רק אחרי שהדבר יגיע לעולם התחתון, אזיצא מציור זה עין גשמי ממש עם כל גווניו וחלקיו, שעל ידו יהיהאדם משגיח על אחרים.ואולם בעולם הנקודים מלבד ציור זה של הנהגה והשגחה נוסף גםציור של נבראים עצמם לפי מה שהם במציאות למטה ממש, כי כךצריכה להתפרש דמות אדם בשני דרכים אלה, בדרך ההנהגה שכוללתכל מיני פעולות שנעשות בעולם, ובדרך 'מראה ההנהגה', דהיינו ציורמוחשי של נפרדים עצמם (איך שהנהגה 'נראית' ומתקיימת בפועלבהתלבשה בחומר), ולפי זה צריך היה שיהיה בנקודים חוק אחד כללישנותן מציאות לשני דברים אלה, להנהגה ולציור ההנהגה דהיינולנפרדים, וחוק זה הוא שנתחדש בעולם הנקודים.אך מלבד חוק הכללי הזה צריך היה שיהיה בנקודים גם חוק מיוחדשל הוצאת הנפרדים מכח לפועל, והיינו שחוק הזה יגרום להם את
— פתח ל\"ט - עולם הנקודים הוא חומר —קנצורתם הגשמית, שבה הם יצטיירו כשיגיעו לעולם התחתון, ובאמתחוק זה הוא כח אחד עליון ששורה על הנפרדים תמיד כדי להעמידםבצורתם, והוא מוציא את הנפרדים בסוד \"יש\" מ\"אין\", שהרי מוציאאותם מספירות ואלקות, ובספר יצירה קורא לכח זה בשם צו\"ר ט\"ק,שכל הנפרדים הם ענפים שלו, שאין לו שום מטרה אחרת רק הוצאתהנפרדים מן הספירות.ואולם אין חוק זה חלק של הספירות עצמן, והיינו שאינו מדריגההאחרונה שבהן (מלכות) שתפקידה להעביר את ענין של הנהגה לציורשל נפרדים, לאו הכי, מכיון שמעבר הזה הוא כאמור מ\"אין\" ל\"יש\",ואין זה נעשה בדרך ההדרגה, שישתלשל זה ממילא מן הספירות, כיהוא חידוש בפני עצמו של הבריאה, וצריך לו חוק מיוחד מלבדהספירות, אלא שחוק זה הוא ענין התפשטות של ספירות, אשר כלהנפרדים יהיו אחר כך כמו ענפים של התפשטות הזאת.ויש הבדל בין שני חוקים הנזכרים שנכללו בנקודים בסוד דמותאדם, והיינו בין חוק ההנהגה לחוק \"ציור ההנהגה\", כי ענין ההנהגהנכלל כולו בנקודים בפועל, שכבר יש כאן שורש עם כל ענפיו, מכיוןשענינם הוא הנהגה, שהכל הם אורות וספירות, מה שאין כן \"ציורההנהגה\", דלא היה יכול להמצא בנקודים בפועל רק שורש שלהםהנקרא צו\"ר ט\"ק, היותו עדיין התפשטות של ספירות בבחינת אורוכנ\"ל, אבל ענפיו, שהם כל מיני נפרדים עצמם, לא היו יכולים להמצאבנקודים בפועל אלא רק בכח.כללו של דבר, יש שורש שמוציא את ענפיו כמינו, וזהו ענין שלהנהגה וכנ\"ל, ויש שורש שמוציא את ענפיו שלא כמינו, וזהו ענין ציורההנהגה, והנה כללות שני שרשים אלה הוא עולם הנקודים, ויותר נכוןלומר שעדיין אין הנקודים שרשים אלה ממש, אלא סוג של שני שרשיםאלה, והיינו מדריגה שקודמת לשרשים, שהוא חוק ראשון שבא לתתאת עצם מציאות לשני שרשים אלה ולכל תולדותיהם, אשר לאחר
— פתח ל\"ט - עולם הנקודים הוא חומר —קנאשחוק זה נתחדש בנקודים, מכאן ואילך כבר ילכו הדברים בדרך הדרגהלהוציא את כל תולדותיהם, וכיון שבחוק זה נכללו גם כל הנפרדיםעצמם מלבד ענין הנהגתם, לכן עולם הנקודים הוא באמת כמו חומרגולם, שממנו יצא הכל, הא כדאיתא והא כדאיתא.ויש להקשות, דלפי האמור שפיר אפשר להחשיב את הנקודיםכמדריגה ישרה בין עקודים לאצילות, ולמה אמרנו (פתח ל\"ו) שאיןלמנות את עולם הנקודים בזה כמדריגה, מכיון שהם נתבטלו וכבר לאקיימים עכשיו, ובמקומם באה אצילות חדשה המתוקנת.תשובה: באמת אין למנות את הנקודים כמדריגה שבאה אחר אורותאח\"פ, כי כל אח\"פ היו סדר אחד והדרגה אחת של גילוי דמות אדם,שהיתה הולכת מכח לכח, והיינו מכח גדול (באוזן) לכח קטן (בחוטם,ואחר כך בפה), כדי למעט את האור ולהוציא ממנו את הכלים, שהםחלק בלתי נפרד של דמות אדם (פתח ל\"ג, ל\"ה).מה שאין כן נקודים, כי הם ואצילות שבאה אחריהם, הרי הם שנימצבים שונים של אותו כח אחד, ורק שנקודים הם מצב שאינו מתוקן,ולכן נתבטלו, ואצילות היא מצב המתוקן של כח זה עצמו, ולכןנתקיימה, והרי כלפי אורות אח\"פ ערך של שניהם שוה, כי שניהםכאמור כח אחד ומדריגה אחת בלבד.ונחזור לעניננו, הרי אמרנו שעולם הנקודים הוא סוג או חוק כלליִֵָ של המּצא שני מיני שרשים, של הנהגה, שהם הספירות שישנם בכלעולמות אבי\"ע, ושל \"ציור ההנהגה\", שהם הנפרדים שנמצאים בבי\"ע,וזה מה שאנו אומרים תמיד שהכל נעשה מבירורי מלכין קדמאין, שהםהנקודים, כי כל המציאות, שהיא האורות (הספירות) והנפרדים, באהמהם, אשר מבחינת חזרת רע לטוב כאמור שניהם שוים, במה ששניהםצריכים היו להמצא בנקודים (אבל מצד עצמם ודאי שאין ערך שלאורות שוה לערך של נפרדים, וכדבסמוך).
— פתח ל\"ט - עולם הנקודים הוא חומר —קנבוכבר אמרנו שאע\"פ שהנקודים הם כמו סוג או חוק ראשון שמוציאאת שני שרשים אלה, מ\"מ יש להבין אותם יותר מסוג, דכיון שנכללובהם גם כל נפרדים עצמם ממש, לכן הוא באמת חומר גולם אחדהכללי ביותר, ובזה דומים הנקודים לרשימו, שהוא נחשב גם כן כחומרראשון (עוד יותר כללי וקדום) של כל הנמצאים כולם (פתח כ\"ז).ובכן, כיון שבעולם הנקודים כבר נקבע ענין חזרת רע לטוב וגילויהיחוד, לכן בהכרח צריכים היו להמצא כאן שני דברים הנזכרים, עניןהנהגה וענין הנפרדים, ועד פרט האחרון שבהם, כי חסרון אפילו פרטאחד מעכב את גילוי היחוד בפועל.ואע\"פ שאין ערך של נפרדים דומה לערך של הספירות, מ\"ממבחינת גילוי היחוד הם שוים, במה שמציאות של שניהם מעכבת, דכךהם התחתונים כמו העליונים, הרעים כמו הטובים, הטובים לפי מהשהם טובים, והרעים במה שהם בהכרח צריכים לחזור לטוב, ועל זהנאמר \"כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה\", כי כל מה שנמצאמעולם הנקודים ולמטה היא מציאות אחת שעשויה לכבוד הבורא,ועומדת להביא את הכל לידי השלימות.
— פתח מ' - ראשית תיקון של אצילות —קנגפתח מ' - ראשית תיקון של אצילות[חומר הכללי הזה צריך היה ליחלק לפרטיו, וראשית התפרטותו הואלעולם האצילות ולג' לבושים שלה, שזה נקרא מונח הראשון, כי הואקבע את עיקר צורת הבריאה, ואחר כך צריכה היתה להגיע שליטהלכל לבוש בפני עצמו, כדי שישתלם בענינו, ואז כל אחד מהם נקראגם כן בשם עולם, שהם ג' עולמות בי\"ע, שכל אחד מוציא תולדההראויה לו, באופן שכולם אינם אלא מוציאי תולדות של אצילות, כיהיא העיקר ובי\"ע הם משרתיה שבאו להוציא את כל תולדותיהבפועל]כבר נתברר (פתח ל\"ט) שתחילת המציאות הוא חומר הכללי לבד,שהוא עולם הנקודים, שבו נכללו כל הנמצאים, העליונים והתחתונים,שהם אורות ס\"ג שיצאו מעינים, ואחר כך צריך היה שתנתן מציאותלכל פרט שלו בפני עצמו, אלא שזה נעשה בהדרגה, ושלב הראשוןשל התפרטות הוא מה שכללות ההנהגה תתחלק לדבר שהוא עיקר,ולשאר דברים שהם טפלים לו, שבאים להשלים את ענינו.נמצא שבתחלה נעשה פירוט אחד בלבד, והוא נקרא מונח הראשוןשהוא פרט ראשון שנתפרט ונקבע בבריאה, וזהו כל הבדל בינו לביןחומר הכללי הנזכר, כי לעומת מה שבחומר הכללי נכללו ביחד כלחוקי הנהגה וכל הנפרדים עם כל עניניהם ותנאיהם, לעומת זה במונחהראשון נעשה כבר חילוק בין העיקר לטפלים לו.ומונח זה הרי היא אצילות, שהיא העיקר היותה כוללת את כל עניניההנהגה, וג' לבושים שלה, שבהם נכללו כל הנפרדים, שהם טפלים
— פתח מ' - ראשית תיקון של אצילות —קנדלאצילות, אמנם בשלב הבא צריך שתנתן שליטה לכל אחד מלבושיםאלה עצמם, שגם ענין זה כבר היה כלול בחומר הכללי, ועתה צריךשכל לבוש ישתלם בפני עצמו כדי שיפעל כראוי לפי ענינו (פתח ל\"ט),ואז הם יהיו נקראים עולמות בי\"ע, וכמו שכבר נתברר (פתח ל\"א, ל\"ח)שכל מי שניתנה לו השליטה ומגלה את כל כחותיו, קונה לו שם בפניעצמו, מה שאין כן מקודם, שבי\"ע היו טפלים לאצילות ונחשבים רקכחלק קטן ממנה, ונקראים לבושים שלה בלבד.כי באמת אצילות עצמה אינה שלימה ומתוקנת, אלא כאשר היאמלובשת בלבושיה, כי בה נעשים כל הכנות ותיקונים של הנהגה,והלבושים צריכים להביא את כל פעולות של אצילות אל המעשה,שזהו ענין עולמות בי\"ע, שהם מוציאים תולדות של אצילות מכחלפועל.וגם בזה הולכים הדברים בהדרגה, כי כח המוציא את עולם הבריאההוא יותר גדול מכח המוציא את עולם היצירה, וכו', אך מלבד הדרגההזאת שיש ביניהם, יש לכל אחד מבי\"ע ענינים מיוחדים, ומ\"מ הכללהוא שלא נוסף בהם שום דבר חדש, אלא כולם הם התגלות אחדמעניני אצילות (פתח ל\"ו, ל\"ח).
