אשר בנחל חלק קטו

קצו אעזר כז קצד בנחל שאין לתאר ואין לשער כלל, ואשרי מי שאינו מטעה את עצמו כלל בזה העולם, ואז טוב לו כל הןמים. המאחל לך עזבת שלום... כז קצד. בעץרת השם יתברך, יום ששי ערב־שפת־קדיש לסדר הולדות, ב׳ דראעז־חךעז פסלו ה׳תשנ״ט. שלום רב אל ... תחיה. לנכון קבלתי את מכתבך, ומאיר מאד שמךזתי לשמע בשורות משמחות, שהבנות הן ךציניות ורוצות ללמד, והעקר שתכנס בהן יראת שמים, שץ-ה עולה על הכיל, כי החיים כל־כך קצרים, ומה נשאר מהאדם ? רק זה שזוכה לעשות מצוות ומעשים טובים, כי ימי חיינו הבל, הנה אנחנו כאן, והנה אבחנו יוצאים מכאן, ומה ישאר מאתנו? רק זה שבדבר עם הקדוש־ברוך־הוא, כי בכל רגע שהאדם מדבר עם הקדוש־ברוך־הוא, הוא מקים מצות עשה תדירה, שהוא יחוד הר״ה ברוך הוא וברוך שמו. ולכן אשרי מי שתמיד מדבר אל הקדוש־ברוך־הוא בשיחה בינו לבין קונו, וכן מדבר מהקדוש־ברוך־הוא עם כל מידעיו, כי צריכים להרגיל את הקדוש־ברוך־הוא בפי כל הבריות, תמיד רק להזכיר שם שמים, וכשהאדם חזק בזה, הוא מצליח בחיים, אשרי מי שתמיד מדבר רק ממנו יתברך, ובכל שיחה ושיחה שמשוחח עם אחרים, ?רגיל את עצמו ששם שמים יהיה שגור בפיו. ךאי להחזיק מעמד, ולא להשבר משום דבר שבעולם, ורציתי מאיד מאד, שתלמדי עם שתי הכלות הלכה וגם השקפה בחיים, הקדוש־ברוך־הוא יעזיר, שנשמע ונתבשר בשורות משמחות. המאחל לך שבת שלום...

אשר כז קצה בנחל הצז כז קצה. בעץרת השם יתברך, יום ששי לסדר תולדות, ב׳ דראש חדש פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ידידי היקר לי מאד ... נרו ןאיר. לנכון קבלתי את מכתבך, ומאד מאד אני שמח שאתה ממשיך להדפיס, יעזר הקדוש־ברוך־הוא, שתזכה להךפיס כל ימי חייך, וגם ילדיך ימשיכו להדפיס דור אחר דור, עד שיתקים "ומלאה הארץ דעה את הה״ה" )ויקרא יט, כט(. אודות שאתה שואל מדוע אין ישועה לאמך וכו/ כל הספור נדמה כמו ששני אחים נכנסים לחנות של כל בו, ורואים שם כל מיני מאכלים משקאות ומעדנים ובגדים ןפים משהו נפלא מאד, והם בטוחים שאם יכנסו לחנות הזו יוכלו לקנות את כל מה שלפניהם, והנה פתאם האבא והאחים הלכו לאיזו חנות קטנה, שאין שם כלום, ושם הפקידו את כל הכסף, ובוטחים בחנות הריקה, שבודאי יהיה להם שם מאכלים ומשקאות ובגדים וכל מיני מטעמים, ועכשו שואלים שני האחים — מדוע האבא ןהאחים והאחיות אין להם את הסחורה ביד? ... אני מקוה, שתבין דבר מתוך דבר. יש פתגם עממי: "יכולים להביא את הסוס עד המים, אך אי אפשר להכריחו לשתות"... ועליכן אסור שתהיינה טענות, בודאי אצל הקדוש־ברוך־הוא הכל יכול להיות, והרבה שליחים לו למקום, אבל לא לבוא בטענות כאלו הבטיחו, הבטחה היא רק שבאים לקנות בחנות, אבל אם הולכים לחנות אחרת, ושם אין את המוצר שרצו, אז למה צריכים להתלונן על החנות שכן .יש בה המוצר, והבן למעשה. תמשיך להדפיס, ותץכיר את השם, ןהקדוש־ברוך־הוא גדול מאד, אבל לא לבוא בטענות.

קצח אשר כז קצו בנחל מה אימר לך! הקדוש־ברוך־הוא יעזיר, ש^היה לך נחת מילךך, וימשיכו בצורה כזו שהם ממשיכים, ויהיו תלמידי חכמים צדיקים ולמדנים, ונשמע ונתבשר אצלכם תמיד בשורות משמחות. מה אמר לך! אם היה לי פיה עשרת אלפים ספרי "קדשת ישראל" הכיל הןה הולך, כי זה פשוט הצלת נפשות, אבל מה לעשות, מי יתן שיהיה לי שפע, שאוכל להדפיס ולהדפיס ולהפיץ. כל הענין של ה.. שעבר ב_יבנאל סבלתי מזה יסוךים ועגמת נפש גדול, ועקר התחזקותי ברוך ה׳, שאני יודע מרבי כזה ומעצות כאלה, ומספרים נוראים ונפלאים כאלה, מי יתן, שנזכה להגות בהם כל ימי חיינו. המאחל לך שבת שלום... כז קצו. בעזרת השם יתברך, יום ששי ערב־שבת־קךש לסדר תולדות, ב׳ ראש־חן־ש פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ורידי היקר לי מאד, הרב ... נרו יאיר. לנכון קבלתי את מכתבך המלא מרירות וצעקות מהלב וכו׳ וכו׳, מה אמר לך, ירידי היקר! כל החיים הם נסיון אחד קשה, ואשרי מי שמחזיק מעמד, ואינו נשבר, אף שנדמה לך שזה קשה מאיד מאד להתחזק, עם כל זיאת כפי הצרות וחיסורים שעוברים בזה העולם, אין עצה אחרת _רק להתחזק, כי כל החיים זרמים בריוק כמו שאחד הולך על חבל דק מאיד מאיד, וכל רגע ושדה יכול לפיל לתהום, אז מה עושה אדם כזה? מתחזק בכל מיני אפנים שבעולם לא לפחיד כלל, כי זה בכלל הרבור של רבנו ז״ל )לקוטי־מוהר״ן, חלק ב׳, סימן מח<: "האדם צריך לעביר על גשר צר מאיד, והכלל והעקר לא להתפחד כלל", ימינו כצל עובר, הנה אנחנו כאן והנה עוד מעט אנחנו יוצאים מזה העולם, ומה צריכים לעשות? רק לרבר אל

אשר כז קצו בנחל קצט הקדוש־ברוך־הוא, לפרסם לכלם את אמתת מציאותו, יתברך, אשר כל דבור ודבור למדברים מהקדוש־ברוך־הוא — זו הצלחה נצחית, הצלחה כזו, שאין לתאר ואין ל׳עזער כלל, כשאדם זוכה ומגלה ומפרסם לכלם את אמתת מציאותו יתברך, הוא מקים בכל רגע ורגע מצות עשה של יחוד הד״ה ברוך הוא וברוך שמו, וזו מצוה כזו, שלא צריכים להשקיע בזה כלום, רק לדבר לכלם ממנו יתברך, לחזק ולעודד ולשמח את אחרים, ועל־ידי־זה הוא יתחזק, כמו שאמר רבנו ז״ל )לקוטי־מוקר״ן, חלק א׳, סימן קו( על הפסוק )תחלים מא, א(: "ואשרי משכיל אל דל", אשרי אדם שמכניס שכל בדל, ועצה לחזק את עצמו הוא לחזק אחדים. ועל־כן, ידידי היקר! אני מבין היטב מה שעובר עליך ויותר ממך, אבל אני יודע שץ-ה הכל נסיון מהקדוש־ברוך־הוא, שרוצה לעשות ממך איזה חדוש נורא ונפלא מאיד, אבל אתה צריך להחזיק מעמד, כי לפעמים כשכבר עומדים בפתח וכו׳ וכו׳, כמובא בדברי רבנו ז״ל )לקוטי־מוהר״ן, חלק ב׳, סימן מח<; על־כן ךאה לדבר עם כלם רק מהקדוש־ברוך־הוא, הן עם אשתף והן עם ילדיך, והן עם אנשי שלומנו הקדושים, והן עם הקרובים והךחוקים, השכנים והידידים וכו׳ וכו׳, עם כלם רק לדבר מהקדוש־ברוך־הוא, ואז תראה נסים נגלים קזיעשה עמך הבורא יתברך שמו. מאיד מאיד אבקש אותך, שתכניס את עצמך בחדושי תורה, שבפרוש גלה לנו רבנו ז״ל )לקוטי־מוןזר״ן, חלק ב׳, סימן קה(, שהחדושי תורה הם תקון למחשבה, ןכן מובא )לקוטי־מוהר״ן, חלק א׳, סימן סה(: כשאדם בא לכלל בטול לאין סוף ברוך הוא, וכשחוזר מתלוים אליו היסוךים יותר ויותר. ועקר העצה אז לבריח אל תוך התורה, ולחדש חדושי תורה אמתיים, וזה סימן שאדם הןה בטל ומבטל לגמרי לאין סוף ברוך הוא — כשחוזר עם תורה. ולכן איעצך ויהי אליקים עמך, שתסדר הלכות ודרך שותי״ם מה שהראית לי, זו עצה מאיד מאיד ןפה, ובזה תקרר את עצביך, ואני מאיד מקוה להקדוש־ברוך־ הוא שתצליח, ופתאים תהיה לך ישועה כזו, שלא תארת וליא שערת

ר אשר כז קצז - כז קצח ב3חל בחייך, וכן תראה להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם, ואל תעובר, ואז תראה נסים נגלים שיעשה עמך הקדוש־ברוך־הוא. המאהל לך שבת שלום... כז קצז. בשרת השם יתברך, מוצאי־שבת־קדש לסדר תולדות, ב׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה אל ידידי... נרו ןאיר. דברתי קידם עם ... נרו ןאיר, והוא צריך את התכניות של הקומה השלישית ןכדומה, זה נמצא אצל ארון הספרים שלי, ולכן ךאה להכנס אתו לבדק היכן זה, כי הוא צריך את זה נחוץ על הביקר. אני מקוה שאצלך הכל על הצד הכי טוב, חבל שאתה לא ןכול לשלח לי מכתב בכל פעם, אני מקוה, שאתה מקבל את המכתבים, ומוסר אותם ליעדם. בנך ... נרו ןאיר, לומד טוב ומתנהג טוב, ואני מקוה שהוא ןצליח מאיד, אם הוא ןמשיך כך. העקר תךגיל את עצמך לדבר אל הקדוש־ברוך־הוא, כי אין לנו בזה העולם אף אחד רק את הקדוש־ברוך־הוא, וצריכים להכניס את זה היטב היטב בראש, שאין לנו בזה העולם אף אחד שיעזיר לנו רק הקדוש־ברוך־הוא בעצמו. המאהל לך שבוע טוב... כז קצח. פעורת השם ?תברך, מוצאי־שבת־קךש לסדר תולדות, ב׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ... נרו ןאיר.

אעזר כז הצט בנחל רא לנכון קבלתי את מכתבך מה אמר לך! אתה כותב לי מכתב ארך מלא מרירות וכר, ושופך את כל לבך וכר, ולבסוף אתה מסים שלא כתבת אליי אלא התבודדה להקדוש־ברוך־הוא, אז יעז לי ספור לספר לך, שבשנים הקוךמות לפני מאה שנה היה המךזזוךים גדולים מאד, והיה כבד להחזיק את המחזור, ובבית־הכנסת עמדו שורות שורות של בני אדם, והנה אדם התכופף, ודפק על חזהו "על חטא" וכר, וזה שעמד מאחוריו דזחןיק את המחזור, והיה לו קשה להחזיק את המחזור בידי וראה שאחד מתכופף, אז הוא עזם את זה על גבו, וגם הוא דפק על חזהו "על חטא" וכר, אז האדם קם ואומר לו: "אם אתה חטאת, מה אתה רוצה מהגב שלי" וכר... אותו דבר: אם אתה מתבודד במכתבך, מה אתה רוצה ממני... וכל זה אני כותב לך בבךיחותא, כדי לשמח אותך. אני מאד מקךה להקדוש־ברוך־ הוא, שנעביר את השלב הקשה הדה, כי תפלתי עכשו היא רק שהרשע הזה לא יסגיר לנו את האולם, לזיאת אני שולח היום את ידיך ... נרו זאיר, שיבקש שמוש חריג, באיפן שהרשע לא יוכל לסגיר את האולם. ראה לכתיב לי האם .יש התקדמות וכר, בעדן המראות וכר, או מה בעדן החובות שצריכים עכשו לצאת. יעזיר הקדוש־ברוך־הוא, שנץכה להתפטר פעם אחת ולתמיד מכל החובות האלה, והכיל יסתדר על הצד הכי טוב. המאהל לך שבוע טוב... כז קצט. בעזרת השם יתברך, מוצאי־שבת־קדש לסךר תולדות, ב׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה אל ... תחזה. הנה קבלתי ממך כמה מכתבים, אבל כפי הנךאה משהו מקלקל

רב אשר כז ר - כז רא בנחל במכונת הפקס שלך, כי יוצא שחור, אשר אי אפשר לקרא כלל את הכתב, ןגם מק׳דם קבלתי מכתב, ואי אפשר לקרא בו. אקוה שהכיל מסתדר אצלכם, נא לשלח לי את המכתב דרך אחד מאנשי שלומנו שיש לו פקס, או דרך המוסדות שלנו. ראי להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, ועל־ידי אמונה יכולים לעבר על הבל. המאחל לך שבוע טוב... כז ר. בעזלת השם יתברך, יום ראשון לסדר ויצא, ג׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה אל ... תזתיה. הנה שמעתי מ... נרו ןאיר, שאת רוצה לשלח את בנך ... לפה, ההכרח לומר לך, שאני סובל פה יסורים רבים מאלו הבחורים הנמצאים פה, כלם מתחצפים, ואין להם שום ןו*את הכבוד וכו׳, דבר שלא הןה אצלי, רען ששמעתי ש... נרו ןאיר, הבן שלך הוא שובב גדול מאד, אני לא יכול לקחת אותו בשום פנים ואפן, ואם ןבוא לכאן, ולא יתנהג כמו שצריך, תוך יום אני שולח אותו חזרה, אני מנסה להתקשר אלןך כל הלןלה והטלפון תפוס. אני מקוה שתביני גם אותי, כי קשה לי מאד מאד עם הבחורים. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמלם... כז רא. בעזרת השם ?תברך, יום ראשון לסדר ויצא, ג׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה עיעו וירדפו אל ?דידי היקר לי מאד מאז ומקדם ... נרו ןאיר.

