äî÷ú ìàåé íéøôñ éøáãענות גבורה ואין קול ענות חלושה, ואין שומעים כללשיעמדו ללחום עם המתפרצים âöùíéèôåù ã\"ä åùâðå ;כי בם בחר ה', היינו אעפ\"י שבם בחרה' לשרתו ולברך בשמו והם הגדולים המגינים, אולם כןבהיפך גם כן, שעל פיהם ועל ידיהם כל ריב וכל נגעהבאים אל העולם, הם הגורמים, על כן עליהם לעשותהדבר הזה äîúíìà úðåéøô ÷ç ;'כל הנשמות התלויים באיפתו של אדם הראשוןונדחו בחטאו, יחשבו כבעלי תשובה לעת התיקון לעתידàé÷áì áèééä÷äîã ;בעניני הלכות הנוגעים לדינא נחוץ לדעת מיהמחבר אם הוא ראוי והגון לסמוך עליו ועל דבריו וכו',אבל בענין אגדה ודברי תוכחה מה לנו לדעת שם המחבר,הדברים יתנו עידיהן אם יכנסו בלב שומעיהם ויהיונושאים חן בעיני רואיהם וכו' æìø ,âðøêì êì ;זהו שאמרו אבירי לב דייקא שעבודתם בלב,הרחוקים מצדקה, שהם ניזונים בזרוע ר\"ל מכח הדין, וכלהעולם אינם ניזונים רק בצדקה ורחמים åèøêì êì ;אמר הקב\"ה לאברהם טלטל עצמך ממקום למקוםושמך מתגדל בעולם, והיינו שיראו מעשיו וממנו יראולהדמות אליו וללכת בדרכיו, וזהו שנאמר אשר אראך,כלומר אראה אותך ומעשיך לזולתך למען ילמדו עשותכמוך וכו' áëøàøéå ;אל תשלח ידך אל הנער וגו', שהאיברים של האבותהקדושים ושבטי י\"ה, עשו מעצמם כל מה שצריכיםלעשות למען תכלית רצון השי\"ת àìééç äøù ;מטבע של אברהם אבינו ע\"ה היה בחור מצדזה בענין הגבורה והכח, וזקן מצד זה בענין השכל, הןבימי עלומיו והן בימי זקנתו äìø ,çîøéçéå ;הכוונה במה שאמר לו הקב\"ה בהוציאך את העםתעבדון וגו', היתה, שמשה יאמר ויודיע לישראל שאחרשיוציאם ממצרים יתן להם הקב\"ה את תורתו וכו' ומידיקבלו עליהם לקבל התורה לשמור ולעשות. וכן היהשישראל קבלו עליהם שכאשר יצאו ממצרים יעבדו אותויתברך ויקבלו תורתו ÷çøåîà ;אמור וגו' ואמרת אליהם וגו', שבא להזהיר גדוליםעל הקטנים, היינו שהטומאה של היום יזיק על למחרשהוא לאחר זמן כשיגדל וכו' äöøøåîà ;יראת ה' טהורה עומדת לעד, כלומר שעומדת גםלדורותיו אחריו òùøäá ;הטעם שתיקון אותו הנפש והניצוץ הקדוש שייךדוקא לאיש זה, לפי שניצוצי קדושה הללו יש להםשייכות לשורש נשמתו çðøàùð ã\"ä åö ;רק כשישלחו ישראל מן המחנה אתהחוטאים, אז יוכלו לקיים כל התורה כולה, כי כל זמןשמתחברים ונמצאים יחד עמהם, הרי זה גורם בנזקין שלאיוכלו לקיים התורה äôúíéèôåù ;אוי לו למי שהעולם מטעין בו, שאוי לו ולנפשושל אדם כזו, שהעולם הטעה אותו, ונטעה מדרך הישרמצד מה שנדמה לו שהוא צריך ללכת לפי דעת העולם åàöú ;אם האדם מייגע עצמו בתורה בעיון רב, אםשלפעמים יעלה חרס בידו, שוב אחרי זה יבין וישכילהמצאה נפלאה, וידמה לו שהוא מציאה שבא לו בהיסחהדעת, אבל באמת הוא מתת אלקים בקרבו לשלם שכרעל היגיעה, וזהו שאמרו יגעתי ואחר זה מצאתי בהיסחהדעת תאמין ãøíéðô áèééשמע כאשר; éúøîà ãåò ä\"ã 'à úåà íéðá åáåù øîàîראובן שהשבטים מדברים ביניהם שצריכים להרוג אתיוסף, עלה בלבבו ובמחשבתו שהוא צריך להציל אותומידם, ועל ידי מחשבה זו כבר נתעוררו השבטים בלבבםלהסכים לכך, שלא להרוג את יוסף ÷äìéðáåàø èå÷ìéáùéå úåà ãð ;ענין העשרה הרוגי מלכות היה בשביל הפגםשל מכירת יוסף, והיינו שהשבטים נתגלגלו באותםהצדיקים מגדולי התנאים, ועל כן הוזקקו לקבל העונשהזה ÷èëáùéå úåà äð ;עונש ראובן היה על חטא בלהה ולא עלחטא יוסף ÷èëäîìù ìù íéïéìåç ô\"æ ïîéñ æé ;אין הכוונה בזה שילך דוקא למקום אחרבפועל, אלא הכוונה שיראו אצלו מעשים כאלו אשר יוכיחובהוכחות ברורות על אמיתת פנימיות לבבו וכו' æôøóñåé ãåñééô\"æ ;נעשה לו נס גדול שלא כדרך הטבע, וגילו לו מןהשמים שזכה לכך כדי שיבוא על ידו איזה זכות להדורáòàñ÷ú ìàåé äìéôúä çñåð éøáã[ì\"øäî] ìàøùé úøàôúøô ÷é ;הלימוד בענינים גשמיים של הלכות שור ובור וכו'ושאר דיני ממונות יועיל ליתן כח הקדושה לנפש האדם,לפי שכל היגיעה הוא להשיג אמיתת רצון הבורא ית\"ש,ולכן זהו הנותן כח וחיל לנפשו של האדם ãòøøô ÷ë ;האבות הקדושים יצחק ויעקב שמרו התוה\"קבבחינת אינו מצווה ועושה, אבל אברהם אבינו שהיהמדתו החסד הוא היה ראוי מצד עצמו אל התורה,שהתורה היא תורת חסד וזהו מדתו של אברהם, ולכךקיים אברהם כל התורה בבחינת מצווה ועושה àéøäùîì äìôúáñ é ;'במאזנים, היינו בחודש תשרי שהוא מזל מאזנים,שאז צריכים, לעלות, בתשובה כל החטאים שנעשו, מהבל,זה לא יתכן להיות כי אם, יחד, כשהוא בציבור באחדותגמורה çòúáñ ,áé ;אף שהאמונה באמת מכרחת, מכל מקום עדייןשייך בזה ענין הבחירה, כי אם הולכים אחר מחשבותכאלו שמפסידים האמונה, דין גרמא לקלקל ולהפסיד אותוהאמונה המוטבעת בלבו בטבע. ועל זה בא הציווי שלאנכי ה' אלקיך וגו' שלא יקלקל מה שמוטבע ומושרשבו úçñ ,ã ;וצדיקים ישמחו וגו' וישישו בשמחה, שהצדיקיםשמחים ועובדים בזה להשי\"ת ואחר כך ששים בשמחה זועצמה èøãô ,é ;אנחנו מחכים בכל יום שיבוא וכו', ועם ישראלשפלים ונבזים ולא נראה שום נדנוד הרמת קרן לישראלוכו', והאיך יתכן שביום מחר יהיה משיח כבר בא וכו',ועל זה תשוב אמרינו, שהלא יום אחד קודם הבריאה לאהיה כלל שום דבר, וביום אחד נתהוה שמים וארץ, הריםוגבעות וכו' ë÷ãé ,â ;ביאור המדרשים הים ראה וינוס, מה ראה, ארונושל יוסף ראה. ועוד אמרו מה ראה, ברייתא דרבי ישמעאלראה ÷î÷èé÷ ,áñ úåà á ;אם האדם מייגע עצמו בתורה בעיון רב,אם שלפעמים יעלה חרס בידו, שוב אחרי זה יבין וישכילהמצאה נפלאה, וידמה לו שהוא מציאה שבא לו בהיסחהדעת, אבל באמת הוא מתת אלקים בקרבו לשלם שכרעל היגיעה, וזהו שאמרו יגעתי ואחר זה מצאתי בהיסחàöø ,øò ,ãø תאמין הדעתïç úåàåùúäîåøú ã\"ä éå÷åç éì ;האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיהבני או שאהיה בן עולם הבא הרי זה צדיק גמור, כי סוףסוף נהנה העני מממונו והגיע לתכלית המצוה çñùäìéôúä çñåðúéøçù úìéôúíìåòì àäé íãà ;לעולם יהא אדם ירא שמים בסתרובגלוי çôøúìôú àáå ïåéöì ;למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה áòúåðåù úåëøáúåëøá ïéðäðä ;בורא נפשות רבות וחסרונם וכו' להחיותבהם נפש כל חי ברוך חי העולמים ãöçñåð ïøãä íåéñì úëñî ;מודה אני לפניך על ששמת חלקימיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות çîúùãå÷ úáùúëøá ùãåçä ;מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותםמעבדות לחירות הוא יגאל אותנו וגו' åè÷úùåã øúë ;כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זהלזה איה מקום כבודו לעומתם ברוך יאמרו æôø÷úùåã øúë ;הן גאלתי אתכם אחרית כראשית æìùúáù íåéì úåøéîæåàåáá íåãàî ;ראותו כי כן אדומי העוצר יחשוב לובבצרה תקלוט כבצר èòåàåáá íåãàî ;אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר èòíéàøåð íéîéúìôú óñåî ;כי תעביר ממשלת זדון ãëøøãñ äãåáòä åéì\"ë ;אלה אזכרה וכו' כי בימי השר לאעלתה ארוכה, לעשרה הרוגי מלוכה, בלמדו ספר וכו'ופתח בואלה המשפטים וכו' וגונב איש ומכרו ונמצא בידומות יומת וכו', וקרא לעשרה חכמים גדולים וכו' ונם איהאבותיכם אשר אחיהם מכרוהו וכו', ואתם קבלו דין שמיםעליכם וכו' ואתם תשאו עון אבותיכם ÷èë
ìàåé íéøôñ éøáã áî÷úïåøçà ìàåîù úéáòøåöî ;מפני מה אמרה תורה מצורע בדד ישב וגו', והלאדרך הטבע הוא שהמצורע ישב בין אנשים, ואין השי\"תרוצה שינוי טבע. ועל זה אמר, הוא הבדיל בין אישלאשתו וכו', והיינו שהנגעים באים על לשון הרע,והרפואה שלו הוא שישב בדד ויפשפש במעשיו, ומעתהאין לומר שהוא שלא כדרך הטבע ÷åèøåù øåëáá ÷\"áö ;:דירתן של עופות טהורים אצל צדיקים, היינושבאותן עופות טהורים יש גם כן נשמת איזה צדיק, ולכןמתקרב אל הצדיקים וכו' שישחט אצלו בכשרות ויכוסהדמו, כי ירא לנפשו שלא יבא ליד רשע וינבל אותו ויבטלהתיקון æðøøëùùé éðáïåéñ øîàî á 'úåà á ;'כיון שזכות אברהם עלה עם משה,הנה היה שם קומת אברהם ממש, וה' אלקים אמת אמרלא זהו שאכלתם אצלו וכו' äìïåéñ øîàî á 'úåà ä ;'כמה טעמים למה אינו מועילהתשובה רק לישראל ולא לאומות העולם ÷â÷ ,äðïåéñ øîàî ä 'úåà ë\"æ ;אף שעל קיום המצוה בעצם איןמקבלים שכר בעולם הזה, אבל על ההכנה למצוה ועלהכשר המצוה שפיר יש שכר גם בעולם הזה çùéøùú øîàî é 'úåà æ ;'באומות העולם לא נמצא עניןהחסידות בהליכה לפנים משורת הדין או להיות חסידהמתחסד עם קונו çøíéøåèä ìòáúéùàøá áì ,àë ;אמר יעקב הציווי ד' פעמים, לכתהראשונה והשניה והשלישית ולההולכים אחרי העדרים,שזהו רמז על הארבע מלכיות שיהיו ישראל אצלםבגליות äìúéùàøá æî ,çë ;באותם הי\"ז שנים שהיה יעקב במצריםנתרבו עד שלשים רבוא ÷çñúåîù æë ,ë ;לא הזכיר משה בזה הסדר מה שאין כן בכלהחומש, והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבתוקללת חכם אפילו על תנאי באה ונתקיים בזה âôùúåîù æë ,ë ;הלשון כתית, רמז ת\"י ת\"כ, והם מספרהשנים שהיה קיים בית המקדש הראשון ובית המקדשהשני ãôùøáãîá áë ,á ;וירא בלק וגו', שראה שעמדה לו חמהלמשה ÷áîã\"áàøäì ùôðä éìòáøòù ä÷äùåã îò÷ 'ì\"å ;וירא ה' כי שנואה לאה וגו',לכאורה הרי אמרו בבני שנואה שהוא מהתשע מדות וכו'äîúåôñåúä éìòáúéùàøá èì ,á ;'ויהי ה' את יוסף ויהי בבית אדוניו המצריוגו', לפי שיוסף בין הגוים נצטרך שיהא הקב\"ה עמו יותרוכו', משל לאדם שיש לו חמורים שנושאין יין, הלך אחדמן החמורים בין הגוים, הניח החמר כל האחרים בעבוראותו שהלך בין הגוים, לפי שצריך שמירה יותר מןהאחרים ÷âñúåîù áì ,á ;למה עשה אהרן את העגל ולא העמיד עליהםאיזה מנהיג. וכתבו שאהרן לשם שמים נתכוון, אמר, אםאומר להם כלב בן יפונה או נחשון בן עמינדב יהיה לכםלראש, כשיבא משה, אם לא ירד מגדולתו תרבה קטטהביניהם וכו' áéú ,åîúäéøà øåâíéøáã àé ,âé ;אם תשמע בישן תשמע בחדש. שהכוונההוא שאם תשמע מצות שכבר שמעת וידעת אותם ואתהמקיים אותם, אז תשמע בחדש, היינו המצות שהם חדשיםלך, שהרי מצוה גוררת מצוה åèúóñåé éæðâéøçà ;ואל יבוא בכל עת אל הקודש, היינו שבזהשמקיימים מצוה זו של עושה צדקה בכל עת זה הזןומפרנס וכו', אין האדם יכול עדיין להגיע בזה אלהקדושה áìùìàåé éøáãáùéå îò 'òø\"ã ;יעקב אבינו לא התעסק לגייר גרים רק כלזמן היותו בארץ כנען, אבל אחר כך כשירד למצרים לאלקחם עמו, כיון שאותם הגיירים לא נשארו בין בני ישראללדורות, ובהיותו במצרים התעסק רק בגידול בניו ÷äòçìùá îò 'öù\"è ;האות שהראה להם הקב\"ה שיציאתםממצרים היתה מהקב\"ה, היה בקריעת ים סוף áñàðòùåä äáø îò 'éú\"ã ;היהודים אשר סבלו החבלי משיח,המה יהיו הראשונים לקום בתחיה, עוד בעת התחיההראשונה שיהיה תיכף בשעת ביאת המשיח çëíéøôà äðçî ìâãäåöú ;מה שאמרו בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתא היא,ותירצו אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, הכוונה שאותוìàåé íé÷éãöä úåîù éøáã áñ÷úúåëåñבחליות בחופות חופות; úåëåñã 'á íåéì úéøçù èééôאחוזות עד כסא כבוד מואחזות áîùçñô ìù äãâäברוך המקום ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראלברוך הוא åñø ,èñøובמורא גדול וגו' זו גילוי שכינה áñוהיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינולכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו,והקב\"ה מצילנו מידם âð÷ ,àëíé÷éãöä úåîùõéìø÷ åäéòùé íäøáà éáø'ùéà ïåæçä'שאלו אותו אם רשאים ללמד בבתי החינוך מספרי הלימודשלהם, שבלי זה לא יוכלו ללמד את התינוקות. והשיבשמוטב שיתבטלו אלף בתי תלמוד תורה, מלהניח להביאלתוכם ספרי לימוד שלהם, כיון שהם מלאים מינותרח\"ל çðúáå÷èøàùèî äùî ãåã éáøבשם אביו הרה\"ק מרוז'ין על חברת חובבי ציון, אשר רצולעשות השתדלות בידי אדם לקיבוץ גליות, דהנה גאולהבלי האל\"ף בתוכו, נעשה גולה, והיינו שאם הגאולה הואבלא אלופ\"ו של עולם רק בדרך הטבע, אז עוד נעשהמזה גולה רח\"ל äðúééîàìà÷î ììéä éáøאחר שעברו רק איזה שנים מאז כאשר עשו החלוקההמפורסמת במדינת אונגארן, אמר אז שלפי מצב הדוראולי היה מן הצורך לעשות שוב חלוקה חדשה, ולהפרידבין הטוב והיפוכו שנמצאים כבר בתוך המחנהשהתחלקו æðùíéåáìèééè àôéì è\"åé äéððç éáø(áåè íåé úùåã÷ ìòá)העולם הוא אביי ורבא, וזולת זה הכל הבל åאם המשמש הוא בר דעת אז אינו מתפעל מכל זה, כיאינו תוהה עכשיו בדעתו אם הוא ראוי והגון לאותואיצטלא, אלא יודע שבזמן של שריפה צריכים לצעוק עלפני חוצות עורו ישנים מתרדמתכם åñùאמר על רב זקן ירא שמים ות\"ח שלא היה עסקן ולאעשה הרבה פעלים בעניני העיר ואחד התאונן לפני כ\"קאבא מארי זלה\"ה על אותו הרב, שאכן הוא גברא רבאאבל אינו עושה מאומה. והשיב לו כ\"ק אבא מארי זלה\"ה,אם יש רב בעיר כל כך הרבה שנים ולא קלקל עדיין שםמאומה, הרי בזה עצמו כבר עשה הרבה âúמאויבי תחכמני מצותיך, אשר מהם ומהמונם יכולים לידעהדרך האמיתי בשמירת מצות השי\"ת, שמה שאינו מקובלעליהם לפי שהוא ההיפוך מרצונם ודרכם, הרי זהו בודאיהאמת והטוב, וזהו כלל גדול åìúàôàôî áøä ãìàååðéøâ óñåé éáøהם אומרים שהם מוכרחים להמציא קולות בהלכה, בשבילשאם לא יעשה כך אז לא יהיה להם מאומה ביהדות. וככהיש עוד כמה וכמה אמתלאות כאלו וגם כבר יש כאלושנאחזו כל כך בסבך האמתלאות הללו עד שמתוך שלאלשמה הגיעו לשמה לומר שזהו אצלם איזה שיטה åëú'ììåëä áøä' óñåé á÷òé éáøרצה להנהיג תיקונים נחוצים ומועילים בכשרות השחיטה,והדבר לא עלה בידו ãñùïéìáåìî äæåçä ÷çöé á÷òé éáøמאמר ר' יוסף לא תתני דבטלה ענוה, דאיכא אנא, רוצהלומר, אף שבסיבת חסרונותי באה לי הענוה, כי איךיתגאה איש כמוני מלא חסרונות, עם כל זה גם זה ענוהמקרי ÷åëואל יבוא בכל עת אל הקודש, היינו שבזה שמקיימיםמצוה זו של עושה צדקה בכל עת זה הזן ומפרנס וכו',אין האדם יכול עדיין להגיע בזה אל הקדושה áìùàðååà÷î ïðçìà ÷çöé éáøבעת כזאת כשרוצים לייסד החבורה הזאת, שצריךלהיות עיקר התכלית להשגיח מאד שלא תאחז ח\"ו גם
âî÷ú ìàåé íéøôñ éøáãהדור שהיו סמוך למשה רבינו, אצלם היה היראה מילתאזוטרתא èôú[úåôñåúä éìòáì] íéð÷æ úòãúéùàøá æ ,á ;הידיעה איזה מן המינים טהורים ואיזה מהםטמאים, ידע נח ממה שלמד תורה, ומה שאמרו בגמראמנא ידע וכו' ותירצו שהעבירן לפני התיבה וכו', זה לאקאי אטהורים וטמאים וכו' אלא קאי אקרא דמהעוףלמינהו שפירש רש\"י מאותן שדבקו במינן וכו' ÷èô ,îøúéùàøá àî ,æ ;ותבלענה השבלים וגו', פירוש, גדלו עדשכסו האחרות ÷èòúåîù áì ,áì ;מחני נא וגו', שהוא נמחק מכל פרשת ואתהתצוה שאין משה נזכר בם âôùíéøáã æ ,áé ;במצות קלות יש לחשוש יותר שמכיון שהיאקלה בעיניו אינו חש לקיימו àéùøôåñ íúç úåùøãç\"à ô\"å ò\"à ;האמת והשלום אהבו, הקדים לומר האמתלפני השלום, כי התוה\"ק נקראת אמת וכו', ורמזו בזה,שכאשר רוצים לעשות שלום, צריכים להקדים תחילהולראות אם זה עולה יפה על פי התורה, כי רק באופן זהיכולים לדבר מחיוב השלום ולא זולת ãôúç\"à ö\"ç ò\"à ;אף שכל זמן שהיה אחד מן השבטים קייםלא התערבו בגוים וכו', כיון שהזקנים לא הניחו אותםלהיות ככל הגוים וכו', אולם כיון שכבר לא היה ברצוןונדיבות לבבם על כן היה קיום התורה אצלם לעול קשהושעבוד, ועל זה רמזו משמת יעקב נסתמו עיניהם ולבםשל ישראל מצרת השעבוד çøיותר אשר בחוש נראה; æ\"ö÷ú øãà 'æ 'ã øåè â\"ò÷ à\"çשכיח קפידא ופירוד בין ישראל, יותר מבאומות העולם,ובתלמידי חכמים ובצדיקים יותר מבשאר עמא דארעאוכו', והטעם שכל שקדושתו יותר, הוא מרגיש יותרומקפיד יותר לפי דביקותו וכו' èñùç\"á ù\"â øåè â ;'נתת ליראיך נס להתנוסס וגו', שלפעמיםגם הצרה עצמה הוא ענין של נס, וגם ההצלה מן הצרההוא על ידי נס, וזהו נתת ליראיך נס להתנוסס וגו', בנסכפול èìúéðåîééî úåäâäלומר יכול שהיה, דייק יתירא ממשנה; â\"ä â\"ô ú\"ú 'ìäיחלוקו יורשי הבעל ויורשי האב, ומדקתני עם יורשי האבמשמע שהם העיקר, אבל כאן אי אפשר לומר יפה תלמודתורה ודרך ארץ, שאז היה משמע דאו זה או זה קאמר, ואינויתור לשון, ואם כן אין שום ראיה שדרך ארץ עיקר ÷öíéãéâð éøáã ô\"ùâäñéô÷à êåôù êúîç ;אליהו הנביא יבוא מקודם הגאולההעתידה æîíìåò úåëéìäøòù á 'úåà î\"æ ;אומרו בלשון אמר רבי פלוני וכו' אינובא לחלוק, ולשון רבי פלוני אומר וכו' בא לחלוק àîøäð÷îä÷ïéùåãé î .ã\"ä íà ;העושה מצוה ברבים יש בו גם קידוששם שמים שלומדים ממנו בני אדם, ובזה הבחינה הואיותר מעולה מן העושה מצוה בסתר çôøäàìôäúåáåúë÷ àé ;.אומרו ולא הלכו בה, היינו שלא הלכו גםבזמן העסק במחשבת התורה אלא הסיחו אז דעתם ממנה,ואם כן כשחזרו ללימודם היו צריכים לחזור ולברך, כיוןשהיה אצלם התחלה חדשה בלימוד, ומכיון שלא ברכועוד הפעם נמצא שלא היו מברכים בתורה תחילה ÷öäàéìôäאם האריה הוא מין טמא, האיך הוכשר להיות מד' פניםבמרכבה עליונה øäùî ìàåéåøîàî éðù ïîéñ÷ î\"å ;כל מורא וכבוד שנותנין לאחר חוץמהקב\"ה הוי ענין עבודה זרה, ודמי למשתחוה לשםאלקות, כי הכתר והכבוד רק לחי עולמים, ולכן כתבוהתוספות דפשיטא שלא ישתחוה לאביו לשם אלקות âöïåøëæ úàæהקב\"ה ברא עולמו להטיב הרבה לברואיו, ורוצה שיתגלהמדת חסדו וטובו ביתר שאת. ועל כן ככל שהאדם יותרשפל וירוד בעונות ופשעים ובמידות, ובכל זאת הקב\"העוזר ומושיע לו ועושה לו נסים ונפלאות, הרי בזה נתגלהיותר ויותר מדת טובו ית\"ש ÷åëàøåðã ïé÷å÷éæáãú\"à ô\"à ;עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ אתהתורה וכו', הכוונה לכ\"ו דורות שהיו מבריאת העולם עדâñ÷ú ìàåé íé÷éãöä úåîù éøáãבנו ובסביבותינו אותו האש הדולק ומכלה מנפש ועדבשר äñù÷éùèééååàìàñ áàæ ÷çöé éáø÷ñéøáîאמר אשר מי שנותן מעות להמגבית של המדינה, הואכמו שנתן מעות לעבודה זרה äñúùèéáäàøãî ÷çöé éáøואל יבוא בכל עת אל הקודש, היינו שבזה שמקיימיםמצוה זו של עושה צדקה בכל עת זה הזן ומפרנס וכו',אין האדם יכול עדיין להגיע בזה אל הקדושה áìùè\"ùòá ìàøùé éáøשוחט משום מאי מחייב הכוונה בזה על השטן שהואהשוחט של כל העולם רח\"ל, למה יתחייב לעתיד, והלאנברא להסית בני אדם לחטוא. ותירצו שיתחייב משוםצובע, היינו על מה שהיה מטיח העינים לצבוע את החטאשיהיה נדמה לאנשים שהוא מצוה ôהטעם שעשה ה' שיהיו בני אדם רעבים וצמאים, זהובשביל שנמצאים נפשות המגולגלים בהמאכליםוהמשקאות, והם זקוקים לתיקון, ובזה שמברכים עליהםברכת הנהנין כשאוכלים ושותים אותם, בכך המה מגיעיםלתיקונם ãöהאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בןעולם הבא הרי זה צדיק גמור, כי סוף סוף נהנה הענימממונו והגיע לתכלית המצוה çñùעל מה שוא בראת כל בני אדם, זהו שאלת היצר הרעלהקב\"ה, על מה שוא בראת, למה נברא היצר הרע שהואשוא, שהרי מאחר שיש בעולם צדיקים ומחזירים את העולםלתשובה, אם כן מי פתי יסור לשמוע אליו וכו' òúמה שאמרו בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתא היא, ותירצואין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, הכוונה שאותו הדורשהיו סמוך למשה רבינו, אצלם היה היראה מילתאזוטרתא èôúïé'æåøî ìàøùé éáøאמר על חברת חובבי ציון, אשר רצו לעשות השתדלות בידיאדם לקיבוץ גליות, דהנה גאולה בלי האל\"ף בתוכו, נעשהגולה, והיינו שאם הגאולה הוא בלא אלופ\"ו של עולם רקבדרך הטבע, אז עוד נעשה מזה גולה רח\"ל äðúïééèù íäøáà ìàøùé éáøïàùéèìàôî áøäחילוק בההבדלה בין קודש לחול ובין קודש לקודש ãòùìãðàîñééåå øòá ìàëéî éáøראה המכתב של הציונים ימ\"ש שכתבו, כי רק בדם תהיהלנו הארץ ãðúáåðîéøî ìãðòî íçðî éáøאל תשלח ידך אל הנער וגו', שהאיברים של האבותהקדושים ושבטי י\"ה, עשו מעצמם כל מה שצריכיםלעשות למען תכלית רצון השי\"ת àìíéåáìèééè äùî éáøäùî çîùé ìòáדרכו היתה למצוא תמיד קשר בין הדרש והפשט åðù'øôåñ íúçä' øôåñ äùî éáøמה שמרגלא בפומא דאינשי לומר על דבר הגון וחידושנכון, שהוא 'גלייך', ובהיפוכו אומרים שאינו 'גלייך', היינולפי שבלשון זה משתמשים גם כשרוצים לומר על איזהדבר שהוא דומה, או אינו דומה, ולכן רומזים בזה אשר כלדבר שהוא דומה אל דרך וכוונת הקדמונים, זהו דבר הגוןונכון, ומה שאינו דומה להם, זהו אינו הגון ונכון áðúâøåáùì÷éðî à÷ìòîù ìàåîù éáøלכו בנים וגו', אף בעת כשאתם הולכים כבר מביתהמדרש לבתיכם, גם אז שמעו לי, להשים על לבבכםולזכור כל הדברים האלו אשר יראת ה' אלמדכם בהיותכםבבית המדרש àéù ,âòú
ìàåé íéøôñ éøáã î÷úהלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב, זהו שנאה הבא מחמתקנאה, שהמה מתקנאים בישראל על שהם זכו לקבל דתיקרה שהוא התוה\"ק çòúדע שלא יעבור לשום אדם לקחת מלה אחת וכו' להיותלו לראיה ולסמוך עליה, אבל ראוי לו לעיין במה שקדםמן הענין וכו' ואז יקח ראיה ממנו וכו' ãôúá÷òé ìäàïîéñ ò 'ã\"ä òéãé ;באמשטרדם שהנהיג ש\"ץ ימ\"ש לישאכפים בכל שבת, צריך לבטל המנהג כיון שנעשה מנהג זהעל ידי אדם רשע ומשיח השקר על כן אף אם המנהגהראשון אינו מתוקן כל כך, זה אינו כלום לגבי הלאו דלאתגור ממנו ולא תחמול ולא תכסה עליו çðú[éàãñç 'øì] 'ä øåàùàø øôñä ,äòöä ;אין ראוי למנות רק מצות שהם תחתרצון ובחירה, משא\"כ האמונה לא יתכן על פי מצוה, כיהמאמין הוא בהכרח מה שראה בעיניו ושמע באזניו כמושהיה במעמד הנבחר, ואם אינו מאמין ח\"ו לא יועיל לוהמצוה úíééçä øåàúéùàøá á ,â ;בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולתלעמוד ששת ימים וכו', ונתחכם ה' וברא יום השבת, אשרבו ביום חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עודששה ימים וכן על זה הדרך èöùúéùàøá è ,à ;בשביל שעל ידי שהביא נח הקרבנות הצילאת העולם וכל בריותיו שלא יבא עוד מבול עליהם, עלכן כיון שבגללו יש הצלה לכל הבריות לכן הותר לולאכלם àøúéùàøá äë ,åî ;לכאורה קשה להבין האיך לא הודיעיוסף הצדיק לאביו שהוא חי כדי שלא יצטער, ואפילו אםהיה רחוק ממנו בסוף העולם היה לו להודיע לאביו èîúéùàøá æì ,ë ;השבטים דנו ביוסף דין עד זומם, כי מצינושהוא הביא דבתם רעה אל אביהם, ואמר דבריםשיתחייבו מיתה על עדותו, שהוא אמר שאכלו אבר מןהחי, גם אמר שהם בעלי עריות, ועל כל אחת מהם בנינח מתחייבים מיתה àîúéùàøá æî ,çë ;כל ימי יעקב לא נח ולא שקט, כימשנולד נולד שטנו, ועדיין לא שקעה שמשו עמד לבןוכו' ואחריו צערה של דינה וכו' אבידת יוסף, הוא שאמרויחי יעקב בארץ מצרים וכו' שהן הנה היו ימיו שהיה לובהם חיות וכו' וחיים של שלוה וכו' æëúéùàøá èî ,â ;בענין מה שנשא יעקב שתי אחיות ÷åñúéùàøá èî ,àé ;משה רבינו הוא יגאל אותנו וישיב בניםלגבולם, כי בחינת נשמת משה ע\"ה היא כלולה מי\"בשבטי ישראל וכו' וענף שבטו של דוד במשה הוא וכו',ולעתיד לבא תתגלה בעולם שורש המלכות שבמשה,שהוא עצמו מלך המשיח והוא דוד ÷çì÷ ,åîúåîù èé ,â ;אמירה רכה לנשים, הכוונה גם להמון פשוטיהעם שהם בבחינת יעקב, ומה שדרשו ותגיד לבני ישראלדברים קשים כגידין, היינו לבני עליה שהם בבחינתישראל ôùúåîù ë ,â ;לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' שבאמצעותהעובד הוא ממציא הויה אחת שהיא אלהים, מה שלאהיה כן קודם, והיינו שכל הכח של העבודה זרה הוא לפישעובדים אליה, אבל אם לא היו עובדים אליה לא היהלהם שום מציאות àöúåîù ë ,â ;יתכן להיות נסיונות כאלו, אשר יהיו אותותומופתים הבאים מצד הסטרא אחרא ר\"ל כדי לנסות אתישראל ÷ãëúåîù æë ,ë ;אין צו אלא מלכות, כי הוא ימלוך עלינולעתיד ãôùúåîù äì ,à ;אם הכוונה על חיוב השביתה בשבת, אם כןקשה למה אמר בלשון אשר צוה ה' לעשות אותם,שמשמע מזה שיש בזה איזה חיוב בעשיה, והלא באמתהחיוב הוא שלא לעשות ãúúåîù äì ,à ;ויקהל משה וגו' ויאמר אליהם אלה הדברים,פירוש, הקהלת העדה ודרשת התורה צוה ה' לעשותאותם äúéå÷àø èé ,çé ;בכל מקום שאמרה תורה הלשון רעך אועמיתו, הכוונה הוא על מי שהוא רעך ועמיתך המתנהגבדרכי התורה øöçéå÷àø äë ,èì ;אם לא היו ישראל חוטאים, היה להם כחלברר ניצוצות הקדושה במקום שהם, מכל המקומות אשרבאו שם, מה שאין כן אחר חטאם דחלש כוחם, ולואישתשיג ידם במקום עצמו אשר שם הניצוצות äë ,ãì÷ ,áìéå÷àø åë ,â ;אף שאמרו שרשאי לעסוק בתורה שלאלשמה, אבל מה שאמרו דמגינא ומצלא בין בעידנא דעסיקבה ובין בעידנא דלא עסיק בה, הרי לימוד התורה שלאלשמה אין בסגולתה שיוכל להציל מיצר הרע בבא עבירהלידו âìø,אותם ועשיתם תשמרו מצותי ואת'; æ ïôåà â ,åë àø÷éåשאם ילמדו בבחינת לשמה אז תשמרו ועשיתם אותם,שמבטיח הכתוב שהגם שתבא עבירה לידו יהיה ניצולממנה תורה מגינא ומצלא מיצר הרע וכו' èùìàåé íéðéðò çúôî ïëåú éøáã ãñ÷úíéðéðò çúôî ïëåúאבות הק'אבר מן החיאברהם אבינואגדהאדםאהבת ישראלאהרן הכהןאומות העולםאוראחדותאיובאכילהאליעזר עבד אברהםאמונהאמתארבעים יוםאריהאריכות ימיםארץ ישראלבחירהבחירותבטחוןביזת מצריםבית מדרשבית שמאי ובית הללבכורהבני גרשוןבעל השמועהבעל תשובהבריאת העולםברכהברכותברכת המוציאברכת המיניםברכת התורהברכת כהניםבשרגאוהגאולהגדריםגזלגלגולגלותגלות מצריםגמילות חסדיםגריםגשמיותדברים בטליםדגיםדוד המלךדור אחרוןדור המבולדור הפלגהדורות ישריםדחיקת הקץדיבורדייניםדעתדעת תורהדרך ארץדרך התורהדרכי אבותדתן ואבירםהודאההחזקת תורההכנה למצוההכנעת הקליפותהלכההנהלההצלההשגחה פרטיתהשראת השכינההשתדלותהתאחדות הרבניםהתבדלות מרשעיםהתבודדותהתחדשותהתנגדותהתעוררותז' אדרזה לעומת זהזהירותזכותזקן ממראזקנהחבלי משיחחוצפהחורבן בית המקדשחז\"לחזקהחטאחטא העגלחטא עץ הדעתחילול ה'חינוךחכמהחלומות יוסףחלומות פרעהחנוכהחנופהחסידותחשבון נפשטבעטהרהטובטומאהטעינהיגיעהיהודהיהושע בן נוןיום הכיפוריםיום העצמאותיוסף הצדיקימות המשיחימי הנעוריםיסוריםיעקב אבינויצחק אבינויציאת מצריםיצר הרעיראת שמיםירבעם בן נבטירידהירידת הדורותישועהישיבהישראל-אומה\"עיששכר זבולוןכבודכבוד התורהכבשן האשכהניםכיבוד אב ואםכיבוד זקניםכיבוד רבוכל דאלים גברכפירהכתיבהכתר תורהלבלבן הארמילוחותלוטלחםלעתיד לבואלשון הטמאלשון הרעמ\"ב מסעותמבולמגילת תעניתמדברמדינה הציוניתמדינת אמעריקאמדת החסדמורד במלכותמורה דרךמזוזהמזיקיםמזלמחאהJob Name: 51457_YH_DivreiYoel_Meoraot | Sig: 19 A | Date: 11/20/2025 08:27:00 | Color: YellowMagentaCyan Black
àî÷ú ìàåé íéøôñ éøáãøáãîá âé ,á ;ממה שאמרו נלכד בידם, יורה שבמרמהדברו ולכדוהו בערמה וכו' שלצד הטמנת הממון הםשולחים וכו', ובזה נלכד בידם ושלח מרגלים לתכלית זהכי אין רע בדבר וכו' ãìùøáãîá âé ,á ;לצד שכוונת המשלחים היתה רעה, תפעילפועל הרע בשליח, ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותווכו', ולזה הגם שהיו צדיקים וכו' נולד בהם תכונה רעהמכח המשלחים ויעצו להדיח ðúíéøáã èë ,è ;לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו, שכוונתמשה בברית זה היא להכניסם בערבות זה על זה כדישישתדל כל אחד בעד חבירו לבל יעבור פי ה' ויהיונתפסים זה בעד זה ôùíéøáã èë ,áé ;לא יאמר אדם למה יעשה ה' כה לעבדיולהכביד עולם לחייבם במעשה הזולת, לזה אמר למעןהקים אותך לו לעם, פירוש שזולת זה יהיו ישראל חוזריםלאחוריהם, היום יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה, ובמהשעשאם ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלהכבחמורה ויתקיימו לעם סגולה àôùíééçì çøåàêì êì ã\"ä ãøôä ;שוחט משום מאי מחייב הכוונה בזהעל השטן שהוא השוחט של כל העולם רח\"ל, למהיתחייב לעתיד, והלא נברא להסית בני אדם לחטוא.ותירצו שיתחייב משום צובע, היינו על מה שהיה מטיחהעינים לצבוע את החטא שיהיה נדמה לאנשים שהואמצוה ô[æéâàç í\"øäîì] úåöîä äìàïîéñ ú÷î\"æ ;כאשר האדם עושה פעלים למען הרמת קרןהיהדות, אז אומרים עליו שהוא בעל מחלוקת èòúêéùìàשל גשמיים בענינים הלימוד; äìàå é\"à ä\"ã íéèôùîהלכות שור ובור וכו' ושאר דיני ממונות יועיל ליתן כחהקדושה לנפש האדם, לפי שכל היגיעה הוא להשיגאמיתת רצון הבורא ית\"ש, ולכן זהו הנותן כח וחיל לנפשושל האדם ãòøíòåð éøîàאבינו יעקב שצורת מכיון; ùéà ïéàå ÷åñôá ä\"ã áùéåחקוקה בכסא הכבוד, נגלה אז אל יוסף המרכבה העליונה,וזהו הכוונה שראה דיוקנו של אביו במרכבה æèäãåäé é÷éôàùåøã áé úåà áé ;ההבדל בין יראת עונש ליראת רוממות,כי הירא מעונש הוא מכח סיבת העונש, והנה אותה יראהאינו מוריש לבניו כי איננה קנין עצמי, אבל היראמרוממותו יתעלה הרי אותה יראה הוא מוריש ומנחיללבניו אחריו òùéàìéò éáã äéøàúåçðî äî ;.הנה בכל מקום שיש איזה ספק בש\"ס, אמרובלשון תיק\"ו, שתשבי יתרץ קושיות ואבעיות, ולמה אמרוכאן שהוא עתיד לדורשה, ואיזה דרש צריך לומר בזה,והלא העיקר הוא שיאמר הפשט הפשוט בהפסוק âîúç\"åà ç\"áïîéñ îù\"â ;קטן אוכל נבילות שאין בית דין מצוויןלהפרישו וכו', אף שאין עליו עונש לאחר שהגדיל, אבלאני קורא עליו הפסוק גם בלא דעת נפש לא טוב, שקטןשעבר עבירה בלא דעת היא לא טוב לנפש, כי המשיךעליה טומאה מצד הרע וכו' äöøïîéñ ëøú\"ä ;והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הםענני הכבוד וכו' לרבי אליעזר וכו' דאמר ענני כבוד היו,ודבריו עיקר, דכן תרגם אונקלוס ארי במטלת ענניןאותיבית וכו' àëùïîéñ ëøú\"ä ;כיון דכתיב למען ידעו וגו' לא קיים האדםהמצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפיפשטה, ולכן ביאר הטור לפי הפשט דעיקר הכוונהבישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים וכו' áîùíééç íéî øàáçìùá ã\"ä éðáå ìàøùé ;דתן ואבירם לא יצאו יחד עם בניישראל, והגיעו אל הים יחד עם המצריים, ואלא שנקרעהים סוף להם במיוחד åàøåäðã àðéöåáשעוסק מי להיות יתכן; äìáå áéñå ä\"ã á\"ëî ä\"ô úåáàתמיד בתורה ובאמת מינה לא תזוע, היינו שלא נגע עדייןבתוה\"ק, והראיה הוא כי הלא אין לך מדה טובה הימנה,שעדיין לא זכה אפילו למדה טובה אחת ויחידה על ידילימוד התוה\"ק èéùá÷òé éøåëéáרבי במחלוקת הוא הכלל הלא; á\"÷ñ ä\"ëøú ïîéñ ç\"åàאליעזר ורבי עקיבא שהלכה כרבי עקיבא, ואם כן למההכריעו כאן כרבי אליעזר àëùäñ÷ú ìàåé íéðéðò çúôî ïëåú éøáãמחילת עוונותמחלוקתמחשבהמחשבות זרותמידות טובותמידות רעותמיםמינותמכירת יוסףמכתבי עתמלאך המותמלוכהמלחמהמלחמה האחרונהמלחמת היצרמלכות בית דודממוןממון כשרממשלת הכופריםמנהיגמנורהמסורהמסורת העופותמסירות נפשמסית ומדיחמעין עולם הבאמעמד הר סינימעשים טוביםמצוהמציאהמצריםמקוהמרגליםמרדכי הצדיקמרים בת בילגהמשא ומתןמשה רבינומשיחמשכןמתא מחסיאנבואהנבילות וטריפותנגיעותנדבת המשכןנדריםנחנחשון בן עמינדבניצוצי הקדושהנישואיןניתוחי מתיםנמרודנס ההצלהנסיונותנסיםנסים לרשעיםנעשה ונשמענצחיותסגולהסוכהסוכותסטרא אחראסטרא דקדושהסייעתא דשמיאסכנהסעודת מצוהספקספריםעבודה זרהעבודת ה'עולם הבאעולם הזהעופות טהוריםעזותענוהעקבתא דמשיחאעקידת יצחקעקרותערב רבערבותערי מקלטעשועשיהעשירותעשרה הרוגי מלכותעתידפגםפדיון הבןפוריםפנחספר העלם דבר של ציבורפרנסהפרצוףפשרותצדיקצדקהציונותצרהצרעתקביעות עתיםקבלת התורהקדושהקדימהקטרוגקידוש ה'קירוב רחוקיםקנאותקרבנותקרחקריעת ים סוףראובןרביםרצוןרצון ה'רשערשעיםשארית הפליטהשבטי י\"השבירת הלוחותשבעים נפששבת קודששהחיינושוגגשוחדשורש נשמהשחיטהשטןשימוש תלמידי חכמיםשיעוריםשכר ועונששלוהשלוםשלימותשמותשמחהשמיטהשמירהשמירת הבריתשמירת עינייםשמש וירחשנאהשפלותשפעשר המשקיםששים רבואתוכחהתורהתורה לשמהתחיית המתיםתיבהתיקוןתלמיד חכםתמרתעניתתפילהתפיליןתרחתשובהתשמישי קדושה
ìàåé êåøò ïçìåù éøáã çì÷úêåøò ïçìåùíééç çøåàéñ 'é ñ\"ç ;דאל\"כ יאסר משום מראית העין áîùéñ 'çéø ñ\"ã ;אם נעשה נס לאדם, צריך לומר ברוך שעשהלי נס וכו' äéñ 'åñù ñ\"â ;מה שהמנהג בזמן הזה להניח העירוב בביתהכנסת וכו', הטעם, דעירובין שלנו יש להם דין שיתוףואין צריך להניח בבית דירה çòø ,çòøâì÷ גמור לו אומרים במצוה המתחיל; ã\"ñ äô÷ú 'éñéñ 'òøú ñ\"á ;כאשר יש ספק אם הוא סעודת מצוה או לא,אז יאמרו שירות ותושבחות, ובזה ודאי הוה סעודתמצוה. ãäòã äøåééñ 'çé éñ\"æ ;טבח שלא הראה סכינו לחכם ונמצאת יפה,היו מנדין אותו וכו' ובנמצאת יפה יכול החכם למחול ואיןצריך לנדותו áéúéñ 'çé éñ\"ç ;נהגו שאין אדם שוחט ובודק מעצמו אלאהממונים מן הקהל äòúèö÷ במסורת נאכל טהור ועוף; á\"ñ áô 'éñéñ÷ 'èé èñ\"å ;המוכר דברים האסורים, מעבירים אותוומשמתים אותו, ואין לו תקנה עד שילך למקום שאיןמכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב åôøéñ 'îø éñ\"ç ;אפילו היה אביו רשע ובעל עברות צריךלכבדו ולהתיירא ממנו, וברמ\"א שם כתב דאינו מחוייבלכבד אביו רשע אא\"כ עשה תשובה ãéøéñ 'åîø ñ\"å ;לא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרובהנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורהלדברי הבאי לפי עניות דעתן åôøéñ 'åîø ñ\"æ ;אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון, אלאמחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה, ובודקיןאותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותוãôøéñ 'àôø ñ\"à ;ספר תורה שכתבו אפיקורוס ישרף æðúéñ 'àöø ñ\"à ;מזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבע שנים åòúèôùî ïùåçéñ 'ãé ñ\"à ;אם יש עשיר מוחזק ואלם בעירו מוציאין אותולדון בעיר אחרת, אע\"פ שהבית דין בעירו יותר גדול çòùéñ 'åñø ñ\"à ;אבדת העובד כוכבים מותרת וכו', והמחזירה,הרי זה עובר עבירה וכו', ואם החזירה לקדש את השםכדי שיפארו את ישראל וכו', הרי זה משובח, ובמקוםשיש חילול השם, אבידתו אסורה וחייב להחזירה æèùéñ 'áòø éñ\"à ;השונא האמור בתורה, לא מעכו\"ם הוא אלאמישראל, והיאך יהיה לישראל שונא מישראל, והכתובאומר לא תשנא את אחיך בלבבך, אמרו חכמים כגוןשראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר äîì\"æ é\"øàä éáúëíééç õòä÷äîã ;אם יאמר לך אדם שלומד תורה לשמה, התנא רבימאיר מכחישו, שהרי רבי מאיר אומר כל הלומד תורהלשמה זוכה לדברים הרבה, ומעתה ברור אשר רק אצל מישרואים שזכה לכל אותם הדברים אשר מונה והולך שם,זהו המבחן שלמד תורה לשמה çîøíééç õò éøôøòù úìéôð íéôà ô\"á ;הנהרג בידי עכו\"ם נקרא קדוש, לפישמוחלים לו כל עונותיו ÷æäøåú éèå÷éìò÷á ;על ידי ברכת הנהנין שהאדם מברך הוא מתקן ניצוציהקדושה שיש באותו המאכל ñøíéìåâìâä øòùä÷äîã ë\"á ;אף שהנשמה המגולגלת באדם, אינה יודעתואינה זוכרת כלל בהיותה בגוף האדם למה היא באה ולמיהיתה בגלגול הקודם, אבל הנשמה המגולגלת בבעלי חייםשאינם מדברים, יודעת וזוכרת משל מי היא ואת אשרנגזר עליה æðøìàåé íéðéðò çúôî éøáã åñ÷úíéðéðò çúôî'÷ä úåáàכל מה שאירע לאבות רומזים על הזמנים העתידים ועלכל המאורעות שעברו על בני ישראל èéהאיברים של האבות הקדושים ושבטי י\"ה, עשו מעצמםכל מה שצריכים לעשות למען תכלית רצון השי\"ת àìאף שאנו לא חזרנו לבית מגורי אבותינו, אבל כח קדושתהאבות בא אחרינו להיות עמנו באותו הגלות שאנונמצאים בה כעת äìהיו אמותינו עקרות כדי שהאבות הקדושים יתפללועליהם, ובזה יפתחו הצינור של ההשפעה הלזו גם עלהדורות העתידות ÷âîכל מצוה שעשו האבות הקדושים, השפיע כח הקדושהלכל העולם שיתעוררו לדבק בקיום מצוה, וגם נשארלהיות כח נצחי לעולם ועד ÷áñéçä ïî øáàאין נחשב דעת השבטים לרבים לענין אבר מן החי כי כברעשו מעשה על פי שיטת דעתם בהלכה זו, והם נוגעיםבדבר ואי אפשר להכריע ההלכה ע\"פ הרבים ÷áëåðéáà íäøáàיש בחינות בעבודה זרה שהם טמונים ונסתרים, אשר שוםאחד לא היה מבין על כך, וזהו הכוונה במה שאמרודעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין,והיינו שבגודל חכמתו של אברהם אבינו ידע והבין בכלאלו הבחינות הנסתרות שלהם, ועל כן היה אצלו ארבעמאות פרקים במסכת זו æðמאחר שהגוים היו חושבים בנס אברהם אבינו שיצאמכבשן האש שהוא מעשה כשפים, נמצא שלא הביא אותוהנס התגלות כבודו ית\"ש בעולם, על כן לא נזכר בתוה\"קאלא ברמז, ואף אברהם היה דואג מה היה המקור של נסהצלתו, עד שנאמר לו בנבואה אני ה' אשר הוצאתיך מאורכשדים æñאף שמלך סדום ועמורה היו שונאי אברהם אבינו בכלזאת השתדל אברהם אבינו להצילם, והטעם היה כיוןשידע שזהו רצון הבורא ית\"ש, ומתוך כך נודע להםשאברהם אבינו הוא איש אלקים קדוש אשר כל מעשיוהם לשם שמים, ואם כן פעולות ההצלה לא היו ח\"ו עלידי כשפים אלא בכח אלקי, ונמצא נתרבה כבוד שמיםבכל העולם çñאף שאברהם אבינו בעצמו קיים כל התורה כולה עד שלאניתנה, אבל הנפש אשר עשה וגייר אותם היו גוים מאומותהעולם אשר רק למד אותם להאמין בה' ולקיים הז' מצותבני נח כדין גר תושב âøכל הגרים המתגיירים בעולם בהמשך כל הדורות המהמאותם הנשמות של הנפש אשר עשו בחרן שזכו ללמודמתורתו של אברהם אבינו, ולמדו תורה אף שהיה להם דיןבן נח למען הדורות העתידים לצאת משורש נשמתם æøאברהם אבינו לא רצה ללמוד בעצמו עם אותם הנפשאשר עשו בחרן, כי לא נשארו אחר כך בישראל וחזרולתרבות רעה, על כן היו אצלו בבחינת תלמידים שאינםהגונים ולא רצה ללמוד בעצמו עמהם, אלא שעשה זאתעל ידי אליעזר עבדו שהוא היה מלמדם תורה æøתורתו של אברהם אבינו עצמו הוא מקור כח התורההראשון בעולם שממנו נמשך לכל דורותיו אחריו àéøאברהם אבינו שהיה מדתו החסד היה ראוי מצד עצמואל התורה, שהתורה היא תורת חסד וזהו מדתו שלאברהם àéøלאברהם היה ציווי מיוחד לעזוב את אביו כיון שתרחאביו היה רשע וזה הפריע לו להשיג השגותיו בגודלדעתו, אבל אין זה ציווי כללי בדרך התורה, כי אין אניפוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ואדרבה דרך התורה הואשצריך האדם לשמוע למי שגדול ממנו ולכבד אביו ואמווכל הנהגתו בכל פרט צריך שיהיה בדרך ארץ âëøתרח נקרא רשע דוקא בהיותו בחרן, כיון שכל זמןשאברהם לא התחיל לגייר גרים לא ראה צדקת אברהםולא היה צריך להתגבר ברשעותו, אבל בחרן ראה בעיניודרכי אברהם אבינו ובודאי היה נמשך לבו לדרך הטובה,ובכל זאת עמד ברשעותו ולא שב בתשובה, ועל כן נאמרלאברהם לך לך שיהיה בזה תועלת וטובה לתרח äëøכל זמן שלוט היה לעצמו היה מצבו כפי מה שהיה ולאנעשה גרוע יותר, אבל עכשיו כאשר היה הולך עם אברםוהיה בבית מדרשו וראה האיך שאברהם אבינו מגייר גרים,ובכל זאת נשאר במצבו, הרי בזה עצמו נעשה יותר גרוע,Job Name: 51457_YH_DivreiYoel_Meoraot | Sig: 19 B | Date: 11/20/2025 08:27:00 | Color: YellowMagentaCyan Black
èì÷ú ìàåé íéøôñ éøáãä÷äîã ë\"á ;יש נפשות מתגלגלים בבעלי חיים שאינםמדברים æðøä÷äîã ì\"à ;רבי ישמעאל בן אלישע היה בו נשמתיוסף çîíé÷åñôä øòùúåîù ;ישראל הולכים בגולה ממקום אל מקום ללקטנפזרות ניצוצי הקדושה שנפלו בתוך הקליפות מחטא אדםהראשון ונתפזרו בכל העולם כולו äë ,âìäùåã÷ä øòùç\"à øòù á ;'לכן לא נזכר ענין המידות בתוה\"ק, בשבילשהמידות צריכים להיות הקדמה ויסוד להתוה\"ק ולכלהיהדות, ואי אפשר כלל להגיע לתורה בלי מידותâìù ,çéù טובותúåöîä øòùäàø ;גאולת מצרים היתה גאולה שלימה שעשאוהוכמצולה שאין בה דגים ולא נשאר בהם שום ניצוץקדושה, ולכן אין צריכים עוד לחזור לשם èðøäàø ;היה צורך שיהיו ישראל במצרים למען בירור ניצוציהקדושה àëíéèå÷éìä øôñàøéå ;אף שלא נשחט יצחק בפועל בהעקידה, אולם נשמתונתהפכה ונחלפה, שנשמת יצחק נכנס בהאיל ונשמת האילנכנס ביצחק, ועל ידי זה קיבל נשמה מעולם הדכורא והיהיכול להוליד ÷åöíéèôåù é\"è ;אם יהיה מחמת זכות שיקדים, אז ויספת עודשלש ערים, כדי להשלים זרעיותיו של הבל, אך לא ימותובמזיד רק בשוגג, כי אז רוח הטומאה אעביר מן הארץיהרגו על ידי אונס בשוגג, ואז יתחייבו ההורגים גלות æòùãå÷ä çåø øòùóã ã 'ò\"á ;האר\"י הקדוש היה מכיר ורואה על פניו שלאדם כל מעשיו òì\"æéøàä øåãéñøãñ äãâä ;מה שנאמר לאברהם אבינו ואחרי כן יצאוברכוש גדול, הכוונה שיזכו ללקט משם כל ניצוצי הקדושההמובלעים אצלם שזהו הרכוש גדול של ישראל èðøé\"øàä éáúëנשמות צדיקים אשר צריכין איזה תיקון לפי מעשיהםמתגלגלים בעופות טהורים, ועל ידי שנשחטים שחיטהכשירה בברכה ומכסים דמם בברכה זהו תיקונם æðøíéøôñàøæò ïáàúåîù èé ,ä ;ושמרתם את בריתי הכוונה על בריתישאכרות עמכם על שמירת התורה ôùíéøáã âé ,â ;יתכן להיות נסיונות כאלו, אשר יהיו אותותומופתים הבאים מצד הסטרא אחרא ר\"ל כדי לנסות אתישראל ÷ãëúåîù æë ,ë ;אתה עתיד לצוות אל בני ישראל שיקחו אליךשמן זית זך, ובזה מיישב גם הקושיא מה שאמר הכתובואתה תצוה וגו' בלשון עתיד, ולא אמר צו את בניישראל âôù[øñåî èáù ìòáì] åäéìà úãâàù÷íéì ô\"ä éî\"à ;באמת היה משה רבינו עשיר גםבנתינת לוחות הראשונות, אלא שבלוחות השניות העשיריותר çôùäìëã àøâààøéå ã\"ä øîàéå ä ;'האף תספה צדיק עם רשע, היינו האםח\"ו הכוונה לאסוף גם אותו האיש אשר הוא צדיק עםרשע, היינו בחיבור רשע ובערכו נחשב לצדיק וכו' æðùכח אשר מרבותינו קבלתינו; äìàä íéåâä éë ä\"ã íéèôåùהפועל בנפעל, וממילא ממונו ורכושו של אדם שהאדםמסגלו על ידי מעשיו, הנה יש בממון ורכוש ההוא כחהפועל וכו', והאדם הכשר יקחנו לעצמו, הנה יגרוםלנפשו פעולת זרות כפי כח הפועל הנפשיי מבעליםהראשונים ÷ãòïîéú úøâàã\"ä åòã ;כל מי שעמד על הר סיני הם מאמינים בנבואתמשה רבינו וכו' הם ובניהם ובני בניהם עד עולם וכו' úøô ÷å ;'גאולה לפני הזמן יש בזה סכנה גדולה âëæñ÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãכיון שכבר הוזקק לחזק לבבו יותר ברשעות שלא ימשךאחר השפעתו של אברהם אבינו åëøאברהם אבינו גם בימי עלומיו כשהיה כחו חזק גם שכלוהיה חזק וזך, כי רתיחות הדם והתאוה לא היה אצלולמניעה כאשר בשאר בני אדם, וכשהזקין החליף כחונתחדש כנשר נעוריו והיה המעשה והמחשבה זכהוצלולה שניהם כאחד טובים äìø ,çîøאברהם אבינו זכה לבחינת שפתותיו דובבות, ונשארתורתו נצחיות לעולמים גם בתחתונים èìøכל כח התוה\"ק היה רק אצל אברהם אבינו והוא השפיעהכל על ידי התוה\"ק ומשך לב כולם לדרך הישרה, ועל ידיאליעזר הגיע השפעתו של אברהם אבינו לכל אחד áðøאף שהיה איש החסד גדול מאד, והיה באפשרי שיהיהבשלום עם כל העולם, עכ\"ז רצו להפילו לכבשן האש,בשביל שעמד ללחום עם העובדי ע\"ז, אשר דבר זה א\"אבלא מחלוקת èòúäãâàדברי אגדה אינם רק איזה ביאור גרידא בפשט הפסוק,אלא שבדרך כלל יש בכך גם איזה הדרכה לעבדות ה'וליראת שמים, ואם כן נמצא שגם בדברי אגדה צריכיםלדעת מי הוא בעל השמועה, שהלא אנו רואין כהיוםשמעמיסים בדברי אגדה דרכים לא טובים çìøכהיום צריכים להזהר מאד בדברי אגדה לדעת בכל דבראגדה מהו מקורו, כיון שמעמיסים היום מינותואפיקורסות בדברי אגדה ואחר שמעמיסים ומכניסים בהםשטותים והבלים וכל מה שרוצים, עד שמתהווה דבריאגדה של שקר ושוב מתנהגים כפי הפשטים הללו âðøגם מה שאומרים בדברי אגדה יש בזה נפקא מינה להלכהללמוד מהם האיך להתנהג ומה לעשות ãðøíãàאפילו מלאכי השרת אינם יכולים מתחילה לעמוד עלהבירור אם בריאת האדם הוא לטובה או לא, אלאשהתכלית היה על דרך מה שאמרו ז\"ל כדי ללמד דרךארץ שיהיה הגדול נמלך עם הקטן, אבל בנוגע לעצם עניןבריאתו הרי כבר נעשה אדם âñùìàøùé úáäàכאשר השי\"ת נותן לאותם החסידים עובדי ה' באמתבמתת אלקים המדריגה להיות למעלה מטבע האדםויכולים לסלק את נגיעת עצמם לגמרי, הרי הם יכוליםלקיים מצות ואהבת לרעך כמוך בתכלית השלימות, לאהובאת חבירו כאהבת נפשו ממש ÷èéבפסוק ואהבת לרעך כמוך גילה לנו התוה\"ק שני ענינים,האחד כי אכן צריכים לאהוב את הזולת כמוך, והשנישזהו רק במי שמתנהג בדרך התורה èöøיש בתורה המצוה של אהבת ישראל, שזהו מדה גדולהוצריכים למסירות נפש עבורה, אמנם משתמשים בהםבהפוך ושלא במקומם הנכון, והיינו שכאשר מדבריםמאפיקורסים, אז אומרים שיש איסור לדבר לשון הרעושצריכים לקיים מצות אהבת ישראל áëúïäëä ïøäàאהרן הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום אוהב אתהבריות ומקרבן לתורה, והיינו שהיה עבודתו להתקרב לכלאיש מישראל, ועל כן היה מן הצורך שלא יראה שום רעהעל בני ישראל áöמה שאהרן הכהן הרגיש בלבבו שהוא שמח בשליחותושל משה רבינו, הוא למעלה מטבע האדם, שהיה יכוללסלק את נגיעת עצמו לגמרי, ולכן שמח בליבו כי חשששאינו בשלימות ÷èéכאשר יתגלה משה רבינו להיות משיח לגאול את ישראל,יהיה גם אהרן הכהן עמו, וגם אז יתקיים אותו הפסוקוראך ושמח ÷åîíìåòä úåîåàאף שסופם של כל האומות לכליון רח\"ל, בכל זאת אסורלעשות שום פעולה לכלותם לפני הזמן, ואף אם הםשונאי ישראל אסור לעשות בהם כלה במעשה ופעולה שלהכרח, ויש בזה סכנה גדולה לישראל çñאף שבאמת עומדים אומות העולם עלינו לכלותינו בכלדור וזהו רצונם תמיד, אולם הקב\"ה נוטל בחירתם ומסלקדעתם שלא יוכלו לעשותו, ועושה תמיד נסים ונפלאותעם ישראל להנצל מידי הקמים עליהם ÷àëבאומות העולם לא נמצא ענין החסידות בהליכה לפניםמשורת הדין או להיות חסיד המתחסד עם קונו çøאף שגזל עכו\"ם אסור, מציאת עכו\"ם וכן הפקעת הלוואתומותר באופן דליכא חילול ה', כי יש חילוק בין חפץ
