אשר בנחל חלק פח

אעזרמו תקכז י״ט בנחל ךצמצומים, ודחקות עניות — עזעובר מה בר1ע ואחד אחד כל על ןכות, לכף אחד כל את לדון וצריכים וכו/ הדעת וחלישות לןטנות ץכות. לכף הקןדרש־בדוף־הוא אתכם ןדון זה ובץכות • — T ” X X : — : X X : VT העזמים... מן והצלחה ברכה לכם המאחל תקכז. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ב׳ בא, לסדר ךאשוין יום יהברך, השם בעזרת יאיר. נרו ... אל וברכה שלום • X •• V X X : X המכשירים את היום קןנית אם דו״ח לי לכתב ךאה קיר של הפועלים האם וכן !רכיבם, ש... ותשתדל האלקטרונים, וכר. והרצוף הארון־קדש בעדן וכן עבדו, אבן מכתב וכן המודעות, בלוח לתלותו כללי מכתב תקבל פה צריף אתה אבל יועיל, שן-ה להקדוש־ברוף־הוא מקוה ואני לןלדים, הדעת, חלישות לקבל יכולים הם כי ... ולד׳ ... לד׳ קידם להודיע לא מאד לשמר וצריכים אותם, מכיר אני כי נחוץ, מאיד מאד הה ואני הילדים, עם לומדים הם נפש במסירות ממש כי בהם, לפגע צריכים לטובה, יתהפף שהכל להקדוש־ברוף־הוא, מקוה רק לקחת פעם לא זוכר ואני ההורים. עבודת להיות צריכה וזו בןדים, אותם בבית־הכנסת, מאד מאיד השתוללו שערים במאה שהילדים אחת, מבין, ״איני הלשון: בזו וצעק שעה, חצי כל ממש יצחק לוי ר׳ וקם כי בןלדיהם, לטפל צריכים שההורים כאומר הורים?״ לןלדים אין ועל־כן אחד, איש על הילדים כל של העל את לץרק יכולים ל׳א שזה ק־דם, להם להודיע צריף אתה רק וזה בפעל, הוצאה ולא איום נחוץ. מאיד מהדו״ח... לתשובה המחכה bre*^lev\ xo.il

אעזר תקכט י״ט — תקכח י״ט מזבנחל תקכח. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ב׳ בא, לסדר ראשוין ם1י יתברך, השם בעזרת יאיר. נרו ... אל וירדפו יגיעו סלה טוב וכל וברכה עזלום *T ** V *~ T V T: TT: T עזאמךתי מה לומר תמעזיןי לדעתי, מכתבןז. את קבלתי לנכון וכו׳, עזם לגמרי אותך צךיכים לא כי כלל, תפחד ואל וכר, לך פעזוטה באמונה עצמך את חדק רק כלל, לפחד ממה לך אין ועל־כן לצאת עזתץכה עליך, וירחם עזןחוס יתברך, ממנו ותבקעז יתברך, בו ןתברך, מלכותו על עצמך על ותקבל ודם, בשר עזל על מיני מכל מאד ואמיץ חזק לוויות צךיכים ה;נקר מהכל. תנצל ועל־ןדי־זה ממה לך אין וממילא מציאות, מהם לעשות ולא להתפחד ולא מאד, לא עזזה ואף ןספיק, גם־כץ מהכולל עזמכתב חועזב, ואני לפחד. כאן עזבאת לך, עזאמךתי כמו תגיד אתה היעזיבות, בועד רשום וכר. לןבנאל עזאני בתפלתי יעזמע ישראל, תפלות השומע הקדוש־ברוך־הוא משמחות. בשורות לי ותבשר עזתצליח, בעדך ומתפלל מבקש השמים... מן והצלחה ברכה לך המאחל תקכט. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ב׳ בא, לסדר ראשון יום יתברך, השם בעזרת • י ■ד ■ד ־ * * : T ; T T : X XV : : • : - - V לי היקר ידידי אל וירדפו יגיעו סלה טוב וכל וברכה שלום יאיר. נרו ... מאד * T •• : אצל ךעזמית הכולל את לעשות ןכול אתה אולי רציתי מאד ךאה ה;נקר וכר. הכולל לאבךכי בעיות יךזיו לא וכך היעזיבות, ועד כלל, בדעתך תפל ואל עזבעולם, אפנים מיני בכל עצמך את לחזק צבור, בצךכי עזעוסק מי — בןדיך לקחת צךיך אתה זה כלל כי bre*^lev\ xo.il

אעזרמח תקל י״ט בנחל עןךין1עזח במה תו1א עזדים1וח ןכו/ וגדופין חרופין לסבל עליו את תמ^זיך אתה רק כלל, להתפעל צךיכים אין זאת כל ועם ךכר, ךצעיים אברכים ד1ע לגור עזיכנסו ןעז׳ר, והקדוען־ברוך־הוא לל,1הכ ולתפארת לעזם יהיה וזה כלם, עם עזילמדו ךציני, הכולל ראען וגם בדעתף תפיל אל העקר יעביר. זה גם כי סבלנות, צךיכים רק הכולל, כלל מעזום דבר. עזבעולם T T V T T • T : • — T " \ * T T : “ : T T : P ; — העזמים... מן והצלחה ברכה לד המאהל תקל. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ב׳ פא, לסדר ן1ךאש יום יוזפרך, השם בעזרת V : * V T T : T תחיה. ... אל וברכה עזלום מכתבך. את קבלתי לנכון כאבים עזאלו באזנןם, דלקת לו עזיעז להיות ןכול בנך, אודות תינוקות, בין עזכיח מאיד בחירף עכעזו הה מאיד, עד חזקים והקדועז־ברוך־הוא ממחה. רופא אצל להבדק טוב על־כל־פנים הילדים. ומכל ממנו נחת ריב ותךוו עזלמה, ךפואה לו יעזלח כבר והוא עזלהם, הבן עם דבךתי עכקזו ... מעזפחת אודות יהיה אז .ילך, ליא זה אם מפחדים, ממנו רק וכנךאה עמהם, ידבר והעגמת הצער לעעזות? מה מבית־המךרען, אותם להוציא ההכרח לעולמו עזאמר והקדועז־ברוך־הוא ונורא, איים זה מהם, עז.י-עז נפ^נז הכבדים החובות עם להתמודד לי מספיק לא די, לצרותי ייאמר די, — l x . אנו עזאין מורות, כרtע על עכשו לדאיג גם עוד עלי, שעומדים X : — : * — “ t שלא שלמיה״, ״בית להישיבה לךאיג וכן אליסן, הקציב שום מקבלין וגדופין חרופין מהם לסביל צריכים זיאת עוד בעיות, שם חסר מהסמ״ך־מ״ם סובלים שאנחנו מה מספיק ליא וכר, וקללות שלו. ומהמסירות bre*^lev\ xo.il

אעזר תקלא ט י״ בנחל מט לכם ועזתלזיה בה,1לט יתהפך עזהכ׳ל !עזיו, עז־ברףך־הוא1הקןד דירה משלכם בקר1ב. מאד :It : V T V * T * השמים... מן והצלחה ברכה לך המאחל מהילד. טובות בשורות לשמע בקשר שתהיו אבקש תקלא. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ב׳ בא, לסךר ראשון יום יתברך, השם בעזרת T : T T : T TV - * * : *.* : : * : * - ITT לי היקר ידידי אל וירדפו יגיעו סלה טוב וכל וכרכה שלום יאיר. נרו ... הימים כל לטוכ לככי בפנימיות צמוד מאד, : ^T — T : • T * * * : * T• ״ T* מחרש, שאתה תורה החרושי עם מכתבך את קבלתי לנכון פעמים, כמה לך כתבתי וכבר מהחרושים, נהנה אני מאד ומאיר בפעם, פעם מרי עצמך להךויות תוכל כך אצלך, שישאר טוב שהןה מאיד מאיד הזהירנו ז״ל ורבנו שלך. החרושים בתוך תכל1שתכ בזה המיה. ותקון הברית לפגם גדול תקון שהוא ואמר תורה, חרושי על אנשי את ותשמח בשמחה, להיות עצמך את לחזק ךאה * ׳ : * T *,* : T V T — •• T T V ~ • t I : •• — : שעובר מה ואחד אחד כל על עובר העולם בזה כי היקרים, שלומנו לחז-ק שזוכה מי ואשרי הרעת, וחלישות קטנות ונפילות, ודירות — מישראל, נפש המקי;ם וכל מאיד, מאיד גדולה מצוה וזו אחדים. את מלא עולם קי:ם כאלו יא.), מציעא (בבא מי את תדע לא פעם ואף שלומנו, מאנשי משמחות בשורות לאחרונה מקבל ואני הצלת. עצמך, את לחזק ךאה ועל־כן שלך. מהשעור נהנים שמאיר אותך. ועזב לא בוראי והקדוש־ברוך־הוא הלמוד ועקר שבת, מוצאי בכל ללמד להמשיך ךאה העקר bre*^lev\ xo.il

אעזר תקלא י״ט בנחל את להמשיף בא־פן תורה, דברי עם מתבלים ספוךים להיות צךיןז הקןדוש־ברוף־הוא. אל אנשים לומר ויש יג): ג, ת1)עזמ אנכי הנה האלהים, אל מ״שה ״ויאמר אליכם, שלחני אבותיכם אלהי להם, ואמךתי ישראל, בני אל בא אהיה משה, אל אלהים וייאמר אלהם, אמר מה שמו מה לי, ואמרו אליכם״ שלחני אהיה ישראל, בני אל תיאמר כיה וייאמר אהיה, אשר שעם רבנו, משה ששאל הקןשוה מה לדקןדק כאן .יש ובאמת וגו׳, שקבלו כפי יתברף שמו את ןךעו הליא שמו, מה ישאלו: ישראל שהם יצ!ר לו _ואפלו אבינו, ועקיב עד אבותיהם ומאבות מאבותיהם מ־שה אין וכי אלהם, אימר מה משה: ששאל הקשןה מה ישאלו, כן מ־שה: אל אליקים אמר אחר־כף וכן להם? להשיב מה יודע רבנו שלחני אה.יה ןשראל בני אל תיאמר כיה !ייאמר: אהי.ה, אשר אהןה אומר הוא ואחר־כף אהיה׳/ אשר ״אהיה לו אומר הוא קידם אליכם, פרש ורש״י אחד, ׳אה.יה׳ רק אליכם״, שלחני אה.יה תיאמר ״כיה לו: הקדושים חכמינו מדברי ט:): (ברכות עמהם אהיה אה.יה, אשר אה.יה לפניו: אמר מלכיות, שאר בשעבוד עמהם אהיה אשר זיאת, בצרה , — ׳ V V■ “ זי T T t , T V T T T T ׳ X— אמר זו, צרה דים אחרת, צרה להם מזכיר אני מה עולם, של ךבונו אחד. אה.יה הינו אליכם, שלחני אהןה תיאמר כיה אמךת, ןפה לו: א׳, חלק בלקוטי־מוהר״ן, ז״ל רבנו דברי על־פי היטב ויובן וזוהי זירעוין, רעוא הרצון, סוד הכתר, סוד הוא שאהי.ה ו׳, סימן . T , T T T * P : • VT * : T : • • XTאדם בסוד להכלל לזה לזכות צריד שאדם העליונה, המדרגה ומלביש הוא, ברוך סוף אין הקדוש־ברוף־הוא כי הכסא, על היושב .יש וספירה ספירה וכל מלכות, עד מכתר ספירות, בעשר עצמו את שם ומגלה אהיה, הוא בכתר המאיר והשם עצמה, בפני שם לה המתנה, לשון הוא אהיה שם כי מאיד, ונפלא נורא סוד ז״ל רבנו בסוד לח): (יומא וזה המתן; לו: ואומרים לו, מסיעין לטהר הבא סבלנות צךיכין העולם שבזה לדעת, צריף שאדם התשובה, סוד את לדחיק וליא וכו׳, וכו׳ ולחכות לחכות לחכות מאיד, גדולה דחיקת מסמת רק הן בני־אדם על העוברות צרות ריב כי השעה, TJ"" T T T T I T T T ין "TT היה ליא פעם אף הוא סבלנות, לאדם היתה אם באמת כי השעה, bre*^lev\ xoil

אשר תקלא י״ט בנחל נא וידידיו, חבריו על ולא ילדיו, על ולא אשתו, על לא — מתעצבן סוד שזה בסבלנות, הןה ותמיד קןרוביו, ועל משפחתו על ולא אהיה עדין התשובה קידם אבל הכתר, את משיג שהוא התשובה, בעולם, למהוי עצמו את הכין לא עדין כי ממנו, פנים בהסתרת בכל אחורנית כשחוזךים הלנו ד״ם, בגימטךלה אהל״ה פני והסתרת אי־אפשר כי זי״ם, בגימטךלה האחורים אהי״ה, אהי׳ אה׳ א׳ פעם: שנלןיאת סבלנות, על־ידי אלא העולם, בזה מדרגה לשום להגיע ואהוד״ זעיר לי ״כתר סוד המתן, כתר, אהלה, ;p לו, (איוב וכשאדם בעולם הצרות כל כי צרותיו, מכל נגאל הוא אז זו, למרמה זוכה המקום, על להיות שמכרח שרוצים השעה, דחיקת על־ידי רק הץ אבל והמרירות. הצרות כל והן מספוצץ, אני זה את לי אין ואם .ך ״ ״ .״ ״ ׳ I. _ — ך : . T * * T V V : : T: גדולה, בסבלנות ללכת צריכים החיים כל כך, ל־א זה באמת שעבוד י.ש הרי רבנו: משה ששאל מה וזה מצליחים. ועל־ידי־זה שאמרו כמו מאד, ומרורה מרה גלות ועוברים במצרים, גדול ורוחץ ושוסטם תינוקות, לוקח ה‘פךע שהלה הקדושים, חכמינו וק״שי מאיד, מרה גזרה היתה וזו רש״י. בפרוש כמובא בדמם, באיזה שמו, מה ישראל: עם שאלו ועל־כן הפרך. ועבודת הש;נבוד שהקדוש־ בצרה, אנכי עמו הליא כי אתנו, נמצא יתברך הוא שם אותי לשאלו אם רבנו: מ־שה ששאל וזה אתנו. נמצא ברוך־הוא שמשה הלנו אליהם, א׳מר מה נמצא, הקדוש־ברוך־הוא שם באיזה סובלים ישראל ועם גדולה, צרה לש למעשה כי אמר, בעצמו רבנו אחזק ובמה אותם, אנחם ובמה נוראה, וגלות צרות, גבי על צרות אעזר ״אהלה לו: ואמר הקדוש־ברוך־הוא לו השיב זה על אותם? עצמם את שיחזקו הלנו שבךצונות, רצוץ ררעוין, רעוא אהיה״, בשעבוד ;נמהם אהלה אשר זאת, בצרה עמדזם ׳אהלה וזה ברצונות, האדם את המציל הוא אהלה ששם לסם, שלגיד הלנו מלכיות׳, שאר אתה למה זו, בצרה דים ושאל: רבנו מ׳שה בא זה על צרותיו, מכל הקדוש־ברוך־הוא: לו השיב זה על גליות? עוד שיהיו להזכיר צריך ותגיד צודק, אתה כי אליכם, שלחני אהלה ישראל בני אל תאמר כה להחדיר העולם, בזה וה;נקר היסוד זה כי אחד; אהלה שם רק להם רק העולם זה לעביר שאי־אפשר ידע שאדם אהלה, שם את בעצמו bre*^lev\ xo.il