— פתח מ\"א - אין האור מתחבר עם כלי —קנהפתח מ\"א - אין האור מתחבר עם כליעד שהכלי יושלם וכל רע יצא ממנו[במונח הכללי הזה צריכים היו כלים לקבל את אורותיהם, בסוד קואין סוף שנכנס ברשימו, אלא שבתחילה צריכים היו כלים להשתלםבעצמם בסוד הצימצום, והיינו להוציא את כל רע שהיה מושרש בהם,ולתת לו מקום לשלוט, על מנת שבסוף הוא יחזור לטוב, ולפיכךהוצרכו אורות להמתין לכלים עד שיושלמו בעניניהם, ואז יבאו אורותעוד פעם ויאירו להם כבראשונה, ולכן כשנכנס אור בכלים של נקודים,לא היה יכל להתחבר עמהם, אלא נסתלק ונעלם למעלה, להמתין עדשיצא מכלים כל רע ויסתיים כל שליטתו]מה שנתגלה בראשונה מן המונח הכללי הזה (פתח מ') היו כליםשנשרשו ברשימו, שהם חיצוניות של עולמות, ומיד אחר כך צריך היהלהכנס בהם האור, שנשרש בקו אין סוף, בבחינת פנימיות של עולמות(פתח כ\"ז), וכמו שכך היה בתחלה כשנכנס קו אין סוף ברשימו, כיעצם ההנהגה נחקקה ברשימו, ועל הקו היה מוטל להוציא אותהמרשימו בפועל, וגם לשלוט ברשימו כדי לסובבו לאט לאט אל הנהגתהקו עצמו, שהיא הנהגת היחוד (פתח כ\"ט).ואולם לפני שהאור יכנס בכלים צריכים היו כלים להשתלם לפיענינם בבחינה הבלתי שלימה שלהם שנותנת מקום לרע, ונבין זהמדוגמת גוף ונשמה, ששרשם קו ורשימו (פתח כ\"ז), כי הנה הגוף הואעכור, ובו מושרשים כל עניני רע, אשר ממנו באים כל מדות רעותוחטאי בני אדם.
— פתח מ\"א - אין האור מתחבר עם כלי —קנווהנשמה היא טהורה, כי היא ניצוץ של אור אין סוף ממש, אלאשהיא סגורה במאסר של גוף המבדיל אותה מן האור עליון, ואיןביכולתה להאיר בכל כחה לגוף, וכל פעולתה היא רק לזכך את הגוףמעכירותו, עד שהרע שמושרש בו יתהפך לטוב, שאז תוכל הנשמהלהאיר לו כראוי, ולהיות עיקר, דבוקה באור עליון וממשיכה אותולגוף, שבו יתענגו שניהם ביחד לנצח.וכאמור ששורש כל ענין זה הם קו ורשימו, כי הרשימו נעשה עלידי העלם אורו של המאציל, ובו נתגלתה מדת הדין שהיא שורש שלכל עניני רע (פתח כ\"ז), וקו אין סוף הוא שורש של הנהגת היחוד,שעליו לשלוט בכל חלקי רשימו ולהראות שכל מה שהיה נראה ברשימוהפך מן האמת ומתנגד לרצונו ית', חוזר להוכיח על האמת ולגלות אתהיחוד.שזה יהיה לאחר שכל רע יחזור לטוב, ומאז כבר לא יהיה הרשימודבר שמתרחק מן השלימות, אלא אדרבא, מראה על אמיתת שלימותוית', שכל זה כאמור כבר נכלל בראשית כוונת המאציל, אלא שצריךהיה שיתברר בפועל בדרך הדרגה מתוך העלם אור וחסרונות, עד שיוכלאור עליון להתקבל בנבראים, והם יהנו ממנו בכל הנצחיות (פתח א').הרי שענין גוף ונשמה הוא כענין קו ורשימו, שגם נשמה לא תאירלגוף אלא רק לאחר שהוא יהיה מזוכך ומתוקן לגמרי, ואז הם יתחברוביחד בחיבור שלם ונצחי, שזה יהיה אחר תחיית המתים, ואם אדםהראשון לא היה חוטא, היה זוכה בזה מיד, כי גופו היה עדיין טהור,ויכול היה להיות ניתקן ברגע אחד, אך אחרי שהוא חטא ונכנסה בגוףזוהמא, מעתה כבר אין הנשמה יכולה להתחבר עמו בחיבור שלם.אלא שהיא מוכרחת להתסלק ממנו, שזהו ענין של מיתה, כדי שהגוףישאר לבדו עד שיצא ממנו כל רע שנדבק בו, ואחר כך יהיה לו זמןלהבנות שוב בטהרה כבראשונה כדי לקבל אור של נשמה, שאז היא
— פתח מ\"א - אין האור מתחבר עם כלי —קנזתאיר לו הארה אחר הארה, ותעלה אותו במעלות גדולות ועליונותהראוים לו מעתה, והאמת, שגם בעוד אדם חי נותנת הנשמה הארהלגוף לפי מעשיו, מה שהוא יכול לקבל, ודוקא מכח הארה הזאת תאירלו הנשמה בתחיית המתים, כי כל אחד יקבל לפי מעשיו שעשה בעולםהזה (פתח ד').והנה כמו שבענין גוף ונשמה, שאין הנשמה מאירה לגוף אלא אחרישיצא ממנו כל רע ויתוקן, כך גם בענין קו ורשימו, שבתחילה צריךהיה להניח לרשימו זמן לעשות את שלו, והיינו להוציא את כל רעשהיה נשרש בו, בדרך השתלשלות מלמעלה למטה עד מקום ששםכבר יכול הרע להתגשם ולהיות כרע גמור בפועל ממש.וכאשר יחזור הרע לטוב אז יטהר הרשימו, ומאז יתחבר עמו קו איןסוף חיבור שלם ויאיר לו שוב באותו אור עצמו שהאיר לו בתחילהכשנכנס בו, אלא שאז האור מיד חזר ונתעלם ממנו כדי להניח לרשימולעשות את שלו וכנ\"ל, וכן היה בנקודים, שהם מקום ראשון שבונתגלה ונשרש שורש ממשי של הרע (פתח ל', מ\"ד), בגלל כלים שנתהווכאן, ולכן נסתלק אור מכלים, וסופו של אור לחזור ולהאיר לכליםשוב כמו שהוא האיר להם לפני שבירתם, ועוד תגבר הארתו להם עדשיזדככו הכלים לגמרי, ואז יהיה תיקון שלם.ויש להקשות: למה אור נכנס בכלל בכלים, אם ידוע היה שמיד הואיצא מהם, להמתין עד שהם יטהרו מרע, הא לא יכנס אור בהם כללעד אחרי כל בירורם וטהרתם.תשובה: כניסת אור בכלים וחיבור שלם שלהם, הם שני עניניםשונים, ואם מצד כניסתו הא אדרבא יכנס ויכנס האור דוקא מיד, כדילהתחיל את זיכוך של כלי כבר מתחלתו, וכדלקמן (פתח מ\"ב), אלאשזה נעשה בלי לבטל את הכלי מפעולתו בהשלמת כל ענינו בהוצאתהרע, וכן מצינו בנשמה, דאע\"פ שידוע שהגוף ימות, מ\"מ עיקר הארתהוהשפעתה בגוף היא עושה דוקא בחיי אדם, וחיבורם בתחיית המתים
— פתח מ\"ב - תיקון כלים וכניסת אור —קנחיהיה דוקא מכח הארה ההיא, ולפי מעשים שעשה אדם בעולם הזהמכח הארה ההיא של נשמה וכנ\"ל.והנה הסתלקות אור מן הכלים דומה לנשמה שבבוא זמנה עוזבתאת הגוף, שהוא מת ושב לעפר, והיא עולה לגן עדן ועומדת שם כלזמן שהגוף נטהר מן הרע, שהוא בית מלון יפה לנשמה, שאין שםאחיזה לס\"א ושום פגם לא מגיע אליה, אך גם אז היא מאירה לגוףמלמעלה באור מועט שהוא צריך לו, כדי שלא יאבד לגמרי, ואדרבאמכח אור זה הוא יקום בתחיית המתים (פתח נ\"ז), שאז תחזור הנשמהויכנס שוב בגוף המתוקן, וכך היה בנקודים שבתחלה נסתלק אור מןהכלים, עד לאחר שהם יתוקנו ויוכלו לקבל את האור, שאז הוא יכנסבהם שנית כבראשונה.פתח מ\"ב - תיקון כלים וכניסת אורבהם[תיקון כלים היה הולך ונעשה לאט לאט, וכפי שהם היו ניתקנים כךהיה האור נכנס בהם, וסוף תיקונם וכניסת האור וחיבורו שלם יהיהלעתיד לבא]והנה לכאורה יקשה מה שאמרנו (פתח מ\"א) שהאור לא יכנס לכליםשנית עד שיופרש מהם כל רע ויהיו טהורים ומתוקנים לגמרי, ובזהכבר נתברר (פתח כ\"ז) שסוף תיקונם וכניסת אור יהיה רק לעתיד לבא,ומצד שני אנו אומרים שכבר מזמן שהמאציל התחיל את התיקון התחילהאור להכנס בכלים.
— פתח מ\"ב - תיקון כלים וכניסת אור —קנטתשובה: כך גזר השי\"ת שהתיקון לא יהיה נעשה בבת אחת אלאבהדרגה, דבר יום ביומו, שהם בירורים המתבררים בכל יום לצורךתיקון כלים, ולפי הבירור וחלק כלי שניתקן, כך נכנס בו האור שראוילאותו החלק.ֶָ ובאמת כך יהיה באדם לעתיד לבא, כי הנה מיד אחרי שהגוף יבּנהשוב בתחיית המתים, תכנס בו הנשמה ותתחיל להתחבר עמו, ובזהעדיין לא נגמר כל השפעתה לגוף, אלא שיהיו להם עוד כמה וכמהעליות, עד שיגיעו לסוף ענינם, ונמצא שלפי מה שהגוף נטהר, כך באהאליו הנשמה להאיר לו ולהתחבר עמו, שהרי בתחלה צריך שהגוףיטהר מן הזוהמא, ואחר כך יטהר אפילו מרושם של זוהמא, ועוד כמהמיני עילוי יהיו לו, ובכל פעם תתווסף לגוף הארה חדשה מן הנשמה.וכך הוא גם למעלה בספירות, כי באותם חלקי כלים שניתקנו נכנסבהם אור, וכל זמן שהכלים הולכים ונתקנים, כך נכנס בהם גם אוריותר ויותר, וכאשר כל הכלים ישלימו להתברר, אז גם האור יגמורלהכנס בהם, אך גם אחרי כניסתו יהיה לכלי עוד תוספת זיכוך מןהאור, שהוא סדר עליות העתידות שלהם וכנ\"ל.כי לא משלים האור את כל פעולתו בכלי עד שכל בחינות הרעיתוקנו, ועוד יש לרע לחזור לטוב ממש, שזה יהיה אחרי שכל רשעיםיקבלו את עונשם (פתח ב') וכו', והנה ישראל שנתחזקו באמונתם לאורךכל הגלות הקשה הזה, הרי הוא כח גדול ביותר שכופה את הרע ומקרבגילוי היחוד, עד שבזכות זה תגמור כל שליטת הרע ויסתיים כל בירורהכלים, והם יתחברו עם האור, הפעם כראוי בתחיית המתים, וגם אחרכך יהיו להם עוד עליות בכל קומת א\"ק, כדי לקבל ממנו את שכרהנצחי (פתח מ\"ט, צ\"ז, צ\"ח).
