גבעת חביבה, שותפות בין קהילות

‫مחבجتרمהعמمשוشتתرפكת‬

‫‪Shared Society‬‬

‫שותפות בין קהילות שכנות‬
‫ערביות ויהודיות‬

‫לבניית חברה משותפת בישראל‬
‫מודל גבעת חביבה‬

‫الشراكة بين المجتمعات العربية‬
‫واليهودية المجاورة‬

‫لبناء مجتمع مشترك في إسرائيل‬
‫نموذج جفعات حبيبة‬

‫מחבר‪ :‬ד"ר רן קוטנר‬

‫צוות פיתוח‪ :‬יניב שגיא‪ ,‬ריאד כבהא‪ ,‬יעל בן‪-‬צבי‪,‬‬
‫אורית מעודד‪ ,‬ע'זאל אבו‪-‬ריא‬
‫تأليف‪ :‬الدكتور ران كوتنر‬

‫طاقم التطوير‪ :‬يانيف ساجي‪ ،‬رياض كبها‪،‬‬
‫ياعيل بن تسفي‪ ،‬أوريت معودد‪ ،‬غزال أبو ريا‬



‫مחבجتרمהعמمשוشتתرפكת‬

‫‪Shared Society‬‬

‫שותפות בין קהילות שכנות‬
‫ערביות ויהודיות‬

‫לבניית חברה משותפת בישראל‬
‫מודל גבעת חביבה‬

‫الشراكة بين المجتمعات العربية‬
‫واليهودية المجاورة‬

‫لبناء مجتمع مشترك في إسرائيل‬
‫نموذج جفعات حبيبة‬

‫‪Partnership between Jewish and Arab‬‬
‫‪Neighboring Communities for the‬‬

‫‪Construction of Shared Society in Israel‬‬
‫‪Givat Haviva Model‬‬

‫מחבר‪ :‬ד"ר רן קוטנר‬

‫צוות פיתוח‪ :‬יניב שגיא‪ ,‬ריאד כבהא‪ ,‬יעל בן‪-‬צבי‪,‬‬
‫אורית מעודד‪ ,‬ע'זאל אבו‪-‬ריא‬

‫تأليف‪ :‬الدكتور ران كوتنر‬

‫طاقم التطوير‪ :‬يانيف ساجي‪ ،‬رياض كبها‪،‬‬
‫ياعيل بن تسفي‪ ،‬أوريت معودد‪ ،‬غزال أبو ريا‬

‫‪Author: Ran Kuttner, Ph.D.‬‬

‫‪Development Team: Yaniv Sagee, Riad Kabha,‬‬
‫‪Yael Ben-Zvi, Orit Meoded, Gazal Abu-Raya‬‬

‫בעלי תפקידים ב"שותפות בין קהילות" בגבעת חביבה‪:‬‬
‫יניב שגיא – מנכ"ל גבעת חביבה‪ ,‬יוזם ומוביל תוכנית "שותפות בין קהילות"‬
‫ריאד כבהא – מנהל המרכז היהודי ערבי לשלום‪ ,‬הוגה ומנהל תוכנית "שותפות בין קהילות"‬

‫רן קוטנר – יועץ אקדמי‪ ,‬מפתח ידע ומלווה שותפויות‬
‫יעל בן‪-‬צבי – מתכללת "שותפות בין קהילות" ומלווה שותפויות‬

‫ע'זאל אבו‪-‬ריא – מלווה שותפויות‬
‫אורית מעודד – מנהלת תחום קהילה ב"שותפות בין קהילות"‬

‫סאמר עתאמנה – מנהל מחלקת חינוך‬
‫מרה ליסט – אחראית ניהול מידע ומשלחות נוער‬

‫אלה אייזנר – רכזת תיאומים‬
‫אנהאר מסארווה – מנהלת המרכז לשוויון מגדרי‬
‫ענת לידרור – מנהלת מרכז האומנות וגלריה לשלום‬

‫מרווה באדרן מג'אדלה – מלווה שותפויות‬
‫ענת אברהמי מרום – מעריכת "שותפות בין קהילות"‬

‫אודות המחבר‪:‬‬
‫ד"ר רן קוטנר הינו יועץ אקדמי לגבעת חביבה וחבר סגל בכיר בתוכנית ללימודי שלום וניהול סכסוכים‬
‫באוניברסיטת חיפה‪ .‬רן היה עד שנת ‪ 2013‬מרצה בכיר בתוכנית ללימודי משא ומתן ויישוב סכסוכים‬
‫באוניברסיטת קרייטון באומהה‪ ,‬נברסקה‪ ,‬ולפני כן במשך שלוש שנים עמית מחקר בכיר בתוכנית‬
‫למשא ומתן באוניברסיטת הארוורד‪ .‬במסגרת עבודתו בגבעת חביבה ליווה רן בשנים האחרונות שתיים‬
‫מהשותפויות ושימש כיועץ למלווי השותפויות האחרים‪ ,‬לצד פיתוח ידע תיאורטי ומעשי של תכנית‬
‫"שותפויות בין קהילות"‪ .‬בנוסף‪ ,‬רן מגשר ומדריך גישור בישראל‪ ,‬והנחה עשרות קורסים וסדנאות‬

‫בגישור‪ ,‬משא ומתן וניהול קונפליקטים באוניברסיטאות‪ ,‬בארגונים ולקהל הרחב‪.‬‬

‫עריכה לשונית‪ :‬נעמי גליק עוזרד‬
‫תרגום לערבית‪ :‬עודה בשאראת‬

‫עריכה לשונית (ערבית)‪ :‬חוסין סוויטי‬
‫תרגום לאנגלית‪ :‬שלומית כנען‬

‫עיצוב גרפי והבאה לדפוס‪ :‬סטפני ורותי עיצוב‬

‫דצמבר ‪2019‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לגבעת חביבה ולמחבר‬

‫מסת"ב ‪ISBN 978-965-92616-7-3‬‬

‫ספר זה התאפשר הודות לתמיכתן של קרן רוברט בוש והקרן החדשה לישראל‪ .‬התכנים בספר זה הם‬
‫באחריותה הבלעדית של גבעת חביבה ואין לראות בהם כמשקפים את הדעות של קרן רוברט בוש‬

‫או של הקרן החדשה לישראל‬

‫المسؤولون في "الشراكة بين المجتمعات" في جفعات حبيبة‪:‬‬
‫يانيف ساغي ‪ -‬المدير العام في جفعات حبيبة‪ ،‬المبادر ومو ّجه برنامج "الشراكة بين المجتمعات״‬
‫رياض كبها ‪ -‬مدير المركز اليهودي العربي للسلام‪ ،‬المبادر ومدير برنامج "الشراكة بين المجتمعات"‬

‫ران كوتنر ‪ -‬مستشار أكاديمي‪ ،‬مط ّور معرفة ومرافق للشراكات‬
‫ياعيل بن تسفي – من ّسقة "الشراكة بين المجتمعات" ومرافقة شراكات‬

‫غزال أبو ريا ‪ -‬مرافق شراكات‬
‫اوريت معودد‪ -‬مديرة مجال المجتمع في "شراكة بين المجتمعات"‬

‫سامر عثامنه ‪ -‬مدير قسم التربية‬
‫مارا ليست ‪ -‬مسؤولة عن إدارة المعلومات ووفود الشبيبة‬

‫إيلا أيزنر – مركزة التنسيقات‬
‫أنهار مصاروة ‪ -‬مديرة مركز المساواة الجندريّة‬
‫عنات ليدرور ‪ -‬مديرة مركز الفنون وغاليري السلام‬

‫مروة بدران مجادلة ‪ -‬مرافقة شراكات‬
‫عنات أبراهامي ‪ -‬مقيّ َمة "الشراكة بين المجتمعات"‬

‫عن الكاتب‪:‬‬
‫الدكتور ران كوتنر هو مستشار أكاديمي لجفعات حبيبة وعضو كبير في الطاقم الأكاديمي في برنامج دراسات‬
‫السلام وإدارة النزاعات في جامعة حيفا‪ .‬عمل كوتنر محاض ًرا بار ًزا في برنامج التفاوض وتسوية النزاعات في‬
‫جامعة كرايتون في أوماها‪ ،‬نبراسكا‪ ،‬حتى عام ‪ .2013‬وقبل ذلك‪ ،‬ولمدة ثلاث سنوات‪ ،‬شغل منصب باحث‬
‫مشارك كبير في برنامج التفاوض في جامعة هارفارد‪ .‬وفي إطار عمله في جفعات حبيبة‪ ،‬قام كوتنر في السنوات‬
‫الأخيرة‪ ،‬بمرافقة اثنتين من الشراكات وعمل مستشا ًرا لمرافقي الشراكات الأخرى‪ ،‬وذلك إلى جانب تطوير‬
‫المعرفة النظرية والعملية في برنامج "شراكة بين المجتمعات"‪ .‬بالإضافة إلى ذلك‪ ،‬فإن كوتنر هو وسيط ومد ّرب‬
‫للوساطة في إسرائيل‪ ،‬وقام بتيسير العشرات من الدورات وورشات العمل في الوساطة‪ ،‬المفاوضات وإدارة‬

‫النزاعات في الجامعات والمنظمات وبين الجمهور‪.‬‬

‫تحرير لغوي (عبري)‪ :‬نعومي غليك عوزراد‬
‫ترجمة للعربية‪ :‬عودة بشارات‬

‫تحرير لغوي (عربي)‪ :‬حسين سويطي‬
‫ترجمة للإنجليزية‪ :‬شلوميت كنعان‬
‫غرافيكا وتحضير للطباعة ‪ :‬ستيفاني وروتي غرافيكا‬

‫ديسمبر ‪2019‬‬
‫© جميع الحقوق محفوظة لجفعات حبيبة وللمؤلف‬

‫ردمك ‪ISBN 978-965-92616-7-3‬‬

‫تم إصدار هذا الكتاب بفضل دعم مؤسسة روبرت بوش وصندوق إسرائيل الجديد‪ .‬جفعات حبيبة هي‬
‫المسؤولة الوحيدة عن مضامين الكتاب‪ ،‬ولا يمكن اعتبار المضامين بأي حال بأنها تعكس آراء مؤسسة روبرت‬

‫بوش أو صندوق إسرائيل الجديد‬

‫תוכן עניינים‬

‫תקציר מנהלים בעברית‪8 .......................................................................................................................‬‬
‫תקציר מנהלים בערבית‪10.....................................................................................................................‬‬
‫תקציר מנהלים באנגלית ‪12....................................................................................................................‬‬
‫הקדמה‪ :‬אודות גבעת חביבה ופעילותה‪14............................................................................................‬‬
‫תוכנית "שותפות בין קהילות"‪ :‬מבוא קצר‪16.......................................................................................‬‬

‫שער ראשון‪ :‬רקע תיאורטי‬

‫פתיח ‪20....................................................................................................................................................‬‬
‫האתגר איתו מתמודדת "שותפות בין קהילות"‪21................................................................................‬‬
‫מ"דו‪-‬קיום" ל"חברה משותפת"‪ :‬שינוי פרדיגמה ‪26..............................................................................‬‬
‫דיאלוג‪ :‬פרקטיקה התייחסותית ‪30.........................................................................................................‬‬
‫שלבים בהתפתחות שותפות ‪34..............................................................................................................‬‬
‫גבעת חביבה כגוף מתכלל וכארגון עמוד שדרה‪43..............................................................................‬‬
‫מדמוקרטיה ייצוגית לדמוקרטיה השתתפותית כעוגן לשותפות יהודית‪-‬ערבית ‪47...........................‬‬
‫לקריאה נוספת‪52....................................................................................................................................‬‬

‫שער שני‪ :‬שותפויות בין קהילות שכנות במעגלים השונים‬

‫פתיח ‪58....................................................................................................................................................‬‬
‫המעגל המוניציפלי ‪61.............................................................................................................................‬‬
‫דוגמאות מהשטח ומה ניתן ללמוד מהן ‪66............................................................................................‬‬
‫המעגל הקהילתי‪79..................................................................................................................................‬‬
‫דוגמאות מהשטח ומה ניתן ללמוד מהן ‪82............................................................................................‬‬
‫המעגל החינוכי‪94....................................................................................................................................‬‬
‫דוגמאות מהשטח ומה ניתן ללמוד מהן ‪102..........................................................................................‬‬
‫מתווה ושלבי עבודה בבניית שותפות‪107.............................................................................................‬‬
‫שלב א'‪ :‬התקשרות עם רשויות‪ ,‬התנעת התהליך ובניית יסודות התוכנית‪110.................................‬‬
‫שלב ב'‪ :‬עבודה מתמשכת בצוותי העבודה‪136...................................................................................‬‬
‫שלב ג'‪ :‬המעבר לשנת הפעילות השנייה ‪144.....................................................................................‬‬
‫שלב ד'‪ :‬השנים השלישית והרביעית ‪154............................................................................................‬‬

‫שער שלישי‪ :‬עבודה אזורית‬

‫אזוריות‪ :‬מבוא תיאורטי‪168...................................................................................................................‬‬
‫תוכניות ופורומים אזוריים בייזום וליווי גבעת חביבה‪172..................................................................‬‬

‫סיכום‪ :‬מה למדנו ומהם האתגרים להמשך‪190.....................................................................‬‬

‫הספר בערבית ‪199...................................................................................................................................‬‬

‫المحتويات‬

‫موجز إداري بالعبرية‪8.................................................................................................................‬‬
‫موجز إداري بالعربية‪10.................................................................................................................‬‬
‫موجز إداري بالإنجليزية‪12.............................................................................................................‬‬
‫الكتاب بالعبرية‪14........................................................................................................................‬‬
‫مقدمة‪ :‬حول جفعات حبيبة وأنشطتها‪200.................................................................................................‬‬
‫برنامج "الشراكة بين المجتمعات"‪ :‬مقدمة موجزة‪ 203..................................................................................‬‬

‫الباب الأول‪ :‬الخلفية النظرية‬

‫الافتتاحية ‪206...........................................................................................................................................‬‬
‫التحدي الذي يواجه الشراكة بين المجتمعات‪207.........................................................................................‬‬
‫من "التعايش" إلى "المجتمع المشترك"‪ :‬تغيير النموذج‪212.............................................................................‬‬
‫الحوار‪ :‬الممارسة العلائقية‪216....................................................................................................................‬‬
‫مراحل في تطوير الشراكة‪221.....................................................................................................................‬‬
‫جفعات حبيبة‪ -‬هيئة مستو ِعبة ومنظمة عمود فقري ‪230...........................................................................‬‬
‫من الديمقراطية التمثيلية إلى الديمقراطية التشاركية كركيزة للشراكة اليهودية العربية ‪234.............................‬‬
‫اقرأ المزيد‪239...........................................................................................................................................‬‬

‫الباب الثاني‪ :‬شراكات بين مجتمعات متجاورة في الدوائر المختلفة‬

‫مقدمة ‪244...............................................................................................................................................‬‬
‫الدائرة البلدية ‪247....................................................................................................................................‬‬
‫أمثلة من الحقل وما يمكن التعلم منها ‪252.................................................................................................‬‬
‫الدائرة المجتمعية‪265................................................................................................................................‬‬
‫أمثلة من الحقل وما يمكن التعلم منها ‪268.................................................................................................‬‬
‫الدائرة التربوية ‪280...................................................................................................................................‬‬
‫أمثلة من الحقل وما يمكن التعلم منها ‪288.................................................................................................‬‬
‫الخطوط العريضة وخطوات العمل في بناء شراكة ‪293.................................................................................‬‬
‫المرحلة الأولى‪ :‬التواصل مع السلطات‪ ،‬تحريك العملية وبناء أسس البرنامج‪296.............................................‬‬
‫المرحلة الثانية‪ :‬العمل المستمر في طواقم العمل‪323....................................................................................‬‬
‫المرحلة الثالثة‪ :‬الانتقال إلى العام الثاني من النشاط الجاري ‪331....................................................................‬‬
‫المرحلة الرابعة‪ :‬السنوات الثالثة والرابعة‪342..............................................................................................‬‬

‫الباب الثالث‪ :‬العمل الإقليمي‬

‫الإقليمية‪ :‬مقدمة نظرية‪354......................................................................................................................‬‬
‫البرامج والمنتديات الإقليمية بمبادرة ومرافقة جفعات حبيبة‪358..................................................................‬‬

‫ملخص‪ :‬ما الذي تعلمناه وما هي التحديات من أجل الاستمرار ‪376...........‬‬

‫תקציר מנהלים‬

‫מטרת ספר זה לשתף את הקהילה המקצועית בתוכנית "שותפות בין קהילות"‪ ,‬ולתרום לגוף הידע‬
‫בתחום העשייה לקידום חברה משותפת‪ .‬תוכנית זו היא תוכנית הדגל של גבעת חביבה בעשור האחרון‪,‬‬
‫והיא פותחה ויושמה במטרה לקדם תפיסה של שותפות ושוויון בתקופה של אי‪-‬נחת מהתפיסה של‬
‫"דו‪-‬קיום"‪ ,‬ולנוכח מעבר להתמודדות עם אתגרי בנייתה וטיפוחה של חברה משותפת בישראל‪ .‬הספר‬
‫מציג מודל תיאורטי ומעשי‪ ,‬תוכנית ליווי ארבע‪-‬שנתית מורכבת של בניית שותפויות בנות‪-‬קיימא בין‬
‫צמדי רשויות שכנות‪ ,‬יהודיות וערביות‪ ,‬בהובלת הרשויות המקומיות‪ ,‬כבסיס ליצירת תפיסת אזוריות‬
‫משותפת‪ .‬חזון התוכנית הוא שדרך המחשת היתרונות ההדדיים של שיתוף פעולה באמצעות התנסות‬
‫יומיומית וקידום אינטרסים שונים ומשותפים‪ ,‬התוכנית תניח ותטפח את היסודות הנדרשים ליצירת‬
‫עתיד משותף וחברה משותפת; ספר זה מציג את האתגרים וההצלחות‪ ,‬ההתנסות והתובנות‪ ,‬שמלמד‬

‫הניסיון המצטבר של גבעת חביבה בעשור האחרון‪.‬‬

‫הספר עוסק בפעילות גבעת חביבה באזור ואדי עארה‪ .‬בעזרת הספר אנו מבקשים גם להביא ולהנגיש‬
‫את המודל שיצרנו אל קובעי המדיניות והציבור הרחב‪ ,‬כך שיוכל להדהד ולהתרחב‪ ,‬ולהוות מסד‬
‫בכינונה של החברה המשותפת בארץ כולה‪ ,‬ולא רק באזור אחד‪ .‬אנו מזמינים את משרדי הממשלה‬

‫השונים והשלטון המקומי לעשות בו שימוש‪ ,‬להרחיבו‪ ,‬להתאימו למקומות אחרים ולהפעילו‪.‬‬

‫השער הראשון של הספר מוקדש ליסודות התיאורטיים שבבסיס "שותפות בין קהילות"‪ .‬הוא מציג‬
‫את האתגרים בבניית שותפות יהודית‪-‬ערבית‪ ,‬כולל אתגרי המעבר מדו‪-‬קיום ל"חברה משותפת"; הוא‬
‫מראה כיצד פיתוח תפיסה של שותפות מצוי בהלימה עם טיפוח תודעה דיאלוגית במובן העמוק; הוא‬
‫מציג את ציר ההתפתחות מ"השתתפות"‪ ,‬דרך "שיתוף פעולה"‪ ,‬ל"שותפות"; הוא עוסק בתפקידה של‬
‫גבעת חביבה כארגון מתכלל‪ ,‬המביא ארגונים ושחקנים רבים – מהמגזר הציבורי‪ ,‬העסקי והשלישי –‬
‫להשתתף בתהליכים של בניית שותפות בהובלה מוניציפלית‪ ,‬ועוסק בסוגיית האיזונים בין תהליכי‬

‫‪ top-down‬לתהליכי ‪.bottom-up‬‬

‫השער השני מציג את מודל העבודה של גבעת חביבה לליווי שותפויות‪ .‬שלושת הפרקים הראשונים‬
‫עוסקים בשלושת מעגלי העבודה שבהם מתמקדת תוכנית "שותפות בין קהילות" – המוניציפלי‪,‬‬
‫הקהילתי והחינוכי‪ ,‬תוך הבאת דוגמאות מעשיות ודילמות מהשטח מהשותפויות שמלווה גבעת חביבה‪.‬‬
‫הפרק הרביעי מציג מבנה עבודה מסודר‪ ,‬תוכנית מובנית על כל שלביה לליווי השותפות בארבע‬

‫שנות התוכנית‪.‬‬

‫השער השלישי עוסק בפעולה במתווה האזורי כעוגן ליצירת שותפויות יהודיות‪-‬ערביות וכבסיס לחברה‬
‫משותפת לכידה ושוויונית ברמת האזור‪ ,‬תוך הצגת עקרון האזוריות ומגוון התוכניות והיוזמות האזוריות‬

‫שגבעת חביבה מקיימת במטרה להבנות את התודעה והלכידות האזורית‪.‬‬

‫הספר מציג מודל תיאורטי מורכב וחדשני‪ ,‬ומתבסס על ניתוח חמש שותפויות שליוותה גבעת חביבה‬
‫(ושתיים נוספות שבהן גבעת חביבה המליצה לא לקיים בעת הזאת תוכנית שותפות)‪ ,‬עשרה מקרי בוחן‪,‬‬
‫עשר תוכניות אזוריות‪ ,‬עבודה עם עשרות בתי ספר ודוחות הערכה שבוצעו לשותפויות ולתוכניות‬

‫השונות במהלך השנים‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫הפרק האחרון בספר מוקדש לרפלקציה על עיקרי הדברים שלמדנו מהתהליך והאתגרים להמשך‪.‬‬
‫המסקנות שהספר מוביל אליהן הן שלעת הזאת‪ ,‬עבודה על אינטרסים משותפים חשובה לקידום בניית‬
‫חברה משותפת‪ ,‬הן משום שהיא מאפשרת קידום פרויקטים משני‪-‬מציאות המצמצמים פערים ומבנים‬
‫שותפות בעבודה השוטפת בפועל‪ ,‬והן משום שהיא יוצרת את יחסי האמון והבסיס הנדרש לשיח זהויות‬
‫מורכב‪ ,‬אשר יכולת קיומו בעת הזו כמנוף לקידום חיים משותפים‪ ,‬במנותק מפעולה משותפת לשינוי‬
‫תנאי המציאות‪ ,‬היא מוגבלת‪ .‬הספר מראה שהתהליך מצריך סבלנות רבה‪ :‬סבלנות ליישום פרויקטים‬
‫תשתיתיים משמעותיים‪ ,‬סבלנות בתהליך טיפוח תודעת שותפות במובנה העמוק (להבדיל משיתופי‬
‫פעולה אד‪-‬הוק)‪ ,‬וסבלנות בבניית המסוגלויות של בעלי תפקידים ברשויות ואחרים הנוטלים חלק‬
‫בפעילות‪ ,‬לפתח את המנהיגות וכוח ההנעה הפנימיים לקידום שותפות ביניהם בתלות מופחתת בגוף‬
‫המלווה‪ .‬עוד עולה מן המסקנות‪ ,‬שהחזון לקידום הוליסטי של שותפות בכל המעגלים (מוניציפלי‪,‬‬
‫קהילתי וחינוכי) ובשיתוף כל המגזרים (השלטוני‪ ,‬העסקי והחברה האזרחית והתושבים) מחייב תמיכה‬
‫משמעותית ורתימה של משרדי ממשלה‪ ,‬ארגוני תשתית וגופים מקצועיים משלימים היכן שנדרש‬
‫ידע מקצועי ספציפי‪ .‬פיתוח ידע ומיומנויות הוא הכרחי במקומות שבהם הם חסרים‪ ,‬וכאשר נדרשות‬
‫הכשרות לצמצום פערים וביסוס יחסי שותפות‪ ,‬חשוב שלתוכנית בניית שותפות יהיה המנדט לעשות‬
‫כן‪ .‬תהליך בניית שותפות במובנה העמוק הוא משימה יומרנית‪ ,‬בעיקר בעת הזאת‪ .‬עם זאת‪ ,‬הספר‬
‫מוכיח כי אין לשמוט את הקרקע מתחת לחזון מקיף זה בשל האקלים החברתי המאתגר ומשך הזמן‬
‫הנדרש להתמרה בסדר גודל התואם למעבר מ"שיתופי פעולה" ל"שותפות"‪ ,‬וכי יש לראות בתוכנית‬
‫"שותפות בין קהילות" בניית מסד והטמנה של זרעים‪ ,‬שחלק משמעותי מפירותיהם יבשיל רק עוד‬
‫שנים קדימה‪ .‬לפיכך‪ ,‬מומלץ לבחון את הצלחת התוכנית הן בהיבטים של ביצוע (מידת התפוקות של‬
‫פרויקטים בעין בפועל) אך גם במדדים תהליכיים – מידת ההתקדמות על ציר השינוי משיתוף פעולה‬

‫לשותפות‪ ,‬כפי שהיא מתוארת בפירוט בספר זה‪.‬‬
‫אנו מאמינים ש"שותפות בין קהילות" יכולה לשמש מודל שניתן ליישום – תוך התאמה לתנאים‬
‫הייחודיים של כל שותפות ואזור – גם באזורים גאוגרפיים אחרים‪ ,‬ושבכוחה של תוכנית זו לסייע‬
‫באופן משמעותי לקידום טיפוחה של חברה משותפת ושוויונית בישראל‪ ,‬הן ברמה התודעתית והן‬

‫ברמת השינויים הנדרשים בתנאי המציאות בפועל‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫موجز إداري‬

‫يهدف هذا الكتاب إلى إشراك جمهور المهنيين في برنامج "الشراكة بين المجتمعات"‪ ،‬والإسهام في توسيع المعرفة‬
‫في مجال العمل لتعزيز المجتمع المشترك‪ .‬هذا البرنامج هو البرنامج الرائد لجفعات حبيبة في العقد الاخير‪،‬‬
‫وقد تم تطويره وتنفيذه بهدف تعزيز مفهوم الشراكة والمساواة في أجواء من عدم الرضا حيال مفهوم‬
‫"التعايش"‪ ،‬وذلك لدى الانتقال لمواجهة تحديات بناء وتطوير مجتمع مشترك في إسرائيل‪ .‬يقدم الكتاب‬
‫نموذ ًجا نظريًا وعمل ًيا‪ ،‬وهو برنامج مرافقه مر ّكب‪ ،‬مدته أربع سنوات لبناء شراكات مستدامة بين السلطات‬
‫المتجاورة‪ ،‬يهودية وعربية‪ ،‬بقيادة السلطات المحلية‪ ،‬وذلك كأساس لإنشاء مفهوم الإقليمية المشتركة‪ .‬تتمثل‬
‫رؤية البرنامج بأنه بواسطة إظهار المنافع المتبادلة للتعاون من خلال التجربة اليومية وتعزيز المصالح المختلفة‬
‫والمشتركة‪ ،‬فإن البرنامج سوف يوطّد الأسس اللازمة لإنشاء مستقبل مشترك وكذلك مجتمع مشترك؛ يعرض‬
‫هذا الكتاب التحديات والنجاحات والتجارب والعبر التي تُكسبها التجربة المتراكمة لجفعات حبيبة على مدار‬

‫العقد الأخير‪.‬‬
‫يتناول الكتاب نشاط جفعات حبيبة في منطقة وادي عارة‪ .‬وبمساعدة هذا الكتاب‪ ،‬نسعى أي ًضا إلى النشر عن‬
‫النموذج الذي أنشأناه واتاحته أمام صانعي السياسات والجمهور بشكل عام‪ ،‬بحيث يكون بالإمكان توسيعه‬
‫وترديد صداه‪ ،‬ليشكل الأساس لإقامة المجتمع المشترك على مستوى الدولة‪ ،‬وليس في منطقة واحدة فقط‪ .‬إننا‬