נב אשר תקלא י״ט בנחל על־כן הז-ה, והתע הן-ה ם1הי־ רק 1ל ואין הסבלנות, כזזית על־ידי רואין כי השעה, את ידחק לא פעם אף זאת, ידיעה לו כשתתברר הזה שהיום וחושבין שלהם, היום את מבןבזין בני־אדם על־פי־רב יום, הוא הזה היום שגם להם כשנתברר תכף־ומן־ד אבל יום, אינו הינו זו, בצרה דים אחר, יום על זה את דוחים לא הם על־ידי־זה השעה, את לךחק רוצה ואני צרות הךבה כל־כף לו שיש הזה ביום משה כי אחד, אהיה הןנו אליכם, שלחני אהןה התרוץ: בא זה על הבין ואחר־כף ויום, יום מכל לחשב שצךיכין להם, להגיד רצה רבנו ז״ל רבנו שפרש כעין .זה, את לקחת יוכלו לא שבני־אדם (לקוטי־ ערב) סימן א׳, חלק הר״ן,1מ הפסוק על :0 צה, (לנהלים בקלו אם ״היום על רק יסתכל שאדם יתברף, השם בעבודת גדול שכלל תשמעו״, כ?אד, מאד ןצליח זו ובדרך המחרת, יום על ןסתכל ולא הזה, היום לדחות כבר מתחיל הוא אזי מחר, יום על גם כזסתכל כשאדם לא־כן לדביעי, השלישי ומיום ה ^י שי ליום השני מיום וכך השני, היום על עצמו את !ךגיל אם אבל בןדו, אין שמאומה עד ליום, מיום וכך לחכות שצךיכין אהןה, סוד שזה הן־ה, היום רק לו שאין ל^ ת, תכזיד. דךכו את !צליח על־ידי־זה השעה, את לדחק ולא הךבה, מאיד, מאיד מצליחים אז זו, ידיעה בעצמו כשמכניסין לדעתי, ובין ילדיו עם ובין בביתו ובין אצלו בין האדם של הצרות רב כי השעה, דחיקת מחמת רק הוא אנשים, עם ובין שכניו עם ולדעת היומי של ׳אה.יה׳ של הזה הלמוד את לקבל שאי־אפשר אשרי ועל־כן אתו. נמצא ׳אה.יה׳ ששם אליכם׳, שלחני ש׳אלז.יה • t - t t :' t *: . . • • הימים. כל לו טוב ואז זו, ידיעה בדעתו שמכניס מי ואשרי שלומנו, אנשי את ולחזק ביותר, עצמך את לחזק ךאה ונא נא אותם שתשמח והעקר ז״ל, רבנו של הטוב הלמוד את בהם ותחדיר העדן גדל את לך להסביר מלים בפי ואין שבעולם. אפנים מיני בכל בדן אפלו דוחה ברבים תורה למוד כי ברבים, ללמד של הן-ה הקדושים חכמינו שאמרו כמו בית־המקדש, (מגלה חילך על־כן ג); נסים תךאה ועוד שבעולם, דבר שום מפני בדעתך תפל ואל לאוריתא, תמיד. דךכך ותצליח הקדוש־ברוך־הוא, עמך שיעשה נגלים bre*^lev\ xo.il

אשר תקלב י״ט בנחל נג אתה ואיך עצמך, את מחז-ק אתה איך בפוטיות לי לכתיב ךאה הדבר. על אשמח מאיד ומאיד מנו,1של אנשי את מחז-ק השמים... נ?ן והצלחה ברכה לך המאהל תקלב. ט י״ ה׳תשנ״ג. שבט ג׳ בא, לסדר שני יום יתברך, השם בעזרת יאיר. נרו . . .ידידי אל וברכה שלום T T : T • • : * . * ״ T * מכתבך. את קבלתי לנכון זה, לא זה כי מהכיל, שישכחו כדאי במכתבך, האמור כל לאור T . T ; T T V ׳ : • V V ״ .. . T T * • •• T • : :־ ־ T מאירס פעם כבר שהיה שכחש בעצם כי חולה, במטה להכנס וחבל לומר צריך הןה אשמתו, היתה לא אם כי הכיל, אומר כבר זה וכו׳, חות את מלומר מפחד אינו החזק הצד שהוא מי ואדרבה זיאת, כדאי, שלא ולגיסתך ולןחמותך לחמיך תיאמר ועל־כן וכר, ך;נתו את לה בודאי!ז מין ןהקדוש־ברוך־הוא מאחר, מאשר עכשו וטוב מהשמים. הנכון הזווג ותחזק משמחות, בשורות לי שתבשרו הקדוש־ברוך־הוא!עזיר, אשר וכר, בפח חס־ושלום לפיל, חבל כי תשבר, ולא גיסתך את יותר, ומשקר מגזים מי מדבר לא פיה חס־ושלום, מאחר, כבר יהיה * : T T : “ T : T : V • * ׳ ונמצא וכר, בקשר פעם אף הןה שלא לגמרי שהכחיש העבדה עצם שלו. האיפי על מאיד הךבה אומר כבר זה שקר, שהכיל כלל. תצטערו אל ונא נא השמים... נ?ן והצלחה ברכה לך הנזאחל bre*^lev\ xo.il

נד אעזר תקלג י״ט בנחל תקלג. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ג׳ בא, לסדר שני ם1י יוזברך, השם ב^זרת יאיר. 1נר ל... ם1של • T ** : X קצת עמדתי ובאמת התכנון, דת1עב הסכם את קבלתי הנה כי ךשןם,1ד לח׳דש זה את ת1לךח לף אמךתי פשוט כי משתומם, שיהיה יתברף■ ממנו ומבקש עומד ואני לפךטה, פרוטה לי אין כרגע מאד, מאד רציתי כי ... של הטשעקים את בחדש לראשון לשלם לי צריך אני וכן למעלה, הךצוף ןכן ארון־הקדש את ויגמרו שיתחילו • X X X X X - J • : ״ ׳ . . .. V V I * V ״ : חשבתי חדשה הוצאה פתאים והנה לגמיר, שעומד ל... כסף לגיס ר׳ המלמדים לשני לשלח צךיך אני הנה חדשים, חידש עוד שנחכה ישלמו מאין לדאיג עלי והנה שבט, חידש על טשעקים . . .ולר׳ ... פלא ועל־כן הכיל, נפל ועלי תקציב, אין עדין אשר למורות, X : X : הנ״ל. עם כבר שהזזירזת שני היום לשניהם ששלחתי המלמדים, לשני לומר ךאה המנורות את להךכיב !תחיל ש... אפשר אם וכן טשעקים, כבר. ל^-ף שנוכל כדי למעלה, הפלורסנטים לצאת כבר שאזכה נגלים, בנסים לי יעזיר הקדוש־ברוך־הוא הקדושה. אךצנו אדמת על הד״ה בנעם ולחזות וכר, הסבוכים מכל השמים... מן והצלחה ברכה לף המאהל יאיר. נרו ל... פקס אשלח בערב היום bre*^lev\ xo.il

אעזר תקלד י״ט נהבנחל הקלד. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ג׳ בא, לסךר שני יום יתברך, השם בעזרת יאיר. 1נר . . .נפשי לידיד וברכה שלום *T •• * • T T : T שי;ש יומים זה אשר לי תאמין קבלתי. עכשו מכתבך את ביומים מאד מאיד שרבו כמו רבו טךדותי אך לך, לכתב בדעתי • * י י I * : - T T V T ״ י * T * : ׳ • T - • • : T במצב חולים בבית נמצא יאיר, נרו שאבי, הודעה, קבלתי כי אלו, סתימות לו ויש הרופא, עם דבךתי בבקר והיום עלינו, לא קשה, והוא כאן אני כי לך, מלכתב אותי עכב אשר וזה עלינו, לא בלב, לבד, בבית־המדךש יושב ואני מנחה, תפלת אחר זאת כל עם שם, אמי, עם שקרה מה כל את ןכרוני דרך ן־עבר יתברך, עמו ומתבודד ושכבה עלינו, לא לב, התקפת קבלה גם־כן (היא השלום עליה מכל מהעינים דמעות לי שיוךדות ובתוך בית־חולים), באותו וכר, הלדה בעת הזמן כל אותי לוית שממש איך ונזכךתי החדה, דמעות, לי הוסיף זה ! ? כזה נפש ידיד גם לאבד הכיל אסרי ועכשו בשביל עולמו, את הקדוש־ברוך־הוא ברא כך לעשות? מה אך * : ״ *T * ” : T : * ( T־ : * על ומחשבות דמיונות מיני כל בבני־אדם נכנסים והנסיון הבחירה . ך . ך .ך - ,_ . ך _ . . . ״ דים.י.ית ממעז מכתבך, את ומצאתי בדוךךי וכשנכנסתי וכר, זולתו הקדוש־ברוך־הוא, ןעזר הנ״ל, צרה בעת לי הךחבת ממש אותי, השמים. מן שלמה רפואה לאבי וישלח : T : • T * • : T * I - T* - דרך מכתב לשלח טוב יותר כדאי קדם שלך. בעדן ועכשו V T T — T — : •* T T : T T ׳ ך — ■ך ■ _ — 7 של ההוצאה וחבל להכא, מהתם מאד מהר לאחרונה שמגיע הדאר, ישראל ממון על וחבל גדול, לסכום מצטבר חזמן שבמ^זך פקס, לטמיון. שילך שבמצבך ואף בשמחה, לחיות כיל קדם עצמך את לחזק ךאה צךיכין צרה בעת הךאשון הדבר זאת כל עם וכר, לשמח קשה כל מעצמו ולהךחיק זמר, כלי ולשמע חשמחה, נקדת על לעבד מסבך רק וישועה, טובה שום מביא שאינו וכר, ן־דכאון עצבות מיני bre*^lev\ xo.il

נו אעזר תקלד ט י״ בנחל : ״ T T - T T 1 V • T ׳ : •* - : ״ ׳ ; T : - T : הדבר צרה בעת ועל־כז כלל, לחשב אי־אפשר וכבר ויותר, יותר שעשה הגדולים החסדים כל עם עצמו להחיות רק הךאשון הקדוש־ את אוהב שבאמת מי ובאמת עמך. הקדוש־ברוךהוא רןחמנות. מלא רןחמים, מלא שהוא דשכיל ויבין יךאה ברוןז־הוא, של והגדופין והחרופין החובות והיסוךים, הצרות כל שכואב ואף כבר עשיתי ואפלו וכו׳, כלם עם הצדק שיהיה ואפלו וכו׳, בני־אדם מלא הקדוש־ברוף־הוא עדין וכו׳, שבעולם העולות כל עכשו עד צדיכין ועל־כן וברןחמים, בחסד עמי והולך רחמנות, מלא רחמים, מן נשאר לא אשר ולידע הקדוש־ברוך־הוא, את ויותר יותר לאהב להכניס וכשז-וכים חוןרים, אליו ורק הקדוש־ברוך־הוא, רק האדם מאד, עד גדולה ישועה כבר זה אז בלבו, היטב היטב אלו ידיעות ופח צרח באיזה נופל כשאדם כלל בדרך כי הנסים; לכל ופתח - V ״ •* : T T T T V : T : » V V : • . . - T : - V ולכעס י ס?יוי עליו להתלונן מתחיל הוא הךאשון הדבר וכו׳, וכו׳. וביאוש ובדכאון בעצבות ונופל מעלה, כלפי דבךין ולהטיח היטב, היטב עצמך את לושב הןקר! ידידי ךאהי ועל־כן הקדוש־ברוך־הוא, עמך שעשה הגדולים החסדים כל על ותתבונן V *•(T : * : T • T V T ־ ** ־ ׳ : - ” T T T _ ; ך .״ : • אל ברחת צרה בעת גם ומה ז״ל, רבנו אל להתקרב שזכית ובפרט על רק שתסתכל ועל־ידי־זה מן-ה, למעלה אין אשר ז״ל, רבנו ציון יתרחב הקדוש־ברוך־הוא, עמך שעשה גמורים והרחמים החסדים בודאי והוא לס?אי על ולהתחנן לבקש ןתוכל ודעתך, ודק הקדוש־ברוך־הוא, רק העולם בזה שיושיע מי אין כי יושיעך, תמיד כדאי ןעל־כן האדם, את היטב היטב מבין הקדוש־ברוך־הוא במקום הן-ם שפת אל תברח לפעם מפעם ולכן יתברך. עמו לדבר שן־חוס יתברך, לפניו ותתחנן יתביוי אליו ותבכה וכו׳, שעמךתי לסגר דאה ועל־כל־פנים החובות, מכל אותך ויוציא ? ליו וידחם כבר חה בחוץ... נוזל שדק איפה החודים וכל הבתים כל את קךם וזה דחוקים, חובות לשלם לאט לאט ותוכל גדול, חסכון לך יהיח שלמה. לישועה שתזכה עד ישועתך, התחלת יהיה ותבכה הן-ם, שפת אל לצאת בלילה לילה מדי ואמץ חזק העקר של החיים איך בחוש שם ותךאה יתבדך, אליו ותתפלל ותבכה bre*^lev\ xo.il

אעזר תקלד י״ט נזבנחל — .. ■ך .ך.ך.ך גל, מתרומם והנה הי-ם, פתtע על מד1ע הנה העולם, בזה האדם ' — •* • : ״ . ך ׳ . .— מגיע כעזרק והנה חס־ועזלום, ולעזטפו, תו1א להטביע ממעז ורוצה יכול ״איני כאומר: לפניף, ומעזהחוה ... נטבע הגל הים לעזפת הדבור הוא הים עזפת אדם; חיי כלל וזה דבר״. עזום לד לעעזות ןם נקרא הזיבור כי העזפתים, מבין עזיוצא סימן א/ חלק (לקוטי־מוהר״ן, לח), הגלים כל על־ידי־זה מהעזפתים, עזיוצא הזיבור על־ידי ודיקא V T T : : Tכלל. לו יוכלו לא עזבעולם זיקות, לעעזר או לחמעז אפלו ביומו יום מזיי בזה חזק תהיה תךאה ואז יתברך, אליו עזם ולבכות הרועעז, הןם לפני לעמיד עזיותר מה לחזיר עזהזכה היעזועה, וע_קר העזמים. מן גדולות יעזועות — T T : * T T T * “ : V — T עזהלה אפלו או כזו, עבודה תמצא עזם וגם ביבנאל, לגור מהר זה. על האחראי תהיה ואתה בנזבךןה, כזניף יפתח בךכת אחר קם כעזאתה בבקר קביעות לעצמך תעשה תא נא המטה, עזעל עזמע קריאת אחר העזנה ולפני זיהר, זיף תיאמר התורה, אחה זיף רק קבוע אצלך יהיה זה ודבר זיהו, תקוני דף תיאמר דוארה תךגיש הזמן במעזך ואז מההתחלה, הזה מהיום ותתחיל העזעורים מלבד מזיקים, מיני מכל עזמור ותהיה העזמים, מן גדולה בבקר האלו: עזעוךים לשני מפךיע ליא זה בזיהר, אפלו לך שיש עזלך תךאה ואז תקונים, זיף העזנה קידם ובלילה זיהר, זיף קימה בעזעת T : • T נפלאות. נוראות עזאני בתפלתי יעזמע יעזראל, תפלות השומע הקדוש־ברוך־הוא לןבנאל. ותבוא צרותיך מכל עזתצא בעדך, מתפלל כל אעזר לןבנאל, לחזיר לה ההכרח תחיה, ... אעזתך ואודות J : - T T TT : *• : • •* • ״ - : חזרה. אותה רוצות הכלל מן יוצא בלי שלומנו אנשי נשות דרך רק לאךצות־הבךית, הפקס עם תעזתמש אל הדבר, הכפל ♦ ; T • מכתבים. העזמים... מן והצלחה ברכה לך הנ?אחל bre*^lev\ xo.il

נח אעזר תקלו י״ט — תקלה י״ט בנחל תקלה. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ד׳ בא, לסךר עזליעזי יום יתברך, השם בעזרת V : * : T T : T תחיה. ל... וברכה עזלום באריכות לך יעזר ש־ברוך־הוא1הלןד מכתבך. את קבלתי ן1לנכ X * ־ T : - : • •.* : ׳ • X : •X • I “ : * : V : • - X X בנים המשפחה ותתרבה ילדיך, את ותגדלי טובות, ושנים ימים לבעלך. לעזר ותהיי שלום־בית, לך ויהיה ומצלחים, בריאים ובנות בעזרתו אשלם הכיל המקוה, על שלקחתם החובות אודות ועל־כן בלחץ, עכשו אני כי חדשים, לעוד לדחות כלאי אך יתברך, זה. על תכננתי שלא ובפרט לי, קשה ברגע בו ;נמדי, שעשיתם חנם החסד על לך להודות בפי מלים אין והקדוש־ברוך־ ,בביתכם מקוה לנו ולבנות לעשות שהךשיתם בעדן ועדין זהי בדבר שעשיתי ממש, נפש המסירות גדל את יודע הוא ובחובות, מקפחים תצאו שאתם אניח לא ובודאי זה, על משלם אני — : T חס־ושלום. אשתי, ועל עלי להתפלל שלומנו אנשי נשות את לבקש נא חלצינו. מיוצאי לנחת שנזכה השמים... מן והצלחה ברכה לך המאהל תקלו. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ד׳ בא, לסךר קזליעזי יום זתברך, העזם בעזרת ןאיר. נרו ... אל עיע סלה טוב וכל וברכה שלום את אלי ששלחת מבשר אתה אשר מכתבך, את קבלתי לנכון ב׳. חלק הקנטרסים״ ״אוצר bre*^lev\ xo.il