ìàåé í\"áîø éøáã åì÷úäøåú ãåîìú 'ìäô\"à éä\"á ;היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלששעות ביום, ובתורה תשע שעות וכו' âöøô\"ã ä\"à ;אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיואו לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותולמוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה, ובודקין אותו ואחר כךמכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו ãôøíéáëåë úãåáò 'ìäô\"à ä\"â ;אמרו על אברהם אבינו כל הלשונות של חירופיםוגידופים, בשביל שעמד ללחום עם העובדי עבודה זרהèòúô\"á ä\"á ;ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאךעיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, וצונו הקב\"ה שלאלקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה ולא בדברמדבריה וכו' úô\"é ä\"à ;מינות חמור הרבה מעבודה זרה çðúäáåùú 'ìäô\"ä ä\"à ;רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמולדרך טובה הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעההרשות בידו וכו'. ואל תתמה ותאמר, היאך יהיה האדםעושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו כו' ÷ãéô\"æ ä\"ä ;הובטחו ישראל על התשובה וכו' שנאמר ושבתעד ה' אלקיך וגו' ÷äðô\"æ ä\"ä ;אין ישראל נגאלין אלא בתשובה ãðúô\"è ä\"à ;בזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינוטובות העולם הזה כולן וכו', אבל אין אותן הטובות סוףמתן שכרן של מצות וכו' אלא וכו' æùô\"è ä\"á ;נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימותהמשיח וכו' לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמהוהאמת æôùäìôú 'ìäô\"á ä\"à ;בימי רבן גמליאל רבו האפיקורוסין בישראל וכו'עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלהמלפני השם לאבד האפיקורוסין âñúô\"ã èä\"æ ;צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין אתלבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים וכו' חסידיםהראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחתלאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה וכו' äôøïéùåøéâ 'ìäô\"á ä\"ë ;מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתוולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמןמכין אותו עד שיאמר רוצה אני וכו' çùúåøåñà úåìëàî 'ìäéô\"à ëä\"à ;בזמן שהיתה ארץ ישראל כולה לישראל היהחזקת כשרות לכל אדם מישראל, ובחוצה לארץ לא היולוקחין אלא מאדם שהוחזק בכשרות ãôø ,ãîúäèéçù 'ìäô\"à ëä\"å ;כל טבח שלא בדק הסכין שלו וכו' לפני חכםושחט בה לעצמו, בודקין אותה אם נמצאת יפה ובדוקהמנדין אותו, לפי שיסמוך על עצמו פעם אחרת ותהיהפגומה וישחוט בה áéúúî úàîåè 'ìäô\"è éä\"á ;ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא àúúåàå÷î 'ìäô\"é ä\"ä ;כל המקואות הנמצאים בארץ העמים פסוליןשחזקתן שאובין, וכל המקואות הנמצאים בארץ ישראלוכו' בחזקת טהרה שחזקתן מן הגשמים ãîú÷éæîå ìáåç 'ìäô\"ç ä\"é ;בדבר שיש ממנו היזק לרבים אין צריכים לדוןבבית דין, אלא כל הקודם זכה להורגו çîçöåø 'ìäéô\"â éä\"ã ;השונא האמור בתורה, לא מעכו\"ם הוא אלאמישראל, והיאך יהיה לישראל שונא מישראל, והכתובאומר לא תשנא את אחיך בלבבך, אמרו חכמים כגוןשראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר äîäåìå äåìî 'ìäô\"ã ä\"á ;ערב ועדים וכיוצא בהן אין עוברין אלאמשום לא תשימון עליו נשך ÷æöïòèðå ïòåè 'ìäô\"è ä\"æ ;אפילו שנים שיושבים בצד ערמה של חטיםומונחות בסמטא וכו' זה אומר הכל שלי וזה אומר הכלשלי, כל אחד משניהן נשבע וכו' ויחלוקו áñøìàåé íéðéðò çúôî éøáã çñ÷úשנמצא ברשותו של אדם שאז הוא מקפיד אפילו על דברמועט, לחפץ שכבר אינו נמצא אצלו וברשותו שאז אינומקפיד כל כך æèùעיקר טענת אוה\"ע על ישראל מה ראו אלו להתקרב יותרמכל האומות לא היה על עצם התורה, כי ידעו שגם להם רצההקב\"ה ליתן התוה\"ק ולא אבו לקבלה. אלא היה טענתם עלמה שהם קבלו מתנת הארץ יחד עם התוה\"ק çëùאצל הגויים לא שייך דין אחרי רבים להטות, וגם לא שייךלגביהם דין ביטול ברוב áôúøåàאורה זו תורה, ויש בחינת אור שהוא יום, ויש בחינת אורשהוא חשכת לילה, וכמו שאמרו שהלומד תורה שלאלשמה נעשית לו סם המות àéùúåãçàכמו שצריכים להיות מובדל בעוה\"ר מהללו ההולכיםבדרך הרע, כן יש התחייבות גדול שירגיל האדם עצמועוד מימי נעוריו ויתנהג כן גם להלאה, שיהיה לוהתחברות עם ההולכים בדרך הטובה, ולא יהיה ביניהםפירודי לבבות וכדומה çëøתכלית ההתאספות לקבוע עתים לתורה ביחד ולהתפלליחד, כדי שמתוך כך יגיע כל אחד לתכלית נרצה שליוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו åìùצריך כל אחד לעשות כל טצדקי שאכן יקיים חובתוולדעת שיש עליו עול וחיוב לקבוע עתים לתורה, שזהואחד מהחיובים הגדולים ביותר, וגם שיהיו מאוחדיםלצורך היהדות בכל הענינים îùכל אלו שהם בכלל בני ישראל הכשרים, כולם יהיומאוחדים בבחינת הסוכה אשר בתוכה אין פירוד, ולאיהיה שום פירוד בין בני ישראל îãùבמדינתינו באונגארן מכיון שהיו בני ישראל החרדיםמאוחדים בתוך האורטודוקסיא, השפיע דבר זה שגםהנעאלאגען והמתחדשים לא העיזו פניהם כל כך לעשותכל תועבותיהם בריש גלי åñùמצד הטבע קשה מאד שיתאחדו חבורת אנשים יחד, כיהטבע מחייב שבכל קיבוץ אנשים יהיה ריב וקטטה,וזקוקים ממש לנס מן השמים çñùיש התחייבות להתאחד יחד כדי שיוכלו לחזק את מצבהיהדות, ואמנם כדי להגיע לכל התכלית הנרצה על דרךהנזכר, צריך שיהיה התחייבות האיחוד והכינוס במשך כלהזמן èòùמלאכתו של היצר הרע הוא להכניס בעולם מה שהואבחינת הרע, על כן מאחר שאמרו שהכינוס הוא רעלרשעים והפיזור הוא רע לצדיקים, מעתה זה הוא כברחלק מתכליתו בפעולותיו שיעשה כינוס אצל הרשעיםולזרוע פירוד בין יראי ה' æúכאשר יראי ה' מתחברים ומתאחדים לצורך איזה דבר טובומעולה והליכה בדרכי התורה, אז ודאי צריך שיהיו כולםמהללו ההולכים בדרך התורה ואינם פועלים עוולה וישלהם מדות טובות æúáåéàאף שלא נענש איוב על מה שהיה מחרף ומגדף, כיון שלאדיבר אלא מחמת צער ויסורים ונמצא שהיה באונס, אבלמאחר שבעצם יצאו מפיו דברי חירוף וגידוף נגד האמונה,זה גרם לו עכ\"פ שכבר נפחת מעלתו ואבד מדריגותיוהגדולים, וקיבל שכרו משלם בעולם הזה על מעשיוהטובים כדי לטורדו מהעולם הבא èעל ידי שנעשו לאיוב נסים לשמור את נפשו, ולא מתבצדקתו, נשתלשל הדבר שנטרד מעולם הבא ונפלממדריגתו, ועולה מזה שכל אלו הנסים שנעשו לו היו לולרעה גדולה, לטורדו מעולם הבא ולהחליף לו עולםהנצחי בעולם עובר èעל ידי חיותו של איוב נתעכב טובתם וישועתם שלישראל, כיון שכל זמן שהיה איוב חי לא היו ישראליכולים ליכנס לארץ ישראל, ולפי זה יבואר מה שמסרהקב\"ה שמירת נפשו של איוב אל השטן éäìéëàאם בעת שהאדם עוסק בעניני אכילתו ולינתו הוא משתקעבגשמיות ואינו מתנהג בבחינת שערים המצויינים בהלכה,להיות שערי הנהגתו בביתו מצויינים בהנהגה ישרה עלפי הלכה, הרי נמצא שאין לו דירה כלל çòøíäøáà ãáò øæòéìàעם אותם הנפש אשר עשו בחרן לא רצה אברהם אבינוללמוד בעצמו עמהם, כי הם עצמם לא נשארו אחר כךבישראל וחזרו לתרבות רעה, על כן היו אצלו בבחינת9
èñ÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãתלמידים שאינם הגונים ולא רצה ללמוד בעצמו עמהם,אלא שעשה זאת על ידי אליעזר עבדו שהיה זקן ויושבבישיבה ומלמדם תורה æøאצל אותם הנפשות אשר אברהם עשה בחרן לא היה שייךכלל הבחינה שעל ידי החסידות יהיה תורתם מתברכת,מכיון שקבלו התורה מפי אליעזר, והוא עצמו היה אזעדיין בכלל ארור çøכל כח התוה\"ק היה רק אצל אברהם אבינו והוא השפיעהכל על ידי התוה\"ק ומשך לב כולם לדרך הישרה, ועל ידיאליעזר הגיע השפעתו של אברהם אבינו לכל אחד áðøäðåîàבחינת גאולה העתידה הוא מליבא לפומא לא גליא,ואפילו בני ישראל עצמם מאמינים בזה רק על ידישמתאחזים בכח האמונה שכך אמרה התוה\"ק שיהיה כן,באפשרי ë אבל גם אצלם הוא למעלה מן ההשגה האיך שיהיהכיון שביציאת מצרים זכו ישראל לקריעת ים סוף, אשראז ראו התגלות השכינה, ומתוך כל זה הגיעו גם להאמיןבמשה רבינו ובצדיקי אמת, הרי בזה נתברר להם שהקב\"ההוא שהוציא אותם ממצרים âñאף כשרואים נסים עדיין יש הכרח שיתברר שהואמהקב\"ה, כיון שהכל צריך להיות רק ממקור של קדושהוטהרה, והבירור הוא שיוצא ומשתלשל מכך כבוד שמיםוקדושה וטהרה ואמונה שלימה בהשי\"ת, ודבר זה הואיסוד האמונה âñבדבר הנוגע ליסוד האמונה אסור לאדם להוציא נפשומפלוגתא ãñתכלית כל הלימוד הוא שיהיה לאדם אמונה שלימה לדעתשיש בורא עולם ית\"ש מלא כל הארץ כבודו בכל הענינים,ולדעת מהו רצונו בכל פרט ופרט øãòאם אין מתנהגים בדרך ארץ ובישוב הדעת באופן הראוי,ובועט באביו וברבו ובמי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, אזאי אפשר שיהיה קיום להאמונה åòøאם יש לו לאדם אמונה שלימה שכל פרנסתו הוא מןהשמים אז אינו מונע את עצמו מלקבוע עתותיו לתורהכראוי îãùדעת העולם נתפס בדרכים הגרועים ביותר עד קצההאחרון בכל עניני היסודות של אמונה, במינות וכפירהוהריסות הדת àöùאף שהאמונה באמת מכרחת וממש מוטבעת בלב אנשיבזה ענין הבחירה ú ישראל מאז שעמדו על הר סיני, מכל מקום עדיין שייךיש חיוב עשה בענין האמונה, אשר העשיה הוא מה שלאיעשו, והיינו שנצטוו שלא יעשו שום דבר שיכול לגרוםקלקול באמונה àúעל ידי מה שמרדכי הצדיק נמנע מלעשות מה שכל העולםעשה, והיינו שלמען הרבות כבוד שמים לא הכניע עצמולהטומאה אשר כל העולם השתחוה אליו, הרי על ידי העדרהעשיה הלזו נעשה הוא עמוד העולם לאמונה ולחיזוקהתורה אשר על ידו התקיים כל העולם כולו áúבדור השפל הזה הרי בעוה\"ר צריכים לעמוד בקשריהמלחמה על כל עיקרי האמונה וגופי תורה הנתונים בסכנהמצד הפורקי עול אשר קמו לעקור דת תוה\"ק âëúעכשיו מתעסקים כולם בענין הגזירה של ניתוחי מתיםרח\"ל, אולם שכחו אשר גם ניתוחי החיים המה עושיםמאז ומקדם בעוה\"ר עם מאות אלפים נשמות חיותשהדיחו מן האמונה ל\"ע בעל כרחם èîúע\"י הניתוחי מתים המה תופסים ברשתם גם מיראי ה'שלא היו יכולים להתקרב אליו בחיים חיותו כיון שהיהמתחבא בביתו ולא השתייך להם, אבל בהגיע זמן פקודתול\"ע אז פורשים רשתם גם עליו ונוקמים בו, כדי לעקורכל אמונה בהשארת הנפש èîúכת הציונות כבר העביר מהאמונה כמה מיליונים מישראל,ולא היה מעולם כת כזו, אשר נקודת קלקלתו אינובמכשולות של דברים פרטיים, אלא שהוא מיוסד עלהנקודה שבלב לעקור האמונה מישראל âðúכל מי שיש בו עדיין הנקודה של אמונה צריך להתריעבעד כבוד התוה\"ק ולמחות כנגד הציונים, כי אין כאןמלחמה על איסור אחד אלא על האמונה כולה åñúúîàאם רוצים לבקש ולחפש את האמת, הרי יכולים למצוא אותובתוה\"ק, אמנם כיון שהלבבות קצרות והשכל קצר, לכןהעיקר הוא שצריכים לזכור כלל גדול, אשר כל מה שאמרוהצדיקים זהו אמת ויציב, ואולם יש כלל שהוא עוד גדוליותר מזה, אשר כל מה שהרשעים אומרים, זהו שקר èðàøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãהטהרה, הרי על זה אמרו שדירתן של עופות טהורים הואעם הצדיקים èìישראל קבלו עליהם שכאשר יצאו ממצרים יעבדו אותויתברך ויקבלו תורתו, ומחשבה טובה הקב\"ה מצרפהלמעשה, נמצא הרי הוא כאלו כבר קבלו התורה בפועל ממשכי כן במחשבתם לקבל התורה, ובזכות זה נגאלו ÷çעל החטא במחשבה, צריך להיות התיקון בבחינת מחשבה,והיינו להתעמל ולטהר את המחשבה, ולחשוב מחשבותלמען התורה והיהדות èìúúåøæ úåáùçîצריך כל אחד לשמור עצמו מאד בכל הנהגתו, הן בשעתלימודו והן בצאתו החוצה מכותלי בית המדרש, להזהרממחשבות רעות אשר אין מן הצורך לפרוט כל הדבריםשהן המה היו ההתחלה לכל חטאי דור המבול áøבעת שנמצאים בתוך הבתי כנסיות ובתי מדרשות זוכיםלהשראת השכינה, וכמו שאמרו עשרה שיושבין ועוסקיןבתורה שכינה שרויה ביניהם, והכוונה כשהוא באופן אשרזוכים לסייעתא דשמיא שלא יכשלו חלילה בהרהוריםרעים, ולומדים התוה\"ק במחשבות טהורות æòøúåáåè úåãéîאם רוצים להשאר בשלימות עם התוה\"ק ובקיום התורהוהמצות, יש הכרחיות שיהיה אצל האדם כל המידות טובותבהתנהגותו, שזהו בחינת החסידות הבא מהתורה áéøדרך התורה הוא שצריך האדם לשמוע למי שגדול ממנוולכבד אביו ואמו וכל הנהגתו בכל פרט צריך שיהיהבדרך ארץ, שבלי שיתנהג האדם בהנהגה ישרה ביראתחטא ומידות טובות אין תורתו שוה מאומה âëøשצריכים להזהר שלא לבטל הזמן ולהתייגע בהבנתהלימוד, ואמנם העיקר הוא להזהר בהתנהגות דרך הישרהובמידות טובות, ומי שאינו מתנהג בהנהגה ישרה ומידותטובות הרי זה מפסיד את כל העתיד שלו ולא נשאר אצלומאומה àòøהללו הרוצים לעסוק בתורה ולהתחנך בדרך הטובה ואשרעליהם התקוה שהם יעמידו דורות ישרים בכרם ישראל,הם צריכים ביותר להשריש בקרבם מידות טובות æùלא נזכר ענין המידות בתוה\"ק, בשביל שהמידות צריכיםלהיות הקדמה ויסוד להתוה\"ק ולכל היהדות, ואי אפשרכלל להגיע לתורה בלי מידות טובות çéùאם רואים אצל אדם שהוא לומד תורה אבל אין לו מדותטובות, ונמצא שלא הקדים תיקון המידות ללימוד התוה\"ק,הרי ברור שגם לימוד התורה אצלו אינו כלום èéùכאשר האדם פועל ועובד בתיקון מידותיו הנוגע ביןאדם למקום ובין אדם לחבירו, אשר בזה הוא עושהההכנה הנדרשת והמוכרחת שיוכל להגיע להתוה\"קèéùאם אין מתנהגים במידות ישרות, אומרים הבריות כך הואדרכם של הללו שנתגדלו להיות בעלי תורה והמשתייכיםלעדה של יראי ה' וחושבי שמו, ונמצא שזה גורם לחילולהשם שחמור עוד יותר משאר עבירות ãìùúåòø úåãéîמי שהוא תפוס במדות בלתי הגונות, הרי זהו בשביל שלאלמד כראוי תורה לשמה çîøíéîבזמן שיש חטאים בעולם אז נפגם גם הארץ עצמו, ועלכן אותם המינים הנמצאים במים אינם נפגמים עמהם, כיוןשהם בים ולא בארץ הנפגמת âöצריך לברך ברכת הנהנין גם על מים, כי גם במים עצמויתכן שיחול עליה איזה פגם, ואפילו כשאין שום פגםבמים, עדיין צריכים לברך עליה ברכת הנהנין, כדי לתקןהנפשות הנמצאים בהם ãöמכיון שהמים הם מקום הטהרה על כן כל הנסים שעשההקב\"ה לישראל לא עשאן אלא על המים, כדי להורותבזה שמקור הנסים צריך להיות דוקא בטהרה åöúåðéîכהיום ביצרא דמינות אשר היצר הרע מתגבר בזה במיוחד,צריכים לילך ולחשוב על כל הלבושים וכל הצביעות שישלמינות, כי לפעמים אף כשנדמה על איזה דבר שאכן הואדבר הגון, הרי שוב אחר כך נודע הדבר, שבאמת זהו עודלבוש חדש אל המינות çðכהיום צריכים להזהר מאד בדברי אגדה לדעת בכל דבראגדה מהו מקורו, כיון שמעמיסים היום מינותואפיקורסות בדברי אגדה ואחר שמעמיסים ומכניסיםבהם שטותים והבלים וכל מה שרוצים, עד שמתהווהדברי אגדה של שקר ושוב מתנהגים כפי הפשטיםהללו âðøYH-DivreiYoel-Meoraot 20
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã ò÷úיעקב אבינו היה מדתו מדת האמת, ועל כן כאשר היה לוליוסף הצדיק איזה ספק ורצה לדעת מהו דרך האמת, היהיכול לראות בדמות דיוקנו של יעקב אבינו שהיהבהשרטוטין שלו מדת האמת, ומתוך כך ראה והשיג מהודרך האמת אשר ישרים ילכו בה, ומהו ההיפוך מהאמתשאסור לילך בדרך זה òאי אפשר לאדם לכוין אל האמת ולהשיג רצון הבוראב\"ה אלא כשהוא דבוק בדרך התוה\"ק יומם ולילה בליהרף ÷åôכדי שיזכה האדם להגיע אל האמת, ושיוכל להגיע אליה עלידי התוה\"ק, דבר זה אי אפשר שיהיה בלי יגיעה áîøבכל דבר צריכים לדעת מתי והאיך להתנהג בו, וכאשרמתנהגים בו במקום הראוי הולכים בדרך האמיתי, וכאשרמתנהגים בו שלא במקום הראוי אז הולכים בדרך השקרæöøכאשר יש לאדם סייעתא דשמיא ויש לו רצון לילך בדרךהאמת, הוא מכניע את עצמו בהכנעה ומבקש האמת àùיש אמת שאכן הוא שלימות האמת, ואולם יש עוד בחינתאמת אשר אף שאינו אמת בתכלית שלימותו, אולם כאשרשוקלים אותו לעומת המצב השורר בכללות בני אותוהדור אז גם זה נקרא בשם אמת æðùכשרוצים לברר וללבן את האמת להעמידו על מתכונתו,מוכרחים להפרד מן אותו השקר אשר לפנים היה גם הואמכונה בשם אמת, כדי שישאר האמת נקי וטהור æðùעל התלמידי חכמים שיש בהם בחינת משה רבינו מוטלהחובה להגיד את אמיתיית התוה\"ק, ואף כשהם יחידיםנגד דעת הרוב האחרים שאומרים שהדרך שהם הולכיםבה זהו דרך התורה האמיתית ìúתמיד נמצאים בבני ישראל כאלו המבקשים האמת, ואםאחד עומד בשער להגיד את האמת, אף באופן כשהואעומד נגד הרוב לפי שכולם טועים בכך, אמנם עדיין כברנמצאים בבני ישראל ששומעים לדבריו ומבחינים שאכןנעשה כאן טעות áìúíåé íéòáøàמה שלמד משה רבינו ע\"ה כל התורה כולה כללותיהןופרטותיהן בהר סיני במשך ארבעים יום לבד, שזה כוללכל חלקי התורה בנגלה ובנסתר בחיצוניות ובפנימיות, הריודאי שאין זה בהשגת האנושי וזה היה ברכה מיוחדתשהיה יכול להשיג כל זה במשך ארבעים יום שהיהבסיני äöøäéøàלעתיד לבוא אריה כבקר יאכל תבן, הכוונה הוא שיתהפךהאריה להיות מין טהור כבקר כיון שיאכל תבן ולא יאכלעוד מיני חיות טמאות øíéîé úåëéøàדעת הרמב\"ם בענין מה שמצינו בתורה אריכות ימיהם שלהדורות הראשונים, שלא היה אורך השנים רק ביחידיםהאלה הנזכרים, אבל שאר בני אדם בדורות ההם היו שנותחייהם השנים הטבעיים המורגלים, ודעת הרמב\"ן ז\"לשבאמת היה אז בדרך הטבע שיחיו באריכות ימיםמופלגת, ואחר כך נחלש הטבע éìàøùé õøàעל ידי חיותו של איוב נתעכב טובתם וישועתם שלישראל, כיון שכל זמן שהיה איוב חי לא היו ישראליכולים ליכנס לארץ ישראל, ולפי זה יבואר מה שמסרהקב\"ה שמירת נפשו של איוב אל השטן éמכיון שנמצאים תחת מלוכה כזו שאמרה תוה\"ק שהואסכנה, זהו נס בכל יום, וכל איש יהודי הדר שם היה צריךלברך ברכת הגומל בכל יום, שהרי הוא נמצא במקוםסכנה, הנגרם על ידי הרשעים הללו äðבכיבוש הראשון כשנתחלקה לשבטים בימי יהושע, ניתנההארץ רק לצדיקים çôקדושת ארץ ישראל אינה סובלת עבודה זרה וחטא, ועלכן כשיושבים הישמעלים במקום המקדש, מתקפל מקוםהקדושה ומתחלף ובא לשם רצועה מארצות העמיםèëøכיון שארץ ישראל אינו סובל עוברי עבירה, ונתקפל משםמקום הקדושה ונתחלף עם ארץ העמים נמצא שאדמתארץ ישראל בעצם לא היה במקומו אלא היה מפוזרבמקומות אחרים èëøישראל היו במדבר ארבעים שנה כדי שיאכלו את המןושותין מי באר, והתורה נבללת בגופן להיות חקוק אצלםגם בעשרים השנים הראשונות אחר שנכנסו לארץ שעדייןלא היה להם את מצות השמיטה ãöøìàåé íéðéðò çúôî éøáã çö÷úàåáì ãéúòìלעתיד לבוא יתגלה הכל ויבינו כל הסיבות וכל הטעמיםלמה נשתלשלו כל הדברים כפי מה שהשתלשלו, ואז יראושהקב\"ה מנהיג הכל לטובת ישראל ãëכוחו של יוסף הצדיק נשאר על דורות עולם, שבזכותו זכולקריעת ים סוף ולהעמדת החמה בימי יהושע, וגם לעתידלבוא יהיו עוד דברים כאלו, אשר השמש והירח יהיומשועבדים לקדושת ישראל ÷âîעל ידי חטאו של אדם הראשון בא כח הטומאה בעולם,ועל ידי כך הושם הטבע בהחיות להיות להם תאוהוטבעיות להזיק, ולעתיד לבוא כאשר יגיע הזמן של עולםהתיקון ויתבטל כח הטומאה יחזור הדבר כמו שהיהמתחילת הבריאה שלא יזיקו עוד ÷çöלעתיד לבוא אריה כבקר יאכל תבן, הכוונה הוא שיתהפךהאריה להיות מין טהור כבקר כיון שיאכל תבן ולא יאכלעוד מיני חיות טמאות øàîèä ïåùìידוע לכל שמחבר לשון הזה היה כופר שבכופרים, ומתבמיתה חטופה בליל שבת קודש, כאשר היה עטו בידווהיה עומד באמצע כתיבת הלשון åðúההמון עם יש להם טעות גדול בחושבם שלשון עבריתהוא לשון הקודש, והאמת שאין לזה שייכות עם לשוןהקודש האמיתי, אלא שהוא יצירה חדשה מעשי ידיהכופרים שעשאוהו לכתחילה להיות לשון לאומי שלהם,ושינו אותה לגמרי מלשון הקודש åðúבחוצפה ועזות מהפכים תיבות מלשון הקודשלהשתמש בהם לכוונת שקר וכזב אשר אין להם שחרæðúמקור לשון עברית הוא מספריהם המלאים מינות רח\"ל,ואי אפשר כלל לידע היטב פרטי הלשון, כי אם על ידיהלימוד בספריהם, אשר הם מלאים מינות וכפירה רח\"ל,ונמצא שהלשון הזה מושך לספרי מינות çðúעל ידי הלימוד לשון העברית, מכניסים בלא יודעיםבלבבות הילדים והילדות, הערצה והתקשרות להציוניםומעשיהם, ונמצא שבמקום לחזק הקדושה בלבבותהתלמידים והתלמידות, גורמים לחורבן עצום במוחותהתינוקות רח\"ל èðúòøä ïåùìיש בתורה המצוה של אהבת ישראל, שזהו מדה גדולהוצריכים למסירות נפש עבורה, אמנם משתמשים בהםבהפוך ושלא במקומם הנכון, והיינו שכאשר מדבריםמאפיקורסים, אז אומרים שיש איסור לדבר לשון הרעושצריכים לקיים מצות אהבת ישראל áëúúåòñî á\"îתכלית כל המסעות של בני ישראל במדבר היה כדישיתקנו שם כל מה שצריכים לתקן, ואולם אם לא היהשם שום פגם בבני ישראל היו זוכים לכח הקדושהבשלימות, אז היו יכולים ליכנס תיכף לארץ ישראל, והיונמשכים לשם כל ניצוצי הקדושה שצריכים לתקן בכלאותם המקומות åëìåáîעל ידי שהביא נח הקרבנות הציל את העולם וכל בריותיושלא יבא עוד מבול עליהם, על כן כיון שבגללו יש הצלהלכל הבריות לכן הותר לו לאכול בשרם àøúéðòú úìéâîדעת הפרי חדש שכיון שהימים אשר הוקבעו ונכתבובמגילת תענית נתבטלו, ודאי שאין להוסיף אחרים, ואףמי שנהג כן יכל לחזור בו בלא התרה àאף שאמרו שלא להוסיף מועדים, הכוונה לאלו שבמגילתתענית שפשטו בכל ישראל, אבל עיר אחת ומדינה אחתבפני עצמו אינו דומה להנך ומותר בלי פקפוק áחנניה בן חזקיה וסיעתו תקנו מגילת תענית מפני שהיומחבבים את הצרות ומקבלים עליהם יסורים באהבהומצדיקים הדין עליהם שראויים לכך ãøáãîישראל היו במדבר ארבעים שנה כדי שיאכלו את המןושותין מי באר, והתורה נבללת בגופן להיות חקוק אצלםגם בעשרים השנים הראשונות אחר שנכנסו לארץ שעדייןלא היה להם את מצות השמיטה ãöøúéðåéöä äðéãîהיה ברור ופשוט לכל גדולי דורות הקודמים, ואפילו אצלאלו שהסכימו מתחילה לשיטת החובבי ציון בהקמת
àò÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãסגולת ארץ ישראל נחשב לזכות רק אם מקיימים שםהתורה, אבל אם האוה\"ע היו נכנסים לארץ ישראל בלילקיים התורה אז היו מלכלכים את ארץ ישראלבתועבותם, ומתוך כך היה נאבד עצם החשיבות מארץישראל çëùרק כאשר יעזור הקב\"ה ויזכו להישועה שלימה אז נזכהלשוב לארץ ישראל, אבל עד שיגיע הזמן הנכסף כאשריעלה רצון לפני השי\"ת צריכים לדעת שעכשיו הוא רצוןהבורא ית\"ש שלא נהיה שם, אלא שנהיה מבחוץ, וזההטוב והמעולה בעבורינו èëùיש בתורה ענין של חיבת הארץ, אמנם משתמשים בעניןזה בהפוך ושלא במקומם הנכון, והיינו שכשמדברים ממהשמטמאים ארץ ישראל, אז אומרים שיש מצוה של חיבתהארץ áëúזה ברור שהציונים סכנה להכלל ישראל בכל רגע ורגע,ולולא המדינה שלהם לא היו הורגים בארץ ישראליהודים, כי המקום היה נכנס תחת ממשלת כלליותהאומות או באיזה אופן אחר, ורק על ידי ממשלתםנמצאים שם בסכנה בכל רגע ãðúäøéçáענין הבחירה אצל האדם, נחשב לחוק קבוע בטבע, יותרמשאר ענינים הטבעיים, שהרי בניקל יותר לשדד שארענינים טבעיים מליטול הבחירה מהאדם ÷ãéאין שייך להתפלל על איש אחר שיחזור בתשובה, כי אםאותו האדם אינו רוצה בעצמו בכך, נמצא שהוא מתפללשיטלו ממנו בחירתו וזהו בלתי אפשרי ÷æèלענין זה שיזכה האדם להנצל מאחר זולתו על ידישיטלו ממנו הבחירה, לזה צריכים זכותים גדוליםמאד ÷æéניטלה הבחירה מהשבטים הקדושים, וסיבב הקב\"ה כלהענין שיחשבו שיש איזה פגם ביוסף הצדיק, כיון שהיההדבר בהכרח שיתקיים הגזירה של ברית בין הבתרים,שירדו ישראל למצרים ÷ëאף שבאמת עומדים אומות העולם עלינו לכלותינו בכלדור וזהו רצונם תמיד, אולם הקב\"ה נוטל בחירתם ומסלקדעתם שלא יוכלו לעשותו, ועושה תמיד נסים ונפלאותעם ישראל להנצל מידי הקמים עליהם ÷àëאף שהאמונה באמת מכרחת וממש מוטבעת בלב אנשיבזה ענין הבחירה ú ישראל מאז שעמדו על הר סיני, מכל מקום עדיין שייךאף שיש לכל אחד בלבבו כח היצר הרע שהוא מלאךהמסית, אבל אותו המלאך אינו בעל בחירה ועל כן ישעליו איזה גבול עד כמה הוא רשאי להסית, אבל המסיתומדיח הוא אדם בעל בחירה, ולכן הוא גרוע הרבה יותרמהיצר הרע ãìúúåøéçáיש בירושלים הבית דין צדק, שהן המה הבית דין שלהעיר ואין שם בית דין אחר, והם אסרו מלהשתתף עםהציונים, ויחד עמהם אסרוהו עוד כמה גדולי ישראל, ועלכך כתבו במכ\"ע המודיע אשר מי שאוסר דבר זה הואשוטה רשע וגס רוח ואין פוצה פה ומצפצף על בזיון כבודהתורה âëúïåçèáבסתם בני אדם אין איסור אלא לבטוח בהם בלבד ומסירבטחונו בה', אבל בהיות לבו נכון בטוח בה' אלא שבאלגלגל תשועת ה' על ידי השתדלות אנושי אין בזה פגם,אבל באדם רשע אסור לבטוח כלל, אפילו באינו מסירבטחונו מה' ÷çòíéøöî úæéáאם היו ישראל יוצאים ממצרים שלא ברשות פרעה, לאהיו זוכים בביזת מצרים, ולכן היה ההכרח שיאמר פרעההרי אתם ברשותכם הרי אתם בני חורין, כדי שיהיו זוכיםבביזת מצרים מדין הענקה äñכל הרכוש שהיה למצרים היה באמת רכושו של יוסףהצדיק, ואם כן הדבר פשוט שכל רכוש מצרים היהשייך לבני ישראל ובצדק לקחוהו מהם בצאתם ממצריםäñכל אחד מישראל שאל מהמצריים אותם הכלי כסף וכליזהב ושמלות שהשתייכו לחלקי נשמתו אשר הוצרך הואלהוציא משם èðøברכוש מצרים לא היה שם כלום המשתייך לשורש נשמתושל משה רבינו, ועל כן לא היה יכול ליקח מאומה ñøùøãî úéáכאשר יודעים שיושבים בין כותלי בית המדרש במקוםשהוא קבוע לקדושה ללמוד התוה\"ק ולעבוד השי\"ת, הריèö÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãהישובים, שדבר זה של הקמת מדינה עצמאית לפני ביאתהמשיח, הוא אסור בהחלט äðúכל מי שהוא מודה בעבודה זרה של המדינה הציונית,ואפילו שרק אומר עליה דיבור אחד לטוב, הוא מראה בזהשהוא כופר בדברי חכמינו ז\"ל äðúà÷éøòîà úðéãîתכלית ההצלה שניצלנו מגיא ההריגה, הוא כדי שנעשהאנחנו השליחות באותו המקום אשר שלחו אותנו, שהגענולמדינה כזאת אשר לא שערום אבותינו ואבות אבותינו,כי כל זה נעשה לפי שצריך להיות כן לשלימות התיקוןקודם ביאת המשיח æìמן השמים נסתובבו הדברים שניצלנו מיד הרשעים ימש\"וויצאנו משם בשלום, והסתובב הדבר מן השמים שהגענולכאן, אשר התכלית היה כדי להקים את דרך הישן כמושהיה מאז ומקדם באותם המקומות והעיירות שבאנומשם ÷áòעלינו להתבונן ולעיין בכל מה שנעשה כאן במדינה זובשנים שעברו, כי הלא ידוע שגם בעבר באו לכאן מאותואלפים בני ישראל כשרים יראים ושלמים, וביניהם גםרבנים מובהקים וגאוני תורה, אבל בעוה\"ר לא נמשכהתורתם וכמעט שנשקע הכל, והטעם שנכשלו כי עשופשרות בהתנהגות תהלוכותם בדרכי התוה\"ק ãñùמה שהיה הגורם אפילו לרבנים יראי ה' שיפלו בפחיוקשים של הפשרות, והוא מה שחשבו שמוטל עליהםלמצוא אופני תיקון לכל סוגי היהודים במדינה, ודבר זהאי אפשר לעשותו רק באופן שמוכרחים לוותר מדרךהמקובל ולעשות פשרות ואופני וויתורים שונים כדישיתקבל גם אצלם ãñùבדבר שיודעים שכן הוא על פי התוה\"ק אין להשגיח עלשום נסים ונפלאות, אפילו כשיודעים שהוא מצדהקדושה ÷ãëãñçä úãîככל שהאדם יותר שפל וירוד בעונות ופשעים ובמידות,ובכל זאת הקב\"ה עוזר ומושיע לו ועושה לו נסיםונפלאות, הרי בזה נתגלה יותר ויותר מדת טובו ÷åëאברהם אבינו שהיה מדתו חסד היה ראוי מצד עצמו אלהתורה, שהתורה היא תורת חסד וזהו מדתו של אברהםàéøúåëìîá ãøåîכאשר סיפר יוסף לשבטים את חלומותיו שהיה נשמעמדבריו שניתנה לו מלוכה, דנו אותו כמורד במלכות ביתדוד אשר לו ניתנה המלוכה, ומטעם זה דנו אותו למיתהàð÷ ,àë÷ ,æöהשבטים לא חששו על מה שיוסף לעצמו סובר שהמלוכהאינו מגיע ליהודה, אלא חששו שיהיה לו איזה כח לפעולעל יעקב אבינו, ובזה יזיק ליסודות המלוכה בבני ישראל,ששייך באמת ליהודה, ועל כן אף שלא חזרו בהם ממהשסברו שהוא מורד במלכות, היה די שימכרו אותו ויפרידואותו מאביו ÷âðאף שלא עלה על דעתו של אוריה להמליך את יואב ולקרותומלך, אבל עצם נתינת כבוד לאיש אחר כשהוא בפניו שלהמלך, כבר זה נחשב לפגיעה ומרידה במלכות øãòêøã äøåîצריך שיהיה תלמיד חכם בראש שהוא יהיה בבחינת מורהדרך להנהיג המקום וללמד, הן בעניני לימוד התורה לדעתכיצד ללמוד, או באיזה שאלה בהוראה, או כשאחד רוצהלדבר בעניני דרכי ה', ומוכרח שיסדרו בין האברכים אופןהראוי להחזקתו, וכל אחד צריך ליקח חבל בזה æîùäæåæîכשמתעסק למען שכלול ביתו אז אינו חושב כלל אםמבקשים ממנו עוד איזה כסף בעד כל חפץ, אבלכשביקשו ממנו עוד איזה כסף בעד המזוזה, אז הוא זועקעל אשר לוקחים ממנו יותר מדי ãòúמזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבוע, וכן נוהגים החרדיםלדבר ה' ליתן המזוזות להסופרים לבודקם åòúíé÷éæîתלמיד חכם יש להזהר ביותר שלא לצאת יחידי בלילהמפני המזיקים, לפי שבאנשים פשוטים אינם מתגרים כלכך מאחר שאינם מתקנאים בו, אבל בתלמיד חכם יתכןיותר שיתגרו ח\"ו, כיון שכוחות הטומאה שונאים אתהיראי ה', וביותר מי שהוא איש צדיק çììæîבמעשה דאשת פוטיפר ראה יוסף דמות דיוקנו של אביובמרכבה העליונה, היינו שנתגלה לו הדבר ממקום גבוהאשר, אבינו יעקב צורת דמות חקוק שם אשר גבוה מעל
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã áò÷úזה הוא חשיבות גדול וחביבות גדול, שמכיון שיודעיםשזהו הטוב הנרצה לכן זה מביא החביבות ìøבעת שנמצאים בתוך הבתי כנסיות ובתי מדרשות זוכיםלהשראת השכינה, וכמו שאמרו עשרה שיושבין ועוסקיןבתורה שכינה שרויה ביניהם, והכוונה כשהוא באופן אשרזוכים לסייעתא דשמיא שלא יכשלו חלילה בהרהוריםרעים, ולומדים התוה\"ק במחשבות טהורות æòøאם האדם משריש בלבבו בעת לימודו בבית המדרשלהתקשר אז בקשר אמיץ וחזק להתנהג בכל עניניו על פיתורה ולעשות הכל על פי הלכה, וגם בעת הליכתו מביתהמדרש לצורך אכילתו ושינתו הוא חושב על הדבר הזהנמצא שהאדם לוקח אתו עמו את כוחות הקדושה שלהבית המדרש להביאו אל תוך ביתו ודירתו æòøכשהאדם נמצא בבית המדרש, אשר שם הוא המקוםללמוד ולעסוק בתורה, נחשב התורה למקום הפנימיוהעיקרי, כיון שזהו עצם תכלית בית המדרש, אבלכשהאדם נמצא בבית הדירה אשר אין זה מקום ללימודהתורה כל כך, העיקר הוא כח היראת שמים על כן נחשבהיראת שמים למקום הפנימי והעיקרי èòøיזכור תמיד דרכי התורה והיראה שלמד בבית המדרש וכןיתנהג על דרך זה גם בהיותו כבר חוץ לבית המדרש, ואזיזכה לאותו הברכה אשר ושמר ה' אלקיך לך את הבריתואת החסד, כי זהו העיקר והתכלית שימשיכו לילך בדרךהזה áéùבאופן כשקובע עתותיו ללימוד בביתו מתהווים תמידמניעות רבות ועיכובים שונים, ואמנם כאשר מתכנסיםובאים לבית המדרש ללמוד בצוותא אז יש בכך קביעותגמור àðùאומרים ששמת חלקי בין יושבי בית המדרש ולא שמתחלקי מיושבי קרנות, היינו שיהיה חלקי במקום שהוא רקיושבי בית המדרש, ואין שם יושבי קרנות כלל çîúישנם כאלו שאף כאשר יושבים בתוך ביהמ\"ד המהמיושבי קרנות, שמביא לתוך ביהמ\"ד את הדעות הזרותשירש מיושבי קרנות çôúììä úéáå éàîù úéáמה שהסתפקו שמא הלכה כבית שמאי בשביל דמחדדיטפי, אין הכוונה שהיה ספק שבאופן זה לא אמרינן דאחרירבים להטות, אלא שהיה הספק אולי החידוד של המיעוטהוא יותר מהחידוד של הרוב, ועל כן נחשב להיות רובáë÷ ,âî בהאיכותäøåëáכמו שהיה טעם וסיבה שיקדים יעקב אבינו את אפריםלמנשה, הרי מתוך סיבה זו עצמו, מן הנכון שיקדים גם יוסףלכל השבטים, כיון שממנו יצא אפרים אשר ממנו חוטר גזעיהושע שיעמיד החמה, ולכן מגיע לו הבכורה âðïåùøâ éðáאילו היה נותן משה רבינו את משא הארון לגרשון הבכור,היו אומרים שבעבור הבכורה מנאו הכתוב תחילה ולאבעבור קדושת התורה èôúäòåîùä ìòáבכל שמועה שאומרים צריכים תחילה לדעת מי הוא בעלהמאמר ומאיזה יסוד ומאיזה כח נובע המאמר הלזו, אבלבלי לדעת מוצא הדבר אם הוא מקור כזו שראוי לקבלשמועה מאותו בעל המאמר, הרי שוב לא יאמרו עודהשמועה לגמרי æìøבעניני הלכות הנוגעים לדינא נחוץ לדעת מי המחבר אםהוא ראוי והגון לסמוך עליו ועל דבריו, ובמה שחולק עלאשר קדמוהו וכדומה, ולכן הנפטר מחבירו יאמר דברהלכה כדי שיזכור את בעל המאמר æìø ,âðøדברי אגדה אינם רק איזה ביאור גרידא בפשט הפסוק,אלא שבדרך כלל יש בכך גם איזה הדרכה לעבדות ה'וליראת שמים, ואם כן נמצא שגם בדברי אגדה צריכיםלדעת מי הוא בעל השמועה, שהלא אנו רואין כהיוםשמעמיסים בדברי אגדה דרכים לא טובים çìøכהיום צריכים להזהר מאד בדברי אגדה לדעת בכל דבראגדה מהו מקורו, כיון שמעמיסים היום מינותואפיקורסות בדברי אגדה ואחר שמעמיסים ומכניסים בהםשטותים והבלים וכל מה שרוצים, עד שמתהווה דבריאגדה של שקר ושוב מתנהגים כפי הפשטים הללו âðøיראי ה' אינם לוקחים ספר חדש אם לא יראו הסכמה מרבבדוק ביראת ה' ãðøäáåùú ìòáאם נאמר שהצדיק מעיקרא הוא במדריגה גבוה יותר מבעלתשובה צריכים לברך מוציא לחם וכו' שהוא לשון עבר,ìàåé íéðéðò çúôî éøáã åö÷úהיחיד המוחה כנגד טעות הסנהדרין אף שנראה שהואפוגע בכבוד התורה, כיון שהוא יחיד ממש ועומדלמחות ולחלוק נגד כל הסנהדרין, ואולם באמת מתבררשאותו המוחה הוא המקיים את כבודו של הסנהדרין,שהרי על ידו חוזרים כולם אחר כך מהוראתם המוטעתâìúùàä ïùáëמאחר שהגוים היו חושבים בנס אברהם אבינו שיצאמכבשן האש שהוא מעשה כשפים, נמצא שלא הביא אותוהנס התגלות כבודו ית\"ש בעולם, על כן לא נזכר בתוה\"קאלא ברמז, ואף אברהם היה דואג מה היה המקור של נסהצלתו, עד שנאמר לו בנבואה אני ה' אשר הוצאתיך מאורכשדים æñíéðäëאף אם הכהנים עצמם נזהרים מכל צ\"ט שערי היתר, אולםעדיין מוכרח שלא יהיה בחינת הנהגתם באופן כזו שיוכללהשתלשל מכך שעוד יהיו בישראל אוכלי נבילותוטריפות, לפי שאז נזקפים ונקראים גם האוכלי נבילותוטריפות על שמם åîúíàå áà ãåáéëכאשר יעקב יצא מבאר שבע נחסר מכח הקדושה שהיה שםבעת אשר גם יעקב אבינו היה שם, ואף שיצא ע\"פ ציוויאביו, אבל מכיון שהצטער יצחק אבינו על חסרון כחהקדושה נחשב לו לפגם וע\"ז אמרו שנענש על ביטולכיבוד אב, אולם יעקב אבינו בגודל ענותנותו לא העלה עלדעתו כלל שיציאתו מן העיר גרם לחסרון בכח הקדושהåñ÷צערו של יצחק אבינו היה גם באותם הי\"ד שנה שהיהיעקב בבית עבר, ומה שלא נענש על השנים הללו היהמצד מה שנתגלגלו רחמי השי\"ת על יעקב אבינו ורצהליתן לו עוד שנים הרבה של שלוה ולהטעימו בעולם הזהמעין עולם הבא ÷åñלאברהם היה ציווי מיוחד לעזוב את אביו כיון שתרחאביו היה רשע וזה הפריע לו להשיג השגותיו בגודלדעתו, אבל אין זה ציווי כללי בדרך התורה, כי אין אניפוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ואדרבה דרך התורה הואשצריך האדם לשמוע למי שגדול ממנו ולכבד אביו ואמווכל הנהגתו בכל פרט צריך שיהיה בדרך ארץ âëøכל כבוד ומורא לאחר בפני המלך ית\"ש יש בזה לכאורהענין של עבודה זרה, והכיבוד והמורא שחייב לכבד אביוואמו זהו רק בשביל שכן צוה השי\"ת øãòיתכן להיות אצל תלמיד הקורא ושונה, שאף אינו יודעכלל מהו דרך התורה באמת, כי הרי הוא טועה לחשובשאינו רשאי ליתן כבוד ומורא לאביו ולרבו åòøíéð÷æ ãåáéëבעת שבאו ישראל לבקש שישלחו מרגלים נעשה הדברבערבוביא שהיו ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפיןאת הראשים, ונחשב להם לפגם, וזה היה גרמא בנזקיןלעונש מיוחד להשיב חכמים אחור, שיוכלו ללכוד אתמשה רבינו בערמה äìùמה שהתאספו האברכים בקיבוץ מיוחד לתורה ולתפילהאף שעכשיו הוא בבחינת וייטב בעיני הדבר, שנדמהשהכוונה בזה הוא לדבר טוב, בכל זאת צריך שיהיהבאופן של קריבה הוגנת להיות נערים מכבדים את הזקניםוזקנים מכבדים את הראשים, ואז יהיה בזה מבחן וסימןשאכן הוא דבר טוב åìùåáø ãåáéëודאי שמוטל החובה על תלמיד הלומד תורה להתנהגבכבוד ובמורא להורים, לציית לדבריהם וחלילה שלאלצער אותם אלא לכבד אותם, וכן לרבו שלמדו חכמה,ואף גם מי שמלמדו איזה פעם ומסייע לו שיוכל להביןכוונת דברי איזה תוספות äøòשוחט שאינו מראה סכינו לחכם ובזה מזלזל בכבודו, עלידי כך אין לו סייעתא דשמיא, וזה יהיה גרמא בנזקין דלאאסתייע ליה מלתא להעמיד הסכין על בוריה ולא ירגישבפגימה âéúøáâ íéìàã ìëדין כל דאלים גבר שמי שהדין עמו מוסר נפשו להעמידאת שלו בידו, יותר ממה שמוסר האחר נפשו לגזול, כןהיה בימים הראשונים, אבל בימינו אינו כן, כי כהיוםיותר האדם מוסר נפשו שיגיע לידו מה שאינו שלוâéù ,âñø באמתטעם כל דאלים גבר כי מכיון שהחפץ שייך שלו לכן הוארוצה באמת שיהיה אצלו, והמשתדל ורוצה באיזה דברלאמיתו הרי הוא מנצח לבסוף, כמו כן מי שרוצה באמת
âò÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãואם נאמר שהבעל תשובה הוא במדריגה גבוה יותר, אזצריכים לברך המוציא לחם וכו' שהוא לשון עתיד ÷àéאף אם יפלו ח\"ו בני ישראל בחטא, עדיין יכולים לשובבתשובה, ועוד יגדל בזה מעלתם ביותר, כי מעלת הבעלתשובה עדיף ממעלת הצדיק ÷áéíìåòä úàéøáמלאך המות נברא ביום הראשון, אף ששאר המלאכים לאנבראו ביום ראשון, שלא תאמר יש שותף ח\"ו להקב\"הבמעשה בראשית, שהרי עליו ודאי לא יאמרו שהיה שותףח\"ו במעשה בראשית àðכל התנהגות העולם וסדר ההשפעה שיש בעולם הוא עלאותו הבחינה כמו שהיה בעת הבריאה èéøאם האדם זוכה לכתר תורה אז הוא מוקדם לכל מעשהבראשית, מכיון דאיתרבי תלמיד חכם מאת ה' אלקיך תיראוגו' ויש לו דמיון להקב\"ה כביכול, אבל אם לא זכה האדםלכתר תורה, הרי הולכים בו לחושבו כפי סדר קדימתהבריאה בפועל ושפיר אומרים לו יתוש קדמך åñøäëøáעל ידי שמירת שנת השמיטה נמשך ברכה לכל שש השניםלהיות הברכה מצויה אצלם שלא יצטרכו לעסוק במשאומתן רק איזה שעות ביום ובמשך שני חדשים âöøיזכור תמיד דרכי התורה והיראה שלמד בבית המדרש וכןיתנהג על דרך זה גם בהיותו כבר חוץ לבית המדרש, ואזיזכה לאותו הברכה אשר ושמר ה' אלקיך לך את הבריתואת החסד, כי זהו העיקר והתכלית שימשיכו לילך בדרךהזה áéùúåëøáברכת הנהנין תכליתו הוא להעלות המאכל והמשקה אלהקדושה ולתקן ניצוצי הקדושה שבו ãöצריך לברך ברכת הנהנין גם על מים, כי גם במים עצמויתכן שיחול עליה איזה פגם, ואפילו כשאין שום פגםבמים, עדיין צריכים לברך עליה ברכת הנהנין, כדי לתקןהנפשות הנמצאים בהם ãöהטעם שעשה ה' ככה שיהיו בני אדם רעבים וצמאים,בשביל שנמצאים נפשות המגולגלים בהמאכליםוהמשקאות והם זקוקים לתיקון, ובזה שמברכים עליהםברכת הנהנין כשאוכלים ושותים אותם בכך המה מגיעיםלתיקונם ãöעל ידי ברכת הנהנין שהאדם מברך הוא מתקן ניצוציהקדושה שיש באותו המאכל, ונמצא שאם נהנה מןהעולם הזה בלא ברכה מנע בזה התיקון מאותם ניצוציהקדושה ñøàéöåîä úëøáלפני חטא אדם הראשון אכן הוציא הארץ לחם ממש, ומהשעכשיו אינו כן זהו לסיבת החטא, ולכן מברכין המוציאלחם לרמוז על מה שיהיה בעתיד ÷éאם נאמר שהצדיק מעיקרא הוא במדריגה גבוה יותר מבעלתשובה צריכים לברך מוציא לחם וכו' שהוא לשון עבר,ואם נאמר שהבעל תשובה הוא במדריגה גבוה יותר, אזצריכים לברך המוציא לחם וכו' שהוא לשון עתיד ÷àéíéðéîä úëøáכאשר האדם אומר ברכת המינים, אנו יודעים בו שאינומין, כיון שבודאי אינו רוצה לקלל את עצמו, כי תיקנוהברכה על האפיקורוסין שבישראל, ואולם כהיום גם זהאינו ראיה, שהלא יתכן שכוונתו בברכה זו הוא ח\"ו עלהחרדים לדבר ה' שהולכים נגד המדינה, והדברים מרפסיןאיגרא עד היכן שהתדרדרו âñúäøåúä úëøáבברכה הראשונה קודם שלמד אומרים לשון תורתו כי אזודאי היא תורת אמת תורתו של ה', אבל אחר שלמדנקראת התורה על שמו, ולכן בברכה אחרונה אומריםלשון תורת אמת, שלא סילף את התורה æëúíéðäë úëøáהנהיג הש\"ץ ימ\"ש לברך שם ברכת כהנים בחוץ לארץ בכלשבת ושבת, וכשבאו על הטעות של אותו משיח שקר בטלוהמנהג, כדי שלא להניח שם למסית ומדיח ר\"ל çðúøùáעל ידי שהביא נח הקרבנות הציל את העולם וכל בריותיושלא יבא עוד מבול עליהם, על כן כיון שבגללו יש הצלהלכל הבריות לכן הותר לו לאכול בשרם àøæö÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãלנצח במלחמתו עם יצרו, שיש גם אצלו בחינת כל דאליםגבר ומתגבר עליו øòäøéôëהנסים הם מה שהקב\"ה עושה להציל את בני ישראלמהסכנות והתלאות שהם גורמים לישראל, ואולם מישרוצה לייחס הנסים אל הכופרים ל\"ע, הרי הוא כופרבדומה להם åðכל מורא וכבוד שנותנים לאחר זולת להקב\"ה, הוא נתינתכבוד לאחר כשנמצאים לפני המלך, וזה כבר נחשבלפגיעה באמונתו ית\"ש ומרידה במלכות שמים øãòאף אם ירצו האומות שיקחו ישראל לעצמם גאולהוחירות, צריכים לדעת שזהו ביהרג ואל יעבור, כיענין היציאה מן הגלות הוא כפירה בגזירת הבוראית\"ש ãðúהממשלה של הציונים הוא בודאי ענין של יהרג ואליעבור, שהרי הם כת של מינים, ואין בנמצא מסוף העולםועד סופו מקור משחת כזו של מינות כפירה, המפיץ מינותבכל העולם כמותם èðúאם יש איזה חשש אשר מי שהוא ידמה לחשוב שכפרנובו ית\"ש ח\"ו, מחוייבים למסור הנפש להוציא הטעותהזה ולהכריז גלוי שאנו מאמינים בהשי\"ת ומייחדיםשמו àñúäáéúëהכתיבה בתוה\"ק בבחינת לשמה נחשב כחרוט על הלוחותשניתנה בסיני, וכמו כן בכל פעולה שעושים לשם שמיםנחשב כאילו היה חרוט על הלוחות שניתנה בהר סיני àòùäøåú øúëאם האדם זוכה לכתר תורה אז הוא מוקדם לכל מעשהבראשית, מכיון דאיתרבי תלמיד חכם מאת ה' אלקיך תיראוגו' ויש לו דמיון להקב\"ה כביכול, אבל אם לא זכה האדםלכתר תורה, הרי הולכים בו לחושבו כפי סדר קדימתהבריאה בפועל ושפיר אומרים לו יתוש קדמך åñøככל שהאדם עולה ומתעלה בתוה\"ק הוא מבין ויודעביותר שעד עכשיו לא ידע ולא הבין עדיין כלום, ועל כןמי שזוכה לכתר תורה ולומד תורה לשמה, יש לו לבנשבר ונדכה כיון שמבין ומשיג עד כמה לא זכה עדייןעד עכשיו למדריגה נכונה æñøáìדברים היוצאין מן הלב נכנסים ללב, היינו לאותו לב עצמושיצאו ממנו הדיבורים באמת, אותן הדברים חוזריםונכנסים בלבו ומוסיפים לו עוד קדושה ðøéîøàä ïáìיעקב אמר לעשו אם לבן גרתי וא\"כ כל תמיכתו ומקוריניקתו היה מרכוש ממונו של לבן, ונפחת ערכו של כלהתורה והמצות שלו, ואינו תורה אמיתית כי יש בה הכחשל לבן, ואם כן אין ברכת יצחק יכול לחול, ואין לו סיבהלשנאו אותו ÷ãòúåçåìבלוחות ראשונות היו ישראל במדריגה רוחנית גבוהה ולאשייך לומר שהעשיר משה מפסולתן של לוחות, אבלבלוחות אחרונות שישראל ירדו ממדריגתם אחר חטאהעגל, וקיימו המצוות בבחינת שלא לשמה היה שייךלומר שיתעשר משה רבינו מפסולתן של לוחות לקבלריבוי של השפעה גשמיות çéùהכתיבה בתוה\"ק בבחינת לשמה נחשב כחרוט על הלוחותשניתנה בסיני, וכמו כן בכל פעולה שעושים לשם שמיםנחשב כאילו היה חרוט על הלוחות שניתנה בהר סיני àòùמשה רבינו זכה להשראת השכינה כבר בלוחות הראשונותאף שהיה עדיין עני, כי הלוחות הראשונות היו לפני חטאהעגל ולא היה חשיבות בעולם לעשירות, אז לא היה זקוקלעשירות, אבל אחר חטא העגל בלוחות שניות וכבר ראושהולך וגדל דור כזה שהעשירות יהיה אצלם מעלהגדולה, לכן אמר לו הקב\"ה פסל לך שכבר יש צורךוהכרח שיהיה לו גם עשירות öùèåìכל זמן שלוט היה לעצמו היה מצבו כפי מה שהיה ולאנעשה גרוע יותר, אבל עכשיו כאשר היה הולך עם אברםוהיה בבית מדרשו וראה האיך שאברהם אבינו מגייר גרים,ובכל זאת נשאר במצבו, הרי בזה עצמו נעשה יותר גרוע,כיון שכבר הוזקק לחזק לבבו יותר ברשעות שלא ימשךאחר השפעתו של אברהם אבינו åëøíçìלפני חטא אדם הראשון אכן הוציא הארץ לחם ממש, ומהשעכשיו אינו כן זהו לסיבת החטא, ולכן מברכין המוציאé÷ בעתיד שיהיה מה על לרמוז לחם
