אשר בנחל חלק קטו

רמו אשר כז רכו בנחל התלמיד ואמר: אל תשתה, תטיל ןרים ואחר־כף תשתה. והרב התעקש שאינו רוצה, והתלמיד התעקש גם־כן ןכר׳, עד שהרב נאות ונטל ידיו, והתלמיד נתנו את החלה של הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע. ותכף כשטעם את החלה, נתעורר משכרונו והחל לבכות: שמו שמים! להיכן הגעתי, עד שנפלתי למצב כץה שרציתי להשתמד, רחמנא לצלן. ואמר לידידו: בא עמי לרבנו הבעל־שם־ טוב הקדוש זי״ע, אני מכרח שיעשה לי תקון, והסכים. והסיר ממנו את הטלית. ותכף כשיצאו, עבר שם עגלון ושאל: יהודים, להיכן? ואמרו, שרוצים לנסיע למעז׳בוז, ואמר שפניו מועדות לשם. וכעב׳ר שעות ספורות הגיעו לרבם. והבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע החל בתקונו, ואמרו: תדע לף, היו עליך שני ענשים גדולים בשמים על קטרוג שנגרם עליף: פיה מנעת מעני שליא יהיה לו לצרכי שבת, וכאן הטית את הדין, והסמ״ף־מ״ם תפס אותף מדיו, והביא אותף עד שמד, ולולי שהיית נןהר בסערת מלוה־מלכה, היית נאבד לנצח, רחמנא לצלן. והקדוש־ברוף־הוא עזרו ששב בתשובה. למדים מהספור הנורא והנפלא הזה, מהי מעלת מצות אכילת סעדת מלוה־מלכה, כשיהודי נץהר ואוכל סעדה זו, אזי נציל משמד, רחמנא לצלן, מכפירות ואפיקורסות. לזאת, עלינו להזהר בה מאיד, וללמד את הלקח בעבורינו. פרשת השבוע - פרשת וישלח "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר" )בראייתלב,ג(; שואלים חכמינו הקדושים: אילו מלאכים יעקב שלח אל עשו? מלאכים ממש; כי כשיהודי מקים את מצוותיו יתברף, לומד תורה, עושה חסד עם זולתו ךכו׳, בורא מלאכים, את המלאכים הללו שלח אל עשו♦ ועוד אומדים חכמינו הקדושים, שיעקב טעה בשלחו מלאכים, כי כלב ןשן, אין צריף להעירו, כי כשיתעורר — עשיף אותף. על־כן למה הןה צריף לשלח שליחים אל עשו, שעשו .ישב במקומו, למה לעורר עליו את הריב?! ומספרת התורה, שיעקב אבינו צום לאמיר: "עם לבן גךתי ואחר עד עתה"

אשר כז רכו בנחל רמז )שם פסוק ג(, זמן רב שהיתי פיה, ולא נתראינו. ואומר _רש״י שם: עם לבן גךתי _ ואף־על־פי־כן תח״ג מצוות שמרתי. ׳גרתי׳ — אותיות ׳תח״ג׳. נשאלת השאלה, מילא שלח לעשו מלאכים, אשר חכמינו הקדושים אומרים, שלא הןה צריך לעשות זיאת, אבל מה הפשט בזה שאומר לו: עם לבן גךתי ןתךי״ג מצוות שמרתי? אלא למדים מכאן למוד עמק עמק ונחוץ לנו מאיד לדעת דבר ץה, אשר אסור לאדם להתערב עם רשעים, בשום פנים ואיפן, יהיה איך שיהיה. וצריכים לידע שתי ידיעות נחוצות עד מאיד: א. רשע — שילך למקומו, אין ללכת ולעוךרו, יש לתת לו לישן, ולא כדאי להתחיל עמו. ב. להז-הר ליא להתערב בינות רשעים. הנה גרים, בעוונותינו הרבים, באךץ ישראל בין ךשעים המחללים שבת, אוכלים טרפות ונבלות, בשר החמור, הגמל, השפן, החזיר, אסור לנו ללכת ולהתגרות בהם, לא כדאי לעורר את הכלב והדיב, כי ברגע שכבר נתעוררו הם מסכנים ועלולים לנשיך, וצריכים רחמים רבים להנצל מהם. וזהו שכתוב )שם פסוקים ו, ז(: "חשבו המלאכים אל יעקיב לאמיר, באנו אל אחיך אל עשו, וגם הילך לקראתך, וארבע מאות איש עמו, ויירא יעקב מאיד ויצר לו". יעקיב חשש מאיד, והכין עצמו לשלשה דברים: לדורון, לתפלה, למלחמה. כי אם כבר נתעוךרו הדיב והכלב, צריכים הךבה תפלות, לבקשו יתברך בתחנונים וברחמים רבים, שלא יגעו בו לרעה. רכן צריכים לעשות מלחמה, שהכלב והדיב לא יכנסו במחננו, כי עלולים לנשיך אותנו. וכן אחר־כך צריכים לתת להם מתנות, שישבו בשקט. כי מעשה אבות סימן לבנים; מה שקרה ליעקב, זהו סימן לכל הדורות. אם גרים בין רשעים, אסור לעוךרם ולהתגרות בהם בשום פנים ואיפן. וכן צריכים להיות חזקים בתפלה, להתפלל לפניו יתברך. עזרשעת הךשעים לא תשפיע עלינו. וכן להתכונן למלחמה, לירע שלא נעזב את התורה והמצוות בשום פנים ואיפן, לא ננטש את הקדוש־ברוך־ הוא, אפלו כל הרשעים ןעמדו נגדנו. ולדורון — לתת להם מתנות ולהשתיקם. וכן יש כאן מוסר השכל נפלא: "עם לבן גרתי״ — ותח״ג

רמח אשר כז רכו בגחל מצוות שמרתי; אין תרוץ לומר, מחמת שאני גר בין ךשעים ארורים, בין מחללי שבת ואוכלי טרפות, גם אעשה כמותם. אלא לאו! כי עם לבן גךתי — עם אבי הרמאים התגוררתי, ואף־על־ פי־כן שמרתי תת״ג מצוות. זהו למוד עמק עמק, איך אנו צךיכים להתחזק בדור הזה, כי בכל ארץ ישראל התפשטו הערב־רב, הקלפות והסטרא אחרא, מחללי שבת בריש גלי, מוכרים בשר החדר בפומבי, בשר גמלים, חמורים ושפנים ללא בושה, עוברים רחמנא לישזבן, על כל העברות שבעולם, התירו עריות. רחמנא לצלן, אשת איש, הכיל אצלם הפקר, חיים בלי נשואין, עוברים על אסור נדה ושאר עברות, רחמנא לצלן, זה בכלליות ארץ ישראל, ובפרטיות פיה מבנאל. אבל בחוץ לארץ קל יותר מהבחינה הזו, כי יוךעים שזהו גוי, ילד הרואה רכב נוסע בשבת, יודע שזהו גוי. או כשרואה חניות של בשר חזיר, יודע שאלו חניות של גויים, ואסור להכנס לשם. אבל בארץ ישראל אי אפשר לומר לילרים שזהו גוי, כי אלו ערב־רב, ובעוונותינו הרבים, מדברים פתוח נגד הקדוש־ברוך־הוא ונגד כל הקדוש לעם ישראל, רק תפתחו את העתונות, רק תקשיבו לכלי התקשרת, איזה לכלוך ונבול פה שומעים וכו׳, וכל רגע ורגע דזסתות — החרדים עשו כך וכך וכך וכך. עם כל זיאת מלמדת התורה הקדושה: "עם לבן גרתי" ותךי״ג מצוות שמךתי, אף שאני גר עם צבועים ורמאים, חוטאים ומחטיאים את הרבים, אף־על־פי־כן עלי לשמ׳ר מצוות. וזו חשיבות עם ישראל, שאינם מתערבים עם הרשעים ואינם לומדים מהם, ויוךעים, שהם רחוקים מהקדוש־ברוך־הוא. עלינו להתאזר ולהתחזק בשלשה דברים: תפלה — להתפלל להקדוש־ברוך־הוא, שכל עם ישראל ןשובו בתשובה, סוף כל סוף אלו אחינו ואחיותינו, ולפעמים גם הורינו, עלינו אם־כן להתחזק בתפלה, שישובו בתשובה. למלחמה — אנו יוצאים למלחמת השם, שאותנו לא יוכלו לעקר מהאמונה, מהמצוות, נהיה חזקים מאד, נעמד על זכיותינו, שלא יוכלו לעקרנו.

אשר כז רכו בנחל רמט לדורון: נתץ מתנות, כי עם ׳טוב׳ תמיד פועלים. וכמאמר רבנו ז״ל, שאין כדאי לילך בחיזק ובתקיפות, אשר אין פועלים בכך כלום, ואם כן פועלים כך, תדעו שאם הייתם פועלים בנחת, הייתם פועלים הךבה יותר. לזאת, לא אחז רבנו ז״ל מלהכות ילךים, כי אין מסיגים בזה כלום, רק ממדידים את הילדים יותר ויותר. עוד יש לנו בפרשת השבוע, שיעקב אבינו — בא כנגדו שרו של עשו, והחל להאבק עמו. )בלאעזית לב, כד(: "ויותר יעקב לבדו, ויאבק איש עמו עד עלות השחר". הסמ״ך־מ״ם נאבק עמו. "וירא כי לא ןכול לו ויגע בכף ירכו" וגו׳. ראה הסמ״ך־מ״ם, שלא תיליח להתגבר על יעקב, על־כן נתן לו מכה בכף ירכו, ויעקב החל לצליע. כתוב בזהו )חלק א׳ קעא.(, שהסמץ־־מ״ם ראה שאיננו יכול לתפיס את יעקב אבינו, אזי מה עשה ? הכהו בירך ושם תפסו. מהו הירך ? אומר הזהר — אלו ילדיו. אפלו כשאדם חזק באמונה פשוטה בהקדוש־ברוך־הוא, והוא בטוח שלא ןשוב להבליו, החדק מעמד ביהדות ויקים את המצוות, אבל על הילדים לא בטוחים אף פעם. ולצערנו הרב, אנו עדים, אשר מהבתים הטובים ביותר, יהודים חרדים, חסידים וליטאים, ןלדיהם ןצאו לתךבות רעה, השם ישמר, חרדו מדרך האמת. אשר את זאת פעל הסמ״ך־מ״ם, שיוכלו לקלקל את הילדים, השם ישמר. השקפה נשים יקרות! והאמת, אני ןכול לקרא לכלכן: בנותי היקרות, כי חכמינו הקדושים אומדים )סנהדרין יט:<: כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. יצאתן פיה לגור פדבנאל, מפני שרציתי לבנות כאן קהלה גדולה. מגיע לכן התודה הגדולה ביותר, אתן הקרבתן יותר מבעליכן, כי האשה היא עקר הבית. ובפרט אלו הנשים שאין להן דירה, וקשה להן המגורים כאן. אני מעדיך את זאת עד מאד, שקימתן את הפסוק >ןךמזיה ב, ב<: "לכתך אחרי במדבר בארץ לא ןרועה". מה היתה כונתי פיה ביבנאל? להקים קהלה קדושה, שנוכל לחנך את בנינו ובנותינו בקדשה ובטהרה על טהרת

ת אשר כז רכו בגחל הקידש, של־א ידעו ולא יךאו ולא ישמעו מהלכלוך ששומעים בירושלים, בבני־ברק, באשדוד, ובשאר עירות. אני מכרת לומר לכן, ואמרתי את זיאת כבר כמה פעמים, ואמר את זאת עוד ועוד, בשעה שןצאתי לגור ביבנאל, וטויתי את תכניתי, לא חלמתי בחלום השחור ביותר, שפה מבנאל אפגש פנים אל פנים עם הסמ״ך־מ״ם, אני מכרח לומר, שאם הייתי יודע, לא הייתי נכנס. כי פגשתי את הסמ״ך־מ״ם בכבודו ובעצמו, את הסמ״ך־מ״ם הרשע מרשע הזה, בהתגלמות הז-ו שאתן רואות; אין קדשה, אין טהרה, אין מקוה, אין חנוך, אין כלום. תראו דגמא חיה, המקוזז איננו מקוה, מכשיל את כלם, רחמנא לצלן, באסור כליתות, חנוך — גזל את המבנה לילדים תמימים מהמקום, אשר הם מכרחים לנס׳ע עתה מיבנאל אל כדולי, וללמד מערב עם ערבים, וישנם כמה מסיונלים ביבנאל, ואוי לנו אם רק נפתח את הפה, כי כל בתי הדינים אוחזים אתו — זו עבדה! כשהייתי שם, נכנסו אלי נער בני אךבע־עשלה מתושבי המקום, בנים ובנות ובכו, שמכרחים ללמ׳ד בין ערבים. ומה ןכלתי לעשות?! אוי לי אם אעז לומר משהו, או אז הסמ״ך־מ״ם לקים את כל הבתי דינים ויפסקו נגדנו, וכבר הןה לעולמים. ואם־כן, זאת לא תארתי — שאפגש את הסמ״ך־מ״ם בעצמו. אבל הקדוש־ברוך־הוא עזר לי ועזר לנו, שהחזקנו מעמד, בנינו מקוה במסירות נפש הכי גדולה, אף אחד בעולם ליא דאמין, שבשנים אלו, בעידן של היום, יתכן דבר כזה, שבמחתרת נבנית מקרה. לפני שבעים שנה ברוסןה הןה דבר כץה, שמחמת שפחדו מהקומוניסטים ומהבולשביקים, ימח שמם וץכרם, בנו מקוה במחתרת, אבל פה בארץ ישראל. שיהןה דבר כזה, שנצטלך לבנות מקוה במחתלת?! אף רב בעולם אינו רוצה להאמין, אף בית־דין אינו רוצה להאמין למשמע אזניו. אבל זו עבדה! ואתם עדים לה, שבנינו את המקוה במסירות נפש הכי גדולה. בודאי צריך רחמים רבים, שנוכל להחזיק את המקוה, כי אנו במצב כספי קשה מאד, אף גוף אינו רוצה לעזרנו, אשר לא .יאמן

