1UP__.52998_Modan_ThomasJeffreson.1A

1והפיראטים של טריפוליתומאס ג׳פרסון בריאן קילמיד ודון ייגר thomas and the pirates in.indd 1 31/03/2026 4:008 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליפרק 15 ַנ ּ צח במדבר או מות במדבר 176פרק 16 סוף המשחק 186פרק 17 הפלגה נעימה ברוחות טובות וים רוגע 191אפילוג 196אחרית דבר 199תודות 206הערות 211הערה על המקורות 220מפתח עניינים 22532 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימחירו של שלוםמשנכשל ניסיונם הראשון לעשות שלום, החלו אדמס וג׳פרסון לתכנן את הצעד הבא שלהם. הם הסכימו שהמצב הקיים בלתי נסבל, אבל בכך הסתכמה ההסכמה ביניהם. בחודשים הבאים נוכחו שני הידידים הוותיקים שהם חלוקים בשאלה ֶּ כיצד לטפל בפיראטים הב ֶּרברים. אדמס נשאר איתן בדעתו להמשיך בניהול משא ומתן. הוא סבר שעל האמריקאים להיות מוכנים לשלם בעד שלום, גם אם ייאלצו ללוות כסף למימון דמי המעבר. ”אם זה לא יבוצע״, הוא כתב לג׳פרסון מלונדון באותו קיץ, ”אתה ואני נצטרך ]16[ללכת הביתה״.בפריז הביע ג׳פרסון דעה אחרת. הוא לא רצה ”לקנות שלום״, כפי ֶּ שניסח זאת. הוא לא בטח במדינות הב ֶּרבריוֹ ת שיעמדו במילה שלהן. בה בעת הוא לא חשב שאמריקה תוכל להרשות לעצמה להפסיק לסחור עם אזור הים התיכון. הוא האמין בחופש שיט והציע עמדה נוקשה יותר.”אני מעדיף להשיג את היעד באמצעות מלחמה״, הוא כתב לאדמס ]17[ ג׳פרסון טען שאמריקה זקוקה לצי שיתעמת עם הפיראטים מצרפת.ֶּ בחוף הב ֶּרברי וישמיד אותם. הוא טען כי למען הצדק והכבוד על האמריקאים לאחוז בנשק, וכי יש לנצל את ההוקרה שאירופה רוחשת לארצות הברית להקמת צי ֶּ ”שישייט בקביעות״ במים הב ֶּרבריים, יפקח על כלי השיט של המדינות פורעות החוק ויתעמת איתם כשיעלה הצורך. הוא טען גם שיש היגיון תקציבי במימון נוכחות ימית מזוינת. על פי חישוביו, הקמה של צי קטן תעלה פחות ממה שיעלו הכופר, השוחד והאובדנים הכספיים הכרוכים בפיראטיות.אדמס חלק עליו. הוא האמין שמלחמה עם מדינות האסלאם תהיה יקרה וככל הנראה בלי סיכוי לניצחון. וכן טען שיידרש לה ללא כל ספק כוח צבאי גדול מכפי יכולת התקציב. הוא אמר לג׳פרסון, כי בניגוד Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

2 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 2 31/03/2026 4:00מאנגלית: צילה אלעזרבריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהוהפיראטיםשל טריפוליוהפיראטים של טריפוליתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 3 31/03/2026 4:007תוכן הענייניםהנפשות הפועלות 9הערת המחברים 13הקדמת המחברים למהדורה העברית 15פתח דבר לא מוכנים ולא מוגנים 19פרק 1 אמריקאים מחוץ לארצם 22פרק 2 מזכיר המדינה ג׳פרסון 34פרק 3 ההשפלה של ה\"ג׳ורג׳ וושינגטון\" 47פרק 4 ג׳פרסון תופס פיקוד 57פרק 5 תורן נופל 63פרק 6 השייטת הראשונה 69פרק 7 תקרית בים 81פרק 8 הסבלנות פוקעת 94פרק 9 רפיון קיץ 101פרק 10 האותות של אוקטובר 116פרק 11 אסון ה\"פילדלפיה\" 124פרק 12 בחסות החשכה 132פרק 13 הקרב על טריפולי 150פרק 14 פתיחתה של חזית חדשה 168ר מ י רמ 31ימאים נוצרים הם, פשוטו כמשמעו, טרף לגיטימי.ג׳פרסון ניסה למצוא את ההיגיון בדברים ששמע. הוא הכיר את הספר הקדוש של המוסלמים. הוא קנה עותק של הקוראן בהיותו סטודנט למשפטים בוויליאמסבורג, עשרים שנה קודם לכן, אבל הערכים שמצא בספר היו זרים כל כך לרוחו, שהוא הניח אותו על המדף בחברת ספרים שעסקו במיתולוגיה היוונית והרומית. השיחה עם עבד א־רחמן הותירה אותו מבולבל אף יותר. האיש שהיה המנסח העיקרי של הכרזת העצמאות של ארצות הברית, וכתב בין השאר ”שכל בני האדם נבראו שווים ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות בלתי ניתנות להפקעה״, היה מזועזע מההצדקה הדתית שנתן עבד א־רחמן לחמדנות ולאכזריות. עבד א־רחמן ניפץ את תקוותיו הגדולות של אדמס, ובכך סירב למלא את תפקיד ”האדם המיטיב והחכם״. לבעתתם של האמריקאים, הוא לא התנצל בשום צורה ולא גילה כל חרטה. הוא האמין שמעשיהם של שודדי הים המוסלמים מוצדקים לגמרי. ”כל מוסלמי שנספה במלחמה הזאת מובטח לו שיגיע לגן עדן״, הוא הסביר.עבד א־רחמן לא ראה בכך שום דבר מסובך. מעשיהם של לוכדי ֶּ אוניות, משעבדי בני אדם, הב ֶּרברים שסחטו תשלומי שוחד תמורת מעבר בטוח, נחשבו כולם, בתרבות שלו, למוצדקים על פי משנת הנביא ]15[מוחמד. ”כך כתוב בקוראן״, הוא אמר בפשטות.כשהפגישה הסתיימה, יצאו ממנה שני האמריקאים המיואשים והזועמים בידיים ריקות. הם לא מצאו שום פתרון, שום תשובה נושאת ּ שלום והגנה לספנות האמריקאית, וגם לא אפשרות לשחרור בני ארצם ששועבדו בצפון אפריקה.***Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

3בריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 2 31/03/2026 4:00מאנגלית: צילה אלעזרבריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהוהפיראטיםשל טריפוליוהפיראטים של טריפוליתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 3 31/03/2026 4:0030 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי 6 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליג׳פרסון בדק מבעוד מועד מהם הסכומים שמדינות אירופיות, כמו ֶּ דנמרק, שוודיה ופורטוגל, משלמות כדמי פיוס למדינות הב ֶּרבריות וידע את התעריף המקובל. אבל הזהב שדרש עבד א־רחמן באותו יום היה מעבר להישג ידה של ארצות הברית: התברר ששלום מתמשך עם טריפולי יעלה * שווה ערך ל־120,000 דולר של אותם ימים, וזאת בלי להביא 30,000 גיניאות,בחשבון את עמלת עשרת האחוזים שעבד א־רחמן דרש לעצמו. והסכום הזה ֶּ היה מחירו של שלום עם אחת בלבד מהמדינות הב ֶּרבריוֹ ת. לקניית שלום עם תוניס נדרשו עוד 30,000 גיניאות, שלא לדבר על מחיר השלום עם מרוקו או אפילו אלג׳יר, הגדולה והחזקה מבין הארבע. 80,000 דולר שהקונגרס אישר תחת מכבש לחצים כתשלום בעד הבנה כוללת, היו לא יותר ממקדמה על חשבון הסכום שהיה צריך לגייס כדי לעמוד ]13[ֶּ בדרישות הב ֶּרברים.אף על פי שנואש מלמצוא פתרון קל, סירב אדמס להפסיק את השיחות. הוא הבין את בעיית המימון, וכבר התוודע אל מה שריצ׳רד או׳בריאן ֶּ יאמר כעבור זמן על הפיראטים הב ֶּרברים: ”כסף הוא אלוהיהם ומוחמד ]14[ ואולם בחמדנות לבדה לא היה כדי להסביר את הטירוף הוא נביאם״.והאכזריות שבדרישות. אדמס הבוטה והמתוסכל רצה תשובה טובה יותר. ואדמס, בעודו מקפיד על האיפוק הדיפלומטי שהצליח למצוא בעצמו — רב ככל שהיה תסכולם של השגרירים האמריקאים, הם לא באמת יכלו לקום ֶּ ולהסתלק מהמשא ומתן — שאל איך המדינות הב ֶּרבריוֹ ת יכולות להצדיק ”]הכרזת[ מלחמה על מדינות שלא פגעו בהן לרעה״.התשובה הייתה לא פחות ממצמררת.בקוראן הקדוש שלו כתוב, הסביר עבד א־רחמן, שכל האומות שאינן מכירות בנביא הן אומות חוטאות, שראוי וחובה על המאמינים לבזוז ולשעבד אותן.* גיניאה )guines): מטבע זהב שהיה נהוג בבריטניה עד ,1816 ושוויו היה .]המערכת הערת ]שילינג 21 ,כלומר .אחד ושילינג אחת סטרלינג לירה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

4 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליTHOMAS JEFFERSON AND THE TRIPOLI PIRATESBrian Kilmeade and Don Yaegerעורך אחראי: אייל גורןעריכה: יובל אלעזריהגהה: רמה אשוחעימוד: ענת ניסןעיצוב העטיפה: נעמה כרמלי / סטודיו מודן© כל הזכויות בשפה העברית שמורות, 2026לכתר ספרים מבית מודן הוצאה לאור בע\"מ משק ,33 מושב בן־שמן, 7311500Copyright © by Brian Kilmeade and Don YaegerAll rights reserved including the right of reproduction in whole or in part in any form. No part of this book may be used or reproduced in any manner for the purpose of training artificial intelligence technologies or systems.This edition published by arrangement with Sentinel, an imprint of Penguin Publishing Group, a division of Penguin Random House LLC© Hebrew translation rights reserved by Keter Books, an imprint of Modan Publishing House Ltd. Meshek 33, Moshav Ben-Shemen, 7311500אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר, כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו״ל.www.keter-books.co.ile-mail: [email protected] in Israel5לאבי שמת צעיר מדי ולאמי שעבדה קשה מדי.הם לימדו אותי מהיום הראשון שלהיוולד באמריקהזה כמו לזכות בפרס הראשון בהגרלה. הסיפור הזה הוא עוד הוכחה שהם צדקו במאה אחוז.ב״קלג׳נט: נהדרת שכמוך. תודה על שאת מעודדת את מערכת היחסיםהזאת ומאפשרת את יצירת הספר הזה.ד״יר מ י רמ 29”כסף הוא אלוהיהם ומוחמד הוא נביאם״שבועות אחדים קודם לכן ביקר אדמס אצל סידי חאג׳ עבד א־רחמן, הנציג של שליט טריפולי בבריטניה. אדמס הופתע כאשר עבד א־רחמן, שאך זה הגיע ללונדון, קיבל את פניו בחמימות. השניים ישבו לפני אח מבוערת, שני משרתים עומדים מוכנים ומזומנים לשירותם, ועישנו טבק ממקטרות גדולות שהקנים שלהן ”יכולים לשמש מקלות הליכה״. אדמס כתב מיד לג׳פרסון: ”אף שעבר זמן רב מאז עישנתי ]10[ מקטרת, עישנו בטקסיות איומה, שאיפה כנגד שאיפה ]...[ עד שהוגש קפה״.נראה שאדמס עשה רושם עז על הטריפוליטאים, שכן למראה מומחיותו בשימוש בכלי העישון הטורקי, שיבח אחד הנוכחים את ]11[ )”אדוני, אתה ו\"!Monsieur, vous éte un Turk\" :ואמר שלו הטכניקהטורקי!״(. זו הייתה מחמאה גדולה. יומיים אחר כך ערך עבד א־רחמן ביקור גומלין אצל אדמס, וזה החליט שהדיפלומט שהיה למכרו החדש הוא אדם ”מיטיב וחכם״ ]12[ הוא סבר שעבד שארצות הברית תוכל לעשות איתו עסקים.א־רחמן יוכל לתווך במשא ומתן על הסכם בין ארצות הברית למדינות ֶּהב ֶּרבריוֹ ת האחרות, ושעל ידי כך יתאפשר לשים קץ לשביית צוותים של אוניות סוחר אמריקאיות. עכשיו, משהתאחד עם בן ארצו האמריקאי, הוא שיתף את ג׳פרסון בתוכניתו והזמין אותו להצטרף לשיחה.ביום מרס סוער נפגשו אדמס, ג׳פרסון ועבד א־רחמן בביתו של הציר הטריפוליטאי. השיחה החלה בתערובת מאולתרת של צרפתית ואיטלקית רצוצות, בגלל האנגלית הדלה של הטריפוליטאי. השיחה הייתה ידידותית, ואדמס וג׳פרסון התחילו להאמין שפתרון מסתמן באופק. אלא שעד מהרה, משעלה נושא הכסף, התפוצצה .האופטימיות בועת Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

