קל"ח פתחי חכמה - ישעיהו גולגר

— פתח נ\"ב - ז\"א בזמן השבירה —קצאֵ הדין) בז\"א, כי ראשית ז\"א הן ה' גבורות של אימא (ששרשן שםאלהים), כי לעומת א\"א שענינו מיתוק דינים בכל מקום, שורש שלז\"א הוא הדין.אלא שאחר כך הולך דינו ונמתק, אך בגלל זה יכול המיתוק שובלהסתלק ממנו, מכיון שאינו שורשו, ואז יחזור ז\"א להיות דין גמורשעומד בתוקפו ויכול לעשות אפילו כליה בעולם ח\"ו, מה שאין כןא\"א שהוא חסד גמור מצד עצמו, ואינו זקוק למיתוק של אחרים, ולכןהוא חסד תמיד.ואמנם הדין כבר היה נשרש למעלה (החל מגבורה דעתיק שנתלבשהבחכמה סתימאה דא\"א, עיין פתח ק\"ב, קי\"א), אלא ששם דין זה עדיין אינוניכר, כי חסד שולט בו, ורק כאשר הוא הגיע ליסוד של אימא, אזהתחיל הדין להתגלות בבחינת ה' גבורות שיש ביסוד שלה, וזה שאמרועליה בזוהר (ויקרא ס\"ה ע\"א) 'דינין מתערין מינה', כלומר מאימא ולמטהנמשך ומתחיל להיות דין ממש (אבל היא עצמה אינה דין), והנה ה'גבורות אלה הם שורש של ז\"א.וזה סוד אמרם ז\"ל (ב\"ר י\"ד, ב) \"הכל היה מן העפר אפילו גלגלחמה\", עפ\"ר הוא סוד ה' גבורות (שהם מנצפ\"ך, בגימ' פ\"ר, ועוד ע' ניצוציןֱִֹ דניקוד אלהי\"ם שבהם מנוקדת יהו\"ה שיש באימא, עיין בפתח קל\"ה), וחמההיא שמש, שהוא סוד ז\"א, והרי תחילת מציאותו הן הגבורות (בסודמוחין דקטנות, שאפילו חסדים נחשבים אז כגבורות).והנה טבע של דין לעשות פירוד וריחוק, וזה שגרם לו\"ק דמלכיןקדמאין שיעמדו כל אחד בפני עצמו בלי חיבור ביניהם, שזה מצב שלרוגז שׂנאה ועצבות, בסוד שׂמאל מרחקת (יד שׂמאל של אימא, שהןה' אצבעות, שמהם באו ה' גבורות שלה, גורמים לריחוק של ז\"א),ודומה זה לנשמתו של אדם כאשר כל כחותיה עומדים בפירוד ולאָָ מתלהטים זה לקראת זה, שאז פּניו של אדם נראים עצובים, הפך מחסד

— פתח נ\"ב - ז\"א בזמן השבירה —קצבשגורם לשׂמחה ולאהבה, כי אז כל כחות נשמה מתלהטים, בסוד ימיןמקרבת.ופירוד בספירות גורם לנבראים, שמקבלים מספירות אלה, שגם הםיהיו בפירוד ובעוצב ובריחוק ביניהם, ולהפך כשיש חיבור ביןהספירות, שזה גורם לנבראים שגם הם יהיו שרוים באהבה ואחדות,כי כבר נתברר (פתח י\"ד, ל', ל\"ז) שספירות הן שיעורי מחשבה העליונה,שכל התחתונים יוצאים מהם, כי כל מה שיש בתחתונים נשרש תחלהבעליונים.וכמה שז\"א הולך וגדל, הדין שלו הולך ונמתק, וזה עושה לו אימא,שהיא משלימתו ומתקנת אותו ממש על ידי מיתוק שמוטבע בה, והיינועל ידי שהיא מתלבשת בתוכו ונעשית עצם מעצמו ובשר מבשרו, בסודהמוחין שמלובשים בנה\"י דאימא שמתפשטים בתוך ז\"א, בתחלה הםמוחין דקטנות שבאים מחיצוניות של אימא, ולכן יש בהם רק מיתוקמועט (ובשבירה לא היו לז\"א מוחין כלל, ולכן לא היה בו שום מיתוק,וכדלהלן), וכמה שז\"א מוסיף לקבל את המוחין, כך דינו נמתק יותרעד שנמתק לגמרי.והנה דין צדק ענינו עשיית משפט כדי להעניש את הרשעים, וכאשרדינו של ז\"א נמתק, הוא מתחיל להטיב ולעשות אף לפנים משורתהדין, ועם כל זה לעולם נשאר להיות מלך המשפט, כי שורשו ותוכיותלבו נשאר דין, והמיתוק הוא רק בדרך התגברות על הדין ושיקועו,בלי שטבע של ז\"א מתחלף לטבע אחר, ורק שהוא עובר ממצב שלרוגז ועוצב למצב של אהבה ושמחה.וזה שעושה אימא בהתלבשותה בז\"א, שהיא מחברת את כלספירותיו (כל פרקי גופו) ביחד להיות כולם באחדות ובהתלהטות, אךעיקר מיתוקו תלוי במלכות, בסוד \"כל השרוי בלא אשה שרוי בלאשמחה\" (יבמות ס\"ב ע\"ב), כי כאשר אימא מכינה את מלכות לזיווג עםז\"א, אז הוא מקבל מאימא חסדים חדשים לצורך הזיווג (מוחין

— פתח נ\"ב - ז\"א בזמן השבירה —קצגדגדלות), וזהו גם סוד שבת, שאז יש שבח גדול לשכינה היותה מוכנהלזיווג, שהיא השלמתו של ז\"א עצמו ממש (פתח קי\"ט).ואולם הכל תלוי בתחתונים, שמקבלים מנוקבא, שהיא שרשם, כיכאשר התחתונים מכשירים את מעשיהם ומוכנים לקבל ממלכות כראוי,אז היא מזדמנת לפני ז\"א להזדווג עמו כדי להתמלאות ממנו שפעחדש ולחזור ולהשפיע לתחתונים, ואז כל ספירותיו של ז\"א מקבליםכח גדול ונמצאים בשמחה, בסוד \"ישמח ה' במעשיו\", וכל שעריםנפתחים, וצדיק (יסוד של ז\"א) שהוא המשפיע למלכות, מתברך מכלספירות העליונות ומתמלא מהם כל טוב, וממנו היא מקבלת שפעבשביל להעביר אותו לתחתונים, כך הוא מהלך המתוקן ומעגל שלםשל השפעה.אבל אם התחתונים אינם מוכנים לקבל ממלכות, בגלל מעשיהםהרעים, אז גם היא אינה מזדמנת לפני ז\"א כדי לקבל ממנו, ואז גםכל ספירותיו של ז\"א עצמם נמצאים בסיתום ובפירוד, ויסוד שלו לאמתברך מהן, בסוד \"אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש\", וחוזר ז\"אלמצב של עוצב ורוגז, ועל זה נאמר \"ויתעצב אל לבו\".וכאמור שאימא המנהגת את ז\"א היא שעושה כל זאת, דכשהיארואה שנוקבא מוכנה על ידי התחתונים לקבל מז\"א, אז היא מנהגתאותו במיתוקה (נותנת לו מוחין חדשים), וכל ספירותיו מתחבריםומתלהטים זה לקראת זה, ופניו מאירים, עד שנעשה זיווג ביניהםוהשפעה (פתח קל\"ח).כי מלכות הושׂמה להיות מאנא דכולא, כלי שראוי לקבל מכלהעליונים כדי להשפיע מזה לתחתונים, ונמצא שמלכות גורמת לחיבורלמעלה ולמטה, למעלה בספירות של ז\"א, שכולם מתחברים ביחדללכת אל מלכות, כי כוונת המאציל היה להטיב לתחתונים, ובשבילזה צריך שיתמלא שרשם, שהיא מלכות, ולפי זה באמת כל חפצו ורצונושל ז\"א הוא אל מלכות, כל מחשבותיו ועצותיו פונות אליה, שהיא

— פתח נ\"ב - ז\"א בזמן השבירה —קצדסופו והשלמתו ממש (קי\"ט, קכ\"ה), במה שרק על ידה הוא יכול לקייםאת תפקידו להטיב לנבראים.וכן למטה מלכות גורמת חיבור בתחתונים, כי כאשר כל נשמותישראל נדבקים בה כדי לקבל ממנה, אז אהבה ואחוה שורים ביניהם,ונקראים ישראל 'גוי אחד בארץ', נעשים אחים וריעים זה לזה ממש,וכולם רצים לעשות דבר אחד, לקבל מן השכינה, אך כאשר הם אינםנדבקים בה, אלא כל אחד פונה איש לבצעו מקצהו, אז ממילא הםנמצאים בפירוד ושׂנאה.ואולם לא זכו בני ישראל לחיבור גדול זה עם השכינה רק בזמניםבודדים מאד, שאז נעשה באמת תיקון גדול בעולם, כמו בהר סיני,ששם נאמר \"ויחן שם ישראל נגד ההר\", וכן יהיה לעתיד לבא.ובאמת כבר מראשית הבריאה הוכן חוק זה שכל ההשפעות לא יהיואלא על ידי מלכות [וזה שאמרו שהעולם נברא בסוד מלכות, והיינובסוד מלכות אור אין סוף, להיותה שורש לכל הנמצאים, שעל ידהאור אין סוף משפיע ומטיב להם, אשר לצורך זה היא נתלבשה אחרכך בכל העולמות (עיין בפתח מ\"ה, ק\"ד)].וסוד מלכות זו היא כאמור כנסת ישראל, שיוצאת בסוף כל הספירות,ומעוררת אהבה בהן, גבוה מעל גבוה, עד שזה מגיע למחשבה העליונהשל המאציל, כי באמת אין להקב\"ה שום מחשבה אחרת רק אליה.ועל כן בהיות מלכות מוכנה לקבל, מיד כל ספירות של ז\"אמתלהטים ומאירים בה, ונעשה חיבור שלם בין ז\"א לנוקבא, בין הקב\"הלכנסת ישראל, וכאשה שאהובה על בעלה, שכל חפצו הוא רק להטיבלה, וכשהיא מבקשת ממנו מיד מניח כל עסקיו ופונה בהתלהטות אליה,ועל זה דרשו חז\"ל (ויק\"ר כ\"ו, ט') \"ופניתי אליכם וגו'\", פונה אני מכלעסקי וכו' ע\"כ, ולכן נקראת נוקבא \"איילת אהבים\", וכמה שיותרגדולה התדבקות של תחתונים בשכינה, כך יותר מתחברים העליונים

— פתח נ\"ב - ז\"א בזמן השבירה —קצהביניהם בפנייתם אל התחתונים, ודבר זה מורגש בחוש, כי כך היאבאמת טבע של הדברים.וזה שהיה חסר במלכין קדמאין, שלא היה חיבור בין ספירות ז\"אולא רצו להשפיע למלכות, כי לא נעשו בתחלה בתיקון זה, כי היובבחינת דין המפריד וכנ\"ל, כי כך רצה ית' שבתחלה יתגלה דין שאינוממותק, ורק אחר כך תבא פעולת המיתוק, שהרי כל כוונתו היתהלהעלים את יחודו ושלימותו כדי להראות כל חסרונות, על מנת שאחרכך הם יתוקנו על ידי בני אדם (פתח ד', ל'), שכאמור הם בעצמםגורמים לכל התיקון והשפעה בעולם, ובדרך זו הלכה ההנהגה, וכךנקבע גם טבע של נבראים, היותם נושאי הנהגה ממש (פתח ל\"ט).והרי בזה נשרש כל ענין של עבודה, שתכליתה לעשות קשר בין כלספירות העליונות עם כנסת ישראל, ואם עבודה זו לא נעשית כראוי,אז אין השכינה מוכנה לקבל מז\"א, וכל השערים נסגרים, אבל כאשרעבודה זו נעשית כראוי, אז מלכות מזדמנת לפני ז\"א, וכל השעריםנפתחים, ואימא עילאה היא שמנצחת על כל ענין הזה, היא סוגרתופותחת לפי הכנה של נוקבא לקבל מז\"א.וכל זה כאמור היה חסר במלכין קדמאין, בין מצד נוקבא, שעדייןלא נבראו בני אדם לעורר אותה לקבל, ובין מצד ז\"א, אשר בליהתעוררות של נוקבא ממילא לא רצה לה להשפיע, ובין מצד אימאשבראותה פירוד ביניהם גם היא ממילא לא היתה נותנת מיתוק שלהלז\"א, ולכן הכל היה הולך בדרך הקילקול, ובאמת כאן הראה הקב\"האת גודל חשיבות של עבודה, שלא יש פתרון אחר לתחתונים ותרופהלמכתם כי אם לרצות לקבל מן השכינה, שזה יגרום לכל סדר שלהשפעה, והוא כל ענין של עבודה.וכבר נתברר שבזמן השבירה לא היו לז\"א מוחין כלל, כי אימאעזבה אותו לגמרי, כדי להראות מה יכול לצאת מן הדין כשלא נעשהבו שום מיתוק, חורבן ממש שנקרא תהו ובהו, ולא יהיה עוד מצב

— פתח נ\"ב - ז\"א בזמן השבירה —קצוכזה בעולם, כי אפילו בקטנות של ז\"א יש לו לפחות קצת מוחיןומיתוק.ורק עוד פעם אחת היה מצב דומה לזה, בימי המבול, שאז נעשהגם כן חורבן, אבל מ\"מ עדיף הוא מן השבירה, כי על כל פנים בחינהאחת של אימא היתה נמצאת שם, בסוד תיבת נח, ומשום כך גם לאנשחתה כל הארץ בעומקה, רק כשיעור המחרישה, וקרוב לזה היאגלות ישראל, שהיא בחינת מוחין דקטנות, ועל זה נאמר \"ראיתי אתהארץ והנה תהו ובהו\", ר\"ל מצב קשה, אבל לא תהו ובהו ממש.והנה למצבו של ז\"א בזמן השבירה קראו המקובלים בשם רשותהרבים, כי כל ספירותיו היו מפורדים ועומדים זה תחת זה, לעומתהנהגה המתוקנת שאז ספירותיו עומדים בג' קוים זה כנגד זה, ותולדההיוצאת מהם מוסכמת בין כולם, וסיבת חסרון המלכים היתה מה שכלאחת מספירותיו כאילו רצתה להשפיע לתחתונים בעצמה, שלא על ידימלכות, שדבר זה גורם לריבוי ולפירוד, ולכן לא היה שום קשר ביןספירות של ז\"א, ולא נראה בו רק ענין השתלשלות, במה שספירותיונמשכו זו מזו, גבורה מחסד ות\"ת מגבורה וכו'.והרי זה דומה למי שחושב מחשבות רבות, ולא משלים לקשר אותןביחד כדי שתוולד מזה תולדה אחת שלימה, אלא כל דבר חושב בפניעצמו, ובטרם גמרו כבר חושב בדבר אחר, בלי לתת משקל אחד לכלהדברים (וזה שהתיקון נקרא \"מתקלא\", שאז הכל מתחבר ביחד ונשקל במשקלאחד, עיין בפתח נ\"ט, ס\"ה, ס\"ט, צ\"ו), והרי ממצב הזה יוצא רק הרסושבירה.והנה דוקא ממצב הזה היה ראוי שתצא ממנו ס\"א (פתח ל\"ו), מןהפירוד ודין קשה בלי שום מיתוק והשפעה מתוקנת, ובאמת מכאןנקבע טבע של ס\"א, לעשות פירוד וסיתום באורות, כדי למנוע אתהשפעתם.