אשר כז רא בנחל רג לנכון קבלתי את מכתבך, ןאינך יכול לתאר ולשער את גדל שמחתי, שאתה מדבר ומפךסם את דעת רבנו ז״ל, כפי שקבלת ב״היכל־הקידש" ולמךת בספרנו, וזה חלקי מכל עמלי, ותמיד אני מבקש את כל אנשי שלומנו, אנא רחמו על כלל נשמות ישראל, שהם כל־כך צמאים לדבר ה׳, ראו לגלות ולפרסם את דעת רבנו ז״ל, ותסעו נסיעות, וראו לךר״ש ברבים, אבל מעטים הם שעוזרים לי בזה, ותהלה לאל, אתה עוסק בעסק זה, מה אמר לך! זו כל האךיז״ל מפדשים על־פי דרכי רבנו ז״ל, מי ןתן שאזכה פעם להדפיסו. אודות מה שכתבת, שיש אחד שמסית וכו׳, האמת אגיד לך, מאז שחזךתי מארץ ןשראל אני רואה שנוי רע מאד בין הבחורים, והתחלתי לחקר, ואיני תופס מי הם, וכמעט כלם מתחצפים באפן נורא, ולצערי הרב גם בנך ... נרו ןאיר, וזה מאד מצער אותי, כי אחרי היגיעות ןהטרחות שהשקעתי בכל התלמידים שיהיו עצמאיים, ואני בעצמי למךתי עמהם שמונה שעורים ביום, והנה שיקרה דבר מה, זה מאיד מאיד מצער אותי, עד כדי כך שיש לי בכונה לסגר את הןשיבה הזאת, כי מה לי ולצרה הזאת, גם בקהלה ביבנאל הכנסתי כל־כך הךבה כיחות, וכל אחד .יש לו רק טענות עלי וכו׳, ושופך לבבו עלי וכו׳, אז אני חושב לעצמי מי דדה צךיך את כל זה?! לא תאךתי שתעמיד נגדי טמאה כזו, סמ״ך־מ״ם מה, מה שלא עשיתי בעבור אנשים — חתנתי את ןלדיהם, אשר בעיר הגדולה אף פעם לא היו מגיעים אל זה, ולבסוף כותבים לי מכתבים מלאים טענות, כאלו מי יודע מה עשיתי?! ובאמת אין לי איפה לבריח — רק אליו יתברך. אני מקוה, שלבסוף הכיל יתהפך לטובה. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים...

רד אשר כזרב מחל כז רב. בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר ויצא, ג׳ בכסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל כלליות נשות אנשי שלומנו הלקרים, "חסידי ברסלב", הגרים ביבנאל "עיר ברסלב", הר״ה עליהן !שרה שכינתו תמיד, וישמרן ויצילן מכל צרה וצוקה, מכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהן, אמן. לא פעם קורה שאני מתאחר לכתב את המכתב בעבורכן, לא חס ושלום, שאני מתעצל, אלא יש שיחה מרבנו ז״ל שאמר, שבדרך כלל אמן, .יש לו כלי אמנות אתו; נגר — .יש לו את המסור, הפטיש, המסמרים והקרשים, ורק צריך לעבד ולבנות את השלחן ןהכסאות. כן צבע — .יש לו המברשת, הצבעים וכל הכלים הנחוצים, וכבר מוכן ומזמן לצבע, וכן כל אמן ואמן ןש לו כלי אמנותו. אמר רבנו ז״ל, מה אעשה? שאני צריך אצר בעצמי את כלי האמנות, לעשות קדם פטיש, מסור ומסמרים, אחר־כך לחתך עצים ואשרם, ואחר־כך ללכת ולבנות את הרהיטים )חיי־מוהר״ן, סימן שיא(. לצערי הרב, אני יכול לומר אותה שיחה, כל העיל עלי בלבד, וכל דבר בא לי ממש במסירות נפש הכי גדולה, לא .יאמץ כי יספר. אם הייתם יודעים אץה סבל אני סובל, אילו צרות הסורים עוברים עלי. הייתי צריך לשפך לבי, שתתפללו בערי. האמת אמר לכם — לא אכלתי היום עדין פת שחרית, וכבר סמוך לשקיעת החמה, .יש לי רק כוס מים עכשו לפני, ואני שותה, כי אני טרוד כל היום בעסק הרבים. הלכה נלמד חלכה מראש־חדש. ראש־חידש זו מצוה הבאה פעם

אשר כז רב בנחל רה בחידש, וכל ענינה וחגה זהו העקר לנשים. לכן ביותר שיכות כל אלו הלכות ראש־חידש לאשה יותר מגבר. בריאש־חיךש צריכים לומר ׳יעלה הבא/ כי זהו חג, ואנו מבקשים את הקדוש־ברוף־הוא כמו בכל חג: "יעלה ויביא ויגיע ויראה וירצה ןישמע ויפקד" וגו׳. כי בימים טובים, אומר רבנו ז״ל )לקוטי־מוהר״ן, חלק ב׳, סימן ד׳(, אז .יש הארת הרצוץ, שמאיר רצונו יתברף, ואז הוא הזמן שיכולים לבקש את הקדוש־ברוך־הוא כל אשר רוצים, מבקשים את הבורא יתברןי שמו, שיעלה תביא וגו׳ זכרתנו ופקדוננו רץכררץ אבותינו וגו׳, ותהיה הגאלה השלמה, ובמן בית־המקדש, וץכרוץ כל עמף בית ישראל לפליטה, לטובה וכו׳. ומזכירים את היום החג הזה — ביום חג הסכות, או חג המצות וכו׳, או ביום ריאש החדש הזה; ואז הוא עת רצון, ויכולים לפעיל אצלו ןתברך כל אשר רוצים. וצריכים להזהר מאיד לומר בשלש התפלות: עךבית, שחרית ומנחה ׳יעלה תבוא׳. אם שוכחים בלילה בשמונה־עשרה לומר ׳יעלה תבוא/ אין צריכים לחזיר, כי קדוש החדש הןה רק ביום ולא בלילה; הינו בץמן בית־המקדש היו צריכים להביא שני עדים שבאו ואמרו שראו את הלבנה בחדושה, ומצות קדוש החדש היתה ביום. ]עתה יש לנו את הלוח שתקן רבי הלל הנשיא, והוא וזחכם שתקן לנו חשבון העבור, וזהו עד סוף כל הדורות[. על־כן בלילה אם שוכחים, אין צריכים לחזיר, אבל בשחרית ובמנחה אם שוכחים ׳;עלה תביא׳, צריכים לחזיר. וכן בבךכת־המזון צריכים לומר ׳;עלה תביא׳. הגברים — להם מתר לעבד בריאש־חדש, אבל הנשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה. ומובא באירח־חיים )סימן תיז, סעיף א׳(, והוא מנהג טוב; כי ריאש־חידש נתנו מתנה בשביל הנשים, למה? .ישנם בזה הרבה טעמים. בפרקי דרבי אליעזר )פלק מה( אומר, שהנשים לא רצו לתת תכשיטיהן לחטא העגל, לכן נתן הקדוש־ברוף־הוא שכרן בעולם הץ-ה — שראש־חידש הוא חג בעבורן, ולא תעשינה בו מלאכה, ולעולם הבא — שעתידות להתחדש כראשי חדשים; כי כשמשה רבנו עלה לקבל את התורה, ךאמר, שאחר אךבעים יום .ירד, "חרא העם כי בושש משה לביא, ויקם העם ויקהל על אהרן וייאמר: קום עשה לנו אליהים, כי זה האיש משה אשר העלנו ממצרים, לא ןדענו

רו אשר כז רב בנחל מה היה לו". העו־ב־רב ראו שמשה רבנו בושש לחזיר, על־כן אמרו לאהרן לעשות אלהים אחדים וכו/ בתקוני־זיהר מובא )עזבת פט.( מהו בושש — בא שש, שאחר בשש שעות, וזו היתה טעותם; כי אם היו ממתינים עוד מעט, כבר הןה מגיע; כי היו צריכים לדונו לכף ץכות, ולידע שאם מאחר, מסתמא יש לו סבה, אבל תכף־ומיד מחסרון הסבלנות, הגיעו לחטא העגל; למדים מכאן למה העדר הסבלנות עלולה להביא את האדם. אומרים לך: המתן מעט, והאדם דוחק את השעה, וזה מביאו לכל הרעות שבעולם. אם משה רבנו אמר שישוב — תאמינו לו, משה רבנו עשה לכם כל־כך הרבה טובות: הוציאכם ממצרים, הולך להביאכם את התורה, והנה אין לכם סבלנות, וכבר עשו עגל. ןאהר׳ן הכ׳הץ לא רצה לעשות את העגל, כי ת־ע שמישה רבנו כבר ןבוא, ואמר להם )שמות לב, ב(: "פרקו את נץמי הזהב אשר באזני נשיכם וכו/ והביאו אלי". וכונתו היתה, היות שידע שהנשים לא תרצינה לתת את זהבן ותכשיטיהם, ובין כך ובין כך ןבוא משה. וכן דדה, שהגברים באו אל הנשים ובקשו זהבן, שאלו הנשים: לשם מה? אמרו: כדי לעשות עגל, ולא נאותו הנשים. וכך החלו מריבות בבית. ותכף כשישנן מךיבות, הגברים התפךצו, וכדכתיב )עזם לב, ג(: "ויתפרקו כל העם את נןמי הנשים אשר באזניהן" וכו׳; הינו שלקחו את התכשיטים מד חזקה, הלכו בכח הזרוע עם נשותיהם, וכך הסירו מהן את הזהב, ומזה עשו את העגל, שרחמנא לצלן, דדה כלול משלש העברות החמורות ביותר: עבודה זרה, גלוי עריות ועזפיכות דמים. והיות שהנשים לא רצו בשום פנים וא׳פן שןהיה להן חלק בזה, לז־את שלם להן הקדוש־ברוך־הוא בהזרה מתנה, שראש־חךש זהו יום טוב של הנשים, ואסור לאשה לתפר, וכן לא לארג שום אריגה, ורצו לומר גם שלא תכבס, אבל האןהרונים התירו, מחמת שהכביסה היום נעשית במכונת כביסה ולא כבעבר, שהצךכו לילך ליד הנהר, ולכבס שם, אשר זו עבודה קשה. אם היו עושים כך גם היום — אזי היו אוסרים לעשותה בראש־חדש, אבל מחמת שכיום אין צריכים לטר׳ח בזה הרבה, על־כן מקלים. אבל תפירה ואריגה אין לנשים לעשות בראש ח‘ךש, וזו מצוה שנתנה לנשים. ראש־חדש

אשר כז רב בנחל רז !הו עת רצון גדול ובפרט לאשה, שיכולה לבקש את הקדוש־ברוך־ הוא כל אשר צריכה. מהו עמן ראש־חידש? הקדוש־ברוך־הוא ברא את השמש והלבנה שיהיו גדולים, כמו שכתוב )בראשית א, יד(: "והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן". הקדוש־ברוך־הוא עשה את המאורות הגדולים — שמש ולבנה. באה הלבנה וקטרגה ואמרה: אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. אמר הקדוש־ברוך־הוא: "לכי ומעטי עצמך׳. מדזמת זיאת נעשתה הלבנה קטנה. "את המאור הגדול לממשלת היום, והמאור הקטן לממשלת הלילה" )בראשית א, טז(. בכל ראש־חידש הלבנה מתחילה להתחדש, זה מרמז על האשה. אנו מוצאים אצל חוה, כשהקדוש־ברוך־הוא ברא את האדם, הןה לבד, אמר הקדוש־ברוך־הוא )בראשית ב, יח(: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", וברא את חוה. ושם אותם בגן־עדן, והזהירם, אשר מכל אילנות הגן יכולים לאכיל, ורק מעץ הדעת טוב ורע לא ייאכלו. בא הנחש אל חוה, ואמרה: "אף כי אמר אליקים לא תאכלו מכל עץ הגן" )שם ג, א(, אני אומר לך שאפשר לאכיל וכו׳. אמרה חוה: הקדוש־ברוך־הוא אמר "ומפרי העץ אשר בתוך הגן לא תגעו ולא תאכלו ממנו כי מות תמותון. וייאקר הנחש: לא מות תמותון" וגו׳. מה הפשט בזה? אלא הקדוש־ברוך־הוא אמר לא לאכיל מעץ הדעת טוב ורע. מה אקרה חוה? הקדוש־ברוך־ הוא צוה גם לא לגע. מה עשה הנחש? דחף את חוה. והראה לה: כשם שלא ארע לך דבר בנגיעה, כן לא יארע לך דבר באכילה. ופתה אותה ואכלה, והיא פתתה את האדם ואכל, ועל־ידי־זה נגץרה :עליהם מיתה, ונגךמו להם קללות רבות, שהבעל צריך לעביד קשה לפרנסה, כךכתיב )בראשית ג, יט(: "בזעת אפך תיאכל לחם". והאשה צריכה לסבל, שבכל ח'ךש צריכה לךאות וכו׳ ולסבל כאבים קשים מזה וכו׳, וכן עוברים עליה עצבים ומרירות הסורים בעבור, "ובעצב תלדי בנים" )שם, פסוק טז<. מאין בא דבר זה? אלא מחמת שנתנה פתח לנחש, שיפתה אותה. וכיצד? על־ידי שהוסיפה על