אעזר תקלז י״ט בנחל נט מה משג לף אין כי בה,1ט ךה1בש ם1י זה לף! אמר מה .ך ■ך . , . ■ך . — לפני מד1ע לם1הע הנה כי לם,1בע יעשו ד1וע עושים עזהספרים 7. .. . . . . ך T . ... זה אעזר וכר, בהם שנדבקןה והקןלפה השגעון על־ידי גדול, משבר T •• - •T T : * T• - י הרבים, ובעוונותינו ראל,tיע כלל על רוחנית״ ״עזואה לגרם עלול מכינים הם אעזר נגזים, שיעמ׳ד הזה בדור קומה עזעור שום אין לצלן, רחמנא שורף, אש עם ממש משחקים כי גדול, והרס חךבן גבי על ספךים להכין ורק הצד, מן עכשו לשבת עלינו ועל־כן הצלת למען פעלות ועשו האלו עזהספךים מה הךאה ועוד ספךים, משבר יהיה זה עליהם, משבר עוד עבר לא אם אשר ךאל,tיע נשמות בלב לי צבט באמת ועל־כן עלינו. ירחם הלןדוש־ברוך־הוא ךציני, עצומה, וסכנה וךעות־רוח הבל הכיל כי הנ״ל, אודות שכתבתם בןה * ־ : . י _ .ך . ■ך T V : * : • T : • V : - It דיקא יהיה ראל,tיע נשמות את להציל שאם בטוח, אני בזאת אבל עצום משבר קידם לעב׳ר צךיף הנךאה כפי האלו, הספרים על־ידי להדפיס להתחזק ךאו ועל־כן ז״ל. רבנו ספרי את יתפסו ואז וכר, הקנטרסים. ובפרטיות בנחל״ ״אשר ובפרט ספר, אחר ספר השמןם... מן והצלחה ברכה לף המאחל תקלז. י״ט ה׳תשנ״ג. עזבט ד׳ א,3 לסדר עזליעזי יום יתברך, השם בעזרת יאיר. נרו ... אל וברכה עזלום • T •• V T T * T מכהבף. את וקבלתי בקר, אצלנו עכשו עזיחקרו מתעקשים, הם אם להוסיף, מה לי ואין כתבתי, כבר סוף כי האמת, בדרף אותם יוליך והקדוש־ברוך־הוא וכר, טוב יותר הקדושים חכמינו אמרו סוף כל קיג.): (פסחים שחרר בגרה בתך וכר. עבזיף ביתר בזה עצמך הכניס עתון, ועוד עהון עוד לחבר אודות לעשות ה;נקר עהון, כל על לך אשלם וכשאבוא עז, וביתר שאת bre*^lev\ xo.il

אשר תקלח י״ט בנחל תחדש ז״ל: הךנ״ת1למ אמר ז״ל רבנו אשר וצדיק, מאמונה כתבות (צו העט את הךחב — וצדיק מאמונה לדבר וכשתבוא הךבה, רופפת האמונה היום הרבים, בעוונותינו כי פען), דעם שפרייט מוכרים פשוטה, אמונה בעדן להמון־עם למכיר ובמקום לגמרי, ואנשים לצלן, רחמנא נורא, אסון עם יגמר אשר שטיות, לןזם להךחיב צריכים ועל־כן לחכימא. ודי ויותר, יותר האמון את יאבדו פשוטה. אמונה בדבורי השמים... מן והצלחה ברכה לף המאהל תקלח. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ד׳ בא, לסדר 'שליעזי יוים יתברך, השם בעזרת ישיבת תלמידי אל ו?רךפו עיעו סלה טוב וכל וברכה שלום יאיר. נרם שלמה״, ״בית : ׳“ T T • מכתבכם, את שקראתי ואךןרי מההורים, גדול לחץ אחרי הדעת, וישוב התבודדות הרבה ואחרי העבר, על מתחרטים שכלכם מקוה אני פשוט כי הישיבה, את פעם עוד לפתיח בדעתי נסכם את ותקחו ישתנה, הכיל והלאה שמהיום להקדוש־ברוך־הוא, ארץ ׳דרך כי המדות, בתקון להתמיד ותתחילו בידיכם, עצמכם להאדם מלמד הלמוד כי להכיל, קודם המדות ותקון לתורה׳, קדמה מדות לו אין אם אבל וכו׳, וכו׳ וחכם ומבין ומשכיל ודעת, שכל עם להסתדר פנים בשום אי־אפשר מדות בלי כי כלום, לו אין — בעיות לו תהיעה כשיגדלי אז טובות, מדות קונים לא ואם אחד, אף עבודה טובות, מדות הוא אצלי היסוד ועל־כן בני־אדם♦ עם רבות כל־כך שלומנו אנשי את הזהיר ז״ל שרבנו בחנם ולא המדות, על עד מספר, אין פעמים בו ולחזיר בו לשקיד ״ספר־המדות״, על שישאוהו כדי מקטנת, בהוצאה זה את שןדפיסו רצה ז״ל שרבנו אותי עשה הזה ״הספר הלשון: בזו אמר בעצמו והוא בכיס, תמיד ליהודי״. bre*^lev\ xo.il

אעזר תקלח י״ט סאבפחל יתברך, ב־שביא נפשו את שמסר ז״ל, רבנו 1 והתבוננו נמדו7 לעצמו ולעשות להתענות התחיל כבר שש בגיל בהיותו ועוד * * *• : T : “ : “ T T — T — ' T * • : * : T ( - ב״שבחי־הר״ז״ כמובא רבה, בהתמדה ולמד והתבודד סגופים, אף־על־פי־כן שזכה, למה וזכה שנה אחר שנה נתגדל וכן באךיכות, ליהודי, אותו עשה ״ספר־המדות״, הזה: שהספר והתפאר, אמר היסוד אצלי ןעל־כן ״ספר־המרות״?! זה מה לתאר יכולים אתם ״היכל־הלוידש״ תלמידי מכל מתפעל אני לאל, ותהלה מדות, — אחד חס־ושלום, י.ש, ואם טובות, מדות בהם שי;ש אצלי, שעברו אצלי שהןה שאומר ואף אצלי, למד שלא סימן טובות, מדות בלי טובות. מדות לומדים אצלי כי אצלי, למד לא הוא אבל טובות, מדות רק — בכם חקוק שיהיה נקר7וה היסוד ועל־כן שאתם מה נמךא1ו ורש״י חמש בלמוד להתמיד ךאו ואחר־כך פרקים המון תחזרו שלכם הפנוי בזמן זאת מלבד בישיבה, לומדים מאיד. מאיד האדם את מזכך משניות למוד כי משניות, לחיות תתחילו כבר שעכשו להקדוש־ברוך־הוא, מקוה אני מבטיח אני משמחות, בשורות מכם אשמע באמת ואם ךציניים, לבוא להקדוש־ברוך־הוא מקוה ואני ןקרות, מתנות לכם לקנות לכם — תורה חמשי חמשה סט ואחד אחד לכל אביא ואז יתרו, פרשת על t t : ׳ : * — t t : • t v t■­ . ^ ו ■ך . . . ואת השטיות כל את כבר תעזבו העקר לכם, הבטחתי כאשר ךציניים. ילדים להיות ותתחילו הילדות, ואת הקטנות רואה אני וממכתבכם מסכימים, ההודים וכן בדעתי, נסכם גם ואקךה המנהל, יהיה ןאיר, נרו ... שר׳ מסכימים אתם שגם כי ומשתלם, שכדאי לי ותאמינו אותו, שתציתו להקדוש־ברוך־הוא בגשמיות. ובין ברוחניות בין תצליחו על־ידי־זה אלו דברי את היטב היטב שתחקקו אתכם, אבקש מאיד מאיד אחד כל ותשתדלו מכם, בקשתי אשר כל את ותקימו לבכם, בתוך מכתב. לי לכתיב מכם ואחד T - T T : - : T T : VT• ־ ־ השמים... מן והצלחה ברכה לכם המאחל bre*^lev\ xo.il

אעזרסב תקלט י״ט תקלט. י״ט בנחל ה׳תשנ״ג. שבט ד׳ בא, לסדר שלישי ם1י יתברך, השם ב?גץרת X: TX! T V T V — * * : xx* (לי היקר ידידי אל וירדפו יגיעו סלה טוב וכל וברכה עזלום יאיר. נרו• ... הימים כל לטוב לבבי בפנימיות צמוד מאד, *X •• • X — X : • X : **:• X' : רציתי כבר וכץ לי, ץצא לא אבל עמף, לדבר רציתי כ?א'ד מאד זה גם הרבים, מעסק ויום יום בכל הרבות טךדותי ומרב לף, לכתיב x : : : x l x — ! * X *X X• ' • — XX • ־ מצד אם דחופה, מאד מאד בבקשה באתי על־כל־פנים לי. יצא לא להיות כבר עצמף על שלקחת מאחר אותף, לבקש לי קשה אחד * : * •* • X : X X — V X X : *• “ ------- : V ־ X lx ״ההכרח החכם: אמר כבר זיאת כל עם ... ידידנו עם צדקה גבאי ישיבת על המנהל תהיה שאתה מאיד רציתי יגנה״, לא ישבח לא אם תקיף ללזיות צריך אתה מנהל? אומרת זיאת ומה שלמיה״. ״בית תעיר כהיגץ, מתנהגים שאינם תךאה כשרק ותכף־ומץד מאיד, בדעתף או מהישיבה, אותם יסלקו ישתנו, לא שאם גדולה, בתקיפות להם את שתקה שבזה להקדוש־ברוף־הוא, מקוה ואני אלי, זה את תמסיר מרצים ההודים כל כי מאיד, מאיד יועיל זה בתקיפות, לץדים הענעים מחה — בתקף אף קל, לא שזה אמת הץ המנהל, תהיה שאתה צריף שהכיל לנבון !דעת ראש, כיבד הךבה עם מאידף, — ובקרוב תצליח. בוזיאי ובהשכל, בשכל לילך תפלתי את ישמע ישראל, תפלות השומע הקדוש־ברוף־הוא שתצליח בעדף, ומתפלל מבקש שאני יותר מעלה עוד אין כי ז״ל, רבנו אור את להפיץ ךאה ונא נא העבר כל את לתקן ועלינו יהודים, לעוד מלעזיר — מזו גדולה אחרים את שנזכה בזה אלא בתקוננו, לעסיק אי־אפשר כי שלנו, אין אשר ישראל, נשמות את ולאמץ ולחזק בתשובה, ולחזיר ללמד הץמים. כל לו טוב ואז בזה, שחזק מי אשרי מןה, טוב עוד השמים... מן והצלחה ברכה לף המאהל תחיני. וממש מכתב, לי לכתיב ךאה bre*^lev\ xo.il

אעזר תקט י״ט סגבנחל תקמ. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר רביעי יוים לתברך, השם בעזרת אנשי כלליות אל וירדפו יגיעו סלה טוב וכל וברכה שלום X : X X : X V X *“ V : X* הגרים ״היכל־הקדש״, תלמילי בלסלב״, ״חסידי הי?ןךים, 'שלומנו וישמרם תמיד, שכינתו !שלה עליהם הד״ה ברסלב״, עיר ב״!בנאל והצלחה ברכה ויעזלח ומחלה, נגע ומכל וצוקה צרה מכל ויצילם :X X : — : X X lx : X X X ־ ־• : • : X — : — — V X • ידיהם. מעשה בכל להיות ביותר עצמכם את לחדק לאו היקןלים! ולעי אחי רבי כזה, ונפלא נורא רבי כזה, אמת מרבי לידע שזכינו בשמחה, עושים ה!ינו ומה ויום, יום כל את לעב׳ר איןי עצות אותנו המלמד רבנו בלי ז״ל?! וכמו מא׳ד. מאד לשמ׳ח לנו ראוי בעצמו בזה זה את רואים הזה ובדור עמי. לשמ׳ח לכם ראוי ז״ל: רבנו שאמר ומליבות קטנות ודחקות, עני-ות ואחד אחד כל על שעובר בחוש, להתקי;ם יכולים היו לא ממש ז״ל, רבנו עצות ולולא וכו׳, וכו׳ כל על להקדוש־ברוך־הוא ולהלל להודות עלינו ועל־כן כרגע, ז״ל. מרבנו להתודע שזכינו עמנו, שעשה חנם החסד הנחשונים אתם אשר היקלים, שלומנו אנשי אתם ובפלט ״עיר נעשית תהיה יתברך, בעןלתו אשר ב!בנאל. לגור שנכנסתם מאד עלינו אורב שהסמ״ך־מ״ם אף על המלה, מובן במלא בלסלב״ נצח, מדתו כי ואנצח״ ״נצחתי ז״ל: רבנו אמר כבר אך מאיד, כי ריקם, !שוב לא מדבליו אחד שדבר איך בחוש, רואים ואנחנו הקדוש־ברוך־הוא וקעז׳ר ביומו, יום מדי מתפתחים לאל, תהלה לגור שיכנסו שלומנו, מאנשי משפחות מאות עוד ללאות שנזכה תהיה, שמחה ואיזו תענוג איזה בשלמות. השמחה תהיה ואז פה, ומתבוללים שלומנו, אנשי יושבים סביב ההלים כל על כשילאו קולות וצד פנה מכל ישמעו בלילה ובפלט !תברך, עמו עצמם אחר־כך, גדולה כל־כך תהיה והשמחה יתברך, אליו וצעקות bre*^lev\ xo.il

אעזרסד תקמ י״ט בנחל לבנו מח1ויע עיננו יךאו בבית־המדרעז, ת1עזע גבי על עזעות עזיךקןדו יתברך. בישועתו נפשנו ותגל בכבוד אחד מאיד מאיד לשמר ךאו !היקןךים ורעי אחי ונא, נא השני את אחד לדון רק בשני, אחד ן־חלילה, חס לנגע, לא השני, ולא וכר, בביתו שעובר מה עובר ואחד אחד כל על כי ןכות, לכף ועל־כן וכר, וכר עליו שעובר מה היטב להתבטא יכול אחד כל J : T T •• V ” . . . . . . . . . . T ■T .. T י •• - : 1 T V T T * V v: V * : ׳ t v : t v T V J t צריכים לדון את כל אחד ואחד לכף, זכות כי באמת אם היה אחד • * : ומשתדל עליו, מרחם פשוט היה זולתו, של בביתו שקורה מה יודע ׳ T T . X T T ׳ V •* : V I V — — T לדון מאיד מאד לךאות צךיכים ולכן ובממון. ובנפש בגוף לו לעזיר לכף אותו דנים זכות, לכף סברו את והזין זכות, לכף אחד כל את שזין מי חשוב מאד מאד יתברך אצלו כי קכז:), (עזבת בשמים זכות T — — — . X V T T V V: V : I ” : T : — • י אחים, כמו ממש ביחד לגור לכם ראוי ובאמת זכות. לכף זולתו את לכל ושתתאספנה נשותיכם, בין תמיד שלום שיהןה תשתדלו וכן לצאת שתוכלנה לזה לעזר ךאו ואתם בשבוע, פעמים הפחות מאיד מאד הךבה סובלות הן גם כי קצת, להתאורר כלי מהבית, וכר, וכר וצוהלים קופצים שהם בךיאים, שיהיו מהילדים, בבית והקדוש־ להתאורר, קצת לצאת לנשים לעזיר גדולה מצוה ועל־כן הנכונה, בריאות לכם שתהי.ה זה, בץכות לכם ועז־ר ברוך־הוא השמחה כי בשמחה, רק יל.יה והכל בריאה, ואשה בריאים, וילדים טוב, רוח במצב תמיד הוא ושמח, שש שאדם וכפי הגאלה, היא על שעוברים והיסורים הצרות כל כי צרותיו, מכל נגאל ועל־ידי־זה : * • V : • T* T T T*'T — T— . . •• • : להוציא צריכים ועל־כן בו, שנכנס הדכאון מחמת רק הם האדם, ולהשתדל מהילדים, והן מאשתו והן מעצמו הן — הדכאון את שמחה. של אוירה בבית תמיד שתהיה •-T - I* T T : - : T T : VT השמים... מן והצלחה ברכה לכם המאהל bre*^lev\ xo.il