4 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליTHOMAS JEFFERSON AND THE TRIPOLI PIRATESBrian Kilmeade and Don Yaegerעורך אחראי: אייל גורןעריכה: יובל אלעזריהגהה: רמה אשוחעימוד: ענת ניסןעיצוב העטיפה: נעמה כרמלי / סטודיו מודן© כל הזכויות בשפה העברית שמורות, 2026לכתר ספרים מבית מודן הוצאה לאור בע\"מ משק ,33 מושב בן־שמן, 7311500Copyright © by Brian Kilmeade and Don YaegerAll rights reserved including the right of reproduction in whole or in part in any form. No part of this book may be used or reproduced in any manner for the purpose of training artificial intelligence technologies or systems.This edition published by arrangement with Sentinel, an imprint of Penguin Publishing Group, a division of Penguin Random House LLC© Hebrew translation rights reserved by Keter Books, an imprint of Modan Publishing House Ltd. Meshek 33, Moshav Ben-Shemen, 7311500אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר, כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו״ל.www.keter-books.co.ile-mail: [email protected] in Israel5לאבי שמת צעיר מדי ולאמי שעבדה קשה מדי.הם לימדו אותי מהיום הראשון שלהיוולד באמריקהזה כמו לזכות בפרס הראשון בהגרלה. הסיפור הזה הוא עוד הוכחה שהם צדקו במאה אחוז.ב״קלג׳נט: נהדרת שכמוך. תודה על שאת מעודדת את מערכת היחסיםהזאת ומאפשרת את יצירת הספר הזה.ד״י28 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבאותו יום עסקו אדמס וג׳פרסון גם בגורלם של אנשי הדופיןוהמריה. כמעט שנה חלפה מיום שהפיראטים של אלג׳יר לכדו את האוניות על מטענן, ועכשיו פרסם השליט של אלג׳יר, דיי חסן, את דרישתו: כל עוד לא ישלמו לו כופר — שהיה בלתי מתקבל על הדעת, וכפי שעלה מהדברים, גם תופח באופן תמידי — ייגזר על השבויים האמריקאים להיות עבדיו.עם כל הצער על גורל השבויים, ג׳פרסון ואדמס ידעו שהמדינה החדשה לא תוכל להרשות לעצמה מלחמה חדשה או חוב חדש. הם ֶּ הבינו שמחיר הרחקתן של אוניות אמריקאיות מהחוף הב ֶּרברי עלול להיות גדול ממחיר ההתמודדות עם הבעיה. במצב זה, כפי שתיאר אותו ג׳פרסון באוזני ידיד, הרגישו שני השגרירים שהם ”תלויים בין זעם ]8[לחוסר אונים״.אלא שלא ג׳פרסון ולא אדמס יכלו להרשות לעצמם להישאר משותקים אל מול פני הסכנה. לא זו בלבד שמשפחות אמריקאיות והכלכלה האמריקאית היו חשופות לאיום — השמועה אמרה שפיראטים לכדו גם אונייה שעל סיפונה היה בנג׳מין פרנקלין, מהבולטים שבאבות המייסדים של ארצות הברית וקודמו של ג׳פרסון כשגריר ארצות הברית בצרפת )”אנחנו ממתינים בסבלנות אין קץ לשמוע ממך״, כתב לפרנקלין מכר אחד. ”העיתונים עוררו בנו חרדה לגורלך, כי בכמה מהם מתפרסמת בעקשנות הטענה שנלכדת בידי האלג׳יראים, ואילו באחרים נטען שאתה במרוקו, נושא את סבלך באורך רוח של ]9[ לרווחת הכול התברר שהדיווחים היו שגויים, אבל הפחד פילוסוף״(.שהתעורר העלה אל פני השטח את הסכנות האמיתיות מאוד שהיו ֶּ בפיראטים הב ֶּרברים.במפגש בביתו של אדמס בלונדון דנו שני השגרירים ברעיון של משא ומתן שיבקיע את המבוי הסתום. לאדמס היו כמה סיבות לקוות ֶּ שאפשר לדון בהיגיון עם השליטים הב ֶּרברים, ושני השגרירים נפנו .אליהם הפנייה של הנכון הניסוח בשאלת לעסוק Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

3בריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 2 31/03/2026 4:00מאנגלית: צילה אלעזרבריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהוהפיראטיםשל טריפוליוהפיראטים של טריפוליתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 3 31/03/2026 4:006 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי ר מ י רמ 27לא הגנו עוד על האמריקאים, משנחתם הסכם שלום בינם לבין הבריטים. כך קרה שבהיותם מחוץ לארצם, בייחוד במים בינלאומיים, האמריקאים מצאו את עצמם חסרי הגנה. והואיל ולאמריקה לא היה צי שיגן על האינטרסים שלה, האמירו דמי הביטוח של האוניות האמריקאיות לשחקים, והגיעו לשיעור של פי עשרים יותר מהתעריף המקובל של ]7[האוניות האירופיות.הוצאות הביטוח היו כבדות מנשוא, אבל אמריקה לא יכלה להרשות לעצמה להפסיק את הסחר הכרוך בהפלגות ללב ים. מלחמת העצמאות מומנה בכסף שהושג בהלוואות, וסילוק החובות האלה היה תלוי בסחר בינלאומי מתמשך. מקום מרכזי בכלכלת המדינה תפס הסחר עם דרום אירופה, אזור שהגישה אליו הייתה אפשרית אך ורק בהפלגה לים התיכון, ֶּ דרך אזור שהפיראטים הב ֶּרברים פעלו בו. ג׳פרסון חישב ומצא שרבע מענף הייצוא החשוב ביותר של ניו אינגלנד, דג בקלה מיובש ומשומר במלח, נשלח לשווקים שם, וכן שישית מהגרעינים שייצאה המדינה. אורז ועצים היו אף הם מוצרי ייצוא חשובים, ואוניות הסוחר סיפקו מקומות עבודה ליותר מאלף ימאים. הסחר ומקומות העבודה היו חיוניים לכלכלת אמריקה המתפתחת, וג׳ון אדמס חשב שאם יימצא פתרון דיפלומטי לבעיית הפיראטים, תוכל אמריקה להכפיל בנקל את הנתונים האלה.בתחילה נענתה הממשלה האמריקאית לדרישות התשלום ֶּ של המדינות הב ֶּרבריות. אבל דמי השוחד שנדרשו היו גבוהים להחריד — מאות אלפי דולרים, בשעה שהאוצר האמריקאי היה יכול להרשות לעצמו תשלומים של כמה עשרות אלפים. בתקופה שאף אמריקאי אחד לא יכול לזקוף לזכותו מיליון דולר, ושוויו של מעונו המפואר של ג׳פרסון, מונטיצ׳לו, הוערך ב־7,500 דולר, תשלום של דמי שוחד מוגזמים כאלה נראה כמעט מופרך. הואיל וקניית רצונן הטוב ֶּ של המדינות הב ֶּרבריוֹ ת היה מעבר ליכולתה, נאלצה אמריקה לאפשר לאוניותיה להפליג על דעת עצמן, וכך קרה שמלחים כמו אלה שהיו על .מסוכן במשחק לפיונים היו והדופין המריה של סיפונן Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

2 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 2 31/03/2026 4:00מאנגלית: צילה אלעזרבריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהוהפיראטיםשל טריפוליוהפיראטים של טריפוליתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 3 31/03/2026 4:007תוכן הענייניםהנפשות הפועלות 9הערת המחברים 13הקדמת המחברים למהדורה העברית 15פתח דבר לא מוכנים ולא מוגנים 19פרק 1 אמריקאים מחוץ לארצם 22פרק 2 מזכיר המדינה ג׳פרסון 34פרק 3 ההשפלה של ה\"ג׳ורג׳ וושינגטון\" 47פרק 4 ג׳פרסון תופס פיקוד 57פרק 5 תורן נופל 63פרק 6 השייטת הראשונה 69פרק 7 תקרית בים 81פרק 8 הסבלנות פוקעת 94פרק 9 רפיון קיץ 101פרק 10 האותות של אוקטובר 116פרק 11 אסון ה\"פילדלפיה\" 124פרק 12 בחסות החשכה 132פרק 13 הקרב על טריפולי 150פרק 14 פתיחתה של חזית חדשה 16826 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאדמס היה השגריר הראשון של ארצות הברית בבריטניה. ג׳פרסון, שהגיע ללונדון בתום מסע קר וסוער של שישה ימים, היה השגריר בצרפת של המלך לואי ה־.16 אדמס ורעייתו אביגיל מצאו שידידם ַ הוותיק השתנה, שכן הוא התחיל לפדר את שׂערו האדמוני בטלק לבן. הניו־אינגלנדי החסון, ובן שיחו הגבוה והרזה בן הארבעים ושתיים מווירג׳יניה, באו מבתי גידול שונים, ובהמשך הדרך היו לא אחת חלוקים בדעותיהם ובהשקפותיהם הפוליטיות. בניגוד לרוב הדיפלומטים שהם פגשו באירופה, לא אדמס ולא ג׳פרסון נולדו למסורת של גינונים דיפלומטיים. אדמס היה עורך דין מחוספס, בנו של חוואי ממסצ׳וסטס, ונודע בגישת־לכל־הרוחות של מי שאין לו בעיה להגיד את מה שהוא חושב. ג׳פרסון, שניחן באצילות טבעית רוגעת, למד את אורחותיה הקוסמופוליטיות של פריז, אבל בליבו פנימה היה בן כפר בעל ייחוס, יורש של חוות גדולות מחוץ לשרלוטסוויל, בירת מחוז קטנה במרכז וירג׳יניה. שניהם היו טירונים במשחק המשא ומתן הבינלאומי, משחק שהם נדרשו ללמוד מהר לטובת ארצם. ב־,1783 כשהאמריקאים והבריטים חתמו על חוזה פריז שציין את סופה הרשמי של מלחמת העצמאות של ארצות הברית, השתנה מעמדה החוקי של ארצות הברית באחת. המדינה הצעירה, שמצאה את עצמה ללא הגנה בריטית, נוכחה שמעמדה צנוע. מכתביו של אדמס לממשלת בריטניה נטו להישאר ללא מענה, וניסיונותיו של ג׳פרסון לשאת ולתת על הסכמי סחר עם צרפת וספרד לא העלו דבר. עתה הרים את ראשו איום גדול יותר, ואדמס הזמין את ג׳פרסון לבוא מפריז כדי לדון בסכנה שהייתה טמונה ב״מדינות הפיראטיות״ של צפון אפריקה.בעבר נהנו האוניות של שלוש־עשרה המושבות מההגנה שהציע דגל ּ בריטניה, היו ֶ ניוֹ ן ג׳ק, אבל מאחר שהאמריקאים לא נשאו עוד דרכונים בריטיים, משך הצי הבריטי את ידו מהגנה עליהם מפני הפיראטים; הצרפתים, בעלי הברית של אמריקה בתקופת המלחמה עם הבריטים, Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

1והפיראטים של טריפוליתומאס ג׳פרסון בריאן קילמיד ודון ייגר thomas and the pirates in.indd 1 31/03/2026 4:008 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליפרק 15 ַנ ּ צח במדבר או מות במדבר 176פרק 16 סוף המשחק 186פרק 17 הפלגה נעימה ברוחות טובות וים רוגע 191אפילוג 196אחרית דבר 199תודות 206הערות 211הערה על המקורות 220מפתח עניינים 225ר מ י רמ 25בעיני ג׳פרסון הרציונלי, הפיראטים פורעי החוק היו ככל הנראה הסכנה הגדולה ביותר שאיימה על משפחתו. הוא ידע מה קרה לאו׳בריאן, ולא העלה על דעתו לסכן את בתו בגורל דומה. ”החרדות שאני חש בנושא זה עלולות לגרור אותי לאינספור דמיונות״, הוא ֶ כתב לגיסו פרנסיס א ּפס. ”בסתיו השנה גזלו מאיתנו האלג׳יראים שני כלי שיט, ועכשיו הם מחזיקים עשרים ושניים אזרחים שלנו בתנאי עבדות״. מצוקת הגברים שהיו על המריה והדופין רדפה אותו. אם הדעת אינה סובלת את כליאתם המחרידה, ”מי יוכל להעלות על דעתו ]...[ את הצפוי לילדה רכה? דעתי מסרבת להשלים עם אפשרות של נפילה בשבי״, הוא הוסיף. ”אם לא תשמע ממני שברית של שלום נכרתה עם האלג׳יראים — ואל תאמין למידע משום נפש אחרת עלי אדמות — שלח אותה אך ורק באונייה שהיא קניין צרפתי או אנגלי, ]6[ הוא ידע ששתי ֶּ כי אוניות אלה לבדן בטוחות משבי של הב ֶּרברים״.המדינות האלה משלמות מס שנתי גבוה, ועל ידי כך קונות מעבר בטוח לכלי השיט שלהן.ָכאב, קינן בו פחד לביטחונה של בתו; כשגריר ואמריקאי, הוא הבין שזהו פחד ששום אזרח של מדינה חופשית שיוצא למסע ימי אינו אמור לחוות.מפגש של שגריריםחודשים אחדים אחר כך, במרס ,1786 נסע ג׳פרסון ללונדון כדי להיפגש עם ידידו הטוב ג׳ון אדמס. יחד הם קיוו למצוא דרך להתמודד עם האיום הגובר על האינטרסים האמריקאיים. ג׳ון אדמס, בן חמישים ולו כרס מתעבה וסנטר כפול, קיבל את ג׳פרסון בביתו השכור שהשקיף על כיכר גרובנר המתוחמת בעצים. השניים התיישבו לשוחח בסלון המרווח.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