— פתח נ\"ג - סדר התיקון בכללותו —קצזכי כבר נתבאר איך כל ההנהגה כבר נשערה בשרשים העליונים,ונעשתה כשולחן ערוך, כלולה מכל בחינותיה ופרטיה, החל מהעלםראשון של האור (צימצום) ועד חזרת האור להתגלות בסוף, אשר עלפי זה ניתן לנו להבין את כל עניני הרע, מעת שליטתו עד זמן חזרתולטוב, שזהו כל ענין בירור יחודו ית' שיתגלה לעתיד לבא (פתח ד'),כי מכל שרשים ושיעורים העליונים האלה יוצאים אחר כך תולדותבנפרדים, להשלים את ההנהגה מכל צד כראוי.פתח נ\"ג - סדר התיקון בכללותו[כל מה שנתקלקל בזמן השבירה צריך שיהיה הולך ונתקן לאט לאט,בין ז\"ת שנשברו, ובין אחורי או\"א שנפלו וכו', כל מה שהיה חסרבזמן השבירה, צריך לקבל את מילואו, עד שכולם יגיעו לתיקון גמורלעתיד לבא]כבר נתברר (פתח ד', ל', נ\"ב) שכוונת המאציל בשבירת כלים היתהלהראות את כל הקילקולים שיכולים לצאת משליטת הדין הקשה, בלתיממותק, ובתיקון צריך להפך שיתראו כל דרכי מיתוק ותיקון לכלהקילקולים, וכן נתברר (פתח ל', ל\"ה, מ\"ד) שלא רצה ית' שיחודוושלימותו יתגלו מיד, אלא שהדברים ילכו בהדרגה, כי הדרגה היאחוק ראשון שהמאציל שׂם בבריאה (פתח י\"ג, ל', ס\"ג), שזה עצמו נותןמקום לבני אדם לזכות בו, כי רק על ידי ההדרגה יש חשיבותלמעשיהם, וממילא לקבלת שכר עליהם.והנה שבירת ז\"ת הוא חסרון בשרשי הבריות עצמם, כי כל הנמצאיםבאים מז\"ת, אבל נפילת אחוריים של או\"א הוא חסרון בתיקון שלא

— פתח נ\"ד - שבירת הכלים —קצחנעשה לשרשים ההם, כי או\"א נותנים מוחין לז\"ת, שמתקנים אותםומעניקים להם תוספת כח ומעלה (פתח נ\"א), ושני דברים אלה (תיקוןז\"ת ותיקון אחורי או\"א) הולכים ביחד, כי שניהם קשורים אהדדי, כילא באו ג\"ר אלא לצורך ז\"ת, עד שהכל יתוקן בימות המשיח, המאצילהתחיל את התיקון, והשלמתו הניח לבני אדם (פתח מ\"ח).פתח נ\"ד - שבירת הכלים הוא עניןביטול של הנהגה[כאשר נשברו כלים ניטל מהם כח ההנהגה, כי הפסידו את צורתםהשלימה, ונעשו כל מיני כחות בלתי שלמים שאינם ראוים לפעולמעתה כלל, ומקור העליון היה מקיימם כך כבלתי מתוקנים, עד שבאהלהם הארה חדשה שהשלימה את צורתם, ונתנה להם כח פעולההמתוקנת]ְִ ענין השבירה בדברים הגשמיים הוא מה שכּלי שנשבר הופך להיותאינו ראוי למלאכתו, וכן היה בספירות של מלכין קדמאין, שעל ידיהשבירה הן נעשו אינן ראוין להנהגה, ויש בזה שני מיני שבירה, שהםהמשך זה מזה וכדלהלן.וכבר נתברר (פתח ט', ל\"ז) שמצד אחד הספירות הן חוקי ההנהגה,אך מצד שני הן גם שרשי כל הנמצאים, כי מלבד שהנמצאים מונהגיםעל ידי ספירות, הם עצמם נושאי הנהגה ממש, כי כל כח וענין שלהנהגה שיש בספירות למעלה, יש כנגדו דבר אחד בנבראים למטה,ונמצא שכל ההנהגה משתקפת במציאות של הנבראים (פתח ל\"ט).

— פתח נ\"ד - שבירת הכלים —קצטובזמן שבירת מלכין קדמאין שיערה מחשבה העליונה את הנמצאיםכבלתי מתוקנים (פתח ל\"ז), בגלל שליטת הדין שאינו ממותק (פתח נ\"ג),ולכן כל תולדות שהיו יוצאים מהנהגה ההיא היו רק כל מיני קילקולים,וכשם שנתקלקלה ונשתבשה כל ההנהגה, כך נמשכו מזה קילקוליםבמציאות של הנבראים עצמם.שאז שלטו בהם רק חלקים רעים, ונחסרה מהם לגמרי פעולת חלקיםטובים, וזה גרם שצורתם נפסדה ונעשו כמו כלים שאינם ראויםלמלאכתם, ולפי מה שנתרחש בהנהגה למעלה, כך נעשה חורבן ממשבנמצאים למטה, כי ניטלה מהם כל הוויה ומציאות.והנה יש שני סוגים של שבירה, א) כאשר כלי שנשבר אינו ראוילמלאכה המיוחדת לו, אבל יתכן שעדיין נשארה לו איזו צורה, וראויהוא למלאכה אחרת, ב) כאשר אפילו צורה אחרת שניתנה לו בגללהשבירה אינה שלימה, ואינו ראוי לשום מלאכה כלל.והנה מיתת מלכין היתה שבירה גדולה, שלא נשארה בהם צורהכלל, ומבחינת ההנהגה זאת אומרת שלא היו יכולים לעשות שוםפעולה של הוויה, וממילא שלא ניתנה לנמצאים שום מציאות, אך לאשאותם חלקים טובים שהיו בתוך כלים נתבטלו לגמרי, נשארו, אלאשלא היה להם אפשר לפעול, בגלל כח ההפסד שהיה שולט ומגבירעליהם את החורבן.ונמצא שעצם מציאות של מלכין לא נתבטלה, רק שנפסדה צורתםוהנהגתם, ומקור עליון היה מקיימם כך בלי תיקון (ולא מבטלם), שזהוענין של זריקת ניצוצין הנזכר במלכין (פתח ל\"ו), כי כוונתו ית' היהלהוציא מהם פסולת ולהפריש חלקים רעים מדמות אדם המתוקנת, עדשבאה להם הארה חדשה שתיקנה אותם והשלימה בהם את צורתהדמות.

— פתח נ\"ה - ע\"ב הכללי הוא שורש —רוזהו שאחר כך שיערה מחשבה העליונה את הנמצאים כמתוקנים,בגלל שנשלמה צורתם על ידי אור חדש שנקרא מ\"ה, שהיה מבררחלקי ב\"ן שנשברו ומאספם לעצמו, ובכך ניתנה להם באמת צורהחדשה בסוד הפרצוף, שהיה ראוי מעתה להנהגה שלימה, ואלו הם כלפרצופי אצילות שנעשו בזמן התיקון, וכדלקמן.פתח נ\"ה - ע\"ב הכללי הוא שורשלכל רפ\"ח ניצוצות[כאשר כמה שמות באים לידי מספר אחד (גימטריא), ואע\"פ שהםבאים אליו בדרכים שונים, מזה נודע שמספר זה הוא יסודי לכל שמותאלה, דעל כן הם בהכרח מתחברים בו, וזהו סוד ע\"ב הכללי שישנובכל ד' שמות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן (עסמ\"ב), אלא שכל אחד מהם מגיעלע\"ב הזה בדרך משלו, שזה מראה שע\"ב הוא שורש לכולם, שהואבאמת סוד א\"א שממנו יוצאים ד' ענפים, או\"א וז\"ן, ששמותם עסמ\"בהיוצאים מד' יודי\"ן של ע\"ב דא\"א, שזה מורה שעיקר כחם בא להםממנו]ראינו בענין רפ\"ח ניצוצין שירדו לתוך כלים שנשברו, שהם באומד' שמות ע\"ב ס\"ג מ\"ה וב\"ן, באופן שכל אחד מהם נשלם עד ע\"ב(ד' פעמים ע\"ב עולה רפ\"ח), אלא שהשלמתם זו היתה אצלם בדרךאחרת, כי כל אחד צריך בתחילה להתפשט לפי אותיותיו בדרך פרטישלו, עד שמגיע לע\"ב.

— פתח נ\"ה - ע\"ב הכללי הוא שורש —ראואין זה דומה לשני שמות שכבר מתחילה יש להם מספר אחד, שזהמורה על שייכות שיש ביניהם בבחינת מספר זה ששוה בהם, והיינושכל פעולות שתלויות בגימ' זו מתייחסות לשניהם.אבל אצלינו הוא כאמור ענין אחר, שכמה שמות ששונים בגימ'מגיעים בסוף למספר אחד, ששייך לאיזה שם אחר (ע\"ב ס\"ג מ\"הוב\"ן מגיעים לע\"ב), הרי זה מורה ששם ע\"ב הוא כללי ועיקרי לכולם,לאחר שהם מתחברים בו בסוף.ֵ והנה כבר שמעת שגימטריא של שם הוא דבר גדול, ומראה עלמספר כחות שנתחברו ביחד כדי לעשות פעולה מסוימת, ומספר כחותאלה תלוי במספר מדריגות ששולטות בפעולה ההיא, באופן שלכלמדריגה יש התפשטות משלה, וכמו שנתברר זה בענין האילנות (פתחל\"א), שיש אילן שהתפשטותו הוא במנין כזה כחות השולטים, וישאילן אחר שמתפשט למנין כחות אחר, כי התפשטות מורה על מספרכחות השולטים.ֵ [ויתכן שאותיות של שם הן מדריגות השולטות בפעולה, ולכל אותיש התפשטות כחות כמנין האות, והכל ביחד הם כל כחות שמשתתפיםֵ בפעולה שעושה שם זה]ולפי זה כאשר אנו רואים ששני שמות אחרי הכל באים למנין אחד,מיד נידע שמנין זה מורה על איזה סדר שרשי שבו תלוים שני שמותאלה, מאחר שיש סיבה שמכריחה אותם להגיע למנין הזה, והרי ישכאן שני דברים, א) שלכל אחד משני שמות אלה יש דרך פרטי שלהתפשטות עם תולדות משלו בהנהגה, ב) שמ\"מ כל התפשטותםמסתיימת בענין אחד, שהוא כללי לשניהם ושולט בהם.וזה שמצינו בענין רפ\"ח ניצוצין שנפלו מד' שמות ע\"ב ס\"ג מ\"הב\"ן, דאע\"פ שהם שונים במהותם ובמספרם, מ\"מ כולם מגיעים בסוףלע\"ב אחד כללי, האף שכל אחד מגיע אליו בדרך פרטית ומיוחדת לו.

— פתח נ\"ה - ע\"ב הכללי הוא שורש —רבוהיינו כי שם ע\"ב (מד' שמות עסמ\"ב) הוא כבר בעצמו כמספרע\"ב הכללי, שם ס\"ג יחד עם י' אותיות של מילוי עולה ע\"ג (ע\"ב עםהכולל), שם מ\"ה יחד עם מספר הוי\"ה פשוטה, שהיא בגימ' כ\"ו,עולים ביחד ע\"א (ע\"ב פחות הכולל), שם ב\"ן כשלוקחים במקומוריבוע פשוט שלו (י, י\"ה, יה\"ו, יהו\"ה) עולה גם כן ע\"ב.ואם כך הוא בעלמא, שכאשר כמה שמות מגיעים לאיזה שם אחר,ברור לנו ששם זה הוא יסודי לכל שמות אלה, כל שכן בנידון דידן,בענין רפ\"ח ניצוצין, לאחר שראינו בדברי הרח\"ו זללה\"ה כל כך הרבהטעמים איך לחשוב, ומה לחשוב, ומדוע לחשוב דוקא ככה, ובכלללמה צריך להשתדל כל כך בשביל שכל ד' שמות עסמ\"ב יגיעו למספרע\"ב, וכי אפשר דאתרמי מלתא (וכי בחינם כל זה), אלא ודאי לאומקרה הוא, וצריך להיות טעם גדול לכך, וסיבה חזקה שלמרות כלריבוי טעמים המשונים כל אחד מארבעתם יגיע למספר ע\"ב דוקא.והאמת שע\"ב כללי הזה הוא בחינת א\"א, וד' שמות עסמ\"ב הםבחינת או\"א וזו\"ן, שכולם יוצאים מא\"א ומלבישים אותו, וזה סוד מהשאמרו בזוהר (האזינו רפ\"ח ע\"א) דלא אשתכח אלא בוצינא בלחודויע\"כ, והיינו שא\"א, הנקרא בוצינא, הוא לבדו נמצא באצילות, כי הואכולל את כל האצילות, והוא שורש לכל שאר פרצופיה, שהם או\"אוזו\"ן, שכולם טפלים לו ותלוים בו, וביחס אליו אינם עולים בשם.כי הנה ערך של או\"א וזו\"ן ביחס לא\"א, הוא לא כערך זו\"ן ביחסלאו\"א, כי כל ארבעתם הם רק מדריגות שונות בא\"א ומלבישים אותו,או\"א מגרונו עד טבורו, וזו\"ן מטבורו עד סיום רגליו, ונמצאים כולםענפים של א\"א, ועל זה כבר כתב הרב זללה\"ה שט' ספירות של א\"אהן שרשיות ותופסות את כל האצילות.וא\"א עצמו נקרא בזוהר עתיקא קדישא, וכל שאר פרצופים נקראיםשמיה דעתיקא, כי הם כמו כינויים ולבושים שלו, ויוצאים מד' יודי\"ןשיש לו, כי כל יו\"ד מוציאה יהו\"ה אחת, וכמו דאיתא בתיק\"ז, והרי