אעזר תקמא י״ט סהבנחל תקמא. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי ם1י יתברף, השם בעזרת לי היקר ידידי אל וירדפו יגיעו סלה טוב וכל וברכה עזלום X : t t : t V T * “ V — • * : t t I• יאיר. 1נר ... מאד * T •• : אין ממף, ב1הט לשמע שמחתי וגדל מכתבף, את קבלתי ן1לנכ כלל. ולשער לתאר את ותפיץ שבעולם, אפנים מיני בכל עצמף את לשמח ךאה להוציא הקדוש־ברוך־הוא אותך שלח בוזיאי כי ז״ל, רבנו אור ירע אל ועל־כן שסי נמצא שאתה במקום נקזיתך הפיעל אל מהכ׳ח ממנו גדולה בכונה הכל בודאי כי עליך, שעובר מה מכל לבך ;נמו שמסבבים מה שכל לידע, ישראל בר כל צךיך וזה יתברך, ימצא לא כי ימצאנו, מי עמק עמק עמקה, בכונה הכל מלמעלה, *T* * * ׳ • I x l t ' I x •*. —: X T — : ~ ' x : — J *V T : * יתברך, ממנו עמקה כונה בזה תהיה שלא לאדם, שקורה דבר V X X י X : • V • I X* • , X X — V X V : * V X X X V — י ׳ ויהיה שיהיה מה יהיה שבעולם, דבר משום להשבר אסור ועל־כן : ־ *• V : * ; V : • V — V : • X X V X X * ** X • : X I מאות של נסיעות לנס־ע צךיך האדם לפעמים כי שיהיה, איך אותו, ולאמץ ולחזק יהודי, איזה ולפג־ש למצא כלי קילומטרים, ולעודדו. ולשמחו יוכל לא שבעולם דבר ושום עצמך, את לשמח לאה ועל־כן אותך. לשבר נמצא שאתה מקום ובכל יתברך, ;נמו לדבר עצמך את הךגל את מוריד יתברך, ;נמו שמדברים הדבור כי יתברך, ;נמו תדבר שם, טוב ואז יום, בכל עצמו להתבודד שזוכה מי אשרי למטה, השכינה לנצח. לו bre*^lev\ xo.il

סו אעזר תקמב י״ט בנחל מכל הנפש את מזכך זה כי משניות, פרקים הךבה לחזר ךאה חלדה♦ מיני השמים... מן והצלחה ברכה לך המאהל תקמב. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר רביעי יזם יתברך, השם בעזרת t לי היקר ידידי אל וירדפו יגיעו סלה טוב וכל וברכה שלום : t t ! t TV■ * ד־ד! — V ־* ^■ך . •T : •T— T ** •T .... :יאיר. נרו ... הימים כל לטוב לבבי בפנימיות צמוד מאד, תפיל ואל שבעולם, אפנים מיני בכל עצמך את לחזק ךאה שום אין אשר לדעת, עליך באמת כי עליך, שעובר מה מכל בדעתך ועל־כן יתברך, השגחתו לכיל והכל כלל, יתברך בלעדיו מציאות y׳l רבנו לנו שגלה כמו הכל, על לעביר תוכל אלו בידיעות בהשגחתו עצמו את מכניס כשאדם ת): סימן א׳, חלק (לקוטי־מוהד״ן, ביותר עצמך את לחזק ךאה ועליכן הכיל. על לעביר ןכול הפרטית, עולמו את מנהיג שהקדוש־ברוך־הוא ותדע ההשגחה, באמונת לפתיח שהצרכת כזו, בהנהגה אותך הנהיג ואם וברחמים, בחסד לטובה, זה דבר כל כי לטוב, גם־כן ןה אותה, לסגיר ואחר־כך חנות, לגמרי. אחרת בצורה ןעברו שלך החיים כל כזו, בצורה תחיה ואם היסוד !ה פשוטה אמונה כי אמונה, בעצמו להכניס צריכים העקר ז״ל. רבנו דעת אצל והעקר לבין בינו שיחה ךבוי על־ידי אם כי לזה, לזכות ואי־אפשר וזו יתברך, אליו לדבר רק עצמו את להךגיל צריך שהאדם קונו, שעובר מה שכל ז״ל, מרבנו שקבלנו ןפה והכי יקרה חכי המתנה ביותר עצמך את לחזק ךאה ועליכן אתו. לרבר יכולים אנלזנו עלינו, עמך שיעשה נגלים נסים תךאה ואז הזו, הקדושה בעבודה הקדושיברוךיהוא. בכל עמו ללמיד חבר לעצמך ותקח כקדם, ןמיך חדש ונא נא עצמו את שמכניס מי כי מזה, למעלה אין אשר הקדושה, תורה יום bre*^lev\ xo.il

אעזר תל,מג י״ט בנחל סז ליי וסא^זיז ה.5ה לם1ע הבלי מכל כח1־ש הקןדרשה, ךה1הת בלמוד T T • : - * : * T X : - V : • - : V J X X - • • : העולם גשמיות בשביל הנשמה את למכיר כדאי שלא !היקר ידידי מכאן, נצא מעט ד1וע כאץ אנחנו הנה עץץ, כהרף עולה הכיל כי הז-ה, עברו איך — ונצחק וכו/ למטה ונסתכל וכו/ למעלה נהיה וכבר כדאי שליא לי, תאמין ועל־כץ ובךיק, בהבל ושנותינו ץמינו עלינו מעץ אז כדאי נישט איז וועלט גאנצע ״די הזה, בעולם לדאיג אפלו אז כדאי נישט איז וועלט גאנצע די געביץ, קוק אייץ איר אויף זאל שיתנו שוה ליא העולם [כל געביץ קרעכץ אייץ איר אויף זאל מעץ דבר ובאמת זי״ע. הקדוש הבעל־שם־טוב אמר כך הסתכלות], עליו ז״ל רבנו בדברי מרמז זה ם1מי ד, מעשה ת,1)ספףךי־מעשי שאמר ב׳), את שומע שאינו מאחר טובים, הץ־ים חי שהוא החרש, הבעטליר V ~ T T : V חסרונות העולם. הזה אפנים מיני בכל עצמך את להזק הץ־קר! ידידי ךאה, ועל־כץ מקוה ואני אותך, לישביר יוכל ליא שבעולם דבר ושום שבעולם, כל אז אלו, דבורים בעצמך תחדיר שאם להקדוש־ברוך־הוא, לגמרי. ישתנו שלך החיים שאני בתפלתי ישמע ךאל,tיע תפלות הישומע הקדוש־ברוך־הוא בשורות תמיד לי ותבשר רךכך, את שתצליה בעךך, ומתפלל מבקש משמחות. I ־ - T V I ׳ X • •• X X V X T : - • ׳ X X : - - לדבק רק עליך שבעולם, דבר משום תשבר לבל הדבר, הכפל הץמים. כל לך טוב ואז הוא, ברוך סוף באיץ עצמך את השמים... מץ והצלחה ברכה לך המאחל תקמג. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי ם1י יתברך, השם בעזרת יאיר. נרו ... אל וירדפו יגיעו סלה טוב וכל וברכה שלום V : : • : * “ X V X : X X : X ** זי* ■ מכתבך. את קבלתי לנכון bre*^lev\ xo.il

סח אעזר תקמג י״ט בנחל כי מחה,1בע ת1להי ךאה הילןר! ידידי לף, אמר מה להתחז-ק יכולים שמחה ןעל־ידי ז״ל, רבנו בדעת והעקןר היסוד היא גדולה, התחזקות צריכים העולם בזה כי עליו; שעובר מה בכל ועקר התחץ-קות. צךיןז הוא שנכשל, במה נכשל שכבר מי ובפרט מיני בכל עצמך את לשמח ךאה ועל־כן שמחה. הוא ההתחזקות אפנים, שבעולם ואז טוב לף כל. הימים: T T V * T T י : T - T I : T • סכה, מסכת שתקח מאיד טוב והיה אחת, מסכת קח לדעתי, כל את תגרס קידם הינו הזו, המסכתא את הךבה ללמד ותתחיל תעשה כך תוספות, ובלי רש״י בלי הסוף עד מהתחלה המסכתא רש״י, עם ללמד תתחיל ואחר־כף פעמים, אךבע הפחות לכל והריא״ש, הדי״ף עם ואחר־כף תוספות, עם ללמיד תתחיל ואחר־כף נושאי וכל ערוף ושלחן טור מהרמב״ם, הקלכות את תציץ ואחר־כף באיפן הזו, המסכתא על המפךשים מכל לקוט ותעשה כליהם, כלים לף .יש לאל, תהלה כי מסכתא, באיזו עצמף את שתכניס בכף, מה של דברים על שלף הכלים את לבזבז ובמקום טובים, דדוע מזה. משהו לף שיה.יה באפן מסכתא, באיזו עצמף את תכניס העליון שבעולם אמר, ז״ל ה״חפץ־חיים״ מאחיו הגדול הכהן אשר - V T T”: • ־ 'V : T V T ־ “ ״ : ■י T V . י . למד אחד אם הינו שלמד, המסכתא בשם אחד כל את קוראים המסכתא כפי אחד כל וכן סכה׳, ׳מסכת אותו קוךאים סכה, מסכת זהר התקוני בהקדמת ומובא שלו, י ס: סיף חרא, מסכתא דןרית מאן לו נותנים אחת, מסכת לסים שזוכה [מי חדא עלמא לה ןהיבנא מסכתא, באיזו עצמף את להכניס לף כדאי ועל־כן אחד]; עולם לף יועיל וזה זו, מסכתא על לקוטים ותלקט חדושים, בה ותחדש מאיד. מאיד כשמוהת״ת תדע וכו׳, הךחובות על לרוץ רוצה שאתה אודות תפלה קזל העדן את ז״ל מרבנו הראשונה פעם לשמע זכה ז״ל הךחובות כל על לרוץ ש^^ה עד כל־כף, התלהב — והתבודדות אל חוןדים לא אתם מדוע חושבים, אתם מה וכו׳, גיוואלד ולצעיק: ז״ל, רבנו ותפסו לרוץ, התחיל ותכף־ומן־ד הקדוש־ברוף־הוא; ליא כי [עמיד, פוילען״ נישט וועסט דו ״שטיי הלשון: בזו לו ואמר bre*^lev\ xo.il

אעזר תל,מג י״ט בנחל סט בעדן ם1הי ךה1עזק מה בודאי בעדניף, הוא כץ כלל]; תפעל לא בה, לילף צה1ר עזאתה בדרך אבל ונורא, אים זה — הפריצות ריש ממך, חזק יותר הוא הרע היצר כי הרע... היצר את לעצר תוכל רוצה שאתה בעצמו זה ועליכן ממך... תחבולות הךבה יותר לו היצר. עצת בעצמו זה שלך, הן-קר הן־מן את לבטל שרש בשביל טוב והןה מסכתא, באיזו עצמך את תכניס ועליכן וחמיך אשתך ואז רבה, בהתמדה ותלמד סכה, מסכת — נשמתך בא אתה כי מאיד, מאיד אותך לכבד דתחילו תורה, בן שאתה יךאו והבעל שהחתן איך וכשיראו תורה, בני שהם ליטאית, ממשפחה חרושים, שמהרש גם ומה הקדושה, התורה ללמוד מתמסר כליכך שי;ש המחלוקת כל ובאמת הצרה, ברסלב נדן7 את ןעןבו ממילא אז עליהם להביא גוךמים בעצמם שהם מחמת רק זה ברסלב, על צךכם, כל שמשו שלא תלמידים .יש כי לעשות? מה כי מחלקת, כל את גוךמים אשר והם וכר, וכר שבא מה להם בא ועליידייזה ותצית !הןקר ידידי זאת, עשה ועליכן ברסלב, על שיוצא דע השם הןמים. כל לך טוב ואז מסכתא, באיזו עצמך את ותכניס אותי, — ׳אשה כי מאיד, מאר לשמחה צדיך אתה אשתך, נדן7ב משמחה׳ בעלה ו:); העזנה (ראעז את מאר מאר ולןקר לכבד וצריכים הקדושים ןחכמינו שאמרו כמו אשתו, נט.): ?;ציעא (בבא אוקירו כדי נשותיכם את ות!קרו [תכבדו רתתעתרו היכי כי לנשיכו ז״ל .רבנו ואמר ;שתתעשרו] סט), סימן א׳, חלק (לקףטי־מוהר״ן, נקר7 כי ז״ל רבנו הץהירנו וכן ;שם עין וכו׳, האשה עליןדי באה העשירות את לקח שהסמ״ך־מ״ם ואמר, אשתו, את ולןקר לכבד מאר מאיד כדי השלוםיבית, את ביניהם לקלקל הנעורים בני על עצמו על לשמר מאר מאר צריכים ועליכן בפגםיהבדית, להכשילם שלום־בית רסד); רסג, סימנים: עוייחות־הר״ן, (עי.ן עשה לדעתי, ועליכן. ותחזקה אשתך, עם הנהגותיך כל את לשנות שביכלתך מה כל יה.יה ועליידייזה ורעות, אחוה באהבה, נמה7 ותה.יה ותשמחה, הפחד כי הדעת. בהךחבת תורה ללמר ותוכל לבבות, קרוב ביניכם לגמרי. מהך את לבלבל גורם זה מאשתך. מפחד כליכך שאתה bre*^lev\ xo.il

אעזר תקמד י״ט בנחל מאשתף... כל־כף לפחד כזה דבר צריך אתה ולמה מה ועל־כן לאה־ב, צריכים הא^זה את ש־ברוף־הףא,1מה^קד רק לפחד צריכים ,1שמ יתברר רא1הב שצונו המצוות, קזאר כמו מצוה היא כי ? למה את לאהב צריכים ומצוה, מצוה כל את לאהב שצריכים וכמו האהבה ואז הקדוש־ברור־הוא, שצוה המצוה מחמת גם־כן, האשה יש אם לא־כן נצחית. שמחה היא והשמחה נצחית, אןזבה תהיה להנהיג צריכים ועל־כן האהבה. מתקררת לבסוף גשמית, אהבה והבית אהבה, תורדיג׳ע — האהבה ואז התורה, דרכי כפי רק בית רעת וזו היטב, היטב לחק׳ק צריכים וזה שטוב, תורדיג׳ע א איז ז״ל. רבנו אחד, שבוע לף יחסר ואל ורש״י, בחמעז הרבה להתמיד ראה כבר ואתה רקז״י, פרועז עם תרגום׳ ואחד מקרא ׳שנים תלמד שלא ראשון מיום אשר ערוף, בשלחן כמובא רא^זון, מיום להתחיל ל1ןכ עזמתמיד ומי עזמןם. ליראת סגלה וזו הצבור, עם לקרות ואילף קניני רב כי תורה, קניני הרבה קונה הוא החמעז, על הקדועז בר^ז״י T ~ - * - : * : T : - •• ׳ I : - T : T בחמש יום בכל התמד ועל־כן התורה, על ברש״י תלויים תורה - V T T T - - T■ - ד ■ך . ״ I ״ . ■׳ : - - * . - . השבוע פרשת כל את תסים שבוע שבכל באפן התרגום, עם ורש״י רש״י. פרועז עם תרגום׳ ואחד מקרא ׳שנים שתתפלל התפלה, בעבודת עצמף את להכניס ראה זאת מלבד מה — מנחה מקזים, עזיותר מה — עזחרית ריקא הסדור מתוף מתוף במלה מלה מקרם, שיותר מה — מעריב מקרם, שיותר בחייף. נעם מיני כל תףגיש ואז ריקא, הסדור השמים... מן והצלחה ברכה לף המאהל תקמד. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסךר רביעי ם1י ?וזברף, השם בעזרת X : x x: X TV *“ V— * • : ITX* לי היקר ידידי אל וירדפו יגיעו סלה טוב וכל וברכה שלום יאיר. נרו ... מאד bre*^lev\ xo.il