אשר כז רכו מחל רנא כי יספר. יהודים רחמנים בני רחמנים, נותנים צדקות לכלם, אף אותנו אף אחד אינו רוצה להכיר ולהתעדן, עלינו אף אחד אינו רוצה לרחם. היכן כל הבתי דינים?! איה כל הרבנים?! אין רוצים להאמין שיש דבר כזה, אבל זו עבדה ומציאות! לזאת, אם לא נקח מדינו את המקוה, ואת הכמה שקלים שעולה להחזיקו בחדש — לא נתן, לבסוף נפסיד גם את המקץה, ואוי ואבוי אם המקוה לא ימה כראוי, רק מפני עשרים וכמה שקלים שצריכים לשלם בכל חדש, כי אז גם טהרת המשפחה ליא יהיה, חס ושלום. כי הרשע הזה, הסמ״ך־מ״ם, ימח שמו חכרו, ימסרנו וכו׳, כאלו מי יודע מה אנו עושים וכו׳, על־כן אם אנו לא נשלם פעם בחדש את העלות המזערית למקוה, גם זה לא יהיה, ואוי לנו אם היסוד הזה יתערער. ברוך השם, החזקנו מעמד עד עתה, ואינכן יכולות לתאר את גדל הץ־כות והשעשוע בשמים, שרואים קהלה שלמה מחזיקה בטהרת המשפחה. ואף אחד בעולם — לא החסידים ולא הליטאים ולא החילונים יכולים להאמין, שאין מי שרוצה לעזרה, ולא זו בלבד, אלא עומדים לנו מנגד. אבל, ברוך השם, .יש לנו מקוה. ואני מקוה להקדוש־ברוך־הוא, שתראו לשלם את כל החובות של המק.וה על הצד הטוב ביותר, ותהיה לנו קהלה קדושה, ומקוה טהרה עם כל ההדורים בפקוח יךאי שמים, אז לפחות להשתתף במינימום ההוצאות; עולה חשמל, גז, מים וכו׳, לפחות אתן תתנה את המןער. והנה עמדנו בנסיון, בנינו מקוה במחתרת. כמו־כן הקמנו בתי חנוך; פעוטון, שני גנים, תלמוד תורה לבנים, בית־ספר לבנות, באיזו מסירות נפש, אף אחד בעולם לא זאמין, שאיננו מקבלים כלום, אפלו אלו הפרורים והעצמות שמשליכים לנו תחת השלחן, אין זה מספיק לחצי משכדת המלמדים והמורות, אשר מלמדים ממש בהתנדבות במסירות נפש, אשר דבר כזה אינו בנמצא בשום מקום, ואף אחד אינו חפץ להאמין לזאת, ״לא יכול להיות״ — אומרים, וממשיכים: "יש לכם _רבי עשיר גדול באמריקה, שמשלם את כל הכסף". לכו תספרו להם, שגם ה_רבי צריך רחמים גדולים, רחמים _רבים, שיץכה לשלם

רנב אשר כז רכו בנחל חובותיו. אבל זו עבדה! הנה על כל מיני רמאים וצבועים שופכים כסף וכסף, ולנו אין כלום, אין מי שיעזיר לנו. אבל ברוך השם, החנוך מתקים כל השנים. הרשע מרשע, ימח שמו וזכרו, בראשית דרכנו, לא הניח שנפתח גן, אלא רצה שנלמד עם החילונים בצותא. "ואני בטוח שלא יקרה שום דבר״ — כך אמר ביהירות. ואני התעקשתי, ומאז החל הקרע בינינו. ראיתי איזה טמא מטמא נמצא בינינו, הרוצה שנלמד עם חילונים, עד שנתודע לי, שהמקוה שתחת פקוחו איננה כשרה, והכשילנו בכךיתות, השם ישמר. אל תחשבו שיש כאן איזו הסתה, או יש כאן איזו קנאה או שנאה או אי הבנות, אלא זהו חוטא ומחטיא הרבים, ואם הכשיל אותנו באסור כריתות החמור, אסור לילך בד׳ אמותיו, ולא לפחיד מהרשע הזה. וברוך השם, החזקנו מעמד, ובנינו מערכת חנוך שלמה. אצלנו נתקים הפסוק של פרשת השבוע: "_ויךא כי לא יכול לו, ויגע בכף ירכו", הסמ״ך־מ״ם ראה שאינו יכול לנו, שלא ןצליח לנו, כי אנו עקשנים גדולים, אזי נגע בכף ירכנו — אלו הילדים שלנו. נשים יקרות, בנותי היקרות! אני מכרח לומר לכן, הגענו למצב כזה, שאני מאיד מאיד מפחד על כל מערכת החנוך שלנו, צר לי לומר לכן דבר זה. מיום ששי הזה עד עתה אני בוכה ומבקש את הקדוש־ברוך־הוא: "ךבונו של עולם, ךאה את כל יגיעי וטךחי עולה בעשן, הולך עם הרוח, מסיתים ומדיחים נגד המנהל ונגד המנהלת עם כל מיני לשונות ותחבולות". עליכן לדעת, שכך לא נחזיק מעמד. צר לי לאמרכן, אני רואה שקהלתנו תתפורר לגמרי — אם לא תשמענה בקולי. מן השמים נגזר עלי, שאני צריך להיות מבנאל, שם צריכות להיות ד׳ אמות שלי, והקבר שלי. רציתי לכל הפחות להקים קהלה קדושה, שאוכל להתפאר בה: "ךבונו של עולם! תראה איזו קהלה ןפה הקמתי!" ואני מכרח לומר: "אני גאה עם הזוגות הצעירים". בודאי .יש עליהם טענות, אבל אף אחד אינו רוצה לשים לב, שהבנות הללו שנשאו, למדו בזמנו בתנאים לא תנאים, כמו אלו שבקיאים בהסטתץה של הןמים ההם. וכן

אשר כז רכו בנחל רנג הבנים למדו בתת תנאים, וזהו המחזור הךאעזר׳ן שלנו. אזי ממילא, אף שיש עליהם בקרת רבה, אבל אל נא נשכח, שלכל הפחות, נשארו במסגרת של היהדות, והם ברוך השם, הקימו משפחות לתפארה, והולידו בנים ובנות קדושים. והזוגות החדשים, ברוך הוא וברוך שמו, עוד מעט יהיו הוךים על טהרת הקדש, אף עברו משבחם, ועל־כן אל תדונו אותם לכף חוב. תנברו בעבר הלא־ רחוק, ותוכחו באילו תנאים גדלנו וחנכנו אותם, וברוך השם, על אף הקשיים, קצרנו פרות ערבים לחף. אני מכרח להזכיר ספור אחד. פעם באה גברת אחת מבחוץ להתלונן על הבנות שלנו וכו׳, ואמרתי לה: גברת ... בואי ראי באילו תנאים לומדות בנותינו, ןעל־כן אל תפתחי פיך על החנוף וכו׳. ךאי את התנאים, לבנות הןה שרותים אחד בלבד וכו׳. בשעה שהבנעים בממ״ד היו ריקים כמעט לגמרי, ואף הרבע שכן מלא, הם רק מבחוץ. ואף ב׳נפתלי׳ חצי ריק המבנה, ואותנו זךקו לכלבים. לכן אבקש אתכן אל תשכחו מה עבר עלינו, ומגיעה לנו תעדת הוקרה על שהצלחנו בתנאים לא תנאים לגדל פרות נפלאים כאלו! ןאם אתן רוצות לדעת פרטים נוספים, יש כאלו שיכולות לכתיב ספר שלם על כף. והןה כדאי להתחיל לכתיב ספר שלם על אותם תנאים בהם חיינו. כי הליא הקמתי קהלה בדם וביזע, אבדתי את שמי, כי הסמ״ף־מ״ם הרשע לכלך את שמי בכל העולם. ועבר עלינו מה שעבר — משברים וגלים, אילו יסוחם ושפיכות דמים היו מנת חלקנו — הן למורות והן למלמדים. ולבסוף יש לנו מנהל, שאין הסרות לו צרות. מנהל — שלא פעם אחת משליך לי את המפתחות בחזרה ובצדק, כי איך יכול לסבל לחץ כזה?! כמעט שלש מאות וחמשים ילדים, והכיל על ריאשו, והוא מרים ה־ים ואומר: פיה עלי להיות מנהל, פיה עלי לדאיג למשכורות, פיה לדאיג למבנים וכו׳, ולכן ךאו לשתף פעלה ולהקל מעליו. אני לוחם עם הסמ״ף־מ״ם, ואני אמשיך עד הרגע האחרון, ואגלה ואפךסם דעת רבנו ז״ל. לזאת אבקש את כלכם, באו עזרו לי! זה לא ׳קונץ׳ לערך בקירת, ׳קונץ׳ לבנות; זה לא ׳קונץ׳ להחחב

רנד אשר כז רכו בגחל ולןזרס בנין ענקי, שנבנה במשך שנים בעמל רב, כי מה שבנינו ביגע וביזע, בדם ובדמעות, בגפרור קטן יכולים לשרף. חנוך מתחיל בבית, אם אין חנוך בבית, מה אתם רוצים?! וכי מה אתם משקיעים בבניכם ובבנותיכם ? ! מתי דאגתם בעבורם ? ! משליכים אותם לחדר ולבית־הספר, ורוצים שהמלמדים והמורות ןשברו את הראש, ןהמלמדים והמורות משליכים את זאת על ראש המנהל והמנהלת. הנה .יש אצלי חמשה־עשר לדיכם, ואינם קלים כלל וכלל... ואני חושש שאני צו־יך לקבל עוד ילדים. אבא שולח לי פאקס וכותב לי: "אתם מכרחים לעשות משהו, כי בני מתחיל להתקלקל". יש לו בן אחד אצלי. לכו תספרו לו, שבנו עושה לי את המות וכו׳, מה קורה לכם?! מדוע תחיו אךישים?! שמו שמים! עד היכן תתגל^לו?! ראו לנשק את עפר ןבנאל, כי אם לא הייוזם כאן, אלא בבני־ברק, בירושלים או באשדוד וכו׳, מן־מן בניכם ובנותיכם היו יוצאים לתךבות רעה, השם ישמר. האינכם רואים מה קורה בדור הזה?! מסתובבים משחתים, נואפים, מכשילים את הןלדים בכל מיני פגם הבךית, נבול פה. ולכן ךאו להכיר טובה על כל ההשקעה שאנו משקיעים בחנוך, ותראו לשתף פעלה, אך זאת אינכם רוצים, אתם רוצים רק להביא ילדים, ושיגדלו בשדה לבד, ואחר־כך יש לכם טענות על החנוך. הילד שומע נבול פה בךחוב, ואחר־כך מביא את ז׳את לחדר וכו׳. עליכם לדעת, אשר זמן זה זמן! סדר זה סדר! מה זאת אומרת, שאין באים לבית־ספר ולחדר בזמן, או שאין באים בכלל?! אבקש אתכם מאד, תדעו לכם, שבפרשת השבוע יש לנו ספור מאד לא נעים, ואומךים חכמינו הקדושים, שהכל התחיל מדבר אחד )בראעית לד, א(: "ותצא דינה בת לאה לךאות בבנות הארץ". דינה ןצאה בחוץ, וכבר "וירא אותה שכם בן חמור" וקרה מה שקרה; אם לא תשמרו על בנותיכם, אני מבטיח לכם, השם ישמר מה שיקרה, אם לא תשמרו על בניכם, אוי מה יהא עלינו. ההורים הולידו בנים ובנות, אזי מנח עליהם חוב קדוש לשמר עליהם מכל משמר. בודאי המלמד והמורה יעשו גם־כן ככל יכלתם, אבל

אשר כז רכו 3פחל רנה ההורים חי-בים ל׳עזתף פעלה, ןאינם יכולים לשבת בחבוק ןדים. הבה נתאחד יחד! בנינו קהלה יפה, מסךנו נפשנו בעבורה, סימנו את בנית אולם השמחות, שאגב נתתי פקדה חזקה למשפחת ... תחיה, שאף אחד לא יתערב בעניניהם, ואז שליחו, ואכן ציתו, והרי הם מצליחים מאד. וכן רציתי בענין החבוך, שאף אחד לא יתערב, וךאו לשתף פעלה ולעמד על המשמר. איני מךגיש טוב. אני צריך רחמים רבים, ועל־כן עשו אתי חסד, ותתפללו בעדי, .יש לי עגמת נפש, שאין בפי מלים להסבירה, על־כן אני מקוה להקדוש־ברוך־הוא שתתפללו לבריאותי. ואם אתם רוצים לעזיר לי, ראו להתאחד ולחשב איך בונים קהלה, איך בונים חנוך, לא לקטל כל אחד: "זה איננו שוה" וכו׳ וכו׳, כי אם כך יש להקדוש־ברוך־ הוא לסגיר עולמו, ואם העולם עדין פתוח, יש פה מה לעשות. לזיאת אבקשכם מאד, שתחזיקו מעמד! אנו במצבים מאד קשים, עלינו להתאחד הרבה יותר מאשר קידם לכן, ואני בטוח שאם תכניסו בעצמכם דבורים אלו, תצליחו מאיד. הקדוש־ברוך־הוא השומע בתפלות ישראל, ישמע בתפלתי, שאני מבקש על כלכם, שכל אשר כתבתי לכם — יכנס היטב בלבכם, ואם אתם רוצים לראות נחת מילדיכם, אבקשכם מאיד, שתתחזקו באמונת חכמים, שהיא תביאכם לאמונה בהקדוש־ברוך־ הוא, ואמונה בהקדוש־ברוך־הוא תביאכם לדבר אל הקדוש־ברוך־ הוא ולבקשו כל אשר אתם צריכים. וזכרו היטב, שאין לכם אף אחד _רק הקדוש־ברוך־הוא. והקדוש־ברוך־הוא זשפיע עלינו שפע ברכה והצלחה, רנץ5ה לראות במו עינינו, איך שכאן מבנאל נבנית "עיר ברסלב" על אפם ועל חמתם של שונאינו ומתנגדנו, על אפו ועל חמתו של הסמ״ך־מ״ם הרשע, ימח שמו, ועל אפם וחמתם של כל שונאי ישראל. ואנו נביא את הגאלה על־ידי שנמלא את כל ארץ ישראל עם אמונה, ונזכה כבר לקבל פני השכינה. המאהל לכן ברכה והצלחה מן השמים...