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã ãò÷úäåàâרבי אליעזר חלק על רוב חכמי ישראל, וטען אמת המיםתוכיח, כי נמשל התורה למים היורדים ממקום גבוהלמקום נמוך, כך דברי תורה אין מתקיימין אלא במישדעתו שפילה, וזהו שאמר להם, שיש בכם הרבה אשרלהם לב להבין להודות לדבריי, אבל מפני הגאוה כל אחדמתבייש לחזור מדבריו áîיש מציאות שהאדם מתחיל להתעסק בדברים טוביםבכוונה רצויה לשם שמים, אולם תוך כדי כך מערב היצרהרע בהפעולה עניני גיאות והתנשאות ושאר דברים, עדשהאדם מתהפך לעסוק בדברים אלו עצמם בבחינת שלאלשמה האסורה והיינו כדי לקנטר åîùäìåàâמה שנגאלו ישראל מהגלות בזמן הבית שני לא נקראגאולה רק פקידה èéגאולת מצרים היתה במנוסה ובחפזון, ואף שאמרה תורהובני ישראל יוצאים ביד רמה, בכל זאת היה באופן שלחפזון, והטעם כיון שלא היה עדיין גאולה זו בשלימות,שהרי לא הגיע עדיין הזמן של הגאולה העתידה, וגאולההעתידה יהיה לא בחפזון ומנוסה èéבחינת גאולה העתידה הוא מליבא לפומא לא גליא,ואפילו בני ישראל עצמם מאמינים בזה רק על ידישמתאחזים בכח האמונה שכך אמרה התוה\"ק שיהיה כן,אבל גם אצלם הוא למעלה מן ההשגה האיך שיהיהבאפשרי ëדבר זה ידוע לבני ישראל, וכך הוא הקבלה בידם,שצריכים להיות בגליות אצל השבעים אומות, ונמצא שאםעדיין לא היו בכל מקום, נמצא שגאולה הלזו הוא גאולהלפני הזמן, אשר בזה יש סכנה גדולה, על כן עדייןיתייראו ויפחדו בני ישראל מגאולה כזו, ועל כך ישובלהם הקב\"ה שאכן נחשב להם כאילו כבר היו בכל מקום,כיון שאחד מכם גולה לברבריה וכו' ודומה כמו שגליתםכולכם âëנכתב כמעט בכל מקום בתנ\"ך מתי יהיה קץ הגאולה, אךחייבה חכמתו ית\"ש שיתעלם מאתנו ולא יתראה לעינינוביאור אמירת הקץ, ולעתיד לבא יתמהו הכל שאחרשיתגלה הקץ יתגלה לעינינו שכבר אמר ה' ית\"ש בביאורמתי יהיה הקץ ãëניתנו לבני ישראל סימנים לדעת מתי יהיה זמן הגאולההעתידה, ויתגלו בביאת המשיח æîאהרן הכהן ידע שביאתו של משה רבינו לגאול את ישראלממצרים, הוא פועל דמיוני על העתיד כשיבוא לגאול אתישראל בגאולה העתידה, ולכן כל מה שיהיה בעת ביאהזו, יפעול גם על לעתיד ÷çìאין האדם יודע באיזה תנועה ובאיזה מעשה ופעולהטובה, יש בידו להחיש ולקרב קץ הגאולה, והאמת הואשאם היו יודעים מה שיכולים לפעול בכל פעולה טובהאף הקטנה ביותר, ובכל מחשבה טובה, אז היה נראה פניהדור באופן אחר לגמרי ÷èìאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, כדי שיפעול מהשיש ביכולתו לפעול למען הגאולה שלימה ÷èìגאולת מצרים היתה גאולה שלימה שעשאוהו כמצולהשאין בה דגים, ולא נשאר בהם שום ניצוץ קדושה, ולכןאין צריכים עוד לחזור לשם èðøתחילה ישובו ישראל בתשובה לפני הגאולה, אבל אחרשיגאלו ויתרבה הדעת בישראל אז יתוודע להם שהתשובההראשונה לא היה עדיין במדריגה הראויה, ולכן יחזרו וישובובתשובה שניה שזה תהיה במדריגה גבוה יותר åñøבגאולה הראשונה התחילו במדריגה גדולה למאד, ואחרכך כשחטאו נפחתו וירדו ממדריגתם לאט לאט, ואולםבגאולה האחרונה יהיה להיפוך, שאכן בזמן הגאולה יהיההתחלה של מדריגה גבוה, ושוב בהמשך הזמן אחרהגאולה יתעלו תמיד עוד יותר ממדריגה למדריגה æìùאחר הגאולה שלימה ידרוש הקב\"ה מהרועים על מה שלאהשגיחו לראות בבני ישראל מתחילה שלא יבא אצלם לידיכל הפירצות החמורות åîúאף אם ירצו האומות שיקחו ישראל לעצמם גאולהוחירות, צריכים לדעת שזהו ביהרג ואל יעבור, כי עניןהיציאה מן הגלות הוא כפירה בגזירת הבורא ית\"ש ãðúגאולה בלי האל\"ף בתוכו, נעשה גולה, והיינו שאםהגאולה הוא בלא אלופ\"ו של עולם רק בדרך הטבע, אזעוד נעשה מזה גולה רח\"ל äðúíéøãâבדיני נדרים כשרצו חכמינו לעשות גדר מסויים שלאיכשלו ח\"ו בהוצאת שם שמים לבטלה, הבינו שאי אפשרìàåé íéðéðò çúôî éøáã ãö÷úעל ידי שיש לאדם מתחילה הרצון ליראת שמים, הרי זהמסייע שיהיה לו סייעתא דשמיא שיוכל ללמוד תורה אשרעל ידיה זוכה ליראת שמים בפועל, אבל אם האדם באללמוד בלי מחשבת יראת שמים, אז אין זה שוה כלום ëøהעוסק בתורה ואין בו יראת שמים, גרוע ממי שאינו עוסקבתורה ואינו מתנהג ביראת שמים ãëøכיון שבני ישראל היו נמצאים אצל משה וראו עבודתוויראתו על כן היה נחשב גם אצלם היראה למילתאזוטרתי åëøגם טרם שהאדם לומד תורה הוא צריך לדעת אשר ברוךהמקום ברוך הוא, והיינו שיהיה ביאתו ללימוד התורהביראת שמים לדעת שיש מנהיג לבירה, כי בלי זה איןלימודו שוה כלום åñøאדם יכול ללמוד ולסיים כל התורה כולה, ועדיין אף לאנכנס כלל אל התורה להיות בתוך התורה, לדעת מהוהתורה ומהו דרך התורה, כי מכיון שאין לו אף המפתחותהחיצונית הרי לא יוכל כלל ליכנס לשם, ונמצא שאף לאראה עדיין את התורה æòøכשהאדם נמצא בבית המדרש, אשר שם הוא המקוםללמוד ולעסוק בתורה, נחשב התורה למקום הפנימיוהעיקרי, כיון שזהו עצם תכלית בית המדרש, אבלכשהאדם נמצא בבית הדירה אשר אין זה מקום ללימודהתורה כל כך, העיקר הוא כח היראת שמים על כן נחשבהיראת שמים למקום הפנימי והעיקרי èòøèáð ïá íòáøéהשבטים ראו שעתיד לצאת מיוסף ירבעם בן נבט שיסיתאת ישראל לעבוד הבעלים ולכך דנו אותו למיתה, אףשגם ראו שלעתיד לבוא כל הפגמים הללו יתוקנו לטובה,אולם עדיין נמצא שעל ידי חטא ירבעם בן נבט יהיוישראל רק במדריגת בעלי תשובה, ולא במדריגת צדיקגמור שהוא למעלה ממדריגת בעל תשובה ÷èäãéøéלפעמים האדם מתעורר בעצמו ויש לו חשקות התורהוחשקות המצוות ורוצה ומתאווה להתנהג בדרך הישרה,שאז הוא בבחינת אוהב, ושוב אחר שעה נעשה מתרשלבתורה ובמצוות ואינו מוציא אל הפועל, והוא בבחינתבוגד, וכיון שאינו רוצה לקבל האשמה של התנהגותו עלעצמו מגיע למסקנא של דעה מסולפת אשר כל הדרךהאמת אינו נכונה ונעשה אויב àìùúåøåãä úãéøéתרנגולתא דאגמא שהיו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוהשדורסת, אותו המין היה מתחילה עוף טהור ולא היתהדורסת ואוכלת, ועל כן אמרו שיכולים לאכלה, אמנם עלידי קלקול הדורות נכנס בה כח הטומאה עד שקבלה סימניטומאה ונעשה עוף הדורסת ÷èöאצל חסידים הראשונים עדיין היה שייך להיות שוהיןשעה אחת לפני התפילה, אולם כאשר נעשה ירידתהדורות בטלו המנהג כדי שלא יבוא מי שאינו תוכו כברוויאמר שהוא חסיד גדול ביותר, ויהיה יושב בטל בליעשיה שני שעות לפני התפילה אלא שאמרו שילמדותוה\"ק לכל הפחות שעה לפני התפילה ושעה אחרהתפילה, ודבר זה יכניס קדושה באדם åôøבדורות האחרונים נתהפך הדבר והגדול מקבל ההשפעהממי שקטן ממנו בחכמה וביראה, והקטן ממנו מקבל גםהוא ממדריגה פחותה יותר, ואז מתדרדר הגדול הראשוןלהיות הולך עמו מטה מטה למדריגה הפחותה ביותר, כיוןשכבר הוא מאוחד עמו, עד שמגיע לכך שכולם נעשוכעמא דארעא áðúäòåùéעד שנזכה לביאת המשיח שאז יהיה הישועה בשלימות,עדיין זקוקים להצלה בתר הצלה, וצריכים תמיד לסייעתאדשמיא ÷äîäáéùéכל תלמיד הנמצא בישיבה צריך לדעת אשר כל הפרטיםהנאמרים מטעם הנהלת הישיבה, הרי הן הם הדבריםשנדברו ביננו וכך צריך להיות ההנהגה, ולא יהיה כל אחדבונה במה לעצמו לעשות כפי שעולה בדעתו âëøמי שאינו רוצה ואינו יכול להתנהג בדרך הישרה הן ביןאדם למקום והן בעניני דרך ארץ בין אדם לבריות, ונמצאשיכול להיות על ידו חילול השם שיאמרו הבריות הביטווראו האיך מתנהג תלמיד ישיבה, הרי מה לו ולצרה הזאתוהלא מוטב לו שלא יהיה בין הבאים למשכן ה', כדי שלאיגרום לעצמו תרתי גיהנם çëøכאשר יודעים שיושבים בין כותלי בית המדרש במקוםשהוא קבוע לקדושה ללמוד התוה\"ק ולעבוד השי\"ת, הריזה הוא חשיבות גדול וחביבות גדול, שמכיון שיודעיםשזהו הטוב הנרצה לכן זה מביא החביבות ìø
äò÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãלהגיע לתכלית הגזירה רק באופן כשיעמידו שיהיה דיןוחיוב גזירה זו כאילו הוא סניף מדברי התורה ממש, ועלכן נחשב הנודר בכינוי כאילו נדר בלשון תורה åëùìæâאם האדם לוקח איזה חפץ שאינו שייך אליו בפנימיותו,הוא מונע בזה התיקון שצריך להיות להנפשות ונצוציהקדושה שיש באותו החפץ על ידי בעליו ñøמי שאינו נזהר בממון זולתו כבר יש בזה מופת חותך שהואגנב, ובפרט כשאין נזהרים כראוי ומקלקלים ושוברים מהשמשתייך למקום תורה, אשר החפצים הללו זקוקים לכלבאי בית ה', הרי אין לך גנאי גדול מזה èñøאף שגזל עכו\"ם אסור, אבידת עכו\"ם וכן הפקעת הלוואתומותר באופן דליכא חילול ה', כי יש חילוק בין חפץשנמצא ברשותו של אדם שאז הוא מקפיד אפילו על דברמועט, לחפץ שכבר אינו נמצא אצלו וברשותו שאז אינומקפיד כל כך æèùìåâìâהשבטים דנו את יוסף למיתה אף שידעו שלעתיד צריךלהיות תחילה משיח בן יוסף, ולכאורה האיך יצא הדברלפועל אם ידונו אותו עכשיו למיתה בזמן שלא העמידעדיין דורות, שחשבו שיתקיים הענין על איזה אופןבבחינת הגלגול çîהטעם שעשה ה' ככה שיהיו בני אדם רעבים וצמאים,בשביל שנמצאים נפשות המגולגלים בהמאכליםוהמשקאות והם זקוקים לתיקון, ובזה שמברכים עליהםברכת הנהנין כשאוכלים ושותים אותם בכך המה מגיעיםלתיקונם ãöנשמות צדיקים אשר צריכין איזה תיקון לפי מעשיהםמתגלגלים בעופות טהורים, ועל ידי שנשחטים שחיטהכשירה בברכה ומכסים דמם בברכה זהו תיקונם æðøהנפש המגולגלת וניצוץ הקדוש הצריכה תיקון אינויכול לקבל תיקונו על ידי כל אחד, כי התיקון צריךשיהיה דוקא על ידי אותו איש שהתיקון הזה שייךאליו, וגם אופן התיקון צריך להיות באופן המיועדלנשמה זו çðøהצדיקים חביב עליהם ממונם, כיון שהם יודעים שבאותוהרכוש מגולגלים הנפשות וניצוצי הקדושה המשתייכיםלשורש נשמתם ולכן גם נפשם נמשך אליהם לפי שהםצריכים לתקן אותם àñøúåìâדבר זה ידוע לבני ישראל, וכך הוא הקבלה בידם,שצריכים להיות בגליות אצל השבעים אומות, ונמצא שאםעדיין לא היו בכל מקום, נמצא שגאולה הלזו הוא גאולהלפני הזמן, אשר בזה יש סכנה גדולה, על כן עדייןיתייראו ויפחדו בני ישראל מגאולה כזו, ועל כך ישובלהם הקב\"ה שאכן נחשב להם כאילו כבר היו בכל מקום,כיון שאחד מכם גולה לברבריה וכו' ודומה כמו שגליתםכולכם âëודאי שהבורא כל עולמים מנהיג הדבר להיות בזה טובהלבני ישראל, ואף שאנחנו לא נדע בכל הענינים מהוהטובה שיש בכל בזה, אבל הכל יתברר לעיננו לעתידכאשר יושיע השי\"ת את בני ישראל ãëכל השתלשלות הענינים שנעשה בבני ישראל, וגם אופניהתלאות והצרות, הכל הוא בחשבון מדוקדק על כלפסיעה שיגיעו לתכלית הנרצה, אלא שאם בני ישראלזוכים נשתלשל הדבר באופן קל ביותר, ואם ח\"ו אינםזוכים נשתלשל הדבר באופן קשה äëתכלית כל הגליות הוא כדי לברר ניצוצי הקדושהשנמצאים בכל מקום äë ,ãì÷ ,àìאם לא היו ישראל חוטאים היה קדושתם של ישראל גבוהכל כך, עד שהיה להם כח המושך שהיה ממשיך את כלניצוצי הקדושה מכל המקומות שיבואו למקום שישראלנמצאים שם, ולא היה צורך שילכו בני ישראל לגלותבאותם המקומות שנמצאים שם ניצוצי הקדושה, אבל אחרשחטאו ישראל הם צריכים לבוא בפועל באותם המקומותשנמצאים שם ניצוצי הקדושה, כדי שיוכלו לתקן מהàì÷ ,ãì ,äë לתקן שצריכיםגם אם בני ישראל ח\"ו אינם זוכים לגמרי, ומתוך כך נעשההשתלשלות שצריכים לעבור תלאות וזמנים קשים, אשראם היו זוכים היו יכולים למנוע אותו, הרי באמת יש גםבאופן זה עצמו איזה צד טובה ותכלית מיוחדת åëאף שאנו לא חזרנו לבית מגורי אבותינו, אבל כח קדושתהאבות בא אחרינו להיות עמנו באותו הגלות שאנונמצאים בה כעת äìבשלש הגליות הראשונות, היו ישראל בגלות במדינהמסויימת אצל אומה פרטית, אבל בגלות האחרון שהואäö÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãלפעמים התלמיד חושב לנפשו כי מאחר שהוא לומדלעצמו בהבנה, מעתה איזה תועלת יהיה לו לילך גםלהרצאת השיעורים בישיבה, ואולם באמת אינו כן, שאםהנהלת הישיבה אומרת שצריכים לילך להרצאתהשיעורים, צריכים לציית ולילך, כי לא ימלט הדבר שלאיפיק ממנו תועלת אף שכבר למד הענין àðøיש בכך מדות ודרך ארץ כשעושים כפי מה שההנהלתהישיבה קובעת, ומי שאינו מציית ואינו משים על הלבבשביל שהוא מדמה לנפשו שיכול לילך בדרך שקובעבעצמו, בעוה\"ר כל זה הוא מכוחות היצר הרע àðøמי שאינו נזהר בממון זולתו כבר יש בזה מופת חותך שהואגנב, ובפרט כשאין נזהרים כראוי ומקלקלים ושוברים מהשמשתייך למקום תורה, אשר החפצים הללו זקוקים לכלבאי בית ה', הרי אין לך גנאי גדול מזה èñøהענין הזה ללמוד עם תלמיד שאינו הגון נוגע להרביםוהכלל כולו, שהרי אם תלמידים שאינם הגונים נמצאיםבבית המדרש יחד עם שאר התלמידים יש בזה סכנהגדולה שלא יקלקלו גם אחרים åôøò\"äîåà¯ìàøùéשבועה זו שלא ליקח מלוכה לפני הזמן, לא היה דוקאלישראל אלא גם לשאר האומות, אלא שלשאר אומות אינוידוע מתי נחשב אצלם שהוא עדיין לפני הזמן, כי לא חסעליהם המקום ליתן להם סימנים על הזמן, וזהו הסיבהשנכרתו כמה אומות מן העולם בשביל שלקחו להםהמלוכה לפני הזמן, ואולם לבני ישראל ניתן סימניםשידעו מתי הוא הזמן æîעל כל פסיעה ופסיעה צריכים לשבח את הבורא כלעולמים על כל החסד שהוא עושה עמנו ועוזר לנו, שהריאנו אומרים בהגדה שבכל דור ודור עומדים עלינולכלותינו וכו', ואף שלכאורה אין זה נראה גלוי לעיניםבכל דור ודור, כן הוא אלא שאין רוצים מן השמיםשיתגלה תמיד מה שזוממים הרשעים לכלות את הכללישראל, אבל קמי שמיא גליא שכן הוא âðלישראל יש הבטחה מן השמים, שכאשר חוזרים בתשובהמתקבלת התשובה בשמים, משא\"כ לאומות העולם יתכןשלפעמים יועיל להם התשובה אבל אין הבטחה שמועילהתשובה בודאי בכל עת ÷äðרק אצל זרע ישראל יש אותו כח הקדושה שיהיה קיוםהתוה\"ק באופן של שמחה וחדוה בנפש חפצה ברצוןנדיבות הלב, וזהו הדרך הטובה והישרה שלא יהיההתוה\"ק כשעבוד ועול קשה אלא שישתוקקו אליה ברצוןוחפץ עצמי, אבל אצל האומות העולם אף כשמקבליםעליהם מצוות הוא באופן של שעבוד èøיותר שכיח קפידא ופירוד בין ישראל מבאומות העולם,ובתלמידי חכמים ובצדיקים יותר מבשאר עמא דארעאוכו', והטעם שכל שקדושתו יותר, הוא מרגיש יותרומקפיד יותר לפי דביקותו èñùïåìåáæ øëùùéהקדים הכתוב יששכר לזבולון כיון שבמציאות סדרהענינים מוקדם תחילה פעולתו של זבולון, שכך הטביעהקב\"ה במנהגו של עולם שיהיו מחזיקי התורה מקדימיםומכינים להתלמידי חכמים את האפשריות שיהיה ביכולתםלעסוק בתורה îúãåáëכל מורא וכבוד שנותנין לאחר חוץ מהקב\"ה הוי עניןעבודה זרה, ודמי למשתחוה לשם אלקות, כי הכתרוהכבוד רק לחי עולמים âö ,ãòøעל ידי ההתנהגות בכבוד הראוי לכל מי שגדול ממנובחכמה ובמנין, זה עצמו מביא כבוד שמים äøòודאי שמוטל החובה על תלמיד הלומד תורה להתנהגבכבוד ובמורא להורים, לציית לדבריהם וחלילה שלאלצער אותם אלא לכבד אותם, וכן לרבו שלמדו חכמה,ואף גם מי שמלמדו איזה פעם ומסייע לו שיוכל להביןכוונת דברי איזה תוספות äøòאותם התלמידים שעוסקים בתורה כראוי לשם שמיםולתכלית נרצה ביהדות ומתנהגים כהוגן, הרי זה מביאכבוד שמים הן כלפי חוץ אצל לומדי תורה והן בתוךכותלי בית המדרש אצל התלמידים עצמם, ונמצא שישלאלו זכות הרבים áöøäøåúä ãåáëיש בירושלים הבית דין צדק, שהן המה הבית דין שלהעיר ואין שם בית דין אחר, והם אסרו מלהשתתף עםהציונים, ויחד עמהם אסרוהו עוד כמה גדולי ישראל, ועלכך כתבו במכ\"ע המודיע אשר מי שאוסר דבר זה הואשוטה רשע וגס רוח ואין פוצה פה ומצפצף על בזיון כבודהתורה âëú
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã åò÷úגלות אדום, זה כולל מה שנתפזרו ישראל בגליות בכלהעולם כולו äìכל הקיום של בני ישראל בגליות הוא על ידי כוחו וזכותושל יעקב אבינו, ולכן נחשב כאילו הוא בעצמו נמצא שםיחד עמהם äìכל קיום עם ישראל בגלות בין האומות הוא בבחינתשה אחת בין שבעים זאבים, ויזדקקו תמיד שיעשההקב\"ה עמהם נסים ונפלאות להנצל מידי הקמים עליהםãë÷אם היו ישראל מגיעים לבחינת עולם התיקון בשלימות,אז היה מתבטל גזירת הגלות בזמן מוקדם ÷àìכאשר שב ראובן אל הבור וראה שיוסף אינו שם, הבין שעדייןלא הגיע הזמן של עולם התיקון, ויצטרכו לירד למצרים, וגםעוד יצטרכו לילך לשאר הגליות כדי לתקן ניצוצי הקדושהשנתפזרו ועל כן אמר ואני אנה אני בא ÷âìכל הענין מה שהשליכו את יוסף אל הבור, רומז עלהזמן של הגלות הרביעי בגלות אדום, אשר אותו הבורמלא נחשים ועקרבים של הערב רב, שהם יהיו אזהמנהיגים ÷åìמכיון שהשתלשלות גלות וגאולת מצרים הם שורש לכלהגאולות בעתיד, על כן היו אצל יוסף כל התלאותהללו, כדי שגם כאשר יבואו תלאות שונות על אישמישראל בדורות העתידות, יתעורר בעבורו כח ההצלהשהיה אצל יוסף הצדיק, שעל ידיה ינצל גם הוא מסבלתלאותיו ÷âîאף אם ירצו האומות שיקחו ישראל לעצמם גאולהוחירות, צריכים לדעת שזהו ביהרג ואל יעבור, כי עניןהיציאה מן הגלות הוא כפירה בגזירת הבורא ית\"שãðúגאולה בלי האל\"ף בתוכו, נעשה גולה, והיינו שאםהגאולה הוא בלא אלופ\"ו של עולם רק בדרך הטבע, אזעוד נעשה מזה גולה רח\"ל äðúíéøöî úåìâעצם הגזירה לירד במצרים היה בשביל שנגזר כן בבריתבין הבתרים, אולם עדיין היו זקוקים לאיזה עילה וסיבהשל פגם, כדי שיצא לפועל אותו העונש, ולכן נתגלגלהענין במשקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותרמשאר בניו, שהיה בזה איזה צד פגם áëíéãñç úåìéîâאי אפשר להגיע לשום דבר טוב אם אינו נכלל בתוכוהכח של גמילות חסדים æôùמצות גמילות חסדים הוא שימלא כל אחד לאיש זולתודי מחסורו אשר יחסר לו בגוף ובממון או בעניניםרוחניים ללמדו דעת ותבונה, אולם לאחר ביאת המשיחמאחר שיהיה אז לכל אחד די מחסורו בעניני הגוף, וגםמלאה הארץ דעה את ה' תחדל במציאות האפשריותלקיים מצוה זו æôùכיון שלעת עתה עדיין זקוקים לבחינת החסד, צריכיםלהתאמץ להחזיק הדבר ויש בזה חסד גדול שתוכללהתקיים כראוי çôùíéøâכל הגרים המתגיירים בעולם בהמשך כל הדורות המהמאותם הנשמות של הנפש אשר עשו בחרן שזכו ללמודמתורתו של אברהם אבינו, ולמדו תורה אף שהיה להם דיןבן נח למען הדורות העתידים לצאת משורש נשמתם æøúåéîùâכשמקיים מצוה שלא לשמה, והיינו בשביל איזה תועלתגשמי שפיר יתכן שיקבל שכר עליה בעולם הזה, כי כמושכוונתו במעשה המצוה היתה לענין גשמי, כן ישבאפשרי שיקבל עליה שכר גשמי, ושכר הזה הוא יכוללקבל גם בעולם הזה æéùהעוסק במשא ומתן לא רק במה שהוא זקוק לצורך פרנסתואלא שמתעסק בכך למען הרבות ממון לבד, נכשל בעשייתדברים שלא כהוגן, וכבר רק בהליכתו למקומות עבודתוומקומות משאו ומתנו הוא מתגשם מכך כל כולו áìùבמצב הדור כהיום צריכים הרבה להשים על הלב שלאיתגשמו, כי הרי אנו נמצאים במצב קשה הן מצד מעמדהדור והן מצד המצב הפרטי שכל אחד נמצא בו אשרהאדם מתגשם, צריכים להשתדל שלא יתגשמו במדהמרובה בכל הענינים המביאים לידי התגשמות äîùíéìèá íéøáãצריכים לעשות כל טצדקי שיקדישו הזמן לקביעות עתיםלתורה ואיש בל יעדר מלבוא אל הלימוד, ועוד זאת שכלאלו הזמנים לא יבטלו לעסוק בשום ענין אחר, כי זה ודאיאשר אם נותנים אז גם עת לשוחח ולדבר, אין בזה לאתורה ולא מצות ומעשים טובים, כי הלא בדרך כלל איןמדברים מתורה וממצות אלא בדברים בטלים çìùìàåé íéðéðò çúôî éøáã áö÷úיעקב אבינו ביקש לישב בשלוה, רק היה לו חוב של כ\"בשנה שהיה צריך להיענש שלא כיבד את אביו, על כן קפץעליו רוגזו של יוסף, ומתוך כך קיבל עונשו ופרע חובו,ובכך הגיע להשלוה כבר בעולם הזה âאף שנעשו ליעקב אבינו נסים גדולים להנצל מעשו ומלבןומצרת דינה, לבו היה נוקפו בפחד על עצם הנסים הללו,מי יודע אם לא נעשו לו אותם הנסים על ידי השטן ח\"ו,וכשנתגלגל הדבר שירד יוסף הצדיק למצרים, התברר לולמפרע על כל הנסים והנפלאות שנעשו לו, שכולם היומהקב\"ה מצד הקדושה áéכיון שביקש יעקב לישב בשלוה והקב\"ה עושה רצון יראיו,לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף בכל השתלשלות הענינים,שמכרוהו אחיו למצרים ועלה לגדולה והלך יעקב אבינואליו בדרך כבוד, ועל ידי זה זכה יעקב אבינו להיותבשלוה, שאף הליכתו לגלות היה בדרך שלוה ומנוחה àëכל הקיום של בני ישראל בגליות הוא על ידי כוחו וזכותושל יעקב אבינו, ולכן נחשב כאילו הוא בעצמו נמצא שםיחד עמהם äìיעקב אבינו היה מדתו מדת האמת, ועל כן כאשר היה לוליוסף הצדיק איזה ספק ורצה לדעת מהו דרך האמת, היהיכול לראות בדמות דיוקנו של יעקב אבינו שהיהבהשרטוטין שלו מדת האמת, ומתוך כך ראה והשיג מהודרך האמת אשר ישרים ילכו בה, ומהו ההיפוך מהאמתשאסור לילך בדרך זה òכאשר יעקב יצא מבאר שבע נחסר מכח הקדושה שהיהשם בעת אשר גם יעקב אבינו היה שם, ואף שיצא ע\"פציווי אביו, אבל מכיון שהצטער יצחק אבינו על חסרוןכח הקדושה נחשב לו לפגם וע\"ז אמרו שנענש על ביטולכיבוד אב, אולם יעקב אבינו בגודל ענותנותו לא העלהעל דעתו כלל שיציאתו מן העיר גרם לחסרון בכחהקדושה ÷åñצערו של יצחק אבינו היה גם באותם הי\"ד שנה שהיהיעקב בבית עבר, ומה שלא נענש על השנים הללו היהמצד מה שנתגלגלו רחמי השי\"ת על יעקב אבינו ורצהליתן לו עוד שנים הרבה של שלוה ולהטעימו בעולם הזהמעין עולם הבא ÷åñåðéáà ÷çöéאף שלא נשחט יצחק בפועל בהעקידה, אולם נשמתונתהפכה ונחלפה, שנשמת יצחק נכנס בהאיל ונשמת האילנכנס ביצחק, ועל ידי זה קיבל נשמה מעולם הדכורא והיהיכול להוליד ÷åöíéøöî úàéöéגאולת מצרים היתה במנוסה ובחפזון, ואף שאמרה תורהובני ישראל יוצאים ביד רמה, בכל זאת היה באופן שלחפזון, והטעם כיון שלא היה עדיין גאולה זו בשלימות,שהרי לא הגיע עדיין הזמן של הגאולה העתידה èéאף שראו בני ישראל במכות וביציאת מצרים הרבה נסיםונפלאות, אמנם בכל זאת עדיין אמרו שהוזקקו ישראללאיזה אות וסימן שהקב\"ה הוא שהוציא אותם ממצרים,ומבואר כי בכל זה לא היה עדיין בכל האותות הללו בירורמוחלט לישראל אם כל זה הוא מהקב\"ה, ועדיין יש מקוםלחשוש שמא הוא ח\"ו מצד הסט\"א, עד שהוזקקו ישראלאחר יציאת מצרים שיעשה עמהם הקב\"ה אות לטובה áñכיון שביציאת מצרים זכו ישראל לקריעת ים סוף, אשראז ראו התגלות השכינה, ומתוך כל זה הגיעו גם להאמיןבמשה רבינו ובצדיקי אמת, הרי בזה נתברר להם שהקב\"ההוא שהוציא אותם ממצרים âñאם היו ישראל יוצאים ממצרים שלא ברשות פרעה, לאהיו זוכים בביזת מצרים, ולכן היה הכרח שיאמר פרעההרי אתם ברשותכם הרי אתם בני חורין, כדי שיהיו זוכיםבביזת מצרים מדין הענקה äñכיון שמתוך הנסים ביציאת מצרים נשתלשל אחר כך מזהשקבלו ישראל התורה במעמד הנבחר, זה היה האות עלהנסים של יציאת מצרים כי אנכי שלחתיך והיו הנסיםמהקב\"ה æñישראל קבלו עליהם שכאשר יצאו ממצרים יעבדו אותויתברך ויקבלו תורתו, ומחשבה טובה הקב\"ה מצרפהלמעשה, נמצא הרי הוא כאלו כבר קבלו התורה בפועל ממשכי כן במחשבתם לקבל התורה, ובזכות זה נגאלו ÷çעל ידי שהשתלטו השבטים על יוסף הצדיק לדונו ולמכרו,מתוך כך היו יכולים לצאת ממצרים, שמכיון שיוסף שהיההמלך על מצרים, היה הוא עצמו תחת ממשלתם שלהשבטים, נמצא שמצרים כולו היתה תחת ממשלת כלהשבטים, ולולא הדבר הזה שהיו הם שולטים על יוסףמתחילה, לא היו יכולים לצאת ממצרים לעולם ÷àîגאולת מצרים היתה גאולה שלימה שעשאוהו כמצולהשאין בה דגים, ולא נשאר בהם שום ניצוץ קדושה, ולכןאין צריכים עוד לחזור לשם èðø
æò÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãíéâãבמכת דם לקו גם הדגים שבים, מכיון שהמצרים היועובדים לנילוס נמצא שהמים היו עבודה זרה והדגים היונזונים מעבודה זרה, ומאחר שנהנו מעבודה זרה נשטפויחד עמה ולא ניצולו מהעונש אף שבתוך הדגיםמתגלגלים נשמות הצדיקים ãöêìîä ãåãדוד המלך שמח כשראה שאבשלום מרד בו, ולא עבד אוממזר, כי אילו היה מפאת הטבע או מקרה, לא יתכן שיהאבנו רודפו, שהבן בטבע חס על אביו, אלא על כרחך היאעונשו ונפטר בזה מחטאתו á השגחה פרטית מבעל המשלם גמול, ואם כן הרי מקבלïåøçà øåãביאת המשיח יהיה דווקא לדורינו דור השפל של עקבתאדמשיחא כי יש התגלות החסדים ביותר כשהוא נשפעלשפלים, אבל להגיע לזה מוכרח שנהיה שפלים באמתבעיני עצמינו ÷åëבדורינו דור של עקבתא דמשיחא, אין צריכים לומר עדכמה שהוא המצב בשפלות הדור, ובאמת אשר מן הפשטבדברי הגמרא לא היו יכולים עדיין לצייר לעצמינו עדהיכן זה מגיע, ואמנם הרי גם עיננו רואות בחוש האיךשהוא בפועל ÷åëבימינו אלה עיקר השבח אינו על מה שפועלים ועושים,אלא על מה שאין עושים, וכמו שהתבאר למעלה שישעשיה גדולה ועצומה במה שאין עושים áúבעוה\"ר נפרצו פרצות בפירצות הדור, אבל עדיין תמיד ישמבני ישראל שיעמדו למחות וללחום נגד זה, ואולם כאשרבאים להעמיס את הפירצות הללו בהתוה\"ק ולומר שכךהוא דרכה של תורה, ואומרים אשר פורצי הדור כדוגמתהאגודות הדתיים כולם הם על פי התוה\"ק, אז הוא רעומר מאד àëúבעוה\"ר רוב אנשי הדור וגם הרבנים והמנהיגים נתוניםתחת ההשפעה של המינים והאפיקורסים פריצי ישראלאשר הרימו ראש והתנשאו על ישראל, והמה עשיריםונשיאים נתונים עליון âëúלפנים בישראל היה מוטל על רבנים ומנהיגי ישראל לקבוערק גדרים וסייגים ולחזק בדקי דת תורתינו הקדושה לבליגיעו לפרוץ פרץ באחד מן העיקרים, אולם בדור השפלהזה הרי בעוה\"ר צריכים לעמוד בקשרי המלחמה על כלעיקרי האמונה וגופי תורה הנתונים בסכנה מצד הפורקי עולאשר קמו לעקור דת תוה\"ק âëúאין מן הצורך להגיד האיך כבר נראה כהיום פירצות הדור,ואין לנו שום כח כי מתבטלים נגד הריבוי, והוא כולונסים ונפלאות האיך שיכולים עכ\"פ להתחזק בעצמינוæîúבדורות האחרונים נתהפך הדבר והגדול מקבל ההשפעהממי שקטן ממנו בחכמה וביראה, והקטן ממנו מקבל גםהוא ממדריגה פחותה יותר, ואז מתדרדר הגדול הראשוןלהיות הולך עמו מטה מטה למדריגה הפחותה ביותר, כיוןשכבר הוא מאוחד עמו, עד שמגיע לכך שכולם נעשוכעמא דארעא áðúìåáîä øåãאנשי דור המבול אף אשר יתכן כי את התורה עצמה היומוכנים לקבל, אולם כיון שהיה זקוקים להקדים אליהאיזה הכנה של בחינת יראה הרי דבר זה כבר לא רצולעשות ÷æöäâìôä øåãמה שאנשי דור הפלגה הצליחו להתכנס בכוחותמאוחדים, לא היה הדבר בדרך הטבע אלא שכוחותהסט\"א סייעו להם שיוכלו להגיע לידי כך èñùíéøùé úåøåãצריך כל אחד לחשוב בנפשו אם הנסים שנעשו לו היהמקורם טהור שנעשה על ידי הקב\"ה או ח\"ו להיפוך,ואמנם כאשר יעזור לנו הקב\"ה, ונזכה להעמיד דורותישרים על דרך ישראל סבא, אז נדע שהיה הצלתינו עלידי השי\"ת ומצד הקדושה ãéהצדיקים אין די להם מה שסיגלו לעצמם מצותומעשים טובים בדרך הישרה, ועל ידי כך קנו להםחיי עולם הבא, אלא שדואגים גם בעד דורותיהםאחריהם, אשר רוצים להיות בטוחים בשלוה שכלהיגיעות שהתאמצו להקים דורות ישרים יוכלו להמשיךולהתקיים ÷åòצריך האדם לדעת אשר התנהגותו בעצמו זה צומח ועולהאחר כך שהכל מתגלה ונראה בעליל לא רק בעצמו אלאגם אצל בניו ובני בניו בכל הליכותיהם בכל עת îùכאשר האדם שש ושמח במה שהגיע לחיתון, צריך להיותעיקר הרגש השמחה על התכלית הנרצה שיש בשמחה זו,âö÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãבמכת ארבה פרעה רצה להגיע לאיזה פשרה ושאל מי ומיההולכים, והנה ממצב כזה היה משה רבינו מפחד, שהיהחושש שכאשר ישמעו ישראל שפרעה רוצה להתפשרבאיזה אופן, אז יאמרו שבודאי צריכים להגיע עמו לידיפשרה בכל אופן שהוא כדי שיוכלו לצאת ממצרים æòùòøä øöéכל דבר אשר היצר הרע מתגבר בכך במיוחד, הוא מלבישהסתרתו בכמה וכמה אופנים כדי שלא יבחינו בכוונתו çðענין התאמצות ואבירת הלב זקוק להיות הן אצל הצדיקיםוהן להבדיל אצל הרשעים, כי הצדיק זקוק לאבירת הלבשישאר ביהדותו ויהיה חזק ואמיץ בעצמו, וכן אצל הרשעשמכיון שכשהוא רואה תורה ויהדות אז נולד אצלו ביותרכח היצר הרע וכח הסט\"א ומתחזק באבירת הלב להתאמץבדרך הרעה æëøאף שאמרו שרשאי לעסוק בתורה שלא לשמה, אבל לימודהתורה שלא לשמה אין בסגולתה שיוכל להציל מיצר הרעבבא עבירה לידו âìøמדרכי היצר הרע ותחבולותיו הוא, אשר כשהוא רוצהלהסית את האדם לעשות שינוי באיזה ענין שראינו בדרכיאבותינו, ולשנותו לדרכים ואופנים חדשים אשר לאשערום אבותינו, אז הוא בא אצלו בטענה של לשםשמים àôøהיצר הרע מתגרה ביותר על המנהיגים והעומדים בראשמערכות ישראל להכשילם במעמדם, ומכיון שכן המהעלולים ביותר ליפול בנסיונות רבות ח\"ו àôùמלאכתו של היצר הרע הוא להכניס בעולם מה שהואבחינת הרע, על כן מאחר שאמרו שהכינוס הוא רעלרשעים והפיזור הוא רע לצדיקים, מעתה זה הוא כברחלק מתכליתו בפעולותיו שיעשה כינוס אצל הרשעיםולזרוע פירוד בין יראי ה' æúאף שיש לכל אחד בלבבו כח היצר הרע שהוא מלאךהמסית, אבל אותו המלאך אינו בעל בחירה ועל כן ישעליו איזה גבול עד כמה הוא רשאי להסית, אבל המסיתומדיח הוא אדם בעל בחירה, ולכן הוא גרוע הרבה יותרמהיצר הרע ãìúíéîù úàøéתכלית לימוד התוה\"ק להתייגע ולהתעמל בה תמידבכוונה ראויה שיזכה על ידיה לכוין אל דרך האמת ולדעתרצון השי\"ת האיך להתנהג בכל הענינים בקיום התוה\"קוהמצות וביראת שמים ÷çôודאי צריך ללמוד קודם שנעשה ירא חטא, אלא שיהיהלימודו במחשבה ובתכלית שיגיע לידי יראת חטא, אבלעצם יראת החטא אי אפשר שיהיה מקודם שלמד, כי איאפשר להגיע לבחינת יראת שמים בלי התורה ÷áöצריך האדם להתחנך מתחילת חינוכו בעסק התורהובהנהגה ישרה במדות טובות ובדרך ארץ ובקיוםהמצות ומעשים טובים ושיהיו כל תהלוכותיו ביראתשמים ÷âöמלבד מה שיש בחינת יראת העונש ובחינת יראתהרוממות ובזה עצמו יש כמה בחינות ומדריגות, יש עודמדריגה קטנה והוא מה שנמצא באדם איזה תנועה שליראה, כמו עם הארץ דאימת שבת עליו, שמתירא לעבורעבירה ולשקר בשבת יותר מבחול ÷âöמוכרח להיות אצל האדם איזה תנועה ביראה שהואבחינת יראתו, לפי שאם אין אצלו שום בחינת יראה כללועיקר אז אין שום ערך ושויות לתורתו להגיע לתכליתהנרצה ÷âöיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ הכוונה על יראת שמיםומעשים טובים, ויגיעת שניהם משכחת עון משכחתמלשון מציאה, שאז מוצא אצלו העון ושב עליובתשובה ÷äöהתנהגותו של האדם ביראת שמים ומעשים טובים והנהגהישרה, פועל ומשפיע עליו בכל בחינת מהותו, וזהו הןלטוב והן להיפוך ח\"ו ÷åöאנשי דור המבול אף אשר יתכן כי את התורה עצמה היומוכנים לקבל, אולם כיון שהיה זקוקים להקדים אליהאיזה הכנה של בחינת יראה הרי דבר זה כבר לא רצולעשות ÷æöבשבירת הלוחות הטיל משה אימה ופחד על ישראל לדעתשבלי יראת חטא אין תורה כלל çéøכאשר האדם הולך ללמוד תורה צריך שיהיה במחשבתובחינת יראת שמים, והיינו שיחשוב שהוא רוצה ללמודכדי שעל ידי כך יגיע ליראת שמים, ועל ענין זה אמרושצריך להיות יראת חטאו קודמת לחכמתו, והיינו יראתחטא במחשבתו, ואולם כדי שיזכה האדם ליראת שמיםבפועל, לזה יכול להגיע רק אחר שלמד תורה çéø
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã çò÷úוהיינו במה שהולך ומקים בית נאמן בישראל ומעמיד דורותישרים לה' ולתורתו שיהיה מהם כבוד שמים èîùעל ידי שנקבל עכשיו לעשות כל טצדקי לתכלית הנרצהלמען דורותינו העתידות שיוכלו לחיות בחיי קדושהוטהרה, הרי אף שיבוא משיח צדקינו בנתיים נזכה אנחנולקבל שכר על הדרישה ועל הקבלה שקבלנו עלינו åñùõ÷ä ú÷éçãשבועה זו שלא ליקח מלוכה לפני הזמן, לא היה דוקאלישראל אלא גם לשאר האומות, אלא שלשאר אומות אינוידוע מתי נחשב אצלם שהוא עדיין לפני הזמן, כי לא חסעליהם המקום ליתן להם סימנים על הזמן, וזהו הסיבהשנכרתו כמה אומות מן העולם בשביל שלקחו להםהמלוכה לפני הזמן, ואולם לבני ישראל ניתן סימניםשידעו מתי הוא הזמן æîכל התלאה שבאה עלינו באותו הרשע ל\"ע במלחמההאחרונה, היה בשביל אותו העון של העברה על השבועותשלא לעלות בחומה ושלא ידחקו את הקץ ח\"ו ãðאף אם ירצו האומות שיקחו ישראל לעצמם גאולהוחירות, צריכים לדעת שזהו ביהרג ואל יעבור, כי עניןהיציאה מן הגלות הוא כפירה בגזירת הבורא ית\"ש ãðúהיה ברור ופשוט לכל גדולי דורות הקודמים, ואפילו אצלאלו שהסכימו מתחילה לשיטת החובבי ציון בהקמתהישובים, שדבר זה של הקמת מדינה עצמאית לפני ביאתהמשיח, הוא אסור בהחלט äðúøåáéãדברים היוצאין מן הלב נכנסים ללב, היינו לאותו לב עצמושיצאו ממנו הדיבורים באמת, אותן הדברים חוזריםונכנסים בלבו ומוסיפים לו עוד קדושה ðøíéðééãלא היו ישראל במדבר זקוקים לכל כך דיינים בעבורעצמם, אלא שהעמידו שם דיינים הרבה כדי שאותםהדיינים יוכלו להספיק גם בעבור הערב רב, וכדי שהערברב לא ימנו דיינים משלהם âöùסדרו התמנות הדיינים במדבר שלכל אחד יהיה לבדמהערב רב עשרה אנשים כשרים מזרע ישראל, כדי שלאימשך אחר הערב רב âöùúòãזקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן ניתוספתעליהן, כי איש יהודי שהנהיג ימיו בתורה ובמעשים טוביםועבדות ה', הרי הדעת שלו מוסיף והולך ומתעלה יותרçîøעסק התורה צריך להיות באופן המעולה, שיתוסף אצלותמיד יותר הבנת הלב ויותר דעת וגם יותר השגות חדשותבהבנת התורה מכפי שהיה לו עד עכשיו èîøזקוקים להתבוננות גדול ולדעת דקדושה לידע בכל דברמהו הדרך התורה האמיתי לילך בה, ורק מי שלומדומקבל ממי שיש לו הדעת האמיתי בתוה\"ק אז הוא יודעהדרך לילך בה, ומכלל הן אתה שומע לאו öçøäøåú úòãמי שמתנהג באופן הראוי בדרכי התורה והיראה נעשה עלידי זה אדם אחר בכלליות, והיינו שנולד אצלו דעת אחרתוגם מקבל תפיסת מחשבה אחרת האיך לדון על עניניםומשתנה גם בדעות, וגם פועל על מהלכו בעניני יהדותואף תהלוכותיו לבני אדם ÷åöõøà êøãבעת עסקו בדרך ארץ צריך שיהיה הכל עם התורה, אבלענין זה אינו כן גם באופן ההפוך שבעת עוסקו בתורהיהיה רשאי להיות דעתו גם על עניני דרך ארץ ÷àöאם האדם מייגע את עצמו להתנהג באופן שגם בעתעוסקו בדרך ארץ ובמשא ומתן יהיה התורה אתו עמו בכלפרט, הרי על ידי זה נשכח ממנו העון והוא נשמר מחטאגם בעוסקו בעניני דרך ארץ ÷àöכל הענינים שצריך האדם לעשות ולעסוק בהם ואינםמבוארים ומפורשים בתורה, וכגון עניני משא ומתןומלאכה, ועניני מלחמה, ועניני יראת שמים ומעשיםטובים, וגם עניני הדרכה לשמור מן החטא, כל זה נכללבשם דרך ארץ ÷áöיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ הכוונה על יראת שמיםומעשים טובים, ויגיעת שניהם משכחת עון משכחתמלשון מציאה, שאז מוצא אצלו העון ושב עליו בתשובהäö÷לאברהם היה ציווי מיוחד לעזוב את אביו כיון שתרחאביו היה רשע וזה הפריע לו להשיג השגותיו בגודלìàåé íéðéðò çúôî éøáã ö÷úתיכף כאשר ברח ממנה ועמד בנסיון, נתגבר אצלו ביותרכח הקדושה, ומעתה שוב אכן לא התיירא ממנה עוד çéהשבטים חלקו על יוסף וסברו אף דחדיד טפי מאחיועדיין נוהג אצלו החיוב של אחרי רבים להטות, לכן אףשראו אצלו נסים ונפלאות שניצול מן הנחשים והעקרביםשבבור, והתברר להם בזה שהוא צדיק אמת, אולם כיוןשהתאמץ נגד הרוב, דנו אותו בדין זקן ממרא שהוא חייבמיתה ãîהשבטים ח\"ו לא שנאו את יוסף, אלא לעומת גודלהאהבה שהיה בין שאר השבטים, לא היה אהבה חזקהכזו כלפי יוסף, כיון שהיה להם תרעומות עליו, על כןנקרא בכתוב בלשון שנאה åîהיה מסורת בידי השבטים שאין מלך לישראל קודם בניעשו, כמו שדרשו בפסוק וידו אוחזת בעקב עשו, ועל כןיוסף אינו יכול למלוך עליהם לפני הזמן æîהשבטים דנו את יוסף למיתה אף שידעו שלעתיד צריךלהיות תחילה משיח בן יוסף, ולכאורה האיך יצא הדברלפועל אם ידונו אותו עכשיו למיתה בזמן שלא העמידעדיין דורות, שחשבו שיתקיים הענין על איזה אופןבבחינת הגלגול çîלא היה באפשרי שכאשר ישתחוו השבטים אל יוסף, ידעוכבר שהוא יוסף הצדיק, לפי שאז היה בכך בבחינת מלךעל ישראל, וזה לא יתכן שיהיה מלוכה בישראל לפניהזמן èîכמו שהיה טעם וסיבה שיקדים יעקב אבינו את אפריםלמנשה, הרי מתוך סיבה זו עצמו, מן הנכון שיקדים גם יוסףלכל השבטים, כיון שממנו יצא אפרים אשר ממנו חוטר גזעיהושע שיעמיד החמה, ולכן מגיע לו הבכורה âðמכיון שהלכו ישראל דרך המדבר ים סוף, והיינו שיזקקוישראל לעבור את הים בחרבה, אשר לדבר זה יצטרכו ישראללזכותו של יוסף הצדיק, על כן הזכיר ואמר ויקח משה אתעצמות יוסף עמו, כי הים נבקע בזכות של יוסף ãñכל הרכוש שהיה למצרים היה באמת רכושו של יוסףהצדיק, ואם כן הדבר פשוט שכל רכוש מצרים היה שייךלבני ישראל ובצדק לקחוהו מהם בצאתם ממצרים äñמכיון שראובן הציל את יוסף, אשר יוסף הוא שטנו שלעשו ויכול להכניע את כוחו, הרי נמצא שהכח להכניעשטנו של עשו נעשה על ידי ראובן àôהיה הכרח שיגיע יוסף הצדיק למצרים להכניע שם אתכוחות הטומאה, ובזה היה הצלת כל ישראל להנצלמהטומאה ושיוכלו לקבל את התורה çôדרך עבודתו של יוסף הצדיק היה לשבור כוחות הטומאהשל כל העולם, ומתוך כך ידע היטב את בחינת העונותשל כל העולם, וגם את עון הארץ שם במצרים, ולכן היההוא המסוגל לעבודה זו לירד למצרים ולהכין שם המקוםלבני ישראל èôיוסף הצדיק היה במצרים אחד לבדו, ואף בהיותו יחידבערות הארץ, היה יכול לעמוד ולהתחזק במדריגת צדקתומכיון שהיה גלוי לפניו כל בחינות הרעה, וידע האיךלהזהר מכולם ולעמוד בצדקתו áöכוונת ראובן באומרו להשליך את יוסף אל הבור להביאאת יוסף לידי מצב של צרה, כדי שמתוך כך יתבונן לשובבתשובה שלימה ולתקן הפגם, ושוב אחר כך כאשר ינצלמן הצרה, אזי יוסיף עוד בתשובה ÷áהשבטים ראו שעתיד לצאת מיוסף ירבעם בן נבט שיסיתאת ישראל לעבוד הבעלים ולכך דנו אותו למיתה, אףשגם ראו שלעתיד לבוא כל הפגמים הללו יתוקנו לטובה,אולם עדיין נמצא שעל ידי חטא ירבעם בן נבט יהיוישראל רק במדריגת בעלי תשובה, ולא במדריגת צדיקגמור שהוא למעלה ממדריגת בעל תשובה ÷èלשיטת יוסף הצדיק היה לשבטים דין בן נח, ולא היהשייך הדין של אחרי רבים להטות, ולכן לא רצה יוסףלקבל דעת הרבים ÷áëכוחו של יוסף הצדיק נשאר על דורות עולם, שבזכותו זכולקריעת ים סוף ולהעמדת החמה בימי יהושע, וגם לעתידלבוא יהיו עוד דברים כאלו, אשר השמש והירח יהיומשועבדים לקדושת ישראל ÷âîמכיון שהשתלשלות גלות וגאולת מצרים הם שורש לכלהגאולות בעתיד, על כן היו אצל יוסף כל התלאות הללו,כדי שגם כאשר יבואו תלאות שונות על איש מישראלבדורות העתידות, יתעורר בעבורו כח ההצלה שהיה אצליוסף הצדיק, שעל ידיה ינצל גם הוא מסבל תלאותיו ÷âîאף שידעו השבטים שיש בבור נחשים ועקרבים, עדיין לאחשבו שבודאי ימות שם, שהרי יוסף הצדיק היה בקי בכלהחכמות, ואם כן ודאי שלא היה שום דבר חכמה אשרלא נודע ליוסף הצדיק, ומעתה ודאי שהיה יודע גםללחוש לנחשים ועקרבים ÷áð
èò÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãדעתו, אבל אין זה ציווי כללי בדרך התורה, כי אין אניפוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ואדרבה דרך התורה הואשצריך האדם לשמוע למי שגדול ממנו ולכבד אביו ואמווכל הנהגתו בכל פרט צריך שיהיה בדרך ארץ âëøמי שאינו רוצה ואינו יכול להתנהג בדרך הישרה הן ביןאדם למקום והן בעניני דרך ארץ בין אדם לבריות, ונמצאשיכול להיות על ידו חילול השם שיאמרו הבריות הביטווראו האיך מתנהג תלמיד ישיבה, הרי מה לו ולצרה הזאתוהלא מוטב לו שלא יהיה בין הבאים למשכן ה', כדי שלאיגרום לעצמו תרתי גיהנם çëøאותו בעל המאמר האומר הוי עז כנמר וכו', והיינושצריכים להתנהג בעזות בנוגע ליהדות, הוא עצמו היהאומר עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן, שבמקוםשאין צורך להתחזק ביהדות נגד זרם העולם, מוטל עלהאדם להיות צנוע ומעלי בבושת פנים ובדרך ארץ בכלתהלוכותיו æîøיש בכך מדות ודרך ארץ כשעושים כפי מה שההנהלתהישיבה קובעת, ומי שאינו מציית ואינו משים על הלבבשביל שהוא מדמה לנפשו שיכול לילך בדרך שקובעבעצמו, בעוה\"ר כל זה הוא מכוחות היצר הרע àðøאין די לאדם שהוא נמצא במקום תורה, אלא צריך שגםיתנהגו שם גם בתרבות והנהגה ישרה, כיון שעיקריהיסודות הוא בהתנהגות המעולה בדרך הישרה çñøאף מי שהוא כבר מורה הוראה אבל אם אין לו תרבותמעולה בהנהגה ישרה, כבר אינו בדרך הנכונה çñøאם אין מתנהגים בדרך ארץ ובישוב הדעת באופן הראוי,ובועט באביו וברבו ובמי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, אזאי אפשר שיהיה קיום להאמונה åòøäøåúä êøãצריכים לעמוד בתוקף לילך בדרך התורה ולא להזניח אףזיז, ואפילו שיגיע לידי כך שלא ישארו עשרה אנשיםמישראל שילכו בענין זה בדעת האמיתי, ונמצא שיזדקקולהתפלל ביחידות åðאם רוצים לבקש ולחפש את האמת, הרי יכולים למצואאותו בתוה\"ק, אמנם כיון שהלבבות קצרות והשכל קצר,לכן העיקר הוא שצריכים לזכור כלל גדול, אשר כל מהשאמרו הצדיקים זהו אמת ויציב, ואולם יש כלל שהואעוד גדול יותר מזה, אשר כל מה שהרשעים אומרים, זהושקר èðדרך התורה הוא שצריך האדם לשמוע למי שגדול ממנוולכבד אביו ואמו וכל הנהגתו בכל פרט צריך שיהיהבדרך ארץ, שבלי שיתנהג האדם בהנהגה ישרה ביראתחטא ומידות טובות אין תורתו שוה מאומה âëøיתכן להיות אצל תלמיד הקורא ושונה, שאף אינו יודעכלל מהו דרך התורה באמת, כי הרי הוא טועה לחשובשאינו רשאי ליתן כבוד ומורא לאביו ולרבו åòøזקוקים להתבוננות גדול ולדעת דקדושה לידע בכל דברמהו הדרך התורה האמיתי לילך בה, ורק מי שלומדומקבל ממי שיש לו הדעת האמיתי בתוה\"ק אז הוא יודעהדרך לילך בה, ומכלל הן אתה שומע לאו öçøתלמיד חכם שיש לו סייעתא דשמיא, יש לו אותו הכחשהוא יכול להבחין בפרשת דרכים איזה הוא דרך התורההאמיתי ואיזה הוא הדרך השקר èöøיזכור תמיד דרכי התורה והיראה שלמד בבית המדרש וכןיתנהג על דרך זה גם בהיותו כבר חוץ לבית המדרש, ואזיזכה לאותו הברכה אשר ושמר ה' אלקיך לך את הבריתואת החסד, כי זהו העיקר והתכלית שימשיכו לילך בדרךהזה áéùכשיש קיבוץ של בני ישראל השומרים אמונים לשלימותדרך התוה\"ק ומתנהגים בדרך הישן המקובל לנו בכלפרטותיה ודקדוקיה, אז זה משפיע גם הרבה על כלהסביבה שלא יטו מן הדרך åñùאותם שאינם רוצים לילך בדרך האמת הרי אותם אינומטעה היצר, ונמצא אשר אצלם אין שום טעות מכפי מהשהוא רצונם, ואם כן ודאי שאינו הדרך הטובה, ומעתההרי מה שאינו מקובל עליהם לפי שהוא ההיפוך מרצונםודרכם, הרי זהו בודאי האמת והטוב åìúúåáà éëøãכל מי שהיה שם בהמחנות וניצל משם, יודע שכלתהלוכות ההצלה היו בדרך נס, ומעתה כיון שהיה בדרךנס מי יודע מאיזה מקור היו אלו הנסים, אולם כשהולכיםבדרכי הקדמונים, וגם זוכים להשריש וליטע כח של יהדותוהמשכת דרך התוה\"ק לעצמו ולאחרים, אז יש בכל זההוכחה, שהיו הנסים וההצלה מן השמים מסטראדקדושה àòבאותה המחשבה שהיה לראובן להשיב את יוסף אל אביו,תיקן לדורות שבני ישראל בעצמם אינם יודעים האיךàö÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãכאשר ראה יוסף שהשבטים דנו אותו למיתה ודאי עשהתשובה, אמנם ראובן חשש שאף אם יחזור בתשובה, כיוןשהשבטים ידונו אותו בדיני הבית דין של מטה, הרי אמרובחייבי מיתות בית דין שאפילו אם עשו תשובה אין ביתדין של מטה מוחלין להם, ולכן אמר להשליכו לבורוימסר לדין שמים ויועיל לו תשובה ÷ãðכל ההצלה של יוסף היה מצד שראובן היה בטוח בצדקתושל יוסף הצדיק שהוא ינצל אף בהיותו בין נחשיםועקרבים ÷âñכאשר ירד יעקב למצרים כל הכסף היה שייך ליוסף הצדיקוהיה אפשרות לפרנס את כל יוצאי חלצי יעקב בממוןכשר וטהור, ועל כן לא היה מניעה ונעשו נסים שנתרבוחלציו לששים רבוא ÷çñיוסף הצדיק ודאי שידע והכיר רשעותו של שר המשקים,ועל כן לא רצה לבקש ממנו טובה רק מחמת ענותנותו הזכירלו כי אם זכרתנו, כי אם לא היה מזכיר היה מתגלה שהואחכם היודע מה שבלבו של אדם ויודע שהוא רשע ÷èòçéùîä úåîéביאת המשיח יהיה דווקא לדורינו דור השפל של עקבתאדמשיחא כי יש התגלות החסדים ביותר כשהוא נשפעלשפלים, אבל להגיע לזה מוכרח שנהיה שפלים באמתבעיני עצמינו ÷åëאחר ביאת המשיח לא יצטרכו ישראל כלל לעסוק בצרכיפרנסתם, ואמנם כל זמן שלא זכו עדיין לביאת המשיחגרם החטא שצריכים לעסוק בצרכי פרנסה ðùאחר ביאת המשיח יוכלו לעבוד להשי\"ת בכל דרכיהעבודה ואף יהיו אז כמה ענינים שכהיום אין יכוליםלהגיע אליהם ואז יוכלו להשיגם ולהגיע להם æôùמצות גמילות חסדים הוא שימלא כל אחד לאיש זולתודי מחסורו אשר יחסר לו בגוף ובממון או בעניניםרוחניים ללמדו דעת ותבונה, אולם לאחר ביאת המשיחמאחר שיהיה אז לכל אחד די מחסורו בעניני הגוף, וגםמלאה הארץ דעה את ה' תחדל במציאות האפשריותלקיים מצוה זו æôùאחר ביאת המשיח שוב לא יהיה נקרא משה רבינו בשםמשה, מכיון שכל עצמו שנקרא בשם זה הוא רק כדיללמד שכרן של גומלי חסדים, ואחר ביאת המשיח לאיוכלו עוד לקיים מצות גמילות חסדים, ולכן לא יקרא עודמשה רבינו בשם משה æôùíéøåòðä éîéאם האדם מתחיל כבר בשנות נעוריו לעסוק בתורה ולילךבדרך אמת, אז נשאר אצלו דבר המתקיים גם לעת זקנותו,אבל אם אינו מתחיל כראוי בשנות הנעורים אז הוא דומהלנייר מחוק שאינו מתקיים כהוגן ãìøלפעמים האדם חושב לעצמו בשני הנעורים, אשר הלאעדיין הוא צעיר לימים ולכן אינו מעלה ולא מוריד מהשעושה אז, ואולם לא כן הוא, כי אותם השנים הם היסודשלו על כל השנים העתידים ãìøהלומד ילד מעמיד יסוד חזק לכל שנותיו וככה הוא הולךומתגדל ומתעלה, הרי על ידי זה הוא כאילו כותב על ניירחדש, היינו שמעמיד עצמו בבחינה שירגיש עצמו תמידבבחינה חדשה דהיינו שמתחדש אצלו תמיד יותר דעתובינה ãìøאף שבשנות הנעורים אי אפשר עדיין להגיע לאותושלימות הדעת שיש בימי הזקנה, אולם כיון ששנותהנעורים המה היסוד לשנות הזקנה, הרי נמצא שהן המהההכנה לאותו השלימות שהוא מגיע אליה בזקנותו äìøעיקר היסוד מה שצריכים להעמיד בשנות נעורים, זהוהענין של יגיעת התורה אשר על ידיה יזכה לכוין אלהאמת áîøאם מזלזלים בחשיבות שנות הנעורים, הרי זה משתלשלבתוצאות בלתי הגונות בשנים הבאות, ואז כשעומדים כברבאחרית דבר אי אפשר לסובב את המצב אחורנית ולהשיבהשנים הראשונות âîøבימי הנעורים כשעדיין עוסקים בתורה בין כותלי ביתהמדרש, זקוקים לדעת גודל ההתחייבות בהנהגה ישרה הןבין אדם למקום והן בין אדם לחבירו, ואם מתנהגיםבהנהגה לא טובה ח\"ו עוד יוצא ממנו חילול השם æñøíéøåñéחנניה בן חזקיה וסיעתו תקנו מגילת תענית מפני שהיוומצדיקים הדין עליהם שראויים לכך ã מחבבים את הצרות ומקבלים עליהם יסורים באהבהåðéáà á÷òéשיוכל לעשות רצון הבורא ב\"ה בלי טירדה ומניעה à ודאי מה שיעקב אבינו רצה לישב בשלוה, היה כוונתו בזה