רח אשר כז רב בנחל הצווי, ואמרה יותר ממה #נצטותה. וברגע #הוסיפה — כבר נתפסה בפתוי הנחש. ומזה נגרם מה #נגרם, ומזה נובע #הבעל חזק והא#ה חל#ה, הכל מחמת חטא הנחש. ויש בזה קן#ר ללבנה, #קטרגה על ה#מש ואמרה )חלין ס.(: אי אפ#ר לשני מלכים לכהן בכתר אחד. כן הדבר, כ#ברא הקדוש־ברוך־הוא את אדם ורווה — היו בקומה אחת, היו אחד, מדוע נתמעטה חוה ? כי עברה על צוויו יתברך, וכיצד? מחמת #הוסיפה על הצווי, ומזה נגרם #כל חידש וחדש צריכה להיות טמאה וכו׳, ןכן עד #מטהרת, ועוברים עליה הרבה יסורים ומכאובים. אנו למדים מכאן מוסר השכל; מצד אחד — תוכחה, ומצד שני — התחזקות. אין צריכים להוסיף יותר ממה #בקש הקדוש־ברוך־הוא. אין צריכים להוסיף יותר ממה #צןתה התורה הקדו#ה. ברגע #מוסיפים — גורעים. _י#נם אנשים ובפרט אלו החוזרים בתשובה, #רוצים להיות דתיים יותר מצווי התורה הקדו#ה, רוצים להחמיר בהמרות יתרות #אינן כתובות בתורה, והמרות אלו מביאות אחר־כך קולות גדולות. ובפרט א#ה, אסור לה לצאת מדרכי השלחן ערוך. וזהו #אומרים חכמינו הקדושים )שבת לג:(: נשים דעתן קלה; #מאיד מאד בנקל יכולים לפתותן. לכן עליהן לה#מר מאיד יותר מן הגברים. ומה #צוו לא#ה, את זיאת עליה לקים ב#למות, ומה #לא צווה — אינה צריכה להחמיר, כי ןכולה לבוא מזה לקולא. אזי יש לנו כאן תוכחה גדולה, #הא#ה נתפתתה מהנחש, ובזה הביאה לצרות גדולות, והיא סובלת מהן עד היום, שהבעל מ#תלט עליה, וכן כל הצרות בבית — .יש לה חלק בזה. אבל יש גם התחזקות, א#ר כשם #קלקלה יכולה לתקן. כמו #רואים את הלבנה, #בכל חידש מתחך#ת, מכאן — ישיש תקרה לא#ה. ולכן ריאש־חיךש נתנו לא#ה מתנה, #זהו החג #לה, ועליה למלא את א#ר החסירה. היא נתפתתה מהנחש, עליה לתקן את החטא הזה. על־כן דבר גדול מאיד אם נשים עושות סעדת ריאש־חיךש, מתקבצות בחד, מדברות דבורי יךאת #מים, דבורי אמונה, מתפללות להקדוש־ברוך־הוא, #זהו, אגב, גם סגלה לילדים,

אשר כז רב בנחל רט התפלות למתפללים בריאש־חידש ובפרט האשה, הן סגלה לילדים. וכן רבנו ז׳׳ל אומר )לקוטי-מוךר״ן, חלק א׳, סימן קנא(, שסגלה לזרע של קימא, שייאמרו האיש והאשה פרשת: "ובראשי חדשיכם", וכן, חס ושלום, אם הילדים חולים, צריכים לומר פרשת "ובראשי חדשיכם", שזו סגלה להוליד ילדים ושיהיו בריאים. ובמה שהאשה קלקלה — יכולה לתקן. השמש מאירה ביום, הלבנה בלילה. הבעל הוא סמל לשמש, האשה סמל ללבנה. שניהם צריכים להיות באותה קומה, באותה מךרגה, בשויון. אבל כיון שהאשה נתפתתה מהנחש, מזה נגרם שהיא סובלת סבל רב כל־כך. אך כבר גלה לנו רבנו ז״ל, שיש תקוץ לכל )לקוטי־מוהר״ן, חלק ב׳, סימן קיב(, אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן. לזיאת ריאש־חידש זהו התקון של האשה, שיכולה לתקן הכל. כל אשה עליה לדעת, אשר היא יכולה לתקן את הבית, כי יש לה כיחות הנפש בלתי מגבלים, ואם אין שלום־בית, האשה אשמה יותר מהאיש. כי עליה להיות פקחית, אם בעלה מתפרץ — אינה צריכה לענות לו, כי על־ידי שעונים המלחמה מתעצמת, ונעשה מזה העגל, שבאו בכיח )עזמות לב, ג(: "ויתפו־קו כל העם את נזמי הנשים אשר באזניהם", שהסירו את הנזמים בכיח, ועל־ידי כיח אין מגיעים לשום דבר. על האשה להיות פקחית מאיד, ולדעת איך ללכת עם הבעל. לזאת אומךים חכמינו הקדושים )הנא דבי אלןהו רבה, פרק ט׳(: איזוהי אשה כשרה — כיל שעושה ךצון בעלה. נשאלת השאלה: האשה יכולה לומר: וכי עלי להיות פחותה יותר מבעלי? הלא אני יותר ממנו, הוא ׳שלימזלניק׳, בטלן, איננו מביא פתסה וכו׳. אך אם תדבר כך, לא תגיע לשלום־בית, אך_רבה ץה ןביא חךבן והרס. עליה להיות פקחית, ולתת לבעלה את הכבוד הראוי לו; כי, מדוע, טבע של גבר שהוא גאותן, וצריך לחוש שהוא שולט ןכו׳, רוצה שהאשה תשרתהו וכו׳. ואם האשה איננה משתפת פעלה, אזי נולדים וכוחים וחכוכים, קטטות ומריבות. אך אם חכמה היא — אזי תותר ותכבד את בעלה, תנוט את הבית על מי מנוחות. בודאי שלמות האשר ושלום־בית, שהבעל רואה עצמו שוה לאשתו,

רי אשר כז רב בנחל ושניהם מכבדים זה את זה, וחיים באחבה אמתית ובהבנה הדדית. וזו שלמות העזלו׳ם והאמת, כשמש והירח שהיו בתחלה בגידל זהה. אבל אם אין זה כך, אזי האשה צליכה להיות חכמה, ולדעת את הכלל הזה: ׳אל תהיה צודק, תךדה חכם׳; לא תמיד צליכות להיות צודקות, אלא אף שיודעות את האמת, ועם מי הצדק, תתנה את הצלק לבעליהן, ולא וארך ץמן רב, ויגלה הבעל שהוא טעה. ועל־כן על־ידי שהאשה תתן כבוד לבעלה, ותמח־ל על כבודה היא וכו׳, היא מךחיבה דעתו של הבעל, ובלגע שהוא מגיע לגדלות המיחין, לא יעשה שטיות, וינהג בישוב הדעת מלא. ועל כלם — צליכים המון ךזמון תפלה להתפלל להקדוש־ ברוך־הוא, שיזכו לדעת איך לבנות בית. ובפרט כשהתחתנו ולא קבלו את ההקדמות הנכונות, אזי .יש בבית, רחמנא לצלן, כל מיני מליבות ואי הבנות. וסובלים מץ-ה סבל גדול. ומי סובל ביותר? היללים. אשר בלאותם את ההודים רבים, הם נשבלים ונעשית צלקת בלבם; על־כן חוב על כל אשה ללאות שמצדה יהיה שלום, ואף פעם אל תלך כנגד בעלה, ולא תפגע בו, אף שכואב לה מאיד, בלאותה את בעלה רשע מרשע וכו׳ וגאותן, וחושב שהכל מגיע לו, אבל אם כבר נשאו ויש ילדים, אין כלאי לליב, אלא לותר. הכיח שיש לאשה אין לגבר. ומה כיחה? היא יותר קרובה לבורא יתברך שמו מהגבר. כי כך אומדים חכמינו הקדושים )בבא מציעא נט.(: אשה — דמעותיה מצויות. האשה לגישה מאיד, ותכף־ומיד בוכה לפניו יתברך. על־כן סגלה לשלום־בית — שהאשה תבקש תמיד את הקדוש־ברוך־הוא על בעלה, על הילדים, על הבית, ובץה ממלאת את פגימת הלבנה, ובזה מתקנת את מה שחוה קלקלה, ובזה מביאה ברכה לבית. ותשתדל תמיד להיות ותרנית, ואף שאני יודע שזה קשה מאיד, כי הבעל אכזלי, מנבל פיו, מגביה ידלם, אך אין זו עצה להתגרש. גרושין — זו עצת הנחש, כי מה עשה ? גרם שהקדוש־ ברוך־הוא לקח את אדם ןחוה, כמו שכתוב )בראעוית ט, כד(: "ויגרש את האדם ר-שכן מקדם לגן־עדן את הכלבים ואת להט החרב המתהפכת״; כי הקדוש־ברוך־הוא ברא את אדם ןחוה שיהיה ביתם

אשר כז רב בנחל ריא כגן־עדן, אלא אם אין הקדמות הנכונות, אזי מתהפך הבית לגיהנום. לזאת ראש־חידש זו המתנה שבתנו לאשה, ׳שתדע _ כשם שהלבנה מתחדשת בכל חידש, כץ אשה צריכה להתחדש בכל חדש ולטהר עצמה מחדש, לשמר על טהרת המשפחה, ולדעת שהלכות אלו הן בכריתות, ולא לקחת אותן בנקל, אלא העוברת עליהן חעת כרת. וזו המצוה לאשה, שכתוב )ויקרא טו, כח(: "וספרה לה", היא צריכה לספיר ולא האיש, והיא יכולה להכשילו בנקל. על־כן עליה לדעת, כשם שבראש־חידש, נתמלאת פגימת הלבנה, גם היא צחכה לשמו* טהרת המשפחה, ולהז-הר בזה מאד. וכן חטא העגל היה כלול משלש עברות: גלוי עריות — על־ידי שאין שומרים טהרת המשפחה, מגיעים לחטא חמור זה, על־כן על האשה לשמר על זה יותר ויותר, מחמת שזו המצוה שלה. וכתוב בזיהר )חלק ב׳ קכח.(, שמצוה הבאה עם תשלום, זו מצוה שלמה, על־כן על האשה לדעת, שצריכה לשלם על מצותה ולא לקחתה בנקל, ולכן צריכים לשלם דיקא למקוה בכסף מלא, כי טהרת המשפחה זו המצוה שנתנה לאשה. ובגדר גלוי עריות נכנס גם העדן של צניעות. על האשה להשמר לילך בצניעות ובבגדים צנועים, ולא להסתובב בבגדי שחץ חצופים, חס ושלום, ולא בחצאיות עם פתח ןכו׳. וכן עליה לשמר על שערות ראשה שלא תתגלינה לבחוץ, אשר הזהר מחמיר על זה מאיד ואומר, שקללה תבוא על אשה שרואים שערות ראשה. וישנן נשים המסתפרות ומגלחות שערותיהן לגמרי, כי יוךעות את חמרת גלוי שערות, ומזה התירו את העדן של פאה, כי האשה מתבישת שהולכת מגלחת. על־כן הטוב ביותר — לגלח את השערות, אבל זאת לא אוכל לבקש מכלן, כי בקרב האשכנזיות קבלו על עצמן חלק נכר לגלח את השערות, אבל בקרב עדות המץרח שאינן נוהגות כך, עליהן להזהר מאיד שלא תתגלינה השערות בחוץ, על־כן אם הולכות בפאה — תקציצנה את השערות. ואם הולכות במטפחת משי, תזהרנה שלא תחליק וכו׳. עבודה זרה — זהו פגם אמונה, לאשה יש אמונה יותר מהאיש. כךברי רבנו ז״ל )^יחות־הר״ן,

ריב אשר כז רב בנחל סימן לג(: אצל העולם אמתה זהו דבר קטן, אבל אצלי אמתה זה דבר גדול, ועקר האמונה — כדרך הנשים, בלי שום חכמות. על־כן הנשים צךיכות להאמין יותר ויותר באמונה הקדושה, שאנו תלויים רק מדיו יתברך, ולבקש מאתו כל אשר אנו צריכים. וכאשר ץקוקים למשהו, הכתבת הךאשונה והאחרונה רק הקדוש־ברוך־הוא, ובזה גם־כן מתקנים את חטא העגל, שמה כלול מעבודה זרה. שפיכות דמים — על האשה להשמר מאיד מאיד יותר מגבר, לא לשפיך דם חברתה. וכיצד שופכת דם הזולת? על־ידי לשון־הרע, רכילות וליצנות. גבר עסוק בפךנסה, מתרוצץ, קם בבקר מקדם לעבודתו, או מי שזוכה לומד כל היום תורה בבית־הכנסת, מתפלל, אזי עסוק ריב היום, לאשה אין דבךים אלו, אזי טבעה שמרכלת, ומדברת על ךעותה, ומזה יכולה לבוא לשפיכות דם הברתה על לא דבר. על־כן העגל כלול משלש עברות אלו, ועל האשה לתקן את הכיל. ועל־כן נתנו לאשה מתנה לתקן את חטא העגל בריאש־חידש. באבודרהם )ספר הלכה( מביא, שבעת שבנו את המשכן, הנשים היו הראשונות שהביאו תרומה למשכן, כדכתיב )שמות לה(: "הביאו האנשים על הנשים". הן נדבו על המשכן יותר מהגבךים. למדים מכאן מעלתן של הנשים יותר מהגבךים. כי לכבדן המשכן נתנו הן בחפץ לב יותר. בעבור זה מסרו להן את ריאש־חידש. פרשת השבוע — פרשת ויצא "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה" )בראשית כח, י(. יעקיב אבינו עוד לא התחתן. ואמו רבקה התעקשה ואמרה )שם כז, מס: "קצתי בחך מבנות חת", היא רצתה שבנה יעקב יקח בת זוג ממשפחה מיחסת. מה הפשט בזה, הלא לבן ובתואל לא היו נדחסים? אבל ךבקה ןדעה ברוח־הקידש, שאצל אחיה לבן נמצאות שתי בנות, אשר הן שתי צדקניות, ועל־כן רצתה שהן תהיינה זווג לבנה. למדים מכאן בעמן הזווגים, שצךיכים לבדיק שני דברים: א. שהבן יקח אשה יךאת שמים כרחל וכלאה, ששתיהן היו צדקניות. אבל באפן שתהיינה לי כלות כרחל ולאה, אני צריך לדאיג, שבנותי

