— פתח כ\"ט - הקו והלבוש שלו —צאבלבוש הזה של נשמה שיש לכל אחד ואחד, וכן אצל כל אדם עצמומשתנים כל דברים אלה מזמן לזמן, והיינו נמי לפי שינוי לבוש שלנשמה שיש לו באותה שעה.נמצא שגוף מונהג מן הנשמה, שהיא עושה זאת באמצעות הלבוששלה, וזה מה שנלקט מכל דרושי הרב הקדוש זללה\"ה (האריז\"ל)וממאמרי רשב\"י זללה\"ה, וסוד לבוש זה הוא מוחין, שהם פנימיותושל הפרצוף שבתוכם מתלבשת הנשמה, ועל ידיהם נעשית כל הנהגתו(פתח ק\"א, ק\"ט), והמוחין הם כאמור משתנים מפרצוף לפרצוף, וכןמזמן לזמן, בין במהותם, במה שלפעמים נוטים יותר לחסד, ולפעמיםיותר לדין או לרחמים, ובין בכמותם ובערכם, כי יש מוחין קטני ערךויש גדולי ערך.ובזה יתורץ מה שלכאורה קשה, שהרי פרצופים משתנים זה מזהלפי קרבתם וריחוקם מאור אין סוף, ולכן יש בהם עליונים (שקרוביםיותר לאין סוף) ותחתונים (שרחוקים מאין סוף), ולפי מה שאמרנושהקו שוה לעצמו בכל מקום, והיינו שבכל פרצופים הוא אותו הקו,לפי זה גם כל פרצופים עצמם צריכים היו להיות שוים, אלא דכיוןשלבוש של הקו משתנה, לכן כפי ערך הלבוש, כך מקבלים הפרצופיםמן הקו.נמצא שיש בספירות ג' דברים: כלים, מוחין, ואורות פנימייםומקיפים, כלים הם מדריגות של רשימו, והם כללות של כל חוקיםשנתחדשו אחר הצימצום, אורות פנימיים ומקיפים הם מה שאור איןסוף נמצא בכל מדריגות של רשימו, והמוחין הם לבוש של אור הפנימישנעשים לפי הפרצוף, שדרכם אור אין סוף משקיף ומנהיג את הנבראים(פתח כ\"ז).וגם מוחין עצמם מתחלקים לכמה מדריגות שקוראים להן נרנח\"י(ועיין בפתח קכ\"ז, שחלוקה זאת מקבילה לצל\"ם של מוחין), ואין חיה ויחידהאלה של מוחין הם חיה ויחידה שמצינו באורות מקיפים שיש לכל
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —צבפרצוף (פתח כ\"ח), כי אחרת תמצא דרושים סותרים זה את זה, אלאשגם למוחין יש התפשטות פרטית, ותראה שחיה ויחידה של מוחין(שהם ל\"מ דצל\"ם) אף בעומדם למעלה מראש ז\"א מתלבשים בנה\"ידאו\"א (פתח קכ\"ח וקכ\"ט), מה שלא שייך באורות המקיפים [ולכאורהגם נר\"ן של מוחין אינן נר\"ן של אורות פנימיים של פרצוף].ובמראה הנבואי רואים פרצופים במוחותיהם, וקו אין סוף עוברבתוכם ושוה בכולם.פתח ל' - הנהגת טוב ורע והנהגתהיחוד[בצימצום הושרש שילכו הדברים לפי הנהגת עולם, והיינו שיוכלולהמצא קלקולים, אך בסוף יחזור הכל לתיקון שלם, ויתגלה יחודו ית'כראוי, ועל פי זה נקבע חוק שנותן מציאות לטוב ולרע, זה לעומתזה, דמצד אחד הם ספירות שבכל מדריגותיהם ועם כל תולדותיהם,שכולם הם טוב ונקראים קדושה, ומצד שני, והיינו אחרי הספירות,נבראה בריאה אחת שענינה כל קליקולים, והיא נקראת סטרא אחרא(ס\"א), שלא נבראה אלא בשביל שהטוב יתגבר עליה וכל קילקוליםיתוקנו, ואז יוודע אמיתת יחודו של המאציל]כבר נתבאר (פתח א', ב') שכל עיקרה של חכמת הקבלה הוא לדעתאת דרכי הנהגתו ית', על מה ברא את כל בריות אלה, ומה הוא רוצהמהם, ומה יהיה בסוף של כל המעשים אחרי כל סיבוב של הנהגהשאנחנו רואים בעולם, ומה טבעם להיות כל כך זרים ומשונים.
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —צגכי באמת כבר שיער רצון העליון את כל סיבוב הזה להגיע בסוףלשלימות גמורה, ואלו הם כל השיעורים שאנו מבארים אותם בסודהספירות והעולמות, והצימצום היה שיעור ראשון בזה ששיער ית'בבוא לברוא את הנבראים, וזה מה שקראנו לו בשם \"מקום\" (פתחכ\"ו), כי על ידי הצימצום נוצר עצם המקום לכל העולמות, הצריךוהמספיק להם בדיוק.כי בודאי שכבר מתחלה היה זה משוער אצלו ית' איך תהיה כלהמציאות, ועל פי זה עשה המעשה, ושיעור הצימצום ענינו דרךמוגבלת שהיתה טמונה באור אין סוף הקדום, ועל ידי הצימצוםנתגלתה ויצאה בסוד רשימו (פתח כ\"ד), ונמצא שמעשה הראשון היהעשיית מקום, שזהו ראשית חידוש שחידש המאציל במה שסילק אתכחו הבלתי תכלית מכאן, ועל ידי זה ניתן מקום לדרך המוגבלת, שהיאסדר חדש שבו ילכו כל הדברים מעתה לפי הנהגת עולם.ושתי ידיעות יש בזה: א) שמקום זה עצמו הוא שורש של כלהנבראים (ובבחינה זו אנו קוראים לו רשימו, עיין בפתח כ\"ו), ביאור הדברים,כי אין לומר הואיל והמאציל ברא את עולם כך בסדר זה, אם כן זהמה שהיה יכול לברוא, ולא באופן אחר, ולדוגמא אם נאמר שמספרהעולמות שנעשו הוא בגלל שהאור שהאיר בתחלה היה מידאי גדולמיכולת נבראים לקבלו, ולכן צריך היה לעשות את כל השתלשלותהעולמות וירידת המדריגות כדי למעטו, וכיוצא בו דברים שאנחנויכולים לומר בטעם הבריאה, שהוצרכה להיות כך בגלל שבלי זה היאלא היתה יכולה להיות.הנה אין לומר כן לגבי המאציל, כי לא היה מוכרח ח\"ו לפעולבאופן זה דוקא, כי הוא כל יכול, ואין שום מעצור לפעולתו לפעולבכל דרך שהוא ירצה, בין שמחשבה שלנו תופסת, ובין שאינה תופסתבו, כי אין שום גבול שאפשר לייחס להשי\"ת, כי הוא ברא את כל
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —צדהטבע המוגבל הזה שאנו רואים אותו, היותו בעצמו ית' בלתי מוגבל,אלא שברצונו הגביל את פעולתו עד שיעור הזה.ולכן כל מה שנראה לנו שבלאו הכי לא היה אפשר, וכגון בלי עניןשל הדרגה שאנחנו רואים אותה בכל הבריאה, אע\"פ שזה אמת, כי איאפשר להוציא את התחתונים מא\"ק בלי שאורו יתמעט בהדרגה עדשיעור שהם יכולים לקבל, אך כל זה הוא נכון רק אחרי שדרך ההדרגההזאת כבר ישנה בעולם, ואנחנו משיגים אותה, ובעצמינו מקבלים דרכהומתנהגים על פיה, והיינו כל זה שייך רק אחרי שהמאציל רצה בדרךזו וייסד כל הבריאה עליה, אבל אם הוא לא היה רוצה בכך, אז לאהיה נמצא כל זה כלל ועיקר.ועל כל פנים נמצא שראשית ידיעה בענין חוק ההנהגה המחודשתהיא באמת ענין של הדרגה, שהיא יסוד מוסד שעליה הושתת עולם,ועל פיה נעשה \"מקום\" הנזכר, ולא עוד אלא שהצימצום עצמו היההכנה ראשונה להדרגה הזאת, שהרי השי\"ת יכול היה לברוא את כלהנבראים, ואפילו התחתונים ביותר, מיד, כולם בבת אחת בלי שוםצימצום והדרגה, ונמצא שהצימצום פתח את דרך ההדרגה, כי באמתעל ידו בא ית' להעמיד את אורו בערך של תולדה שרצה שתצא ממנו,שזה מה שעושה את ההדרגה.ואם השי\"ת היה רוצה לברוא את עולם בדרך אחרת, אז גם בחינת\"מקום\" היה אחר לגמרי ממה שהוא עכשיו, ומזה יוצא שאע\"פ שענין\"מקום\" כבר היה כלול בכח באור אין סוף הקדום, מ\"מ בלי הצימצוםהוא לא היה יוצא ומתגלה בפועל, ולפי זה נחשב שצימצום הוא סיבהלו, ואע\"פ שיכול היה להיות עולם בדרך אחרת לגמרי, בלי שוםצימצום.ב) ידיעה שניה נמשכת מידיעה ראשונה, כי הצימצום אינו רק סיבהלחידוש \"מקום\", וכגון אם נאמר שהצימצום בא כביכול רק להסיר אתמחיצה שהיתה לפני ה\"מקום\" בשביל שהוא יתגלה, לא כן הדבר,
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —צהאלא שמהות \"מקום\" עצמו תלוי במעשה הצימצום ובשיעור שבו עשההמאציל את הצימצום, שהרי אפילו דרך מוגבלת היתה יכולה להיותבאופן אחר מאשר היא עכשיו.ולפי זה כמה מיני מקומות היו יכולים להיות, וממילא גם הנבראיםהיו אז אחרים לגמרי, מאחר שכל דרכים אלה היו כלולים באור איןסוף, ולכן בשביל ליצור את מקום הזה דוקא שישנו עכשיו, שיער ית'כמה אור צריך לסלק מכאן כדי שישאר המקום באופן זה, ואז ממילאכל שאר אפשרויות של מקום נסתלקו יחד עם סילוק האור, ונתבטלוכל אותם עולמות אחרים שהיו יכולים להיות, אם היה ית' מסלק אתאור יותר או פחות, ונמצא שעולם הזה תלוי בשיעור של הצימצוםשנעשה.ואין לנו לבקש טעם לשיעור זה, כי הוא למעלה מהשגתנו (פתחי\"ד), דעל זה נאמר \"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד\",כי מה שעשה המאציל הוא טוב ונאה ביותר לפי תכלית שהוא רצהבה, אך עם כל זה ברור שרק ענין של הדרגה שנקבעה יחד עםהצימוצם, רק היא נותנת מקום לטוב ורע שנמצאים עכשיו בעולם, ורקהיא שמסובבת את כל רע לחזור בסוף לטוב, מה שאין שום חוק אחרשל בריאה היה גורם לכך.ועל כל פנים מאז הלכו הדברים בדרך ההדרגה, בסוד הנהגת שכרועונש והבחירה, עם כל קילקולים שנעשו בעולם, שכל זה ודאי תולדהשל הצימצום ושל מדת הדין שנתגלתה בו, אך כאמור גם מה שבסוףכל רע יחזור לטוב ותשלוט הנהגת היחוד, אל תחשוב שזה תהיה דרךאחרת שהמאציל יחדש אותה אחרי גמר הנהגת שכר ועונש.דעל זה כבר נאמר \"אין כל חדש תחת השמש\", כי באמת כברמראש הוכנו כל דברים אלה, כי כבר שיער המאציל את כל הנהגההזאת מתחלתה ועד סופה, וזהו למרות שתיקון הבריאה על ידי חזרתרע לטוב נראה כהפך של מדת הדין שנתגלתה בצימצום, ואינו כן, כי
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —צודוקא על פי כוונה הזאת נעשה הצימצום מעיקרא, שהעולם יגיע בסוףלתיקונו.כי הנה מה שהמאציל עשה שיוכלו להמצא רע וכל קילקולים, זהורק בשביל שיחודו ית' יתברר על ידי זה בפועל, כי אין היחוד נודעאלא מתוך העלמו, וכמו שאין האור ניכר אלא מתוך החושך, כי מהשהשי\"ת מצד עצמו שלם בתכלית השלימות, דבר זה היה עדיין רקבכח ולא בפועל, והיינו שלא היה נודע ומוכח לנבראים.ובשביל שזה יהיה גם בפועל, והיינו שכל נבראים יודו בדבר זה,לכך נצרך ית' להעלים את יחודו ואת שלימותו בתחלה, ועל ידי זהלגלות כל מיני חסרונות, כי רק על ידי שלילת חסרונות מבינים אתמעלת השלימות (וזהו דוקא בענין גילוי היחוד, ולא בענין כל שאר שלימויותשל המאציל, עיין בפתח ד').והוא ממש ענין של רשימו והספירות, שהם סוד הנהגת שכר ועונש,שבנויה על העלם אורו ית' ונתינת מקום לרע על ידי שליטת מדת הדיןשנתחדשה בצימצום, וכל זמן שהנהגה הזאת שולטת, ההטבה לנבראיםהיא תלויה ומסופקת, אם תהיה או לא תהיה, מכיון שיש דבר שמונעאותה, מה שאין כן לאחר שיחודו ית' יתברר בפועל, דאז כבר לאיהיה דבר שמונע את הטוב לשלוט כלל וכלל.וגם עכשיו יש ענין של שלימות, מצד אור אין סוף המקיף שנשארחוץ לחלל, אך עדיין זה לא נקרא שידיעת השלימות נתאמתה ונתקיימהבפועל, עד שהיא תתגלה גם בתוך החלל, כי את הקילקולים ראינו כאןבפועל, אך את השלימות עדיין לא ראינו, ולא ראינו איך היא מתקנתאת כל הקילקולים, ובאיזו דרך מתקנת בלי שהבריאה תחזור לקילקולעוד [כי באמת שלימותו של המאציל ויחודו עצמם הם שמתקנים אתהבריאה על ידינו, עיין בפתח ד'].
