קל"ח פתחי חכמה - ישעיהו גולגר

— פתח ע\"ה - דו\"ן בפרצוף עתיק —רמאכבר נתברר (פתח ע\"ד) שעתיק הוא מלכות דא\"ק שלקחה לעצמהכמה חלקי מ\"ה וב\"ן, שעל ידיהם היא נתפשטה ונתלבשה בכלהאצילות כדי להנהיגה, והנה שורש של כל פרצופים זכרים הוא מ\"ה,ושורש של כל פרצופים נקבות הוא ב\"ן, אלא שבמקום שזכר ונקבהנעשו לשני פרצופים נפרדים, אז הם נותנים כללותם זה בזה (בסודֵָ ַַ הבן בחכמה וחכם בבינה), ועל ידי זה כל אחד נכלל ממ\"ה וב\"ן.[אולי כוונה בזה שאבא לקח בתחילה את מ\"ה וב\"ן (חצי בינהעליון דמ\"ה וז' תחתונות של חכמה דב\"ן), וב\"ן הזה היא שנכללהאימא עמו, כי אבא באמת כולל את או\"א עילאין, וכן אימא לקחהבתחילה את מ\"ה וב\"ן (חצי בינה תחתון דמ\"ה וו' תחתונות של בינהדב\"ן), ומ\"ה הזה הוא שנכלל עמה חלקו של אבא (ישראל סבא), כיאימא באמת כוללת את ישסו\"ת, ובזיווגם (של או\"א הכלליים) החליפואת מ\"ה וב\"ן ביניהם, דהיינו אבא לקח לעצמו כל מ\"ה, ומזה נעשואבא וישראל סבא, ואימא לקחה לעצמה כל ב\"ן, ומזה נעשו אימאותבונה, ובכך נמצאו כל פרצופים זכרים נמשכים ממ\"ה לבדו, וכלפרצופים נקבות נמשכות מב\"ן לבדו, אלא שבחיבורם נותנים כללותםזה בזה.אבל לפי זה קשה מזו\"ן, דאיך הם נתנו כללותם זה בזה, דבשלמאז\"א לקח בתחילה מ\"ה וב\"ן, בשביל שאחר כך יתן את ב\"ן לנוקבא,שזה חלקה (עטרא דגבורא) וישאר כולו מ\"ה, אבל נוקבא הרי היא לאנותנת את מ\"ה לז\"א, ואם כן למה לקחה בתחילה גם את מ\"ה וצ\"ע].אך כאשר זכר ונקבה מחוברים בפרצוף אחד, אז אין צורך בזה,ואדרבא, כיון שמצד כללותו של פרצוף כבר יש מ\"ה וב\"ן, לכן מ\"הלבדו יחשב לבחינת זכר שלו, וב\"ן לבדו תחשב לבחינת נקבה שלו.והנה עתיק לא רק שהוא פרצוף אחד, אלא שהשלימות והאחדותגברו בו כל כך, עד שאין בין בחינת זכר שלו לבחינת נקבה שלו שוםהפסק, וכאילו שניהם מורכבים בכל פרצוף בשוה, בלי שאפשר לציין

— פתח ע\"ה - דו\"ן בפרצוף עתיק —רמבלהם מקום מסוים בפרצוף, ולומר כגון זכר עומד בצד ימין, ונקבהעומדת בצד שׂמאל, כמו שזה בא\"א (פתח צ').אך בעתיק אינו כן, ומה שאמרו עליו שזכר עומד בצד פנים, ונקבהעומדת בצד אחור, אשר לכאורה אין זה יתרון כלל (פתח ע\"ו), אמנםאין הכוונה בזה שכל זכר עומד רק בצד פנים, וכל נקבה עומדת רקבצד אחור, אלא שזכר ונקבה בעתיק הם כמו שני פשוטים, שהורכבוזה בזה בשוה בכל הפרצוף, וכביכול הם מובלעים זה בזה ממש ונעשוגוף אחד לגמרי, עד שאין ברירה לחלק ולציין להם מקום.[והיינו שאין למ\"ה וב\"ן של עתיק תפיסת מקום מיוחד בפרצוף,ולא כמו בא\"א שיש למ\"ה וב\"ן מקום מסוים, שכל מ\"ה עומד בצדימין, וכל ב\"ן עומד בצד שׂמאל, וזה מה שכתב רמח\"ל 'שני פשוטים',ור\"ל דלא שלמ\"ה עצמו יש פנים ואחור, וכל זה עומד בצד פנים שלעתיק, וכן לב\"ן עצמו יש פנים ואחור, וכל זה עומד בצד אחור שלעתיק, לאו הכי, כי מ\"ה וב\"ן בעתיק הם כשני פשוטים, והיינו שאיןבהם שתי בחינות אלה פנים ואחור, אלא כל אחד מהם הוא פשוט,וכל חלק של עתיק מורכב משניהם]ורק בדרך כלל (ר\"ל רק לפי הכלל שיש לנו, שזכר הוא תמיד עדיףמנקבה) אומרים שבכל מקום של פרצוף זכר נחשב כפנים שלו, ונקבהנחשבת כאחור שלו.

— ̈§ פתח ע\"ו - זכר ונקבה עומדים בּפּנים —רמגפתח ע\"ו - ̈§ זכר ונקבה עומדים בּפּניםובאחור של עתיק[לא נמצא בעתיק מציאות של אחוריים, שהם צד של פרצוף שהאורותחשוכים שם ואינם מאירים, כי עתיק מראה ָּפנים לכל צד, ובכלפרצופו שולטת רק בחינת ָּפנים, ובחינת אחוריים נבלעת בבחינת ָּפנים,ורק שיש בעתיק שת ָּ י פנ ָּ ים, פנים של מ\"ה ָּופנים של ב\"ן, באופןָשּפנים של ב\"ן נחש ָּ בים ביחס לפנים של מ\"ה כאחור של עתיק]ָ ָ מבואר בסוד דמות אדם, שיש לכל פרצוף פּנים ואחור, פּנים הואמקום שבו הפרצוף פונה לאחרים כדי להאיר להם, וכל מגמתו הואלמי שעומד לפניו, ואחור הוא מקום שאין הפרצוף פונה לאחרים, ולאָ יוצאת משם רק הארה מועטת הנמשכת מצד פּנים שלו, ומי שמביטבאחוריו דומה למי שמביט באחורי כתפיים של אדם (פתח קל\"ה).ואולם חושך זה של אחוריים אינו פגם, כי כך הוא טבע של דברים,שלכל פרצוף יש שתי בחינות אלה ָ , מקום שיש שם היכר פּנים הואעיקרי, וכל ענינו הוא להאיר, וצד אחור טפל לו ואין כוונתו להאיר,כי אינו באמת אלא השלמת צורת הפרצוף עצמו.ָ והנה בעתיק אין בחינת אחוריים, כי גם באחור שלו עומדים פּניםשל נקבה, ונמצא שהוא מאיר לכל צד, שזה מורה שאין בעתיק בחינתהדין כלל, שבא מחושך של אחוריים.ָ אך לכאורה יש להקשות על זה, דכיון שבצד פּנים של עתיק נמצאיםָ ָ פּנים של מ\"ה, ובצד אחור שלו פּנים של ב\"ן, הרי מצב זה דומה

— פתח ע\"ז - ענין זיווג בעתיק —רמדלמצב של זו\"ן כאשר הם עומדים אחור באחור, ושם הוא ודאי חסרוןָ ְָ גדול, כי אי אפשר להם להזדווג עד שיבאו פּנים בּפּנים.אלא שבאמת אין עתיק דומה לזו\"ן, כי זו\"ן הם פרצופים נפרדיםשיש לכל אחד פנים ואחור משלו, ומה שהם נדבקו אחור באחור, איןזה למעליותא אלא גריעותא, דהוא כדי שלא יאחזו החיצוניםָ באחורייהם, דעל כן הסתתרו אחורייהם בין שני פּנים.מה שאין כן עתיק, שאין בו מציאות אחוריים כלל, כי הוא שורשהנהגת רחמים גמורים וכדלקמן, שלא שייך בו אחיזת חיצוניים, ומצבוָ זה הוא למעליותא, בשביל שיהיה מראה פּנים לכל צד, מביט ומאירָ במתיקות לכולם, ומרוב שליטת פּנים אין אחוריים שלו מתגלים, כיָ הם מובלעים באורות של פּנים (פתח ע\"ה), ונמצא שבכל מקוםָ ָ שבפרצוף עומדים מ\"ה וב\"ן פּנים בּפּנים, ולכן זיווגו של עתיק תדיר(פתח ע\"ז) ָ , ורק שפּנים של נקבה, כיון שהארתם מועטת משל זכר,נחשבים בייחס אליו כאחורי הפרצוף.פתח ע\"ז - ענין זיווג בעתיק[חיבור דו\"ן בעתיק הוא כמו חיבור שני כחות פשוטים שמתחבריםביחד בכל הגוף, ונעשים כגוף אחד ממש]כבר נתברר שבכל מקום שיש דו\"ן יש זיווג, ובעתיק זכר ונקבה הםכשני כחות פשוטים שמהם מורכב כל הפרצוף (פתח ע\"ה), שהם דבוקיםזה בזה בכל מקום ומשלימים להיות גוף אחד, באופן שזיווגו של עתיקהוא תדיר.

— פתח ע\"ח - רושם של כל המעשים —רמהפתח ע\"ח - רושם של כל המעשיםקיים תמיד[תולדה של כל המעשים, אע\"פ שהם כבר חלפו, נשארת תמיד, וכגוןקילקול שניתקן, הרי לא אבד רושם של קילקול, אלא שכך נרשםלמעלה: 'קילקול שנעשה לו תיקון', וכן בתיקון שנתקלקל וכו', כי איןשכחה לפני כסא כבודו, וכל זה בשביל שבסוף של כל סיבוב ההנהגהיהיה תיקון שלם, על פי כל מה שנעשה, אם טוב, ואם רע ח\"ו]כל מה שנעשה בעולם גורם או לתיקון או לקילקול, וכל מעשהנידון על פי כל מה שקדם לו, כי אינו דומה קילקול הבא אחר תיקון,לתיקון שבא אחר קילקול, או לקילוקל שבא אחר קילקול שניתקן, אולתיקון שבא אחר תיקון שנתקלקל, ועל דרך זה עד אין תכלית (ואפילומה שעתיד להיות משפיע על רושם שנעשה עכשיו, עיין באדיר במרום עמ'קפ\"ח).כי כל מעשה שנעשה למטה נרשם למעלה, כדי שהדין שיערך אחרכך יהיה על פי כל מה שנעשה, ולכן נרשמים כל פרטי פרטים לפיסדרם וחשיבותם, ולא נשכח שום דבר, ועל זה אמרו אין שכחה לפניכסא כבודך, דאין הכוונה שלהקב\"ה אין שכחה, שהוא מקרה בגוףולא שייך בו ית', אלא שכך עשויה הנהגה עצמה, כשדנים את אדםדנים אותו על פי כל עבר.כי כבר נתברר (פתח ד', מ\"ט) שהנהגת העולם הזה היא סיבוב אחד,שהולך וסובב עד הסוף, שלא בא מראש אלא להראות את השלימותמתוך חסרון שקדם לה דוקא, ומשום כך צריך שבסוף יתגלו כל פרטי

— פתח ע\"ט - יום הדין הגדול —רמוחסרונות שהיו בעולם, כדי שיכירו את גודל השלימות, וזהו ענין שלדין הגדול שיהיה בסוף אלף הששי (פתח ע\"ט), שיעמיד את כל המעשיםעל אמיתתם, ועל פי כולם תהיה נקבעת נצחיות של כל אחד ואחד.ואז מכל פרטיות הגדולה הזאת של המעשים, יובנו היטב למפרעכל עניני הנהגה, שעד השתא היתה נעלמת בסוד רשימו, שמסתיר אתהנהגתו ית' האמיתית, ויהיה מובן איך קו אין סוף היה מקיים אתעולם מתוך העלם שלא יחרב, ומסבב את הרשימו להגיע לתיקון שלם,ואת כל הבריאה למנוחה המובטחת לה כבר מראש, וכדלקמן.פתח ע\"ט - יום הדין הגדול[ביום הדין הגדול יוסדרו כל מעשי עולם מראשיתם ועד סופם, וידונובהם מחדש לפי הסדר שהם נעשו, ואז יוודע יחודו ית' ותתגלההשלימות בעולם, ועל פי השלימות ההיא תהיה נקבעת נצחיות עדאין קץ ותכלית]ביום הדין הגדול ידון הקב\"ה את כל מעשי בני אדם מתחילתם ועדסופם, כדי להוכיח להם את יושר משפטו, ואז כל מעשיהם יוסדרומחדש, כדי להבחין היטב בכל פרטיהם, להיות נידונים על כל מהשקדם למעשיהם.וצריך שיום הזה יהיה בסוף ממש, כדי לכלול את הכל, ובהתקןהחסרונות יוודע יחודו של המאציל, מה שרק הוא שלט כל הזמן ההוא,ואז תתגלה השלימות בעולם, אשר לפיה יהיה נקבע שכר נצחי שלבני אדם, כל אחד לפי עבודתו, להתענג מן השלימות ההיא לנצחנצחים.