— פתח מ\"ג - עולמות בי\"ע הוציאו —קספתח מ\"ג - עולמות בי\"ע הוציאו אתהרע שהיה כלול בהם[הרע היה מושרש רק בלבושים של אצילות, שהם בי\"ע, ולכן בתחלהצריך היה שהם יפרטו את כל ענינם כדי שיתגלה הרע שהיה טמוןבהם, ובסוף יתוקנו כל קילקולים שנעשו]כבר נתברר (פתח ל\"ז) שכל אצילות היא שיעורי מחשבה העליונה,שהם שרשי כל הנמצאות, והרי היא אלקות, שלא שייך בה רע כלל,ועולמות בי\"ע הם מקום יציאת ענפים, ששם כבר יש נפרדים מלבדהאלקות, ונתברר (פתח ל\"ט) שלפי זה יש באצילות שני שרשים, שורשהוצאת כל עניני הנהגה, ושורש הוצאת כל הנפרדים, ענפי שורשההנהגה הם כל ספירות של בי\"ע, שגם בהם לא שייך רע, וענפי שורשהוצאת הנפרדים הם כל נפרדים עצמם, שהם הנשמות (בבריאה),המלאכים (ביצירה) וכל נבראים הגשמיים (בעשיה), אשר בכל נפרדיםאלה כבר שייך רע ממש, כל אחד לפי ענינו ומקומו.ונתברר (פתח ל\"ח) שעולמות בי\"ע נקראים לבושים של אצילות, שישלהם שתי הוראות: א) בסוד דמות אדם, כי הלבוש הוא אינו אדםעצמו, ובייחס לאדם הוא דבר חיצון ביותר, ולא עוד אלא שהוא מקרהלגבי הגוף, שהרי יכול להיות לו כמה לבושים, והנה רק מצד הלבושיםשייך הרע, ולא מצד האורות.ב) ואולם אע\"פ שאין רע אלא בבי\"ע, עם כל זה הוא משתייךבאיזה צד גם לאצילות, והיינו לפי מה הלבוש דבוק בה, כי הנה אםהיו בי\"ע עולמות בפני עצמם שיוצאים מאצילות בדרך השתלשלות,
— פתח מ\"ד - שורש ס\"א בנקודים —קסאאז היתה האצילות מופרדת מבי\"ע ונשגבה מכל עניניהם, אבל כיוןשבי\"ע הם לבושים שלה וטפלים לה, שלא באו אלא להשלים אתענינה, והיינו להוציא את כל פעולות של אצילות לידי מעשה (פתחל\"ח), לכן בצד מה נחשב שהרע שייך גם לאצילות.ובכן כיון שבלבושים יש רע, לכן צריך היה לתת להם זמן ומקוםלהשתלם כדי שיוציאו את כל הרע הזה בפועל, אלא שכל עוד שהםטפלים לאצילות ונחשבים כלבושיה, הם לא יכולים לפרט כראוי אתכל ענינם, ולכן צריך היה לתת להם שליטה בפני עצמה, בשביל שיצאומבחינת לבושים ויחשבו כעולמות שלמים ובפני עצמם, והנה כל עיקרמטרת השבירה היה לגלות את הרע שהיה כלול בלבושים, והיינו בכליםשל הלבושים (פתח מ\"ה), ולכן גם תיקונם יהיה בדרך טהרת הכלים(פתח מ\"א), עד שיהיו הלבושים מוכנים שוב להיות טפלים לאצילותולשמש אותה כראוי (פתח מ\"ו).פתח מ\"ד - שורש ס\"א בנקודים[אין אורות מוציאים את תולדותיהם עד שיעמדו בערך תולדות שלהם,כי אור גדול לא יכול להיות סיבה לנברא קטן, כי השי\"ת שׂ ם בבריאהחוק הדרגה, שלפיו האור הולך ומתמעט כדי שהתחתונים יוכלו לקבלו,ולפי זה הדין שנתחדש בצימצום לא הגיע למדריגה שיוכל להקראסיבה לס\"א ממש, עד שנתה ּוו כלים בעולם הנקודים, שאז נתגלה דברראשון ששייך לענין ס\"א, ואז נקבע מונח הכללי שבו נכללו כל עולמותאבי\"ע עם כל הנפרדים עד סוף כל הגשמיים, שבהם כבר שייך רעממש]
— פתח מ\"ד - שורש ס\"א בנקודים —קסבכבר נתברר (פתח ל', ל\"ה) שלפי חוק ההדרגה סיבה ומסובב כרוכיםביחד, כי אין סיבה נותנת למסובב אלא מה שיש לה, ואין המסובביוצא אלא כענין סיבתו, ולפי זה כל המוליד צריך שיעמוד בערך תולדהשלו, ועיקר ידיעה זאת נודעת לנו דוקא כאן בעולם הנקודים, כי כאןצריך היה שיושרש שורש ראשון של כל עניני הרע, מה שלא היהשייך מקודם, כי אע\"פ שכבר מראשית הבריאה כל המדריגות היוהולכות להוציא את הרע (פתח ל\"ו, מ\"ו), מ\"מ לא הגיעו הדברים לכךרק בנקודים, אחרי העלמים רבים של אור, עד שהוא נתמעט ועמדבערך של שורש זה.כי אין אור גדול יקרא סיבה לאור קטן, ואע\"פ שאנחנו אומרים'בכלל מאתיים מנה', והיינו שהעליון כולל את כל התחתונים, מ\"מ לאיקרא עליון סיבה להם עד שישתווה למדריגתם (פתח קי\"ד), ונמצאשצריך לעשות הדרגה גדולה כדי למעט את האור, ואע\"פ שהמאצילהיה יכול לעשות הכל גם בלי זה, מ\"מ רצה בחוק הדרגה דוקא, ועלפיה סידר את כל המציאות.ולפי זה הדין שנתגלה ברשימו לא הגיע למדריגה שיכול להקראסיבה לרע, עד שהגיע לעולם הנקודים, כי כאן נשלמה מלאכת הכלים,אשר רק מצדם שייך רע, דומיא דאדם שהרע בא מצד הגוף (פתח כ\"ט,ל\"ג), ולאפוקי עולם העקודים, דאע\"פ שגם שם כבר התחילו כליםלהתהוות, מ\"מ עדיין לא נשלמו לגמרי, וממילא לא ניתנה להם שליטה,בשביל להוציא את הרע שהיה טמון בהם.כי הנה נתברר לעיל (פתח ל\"ט) שבנקודים נקבע מונח הכללי של כלהבריאה שהיה כולל בתוכו מלבד שורש של כל עניני הנהגה גם שורששל כל הנפרדים, שנשערו כולם בנקודים באופן פרט, עד סוף כלהגשמיים ממש, שבזה נכללה ממילא גם ס\"א, מה שאין כן כל עולמותִֵָ שקדמו לנקודים, שהם היו רק חוק המצא עתידים כל הנמצאים.
— פתח מ\"ה - הרע היה מושרש —קסגואע\"פ שודאי נכללה בזה גם ס\"א, מ\"מ כיון שעדיין לא נתפרטושם הדברים, לכן לא נחשב זה לשורש ס\"א, עד שבעולם הנקודיםשוערו הנפרדים באופן פרט, לאחר שכאן באמת כבר עמדו האורותבערך הנפרדים שעתיד לצאת מהם, ולכן ממילא שגם מדת הדין עמדהכאן בערך ס\"א, ולכן נשרש כאן שורש שלה בראשונה.וכל שכן הוא לפי מה שפירשנו למעלה (פתח ל\"ו) בסוד זיקיןוניצוצין, מה שעולם הנקודים היה דומה לגולם של כלי שתיקונו הואעל ידי הפרדת פסולת ממנו, והיינו שהיו הנקודים הולכים רק לעניןזה, להוציא את הרע ולהעמידו מול הטוב, עד חזרת כל רע לטוב בסודגילוי היחוד, ולכן ממילא שכל עיקר חידושם של נקודים היה עניןהשרשת ס\"א.פתח מ\"ה - הרע היה מושרש בסוףהכלי[רק בחלקים היותר שפלים של הכלים היה נמצא רושם של רע, והיינובכלים של לבושים של אצילות, הנקראים רגלי אצילות, ולכן כאשרהאור נכנס בהם, הרי הוא היה הולך ומתפשט עד שהגיע לחלקיםהשפלים ההם, ואז הם נשברו, והאורות נסתלקו, וכשנסתלקו נסתלקואפילו מחלקים העליונים של הכלים]הרע מושרש תמיד בחלק התחתון של כל מדריגה ומדריגה, כי גםחלקי המדריגה הולכים בדרך ההדרגה, וכל מי שלמטה מחבירו גרועמחבירו, שהם באמת כמו מינים שונים שנכללים בסוג אחד של מדריגהההיא, עד שחלק האחרון ממש, היותו שפל מכולם במעלה ובשליטה,
— פתח מ\"ה - הרע היה מושרש —קסדלכן דוקא הוא מקום שבו נשרש ענין הוצאת הרע ששייך לאותההמדריגה.ועל כן כאשר האור נכנס בכלים של נקודים, שהיו בסוד מונחהכללי, שענינו כללות אצילות עם ג' לבושים שלה (פתח מ'), הנה לאנעשתה השבירה מיד, והיינו שלא נשבר חלק העליון של כלי ששייךלאצילות, ועל זה כתוב \"וימלוך\", שהיה להם זמן של מלוכה, ורקכאשר הגיע האור לסוף הכלי, והיינו לג' לבושים, שבהם נשרשוהנפרדים יחד עם ס\"א, אז נשברו הכלים.[ועל דרך הנזכר של מונח הכללי היו בנוים כל ספירות של נקודים,וכגון ספירת חסד, דבחלק העליון שלה היה חסד ששייך לאצילות,ובחלק התחתון שלה היו חלקי חסד ששייכים לג' לבושים שלה, והיינולעולמות בי\"ע (פתח ל\"ט)]וכבר נתברר (פתח ל\"א) שכל הסדרים הולכים בסדר עשר ספירות,ולפי זה כל אצילות נחשבת כמו ט' ספירות העליונות, וכל ג' לבושיםשלה נחשבים כמו מלכות של אצילות, ונקראים רגלי אצילות, וכאשרנשברו כלים של לבושים, אז גזרה חכמה העליונה, בראותה שאי אפשרלאור להדבק בכלי בגלל שורש רע שהיה בו, ולכן טוב הוא שהאוריניח את כלי לעשות משלו, והיינו להוציא את הרע ההוא, ואחרי שהרעיופרש ממנו אז יבא האור ויכנס שוב בכלי, הפעם להתחבר עמו חיבורשלם (פתח מ\"א).