‫ندعو مختلف الوزارات وهيئات الحكم المحلي لاستخدامه وتوسيعه وملاءمته لأماكن اخرى‪.‬‬
‫يتطرق الباب الأول في الكتاب للأسس النظرية التي تقوم عليها "الشراكة بين المجتمعات"‪ .‬يعرض الكتاب‬
‫تحديات بناء الشراكة اليهودية العربية‪ ،‬بما في ذلك تحديات الانتقال من "التعايش" إلى "المجتمع المشترك"؛‬
‫إنه يوضح كيف أن تط ّور مفهوم الشراكة يتماشى مع تعزيز وعي الحوار بالمعنى العميق للكلمة؛ محور‬
‫التطور هو من "المشاركة" من خلال "التعاون" إلى "الشراكة"؛ وهو يتطرق لدور جفعات حبيبة كمنظمة‬
‫مستو ِعبة‪ ،‬تضم العديد من المنظمات والجهات‪ -‬من القطاع العام‪ ،‬قطاع الأعمال والقطاع الثالث ‪ -‬للمشاركة‬
‫في عمليات بناء الشراكات في القيادة المحلية‪ ،‬معالجة مسألة التوازنات بين العمليات من أعلى إلى أسفل ‪top-‬‬

‫‪ down‬ومن القاعدة إلى القمة ‪.bottom-up‬‬
‫يعرض الباب الثاني نموذج عمل جفعات حبيبة في مرافقة الشراكات‪ .‬تتناول الفصول الثلاثة الأولى دوائر‬
‫العمل الثلاث التي يتر ّكز فيها برنامج "الشراكة بين المجتمعات" ‪ -‬البرامج البلدية‪ ،‬المجتمعية والتربوية‪ ،‬مع‬
‫طرح أمثلة عملية ومعضلات من الحقل‪ ،‬من الشراكات التي ترافقها جفعات حبيبة‪ .‬يعرض الفصل الرابع‬

‫هيكل عمل منظم‪ ،‬وخطة مبنية على جميع مراحلها لمرافقة الشراكة لمدة أربع سنوات البرنامج‪.‬‬
‫يضع الباب الثالث الإطار الإقليمي كمرتكز لإقامة شراكات يهودية عربية بصفة ذلك الأساس لمجتمع مشترك‬
‫متماسك ومتسا ِو على مستوى المنطقة‪ ،‬مع عرض مبدأ اللوائية ومختلف البرامج والمبادرات الإقليمية التي‬

‫تقوم بها جفعات حبيبة من أجل بناء الوعي والتماسك على مستوى المنطقة‪.‬‬
‫يقدم الكتاب نموذ ًجا نظريًا مرك ًبا ومبتك ًرا‪ ،‬ويستند على تحليل خمس شراكات رافقتها جفعات حبيبة‬
‫(وشراكتين إضاف ّيتين أوصت جفعات حبيبة بعدم تنفيذ برنامج شراكة بها في هذا الوقت)‪ ،‬وعشر حالات‬
‫دراسة ‪ ،‬عشرة برامج إقليمية‪ ،‬العمل مع عشرات المدارس وتقارير تقييمية تم إعدادها لمختلف الشراكات‬

‫والبرامج على مر السنين‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫تم تكريس الفصل الأخير من الكتاب لمراجعة عميقة لجوهر الأشياء الأساسية التي تعلمناها من العملية‬
‫والتحديات التي يجب متابعتها‪ .‬الاستنتاجات التي يتوصل إليها الكتاب هي صحيحة لهذا الوقت‪ ،‬إن العمل‬
‫على المصالح المشتركة في هذه المرحلة مهم لتمكين مجتمع مشترك‪ ،‬وذلك لان ذلك يم ّكن من تطوير مشاريع‬
‫مغ ّية للواقع تعمل على تقليص الفجوات وتبني الشراكة في العمل الجاري‪ ،‬وكذلك لأن ذلك يخلق علاقات‬
‫من الثقة والأسس المطلوبة لخطاب الهويات المركب‪ ،‬الذي إمكانية إقامته في هذا الوقت كرافعة لتعزيز‬
‫الحياة‪ ،‬بشكل منفصل عن العمل المشترك لتغيير ظروف الواقع‪ ،‬هي محدودة‪ .‬يو ّضح الكتاب أن العملية‬

‫تتطلب الكثير من التأني والصبر‪:‬‬
‫التأني في تنفيذ مشاريع البنية التحتية المهمة‪ ،‬التأني في عملية بناء الوعي بمفهومه العميق (على خلاف شراكات‬
‫آنية)‪ ،‬والتأني في بناء قدرات المسؤولين في السلطات وآخرين من المشاركين في الأنشطة‪ ،‬في تطوير القيادة‬
‫وقوة الدفع الداخلية لتعزيز الشراكة بينهم‪ ،‬باعتماد أقل على الهيئة المرافقة‪ .‬تُظهر الاستنتاجات أي ًضا أن‬
‫الرؤية للتطوير الشامل للشراكة في جميع الحلقات (المحلية‪ ،‬المجتمعية والتربوية) وإشراك جميع القطاعات‬
‫(الحكومية‪ ،‬قطاع الأعمال والمجتمع المدني والسكان) تتطلب دع ًم كبي ًرا وتجنيد الوزارات ومنظمات البنية‬
‫التحتية والهيئات المهنية المك ّملة أينما تطلب الأمر معرفة مهنية محددة‪ .‬تطوير المعرفة والمهارات هو أمر‬
‫حيوي في الأماكن التي يفتقرون إليها‪ ،‬وعندما تكون هناك حاجة إلى التأهيل لتقليص الفجوات وتأسيس‬
‫علاقات شراكة‪ ،‬من المهم أن تشمل برنامج بناء الشراكة الصلاحيات للقيام بذلك‪ .‬إن عملية بناء شراكة‬
‫بالمعنى العميق للكلمة هي مهمة طموحة‪ ،‬خاصة في هذا الوقت‪ .‬ومع ذلك‪ ،‬يثبت الكتاب أنه لا ينبغي‬
‫زعزعة هذه الرؤية الشاملة بسبب المناخ الاجتماعي الذي ُيلي التحديات والوقت اللازم للتغيير في الحجم بما‬
‫يتماشى مع الانتقال من "التعاون" إلى "الشراكة"‪ ،‬وأنه يجب النظر الى برنامج "الشراكة بين المجتمعات" على‬
‫أنه بمثابة بناء الأسس ووضع البذور‪ ،‬بحيث أن جز ًءا كبي ًرا من الثمار سوف ينضج فقط بعد سنوات‪ .‬لذلك‪،‬‬
‫يُوصى بدراسة نجاح البرنامج‪ ،‬من جوانب التنفيذ (القدرة الانتاجية الفعلية على ارض الواقع) ولكن أي ًضا‬
‫بمقاييس تق ّدم العملية‪ -‬مدى التقدم على محور التغيير من التعاون إلى الشراكة‪ ،‬كما هو مو ّضح بالتفصيل‬

‫في هذا الكتاب‪.‬‬
‫إننا على اعتقاد بأن "الشراكات بين المجتمعات" يمكن أن تكون نموذ ًجا قاب ًل للتطبيق ‪ -‬من خلال التك ّيف‬
‫مع الظروف الخاصة بكل شراكة وبكل منطقة ‪ -‬أي ًضا في مناطق جغرافية أخرى‪ ،‬وأنه بإمكان هذا البرنامج‬
‫المساعدة بشكل جدي في تعزيز مجتمع مشترك ومتسا ٍو في إسرائيل‪ ،‬على مستوى الوعي وعلى مستوى التغيير‬

‫المطلوب‪ ،‬في ظروف الواقع‪.‬‬

‫‪11‬‬

the concept of regionality and the range of regional programs and initiatives undertaken by
Givat Haviva in order to construct regional consciousness and cohesion.

This book presents a multilayered, innovative theoretical model based on an analysis of five
partnerships supported by Givat Haviva (and two potential partnership projects which it
recommended not to attempt at this time), ten test cases, ten regional programs, activities in
dozens of schools, and assessments of various partnerships and programs implemented over
the years.

The final section of the book reflects upon lessons learned and future challenges. It concludes
that at this time, focusing on shared interests is important to the building of a shared society.
This is both because it advances reality-changing projects that reduce gaps and construct
partnership through ongoing pragmatic work, and because it builds the foundational trust
which is essential to a complex discourse on identities. Without these shared efforts to
change reality through interest-based work, discourse on identities is limited in its ability to
promote shared living. As the book demonstrates, the process requires a great deal of patience
– for carrying out substantial infrastructural projects, for constructing a deep partnership
consciousness (as opposed to ad hoc collaborations), and for building the capabilities of local
and regional officials and other participants to advance their partnerships with increasing
independence from the facilitating body, through the development of their inner motivation
and leadership. It may also be concluded that the vision of holistic advancement of partnership
in all three circles (municipal, community and educational) and with the participation of
all sectors (government, business, and civil society and citizens) requires significant support
and commitment from government ministries, infrastructure providers, and professional
bodies where specific expertise is needed. Appropriate knowledge and skills must be acquired
where needed, and where professional development is required in order to reduce gaps and
strengthen the partnership, it is important that a program have the mandate to carry it out.
The process of building a partnership, in the deepest sense, is an ambitious one, especially at
this time. However, this book shows that this comprehensive vision must not be abandoned
in the face of our challenging social climate and the considerable time required for significant
transformation from collaboration to partnership, and that the Shared Communities program
should be viewed as a building of foundations and a planting of seeds, many of which will
bear fruit only in years to come. The success of the program should therefore be evaluated in
terms not only of performance (the tangible output of its projects) but also of the process –
that is, the progress made along the axis of transformation from collaboration to partnership,
as detailed in this book.

We believe that the Shared Communities program can provide a feasible model for other
regions, being adaptable to the particular circumstances of each partnership and each location;
and that it can significantly advance the development of a shared, equal society in Israel, as
regards both mindset and the changes that create a concrete reality.

12

Executive Summary

The purpose of this book is to present the Shared Communities program to the professional
community, and contribute to the body of knowledge that informs the endeavor towards a
shared society. For the past decade Shared Communities has been Givat Haviva’s flagship
program, developed and implemented to promote partnership and equality at a time of
dissatisfaction with the idea of “coexistence”, and a growing preference for tackling the
challenges of building and sustaining a shared society in Israel. The book presents a theoretical
and practical model in the form of a multilayered four-year program that facilitates sustainable
partnerships between pairs of neighboring Jewish and Arab communities, headed by local
authorities, as a basis to developing a concept of shared region. The vision that drives the
program is that by using daily experience to exemplify the mutual benefits of cooperation, and
by advancing both differing and shared interests, it will lay the foundations for a shared future
and a shared society. This book presents the accumulated challenges, successes, experiences
and insights gained through Givat Haviva’s work for the past decade.

The book examines Givat Haviva’s activity in the Wadi A'ra region. It aims to make our model
accessible to policy makers and to the public, in the hope that its message will resonate and
serve as a basis for a shared society throughout the country. We invite the various national
and local government agencies to make use of this model, expanding it or adapting it also to
other regions.

The first section of this book is devoted to the theoretical principles of Shared Communities. It
lays out the challenges inherent in building a Jewish-Arab partnership, including the transition
from “coexistence” to “shared society”. It demonstrates that developing a partnership-oriented
consciousness is congruent with cultivating a profoundly dialogic mindset. It describes the
progression from participation through collaboration to partnership. It discusses Givat Haviva’s role
as an integrating organization, which draws many organizations and players – from the public,
the business and the non-profit sectors – into municipal-led partnership-building processes.
It also draws attention to the challenge of balancing bottom-up and top-down processes.

The second section presents Givat Haviva’s working model for partnership facilitation. The first
three chapters of this section describe the three circles that constitute the Shared Communities
program – municipal, community, and educational – illustrated by practical examples and
actual dilemmas from partnerships facilitated by Givat Haviva. The fourth chapter sets out a
structured working format, a detailed multi-stage plan for facilitating a partnership through
a four-year process.

The third section discusses regionally-oriented action as an anchor for creating Jewish-Arab
partnership and a basis for a cohesive, equal, shared society on the regional level. It describes

13

‫הקדמה‪ :‬אודות גבעת חביבה ופעילותה‬

‫לפני ‪ 70‬שנה קם מרכז "גבעת‪-‬חביבה" על שם חביבה רייק‪ ,‬מייסודה של תנועת השומר הצעיר‬
‫וקיבוציה‪ .‬המרכז פועל כל השנים לקידומם של ערכי השלום‪ ,‬השוויון והסולידריות בחברה‪ .‬גבעת‬
‫חביבה פועלת להבטחת אופייה הדמוקרטי והשוויוני של המדינה‪ ,‬ורואה בכך תנאי להבטחת רווחה‬

‫לתושביה ובסיס לשותפות אמיתית של שני הלאומים שחולקים את החיים במדינת ישראל‪.‬‬

‫גבעת חביבה פועלת לכינונה של חברה משותפת ושוויונית לכל אזרחי המדינה‪ .‬היא יונקת משורשיה‬
‫הקיבוציים את ערכי השותפות והשוויון‪ ,‬ומבססת עליהם תוכנית פעולה הוליסטית ונרחבת‪ ,‬שבמרכזה‬
‫המענה לשסע הלאומי היהודי‪-‬ערבי שמאיים על עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית‪ .‬גבעת חביבה‬
‫פועלת ליצירת מודלים בני‪-‬קיימא לבניית החברה המשותפת בחמישה מעגלים‪ :‬לוקאלי‪-‬קהילתי‪ ,‬בין‪-‬‬
‫קהילתי‪ ,‬אזורי‪ ,‬ארצי וגלובלי‪ .‬תוכניות גבעת חביבה מחזקות את הקהילות‪ ,‬יוצרות מרחב אזורי משותף‪,‬‬

‫פועלות כמודל ארצי למשרדי ממשלה‪ ,‬ומהוות מודל לחיקוי ולשילוב ברמה הגלובלית‪.‬‬

‫ישראל ידעה מיום הקמתה שינויים רבים שהשתקפו גם במסכת היחסים בין הרוב היהודי והמיעוט‬
‫הערבי‪ .‬שנים רבות האמנו ב"דו‪-‬קיום"‪ .‬האמנו שאם רק נאפשר דיאלוג בונה וחיובי בין יהודים וערבים‪,‬‬
‫נצליח לייצר מערכת יחסים בריאה בין יהודים וערבים בישראל‪ .‬תפיסה זו קרסה באוקטובר ‪ .2000‬מי‬
‫שחשב שניתן לייצר יחסים טובים ללא שוויון – טעה‪ .‬מי שהאמין שאפשר לחיות זה לצד זה בשותפות‬
‫של "לא שווים" שתאפשר מרקם בריא של יחסים – נתקל במציאות שבה קיימת אפליה עמוקה וקיפוח‬
‫של ציבור ערבי גדול‪ ,‬שאינו מוכן להשלים עם זה ולקיים "דיאלוג" של יחסים טובים עם מי שמפלה‬

‫אותו לרעה‪.‬‬

‫גבעת חביבה עברה מהפך גדול בשנים האחרונות‪ .‬כפי שמתואר באריכות בספר זה‪ ,‬הגדרנו מחדש‬
‫את השליחות שלנו‪ .‬במקום לדבר על דו‪-‬קיום‪ ,‬אנחנו בונים תשתיות לחברה משותפת‪ .‬לפני ‪ 7‬שנים‬
‫הגדרנו מחדש את ייעודנו כך‪ :‬גבעת חביבה פועלת לבנות בישראל חברה משותפת ושוויונית‪ .‬החברה‬
‫המשותפת היא חברה שבה לכל אזרחי המדינה – ללא הבדל לאום‪ ,‬דת ומגדר – תהיה תחושה שישראל‬

‫היא ביתם‪ .‬כולם הם בני המקום ובעלי הבית‪.‬‬

‫מתוך הייעוד הברור הזה גזרנו חזון מוגדר‪ :‬גבעת חביבה תפעל למען כינונה של חברה מכילה ומלוכדת‪,‬‬
‫באמצעות שיתופן של קהילות מפולגות בפעולה קולקטיבית למען קידומה של דמוקרטיה ישראלית‬

‫משגשגת ובת‪-‬קיימא‪ ,‬המבוססת על ערבות הדדית‪ ,‬שוויון אזרחי וחזון משותף לעתיד‪.‬‬

‫תיאוריית השינוי שלנו מניחה שאין אפשרות לכונן חברה משותפת באמצעות תהליכים נקודתיים‬
‫של התערבות בתחום ספציפי‪ .‬עלינו לייצר התערבות הוליסטית‪ ,‬רב‪-‬מערכתית‪ ,‬רב‪-‬גילאית ורב‪-‬‬
‫נושאית‪ ,‬על מנת להצליח לייצר שינוי משמעותי ובר‪-‬קיימא‪ ,‬במיוחד בתקופה שבה עשייה זו משולה‬
‫לשחייה נגד הזרם‪ .‬כאשר יש בחברה הישראלית זרמים חזקים ביותר‪ ,‬שמובלים בידי השלטון‪ ,‬כנגד‬
‫החברה המשותפת‪ ,‬לא נוכל יותר להסתפק בחינוך ובדיאלוג‪ .‬עלינו לשלב בין יצירת תשתיות לעתיד‬
‫בקרב הדורות הצעירים באמצעות החינוך לחיים משותפים‪ ,‬ובין עבודה קהילתית עמוקה ונרחבת עם‬
‫האוכלוסייה הבוגרת‪ .‬עלינו לשלב בין ציר היחסים והמגע שבו עסקנו בעבר‪ ,‬ובין פעולה אקטיבית‬
‫בציר השוויון וההעצמה של החברה הערבית‪ .‬עלינו לפעול למען בניית שותפויות מקומיות‪ ,‬אזוריות‬

‫‪14‬‬

‫וארציות‪ ,‬שייתנו מענה לאינטרסים המשותפים של יהודים וערבים מישובים סמוכים שללא התערבות‬
‫פרואקטיבית שלנו על בסיס המודל המוצע כאן היו משמרים את הנתק ביניהם‪ .‬המודל שבנינו תוך כדי‬
‫תהליך יכול לסייע להכשרת השלטון המקומי והלאומי להמשך ביצוע והטמעה‪ .‬עלינו לדאוג לחבר בין‬
‫תרבויות ואנשים באמצעות למידת השפה של "האחר"‪ ,‬מה שמחייב את הקניית השפה העברית הדבורה‬
‫לצעירי החברה הערבית‪ ,‬והערבית הדבורה לצעירי החברה היהודית‪ .‬עלינו לייצר חוויית מפגש של‬
‫תרבות‪ ,‬אומנות ויצירה משותפת‪ ,‬שתאפשר היכרות ו ִחברות בין הקבוצות השונות‪ .‬ולבסוף‪ ,‬היה עלינו‬
‫להוסיף מרכיב שבו כלל לא עסקנו בעבר‪ ,‬והוא פעולה אקטיבית לשינוי מדיניות "מלמעלה‪-‬למטה"‪:‬‬
‫לא עוד רק גוף חינוכי שעוסק בתשתיות חברתיות‪ ,‬אלא מרכז שמשלב גם פעולה החותרת לשינוי‬

‫מדיניות הממשלה והשלטון המקומי‪.‬‬

‫לצורך מימוש תיאוריית השינוי החדשה שלנו‪ ,‬נבנו ‪ 5‬צירי פעולה‪ :‬הראשון עוסק בתשתיות אנושיות‬
‫לקראת העתיד‪ ,‬והוא החינוך לחיים משותפים‪ .‬בציר זה מגיעה גבעת חביבה כיום לשמונת אלפים‬
‫ילדים ובני נוער (מספר המהווה יותר מחמישים אחוז מכלל הפעילות החינוכית בתחום זה בישראל;‬
‫תקציב מחלקת החינוך של גבעת חביבה בחינוך לחיים משותפים בין יהודים וערבים גבוה מהתקציב‬
‫שמשרד החינוך של מדינת ישראל משקיע בתחום!)‪ .‬אנחנו מפעילים ‪ 11‬תוכניות חינוך שמבטאות‬
‫שלוש תפיסות פדגוגיות שונות‪ :‬תוכניות שבנויות על מפגש‪/‬הכרה‪ ,‬תוכניות שעוסקות בלמידה‬
‫משותפת של מקצועות לימוד כלליים ותוכניות למנהיגות‪ .‬פיתחנו תוכניות מגיל הגן ועד סיום התיכון‬
‫ומיסדנו תוכנית ייחודית‪ ,‬שאין כדוגמתה בארץ ובעולם‪ ,‬לחינוך אזורי משותף‪ .‬הקמנו בגבעת חביבה‬
‫את בית הספר הבינלאומי למנהיגות‪ ,‬לחיים משותפים ולשלום‪ ,‬ולידו שוכן כפר הנוער הערבי הראשון‬
‫בישראל‪ ,‬סינדיאנה‪ ,‬שבו אנו שותפים לצד "האגודה לקידום החינוך" שמובילה את המיזם החינוכי‬
‫הייחודי הזה‪ ,‬והמועצה האזורית מנשה‪ ,‬שהיא מועצה המהווה דוגמה לחינוך לחיים משותפים בחינוך‬

‫לחיים משותפים‪ .‬לצד תוכניות אלה אנו מכשירים מורים‪ ,‬מנחים ומנהלים של בתי ספר‪.‬‬

‫הציר השני לבניית החברה המשותפת הוא שוויון והעצמה של החברה הערבית‪ :‬בציר הזה פיתחנו‬
‫תוכנית להקניית השפה העברית הדבורה לטובת שילוב חברתי‪ ,‬אקדמי ותעסוקתי‪ .‬זוהי תוכנית‬
‫רחבת‪-‬היקף שכיום‪ ,‬בשנתה החמישית‪ ,‬פועלת בקרב יותר מ‪ 30-‬אלף בני נוער בחטיבות ביניים‪ .‬בתוך‬
‫מספר שנים נגיע לכל חטיבות הביניים בישראל‪ ,‬הודות לשיתוף הפעולה המצוין וההשקעה האדירה‬
‫של משרד החינוך בתוכנית‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנו פועלים לקדם בחברה הערבית דור צעיר להייטק‪ ,‬לקדם חינוך‬
‫בלתי פורמלי ולהעצים נשים‪ .‬בסך הכול אנחנו מפעילים בתחום הזה יותר מ‪ 10-‬תוכניות שפועלות‬

‫בקרב כ‪ 40-‬אלף משתתפים‪.‬‬

‫הציר השלישי הוא חיבורים באמצעות המיומנויות והכישורים של שפה‪ ,‬תרבות ואומנות‪ .‬בתחום‬
‫הזה פועלים שני מרכזים בגבעת חביבה – המכון ללימודי ערבית שמקיף מאות לומדים בשנה‪ ,‬ומרכז‬
‫האומנות המשותף שמוביל תוכניות רבות ומגוונות באמצעות קורסים‪ ,‬תערוכות‪ ,‬פסטיבל שנתי‬
‫("מתחת לפנס")‪ ,‬בית ספר לקרמיקה וגלריית השלום‪ .‬מאות משתתפים בתוכניות‪ ,‬ואלפים נחשפים‬

‫ומתחברים דרך אומנות ותרבות‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫הציר הרביעי הוא השפעה על מדיניות ממשלתית ומעורבות ציבור‪ :‬זה ‪ 6‬שנים אנחנו מקיימים בגבעת‬
‫חביבה את הכנס השנתי הגדול והמשפיע בישראל לחברה משותפת‪ .‬מתוך הכנסים צמחה תוכנית‬
‫משמעותית ביותר של יצירת "מפת דרכים לחברה משותפת" – בתוכנית זו חיברנו בין ‪ 70‬מובילי דעה‬
‫משלושת המגזרים (חברה אזרחית‪ ,‬ציבורי‪ ,‬פרטי)‪ ,‬וביחד בנינו מסמך נרחב של המלצות לממשלה‬
‫על שינויי מדיניות וחקיקה למען חיים משותפים בישראל בחמישה תחומים‪ :‬כלכלה‪ ,‬משילות‪ ,‬חינוך‪,‬‬
‫קרקעות וייצוגיות תרבותית‪ .‬המסמך מכיל כ‪ 130-‬המלצות‪ ,‬ואנחנו מתכוונים לדחוף בשנים הקרובות‬

‫את משרדי הממשלה בכיוון‪.‬‬

‫ולבסוף‪ ,‬התחום החמישי הוא שותפויות בין קהילות שכנות‪ .‬זוהי למעשה תוכנית הדגל שלנו בשנים‬
‫האחרונות במעבר מדו‪-‬קיום לחברה משותפת‪ .‬בשנים אלה עבדנו עם קהילות שבהן חיים כ‪ 200-‬אלף‬
‫איש‪ ,‬ויצרנו חיבורים עמוקים בין קהילות יהודיות וערביות שכנות על בסיס אינטרסים משותפים‪.‬‬
‫אנחנו מאמינים שהשינוי ברמה החברתית מתחיל ביחידה החברתית‪-‬פוליטית הקרובה ביותר לאנשים‪,‬‬
‫ולכן מיקדנו את פעילותנו ברמת הקהילה‪ ,‬במטרה לבנות קהילות משותפות‪ .‬שילבנו את הפעילות‬
‫שלנו בחמשת הצירים בתוך קהילות ובין קהילות שנמצאות במרחב אזורי משותף‪ ,‬תוך ניצול מגוון‬
‫רחב של כלים כדי לתת מענה להיבטים מרכזיים של בניין חברה משותפת‪ ,‬המעוצבים כך שיגיעו‬
‫לקהלים רחבים‪ .‬למעשה‪ ,‬פעלנו ליצור מודל שלם של "חברה משותפת" באזור מובחן‪ ,‬אזור ואדי‬
‫עארה‪ ,‬שיאפשר לנו להעביר את התוכנית למדינה כך שתופעל על ידה‪ ,‬בין השאר במסגרת האשכולות‬
‫שמוקמים על ידי משרד הפנים ובאמצעות השלטון המקומי‪ .‬בשמונה השנים האחרונות פעלנו ליצור‬
‫מודל בהיר ושלם שניתן יהיה לשכפל בארץ ובעולם‪ ,‬במדינות שמבקשות לקיים חברה משותפת בין‬
‫תרבויות שונות‪ .‬כיום אנחנו מבקשים להביא ולהנגיש את המודל שיצרנו אל קובעי המדיניות והציבור‬
‫הרחב‪ ,‬כך שיוכל להדהד ולהתרחב‪ ,‬ולהוות מסד בכינונה של החברה המשותפת בארץ כולה‪ ,‬ולא רק‬

‫באזור אחד‪.‬‬

‫לשם כך אנו מבינים שתפקידינו משתנה – לא נוכל לגייס ממקורות פילנתרופיים את סכומי הכסף‬
‫הגבוהים מאד הנדרשים על מנת להוות תחליף למה שנדרש מהמדינה‪ .‬אנחנו‪ ,‬כארגון חברה אזרחית‪,‬‬
‫יצרנו מודל‪ ,‬וכעת על המדינה‪ ,‬על משרדי הממשלה‪ ,‬ובעיקר משרד הפנים והאשכולות‪ ,‬ועל השלטון‬
‫המקומי והמועצות השכנות‪ ,‬לקחת אותו‪ ,‬להרחיבו‪ ,‬להתאימו למקומות אחרים ולהפעילו‪ .‬אנו כותבים‬
‫ספר זה על מנת להעביר את הידע שלנו‪ ,‬להציג את מה שלמדנו מההצלחות שלנו‪ ,‬ולא פחות חשוב‬
‫– מהכישלונות שחווינו בתהליך‪ .‬נמשיך להיות מחויבים לדחוף את המודל וללוות את מי שיבחרו‬
‫להפעילו‪ ,‬אך הפעם נעשה זאת כמי שמסייעים לגורמים שבוחרים לקחת על עצמם את האחריות‬
‫לבניית החיים המשותפים‪ .‬נעבור מכיסא הנהג‪ ,‬שהוא האחראי לקידום שותפויות‪ ,‬לתפקיד של מלווים‪,‬‬