— פתח נ\"ו - הבדל בין ב\"ן לע\"ב —רגהם ד' הוי\"ות מלאות ע\"ב ס\"ג מ\"ה וב\"ן, וכיון שא\"א מכוסה בהםואינו ניכר בעצמו (מלבד ראשו), לכן לפעמים נכלל א\"א בע\"ב ראשוןשל אבא ומרומז בקוצו של יו\"ד שלו.ולפי זה אע\"פ שלכל אחד מעסמ\"ב יש פעולה מיוחדת, דעל כןֵ לכל אחד יש שם בפני עצמו, מ\"מ בזה הם שוים, שכולם צריכיםלהורות על שורש אחד שלהם, שהוא א\"א, ע\"ב הכללי, והיותו שרשםהרי הוא כח החזק ביותר שיש בכל ענפיו.וזהו משני טעמים, א) כי אין ענף מקבל את שפעו וקיומו אלא מןהשורש היותו דבוק בו, ב) כי א\"א מצד עצמו היותו כתר של אצילותהרי הוא פרצוף נורא ואיום, שאין שום פגם מגיע אליו, ולכן בהאיראל ענפיו הוא נותן להם כח גדול מעין כחו ממש, שכל זה מראה עלהתדבקות וקשר הדוק שיש בין שורש לענפיו.פתח נ\"ו - הבדל בין ב\"ן לע\"ב ס\"גומ\"ה בענין רפ\"ח נצוצות[אע\"פ שריבוע פשוט של יהו\"ה, שעולה ע\"ב, יש בכל ד' שמות אלה,אין חושבים אותו בהם, אלא חושבים דרך פרטית שיש לכל אחד מהםבבחינת מילויו, חוץ מב\"ן שאין לו דרך פרטית, ולכן לוקחים לו עלכל פנים ע\"ב דריבוע, שהוא מורה שבתחלה יש לכולם הוראה שוההיותם ענפי א\"א, בבחינת פשוט (ריבוע שלו), וזהו מצד עצםמציאותם כענפי א\"א, אלא שמלבד זה לע\"ב ס\"ג ומ\"ה יש גם מילואיםמיוחדים, שזה מורה על פעולה פרטית שיש להם, מה שאין כן ב\"ןשאין לו שום פעולה פרטית, כי הוא מקבל מאחרים, ולכן ממילאנשאר לו רק ע\"ב דריבוע, וכהוראה הראשונה הכללית]

— פתח נ\"ו - הבדל בין ב\"ן לע\"ב —רדוהנה יש בענין רפ\"ח נצוצין קושיא, כי ממה נפשך, או שהעיקרהוא שלכל ד' שמות אלה (עסמ\"ב) צריך שיהיה מספר ע\"ב בכל אופןשהוא, ואם כן ניקח לכולם ע\"ב דריבוע פשוט של יהו\"ה, שהרי הואישנו בכולם, ולפי זה קשה מדוע באמת לא לוקחים לע\"ב ס\"ג ומ\"הריבוע זה, כמו שלוקחים לב\"ן, ובמקומו הולכים בהם אחר מילויים.ואם תאמר שריבוע זה דפשוט אינו מספיק, מכיון שלא מורה עלפרטיותם, ולכן צריכים לקחת להם מילויים דוקא, שהם שונים זה מזהומורים על פעולותיהם הפרטיות, אם כן קשה מב\"ן, שאין לו מילוי[כי אע\"פ שב\"ן עצמו הוא יהו\"ה דמילוי ההי\"ן, לא נחשב בעניננוכמילוי, אלא כשתי הוויו\"ת פשוטות כ\"ו וכ\"ו, עיין בע\"ח שי\"ח פ\"ג,ובשערי רמח\"ל עמ' שכ\"ג], וזהו משום שאין לו פעולה פרטיתוכדלהלן, ולפי זה נמצא שלא נשאר לנו מה לקחת לו, שהרי ריבועדפשוט אמרנו שלא מספיק, ומילוי אין לו.תשובה: אע\"פ שהאמת היא שלענין הוראת השורש (שהוא א\"א)צריכים לקחת דוקא מילוי, היותו מורה על פרטיות השם, כי מצדפעולה פרטית של או\"א וזו\"ן יוצאת הוראה גדולה על א\"א, מ\"מ ב\"ןשאין לו שום פעולה פרטית, לכן על כרחנו ניקח לו על כל פנים ריבועפשוט, היותו גם כן מורה על א\"א.ואדרבא, מכאן אנו רואים שאפילו מי שאין לו שום פעולה ופרטיות,אע\"פ כן לא יוצא מכלל זה, מלהיות מורה על השורש, אלא שיתיריםעליו ע\"ב ס\"ג ומ\"ה, שמלבד ריבוע פשוט, יש להם גם הוראה מיוחדתעל א\"א מצד פעולתם בסוד מילוייהם, ומכאן למדים ששום ענף לאיכול להמלט מלהיות תלוי בשורשו ועומד תחת הנהגתו.ונמצא שבתחלה יש לכל ארבעתם הוראה שוה מצד עצם מציאותםכענפי א\"א, כי כולם נחשבים כמו מדריגה אחת ביחס לא\"א, שהואעליון ושונה מהם במהותו לגמרי, הוא ע\"ב הכללי, יהו\"ה דיודי\"ן, והםד' הוויו\"ת פרטיות שיוצאות מד' יודי\"ן שלו, והכוונה בזה היתה

— פתח נ\"ז - מספר רפ\"ח ניצוצין בסוד —רהלהודיע שאע\"פ שאחר כך הם נעשים פרצופים בפני עצמם (או\"אוזו\"ן), וכמו שמרומז במילוייהם, סוף סוף כולם שוים מצד יהו\"הפשוטה (ריבוע שלה), שהיא שרשית בהם, ומורה שכולם הם ענפיםשל א\"א.ולא עוד אלא שגם אחרי שהם קיבלו פעולה פרטית בהנהגה, מ\"מעדיין מורים הם על שרשם, במה שגם בדרך מילוייהם הם מגיעיםבסוף למספר ע\"ב של א\"א, להודיע שגם בבחינת פעולה פרטית הםדבוקים ומקושרים עם השורש, כי באמת א\"א הוא שנותן לכל אחדמהם את פעולותיהם.ואולם לב\"ן אין לו שום פעולה פרטית, כי הוא באמת סוד מלכות,דלית לה מגרמה כלום, שכל ענינה לקבל מאחרים, ולא לפעול בעצמה,ולכן הוראתה בענין א\"א נשארה כבראשונה בבחינת ריבוע פשוטבלבד, כי בפחות מזה אי אפשר, כי בהכרח שכל ענפי א\"א יורו עליוועל שליטתו עליהם וכנ\"ל.פתח נ\"ז - מספר רפ\"ח ניצוצין בסודהמרכבה לצורך קיום עולם[עיקר המרכבה הם ד' פרצופים או\"א וזו\"ן שמשמשים לא\"א, והוארוכב עליהם להנהיגם, והם מתחזקים בו היותו נשגב מן הקילקולים,הרי כאן כסא נושא את נושאיו, ולכן הוצרכו לרדת לכלים שבוריםרפ\"ח ניצוצין דוקא (שהם ד' שמות עסמ\"ב בבחינת ד' ע\"ב), בסודהמרכבה שנשׂ ואה מא\"א, שהוא ע\"ב הכללי, כדי שיציל את מלכיןשלא ימותו לגמרי, וכדי שמכח זה הם יוכלו אחר כך להתקן, ומכאן

— פתח נ\"ז - מספר רפ\"ח ניצוצין בסוד —רוהושרש לכל עניני עולם הזה, שאפילו במצבים הקשים ביותר תמידיימצא איזה כח מבחינת א\"א שלא יתן את העולם ליחרב, ועל ידויתוקנו בסוף כל הקילקולים]מרכבה היא קשר של הנהגה שכוללת ד' מדות עיקריות, חסד גבורהתפארת ומלכות (חגת\"מ), חג\"ת הם כלל של משפיע בסוד חד\"ר,שבהם נעשית עצם ההנהגה (פתח י\"ז, כ', ק\"ד), ומלכות מקבלת מהםכדי להעביר את ההנהגה לתחתונים, והם סוד של אברהם יצחק יעקבודוד, שהם ד' רגלי המרכבה, ונקראים גם ד' חיות על שם מרכבההתחתונה שנמצאת בעולמות בי\"ע (וביחוד היא ביצירה), וכמו שראואותה הנביאים.והנה שורש לכל מרכבות אלה היא מרכבה שבאצילות, במה שא\"ארוכב על ד' פרצופים או\"א וזו\"ן, כדי להנהיג באמצעותם את כלהעולמות, וכנגד ד' פרצופים אלה הם ד' ע\"ב שנזכרו בענין רפ\"חניצוצין שירדו בכלים הנשברים (פתח נ\"ה).ולכאורה יש להקשות, דאיזה קשר יש בין ענין המרכבה לרפ\"חניצוצין שירדו בזמן מיתת מלכים.תשובה: זה ודאי שהניצוצין היו יורדים מכל ז' מלכים שמתו, שהםז' ספירות מחסד עד מלכות, אלא שירידה זאת היתה בבחינת המרכבה(מטעם כדבסמוך), שהם ד' ספירות עיקריות חגת\"ם, שנקראים מרכבהוכנ\"ל, וניצוצין של כל שאר ספירות (נה\"י) נטפלו בהם.והטעם מדוע ירדו ניצוצין בבחינת המרכבה דוקא, בשביל לחזק אתמלכים שלא ימותו לגמרי, והיינו בשביל שיהיו הם נשׂגבים וניצוליםמן המיתה מכח א\"א שרוכב על ד' אלה ושולט בהם (פתח נ\"ו) [והלאהם או\"א וז\"ן, שהם חבת\"ם, ולא חגת\"ם כמו שאמרנו, אלא שאו\"אשל עכשיו נעשו מחסד וגבורה של מלכים, עיין שערי רמח\"ל עמ'שכ\"ג], וזהו סוד כסא נושא את נושאיו, כי א\"א שהוא כמו כסא שיושב

— פתח נ\"ז - מספר רפ\"ח ניצוצין בסוד —רזעל ד' רגליו, שהם או\"א וזו\"ן, לאמיתו של דבר הוא נושׂא אותםומצילם מן המיתה.כי כבר נתבאר (פתח נ\"ה) שנצוצין שירדו בכלים מד' שמות עסמ\"ב(כנגד חגת\"ם) כל אחד מהם נשלם עד מספר ע\"ב, שהוא כמספרשורשם, ע\"ב כללי של א\"א.ואע\"פ שהרבה ניצוצות היו יורדים משמות עסמ\"ב, וכפי מדריגותהיורדות כמבואר במקומו, מ\"מ אחר כך הוצרך שייעשה בהם מספרפרטי ששוה בכולם, והיינו ע\"ב בכל אחד כנגד א\"א, ובכך כולם ביחדהגיעו הם לחשבון רפ\"ח.שהרי בלי טעם זה, שכולם יהיו תלוים בא\"א כדי שינוצלו מןהמיתה, לא היינו צריכים להזכיר בכלל את מנין ניצוצין שירדו, כי מהאיכפת לן כמה ירדו, יהיו כמה שיהיו, ועלינו להעלות ולתקן את כולם,או שהיינו צריכים למנות באמת את כל המדריגות שירדו, או להפךצריכים היינו לקחת רק מדריגות הראשונות שנפלו בהם וכו'.אלא דכאמור הכוונה היתה שיתגלה בכולם ענין של א\"א בבחינתע\"ב הכללי דוקא, כדי להציל אותם על ידו ממיתה, ולכן לאחר שנפלוכל אותן המדריגות שנפלו, כאשר בזמן תיקונן הן היו מתבררות ועולותלאצילות, אז שלטו בניצוצות אותן המדריגות שבהן נתגלה ע\"ב, וכלשאר מדריגות נכללו ממילא בו, וזהו כאמור מטעם שינצלו הכליםממיתה מכח הארת א\"א.ובזה היה הבדל בין עסמ\"ב (שהם מלכים שמתו), כי בעליונים היתהשבירה מועטת ונפלו מהם פחות מדריגות מאשר בתחתונים, ונמצאשמקום ששם מגיע הפגם בכל ארבעתם הוא שונה, והנה באותו מקוםדוקא צריך היה שיאיר בהם ע\"ב של א\"א הנזכר, כדי לחזק את מלכיםההם, כל אחד במקום פגמו, ובכך להצילם ממיתה, ולכן גם דרךהתגלות ע\"ב בכל אחד מהם שונה.

— פתח נ\"ז - מספר רפ\"ח ניצוצין בסוד —רחֵ [כי הנה משם ע\"ב אנחנו מונים בניצוצות רק מדריגה אחת שביעית,ֵ שהיא ע\"ב דמילוי (כי ממנה ולמטה היה פגם במלך זה), ומשם ס\"גאנו מונים בניצוצות שתי מדריגות, חמישית (שהיא עשר אותיות דמילויעצמן, שממנה ולמטה היה הפגם) וגם שביעית (שהיא כמספר מילויֵ זה ס\"ג), ומשם מ\"ה אנו מונים שתי מדריגות, מדריגה שלישית (שהיאמספר יהו\"ה פשוטה, בגימ' כ\"ו, שממנה ולמטה היה פגם במלך זה)ֵ וגם מדריגה שביעית (שהיא כמספר מילוי מ\"ה עצמו), ומשם ב\"ן אנומונים בניצוצות רק מדריגה אחת רביעית, שהיא כמספר ריבוע דיהו\"הפשוט, בגימ' ע\"ב (כי אע\"פ שבמלך זה נפגמו ונפלו ממנו ממדריגהשניה ולמטה, שהיא ריבוע פשוט באותיות עצמן, ולא במספרם, מ\"מלוקחים במקומה מדריגה רביעית שהיא מספר ריבוע פשוט)]כללו של דבר, מספר ע\"ב שלוקחים מכל אחד מהם בענין ניצוצותשנשארו בכלים, הוא לפי מה שא\"א היה משגב ומציל אותם במקוםשהם היו עלולים להפגם, שהוא מקום שבירתם וראשית נפילתמדריגתם, כל אחד לפי מה שהוא, ולכן לפי מקום זה נמנים ניצוצותשנשארו בכלים (אלא שלמספר זה נתווספו גם ניצוצין של מדריגהשביעית, מכיון שהיא מורה על דרך פרטית ומיוחדת של כל אחד מהםוכנ\"ל), וכל שאר ניצוצין של כל מדריגות אחרות שנפלו ממילא נכללובע\"ב זה בכל מלך ומלך.ובאמת מה שא\"א היה מחזקם ומצילם, נמשך זה ממה שנתבארלמעלה (פתח ל') שאע\"פ שיחודו של המאציל בעולם הזה הוא נעלם,מ\"מ מציאותו ית' המוכרחת אינה יכולה להתבטל אפילו לרגע אחד,ולכן באמת לא יכול להיות חורבן גמור בעולם, כי סוף סוף יחודו ית'מקיימו גם מתוך העלמו, אך זהו באופן שאין זה מעכב את ס\"אמלשלוט, אלא שלא מניח לה שליטה גמורה, וכל זה כאמור בשבילשכל מה שנשבר יוכלו לחזור ולהתקן.