— פתח מ\"ו - נפילת כלים ושבירתם —קסהפתח מ\"ו - נפילת כלים ושבירתם[כאשר הוצרך שתנתן ללבושים שליטה בפני עצמה כדי שהם ישלימואת כל ענינם, אז נתעלם מהם חלק עליון של נקודים, שהיא אצילותשלהם, ואז שלטו הלבושים לבדם, וזה נחשב להם לנפילה, כי נפלוממה שהיו נכללים באצילות בסוד לבושיה, אך גם שליטתם לא היתהבדרך תיקון אלא בדרך קילקול, מצד הרע שהיה כלול בהם, וגם כליםשלהם נשארו ריקים מאורות שנסתלקו מהם, ואז הם לא היו פוניםאלא להוציא את הרע בפועל, ומ\"מ כוונה התכליתית היתה בזה תיקוןשלם שיהיה בסוף]כבר נתברר (פתח מ\"ה) שהרע היה מושרש רק בלבושים של אצילות,ורק בזמן שליטתם לבדם בלי אצילות הם מוציאים את הרע, כי עלאצילות עצמה נאמר \"לא יגורך רע\", דהיותה אלקות לא שייך בה רעכלל, וכיון שכוונת המאציל היתה להמציא את הרע לצורך הבחירהועבודה, לכן צריך היה לתת עכשיו שליטה ללבושים אלה, כדישישלימו את כל ענינם, אשר העיקר בזה היה הוצאת רע שהיה כלולבהם, אך גם זה לא בא אלא לצורך התיקון הסופי, כי עד שלא יצארע מן הכלים, לא יכנס בהם אור (פתח מ\"ב).ואז נתעלם חלק העליון של נקודים, שהיא אצילות שלהם, אורותוכלים (שהיא בחינת ס\"ג דס\"ג דס\"ג, ועיין באדיר במרום עמ' ק\"ג שחלקאצילות זו חזר לתוך א\"ק, ועיין בשערי רמח\"ל פחו\"ד סי' ל\"ו ובעיקר סי' ל\"טעמ' קע\"ט, שתלת רישין של אצילות חדשה, שהם רדל\"א, כתרא וח\"ס, נעשומאצילות הראשונה), ונשארו ג' לבושים לבדם (בחינת ב\"ן דס\"ג דס\"ג)שולטים בפני עצמם ועושים את מלאכתם, אשר יציאת רע היתה עכשיו
— פתח מ\"ו - נפילת כלים ושבירתם —קסוכאמור עיקר מגמתם, והנה הסתלקות אצילות מן הלבושים לא היה עלדרך התיקון, וזה שגרם ללבושים נפילה ושבירה וכדלהלן.כי כבר נתברר (פתח ל\"ח) שמצב המתוקן הוא כאשר אצילות שולטתוהלבושים טפלים לה ועושים את פעולתה בהמשכת את הנהגתהאצילות לתחתונים, באופן שכל אחד מלבושים ממשיך את חלק שלו,והנה עתה צריך היה לתקן את הלבושים עצמם לפי ענינם, והיינולהכינם לשיוכלו אחר כך לעשות את פעולה הנזכרת בהמשכת הנהגתאצילות למטה, ובשביל זה צריך היה להפריד אותם מן האצילות (אבללא שהיא תסתלק מהם לגמרי וכדלהלן) ולתת להם שליטה בפני עצמה.הא למה הדבר דומה, לצינורות של מים שעשוים להמשיך מי נהרלמקום רחוק, כל צינור לפי מה שהוא, הרי סדר המתוקן הוא כאשרצינורות אלה מחוברים לנהר ומים עוברים דרכם ומגיעים למקוםשצריכים להגיע, אך מקודם צריך לתקן את הצינורות עצמם ולעשותםמוכנים להמשכת המים, ובאותו זמן צריך לנתק אותם מן הנהר, שלאישפוך בהם את מימיו, והרי אז אין צינורות נחשבים כחלק מן הנהר,עד שיתוקנו ויחוברו אליו כראוי.וכן ראוי היה להיות גם כאן, כי לפני שבי\"ע יהיו מחוברים עםאצילות בשלימות, כדי לעשות את פעולתה בהמשכת הנהגתהלתחתונים, צריך היה בתחילה אדרבא לנתק אותם מן האצילות ולהניחִ להם להבנות כל אחד בפני עצמו, עד שיושלמו בענינם ויוכלו לעשותאת תפקידם, ואע\"פ שבנינם היה כרוך עם הוצאת הרע שהיה כלולבהם, אין זה רע באמת, כל עוד שהלבושים טפלים וכפופים לאצילות,ִ שאז היא משגיחה עליהם, גם כאשר הם הולכים להבנות בעצמם.אך לא היה הדבר כן, כי דרך המתוקנת היא כאמור כאשר אצילותעומדת במקומה ולבושים תחתיה, ורק שאצילות נותנת להם אפשרותִלהבנות ולהתפשט בפני עצמם, עד שהם משלימים את כל מעשיהם,וברגע שנמצאים מתוקנים אז ממילא נמצאים מחוברים שוב לאצילות,
— פתח מ\"ו - נפילת כלים ושבירתם —קסזומשמשים אותה בהמשכת פעולותה, וזה נקרא סדר השתלשלות רגיל,של לבושים מאצילות (לא השתלשלות ממש, עיין בפתח ל\"ח, אלא ר\"להתפשטותם מאצילות).אבל כאן לא היה כן, כי אצילות נסתלקה ונתעלמה לגמרי מןהלבושים (ולא דומה למשל של נהר וצינורות, כי שניהם עומדים תמידביחד, ורק שלזמן תיקונם של צינורות צריך להפסיק אותם מן הנהרעל מנת שיתוקנו ויתחברו עמו שוב), ונשארו לבושים לבדם, וכאילוהם עצמם נעשו העיקר והגוף ולא הלבושים, וחסר להם לבושים (שאזבאמת הרע היוצא מהם נעשה להם ללבוש, וממילא ניתנת לו השליטה, עייןבאוצרות רמח\"ל עמ' ר\"ג).וכיון שנסתלק מהם שורש ומקור שהיא אצילות, לכן לא יכלוהלבושים לעמוד במקומם וירדו למטה ממדריגתם, ולכן זה נחשב להםנפילה, ולא התפשטות גרידא, וזה שקרה במיתת מלכים, ומשום כך גםלא הצליחו הלבושים להשלים את כל מלאכתם בהוצאת רע עד הסוף,ועדיין נשאר בהם רע מעורב.אך מלבד נפילה הזאת היתה בהם גם השבירה, כי יש נפילה ויששבירה, נפילה היא כאמור ענין של ירידה ממדריגתם, ושבירה היא מהשגם במדריגתם הנמוכה הם לא היו שולטים בדרך התיקון אלא בדרךהקילקול, והיינו שאז היו שולטים אותם חלקי רע שהיו כלוליםבלבושים, כי כבר נתברר (פתח ל\"ז) ששבירה היא שליטת כחות שלהפסד, שלא נותנים מקום להוויה ולמציאות כלל, ואז נעשים כל מיניקילקולים ופגמים באורות למעלה, שהם שרשי כל רע שיהיה אחר כךבתחתונים למטה.והנה מלבד הסתלקות אצילות מן הלבושים, אורות וכלים וכנ\"ל, גםבלבושים עצמם נסתלקו אורות שלהם מכליהם, ונשארו כלים לבדםריקים מן האור, והרי האור, היותו אלקות שבבי\"ע (פתח מ\"ג), הוא זהשמשליט את הנהגת היחוד ומתקן את הרע ומחזירו לטוב, וכיון שכאן
— פתח מ\"ז - סדר תיקון עולמות —קסחהאור נתרחק מהם, לכן שלט הרע שהיה בכלים ללא שום תיקוןומיתוק, ומהנהגה המקולקלת הזאת נמשכה השבירה, כי נמצאשלבושים שׂמו את כל מגמת פניהם להוציא את הרע ולגרום הפסדוחרבן לכל העולם, כי באמת לא היה מצב של קילקול גדול כזה עוד,כאשר האור מאס אפילו להכנס בכלים, שאז שלטו כלים בבחינת דיןקשה ביותר.ואע\"פ כן גם כאן כוונה התכליתית של המאציל היתה אל התיקוןוכנ\"ל, וזה שתראה, שלא עזב האור את כלי שלו לגמרי, אלא שהיהמאיר לו על כל פנים מרחוק, ואפילו כאשר האור נתרחק עוד יותרוהפסיק מלהאיר לכלי, שזה גרם לכלים נפילה נוספת וכמבואר במקומו,מ\"מ ירדו לתוך הכלים רפ\"ח נצוצות של אור, כדי להחיותם בעודםשבורים, ולהבטיח להם את תקומתם ותיקונם העתיד, כי סוף סוף עיקרהכוונה היתה לעשות מקילקול הגדול ביותר תיקון הגדול והשלם.פתח מ\"ז - סדר תיקון עולמות[כאשר בא המאציל לתקן את לבושים אלה, אז היה מברר את כלמדריגותיהם אחת לאחת, שלא יהיו פונים להוציא את הרע כמקודם,אלא אדרבא פונים להסתלק ממנו, ואז כל מדריגה היתה מניחה אתענין הוצאת הרע שהיה בה למדריגה שלמטה ממנה, ואע\"פ שעדייןנשאר לה קשר עם הרע ההוא, מ\"מ הרי היא עצמה כבר ניקתה ממנו,ומאז היתה ראויה לקבל את האור.וכן עשו כל המדריגות עד שהניחו את ענין הוצאת רע שלהם למדריגההאחרונה, שהיא מלכות דעשייה, ונמצא שכולם הוכנו לקבל אור, חוץממדריגה האחרונה הזאת, כי אין אור יכול להכנס בכלי עד שיהיהנקי מן הרע לגמרי.
— פתח מ\"ז - סדר תיקון עולמות —קסטוכל זה נקרא רק תיקון לבושים של נקודים, במה שאורות היומתחברים שוב עם כלים שלהם, וכמה שיותר נתרחק הכלי מן הרעועלה במדריגה, כך היה מקבל אור יותר גדול, אבל אצילות הראשונהעדיין לא חזרה מ ְֶֶַהעלמה, כי אינה יכולה לחזור ולהתגלות עד שיתוקנוכל הלבושים לגמרי, כי כל עוד שיש אפילו רק מדריגה אחת שפונהלהוציא את הרע וריקה מן האור, אין אצילות יכולה להתחבר עםלבושים שלה]והנה מלכים שנשברו עמדו בשבירתם כל כך זמן שכחות הרעשנתגלו בהם היו נותנים לזה, וזמן פירושו כאן מספר מדריגות של רעשהיו כלולים בהם (כי למעלה בספירות אין זמן), ודוגמא לכך גלותבני ישראל, שעליהם להיות בגלות שיעור זמן כמספר כל מדריגות רעשניתן להם שליטה על ישראל (שהם ד' מלכויות של אומות העולם).ובגמר כל זמן הזה יתגלה הרצון העליון ויתקן את מלכים לגמריבסוד היחוד, וישׂים קץ לרע ולשליטתם, כי אין הרע מתקיים בעולםהתחתון אלא כל עוד שלא השלימו ספירות לעשות את כל מלאכתםבבירור דמות אדם, כי כבר נתברר (פתח א', ב', ד') שהקב\"ה רצהלהראות שכנגד כל מה שיש בספירות, יש לס\"א כח לקטרג כנגדו.אך כנגד כח היחוד לא יכולה ס\"א לעמוד אפילו רגע אחד, וזהוענין של גילוי יחודו ית' שיהיה לעתיד לבא (פתח ל'), שאחריו כברלא יהיה רע בעולם, וכמו שרצון העליון נתגלה ותיקן את המלכיםאחר שבירתם (ורק שהניח מדריגה אחת שיתקנו אותה בני אדם, וכדלהלן בפתחמ\"ח), כך גם בגמר שליטת כל מדריגות רע, באחרית הימים, יתגלההיחוד שוב (מכח מעשה בני אדם, עיין בפתח ד') ויבטל את הרע לגמרימן העולם, הפעם כבר לנצח, וזה יהיה יום גאולה האחרונה.וכבר נתברר (פתח ל\"ז) שבזמן מיתת מלכים שיערה מחשבה העליונהאת כל הבריות בתחלה כבלתי מתוקנים, ועל זה כתוב \"והארץ היתה