9הנפשות הפועלותג׳ון אדמס: שגריר ארצות הברית בבריטניה. לימים, נשיא ארצות הבריתפרסלי נוויל או׳באנון: לוטננט בחיל הנחתים של ארצות הבריתריצ׳רד או׳בריאן: ימאי אמריקאי. קברניט האונייה דופין ויליאם איטון: קונסול ארצות הברית בתוניסג׳ואל בארלו ֶּ : קונסול ארצות הברית במדינות הב ֶּרבריוֹ ת ויליאם ביינברידג׳: קפטן בצי של ארצות הברית, מפקד הג׳ורג׳ וושינגטוןסמואל ברון: קפטן בצי של ארצות הבריתאלברט גלטין: מזכיר האוצר של ארצות הברית מרתה ומרי )פולי( ג׳פרסון: בנותיו של תומאס ג׳פרסוןתומאס ג׳פרסון: שגריר ארצות הברית בצרפת. נשיא ארצות הברית מ־1801ריצ׳רד דייל: קפטן בצי של ארצות הבריתג׳יימס דקטור: לוטננט בצי של ארצות הברית סטיבן דקטור: לוטננט בצי של ארצות הברית אייזיק האל: קפטן בצי של ארצות הברית ג׳ורג׳ וושינגטון: נשיא ארצות הברית חורשיט אהמט פאשא: מושל מצרים. לימים, הווזיר הגדול של האימפריה העות׳מאנית16 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי“מיםפיראטיים“איי הודו המערביתטריפולימצריםארצות הבריתשל אמריקהאלג‘ירתוניסמרוקופורטוגלספרדצרפתבריטניהליסבוןקדיסגיברלטרטנג‘יראלגי‘רגלזגובריסטולבוסטוןניו יורקפילדלפיהתוניסקונסטנטינופולבנגזיאלכסנדריהטריפולי דרנהסיירה ליאוןפורט ג‘יימסמלטהה י ם ה ת י כ ו ןה א ו ק י י נ ו ס ה א ט ל נ ט יה ים השח ור24 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליֶּ אזור שנודע בשם ”החוף הב ֶּרברי״. שותפות לגורל הדופין והמריה היו אוניות שהעזו להתקרב לאזור הזה, לחוף שבו שכנו ארבע מדינות ֶּב ֶּרבריוֹ ת — מרוקו, אלג׳יר, תוניס וטריפולי — שכולן מלבד מרוקו היו כפופות להלכה למרותה העליונה של האימפריה העות׳מאנית, שמרכזה היה בטורקיה של ימינו. במשך מאות שנים היו כלי שיט זרים טרף לשודדי הים המוסלמים ֶּ שפעלו בחוף הב ֶּרברי ונהגו לתקוף אוניות ששטו בים התיכון ולאורך החוף הצפוני־מערבי של אפריקה ושל חצי האי האיברי. אפילו מעצמות ימיות כמו צרפת ובריטניה לא היו מחוסנות מפגיעה, אף שבחרו להתמודד עם הבעיה באמצעות תשלום שנתי של ”מתנות״ למנהיגי ֶּהב ֶּרב ֶּ רים — דמי שוחד ששולמו למדינות הב ֶּרבריוֹ ת תמורת הסכמת הפיראטים להניח לאוניות הסוחר של המדינות המשלמות. אבל המחירים השתנו תמיד, ואוניות של מדינות שלא נכנעו לסחטנות לא היו בטוחות מידיהם של הפיראטים.טריפולימצריםמרוק ו אלגי‘רתוניסנאפוליסירקוזליסבוןקדיסגיברלטר טנג‘ירמלגהתוניס אלג‘יראלכסנדריה דרנה טריפוליקהירקונסטנטינופולסרדיניהסיציליהמלטהקפריסין כרתיםקורסיקהה י ם ה ת י כ ו ןה י ם ה ש ח ו רKILOMETERSMILES 0 500500 0 קילומטריםצ מייליםהחוף הבֶּ רבֶּ ריJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

* 10 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליֵדיי חסן: הדיי של אלג׳ירטוביאס ליר: ֶּ קונסול ארצות הברית במדינות הב ֶּרבריוֹ ת אלכסנדר מאריי: קפטן בצי של ארצות הברית. מפקד הקונסטליישןג׳יימס מדיסון: מזכיר המדינה של ארצות הברית. לימים, נשיא ארצות הבריתבאבא מוסטפה: הדיי של אלג׳ירמוראט ראיס: השם שאימץ פיטר לייל — ימאי יליד סקוטלנד שהתאסלם ונעשה אדמירל בצי של טריפוליריצ׳רד ולנטיין מוריס: קפטן בצי של ארצות הברית. מפקד הצ׳סאפיקֶ ניקולס ניסן: דיפלומט דני. קונסול דנמרק בטריפולימולאי סולימאן: סולטאן מרוקוריצ׳רד סומרס: מאסטר־קומנדנט בצי של ארצות הברית. מפקד האינטרפידאנדרו סטרט: לוטננט בצי של ארצות הברית. מפקד האנטרפרייזסידי חאג׳ עבד א־רחמן: הנציג של שליט טריפולי בבריטניהאדוארד פרבל: קפטן בצי של ארצות הברית. מפקד הקונסטיטיושןדניאל פרייזר: ימאי בצי של ארצות הברית סלוודור קטלנו: ימאי בצי של ארצות הברית חמיד קרמנלי: אחיו של יוסוף קרמנלי. היורש החוקי של כס המלוכה בטריפולי* אף שבתכתובת הדיפלומטית במפנה המאות ה־18 וה־19 אין תמיד הבחנה בין התארים דיי, ביי ופאשא )או באשא(, בספר זה מצוינים השליטים העוצרים בתואריהם הספציפיים: הדיי של אלג׳יר, הביי של תוניס והפאשא של טריפולי.15הקדמת המחברים למהדורה העבריתספר זה יחזרו הקוראים אחורה בזמן כדי ללמוד על אומה חדשה בחיתוליה: ארצות הברית של אמריקה, שהשתחררה זה לא כבר מהשלטון האנגלי. במשך חמש־עשרה שנה היו מדינה זו ואוניות הסוחר שלה מטרה להתקפות של פיראטים בני ארבע מדינות מוסלמיות. הטרור שחוו הצוותים של כלי השיט, והעינויים שסבלו אלה מהם שנשבו בידי התוקפים, היו יכולים להיות כותרות העיתונים של ימינו.הקוראים ילמדו על הוויכוחים שניהלו האבות המייסדים שלנו לגבי דרכי ההתמודדות עם האיום הזה וכיצד החליטו שכוח יהיה האמצעי שהפיראטים/טרוריסטים האלה יבינו.נושא אחר ראוי לציון בסכסוך מהמאה ה־19 הוא שהמוסלמים בני המדינות האלה סבלו מידי מנהיגים חסרי אחריות ואכזריים. רוב האמריקאים שהיו מוצבים מעבר לים דיברו על טוב ליבה והכנסת האורחים של האוכלוסייה המקומית, שעמדו בניגוד חריף לשליטיהם העריצים וצמאי הדם.אם כל זה נשמע מוכר, אין זה מקרה. בתקווה שהקוראים ייהנו מהטיול הזה בהיסטוריה — וירשו לתומאס ג׳פרסון להבטיח להם שיש ב אור בקצה מנהרת הטרור.ר מ י רמ 23החלטה קשה בעניין שתי אחיותיה של מרתה. מרי בת החמש ולוסי־אליזבת הפעוטה היו צעירות מכדי לנסוע איתו אל מעבר לים ונשארו ֶ מאחור עם ”דודה א ּפס״, אחותה למחצה של אמן המנוחה. הפרידה הייתה מכאיבה, אבל הייתה כאין וכאפס לעומת שברון הלב שחווה ]1[ ֶ אחרי שהות של חודשים מעטים בפריז, כאשר גברת א ּפס כתבה לו בצער שמחלת השעלת קטפה את חייה של לוסי בת השנתיים.שעה שגל חדש של עצב הציף אותו, הוא ערג אל ”פולי התוכי״, כפי שכינה בחיבה את מרי הדברנית והחכמה, וביקש שתהיה שוב איתו בביתו. הוא כתב לה, שהוא ואחותה ”אינם יכולים לחיות בלעדיה״, ושאל אם תרצה להצטרף אליהם מעבר לים. הוא הבטיח לה שאם תהיה ]2[ איתם בצרפת, היא תוכל ללמוד ”לנגן בצ׳מבלו, לצייר, לרקוד, וגם לקרוא ולכתוב בצרפתית״.”אני מתגעגעת אליך ומקווה שאתה בריא״, כתבה בת השבע עכשיו. אבל הוסיפה שצ׳מבלו או לא — אין לה כל רצון לעשות את המסע הזה. ”אני לא רוצה לנסוע לצרפת״, היא הודיעה בפשטות. ”אני מעדיפה ]3[ֶ להישאר עם דודה א ּפס״.ג׳פרסון לא התרגש מהתשובה של בתו, ונפנה לתכנן את נסיעתה הבטוחה לאירופה. לאחר שכבר איבד שתי בנות משפחה יקרות, הוא לא רצה להסתכן באובדנה של פולי, וחיפש דרכים להקטין ככל האפשר את ּ הסכנות הכרוכות בהפלגה. הוא ביקש מדודה ֶ , פרנסיס אּפס, לבחור למסע של פולי אונייה שבטיחותה מוכחת. ”כלי השיט חייב לזקוף לזכותו לפחות מסע ]טרנס־אטלנטי[ אחד״, הורה ג׳פרסון, ”ועליו להיות בן ארבע או חמש ]4[ הוא חשש ממזג האוויר, ועמד על כך שבתו תפליג שנים לכל היותר״.בחודשים החמים כדי להימנע מסערות חורף. אשר להשגחה על הילדה, ]5[ הוא הציע שפולי תעשה את המסע ”בחברת גברת טובת לב, שעושה את דרכה מאמריקה לצרפת או אפילו לאנגליה, ]או בחברת[ ג׳נטלמן זהיר״.אבל הייתה סכנה שהטרידה את ג׳פרסון אף יותר: מפחידים יותר ממזג האוויר או מאוניות דולפות היו הפיראטים של צפון אפריקה, Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

הנפשות הפועלות 11יוסוף קרמנלי: הפאשא של טריפוליג׳יימס לינדר קתקארט: קונסול ארצות הברית בטריפולי ּ מוחמד רוס: אדמירל בצי של טריפולי. מפקד הטריפולי14 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליֶּ כיום. וחשוב מכול, הם יתוודעו לאתגרים שהעמידו המדינות הב ֶּרבריוֹ ת בפני הנשיאים וושינגטון, אדמס, ג׳פרסון ומדיסון, וילמדו לדעת כיצד כוח צבאי ואומץ ליבם של בני הדור הראשון של האמריקאים הובילו לניצחון, ובסופו של דבר גם לכבוד שחלקו להם אומות שהאמינו — ואף קיוו — שהניסוי האמריקאי ייכשל. הודות לגברים האמיצים האלה היה העולם עתיד ללמוד שבאמריקה, כישלון איננו אופציה.אנו אוהבים את הסיפור הזה ואת האמיצים שהבטיחו את חירותנו. אם הספר יתרום במשהו לשימורם בזיכרון של אמריקה, ייחשב לו הדבר להצלחה. 22פרק 1אמריקאים מחוץ לארצםאין זה סביר שמדינות אמריקה יוכלו לקיים סחר חופשי ביםהתיכון ]...[ האמריקאים אינם יכולים להגן על עצמם משוםשאין הם יכולים להעמיד פנים שיש להם צי.ג׳ון בייקר־הֹולרֹויד, לורד שפילד, ”הערות על הסחר של מדינות אמריקה״, 1783־,1785 השנה שבה נשבה ריצ׳רד או׳בריאן בידי פיראטים, למד תומאס ג׳פרסון לדעת שכל פוליטיקה, אפילו פוליטיקה טרנס־אטלנטית, היא אישית. הוא היה אלמן. מות רעייתו בספטמבר 1782 הותיר אותו מוכה יגון, ומעט הנחמה שנמצאה לו הייתה בחברת בתו מרתה בת העשר. בניסיון לחמוק מהאבל הכבד שרדף אותם, נהגו השניים לצאת ל״טיולים נוגים״ ֶ ברחבי אחוזת מוֹ נטיצ׳לו. כשהוצע לג׳פרסון להיות שגריר אמריקה בצרפת, הוא נענה להצעה כי ראה בכך הזדמנות להימלט מהעצב שעדיין העיב עליו.תומאס ג׳פרסון הפליג לאירופה בקיץ 1784 עם מרתה לצידו. עם בואם לפריז הוא רשם את בתו לבית ספר של מנזר, שתלמידותיו היו בנות משפחות מיוחסות ורבות מהן דיברו אנגלית, ושם הוא היה יכול להיפגש איתה בקביעות. עם זאת, לפני צאתו לאירופה היה עליו לקבל בJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