— פתח נ\"ח - תיקון מלכות על ידי יסוד —רטוכשם שכך היה בזמן השבירה, מכאן הושרש לכל הדורות, שלאתהיה נפילה בעולם שלא יימצא אז איזה כח מבחינת א\"א שיציל אתהעולם ממנה, וכן מצינו בענין פטירתו של אדם, שנשאר עמו בקברעל כל פנים הבלא דגרמי, שעל ידו הוא יקום בתחיית המתים, וכןהוא בענין גלות ישראל, דאמרו ששכינה גלתה עמהם, והיינו נמי כדילשומרם ולהבטיח להם את הגאולה.פתח נ\"ח - תיקון מלכות על ידי יסוד[כל יופי וחמדה של מלכות באים לה מיסוד דז\"א, שהוא משלים כראויאת בנינה, ובלי זה אדרבא, ממלכות בא כל עוצב וחסרון שיש בעולם,ולאחר שהיא מתוקנת על ידי סוד, מעתה כל שמחה של זכר היאממנה.והנה בתחלה כל המלכים היו בסוד ב\"ן, בחינת נוקבא בלי יסוד, ולכןו\"ק של זכר לא פנו למלכות, כי לא מצאה חמדה בעיניו, ומזה נמשךכל עצב ונהיה החרבן, וכאשר בא מ\"ה בסוד יסוד, אז נשלמה מלכותעל ידו, ומעתה היא עצמה היתה מעוררת חמדה ושמחה אצל זכר,וזהו כל עיקר ענין התיקון]כבר נתברר (פתח נ\"ב) שמלכות נקראת \"אילת אהבים\" על שםשמעוררת אהבה אצל כל ספירות של ז\"א וגורמת להם התלהטות, וזהנקרא שיש לה יופי וחמדה, יופי במה שהיא בנויה ומסודרת כראוי,שלמה בכל תיקוניה ומוכנה להשפיע לנבראים, ומזה גופא באה להחמדה, והיינו שאז היא מעוררת חמדה אצל זכר והתלהטות ברצותולהשפיע לה, ועל זה נאמר \"ויעלת חן\", כי היא מעלה חן בעיניו,כאשה אהובה על בעלה.

— פתח נ\"ח - תיקון מלכות על ידי יסוד —ריוהנה כל זה גורם לה יסוד, שהוא משלים את כל חסרונה ומתקןובונה אותה בסוד פרצוף שלם, לשתהיה מוכנה מעתה לקבל מז\"א עלמנת להשפיע לתחתונים, וכמו שדרשו בזוהר \"ויתרון ארץ בכל הוא\",'ארץ' היא מלכות, 'בכל' הוא יסוד, הרי כל יתרון ומעלתה היא ממנו,וזהו סוד של לבנה, שאין לה מעצמה כלום, כי היא אספקלריא שאינהמאירה, עד שהשמש בעלה מאיר לה על ידי יסוד שלו, שאז היא \"יפהכלבנה\".כי כך הוא טבע של דין, שנוקבא מושרשת בו, דכאשר הוא ממותק,ממנו כל שמחה והתלהבות, וכאשר הוא לא ממותק, ממנו כל צערועוצב שבעולם (מה שלא שייך בחסד שממנו תמיד בא רק טוב),וכדוגמת אש ששורשו גם כן בדין, דכאשר חום שלו בשיעור ראוי, אזהוא עושה נחת גדולה, ואם הוא לוהט יותר מידאי, אז הוא שורףוהורס, וכן יין שגם כן בא מצד הדין, אם שותים אותו במדה נכונה,אז הוא יין המשמח, ואם שותים אותו יותר משיעור, אז הוא ייןהמשכר.ועל דרך זה גם נוקבא, דכאשר היא ממותקת בחסדים, אז היאמעוררת אהבה ושמחה, וכאשר היא בלי מיתוק, אז אדרבא ממנה כלחסרון ורוגז, ויסוד דז\"א עומד דוקא לענין זה, להשלים את בנין שלנוקבא ולמתק אותה, והאמת, דמה שנותן לה יסוד (עטרא דגבורא),זהו חלקה המגיע לה גם מתחלתה, אלא שכך היה רצונו ית', שלאתהיה מלכות ניתקנת מצד עצמה, אלא על ידי בעלה (שאז היאמתמתקת על ידי חסדים שלו).וכאשר היא כבר מתוקנת, אז כל שמחת הזכר היא ממנה, בסוד\"אילת אהבים\", ודומה זה לפרי שכל עוד שהוא אינו מבושל, הרי הואמר ורע, ועל זה דרשו בזוהר \"הסבי עיניך מנגדי\", שאם נוקבא אינהממותקת על ידי יסוד, ז\"א פונה ממנה ואינו רוצה להשפיע לה, ואזכל אורותיו הם בסיתום, אבל כאשר פרי מבושל כל צרכו, אז הוא

— פתח נ\"ח - תיקון מלכות על ידי יסוד —ריאטוב ומתוק, וכולם קופצים עליו, וכן בנוקבא דכאשר היא ממותקת,אז ז\"א רודף אחריה כדי להשפיע לה.ובזה מתורצת קושיא אחת, כי מצד אחד אנו אומרים שכאשר מלכותשולטת, הרי זה גורם לתיקון, כמו בשבת, ומצד שני הרי מלכין קדמאיןמתו בגלל שהיו בסוד נוקבא, אלא האמת היא שהתיקון הוא כאשרמלכות שולטת יחד עם זכר ומקבלת ממנו (שכך הם בשבת), והקילקולהוא כאשר מלכות שולטת לבדה בלי זכר.ויש להקשות, כי אמרנו שכל שלימות של נוקבא באה לה מן היסוד,ומצד שני אמרנו שכל עוד שהיא לא שלימה ומתוקנת אין ז\"א פונהאליה, ואם כן איך יסוד, שהוא חלק של ז\"א עצמו, יבא להשלים אתמלכות, והלא הוא אינו פונה אליה עד שתהיה שלימה.תשובה: יש בזה שני ענינים, כי מה שאמרנו שזכר פונה אליה,הכוונה כדי להשפיע לה בדרך הזיווג, וזהו לאחר שהיא כבר בנויהומתוקנת כראוי על ידי יסוד, שהוא בונה אותה בתחלה ומכינה לזיווג,ודבר זה של תיקון מלכות תלוי במעשה התחתונים, מכיון שנוקבאשורש שלהם, דעל כן כל תיקונה ובנינה תלוי בהם, ולא בבעלה [והיינושמיסוד שלו נמשכים אז אליה תיקונים כמו בעל כרחו של בעלה,שהוא משמש אז רק כמעבר בעלמא, ומדובר כאן כאשר הם אחורבאחור], ולכן אע\"פ שז\"א עדיין אינו פונה אליה, מ\"מ כיון שנוקבאנמצאת תמיד אצלו (פתח קי\"ט) יכול יסוד להאיר לה.ובמלכין קדמאין לא פנו ו\"ק למלכות מכיון שיסוד לא האיר להכראוי מקודם, וכיון שבנינה היה חסר, לכן לא מצאה היא חמדה בעיניז\"א, ולא רצה לה להשפיע, ורק כאשר בא מ\"ה חדש, שספירותיו היומסודרים בדרך הנהגה המתוקנת, והיינו באופן שיסוד מאיר למלכות,מאז הלכו הדברים בדרך תיקון והשפעה שלימה.

— פתח נ\"ט - מהותו של תיקון —ריבכי אז תיקן יסוד את נוקבא והשלים בנינה [ובתחלה זה היה יסודדא\"ק שתיקן ובישׂם את מלכות דא\"ק, עיין בפתח ס'], ומיד בא זכר,שהוא עס\"מ דא\"ק, ונתחבר עם ב\"ן הממותק, והוא סוד \"כמשלושחדשים\" כמפורש במקומו [ר\"ל כי שם מבואר שעס\"מ הם בחינת זכרלעומת ב\"ן].ולפי סדר המתוקן הזה שנעשה בכללות א\"ק (בין יסוד ומלכות שלו)נבנו אחר כך כל פרצופים שבאצילות גם כן בסוד דו\"ן (דכורא ונוקבא),כי לאחר שנעשה תיקון בשורש של הנהגה (במלכות דא\"ק), מעתהתיקון זה הולך וחוזר על עצמו בכל פרט ופרט, אלא דכיון שכלאצילות נבנתה רק ממ\"ה וב\"ן, לכן זכר דא\"ק (עס\"מ) נכלל כולובאצילות במ\"ה, ונוקבא נשארה כאמור להיות ב\"ן, והרי בתחלהמקבלת נוקבא הארה מיסוד להשלים את בנינה, ואחר כך באה לההשפעה עצמה מן הזכר בדרך הזיווג.פתח נ\"ט - מהותו של תיקון הואחיבור מ\"ה וב\"ן בקשר כל המדריגות[התיקון נעשה על ידי שנקשרו שני אורות, מ\"ה שיצא עכשיו ממצחדא\"ק, וב\"ן שיצא בתחלה מעינים דא\"ק, ומיד נתעוררה אהבה בין כלהספירות, ואינם עוד בעצב כמו שהיו מקודם, אלא שכל אחד מראהפנים לחבירו, ואז נעשו כל מיני קשרים ויחסי קורבה בין כל ספירותשל אצילות, בסוד אב ואם, בן ובת וכו', באופן שכל אחד נוהג לגביחבירו בדרך חיבה, כפי כל ענין וענין]

— פתח נ\"ט - מהותו של תיקון —ריגשורש הראשון של התיקון הוא במה שנתחברו מ\"ה חדש שיצאממצח בסוד בקיעת תפילין, וב\"ן שנשבר שיצא מעינים, ומשורש זהנמשכים אחר כך כמה ענינים אחרים בהנהגה, והנה מיד אחרי חיבורםנולדה אהבה בין כל הספירות, ולכללות חיבור זה, יחד עם כל הקשריםושאר תיקונים שנכללו בזה, קראו בספרא דצניעותא בשם מתקלא (פתחס\"ה, ס\"ט, צ\"ו, ועיין היטב בפתח ל\"ז).וחיבור זה נעשה בסוד חיבור דו\"ן (דכורא ונוקבא), באופן שכלאחד מהם מראה פנים לחבירו, כי מעתה נסדרו הספירות זה מול זה,מביטים אחד בשני באהבה ומתלהטים איש לקראת רעהו, לא כמושהיה בתחלה, שהיו עומדים מפורדים, זה מתחת זה (פתח נ\"ב), אבלעכשיו עמדו כל אחד בקו שלו, חסד בימין וגבורה בשׂמאל, וקו ישרבאמצע מחברם.שאז יוצאת הנהגה מאוזנת ומוסכמת בין כולם, ועדיין לא משפיעיםלתחתונים עד שהדברים מגיעים למלכות, שעומדת תחתיהם ומקבלתמהם (מחג\"ת על ידי נה\"י), ונמצא שמעתה כל ספירות פועלים תמידביחד, בהסכמה ועצה אחת, לא כמו שהיה מקודם שכל אחת רצתהלהשפיע לתחתונים בעצמה.וזהו עיקר מעלת התיקון בסוד מתקלא, שכל ספירות נעשו מקושרותזו עם זו בכל פעולותיהן, בכמה מיני קשרים שנעשים ביניהם לצורךכל מיני פעולות בהנהגה, וכגון בקשר אבא ואמא, ובקשר בן ובת,ובקשר שיש בין או\"א וזו\"ן וכו' הכל לפי סדר השתלשלותם זה מזה,ובאמת כל ספירה יכולה לעמוד בו זמנית בכמה מיני קשרים ואופניקורבה עם אחרים, וכגון לז\"א יש יחס לאבא היותו שורשו, ויחסלאימא שהיא מולדתו, ויחס לנוקבא שהיא בת זוגתו שמקבלת ממנווכו', עד שכל אחד מקושר עם כולם, ומוכנים לעשות הנהגה שלימהומתוקנת.

— פתח ס' - ב\"ן ומ\"ה נקשרו —רידפתח ס' - ב\"ן ומ\"ה נקשרו תחתמלכות ויסוד דא\"ק[אחרי שיצאו אורות ב\"ן מעינים דא\"ק הם חזרו ונקשרו תחת הנהגתמלכות דא\"ק, וכשיצא אור מ\"ה חדש ממצח דא\"ק הוא חזר ונקשרתחת הנהגת יסוד דא\"ק, ואז נזדווגו יסוד ומלכות, ועל ידי זה נתבסמוונמתקו כל דינים ששלטו מקודם, ומאז הלכה ההנהגה בדרך אהבהותיקון]כך הוא טבע של אורות, דמלבד מקור שהם יצאו ממנו, הם יכוליםלהתקשר אחר כך למקום אחר, ואז יקחו משם את הנהגתם ושליטתם,וזה שנעשה באורות ב\"ן שיצאו מעינים של א\"ק, אלא שחזרו ונקשרובמלכות דא\"ק, וממנה קיבלו את הנהגתם, וכן מ\"ה חדש שיצא ממצח,כיון שבא לתקן את ב\"ן שנקשר במלכות, לכן גם הוא חזר ונקשרביסוד דא\"ק כדי לתקן את ב\"ן, כי ביסוד תלא רחמנא תיקון עולם,שזה עצמו סוד מתקלא (פתח נ\"ט, ס\"ה וס\"ט).ואז באמת נזדווגו יסוד ומלכות דא\"ק (בפנימיותו של א\"ק) לצורךאורות מ\"ה וב\"ן העומדים בחוץ, שהם כאמור נקשרו תחת יסודומלכות, ומכח זיווג זה נמתקו כל דינים של ב\"ן ששלטו מקודם, וכיוןשנעשה התיקון בכללות ההנהגה, והיינו בכללות חיבור מ\"ה וב\"ן, לכןמעתה הלכו הדברים בדרך זו של תיקון, אחרי אורות המנהיגים, שהםיסוד ומלכות דא\"ק, כי מעתה כל מי שמתנהג תחתיהם ילך גם כןבדרך תיקון ומיתוק (פתח ס\"ד).