— פתח מ\"ז - סדר תיקון עולמות —קעתהו ובהו\", כי כשנבראה הארץ היא היתה מלאה רע, שלא היה מניחהוויה ומציאות לשום דבר, עד שהרע נתגבר כל כך שהחריב את הארץעצמה.ואחר כך התחילו עולמות להתברר מן הרע מדריגה אחר מדריגה,וזה שכתוב \"ויאמר אלקים יהי אור\", אלא שלא עבר הרע מן העולםלגמרי, ומ\"מ כל מדריגה שנתבררה מרע היתה פונה מעתה להסתלקמענינו, ומאז נעשה הרע שפל וכפוי תחת הטוב, אלא דכיון שהרעההוא לא היה מתבטל, רק יורד למטה, ועדיין נשארה איזו זיקה בינולמדריגה ההיא שהוא נסתלק ממנה, לכן יכול היה הרע לחזור ולהתגברעליה שוב, ואפילו להחריב את עולם.אלא שכבר לא היה זה מוכרח, כמו בזמן המלכים, ואדרבא, עכשיונעשה הרע כמו משוקע במקומו ושקט, ורק שבכל אופן יכול להתעוררבכל רגע, אלא שבאמת הקב\"ה בעצמו כבר לא יניח לו להתעורר עדכדי חרבן ממש (פתח ל', נ\"ז).ולא עוד אלא שניתקן אז דבר קשה ביותר שהיה במלכים, שהיהגורם להתגברות הרע, והיינו מה שלא היו העולמות מסודרים בסדרנכון שיכולים להתקיים בו (ספירות של ב\"ן), שזה עצמו היה רע גדולביותר שגרם לשבירה, ובזמן התיקון נסדרו העולמות בדרך אחרת (עלידי מ\"ה חדש), ובגלל זה גופא ניתנה מציאות חזקה לנבראים, אשרמצדה כבר לא היתה סיבה לרע לשלוט בהם (לולי חטאי בני אדם),לא כמו שחסרון הסדר היה גורם בתחלה לשבירה.והנה בראשונה היו הספירות כוללות את ענין הוצאת רע, שעדייןהיה לו להתגלות בפועל (שנתגלה רק אחרי השבירה בסוף כל מעשההבירור וכדלהלן), על מנת שאחר כך יתגלה היחוד ויתקן אותו, ולכןכל מדריגה של לבושים שניתנה לה השליטה, כוונתה היתה להוציאאת הרע שהיה כלול בה (פתח מ\"ו), ומשום כך הם היו מחוסריםשלימות (בלי סדר נכון וכנ\"ל), כי השלימות בכל מקום מבטלת את
— פתח מ\"ז - סדר תיקון עולמות —קעאהרע, וזה היה בשביל שיוכלו להוציא את הרע בפועל, והרע שהםהוציאו היה גורם להם חרבן, וכל כחות טובים שהיו בהם היו אז בדרךשלילה, מחוסרים כח ופעולה, כי שלטו ופעלו רק כחות הפסד.ואחר כך שיערה מחשבה העליונה את הנמצאים כניצולים מן החורבן(פתח ל\"ז), בבחינת הוויה יוצאת מן ההפסד, ואז ניתנה מציאות לכלהדברים, באופן שכבר לא היתה כוונתם להוציא את הרע אלא אדרבאלצאת מן הרע, בסוד היחוד והשלימות, אלא שהיחוד והשלימות אינםמתגלים בבת אחת רק לאט לאט, ולכן עדיין יש אפשרות לרע לשלוטואפילו להחריב את העולם וכנ\"ל.אך תבין בזה הבדל גדול בין מצב הראשון למצב השני, כי בתחלההרע היה כלול בתוך מדריגות של ב\"ן ממש, וכל אחת מהן היתההולכת להוציא את הרע שלה, אבל עתה אדרבא כל מדריגה היתהיוצאת מענין זה, וניתקנת מן הקילקול שהרע גרם לה מקודם, ונמצאשאע\"פ שעדיין נשאר רע בעולם ויכול להתגבר על מדריגה ההיאואפילו להחריב אותה, אך נחשב שהרע כבר עומד חוץ ממנה, ר\"לחוץ ממציאותה וענינה, הפך ממה שהיה זה מקודם.והיינו דאע\"פ שגם עכשיו יכול להיות קילקול, אבל נחשב שהואבא מבחוץ, ואין מדריגה ההיא סיבה לו כמו שהיתה סיבה לרעכמקודם, ובדרך זו היה נעשה הבירור, שעל ידו כל מדריגה היתהיוצאת מן השבירה, ונקבעת כחוק הנהגה של תיקון ולא של קילקול,וכל זה היה מכח היחוד שנתגלה, כי מאז התחיל היחוד להתגלותבהדרגה, וכך הספירות היו הולכות וניתקנות בהדרגה, וזהו עיקר השינוישנעשה, מה שמעתה הן כבר הלכו בדרך היחוד, בעזבם את דרך העלםהיחוד והחושך.ובאמת מדוע לא כל רע נתבטל אז לגמרי, מכיון שלא כל הספירותניתקנו, כי עדיין נשארה מדריגה אחת, שהיא מלכות דעשייה, שלא
— פתח מ\"ז - סדר תיקון עולמות —קעבניתקנה כולה בדרך היחוד, ולעתיד לבא כאשר גם היא תתוקן (על ידימעשה בני אדם וכדלהלן), אז ממילא כבר לא יהיה מציאות לרע כלל.והנה כאשר כל מדריגה היתה ניתקנת ויוצאת מן השבירה, היא היתהמניחה את ענין הוצאת הרע שלה למדריגה שלמטה ממנה, כי כאמורלא נתבטל הרע של כל המדריגות אלא שהוא היה נדחה מהן למטה,והן עצמן היו נקבעות ללכת בדרך טובה, ואותו שורש רע שנדחה מהן,אע\"פ שעדיין היה נקרא על שמן, מ\"מ כבר לא נחשב כחלק שלמדריגה ההיא, אלא כאילו עומד חוץ ממנה וכנ\"ל, והיינו שהוא נכללעם כל שאר מדריגות התחתונות שעדיין לא נתבררו מן הרע.ואחר כך היתה ניתקנת עוד מדריגה אחת בדרך זו, ויוצאת גם היאמענין הוצאת הרע, וגם היא היתה מניחה את הרע שלה, יחד עם הרעשל כל מדריגות העליונות שהניחו בה את הרע שלהן מקודם, למדריגהשלמטה ממנה, וכל הרע הזה היה חוזר לכללות כל שאר מדריגותשעדיין לא נתבררו.ונמצא שכאשר בדרך זו באה איזו מדריגה להתברר מן הכללות, הריבכללות ההיא היו מדריגות שעדיין לא נתבררו מן הרע כלל, וגם היהשם רע שנדחה ממדריגות שכבר נתבררו, כי כל מלכים שמתו היו כמוכרי אחד שתבן ובר (טוב ורע) היו מעורבים בו ביחד, אשר מכרי זההיו ניטלין המדריגות אחת אחת להתברר, והרע שנדחה מכל אחת מהןהיה חוזר לכרי, וכך הולך ונעשה הבירור הלאה, עד שבסוף כאשריתבררו כל המדריגות, לא ישאר בכרי רק רע ופסולת של כולן לבד.נמצא שבהתברר, דרך משל, כתר, הוא הניח את הרע שלו למדריגההתחתונה, והיינו לחכמה שעדיין לא נתבררה, ונמצא שחכמה מלבדרע שלה היתה מקיימת כעת גם את רע של כתר, ואחר כך נתבררהגם חכמה, והרע שלה יחד עם רע שהניח בה כתר נדחו לבינה, ונמצאשבינה מלבד הרע שלה מקיימת כעת גם רע של כתר ושל חכמה.
— פתח מ\"ז - סדר תיקון עולמות —קעגובדרך זו נעשה הבירור עד שכל רע עבר למדריגה האחרונה שהיאמלכות דעשייה, שהיתה מקיימת יחד עם רע שלה גם את רע של כלמדריגות העליונות שנדחה אליה, ואף היא התחילה להתברר מן הרע,שהרי היא בכלל בנין ספירות של קדושה, שאינו יכול להיות חסר,אלא שהיא לא נתבררה לגמרי כמו כל שאר מדריגות, ואדרבא הריהיא עדיין היתה עומדת להוציא את הרע ולקיים את ס\"א, כל זמןשלא נשלם בירורה עד הסוף, אלא דמ\"מ הרע הזה נעשה כבר מונהגעל ידי מלכות דעשייה זו של קדושה עצמה, בסוד \"ומלכותו בכלמשלה\".ויש להקשות, כי אמרנו לכאורה תרתי דסתרי, כי אמרנו שהבירורהיה דומה לענין כרי, שנוטלים ממנו מעט מעט ומבררים ממנו אתהטוב, והרע מחזירים לכרי, ומצד שני אמרנו שהרע של כתר עברלחכמה, ואחר כך הרע של כתר ושל חכמה עברו לבינה וכו', ולפי זהנמצא שאין הרע של כתר ושל חכמה חזרו לכללות הכרי, אלא הלכולבינה, והרי זה לא דומה לענין כרי, ובאמת יותר מסתבר שהבירורהיה כדוגמת הכרי, כי מה יש לחכמה ענין לקיים את רע של כתריותר מכל שאר מדריגות שעדיין לא נתבררו מן הכרי, וכן מה ישלבינה לקיים את רע של כתר ושל חכמה, יותר מכל שאר המדריגות,וכן כולם.תשובה: אע\"פ שנראה שהבירור היה על דרך הכרי, והיינו שהרעשנתברר מכל מדריגה היה חוזר אל הכללות, ומדריגה שבאה אחריההיתה מתבררת שוב מתוך הכללות, מ\"מ האמת היא שזה וזה נכון,והיינו שגם כאן הלכו הדברים בהדרגה, כי זה תבין באופן כללשבתחלה לפני כל הבירור היה לרע שורש גדול כנגד כתר, ואחר כךכאשר הכתר נתברר מרע, נתמעט הרע ולא נשאר אלא בגודל שלחכמה, שהרי מעתה הוא היה אוחז רק מחכמה ולמטה, ואחר כךנתמעט הרע עוד ונשאר כגודל של בינה, כי היה אוחז רק מבינה
— פתח מ\"ז - סדר תיקון עולמות —קעדולמטה וכו', שזהו באמת סוד תיקונו של עולם, שהולך ומתרחק מןהרע לאט לאט, עד שנשארה לרע אחיזה רק בחלקים התחתונים.ועל כן אע\"פ שנראה שהרע שנתברר מכל מדריגה היה חוזר לכרי,מ\"מ האמת היא שאחרי שכתר יצא מן הרע, מיד היה מגיע הדברלחכמה להתעסק עם הרע, וכל שכן לכל שאר מדריגות התחתונות שלכללות, ולכן נחשב כאילו חכמה קיבלה את רע של כתר, כדי להתבררמרע הזה ומרע של עצמה ולדחותם למטה, אבל על כל פנים כיוןשכתר יצא מרע, לכן נחשב שקומת הרע נתמעטה עד חכמה, וכן נעשהבכולם עד שכל רע ירד למדריגה האחרונה, שהיא מלכות דעשייה.ונמצא שבמלכות זו יש עכשיו כל שרשי רע מכתר עד מלכות, וכיוןשמלכות זו לא נתבררה לגמרי ועדיין מקיימת את רע וס\"א, לפי זהיש לס\"א כל כך מדריגות כנגד כל מדריגות של קדושה, כי כאשרנתברר כתר והרע שלו נדחה לחכמה, כיון שהרע לא נתבטל לגמריאלא נדחה למטה, לכן כנגד רע הזה של כתר נעשתה ספירת כתרבס\"א, וכך נעשו כל שאר ספירות של ס\"א, עד שנמצאת היא מקבילהממש לכל עשר ספירות של קדושה, וכך ראוי להיות לצורך הבחירה(פתח ל', ל\"א).והנה כל מדריגה שהיתה מתבררת מן הרע, האור היה נכנס בהומתחבר עם הכלי, ומחיבורם נעשו כל עלומות המתוקנים, וכמו שהםעתה, אבל מלכות דעשייה כיון שלא נתברר כלי שלה מן הרע לגמרי,לכן לא נכנס בה אור, כי אין האור יכול להכנס בכלי רק כאשר הואנקי מן הרע לגמרי, ועל זה כתב הרב זללה\"ה (האריז\"ל) שמלכותנקראת 'עשוק שצריך להציל אותה מיד עושקה'.והנה עד כאן לא ניתקנו רק לבושים של נקודים שנקראים בי\"ע,אבל אצילות הראשונה שלהם שנתעלמה מן הלבושים (פתח מ\"ו), עדייןלא חזרה אליהם בגלל הרע שנשאר בספירה אחרונה, אשר בגללה כל
— פתח מ\"ח - גמר תיקון הנקודים —קעהלבושים נחשבים כפגומים, כי כל עוד שהם לא השלימו את כלמעשיהם בהוצאת הרע, ואדרבא יש מי שעדיין מקיים את רע, שהיאמלכות דעשייה, לא נשלמה שליטת לבושים בפני עצמם.ונמצא שאצילות שיש עכשיו היא לא אצילות הראשונה אלא נעשתהמבי\"ע של נקודים, והיינו מן המובחר שירד למקום בריאה, וממילאשגם אורות שנכנסו בכלים המתוקנים הם אורות של בי\"ע ולא שלאצילות הראשונה.פתח מ\"ח - גמר תיקון הנקודים יהיהעל ידי אדם[תיקון מדריגה זאת האחרונה, מלכות דעשיה, ניתן להשלים לבניאדם, במה שהם יגבירו את כח הקדושה, עד שלא ישאר בה ענין לרעכלל, והכל יהיה עומד לכבוד הבורא לבדו, ואז ייקרא שנשלם כל תיקוןהלבושים, וחוזר להשתלם מונח הראשון, להיות כל הבריאה בהשוואהאחת בסוד שליטת היחוד, ואז יגמור האור להכנס בכלים, ותתגלהאצילות הראשונה להתחבר שוב עם לבושיה, באופן שמעתה תהיההאצילות שולטת, ולבושים נמשכים אחריה, והכל בתיקון שלם]והנה תיקון מדריגה זו האחרונה, שהיא מלכות דעשיה (פתח מ\"ז),תלה השי\"ת במעשה בני אדם, כי דוקא זה מה שהוכן להם לצורךהנהגת שכר ועונש, לאחר שהשי\"ת בעצמו תיקן את כל ספירותהעליונות, במה שהבדיל מהם את הרע, וסוף של מלאכה הניח לבניאדם.