‫התומכים ומייעצים למוסדות שייקחו את המושכות לידיהם ויובילו מודל זה‪.‬‬

‫אנו מאמינים שהעתיד האפשרי היחיד לישראל הוא להפוך למדינה שבנויה כחברה משותפת ושוויונית‬
‫לכל אזרחיה‪ .‬תוכנית זו מבקשת להביא את תרומתנו לחזון הגדול הזה לעתיד מדינתנו המשותפת –‬

‫ישראל‪.‬‬

‫יניב שגיא – מנכ"ל גבעת חביבה‬

‫ריאד כבהא – מנהל המרכז היהודי‪-‬ערבי לשלום בגבעת חביבה‬

‫‪16‬‬

‫תוכנית "שותפות בין קהילות"‪ :‬מבוא קצר‬

‫החל משנת ‪ 2011‬גבעת חביבה מפתחת ומובילה את התוכנית "שותפות בין קהילות"‪ ,‬שבמסגרתה‬
‫צמדי קהילות שכנות‪ ,‬יהודיות וערביות‪ ,‬נכנסים לתהליך לבניית שותפות בת‪-‬קיימא בין הקהילות‪,‬‬
‫לצד תוכניות אזוריות המיועדות לעבודה משותפת של נציגים מכלל הרשויות באזור‪ .‬תוכנית זו שמה‬
‫לה למטרה ליצור שותפויות בנות‪-‬קיימא בין רשויות שכנות‪ ,‬כבסיס ליצירת תפיסת אזוריות משותפת‪,‬‬
‫וכחלק מיצירת התנאים לחברה משותפת בישראל בכלל‪ .‬התוכנית משלבת אזרחים והנהגה ממגוון‬
‫רקעים חברתיים תוך יצירת שיתופי פעולה‪ ,‬מסגרות ומנגנוני פעילות בין‪-‬קהילתיים המאפשרים‬
‫עשייה יחדיו לקידום ערכים‪ ,‬מטרות ופרויקטים משותפים‪ .‬חזון התוכנית הוא שדרך המחשת היתרונות‬
‫ההדדיים של שיתוף פעולה באמצעות התנסות יומיומית בקרב קשת רחבה של אוכלוסייה בקהילות‬
‫המאופיינות בפילוג חברתי‪ ,‬התוכנית תניח ותטפח את היסודות הנדרשים ליצירת עתיד משותף וחברה‬

‫משותפת‪ .‬מחזון זה נגזרות ארבע מטרות‪-‬על‪:‬‬
‫• •יצירת מסגרות בנות‪-‬קיימא‪ :‬יצירת מנגנונים משולבים וכוללים בני‪-‬קיימא לשיתופי פעולה בין‬

‫קהילות מפולגות ובתוכן‪.‬‬
‫• •היכרות עמוקה והסרת חסמים בין הקהילות‪ ,‬הכשרת הלבבות לעתיד של חיים משותפים ושל יכולת‬

‫להכיל ולנהל את המורכבות הרב‪-‬תרבותית של החברה הישראלית באופן בונה‪.‬‬
‫• •יכולת הקמה‪ :‬הכשרת הקהילות המשתתפות לתכנון וליישום תוכניות מוניציפליות פנימיות ובין‬

‫קהילתיות הנותנות מענה לצרכים משותפים ומקדמות אינטרסים הדדיים‪.‬‬
‫• •הפעלת פרויקטים משותפים‪ :‬גיוס אנשים שיניעו את השינוי‪ ,‬חיזוקם לפעול יחדיו למרות השוני‬

‫ביניהם‪ ,‬לקראת יישום פרויקטים קהילתיים משותפים‪.‬‬

‫"שותפות בין קהילות" היא תוכנית ארבע‪-‬שנתית שבה מלווה גבעת חביבה את הרשויות המשתתפות‪,‬‬
‫תוך הנחת מסד להמשך השותפות ביניהן‪ ,‬שייתר את הצורך בליווי ותמיכה בתום ארבע השנים (או‬

‫בחינת האפשרות להמשך ליווי בהתאם לצרכים)‪.‬‬

‫הנחות היסוד‬

‫התפיסה של גבעת חביבה בהובלת השותפות המוניציפלית מושתתת על ‪ 9‬יסודות מרכזיים‪:‬‬
‫• •דרך זיהוי ומימוש משותפים של אינטרסים יושגו הישגים מעשיים קונקרטיים שיסייעו בצמצום‬

‫פערים בנושאי תשתיות‪ ,‬פיתוח כלכלי‪ ,‬פיתוח סביבתי ועוד‪.‬‬
‫• •דרך עבודה על אינטרסים משותפים יכירו המשתתפים טוב יותר את שתי החברות‪ ,‬יפתחו כישורים‬
‫בין‪-‬תרבותיים ומסוגלויות לחיות יחד בשותפות בחברה רב‪-‬תרבותית ופלורליסטית (וגם לעסוק‬

‫באופן בונה ב"סוגיות קשות" שאחרת אינן זוכות להכלה טובה)‪.‬‬
‫• •דיאלוג משמעותי‪ :‬נוסף על עבודה על אינטרסים‪ ,‬יש חשיבות למפגש הבין‪-‬אישי‪ ,‬להיכרות‬

‫ולדיאלוג המשמעותי ההולך ונבנה בין הקבוצות כסוכני שינוי מרכזיים‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫• •אחריותיות (אחריות‪ ,‬מחויבות ומתן דין וחשבון)‪ :‬מתן סמכות ואוטונומיה מחייב גם הצמחה‬
‫וחיזוק של אחריותיות לתהליכים‪ ,‬לתפוקות ולתוצרים‪ .‬הטמעת האחריותיות בהתנהלות הארגונית‬
‫של הרשויות הכרחית‪ ,‬ועל התוכנית להעצים בקרב הרשויות את המסוגלות להבנות את האחריות‬

‫הנדרשת להובלה ולתחזוקה של השותפות בשוטף‪ ,‬וליזום פרויקטים באופן קבוע במסגרתה‪.‬‬
‫• •שינויים בני‪-‬קיימא מחייבים בניית מוסדות שימשיכו את הפעילות המשותפת גם לאחר תום ארבע‬
‫השנים של תוכנית השותפות – ברמה המוניציפלית‪ ,‬במערכות החינוכיות ובמסגרות הקהילתיות‪.‬‬
‫ארבע שנים הן פרק זמן קצר עד בינוני‪ ,‬שמטרתו בניית תשתיות לעבודה מתמשכת יציבה עם תומן‪.‬‬
‫• •מעגלים משתלבים‪ :‬שינוי תרבותי והטמעת תודעת שותפות יבואו מעבודה נפרדת ומשלימה בכמה‬
‫מישורים במקביל‪ :‬מוניציפלי‪ ,‬קהילתי‪ ,‬חינוכי‪ .‬זאת תוך טיפוח חשיבה אזורית אינטגרטיבית בקרב‬

‫כל המשתתפים בתהליך‪.‬‬
‫• •מרחבי פעילות‪ :‬הפעילות מתמקדת בשלושה מרחבים שונים‪ ,‬אשר טיפוחם יוביל לשינוי תרבותי‬
‫משמעותי‪ :‬המרחב הפנים‪-‬רשותי (שבמסגרתו יש צורך בעבודת הכנה עמוקה בתוך כל רשות‪ ,‬כדי‬
‫לטפח את המסוגלות ולפתח את המיומנויות לעבודה עם הרשות השנייה); המרחב הבין‪-‬רשותי של‬
‫שתי הרשויות שבתכנית השותפות; המרחב האזורי‪ ,‬הכולל את הרשויות השונות באזור ואדי עארה‪.‬‬
‫• •תכלול‪ :‬תפקיד גבעת חביבה לבצע אינטגרציה בין הפעילויות השונות‪ ,‬משלב התכנון‪ ,‬ולייצר מסה‬
‫קריטית בעלת השפעה של יוזמות המתכתבות זו עם זו ומזינות זו את זו‪ .‬בכך‪ ,‬יוצרת גבעת חביבה‬

‫מרחב מוחזק המהווה מסגרת לפעולה משותפת מתמשכת ובעלת השפעה‪.‬‬
‫• •חיבור בין קהילה לבין המסגרת המוניציפלית‪ :‬קהילה במובן בו נשתמש כאן היא ציבור המאוגד‬
‫במסגרת טריטוריאלית מוגדרת‪ .‬בתוכנית זו בחרנו ברשות המקומית כמסגרת הטריטוריאלית‬
‫שמגדירה את הקהילה‪ .‬הקהילה היא מערכת חברתית המקיימת ערוצי תקשורת ויחסי גומלין במרב‬
‫תחומי החיים‪ ,‬ומטרתה לתת מענה לצרכים של יחידים‪ ,‬של קבוצות ושל ארגונים ולממש את‬

‫השתתפותם ואת שותפותם במרחב הציבורי‪.‬‬

‫דגשים אלה בבניית שותפות בין קהילות נסמכים על תפיסה כוללת של חברה משותפת ושל מודל‬
‫עבודה שנועד ליצור את התנאים המאפשרים את ההבניה של שותפות בת‪-‬קיימא‪ ,‬כפי שיוצגו בפרקים‬

‫הבאים‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫שער ראשון‬
‫רקע תיאורטי‬

‫פתיח‬

‫תוכנית "שותפות בין קהילות" מתעצבת בתקופה שבה השיח בנוגע ליחסי יהודים‪-‬ערבים עובר שינוי‬
‫מתפיסת "דו‪-‬קיום" לתפיסה של חיים משותפים‪ .‬שינוי זה כרוך בשינוי מטרות ומצריך בירור מחדש‬
‫של היעדים והאתגרים של תכניות ותהליכים‪ ,‬המבקשים לסייע בבניית חברה משותפת וטיפוח חיים‬

‫משותפים‪.‬‬

‫הפרק הראשון בחלק התיאורטי עוסק בבעיית ניכור אזרחיה הערבים של מדינת ישראל‪ ,‬והאתגרים‬
‫שמולם ניצבת החברה הישראלית בכלל וגבעת חביבה כגוף מלווה בפרט בבניית שותפות יהודית‪-‬‬
‫ערבית‪ .‬הפרק השני עוסק בהבהרת אתגרי המעבר מדו‪-‬קיום לחברה משותפת‪ .‬תפיסת העבודה של‬
‫גבעת חביבה פרגמטית ביסודה‪ ,‬ומניחה שעשייה משותפת לשינוי תנאי המציאות‪ ,‬תוך זיהוי ומימוש‬
‫אינטרסים משותפים ושונים‪ ,‬תסייע ביצירת מציאות שוויונית יותר בין יהודים וערבים‪ ,‬תבנה בהדרגה‬
‫את תודעת השותפות ותאפשר ליצור באופן תהליכי ומדורג את התנאים לקיומו של שיח דיאלוגי‪,‬‬
‫שיאפשר מאוחר יותר עיסוק גם בסוגיות קשות ומורכבות המצויות בבסיס הקונפליקט בין יהודים‬
‫וערבים במדינה‪ .‬הפרק השלישי עוסק באפיון דיאלוג ואיכויותיו‪ ,‬ומציף גם את המתח בין עבודה על‬

‫אינטרסים משותפים לדיאלוג על אודות זהויות‪.‬‬

‫אחד מתפקידיה המרכזיים של גבעת חביבה בתוכנית הוא לסייע לקדם את התודעה הדיאלוגית ואת‬
‫תודעת השותפות במובן העמוק של המילה‪ .‬עם זאת‪ ,‬לעיתים נפגוש את השותפים הפוטנציאליים‬
‫ברמות מוכנות שונות המצריכות תמיכה וסיוע שיכינו את הקרקע לכינון שותפות מסוג זה‪ .‬בחרנו‬
‫להגדיר רמות אלה בעזרת המונחים "השתתפות"‪" ,‬שיתוף פעולה" ו"שותפות"‪ .‬על אנשי המקצוע של‬
‫גבעת חביבה המלווים את השותפות לזהות את מידת המוכנות של הנוטלים חלק בתהליך‪ ,‬ולסייע‬
‫להם להתקדם באופן עקבי בציר לעבר שותפות; הפרק הרביעי עוסק ברמות השונות של הבשלות‬

‫והמעבר ביניהן‪.‬‬

‫על מנת להשיג השפעה משמעותית ולהנחיל תרבות קהילתית חדשה‪ ,‬גבעת חביבה מביאה ארגונים‬
‫ושחקנים רבים – מהמגזר הציבורי‪ ,‬העסקי והשלישי – להשתתף בתהליכים של בניית שותפות בהובלה‬
‫מוניציפלית‪ ,‬תוך שהיא מתכללת (‪ )integrator‬את העבודה ביניהם ליצירת השפעה קולקטיבית‪ .‬הפרק‬
‫החמישי מוקדש לתפקידה של גבעת חביבה כארגון מתכלל‪ .‬הפרק השישי‪ ,‬עניינו המעבר מדמוקרטיה‬
‫ייצוגית לדמוקרטיה השתתפותית‪ ,‬המאפיין תהליכים שהחברה ותפיסת המשילות בישראל ובעולם‬
‫עוברות‪ .‬לתהליכים אלה השלכות על תפיסת העבודה בשותפויות‪ ,‬המכוונת למציאת איזונים חדשים בין‬
‫תהליכי ‪ top-down‬לתהליכי ‪ bottom-up‬ולשיתוף הציבור ובעלי עניין שאינם בהכרח נושאי תפקידים‬
‫רשמיים בעיצוב המציאות המשתנה במסגרת השותפות‪ .‬שינויים אלה משפיעים גם על התנהלותם‬
‫של מנהיגים‪ ,‬פורמליים ולא פורמליים‪ ,‬והפרק השישי עוסק גם בשינויים בתפיסת המנהיגות והדגשים‬

‫שמביאה גבעה חביבה בעבודתה עם מנהיגות במסגרת "שותפות בין קהילות"‪.‬‬

‫‪ | 20‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫פרק ראשון‬
‫ההקשר שבו פועלת "שותפות בין קהילות"‬

‫‪I.I‬האתגר איתו מתמודדת "שותפות בין קהילות"‬

‫"שותפות בין קהילות" עוצבה כדי לתת מענה לצורך שמתעורר בעשורים האחרונים להבנות את‬
‫היחסים בין יהודים וערבים באופן חדש ושונה ממה שהיה מקובל בעשורים הראשונים למדינת ישראל‪.‬‬
‫אירועי אוקטובר ‪ ,2000‬שבהם נורו למוות ‪ 12‬ערבים אזרחי ישראל ופלסטיני שאינו אזרח ישראל בידי‬
‫שוטרי משטרת ישראל‪ ,‬הציפו באופן בוטה את סוגיית אזרחותם הלא‪-‬שווה ואת תחושת חוסר השייכות‬
‫של אזרחי ישראל הערבים לקולקטיב הישראלי‪ .‬בקרב אזרחי ישראל הערבים נשמעת תביעה להכרה‬
‫בהשתייכותם ללאום הפלסטיני‪ ,‬ולצידה נשמעת תביעה להשתלבות מלאה באזרחות ובחברה הישראלית‬
‫תוך קבלתו כקולקטיב לאומי בישראל‪ .‬קבוצות שונות מבליטות במינונים שונים היבטים שונים אלה‪,‬‬
‫ויש הרואים בכך קונפליקט בלתי‪-‬אפשרי לניהול בתנאים הקיימים‪ ,‬כזה שגם החברה היהודית בישראל‬
‫מתקשה להתמודד איתו‪ .‬רבים מאזרחיה היהודים של המדינה חשים איום לנוכח המתח הפנימי הקיים‬
‫לדעתם בין הנאמנות הלאומית הפלסטינית לאזרחות הישראלית ומתקשים להכיל מורכבות זו‪ ,‬לקיים‬

‫איתה דיאלוג ולהכילה‪.‬‬

‫גם הרוב היהודי בישראל מצוי במתח בין שתי נטיות‪ ,‬שני היבטים בזהות הציונית המורכבת‪ ,‬אשר‬
‫לעיתים נדמים בקרב שתי החברות כמצויים בסתירה ובלתי ניתנים ליישוב או אף לניהול בונה –‬
‫היהדות‪ ,‬המדגישה את ההשתייכות לדת היהודית ומבקשת שתפיסת הלאום והזהות של מדינת ישראל‬
‫ידגישו היבט זה וייתנו קדימות לאוכלוסייה היהודית בישראל‪ ,‬והדמוקרטיות‪ ,‬המדגישה את ערכי‬

‫הדמוקרטיה ומבקשת בשמה שוויון אזרחי מלא בין כל הקבוצות‪.‬‬

‫זהו מתח בלתי פתור‪ ,‬שמצא את ביטויו בין חזון העתיד של הרוב היהודי למדינת ישראל כ"מדינה‬
‫יהודית" ובין חזון העתיד למדינת ישראל של המיעוט הערבי שמגדיר את ישראל כ"מדינת כל‬
‫אזרחיה"‪ .‬גבעת חביבה יוצאת מנקודת מוצא שלעת עתה לא ניתן לפתור את המחלוקת על "חזון‬
‫העתיד" של המדינה‪ ,‬אבל כן ניתן לקדם מרקם של חיים משותפים והוגנים באמצעות ניהול בונה‬
‫ומציאת איזונים מזינים וטובים יותר עבור כולם‪ .‬חשוב להבין כי מדובר במורכבות שמבקשת ניהול‬
‫בונה (קונסטרוקטיבי) של המתחים הנוצרים באופן טבעי בין שתי נטיות שונות‪ ,‬שכאשר הן נתפסות‬
‫כמוציאות אחת את השנייה‪ ,‬קיים מצב של סכסוך וניהול הרסני (דסטרוקטיבי) של המתח ביניהם‪.‬‬
‫"פתרון" במובן זה פירושו היכולת להכיר במורכבות‪ ,‬להכיל אותה‪ ,‬לבוא במגע עם ולנהל באופן‬
‫בונה את הקונפליקטים ולקיים דיאלוג מתמיד למציאת איזונים משלימים ומזינים‪ ,‬הרמוניה חדשה‪,‬‬
‫בין הנטיות השונות‪ .‬נדמה כי בעשורים הראשונים למדינה‪ ,‬ניהול מורכבות זו והטיפול בה היו מאוד‬
‫חלקיים וכרוכים בהדחקה רבה‪ ,‬תוך הבלטת המרכיבים המבדילים והמתבדלים שמונעים גיבוש ראייה‬
‫מורכבת המביאה בחשבון את האחר‪ .‬מורכבות זו נתפסה כגורם מאיים והביאה להסתגרות של כל‬
‫קבוצה מפני האחרת‪ .‬גם כיום‪ ,‬הרוב היהודי מתקשה לראות בערביי ישראל שותפים להבניית זהות‬
‫ומרחב ישראלי‪ ,‬או לאפשר לערביי ישראל מקום משמעותי במרחב הלאומי והאזרחי‪ .‬עבור קבוצות‬
‫דומיננטיות בתוך החברה הערבית‪ ,‬חיזוק הזהות הלאומית הפלסטינית חשוב גם אם הוא בא על חשבון‬

‫‪21‬‬

‫הזהות האזרחית הישראלית‪ .‬ניתן לראות בפועל את שתי המגמות גם בהחלטות הממשלה‪ ,‬אשר מחד‬
‫מחוקקת את חוק הלאום המעגן בחקיקה את זכויות היתר של יהודים במדינה ואת אי‪-‬השוויון של‬
‫המיעוט הערבי בה‪ ,‬ומנגד מגבירה הקצאת משאבים לטובת חיזוק החברה הערבית וצמצום פערים‪.‬‬
‫ערביי ישראל מתקשים לראות בישראליות זהות ומרחב שבהם יש למיעוט הפלסטיני מקום במשוואה‬
‫ובתהליכי בינוי הארץ‪ .‬במישור הפוליטי‪ ,‬ניתן לזהות בחברה הערבית ניכור גובר כלפי המדינה ותפיסה‬
‫שאינה דוגלת בהשתלבות בה‪ ,‬לצד תהליכי השתלבות בפועל במגוון רחב של תחומי חיים‪ ,‬תוך הבעת‬
‫משאלה לעצב תודעת "ישראליות" שלה שותפים הערבים‪ .‬זאת‪ ,‬על רקע מגמות של הדרה וחוסר שוויון‬
‫כלפי אזרחי ישראל הערבים בנושאים כמו חינוך‪ ,‬תעסוקה‪ ,‬פיתוח תעשייתי‪ ,‬הקצאת קרקעות לפיתוח‬

‫ובנייה‪ ,‬בריאות‪ ,‬תרבות‪ ,‬תחבורה‪ ,‬שילוב בממשל ובתהליכי קבלת החלטות‪ ,‬ועוד‪.‬‬

‫ועדת אור‪ ,‬ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בעקבות אירועי אוקטובר ‪ ,2000‬חקרה את גורמי העומק‬
‫שבבסיס האירועים‪ .‬דוח הוועדה מכיר בכך שעקרונות מדינת‪-‬לאום ועקרונותיה של דמוקרטיה‬
‫ליברלית מצויים במתח‪ ,‬אם לא ניגוד מהותי‪ ,‬ושיש להשקיע מאמץ מיוחד כדי לכונן הרמוניה סבירה‬
‫ביחסי רוב ומיעוט‪ .‬הדוח מתאר את המדיניות המפלה כלפי ערביי ישראל‪ ,‬וקורא להכיר בזהות‬
‫המיעוט הערבי כמיעוט ילידי המזדהה עם העם הפלסטיני והאומה הערבית‪ ,‬וכן להכיר בכך שהוא‬
‫מופלה‪ ,‬אפליה שיש לתקן ופערי אי‪-‬שוויון שיש לסגור בהתאם למחויבויותיה המשפטיות של מדינת‬
‫ישראל‪ .‬הוועדה קבעה שהנושא הוזנח וכי השגת שוויון אמיתי חייבת להיות יעד עיקרי של פעילות‬
‫המדינה‪" .‬על המדינה ליזום‪ ,‬לפתח ולהפעיל תוכניות לסגירת הפערים"‪ ,‬נכתב בדוח‪" ,‬תוך שימת דגש‬
‫על תחומי התקציב‪ ,‬בכל הנוגע לחינוך‪ ,‬לשוויון‪ ,‬לפיתוח תעשייתי‪ ,‬לתעסוקה ולשירותים"‪ .‬מדובר‬
‫בהיבטים חומריים וכן בהיבטים של טיפוח הכרה והכלה של החברה הערבית כחלק מזהותה המתפתחת‬
‫של המדינה‪ ,‬תוך הדגשה ש"על רשויות השלטון למצוא את הדרכים שיאפשרו באופן נאות ומכובד‬
‫לאזרחים הערבים לבטא בחיים הציבוריים את תרבותם וזהותם"‪ .‬מאז אימוץ דוח ועדת אור הוקמה‬
‫(ב‪" )2007-‬הרשות לפיתוח כלכלי במגזר הערבי‪ ,‬הדרוזי והצ'רקסי" שהייתה בשנותיה הראשונות במשרד‬
‫ראש הממשלה‪ ,‬גובשו ובוצעו תוכניות פיתוח רב‪-‬שנתיות עבור היישובים הערביים במטרה להשוות‬
‫את רמת הפיתוח לרמה הכלל‪-‬ארצית‪ ,‬אך נדמה שהממשלות כולן נעדרו חזון וראייה כוללת בנוגע‬

‫לחברה הערבית בישראל‪.‬‬

‫קיימים כאן מספר מתחים‪ :‬האם ארגון המבקש לסייע בקידום חברה בריאה יותר בנוגע ליחסי יהודים‬
‫וערבים‪ ,‬צריך לפעול לסגירת פערים חומריים או לחתור להכרה תוך טיפוח היחסים? האם יקודם‬
‫מעמדם של אזרחי ישראל הערבים דרך שיח זכויות שבמסגרתו תובעים אותן כחוק ודורשים ממנגנוני‬
‫החוק והצדק לחולל את השינוי‪ ,‬או דרך שיח זהויות ויצירת הכרה הדדית שתוביל לתיקון הנדרש? האם‬
‫ביצירת מסגרות למפגש יהודי‪-‬ערבי‪ ,‬יש לשים את הדגש על יצירת קרבה ויחסים טובים בין חברי‬

‫הקבוצות השונות‪ ,‬או על השמעת הקול המוחלש והתביעה לסגירת פערים?‬

‫‪IIII‬גישות רווחות למפגש קבוצות קונפליקט‬

‫קיימים מודלים שונים לעבודה בין‪-‬קבוצתית של קבוצות בקונפליקט‪ ,‬אסטרטגיות התערבות‬
‫המבוססות על הנחות יסוד ויעדים שונים שהגורם המתערב מבקש להשיג‪ .‬מודל רווח שהיה שכיח‬
‫בשנות השמונים‪ ,‬נוסד על בסיס תיאוריית המגע (‪ ,)Contact Theory‬שטענה כי ניתן להפחית מתחים‬
‫בין‪-‬קבוצתיים על ידי יצירת תנאים למגע חיובי בין משתתפים משתי הקבוצות‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬בכך‬

‫‪ | 22‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫שיצרו סביבה שוות‪-‬מעמד העובדת על בניית יחסים של קרבה ואינטימיות‪ ,‬המשתתפים מתקרבים זה‬
‫לזה ומפחיתים את העוינות ביניהם‪ .‬עצם המגע על בסיס סטטוס שווה במפגש אמור להתמיר (לעשות‬
‫טרנספורמציה) את התפיסות הסטריאוטיפיות השליליות ולייצר תנאים לשיתוף פעולה בין המשתתפים‪.‬‬

‫בשנות ה‪ 90-‬החלה להימתח ביקורת על מפגשים מסוג זה‪ ,‬בטענה שהם מנציחים את אי‪-‬השוויון‬
‫ובנויים באופן שתואם את הצרכים של היהודים להיחשף לתרבות האחרת ותו לא‪ .‬הביקורת טענה‬
‫כי במודל זו נמנעים משאלות פוליטיות קשות וחוששים מהיחלשות הזהויות הנפרדות של הקבוצות‪,‬‬
‫וכי בפועל יש צורך להתעמת עם שאלות פוליטיות מהותיות של חוסר‪-‬שוויון מבני בחברה‪ .‬מפגשים‬
‫שהתבססו על תיאוריית המגע נתפסו על ידי מותחי הביקורת כמניפולטיביים שמטרתם לשמר את‬
‫מבנה הכוח הקיים‪ ,‬ללא התבוננות ביקורתית או נכונות לשקול מחדש יחסי כוח של מיעוט‪-‬רוב‬

‫ונושאים של חוסר שוויון‪.‬‬

‫בשלהי שנות ה‪ 90-‬ותחילת שנות האלפיים‪ ,‬מודל העימות (‪ )confrontation model‬הפך פופולרי‪ .‬לפי‬
‫מודל זה‪ ,‬על הדינמיקה הבין‪-‬קבוצתית במפגשים לדמות מפגש בין שתי זהויות הסבוכות ביחסי כוח‪,‬‬
‫בעלות גישה לא‪-‬שוויונית למשאבים ובמעמד לא‪-‬שווה‪ .‬המשתתפים מועצמים לבטא את הזהות התוך‪-‬‬
‫קבוצתית שלהם‪ ,‬והמתחים או העימותים שנוצרים במפגשים מעין אלו בין יהודים לערבים מסייעים‬
‫למשתתפים להבין את הדינמיקה החברתית‪ ,‬בכדי שיוכלו לפתח כלפיה עמדה ביקורתית‪ .‬חוסר השוויון‬
‫מובא לתשומת לב המשתתפים והספירה הפוליטית נותרת במוקד השיחות‪ ,‬במקום לשים דגש על‬
‫ביסוס יחסים ברמה הבין‪-‬אישית‪ ,‬האינטימית‪ ,‬כפי שעושה תיאוריית המגע‪ .‬לפי מודל העימות‪ ,‬הזהויות‬
‫הלאומיות של המשתתפים מקבלות חיזוק‪ ,‬והסכסוך בין שתי ישויות מוגדרות‪-‬היטב אלו נמצא במוקד‬
‫העניין‪ .‬מצב זה מעניק כוח לערבים להביע את זהותם‪ ,‬ומעודד יהודים לבחון את חוסר השוויון החברתי‬