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã ô÷úלהגיע לבחינת להשיבו אל אביו, והיינו שיוכלו להגיעלדרכי אבותינו, ושיוכלו לשוב אל אבינו שבשמים ÷ãîמאותו ההצלה שניצלנו נמשך ונשתלשל ממנה ענין גדול,אשר זה היה באמת תכלית הצלתינו שבעבורה נשארנו,והוא, כדי להקים דורות בני ישראל על דרכי התורהוהיראה, אשר זהו חסד גדול מהקב\"ה שנשארו עדיין זרעישראל שהם מתנהגים על אותו הדרך כאשר היה בימיםמקדם ÷òמן השמים נסתובבו הדברים שניצלנו מיד הרשעים ימש\"וויצאנו משם בשלום, והסתובב הדבר מן השמים שהגענולכאן, אשר התכלית היה כדי להקים את דרך הישן כמושהיה מאז ומקדם באותם המקומות והעיירות שבאנומשם ÷áòבכל דבר צריכים להסתכל על הדורות הקודמים, וכןכשמחפשים ומבקשים להגיע למידות טובות מסתכלים עלדורות הראשונים לדעת את הדרך ילכו בה éøאפילו כאשר האדם מדמה בדעתו שכוונתו בזה הוא לשםשמים שעל ידי כך יוכל להתקרב יותר אל השי\"ת, גם כןאסור לו לשנות מדרכי אבותינו בשום ענין, שמכיון שהואדבר חדש אשר לא שערום אבותינו, על כן תוצאותיו מיישורנו àôøאם מבקשים את האמת והולכים בדרכי אבותינו ורבותינוהקדושים, ורוצים לעשות פעלים לחיזוק התוה\"ק עלהדרך שקבלנו מהם, אז דבר זה מביא השפעה לכל אחדשיהיה כוונתו לשם שמים òùאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא נמצא רק בתלמידיחכמים ההולכים בדרכי אבות הראשונים ואינם משניםכלום מדברי אבותינו ורבותינו הקודמים ודרכיהם ìúמוטל החובה להתדמות בכל הנהגותינו רק לרבותינומדורות הקודמים ולא זולת áðúíøéáàå ïúãמה שהמנהיגים נעשו מסיתים להוריד עוד את מצב בניישראל, היה גם אצל דתן ואבירם במצרים åòùאל יעלה על הדעת שדתן ואבירם היו מגולחי זקן אלאהם הלכו באיצטלא של בגדים לבנים, והדבר פשוט שהיהככה, שהלא אם היו מגולחי זקן לא היה הדור דעה הולךשולל אחריהם æòùäàãåäמי שניצל מאיזה צרה הוא מודה ומשבח להקב\"ה עלהצלתו, ויחד עם ההודאה על העבר הוא מתפלל עללהבא, כשם שהצלתני מצרה זו כן תצילני מכל צרהוצוקה æעל כל פסיעה ופסיעה צריכים לשבח את הבורא כלעולמים על כל החסד שהוא עושה עמנו ועוזר לנו, שהריאנו אומרים בהגדה שבכל דור ודור עומדים עלינולכלותינו וכו', ואף שלכאורה אין זה נראה גלוי לעיניםבכל דור ודור, כן הוא אלא שאין רוצים מן השמיםשיתגלה תמיד מה שזוממים הרשעים לכלות את הכללישראל, אבל קמי שמיא גליא שכן הוא âðעיקר ההודאה להשי\"ת, שיתקן האדם מה שפגם בחטא,ויתבונן האיך הוא יכול לקיים כראוי את רצון השי\"ת ÷áאף שאין אנו יכולים להתדמות להבחינה של החסידיםהראשונים, אבל עכ\"פ צריכים ללכת בדרך זו של מילידחסידות הבא מהתוה\"ק, והיינו לשמור ולעשות ולקיים כלמה שאמרה תורה אף לפנים משורת הדין, וגם לקיימא מילידברכות והכוונה בזה להודות להשי\"ת על כל הטוב åøמי שלומד תורה ידמה לו שכבר הגיע בזה לגמר תכליתו,על כן אמר עוד הפעם ברוך הוא, להודיע שאחר שזכהללמוד תורה הרי מעכשיו עוד מוטל עליו לדעת אשרברוך הוא ית\"ש וצריכים להודות לו על כל דבר, כי בליזה אין בידו כלום מלימודו åñøäøåú ú÷æçäהקדים הכתוב יששכר לזבולון כיון שבמציאות סדרהענינים מוקדם תחילה פעולתו של זבולון, שכך הטביעהקב\"ה במנהגו של עולם שיהיו מחזיקי התורה מקדימיםומכינים להתלמידי חכמים את האפשריות שיהיה ביכולתםלעסוק בתורה îúäåöîì äðëäמה שהאדם עושה להיות הכנה אל איזה דבר, כבר נקראההכנה על שם גוף הדבר עצמו, מכיון שעל ידי ההכנהמגיע לתכלית הדבר äìøאף שעל קיום המצוה בעצם אין מקבלים שכר בעולםהזה, אבל על ההכנה למצוה ועל הכשר המצוה שפיר יששכר גם בעולם הזה çùìàåé íéðéðò çúôî éøáã çô÷úהיה באותו הבחינה של מתוך שחסידים היו תורתםמשתמרת æøאם רוצים להשאר בשלימות עם התוה\"ק ובקיום התורהוהמצות, יש הכרחיות שיהיה אצל האדם כל המידות טובותבהתנהגותו, שזהו בחינת החסידות הבא מהתורה áéøùôð ïåáùçדרך הצדיקים האמיתיים כאשר נופלים לתוך עת צרה ח\"ועושים תשובה להתבונן בדרכיהם ובמעשיהם ומפשפשיםבהם אם לא נמצא בהם איזה חטא ועון, וגם כאשרהשי\"ת עוזר ומושיע אותו להצילו מן הצרה הוא שובמתבונן בנפשו שאינו יוצא ידי חובתו להשי\"ת ומוטל עליולחזור בתשובה ÷áòáèהשי\"ת לא רצה שיהיה אחר בריאת העולם שינוי בטבע,לכך התנה עם הים בשעת בריאה שיקרע הים לישראל,ולכן שוב לא היה שינוי טבע ÷æèמה שנכתב בתורה אין בו שידוד המערכה ונחשב להיותבדרך הטבע כי התורה קדמה לעולם ÷æèäøäèבאותו המקום ששם נמצא מחשבתו של האדם שם הואביתו, ולכן כיון שמחשבתם של צדיקים הוא בשורשהטהרה, הרי על זה אמרו שדירתן של עופות טהורים הואעם הצדיקים èìמכיון שהמים הם מקום הטהרה על כן כל הנסים שעשההקב\"ה לישראל לא עשאן אלא על המים, כדי להורותבזה שמקור הנסים צריך להיות דוקא בטהרה åöכיון שאמרו כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחהוכו', הרי כמו שבהקרבת הקרבן היה זקוק לטהרת המקוה,כן הוא בלימוד התורה שצריך להיות בטהרת המקוה æëùהצדיקים נמשכים למקום אשר שם הוא מקור הטהרה,והטמאים נמשכים אל מקור הטומאה áëúáåèאף שהכל הוא לטובה, בכל זאת אם לא היו חוטאיםופוגמים, היו נעשים כל הסיבות וכל המאורעות באופןאחר, וגם הישועה היה בא באופן אחר שהוא בניקלביותר äëבעוה\"ר כהיום אין רואים ואין יודעים, ואומרים על הרשעצדיק אתה, ואומרים על הרע שהוא הטוב, ולא רקשיודעים שהוא רע ואומרים שהוא טוב, אלא שעודחושבים שזהו הטוב לכתחילה òúäàîåèעל ידי חטאו של אדם הראשון בא כח הטומאה בעולם,ועל ידי כך הושם הטבע בהחיות להיות להם תאוהוטבעיות להזיק, ולעתיד לבוא כאשר יגיע הזמן של עולםהתיקון ויתבטל כח הטומאה יחזור הדבר כמו שהיהמתחילת הבריאה שלא יזיקו עוד ÷çöמצינו שיש חילוק בין חולין לקודש, דחולין שנטמאו אינומטמא רק עד ראשון ושני, אבל קודש מטמא עד רביעי,והענין בזה הוא, כי כשהטומאה נוגע ופוגע בקודש ישלה יותר כח לטמא ãòùהצדיקים נמשכים למקום אשר שם הוא מקור הטהרה,והטמאים נמשכים אל מקור הטומאה áëúäðéòèהרואה אדם עובר עבירה בזדון מצוה לשנאתו, אבל עדייןיש חיוב לטעון עמו, אבל אם היה בזה ענין של מינות,אין רשאים אפילו לטעון עמו, וכל שכן אם הוא מסיתומדיח אסור למצוא עליו צד זכות äîäòéâéאם האדם מייגע עצמו בתורה בעיון רב, אף שלפעמיםיעלה חרס בידו, שוב אחרי זה יבין וישכיל המצאהנפלאה, וידמה לו שהוא מציאה שבא לו בהיסח הדעת,אבל באמת הוא מתת אלקים בקרבו לשלם שכר עלהיגיעה, וזהו שאמרו יגעתי ואחר זה מצאתי בהיסח הדעתתאמין ãøהחסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן שהצליחו להביןולהשכיל מיד ולהשיג במהירות אמיתת הכוונה, אולם כלזה היה על ידי שהתייגעו תחילה להיות חסידים אשרלדבר זה עצמו אי אפשר להגיע בחפזי ובמהירות אלא עלידי היגיעה, והועיל להם אותו היגיעה שיוכלו אחר כךלהבין ולהשכיל בנקל בתורה äøעל ידי שהאדם מתייגע בתוה\"ק כפי אפשריותו, אז לארק מה שהוא זוכה להשיג כפי ערך הגבלת הבנת שכלו,אלא שהוא זוכה לעזר ממרום להשיג בתוה\"ק אף יותרמכפי הגבלת היכולת של שכלו והבנתו åø
àô÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãכאשר האדם פועל ועובד בתיקון מידותיו הנוגע בין אדםלמקום ובין אדם לחבירו, בזה הוא עושה ההכנה הנדרשתוהמוכרחת שיוכל להגיע להתוה\"ק èéùכאשר קרבו בני ישראל להר סיני זכו למדריגה גבוה עדשהבינו לדעת שאי אפשר להם לשמוע בדבר ה' רק באופןשיכינו עצמם בהכנה דרבה שיהיו ראויים לכך, ועל זהאמרו נעשה ונשמע åèúúåôéì÷ä úòðëäאילו היה ראובן יודע שבכח הצלת יוסף נמצא גם הצלתישראל לדורות, ועל ידי שלא יעשה כאן בעצמו בידים,יגרום בכך שהצלתם של בני ישראל והכנעת כוחות הס\"מוחיילותיו, לא יהיה במהירות הראוי, אז ודאי שהיהמשתדל לעשות הדבר בעצמו áôבזכות שהציל ראובן את יוסף נסתבב הדבר שהגיע יוסףהצדיק למצרים, אשר דבר זה היה הכרח להכניע שם אתכוחות הטומאה, ומעתה כיון שראובן פתח בהצלה זותחילה, פתח הכתוב בו גם בערי מקלט לשלוח אתהרשעים לתוך נחלתו, כיון שהוא כבר בקי ורגיל בעבודהזו לשבור את מלתעות רשע של כוחות הטומאה çôäëìäמה שהראו מן השמים כמה מופתים להוכיח צדקתו שלרבי אליעזר, לא היתה הכוונה בזה אלא לנסות אתהחכמים אם יניחו הקבלה והגמרא שבפיהם בשביל בתקול ואם לאו, ועל ידי אותה העובדא בא החלטתהחכמים ונתוודע להעולם הלכה למעשה, שאין להשגיחעל אותות ומופתים ולא על בת קול אם הוא נגד ההלכהãë÷ ,âîיתכן שיהיו אותות ומופתים שיבואו מצד הקדושה מןהשמים, אשר התכלית שלהם הוא גם כן רק כדי לנסותאת ישראל אם יעמדו בדבר זה, שלא ישגיחו על שום נסומופת אם הוא נגד ההלכה ÷ãëבעניני הלכות הנוגעים לדינא נחוץ לדעת מי המחבר אםהוא ראוי והגון לסמוך עליו ועל דבריו, ובמה שחולק עלאשר קדמוהו וכדומה, ולכן הנפטר מחבירו יאמר דברהלכה כדי שיזכור את בעל המאמר æìø ,âðøביקש משה רבינו מהקב\"ה שמכיון שיש בכל דבר כמהשיטות יודיע לו עכ\"פ האיך הוא ההלכה, ועל זה השיבלו שדבר זה אי אפשר לבוא בגילוי מן השמים, כי הדברמוכרח שיהיו הפלוגתות ובירורי ההלכה רק על ידי חכמיהדור àîøהתיבה לא קלטה שבעה רק מהבהמות והחיות אבל עופותהיה צריך נח לברר בעצמו על פי התורה, כי סימניהעופות טהורים אינם מפורשים בתורה ויש בהם כמהפלוגתות וספיקות, וקליטת התיבה היה בחינה של נבואהמן השמים וענין זה של בירור ההלכה לא ניתנה לידע עלידי נבואה, ועל כן הוזקק נח לברר דבר זה בעצמו על פיתורה àîøכדי לברר ההלכה בדברים שיש מהם מחלוקה ולכוין בזהלאמיתה של תורה מוכרח שיעסוק האדם בתורה יומםולילה, וימסור עצמו כולו להתוה\"ק ולהיות משועבד אליהיומם ולילה áîøאין די לאדם במה שיודע פרק משנתו להבין ולהשכילהיטב כל היקף הענין הנלמד באופן ברור, אלא שהוא זקוקעוד שירצה וישתוקק לידע מהו רצונו ית\"ש באמיתת הלכהזו ויזכה להשיג הדבר, וצריך להרבות בתפילה לזכותלאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא לאמיתתו èéùיהיה קביעות עתותיו לתורה באופן שלימודו יהיה בעניניההלכה במה שנוגע לו למעשה, ומעתה כאשר לימודווקיום מצותיו המה באופן זה אז הוא בבחינת יש בו תורהויש בו מצות ומעשים טובים âìùäìäðäיש בכך מדות ודרך ארץ כשעושים כפי מה שההנהלתהישיבה קובעת, ומי שאינו מציית ואינו משים על הלבבשביל שהוא מדמה לנפשו שיכול לילך בדרך שקובעבעצמו, בעוה\"ר כל זה הוא מכוחות היצר הרע àðøלפעמים התלמיד חושב לנפשו כי מאחר שהוא לומדלעצמו בהבנה, מעתה איזה תועלת יהיה לו לילך גםלהרצאת השיעורים בישיבה, ואולם באמת אינו כן, שאםהנהלת הישיבה אומרת שצריכים לילך להרצאתהשיעורים, צריכים לציית ולילך, כי לא ימלט הדבר שלאיפיק ממנו תועלת אף שכבר למד הענין àðøמה שאמרו חכמים זהו אמירה חזקה וברורה שאין בהספק, וצריכים לשמוע ולציית כל מה שאמרו חכמים, כיבמה שהם אומרים מונח בזה הכל åëùäìöäכדי להמציא הצלה ופדות לבני ישראל, צריך הדבר להיותèô÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãעל ידי ההליכה בדרכי החסידות מגיעים לתוספת ברכהבתורה, אשר אחר היגיעה זוכים למצוא יותר מכפי ערךהיגיעה åøמי שמתייגע על התוה\"ק, הרי היגיעה עצמה היא כמציאההמעורר שמחה, כי מה שזכה לעמול בעמל התורה והואנמצא בחבל נחלתו ית\"ש שבראנו לכבודו והבדילנו מןהתועים ונתן לנו תורת אמת, וזיכה אותנו להתייגע ביגיעהכזו אשר אני עמל לחיי העולם הבא והם עמלים לבארשחת, הרי דבר זה עצמו הוא שמחה èøמי שמתעמל ומתייגע להבין דברי התוספות יכול גםלהבין עומק מידותיו של האדם, כי עומק ההבנה שיוכלהאדם להבין את עצמו ולהבין את מדותיו ומה הואההנהגה הישרה שהוא צריך להתנהג קשה יותר מהבנתדברי התוספות, לפי שבענינים אלו מונחים עמקות גדולשהוא יותר משאר כל ההתעמקות ëøעיקר היסוד מה שצריכים להעמיד בשנות נעורים, זהוהענין של יגיעת התורה אשר על ידיה יזכה לכוין אלהאמת áîøכדי שיזכה האדם להגיע אל האמת על ידי התוה\"ק, דברזה אי אפשר שיהיה בלי יגיעה áîøאחר היגיעה בתורה זוכים להשיג יותר מכפי ערך היגיעה,וזהו כבר בחינת מציאה שזוכים לכך על ידי סייעתאדשמיא מיוחדת øòהמכוון והתכלית של כל הלימוד אשר האדם משקיע בזהכל כוחו והבנתו הכל הוא כדי לדעת ולהשיג רצון הבוראב\"ה, וכל היגיעה הוא להשיג אמיתת רצון הבורא ית\"שøãòäãåäéאף שיהודה היה צריך להיות לו המלוכה מצד שורשנשמתו, אולם מכיון שבחינם אינם נותנים דבר כזה, עלכן נסתבב לו מן השמים הזכות שיקדש שם שמים כשקפץנחשון בן עמינדב משבט יהודה לתוך הים çöïåð ïá òùåäéכמו שהיה טעם וסיבה שיקדים יעקב אבינו את אפריםלמנשה, הרי מתוך סיבה זו עצמו, מן הנכון שיקדים גם יוסףלכל השבטים, כיון שממנו יצא אפרים אשר ממנו חוטר גזעיהושע שיעמיד החמה, ולכן מגיע לו הבכורה âðאף שיעקב פתר חלום יוסף ששמש וירח וכוכבים סובביםעל יעקב והשבטים, השבטים פירשוהו שעולה על השמשוירח בפועל, שמערכות השמים משועבדות ליוסף, וכןנתקיים הדבר שעמדה השמש והירח לפני יהושע ÷áîיהושע לא היה יכול להאמין שיתכן להיות שעושים עגלבמחנה ישראל ולא ימצאו ביניהם מי שיקום ללחום נגדזה, ולכן אמר שבודאי קול מלחמה במחנה שעומדיםללחום נגד המתפרצים ãöùíéøåôéëä íåéאפילו בדבר שאין חוששים וסומכים על החזקה, אבלבכהן גדול ביום הכיפורים אשר כפרת כל ישראל תלויבזה, היו צריכים לחוש אף לדבר כזה ÷åúåàîöòä íåéבאותו יום העצמאות שהם חוגגים ביום שהקימו מדינהבזרוע בשר, הרי מכיון שנעשה בלא אלופו של עולם, ונחסרמשם האל\"ף נעשה מזה 'יום העצמות', שגורמים רח\"לאסון להכלל ישראל להיות גל של עצמות בעוה\"ר äðú÷éãöä óñåéבזכות יוסף שעמד בנסיון נגדרו כל ישראל בעריות, ואםכן הוא היה היסוד והגורם לנתינת התורה âéעל ידי ירידתו של יוסף הצדיק למצרים זכו ישראל לקבלתהתורה, ומתוך כך נמשך ונשתלשל כל כח הקדושה של עםישראל, וכל הדורות של בני ישראל בקדושה ובטהרה âéיוסף הצדיק היה בקי בכל החכמות, ועל ידי כך הראתהלו אשת פוטיפר באצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בניםממנו, וברא מזכי אבא להביאו לחיי העולם הבא, נמצאשעל ידי אותו מעשה יוכל להגיע לחיי העולם הבא, וזהואומרו ולא שמע אליה וגו' להיות עמה לעולם הבא, שאףלהגיע לידי עולם הבא לא שמע אליה æéבמעשה דאשת פוטיפר ראה יוסף דמות דיוקנו של אביובמרכבה העליונה, היינו שנתגלה לו הדבר ממקום גבוהמעל גבוה אשר שם חקוק דמות צורת יעקב אבינו, אשרשם הוא גבוה למעלה מכל המזלות, ושם ראה מהוהכוונה האמיתית בענין אשר יעמיד תולדות על ידה,שיהיה על ידי בתה çéאשת פוטיפר התגברה על יוסף בכח הכשפים ובכוחותהטומאה חזקים מאד, עד שהוזקק לברוח בפועל, ואולם
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã áô÷úבאופן שמגלגלין זכות על ידי זכאי, ועל כן מוכרח שתהיהאיזה זכות לאותו האדם, שיוכל לבוא על ידו הצלהלישראל ÷çëמן השמים העלימו מן רבי יוחנן בן זכאי שלא יעלה עלדעתו לבקש מאספסיינוס על הצלה גמורה רק על יבנהוחכמיה, מכיון שאותו הדור לא היו ראויים אז להצלהמוחלטת ÷çìמכיון שהשתלשלות גלות וגאולת מצרים הם שורש לכלהגאולות בעתיד, על כן היו אצל יוסף כל התלאות הללו,כדי שגם כאשר יבואו תלאות שונות על איש מישראלבדורות העתידות, יתעורר בעבורו כח ההצלה שהיה אצליוסף הצדיק, שעל ידיה ינצל גם הוא מסבל תלאותיוâî÷כל עניני ההצלה שבני ישראל ניצולים בהמשך הדורותמסבל התלאות, הכל נמשך מפעולותיהם של הקדמוניםäî÷עד שנזכה לביאת המשיח שאז יהיה הישועה בשלימות,עדיין זקוקים להצלה בתר הצלה, וצריכים תמיד לסייעתאדשמיא ÷äîכל אופני ההצלה שניצולו ישראל מכל התלאות שעברועליהם, מבעלי בחירה ומבלתי בעלי בחירה, או מאומותהעולם, ובכל אופן ואופן, הכל נמשך מאותו הכח שלדורות הקודמים שנכתבה בתורה ÷åðכאשר ראובן התחיל להתעסק בההצלה בפועל, הסכיםבדעתו שלטובת ההצלה מוטל עליו לעסוק בתשובהשלימה, כדי שעל ידיה יזכה למצות ההצלה ÷èðבאותו הצלה שעשה ראובן להציל את יוסף, הוריד לעולםהשפעה וכח של הצלה, עד שנשאר הכח הלזו בבחינהנצחיית, להשפיע הצלה גם בזמנים אחרים ÷áñמכיון שרצה הקב\"ה להציל את הרוצחים בשוגג, הוזקקולבחינת ההצלה שפתח בו ראובן והוריד השפעה זו לעולם,ולכן פתח הכתוב בראובן את פרשת ערי מקלט ÷âñכל ההצלה של יוסף היה מצד שראובן היה בטוח בצדקתושל יוסף הצדיק שהוא ינצל אף בהיותו בין נחשיםועקרבים, הרי ודאי שהצלה כזו אכן היה מועיל ליוסףהצדיק, אבל הצלה כזו אינו מועיל לדורות הבאים, ואילוהיה יודע שפעולותו מועלת לדורות הבאים בכתפו היהמוליכו ÷âñúéèøô äçâùäלפעמים מחמת החטא ה' מסלק ההשגחה מהאיש החוטאומניחו למנהגו של עולם תחת כוכבי שמים וכסיליהם,ואין כאן עונש רק סילוק השגחת אלהים, והוא כפי מזלוומקרי טבעו כך הוא, ועונשו עדיין בשלימות ליום הגמולáדוד המלך שמח כשראה שאבשלום מרד בו, ולא עבד אוממזר, כי אילו היה מפאת הטבע או מקרה, לא יתכן שיהאבנו רודפו, שהבן בטבע חס על אביו, אלא על כרחך היאהשגחה פרטית מבעל המשלם גמול, ואם כן הרי מקבלעונשו ונפטר בזה מחטאתו áאחר שניצול מהצרה על ידי שנעשה לו נס, מזה ישהוכחה שלא נסתלק ממנו ההשגחה פרטית, שהרי עשהלו הקב\"ה נס להצלתו, ואם כן מתברר שגם הצרה לאהיה מצד המזל, אלא היה בהשגחה פרטית, כדי לכפרעוונו, אם כן שפיר יכולים לשמוח בהצרה ãכשאדם נמלט מן הצרה ועושה סעודה, עדיין אינו יודעאם הוא סעודת מצוה, כי הלא יתכן שהיה שלא פרע חובובזה, ואם כן במה הוא שמח, אמנם אם יכולים לומרשירות ותושבחות, והיינו שניצול מן הצרה בדרך נס, הרימתברר בזה שגם הצרה היה בהשגחה פרטית ãמי שראה כל השתלשלות הענינים שעברו עלינו, יודעברור כי אי אפשר להכחיש הדבר אשר הכל היה בהשגחהפרטית åמה שהקב\"ה עושה נסים להושיע את ישראל בעת צרתם,הרי בזה כל מי שרואה הדבר, הוא רואה בעליל ההשגחהשיש בכך, ואולם אלו המתבוננים ומבינים בעומק, המהרואים שבהצרות עצמם היו עוד נסים גדולים יותר מכפימה שהיה בהישועה çëäðéëùä úàøùäבעת שנמצאים בתוך הבתי כנסיות ובתי מדרשות זוכיםלהשראת השכינה, וכמו שאמרו עשרה שיושבין ועוסקיןבתורה שכינה שרויה ביניהם, והכוונה כשהוא באופן אשרזוכים לסייעתא דשמיא שלא יכשלו חלילה בהרהוריםרעים, ולומדים התוה\"ק במחשבות טהורות æòøמלבד עצם קיום מצות הדלקת הנרות במנורה, עודזאת היה, שהיא העדות על השראת השכינה בישראלãôùìàåé íéðéðò çúôî éøáã åô÷úשיוכל לשבור את הלוחות, ועל ידי כך יבחינו ישראלבגודל פגם החטא æéøיהושע לא היה יכול להאמין שיתכן להיות שעושים עגלבמחנה ישראל ולא ימצאו ביניהם מי שיקום ללחום נגדזה, ולכן אמר שבודאי קול מלחמה במחנה שעומדיםללחום נגד המתפרצים ãöùאם לא היו עושים עגל, אז יתכן שהיו מעמידים עליהםמנהיגים לא טובים, ואז היה גרוע יותר, כיון שעל ידיהעמדת מנהיגים לא טובים, נעשה בכל יום עגל חדש âéúúòãä õò àèçלפני חטא אדם הראשון אכן הוציא הארץ לחם ממש, ומהשעכשיו אינו כן זהו לסיבת החטא, ולכן מברכין המוציאלחם לרמוז על מה שיהיה בעתיד ÷éעל ידי חטאו של אדם הראשון בא כח הטומאה בעולם,ועל ידי כך הושם הטבע בהחיות להיות להם תאוהוטבעיות להזיק, ולעתיד לבוא כאשר יגיע הזמן של עולםהתיקון ויתבטל כח הטומאה יחזור הדבר כמו שהיהמתחילת הבריאה שלא יזיקו עוד ÷çöמיתתו של אדם נגרמה לו מחמת מה שנתפתה מנחשהקדמוני, ואם היה לומד תורה לא היה נכשל, כי אם היהלומד תורה ודאי שהיה לומד בבחינת לשמה ואז היההתורה מגין עליו להנצל מן החטא èù'ä ìåìéçאם תלמיד חכם אינו מתנהג כשורה ביראת שמים ומידותטובות, הרי הוא נעשה גרמא בנזקין שגם שאר אנשיםלומדים ממנו לעשות כמוהו, ונמצא מכשילם בחטא, וכןגורם שיתרעמו עליו ואומרים ראו האיך נראה אדם זהשעוסק בתורה וגורם לחילול ה' âëøכאשר תלמיד מישיבה עושה איזה פעולה בלתי הגונה,הרי אף שהוא עשה הדבר רק בשוגג ואין לו אשמהמרובה בדבר, אולם הרשע כבר מתעלה בכך שהוא יכוללהרים ראשו ולפתוח פיו במענה לומר ראו כיצד נראההנהגתם של לומדי תורה ãëøמי שאינו רוצה ואינו יכול להתנהג בדרך הישרה הן ביןאדם למקום והן בעניני דרך ארץ בין אדם לבריות, ונמצאשיכול להיות על ידו חילול השם שיאמרו הבריות הביטווראו האיך מתנהג תלמיד ישיבה, הרי מה לו ולצרה הזאתוהלא מוטב לו שלא יהיה בין הבאים למשכן ה', כדי שלאיגרום לעצמו תרתי גיהנם çëøבימי הנעורים כשעדיין עוסקים בתורה בין כותלי ביתהמדרש, זקוקים לדעת גודל ההתחייבות בהנהגה ישרההן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו, ואםמתנהגים בהנהגה לא טובה ח\"ו עוד יוצא ממנו חילולהשם æñøמי שלומד ועוסק בתורה, ומה גם אם הוא עוד נמנה בתוךהמחנה של יראים ושלמים, הרי עליו מסתכלים בשבעעינים אם אינו חוטא באיזה דבר, ואם רואים עליו איזהפגם או קלקול במעשיו שמתנהג שלא כראוי במיעוט דרךארץ ובלי מידות טובות, אז כבר פוערים פה לומר שכךהוא דרך תהלוכותם של לומדי תורה æùאם אין מתנהגים במידות ישרות, אומרים הבריות כך הואדרכם של הללו שנתגדלו להיות בעלי תורה והמשתייכיםלעדה של יראי ה' וחושבי שמו, ונמצא שזה גורם לחילולהשם שחמור עוד יותר משאר עבירות ãìùכל עניני חילול השם וקידוש השם אינם דברים כאלו שכלאחד יכול לקבוע ככל העולה על לבו ודעתו מהו חילולהשם ומהו קידוש השם, כיון שהמה הלכות מפורשותàñúאם יש איזה חשש אשר מי שהוא ידמה לחשוב שכפרנובו ית\"ש ח\"ו, מחוייבים למסור הנפש להוציא הטעותהזה ולהכריז גלוי שאנו מאמינים בהשי\"ת ומייחדיםשמו àñúêåðéçכל התכלית שלנו כשמגדלים בנים שיוכלו לחנך אותם עלדרך התורה והיראה, שזהו עיקר הכל ועל ענין זה צריכיםלהניח כל הכוחות ÷èñצריך האדם להתחנך מתחילת חינוכו בעסק התורהובהנהגה ישרה במדות טובות ובדרך ארץ ובקיום המצותומעשים טובים ושיהיו כל תהלוכותיו ביראת שמים ÷âöכשהאב מכניס את בנו ללמוד בכוונה רצויה לשם שמיםשיתגדל להיות ירא וחרד ותלמיד חכם, אז יש לזה פעולהלטובה ומתגדל באופן הרצוי, ואם הוא להיפוך שמכניסיםאותו לתורה שלא לשם שמים אז הוא כבר באופן אחרח\"ו âìøהלומד ילד מעמיד יסוד חזק לכל שנותיו וככה הוא הולךומתגדל ומתעלה, הרי על ידי זה הוא כאילו כותב על נייר
âô÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãמה שאמרו שלהשראת השכינה זקוק האדם לחכמה, דברזה מובן מאליו שבאמת זקוקים בזה לחכמה, כי כדישיוכלו להוציא אל הפועל איזה דבר ביהדות, בדעת,בתורה וביראת שמים, לכל זה צריכים חכמה èôùמשה רבינו זכה להשראת השכינה כבר בלוחות הראשונותאף שהיה עדיין עני, כי הלוחות הראשונות היו לפני חטאהעגל ולא היה חשיבות בעולם לעשירות, אז לא היה זקוקלעשירות, אבל אחר חטא העגל בלוחות שניות וכבר ראושהולך וגדל דור כזה שהעשירות יהיה אצלם מעלהגדולה, לכן אמר לו הקב\"ה פסל לך שכבר יש צורךוהכרח שיהיה לו גם עשירות öùúåìãúùäכל ההשתדלות יכול האדם לעשות, אבל לא יבקש בקשהמאדם שישתדל בעדו, כי אפשר שהוא אינו הגון להיותשליח לדבר זה ואז יתקלקל הפעולה, כיון שהאדם צריךלהיות מסוגל וראוי שעל ידו יבוא הטובה וההצלה ÷èðבסתם בני אדם אין איסור אלא לבטוח בהם בלבד ומסירבטחונו בה', אבל בהיות לבו נכון בטוח בה' אלא שבאלגלגל תשועת ה' על ידי השתדלות אנושי אין בזה פגם,אבל באדם רשע אסור לבטוח כלל, אפילו באינו מסירבטחונו מה' ÷çòíéðáøä úåãçàúäהחשיבות הגדול שיש באיחוד רבנים כזה אין בנמצאכמוהו, וגם מה שנודע לכל שהוא מבוסס על השיטה אשרבכל מקום שיש שם מינות ואפיקורסות והפרת הדת הריהוא דרך מעוקש, ואכן מטעם זה עצמו הוא מבוזהומושפל, ועל כן צריכים לעשות כל טצדקי להעמיד אתההתאחדות הרבנים שיהיה באופן מכובד ãöùנכון מאד שיתאספו יחד עם חברי ההתאחדות הרבנים,שיתאספו הרבנים יחד עם כל הציבור של היהודים הללושמקבלים עליהם עול מלכות שמים, ואין הכוונה על כינוסלצורך קיבוץ מעות, אלא למען איחוד כל החברים הרוציםלילך בדרך הישרה, אשר דבר זה יכול להביא תועלת גדולועצום äöùדבר גדול לדאוג בעד הקיום של ההתאחדות הרבנים, לפישהוא הכרח גמור וזקוקים מאד לזה שיתקיים, כי צריךשיהיה כח מאוחד של רבנים שכולם יודעים שהיא אומרתהדעת תורה האמיתית åöùכאשר יש התאחדות של רבנים שאינם עושים מה שכלהעולם כולם עושים, ואינם כורעים ברך ליפול תחתהשפעת הדור ותחת הזרם של כח הסט\"א, הרי יש בזהכח גדול ועצום אשר נותן עוז ותעצומות להאמונהולחיזוק התורה âúאין בנמצא שום כח מאוגד, וגם לא שום כח של יחידאשר סומכים עליו בני ישראל, שיכולים לחשוב ולסמוךעל כך שיגידו ויאמרו האמת, רק אחת הוא הכח המאוחדשל ההתאחדות הרבנים שהם יכולים לפעמים לומר זהוטמא וזהו טהור, זה אסור וזהו מותר åìúהכח המאוחד של התאחדות הרבנים זהו היחידי שהוא רקיושבי בית המדרש, כי היושבי קרנות אף אינם רוציםלהשתתף בתוכה, ואותם כוחות המאוחדים של הציוניםוהנגררים אחריהם שהם מבלי עולם רח\"ל אין להם מקוםאצלינו èîúíéòùøî úåìãáúäמשה רבינו השאיר לנו את התוה\"ק לדורות עולם, ורצהשיהיה התוה\"ק נצחיות בישראל, וזה אפשרי רק באופןכשלא יתערבו ישראל עם הרשעים על כן הבדיל והפרישהערי מקלט אשר שם יהיו ההורגים בשוגג, ונמצא שבזההפריש את הרשעים הללו מישראל, ומתוך כך תהיה קיוםלכל התורה כולה äòבאדם המפורסם ברשעתו שאינו עושה טוב, ורק רע כלהיום, צריכים למנוע שאף לא ידברו ולא ישוחחו עמוכלל, ובודאי שלא לבקש ממנו שום טובה כי אין שוםחפץ לא בו ולא בממונו ÷ôכל איש יהודי שיש לו איזה כח השפעה ביהדות וקצתסייעתא דשמיא, אם נמצא אצלו וסמוך לו איזה איש בלתיהגון, הרי הוא מקלקל ומפסיד גם בעבור השפעתו æëøכמו שצריכים להיות מובדל בעוה\"ר מהללו ההולכיםבדרך הרע, כן יש התחייבות גדול שירגיל האדם עצמועוד מימי נעוריו ויתנהג כן גם להלאה, שיהיה לוהתחברות עם ההולכים בדרך הטובה, ולא יהיה ביניהםפירודי לבבות וכדומה çëøהענין הזה ללמוד עם תלמיד שאינו הגון נוגע להרביםוהכלל כולו, שהרי אם תלמידים שאינם הגונים נמצאיםבבית המדרש יחד עם שאר התלמידים יש בזה סכנהגדולה שלא יקלקלו גם אחרים åôøæô÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãחדש, היינו שמעמיד עצמו בבחינה שירגיש עצמו תמידבבחינה חדשה דהיינו שמתחדש אצלו תמיד יותר דעתובינה ãìøחכמים הבינו והבחינו באותה ההתנהגות של מרים בתבילגה שהיה נובע אצלה שורש הדברים מבית אביה ובנימשפחתה, ועל כן קנסו כאן לכל המשמורה כולה ãëùהחינוך צריך שיהיה בדרך הטוב והמעולה שיש לה קיוםנצחי, והיינו בדרך כזו שיכולים לילך בה תמיד ולהתעלותבה מעלה מעלה ממדריגה למדריגה, כי דרכי החינוך שהםבלי כובד ראש הרי בעצם אין לזה קיום והמשכה æìùבענין הנוגע לחינוך אי אפשר לוותר כלל ולעשות שוםפשרות æòùעל ידי הלימוד לשון העברית, מכניסים בלא יודעיםבלבבות הילדים והילדות, הערצה והתקשרות להציוניםומעשיהם, ונמצא שבמקום לחזק הקדושה בלבבותהתלמידים והתלמידות, גורמים לחורבן עצום במוחותהתינוקת רח\"ל èðúäîëçמה שאמרו שלהשראת השכינה זקוק האדם לחכמה, דברזה מובן מאליו שבאמת זקוקים בזה לחכמה, כי כדישיוכלו להוציא אל הפועל איזה דבר ביהדות, בדעת,בתורה וביראת שמים, לכל זה צריכים חכמה èôùóñåé úåîåìçהיה רצון השי\"ת שיתקיים חלומו של יוסף שהשבטיםישתחוו אליו, שעל ידי שהיה אצלו כח הממשלה גם מצדמה שהשבטים השתחוו אליו, על ידי זה היה יותר בכוחולהכניע את כוחות הטומאה שם במצרים èîמה שעשו השבטים כתורה וכהלכה לדון את יוסף על מהשרוצה ליקח מלוכה לפני הזמן, הרי זה עצמו נחשב להםשיתקיימו החלומות באופן הנרצה ויסתבב הכל לטובה ð לזכות, ועל ידי הזכות הזה נשתלשל אחר כך כל העניןכאשר סיפר יוסף לשבטים את חלומותיו שהיה נשמעמדבריו שניתנה לו מלוכה, דנו אותו כמורד במלכות ביתדוד אשר לו ניתנה המלוכה, ומטעם זה דנו אותו למיתהàð÷ ,àë÷ ,æöאף שיעקב פתר חלום יוסף ששמש וירח וכוכבים סובביםעל יעקב והשבטים, השבטים פירשוהו שעולה על השמשוירח בפועל, שמערכות השמים משועבדות ליוסף, וכןנתקיים הדבר שעמדה השמש והירח לפני יהושע ÷áîהשבטים לא רצו להרוג את יוסף בידיים אלא על ידימסובב, ועל כן אמרו ונראה מה יהיו חלומותיו, כי אםאינו חייב מיתה, הרבה דרכים למקום להצלתו, וישארבחיים ויתקיימו חלומותיו ÷áòäòøô úåîåìçכאשר פרעה חלם חלום שבע פרות לא החזיק שזה חלוםכי מה שהפרות אוכלות זו את זו, דבר זה יכול להיות,אבל כשנוסף עליו חלום השבלים היה אצלו בגדר דבריםמופלאים שאינם הווים בעולם הרי מזה שפט שהוא חלום,ונודע לו למפרע גם על חלום שבע הפרות ÷ôäëåðçעיקר הטעם מה שקבעו נס על מציאת פך השמן, לא היההכוונה להיות זכר לנס על עצם מציאת הפך, כיון שמעשינסים היו דבר הרגיל בבית המקדש ולא קבעו בשום מקום זכרעל כך, אלא עיקר השמחה היה על מה שבזה נתגלה ונודעלהם שעבודתם עדיין רצויה וחשובה לפני השי\"ת çîùäôåðçענין השוחד אינו דוקא בכסף אלא כל דבר שהבעל דיןמחניף להדיין, זה כבר מוליד איזה רצון אצל הדייןלמלאות חפצו של הבעל דין àöùכל רב ומורה דרך באיזה בית מדרש קטן, הוא כבר נצרךאל העולם, ויש בזה נסיון גדול, כי מכיון שהעולם בדרךכלל נתפס אל דרכי הרשעים, הרי מתוך כך דין גרמאבנזקין שנופלים ברשת להיות ח\"ו מחניף לרשעים çñúúåãéñçעל ידי ההליכה בדרכי החסידות מגיעים לתוספת ברכהבתורה, אשר אחר היגיעה זוכים למצוא יותר מכפי ערךהיגיעה åøאף שאין אנו יכולים להתדמות להבחינה של החסידיםהראשונים, אבל עכ\"פ צריכים ללכת בדרך זו של מילידחסידות הבא מהתוה\"ק, והיינו לשמור ולעשות ולקיים כלמה שאמרה תורה אף לפנים משורת הדין, וגם לקיימא מילידברכות והכוונה בזה להודות להשי\"ת על כל הטוב åøאם תורתו מתברכת ומשתמרת יש בזה סימן שהוא מתנהגבחסידות, ואם אינו מצליח בתוה\"ק הרי זה סימן שלא
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã ãô÷úהמשכן בא לכפר על חטא העגל אשר נמשכו בני ישראלאל החטא על ידי הערב רב, ולכן כאשר הוקם המשכןוהביאו כל הקרבנות שם, היה הכל באותו תכלית להיותכפרה על חטא זה, ועל כן הוזקקו ישראל להיות אזבכוונה מיוחדת לתיקון אותו הפגם ולהתרחק מן הרשעיםבתכלית הריחוק èñùיש קישוי מיוחד אצל תלמידי חכמים ויראי ה', שמכיוןשמצד קדושתם מרגישים יותר ברשעת הרשעים ואוחזיםבמדת הפירוד להפרד מהם בהתרחקות מוחלטת, הרי בזהמוצא לו היצר הרע מקום התגברות לעשות פירוד גם ביןיראי ה' òùאם נמצאים במקום שיש שם השפעת אנשים כאלוההולכים בדרכים מקולקלים, כבר הם גורמים סמיות עיניםשלא יוכלו לראות האמת ושילכו שולל אחר תרמיתיהמרמה שלהם çòùישנם כהיום כמה סוגי כינוסים ואיחודים, וגם אצלהרבנים, ואין לכחד כי אכן נמצאים גם ביניהם יראי ה',אולם אין להתעות עצמינו מלידע האמת שבכל המקומותהללו מעורבים גם עם הערב רב, והלה מבואר בזוה\"ק כיאי אפשר שיהיה הקהלה ואיחוד במקום שיש שם ערברב, הרי נמצא שאין זה איחוד ואין זה קהלה éúאומרים ששמת חלקי בין יושבי בית המדרש ולא שמתחלקי מיושבי קרנות, היינו שיהיה חלקי במקום שהוא רקיושבי בית המדרש, ואין שם יושבי קרנות כלל çîúúåããåáúäהאדם זקוק בכל פרט ופרט להתבודד תחילה בינו לביןקונו לידע על פי דעת תורה מה לעשות ומה שלא לעשותåîøúåùãçúäהלומד ילד מעמיד יסוד חזק לכל שנותיו וככה הוא הולךומתגדל ומתעלה, הרי על ידי זה הוא כאילו כותב על ניירחדש, היינו שמעמיד עצמו בבחינה שירגיש עצמו תמידבבחינה חדשה דהיינו שמתחדש אצלו תמיד יותר דעתובינה ãìøאין חסידות כחסידות בתחילתו רק אחר עבור שעה נתקררוחוזר לקדמותו, אבל הבני עליה כל שעה ושעה כשעההראשונה, שמכיון שבכל עת נדמה לו שעתה מתחיללעבוד להשי\"ת נמצא שאין אצלו אמצע וסוף רק תמידהתחלה æìùúåãâðúäזקוקים מאד לסייעתא דשמיא כי יש התנגדות ליסודהתורה מרוב העולם בעוה\"ר, ואין הכוונה מאומות העולםאלא בעוה\"ר מהערב רב, ועל כן זקוקים להתחזקות עצוםוכח גדול æëøúåøøåòúäהצדיקים הגדולים אינם זקוקים לדיבור ומעשה לעורר אתזולתם, אלא שיש די בהתעוררות מחשבותיהם הקדושיםלבד ועל ידי כך כבר יכולים לפעול הכל ÷äìהנמצא בסביבה של לומדי תורה ואינו נמשך להתנהגבאורח ישרה של היהדות ודרך האמת נקרא אבירי לב,מפני שמאחר שנמצא בסביבה של לומדי תורה אושבעצמו עוסק בתורה, יש בזה כח המעורר להמשיך לדרךהטובה, והוא צריך להתגבר ברשעותו לא להתעורר עלידי זה ונעשה גרוע ממה שהיה äëøøãà 'æבפרשת תצוה לא נזכר שם משה רבינו ולפלא שברוב השניםחל בפרשה זו גם יומא דהילולא שלו בז' אדר âôùäæ úîåòì äæעל החטאים שיש בהם מעשה, התיקון הוא לפעולבמעשה בפעלים טובים לתורה וליהדות, שעל ידי המעשהוהפעולה בדברים הטובים, מתקן לעומת זה החטא שהיהבמעשה, ועל חטא במחשבה יתקן ויטהר מחשבתו çìúúåøéäæיש די והותר במה שמוכרחים לפעמים לילך ברחוב, אבללנסוע בקאר על פני כל חוצות העיר, שעל ידי זה יכוליםלעבור בזמן קט בכל רחבי העיר הגדולה ולהסתכלברחובותיה, זה ודאי שאסור לאדם, ואסור לבחוריםלהנהיג קארס, ושני דברים הללו להיות תלמיד הישיבהולהנהיג קאר דבר זה לא יוכל להיות שלוב יחד בשוםאופן שבעולם ãîøúåëæכדי להמציא הצלה ופדות לבני ישראל, צריך הדבר להיותבאופן שמגלגלין זכות על ידי זכאי, ועל כן מוכרח שתהיהìàåé íéðéðò çúôî éøáã ãô÷úהמשכן בא לכפר על חטא העגל אשר נמשכו בני ישראלאל החטא על ידי הערב רב, ולכן כאשר הוקם המשכןוהביאו כל הקרבנות שם, היה הכל באותו תכלית להיותכפרה על חטא זה, ועל כן הוזקקו ישראל להיות אזבכוונה מיוחדת לתיקון אותו הפגם ולהתרחק מן הרשעיםבתכלית הריחוק èñùיש קישוי מיוחד אצל תלמידי חכמים ויראי ה', שמכיוןשמצד קדושתם מרגישים יותר ברשעת הרשעים ואוחזיםבמדת הפירוד להפרד מהם בהתרחקות מוחלטת, הרי בזהמוצא לו היצר הרע מקום התגברות לעשות פירוד גם ביןיראי ה' òùאם נמצאים במקום שיש שם השפעת אנשים כאלוההולכים בדרכים מקולקלים, כבר הם גורמים סמיות עיניםשלא יוכלו לראות האמת ושילכו שולל אחר תרמיתיהמרמה שלהם çòùישנם כהיום כמה סוגי כינוסים ואיחודים, וגם אצלהרבנים, ואין לכחד כי אכן נמצאים גם ביניהם יראי ה',אולם אין להתעות עצמינו מלידע האמת שבכל המקומותהללו מעורבים גם עם הערב רב, והלה מבואר בזוה\"ק כיאי אפשר שיהיה הקהלה ואיחוד במקום שיש שם ערברב, הרי נמצא שאין זה איחוד ואין זה קהלה éúאומרים ששמת חלקי בין יושבי בית המדרש ולא שמתחלקי מיושבי קרנות, היינו שיהיה חלקי במקום שהוא רקיושבי בית המדרש, ואין שם יושבי קרנות כלל çîúúåããåáúäהאדם זקוק בכל פרט ופרט להתבודד תחילה בינו לביןקונו לידע על פי דעת תורה מה לעשות ומה שלא לעשותåîøúåùãçúäהלומד ילד מעמיד יסוד חזק לכל שנותיו וככה הוא הולךומתגדל ומתעלה, הרי על ידי זה הוא כאילו כותב על ניירחדש, היינו שמעמיד עצמו בבחינה שירגיש עצמו תמידבבחינה חדשה דהיינו שמתחדש אצלו תמיד יותר דעתובינה ãìøאין חסידות כחסידות בתחילתו רק אחר עבור שעה נתקררוחוזר לקדמותו, אבל הבני עליה כל שעה ושעה כשעההראשונה, שמכיון שבכל עת נדמה לו שעתה מתחיללעבוד להשי\"ת נמצא שאין אצלו אמצע וסוף רק תמידהתחלה æìùúåãâðúäזקוקים מאד לסייעתא דשמיא כי יש התנגדות ליסודהתורה מרוב העולם בעוה\"ר, ואין הכוונה מאומות העולםאלא בעוה\"ר מהערב רב, ועל כן זקוקים להתחזקות עצוםוכח גדול æëøúåøøåòúäהצדיקים הגדולים אינם זקוקים לדיבור ומעשה לעורר אתזולתם, אלא שיש די בהתעוררות מחשבותיהם הקדושיםלבד ועל ידי כך כבר יכולים לפעול הכל ÷äìהנמצא בסביבה של לומדי תורה ואינו נמשך להתנהגבאורח ישרה של היהדות ודרך האמת נקרא אבירי לב,מפני שמאחר שנמצא בסביבה של לומדי תורה אושבעצמו עוסק בתורה, יש בזה כח המעורר להמשיך לדרךהטובה, והוא צריך להתגבר ברשעותו לא להתעורר עלידי זה ונעשה גרוע ממה שהיה äëøøãà 'æבפרשת תצוה לא נזכר שם משה רבינו ולפלא שברוב השניםחל בפרשה זו גם יומא דהילולא שלו בז' אדר âôùäæ úîåòì äæעל החטאים שיש בהם מעשה, התיקון הוא לפעולבמעשה בפעלים טובים לתורה וליהדות, שעל ידי המעשהוהפעולה בדברים הטובים, מתקן לעומת זה החטא שהיהבמעשה, ועל חטא במחשבה יתקן ויטהר מחשבתו çìúúåøéäæיש די והותר במה שמוכרחים לפעמים לילך ברחוב, אבללנסוע בקאר על פני כל חוצות העיר, שעל ידי זה יכוליםלעבור בזמן קט בכל רחבי העיר הגדולה ולהסתכלברחובותיה, זה ודאי שאסור לאדם, ואסור לבחוריםלהנהיג קארס, ושני דברים הללו להיות תלמיד הישיבהולהנהיג קאר דבר זה לא יוכל להיות שלוב יחד בשוםאופן שבעולם ãîøúåëæכדי להמציא הצלה ופדות לבני ישראל, צריך הדבר להיותבאופן שמגלגלין זכות על ידי זכאי, ועל כן מוכרח שתהיה
äô÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãאיזה זכות לאותו האדם, שיוכל לבוא על ידו הצלהלישראל ÷çëàøîî ï÷æהשבטים חלקו על יוסף וסברו אף דחדיד טפי מאחיועדיין נוהג אצלו החיוב של אחרי רבים להטות, לכן אףשראו אצלו נסים ונפלאות שניצול מן הנחשים והעקרביםשבבור, והתברר להם בזה שהוא צדיק אמת, אולם כיוןשהתאמץ נגד הרוב, דנו אותו בדין זקן ממרא שהוא חייבמיתה ãîäð÷æזקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן ניתוספתעליהן, כי איש יהודי שהנהיג ימיו בתורה ובמעשים טוביםועבדות ה', הרי הדעת שלו מוסיף והולך ומתעלה יותרçîøçéùî éìáçהיהודים אשר סבלו החבלי משיח, המה יהיו הראשוניםלקום בתחיה, עוד בעת התחיה הראשונה שיהיה תיכףבשעת ביאת המשיח, ויראו הנסים הגדולים שהיו בזמניהצרות çëäôöåçכן היה תמיד בכל הזמנים, שכאשר התחילו להתאחדלמען ענין של יהדות יצאו המתפרצים נצבים בקומהזקופה של חוצפה ãöùùã÷îä úéá ïáøåçאחר החורבן אי אפשר לקבוע יום טוב על נס שארעלכלל ישראל בכלליות, שהרי על הנס עצמו אין לקבועיום טוב מאחר שהכל נהפך להם לתוגה בחורבן ביתהמקדש, ושמחה על היסורים גם כן לא שייך כי מי יודעאם כל הכלל כולו הם בבחינה זו להיות שמחים ביסוריםäבאופן שהיה נס ולא היה מקודם שום צרה, או כשקובעיםיום טוב על איזה ענין, באופן שאין שם חביבות היסוריםופריעת חוב, אין לקבוע שמחה ויום טוב מאחר שהכלנהפך להם לתוגה בחורבן בית המקדש äמן השמים העלימו מן רבי יוחנן בן זכאי שלא יעלה עלדעתו לבקש מאספסיינוס על הצלה גמורה רק על יבנהוחכמיה, מכיון שאותו הדור לא היו ראויים אז להצלהמוחלטת ÷çìì\"æçכמה גדולים מעשי חכמינו ז\"ל שהכל היה גלוי לפניהם,וידעו האיך לשקול ולפלס באופן מדוקדק כל דבר ודברעל ידי שבכל ענין היו רואים בעליל מהו השורשäëùמה שאמרו חכמים זהו אמירה חזקה וברורה שאין בהספק, וצריכים לשמוע ולציית כל מה שאמרו חכמים, כיבמה שהם אומרים מונח בזה הכל åëùä÷æçבמעשה דתמר היה תלוי כל מלכות בית דוד, והיה בעניןהזה קטרוג גדול מהס\"מ שרצה למנוע שלא יצא מלכותבית דוד, על כן לא היה אפשר לסמוך במקום זה עלהחזקה ÷åàèçבזמן שיש חטאים בעולם אז נפגם גם הארץ עצמו, ועלכן אותם המינים הנמצאים במים אינם נפגמים עמהם, כיוןשהם בים ולא בארץ הנפגמת âöאם האדם מייגע את עצמו להתנהג באופן שגם בעתעוסקו בדרך ארץ ובמשא ומתן יהיה התורה אתו עמו בכלפרט, הרי על ידי זה נשכח ממנו העון והוא נשמר מחטאגם בעוסקו בעניני דרך ארץ ÷àöאחר ביאת המשיח לא יצטרכו ישראל כלל לעסוק בצרכיפרנסתם, ואמנם כל זמן שלא זכו עדיין לביאת המשיחגרם החטא שצריכים לעסוק בצרכי פרנסה ðùכל חטא אשר יחטא האדם ואשם תגדל אשמתו יותר ויותראם אינו מכיר ומודה על כל פנים שחטא àëúìâòä àèçהערב רב גרמו תחילה שבני ישראל יפגמו במחשבהונעשו מושרשים באותו הבחינה שנעשה בו אחר כך חטאהעגל, ועל ידי שנעשו במחשבתם מושרשים בבחינה זויכלו הערב רב להתגבר בדבר זה àöהאותיות פורחות שנעשה כשירד משה מן ההר לא היהמצד שלא רצה הקב\"ה עוד ליתן התורה לישראל אחרחטא העגל, אלא האותיות פרחו ברצונו של משה כדיäô÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãאיזה זכות לאותו האדם, שיוכל לבוא על ידו הצלהלישראל ÷çëàøîî ï÷æהשבטים חלקו על יוסף וסברו אף דחדיד טפי מאחיועדיין נוהג אצלו החיוב של אחרי רבים להטות, לכן אףשראו אצלו נסים ונפלאות שניצול מן הנחשים והעקרביםשבבור, והתברר להם בזה שהוא צדיק אמת, אולם כיוןשהתאמץ נגד הרוב, דנו אותו בדין זקן ממרא שהוא חייבמיתה ãîäð÷æזקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן ניתוספתעליהן, כי איש יהודי שהנהיג ימיו בתורה ובמעשים טוביםועבדות ה', הרי הדעת שלו מוסיף והולך ומתעלה יותרçîøçéùî éìáçהיהודים אשר סבלו החבלי משיח, המה יהיו הראשוניםלקום בתחיה, עוד בעת התחיה הראשונה שיהיה תיכףבשעת ביאת המשיח, ויראו הנסים הגדולים שהיו בזמניהצרות çëäôöåçכן היה תמיד בכל הזמנים, שכאשר התחילו להתאחדלמען ענין של יהדות יצאו המתפרצים נצבים בקומהזקופה של חוצפה ãöùùã÷îä úéá ïáøåçאחר החורבן אי אפשר לקבוע יום טוב על נס שארעלכלל ישראל בכלליות, שהרי על הנס עצמו אין לקבועיום טוב מאחר שהכל נהפך להם לתוגה בחורבן ביתהמקדש, ושמחה על היסורים גם כן לא שייך כי מי יודעאם כל הכלל כולו הם בבחינה זו להיות שמחים ביסוריםäבאופן שהיה נס ולא היה מקודם שום צרה, או כשקובעיםיום טוב על איזה ענין, באופן שאין שם חביבות היסוריםופריעת חוב, אין לקבוע שמחה ויום טוב מאחר שהכלנהפך להם לתוגה בחורבן בית המקדש äמן השמים העלימו מן רבי יוחנן בן זכאי שלא יעלה עלדעתו לבקש מאספסיינוס על הצלה גמורה רק על יבנהוחכמיה, מכיון שאותו הדור לא היו ראויים אז להצלהמוחלטת ÷çìì\"æçכמה גדולים מעשי חכמינו ז\"ל שהכל היה גלוי לפניהם,וידעו האיך לשקול ולפלס באופן מדוקדק כל דבר ודברעל ידי שבכל ענין היו רואים בעליל מהו השורשäëùמה שאמרו חכמים זהו אמירה חזקה וברורה שאין בהספק, וצריכים לשמוע ולציית כל מה שאמרו חכמים, כיבמה שהם אומרים מונח בזה הכל åëùä÷æçבמעשה דתמר היה תלוי כל מלכות בית דוד, והיה בעניןהזה קטרוג גדול מהס\"מ שרצה למנוע שלא יצא מלכותבית דוד, על כן לא היה אפשר לסמוך במקום זה עלהחזקה ÷åàèçבזמן שיש חטאים בעולם אז נפגם גם הארץ עצמו, ועלכן אותם המינים הנמצאים במים אינם נפגמים עמהם, כיוןשהם בים ולא בארץ הנפגמת âöאם האדם מייגע את עצמו להתנהג באופן שגם בעתעוסקו בדרך ארץ ובמשא ומתן יהיה התורה אתו עמו בכלפרט, הרי על ידי זה נשכח ממנו העון והוא נשמר מחטאגם בעוסקו בעניני דרך ארץ ÷àöאחר ביאת המשיח לא יצטרכו ישראל כלל לעסוק בצרכיפרנסתם, ואמנם כל זמן שלא זכו עדיין לביאת המשיחגרם החטא שצריכים לעסוק בצרכי פרנסה ðùכל חטא אשר יחטא האדם ואשם תגדל אשמתו יותר ויותראם אינו מכיר ומודה על כל פנים שחטא àëúìâòä àèçהערב רב גרמו תחילה שבני ישראל יפגמו במחשבהונעשו מושרשים באותו הבחינה שנעשה בו אחר כך חטאהעגל, ועל ידי שנעשו במחשבתם מושרשים בבחינה זויכלו הערב רב להתגבר בדבר זה àöהאותיות פורחות שנעשה כשירד משה מן ההר לא היהמצד שלא רצה הקב\"ה עוד ליתן התורה לישראל אחרחטא העגל, אלא האותיות פרחו ברצונו של משה כדי
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã áô÷úבאופן שמגלגלין זכות על ידי זכאי, ועל כן מוכרח שתהיהאיזה זכות לאותו האדם, שיוכל לבוא על ידו הצלהלישראל ÷çëמן השמים העלימו מן רבי יוחנן בן זכאי שלא יעלה עלדעתו לבקש מאספסיינוס על הצלה גמורה רק על יבנהוחכמיה, מכיון שאותו הדור לא היו ראויים אז להצלהמוחלטת ÷çìמכיון שהשתלשלות גלות וגאולת מצרים הם שורש לכלהגאולות בעתיד, על כן היו אצל יוסף כל התלאות הללו,כדי שגם כאשר יבואו תלאות שונות על איש מישראלבדורות העתידות, יתעורר בעבורו כח ההצלה שהיה אצליוסף הצדיק, שעל ידיה ינצל גם הוא מסבל תלאותיוâî÷כל עניני ההצלה שבני ישראל ניצולים בהמשך הדורותמסבל התלאות, הכל נמשך מפעולותיהם של הקדמוניםäî÷עד שנזכה לביאת המשיח שאז יהיה הישועה בשלימות,עדיין זקוקים להצלה בתר הצלה, וצריכים תמיד לסייעתאדשמיא ÷äîכל אופני ההצלה שניצולו ישראל מכל התלאות שעברועליהם, מבעלי בחירה ומבלתי בעלי בחירה, או מאומותהעולם, ובכל אופן ואופן, הכל נמשך מאותו הכח שלדורות הקודמים שנכתבה בתורה ÷åðכאשר ראובן התחיל להתעסק בההצלה בפועל, הסכיםבדעתו שלטובת ההצלה מוטל עליו לעסוק בתשובהשלימה, כדי שעל ידיה יזכה למצות ההצלה ÷èðבאותו הצלה שעשה ראובן להציל את יוסף, הוריד לעולםהשפעה וכח של הצלה, עד שנשאר הכח הלזו בבחינהנצחיית, להשפיע הצלה גם בזמנים אחרים ÷áñמכיון שרצה הקב\"ה להציל את הרוצחים בשוגג, הוזקקולבחינת ההצלה שפתח בו ראובן והוריד השפעה זו לעולם,ולכן פתח הכתוב בראובן את פרשת ערי מקלט ÷âñכל ההצלה של יוסף היה מצד שראובן היה בטוח בצדקתושל יוסף הצדיק שהוא ינצל אף בהיותו בין נחשיםועקרבים, הרי ודאי שהצלה כזו אכן היה מועיל ליוסףהצדיק, אבל הצלה כזו אינו מועיל לדורות הבאים, ואילוהיה יודע שפעולותו מועלת לדורות הבאים בכתפו היהמוליכו ÷âñúéèøô äçâùäלפעמים מחמת החטא ה' מסלק ההשגחה מהאיש החוטאומניחו למנהגו של עולם תחת כוכבי שמים וכסיליהם,ואין כאן עונש רק סילוק השגחת אלהים, והוא כפי מזלוומקרי טבעו כך הוא, ועונשו עדיין בשלימות ליום הגמולáדוד המלך שמח כשראה שאבשלום מרד בו, ולא עבד אוממזר, כי אילו היה מפאת הטבע או מקרה, לא יתכן שיהאבנו רודפו, שהבן בטבע חס על אביו, אלא על כרחך היאהשגחה פרטית מבעל המשלם גמול, ואם כן הרי מקבלעונשו ונפטר בזה מחטאתו áאחר שניצול מהצרה על ידי שנעשה לו נס, מזה ישהוכחה שלא נסתלק ממנו ההשגחה פרטית, שהרי עשהלו הקב\"ה נס להצלתו, ואם כן מתברר שגם הצרה לאהיה מצד המזל, אלא היה בהשגחה פרטית, כדי לכפרעוונו, אם כן שפיר יכולים לשמוח בהצרה ãכשאדם נמלט מן הצרה ועושה סעודה, עדיין אינו יודעאם הוא סעודת מצוה, כי הלא יתכן שהיה שלא פרע חובובזה, ואם כן במה הוא שמח, אמנם אם יכולים לומרשירות ותושבחות, והיינו שניצול מן הצרה בדרך נס, הרימתברר בזה שגם הצרה היה בהשגחה פרטית ãמי שראה כל השתלשלות הענינים שעברו עלינו, יודעברור כי אי אפשר להכחיש הדבר אשר הכל היה בהשגחהפרטית åמה שהקב\"ה עושה נסים להושיע את ישראל בעת צרתם,הרי בזה כל מי שרואה הדבר, הוא רואה בעליל ההשגחהשיש בכך, ואולם אלו המתבוננים ומבינים בעומק, המהרואים שבהצרות עצמם היו עוד נסים גדולים יותר מכפימה שהיה בהישועה çëäðéëùä úàøùäבעת שנמצאים בתוך הבתי כנסיות ובתי מדרשות זוכיםלהשראת השכינה, וכמו שאמרו עשרה שיושבין ועוסקיןבתורה שכינה שרויה ביניהם, והכוונה כשהוא באופן אשרזוכים לסייעתא דשמיא שלא יכשלו חלילה בהרהוריםרעים, ולומדים התוה\"ק במחשבות טהורות æòøמלבד עצם קיום מצות הדלקת הנרות במנורה, עודזאת היה, שהיא העדות על השראת השכינה בישראלãôùìàåé íéðéðò çúôî éøáã åô÷úשיוכל לשבור את הלוחות, ועל ידי כך יבחינו ישראלבגודל פגם החטא æéøיהושע לא היה יכול להאמין שיתכן להיות שעושים עגלבמחנה ישראל ולא ימצאו ביניהם מי שיקום ללחום נגדזה, ולכן אמר שבודאי קול מלחמה במחנה שעומדיםללחום נגד המתפרצים ãöùאם לא היו עושים עגל, אז יתכן שהיו מעמידים עליהםמנהיגים לא טובים, ואז היה גרוע יותר, כיון שעל ידיהעמדת מנהיגים לא טובים, נעשה בכל יום עגל חדש âéúúòãä õò àèçלפני חטא אדם הראשון אכן הוציא הארץ לחם ממש, ומהשעכשיו אינו כן זהו לסיבת החטא, ולכן מברכין המוציאלחם לרמוז על מה שיהיה בעתיד ÷éעל ידי חטאו של אדם הראשון בא כח הטומאה בעולם,ועל ידי כך הושם הטבע בהחיות להיות להם תאוהוטבעיות להזיק, ולעתיד לבוא כאשר יגיע הזמן של עולםהתיקון ויתבטל כח הטומאה יחזור הדבר כמו שהיהמתחילת הבריאה שלא יזיקו עוד ÷çöמיתתו של אדם נגרמה לו מחמת מה שנתפתה מנחשהקדמוני, ואם היה לומד תורה לא היה נכשל, כי אם היהלומד תורה ודאי שהיה לומד בבחינת לשמה ואז היההתורה מגין עליו להנצל מן החטא èù'ä ìåìéçאם תלמיד חכם אינו מתנהג כשורה ביראת שמים ומידותטובות, הרי הוא נעשה גרמא בנזקין שגם שאר אנשיםלומדים ממנו לעשות כמוהו, ונמצא מכשילם בחטא, וכןגורם שיתרעמו עליו ואומרים ראו האיך נראה אדם זהשעוסק בתורה וגורם לחילול ה' âëøכאשר תלמיד מישיבה עושה איזה פעולה בלתי הגונה,הרי אף שהוא עשה הדבר רק בשוגג ואין לו אשמהמרובה בדבר, אולם הרשע כבר מתעלה בכך שהוא יכוללהרים ראשו ולפתוח פיו במענה לומר ראו כיצד נראההנהגתם של לומדי תורה ãëøמי שאינו רוצה ואינו יכול להתנהג בדרך הישרה הן ביןאדם למקום והן בעניני דרך ארץ בין אדם לבריות, ונמצאשיכול להיות על ידו חילול השם שיאמרו הבריות הביטווראו האיך מתנהג תלמיד ישיבה, הרי מה לו ולצרה הזאתוהלא מוטב לו שלא יהיה בין הבאים למשכן ה', כדי שלאיגרום לעצמו תרתי גיהנם çëøבימי הנעורים כשעדיין עוסקים בתורה בין כותלי ביתהמדרש, זקוקים לדעת גודל ההתחייבות בהנהגה ישרההן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו, ואםמתנהגים בהנהגה לא טובה ח\"ו עוד יוצא ממנו חילולהשם æñøמי שלומד ועוסק בתורה, ומה גם אם הוא עוד נמנה בתוךהמחנה של יראים ושלמים, הרי עליו מסתכלים בשבעעינים אם אינו חוטא באיזה דבר, ואם רואים עליו איזהפגם או קלקול במעשיו שמתנהג שלא כראוי במיעוט דרךארץ ובלי מידות טובות, אז כבר פוערים פה לומר שכךהוא דרך תהלוכותם של לומדי תורה æùאם אין מתנהגים במידות ישרות, אומרים הבריות כך הואדרכם של הללו שנתגדלו להיות בעלי תורה והמשתייכיםלעדה של יראי ה' וחושבי שמו, ונמצא שזה גורם לחילולהשם שחמור עוד יותר משאר עבירות ãìùכל עניני חילול השם וקידוש השם אינם דברים כאלו שכלאחד יכול לקבוע ככל העולה על לבו ודעתו מהו חילולהשם ומהו קידוש השם, כיון שהמה הלכות מפורשותàñúאם יש איזה חשש אשר מי שהוא ידמה לחשוב שכפרנובו ית\"ש ח\"ו, מחוייבים למסור הנפש להוציא הטעותהזה ולהכריז גלוי שאנו מאמינים בהשי\"ת ומייחדיםשמו àñúêåðéçכל התכלית שלנו כשמגדלים בנים שיוכלו לחנך אותם עלדרך התורה והיראה, שזהו עיקר הכל ועל ענין זה צריכיםלהניח כל הכוחות ÷èñצריך האדם להתחנך מתחילת חינוכו בעסק התורהובהנהגה ישרה במדות טובות ובדרך ארץ ובקיום המצותומעשים טובים ושיהיו כל תהלוכותיו ביראת שמים ÷âöכשהאב מכניס את בנו ללמוד בכוונה רצויה לשם שמיםשיתגדל להיות ירא וחרד ותלמיד חכם, אז יש לזה פעולהלטובה ומתגדל באופן הרצוי, ואם הוא להיפוך שמכניסיםאותו לתורה שלא לשם שמים אז הוא כבר באופן אחרח\"ו âìøהלומד ילד מעמיד יסוד חזק לכל שנותיו וככה הוא הולךומתגדל ומתעלה, הרי על ידי זה הוא כאילו כותב על נייר