— פתח מ\"ח - גמר תיקון הנקודים —קעוולא מוטל בזה על אדם לעשות דבר חדש, רק להגביר את כחהקדושה על ידי מצוות ומעשים טובים, והיינו להגביר כח של אותןספירות העליונות שתיקן המאציל, וזהו ההבדל שיש בין תיקון שנעשהבידי שמים לתיקון שנעשה בידי אדם, כי כל דבר שצריך חידושהמציאות, בהכרח שייעשה בידי שמים, ומה שהוא רק הגברת כחהתיקון שכבר נעשה, זה שפיר ניתן לעשות לבני אדם.וכאשר הם ישלימו את כל מעשיהם בתיקון מלכות זו, אז ממילאכבר לא יהיה רע בעולם, כי אפילו מה שמלכות מקיימת עתה את הרע(פתח מ\"ז) הוא רק כדי שיהיה לס\"א אפשרות לקטרג בגלל חטאי בניאדם, כדי שתתקיים הבחירה, אך כאשר כולם ישלימו את חוקם, וכברלא יהיו חטאים ופגמים בעולם, מאז לא יהיה שייך רע ועונש כלל,כי לא יהיה מקום לקטרג.ועוד כיון שרק על ידי בחירתו של אדם ניתנת שליטה או לקדושהאו לס\"א, הנה כאשר כולם יבחרו בטוב, אז ממילא תנטל השליטהמס\"א, ויתברר שהשליטה היא רק להשי\"ת, והכל נעשה לכבוד הבורא,לאחר שאפילו רע שחזר לטוב יוכלל מעתה בכבודו וכדלקמן (פתחמ\"ט).ואז ייקרא שכל לבושים ניתקנו לגמרי, במה שהם נוּקוּ מן הרע, ועלידי זה ישוב למקומו מונח הראשון שנתחדש בנקודים (פתח מ', מ\"א,מ\"ד), לעמוד כל הבריאה בהשוואה אחת לטוב, לאחר שכל סיבוב שלהנהגה הגיע לידי גמרו ותכליתו, והושׂגה כל כוונת הבריאה, מה שעלהבמחשבה תחלה, שהוא גילוי יחודו ית' בפועל, בשביל שכל הנמצאיםיתענגו ממנו לנצח (פתח ד').וכיון שנגמר תיקון הלבושים, וכל אור נכנס בכליהם, לכן מעתהתחזור אליהם אצילות הראשונה שנסתלקה מהם בזמן השבירה (פתחמ\"ו, מ\"ט), אשר חיבורה שלם עם לבושים שלה זהו מונח הראשון
— פתח מ\"ט - תיקון עולם הנקודים —קעזשהושׂם בנקודים, שנשלם עכשיו במה שאצילות תשלוט והלבושיםימשכו אחריה, כי באמת עיקר ההנהגה היא באצילות, ששם מתאצליםומתחדשים כל אורות, שמהם הוא תענוג הנשמות, אלא שצריך לזהמצב המתוקן של לבושים שדרכם מקבלים הנשמות מן האצילות,ונמצא שהכל עכשיו בתיקון שלם, אור אצילות שחזר, לבושים שניתקנו,והנבראים שבאו על שכרם לקבל את האור ללא גבול ומונע.פתח מ\"ט - תיקון עולם הנקודיםבסוף אלף הששי ומעבר לחידוש עולם[מה ששורש רע נמצא בכלים של לבושים אין זה קילקול, אלא אדרבאהוא שלימות של הבריאה לפי כוונת גילוי היחוד, כי אע\"פ שבתחלהשורש זה היה מוציא רע ממש, כיון שבסוף הוא חוזר לטוב, נמצאשכבר מתחלתו הוא היה עשוי לכבוד המלך, במה שדוקא על ידונתגלה יחודו בפועל, ובו זכו בני אדם בשכרם.דבשביל זה הוצרך שהלבושים יתנו מקום לרע להתגלות, שזה נעשהעל ידי בירור כל מדריגותיהם, עד שרק מדריגה האחרונה, מלכותדעשיה, נשארה עומדת להוציא את הרע בפועל, ואז נעשו מבי\"עאבי\"ע.וכאשר הכל יתוקן, וכל רע יחזור לטוב, אז ישובו הדברים להיותכבראשונה, והיינו שישאר בלבושים רק שורש רע שכבר אינו עומדלהוציא את הרע ממש, כי די במה שהוא פעם אחת כבר יצא וניתקן,ועל זה נא ִּ מר \"ב לע המות לנצח\", כי הרע חזר להיות בלוע בשורשו,בלי אפשרות לצאת ולפעול כרע עוד.
— פתח מ\"ט - תיקון עולם הנקודים —קעחומעתה כל מלכות דעשייה תוכלל בקדושה, ועל ידי זה יחזרו אבי\"עלהיות שוב בי\"ע, ואז תחזור אליהם אצילות הראשונה שנסתלקה,ובזה יהיה נחשב שאור אין סוף השלים את כל מעשיו, ונשגב לבדוביחודו]מה שבכלים של לבושים יש שורש של רע, באמת אין זה רעוקילקול, כי אם היה זה קילקול, אז צריכים היו לבושים עצמם להתבטללעתיד לבא, כמו שיתבטל רע גמור שיצא מהם, כי הנהגת היחוד אינהסובלת שום רע וקלקול, אלא שבאמת אין שורש רע הוא רע וקילקול.ואדרבא זהו שלימות של הבריאה, כי הכוונה היתה להראות אתשלימות מתוך חסרונות דוקא (פתח ב' ,ד', ל'), כי כאשר יראו את גודלהחסרונות, מזה יבינו כמה גדולה השלימות שהעבירה אותם, ולכן צריךהיה שגם אחרי גמר התיקון ישאר בעולם דבר שיזכיר לנו את חסרונותשהיו, כי השלימות מצד עצמה בלי ידיעת חסרונות אין אמיתתהמבוררת, וזהו שורש של רע שישאר בלבושים גם לעתיד לבא, שעלידו תהיה ניכרת שלימות של הבריאה שהגיעה אליה.והבדל בין שורש של רע לרע עצמו הוא פשוט, כי כאשר יש לרעכח לעשות את שלו והיינו לקטרג נגד הקדושה, זה נקרא רע ממש,אך מי שהוא בטבע רע, אלא שיש דבר שמתקנו ועוצרו בלי שיכוללהרע בפועל, זה כבר לא נקרא רע, ואדרבא הוא נקרא טוב, שהרימעתה הוא הפך את ענינו ממש ונכלל בטוב, כי לעומת מה שמקודםהיה מונע את השפעתו הטובה של השי\"ת בכל מקום שהיה נמצא,עכשיו הוא אדרבא מרבה את השפעתו, וכמה שהרע היה יותר גדולבתחלה, כך תגדל ההשפעה אחר כך.כי כך הוא טבע של הדין, כאשר הוא נמתק ונוּצח על ידי אדם,הרי מעתה הוא ממליץ טוב בעדו ומראה את זכותו, וכמה שיותר קשההיה הדין, כך מתרבה זכותו של אדם שניצחו, וכן הוא בכללות כל
— פתח מ\"ט - תיקון עולם הנקודים —קעטהבריאה, כי הרע שכבר שלט עליו היחוד, חוזר מעתה להיות עומדלכבודו של מלך, לומר ראו כמה גדול הייתי, ואע\"פ כן לא יכלתילעשות כלום נגד רצונו ית', הרי מעתה הרע עצמו חוזר לטוב.ונמצאו שני דברים מתחברים כאן ביחד, גילוי היחוד וזכותו שלאדם, כי כל עבודת בני אדם היא לגלות את היחוד, כל מצוות שהםעושים ואמונתם האיתנה ביחודו ית' שהם החזיקו בה למרות כל תוקףהצרות, הכל נזקף לזכותם של ישראל.ִ נמצא שיש לרע שני מצבים, א) בתחילת המצאו, שאז הוא היהמוציא את חסרונות בפועל, וכביכול פוגם בכבודו של מלך במהשממעט את השפעתו בעולם, וזה נקרא רע ממש, ב) אחרי ששלט בוהיחוד וכבר אינו יכול לעשות רע בפועל, שאז הוא מראה על כבודושל מלך, וכמה שיותר גדול חסרון, צריך יותר כח לנצחו, ונמצאשתוספת חסרון גורם לתוספת גילוי היחוד והשלימות לעתיד לבא, וכיוןשרצונו ית' היה לגלות את כל שלימותו, כדי שהנשמות יתענגו ממנה,לפיכך הגדיל כל כך את כחו של רע והרבה בחסרונות, כדי שירבהגם גילוי היחוד והשלימות.ואל תאמר שיותר טוב היה אם לא היו חסרונות כלל, וכבר מתחלההיה נמצא בבריאה כל אותו טוב שאמור להיות רק בסוף, אין הדברכן, כי שלימות האמיתית אינה טוב סתם, אלא טוב הבא על ידי תיקוןחסרונות, ובלי זה אין זו שלימות הראויה שיתענגו בה נשמות, רקשלימות שנתגלתה על ידם, במה שהם בעצמם גרמו לשלימות הזאתוליחוד עליון להתגלות.וכיון שתיקון הבריאה נתלה במעשה בני אדם, במה שהם נותניםכח ליחוד להתגלות, ולהפוך כל רע לטוב (כי באמת לא בני אדם מתקנים,שאין זה ביכולתם, אלא יחודו של המאציל עצמו מתקן על ידם, עיין בפתח ד',ובסוף פתח ל'), לכן לא די שינתן להם שכר טוב בעד מעשיהם, כיעדיין אין זה שכר משולם, אלא שהם צריכים לקבל שכר גם על כל
— פתח מ\"ט - תיקון עולם הנקודים —קפעצם הדרך שהלכו בה, והיינו על כל עמל שעמלו (ואע\"פ שבסוף לאהצליחו להתגבר על רע, עיין בפתח פ\"א), שאז לא יהיה להם אפילו בושתמקבלת שכר.כי דוקא מה שאפילו מציאות של רע בעודו רע ממש, גם היא עשויהלכבודו ית', זה מה שרצה הקב\"ה להראות לבריות, שזה נקרא בירורהיחוד בפועל, וכיון שאין דבר זה מושג מאליו אלא רק על ידי עבודתבני אדם, לכן על זה מגיע להם עיקר שכר, שהוא עצמו יהיה כלתענוגם, במה שיהנו מן היחוד שזכו לגלותו בעצמם (פתח ד').וכבר ראינו (פתח מ\"ג) שכל עניני רע היו תלוים בלבושים שלאצילות, וכאשר אצילות נסתלקה מהם והם שלטו לבדם, אז שׂמו אתפניהם להוציא את הרע בפועל, כי הכל הולך בהדרגה, בתחלה צריכיםלהתגלות חסרונות, ואחר כך יבא זמן תיקונם, וכן גילוי רע עצמובלבושים נעשה גם כן בהדרגה.כי בתחילה הם היו רק שרשי רע בספירות בבחינת שורש הדין,ואחרי שנעשה כל הבירור ויצאו הנפרדים, אז בסופם נתגלה רע גמורממש, וכמו שנתברר לעיל (פתח מ\"ז) שכל מדריגה של לבושים שהיתהמתבררת היתה מסתלקת מענין הוצאת הרע, עד שנשארה רק מדריגההאחרונה, מלכות דעשייה, שלא ניתקנה לגמרי והיא שהוציאה את ס\"א.ונמצא שמלכות דעשייה של עתה אינה מלכות דעשייה האמיתית,אלא חלק תחתון שלה בלבד שנעשתה ממנה מדריגה נוספת בפני עצמהכדי להוציא את הרע, שונה מכל שאר מדריגות של קדושה שכבר נוּקוּמרע, ובגלל חלק זה של מלכות דעשייה נעשו מג' מדריגות בי\"ע ד'מדריגות אבי\"ע, כי אצילות הראשונה נתעלמה בגלל הרע שעדיין נשארבלבושים, ואז חלקים המובחרים של בריאה עלו ונעשו אצילות חדשה.וכאשר לעתיד לבא יתוקן כל רע, אז גם חלק התחתון הזה שלמלכות דעשייה יצא מענין רע ויעלה למעלה ממקום נפילתו ויוכלל