— פתח ס\"א - דרך חיבור מ\"ה וב\"ן —רטופתח ס\"א - דרך חיבור מ\"ה וב\"ן[מ\"ה היה מברר את מדריגות של ב\"ן שנשבר ומחבר לעצמו,ומחיבורים אלה נעשה כל אילן הקדוש, שהם כל פרצופי אבי\"ע, אלאשנשארו מדריגות של ב\"ן שעדיין לא נתבררו ולא נתחברו עם מ\"ה,ולכן לא נשלם התיקון, וממילא נשארו בעולם כמה חסרונות שהולכיםוניתקנים לאט לאט, עד לעתיד לבא כאשר הכל יתוקן ויבא לידיהשלימות]כבר נתברר (פתח נ\"ד) שמלכין קדמאין היו רק חלק מדמות אדם, כימחשבה העליונה הוציאה אותם חסרים, בבחינת נקבה בלי זכר (ב\"ןבלי מ\"ה), ולכן היו המלכים ממתינים להארה אחרת שתבא ותשליםאותם, ובאמת משום כך לא רצה המאציל שב\"ן שנשבר יתוקן מכחעצמו, מכיון שהיה מחוסר דמות אדם שלימה מעיקרא, אלא שיבא אורחדש (בבחינת זכר) ועל ידו תושלם דמות אדם בסוד דו\"ן, ואז ממילאיתוקן כל מה שנתקלקל, והיינו שאפילו אותם דברים שהיו מוציאיםרע מקודם וגורמים לשבירה, יהיו מעתה חוזרים לטוב.ועל יסוד זה של התיקון שהושרש בראשית הבריאה, במה שהתיקוןצריך להיות על ידי דבר שלם ולא על ידי דבר חסר, כתוב \"נפלה ולאתוסיף קום\", וכתיב \"אקים את סוכת דוד הנופלת\", והיינו שנפילתכנסת ישראל היתה מפני שעדיין לא נתגלה בעולם כבודו ויחודו ית'כראוי בסוד הנהגה המתוקנת של חיבור דו\"ן, ולכן לא רצה הקב\"השהדברים יחזרו למה שהיו לפני השבירה בעצמם, אלא שתבא מציאותחדשה, בסוד הארת זכר, ומכח זה תתוקן נוקבא ותקום מנפילתה

— פתח ס\"א - דרך חיבור מ\"ה וב\"ן —רטז(וכמובא בזוהר שאין הקב\"ה משרה יחודו בעולם עד שיתן לזכר בתזוגו).וזהו גם סוד \"שמים חדשים וארץ חדשה\", כי צריך שהתיקון יתחדשעל ידי הקב\"ה עצמו, שיבא ויקים את כנסת ישראל, בסוד מ\"ה חדששתיקן את ב\"ן, ואז יתברר למפרע שכל מה שהיה נראה בב\"ן כרע,שגם זה בא לטובה, אלא שעדיין לא היה מי שיכול להפיק מזה תועלת,וזוהי כל ענין תיקון ב\"ן על ידי מ\"ה, במה שכל רע של ב\"ן צריךשיחזור לטוב מכח גילוי יחודו ית', שסודו חיבור שלם בין זכר לנקבה(פתח ד', ועיין בפתח קל\"ז).והנה כל עולמות של קדושה נעשו מחיבורי מ\"ה וב\"ן, וזה נקראאילן הקדוש, וגם נשארו חלקי ב\"ן שעדיין לא נתבררו ולא ניתקנו,שהם חוץ לקדושה, והם שגורמים לכל חסרונות שיש בעולם, כי באמתכך צריכה היתה להיות הנהגה, מחוברת משני דברים אלה, מחסרוןומשלימות, על מנת שהשלימות תתקן את החסרון, כי כל זה בא לברראת יחודו ית', שאינו מתגלה בפועל אלא מתוך העלם (פתח ד'), ועבודהזאת בהשלמת התיקון על ידי חיבור מ\"ה וב\"ן ניתנה לאדם.והנה חלקי ב\"ן שעדיין לא ניתקנו הם חלקי בריאה וכן חלקיהנמצאים שעדיין לא באו לידי המציאות (לאחר השבירה), והם עניניהשלימות שיתגלו רק לעתיד לבא בסוף כל התיקון (פתח ל\"ז), ועל סודזה נאמר \"אשר ברא אלהים לעשות\", והיינו שגם אחרי שהשי\"ת בראאת עולם עדיין נשאר מה לעשות, כי הוא ית' התחיל את התיקון עלמנת שיבא אדם וישלימהו, וכאשר הכל יושלם, אז כבר לא ישאר חסרוןבעולם, כמו כלי שנגמרה כל מלאכת תיקונו, וצורתו שעלתה במחשבהבתחלה נתגלתה בכל יפיה ושלימותה.

— פתח ס\"ב - תיקונים של מ\"ה —ריזפתח ס\"ב - תיקונים של מ\"המקבילים בדיוק לקילקולים של ב\"ן[בספירות ב\"ן נשרשו כל קילקולים, ר\"ל כל מיני הכנות להמצא אחרכך פגמים למעלה בגלל מעשיהם הרעים של התחתונים, שזה יגרוםממילא לעונשים למטה, ובספירות מ\"ה נשרשו כל תיקונים של כלאותם קילקולי ב\"ן, והנהגה הראויה היא שכל מדריגה תהיה בנויהמשניהם, ממ\"ה וב\"ן, כדי שיהיה מקום להמצא לכל עניני רע, מצדב\"ן, ולכל עניני טוב, מצד מ\"ה]כבר נתברר (פתח ל\"ז, מ\"ז, נ') שב\"ן הוא שורש לכל הקילקולים,ומ\"ה בא לתקנו ולהחזירו לטוב, אלא שעד שלא נשלם כל התיקון,הדבר נמצא עומד בשיקול, אם מ\"ה יתגבר על ב\"ן, והכל יהיה טוב,או שב\"ן יתעורר ויתחזק דינו שוב כמקודם, כי טבעו להיות מחזיקברע לא נשתנה, ואז הוא לא יניח למ\"ה לתקן את עצמו, כי באמתכל דרכי קילקול כבר מוכנים ומשוערים מזמן מיתת מלכים בשיעורמדויק, לא פחות ולא יותר.ולפי שיעור זה יהיו נעשים אחר כך כל פגמים בספירות למעלה,ואחריהם ימשכו ממילא עונשים למטה, כי לפי מה שבני אדם פוגמיםלמעלה, כך פוסקת מהם טובה למטה, כי מכח הפגם מתגברת ס\"אבקיטרוגה, ועושה לאדם רע לפי מעשיו, ולפי העונש שאדם סובל, כךהולך וכלה רושם של פגם למעלה [בסוד כפרה שהיא מלשון נקיון].וכל תיקונים של מ\"ה מקבילים בדיוק לקילקולים של ב\"ן, כי איןהתיקון מתקן אלא קילקול שכנגדו, ולפי זה צריך שכל מדריגה תהיה

— פתח ס\"ג - לכל דבר יש שתי סיבות —ריחבנויה ממ\"ה וב\"ן, כי בכל מדריגה היה איזה פגם מצד ב\"ן, ולכן צריךלהזמין לו תיקון מצד מ\"ה, שזה נעשה על ידי עבודת בני אדם, אשרבבחירתם גורמים לשליטת מ\"ה וטוב, או להפך, לשליטת ב\"ן ורע,לקבל על זה שכר ועונש.פתח ס\"ג - לכל דבר יש שתי סיבותהמולידות[כיון שהנהגה הולכת בסוד חסד ודין, שבהם מושרשים טוב ורע, לכןלכל פעולה צריך שיהיו לה שני מולידים, זכר שמושרש בחסד ימשיךלה את מ\"ה, ונקבה שמושרשת בדין תמשיך לה את ב\"ן, ואז יוולדמהם אור חדש בנוי ממ\"ה וב\"ן]סוד הנהגת שכר ועונש שהושׂמה בבריאה בנויה על חסד ודין, שהםשתי מדות עיקריות של הנהגה שנותנות אפשרות לבני אדם להגיע אולשכר או לעונש, וחסד ודין עצמם הם שורש לכל הטוב והרע שנצרכולהיות בעולם כדי שתתאפשר עבודת הבחירה של אדם, אשר תוצאהמעבודה זו הם כל תיקונים וקילקולים שנעשים, שלפיהם ישולם לושכר ועונש, הרי כל דברים אלה (חסד ודין, טוב ורע, תיקון וקילקול,שכר ועונש וכו') יוצאים משורש אחד, ורק שמתחלפים זה בזה לפיהענין (עיין בדעת תבונות עמ' שד\"מ, ובשערי רמח\"ל פחו\"ד סי' מ\"ב עמ'קפ\"ב).וכיון שלכל דבר יש שני שרשים הנזכרים, לכן צריך שהוא יצאמשני המולידים הבאים משני שרשים אלה, שיסכימו זה עם זהלהוציאו, באופן שאם יגבר חסד, צריך שהדין יסכים עמו, ואם יגבר

— פתח ס\"ג - לכל דבר יש שתי סיבות —ריטדין, צריך שחסד יסכים עמו, ועל ידי זה יהיה לכל דבר חלק בשניהם,בחסד ובדין, וזהו בין בפעולות של הנהגה, ובין בנבראים עצמם היותםנושאי ההנהגה (פתח ל\"ט).והכל מתחיל מאורות העליונים (מספירות), שהם שורש להנהגתהתחתונים, כי לכל אור צריך שיהיו שתי סיבות המולידות, ראויות מצדשרשם להוציא את התולדה ההיא, וזוהי דרך של השתלשלות, במהשכל אור מתאצל ויוצא משני אורות העליונים כמסובב מסיבתם.אך אע\"פ שהמולידים מוציאים את אור חדש, מ\"מ מקור של כלאורות הוא רק המאציל עצמו, שהוא בעל כל כוחות שמתחדשיםבעולם, וכל המולידים הם רק שליחים וצינורות להעביר את אור ההואלמקום שצריך, והנה רצה הקב\"ה שכל אורות יתגלו לנבראים בדרךהשתלשלות והדרגה, זה אחרי זה, כדי להראות להם את כל סדרהדברים, וידעו מי הראשון, ומי השני, ואיך הם נמשכים זה מזה וכו'(פתח ו', י', קל\"ה).נמצא ששני מולידים הם רק ממשיכים אור ממקור העליון, וכמושזה מבואר בענין התחדשות המוחין הבאים גם כן מן המאציל עצמו,כי רק לו לבדו יש כח לחדש באמת (פתח ע\"ב, קל\"ח), והנה ההמשכהוהשתלשלות הזאת נעשית בסוד זיווג בין זכר לנקבה, זכר ממשיך אתמ\"ה, ונקבה ממשיכה את ב\"ן, וכדלקמן (פתח ע\"ב, קט\"ז, קל\"ח).ועל זה אמרו בתיקונים (ס\"ט דף קט\"ו ע\"ב) שהקב\"ה היה בוראבשיתופא דאתוון, ר\"ל שכל דבר הוא ברא באמצעות עשר ספירותבדרך השתלשלותן זו מזו, כי הרבה כחות צריכים להמצא בבריאה כדישכל דבר יצא לפועל, והקב\"ה רצה שאנחנו נידע את סדר המשכתםוכו', עד שנבין את כל ענין הוצאת הנמצאים, ואיך כולם מגיעיםלשלימות האחרונה.והרי זה דומה למחשבה של אדם, שכוללת הרבה כחות שמתלהטיםזה עם זה תמיד וגורמים להתחדשות המחשבות או הידיעות, והתלהטות

— פתח ס\"ג - לכל דבר יש שתי סיבות —רכהזאת אינה כהתלהטות בעלמא, אלא שהיא נעשית בדרך הזיווג ביןכחות אלה, כי כך היא באמת כל פעולת הנשמה, בין כשהיא פועלתבתוך הגוף, ובין כשהיא פועלת בפני עצמה, ובין כאשר שתי בחינותשל נשמה מתחברות ופועלות ביחד, וכגון נפש שׂכלית עם נפש חיונית,הכל נעשה בסוד הזיווג.כי כדי לחדש כל דבר צריך שישתתפו בו כל סיבות הראויותלהוציאו, והנה לדבר זה מסוגלים ביותר הפרצופים, שהם התפרטותשל כל כחות הספירות (פתח י\"ז, ל\"ד, ס\"ט, ע'), באופן שהזיווג נעשהבין פרצופים בשלימות גמורה, מתחיל מראשם, מן המוח, וגומר בכלייסוד שלהם, ונמצא שכל חלקי הפרצוף משותפים בזיווג ומכווניםלהוצאת התולדה.ואמנם יש חילוק בתפקיד של שתי סיבות המולידות, כי זכר נותןבוולד את שורשו הכללי, ומנקבה נמשכים לוולד כל מיני הכנותותיקונים הפרטיים, שבאים לגלות את השורש ההוא שקיבל מזכר, וזהושעיקר הזרע בא מאבא, ועיקר תפקיד של אימא לצייר ולגדל אתהוולד, עד שהוא לאט לאט מקבל את צורתו לפי שורשו.אלא שמלבד גידול הוולד אימא גם מזרעת זרע מקודם, ונותנתבחומר של וולד את חלקה, וכמו שאמרו חז\"ל (נדה ל\"א) האשה נותנתבו אודם, והאיש נותן בו לובן, ובזה זכר ונקבה שוים (במה שמשניהםנבנה גוף של וולד), אבל בדבר אחר הם כאמור שונים, במה שמאבאבא לו כח כללי ושרשי שקובע את עיקר צורתו של וולד בסוד דמותאדם, ואימא מפרטת צורה זו עצמה עד גילוי כל חלקיה וכחותיה.כללו של דבר, ברצות השי\"ת להראות לנבראים את סדר השתלשלותכחותיו שפועלים בבריאה, בכללם ובפרטם, כל מה שאפשר לנבראיםלהשיג, אז סידר אותם בסוד ההדרגה, ולקח לו בזה דרך מחשבת בניאדם, שחושבים בכל דבר לאט לאט ובפני עצמו, וגזר ית' שכל כחותיויפעלו בסוד דו\"ן, כפעולת כחות של נשמה.