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —צזולפעמים נעשים בעולם איזה תיקונים, אלא שאחר כך הם חוזריםונחלשים או נעלמים, כי אע\"פ שכבר מתחילת ימי בראשית סובב גלגלשל הנהגה אל מקום אחד, והיינו אל שלימות האחרונה, מ\"מ באמצעעדיין לא נתקיימה השלימות בפועל אף פעם, אלא שיש שמתקרביםאליה ויש שמתרחקים ממנה, וכך יהיה עד זמן הגאולה, שרק אזתתגלה השלימות בפועל על ידי חזרת כל רע לטוב, ולכן מאז כברלא יהיו קילקולים, אלא יתחיל זמן של קבלת שכר ותענוג של נשמות,כי בני אדם שביררו את השלימות בפועל וגילו את אמיתת שליטתהיחוד יתענגו מזה עצמו לנצח נצחים.ותראה מופת בזה (ראיה למה שאמרנו), שעדיין לא זכינו לתיקוןשלם, כי אפילו תיקונים גדולים ביותר שהיו בעולם, כמו מתן תורהובנין בית המקדש, לא היו אלא לישראל בלבד, אבל אומות העולםהיו עומדים במרדם, רחוקים מן השלימות, ולכן גם בישראל עדייןנשארו טומאה ויצר הרע ומיתה וכו', מה שלא יהיה לעתיד לבא.ועל זה נאמר \"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה\", ונאמר \"לאירעו ולא ישחיתו\", ונאמר \"ובילע המות לנצח\", ונאמר \"ואת רוחהטומאה אעביר מן הארץ\", ונאמר \"והסירותי את לב האבן מבשרכם\".הרי כל פסוקים אלה מדברים באחרית הימים, שאז יהיה גילויהשלימות והנהגת היחוד על ידי שאור אין סוף עצמו שקדם לצימצוםיאיר בכל כחו, מה שאין כן כל תיקונים שהיו באמצע, שהם היו מצדהספירות בסוד רשימו בדרך הנהגת שכר ועונש, שבהם הדבר היהשקול, אם תשלוט הקדושה או ס\"א, וכאשר שלטה הקדושה, אז הרעהיה כפוף ומשועבד לה לפי שעה, ולא היה יכול לפעול, אך לא שהרעחזר להיות טוב ממש.ורק במתן תורה זכו דור המדבר לגילוי גדול של השלימות על ידימשה רבינו, שהיה בעצמו שלם בסוד פנימיות העולמות [בסוד קו איןסוף, עיין באדיר במרום עמ' י\"ג], ששם לא שייכת שליטת הרע כלל,
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —צחוכמו שמבואר בזוהר (תיקו\"ז י\"ג דף כט, וס\"ט דף קא), ועל זה נאמר\"וחרות על הלוחות\", כי נעשו ישראל בני חורין ממלאך המות וכו'.אך גם דבר זה כאמור היה רק קרוב לשלימות, בסוד מוחין (פתחכ\"ט), ולא שלימות ממש בשליטת הנהגת היחוד, כי גם מוחין הם עדייןבכלל גלגל הסובב ששייך להנהגת טוב ורע, אלא שכחם גדול מאדבענין התיקון, והאמת שבמתן תורה היה איזה ניצוץ של גילוי הנהגתהיחוד עצמה, אלא שהוא היה רק חד פעמי ומיד אחרי זה חזר ונעלם,אבל מ\"מ מאז הוא עומד לישראל כדי על כל פנים לשמור אותםמאבדון, ואפילו בזמן שיהיו בעולם קילקולים גדולים ביותר, כי בליזה היה העולם חרב ח\"ו, וזהו שהתורה ניתנה רק פעם אחת ולעולמים.נמצא שעל ידי המוחין יכול להתגלות היחוד אפילו בזמן העלםהיחוד, אמנם השלימות ממש תהיה רק לעתיד לבא, והוא סוד \"תורהמאתי תצא\", ופירשו חז\"ל (ויק\"ר יג, ג) חידוש תורה מאתי תצא, כיבתחלה ניתנה התורה בסוד הארת היחוד המאיר בתוך גלגל הסובבבלבד, לפי מה שנצרך בשביל קיום העולם, אבל לעתיד לבא תנתןתורה מצד שרשה העליון עצמו, ולכן אז יהיה גילוי היחוד בקביעות,בלי שיהיה רע אחריו.ויש להקשות: דאיך שייך גילוי היחוד בזמן העלמו, והלא ההעלםבא אדרבא להעלים את היחוד ולגלות את חסרונות, וזהו בשביל שדוקאאחריהם יתגלה היחוד והשלימות מתוך חסרונות, כדי שהם יהיומבוררים בפועל וכנ\"ל, אבל אם בזמן העלם עצמו יש אפילו קצתמגילוי היחוד והשלימות, הרי זה מבטל במקצת גם את חסרונות, ואםכן בירור סופי של השלימות לא יהיה שלם לגמרי.תשובה: אין ההעלם יכול לגרום העדר גמור למה שמציאותומוכרחת מסיבה שקדמה להעלם, כי הנה מציאותו ית' היא מוכרחתמצד עצמו, ולכן כמה שלא תרבה בחסרונות, מציאותו ית' תהיה קיימתבעולם תמיד בלי העדר כלל וכלל.
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —צטועוד הרי הוא ית' בעצמו נתן מקום לחסרונות, ולכן רק אחרי הנחההזאת שמציאותו של הנותן חסרונות קיימת, יכולים הם להמצא, ולפיזה נמצא שאפילו בהעלם גדול ביותר יש על כל פנים דבר אחד טוב,שהוא מציאותו ית', וזה שמבטיח לעולם שלא יחרב, כי באמת לאנמצא שום רע שלא יהיה בצדו איזה דבר טוב.כי אם היה נמצא רע גמור כזה שלא תהיה עליו שום שליטה, אזהוא היה נקרא רשות בפני עצמה, אך כיון שכבר ידענו שכל הרע באמהשי\"ת, שהוא ית' זה שהניח לו להמצא (פתח א'), לכן ודאי איןאפשרות לרע לשלוט לגמרי.כללו של דבר, מציאותו ית' יכולה להתעלם בשיעור שהוא ית' רוצהבו, שזה מספיק כדי לתת מקום לחסרונות ולכופרים להכחיש אתמציאותו, אבל מצד עצמה אין מציאותו ית' מוכחשת לעולם, ונמצאשבכל העלם תמיד יש איזה ניצוץ של גילוי היחוד שמקיים את עולם.ויש לשאול עוד: דאם נתינת תורה היא ענין גילוי היחוד שישנואפילו בתוך ההעלם, אם כן מדוע היא לא ניתנה מיד אחרי בריאתעולם [ומאז יתחיל התיקון, שהרי הוא התכלית].תשובה: האמת היא, שצדיקים שהיו בדורות הראשונים היו יודעיםאת התורה, וז' מצוות בני נח עצמן, שאדם הראשון נצטווה בהן, הןסוד התורה בבחינת גילוי היחוד בתוך העלם, אלא שכח גילוי זה אינושוה בכל הזמנים, ובמתן תורה היה הגילוי הגדול ביותר, ולכן אזנצטוו ישראל בכל תרי\"ג מצוות.כללא דמלתא, כל מה שיש עכשיו בעולם, הוא סיבוב גלגל אחדשל הנהגת שכר ועונש, שבה שולטים חסד ודין, וממילא שאז גובריםאו קדושה או ס\"א ח\"ו, וכך רצה ית' שהדבר יהיה שקול, אך זהו רקכדי להראות את הקילקולים, על מנת שאחריהם יבא התיקון, ובסוף
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —קכאשר יתוקנו כל הקילקולים תתגלה השלימות באופן שכבר לא יהיהקילקול אחריה.וסוד זה נתפרש בתיקו\"ז (עמ' קכ\"ז ע\"א) ובזמנא דאסתלק יהו\"המכורסיא דדינא ומכורסיא דרחמי לית תמן לא עונשא ולא אגרא ע\"כ,וכך יהיה כאשר היחוד יתברר על ידי בני אדם בפועל, אז תסתלקהנהגת שכר ועונש ויתעורר היחוד לבדו להנהיג את עולם לפי דרכו.אבל תדע שלא מיד בתחילת הבריאה נתגלה הרע ממש, וכן הנהגתטוב ורע לא התחילה לשמש מיד אחר הצימצום, אלא רק אחרי מהלךמסוים, כי הנה ידוע שיש \"הפוכו\" של דבר ויש \"מתנגד\" לדבר, רעגמור שהוא ס\"א עם כל קילקולים שלה הוא הפוכו של הטוב ושלהשלימות, אבל שורש של חסרונות שאינו רע ממש, ורק אחרי כלהשתלשלות יוצא ממנו בסוף רע ממש, הרי הוא רק מתנגד לטוב ולאהיפך ממנו, ולכן יכולים חסרונות להתקיים יחד עם הטוב בבחינתשורש הדין ששפיר נכלל בחסד.וזה שתבין שמיד אחר הצימצום נתגלה בעולם קו המדה, שהוא כחהמגביל שעושה את כל העדרים וחסרונות, והוא סוד הדין שנתחדשבצימצום, שבו היו כלולים כל חסרונות שיכולים להמצא, אבל לא יצאממנו מיד חסרון גדול כזה שיהיה הפך של השלימות, אלא שהוא היהמוציא חסרונות בהדרגה זה אחרי זה, שכולם היו רק מתנגדים לשלימותולא סותרים אותה.וחסרון הראשון היה קטן מאד, ולכן היה מניח בצדו שלימות גדולה,ואז היו הרבה אור ושפע והשגה בעולם, בשיעור גדול ביותרשהנבראים יכולים לזכות בו, ואחר כך עשה קו המדה העלם שני יותרגדול מהעלם הראשון, ובגללו נתמעטו האור והשפע והשלימות, וכךהיו העלמים הולכים ונעשים ומוציאים את תולדותיהם כיוצא בהם, עדשהדבר הגיע למקום שהשלימות נתמעטה (כמעט) לגמרי, ואז מןהחסרונות יצא רע גמור ממש.
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —קאוהנה כח הדין הזה של קו המדה שהיה עושה העלמים עד הוצאתרע גמור, הוא היה העיקר מה שנתחדש בצימצום, אך כיון שלא היתהכוונת המאציל שיהיה בעולם רע לבדו, אלא שיהיו טוב ורע ביחדבסוד הנהגת שכר ועונש, כי זהו הבדל בין מצב של שלימות למצבשל בלתי השלימות, כי בשלימות יש רק טוב, ובבלתי השלימות ישנםטוב ורע, לכן לא יצא רע גמור מיד אחר הצימצום.ואם תדקדק תראה שבצימצום לא נסתלקה השלימות בבחינת אוראין סוף לגמרי, כי נשאר ממנה איזה חלק, אשר באמת ממנו דוקאנעשה הטוב, ומחלק של השלימות שנסתלק, מזה נעשה הרע, ובתחלהחלק של השלימות היה יותר גדול מחלק של בלתי השלימות, וממנויצאו כל הספירות וכל מחנה הקדושה, וחלק של בלתי השלימות היהרק הכנה רחוקה לרע ממש, ורק כאשר ירדו המדריגות ורבו העלמים,אז התחיל הרע להתגלות מתוך חסרונות, ולהיות הפכי אל השלימות.נמצא שבכל מדריגה ומדריגה היו שני דברים, א) קו המדה שהיהעושה את העלמים, ב) טוב ורע שבאו מן השלימות ומבלתי השלימות,באופן שהרע היה בתחלה רק בשורש, ובסוף בפועל גמור עם כל אותוכח שיש לקדושה, והרי שבצימצום הושׂם חוק הוצאת טוב ורע, אךבתנאי שרק בסוף הם יהיו שקולים ומקבילים זה לזה ממש, כדי שתהיההבחירה ומקום לעבודת אדם, כי לא רצה ית' שהטוב ישלוט בעצמו,שאז הרע היה משועבד לו, אלא זה לעומת זה עשה האלקים, כח שישלזה יהיה לזה, ויכול הרע לקטרג כנגד כל הטוב בלי להניח לטובמקום לפעול כלל.אך על כל פנים לפחות בג' דברים הטוב עדיף מן הרע, ומזהנמשכים עוד כמה הבדלים ביניהם.א) דבר ראשון הוא שהספירות, שהן הטוב והקדושה, הן התפשטותעיקר רצונו ית' בבריאה, ואילו ס\"א, שהיא התגשמות של רע בפועל,אינו אלא נברא אחד, ככל שאר נבראים, שיצא בסוף כל הספירות,
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —קבשהמאציל ברא אותו כדי שישמור את משמרתו שהשי\"ת נתן לו(להעניש את מי שעובר על רצונו ית'), וזה שכתוב \"עושה שלום ובורארע\", הרי מצד עצם סיבת בריאת ס\"א היא משועבדת לקדושה ומשמשתאותה.ב) דבר שני נמשך מדבר הראשון, שכחן של ספירות משוער לפירצונו ית' עצמו, ולכן כאשר השי\"ת ירצה שהן יפעלו בכח יותר גדולממה שפועלות עכשיו, אז ממילא יפעלו כפי רצונו, ומה שעכשיו ישלס\"א כח לקטרג כנגדן, אז כבר לא יהיה לס\"א אפילו פתחון פה.מה שאין ס\"א, דלא שייך שהשי\"ת ירצה להוסיף לה כח, כי כחשיש לה עכשיו הוא כבר הוגבל מראש, שהוא בדיוק כדי שהיא תעשהאת תפקידה שנתן לה המאציל (מלבד להעניש את הרשעים, גם לקטרגכנגד הטוב, כדי שהאור יתגלה מתוך החושך וכנ\"ל), וכאשר היאתשלים את כל פעולתה, והיינו כאשר יתבררו השלימות והיחוד, מאזממילא כבר לא יתחדש לה כח אחר, שהרי נסתיים כל תפקידה, ומעתהכבר לא יצטרך עולם לכל עיקר מציאותה.ג) דבר שלישי, שורש של הטוב הוא שורש קדום, שהיה עוד לפניבריאת עולם ולא הוצרך להתחדש בזמן הצימצום (כי הוא נובע מעצםמציאותו ית' שהוא טוב ומטיב, עיין בפתח ב'), מה שאין כן ס\"א, כי שורששלה נתחדש רק אחרי הצימצום, לפי חוק שבחר בו המאציל, והיינוכדי שיהיו חסרונות בעולם וכנ\"ל.ודבר זה מתרץ קושי גדול שלכאורה מצינו בענין זה, כי לכאורהיש לס\"א שני מקומות של אחיזה, ולקדושה יש רק מקום אחד שלאחיזה, דבשלמא אם היינו מפרשים \"גם את זה לעומת זה\" בענין טובורע שיש בספירות, שהן אותו חלק אור שנשאר בחלל אחרי סילוקו,שבו נשרש הטוב, ולעומותו חלק אור שנסתלק, שבו נשרש הרע וכנ\"ל,הרי לפי זה שני שרשים אלה היו נמצאים בספירות, ומשורש הטובהיו יוצאים כל תולדותיו הנקראים קדושה, וכן משורש הרע יוצאים
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —קגכל תולדותיו הנקראים ס\"א, נמצא ששני שרשים אלה הם בספירות,שהם טוב ורע, ולהם שתי תולדות, קדושה וס\"א.אם היה כן היה ניחא, דהוי זה לעומת זה ממש אבל אין הדבר כן,כי הנה תולדות של הטוב הם מלאכי השרת ועם ישראל, שנקראיםקדושה, ותולדות של הרע היא ס\"א ומלאכי חבלה ואומות העולם,והנה מלאכי השרת ועם ישראל הם כנגד מלאכי חבלה ואומות העולם,זה כנגד זה, אבל ס\"א, הרי מצינו שיש לה בנין גדול ובפני עצמו שלעשר ספירות, וכמו שמבואר בזוהר (פקודי רמ\"ב ע\"א ורס\"ד ע\"ב), וכנגדזה לא מצינו שום דבר בתולדות של הטוב.כי עשר ספירות כלליות של אצילות הרי בהן נכלל גם שורש רע,שהיא מדת הדין שנשרשת בספירות וכנ\"ל, ונמצא שיש לס\"א שנימקומות אחיזה, שורשה שבספירות, ועוד מקומה האמיתי הוא בתולדותשל רע חוץ לספירות, ולעומת זה לטוב יש רק מקום אחד של אחיזה,בשורש הטוב שבספירות, כי בתולדותיו כבר לא נתחדש בנין חדש שלהטוב.תשובה: לפי מה שנתבאר בהבדל השלישי, שלקדושה אין צריךלחדש שורש בספירות, כי היא מושרשת באור אין סוף הקדום עצמו,מה שאין ס\"א דצריך היה לחדש לה את עיקר השורש בספירות, לפיזה נמצא שיש לנו כאן שני שרשים ושתי התפשטויות (תולדות), שורששל הטוב הוא אור אין סוף עצמו, והתפשטותו הן עשר ספירות כלליותשל אצילות (שמהן יוצאים תולדות של הטוב, מלאכי השרת ועםישראל), ובתוך התפשטות הזאת של הטוב עצמה, והיינו בתוךהספירות, נתחדש גם ענין של חסרונות, שהוא שורש של רעשבספירות, וס\"א היא התפשטות של שורש זה, עם כל עשר ספירותיהשעומדים חוץ מעשר ספירות הכלליות.נמצא שאין לנו להעריך את ספירות הכלליות, שהן התפשטות שלשורש הטוב הקדום, כנגד חסרונות, שהם שורש עצמו של הרע