אשר בז רב בנחל ריג תהיינה כרחל ולאה; הינו מצד אחד — כל אם מבקשת שבנה יקבל את הבת זוג הטובה ביותר, ומצד שני אומרת: הלואי שלבתי יהיה החתן הטוב ביותר. ולכל אחת יש בנים ובנות, וצריכים את שניהם, אי אפשר לעולם בלא בנים ובלא בנות. ]הקדוש־ברוך־הוא יעז׳ר שכל אלו שאין להם עדין בנים ובנות, בזכות הדבורים האלו יזכו לישועה, וכלנו נתפלל בעדם שיזכו לבנים ובנות[. אבל כדי שבנינו יקחו בנות יראות שמים, צריכים להשקיע בבנות. באיפן שהבנות תקחנה בנים יראי שמים - צריכים להשקיע בבנים. ואין זה צומח על העץ. הןה אחד מאנשי שלומנו, שזכה לילדים טובים. ]ואגב תדעו לכם, שזה לא כל־כך פשוט, שלאדם יהיו ילדים טובים, כי הרבה צדיקים קדושים לא זכו שילדיהם ילכו בדרך הישר, ועל זה צריכים ץכות גדולה מאד, והמון דמעות לשפך, והמון המון השקעה[. שאלוהו פעם, כיצד זכית לזה? ענה ואמר: אתם חושבים שצמחו על האילן? אלא כל יום ויום מלאתי את הכפה שלי בדמעות, ורחצתי פני בדמעות. ובאמת כתוב בתנא דבי אליהו )פרק יח<, על יהודי שהיו לו עשרה ילדים — חמשה בנים וחמש בנות, ובכל יום זרק עצמו על הארץ ובכה להקדוש־ברוך־ הוא, ולחך בלשונו עפר, ובקש מהקדוש־ברוך־הוא שיהיו ילדיו טובים. וכן זכה, שחמשת בניו היו כ׳הנים גדולים וחמש בנותיו נשאו לכ׳הנים גדולים, שנכנסו לפני ולפנים. למדים מכאן, שאין זה בא קל, שיהיו הילדים מצלחים, אלא צריכים להשקיע ולהתפלל עליהם, ולתתם חנוך טוב וטהור. מספר על אשה אחת, שבאה ל״חפץ־חיים" ובקשה: רבי, תן לי ברכה. שילדי יה.יה תלמיד־חכם. הקפיד עליה ה״חפץ־חיים" ואמר: עם ברכה את רוצה בן תלמיד־חכם?! צריכים להודגע הךבה שהילד יהיה תלמיד־חכם, אין זה בא בנקל. כן הדבר, יעקב הולך למצא לו אשה, כי לא רצתה רבקה שיקח מבנות חת. דךעה ברוח קז־שה, שאצל אחיה .יש שתי בנות, אשר הן צךקניות וכו׳. והמסקנה העולה מאיליה לגבינו, אשר כדי שנזכה לילדים טובים, צריכים להשקיע בחנוך, ולא יועיל אם יעשו אספת הורים

ריד אשר כז רב בנחל כל לילה תשמעו דרשות מהמנהל, כי אם ההורים אדישים לילדיהם — לא יועיל מאומה, והשם ישמר, אילו ילדים יצמחו?! אין דבר כזה להגביה ידים ולומר: "אינני יכול!" אם התחתנת והבאת ילדים, אתה מחןב לחנכם. וכמו שאתה יכול לאבל, כץ אתה יכול לחנך. תיאמר: "אינני רוצה", אבל לא: "אינני ןכול". כמאמר הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע. אם .ילד קטן יכול לומר למנהל: "אני אתן לך שתי סטירות". אני חושב שזהו נורא, וצריך לעורר את כלכם, כי משהו רקוב בחנוך, לא בבית־ספר ולא בתלמוד תורה, אלא בבית. כי כך אומרים חכמינו הקדושים בסוף סכה )מה:(: שותא דינוקא בשוקא או ךאבוה או ך־אמיה; הילדים מספרים בחוץ מה שקורה בבית, מה ששמעו מהוריהם. אם האב !*האם מזלזלים בבית, בקהלה, במנהל, במלמד וכו׳, הילדים מוציאים את ז׳את ?פיהם ומגלים בחוץ וכו׳, ולא יועיל כלום, אפלו נביא את המלמדים הטובים ביותר ונשלם לחם הון תועפות, וכן נביא את המורות הטובות ביותר, לא יועיל כלום לחנך את הילדים, כי אם הבית רקוב, לא יועילו המחנכים הטובים ביותר לחנך את הילדים. כי חנוך מתחיל בבית, נבול פה הילדים שומעים בבית. אם שומעים בבית רדיו ונגונים של חילונים, השם ישמיר רציל, וכל מיני נבול פה, כל מיני תכניות גסות, מה אתם רוצים אחר־כך מהןלדים?! שלא ןשירו שירי נאוף, ולא יסתבכו במעשים מגנים?! לא המלמדים ןל‘א המורות אשמים בזה, ומכל שכן לא המנהל. אם ילד פעוט ןכול לומר דבורים אלו למנהל, זה צריך להךליק לנו אור אדם, ובסימן שהחנוך בבץת פשט את הרגל. השקפה כל השבוע אין לי מנוחה. כי אם קרה דבר כזה, שילד נז־רס, אין לי מנוח. כי אין טבע כלל, הכל בהשגחה, ואם ארע אסון כזה בקהלתנו, אזי מכרח להיות שצריכים לתקן את הקהלה, הילד הדה הוא .ילד נסי, כי הןה תחת הגלגלים, ובדרך הטבע הילד הןה צריך, רחמנא לצלן, אינני רוצה להוציא מהפה, ואם הילד חי, זהו .ילד

אשר כז רב בנחל רטו נסי, שהקדוש־ברוך־הוא רחם עלינו. למה קרה לנו דבר כזה? משהו רקוב אצלנו. כל השבוע אני בוכה להקדוש־ברוך־הוא, אחר כל היגיעות, אחר כל הטרחות שיש לי, אינכם יכולים לתאר ולשער, בניכם נמצאים אצלי, הם יושבים מולי, אינכם ןכולים לשער איזה צער ועגמת נפש יען לי מהם! איזה בטול תורה יעו לי מהם! ואני חושב, למה אני צריך את כל זה?! למה אני צריך את העל הכבד עלי?! ואף־על־פי־כן איני מותר וכו׳ וכו׳, הם נוטלים לי את הזמן, אני רוצה ללמד וכו׳, וכל היום אני צחך לשמע צרות ישראל, מכרח להיות שאני החוטא הכי גדול, אחרת לא היו באים אלי, על כל מיני מחלות וחלאים רעים באים שאני אתפלל, מכרח להיות שאני חיב בזה, אחרת לא היו מבקשים ממני. איזו מסירות נפש אני משקיע בילדים. וההורים כל־כך אדישים, וחושבים: "בני, הוא המצץ ביותר, הוא אוכל טוב" וכו׳ וכו׳, או "בתי היא נפלאה ביותר" וכו׳. אך עליכם לדעת, אשר ׳עזות׳ לומדים בבית, ואסור להיות אדישים. בשביל מה עשיתי קהלה? רציתי להתפאר להקדוש־ברוך־הוא, שברוך השם, .יעז לי קהלה קדושה, ילדים קדושים וטהורים, שליא יודעים טעם חטא, ולכן אל תהיי אדישים, החנוך מתחיל בבית, ואתם ההודים צריכים להךאות דגמא אישית חיובית לילדים, ואם לא תעשו כן — אזי כיצד אתם רוצים שיגדלו?! למדים מפרשת השבוע: יעקב אבינו יוצא לחפש אשה, ומצא את רחל ולאה. וכתיב על רחל )בראטית כט, יז(: "ןפת תיאר ויפת מךאה", ועל לאה: "ועיני לאה .רכות". אומדים חכמינו הקדושים, למה הןה כך, שעיניה לאה רכות, ורחל יפת תאר? אלא כלם אמרו, לדבקה .יש שני בנים — עשו ויעקב, ולאחיה .יש שתי בנות: לאה ורחל, הגדולה תתחתן עם הגדול — עשו, והקטנה תתחתן עם הקטן — ועקב. אזי רחל היתה מרצה, שברוך השם, יהיה לה חתן תלמיד־חכם, יושב אהלים, ולאה בכתה להקדוש־ברוך־הוא, שאיננה רוצה לפיל בחלקו של עשו הרשע. ומחמת שבכתה תמיד, היו עיניה רכות.

רטז אשר כז רב בנחל מה המוסר ההשכל לגבינו? גדל כיחות הנפש שיש לאשה, שיכולה לבכות להקדוש־ברוךהוא, שבעלה לא יהיה כעשו. שבניה לא יהיו כעשו, חס ושלום, שבנותיה לא תפלנה בידי עשו, חס ושלום. מה אנו רואים היום ? עולם הפקר, בבתים החרדיים ביותר קורים, רחמנא לצלן, מקרים כאלו שלא יקרו, שהבנות או הבנים מתקלקלים, על־כן אין להיות אדישים, אלא צריכים להשקיע בילדים. האשה צריכה לעשות מה שביכלתה. לשמיר על פיה לא לנבלו, לא לצעיק על הבעל בקללות וכו׳, אזי גם הילדים לא ינבלו פיהם. האשה צריכה לדאיג שהילד ייאכל רק מאכלים כשרים, אסור להכניס לבית כל מיני טניפת של הכשרים למיניהם של כל מיני ׳רע־בנים׳ כמו הסמ״ך־מ״ם שלנו, שנותץ הכשרים על כל זבל !־טמאה. אסור לאכיל כל מה שהעין רואה. רחמנא לצלן, אוכלים בבתים דברים שאין עליהם הכשר, ואחר־כף נעשה מ׳ח הילדים מטמטם. על־כן על האשה לךאיג מאיד, שתהיה רק כשרות בבית, ולהשמר מאיד מבשר וחלב, להפרידם בהפרדה מחלטת ולא לערבם, חס ושלום; כי ברגע שנכשלים בבשר וחלב, נכשלים בטרפות ונבלות, הה מטמטם את הדעת, רחמנא לישץבן. ןכן על האשה לךאיג, שהילדים יטלו ידיהם קידם האכילה, ויאמרו ברכות כדבעי. וזו עבודת האשה. ובפרט שתהלה דגמא אישית לבנותיה בעדן הצניעות. ואם היא תלך בצניעות, גם הן תלכנה בצניעות. על האב מנח החוב לקחת את הבנים לבית־הכנסת, ולךאיג שהם .ישבו על ןדו, ולא לומר: "אינני יכול", אלא תדע שאינך רוצה. .ישנם הרבה אפנים לושם שהילדים .ישבו ל_יד האב — או בטוב או ברע, אבל אסור להורים להיות אדישים, כי אחר־כך יקצרו את הפרות שזרעו, ויצאו הילדים, השם ישמר וכו׳. ואל יבואו בטענות על אף אחד, כי הקולר תלוי בצוארם. היוצא מכל דברינו — לא באתי, חס ושלום, להתקיף אתכן, אלא לעוררכן. יצאנו פיה למדבר, ויש לנו כאן צרות רבות. ו־הצרה הגדולה ביותר ~ שאין דירות. כי אם היו דירות, היו לנו פיה מאות

אשר כז רב בנחל ריז ואלפי משפחות בלי גזמא. ואני מבטיחכם, שעוד יהיו פיה מאות ואלפי דירות, אף שזה נראה כחלום, אבל הרבה דבךים התגשמו. ואת זאת אני יכול להבטיחכם בהבטחה מלאה, ילדים שיהיו לכם ביבנאל, לא יהיו לכם — לא באשדוד, לא בירושלים, לא בבני־ברק ולא בשאר ערי הארץ, ולא בברוקלין. ברוך השם, ישתבח שמו לעד ולנצח נצחים, חתנו את הילדים שלנו — שלי, כמאמרם ז״ל )סנהדרין יט:(: כל המלמד בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו; על־כן ?לדיכם הם ילדי. וכל אלו שלמדו אצלי, הבטחתי שאחתן אותם, ומי שלא למד אצלי — לא הבטחתיו, כי אינני השדכן של כל העולם וכו׳, בודאי אני עושה חסד עם כל יהודי, וחתנתי מאות זוגות שלא למדו אצלי, ואני מוכן לעשות זאת כל ימי חיי, ואני עושה זאת בחפץ לב, אבל כל אלו שלמדו במוסדות שלנו, אני מחיב לחתנם, ואני מבטיח לחתנם בצורה הטובה ביותר, אבל אבקש אתכם: תעץרו לי, אל תכתבו לי פקסים כל היום כמה מר ומרור, כל מיני טענות כאלו בבני־ברק, באשדוד ובירושלים לא הןה לכם סבל. אני מבטיח לכם, כפי הילדים השובבים האלו, וכפי ההורים האדישים, בודאי בעןרות הגדולות היו, חס ושלום, יוצאים לתךבות רעה. על־כן כדאי לנשק את עפר יבנאל, ולדעת שדיקא פיה ביבנאל יש לכם ילדים טובים, ויתחתנו בשם טוב וכו׳, ובודאי בעיר גדולה לא היינו יכולים להראות דבר כזה, ןלןכות לזה בשום פנים ואפן. על־כן נא ונא לא לבוא בטענות. אבל יש לנו בעןה ךצינית, אין לנו דירות, הראשות הקציעה שטח למעלה בהר — מאות יחידות דיור, אזי הלך הסמ״ך־מ״ם, ימח שמו וזכרו !שאין עצה אחרת, רק לומר עליו בכל יום את מץמור ק״ט, שהקדוש־ברוך־הוא ירחם עלינו, ויבטל אותו כבר, ואני אומר את זה ברבים, ואני יודע שידפס, אך אני אומר את זה בפה מלא, כי זהו רשע מרשע, מסית ומדיח נגדנו יומם ולילה[, הוא אשר קלקל אצל וכו׳, שלא יבנה לנו. אבל תךעו לכם, שעברתי בחיים שלבים יותר קשים, וחצופים יותר ןכו׳ מהסמ״ך־מ״ם היו לי. ועלינו לידע, אשר הכיל בידי הקדוש־ברוך־הוא, נתפלל להקדוש־ ברוך־הוא, שירחיב לנו, ויהיו לנו דירות, ותהיה לכל אחד מאנשי

ריח אשר כז רב בנחל שלומנו דירה משלו. כי אם אין דירה, אזי נובעות מזה כל הצרות, השם ישמר, וברגע שתהיינה דירות, הכיל ישתנה. אבל על זה צריכים תפלות רבות ןכו׳, אבל לא כל יום צריכים לשליח לי פקסים, ולספר את כל הצרות. הנה יהודי שלח פקס, ובו שפך ופרט את כל צרותיו וכו׳, ושאלתיו: מה רוצה אתה ממני? וענה לי: לא, זו היתה ההתבודדות שלי... אמךתי לו: בעבור התבודדות, לך אל הכיתל המערבי, או באיזה מקום מבדד, ותשפיך את לבך לפניו יתברך, ותספר לו כל לבך וכל העובר עליך וכו׳, אשר זה מה שלמד אותנו רבנו ז״ל. לפני מאה שנה, המחזורים היו גדולים מאד, כגמרא של ש״ס, ומה קשה להחזיקם בעת התפלה, וממים דאז לא היו סטנדרים בבית־הכנסת, אלא ספסלים. בא יום כפור, ומכים על חטא, וכל אחד מתכופף ודופק על חזהו: "על חטא שחטאתי לפניך בכבוד הורים ומוךים" וכו׳ וכו׳. והנה פלוני עומד עם מחזור גדול ומכה על חטא, ולפניו גם־כן מתכופף ?הודי ומכה על חטא, ופלוני זה שעומד מאחוריו מחמת שרואה יהודי לפניו כפוף, חושב: זה סטנדר טוב, ושם את המחזור על גב זולתו, וממשיך להכות על חטא, וההוא עונה לו: "יהודי, תסלח לי, אם אתה חטאת, מה אתה רוצה מהגב שלי?!" כץ עניתי לזה שכתב לי מגלה ארכה של מסכת מיו: "יש לך התבודדות, תתבודד להקדוש־ברוך־הוא!" הקדוש־ברוך־הוא עזרנו, י.ש לנו קהלה ?פה מאיד, שאנחנו יכולים להתגאות בכל העולם עם קהלתנו. אבל אם קרה מקרה כזה שילד כמעט נך_רס למות, רחמנא לצלן, עלינו לפשפש במעשינו, סימן שהחנוך אצלנו חסר הךבה, ולא מפני המלמדים והמורות, ולא מפני המנהל, אלא ההורים אדישים, לא אכפת להם שום דבר. אין חנוך בבית. אז מה אתם רוצים ? ! לזאת אבקש מאיד מאיד, ביאו נתאחד ?חד, ונעזיר אחד לשני, ונשמר מאיד לא להציק זה לזה, ביאו נעשה חסד זה עם זה, כי אצלו יתברך מאיד מאיד חשוב חסד. ולהפך אם מצערים את הזולת, תדעו שהקדוש־ברוך־הוא משלם אחר־כך חזרה כפל כפלים.