— פתח פ' - כל מה שעתיד להיות —רמזפתח פ' - כל מה שעתיד להיות כברהושרש במ\"ה וב\"ן[כל קילקולים שיכולים להמצא בעולם כבר נשרשו בב\"ן, וכל תיקוניהםנשרשו במ\"ה שנתחבר עם ב\"ן כדי לתקנו, ונמצא שכל מה שהיהושיהיה כבר נשרש ונודע מראש, בסוד הידיעה, ובסוף הכל יוודע איךהעולם הגיע לשלימות מכח היחוד]כבר נתברר (פתח ל\"ז, ס\"ב) שכל קילקולים שיכולים להיות בעולםנשרשו בב\"ן, וכן כל דרכי תיקונם נשרשו במ\"ה, שלא בא אלא לתקןאת ב\"ן, שהם כל דרכי חיבורם מ\"ה וב\"ן, כי בתחלה צריך שהכלִ יהיה הוכן בספירות, שהם שרשי כל טוב ורע שיכול להמצא בתחתונים(פתח י', ל\"ז), ועל ידי זה ניתן מקום לעבודת בני אדם, לעשות או טובאו רע.וזהו סוד הידיעה, במה שהקב\"ה כבר ציפה את כל מה שעתידלהיות, ועל פי זה הכין תיקונים שיספיקו לכל חסרונות שיהיו, ובסוףיוודע איזה צורך היה בכל דברים שנעשו, מה שאי אפשר לדעת רקלבעל הידיעה, אך כאשר יתגלה יחודו בעולם, אז יוודע זה גםלנבראים.

— פתח פ\"א - הנהגה מגולה ונעלמת —רמחפתח פ\"א - הנהגה מגולה ונעלמת[ענין חיבורי מ\"ה וב\"ן הוא באמת שורש של כל ההנהגה, ואין שורשזה עצמו יכול להתגלות לבני אדם, כי אדרבא, כל ההנהגה תלויה במההשורש יהיה נעלם מהם, כדי שהם יוכלו לפעול לפי הבחירה, ונמצאשבין כך ובין כך הקב\"ה מקיים את עצתו העמוקה הנעלמת, אך עושהזאת באופן שההעלם עצמו גורם לתיקון, במה שבני אדם מתקניםמתוך בחירתם.ולפי זה נמצא שיש הנהגה נעלמת, שהיא סוד חיבורי מ\"ה וב\"ן שלאנודעת לנו, ומקומה בעתיק, ויש הנהגה מגולה, שבה הקב\"ה מראהאת כל עניני שכר ועונש לפי הבחירה, ומקומה בכל שאר פרצופיאצילות]אם מ\"ה וב\"ן היו מתחברים זה עם זה בדרך ישר, והיינו כתר עםכתר, חכמה עם חכמה וכו', אורות פנימיים דמ\"ה עם אורות פנימייםדב\"ן, מקיפים עם מקיפים, כלים פנימיים עם פנימיים, וחיצונים עםחיצונים, באופן שכל ספירות של ב\"ן היו בדיוק מקבילות לכל ספירותשל מ\"ה, אז רק ענין אחד היינו למדים מזה, שכל פרצופים צריכיםלהיות כלולים ממ\"ה וב\"ן, ושזהו עיקר חוק ההנהגה שנתחדש לצורךהתיקון.אך כיון שלא היה כן, כי לא נתחברו ספירות מ\"ה וב\"ן בשוה, אלאשמצינו בזה סדר מיוחד לחלוקת ספירותיהם בין הפרצופים, הרי זהמראה שיש כאן ענין נוסף ופרטי מלבד ענין כללי של עצם חיבורימ\"ה וב\"ן, ומזה אנו למדים שחוץ מסדר של אצילות, שהיא הנהגהשלימה ובפני עצמה, שנסדרה לפי עבודת התחתונים בסוד הנהגת שכר

— פתח פ\"א - הנהגה מגולה ונעלמת —רמטועונש, יש עוד סדר אחר שקדם לאצילות, שבו יש טעם לכל חלוקתמ\"ה וב\"ן בין פרצופים, שהוא באמת שורש שממנו יצאה הנהגתהאצילות.והנה לעומת סדר אצילות שטעמו נודע לנו, כי אותו רצה הקב\"הלגלותו, יש סדר קדום שטעמו לא נודע לנו, כי הוא מושרש בעומקעצתו ית', שלא רצה לגלותו, אך אע\"פ שאין אנחנו מבחינים בסדרההוא הנעלם, רק בסדר אצילות, מ\"מ יודעים בהחלט שיש שורשלאצילות, ושכך צריך להיות, שסדר אחד שקרוב אלינו יהיה מגולה,וסדר אחר שרחוק מאתנו יהיה נעלם.ולא עוד אלא שהנהגה המגולה עצמה תלויה במה ששורש שלהיהיה נעלם, כי שם הוא מקום הידיעה (פתח פ'), שבו כבר נודעו כלהענינים שיהיו אחר כך באצילות, שהם כל קילקולי ב\"ן וכל תיקוניהםעל ידי מ\"ה, וכל עבודת בני אדם תלויה בזה שידיעה העליונה לאתהיה נודעת להם, כי אם היו יודעים, אז לא היתה עבודתם לפיהבחירה, ולא היה להם שכר ועונש עליה, וכיון שעיקר כוונתו ית' היהלתת לבני אדם עבודה כדי שיזכו בה לשכר (פתח ד'), לכן מוכרח היהששורש ההוא יהיה נעלם מהם.ומעתה כל מה שהם עושים בין טוב ובין רע מתקיים, ונמצאשמעשיהם מועילים לקבל עליהם שכר ועונש, ואפילו כאשר בני אדםרק השתדלו לעשות טוב ובסוף לא הצליחו (משום שכך נגזר למעלה),יש להם שכר על זה, מה שאין כן אם כבר מראש היו יודעים בידיעהשלא יצליחו, אז לא היו משתדלים כלל, ולא היו מקבלים שכר, וכלכיוצא בזה.ואולם הקב\"ה בכל אופן מקיים את עצתו הנעלמת, ומה שכבר נודעלמעלה כך יהיה אחר כך למטה, אלא שמ\"מ העלם הידיעה הזאת גורםלתיקון, במה שהעולם הולך וניתקן מכח בחירת אדם, כי כך היה רצונו

— פתח פ\"ב - שורש עליון הנעלם —רנית' שהרע עצמו יחזור לטוב, שזה לא שייך רק מכח העבודה, ואזממילא יוכלו הנשמות להתענג בשכר עבודתם לנצח נצחים.פתח פ\"ב - שורש עליון הנעלם שלהנשמות[יש תיקון פרטי שמגיע לכל נשמה, שאינו תלוי במעשיה, וזה נמשךמסדר הנעלם של חיבור מ\"ה וב\"ן, ומכאן בא גם ענין 'צדיק וטוב לו,צדיק ורע לו', שאין דבר זה מובן לפי שורש המגולה שיש לכל נשמותבפרצופי אצילות]מספר נשמות של בני אדם שנבראו הוא בדיוק לפי צורך העבודההכללית בתיקון עולם, והרי כל העולם כולו הוא דמות אדם אחת (פתחי\"ב, כ\"ז, ל\"א, ל\"ג), שאותה צריכים לתקן, וכנגדה ברא השי\"ת את דמותאדם אחרת של נשמות, שעליהם הוטל התיקון, שמקבילה לדמות ההיאשל עולם, כי כך שיער ית', דמות זו כנגד דמות זו.ולפי זה נמצא שלכל נשמה יש חלק פרטי בעבודה מצד התיקוןהכללי של כל הבריאה כולה, בלי קשר למעשיו של אדם, ושורש תיקוןזה הוא גבוה מאד, ונעוץ בראשית חיבורי מ\"ה וב\"ן, כי כמו שעיקרההנהגה תלויה בנשמות, כך גם עיקר התיקון צריך שייעשה על ידיהן,וכל שאר הנבראים ממילא נכללים בזה.ובאמת כשם שיש שתי הנהגות, אחת נעלמת היוצאת מראשיתחיבורי מ\"ה וב\"ן, ואחת גלויה היוצאת מפרצופי אצילות (פתח פ\"א),כך גם לנשמות יש שני שרשים אלה, אחד נעלם ואחד מגולה, ובתחילהמקבלת הנשמה את שורשה הנעלם, ואחר כך היא משתרשת גם

— פתח פ\"ג - אין חלקי מ\"ה וב\"ן ניכרים —רנאבהנהגה גלויה, אשר לפיה לא מובן מדוע הגיע לה כך לפי שורשההנעלם.ומזה נמשך ענין 'צדיק וטוב לו צדיק ורע לו', כי אע\"פ שבודאייש טעם מיושב לזה בהנהגה הנעלמת, אך מצד הנהגת שכר ועונש שלאצילות אין דבר זה מוצדק כי לא מושג, והוא ענין שנקרא 'מזל שעהגורם', כי לא מעשיהם של אדם גורמים לו את זה.וגם משה רבינו נתקשה בשאלה הזאת (ברכות ז'), והקב\"ה השיבו\"וחנותי את אשר אחון\", אע\"פ שאינו הגון ע\"כ, והיינו שאין לנולשאול על זה טעם, אלא לתלות במשפט צדק של שופט עליון, שכלדרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, ולהאמין שלעתיד לבא יתגלו לנוגם כל טעמי הנהגה הנעלמת.פתח פ\"ג - אין חלקי מ\"ה וב\"ן ניכריםבפרצופים[אחרי שכל פרצופי אצילות נעשו מבירורי מ\"ה וב\"ן, עכשיו דבר זהכבר אינו ניכר בהם ממה הם נעשו, כי אחרי שהבירורים נתחברולפרצופים, הם נהפכו להיות כולם שווים מבחינת הנהגה חדשה שלשכר ועונש]אם היינו מבחינים בכל פרצוף מאיזה חלקי מ\"ה וב\"ן הוא נעשה,אז אע\"פ ששורש הנהגה הנעלמת של ראשית חיבורי מ\"ה וב\"ן לאנודע לנו (פתח פ\"א), מ\"מ היינו משיגים אותו מתוך פרצופי אצילות,אך אין הדבר כן, כי מה שהיה היה, ואצילות שאחרי התיקון היא כברסדר חדש שבנוי על יסוד אחר של הנהגת שכר ועונש, אשר מעתה

— פתח פ\"ד - שני שרשים —רנבכל פרצוף שנעשה, יבא וינהיג את הנהגה הזאת, אשר מצדה כל הבדלבין פרצוף לפרצוף הוא רק בענין פעולה שניתנה לו מטעם שכר ועונש,וכגון יש פרצוף שנוטה יותר לחסד ויש פרצוף שנוטה יותר לדין,וכיוצא בזה.דרך משל, ידענו שעתיק לקח מב\"ן ה' ראשונות דכתר וג' ראשונותדחכמה וד' ראשונות דבינה וז' כתרים של ז\"ת, והנה אין כל זה ניכרעכשיו בעתיק.והרי זה דומה לבני אדם שהמלך מינה אותם לעמוד על פקודתם,שכבר אין אנחנו מבחינים במזגם האישי שלהם, רק בתפקידם החדששניתן להם מטעם המלך.ואמנם מה שפרצופים נעשו בתחלה מחלקים שונים של מ\"ה וב\"ן,בגלל זה היה לכל אחד מהם דרך אחרת להגיע להיות פרצוף (כי בודאישחיבורי מ\"ה וב\"ן לא היו לבטלה, וכדלקמן בפתח פ\"ד), אך אחרי שהםהגיעו הגיעו, וכבר אין זה ניכר בהם, דכך הוא מי שנעשה מבירוריםאלה, כמו מי שנעשה מבירורים אחרים, כי מעתה כולם נשתוו להיותחלקי הנהגה חדשה של אצילות.פתח פ\"ד - שני שרשים שיש בהנהגתהפרצופים[אע\"פ שאין חלקי מ\"ה וב\"ן ניכרים בפרצופים, מ\"מ ודאי שלא היהדבר זה לבטלה, ואדרבא גם עכשיו הרי זה עושה בפרצופים איכויותגדולות, אלא שגם זה נעלם מאתנו, ולא נראה רק סדר חדש של

— פתח פ\"ד - שני שרשים —רנגאצילות, העומד לפעול בהשואה אחת לפי צורה החדשה שקיבלופרצופים אחר מעשה הבירור]כבר נתברר (פתח פ\"ג) שענין חיבורי מ\"ה וב\"ן הם שורש לכלההנהגה, אלא שהיא הנהגה הנעלמת, אבל באצילות כבר נשתוו כולםלהיות חלקי הנהגה חדשה בסוד פרצופים, שהיא הנהגה גלויה שלשכר ועונש, אשר מצדה כל פרצופים בנוים על דרך אחת, שכבר לאניכרים בהם חיבורי מ\"ה וב\"ן, אבל מ\"מ רושם שלהם ודאי נמשך גםבאצילות.כי באמת אי אפשר בלי זה, כי אם אפילו רושם לא היה באצילות,אז אחרי רדל\"א, שבה נשרשה הנהגה נעלמת של ראשית חיבורי מ\"הוב\"ן (פתח פ\"ה), צריכה היתה להיות מדריגה בפני עצמה שתהיה בנויהכבר על דרך אחרת שונה מרדל\"א, אשר ממנה תצא אצילות חדשהכבר בלי קשר לענין חיבורי מ\"ה וב\"ן, אך כיון שאין בין רדל\"אלאצילות שום מדריגה אחרת, אלא מיד אחרי רדל\"א באו כלהפרצופים, אם כן ודאי שגם בהם נמשך על כל פנים רושם מחיבורימ\"ה וב\"ן.אלא שגם רושם זה כאמור לא ניכר באצילות, ובמקום זה נסדרוכאן ענינים אחרים בסוד הנהגת שכר ועונש (פתח פ\"ג), ולפי זה נמצאשיש בעולם שני סוגי הנהגה, הנהגה שרשית ונעלמת שבה נמצאים כלחיבורי מ\"ה וב\"ן, והנהגה גלויה של שכר ועונש באצילות, שהיא עיקרההנהגה ששולטת בעולם הזה, שבה כל הפרצופים הושוו להיות כולםפרטי הנהגה חדשה הזאת, שעשוים לפעול על פי חוקים של שכרועונש.