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —קדהמחודש שנמצא בספירות, אלא שיש לנו להעריך התפשטות כנגדהתפשטות, והיינו התפשטות של שורש הטוב, שהן כל עשר ספירותהכלליות, כנגד התפשטות של שורש הרע, שהן עשר ספירות של ס\"אהעומדים תחת הספירות ומשועבדים להן, והרי אין להם ערך עםהקדושה כלל וכלל, ונמצא שאין הטוב והרע שקולים, לא מצד השורשולא מצד ההתפשטות.וזה סוד מה שישראל נקראים בכורים, כי שרשם באמת הוא אוראין סוף הקדום, כי הטוב והקדושה קדמו לס\"א, וזהו גם סוד מהשקליפות של אצילות אין יכולים לעמוד באצילות עצמה כידוע, אלאירדו להיכל קודש הקדשים של בריאה, כי אין ענף של רע, שהוא ס\"אוהקליפות, יכול לעמוד במקום ענף של טוב, שהן ספירות של אצילות,כי אפילו שורש של רע שבתוך הספירות נתחדש רק אחרי שכברנתפשט ענף של הטוב, שהן הספירות עצמן, ולכן כל עשר ספירות שלס\"א נקראים צד \"אחר\", כי אינם בכלל ספירות של קדושה.ועל שתי התפשטויות האלה, שהן עשר ספירות כלליות ועשר ספירותשל ס\"א, נאמר \"גם את זה לעומת זה עשה האלקים\", נמצא שתחילתהשל ס\"א שפלה ויוצאת מסוף הקדושה, ועל זה נאמר \"ויבדל אלקיםבין האור ובין החושך\", הרי שהקדים אור לחושך.ואמנם את שרשים שלהם כמעט שאסור לנו להשוות ולהעמיד זהלעומת זה, שהרי שורש של הטוב הוא השי\"ת עצמו, ושורש של הרעהוא רק ספירות שנתחדשו אחר הצימצום, שכל מציאותן תלויה במהשהשי\"ת רצה בהן לצורך בירור יחודו ושלימותו וכנ\"ל, ואם לא היהרוצה בזה לא היה בורא אותן כלל, ולכן לעתיד לבא כאשר המאציללא יחפוץ יותר ברע, ומשום שכבר נשלם כל תפקידו וכנ\"ל, אז יקויםמקרא \"בילע המות לנצח ומחה אדני אלהים דמעה מעל כל פנים\".והנה כל קדושה היא דבר אחד, שהיא כללות כל הספירות, שהןשיעורי מחשבה העליונה לצורך הנהגת שכר ועונש, שעשוין כדי בסוף
— פתח ל' - הנהגת טוב ורע —קהלהטיב לבני אדם לפי מעשיהם, וגם כדי להמציא להם את כל מהשצריך לקיומם ולעבודתם, וכן נכללים בקדושה תולדות של ספירות,שהן כל עולמות הנפרדים (בי\"ע), וכן נכללים בקדושה נשמות ישראלומלאכים ושאר נבראים, שכל זה נקרא המשך אחד של הקדושה, כיהכל היא בריאה אחת מתוקנת.מה שאין כן ס\"א שהיא מציאות של קילקול והפסד, צד אחר שלקדושה, שנבראה לא לשם עצמה כמו קדושה, אלא בשביל להיות הפךמקדושה, כדי לאפשר את עבודת אדם, ולכן נעשו בה כל כך הרבהמדריגות כמו שיש בקדושה, שהן עשר ספירות של ס\"א עם כלתולדותיה, שהם מלאכי חבלה ואומות העולם וכנ\"ל, נמצא שבכוונהזאת נברא העולם, לשיהיו בו שני שרשים אלה של הוויה והפסד, שלטוב ורע.וכוונת המאציל היתה שכח הוויה יתגבר על כח הפסד, וכלקילקולים יתוקנו, בסוד קו אור אין סוף שנכנס ברשימו כדי להנהיגוולתקנו (פתח כ\"ז), ואז יוודע היחוד לאמיתו, לא שהוא יתחדש אז, אלאשסדר של הנהגה עצמה נותנת כך, שבסוף יהיה תיקון שלם, שזהמוכרח מכל אותן עדיפויות ומעלות הנזכרות שיש לטוב על הרע, אשרמכחם ודאי הטוב הוא שינצח, ועל ידי זה יוודע היחוד, במה שיכירושאין שום רשות אחרת בעולם, אלא שהשי\"ת עצמו המציא את הרעכדי שהוא ינוצח על ידי הטוב, ובשביל שהיחוד יתאמת מכל צדויתברר בפועל, ועל זה נאמר \"ומשתי את עוון הארץ ההיא ביום אחד\".ואם יקשה לך, דממה נפשך, או שהקב\"ה רצה שהכל יתוקן מכחבחירתו ועבודתו של אדם, או שזה יהיה על ידי השי\"ת עצמו, וכיוןשכבר מתחילה ידע ית' שבסוף הכל יתוקן, כי הוא באמת מגידמראשית אחרית, וכמו שהעידו הנביאים, אם כן למה לא תיקן את הכלבעצמו מתחילה, ותלה זה בעבודת אדם.
— פתח ל\"א - עיקר הנהגה —קואלא שהשי\"ת רצה להוציא מלבם של בריות טעות זו של שתירשויות, שכביכול יש פועל טוב ופועל רע, אשר דוקא דבר זה מתנגדביותר לאמונת היחוד, ולכן שׂם בבריאה ענין של ספירות בסוד הנהגתטוב ורע, בלי להשתמש בכח יחודו, ואדרבא נתן כח לרע כמו לטוב,ועשאם שקולים ונלחמים זה עם זה, ולא עוד אלא שנתן לרע כח כלכך גדול, ועשה את בני אדם כל כך חלשים, עד שאין הטוב יכוללנצח את הרע מכח עצמו, בלי להסתייע מן היחוד (כי כאמור על ידיקיום תורה ומצוות נמשך לאט לאט כח היחוד בעולם, והוא שמתקן את כלחסרונות, עיין בפתח ד').ולכן כאשר לעתיד לבא יתעורר היחוד בכל כחו ותוקפו, הרי אזהוא יקח את השליטה בידו, שהיא שייכת רק להשי\"ת לבדו, (פתח א'),ואז הוא כבר לא תתן מקום לס\"א כלל וכלל, ומזה יבינו כל הבריות,שלא איזה כח ניצח את ס\"א, אלא יחודו ית', שעד עכשיו היה פועלמתוך העלם, ועתה נתגלה, והראה לכולם שיש רק רשות אחת בעולם,ולס\"א עם כל כח עצום שניתן לה אין לה שום שליטה, כי אדון הכלהוא שליט יחידי, ברוך הוא וברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים.פתח ל\"א - עיקר הנהגה הולכת לפיסדר ד' אותיות יהו\"ה[סדר ראשון שבו נסדר אור הנאצל בסוד עשר ספירות ודמות אדם,היה אדם קדמון (א\"ק), שהוא עצמו סדר של ד' אותיות דשם יהו\"ה,ומכאן נמשכו כל סדרים וחוקים אחרים, שכולם באים תחת סדר ד'אותיות אלה, ובאמת הכל נדרש מעתה בסוד שם יהו\"ה ב\"ה]
— פתח ל\"א - עיקר הנהגה —קזכבר נתבאר (פתח כ\"ז) שרשימו היה שורש לכל מה שנברא אחרהצימצום, שהוא היה כמו כלל העומד ליפרט, וכחות רבים היו ברשימו,וזה מה שכתב הרב זללה\"ה (האריז\"ל) שיש באצילות הזאת עולמותלאין קץ.ביאור הדברים, כי הנה אמרו בתיקונים (סוף תי' נ\"ז) לית מלאכאדלא אשתכח ביה שם יהו\"ה וכו' ע\"כ, ורעיא מהימנא אמר (פנחס רנ\"זע\"ב) אית בר נש דירית ש\"י עלמין וכו', אבל מארי עלמא לית לרשמאליה עלמין בחושבן ע\"כ, והענין כי אע\"פ שאנו מזכירים רק ד' עולמות(אבי\"ע), האמת היא שאין מספר לעולמות, כי הנה כל סדר שלם שלהנהגה שעשוי בסוד משפיע ומקבל נקרא עולם, וקוראים לו גם אילן,שבו כלולים כל עניניהם של משפיע ומקבל, והרבה עולמות ואילנותכאלה ישנם בבריאה.ֵ וכלל הדבר, כי כל שם (משמות הקדושים וכינויים וכדלהלן) הואאילן בפני עצמו, שכל מדריגותיו, מרכבותיו והשפעותיו מסודרים בסדרפרטי, ואלה הם עולמות שיורשים צדיקים לעתיד לבא, ולמשל,בהתאצל חכמה מן הכתר נמצאו בה ש\"י אילנות שלמים (כי לעומתכתר שנקרא \"אין\" חכמה נקרא \"יש\"), והוא סוד אמרם ז\"ל ש\"יעולמות של צדיקים, שהם כללות כל העולמות שהצדיקים יכולים לזכותבהם לעתיד לבא.כי כל נשמה היא שורש גדול בהנהגה, ויש לה אילן בפני עצמו(וכגון יש אדם ששורש נשמתו היא מלכות, ויש אדם ששורש נשמתוהוא יסוד, ועל דרך זה נשרשים צדיקים בכל ספירות של אבי\"ע, וכןבכל שמות הקדושים וכינויים שמורכבים מכמה ספירות), ומי שלא זכהאלא לשורשו, יטול את עולמו, ומי שזכה בכל השרשים (שתיקן עדחכמה של אצילות), יטול את כל התאצלות חכמה מן הכתר, שהםכאמור ש\"י עולמות (כי בחכמה כלולים כל שאר ספירות).
— פתח ל\"א - עיקר הנהגה —קחולכל עולם ועולם יש כל מיני מצבים, עליות וירידות, התלבשויותוזיווגים, הכל לפי ענין ההוא, ומספר אורות שבעולמות אלה אינו הולךלפי עשר, אלא יש להם מנינים אחרים פרטיים, הכל לפי מציאות שלֵ אילן ההוא, ואפילו משם יהו\"ה נמשכים באופן פרט ע' אילנות שוניםבסוד ע' תמרים [וכנראה הוא יהו\"ה בניקוד אלהי\"ם שבגימ' ע', שאזנחשב יהו\"ה על שם אלהי\"ם ולא על שם יהו\"ה עצמה, עיין באדירבמרום עמ' קפ\"ג, ובתקט\"ו תפלות סי' רא\"ש], אך סדר עשר ספירותשכולל את כל אבי\"ע ביחד הרי הוא עולם אחד בלבד וכדלהלן.והנה מקום של כל אילנות פרטיים האלה הוא למטה (באצילות),אבל שרשם מתחיל למעלה מקו ורשימו, כי כאשר הקו היה מתפשטבתוך רשימו, היה עושה בו סדרי הנהגה כראוי, החל ממשפיע ומקבלהראשונים שבראש רשימו, ועד משפיע ומקבל האחרונים, שכל אחדמהם נקרא אילן שלם וכנ\"ל, והם כל כינויים הידועים שנתגלו לנו,וכגון רחום, חנון וכו', שכולם נעשו בסוד רשימו, ולכל אחד מהם ישפעולה פרטית ומיוחדת שבה תלוים כמה ענינים שנמצאים כאן בעולםהזה.וכל סדרים אלה היו מתפשטים מרשימו, עד שהמאציל הוציא סדראחד ונתן לו שליטה על כל שאר סדרים, בעשות אותם כינויים ולבושיםלסדר החדש הזה, אשר מעתה לפי מה שיתעורר אילן העיקרי והפנימיהזה, כך ילכו אחריו ויפעלו כל שאר אילנות, באופן שפועל האמיתיהוא רק אילן הפנימי, ורק ממנו יוצאים כל התחתונים, ורק ממנו הםמקבלים את הנהגתם, ורק לפי אילן זה הולך כל ענין של עבודה, וזהשאמרו \"וכל שמהן שוי כינוים\", ולא אמר \"הם כינוים\", אלא \"שויכינוים\", כי מצד עצמם הם אילנות שלמים, אלא שהשי\"ת לקחםועשאם כינויים ולבושים לאילן חדש הזה.והנה אילן זה הוא של ד' אותיות יהו\"ה ברוך הוא, שנתפשטמראשית א\"ק עד סוף העשייה, וכל הדרושים מדברים רק בו, וסביב
— פתח ל\"א - עיקר הנהגה —קטלו עומדים כמה מיני אילנות שזכרנו, שהם כלבוש שנמשך אחר הגוף,כך הם נמשכים אחר אילן הפנימי הזה ונכללים בפעולותיו, ואין אחדמהם לבטלה, כי אילן דיהו\"ה עצמו פועל על ידם ולפי כחם, ובכלמקום הוא מגלה את שליטתם, אך עיקר קבלת בני אדם היא כאמורמאילן הפנימי, אלא שבהמשך הם זוכים לקבל גם מן הלבושים, כיכמו ממילא נוחלים אותם מכח אילן שמלובש בהם.וכאמור אילן זה הוא א\"ק יחד עם זיו שלו, כי כל עולמות אבי\"ענעשו מזיו שיצא מא\"ק (פתח ל\"ב), ובעולמות אלה עצמם נראה מהשנשרש למעלה ברשימו, והיינו כמו שלמעלה שם יהו\"ה נתלבש בתוךכל שאר כינויים ואילנות, כך גם באבי\"ע יש סדר אחד של שם יהו\"הבסוד עשר ספירות שהוא עיקרי, וכמה סדרים אחרים סובבים אותובסוד המרכבה, שהוא רוכב עליהם ומנהיגם, והם כללות ד' חיות עםד' פנים שיש לכל חיה שבמרכבה, וכל סדרים אלה הם עולמות בפניעצמם וכנ\"ל.והאמת היא שכולם מסודרים לפי סדר שם יהו\"ה ונקראים על שמו,כי כל מה שבא אחר א\"ק נסדר בסוד שם יהו\"ה, אלא שגם כאן נשמרייחס בין יהו\"ה לכינויים, ונראה אותו הציור כמו שהיה למעלה, מהשכל שאר כינויים מלבישים את שם יהו\"ה, ונמצא שבכל אותם כינוייםשבמרכבה התחתונה כבר שולט שם יהו\"ה, וכמו שמבוארים כלעניניהם במרכבת יחזקאל.והענין הוא, כי כל שאר אילנות הם כל מיני הנהגות שהולכות לפירשימו, וכאשר בא אילן שם יהו\"ה הוא קשר אותם ביחד להיות כולםמתנהגים מעתה לפי הנהגת קו אין סוף בסוד היחוד, כי על ידי אילןחדש זה בא עילת כל העילות לגלות את יחודו, ואז התחילו כל הנהגותההן ללכת בדרך אחד של חזרת רע לטוב וגילוי היחוד בפועל שיהיהבסוף, כי בפנימיותו של אילן ההוא הוא כולו טוב, חסד ודין עומדים
— פתח ל\"א - עיקר הנהגה —קיבו בהשוואה אחת, וזה שאמרו בתיקונים (נ\"ז דף צ\"ד ע\"ב) שם הוי\"הלא אשתני בכל אתר בד' אתוון וכו' ע\"כ.ֵ נמצא ששם יהו\"ה בכל מקום מורה על יחוד של המאציל, ובו תלויהאמונת ישראל, דעל כן אנו מאמינים בהשי\"ת לאורך כל גלות הקשההזה, אפילו כשרואים דברים שהם נגד אמת ורצונו ית', וקיטרוג ס\"אגובר על ישראל, כי כח היחוד מחזיק ומעמיד את הכל, וזה שאמרו(שם בתיקונים) ובגין דא שוי אמונה דישראל בד' אתוון אילין ע\"כ, וכןאיתא בזוהר (וירא קי\"ז ע\"א) א\"ל ר' יוסי שפיר קאמרת בגין דאיהו גורזא דאתוון, ולית לן לאתערא חושבן דקיצין אחרנין ע\"כ, הרי מכאןנראה להדיא שהגאולה תלויה בסוד ד' אותיות יהו\"ה, מכיון שבשםהזה מתחברים כל מדריגות ועולמות ביחד, ומכח חיבור זה דוקאצריכה לבא גאולה האחרונה.ומכל האמור אתה למד שלמרות שכמה מיני עולמות וסדרי הנהגהישנם בעולם לצורך כל דבר ודבר, מ\"מ סדר אחד של שם יהו\"ה מנהיגאת כולם, אשר תחלתו הוא א\"ק וסוף השתלשלותו הוא עולמותאבי\"ע.כי אע\"פ שהכל נכלל בעשר ספירות כלליות שנתגלו בראשיתהבריאה (פתח י\"ז, כ\"ב, ל'), אך כמה בחינות פרטיות יש בכל ספירהוספירה, שאינן שוות זו לזו, כי כל ספירה מתפשטת למדריגותיה לפיענינה ופעולתה, ועל דרך זה הם כל אותם אילנות של כינויים שישנםבכל מדריגה שנסדרו לצורך כל מיני פעולות פרטיות.אך אילן שם יהו\"ה הוא סוד כללות כל עשר ספירות כולם ביחד,באופן שאין חושבים בו מדריגות פרטיות שיש לספירות, אלא כלספירה עם כל מדריגותיה נחשבת כאחת, עד שבין כולם נעשים עשרבלבד, ובמנין זה תלויים כאמור כל תיקונים כלליים שנעשים בעולםבסוד חזרת רע לטוב, וכן כל עבודת בני אדם בנויה על סדר זה שלעשר ספירות.