אשר בז רב בנחל ריט ד״חפץ־חיים" ספר, כשהוא היה בחור, ראה מחזה נורא מאד, שזעזע אותו שנים על גבי שנים; היה זה אמצע החירף, גרה אלמנה עם ילדים באיזה בית עלוב, אך לא היה לה לשלם שכר דירה, ובא בעל־הבית בעזות, ואמרה: תצא? אזי בקשה: עשה עמדי חסד, אשלם לך, רק המתן עד שיבוא פסח, ויתחמם מעט, כי קור עז בחוץ, שלג משתולל. אני אשיג את הכסף עד בוא אביב, וסמוך לפסח אם לא אשיג — אצא, אבל לא בשיא הקור. אבל ההוא הןה אכזרי מאיד, לא רצה לשמע, והלך והסיר את גג הבית. ונכנס גשם ושלג לבית האלמנה, ומסכנים ואמללים נותרו ללא קורת גג, והצרכו לצאת בעל כךחם. אמר ה״חפץ־חיים", נכנסה בי קשזיה, הלא התורה אומרת: "אלמנה חתום לא תענון", איך יתכן שרשע מרשע יוךיד את הגג באכזריות כזו, שלא יהיה להם היכן לגור?! והיתה קשה לו קערה שנים על גבי שנים; הנה אדם זה נעשה עשיר וחצוף יותר, ונעשה ראש קהלה וכו׳ וכו׳. וחלפו עברו שנים רבות, כלם שכחו מהספור, וה״חפץ־חיים" התחתן והיתה לו ישיבה וכו׳, והקשןה התחזקה מאיד — איך יתכן שרשע עשה דבר כזה, הוריד גג מהזולת, מאלמנה ויתומים וכו׳ וכו׳, ועדין מתהלך ומצליח וכו׳?! ויהי היום, ריאש הקהל הזה הלך ברחוב, והןה לו דין ודברים עם איזה גוי, והגוי הוציא גתן, והוריד את ראשו, ונהרג במיתה משבה, ובלדתו כל מיני רבנים באו ובכו: איזה צדיק דדה ראש הקהל, שעשה צדקות, והךבה בחסדים הודות לתקציביו וכו׳, ודךשו דרשות, ואף אחד לא ת־ע מה עשה. והיו לבני־אדם קשיות — היתכן שאדם ןמות במיתה משנה כזו?! אבל דז״חפץ־חיים" אמר: עתה נתרץ לו התרוץ. אף שאךכו שנים רבות, עד שהקדוש־ ברוך־הוא נקם את נקמת האלמנה והיתומים, אך לבסוף קבל מדה כנגד מדה — הוא הוריד להם את הגג מעל ריאשם, בא הקדוש־ברוך־הוא והסיר ראשו מעל גופו. אף שאף אחד לא זכר את הספור. למדים מכאן, שמי שעושה רשעות לזולתו, ישלם על כך מחיר

רב אשר כז רב בנחל כבד במקדם או במאחר. הסמ״ך־מ״ם מסתובב פיה ביבנאל כאלו כל יבנאל שלו, והוא נצח ונצח ושמח שה׳ברסלבים׳ נחלו מפלה. אך עליכם לדעת, אין ל׳ברסלבים׳ שום מפלה, אדרבה, הם המצליחים הכי גדולים, שיכולים להפריח שממה, ובמדבר שמם יכולים לגדל ילדים עם יךאת שמים, במךבר שמם יכולים שיהיו להם ילדים עם פאות, בנות עם צניעות, אזי הם הנשכךים הכי גדולים, הם המרויחים והמצליחים הכי גדולים. אבל עלינו ללמד מוסר השכל, שלא נלך זה עם זה בגבורות ובדינים, באו נעשה חסד זה עם זה, אשר על־כן אנו בני אברהם, יצחק ויעק־ב, ואומרים חכמינו הקדושים )יבמות עט:(, סימן שאנו בני האבות הקדושים — אם אנו רחמנים, בישנים וגומלי חסרים. לזאת אבקש את כלכם, באו נקנה לעצמנו מדה יקרה זו: רחמנות — לרחם זה על זה, בישנות — לא להציק לשני, אלא להתביש מהקדוש־ברוך־הוא, גמילות חסד — לעשות חסד זה עם זה, ואני חושב שאם אנו נראה דגמא להקדוש־ברוך־הוא, הקדוש־ ברוך־הוא בודאי לא .יעזבנו. לזאת אבקש את כל הנשים, תשתדלנה בכל ראש־חידש לעשות סעדת ראש־חידש, ולא תחסר אף אשה, ובכל שבוע תעשינה ערב אחד — ערב שמחה, ונשים שאין להן רכב, תלכנה ותוצאנה אותן מביתן, שגם הן תשתתפנה, ותאךגנה שהבנות תהןינה שמךטפיות, דהיה לכן תמיד שמח. הקדוש־ברוך־הוא יעזיר, שנשמע ונתבשר בשורות משמחות תמידי ואזכה לראות נחת אצלכן, ואזכה להיות בשמחות שלכן, האיר לנו הקדוש־ברוך־הוא את העינים, שנזכה לךאות שכינת עזו יתברך, שיתגלה אלינו. המאהל לכן ברכה והצלחה מן השמים...

אשר כז רג - כז רד בנחל רכא כז רג. פעץרת השם יתברך, יום שני לסךר ויצא, ד׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום לחתן... נרו יאיר. דברתי עכשו עם הגברת ... תחיה, והיא אומרת שזה מקבל עליה לעשות את החתנה ביום שלישי, ועל־כן שישאר כך, שביום שלישי בערב מוצאי עשרה בטבת תה;ה החתנה שלף למזל טוב. רק חזק ואמץ, ואל תחשב הרבה, כי ממילא לא יעז1 לך כל אלו המחשבות, ולכן מה ולמה כדאי להתבלבל, יעזר הקדוש־ ברוך־הוא, שתצליח דרכך. המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רד. פעזרת השם יוזפרך, יום שני לסדר ויצא, ד׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה אל ידידי... נרו ןאיר. נסיתי להתקשר אליך כל היום, ולא עבר, והכל מאתו יתברך. רציתי מאיד, שתז־וח לי האם נפגשת עם ... ומה היו התוצאות?! ךאה רק להתחזק ולא להשבר משום דבר, כי הנסיונות בזה העולם מאיד קשים, ועקר הנסיון — שנעלמת ונסתרת מהאדם אמתת מציאותו יתברך, ונדמה כאלו יש כאן טבע, מזל ומקרה, ןהסמ״ך־מ״ם שולט וכו׳, אבל באמת "בכל צרתם לו צר" )ישעיה

רכב אשר כז רה - כז רו בנחל סג, ט(, כמבול הוא יתברך נמצא בתוך הצרות ׳שלנו, ובודאי לא חנזבנו. המצפה לשמע ממך... כז רה. בעזרת השם יתברך, יום שלישי לסדר ויצא, ה׳ פקזלר ה׳תשנ״ט. שלום רב אל... תחיה. לנכון קבלתי את מכתבך. לדעתי, צךיכים לשמר מאד שלא תצא מחלקת, ועל זה צריכים מאיד מאד להז-הר, כי אם תצא, חס ושלום, מחלקת לא כדאי כל העדן, לכן תעשו כמיטב יכלתכם העקר שלא תהיה, חס ושלום, מחלקת בין נשות אנשי שלומנו. לעשות ערב שמחה — אין למעלה מזה, כי אני רוצה מאיד שתמה שמחה בין נשות אנשי שלומנו, ןהקדוש־ברוך־הוא יעזיר, שתמיד תה.יה ביניכם שמחה. הקדוש־ברוך־הוא השומע תפלות ?ישראל, ישמע בתפלתי שאני מבקש ומתפלל בעדכם, שתצליחו דךככם תמיד. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רו. בעזרת השם יתברך, יום שלישי לסדר ויצא, ה׳ כסלו ה׳תשנ״ט. שלום רב אל ... תחיה. לנכון קבלתי את מכתבך, בענין סעדת ריאש ח'ךש וכו׳ ברב עם

אשר כז רז — כז רח בנחל רכג הךרת מלך )משלי יד, כח(, ובודאי טוב שתעשי את זה ב״היכל־ הקדש", כך תוכלי לארח את כל הנשים, וזו מצוה גדולה מאיד, ורק בזכות זה תזכי לפךי בטן, כי אסור להודאש בשום אפן, כי גדול אדוננו ורב להושיע, יעזיר הקדוש־ברוך־הוא, שתמיד נתבשר בשורות מלמחות. תךגילי עצמך לדבר אליו יתברך, וכל מה שאת צךיכה תבקשי רק ממנו יתברך, ועל־ידי־זה תהיה לך הצלחה גדולה בחיים. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רז. בעץרת השם יוזפרך, יום שלישי לסדר ויצא, ה׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום רב אל ... תחיה. לנכון קבלתי את מכתבך. לילדים אסור להרביץ, וכדאי רק להסביר, ואני מקוה להקדוש־ברוך־הוא, שיהןה לך רק נחת מילדיך, רק סבלנות, כי ןה היסוד בחנוך — סבלנותי ועוד פעם סבלנות, ועוד פעם סבלנות וכו/ וכו/ ואף שהעצבים מתפוצצים כבר וכו/ וכו/ עם כל זאת ע_קר המעלה בחנוך הוא סבלנות; אשרי מי שיש לו סבלנות, ואז טוב לו כל הןמים. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רח. בעץרת השם יתברך, יום חמישי לסדר ויצא, ז׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה עיעו וירדפו אל ?דידי הןקר לי מאד ... נרו ןאיר. לנכון קבלתי את מכתבך.

רכד אעזר כז רט בנחל ידוע מה שאמר רבנו ז״ל )שיחות־הר״ן, סימן פה(: כשבר ישראל רואה נסיעה לפניו, שאל יתעקש אלא יסע, ועל־כן אם אתה רואה נסיעה לפניך תסע וכו׳. ואודות לצאת לחוץ לארץ — .זה כבר תלוי ביניכם, אם נסכם אצלכם לנסיע לחוץ לארץ, שיהיה בהצלחה גדולה מאיד. העקר שהקדוש־ברוך־הוא יתן לכם כיחות הנפש, ואין מלים בפי להודות לך על כל החסד חנם שעשיתם עמי במשך כל הזמן, יעזיר הקדוש־ברוך־הוא, שתקשיכו לעשות עמי חסד, ובזכות זה הקדוש־ברוך־הוא יעשה עמכם חסד, ותתברכו מפי אל עליון. נא תא ראו להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם, כי גדול אדוננו ורב להושיע. אני מאיד מאיד מקוה להקדוש־ברוך־הוא, שנזכה לצאת מכל הצרות והחובות, ונץכה להתחיל לבנות את בית־המדרש, כי הכיל תלוי בדדו יתברך, ואצלו יתברך הכיל ןכול להיות. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כזי רט. בעזרת השם יתברך, יום וחמישי לסדר ויצא, ז׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה עיעו וירדפו אל ידידי היקר לי מאד ... נרו ןאיר. לנכון קבלתי את מכתבך. מה אימר לך, ידידי היקר! בזה העולם צריכים התחזקות חדשה בכל יום, ועקר ההתחזקות להיות תמיד בשמחה, כי הבעל־דבר

אשר כז רט בנחל רכה עובד על כל אחד ואחד לעובר אותו, כל אחד כפי בחינתו,, ואשרי מי שמחזיק מעמד, ואינו נשבר משום דבר. נא ונא ראה לדבר הךבה מרבנו ז״ל עם אנשי שלומנו, ואל תפחד משום בתה שבעולם, אלא הקים מה שאמר דוד המלך )תהלים קיט, מס: "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש״; ובאמת כבר אמר רבנו ז״ל )חיי־מוהל״ן, סימן רטס מה יש לנו להתביש, כי, תהלה לאל, כל הענין של רבנו ז״ל הוא גלוי אלקות בתכלית מדרגה העליונה, ועליכן עלינו לדבר תמיד רק מרבנו ז״ל, שעל־ידי שיתגלה אור רבנו ז״ל, ממילא יתגלה אורו יתברך בעולם, כמובא בדברי רבנו ז״ל )לקוטי-מוהר״ן, חלק ב׳, סימן סס, ששמו יתברך משתף לשם הצדיק, וכשמתגלה ומתפרסם שם הצדיק בעולם, על־ידי־זה נתגלה ונר1פךסם שמו יתברך, והסמ״ך־מ״ם עושה כל מיני פעלות שבעולם להעלים ולהסתיר את אורו יתברך, ועליכן אשרי מי שמחזיק מעמד, ןאינו נשבר מכל מה שעובר עליו ברוחניות ובגשמיות. הקדוש־ברוך־הוא השומע תפלות ישראל, ישמע בתפלתי שאני מבקש ומתפלל בעדך ובעד אשתך, שתעזרו לי להמשיך בעבודת הקדש. אודות שהזכרת בעמן החתנים והכלות וכו׳ וכו׳, אני תמיד מעורר אותם שישלמו וכו׳ וכו׳, ואני מקרה להקדוש־ברוך־הוא, שתצא מזה איזו הכנסה. אודות הבחורים, מסתמא עוד מעט אני אקח אותם לכאן. הרגל את עצמך לדבר אליו יתברך, אשר אין עוד דבר יותר גדול מזה, לדבר אל הקדוש־ברוך־הוא, כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, אשרי מי שחזק בזה, ואז טוב לו כל הימים. הקאחל לך ברכה והצלחה מן השמים...