אעזר תל,מד י״ט בנחל עא מחתי,tע וגדל לחתנה, ההןמנה עם מכתבך את קבלתי לנכון שמחתי וע_קר כלל. לשער ואין לתאר אין — כאן חז1א כבר שאתה אתם אך טוב, בחור הוא באמת כי השרוך, את לך שהצלתי — צריכים להבין את המנטליות, האמריקאית שזו מנטליות אחרת • ׳ V V - • T : V V t : • * : T T * T : V - V I * T ״ • I וכר. טבעם זה כי זכות, לכף אותם לדון וצךיכים מהארץ, לגמרי השמחה, נקרת על הךבה לעביר תר1בי עצמך את לחזק ךאה ויום, יום בכל מרירות ואחד אחד כל על עוברת העולם בזה כי T T ; • : T V : T V T - V V T T V : * בעצמו והוא בפעם, פעם מדי הרעת ובחלישות בקטנות נופל ואדם נמשך זה רבר אשר ועצלות, לעצבות אותו סוחב מה יודע אינו • I : ״ T T T ׳ T ״ : - • ׳ T V T T T ״ קלפות בורא האדם העוונות, על־ידי כי האדם, של מעוונותיו שרוצה מי ועל־כן ובמרירות, בעצבות אותו שסוךןבים ומשחיתים, השמחה, נקרת על נפשו את למסיר עליו שלמה, בתשובה לחזיר את שיךגיל הן בשמחה, להיות שבעולם אפנים מיני בכל וישתדל את שן־דון והן שמחה, של הנגון את עצמו לבין בינו לשיר עצמו ויסתכל ילדיו, ואת אשתו את ובפרט זכות, לכף ואחד אחד כל I - : T V : T V T : ׳ : • T T : V : : * V T : : כי אותם, שייאהב הקדוש־ברוך־הוא את ויבקש האמת, בעין עליהם ועל אשתו על ושנאה קנאה איזו האדם בלב נכנסת פעמים הרבה - ״ : T : * : T : I • •• T T T *• : V V : * * T ־: : • כגון: עמו, הצדק שיהיה ואפלו תהיה, ליא שרק סבה מאיזו ילדיו ושנאה קנאה בו נכנסת על־ידי־זה וכדומה, דוןיו את ממךדים שהם אותם לדון צריכים זיאת כל עם אותם, לסביל ןכול לא כי עליהם, כי אותם, שייאהב הקדוש־ברוך־הוא את לבקש וצריכים זכות, לכף להם היתה ליא אחרת כי מנפשי, ונפש מבשרי בשר הם סוף כל סוף להקדוש־ברוך־הוא ומתפללים שמבקשים ועל־ידי אלי, שןכות וישתדל בהם, בהטוב רק ףסתכל ןלדיו, ואת אשתו את שייאהב תתרחב ממילא על־ידי־זה דעתם, את ולהךחיב ולהעלותם להגביהם אלזרת בצורה להסתכל צריכים בבית כי בזה, תלוי זה כי דעתו; גם בית לי שיהיה הקדוש־ברוך־הוא, רצה כך כי לדעת, צריכים לגמרי, וכו׳ יום יום חיי עם להתמודד לי קשה כל־כך שלה ואף וכר, כזה עם וכר, וכר טענות הךבה עליהם לי י.ש וכר, ןכר והילדים האשה וברגע הבית, בתוך הקדוש־ברוך־הוא את להכניס צריכים זאת כל bre*^lev\ xo.il

עב אעזר תקמד י״ט בנחל כל כבר הבית, של’ הספור בתוןד הקןדוש־ברוןד־הוא את שמכניסים שלי, הבת 1וז שלי, הבן זה — לדעת צךיכים הןנו משתנה, הבית TT Z TT * I *TT ■ TT I Z%• Tאחד כל וכר, וכר ככה וחמותי ככח אשתי ככה, וזאת ככה זאת לא אני וכר, לי שיש הזו הבעןה עם להתמודד ועלי ,1בחינת כפי ואז וכר, כזו היא המציאות כי וכר, מהמציאות לבדח ןכול אל כי בשלום. העולם זה את עובר אלו, ידיעות בעצמו כשמחדיר השבעים לנו יבךחו מעט עוד הנה פה, נשאךים לא שאנחנו תשכח, וחשבון זיין לתן צךיכים ואנחנו העולם, בזה לנו שיש שנה עצמו את להךגיל ויום יום בכל כדאי ועל־כן להלןדוש־ברוך־הוא, ולא מהכל, ולצחק משפט לעצמו ולעשות יתברך, עמו להתבודד תאמין וכר, וכר כל־כך כואב שן־ה ואפלו הלב, אל דבר שום לל!חת ויודעים הוא, ברוך סוף באין לגמרי עצמו את מדביקים אם לי, שן־ך ומה וכר, הלב לכאב שן־ך מה אז פה, שהקדוש־ברוך־הוא חיים נצחיים, חיים נקרא וזה יתברך! ממנו הכיל כי להישבר, (״א הבא מעולם יהודי נקרא הוא כזו, בצורה ומי'שהולך אמתיים. איד״). הבא׳דיגער עולם T - T * V\ • ממש העולם בזה לחיות יכולים הן־קר! ידידי לי, תאמין הזה. הלמוד את בעצמו מכניסים רק אם הבא, העולם כדגמת אם ממש גיהנום חיי העולם בזה לחיות יכולים חס־ושלום, ולהפך, רק לזה, אכות ואי־אפישר הזה, הלמוד את בעצמם מכניסים ליא אחים, נקראים הצדיקים כי הצדיקים, אל אמתית התקךבות על־ידי היצירה ועולם התחתון עולם — העולמות כל ומןךזדים שמחברים כזה, צדיק אל מקירב להיות מי'שזוכה אשרי דאצילות, אצילות עד ראשי שהוא אח), (ערך ןעקיב בקהלות ומובא אח. בחינת שהוא זה וחי׳ישך חסד, זה א׳ור וגבורה, חסד שזה חי׳שך, א׳ור תבות: ואעזרי אקזרי ועל־?[ הצדיק. שהוא התפארת, ? מחברם ומי גבורה, יתברך, אליו לחברו שן־כול כזה, צדיק אל מקירב להיות שזוכה מי החיים כל 'שאז התחתון, העולם אל העליון העולם את לקשר וזוכה !בבא לו ואישרי בזה לו אשרי לגמרי, אחדים חיים ידזיו ישלו bre*^lev\ xo.il

אעזר תקמה י״ט בנחל עג שאני בתפלתי ישמע ישראל, ת1תפל מע1הש ש־ברוןז־הוא1הק]ד ת.1משמח ת1ר1בש רק ונתבשר ונשמע בעדכם, ומתפלל מבקש ת1להי ויכול ביבנאל, יתרו פרשת בשבת אשבות הנךאה כפי אותי, שינהיג איך יתברןד 1בךצונ תלוי הכל !ה לכן, קידם שאהיה אשתתף — החתנה בץמץ אז הקדושה באךצנו אהיה אם ובודאי במקומי. אשמח — לא ובאם בשמחתף, העלןר יסתדר, ושהכל ידאגו, שלא ולבתך לאשתך למסר ךאה ״יום קנטרס: על היטב תעבר שהבת וטוב בקלות. ןה את שיקהו נם7 ואקוה החמות... עם להתנהג איך הנהגות .י.ש ששם הנשואיץ״, להסתדר♦ שתוכל האלו העצות ד!שמןם... מן והצלחה ברכה לך המאחל תקמה. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר רביעי יום יתברך, השם בעזרת יאיר. נרו ... אל וברכה שלום . T *• V X T : T מכתבך. את קבלתי לנכון בתוך אותך ינחם ״המקום אבלים: בבךכת אותך לנחם באתי ״המקום״? הלשון מה טעם: ואמךתי וירושלים״, ציון אבלי שאר את עיניו לפני ולציר יתברך, ממנו לחשב תמיד צךיך האדם אלא כל ידאגו שאז מהמשפחה, אחד וכשנפטר הוא, ברוך הד״ה שם ונסתר נעלם והכיל השכינה, השראת אין דאגה ובמקום המשפחה, פעם י׳ כזה: בהכאה הד״ה כי ״המקום״, אומךים ולכן וכר, ממנו מי הינו ״מקום״, עולה — ה׳ פעם ה׳ ר, פעם ו׳ ה׳, פעם ה׳ י׳, דואג, ואז המשפחה מבני מישהו שנפטר הכאה, עלינו, לא שקבל, ינח״ם וכר, בהסתרה הד״ה שהוא דיקא, המקו״ם אומךים אזי אות״ך. bre*^lev\ xo.il

עד אעזר תקמו י״ט בנחל ואין עזלף ןה בוודאי האב, לף עז^קנה עזבת בגדי ובעדן ךא״ם״ ןרני7״ ותעזובות בעזאלות ראיתי וכן בןה, חלק להיוךעזים עזפסק מתקו, רבני מגתלי עזהןה ז״ל, אנקאווא ךפאל רבי ן1מהגא עזעעזה מה מדינא, היוצא אבל ;עזם ומאריך פ״ו, בסימן בפרועז כן בזה. זכות עזום להיוךעזים אין הבן, בו וזכה להבן האב יוכלו לא ממילא לך עזעזןך מה ירעזה, בעזביל לריב כדאי לא פעזוטה באמונה להתחזק רק צריך אתה אליך, !חזר זה ממך, לקחת יתברך. בו הגיסים ואחיות, האחים עם וכו׳ בכעס להיות כראי לא וכן ומה ותרן תהיה תתפרק, היקרה עזהמעזפחה חבל וכו׳, והגיסות ברור. אצלי וזה כלל, ממך לקחת יוכלו לא אליך עזעזןך בינך בעזיחה ותרבה בדעתך, מיעזב להיות מהיום עצמך התל גדולות. יעזועות תךאה ואז קונך, לבין רבה... באהבה עזלומך הדורעז תקמר. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסלר ךביעי ם1י ולברל, השם ב^זרת נרו!איר. ... מאד לי ה!קר אל וברכה עזלום מכתבך. את קבלתי לנכון ואמר סבלנות. הרבה צריכים העולם בזה כי סבלן, להיות ראה י• • f . j T T , * I T ••*-יי; ־־T ז״ל רבנו קנה), סימן א׳, חלק הר״ן,1)לקוטי-מ ארך מדת אל להגיע אעזר על־ידי אלא אליה, להגיע אפעזר אי הסבלנות, מדת עזהיא אפים, עזכל לידע יה?יך, ביי פעזוטה אמונה בעצמו להסדיר האמונה, תקף ולכן יתברך, ממנו הכיל זה וברוחניות, בגעזמיות עליו עזעובר מה את ולאבד עצבני להיות ואסור הדחק, זה — בלחץ להכנס אסור עעזתונותיו. bre*^lev\ xo.il

אעזר תקמז י״ט בנחל עה תמידי בלחץ נמצא עזאתה תב,1כ אתה למה יודע איני ולכן דבר, לשום אותף יביא לא זה הרי וכר, פחדים מלא ואתה וכר, ךאה ועל־כן גדול, יותר בלחץ ולהכנס ויותר, יותר להתעצבן רק אמונה לף שתהיה בךגע כי אמונה, על יתברך ממנו הךבה לבקש צדק, בחשבון זהו עליך, שעובר מה שכל יתברך, בו ומזככת ברורה בדעתך. מישב תהןה אלא בלחץ, תכנס ולא תשבר לא אזי ןתברך נמו7 לדבר רגיל להיות — לך לתת אחת עצה רק י.ש רעהו. אל איש ידבר כאשר גמורה, ובפשיטות בתמימות הדורש רבה... באהבה ל תקמז. ט י״ ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי יום לתברך, השם בעזרת ויזרה. יאיר נרו ... אל וברכה שלום : * : * T •• V T T : T מכתבך. את קבלתי לנכון אמר ז״ל שרבנו לך, דע וכר, אותך שמבזים נדן7ב (לקוטי־ חלק מוקר״ז, א׳, סימן וישתק ידם בזיונו לשמע — התשובה עקר ד): הכל תקבל וכר, אותך שמבן־ה מי לכל לענות צריכים לא וכר, בתכלית תתעלה אזי לזה, תזכה ואם וכר, עוונות לכפרת באהבה הכס״א הינו הכס״א, על היושב אד״ם נעשה שתהןה עד העלןה, חושבים בני־אדם ריב כי הינו הטב״ע, — אלקי״ם כמספר עולה מאחר שעובר, מה עלידזם עובר ולכן ומזל, מקדה טבע, שהכל ןכול אחד וכל גבר, ךאלים שכל להם ונדמה במקרה, הכל שתולין כל־כך לבני־אדם שיש בא ומזה וכר, רוצה שהוא מה לעשות תכף־ומן־ד אבל וכר, הדעת וחלישות נפש ועגמת צער הךבה הוא כי נפשו, ולמבזי למחךפי משיב ואינו ודומם, יושב כשאדם אד״ם, בסוד נעשה אזי הפרטית, בהשגחתו משגה לכל שהכל יודע [העולה ה״א וא״ו ה״א יו״ד כזה: אלפין במלוי הוי״ה שהוא . -ך ._-ך T V * ^ . • » bre*^lev\ xo.il

עו אעזר תקמז ט י״ בנחל אויביו לכל יעז ואז הפרכזית, 1העזגחת עליו ונמעזכת אד״ם], כמספר רע, מכל 1ת1א מר1עז יתברך העזם כי לה,1גד מפלה 1נפעז נאי1ועז T T : ־ ־ T T *• T : • : דבה עזום לו לעשות ל1יכ אינו ורשע משחית ושום ת1לענ ל־א עצמך הךגל עמך, יתברך העזם ויהי איעצך ולכן ותעזכח יתברך, 1עמ לדבר תתחיל רק תך,1א עזמבזה בךןה לשום עזכמה ז״ל, יצחק לוי ר׳ וזחסיד מהרב עזמעתי וכך וכר, מהכל עזאחד ז״ל, נחמן בר׳ אברהם ר׳ אצל זה דבר ראה פעמים וכמה דבר הןה וזה יתברך, 1עמ לדבר התחיל רק ,1ל ענה ולא תו1א בזה בזלזולים עליו מתפרץ אחד ופתאים וכו׳, 1עמ הולך הנה פלא, באמצע הוא כאלו יתברך 1עמ מלבר כבר הוא והנה וכו׳, ובןיונות המבזה מי עליו, עק1הצ מי וכו׳, רה1ק מה כלל לב שם ולא ה!ער, ןכול אדם איך ז״ל, יצחק לוי ר׳ בעיני פלא הןה וזה ,1ת1א איך והנה וכו׳, האדם כאחד 1עמ מדבר הוא הנה רגע, בן להעזתנות וכבר יתברך, עמו ולבר הקיר אל פניו הסתובב כבר ,1ת1א בזו עזלק דבר, שום 1ת1א מענין לא צליך האדם זה ואל עזלמות, נקראת הי1ז לך! אימר מה ולהגיע. קק1להעזת ויעזתיק, ידים נו1בןי לעזמיע זה מה קטנה דגמא 1ז !לך אימר מה להכלל — האמתי הבטול וזה ,1עזסביב מה כל אל לב לשים ולא אלקי. ד1בכב עמקה ךה1ת היא עזע)1יה את (קרא הז־את ךה1הת !לך א־מר מה מ״לקוטי־ ת1ההלכ כל עליה ללמד גם כה1עזז מי ובפרט מאד, עד ת1להי איך אלקות, בהשגת עמקה סגןה לפניו יךאה ואז ת״,1הלכ ונעימות ערבות מיני כל דלגיש הוא, ברוך ף1ס באין ומבטל בטל תעין אם נעים, ומה ב1ט ומה יתבלך. 1עז עזכינת בןיו ויתענג וכר, ךה1בת לחלש הקדזש־ברוך־הוא עזזכני מה הנחל״, ״שפת בספלי ת.1לב ת1נפלא ותלאה ,1ז לבנו אל להתקרב עזזכינו מאד, מאד לשמיח עזלאוי לי, תאמין bre*^lev\ xo.il

אעזר תקמח י״ט בנחל עז אמר וכבר ז״ל. קעז): סימן ת־הר״ז,1יח1)ע לכם עזיעז לשמח, לכם ראוי סימן זה, עם שמחים לא אם מנו:1של אנשי זה על ואמרו כזה; רבי ז״ל: רבנו עם לשמח ךאה ולכן ז״ל. ברבנו חכמים אמונת 1ל שאין !אשרנו ונשמחה״, רבנו בף עילה, רבנו ״בף השמים... מן והצלחה ברכה לף המאהל תקמח, י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי יום יתברך, השם בעזרת ויזרח. יאיר נרו ... אל וברכה שלום T •* V T T : T * : • : ־ ... לף שמסר המכתב את קבלתי לנכון לף אימר מה ! לנו מגלה ז״ל רבנו סימן ב׳, חלק (לקףטי־מוןזר״ן, אוחז הוא איך בעצמו ולבקש לחפש וצךיך אמונה, הוא העקר ה׳): בשביל רק זה שלדזם הסבל שעקר חלאים, סובלי כי.יש באמונה, ממנו שהכיל יתברך, בו שמאמין האמתי, המאמין כי אמונה, ססרון כל יתפךדו מ!ד אז שלמה, בתשובה יתברך אליו חוזר והוא יתברך, און פועלי י), צב, (תחלים האמונה אבל לו, יקרה ליא דבר ושום וכר. ספקא ספק שום בלי לגמוי, ומזככת ברורה להיות צךיכה הבעל־שם־טוב אל עלינו, לא נהור, סגי הביאו שפעם ומספר, נמצא, אני מצב באיזה ךאו ״רבי, לבכות: והתחיל זי״ע, הקדוש גדול צער לי .יש מאיד, עד לי וצר מר ובביתי הךאןה, את אבדתי אמר עושה?״ אני מה וכר, אותי ומצעךים מציקים הם וכר, בנים ןדו, את לו ונתן ןדך״, את לי ״תן זי״ע: הקדוש הבעל־שם־טוב לו ״הנה לו: ואמר בידו, ידו זי״ע הקדוש הבעל־שם־טוב והכניסה ״כן, נהור: הסגי ענה בזה?״ מאמין אתה בןד, משהו לך הכנסתי את ״תקח זי״ע: הקדוש הבעל־שם־טוב לו אמר אז מאמין״, אני וכן שלמה״, ךפואה לך ותהיה ותשתה, במים ותבשל לביתך, זה : T : • : * ׳ T - T ׳ “ T T T - V T - V T V במים, והכניסה ידו, ופתח ביתו, אל שבא עד ידו את סגר עשה. הבעל־שם־ בדברי לו שהיתה פשוטה אמונה ומריב המים, את ובשל bre*^lev\ xo.il