— פתח ל\"א - עיקר הנהגה —קיאויש להקשות, כי מספרו של דבר אינו עיקרו ומהותו של דבר, אלאשהוא ענין חיצוני לגבי דבר עצמו, ואם כן אילן הנזכר שבנוי על עשרספירות בסוד שם יהו\"ה הרי הוא אדרבא חיצוני לגבי שאר אילנותשנעשו לפי פרטיות הספירות, ואיך אמרנו שהוא עיקרי ומנהיג אתכולם.תשובה: עשר ספירות הן עצמות ועיקר מהות של כל חוקי הנהגהשנתחדשו אחר הצימצום, אלא שכל הנהגה פרטית משתמשת רק בחלקמסוים של חוקים אלה, והיינו שלפעמים היא הולכת לפי חוק זה עםמנין שלו של אורות, ולפעמים לפי חוק אחר עם מנין אחר של אורות,ופרטים אלה הם רבים ושונים, ואלה הם כל שאר אילנות שזכרנו.אך הנהגה העיקרית הולכת לפי כללות כל חוקים אלה ביחד, ואזהיא לא משתמשת מפרטיותם, אלא מכללות כולם, וכיון שמספר עשרמורה על כללות הזאת, אם כן הוא מעצם מציאות של הנהגה, שכלחוקים נכללים בה מצד מציאותם היותם מחוברים ביחד, ולא מצדפרטיותם.וכיון שראינו שחידוש עשר ספירות היה ראשון אחר הצימצום, אםכן ברור שמספר זה אינו מקרי וחיצוני אלא שהוא שורש של הנהגהשנתחדשה בבריאה, שכל שאר פרטי ספירות ממילא נכללו בה, בליצורך להתייחס לכל פרט שלהם, כי זה כבר ענין של כינויים ההם,ומכאן נבין את תפקיד של כל אחת מעשר ספירות בתוך כללות זו,וכן נבין את תיקון הכללי שאמור לצאת מכללותם לפי תכלית הבריאה.והאמת, כי הנהגה הכללית הזאת לא רק בכללותה הולכת לפי מניןעשר, אלא גם בכל מדריגותיה היא בנויה גם כן על מספר עשר, שזהנקרא דמות אדם, לאחר שסדר זה מקביל ממש לאדם הגשמי, שעיקרבנינו מבוסס על מספר עשר, ובאמת דוקא הנהגה הכללית הזאת היאֵ שגרמה לאדם הגשמי להקרא אדם, כי אפילו שם שלו אד\"ם מורה עלמה שהוא מיוסד על עשר ספירות, כי אד\"ם בגימ' מ\"ה שסודו שם
— פתח ל\"א - עיקר הנהגה —קיביהו\"ה במילוי אלפי\"ן (יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א) שיש בו עשר אותיות,ולכן סדר ראשון שנסדר בבריאה בסוד עשר ספירות נקרא אדם קדמוןַָ (א\"ק), היותו עשוי בדמות אדם, שכּלל בתוכו את כל המציאות.ולפי סדר זה של ד' אותיות יהו\"ה שמתפרטים לעשר, הולכת הנהגתהפרצופים, כי אות י' דשם יהו\"ה מורה על פרצוף א\"א ואבא, אותה' מורה על פרצוף אימא, אות ו' מורה על ז\"א ואות ה' מורה עלנוקבא, וכל שאר סדרים, שהם כל אותם אילנות וכינויים, באים תחתסדר זה של דמות אדם.כי אע\"פ שפרטיות ההנהגה יוצאת מהם וכנ\"ל, מ\"מ גם אז את עיקרפעולה הם לוקחים מסדר הכללי הזה, שהוא שורש לכל המציאות ולכלהפעולות, והוא מתלבש בכל שאר שמות וכינויים כמו נשמהשמתלבשת בגוף ומנהיגה אותו וכנ\"ל, ולכן עיקר עבודתנו היא בסודהנשמה ופנימיות הזאת, לתת לה כח להנהיג את הגוף כראוי.ותבין שאע\"פ שיש בדבר זה דרושים סותרים, מ\"מ העיקר הוא כמושאמרנו, שלצורך פרטיות של הנהגה מתחלקות הספירות לכמהמדריגות עם מנינים שונים שלא לפי מספר עשר, כי הכל תלוי בפעולהפרטית ההיא, אך כיון שכל דבר צריך להיות נכלל בדמות אדם שסודהעשר ספירות דוקא, לכן כל חילוקי מדריגות ההן אחרי שנעשו מהשנעשו מיד חוזרים ונסדרים תחת סדר עשר, ששרשם הם ד' אותיותיהו\"ה.וכן תבין בזה, שגם כאשר אותן ספירות עצמן יצטרכו להתחלקבחילוקים אחרים לצורך איזו פעולה פרטית אחרת, מ\"מ גם אז הםיחזרו ויסתדרו תחת סדר עשר, אלא שאז שמות של מדריגות ההן כבריתחלפו ויהיו נקראים בשם אחר, וכגון מה שבתחלה היה נקרא ס\"ג,יכול להקרא בשם ע\"ב או מ\"ה או ב\"ן, כי לפי כל חלוקה חדשה שלמדריגות משתנים שמותם ומקומם של המדריגות בבנין.
— פתח ל\"א - עיקר הנהגה —קיגוסוף דבר, כיון שסדר יהו\"ה הוא סדר כללי ששולט על כל שארסדרים, לפי זה נמצא שלכל פעולה יש שני שרשים, אחד מצד פרטיותשל מדריגה ההיא, והשני לפי הסתרדותה תחת שם יהו\"ה, ואין שנישרשים אלה מקבילים זה לזה, כי שורש פרטי נכלל בשורש כללי, כיכל חילוקים פרטיים נכללים כאמור בסדר יהו\"ה.ואתן משל בזה, הרי לגבי טנת\"א אנו אומרים שהיא הולכת לפיסדר ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן (פתח כ\"א, כ\"ב), אך לא שטנת\"א עצמה היאבאה משם, דאם כן יהיו כמה דרושים קשים, ובפרט דברי רשב\"יזללה\"ה, ונצטרך לתרץ אותם בשינויא דחיקא.אלא ודאי עיקרו של טנת\"א היותה ד' מיני תיקונים שנעשיםלאותיות, שמורים על הנהגת זו\"ן על ידי אבא ואימא, כי אותיות עצמןהן בחינת זו\"ן, טעמים הם תיקונים הבאים לזו\"ן מצד אבא, נקודותהם מה שאימא מנהגת את זו\"ן, ותגין הם מה שאימא שורה על זו\"ןבבחינת שורש ומקור, שאינה פורשת מהם אפילו אחרי שהם נולדוונפרדו ממנה, והנה כיון שתיקונים אלה נחלקו לד' ענינים הנזכרים שלטנת\"א, לכן מיד הם נקשרו תחת סדר ד' אותיות דשם יהו\"ה ותחתמילואיהם עסמ\"ב.ועוד דוגמא לכך, כי לגבי אורות אח\"פ ועינים אמרו במקום אחדשהם כנגד ד' אותיות יהו\"ה לפי סדר יציאתם (י' כנגד אוזן, ה' כנגדחוטם, ו' כנגד פה, וה' אחרונה כנגד עינים), ואולם במקום אחר אמרוֵ שכל אח\"פ הם כנגד ה' ראשונה של יהו\"ה, כי כולם הן בכלל שםס\"ג, והענין הוא כמו שאמרנו, שכל חילוקים אלה יכולים להשתנותלפי פרטיות פעולות המתחדשות לצורך ההנהגה, אבל מ\"מ תמיד הםחוזרים ומסתדרים תחת סדר הכללי של יהו\"ה.והנה כל מה שאנו נתעסק מכאן והלאה יהיה סדר זה של דמותאדם שנשתלשל מא\"ק, ועליו יסובבו כל דרושים הבאים לפרש את
— פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדם —קידההנהגה בסוד דמות אדם ושם יהו\"ה, וכן לפרש את כל עניני אדםהגשמי בסוד הנהגה הכללית ההיא.פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדםקדמוןּ ִֶָ[פנים של אדם עשויים להאיר ולגלות את מה שנסדר בתוך הגוף, ומד'חושים שנמצא ְִֶָּ ים ב ּ פנים יוצאות ד' אורות שהם בונים את ד' עולמותשל ראיה שמיעה ריח ודיבור, וגם ממצח יוצאת הארה אחת, עדשנמצאו כל העלומות שישנם עכשיו הארתו וזיוו של א\"ק, אבלפנימיות א\"ק עצמו נשגב מאד ואינו מושג לנו]כל אברי הגוף של אדם הגשמי עם כל עניניהם מראים על עניניםהעליונים שישנם בהנהגה למעלה, שהם מקבילים ממש לאותם דבריםִָ שלמטה, והנה פּנים של אדם הם חלק של הגוף שבהם הנשמה פונהכלפי חוץ ומשגחת על זולתו, ועושה זאת על ידי ד' חושים שנמצאיםְִָבּפּנים, ראיה שמיעה ריח ודיבור, כי בעומדה במשכנה במוח הנשמהמרגשת שם את הרגשותיה על ידי ד' חושים אלה.ושני דברים צריך להבחין בזה, הא' מציאות הנקבים שנמצאיםְִָבּפּנים, והב' שימוש שעושה הנשמה בנקבים אלה לצורך ההשגחה,והאמת, שנקבים עצמם נעשו על ידי נשמה, כי בהיות הוולד בתוך מעיְִָ אמו, הרוח היה בונה את הגוף, והוא בקע באותם מקומות שבּפּניםועשה שם נקבים, מה שאין כן כל שאר הגוף, דהרוח היה עובר בובלי לבקוע שם לחוץ.
— פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדם —קטוֶ ואחר כך בנקבים אלה נעשו הרגשים, אבל גם אחרי זה נשארו בהםשני דברים אלה, נקב והרגש, כי עצם הנקב והבקיעה אינו מחייבשיהיה שם גם הרגש, שהרי יש אדם שיש לו נקב וגם אבר עצמו, כמואוזן, אבל אינו שומע בו, וכן לא תמיד אוזן של אדם שומעת וחוטםמריח ופה מדבר, מה שאין כן נקבים שהם פתוחים תמיד.ומלבד ד' נקבים וד' חושים אלה יש עוד מציאות אחת ששייכתִָ לכל אבר הפּנים, מה שהם מראים את מצב רוח של אדם באופן כלל,ְִָ אם הוא רגוע או כעוס וכו', וצריך שיהיה בּפּנים הכנה לכך, שהרישאר אברי הגוף אינם מראים כן.ְִָ ועוד ענין אחר יש בּפּנים, אלא שבזמננו הוא לא ניכר, זיו היוצאִָ מן הפּנים, ודומה לזיו שיש סביב לשמש, וכמו שמצינו במשה רבינוָָ ע\"ה שהיה לו קירון עור פּניו, וכיוצא בו אמרו על פנחס שבשעהָָ שרוח הקודש היה שורה עליו פּניו היו לוהטות כברקים, ומה שזיו הזהאינו ניכר היום, בגלל חטאים, כי כבר אין דיוקנו של אדם שלם כמושהיה לאדם הראשון, שהיה לו זיו זה, וכמבואר במדרשים ובזוהר(בראשית קמ\"ב ע\"ב), ולעתיד לבא הוא יחזור לכל אדם, וכדכתיב\"והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע\".ִָ הרי יש כאן ג' דברים: א) כל הפּנים עשוים להתנוצץ ולהאיר באורָ של נשמה שנמצאת בתוך הגוף, שזה מראה על סבר פּנים של אדם(ותוקף גילוי זה הוא בזיו הנזכר היוצא לחוץ), ב) ענין של נקביםְִָ שנעשו על ידי רוח שבקע בד' מקומות שבּפּנים בזמן בנין הגוף, ג)ענין של חושים שנעשו באותם הנקבים, שעל ידיהם הנשמה מרגשתודרכם היא משגחת על אחרים.ִָ ונבאר כל זה יותר, והנה פּנים עצמם הם בחינת כלי, אשר כמו כלשאר אברי הגוף נעשו מרשימו, ובתוכם מלובש אור אין סוף בסודִָ נשמה, שהיא פונה על ידי כלי של פּנים לפרצופים אחרים כדי להשגיחעליהם ולהנהיגם, כי כשם שנשמת אדם מנהיגה את הגוף, שהוא כמו
— פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדם —קטזלבוש אליה, כך אור אין סוף מנהיג את כל הפרצופים, שהם כולםכמו לבוש אליו, כי כאמור כל הבריאה כולה עשויה בדמות אדם, והנהִָהפּנים כאשר הם מתוקנים בכל תיקוניהם (כולל גם י\"ג תיקוני דיקנא,ָ שהם בכלל הפּנים) הם מאירים ומוציאים זיו, אלא שהוא די סתוםִָ ואינו מגולה כל כך מכיון שצריך לעבור דרך כלי של אבר הפּנים.ִָ וכאמור פּנים מגלים את כל מה שנסדר בתוך כל הגוף, כי כך הואהסדר, כי אע\"פ שהנשמה מתפשטת בכל הגוף, מ\"מ כל עניניה מתראיםְִָ רק בּפּנים, וכמו שזה נתפרש בחכמת הפרצוף שתוצאות של כל אבריְִָ הגוף יוצאות בּפּנים (עיין בזוהר יתרו ובתיקונים), והוא סוד ש\"ע נהוריןְִָ וק\"ן נהורין שיש בּפּנים של א\"א וז\"א, שהם מודיעים על עיקר מציאותִָ פרצופים אלה בסוד גילוים שמתגלה דרך הפּנים.ְִָ והנה אחרי שהנשמה האירה הארה כללית בּפּנים, הרי היא מתלהטתשם עוד ועושה ד' בקיעות, שהם נקבי עינים, אזנים, חוטם ופה.ותבין ענין בקיעות אלה בעולמות למעלה, כי אין הכוונה שפעםאחת נבקע האור ויצא משם, אלא שדבר זה נעשה תמיד, ואפילו באדםהגשמי אם אפשר היה לראות, היינו רואים איך מבחינת נשמה, שכברִָ נכללה בכל אבר הפּנים להראות את מצב רוח של אדם, עוד בוקעתויוצאת ממנה הארה דרך נקבים, שכל ענין של הארה הזאת אינו אלאלעשות בקיעות אלה.וכיון שהארה הזאת היא מבחינת נשמה, לכן כשם שזיו הכלליִָ שיוצא מכל הפּנים אינו ניכר עכשיו, כך גם הארה תמידית הזאתִָ היוצאת דרך נקבים אינה ניכרת, כי לא ניכר לנו היום רק סבר פּניםבלבד, מכיון שבזה הנשמה יוצאת יחד עם הלבוש (כלי), וכנזכר שהיאהארה סתומה, מה שאין כן זיו הכללי וכן אור היוצא מנקבים, דהםמאירים יותר בגילוי, ולכן אינם ניכרים עכשיו.והבדל גדול יש בין זיו הכללי להארה היוצאת דרך נקבים, כיהראשון מורה על כללות כל ענין של נשמה, ואילו הארת הנקבים מורה
— פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדם —קיזעל ענין פרטי של נשמה, ותלויה באבר ההוא שנמצא באותו הנקב,ִָ וכן תלויה במקום של פּנים ששם נמצא הנקב, והנה ד' נקבים אלההם שמכינים את ההשגחה בסוד ד' חושים: ראיה, שמיעה, ריח ודיבור.כי כאמור אחרי שנעשו בקיעות, נעשו בבקיעות הרגשים, שנעשומנקבים עצמם ומן האור שעובר בהם, והרגשים אלה הם שעושים אתכל ההשגחה והנהגה ממש, והנה מהארה פרטית הנזכרת שיצאה דרךנקבים נעשה כמו זיו שני שמכסה על זיו הראשון הכללי שיצא מכלִָ אבר הפּנים, אשר שניהם אינם ניכרים עכשיו בגלל החטא.נמצא שהנשמה נסתרת בתוך הגוף ושם אינה נראית לנו כלל, ואחרְִָ ִָ כך היא מתראית בּפּנים בבחינת סבר פּנים, ועוד יוצא ממנה זיו הכללי,ִָ ובהיותה מאירה דרך פּנים הרי היא מתחזקת ובוקעת בד' מקומותועושה שם ד' נקבים, ומהארה שיוצאת שם נעשה זיו שני העומד עלגבי זיו ראשון הכללי, שהם כמו זיו בתוך זיו (וזה שאמרו [בדרושיִָ אח\"פ] שזיו שני של נקבים אינו דבוק אל הפּנים, מכיון שמפסיק זיוהראשון), ומזיו זה השני נעשו הרגשים בנקבים ההם עצמם מכח תנועהשהנשמה מתנועעת בתוך זיו זה, אך מציאות של זיו עצמו אינו קשורהלהרגשים, כי הוא מה שהנשמה בוקעת לעשות נקבים ולהאיר בחוץוכנ\"ל.והנה זה פשוט, דכיון שהנשמה עשתה ד' חושים שונים אלה, לאפחות ולא יותר, בהכרח שהיה לה כח מיוחד לכך לחלק את פעולתיהבין ד' חושים אלה, ולעשות בבקיעה אחת את חוש של ראיה, ובבקיעהאחרת חוש שמיעה וכו', והאמת שיש לנשמה עצמה ד' כחות שוניםלעשות את זה, ובבחינת כח אחד היא נמשכה אל אבר שהיה מוכןלעשות חוש זה, ובבחינת כח אחר היא נמשכה אל אבר אחר שהיהמוכן לעשות חוש אחר וכו', וזה מה שכתב באוצרות חיים (שער טנת\"אסוף פ\"ב) והמשכיל יבין כי אור מוחין נקרא ע\"ב, ואור אוזן נקרא ס\"גוכו', וכמו שכתבנו שם בהגהה (עיין בגנזי רמח\"ל עמ' ש\"א אות כ\"ז).
— פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדם —קיח[ור\"ל שאורות אלה, ע\"ב וס\"ג וכו', יוצאים מכחות שונים שישלנשמה, ובהתפשט הנשמה בתוך א\"ק כחות אלה פועלים כל אחד לפידרכו, בקרקפתא של א\"ק פועל כח אחד, שקוראים לו ע\"ב, ובאוזןפועל כח אחר, שקוראים לו ס\"ג וכו', ואע\"פ שהנשמה (שבאה מקואין סוף שנתלבש בא\"ק) שוה לעצמה בכל מקום (פתח כ\"ט), מ\"מ בכלמקומות אלה פועל כח אחר שלה.ובביאור על אוצרות כתב שם רמח\"ל שיש כח פנימי שמכריח אתִ הנשמה לצאת דוקא במקום זה או זה, ולפי זה נמצא שגם בהמשךהנשמה מנקב לנקב שבתוך א\"ק היא משתמשת מן הכלי עיי\"ש, וכךכותב רמח\"ל כאן בהמשך שיש כלים המכילים בתוך הגוף שבהםמתקבלת הנשמה, שרק אחר כך היא יוצאת חוצה על ידי כליםהמוציאים, ולכאורה זה לא כמו שהסביר כאן שלנשמה עצמה יש כחותשונים, וצ\"ע]ְִָ ִָ כלל הענין, הנשמה עשויה להאיר בּפּנים, בבחינת סבר פּנים, שהואִָ סתום בגלל מחיצת כלי של אבר הפּנים, ועוד בבחינת זיו הכללי, ועודעשויה לבקוע את הנקבים ולצאת בהם יציאה גמורה בלי מסך (יחסית,והיינו ביחס להארה הראשונה הנזכרת, וכדלהלן) ועוד להרגיש את כלהרגשותיה ע\"י חושים שנעשו במקום הבקיעות, והאמת היא, שלפי מהִָ שהיא מאירה דרך פּנים, כך באותה בחינה עצמה היא בוקעת אתבקיעות של חושים.ִָ ונמצא שפּנים הם כלים שמוכנים לשני דברים, א) להראות את הארתִָ כל פּנים ביחד, אשר בזה עדיין היא סגורה בתוך הכלי, וב) לעשותבקיעות של חושים, שבהם יוצאת הנשמה מתוך כלי יותר בגילוי, כדילשלוט באחרים ולהשגיח את השגחתה, ובעומדה בנקבים אלה הריהנשמה מאירה שם ועושה זיו שני, שהוא כענין זיו הכללי הראשון,ִָ אלא דמה שיצא מכל הפּנים באופן כלל, יוצא באופן פרט דרך בקיעות,וכל זה מלבד חושים עצמם, שנעשים בתוך הזיו השני הזה שמאיר
— פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדם —קיטבבקיעות, שהם נעשו כאמור מכח תנועה אחרת של נשמה שמתנועעתשם לפי משפט הרגשותיה.והנה מן הזיו השני של בקיעות, שמתגלה לנו יותר, נוכל לדון עלהזיו הראשון הכללי, וממנו נוכל לדון גם על הנשמה עצמה שנמצאתבתוך הגוף, מה מצבה וענינה, כי שורש כל ההנהגה נסתר בתוך הגוף,ְִָ אשר מרכזה הוא הלב, וגילוי הנהגה הוא בּפּנים, בתחלה באופן כלל,ואחר כך באופן פרט בבקיעות, שהוא גילוי אחרון של הנהגה, ויותרמזיו האחרון הזה אין באפשרותנו להשיג, כי כל מה שלפנים מזה הואנשגב מאתנו ולא נדעהו.ופרטיות של זיו השני של בקיעות הם כל עניני עולמות שאנועוסקים בהם, כי רק זה מה שנתגלה לנו, ורק שנדע ששורשו הואעמוק בתוכיות פנימיתו של א\"ק, ותבין מזה כמה שפלה השגה שלנבראים, שלא נודע להם רק שטחיות של הנהגה הקרובה אליהם ביותר,ובבחינה זו בלבד נעשה כל סיבוב ההנהגה בשלימותה מראשיתה ועדסופה, בסוד כל אותם העולמות, שהם ענפי א\"ק.אך אע\"פ שאין אנו רואים רק מה ששיערה מחשבה העליונה מצדשטחיות הכוונה, מ\"מ זהו אמיתת הדברים גם מצד כוונה העמוקה, כיידע המאציל שאין לשׂכל אדם כח להשיג יותר, ולכן נתן לו על כלפנים ציור שלם ומספיק לפי שׂכלו, כדי שיבין מזה את מה שיכוללהבין במהות של הנהגה.ְַ למה הדבר דומה, לחכם שרוצה ללמד לתלמיד מחכמתו, הרי הואנותן לו ציור מספיק של חכמה לפי יכולת התלמיד לקבל, והוא ציוראמיתי אלא שהוא כמו בדרך קצרה, ובאופן שאם אחר כך יזכההתלמיד להכנס יותר בעומק של חכמה, לא יצטרך לעזוב את מה שכברידע, אלא לקבל תוספת ויתרון גדול על זה, ואע\"פ שהוא יהיה כיתרוןאור על חושך.
— פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדם —קכויש להקשות, כי מקודם אמרנו (פתח כ\"ז) שההנהגה היא מצד רשימו,וקו אין סוף נעלם בו ואינו מנהיגו אלא לפי רשימו עצמו, וכאן אמרנושההנהגה היא מן הקו, והיינו מנשמה היוצאת מפנימיותו של א\"ק דרךנקבים ומשגחת ומנהגת.ְִָ תשובה: מה שמתגלה בּפּנים לא נקרא שהנשמה עצמה יוצאתומתגלית, כי גם כאן הגילוי הוא לפי הגוף, כי הנה הנשמה מלובשתבתוף הגוף, והגוף בנוי מנקבים וחללים, שהם כלים המכילים (שעשויםלקבל ונקראים חללים), וכלים המוציאים (שעשוים להוציא ונקראיםנקבים), ובעוד שהנשמה ממלאה את כל הגוף היא מתקבלת בכליםהמכילים, ואחר כך הארתה יוצאת לחוץ דרך כלים המוציאים, ומזהנעשה הזיו.הרי שכל זה שייך להנהגת הגוף ותלוי בתכונתו ובתכונת כליו, כיהנשמה לא מוסיפה שום דבר בגוף, אלא מניחה אותו לפעול כמותשהוא, ולכן גם בצאת אורותיה לחוץ הן לא יוצאים אלא לפי עניןהגוף, וכמו שהבאנו לעיל מאוצרות חיים שאור מוחין נקרא ע\"ב, ואוראוזן נקרא ס\"ג, כי אורות של נשמה משתווים לאותם מקומות שבגוףולאברים שנמצאים שם, שהם כלים שדרכם האורות יוצאים, כי כליםהמוציאים מגלים את נשמה שכבר נתקבלה בכלים המכילים שבתוךהגוף.ְְִ נמצא ששורש הנהגה הוא עמוק בּפנים ששם שולטת הנשמההמלובשת בתוך הגוף, בסוד הנהגת קו אין סוף עצמו, אך גילוי הנהגהְ ִָ הזאת שנעשה בחוץ זהו כבר מצד הגוף, בתחלה בּכל אבר הפּנים בסודזיו כללי, ואחר כך יש יותר גילוי בבחינת זיו פרטי של בקיעות וכנ\"ל,ונמצא שהנהגת הקו הוא ענין בפני עצמו שאינו מתגלה לנו, ומהשמתגלה היא הנהגה מצד רשימו שמונהג על ידי הקו, כי כאמור כלמה שיוצא לחוץ יוצא לפי הגוף בסוד רשימו.
— פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדם —קכאנמצא שבכללות כל הבריאה, שהיא א\"ק עם כל ענפיו, ההנהגהשמתגלה לנו, שהיא כל סיבוב גלגל עולם, הרי סודה זיו שיצא מא\"קדרך כליו, לאחר שהנשמה כבר נתחברה עם הכלי (עם הגוף), והיינולאחר שהקו כבר נתחבר עם הרשמיו, ואין נשמה מגלה את עצמהאלא לפי הכלי, והנהגת הקו מצד עצמו שבתוך א\"ק לא נודע לנו, ורקשאנחנו יודעים שמה שנסדר בתוך א\"ק מצד הקו, זה מה שמתגלהבחוץ מצד רשימו.ְִָ וכבר אמרנו למעלה שמה שנסדר בכל הגוף, כל זה מתגלה בּפּנים,כי הגוף עצמו מלובש בתוך פרצופים התחתונים והשפעתו עליהם הואִָ דרך התלבשותו בהם בלבד, מה שאין כן פּנים שהם מגלים את ענינושל פרצוף העליון עצמו, ומ\"מ הדברים מקבילים זה לזה, דמהְִָ שהפרצוף משפיע דרך הגוף והתלבשות, זה מה שמתגלה בּפּנים שלובאופן מגולה (עיין באדיר במרום עמ' קי\"ב), ולא עוד אלא דמה שנסדרְִָ במקום מסוים שבגוף, מתגלה בחוש מסוים שבּפּנים (פתח ל\"ד).והרי הם ד' חושים שמוציאים ד' עולמות, ראיה שמיע ריח ודיבור,כי זה מה שראוי להתגלות, ואין הכוונה בזה לטבע של הרגשים עצמםשנמצאים שם, אלא לעולמות שיוצאים דרכם, ועוד יוצאת הארה אחתממצח של א\"ק, ואע\"פ שעכשיו היא אינה ניכרת, מ\"מ יש שם בקיעהדקה מאד בסוד התפילין שבולטים במצח, שעליהם נאמר \"וראו כלעמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך\".נמצא שכל העולמות אינם אלא זיוו של א\"ק, שהן מדריגות הארתושיצאו לחוץ, ואין זה כאמור עצמות של אור שיש בתוך א\"ק, אלאהארתו ובהיקת אורו בלבד.וזוהי תשובה על מה שלכאורה קשה בענין כל עולמות אלה שיצאומד' חושים, כי אינם כסדר כל שאר עולמות שנתפשטו מאצילותולמטה, שהבריאה יוצאת מאצילות כהמשך שלה בסוד החותם, והיינושכל ספירות של אצילות עוברות דרך מסך שנמצא בתחתית האצילות
— פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדם —קכבונחתמים שם ונעתקים על ידו בבריאה, באופן שכל ספירה של אצילותמוציאה ספירה כיוצא בה בבריאה, וכן יצירה היא חותם של בריאה,וכן עשייה היא חותם של יצירה.ולפי זה שפיר קוראים להן עולמות, כי הם באים כסדר זה אחריזה, והיינו שכל אחד יוצא מסיומו של חבירו, וכיוצא בו נעשה גםבפרצופים, כי או\"א יוצאים מזיווג א\"א, והיינו מסופו של א\"א (מיסודשלו), וכן זו\"ן יוצאים מזיווג או\"א, והיינו נמי מסיומם (ואע\"פשהתלבשותם היא בדרך אחרת, וכדלהלן פתח ק\"ט).מה שאין כן עולמות שיצאו מחושי א\"ק, שהם אח\"פ ועינים, דאינםיוצאים מסיומו של א\"ק בסוד זיווג היסודות, אלא שהם הארות שיצאוכנגד פניו דרך אבריו, ולפי זה יש שתי קושיות: הא' כי אין עולמותשל חושים עומדים תחת א\"ק, כמו בריאה שעומדת תחת האצילותוכו'.והב', שאין עולמות של חושים יוצאים מא\"ק בדרך השתלשלות, וכןעולמות אלה עצמם (אח\"פ ועינים) לא יוצאים זה מזה בדרךהשתלשלות, כי השתלשלות היא כאשר מיסוד של עולם עליון יוצאעולם תחתון, מה שאין כן עולמות חושים דנראה בהם דרך אחרת,שאותו אור עצמו עובר מאוזן לחוטם וכו' ורק מתחשך.וכן יש לשאול לאידך גיסא, דלאחר שחושים יצאו בדרך אחרת, אםכן מדוע כל שאר עולמות, דהיינו אבי\"ע, לא יצאו גם כן בדרך זו,אלא שיצאו בזה אחרי זה, סוף דבר אין בין עולמות חושים לעולמותאבי\"ע המשך ישר, כמו שראוי היה להיות לפי סדר השתלשלות, אלאנראה זה כמו דילוג מענין לענין.תשובה: כי רק מציאות אחת יש בחלל, שהיא א\"ק עם כל ענפיו,שהם נשמתו, גופו וזיוו (לבושו), ורק זה מה שעושה את כל היקףֵ של הנהגה בסוד שם יהו\"ה, ובסוד דמות אדם הכללית של כל
— פתח ל\"ב - הארות היוצאות מאדם —קכגהמציאות, וכבר אין אחריה ותחתיה שום עולמות אחרים, אלא שהנהגההזאת עצמה היא עמוקה מאד, שאין אנו משיגים את פנימיותה, רקהארתה שנתגלתה בחוץ ויצאה דרך חושים, שהוא ציור קטן מכלהנהגה שלימה ההיא.ומעתה נבין כאן את כל המדריגות שלה, אשר ממקום ששם נשלמולצאת כל אורות חושים, משם מתחיל סדר השתלשלות אבי\"ע עם כלפרצופיהם, ולא שאבי\"ע הם המשך של א\"ק וכאילו השתלשלות נוספתממנו, אלא אדרבא כולם הם חלקיו ממש, חלק הארתו וזיוו, לפי מהשיכול להתגלות לנו ממנו.ובזה מובן מדוע אנו עוזבים את א\"ק עצמו ומדברים בעולמות שלחושים, שהם רק הארתו שיצאה לחוץ, אלא משום שא\"ק עצמו הואנעלם מאתנו, ואין הנהגתו נודעת, רק הנהגת הזיו המתגלה, ולפי זהאין כאן בילבול של סדר, ולא דילוג מענין לענין, ומדרך אחת לדרךאחרת, אלא הכל הוא סדר אחד בלבד נאה ומסודר כראוי.ָָ ובמראה הנבואי רואים את א\"ק כמו פרצוף שפּניו מזהירים, ומהםיוצאים כל אורות הנזכרים על סדר שהם כתובים בספר.
— פתח ל\"ג - כל ענפי א\"ק משלימים —קכדפתח ל\"ג - כל ענפי א\"ק משלימיםדמות אדם[קומת א\"ק היא ע\"ב ס\"ג מ\"ה וב\"ן, ע\"ב הוא חכמתו הנעלמת, שאיןמשיגים ממנה רק שערות הראש, שבהם מגלה מוח את ענינו, אמנםס\"ג מגלה את אורות שנעלמו בע\"ב, וכאן מתחיל ענין של אצילות,שהולכת ומתגלית לאט לאט, ובשביל זה צריך היה ליצור את הכלי,וזהו שבתחלה אור פנימי ואור מקיף היו רחוקים זה מזה, ומאז היוהולכים ומתקרבים, עד שנתחברו לגמרי בפה של א\"ק, ועל ידי זהנוצר כלי, ואז נשרשה בפה ראשית דמות אדם, שהשלמתה תהיה אחרכך על ידי חיבור מ\"ה וב\"ן]כבר נתבאר (פתח ל\"ב) ְִָ שכל מה שיש בגוף מתגלה בּפּנים, ועיקרמקום גילוי הם ד' בקיעות חושים, והנה קומה שלימה של הגוף היאְִָ ע\"ב ס\"ג מ\"ה וב\"ן, ונמצא שכל אורות אלה (עסמ\"ב) מתגלים בּפּנים.ע\"ב הוא חכמה של א\"ק, וענין חכמה הוא סידור דברים בעומקהמחשבה (פתח ט\"ו), ואע\"פ שדרכה של חכמה להיות נסתרת, ואין לנוהשגה בה, מ\"מ יש לה קצת גילוי על ידי שׂערות הראש, שהם מגליםענינו של מוח (שמקומו בחכמה), ולכן כל עניני שׂערות נמשכים מענינושל מוח, והנה שׂערות עצמן דומים לזיו הראשון, ואור היוצא מפיְִָ השׂערות דומה לזיו השני, וכמו שמצינו שני מיני זיו אלה בּפּנים שלא\"ק (פתח ל\"ב).ֵ ואמנם בינה באה לגלות את מה שנסתם בחכמה, וזהו שם ס\"גשסודו בינה, והיינו שאין בינה אור בפני עצמו שאינו קשור לאור
— פתח ל\"ג - כל ענפי א\"ק משלימים —קכהחכמה, שנשאר כביכול סתום כמו שהיה, דאם היה כן, היינו נופליםבמבוכה גדולה של פיזור הדברים, ולא היינו נמלטים מדילוג של עניניםשאין שום קשר ביניהם, וכמו שזכרתי למעלה בענין א\"ק ועולמותשיצאו ממנו (פתח ל\"ב), כי נראה שהדרוש מתחיל בענין אחד, ולפנישסיימו עובר לענין אחר שאינו קשור לראשון, עד שבלתי אפשרילהנצל מן המבוכה ולרכוש ידיעה ברורה.לא כן היא הנהגה הראויה, שהיא כולה הדרגה אחת, באופן שכלאורות נמשכים זה מזה, מראש עד סוף, וכך היא באמת הנהגתו ית',כי כל מה שאנו מזכירים בענין עולמות, מראשית א\"ק ועד סוף עשייה,הכל מקושר ומשתלשל זה מזה, וכל הבדל בין עולם לעלום ובין ספירהלספירה הוא רק במה שהעליון יותר נעלם מן התחתון, ונמצא שהכלהיא שלשלת אחת שהולכת מהעלם לגילוי.ולפי זה מה שמתגלה באורות ס\"ג, הוא עצמו מה שהיה נעלםבאורות ע\"ב, וכן כל פרטי ס\"ג גופיה אינם אורות נפרדים זה מזה,אלא הכל ענין אחד שהולך גם כן מגילוי לגילוי.והנה ס\"ג הוא שורש של אצילות, שהיא חיבור מ\"ה וב\"ן, ונקראתדמות אדם במקומה, והיינו כי כבר מתחילת הבריאה כוונת המאצילהיתה להמציא דמות אדם, אשר שורש אמיתי שלה צריך להיות קרובלתחתונים, במקום ששם שייכת העבודה, וזוהי אצילות, כי אורותיההם סיבות לכל עניני עולם הזה ממש, שקובעים את כל הנהגתהתחתונים, מה שאין כן עולמות שקדמו לאצילות, שהם יותר רחוקיםואינם אלא שורש דשורש וסיבה לסיבת התחתונים.ותבין זה מענין התמעטות האור, מה שקו המדה היה הולך ועושההעלם אחר העלם, ובכל מדריגה היו מתחדשים תולדות לפי העלםההוא (פתח ל'), כי בדרך ההדרגה לא יכולה לצאת דמות אדם מיד,רק אחרי העלמים רבים, עד שהדברים יגיעו למדריגה שנקראת אצילות.
— פתח ל\"ג - כל ענפי א\"ק משלימים —קכווזה שכתב הרח\"ו זללה\"ה שאע\"פ שאנו קוראים לכל אורותהעליונים של א\"ק בשם אוזן, חוטם, פה ועינים וכו', לא בא זה אלאלשׂבר את האוזן, כי כל שמות אלה שייכים ביחוד רק במקום ששםכבר עמדו אורות בערך של תחתונים, שהם יכולים לצאת מאורות אלהבסדר ההדרגה והשתלשלות, אבל למעלה מזה מזכירים כל זה רק בדרךמושאלת, להיותם שורש רחוק של כל דברים אלה, ומ\"מ כיון שכלעולמות העליונים באו להוציא את האצילות, לכן אנו תולים את התחלתהאצילות ודמות אדם באורות ס\"ג (וגם באורות ע\"ב, אלא שהוא כאמורנעלם יותר).וזהו מה שבתחילת ס\"ג היו אור פנימי ואור מקיף, אשר מחיבורםנעשו כלים הנצרכים לדמות אדם, רחוקים זה מזה בתכלית הריחוק(באוזן), ומאז הם היו הולכים ומתקרבים (בחוטם), עד שנתקרבו לגמריבפה, ושם נתגלה כלי ומיד נשרשה דמות אדם בראשונה, כי בלי כליםאין מציאות לדמות אדם כלל, כי אדם הוא חיבור של גוף ונשמה,ששרשם הם אור וכלי.ושתי הוראות יש בזה, א) שענין כלי שייך במיוחד לדמות אדם,וכיון שעשיית כלי היה סוף של כל ההדרגה ההיא שהיתה באורותאח\"פ, אם כן נידע מזה בבירור שאורות אח\"פ היו הולכים להוציאאת דמות אדם.ב) שאורות הפה הם שורש של אורות שיצאו מעינים מיד אחר פה(עולם הנקודים), כי אע\"פ שבאורות פה כבר נשרש כלי, מ\"מ נצרכהעוד הדרגה נוספת כדי להשלים את כל מלאכת כלים לגמרי, שזה נעשהבאורות עינים, כי כך הוא הדרך תמיד, בתחלה צריך שיושרש איזהענין באופן כלל, ורק אחר כך, במדריגה נמוכה יותר, יושלם הוא גםבאופן פרט, כי שני ענינים אלה, כלל ופרט, לא יכולים להיות במדריגהאחת.