רכו אשר כז רי — כז ריא בנחל כז רי. בעץרת השם יתברך, יום חמישי לסדר ויצא, ז׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום רב אל ... תחיה. ראי להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם להיות תמיד שמחה ועליזה, ותתחזקי באמונה, וכן תחדירי בנשות אנשי שלומנו אמונה ובפרט בתלמידות, כי העקר בזה העולם הוא אמונה פשוטה בו יתברך• נא ונא תחדירי בעצמך שמחה, וזה יועיל לך בגשמיות וברוחניות, ולא תשברי משום דבר שבעולם, ותמשיכי למסד את המסר לבנות, והקדוש־ברוך־הוא יעז׳ר שתצליחי. נא תשתדלי שלא תבאנה יותר הבנות ביום ראשון לשעור, כי אני רוצה לדבר יותר ךבך־ים אישיים, שזה לא שיך שהבנות הדוקות תהיינה שמה, ודי לחכימא. הקדוש־ברוך־הוא השומע תפלות ישראל, ישמע בתפלתי שאני מבקש ומתפלל, שתצליחי דךכך תמיד. המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז ריא. בעזרת השם יהברך, יום חמישי לסדר ויצא, ז׳ כסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ידידי היקר לי מאד ... נרו ןאיר. לנכון קבלתי את מכתבך. אודות השדוך וכו׳, אתה יודע שבעדן של שדוכים כתוב

אשר כז רבי כנחל רכז )בראשית כד, נ(: "מהוי״ה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב" רגו׳, כי אם זה מהשמים - זה יגמר בכי טוב. רציתי שתעורר את אנשי ׳שלומנו בעת קבלת שבת, שאף אחד לא ילך אל המתנ״ס אל... אשר שם ישתתף הסמ״ך־מ״ם, כי בכל מקום שהסמ״ך־מ״ם יהיה, אסור לנו להיות שמה, כי זה רשע מרשע שחיק טמןא. ר׳... נרו יאיר מציע, אם יכולים לשכיר אצלך את החדר השני להרחיב את המעון. יעזיר הקדוש־ברוך־הוא, שתןכה לצאת מכל צרותיך וחובותיך, ויתרחב לך כבר ברוחניות ובגשמיות, ונזכה כבר לראות את מפלת הסמ״ך־מ״ם, ימח שמו וזכרו, שהוא הביא אותך אל כל אלו הצרות והיסוךים. העקר ךאה להךגיל את עצמך לדבר אליו יתברך, אשר כל דבור ודבור שמדברים אליו יתברך, הוא הצלחה נצחית, הצלחה כזו שאין לתאר ואין לשער כלל, ואשרי מי שחזק בזה, ואז טוב לו כל הןמים. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רבי. כעזרת השם ?תברך, יום ששי עךב־שבת־קךש לסךר ויצא, ח׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה זגיעו וירדפו אל ידידי היקר לי מאד ... ש?חיה נצח. לנכון קבלתי את מכתבכם. אין לתאר ואין לשער את גדל זכותכם בשמים, שאתם מךפיסים ךבךים כאלה, אשר היו נעלמים במשך כל הדורות וכו׳, דבךים כאלה שהתגלו לנו על־ידי רבנו ז״ל, אשר יכולים להחיות נפש כל חי, להגביה ולנשאות את כל הרחוקים, ולהחזירם ולהשיבם בצל כנפיו יתברך, דבר כזה עוד לא הןה בעולם, שחוברת

רכח אשר כז ריג ב3חל קטנה עם כמה דפים, שיוכלו בה לעודד לחזק ולשמח את הנפש הכי רחוקה, זה פלאי פלאים מנפלאות תמים דעים, ורק לכם נמסרה הזכות הזו. לזאת ראו מאיד מאד לשמח, ובודאי בזכות ןה יהיו לכם ילדים טובים יראי השם, וחושבי שמו, לומדי תורתו הקדושה, ודבקים בו יתברך, בנין רבנן וחתנותא רבנן. ךאו את ךעמל שעובר על בני־אדם בזה העולם העובר, איך שבני אדם מסתבכים בצרות, יסוךים וחובות וכו׳, ואין מי שיושיע להם, אדם חי את החיים בדמיונות, מתלוצץ מזה ומזה, והנה בא יום ח”שך, שלא תאר ולא נעחל לעצמו, וביום עברה וצרה, כבר לא מועיל שום כסף בעולם, כי להפך כשבר ישראל זוכה לגלות את אמתת מציאותו יתברך, מכל שכן וכל שכן שזוכה להדפיס דברים כאלה, אשרי אדם שמתעסק בקדשים, בדברים כאלה, איזה נחת־רוח יש לנשמה בשמים בשעה שחוזרת אליו יתברך, כשהשאירה בזה העולם הגשמי והחמת ךבךים נוראים ונפלאים כאלה וכו׳, איזה נחת־רוח לגוף לשכב בקבר במנוחה נכונה, כשכל ימיו עסק רק בהפצת מעינות החכמה, גלוי אליקות בעולם וכו׳. לזאת ראו להתחזק שניכם, והקדוש־ברוך־הוא יתן לכם אךיכות ןמים ושנים טובות, ותראו ריב נחת מילדיכם, ולדעתי, תקחו מוסר השכל מה שקורה בעולם, כדי שתתאץ־רו בעסק הקדוש והנורא הזה, אשר אין למעלה מזה, יעזיר הקדוש־ברוך־הוא שתמיד נתבשר בשורות משמחות. המאהל לכם שבת שלום... כז ריג. כעזרת השם יהכרך, יום ששי עךב־שבת־קךש לסדר ויצא, ח׳ כסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ידידי הןקר לי מאד, צמוד בפנימיות לבבי לטוב כל הימים, הרב ... נרו ןאיר. לנכון קבלתי את מכתבך המלא מרירות וכו׳.

אשר כז ריג בנחל רכט מה אמר לך, ידידי היקר! העקר צךיכים לבטל את עצמו לגמרי להקדוש־ברוך־הוא, ולידע אשר אין לאדם כלום בזה העולם רק את הקדוש־ברוך־הוא, וככל שהאדם זוכה לבטל את עצמו לגמרי אליו יתברך, כן נמתקים ממנו כל הדינים וחיסורים והמכאובים רעים וכו׳ וכו/ כי באמת מה הצרות עזל האדם? כשהוא רוצה משהו, וכשלא מקבל את זה הוא נשבר לגמרי, מה שאין כן כשהאדם זוכה, ובא לידי בטול אמתי, שאינו רוצה שום דבר וכן אין לו כלום, האדם הזה לא יכולים לקחת ממנו כלום, כי אם אין לי כלום, ואני לא רוצה כלום ואני לא צריף כלום, מה אתה יכול לקחת כבר ממני?... ובאמת הבעל־שם־טוב הקדוש, זכותו ען עלינו, אמר, אשר כל אלו שנשתגעו ונטרפה ונתבלבלה דעתם, הןה רק מחמת שרוצים איזה דבר, כי כל אלו המשגעים, זה מגיע רק מחמת ישות וגאות, שרוצים למלך ולשליט. ורבנו ז״ל גלה לנו תורות נפלאות )לקוטי־מוהר״ן, חלק ב׳, סימן פב(, שלמה הולך לאדם שלא כסדר? רק מפני שיש לו גאות וגדלות ׳אנא אמליך/ אבל כשהאדם זוכה לבטל את עצמו לגמרי אל הקדוש־ברוך־הוא, אז הולך לו הכיל כסדר. מה אימר לך, ידידי הןקר! ראוי לנו לשמח שיש לנו רבי כזה, רבי נורא ו־נפלא כזה, רבי המחיה אותנו ומשמח אותנו, ומה היינו עושים בלי רבנו ז״ל?! וזו כל חיותנו ותקוותנו, שאנו יודעים למודים עמקים כאלו; אשרי מי שמחזיק מעמד בעולם העובר, ואינו נשבר משום דבר, אדרבה מכל מה שעובר עליו, הוא בורח אל הקדוש־ברוך־הוא, ואז טוב לו כל הןמים. נא ונא ראה לשמח את עצמך בכל מיני אפנים שבעולם, ותחדיר בעצמך אמונה, אשר אין בלעדיו יתברך, ודבר גדול ודבר קטן אינו נעשה מעצמו, אלא בהשגחת המאציל העליון, אשרי מי שחזק בזה, ואז טוב לו כל הןמים. המאחל לך שבת שלום...

רל אשר כז ריד — כז רטו בנחל כז ריד. בןגזרת השם יתברך, יום ששי ערב־שבת־קדיש לסדר ויצא, ח׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל היניק וחפים ... נרו :איר. לנכון קבלתי את מכתבך, ומאד מאד אני שמח, שאתה מתמיד בלמודף. מה אמר לף! עכשו הוא הזמן להתמיד בלמוד התורה הקדושה, כי כל מה שלומדים בגיל צעיר - זה נקלט במח, ןאשרי מי שאינו מטעה את עצמו, אלא בגיל צעיר מתמיד בלמודים, וקונה לעצמו מדות טובות ויךאת שמים, שזה ישאר אתו כל ימי חייו. אודות שאתה מבקש תמיד התחזקות, הלא כל ספרי "אשר בנחל" בןדיך, כדאי לך לעבר על כל הכרכים, ושם תמצא מךגוע לנפשך, כי כל המכתבים הם רק בשבילך, ולכן תתמיד בהם, ושם תמצא הךבה עצות. המאחל לך שבת שלום... כז רטו. בעץרת השם ?תברך, יום ששי ערב־שבת־קדיש לסדר ויצא, ח׳ כסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל היניק וחפים ... נרו זאיר. לנכון קבלתי את מכתבך, ומאיד מא׳ד אני שמח, שאתה מתמיד בלמודים, יעז׳ר הקדוש־ברוך־הוא, שתעלה תמיד מעלה מעלה, ותלמד בהתמדה רבה עוד, ותעשה לעצמך שעור כסדרן בגךסא

אעזר כז רטז בנחל בש״ס, באפן ׳עזתזכה עד יום הבר־מצוה לסים את כל הש״ס בגךסא, כי כך מקבל מרבנו ז״ל, שמי שז-וכה לסים ש״ס, ממשיך על עצמו צלם אליהים. אשרי מי שחזק בזה, ואז טוב לו כל הןמים. ראה להתמיד ב״ספר־המדות", עד שיה.יה שגור על לשונך. המאחל לך שבת שלום... כז רטז. בעזרת השם יתברך, יום ששי ערב־שפת־קךש לסדר ויצא, ח׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ידידי היקר לי מאד, הצמוד בפנימיות לבבי לטוב כל הןמים ... נרו ןאיר. שמעתי מה שעבר עליך היום וכו׳ וכו׳. מה אמר לך. ידידי זד־קר! אם לנחמך — אין מלים בפי, כי כפי ךבוי הבץיונות ושפיכות דמים שעבךת, אין מלים לנחם אותך, אלא לקבל את הכל לכפרת עוונות, ואם אדם הןה יודע לאיזו מדרגה הוא זוכה, על־ידי חרופים וגדופים ושפיכות דמים ובזיונות, הןה שש ושמח על נעם חלקו, אך קשה מאד להגיד לאדם — תהיה שמח, בשעה ששופכים את דמיו וכו׳ וכו׳. מה אמר לך, ידידי היקר! אני למדתי את זה על בשךי זה אךבעים שנה, וגם עדין אני סובל חרופים וגדופים, ששופכים את דמי ברבים, ועם כל זאת אני בורח רק אליו יתברך, ומרב השפיכות דמים והבץיונות שהם מנת חלקי — נתבטלתי לגמרי, עד שאין לי שום חיות רק ממנו יתברך, ואני לא רואה ולא שומע ולא מךגיש רק את אמתת מציאותו יתברך, ואל כל זה זכיתי לבוא, אלא על־ידי הבזיונות והשפיכות דמים, שמחרפים ומגדפים אותי כל מיני טפוסי אנשים, נושכים אותי בארס לשונותיהם, ואין לי אל מי לבדח רק

רלב אשר כז רטז בנחל אליו יתברך, ואת זה קבלתי מרבנו ז״ל, ובשביל זה אני חיב את כל חיי לרבנו ז״ל, וכל עוד נפשי באפי אשמש את רבנו ז״ל, ואגלה ואפרסם את למודו הטוב בכל העולם כלו במסירות נפש הכי גדולה. לזאת באתי לנחמך ולחז-קך ולעודדך ולשמחך, החזק מעמד, ושום דבר בעולם לא ישבר אותך, ואז תראה נסים נגלים שיעשה עמך הקדוש־ברוך־הוא. נא ונא אל תעזב את עצמך בשום פנים ואפן, כי גדול אדוננו ורב להושיע. מה אמר לך, ידידי היקר 1 אדם צךיך לבטל את עצמו לגמרי אל האין סוף ברוך הוא, רלןכ׳ר אשר אין לו בזה העולם רק אותו יתברך, ואף שלהגיע לדבר זה מאד מאד קשה וכו׳ וכו׳, כי זו המדרגה הכי עליונה שאדם הוא בטל ומבטל אל האין סוף ברוך הוא, וזכה שמאירה בו יחידה שבנפש, אבל עליך לדעת, שאי אפשר להגיע לזה אלא על־ידי חרופים וגדופים, בץיונות ושפיכות דמים, ומאחר שעובר עליך כל־כך הךבה צרות ויסוךים מבית ומבחוץ, ההכרח לך לבדח רק אל ד^קדוש־ברוך־הוא. כי למה לך להשבר, כי הנה עומד להפתח לך מ־חך, שגם לך זיאיר אור כזה, שתךגיש אשר אין בלעדיו יתברך כלל, ואז תעביר את זה העולם בשלום, והנחש שהסמ״ך־מ״ם רוכב עליו, לא יעשה אצלך שום רשם, כי מאחר שתךגיש ערבות נעימות ידידות חיות הבורא יתברך שמו, אז כל הרשעים כלא היו. אשרי מי שזוכה להכניס את הךבךים האלה בתוך לבו, ואז טוב לו כל הןמים. הקדוש־ברוך־הוא השומע תפלות ישראל, ישמע תפלתי שאני מבקש ומתפלל בעדך, שימתקו ממך כל הדינים, ןתה.יה דבוק בחי החיים בו יתברך, ותהןה הכי מצלח בחייך. המאחל לך שבת שלום...