‫או את האלימות שבה הם נוטלים חלק‪.‬‬

‫הביקורת המושמעת כלפי גישה זו טוענת שהיא אינה יוצרת את התנאים לדיאלוג (והיא אכן נולדה‬
‫מתוך ביקורת על הדיאלוג‪-‬לשם‪-‬דיאלוג שייצגה גישת המגע) ומייצרת עימות שמדגיש את הנפרדות‪,‬‬
‫מעצים את הקונפליקט ומייצר קיטוב וחיזוק הנטייה להתבצר בזהות הלאומית‪ .‬אומנם קולו של‬
‫המיעוט מושמע ומונכח והקונפליקט אינו מודחק‪ ,‬אולם ניהול הקונפליקט אינו עובר בהכרח לפסים‬

‫של דינמיקה בונה‪ .‬אי‪-‬השוויון והיעדר השותפות מקבלים ביטוי‪ ,‬אך אינם זוכים בהכרח להתמרה‪.‬‬

‫מודל נוסף שרווח בשנים האחרונות מבוסס על גישה נרטיבית‪ ,‬שצמחה במקור כגישה טיפולית‪,‬‬
‫ובעשורים האחרונים קיבלה תנופה בספרות ובפרקטיקה גם כגישה לגישור ולעבודה בין‪-‬קבוצתית‬
‫במצבי קונפליקט‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬האופן שבו אדם או קבוצה מספרים את סיפור המציאות אינו צריך‬
‫להיבדק אל מול עובדות ומציאות אובייקטיביות‪ ,‬אלא יש למקד את תשומת הלב באופן שבו האדם‬
‫או הקבוצה מבנים את תפיסת המציאות או הקונפליקט‪ ,‬האופן שבו הוא מסופר ולובש צורה כסיפר‬
‫(נרטיב)‪ .‬הבניית אתוס של קבוצה נועדה לא לתאר את האמת אלא למטרות של בניית זהות‪ ,‬גאווה‬
‫לאומית‪ ,‬שמירה על אינטרסים וכו'‪ ,‬וככזה יש להבינו‪ .‬הנרטיב הקולקטיבי במצבי קונפליקט מובנה‬
‫ומסופר באופן חד‪-‬צדדי המאיים על לגיטימיות הנרטיב של הצד האחר‪ ,‬רווי בתחושות של עוול‬
‫וקיפוח‪ ,‬של צדק והצדקה‪ .‬העבודה הנרטיבית נועדה לאפשר לכל אחת מהקבוצות להבין את הנרטיב‬
‫של הקבוצה האחרת‪ ,‬לאפשר לנרטיבים השונים לשהות ללא שיפוט והכרעה זה לצד זה‪ ,‬ובכך לערער‬
‫(במובן החיובי) על האחיזה של כל צד בנרטיב שלו כמייצג אמת מוחלטת שאין בלתה‪ ,‬ובשלבים‬

‫מתקדמים יותר אף להבנות יחד נרטיב שלישי‪ ,‬חדש‪ ,‬שכולם יכולים לחיות איתו בשלום‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫בכל אחת מגישות אלה יש היבטים חשובים להדגשה במפגשים בין יהודים וערבים‪ .‬מודל גבעת חביבה‬
‫לשותפות בין קהילות מניח שתהליך בניית חברה משותפת מצריך אסטרטגיה שנקודת המוצא שלה‬

‫שונה ובונה באופן הדרגתי את התנאים לשיח דיאלוגי בין שותפים‪.‬‬

‫‪IIIII‬שותפות בין קהילות‬

‫כחלק מהביקורת כנגד מפגשים מבוססי תיאוריית המגע‪ ,‬ועל בסיס הביקורת שנמתחה הן על מודל‬
‫תיאוריית המגע והן על מודל העימות‪ ,‬בשנים האחרונות הפכה פולולרית יותר סינתזה חדשה הקוראת‬
‫לטיפוח תפיסות של "אזרחות משותפת" )‪ )shared citizenship‬ו"חיים משותפים" (‪.)shared living‬‬
‫תפיסות אלו באות בתגובה לתהליכי הדחייה והניכור של ערבים מהמרחב החברתי‪ ,‬נושא שזכה‬
‫לתשומת לב מסוימת במודל העימות‪ ,‬ומתוך שאיפה לקיום דיאלוג המבוסס על מאמצים קולקטיביים‬
‫למציאת דרך חיים מוסכמת בחברה הישראלית‪ ,‬המבוססת על שותפות ושוויון‪ ,‬תוך שימת דגש לא‬
‫רק על המעמד האזרחי של הערבים‪ ,‬אלא גם על התלות ההדדית של יהודים וערבים בישראל‪ ,‬ועל‬

‫האינטרסים המשותפים שלהם‪ ,‬לצד האינטרסים השונים‪.‬‬

‫נאום השבטים של הנשיא ריבלין ופרויקט הדגל של בית הנשיא שבא בעקבותיו‪" ,‬תקווה ישראלית"‪,‬‬
‫מדגיש את חשיבות ביסוס השותפות והשוויון בין ארבעת השבטים שהוא מזהה בחברה הישראלית‬
‫(חילונים‪ ,‬דתיים‪ ,‬חרדים‪ ,‬מיעוטים)‪ ,‬כאשר במציאות של ימינו‪ ,‬לדבריו‪ ,‬לא מתקיימים עוד יחסי רוב‬
‫ומיעוט ברורים בהתייחס לשאלות יסוד אידיאולוגיות‪ ,‬ומכאן שנדרש מעבר מהתפיסה המקובלת‬
‫של רוב ומיעוט לתפיסה חדשה של שותפות בין המגזרים המרכיבים את החברה הישראלית‪ .‬גם‬
‫בקרב החברה הערבית‪ ,‬הקוראים לשילוב בחברה הרחבה קוראים להשתלבות מתוך עמדה של שוויון‪.‬‬
‫תפיסת גבעת חביבה היא שבניית שותפות בין קהילות יהודיות וערביות תוך מתן ביטוי מרכזי‬
‫לאינטרסים המשותפים של הקבוצות‪ ,‬לצד קידום במקביל ובהדדיות את האינטרסים השונים של‬
‫כל אחת מהקבוצות‪ ,‬תאפשר הן לקדם את השותפות בין יהודים וערבים (ובכך לתת מענה לאינטרס‬
‫מרכזי של אזרחי ישראל הערבים) והן לקדם את תחושת הביטחון בשיתוף הפעולה היהודי‪-‬ערבי‪ ,‬שהוא‬
‫צורך וחשש של הרוב היהודי בישראל‪ .‬הבניית דינמיקה מסוג זה גם תניח את היסודות‪ ,‬כפי שיוסבר‬
‫בפרק הבא‪ ,‬ותאפשר בשלב מאוחר יותר של תהליך השותפות להיכנס באופן בונה לשיח מורכב יותר‬

‫בנושאים שאין עדיין בשלות לקיימו באופן דיאלוגי ובונה בשלבים מוקדמים יותר של השותפות‪.‬‬

‫"חברה משותפת" הוא מושג שפותח בהרחבה בשנים האחרונות גם בהקשרים פוליטיים בעולם‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫קלאב דה מדריד‪ ,‬הקבוצה העצמאית הגדולה בעולם של מנהיגים פוליטיים (‪www.clubmadrid.‬‬
‫‪ )org‬פיתחה חזון ומטרה לבנות חברות משותפות ברחבי העולם "על בסיס הקידום וההגנה על כל‬
‫זכויות האדם‪ ,‬וכן על היעדר‪-‬אפליה‪ ,‬סובלנות‪ ,‬כבוד למגוון‪ ,‬שוויון הזדמנויות‪ ,‬סולידריות‪ ,‬ביטחון‬
‫והשתתפות של כל אדם‪ ,‬כולל קבוצות מקופחות ופגיעות ושל כל פרט בתוכן"‪ .‬גם ראש ממשלת‬
‫בריטניה‪ ,‬תרזה מיי (‪ ,)2017‬מתייחסת לחזון החברה המשותפת במונחים של "עובד עבור כולם" או‬
‫"מטפל בכמה מן העוולות המשוועות שחותרות תחת סולידריות החברה שלנו"‪ .‬בניית חברה משותפת‬
‫עוסקת‪ ,‬אפוא‪ ,‬גם בשינוי תנאי הקיום באופן שמפגשים המבוססים על תאוריית המגע אינם שמים‬
‫עליהם דגש‪ .‬בניית חברה משותפת עוסקת גם בשינויי מדיניות ועיצוב מדיניות ברמה הארצית‪,‬‬
‫האזורית והמקומית‪ ,‬באופן שמייצר חברה שוויונית ולכידה בכל תחומי החיים‪ .‬השותפות צריכה לבוא‬

‫‪ | 24‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫לידי ביטוי גם במבנה השלטוני‪ .‬אי שוויון חברתי וכלכלי מותמר בנגישות שוויונית למשאבים ולידע‪,‬‬
‫בהנחה שהגברת ההשתתפות והמעורבות של כלל האוכלוסיות בקידום ובפיתוח החברה והכלכלה‬
‫מתוך תחושת אחריותיות משותפת‪ ,‬תסייע בבניית חברה משותפת ומשגשגת‪ .‬בספרה על אודות בניית‬
‫חברה משותפת‪ ,‬מתמקדת החוקרת מארי פיצדאף בתחומים הבאים שבהם יש צורך לייצר שוויוניות‬
‫ושותפות‪ :‬משילות‪ ,‬כלכלה‪ ,‬שיטור‪ ,‬בריאות‪ ,‬חינוך‪ ,‬סביבה‪ ,‬תרבות וקרקעות‪ .‬קלאם מקארתני‪ ,‬חוקר‬
‫ומפתח תכנים בקלאב דה מדריד‪ ,‬מוסיף נגישות לשירותים‪ ,‬התמודדות עם עוני‪ ,‬מעורבות ציבורית‪,‬‬
‫ביטחון אישי וחברתי‪ ,‬פיתוח ועוד‪ .‬בפרויקט אחר של גבעת חביבה‪" ,‬מפת דרכים לחברה משותפת"‪,‬‬
‫כתבו צוותי עבודה המלצות מדיניות בתחומי משילות‪ ,‬כלכלה‪ ,‬חינוך‪ ,‬קרקעות ותהליכים מאחים‪/‬‬
‫ייצוג תרבותי‪ .‬המונח "משותפת" טומן בחובו‪ ,‬לפי מקארתני‪ ,‬את הרעיון שלאנשים יש תפקיד מלא‬
‫בחברה‪ ,‬הם מרגישים שייכים ושותפים באחריות לקידום הנושאים השונים‪ ,‬כמו גם לתוצרים‪ .‬הם חלק‬
‫מעיצוב המציאות ולא רק מגיבים אליה כאזרחים מודרים מתהליכי קבלת ההחלטות או מקופחים‬
‫בחלוקת המשאבים וביכולת להשפיע‪ .‬השונות התרבותית נתפסת כערך וכמשאב ולא כאיום שיש‬
‫להקהותו‪ :‬השונות בשותפות אינה נתפסת כמפרידה וחוצצת‪ ,‬אלא כמרכיב בשלם הגדול מסך חלקיו‬
‫התורם להתפתחותו‪ .‬חברה משותפת‪ ,‬לפיכך‪ ,‬מייצגת חזון של שוויון ומסמנת יעדים של יצירת שותפות‬

‫בין שווים‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫פרק שני‬
‫מ"דו‪-‬קיום" ל"חברה משותפת"‪ :‬שינוי פרדיגמה‬

‫פרק זה מבקש להציג את המגמה של מעבר מ"דו‪-‬קיום" ל"חברה משותפת" ואת הפוטנציאל הטמון‬
‫בו‪ .‬השינוי מ"דו‪-‬קיום" ל"חברה משותפת" הוא פרדיגמטי‪ ,‬לא סמנטי‪ ,‬ומסמן אתגרים חדשים לאיש‬

‫המקצוע המלווה תהליכי בניית שותפות יהודית‪-‬ערבית‪.‬‬

‫המונח דו‪-‬קיום ייצג את השאיפה‪ ,‬של יהודים בעיקר‪ ,‬לקיים דיאלוג עם החברה האחרת‪ ,‬להכיר‬
‫לקהילות את התרבות והמנהגים של הקהילות השכנות‪ ,‬ולהפחית את העוינות והסטריאוטיפיזציה בין‬
‫שתי הקבוצות‪ .‬תיאוריית המגע והמפגש היהודי‪-‬ערבי שנבנתה על בסיסו שירתו היטב מוטיבציות אלה‪.‬‬

‫המעבר מדו‪-‬קיום ל"אזרחות משותפת" ול"חברה משותפת" מבטא מעבר מתפיסה בדלנית לתפיסה‬
‫אינטגרטיבית של אזרחות‪ ,‬המבוססת על שותפות בין שווים‪ .‬כאמור‪ ,‬תפיסה זו מדגישה גם את‬
‫התלות ההדדית בין יהודים וערבים‪ .‬זהו גם מעבר מתפיסה אינדיבידואליסטית לתפיסה התייחסותית‪-‬‬

‫מערכתית‪ ,‬המבקשת לקבל ביטוי בתוכנית "שותפות בין קהילות"‪.‬‬

‫‪I.I‬גישה התייחסותית (‪ )relational‬לניהול קונפליקטים‬

‫כרקע‪ ,‬חשוב להבין את הוויכוח הקיים בספרות ובפרקטיקה של יישוב סכסוכים בין הגישה המשלבת‬
‫(אינטגרטיבית) ובין גישות המבקשות להתמיר ניכור מובנה‪ ,‬שלטענן הגישה המשלבת בו אינה מטפלת‪.‬‬

‫הגישה המשלבת (אינטגרטיבית) מסייעת לצדדים בסכסוך לערוך דיון על צרכים ועל אינטרסים – לא‬
‫על עמדות‪ .‬על הצדדים לזהות אינטרסים משותפים ולחשוב באופן יצירתי ביחד – לא אחד נגד השני‪,‬‬
‫אלא שניהם נגד הבעיה – כיצד למצות ככל הניתן את האינטרסים המשותפים והשונים ולהפיק רווחים‬
‫מירביים עבור כולם‪ .‬בגישה זו‪ ,‬אינטרסים‪ ,‬בניגוד לעמדות‪ ,‬אינם מנוגדים אלא שונים ומשלימים‪ ,‬ויש‬

‫צורך לייצר שיח משתף סביב ריבוי האינטרסים על מנת להגיע לפתרון משלב‪.‬‬

‫הגישות המציגות אלטרנטיבה לגישה המשלבת – לדוגמה‪ ,‬הגישה הטרנספורמטיבית לניהול קונפליקטים‪,‬‬
‫או הגישה הנרטיבית – מבקשות להציג מודל עבודה שפועל מעבר למתן מענה לאינטרסים‪ ,‬ומבקש‬
‫לבנות מסוגלות להתמיר דפוסי שיח הרסניים‪ ,‬להתמיר את אופני תפיסת המציאות הקונפליקטואלית‪,‬‬

‫ולבנות תקשורת מסוג אחר והתייחסות שונה לאחר‪.‬‬

‫כל הגישות האלטרנטיביות טוענות שעלינו לאמץ תפיסה שונה של ה"עצמי" של ה"זהות"‪ ,‬של מה‬
‫שמוביל אותנו שוב ושוב לעסוק בהגדרה העצמית‪ ,‬הנבדלת‪ ,‬העומדת בפני עצמה‪ ,‬של האדם הבודד‬

‫ושל קבוצתו‪.‬‬

‫גישת האינטרסים‪ ,‬יטענו "ההתייחסותיים"‪ ,‬יוצאת מנקודת מוצא שמרנית שעלינו להגיע אל מהותו של‬
‫כל אחד בנפרד‪ ,‬לחלץ ולהוציא אל אור השמש את מי שהוא ואת זהותו‪ ,‬לתת ביטוי למה שחשוב לו או‬
‫להגדרה העצמית שלו‪ ,‬ללא תלות באחר או בתנאים הסביבתיים‪ ,‬ואחר כך יתקיים מעין סחר חליפין‬

‫‪ | 26‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫– האחד יבוא לקראת האחר ב‪ ,X-‬והאחר יבוא לקראת הראשון ב‪ .Y-‬הגישה ההתייחסותית‪ ,‬בגרסה זו‬
‫או אחרת‪ ,‬יוצאת מנקודת מבט שונה‪ ,‬והיא שכל ניסיון לעסוק ב"עצמי" במנותק מההקשר וממארג‬
‫היחסים שבו הוא נוטל חלק – שגוי מיסודו‪ .‬במקום זאת‪ ,‬עלינו להבין כיצד תפיסות ה"עצמי" מתכווננות‬
‫ביחס ובתלות עם הגורמים הסובבים‪ .‬הגישה הנרטיבית‪ ,‬למשל‪ ,‬מסייעת לאנשים ולקבוצות לחשוף את‬
‫ההקשרים או השיח שבתוכם ומתוכם צמח הנרטיב‪ ,‬האופן שבו אדם או קבוצה בנו את סיפור המציאות‬
‫וסיפור הזהות שלהם‪" .‬זהות" זו‪ ,‬לפי הגישה ההתייחסותית‪ ,‬אינה נטולת הקשר ונתפסת בנפרד מתהליכי‬
‫ההבניה שלה במרחב‪ .‬הגישה ההתייחסותית בוחנת אופני התייחסות‪ ,‬או את אופני ההיות‪-‬ביחס‪ ,‬של‬
‫השותפים‪ ,‬כלומר כיצד הם מבנים את מי שהם ביחס לאחר ולסיטואציה‪ ,‬תוך בניית מסוגלות ליצירת‬

‫"תנועה משותפת" חדשה‪ ,‬בונה יותר מזו ההרסנית של האחיזה האיתנה בעצמיות הנפרדת‪.‬‬

‫הגישה ההתייחסותית מאתגרת את השותפים לבוא פתוחים יותר‪ ,‬מודעים לכך שהדימויים שבנו לגבי‬
‫האחר וגם לגבי עצמם עומדים לבירור מחדש והבניה מחדש‪ ,‬ובעלי נכונות להיות קשובים למה שהולך‬

‫ונבנה בהתקשרות "כאן‪-‬ועכשיו" של המפגש עם האחר‪.‬‬

‫‪IIII‬תפקידו של מומחה הקונפליקטים ההתייחסותי‬
‫בבניית חברה משותפת‬

‫המעבר מדו‪-‬קיום‪ ,‬מהמקום המתבדל‪ ,‬אל "חברה משותפת"‪ ,‬טומן בחובו את הפוטנציאל למעבר‬
‫לתודעה שונה‪ ,‬תודעה התייחסותית המאתגרת ושופכת אור חדש על מושג החברה המשותפת‪ :‬המעבר‬
‫הוא מ"דו‪-‬קיום" – "אני" ו"אתה" מייצרים שיתופי פעולה אד‪-‬הוק לחיים נבדלים שמדי פעם מייצרים‬

‫מפגש – ל"חברה משותפת"‪ ,‬לגשטלט של מרחב שקודם להיות הפרטים נבדלים בתוכו‪.‬‬
‫• •תודעה התייחסותית ודינמיקה התייחסותית טומנות בחובן את ההכרה בתלות הדדית‪ ,‬באופנים‬
‫שבהם היות "אני" או "אנחנו" למי שאנחנו הוא תוצר של תהליכי גומלין עם מי שאנו מזהים‬

‫ומגדירים כ"אחר";‬
‫• •תודעה התייחסותית‪ ,‬פירושה תהליכי למידה מתמשכים ומתמידים של האופנים שבהם אדם מגדיר‬

‫ומציב את עצמו‪ ,‬מול וביחס לאופנים שבהם הוא מגדיר ומציב את "האחר";‬
‫• •דינמיקה התייחסותית‪ ,‬פירושה טיפוח הקשבה מסוג חדש‪ ,‬עם ענווה‪ ,‬ותוך השהיית שיפוט ותבניות‬
‫שאדם כונן בתוכו‪ ,‬מתוך עניין אמיתי לברר מחדש את ההגדרות שלו ‪ ,in situ‬כלומר‪ ,‬בתוך ומתוך‬

‫ההקשרים שבהם הוא מבנה אותם;‬
‫• •תודעה התייחסותית‪ ,‬פירושה תשומת לב לתהליכי החשיבה שלנו ולאופנים שבהם אנחנו כופים‬
‫הנחות מוקדמות על הקשרים שבפועל מבקשים מאיתנו אדפטציה והתבוננות במבט רענן‪ ,‬חדש‪,‬‬

‫נטול פניות וסכמות‪ ,‬דבר שלא תמיד אנו מסוגלים לו‪.‬‬

‫מושגים ואיכויות כגון הבניה משותפת (‪ ,)co-construction‬אבולוציה משותפת (‪,)co-evolution‬‬
‫פעולה משותפת (‪ ,)joint-action‬ייצור משמעות משותף (‪ ,)joint meaning-making‬משמעות‬
‫מתואמת (‪ ,)coordinated meaning‬שינוי אדפטיבי (‪ ,)adaptive change‬אינם זרים לשיח של התמרת‬
‫קונפליקטים בעולם‪ ,‬אבל הם זרים מאוד להוויה המזרח‪-‬תיכונית בנקודת זמן זו‪ ,‬ואת זה מציעה התפיסה‬

‫המובאת כאן להטמיע‪ ,‬כחלק מבניית דינמיקה של שותפות וחברה משותפת‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫הבניית תודעה של חברה משותפת מחייבת לעשות את הדרך מנקודת מוצא של הנחות היסוד‬
‫האינדיבידואליסטיות‪ ,‬ולאמץ בהדרגה תפיסה התייחסותית למתרחש במרחב (הפרק הרביעי להלן‬
‫ירחיב בסוגיה ההתפתחותית ויציג את ציר ההתפתחות שתפיסת השותפויות נעה לאורכו)‪ .‬על אנשי‬
‫המקצוע המבקשים לסייע בניהול בונה של הקונפליקטים‪ ,‬להציע את האפשרות להבנות את מה‬
‫שמכונה כאן תודעה התייחסותית ומרחב התייחסותי‪-‬דיאלוגי משותף‪ ,‬ובכך ליצור את התשתית‬

‫להבניית תודעת שותפות – בתוכנו ובינינו‪.‬‬

‫תפיסת עולם התייחסותית אינה רק תיאוריית‪-‬מגע משודרגת‪ ,‬אלא כזו שמסמנת את שנדרש על מנת‬
‫ליצור את התנאים לחברה משותפת‪ :‬טיפוח פרקטיקה של הבניה‪-‬במשותף של המציאות‪ ,‬של תפיסה‬
‫ודינמיקה שבהן השותפים מבנים‪-‬הדדית את מציאות חייהם‪ ,‬היא גם בה בשעה טיפוח של תודעת‬
‫שותפות‪ .‬אימוץ תפיסה ופרקטיקות התייחסותיות משמעותה פיתוח מודעות למרחב המשותף‪ ,‬לראייה‬
‫מערכתית וכוללת (‪ )inclusive‬יותר‪ ,‬של חיים משותפים‪ ,‬שבהם מכלול האיכויות של מציאות הקבוצה‬
‫(האזור המשותף‪ ,‬המדינה‪ ,‬אולי העיר המשותפת) מעורב בתהליך דיאלוגי של הבניה‪-‬במשותף של‬
‫המאפיינים שלה‪ .‬בעוד דו‪-‬קיום מציג חזון צר ולא מספק של לכידות חברתית ומאפשר לגיטימציה‬
‫לסגת מן המאמצים להבנות יחד את המציאות המשותפת‪ ,‬טיפוח הלך רוח התייחסותי כרוך בפיתוח‬
‫היכולת לבסס תחושה מורכבת יותר של תלות הדדית ושל מרחב משותף‪ ,‬שבו הצדדים חולקים‬
‫אחריות שווה לרווחתם הגופנית‪ ,‬הנפשית והחברתית‪ .‬במקום תפיסת אחריות חלקית לאיכות החיים של‬
‫הטריטוריה התחומה של אותה הקבוצה בלבד‪ ,‬מצב החיים המשותפים כולל הבניה ואחריות משותפות‬
‫למרחב; ביצירה המשותפת של תנאים חברתיים שישרתו את כל חבריה‪ ,‬יחד עם ההבנה שלאדם אין‬
‫את המותרות שבשיפור איכות חייו בנפרד ובהתעלם מאיכות חייהם של ה"אחרים"‪-‬לכאורה‪ ,‬הקבוצה‬

‫שהוא תופס כממוקמת מחוץ לתחום אחריותו‪.‬‬

‫‪IIIII‬בין אינטרסים להתייחסותיות‬

‫כאמור‪ ,‬ספרות יישוב הקונפליקטים מבחינה בין מודלים לגישור המבוססים על זיהוי ומתן מענה‬
‫לאינטרסים‪ ,‬לבין מודלים לגישור המגדירים עצמם התייחסותיים ומערערים על הגישה מבוססת‪-‬‬
‫האינטרסים‪ .‬גישת גבעת חביבה מבקשת לשלב בין השניים‪ :‬מיפוי ועשייה חברתית משותפת שמטרתה‬
‫ביטוי ומתן מענה להם‪ ,‬ולצידה גישה המבקשת להטמיע תפיסת אינטרסים מורכבת ומערכתית‪ ,‬הרואה‬
‫את האינטראקציה הדיאלוגית בין האינטרסים כחלק משלם‪/‬מרחב גדול יותר שבמסגרתו האינטרסים‬
‫לובשים ופושטים צורה‪ ,‬מתהווים הדדית באופן התייחסותי ותוך הבניה של מערך סדרי עדיפויות‬
‫מתפתח ומשתנה תוך כדי שיח‪ .‬ניתן לראות בגישת גבעת חביבה גישה התפתחותית‪ ,‬לפיה הולך ונבנה‬

‫המרחב הדיאלוגי‪ ,‬ההתייחסותי המשותף באופן הדרגתי מתוך שיח אינטרסים מטרים‪.‬‬

‫התמקדות באינטרסים נשענת על תיאוריות מבוססות ומקובלות בפסיכולוגיה (‪Realistic group‬‬
‫‪ ,)conflict theory‬הרואות בעוינות בין קבוצות תוצר של מטרות ויעדים קונפליקטואליים‪ ,‬המתחרים‬
‫אלה באלה‪ ,‬שניתן לצמצם אם יש מטרות ויעדים רמי דרג (‪ (superordinate goals‬המבוקשים הדדית‬
‫והניתנים למימוש רק באמצעות שיתוף פעולה בין‪-‬קבוצתי‪ .‬את המטרות והיעדים נתרגם בפועל‬
‫לאינטרסים‪ .‬לפי תיאוריה זו‪ ,‬יחסים בין קבוצות מאופיינים בתכונות החורגות ממאפייני כל אחת‬
‫מהקבוצות בנפרד‪ .‬תכונות אלה הן תוצאה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬של היסטוריית יחסי הגומלין בין הקבוצות‪.‬‬