12 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי13הערת המחבריםהיסטוריה של אמריקה מתמקדת ברובה בגאונותם של האבות המייסדים, ואינה עוסקת מספיק במי שלחמו למען האידיאלים שלהם. כתבנו את ”תומאס ג׳פרסון והפיראטים של טריפולי״ לזכר אותם גברים ונשים שזכו להוקרה בזמנם, ונשכחו עם הזמן בידי רוב האמריקאים.זהו סיפור על הדרך שבה אומה צעירה, עמוסת חובות מלחמה ומתאמצת לבסס את אמינותה, אותגרה בידי ארבע מדינות מוסלמיות, שלכדו את אוניות הסוחר שלה ושבו את אנשי הצוות שלהן. חרף נעוריה, אמריקה עשתה את מה שמעצמות אירופיות מבוססות בחרו שלא לעשות: היא התייצבה מול הטלת האימה וההתעלמות מהחוק והתמודדה איתן. הנשיא השלישי שלה נלאה ממצב שבו אמריקאים מוחזקים כבני ערובה לצורך קבלת כופר, והחליט להכריז מלחמה על ֶּ המדינות הב ֶּרבריוֹ ת — מלחמה כמעט נשכחת בימינו, אך כזו שבמובנים רבים עדיין ניטשת גם בימינו־אנו.ספר זה מספר כיצד תומאס ג׳פרסון, הנשיא הפציפיסט כביכול, שינה את המדיניות של ג׳ורג׳ וושינגטון וג׳ון אדמס וקם נגד אוסף זה של מדינות מוסלמיות. הקוראים יצטרפו אל ויליאם איטוֹ ן הנועז, שחצה את מדבר לוב בראש כוח שהורכב מלוחמים מוסלמים ונוצרים. הם ֶ ילמדו, אם לציין שמות ספורים, על הנהגתם של סטיבן דָק ּטור ואדוארד ּפֶר ּב ּ ל, ועל אומץ ליבו של לוטננט פרסלי אוֹ ׳באנוֹ ן מחיל הנחתים, ובהמשך יתוודעו גם לחיל הנחתים ולעלייתו לכוח הצבאי החיוני שהוא הומ ו 21מסוימים, הם היו בני המזל. דרכי היציאה מהכלא שעמדו לרשות השבויים היו קבלת דת האסלאם, שחרור באמצעות כופר או הסכם בין ארצם לבין הדיי של אלג׳יר על שחרורם. כמה מהשבויים ניצלו באמצעות כופר, אבל השמיכות הדקות של רובם התבלו ככל שנקפו השנים והחירות נותרה מעבר להישג יד. ריצ׳רד או׳בריאן היה עבד במשך עשר שנים.אמריקה טרם בחרה את נשיאה הראשון, אבל אויב ראשון כבר היה לה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

12 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי13הערת המחבריםהיסטוריה של אמריקה מתמקדת ברובה בגאונותם של האבות המייסדים, ואינה עוסקת מספיק במי שלחמו למען האידיאלים שלהם. כתבנו את ”תומאס ג׳פרסון והפיראטים של טריפולי״ לזכר אותם גברים ונשים שזכו להוקרה בזמנם, ונשכחו עם הזמן בידי רוב האמריקאים.זהו סיפור על הדרך שבה אומה צעירה, עמוסת חובות מלחמה ומתאמצת לבסס את אמינותה, אותגרה בידי ארבע מדינות מוסלמיות, שלכדו את אוניות הסוחר שלה ושבו את אנשי הצוות שלהן. חרף נעוריה, אמריקה עשתה את מה שמעצמות אירופיות מבוססות בחרו שלא לעשות: היא התייצבה מול הטלת האימה וההתעלמות מהחוק והתמודדה איתן. הנשיא השלישי שלה נלאה ממצב שבו אמריקאים מוחזקים כבני ערובה לצורך קבלת כופר, והחליט להכריז מלחמה על ֶּ המדינות הב ֶּרבריוֹ ת — מלחמה כמעט נשכחת בימינו, אך כזו שבמובנים רבים עדיין ניטשת גם בימינו־אנו.ספר זה מספר כיצד תומאס ג׳פרסון, הנשיא הפציפיסט כביכול, שינה את המדיניות של ג׳ורג׳ וושינגטון וג׳ון אדמס וקם נגד אוסף זה של מדינות מוסלמיות. הקוראים יצטרפו אל ויליאם איטוֹ ן הנועז, שחצה את מדבר לוב בראש כוח שהורכב מלוחמים מוסלמים ונוצרים. הם ֶ ילמדו, אם לציין שמות ספורים, על הנהגתם של סטיבן דָק ּטור ואדוארד ּפֶר ּב ּ ל, ועל אומץ ליבו של לוטננט פרסלי אוֹ ׳באנוֹ ן מחיל הנחתים, ובהמשך יתוודעו גם לחיל הנחתים ולעלייתו לכוח הצבאי החיוני שהוא ה20 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהפיראטים הורו לאו׳בריאן ולאנשיו לחלוץ את נעליהם ולהסיר את כובעיהם ומטפחותיהם, והפקירו אותם ללא הגנה לשמש היוקדת בהפלגה של שנים־עשר הימים בחזרה לחוף הצפון אפריקאי. כשהגיעו לאלג׳יר, הוצעדו השבויים ברחובות העיר לקריאות הלעג והבוז של ההמונים שבאו לצפות בהם. כל מלח קיבל מערכת של לבוש מקומי גס ושתי שמיכות, שהיו אמורות לשמש אותו עד סוף תקופת השבי, בין שזו תימשך שבועות אחדים ובין שחמישים שנה. במכלאת העבדים ששהו בה הם ישנו על רצפת אבן, והביטו בשמי הלילה שכוכבים לוהטים בערו בהם מעליהם כמו עיניים נטולות עפעפיים שאינן ממצמצות לעולם. בכל ערב התקיימה ספירה, ומי שלא השיב כראוי נכבל אל עמוד בשלשלות ברזל ונענש בבוקר בהצלפה. יחד עם אנשיה של המריה, גם היא אוניית סוחר שנתפסה באותה העת בידי הפיראטים של אלג׳יר, הועבדו אנשי הצוות של הדופיןבשבירת סלעים בהרים בעודם אזוקים בשלשלות ברזל. הם ריסקו סלעים משבת ועד חמישי, ובימי שישי, יום השבתון של המוסלמים, גררו השבויים הנוצרים מגררות כבדות עמוסות שברי אבנים למרחק של כשלושה קילומטרים אל הנמל, שם פורקו אל תוך הים לבניית שובר גלים. יום העבודה התחיל לפני הזריחה, ולאחר כמה שעות מבורכות של קרירות הם המשיכו בעבודה בשמש הקופחת עד אחרי השקיעה. המזון שקיבלו היה לחם עבש, חומץ מקערה משותפת לארוחת הבוקר והצהריים, ובימים טובים גם מעט זיתים מרוסקים. מים היו המצרך היחיד שסופק להם בלי הגבלה. כקברניט נהנה או׳בריאן מיחס משופר משהו, אבל הוא חשש שאנשיו ימותו ברעב.”סבלנו לא יתואר במילים ועולה על כל דמיון״, הוא כתב לשגריר ארצות הברית בצרפת, תומאס ג׳פרסון, שבועיים אחרי בואו ]1[ והסבל הזה היה עתיד רק להחמיר. כמה מהשבויים מתו לאלג׳יר.כעבור זמן מקדחת צהובה, מעבודה קשה ומחשיפה לשמש — ובמובנים Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

הנפשות הפועלות 11יוסוף קרמנלי: הפאשא של טריפוליג׳יימס לינדר קתקארט: קונסול ארצות הברית בטריפולי ּ מוחמד רוס: אדמירל בצי של טריפולי. מפקד הטריפולי14 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליֶּ כיום. וחשוב מכול, הם יתוודעו לאתגרים שהעמידו המדינות הב ֶּרבריוֹ ת בפני הנשיאים וושינגטון, אדמס, ג׳פרסון ומדיסון, וילמדו לדעת כיצד כוח צבאי ואומץ ליבם של בני הדור הראשון של האמריקאים הובילו לניצחון, ובסופו של דבר גם לכבוד שחלקו להם אומות שהאמינו — ואף קיוו — שהניסוי האמריקאי ייכשל. הודות לגברים האמיצים האלה היה העולם עתיד ללמוד שבאמריקה, כישלון איננו אופציה.אנו אוהבים את הסיפור הזה ואת האמיצים שהבטיחו את חירותנו. אם הספר יתרום במשהו לשימורם בזיכרון של אמריקה, ייחשב לו הדבר להצלחה. 19פתח דברלא מוכנים ולא מוגניםדמיינו לעצמכם את אחיכם האזרחים או את בני ארצכם האומללים כלואים בבתי סוהר במדינת אלג׳יר, או קסטיליה הארורה, רובם גוועים ברעב ועירומים ]...[ בעבר אזרח של ארצותהברית של אמריקה, וכעת עבד שאין אומלל ממנו באלג׳יר.ריצ׳רד או׳בריאן, רישום יומן ב־19 בפברואר 1790ספינה המהירה שהתקרבה לדופין מול חופה של פורטוגל לא עוררה כל בהלה בקפטן ריצ׳רד או׳בריאן. ביום יולי חם זה ב־1785 אמריקה הייתה בעת של שלום, וסיבות תמימות רבות היו לספינה ידידותית להתקרב אליהם. הוא חשב שאולי זו אוניית סוחר שזקוקה למידע או אספקה. ואולי הקברניט שלה רוצה להזהיר אותו מפני פיראטים המשייטים בקרבת מקום.כשאו׳בריאן נוכח שהאונייה אינה מתקרבת ברוח של שלום, כבר היה מאוחר מדי. אוניית הסוחר האמריקאית לא הייתה יריב שקול לכלי השיט האלג׳ירי החמוש ב־14 תותחים. לוחמים אלג׳יראים, סכינים בין שיניהם, הציפו את סיפון הדופין. הם היו רבים בהרבה מאנשי הצוות האמריקאים, *ֵ והם לכדו את האונייה ואת מטענה בשם מנהיגם, הדיי של אלג׳יר.* בדומה לביי של תוניס ולפאשא של טריפולי, גם הדיי של אלג׳יר היה כפוף רשמית לסולטאן העות׳מאני, אבל בפועל היו שליטי שלוש המדינות עצמאים לגמרי ושלטונם עבר בירושה ]הערת המערכת[.הJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

* 10 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליֵדיי חסן: הדיי של אלג׳ירטוביאס ליר: ֶּ קונסול ארצות הברית במדינות הב ֶּרבריוֹ ת אלכסנדר מאריי: קפטן בצי של ארצות הברית. מפקד הקונסטליישןג׳יימס מדיסון: מזכיר המדינה של ארצות הברית. לימים, נשיא ארצות הבריתבאבא מוסטפה: הדיי של אלג׳ירמוראט ראיס: השם שאימץ פיטר לייל — ימאי יליד סקוטלנד שהתאסלם ונעשה אדמירל בצי של טריפוליריצ׳רד ולנטיין מוריס: קפטן בצי של ארצות הברית. מפקד הצ׳סאפיקֶ ניקולס ניסן: דיפלומט דני. קונסול דנמרק בטריפולימולאי סולימאן: סולטאן מרוקוריצ׳רד סומרס: מאסטר־קומנדנט בצי של ארצות הברית. מפקד האינטרפידאנדרו סטרט: לוטננט בצי של ארצות הברית. מפקד האנטרפרייזסידי חאג׳ עבד א־רחמן: הנציג של שליט טריפולי בבריטניהאדוארד פרבל: קפטן בצי של ארצות הברית. מפקד הקונסטיטיושןדניאל פרייזר: ימאי בצי של ארצות הברית סלוודור קטלנו: ימאי בצי של ארצות הברית חמיד קרמנלי: אחיו של יוסוף קרמנלי. היורש החוקי של כס המלוכה בטריפולי* אף שבתכתובת הדיפלומטית במפנה המאות ה־18 וה־19 אין תמיד הבחנה בין התארים דיי, ביי ופאשא )או באשא(, בספר זה מצוינים השליטים העוצרים בתואריהם הספציפיים: הדיי של אלג׳יר, הביי של תוניס והפאשא של טריפולי.15הקדמת המחברים למהדורה העבריתספר זה יחזרו הקוראים אחורה בזמן כדי ללמוד על אומה חדשה בחיתוליה: ארצות הברית של אמריקה, שהשתחררה זה לא כבר מהשלטון האנגלי. במשך חמש־עשרה שנה היו מדינה זו ואוניות הסוחר שלה מטרה להתקפות של פיראטים בני ארבע מדינות מוסלמיות. הטרור שחוו הצוותים של כלי השיט, והעינויים שסבלו אלה מהם שנשבו בידי התוקפים, היו יכולים להיות כותרות העיתונים של ימינו.הקוראים ילמדו על הוויכוחים שניהלו האבות המייסדים שלנו לגבי דרכי ההתמודדות עם האיום הזה וכיצד החליטו שכוח יהיה האמצעי שהפיראטים/טרוריסטים האלה יבינו.נושא אחר ראוי לציון בסכסוך מהמאה ה־19 הוא שהמוסלמים בני המדינות האלה סבלו מידי מנהיגים חסרי אחריות ואכזריים. רוב האמריקאים שהיו מוצבים מעבר לים דיברו על טוב ליבה והכנסת האורחים של האוכלוסייה המקומית, שעמדו בניגוד חריף לשליטיהם העריצים וצמאי הדם.אם כל זה נשמע מוכר, אין זה מקרה. בתקווה שהקוראים ייהנו מהטיול הזה בהיסטוריה — וירשו לתומאס ג׳פרסון להבטיח להם שיש ב אור בקצה מנהרת הטרור.18 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