— פתח פ\"ה - שורש כל הנהגה —רנדפתח פ\"ה - שורש כל הנהגה היארדל\"א[מקום הנהגה הנעלמת של כל חיבורי מ\"ה וב\"ן הוא רדל\"א (רישאדלא אתידע), וממה שנעשה ברדל\"א נמשכות תולדות גדולות בכלפרצופי אצילות, אלא דכשם שהנהגת רדל\"א עצמה נעלמת, כך גםתולדותיה באצילות אינם מושגים לנו כלל, מלבד שלפעמים נראותאיזה תנועות בפרצופים, שאין אנו יודעים מאיזה שורש שברדל\"א הםיצאו]לפי חוק ההדרגה שהוחק בבריאה (פתח ל') לכל ענין שהוא חשובבפני עצמו צריך שיהיה לו מדריגה בפני עצמה, שבה נקבע שורש שלענין ההוא, בין שמדריגה הזאת תהיה ספירה שלימה, או רק חלק מןהספירה, ואחרי ששורש כבר נקבע, אז יתפשטו ממנו ענפים עד מקוםשניתן להם להתפשט.וזה דבר ברור, כי כל ספירה היא מדה אחת מכלל מדות ההנהגה(פתח ו'), באופן שלכל מידה יש חוק מיוחד משלה, והרי כל עניניהנהגה הם גם כן חוקים שנתחדשו לצורך זה או זה, אמור מעתה שכלהנהגה תלויה בספירה מסוימת, שהיא שורשה ומקום קביעותה.והנה רדל\"א היא ראש פרצוף עתיק, שעומדת למעלה מאצילות,והיא מקום שבו נשרשה כל הנהגה כולה, והיותה רדל\"א מקום ראשוןשבה נעשו חיבורי מ\"ה וב\"ן, לכן בהכרח שהיא נקבעה להיות שורשלכל ענין זה דוקא, ולכן ניתנה לרדל\"א מדריגה בפני עצמה, כי כאמור

— פתח פ\"ו - ספיקות רדל\"א —רנהבתחלה צריך שהדבר יושרש במדריגה אחת, ושם יוקבע עיקר ענינו,אשר כל הבאים אחריו ילכו כבר בדרך הזאת.וזהו רדל\"א שהיא שורש לכל חיבורי מ\"ה וב\"ן, אלא שהיא נעלמתולא מושגת לנו, דעל כן היא נקראת רישא דלא אתיידע (רדל\"א), כיבאמת לא נודע לנו איך נעשו כל חיבורים ההם, ורק שלפעמים רואיםגם בפרצופי אצילות איזה תנועות שהן מורות על מה שמתרחשבשורשן ברדל\"א, ואלו הם כל עניני ספיקות שמצינו ברדל\"א, וכדלמקן.פתח פ\"ו - ספיקות רדל\"אותוצאותיהם בפרצופים[כל חיבורים האפשריים של מ\"ה לב\"ן באמת כבר נתחברו, ועל פיכולם נעשית הנהגה העיקרית הנעלמת, ואע\"פ שיש ביניהם חיבוריםהפכיים זה מזה ממש, שאינם יכולים להתקיים ביחד, מ\"מ כולםנמצאים ברדל\"א, ומכולם נמשכת תולדה באצילות, שהם כמה איכויותשנמצאים בפרצופים, כי לפי שליטת חיבור זה או זה ברדל\"א, כךנעשה מה שנעשה בפרצופים למטה, אלא שאין כל זה מושג לנו, ורקמכמה שינויים שרואים באצילות ידענו שזה בא להם מרדל\"א, אלאשאין אנו יכולים לעמוד על כל דברים אלה ולדעת מה הם באמת]והנה כל חיבורי מ\"ה וב\"ן שנמצאים ברדל\"א הם ענין של ספיקותשיש בפרצוף עתיק שהזכיר הרב זללה\"ה (האריז\"ל), ולכאורה שנידברים קשים לנו בזה:

— פתח פ\"ו - ספיקות רדל\"א —רנוא) מה תועלת יש בידיעת ספיקות אלה, ב) כי הוא בעצמו אומרדכמו שיש ספיקות ברדל\"א, כך כיוצא בהם ספיקות ישנם גם בכלשאר פרצופים, והוא באמת דבר מוכרח, כי כל אצילות נמשכת אחרירדל\"א, ולפי חלקי מ\"ה וב\"ן שנכנסו בה, כך יהיו חלקי מ\"ה וב\"ןשנשארו לשאר פרצופים, ואם כן מדוע דוקא לרישא זו קוראים רדל\"א(דלא אתיידע) בגלל הספיקות, והלא כל פרצופים הם כך, שאין ידועלנו ענין חיבורי מ\"ה וב\"ן בהם.ויכולים היינו לתרץ ולומר דכיון שרדל\"א היא ראשונה שנולדו בהספיקות, לכן דוקא אותה הזכירו בענין זה, כי כל אחרים ממילאנמשכים אחריה.אך לא נראה כן בכוונת רשב\"י (נשא רפ\"ח ע\"א), כי מדבריו משמעשרדל\"א היא באמת מיוחדת במינה, ובגלל רוב יקרה וגדולתה קוראלה בשם זה, דעל כן היא נעלמת מאתנו, וזה שאמר \"רישא דלא ידיעולא אתיידע וכו' דלא איתדבק בחכמתא ולא בסוכלתנו\", ואם כלאצילות היא כך, מאי אולמיה דרדל\"א, ומה יתרון לקרוא דוקא לההכי.אך הענין הוא, שרדל\"א באמת שונה מכולם, כי היא עומדת להנהגההמיוחדת אשר כל עיקרה ומהותה היא להיות מסופקת, ומלבד זה איןלה הנהגה אחרת, מה שאין כן כל שאר פרצופים, כי עיקר הנהגתםהיא אחרת, גלויה ואינה מסופקת (פתח פ\"א, פ\"ג), ורק שממילא נמשכיםאליהם ספיקות שנולדו ברדל\"א.כי הנה ספיקות של רדל\"א הם לא ככל שאר ספיקות דעלמא, שאנומסתפקים בדבר פלוני אם הוא כך או כך וכו', אמנם כל ספיקותשנזכרו ברדל\"א הם אמיתיים, נמצאים וקיימים בה תמיד.ומכאן תבין גם כן דמאיפה יש לנו להסתפק בכל דברים אלה, ובפרטבאותם שלא היינו מעלים בכלל על הדעת, דבשלמא ספיקות גרידא,

— פתח פ\"ו - ספיקות רדל\"א —רנזגבי אורות וכלים של ב\"ן, איזה נכנסו לראש של עתיק ואיזה לגוףשלו, וכל התלוי בזה, אבל כל שאר עניני ספיקות, מהיכי תיתי להסתפקבזה כלל.אלא דעל כרחנו צריכים לומר שרדל\"א עצמה גורמת לכל ספיקותאלה, כי פעם נראה בה כך, ופעם נראה אחרת, ואמנם אם היתה רדל\"אנעלמת לגמרי מאתנו, היינו אומרים עליה בדיבור אחד שהכל נעלםבה, ולא היינו יורדים לפרט את ספיקותיה.אלא דכאמור כל דברים שנזכרו בה נמצאים בה, ורק שאי אפשרלעמוד עליהם ולקבוע שום דבר בוודאות, כי הנהגתה היא ברצוא ושוב,דברגע אחד נראה כך, וכשמסתכלים באותו ענין עצמו יותר, רואיםשהוא נתחלף בענן אחר.והנה כל דברים שנזכרו ברדל\"א הם כל דרכים מוכנים לשהטוביתפשט בהם, וכל רע יוחזר לטוב, ואם היה חסר באחד מדרכים אלה,היה חסר בתיקון, ולא היתה מובטחת לנו התכלית הטובה, ולכן צריךשבשורש של הנהגה יהיו נמצאים כל תיקונים לכל חסרונות האפשריים,והנה כח הצירוף הוא זה שמצרף את כל הצירופים, ועושה את כלפרטיות הנצרכת, שהם הם כל אותם עניני חיבורי מ\"ה וב\"ן שנזכרוברדל\"א, שעל פי כולם נעשית הנהגה הנעלמת.כי כל חיבורים אלה הם חוקי הנהגת רדל\"א, שהם כל סדריםהמספיקים כדי להנהיג את כל המציאות מתחילתה ועד סופה לפי כלאפשרויות שיכולים להיות בה.ותראה הבדל שיש בין הנהגה הנעלמת שברדל\"א להנהגה גלויהשבפרצופי אצילות, כי בהנהגה גלויה כל חוק נראה לנו ברור ושלםמצד עצמו, ואנחנו קובעים בצדק ובוודאות שבאמת כל חוקים שנראיםלנו בפרצופים ישנם ופועלים כפי שראוי להם, מה שאין כן רדל\"א,כי לא נודעים לנו כל דבריה בבירור, ורק ממה שרואים בה פעם דרך

— פתח פ\"ז - סדר הנהגת רדל\"א —רנחזו ופעם דרך אחרת, מזה מבינים שכל דרכים אלה באמת נמצאים בה,אך בלי שאנו יכולים לקבוע שום דבר בשלימות ובוודאות, כי כל זמןהם מתחלפים והולכים מדבר אל הפכו.וכיון שעל ידי כח הצירוף מתרכבים כולם זה עם זה, לכן ממילאנמצאים ברדל\"א חיבורים הפכיים ממש, וזה לא היה לנו קשה אםהיינו מבינים באיזה נושא ובאיזה גבול שולט כל אחד מהם, כמו שהואבאצילות, אך ברדל\"א אין אנו יודעים מי השולט ועד איפה שולט,וזה גרם שגם בפרצופים יש איכויות שנמשכים מכל דרך ודרך שנמצאברדל\"א, לפי כל אותם חיבורים של מ\"ה וב\"ן, אלא שבאצילות כאמורכבר אנו יודעים מי השולט ולפי איזה חיבור הולכים כעת הדברים,שהם באמת כל עניני חסרונות ותיקונים שישנם בעולם הזה.ומשינויים אלה שנעשים בפרצופים בין דרך אחת לדרך אחרת אנומביניים שכל זה בא מרדל\"א, שבה נמצאים כל חילופים אלה ביחד,וזה שאנחנו אומרים שרדל\"א היא שורש לכל עניני עולם, לכל מהשהיה ושיהיה, ולכל מה שיכול היה להיות, ואע\"פ שאף פעם זה לאיהיה בפועל, אך כיון ששורש עצמו לא נראה ומובן לנו, לכן גםמאצילות אי אפשר להשיג כל זה ולבוא עד תכלית של רדל\"א.פתח פ\"ז - סדר הנהגת רדל\"א[על פי כל חיבורים הנזכרים ברדל\"א נעשים כל המעשים שבעולם,ומה שלא הושרש בה, לא יהיה, לא תיקון ולא קילקול, אלא שעדייןכל זה תלוי במעשה התחתונים, דלפי מעשיהם הולכים וכך נקבעיםהדברים בין בעולם הזה ובין בנצחיות, וכל דבר נידון על פי כל מה

— פתח פ\"ז - סדר הנהגת רדל\"א —רנטשנעשה, בין שהם דברים המשתוים, ובין שהם מתנגדים, ובין שהםהפכיים ממש.ובשביל זה צריך שכל חיבורים אלה יהיו שולטים ברדל\"א תמיד ביחד,וההנהגה סובבת על כולם, מענין אחד לענין אחר, ששוה לו, אושמתנגד לו, או שהוא הפך ממנו, ומזה נמשך גם לפרצופים, דבריםשמתחלפים תמיד ברצוא ושוב, וכל זה לא מובן ומושג לנו, רק הנהגהגלויה של פרצופים עצמם היא מובנת, ולא מקור שלה שנעוץ ברדל\"א]כל מה צריך להיות בעולם תלוי בחיבורי מ\"ה וב\"ן שנעשו ברדל\"א,שבה כבר נודע כל העתיד בסוד הידיעה (פתח פ\"א), ומה שלא נמצאברדל\"א לא יהיה.והנה ההנהגה מביטה תמיד על הכל (פתח ע\"ח), ולכן כל מעשהשמתחדש בעולם מתפעלים ממנו כל עבר וכל עתיד וכל הווה, ותולדהשל מעשה ההוא אינה מתבטלת עוד, אלא נרשמת לנצח.וכך הוא סדר הדברים: כל מעשה שעושים בני אדם עולה למעלהעד רדל\"א, עד שורשו שם, שהרי כבר נמצאים ברדל\"א כל שרשיהמעשים, שלכל אחד יש מקום בחיבורי מ\"ה וב\"ן, וממעשה הזהמתפעל כל מה שנמצא ברדל\"א, כל מה שכבר היה בעולם, וכל מהשעתיד להיות, ומן התפעלות הזאת נמשכת תוצאה לפרצופי אצילות,אשר על פיה נסדר שם סדר חדש של הנהגה, העומד להוציא את דברההוא מכח לפועל, אמנם מרושם של מעשה שנשאר ברדל\"א, ממנונקבעים דברים לנצחיות לפי מה שראוי להם.ובשביל כל זה צריך שכל חיבורי מ\"ה וב\"ן יהיו שולטים ברדל\"אבכל שעה ביחד, ולא כמו באצילות שכל דבר שולט בפני עצמו ובזמנו(פתח פ\"ו), ונמצא שההנהגה סובבת ברדל\"א ממעשה למעשה ומעניןלענין, והיינו לענין ששוה לו, ושמתנגד לו, ושהוא הפך ממנו, באשר