רבו אשר כז רכז - כז רכח ב3חל כז רכז. בעזרת השם יתברך, יום שלישי לסדר וישלח, י״ב פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה לגיעו וירדפו אל לדידי היקר לי מאד, צמוד בפנימיות לבבי לטוב כל הלמים, הרב ... נרו לאיר. לנכון קבלתי את מכתבך, ומאיר מאד אני מצטער בצערך הקשה, בכל מה שעובר עליך בגשמיות וברוחניות גם לחד. החלטתי שאתה תהיה הרב של התלמוד־תורה והבית־ספר, ומדי פעם תתן דרשות הן לבנים והן לבנות, דברי מוסר והתחזקות, וכן ביום חמישי וביום ששי תבחין את הילדים לדעת מה הם לומדים, וכן רציתי מאיד, שתקח את הכתה הגדולה, שהם סך הכיל כמה ילדים בני בר־מצוה, עד שהם לבואו אלי. לעזיר הקדוש־ברוך־הוא, שהעסק הזה יעסיק אותך, ותהיה בךיא ברוחך ובנפשך, ונתבשר תמיד בשורות משמחות. נא ונא ראה להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם, ושום דבר לא יוכל לשביר אותך, יהלה מה שיהיה ויהיה איך שיהלה, וזו גדלת בר ישראל — שמחזיק מעמד ואינו נשבר משום דבר, אדרבה, הוא בורח תמיד אליו יתברך. ךאה לכתיב לי, וממש תחיני. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רכח. כעזרת השם יהכרך, יום עזלישי לסדר תולדות, י״ב פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה לגיעו וירדפו אל כלליות אנשי

אשר כז רכח בנחל רגז שלומנו היקרים. "חסידי ברסלב". הגרים ביבנאל "עיר ברסלב", הד״ה עליהם ?שרה שכינתו תמיד. אחי ורעי היקרים! אני מאד מבקש אתכם, שתעןרו לי, שנץכה להתגבר על המשבר שקרה עכשו בקהלתנו, שרק רוצים לחקיק ולשרש ולעקר את הכל וכו׳, זה לי שלש־עשרה שנה, שאני מוסר את נפשי, פשוטו כמשמעו, בעבור התלמוד־תורה והבית־ספר והגנים, במסירות נפש של ממש, דמעות ובכי של ?מים ושנים, שפיכות דמים, עלבונות וחרופים וגדופים, ורבבות רבבות שקלים כבר הכנסנו, ואין לנו אף אחד בעולם שרוצה לעזר לנו! ןהסמ״ף־מ״ם אורב עלי כל ה?מים והשנים רק לעקר אותי, והוא אינו מצליח, ונתק?ם, לצערי הרב, מה שכתוב בפרשת השבוע )חעלח לב, כר(: "_ו?רא כי לא ?כול לו ויגע בכף ירכו, ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו", ומובא בזיהר )חלק א׳ קעא.(, שהסמ״ף־מ״ם ראה, שהוא אינו ?כול להפיל את יעקב, לזיאת לקח את עצמו על יוצאי ירכו שהם הילדים, אותו הדבר אצלי, הסמ״ף־מ״ם הרשע, ימח שמו וזכרו, רצה מה שרצה, להפיל את הקהלה שלנו לא פעם אחת, במלשינות וכו׳, ובכל מיני תרגילים וכו׳ ואינו מצליח, רצה להפיל את המוסדות שלנו ואינו מצליח, וכן לא ?צליח בשום פנים ואפן על אפו וחמתו ימח שמו, על זה אני כבר לא ?כול לעצר רוחי, ואני צריף לצעק צעקה גדולה ומרה, אנא אנשי שלומנו היקרים! אל תניחו שהדבר הזה יעביר בשקט, מילא לוקחים את המנהל, ושופכים את דמיו, זו לא הפעם הראשונה שעשו את זה, וגם את המנהלת הקודמת הגברת ... תח?ה, שפכו את דמיה, עד שהכרחה לעזיב, ובזה כבר רגילים אנשי בל?על בכל מקום בכל קהלה — לקחת קךבן את המנהל או את המנהלת, אבל עכשו התחילו לשפיף דם של מלמדים בשעה שכלם יודעים שהמלמד הכי מצליח במוסדותינו הוא ר׳... נרו ?איר, ולהגיד על הכתה שלו, שהיא כתה לא מצלחת וכו׳, על זה אני כבר לא ?כול למחיל, אם אנחנו לא נעמיד חזק, ונשמיר על כבוד המלמדים והמורות שלנו, נהר'ס את כל הקהלה, ונטביע את כל הספינה, והיא תטבע ?חד עמנו בלי

רנח אשר כז רכט בנחל רחמנות, לזאת אני מאד מבקש את כל אבעזי שלומנו היקךים, ראו מאד שלא יוכלו להסית אתכם נגד המוסדות, ואפלו אם לא אשאר רק עם חצי הקהלה, אני לא אותר בשום פנים וא־פן על החנוך שהחדרתי בבנים ובבנות, אשר, לדעתי, הוא מהבתי חנוך הטובים ביותר, לעמת מה שאני יודע שקורה במקומות אחדים, בודאי צריכים עוד הךבה לתקן, ויש מה לתקן, אבל עקר התקון צריכים אצל ההווים, שהם כל־כך אדישים, לא אכפת להם מהילדים שלהם, לא באים לאספת הוךים, לא מתענינים בשלום ןלדיהם, רק כשיש בעיות, יש להם טענות ומענות על המלמדים ועל המורות, ומכל שכן על המנהל. אני רוצה לךאות אם אחד מכם מוכן לקחת את העבודה הזו, אחר שעה הייתם בורחים... איפה הרחמנות, איפה ההתחשבות במחנכים של ילדיכם. נא ונא תעשו כל מיני פעלות שבעולם להתאחד יחד, ובודאי לא יעזב אתכם הקדוש־ברוך־הוא. מה אמר לכם! כל משבריף רגליך עלי עברו כבר בהנהגת הקהלה, ואני בטוח כשמש בצהרים, אשר פתאים ןתחילו לבנות בתים לרב, ויכנסו לגור פה אלפי משפחות, אף שזה נךאה עכשו כחלום, הלא גם כשעשרה דאשונים נכנסו לגור, לא חלמו על קרוב למאה משפחות וכו׳. המאחל לכם ברכה והצלחה מן השמים... כז רכט. בעזרת השם יתברך, יו־ם שלישי לסדר דעזלח, י״ב פסלו ה׳תשנ״ט. שלום רב אל ... תחיה. לנכון קבלתי את מכתבך. אודות לצאת לשבת עם הכתה שלך וכו׳, אם את לוקחת אחריות על הבנות, שאת תשמרי עליהן מהתחלה ועד הסוף, ושלא

אעזר כז רל בנחל רנט תצאנה בלי רשותך, אזי אני מסכים רק לכתה שלך, ואני מקוה להקדוש־ברוך־הוא שתצליחו. נא ונא תעשי כל מיני מאמצים להתחזק ולא להסתכל על כל העלבונות ובןיונות ושפיכות זימים שהם מנת חלקנו, ואני מקוה להקדוש־ברוך־הוא, שנעביר גם את הרוח סערה הזו. נא ונא ךאי להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, כי ככל שאדם מתחזק באמונה פשוטה, עובר על הכיל, כי בזה העולם אי אפשר לעביר בשלום רק מי שחזק באמונה, אשרי מי שחזק בזה, ואז טוב לו כל הימים. ךאי להחדיר בבנות הרבה אמונת חכמים, כי בלי אמונת דזכמים אין כלום, אין עצה ואין חכמה ואין תבונה וכו׳ וכו׳. הקדוש־ברוך־הוא השומע תפלות ישראל, ישמע בתפלתי שאני מבקש ומתפלל בעדך, שתצליחי דךכך תמיד. המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רל. ?עולת השם יתברך, יום שלישי לסדר וישלח, י״ב פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה עיעו וירדפו אל ידידי הןקר לי מאד ... נרו ןאיר. לנכון קבלתי את מכתבך, ומאיד שמחתי לשמיע הטוב ממך. יעזיר הקדוש־ברוך־הוא, שמכה לפאר את אולם השמחות. ראה להתודע בעמן ... נרו ןאיר, אם קבל את המכתב כללי בעמן התלמוד תורה, כי אם לא, אני אשלח את זה דךכך, כי ןה מאיד מאיד נחוץ, שיהיה תלוי בלוח המודעות. תזכיר ל... נרו ןאיר, אם יהיה ביום ךביעי בירושלים, שיקח

רם אשר כז רלא — כז רלב בנחל את המכתב כללי, ולעשות העתקים ולחלק לנשים, כי זה התז השעור של יום ראשון, וזה מאד מאד נחוץ, שיהיה מצוי בידי כל אחת. גם תעמד חזק על ... בעדן התכנית של שמוש חךיג מה שבקשו, ואני מקוה להקדוש־ברוך־הוא, שנוכל לעבר על הכל. ראה להזהר להתפלל כל השלש תפלות במדן, אשר אין למעלה מזה, ואשרי מי שחזק בזה, ואז טוב לו כל הימים. המאהל לף ברכה והצלחה מן השמים... כז רלא. בעזרת השם ?תברך, יום שלישי לסדר וישלח, י״ב פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה אל ידידי... נרו יאיר. פיה תקבל מכתב כללי, מאיד מאיד נחוץ שתשים את זה על לוח המודעות. הקדוש־ברוך־הוא יעזיר, שנזכה כבר לעביר על כל המשברים וגלים, שהם מנת חלקנו, ונזכה כבר לראות אור בקהלתנו. העקר ראה להתחזק בשעה שמר וחשך וכו׳, ואז לילה כיום ןאיר. המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רלב. בעץ_רת השם יתברך, יום רביעי לסדר וישלח, י״ג פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה אל ידידי... נרו ןאיר. לנכון קבלתי את מכתבך.

אשר כז רלג בגדול רסא מה אמר לך! כל זמן שאדם חושב מזולתו, .?עז לו בעיות בחייו, אבל תכף־ומיד כשאין אדם חפץ בעזרם בריה רק את הקדוש־ברוך־הוא לבדו, אזי אין לו עזרם בעיות, והכל יעזר אצלו, אם תתחיל לחפש חסרונות ומומים בבני־אדם לא תגמיר, ןעל־כן מה עליך לחפש אחר הזבל והצואה וכו׳, שמדיף ריח רע וכו׳, טוב לחפש ולבקש רק את הטוב שבכל אחד, ואז תריח ריח גן-עךן. תשואות חן על גמילות חסד, אשר זה מאד חשוב בעיניו יתברך, חסד שאחד גומל עם זולתו, ומכל שכן עם רבים עניים ועשירים. המאהל לך 3רנה והצלחה מן העמים... כז רלג. בעזרת השם יתברך, יום חמישי לסדר וישלח, י״ד פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ... ו... שיחיו נצח. לנכון קבלתי את שני המכתבים שכתבתם לי. אתם צריכים לדעת שבקירת תמיד תהיה, ואתם לא צריכים להתפעל מבקירת, אדרבה, עליכם להתחזק יותר, ןהקדוש־ברוך־הוא בודאי לא ;עזב אתכם, העקר תתחזקו באמונה פשוטה בו יתברך, ותמשיכו לעשות, כי תהלה לאל, הצלחתם עד עכשו, והקדוש־ ברוך־הוא ?צליח דךככם תמיד. קראתי את התקנון שכתבתם, ורק במספר ארבע־עשרה כתבתי הערה, שלרעתי, זה לא שיך, אבל אני מניח את זה בשבילכם. עוד פעם, אני מבקש ומזהיר אתכם, שאל תתבלבלו משום בתה בעולם, אם ?חזיקו בתקנון של אךבעה־עשר סעיפים שתקנתם, זה דבר הגון מאיד, ואתם לא צריכים להתבלבל מאף אחד.

רסב אשר כז רלד בנחל דברתי עם ... נרו זאיר, והוא אמר לי, עזקןנה כמעט את כל הכלים, וזו ישועה גדולה מאד, כי כך יהיו לנו גם כלי חךסינה, ותהיה השמחה בעולמות. העקר מה שצריכים לעמיד עכשו חזק מאיד — שליא לפיל לידי ... ולזיאת צריכים לתקן תכף־ומזד לעשות את זה שמוש דוךיג, ואם נצליח בזה, אזי אין לנו מה לפחיד ממנו. הקדוש־ברוך־הוא השומע תפלות ישראל, ישמע בתפלתי שאני מבקש ומתפלל בעדכם, שתצליחו דרככם תמיד. המאחל לכם ברכה והצלחה מן השמים... כז רלד. בעץ_רת השם יהבלך, יום חמישי לסדר וישלח, י״ד פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל הרב ... נרו זאיר. לנכון קבלתי את מכתבך, ומאיר מאיד שמחתי לשמיע, שאתה מקבל על עצמך להיות הרב של המוסדות שלנו - הן של התלמוד־תורה והן של הבית־ספר, ולדעתי, לעת עתה, אל הקח על עצמך על של הכולל גם־כן, כי זה ימיה בשלב ךאשון הךבה יותר מכיחד­ מה טוב ומה נעים, אם תתפיס את הכתה הגדולה, שמתחנכים עכשו אצל האברך ... נרו זאיר, יהיה לי טוב מאיד, כי סך הכיל בעוד כמה חדשים אני לוקח את כלם, כי עכשו אין לי פשוט מקום להכניס אותם, ואני מקוה מאיד להקדוש־ברוך־הוא, שבעתיד הקרוב מאיד אוכל להכניסם. העקר ראה לחזק את עצמך להיות בשמחה, כי השמחה היא

אשר כז רלה בנחל רסג רפואה לכל — בין בגשמי ובין ברוחני, אישרי מי ׳עזאינר, מטעה את עצמו, ואז טוב לו כל הןמים. המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רלה. בעזרת השם יתברך, יום חמישי לסדר וישלח, י״ד פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה .יגיעו וירדפו אל ידידי הן?ןר לי מאד, הצמוד בפנימיות לבי לטוב כל הןמים, ר׳ ... נרו ןאיר. לנכון קבלתי את מכתבך. אני מבקש ומתחנן ממנו יתברך, שןחוס וירחם עליך, חמתיק ממך כל הדינים, ויעזבו אותך כבר מס הכנסה, ותהיה בן חורין אמתי. ובאמת ראוי לך לקחת על עצמך ללמד בכל יום איזה למוד, חיק ולא ןעב‘ר, ולפי דעת רבנו ז״ל, הןה טוב שתלמד שלחן ערוך כסךרן מחבר רמ״א מתחלת אירח חיים, וכשתזכה לסים את כל הא׳רח חיים, תתחיל יורה דעה, וכשתסים יורה דעה, תתחיל אבן העזר, וכשתסים את אבן העזר, תתחיל ח־שן משפט, וכך תתחיל אחר־כך עוד פעם, כי למוד שלחן ערוך מחבר רמ״א, מאיד מסגל לברר הטוב מהרע, וחכמינו הקדושים אומרים )אבות ג, 0 :׳כל המקבל על עצמו על תורה, מעבירין ממנו על מלכות ןעל דרך ארץ׳, דען שהמלכות הרשעה התגברה עליך, ורוצים ממך כסף שלא בצדק ולא ברין, לכן ךאה ללמד בכל יום מחבר רמ״א כסדרן, והקדוש־ברוך־הוא יעזיר, שימתקו ממך כל הדינים, ותהיה בן חורין אמתי, כמאמרם ז״ל >שם ו, ב(: ׳אין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתורה׳. אני מאיד מאיד שמח, שהשכנת שלום במןהננו, ובפרט שאתה מחזק ומעודד את ה_רב ... נרו ןאיר, כי עוברים עליו עכשו הךבה משברים, וצריכים לחזקו ולעודדו ולשמחו, ואני מקוה לד^קדוש־ ברוך־הוא, שהכל יסתדר על הצד הכי טוב.