‫‪ | 28‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫לפיכך‪ ,‬אי אפשר לאמוד את היחסים בין קבוצות מחוץ לתחום מאפייני היחסים הבין‪-‬קבוצתיים‪ ,‬מתוך‬
‫התכונות הרווחות ביחסים התוך‪-‬קבוצתיים‪ .‬את התכונות האלה נתרגם בפועל למרחב ההתייחסותי‬
‫שחולקות הקבוצות‪ .‬ואומנם‪ ,‬הבנה של עיצוב נטיות‪ ,‬לפי תיאוריה זו‪ ,‬כמו גם הבנה של תכנים שעולים‪,‬‬
‫אינה יכולה להתקבל באמצעות לימוד האינדיבידואלים באופן בלתי תלוי מהסביבה שבה הם מתעצבים‪.‬‬
‫שתי הנחות היסוד הראשונות של "שותפות בין קהילות"‪ ,‬כפי שהובאו במבוא לספר זה‪ ,‬הן כי דרך‬
‫זיהוי ומימוש של אינטרסים במשותף יושגו הישגים מעשיים קונקרטיים ברמת מטרות‪-‬העל‪ ,‬שיסייעו‬
‫בצמצום פערים בנושאי תשתיות‪ ,‬פיתוח כלכלי‪ ,‬פיתוח סביבתי ועוד‪ ,‬וכי דרך עבודה על אינטרסים‬
‫משותפים והשגת הישגים אלה‪ ,‬יכירו המשתתפים טוב יותר את שתי החברות‪ ,‬יפתחו כישורים בין‪-‬‬

‫תרבותיים ומסוגלויות לחיות יחד בשותפות בחברה רב‪-‬תרבותית ופלורליסטית‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת שלנו היא שעבודה על אינטרסים משותפים תקדם את השותפות והשוויון בין יהודים‬
‫וערבים וגם תיצור את התנאים‪ ,‬ההזדמנויות והבשלות‪ ,‬לדינמיקה התייחסותית‪ .‬מרחב משותף‪ ,‬ככל‬
‫שידע לפתח כשירות התייחסותית ויחסי שותפות‪ ,‬יאפשר את הבשלות לעסוק באופן בונה ב"סוגיות‬
‫קשות"‪ ,‬שאחרת אינן זוכות להכלה טובה‪ .‬בתנאים הנוכחיים לא קיימת בשלות לשיח זהויות‪ ,‬לא ברמת‬
‫הדינמיקה‪/‬תהליך ולא ברמת סוגיות התוכן‪ ,‬ונדרשת העצמה במובנה השמרני‪ ,‬של כל קבוצה – לבטא‬
‫באופן ברור את האינטרסים שלה ולדעת לעבוד יחד עם קבוצה תרבותית בעלת מאפיינים ותרבות‬
‫עבודה שונים בתכלית‪ .‬עם זאת‪ ,‬חשוב להדגיש שההיבט ההתייחסותי בא לידי ביטוי בכך שההעצמה‬
‫נוצרת מתוך ובתוך המפגש עצמו‪ ,‬תוך הבאת מה שחשוב אל המרחב המשותף בתהליך העבודה‪,‬‬
‫ולא בהסתגרות ונסיגה אל ויתור על שיתוף הפעולה‪ .‬יצירת התנאים והבשלות לשיח זהויות מורכב‬
‫חשובה ובמקרים שונים‪ ,‬כפי שיוצג בהמשך‪ ,‬אף מנענו כניסה לסוגיות רגישות שהחלו לצוף‪ ,‬כשראינו‬
‫שהדבר יכול לייצר משבר שלצוות אין כלים לנהלו באופן בונה בשלב זה‪ .‬בניית מרחב דיאלוגי בין‬
‫קבוצות קונפליקט יכולה לקחת שנים ארוכות‪ ,‬ולכן "שותפות בין קהילות" מציבה יעדים צנועים יותר‬
‫למסגרת שנות העבודה הראשונות‪ ,‬תוך הכרה בכך שרב הסיכוי שבמסגרת הזמן בת ארבע השנים‬
‫שאליה התחייבו הרשויות לתוכנית‪ ,‬ניתן יהיה להניח יסודות בלבד‪ ,‬לטמון זרעים שהבשלתם לכדי‬
‫דיאלוג התייחסותי במובנו המלא או שיח בסוגיות זהות מורכבות תתקיים אולי רק בשלב מתקדם‬
‫יותר‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬כשנדמה היה כי בשלו התנאים וכי נכון להזמין צוות מנהיגות משותף של שתי‬
‫רשויות אחרי שלוש שנות עבודה במסגרת השותפות לשיח זהויות מורכב‪ ,‬המשוב שקיבלנו היה שלא‬
‫נכון לצאת למהלך זה‪ .‬ברור לנו ששיח זהויות העוסק בנושאי ליבה מורכבים הוא הכרחי כדי לבנות‬
‫שותפות במובנה העמוק וחברה משותפת בישראל; עם זאת‪ ,‬התפיסה היא שיש לבנות את התנאים‬
‫והבשלות לכך באמצעות יצירת מרחב דיאלוגי משותף ודינמיקה התייחסותית שיאפשרו לקיימו באופן‬
‫בונה‪ .‬לפיכך‪ ,‬את נושאי השיח יש להתאים לסוג השיח האפשרי ולרמת הבשלות בשותפות בכל שלב‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫פרק שלישי‬
‫דיאלוג‪ :‬פרקטיקה התיחסותית‬

‫חברה משותפת היא חברה דיאלוגית‪ .‬מזווית ראייה התייחסותית – "משותפת" ו"דיאלוגית" הן‬
‫מילים נרדפות כמעט‪ ,‬בשל האיכויות המנטליות והפרקטיקות שהן חולקות‪ .‬חלק זה יראה כי הבניית‬
‫פרקטיקות ותודעה של דיאלוג הן בה בשעה הבניה של פרקטיקות ותודעה של חברה משותפת‪ ,‬או‬
‫במילים אחרות‪ :‬בעזרת תודעה דיאלוגית (להבדיל מ"מפגש דיאלוג" ברוח מפגשי הדו‪-‬קיום) והנחלתה‬

‫ההדרגתית בתהליך המפגש היהודי‪-‬ערבי‪ ,‬ניתן להבנות ולבסס חברה משותפת‪.‬‬

‫ברוח היסודות שהוצגו בפרק הקודם‪ ,‬חוקרים בולטים בתחום הדיאלוג במגוון דיסציפלינות מציגים‬
‫את הדיאלוג כפרקטיקה התייחסותית‪ ,‬תוך אבחון ההבדל בין דיאלוג וסוגים אחרים של אינטראקציה‬
‫(שיחה‪ ,‬דיון)‪ ,‬דרך הביקורת על תפיסת העצמי האינדיבידואליסטי המאפיינת חילופי דברים בין‬
‫שני סובייקטים‪ ,‬שגבול ומסגרת ברורים מבחינים ביניהם‪ .‬בעוד האינדיבידואל לפי תפיסה זו שואף‬
‫לקבע את עצמאות הפרט דרך ההיכרות עם הליבה הפנימית שלו‪ ,‬הבלתי תלויה והבלתי משתנה‪,‬‬
‫תפיסה דיאלוגית רואה ב"עצמי" ישות הממוקמת ומוגדרת בתוך ושלא בנפרד ובנבדל מאוסף היחסים‬

‫וההקשרים שבתוכו היא מתפקדת‪.‬‬

‫מרטין בובר‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מציע אלטרנטיבה לתפיסה האינדיבידואליסטית הרווחת‪ ,‬ולמעשה הופך את‬
‫הסדר‪ :‬נקודת המוצא היא שרק היחס (‪ )relation‬מעניק לדברים את קיומם העצמאי האמיתי‪ .‬הוא‬
‫טוען טענה רדיקלית‪ ,‬שלפיה בדיאלוג מהדהד היחס כחוויה ראשונית ומכוננת‪ ,‬שמתוכה ניתן להבין‬
‫את טבע האדם והעולם‪ .‬הוא מבחין בין שני מצבי שיחה‪ ,‬בין שתי איכויות שונות של אינטראקציה‬
‫אנושית‪" :‬אני‪-‬אתה" (“‪ )”I-Thou‬ו"אני‪-‬לז" (“‪ ,)”I-It‬כאשר הראשון הוא יחס דיאלוגי‪ .‬בעוד היחס "אני‪-‬‬
‫לז" מאופיין בראיית ה"לז" כמוגדר בידי אחרים‪ ,‬כאובייקט שנתפס באדישות קרה‪ ,‬יחסי "אני‪-‬אתה"‬
‫הם דיאלוגיים‪ ,‬ומכירים בכך שרק דרך קיום היחס הראשוני "אני‪-‬אתה" ניתן להבין את העצמי במלואו‪.‬‬
‫בדיאלוג אנשים מבינים כי רק דרך יחס זה ה"אני" הופך להיות אדם במלוא המובן‪ ,‬ובכך מגשים את‬
‫אנושיותו‪ .‬תודעת ה"אתה" ביחסי "אני‪-‬אתה" מתגברת על הניתוק המובנה ביחסים עם חפץ‪ ,‬ומתמקדת‬

‫בדבר אחר‪ ,‬באדם החי ההולך ומתהווה לפניו בתוך ההקשר‪.‬‬

‫בדומה לגישתו של בובר‪ ,‬דייוויד בוהם מסביר שהפירוש המילולי של המילה דיאלוג הינו "נהר של‬
‫משמעות הזורם בתוכנו‪ ,‬בקרבנו ובינינו" (בוהם‪ .)1996 ,‬בוהם מבחין בין המצב הדיאלוגי למצב של‬
‫החלפת מידע או "דיון" בין בני אדם‪ ,‬שבו כל צד שומר על ההנחות היסודיות שעימן הגיע‪ ,‬ועוסק בסחר‬
‫חליפין או במשא ומתן‪ ,‬מבלי להיות פתוח להטיל ספק בהנחות היסוד של האוחזים בהן‪ .‬בעוד מאמצי‬
‫הדו‪-‬קיום יכולים להסתפק באינטראקציה מעין זו‪ ,‬מאמצים לבניית חברה משותפת וחיים משותפים‬
‫מכוונים לשנותה‪ .‬בניגוד להחלפת מידע או מצב של משא ומתן‪ ,‬המצב הדיאלוגי‪ ,‬לפי בוהם‪ ,‬דורש‬
‫בחינה מחודשת של ההנחות והתפיסות שעימן מגיע כל משתתף‪ ,‬כולל התפיסה של הצדדים כשתי‬
‫מערכות נפרדות‪ .‬אנו נטען שבשלבים המתקדמים של מאמצי החברה המשותפת‪ ,‬בחינה מחדש שכזו‬
‫צריכה להתרחש‪ ,‬ודגש יושם על התהליכים ההתייחסותיים במרחב‪ ,‬שבהם נוצרת משמעות בתהליך‬
‫השיחה הדיאלוגית‪ .‬צ'רלס טיילור (טיילור‪ )1999 ,‬מבחין בין "פעולות מונולוגיות" (פעולות של סוכן‬

‫‪ | 30‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫יחיד)‪ ,‬ובין "פעולות דיאלוגיות"‪ ,‬שבתוכן ניתן לתפוס כי ה"עצמי" איננו מתקיים לפני השיחה‪ ,‬כמו‬
‫בתפיסה המונולוגית הישנה‪ ,‬ואף אינו נבנה מתוך הפנמה של בן השיח‪ ,‬אלא נובע בתוך השיחה‪ ,‬שיחה‬
‫שמעצם טבעה מסמנת מקום לתיחום החדש של ה"עצמי"‪ .‬פעם נוספת‪ ,‬יש הדגשה של המצב הדיאלוגי‬
‫כמטיל ספק בתחושת העצמי המקובלת וכמטפח את המסוגלות למקד את תשומת הלב לאופנים שבהם‬

‫העצמי מתכונן מתוך ובתוך האינטראקציה‪.‬‬

‫הטלת ספק זו נדרשת לא רק ברמה הבין‪-‬אישית‪ ,‬אלא גם ברמת החברה כולה ובקרב קבוצות חברתיות‬
‫לצורך טיפוח חברה משותפת‪ .‬טיילור מבטא את מה שניתן לראות כחזון התייחסותי להתמרה של‬
‫התנצחות ופילוג חברתי לדיאלוג‪ :‬חזון של מעבר מהרעיון של ה"אני" שהופנם ושעליו למצוא את‬
‫קולו שלו‪ ,‬למודעות הולכת ונבנית לתהליך שבו הוא מופיע בתוך ומתוך השיח‪ ,‬בתהליך של מציאה‬
‫הדרגתית של הקול של עצמו כמשתתף בדיאלוג‪ .‬תהליך זה – על פי הגדרה – לא יכול להתבצע‬
‫בידי אינדיבידואלים‪ ,‬שכן מדובר בתהליך חברתי משותף‪ ,‬שיעניק משמעות חדשה לרעיון של חברה‬

‫משותפת‪ ,‬ולאסטרטגיות והכישורים הנדרשים לטיפוחה ההדרגתי‪.‬‬

‫דיאלוג‪ ,‬בתפיסה ההתייחסותית של העצמי המובאת כאן כחלופה לתפיסה האינדיבידואליסטית‪,‬‬
‫מעביר את המיקוד מהאינדיבידואל לתחום היחס וההתייחסותיות (‪ ;)relatedness‬בדיאלוג‪ ,‬העצמי‬
‫מובנה (‪ )constructed‬בתוך אינטראקציות ומתוכן‪ ,‬בתהליך הבניה הדדית מתמשך‪ ,‬בתוך זרם המגע‬
‫של הפרט עם עולמו‪ ,‬שבמסגרתו הוא לא רק נותן ביטוי אלא גם מקבל ביטוי לערכיו ולחזונו‪,‬‬
‫בתואם ומתוך ההקשר‪ .‬בתהליך הדיאלוגי מועברת המשמעות מתוך ראשו של הפרט אל המרחב‬
‫שבו אנשים "מתנהלים יחדיו" או פועלים הדדית‪ .‬הבניה חברתית אינה עניין של חדירה לפרטיות‬
‫הסובייקטיבית של האחר‪ ,‬המהווה לכאורה יחידה מתבקשת לניתוח עבור אלו המעוניינים להבין את‬
‫העולם החברתי‪ ,‬אלא הישג התייחסותי דיאלוגי התלוי בתיאום‪ ,‬קואורדינציה של פעולות‪ .‬תודעה‬
‫דיאלוגית עניינה קואורדינציה של משמעות‪ ,‬תוך הבנה שהמשמעות נובעת רק דרך אינטראקציה‪,‬‬
‫מתוך ובתוך התייחסותיות‪ .‬תפיסה זו מדגישה דפוסי אינטראקציה ותהליכים התייחסותיים שמתוכם‬
‫אנו בונים את האינדיבידואליות שלנו‪ ,‬תוך הנחה שמשמעות איננה רכוש של הפרט או של אנשים‬
‫נפרדים‪ ,‬אלא נכס‪/‬רכוש משותף העולה מתוך פעולה מתואמת‪ .‬עלינו להיות מודעים למשמעות כפי‬

‫שזו מתגלית ונפתחת‪ ,‬ולהשפיע על זרימת תהליכים מתוך המעורבות החיה שלנו בהם‪.‬‬

‫חשוב להבהיר את המורכבות שתפיסה זו מביאה למושג ההעצמה ולחשיבות לסייע לכל אדם וקבוצה‬
‫לבטא באופן ברור ואמיץ את קולם‪ ,‬את הצרכים והמאוויים שלהם‪ ,‬את ההיסטוריה ואת הזהות‬
‫הייחודית‪ ,‬תוך טיפוח הסוכנות (‪ )agency‬של הפרט או הקבוצה‪ .‬אין בגישה זו כדי לערער על חשיבות‬
‫כל אלה‪ ,‬אלא לסייע לכל אדם או קבוצה לטפח את המסוגלות לראות את האופנים שבהם הזהויות‬
‫והסוכנים לובשים צורה‪ ,‬משתנים ומתהווים‪-‬תדיר בתוך הקשרים ומציאויות חדשות‪ .‬אין בזאת ניסיון‬
‫לבטל או לוותר על המטען שמביאים הסוכנים (כפי שגישות דכאניות או פרקטיקות חברתיות קודמות‬
‫אילצו אותן לעשות)‪ ,‬אלא לייצר מודוס‪-‬ויוונדי דיאלוגי‪ ,‬הבניה משותפת של מציאות החיים הקונקרטית‬
‫של כל השותפים למרחב‪ ,‬תוך שב"רגע הדיאלוגי" כפי שמכנה אותו מיה כהנוב (‪ ,)2010‬שבו פועלים‬
‫לא רק אינטרסים זה כנגד או ליד זה והפרשנויות מתקיימות לא רק כאלטרנטיבות מתנגשות‪ ,‬אלא הן‬
‫מובאות לכדי עימות ושיתוף בעת ובעונה אחת‪ .‬מושג ההעצמה עובר טרנספורמציה‪ :‬בעוד שהאתוס‬
‫האינדיבידואליסטי מגדיר העצמה באופן חד‪-‬ממדי כיכולתם של הפרט או הקבוצה לבטא באופן ברור‬
‫ומובחן את קולם הייחודי‪ ,‬שלא בתלות מלחצים והשפעות חיצוניות ולשקם את יכולתם לנהל את‬
‫חייהם בתנאים שלהם (תוך בלבול בין לחצים והשפעות נגטיביים להשפעה ומגע דיאלוגיים)‪ ,‬תפיסת‬

‫‪31‬‬

‫ההעצמה ההתייחסותית מציגה גישה מורכבת יותר‪ ,‬שבמסגרתה מסוגלים הפרט או הקבוצה לערער‬
‫על יציבות הנרטיב שאדם או קבוצה בונים אודות עצמם‪ ,‬אחיזה בתפיסת עצמי קשיחה‪ ,‬מגודרת‪ ,‬עם‬
‫קוהרנטיות‪-‬פנימית‪ ,‬לרוב נחרצת ומקובעת‪ ,‬השומרת על עצמה מפני שינוי והשפעה‪ .‬מודוס‪-‬ויוונדי‬
‫דיאלוגי והעצמה כפי שמתוארים כאן נדרשים ברמה הבין‪-‬קבוצתית כמו גם ברמה התוך‪-‬קבוצתית‪,‬‬
‫כך שיתאפשר שיח בעל אופי שונה‪ ,‬דיאלוגי במהותו‪ ,‬גם בין מרכיבי זהות המצויים במתיחות זה עם‬
‫זה‪ ,‬כפי שתוארו בפרק הראשון (פלסטיניות וישראליות בקרב המיעוט הערבי בישראל ובקרב הרוב‬
‫היהודי שמתקשה לקבלן יחד‪ ,‬או יהדותיות ודמוקרטיות בתפיסת המדינה‪ ,‬בקרב הרוב היהודי ובקרב‬

‫המיעוט הערבי המתקשה לראותן דרות בכפיפה אחת)‪.‬‬

‫איכויות שיח המאפיינות אינטראקציה דיאלוגית‪ ,‬כפי שנגזרת מתפיסת הדיאלוג המתוארת‪:‬‬

‫• •מעבר משימת דגש על הצדדים אל שימת דגש על המרחב שביניהם‪.‬‬
‫• •מעבר מדעות מגובשות להשעיית שיפוטים ועניין בבירור וחקירה משותפים‪.‬‬
‫• •מעבר מחלוקה דיכוטומית לצודק‪/‬לא צודק טוב‪/‬רע להשהיית שיפוטים של טוב ורע וניסיון להבין‬

‫את החוקיות וההיגיון הפנימיים של הדובר‪.‬‬
‫• •מעבר מחשיבה בינארית של או‪/‬או לחשיבה פרדוקסלית המכילה סתירות‪-‬לכאורה‪.‬‬
‫• •מעבר מחשיבה דיאלקטית (יצירת סינתזה בין דעות מנוגדות‪ ,‬מקוטבות) לחשיבה דיאלוגית (זרימה‪,‬‬

‫שינוי והתהוות נטולת קיטוב)‪.‬‬
‫• •מעבר מדיבייט‪/‬עימות בין שני צדדים‪ ,‬הגנה על טיעונים וניסיון שכנוע תוך הפרכת טיעוני האחר‪,‬‬
‫להתדיינות‪ ,‬חקירה ובירור משותפים‪ ,‬תוך סובלנות לשונות והליכה‪-‬עם קווי החשיבה השונים והמתהווים‪.‬‬
‫• •מעבר מחשיבה ליניארית המקדשת עקביות ובהירות וצידוק מבוסס היגיון סדור‪ ,‬ללוגיקה פאזית‬

‫(מתן מקום לרעיונות‪ ,‬רשמים וחוויות העולים וצצים) ולפרדוקסים ולעמימויות‪.‬‬
‫• •מעבר מרצון להשיג משהו מוגדר לרצון ללמוד וברצון להתמקד בשיפור האינטראקציה והסנכרון‪.‬‬
‫• •מעבר מחיפוש אחר‪ ,‬היצמדות ושיבה למוכר להכרה בחד‪-‬פעמיות של ההקשר והבניה של טריטוריות חדשות‪.‬‬
‫• •מעבר מעיסוק במחשבות ובתבניות מן העבר לנוכחות במכלול ההוויה (מחשבות‪ ,‬רגשות‪ ,‬תחושות)‪.‬‬
‫• •מעבר מחשיבה במרחב הפרטי ותוך התאמה לסכמות מובנות לחשיבה‪-‬יחד והבניה משותפת של ידע‪.‬‬
‫• •מעבר מניסיון להטות דברים לכיוון מסוים ברור מראש‪ ,‬תוך קיטוע כיווני חשיבה‪ ,‬להבניה של ידע‬

‫ונביעה כפי שעולים מההקשר‪.‬‬
‫• •מעבר מהדגשת השונות והאחרות להנכחת הדילמות ומה שזקוק לבירור משותף‪.‬‬
‫• •מעבר מהדגשת אי‪-‬התלות והנפרדות להנכחת התלות ההדדית‪ :‬מאמץ משותף‪ ,‬לא של פרטים‪.‬‬
‫• •מעבר מפרשנות אישית של מושגים לפרשנות מתבררת‪-‬יחד ובניית משמעות משותפת תוך הכרה‬

‫בחשיבות ההקשר‪.‬‬
‫• •מעבר מאג'נדות ברורות ודעות מגובשות להכרה בהשתנות מתמדת ונכונות לשינוי‪.‬‬
‫• •מעבר ממחויבות לנקודות מבט‪ ,‬לרעיונות ולעמדות מוגדרים‪ ,‬להצבת סימני שאלה ורצון לברר את‬

‫הנחות היסוד‪ ,‬הערכים והניסין שבבסיס נקודת המבט‪.‬‬
‫• •מעבר מספק ואי‪-‬ודאות כאיום‪ ,‬לספק ואי‪-‬ודאות כמשאב מנטלי (פרשנות שונה לחוסר ביטחון‪/‬‬

‫‪ insecurity‬ויחס שונה לשינוי)‪.‬‬

‫‪ | 32‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫• •מעבר מאי‪-‬ידיעה כחוסר שיש למלא בעזרת ידע‪ ,‬לאי‪-‬ידיעה כמקום לשהות בו לבירור‪.‬‬
‫• •מעבר מהקשבה לצורך הסכמה או אי‪-‬הסכמה‪ ,‬להקשבה לצורך למידה‪ ,‬הבנה‪ ,‬התפתחות ובניית‬

‫משמעות משותפת ומינוף רעיונות‪.‬‬
‫• •מעבר מאמירות צפויות ורעיונות לעוסים‪ ,‬לחשיבה‪-‬יחד והבניה של רעיונות המתהווים הדדית‪.‬‬
‫• •מעבר מגבולות השיח הנורמטיביים כקובעי הגדרת הנושאים והבעיות‪ ,‬לדיון לעידוד המשתתפים לערער‬
‫על ולהטיל ספק בגבולות אלה‪ ,‬ולבטא צרכים בסיסיים ורצונות שאינם בגבולות הטווח הנורמטיבי‪.‬‬

‫• •מעבר מהגבה למציאות‪ ,‬למיקוד בתהליך המשותף כיוצר מציאות‪.‬‬
‫• •מעבר מדיבור משיב‪ ,‬תגובתי ומיידי‪ ,‬להדהוד‪ ,‬רפלקציה והתייחסות מתוך חשיבה ובנייה‪-‬הדדית‪.‬‬
‫• •מעבר מיחסי כוח‪ ,‬שליטה ואי‪-‬שוויוניות בקביעת כללי השיח‪ ,‬לשוויוניות‪ ,‬שותפות‪ ,‬השתתפותיות‪-‬‬

‫הדדית ואחריות משותפת‪.‬‬
‫• •מתן הכרה הדדית כוללת במצבו של האחר בכאן‪-‬ועכשיו של המפגש ובאפקט של המפגש‪.‬‬

‫תפיסת הדיאלוג המובאת כאן עולה בקנה אחד עם תפיסה התפתחותית של האדם כפי שמבוטאת בידי‬
‫אחד מחשובי הוגי הפסיכולוגיה ההתפתחותית העכשווית‪ ,‬רוברט קגן מאוניברסיטת הארוורד‪ :‬מודל‬
‫חמשת שלבי ההתפתחות של קגן מתאר את השלב ההתפתחותי הרביעי כשלב של התמרה של תלות‬
‫לא בריאה המאפיינת את השלב השלישי‪ ,‬השלב שהוא מכנה "בין‪-‬אישי" (‪ ,)Interpersonal‬ובו האדם‬
‫חסר אוטונומיה ולכן מותנה ומושפע מאד מדעות האחרים‪ .‬בשלב הרביעי‪ ,‬השלב "המוסדי"‪ ,‬מתפתחת‬
‫תחושה משמעותית של סוכנות (‪ ,)agency‬זהות‪ ,‬תפיסת עצמי יציבה וממוסדת‪ ,‬הכוללת אידיאולוגיה‬
‫ברורה בנוגע לפרט שהינו‪ ,‬אשר דרכה הוא מפרש את העולם החברתי‪ .‬מאמץ ונחישות רבים מושקעים‬
‫בשלב זה בשימורו של המוסד‪ ,‬של הזהות היציבה‪ .‬לטענתו‪ ,‬זהו השלב המתקדם שאליו מגיעים רוב‬
‫בני האדם‪ ,‬והוא מאושש את האתוס החברתי והקונבנציה האינדיבידואליסטית בכל הקשור למימוש‬
‫עצמי‪ ,‬אוטונומיה וביטוי עצמי‪ .‬האדם בשלב זה מזדהה עם עצמו‪ ,‬אבל נעדר יכולת לעשות רפלקציה‬
‫על עצמו‪ ,‬להתבונן מהצד‪ ,‬דבר המתרחש בשלב החמישי והמאוחר יותר בהתפתחות‪ ,‬השלב שקגן מכנה‬
‫"בין‪-‬אינדוידואלי" (‪ .)Interindividual‬בשלב זה מתערערת ההנחה שלאדם יש פרספקטיבה אחת‪,‬‬
‫אחידה ויציבה‪ .‬האידיאולוגיה של המוסד מוחלפת בתפיסה של מערכת מתהווה‪-‬תדיר בעלת יכולת‬
‫לבחון בביקורתיות את תפיסת העצמי האחיד ואת תפיסת האידיאולוגיה‪ .‬התלות ההדדית נתפסת‬
‫כיוצרת תודעה רחבה יותר מתודעת העצמי‪ ,‬תודעה הקשרית שבתוכה הזהויות הנפרדות עוברות‬
‫רגולציה יחדיו‪ .‬בעוד שבשלב המוסדי האדם שב למרחב הפרטי לבחון את הסיטואציה ואת האופן שבו‬
‫הוא משפיע על ומושפע על ידי האחר‪ ,‬בשלב הבין‪-‬אינדוידואלי הבחינה נעשית באופן לא דיכוטומי‬
‫כי אם דיאלוגי של עצמי‪-‬ואחר בתהליך התהוות‪ .‬למעשה‪ ,‬השלב החמישי מבטא את מצב התודעה‬
‫הדיאלוגי‪ ,‬את יחסי האני‪-‬אתה‪ ,‬ואת מימושו של אתוס החברה המשותפת המוצג כאן‪ .‬ברור לנו‪ ,‬כפי‬
‫שיוצג בפרק הבא‪ ,‬כי הליך ניהול קונפליקט או מתיחות בין קבוצות כאשר צד חרד מפני השפעות‬
‫שליליות‪ ,‬חוסר סובלנות ואף דכאנות של קולו ושל זהותו במרחב – הוא מצב שבו קיימים חסמים‪,‬‬
‫וכי האתגרים למימושה של תודעת שותפות הם רבים ומצריכים גישה תהליכית סבלנית לצורך פיתוח‬