— פתח פ\"ח - מהות הארת רדל\"א —רסג' אפשרויות אלה יכולים להמצא במעשים, ונמצא שהנהגה סובבתבכל הענינים כולם, וזה שתמיד נראים ברדל\"א כל מיני חיבורים.ותולדה שנמשכת מזה לאצילות, הן אותם איכותיות שזכרנו (פתחפ\"ד) שנמצאים בפרצופים, אלא שגם באצילות אין משיגים אותם, כלמה שנמשך מרדל\"א, דלא משיגים כאן רק סדר הנהגת שכר ועונששנסדר באצילות על פי מה שנמשך לה מרדל\"א וכנ\"ל, כי כך היאהמידה, משורש הנעלם מתגלה כל פעם ענף אחד, שהיא הנהגה אחתשבאצילות, בעוד ששורש עצמו שרוי תמיד בהעלם.פתח פ\"ח - מהות הארת רדל\"א[ברדל\"א נמצאים כל חיבורי מ\"ה וב\"ן, אלא שאין הארת רדל\"אמושגת לנו, ואין עומדים עליה כלל, כי מי שמביט בה נשאר תמידבכמה מיני ספיקות, וגם לא נראה שיש בה באמת כל החיבורים, כילפעמים נראה בה חיבור זה, ולפעמים חיבור אחר ואפילו הפכילראשון.נמצא שאע\"פ שכבר ידענו שברדל\"א יש כל החיבורים, אך כיון שכלפעם נראה בה דרך אחרת, לכן אין אנו יודעים את הנהגתה, וכן כאשררואים איזה דבר באצילות ורוצים לעלות עד שורשו ברדל\"א, לאמצאנו בזה ידינו ורגלינו, כי אי אפשר לדון ברדל\"א כלום, כי היאמתהפכת תמיד תוך כדי מבטנו בה, ולכן היא נקראת רישא דלאאתיידע]כבר נתברר (פתח פ\"א) שאין רדל\"א מושגת לנו כמו כל שאר אורותופרצופים של אצילות, ובזה נתרץ את מה שלכאורה קשה, שהרי אמרנו

— פתח פ\"ח - מהות הארת רדל\"א —רסא(פתח פ\"ו) שברדל\"א יש כל חיבורי מ\"ה וב\"ן, ואם כן איזה ספק ישעוד בזה, הרי בודאי יש בה הכל, וזהו כל עצם טבעה ומהותה.אך הענין הוא, כי מצד השגתנו אנחנו מדברים, שהמביט בה אינויכול לעמוד על הארתה, כי ספק נופל בהמביט עצמו, כי בדרך ראייתוהוא אינו רואה בה את כל החיבורים ביחד, אך האמת היא, שכך הואטבע של הארה שלה עצמה, שלא נראה בה מה שיש בה, והיינושהארתה מצד עצמה היא בלתי נודעת.ואם תשאל מה תועלת יש לנו מכל ספקות אלה, והיינו מה איכפתלן שאין הארתה מושגת לנו בוודאות, לאחר שאנו יודעים בבירור מהיש בה, אמנם התועלת היא (והיינו נ\"מ מן הספיקות) מה שאין אנויכולים לעמוד על אופן שליטתה והנהגתה, כי בכל דבר שנמצא בהאנו מסופקים, אם השליטה היא מצד חיבור זה, או מצד חיבור אחר,ולא עוד אלא שנראה לנו כאילו שניהם שולטים בבת אחת, שזה ודאילא יתכן, ובפרט כאשר הם שני הפכיים בנושא אחד.כי זה ברור לנו שלכל דבר צריך להיות מקום מסוים וזמן קבוע,וכאן מקום וזמן עצמם הם בספק, כי בתחלה נראה דבר אחד, ותוךכדי שממשיכים להביט בו נראה שהוא דבר אחר, עד שאי אפשרלקבוע שום דבר בוודאות, ולכן היא נקראת רישא דלא אתיידע (פתחפ\"ו).

— פתח פ\"ט - הבדל בין רדל\"א לטלא —רסבפתח פ\"ט - הבדל בין רדל\"א לטלאדבדולחא[יש הבדל בין רדל\"א ל\"טלא דבדולחא\", שהוא אחד מז' תיקוני עתיקשנעשה בחכמה סתימאה דא\"א, אשר לכאורה גם בטלא דבדולחאנראים כל גוונין כמו ברדל\"א, אלא שבטלא דבדולחא נראים באמתכל דברים תמיד ביחד, בלי שהם מכחישים זה את זה, מה שאין כןרדל\"א, דהיא מראה דבר אחד, ומיד מראה דבר אחר הפוך מןהראשון, ובהתחלפות הזאת היא עומדת תמיד, \"הן\" ו\"לאו\" בבתאחת, דברים שלא יכולים להתקיים ביחד, ואפילו \"הן\" ו\"לאו\" שלהאין אנו משיגים בבירור, כי לפעמים נראה שהוא \"הן\", ומיד הואעצמו נראה שהוא \"לאו\", עד שאי אפשר לעמוד על רדל\"א כלל וכלל]ועדיין קשה, מדוע רדל\"א נקראת מסופקת, ותהא היא כ\"טלאדבדולחא\", שכך נקרא תיקון שעשתה גבורה דעתיק בהתלבשותהבחכמה סתימאה דא\"א, ויש בטלא גם כן כל גוונין, וכמו שאמרו עליובזוהר (נשא קכ\"ח ע\"ב) דמתחזיין כל גוונין בגוה, ואע\"פ כן אין טלאדבדולחא מסופק לנו.תשובה: בטלא דבדולחא נראים באמת כל מראות ביחד, כי הואכולל חסד ודין (של עתיק, וממילא נכללים בו כל ו\"ק דעתיק, שהםעושים את כל שינויים במראה ובהנהגה), וכן הוא טבע של אבןהבדולח שרואים בו הרבה גוונין ביחד, בלי שאחד מכחיש את חבירו.מה שאין כן רדל\"א, דלא נראים בה כל חיבורי מ\"ה וב\"ן ביחד,אלא שהם מתחלפים זה בזה תמיד, עד שנדמה לנו שכל זמן אנו טועים

— פתח צ' - פרצוף אריך אנפין —רסגבראייתנו (פתח פ\"ח), ואותם דברים עצמם שרואים בה, הרי הםמכחישים זה את זה, כמו \"הן\" ו\"לאו\", דבר והיפוכו, ולא שמשיגיםבה שני דברים אלה ביחד, שאז לא היה לנו קשה, אלא שבתחלה נראהכך, ומיד נראה אחרת.והענין, כי בפנימיותה של רדל\"א ישנם באמת כל חיבורי מ\"ה וב\"ן,אך זה עומד בהעלם, ואין אנו רואים אלא זוהר היוצא מרדל\"א בסודשליטתה, כי שליטת הפרצוף תלויה בזוהר שהוא מזדהר מסביבו, וזוהרזה של רדל\"א אין אנו מבינים מאיפה הוא בא, דהיינו מאיזה חיבורמ\"ה וב\"ן יצא, כי נראה כך, ותיכף נראה אחרת, הרי נמצא דמה שבתוךרדל\"א אין לנו בזה השגה כלל, ומה שאפשר לראות ולהשיג ממנה,שהוא זוהר הנזכר, הרי הוא מסופק ולא נודע לנו בבירור.פתח צ' - פרצוף אריך אנפין[אריך אנפין הוא פרצוף ראשון שבאצילות עצמה ממש, והוא שורשלכל שאר פרצופיה, שכולם הם ענפים שלו, ועל ידיהם הוא פועל אתפעולותיו]מקום שממנו מתחילים עשר ספירות של איזה עולם, נקרא ראשיתשל עולם ההוא, ובאצילות הוא א\"א שממנו מתחילים עשר ספירותשרשיות של כל האצילות, והוא עצמו כתר שלה, מה שאין כן עתיק,שהוא למעלה מאצילות, ורק נחשב כחלק ממנה מכיון שנעשה לצורכה,כדי להנהיגה, דלשם כך הוא נתלבש בכל האצילות (פתח ע\"ד).וכמו כל שאר פרצופי אצילות כן גם א\"א בנוי ממ\"ה וב\"ן, שהםצד דכורא וצד נוקבא שלו, והיותו א\"א כתר הרי הוא שורש לכל שאר

— פתח צ' - פרצוף אריך אנפין —רסדפרצופים, והם ענפיו, וזהו הבדל בינו לבינם, כי אין א\"א מסוג אחדעמהם, אלא עומד במדריגת השורש, והם כולם ענפיו.ואע\"פ שגם בענפים עצמם יש מדריגות שמשתלשלות זו מזו (כמוזו\"ן שיוצאים מאו\"א), מ\"מ הם לא נחשבים כשרשים וענפים, אלאכולם ענפים של א\"א, והוא סוד מה שאמר רשב\"י באידרא זוטא (האזינורפ\"ח ע\"א) \"לא תשכח בר בוצינא בלחודוי\", כי בבחינת שורש ועיקר,א\"א לבדו נמצא בכל האצילות, וכל אחרים נטפלו לו לעשות אתפעולתו.כי באמת כל הנהגה נשרשת בא\"א, אלא שהוא מנהיג על ידי ענפיו,כי הוא עצמו נשגב מאד ואינו יכול להתגלות באצילות, ולכן נתלבשבהם, כדי שיהיו הם מגולים ופועלים מכחו (אבל בא\"א עצמו יש לופעולה הנעלמת, וכדלהלן בפתח צ\"א), ובבחינת לבוש הם נקראים שמו שלֵ עתיקא [כי ענין שם של דבר הוא לבושו של דבר שבא להסתיר אתעצמותו, כדי שעל ידי זה יהיה איזה גילוי לדבר ההוא והשגה אצלהתחתונים, ועיין בפתח ס\"ז דכיון שאין א\"א פועל בתחתונים אלא עלידי לבושיו, לכן הם נחשבים כחלק ממנו ממש].ועל כן גובה של א\"א הוא כגובה של כל אצילות, מה שאין כןאו\"א וזו\"ן שהם רק חלק מאצילות ומלבישים את א\"א כל אחדבמקומו, או\"א מגרון עד טבורו, וזו\"ן מטבורו עד סוף רגליו (פתח נ\"ה,ועיין בפתח י' שיש באמת כמה אופני 'שורש וענף', אלא דמ\"מ עיקר ענין זההוא כאשר גם אחרי שענף נפרד משורשו ונעשה פרצוף בפני עצמו, מ\"מ אינועושה אלא את פעולת השורש, וזהו רק או\"א וזו\"ן לגבי א\"א).

— פתח צ\"א - שתי הנהגות של א\"א —רסהפתח צ\"א - שתי הנהגות של א\"א[שתי הנהגות יש בא\"א, אחת היא הנהגתו לפי עצמו בסוד הנהגתחסד גמור, ואחת היא הנהגתו על ידי ענפיו בסוד הנהגת המשפט,ולעתיד לבא הכל יחזור להנהגת חסד לבדו]לפי מה שנתברר (פתח צ') שיש לא\"א ענפים שהוא פועל על ידם,נמצא לפי זה שמלבד הנהגת א\"א מצד עצמו, שבזה הוא לא צריךלענפיו, יש לו גם הנהגה אחרת שהוא עושה אותה על ידי ענפיו,שזוהי הנהגה שאנו רואים אותה באצילות, היותה מכוונת אלהתחתונים, אך גם מהנהגה עצמית של א\"א באים לתחתונים כמההשפעות ותיקונים, וכדלהלן (פתח צ\"ג), והנה לשתי הנהגות אלה צריךשיהיו שני שרשים בא\"א עצמו (פתח צ\"ה).הנהגה עצמית של א\"א היא הנהגת חסד גמור, שהרי גם לז\"א ישחסד, אלא שיש לו גם דין, מה שאין א\"א, דאין בו דין כלל, ולעומתזה הנהגת א\"א על ידי ענפיו היא הנהגת משפט, שבה כלולים חסדודין, ולכן לפעמים היא נוטה יותר לחסד ולפעמים יותר לדין, והכלנידון לפי רוב המעשה שנעשה למטה.ולעתיד לבא גם הנהגת משפט תחזור להיות הנהגת חסד, מכיון שגםהנהגת משפט יצא כאמור מא\"א, והרי כל פרצוף חפץ לפעול תמידלפי מדתו, ואם כן למה יפעל א\"א את משפט, אלא רק בגלל שכוונתהמאציל היתה שגם התחתונים יהנו מחסדו, ואי אפשר להם לזכות בזהרק בדין (פתח ב', ד', צ\"ב), ולכן הוציא א\"א את הנהגת המשפט ולצורךזה נשתמש בענפיו, שבהם כבר שייכת מציאות של דין ומשפט.