רסד אשר כז רלו בנחל ואודות האשה וכו/ בודאי גם היא צריכה לבקש סליחה לעיני כל, כי היא בץ־תה את מוסדותינו לעיני כל הילדים, ולכל הפחות שתתקן מה שקלקלה. הקדוש־ברוך־הוא השומע תפלות ישראל, ישמע בתפלתי שאני מבקש ומתפלל עליך ועל בני ביתך, שיהןה לכם הרבה נחת. המאהל לך כרכה והצלחה מן השמים... כז רלו. בעזרת השם ?תברך, יום חמישי לסדר וישלח, י״ד פסלו ה׳תשנ״ט. שלום רב אל ... תחיה. לנכון קבלתי את מכתבך, ומאד מאיד שמחתי לשמע איך שאת לוקחת את עצמך בןדים, ואת נעשית ךצינית, יעזר הקדוש־ברוך־ הוא, שתעלי מעלה מעלה בקנית מדות טובות, אשר אין עריך אליהם. בזה העולם עובר על כל אחד כל מיני משברים וגלים, ועוד מגיל צעיר צריכים להחדיר בעצמו אמונה פשוטה בו יתברך, וכשיש לאדם אמונה בהקדוש־ברוך־הוא, הוא /כול לעביר על הכל, ו!ה עקר ההצלחה שלנו, שאנחנו מחנכים את בני ובנות ישראל, בצורה כזו, שתהןה להם אמונה פשוטה בו יתברך, ועל־ידי־זה ןצליחו בכל אשר יפנו. לזאת ךאי להמשיך, והקדוש־ברוך־הוא, /עזר לך, שתמיד תצליחי, ואבקש אותך מאיד, שתמיד תבשרי לי בשורות משמחות, כי ממש חיים חדשים את נופחת בי, כשאני שומע שאת משתנה לטובה, כי כך את מקבלת שם טוב, והקדוש־ ברוך־הוא /עזר, שלא יקח הו־בה זמן, ואוכל לחתן אותך, העקר ךאי רק לשמיח תמיד, ולהשתדל לשפר את המדות, ומה טוב ומה נעים, אם תהיי הכילה ללמד "ספר־המדות", אשר רבנו ז״ל הזהיר

אשר כז רלז בנחל רסה מאד ללמד ספר זה, ואני מקוה להקדוש־ברוך־הוא, שאם תתמיך בזה, תקני לעצמך מדות טובות, אשר אין עיר אליהן. גם טוב מאיד, שהיאמרי בכל יום ׳יום ההלים׳, כי התהלים נחלקים לשבעה חלקים — כמנין ימי השבוע, ועל־כן אשרי מי שזוכה לסים בכל יום ׳יום תהלים׳, ואז ממשיך על עצמו הךבה ישועות. הקדוש־ברוך־הוא, השומע תפלות ישראל, ישמע בתפלתי שאני מבקש ומתפלל בעדך, שיהיה לך רק טוב בחיים, ואני מצפה ומקוה על יום הןשועה שלך, שאזכה לשמח בשמחתך. המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רלז. בעזרת השם יתברך, יום חמישי לסדר וישלח, י״ד פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ידידי היקר לי מאד, הצמוד בפנימיות לבי לטוב כל הימים, ר׳ ... נרו יאיר. לנכון קבלתי את מכתבך, וגידל שמחתי לשמיע הטוב ממך — אין לתאר ואין לשער כלל, כי אתה חקוק בפנימיות לבי לטוב כל הןמים. ואני מק.וה ומצפה, שעוד ןבוא יום מן הןמים, שתעביר לגור בענאל כימי קדם, ונזכה לךאות את ןבנאל לעיר ואם בישראל, ואף שזה נראה כמו חלום, אבל כמו שכל החלומות שלי נתגשמו עד עכשו, גם החלום הזה יתגשם, בעןרתו יתברך שמו. באתי לברך אותך בברכת "מזל טוב" חמה ולבבית על ארוסי בתך, יעזו־ הקדוש־ברוך־הוא, שאתה ואשתך תזכו לחתן את כל הילדים בגיל צעיר. ויהיו שמוךים מהחטא, ותרוה ריב נחת מהם נחת דקך־שה, נחת רוחני וגשמי גם וחד. אודות הבר־מצוה של בנך, אני אהיה בארצנו הקדושה ארבעה

רסו אשר כז רלח בנחל ןמים, בעזרתו יתברך שמו, כי .יש לי שלש חתנות, וכן אני רוצה לעשות את ההלולא של מוהת״ת ז״ל ביבנאל לכלל אנשי שלומנו בכל ארץ ישראל, ולכן אם לא קשה לכם, הייתי מאד שמח, שתעשו את הבר־מצוה של בנך הנקרא על שמי מבנאל, מחד עם הלולא ךמוהךנ״ת ז״ל, וזה לא יעלה לכם כלום, כי אני מכין סעדה שלמה מד המלך, ותמה לי שמחה גדולה מאיד, כי בנך הנקרא על שמי הוא הךאשון, יעזיר הקדוש־ברוך־הוא, שיעלה הצליח כגן רטיב, ויופיע עליו רוח קדשה וטהרה. נא ונא ראה לחזק את עצמך לדבר אל הקדוש־ברוך־הוא, אשר כל דבור ודבור שמדבךים אליו יתברך, הוא הצלחה נצחית, הצלחה כזו, שאין לתאר ואין לשער כלל, ןאדם צךיך להיות מאיד מאיד חזק בזה, ולהיות עקשן גדול — לא להתפעל משום בתה שבעולם, ועל־ידי שמדברים אל הקדוש־ברוך־הוא, על־ידי־זה ממשיכים על עצמו אור וזיו ןחיות ודבקות הבורא יתברך שמו, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם, ואז טוב לו כל ממים. הקדוש־ברוך־הוא יעזיר, שבתך תעביר את ההריון בקלות, ותוליד בנקל, ותבשר לי בשורות משמחות. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רלח. בעזרת השם ?הברך, יום חמישי לסדר ויעזלח, י״ד פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה אל מקר והנעלה ... נרו ןאיר. לנכון קבלתי את מכתבך. מאיד מאיד שמחתי לשמע, שאתה הולך להתארס, יעזיר הקדוש־ברוך־הוא, שיהיה בסימן טוב ובמזל טוב. אודות החתנה, אני אמה, בעץרתו יתברך שמו, באךצנו

אשר כז רלט 33חל רסז הקדושה אךבעה ןמים, שבכל לילה יש חתנה, יום ךאשון: ח׳ טבת, יום שני: ט׳ טבת — שן-ה ההלולא של מוהרנ״ת ז״ל, יום שלישי יש חתנה ויום ךביעי יש חתנה באשדוד, ועל־כן אם אתה תעשה את החתנה ביום רביעי בלילה ביבנאל, אוכל עוד להיות בחתנה. העקר אל תחןה בטלן ואל תדבר הרבה, כי "ברב דברים לא יחדל פשע" )משלי י, יט( וכו׳ וכו׳, ואתה לא צךיך לספר את העבר שלף לאף אחד, תתחיל התחלה חדשה, ועל־ידי־זה תצליח דרכך. ובכל אשר תפנה — תשכיל ותצליח. נא ונא ראה להיות בשמחה, כי השמחה היא רפואה לפיל - בין ברוחני ובין בגשמי, כי כך אומר רבנו ז״ל )לקוטי־מוהל״ז, חלק ב׳, סימן כד(, שחכמי הרפואה אומרים, שכל המחלות שהאדם סובל זה רק מחמת העצבות והמרירות שתופסות את האדם. וכן אומר רבנו ז״ל )לקרטי־מוהר״ן, חלק א׳, סימן כה(, שהדמיונות הורסים את האדם, וצךיך לצאת מכיח המדמה, ולביא אל השכל, ומה הוא השכל? אומר רבנו ז״ל )לקוטי־מוהר״ן, חלק א׳, סימן א׳(, שיסתכל ברוחניות חיות אליקות שבכל דבר, שזה השכל שיש בכל דבר, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל, ואז טוב לו כל דדמים. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רלט. בעזרת השם יתבלך, יום חמישי לסדר וישלח, י״ד כסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב יגיעו וירדפו אל ?דידי היקר לי מאד ... נרו ןאיר. פה תקבל רצוף כמה מכתבים נחוצים למסר את זה ליעדם, וכן "תוך הנחל" משבוע שעבר, יעזיר הקדוש־ברוך־הוא, שתתלה

רסח אשר כז רמ 33חל את זה בלוח המודעות, וכן את המכתב כללי שישלח לך ... נרו ןאיר, תתלה את זה עוד לפני השבת בלוח המודעות. בנך ... נרו ןאיר, מתמיד בלמוד ומתנהג טוב, פיה ושם אני צךיך לעורר אותו, אבל הוא, ברוך השם, מצליח מאד, ואני מקוה להקדוש־ברוך־הוא, שיהיה לך הרבה נחת ממנו. המאהל לף ברכה והצלחה מן השמים... כז רמ. בעזרת השם ?תברך, יום חמישי לסדר וישלח, י״ד פסלו ה׳תשנ״ט. שלום רב אל ... תחיה. לנכון קבלתי את מכתבך, ומאיר מאיד שמחתי לשמע הטוב ממך. ךאי להתחזק להיות בשמחה, וכשהאשה תמיד שמחה ןעליזה, גם הבעל שמח ועליז, ליא־כן אם האשה במרירות ובדכאון, גם הבעל בדכאון. ובאמת אפלו אם הבעל במךירות ובדכאון, האשה צריכה תמיד לשמח ולהךאות לו פנים שוחקות, ובזה היא נותנת לו כוז להמשיך. לכן ראי להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם, כי גדול אדוננו ורב להושיע, ואנחנו צריכים מאיד מאיד להיות חזקים, כדי שהקהילה שלנו תצליח מאיד, ולא להבהל ולהתפעל משום בתה שבעולם, אשרי מי ששמח בעתים הללו, ואז טוב לו כל ממים. נא ונא ראי לשמח את נשות אנשי שלומנו, ותמיד תסתכלי איזו אשה מאנשי שלומנו בודדה וכו׳ וכו׳, תשתדלי שהנשים תלכנה לבקר אותה ולשמחה, שדה היסוד בקהלתנו — שנחזיק את עצמנו מחד. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים...

אשר כז רמא בנחל רסט כז רמא. כעזרת השם יחברך, יום חמישי לסדר וישלח, י״ד כסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ידידי תלמידי... נרו יאיר. לנכון קבלתי את מכתבך. ךאה להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם, ושום דבר לא יוכל לשבר אותך. אין אתה יכול לתאר ולשער את גדל הנחת־רוח שאתה גורם לי, שאתה מחנך את הילדים מהכתה הגדולה, ומחדיר בהם אמונה פשוטה בו יתברך, כי באמת מה נשאר מהאדם — אם לא אלו הדבורים שמדבתם עם התלמידים, ומחדירים בהם אמונה פשוטה בו יתברך. וחכמינו הקדושים אמרו )סנהדרין יט:(: ׳כל המלמד בן חברו תורה, מעלה עליו כאלו ילדו׳; ןעל־כן ראה להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם, ותמשיך לחנך אותם, ואל תסתכל על שום בתה שבעולם, כי גדול אדוננו ורב להושיע ובודאי תךאה נסים נגלים שיעשה עמך הקדוש־ברוך־הוא בזה ובבא לנצח נצחים. נא ונא ךאה רק להיות שמח, ולא להתבלבל משום בתה שבעולם, ואם אחד מתחצף אליך, אל תענה לו, אלא תמשיך לעשות עבודתך עבודת הק‘ךש. ואם היית יודע מעלת המלמד בשמים, היית שש ושמח, וכך מובא בז׳הר הקדוש להר חדש לך־לף יב.<, שרבי שמעון בר יוחאי, כשנכנס לעיר, אמר לתלמידיו: אני רוצה קדם לבקר את השכינה, וכששאלו אותו: איפה המקום? אמר: אצל תינוקות של בית רבן. ולכן מקום שלומדים עם ילדים תורה ואמונה ויךאת שמים — שם משכן השכינה; ולכן ךאה לשמח מאד, והקדוש־ברוך־הוא ירחיב

ער אשר כז רמב בנחל לך ברוחניות ובגשמיות גם יחד, ותמיד תבשר לי בשורות משמחות. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רמב. פעזרת השם יתפרך, יום חמישי לסדר משלח, י״ד פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ?דידי היהןר לי מאד ... נרו ןאיר. לנכון קבלתי את מכתבך כבר כמה פעמים, אך מרב טרדותי הןה לי מאיד קשה להשיבך. מה אמר לך, ידידי היקר לי מאיד י אהה חקוק בתוך לבי ממש, כי עזךת לי מאיד מאיד באספת ספרים, שזו כל חיותי, ומי יתץ, שאזכה להגות בהם כל ימי חיי, וכן אתה תעזיר לי למציא עוד ספרים ישנים גם חדשים, כי זו כל חיותי. ראה להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם, כי השמחה היא רפואה לכל — בין בגשמיות ובין ברוחניות. ורבנו ז״ל אמר )לקוטי־מזהל״ז, חלק ב׳, סימן כד(, שכל המחלות באות לאדם רק מחמת חסרון השמחה, ואם האדם הןה תמיד שמח, אף פעם לא היו באות עליו מחלות, אך עובר על כל אחד מה שעובר — כל־כך הרבה צרות הסורים, ששוכח מהשמחה, ולכן ךאה להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם, ובודאי לא יעזיב אותך הקדוש־ברוך־הוא. נא ונא הרגל את עצמך לדבר אליו יתברך, אשר כל דבור ודבור שמדברים אליו יתברך, הוא הצלחה נצחית, הצלחה כזו, אשר אין לתאר ואין לשער כלל. אשרי מי שחזק בץה, ואז טוב לו כל הןמים. הנןאחל לך ברכה והצלחה מן השמים...