— פתח מ\"ט - תיקון עולם הנקודים —קפאשוב עם כל מלכות דעשיה, ועל ידי זה ממילא יחזרו אבי\"ע להיותשוב בי\"ע בלבד, ואז תתגלה עליהם אצילות הראשונה, וכמו שזה היהלפני השבירה.כי כך הוא סדר של הדבים לפי ההדרגה, שכל המדריגות מתפשטותזו אחר זו, באופן שכח של תחתונה הוא פחות מכח של עליונה, והעלםהשלימות מתגבר בה יותר, ואע\"ג שבעלמא אמרינן 'בכלל מאתייםמנה', והיינו שהעליון כולל את כל התחתונים (פתח מ\"ד), מ\"מ אין עניןשל התחתון יכול להתגלות בעליון, כי עדיין לא מספיק היה שםההעלם, ולכן אין תולדות של תחתון יוצאים מן העליון, ובדרך זוהוציא המאציל את הרע, על ידי תוספת העלם של שלימות בכלמדריגה ומדריגה, עד שהעלם נתגבר כל כך שיכול היה הרע להתגלותבפועל ממש.וכיון שמדריגה התחתונה קיבלה פעולה זאת של הוצאת הרע, לכןהיא קנתה לה שם בפני עצמה, ואע\"פ שבלי זה היא לא היתה חשובהכמדריגה כלל, וזוהי הדרגה החדשה שנעשתה בזמן התיקון, במהשמבי\"ע נעשו אבי\"ע, ולעתיד לבא כאשר כל רע יתוקן, ישובו דבריםלהיות כבראשונה, וישאר בלבושים רק שורש רע, באופן שרע ממשיחזור להיות משוקע ובלוע בשורשו בלי יכולת לפעול עוד, והיינו שכלעניני רע יהיו אז רק בדרך שלילה, בגלל היחוד שנתגלה עליהם שאינונותן מקום לרע לשלוט, וזה נקרא שהרע חזר לטוב.ומקום של כל זה הוא כאמור לבושים של אצילות, כי רק בהם שייךרע, ובתחלה היה הדבר עומד בשיקול, אם ישלטו הלבושים לבדם בליִלהמשך אחר אצילות, שאז יתגבר בהם ההעלם עד שיוציאו את הרעבפועל, או שהלבושים ימשכו אחר האצילות להיות משועבדים לה,שאז ישלוט היחוד בלי להניח ללבושים מקום להוציא את הרע בפועלכלל.
— פתח מ\"ט - תיקון עולם הנקודים —קפבוהמאציל רצה שהדברים ילכו בדרך ראשון כדי שכל הרע יצאבפועל, ובני אדם יתקנו אותו על ידי שימשיכו את היחוד לאט לאטבמעשיהם, עד שהרע יתבטל, ולא ישאר רק שורש רע בלבד, שיהיהמעתה נמנע מלהוציא את הרע בפועל, מפני גילוי היחוד שמבליע אתהרע בשורשו, כי די במה שהרע כבר היה וניתקן, כי לא בא רק בשביללגלות את היחוד בפועל, והרי הוא כבר נגלה, ומעתה הרע אדרבאמראה על שלימות של המאציל, שרק ביכולתו היה לברוא את הרעכזה שהוא \"הפך\" ממש מרצונו (פתח ד', מ\"א), וזוהי באמת עיקר פעולתהיחוד, שעושה את הרע כמי שאין באפשרותו לפעול נגד רצונו ית',ועל זה נאמר \"ובילע המות לנצח\".והנה כל מה שנתקלקל במיתת מלכים צריך שבסוף יתוקן, והרי ג'קילקולים נעשו בזמן השבירה: א) נעלמה אצילות הראשונה, ב) נפלולבושים למטה ממדריגתם, אשר מהם נעשו אחר כך אבי\"ע חדשים,באופן שחלק אחרון של מלכות דעשיה עדיין לא נסתלק מענין הוצאתהרע, ג) אך בגלל מדריגה זו האחרונה כל הלבושים נחשבים עדייןכפגומים (פתח מ\"ז).ובתיקון שלם כאשר הרע כרע יתבטל, אז חלק האחרון של מלכותדעשייה יוכלל שוב עם חלקים העליונים שלה, ואז ממילא יחזרו אבי\"עלהיות בי\"ע כבראשונה, כי לא נעשו אבי\"ע אלא לצורך הוצאת הרעעל ידי מדריגה האחרונה ההיא, ואז תתגלה עליהם אצילות הראשונהשל כללות הנקודים שנעלמה מהם, וישארו הלבושים עם שורש רעשבהם שכבר אינו מוציא את הרע ממש בגלל היחוד ששלט.וזה נקרא שאור אין סוף השלים מעשיו, כי כל סיבוב של הנהגההיה רק בשביל שיתברר היחוד ויהיה מעתה מגולה תמיד, וכיון שזהנעשה, ממילא נשלם כל מה שצריך היה ליעשות, והעולם נח מגילגולו.ומשם ואילך יהיו עליות בעולם בבחינת היחוד שנתגלה, והן יהיובדרך אחרת מכל מה שהיה בעולם הזה, שנמשך שית אלפי שנין,
— פתח מ\"ט - תיקון עולם הנקודים —קפגמשעת התעלמות היחוד (בנקודים) עד סוף גילויו בימות המשיח, שכלזה היה בבחינת מעשה שהוצרך ליעשות על ידי בני אדם, כדי לבאלבירור ידיעת אמת בשלימות המאציל ובשליטת יחודו, ידיעה שכברנודעה מראש, אלא שרצה השי\"ת לגלות אותה מתוך ההעלם, כדילהראות את גודל שלימותו, שרק בכחו לעשות \"העלם\" עצמו ו\"הפך\"מרצונו וכנ\"ל.ולעתיד לבא יתענגו הנשמות מבירור אמיתת יחודו וישיגו תענוגנצחי (פתח ד'), ויהיו עולים בדרך זה מדריגה אחר מדריגה, הכל לפימה ששיערה להם חכמה העליונה לקבל בשכר עבודתם, וזמן ההואיקרא מנוחה לחי העולמים.והנה בזמן ביאת המשיח תהיה ראשית גילוי היחוד, בסוד \"שמחנוכימות עניתנו\", כי ימות המשיח יהיו מקבילים לכל שנות חסרונותשהיו עד עתה, כי אז יצטרך היחוד לגלות את כל עניניו שנעלמו בגללחסרונות במשך כל ששת אלפים שנה.ובסוף אלף הששי יהיה יום הדין הגדול, שבו יתבררו כל המעשיםשנעשו מבריאת העולם באמיתתם, וזה יהיה גמר של כל מעשה עולם,ואז ינוח הגלגל מסיבובו, ויתראו ענינים אחרים יותר פנימיים ועליונים,שהם שרשי הנהגה הזאת, שעד עכשיו היו נעלמים, והם דבריםשמתגלים אחר ידיעת היחוד, שהן הנהגות חדשות ועמוקות, מה שלאהיה אפשר להשיג בעולם הזה כלל.וזה יהיה באלף השביעי, שהוא סוד עולם העקודים, שהיה שורשלעולם הנקודים, והרי גם בעולם העקודים כבר התחילה הוויית הכלים,אלא שעדיין היה הכלי טפל לאור, והיחוד היה שם מגולה, ולא היהמקום לשבירה ולשום אחד מעניני עולם הזה, וכך יהיה באלף השביעי,דאע\"פ שעדיין תשאר מציאות של הגוף (בבחינת ראשית הווית כלים),מ\"מ הוא יהיה כבר טפל לנשמה ונשׂוא ממנה.
— פתח מ\"ט - תיקון עולם הנקודים —קפדואחרי אלף השביעי יהיה חידוש עולם ממש בדרך אחרת לגמרי,שלא יהיה לו שייכות לכל מה שהיה בעולם העקודים, וכנגד זה יהיהתענוג נפלא לנשמות בהשגת שלימות העליונה שתתגלה אז בעולם,וזהו סוד \"ונשגב ה' לבדו ביום ההוא\", כי אז יתחילו הנבראים להתקרבלמציאות של הבורא, ולהיות כביכול בהשוואה אחת עמו, בלי שיהיהניכר חילוק בין משפיע למקבל (עיין בפתח צ\"ח).כי עד אז לא רצה השי\"ת לפעול כמדתו בכל יכולתו, אלא היה כמוגבור בעל כח, שהיה נותן מקום גם לס\"א לחשוב שהיא יכולה לקטרגולהלחם כנגדו ית' (פתח ל'), אך אחרי אלף השביעי יפעל אור אין סוףכבר כאדון יחידי, בכל כח של שליטת היחוד, ובכל עומק רצונו הטוב,בדרך שלימות גמורה, שלא יהיה לה סוף וגבול.
— פתח נ' - כניסת אור בכלים —קפהפתח נ' - כניסת אור בכליםוהסתלקותו מהם הוא שורשלקילקולים ולתיקונים[אין שום דבר בעולם לבטלה, ועל כן מה שהאור נכנס בתחלה בכלים,אע\"פ שתיכף חזר ויצא מהם, גם לכניסה זו יש תולדה בתחתונים,שהרי אפשר היה בלי זה, שהדברים ילכו מיד בדרך שהם הלכו בסוף,ואכן כניסת האור ויציאתו הם שורש פרטי להנהגת עולם הזהבקילקולים ובתיקונים בדרך שכר ועונש, והכל נעשה בשיעור מדויק,לא פחות ולא יותר]פשוט הוא שאין שום דבר שיש בעולם לבטלה, וזהו משתי סיבות:א) כי אין ראוי לייחס למחשבה העליונה דבר שאינו הגון, שתחשובעל מה שאחר כך לא יהיה לו קיום מעשי, ב) ועוד דכיון שהספירותהן שיעורי מחשבה העליונה, שבהם שיער המאציל את כל הנמצאים,שיבאו מן הספירות בדרך השתלשלות (פתח י', ל\"ז), אם כן ממילא שכלמה שיש בספירות צריך שתהיה לו תולדה בנבראים.ואפילו אם אין אנו יודעים מה היא תועלת והתולדה, מ\"מ מוכרחיםלומר שבודאי יש תולדה, ותועיל לנו ידיעה הזאת בשביל שנעמיד אתהענין על יסוד האמיתי שלו, ובנידון דידן כיון שראינו שאורות נכנסובכלים של נקודים ויצאו מהם, אם כן ודאי שלכל זה יש טעם, ועלינולחפש אותו.