— פתח צ\"ב - הנהגת ז\"א יוצאת בהכרח —רסואבל כאמור לא שישאר הדבר כן, אלא אדרבא, כיון שגם בזה א\"אהוא הפועל (פתח צ'), לכן אע\"פ שבתחילה נראה שהוא מתרצה עםהמשפט, אין זה אלא כדי שבסוף ישלוט הוא בעצמו כמדתו וינהיגאת הכל בחסד גמור שלו.פתח צ\"ב - הנהגת ז\"א יוצאת בהכרחמהנהגת א\"א[הכוונה התכליתית בכל ענין הספירות היא להטיב לנבראים הטבהשלמה, אלא שאי אפשר להגיע לזה רק בסוף, לאחר שהעולם יתנהגבמשפט, כדי שיענשו הרשעים, ויכלו גם הם לקבל הטבה שלמה,ונמצא שהנהגת המשפט יוצאת מכוונה התכליתית של הטבה עצמה,ואע\"פ שנראה שהן הנהגות הפוכות, אינו כן, וזהו ענין של א\"א וז\"א,כי סודו של א\"א חסד והטבה גמורה, ואע\"פ כן ממנו יוצא ז\"א בסודהנהגת המשפט, כי הוא נולד באמת מענינו ולפי תכליתו של א\"אממש]כבר נתברר (פתח כ\"ז) שאפילו בספירות שבאו מרשימו, שבו נשרשוכל עניני טוב ורע, גם בהן כוונה התכליתית היא הטבה לנבראים, ולאאיזו הטבה סתם, אלא הטבה גמורה, שהיא הפך מן הדין הקשה שאנורואים אותו עכשיו שולט בעולם (פתח ב').כי באמת כדי להגיע להטבה נצרך גילגול הדברים, כי אי אפשרלבא אל השלימות ואל המנוחה מיד, רק אחרי שכל חוטאים יקבלואת עונשם, ויתכפר להם, ועל ידי זה יסתלק הרע מעולם, ובשביל זהצריכים להנהגת משפט, ואע\"פ שהיא לכאורה סותרת את הנהגת חסד,

— פתח צ\"ב - הנהגת ז\"א יוצאת בהכרח —רסזמ\"מ דוקא מכוונת הטבה שלמה לכל הנבראים, באופן שלא יהיה להםאפילו בושת מקבלת הטוב ההוא, יוצאת הנהגת המשפט (פתח ד'), ובזהצריך להתבונן היטב בכל עניני אצילות, איך מתייחסות שתי הנהגותאלה זו לזו, ואיך יוצאת זו מזו, כי כבר נמצאים באצילות כל שיעוריםלכל מה שאחר כך יהיה בתחתונים (פתח ל').והנה מקור שתי הנהגות אלה הם א\"א וז\"א, שהם אכן שני פרצופיםעיקריים באצילות, כי או\"א לא באו אלא בשביל להוציא את ז\"א מא\"אולהנהיגו על ידי מוחין (פתח קי\"א), אבל עצם הנהגת כל העולמותנעשית על ידי א\"א וז\"א, והיינו או שהיא נעשית בבחינת חסד על ידיא\"א, או בבחינת משפט על ידי ז\"א, שאינו מטיב רק לטובים ומענישאת רשעים.ובאמת א\"א עומד בסוד \"סוף\" של כל ענין הזה, כאשר יהיה בעולםרק טוב, בסוד שליטת היחוד שמחזיר כל רע לטוב, כי גם בספירות(שא\"א מכללן), אע\"פ שהן באו מרשימו, מ\"מ יש בהן ענין של גילויהיחוד לצורך קיום העולם, כי אם העולם היה מתנהג רק במשפט, לאהיתה לו תקומה מפני הרשעים, לפיכך הקדימה מחשבה העליונהועשתה דבר זה בספירות עצמן.וזהו מלבד קו אין סוף שמנהיג את רשימו בהעלם בבחינת אור איןסוף עצמו ממש (פתח כ\"ז), נמצא שא\"א הוא סוד הסוף, כאשר הספירותוהרשימו יהיו מתוקנים בדרך היחוד על ידי קו אין סוף שמזכך לאטלאט את רשימו, הרי שסוף מעשה הוא תחלת המחשבה.ולעומת א\"א, ז\"א הוא ענין הנהגת המשפט, והוא עומד בסוד רשימושטרם נזדכך, שפועל בדרך הנהגת טוב ורע, עד שיתגבר עליו קו איןסוף וישוב גם ז\"א להיות מטיב כמו א\"א, ובזה תחזור מדת הדין למדתהרחמים, ומשום כך מוכרח היה שז\"א יוולד מא\"א דוקא, בשבילשיוכל ז\"א להגיע בסוף לענינו של א\"א, ויתקיים מה שכבר הוכן

— פתח צ\"ג - דרכי מיתוק ז\"א —רסחמראש, כי הקב\"ה כבר ציפה את כל העתיד, ולכן עשה את א\"א מתוקןמתחלה, על שם תיקון של ז\"א שיהיה בסוף.פתח צ\"ג - דרכי מיתוק ז\"א על ידיא\"א[כיון שהנהגת המשפט יוצאת מענין הטבה שלמה, הרי זה גורם מיתוקלמשפט עצמו, כי סוף סוף כוונתו ית' היא רק להטיב, אלא בלי שיהיהמשפט באמצע אי אפשר להגיע להטבה בסוף, מה שאין כן אםהמשפט היה לצורך עונש ונקמה ברשעים, וזה שמצינו שא\"א ממתקאת דיני ז\"א מכח עצם ִהמצאו בספירות, וזהו אפילו כאשר א\"א לאבא להגביר את השפעתו על ז\"א כדי להעביר ממנו את הדין לגמרי]אם רצונו ית' היה לפעול בדרך המשפט דוקא, אז צריך היה לחזקאת המשפט בכל צדדיו, בין את צד חסד שלו כדי להטיב לטובים,ובין את צד דין שלו כדי להעניש את רשעים, אך כיון שכוונתו ית'היא שכולם יבאו להטבה שלמה, בין הטובים ובין הרעים, והמשפטהוא אדרבא רק בגלל שבלעדיו אי אפשר להגיע לכך (פתח ב', צ\"ב),ואם באמת היה אפשר בלי משפט, לא היה ית' ממציא אותו כלל, לפיזה ודאי שהשי\"ת ישתדל להמתיק את המשפט ששולט עכשיו בעולםכמה שאפשר.כי אכן משפט בלי מיתוק זוהי מדתה של ס\"א דוקא, שהיא רוצהרק להרע ולא להטיב, ולכן היא מגבירה את צד דין שבמשפט בכלכח.

— פתח צ\"ד - ביטול דינו של ז\"א —רסטִ והנה מיתוק המשפט תלוי בא\"א, אשר רק בגלל עצם המצאובספירות כבר גורם למיתוק משפטו של ז\"א, ולצורך זה נעשו כלתיקוני א\"א שנזכרו באדרא רבא (חיוורתא, פקיחא דעינא, חוטמא וכו'),שהם כל מיני שליטות והנהגות של א\"א עצמו, אף בלי שהם באיםלבטל את דינו של ז\"א.שזה מורה שגם כל דברי ז\"א, אע\"פ שהם נראים כדין, מ\"מ כוונהבהם להטיב באחרונה, וזה שמתגלה בא\"א, כי הוא באמת כל אותםדברים של ז\"א עצמו, רק בבחינת כוונה התכליתית שלו, וזהו מלבדשלפעמים משתמש א\"א בכחו הגדול כדי לבטל את דינו של ז\"א לגמרי(פתח צ\"ד), שהם תיקונים אחרים, וכגון מה שמפורש בכוונת \"ויעבור\",אך אין זה העיקר בענין א\"א, כי עד שהגיע הסוף צריך שישאר דיןבעולם.פתח צ\"ד - ביטול דינו של ז\"א עלידי א\"א לגמרי[כדי שהעולם יתקיים ולא יחרב, הוצרך שלפעמים יגבר חסד עלמשפט, ואע\"פ שאין שורת הדין נותנת כן, וזה מה שלפעמים מתגברתהארת א\"א על ז\"א ומעבירה ממנו את כל דינים לגמרי]אע\"פ שרצונו ית' שתהיה הנהגת משפט בעולם (פתח צ\"ב), מ\"מ כברציפה ית' שלא יוכלו הבריות לעמוד בדין תמיד, ולכן שׂם ענין זהבהנהגה, שלפעמים יתגבר חסד על דין ויעביר אותו לגמרי, אלא שגםזה רק בזמנים ידועים ובדברים מיוחדים בלבד.

— פתח צ\"ה - שני סדרים בא\"א —ערולא עוד אלא שגם העברת הדין נעשית במשפט, והיינו בדרך קיוםהמצוות (שהן חלק מהנהגת המשפט), כי הנה רוב מצוות עושותתיקונים פרטיים כמדה נגד מדה, והיינו כענינה וכחה של מצוה כךהוא ענין של תיקון שנעשה על ידה.אך יש קצת מצוות שסגולתן היא לעורר את א\"א שיקח שליטהלעצמו ויבטל את הנהגת המשפט לגמרי, והיינו שבמצוות אלה לאהולכים לפי תיקון פרטי אחרי מעשה גרידא של מצוה, אלא שעל ידיהןמתעורר מקור של רחמים, והכל ניתקן בבת אחת, שזהו שכרן הגדולשל מצוות אלה.כי א\"א מאיר בז\"א תמיד, אך כאשר הארתו מתגברת בו, אז שולטחסד בלי לתת מקום לדין כלל, והיינו דלא שדין של ז\"א נשאר, ורקשחסד של א\"א גובר עליו, אלא שדין של ז\"א עצמו מתבטל באותוהזמן ממש.והנה דבר זה עושה מצח הרצון של א\"א, וכמו שמצינו במנחהדשבת שאז הוא עת שמתגלה מצח הרצון, שמזכך את כל הדינים שלאישלטו כלל, וכן עושה מצח בכל שעה כאשר הוא מתעורר.פתח צ\"ה - שני סדרים בא\"א לצורךשתי הנהגותיו[לפי שתי הנהגות שיש בא\"א, אחת הנהגת עצמו בסוד חסד, והשניההיותו שורש להנהגת משפט של ז\"א, כך אנו מונים רישין בראש א\"א,כי הנה בסוד הנהגת עצמו אנו מונים תרין רישין בלבד, שהם גולגלתא(כתרא) ומוחא, ובהם נכללו כל שאר תיקוניו הפרטיים שבאים להגביר

— פתח צ\"ה - שני סדרים בא\"א —רעאחסד, ובסוד היותו שורש להנהגת משפט של ז\"א אנו מונים בראשא\"א תלת רישין, כתרא, אוירא ומוחא, ובהם נכללו כל שאר תיקוניושבאו להוציא את תיקונים של ז\"א]כבר נתברר (פתח כ\"ז, ל\"ח) שלכל דבר שישנו במציאות צריך שיהיהלו שורש למעלה באורות (בספירות), אם הוא מעשה שלם, אז גםשורש שלו יהיה איזה אור שלם, ואם הוא רק תנאי של איזה מעשהאו חלק ממנו (פתח נ', ס\"ו), אז גם שורשו יהיה רק חלק של איזהאור.ולפי זה כיון שמלבד הנהגת א\"א עצמו, שהיא הנהגת חסד, שבהנכללו כל סדרים ותיקונים המספיקים לא\"א להוציא את פעולותיובבחינה זו, יוצאת מא\"א גם הנהגת משפט של ז\"א עם כל תיקוניהוסדריה, לכן צריך שיהיה לזה ולזה שורש פרטי בא\"א.וכבר שמעת (פתח ס\"ג, ועיין בפתח ח' ופ\"ז) איך אורות מחליפים אתמצביהם לפי שינוי פעולותיהם, ולפי זה משתנים גם שמות של אורותההם, כי אור שבפעולה אחת היה נחשב כמדריגה שלימה ובפני עצמה,בפעולה אחרת לא יחשב אלא כפרט של מדריגה אחרת, וכן להפך, כיהכל תלוי בפעולות, שהן קובעות את מדריגות של אורות המשתתפיםבפעולה, וכן גם אורות של א\"א יכולים להסתדר בסדר אחד לפי עניןאחד, ובסדר אחר לפי ענין אחר.והנה מצינו בזוהר בשתי אדרות שני אופנים בענין חלוקת רישיןבאצילות, כי באדרא רבא (נשא קכ\"ח ע\"ב) לא מזכיר רק תרי רישיןשיש בא\"א, שהם גולגלתא (כתרא) ומוחא שבתוך גולגלתא (ויחד עםרדל\"א דעתיק הם הוו ג' רישין), ושם מבאר באריכות ובפרטות כלתיקוני א\"א, שערות ראשו, חוטמא וכו', כל תיקון ותיקון בפני עצמובאר היטב.