9הנפשות הפועלותג׳ון אדמס: שגריר ארצות הברית בבריטניה. לימים, נשיא ארצות הבריתפרסלי נוויל או׳באנון: לוטננט בחיל הנחתים של ארצות הבריתריצ׳רד או׳בריאן: ימאי אמריקאי. קברניט האונייה דופין ויליאם איטון: קונסול ארצות הברית בתוניסג׳ואל בארלו ֶּ : קונסול ארצות הברית במדינות הב ֶּרבריוֹ ת ויליאם ביינברידג׳: קפטן בצי של ארצות הברית, מפקד הג׳ורג׳ וושינגטוןסמואל ברון: קפטן בצי של ארצות הבריתאלברט גלטין: מזכיר האוצר של ארצות הברית מרתה ומרי )פולי( ג׳פרסון: בנותיו של תומאס ג׳פרסוןתומאס ג׳פרסון: שגריר ארצות הברית בצרפת. נשיא ארצות הברית מ־1801ריצ׳רד דייל: קפטן בצי של ארצות הבריתג׳יימס דקטור: לוטננט בצי של ארצות הברית סטיבן דקטור: לוטננט בצי של ארצות הברית אייזיק האל: קפטן בצי של ארצות הברית ג׳ורג׳ וושינגטון: נשיא ארצות הברית חורשיט אהמט פאשא: מושל מצרים. לימים, הווזיר הגדול של האימפריה העות׳מאנית16 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי“מיםפיראטיים“איי הודו המערביתטריפולימצריםארצות הבריתשל אמריקהאלג‘ירתוניסמרוקופורטוגלספרדצרפתבריטניהליסבוןקדיסגיברלטרטנג‘יראלגי‘רגלזגובריסטולבוסטוןניו יורקפילדלפיהתוניסקונסטנטינופולבנגזיאלכסנדריהטריפולי דרנהסיירה ליאוןפורט ג‘יימסמלטהה י ם ה ת י כ ו ןה א ו ק י י נ ו ס ה א ט ל נ ט יה ים השח ור17“מיםפיראטיים“איי הודו המערביתטריפולימצריםארצות הבריתשל אמריקהאלג‘ירתוניסמרוקופורטוגלספרדצרפתבריטניהליסבוןקדיסגיברלטרטנג‘יראלגי‘רגלזגובריסטולבוסטוןניו יורקפילדלפיהתוניסקונסטנטינופולבנגזיאלכסנדריהטריפולי דרנהסיירה ליאוןפורט ג‘יימסמלטהה י ם ה ת י כ ו ןה א ו ק י י נ ו ס ה א ט ל נ ט יה ים השח ורJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

16 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי“מיםפיראטיים“איי הודו המערביתטריפולימצריםארצות הבריתשל אמריקהאלג‘ירתוניסמרוקופורטוגלספרדצרפתבריטניהליסבוןקדיסגיברלטרטנג‘יראלגי‘רגלזגובריסטולבוסטוןניו יורקפילדלפיהתוניסקונסטנטינופולבנגזיאלכסנדריהטריפולי דרנהסיירה ליאוןפורט ג‘יימסמלטהה י ם ה ת י כ ו ןה א ו ק י י נ ו ס ה א ט ל נ ט יה ים השח ור17“מיםפיראטיים“איי הודו המערביתטריפולימצריםארצות הבריתשל אמריקהאלג‘ירתוניסמרוקופורטוגלספרדצרפתבריטניהליסבוןקדיסגיברלטרטנג‘יראלגי‘רגלזגובריסטולבוסטוןניו יורקפילדלפיהתוניסקונסטנטינופולבנגזיאלכסנדריהטריפולי דרנהסיירה ליאוןפורט ג‘יימסמלטהה י ם ה ת י כ ו ןה א ו ק י י נ ו ס ה א ט ל נ ט יה ים השח ורJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

15הקדמת המחברים למהדורה העבריתספר זה יחזרו הקוראים אחורה בזמן כדי ללמוד על אומה חדשה בחיתוליה: ארצות הברית של אמריקה, שהשתחררה זה לא כבר מהשלטון האנגלי. במשך חמש־עשרה שנה היו מדינה זו ואוניות הסוחר שלה מטרה להתקפות של פיראטים בני ארבע מדינות מוסלמיות. הטרור שחוו הצוותים של כלי השיט, והעינויים שסבלו אלה מהם שנשבו בידי התוקפים, היו יכולים להיות כותרות העיתונים של ימינו.הקוראים ילמדו על הוויכוחים שניהלו האבות המייסדים שלנו לגבי דרכי ההתמודדות עם האיום הזה וכיצד החליטו שכוח יהיה האמצעי שהפיראטים/טרוריסטים האלה יבינו.נושא אחר ראוי לציון בסכסוך מהמאה ה־19 הוא שהמוסלמים בני המדינות האלה סבלו מידי מנהיגים חסרי אחריות ואכזריים. רוב האמריקאים שהיו מוצבים מעבר לים דיברו על טוב ליבה והכנסת האורחים של האוכלוסייה המקומית, שעמדו בניגוד חריף לשליטיהם העריצים וצמאי הדם.אם כל זה נשמע מוכר, אין זה מקרה. בתקווה שהקוראים ייהנו מהטיול הזה בהיסטוריה — וירשו לתומאס ג׳פרסון להבטיח להם שיש אור בקצה מנהרת הטרור.ב18 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

14 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליֶּ כיום. וחשוב מכול, הם יתוודעו לאתגרים שהעמידו המדינות הב ֶּרבריוֹ ת בפני הנשיאים וושינגטון, אדמס, ג׳פרסון ומדיסון, וילמדו לדעת כיצד כוח צבאי ואומץ ליבם של בני הדור הראשון של האמריקאים הובילו לניצחון, ובסופו של דבר גם לכבוד שחלקו להם אומות שהאמינו — ואף קיוו — שהניסוי האמריקאי ייכשל. הודות לגברים האמיצים האלה היה העולם עתיד ללמוד שבאמריקה, כישלון איננו אופציה.אנו אוהבים את הסיפור הזה ואת האמיצים שהבטיחו את חירותנו. אם הספר יתרום במשהו לשימורם בזיכרון של אמריקה, ייחשב לו הדבר להצלחה. 19פתח דברלא מוכנים ולא מוגניםדמיינו לעצמכם את אחיכם האזרחים או את בני ארצכם האומללים כלואים בבתי סוהר במדינת אלג׳יר, או קסטיליה הארורה, רובם גוועים ברעב ועירומים ]...[ בעבר אזרח של ארצותהברית של אמריקה, וכעת עבד שאין אומלל ממנו באלג׳יר.ריצ׳רד או׳בריאן, רישום יומן ב־19 בפברואר 1790ספינה המהירה שהתקרבה לדופין מול חופה של פורטוגל לא עוררה כל בהלה בקפטן ריצ׳רד או׳בריאן. ביום יולי חם זה ב־1785 אמריקה הייתה בעת של שלום, וסיבות תמימות רבות היו לספינה ידידותית להתקרב אליהם. הוא חשב שאולי זו אוניית סוחר שזקוקה למידע או אספקה. ואולי הקברניט שלה רוצה להזהיר אותו מפני פיראטים המשייטים בקרבת מקום.כשאו׳בריאן נוכח שהאונייה אינה מתקרבת ברוח של שלום, כבר היה מאוחר מדי. אוניית הסוחר האמריקאית לא הייתה יריב שקול לכלי השיט האלג׳ירי החמוש ב־14 תותחים. לוחמים אלג׳יראים, סכינים בין שיניהם, הציפו את סיפון הדופין. הם היו רבים בהרבה מאנשי הצוות האמריקאים, *ֵ והם לכדו את האונייה ואת מטענה בשם מנהיגם, הדיי של אלג׳יר.* בדומה לביי של תוניס ולפאשא של טריפולי, גם הדיי של אלג׳יר היה כפוף רשמית לסולטאן העות׳מאני, אבל בפועל היו שליטי שלוש המדינות עצמאים לגמרי ושלטונם עבר בירושה ]הערת המערכת[.הJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

13הערת המחבריםהיסטוריה של אמריקה מתמקדת ברובה בגאונותם של האבות המייסדים, ואינה עוסקת מספיק במי שלחמו למען האידיאלים שלהם. כתבנו את ”תומאס ג׳פרסון והפיראטים של טריפולי״ לזכר אותם גברים ונשים שזכו להוקרה בזמנם, ונשכחו עם הזמן בידי רוב האמריקאים.זהו סיפור על הדרך שבה אומה צעירה, עמוסת חובות מלחמה ומתאמצת לבסס את אמינותה, אותגרה בידי ארבע מדינות מוסלמיות, שלכדו את אוניות הסוחר שלה ושבו את אנשי הצוות שלהן. חרף נעוריה, אמריקה עשתה את מה שמעצמות אירופיות מבוססות בחרו שלא לעשות: היא התייצבה מול הטלת האימה וההתעלמות מהחוק והתמודדה איתן. הנשיא השלישי שלה נלאה ממצב שבו אמריקאים מוחזקים כבני ערובה לצורך קבלת כופר, והחליט להכריז מלחמה על ֶּ המדינות הב ֶּרבריוֹ ת — מלחמה כמעט נשכחת בימינו, אך כזו שבמובנים רבים עדיין ניטשת גם בימינו־אנו.ספר זה מספר כיצד תומאס ג׳פרסון, הנשיא הפציפיסט כביכול, שינה את המדיניות של ג׳ורג׳ וושינגטון וג׳ון אדמס וקם נגד אוסף זה של מדינות מוסלמיות. הקוראים יצטרפו אל ויליאם איטוֹ ן הנועז, שחצה את מדבר לוב בראש כוח שהורכב מלוחמים מוסלמים ונוצרים. הם ֶ ילמדו, אם לציין שמות ספורים, על הנהגתם של סטיבן דָק ּטור ואדוארד ֶר ּב ּ ל, ועל אומץ ליבו של לוטננט פרסלי אוֹ ׳באנוֹ ן מחיל הנחתים, ּפה ובהמשך יתוודעו גם לחיל הנחתים ולעלייתו לכוח הצבאי החיוני שהוא 20 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהפיראטים הורו לאו׳בריאן ולאנשיו לחלוץ את נעליהם ולהסיר את כובעיהם ומטפחותיהם, והפקירו אותם ללא הגנה לשמש היוקדת בהפלגה של שנים־עשר הימים בחזרה לחוף הצפון אפריקאי. כשהגיעו לאלג׳יר, הוצעדו השבויים ברחובות העיר לקריאות הלעג והבוז של ההמונים שבאו לצפות בהם. כל מלח קיבל מערכת של לבוש מקומי גס ושתי שמיכות, שהיו אמורות לשמש אותו עד סוף תקופת השבי, בין שזו תימשך שבועות אחדים ובין שחמישים שנה. במכלאת העבדים ששהו בה הם ישנו על רצפת אבן, והביטו בשמי הלילה שכוכבים לוהטים בערו בהם מעליהם כמו עיניים נטולות עפעפיים שאינן ממצמצות לעולם. בכל ערב התקיימה ספירה, ומי שלא השיב כראוי נכבל אל עמוד בשלשלות ברזל ונענש בבוקר בהצלפה. יחד עם אנשיה של המריה, גם היא אוניית סוחר שנתפסה באותה העת בידי הפיראטים של אלג׳יר, הועבדו אנשי הצוות של הדופיןבשבירת סלעים בהרים בעודם אזוקים בשלשלות ברזל. הם ריסקו סלעים משבת ועד חמישי, ובימי שישי, יום השבתון של המוסלמים, גררו השבויים הנוצרים מגררות כבדות עמוסות שברי אבנים למרחק של כשלושה קילומטרים אל הנמל, שם פורקו אל תוך הים לבניית שובר גלים. יום העבודה התחיל לפני הזריחה, ולאחר כמה שעות מבורכות של קרירות הם המשיכו בעבודה בשמש הקופחת עד אחרי השקיעה. המזון שקיבלו היה לחם עבש, חומץ מקערה משותפת לארוחת הבוקר והצהריים, ובימים טובים גם מעט זיתים מרוסקים. מים היו המצרך היחיד שסופק להם בלי הגבלה. כקברניט נהנה או׳בריאן מיחס משופר משהו, אבל הוא חשש שאנשיו ימותו ברעב.”סבלנו לא יתואר במילים ועולה על כל דמיון״, הוא כתב לשגריר ארצות הברית בצרפת, תומאס ג׳פרסון, שבועיים אחרי בואו ]1[ והסבל הזה היה עתיד רק להחמיר. כמה מהשבויים מתו לאלג׳יר.כעבור זמן מקדחת צהובה, מעבודה קשה ומחשיפה לשמש — ובמובנים Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

12 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי ומ ו 21מסוימים, הם היו בני המזל. דרכי היציאה מהכלא שעמדו לרשות השבויים היו קבלת דת האסלאם, שחרור באמצעות כופר או הסכם בין ארצם לבין הדיי של אלג׳יר על שחרורם. כמה מהשבויים ניצלו באמצעות כופר, אבל השמיכות הדקות של רובם התבלו ככל שנקפו השנים והחירות נותרה מעבר להישג יד. ריצ׳רד או׳בריאן היה עבד במשך עשר שנים.אמריקה טרם בחרה את נשיאה הראשון, אבל אויב ראשון כבר היה לה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