— פתח ס\"ד - סדר המשכת מ\"ה וב\"ן —רכאוהפרצופים הם כאמור ראוים ביותר להיות מולידים וממשיכים אתכל כחות אלה מלמעלה למטה, כי כיון שהם שלמים בכל חלקיהם וכלעניניהם מפורטים בהם, לכן יש לפרצופים כח לחדש ולהמשיך לוולדהנולד את כל בחינותיו הרבות, באופן שחומר ניתן לו משניהם, לובןמאבא ואודם מאימא.אך מצד מהות של וולד הם כאמור שונים, כי מאבא בא לו עיקרצורתו בסוד מ\"ה, ואימא מציירת ומפרטת את הצורה ההיא בסוד ב\"ן,כי כך היתה כוונתו ית' שכל וולד יהיה מורכב ממ\"ה וב\"ן, ועל כןחילק את המשכתם בין אבא לאימא, באופן שכל אחד מהם נותן לוולדאת חלקו לפי שורשו.פתח ס\"ד - סדר המשכת מ\"ה וב\"ןלוולד ותיקונו על ידי אבא ואמא[חלקי כלים של ב\"ן שנשברו מתבררים ועולים לאצילות לקבל שם אתאורותיהם, וזה נעשה על ידי נוקבא, וכנגדם יורדים מדריגות של מ\"ה,כלים ואורות, וזה נעשה על ידי זכר, שנותן אותם לנוקבא, שבה כברמתחברים מ\"ה וב\"ן ביחד, ומזה נולד הוולד.אלא שבתיקון כלים של ב\"ן משתתף גם זכר, כי הוא מתקן את צדימין שלהם, ונוקבא מתקנת את צד שׂ מאל, ואחרי שכל ב\"ן ניתקן,ניתן הוא כולו בנוקבא, ושם מתחבר עם מ\"ה שזכר המשיך אליה]כבר נתברר סדר הבירור (פתח מ\"ז), שכל מדריגות אבי\"ע נעשוממלכין קדמאין שנשברו, שהיו עולים כלים של ב\"ן הראוים לאותה

— פתח ס\"ד - סדר המשכת מ\"ה וב\"ן —רכבמדריגה וניתקנים ומתחברים עם אורותיהם (ואחר כך מתחבר ב\"ןהניתקן עם מ\"ה החדש), ומאז נקבעים להיות פרצופים שלמיםבאצילות, שמהם יצאו כל חוקי הנהגה ששולטת עכשיו בעולם, ובדרךזו נעשו מבי\"ע אבי\"ע, כי אצילות הראשונה (אורות וכלים) נסתלקהבזמן השבירה ולא חזרה (פתח מ\"ו), ונמצא שכל עולמות אבי\"ע ירדומדריגה אחת למטה מאשר הם היו בתחלה.ומ\"מ נחשב זה להם לעלייה, מאחר שעד עתה הם היו שבוריםונפולים למטה לגמרי, ועוד משום שאע\"פ שלא עלתה אצילות החדשהעד מקום אצילות הראשונה, אבל מ\"מ קיבלה את בחינה של אצילותלהנהיג את העולם, כי היא העיקרית בהנהגה.[ולכאורה איך מבריאה נעשה אצילות, להיות אלקות בלי נפרדים גםאחרי השבירה, ועיין בשערי רמח\"ל פחו\"ד סי' ל\"ט עמ' ק\"פ, שג\"רשל כל פרצופי אצילות חדשה נעשו באמת מחלקים שכבר נכללובאצילות הראשונה, אך עדיין קצת קשה מז\"ת של כל פרצופי אצילות,שנעשו מז\"ת דנקודים שנשברו, והיינו שעלו מבריאה, וצ\"ע].והנה העלאת כלים של ב\"ן נעשה על ידי נוקבא, כי באמת כל מהשקשור לענין בירור ב\"ן, בין עליית כליו מן השבירה, ובין חיבור כליםעם אורותיהם, כל זה תלוי בהתעוררות של נוקבא.וכנגד מדריגות העולות של ב\"ן, שנקראים מ\"ן (מים נוקבין), יורדיםלקראתם דרך זכר מדריגות מ\"ה, כלים ואורות, בסוד מ\"ד (מיין דכורין)(פתח קל\"ח), ושניהם מתקבצים בתוך נוקבא, היותה סיבה שמגדלת אתהוולד בתת לו צורת הפרצוף (פתח ס\"ג), שנעשה מחיבור מ\"ה וב\"ן,כי כך היתה כוונת המאציל שמ\"ה וב\"ן יתחברו ביחד ויהיו גוף אחד,ולא יהיו כשני גופים נפרדים.ויש להקשות, כי למעלה (פתח ס\"א) אמרנו שמ\"ה הוא זה שמבררחלקי ב\"ן ומצרף אותם לעצמו, וכאן אמרנו שב\"ן מתברר לבדו עלידי נוקבא, ורק אחר כך יורד אליו מ\"ה על ידי זכר.

— פתח ס\"ד - סדר המשכת מ\"ה וב\"ן —רכגתשובה: האמת היא שבתחלה כבר נעשה חיבור מ\"ה וב\"ן בכללותועל ידי יסוד א\"ק שביסם את מלכות דא\"ק מכח טיפת מ\"ד שלו, שזהנעשה בהתעוררות מלמעלה (סלקא ברעותיה) והיינו מצד זכר, כי עדייןלא היתה נוקבא בעולם שתברר את ב\"ן, והנה בטיפת מ\"ד של יסודנכללו כל חלקי מ\"ה הראוים לכל חלקי ב\"ן שנשברו.דכיון שכל ב\"ן נקשר תחת הנהגת מלכות דא\"ק, וכל מ\"ה נקשרתחת הנהגת יסוד דא\"ק (פתח ס'), לכן בזיווג יסוד ומלכות נכללו ממילאכל מ\"ה וב\"ן, אלא שהתחלקות חלקי מ\"ה וב\"ן בין הפרצופים בפועליהיה רק אחר כך על ידי בירור כל מדריגה ומדריגה, שזה תעשה כברנוקבא של אותה המדריגה, ובאמת מחיבור זה של יסוד ומלכותבכללותו יצאה רדל\"א, שבה יש כל חיבורי מ\"ה וב\"ן האפשריים (פתחפ\"ו).ולפי שורש זה של חיבור דו\"ן שנעשה בתחילה בין יסוד ומלכותדא\"ק, כך נמשכו אחר כך כל תיקוני ב\"ן והתחברותו עם מ\"ה, אלאדכאמור מעתה כבר נוקבא היתה מבררת חלקי ב\"ן הראוים לה (והיינוהראוים למדריגה שהיא באה להוליד אותה), וכנגדם היה זכר מורידחלקי מ\"ה לפי ב\"ן העולה וכנ\"ל.וכבר ביארנו (פתח ס\"ג) שמלבד מה שאבא ואימא נותנים בוולד אתחלקם, מאימא בא לו אודם בסוד ב\"ן, ומאבא בא לו לובן בסוד מ\"ה,עוד אבא ממשיך לוולד את צורתו הכללית, ואימא מציירת ומפרטתאת צורה הזאת.ותדע שמ\"ה וב\"ן מראים על עניני קו ורשימו (פתח כ\"ז), כי זה כללגדול בספירות, שיש אורות שהם עיקריים בעצמם בפעולה, ויש אורותשהם מראים על אורות אחרים העיקריים, אך בגלל זה גם בהם נעשיםכל אותם ענינים כמו באורות העיקריים ההם.

— פתח ס\"ד - סדר המשכת מ\"ה וב\"ן —רכדוהנה מ\"ה מראה על ענינו של קו, וב\"ן מראה על ענין רשימו, ולכןכל דברי מ\"ה נידונים על פי הקו, וכל דברי ב\"ן נידונים על פי הרשימו,ואע\"פ שבמ\"ה עצמו יש אורות וכלים, וכלים הם לעולם באים מרשימו,וכן בב\"ן עצמו יש אורות וכלים, ואורות לעולם באים מן הקו, מ\"מהעיקר הוא לדעת את הדברים ביחס זה לזה לפי השורש שלהם, ובזהכל מ\"ה מתייחס לפי שורשו לקו, וכל ב\"ן מתייחס לפי שורשו לרשימו.ותועלת מזה תהיה לגבי אדם הגשמי וכל שאר נבראים, כי כולםהם ציורי הנהגה העליונה (נושאי ההנהגה, עיין בפתח ל\"ט, נ\"ב), וכלפרטיהם רומזים על כחות העליונים שעל פיהם הם מתנהגים, ולכןהכלל הנזכר שישנו בספירות ישנו גם בנבראים.והנה רשימו הוא פירוט של הקו, כי כחות שהיו בקו בכלל אחד,מתפרטים על ידי כל חלקי רשימו, שהם גם סוד של גוף ונשמה, שהרינשמה היא כולה אחת, וכל כחותיה שיש בה לא מתפרטים ומתגליםאלא על ידי הגוף, וכגון כח ראיה מתגלה על ידי אבר עינים וכו' (פתחכ\"ז), ולפי זה זכר שמושרש במ\"ה ממשיך מן הקו, ולכן הוא נותןבוולד את הצורה הכללית, ואילו נוקבא שמושרשת בב\"ן ממשיכהמרשימו, ולכן היא מפרטת את הצורה ההיא שקיבל וולד מזכר.[ולפי מה שנתברר בפתח כ\"ז שקו אין סוף הוא סוד הנהגת היחוד,ורשימו הוא סוד הנהגת שכר ועונש, לפי זה קשה מה שאמרנו כאן,שרשימו מפרט את מה שנכלל בקו, והרי אין הרשימו מפרט את הנהגתהיחוד של הקו.וצריך לומר שבקו נכללה ודאי גם הנהגת שכר ועונש, שאותה מפרטהרשימו, כי באמת הכל היה כלול באור אין סוף הקדום גם ענין שכרועונש, וממילא נכלל זה גם בקו אין סוף, אלא שאחר הצימצום פרטיותשל הנהגת שכר ועונש עברה לרשימו, בסוד מלכות אור אין סוף, ולכןמעתה בא קו להנהיג את רשימו כדי להוציא ממנו את כל פרטיותו

— פתח ס\"ד - סדר המשכת מ\"ה וב\"ן —רכההזאת, נמצא דמה שרשימו מפרט את קו, הרי הוא עושה זאת מכחקו עצמו]והנה מה שאמרנו שנוקבא מעלה בירורי ב\"ן, וזכר מוריד כנגדםחלקי מ\"ה, על זה יש לכאורה קושיא מדברי רב הקדוש זללה\"ה(האריז\"ל), כי בענין ג' ימי קליטה של וולד (עץ חיים שער י\"ט פ\"ב)כתב שאבא מברר חלקים ימינים של ב\"ן, ואימא מבררת חלקיםשׂמאליים שלו.והתירוץ הוא, כי לעולם נוקבא מעלה את כל חלקי ב\"ן מן השבירה,אבל תיקונם נעשה על ידי שניהם, זכר מתקן את צד ימין של ב\"ן,ונוקבא מתקנת את צד שׂמאל שלו, ואחר כך כל ב\"ן ניתן בנוקבא,ואליו מתחבר מ\"ה החדש וכנ\"ל.וטעמו של דבר, דכיון שאנו צריכים לתקן בב\"ן את ענין ג' קויםבסוד הנהגת חד\"ר, שעד עכשיו זה היה חסר לו, לכן צריך שג' קויםאלה יתוקנו כל אחד מצד שורשו, קו ימין על ידי אבא שמושרש בחסד,וקו שׂמאל יתוקן על ידי אימא שמושרשת בדין, וקו אמצעי שמחבראת שניהם יתוקן על ידי שניהם, מה שאין כן מ\"ה שכבר מתחילתויצא שלם ומתוקן לגמרי, לכן ממילא תיכף נמשך אל נוקבא על ידיאבא לבדו.וכאמור אחרי שכלים של ב\"ן ניתקנו, וגם נתחברו עם אורותיהם,אז מתחבר עמהם מ\"ה שהמשיך אבא לאימא, כל בחינה מתחברת עםבחינה שכנגדה, אור מ\"ה עם אור ב\"ן, כלי עם כלי, קו ימין עם קוימין, קו שׂמאל עם קו שׂמאל וכו', ובזה נשלמה כל תולדה המתוקנותבכל בחינותיה.

— פתח ס\"ה - תיקון דו\"ן בסוד מתקלא —רכופתח ס\"ה - תיקון דו\"ן בסוד מתקלא[אע\"פ שענין דו\"ן (דכורא ונוקבא) היה גם למעלה, והיינו מאזשהושׂ מה הנהגת חסד ודין בבריאה, מ\"מ כיון שבנקודים נעשה שינויבזה, במה שיצא ב\"ן, בחינת נוקבא, לבדו ורק בזמן התיקון ניתן לומ\"ה דכורא, לכן שורש כל דו\"ן שבאצילות נתלה בחיבור מ\"ה וב\"ןשנעשה בזמן תיקון של נקודים, ונקרא מתקלא]הרי מצינו ענין דו\"ן גם לפני הנקודים, שכך נעשה זיווג ע\"ב דא\"קעם ע\"ב דס\"ג דא\"ק לצורך הוצאת הנקודים, ובאמת ענין דו\"ן מסתברלהיות מעת שיצאו קו ורשימו, שהם היו בבחינת חסד ודין, אשר מאזכל פרט בנמצאים מורכב משניהם, שזה מורה שיש להם שני מולידים,והיינו דו\"ן, וכיון שענין זה כבר היה מראשית הבריאה, אם כן מדועאנו תולים דו\"ן במתקלא שנתחדשה רק אחרי תיקון הנקודים.אלא דכיון שבנקודים היתה הפסקה לענין זה, כי בתחלה יצא ב\"ןלבדו, ומזה אנו רואים שאין דו\"ן ענין כללי ומוחלט שנוהג בהכרחבכל מקום אחרי שהוא נתחדש על ידי חיבור קו ורשימו, אלא שהואענין פרטי שלא היה בנקודים, וחזר ונקבע בזמן התיקון על ידי מ\"הוב\"ן שנתחברו ביחד.והנה חיבור זה של מ\"ה וב\"ן נקרא מתקלא (פתח ל\"ז, נ\"ט, ס\"ט),ומכאן ואילך שולטים דו\"ן בכל הפרצופים ובכל הנבראים, ולכן שורשדו\"ן שישנו עכשיו בבריאה נתלה במתקלא, ולא בחיבור קו ורשימו,מכיון שזה כאמור לא גרם לנקודים לצאת בבחינת דו\"ן, וזה שאנואומרים שסוד דו\"ן הוא מתקלא.