— פתח צ\"ה - שני סדרים בא\"א —ערבואילו באדרא זוטא (האזינו רפ\"ח ע\"א) מזכיר בא\"א תלת רישין, שהםכתרא אוירא ומוחא, ולא מאריך בתיקוני א\"א, ובאמת לא הזכירם רקכהקדמה למה שבא להודיע שם בהמשך.והענין הוא, כי באדרא רבא מדבר בהנהגת א\"א עצמו, שהיא הנהגתחסד גמור (פתח צ\"א), אשר בבחינה זו נעשו כל תיקוני פרצופו, שכולםבאו להגביר חסד ולמתק את הדין, ובבחינה זו אין צורך בתלת רישין,כי לפי סוד דמות אדם עיקרו של כל פרצוף הם שנים בלבד, כתרומוח שבתוך הכתר (פתח ק\"א, ק\"ב).כתר הוא סוד השראת עליון על תחתון, שזה עושה קשר ביןהפרצופים, המתייחסים זה לזה כעילה ועלול, ובתוך כתר יש מוח, שבונכלל כל שאר תשלום של פרצוף התחתון עצמו, כי מן המוח יוצאיםאחר כך כל מדריגותיו בדרך השתלשלות.אך בבחינת הנהגת משפט של ז\"א, צריך היה שיושרשו בא\"א תלתרישין כנגד חד\"ר (חסד דין רחמים), שהם סוד הנהגת משפט (פתח י\"ג,ק\"ד), ומטעם זה הזכיר באדרא זוטא גם את או\"א (שלא הזכירם באדרארבא כלל), מכיון שאו\"א הם סוד העברת הנהגת משפט מא\"א לז\"א(פתח ק\"י), כי מקומה בז\"א אלא שנשרשה כאמור בא\"א, ומשם היאיורדת מדריגה אחר מדריגה לקבל לאט לאט את צורתה עד שמגיעהלמקומה בז\"א (פתח ק\"ה, קי\"ד).וכל כוונה באדרא זוטא בענין תיקוני א\"א אינה אלא להראות איךהם מסכימים עם הוצאת הנהגת משפט, ואיך תיקוני ז\"א יוצאים באמתמתיקוני א\"א, אבל באדרא רבא נזכרו תיקוני א\"א לפי מה שהם נעשולצורך עצמו דוקא, שכולם הם עניני הגברת חסד ומיתוק הדין וכנ\"ל.

— פתח צ\"ו - סדר הנהגה בסוד מתקלא —רעגפתח צ\"ו - סדר הנהגה בסוד מתקלא[אחרי שרדל\"א, שהיא ראש פרצוף עתיק, והיא עצמה מלכות דא\"ק,ניתקנה בסוד מתקלא, נתלבשו ז' תחתונות של עתיק, הנקראים עתיקיומין, בעשר ספירותיו של א\"א, כדי להחזיק גם את א\"א בסודמתקלא, ובזה נמצא א\"א עומד תחת הנהגת א\"ק, מצד יסוד ומלכותשלו, שבהם נקשרו מ\"ה וב\"ן, שמהם נעשו כל פרצופי אצילות, ומאזהלכה הנהגה בדרך תיקון ושלימות]כל פרצוף שנתלבש בפרצוף אחר, הרי הפנימי מנהיג את החיצוןבדבר שהוא סגולה לו (לפנימי), וכן עתיק יומין, שהם ז' תחתונות שלפרצוף עתיק, נתלבש בכל קומת א\"א כדי לקשר אותו תחת הנהגההנעלמת שנשרשה ברדל\"א, שהיא ראש עתיק (פתח ע\"ד ופ\"א), שניתקנהבסוד מתקלא, כי מתקלא היא סגולה של עתיק, וכל זה כדי שמתקלאתשלוט בכל האצילות, אשר עיקר תיקונה הוא העמדת כל הפרצופיםבסוד דו\"ן (פתח ל\"ז, נ\"ט, ס\"ה וס\"ט).נמצא שעל ידי התלבשות עתיק בא\"א נקשר א\"א יחד עם כל אצילותלעמוד תחת הנהגת א\"ק, כי רדל\"א עצמה היא מלכות דא\"ק, שנתחברהעם יסוד דא\"ק לצורך תיקון מלכין קדמאין (פתח ס\"ד, ע\"ד, פ\"ה).ואולם על מה שאמרנו שא\"א וכל אצילות עומדים תחת א\"ק, ישלהקשות, כי כבר נתברר (פתח ל\"ב) שכל אצילות באה מזיווֹ של א\"ק,שהם אורות שמלבישים את א\"ק מבחוץ, ואם כן מה ענינה של אצילותלהיות תחת א\"ק.

— פתח צ\"ו - סדר הנהגה בסוד מתקלא —עדרתשובה: אע\"פ שלפי המציאות וסדר השתלשלות אין אצילות יוצאתמתחת א\"ק, אלא עומדת מכנגד טבור שלו ולמטה עד סיום רגליו,מ\"מ לפי סדר ההנהגה נחשב שאצילות עומדת תחת א\"ק, כי זהו עיקרגדול בכל ענינים אלה, שסדר השתלשלות לחוד וסדר הנהגה לחוד.וחילוק דומה לזה מצינו בעיגולים ויושר, כי עיגולים נתפשטו זהמתחת זה, שהוא ענין השתלשלות הספירות ויצירת עצם סדר המדריגותבחלל (פתח י\"ג), אבל עיקר ההנהגה נקבעה ביושר בסוד חד\"ר,שספירותיו מסודרים בצורת קוים, ועומדים זה כנגד זה.ובאמת חילוק זה בין סדר השתלשלות לסדר ההנהגה אפשר למצואבכל הדרושים, ובעניננו נחשב שאצילות עומדת תחת א\"ק מכיון שהיאנמשכת בהנהגה אחר הנהגת יסוד ומלכות דא\"ק, כי בהם נקשרו מ\"הוב\"ן שאחר כך נכללו במלכות דא\"ק וניתקנו בסוד מתקלא מכח זיווגיסוד ומלכות (פתח ס'), וכיון שממ\"ה וב\"ן נעשו כל פרצופי אצילות,לכן כל אצילות נמשכת אחרי יסוד ומלכות דא\"ק, וכל מה שנעשהביניהם גורם התפעלות בכל אצילות, נמצא שיסוד ומלכות דא\"קמנהיגים את כל העלומות וסובבים אותם ללכת בדרך המתוקנת,בבחינת המיתוק שקיבלה מלכות מן היסוד.וזה שאנו אומרים שעתיק מחזיק את א\"א ומכריחו לעמוד בסודמתקלא, כי אחרי שדרך השתלשלות לא היתה כך וכנ\"ל, לכן צריךהיה כח מיוחד שיעמיד את א\"א ואת כל אצילות תחת הנהגת א\"ק,וכח זה הוא מתקלא, שהיא סוד חיבור מ\"ה וב\"ן בבחינת דו\"ן, בסודהנהגת היחוד (פתח קל\"ו), שמאז התחילה כל המציאות ללכת בדרךהשלימות.

— פתח צ\"ז - הנהגת עולם הזה —ערהפתח צ\"ז - הנהגת עולם הזהוהנצחיות, ומעבר מזה לזה[מאצילות ולמטה הכל הולך לפי ענין עולם הזה, שבו הדברים סובביםלהגיע מהנהגת שכר ועונש להטבה שלימה שתהיה לעתיד לבא, שהםעולמות מעתיק ולמעלה עד ראש א\"ק, שהכל שם הולך לפי הנצחיות,ועתיק עצמו עומד באמצע, לשמש כמעבר מהנהגה להנהגה, ונמצאשכל א\"ק כולו הוא כללות של כל המציאות מראשיתה ועד סופה]כל המציאות שבכל הזמנים נחלקת לפי קומת א\"ק לג' חלקים:עליונו של א\"ק היא הנצחיות, תחתונו של א\"ק הם עולמות אבי\"ע,ובאמצע עומד עתיק לעשות קשר ביניהם, כי הנה כבר נתברר (פתח א')שעולם הזה הוא סוד הנהגת שכר ועונש שבנויה על מציאות טוב ורע,וכאן הוא מקום של עבודה, ונמצאים כאן כל הפגמים וכל עניניתיקונם, וכן כל חוקים שנראים כמתנהלים על פי הטבע, והכל ביחדהוא סיבוב אחד שאמור להביא את כל הנבראים לידי הטבה שלימהבסוף, וכל זה מושרש בעולם הנקודים, שממנו נעשו כל עולמות אבי\"ע,וזמנו הוא עד סוף אלף הששי.אמנם למעלה מנקודים יש אורות אח\"פ, שהם כולם נקראים עולמותשל נצחיות, מכיון ששם כבר לא תהיה מיתה, ולא כל שאר עניני עולםהזה, ועוד מפני שהוא זמן שכל הדברים כבר נקבעו שם לעמוד לנצח,לפי עבודה שנעשתה בעולם הזה, בלי אפשרות לשנות דבר עוד, שזהיהיה מאלף השביעי והלאה.

— פתח צ\"ז - הנהגת עולם הזה —רעווההבדל שיהיה אז בין זמן לזמן, הוא בענין עליות שיהיו לנשמות,וכל זה ימשיך עד אלף העשירי, שאז יגיעו לאורות ע\"ב דא\"ק, שהואתשלום כל קבלת שכר של כל הנשמות, וגמר התיקון של כל קומתדמות אדם (פתח י\"ב, כ\"ז), ומה שיהיה משם ואילך אין לנו שום מושגוידיעה בזה כלל וכלל.ובין עולם הזה לעולמות של נצחיות עומד פרצוף עתיק, שתפקידולעשות ההעברה מעולם לעולם, ומהנהגה להנהגה, ולאפשר למעשיםשנעשים בעולם הזה שיהיו משפיעים בנצחיות, דבשביל זה צריךשתהיה מדריגה בפני עצמה, שתקח את כל המעשים מעולם הזה, ותביאאותם למקום ששם יוקבעו על פיהם כל העליות העתידות שיהיולנשמות בעולם הבא.נמצא שא\"ק כולל את הכל, את עולם הזה ואת הנצחיות, ואינו הולךַ ֵ בהדרגה אחר שום אור אחר, אלא אדרבא כולם הם ענפים שלו, ולכןכל עליות העתידות יהיו לפי מדריגות שמצינו בא\"ק, שיהיו הולכיםמאור לאור באורות אח\"פ, עד סוף עלייתם לקרקפתו של א\"ק.ויש להקשות, כי אמרנו שעתיק עומד בין אצילות לאורות אח\"פ,אשר אלה ואלה נמצאים חוץ מא\"ק, והרי אנו אומרים שעתיק הואמלכות דא\"ק (פתח ס\"ד, ע\"ד, ע\"ה), שהיא ב\"ן פנימי שבתוך א\"ק, ולפיזה אין עתיק מסוג אחד עם אורות שעומדים בחוץ.תשובה: כאשר ממלכות דא\"ק נעשה פרצוף עתיק, אז גם היאנתפשטה בחוץ, כמו כל שאר ענפי א\"ק, וזה על ידי שנתחברו בה מ\"הוב\"ן, שהם אורות חיצונים שיצאו מעינים וממצח דא\"ק, שאחר כך הםחזרו ונקשרו תחת שליטת מלכות ויסוד דא\"ק (פתח ס'), וכיון שעתיקנעשה מחיבור מ\"ה וב\"ן, שעל ידי זיווג מלכות ויסוד דא\"ק נכללובמלכות דא\"ק, נמצא שעתיק הוא התפשטות של מלכות דא\"ק בחוץ,וממילא עומד בין אצילות לאורות אח\"פ.

— פתח צ\"ח - תשלום מלאכת עולם —רעזפתח צ\"ח - תשלום מלאכת עולם עדאלף העשירי[עד שא\"ק הגיע להוצאת אורות מ\"ה וב\"ן הכל היה הולך בתיקון,ולא היה בענפי א\"ק שום עיכוב מצד הזמן, אך כאשר יצא ב\"ן נעשהבו קילקול, עד שיתוקן על ידי מ\"ה, והוצרך שינתן לזה זמן, לעשותלמ\"ה ולב\"ן את שלהם, ואחר כך יחזרו העולמות למה שקדם לאורותמ\"ה וב\"ן, ואז כל הנבראים יתעלו בענפי א\"ק, מדריגה אחר מדריגה,עד סוף כל עליותיהם.ולשם כך נעשה עתיק בסוד חיבור מ\"ה וב\"ן, כדי להעביר את הדבריםמהנהגה של עתה להנהגה של נצחיות, כי כל מעשה (טוב) שלהתחתונים עושה פעולה (תיקון) בענין חיבור מ\"ה וב\"ן, ולפי זהנקבעים דברים בנצחיות, ובהשתלם כל המעשים יושלם גם חיבור מ\"הוב\"ן, ובזה יסתיימו גם כל הדברים להקבע בנצחיות, הכל לפי מעשהשעשו התחתונים, ונמצא שהכל הוא בזכותו של אדם]לא היו לפני ב\"ן שבירה ותיקון למעלה בא\"ק, ואע\"פ שגם בעקודיםנעשה העלם של אור, מ\"מ לא היה זה בדרך השבירה, כי עדיין לאהושרש שם ענין של רע ממש, אלא שהיתה זו רק כמו הכנה לשתוכללהיות שבירה בנקודים, ולכן לא היה באורות אח\"פ שום עיכוב מצדהזמן, אלא ברגע שהם יצאו מיד השלימו את כל פעולתם.אך כאשר בא ב\"ן נעשה בו קילקול, ובגלל זה נתעכבו הדברים, עדשב\"ן יתוקן על ידי מ\"ה, ולשם כך צריכים היו לבא בני אדם כדי

— פתח צ\"ח - תשלום מלאכת עולם —רעחלהשלים את התיקון שהתחיל המאציל, שזה ימשך שית אלפי שנין,ולאחר מכן הכל יחזור לכמות שהיה לפני הנקודים.הרי שלא נשתלם ענף זה של נקודים עד שנתגלה בו הרע ונבראוהתחתונים גם כן בסוד הקילקול, ולכן צריך היה שהרע זה יתוקן דוקאעל ידי אדם, לאחר שיש לו שייכות לרע, שזהו כל ענין של עבודהשניתנה לבני אדם, ובתשלום עבודתם ישובו הנקודים להיות מתוקניםכמו כל שאר ענפי א\"ק העליונים.ואז יתעלו בני אדם בזכות התיקון שעשו, וכך יהיו עולים בענפיא\"ק עד סוף כל מדריגותיו, כי אע\"פ שהם יצאו מענף התחתון(מנקודים), יש להם לעלות בכל ענפי א\"ק, מכיון שכל עולמות האלה,מראשית א\"ק ועד סוף עשייה, הם כולם הדרגה אחת שהיתה הולכתשלב אחר שלב להוציא את אדם התחתון (פתח י\"ב, ל\"ג), ולכן לעתידלבא צריכים כל ענפי א\"ק לתת את כחם לאדם, שרק בזה יושלם חוקשלהם.כי כמו שכל העולמות הוצרכו לרדת עד ענף התחתון כדי להוציאאת אדם, כך ממילא אחרי גמר כל התיקון צריך אדם לעלות בכל אותםהעולמות כדי לקבל מהם את השפעתם, שהוא הוא שכרו הנצחי בעדעבודתו, ומה הוא יקבל מהם, הלא כל מציאותו כבר נשלמה על ידיענף התחתון, אלא שיקבל עילוי למציאותו, תוספת זיכוך ושבח למצבו,ורק כאשר כל ענפי א\"ק ישלימו לתת לו את כל השפעתם, אז יקראשנסתיימה כל מלאכת עולם.שהרי זהו כל הבדל בין נקודים לכל שאר ענפי א\"ק, שבנקודים היהקילקול שגרם לשני דברים: א) מה שנצטרכה עבודת אדם לתקן אתהקילקול, ב) ומה שבגלל עבודה זו נתארך ענין של נקודים עד סוףשית אלפי שנין, אבל בכל שאר ענפי א\"ק, שלא היה בהם קילקול ולאנצרכו לתיקון, לכן לעתיד לבא הם תיכף יעלו את אדם במדריגותהעילוי והשלימות, עד מקום שמגיע לו לעלות לפי מעשיו.