‫תנאים שיאפשרו את הבנייתה של תודעת ופרקטיקת שותפות במובנה העמוק‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫פרק רביעי‬
‫שלבים בהתפתחות שותפות‬

‫אנו מוצאים בספרות‪ ,‬מהארץ ומחו"ל‪ ,‬מספר טיפולוגיות לאיכויות שונות של שותפות ודרגות שונות של‬
‫"חיים ביחד"‪ .‬פרק זה עוסק במאפייני הרמות השונות כפי שמצויים בספרות‪ ,‬ומציג את האופן שבו גבעת‬
‫חביבה מגדירה את הרמות השונות‪ .‬תיאור האיכויות השונות של הרמות השונות מאפשר לאנשי המקצוע‬
‫שלנו בתהליך ליווי השותפות‪ ,‬להגדיר באופן עקרוני את האתגרים במעבר בין הרמות ולאבחן את‬
‫האתגרים בפועל שעליהם יש לשים דגש בכל שותפות ושותפות לצורך טיפוח הדיאלוגיות וקידום איכות‬
‫השותפות‪ .‬הטענה היא שאם אנו רוצים למסד את הרמה המתקדמת יותר‪ ,‬זו של "שותפות"‪ ,‬זו שאינה‬
‫חוזרת על טעויות העבר ועושה עוד‪-‬מאותו‪-‬דבר של "דו‪-‬קיום"‪ ,‬עלינו להבין שהמרכיבים של השינוי‬
‫הם ברוח שינוי הפרדיגמה כפי שהוצע בפרק הראשון‪ ,‬הכולל את הבנייתה של תודעה התייחסותית‪.‬‬

‫‪I.I‬סוגים של שותפויות‬

‫ההבחנה בין שינוי ממושך‪ ,‬בר‪-‬קיימא‪ ,‬לבין שינויים בעלי השפעה נמוכה יותר‪ ,‬חוזרת על עצמה בצורה‬
‫זו או אחרת בספרות‪ .‬אינס ובוהר (‪ ,)1999‬לדוגמה‪ ,‬טוענים שיש השפעה מסדר ראשון‪ ,‬שני ושלישי‬

‫לתכנון שיתופי פעולה‪:‬‬
‫‪1 .1‬השפעה (‪ )impact‬מסדר ראשון היא תוצאה ישירה ומיידית של תהליך שיתוף הפעולה‪ .‬היא כוללת‬

‫הון חברתי‪ ,‬פוליטי ואינטלקטואלי‪ ,‬תוכניות אסטרטגיות משותפות והסכמים‪.‬‬
‫‪2 .2‬השפעה מסדר שני מתקיימת כאשר שותפויות קורות מחוץ לגבולות הפורמליים של המאמץ‪.‬‬
‫הדבר כולל שותפויות חדשות‪ ,‬תיאום פעולה משותפת‪ ,‬למידה חדשה‪ ,‬שינוי בפרקטיקות ושינוי‬

‫פרספקטיבות‪.‬‬
‫‪3 .3‬השפעה מסדר שלישי‪ ,‬המתרחשת רק אחרי זמן מה‪ ,‬כוללת שותפויות חדשות‪ ,‬עוד אבולוציה יחד‪,‬‬
‫הפחתה של קונפליקטים בין הקבוצות השותפות‪ ,‬אדפטציה של שירותים‪ ,‬משאבים ושל השותפים‪,‬‬
‫מוסדות חדשים‪ ,‬נורמות חדשות‪ ,‬דרכים חדשות להתמודד עם בעיות חברתיות ואופני שיח חדשים‪.‬‬
‫גריי (‪ )2000‬מוסיפה‪ :‬יצירת הון חברתי‪ ,‬יצירת משמעות משותפת‪ ,‬הגברת האינטראקציה ושינוי‬

‫באופני חלוקת הכוח‪.‬‬

‫שיתוף פעולה‪ ,‬טוענים המחברים‪ ,‬יוצר ערך ציבורי כשהוא מצליח ליצור שינוי מסדר ראשון‪ ,‬שני‬
‫ושלישי‪.‬‬

‫בספר "רשתות שעובדות" (‪ )Vandeventer and Mandell, 2011‬מבחין המחבר בין שלושה סוגים של‬
‫שיתוף פעולה‪ .cooperation, coordination, collaboration :‬ניתן אומנם להסתפק במאפיינים של‬

‫הרמה הראשונה‪ ,‬אולם על מנת לייצר שינוי בר‪-‬קיימא יש צורך ללכת אל מעבר לה‪.‬‬
‫הרמה הראשונה (‪ )cooperation‬כוללת את המאפיינים הבאים‪ :‬רמות גבוהות של דחיפות בכינוס‬
‫הצדדים לפתרון בעיה‪ ,‬יצירת מרחב שמייצר מומנטום לפעולה‪ ,‬הגעה להסכמות בעזרת פורומים‬

‫‪ | 34‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫לדיאלוג שעליהם הוחלט מראש‪ ,‬משא ומתן ובניית הסכמות; שיתוף במידע‪ ,‬עבודה בשיתוף לקבלת‬
‫פרספקטיבה על בעיה‪ ,‬יצירת מרחב ציבורי המוביל למערכות יחסים אישיות ומקצועיות טובות‬
‫יותר‪ .‬הרמה השנייה (‪ )coordination‬מוסיפה לאלה גם את המאפיינים הבאים‪ :‬איתור ומימוש דגשים‬
‫משותפים של מדיניות שבעדיפות עליונה בקרב כולם; ניהול מו"מ על מחויבויות השותפים ועל הקצאת‬
‫משאבי זמן ואנרגיה; דחיפת הגבולות המובנים של הארגונים ויצירת תחושה משמעותית יותר של‬
‫תלות הדדית; חיזוק הקשרים באמצעות פעילויות המצריכות יותר תלות והישענות זה על זה‪ .‬הרמה‬
‫השלישית (‪ )collaboration‬כוללת נטילת סיכונים רבה יותר‪ .‬במסגרתה המשתתפים בתהליך מתכנסים‬
‫יחד לצורך בניית מערכת או רפורמה ארוכת טווח ומשותפת‪ .‬כל השותפים תורמים לשינוי המערכת;‬
‫משנים תפיסות ישנות לגבי אופן פעולת המערכת; מסכימים על המשימות הנדרשות; עובדים מבפנים‬
‫ואוכפים על עצמם את המשימות להשגת ושימור הרפורמה והמערכת החדשה; בונים מערכות ערניות‬
‫לזיהוי‪ ,‬להצפה‪ ,‬לניהול‪ ,‬וליישוב קונפליקטים; משתתפים באופן אותנטי בהעברת משאבים מתחומים‬
‫מסוימים לאחרים‪ ,‬באופן שלא ניתן היה לעשותו במערכת הישנה; מגיעים להסכמות בנוגע לאופנים‬
‫שבהם ניתן באופן רדיקלי ותמידי לשנות דפוסי עבודה ישנים; מגדירים מחדש את האופן שבו הם‬

‫ממלאים את תפקידיהם במערכת הרחבה החדשה‪.‬‬

‫עמותת סיכוי‪ ,‬בחוברת המסכמת עשר שנות פעילות בשם "אזורי שוויון‪ :‬קידום שותפויות בין רשויות‬
‫מוניציפליות יהודיות וערביות"‪ ,‬מבחינה בין שיתוף פעולה לשותפויות‪ ,‬ומציינת ששותפות "מתארת‬
‫קשר מתמשך ומובנה בין שני ארגונים עצמאיים או יותר‪ ,‬הפועלים יחד‪ ,‬מבחירה‪ ,‬לשם מטרה משותפת‪.‬‬
‫שותפות מבוססת אפוא על רצון הדדי ופעולה המשכית וסדירה‪ ,‬מתוך כוונה למנף את השפעת‬
‫המשתתפים‪ ,‬תוך שמירה על גמישות ויצירת מרחב משותף ושפה משותפת המעמיקים את ההיכרות‬
‫ביניהן‪ .‬זאת בניגוד לשיתוף פעולה‪ ,‬שהוא בדרך כלל אירוע אקראי‪ ,‬נקודתי או מוגבל בזמן "(עמ'‬
‫‪ .)15‬תמי רובל‪-‬ליפשיץ‪ ,‬במאמרה "פרקטיקות של עבודה משותפת" (שתי"ל)‪ ,‬מבחינה בין ארבע‬
‫פרקטיקות של עבודה משתפת‪ :‬שיתוף‪ ,‬השתתפות והובלה‪ ,‬שיתוף פעולה (ממוקד או מתמשך) ושותפות‬
‫אסטרטגית‪ .‬לעניינינו חשובה ההבחנה בין הרמה השלישית לרביעית – שיתוף פעולה (‪)collaboration‬‬
‫ושותפות אסטרטגית‪ ,‬או שותפות ליבה (‪ :)core partnership‬שיתוף פעולה יש בו פעולה – פרויקט‬
‫או מהלך שכמה גורמים מובילים יחד‪ ,‬לוקחים החלטות יחד‪ ,‬תוך דיון ובירור הדדי‪ .‬שיתוף פעולה‬
‫טוב מערב ערך מוסף ייחודי של כל צד המבחין ומבדיל ביניהם‪ ,‬יחד עם ערכים‪ ,‬מטרות או אינטרס‬
‫משותף המחבר ביניהם‪ .‬אפשר להשיג או לעשות משהו שאי אפשר לבד‪ .‬עבודה עם השותף מאפשרת‬
‫מפגש מעמיק יותר עם ה"אחר" ותרבותו‪ ,‬תוך הפריה הדדית והזדמנויות ללמידה‪ ,‬התחדשות ויצירתיות‪.‬‬
‫שותפות אסטרטגית (‪ )strategic partnership‬או שותפות ליבה (‪ )core partnership‬היא קשר ארוך‬
‫טווח‪ ,‬המשלב בדרך כלל חיבור במטרות הליבה‪ ,‬בחזון‪ ,‬ובערכים עם אינטרסים פרגמטיים‪ .‬בשונה‬
‫משיתוף פעולה‪ ,‬כאן הפרויקט המשותף אינו המטרה המרכזית של הקשר ונתפס כאמצעי להשגת‬
‫מטרות משותפות רחבות יותר‪ .‬שותפות מסוג זה כרוכה לרוב גם בהלימה בין האנשים המנהלים אותה‪,‬‬

‫חיבור עמוק ומשמעותי המאפשר לחלום‪ ,‬ליזום וליצור יחד‪.‬‬

‫בהיעדר חיבור חזק ברמה הבין‪-‬אישית‪ ,‬העבודה המשותפת נוטה להתמקד יותר בצד הפרגמטי‪ .‬במקרים‬
‫שבהם המשימה הקונקרטית ולא החזון האסטרטגי או ערכי הליבה נמצאים במוקד העבודה המשותפת‪,‬‬

‫הקשר בין הצדדים עשוי להפוך לשיתוף פעולה מתמשך‪ ,‬אך לא לשותפות‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫‪IIII‬מודל השותפויות של גבעת חביבה‬

‫מודל ההתערבות בתוכנית "שותפות בין קהילות" שפותח בגבעת חביבה‪ ,‬מבוסס על טיפולוגיה בת‬
‫שלושה שלבים‪ ,‬ומסמן מסלול בן ארבע שנים שבו גבעת חביבה משמשת כמתכללת (‪)integrator‬‬
‫ומספקת מרחב (‪ )facilitator‬ליוזמות משותפות שונות בין קהילות‪ ,‬תוך שאיפה לטפח את רוח‬
‫השותפות בהתבסס על המודל התייחסותי‪ ,‬כפי שמתואר כאן‪ .‬הטיפולוגיה של גבעת חביבה מורכבת‬

‫מהשלבים הבאים‪:‬‬

‫"השתתפות" (‪" )participation‬שיתוף פעולה" (‪" )collaboration‬שותפות" (‪)partnership‬‬

‫שלוש הרמות – השתתפות‪ ,‬שיתוף פעולה ושותפות – מייצגות שלושה שלבים התפתחותיים מנקודת‬
‫מבט התייחסותית‪ .‬חשוב לציין כי המעבר לכיוון שותפות מבטא את ההתמרה של הלך הרוח הבלתי‪-‬‬

‫התייחסותי‪ ,‬המאופיין בביטויים אינדיבידואליסטיים‪.‬‬

‫גבעת חביבה מגדירה השתתפות כך‪" :‬השתתפות בשותפות שאחר מוביל‪ ,‬כך שהעבודה המשותפת‬
‫בדרך כלל אקראית‪ ,‬נקודתית או מוגבלת בזמן לפתרון בעיות אד‪-‬הוק‪ .‬המשתתפים מגיעים להסכמות‬
‫על יעדים שהוגדרו מראש בעזרת פורומים לדיאלוג שעליהם הוחלט מראש‪ ,‬הכוללים שיתוף חלקי‬
‫בידע‪ ,‬מידע ומשאבים‪ ,‬עבודה בשיתוף לקבלת פרספקטיבה על בעיה ופתרונה‪ ,‬ויצירת מרחב‬
‫ציבורי המוביל למערכות יחסים טובות יותר והמאפשר התכנסות חוזרת בעת הצורך‪ ".‬מנקודת מבט‬
‫התייחסותית‪ ,‬פלטפורמה זו מדגימה תחושת נפרדות של כל אחת מן הקבוצות‪ ,‬השומרות על סדר‬
‫העדיפויות‪ ,‬האינטרסים והפרספקטיבה שלהן לגבי הבעיות שיש לפתור‪ .‬ההתמקדות בשלב זה היא‬

‫בסיפוק אינטרסים מוגדרים היטב‪ ,‬ופחות ברפלקציה והתפתחות משותפות‪.‬‬

‫שיתוף פעולה מוגדר כך‪" :‬השותפים‪ ,‬או למעשה 'משתפי הפעולה'‪ ,‬מובילים יחד פרויקט משותף או‬
‫מספר יוזמות במקביל‪ ,‬תוך איתור ומימוש דגשים ואינטרסים נפרדים ומשותפים שסדרי העדיפויות‬
‫לגביהם משתלבים‪ .‬ההחלטות על מסגרת העבודה‪ ,‬מטרותיה ומאפייניה מתקבלות יחד‪ ,‬תוך דחיפת‬
‫הגבולות המובנים של הארגונים ויצירת תחושה משמעותית יותר של תלות הדדית למימוש אינטרסים‪.‬‬
‫תלות זו מובילה לחיזוק הקשרים וליצירת פלטפורמה לשיתוף פעולה מתמשך‪ ,‬וקיימים יכולת ועניין‬
‫חלקיים בפיתוח שותפויות חדשות‪ ,‬בלמידה חדשה‪ ,‬ובשינוי בפרקטיקות ופרספקטיבות‪ ".‬מנקודת מבט‬
‫התייחסותית‪ ,‬יש התקדמות לכיוון קבלת החלטות משותפת ובחינת גבולות העצמי‪ :‬יש מקום לתלות‬
‫הדדית‪ ,‬אולם עדיין במטרה לתת מענה לאינטרסים מוגדרים בנפרד‪ .‬יש גם התקדמות לעבר למידה‬

‫משותפת‪ ,‬שהיא שלב בדרך להתפתחות משותפת ויצירת משמעות משותפת‪.‬‬

‫לדוגמה‪ ,‬צוות הפיתוח הכלכלי של שותפות בין מועצה מקומית יהודית לערבית עשוי למצוא את‬
‫התמריץ והרצון להשתתף בתוכנית בשלב ההתפתחותי המוקדם דרך שקלול אינטרסים עצמיים של‬
‫כל אחת מן המועצות המקומיות‪ ,‬כלומר‪" ,‬מה אנחנו (המועצה האזורית שלי) מרוויחים מכך כלכלית"‪,‬‬
‫או "כיצד ניתן לספק את האינטרסים הכלכליים שלנו דרך תוכנית ייעודית כלשהי"‪ .‬בשלב מתקדם‬
‫יותר של שיתוף פעולה‪ ,‬השאלה עשויה להיות ממוסגרת באופן שונה‪ .‬למשל "כיצד ניתן לשפר את‬
‫איכות חייהם של כל האזרחים באזור דרך הפרויקט הזה"‪ ,‬תוך אימוץ נקודת מבט אזורית של טובת‬

‫האנשים המשותפת‪ ,‬ללא קשר לשיוך לאינטרסים תוך‪-‬קבוצתיים מסוימים‪.‬‬

‫‪ | 36‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫ההגדרה של גבעת חביבה לשותפות היא זו‪" :‬חיבור עמוק במטרות הליבה‪ ,‬בחזון ובערכים; בנייה‬
‫יחד של מערכת או רפורמה ארוכת טווח‪ ,‬כאשר כל השותפים תורמים לשינוי המערכת ומגיעים‬
‫להסכמות בנוגע לאופנים שבהם ניתן לשנות – באופן רדיקלי ולטווח ארוך – דפוסי עבודה‪ ,‬תוך‬
‫התאמה של שירותים‪ ,‬משאבים‪ ,‬מוסדות‪ ,‬ונורמות ופיתוח דרכים חדשות להתמודד עם בעיות חברתיות‪.‬‬
‫השותפים אוכפים על עצמם את המשימות הנדרשות להשגה‪ ,‬לשימור ולהמשך פיתוח השותפות‪ ,‬תוך‬
‫יצירת משמעות משותפת והון חברתי משותף ובניית מערכות ערניות לזיהוי‪ ,‬להצפה‪ ,‬לניהול וליישוב‬

‫קונפליקטים‪".‬‬

‫החיבור העמוק מסייע לבחון מחדש את הנחות היסוד ולהנכיח תחושת קיום משותף‪ .‬תחושה זו מסייעת‬
‫למשתתפים בשלב מתקדם זה להימנע מלסגת חזרה במהלך האינטראקציה אל התפיסה הנפרדת‬
‫והמתבצרת של זהות מובחנת‪ .‬אכן‪ ,‬ניתן מקום להבעת נקודות שוני ולהעצמת נרטיבים קבוצתיים‬
‫ואף מועצמת חוויית הזהות הייחודית‪ ,‬אך אלו עולים מתוך ובתוך האינטראקציה‪ ,‬ומקבלים התייחסות‬
‫אמפתית מתוך עולם המרחב המשותף‪ .‬במרחב זה‪ ,‬לשיתוף בחזון‪ ,‬במטרות המרכזיות ובערכי הליבה‬
‫יש תפקיד מרכזי בהבניית תחושת השותפות והם מהווים את המרחב המכיל‪ ,‬המחזיק את הדיאלוג‬
‫הנוגע גם לדיון בשונות‪ .‬זה כבר איננו רק אזור מפגש של צרכים ואינטרסים המוגדרים בנפרד‪.‬‬
‫האינטרסים כבר אינם מוגדרים אד‪-‬הוק‪ ,‬והאג'נדות של כל צד במפגש כבר אינן מיועדות ליצור ערך‬
‫אופטימלי עבור קהילתו‪-‬שלו‪ ,‬אלא נחשבות ומטופלות באופן הוליסטי המביא בחשבון את המורכבות‬

‫של השיקולים האזוריים ברמה מערכתית יותר‪.‬‬

‫הבנייה המשותפת של מערכת ורפורמה לטווח ארוך מחזקת את ההבניה‪-‬במשותף של מערכת בת‪-‬‬
‫קיימא‪ ,‬מבנה העומד בפני עצמו שבו נוטלים חלק כל הצדדים‪ .‬תוך שהם רואים את קדימות מכלול‬
‫האיכויות‪ ,‬יש הכרה במערכת‪ ,‬במרחב משותף ראשוני‪ ,‬שבו המשתתפים פועלים יחדיו ובתוכו מעלים‬
‫את מי שהם באופן התייחסותי‪ .‬שינוי דפוסי פעולה מושרשים השייכים לנטייה האינדיבידואליסטית‬
‫נגזר מן היכולת לפרק מבנים מחשבתיים ודרכי קיום מורגלות הנובעות מתפיסת עצמי שיש להתמיר‪.‬‬
‫את מקומם של דפוסים אלה מחליפה הבניה‪-‬במשותף של תחושת פעולה בצוותא באופן הדדי (למשל‪,‬‬
‫התייחסות לאתגר סביבתי כאתגר אזורי ולא כאתגר שמולו צריכה להתמודד כל רשות מקומית עם‬
‫יכולתה המוכרת‪ ,‬המוגדרת מראש)‪ .‬היכולת להסתגל למציאויות חדשות דורשת התמרה של התפיסה‬
‫המורגלת של העצמי והאחר‪ .‬כמו כן נדרשת התמרה של מבני מציאות אובייקטיביים‪-‬לכאורה‪ ,‬שנכפו‬
‫על הפרט כחלק מתהליך הבניה חברתי‪ .‬תחושת האחריות והחיזוק העצמי מגיעים כתוצאה מבניית‬
‫מוטיבציה‪ ,‬המכירה ורואה בחשיבות השמירה והקיום של השותפות בעמדתה הדיאלוגית המהותית‪.‬‬
‫זו כוללת יצירת משמעות יחדיו‪ ,‬והימנעות מנסיגה לתחושת עצמי מופרדת‪ ,‬העומדת כנגד הצד‬
‫האחר ואשר מאפיינת ניהול קונפליקטים לקוי‪ .‬פיתוח היכולת והכישורים לנהל קונפליקטים מנקודת‬
‫מבט התייחסותית מצריך יכולת רפלקטיבית לזיהוי והעלאה של הנסיגה השכיחה והכמעט‪-‬טבעית‬
‫הזאת (מהמרחב הדיאלוגי להתבצרות בזהויות תוך‪-‬קבוצתיות הניצבות זו כנגד זו)‪ .‬למערכות ניהול‬
‫קונפליקטים טובות ובעלות יכולת גבוהה יש מודעות לנטייה לקטב‪ ,‬להפריד ולראות את העולם באופן‬
‫דיכוטומי‪ .‬מערכות ניהול קונפליקטים כאלו מסוגלות לשנות את הנטייה האנושית הזאת‪ ,‬לכיוון של‬

‫מודעות התייחסותית ולדיאלוג כולל‪ ,‬שבו מתקיימת תלות הדדית‪.‬‬

‫בשלב מתקדם זה‪ ,‬שימור ושיפור השותפות נעשים מרכז תשומת הלב‪ ,‬ודרך תהליכים אלו המשתתפים‬
‫לומדים לגלות את מהות השותפות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בצוות הפיתוח הכלכלי של שותפות בין רשות מקומית‬
‫יהודית לערבית שתוארה לעיל‪ ,‬השותפים בשלב זה עשויים למצוא את המוטיבציה – כאשר הם‬

‫‪37‬‬

‫מטפחים בהדרגה את הלך המחשבה של שותפות ותחושה גוברת של בעלות משותפת ואחריות לאזור‬
‫שהם חולקים – להיכנס לדיאלוג שבו הצוות עשוי להתמקד ברעיונות כגון "מי אנחנו כשותפות?"‬
‫"מהו החזון המשותף שלנו לאזור זה?" ויתרה מכך – "כיצד תחושה זו של מי אנחנו נבחנת מחדש‬
‫בתוך האינטראקציה הזאת ודרכה?" או "כיצד ניתן להגדיר מחדש את השותפות שלנו דרך הפעילות‬
‫המשותפת הדוחפת את הגבולות שלנו‪ ,‬את התחושה של מי שאנחנו‪ ,‬באופן שיסייע לנו לשגשג?"‬
‫כאשר שואלים את השאלות המתקדמות יותר‪ ,‬המשתתפים כבר אינם נמנעים מחוסר האיזון המבני‪,‬‬
‫והם בונים מחדש את יחסי הכוח ובוחנים מחדש את חוסר השוויון‪ .‬יתר על כן‪ ,‬תוך שהם חווים שינויים‬
‫עמוקים בדינמיקה היהודית‪-‬ערבית ומטפחים תחושה התייחסותית של בנייה‪-‬במשותף של מציאותם‬
‫המשותפת‪ ,‬הם כעת מסוגלים להעלות ולהתמודד בצורה בונה עם סוגיות קשות אלו‪ ,‬שלרוב מאתגר‬

‫מאוד להתייחס אליהם במפגשים בין יהודים לערבים‪.‬‬
‫בין מאפייני השותפות מצויים דגשים שיש לקרוא כמציינים איכויות התייחסותיות ודיאלוגיות שיש‬
‫לבסס‪ :‬אבולוציה יחד (‪ ,)co-evolution‬אדפטציה של שירותים ושל השותפים‪ ,‬אופני שיח חדשים‪ ,‬יצירת‬
‫משמעות משותפת‪ ,‬התכנסות יחד לצורך בניית מערכת או רפורמה שהיא ארוכת טווח ומשותפת‪ ,‬שינוי‬
‫תפיסות לגבי האופן שבו המערכת צריכה לפעול‪ ,‬הגדרה מחדש את האופן שבו כולם ממלאים את‬
‫תפקידיהם במערכת הרחבה החדשה‪ ,‬שמירה על גמישות ויצירת מרחב משותף ושפה משותפת‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫כל אלה מחייבים איכות מפגש המצריכה חשיבה‪-‬מחדש על אופני ההגדרה העצמית של פרטים ושל‬
‫קבוצה בנפרד‪ .‬אנשי מקצוע המעוניינים להבנות תודעה של חברה משותפת יוכלו להיעזר ברעיונות‬
‫שהגישות ההתייחסותיות מציעות‪ ,‬ולהבין את רעיון השותפות בהתאם‪ :‬קיומו של הפרט ואיכות חייו‬
‫נמדדים בתוך היחסים ומתוך ההקשר החברתי שבו הוא מצוי‪ ,‬לא כעומדים בפני עצמם‪ ,‬והם מה שהם‬
‫מתוך תלות בהקשר‪ ,‬במרחב וביחסים בתוכו; הנחות אלה מצויות בבסיס התפיסה ההתייחסותית‬
‫וזו הפרדיגמה של ה"חברה המשותפת"‪ ,‬בשונה מחברה שבה קבוצות חיות זו לצד זו ומחפשות את‬
‫ה‪ well-being-‬שלהן באופן עצמאי ובלתי תלוי‪ ,‬שלא בתוך ההקשר הרחב יותר וביחס למשתנים‬
‫השונים המעצבים את המרחב המתהווה ומשתנה ללא הרף ב"כאן‪-‬ועכשיו" של פעילות הגומלין‪ .‬אם‬
‫אנו רוצים להנכיח תפיסה עמוקה‪ ,‬דיאלוגית‪ ,‬של שותפות – עלינו לנתח את האתגרים והחסמים‬
‫במושגים התייחסותיים ולהפעיל מיומנויות התמרת קונפליקטים בהתאם‪ ,‬על מנת להבנות את התודעה‬

‫המאפשרת פרקטיקות חיים אלה‪.‬‬

‫‪ | 38‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫‪IIIII‬מהשתתפות לשותפות‬

‫אחד מתפקידיה המרכזיים של גבעת חביבה בתוכנית "שותפות בין קהילות" הוא לסייע לנוטלים חלק‬
‫בתהליך להתקדם לעבר שותפות במובן העמוק של המילה‪ .‬עם זאת‪ ,‬לעיתים נפגוש את השותפים‬
‫הפוטנציאליים ברמות מוכנות שונות המצריכות תמיכה וסיוע שיכינו את הקרקע לכינון שותפות‬