âô÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãמה שאמרו שלהשראת השכינה זקוק האדם לחכמה, דברזה מובן מאליו שבאמת זקוקים בזה לחכמה, כי כדישיוכלו להוציא אל הפועל איזה דבר ביהדות, בדעת,בתורה וביראת שמים, לכל זה צריכים חכמה èôùמשה רבינו זכה להשראת השכינה כבר בלוחות הראשונותאף שהיה עדיין עני, כי הלוחות הראשונות היו לפני חטאהעגל ולא היה חשיבות בעולם לעשירות, אז לא היה זקוקלעשירות, אבל אחר חטא העגל בלוחות שניות וכבר ראושהולך וגדל דור כזה שהעשירות יהיה אצלם מעלהגדולה, לכן אמר לו הקב\"ה פסל לך שכבר יש צורךוהכרח שיהיה לו גם עשירות öùúåìãúùäכל ההשתדלות יכול האדם לעשות, אבל לא יבקש בקשהמאדם שישתדל בעדו, כי אפשר שהוא אינו הגון להיותשליח לדבר זה ואז יתקלקל הפעולה, כיון שהאדם צריךלהיות מסוגל וראוי שעל ידו יבוא הטובה וההצלה ÷èðבסתם בני אדם אין איסור אלא לבטוח בהם בלבד ומסירבטחונו בה', אבל בהיות לבו נכון בטוח בה' אלא שבאלגלגל תשועת ה' על ידי השתדלות אנושי אין בזה פגם,אבל באדם רשע אסור לבטוח כלל, אפילו באינו מסירבטחונו מה' ÷çòíéðáøä úåãçàúäהחשיבות הגדול שיש באיחוד רבנים כזה אין בנמצאכמוהו, וגם מה שנודע לכל שהוא מבוסס על השיטה אשרבכל מקום שיש שם מינות ואפיקורסות והפרת הדת הריהוא דרך מעוקש, ואכן מטעם זה עצמו הוא מבוזהומושפל, ועל כן צריכים לעשות כל טצדקי להעמיד אתההתאחדות הרבנים שיהיה באופן מכובד ãöùנכון מאד שיתאספו יחד עם חברי ההתאחדות הרבנים,שיתאספו הרבנים יחד עם כל הציבור של היהודים הללושמקבלים עליהם עול מלכות שמים, ואין הכוונה על כינוסלצורך קיבוץ מעות, אלא למען איחוד כל החברים הרוציםלילך בדרך הישרה, אשר דבר זה יכול להביא תועלת גדולועצום äöùדבר גדול לדאוג בעד הקיום של ההתאחדות הרבנים, לפישהוא הכרח גמור וזקוקים מאד לזה שיתקיים, כי צריךשיהיה כח מאוחד של רבנים שכולם יודעים שהיא אומרתהדעת תורה האמיתית åöùכאשר יש התאחדות של רבנים שאינם עושים מה שכלהעולם כולם עושים, ואינם כורעים ברך ליפול תחתהשפעת הדור ותחת הזרם של כח הסט\"א, הרי יש בזהכח גדול ועצום אשר נותן עוז ותעצומות להאמונהולחיזוק התורה âúאין בנמצא שום כח מאוגד, וגם לא שום כח של יחידאשר סומכים עליו בני ישראל, שיכולים לחשוב ולסמוךעל כך שיגידו ויאמרו האמת, רק אחת הוא הכח המאוחדשל ההתאחדות הרבנים שהם יכולים לפעמים לומר זהוטמא וזהו טהור, זה אסור וזהו מותר åìúהכח המאוחד של התאחדות הרבנים זהו היחידי שהוא רקיושבי בית המדרש, כי היושבי קרנות אף אינם רוציםלהשתתף בתוכה, ואותם כוחות המאוחדים של הציוניםוהנגררים אחריהם שהם מבלי עולם רח\"ל אין להם מקוםאצלינו èîúíéòùøî úåìãáúäמשה רבינו השאיר לנו את התוה\"ק לדורות עולם, ורצהשיהיה התוה\"ק נצחיות בישראל, וזה אפשרי רק באופןכשלא יתערבו ישראל עם הרשעים על כן הבדיל והפרישהערי מקלט אשר שם יהיו ההורגים בשוגג, ונמצא שבזההפריש את הרשעים הללו מישראל, ומתוך כך תהיה קיוםלכל התורה כולה äòבאדם המפורסם ברשעתו שאינו עושה טוב, ורק רע כלהיום, צריכים למנוע שאף לא ידברו ולא ישוחחו עמוכלל, ובודאי שלא לבקש ממנו שום טובה כי אין שוםחפץ לא בו ולא בממונו ÷ôכל איש יהודי שיש לו איזה כח השפעה ביהדות וקצתסייעתא דשמיא, אם נמצא אצלו וסמוך לו איזה איש בלתיהגון, הרי הוא מקלקל ומפסיד גם בעבור השפעתו æëøכמו שצריכים להיות מובדל בעוה\"ר מהללו ההולכיםבדרך הרע, כן יש התחייבות גדול שירגיל האדם עצמועוד מימי נעוריו ויתנהג כן גם להלאה, שיהיה לוהתחברות עם ההולכים בדרך הטובה, ולא יהיה ביניהםפירודי לבבות וכדומה çëøהענין הזה ללמוד עם תלמיד שאינו הגון נוגע להרביםוהכלל כולו, שהרי אם תלמידים שאינם הגונים נמצאיםבבית המדרש יחד עם שאר התלמידים יש בזה סכנהגדולה שלא יקלקלו גם אחרים åôøæô÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãחדש, היינו שמעמיד עצמו בבחינה שירגיש עצמו תמידבבחינה חדשה דהיינו שמתחדש אצלו תמיד יותר דעתובינה ãìøחכמים הבינו והבחינו באותה ההתנהגות של מרים בתבילגה שהיה נובע אצלה שורש הדברים מבית אביה ובנימשפחתה, ועל כן קנסו כאן לכל המשמורה כולה ãëùהחינוך צריך שיהיה בדרך הטוב והמעולה שיש לה קיוםנצחי, והיינו בדרך כזו שיכולים לילך בה תמיד ולהתעלותבה מעלה מעלה ממדריגה למדריגה, כי דרכי החינוך שהםבלי כובד ראש הרי בעצם אין לזה קיום והמשכה æìùבענין הנוגע לחינוך אי אפשר לוותר כלל ולעשות שוםפשרות æòùעל ידי הלימוד לשון העברית, מכניסים בלא יודעיםבלבבות הילדים והילדות, הערצה והתקשרות להציוניםומעשיהם, ונמצא שבמקום לחזק הקדושה בלבבותהתלמידים והתלמידות, גורמים לחורבן עצום במוחותהתינוקת רח\"ל èðúäîëçמה שאמרו שלהשראת השכינה זקוק האדם לחכמה, דברזה מובן מאליו שבאמת זקוקים בזה לחכמה, כי כדישיוכלו להוציא אל הפועל איזה דבר ביהדות, בדעת,בתורה וביראת שמים, לכל זה צריכים חכמה èôùóñåé úåîåìçהיה רצון השי\"ת שיתקיים חלומו של יוסף שהשבטיםישתחוו אליו, שעל ידי שהיה אצלו כח הממשלה גם מצדמה שהשבטים השתחוו אליו, על ידי זה היה יותר בכוחולהכניע את כוחות הטומאה שם במצרים èîמה שעשו השבטים כתורה וכהלכה לדון את יוסף על מהשרוצה ליקח מלוכה לפני הזמן, הרי זה עצמו נחשב להםלזכות, ועל ידי הזכות הזה נשתלשל אחר כך כל העניןשיתקיימו החלומות באופן הנרצה ויסתבב הכל לטובה ðכאשר סיפר יוסף לשבטים את חלומותיו שהיה נשמעמדבריו שניתנה לו מלוכה, דנו אותו כמורד במלכות ביתדוד אשר לו ניתנה המלוכה, ומטעם זה דנו אותו למיתהàð÷ ,àë÷ ,æöאף שיעקב פתר חלום יוסף ששמש וירח וכוכבים סובביםעל יעקב והשבטים, השבטים פירשוהו שעולה על השמשוירח בפועל, שמערכות השמים משועבדות ליוסף, וכןנתקיים הדבר שעמדה השמש והירח לפני יהושע ÷áîהשבטים לא רצו להרוג את יוסף בידיים אלא על ידימסובב, ועל כן אמרו ונראה מה יהיו חלומותיו, כי אםאינו חייב מיתה, הרבה דרכים למקום להצלתו, וישארבחיים ויתקיימו חלומותיו ÷áòäòøô úåîåìçכאשר פרעה חלם חלום שבע פרות לא החזיק שזה חלוםכי מה שהפרות אוכלות זו את זו, דבר זה יכול להיות,אבל כשנוסף עליו חלום השבלים היה אצלו בגדר דבריםמופלאים שאינם הווים בעולם הרי מזה שפט שהוא חלום,ונודע לו למפרע גם על חלום שבע הפרות ÷ôäëåðçעיקר הטעם מה שקבעו נס על מציאת פך השמן, לא היההכוונה להיות זכר לנס על עצם מציאת הפך, כיון שמעשינסים היו דבר הרגיל בבית המקדש ולא קבעו בשום מקום זכרעל כך, אלא עיקר השמחה היה על מה שבזה נתגלה ונודעלהם שעבודתם עדיין רצויה וחשובה לפני השי\"ת çîùäôåðçענין השוחד אינו דוקא בכסף אלא כל דבר שהבעל דיןמחניף להדיין, זה כבר מוליד איזה רצון אצל הדייןלמלאות חפצו של הבעל דין àöùכל רב ומורה דרך באיזה בית מדרש קטן, הוא כבר נצרךאל העולם, ויש בזה נסיון גדול, כי מכיון שהעולם בדרךכלל נתפס אל דרכי הרשעים, הרי מתוך כך דין גרמאבנזקין שנופלים ברשת להיות ח\"ו מחניף לרשעים çñúúåãéñçעל ידי ההליכה בדרכי החסידות מגיעים לתוספת ברכהבתורה, אשר אחר היגיעה זוכים למצוא יותר מכפי ערךהיגיעה åøאף שאין אנו יכולים להתדמות להבחינה של החסידיםהראשונים, אבל עכ\"פ צריכים ללכת בדרך זו של מילידחסידות הבא מהתוה\"ק, והיינו לשמור ולעשות ולקיים כלמה שאמרה תורה אף לפנים משורת הדין, וגם לקיימא מילידברכות והכוונה בזה להודות להשי\"ת על כל הטוב åøאם תורתו מתברכת ומשתמרת יש בזה סימן שהוא מתנהגבחסידות, ואם אינו מצליח בתוה\"ק הרי זה סימן שלא
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã ô÷úלהגיע לבחינת להשיבו אל אביו, והיינו שיוכלו להגיעלדרכי אבותינו, ושיוכלו לשוב אל אבינו שבשמים ÷ãîמאותו ההצלה שניצלנו נמשך ונשתלשל ממנה ענין גדול,אשר זה היה באמת תכלית הצלתינו שבעבורה נשארנו,והוא, כדי להקים דורות בני ישראל על דרכי התורהוהיראה, אשר זהו חסד גדול מהקב\"ה שנשארו עדיין זרעישראל שהם מתנהגים על אותו הדרך כאשר היה בימיםמקדם ÷òמן השמים נסתובבו הדברים שניצלנו מיד הרשעים ימש\"וויצאנו משם בשלום, והסתובב הדבר מן השמים שהגענולכאן, אשר התכלית היה כדי להקים את דרך הישן כמושהיה מאז ומקדם באותם המקומות והעיירות שבאנומשם ÷áòבכל דבר צריכים להסתכל על הדורות הקודמים, וכןכשמחפשים ומבקשים להגיע למידות טובות מסתכלים עלדורות הראשונים לדעת את הדרך ילכו בה éøאפילו כאשר האדם מדמה בדעתו שכוונתו בזה הוא לשםשמים שעל ידי כך יוכל להתקרב יותר אל השי\"ת, גם כןאסור לו לשנות מדרכי אבותינו בשום ענין, שמכיון שהואדבר חדש אשר לא שערום אבותינו, על כן תוצאותיו מיישורנו àôøאם מבקשים את האמת והולכים בדרכי אבותינו ורבותינוהקדושים, ורוצים לעשות פעלים לחיזוק התוה\"ק עלהדרך שקבלנו מהם, אז דבר זה מביא השפעה לכל אחדשיהיה כוונתו לשם שמים òùאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא נמצא רק בתלמידיחכמים ההולכים בדרכי אבות הראשונים ואינם משניםכלום מדברי אבותינו ורבותינו הקודמים ודרכיהם ìúמוטל החובה להתדמות בכל הנהגותינו רק לרבותינומדורות הקודמים ולא זולת áðúíøéáàå ïúãמה שהמנהיגים נעשו מסיתים להוריד עוד את מצב בניישראל, היה גם אצל דתן ואבירם במצרים åòùאל יעלה על הדעת שדתן ואבירם היו מגולחי זקן אלאהם הלכו באיצטלא של בגדים לבנים, והדבר פשוט שהיהככה, שהלא אם היו מגולחי זקן לא היה הדור דעה הולךשולל אחריהם æòùäàãåäמי שניצל מאיזה צרה הוא מודה ומשבח להקב\"ה עלהצלתו, ויחד עם ההודאה על העבר הוא מתפלל עללהבא, כשם שהצלתני מצרה זו כן תצילני מכל צרהוצוקה æעל כל פסיעה ופסיעה צריכים לשבח את הבורא כלעולמים על כל החסד שהוא עושה עמנו ועוזר לנו, שהריאנו אומרים בהגדה שבכל דור ודור עומדים עלינולכלותינו וכו', ואף שלכאורה אין זה נראה גלוי לעיניםבכל דור ודור, כן הוא אלא שאין רוצים מן השמיםשיתגלה תמיד מה שזוממים הרשעים לכלות את הכללישראל, אבל קמי שמיא גליא שכן הוא âðעיקר ההודאה להשי\"ת, שיתקן האדם מה שפגם בחטא,ויתבונן האיך הוא יכול לקיים כראוי את רצון השי\"ת ÷áאף שאין אנו יכולים להתדמות להבחינה של החסידיםהראשונים, אבל עכ\"פ צריכים ללכת בדרך זו של מילידחסידות הבא מהתוה\"ק, והיינו לשמור ולעשות ולקיים כלמה שאמרה תורה אף לפנים משורת הדין, וגם לקיימא מילידברכות והכוונה בזה להודות להשי\"ת על כל הטוב åøמי שלומד תורה ידמה לו שכבר הגיע בזה לגמר תכליתו,על כן אמר עוד הפעם ברוך הוא, להודיע שאחר שזכהללמוד תורה הרי מעכשיו עוד מוטל עליו לדעת אשרברוך הוא ית\"ש וצריכים להודות לו על כל דבר, כי בליזה אין בידו כלום מלימודו åñøäøåú ú÷æçäהקדים הכתוב יששכר לזבולון כיון שבמציאות סדרהענינים מוקדם תחילה פעולתו של זבולון, שכך הטביעהקב\"ה במנהגו של עולם שיהיו מחזיקי התורה מקדימיםומכינים להתלמידי חכמים את האפשריות שיהיה ביכולתםלעסוק בתורה îúäåöîì äðëäמה שהאדם עושה להיות הכנה אל איזה דבר, כבר נקראההכנה על שם גוף הדבר עצמו, מכיון שעל ידי ההכנהמגיע לתכלית הדבר äìøאף שעל קיום המצוה בעצם אין מקבלים שכר בעולםהזה, אבל על ההכנה למצוה ועל הכשר המצוה שפיר יששכר גם בעולם הזה çùìàåé íéðéðò çúôî éøáã çô÷úהיה באותו הבחינה של מתוך שחסידים היו תורתםמשתמרת æøאם רוצים להשאר בשלימות עם התוה\"ק ובקיום התורהוהמצות, יש הכרחיות שיהיה אצל האדם כל המידות טובותבהתנהגותו, שזהו בחינת החסידות הבא מהתורה áéøùôð ïåáùçדרך הצדיקים האמיתיים כאשר נופלים לתוך עת צרה ח\"ועושים תשובה להתבונן בדרכיהם ובמעשיהם ומפשפשיםבהם אם לא נמצא בהם איזה חטא ועון, וגם כאשרהשי\"ת עוזר ומושיע אותו להצילו מן הצרה הוא שובמתבונן בנפשו שאינו יוצא ידי חובתו להשי\"ת ומוטל עליולחזור בתשובה ÷áòáèהשי\"ת לא רצה שיהיה אחר בריאת העולם שינוי בטבע,לכך התנה עם הים בשעת בריאה שיקרע הים לישראל,ולכן שוב לא היה שינוי טבע ÷æèמה שנכתב בתורה אין בו שידוד המערכה ונחשב להיותבדרך הטבע כי התורה קדמה לעולם ÷æèäøäèבאותו המקום ששם נמצא מחשבתו של האדם שם הואביתו, ולכן כיון שמחשבתם של צדיקים הוא בשורשהטהרה, הרי על זה אמרו שדירתן של עופות טהורים הואעם הצדיקים èìמכיון שהמים הם מקום הטהרה על כן כל הנסים שעשההקב\"ה לישראל לא עשאן אלא על המים, כדי להורותבזה שמקור הנסים צריך להיות דוקא בטהרה åöכיון שאמרו כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחהוכו', הרי כמו שבהקרבת הקרבן היה זקוק לטהרת המקוה,כן הוא בלימוד התורה שצריך להיות בטהרת המקוה æëùהצדיקים נמשכים למקום אשר שם הוא מקור הטהרה,והטמאים נמשכים אל מקור הטומאה áëúáåèאף שהכל הוא לטובה, בכל זאת אם לא היו חוטאיםופוגמים, היו נעשים כל הסיבות וכל המאורעות באופןאחר, וגם הישועה היה בא באופן אחר שהוא בניקלביותר äëבעוה\"ר כהיום אין רואים ואין יודעים, ואומרים על הרשעצדיק אתה, ואומרים על הרע שהוא הטוב, ולא רקשיודעים שהוא רע ואומרים שהוא טוב, אלא שעודחושבים שזהו הטוב לכתחילה òúäàîåèעל ידי חטאו של אדם הראשון בא כח הטומאה בעולם,ועל ידי כך הושם הטבע בהחיות להיות להם תאוהוטבעיות להזיק, ולעתיד לבוא כאשר יגיע הזמן של עולםהתיקון ויתבטל כח הטומאה יחזור הדבר כמו שהיהמתחילת הבריאה שלא יזיקו עוד ÷çöמצינו שיש חילוק בין חולין לקודש, דחולין שנטמאו אינומטמא רק עד ראשון ושני, אבל קודש מטמא עד רביעי,והענין בזה הוא, כי כשהטומאה נוגע ופוגע בקודש ישלה יותר כח לטמא ãòùהצדיקים נמשכים למקום אשר שם הוא מקור הטהרה,והטמאים נמשכים אל מקור הטומאה áëúäðéòèהרואה אדם עובר עבירה בזדון מצוה לשנאתו, אבל עדייןיש חיוב לטעון עמו, אבל אם היה בזה ענין של מינות,אין רשאים אפילו לטעון עמו, וכל שכן אם הוא מסיתומדיח אסור למצוא עליו צד זכות äîäòéâéאם האדם מייגע עצמו בתורה בעיון רב, אף שלפעמיםיעלה חרס בידו, שוב אחרי זה יבין וישכיל המצאהנפלאה, וידמה לו שהוא מציאה שבא לו בהיסח הדעת,אבל באמת הוא מתת אלקים בקרבו לשלם שכר עלהיגיעה, וזהו שאמרו יגעתי ואחר זה מצאתי בהיסח הדעתתאמין ãøהחסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן שהצליחו להביןולהשכיל מיד ולהשיג במהירות אמיתת הכוונה, אולם כלזה היה על ידי שהתייגעו תחילה להיות חסידים אשרלדבר זה עצמו אי אפשר להגיע בחפזי ובמהירות אלא עלידי היגיעה, והועיל להם אותו היגיעה שיוכלו אחר כךלהבין ולהשכיל בנקל בתורה äøעל ידי שהאדם מתייגע בתוה\"ק כפי אפשריותו, אז לארק מה שהוא זוכה להשיג כפי ערך הגבלת הבנת שכלו,אלא שהוא זוכה לעזר ממרום להשיג בתוה\"ק אף יותרמכפי הגבלת היכולת של שכלו והבנתו åø
àô÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãכאשר האדם פועל ועובד בתיקון מידותיו הנוגע בין אדםלמקום ובין אדם לחבירו, בזה הוא עושה ההכנה הנדרשתוהמוכרחת שיוכל להגיע להתוה\"ק èéùכאשר קרבו בני ישראל להר סיני זכו למדריגה גבוה עדשהבינו לדעת שאי אפשר להם לשמוע בדבר ה' רק באופןשיכינו עצמם בהכנה דרבה שיהיו ראויים לכך, ועל זהאמרו נעשה ונשמע åèúúåôéì÷ä úòðëäאילו היה ראובן יודע שבכח הצלת יוסף נמצא גם הצלתישראל לדורות, ועל ידי שלא יעשה כאן בעצמו בידים,יגרום בכך שהצלתם של בני ישראל והכנעת כוחות הס\"מוחיילותיו, לא יהיה במהירות הראוי, אז ודאי שהיהמשתדל לעשות הדבר בעצמו áôבזכות שהציל ראובן את יוסף נסתבב הדבר שהגיע יוסףהצדיק למצרים, אשר דבר זה היה הכרח להכניע שם אתכוחות הטומאה, ומעתה כיון שראובן פתח בהצלה זותחילה, פתח הכתוב בו גם בערי מקלט לשלוח אתהרשעים לתוך נחלתו, כיון שהוא כבר בקי ורגיל בעבודהזו לשבור את מלתעות רשע של כוחות הטומאה çôäëìäמה שהראו מן השמים כמה מופתים להוכיח צדקתו שלרבי אליעזר, לא היתה הכוונה בזה אלא לנסות אתהחכמים אם יניחו הקבלה והגמרא שבפיהם בשביל בתקול ואם לאו, ועל ידי אותה העובדא בא החלטתהחכמים ונתוודע להעולם הלכה למעשה, שאין להשגיחעל אותות ומופתים ולא על בת קול אם הוא נגד ההלכהãë÷ ,âîיתכן שיהיו אותות ומופתים שיבואו מצד הקדושה מןהשמים, אשר התכלית שלהם הוא גם כן רק כדי לנסותאת ישראל אם יעמדו בדבר זה, שלא ישגיחו על שום נסומופת אם הוא נגד ההלכה ÷ãëבעניני הלכות הנוגעים לדינא נחוץ לדעת מי המחבר אםהוא ראוי והגון לסמוך עליו ועל דבריו, ובמה שחולק עלאשר קדמוהו וכדומה, ולכן הנפטר מחבירו יאמר דברהלכה כדי שיזכור את בעל המאמר æìø ,âðøביקש משה רבינו מהקב\"ה שמכיון שיש בכל דבר כמהשיטות יודיע לו עכ\"פ האיך הוא ההלכה, ועל זה השיבלו שדבר זה אי אפשר לבוא בגילוי מן השמים, כי הדברמוכרח שיהיו הפלוגתות ובירורי ההלכה רק על ידי חכמיהדור àîøהתיבה לא קלטה שבעה רק מהבהמות והחיות אבל עופותהיה צריך נח לברר בעצמו על פי התורה, כי סימניהעופות טהורים אינם מפורשים בתורה ויש בהם כמהפלוגתות וספיקות, וקליטת התיבה היה בחינה של נבואהמן השמים וענין זה של בירור ההלכה לא ניתנה לידע עלידי נבואה, ועל כן הוזקק נח לברר דבר זה בעצמו על פיתורה àîøכדי לברר ההלכה בדברים שיש מהם מחלוקה ולכוין בזהלאמיתה של תורה מוכרח שיעסוק האדם בתורה יומםולילה, וימסור עצמו כולו להתוה\"ק ולהיות משועבד אליהיומם ולילה áîøאין די לאדם במה שיודע פרק משנתו להבין ולהשכילהיטב כל היקף הענין הנלמד באופן ברור, אלא שהוא זקוקעוד שירצה וישתוקק לידע מהו רצונו ית\"ש באמיתת הלכהזו ויזכה להשיג הדבר, וצריך להרבות בתפילה לזכותלאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא לאמיתתו èéùיהיה קביעות עתותיו לתורה באופן שלימודו יהיה בעניניההלכה במה שנוגע לו למעשה, ומעתה כאשר לימודווקיום מצותיו המה באופן זה אז הוא בבחינת יש בו תורהויש בו מצות ומעשים טובים âìùäìäðäיש בכך מדות ודרך ארץ כשעושים כפי מה שההנהלתהישיבה קובעת, ומי שאינו מציית ואינו משים על הלבבשביל שהוא מדמה לנפשו שיכול לילך בדרך שקובעבעצמו, בעוה\"ר כל זה הוא מכוחות היצר הרע àðøלפעמים התלמיד חושב לנפשו כי מאחר שהוא לומדלעצמו בהבנה, מעתה איזה תועלת יהיה לו לילך גםלהרצאת השיעורים בישיבה, ואולם באמת אינו כן, שאםהנהלת הישיבה אומרת שצריכים לילך להרצאתהשיעורים, צריכים לציית ולילך, כי לא ימלט הדבר שלאיפיק ממנו תועלת אף שכבר למד הענין àðøמה שאמרו חכמים זהו אמירה חזקה וברורה שאין בהספק, וצריכים לשמוע ולציית כל מה שאמרו חכמים, כיבמה שהם אומרים מונח בזה הכל åëùäìöäכדי להמציא הצלה ופדות לבני ישראל, צריך הדבר להיותèô÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãעל ידי ההליכה בדרכי החסידות מגיעים לתוספת ברכהבתורה, אשר אחר היגיעה זוכים למצוא יותר מכפי ערךהיגיעה åøמי שמתייגע על התוה\"ק, הרי היגיעה עצמה היא כמציאההמעורר שמחה, כי מה שזכה לעמול בעמל התורה והואנמצא בחבל נחלתו ית\"ש שבראנו לכבודו והבדילנו מןהתועים ונתן לנו תורת אמת, וזיכה אותנו להתייגע ביגיעהכזו אשר אני עמל לחיי העולם הבא והם עמלים לבארשחת, הרי דבר זה עצמו הוא שמחה èøמי שמתעמל ומתייגע להבין דברי התוספות יכול גםלהבין עומק מידותיו של האדם, כי עומק ההבנה שיוכלהאדם להבין את עצמו ולהבין את מדותיו ומה הואההנהגה הישרה שהוא צריך להתנהג קשה יותר מהבנתדברי התוספות, לפי שבענינים אלו מונחים עמקות גדולשהוא יותר משאר כל ההתעמקות ëøעיקר היסוד מה שצריכים להעמיד בשנות נעורים, זהוהענין של יגיעת התורה אשר על ידיה יזכה לכוין אלהאמת áîøכדי שיזכה האדם להגיע אל האמת על ידי התוה\"ק, דברזה אי אפשר שיהיה בלי יגיעה áîøאחר היגיעה בתורה זוכים להשיג יותר מכפי ערך היגיעה,וזהו כבר בחינת מציאה שזוכים לכך על ידי סייעתאדשמיא מיוחדת øòהמכוון והתכלית של כל הלימוד אשר האדם משקיע בזהכל כוחו והבנתו הכל הוא כדי לדעת ולהשיג רצון הבוראב\"ה, וכל היגיעה הוא להשיג אמיתת רצון הבורא ית\"שøãòäãåäéאף שיהודה היה צריך להיות לו המלוכה מצד שורשנשמתו, אולם מכיון שבחינם אינם נותנים דבר כזה, עלכן נסתבב לו מן השמים הזכות שיקדש שם שמים כשקפץנחשון בן עמינדב משבט יהודה לתוך הים çöïåð ïá òùåäéכמו שהיה טעם וסיבה שיקדים יעקב אבינו את אפריםלמנשה, הרי מתוך סיבה זו עצמו, מן הנכון שיקדים גם יוסףלכל השבטים, כיון שממנו יצא אפרים אשר ממנו חוטר גזעיהושע שיעמיד החמה, ולכן מגיע לו הבכורה âðאף שיעקב פתר חלום יוסף ששמש וירח וכוכבים סובביםעל יעקב והשבטים, השבטים פירשוהו שעולה על השמשוירח בפועל, שמערכות השמים משועבדות ליוסף, וכןנתקיים הדבר שעמדה השמש והירח לפני יהושע ÷áîיהושע לא היה יכול להאמין שיתכן להיות שעושים עגלבמחנה ישראל ולא ימצאו ביניהם מי שיקום ללחום נגדזה, ולכן אמר שבודאי קול מלחמה במחנה שעומדיםללחום נגד המתפרצים ãöùíéøåôéëä íåéאפילו בדבר שאין חוששים וסומכים על החזקה, אבלבכהן גדול ביום הכיפורים אשר כפרת כל ישראל תלויבזה, היו צריכים לחוש אף לדבר כזה ÷åúåàîöòä íåéבאותו יום העצמאות שהם חוגגים ביום שהקימו מדינהבזרוע בשר, הרי מכיון שנעשה בלא אלופו של עולם, ונחסרמשם האל\"ף נעשה מזה 'יום העצמות', שגורמים רח\"לאסון להכלל ישראל להיות גל של עצמות בעוה\"ר äðú÷éãöä óñåéבזכות יוסף שעמד בנסיון נגדרו כל ישראל בעריות, ואםכן הוא היה היסוד והגורם לנתינת התורה âéעל ידי ירידתו של יוסף הצדיק למצרים זכו ישראל לקבלתהתורה, ומתוך כך נמשך ונשתלשל כל כח הקדושה של עםישראל, וכל הדורות של בני ישראל בקדושה ובטהרה âéיוסף הצדיק היה בקי בכל החכמות, ועל ידי כך הראתהלו אשת פוטיפר באצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בניםממנו, וברא מזכי אבא להביאו לחיי העולם הבא, נמצאשעל ידי אותו מעשה יוכל להגיע לחיי העולם הבא, וזהואומרו ולא שמע אליה וגו' להיות עמה לעולם הבא, שאףלהגיע לידי עולם הבא לא שמע אליה æéבמעשה דאשת פוטיפר ראה יוסף דמות דיוקנו של אביובמרכבה העליונה, היינו שנתגלה לו הדבר ממקום גבוהמעל גבוה אשר שם חקוק דמות צורת יעקב אבינו, אשרשם הוא גבוה למעלה מכל המזלות, ושם ראה מהוהכוונה האמיתית בענין אשר יעמיד תולדות על ידה,שיהיה על ידי בתה çéאשת פוטיפר התגברה על יוסף בכח הכשפים ובכוחותהטומאה חזקים מאד, עד שהוזקק לברוח בפועל, ואולם
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã çò÷úוהיינו במה שהולך ומקים בית נאמן בישראל ומעמיד דורותישרים לה' ולתורתו שיהיה מהם כבוד שמים èîùעל ידי שנקבל עכשיו לעשות כל טצדקי לתכלית הנרצהלמען דורותינו העתידות שיוכלו לחיות בחיי קדושהוטהרה, הרי אף שיבוא משיח צדקינו בנתיים נזכה אנחנולקבל שכר על הדרישה ועל הקבלה שקבלנו עלינו åñùõ÷ä ú÷éçãשבועה זו שלא ליקח מלוכה לפני הזמן, לא היה דוקאלישראל אלא גם לשאר האומות, אלא שלשאר אומות אינוידוע מתי נחשב אצלם שהוא עדיין לפני הזמן, כי לא חסעליהם המקום ליתן להם סימנים על הזמן, וזהו הסיבהשנכרתו כמה אומות מן העולם בשביל שלקחו להםהמלוכה לפני הזמן, ואולם לבני ישראל ניתן סימניםשידעו מתי הוא הזמן æîכל התלאה שבאה עלינו באותו הרשע ל\"ע במלחמההאחרונה, היה בשביל אותו העון של העברה על השבועותשלא לעלות בחומה ושלא ידחקו את הקץ ח\"ו ãðאף אם ירצו האומות שיקחו ישראל לעצמם גאולהוחירות, צריכים לדעת שזהו ביהרג ואל יעבור, כי עניןהיציאה מן הגלות הוא כפירה בגזירת הבורא ית\"ש ãðúהיה ברור ופשוט לכל גדולי דורות הקודמים, ואפילו אצלאלו שהסכימו מתחילה לשיטת החובבי ציון בהקמתהישובים, שדבר זה של הקמת מדינה עצמאית לפני ביאתהמשיח, הוא אסור בהחלט äðúøåáéãדברים היוצאין מן הלב נכנסים ללב, היינו לאותו לב עצמושיצאו ממנו הדיבורים באמת, אותן הדברים חוזריםונכנסים בלבו ומוסיפים לו עוד קדושה ðøíéðééãלא היו ישראל במדבר זקוקים לכל כך דיינים בעבורעצמם, אלא שהעמידו שם דיינים הרבה כדי שאותםהדיינים יוכלו להספיק גם בעבור הערב רב, וכדי שהערברב לא ימנו דיינים משלהם âöùסדרו התמנות הדיינים במדבר שלכל אחד יהיה לבדמהערב רב עשרה אנשים כשרים מזרע ישראל, כדי שלאימשך אחר הערב רב âöùúòãזקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן ניתוספתעליהן, כי איש יהודי שהנהיג ימיו בתורה ובמעשים טוביםועבדות ה', הרי הדעת שלו מוסיף והולך ומתעלה יותרçîøעסק התורה צריך להיות באופן המעולה, שיתוסף אצלותמיד יותר הבנת הלב ויותר דעת וגם יותר השגות חדשותבהבנת התורה מכפי שהיה לו עד עכשיו èîøזקוקים להתבוננות גדול ולדעת דקדושה לידע בכל דברמהו הדרך התורה האמיתי לילך בה, ורק מי שלומדומקבל ממי שיש לו הדעת האמיתי בתוה\"ק אז הוא יודעהדרך לילך בה, ומכלל הן אתה שומע לאו öçøäøåú úòãמי שמתנהג באופן הראוי בדרכי התורה והיראה נעשה עלידי זה אדם אחר בכלליות, והיינו שנולד אצלו דעת אחרתוגם מקבל תפיסת מחשבה אחרת האיך לדון על עניניםומשתנה גם בדעות, וגם פועל על מהלכו בעניני יהדותואף תהלוכותיו לבני אדם ÷åöõøà êøãבעת עסקו בדרך ארץ צריך שיהיה הכל עם התורה, אבלענין זה אינו כן גם באופן ההפוך שבעת עוסקו בתורהיהיה רשאי להיות דעתו גם על עניני דרך ארץ ÷àöאם האדם מייגע את עצמו להתנהג באופן שגם בעתעוסקו בדרך ארץ ובמשא ומתן יהיה התורה אתו עמו בכלפרט, הרי על ידי זה נשכח ממנו העון והוא נשמר מחטאגם בעוסקו בעניני דרך ארץ ÷àöכל הענינים שצריך האדם לעשות ולעסוק בהם ואינםמבוארים ומפורשים בתורה, וכגון עניני משא ומתןומלאכה, ועניני מלחמה, ועניני יראת שמים ומעשיםטובים, וגם עניני הדרכה לשמור מן החטא, כל זה נכללבשם דרך ארץ ÷áöיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ הכוונה על יראת שמיםומעשים טובים, ויגיעת שניהם משכחת עון משכחתמלשון מציאה, שאז מוצא אצלו העון ושב עליו בתשובהäö÷לאברהם היה ציווי מיוחד לעזוב את אביו כיון שתרחאביו היה רשע וזה הפריע לו להשיג השגותיו בגודלìàåé íéðéðò çúôî éøáã ö÷úתיכף כאשר ברח ממנה ועמד בנסיון, נתגבר אצלו ביותרכח הקדושה, ומעתה שוב אכן לא התיירא ממנה עוד çéהשבטים חלקו על יוסף וסברו אף דחדיד טפי מאחיועדיין נוהג אצלו החיוב של אחרי רבים להטות, לכן אףשראו אצלו נסים ונפלאות שניצול מן הנחשים והעקרביםשבבור, והתברר להם בזה שהוא צדיק אמת, אולם כיוןשהתאמץ נגד הרוב, דנו אותו בדין זקן ממרא שהוא חייבמיתה ãîהשבטים ח\"ו לא שנאו את יוסף, אלא לעומת גודלהאהבה שהיה בין שאר השבטים, לא היה אהבה חזקהכזו כלפי יוסף, כיון שהיה להם תרעומות עליו, על כןנקרא בכתוב בלשון שנאה åîהיה מסורת בידי השבטים שאין מלך לישראל קודם בניעשו, כמו שדרשו בפסוק וידו אוחזת בעקב עשו, ועל כןיוסף אינו יכול למלוך עליהם לפני הזמן æîהשבטים דנו את יוסף למיתה אף שידעו שלעתיד צריךלהיות תחילה משיח בן יוסף, ולכאורה האיך יצא הדברלפועל אם ידונו אותו עכשיו למיתה בזמן שלא העמידעדיין דורות, שחשבו שיתקיים הענין על איזה אופןבבחינת הגלגול çîלא היה באפשרי שכאשר ישתחוו השבטים אל יוסף, ידעוכבר שהוא יוסף הצדיק, לפי שאז היה בכך בבחינת מלךעל ישראל, וזה לא יתכן שיהיה מלוכה בישראל לפניהזמן èîכמו שהיה טעם וסיבה שיקדים יעקב אבינו את אפריםלמנשה, הרי מתוך סיבה זו עצמו, מן הנכון שיקדים גם יוסףלכל השבטים, כיון שממנו יצא אפרים אשר ממנו חוטר גזעיהושע שיעמיד החמה, ולכן מגיע לו הבכורה âðמכיון שהלכו ישראל דרך המדבר ים סוף, והיינו שיזקקוישראל לעבור את הים בחרבה, אשר לדבר זה יצטרכו ישראללזכותו של יוסף הצדיק, על כן הזכיר ואמר ויקח משה אתעצמות יוסף עמו, כי הים נבקע בזכות של יוסף ãñכל הרכוש שהיה למצרים היה באמת רכושו של יוסףהצדיק, ואם כן הדבר פשוט שכל רכוש מצרים היה שייךלבני ישראל ובצדק לקחוהו מהם בצאתם ממצרים äñמכיון שראובן הציל את יוסף, אשר יוסף הוא שטנו שלעשו ויכול להכניע את כוחו, הרי נמצא שהכח להכניעשטנו של עשו נעשה על ידי ראובן àôהיה הכרח שיגיע יוסף הצדיק למצרים להכניע שם אתכוחות הטומאה, ובזה היה הצלת כל ישראל להנצלמהטומאה ושיוכלו לקבל את התורה çôדרך עבודתו של יוסף הצדיק היה לשבור כוחות הטומאהשל כל העולם, ומתוך כך ידע היטב את בחינת העונותשל כל העולם, וגם את עון הארץ שם במצרים, ולכן היההוא המסוגל לעבודה זו לירד למצרים ולהכין שם המקוםלבני ישראל èôיוסף הצדיק היה במצרים אחד לבדו, ואף בהיותו יחידבערות הארץ, היה יכול לעמוד ולהתחזק במדריגת צדקתומכיון שהיה גלוי לפניו כל בחינות הרעה, וידע האיךלהזהר מכולם ולעמוד בצדקתו áöכוונת ראובן באומרו להשליך את יוסף אל הבור להביאאת יוסף לידי מצב של צרה, כדי שמתוך כך יתבונן לשובבתשובה שלימה ולתקן הפגם, ושוב אחר כך כאשר ינצלמן הצרה, אזי יוסיף עוד בתשובה ÷áהשבטים ראו שעתיד לצאת מיוסף ירבעם בן נבט שיסיתאת ישראל לעבוד הבעלים ולכך דנו אותו למיתה, אףשגם ראו שלעתיד לבוא כל הפגמים הללו יתוקנו לטובה,אולם עדיין נמצא שעל ידי חטא ירבעם בן נבט יהיוישראל רק במדריגת בעלי תשובה, ולא במדריגת צדיקגמור שהוא למעלה ממדריגת בעל תשובה ÷èלשיטת יוסף הצדיק היה לשבטים דין בן נח, ולא היהשייך הדין של אחרי רבים להטות, ולכן לא רצה יוסףלקבל דעת הרבים ÷áëכוחו של יוסף הצדיק נשאר על דורות עולם, שבזכותו זכולקריעת ים סוף ולהעמדת החמה בימי יהושע, וגם לעתידלבוא יהיו עוד דברים כאלו, אשר השמש והירח יהיומשועבדים לקדושת ישראל ÷âîמכיון שהשתלשלות גלות וגאולת מצרים הם שורש לכלהגאולות בעתיד, על כן היו אצל יוסף כל התלאות הללו,כדי שגם כאשר יבואו תלאות שונות על איש מישראלבדורות העתידות, יתעורר בעבורו כח ההצלה שהיה אצליוסף הצדיק, שעל ידיה ינצל גם הוא מסבל תלאותיו ÷âîאף שידעו השבטים שיש בבור נחשים ועקרבים, עדיין לאחשבו שבודאי ימות שם, שהרי יוסף הצדיק היה בקי בכלהחכמות, ואם כן ודאי שלא היה שום דבר חכמה אשרלא נודע ליוסף הצדיק, ומעתה ודאי שהיה יודע גםללחוש לנחשים ועקרבים ÷áð
èò÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãדעתו, אבל אין זה ציווי כללי בדרך התורה, כי אין אניפוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ואדרבה דרך התורה הואשצריך האדם לשמוע למי שגדול ממנו ולכבד אביו ואמווכל הנהגתו בכל פרט צריך שיהיה בדרך ארץ âëøמי שאינו רוצה ואינו יכול להתנהג בדרך הישרה הן ביןאדם למקום והן בעניני דרך ארץ בין אדם לבריות, ונמצאשיכול להיות על ידו חילול השם שיאמרו הבריות הביטווראו האיך מתנהג תלמיד ישיבה, הרי מה לו ולצרה הזאתוהלא מוטב לו שלא יהיה בין הבאים למשכן ה', כדי שלאיגרום לעצמו תרתי גיהנם çëøאותו בעל המאמר האומר הוי עז כנמר וכו', והיינושצריכים להתנהג בעזות בנוגע ליהדות, הוא עצמו היהאומר עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן, שבמקוםשאין צורך להתחזק ביהדות נגד זרם העולם, מוטל עלהאדם להיות צנוע ומעלי בבושת פנים ובדרך ארץ בכלתהלוכותיו æîøיש בכך מדות ודרך ארץ כשעושים כפי מה שההנהלתהישיבה קובעת, ומי שאינו מציית ואינו משים על הלבבשביל שהוא מדמה לנפשו שיכול לילך בדרך שקובעבעצמו, בעוה\"ר כל זה הוא מכוחות היצר הרע àðøאין די לאדם שהוא נמצא במקום תורה, אלא צריך שגםיתנהגו שם גם בתרבות והנהגה ישרה, כיון שעיקריהיסודות הוא בהתנהגות המעולה בדרך הישרה çñøאף מי שהוא כבר מורה הוראה אבל אם אין לו תרבותמעולה בהנהגה ישרה, כבר אינו בדרך הנכונה çñøאם אין מתנהגים בדרך ארץ ובישוב הדעת באופן הראוי,ובועט באביו וברבו ובמי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, אזאי אפשר שיהיה קיום להאמונה åòøäøåúä êøãצריכים לעמוד בתוקף לילך בדרך התורה ולא להזניח אףזיז, ואפילו שיגיע לידי כך שלא ישארו עשרה אנשיםמישראל שילכו בענין זה בדעת האמיתי, ונמצא שיזדקקולהתפלל ביחידות åðאם רוצים לבקש ולחפש את האמת, הרי יכולים למצואאותו בתוה\"ק, אמנם כיון שהלבבות קצרות והשכל קצר,לכן העיקר הוא שצריכים לזכור כלל גדול, אשר כל מהשאמרו הצדיקים זהו אמת ויציב, ואולם יש כלל שהואעוד גדול יותר מזה, אשר כל מה שהרשעים אומרים, זהושקר èðדרך התורה הוא שצריך האדם לשמוע למי שגדול ממנוולכבד אביו ואמו וכל הנהגתו בכל פרט צריך שיהיהבדרך ארץ, שבלי שיתנהג האדם בהנהגה ישרה ביראתחטא ומידות טובות אין תורתו שוה מאומה âëøיתכן להיות אצל תלמיד הקורא ושונה, שאף אינו יודעכלל מהו דרך התורה באמת, כי הרי הוא טועה לחשובשאינו רשאי ליתן כבוד ומורא לאביו ולרבו åòøזקוקים להתבוננות גדול ולדעת דקדושה לידע בכל דברמהו הדרך התורה האמיתי לילך בה, ורק מי שלומדומקבל ממי שיש לו הדעת האמיתי בתוה\"ק אז הוא יודעהדרך לילך בה, ומכלל הן אתה שומע לאו öçøתלמיד חכם שיש לו סייעתא דשמיא, יש לו אותו הכחשהוא יכול להבחין בפרשת דרכים איזה הוא דרך התורההאמיתי ואיזה הוא הדרך השקר èöøיזכור תמיד דרכי התורה והיראה שלמד בבית המדרש וכןיתנהג על דרך זה גם בהיותו כבר חוץ לבית המדרש, ואזיזכה לאותו הברכה אשר ושמר ה' אלקיך לך את הבריתואת החסד, כי זהו העיקר והתכלית שימשיכו לילך בדרךהזה áéùכשיש קיבוץ של בני ישראל השומרים אמונים לשלימותדרך התוה\"ק ומתנהגים בדרך הישן המקובל לנו בכלפרטותיה ודקדוקיה, אז זה משפיע גם הרבה על כלהסביבה שלא יטו מן הדרך åñùאותם שאינם רוצים לילך בדרך האמת הרי אותם אינומטעה היצר, ונמצא אשר אצלם אין שום טעות מכפי מהשהוא רצונם, ואם כן ודאי שאינו הדרך הטובה, ומעתההרי מה שאינו מקובל עליהם לפי שהוא ההיפוך מרצונםודרכם, הרי זהו בודאי האמת והטוב åìúúåáà éëøãכל מי שהיה שם בהמחנות וניצל משם, יודע שכלתהלוכות ההצלה היו בדרך נס, ומעתה כיון שהיה בדרךנס מי יודע מאיזה מקור היו אלו הנסים, אולם כשהולכיםבדרכי הקדמונים, וגם זוכים להשריש וליטע כח של יהדותוהמשכת דרך התוה\"ק לעצמו ולאחרים, אז יש בכל זההוכחה, שהיו הנסים וההצלה מן השמים מסטראדקדושה àòבאותה המחשבה שהיה לראובן להשיב את יוסף אל אביו,תיקן לדורות שבני ישראל בעצמם אינם יודעים האיךàö÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãכאשר ראה יוסף שהשבטים דנו אותו למיתה ודאי עשהתשובה, אמנם ראובן חשש שאף אם יחזור בתשובה, כיוןשהשבטים ידונו אותו בדיני הבית דין של מטה, הרי אמרובחייבי מיתות בית דין שאפילו אם עשו תשובה אין ביתדין של מטה מוחלין להם, ולכן אמר להשליכו לבורוימסר לדין שמים ויועיל לו תשובה ÷ãðכל ההצלה של יוסף היה מצד שראובן היה בטוח בצדקתושל יוסף הצדיק שהוא ינצל אף בהיותו בין נחשיםועקרבים ÷âñכאשר ירד יעקב למצרים כל הכסף היה שייך ליוסף הצדיקוהיה אפשרות לפרנס את כל יוצאי חלצי יעקב בממוןכשר וטהור, ועל כן לא היה מניעה ונעשו נסים שנתרבוחלציו לששים רבוא ÷çñיוסף הצדיק ודאי שידע והכיר רשעותו של שר המשקים,ועל כן לא רצה לבקש ממנו טובה רק מחמת ענותנותו הזכירלו כי אם זכרתנו, כי אם לא היה מזכיר היה מתגלה שהואחכם היודע מה שבלבו של אדם ויודע שהוא רשע ÷èòçéùîä úåîéביאת המשיח יהיה דווקא לדורינו דור השפל של עקבתאדמשיחא כי יש התגלות החסדים ביותר כשהוא נשפעלשפלים, אבל להגיע לזה מוכרח שנהיה שפלים באמתבעיני עצמינו ÷åëאחר ביאת המשיח לא יצטרכו ישראל כלל לעסוק בצרכיפרנסתם, ואמנם כל זמן שלא זכו עדיין לביאת המשיחגרם החטא שצריכים לעסוק בצרכי פרנסה ðùאחר ביאת המשיח יוכלו לעבוד להשי\"ת בכל דרכיהעבודה ואף יהיו אז כמה ענינים שכהיום אין יכוליםלהגיע אליהם ואז יוכלו להשיגם ולהגיע להם æôùמצות גמילות חסדים הוא שימלא כל אחד לאיש זולתודי מחסורו אשר יחסר לו בגוף ובממון או בעניניםרוחניים ללמדו דעת ותבונה, אולם לאחר ביאת המשיחמאחר שיהיה אז לכל אחד די מחסורו בעניני הגוף, וגםמלאה הארץ דעה את ה' תחדל במציאות האפשריותלקיים מצוה זו æôùאחר ביאת המשיח שוב לא יהיה נקרא משה רבינו בשםמשה, מכיון שכל עצמו שנקרא בשם זה הוא רק כדיללמד שכרן של גומלי חסדים, ואחר ביאת המשיח לאיוכלו עוד לקיים מצות גמילות חסדים, ולכן לא יקרא עודמשה רבינו בשם משה æôùíéøåòðä éîéאם האדם מתחיל כבר בשנות נעוריו לעסוק בתורה ולילךבדרך אמת, אז נשאר אצלו דבר המתקיים גם לעת זקנותו,אבל אם אינו מתחיל כראוי בשנות הנעורים אז הוא דומהלנייר מחוק שאינו מתקיים כהוגן ãìøלפעמים האדם חושב לעצמו בשני הנעורים, אשר הלאעדיין הוא צעיר לימים ולכן אינו מעלה ולא מוריד מהשעושה אז, ואולם לא כן הוא, כי אותם השנים הם היסודשלו על כל השנים העתידים ãìøהלומד ילד מעמיד יסוד חזק לכל שנותיו וככה הוא הולךומתגדל ומתעלה, הרי על ידי זה הוא כאילו כותב על ניירחדש, היינו שמעמיד עצמו בבחינה שירגיש עצמו תמידבבחינה חדשה דהיינו שמתחדש אצלו תמיד יותר דעתובינה ãìøאף שבשנות הנעורים אי אפשר עדיין להגיע לאותושלימות הדעת שיש בימי הזקנה, אולם כיון ששנותהנעורים המה היסוד לשנות הזקנה, הרי נמצא שהן המהההכנה לאותו השלימות שהוא מגיע אליה בזקנותו äìøעיקר היסוד מה שצריכים להעמיד בשנות נעורים, זהוהענין של יגיעת התורה אשר על ידיה יזכה לכוין אלהאמת áîøאם מזלזלים בחשיבות שנות הנעורים, הרי זה משתלשלבתוצאות בלתי הגונות בשנים הבאות, ואז כשעומדים כברבאחרית דבר אי אפשר לסובב את המצב אחורנית ולהשיבהשנים הראשונות âîøבימי הנעורים כשעדיין עוסקים בתורה בין כותלי ביתהמדרש, זקוקים לדעת גודל ההתחייבות בהנהגה ישרה הןבין אדם למקום והן בין אדם לחבירו, ואם מתנהגיםבהנהגה לא טובה ח\"ו עוד יוצא ממנו חילול השם æñøíéøåñéחנניה בן חזקיה וסיעתו תקנו מגילת תענית מפני שהיומחבבים את הצרות ומקבלים עליהם יסורים באהבהומצדיקים הדין עליהם שראויים לכך ãåðéáà á÷òéודאי מה שיעקב אבינו רצה לישב בשלוה, היה כוונתו בזהשיוכל לעשות רצון הבורא ב\"ה בלי טירדה ומניעה à