— פתח ל\"ד - מקום יציאת אורות —קכזנמצא שעיקרו של עולם העקודים (אורות פה) היה לעשות הכנהלכלי, וממילא הכנה להוצאת דמות אדם, שזה יהיה בשלב הבא בעולםהנקודים, שהם גופייהו אצילות עצמה, אלא שהיא נצרכה לעוד תיקוןאחד וכדלהלן.כי באמת רק באצילות המתוקנת נתחברו מ\"ה וב\"ן, שהם נקראיםדמות אדם שלימה במקומה וכנ\"ל, ומוכרח היה שיוקדם לזה הכנהוהנחת השורש, ואכן על זה מורים כל ענינים שנעשו בעקודים, וכגוןהסתלקות אורות בחזרתם לפה, ויציאתם משם פעם שניה על ידי העלםהכתר וכו', שכל אלה הם שיעורים לגילוי כלים ולדמות אדם שיהיהבאצילות.פתח ל\"ד - מקום יציאת אורות¦̈§ עסמ\"ב בּפּנים של א\"ק[מקום יציאת אורות ְִֶָּ עסמ\"ב ב ּ פנים של א\"ק תלוי בקשר שנקשרו נקביּ ִֶָפנים עם אברי הגוף שבהם עוברים אורות עסמ\"ב, וקשר זה נעשהלפי סדר הרכבת האורות שנסדר בתוך הפרצוף, והרוח שבונה אתהפרצוף עושה את כל סדרים אלה, ובדרך הליכתו אור שהרוח פוגעבו ראשון, כנגדו מוציא הרוח הארה מן ה ּ ִֶָפנים, והיינו מנקב שמתייחסלמקומו של אור ההוא בגוף]ִָ יציאת אור דרך נקבי פּנים אינו נעשה על צד מקרה והזדמן, דאינוכדוגמת אש לוהט ששׂמו לפניו כלי נקוב, ובכל מקום שיש שם נקבהאש יוצאת, כי אם היה כן, אז שני דברים צריכים היו להיות בעניןזה, הא' דכשם שהאש שוה לעצמה בכל מקום, כך גם כשהיא יוצאת
— פתח ל\"ד - מקום יציאת אורות —קכחדרך נקבים הרי היא תהיה אותה אש עצמה בכל נקב ונקב, כי איןסיבה שתגרום לה שינוי, בדיוק כמו שאין סיבה מצד תנועת האששתגרום לה לצאת במקום זה דוקא, אלא נקב ראשון שהיא מוצאתשם היא יוצאת.הב' אותו חלק של אש שעומד תחת הנקב, יוצא בנקב זה, ואותוחלק של אש שעומד תחת נקב אחר יוצא מנקב אחר, ולא יתחלפוחלקי אש ללכת זה לכאן וזה לכאן.והנה שני דברים אלה לא היו באורות א\"ק, הא' כי אע\"פ שהאורשבתוך א\"ק הוא שוה לעצמו (פתח כ\"ט), מ\"מ כשהוא יוצא לחוץ כבראינו שוה, אלא הולך ומשתנה בהדרגה (פתח ל\"ב), ואם יציאתו היהעל צד הזדמן, והיינו שהיה יוצא רק בגלל שמצא פתח פתוח לפניו,אז כל חלקי אור היוצאים היו שוים, היוצא מאוזן כמו היוצא מחוטםוכו', בלי שום הבדל ביניהם כלל.ְִָ הב' כי מצינו שמקום יציאת אורות בּפּנים מתחלף מסדר שאורותאלה מסודרים בתוך גופו של א\"ק, שהרי אורות ב\"ן נמוכים בתוךְִָ הגוף מאורות ס\"ג, ואע\"פ כן בּפּנים יצא ב\"ן מעינים, למעלה מס\"גשיצא מאח\"פ, וכן אורות מ\"ה יצאו ממצח, למעלה מאורות ס\"ג, שזהלא כסדרם בגוף.ומכל זה נראה ברור שאין יציאתם הוא מקרה, אלא שנקבעו לאורותמעברים שבהם הם עוברים בגוף, ולפי מעברים אלה נקבעו מקומותְִָ שונים בּפּנים שבהם הם יוצאים, באופן שכשם שהאור מוכרח ללכתְִָ במעבר ההוא שבגוף, כך הוא מוכרח לצאת ממקום ההוא שבּפּניםְִָ דוקא, וזהו משום שיש קשר בין מקומות שבגוף למקומות שבּפּנים,ְִָ ובגלל קשר זה נשתנה סדר יציאת אורות עסמ\"ב בּפּנים מסדרם בגוף.ביאור הדברים, כי אם הכל היה כמזדמן, אז זה היה סימן שאיןָ אור היוצא מפּנים משועבד לכלי, ואדרבא אחרי אשר עד עכשיו הוא
— פתח ל\"ד - מקום יציאת אורות —קכטהיה סגור בתוך הכלי ומשועבד לו (בעודו בתוך הגוף), ומוכרח להתנהגלפי הכלי, כי אע\"פ שאמרנו שמצד עצמו אין אור פנימי משתנה, מ\"מבגלל הכלי שבו האור עובר תשתנה פעולתו שהוא יעשה כשיצא לחוץ,וכמו שנתברר בענין קו אין סוף שמנהיג את רשימו לפי רשימו ולאלפי עצמו, כי פעולתו כבר נשתעבדה לפעולת רשימו (פתח כ\"ח).ובכן אם היה הדבר לפי ההזדמן, אז כאשר האור היה בוקע באחדִָ מנקבי פּנים ויוצא לחוץ, היה משתחרר משיעבוד הכלי ופועל לפיעצמו, וכדוגמת נשמה שיוצאת מן הגוף בשעת פטירתו של אדם אובשעת שינה בלילה.אך אין הדבר כן, כי נתברר (שם) שלאחר שהגוף והנשמה נתחברוביחד (קו ורשימו), מעתה כבר אין נשמה פועלת בלי גוף, וזאת אומרתשגם בצאת האור לחוץ דרך הנקבים עדיין נשאר לו קשר עם הכלישנמצא באותו הנקב, ולכן אפילו אחר צאתו הרי הוא משועבד לכלי,ולא עוד אלא שבאמת עצם יציאתו נעשית על ידי כלים המוציאים(פתח ל\"ב), אשר טבע שלהם להתלוות עם האור שהם מוציאים אותו,ונמצא שגם אחר צאתו האור פועל לפי הכלי.ְִָ אמנם מקומות שאורות עסמ\"ב יוצאים בּפּנים של א\"ק, נקבעו לפיִָ הקשר שאברי פּנים (אוזן, חוטם, פה ועינים) נקשרו עם אברי הגוףשאורות אלה עוברים בהם, ודבר זה בנוי על הרכבת קשרי המאורות.ביאור הדברים, כי אע\"פ שאנו אומרים שכללות הפרצוף הן עשרספירות, אך כדי להבין הנהגה פרטית צריך להבחין בספירות את כלפרטיותן, אשר כולם ביחד הם תרי\"ג אורות שיש בכל פרצוף, ולא דיבזה, אלא שהעיקר הוא לדעת את הקשרים שתרי\"ג אורות אלהמתקשרים זה עם זה בתוך הפרצוף, כי לפעמים יכולים להתקשר בקשראחד אורות שהם רחוקים זה מזה מאד, דמ\"מ יתקשרו ביחד לצורךפעולה מסוימת.
— פתח ל\"ד - מקום יציאת אורות —קלוזהו ענין של הרכבת המאורות, כי אורות מתרכבים ומתחברים זהעם זה לצורך כל מיני פעולות של הנהגה, ובדרך זה נעשים קשריםויחסים שונים בין אברי הגוף, באופן שכאשר נעשה קשר כזה, אםיתחדש איזה מקרה בחלק אחד של הקשר, אז ממילא ירגיש בזה חלקאחר שבאותו הקשר, ואע\"פ שחלקים אלה רחוקים זה מזה בגוף, וישביניהם אברים אחרים, שהם לא ירגישו במקרה ההוא כלל, רק אותםשנקשרו ביחד לצורך פעולה ההיא.ֵ והענין, כי צורת כל פרצוף בכלל ובפרט תלויה בשם מ\"ה, שהיאדמות אדם ממש, בסוד \"ודמות פניהם פני אדם\", אד\"ם בגמ' מ\"ה,ֵ ולשם זה יש מספר כחות שמתחלקים לכמה פרטים שמהם נעשו כלאברי הגוף עם כל תכונותיהם, והנה אחד מכחות אלה עשה קשר ביןפרטיו שמסודרים בפרצוף כרגיל, זה אחרי זה, כסדר השתלשלותם,אבל כח אחר עשה קשר בין פרטיו של פרצוף שלא כסדרהשתלשלותם, אלא שנתקשרו ביחד אברים רחוקים זה מזה.ואחר כך בא רוח והתחיל לסובב את כל הגוף כדי לחבר כל אבריםביחד בצורה כללית של הפרצוף, שנקראת בזוהר 'שקיו דאילנא'ועשויה בסוד דמות אדם וכנ\"ל, באופן שכאשר יתרגש איזה חלק שלפרצוף, הנה קודם כל יגיע הרגש אל השורש, שהוא שם מ\"ה הנזכר,וממנו ילך הרגש לחלק אחר של הפרצוף שנקשר עם חלק הראשוןשהרגיש בתחלה.וכך הוא גם באדם הגשמי, שכאשר הרוח בונה את הגוף, הוא עושהֵ זאת על פי חוק אחד כללי שסודו גם כן דמות אדם, והוא שם מ\"ה,שורש דמות זו, והרוח מתפעל מכל ההרגשות שמרגישים כל אבריהגוף, והוא מביא את רגשים האלה אל השורש, ששולח אותם חזרהעל ידי רוח לחלק אחר של הגוף, שהוא בן גילו של חלק הראשוןשהרגיש, שנתקשר עמו בקשר אחד, לפי מה שנתקשרו חלקים אלהמקודם לצורך כל מיני פעולות וכנ\"ל, וכל אברים שבאמצע, שלא
— פתח ל\"ד - מקום יציאת אורות —קלאנקשרו באותו הקשר, לא ירגישו כלום, כי הרוח לא יתפעל בהם, כיהוא מתפעל רק לפי הקשרים שנעשו.והרי זה דומה למים, דאע\"פ שהם כולם מחוברים ביחד, מ\"מ הםמתרגשים רק במקום שתהיה שם התפעלות, ובמקום שאין שםהתפעלות המים יהיו שקטים ורגועים, וכן מצינו בענין השפעתהכוכבים, דאע\"פ שכל הכוכבים נמצאים ברקיע תמיד, מ\"מ אינםמשפיעים על הארץ רק אותם שעומדים במקום מיוחד שראוי כעתלהשפעה.והנה אורות עסמ\"ב מתפשטים בכל הגוף לפי סדר השתלשלותם,וכאשר אחד מאורות אלה פוגש באיזה אבר, הוא מתחבר אליו וממילאמתחבר עם כל שאר אברים שנקשרו בקשר אחד עם אבר זה, וממילאִָ מתחבר גם עם אחד מחלקי פּנים, והיינו עם אותו חלק שנקשר גם כןְִָ עם אבר הראשון ההוא שבגוף, ואז האור מוציא בּפּנים את הארתומנקב זה דוקא, כי כבר נתברר (פתח ל\"ב) שכל מה שיש בתוך הגוףְִָ ִָ מתגלה בּפּנים, אלא שסדר גילויים תלוי בקשרים שחלקי פּנים נקשרועם אברי הגוף, שבהם עוברים אורות עסמ\"ב, והרוח עושה כל קשריםאלה ומקיימם וכנ\"ל.ובדרך זה אפשר שאור של ב\"ן יוצא מעינים למעלה, ואור של ס\"גיוצא מאח\"פ למטה, מכיון שבמקום שאור ס\"ג עובר בגוף הוא פוגשבאברים שהם בני גילם של אברי אח\"פ, דהיינו שהם מקושרים עמהםבקשר אחד לצורך פעולה ההיא, ולכן מיד יתפעלו אח\"פ ויצאה מהםהארת ס\"ג, וכן אור של ב\"ן בלכתו בתוך הגוף פוגש באברים שהםבני גיל של עינים, ולכן מיד תצא הארתו מעינים, וכן מ\"ה שיצא מןהמצח.ויש להקשות, שהרי לעיל (פתח ל\"ב) ִָ אמרנו שאור היוצא מפּנים הואְִָ אור של נשמה שנכללה בּפּנים ומתגלה כאן בבחינת זיו כללי של סברָפּנים, ואחר כך בבחינת זיו פרטי היוצא מד' בקיעות של חושים, ואם
— פתח ל\"ד - מקום יציאת אורות —קלבכן מה ענין אורות שסובבים בתוך הגוף לכאן, ומדוע הם מוציאים אתְִָ הארתם באותם מקומות שבּפּנים.ִָ ְִָ תשובה: כבר אמרנו שמן הפּנים יוצא לא רק אור שנכלל בּפּניםאלא כל אורות של הגוף, וכך הוא סדר הדברים, כי הנה לכל מהְִָ שעושה רוח בגוף יש לו להתגלות בּפּנים, ואם כן כנגד כל מה שנעשהְִָ בגוף מוציא רוח הארה אחת בּפּנים, אשר תחילת גילויה הוא בבחינתָ סבר פּנים, שהוא זיו הכללי, ועוד ממשיך להתגלות גם באופן פרטבאחד מד' חושים.ודמות אדם הכללית כך חילקה את כל כחותיה לפי קשרים שנעשוביניהם וכנ\"ל, באופן שכל מה שעושה אור ע\"ב דס\"ג בגוף, כנגד זהְִָ יוצאות ג' הארות בּפּנים, הארה ראשונה יוצאת מאוזן, הארה שניהמחוטם ושלישית מפה, וכן מה שעושים אורות ס\"ג דס\"ג וב\"ן בגוף,כנגדם יוצאת הארה מעינים על דרך הנזכר וכו', ולפי זה יכול להיותְִָ מקום יציאת ע\"ב דס\"ג בּפּנים למטה ממקום יציאת ס\"ג דס\"ג וב\"ן,ְִָ משום שכך נקשרו מקומם בגוף עם מקומם אלה שבּפּנים וכנ\"ל.ומכאן תבין שההקבלה היא לא בין חלקי רוח לבין חלקי הגוף,ִָ דהיינו לא בין אורות שמתפשטים בגוף לבין אברי פּנים שהאורותיוצאים מהם, אלא ההקבלה היא בין חלקי הגוף לבין חלקי הגוף עצמו,ְִָ דהיינו בין אברים שבגוף לבין אברים שבּפּנים, והרי אברים שבגוףשאור של ב\"ן עובר שם הם מקבילים לעינים, ולכן בהגיע ב\"ן לאבריםההם שבגוף מיד מתעורר הרוח ומוציא את הארת ב\"ן מן העינים, וכןכולם.
— פתח ל\"ה - סדר הוצאת דמות אדם —קלגפתח ל\"ה - סדר הוצאת דמות אדםבסוד גוף ונשמה[א\"ק נעשה מחיבור קו ורשימו, הקו הוא אור שנתלבש ברשימו כמובכלי, ומעתה כל אור היוצא מא\"ק דרך חושים כבר מחובר עם הכלי,דעל כן אחר כך מן האורות האלה נעשו כלים ממש בפה של א\"ק,ורק אור זה שכבר מחובר עם הכלי ראוי היה שיבנו ממנו כל עולמותובנינים, וכן עוצמת האור שיצא, וכל שאר עניניו היה בדיוק לפי מהשצריכה הבריאה לפי תכונה הנרצית בה]מציאות של א\"ק היא חיבור קו ורשימו, שהרי אלה הם שני יסודותשל הנהגה, שנותנים מקום לטוב ולרע, באופן שבסוף כל רע צריךלחזור לטוב (פתח כ\"ז), והנה אחר העלם האור נתפשט הרע בכמהמקומות ונשתרש בכמה חוקי ההנהגה, ומעתה צריך הקו להתגבר עלכל אחד מהם ולהחזיר שם את הרע לטוב, והרי קו ורשימו הם סודשל נשמה וגוף, כי בגוף משתרשים כל עניני רע, אשר לצורך זההושׂמה בו הנשמה, כדי שתשלוט בכל אחד מעניני הגוף ותחזירםלטוב, ואת זה עושה הנשמה מכח המצוות שהכין המאציל במיוחדלצורך זה, שסגולתן היא להגביר את הטוב.וכשתדקדק היטב תראה שכל הבריאה לא נבראה אלא כדי לבא אלסוד גוף ונשמה, שדבר זה שייך רק באדם הגשמי, שהוא תכלית שלכל המציאות, והתחלת כל מהלך הזה הוא א\"ק, כי בו כבר נשרשו כלהענינים ונשערו כל השיעורים הנצרכים לתכלית זאת, שתתקיים בפועל
— פתח ל\"ה - סדר הוצאת דמות אדם —קלדרק בסוף של כל המעשים, ולכן כל אורות שיצאו מא\"ק היו הולכיםבהדרגה אל סוד גוף ונשמה.וזהו ראשית החוק שנחקק בא\"ק, שפנימיותו היא סוד אור,וחיצוניותו היא סוד כלי, וצריך האור להאיר לכלי שלו ולזככו, ולכןבאורות הראשונים שיצאו מחושי א\"ק כבר היו בלועים שרשי כלים,ולא היו אורות אלה פשוטים, אלא שמרוב אורם עדיין לא היו כלים,שהיו טמונים בהם, ניכרים בהם (פתח ל'), וסופם מוכיח על תחילתם,מה שבאורות פה יצאו כלים מן האורות ממש, ואם הוא היה אורפשוט, לעולם לא היה יכול לצאת ממנו כלי, כי אין שום סיבהשמוציאה את המסובב שלא כענינה.וכמה שהאור היה יורד למטה, היה מתגלה בו הכלי יותר ויותר,שזהו סוד אותיות הנדרשות באורות אח\"פ, כי בכל מקום האותיותמורות על בחינת כלי, ובאוזן שאורותיו היו עדיין גדולים, לא נתגלהרק אות אחת בכללותה (אות ה'), ובחוטם היא נתגלתה יותר, עד שבפההיא נתגלתה לגמרי, ובו נשרשו ממילא כל כ\"ב אותיות בסוד ה'מוצאות פה, כי באמת רק אור זה, שהיה כולל בתוכו את הכלי, היהראוי לבנות ממנו את כל העולמות.ובזה יתורץ קושיא גדולה, כי לכאורה נראה שאין הדברים הולכיםלפי הסדר השלם, שהרי סדר השלם הוא כאשר כל אורות מוציאיםאת כל חלקיהם בשוה, ואילו כאן לא היה כן, כי מע\"ב יצאו באמתכל ענפיו (עסמ\"ב), אלא שהם נעלמים מאתנו, ואין אנו עוסקים בהם,אבל מס\"ג יצאו רק ג' בחינות של ע\"ב דס\"ג (ולא ד' כנגד כל עסמ\"בהפרטי שלו), ואחר כך יצא ס\"ג דס\"ג לבדו (ולא יצאו מ\"ה דס\"ג וב\"ןדס\"ג), וכן ס\"ג דס\"ג עצמו לא נתפרט לעסמ\"ב, כמו שנתפרט ע\"בדס\"ג, ואחר כך יצא ב\"ן הכללי בלי שום התפרטות, ואחרי השבירהיצא גם מ\"ה הכללי לבדו לתקן את ב\"ן.