— פתח ס\"ו - זיווג, עיבור ולידה —רכזפתח ס\"ו - זיווג, עיבור ולידה[תיקון כל דבר נעשה בסוד זיווג עיבור ולידה, בזיווג נמשכים חלקימ\"ה וב\"ן וניתנים בנוקבא בסוד העיבור, והרי בתחלה נמצא הוולדבתוך נוקבא בכלל אחד, שכבר יש לו כל מה שמגיע לו לפי שורשו,בלי שיצטרך אחר כך להוסיף על זה דבר, ומאז מתחיל הכלל להתפרטוהגוף להצטייר בכל חלקיו, ולא נולד עד שכל אבריו מתגלים ועומדיםבמקומם הראוי, מוכנים לעשות את תפקידם, וכל זמן שהוא נתלהבאימא וזקוק לקבל ממנה, הוא נעלם בתוכה, שזה ענין של השתלםהאורות אלה על ידי אלה.וכאשר כל אבריו של הוולד כבר נוצרו, ואע\"פ שהם בשיעור הקטןביותר שאפשר להם להיות, אז הוא נולד ויוצא לאויר העולם, להיותמעתה פרצוף בפני עצמו, שכבר לא נוסף בו שום פרט במספר אברים,רק הארה וכח בהם, והנה התגלות הזאת מתוך אימא, והיינו ממאורשהוא היה נעלם בו, נקרא לידה]כבר ידענו שכל מה שנמצא בעולם אחר א\"ק עשוי בדמות אדם(פתח י\"ב, ל\"ה, ס\"א, ע'), ובפרט הכל בנוי בסוד דו\"ן (פתח ס\"ה), ולפיזה ברור שגם כל אורות העליונים מתנהגים לפי מה שזה מצינו באדםהגשמי, ובפרט שיש בהם ענין של זיווג עיבור ולידה.ונתברר לעיל שכל דבר שמתיילד בעולם מורכב ממ\"ה וב\"ן,שנמשכים לו מאו\"א בדרך השתלשלות, והמשכה הזאת נעשית בסודהזיווג, אשר על ידו כבר נקלט בוולד כל מה שהוא צריך לבנינו עדסוף ימיו, בלי שיוכל להוסיף על זה אחר כך כלום, כי את הכל קיבל

— פתח ס\"ו - זיווג, עיבור ולידה —רכחבשעת הזיווג יחד עם טיפה זרעית, שהיא סיבה יחידה למציאותו, כיאת כל ענין השתלשלות ולידת דברים תלא רחמנא בענין זיווג, וכיוןשהזיווג נשלם כבר יש בוולד הכל.ְַַ ואחר כך צריך שאת מה שהוא קיבל בתחלה רק בּכּלל אחד יתפרטבכל פרטיו, כי זהו חוק של הדרגה שנקבע בכל הבריאה (פתח ל'),שבתחלה בא הכלל, ורק אחר כך הוא מתפרט לפרטיו, ועד שיתפרטוכל חלקי הוולד אינו יכול לצאת מאמו ולהיות פרצוף בפני עצמו,בשביל לפעול את פעולתו, ולכן עד זמן ההוא הוא נעלם בתוכה, והיינובתוך מאור שהוא נתלה בו, שאין אימא מוציאה אותו לחוץ עד שיקבלממנה כח ההנהגה, ואשר מאז תוכל אמו לחזור ולהתלבש בו בסודהמוחין, וכדרך כל עליון המתלבש בתחתון כדי להנהיגו.ושני דברים יש להבין בענין יצירת הוולד, א' כמות אבריו, וב' גודלכח שלהם, והנה כל אבריו צריכים להתהוות בו כבר בזמן העיבור, כיבכל אחד מהם תלויה פעולה מסוימת, או שהוא תנאי של איזו פעולה,אשר בלי כל פעולות האלה הוא אינו יכול להתקיים, ולכן חסרון אבריומעכב את לידתו, כי אחר כך כבר לא יתווסף בו שום אבר חדש לעולםוכנ\"ל.אבל כח של אברים, מספיק שיהיה בעיבור פחות ביותר, כי זה יכוללהתווסף לו גם אחר כך, שזה תלוי בגודל אורות הפנימיים (מוחין)שמוסיפים לו כח של הנהגה יחד עם הגדלת כל אבריו ושלימותם,שדבר זה באמת עולה ויורד, ולכן ברגע שכל אבריו הגיעו לשיעורהמספיק, ראוי הוא מעתה לצאת מאמו ולהנהיג בפני עצמו, וזה נקראלידה, וכמו שכל זה פשוט לפי דמות אדם הגשמי.

— פתח ס\"ז - עליית ז\"ת על ידי קיפול —רכטפתח ס\"ז - עליית ז\"ת על ידי קיפולרגלי א\"א[קיפול רגלי א\"א היה כח הראשון שניתן לכלים הנשברים, כדי שיוכלולהתעלות ממקום שבירתם, ומכח קיפול זה יהיו אחר כך כל עליותשלהם, והאמת, שכבר בזמן השבירה כלים אלה היו תלוים ברגלי א\"אומתקיימים על ידם, ולכן גם עכשיו על ידי קיפול רגלי א\"א ניתן להםכח לעלות, כי א\"א הוא שורש לכל הפרצופים, וז' מלכין שמתו היומושרשים ותלוים ברגליו, והנה על ידי שרגלי א\"א נתקפלו על חג\"תשלו, נשרשו ז' מלכים גם בחג\"ת של א\"א, שזה מה שנתווסף בהםבזמן התיקון]כיון שראינו שרגלי א\"א הוצרכו להתקפל למעלה (נה\"י על חג\"ת)בשביל שכלים של ז\"ת יעלו אחריהם להתקן שם באצילות, ולא הוצרךלזה שום דבר אחר, וכל זמן שלא הגיעה עת לכלים אלה להתקן ועדייןצריכים היו להתעכב למטה, לא נתקפלו רגלי א\"א, ומכאן שבאמתקיפול זה הוא שגרם לעלייתם, וכן כל שאר עליות שיהיו לזו\"ן אחרכך [באצילות] יבאו מכח עלייה זו.[ומה שגם לפני כן, והיינו לפני תיקון זו\"ן, כבר עלו איזה חלקיםשל ז' מלכין לפרצופי עתיק, א\"א ואו\"א, בלי קיפול רגלי א\"א, זהומשום שפרצופים העליונים באמת לא נצרכו לקיפול זה, רק זו\"ן, כדילקשרם בסוד קוים וכו', מה שאין כן פרצופים העליונים שכבר היהבהם תחילת תיקון קוים עוד לפני השבירה.

— פתח ס\"ז - עליית ז\"ת על ידי קיפול —רלומה שגם לפני כן מצינו עליית כלים הנשברים בסוד מ' ימים שליצירת וולד, שנעשה מכח עליית אורותיהם בזמן אסיפת התפשטותכח\"ב דנקודים אל מקומם למעלה (עיין בשערי רמח\"ל עמ' קפ\"ו), ישלומר שעלייה ההיא של כלים אינה עלייה ממש, אלא שעליית אורותרק נתנה כח לכלים שלהם לעלות, אבל למעשה עלייתם ובירורם יהיהאחר כך בהדרגה וימשיך עד ימות המשיח, באופן שבכל פעם יעלורק אותם חלקי כלים הראוים באותו זמן להתברר ולהתקן.דאם לא נימא הכי, הרי כיון שכל אורותיהם של ז' מלכים עלו אזלמעלה, אם כן גם כלים שעלו אחריהם לאצילות, היו גם כן כל כליםשל ז' מלכים, והרי אנו יודעים שלא ייגמר בירורם ותיקונם עד שיבאמשיח, אלא כדאמרן, שעל ידי עליית אורות רק קיבלו הכלים כחלעלות, וצ\"ע]כי באמת כבר מזמן השבירה כלים אלה היו תלוים ברגלי א\"אומתקיימים על ידם [והיינו שהיו תלוים בנה\"י דכתר דנקודים, שמהםנמשכו מוחין לאו\"א לצורך הולדת ז\"ת], והיינו שרגלי א\"א היו מאיריםלהם בשבירתם ומצילים ממיתה ממש (פתח נ\"ז), כי היותו א\"א שורששל כל האצילות, לכן כל פרצופיה תלוים בו, ולכן כמו שבשבירתםהארת א\"א היתה מקיימת אותם, כך גם בזמן התיקון באה להם הארהזו עצמה מא\"א כדי להעלותם לאצילות.והאמת היא שקיפול זה היה התעוררות אור חוזר של פרצוף א\"אעצמו, והארה מהתעוררות הזאת הגיעה לכלים הנשברים, שהם היוכאמור תלוים ברגלי א\"א, ולכן גם הם נתעוררו לחזור למעלה.[ומה שאור חוזר של א\"א עלה רק עכשיו דוקא, ולא מקודם כאשרנבנה פרצוף א\"א, אולי זהו משום שעד זמן הזה רגליו היו מגולים,וכל עוד שהם לא נתלבשו בזו\"ן, לא נחשב שנשלם בנינו של א\"אעצמו, דכיון שכל פרצופי אצילות הם ענפי א\"א שלא פועל אלא עלידם (פתח נ\"ה), לכן לא נחשב גמר בנין א\"א עד שיהיה מלובש בכל

— פתח ס\"ח - כל פרטי הבריאה —רלאענפיו (פתח צ', צ\"א), וזהו שלצורך התלבשות הזאת נתעורר עכשיו אורחוזר של א\"א, כי כבר נתברר (פתח ט\"ז) שלא נשלם בנין של פרצוףאלא בעליית אור חוזר].והנה אע\"פ שבתחלה היו זו\"ן מושרשים רק בחלק תחתון של א\"א,והיינו בנה\"י שלו [כי שם היה מקומו של ב\"ן שנשבר], הנה על ידיקיפול נה\"י על חג\"ת, ועליית זו\"ן לשם, מאז נשרשו זו\"ן גם בחג\"תדא\"א [בסוד מ\"ה שמקומו אמיתי הוא בו\"ק דא\"א], וזוהי תועלתשהגיעה לזו\"ן מקיפול רגלי א\"א, מה שבזמן תיקונם הם נשרשו גםבחג\"ת דא\"א.פתח ס\"ח - כל פרטי הבריאהמכוונים לתכלית שלה[כל מה שנעשה בעולם, וכגון עליית חלקי מלכין, וכל מדריגות שנבנומהם, וכל דרכי חיבור ב\"ן ומ\"ה וכו', דוקא זה מה שצריך היה שייעשהבעולם הזה, להיות בו כל כך תיקונים וחסרונות וחוקי ההנהגה,הנצרכים בשביל שכל סיבוב הנהגה יושלם כראוי]ִ כל בירורי מלכין קדמאין שמתבררים ועולים להעשות פרצופיםבאצילות, וכן כל סדר עליותיהם, מה שבתחלה הם עולים לנה\"י שלאצילות, ורק אחר כך למקומם הראוי, וכן כל עליות של פרצופיםעצמם, מה שאחרי לידתם הם יורדים לראש הבריאה, ואחר כך עוליםלאט לאט אל מקומם באצילות, וכן כל דרכי חיבורם מ\"ה ב\"ן, וכגוןבצורת פנים ואחור בעתיק, ימין ושמאל בא\"א וכו', כל זה עשההמאציל בדוקא ובדיקדוק גדול, לא פחות ולא יותר.

— פתח ס\"ט - מתקלא היא דרך תיקון —רלבשהרי אפילו שינוי קטן היה משנה את כל הענין, וכגון אם אדםהיה נברא במדריגה אחת יותר עליונה מאשר נברא, אז הוא היה כמלאךבלי יצר הרע, ולא היה שייך בו ענין הבחירה ועבודה, שכר ועונשוכו', ואם היה נברא במדריגה אחת יותר תחתונה, אז היה אדם כבהמה.כי באמת כל העולם הזה מוכרח היה להעשות בדיוק באותה תכונהשנעשה, והיינו לפי התכלית שהושׂמה לפניו, שהיא ענין חזרת כל רעלטוב, בכל כך תיקונים וחסרונות, עם כל כך אורות פתוחים וסתומים,שעושים את הנבראים או חזקים או חלשים (פתח נ'), בכל כך חוקיםשעל פיהם נעשים כל אותם תיקונים וחסרונות, כל אחד בזמנו הראויולפי סודו, הרי כל זה בא להשלים את כל סיבוב ההנהגה האמורלהביא את הבריאה לידי סוף הטוב והשלם.פתח ס\"ט - מתקלא היא דרך תיקוןעולם[מציאות של תיקון הוא ענין של 'משקל', והיינו מה שכל הדבריםצריכים להיות נשקלים כאחד, מקושרים זה עם זה, ומתקנים איש בעדחבירו, וכולם פועלים במטרה אחת, עד שמבין כולם תצא הנהגה אחתמתוקנת בכל סדריה הגדולים, שביכולתה להביא את כל הבריאה לידישלימותה]מתקלא הוא סדר אחד שהמציא אותו המאציל לצורך תיקון העולם,ועיקרו של מתקלא הוא חיבור דו\"ן (פתח ל\"ז, נ\"ט וס\"ה, צ\"ו), אשר עלידי זה תהיה הנהגה מוסכמת, בלי שכח אחד יפעל רק בשביל עצמו,אלא גם בשביל חבירו, וזהו על ידי שכולם יהיו מביטים זה בזה,

— פתח ע' - ענינו של פרצוף —רלגועושים הכנות לצורך אחרים, ולצורך חיבורם ביחד, עד שמכל זה תצאהנהגה אחת מתוקנת, כל כך גדולה ועמוקה, שהקב\"ה מסבב אותה,שאין שום שׂכל יכול להשיגה, שכולה אינה אלא סיבוב אחד בלבד,שאמור להסתיים בשלימות גמורה, שאחריה יקבעו הדברים רק בטוב,בלי שיהיה עוד קילקול כלל.פתח ע' - ענינו של פרצוף[פרצוף הוא מה שאור אחד (ספירה אחת) מתפשט ומתגלה בכלפרטיו, בסדר אחד שבו איזה חלקים נעשים פנימיים ואיזה חיצונים,איזה עליונים ואיזה תחתונים וכו', כולם מקושרים ביחד, ופועליםתמיד על פי הנהגה אחת כללית, באופן שמספר כל חלקי פרצוף הםתרי\"ג, וכל אחד מהם בנוי מעוד חלקים קטנים, הנצרכים לשלימותוולשלימות הנהגתו]כבר נתברר (פתח י\"ז) הבדל בין ספירה לפרצוף, ואמנם שם נתבארהבדל זה מצד ציפיה במרכבה, והיינו מצד עיקר ענין הנהגתם, מהשהפרצוף הוא גילוי כל כחות של הספירה, שנתפרטו וחזרו ונתחברובסדר חדש לצורך פרטיות של הנהגה, וכאן נבאר את מהות שלהפרצוף עצמו, שאחריה נמשכת ההנהגה.והנה כל פרצופים עשוים בסוד דמות אדם (פתח י\"ב, י\"ז, ל\"ג), ולכןיש בהם תרי\"ג חלקים, ועיקר חלוקתו של פרצוף היא לפנימיותוחיצוניות, ולעומתם באדם הגשמי הם גוף ונשמה, וגם גוף עצמומתחלק מצדו לג' כלים: פנימי, תיכון וחיצון, וכן יש לבושים לגוף,וגם נשמה מתחלקת לאור פנימי ולאור מקיף, ויש לפרצוף 'שיעור

— פתח ע' - ענינו של פרצוף —רלדעובי', שהם ג' פרצופים המתלבשים זה בתוך זה, של עיבור, יניקהוגדלות, אשר מכאן מובן ענין של התלבשות.ויש הבדל בפרצוף בין ראש (ג\"ר) לגוף (ו\"ק), בין חלק עליון שקרובלשורש (חב\"ד), לחלק תחתון שנתפשט למטה (נה\"י), שזה מה שעושה'שיעור קומה' של פרצוף, ומובן מזה ענין השתלשלות המדריגותמלמעלה למטה.וכמה קשרים יש בין כל חלקי הפרצוף, ומובן מזה ענין קשרהמדריגות והסכמתם זו עם זו בסוד הכונניות (וכדוגמת שעון עם הרבהגלגלים שונים שכולם מחוברים ביחד, בלי שאפשר להוציא ממנו אפילוגלגל אחד קטן ביותר).וכמה הרכבות פרטיות וחיבורים נעשים בין כל חלקי הפרצוף, לצורךכל מיני פעולות פרטיות, ומובן מזה חיבורי מדריגות בהנהגתם, אשרבהתעורר אחת מהן יתעוררו כל שאר מדריגות המחוברות עמה, והיינועל ידי רוח שסובב בכל הגוף ועושה את כל חיבורים אלה (פתח ל\"ד).כי הנה הלב מנהיג את כל האברים לפי ענינם, על ידי דם שהואמשלח בהם, ועל ידי רוח שנכנס בכולם ומחזיר את תגובתם ללב, כיהלב הוא באמת שורש של הנהגה, כי בו מתקשר הכל, בסוד לב מבין,שבו מתחברים ביחד בינה (יסוד אימא שמגיע עד חזה דז\"א, מקוםהלב), ת\"ת (ז\"א עצמו) ומלכות (שיוצאת מאחורי חזה דז\"א), אשרמכאן יוצאת הנהגה אמיתית בעמוק.וכללות כל הפרצוף הם תרי\"ג חלקים, שזה עושה את פרטיותוהמספקת בסוד דמות אדם, וכל אחד מהם בנוי מעוד חלקים קטנים,הכל משוער בשיעור מדויק ומכוון אל שלימות ההנהגה.