אשר כז רמג בנחל רעא כז רמג. בעזרת השם יתברך, יום חמישי לסדר וישלח, י״ד פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל אהובי, תלמידי ... נרו יאיר. נסיתי להתקדר אליך, ולא יכלתי לתפס אותך. מה אמר לך! ךאה להתחזק בכל מיני אפנים ובעולם, ואני לא יודע למה אתה צריך להכניס בעצמך מחשבות כאלו אני בכעס עליך וכו׳, כאלו עשית איזה דבר רע וכו׳, הרי סוף כל סוף זו היתה תאנה וכו׳, וזה ןכול לקרות, חס ןחלילה, אצל כל אחד, ןעל־כן אני לא יודע למה אתה צריך להיות כל־כך שבור, עד שתתיאש לגמרי מחייך, ותברח מיבנאל וכו׳, אני מאד מקוה לד^קדוש־ברוך־הוא, שתחז׳ר אל התלמוד־תורה, ותהיה מישב. מה אתה צריך להסתובב ברחובות ולגבות כספים וכו׳ וכו׳, אשר אין אתה יודע מה יכול לצאת מזה, כי כל העדן לא כל־כך כשר וכו׳, ודי לחכימא. ולכן איעצך ויהי אלקים עמך, שתקח את עצמך בןדיך, ותתחיל להתמיד בתורה כמו שהתמדת אצלי, זכור גם ץכ‘ר איך הןה לך חשק ורצון לקנות לעצמך ספריה כמו שיש לי, זכור גם זכיר איך סדךת אצלי את הספרים, וזכית לקנות הךבה ספךים, אבל צריכים גם ללמד בספךים, לא שישארו בארון הספרים. ולכן ךאה לקבע לעצמך שעור בכל יום במקרא — חמש ורש״י עם התרגום בפרשת השבוע, וכן תגר׳ס פרק אחד משניות, ןדף אחד גמרא, וסימן אחד שלחן ערוך, וממש תךגיש עולמך בחייך, כי אין עוד טוב מתורה, כי סוף כל סוף מה נשאר מהאדם? רק את התורה שזוכה ללמד. וחכמינו הקדושים אומרים )שמות רבה, פרשה נב, סימן

ערב אשר כז רמג בנחל ג׳( על הפסוק )מעלי לא, כה(: "עז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון״, אימתי התורה שוחקת? הוי אומר: ליום אחרון; מה נשאר מהאדם? רק מה שזכה ללמד בכל יום ויום, וחבל על כל יום שעובר מבלי למוד התורה. וכן מה טוב ומה נעים, אם תתפלל בכל יום ויום במדן עלב וביקר וצהרים, ודבר זה תזכיר טוב מאד - מי שמתפלל במבין, .יש לו דבר שבמרן, הינד פרנסה בשפע. ורואים שבני־אדם אינם נץהךים בתפלה: שחךית, מנחה ומעךיב בצבור, ועל־ידי־זה רחמנא לישץבן, הם סובלים עניות גדולה מאיד מאיד, ולכן ראה להז-הר להתפלל בממץ דיקא, והקדוש־ברוך־הוא לא יעזיב אותך. נא תא תהיה שמח, כי עוד מעט תהוה אבא, בכן עליך להיות מאיד מאיד שמח על נעם חלקן?, וץכיר את כל החסד שעשה עמך הקדוש־ברוך־הוא, שהתחתנת בגיל צעיר, ועל־ידי־זה אתה נצל מכל מיני ךבךים רעים ובלתי רצויים, ולכן אל תשכח מהקדוש־ ברוך־הוא כרגע, ובודאי ליא יעזיב אותך השם ותברך. נא ונא אל תחיה בחלישות הדעת, קרה מה שקרה וכו׳, תקבל את הכיל לכפרת עוונות, את החרופים והגדופים שהיו מנת חלקף, אבל אתה צריך לזכר, שלא אתה חןב בדבר זה, כי זו היתה תאנת דרכים, וזה דדה וכול לקרות אצל כל אחד, שהקדוש־ברוך־הוא יעזיר, שלא יקדה אצל שום בר ישראל, אבל לא להשבר משום דבר, מה והיה לך אם תסתובב שבור ורצוץ, הלא לא תגיע לשום מקום, וכן ראה לקחת את עצמך בוךיף, ןהקדוש־ברוך־הוא בודאי לא יעזיב אותך. בעוד פחות משלשה שבועות, אני אהיה באךצנו הקדושה, ואז נתראה ונתחזק וחד. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמום...

אשר כז רמד - כז רמה בנחל רעג כז רמד. פעןרת השם יתברך, יום ששי עךב־שבת־קךש לסדר וישלח, ט״ו פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה מיער וירדפו אל ... ו... שלחיו נצח. פיה תקבלו את הפתגמים שבקשתם, ומי יתן, שלז־פס עוד חלק, כי זו זכות הרבים גדולה מאד. וכן תקבלו את המכתב כללי לתקנו ולשליח ליבנאל, רק תגדילו את זה. ועוד מכתב להכניסו ב״אשר בנחל״, האם תקתקתם את המכתבים כתב לד ששלחתי לכם ? הקדוש־ברוף־הוא לעזר, שתמיד תעסקו בעסק קדוש ונורא הל-ה, אשר אין עריך לגדל המצוה, ובץכות זה יהיו לכם ילדים טובים, קדושים וטהורים. המאחל לכם שבת שלום... כז רמה. בעזרת השם ?תברך, יום ששי ערכ־שבת־קךש לסדר ולשלח, ט״ו פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה לגיעו ולרדפו אל ידידי היקר לי מאד ... נרו לאיר. לנכון קבלתי את מכתבף. אודות יום ההלדת שלף וכו׳, ךאה לעשות ביום לה כמה מצוות מלחדות, ולען שאתה עוסק בצךכי הרבים, בהפצת מעינות החכמה חוצה, מהנחל נובע מקור חכמה, זכותו לגן עלינו, לדעתי, זה עולה על הכיל, כי זכות הרבים גדולה ונורא מאיד, לזכות את עם ישראל

עדר אשר כז רמו בנחל עם דברי אמונה, ובפרט בדור הזה, אשר הערב־ךב כל־כך התפשטו בזהמת נאוף, שקוץ, תעוב, עלינו למסיר את נפשנו לגלות ולפרסם את דעת רבנו ז׳׳ל במסירות נפש הכי גדולה, ולא להתפעל מאף אחד בעולם, ולכן תפיץ ביתר שאת וביתר עז. מא׳ד מאד אבקש אותך, שתודיע לכל אנשי שלומנו באשדוד ובאשקלון וכו׳ וכו׳, שסעדת ההלולא של מוהרנ״ת ז״ל תהיה לכלל אנשי שלומנו בכל אלץ ישראל ביבנאל. אני מאד מקוה לד^קדוש־ברוך־הוא, שהבל יתהפך לטובה, ויהיה לך הךבה נחת מילד־יך, כי בזה העולם צריכים הךבה התחץ־קות, כי עוברים על כל אחד משברים כאלו, שלא חלם, כשאדם מתחתן הוא אינו חולם מה מחכה עליו, כי אם אדם הןה יודע מה מחכה עליו, הןה משתגע מרב צרות הסורים, אבל הכל נעלם ונסתר מבני־אדם, ומפני זה הוא מחזיק מעמד, ובשביל זה אמר רבנו ז״ל )שיחות־הר״ן, סימן כס, שאצל העולם השכחה היא חסרון, ואצלו השכחה מעלה מאד, כי אם לא היה אדם שוכח את העבר שלו, הןה משתגע מרב צרות הסורים. לזאת ךאה לעשות כל מיני פעלות שבעולם לשבח את העבר שלך, והקדוש־ברוך־הוא יעז׳ר, שתזכה תמיד להתעלות מעלה מעלה, ושום דבר שבעולם לא יוכל לשבר אותך. הקדוש־ברוך־הוא, השומע תפלות ישראל, ישמע בתפלתי שאני מבקש ומתפלל בעךך, שתצליח דרכך תמיד. המאחל לך שבת שלום... כז רמו. בעץרת השם יהכרך, יום W ערב־שבת־קךש לסדר וישלח, ט״ו פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה עיעו וירדפו אל ?דידי היקר לי מאד ... נרו יאיר.

אשר כז רמו בנחל ערה לנכון קבלתי את מכתבף. העקר ראה להשתמש עם האוצרות, רבנו ז״ל אמר )חיי־מוהר״ן. סימן רצד(: אני אוצר של יךאת שמים, ולמה אתם לא חופרים אחר ענה ואמר לו: תאמין לי, ידידי, שעלי עובר הרבה יותר ממך, אלא שאני מעזתמש עם האוצרות של רבנו ז״ל, ואם אתה תשתמש עם האוצרות של רבנו ז״ל, גם תץכה לזה... רואים מכאן, כי בזה העולם עובר על כל אחד צרות ויסוחם, מחרות ומכאובים, ומי מחזיק יותר מעמד? מי שמשתמש יותר עם האוצרות של רבנו ז״ל, שהוא אוצר המנצר. ולכן ראה גם אתה להשתמש עם האוצרות שבספרינו הקדושים, המלאים התחזקות והנהגות ישרות, ודרכים ונתיבות איך להחזיק מעמד, ואיך לעביר את זה העולם בשלום. בפרשת השבוע אנזתנו מוצאים בסוף הפרשה אלופי עשו, ועל כל אלוף אומר התךגום: רברבי עשו, הינו שגם לעשו היו רבנים גדולים, ופרש רש״י ז״ל, שהיו כלם ממזחם ופסולים, ולצערנו הרב, גם בדור הזה יש שתולים, ׳רע־בנים׳ ברב העירות, אשר הם מאלו האלופי עשו, רחמנא לישזבן, שמעבידים על הדת, כי לולא הקלים והריקים האלו, מזמן היו נשמות ישראל חוזחם בתשובה, אף אלו הרשעים ארורים עם ההתחם שלהם ועם הקלות שלהם וכו׳ וכו׳, הם מוליכים שולל את נשמות ישראל. הקדוש־ברוף־הוא וצילנו מהם ומהמונם. ונשמע ונתבשר כבר בשורות משמחות. זה ששאל אותי שאלה וכו׳, הוא הןה אשכנזי, וחקה זקן תימני... אני מקוה להקדוש־ברוף־הוא, שתהיה לוזם מפלה מה שיותר מהר. נא ונא הרגל את עצמף לדבר אליו יתברף, אשר כל דבור

רעו אשר כז רמז בנחל ודבור שמדברים אליו יתברך, הוא הצלחה נצחית, הצלחה כזו, שאין לתאר ואין לשער כלל. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רמז. בעזרת השם ?תברך, יזם ששי ?גךב־שבת־קךש לסדר משלח, ט״ו בסלו ה׳תשנ״ט. שלום רב אל ... תחיה. היום ספר לי המנהל מה קרה בבית־ספר, ומה החלטת, לדעתי, את צריכה להמשיך ולא להשבר משום דבר, אם היית שואלת אותי קידם, הייתי אומר לך מה לעשות, לגברת ... תחיה אמךתי, שהיא לא תקח רק את הכתה שלה, והיא תשמר עליהן, ועליכן איני יודע למה התקוממו התלמידות בכתה שלך. עם כל ז׳את הייתי אומר לך, שלא צריכים להתבלבל, זו דרכם של בני הנעורים, שמתקוממים, וצריכים הךבה סבלנות, ןאצלי אותו הדבר, לא פעם אחת הם יוצאים מהגךרים ומתפרעים וכו׳ וכו׳, וצריכים סבלנות של ברזל אתם, תה מעבודת החנוך. נא ונא ךאי להתחזק, ומי יודע אם זה לא התקון שלך — ללמד את בנות ישראל אמונה, כי סוף כל סוף .יש לך שפה משתפת אתם, ואין את יכולה לתאר ולשער את גידל הץ־כות בשמים, כשזוכים לחנך את בנות ישראל במדת האמונה ובמדת הצניעות, ובמדת יךאת שמים, אשר אין ערך אליהן, ולכן ךאי להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם, ובודאי לא יעז־ב אותך הזקדוש־ברוך־הוא. תקךבי את הבנות ביתר שאת וביתר עז, והקדוש־ברוך־הוא בודאי לא יעזב אותך. המאחל לך שבת שלום...

אשר כז רמח בנחל רעז כז רמח. בעזרת השם יתברך, יום ששי ערב־שפת־קדיש לסדר משלח, ט״ו פסלו ה׳תשנ״ט. עזלוים וברכה אל ... ו... שיחיו נצח. אף שכבר דבךתי אתכם בטלפון, עם כל זיאת אמרתי לרוץ ׳שורו׳תים אלו לפניכם וכו׳ וכו׳. תהלה לאל, לבנכם ... נרו ןאיר, לא חסר שום דבר, ואני לבלתי אתו, שבפסח הוא נוסע הביתה לבקור הולים, אבל לדעתי, אתם צליכים לעמיד חזק על זה, שלא יבלבל לכם את המיח והדעת, כי אם הוא בורח לי באמצע הזמן, אני מבטיח לכם, שלא א_קח אותו חזרה בשום פנים ואיפן, וזה אצלי חיק מהךבה שנים, אם תלמיד בורח, ואחר־כך הוא נכוה בישיבות אחרות ורוצה לחזיר, אני לא מקבל אותו, ועל־כץ, לדעתי, אתם צליכים לעמיד חזק אתו, ולהגיד לו ולהסביר לו, שאין לו מה לעשות באלץ ישראל, כי לא תהיה לו ישיבה — וזו האמת, כי הוא לא יסתדר ולא ישתלב בשום ישיבה, ופיה ברוך הוא וברוך שמו הוא מצליח בלמודים ובמדות ובדרך ארץ, צליכים רק שתוף פעלה עם ההולים, שההולים .יגידו לו בעלינות, ויסבירו לו שזה טוב בשבילו. ועל כלם — לאו להתפלל הךבה על היללים שלכם, שיהיו מצלחים בתורה ובילאת שמים, כי את הנחת תלאו בעוד כמה שנים, כשכבר יעמדו תחת החפה, זה יהיה הנחת דזכי גדול שלכם, אבל אתם צליכים גם־כן לעזר לי להשקיע בילדים. הקדוש־ברוך־הוא, השומע תפלות ישראל, ישמע בתפלתי שאני מבקש ומתפלל בעדכם, שתצליחו דלככם תמיד. המאחל לכם שבת שלום...

רעח אשר כז רמט — כז ת בנחל כז רמט. בעזרת השם ?תברך, יום ששי עךב־שבת־קךש לסדר וישלח, ט״ו כסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל תלמידות בית־ספר ״בית פ^א״, שלומדות בכתה של המורה ... תחיה. מאד מאד הצטערתי לשמיע, שהיום התפרעתן מפני שךציתן לנסיע לטיול, הן אמת אני מבין אתכן מכל מה ׳עזעובר עליכן וכו׳ וכו׳, ושאתן גם־כן רוצות לנסיע לטיול, אבל אין זו דרך להתפרע כל־כך, כי אני רוצה לךאות אצלכן נחת, שאתן מישבות כבר עם מדות טובות. לזיאת אני מאד מבקע! אתכן, שתתמתה ב״ספר־ המדות", אשר זה היסוד, כי בלי מדות אין לאדם כלום, ואשרי מי שמתמיד ב״ספר־המדות", ואז יקנה לעצמו תמיד מדות טובות. נא ונא ראינה לשפר את מדותיכן, ותבקשנה סליחה מהמורה, ואני מקוה להזקדוש־ברוך־הוא, שבשבוע הבא ת&ענה, בעזרתו יתברך שמו, לטיול ןפה מאד, רשלים את מה שלא נסעתן לשבת זו. מאיד מאיד רציתי, שכל אחת מכן תכתיב לי מכתב התנצלות ךכו׳, ואני מקוה שהכיל יתהפך לטובה, בערך בעוד שבועים וחצי אהיה בארצנו הקדושה, ואז אדבר אתכן פנים אל פנים, ועד אז אני מאיד מבקש אתכן, שתעשינה כל מיני מאמצים להתנהג בדרך אלץ. והקדוש־ברוך־הוא וצליח דרככן תמיד. המאחל לכן שבת שלום... כז ת. בעזרת השם ?תברך, יום ששי עךב־שבת־קךש לסדר וישלח, ט״ו כסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו ו?ךךפו אל ... נרו ןאיר.