‫מסוג זה‪.‬‬
‫בבואנו לקדם שותפות בין צמדי קהילות ולסייע בבניית תוכנית עבודה‪ ,‬עלינו לבחון מספר נושאים‬
‫שחלקם הודגשו למעלה‪ ,‬ושמיקוד בהם יסייע לנו לבנות את התפיסה ואת תוכנית העבודה באופן‬

‫מיטבי‪:‬‬
‫‪1 .1‬מהם היעדים שאנו שואפים אליהם בתוכנית‪ ,‬ומהו סטנדרט השיתוף שאותו מציגים לשותפים?‬

‫‪2 .2‬כיצד נסייע לשותפים להחליט מהם יעדי השותפות ולעבור תהליך של שינוי בהתאם?‬
‫‪3 .3‬אם השאיפה תהיה לייצר שותפות ליבה‪ ,‬האם יש בידינו – או‪ ,‬מה אנו זקוקים לו על מנת שיהיה‬

‫בידינו – את המשאבים והמסוגלויות הנדרשות ליצירת שותפות ליבה?‬
‫‪4 .4‬כיצד אנו מוודאים לאורך התהליך‪ ,‬שהחזון האסטרטגי או ערכי הליבה נמצאים במוקד העבודה‬

‫המשותפת‪ ,‬ולא המשימה הקונקרטית?‬
‫מבחינת מעורבות ופרואקטיביות המשתתפים‪ ,‬ב"השתתפות" בעיקר נוטלים חלק המשתתפים בתהליך‬
‫שגבעת חביבה מובילה‪ ,‬ב"שיתוף פעולה" הם משתפים פעולה אלה עם אלה ועם הגוף המלווה‪,‬‬
‫וב"שותפות" הם אחראים במשותף להנעת התהליך‪ ,‬לטיפוחו ולתכלולו‪ ,‬עם תלות הולכת ופוחתת‬

‫בגוף החיצוני‪.‬‬
‫הטבלה שלהלן‪ ,‬מטרתה לסייע בידי הגוף המקצועי המלווה לאבחן באיזו רמת מוכנות נמצאים השותפים‬
‫הפוטנציאליים‪ ,‬לדעת למצות את השלב הזה‪ ,‬ולסמן את היעד והאתגרים של השלב הבא בהתפתחות‬
‫השותפות‪ .‬חשוב להדגיש כי לא כל הקריטריונים רלוונטיים לכל תוכנית ופרויקט‪ .‬כמו כן יש לזכור‬
‫שייתכן שבתוך תוכנית שותפות נמצא צוות פרויקט אחד בשל ומתקדם יותר מצוות המוביל פרויקט‬
‫אחר‪ .‬בנוסף‪ ,‬שותפות או פרויקט יכולים שלא להימצא באותו השלב ההתפתחותי בכל קריטריון‬
‫וקריטריון‪ ,‬כלומר – ייתכן שעבור קריטריון מסוים הדינמיקה תהיה במקום מתקדם יותר (לדוגמה‪,‬‬
‫ב"שיתוף‪-‬פעולה")‪ ,‬בעוד שבקריטריון אחר ייתכן שנמצא כי הנוטלים חלק בתהליך זקוקים ליותר‬
‫עבודה‪ ,‬שכן הם מצויים בשלב של "השתתפות"‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬גם בתוך צוות פרויקט‪ ,‬ייתכן שנמצא‬

‫אנשים בעלי תפיסות שותפות שונות‪ ,‬וחשוב לתת את הדעת על ההבדלים ביניהם‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫שותפות‬ ‫שיתוף פעולה‬ ‫הקריטריון השתתפות‬

‫כיוון כללי משותף לא בהכרח הובלת חזון משותף ואג'נדה‬ ‫מפגש אינטרסים סביב‬ ‫אחדות‬
‫פרויקט משותף ללא‬ ‫מטרות של‬
‫עם אג'נדות זהות ושיתוף משותפת‪ :‬חיבור במטרות‬
‫ראייה כוללת או אג'נדה‬ ‫השותפים‬
‫הליבה‪ ,‬בחזון‪ ,‬בערכים‬ ‫פעולה משתנה בהתאם‬ ‫משותפת‬ ‫בתוכנית‬

‫ובאינטרסים‪ ,‬תוך בירור‬ ‫לאחדות המטרות‬

‫משותף‪ ,‬חוזר ונשנה‪ ,‬של‬

‫האג'נדה‬

‫ההחלטות מתקבלות יחד‪ ,‬הבניה משותפת של התודעה‬ ‫את ההחלטות מקבלת‬ ‫קבלת‬
‫כל קבוצה בנפרד‪,‬‬ ‫החלטות‬
‫תוך דיון ובירור הדדי; שיתוף הקולקטיבית ונביעה של‬
‫כשלגוף החיצוני תפקיד‬
‫פעולה טוב מערב ערך מוסף החלטות מתוך המרחב‬ ‫מרכזי ביצירת רעיונות‬

‫ייחודי של כל צד המבחין המשותף ומתוך מטרות‬

‫הליבה בראייה מערכתית‬ ‫ומבדיל ביניהם‪ ,‬יחד עם‬

‫ערכים‪ ,‬מטרות או אינטרסים ואינטגרטיבית ופעולה לטובת‬

‫משותפים המחברים ביניהם הכלל‬

‫שיתוף מלא ורציף במידע‬ ‫שיתוף מלא במידע לצורך‬ ‫שיתוף חלקי במידע‬ ‫שיתוף‬
‫לצורך יצירת ידע ומשמעות‬ ‫ליבון ופתרון בעיות במסגרת‬ ‫בהתאם למידת התאמת‬ ‫במידע בין‬
‫חדשים ביחד‪ ,‬ואינטליגנציה‬ ‫השותפים‬
‫הפרויקטים המשותפים‬ ‫האינטרסים‬
‫קולקטיבית‬

‫טווח בינוני עד ארוך (למעלה ארוכת טווח ובלתי תחומה‬ ‫קצרת טווח ותחומה‬ ‫מחויבות‬
‫בזמן‪ ,‬נקודתית‬ ‫ארגונית‬
‫בזמן‪ ,‬רציפה ומערכתית‪,‬‬ ‫מעשר שנים)‪ ,‬מתמשכת‬
‫ופרגמטית‪ ,‬לפתרון‬
‫נענית לאתגרים חדשים‬ ‫ונקודתית (גם אם מספר‬ ‫בעיות קונקרטיות‬

‫ויוזמת הרחבה‪ ,‬אידיאולוגית‪-‬‬ ‫נקודות) לפתרון בעיות‬

‫ערכית לפני פרגמטית‬ ‫קונקרטיות‪ ,‬שילוב של‬

‫פרגמטית וערכית‬

‫אחריותיות ומחויבות אישית‬ ‫השתתפות רציפה אך לא‬ ‫מחויבות רתימה זמנית של‬
‫של השותפים המובילים את‬
‫השותפות‪ ,‬מתחזקים ומפתחים‬ ‫אישית של משוכנעים לדבר‪ ,‬תלויה ממוסדת של בעלי תפקידים‬

‫אותה תוך הבניה מחודשת‬ ‫המשתתפים בהובלת הגוף המלווה המשתפים פעולה עם הגוף‬
‫רציפה של הצרכים‬
‫המלווה ולוקחים חלק‬

‫בתהליך עיצוב השותפות‬

‫הערכה נקודתית למה הצליח‪ /‬הערכה מערכתית‬ ‫הערכה נקודתית‬ ‫למידה‬
‫מה הצליח ומה לא‪,‬‬ ‫והתחדשות‬
‫בקריטריונים אחידים ותוך‬ ‫לא הצליח תוך למידה‬ ‫רלוונטיות מוגבלת‬

‫בהקשר לפעילויות קודמות תיאום ולמידה מהקשרים‬ ‫למסקנות‬

‫במטרה לשפר פרויקטים אחרים ובירור מתמיד לצורך‬

‫עתידיים‪ ,‬שימוש בכלים של פיתוח ידע ויוזמות חדשות;‬

‫שימוש בכלים של הערכה‬ ‫הערכה מעצבת‬

‫התפתחותית‬

‫‪ | 40‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫שותפות‬ ‫שיתוף פעולה‬ ‫הקריטריון השתתפות‬

‫חיצוני‪ ,‬כתכתיב של חיצוני‪ ,‬תוך הכרה שהדבר פנימי‪ ,‬תוך שכנוע עמוק‬ ‫מקור הנעה‬

‫המערכת או נורמות משרת אינטרסים של הקבוצה בחשיבות השותפות‪ ,‬הכרה‬

‫ראויות; או שכנוע פנימי ומסייע בפתרון בעיה; או בתלות ההדדית‪ ,‬מחויבות‬

‫עמוקה והעלאת השותפות‬ ‫בחשיבות מתן מענה שכנוע פנימי‪ ,‬תוך הכרה‬

‫לאינטרסים נקודתיים או בחשיבות המהלך ללא קשר גבוה בסדר החשיבות‪ ,‬תוך‬

‫לבעיות ספציפיות והקדשה הקצאת משאבים רבה ותוך‬ ‫בעיות ספציפיות‬

‫חלקית ומוגבלת של משאבים חריגה מגבולות התפקיד‬

‫נביעה של רעיונות במשותף‬ ‫חשיבה על פעילויות המשך‬ ‫התמקדות במשימה‬ ‫ייזום‬
‫במסגרת שיפור וייעול‬ ‫תוך איתור דגשים משותפים‬ ‫המוגדרת ללא חריגה‬ ‫פעולה‬
‫ונושאים חדשים שבעדיפות‬ ‫נוספת‬
‫מתמידים והגדרה מחודשת של‬ ‫והרחבה‬
‫תפקידם בהתאם‬ ‫עליונה בקרב כולם‬

‫השפעה על קידום מדיניות‪,‬‬ ‫מיסוד מסגרת משותפת‪/‬צוות‬ ‫טיפול נקודתי אד‪-‬‬ ‫מיסוד‬
‫בניית מוסדות חברתיים‬ ‫המתכנס לפי הצורך לטיפול‬ ‫הוק‪ ,‬לעיתים עם הכרה‬ ‫והסדרה‬

‫חדשים הפועלים באופן רציף‬ ‫בבעיות בתחום מסוים‬ ‫ביכולת להתכנס שוב‬
‫ובוחנים דרכים חדשות למתן‬ ‫במידת הצורך‬

‫מענה לרווחת התושבים‬

‫משלבים כוחות על מנת ליצור‬ ‫עובדים במשותף לטיפול מזהים בעיות ופועלים‬ ‫נכונות‬
‫שינויים יסודיים או רפורמות‬ ‫לשינוי‬
‫מערכתיות לטווח ארוך‬ ‫נקודתי בנושאים ו‪/‬או במשותף להרחבת תפיסת‬

‫בעיות שנקבעו בנפרד העבודה‪ ,‬לתעדוף נושאים‬

‫בעזרת תרומת היתרון לטיפול‪ ,‬ותחימה וטיפול‬

‫נקודתי בהם‪ ,‬תוך שינוי‬ ‫היחסי של כל אחד‬

‫מסוים בפרספקטיבה‬

‫ובפרקטיקות‬

‫משנים את הדרכים שבהן כל‬ ‫"דוחפים את הגבולות‬ ‫מייצרים ניסיונות‬ ‫שמירה‬
‫ארגון ממלא את תפקידיו‬ ‫הארגוניים" ומייצרים תחושה‬ ‫ממוקדים ו"בטוחים"‬ ‫על זהות‬
‫בתוך המערכת הרחבה‬ ‫חזקה יותר של תלות הדדית‬ ‫יחסית של מחויבות‬ ‫ארגונית‪/‬‬
‫קבוצתית‬
‫בין השותפים תוך חיזוק‬ ‫הדדית‬
‫יחסים אינדיבידואליים‬

‫באמצעות פעילויות‬
‫שמחייבות אמון הדדי גובר‬

‫שכנוע עמוק של מסה קריטית‬ ‫קבלה של שיתוף הפעולה‬ ‫ספורדיות‪ ,‬התוכנית‬ ‫היקף‬
‫מקרב בעלי התפקידים‬ ‫תוך הכרה חלקית בחשיבותה‬ ‫תלויה במעורבות בעלי‬ ‫ההטמעה‬

‫ונציגים משלושת המגזרים‪,‬‬ ‫על ידי אחוז גבוה של בעלי‬ ‫תפקידים ואזרחים‬ ‫ומעגלי‬
‫עירוב מסיבי של אזרחים‬ ‫תפקידים ונציגים מהמגזרים‬ ‫בודדים בעלי עניין‬ ‫השתתפות‬
‫השונים‪ ,‬תוך עירוב סלקטיבי‬
‫והכלה של ריבוי הקולות‪ ,‬כולל‬
‫ההתנגדויות – לצורך בניית‬ ‫של אזרחים ושל מתנגדים‬
‫רצון ציבורי ושיתוף בביסוס‬ ‫למהלך‬
‫השותפות‬

‫‪41‬‬

‫שותפות‬ ‫שיתוף פעולה‬ ‫הקריטריון השתתפות‬

‫מדיניות מוצהרת שבמסגרתה‬ ‫מובטח מימון חיצוני לתמיכה‬ ‫מובטח מימון חיצוני‬ ‫מדיניות‬
‫קרנות וכספים ציבוריים‬ ‫רחבה בפעילויות התוכנית‬ ‫לתמיכה מוגבלת‬ ‫מימון‬
‫מיישרים קו עם מטרות‬ ‫בשילוב מימון פנימי של‬ ‫בפעילויות שונות‬
‫השותפות‪ ,‬מימון פנימי‬ ‫השותפים לפרויקטים‬ ‫ומחויבות‬
‫לתהליכים תומכים‪ ,‬מימון‬ ‫מוגדרים‬ ‫להשתתפות‬
‫חיצוני מוגבל‬
‫במימון‬

‫הקצאת משאבים נרחבת‬ ‫חיזוק מצבת העובדים‬ ‫מתוך מצבת כוח האדם‬ ‫הקצאת‬
‫הקיימת ומתנדבים‪.‬‬ ‫כוח אדם‬
‫לבניית מוסדות ומבנים שהם‬ ‫הקיימת‪ ,‬הקצאת מנהל‬ ‫הקצאת מבנים או‬ ‫ומשאבים‬
‫תקציבים מוגבלים‬
‫תוצר של השותפות‪ .‬הרחבת‬ ‫שותפות רשותי במשרה‬ ‫לאירועים בלבד‬

‫חלקית‪ .‬תקצוב חלקי של מצבת כוח האדם כנדרש‬

‫פעילויות ופרויקטים מוגדרים (מנהל שותפות מלא‪ ,‬מנהל‬

‫מרכז גישור‪ ,‬צוות מרכז‬

‫אומנות‪)...‬‬

‫דיאלוג‬ ‫שיחה ודיון‬ ‫דפוס שיח משא ומתן‬

‫מייעץ ברקע‬ ‫מלווה‪-‬תומך‪ ,‬מלווה מעבר‬ ‫מלווה‪-‬מוביל‬ ‫מידת‬
‫לשלב הבא‬ ‫מעורבות‬

‫הגוף‬
‫החיצוני‬

‫"יישור קו" בין פעילויות‬ ‫דיווח ותקשורת בין‬ ‫כל פעילות מתקיימת‬ ‫העברת‬
‫שונות והעברת מידע רציף‬ ‫הפעילויות השונות ללא‬ ‫בנפרד להשגת מטרות‬ ‫מידע בין‬
‫בין הפעילויות לצורך יצירת‬ ‫מעקב על אחדות ביעדים או‬ ‫הפעילויות‬
‫אחדות מטרה‪ ,‬הזנה הדדית‬ ‫הפריה בין היוזמות השונות‬ ‫ויעדים נפרדים‪ ,‬ללא‬
‫והבנת המשותף לפרויקטים‬ ‫תקשורת ודיווח‬
‫משמעותיים‬
‫ולגופים השונים‬

‫אין תלות ביוזמות אחרות‪ ,‬הכרה בחשיבות התכלול‬ ‫אדישות כלפי יוזמות‬ ‫יחס‬
‫מקבילות וגופים אחרים‬ ‫ליוזמות‬
‫החלפת מידע ולעיתים חתירה ושיתוף הפעולה בין כל‬
‫העוסקים בתחום‬ ‫וגופים‬
‫לשותפויות אד‪-‬הוק עם גופים הגורמים הרלוונטיים לצורך‬ ‫המטופל‬ ‫אחרים‬

‫השגת השפעה קולקטיבית‬ ‫אחרים הפועלים בתחום‬

‫קונפליקטים נתפסים כבעיה קונפליקטים נתפסים כמקור‬ ‫קונפליקטים נתפסים‬ ‫ניהול‬

‫שניתן להתגבר עליה בחלוקת לשינוי ולתיקון ומנוהלים‬ ‫קונפליקטים כחסם ומשתדלים‬

‫בגישה משתפת לצורך יצירת‬ ‫ערך שונה‪ ,‬מבלי בהכרח‬ ‫להימנע מהם‬

‫לייצר משבר ערך‬

‫‪ | 42‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫פרק חמישי‬
‫תפקיד גבעת חביבה כגוף מתכלל‬

‫וכארגון עמוד שדרה‬

‫מטרת פרק זה להציג תפיסה השואבת ממודל העבודה של השפעה קולקטיבית ( ‪)collective impact‬‬
‫ולתאר את תפקידה של גבעת חביבה כ"ארגון עמוד שדרה" (‪ )backbone organization‬בהובלת‬
‫שותפויות בין קהילות‪ .‬הרעיון המרכזי בתפיסה זו‪ ,‬שנכון גם למוטיבציה של בניית חברה משותפת בין‬
‫קהילות‪ ,‬הוא שעל מנת להשיג השפעה משמעותית ולהנחיל תרבות קהילתית חדשה‪ ,‬יש צורך להביא‬
‫לכדי השפעה קולקטיבית‪ ,‬כלומר להביא ארגונים ושחקנים רבים – מהמגזר הציבורי‪ ,‬העסקי והשלישי‬
‫– המשתתפים בתהליכים החברתיים לעבוד בשיתוף פעולה וליצור כוח משפיע משמעותי‪ .‬בניתוח‬
‫המקומות שבהם הושגה הצלחה ביצירת השפעה קולקטיבית ובהנעת תהליכי שינוי חברתיים‪ ,‬היה גוף‬
‫שפעל מאחורי הקלעים‪ .‬ארגונים מסוג זה מכונים בספרות "ארגוני עמוד שדרה" או "ארגוני שדרה"‪.‬‬

‫יצירה וניהול של יוזמת השפעה קולקטיבית מחייבים ארגון נפרד בעל כישורי ניהול ותיאום ייחודיים‪,‬‬
‫שיתמוך ביוזמה וישמש כ"עמוד השדרה" שלה‪ .‬כך הוא יחסוך מהארגונים המשתתפים זמן יקר‪ ,‬משאב‬
‫שתמיד חסר להם‪ .‬אחת הסיבות הנפוצות לכישלון פרויקטים היא האמונה השגויה שהתיאום בין כלל‬
‫המשתתפים בפרויקט יכול להתנהל ללא תשתית תומכת‪ .‬קשה לעיתים להצדיק את חשיבותו של‬
‫ארגון שדרה‪ ,‬אולם מחקרים מראים כי בכל הפרויקטים של השפעה קולקטיבית שהצליחו‪ ,‬המשתתפים‬
‫טענו בתוקף שללא נוכחותו המשמעותית של ארגון השדרה הפרויקט היה נידון לכישלון והיה עושה‬
‫"עוד מאותו הדבר" של הכרעות בידי צוות מצומצם בראש ההיררכיה‪ ,‬שלא היו מחזקות את הקהילה‬

‫בתהליכי השינוי שלה‪.‬‬

‫‪I.I‬תחומי אחריותו של ארגון עמוד השדרה‬

‫ארגון עמוד השדרה מספק צוות העוסק אך ורק בשותפות‪ ,‬צוות נפרד מזה של הארגונים המשתתפים‬
‫ביוזמה‪ .‬ארגון השדרה אחראי על כל מה שדרוש כדי לפשט את תפקוד המשתתפים ולגרום לעבודה‬
‫להתנהל ללא תקלות‪ .‬ארגון עמוד השדרה מגלם‪ ,‬בנסיבות הנכונות‪ ,‬את עקרונות ה"מנהיגות הניתנת‬
‫להתאמה" (‪ :)adaptive leadership‬היכולת למקד את תשומת הלב של האנשים ולייצר תחושת דחיפות‪,‬‬
‫המיומנות להפעיל לחץ על המשתתפים בלי להציף אותם בדרישות‪ ,‬הכישרון לנסח סוגיות באופן שיציג‬
‫הן את ההזדמנויות והן את הקשיים‪ ,‬והיכולת ליישב סכסוכים ומתיחויות שעולים בין המשתתפים‬

‫(‪.)Kramer & Kania, 2011‬‬

‫ניתן לאפיין את פועלם של ארגוני עמוד שדרה בשש מטרות מרכזיות שחזרו על עצמן והיו חלק‬
‫מהיעדים בכל מקום שבו פעל ארגון מסוג זה (‪:)Turner et al. 2011‬‬

‫‪1 .1‬הובלת חזון ואסטרטגיה‪ :‬באמצעות הבאת אנשים וגופים רבים יחד ובניית כיוון קולקטיבי‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫‪2 .2‬תמיכה בפעילויות בעלות אופי דומה‪" :‬יישור קו" בין פעילויות שונות והעברת מידע רציף בין‬
‫הפעילויות לצורך יצירת אחדות מטרה והבנת המשותף לפרויקטים ולגופים שונים‪.‬‬
‫‪3 .3‬יצירת מדדים משותפים לפרקטיקה‪.‬‬
‫‪4 .4‬בניית רצון ציבורי‪ :‬עיצוב התודעה בקרב הציבור תוך הדגשת מה שחשוב ביוזמה‪.‬‬
‫‪5 .5‬קידום מדיניות‪.‬‬
‫‪6 .6‬גיוס מימון‪.‬‬
‫• •לכך ניתן להוסיף תחומי אחריות רווחים של ארגון שדרה‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫• •תכנון וניהול היוזמה‬
‫• •תמיכה באיסוף הנתונים ודיווחם‬
‫• •תמיכה בתקשורת ובטכנולוגיה‬
‫• •טיפול בפרטים הלוגיסטיים והמינהליים‬

‫‪IIII‬תכלול שותפויות בין קהילות‪:‬‬

‫לכאורה‪ ,‬שותפות בין קהילות‪ ,‬עניינה עבודה עם שני ארגונים – שתי רשויות‪ ,‬יהודית וערבית – אולם‬
‫בפועל ניתן לראות את עבודת הליווי כמתכללת (‪ – )integrating‬בין צוותים‪ ,‬תתי‪-‬הצוותים‪ ,‬פרויקטים‬

‫שונים המתקיימים במסגרת תוכנית השותפות‪ ,‬בין צמדי רשויות ותוכניות שונות באזור‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪1 .1‬ניתן לראות את התכלול הנדרש בשלושה רבדים מרכזיים‪:‬‬

‫‪2 .2‬לראות את המיזמים השונים שהמועצה נותנת להם את ברכתה כמיזמים שאינם עומדים כל אחד‬
‫בפני עצמו ופועלים לפי דרכם‪ ,‬ולפיכך לא עונים להגדרה של השפעה קולקטיבית‪ ,‬למרות היות‬
‫המועצה וועדת ההיגוי הגוף הנותן חסותו להם‪ .‬לפיכך‪ ,‬על הגוף המתכלל להביאם יחד‪ ,‬להביא‬

‫לידי יישור קו‪ ,‬ולסייע בראיית פרויקטים קונקרטיים כחלק מתמונה וחזון רחבים יותר‪.‬‬
‫‪3 .3‬יתרה מכך‪ ,‬על גופים אלה לגייס בעלי תפקידים וציבור ממגזרים ושכבות שונים ומגוונים (בעלי‬
‫תפקידים נוספים מהמגזר הראשון‪ ,‬דמויות מפתח מהמגזר העסקי‪ ,‬עמותות ופעילים מהמגזר‬
‫השלישי‪ ,‬יושבי ראש ועדים‪ ,‬אחראי תחומים‪ ,‬בעלי מקצוע רלוונטיים‪ ,‬מנהיגים ציבוריים ללא‬

‫תפקידים רשמיים‪ ,‬ועוד) ולהביאם לכדי מערך קולקטיבי בעל השפעה חברתית משמעותית‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬יש להביא לכדי אינטגרציה מפרה של כל אחת מהפעילויות הנעשות במסגרת השותפות בתוך‬

‫גבעת חביבה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬יש חשיבות רבה ביצירת ארגון עמוד שדרה להצלחת השותפות‪ ,‬ונכון לראות במידת מה את‬

‫הארגון המלווה את השותפות בין קהילות כארגון עמוד שדרה‪.‬‬

‫‪ | 44‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫‪IIIII‬תנאים להצלחת השפעה קולקטיבית‬

‫מאמר אחר (‪ )Kramer & Kania, 2011‬מציג חמישה תנאים להצלחת הגישה של השפעה קולקטיבית‪,‬‬
‫המפרטים ומבהירים את משימות ויעדי התכלול‪:‬‬

‫‪1 .1‬קיומה של אג'נדה חברתית משותפת לגבי חזון השינוי הנדרש‪ :‬כוללת הבנה מוסכמת ביחס‬
‫למהות הבעיה‪ ,‬לדרך הנכונה לפתור אותה ולאמצעים שיש לנקוט לשם כך‪ .‬יש חשיבות להכרה‬
‫בחילוקי הדעות בין הגופים המשתתפים ולהתייחסות אליהם על מנת לבחור את מסגרת הפעילות‬

‫וסדרי העדיפויות‪.‬‬
‫‪2 .2‬שיח מנהלים מתמשך באופן שוטף ושגרתי‪ :‬נדרשות כמה שנים של פגישות קבועות בין כל‬
‫המשתתפים כדי שהם יוכלו להבין ולהעריך את המוטיבציה המשותפת שמאחורי העשייה‪ ,‬לוודא‬
‫שלא יתעלמו מהאינטרסים שלהם‪ ,‬ושהחלטות מתקבלות על בסיס ראיות מהשטח ולטובת‬
‫הפרויקט‪ ,‬ולא בהתאם לסדרי עדיפויות אישיים של גורם כזה או אחר‪ .‬כמו כן‪ ,‬הם צריכים לפתח‬
‫אוצר מילים משותף‪ ,‬החיוני ליצירת מערכת מדידה משותפת‪ .‬פגישות אלה חשובות ביותר ועליהן‬
‫להיערך לפחות פעם או אפילו פעמיים בחודש‪ ,‬ברמת המנהלים של הארגונים השונים‪ .‬יש לקבוע‬

‫את הפגישות בהתאם לאג'נדה מובנית‪.‬‬
‫‪3 .3‬תכנון וביצוע פעילויות שמעצימות ומחזקות באופן הדדי את כל השותפים‪ :‬אין טעם שכל‬
‫המשתתפים יתמקדו באותן הפעילויות‪ .‬על כל משתתף להתמקד בפעילויות שבהן הוא מצטיין‬
‫ולעודד אחרים לעשות זאת‪ .‬מספר המשתתפים לא קובע את מידת ההצלחה וגם לא האחידות של‬
‫פעילויותיהם‪ .‬ההצלחה נקבעת על פי התיאום בין פעילויותיהם השונות בהתאם לתוכנית כוללת‬