אעזרעח תקמח י״ט בנחל כאחד ת1לךא והתחיל ונתרפא. המים את שתה זי״ע, הקןדוש טוב הבעל־שם־טוב לו אמר כך רק כלום, בידו היה לא [ובאמת האדם שיבוא עד זה את ושיחזיק בי-ד, משהו לו שמכניס זי״ע, הקדוש אמונת זו מה פשוטה, אמונה מהי מזה רואים וכו׳], ביתו אל לגמרי. שהתרפא עד הקדוש, הצדיק בדברי האמין שכל־כך חכמים, נקר7ו חלאים, שסובלים בני־אדם שיש אמר, ז״ל שרבנו מה וזה אמונה. חסרון מפני שלהם הסבל ״תורת בעל זי״ע זלמן שניאור רבי הצדיק הגאון ספר וכן זי״ע, צדק׳ ה׳צמח של תלמידו והןה עצום, גאון שהןה הסד״, זקן ראה פעם ישראל. בארץ ולהתןשב להעלות זכה ןמיו ובסוף טוב מה ״אשרנו עצום: בכיה ניר7צ כילד ורוקד השלחן על לה1ע לו הןה מה — כ׳ל בעיני פליאה והיתה גורלנו״, נים7נ ומה חלקנו, ושאלו: אליו נגש כשהפסיק, ולכן רוקד?! שכל־כך הן-ה להז-קן רואים ״אתם הזקן: לו ואמר ענה זו?״ מה ולשמחה לי ״תגידו אני ופתאום כנהוג, הךחוב על אותי והוליכו עור, הייתי אני אותי? ׳מה — המוליך את ושאלתי וכו׳, רצים אנשים גדול רעש שומע מקולין שלמה רבי הקדוש הצדיק ׳הנה ואמר: ענה שם׳? קורה אחויו ורצים הולך, זי״ע ממעזךיטש הקדוש המגיד תלמיד זי׳׳ע, ׳תעשה אותי: שמלוה לזה ואמךתי עניתי אותם׳, שיברך אנשים לבכות, והתחלתי הצדיק, אל והביאני אליו׳, ותוליכני חסד נמי7 בעדי׳ חשוך ועולם נהור, סגי אני נמךי,7 יהיה מה ׳רבי, ואמךתי: שהוא יתברך, בו מאמין אתה לי, ׳תאמר הצדיק: ענה וכו׳, וכו׳ ׳אתה הצדיק: אותי עזואל ושוב ׳ב.וןיאי׳. עניתי: המאורות?׳ יוצר ׳בןראי׳, ואמךתי: עניתי המאורות?׳ יוצר שהוא יתברך, בו מאמין כאחד לךאות התחלתי ופתאים עיני, ואת פני את ללטף והתחיל להקדוש־ברוך־ תודה נותן אני מזה, נץכר שאני פעם ובכל האדם, צריך איני ׳האם הזקן: וסים כזה״. קדוש צדיק אל שהביאני הוא, חכמים! אמונת זו ומה צדיק! זה מה מזה רואים לךקיד?!׳ ויודע יתברך, בו באמונה עצמו שמחזק מי ואשרי אשרי ולכן ז״ל רבנו ואמר ןכול. כל שהוא לג): סימן (שיחזת־הר״ץ, העולם אצל bre*^lev\ xo.il

אעזר תקמט י״ט בנחל עט ועקןר ל;1גד דבר הוא אמונה אצלי אבל קטז, דבר הוא האמונה I X l x X X X *,•: X ׳ T X X X V ! • : * . * X • י מאמינים, והנעזים עזהילדים כמו ובפעזיטות בתמימות הוא האמונה ואמר חכמים. באמונת הללו בעתים עצמו עזמהזק נ?י אעזרי ולכן ז״ל רבנו ח׳), סימן ב׳. חלק (לקוטי־מוחר״ן, אחר ולבקןעז עזצךיכים מיני כל יעז היום כי מאד, ונפלאה נוראה במעלה הגדול הצדיק X ׳ * • T X X : • : X T- • - : •• : *,* • ! - * , • ' • ! • X . : - l x X X • : X X - ׳ • מטעים ובני־אדם בני־אדם, את עזמטעים וצבועים, רמאים עזקרנים, הקדועז־ברוך־ את לבקעז הךבה צךיכים ולכן וכר. וכר בהם עצמם את למצא בלולות בא לא וזה העולם, בני אותו ינזעו עזלא הוא, — — * I X * %* *,•: X X X : ••. ; T : T i• * את ומטעים מאיד, ומבהל מבלבל העולם כל כי האמת, הצדיק הנביא נבואת ונתלר־מה לגמרי, בני־אדם כ): ה, (יקזעןה האומרים ״הוי מהם להנצל אפעזר ואי וכר, לחעזף״ אור ״עזמים וכר, טוב״ לרע הברורה, האמונה את המברר הוא האמת הצדיק תפלה. על־ידי רק הבריאה את מחדעז יתברך עזהוא איך העולם, חדועז !ךגיעז עזאדם ..ן . . ך7 X . • ; X X . . ך . ן . ן ויום יום בכל אומרים אנו הנה רגע, ובכל עזעה בכל יום, בכל . . X * : X X — . 7 ״ _ . . . . ך . ך הרי ! ? אומרים אנו מה חועזבים אנו האם המאורות״, ״יוצר מחדעז או נרות, פעם בכל להביא וצריכים חעזך, היה העולם כל אם היו טךחה כמה עולה?! היה זה כסף כמה וכר, תאורה להמעזיך העולם את לנו מאיר הלןדועז־ברוך־הוא פה והנה ! ? לנזר־ח צריכים מה וזה מזה?! יותר העולם חדועז עוד יעז האם מחדעז, יום בכל אליו! עזמתקרב מי אעזרי בנו, מכניס עזהצדיק ה^מים... מן והצלחה ברכה לך המאהל תקמט. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי ם1י לתברך, השם בעזרת ויזרח. יאיר נרו ... אל וברכה עזלום : • : * T •* V T X : X מכתבך. את קבלתי לנכון להגיע האדם עזצ-ריך האחרון הדבר זהו בלחץ, תכנס אל רק עס ״אז פעם: התבטא ז״ל רבנו וכר, הדחק זו חלחץ וכר. אליו bre*^lev\ xo.il

אעזר תקב י״ט בנחל [כשיש העולמים״ כל בורא צום מבטל זיןז מען איז ענק גאהר איז ושאל יתברך], אליו לגמלי עצמם מבטלים אזי גדול, דחק לאדם הפה עם ז״ל: רבנו אמר עצמם? מבטלים איך ז״ל: מוהת״ת אותו X : ־ * : X X • * : — T * X V העולם הבלי מכל העינים את לסגר הינו העינים, את וסוגדים והלב, להכנס ולא נמוךה,1 ובפשיטות בתמימות יתברך עמו ולדבר הזה, הפתרון. זהו כלל, בלחץ ובפשיטות, בתמימות יתברך עמו לדבר רגיל שאעך מאד חבל להשבר ולא בשמחה, להיות כלם ועל ז״ל, רבנו בדעת העקר זהו טוב, הקדוש־ברוך־הוא בטחון, רק שמחה, רק שבעולם, דבר משום ז״ל רבנו שאומר כמו תנב): סימן (חיי־מוהר״ץ, גוט תמיד איז גאט דבר. משום להשבר אסור ולכן ;טוב] תמיד [הקדוש־ברוך־הוא בעולם, דבר משום שבור תהיה ואל עצמך, על תרחם ונא נא להתפחד מה לך אין שלך, תורה בשעורי מחזיק שאתה ןמן כל הקדושים חכמינו אמרו כך כי כלל, הלכה ד/ פרק השנה, ראש (ירושלמי ח׳): כאלו עליכם אני מעלה תורה, ע־ל עצמכם על שקבלתם כיון אבל הקדושה, התורה למוד זה מה וראה עמד מימיכם; חטאתם לא התרגום עם ולש״י חמש ;יום כל עצומה בקביעות להיות צליך זה גמרא, היומי דף פרקים, כמה במשניות שעור השבוע, מפרשת שבוחרים שעולים ועוד ערוך, שלחן הלבה — הכיל על והעולה ןהף _ ז״ל לבנף ספלי אפש, חיות זה — ותקונים זיהר לעצמם: זהו — האליז״ל וכתבי כלל, חיות לנו אין זה בלי כי נפש, פקוח כמה לי ויש הוא, ברוך סוף האין אל אותה שמדביק לנפש טוב להדפיסם). פעם שאזכה יתן (מי עליהם פרושים הןמים... כל וטובתך שלומך הדולש תקב. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי ם1י ןתברף, השם בעזרת ויזלח. ןאיר נרו ... אל וברכה שלום bre*^lev\ xo.il

אעזר תקנא י״ט בנחל פא הקןדועז־ברףןז־ נעזיר הפדיון, כסף עם מכתבף את קבלתי לנכון עוד ישמע ולא עליון, פלא על־ידי הדעים כל ממף שןמתקו הוא, כלל. בגבלף ושבר שוד כסדרן שעור לעצמו שעושה מי אשרי רמב״ם, למוד ננןן7ב תהיה משיח כשןבוא אמר: ז״ל שרבנו דדוע, החזקה. הי״ד בספרי ויספרו יאמרו ושלא ואמתית, ברורה זו ושיחה הרמב״ם, כמו הלכה וכר. אחרת כי בתורה, הרמב״ם מרמז איפה זי״ע: הגר״א את פעם שאלו בפסוק ענה: באוריתא? רמיזא רלא מילתא ליכא הרי ט): יא, ת1)עזמ X : T : * X: ׳•• : I T : T T T : — : T • : במצרים. הןה שהרמב״ם דדוע מ^רים״, ב׳ארץ מ׳ופתי ״ך׳בות טוב מה — ברמב״ם סדר לעצמך לעשות תוכל אם על־כל־פנים גופי בהךבה העינים את ופותח לחך, מתיק למוד זהו כי נעים, ומה תורה. הדורש רבה... באהבה ומד תקנא. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסךר רביעי יום יוזברך, השם בעזרת ויזרח. יאיר נרו ... אל וברכה שלום “ : * : • X •• V X X : X מכתבך. את קבלתי לנכון לנו נתן הוא ואם ז״ל, רבנו דברי וק אין שלנו לך, רע אזי עו, סימן בשיחות־הר״ן, באךיכות המובא סדר־ךרך־הלמוד וךעות־רוח, הבל הכל כפשוטו, שאינו ולומר, לקפץ כלם יכולים מי אשרי והשכלות, חכמות שום בלי כפשוטו, הם ז״ל רבנו דברי במשנה, במקרא, בתורה ומתמיד לרגליו, נר הזו השיחה את שלוקח שום בלי ז״ל, רבנו של סךר־ךךך־הלמוד על־פי וכר, בגמרא כלל. והשכלות חכמות bre*^lev\ xo.il

פב אעזר תקנב י״ט בנחל אדרבהי עצמנו, את מטעים לא ב״היכל־הק׳דעז״ לאל, תהלה הקןדועזים חכמינו אמרו עליהם עלינו, שחולקים אלו כל (תנחומא בא) לתלמידי לאל, תחלה ;ח־שף לתוף פתוח שחלונו לבית לו וי : האור. לתוף פתוחים חלונותיהם שלקם הבתים ״היכל־הק׳ד־ש״ רבה... באהבה שלומף הדורש תקנב. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי ם1י יקברך, השם בעזרת ויזרח. יאיר נרו ... אל וברכה שלום — : • : • X •• V X X : X מכתבף. את קבלתי לנכון אמר ז״ל רבנו לף! א־מר מה ה׳): סימן ב׳, חלק (לקוטי-מוהו״ן, מחזיק איפה בעצמו ולבקש לחפש וצריכים אמונה, זה העקר מחמת רק זה שסובלים, מה שכל חלאים, סובלי כי.יש באמונה, אמת״ ״שפת בספר ראיתי והנה ;שם עין וכר, אמונה חסרון (וארא תרל״ד): הזה בעולם כי וכר, אמונה על־ידי לאמת זוכין בגלות כי וכר, אמת של נקדה לכל שקר הךבה .יש דשקרא, עלמא שנקרא על־ידי זאת כל ועם צד, בכל סובב השקר אמת, של נקדה לכל שם. עין וכר, אמת של נקדה למצא נוכל יגיעה ז״ל רבנו דברי על־פי מובנים יותר אלו דברים והנה (לקוטי־ ד), סימן א׳, חלק מוףר״ן, על־ידי רק אמונה אל להגיע אפשר שאי הצדיק, אל התקרבות על־ידי רק זה אל להגיע אפשר שאי אמת, וכן קיב), סימן א׳, חלק (לקוטי־מוהר״ן, כפי אמת לדבר שצריכים : * X בחינתו. השמים... מן והצלחה ברכה לף המאהל bre*^lev\ xo.il

אעזר תקנד י״ט — תקנג י״ט בנחל פג תקנג. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי יוים לתברך, השם בעזרת תחיה. ... אל רב ם1עזל מכתבך. את קבלתי ן1לנכ עזהוא, איך כי בעלך, ד1כב על לעזמיר צךיכה עזאת לך, דעי ז״ל כמאמרם בעלה, את לכבד צריכה גם־כז האעזה כח.): (כריתות T • : ( - T • T : ־ T T : T : - V - T T - • : V • . י ׳ ״ I X T : ” : • * I T X אביו, בכבוד חיבים ואמו עזהוא מפני מקום, בכל לאם קודם האב אמרו הקדועזים וחכמינו כעזרה. אעזה עזל סימן וזה אללהו זיבי (תנא ט׳): פול! רבה, הרב וספר בעלה; ךצון העועזה כעזרה? אעזה איזוהי בעזבח זי״ע מליז׳קסק אלימלך רבי הרבי בן אלעזר רבי הקדועז כמה קום, וכר: חן בלעזון הקדועז בעלה את מעירה עזהיתה אמו, בעזדוכים זה בפךנסה, זה במצוקה, נמצאות ןעזראל נעזמות הךבה אצלו לפעל ל1ןכ תפלתך על־ידי ואתה וכר, בילדים הה וכר, צריכה ן־כך יעזראל, כלל על לתפלה בעלי, נא, קום ולכן יתברך, יום בכל הבעל על להתנפל לא אבל כעזרה, יעזראל בת להתנהג אעזה זאת כל נם7 וכר, נמך7 יהיה עזהצדק אפלו וכר, עזעה ובכל וכר. עועזה עזאת כמו גסה בצורה בעלה על להתנפל לה אסור • ^ • . : T - X : T : - - X T פרנזית ההעזגחה את בעצמך עזתכניסי ןעז־ר, הקדועז־ברוך־הוא עולמו. את עזמנהיג איך עזלו העזמים... מן והצלחה ברכה לך המאהל תקנד. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסד־ר ךביעי יום לתברך, השם בעזרת ויזרח• יאיר נרו ... אל וברכה עזלום bre*^lev\ xo.il