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã åò÷úגלות אדום, זה כולל מה שנתפזרו ישראל בגליות בכלהעולם כולו äìכל הקיום של בני ישראל בגליות הוא על ידי כוחו וזכותושל יעקב אבינו, ולכן נחשב כאילו הוא בעצמו נמצא שםיחד עמהם äìכל קיום עם ישראל בגלות בין האומות הוא בבחינתשה אחת בין שבעים זאבים, ויזדקקו תמיד שיעשההקב\"ה עמהם נסים ונפלאות להנצל מידי הקמים עליהםãë÷אם היו ישראל מגיעים לבחינת עולם התיקון בשלימות,אז היה מתבטל גזירת הגלות בזמן מוקדם ÷àìכאשר שב ראובן אל הבור וראה שיוסף אינו שם, הבין שעדייןלא הגיע הזמן של עולם התיקון, ויצטרכו לירד למצרים, וגםעוד יצטרכו לילך לשאר הגליות כדי לתקן ניצוצי הקדושהשנתפזרו ועל כן אמר ואני אנה אני בא ÷âìכל הענין מה שהשליכו את יוסף אל הבור, רומז עלהזמן של הגלות הרביעי בגלות אדום, אשר אותו הבורמלא נחשים ועקרבים של הערב רב, שהם יהיו אזהמנהיגים ÷åìמכיון שהשתלשלות גלות וגאולת מצרים הם שורש לכלהגאולות בעתיד, על כן היו אצל יוסף כל התלאותהללו, כדי שגם כאשר יבואו תלאות שונות על אישמישראל בדורות העתידות, יתעורר בעבורו כח ההצלהשהיה אצל יוסף הצדיק, שעל ידיה ינצל גם הוא מסבלתלאותיו ÷âîאף אם ירצו האומות שיקחו ישראל לעצמם גאולהוחירות, צריכים לדעת שזהו ביהרג ואל יעבור, כי עניןהיציאה מן הגלות הוא כפירה בגזירת הבורא ית\"שãðúגאולה בלי האל\"ף בתוכו, נעשה גולה, והיינו שאםהגאולה הוא בלא אלופ\"ו של עולם רק בדרך הטבע, אזעוד נעשה מזה גולה רח\"ל äðúíéøöî úåìâעצם הגזירה לירד במצרים היה בשביל שנגזר כן בבריתבין הבתרים, אולם עדיין היו זקוקים לאיזה עילה וסיבהשל פגם, כדי שיצא לפועל אותו העונש, ולכן נתגלגלהענין במשקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותרמשאר בניו, שהיה בזה איזה צד פגם áëíéãñç úåìéîâאי אפשר להגיע לשום דבר טוב אם אינו נכלל בתוכוהכח של גמילות חסדים æôùמצות גמילות חסדים הוא שימלא כל אחד לאיש זולתודי מחסורו אשר יחסר לו בגוף ובממון או בעניניםרוחניים ללמדו דעת ותבונה, אולם לאחר ביאת המשיחמאחר שיהיה אז לכל אחד די מחסורו בעניני הגוף, וגםמלאה הארץ דעה את ה' תחדל במציאות האפשריותלקיים מצוה זו æôùכיון שלעת עתה עדיין זקוקים לבחינת החסד, צריכיםלהתאמץ להחזיק הדבר ויש בזה חסד גדול שתוכללהתקיים כראוי çôùíéøâכל הגרים המתגיירים בעולם בהמשך כל הדורות המהמאותם הנשמות של הנפש אשר עשו בחרן שזכו ללמודמתורתו של אברהם אבינו, ולמדו תורה אף שהיה להם דיןבן נח למען הדורות העתידים לצאת משורש נשמתם æøúåéîùâכשמקיים מצוה שלא לשמה, והיינו בשביל איזה תועלתגשמי שפיר יתכן שיקבל שכר עליה בעולם הזה, כי כמושכוונתו במעשה המצוה היתה לענין גשמי, כן ישבאפשרי שיקבל עליה שכר גשמי, ושכר הזה הוא יכוללקבל גם בעולם הזה æéùהעוסק במשא ומתן לא רק במה שהוא זקוק לצורך פרנסתואלא שמתעסק בכך למען הרבות ממון לבד, נכשל בעשייתדברים שלא כהוגן, וכבר רק בהליכתו למקומות עבודתוומקומות משאו ומתנו הוא מתגשם מכך כל כולו áìùבמצב הדור כהיום צריכים הרבה להשים על הלב שלאיתגשמו, כי הרי אנו נמצאים במצב קשה הן מצד מעמדהדור והן מצד המצב הפרטי שכל אחד נמצא בו אשרהאדם מתגשם, צריכים להשתדל שלא יתגשמו במדהמרובה בכל הענינים המביאים לידי התגשמות äîùíéìèá íéøáãצריכים לעשות כל טצדקי שיקדישו הזמן לקביעות עתיםלתורה ואיש בל יעדר מלבוא אל הלימוד, ועוד זאת שכלאלו הזמנים לא יבטלו לעסוק בשום ענין אחר, כי זה ודאיאשר אם נותנים אז גם עת לשוחח ולדבר, אין בזה לאתורה ולא מצות ומעשים טובים, כי הלא בדרך כלל איןמדברים מתורה וממצות אלא בדברים בטלים çìùìàåé íéðéðò çúôî éøáã áö÷úיעקב אבינו ביקש לישב בשלוה, רק היה לו חוב של כ\"בשנה שהיה צריך להיענש שלא כיבד את אביו, על כן קפץעליו רוגזו של יוסף, ומתוך כך קיבל עונשו ופרע חובו,ובכך הגיע להשלוה כבר בעולם הזה âאף שנעשו ליעקב אבינו נסים גדולים להנצל מעשו ומלבןומצרת דינה, לבו היה נוקפו בפחד על עצם הנסים הללו,מי יודע אם לא נעשו לו אותם הנסים על ידי השטן ח\"ו,וכשנתגלגל הדבר שירד יוסף הצדיק למצרים, התברר לולמפרע על כל הנסים והנפלאות שנעשו לו, שכולם היומהקב\"ה מצד הקדושה áéכיון שביקש יעקב לישב בשלוה והקב\"ה עושה רצון יראיו,לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף בכל השתלשלות הענינים,שמכרוהו אחיו למצרים ועלה לגדולה והלך יעקב אבינואליו בדרך כבוד, ועל ידי זה זכה יעקב אבינו להיותבשלוה, שאף הליכתו לגלות היה בדרך שלוה ומנוחה àëכל הקיום של בני ישראל בגליות הוא על ידי כוחו וזכותושל יעקב אבינו, ולכן נחשב כאילו הוא בעצמו נמצא שםיחד עמהם äìיעקב אבינו היה מדתו מדת האמת, ועל כן כאשר היה לוליוסף הצדיק איזה ספק ורצה לדעת מהו דרך האמת, היהיכול לראות בדמות דיוקנו של יעקב אבינו שהיהבהשרטוטין שלו מדת האמת, ומתוך כך ראה והשיג מהודרך האמת אשר ישרים ילכו בה, ומהו ההיפוך מהאמתשאסור לילך בדרך זה òכאשר יעקב יצא מבאר שבע נחסר מכח הקדושה שהיהשם בעת אשר גם יעקב אבינו היה שם, ואף שיצא ע\"פציווי אביו, אבל מכיון שהצטער יצחק אבינו על חסרוןכח הקדושה נחשב לו לפגם וע\"ז אמרו שנענש על ביטולכיבוד אב, אולם יעקב אבינו בגודל ענותנותו לא העלהעל דעתו כלל שיציאתו מן העיר גרם לחסרון בכחהקדושה ÷åñצערו של יצחק אבינו היה גם באותם הי\"ד שנה שהיהיעקב בבית עבר, ומה שלא נענש על השנים הללו היהמצד מה שנתגלגלו רחמי השי\"ת על יעקב אבינו ורצהליתן לו עוד שנים הרבה של שלוה ולהטעימו בעולם הזהמעין עולם הבא ÷åñåðéáà ÷çöéאף שלא נשחט יצחק בפועל בהעקידה, אולם נשמתונתהפכה ונחלפה, שנשמת יצחק נכנס בהאיל ונשמת האילנכנס ביצחק, ועל ידי זה קיבל נשמה מעולם הדכורא והיהיכול להוליד ÷åöíéøöî úàéöéגאולת מצרים היתה במנוסה ובחפזון, ואף שאמרה תורהובני ישראל יוצאים ביד רמה, בכל זאת היה באופן שלחפזון, והטעם כיון שלא היה עדיין גאולה זו בשלימות,שהרי לא הגיע עדיין הזמן של הגאולה העתידה èéאף שראו בני ישראל במכות וביציאת מצרים הרבה נסיםונפלאות, אמנם בכל זאת עדיין אמרו שהוזקקו ישראללאיזה אות וסימן שהקב\"ה הוא שהוציא אותם ממצרים,ומבואר כי בכל זה לא היה עדיין בכל האותות הללו בירורמוחלט לישראל אם כל זה הוא מהקב\"ה, ועדיין יש מקוםלחשוש שמא הוא ח\"ו מצד הסט\"א, עד שהוזקקו ישראלאחר יציאת מצרים שיעשה עמהם הקב\"ה אות לטובה áñכיון שביציאת מצרים זכו ישראל לקריעת ים סוף, אשראז ראו התגלות השכינה, ומתוך כל זה הגיעו גם להאמיןבמשה רבינו ובצדיקי אמת, הרי בזה נתברר להם שהקב\"ההוא שהוציא אותם ממצרים âñאם היו ישראל יוצאים ממצרים שלא ברשות פרעה, לאהיו זוכים בביזת מצרים, ולכן היה הכרח שיאמר פרעההרי אתם ברשותכם הרי אתם בני חורין, כדי שיהיו זוכיםבביזת מצרים מדין הענקה äñכיון שמתוך הנסים ביציאת מצרים נשתלשל אחר כך מזהשקבלו ישראל התורה במעמד הנבחר, זה היה האות עלהנסים של יציאת מצרים כי אנכי שלחתיך והיו הנסיםמהקב\"ה æñישראל קבלו עליהם שכאשר יצאו ממצרים יעבדו אותויתברך ויקבלו תורתו, ומחשבה טובה הקב\"ה מצרפהלמעשה, נמצא הרי הוא כאלו כבר קבלו התורה בפועל ממשכי כן במחשבתם לקבל התורה, ובזכות זה נגאלו ÷çעל ידי שהשתלטו השבטים על יוסף הצדיק לדונו ולמכרו,מתוך כך היו יכולים לצאת ממצרים, שמכיון שיוסף שהיההמלך על מצרים, היה הוא עצמו תחת ממשלתם שלהשבטים, נמצא שמצרים כולו היתה תחת ממשלת כלהשבטים, ולולא הדבר הזה שהיו הם שולטים על יוסףמתחילה, לא היו יכולים לצאת ממצרים לעולם ÷àîגאולת מצרים היתה גאולה שלימה שעשאוהו כמצולהשאין בה דגים, ולא נשאר בהם שום ניצוץ קדושה, ולכןאין צריכים עוד לחזור לשם èðø
æò÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãíéâãבמכת דם לקו גם הדגים שבים, מכיון שהמצרים היועובדים לנילוס נמצא שהמים היו עבודה זרה והדגים היונזונים מעבודה זרה, ומאחר שנהנו מעבודה זרה נשטפויחד עמה ולא ניצולו מהעונש אף שבתוך הדגיםמתגלגלים נשמות הצדיקים ãöêìîä ãåãדוד המלך שמח כשראה שאבשלום מרד בו, ולא עבד אוממזר, כי אילו היה מפאת הטבע או מקרה, לא יתכן שיהאבנו רודפו, שהבן בטבע חס על אביו, אלא על כרחך היאהשגחה פרטית מבעל המשלם גמול, ואם כן הרי מקבלעונשו ונפטר בזה מחטאתו áïåøçà øåãביאת המשיח יהיה דווקא לדורינו דור השפל של עקבתאדמשיחא כי יש התגלות החסדים ביותר כשהוא נשפעלשפלים, אבל להגיע לזה מוכרח שנהיה שפלים באמתבעיני עצמינו ÷åëבדורינו דור של עקבתא דמשיחא, אין צריכים לומר עדכמה שהוא המצב בשפלות הדור, ובאמת אשר מן הפשטבדברי הגמרא לא היו יכולים עדיין לצייר לעצמינו עדהיכן זה מגיע, ואמנם הרי גם עיננו רואות בחוש האיךשהוא בפועל ÷åëבימינו אלה עיקר השבח אינו על מה שפועלים ועושים,אלא על מה שאין עושים, וכמו שהתבאר למעלה שישעשיה גדולה ועצומה במה שאין עושים áúבעוה\"ר נפרצו פרצות בפירצות הדור, אבל עדיין תמיד ישמבני ישראל שיעמדו למחות וללחום נגד זה, ואולם כאשרבאים להעמיס את הפירצות הללו בהתוה\"ק ולומר שכךהוא דרכה של תורה, ואומרים אשר פורצי הדור כדוגמתהאגודות הדתיים כולם הם על פי התוה\"ק, אז הוא רעומר מאד àëúבעוה\"ר רוב אנשי הדור וגם הרבנים והמנהיגים נתוניםתחת ההשפעה של המינים והאפיקורסים פריצי ישראלאשר הרימו ראש והתנשאו על ישראל, והמה עשיריםונשיאים נתונים עליון âëúלפנים בישראל היה מוטל על רבנים ומנהיגי ישראל לקבוערק גדרים וסייגים ולחזק בדקי דת תורתינו הקדושה לבליגיעו לפרוץ פרץ באחד מן העיקרים, אולם בדור השפלהזה הרי בעוה\"ר צריכים לעמוד בקשרי המלחמה על כלעיקרי האמונה וגופי תורה הנתונים בסכנה מצד הפורקי עולאשר קמו לעקור דת תוה\"ק âëúאין מן הצורך להגיד האיך כבר נראה כהיום פירצות הדור,ואין לנו שום כח כי מתבטלים נגד הריבוי, והוא כולונסים ונפלאות האיך שיכולים עכ\"פ להתחזק בעצמינוæîúבדורות האחרונים נתהפך הדבר והגדול מקבל ההשפעהממי שקטן ממנו בחכמה וביראה, והקטן ממנו מקבל גםהוא ממדריגה פחותה יותר, ואז מתדרדר הגדול הראשוןלהיות הולך עמו מטה מטה למדריגה הפחותה ביותר, כיוןשכבר הוא מאוחד עמו, עד שמגיע לכך שכולם נעשוכעמא דארעא áðúìåáîä øåãאנשי דור המבול אף אשר יתכן כי את התורה עצמה היומוכנים לקבל, אולם כיון שהיה זקוקים להקדים אליהאיזה הכנה של בחינת יראה הרי דבר זה כבר לא רצולעשות ÷æöäâìôä øåãמה שאנשי דור הפלגה הצליחו להתכנס בכוחותמאוחדים, לא היה הדבר בדרך הטבע אלא שכוחותהסט\"א סייעו להם שיוכלו להגיע לידי כך èñùíéøùé úåøåãצריך כל אחד לחשוב בנפשו אם הנסים שנעשו לו היהמקורם טהור שנעשה על ידי הקב\"ה או ח\"ו להיפוך,ואמנם כאשר יעזור לנו הקב\"ה, ונזכה להעמיד דורותישרים על דרך ישראל סבא, אז נדע שהיה הצלתינו עלידי השי\"ת ומצד הקדושה ãéהצדיקים אין די להם מה שסיגלו לעצמם מצותומעשים טובים בדרך הישרה, ועל ידי כך קנו להםחיי עולם הבא, אלא שדואגים גם בעד דורותיהםאחריהם, אשר רוצים להיות בטוחים בשלוה שכלהיגיעות שהתאמצו להקים דורות ישרים יוכלו להמשיךולהתקיים ÷åòצריך האדם לדעת אשר התנהגותו בעצמו זה צומח ועולהאחר כך שהכל מתגלה ונראה בעליל לא רק בעצמו אלאגם אצל בניו ובני בניו בכל הליכותיהם בכל עת îùכאשר האדם שש ושמח במה שהגיע לחיתון, צריך להיותעיקר הרגש השמחה על התכלית הנרצה שיש בשמחה זו,âö÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãבמכת ארבה פרעה רצה להגיע לאיזה פשרה ושאל מי ומיההולכים, והנה ממצב כזה היה משה רבינו מפחד, שהיהחושש שכאשר ישמעו ישראל שפרעה רוצה להתפשרבאיזה אופן, אז יאמרו שבודאי צריכים להגיע עמו לידיפשרה בכל אופן שהוא כדי שיוכלו לצאת ממצרים æòùòøä øöéכל דבר אשר היצר הרע מתגבר בכך במיוחד, הוא מלבישהסתרתו בכמה וכמה אופנים כדי שלא יבחינו בכוונתו çðענין התאמצות ואבירת הלב זקוק להיות הן אצל הצדיקיםוהן להבדיל אצל הרשעים, כי הצדיק זקוק לאבירת הלבשישאר ביהדותו ויהיה חזק ואמיץ בעצמו, וכן אצל הרשעשמכיון שכשהוא רואה תורה ויהדות אז נולד אצלו ביותרכח היצר הרע וכח הסט\"א ומתחזק באבירת הלב להתאמץבדרך הרעה æëøאף שאמרו שרשאי לעסוק בתורה שלא לשמה, אבל לימודהתורה שלא לשמה אין בסגולתה שיוכל להציל מיצר הרעבבא עבירה לידו âìøמדרכי היצר הרע ותחבולותיו הוא, אשר כשהוא רוצהלהסית את האדם לעשות שינוי באיזה ענין שראינו בדרכיאבותינו, ולשנותו לדרכים ואופנים חדשים אשר לאשערום אבותינו, אז הוא בא אצלו בטענה של לשםשמים àôøהיצר הרע מתגרה ביותר על המנהיגים והעומדים בראשמערכות ישראל להכשילם במעמדם, ומכיון שכן המהעלולים ביותר ליפול בנסיונות רבות ח\"ו àôùמלאכתו של היצר הרע הוא להכניס בעולם מה שהואבחינת הרע, על כן מאחר שאמרו שהכינוס הוא רעלרשעים והפיזור הוא רע לצדיקים, מעתה זה הוא כברחלק מתכליתו בפעולותיו שיעשה כינוס אצל הרשעיםולזרוע פירוד בין יראי ה' æúאף שיש לכל אחד בלבבו כח היצר הרע שהוא מלאךהמסית, אבל אותו המלאך אינו בעל בחירה ועל כן ישעליו איזה גבול עד כמה הוא רשאי להסית, אבל המסיתומדיח הוא אדם בעל בחירה, ולכן הוא גרוע הרבה יותרמהיצר הרע ãìúíéîù úàøéתכלית לימוד התוה\"ק להתייגע ולהתעמל בה תמידבכוונה ראויה שיזכה על ידיה לכוין אל דרך האמת ולדעתרצון השי\"ת האיך להתנהג בכל הענינים בקיום התוה\"קוהמצות וביראת שמים ÷çôודאי צריך ללמוד קודם שנעשה ירא חטא, אלא שיהיהלימודו במחשבה ובתכלית שיגיע לידי יראת חטא, אבלעצם יראת החטא אי אפשר שיהיה מקודם שלמד, כי איאפשר להגיע לבחינת יראת שמים בלי התורה ÷áöצריך האדם להתחנך מתחילת חינוכו בעסק התורהובהנהגה ישרה במדות טובות ובדרך ארץ ובקיוםהמצות ומעשים טובים ושיהיו כל תהלוכותיו ביראתשמים ÷âöמלבד מה שיש בחינת יראת העונש ובחינת יראתהרוממות ובזה עצמו יש כמה בחינות ומדריגות, יש עודמדריגה קטנה והוא מה שנמצא באדם איזה תנועה שליראה, כמו עם הארץ דאימת שבת עליו, שמתירא לעבורעבירה ולשקר בשבת יותר מבחול ÷âöמוכרח להיות אצל האדם איזה תנועה ביראה שהואבחינת יראתו, לפי שאם אין אצלו שום בחינת יראה כללועיקר אז אין שום ערך ושויות לתורתו להגיע לתכליתהנרצה ÷âöיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ הכוונה על יראת שמיםומעשים טובים, ויגיעת שניהם משכחת עון משכחתמלשון מציאה, שאז מוצא אצלו העון ושב עליובתשובה ÷äöהתנהגותו של האדם ביראת שמים ומעשים טובים והנהגהישרה, פועל ומשפיע עליו בכל בחינת מהותו, וזהו הןלטוב והן להיפוך ח\"ו ÷åöאנשי דור המבול אף אשר יתכן כי את התורה עצמה היומוכנים לקבל, אולם כיון שהיה זקוקים להקדים אליהאיזה הכנה של בחינת יראה הרי דבר זה כבר לא רצולעשות ÷æöבשבירת הלוחות הטיל משה אימה ופחד על ישראל לדעתשבלי יראת חטא אין תורה כלל çéøכאשר האדם הולך ללמוד תורה צריך שיהיה במחשבתובחינת יראת שמים, והיינו שיחשוב שהוא רוצה ללמודכדי שעל ידי כך יגיע ליראת שמים, ועל ענין זה אמרושצריך להיות יראת חטאו קודמת לחכמתו, והיינו יראתחטא במחשבתו, ואולם כדי שיזכה האדם ליראת שמיםבפועל, לזה יכול להגיע רק אחר שלמד תורה çéø
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã ãò÷úäåàâרבי אליעזר חלק על רוב חכמי ישראל, וטען אמת המיםתוכיח, כי נמשל התורה למים היורדים ממקום גבוהלמקום נמוך, כך דברי תורה אין מתקיימין אלא במישדעתו שפילה, וזהו שאמר להם, שיש בכם הרבה אשרלהם לב להבין להודות לדבריי, אבל מפני הגאוה כל אחדמתבייש לחזור מדבריו áîיש מציאות שהאדם מתחיל להתעסק בדברים טוביםבכוונה רצויה לשם שמים, אולם תוך כדי כך מערב היצרהרע בהפעולה עניני גיאות והתנשאות ושאר דברים, עדשהאדם מתהפך לעסוק בדברים אלו עצמם בבחינת שלאלשמה האסורה והיינו כדי לקנטר åîùäìåàâמה שנגאלו ישראל מהגלות בזמן הבית שני לא נקראגאולה רק פקידה èéגאולת מצרים היתה במנוסה ובחפזון, ואף שאמרה תורהובני ישראל יוצאים ביד רמה, בכל זאת היה באופן שלחפזון, והטעם כיון שלא היה עדיין גאולה זו בשלימות,שהרי לא הגיע עדיין הזמן של הגאולה העתידה, וגאולההעתידה יהיה לא בחפזון ומנוסה èéבחינת גאולה העתידה הוא מליבא לפומא לא גליא,ואפילו בני ישראל עצמם מאמינים בזה רק על ידישמתאחזים בכח האמונה שכך אמרה התוה\"ק שיהיה כן,אבל גם אצלם הוא למעלה מן ההשגה האיך שיהיהבאפשרי ëדבר זה ידוע לבני ישראל, וכך הוא הקבלה בידם,שצריכים להיות בגליות אצל השבעים אומות, ונמצא שאםעדיין לא היו בכל מקום, נמצא שגאולה הלזו הוא גאולהלפני הזמן, אשר בזה יש סכנה גדולה, על כן עדייןיתייראו ויפחדו בני ישראל מגאולה כזו, ועל כך ישובלהם הקב\"ה שאכן נחשב להם כאילו כבר היו בכל מקום,כיון שאחד מכם גולה לברבריה וכו' ודומה כמו שגליתםכולכם âëנכתב כמעט בכל מקום בתנ\"ך מתי יהיה קץ הגאולה, אךחייבה חכמתו ית\"ש שיתעלם מאתנו ולא יתראה לעינינוביאור אמירת הקץ, ולעתיד לבא יתמהו הכל שאחרשיתגלה הקץ יתגלה לעינינו שכבר אמר ה' ית\"ש בביאורמתי יהיה הקץ ãëניתנו לבני ישראל סימנים לדעת מתי יהיה זמן הגאולההעתידה, ויתגלו בביאת המשיח æîאהרן הכהן ידע שביאתו של משה רבינו לגאול את ישראלממצרים, הוא פועל דמיוני על העתיד כשיבוא לגאול אתישראל בגאולה העתידה, ולכן כל מה שיהיה בעת ביאהזו, יפעול גם על לעתיד ÷çìאין האדם יודע באיזה תנועה ובאיזה מעשה ופעולהטובה, יש בידו להחיש ולקרב קץ הגאולה, והאמת הואשאם היו יודעים מה שיכולים לפעול בכל פעולה טובהאף הקטנה ביותר, ובכל מחשבה טובה, אז היה נראה פניהדור באופן אחר לגמרי ÷èìאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, כדי שיפעול מהשיש ביכולתו לפעול למען הגאולה שלימה ÷èìגאולת מצרים היתה גאולה שלימה שעשאוהו כמצולהשאין בה דגים, ולא נשאר בהם שום ניצוץ קדושה, ולכןאין צריכים עוד לחזור לשם èðøתחילה ישובו ישראל בתשובה לפני הגאולה, אבל אחרשיגאלו ויתרבה הדעת בישראל אז יתוודע להם שהתשובההראשונה לא היה עדיין במדריגה הראויה, ולכן יחזרו וישובובתשובה שניה שזה תהיה במדריגה גבוה יותר åñøבגאולה הראשונה התחילו במדריגה גדולה למאד, ואחרכך כשחטאו נפחתו וירדו ממדריגתם לאט לאט, ואולםבגאולה האחרונה יהיה להיפוך, שאכן בזמן הגאולה יהיההתחלה של מדריגה גבוה, ושוב בהמשך הזמן אחרהגאולה יתעלו תמיד עוד יותר ממדריגה למדריגה æìùאחר הגאולה שלימה ידרוש הקב\"ה מהרועים על מה שלאהשגיחו לראות בבני ישראל מתחילה שלא יבא אצלם לידיכל הפירצות החמורות åîúאף אם ירצו האומות שיקחו ישראל לעצמם גאולהוחירות, צריכים לדעת שזהו ביהרג ואל יעבור, כי עניןהיציאה מן הגלות הוא כפירה בגזירת הבורא ית\"ש ãðúגאולה בלי האל\"ף בתוכו, נעשה גולה, והיינו שאםהגאולה הוא בלא אלופ\"ו של עולם רק בדרך הטבע, אזעוד נעשה מזה גולה רח\"ל äðúíéøãâבדיני נדרים כשרצו חכמינו לעשות גדר מסויים שלאיכשלו ח\"ו בהוצאת שם שמים לבטלה, הבינו שאי אפשרìàåé íéðéðò çúôî éøáã ãö÷úעל ידי שיש לאדם מתחילה הרצון ליראת שמים, הרי זהמסייע שיהיה לו סייעתא דשמיא שיוכל ללמוד תורה אשרעל ידיה זוכה ליראת שמים בפועל, אבל אם האדם באללמוד בלי מחשבת יראת שמים, אז אין זה שוה כלום ëøהעוסק בתורה ואין בו יראת שמים, גרוע ממי שאינו עוסקבתורה ואינו מתנהג ביראת שמים ãëøכיון שבני ישראל היו נמצאים אצל משה וראו עבודתוויראתו על כן היה נחשב גם אצלם היראה למילתאזוטרתי åëøגם טרם שהאדם לומד תורה הוא צריך לדעת אשר ברוךהמקום ברוך הוא, והיינו שיהיה ביאתו ללימוד התורהביראת שמים לדעת שיש מנהיג לבירה, כי בלי זה איןלימודו שוה כלום åñøאדם יכול ללמוד ולסיים כל התורה כולה, ועדיין אף לאנכנס כלל אל התורה להיות בתוך התורה, לדעת מהוהתורה ומהו דרך התורה, כי מכיון שאין לו אף המפתחותהחיצונית הרי לא יוכל כלל ליכנס לשם, ונמצא שאף לאראה עדיין את התורה æòøכשהאדם נמצא בבית המדרש, אשר שם הוא המקוםללמוד ולעסוק בתורה, נחשב התורה למקום הפנימיוהעיקרי, כיון שזהו עצם תכלית בית המדרש, אבלכשהאדם נמצא בבית הדירה אשר אין זה מקום ללימודהתורה כל כך, העיקר הוא כח היראת שמים על כן נחשבהיראת שמים למקום הפנימי והעיקרי èòøèáð ïá íòáøéהשבטים ראו שעתיד לצאת מיוסף ירבעם בן נבט שיסיתאת ישראל לעבוד הבעלים ולכך דנו אותו למיתה, אףשגם ראו שלעתיד לבוא כל הפגמים הללו יתוקנו לטובה,אולם עדיין נמצא שעל ידי חטא ירבעם בן נבט יהיוישראל רק במדריגת בעלי תשובה, ולא במדריגת צדיקגמור שהוא למעלה ממדריגת בעל תשובה ÷èäãéøéלפעמים האדם מתעורר בעצמו ויש לו חשקות התורהוחשקות המצוות ורוצה ומתאווה להתנהג בדרך הישרה,שאז הוא בבחינת אוהב, ושוב אחר שעה נעשה מתרשלבתורה ובמצוות ואינו מוציא אל הפועל, והוא בבחינתבוגד, וכיון שאינו רוצה לקבל האשמה של התנהגותו עלעצמו מגיע למסקנא של דעה מסולפת אשר כל הדרךהאמת אינו נכונה ונעשה אויב àìùúåøåãä úãéøéתרנגולתא דאגמא שהיו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוהשדורסת, אותו המין היה מתחילה עוף טהור ולא היתהדורסת ואוכלת, ועל כן אמרו שיכולים לאכלה, אמנם עלידי קלקול הדורות נכנס בה כח הטומאה עד שקבלה סימניטומאה ונעשה עוף הדורסת ÷èöאצל חסידים הראשונים עדיין היה שייך להיות שוהיןשעה אחת לפני התפילה, אולם כאשר נעשה ירידתהדורות בטלו המנהג כדי שלא יבוא מי שאינו תוכו כברוויאמר שהוא חסיד גדול ביותר, ויהיה יושב בטל בליעשיה שני שעות לפני התפילה אלא שאמרו שילמדותוה\"ק לכל הפחות שעה לפני התפילה ושעה אחרהתפילה, ודבר זה יכניס קדושה באדם åôøבדורות האחרונים נתהפך הדבר והגדול מקבל ההשפעהממי שקטן ממנו בחכמה וביראה, והקטן ממנו מקבל גםהוא ממדריגה פחותה יותר, ואז מתדרדר הגדול הראשוןלהיות הולך עמו מטה מטה למדריגה הפחותה ביותר, כיוןשכבר הוא מאוחד עמו, עד שמגיע לכך שכולם נעשוכעמא דארעא áðúäòåùéעד שנזכה לביאת המשיח שאז יהיה הישועה בשלימות,עדיין זקוקים להצלה בתר הצלה, וצריכים תמיד לסייעתאדשמיא ÷äîäáéùéכל תלמיד הנמצא בישיבה צריך לדעת אשר כל הפרטיםהנאמרים מטעם הנהלת הישיבה, הרי הן הם הדבריםשנדברו ביננו וכך צריך להיות ההנהגה, ולא יהיה כל אחדבונה במה לעצמו לעשות כפי שעולה בדעתו âëøמי שאינו רוצה ואינו יכול להתנהג בדרך הישרה הן ביןאדם למקום והן בעניני דרך ארץ בין אדם לבריות, ונמצאשיכול להיות על ידו חילול השם שיאמרו הבריות הביטווראו האיך מתנהג תלמיד ישיבה, הרי מה לו ולצרה הזאתוהלא מוטב לו שלא יהיה בין הבאים למשכן ה', כדי שלאיגרום לעצמו תרתי גיהנם çëøכאשר יודעים שיושבים בין כותלי בית המדרש במקוםשהוא קבוע לקדושה ללמוד התוה\"ק ולעבוד השי\"ת, הריזה הוא חשיבות גדול וחביבות גדול, שמכיון שיודעיםשזהו הטוב הנרצה לכן זה מביא החביבות ìø
äò÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãלהגיע לתכלית הגזירה רק באופן כשיעמידו שיהיה דיןוחיוב גזירה זו כאילו הוא סניף מדברי התורה ממש, ועלכן נחשב הנודר בכינוי כאילו נדר בלשון תורה åëùìæâאם האדם לוקח איזה חפץ שאינו שייך אליו בפנימיותו,הוא מונע בזה התיקון שצריך להיות להנפשות ונצוציהקדושה שיש באותו החפץ על ידי בעליו ñøמי שאינו נזהר בממון זולתו כבר יש בזה מופת חותך שהואגנב, ובפרט כשאין נזהרים כראוי ומקלקלים ושוברים מהשמשתייך למקום תורה, אשר החפצים הללו זקוקים לכלבאי בית ה', הרי אין לך גנאי גדול מזה èñøאף שגזל עכו\"ם אסור, אבידת עכו\"ם וכן הפקעת הלוואתומותר באופן דליכא חילול ה', כי יש חילוק בין חפץשנמצא ברשותו של אדם שאז הוא מקפיד אפילו על דברמועט, לחפץ שכבר אינו נמצא אצלו וברשותו שאז אינומקפיד כל כך æèùìåâìâהשבטים דנו את יוסף למיתה אף שידעו שלעתיד צריךלהיות תחילה משיח בן יוסף, ולכאורה האיך יצא הדברלפועל אם ידונו אותו עכשיו למיתה בזמן שלא העמידעדיין דורות, שחשבו שיתקיים הענין על איזה אופןבבחינת הגלגול çîהטעם שעשה ה' ככה שיהיו בני אדם רעבים וצמאים,בשביל שנמצאים נפשות המגולגלים בהמאכליםוהמשקאות והם זקוקים לתיקון, ובזה שמברכים עליהםברכת הנהנין כשאוכלים ושותים אותם בכך המה מגיעיםלתיקונם ãöנשמות צדיקים אשר צריכין איזה תיקון לפי מעשיהםמתגלגלים בעופות טהורים, ועל ידי שנשחטים שחיטהכשירה בברכה ומכסים דמם בברכה זהו תיקונם æðøהנפש המגולגלת וניצוץ הקדוש הצריכה תיקון אינויכול לקבל תיקונו על ידי כל אחד, כי התיקון צריךשיהיה דוקא על ידי אותו איש שהתיקון הזה שייךאליו, וגם אופן התיקון צריך להיות באופן המיועדלנשמה זו çðøהצדיקים חביב עליהם ממונם, כיון שהם יודעים שבאותוהרכוש מגולגלים הנפשות וניצוצי הקדושה המשתייכיםלשורש נשמתם ולכן גם נפשם נמשך אליהם לפי שהםצריכים לתקן אותם àñøúåìâדבר זה ידוע לבני ישראל, וכך הוא הקבלה בידם,שצריכים להיות בגליות אצל השבעים אומות, ונמצא שאםעדיין לא היו בכל מקום, נמצא שגאולה הלזו הוא גאולהלפני הזמן, אשר בזה יש סכנה גדולה, על כן עדייןיתייראו ויפחדו בני ישראל מגאולה כזו, ועל כך ישובלהם הקב\"ה שאכן נחשב להם כאילו כבר היו בכל מקום,כיון שאחד מכם גולה לברבריה וכו' ודומה כמו שגליתםכולכם âëודאי שהבורא כל עולמים מנהיג הדבר להיות בזה טובהלבני ישראל, ואף שאנחנו לא נדע בכל הענינים מהוהטובה שיש בכל בזה, אבל הכל יתברר לעיננו לעתידכאשר יושיע השי\"ת את בני ישראל ãëכל השתלשלות הענינים שנעשה בבני ישראל, וגם אופניהתלאות והצרות, הכל הוא בחשבון מדוקדק על כלפסיעה שיגיעו לתכלית הנרצה, אלא שאם בני ישראלזוכים נשתלשל הדבר באופן קל ביותר, ואם ח\"ו אינםזוכים נשתלשל הדבר באופן קשה äëתכלית כל הגליות הוא כדי לברר ניצוצי הקדושהשנמצאים בכל מקום äë ,ãì÷ ,àìאם לא היו ישראל חוטאים היה קדושתם של ישראל גבוהכל כך, עד שהיה להם כח המושך שהיה ממשיך את כלניצוצי הקדושה מכל המקומות שיבואו למקום שישראלנמצאים שם, ולא היה צורך שילכו בני ישראל לגלותבאותם המקומות שנמצאים שם ניצוצי הקדושה, אבל אחרשחטאו ישראל הם צריכים לבוא בפועל באותם המקומותשנמצאים שם ניצוצי הקדושה, כדי שיוכלו לתקן מהàì÷ ,ãì ,äë לתקן שצריכיםגם אם בני ישראל ח\"ו אינם זוכים לגמרי, ומתוך כך נעשההשתלשלות שצריכים לעבור תלאות וזמנים קשים, אשראם היו זוכים היו יכולים למנוע אותו, הרי באמת יש גםבאופן זה עצמו איזה צד טובה ותכלית מיוחדת åëאף שאנו לא חזרנו לבית מגורי אבותינו, אבל כח קדושתהאבות בא אחרינו להיות עמנו באותו הגלות שאנונמצאים בה כעת äìבשלש הגליות הראשונות, היו ישראל בגלות במדינהמסויימת אצל אומה פרטית, אבל בגלות האחרון שהואäö÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãלפעמים התלמיד חושב לנפשו כי מאחר שהוא לומדלעצמו בהבנה, מעתה איזה תועלת יהיה לו לילך גםלהרצאת השיעורים בישיבה, ואולם באמת אינו כן, שאםהנהלת הישיבה אומרת שצריכים לילך להרצאתהשיעורים, צריכים לציית ולילך, כי לא ימלט הדבר שלאיפיק ממנו תועלת אף שכבר למד הענין àðøיש בכך מדות ודרך ארץ כשעושים כפי מה שההנהלתהישיבה קובעת, ומי שאינו מציית ואינו משים על הלבבשביל שהוא מדמה לנפשו שיכול לילך בדרך שקובעבעצמו, בעוה\"ר כל זה הוא מכוחות היצר הרע àðøמי שאינו נזהר בממון זולתו כבר יש בזה מופת חותך שהואגנב, ובפרט כשאין נזהרים כראוי ומקלקלים ושוברים מהשמשתייך למקום תורה, אשר החפצים הללו זקוקים לכלבאי בית ה', הרי אין לך גנאי גדול מזה èñøהענין הזה ללמוד עם תלמיד שאינו הגון נוגע להרביםוהכלל כולו, שהרי אם תלמידים שאינם הגונים נמצאיםבבית המדרש יחד עם שאר התלמידים יש בזה סכנהגדולה שלא יקלקלו גם אחרים åôøò\"äîåà¯ìàøùéשבועה זו שלא ליקח מלוכה לפני הזמן, לא היה דוקאלישראל אלא גם לשאר האומות, אלא שלשאר אומות אינוידוע מתי נחשב אצלם שהוא עדיין לפני הזמן, כי לא חסעליהם המקום ליתן להם סימנים על הזמן, וזהו הסיבהשנכרתו כמה אומות מן העולם בשביל שלקחו להםהמלוכה לפני הזמן, ואולם לבני ישראל ניתן סימניםשידעו מתי הוא הזמן æîעל כל פסיעה ופסיעה צריכים לשבח את הבורא כלעולמים על כל החסד שהוא עושה עמנו ועוזר לנו, שהריאנו אומרים בהגדה שבכל דור ודור עומדים עלינולכלותינו וכו', ואף שלכאורה אין זה נראה גלוי לעיניםבכל דור ודור, כן הוא אלא שאין רוצים מן השמיםשיתגלה תמיד מה שזוממים הרשעים לכלות את הכללישראל, אבל קמי שמיא גליא שכן הוא âðלישראל יש הבטחה מן השמים, שכאשר חוזרים בתשובהמתקבלת התשובה בשמים, משא\"כ לאומות העולם יתכןשלפעמים יועיל להם התשובה אבל אין הבטחה שמועילהתשובה בודאי בכל עת ÷äðרק אצל זרע ישראל יש אותו כח הקדושה שיהיה קיוםהתוה\"ק באופן של שמחה וחדוה בנפש חפצה ברצוןנדיבות הלב, וזהו הדרך הטובה והישרה שלא יהיההתוה\"ק כשעבוד ועול קשה אלא שישתוקקו אליה ברצוןוחפץ עצמי, אבל אצל האומות העולם אף כשמקבליםעליהם מצוות הוא באופן של שעבוד èøיותר שכיח קפידא ופירוד בין ישראל מבאומות העולם,ובתלמידי חכמים ובצדיקים יותר מבשאר עמא דארעאוכו', והטעם שכל שקדושתו יותר, הוא מרגיש יותרומקפיד יותר לפי דביקותו èñùïåìåáæ øëùùéהקדים הכתוב יששכר לזבולון כיון שבמציאות סדרהענינים מוקדם תחילה פעולתו של זבולון, שכך הטביעהקב\"ה במנהגו של עולם שיהיו מחזיקי התורה מקדימיםומכינים להתלמידי חכמים את האפשריות שיהיה ביכולתםלעסוק בתורה îúãåáëכל מורא וכבוד שנותנין לאחר חוץ מהקב\"ה הוי עניןעבודה זרה, ודמי למשתחוה לשם אלקות, כי הכתרוהכבוד רק לחי עולמים âö ,ãòøעל ידי ההתנהגות בכבוד הראוי לכל מי שגדול ממנובחכמה ובמנין, זה עצמו מביא כבוד שמים äøòודאי שמוטל החובה על תלמיד הלומד תורה להתנהגבכבוד ובמורא להורים, לציית לדבריהם וחלילה שלאלצער אותם אלא לכבד אותם, וכן לרבו שלמדו חכמה,ואף גם מי שמלמדו איזה פעם ומסייע לו שיוכל להביןכוונת דברי איזה תוספות äøòאותם התלמידים שעוסקים בתורה כראוי לשם שמיםולתכלית נרצה ביהדות ומתנהגים כהוגן, הרי זה מביאכבוד שמים הן כלפי חוץ אצל לומדי תורה והן בתוךכותלי בית המדרש אצל התלמידים עצמם, ונמצא שישלאלו זכות הרבים áöøäøåúä ãåáëיש בירושלים הבית דין צדק, שהן המה הבית דין שלהעיר ואין שם בית דין אחר, והם אסרו מלהשתתף עםהציונים, ויחד עמהם אסרוהו עוד כמה גדולי ישראל, ועלכך כתבו במכ\"ע המודיע אשר מי שאוסר דבר זה הואשוטה רשע וגס רוח ואין פוצה פה ומצפצף על בזיון כבודâëú התורה
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã áò÷úזה הוא חשיבות גדול וחביבות גדול, שמכיון שיודעיםשזהו הטוב הנרצה לכן זה מביא החביבות ìøבעת שנמצאים בתוך הבתי כנסיות ובתי מדרשות זוכיםלהשראת השכינה, וכמו שאמרו עשרה שיושבין ועוסקיןבתורה שכינה שרויה ביניהם, והכוונה כשהוא באופן אשרזוכים לסייעתא דשמיא שלא יכשלו חלילה בהרהוריםרעים, ולומדים התוה\"ק במחשבות טהורות æòøאם האדם משריש בלבבו בעת לימודו בבית המדרשלהתקשר אז בקשר אמיץ וחזק להתנהג בכל עניניו על פיתורה ולעשות הכל על פי הלכה, וגם בעת הליכתו מביתהמדרש לצורך אכילתו ושינתו הוא חושב על הדבר הזהנמצא שהאדם לוקח אתו עמו את כוחות הקדושה שלהבית המדרש להביאו אל תוך ביתו ודירתו æòøכשהאדם נמצא בבית המדרש, אשר שם הוא המקוםללמוד ולעסוק בתורה, נחשב התורה למקום הפנימיוהעיקרי, כיון שזהו עצם תכלית בית המדרש, אבלכשהאדם נמצא בבית הדירה אשר אין זה מקום ללימודהתורה כל כך, העיקר הוא כח היראת שמים על כן נחשבהיראת שמים למקום הפנימי והעיקרי èòøיזכור תמיד דרכי התורה והיראה שלמד בבית המדרש וכןיתנהג על דרך זה גם בהיותו כבר חוץ לבית המדרש, ואזיזכה לאותו הברכה אשר ושמר ה' אלקיך לך את הבריתואת החסד, כי זהו העיקר והתכלית שימשיכו לילך בדרךהזה áéùבאופן כשקובע עתותיו ללימוד בביתו מתהווים תמידמניעות רבות ועיכובים שונים, ואמנם כאשר מתכנסיםובאים לבית המדרש ללמוד בצוותא אז יש בכך קביעותגמור àðùאומרים ששמת חלקי בין יושבי בית המדרש ולא שמתחלקי מיושבי קרנות, היינו שיהיה חלקי במקום שהוא רקיושבי בית המדרש, ואין שם יושבי קרנות כלל çîúישנם כאלו שאף כאשר יושבים בתוך ביהמ\"ד המהמיושבי קרנות, שמביא לתוך ביהמ\"ד את הדעות הזרותשירש מיושבי קרנות çôúììä úéáå éàîù úéáמה שהסתפקו שמא הלכה כבית שמאי בשביל דמחדדיטפי, אין הכוונה שהיה ספק שבאופן זה לא אמרינן דאחרירבים להטות, אלא שהיה הספק אולי החידוד של המיעוטהוא יותר מהחידוד של הרוב, ועל כן נחשב להיות רובáë÷ ,âî בהאיכותäøåëáכמו שהיה טעם וסיבה שיקדים יעקב אבינו את אפריםלמנשה, הרי מתוך סיבה זו עצמו, מן הנכון שיקדים גם יוסףלכל השבטים, כיון שממנו יצא אפרים אשר ממנו חוטר גזעיהושע שיעמיד החמה, ולכן מגיע לו הבכורה âðïåùøâ éðáאילו היה נותן משה רבינו את משא הארון לגרשון הבכור,היו אומרים שבעבור הבכורה מנאו הכתוב תחילה ולאבעבור קדושת התורה èôúäòåîùä ìòáבכל שמועה שאומרים צריכים תחילה לדעת מי הוא בעלהמאמר ומאיזה יסוד ומאיזה כח נובע המאמר הלזו, אבלבלי לדעת מוצא הדבר אם הוא מקור כזו שראוי לקבלשמועה מאותו בעל המאמר, הרי שוב לא יאמרו עודהשמועה לגמרי æìøבעניני הלכות הנוגעים לדינא נחוץ לדעת מי המחבר אםהוא ראוי והגון לסמוך עליו ועל דבריו, ובמה שחולק עלאשר קדמוהו וכדומה, ולכן הנפטר מחבירו יאמר דברהלכה כדי שיזכור את בעל המאמר æìø ,âðøדברי אגדה אינם רק איזה ביאור גרידא בפשט הפסוק,אלא שבדרך כלל יש בכך גם איזה הדרכה לעבדות ה'וליראת שמים, ואם כן נמצא שגם בדברי אגדה צריכיםלדעת מי הוא בעל השמועה, שהלא אנו רואין כהיוםשמעמיסים בדברי אגדה דרכים לא טובים çìøכהיום צריכים להזהר מאד בדברי אגדה לדעת בכל דבראגדה מהו מקורו, כיון שמעמיסים היום מינותואפיקורסות בדברי אגדה ואחר שמעמיסים ומכניסים בהםשטותים והבלים וכל מה שרוצים, עד שמתהווה דבריאגדה של שקר ושוב מתנהגים כפי הפשטים הללו âðøיראי ה' אינם לוקחים ספר חדש אם לא יראו הסכמה מרבבדוק ביראת ה' ãðøäáåùú ìòáאם נאמר שהצדיק מעיקרא הוא במדריגה גבוה יותר מבעלתשובה צריכים לברך מוציא לחם וכו' שהוא לשון עבר,ìàåé íéðéðò çúôî éøáã åö÷úהיחיד המוחה כנגד טעות הסנהדרין אף שנראה שהואפוגע בכבוד התורה, כיון שהוא יחיד ממש ועומדלמחות ולחלוק נגד כל הסנהדרין, ואולם באמת מתבררשאותו המוחה הוא המקיים את כבודו של הסנהדרין,שהרי על ידו חוזרים כולם אחר כך מהוראתם המוטעתâìúùàä ïùáëמאחר שהגוים היו חושבים בנס אברהם אבינו שיצאמכבשן האש שהוא מעשה כשפים, נמצא שלא הביא אותוהנס התגלות כבודו ית\"ש בעולם, על כן לא נזכר בתוה\"קאלא ברמז, ואף אברהם היה דואג מה היה המקור של נסהצלתו, עד שנאמר לו בנבואה אני ה' אשר הוצאתיך מאורכשדים æñíéðäëאף אם הכהנים עצמם נזהרים מכל צ\"ט שערי היתר, אולםעדיין מוכרח שלא יהיה בחינת הנהגתם באופן כזו שיוכללהשתלשל מכך שעוד יהיו בישראל אוכלי נבילותוטריפות, לפי שאז נזקפים ונקראים גם האוכלי נבילותוטריפות על שמם åîúíàå áà ãåáéëכאשר יעקב יצא מבאר שבע נחסר מכח הקדושה שהיה שםבעת אשר גם יעקב אבינו היה שם, ואף שיצא ע\"פ ציוויאביו, אבל מכיון שהצטער יצחק אבינו על חסרון כחהקדושה נחשב לו לפגם וע\"ז אמרו שנענש על ביטולכיבוד אב, אולם יעקב אבינו בגודל ענותנותו לא העלה עלדעתו כלל שיציאתו מן העיר גרם לחסרון בכח הקדושהåñ÷צערו של יצחק אבינו היה גם באותם הי\"ד שנה שהיהיעקב בבית עבר, ומה שלא נענש על השנים הללו היהמצד מה שנתגלגלו רחמי השי\"ת על יעקב אבינו ורצהליתן לו עוד שנים הרבה של שלוה ולהטעימו בעולם הזהמעין עולם הבא ÷åñלאברהם היה ציווי מיוחד לעזוב את אביו כיון שתרחאביו היה רשע וזה הפריע לו להשיג השגותיו בגודלדעתו, אבל אין זה ציווי כללי בדרך התורה, כי אין אניפוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ואדרבה דרך התורה הואשצריך האדם לשמוע למי שגדול ממנו ולכבד אביו ואמווכל הנהגתו בכל פרט צריך שיהיה בדרך ארץ âëøכל כבוד ומורא לאחר בפני המלך ית\"ש יש בזה לכאורהענין של עבודה זרה, והכיבוד והמורא שחייב לכבד אביוואמו זהו רק בשביל שכן צוה השי\"ת øãòיתכן להיות אצל תלמיד הקורא ושונה, שאף אינו יודעכלל מהו דרך התורה באמת, כי הרי הוא טועה לחשובשאינו רשאי ליתן כבוד ומורא לאביו ולרבו åòøíéð÷æ ãåáéëבעת שבאו ישראל לבקש שישלחו מרגלים נעשה הדברבערבוביא שהיו ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפיןאת הראשים, ונחשב להם לפגם, וזה היה גרמא בנזקיןלעונש מיוחד להשיב חכמים אחור, שיוכלו ללכוד אתמשה רבינו בערמה äìùמה שהתאספו האברכים בקיבוץ מיוחד לתורה ולתפילהאף שעכשיו הוא בבחינת וייטב בעיני הדבר, שנדמהשהכוונה בזה הוא לדבר טוב, בכל זאת צריך שיהיהבאופן של קריבה הוגנת להיות נערים מכבדים את הזקניםוזקנים מכבדים את הראשים, ואז יהיה בזה מבחן וסימןשאכן הוא דבר טוב åìùåáø ãåáéëודאי שמוטל החובה על תלמיד הלומד תורה להתנהגבכבוד ובמורא להורים, לציית לדבריהם וחלילה שלאלצער אותם אלא לכבד אותם, וכן לרבו שלמדו חכמה,ואף גם מי שמלמדו איזה פעם ומסייע לו שיוכל להביןכוונת דברי איזה תוספות äøòשוחט שאינו מראה סכינו לחכם ובזה מזלזל בכבודו, עלידי כך אין לו סייעתא דשמיא, וזה יהיה גרמא בנזקין דלאאסתייע ליה מלתא להעמיד הסכין על בוריה ולא ירגישבפגימה âéúøáâ íéìàã ìëדין כל דאלים גבר שמי שהדין עמו מוסר נפשו להעמידאת שלו בידו, יותר ממה שמוסר האחר נפשו לגזול, כןהיה בימים הראשונים, אבל בימינו אינו כן, כי כהיוםיותר האדם מוסר נפשו שיגיע לידו מה שאינו שלוâéù ,âñø באמתטעם כל דאלים גבר כי מכיון שהחפץ שייך שלו לכן הוארוצה באמת שיהיה אצלו, והמשתדל ורוצה באיזה דברלאמיתו הרי הוא מנצח לבסוף, כמו כן מי שרוצה באמתJob Name: 51457_YH_DivreiYoel_Meoraot | Sig: 20 A | Date: 11/20/2025 08:27:00 | Color: YellowMagentaCyan Black
âò÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãואם נאמר שהבעל תשובה הוא במדריגה גבוה יותר, אזצריכים לברך המוציא לחם וכו' שהוא לשון עתיד ÷àéאף אם יפלו ח\"ו בני ישראל בחטא, עדיין יכולים לשובבתשובה, ועוד יגדל בזה מעלתם ביותר, כי מעלת הבעלתשובה עדיף ממעלת הצדיק ÷áéíìåòä úàéøáמלאך המות נברא ביום הראשון, אף ששאר המלאכים לאנבראו ביום ראשון, שלא תאמר יש שותף ח\"ו להקב\"הבמעשה בראשית, שהרי עליו ודאי לא יאמרו שהיה שותףח\"ו במעשה בראשית àðכל התנהגות העולם וסדר ההשפעה שיש בעולם הוא עלאותו הבחינה כמו שהיה בעת הבריאה èéøאם האדם זוכה לכתר תורה אז הוא מוקדם לכל מעשהבראשית, מכיון דאיתרבי תלמיד חכם מאת ה' אלקיך תיראוגו' ויש לו דמיון להקב\"ה כביכול, אבל אם לא זכה האדםלכתר תורה, הרי הולכים בו לחושבו כפי סדר קדימתהבריאה בפועל ושפיר אומרים לו יתוש קדמך åñøäëøáעל ידי שמירת שנת השמיטה נמשך ברכה לכל שש השניםלהיות הברכה מצויה אצלם שלא יצטרכו לעסוק במשאומתן רק איזה שעות ביום ובמשך שני חדשים âöøיזכור תמיד דרכי התורה והיראה שלמד בבית המדרש וכןיתנהג על דרך זה גם בהיותו כבר חוץ לבית המדרש, ואזיזכה לאותו הברכה אשר ושמר ה' אלקיך לך את הבריתואת החסד, כי זהו העיקר והתכלית שימשיכו לילך בדרךהזה áéùúåëøáברכת הנהנין תכליתו הוא להעלות המאכל והמשקה אלהקדושה ולתקן ניצוצי הקדושה שבו ãöצריך לברך ברכת הנהנין גם על מים, כי גם במים עצמויתכן שיחול עליה איזה פגם, ואפילו כשאין שום פגםבמים, עדיין צריכים לברך עליה ברכת הנהנין, כדי לתקןהנפשות הנמצאים בהם ãöהטעם שעשה ה' ככה שיהיו בני אדם רעבים וצמאים,בשביל שנמצאים נפשות המגולגלים בהמאכליםוהמשקאות והם זקוקים לתיקון, ובזה שמברכים עליהםברכת הנהנין כשאוכלים ושותים אותם בכך המה מגיעיםלתיקונם ãöעל ידי ברכת הנהנין שהאדם מברך הוא מתקן ניצוציהקדושה שיש באותו המאכל, ונמצא שאם נהנה מןהעולם הזה בלא ברכה מנע בזה התיקון מאותם ניצוציהקדושה ñøàéöåîä úëøáלפני חטא אדם הראשון אכן הוציא הארץ לחם ממש, ומהשעכשיו אינו כן זהו לסיבת החטא, ולכן מברכין המוציאלחם לרמוז על מה שיהיה בעתיד ÷éאם נאמר שהצדיק מעיקרא הוא במדריגה גבוה יותר מבעלתשובה צריכים לברך מוציא לחם וכו' שהוא לשון עבר,ואם נאמר שהבעל תשובה הוא במדריגה גבוה יותר, אזצריכים לברך המוציא לחם וכו' שהוא לשון עתיד ÷àéíéðéîä úëøáכאשר האדם אומר ברכת המינים, אנו יודעים בו שאינומין, כיון שבודאי אינו רוצה לקלל את עצמו, כי תיקנוהברכה על האפיקורוסין שבישראל, ואולם כהיום גם זהאינו ראיה, שהלא יתכן שכוונתו בברכה זו הוא ח\"ו עלהחרדים לדבר ה' שהולכים נגד המדינה, והדברים מרפסיןאיגרא עד היכן שהתדרדרו âñúäøåúä úëøáבברכה הראשונה קודם שלמד אומרים לשון תורתו כי אזודאי היא תורת אמת תורתו של ה', אבל אחר שלמדנקראת התורה על שמו, ולכן בברכה אחרונה אומריםלשון תורת אמת, שלא סילף את התורה æëúíéðäë úëøáהנהיג הש\"ץ ימ\"ש לברך שם ברכת כהנים בחוץ לארץ בכלשבת ושבת, וכשבאו על הטעות של אותו משיח שקר בטלוהמנהג, כדי שלא להניח שם למסית ומדיח ר\"ל çðúøùáעל ידי שהביא נח הקרבנות הציל את העולם וכל בריותיושלא יבא עוד מבול עליהם, על כן כיון שבגללו יש הצלהלכל הבריות לכן הותר לו לאכול בשרם àøæö÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãלנצח במלחמתו עם יצרו, שיש גם אצלו בחינת כל דאליםגבר ומתגבר עליו øòäøéôëהנסים הם מה שהקב\"ה עושה להציל את בני ישראלמהסכנות והתלאות שהם גורמים לישראל, ואולם מישרוצה לייחס הנסים אל הכופרים ל\"ע, הרי הוא כופרבדומה להם åðכל מורא וכבוד שנותנים לאחר זולת להקב\"ה, הוא נתינתכבוד לאחר כשנמצאים לפני המלך, וזה כבר נחשבלפגיעה באמונתו ית\"ש ומרידה במלכות שמים øãòאף אם ירצו האומות שיקחו ישראל לעצמם גאולהוחירות, צריכים לדעת שזהו ביהרג ואל יעבור, כיענין היציאה מן הגלות הוא כפירה בגזירת הבוראית\"ש ãðúהממשלה של הציונים הוא בודאי ענין של יהרג ואליעבור, שהרי הם כת של מינים, ואין בנמצא מסוף העולםועד סופו מקור משחת כזו של מינות כפירה, המפיץ מינותבכל העולם כמותם èðúאם יש איזה חשש אשר מי שהוא ידמה לחשוב שכפרנובו ית\"ש ח\"ו, מחוייבים למסור הנפש להוציא הטעותהזה ולהכריז גלוי שאנו מאמינים בהשי\"ת ומייחדיםשמו àñúäáéúëהכתיבה בתוה\"ק בבחינת לשמה נחשב כחרוט על הלוחותשניתנה בסיני, וכמו כן בכל פעולה שעושים לשם שמיםנחשב כאילו היה חרוט על הלוחות שניתנה בהר סיני àòùäøåú øúëאם האדם זוכה לכתר תורה אז הוא מוקדם לכל מעשהבראשית, מכיון דאיתרבי תלמיד חכם מאת ה' אלקיך תיראוגו' ויש לו דמיון להקב\"ה כביכול, אבל אם לא זכה האדםלכתר תורה, הרי הולכים בו לחושבו כפי סדר קדימתהבריאה בפועל ושפיר אומרים לו יתוש קדמך åñøככל שהאדם עולה ומתעלה בתוה\"ק הוא מבין ויודעביותר שעד עכשיו לא ידע ולא הבין עדיין כלום, ועל כןמי שזוכה לכתר תורה ולומד תורה לשמה, יש לו לבנשבר ונדכה כיון שמבין ומשיג עד כמה לא זכה עדייןעד עכשיו למדריגה נכונה æñøáìדברים היוצאין מן הלב נכנסים ללב, היינו לאותו לב עצמושיצאו ממנו הדיבורים באמת, אותן הדברים חוזריםונכנסים בלבו ומוסיפים לו עוד קדושה ðøéîøàä ïáìיעקב אמר לעשו אם לבן גרתי וא\"כ כל תמיכתו ומקוריניקתו היה מרכוש ממונו של לבן, ונפחת ערכו של כלהתורה והמצות שלו, ואינו תורה אמיתית כי יש בה הכחשל לבן, ואם כן אין ברכת יצחק יכול לחול, ואין לו סיבהלשנאו אותו ÷ãòúåçåìבלוחות ראשונות היו ישראל במדריגה רוחנית גבוהה ולאשייך לומר שהעשיר משה מפסולתן של לוחות, אבלבלוחות אחרונות שישראל ירדו ממדריגתם אחר חטאהעגל, וקיימו המצוות בבחינת שלא לשמה היה שייךלומר שיתעשר משה רבינו מפסולתן של לוחות לקבלריבוי של השפעה גשמיות çéùהכתיבה בתוה\"ק בבחינת לשמה נחשב כחרוט על הלוחותשניתנה בסיני, וכמו כן בכל פעולה שעושים לשם שמיםנחשב כאילו היה חרוט על הלוחות שניתנה בהר סיני àòùמשה רבינו זכה להשראת השכינה כבר בלוחות הראשונותאף שהיה עדיין עני, כי הלוחות הראשונות היו לפני חטאהעגל ולא היה חשיבות בעולם לעשירות, אז לא היה זקוקלעשירות, אבל אחר חטא העגל בלוחות שניות וכבר ראושהולך וגדל דור כזה שהעשירות יהיה אצלם מעלהגדולה, לכן אמר לו הקב\"ה פסל לך שכבר יש צורךוהכרח שיהיה לו גם עשירות öùèåìכל זמן שלוט היה לעצמו היה מצבו כפי מה שהיה ולאנעשה גרוע יותר, אבל עכשיו כאשר היה הולך עם אברםוהיה בבית מדרשו וראה האיך שאברהם אבינו מגייר גרים,ובכל זאת נשאר במצבו, הרי בזה עצמו נעשה יותר גרוע,כיון שכבר הוזקק לחזק לבבו יותר ברשעות שלא ימשךאחר השפעתו של אברהם אבינו åëøíçìלפני חטא אדם הראשון אכן הוציא הארץ לחם ממש, ומהשעכשיו אינו כן זהו לסיבת החטא, ולכן מברכין המוציאé÷ בעתיד שיהיה מה על לרמוז לחם
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã ò÷úיעקב אבינו היה מדתו מדת האמת, ועל כן כאשר היה לוליוסף הצדיק איזה ספק ורצה לדעת מהו דרך האמת, היהיכול לראות בדמות דיוקנו של יעקב אבינו שהיהבהשרטוטין שלו מדת האמת, ומתוך כך ראה והשיג מהודרך האמת אשר ישרים ילכו בה, ומהו ההיפוך מהאמתשאסור לילך בדרך זה òאי אפשר לאדם לכוין אל האמת ולהשיג רצון הבוראב\"ה אלא כשהוא דבוק בדרך התוה\"ק יומם ולילה בליהרף ÷åôכדי שיזכה האדם להגיע אל האמת, ושיוכל להגיע אליה עלידי התוה\"ק, דבר זה אי אפשר שיהיה בלי יגיעה áîøבכל דבר צריכים לדעת מתי והאיך להתנהג בו, וכאשרמתנהגים בו במקום הראוי הולכים בדרך האמיתי, וכאשרמתנהגים בו שלא במקום הראוי אז הולכים בדרך השקרæöøכאשר יש לאדם סייעתא דשמיא ויש לו רצון לילך בדרךהאמת, הוא מכניע את עצמו בהכנעה ומבקש האמת àùיש אמת שאכן הוא שלימות האמת, ואולם יש עוד בחינתאמת אשר אף שאינו אמת בתכלית שלימותו, אולם כאשרשוקלים אותו לעומת המצב השורר בכללות בני אותוהדור אז גם זה נקרא בשם אמת æðùכשרוצים לברר וללבן את האמת להעמידו על מתכונתו,מוכרחים להפרד מן אותו השקר אשר לפנים היה גם הואמכונה בשם אמת, כדי שישאר האמת נקי וטהור æðùעל התלמידי חכמים שיש בהם בחינת משה רבינו מוטלהחובה להגיד את אמיתיית התוה\"ק, ואף כשהם יחידיםנגד דעת הרוב האחרים שאומרים שהדרך שהם הולכיםבה זהו דרך התורה האמיתית ìúתמיד נמצאים בבני ישראל כאלו המבקשים האמת, ואםאחד עומד בשער להגיד את האמת, אף באופן כשהואעומד נגד הרוב לפי שכולם טועים בכך, אמנם עדיין כברנמצאים בבני ישראל ששומעים לדבריו ומבחינים שאכןנעשה כאן טעות áìúíåé íéòáøàמה שלמד משה רבינו ע\"ה כל התורה כולה כללותיהןופרטותיהן בהר סיני במשך ארבעים יום לבד, שזה כוללכל חלקי התורה בנגלה ובנסתר בחיצוניות ובפנימיות, הריודאי שאין זה בהשגת האנושי וזה היה ברכה מיוחדתשהיה יכול להשיג כל זה במשך ארבעים יום שהיהבסיני äöøäéøàלעתיד לבוא אריה כבקר יאכל תבן, הכוונה הוא שיתהפךהאריה להיות מין טהור כבקר כיון שיאכל תבן ולא יאכלעוד מיני חיות טמאות øíéîé úåëéøàדעת הרמב\"ם בענין מה שמצינו בתורה אריכות ימיהם שלהדורות הראשונים, שלא היה אורך השנים רק ביחידיםהאלה הנזכרים, אבל שאר בני אדם בדורות ההם היו שנותחייהם השנים הטבעיים המורגלים, ודעת הרמב\"ן ז\"לשבאמת היה אז בדרך הטבע שיחיו באריכות ימיםמופלגת, ואחר כך נחלש הטבע éìàøùé õøàעל ידי חיותו של איוב נתעכב טובתם וישועתם שלישראל, כיון שכל זמן שהיה איוב חי לא היו ישראליכולים ליכנס לארץ ישראל, ולפי זה יבואר מה שמסרהקב\"ה שמירת נפשו של איוב אל השטן éמכיון שנמצאים תחת מלוכה כזו שאמרה תוה\"ק שהואסכנה, זהו נס בכל יום, וכל איש יהודי הדר שם היה צריךלברך ברכת הגומל בכל יום, שהרי הוא נמצא במקוםסכנה, הנגרם על ידי הרשעים הללו äðבכיבוש הראשון כשנתחלקה לשבטים בימי יהושע, ניתנההארץ רק לצדיקים çôקדושת ארץ ישראל אינה סובלת עבודה זרה וחטא, ועלכן כשיושבים הישמעלים במקום המקדש, מתקפל מקוםהקדושה ומתחלף ובא לשם רצועה מארצות העמיםèëøכיון שארץ ישראל אינו סובל עוברי עבירה, ונתקפל משםמקום הקדושה ונתחלף עם ארץ העמים נמצא שאדמתארץ ישראל בעצם לא היה במקומו אלא היה מפוזרבמקומות אחרים èëøישראל היו במדבר ארבעים שנה כדי שיאכלו את המןושותין מי באר, והתורה נבללת בגופן להיות חקוק אצלםגם בעשרים השנים הראשונות אחר שנכנסו לארץ שעדייןלא היה להם את מצות השמיטה ãöøìàåé íéðéðò çúôî éøáã çö÷úàåáì ãéúòìלעתיד לבוא יתגלה הכל ויבינו כל הסיבות וכל הטעמיםלמה נשתלשלו כל הדברים כפי מה שהשתלשלו, ואז יראושהקב\"ה מנהיג הכל לטובת ישראל ãëכוחו של יוסף הצדיק נשאר על דורות עולם, שבזכותו זכולקריעת ים סוף ולהעמדת החמה בימי יהושע, וגם לעתידלבוא יהיו עוד דברים כאלו, אשר השמש והירח יהיומשועבדים לקדושת ישראל ÷âîעל ידי חטאו של אדם הראשון בא כח הטומאה בעולם,ועל ידי כך הושם הטבע בהחיות להיות להם תאוהוטבעיות להזיק, ולעתיד לבוא כאשר יגיע הזמן של עולםהתיקון ויתבטל כח הטומאה יחזור הדבר כמו שהיהמתחילת הבריאה שלא יזיקו עוד ÷çöלעתיד לבוא אריה כבקר יאכל תבן, הכוונה הוא שיתהפךהאריה להיות מין טהור כבקר כיון שיאכל תבן ולא יאכלעוד מיני חיות טמאות øàîèä ïåùìידוע לכל שמחבר לשון הזה היה כופר שבכופרים, ומתבמיתה חטופה בליל שבת קודש, כאשר היה עטו בידווהיה עומד באמצע כתיבת הלשון åðúההמון עם יש להם טעות גדול בחושבם שלשון עבריתהוא לשון הקודש, והאמת שאין לזה שייכות עם לשוןהקודש האמיתי, אלא שהוא יצירה חדשה מעשי ידיהכופרים שעשאוהו לכתחילה להיות לשון לאומי שלהם,ושינו אותה לגמרי מלשון הקודש åðúבחוצפה ועזות מהפכים תיבות מלשון הקודשלהשתמש בהם לכוונת שקר וכזב אשר אין להם שחרæðúמקור לשון עברית הוא מספריהם המלאים מינות רח\"ל,ואי אפשר כלל לידע היטב פרטי הלשון, כי אם על ידיהלימוד בספריהם, אשר הם מלאים מינות וכפירה רח\"ל,ונמצא שהלשון הזה מושך לספרי מינות çðúעל ידי הלימוד לשון העברית, מכניסים בלא יודעיםבלבבות הילדים והילדות, הערצה והתקשרות להציוניםומעשיהם, ונמצא שבמקום לחזק הקדושה בלבבותהתלמידים והתלמידות, גורמים לחורבן עצום במוחותהתינוקות רח\"ל èðúòøä ïåùìיש בתורה המצוה של אהבת ישראל, שזהו מדה גדולהוצריכים למסירות נפש עבורה, אמנם משתמשים בהםבהפוך ושלא במקומם הנכון, והיינו שכאשר מדבריםמאפיקורסים, אז אומרים שיש איסור לדבר לשון הרעושצריכים לקיים מצות אהבת ישראל áëúúåòñî á\"îתכלית כל המסעות של בני ישראל במדבר היה כדישיתקנו שם כל מה שצריכים לתקן, ואולם אם לא היהשם שום פגם בבני ישראל היו זוכים לכח הקדושהבשלימות, אז היו יכולים ליכנס תיכף לארץ ישראל, והיונמשכים לשם כל ניצוצי הקדושה שצריכים לתקן בכלאותם המקומות åëìåáîעל ידי שהביא נח הקרבנות הציל את העולם וכל בריותיושלא יבא עוד מבול עליהם, על כן כיון שבגללו יש הצלהלכל הבריות לכן הותר לו לאכול בשרם àøúéðòú úìéâîדעת הפרי חדש שכיון שהימים אשר הוקבעו ונכתבובמגילת תענית נתבטלו, ודאי שאין להוסיף אחרים, ואףמי שנהג כן יכל לחזור בו בלא התרה àאף שאמרו שלא להוסיף מועדים, הכוונה לאלו שבמגילתתענית שפשטו בכל ישראל, אבל עיר אחת ומדינה אחתבפני עצמו אינו דומה להנך ומותר בלי פקפוק áחנניה בן חזקיה וסיעתו תקנו מגילת תענית מפני שהיומחבבים את הצרות ומקבלים עליהם יסורים באהבהומצדיקים הדין עליהם שראויים לכך ãøáãîישראל היו במדבר ארבעים שנה כדי שיאכלו את המןושותין מי באר, והתורה נבללת בגופן להיות חקוק אצלםגם בעשרים השנים הראשונות אחר שנכנסו לארץ שעדייןלא היה להם את מצות השמיטה ãöøúéðåéöä äðéãîהיה ברור ופשוט לכל גדולי דורות הקודמים, ואפילו אצלאלו שהסכימו מתחילה לשיטת החובבי ציון בהקמתJob Name: 51457_YH_DivreiYoel_Meoraot | Sig: 20 B | Date: 11/20/2025 08:27:00 | Color: YellowMagentaCyan Black