— פתח צ\"ח - תשלום מלאכת עולם —רעטנמצא שענף התחתון נתן לבני אדם את עבודה לפי ענינו, וכל שארענפי א\"ק יתנו להם את הארה ותענוג לפי ענינם, במה שהם יהנומשכר עבודתם, הרי אין מציאות של בני אדם נשלמת אלא רק אחריגמר כל עלייתם באלף העשירי (פתח צ\"ז), ובזה תושלם כל הבריאה,שתכליתה היתה להטיב לנבראים לפי מעשיהם (פתח ג', ד'), ומשםוהלאה תהיה נצחיות אחרת שאין אנו יודעים ממנה כלום.והנה כיון שפרצוף עתיק הוא שורש לכל חיבורי מ\"ה וב\"ן (פתחפ\"ו), וכל ענין עולם הזה הוא תיקון ב\"ן על ידי מ\"ה, לכן משמשעתיק כמעבר בין עולם הזה לנצחילות, ששם הוא מקום קבלת שכר,לפי מה שבני אדם תיקנו בענין חיבור מ\"ה וב\"ן בעולם הזה, כי לפיהתיקון שהם מתקנים, כך יקבלו אחר כך הארה ועילוי מענפי א\"קהעליונים.נמצא שבתיקון ב\"ן עצמו לא נשלם כל ענין הבריאה, עד שיושלםגם כל ענין של קבלת שכר של בני אדם, כי אם שכר מצוות היה רקבעולם הזה, אז לא היה המשך לתיקון שנעשה בעולם הזה, אך כיוןשעיקר שכר הוא רק בעולם הבא, לאחר תשלום כל הנהגת מ\"ה וב\"ן,אם כן בהכרח שמכל מה שעשו בני אדם בעולם הזה, קיבלו מזההתפעלות כל ענפי א\"ק העליונים, להאיר להם מכח זה לעתיד לבאלפי התיקון שעשו.ובשביל זה צריכה להיות מדריגה בפני עצמה שתשמש כמעבר,שתקח את התיקונים מלמטה, ממקום שהם שם בבחינת תיקון, ותעביראותם למעלה, למקום שהם שם בבחינת התעוררות הארה ועונג בסודשכר הנצחי, והנה מעבר זה הוא עתיק, כיון שמצד אחד הוא נחשבלראש אצילות (פתח ע\"ד), ומצד שני היותו מלכות דא\"ק (פתח ס\"ד,ע\"ד, פ\"ה, צ\"ו), הרי בזה הוא מחבר אצילות עם כל שאר ענפי א\"קהעליונים (פתח צ\"ז).

— פתח צ\"ט - דעת של עתיק מעבירה —רפותבין שוב, דאע\"פ שאין ענפי א\"ק העליונים צריכים תיקון מאדם,שהרי הם לא נתקלקלו כמו ב\"ן ולא שייך בהם תיקון ועבודה, אךאדם הוא שצריך לקבל מהם התיקון, והיינו את תענוג ועילוי המגיעלו לפי מעשיו, כי כיון שכוונת המאציל היתה להטיב לאדם בזכותעבודתו ולא בחינם, לכן כל מה שהוא עושה בעולם הזה, הרי בזההוא כבר מזמין לו אצל ענפי א\"ק העליונים את הארה ועילוי שהםיאירו לו בעולם הבא, שזה יהיה שכרו הנצחי, כי באמת כל ענפיםהעליונים של א\"ק משועבדים לאדם, והיינו למעשה שהוא עושהבעולם הזה.נמצא שהארה ועילוי שיקבל אדם לעתיד לבא הם המשך ישר שלמעשה שהוא עשה בתחלה, ונמצא שתולדת עבודתו מגעת עד רום כלהמעלות, ונמצא שהכל נפעל מכח אדם, ונמצא שכל הבריאה הזאתמתחילתה ועד סופה מתקיימת בזכות מעשיו של אדם.פתח צ\"ט - דעת של עתיק מעבירהאת מעשי בני אדם מלמטה למעלה[רדל\"א היא שורש לכל חיבורי מ\"ה וב\"ן, והיא מקור לכל ההנהגה,וז' תחתונות של עתיק נתלבשו בא\"א כדי להנהיגו לפי ענין רדל\"א,ודעת של עתיק ירדה ונתלבשה בראש א\"א, בין כתרא למוחא, כדילקבל מכאן את מעשה התחתונים בסוד הנהגת עולם הזה ולהעבירםעל ידי רדל\"א למעלה, להקבע שם בנצחיות]כבר נתברר (פתח פ\"ה) שרדל\"א (ג\"ר דעתיק) היותה ראשית כלחיבורי מ\"ה וב\"ן, הרי היא מקור של הנהגה, והיא משמשת מעבר בין

— פתח ק' - התלבשות פרצופים זה בזה —רפאעולם הזה לנצחיות, שתהיה הולכת לפי ענפי א\"ק (פתח צ\"ז, צ\"ח), וז\"תשל עתיק נתלבשו בא\"א כדי לקשר את כל האצילות תחת הנהגת א\"ק.והנה מעבר זה שעושה רדל\"א היא עושה על ידי דעת שלה שירדהמראש עתיק לגופו, ונתלבשה שם באוירא דא\"א שבין כתרא למוחאדידיה, ובאמת לא שנתלבשה ממש ככל שאר המתלבשים, אלא נגנזהשם, וכלשון הרב זללה\"ה 'דעת דעתיק גנוז באוירא', כי ענין התלבשותהוא מה שהמתלבש מחזיק את המלבישו ומנהיגו (פתח כ\"ט, ס\"ו, צ\"ו,ק'), וכמו שבאמת עשו ז\"ת דעתיק, שלשם כך הם נתלבשו בכל קומתא\"א כדי לקיימו ולהנהיגו וכנ\"ל.אבל גניזה הוא ענין אחר, וזהו דעת של עתיק שנגנזה בראש א\"א,לא בשביל להחזיק ולהנהיג את א\"א שם למטה במקומו, אלא בשבילאדרבא לקבל ממנו את מעשה התחתונים, ולהעלותם למעלה לרדל\"א,שהיא כאמור משמשת מעבר מעולם הזה לנצחיות, בסוד ספיקותיה,אשר בה מושגחים ונסקרים כל דברי עולם לפי כל עבר הווה ועתיד,ונקבעים באמיתתם לנצחיות.פתח ק' - התלבשות פרצופים זה בזה[חלק של פרצוף שנתלבש בפרצוף אחר מורה על גודל פעולתהמתלבש במלבישו, וערך זה בין חלק המלובש לפעולתו במלבישונשמר תמיד, דאם החלק הוא קטן, גם פעולה תהיה קטנה, ואם הואחלק גדול, גם פעולה תהיה גדולה, אך טעמו של דבר מדוע פעםמתלבש חלק גדול ופעם חלק קטן, ולפי זה תשתנה הפעולה, טעם זהתלוי בכוונה הכללית של הבריאה, שהולכת לפי רצון העליון, ואע\"פ

— פתח ק' - התלבשות פרצופים זה בזה —רפבשכמה טעמים היינו יכולים למצוא בזה, כי לכמה פינות פונה הדבר,מ\"מ את סוף אמיתתו לא נידע, ולכן אין לנו לשאול על כך]ענין התלבשות פרצופים זה בזה מורה על פעולה שהמתלבש פועלבמלבישו, ובזה מצינו הבדל בין פרצוף לפרצוף, ואפילו בפרצוף אחדעצמו יש הבדל בין מקום למקום, וכגון חג\"ת דעתיק נתלבשו בכח\"בדא\"א, ספירה אחת בספירה אחת, ואילו נה\"י דעתיק נתלבשו בחג\"תובנה\"י דא\"א, חלקי ספירה בספירה שלמה.ולפי האמור, לפי גודל חלק המלובש, כך תשתנה פעולת המתלבשבמלבישו, ולכן כשנרצה להעריך את כח של הפעולה, צריכים להעריךאת גודל חלק המלובש, ואיזה ספירות הם במלובש ובמלביש, והנהערך זה בין חלק המלובש לכח הפעולה נשמר תמיד.אמנם טעמו של דבר, מדוע דוקא כך היתה ההתלבשות, אין לנולבקשו, כי כבר נתברר (פתח י\"ד, ט\"ו) שכל דברים שקשורים לעיקרבנין של הספירות, תלוים ברצון העליון, ואי אפשר לנו לדעת אתטעמם, ולכן אדרבא, על בנין זה עצמו שעשאו המאציל, עליו נסמוךשכך הוא ודאי שלימות של הדבר, וממנו נלמד כבר את ההנהגההנמשכת מזה, כי חכמה שלנו היא לדעת את דרכי ההנהגה היוצאיםמן הבנין.ואע\"פ שהיינו יכולים למצוא כמה טעמים גם לבנין עצמו, וכגוןלענין התלבשות הנזכרת, ובאמת אין זה מן הדברים שאסורים לנולחקור בהם בהחלט, ואדרבא, טעמים רבים ימצאו לנו בזה, וכולםיוכלו להיות אמיתיים, כי מחשבה העליונה לא כיוונה לדבר אחד בלבד,אך אין לנו תועלת כל כך מן החקירה הזאת, כי סוף סוף לא נידעאת אמיתיות אחרונה של הדבר.וכגון הרי אנו יודעים שז\"א מלביש את או\"א משליש ת\"ת שבחזהשלהם ולמטה, ועל זה בנוים כמה עניני הנהגה, ואין לנו לשאול מדוע

— פתח ק\"א - כתר ומוחין הם כללות —רפגלא יתחיל ז\"א להלביש את או\"א מדעת שלהם וכיוצא בו, כי אע\"פשנוכל למצוא איזה תשובות, מ\"מ סוף אמיתת דבר לא נידע לעולם,ולכן אין לנו צורך בזה, רק לדעת את התולדה היוצאת ממה שגזרהחכמה העליונה.[ובנידון דידן האם באמת יש איסור לחקור בכל דברים הנזכרים, אואין איסור ורק שלא ראוי לעשות כן, עיין בגנזי רמח\"ל (עמ' ר\"נ), שישבזה ג' דרגות, זו למעלה מזו, וזו חמורה מזו: א) חקירה בכתר שלהספירות, שבו יש טעם לכל בנין הספירות ולכל הקשור אליו, ב)חקירה בעומק או במהות רצון העליון עצמו, וכגון בכלל זה ד' דבריםשנזכרו בגמ' (חגיגה י\"א ע\"ב) מה למעלה מה למטה מה לפנים ומהלאחור, דיש בזה כבר איסור גמור, ג) חקירה בעצם מציאותו ועצמותושל המאציל, דאין איסור חמור מזה.ולפי זה יתכן שבענין הכתר הוא כמו 'פטור אבל אסור', ובעניננו,בענין ההתלבשות, יתכן שזה נוגע לענין של הנהגה יותר מכל שארדברים (שהרי בשיעור התלבשות תלויה פעולת הנהגת הפרצופיםוכנ\"ל), והרי בכל פרטי ההנהגה מותר לנו לחקור, וצ\"ע]פתח ק\"א - כתר ומוחין הם כללותשל הפרצוף[מקום ראשית הנהגת הפרצוף הוא ראש שלו, שהוא כלול מכתרוממוחין, סוד כתר השראת עליון על תחתון, וג' מוחין שבתוכו הםמקור לכל הנהגת הפרצוף התחתון עצמו]