‫אחת‪ .‬הפעילויות צריכות להיות מתואמות‪ ,‬כשכל אחד פועל בתחומו ולפי מדדים משותפים‪.‬‬
‫‪4 .4‬שלד תומך‪ :‬מערך נפרד של אנשי מקצוע שתפקידם לתכנן‪ ,‬לנהל ולתמוך בפעילויות של מסגרת‬
‫הפעולה בכל הרמות הארגוניות‪ ,‬הטכנולוגיות והלוגיסטיות‪ .‬מהניסיון שנצבר בתהליכי ליווי‬
‫שותפויות בין קהילות‪ ,‬מדובר בשלושה בעלי תפקידים לפחות‪ :‬מנהל פרויקט למסגרת הפעולה‪,‬‬
‫מנהל מידע וגורם מאפשר‪/‬מתווך‪/‬מנחה (‪ .)facilitator‬חשיבות בעלי התפקידים טמונה ביכולתם‬
‫למקד את תשומת הלב של המנהלים הפועלים במסגרת הפעולה וליצור אצלם הבנה של חשיבות‬
‫העשייה ללא לחץ מיותר‪ ,‬לצד היכולת להציג את הסוגיות באופן שמעלה את ההזדמנויות כמו‬
‫גם את האתגרים‪ .‬וכמובן‪ ,‬מעל לכול‪ ,‬חשובה מאוד היכולת שלהם לתווך‪ ,‬לפשר ולגשר בין כל‬

‫בעלי העניין השונים‪.‬‬
‫‪5 .5‬יצירת מערכת מדידה משותפת‪ :‬אג'נדה משותפת תהיה חסרת ערך אם כל המשתתפים לא יסכימו‬
‫על קריטריונים אחידים למדידת הצלחה והערכה של ההתקדמות‪ .‬מדידה והערכה הן פעולות‬
‫חשובות במיוחד לא רק משום שהן מאפשרות לדעת מה באמת עובד ומה לא‪ ,‬אלא גם משום שהן‬
‫מעלות את מידת האחריות והמחויבות של כל גורם במערך המשותף‪ ,‬ולא מאפשרות "להתחמק"‬
‫מאחריות‪ .‬הערכה לפרויקטים מסוג זה אפשר לבצע רק לאחר שנוצרה הבשלות המתאימה בשיח‬
‫והחלו פעולות קונקרטיות ממשיות לקידום האג'נדה שנקבעה‪ .‬אפשר לעשות זאת באמצעות‬
‫טכנולוגיות מבוססות אינטרנט‪ ,‬שמגבירות את היעילות ומצמצמות הוצאות‪ ,‬וכן מעלות את איכות‬

‫הנתונים ומתעדות את ההתקדמות הכוללת של היוזמה‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫‪IVIV‬אתגרים בניהול רשתות ציבוריות‬

‫‪1 .1‬ספרות אחרת רלוונטית העוסקת בניהול רשתות ציבוריות (‪ ,)public networks‬מצביעה על חמישה‬
‫אתגרים עיקריים בניהול רשת‪ ,‬שיש להביא בחשבון על מנת ליצור מערכת אפקטיבית (‪Milward‬‬
‫‪ ,)& Provan, 2006‬ואשר רלוונטיים גם להבהרת תפקידה של גבעת חביבה בליווי השותפות בין‬

‫קהילות‪ .‬אתגרים אלו רלוונטיים הן לארגון המתכלל והן לארגונים השותפים ברשת‪:‬‬
‫‪2 .2‬ניהול של אחריותיות – כיצד לייצר אחריותיות ולוודא שמשתתפים בתהליך מוציאים אל הפועל‬

‫את מה שהתחייבו לעשות‪.‬‬
‫‪3 .3‬ניהול של לגיטימציה – כיצד לדברר את הפעילות ולקחת חלק בתהליך משא ומתן רציף על אודות‬

‫הלגיטימציה של השותפות ושל החשיבות של קיום הפעילויות השונות‪.‬‬
‫‪4 .4‬ניהול קונפליקטים – איזו מערכת של יישוב סכסוכים לטיפול בקונפליקטים שעולים במסגרת‬

‫השותפות כדאי לבנות‪.‬‬
‫‪5 .5‬ניהול עיצוב המערכת – איזה מודל ניהול מתאים לתוכנית‪ .‬עיצוב המערכת יכול להיות במודל‬
‫של בניית הסכמות הצומחת באופן אורגני מתוך הפעילות ללא גוף אחראי מסוים; יכול להיות גוף‬
‫אחראי מסוים מתוך המערכת (לדוגמה‪ ,‬העצמת בעלי תפקידים להיות המתכללים של המערכת‬
‫מבפנים); יכול להיות גוף ארגון שדרה חיצוני למערכת‪ ,‬שכל תפקידו לנהל אותה‪ .‬חשוב מאוד‬
‫להגדיר לעצמנו מהו מודל הניהול שאנחנו בונים בתוכנית‪ ,‬ולבחון אם נכון שבשלבים מוקדמים‬
‫המודל הוא כזה שבו אנחנו מתפקדים כגוף ארגון שדרה חיצוני‪ ,‬תוך שאיפה שבשנה הרביעית‬
‫יהיו בעלי תפקידים מבפנים שעושים זאת וגם שיש פעילות אורגנית שהופכת את הגוף המתכלל‬

‫למיודע ומאגד ידע יותר מאשר ליוזם ודוחף לפעילות‪.‬‬
‫‪6 .6‬ניהול של מחויבות – כיצד לשמר את מחויבותם של השחקנים השונים לפעולות השוטפות של‬
‫השותפות בפרט‪ ,‬ושל הרשת בכלל; מחויבות למערך העבודה הכולל ולא רק לפעילויות ספציפיות‬

‫שבאחריותם‪.‬‬
‫חשוב לציין שתפיסת הניהול והמנהיגות המוצעת כאן היא של מנהיגות מאפשרת‪ ,‬מספקת מרחב‬
‫ומשרתת‪ ,‬תפיסות מנהיגות שעליהן יורחב בפרק הבא‪ .‬עם זאת‪ ,‬חשוב לזכור כי אומנם במצב אידיאלי‬
‫הניהול הוא באחריות צוות ההיגוי‪/‬מנהיגות של הפרויקט‪ ,‬שאותו נרצה לראות פועל כגוף מתכלל‪ ,‬אך‬
‫בפועל אין לגוף זה את המשאבים הדרושים (זמן‪ ,‬פניות‪ ,‬ידע מקצועי) להוות גורם כזה‪ ,‬אלא אם ימונה‬
‫אדם בשכר שתפקידו לתחזק באופן שוטף את התכלול‪ .‬לפיכך‪ ,‬לפחות בשנים הראשונות‪ ,‬על גבעת‬

‫חביבה ליטול על עצמה תפקיד דומיננטי ואקטיבי במשימות התכלול‪.‬‬

‫‪ | 46‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫פרק שישי‬
‫מדמוקרטיה ייצוגית לדמוקרטיה השתתפותית‬

‫בעשורים האחרונים הולכת ותופסת האחיזה בתפיסת דמוקרטיה כפרקטיקה דיונית‪ ,‬שבמסגרתה‬
‫משתתפים בעלי עניין ואף הציבור הרחב בתהליכי גיבוש ויישום מדיניות‪ .‬בעלי עניין – מהחברה‬
‫האזרחית‪ ,‬מהמגזר העסקי ובמקרים הרלוונטיים גם מרשויות ציבוריות שונות – נוטלים חלק משמעותי‬
‫מבעבר בהנהגת שינויים‪ ,‬על חשבון תפיסת הדמוקרטיה הייצוגית‪ ,‬שבמסגרתה הנציגים הנבחרים‬
‫מתווים מדיניות באופן היררכי‪ .‬הרקע לכך הוא הפיכתן של בעיות ציבוריות וחברתיות למורכבות יותר‬
‫ויותר‪ ,‬דבר המחייב התמודדות עימן תוך שיתוף בידע‪ ,‬באחריות ובמיומנויות‪ .‬גם הנגישות הגוברת‬
‫למידע תורמת לרצונם של אנשים להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות‪ ,‬להסתמך פחות על "מומחים"‪,‬‬
‫ולקבל פחות מדיניות שנכפית מ"למעלה"‪ .‬יוצא אם כך שבקרב ממשלים בחברות דמוקרטיות גוברת‬
‫ההכרה בזכותם‪ ,‬ביכולתם ואף במחויבותם של אזרחים לקחת אחריות על מצבם החברתי ולפעול‬
‫בעצמם לשינוי תנאי המציאות‪ ,‬במקום להשאיר את תהליכי קבלת ההחלטות רק בידי הרשויות וקובעי‬

‫המדיניות‪.‬‬

‫חשוב לציין כי תהליכי שיח אינם חדשים‪ ,‬ויש עדויות שתהליכים כאלה התקיימו כבר לפני מאות שנים‪,‬‬
‫כמו בדוגמה הקלסית של הדמוקרטיה באתונה‪ .‬בעשורים האחרונים מתפתחות פרקטיקות שונות‪ ,‬הליכי‬
‫ניהול שיח בעלי אפיונים שונים המותאמים לצרכים ולאופי הייחודיים של הבעיות וההקשר הנתון‪.‬‬
‫במסגרת הנורמות המתפתחות‪ ,‬משולבים ציבורים שונים בתהליכי שיח ברמות מעורבות שונות‪ ,‬גם‬
‫אם בסופו של יום קבלת ההחלטות עצמה נותרת בידי קובעי המדיניות‪ .‬החברה האזרחית‪ ,‬הכוללת‬
‫ארגונים ופעילים חברתיים‪ ,‬הולכת ונעשית שחקן חשוב ומשפיע בהתפתחות המדיניות הציבורית‬
‫וביישומה; גוברת ההכרה כי לעיתים יש לעמותות ושחקנים שונים ידע וניסיון שאין לממשלה‪ ,‬כמו גם‬

‫יכולת להניע תהליכים וליישמם באופן יעיל ואפקטיבי‪.‬‬

‫תחום שיתוף הציבור נוגע בתחומים שונים ונחקר בכמה דיסציפלינות אקדמיות‪ ,‬ביניהן מדיניות‬
‫ציבורית‪ ,‬ניהול ציבורי‪ ,‬תכנון‪ ,‬יישוב סכסוכים‪ ,‬מנהיגות ותקשורת‪.‬‬

‫‪I.I‬מ"ממשל" ל"משילות משלבת"‬

‫התפיסה שזיהתה את השלטון עם ה"ממשל" (‪ ,)government‬הרואה במנהיגות הנבחרת את הגוף‬
‫הדומיננטי היחיד בקביעת ובביצוע מדיניות‪ ,‬מפנה מקום לפרדיגמה של "משילות" (‪,)governance‬‬
‫ששמה דגש על מכלול התהליכים הקשורים בשלטון‪ ,‬בקבלת החלטות‪ ,‬ביחסי כוח ובהובלת מדיניות –‬
‫בידי הממשלה‪ ,‬השוק‪ ,‬רשתות מדיניות‪ ,‬ארגונים חברתיים‪ ,‬התארגנויות לא פורמליות‪ ,‬תאגידים‬
‫מקומיים ובינלאומיים – ועל יחסי הגומלין בין כל אלו‪ .‬משילות מתוארת כ"אומנות למשול על קהילות‬
‫בדרכים שיתופיות‪ ,‬התדיינותיות ומשלבות" (ליינינגר‪ .)2006 ,‬לפי פרדיגמה חדשה זו‪ ,‬משילות נתפסת‬
‫כתהליך היצירה והיישום של מדיניות הנסמכת על ידי מטרות משותפות של אזרחים וארגונים‪ ,‬שאין‬
‫להם בהכרח סמכות רשמית‪ .‬פרקטיקות של משילות חדשה מסוג זה בונות לדוגמה רשתות החורגות‬

‫‪47‬‬

‫ממעגלי הממשל – לעיתים כתהליכים מתמשכים ולעיתים כתהליכים קצובים בזמן – שבהן משתתפים‬
‫ארגונים ציבוריים‪ ,‬ארגונים פרטיים‪ ,‬ארגונים ללא כוונות רווח והציבור‪.‬‬

‫גם קונפליקטים ציבוריים זוכים במסגרת תפיסת המשילות המשולבת לרתימת תהליכי התדיינות‬
‫מורכבים‪ ,‬שבהם מכונסים בעלי עניין ונציגים של ציבורים שונים‪ .‬זאת‪ ,‬מתוך הכרה שניהול הליך‬
‫שיח ובניית הסכמות יכול למנוע הסלמה וקיטוב בין בעלי קבוצות בעלי אינטרסים שונים ולסייע‬
‫בהשגת פתרונות יצירתיים‪ ,‬פתרונות ‪ win-win‬המאפשרים מתן מענה משביע רצון‪ ,‬או לפחות כזה‬
‫שאפשר לחיות איתו‪ ,‬עבור כולם‪ .‬לתהליכים מסוג זה ערך רב‪ ,‬כי הם מאפשרים למשתתפים לחרוג‬
‫מראיית אינטרסים צרה ולטפח ראייה מערכתית מורכבת המביאה בחשבון רבדים שונים של צרכים‬
‫ואינטרסים של כלל בעלי העניין‪ ,‬לצד אימון במיומנויות דיאלוג ושיתוף פעולה‪ .‬הספרות מבחינה בין‬
‫הליכים שנועדו לפתרון בעיה ספציפית להליכים שבמסגרתם מכונסים בעלי עניין ושותפים למערכת‬
‫מורכבת במטרה לבנות מסוגלות להידברות ושיתוף פעולה מתמשכים וטובים יותר‪ ,‬אם כדי לייצר‬
‫שיתופי פעולה‪/‬שותפות להשגת רווחים גבוהים יותר עבור כולם (מיצוי טוב יותר של הרווח ממשאבים‬
‫קיימים)‪ ,‬ואם כדי לנקוט פעולת מניעה להסלמה עתידית אפשרית של קונפליקטים טרם התפרצותם‪.‬‬

‫מודל אחר (‪ )NCDD 2013‬מבחין בין ארבעה טיפוסים עיקריים של תהליכי דיאלוג ושיח‪ :‬חקירה‬
‫(‪ ,)Exploration‬התמרת קונפליקט (‪ ,)Conflict Transformation‬קבלת החלטות (‪)Decision Making‬‬
‫ועשייה בשיתוף פעולה (‪ .)Collaborative Action‬על מנחה התהליך לסייע באפיון התהליך הנדרש‬

‫ולעצב אותו בהתאם‪.‬‬

‫משילות משלבת מבקשת לשתף בתהליך לקיחת ההחלטות‪ ,‬מעודדת אוטונומיה ועצמאות של אזרחים‪,‬‬
‫ומספקת תהליך של פיתוח הטוב המשותף דרך שיתוף אזרחים ובעלי עניין‪ .‬לא כאן המקום להרחיב‬
‫אודות פרקטיקות שונות שהתפתחו בשנים האחרונות כחלק מארגז כלים עשיר לניהול תהליכי שיח‬

‫ושיתוף‪ .‬עם זאת‪ ,‬חשוב להרחיב בנושא שיתוף הציבור בתהליכי קבלת החלטות‪.‬‬

‫‪IIII‬שיתוף ציבור‬

‫שיתוף ציבור (‪ )public participation‬הוא מושג שלגביו נכתבה ספרות ענפה והתפתחה פרקטיקה‬
‫מגוונת לכינוס אוכלוסיות שונות ומגוונות לתהליכי שיח מגוונים‪ .‬לתפיסות ותהליכים אלה תפקיד‬
‫חשוב בבניית חברה משותפת‪ ,‬שכן הם מעודדים את מעורבותם והשתתפותם של ציבורים מכל קצות‬
‫הקשת בתהליכים חברתיים – כולל אוכלוסיות מודרות שאינן מורגלות באקטיביזם מסוג זה – ומטפחים‬
‫תודעה של מסוגלות להשפיע על עיצוב מדיניות ועל תנאי חייהן‪ .‬תהליכי שיתוף ציבור מכירים בזכות‬
‫הציבור לקבל מידע המשפיע על קבלת ההחלטות‪ ,‬בזכות להביא את דעתו מול מעצבי המדיניות‬
‫באופן בלתי אמצעי‪ ,‬וכמובן – בזכות לגישה לתהליך קבלת החלטות‪ .‬אזרחים מועצמים (‪)empowered‬‬
‫לרכוש ידע רלוונטי ולעבד מידע שלעיתים נדמה כ"מסובך מדי"‪ ,‬ולהפעיל שיקול דעת בתהליכי‬
‫קבלת החלטות מורכבים‪ .‬חשוב שתהליכי שיתוף ציבור ושיתוף בעלי עניין יבטיחו את עקרון ההגינות‬
‫(‪ )Equity‬ועקרון הכוללנות (‪ ;)Inclusiveness‬על כל האינטרסים הרלוונטיים וכל מי שצריך להיות‬

‫מעורב בעבודה על הנושאים הנדונים להשתתף בתהליך‪.‬‬

‫קיים קשר ישיר בין תהליכי שיתוף ועיצוב מדיניות בהסכמה ובין עקרון הקיימות‪ ,‬שכן מדיניות‬
‫המוצאת לפועל שלקביעתה היו שותפים בעלי הענין הרלוונטיים והיא על דעתם‪ ,‬רב הסיכוי שהיא‬

‫‪ | 48‬שער ראשון רקע תיאורטי‬

‫תהיה בת‪-‬קיימא‪ ,‬ושבעלי העניין יהיו שותפים למאמצים ליישומה האפקטיבי‪ ,‬מתוך תחושת אחריותיות‬
‫(‪ )accountability‬ובעלות (‪ .)ownership‬כמו כן‪ ,‬תהליכי שיתוף ושילוב מגבירים את תחושת האמון של‬
‫בעלי העניין ושל האזרחים בממסד‪ ,‬ומפחיתים את תחושת הניכור המלווה לעיתים את חוויית המפגש‬

‫מול הממסד‪ ,‬שעשוי להיתפס באופן לעומתי ומאיים וכמשרת אינטרסים צרים ולא תמיד ענייניים‪.‬‬

‫עדיין יש המתנגדים לרוח חדשה זו‪ ,‬הן בקרב בעלי הסמכות והן בקרב הציבור‪ ,‬אם מתוך רצון לשמר‬
‫מוקדי כוח‪ ,‬ואם מתוך הפנמה של דכאנות וקושי לעשות את המעבר מתפיסות רווחות‪ ,‬היררכיות‬
‫ביסודן‪ ,‬לתפיסות של ביזור כוח והשטחת היררכיות‪ .‬קבלת ההתדיינות ותהליכי שיתוף כמנוע של‬
‫צמיחה ורווחה התורם ללכידות החברתית‪ ,‬למעורבות רבה יותר‪ ,‬ולהשתתפות פעילה של הציבור‬
‫הלוקח שליטה ואחריות על תנאי חייו – עדיין מהווה אתגר‪ .‬לעיתים נמצא מצבי ביניים ואמביוולנטיות‪,‬‬
‫שבמסגרתם ברמה ההצהרתית מאומצת תפיסת המשילות והמעורבות‪ ,‬לצד פער רב מרמת המימוש‬

‫והיישום בפועל‪.‬‬

‫חשוב להדגיש שתהליך שיתוף ציבור ושיתוף בעלי עניין‪ ,‬אין פירושו ויתור מוחלט על סמכות ומסירתה‬
‫בידי בעלי העניין השונים; זו פרשנות קיצונית ואף פופוליסטית של עקרון השיתוף‪ .‬חשוב לסייע בידי‬
‫בעל הסמכות‪ ,‬היוזם או מכנס התהליך‪ ,‬להגדיר את מטרת תהליך שיתוף הציבור שהוא מקדם‪ ,‬ובהמשך‬
‫גם לוודא שהוא בהיר לציבור המשותף ומוסכם על ידו‪ .‬אחד הצירים המקובלים לתיאור טווח התהליכים‬
‫לשיתוף בעלי עניין ולשיתוף ציבור הוא ציר ה‪ ,IAP2-‬שפותח על ידי ההתאחדות הבין‪-‬לאומית לשיתוף‬
‫ציבור (‪ .)International Association for Public Participation‬הנקודות על הציר מייצגות את מטרות‬
‫התהליך‪ ,‬או טווח ה"הבטחות" שעשויים להבטיח מכנס או מכנסת התהליך למשתתפים בו בדבר האופן‬

‫שבו תוצרי השיתוף יובאו בחשבון בתהליך קבלת ההחלטות הפורמלי‪.‬‬

‫לשתף פעולה להעצים‬ ‫לערב‬ ‫להתייעץ‬ ‫ליידע‬
‫‪Empower Collaborate‬‬ ‫‪Engage‬‬ ‫‪Consult‬‬ ‫‪Inform‬‬

‫• •ליידע‪ :‬לתת מידע או לקבל מידע מהמשתתפים על אודות בעיה‪ ,‬אלטרנטיבות‪ ,‬הזדמנויות ודרכי‬
‫פתרון אפשריות;‬

‫• •להתייעץ‪ :‬לקבל התייחסות‪ ,‬עצה או פידבק‪ ,‬באופן חד פעמי או מתמשך לגבי בעיות‪ ,‬אלטרנטיבות‬
‫ו‪/‬או דרכי פתרון;‬

‫• •לערב‪ :‬לערב את המשתתפים באופן אקטיבי בבחינת הנושאים‪ ,‬גיבוש הצעות לאלטרנטיבות‪ ,‬בחירת‬
‫סדרי עדיפות ומתן התייחסות‪ ,‬על מנת להבטיח כי האינטרסים‪ ,‬הצרכים והשאיפות שלהם מובנים‬

‫באופן מתמיד ומובאים בחשבון;‬
‫• •לשתף פעולה‪ :‬המשתתפים עובדים ביחד על פתרון משותף של בעיות וחולקים באחריות לפיתוח‬

‫אלטרנטיבות ולקבלת ההחלטות בדבר הפתרונות המועדפים;‬
‫• •להעצים‪ :‬להעצים את המשתתפים לקבל החלטות בעצמם‪ ,‬תוך שסמכות ההכרעה מצויה לחלוטין‬

‫בידיהם (חלק זה על הציר מיושם לעיתים רחוקות)‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬התפתחו פרקטיקות רבות המצריכות אנשי מקצוע שיסייעו להניע‪ ,‬לבנות ולהחזיק מרחבים‬
‫של התדיינות ושיח‪ ,‬בשאיפה לסייע להם להיות דיאלוגיים ככל שניתן‪ .‬לצידן ובמסגרת התפתחות‬

‫‪49‬‬

‫התפיסה של הדמוקרטיה ההשתתפותית‪ ,‬גוברת ההכרה בתפקיד המנהיגותי של נושאי תפקידים ומי‬
‫שאינו מחזיק בעמדות סמכות רשמיות במרחב הציבורי‪ ,‬ובאופן שבו גם תפיסות המנהיגות הרווחות‬

‫עוברות שינוי פרדיגמטי‪.‬‬

‫‪IIIII‬שינויים בפרדיגמת המנהיגות‬

‫אם בתהליכי קבלת החלטות "מסורתיים" בעל הסמכות קיבל את ההחלטות בעצמו‪ ,‬בתהליך שיח‬
‫ושיתוף ציבור ובעלי עניין הוא עשוי לשמש כ" ְמ ַכ ֵנּס" (‪ ,)convener‬המביא את כל בעלי העניין‬

‫"לשולחן"‪ ,‬מבלי לכפות החלטות באופן חד‪-‬צדדי‪.‬‬

‫בדומה לאופן שבו המשילות המשלבת מבטאת שאיפה להתרחק ממבני קבלת ההחלטות הרווחים‪ ,‬רוח‬
‫התקופה משפיעה גם על התיאוריה והפרקטיקה המתפתחות בתחום המנהיגות‪ .‬נושא מרכזי שחוצה‬
‫תיאוריות מנהיגות רבות נועד לסייע למנהיגים לאתגר את תפיסת המנהיגות המסורתית‪ ,‬הסמכותנית‬
‫וההיררכית‪ .‬קיימת ציפייה ממנהיגים להניע את אלה שעימם הם עובדים לקחת תפקיד מרכזי יותר‬
‫מהתפקיד שנטלו באופן מסורתי‪ .‬המנהיג נתפס כתומך‪ ,‬כיוצר התנאים המאפשרים לאחרים לשגשג‪,‬‬
‫וכמטפח בקרב אנשים שעימם הוא עובד תחושת בעלות ואחריותיות‪ ,‬ומעצימם לקבל על עצמם‬

‫תפקידים דומיננטיים יותר בתהליכי עיצוב וקבלת החלטות במרחב הציבורי‪.‬‬

‫ההבנה כי המרחב הציבורי וסביבת העבודה כחלק ממנו‪ ,‬בנויים רשתות רשתות שבהן בני אדם‬
‫וארגונים מקיימים הלכה למעשה תלות הדדית‪ ,‬ומבינים שכדי להתמודד עם רוב האתגרים יש צורך‬
‫בשיתוף פעולה עם אחרים‪ ,‬מובילה להבנה כי עבודת המנהיג והמנהל היא לעיתים בעיקר לספק את‬
‫התנאים לבנות ולחזק רשתות אלה‪ .‬זאת‪ ,‬תוך עירוב גורמים שאינם בהכרח כפופים אליו‪ .‬ארגונים‬
‫וחברות‪ ,‬כמו במינהל הציבורי המאמץ תפיסות ופרקטיקות של משילות‪ ,‬משטחים עצמם בהדרגה‬
‫מצורות ניהול של פירמידות לכדי רשתות‪ ,‬והצורות שבהן מתקבלות החלטות נמצאות בתהליך שינוי‬

‫ממצב אנכי למצב אופקי‪ .‬הדבר מצריך תיאום רב‪ ,‬כינוס ותכלול שמצריכים כישורים מסוג חדש‪.‬‬

‫בדיסציפלינה המתפתחת של מנהיגות‪ ,‬מושם לפיכך דגש על מיומנויות תקשורת ושיח משופרות‪:‬‬
‫במעבר מזווית ראייה היררכית‪ ,‬חשוב שהמנהיג יימנע מכפיית עצמו ודעתו‪ ,‬ויקיים במקום זאת‬
‫תקשורת פתוחה‪ ,‬שיתוף פעולה בקרב השותפים למרחב הפעולה ותהליכי חקר ולמידה‪ .‬מנהיג טוב הוא‬
‫אדם בעל הקשבה טובה‪ ,‬יכולת לזהות את הצרכים והאינטרסים של בעלי עניין שונים‪ ,‬ופתוח ללמידה‬
‫חדשה ולעידוד אחרים להשמיע את דבריהם‪ .‬ספרות המנהיגות והכשרות מנהיגים שמה דגש חזק על‬
‫פתרון בעיות‪ ,‬משא ומתן‪ ,‬דיאלוג‪ ,‬בניית מערכות יחסים‪ ,‬טיפוח עבודת צוות ובניית הסכמות‪ ,‬כאשר‬
‫תמה מרכזית מודגשת המהווה אתגר לאנשים המשמשים מקור סמכות היא השהייתה של שיפוטיות‬
‫ומסוגלות לחיות עם חוסר ודאות ועם פרקי זמן של חוסר יציבות‪ ,‬כלומר לא להחזיק בכל התשובות‬
‫ולאפשר לידע חדש העשוי להשפיע על התוצאות העשויות להתקבל מהאינטראקציה וההתדיינות עצמן‪.‬‬

‫אנשים שואבים את סמכותם לא רק מתוקף התפקיד הרשמי שהם ממלאים‪ .‬למעשה‪ ,‬תחום המנהיגות‬
‫המתמקד בקהילה מתייחס בעשורים האחרונים יותר ויותר למנהיגות הצומחת מתוך הקהילה‪ .‬אין‬
‫זיהוי ברור של תפקיד יחיד שעונה על ההגדרה של מנהיג קהילתי‪ :‬האם מדובר במנהיג נבחר‪ ,‬בארגון‬
‫העומד בראש הקהילה‪ ,‬בראשי ועדות‪ ,‬בנציגי גופים חיצוניים‪ ,‬בפעילים חברתיים‪ ,‬ברשתות‪ ,‬בעובדים‬
‫קהילתיים‪ ,‬או בכל מי שממלא תפקיד מנהיגותי כלשהו בקהילה (פורדו ואחרים‪ )2000 ,‬הדגש מוסט‬

‫‪ | 50‬שער ראשון רקע תיאורטי‬