— פתח ע\"א - הקבלה בין אדם הגשמי —רלהפתח ע\"א - הקבלה בין אדם הגשמילפרצוף[סדר חלקי פרצוף, כל קשריהם ועניניהם, הוא ממש כסדר אברי גופושל אדם, וכל מה שיש באדם, יש כנגדו בפרצופים למעלה]כבר נתברר (פתח ע') שהפרצוף בנוי בסוד דמות אדם, ולכן כל מהשמבחינים באדם הגשמי ועד הפרט האחרון, הרי כל זה נמצא, ובאמתכבר מושרש, באורות למעלה (פתח כ\"ז, ל\"ז), וסודם למעלה הם כלעניני שפע הצריכים בשביל שתתקיים עבודת בני אדם למטה, שעלידה נעשית השראה וקשר בין עליונים לתחתונים וכו', לתת תוקף וקיוםלכל תכונות של האורות למטה.וזה סוד \"ומבשרי אחזה אלוה\", ובכך נפתח לנו דרך לחקור בכלמה שיש בספירות, כדי למצוא דוגמתו באדם הגשמי, וכן לחקור בכלמה שיש באדם, כדי להבין איך בנויות ופועלות הספירות, והאמת היא,שבתחלה ניתן לנו לדעת את כל עניני התחתונים, ומהם להתעלות עדשרשם בעליונים, וגם להבין את הקשר שיש ביניהם, היותם כמו סיבהומסובב, והנה כל דברים אלה שייכים רק בפרצופים, שיש בהם כלפרטיות של הנהגה הנצרכת לכך, ולא בספירות (פתח י\"ז, ע').

— פתח ע\"ב - עיקר הבדל בין זכר —רלופתח ע\"ב - עיקר הבדל בין זכרלנקבה הוא בכלי יסוד שלהם[יש פרצופים זכרים ופרצופים נקבות, זכרים ממשיכים חסד, ונקבותממשיכות דין, ובזיווגם מתחברים חסד ודין ביחד, ומזה נולדת כלפעולה חדשה, כי אין דבר שאינו מוסכם בין שתי מדות אלה, ולפיהשינוי שיש בין זכר לנקבה בענין המשכה הזאת, כך נעשו שינוייםבין זכר ונקבה עצמם, ואולם עיקר השינוי ביניהם הוא באמת בכליהמשכת השפע, והיינו ביסודות שלהם, כי כיון שבו מתקבץ כל שפעשל הפרצוף, לכן די היה בשינוי זה כדי שזכר ונקבה יפעלו כל אחדלפי חוקו]כבר נתברר (פתח ל\"ז, נ\"ח, נ\"ט, ס\"ה וס\"ט, צ\"ו) שתיקון כל הבריאהנעשה בסוד מתקלא, שעיקרו הוא חיבור דו\"ן, שעשוים להמשיך בדרךהשתלשלות את השפע המתחדש תמיד מאת השי\"ת, זכר ממשיך חסדבסוד מ\"ה, ונקבה ממשיכה דין בסוד ב\"ן, כי כל שפע חדש שנולדצריך להיות כלול מחסד ודין (פתח ס\"ג), וזהו מג' טעמים:א) מצד ההנהגה, כי על פי הנהגת שכר ועונש צריך שישולם לכלאדם לפי מעשיו, שכר טוב לצדיקים, שזה בא מחסד, ועונש לרשעים,שזה בא מדין.ב) מצד שפע עצמו, דכיון שכל נבראים מורכבים מחסד ודין בצורהשונה, לכן גם שפע שהם מקבלים צריך להיות שונה בהם ומתאים לכלנברא, באופן שחסד ודין תמיד יסכימו זה עם זה.

— פתח ע\"ב - עיקר הבדל בין זכר —רלזג) מצד הנבראים, שהרי יש מהם שמושרשים בחסד, ויש שמושרשיםבדין, ובשביל להוציא את אלו ואלו ולקיימם צריך שיהיו חסד ודיןבעולם, ואפילו בנברא אחד יש בו דברים שהם מצד חסד, ויש בודברים שהם מצד דין, כי באמת כל נברא מורכב כאמור משניהם, וכמושכבר נתברר (פתח ס\"ב, ס\"ג) שאין שום בריה ושום פעולה בעולםשאינה מחוברת ממ\"ה וב\"ן.והנה השפעה המורכבת הזאת מתחדשת על ידי זיווג זכר ונקבה,ובאמת לשם כך צריכים את הזיווג, כדי שהשפע יצא תמיד ממקוםאחד, ולא משני מקומות [שאז היה זה מורה על שתי רשויות ח\"ו],אלא שהשפע עצמו יהיה כלול מחסד ודין, ואז יותאם לכל אחד לפיצרכו.וכיון שזכר ממשיך חסד, ונקבה ממשיכה דין, הנה לפי שינוי זהממילא ישתנה גם חוקם, טבעם ובנינם של פרצופים זכרים ונקבות, כיכל אור מוציא תולדה כמינו כמוהו, ואם רואים שינוי בתולדות, אםכן בהכרח שיש שינוי באורות המוציאים אותם, אם לא בעיקר צורתםממש, על כל פנים באיזה תכונתם, וכמו שמצינו זה באדם הגשמי,שיש הבדל בין זכר לנקבה בכמה דברים, וכגון בקול, במראה ובכחוכו', ואע\"פ שאין זה שינוי מהותי, ואדרבא שוים הם במה ששניהםנחשבים מין אחד של אדם.ואולם יש דבר אחד שצורתו שונה בזכר ובנקבה באופן מהותי, והואכלי המשכת השפע, שהם יסודות שלהם, כי אין ליסוד תפקיד אחר רקלהמשיך את השפע, דעליו נאמר \"נהר יוצא מעדן\", והרי צורת כלאבר תלויה בפעולתו, ואם פעולה שונה, בהכרח שישתנה גם צורתהאבר, ושינוי ביסודותיהם הוא פשוט, שהרי זכר הוא משפיע ונקבההיא מקבלת וכו', וזה מורה שבאמת מכל תרי\"ג אברים דוקא ביסוד,ובכל מה שקשור אליו, נמצא עיקר ההבדל ביניהם, וראיה לזה סריס

— פתח ע\"ג - הבדל בין חיבורי דו\"ן —רלחשאין לו זקן (דכיון שאין לו יסוד זכרי, לכן ממילא שגם בשאר דבריםשקשורים ליסוד, כמו זקן, הרי הוא דומה לאשה).ואכן יסוד מתעורר ראשון מכל הגוף בזמן המשכת השפע, וכפיהתעוררותו מתעוררים כל שאר אברים, והם בעצמם נותנים ליסוד אתכחם וממשיכים לו מחלקם ממש (פתח קל\"ח), עד שבו מתקבץ כל כחושל פרצוף, וכיון שכל האברים נכללים בשעת הזיווג ביסוד ונשמעיםלו, לכן די היה בשינוי זה להבדיל בין זכר לנקבה.פתח ע\"ג - הבדל בין חיבורי דו\"ןבפרצופים[שלימות פרצופים תלויה במדת חיבור דו\"ן בהם, דכיון שעל ידי חיבורזה נמשכת שפע בעולם, לכן כמה שדו\"ן מחוברים בפרצוף יותר מצדעצמם, בלי שצריך לזה עבודת התחתונים, הרי זה מורה על שלימותם,וכמה שדו\"ן פרודים יותר זה מזה, וצריך לעבודת התחתונים בשביללחברם, הרי זה מורה על חסרון שלימותן]כיון שדו\"ן מושרשים בחסד ודין (פתח ע\"ב), שהם עצמם שורש לכלטוב ורע, ולאחר שכל מטרתנו היא למתק את הדין על ידי חסד,וממילא להחזיר כל רע לטוב, לכן כמה שחיבור דו\"ן הוא יותר גדולוחזק בפרצופים, כך יותר היא שלימות שלהם [כי ענין של זיווג הואמה שזכר ישלוט בנקבה, ועל ידי זה נעשה מיתוק גמור לדין שנקבהמושרשת בו, ואז ממילא נכנעים כל שאר דינים שנאחזים בדיני נוקבא].ועוד כיון שזכר הוא סוד המשפיע, ונקבה היא סוד המקבל, והריכל מחשבת ס\"א היא להפריד בין זכר לנקבה כדי למנוע את השפעה

— פתח ע\"ד - פרצוף עתיק —רלטבעולם, אם כן פשוט, דכמה שחיבור דו\"ן בפרצופים יותר גדול, בלישס\"א יכולה להרחיקם, כך יגדל התיקון והשלימות שלהם.כי אכן עיקר עבודת התחתונים היא לגרום לזיווג של זו\"ן, בשבילשעל ידי זה יהיה הדין מפויס וממותק, ויהיה המקבל מתדבק במשפיעובלי אפשרות להפרידם, ולפי זה כמה שדו\"ן יותר מחוברים מצד עצמם,ואינם צריכים לעבודת אדם, כך מצבם קרוב יותר לשלימות, וכמהשדו\"ן יותר רחוקים זה מזה, וזקוקים לתחתונים כדי לחברם, הרי זהמורה על חסרונם.וכמבון שגם בדבר זה, כמו בכל דבר, יש הדרגה, כי בעתיק חיבורדו\"ן גדול ביותר, ששניהם נמצאים בו בכל הפרצוף באחדות גמורה(פתח ע\"ה), ובא\"א חיבורם הוא פחות, כי כבר יש חילוק בין זכרשעומד בצד ימין, לנקבה שעומדת בצד שׂמאל, אך עדיין שניהםנחשבים כפרצוף אחד.אמנם באו\"א כבר נפרדו זכר ונקבה זה מזה ונעשו שני פרצופים,אלא שעדיין הם כחדא נפקין וכחדא שריין, שוים בקומתם ומחובריםתמיד, ולכן זיווגם הוא תדיר, ואולם בזו\"ן פירוד בין זכר לנקבה גדולביותר, דאין זיווגם תדיר וכו', ולכן עיקר עבודת אדם היא באמת לחבראת זו\"ן בכל בחינותיהם, והיינו בכל אותם פרצופים שטפלים לזו\"ןומשלימים בעדם בזיווגם (פתח קי\"ז).פתח ע\"ד - פרצוף עתיק[עתיק הוא פרצוף ראשון שנחשב לאצילות, והוא מלכות דא\"קשנתפשטה בתיקוניה ונתלבשה בכל אצילות, כדי לקשר אותה בא\"ק,ומכחו לקיימה ולהנהיגה]

— פתח ע\"ה - דו\"ן בפרצוף עתיק —רמאע\"פ שעתיק הוא מלכות דא\"ק, מ\"מ הוא נחשב לראש אצילות,כי זה כבר נתברר (פתח ע') שכל ספירה שניתנה לה שליטה בפני עצמהנקרא פרצוף, וכיון שלמלכות דא\"ק ניתנה פעולה להנהיג את אצילות,לכן בשביל זה היא נתפשטה בכל האצילות ונעשתה שם לפרצוף שלם,ראשון באצילות.ובזה יתורץ קושיא, כי מצד אחד אנו אומרים שעתיק נעשה מחיבוראורות מ\"ה וב\"ן שיצאו מעינים וממצח דא\"ק והלבישו את א\"קמבחוץ, ומצד שני אנו אומרים שעתיק הוא מלכות דא\"ק עצמו (שהואב\"ן הכללי של א\"ק שנמצא בפנימיותו, ואינה הארה שיצאה לחוץ,וגם אינה מורכבת ממ\"ה וב\"ן).אך הענין הוא, דכיון שמלכות דא\"ק מנהיגה את אצילות, לכן הוצרךהדבר שהיא תקח לעצמה חלקי מ\"ה וב\"ן, שנעשו לה תיקונים, אשרמכחם היא תנהיג את האצילות, שבנויה מחיבורי מ\"ה וב\"ן (ובבחינהזאת נחשב שמלכות יצאה מתןך א\"ק לחוץ, עיין בפתח צ\"ז).וזה שמלכות דא\"ק נתלבשה בתחלה בא\"א, ועל ידו בכל שארפרצופי אצילות, כדי לקיימם, כמו כל שורש שמקיים את ענפיו, וכדילהנהגים, כמו כל עליון שמנהיג את תחתון.פתח ע\"ה - דו\"ן בפרצוף עתיק[גם פרצוף עתיק בנוי ממ\"ה וב\"ן, שהם בחינת זכר ונקבה שלו,שמחוברים בו תמיד ביחד ונחשבים כגוף אחד ממש, עד שאי אפשרלציין להם מקום בפרצוף, ולומר זכר נמצא כאן, ונקבה נמצאת כאן]