אשר כז ריז בנחל רלג כז ריז. בעזרת השם ?הברך, יום ששי עךב־שבת־קדש לסךר ויצא, ח׳ בסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה אל אהובי, לדידי ותלמידי... נרו יאיר. לנכון קבלתי את מכתבך כבר כמה פעמים, ואם מצד אחד אני מצטער לשמיע בשורות לא כל־כך נעימות, עם כל זאת אני מאד שמח לךאות את כתב לדף, אשר אני מאד מאד משתוקק להגיע אל זה, שתכתיב לי על־כל־פנים פעם אחת בשבוע, ותספר לי מכל אשר עובר עליך, כי בנפשי חקוקה נפשך, ואין אני יכול לשכיח אותך. אודות הכסף מהבחור ... נרו לאיר, אף פעם לא קבלתי, ןאיני יודע מה שהוא מדבר, ולכן כדאי שתברר אצלו עוד פעם, כי לצעךי הוא אינו חש בטוב, ונכנס בךכאון, רחמנא לישזבן, וחבל על הכסף שילך לאבוד. לזיאת מה טוב ומה נעים, אם לא תעזיב אותו, ותכתיב לו פעם אחר פעם, כי הבל על הכסף שילך לאבוד. נא ונא ראה לקבע עתים לתורה, ואז תךאה לאיזה אור וזיו וחיות ודבקות תץכה. רק בשביל זה התחתנת, כדי שתזכה ללמיד תורה בטהרה, ועל־כן מאיד מאיד אבקש אותך, שתקבע לעצמך עתים לתורה במקרא, במשנה, בגמרא ובמדרש, אשר הד׳ למודים האלו הם כנגד ד׳ עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשלה. מה אימר לך! אתה חסר לי מאיד, והן לתקתוק הספרים, אבל אני מחיה את עצמי, שזכיתי אותך להתחתן, וכך תוכל להיות נקי מחטא. אני מבקש אותך מאיד, שאם תהיה לך איזו שאלה, שתשאל את ר׳... נרו ןאיר, כי אסור לשים דברים אלה על דעתו, כי הךברים האלו הם בכריתות, רחמנא לצלן. ועל כלם — ךאה להיות בשמחה תמיד, ותדבר אליו יתברך

רלד אשר כז ריח — כז ריט ב3חל כדבר איש אל רעהו, ו׳תגניב׳ עתים לשיחה בין קרנף, ןאז הכל יסתדר על הצד הכי טוב. המאחל לך עזבת שלום... כז ריח. בעזרת השם יתברך, מוצאי־שבת־קדש לסךר ויצא, ט׳ כסלו ה׳תשנ״ט. שלום רב אל ... תחיה. לנכון קבלתי את מכתבך. אודות הקללות שהיא מקללת וכו׳, אל תשימי לב, כי כך אמר החכם מכל האדם )משלי כו, ב<: "קללת חנם לא תבוא", וכן אמר רבנו ז״ל )ספר־המדות, אות קללה, סימן ו׳(: קללת חנם תעזוב על המקלל; לכן אין לך מה לפחיד, אדרבא תתברכי מפי אל עליון, ואין לך מה לירא. אני מאיד מקוה להקדוש־ברוך־הוא, שהכל יסתדר עם השכנים בערן הגדר. ויהיה אך טוב וחסד במחננו. נא ונא תשתדלי לעשות כל מיני פעלות 'שבעולם להיות בשמחה, ותשמחי את נשות אנשי שלומנו, אשר אין מצוה יותר גדולה מז-ו, לשמיח בעצמו ולשמח אחךים, וכן לדבר בכל יום אל הקדוש־ברוך־הוא, אשר אין למעלה מץ־ה. המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז ריט. בעזרת השם ?תברך, מוצאי־שבת־קדש לסךר ויצא, ט׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו ויחיפו אל כלליות אנשי

אשר כז רכ בנחל רלה שלומנו "ןזסידי ברסלב", הגלים מבנאל "עיר ברסלב", הוי״ה עליהם !שרה שכינתו תמיד. מאד מאד אבקש את כל אנשי שלומנו היקרים, ראו להחןיק את עצמכם ב!חד, ואל תתנו שתהיה הסתה מבפנים, כי זה הכי גרוע בקהלה — אם .יש הסתה מבפנים, שן-ה התחלת הרס של קהלה, ולכן אם .יש למישהו טענה ומענה, תהלה לאל, .יש עם מי לדבר, ואני מוכן לשמיע את כלם, אבל לא להסית, שזו דלפו של הסמ״ף־מ״ם, ימח שמו, ולא לקחת את המשפט בןדים, לחרף ולבזות וכו׳ וכו׳, כי חימר העוין של הלבנת פנים, זה מאד מאד חמור, והמלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא, רחמנא לצלן• מאיד מאד אני מבקש, שתעוררו כל אחד ואחד מכם בלי יוצא מן הכלל, ותאמרו לנשותיכם, שתביאנה ביום ראשון בערב בשעה תשע בדיוק, שאז אני לומד אתן הלכות וכן פרשת השבוע וכן השקפה, ואני מקוה להקדוש־ברוף־הוא, שהשבוע תבאנה כלן, בלי יוצא מן הכלל, כי .יש לי לדבר לפניהן כמה דברים נחוצים. המאהל לכם ברכה והצלחה מן השמןם... כז רב. בעזרת השם יתברך, מוצאי־שבת־קדש לסךר ויצא, ט׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה עיעו וירדפו אל ירירי ה!קר לי מאד ... נרו !איר. לנכון קבלתי את מכתבף. מה אמר לף • .יש לי צער גדול מאיד, שבכל פעם נתעוררת מחלקת חדשה, ואני רואה שהסמ״ך־מ״ם אינו עוזב אותנו כרגע

רלו אשר כז רכא בנחל מבית ומחוץ, ולכן צריך לראות לכבות את האש ולא ללבותה וכו׳, יעזיר הקדוש־ברוןז־הוא, שנזכה לטהר את הד׳ אמות שלנו, שלא תה.יה יותר מחליקת ומךיבות. פיה תקבל כמה מכתבים למסר את זה ליעדם, ןתשאל את ... נרו ןאיר, אם מכונת הפקס שלו עובדת, ואם הוא מקבל את המכתבים, וזה מאד מאד נחוץ לי לדעת. אני מאיד מקרה להקדוש־ברוך־הוא, שתכף־ומיד יוכל הבעל מלאכה להתחיל לעשות את המראות, רזה יוצא מאיד מאיד ןפה. הקאחל לך ברכה והצלחה מן השמןם... כז דכא. בעזרת השם ?הברך, מוצאי־שבת־קדש לסדר ויצא, ט׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה עיעו וירדפו אל ... ו... שיחיו נצח. אין אתם יכולים לתאר ולשער את גידל הנחת־רוח שאתם עוזרים לי בענין פריעת החובות, יעזיר הקדוש־ברוך־הוא, שתמיד תעמדו לימיני, ובץכות זה תעשו שרוכים טובים לילדיכם, כאשר עשיתם עד עכשו, ויהיה לכם ריב נחת מבניכם ומבנותיכם, וביתכם יהיה בית של תורה ויראת שמים. נא ונא ראו לשמח את עצמכם בכל מיני אפנים שבעולם על גידל הזכות שיש לכם, ובודאי בזכות זה יעזיר לכם הקדוש־ברוך הוא, שתצליחו ותעלו מעלה מעלה. המאחל לכם ברכה והצלחה מן השמים...

אשר כז רכב בנחל רלז כז רכב. בעזרת השם יתברך, מויצאי־שבת־קךש לסדר ויצא, ט׳ פסלו ה׳תשנ״ט. עזלוים וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל ידידי היקר לי מאד ... נרו יאיר. תהלה לאל, בנך ... נרו יאיר, מצליח מאד, וישתלב יפה מאיד, יעזיר לך הקדוש־ברוך־הוא, שיהיה לך ריב נחת ממנו. אבקש אותך אם אתה יכול לסדר פגישה עם ... נרו יאיר, כי זה מאיד מאיד נחוץ לי לגמר עם הבניה מה שיותר מהר, לפני שהרשע ... והנחש שרוכב עליו הסמ״ך־מ״ם יתפסו, ואני מקוה להקדוש־ברוך־הוא שנצליח. החיים של אדם מלאים נסיונות קשים ומרים, ועובר על כל אחד מה שעובר, ויש לומר )בראשית כח, יב(: "ויחלים והנה סלם מצב ארצה, וריאשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אליקים עולים ויורדים בו", שאדם צךיך תמיד לקשר רוחניות לגשמיות וגשמיות לרוחניות, ועל־ידי־זה הוא בורא מלאכים, וזו העבודה הכי קשה של אדם בזה העולם, שלא יאבד את עשתונותיו וכו׳, ולא ישכח ממנו יתברך, אלא אפלו בתכלית הגשמיות, גם אז וץכיר עצמו ממנו יתברך, ועל־ידי־זה וצליח דךכו תמיד. נא ונא הרגל את עצמך לדבר אל הקדוש־ברוך־הוא, כי כל דבור שמדברים עם הקדוש־ברוך־הוא, זו הצלחה נצחית, הצלחה כזו שאין לתאר ואין לשער כלל, אשרי מי שחזק בזה, ואז טוב לו כל הןמים! הנןאחל לך ברכה והצלחה מן השמים...

רלח אשר כז רכג — כז רכד בנחל כז רכג. בעץו־ת השם יתברך, מוצאי־שבת־קדש לסךר ויצא, ט׳ כסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה עיעו דחיפו אל ... ו... שיחיו נצח. ראו להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם להיות בשמחה, כי השמחה היא היסוד ביהדות, ובלי שמחה, אי אפשר להחזיק מעמד אפלו כרגע, ולכן תעשו כל מיני פעלות שבעולם להיות רק בשמחה, ותחזקו ותעוךדו אחד את השני, ומכל שכן ומכל שכן שתשתדלו לחזק ולעודד את כל אנשי שלומנו היקרים, וזו המצוה הכי גדולה לשמח תמיד, וכן לשמח את אחרים. ויש לומר: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך הדנה" )בראשית כח, י(, כשבר ןשראל יוצא מספירת המלכות הנקראת שבע, שהיא אמונה, אז כבר בא בחרון אף, ולכן צריך להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם רק להיות בשמחה, ולהמשיך אל עצמו אמונה פשוטה בו יתברך, כי אי אפשר להיות בשמחה, אלא על־ידי תקף אמונה, שאדם מאמין בהקדוש־ברוך־הוא בלי שום חכמות והשכלות כלל, ואז מצליח דרכו בזה ובבא תמיד, אשרי מי שתמיד מתחזק, ואינו נותן לעצמו לפל, ואז טוב לו כל הןמים. המאחל לכם ברכה והצלחה מן השמים... כז רכד. כעזרת השם יתברך, מוצאי־שבת־קדש לסדר ויצא, ט׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה אל ... נרו ןאיר. שמעתי מידידנו ... נרו ןאיר, שיש ביכלתך להלוות לי עוד

אשר כז רכה כז רכו בנחל רלט עשלים אלף ש״ח, באמת עדין אני חי-ב לקבלן ששים אלף ש״ח, ואם תוכל להלוות לי את הסכום, זה יעזיר לי מאד מאד. הקדוש־ברוך־הוא 2ךחיב לך בפךנסתך, ולא תצטרך ללוות, אלא יהיה לך תמיד שפע דקדשה דיקא. המאהל לך ברכה והצלחה מן השמים... כז רכה. בעזרת השם יתברך, מוצאי־שבת־קדש לסדר ויצא, ט׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה עיעו וירדפו אל ... ו... שיחיו נצח. לנכון קבלתי את מכתבכם. אודות מה שקרה וכו׳, לדעתי, ראוי לכם להלפיס אצל ... תכף־ומן־ד איזה קונטרס על שבת, כמו קונטרס: "שבת שלום", או "אור השבת", "ברכת השבת", גדלת השבת", או "נרות שבת", כי אלו הקונטרסים המדברים מיקרת שמירת שבת, והיא זכות הרבים לדורי דורות, החזירו בני־אדם בתשובה לשמיר שבת. המאחל לכם ברכה והצלחה מן השמים... כז רכו. בעזרת השם יתברך, יום ויאעזון לסדר ויעזלח, י׳ פסלו ה׳תשנ״ט. שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל כלליות נשות אנשי שלומנו היקרים, "חסידי בלסלב", הגרים מבנאל "עיר ברסלב", הד״ה עליהן ישרה שכינתו תמיד, וישמלן ויצילן מכל צרה וצוקה, מכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהן, אמן.

רמ אשר כז רכו בנחל הלכה נעלה היום על הכתובים הלכה של מצוה המצויה אצלנו פעם בשבוע, ובני־אדם אינם נזהרים בה. לא מבעיא נשים, אלא אפלו גברים אינם נזהרים בה. כתוב בשלחן ערוף )ארח חיים, סימן ש׳(: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, כדי ללוות את השבת, אפלו אינו צךיך אלא כזית; הינו ביציאת השבת .יש לנו סעדה ךביעית לאכיל, והיא מלוה־מלכה, ואדם צריך להז-הר מאד לקים מצוה זו, אפלו שאיננו רעב, עם כל זאת יראה לטל ןדים ןלאכל אפלו כזית בלבד. הטור והבית־יוסף כותבים, שיש עצם באדם, שאינה נהנית רק מסעדה זו, והעצם הזו נקראת לוז, והיא נשארת עם האדם לעד. לאדם יש ךמ״ח איברים ו־שס״ה גידים המחברים יחד, אוי לו לאדם שחסר לו איבר אחד, אשר אז כל הגוף מךגיש את הכאב של חלק הגוף הזה, או אם איבר אחד אצל האדם חולה, כל האיברים חשים בזיאת, והאדם מביהל ומבלבל לגמרי. אשר לכאורה, מה אם האצבע הקטנה באיזו רגל כואבת, מה השןכות לראש, למה .יש הפרעה בךכוז? אלא כך ברא הקדוש־ברוך־הוא את האדם: איברים וגידים, ואחד קשור ותלוי בזולתו, וצריכים את כלם, שיהיו בריאים ושלמים, ואם, חס ושלום, אחד האיברים כואב, או שאין האדם חש באיזה גיד, כבר כל הגוף מב־הל ומבלבל, וקשה לאדם לתפקד. והנה .יש לנו מצוה אחת: מלוה־מלכה — לטל ןדים על הפת, ולאבל כזית לפחות, ובני־אדם מזלזלים בה מאד. וכאמור לעיל, .ישנה עצם אחת הנקראת לוז, והיא נהנית רק ממלוה מלכה. ומדוע מחלה מתחילה באדם מאיבר אחד בלבד, ואט אט ממשיכה להתפשט בגוף. מי יודע אם המחלות אינן מתחילות מהעצם הזו הנקראת לוז, וכשאדם אינו נזהר במצות מלוה־מלכה, אזי סובל חלאים רבים. לזאת צריכים להזהר מאיד מאד בסעדה זו, ודבר זה שןך גם לנשים. ואינן יכולות לפטר עצמן ממנה. מובא בשם צדיקים, תלמידי הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע, שאשה הרה, אם תזהר ותיאכל סעדת מלוה־מלכה, תוליד בנקל, כל־כך חשובה מצוה זו. ומה