àò÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãסגולת ארץ ישראל נחשב לזכות רק אם מקיימים שםהתורה, אבל אם האוה\"ע היו נכנסים לארץ ישראל בלילקיים התורה אז היו מלכלכים את ארץ ישראלבתועבותם, ומתוך כך היה נאבד עצם החשיבות מארץישראל çëùרק כאשר יעזור הקב\"ה ויזכו להישועה שלימה אז נזכהלשוב לארץ ישראל, אבל עד שיגיע הזמן הנכסף כאשריעלה רצון לפני השי\"ת צריכים לדעת שעכשיו הוא רצוןהבורא ית\"ש שלא נהיה שם, אלא שנהיה מבחוץ, וזההטוב והמעולה בעבורינו èëùיש בתורה ענין של חיבת הארץ, אמנם משתמשים בעניןזה בהפוך ושלא במקומם הנכון, והיינו שכשמדברים ממהשמטמאים ארץ ישראל, אז אומרים שיש מצוה של חיבתהארץ áëúזה ברור שהציונים סכנה להכלל ישראל בכל רגע ורגע,ולולא המדינה שלהם לא היו הורגים בארץ ישראליהודים, כי המקום היה נכנס תחת ממשלת כלליותהאומות או באיזה אופן אחר, ורק על ידי ממשלתםנמצאים שם בסכנה בכל רגע ãðúäøéçáענין הבחירה אצל האדם, נחשב לחוק קבוע בטבע, יותרמשאר ענינים הטבעיים, שהרי בניקל יותר לשדד שארענינים טבעיים מליטול הבחירה מהאדם ÷ãéאין שייך להתפלל על איש אחר שיחזור בתשובה, כי אםאותו האדם אינו רוצה בעצמו בכך, נמצא שהוא מתפללשיטלו ממנו בחירתו וזהו בלתי אפשרי ÷æèלענין זה שיזכה האדם להנצל מאחר זולתו על ידישיטלו ממנו הבחירה, לזה צריכים זכותים גדוליםמאד ÷æéניטלה הבחירה מהשבטים הקדושים, וסיבב הקב\"ה כלהענין שיחשבו שיש איזה פגם ביוסף הצדיק, כיון שהיההדבר בהכרח שיתקיים הגזירה של ברית בין הבתרים,שירדו ישראל למצרים ÷ëאף שבאמת עומדים אומות העולם עלינו לכלותינו בכלדור וזהו רצונם תמיד, אולם הקב\"ה נוטל בחירתם ומסלקדעתם שלא יוכלו לעשותו, ועושה תמיד נסים ונפלאותעם ישראל להנצל מידי הקמים עליהם ÷àëאף שהאמונה באמת מכרחת וממש מוטבעת בלב אנשיישראל מאז שעמדו על הר סיני, מכל מקום עדיין שייךבזה ענין הבחירה úאף שיש לכל אחד בלבבו כח היצר הרע שהוא מלאךהמסית, אבל אותו המלאך אינו בעל בחירה ועל כן ישעליו איזה גבול עד כמה הוא רשאי להסית, אבל המסיתומדיח הוא אדם בעל בחירה, ולכן הוא גרוע הרבה יותרמהיצר הרע ãìúúåøéçáיש בירושלים הבית דין צדק, שהן המה הבית דין שלהעיר ואין שם בית דין אחר, והם אסרו מלהשתתף עםהציונים, ויחד עמהם אסרוהו עוד כמה גדולי ישראל, ועלכך כתבו במכ\"ע המודיע אשר מי שאוסר דבר זה הואשוטה רשע וגס רוח ואין פוצה פה ומצפצף על בזיון כבודהתורה âëúïåçèáבסתם בני אדם אין איסור אלא לבטוח בהם בלבד ומסירבטחונו בה', אבל בהיות לבו נכון בטוח בה' אלא שבאלגלגל תשועת ה' על ידי השתדלות אנושי אין בזה פגם,אבל באדם רשע אסור לבטוח כלל, אפילו באינו מסירבטחונו מה' ÷çòíéøöî úæéáאם היו ישראל יוצאים ממצרים שלא ברשות פרעה, לאהיו זוכים בביזת מצרים, ולכן היה ההכרח שיאמר פרעההרי אתם ברשותכם הרי אתם בני חורין, כדי שיהיו זוכיםבביזת מצרים מדין הענקה äñכל הרכוש שהיה למצרים היה באמת רכושו של יוסףהצדיק, ואם כן הדבר פשוט שכל רכוש מצרים היהשייך לבני ישראל ובצדק לקחוהו מהם בצאתם ממצריםäñכל אחד מישראל שאל מהמצריים אותם הכלי כסף וכליזהב ושמלות שהשתייכו לחלקי נשמתו אשר הוצרך הואלהוציא משם èðøברכוש מצרים לא היה שם כלום המשתייך לשורש נשמתושל משה רבינו, ועל כן לא היה יכול ליקח מאומה ñøùøãî úéáכאשר יודעים שיושבים בין כותלי בית המדרש במקוםשהוא קבוע לקדושה ללמוד התוה\"ק ולעבוד השי\"ת, הריèö÷ú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãהישובים, שדבר זה של הקמת מדינה עצמאית לפני ביאתהמשיח, הוא אסור בהחלט äðúכל מי שהוא מודה בעבודה זרה של המדינה הציונית,ואפילו שרק אומר עליה דיבור אחד לטוב, הוא מראה בזהשהוא כופר בדברי חכמינו ז\"ל äðúà÷éøòîà úðéãîתכלית ההצלה שניצלנו מגיא ההריגה, הוא כדי שנעשהאנחנו השליחות באותו המקום אשר שלחו אותנו, שהגענולמדינה כזאת אשר לא שערום אבותינו ואבות אבותינו,כי כל זה נעשה לפי שצריך להיות כן לשלימות התיקוןקודם ביאת המשיח æìמן השמים נסתובבו הדברים שניצלנו מיד הרשעים ימש\"וויצאנו משם בשלום, והסתובב הדבר מן השמים שהגענולכאן, אשר התכלית היה כדי להקים את דרך הישן כמושהיה מאז ומקדם באותם המקומות והעיירות שבאנומשם ÷áòעלינו להתבונן ולעיין בכל מה שנעשה כאן במדינה זובשנים שעברו, כי הלא ידוע שגם בעבר באו לכאן מאותואלפים בני ישראל כשרים יראים ושלמים, וביניהם גםרבנים מובהקים וגאוני תורה, אבל בעוה\"ר לא נמשכהתורתם וכמעט שנשקע הכל, והטעם שנכשלו כי עשופשרות בהתנהגות תהלוכותם בדרכי התוה\"ק ãñùמה שהיה הגורם אפילו לרבנים יראי ה' שיפלו בפחיוקשים של הפשרות, והוא מה שחשבו שמוטל עליהםלמצוא אופני תיקון לכל סוגי היהודים במדינה, ודבר זהאי אפשר לעשותו רק באופן שמוכרחים לוותר מדרךהמקובל ולעשות פשרות ואופני וויתורים שונים כדישיתקבל גם אצלם ãñùבדבר שיודעים שכן הוא על פי התוה\"ק אין להשגיח עלשום נסים ונפלאות, אפילו כשיודעים שהוא מצדהקדושה ÷ãëãñçä úãîככל שהאדם יותר שפל וירוד בעונות ופשעים ובמידות,ובכל זאת הקב\"ה עוזר ומושיע לו ועושה לו נסיםונפלאות, הרי בזה נתגלה יותר ויותר מדת טובו ÷åëאברהם אבינו שהיה מדתו חסד היה ראוי מצד עצמו אלהתורה, שהתורה היא תורת חסד וזהו מדתו של אברהםàéøúåëìîá ãøåîכאשר סיפר יוסף לשבטים את חלומותיו שהיה נשמעמדבריו שניתנה לו מלוכה, דנו אותו כמורד במלכות ביתדוד אשר לו ניתנה המלוכה, ומטעם זה דנו אותו למיתהàð÷ ,àë÷ ,æöהשבטים לא חששו על מה שיוסף לעצמו סובר שהמלוכהאינו מגיע ליהודה, אלא חששו שיהיה לו איזה כח לפעולעל יעקב אבינו, ובזה יזיק ליסודות המלוכה בבני ישראל,ששייך באמת ליהודה, ועל כן אף שלא חזרו בהם ממהשסברו שהוא מורד במלכות, היה די שימכרו אותו ויפרידואותו מאביו ÷âðאף שלא עלה על דעתו של אוריה להמליך את יואב ולקרותומלך, אבל עצם נתינת כבוד לאיש אחר כשהוא בפניו שלהמלך, כבר זה נחשב לפגיעה ומרידה במלכות øãòêøã äøåîצריך שיהיה תלמיד חכם בראש שהוא יהיה בבחינת מורהדרך להנהיג המקום וללמד, הן בעניני לימוד התורה לדעתכיצד ללמוד, או באיזה שאלה בהוראה, או כשאחד רוצהלדבר בעניני דרכי ה', ומוכרח שיסדרו בין האברכים אופןהראוי להחזקתו, וכל אחד צריך ליקח חבל בזה æîùäæåæîכשמתעסק למען שכלול ביתו אז אינו חושב כלל אםמבקשים ממנו עוד איזה כסף בעד כל חפץ, אבלכשביקשו ממנו עוד איזה כסף בעד המזוזה, אז הוא זועקעל אשר לוקחים ממנו יותר מדי ãòúמזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבוע, וכן נוהגים החרדיםלדבר ה' ליתן המזוזות להסופרים לבודקם åòúíé÷éæîתלמיד חכם יש להזהר ביותר שלא לצאת יחידי בלילהמפני המזיקים, לפי שבאנשים פשוטים אינם מתגרים כלכך מאחר שאינם מתקנאים בו, אבל בתלמיד חכם יתכןיותר שיתגרו ח\"ו, כיון שכוחות הטומאה שונאים אתהיראי ה', וביותר מי שהוא איש צדיק çììæîבמעשה דאשת פוטיפר ראה יוסף דמות דיוקנו של אביובמרכבה העליונה, היינו שנתגלה לו הדבר ממקום גבוהמעל גבוה אשר שם חקוק דמות צורת יעקב אבינו, אשר
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã çñ÷úשנמצא ברשותו של אדם שאז הוא מקפיד אפילו על דברמועט, לחפץ שכבר אינו נמצא אצלו וברשותו שאז אינומקפיד כל כך æèùעיקר טענת אוה\"ע על ישראל מה ראו אלו להתקרב יותרמכל האומות לא היה על עצם התורה, כי ידעו שגם להם רצההקב\"ה ליתן התוה\"ק ולא אבו לקבלה. אלא היה טענתם עלמה שהם קבלו מתנת הארץ יחד עם התוה\"ק çëùאצל הגויים לא שייך דין אחרי רבים להטות, וגם לא שייךלגביהם דין ביטול ברוב áôúøåàאורה זו תורה, ויש בחינת אור שהוא יום, ויש בחינת אורשהוא חשכת לילה, וכמו שאמרו שהלומד תורה שלאלשמה נעשית לו סם המות àéùúåãçàכמו שצריכים להיות מובדל בעוה\"ר מהללו ההולכיםבדרך הרע, כן יש התחייבות גדול שירגיל האדם עצמועוד מימי נעוריו ויתנהג כן גם להלאה, שיהיה לוהתחברות עם ההולכים בדרך הטובה, ולא יהיה ביניהםפירודי לבבות וכדומה çëøתכלית ההתאספות לקבוע עתים לתורה ביחד ולהתפלליחד, כדי שמתוך כך יגיע כל אחד לתכלית נרצה שליוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו åìùצריך כל אחד לעשות כל טצדקי שאכן יקיים חובתוולדעת שיש עליו עול וחיוב לקבוע עתים לתורה, שזהואחד מהחיובים הגדולים ביותר, וגם שיהיו מאוחדיםלצורך היהדות בכל הענינים îùכל אלו שהם בכלל בני ישראל הכשרים, כולם יהיומאוחדים בבחינת הסוכה אשר בתוכה אין פירוד, ולאיהיה שום פירוד בין בני ישראל îãùבמדינתינו באונגארן מכיון שהיו בני ישראל החרדיםמאוחדים בתוך האורטודוקסיא, השפיע דבר זה שגםהנעאלאגען והמתחדשים לא העיזו פניהם כל כך לעשותכל תועבותיהם בריש גלי åñùמצד הטבע קשה מאד שיתאחדו חבורת אנשים יחד, כיהטבע מחייב שבכל קיבוץ אנשים יהיה ריב וקטטה,וזקוקים ממש לנס מן השמים çñùיש התחייבות להתאחד יחד כדי שיוכלו לחזק את מצבהיהדות, ואמנם כדי להגיע לכל התכלית הנרצה על דרךהנזכר, צריך שיהיה התחייבות האיחוד והכינוס במשך כלהזמן èòùמלאכתו של היצר הרע הוא להכניס בעולם מה שהואבחינת הרע, על כן מאחר שאמרו שהכינוס הוא רעלרשעים והפיזור הוא רע לצדיקים, מעתה זה הוא כברחלק מתכליתו בפעולותיו שיעשה כינוס אצל הרשעיםולזרוע פירוד בין יראי ה' æúכאשר יראי ה' מתחברים ומתאחדים לצורך איזה דבר טובומעולה והליכה בדרכי התורה, אז ודאי צריך שיהיו כולםמהללו ההולכים בדרך התורה ואינם פועלים עוולה וישלהם מדות טובות æúáåéàאף שלא נענש איוב על מה שהיה מחרף ומגדף, כיון שלאדיבר אלא מחמת צער ויסורים ונמצא שהיה באונס, אבלמאחר שבעצם יצאו מפיו דברי חירוף וגידוף נגד האמונה,זה גרם לו עכ\"פ שכבר נפחת מעלתו ואבד מדריגותיוהגדולים, וקיבל שכרו משלם בעולם הזה על מעשיוהטובים כדי לטורדו מהעולם הבא èעל ידי שנעשו לאיוב נסים לשמור את נפשו, ולא מתבצדקתו, נשתלשל הדבר שנטרד מעולם הבא ונפלממדריגתו, ועולה מזה שכל אלו הנסים שנעשו לו היו לולרעה גדולה, לטורדו מעולם הבא ולהחליף לו עולםהנצחי בעולם עובר èעל ידי חיותו של איוב נתעכב טובתם וישועתם שלישראל, כיון שכל זמן שהיה איוב חי לא היו ישראליכולים ליכנס לארץ ישראל, ולפי זה יבואר מה שמסרהקב\"ה שמירת נפשו של איוב אל השטן éäìéëàאם בעת שהאדם עוסק בעניני אכילתו ולינתו הוא משתקעבגשמיות ואינו מתנהג בבחינת שערים המצויינים בהלכה,להיות שערי הנהגתו בביתו מצויינים בהנהגה ישרה עלפי הלכה, הרי נמצא שאין לו דירה כלל çòøíäøáà ãáò øæòéìàעם אותם הנפש אשר עשו בחרן לא רצה אברהם אבינוללמוד בעצמו עמהם, כי הם עצמם לא נשארו אחר כךבישראל וחזרו לתרבות רעה, על כן היו אצלו בבחינתìàåé íéðéðò çúôî éøáã øúשם הוא גבוה למעלה מכל המזלות, ושם ראה מהוהכוונה האמיתית בענין אשר יעמיד תולדות על ידה,שיהיה על ידי בתה çéäàçîכאשר שומעים מי שמוכיח ומתריע אף כשהוא נגד הרוביהיה מי שירגיש שדבריו כנים ואמיתיים, ולכן אינו נכוןמה ששותקים ונמנעים מלהתריע על כל דבר פירצה מצדמה שעומדים נגד דעת הרוב áìúהיחיד המוחה כנגד טעות הסנהדרין אף שנראה שהואפוגע בכבוד התורה, כיון שהוא יחיד ממש ועומד למחותולחלוק נגד כל הסנהדרין, ואולם באמת מתברר שאותוהמוחה הוא המקיים את כבודו של הסנהדרין, שהרי עלידו חוזרים כולם אחר כך מהוראתם המוטעת âìúיש תכלית גדול בהמחאות שעושים היראים אצל האומותהעולם כנגד הציונים, כדי שידעו האומות, אשר הציוניםאינם באי הכח של הכלל ישראל, כי בני ישראל שומריהתורה הם שונים מהם àñúהאיך יכולים לומר שהמחאה נגד הציונים הוא חילולהשם, הרי גלוי מכל התנהגותם של הציונים שהמה כלכולם נגד התוה\"ק, וא\"כ זהו הכבוד שמים הגדול ביותרשיתוודע בעולם שישנם עדיין יהודים שעומדים למחותלמען התוה\"ק âñúכל מה שהם צועקים ומתריעים בשמות הנרדפים שלחילול השם וסכנה, הכל הוא לפי שענין המחאות אינונאה לכבודם, וגם יש להם חשש שזה יקלקל להם שלאיוכלו לאסוף מעות בכל העולם בהמגבית שלהם äñúכל מי שיש בו עדיין הנקודה של אמונה צריך להתריעבעד כבוד התוה\"ק ולמחות כנגד הציונים, כי אין כאןמלחמה על איסור אחד אלא על האמונה כולה åñúúåðååò úìéçîעונש המגיע לאדם בכוונה מה' לעונשו על חטאיוולהטיבו באחריתו מנקה עונו ומקבל תשלום פרי חטאתו,ואז טוב לו לעולם הבא áאחר שניצול מהצרה על ידי שנעשה לו נס, מזה ישהוכחה שלא נסתלק ממנו ההשגחה פרטית, שהרי עשהלו הקב\"ה נס להצלתו, ואם כן מתברר שגם הצרה לאהיה מצד המזל, אלא היה בהשגחה פרטית, כדי לכפרעוונו, אם כן שפיר יכולים לשמוח בהצרה ãכמו שהנהרג בידי עכו\"ם נקרא קדוש, לפי שמוחלים לוכל עונותיו, כמו כן הנמסר להריגה אפילו אם ניצול אחרכך מידם ואינו נהרג, גם כן מוחלים לו כל עונותיו ÷æכל אלו היהודים שניצולו מהתלאות שעברו עלינו, הריבאמת היו כולם נידונים כבר להריגה רח\"ל, ונמצא שזכוכולם למחילת עונות ÷áéú÷åìçîאם היו מקבלים דעתו של רבי אליעזר נגד הרוב בשבילשהתברר ככה על ידי המופתים, מעתה שוב לא יוכלו עודלברר שום הלכה בכח הרוב, והיה מתרבה מחלוקותבישראל ãîאם מקבלים דעתו של היחיד נגד הרוב, שוב אין יכולים לבררשום הלכה בכח הרוב, ומתרבה מחלוקות בישראל åîיש דרך בכל מחלוקת לבוא אל האמת בכל דבר הלכה,לפעמים על ידי כללא דאחרי רבים להטות או כלליםאחרים, שהתלמידי חכמים בעלי האסופות המטמאיםוהמטהרים האוסרין והמתירין באים לידי השוואה כמושהיה בימי חכמי הש\"ס ובכמה דורות èðùכן הוא הדרך בימינו שכל מי שאינו רוצה להכנע למעשיהעולם ולילך בדרכיהם אומרים עליו שהוא בעל מחלוקהáñùיותר שכיח קפידא ופירוד בין ישראל מבאומות העולם,ובתלמידי חכמים ובצדיקים יותר מבשאר עמא דארעאוכו', והטעם שכל שקדושתו יותר, הוא מרגיש יותרומקפיד יותר לפי דביקותו èñùיש קישוי מיוחד אצל תלמידי חכמים ויראי ה', שמכיוןשמצד קדושתם מרגישים יותר ברשעת הרשעים ואוחזיםבמדת הפירוד להפרד מהם בהתרחקות מוחלטת, הרי בזהמוצא לו היצר הרע מקום התגברות לעשות פירוד גם ביןיראי ה' òùäáùçîכמה גדול כח המחשבה והרצון האמיתי לעשות מצותהבורא ית\"ש, שאפילו כאשר רק נדמה להאדם שהואעושה רצון השי\"ת, כבר מעלה עליו הכתוב כאילו עשהבפועל מה שהוא לרצון לפניו ית\"ש àìבאותו המקום ששם נמצא מחשבתו של האדם שם הואביתו, ולכן כיון שמחשבתם של צדיקים הוא בשורש0
àøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãהטהרה, הרי על זה אמרו שדירתן של עופות טהורים הואעם הצדיקים èìישראל קבלו עליהם שכאשר יצאו ממצרים יעבדו אותויתברך ויקבלו תורתו, ומחשבה טובה הקב\"ה מצרפהלמעשה, נמצא הרי הוא כאלו כבר קבלו התורה בפועל ממשכי כן במחשבתם לקבל התורה, ובזכות זה נגאלו ÷çעל החטא במחשבה, צריך להיות התיקון בבחינת מחשבה,והיינו להתעמל ולטהר את המחשבה, ולחשוב מחשבותלמען התורה והיהדות èìúúåøæ úåáùçîצריך כל אחד לשמור עצמו מאד בכל הנהגתו, הן בשעתלימודו והן בצאתו החוצה מכותלי בית המדרש, להזהרממחשבות רעות אשר אין מן הצורך לפרוט כל הדבריםשהן המה היו ההתחלה לכל חטאי דור המבול áøבעת שנמצאים בתוך הבתי כנסיות ובתי מדרשות זוכיםלהשראת השכינה, וכמו שאמרו עשרה שיושבין ועוסקיןבתורה שכינה שרויה ביניהם, והכוונה כשהוא באופן אשרזוכים לסייעתא דשמיא שלא יכשלו חלילה בהרהוריםרעים, ולומדים התוה\"ק במחשבות טהורות æòøúåáåè úåãéîאם רוצים להשאר בשלימות עם התוה\"ק ובקיום התורהוהמצות, יש הכרחיות שיהיה אצל האדם כל המידות טובותבהתנהגותו, שזהו בחינת החסידות הבא מהתורה áéøדרך התורה הוא שצריך האדם לשמוע למי שגדול ממנוולכבד אביו ואמו וכל הנהגתו בכל פרט צריך שיהיהבדרך ארץ, שבלי שיתנהג האדם בהנהגה ישרה ביראתחטא ומידות טובות אין תורתו שוה מאומה âëøשצריכים להזהר שלא לבטל הזמן ולהתייגע בהבנתהלימוד, ואמנם העיקר הוא להזהר בהתנהגות דרך הישרהובמידות טובות, ומי שאינו מתנהג בהנהגה ישרה ומידותטובות הרי זה מפסיד את כל העתיד שלו ולא נשאר אצלומאומה àòøהללו הרוצים לעסוק בתורה ולהתחנך בדרך הטובה ואשרעליהם התקוה שהם יעמידו דורות ישרים בכרם ישראל,הם צריכים ביותר להשריש בקרבם מידות טובות æùלא נזכר ענין המידות בתוה\"ק, בשביל שהמידות צריכיםלהיות הקדמה ויסוד להתוה\"ק ולכל היהדות, ואי אפשרכלל להגיע לתורה בלי מידות טובות çéùאם רואים אצל אדם שהוא לומד תורה אבל אין לו מדותטובות, ונמצא שלא הקדים תיקון המידות ללימוד התוה\"ק,הרי ברור שגם לימוד התורה אצלו אינו כלום èéùכאשר האדם פועל ועובד בתיקון מידותיו הנוגע ביןאדם למקום ובין אדם לחבירו, אשר בזה הוא עושהההכנה הנדרשת והמוכרחת שיוכל להגיע להתוה\"קèéùאם אין מתנהגים במידות ישרות, אומרים הבריות כך הואדרכם של הללו שנתגדלו להיות בעלי תורה והמשתייכיםלעדה של יראי ה' וחושבי שמו, ונמצא שזה גורם לחילולהשם שחמור עוד יותר משאר עבירות ãìùúåòø úåãéîמי שהוא תפוס במדות בלתי הגונות, הרי זהו בשביל שלאלמד כראוי תורה לשמה çîøíéîבזמן שיש חטאים בעולם אז נפגם גם הארץ עצמו, ועלכן אותם המינים הנמצאים במים אינם נפגמים עמהם, כיוןשהם בים ולא בארץ הנפגמת âöצריך לברך ברכת הנהנין גם על מים, כי גם במים עצמויתכן שיחול עליה איזה פגם, ואפילו כשאין שום פגםבמים, עדיין צריכים לברך עליה ברכת הנהנין, כדי לתקןהנפשות הנמצאים בהם ãöמכיון שהמים הם מקום הטהרה על כן כל הנסים שעשההקב\"ה לישראל לא עשאן אלא על המים, כדי להורותבזה שמקור הנסים צריך להיות דוקא בטהרה åöúåðéîכהיום ביצרא דמינות אשר היצר הרע מתגבר בזה במיוחד,צריכים לילך ולחשוב על כל הלבושים וכל הצביעות שישלמינות, כי לפעמים אף כשנדמה על איזה דבר שאכן הואדבר הגון, הרי שוב אחר כך נודע הדבר, שבאמת זהו עודלבוש חדש אל המינות çðכהיום צריכים להזהר מאד בדברי אגדה לדעת בכל דבראגדה מהו מקורו, כיון שמעמיסים היום מינותואפיקורסות בדברי אגדה ואחר שמעמיסים ומכניסיםבהם שטותים והבלים וכל מה שרוצים, עד שמתהווהדברי אגדה של שקר ושוב מתנהגים כפי הפשטיםהללו âðøâìøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãממחשבות רעות אשר אין מן הצורך לפרוט כל הדבריםשהן המה היו ההתחלה לכל חטאי דור המבול áøíééðéò úøéîùצריכים להשים לב לשמור מחשבותיו וראייית עיניוולשמור מוצא פיו, והנה כאשר מתנהגים כך אז הוא לשםולתפארת ובזה תלוי כל הכבוד שמים áøיש די והותר במה שמוכרחים לפעמים לילך ברחוב, אבללנסוע בקאר על פני כל חוצות העיר, שעל ידי זה יכוליםלעבור בזמן קט בכל רחבי העיר הגדולה ולהסתכלברחובותיה, זה ודאי שאסור לאדם, ואסור לבחוריםלהנהיג קארס, ושני דברים הללו להיות תלמיד הישיבהולהנהיג קאר דבר זה לא יוכל להיות שלוב יחד בשוםאופן שבעולם ãîøçøéå ùîùאף שיעקב פתר חלום יוסף ששמש וירח וכוכבים סובביםעל יעקב והשבטים, השבטים פירשוהו שעולה על השמשוירח בפועל, שמערכות השמים משועבדות ליוסף, וכןנתקיים הדבר שעמדה השמש והירח לפני יהושע ÷áîכוחו של יוסף הצדיק נשאר על דורות עולם, שבזכותו זכולקריעת ים סוף ולהעמדת החמה בימי יהושע, וגם לעתידלבוא יהיו עוד דברים כאלו, אשר השמש והירח יהיומשועבדים לקדושת ישראל ÷âîäàðùהרואה אדם עובר עבירה בזדון מצוה לשנאתו, אבל עדייןיש חיוב לטעון עמו, אבל אם היה בזה ענין של מינות,אין רשאים אפילו לטעון עמו, וכל שכן אם הוא מסיתומדיח אסור למצוא עליו צד זכות äîהשבטים ח\"ו לא שנאו את יוסף, אלא לעומת גודלהאהבה שהיה בין שאר השבטים, לא היה אהבה חזקהכזו כלפי יוסף, כיון שהיה להם תרעומות עליו, על כןנקרא בכתוב בלשון שנאה åîúåìôùככל שהאדם עולה ומתעלה בתוה\"ק הוא מבין ויודעביותר שעד עכשיו לא ידע ולא הבין עדיין כלום, ועל כןמי שזוכה לכתר תורה ולומד תורה לשמה, יש לו לבנשבר ונדכה כיון שמבין ומשיג עד כמה לא זכה עדייןעד עכשיו למדריגה נכונה æñøòôùעל ידי שהקריב נח הקרבנות השפיע השי\"ת השפעה טובהלקיום העולם הזה ÷äôíé÷ùîä øùיוסף הצדיק ודאי שידע והכיר רשעותו של שר המשקים,ועל כן לא רצה לבקש ממנו טובה רק מחמת ענותנותו הזכירלו כי אם זכרתנו, כי אם לא היה מזכיר היה מתגלה שהואחכם היודע מה שבלבו של אדם ויודע שהוא רשע ÷èòàåáø íéùùכאשר ירד יעקב למצרים כל הכסף היה שייך ליוסף הצדיקוהיה אפשרות לפרנס את כל יוצאי חלצי יעקב בממוןכשר וטהור, ועל כן לא היה מניעה ונעשו נסים שנתרבוחלציו לששים רבוא ÷çñäçëåúדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, אף שלפעמיםאומרים דיבורים אמיתיים ונדמה שאינם מועילים, בכלזאת באמת יש בכך תועלת, כאשר אחר כך אומריםומעוררים עוד הפעם ועוד הפעם, ואז מתקבל הדבר èöנח אף שהוזקק להוכיח ולייסר את בני דורו, אבל יחד עםזה היה איש צדיק תמים דהיינו עניו ושפל רוח áøכדי שישמע האדם בקול זולתו המוכיחו זקוקים לשניתנאים, האחד, שהדברים יצאו מפנימיות הלב של האישהמדבר, והשני, שיהיה להשומע לב פתוח שיכנסו בוהדברים åèúאם מתעסקים עם הרשע להוכיח אותו על מעשיו, אז הואעושה פעולות כאלו שהאדם מגיע לידי שפלות ובזיון,ומכיון שכן הרי לא רק שאין פועלים מאומה אצל אנשיםכאלו אלא שאסור בהחלט להוכיח אותם æîúäøåúמשה רבינו השאיר לנו את התוה\"ק לדורות עולם, ורצהשיהיה התוה\"ק נצחיות בישראל, וזה אפשרי רק באופןכשלא יתערבו ישראל עם הרשעים על כן הבדיל והפרישהערי מקלט אשר שם יהיו ההורגים בשוגג, ונמצא שבזההפריש את הרשעים הללו מישראל, ומתוך כך תהיה קיוםלכל התורה כולה äòמה שנכתב בתורה אין בו שידוד המערכה ונחשב להיותבדרך הטבע כי התורה קדמה לעולם ÷æèYH-DivreiYoel-Meoraot 21
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã áøúיראי ה' אינם לוקחים ספר חדש אם לא יראו הסכמהמרב בדוק ביראת ה', לפי שמדפיסים כמה ספרים שישבהם מינות, וצריכים להזהר ולדעת שיכולים לשמועדברי תורה רק כשיודעים ומכירים מי הוא בעלהשמועה ãðøבעוה\"ר רוב אנשי הדור וגם הרבנים והמנהיגים נתוניםתחת ההשפעה של המינים והאפיקורסים פריצי ישראלאשר הרימו ראש והתנשאו על ישראל, והמה עשיריםונשיאים נתונים עליון âëúהמכ\"ע כהיום המה מלאים באפיקורסות ועריות וחילולשבת בפרהסיא, מלבד מה שדורסים ברגל גאוה עלהתוה\"ק, והראשי ישיבות הנכבדים הן המה המחזיקיםהחילול שבת בפרהסיא וכח המינות שמכניסים בכל ביתיחד עם כח הניבול פה ãëúאף כשעוקרים את התוה\"ק במינות, אין מי שיעמוד בשערלומר אף דיבור אחת, והטעם לפי שהם מושפעים מהלחץשל האגודות השונות אשר אין התורה נר לרגלם åëúמקור לשון עברית הוא מספריהם המלאים מינות רח\"ל,ואי אפשר כלל לידע היטב פרטי הלשון, כי אם על ידיהלימוד בספריהם, אשר הם מלאים מינות וכפירה רח\"ל,ונמצא שהלשון הזה מושך לספרי מינות çðúכאשר האדם אומר ברכת המינים, אנו יודעים בו שאינומין, כיון שבודאי אינו רוצה לקלל את עצמו, כי תיקנוהברכה על האפיקורוסין שבישראל, ואולם כהיום גם זהאינו ראיה, שהלא יתכן שכוונתו בברכה זו הוא ח\"ו עלהחרדים לדבר ה' שהולכים נגד המדינה, והדברים מרפסיןאיגרא עד היכן שהתדרדרו âñúóñåé úøéëîאף שבסופו של דבר השתלשל ממכירתו של יוסף תכליתנרצה ליעקב אבינו, היה בו גם צער גדול ליעקב, שהלאמתחילה עברו עליו כל אותם הכ\"ב שנה שלא ידע יעקבממכירתו של יוסף, ואותו הצער היה מכח הקטרוג שלהשטן ãéכיון שביקש יעקב לישב בשלוה והקב\"ה עושה רצוןיראיו, לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף בכל השתלשלותהענינים, שמכרוהו אחיו למצרים ועלה לגדולה והלךיעקב אבינו אליו בדרך כבוד, ועל ידי זה זכה יעקב אבינולהיות בשלוה, שאף הליכתו לגלות היה בדרך שלוהומנוחה àëהשבטים עצמם לא ידעו שמסתבב מן השמים שיגיע יוסףהצדיק למצרים, אלא שהם עשו הכל כפי מה שהכריעובדעתם שצריכים לעשות על פי תורה, לפי שהשבטיםחשבו שהוא רוצה ליקח המלוכה לכן דנו אותו כמורדבמלכות בית דוד, ומטעם זה דנו אותו למיתה, אלאשבאמת טעו במה שחשדו אותו בכך, אולם היה בכל זהרצון העליון ית\"ש כדי שישתלשל הדבר שירד יוסףלמצרים ìראובן חשש שלא נתקבלה תשובתו כי לא הצליחמחשבתו להציל את יוסף, אבל אליבא דאמת בזה שצוהלהשליך את יוסף אל הבור נגמר פעולת ההצלה שהצילאת יוסף מידי השבטים שלא יהרגוהו, ולא היה רשאילהחזירו לבית אביו כיון שהיה צריך לירד למצרים, וזהראיה שנתקבל תשובתו âìכל הגלגולי סיבות ביוסף הצדיק ואחיו הכל היה בנסיםונפלאות, ואפילו כאשר כבר הגיע למצרים היה כלההשתלשלות בנסים èìהשבטים דנו את יוסף למיתה מכיון שהוא רוצה ליקח לומלוכה לפני הזמן, ויצא מכך מכשול וסכנה והיזק לרבים,וקיימא לן שבדבר כזה אף אין צריכים לדון בבית דין,אלא כל הקודם זכה להורגו çîכל מה שעשו השבטים עם יוסף היה מצד הקנאות הגדולהשבער בהם כשראו שהוא רוצה להיות מלך לפני הזמן, לפישראו שדבר כזה מביא אתו אסון גדול לכל העולם ðכל מה שעשו השבטים במכירת יוסף היה כדת וכהלכה,שהיה כולם קדושים וכולם צדיקים, ונחשב להם לזכות,ואף קצת הפגם שנכלל בזה היה בבחינת נורא עלילה וגו'שהזמין הקב\"ה דבר זה לידם, כיון שהיה הכרח שיגיעאותו העונש áðאף שהשבטים ראו שנעשה ליוסף נס, שניצל מהנחשיםועקרבים שבבור, אבל מאחר שעדיין לא היה להם שוםמבחן שאותו הנס נעשה לו מצד כח הקדושה ומי יודעאם לא נעשה לו הנס על ידי כישוף וכוחות הטומאה, לכןלא השגיחו על כך כלל èñעל ידי מכירת יוסף למצרים ניצולו כל הכלל ישראל כולומכוחות הטומאה של מצרים èôניטלה הבחירה מהשבטים הקדושים, וסיבב הקב\"ה כלהענין שיחשבו שיש איזה פגם ביוסף הצדיק, כיון שהיההדבר בהכרח שיתקיים הגזירה של ברית בין הבתרים,שירדו ישראל למצרים ÷ëìàåé íéðéðò çúôî éøáã ìøúנשתלשל הדבר מן השמים באופן של נס שלא יתרבהמספרם ÷çñùãå÷ úáùמלבד מה שיש בחינת יראת העונש ובחינת יראתהרוממות ובזה עצמו יש כמה בחינות ומדריגות, יש עודמדריגה קטנה והוא מה שנמצא באדם איזה תנועה שליראה, כמו עם הארץ דאימת שבת עליו, שמתירא לעבורעבירה ולשקר בשבת יותר מבחול ÷âöעל ידי שמירת השבת נעשה מעשה הקיום של כל העולם,כי השבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים èöùåðééçäùאב הפודה את בנו מקיים עצם המצוה שאין עליה שכרבעולם הזה, אולם כיון שבמצוה זו הוא גם מהנה אתהכהן ליתן לו כסף הפדיון, הרי נהג בזה מנהג הטוב ביןבני אדם כי יש לו להכהן הנאה מזה, ועל זה שפיר מגיעלו שכר גם בעולם הזה, ועל כן מברך שהחיינו éùââåùשגגת תלמיד עולה זדון, כי כאשר מי שעוסק בתורה נכשלבאיזה חטא בשוגג והרואה אותו חושב שעשה ככהבכוונה ובמזיד, ומאחר שהוא לומד מהנהגתו של העוסקבתורה לעשות כמוהו על כן כבר הולך ועושה דבר זהבמזיד ãëøכאשר תלמיד מישיבה עושה איזה פעולה בלתי הגונה,הרי אף שהוא עשה הדבר רק בשוגג ואין לו אשמהמרובה בדבר, אולם הרשע כבר מתעלה בכך שהוא יכוללהרים ראשו ולפתוח פיו במענה לומר ראו כיצד נראההנהגתם של לומדי תורה ãëøãçåùאם המנהיג נמצא תחת אלמות ויש עליו איזה אחריות שלפחד ומורא מפלוני או אלמוני שזה מעוור את עיניו, הריאם הוא סומא בעיניו ואינו רואה, והאיך יכול להיות מעיניהעדה èòùאם יש עשיר מוחזק ואלם בעירו מוציאין אותו לדון בעיראחרת, כי השפעת האלמות הוא השוחד הגדול ביותר, לפישנעשים משוחדים אליו ורוצים לעשות לטובתו כדי שלאיביא עליהם איזה צרות, וזהו שוחד גדול יותר מהשוחדממון של איזה סכום èòùענין השוחד אינו דוקא בכסף אלא כל דבר שהבעל דיןמחניף להדיין, זה כבר מוליד איזה רצון אצל הדייןלמלאות חפצו של הבעל דין àöùאם האדם זקוק לאחרים בשביל איזה תועלת, אז אףכשיש לו כל המעלות אין יכולים להיות בטוח בו, כי כלכך גדול הנטיית הדעת של האדם להשיג מה שהוא תועלתבעבורו âëúכהיום אין יודעים מי שדעתו משוחד ומי שאומר דעת תורהאמיתיית, ועל כן לא שייך לומר אחרי רבים להטות áìúמי שמקבל שוחד הוא מתעוור מלקיחת השוחד, ואז הואלוקח דברי הצדיקים ומסלף אותם לאומרם באופן שיהיהלו איזה תועלת מכך çñúäîùð ùøåùקיום כל מצוה מיועד לכל אחד לפי שורש נשמתו ולפימה שהוא ראוי אליו ÷èðכל אחד מישראל שאל מהמצריים אותם הכלי כסף וכליזהב ושמלות שהשתייכו לחלקי נשמתו אשר הוצרך הואלהוציא משם èðøברכוש מצרים לא היה שם כלום המשתייך לשורש נשמתושל משה רבינו, ועל כן לא היה יכול ליקח מאומה, וע\"זאמר לו הקב\"ה שפסולתן של לוחות שלך יהא, ומשתייךלשורש נשמתו ועל כן הוא צריך ליקח אותם ñøבני מתא מחסיא היו מדקדקין שיהיה ממונם ורכושם רקמשורש נשמתם, שהרי ככה ידעו שניצוצי הקדושהבהבהמות הוא משורשם שהוא בחינת התוה\"ק áñøäèéçùהמאן דאמר שסובר שאין שחיטה לעוף מן התורה, סוברכדעה זו שהעוף נברא כולו מן המים, ועל כן יש לו מןהתורה דין כהדגים שאין להם שחיטה כלל, אולם כיוןשניזונים מהעפר תיקנו להם חז\"ל שחיטה öדעת השבטים שהצאן ובקר של יעקב אבינו לא היוברייתן כלל מן האדמה אלא מן המים ולא היו זקוקיםלשחיטה כלל, ויוסף סבר שטעונים שחיטה כי נזונים מןהאדמה öנשמות צדיקים אשר צריכין איזה תיקון לפי מעשיהםמתגלגלים בעופות טהורים, ועל ידי שנשחטים שחיטהכשירה בברכה ומכסים דמם בברכה זהו תיקונם æðø
âøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãלא היה אצל כל השבטים שום פגם של חטא אלא מכירתיוסף, ומכיון שראובן השתדל בהצלתו של יוסף אם כןלא היה אצלו אף הפגם הזה ÷èëאף שראובן לא פגם במכירת יוסף נענשו עשרה הרוגימלכות גם עבור ראובן, כי עבור הפגם במכירת יוסףנעשה עידן ריתחא ועל כן נתפס גם ראובן עבור מעשהבלהה ÷ìעל ידי שהשתלטו השבטים על יוסף הצדיק לדונו ולמכרו,מתוך כך היו יכולים לצאת ממצרים, שמכיון שיוסף שהיההמלך על מצרים, היה הוא עצמו תחת ממשלתם שלהשבטים, נמצא שמצרים כולו היתה תחת ממשלת כלהשבטים, ולולא הדבר הזה שהיו הם שולטים על יוסףמתחילה, לא היו יכולים לצאת ממצרים לעולם ÷àîכל ההשתלשלות במכירתו של יוסף וגם במה שהשתדלראובן בהצלתו, היה הכל פועל דמיוני על העתיד מהשיהיה עד סוף כל הדורות, וגם על ביאתו של משיח בןיוסף לפני משיח בן דוד ÷âîהשבטים לא חששו על מה שיוסף לעצמו סובר שהמלוכהאינו מגיע ליהודה, אלא חששו שיהיה לו איזה כח לפעולעל יעקב אבינו, ובזה יזיק ליסודות המלוכה בבני ישראל,ששייך באמת ליהודה, ועל כן אף שלא חזרו בהם ממהשסברו שהוא מורד במלכות, היה די שימכרו אותו ויפרידואותו מאביו ÷âðúò éáúëîהמכ\"ע כהיום המה מלאים באפיקורסות ועריות וחילולשבת בפרהסיא, מלבד מה שדורסים ברגל גאוה עלהתוה\"ק, והראשי ישיבות הנכבדים הן המה המחזיקיםהחילול שבת בפרהסיא וכח המינות שמכניסים בכל ביתיחד עם כח הניבול פה ãëúúåîä êàìîמלאך המות נברא ביום הראשון, אף ששאר המלאכים לאנבראו ביום ראשון, שלא תאמר יש שותף ח\"ו להקב\"הבמעשה בראשית, שהרי עליו ודאי לא יאמרו שהיה שותףח\"ו במעשה בראשית àðäëåìîהיה מסורת בידי השבטים שאין מלך לישראל קודם בניעשו, כמו שדרשו בפסוק וידו אוחזת בעקב עשו, ועל כןיוסף אינו יכול למלוך עליהם לפני הזמן æîשבועה זו שלא ליקח מלוכה לפני הזמן, לא היה דוקאלישראל אלא גם לשאר האומות, אלא שלשאר אומות אינוידוע מתי נחשב אצלם שהוא עדיין לפני הזמן, כי לא חסעליהם המקום ליתן להם סימנים על הזמן, וזהו הסיבהשנכרתו כמה אומות מן העולם בשביל שלקחו להםהמלוכה לפני הזמן, ואולם לבני ישראל ניתן סימניםשידעו מתי הוא הזמן æîהשבטים דנו את יוסף למיתה מכיון שהוא רוצה ליקח לומלוכה לפני הזמן, ויצא מכך מכשול וסכנה והיזק לרבים,וקיימא לן שבדבר כזה אף אין צריכים לדון בבית דין,אלא כל הקודם זכה להורגו çîלא היה באפשרי שכאשר ישתחוו השבטים אל יוסף, ידעוכבר שהוא יוסף הצדיק, לפי שאז היה בכך בבחינת מלךעל ישראל, וזה לא יתכן שיהיה מלוכה בישראל לפניהזמן èîמה שעשו השבטים כתורה וכהלכה לדון את יוסף על מהשרוצה ליקח מלוכה לפני הזמן, הרי זה עצמו נחשב להםשיתקיימו החלומות באופן הנרצה ויסתבב הכל לטובה ð לזכות, ועל ידי הזכות הזה נשתלשל אחר כך כל העניןאף שיהודה היה צריך להיות לו המלוכה מצד שורשנשמתו, אולם מכיון שבחינם אינם נותנים דבר כזה, עלכן נסתבב לו מן השמים הזכות שיקדש שם שמים כשקפץנחשון בן עמינדב משבט יהודה לתוך הים çöäîçìîאם האמת כדברי הציונים שנעשה להם נסים במלחמתם,הרי זאת אומרת שעל פי דרך הטבע לא היה באפשרישינצחו, ואם כן מי נתן להם ההיתר להפקיר דם נפשותמישראל לצאת למלחמה åðúäðåøçàä äîçìîכל אחד יודע אשר כל יהודי שניצול ממחנות השמדרח\"ל, היתה הצלתו בניסי נסים שלא כדרך הטבע כלל,ומעתה עלינו להתבונן ולראות על ידי מי נעשו לנוהנסים הללו, אשר זה יתברר לאיזה תכלית הביאו הנסיםãéכל הדברים שעברו בעת התלאות של המלחמה, היה הכלבנסים ונפלאות, וכל איש יהודי שעבר אותם הזמניםונשאר בחיים חיותו, הרי אין חקר להנסים שנעשו לוçëàìøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãשוחט שאינו מראה סכינו לחכם ובזה מזלזל בכבודו, עלידי כך אין לו סייעתא דשמיא, וזה יהיה גרמא בנזקין דלאאסתייע ליה מלתא להעמיד הסכין על בוריה ולא ירגישבפגימה âéúïèùודאי שהשטן לומד גם גמרא, שהרי גם האפיקורסיםמדפיסים את הש\"ס, ומדפיסים אותה בעצם יום השבתהשטן ô רח\"ל, ויש בתי דפוס שמשתייכים כל כולו להיות יחד עםכל השמות שניתנו אינם בחינם, ויש להם איזה שורשלהשטן שעיר בצר נקרא גם בשם בצרה ô ומכיון שבצר ובצרה דומים מאד בהשמות, על כן ידמההס\"מ אינו עושה מלאכתו לבדו, אלא שיש לו כמה וכמהחיילות, עד שאמרו דאינהו נפישי מינן, והן המה כלהכיתות הללו שעומדים לעזרתו והולכים בשליחותו àôבמקום שהס\"מ רוצה למנוע איזה דבר, יש ביכולתו לשיתעצה, אשר אפילו באופן שהחשבון יעלה כהוגן, הואמערב את עצמו לתוך הענין לבלבל הכל, אשר שוב לאידעו עוד מהו האמת ÷åíéîëç éãéîìú ùåîéùהדרך הטובה והישרה שיעסוק אדם בתורה הוא באופן שלשימוש תלמיד חכם, ובזה גם מקיים מצות בוראו ית\"שבהבנת לימוד התורה באופן הראוי להיות משנתו ברורהאצלו ëùùðåòå øëùבעונשים יש שני אופנים, אחד, עונש המגיע לאדם בכוונהמה' לעונשו על חטאיו ולהטיבו באחריתו, ואופן השני,כי האיש מזלו רע, רק ה' מגן בעדו ומשדד מערכותהשמים, וכאשר יחטא ה' מסלק השגחתו ומניח למנהגוכפי מזלו לרעה á של עולם תחת כוכבי שמים וכסיליהם, והמה פעלו בוכל זמן שהצדיקים עדיין בחיים חיותם בעולם הזה, לאהוא לריק â נודע להם ענין מתן שכרם, עד שחושבים שכל יגיעתםיכול להיות במעשה אחד שיש בו זכות שמקבל עליו שכר,וגם חטא שמקבל עליו עונש àðכיון שניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין צדיקלרשע, והעונש הן על מי שראוי והן על מי שאינו ראוי,חוץ מצדיק גמור שאין בו שום פגם ניצול מהמשחית, ומישיש בידו איזה פגם אף שבזמן רגיל לא היה מקבל עונשעל כך, אבל כששולט עידן ריתחא אז שוב אינו מבחיןונתפס בהעונש ÷èëמה שאמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, זהו רק בקיוםהמצות שהאדם חייב בהם במצות הבורא, אבל במה שהואמביא את עצמו לידי חיוב, שפיר יש בזה שכר גם בעולםהזה ÷åôאף שעל קיום המצוה בעצם אין מקבלים שכר בעולםהזה, אבל על ההכנה למצוה ועל הכשר המצוה שפיר יששכר גם בעולם הזה çùאב הפודה את בנו מקיים עצם המצוה שאין עליה שכרבעולם הזה, אולם כיון שבמצוה זו הוא גם מהנה אתהכהן ליתן לו כסף הפדיון, הרי נהג בזה מנהג הטוב ביןבני אדם כי יש לו להכהן הנאה מזה, ועל זה שפיר מגיעלו שכר גם בעולם הזה éùטעם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי המצות המהרוחניים, ואם כן לא יתכן לשלם שכר עליהם בעולםהגשמי שהוא כלה ונפסד, ועל כן שמור בעבורם השכרלעולם הבא æéùכאשר מקבלים התמנות על הציבור אין לצפות שיהיהאיזה תועלת בעולם הזה, אלא השכר הוא רק לעתיד לבואשכרם הרבה מאד âôùäåìùיעקב אבינו ביקש לישב בשלוה, רק היה לו חוב של כ\"בשנה שהיה צריך להיענש שלא כיבד את אביו, על כן קפץובכך הגיע להשלוה כבר בעולם הזה â עליו רוגזו של יוסף, ומתוך כך יקבל עונשו ופרע חובו,כיון שביקש יעקב לישב בשלוה והקב\"ה עושה רצון יראיו,לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף בכל השתלשלות הענינים,שמכרוהו אחיו למצרים ועלה לגדולה והלך יעקב אבינואליו בדרך כבוד, ועל ידי זה זכה יעקב אבינו להיותבשלוה, שאף הליכתו לגלות היה בדרך שלוה ומנוחה àëצערו של יצחק אבינו היה גם באותם הי\"ד שנה שהיהיעקב בבית עבר, ומה שלא נענש על השנים הללו היהורצה אבינו יעקב על ת\"השי רחמי שנתגלגלו מה מצד
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã ãøúהנסים שנעשה עמנו בדור האחרון בכל התלאות תחת ידהרשעים בזמנים אלו, אשר כבר היו נדונים בעוה\"ר, היהבבחינת ניסא דיחיד, כי רק יחידים ניצולו ונשאר רק איזהשארית, וצריך לברך על זה ברכת הנס ãðתכלית כל התלאות היה כדי שנדע שהכל הוא מהשי\"ת,ושיזכרו לתת תמיד שבח והודיה להבוכ\"ע, ושלא ישכחוההתחייבות המוטלת עלינו ÷æëכל ההשתלשלות וגלגולי הסיבות היה הכל מן השמיםאשר הרשעים דימו וחשבו להשמידנו ח\"ו כמו שהרגורח\"ל הרבה נפשות מישראל, והיה חפצם ורצונם לכלותאת כל ישראל ח\"ו, אמנם מן השמים הסתבב הדברבכמה גלגולי סיבות, שלבסוף לא יכלו לעשות לנומאומה ÷áòכל מי שיש לו מח בקדקדו רואה שכל האסון של הכללישראל אשר אירע לשש מיליון נפשות ישראל, הרי ברורכשמש בצהרים שהיה בסיבת הציונים âðúמי שיש לו מח בקדקדו כבר רואה כהיום מי העמיד אתהכלל ישראל בסכנה בעת המלחמה האחרונה, והלואישאם היו מצייתים להצדיקים ויראי ה', ולא היו נותניםשום כח וחיזוק להציונים, אז לא היה מגיע לכל הצרותהללו, וזהו בלי שום ספק âñúøöéä úîçìîטעם כל דאלים גבר כי מכיון שהחפץ שייך שלו לכן הוארוצה באמת שיהיה אצלו, והמשתדל ורוצה באיזה דברלאמיתו הרי הוא מנצח לבסוף, כמו כן מי שרוצה באמתלנצח במלחמתו עם יצרו, שיש גם אצלו בחינת כל דאליםגבר ומתגבר עליו øòיתכן באדם שאינו מתנהג בדרך טובה לפי שיצרו תקפו,וכאשר מכניסים בו כח קדושה להחליש יצרו אז הואמתחזק נגדו וכבר עושה לשמים çùבזמן אשר היצר הרע מתאמץ ומתחזק על אלו ההולכיםבדרך הממוצע, להטות אותם מדרך האמצעי ולהנטותם אתצד השמאל ח\"ו, שוב אי אפשר לילך עוד בדרך הממוצע,אלא צריכים להתחכם וללחום עמו, על ידי שילך האדםנגדו לגמרי ולצדד עצמו כולו לצד הימיני âðúãåã úéá úåëìîבמעשה דתמר היה תלוי כל מלכות בית דוד, והיה בעניןהזה קטרוג גדול מהס\"מ שרצה למנוע שלא יצא מלכותבית דוד, על כן לא היה אפשר לסמוך במקום זה עלהחזקה ÷åתמר התפללה שלא תהיה הנס בזכות מה שצריך לצאתממנה מלכות בית דוד, אלא בזכות שתעמיד חנניה מישאלועזריה, כי מצד מלכות בית דוד יש לחוש מאד שהס\"מיניח כל כוחו שלא יגיע לידי כך ÷æהשבטים לא חששו על מה שיוסף לעצמו סובר שהמלוכהאינו מגיע ליהודה, אלא חששו שיהיה לו איזה כח לפעולעל יעקב אבינו, ובזה יזיק ליסודות המלוכה בבני ישראל,ששייך באמת ליהודה, ועל כן אף שלא חזרו בהם ממהשסברו שהוא מורד במלכות, היה די שימכרו אותו ויפרידואותו מאביו ÷âðïåîîהצדיקים חביב עליהם ממונם, כיון שהם יודעים שבאותוהרכוש מגולגלים הנפשות וניצוצי הקדושה המשתייכיםלשורש נשמתם ולכן גם נפשם נמשך אליהם לפי שהםצריכים לתקן אותם àñøבני מתא מחסיא היו מדקדקין שיהיה ממונם ורכושם רקמשורש נשמתם, שהרי ככה ידעו שניצוצי הקדושהבהבהמות הוא משורשם שהוא בחינת התוה\"ק áñøבכל דבר שרוצים לפעול נעשה הפרעה וביטול מצד חוסרהאמצעיים בלשכה מסודרת ומקור הממון, ועל כן זהו דברגדול שעומדים בעזרה וסיוע להעמיד בסיס שיוכלולהתקיים äöùכל התכלית של הממון הוא כדי שיוכל לעשות בזה דבריםטובים ולחזק היהדות והחינוך של יהדות, ובתי התלמודתורה, וכל דבר וענין של יהדות æöùעל כל השקרים יש מעות הרבה כמו אשפה ואין אצלםשום מחסור במעות כי יש שם די והותר של אלפי רבוארבבות ãéúהמקום הנכון שהממון צריך להיות מונח הוא אצלהצדיקים, אבל כהיום הוא מונח אצל הרשעים ששם הואבבחינת איסתירא בלגינא áòúøùë ïåîîיתכן שאם היה מתרבה מספר נפשות אנשי ביתו של יעקבאבינו יותר משבעים נפש, אז לא היה יכול להספיק דיפרנסתם רק באופן שיצטרך להשתמש בממון שהגיע לידומבית לבן ושכם, ולכן כדי שלא יצטרך להגיע לידי כךìàåé íéðéðò çúôî éøáã çëøúמכיון שרצה הקב\"ה להציל את הרוצחים בשוגג, הוזקקולבחינת ההצלה שפתח בו ראובן והוריד השפעה זו לעולם,ולכן פתח הכתוב בראובן את פרשת ערי מקלט ÷âñראובן היה איש צדיק וקדוש לאלקיו, והוא ידע בעצמושיש בכח קדושתו הגדולה לעצור את הנחשים והעקרביםשלא יזיקו את יוסף במשך היותו שם בבור, ואח\"כ ישיבנואל אביו ÷òíéáøרבי אליעזר חלק על רוב חכמי ישראל, וטען אמת המיםתוכיח, כי נמשל התורה למים היורדים ממקום גבוהלמקום נמוך, כך דברי תורה אין מתקיימין אלא במישדעתו שפילה, וזהו שאמר להם, שיש בכם הרבה אשרלהם לב להבין להודות לדבריי, אבל מפני הגאוה כל אחדמתבייש לחזור מדבריו, ולכן אין לסמוך על הרוב áîמה שהסתפקו שמא הלכה כבית שמאי בשביל דמחדדיטפי, אין הכוונה שהיה ספק שבאופן זה לא אמרינן דאחרירבים להטות, אלא שהיה הספק אולי החידוד של המיעוטהוא יותר מהחידוד של הרוב, ועל כן נחשב להיות רובáë÷ ,âî בהאיכותאם היו מקבלים דעתו רבי אליעזר נגד הרוב בשבילשהתברר ככה על ידי המופתים, מעתה שוב לא יוכלו עודלברר שום הלכה בכח הרוב, והיה מתרבה מחלוקותבישראל ãîאם מקבלים דעתו של היחיד נגד הרוב, שוב אין יכולים לבררשום הלכה בכח הרוב, ומתרבה מחלוקות בישראל åîלשיטת יוסף הצדיק היה להם דין בן נח, ולא היה שייךהדין של אחרי רבים להטות, ולכן לא רצה יוסף לקבלדעת הרבים ÷áëאין נחשב דעת השבטים לרבים לענין אבר מן החי כי כברעשו מעשה על פי שיטת דעתם בהלכה זו, והם נוגעיםבדבר ואי אפשר להכריע ההלכה ע\"פ הרבים ÷áëכשיש כנופיא בישראל החרדים לדבר ה' ועובדים אתהשי\"ת, זה משפיע גם על אחרים זולתם ועל כל העולםכולו âîùענין הקביעות עתים לתורה יש בזה חשיבות מיוחדת שיהיהבאופן של תלמוד תורה דרבים, ואל יאמר היחיד שמוטבלו ללמוד בביתו, כי מלבד מה שאין זה מתקיים בהמשךהזמן, ורק על ידי שבא לבית המדרש יש בזה קבלת עוללהמשכת הדבר, עוד זאת כי כאשר ישבו אחים יחדובלימוד שיעורי תורה הרי יש בזה כבוד שמים îãùבזמן שרובם ככולם נמשכים אחר השפעות זרות מן החוץהאיך שייך לומר שאחרי רבים להטות ñùכהיום אין יודעים מי שדעתו משוחד ומי שאומר דעת תורהאמיתיית, ועל כן לא שייך לומר אחרי רבים להטות áìúïåöøכמה גדול כח המחשבה והרצון האמיתי לעשות מצותהבורא ית\"ש, שאפילו כאשר רק נדמה להאדם שהואעושה רצון השי\"ת, כבר מעלה עליו הכתוב כאילו עשהבפועל מה שהוא לרצון לפניו ית\"ש àìהמכוון והתכלית של כל הלימוד אשר האדם משקיע בזה כלכוחו והבנתו הכל הוא כדי לדעת ולהשיג רצון הבורא ב\"ה,וכל היגיעה הוא להשיג אמיתת רצון הבורא ית\"ש øãò'ä ïåöøתכלית כל הלימוד הוא שיהיה לאדם אמונה שלימה לדעתשיש בורא עולם ית\"ש מלא כל הארץ כבודו בכל הענינים,ולדעת מהו רצונו בכל פרט ופרט øãòאין די לאדם במה שיודע פרק משנתו להבין ולהשכילהיטב כל היקף הענין הנלמד באופן ברור, אלא שהואזקוק עוד שירצה וישתוקק לידע מהו רצונו ית\"ש באמיתתהלכה זו ויזכה להשיג הדבר, וצריך להרבות בתפילהלזכות לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא לאמיתתו èéùòùøהרשע הגמור שונא את הצדיקים, ועל כן הוא מהלל אתהרשעים ומשבח מעשים מגונים çìהצדיק אולי יתכן לפעמים שיפול באיזה עקמומית, אבלאצל הרשעים אין דבר כזה, שמכיון שאצלם אין היצרהרע מעקם אותם מדרכם, על כן בטח שמכוונים אלהאמת ברשעתם ñבסתם בני אדם אין איסור אלא לבטוח בהם בלבד ומסירבטחונו בה', אבל בהיות לבו נכון בטוח בה' אלא שבאלגלגל תשועת ה' על ידי השתדלות אנושי אין בזה פגם,אבל באדם רשע אסור לבטוח כלל, אפילו באינו מסירבטחונו מה' ÷çò
äøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãנשתלשל הדבר מן השמים באופן של נס שלא יתרבהמספרם ÷çñכאשר ירד יעקב למצרים כל הכסף היה שייך ליוסף הצדיקוהיה אפשרות לפרנס את כל יוצאי חלצי יעקב בממוןכשר וטהור, ועל כן לא היה מניעה ונעשו נסים שנתרבוחלציו לששים רבוא ÷çñיעקב אמר לעשו אם לבן גרתי וא\"כ כל תמיכתו ומקוריניקתו היה מרכוש ממונו של לבן, ונפחת ערכו של כלהתורה והמצות שלו, ואינו תורה אמיתית כי יש בה הכחשל לבן, ואם כן אין ברכת יצחק יכול לחול, ואין לו סיבהלשנאו אותו ÷ãòיעקב ביקש לישב בשלוה שהיה חושש שכל יגיעתו שהואמתייגע עכשיו להקים דורות כשרים יהיה ח\"ו לריק, כיאין מי שיכלכלם ולתמוך בהם להחזיקם, ונמצא שעלוליםמאד להכשל בקבלת תמיכה ממקורות בלתי הגונים,ונתקיים כשירד למצרים וכל הממון היה ממון כשר שליוסף ÷äòíéøôåëä úìùîîזה שיכולים להעלות על הדעת אשר מינים וכופרים ל\"עיהיו מנהיגי ישראל, ועוד ישמחו בזה יהודים שומרי תורה,וגם יאמרו על כך שהוא נסים זהו כבר מכה אשר לאכתובה בתורה ãðכל מעשי הציונים גורם סכנה, כי הדבר ברור שאיןלשום אחד רשות לשפוך דמם של ישראל בלי דעתתורה ובלי דעת אמת, ומה גם שכל פסיעה שלהם הואבאיסור, וכל פעולה של ענין ממשלה הוא במינותוכפירה ל\"ע äðהממשלה של הציונים הוא בודאי ענין של יהרג ואליעבור, שהרי הם כת של מינים, ואין בנמצא מסוף העולםועד סופו מקור משחת כזו של מינות כפירה, המפיץ מינותבכל העולם כמותם èðúâéäðîיש הכרח למנהיג ישראל שידע ויבחין בכל פרט בבחינתהרעה, כי אם אינו יודע בפרטי בחינת הרעה כדי שיוכללהוכיח את ישראל, ומחליק בלשון לדבר אליהם רקבמעלות טובתם, אז יכול לקלקל áöעל ידי הלחץ העצום וגודל ההשפעה של בני עדתם,מתנהגים החכמים כרצון העמא דארעא, שכל מה שעושיםהוא רק למצוא חן בעיניהם ולעשות שאלתם ובקשתםלהמציא להם היתרים על כל דבר אסור ñùבעוה\"ר המציאות הוא שהמנהיגים אינם יכולים להוציאאל הפועל אף כפי דעת עצמם, כי המה משועבדים אלהדעות ואל ההשפעות מדעת הקהל המרובה, אשר בהםאין בנמצא לא דעת תורה ולא דעת אמת כלל àñùיש בין המנהיגים כאלו שהם יהודים כשרים, ומתחילההיה רוצה מצד עצמו להנהיג את עדתו על הדרך האמיתי,ואולם מוטל עליו פחד מהציבור והוא מוכרח להשביערצון בני עדתו, ואחר כך כבר הולך ויורד המצב אצלושהוא עוד נעשה גרוע מבני עדתו ונותן להם עצות כאלושאף לא היה עולה על דעתם בעצמם åòùמה שהמנהיגים נעשו מסיתים להוריד עוד את מצב בניישראל, היה גם אצל דתן ואבירם במצרים åòùאם המנהיג נמצא תחת אלמות ויש עליו איזה אחריות שלפחד ומורא מפלוני או אלמוני שזה מעוור את עיניו, הריאם הוא סומא בעיניו ואינו רואה, והאיך יכול להיות מעיניהעדה èòùהיצר הרע מתגרה ביותר על המנהיגים והעומדים בראשמערכות ישראל להכשילם במעמדם, ומכיון שכן המהעלולים ביותר ליפול בנסיונות רבות ח\"ו àôùכאשר מקבלים התמנות על הציבור אין לחכות שיהיהאיזה תועלת בעולם הזה, אלא השכר הוא רק לעתיד לבואשכרם הרבה מאד, ואם יזכו לחזק בדק בית ישראל יהיהלהם סייעתא דשמיא להוציא הדברים אל הפועל âôùכל מי שמתמנה להיות לראש צריך להוציא אל הפועלכמה דברים בעניני היהדות, ועל כן כיון שבעיני העולםנחשב העשירות לחשיבות ומעלה שלכן הם שומעים יותרלדברי העשיר, הרי נמצא שהעשירות הוא גם כן אמצעישיוכל להוציא אל הפועל אצלם מה שהוא רוצה בענינייהדות èôùאם לא היו עושים עגל, אז יתכן שהיו מעמידים עליהםמנהיגים לא טובים, ואז היה גרוע יותר, כיון שעל ידיהעמדת מנהיגים לא טובים, נעשה בכל יום עגל חדש âéúבעוה\"ר רוב אנשי הדור וגם הרבנים והמנהיגים נתוניםתחת ההשפעה של המינים והאפיקורסים פריצי ישראלאשר הרימו ראש והתנשאו על ישראל, והמה עשיריםונשיאים נתונים עליון âëúèëøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãדרך רשעים אין לה שום קיום, כי כל כך מתהפכיםוהולכים בדרכם עד שמתמקמק כולו ונעשה הכל בטלומבוטל ÷çöהנמצא בסביבה של לומדי תורה ואינו נמשך להתנהגבאורח ישרה של היהדות ודרך האמת נקרא אבירי לב,מפני שמאחר שנמצא בסביבה של לומדי תורה אושבעצמו עוסק בתורה, יש בזה כח המעורר להמשיך לדרךהטובה, והוא צריך להגבר ברשעותו לא להתעורר על ידיזה ונעשה גרוע ממה שהיה äëøענין התאמצות ואבירת הלב זקוק להיות הן אצל הצדיקיםוהן להבדיל אצל הרשעים, כי הצדיק זקוק לאבירת הלבשישאר ביהדותו ויהיה חזק ואמיץ בעצמו, וכן אצל הרשעשמכיון שכשהוא רואה תורה ויהדות אז נולד אצלו ביותרכח היצר הרע וכח הסט\"א ומתחזק באבירת הלב להתאמץבדרך הרעה æëøíéòùøאלו העושים מעשי זמרי והדומה לזה, לא רק שהמה אינםמצילים מן הסכנה אלא שהם עוד הגורמים את הסכנההמרחפת ח\"ו, שהרי אי אפשר להכחיש מה שמבוארבכמה פסוקי התורה שעל ידי מעשים כאלו גורמים סכנהלישראל äòùהרשעים אינם יודעים הדרך הנכון להשתמש בהממוןלתכלית הנרצה âòúכל זמן שמתחברים ונמצאים יחד עם רשעים, הרי זה גורםבנזקין שלא יוכלו לקיים כל התורה äôúכאשר היה האדם בחבורת רשעים, אף אח\"כ כאשרמתרחק מהם, אולם דעותיהם והשפעתם שנקלטו אצלםעדיין נשרשו בלבבו ובקרבו åôúäèéìôä úéøàùיש כאלו ששרדו לחיים מהמלחמה האחרונה כדי לשוםשארית בארץ בדרכי היהדות, ויש ששרדו לחיים בשבילשיהיו נסיון להדור, ועל כן מוטל על כל אחד לבחורבטוב, כדי שיזכה להיות בין הללו שנשארו לתכליתâé÷ ,å הטובבהצלה שהציל השי\"ת את המעט משארית הפליטה שהיואז באותו המצב, יש בזה תכלית נרצה שנוכל בעזר השי\"תלהעמיד דורות מבני ישראל לתורה ÷æðכל אותם היהודים המועטים שניצולו מכל התלאותשעברו, הרי הן המה הכוחות העיקריים של הכלל ישראל,שהלא ניצולו רק מעט מזעיר והם נשארו למען הצלתקיום הכלל ישראל ÷ñä\"é éèáùהאיברים של האבות הקדושים ושבטי י\"ה, עשו מעצמםכל מה שצריכים לעשות למען תכלית רצון השי\"תàìכל מה שעשו השבטים במכירת יוסף היה כדת וכהלכה,שהיה כולם קדושים וכולם צדיקים, ונחשב להם לזכות,ואף קצת הפגם שנכלל בזה היה בבחינת נורא עלילה וגו'שהזמין הקב\"ה דבר זה לידם, כיון שהיה הכרח שיגיעאותו העונש áðהשבטים שמרו כל התורה, אבל הציווי עליהם היה רק עלשבע מצות בני נח, אלא שהוסיפו מעצמם לקיים גם שארהמצות בלי שיצטוו על כך, שהרי היה עדיין לפני מתןתורה ÷äðכל מצוה שעשו שבטי י\"ה, השפיע כח הקדושה לכלהעולם שיתעוררו לדבק בקיום מצוה, וגם נשאר להיותכח נצחי לעולם ועד ÷áñúåçåìä úøéáùהאותיות פורחות שנעשה כשירד משה מן ההר לא היהמצד שלא רצה הקב\"ה עוד ליתן התורה לישראל אחרחטא העגל, אלא האותיות פרחו ברצונו של משה כדישיוכל לשבור את הלוחות, ועל ידי כך יבחינו ישראלבגודל פגם החטא æéøבשבירת הלוחות הטיל משה אימה ופחד על ישראל לדעתשבלי יראת חטא אין תורה כלל çéøùôð íéòáùבכל השנים שהיה יעקב אבינו בארץ כנען בהמשך שלשלשים שנה, לא נתרבו יוצאי חלציו יותר משבעים נפשעד שירד למצרים, כדי שלא יצטרך ליתן עוד דורנות לעשוכפי ערך מספר הנפשות שנתוספו אצלו ÷çñיתכן שאם היה מתרבה מספר נפשות אנשי ביתו של יעקבאבינו יותר משבעים נפש, אז לא היה יכול להספיק דיפרנסתם רק באופן שיצטרך להשתמש בממון שהגיע לידוכך לידי להגיע יצטרך שלא כדי ולכן, ושכם לבן מבית
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã åøúיש מנהיגים כאלו אשר סורם רע מתחילה, ויש גם כאלואשר מתחילה הם כשרים ואלא שאחר כך יורדים למטהעל ידי אשמת העם ìúאחר הגאולה שלימה ידרוש הקב\"ה מהרועים על מה שלאהשגיחו לראות בבני ישראל מתחילה שלא יבא אצלם לידיכל הפירצות החמורות åîúכל רב ומורה דרך באיזה בית מדרש קטן, הוא כבר נצרךאל העולם, ויש בזה נסיון גדול, כי מכיון שהעולם בדרךכלל נתפס אל דרכי הרשעים, הרי מתוך כך דין גרמאבנזקין שנופלים ברשת להיות ח\"ו מחניף לרשעים çñúבאמת הוא פחד גדול האחריות המוטל על כל אחד, עדשיכולים לקנא מעומק הלב את איש יהודי המתפרנסממלאכתו ואינו נכלל בין הרועי ישראל òúאף שבני ההמון המה שוגגים ונכשלים באונס, אולםמאחר שסיבת השוגג שלהם הוא הזדון של המנהיג, ע\"ככל אותם החטאים אשר כל העם עושים בשגגה, נזקפיםעל ראשו בבחינת מזיד ôúäøåðîמלבד עצם קיום מצות הדלקת הנרות במנורה, עודזאת היה, שהיא העדות על השראת השכינה בישראלãôùäøåñîבעת שנמצאים במצב של ספק ואין יודעים עצה האיךלבחון איזה דרך ישכון אור, אז צריכים להביט ולראותמה אמרו הדורות הראשונים בענין זה, כי זהו העיקרשלא לזוז מדרכיהם של אבותינו ורבותינו והצדיקיםהקודמים èñאנחנו במצבינו אין אנו מבינים ואין אנו יודעים מאומהועל כן מוטל עלינו להביט אך ורק בעקבי הצאן, והיינובפסיעות שהלכו הראשונים, ובאופן זה שיאחזו בכך וילכורק בדרכיהם ישאר עוד איזה שארית àòזאת הוא התעודה בישראל אשר מי ששונא את השי\"תגם שונא את המשכת דרך הקדום ÷æòבכל דבר צריכים להסתכל על הדורות הקודמים, וכןכשמחפשים ומבקשים להגיע למידות טובות מסתכלים עלדורות הראשונים לדעת את הדרך ילכו בה éøכשיש קיבוץ של בני ישראל השומרים אמונים לשלימותדרך התוה\"ק ומתנהגים בדרך הישן המקובל לנו בכלפרטותיה ודקדוקיה, אז זה משפיע גם הרבה על כלהסביבה שלא יטו מן הדרך åñùכל כוחינו אינו רק מה שאנו שליחותיהו דקמאי עבדינן,ועל תורתם של הראשונים כמלאכים אנו נשענים ובכוחםאנו מתחזקים, אבל הללו המשנים מדבריהם ח\"ו, הריודאי שאין תורתם תורת משה ואינו תורתו של הקב\"הçëúאם האדם יודע ומכיר ומודה על האמת שהראשונים המהכמלאכים, והיינו שאי אפשר לחלוק על דבריהם, ולכן הואאינו זז כמלא נימא מדרך הקדום של הראשונים, אזי יהיהביכולתו להשאר בגדר בן אדם èëúאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא נמצא רק בתלמידיחכמים ההולכים בדרכי אבות הראשונים ואינם משניםכלום מדברי אבותינו ורבותינו הקודמים ודרכיהם ìúמוטל החובה להתדמות בכל הנהגותינו רק לרבותינומדורות הקודמים ולא זולת áðúúåôåòä úøåñîמסורת העופות בא לומר אשר אותם המינים אינם יכוליםלהשתנות לעולם, והיינו שמן השמים אין מניחיםשיתאחז כח הטומאה באותם המינים כדי שלא להכשילהעולם ÷èöùôð úåøéñîאותו הקפיצה של נחשון בן עמינדב לתוך הים, היה בזההכרח גדול שיוכלו בני ישראל לזכות לקריעת ים סוף, כיבלי המסירות נפש הלזו לא היה באפשרי שיקרע היםבפניהם çöהצדיק יראה ויתבונן האיך שהרשע מתחזק באבירת הלבלהיות לו מסירות נפש על דרך הרע, ומתוך כך יוכלללמוד האיך להתחזק ולהתאמץ באבירת הלב לילך בדרךהטובה והישרה æëøçéãîå úéñîאף שלא נענש איוב על מה שהיה מחרף ומגדף, כיון שלאדיבר אלא מחמת צער ויסורים ונמצא שהיה באונס, אבלמאחר שבעצם יצאו מפיו דברי חירוף וגידוף נגד האמונה,זה גרם לו עכ\"פ שכבר נפחת מעלתו ואבד מדריגותיוìàåé íéðéðò çúôî éøáã åëøúשאברהם אבינו הוא איש אלקים קדוש אשר כל מעשיוהם לשם שמים, ואם כן פעולות ההצלה לא היו ח\"ו עלידי כשפים אלא בכח אלקי, ונמצא נתרבה כבוד שמיםבכל העולם çñצריכים להשים לב לשמור מחשבותיו וראייית עיניוולשמור מוצא פיו, והנה כאשר מתנהגים כך אז הוא לשםולתפארת ובזה תלוי כל הכבוד שמים áøאותם התלמידים שעוסקים בתורה כראוי לשם שמיםולתכלית נרצה ביהדות ומתנהגים כהוגן, יש בו גם קידוששם שמים שלומדים ממנו בני אדם, ומכיון שכן ישלתלמידים כאלו סייעתא דשמיא ומתוך כך זוכים גם הםשיכנס הברכה בכל הענינים הן בתוה\"ק והן בשאר כלהדברים áöøכל עניני חילול השם וקידוש השם אינם דברים כאלו שכלאחד יכול לקבוע ככל העולה על לבו ודעתו מהו חילול השםומהו קידוש השם, כיון שהמה הלכות מפורשות àñúיש חיוב גדול להודיע ברבים שבני ישראל שומריםהתוה\"ק, וזה הוא הקידוש השם áñúíé÷åçø áåøé÷עד שנתאמץ להחזיר אחרים למוטב, מוטל עלינו יותרחובה בעד התכלית הנרצה לנו ולבנינו, שנשגיח עלעצמינו שלא להיות נסחף עם הזרם הזה äñùהעצה היעוצה מה שיכולים לעשות כהיום להשפיע כלפיחוץ, זהו רק על ידי שמשגיחים בעינא פקיחא בתוככיהמחנה של יראי ה' ומנהיגים אותם בדרך הטובה, וזהכבר משפיע גם כלפי חוץ æîúúåàð÷כל מה שעשו השבטים עם יוסף היה מצד הקנאות הגדולהשבער בהם כשראו שהוא רוצה להיות מלך לפני הזמן, לפישראו שדבר כזה מביא אתו אסון גדול לכל העולם ðפנחס קנאה היה ראוי לקבל השכר להיות מלאך קיימאוגואל ישראל, אולם עדיין היה חסר זכות של מצוה זו,ולכן זיכו אותו מן השמים שיבוא לידו מצוה זו של אותוהקנאות çöכמו שהקנאות האמיתית מקיים את העולם ואת היהדות,ככה יש קנאות שמחריב את כל העולם öçøúåðáø÷על ידי שהקריב נח הקרבנות השפיע השי\"ת השפעה טובהלקיום העולם הזה ÷äôעל ידי שהביא נח הקרבנות הציל את העולם וכל בריותיושלא יבא עוד מבול עליהם, על כן כיון שבגללו יש הצלהלכל הבריות לכן הותר לו לאכול בשרם àøכיון שאמרו כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחהוכו', הרי כמו שבהקרבת הקרבן היה זקוק לטהרת המקוה,כן הוא בלימוד התורה שצריך להיות בטהרת המקוה æëùבאותם חטאים שיש בהם מעשה בפועל, היו צריכיםלהביא חטאות ואשמות שהכהנים אוכלים הבשר שיעשההתיקון באופן של פעולה ומעשה של אכילת הכהן çìúçø÷כל הארץ נעשה כמשפך להוליך אף מחט שאולה לארץ,כדי ששום אחד לא יהנה עוד מהם, ועי\"כ יתנתקו לגמרימכל דעותיו æôúóåñ íé úòéø÷אף שאם היו כלל ישראל זוכים לא היו צריכים לעבור דרךים סוף כלל והיו נכנסים מיד לארץ ישראל, אולם האמתהוא שאכן היו זקוקים לכל הענין של קריעת ים סוף, שהלאזה היה הגמר של כל יציאת מצרים, ונעשה בזה עצמו תיקוןגדול ובירור גדול ונתגדל כבוד שמים åëכיון שביציאת מצרים זכו ישראל לקריעת ים סוף, אשראז ראו התגלות השכינה, ומתוך כל זה הגיעו גם להאמיןבמשה רבינו ובצדיקי אמת, הרי בזה נתברר להם שהקב\"ההוא שהוציא אותם ממצרים âñמכיון שהלכו ישראל דרך המדבר ים סוף, והיינו שיזקקוישראל לעבור את הים בחרבה, אשר לדבר זה יצטרכו ישראללזכותו של יוסף הצדיק, על כן הזכיר ואמר ויקח משה אתעצמות יוסף עמו, כי הים נבקע בזכות של יוסף ãñאותו הקפיצה של נחשון בן עמינדב לתוך הים, היה בזההכרח גדול שיוכלו בני ישראל לזכות לקריעת ים סוף, כיבלי המסירות נפש הלזו לא היה באפשרי שיקרע היםבפניהם çöכולם אכן רצו לירד תחילה לתוך הים, אבל עדיין דברוונטלו עצה על כך, אולם נחשון בן עמינדב לא נטל עצהולא שאל לדעתם, אלא עשה בפועל וקפץ לתוך הים, וזה
æøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãהטובים כדי לטורדו מהעולם הבא è הגדולים, וקיבל שכרו משלם בעולם הזה על מעשיוהרואה אדם עובר עבירה בזדון מצוה לשנאתו, אבל עדייןיש חיוב לטעון עמו, אבל אם היה בזה ענין של מינות,אין רשאים אפילו לטעון עמו, וכל שכן אם הוא מסיתומדיח אסור למצוא עליו צד זכות äîאף שיש לכל אחד בלבבו כח היצר הרע שהוא מלאךהמסית, אבל אותו המלאך אינו בעל בחירה ועל כן ישעליו איזה גבול עד כמה הוא רשאי להסית, אבל המסיתומדיח הוא אדם בעל בחירה, ולכן הוא גרע הרבה יותרמהיצר הרע ãìúהנהיג הש\"ץ ימ\"ש לברך שם ברכת כהנים בחוץ לארץ בכלשבת ושבת, וכשבאו על הטעות של אותו משיח שקר בטלוהמנהג, כדי שלא להניח שם למסית ומדיח ר\"ל çðúàáä íìåò ïéòîצערו של יצחק אבינו היה גם באותם הי\"ד שנה שהיהיעקב בבית עבר, ומה שלא נענש על השנים הללו היהמצד מה שנתגלגלו רחמי השי\"ת על יעקב אבינו ורצהליתן לו עוד שנים הרבה של שלוה ולהטעימו בעולם הזהמעין עולם הבא ÷åñéðéñ øä ãîòîכיון שמתוך הנסים ביציאת מצרים נשתלשל אחר כך מזהשקבלו ישראל התורה במעמד הנבחר, זה היה האות עלהנסים של יציאת מצרים כי אנכי שלחתיך והיו הנסיםמהקב\"ה æñכאשר קרבו בני ישראל להר סיני זכו למדריגה גבוה עדשהבינו לדעת שאי אפשר להם לשמוע בדבר ה' רק באופןשיכינו עצמם בהכנה דרבה שיהיו ראויים לכך, ועל זהאמרו נעשה ונשמע åèúíéáåè íéùòîיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ הכוונה על יראת שמיםומעשים טובים, ויגיעת שניהם משכחת עון משכחתמלשון מציאה, שאז מוצא אצלו העון ושב עליו בתשובהäö÷צריך כל אחד להשלים עצמו בתוה\"ק, ללמוד כראויולהבין היטב מה שלומדים, והתורה צריכה להיות בלולהבמעשים טובים áøיהיה קביעות עתותיו לתורה באופן שלימודו יהיה בעניניההלכה במה שנוגע לו למעשה, ומעתה כאשר לימודווקיום מצותיו המה באופן זה אז הוא בבחינת יש בו תורהויש בו מצות ומעשים טובים âìùäåöîאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, כדי שיפעול מהשיש ביכולתו לפעול למען הגאולה שלימה ÷èìצריכים לדעת הכח של כל מצוה והכח שיש בכל ענין שלעבדות ה', שאין בזה גבול וערך כמה שהוא מועיל לדורותעולם, וכמה תיקונים שהאדם עושה על ידי זה בעולמותהעליונים ÷çîקיום כל מצוה מיועד לכל אחד לפי שורש נשמתו ולפימה שהוא ראוי אליו ÷èðבכל מצוה יש סגולה מסויימת התלוי בשורש קיום מצוהזו, ולא נתגלו סגולת כל מצוה, שאילו נתגלה נמצאוהמצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות ÷èðכל אדם שעושה מצוה בלב שלם, משפיע כח הקדושהלא רק לאותו אדם עצמו, אלא מביא השפעה בכלליותלכל העולם שיתעוררו גם אחרים לדבק בקיום מצוה, וגםנשאר להיות כח נצחי לעולם ועד ÷áñכאשר הולכים משמחה של גשמיות אין מרגישים שמחהאלא תוגה, אבל שמחה של מצוה מביא ומעורר עודשמחה èøהעושה מצוה ברבים יש בו גם קידוש שם שמים שלומדיםממנו בני אדם, ובזה הבחינה הוא יותר מעולה מן העושהמצוה בסתר çôøטעם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי המצות המהרוחניים, ואם כן לא יתכן לשלם שכר עליהם בעולםהגשמי שהוא כלה ונפסד, ועל כן שמור בעבורם השכרלעולם הבא æéùבגודל החיוב להוציא הוצאות למען קיום המצוות בתכליתהכשרות ãòúäàéöîאם האדם מייגע עצמו בתורה בעיון רב, אם שלפעמיםיעלה חרס בידו, שוב אחרי זה יבין וישכיל המצאהנפלאה, וידמה לו שהוא מציאה שבא לו בהיסח הדעת,æëøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãהביא את הנס של קריעת ים סוף וההצלה של הכללישראל çöהשי\"ת לא רצה שיהיה אחר בריאת העולם שינוי בטבע,לכך התנה עם הים בשעת בריאה שיקרע הים לישראל,ולכן שוב לא היה שינוי טבע ÷æèאם נשתעבדו מערכות השמים ליוסף, ק\"ו שהים גם כןמשועבד, ואם כן נשתעבדו לכל השבטים כיון שיוסףעצמו היה תחת ממשלת השבטים, ואם כן שפיר הוזקקהים להבקע מפני כל ישראל ÷àîכוחו של יוסף הצדיק נשאר על דורות עולם, שבזכותו זכולקריעת ים סוף ולהעמדת החמה בימי יהושע, וגם לעתידלבוא יהיו עוד דברים כאלו, אשר השמש והירח יהיומשועבדים לקדושת ישראל ÷âîהים נקרע לפני משה רבינו, אף שהים נברא בשלישי וקודםלאדם שנברא בששי, כי תלמיד חכם דומה להקב\"ה כמושנדרש מאת ה' אלקיך תירא ועל כן הוא קודם לכל åñøïáåàøראובן חשש שלא נתקבלה תשובתו כי לא הצליחמחשבתו להציל את יוסף, אבל אליבא דאמת בזה שצוהלהשליך את יוסף אל הבור נגמר פעולת ההצלה שהצילאת יוסף מידי השבטים שלא יהרגוהו, ולא היה רשאילהחזירו לבית אביו כיון שהיה צריך לירד למצרים, וזהראיה שנתקבל תשובתו âìעל ידי המצוה שעשה ראובן להציל את יוסף, ניתנה לוכח הקדושה, שיוכל להחזיר נפשות ישראל לאביהםשבשמים åòמכיון שראובן הציל את יוסף, אשר יוסף הוא שטנו שלעשו ויכול להכניע את כוחו, הרי נמצא שהכח להכניעשטנו של עשו נעשה על ידי ראובן, ועל כן הערי מקלטהם בתחומו של ראובן àôאילו היה ראובן יודע שבכח הצלת יוסף נמצא גם הצלתישראל לדורות, ועל ידי שלא יעשה כאן בעצמו בידים,יגרום בכך שהצלתם של בני ישראל והכנעת כוחות הס\"מוחיילותיו, לא יהיה במהירות הראוי, אז ודאי שהיהמשתדל לעשות הדבר בעצמו áôכאשר ניתנה עיר לערי מקלט בחלקו של ראובן לא היהנחשב לו הדבר לכיבוד, מכיון שכל נחלת הארץ היהלצדיקים וכשרים ועכשיו שולחים לו לתוך נחלתו אתהרוצחים בשוגג הרשעים çôבזכות שהציל ראובן את יוסף נסתבב הדבר שהגיע יוסףהצדיק למצרים, אשר דבר זה היה הכרח להכניע שם אתכוחות הטומאה, ומעתה כיון שראובן פתח בהצלה זותחילה, פתח הכתוב בו גם בערי מקלט לשלוח אתהרשעים לתוך נחלתו, כיון שהוא כבר בקי ורגיל בעבודהזו לשבור את מלתעות רשע של כוחות הטומאה çôראובן היה מוחלט מתחילה בדעתו שצריכים להציל אתיוסף בהצלה גמורה להשיבו אל אביו, ורק אחר שראהשהשבטים לא יסכימו להצילו בהצלה גמורה, לכן הגיעלהציע פשרה, שעכ\"פ לא יהרגו אותו בפועל אלאשישליכו אותו אל הבור, וכוונתו היה שהוא יצילו אחרכך להשיבו אל אביו èöכוונת ראובן באומרו להשליך את יוסף אל הבור להביאאת יוסף לידי מצב של צרה, כדי שמתוך כך יתבונן לשובבתשובה שלימה ולתקן הפגם, ושוב אחר כך כאשר ינצלמן הצרה, אזי יוסיף עוד בתשובה ÷áלא היה אצל כל השבטים שום פגם של חטא אלא מכירתיוסף, ומכיון שראובן השתדל בהצלתו של יוסף אם כןלא היה אצלו אף הפגם הזה ÷èëאף שראובן לא פגם במכירת יוסף נענשו עשרה הרוגימלכות גם עבור ראובן, כי עבור הפגם במכירת יוסףנעשה עידן ריתחא ועל כן נתפס גם ראובן עבור מעשהבלהה ÷ìראובן הלך לשקו ותעניתו לתקן הפגם של בלהה כדי שלאיתעכב הזמן של עולם התיקון, ולא יצטרך יותר עוד לרדתלמצרים כי יהיה תיקון השלם ÷àìדרך הצדיקים הוא שאין הם מאמינים בעצמם שהגיעולאיזה מדריגה, ולכן לא האמין ראובן בעצמו לחשוב שישלו כח הגדול כזה שאינו צריך לדיבור ומעשה בפועללפעול על אחרים ÷äìכאשר ראובן התחיל להתעסק בההצלה בפועל, הסכיםבדעתו שלטובת ההצלה מוטל עליו לעסוק בתשובהשלימה, כדי שעל ידיה יזכה למצות ההצלה ÷èðבאותו הצלה שעשה ראובן להציל את יוסף, הוריד לעולםהשפעה וכח של הצלה, עד שנשאר הכח הלזו בבחינהנצחיית, להשפיע הצלה גם בזמנים אחרים ÷áñ
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã çøúאבל באמת הוא מתת אלקים בקרבו לשלם שכר עלהיגיעה, וזהו שאמרו יגעתי ואחר זה מצאתי בהיסח הדעתתאמין ãøאחר היגיעה בתורה זוכים להשיג יותר מכפי ערך היגיעה,וזהו כבר בחינת מציאה שזוכים לכך על ידי סייעתאדשמיא מיוחדת øòרק אחד מהאלף זוכה לאותה בחינת המציאה שישבתוה\"ק שיוכל להשיג יותר מכפי ערך יגיעתו àöøאף שגזל עכו\"ם אסור, אבידת עכו\"ם וכן הפקעת הלוואתומותר באופן דליכא חילול ה', כי יש חילוק בין חפץשנמצא ברשותו של אדם שאז הוא מקפיד אפילו על דברמועט, לחפץ שכבר אינו נמצא אצלו וברשותו שאז אינומקפיד כל כך æèùíéøöîהיה הכרח שיגיע יוסף הצדיק למצרים להכניע שם אתכוחות הטומאה, ובזה היה הצלת כל ישראל להנצלמהטומאה ושיוכלו לקבל את התורה çôדרך עבודתו של יוסף הצדיק היה לשבור כוחות הטומאהשל כל העולם, ומתוך כך ידע היטב את בחינת העונותשל כל העולם, וגם את עון הארץ שם במצרים, ולכן היההוא המסוגל לעבודה זו לירד למצרים ולהכין שם המקוםלבני ישראל èôäå÷îכיון שאמרו כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחהוכו', הרי כמו שבהקרבת הקרבן היה זקוק לטהרתהמקוה, כן הוא בלימוד התורה שצריך להיות בטהרתהמקוה æëùíéìâøîהיה ברצונו של הקב\"ה שאכן ישלחו המרגלים בפועלכיון שהיה צריך לצאת מזה תועלת גדול בעבורם, והיינושעל ידי זה יגזר עליהם להשאר במדבר ארבעים שנה,ומתוך כך יתבטל החשש שאם יכנסו תיכף לארץ מידמחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו והם בטלים מןהתורה äìùבעת שבאו ישראל לבקש שישלחו מרגלים נעשה הדברבערבוביא שהיו ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפיןאת הראשים, ונחשב להם לפגם, וזה היה גרמא בנזקיןלעונש מיוחד להשיב חכמים אחור, שיוכלו ללכוד אתמשה רבינו בערמה äìùמאחר שכוונת בני ישראל בשליחותם לא היה טובבמקורו, ורק בקשו עלילה נגד משה רבינו, לכן נכנסמחשבה זו גם בהמרגלים והתאחדו ברוח ורצוןהמשלחים, ומתוך כך באו לידי טעות ðú÷éãöä éëãøîעל ידי מה שמרדכי הצדיק נמנע מלעשות מה שכל העולםעשה, והיינו שלמען הרבות כבוד שמים לא הכניע עצמולהטומאה אשר כל העולם השתחוה אליו, לא נשתכח מןהעולם שיש מציאות להתנגד לטומאה ועבודה זרה áúäâìéá úá íéøîחכמים הבינו והבחינו באותה ההתנהגות של מרים שהיהנובע אצלה שורש הדברים מבית אביה ובני משפחתה,ועל כן קנסו כאן לכל המשמורה כולה ãëùïúîå àùîהעוסק במשא ומתן צריך להזהר שיהיה העסק על פיתורה, ושלא ידברו שום דיבור מה שהוא נגד התוה\"ק,וגם כשבא לביתו לא יעשה שום דבר שהוא נגד התוה\"ק,אלא כל ההתנהגות יהיה על פי תורה ÷àöאם האדם מייגע את עצמו להתנהג באופן שגם בעתעוסקו בדרך ארץ ובמשא ומתן יהיה התורה אתו עמו בכלפרט, הרי על ידי זה נשכח ממנו העון והוא נשמר מחטאגם בעוסקו בעניני דרך ארץ ÷àöהחילוק בין שאר השנים לשנת השמיטה היה שבשארהשש שנים עסקו בתורה במשך עשרה חדשים בלי שוםעסק משא ומתן, ובשני החדשים של ניסן ותשרי אףשהקדישו גם כן הרבה שעות ביום לעסוק בתורה אבל גםנתנו איזה שעות בעד עבודת השדה, אבל בשנת השמיטהעסקו בתורה כל השנה כולה ממש בלי שום עסק בעבודתהשדה כלל ועיקר âöøהעוסק במשא ומתן לא רק במה שהוא זקוק לצורך פרנסתואלא שמתעסק בכך למען הרבות ממון לבד, נכשל בעשייתדברים שלא כהוגן, וכבר רק בהליכתו למקומות עבודתוומקומות משאו ומתנו הוא מתגשם מכך כל כולו áìùמי שאינו עוסק בתורה ואינו עולה על מחשבתו דבריתורה הרי כשהולך לעסקיו הוא נופל בפח של התגשמות,ìàåé íéðéðò çúôî éøáã ãëøúבין בני אדם, ואם כן מצורע היה לו לישב בין בני אדם,ותורה אמרה בדד ישב ÷åèíéúò úåòéá÷מי שאינו עוסק בתורה ואינו עולה על מחשבתו דבריתורה הרי כשהולך לעסקיו הוא נופל בפח של התגשמות,ולכן צריך שיהיו קביעות עתותיו לתורה הן למען לימודהתורה והן כדי להיות המקור להיהדות שלו âìùיהיה קביעות עתותיו לתורה באופן שלימודו יהיה בעניניההלכה במה שנוגע לו למעשה, ומעתה כאשר לימודווקיום מצותיו המה באופן זה אז הוא בבחינת יש בו תורהויש בו מצות ומעשים טובים âìùמלבד עצם החיוב של לימוד התורה שזהו השאלה הראשונהששואלים לאדם ביום הדין, וודאי שצריכים להתרגל ולקבועבעצמו שיהיה באופן של קביעות âìù ,îãùתכלית ההתאספות לקבוע עתים לתורה ביחד ולהתפלליחד, כדי שמתוך כך יגיע כל אחד לתכלית נרצה שליוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו åìùצריכים לעשות כל טצדקי שיקדישו הזמן לקביעות עתיםלתורה ואיש בל יעדר מלבוא אל הלימוד, ועוד זאת שכלאלו הזמנים לא יבטלו לעסוק בשום ענין אחר, כי זה ודאיאשר אם נותנים אז גם עת לשוחח ולדבר, אין בזה לאתורה ולא מצות ומעשים טובים, כי הלא בדרך כלל איןמדברים מתורה וממצות אלא בדברים בטלים çìùצריך כל אחד לעשות כל טצדקי שאכן יקיים חובתוולדעת שיש עליו עול וחיוב לקבוע עתים לתורה, שזהואחד מהחיובים הגדולים ביותר, וגם שיהיו מאוחדיםלצורך היהדות בכל הענינים îùאם יש לו לאדם אמונה שלימה שכל פרנסתו הוא מןהשמים אז אינו מונע את עצמו מלקבוע עתותיו לתורהכראוי îãùענין הקביעות עתים לתורה יש בזה חשיבות מיוחדתשיהיה באופן של תלמוד תורה דרבים, ואל יאמר היחידשמוטב לו ללמוד בביתו, כי מלבד מה שאין זה מתקייםבהמשך הזמן, ורק על ידי שבא לבית המדרש יש בזהקבלת עול להמשכת הדבר, עוד זאת כי כאשר ישבואחים יחדו בלימוד שיעורי תורה הרי יש בזה כבודשמים îãùאף בזמנים אלו כאשר מוטל על האדם חובת פרנסתו, ודאישעדיין צריך שיהיה העסק בזה באופן הראוי אשר ישארלו פנאי כראוי לעסוק בתורה ובעבודת השי\"ת àðùבאופן כשקובע עתותיו ללימוד בביתו מתהווים תמידמניעות רבות ועיכובים שונים, ואמנם כאשר מתכנסיםובאים לבית המדרש ללמוד בצוותא אז יש בכך קביעותגמור àðùäøåúä úìá÷בזכות יוסף שעמד בנסיון נגדרו כל ישראל בעריות, ואםכן הוא היה היסוד והגורם לנתינת התורה âéעל ידי ירידתו של יוסף הצדיק למצרים זכו ישראל לקבלתהתורה, ומתוך כך נמשך ונשתלשל כל כח הקדושה של עםישראל, וכל הדורות של בני ישראל בקדושה ובטהרה âéמה שלמד משה רבינו ע\"ה כל התורה כולה כללותיהןופרטותיהן בהר סיני במשך ארבעים יום לבד, שזה כוללכל חלקי התורה בנגלה ובנסתר בחיצוניות ובפנימיות, הריודאי שאין זה בהשגת האנושי וזה היה ברכה מיוחדת שהיהיכול להשיג כל זה במשך ארבעים יום שהיה בסיני äöøכשרצה הקב\"ה מתחילה ליתן התורה גם לאוה\"ע, לא היהנכלל בזה שיקבלו יחד עם זה גם מתנת ארץ ישראל, ואףלא היה ידוע להם כלל שיש איזה שייכות לשני דבריםהללו להיות יחד. ועל כן גם כאשר נתן הקב\"ה התורהלישראל במעמד הנבחר, הרי בעת הנתינה לא ידעו כללשקבלו אז גם מתנת הארץ, כי עדיין לא ידעו מה שכתובבה çëùהטעם שנחלק כל דיבור לשבעים לשונות, היה, כדי שלאליתן פתחון פה לאוה\"ע לומר אילו שמענוה בלשונינוהיינו מקבלים אותה æòúע\"י קבלת התורה ירדה שנאה אצל העכו\"ם לשנוא אתבני ישראל, מפני שמקנאים בישראל שיש להם דת חשובכמוה çòúäùåã÷בזכות יוסף שעמד בנסיון נגדרו כל ישראל בעריות, ואםכן הוא היה היסוד והגורם לנתינת התורה âéעל ידי ירידתו של יוסף הצדיק למצרים זכו ישראל לקבלתהתורה, ומתוך כך נמשך ונשתלשל כל כח הקדושה של עםישראל, וכל הדורות של בני ישראל בקדושה ובטהרה âé
èøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãולכן צריך שיהיו קביעות עתותיו לתורה הן למען לימודהתורה והן כדי להיות המקור להיהדות שלו âìùכאשר הולך למקום פרנסתו יהיה על לוח לבבו אותו הזמןשל תורה ותפלה, ולא יהיו ח\"ו במצב שכאשר הולכיםלעסק ומשא ומתן ישכחו כל כולו מה שעסקו בתורה çìùיפה תורה עם דרך ארץ, שמזה נשמע הכוונה הנכונה שגםבעוסקו בדרך ארץ ומשא ומתן יהיה התורה יחד עם הדרךארץ, והיינו שיעשה הכל בדרך התורה, ויהיה שם קדושתהתוה\"ק אתו עמו שלא יתגשם ח\"ו äîùåðéáø äùîמשה רבינו שהיה מנהיג ישראל, היה בהכרח שידע ויבחיןבכל פרט בבחינת הרעה שיתכן להיות àöהצדיקים אינם מאמינים שהמה ראויים לאיזה דבר וישלהם איזה כח, לכן טען משה רבינו מי אנכי וגו' וכיאוציא את בני ישראל וגו', שהוא אינו ראוי לכך מצדעצמו ÷åìכאשר יתגלה משה רבינו להיות משיח לגאול את ישראל,יהיה גם אהרן הכהן עמו, וגם אז יתקיים אותו הפסוקוראך ושמח ÷åîכיון שבני ישראל היו נמצאים אצל משה וראו עבודתוויראתו על כן היה נחשב גם אצלם היראה למילתאזוטרתי åëøברכוש מצרים לא היה שם כלום המשתייך לשורש נשמתושל משה רבינו, ועל כן לא היה יכול ליקח מאומה, וע\"זאמר לו הקב\"ה שפסולתן של לוחות שלך יהא, ומשתייךלשורש נשמתו ועל כן הוא צריך ליקח אותם ñøהים נקרע לפני משה רבינו, אף שהים נברא בשלישי וקודםלאדם שנברא בששי, כי תלמיד חכם דומה להקב\"ה כמושנדרש מאת ה' אלקיך תירא ועל כן הוא קודם לכל åñøמה שלמד משה רבינו ע\"ה כל התורה כולה כללותיהןופרטותיהן בהר סיני במשך ארבעים יום לבד, שזה כוללכל חלקי התורה בנגלה ובנסתר בחיצוניות ובפנימיות, הריודאי שאין זה בהשגת האנושי וזה היה ברכה מיוחדת שהיהיכול להשיג כל זה במשך ארבעים יום שהיה בסיני äöøבלוחות ראשונות היו ישראל במדריגה רוחנית גבוהה ולאשייך לומר שהעשיר משה מפסולתן של לוחות, אבלבלוחות אחרונות שישראל ירדו ממדריגתם אחר חטאהעגל, וקיימו המצוות בבחינת שלא לשמה היה שייךלומר שיתעשר משה רבינו מפסולתן של לוחות לקבלריבוי של השפעה גשמיות çéùבפרשת תצוה לא נזכר שם משה רבינו ולפלא שברובהשנים חל בפרשה זו גם יומא דהילולא שלו בז' אדר âôùהתכלית הנרצה בקריאת השם משה, הוא שמתוך כךיתעוררו ישראל לגמול חסד, כיון שאי אפשר להגיע לשוםדבר בלי שיגמלו חסד זה עם זה æôùאחר ביאת המשיח שוב לא יהיה נקרא משה רבינו בשםמשה, מכיון שכל עצמו שנקרא בשם זה הוא רק כדיללמד שכרן של גומלי חסדים, ואחר ביאת המשיח לאיוכלו עוד לקיים מצות גמילות חסדים, ולכן לא יקרא עודמשה רבינו בשם משה æôùמשה רבינו לא היה מבקש עשירות כלל ועיקר, ולא היהלו שום הרגש לדבר זה, כי מהו החילוק אצלו אם הואעני או עשיר, ועל כן אף אם ניתנה לו העשירות לא היהנחשב אצלו לשכר, אולם בלוחות שניות היה צורךלעשירות למען הנהגת הדור כדי שיהיו דבריו נשמעיםאצלם כראוי öùמכיון ששמע משה מהקב\"ה שכל הדברים שמשתמשיםשלא לתכלית היהדות הוא בבחינת פסולת, על כן עמדוהשתמש בכל דבר רק למען היהדות במסירות נפש, וכלדבר שהיה אצלו בכולם השתדל לעשות בכך איזה פעולהועשיה למען כבוד השי\"ת, ובכך הגיע להעשירותהאמיתי æöùאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, היינו שבכל דור ישמי אשר אצלו נמצא האתפשטותא דמשה דהיינו בחינתתורתו של משה שלא שינה ולא סילף בה מאומה çëúאותו הדור שהיה סמוך למשה רבינו, אצלם היה היראהמילתא זוטרתא, וכן היה פשוט אצלם שהעיקר הואהתוה\"ק èôúçéùîהשבטים דנו את יוסף למיתה אף שידעו שלעתיד צריךלהיות תחילה משיח בן יוסף, ולכאורה האיך יצא הדברלפועל אם ידונו אותו עכשיו למיתה בזמן שלא העמידעדיין דורות, שחשבו שיתקיים הענין על איזה אופןבבחינת הגלגול çîäëøú ìàåé íéðéðò çúôî éøáãאשת פוטיפר התגברה על יוסף בכח הכשפים ובכוחותהטומאה חזקים מאד, עד שהוזקק לברוח בפועל, ואולםתיכף כאשר ברח ממנה ועמד בנסיון, נתגבר אצלוביותר כח הקדושה, ומעתה שוב אכן לא התיירא ממנהעוד çéאף כשרואים נסים עדיין יש הכרח שיתברר שהואמהקב\"ה, כיון שהכל צריך להיות רק ממקור של קדושהוטהרה, והבירור הוא שיוצא ומשתלשל מכך כבוד שמיםוקדושה וטהרה ואמונה שלימה בהשי\"ת âñהיה הכרח שיגיע יוסף הצדיק למצרים להכניע שם אתכוחות הטומאה, ובזה היה הצלת כל ישראל להנצלמהטומאה ושיוכלו לקבל את התורה çôכאשר יעקב יצא מבאר שבע נחסר מכח הקדושה שהיהשם בעת אשר גם יעקב אבינו היה שם, ואף שיצא ע\"פציווי אביו, אבל מכיון שהצטער יצחק אבינו על חסרוןכח הקדושה נחשב לו לפגם וע\"ז אמרו שנענש על ביטולכיבוד אב, אולם יעקב אבינו בגודל ענותנותו לא העלהעל דעתו כלל שיציאתו מן העיר גרם לחסרון בכחהקדושה ÷åñכיון שארץ ישראל אינו סובל עוברי עבירה, ונתקפל משםמקום הקדושה ונתחלף עם ארץ העמים נמצא שאדמתארץ ישראל בעצם לא היה במקומו אלא היה מפוזרבמקומות אחרים èëøדברים היוצאין מן הלב נכנסים ללב, היינו לאותו לב עצמושיצאו ממנו הדיבורים באמת, אותן הדברים חוזריםונכנסים בלבו ומוסיפים לו עוד קדושה ðøאם האדם משריש בלבבו בעת לימודו בבית המדרשלהתקשר אז בקשר אמיץ וחזק להתנהג בכל עניניו על פיתורה ולעשות הכל על פי הלכה, וגם בעת הליכתו מביתהמדרש לצורך אכילתו ושינתו הוא חושב על הדבר הזהנמצא שהאדם לוקח אתו עמו את כוחות הקדושה שלהבית המדרש להביאו אל תוך ביתו ודירתו æòøכל תכלית הלימוד צריך שיהיה באופן שיהיה האדםמקושר אליה ולדעת שזהו רצון העליון ית\"ש אשר בעניןזה יהיה ההלכה כך, ואז נותן הלימוד חיות דקדושהלהלומד ôøכל דבר שבקדושה שיש בעולם הזה יש בה דרך האמיתי,וגם יש בה דרך שקר שיכולים לטעות בה שהוא הדרךהאמת æöøיתכן באדם שאינו מתנהג בדרך טובה לפי שיצרו תקפו,וכאשר מכניסים בו כח קדושה להחליש יצרו אז הואמתחזק נגדו וכבר עושה לשמים çùהמשתדל בפרנסתו לזון בניו ובנותיו כשהם קטנים אכןהוא מקיים מצוה, אבל הוא בבחינת מצוות שאין בהתורה, ואין מגיע על ידיה לבחינת הקדושה áìùחג הסוכות נקרא בתורה בשם חג האסיף, והשי\"ת יעזורשאכן יוכל כל אחד לאסף אצלו את הכוחות דקדושה çìùכאשר עולה ביד הטומאה לנגוע בבחינת קדושה אמיתית,אז נעשה אסון נורא כי אין שיעור וערך עד כמה היאיכולה לילך ולטמא, כי אז יש לה הרבה תולדות, ותולדהדתולדות כמה פעמים ãòùכדי שיוכל האדם לקבל בלב דברים שבקדושה, הוא צריךלהרבות אצלו כח הקדושה, ועל ידי כך יזכה להביןולשמוע ולקבל בלבבו דברי אמת æèúäîéã÷לתלמיד חכם יש דין קדימה כיון שהוא דומה להקב\"הכביכול כמו שכתוב את ה' אלקיך תירא, הרי כמו שהוא ית\"שקודם לכל כן התלמיד חכם יש לו דין קדימה לכל äñøâåøè÷על נסים מצד הקדושה הבאים לצדיקים יש ח\"ו קטרוגגדול למנוע ולעכב ולכן לא בניקל יכולין להגיע לזה,המסייעת להם ç משא\"כ לרשעים ונביאי שקר יש כח גדול מצד הסט\"אאף שבסופו של דבר השתלשל ממכירתו של יוסף תכליתנרצה ליעקב אבינו, היה בו גם צער גדול ליעקב, שהלאמתחילה עברו עליו כל אותם הכ\"ב שנה שלא ידע יעקבממכירתו של יוסף, ואותו הצער היה מכח הקטרוג שלהשטן ãéתמר התפללה שלא תהיה הנס בזכות מה שצריך לצאתממנה מלכות בית דוד, אלא בזכות שתעמיד חנניה מישאלועזריה, כי מצד מלכות בית דוד יש לחוש מאד שהס\"מיניח כל כוחו שלא יגיע לידי כך ÷æ'ä ùåãé÷אף שמלך סדום ועמורה היו שונאי אברהם אבינו בכלזאת השתדל אברהם אבינו להצילם, והטעם היה כיוןשידע שזהו רצון הבורא ית\"ש, ומתוך כך נודע להם
ìàåé íéðéðò çúôî éøáã éøúכל ההשתלשלות במכירתו של יוסף וגם במה שהשתדלראובן בהצלתו, היה הכל פועל דמיוני על העתיד מהשיהיה עד סוף כל הדורות, וגם על ביאתו של משיח בןיוסף לפני משיח בן דוד ÷âîעד שנזכה לביאת המשיח שאז יהיה הישועה בשלימות,עדיין זקוקים להצלה בתר הצלה, וצריכים תמיד לסייעתאדשמיא ÷äîכאשר יתגלה משה רבינו להיות משיח לגאול את ישראל,יהיה גם אהרן הכהן עמו, וגם אז יתקיים אותו הפסוקוראך ושמח ÷åîעל ידי שנקבל עכשיו לעשות כל טצדקי לתכלית הנרצהלמען דורותינו העתידות שיוכלו לחיות בחיי קדושהוטהרה, הרי אף שיבוא משיח צדקינו בנתיים נזכה אנחנולקבל שכר על הדרישה ועל הקבלה שקבלנו עלינו åñùïëùîהמשכן בא לכפר על חטא העגל אשר נמשכו בני ישראלאל החטא על ידי הערב רב, ולכן כאשר הוקם המשכןוהביאו כל הקרבנות שם, היה הכל באותו תכלית להיותכפרה על חטא זה, ועל כן הוזקקו ישראל להיות אזבכוונה מיוחדת לתיקון אותו הפגם ולהתרחק מן הרשעיםבתכלית הריחוק èñùàéñçî àúîבני מתא מחסיא היו מדקדקין שיהיה ממונם ורכושם רקמשורש נשמתם, שהרי ככה ידעו שניצוצי הקדושהבהבהמות הוא משורשם שהוא בחינת התוה\"ק áñøאף שהיה פומבדיתא עיר של חכמים וסופרים והיו שםהישיבות והדיינים ובתי דינים, אבל בענין התרבות היהמתא מחסיא מעולה יותר, וזה מצד שזכו שם להתגלותכזו שהיה עמוד של אש יורד מן השמים עליהם בכלהדאלול ובכלה דאדר çñøäàåáðהתיבה לא קלטה שבעה רק מהבהמות והחיות אבל עופותהיה צריך נח לברר בעצמו על פי התורה, כי סימניהעופות טהורים אינם מפורשים בתורה ויש בהם כמהפלוגתות וספיקות, וקליטת התיבה היה בחינה של נבואהמן השמים וענין זה של בירור ההלכה לא ניתנה לידע עלידי נבואה, ועל כן הוזקק נח לברר דבר זה בעצמו על פיתורה àîøúåôéøèå úåìéáðאף אם הכהנים עצמם נזהרים מכל צ\"ט שערי היתר, אולםעדיין מוכרח שלא יהיה בחינת הנהגתם באופן כזו שיוכללהשתלשל מכך שעוד יהיו בישראל אוכלי נבילותוטריפות, לפי שאז נזקפים ונקראים גם האוכלי נבילותוטריפות על שמם åîúúåòéâðטבע האדם הוא שהוא קשור מאד אל חפצו ורצונו, ולכןקשה לו לסלק רצונו ונגיעת עצמו, אולם לאותם היחידיםמבני אדם שהם חסידים עובדי ה' באמת, להם נותןהקב\"ה מתת אלקים שהוא באמת למעלה מטבע האדם,שהם יכולים לסלק את נגיעת עצמם לגמרי ÷çéמה שאהרן הכהן הרגיש בלבבו שהוא שמח בשליחותושל משה רבינו, הוא למעלה מטבע האדם, שהיה יכוללסלק את נגיעת עצמו לגמרי ÷èéלצורך קיום התוה\"ק זקוקים ומוכרחים להשתמש במדתהעזות, והיינו שיחגרו בעצמם עוז ותעצומות לא להתפעלולהתבטל בפני זרם העולם, אמנם במקום שאין צורךבעזות מוטל על האדם להיות צנוע ומעלי בכל תהלוכותיו,וההשתמשות בעזות במקום שאין צורך הוא מדה רעהומביא לידי נגיעות ולידי פניות וכדומה åîøïëùîä úáãðכל מה שצריכים כהיום לצורך דבר שבקדושה ודבר טוב,נכנס בכלל מקדש מעט, שעל זה נאמר קחו מאתכםתרומה ãéúכדי שיזכו גם בני ישראל שיהיה להם חלק ושותפות בבחינתשמיעת הדיבור מפיו ית\"ש, לכן צוה הקב\"ה שיתרמו תרומתה' מכספם וזהבם לבנות משכן להשי\"ת æéúíéøãðבדיני נדרים כשרצו חכמינו לעשות גדר מסויים שלאיכשלו ח\"ו בהוצאת שם שמים לבטלה, הבינו שאי אפשרלהגיע לתכלית הגזירה רק באופן כשיעמידו שיהיה דיןוחיוב גזירה זו כאילו הוא סניף מדברי התורה ממש, ועלכן נחשב הנודר בכינוי כאילו נדר בלשון תורה åëùçðעל ידי שהקריב נח הקרבנות השפיע השי\"ת השפעה טובהלקיום העולם הזה ÷äôìàåé íéðéðò çúôî éøáã áëøúמתבונן בנפשו שאינו יוצא ידי חובתו להשי\"ת ומוטל עליולחזור בתשובה ÷áהשבטים ראו שעתיד לצאת מיוסף ירבעם בן נבט שיסיתאת ישראל לעבוד הבעלים ולכך דנו אותו למיתה, אףשגם ראו שלעתיד לבוא כל הפגמים הללו יתוקנו לטובה,אולם עדיין נמצא שעל ידי חטא ירבעם בן נבט יהיוישראל רק במדריגת בעלי תשובה, ולא במדריגת צדיקגמור שהוא למעלה ממדריגת בעל תשובה ÷èאם נאמר שהצדיק מעיקרא הוא במדריגה גבוה יותר מבעלתשובה צריכים לברך מוציא לחם וכו' שהוא לשון עבר,ואם נאמר שהבעל תשובה הוא במדריגה גבוה יותר, אזצריכים לברך המוציא לחם וכו' שהוא לשון עתיד ÷àéהצדיקים הגדולים אינם זקוקים לדיבור ומעשה לעורר אתזולתם, אלא שיש די בהתעוררות מחשבותיהם הקדושיםלבד ועל ידי כך כבר יכולים לפעול הכל ÷äìהצדיקים אינם מאמינים שהמה ראויים לאיזה דבר וישלהם איזה כח, לכן טען משה רבינו מי אנכי וגו' וכיאוציא את בני ישראל וגו', שהוא אינו ראוי לכך מצדעצמו ÷åìענין התאמצות ואבירת הלב זקוק להיות הן אצל הצדיקיםוהן להבדיל אצל הרשעים, כי הצדיק זקוק לאבירת הלבשישאר ביהדותו ויהיה חזק ואמיץ בעצמו, וכן אצל הרשעשמכיון שכשהוא רואה תורה ויהדות אז נולד אצלו ביותרכח היצר הרע וכח הסט\"א ומתחזק באבירת הלב להתאמץבדרך הרעה æëøהצדיק יראה ויתבונן האיך שהרשע מתחזק באבירת הלבלהיות לו מסירות נפש על דרך הרע, ומתוך כך יוכלללמוד האיך להתחזק ולהתאמץ באבירת הלב לילך בדרךהטובה והישרה æëøהצדיקים חביב עליהם ממונם, כיון שהם יודעים שבאותוהרכוש מגולגלים הנפשות וניצוצי הקדושה המשתייכיםלשורש נשמתם ולכן גם נפשם נמשך אליהם לפי שהםצריכים לתקן אותם àñøישנם כאלו המתנהגים בהצנע לכת שלא להראות מעשיהםהטובים בגלוי, וכן גם היו הרבה צדיקים שכל עבודתםהיה בסתר ואף לא ידעו מהם כלל æôøבעוה\"ר הצדיקים האמיתיים הם בעולם העליון, ועמדורק כאלו שהם מתדמים להללו שהתחפשו אז בדמותהצדיקים, והם אומרים היום כך ומחר באופן אחר àòúä÷ãöאי אפשר להגיע להתכלית המבוקש שיוכלו להוציא אלהפועל כל מה שצריכים לפעול בלי שיקדימו תחילהלהוריק כסף בנדבת לבבם כראוי ולהמציא מקור מוצאלכסף הנדרש לכל זה åôùבכל דבר שרוצים לפעול נעשה הפרעה וביטול מצד חוסרהאמצעיים בלשכה מסודרת ומקור הממון, ועל כן זהו דברגדול שעומדים בעזרה וסיוע להעמיד בסיס שיוכלולהתקיים äöùכל מה שצריכים כהיום לצורך דבר שבקדושה ודבר טוב,נכנס בכלל מקדש מעט, שעל זה נאמר קחו מאתכםתרומה ãéúúåðåéöכל מעשי הציונים גורם סכנה, כי הדבר ברור שאין לשוםאחד רשות לשפוך דמם של ישראל בלי דעת תורה ובלידעת אמת, ומה גם שכל פסיעה שלהם הוא באיסור, וכלפעולה של ענין ממשלה הוא במינות וכפירה ל\"ע äðלא טוב הוא הדרך שהולכים בעוה\"ר עם כוחי ועוצם ידי,וחושבים שאנו יכולים להושיע את עצמינו בכוחותעצמיים, לעשות גאולה בידי אדם כי התגלות החסדים הואביותר כשנעשה לשפלים ÷æëמאז ומעולם יצאו המתפרצים נצבים בקומה זקופה שלחוצפה, ובתקופת זמנינו היו החברה הלזו אותם שהעמידועצמם מתחילה בחציפות ãöùמה שהשתעבדו כל הדתיים למשרד הדתות שהוא עבודהזרה ממש, אין דורש ואין מבקש, וכל אחד הולך שוללמהמצב ומתיירא לומר האמת ãëúהכח המאוחד של התאחדות הרבנים זהו היחידי שהוא רקיושבי בית המדרש, כי היושבי קרנות אף אינם רוציםלהשתתף בתוכה, ואותם כוחות המאוחדים של הציוניםוהנגררים אחריהם שהם מבלי עולם רח\"ל אין להם מקוםאצלינו èîúעכשיו מתעסקים כולם בענין הגזירה של ניתוחי מתיםרח\"ל, אולם שכחו אשר גם ניתוחי החיים המה עושיםמאז ומקדם בעוה\"ר עם מאות אלפים נשמות חיותשהדיחו מן האמונה ל\"ע בעל כרחם èîúע\"י הניתוחי מתים המה תופסים ברשתם גם מיראי ה'שלא היו יכולים להתקרב אליו בחיים חיותו כיון שהיה