— פתח ל\"ה - סדר הוצאת דמות אדם —קלהתשובה: הא אדרבא, דוקא אור זה, שהיה מורכב מחלקים הנזכרים,ִֶָ היה ראוי שתבּנה ממנו כל המציאות לפי תכליתה, ביאור הדברים, כיהנה בשביל קיום כל פעולה צריך שיתחברו בה בדיוק אותם אורותהמוציאים אותה מכח לפועל, ושיהיו הם בדיוק באותה תכונהשהפעולה צריכה להיות, וכמו שיתברר לקמן בענין בירור ב\"ן (מהשכל פרצוף לקח לעצמו חלקי ב\"ן הראוים לו), ואין לנו לשאול מדועדוקא אורות אלו, ובכל כך מספרם דוקא, כי הרצון העליון ידע אתהרכבה הנצרכת, והנה בענין ההרכבה אדרבא אין הולכין לפי הסדר,כי תמיד צריך להוסיף או לגרוע בחלקים עד שיעמוד המורכב עלתכונתו הנרצית.והנה כאן היתה הכוונה להוציא אצילות בסוד דמות אדם, ולדמותהזאת הוצרכו ג' בחינות של ע\"ב דס\"ג, וס\"ג דס\"ג לבדו, וב\"ן כללילבדו ומ\"ה כללי לבדו, מה שאין כן אם היינו הולכים לפי אורותעצמם, שאז ודאי הם היו מוציאים את כל חלקיהם, וצריכים היינולשמור על סדר שוה שלהם (כי דרכו של כל אור להוציא את כלחלקיו, וכן אין אור תחתון יוצא מאור עליון עד שהעליון ישלים אתכל סדרו וענינו), אבל כיון שהכוונה היתה להוציא מורכב מיוחד שבנויבסוד ההוא דוקא של דמות אדם, לכן לא יצאו חלקי אור, רק מהשצריך לאותו הדמות בלבד.ותראה איך דמות זו של אדם היתה הולכת ומתבררת בסוד גוףונשמה, כי הנה ע\"ב הוא בחינת נשמה לנשמה שבא\"ק, אור גדול מאדשאין שורש של כלי יכול להתגלות בו כלל, ולכן עדיין לא היתהניכרת בו שום אות, ואמנם באוזן כבר נעלמה נשמה לנשמה, ונשארהבו רק נשמה, ולכן כאן התחיל להתגלות שורש של גוף בסוד אות ה'הכללית, כי נשמה כבר יכולה להתלבש בתוך הגוף והכלים (בסודאורות נר\"ן הפנימים), מה שאין כן נשמה לנשמה (שהיא נשארת בבחינתאור מקיף מבחוץ, עיין בפתח כ\"ח).
— פתח ל\"ו - עולם הנקודים —קלוובחוטם נעלמה גם הנשמה, ונשאר רק רוח, ולכן כאן נתגלה הגוףוהכלי עוד יותר, עד שבפה נעלם גם הרוח ונשארה בו רק הנפש,וכידוע שאורות פה יצאו בתחילה בדרגא של נפש, ולכן כאן נתגלוהגוף והכלי לגמרי, כי הנפש היא אור מועט שכבר מתחבר עם הגוףממש בלי לבטל אותו, אמנם פרטיות של כל ענין הוצאת כלים בפהמבואר במקומו כראוי.פתח ל\"ו - עולם הנקודים[עולם הנקודים הוא מה שאצילות עם כל ענפיה היו הולכים ונעשים,ודומה זה היה לאומן שעושה כלי מחתיכת העץ, אשר בתחלה הואגולם גמור, ורק אחרי תשלום כל המלאכה נראית צורתו היפה]ַָ עולם הנקודים כבר כּלל בתוכו מלבד האצילות, גם את כל ענפיה,שהם עולמות בי\"ע (בריאה יצירה ועשיה) עם כל תולדותיהם שעתידיםלצאת מהם, כי באמת כל ארבעתם (אבי\"ע) הם כולם ענין אחד, מתחילמאצילות ומסיים בעשייה, שבהם נשרשו כל עניני התחתונים, מה שלאהיה עד עכשיו בעולמות העליונים שקדמו להם.ותראה שגם אדם הגשמי, כיון שהוא מונהג על ידי כל אבי\"ע, לכןהוא מורכב גם מכל אבי\"ע, בסוד נרנ\"ח, וכן כל הנבראים הולכים עלדרך זו בסוד דצח\"מ (דומם, צומח, חי, מדבר, אלא שהנבראים יוצאיםמפרטי אבי\"ע, ולא מכל אבי\"ע כמו אדם).וכבר נתברר (פתח י', ל') שלא רצה השי\"ת לפעול לפי מדת עצמו,ולהוציא מיד את כל הענין בשלימות, אלא לקח לו דרך ההדרגהכפעולת בני אדם, וכאומן זה שנוטל גולם ומתקנו מעט מעט עד
— פתח ל\"ו - עולם הנקודים —קלזשנשלם כראוי, ונמצא דמה שיצא באחורנה זהו מה שהיה משוער לצאתכבר מתחלה, אלא שעדיין היה מחוסר מעשה של השלמה.ומי שיראה את הדבר בתחילתו, יראה דבר בלתי מתוקן, עד שהואיקבל את צורתו, ואז יתברר למפרע שכל מה שעבר עליו היה רק כדישהוא יבא לידי יופיו ושלימותו, ובדרך זה ממש היה ענין של אצילות,כי המאציל התחיל לצייר אותה במחשבתו, וטרם שהשלים את מלאכתו,יצא עולם הנקודים בבחינת אצילות בלתי מתוקנת, עד שרק לאחר מכןנשלמה צורתה כפי שרצה בה המאציל מתחילה.והרי שתי ידיעות יש כאן, א) שעולם הנקודים הוא התחלת עולםשל אצילות עצמו, אלא שהוא לפני השלמתו, ב) אך יחד עם זה איןלומר שעולם הנקודים הוא עולם אצילות ממש, אלא שהוא סוג שלאצילות אחרת בלתי מושלמת ומתוקנת.וזהו סוד מה שאמרו באד\"ז (האזינו רצ\"ב ע\"ב) כד אכתיש אומנאבפרזלא אפיק זיקין וכו', פירוש, כי בשלמא כל שאר עולמות שקדמולנקודים, שהם שפיר נחשבים מדריגות מסודרות וישרות שמביאות לידיעולם האצילות, כי לכולם יש ענין אחד משותף, שנמשך ממדריגהלמדריגה, במה שכולם מוציאים לאט לאט את דמות אדם, שמקומההאמיתי הוא באצילות, ולכן כל עולמות ההם עומדים וקיימים תמיד.מה שאין כן עולם הנקודים שהרי הוא נתבטל, וכבר לא קיים כצורתוהראשונה, ובמקומו בא עולם אחר של אצילות המתוקנת שנעשה בדרךהרכבת האורות (מ\"ה עם ב\"ן), ונמצא שאין הנקודים מדריגה ישרהאל אצילות, כי אם היה כן צריכים היו נקודים להיות קיימים תמידגם עכשיו, כמו אורות אח\"פ, וכיון שנתבטלו, נמצא שיש כאן דילוג,כי חסרה מדריגה אחת, ואם כן לכאורה לא נתקיימה כוונת המאציללהעמיד את כל הבריאה על סדר אחד, שיהיה הולך בהדרגה זה אחרזה.
— פתח ל\"ו - עולם הנקודים —קלחוכן יקשה לאידך גיסא, דכיון שעכשיו אין אנו צריכים לנקודים, אםכן מדוע הם באו בכלל בתחלה, ומדוע לא הוציא המאציל את הרכבההראויה של אצילות מיד.ולפי זה מוכרחים לומר שאין הנקודים הם מטעם של הדרגה, אלאשיש להם טעם אחר, וזהו אכן ענין של זיקין וניצוצין שהזכיר הרשב\"יזללה\"ה, שענינם סיגים ופסולת שנבדלים מן הכלי במשך כל זמןתיקונו, על ידי שמכים בו בפטיש (בפרזלא) כדי לתקנו ולציירו כראוי.ונמצא שרק בסוף של אצילות רצה המאציל שתצא דמות אדםהמתוקנת, ולא בתחלה, ואדרבא, בתחלה רצה שדמות זו תהיה בלתישלימה, כדי שהיא תתברר, ויתפרש ממנה כל מה שהיה מונע אותהמן השלימות, שהם כל עניני הרע, כי כבר הגיעה בריאה אל העלםאורו ית' כזה שיכול הרע להתגלות, ובאמת לכך היו עומדים הנקודים,להוציא את הרע בפועל, שאז ממילא ישאר הטוב לבדו בלי רע.שהרי ברור שלא זו היתה כוונתו ית' בענין דמות אדם, שיהיואורותיה מוציאים את הרע ח\"ו, בדיוק להפך, כי כל רצונו ית' הואשדמות זו תהיה שלימה וטהורה ומתוקנת לגמרי, אלא דכיון שעל ידיהצימצום כבר הושרש רע בעולם, על כן צריך היה מקודם להפרישאותו מדמות אדם, ומסיבה זו יצא עולם הנקודים בתחלה, ולא אצילותעצמה, כי באמת הנקודים נתייחדו לענין הוצאת הרע בפני עצמו, כדישעל ידי זה גם הטוב ישאר בפני עצמו, ולכן אין הנקודים מדריגהישרה אל אצילות, כי ענינה, אדרבא, זיקין דאתלהטו ואתדעכו שהזכירהזוהר, שהוא ענין הפרשת הפסולת, שהם כללות של מלכים קדמאיןשמתו.והנה הם עשו את שלהם, וזה שכתוב שהיו מתלהטים, ור\"ל שהראואת עצמם ואת כחם כאילו הם שולטים ומנהיגים, והוא אמת, כי אםלא היה להם שום שליטה ומקום בהנהגה, לא היה הרע קיים בעולם,אלא שכל הנהגתם היתה בדרך קילקול, להשריש רע בעולם, בשביל
— פתח ל\"ו - עולם הנקודים —קלטשאחר כך הם עצמם ימותו בגלל הרע הזה, ומכאן כך היא פעולתס\"א בכל מקום, לגרום מיתה וחרבן, לפי שורשה ההוא של מלכיןקדמאין שהיא יצאה מהם.נמצא שכך הוא מהלך הדברים, בהיות אצילות הולכת ומצטיירתבסוד דמות אדם, הנה בתחלה היא קיבלה צורה אחת שהיה בה עניןשל הוצאת הרע, וזה מצב בלתי שלם, והוא נקרא עולם הנקודים, כלעוד שלא נשלמו כל פרטי דמות אדם כראוי, כי כך היתה כוונתו ית'להוציא את הרע דוקא ממצב בלתי שלם, וזהו שג\"ר של נקודים לאהיו מתוקנים כדי להשפיע לז' התחתונים, וז' התחתונים עצמם לאנתקיימו כלל.אך אע\"פ שענין זה של הוצאת רע, שהיה כלול בנקודים, נתגלהעכשיו, מ\"מ לא הוא היה העיקר בהם, כי עיקרם היה באמת להכיןמקום לדברים מתוקנים (פתח ל\"ט, מ\"ה, מ\"ו), וזה שהמאציל הפריש אתכח ההוא של הוצאת הרע מן הקדושה, ונתן לו שליטה בפני עצמה,וגם חילק לו פרטים רבים, ככל מה שיש בקדושה (פתח ל'), ומאזנשארה דמות אדם נקיה מרע, וראויה לקבל מעתה צורה שלימה, כיכבר הוסר ממנה כל מה שהיה מונע אותה מן השלימות, וכדלקמן.
— פתח ל\"ז - שבירת הכלים ותיקונם —קמפתח ל\"ז - שבירת הכלים ותיקונםהם שורש לכל קילקולים ותיקוניםשיש בעולם[שורש מציאות של כל קילקולים ותיקונים הוא ענין שבירת הכליםותיקונם, כי בלי השבירה לא היה קילקול בעולם, וכן לאידך גיסא,אם כל התיקון היה נשלם אז לגמרי, כבר לא היה לאדם מה לתקן,שזהו סוף של עולם, אך כיון שלא נשלם התיקון, אלא נעשה בשיעורשעדיין נותן מקום גם לקילקול, לפי זה נמצא שקילקולים ותיקוניםשניהם סובבים עכשיו יחד בעולם, עד שיושלם כל התיקון, ומאז כברלא יהיה מקום לקילקול כלל]כבר נתברר (פתח י\"ד, ל') שהספירות הן שיעורי מחשבה העליונה,שכל הבריאה מתנהגת על פיהם, ואם אנו רואים שיש הוויה והפסדבעולם, צריך שיהיה לזה שורש בספירות, והוא ענין של שבירת הכליםותיקונם.ולכאורה קשה, כי הנה ידוע שאורות חסד הם שורש של הוויה,ואורות דין הם שורש של הפסד, וכיון שחסד ודין הם נכללים בספירות,איך שייך בהם ביטול ומיתה, שהרי הוויה והפסד ממש לא שייכים רקבנבראים, אבל בספירות יש רק שורש של הוויה והפסד, ואם כן איךאנו אומרים שמלכין קדמאין מתו, הלא הם ספירות שלא שייך בהםמיתה וביטול.