פד אשר תקנד י״ט בנחל מכתבף. את קבלתי ן1לנכ ל_ותר תשתדל אשתף, עם עקשן תהיה שלא אותף, לבקש באתי ראוי ולכן וכר, מעשיה על מתחרטת כבר שהיא בטוח אני וכר, לה רק מקום, מכל תר1י בביתו ענו להיות צךיף אדם לה. שתמחל לילדים, טוב זזכי החנוך מה הקדושה, בתורה תמיד להתמיד טוב זה וכן בטל, הולף ואינו תורה, לומד תמיד שאביהם שרואים וזה ולומד, תמיד ויושב תלמיד־חכם, הוא שבעלה שרואה לאשה, ראש בקלות נוהג האדם אם כן שאין מה התורה. כבוד בה .יכניס כל יוצא ומזה וכר, בלבה לו בזה היא על־ידי־זה וכר, אשתו עם חכמינו אמרו זה ועל בטלים, דבךים מיני כל שמדברים הקלקולים, הקדושים ה׳): א׳ (אבות המךבה שכל האשה, עם שיחה תךבה ואל וסופו תורה, מדברי ובוטל לעצמו, רעה גורם האשה נם7 שיחה אמר וכבר ביניהם, ריב מתחיל כי העולם; בזה עוד גיהנים יולש האדם מכל סחכם יט): י, (מעזלי ולכן פשע״; .יחזיל לא דבךים ״ברב בגמרא, במשנה, כסדרן: שעורים בתורה להתמיד רק מהיום לאה לגמרי. אותף יזכף וזה וכר, ובתקונים בזהר במדרש, עז״ף, עין גדולות, השערות נמן7ב לומר מה ששאלת במה הנה א׳ קטן ניף7ס קעח), סימן דעה, (יולה הוא ראשו ציצית יגדל דלא עין וגאוהי שחץ דרף הבתולות, כמו וליפי לנוי השער שמגדלין גדול ראש שערות נם7 הגבלים אלו הולכים שהיום מה וזה שם; וכר. ערף ופחותי גוים מנהג שלה אשה, כמו ג׳, קטן ניף7ס שם, מובא זה וכר, שחולים בגלים ננןן7ב גם שם. עין וכר, והכנעה צניעות דלף הוא השחור ן־צבע הדורש מאד... עד לבה באהבה bre*^lev\ xo.il

אעזר תקנו י״טתקנה י״ט פהבנחל תקנה. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר רביעי יום לתברך, השם בעזרת ויזרח. יאיר נרו ... אל וברכה עזלום : • T ** V T T : T מכתבך. את קבלתי לנכון אותך תתפיס עזחורה עזהמרה תתן ואל מאיד, ואמץ חזק רק הדאגות כל את ממנו לגרעז מאמצים מיני כל ותtלעע צךיכים וכר, הקדושים חכמינו אמרו כך כי הבל, של קס: (סנהדרין דדא תעיל לא הךבה כי בלבך, ךאגה תכניס [לא דדא קטל גיבךין דגברי בלבך, * • : V I * T T T “ I * * T : ' ' - T T : — T : T • * אנשים גבורים הרגה]; הדאגה ולכן הדבר הראשון — שצריכים • T —• אמר ז״ל ורבנו וכר, הטוךדות המחשבות כל את להוציא (לקוטי־ כא): סימן א׳, חלק מוהר״ן, האדם; כל שם — חושב שאדם במקום תךאה ואז טוב, לסשב עצמו להךגיל רק נעים ומה טוב מה ולכן V T T - - T ׳ ” * T T T V *־ : T * ~ ־I V האדם. של במח־מחשבה תלוי הכל כי לטובה, ישתנה שהכל איך המחשבה. וקדשת שמירת על כל־כך ז״ל רבנו הזהירנו ולכן והצלחה... ברכה לך המאהל T T : — : X X : תקנו. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי ם1י ?תברך, השם בעזרת ויזרח. יאיר נרו ... אל וברכה שלום -: • : •X ” V XX: X מכתבך. את קבלתי לנכון בלעדיו מציאות שום אין אשר בעצמך להחדיר ךאה ונא נא לאדם, שנדמה ומה כלל, ומזל מקרה טבע, שום ואין כלל, יתברך והדמיון וכר, גדול אחד דמיון הכל זה וכר, גבר דאלים כל אשר לו לעשות ןכול ןה אשר לו, נךמה כי לגמרי, האדם את הורס הזה bre*^lev\ xo.il

פו אעזר תקנו ט י״ בנחל בו עזנכנס הדמיון כפי אחד כל וכר, לו להזיק ןכול זה או וכר, רע ז״ל רבנו אמר לזאת וכר. כה): סימן א׳, חלק הר״ץ,1)לקוטי־מ לצאת צריף שהיא שמיר בחינת על־ידי נעשה וזה השכל, אל ולבוא מהדמיון אמרו הקדושים וחכמינו וכר. תולעת בעזלח): (תנחומא נדמים ישראל שנאמר כתולעת, יד): מא, (יעזעןה מה ועקיב״, תולעת תיךאי ״אל הןנו בפיהם, אלא כיחם אין ךאלtיע כך בפיה, אלא כיחה אין תולעת עמו הךבה לדבר עצמו להךגיל צךיך אדם והתבודדות, תפלה ובא הדמיונות, מכל ויוצא האבן, לבו את שובר הוא ובזה יתברך, כמובא דבר, כל המחיה אליקות החיות השכל שהוא המציאות אל ז״ל רבנו בךברי א׳) סימן א׳, חלק הר״ץ,1)לקוטי־מ צריך הישךאלי איש : כל המחןה אליקות החיות שזה זיבר, בכל שיש השכל על להסתכל לדבר עצמו להתיל קונו, לבין בינו שיחה הוא העקר נמצא, דבר. אליו הנשמה את ומחבר מקשר וזה בה, שרגיל בלשון יתברך עמו והכיל הכיל, זה ואליקות אליקות, זה שהכיל איך רואה ואז יתברך, יתברך, ממנו רק שיבקש משהו, צךיך אדם ואם יתברך, בו רק תלוי ” * T T T : * • : v t I :־־ T t י V *• I : * T T בלעדיו שאין חזקה, אמונה צריכים לזיאת אבל בו. תלוי הכיל כי זה עינינו, מךאה לפני שהם מלבר, חי, צומח, ודומם, כלל, יתברך בתוך זה דבר כשהכניס ואז הוא, ברוך סוף אין לגבי לבוש הכיל בנסים, מלמד והוא אחךים, חיים כבר הם שלו החיים כל לבו, הגדולים הצדיקים מדתת וזוהי מהטבע. למעלה עמו שמתנהגים ומחךפים מבזים כלם אחד שמצד אף מאיד, ונפלאה נוראה במעלה * •• • •* • •• ” • ׳ : T T T T ״ -T . . _ . / J בטלים הם שני ומצד וכר, אסור דבר כל עליהם ומדברים אותם, תופס אינו אחד שאף עד הוא, ברוך סוף באין לגמרי ומבטלים מאיד מאיד לשמור צךיכים ולכן ןתברך, בו בקביעות דבוקים שהם הקדושים חכמינו אמרו זה על כי בצדיקים, לזלזל ליא י): ב, ת1)אב תופס, אינו אחד אף זה ודבר וכר. תכוה שלא בגחלתן זהיר והוי לא מאיד מאיד שנזהר אשרי ולכן ךכר, שלהבת באש משחק שהוא בו הדבוק הצדיק באמת הוא מי תדע ליא כי אחד, אף עם להתעסק ומבחוץ וכר, עיניו מלפני עבר עלמא דהאי חיזו כל שכבר יתברך, ז״ל רבנו שאמר כמו כלל, זה את מכירים אין ב׳, חלק הר״ץ,1)לקוטי־מ קטז), סימן נדמה הוא כי כלל, מבחוץ להכיר אפשר אי הצדיק שאת bre*^lev\ xo.il

תקנז י״ט פז בנחל וכו/ לגמרי אחר ענ!ן זה 1של הפנימיות אבל וכו/ בני־אדם כשאר האמונה ף1בת עצמף תכניס נקןר7ה שהוא, איף על־כל־פנים שתגיע עד שלף, המדמה כח את לשבר בתפלה, ךתךבה הקןדושה, והכל כלל, ומזל מקרה טבע, שום איץ אשר לידע האמתי, להשכל אל מהקצה לגמרי ישתנו שלף החיים ואז הוא, גמור אלקות לכל יתברף, עזו שכינת זיו ולידות נעימות ערבות ותתיש הקצה, בחייף. תלגיש 'למף מךגוע תמצא ושם בנחל״, ״אשר בשו״ת הלבה לעין לאה צליף. שאתה מה כל על התחזקות לף ותהוה לנפשף, מאד... רבה באהבה שלומף הדורש תקנז. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסךר ךביעי יוים לסברך, השם בעזרת ויזרח. יאיר נרו ... אל וברכה שלום V T T : T ״ T ’ : • ־: מכתבף. את קבלתי לנכון מה וכו׳. הריקים כאחד אותף שבזו עליף, שעבר מה שמעתי נפשו, ולמבזי למחלפי ולשתק לדים שזוכה האדם אשרי !לף אמר אמר ז״ל רבנו כי ו׳): סימן א׳, חלק (לקוטי־מוהר״ץ, — התשובה נקר7 והסגופים התעניות מכל יותר שלה וזה ;וישתק דדם בזיונו, לשמע ןןכה הצפון טוב רב אל אזי זה, את להלאות שיכול ומי שבעולם, לו! אשרי להגיע, שמחלפים הבץיונות כל על שתק שתק והלאה מהיום ולכן הינו הכסא, על היושב אדם להעשות תץכה ואז אותף, ומבזים ותמשף אלקי״ם, כמספר שהוא הטב״ע, שנקלא החימר את להכנ^ bre*^lev\ xo.il

פח א^זר תל,נט י״ט — תקנח י״ט בנחל י־ ■י ■V : • : V י *• ; — T X — : •* V X *• : X X : — X X אעזרי ויהי״ה, ה׳ו״ה הי״ה הוי״ה שם שהוא שלמה, השגהה עליו לו. הדורש רבה. באהבה תקנח. י״ט ה׳תשנ״ג. ־שבט ה׳ א,3 לסדר ךביעי יום לתברף, השם עץרת3 יאיר. נרו ... מאד לי היקר אל וברכה שלום * : ״ T • Ixx - V X X : X מכתבף. את קבלתי לנכון ז״ל מוהת״ת הרי ... עם בוכוח להכנס הצרכת למה מבין איני זיף האבן גירעדט האבן וואס אלע די שלומנו: לאנשי פעם אמר לא המתנגדים ;נם בוכוחים שנכנסו אלו [כל האלטין דער נישט בוכוחים הז-ולת ;נם להכנס צריכים ולמה מה ולכן מעמד], החזיקו ז״ל רבנו לנו שגלה בדרך נלף ואנחנו דךכו, אחד כל יאחז וכר, שלו, האם בשפת יתברך ;נמו לדבר גמורה ובפשיטות בתמימות הכי האדם הוא בזה, עצמו שמךגיל ומי התבודדות, נקראת זו אשר !לו אשרי בחןיו, מאשר דךכו, אחד כל יאחז ! ? בוכוחים להכנס צריך אתה מה ועל־כן רבר לבסוף ונךאה ז״ל, רבנו לנו שגלה התם בדרך נמשיך ואנחנו יקום. מי הדורש רבה... באהבה תקנט. י״ט ה׳תשנ״ג. ט3ש ה׳ א,3 לסדר יעי3ך יום רך,3ית השם עזרת3 ויזרח. יאיר נרו ... אל וברכה שלום bre*^lev\ xo.il

תקנט י״ט אעזר מכתבף. את קבלתי ץ1לנכ בנחל פט מהפליאות אחת 1ז בגעזמי, המתלבעז רוחני ;גניץ אשר לף, זיע להשיג קעזה ולכן להבינה, אפעזר אי אנועזי עזשכל גדולות, הכי נךאה הוא מבחוץ הלא וכו׳, צך־יק הוא מי וכר, צד־יק מהו ולתפס TX:• T TT *:'V : ••:t • ' T • * : • בפנימיותו זאת כל עם כלל, הפרש שום בלי בני־אדם, כשאר אדם ז״ל רבנו בדברי כמובא לגמרי, אחר ;נדן הוא ב/ חלק חר״ן,1)לקוטי־מ קטל); סימן להבין אפעזר אי העזכינה, שורה עזעזם בית־המקזיש, ולכן בעזאר וכץ מדות, במסכת הקדועזים חכמינו עזפךשו כפי הרי זה, את .,.(.ך, 7. — ... ך . .ך I. — . . ך , ״ . .ך , .ך . . | הכלים ופרטי בית־המקדש פרטי של ומשגים ענינים קדשים, חלקי לזה רוחניות להמשיף כלים היו כלם איף וכר, וכר הקךבנות ופרטי קעזה וכן אנושי, בשכל להבינם קעזה אלו דבךים וכר, העולם בתורותיו ז״ל רבנו לנו עזמגלה העמ׳ק הלמוד וזהו להסבירם, ערך קטני עזאפילו עד והנפלאים, הנוראים וספוריו ושיחותיו J _ . ׳ * • T * , * : * ' T V - •• T T : T * T : * עין אשרי רוחניים, במשגים השגה איזו להם תהיה כמונו, ופחותים ז׳את! ראתה T — : T להבינו, עזקעזה עד עזבעזמים, ך־בר אינו עזרוחניות הוא, וה;גנןן ואת כל עם ממש, ממעל אלוק חלק היא האדם של הנשמה אדרבה - : “ I . X X X V X X : - X ן - - - . -X ׳ • T כל־כך עזהם אדם, בני שיש עד וךומךי, געזמי בגוף מלבעזת היא ואת כל ;גם וכר, ופעז;גים ועוונות בסטאים ומוהמים מגעזמים — יתברך אלקותו חיות נקדת את אצלם גם ונבקש כעזנחפש כתיב כי נמצאנה, :0 ט, (נחמןה ובלי כלם״, את מחיה ״ואתה ז״ל רבנו לנו עזגלה מה וזה דבר, לשום קיום אין יתברך אליקותו חלק (לקוטי-מוסו״ן, א׳, רפב), סימן הנקדה את ולבקש לחפש עזצךיכים ז״ל מוהת״ת ובאר אחד. בכל שיש טובה הבקר, העזכמת (לקףטי־הלכות, הלכה אצל הנמצא יתברך אלקותו בעצמו זהו הזה הטוב אעזר א׳), עזכתוב כמו הקדוש־ברוך־הוא, זהו הטוב כי אחד, כל קמה, (תהלים ט): בגדלתו להתבונן עזזוכה אדם אשרי ולכן לכל״, הון״ה ״טוב את מחיה יתברך הוא רק הבריאה מפרטי פרט עזבכל ואיך יתברך, מדבר, הץ חי, הץ צומח, הץ דומם, הץ — הבריאה מפרטי הפרט זוכה על־ידי־זה אלו, בדברים ד;גתו את להכניס זוכה עזהאדם וככל bre*^lev\ xo.il

אשר תקס י״ט בנחל הגשמי את שמהפך עד הזכוך, בתכלית הגשמי 1וגופ 1נפש שמזדכך את המחיה באליקות נץ1שמתב האכילה, בעת הוא וכץ לרוחני, שכתוב 1כמ המאכל, ח, (ךבךים יחיה 1לבד הלחם על לא ״כי ג ג) שיש האל׳קי ץ1הנצ הינו וג^׳י הד״ה״ פי מוצא על אם כי האדם, ץדו שעל אדנ״י, הוץ״ה כמספר עולה מאכ״ל ולכן המאכל, בתוך ז״ל רבנו בךברי כמובא ורוחני, גשמי ומת!חד מתלןשר (לקוטי־ סב), סימן א׳, חלק מוידיר״ן, ןדשא7 נתץחד ישראל של אכילתם שעל־ידי אכילת מעלת וזוהי עליויץ. הכי היחוד ונעשה ושכינתא, הוא בריך הצדיקים הנחשבת כהקרבת, הקרבנות וכמו ששירי הקדש היה דבר v l ־ T T T T • • T : V ׳ : T : I t — - T I : - : V V V: V ” ־ י ” • כמו־כץ וכר, השלמים את האוכלים הכהנים את וטהר שקדש גדול, ולא עלאית, בקדשה גם־כץ הצדיק, אכילת משץרי שירים שלוקח מי בגדיו אפלו אלא מץחדת, קדשה בו .יש מהצדיק שנשאר א׳כל רק בענעים עצמו שמכניס מי אשרי עליונה, קדשה ב.ץה .יש וחפציו, ןה ואל־קות אל־קות, זה שהכיל איך הבריאה, בפרטי ומתבונן אלו, אליקותו עצמיות עצם בו ומאיר הוא, ברוך סוף באין ונכלל הכיל, !לו אשרי יתברך, השמים... מן והצלחה ברכה לך המאהל תקס. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי יוים ?סברןד, השם בעזרת יאיר. נרו ... אל וברכה שלום . X •• V T X : T הקדוש־ברוך־ יעזיר הפדיון, דמי עם מכתבך את קבלתי לנכון עליון. פלא על־ידי הדינים כל ממך עזימתקו הוא, וכר, ופוחז ריק מאיןה להתפעל צריך אתה מה יודע איני ךחוקים מקרב אתה אשר על נגדך שיוצא וכר, שקר של מפךסם שהתלבש הארץ ועם בור לגמרי?! הוא מי וכר, יתברך אליו לנו גלה ז״ל רבנו הרי ״.רבי״, עצמו שקורה וכר, דרבנן באיצטלא סא), סימן א׳, חלק הר״ן,1)לקףטי־מ לקרותם אסור שקר, של שהמפךסמים bre*^lev\ xo.il