הנפשות הפועלות 11יוסוף קרמנלי: הפאשא של טריפוליג׳יימס לינדר קתקארט: קונסול ארצות הברית בטריפולי ּ מוחמד רוס: אדמירל בצי של טריפולי. מפקד הטריפולי22פרק 1אמריקאים מחוץ לארצםאין זה סביר שמדינות אמריקה יוכלו לקיים סחר חופשי ביםהתיכון ]...[ האמריקאים אינם יכולים להגן על עצמם משוםשאין הם יכולים להעמיד פנים שיש להם צי.ג׳ון בייקר־הֹולרֹויד, לורד שפילד, ”הערות על הסחר של מדינות אמריקה״, 1783־,1785 השנה שבה נשבה ריצ׳רד או׳בריאן בידי פיראטים, למד תומאס ג׳פרסון לדעת שכל פוליטיקה, אפילו פוליטיקה טרנס־אטלנטית, היא אישית. הוא היה אלמן. מות רעייתו בספטמבר 1782 הותיר אותו מוכה יגון, ומעט הנחמה שנמצאה לו הייתה בחברת בתו מרתה בת העשר. בניסיון לחמוק מהאבל הכבד שרדף אותם, נהגו השניים לצאת ל״טיולים נוגים״ ֶ ברחבי אחוזת מוֹ נטיצ׳לו. כשהוצע לג׳פרסון להיות שגריר אמריקה בצרפת, הוא נענה להצעה כי ראה בכך הזדמנות להימלט מהעצב שעדיין העיב עליו.תומאס ג׳פרסון הפליג לאירופה בקיץ 1784 עם מרתה לצידו. עם בואם לפריז הוא רשם את בתו לבית ספר של מנזר, שתלמידותיו היו בנות משפחות מיוחסות ורבות מהן דיברו אנגלית, ושם הוא היה יכול להיפגש איתה בקביעות. עם זאת, לפני צאתו לאירופה היה עליו לקבל בJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

10 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי*ֵדיי חסן: הדיי של אלג׳ירטוביאס ליר: ֶּ קונסול ארצות הברית במדינות הב ֶּרבריוֹ ת אלכסנדר מאריי: קפטן בצי של ארצות הברית. מפקד הקונסטליישןג׳יימס מדיסון: מזכיר המדינה של ארצות הברית. לימים, נשיא ארצות הבריתבאבא מוסטפה: הדיי של אלג׳ירמוראט ראיס: השם שאימץ פיטר לייל — ימאי יליד סקוטלנד שהתאסלם ונעשה אדמירל בצי של טריפוליריצ׳רד ולנטיין מוריס: קפטן בצי של ארצות הברית. מפקד הצ׳סאפיקֶ ניקולס ניסן: דיפלומט דני. קונסול דנמרק בטריפולימולאי סולימאן: סולטאן מרוקוריצ׳רד סומרס: מאסטר־קומנדנט בצי של ארצות הברית. מפקד האינטרפידאנדרו סטרט: לוטננט בצי של ארצות הברית. מפקד האנטרפרייזסידי חאג׳ עבד א־רחמן: הנציג של שליט טריפולי בבריטניהאדוארד פרבל: קפטן בצי של ארצות הברית. מפקד הקונסטיטיושןדניאל פרייזר: ימאי בצי של ארצות הברית סלוודור קטלנו: ימאי בצי של ארצות הברית חמיד קרמנלי: אחיו של יוסוף קרמנלי. היורש החוקי של כס המלוכה בטריפולי* אף שבתכתובת הדיפלומטית במפנה המאות ה־18 וה־19 אין תמיד הבחנה בין התארים דיי, ביי ופאשא )או באשא(, בספר זה מצוינים השליטים העוצרים בתואריהם הספציפיים: הדיי של אלג׳יר, הביי של תוניס והפאשא של טריפולי.ר מ י רמ 23החלטה קשה בעניין שתי אחיותיה של מרתה. מרי בת החמש ולוסי־אליזבת הפעוטה היו צעירות מכדי לנסוע איתו אל מעבר לים ונשארו ֶ מאחור עם ”דודה א ּפס״, אחותה למחצה של אמן המנוחה. הפרידה הייתה מכאיבה, אבל הייתה כאין וכאפס לעומת שברון הלב שחווה ֶ אחרי שהות של חודשים מעטים בפריז, כאשר גברת א ּפס כתבה לו ]1[בצער שמחלת השעלת קטפה את חייה של לוסי בת השנתיים.שעה שגל חדש של עצב הציף אותו, הוא ערג אל ”פולי התוכי״, כפי שכינה בחיבה את מרי הדברנית והחכמה, וביקש שתהיה שוב איתו בביתו. הוא כתב לה, שהוא ואחותה ”אינם יכולים לחיות בלעדיה״, ושאל אם תרצה להצטרף אליהם מעבר לים. הוא הבטיח לה שאם תהיה איתם בצרפת, היא תוכל ללמוד ”לנגן בצ׳מבלו, לצייר, לרקוד, וגם ]2[לקרוא ולכתוב בצרפתית״.”אני מתגעגעת אליך ומקווה שאתה בריא״, כתבה בת השבע עכשיו. אבל הוסיפה שצ׳מבלו או לא — אין לה כל רצון לעשות את המסע הזה. ”אני לא רוצה לנסוע לצרפת״, היא הודיעה בפשטות. ”אני מעדיפה ]3[ֶ להישאר עם דודה א ּפס״.ג׳פרסון לא התרגש מהתשובה של בתו, ונפנה לתכנן את נסיעתה הבטוחה לאירופה. לאחר שכבר איבד שתי בנות משפחה יקרות, הוא לא רצה להסתכן באובדנה של פולי, וחיפש דרכים להקטין ככל האפשר את ּ הסכנות הכרוכות בהפלגה. הוא ביקש מדודה ֶ , פרנסיס אּפס, לבחור למסע של פולי אונייה שבטיחותה מוכחת. ”כלי השיט חייב לזקוף לזכותו לפחות מסע ]טרנס־אטלנטי[ אחד״, הורה ג׳פרסון, ”ועליו להיות בן ארבע או חמש ]4[ הוא חשש ממזג האוויר, ועמד על כך שבתו תפליג שנים לכל היותר״.בחודשים החמים כדי להימנע מסערות חורף. אשר להשגחה על הילדה, הוא הציע שפולי תעשה את המסע ”בחברת גברת טובת לב, שעושה את ]5[דרכה מאמריקה לצרפת או אפילו לאנגליה, ]או בחברת[ ג׳נטלמן זהיר״.אבל הייתה סכנה שהטרידה את ג׳פרסון אף יותר: מפחידים יותר ממזג האוויר או מאוניות דולפות היו הפיראטים של צפון אפריקה, Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

9הנפשות הפועלותג׳ון אדמס: שגריר ארצות הברית בבריטניה. לימים, נשיא ארצות הבריתפרסלי נוויל או׳באנון: לוטננט בחיל הנחתים של ארצות הבריתריצ׳רד או׳בריאן: ימאי אמריקאי. קברניט האונייה דופין ויליאם איטון: קונסול ארצות הברית בתוניסג׳ואל בארלו ֶּ : קונסול ארצות הברית במדינות הב ֶּרבריוֹ ת ויליאם ביינברידג׳: קפטן בצי של ארצות הברית, מפקד הג׳ורג׳ וושינגטוןסמואל ברון: קפטן בצי של ארצות הבריתאלברט גלטין: מזכיר האוצר של ארצות הברית מרתה ומרי )פולי( ג׳פרסון: בנותיו של תומאס ג׳פרסוןתומאס ג׳פרסון: שגריר ארצות הברית בצרפת. נשיא ארצות הברית מ־1801ריצ׳רד דייל: קפטן בצי של ארצות הבריתג׳יימס דקטור: לוטננט בצי של ארצות הברית סטיבן דקטור: לוטננט בצי של ארצות הברית אייזיק האל: קפטן בצי של ארצות הברית ג׳ורג׳ וושינגטון: נשיא ארצות הברית חורשיט אהמט פאשא: מושל מצרים. לימים, הווזיר הגדול של האימפריה העות׳מאנית24 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליֶּ אזור שנודע בשם ”החוף הב ֶּרברי״. שותפות לגורל הדופין והמריה היו אוניות שהעזו להתקרב לאזור הזה, לחוף שבו שכנו ארבע מדינות ֶּב ֶּרבריוֹ ת — מרוקו, אלג׳יר, תוניס וטריפולי — שכולן מלבד מרוקו היו כפופות להלכה למרותה העליונה של האימפריה העות׳מאנית, שמרכזה היה בטורקיה של ימינו. במשך מאות שנים היו כלי שיט זרים טרף לשודדי הים המוסלמים ֶּ שפעלו בחוף הב ֶּרברי ונהגו לתקוף אוניות ששטו בים התיכון ולאורך החוף הצפוני־מערבי של אפריקה ושל חצי האי האיברי. אפילו מעצמות ימיות כמו צרפת ובריטניה לא היו מחוסנות מפגיעה, אף שבחרו להתמודד עם הבעיה באמצעות תשלום שנתי של ”מתנות״ למנהיגי ֶּהב ֶּרב ֶּ רים — דמי שוחד ששולמו למדינות הב ֶּרבריוֹ ת תמורת הסכמת הפיראטים להניח לאוניות הסוחר של המדינות המשלמות. אבל המחירים השתנו תמיד, ואוניות של מדינות שלא נכנעו לסחטנות לא היו בטוחות מידיהם של הפיראטים.טריפולימצריםמרוק ו אלגי‘רתוניסנאפוליסירקוזליסבוןקדיסגיברלטר טנג‘ירמלגהתוניס אלג‘יראלכסנדריה דרנה טריפוליקהירקונסטנטינופולסרדיניהסיציליהמלטהקפריסין כרתיםקורסיקהה י ם ה ת י כ ו ןה י ם ה ש ח ו רKILOMETERSMILES 0 500500 0 קילומטריםצ מייליםהחוף הבֶּ רבֶּ ריJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

8 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליפרק 15 ַנ ּ צח במדבר או מות במדבר 176פרק 16 סוף המשחק 186פרק 17 הפלגה נעימה ברוחות טובות וים רוגע 191אפילוג 196אחרית דבר 199תודות 206הערות 211הערה על המקורות 220מפתח עניינים 225ר מ י רמ 25בעיני ג׳פרסון הרציונלי, הפיראטים פורעי החוק היו ככל הנראה הסכנה הגדולה ביותר שאיימה על משפחתו. הוא ידע מה קרה לאו׳בריאן, ולא העלה על דעתו לסכן את בתו בגורל דומה. ”החרדות שאני חש בנושא זה עלולות לגרור אותי לאינספור דמיונות״, הוא ֶ כתב לגיסו פרנסיס א ּפס. ”בסתיו השנה גזלו מאיתנו האלג׳יראים שני כלי שיט, ועכשיו הם מחזיקים עשרים ושניים אזרחים שלנו בתנאי עבדות״. מצוקת הגברים שהיו על המריה והדופין רדפה אותו. אם הדעת אינה סובלת את כליאתם המחרידה, ”מי יוכל להעלות על דעתו ]...[ את הצפוי לילדה רכה? דעתי מסרבת להשלים עם אפשרות של נפילה בשבי״, הוא הוסיף. ”אם לא תשמע ממני שברית של שלום נכרתה עם האלג׳יראים — ואל תאמין למידע משום נפש אחרת עלי אדמות — שלח אותה אך ורק באונייה שהיא קניין צרפתי או אנגלי, ]6[ הוא ידע ששתי ֶּ כי אוניות אלה לבדן בטוחות משבי של הב ֶּרברים״.המדינות האלה משלמות מס שנתי גבוה, ועל ידי כך קונות מעבר בטוח לכלי השיט שלהן.ָכאב, קינן בו פחד לביטחונה של בתו; כשגריר ואמריקאי, הוא הבין שזהו פחד ששום אזרח של מדינה חופשית שיוצא למסע ימי אינו אמור לחוות.מפגש של שגריריםחודשים אחדים אחר כך, במרס ,1786 נסע ג׳פרסון ללונדון כדי להיפגש עם ידידו הטוב ג׳ון אדמס. יחד הם קיוו למצוא דרך להתמודד עם האיום הגובר על האינטרסים האמריקאיים. ג׳ון אדמס, בן חמישים ולו כרס מתעבה וסנטר כפול, קיבל את ג׳פרסון בביתו השכור שהשקיף על כיכר גרובנר המתוחמת בעצים. השניים התיישבו לשוחח בסלון המרווח.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