אשר כז רנא בנחל רעט קבלתי את התקנון, וזה מאיד מאד טוב, ובפרט אחרי שדבךתי עם אשתך, והיא הסבירה לי, אז אין מה להוסיף ואין מה לגלע. והקדוש־ברוך־הוא יעזיר שנצליח, ולא צריכים בשום פנים ואפן להתבלבל מאף אחד. שלחתי לך אתמול את "תוך הנחל", האם מסךת את זה ל... לתלות את זה על לוח המודעות?! וכן את המכתבים, אם מסרת ליעדם; מאיד רציתי, שתרשים לי בכל פעם שאתה מקבל מכתבים — אם קבלת אותם, ומסךתם ליעדם, ואף שאני יודע שקשה לך, עם כל זיאת אתה עושה פשוט חסד אתי וחסד עם אנשי שלומנו, שעובר על כל אחד ואחד מאתנו משבךים תלים. פיה תקבל מכתב לתלמידות של הגברת ... תחיה, לאה למסר לה את ץה, כי מה לעשות? צריכים לעמיד על המשמר, והקדוש־ ברוך־הוא ועזר, שנצליח דרכנו בחנוך בנינו ובנותינו. המאהל לך שבת שלום... כז רנא. פעץרת השם יתפרך, יום ראשון לסךו־ וי-שב, י״ז פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל כלליות נשות אנשי שלומנו היקרים, "חסידי בלסלב", הגרים מבנאל "עיר בלסלב,/ הוי״ה עליהן ישרה שכינתו תמיד, וישמרן ויצילן מכל צרה וצוקה, מכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהן, אמן. חסדי השם יתברך, שאני זוכה שוב לכתיב לכן מהלכה ואגדה והשקפה, הפעם נלמד מהלכות הנכה.

רפ אשר כז רנא בנחל בתקופת בית שני גזרו מלכי ען גזרות על ישראל, והלחיצו אותם בלחץ גדול מאד בגזרותיהם הרעות, שלא ישמרו שבת, ולא יקימו מצות מילה, ולא מצות קדוש החדש• וטמאו את כל השמנים שהיו בבית המקדש. ועם ישראל היו בצרה גדולה מאיד מאד. והקדוש־ברוך־הוא רחם על עם ישראל, ושלח קימץ קטן של יהודים, אשר במסירות נפשם לחמו עם היונים והכניעו אותם, אלו היו בני החשמונאים. ולא רק שגברו והכניעו את היונים, אלא עוד הדליקו בחזרה את האור בבית־המקדש, האירו את הנרות. וכשגברו ישראל על אויביהם ושונאיהם, הןה זה ביום כ״ה בכסלו, שבו ביום נכנסו להיכל בית־המקדש, שבו פךצו היונים פרצות, ורצו להךליק את המנורה, אבל לא הןה שמן, והלכו וחפשו עד שמצאו פח שמן חתום בחותמו של הכהן גדול, ולא הספיק להם אלא ליום אחד, והקדוש־ברוך־הוא עשה נס והספיק לשמונה ןמים. ןשנם טעמים רבים, למה דוקא שמונה ןמים? אך לא נאךיך בכל הטעמים. ובספר "נר למאה" מביא מאה טעמים, מדוע הצךכו לעשות את נס חנכה שמונה ןמים. ואנו נפרט רק טעם אחד; היות שהצךכו להביא שמן מחלקו של אשר, כמובא )במנחות פה:(, ומירושלים עד חלקו של אשר אורך ארבעה ןמים, ובחזרה — עוד ארבעה ןמים, הרי זה שמונה ןמים. ומאז קבעו חכמינו הקדחים, $מצוה להדליק נר חנכה שמונה ןמים. המצוה היא — שהאב מךליק את הנרות ומוציא ידי חובת כלם. אבל המהדרין מן המהדרין, שכל אחד מאנשי הב?ת מדליק — הינו הבנים הן-כךים מךליקים גם־כן. וכדי לחנך את הילדים, נוהגים אצלנו, שהילדים כשהם עדין קטני קטנים, כבר קונים בעבורם הנמה, שגם הם ק־ליקו את הנרות. וזה נוהגים — הן עם הבנים והן עם הבנות. אבל הבנות רק עד גיל שמונה. כי מצות חנוך מתחילה בגיל תשע, אבל אנו מכניסים את הילדים הקטנטנים כבר במצות הדלקת נרות, על־כן הן הבנים והן הבנות יכולים

אשר כז רנא בנחל רפא להךליק בןחנכיה נפרדת, הבנות עד גיל שמונה, כי שמונה ויום אחד נכנסים לגיל חנוך, רנעזים הלא פטורות, אבל צריכות להיות בעת הדלקת הנרות, אך אינן צריכות להדליק בעצמן, רק אם אין האב בבית, אז האשה מדליקה. כאן אני רוצה לעורר, שאין שום סבה שהבעל לא יהיה בבית בעת הדלקת הנרות, אלא הוא מחןב להתאמץ ולהשתדל בכל מיני השתדליות ומאמצים להיות כל ימי התנכה בבית בעת ההךלקהי ויקים את המצוה בשלמות ובהדור, שאשתו תעמיד לצדו וכן בנותיו, וכן הבנים ה־ליקו. והוא ןסוד גדול בחנוך, שהןלךים רואים התנהגות האבא בעת שמדליק את הנרות ושרים בןחד וכו׳. סדר ההדלקה: בלילה הראשון מךליקים נר אחד, בלןלה השני שנים, בלילה השלישי שלשה, וכן הלאה, עד אשר ביום השמיני — שמונה נרות. בעל־הבית מניח חנכןתו בטפח סמוך לפתח. הינו מצד ימין של המשקוף — המזוזה, ומצד שמאל — החנכיה, ומדליק בליל ראשון את הנר הסמוך לפתח, בליל שני מדליק תחלה את הנר השני וחוזר לראשון, בליל שלישי מז־ליק תחלה את השלישי ואחר־כך שני ואחי־כך ראשון, ןכן הלאה, תמיד מדליקים אחורנית, כדרך כתיבה בלועזית, משמאל אמין. עד אשר ביום השמיני מתחילים מהשמיני וחוזרים לראשון. במה מדליקים: מצרה מן המבחר שיךליק בשמן זית. ואין להקל בזה בשום פנים ואיפן. על־כל־פנים הבעל צריד לךאות שחנכןתו תהיה עם שמן זית ובפתילות. ילדים עד גיל בר מצוה יכולים להדליק עם נרות. אך מגיל בר־מצוה מחיבים להךליק חנכיה עם שמן זית, כמו האב, כי הם חןבים במצוות. רק האבא צריך להדליק סמוך לפתח ממול המזוזה, אבל הילדים מדליקים ליד החלון. מצות הדלקת נר חנכה היא מצוה חשובה במאיד מאיד. וצריכים להזהר מאיד ולא להקל בה. לכן הנשים — בעת הדלקת הנרות, אסור להן לעשות מלאכה, וכל זמן שהנרות דולקים — לכל

רפב אשר כז תא מחל הפחות חצי שעה מעת הדלקתם אסורות במלאכה; לא כביסה, לא בשול, לא תפירה וכו/ ובעת ההדלקה צךיכים האם, הבנים והבנות לצאת ידי חובת הברכה. בלילה הראשון מברכים שלש ברכות: "להדליק נר חנכה". "שעשה נסים", "שהחןינו". מליל שני ואילך מברכים רק שתי ברכות: "להדליק נר חנכה", "שעשה נסים", וכך ממשיכים כל ימי החנכה. ימי החנכה קבעו להודות ולהלל ולשבח את הבורא יתברך שמו על הנסים שעשה לנו. שהיונים רצו לעקיר את נשמות ישראל לגמרי מהקדוש־ברוך־הוא, ועם ןשראל התגברו עליהם, ןהכניעו אותם. ויען שבבית־המקזיש היתה המנורה, ושם הדליקוה, אזי זכר למנורת בית־המקזיש, אנחנו מדליקים נרות. ובאמת הרמז לזה )מעלי ו, כג<: "נר מצוה ותורה אור". אף שאין לנו עתה בית־ המקדש, אך עלינו לבקש את הקדוש־ברוך־הוא בכל יום ובכל לילה שירחם עלינו, חחזיר לנו את בית־המקרש, חשיב את עבודת הכדזנים לךביר ביתו. אבל לזכר הנס ולזכר המנורה שדלקה בבית־המקדש, מדליקים נרות בחנכה. להורות את הנפלאות, שנשמות ישראל — ק'מץ קטן, החזיקו ביהדותם ובאמונתם, וגברו על היונים, אשר כפרו לגמרי בהקדוש־ברוך־הוא, והחשיכו עיניהם של עם ןשראל, כמו שאומךים חכמינו הקדושים )בראעית רבה, פרעה ב׳(: "וחשך על פני תהום״ )בראעית א, ב( — זו מלכות ירן, שהחשיכו עיניהם של ישראל, ומרו גזרה: כתבו לכם על קרן השור, שאין לכם חלק באליקי ישראל. ושמעתי פעם טעם, למה גזרו שיחךטו על קרן השור ריקא, שאין לכם חלק וכו׳? אלא אומרת הגמרא )עבת לב:(: מה יכולים לעשות עם קרן? שופר. שופר בשבת — המתר לטלטלו אם לאו? אומרת הגמרא: מתר, מחמת שראוי לעשות ממנו בקבוק חלב. שופכים את החלב דרך החלק הרחב של השופר, ומהחלק הצר התינוק שותה )פעם השתמשו בקרן השופר במקום בקבוק(. זו היתה רשעות היונים, שרצו שתינוק היונק עדין, כבר אז יסתכל על המלים: אין לכם חלק באלקי ישראל, כל־כך רצו לעקר

אשר כז תא בנחל רפג את האמונה מעם ישראל, עד שאפלו תינוק היונק ועזרתה מבקבוק חלב, כבר וראה את המלים הללו. עד שבאו החשמונאים, והם נצחו את היונים. למה נקראים חשמונאים? .יש אומרים שהם באו מעיר השמונה, אשר היא מהמ״ב מסעות שןצאו ישראל ממצרים ונסעו דךכם, וץה אחד מחם, ויש אומרים שזו עיר מארץ ןשראל: חשמון, ועל שם העיר נקראים חשמונאים. חשבתי למז מדוע נקראים חשמונאים ? כי היונים גזרו על שלשה דבךים: חידש, שבת, מילה, שלשת היסודות של עם ישראל רצו לשךשם. שלא .ידעו בני ישראל מה דו שבת, מהי מצות מילה, ומהו קדוש החדש. ומה יהיה אם לא .יךעו מכך? אלא ימשיכו עצמם רק אל הטבע. כי מצות מילה מורה שאדם מנהג בהשגחה ממנו יתברך, אשר צוה לקים מצות מילה, שהגוף שלו משעבד לד^קדוש־ברוך־הוא. שבת גם־כן מורה ומגלה שאין טבע ומקרה, אלא בששת ימים ברא הקדוש־ברוך־הוא את העולם וביום השביעי שבת וינפש. קדוש החלש גם־כן מורה על אמונת חכמים, אשר בחם תלויה כל התורה, כי הם קובעים מתי ראש חידש ומתי חחגים, כפי חחידש כן חחגים. מה חהפרש בין חשגחה לטבע? כשאדם מסתכל רק על חשגחתו יתברך, אזי הוא בטל ומבטל לגמרי לאין סוף ברוך הוא. "אין לי כלום". שזו מצות מילה, שמוסר עצמו לשים אות בעצמו, שהוא כל כלו מסור לחקדוש־ברוך־הוא. שבת — כל כלו מסור לבורא יתברך שמו, אסור לעשות שום מלאכה גשמית. חידש — כל כלו מסור לחכמים. זו נקראת חשגחה, שאני יודע עזחקדוש־ ברוך־הוא משגיח. לחפך מזה, חס ושלום, כשמהללים שבת, כשמפךים מצות מילה, וכשאין אמונת חכמים, זהו טבע. מהי חשגחה? ענוה, שאני יודע שאני כלום, רק חקדוש־ברוך־ הוא פה, ואני צריך אותו, ואני משגח ממנו יתברך. וטבע זה אנוכיות, תמיד אני, ורק אני. אם נתבונן חיטב: ח׳ש׳מ׳נ׳א׳י׳ אותיות: ח׳דש ש׳בת מ׳ילה א׳נ׳י׳, ברגע שמוציאים מאדם מצות

רפד אשר כז תא בנחל שבת מילה ח‘ךש, נ׳עזאר — אני. וזיאת רצו היונים — לעקר את האמונה, את ההשגחה, את ש׳בת מ׳ילה חי׳דש, ןאז ישאר אני — גאוה, טבע ןכו׳. ואלו חשמונאי באו להשריש ולהחדיר בחזרה את האמונה — שבת, מ׳ילה, ח׳ךש, ולשרש ולעקר את האני — את הגאוה; וזה יהיה בעת ה1נאלה, שמשיח יגלה את הקדוש־ברוך־הוא לכל העולם כלו, שכלם .ידעו שהכל השגחה, ואין טבע כלל. בעבור זה דוךשי ושומות דךשו, שתבת מ׳ש׳י׳ח׳ זהו ראשי תבות: מ׳זוזה י׳מין ח׳נכה ש׳מאל, שעקר שלמות המצוה — שהמזוזה בצד ןמין של הדלת, ונר חנכה בצד שמאל, מזה יוצא תבת משיח. בחנכה אומךים ׳על הנסים׳ בכל תפלה ותפלה ובבךכת־המזוץ, שאנחנו מודים ומהללים את הקדוש־ברוך־הוא "על הנסים ועל הפרקן ועל הגבורות ךעל התשועות, ועל הנפלאות ועל הנחמות ועל המלחמות שעשית לאבותינו ממים ההם בץ-מן הזה". שהקדוש־ברוך־הוא עשה נסים ונפלאות עם עם ישראל, "כשעמדה מלכות ןון הרשעה על עם ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי ךצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמךת להם בעת צרתם ןגו׳, ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופךקן כהיום הזה". בשביל זה עקר ימי חנכה הם ימי הודאה. ואומר רבנו ז״ל )לקוטי־מוהר״ן, חלק ב׳, סימן ב׳(, שימי הודאה הם הארת עולם הבא בעולם הזה. אדם שמודה ומהלל ומשבח את הקדוש־ברוך־הוא בכל יום, זה שעשוע עולם הבא, כי אין עוד דבר יותר ןפה כאדם הנותן תודה להקדוש־ברוך־הוא, תהו ימי חנכה, שאנו נותנים תודה לבורא יתברך שמו, שזו הארת העולם הבא בעולם הזה. בדרך כלל רואים בני־אדם שיש להם טענות עליו יתברך: למה אני סובל?! למה אין לי כסף?! למה עוברים עלי יסוךים ומרירות?! שואלים כל הזמן ׳למה׳. תנו תודה להקדוש־ ברוך־הוא על הטובות שעשה לכם, ולא תשקעו רק בקשיות. אומר דוד המלך )תהלים עט, י(: ׳למה׳ — יאמרו הגויים; גוי שואל למה, כי הוא שקוע בטבע, ועל־כן שואל ׳למה׳, אבל יהודי אומר: ׳ככה׳, אשרי העם ש׳ככה׳ לו )עזם קמד, טו<; אינני יודע, כך גןרה חכמתו