אעזר כז רכו בנחל רמא המציאות מוכיחה ? שבני־אדם מזלזלים בזה מאד, ומי יודע אם לא בשביל זלזול בסערת מלוה־מלכה, באים לאדם כל מיני מחלות, המתחילות מעצם לוז, ואחר־כף סובל מה שסובל, ואיגנו יודע. וכץ אשה, קשה לה מאיד בזמן העבור, הכל מחמת שאינה נזהרת במצוה זו. לזיאת צריכים להז-הר מאיד מאיד מהיום והלאה לאכל סעדת מלוה־מלכה. ואף שזו נראית מצוה קטנה, אבל היא גדולה מאיד, ואסור להקל בה, כי כל המקל בסערת מלוה־מלכה - מקלין בחקו. חכמינו הקדושים אומרים, שמצוה לאפל בשבת שלש סעדות, ולומדים את זיאת מן הפסוק )שמות טז, כה(: "אכלו היום כי שבת היום, היום לא תמצאהו בשדה", בפסוק אחד כתוב שלש פעמים ׳היום׳, מכאן למדים, שצריכים לאבל בשבת שלש סערות. אכלו ׳היום׳ — סעדה אחת, כי שבת ׳היום׳ — סעדה שדה, ׳היום׳ לא תמצאהו בשדה — סעדה שלישית. הזיהר אומר )חלק ב׳ פח:(, אשר מי שאינו אוכל סעדה אחת בשבת, סימן שנפגמה אצלו האמונה. כל־כך החמירו בזיהר לאכל בשבת שלש סערות. ושלש הסערות הן כנגד אברהם, יצחק ויעקב. סעדת מלוה־מלכה היא כנגד דוד המלך. ואלו הארבעה הן רגלי המרכבה, כבןכול, הקדוש־ברוך־הוא השכין שכינתו בעולם בזכות אברהם, יצחק ויעקב ודוד המלך. וכשאדם נזהר לאכל בשבת שלש סערות, נבנית אצלו האמונה. וצךיכים לטל ידלם לפת ריקא, ואפלו כזית בלבד. סעדת ליל שבת נקראת חקל תפוחין — סעדת המלכות, סעדת שבת בבקר נקראת עתיקא קדישא — סעדת הכתר, וסעדה שלישית לאחר המנחה נקראת — סעדת זעיר אנפין. ושלש סערות אלו מצוה 1פדולה להזהר בהן. ואמר פעם רבנו ז״ל: הךאו יהודים, הקדוש־ברוך־הוא אומר לנו: אכלו! וגם את זיאת קשה לנו לקים. רכן אומר רבנו ז״ל )לקוטי־מודיל״ן, חלק א׳, סימן נז(, שאכילת שבת כלה אליקות, כלה קידש, ומי שאוכל בשבת שלש סערות, איננו צריף להתענות יותר שום תעניות על כל עברותיו. ובמדרש תנחומא פרשת בראשית מובא, שמי שנזהר בענג שבת, הרי זה כאלף תעניות. על־כן אם אדם יודע

רמב אשר כז רכו בנחל שחטא ןצךיך להתענות, .ילך ויאכל שלש סעדות בשבת, והרי נחשב לו כאלף תעניות. ואנחנו רואים, שאף שישנם בני־אדם שנזהךים בשליש הסערות, עם כל זיאת בסעדת־מלוה מלכה מתרשלים הךבה, ואינם נזהרים בה. לזאת עלינו לקבל על עצמנו להז-הר מאיד לטל ידים בשבת שלש פעמים בשליש הסערות, ומי שיהא זהיר בזה, מובא בזיהר, יוצאת בת קול ואומרת )מנחות צז.(: "זה השלדון אשר לפני הוי״ה"; אשרי האדם המקים את צווי הבורא יתברך שמו ברוך הוא וברוך שמו, ישתבח שמו לעד ולנצח נצחים, שאנחנו יהודים מאמינים בהקדוש־ברוך־הוא, ומוכנים למסיר נפשנו אליו יתברך, ועלינו לאכיל שלש סערות בשבת. וכשיוצאת שבת, לאחר הבדלה, יש לנו עוד סערה אחת — סעדה ךביעית, סערת דוד המלך, סערת מלוה־מלכה, וצריכים להזהר בה במאיר מאיד. כתוב בספר "מנחת שבת", שסערת מלוה־מלכה, סגלה לאדם שנכנסה בו כפירה, רחמנא לישןבן. ולפי זה מובן, אם־כן, למה עומד הסמ״ך־מ״ם על האדם שלא ייאכל סערת מלוה־מלכה, אשר מדוע אמר רבנו ז״ל )עזיחות-הר״ן, סימנים לה, רב(, שקידם ביאת משיח, כל העולם כלו יהיה מלא כפירות ואפיקורסות, ומלמעלה יפתחו ארבות השמים, וימטרו כפירות ואפיקורסות לנסות את האדם, אם מאמין בהקדוש־ברוך־הוא אם לאו. לזאת סעדת מלוה־מלכה מאיד קשה לקים, כי הסמ״ך־מ״ם מונע את האדם בתרוצים מתרוצים שונים, כאשר כל אחד יודע בנפשו; אשרי מי שנץהר בסערה זו, אזי נצל מכפירות ואפיקורסות. .ישנו ספור נורא ואיים מתלמיד הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע, אשר נעשה רב באיזו מרה. וכדךכו של רב ירא שמים, שדואג בעבור כשרות המקוה במרה, שיהיה טהרת המשפחה כראוי, אשר זה מיסודות הקהלה, והכל יתנהל שם כדבעי, ביךאת שמים משלמת ומדקדקת וכו׳. אחר־כך מתחיל הרב לךאיג על עניני החנוך, שיהיה לבנים ולבנות חנוך ראוי, קדוש וטהור, כי אנו יהודים, ןעלינו לחנך

אשר כז רכו בנחל רמג את הילדים לאמונה, לקיום מצוות, אחר־כך קובע שעורים לתורה, כי קהלה זקוקה לשעורי תורה; אדם עובד כל היום, וכששב לביתו, לכל הפחות ׳יגנב׳ איזו עת ללמד תורה. או בביקר ק‘ךם יציאתו — ילמד, או אלו שזוכים ללמד■ כל היום — אשריהם! על־כץ בודאי צריכים לךא‘ג לכוללים ולמוסדות חנוך כשדים וכו׳. וכך עשה אותו רב, תלמיד הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע. ומה גם שפתח חברת צדקה לעניים, שיהיה גבאי צדקה, ויךאג שיקבצו כל שבוע צדקה, ומי שעני — יתמכו בו, וחלקו לכל עני בכל עךב שבת, שיהיה לו בעבור הוצאות שבת וכו׳ וכו׳, וכך הנהיג הרב בעירו, והתנהלה הקהלה בפקוחו. כל אנשי העיר היו שמחים ועליזים, שזכו לרב ירא שמים, הדואג לכל צרכיהם הגשמיים והרוחניים. בין אנשי העיר הזה יהודי אחד ירא שמים, תלמיד חכם גדול, חשב כל היום לרבות הלילה בבית־הכנסת ובבית־המדךש והתפלל ולמד תורה. בני־אדם התבוננו בו, וראו שהוא עני גדול, חסר כל, משפחתו מרבה בילדים, ואין מי שיתמיך בו, אזי החלי לתן צדקה בעבורו, ולקצץ בצדקה שנתנו לשאר עניי הקהלה. הגבאי שקבץ כל שבוע צדקה, הביא לרב את הסכום. הרב התבונן בקפה, וראה שבכל שבוע פוחתת והולכת קפת הצדקה. אזי החל לחקר בענק, מדוע אין נותנים כפי שנתנו פעם, ונתגלה לו, שאנשי העיר תומכים באותו עני תלמיד חכם גדול שיושב ולומד וכו׳, על־כן אינם נותנים את כל הצדקה לקפת הצדקה, ונחסר בה. ותכף-ומןד נתרגז הרב ואמר: אין אצלי הפרש, צריכים לתן לכלם הינו־הך. ובזה גרם, שאנשי העיר לא יתמכו יותר בתלמיד חכם. אחר־כך ארע איזה דין תורה אצל הרב. שנים באו להתדין אצלו. היות שיהודי אחד חכר ריחים אצל הפךיץ הגוי, ועבד בזה שנים על גבי שנים, ומשם עק פרנסתו. ויהי היום ובא ןהודי אחר, ונטל את פתסתו, באשר שלם לגוי סכום רב יותר. ועל־כן באו לפני הרב שיוציא דינם לאור. ובמקום שיעיר הרב לנרדף — לזה שקפחו פרנסתו, עזר לזולתו, שהלך בדרך אלימות, והתנפל על הנךדף. מכל זה עלה קטרוג גדול בשמים על הרב הזה. כי עשה

רמד אשר כז רכו בנחל שתי עולות: לא נתן שיתנו צדקה לתלמיד חכם, ןכן לא פסק דין תורה כפי ההלכה, שכאשר האחד מקפח את זולתו, צךיכים להטיף לו מוסר ולהשיבו לדרכו. על־כן ןצא עליו קטרוג לענשו. אבל לרב זה היתה מצוה אחת, שמסר נפשו בעבורה, ובשום כסף שבעולם לא בטלה, ןהיא: מצות מלוה־מלכה. כל שבוע הןה נץהר מאד לטל ידיר ולאכ׳ל סעדה רביעית. והןה באמת איש כשר כפי שדבךנו על הנהגת קהלתו, אבל ןצא עליו קטרוג גדול בשמים מחמת שתי העולות שעשה. ועל־כן נתנו ךשות לשטן שילך ןיעשה כךצונו. חשב השטן — אם אעניש אותו בצער ויסוחם — מה יה.יה, מה ארויח ? י אלא אלך ואענישהו בענש כזה, שיהיה לחרפה ולדראון עולם, על־ידי שאכניס בו מחשבות כפירות ואפיקורסות, עד שיכנסו בו מחשבות שמד, רחמנא לצלן. וכן בא אליו בשבת בבקר, בשעה שהתעטף עם הטלית, נכנסה בו מחשבה, לשם מה אני צךיך את הטלית, אלך אל הכימר ואשתמד, רחמנא לצלן. ונכנסה בו רוח שטות, רצא מבית־הכנסת, ןרץ עד סוף העןרהי למקום הכנסיה, ונגש אל הכימר. ולשאלת הכימר מה מעשיו פה ביום השבת, ענה ואמר לו: .יש לי מה לומר לך. והכניסו לחדר, ואמרו, שרוצה להמיר דתו. הכימר הןה מלא שמחה, מציאה כזו, שהרב הולך להשתמד, רחמנא לצלן, ונתן לו כוס יי״ש לשתות ושתה, וגם הכימר שתה, ונתן לו עוד כוס ועוד כוס, והרב לגם עוד ועוד, עד שהןה שכור לגמרי, ונפל עם הטלית על הרצפה מתבוסס בקאו. ןהכימר חשב הנה הוא לכוד במצודתי, אמתין ליום ראשון, ןבואו כל הגויים, אעריך אספה פומבית, ושם ישתמד לעיני כל, רחמנא לצלן. בין כך הגיעה סעדה שלישית, והבעל־שם־טוב הקדוש, זכותו עץ עלינו, עצם עיניו, ובחן כל תלמיד מתלמידיו באיזו מדרגה נמצא, ומעלה אותו מדרגה יותר גבוהה. והנה בא במחשבתו אל התלמיד הץ-ה, ופתאים ראה שמנח עליו ח־שך גדול, ולא ת־ע מה דה, אבל הבין שיש פיה אחיזת הקלפות שהתאחזו בו, והחל לשיר את הפיוט של האר״י הקדוש: "בני היכלא דכסיפין" וכו׳ וכו׳, עד

אעזר כז רכו בנחל רמה שהגיע לפסקה: "רעו דילה דגלי ליה לבטלא בכל קלפין", וכאן התלהב מאד ובכה הרבה ״לבטלא בכל קלפין" - שיתבטלו כל הקלפות, איי "לבטלא בכל קלפין"... והאריך מאד בסעדה שלישית עד מאחר במוצאי שבת. ותכף־ומיד כשפקח עיניו, נטל חתיכת חלה, ונתנה לתלמידו ואמר: קח והצלח דרכך, ולך מה שיותר מהר, ואל תתן לשום אדם לעצר אותך. ]וכידוע, תלמידי הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע, ציתו דבריו באלמות גמורה, ואם הרבי אומר משהו, אין לשאיל למה, מי, היכן וכו׳, כי היו בטלים ומבטלים לגמרי לרבם, ואף שלא ק־ע התלמיד להיכן ללכת ולמי לתת את החלה, אבל הרבי אמר, אין שואלים שאלות, אין כבר בחירה, הולכים ועושים! כי היתה להם אמונת חכמים חזקה ברבם[. והחל התלמיד ללכת, והלך והלך וליא ראה סוף, אבל המשיך בפקדת הרבי, שאמר: קח את החלה, ותדע כבר מה לעשות ותצליח! בין כך פגש בעגלה וסוסים, שאלו העגלון: להיכן אתה צריך ? ב׳א עלה על עגלתי. ועלה על העגלה. ולא עלו בלבו קשיות להיכן אלך? למי? וכו׳ — זו אמונת חכמים אמתית. בכן הגיע העגלון לעןרה זו, שהרב בה החליט להשתמד, רחמנא לצלן. לא ןדע התלמיד כלום. נכנס לעןרה, הןה כבר לילה, ושמע קולות הבריות מלחששים, שהרב נעלם מבקרו של יום השבת וכו׳, אזי החל להךגיש שהנה הגיע למקום הנכון להוציא שליחותו לפיעל. ובקש התלמיד מהקדוש־ברוך־הוא: רבונו של עולם! רבי הבעל־ שם־טוב הקדוש, נתנני חתיכת חלה, ואמר לי, שאסע ואגיע למקום שאני צריך להגיע, אנא תצליח דרכי. והלך לסוף העיר, עד שהגיע למנזר, וראה שם אור, והדלת פתוחה, נכנס לתוכו. תכף כשנכנס, ראה יהודי שוכב על הארץ עם טלית ובגדי שבת, מלא קיא וצואה. וכשהתכופף להביט בו, ראה שזהו חברו תלמיד הבעל־שם־טוב, אזי החל לעוררו משכרותו. ותכף כשהתעורר הרב, וראה על השלחן יין שרף, רצה לשתות עוד. תפסו