— פתח נ' - כניסת אור בכלים —קפוואע\"פ שלכאורה אין זה מטעם ההדרגה, שהרי לא עשו אורותבכלים שום פעולה, רק תיכף יצאו מהם, ומאז היו ממתינים לכלים עדשישתלמו בבחינתם ויתוקנו (פתח מ\"א), והרי המתנה זאת אפשר היהלעשות מיד, בלי כניסת אור ויציאתו.ומצד שני כיון שאנחנו רואים שמזה נמשכו דברים שהלכו אחר כךכבר בדרך ההדרגה, אם כן אע\"פ שענין הדרגה ממש לא היה בכניסתהאור ויציאתו, מ\"מ יש לזה איזה קשר גם לענין ההדרגה, והיינו שהיהזה על כל פנים איזה תנאי אשר בלעדיו לא היתה נעשית אחר כךהדרגה הראויה.ובאמת כניסת אור ויציאתו הם שורש לכל תיקונים וקילקולים שיהיואחר כך בעולם, כי הנה כל הנהגת התחתונים נעשית על ידי הרכבתהאורות למעלה, והיינו שמתרכבים ביחד גילויי אור (פתיחות) והעלמיאור (סיתומים), כל גילוי למעלה גורם לתיקון למטה בנבראים, וכלהעלם למעלה גורם לקילקול למטה, וזאת היא תולדה שיצאה מכניסתאור ויציאתו בניקודים.במה שעל ידי זה הלכה הנהגת התחתונים מעתה בדרך הרכבתהאורות הנזכרת, שבכך נעשית תכונה פרטית של כל נברא ונברא, וזהובשביל שיתקיים בשלימות ענין של שכר ועונש, והכל נעשה בשיעורמדויק, לפי מה שידעה מחשבה העליונה כמה קילקולים ותיקוניםצריכים להיות בכל דבר ודבר, ובאיזה סדר ודרך הם צריכים לבא, כדישמכל זה תצא תולדה הנדרשת בתחתונים.[ובפתחים ל\"ז וס\"ב כתב רמח\"ל שכל קילקולים מתייחסים לב\"ן,וכל תיקונים מתחייסים למ\"ה חדש, וי\"ל שכניסת אורות של ב\"ןבכליהם ויציאתם היתה סיבה הראשונה לחלוקה הנזכרת שנעשית אחרכך בין אורות מ\"ה וב\"ן, כי אחרי השבירה כל דבר שבא לשם תיקוןכבר מתייחס למ\"ה, ועיין בפתח ס\"ד].
— פתח נ\"א - הבדל בין ג\"ר לז\"ת —קפזפתח נ\"א - הבדל בין ג\"ר לז\"תבנקודים[שורש כל הנבראים הם ז' ספירות התחתונות, שהן כנגד ז' ימיבראשית, שבהם נשלמה כל הבריאה, וג' ספירות הראשונות (ג\"ר) הןרק כמו עטרות על גבי ז' התחתונות, שבאו לחזקם ולהנהיגם, ולכןבג\"ר לא שייך קילקול, כי הם למעלה ממעשה בני אדם, ואיןעוונותיהם פוגמים בהם, רק מסלקים את הארתן מז\"ת.ועל כן ג\"ר של נקודים נתקיימו ולא נשברו, חוץ ממה שהיה בהםלצורך ז\"ת, שדבר זה גם בג\"ר לא ניתקן כראוי ולכן נפגם, כי אםבאמת הוא היה ניתקן וכח של ג\"ר היה מתפשט בז\"ת היטב, אז גםבז\"ת לא היה שום קילקול כלל]מוסכם אצל כל המקובלים ששורש כל הבריות הם ז' תחתונות, ולכןקראו להם ז' ספירות הבנין, כי על ידיהם נברא כל העולם, ועל זהנאמר \"עולם חסד יבנה\" (היותו חסד ראשון שבז\"ת, לכן כל ז' נקראיםעל שמו), והם כנגד ז' ימי בראשית, כי בכל יום מז' ימים שלטהספירה אחת, מחסד ביום הראשון עד מלכות ביום השביעי, ואפילו לפיהפשט ראינו שכל המציאות נשלמה בז' ימים, ואם כן די בז' ספירותלהיות שורש לכל הנבראים.אמנם ג\"ר היותם חוץ מעיקר הבנין, אם כן ממילא שהם נעשים רקלתוספת עילוי ועיטור של ז\"ת, ותבין שכן היא המדה, שלכל דבר צריךשיהיה שורש בפני עצמו שיהיה קיים תמיד, כי כל דברי עולם צריכים
— פתח נ\"א - הבדל בין ג\"ר לז\"ת —קפחלהיות קיימים בלי שמציאותם תשתנה, רק מעלתם יכולה להשתנות,לאחר שהיא תלויה במעשה בני אדם.נמצא שישנם בזה שני שרשים, שורש של כל עיקר מציאות עצמה,שלא משתנה, שהם ז\"ת, ושורש של מעלות הנוספות, שהן משתנות,שהם ג\"ר, הרי ספירות ז\"ת מולידות את כל הדברים, וכגון חסד מולידמים, וגם חכמה יוצאת מחסד, וגבורה מולידה אש, וכן עושר באמגבורה, ומת\"ת נמשכים חיים, ומיסוד יוצאים בנים, וכיוצא בזה, שכלזה מציאות מוכרחת של הבריאה.אך מה שיש בבריות פחות או יותר, בבחינת תוספת מעלה וחשיבותלפי כל ענין וענין, זה בא להם מג\"ר, כי כפי שג\"ר מאירים לז\"ת, כךתהיה נברא גדול ומתוקן או שפל ובלתי מתוקן, כי באמת בכל העניניםמונהגים ז\"ת על ידי ג\"ר (והיינו על ידי מוחין הנמשכים לז\"ת מג\"ר, עייןבפתח קי\"א, קי\"ב).ולכן גם ג\"ר נסתדרו בסוד חד\"ר (חסד דין רחמים) כמו שבנוים ז\"ת(פתח י\"ג, כ', ק\"ד), כדי שיוכלו להנהיג את ז\"ת כראוי, ולתת שליטהלכל חלק מז\"ת לפי מה שהוא צריך להנהגה, וכאשר ג\"ר מסתלקיםמז\"ת, ממילא נעשים בז\"ת קילקולים שמוטבעים בהם, כי ראשיתהוויית ז\"ת הם דינים (פתח נ\"ב), וכל שכן בזמן השבירה, שאז היו הםדינים גמורים שגרמו לז\"ת חורבן.וכיון שג\"ר הם למעלה מעצם ההנהגה, לכן אין מעשה התחתוניםמעלה ומוריד בענינם כלום, כי אין אדם פוגם אלא בשורשו שהואבז\"ת, ורק את השפעה והארה הנמשכת לז\"ת מג\"ר, זה מה שיכוליםהתחתונים לסלק ולהספיד בעצמם.ולכן אע\"פ שרק ז\"ת של נקודים נשברו ולא ג\"ר, שהרי לא היתהשבירה אלא כדי לתת מקום לקילקולים (פתח ל', ל\"ז), ובמה שלא שייךקילקול, כמו בג\"ר, לא שייכת בהם השבירה, מ\"מ אותו חלק של ג\"ר
— פתח נ\"א - הבדל בין ג\"ר לז\"ת —קפטשנוגע לעניני ז\"ת, גם הוא נפגם יחד עם ז\"ת, כי באמת כל ענין שישלו חשיבות בפני עצמו יש לו סדר משלו, וכן לענין השפעת ג\"ר לז\"תיש סדר ידוע, וכיון שחלק ההוא של ג\"ר שמשפיע לז\"ת לא ניתקן,לכן גם הוא נפגם, שהם אחוריים של או\"א שנפלו באצילות, שהיומשתייכים לז\"ת בזמן מלאכין קדמאין.וכן נפגמו אחורי נה\"י של כתר של נקודים, שהם היו מביאים חסדיםוגבורות לאו\"א (מא\"א) לצורך הולדת ז\"ת והעמדת או\"א על ידי ז\"תפנים בפנים, וכמבואר במקומו, ולכן גם הם נפגמו, כי לא נמשכהמנה\"י דכתר הארה ראויה לאו\"א, ומשום כך גם לא נמשכו מוחיןמאו\"א לז\"ת, כי כך היה רצונו ית', שז\"ת ישברו כדי שיהיה זה שורשוהכנה לקילקולים בעולם, הנצרכים בשביל הנהגת שכר ועונש וכנ\"ל.[מה שמאו\"א נפלו כל אחוריים, ולא רק אחורי נה\"י (או נה\"יעצמם), שבהם יהיה המשכת מוחין לזו\"ן אחרי התיקון, אולי זהו מפנישאו\"א היו אז בבחינת שתי נקודות כלליות בלבד, ואילו זו\"ן היו ז'נקודות נפרדות זו תחת זו, שהיו תופסים גם מקום שעתיד שם יהיואו\"א, ולכן ז' של זו\"ן היו מתייחסים לכל אחוריים של או\"א, מהשאין כן כתר לגבי או\"א, דשלושתם היו שוים בבחינת נקודות כלליות,ולכן המשכת חו\"ג מכתר לאו\"א היה על ידי אחורי נה\"י דכתר לבד,וכמו שזה יהיה גם אחרי התיקון, וצ\"ע].ואמנם אחרי התיקון אע\"פ שכל כחם של ג\"ר לא נמשך לז\"ת תמיד,אבל כח מועט מוכרח שיבא להם בכל עת ובכל אופן, והוא ענין מוחיןדקטנות שנמשכים מאו\"א לזו\"ן תמיד, מה שבזמן השבירה גם זה היהחסר, ולכן נשברו וכדלהלן (פתח נ\"ב).
— פתח נ\"ב - ז\"א בזמן השבירה —קצפתח נ\"ב - ז\"א בזמן השבירה ועניןהשפעה מתוקנת ושאינה מתוקנת[שורש מציאות ז\"א הוא דין, שהם ה' גבורות של אימא, ובמצב הזהכל ספירה עומדת בפני עצמה ואינה מתחברת עם חבירתה, כי טבעשל דין להפריד ולגרום רוגז ועוצב, אבל אחר כך אימא נכנסת בז\"אומגברת עליו את מיתוק שלה, ואז הדין הולך ונשקע, עוצב עובר,ואחוה ואחדות שורים בין כל ספירותיו של ז\"א.אמנם את זה עושה אימא על ידי מלכות, שהושׂ מה להיות מאנאדכולא, והיינו שלא ישפיעו כל ספירות העליונות לנבראים בעצמן אלאילכו אל מקום אחד, אל מלכות, בסוד \"איילת אהבים\", והיא תשפיעלנבראים מכח כולם, וכאשר כל ספירות של ז\"א פונות אליה, אז גםבין ספירות ההן עצמן מתעוררת אהבה, וכולן מתחברות ביחד, וכמהשיותר הן פונות למלכות, כך יותר גוברת ביניהן אחוה ושמחה.ודבר זה היה חסר במלכין קדמאין, כי ו\"ק לא היו פונים למלכות,ולכן גם ו\"ק עצמם היו שרוים ברוגז, ואימא עזבה אותם להיות כךבפירודם בלי לתת לז\"א את מיתוק שלה, והיינו שחסרו לז\"א ג\"רלגמרי, ואז היו נקראים ספירותיו רשות הרבים, ומן המצב הזה יצאהס\"א, דעל כן טבע שלה להפריד ולמנוע שפע מן הנבראים]ז\"א הוא שורש של הנהגת משפט, לעומת א\"א שהוא שורש שלהנהגת חסד, וזה סוד שאמרו בזוהר (נשא קל\"ח ע\"ב) ה' הוא האלהים,ה' (שהוא מדת רחמים) בעתיקא (בא\"א), 'הוא האלהים' (שהוא מדת