אשר כז רנא בנחל רפה יתברך. על־פן יכולים אולי לומר שאלו אותיות חנכה, שאותיות כ״ה יוצאות מ׳ככה׳, הינו בחנכה אנו מבטלים עצמנו לגמרי אליו יתברך ואומדים: ככה. כיה רצה הקדוש־ברוך־הוא. בכ״ה אז החניה לעם ישראל, הינו שבר ישראל חונה, אין לו קשיות על השם יתברך, ונותן לו תודה. ולכן אומרים הלל בימי החנכה. .יש סברא בשלחן ערוך, שהסעדות בחנכה הן רשות. כי עקר המצוה היא ההדלקה ופרסום הנס, על־כן אין לעשות סערות, ויש אומדים כן לעשות סערות, אבל מךבים בהם בדברי תורה, בדברי ספורים ונסים שקרו עם ישראל משך כל הדורות, ומתאספות המשפחות בצותא, ומודים ומהללים ומשבחים את הקדוש־ברוך־ הוא על הנסים שעשנו במשך כל הדורות. ואסור ללעג על מנהגי ישראל, שמשחקים עם סביבון, כי יש בזה סודות גדולים מאיד, שכתוב עליו אותיות: נ׳ס, ג׳דול ה׳ןה ש׳ם, אשר זה הלמז ׳גשנה׳ — "ואת יהודה שלח גי׳ש׳נ׳ה"׳, שיעקב אבינו כבר חזה בשעה שיהיו ןשראל במצרים, שלא ירדאשו, כי לבסוף יצאו ממצרים, ולכן קידם שיךדו מצרימה כתוב )בראשית מו, כח<: "ואת יהודה שלח גשנה״ — לרמז נ׳ס ג׳דול ה׳ןה ש׳ם — כיצד ןצאו ישראל מהגלות? על־ידי הנסים. ולכן אין ללעג על מנהגי ישראל, שמתאספים יחד ומספדים ספורי צדיקים, ומהללים ומשבחים את הבורא יתברך שמו. גם בבית־הכנסת מצוה להדליק נר חנכה, והמנהג בבית־הכנסת להדליק בין מנחה לעךבית, שאז נמצאים כלם בבית־הכנסת, באיפן שיתרבו הנסים, שכלם יראו את גדלת הנס, אבל תכף־ומןד כשמסימים עךבית, צריכים ללכת הביתה, ולראות שהאשה והילדים יהיו בבית. וידליקו נר חנכה. אסור אז ללמיד ולא לעשות שום מלאכה אחרת, אלא רק לקים את מצות הדלקת נרות, ואסור להלביש עצמו במצוות כאלו .יש מצוה גדולה מזו, כי זה בעצמו הסמ״ך־מ״ם המלביש עצמו במצוות, וצריכים להזהר בזה.

רפו א#ר כז תא בנחל בערב עזבת מךליקים תחלה נר חנכה, ואחר־כך נר עזבת, במוצאי־שבת עועזים ק'ךם הבדלה ואחר־כף נר חנכה, ויעז להז-הר בץה במאיד מאד. מוהךנ״ת ז״ל אמר: למה מדליקים נר חנכה קידם אחד ואחר־כך שנים אחד, ואחר־כך שלשה שנים אחד וכו׳, תמיד חוז־רים לךאעזון? אלא להורות לאדם, שכך דרך החנוך, מלמדים איזה דבר, ביום השני לומדים דבר חדש, אבל חוזךים גם על הךאשון, ביום השלישי לומדים דבר חדש, אבל חוזירים על השני והךאשוץ, וכן ביום הרביעי וכן הלאה, בכל יום עושים התחלה חדשה, אבל משננים גם את הנלמד. כי כך כתוב בספרי מוסר: אין חזק החסידות בהתחלתה. כשאדם מתחיל להתחסד עם הקדוש־ ברוך־הוא, בהתחלה .יש לו התחדשות חדשה, חשק חדש. ועל זאת מרמז חג החנכה, שאנו צריכים לחנך עצמנו תמיד מחדש, אסור לומר: "אני כבר בעל תשובה" וכו׳, אלא בכל יום להתחיל לחזיר בתשובה מחדש, ובזה מאירים את האור על עם ישראל בכלליות ןעל ביתו בפרטיות, ועל כל אחד ואחד בפרטי פרטיות. להאיר את אורו יתברך, ולידע שהוא יתברך נמצא אתנו בתוך הבית. ואת האור הזה צךיכים להמשיך אחר־כך על כל השנה. על־כן נר חנכה היא מצוה חשובה מאד מאד, ודבר גדול מאד, ואסור להקל בזה, חס ושלום. המנהג אצלנו, שאומרים קידם השלש ברכות את ה״לשם יחוד", אחר־כך אומדים את השלש ברכות, אחר־כך שדים "מעוז צור", אחר־כך אומדים מזמור )מזמור צא(: "יושב בסתר", שדה תקן הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע, ואחר־כך )תהלים סז<: "למנצח בנגינות" שזה צורת המנורה, ואחר־כך )תהלים ל(: "מץמור שיר חנכת הבית", שץ-ה בנין־בית־המקדש, אחר־כך )תהלים לג(: "רננו צדיקים״, שתקן האד״י הקדוש שיוצא מזה אותיות נ׳ח׳ל׳ — ל׳הךליק נ׳ר ח׳נכה, אחר־כך אומדים )תהלים קיא(: "הללדה אודה ה׳ בכל לבב", ו״אשרי איש ירא את ה׳" >קזם קיב(, ששם מרמז על

אשר כז רנא כנחל רפז ההודאה ועל צדקה, ואחר־כך מזמור )תהלים קלג(: "שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים״, שמרמז על השמן — ׳׳כשמן הטוב על הראש", ואחר־כך )תהלים ק(: "מזמור לתודה", ו״שיר המעלות לדוד לולא ה׳" )תהלים קכד(, שצוה רבנו ז״ל לאנשי שלומנו לאמרו, מחמת שיש לאדם הרבה שונאים, בפרט רבנו ז״ל, שהיו עליו הרבה שונאים, וכן היום. ועל־כן "לולא ה׳ שהןה לנו ]אזי[ חיים בלעונו", ומסימים )סהלים קב( "הללו אל בקךשו", תה מךפס בספר "נר לצדיק". ועת הךלקת הנרות היא עת רצון גדולה, ומה שמבקשים — מתקבל, לכן צריכים להזהר בהדלקה מאד, שזהו יסוד גדול ביהדות. בעץרתו יתברך שמו, יתן הקדוש־ברוך־הוא את החןים, ביום ךאשון בלילה יהיה נר חנכה הךאשון, אזי צריכים כבר השבוע לדאג להכין כל הנצרך בעבור חנכה, ולא להמתין לרגע האחרון. כי בכל מצרה ומצוה צךיך להכין עצמו ק׳דם ולא לחכות לרגע האחרון. כי ראוי שאדם ןמתין למצוה, ולא שהמצוה תחכה לו. וכן צריך להיות בערב שבת, הבית צךיך להיות מסדר בערב־שבת, ואנחנו נחכה להדלקת הנרות, הכל מוכן בבית, הכ׳ל רחוץ וכו׳, הנרות מוכנים, רק מחכים שיגיע הזמן וכבר מדליקים את הנרות, ולא להזכר ברגע האחרון שיש לנקות ולשטף ולהתרחץ וכו׳ וכו׳, עד שעלולים לבוא לידי חלול שבת, ובזה מךאים שמזלץלים במצוות, כי — הלא הןה זמן כל היום ? ! וכן הדבר לגבי כל מצוה ומצרה, צריכים לחכות ולהמתין בעבורה, בפרט מצות תפלה, אדם צךיך לקום קידם אור היום להמתין לשחרית, שיצפה וישתוקק מתי כבר יוכל להתפלל, ולא שיישן עד שלש שעות ביום רקום ברגע האחרון. וכן לגבי מנחה וערבית, צךיך להיות מוכן לרגע שיוכל להתפלל — וכבר יעמיד עצמו לתפלה. וכן בכל מצוה — יש להכין עצמו מקדם.

רפח אשר כז רנא בנחל פרשת השבוע — פרשת וישב יכולים ללמד מן הפרשה דבךים רבים, אבל נתפס מספר עחנים. "אלה תילדות ;עקב יוסף בן שבע עשרה שנה, היה רעה את אחיו בצאן, והוא נער את בני בלהה ןאת בני זלפה" וגו׳; וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקנים הוא לו, ועשה לו כתנת פסים: "ויךאו אחיו כי אתו אהב אביהם, וישנאו איתו ולא יכלו דברו לשלם" )בראעזית לז, ב־ג־ד(. למדים מכאן כמה דברים שהם יסודות בחנוף הילדים. ראשית, אומדים חכמינו הקדושים )עזבת י:(: אל ישנה אדם בנו בין הבנים; אסור להורים לשנות בן אחד מן השאר, לא יתכן שבן אחד יהיה מיחס יותר, וזהו עוין גדול, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר חרדו אבותינו למצרים; הינו כל הסבה שיךדו ישראל למצרים, היתה רק מחמת זאת, שיעקב אבינו יחס את יוסף יותר מכל אחיו, מזה נבעה שנאה כלפי יוסף, שלא עלו לסבלו, עד שמכרוהו לעבד וכו׳, עד שכלל ישראל עדו למצרים. למדים מכאן, שאסור לעשות הפרש בין בן או בת יותר משאר הילדים. הנה אנו רואים, שבכל בית יש כבשה שחורה, לוקחים ילד אחד והוא נעשה קךבן, או השעיר לעזאזל, ודבר ץה קים בכל בית; נשבר משהו — מי עשה את זאת? הבן הזה. נעשה איזה נזק — מי גרם לזה? הבן הץ־ה. הלא .יש עוד ילדים, אבל נטפלים דיקא לבן או לבת הזו. אשר זהו הדבר המגנה ביותר, וכלנו איננו נקיים מזה. כי בכל משפחה ומשפחה היינו אנו או אחינו או אחותנו הכבשה השחורה, וקבלנו על עצמנו שאנו עם ילדינו נשמר בזה מאד, והנה המציאות טופחת על פנינו, שמה שחחנו על בשרנו — אנו עושים לילדינו. וכן בכתה .יש תמיד קרבן וכו׳; הן אמת, שיכול להיות, שילד אחד שונה מן השאר, קשה יותר, ועושה בעיות יותר מכל הילדים,

אשר כז רנא בנחל רפט אבל אין זה מצדיק לעשות לו סקילה, כאותו שעיר לעזאזל. שזרקוהו מראש הצוק עד למטה, שיעשה איברים איברים. ברוך השם, העניק לנו הקדוש־ברוך־הוא בנים ובנות, עלינו לנהיג עמהם מאות ולא לזרקם, צריכים לשית עצה טובה כלפיהם. כן בכתה תמיד יש איזה ילד או ולדה שהם במתיים יותר, אבל אין ז‘את אומרת שצריכים לקחתם ולתלותם, אלא צריכים לידע איך חמשה לדים או עשרה שיהיו בריאים, כל אחד כפי מספר ילדיו, ויש בן שממרר את חיי, עקר התפקיד שלנו להתמודד אתו. זה חלק להתמודד עם הבמה. ובאמת אמרתי ואמר שוב, אין כדבר הץ־ה לעשות ׳איקס׳ על ילד, אלא ההפרש הוא כך — בבית יש לי מהחיים; כמו שיש לאדם חמש אצבעות ביד אחת, וחמש אצבעות ביד שמה, אצבע אחת כואבת מאיד, וכי נקח סכין תחתיך את האצבע? .יש לי פצע זב דם, מלא מגלה וכו׳, בודאי לא נכרות את האצבע! כן הדבר .יש לי חמשה או עשרה ןלרים, שיהיו בריאים, יתכן שבן או בת אחת במתיים במשמעתם יותר מאחרים, אך אין דבר כזה לסלקם מהבית, אלא אטפל בבמה. אבל בבית־ספר ובתלמוד תורה העדן שונה. הן אמת שמלמד טוב ומורה טובה יודעים להתמודד עם התלמיד הקשה ביותר, אך בבית אני צריך להתמודד עם הבמה האישית שלי, ואין לי עצה, זהו חלק מהחיים, בתלמוד תורה ובבית־ספר, הבמה יותר של ההורים מאשר של המלמד, או המורה, או המנהל, הלא יכולים להוציא לבחוץ וכו׳ ]אשר בודאי אין זה פתרון, כי מנהל טוב או מחנך טוב יודעים להתמודד עם הבמה, עם תלמיד או תלמידה במודים[, אבל צריך להיות שתוף פעלה עם ההורים, על ההורים לעזר למלמד ולמורה, ואם הם אדישים, הם ךשעים ורוצחים. אולי זה נשמע חריף מאיד, אבל זו עבדה, ההורים האדישים ןאי אכפתיים, שאינם רוצים לשתף פעלה, הם רעי לב. כי חנוך הוא עבודת הקידש, וצריכים לדעת איך לחנך את הילדים. יכול להיות שהמלמד או המורה אינם צודקים, אבל אף פעם אין אומרים זיאת בנוכחות הילדים, כי בזה נותנים עזות לילדים, שיעזו פניהם נגד

רצ א#ר כז תא בנחל מחנכיהם, ואם תתנו גבוי לילדים, אף שן-ה נךאה לכם מתוך רחמים, אבל אז הילדים לגדלו סוךרים ומוחם. הייתי בארץ ישראל כמעט #לשה #בועות, וכששבתי לא הכרתי את הילדים, ברוך הוא וברוך #מו, אינכם יודעים אילו ןהלומים י# לכם כאן, ה#אךתי פיה תלמידים טובים, התנהגו טוב, התפללו מאות, לא דברו באמצע התפלה, נהגו בדרך ארץ רבה, ילדים בני #ל#־ע#רה אךבע־ע#רה חמ#־ע#רה, היו בעלי #כל #ל בני ת#ע־ע#רה ע#ךים וכו׳, והתפעלו מהם מאיד. כי באמת הכל תלוי במחנך. אך בודאי צריכים #תוף פעלה עם ההודים. יתכן #ילד מתגעגע לביתו, .ילד רוצה לךאות את מ#פחתו, אבל עליו לדעת #סדר זהו סדר, יעזיר הקדו#־ברוך־הוא יגיע החג, ויוכל כל .ילד ל#וב להוריו. אני מקוה להקדו#־ברוך־הוא #יתן לנו את החיים, #נזכה להגיע לזה, ובשנה הבאה בעזרתו יתברך #מו, כשנסע לאומן, נסע כל הישיבה מאומן לארץ ישראל, ונ#הה עמכם כל החגים. השקפה אסור אחס ;לד אחד יותר מאחךים, כי מזה נעשית קנאה, ואחר־כך נעשית שנאה, ומן־ה נובעות כל המריבות. יש הךבה מה לדבר, אבל נביא את התמצית, וכדאי לשנן ולחזיר, כי סוף כל סוף אנו בני־אדם, ואנו בזה העולם ויכולים לעשות טעות, מלאך אינו ןכול לעשות טעות, כי הוא נשמה בלא גוף, ליא־כן בן אדם הוא נשמה מלבשת בגוף, וגופו מושך אל החמריות, אל התאוות והמרות רעות, הוא ןכול לעשות טעיות בחיים. ואם בא אחד ואומר לכם, שאיננו טועה, אלא צודק תמיד, סימן ששוטה הוא, כי לא יתכן שאדם לא ישגה. ועל־כן קורה לעתים שאדם בעצמו עושה טעות, קורה לעתים שבמשפחה נעשית טעות, קולה לפעמים שבקהלה נעשית טעות, אבל טעות לעולם חוזרת; הינו יכולים תמיד לתקנה, ואם שגה אדם — אין מגיע לו