אעזר תקסא י״ט בנחל צא אלף אבל לזה, תארה להם יעז אעזמים, אינם הם כי כלל, רבי להם עזנרתנים זה על הזיין את לתן עתידים הם כדו, להם תנים1עזנ על חבל כל־כך כי מהם, עצמף תבלבל אל ולכן וכר; וממעזלה כדו לבטלה זרע צאת1ה בפגם־הבךית עזנלכדים הזה, ר1בד הנעוךים בני זהמה מיני כל ם1כהי עזיעז מעזחית, כלי על־ידי רק וכר, וכר וכו׳, רהעזקוץ הפריצות וכל ןכר, תועבה תמונות עזל ולכלוך אזי וכר, המז׳המות הגויות הקלפות כל גלי, בריעז כהיום עזהולכות להתחתן רק — אחךת עצה עזום ןאין יחטא, עזלא הבן יעעזה מה עזאתה אשריך ולכן וכו׳, העינים להם עזנפתחו קידם עוד ניר,7צ בגיל ומאמצם מחזלןם ואתה יתברך, אליו הנעורים בני את מקרב מאד זה ודבר מזו, גדולה יותר מצוה אין אעזר ומשמחם, ומעודדם רבי׳לך, עזנקראים ממש שונזים כמה ובעזביל בעזמים, חשוב מאיד להתפעל?! צריך אתה מהם וכו׳, וכו׳ עזחורות גךבים נם7 והולכים מאף תתפעל ואל הקידש, עבודת בעבודתך מאיד ואמץ חזק ולכן אחד. בעולם T T T %♦ העזמים... מן והצלחה ברכה לך המאחל תקסא. י״ט ה׳תשנ״ג. עזבט ה׳ בא, לסלר ךביעי יום יתברך, השם בעןרת תח.יה. ... אל רב עזלום גידל את לעזער ואין לתאר ואין מכתבך, את קבלתי לנכון בכל עצמך את ומחזקת משמחת עזאת ממך לעזמיע עזזכיתי שמחתי, אל האמונה, בנקדת ובפרט להיות. צריך וכן עזבעולם, אפנים מיני תשברי משום דבר, שבעולם כי הקדוש־ברוך־הוא מנהיג את • •f T I t - • ' t t v t t • • : t • .?TT כל ועל־כן ממנו, והכיל מנהיגו, והוא עולמו את ברא והוא העולם, יתברך, אליו להתפלל ךגילה ותהיי אליו, רק תפני צריכה עזאת מה העשן־ה, מעולם עזעולה ותפלה תפלה כל ןקרה מאיד יתברך אצלו כי נט.), מציעא (בבא מצויות דמעותיה — אשה כי אשה, תפלת ובפרט '* ^ ^ : t v : * T • •' t * T : * bre*^lev\ xoil

צב אעזר תקסא י״ט בנחל פך1ךעז בא כשאדם ת,1ךמע עם ת1תפל ןר7י מא־ד מא־ד יתברך ואצלו הוי״ה ״אנא וארץ: שמים ומבכה ובוכה יתברך, אליו ותפלה שיח הוא שאז ומתחנן, ובוכה נא״, הצליחה הד״ה אנא נא, הושיעה ♦TT: t TTT V T * T T * י • T היו שהאמהות מצינו וכבר וכו/ העולמות כל את להפך ןכול ישראל. כלל את להעמיד — שזכו למה זכו תפלות ועל־ידי עלןרות, V T V * : * T • : : * T ” T : • י . T , חנה של מתפלותיה תפלה הלכות כל לומדים הקזדושים וחכמינו (ברכות ה^קדוש־ברוך־ לה שנתן עד להתפלל, הךבתה שכל־כך לא.), האחרון, המלך ואת הךאשון המלך את שמשח כזה, בן מהנה הוא צדקנו. משיח יוצא ממנו אשר המלך, ודוד המלך שאול שהוא הקדושים חכמינו ואמרו ה.): (תענית ואהרן, כמשה שמואל שקול להתפלל שלזךבתה הפלה, על־ידי וק כזה, לבן חנה זכתה זה ולכל אליו להת^ל להמשיך תשתדלי את גם ועליכן ןתברך, אליו אליו לבבך עם אשר כל את ולספר לשוח עצמך את ותךגילי יתברך, זה ואדרבה עליך. הקמים כל נגד וחזוק אמץ בך ןכניס וזה יתברך, להתבלבל ולא בעולם, אחד מאף לפחד לא עצמי בטחון בך !כניס את לחזק גדולים הנפש כ־חות לך שיהיו ואדרבה, כלל. אחד מאף תדברי לחזוק, נצרכות מאד מאד אשר שלומנו, אנשי נשות שאר בידי רק תלוי שהכל ואיך פרטית, והשגחה מאמונה עמלזן מהסמ״ך־מ״ם סובלים שאנו והיסוךים והצרות הקדוש־ברוך־הוא, מעמד. נחזיק איך אותנו לנסות הנסיון, בשביל רק זה רואה את כי בעלך, עם הסבלנות במרת תתאזךי מאד מאיד הקדוש־ברוך־הוא דעז־ר עכשו, עד בתשובה חזר הוא לאל, שתהלה ותפלה, סבלנות רק צריכים התורה. במעלות ויותר יותר שיתעלה ... • .. ״T•: T>"־־: :*• T־■ לך נעזר שהקדוש־ברוך־הוא איך תךאי ואז השעה, את לךחיק ולא השמחה כי בשמחה, להיות תשתדלי רק וקןמים. חיים בנים עם השמחה, באה לא בעלך שמצד צודקת שאת ואף בחיים, היסוד היא עליך ז׳את כל עם וכר, בבית המשמחת להיות צריכה את אלא וכר, להתחיל צריכה שהאשה כאלו, אנשים טפוסי כי.יש לדעת, וכר זכר״ וילדה תזריע כי ״אשה אדרבה וכר, בכך מה ועליכן ך.ך . ■T* T ” . . P T , I * ב), ב, גויקרא זכרים בנים יולדת אז מהאשה, באה ההתעוררות אם • T : • T V V T T • T •• T X . . bre*^lev\ xo.il

אעזר תקסב ׳ט בנחל צג ממך רק ת1להי צךיכה ךרות1ההתע למה תעזבךי אל ועל־כץ וכר, וזה ויותר, יותר אותו ולאהב בעלך את לחזק ךאי אדרבה וכר, ותהלה עזלמה. בתעזובה וזה!סזירו להלןדוש־ברוך־הוא, יותר יקךבו ומדות ב1ט לב עם נפלא בחור הוא ובעלך מתאים, זוג אתם לאל, ועל־ידי־זה בתורה, יותר שיכנס יעז־ר והקדוש־ברוך־הוא יקרות, תמיד. דךככם את תצליחו T עצמך את תרגילי רק שבעולם, דבר משום להשבר לא ונא נא : T • : T * •• T T V T I — . ״ . * . — I — ׳ ■ך לך יועיל וזה חזוק, צךיכות שהץ שלומנו, אנשי נשות עם לדבר את להוציא ולהשתךל ושלום, חס בךכאון, לפל לא העקר לסץ, וגם מאד מאד מחלה זוהי הדכאון, מחלת כי מהדכאוץ, הנשים כל לישץבץ. רחמנא וךצינית, ממארת תפלתי את ישמע לשראל, תפלות השומע הקדוש־ברוך־הוא תמיד. דךכך את שתצליחי בעדך, ומתפלל מבקש שאני ן — • T”• T X ; — ; T T : ( T השמים... מן והצלחה ברכה לך המאהל תקסב. י״ט ה׳תשנ״ג. שבט ה׳ בא, לסדר ךביעי מ1י ימברך, השם בעזרת T ; T T : T TV : : * : * - V - * • : X It• לי היקר ידידי אל וירדפו יגיעו סלה טוב וכל וברכה שלום יאיר. נרו ... הימים כל לטוב לבבי בפנימיות צמוד מאד, •T •• •T— T : •T: ••:* T ' : ששאבתי נפש ומשיבת התענוג וגדל מכתבך, את קבלתי לנכון בתמך מחזיק אתה שעדין כלל, לשער ואין לתאר אין ממכתבך, כי אליה, ער׳ך אין אשר זו, למךרגה יתברך אליו עצמך את למשך ועל־כן הקדוש־ברוך־הוא, רק העולם בזה לנו אין סוף כל סוף האמונה בתוך היטב עצמו את להחזיק שזוכה מי ואשרי אשרי וכמו יתברך, אחריו ולבקש לחפש תמיד וצךיכים הקדושה. ז״ל רבנו שהזהירנו ה׳), סימץ ב׳, חלק ןזר״ז,1)לקוטי־מ תמיד צךיך אשר ו.יש אמונה, הוא העקר כי באמונה, עומד הוא היכן ולבקש לחפש bre*^lev\ xo.il

צד אעזר תקסב י״ט בנחל : ** : T : - : T • T • ׳ T T סבות כל כי לרפאותם, אפ^:זר ואי חלאים, שסובלים בני־אדם V: * : T T • : * V ויש באריכות, שם כמובא האמונה, חסרון מחמת הוא המחלה את ההורסת המחלה שהיא הדכאוץ, מחלת היא הזו שהמחלה לומר T T T חולה כל אצל אבל להתרפאות, יכול חולה כל כי לגמרי, האדם : ” : • • • T V T ** V T V * ~ ג T (השם הסךטץ חולה למשל כי הדכאוץ; מחלת גם אליו נטפלת עצמו את מחזק הןה אדם אם מזה), ישראל עם את ישמיד יתברןז ן - י • t ) • : - : T t t ' t t v * t t :••• I T :t אזי ולחיות, שנים כך להמשיך יכול היה שבעולם, אפנים מיני בכל נופל הוא למחלתו, ךפואה לו עזאיץ לאדם, כעזמגלים תכף־ומיד כבר שלו הגוף כי החיים, כל את לו הורס כבר והדכאון לדכאוץ, - T V ׳ T - T - T ( : ״ ׳ T - * •• : • : T ברגע ומחלה, מחלה בכל הוא וכן מצבו, עם להתמודד יכול אינו נקר7ה ועל־כן לגמרי. החיים את לו הורס זה לךכאון, בא שאדם באמונה, תלדה ושמחה השמחה, מדת על הוא לעביר עזצךיכים מה שמח, הוא כן יתברך, בו ומזככת ברורה לאמונה זוכה שאדם וככל אני ממילא סוף כל עזסוף מאחר העולם, בזה לאבד לו יש מה כי ובמרירות בעצבות לדזיות לי מה ועל־כן יתברך, אליו לחזיר צריך גופי עם מסתובב אני כשעדין יתברך, אליו חוזר כבר אני ובדכאון, יתברך, אליו חוזר כבר אני והחמרי, הגעזמי העולם בזה הגשמי אצלי וכר, ךכו׳ שם אלז.יה ואחר־כך פיה, עכעזו אם לי אכפת ומה T T T *.* • T - : T T T T T *,* */I T *.* T הכיל, שוה אתה הוא קידם שבראת העולם ואתה הוא משבראת שזהו הבריאה, אחר הוא ואתה הבריאה, קידם הוא אתה העולם, ז״ל רבנו בדברי כמובא האמת, נקר7 נא): סימן א׳, חלק (לקףטי־מוהר״ן, תמיד הוא אז זו, למדרגה להג^ זוכה וכעזאדם שש ומשמח ושמח, אשתו עם ובפרט ומריבות, מחלקת כזיני מכל ובורח אחרים, את גם ולאהיב ילדיו, ן־את אשתו את לאהיב משתדל הוא אדרבה וילדיו, תקוה, בהם ומכניס ומעוךדם, ומחזקם והחברים, העזכנים את זו. למדרגה להגיע שזוכה מי ואשרי שזה ניחא, תמיד להיות צריך האדם הןקר! ידידי לף, אימי מה הד״ה״ בעיני חן מצא ״וניח סוד ח), ו, (בראעזית רבנו בדברי ומובא ז״ל א׳), סימן א׳, חלק (לקףטי־מוהר״ן, לקשר שזוכים על־ידי־זה אשר ר, ובדזינת ח׳ בדזינת שזה תתאה, להחכמה עלאה החכמה את bre*^lev\ xo.il

אעזר תקסכ י״ט בנחל צה החמה; ר1כא הtנעע הלבנה אור הינו חן, נע^^ה ןדוד וכעזנתחבךים T T : T T ־ T : * • : - : ׳ T T - T : • TI V V : י V : • I t לחברם וצריכיס עזמעז, נקרא הבא והעולם לבנה, נקרא הז-ה העולם אור הצמצום, עם האלקות גלוי המלכות, עם החכמה קזוה ןדוד, V T T — J T : J T *•: ־ I. . **ך.ך תמיד במחשבתו, ניחא שהיה על־ידי נח, ועל־כן חתר, ואור ישר עזוה חן, זה — ועזוב נח, זה — ברצוא אז יתברןז, בו זיבוק הןה הנ׳, קידם — נח נקרא הוא ןעזר אור מצד חוזר; ואור ןעזר אור סוד עליונה, החכמה עזהוא הח׳, ואחר־כך המלכות, — הצמצום עזהוא העליונה, החכמה — הח׳ קידם חן, נעעזה חוזר האור ומצד ךאתערותא זילתתא אתערותא הינו חמלכות, |עזהיא— הנ׳ ואחר־כןז האמת הצדיק כי לתהא; ונח נחזלעילא נח,! סוד כל עזזה ולעילא, עזומע ואינו רואה ואינו חיותו, בחיים בריחברך דבוק להיות חזוכה תמיד הוא יתברך. מציאותו אמהת את רק דבר משום מך%עז ואינו עצמו על ממעזיך ךעל־ידי־זה אחד, אף נם7 רב ליא פעם ואף בניחא, לבין בינו שיחה על־ידי אם כי לזה, לזכות אפעזר ואי גדול. חן נם7 ולדבר חקדועזה, תורה וללמד יתברך, נמו7 חךבה לדבר קונו, חתענוג נקר7 חה ולאמצם. ולחזקם ולעוךרם יעזראל, בני אחינו • ״ ; - י T T - V T T - T V■ ד - • - : V V לזה. להגיע שזוכה מי אעזרי הבא, ובעולם הזה בעולם נמו7 ללמד טוב, חבר איזה לעצמך עזתקח רציתי מאד מאיד במקרא, לך שיש עזלך חקזעוךים מלבד חינו בעיון, מסכתא איזו עזהקבע וכו׳, וכו׳ ותקונים זהר ערוך, שלחן מדרעז, גמרא, מעזנה, בכל רעז״י פרועז נם7 ועל־כל־פנים גמרא, דף חבר נם7 ללמד לעצמך נם7 בפעם מפעם עזתדבר טוב וכן !חד. להתחזק עזתוכלו כדי יום, כי ולעודדם, ולחזקם פרנזית. וחעזגחה ךבוךיןאמונה עזלומנו אנעזי מאיד מאיד עלינו אורב חסמ״ך־מ״ם כי גדול, לחזוק צריכים אנו אחדים, את עזמחזק מי ואשרי אעזרי ועל־כן עךממיות, נכלי בכל * T - T T : הימים. כל לו טוב ואז תחיני. וממעז עזבוע, בכל אחד מכתב לי לכתיב ךאה גם־כן ותעזתדל מכתב, תכתיב היא עזגם לאעזהך, למסיר ךאה גם וחקדועז־ ולעודלזי ולאמצן לחזקן עזלומנו, אנעזי נעזות נם7 לדבר bre*^lev\ xo.il