— פתח ק\"ב - ז' תיקוני עתיק שנעשו —רפדהראש הוא שורש של כל הנהגת הפרצוף, כי בו נכלל כל מה שישבפרצוף, אלא שעדיין זה בבחינת ראשית, דעל כן הוא נקרא ראש,ותשלום כל ההנהגה וכל התפרטותה היא בשאר גופו של פרצוף, ולכןשלימות ההנהגה תלויה בכתר ובמוחין שנמצאים בראש, שהם שנידברים עיקריים של הפרצוף.כי בתחלה צריך שהפרצוף יקבל כח הנהגה מן הפרצוף העליוןהמנהיג אותו, וזהו כתר שסודו השראת עליון על תחתון, ואחריו באיםג' מוחין של פרצוף התחתון עצמו, שבהם נכללים כל מדותיו ותכונותיושל פרצוף, ובקיבוץ זה של כל כחותיו נולדת שם במוחין ההנהגה,שאחר כך היא מתפשטת למטה בכל שאר חלקי הפרצוף.פתח ק\"ב - ז' תיקוני עתיק שנעשובראש א\"א[מצד הנהגת א\"א בבחינת עצמו נדרש ראשו ככלול מכתר וחכמהסתימאה בלבד, ובבחינה זו נעשו בו ז' תיקוני רישא מצד עתיק,להורות שכל הנהגת א\"א תלויה בעתיק, ולכן דוקא בראש א\"א, היותושורש של כל הנהגת האצילות, צריך היה לעשות את כל תיקונים אלה,שהם מתחלקים בין גולגלתא דא\"א, שבה נכללו כולם בכלל אחד,לשאר ראש א\"א, שעיקרו ה ּ ִָם פנים שלו, שכאן כבר אדרבא מתפרטיםכל התיקונים, כי ה ּ ִָפנים עשוים באמת להאיר באופן פרט]ִָ ִָ מציאות של ראש הם גולגלתא ופּנים יחד עם כל מה שבתוך הפּנים(שעיקרם הם מוחין), והנה בראש א\"א לא נמצאת בינה שלו, כי היאירדה לגרון, ונשארו רק כתר וחכמה (וכן דעת של א\"א ממילא ירדה

— פתח ק\"ב - ז' תיקוני עתיק שנעשו —רפהלבין כתפיו, תחת הבינה), וזה שנתברר (פתח צ\"ה) שמצד הנהגת א\"אעצמו יש בו רק ב' רישין, שהם כתרא ומוחא (חכמה סתימאה), מהשאין כן בסוד שורש להנהגת ז\"א, שבזה נבחנים בראש א\"א ג' רישין(כתרא אוירא ומוחא) בסוד חד\"ר.והנה עתיק עשה בראש א\"א ז' תיקונים, כי כבר נתברר (פתח צ\"ו)שעתיק הוא זה שמקשר את כל ספירות א\"א לעמוד תחת הנהגת א\"קבסוד מתקלא (פתח ל\"ז, נ\"ט, ס\"ט), דעל כן נעשו בראש א\"א כל תיקוניםאלה, כי דוקא במקום ראשית שליטת הפרצוף, שהוא הראש, צריךלעשות את עיקר התיקון, אשר מכאן והלאה הוא כבר יתפשט ממילאבכל הפרצוף.והנה ז' תיקוני עתיק אלה נתחלקו בין גולגלתא, שבה נעשה תיקוןְָ אחד בלבד, לפּנים, שבהם נעשו כל שאר ששה תיקונים (מצד חכמהסתימאה), כי כתר אינו עשוי לפרט את אורותיו, ולכן הוא מרומזבניקוד קמ\"ץ, שזה מראה על קמיצתו וסתימתו בסוד גולגולת (שהיאסתומה ועגולה).ולעומתו חכמה עשויה לפרט את כחותיה, וסודה ניקוד פת\"ח, שזהמראה על פתיחת אורות (פתח ט\"ו), ולכן חכמה עשתה את כל שארְִָ תיקונים בּפּנים של א\"א באופן פרט, כי הכוונה היתה באמת לתקן אתהכל, שלא ישאר שום דבר בא\"א בלי תיקונו של עתיק, ולכן במקוםְ ָ שיש התפרטות, כמו בּרפ\"ו, פּנים, צריך היה לפרט את כל התיקונים,כדי שכל א\"א יהיה מתוקן על ידי עתיק כראוי.

— פתח ק\"ג - מצח הרצון של א\"א —רפופתח ק\"ג - מצח הרצון של א\"אמעביר את הדין לגמרי[כל עניני א\"א באים להגביר את החסד ולמתק את הדין, ואולם ישדבר אחד בא\"א שבו נתגלה כחו זה יותר מכולם, שהוא בא לא רקלמתק את הדין אלא להעבירו לגמרי, וזהו גילוי מצח הרצון של א\"א]כבר נתברר (פתח צ\"ג, צ\"ד) שא\"א גורם מיתוק לכל דיני ז\"א, כי צדימין של א\"א (שהוא מ\"ה) מגביר חסד, ואז צד שׂמאל שלו (שהואב\"ן) ממתק מכח חסד את הדין (פתח ק\"ח).ואולם יש תיקון אחד מז' תיקוני עתיק שנעשו בראש א\"א (פתחק\"ב), שנקרא רעוא דרעוין ומקומו במצח של א\"א, שכאשר הוא מכוסהבשׂערות אז הוא רק ממתק את הדין כמו שאר תיקונים, אבל כאשרהוא מגולה משׂערות, אז ביכולתו להעביר ולבטל את הדין לגמרי, ואתזה עושה מצח מכח יסוד של עתיק שנתלבש בו, כי רק ליסוד, היותוקיבוץ כל חסדים של הפרצוף, יש סגולה זו יותר מכל שאר ז' תחתונותשל עתיק.

— פתח ק\"ד - סוד ההנהגה הם חד\"ר —רפזפתח ק\"ד - סוד ההנהגה הם חד\"רושכינה שמקבלת מהם[הנהגת המשפט בנויה על ד' מדות עיקריות, חד\"ר (חסד דין רחמים)שהם סוד המשפיע, ומלכות שהיא סוד המקבל, שהיא עשויה לקבלאת ההנהגה מחד\"ר ולהעביר אותה אל התחתונים, ובד' מדות אלהתלוי כל ענין שכר ועונש, ושורש הנהגת המשפט בא\"א הם תלת רישין(כתרא, אוירא וחכמה סתימאה), שנעשו בסוד חד\"ר המשפיע, ורדל\"אשעומד על גביהם היא שורש מלכות בסוד המקבל]הנהגת המשפט אינו דין לבדו, אלא דין חסד ורחמים (חד\"ר), כיענינה לעשות משפט צדק לפי ראות עיני הדיין, וכבר נתברר (פתח צ\"ה,ק\"י) שגם הנהגת המשפט של ז\"א יוצאת מא\"א, והנה שורש ראשוןשל חד\"ר באצילות הם תלת רישין דא\"א (כתרא, אוירא וחכמהסתימאה), שמהם צריכה ההנהגה להגיע לז\"א, והמקבל מן חד\"ר היאנוקבא דז\"א, היותה שורש של כל התחתונים, שהם המקבלים, ולכןקבלת מלכות מז\"א תלויה במה התחתונים מוכנים לקבל ממנה (פתחנ\"ח).ושורש ראשון של נוקבא באצילות היא רדל\"א שעומדת על גביא\"א, בסוד אשת חיל עטרת בעלה, כי זה כח של השכינה שהיא יכולהלעלות למעלה מכל שאר ספירות, להיות כתר בראש מלך, וזה מהשאמרו עליה בזוהר (ח\"ג רמ\"ג ע\"ב) אבן דזרקין לה עד אין סוף, כיהיא באמת היתה תחלת מחשבתו ית', ובשבילה, והיינו בשביל

— פתח ק\"ד - סוד ההנהגה הם חד\"ר —רפחהתחתונים שיוצאים ממנה, נברא העולם, וכל מדות העליונות (ט'ספירות עליונות בסוד חד\"ר) לא נמשכו אלא בעבורה.נמצא שכל התיקון הוא ביד המקבלים, שהם גורמים לזיווג זו\"ן,וליחודו של המאציל שיתגלה על ידי עבודתם, ולכן דוקא מלכות היותהשורש של התחתונים נקבעה ראשונה באצילות, שהיא רדל\"א שניתקנהבתחלה, ואחריה נמשכו כל שאר מדות, לפי ענין השורש הזה עצמו,והיינו כדי להוציא את התחתונים ולהנהיגם באופן שעל ידיהם יתגלההיחוד בסוף, ולכן גם כל התעוררות בספירות באה ממלכות (מןהתחתונים), וכל עיקר תיקונו של עולם תלוי בה, וכידוע כל זה מדברירשב\"י זללה\"ה.[ועל זה אמרו שהעולם נברא בסוד מלכות, (עיין בפתח מ\"ה, נ\"ב),שהיא מלכות אור אין סוף, כי אחרי שהקב\"ה ידע איזה תחתונים הוארוצה לברוא בשביל שיוכלו לגלות את יחודו, לפי זה המשיך אליהםעל ידי מלכותו את כל מדות הנהגתו, שאמורות להביא את התחתוניםאל המטרה הזאת.וכיון שמקום של עבודה מתחיל מאצילות, לכן דוקא פה צריך היהלהשריש בתחלה את שורש של מלכות, שהיא רדל\"א, בסוד סוף מעשהבמחשבה תחלה, על מנת שכל מדות ההנהגה שנכללו בה ימשכו ממנהלכל האצילות, כשם שהם נמשכו ממלכות אור אין סוף אל כל העולם,וזה שאמרו שמרדל\"א יוצאים כל חד\"ר (ועיין בפתח כ\"ו שבמלכות אוראין סוף נכללו כל מלכויות של עשר ספירות העליונות, שהן היו שורש לכלהנבראים, ועיין באדיר במרום עמ' צ\"ו).ואחרי שחד\"ר כבר נמשכו מרדל\"א ונקבעו במקומם באצילות, שהםכל פרצופיה, מעתה עברה נוקבא למטה כדי לקבל מהם ולהעבירםלתחתונים לצורך עבודתם, ותחלת ירידת מלכות למטה היתה בדיקנאדא\"א (פתח קי\"א, קי\"ד), ואחר כך באו\"א, ונשלם כל זה בזו\"ן, שכאן

— פתח ק\"ה - שׂערות ראש —רפטעמדה נוקבא במקומה ממש, קרובה אל התחתונים, בתחילה כדילהוציא אותם, ואחר כך כדי לקבל מהם את עבודתם וכנ\"ל.וזהו סוד גם רשימו שנשאר בחלל אחר הצימצום בסוד מלכות אוראין סוף, שהוא שורש לכל הנבראים, ורק אחר כך נכנס בו קו איןסוף כדי להוציא מרשימו את חד\"ר (פתח כ\"ו), וסוף רשימו להיותנוקבא דז\"א למטה]פתח ק\"ה - שׂערות ראש ושׂערותדיקנא דא\"א[שׂ ערות ראש של א\"א מגלים את קדושת מוח כמות שהוא, בליהתמעטות האור בדרך שינוי מדריגות, אבל דיקנא דא\"א עשויהאדרבא להמשיך אורות של מוח בדרך הדרגה והשתלשלות מא\"אלז\"א]להלן (פתח ק\"ז) יתברר שדיקנא דא\"א הם צינורות שממשיכים אורחכמה סתימאה כדי לעשות השתלשלות בכל האצילות, ובאדרא רבא(נשא קכ\"ט ע\"א) אמרו ששׂערות ראש של א\"א הן מותרי מוח, והיינושגם דרכם יוצא אור ממוחא סתימאה, ואם כן מה הבדל בין שׂערותראש לשׂערות דיקנא.אך ההבדל הוא ששׂערות ראש מגלים את ענין של מוח עצמו כמותשהוא, בלי השתלשלות והפחתת האור, וזה שאמרו שם (נשא קכ\"ח ע\"ב)שמספר שׂערות ראש הוא כמנין קדו\"ש (ת\"י נימי דשׂערי), כי בהםמתגלה קדושת המוח בלי שהאור מתמעט ביציאתו.

— פתח ק\"ה - שׂערות ראש —רצמה שאין כן דיקנא כי דרכה עובר אור חכמה סתימאה דוקא בסודהשתלשלות והדרגה, שזה עשוי כדי למעט את האור ולהתאימולתחתונים, ומטעם זה כל מדריגות של דיקנא, שהם י\"ג תיקונים שלה,נמנים כל אחד בפני עצמו באופן פרט, כי כל אחד הוא מדריגה אחרתשונה מחבירו, שבאה למעט את האור יותר ויותר, מה שאין שׂערותראש, דלכולם יש מדריגה אחת בלבד.ומטעם זה מצינו בדיקנא גם ענין של זיווגים שנעשים בין שני מזלותשלה, נוצר חסד וונקה, כי הזיווג בכל מקום עושה את השתלשלותוהתמעטות האור, כדי להתאים אותו למדריגה התחתונה, והיינו לתולדהשאמורה לצאת משני המולידים, כי במוח של המזדווגים מתאצל אורעליון מחדש ומקבל שם שינוי ממה שהיה למעלה, ומשתווה למדריגתהמזדווגים, שאז גם התולדה היוצאת מהם יוצאת כבר במדריגה הראויהלה.וזוהי פעולה של דיקנא לגלות את חד\"ר שהיו סתומים בחכמהסתימאה ולהוציאם לחוץ, כדי להמשיכם אחר כך לז\"א, שהוא מקוםאמיתי של הנהגת המשפט (פתח צ\"ה, קי\"א), והנה השתלשלות הזאתמא\"א לז\"א עושים או\"א, דעל כן הם נכללו בדיקנא דא\"א, וכלשוןהזוהר (נשא רפ\"ט ע\"ב) אתכלילן במזלא, וגם לכן או\"א מסתיימיםבטבור של א\"א יחד עם סיום דיקנא עצמה, מכיון ששם הוא כברמקום עמידת ז\"א.