אשר כז רנא בגחל רצא תליה, ואל לו להתיאש. קרתה טעות במשפחה — הבעל טעה, על האשה למחיל לו, ולא תאמר: אבל הוא בזה אותי בנוכחות כלם וכו׳ וכו׳, תמחלי לו, כי גם האשה שוגה והבעל מוחל לה, ואם אינו מוחל, עליו לקבל על עצמו למתל על עלבונו וכו/ וכץ על ההורים לידע, שאם עשו הילדים טעות - ימחלו לדזם, כי טעות לעולם חוזרת. .יש דרך חזרה בתשובה מן הטעות שנעשתה. וכן הדבר, אם קרתה טעות בקהלה — ןכולים לתקנה. אמךתי פעם, מה הלשון: טעות לעולם חוזרת? אלא בראש השנה אנו שרים בעת פתיחת הארון: "לעולם ה׳ דבו-ך נצב בשמים" )תהלים קיט, פט(, שתים־עשרה פעמים שרים. מהו פסוק זה? אלא הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע אומר, בעת שהקדוש־ברוך־הוא אמר עשרה מאמרות )בראשית א, ג(: "תאמר ה׳ יהי אור ויהי אור", "ויאמר ה׳ תדשא הארץ ךשא ותדשא הארץ" וכו׳ )שם א, יא־יב(, וכן לגבי כל עשרת מאמרות הבריאה, אזי מאז שאמר הקדוש־ברוך־ הוא ׳וייאמר׳, עדין דבר ה׳ מחיה את הבריאה, אין זה טבע, אלא בכל רגע ורגע הקדוש־ברוך־הוא מאיר את האור ומןהשיך את הלילה, יוצר אור ובורא ח־שך, וכן כל חלק מחלקי הבריאה. הדבור של הקדוש־ברוך־הוא נמצא בתוך הבריאה ומחיה אותו חלק. וזהו "לעולם ה׳ דברך נצב בשמים", צריכים לדעת, שהכיל מאת השם יתברך. וזהו הפרוש: טעות ׳לעולם׳ חוזרת. אם עשיתי טעות, תחזיר אל ה׳לעולם׳, איזה? "׳לעולם ה׳ דבךף נצב בשמים"; הינו תשוב אל הקדוש־ברוך־הוא. ומדוע אומרים שתים־עשרה פעמים ? כי יש שנים־עשר שבטים, על־כן צריכים לומר שתים עשרה פעמים לעולם ה׳ וכו׳, לרמז ששנים־עשר ילדים יכולים לעשות טעות, אין צריכים לקחת קרבן ילד אחד או לדה אחת מכל המשפחה, אלא כל אחד ןכול לשגות, וצריכים תמיד לסליח זה לזה. כי איזו אהבה צריכה להיות בבית?! "אבל בעלי הוא הרשע והרוצח הגדול ביותר״ — אומרת האשה. והבעל אומר: "אבל אשתי המרשעת הגדולה ביותר" וכו׳, ושניהם אומרים: "אבל הילדים שלנו

רצב אשר כז רנא 3גחל הגרועים ביותר, הילדים הקשים ביותר", וההולים בוכים ומבכים ומולטים שערות ראשם, וצועקים: "רק לנו יש ילדים קשים, רק לנו אין נחת מהילדים". מדוע תאמרו כך. שלימיה המלך אומר )מעזלי יז, א(: "טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב"; טוב יותר לאכ׳ל פת לחם יבשה, כשיש שלוה בבית, מאשר בית מלא בשר ומחבות רבות תחר בו. מי צליך את כל הטוב והשפע, אם המריבות שוכנות בבית?! אומר שלמה )מעזלי טז, לב(: "טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלכד עיר"; אדם שהוא אלך אפים, הוא הגבור הגדול ביותר, וכדברי התנא )אבות ד, א(: "איזהו גבור? הכובש את יצרו"; איזה יצר הרע? יצר הרע של כעס. ולמדים את זיאת מהפסוק: "טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלכד עיר״. הנה אדם כובש עיר גדולה: איזה גבור הוא? לא ולא! איננו נקרא גבור. אבל אדם שטבעו כעסן, אשה בטבעה עצבנית, והנה כובשים כעסם, מתאזלים במרת הסבלנות, הם גבולים יותר מאדם הלוכד עיר וכו׳. הקדוש־ברוך־הוא עזרני בזכיות חנם, שבשנת תשל״ה חבלתי ספר: "ארך אפים", אשר בו כלולים כל עניני הסבלנות לפרטיה; הן בבית, הן עם הילדים, הן עם עצמו, הן עם הבריות וכו׳ וכו׳. ספר זה כתבתי לילה ויום ולילה בלא הפסק כלל. הפסקתי רק כדי להתפלל שחלית, מנחה, ערבית וחצות, וטעמתי איזה דבר מאכל. וכיצד נעשה הספר "ארך אפים"? הקדוש־ברוך־הוא זכני לכתיב ספר "שמירת הזמן", את הספר הזה כתבתי ברכבת, ממש לא יאמן. ]מאחר שהצרכתי לנסיע כל יום כמה שעות, והקדוש־ברוך־הוא עזרני שמאז שהתקרבתי לרבנו ז״ל, שמלתי מאיד על הזמן. ואף בשעה שהצרכתי להיות בדרך בעבור צדקה וכן לשאר סבות, על־כן היתה עמי חבילת ספלים ולמדתי וכתבתי, והלגלתי עצמי שעל הדרך אוכל לכתיב, אזי כל הספר "שמירת הזמן", על כל פרקיו כתבתים בזילך[. ורציתי לכתיב פרק על כך, שחלק משמירת הץ-מן צליך להיות

אשר כז רנא בנחל רצג סבלנות ואריכות אפים, וכששבתי לביתי ואכלתי, והיתה אז שעת ערב מאחרת, והחילותי לכתב את הפרק הזה, וכתבתי עוד ועוד וראיתי שנעשה אור יום, אזי הלכתי להתפלל שחרית, אכלתי משהו, והמשכתי לכתב, והנה ראיתי שהגיע ץכ!ן מנחה, הפסקתי והלכתי להתפלל וכו׳, ואחר־כך המשכתי, וראיתי שזהו זמן עךבית, התפללתי ערבית, וכן המשכתי וכתבתי, וראיתי שהגיע עלות השחר וכו׳, וסימתי את הפרק. בתחלה תכננתי, שכל זה יהיה פרק בספר "שמירת הןמן", והנה גליתי שהפרק הז-ה נעשה ספר בפני עצמו, אזי הדפסתיו בנפרד. נןדוע שאחד מהתקונים שנתן רבנו ז״ל למוהרנ״ת ז״ל, שיהיה ער יום ושני לילות, ונכספתי שנים על גבי שנים לק.ים זאת ולא הצלחתי, )הנה אנו עךים בליל שבועות כל הלילה, ובבקר לאחר התפלה נעשים ממש שכורים, ובק”שי אנו מחזיקים מעמד(, היו לי ךצונות לק.ים את זיאת, ופיה מאת ה׳ ןצא לי, שמרב תשוקה וחשק לגמר את הספר, קימתי את דבור רבנו ז״ל[. ומאז שןצא הספר הזה בשנת תשל״ה, התחילה עלי מחלקת — אין מלים בפי. כל אחד חלק על הספר הזה, והןה דבר פלא. אך כבר אמר רבנו ז״ל, שהןה פעם מלך, ששלח את בנו ללמד חכמה — איך עושים נברשת, ובה מנורות רבים וצבעים מךהיבים. והבן הלך ולמד את החכמה הזו, וחזר ואמר לאביו: אני יכול לעשות נברשת ןפה להפליא, שאף אחד אינו יכול להךאות. המלך ערך סעדה גדולה, והזמין אליה את כל אמני הנבךשות שיבואו להתבונן ולחזות בנברשת של בן המלך. והגיע היום המיחל, ובאו כלם, חשבו סביב והתבוננו כיצד בן המלך מוציא את הנברשת ומךליקה וכו׳. והנה המלך שם לב, שכל אמן ואמן מושך באפו, ומוצא איזה חסרון בנברשת באיזה פרט אחד ממנה. ונצטער המלך מאד. ואמר: בני, שלחתיך לעשות נברשת מידזדת, והנה כל אמן מוצא בה חסרון אחר וכו׳, איזה פרט שאינו מוצא חן בעיניו. ענה

רצד אשר כז תא בנחל הבן: לקחתי את כל החסרונות של כל עושי הנבךשות, ומזה עשיתי את הנברשת, אזי כל אמץ רואה את חסרונו בנבלשת שלי, וכאשר רואה את טעותו ומגרעתו הוא מושל באפו ןכו׳. וזה ספר רבנו ז״ל בספור של ׳מנורה של חסרונות׳, ומדפס בסוף ספורי מעשיות. מה אימר לכם, כץ קרה אצלי, הספר "אלך אפים", כל אחד מהזקנים נתפס על דבר אחר, "למה כתבת פיה כך?" אמר אחד. והשני שאל: "מדוע הזכךת דבר זה?" וכו׳ וכו׳, כל אחד בקר במקום אחר, ומאז החלה המחלקת עלי. וכשהחילותי לבחין — ראיתי, שכל אחד שמתח בקרת על איזה פרט, והביע חסרון כלשהו, הוא נתפס במדה הרעה או בעברה הרעה שמובאת שם. אין מתאים לי לדבר ברבים על כך, אבל מי שהסתכל בכל הספר מתחלתו עד סופו, ןבין אשר כל אחד שחלק עלי. והיו לו טענות על עמן אחר שכתבתי, ןכך אמרו: "כל הספר ןפה, רק זיאת לא הייתם צריכים לכתב". ואחר אמר: "הכל ןפה רק פרט זה לא הןה כדאי לכתב" וכו׳, אזי נוכחתי לךאות, שכל אחד הביע את החסרון שבו הוא פגום, ועל זאת ערך בקלת, באמרו שאינו נושא חן בעיניו. ואתן דגמא אחת בלבד; הנה אני מדבר במקום מסדים בספר, שצךיך שיהןה שלום־בית, ולא להשליך חפצים זה על זה, ולא לשבר כלים וכו׳ וכו׳. ובא אלי אדם מכבד וצעק עלי: "דבר כזה כותבים בספר, אינכם מתבישים?!" ושתקתי. ולא אורך זמן רב, ולמד ברבים שעור, ואשתו התפרצה לתוך בית־הכנסת ואמרה: "אותו אתם שומעים? הוא השליך עלי אתמול צלחת" וכו׳ וכו׳. וכן כל מי שחלק עלי, עבר על אותה עברה שבה חלק מהספר. ספר "ארך אפים" מדבר מסבלנות, וכדאי מאד שתלמדו בו. כי מדבר מכל פרטי הסבלנות שצריכים להם בחיים, בעולם. ואם־כן מאז שיצא הספר לאור, החלה עלי מחלקת גדולה מאד. ובפרט מאז שבאתי לענאל, בא עלי הסמ״ך־מ״ם בהתגלמותו, כמו שאתם רואים אותו עכשו, פשוטו כמשמעו, ימח שמו וזכרו, זהו שרו של עשו וכו׳, שבא כמכול, באהבה ובשלום, שצריכים לעשות אחדות וכו׳, אך ממנו צריכים להשמר מא׳ד, זהו ׳מוסר׳,

אשר כז רנא בנחל רצה שקפה פתסות של אנשי שלומנו, רשע מרשע, שהכשיל את עם ישראל בעוונות הכי חמורים; המקוה לא היה פשר, לא היה ממי גשמים, וכן לא היה ערוב, ונכשלו כלם בהוצאה מרשות לרשות, ואוי לנו אם היינו מתקנים את זאת, רצינו לתקנו, וכבר פתח לנו תיק במשטרה, שאנו קרענו את הערוב... ומה שמכשיל עכשו את תושבי המקום, שילדים חילונים באו לבכות לפני, שאין לתם בית־ספר, והם צךיכים ללמד עם ערבים בכדורי. על מי מנח החוב, אם לא עליו! זהו הסמ״ך־מ״ם בעצמו. אל כמה בתי דין סחב אותי, ומה שעבר עלי, ממש קרע את כל הפנימיות שלי, נוסף לכל צרותי שעברו עלי, מאז שעברה עלי המחלקת. אזי אפלו שארצה שתהיה לי קצת גאות וישות, כפי שיש לכל אדם יצר הרע של גאות — אינני יכול; כי כל לבי נקרע לגמרי, שאין שיך שאתאוה לישות וגאות, אבל בזאת אני יכול להתגאות לפני הקדוש־ברוך־הוא, ולא לפני בשר ודם, אשר איננו ןכול להבין את זאת. אבל מה שעבר עלי משנת תשל״ה; בתשל״ו היו בעולם מוכנים ל^אלה, ךכן כתוב בספר: "היכל הברכה" מהצדיק הקדוש מקאמתא זי״ע, שיש לו קבלה איש מפי איש, שבשנת תשל״ו תהןה הגאלה, ובשנת תש״ס יהיה כבר אחר תחית המתים, וזה מדפס בספרו "היכל הברכה". ובערב ראש חידש תמוז תשל״ו, התאספו זקנים עם נעךים קלים וריקים ופוחזים, נואפים וצבועים, וחתמו עלי ששים ושלש חתימות, ודחו את הגאלה. ומאז שברו אותי לגמרי — מצד אחד, אבל מצד שני נסכו בי כחות בלתי ךגילים ברוך הוא וברוך שמו, עד שלא רק שלא עזבתי את רבנו ז״ל — כךצונם הטמא, אלא הדפסתי את כל ספרי רבנו ז״ל, ומאז אני מפיץ את ספרי רבנו ז״ל בכל העולם כלו. ואחד מן הזקנים אמר לי אז: למה אתם מפיצים את ספרי רבנו ז״ל, ועושים את זאת כל־כך זול? ואם אין זה מספיק, שאלני: איפה אלפי אלפים חסיךים שלכם וכו׳ וכו׳?! לפני שנתים הייתי באומן, אז נפתח כבר הציון, ורואים, ברוך השם, היכן אלפי הדזסיךים, כי מי מביא את כלם אם לא אלפי הספרים שהדפסתי