7תוכן הענייניםהנפשות הפועלות 9הערת המחברים 13הקדמת המחברים למהדורה העברית 15פתח דבר לא מוכנים ולא מוגנים 19פרק 1 אמריקאים מחוץ לארצם 22פרק 2 מזכיר המדינה ג׳פרסון 34פרק 3 ההשפלה של ה\"ג׳ורג׳ וושינגטון\" 47פרק 4 ג׳פרסון תופס פיקוד 57פרק 5 תורן נופל 63פרק 6 השייטת הראשונה 69פרק 7 תקרית בים 81פרק 8 הסבלנות פוקעת 94פרק 9 רפיון קיץ 101פרק 10 האותות של אוקטובר 116פרק 11 אסון ה\"פילדלפיה\" 124פרק 12 בחסות החשכה 132פרק 13 הקרב על טריפולי 150פרק 14 פתיחתה של חזית חדשה 16826 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאדמס היה השגריר הראשון של ארצות הברית בבריטניה. ג׳פרסון, שהגיע ללונדון בתום מסע קר וסוער של שישה ימים, היה השגריר בצרפת של המלך לואי ה־.16 אדמס ורעייתו אביגיל מצאו שידידם ַ הוותיק השתנה, שכן הוא התחיל לפדר את שׂערו האדמוני בטלק לבן. הניו־אינגלנדי החסון, ובן שיחו הגבוה והרזה בן הארבעים ושתיים מווירג׳יניה, באו מבתי גידול שונים, ובהמשך הדרך היו לא אחת חלוקים בדעותיהם ובהשקפותיהם הפוליטיות. בניגוד לרוב הדיפלומטים שהם פגשו באירופה, לא אדמס ולא ג׳פרסון נולדו למסורת של גינונים דיפלומטיים. אדמס היה עורך דין מחוספס, בנו של חוואי ממסצ׳וסטס, ונודע בגישת־לכל־הרוחות של מי שאין לו בעיה להגיד את מה שהוא חושב. ג׳פרסון, שניחן באצילות טבעית רוגעת, למד את אורחותיה הקוסמופוליטיות של פריז, אבל בליבו פנימה היה בן כפר בעל ייחוס, יורש של חוות גדולות מחוץ לשרלוטסוויל, בירת מחוז קטנה במרכז וירג׳יניה. שניהם היו טירונים במשחק המשא ומתן הבינלאומי, משחק שהם נדרשו ללמוד מהר לטובת ארצם. ב־,1783 כשהאמריקאים והבריטים חתמו על חוזה פריז שציין את סופה הרשמי של מלחמת העצמאות של ארצות הברית, השתנה מעמדה החוקי של ארצות הברית באחת. המדינה הצעירה, שמצאה את עצמה ללא הגנה בריטית, נוכחה שמעמדה צנוע. מכתביו של אדמס לממשלת בריטניה נטו להישאר ללא מענה, וניסיונותיו של ג׳פרסון לשאת ולתת על הסכמי סחר עם צרפת וספרד לא העלו דבר. עתה הרים את ראשו איום גדול יותר, ואדמס הזמין את ג׳פרסון לבוא מפריז כדי לדון בסכנה שהייתה טמונה ב״מדינות הפיראטיות״ של צפון אפריקה.בעבר נהנו האוניות של שלוש־עשרה המושבות מההגנה שהציע דגל ּ בריטניה, היו ֶ ניוֹ ן ג׳ק, אבל מאחר שהאמריקאים לא נשאו עוד דרכונים בריטיים, משך הצי הבריטי את ידו מהגנה עליהם מפני הפיראטים; הצרפתים, בעלי הברית של אמריקה בתקופת המלחמה עם הבריטים, Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

6 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי ר מ י רמ 27לא הגנו עוד על האמריקאים, משנחתם הסכם שלום בינם לבין הבריטים. כך קרה שבהיותם מחוץ לארצם, בייחוד במים בינלאומיים, האמריקאים מצאו את עצמם חסרי הגנה. והואיל ולאמריקה לא היה צי שיגן על האינטרסים שלה, האמירו דמי הביטוח של האוניות האמריקאיות לשחקים, והגיעו לשיעור של פי עשרים יותר מהתעריף המקובל של ]7[האוניות האירופיות.הוצאות הביטוח היו כבדות מנשוא, אבל אמריקה לא יכלה להרשות לעצמה להפסיק את הסחר הכרוך בהפלגות ללב ים. מלחמת העצמאות מומנה בכסף שהושג בהלוואות, וסילוק החובות האלה היה תלוי בסחר בינלאומי מתמשך. מקום מרכזי בכלכלת המדינה תפס הסחר עם דרום אירופה, אזור שהגישה אליו הייתה אפשרית אך ורק בהפלגה לים התיכון, ֶּ דרך אזור שהפיראטים הב ֶּרברים פעלו בו. ג׳פרסון חישב ומצא שרבע מענף הייצוא החשוב ביותר של ניו אינגלנד, דג בקלה מיובש ומשומר במלח, נשלח לשווקים שם, וכן שישית מהגרעינים שייצאה המדינה. אורז ועצים היו אף הם מוצרי ייצוא חשובים, ואוניות הסוחר סיפקו מקומות עבודה ליותר מאלף ימאים. הסחר ומקומות העבודה היו חיוניים לכלכלת אמריקה המתפתחת, וג׳ון אדמס חשב שאם יימצא פתרון דיפלומטי לבעיית הפיראטים, תוכל אמריקה להכפיל בנקל את הנתונים האלה.בתחילה נענתה הממשלה האמריקאית לדרישות התשלום ֶּ של המדינות הב ֶּרבריות. אבל דמי השוחד שנדרשו היו גבוהים להחריד — מאות אלפי דולרים, בשעה שהאוצר האמריקאי היה יכול להרשות לעצמו תשלומים של כמה עשרות אלפים. בתקופה שאף אמריקאי אחד לא יכול לזקוף לזכותו מיליון דולר, ושוויו של מעונו המפואר של ג׳פרסון, מונטיצ׳לו, הוערך ב־7,500 דולר, תשלום של דמי שוחד מוגזמים כאלה נראה כמעט מופרך. הואיל וקניית רצונן הטוב ֶּ של המדינות הב ֶּרבריוֹ ת היה מעבר ליכולתה, נאלצה אמריקה לאפשר לאוניותיה להפליג על דעת עצמן, וכך קרה שמלחים כמו אלה שהיו על .מסוכן במשחק לפיונים היו והדופין המריה של סיפונן Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

5לאבי שמת צעיר מדי ולאמי שעבדה קשה מדי.הם לימדו אותי מהיום הראשון שלהיוולד באמריקהזה כמו לזכות בפרס הראשון בהגרלה. הסיפור הזה הוא עוד הוכחה שהם צדקו במאה אחוז.ב״קלג׳נט: נהדרת שכמוך. תודה על שאת מעודדת את מערכת היחסיםהזאת ומאפשרת את יצירת הספר הזה.ד״י28 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבאותו יום עסקו אדמס וג׳פרסון גם בגורלם של אנשי הדופיןוהמריה. כמעט שנה חלפה מיום שהפיראטים של אלג׳יר לכדו את האוניות על מטענן, ועכשיו פרסם השליט של אלג׳יר, דיי חסן, את דרישתו: כל עוד לא ישלמו לו כופר — שהיה בלתי מתקבל על הדעת, וכפי שעלה מהדברים, גם תופח באופן תמידי — ייגזר על השבויים האמריקאים להיות עבדיו.עם כל הצער על גורל השבויים, ג׳פרסון ואדמס ידעו שהמדינה החדשה לא תוכל להרשות לעצמה מלחמה חדשה או חוב חדש. הם ֶּ הבינו שמחיר הרחקתן של אוניות אמריקאיות מהחוף הב ֶּרברי עלול להיות גדול ממחיר ההתמודדות עם הבעיה. במצב זה, כפי שתיאר אותו ג׳פרסון באוזני ידיד, הרגישו שני השגרירים שהם ”תלויים בין זעם ]8[לחוסר אונים״.אלא שלא ג׳פרסון ולא אדמס יכלו להרשות לעצמם להישאר משותקים אל מול פני הסכנה. לא זו בלבד שמשפחות אמריקאיות והכלכלה האמריקאית היו חשופות לאיום — השמועה אמרה שפיראטים לכדו גם אונייה שעל סיפונה היה בנג׳מין פרנקלין, מהבולטים שבאבות המייסדים של ארצות הברית וקודמו של ג׳פרסון כשגריר ארצות הברית בצרפת )”אנחנו ממתינים בסבלנות אין קץ לשמוע ממך״, כתב לפרנקלין מכר אחד. ”העיתונים עוררו בנו חרדה לגורלך, כי בכמה מהם מתפרסמת בעקשנות הטענה שנלכדת בידי האלג׳יראים, ואילו באחרים נטען שאתה במרוקו, נושא את סבלך באורך רוח של ]9[ לרווחת הכול התברר שהדיווחים היו שגויים, אבל הפחד פילוסוף״(.שהתעורר העלה אל פני השטח את הסכנות האמיתיות מאוד שהיו ֶּ בפיראטים הב ֶּרברים.במפגש בביתו של אדמס בלונדון דנו שני השגרירים ברעיון של משא ומתן שיבקיע את המבוי הסתום. לאדמס היו כמה סיבות לקוות ֶּ שאפשר לדון בהיגיון עם השליטים הב ֶּרברים, ושני השגרירים נפנו .אליהם הפנייה של הנכון הניסוח בשאלת לעסוק Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

4 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליTHOMAS JEFFERSON AND THE TRIPOLI PIRATESBrian Kilmeade and Don Yaegerעורך אחראי: אייל גורןעריכה: יובל אלעזריהגהה: רמה אשוחעימוד: ענת ניסןעיצוב העטיפה: נעמה כרמלי / סטודיו מודן© כל הזכויות בשפה העברית שמורות, 2026לכתר ספרים מבית מודן הוצאה לאור בע\"מ משק ,33 מושב בן־שמן, 7311500Copyright © by Brian Kilmeade and Don YaegerAll rights reserved including the right of reproduction in whole or in part in any form. No part of this book may be used or reproduced in any manner for the purpose of training artificial intelligence technologies or systems.This edition published by arrangement with Sentinel, an imprint of Penguin Publishing Group, a division of Penguin Random House LLC© Hebrew translation rights reserved by Keter Books, an imprint of Modan Publishing House Ltd. Meshek 33, Moshav Ben-Shemen, 7311500אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר, כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו״ל.www.keter-books.co.ile-mail: [email protected] in Israelר מ י רמ 29”כסף הוא אלוהיהם ומוחמד הוא נביאם״שבועות אחדים קודם לכן ביקר אדמס אצל סידי חאג׳ עבד א־רחמן, הנציג של שליט טריפולי בבריטניה. אדמס הופתע כאשר עבד א־רחמן, שאך זה הגיע ללונדון, קיבל את פניו בחמימות. השניים ישבו לפני אח מבוערת, שני משרתים עומדים מוכנים ומזומנים לשירותם, ועישנו טבק ממקטרות גדולות שהקנים שלהן ”יכולים לשמש מקלות הליכה״. אדמס כתב מיד לג׳פרסון: ”אף שעבר זמן רב מאז עישנתי מקטרת, עישנו בטקסיות איומה, שאיפה כנגד שאיפה ]...[ עד ]10[שהוגש קפה״.נראה שאדמס עשה רושם עז על הטריפוליטאים, שכן למראה מומחיותו בשימוש בכלי העישון הטורקי, שיבח אחד הנוכחים את ]11[ )”אדוני, אתה ו\"!Monsieur, vous éte un Turk\" :ואמר שלו הטכניקהטורקי!״(. זו הייתה מחמאה גדולה. יומיים אחר כך ערך עבד א־רחמן ביקור גומלין אצל אדמס, וזה החליט שהדיפלומט שהיה למכרו החדש הוא אדם ”מיטיב וחכם״ ]12[ הוא סבר שעבד שארצות הברית תוכל לעשות איתו עסקים.א־רחמן יוכל לתווך במשא ומתן על הסכם בין ארצות הברית למדינות ֶּהב ֶּרבריוֹ ת האחרות, ושעל ידי כך יתאפשר לשים קץ לשביית צוותים של אוניות סוחר אמריקאיות. עכשיו, משהתאחד עם בן ארצו האמריקאי, הוא שיתף את ג׳פרסון בתוכניתו והזמין אותו להצטרף לשיחה.ביום מרס סוער נפגשו אדמס, ג׳פרסון ועבד א־רחמן בביתו של הציר הטריפוליטאי. השיחה החלה בתערובת מאולתרת של צרפתית ואיטלקית רצוצות, בגלל האנגלית הדלה של הטריפוליטאי. השיחה הייתה ידידותית, ואדמס וג׳פרסון התחילו להאמין שפתרון מסתמן באופק. אלא שעד מהרה, משעלה נושא הכסף, התפוצצה .האופטימיות בועת Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

3בריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 2 31/03/2026 4:00מאנגלית: צילה אלעזרבריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהוהפיראטיםשל טריפוליוהפיראטים של טריפוליתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 3 31/03/2026 4:0030 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליג׳פרסון בדק מבעוד מועד מהם הסכומים שמדינות אירופיות, כמו ֶּ דנמרק, שוודיה ופורטוגל, משלמות כדמי פיוס למדינות הב ֶּרבריות וידע את התעריף המקובל. אבל הזהב שדרש עבד א־רחמן באותו יום היה מעבר להישג ידה של ארצות הברית: התברר ששלום מתמשך עם טריפולי יעלה * שווה ערך ל־120,000 דולר של אותם ימים, וזאת בלי להביא 30,000 גיניאות,בחשבון את עמלת עשרת האחוזים שעבד א־רחמן דרש לעצמו. והסכום הזה ֶּ היה מחירו של שלום עם אחת בלבד מהמדינות הב ֶּרבריוֹ ת. לקניית שלום עם תוניס נדרשו עוד 30,000 גיניאות, שלא לדבר על מחיר השלום עם מרוקו או אפילו אלג׳יר, הגדולה והחזקה מבין הארבע. 80,000 דולר שהקונגרס אישר תחת מכבש לחצים כתשלום בעד הבנה כוללת, היו לא יותר ממקדמה על חשבון הסכום שהיה צריך לגייס כדי לעמוד ]13[ֶּ בדרישות הב ֶּרברים.אף על פי שנואש מלמצוא פתרון קל, סירב אדמס להפסיק את השיחות. הוא הבין את בעיית המימון, וכבר התוודע אל מה שריצ׳רד או׳בריאן ֶּ יאמר כעבור זמן על הפיראטים הב ֶּרברים: ”כסף הוא אלוהיהם ומוחמד ]14[ ואולם בחמדנות לבדה לא היה כדי להסביר את הטירוף הוא נביאם״.והאכזריות שבדרישות. אדמס הבוטה והמתוסכל רצה תשובה טובה יותר. ואדמס, בעודו מקפיד על האיפוק הדיפלומטי שהצליח למצוא בעצמו — רב ככל שהיה תסכולם של השגרירים האמריקאים, הם לא באמת יכלו לקום ֶּ ולהסתלק מהמשא ומתן — שאל איך המדינות הב ֶּרבריוֹ ת יכולות להצדיק ”]הכרזת[ מלחמה על מדינות שלא פגעו בהן לרעה״.התשובה הייתה לא פחות ממצמררת.בקוראן הקדוש שלו כתוב, הסביר עבד א־רחמן, שכל האומות שאינן מכירות בנביא הן אומות חוטאות, שראוי וחובה על המאמינים לבזוז ולשעבד אותן.* גיניאה )guines): מטבע זהב שהיה נהוג בבריטניה עד ,1816 ושוויו היה .]המערכת הערת ]שילינג 21 ,כלומר .אחד ושילינג אחת סטרלינג לירה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

2 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 2 31/03/2026 4:00מאנגלית: צילה אלעזרבריאן קילמיד ודון ייגר המלחמה הנשכחת ששינתה את תולדות אמריקהוהפיראטיםשל טריפוליוהפיראטים של טריפוליתומאס ג׳פרסון thomas and the pirates in.indd 3 31/03/2026 4:00ר מ י רמ 31ימאים נוצרים הם, פשוטו כמשמעו, טרף לגיטימי.ג׳פרסון ניסה למצוא את ההיגיון בדברים ששמע. הוא הכיר את הספר הקדוש של המוסלמים. הוא קנה עותק של הקוראן בהיותו סטודנט למשפטים בוויליאמסבורג, עשרים שנה קודם לכן, אבל הערכים שמצא בספר היו זרים כל כך לרוחו, שהוא הניח אותו על המדף בחברת ספרים שעסקו במיתולוגיה היוונית והרומית. השיחה עם עבד א־רחמן הותירה אותו מבולבל אף יותר. האיש שהיה המנסח העיקרי של הכרזת העצמאות של ארצות הברית, וכתב בין השאר ”שכל בני האדם נבראו שווים ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות בלתי ניתנות להפקעה״, היה מזועזע מההצדקה הדתית שנתן עבד א־רחמן לחמדנות ולאכזריות. עבד א־רחמן ניפץ את תקוותיו הגדולות של אדמס, ובכך סירב למלא את תפקיד ”האדם המיטיב והחכם״. לבעתתם של האמריקאים, הוא לא התנצל בשום צורה ולא גילה כל חרטה. הוא האמין שמעשיהם של שודדי הים המוסלמים מוצדקים לגמרי. ”כל מוסלמי שנספה במלחמה הזאת מובטח לו שיגיע לגן עדן״, הוא הסביר.עבד א־רחמן לא ראה בכך שום דבר מסובך. מעשיהם של לוכדי ֶּ אוניות, משעבדי בני אדם, הב ֶּרברים שסחטו תשלומי שוחד תמורת מעבר בטוח, נחשבו כולם, בתרבות שלו, למוצדקים על פי משנת הנביא ]15[מוחמד. ”כך כתוב בקוראן״, הוא אמר בפשטות.כשהפגישה הסתיימה, יצאו ממנה שני האמריקאים המיואשים והזועמים בידיים ריקות. הם לא מצאו שום פתרון, שום תשובה נושאת ּ שלום והגנה לספנות האמריקאית, וגם לא אפשרות לשחרור בני ארצם ששועבדו בצפון אפריקה.***Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

1והפיראטים של טריפוליתומאס ג׳פרסון בריאן קילמיד ודון ייגר thomas and the pirates in.indd 1 31/03/2026 4:0032 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימחירו של שלוםמשנכשל ניסיונם הראשון לעשות שלום, החלו אדמס וג׳פרסון לתכנן את הצעד הבא שלהם. הם הסכימו שהמצב הקיים בלתי נסבל, אבל בכך הסתכמה ההסכמה ביניהם. בחודשים הבאים נוכחו שני הידידים הוותיקים שהם חלוקים בשאלה ֶּ כיצד לטפל בפיראטים הב ֶּרברים. אדמס נשאר איתן בדעתו להמשיך בניהול משא ומתן. הוא סבר שעל האמריקאים להיות מוכנים לשלם בעד שלום, גם אם ייאלצו ללוות כסף למימון דמי המעבר. ”אם זה לא יבוצע״, הוא כתב לג׳פרסון מלונדון באותו קיץ, ”אתה ואני נצטרך ]16[ללכת הביתה״.בפריז הביע ג׳פרסון דעה אחרת. הוא לא רצה ”לקנות שלום״, כפי ֶּ שניסח זאת. הוא לא בטח במדינות הב ֶּרבריוֹ ת שיעמדו במילה שלהן. בה בעת הוא לא חשב שאמריקה תוכל להרשות לעצמה להפסיק לסחור עם אזור הים התיכון. הוא האמין בחופש שיט והציע עמדה נוקשה יותר.”אני מעדיף להשיג את היעד באמצעות מלחמה״, הוא כתב לאדמס ]17[ ג׳פרסון טען שאמריקה זקוקה לצי שיתעמת עם הפיראטים מצרפת.ֶּ בחוף הב ֶּרברי וישמיד אותם. הוא טען כי למען הצדק והכבוד על האמריקאים לאחוז בנשק, וכי יש לנצל את ההוקרה שאירופה רוחשת לארצות הברית להקמת צי ֶּ ”שישייט בקביעות״ במים הב ֶּרבריים, יפקח על כלי השיט של המדינות פורעות החוק ויתעמת איתם כשיעלה הצורך. הוא טען גם שיש היגיון תקציבי במימון נוכחות ימית מזוינת. על פי חישוביו, הקמה של צי קטן תעלה פחות ממה שיעלו הכופר, השוחד והאובדנים הכספיים הכרוכים בפיראטיות.אדמס חלק עליו. הוא האמין שמלחמה עם מדינות האסלאם תהיה יקרה וככל הנראה בלי סיכוי לניצחון. וכן טען שיידרש לה ללא כל ספק כוח צבאי גדול מכפי יכולת התקציב. הוא אמר לג׳פרסון, כי בניגוד Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 1 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal1

ר מ י רמ 33]18[ לדעתו, שצי קטן יוכל לפתור את הבעיה, ”עלינו להימנע מלהילחם איתם בכלל, אלא אם כן נהיה נחושים להילחם איתם לעולם״.חרף חילוקי הדעות ביניהם, פעלו השניים ללא לאות לשחרור הימאים האמריקאים המשועבדים. הם שלחו סוכנים אמריקאים לנהל ֶּ משא ומתן עם הממשלות הב ֶּרב ַ ריוֹ ת. ג׳פרסון יצר קשר עם המ ּתורינים )מכונים גם טריניטארים(, חברי מסדר קתולי שפעל מאז סוף המאה ה־12 לשחרור שבויים נוצרים. כל המאמצים עלו בתוהו. או׳בריאן ואנשיו נשארו בשבי, והשיחות בין ארצות הברית לאלג׳יר נדמו לבסוף. יותר מחמש שנים חלפו עד שנושאים ונותנים אמריקאים חזרו לאלג׳יר כדי לחדש את השיחות. במהלך השנים האלה הצטרפו כמה מאות גברים, נשים וילדים נוצרים אל הכלואים, לאחר שהפיראטים צברו עוד אוניות ועוד שלל ועבדים.אבל המצב המשיך להטריד את ג׳פרסון. הוא זכר את חששותיו לביטחונה של פולי, והזדהה עם הדאגות האיומות והלילות ללא שינה שחוו משפחות אמריקאיות רבות שהים היה מקור הפרנסה של יקיריהן. ֶּ בעולם שבו פיראטים ב ֶּרברים שוטטו במזרח האוקיינוס האטלנטי ובמערב הים התיכון, עמדה באוויר השאלה, את מי הם ישבו וישעבדו עכשיו? האם השבויים הבאים יחזרו אי־פעם הביתה, או שמא ימותו ממחלה או מהצלפות שוט בארץ נוכרייה?ֶּ המדינות הב ֶּרבריוֹ ת, עם תמהיל החמדנות והקנאות הדתית שהניע אותן, סירבו להקשיב לקול ההיגיון. הן היו אולי מבינות כוח, אבל בלי צי לא היה לאמריקאים שום מנוף לחץ להפעיל על הפיראטים. אדמס וג׳פרסון נכשלו שניהם וחזרו לאמריקה ריקם. אבל הם לא ויתרו לגמרי. עד מהרה היה ג׳פרסון עתיד להתעמת עם הבעיה מעמדה חדשה.40 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהאוקיינוס ולנסות סוג אחר של דיפלומטיה. כזה שבוקע מפיותיהם של תותחים.פושטים את עורנובשלהי 1793 התפטר ג׳פרסון מתפקידו וחזר למונטיצ׳לו לשקול את צעדיו. בשנה שלאחר פרישתו הגיעה ארצות הברית להסכם שלום עם הדיי של אלג׳יר. הסכם שפירושו היה, בניגוד לעצתו של ג׳פרסון, שהאמריקאים ישלמו בעד שלום. אף שלא היה עוד צורך מיידי בצי, הצליח הנשיא וושינגטון לשכנע את הקונגרס שהפסקת בניית הספינות תהיה צעד לא חכם. האינסטינקטים של וושינגטון נמצאו נכונים. הואיל ואיטיותם של האמריקאים בתשלומים הטרנס־אטלנטיים של ”דמי השלום״ הייתה ֵ כרונית, איים ד ַ יי חַסן במלחמה וסירב לשחרר את השבויים. האמריקאים היו שבעי רצון מההחלטה להמשיך בבניית הספינות, ועד שלהי 1797השיקו את שלוש הפריגטות הראשונות של צי ארצות הברית: יונייטד )USS Constellation( קונסטליישן ,(USS United States( סטייטס( USS Constitution( וקונסטיטיושןּ בעת הזאת היה הדיפלומט האמריקאי ג׳ואל בארלוֹ שגריר ארצו ּ בחצר מנהיגה ההפכפך של אלג׳יר. הנשיא מינה אותו שנה לפני כן ּ ”לייצג את האינטרסים של ארצות הברית של אמריקה בעוצרות של ]6[ משימתו הייתה לשמר את השלום ולהשיג את שחרורם של אלג׳יר״.או׳בריאן ואנשיו.אם היה אדם כלשהו שהיה בעל יכולת להתמודד עם הדיפלומטיה המורכבת שנדרשה באלג׳יר, בארלו היה האיש. הוא היה בוגר ייל שהשתתף במלחמת העצמאות, עיתונאי ואיש עסקים, נכלא בפריז בתקופת המהפכה הצרפתית ובתום שלטון הטרור נעשה אזרח כבוד 64 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהוא הציג את דרישותיו בלי בושה, ובין השאר דרש מס נוסף בסך 10,000 דולר לאחר שג׳ורג׳ וושינגטון מת. הפאשא, בקיצור, פעל כפי שג׳ואל בארלו צפה שנים קודם לכן. השליט של טריפולי היה מוכן יותר ]1[ האמריקאים ֶּ מכל נסיך ב ֶּרברי אחר להתעלם מ״כל עיקרון של כבוד״.ראו בו את הגרוע שבחבורה של טיפוסים שליליים.קתקארט, שחששו גבר, שלח חוזר לעמיתיו הקונסולים ב־21 בפברואר ]2[ .1801 ”אני בטוח שהפאשא של טריפולי״, הוא הזהיר, ”יפתח בפעולות איבה נגד ארצות הברית של אמריקה בתוך פחות משישים יום״.הוא לא טעה הרבה במועד. חששותיו הפכו למציאות ב־11 במאי ,1801 שלושה חודשים לאחר מכן.באותו יום, בשעה שש בערב, הגיע שליח של הפאשא לקונסוליה האמריקאית בטריפולי. כשהאורח הוזמן להיכנס, זיהה קתקארט מיד את האיש כאחד מיועציו המוערכים ביותר של פאשא יוסוף. קתקארט בירך אותו לשלום בכל גילויי הלבביות שהצליח לגייס, ואשר ממילא לא היו רבים במיוחד. הוא השתדל כמיטב יכולתו להתייחס בסבלנות למשחקים של הפאשא, אבל הסבלנות שהייתה טעונה תוקפנות מוסווית התישה אותו. הפעם השליח של הפאשא אפילו לא העמיד פני שוחר שלום. הוא השמיע את הדברים שהוטל עליו למסור. ”הפאשא שלח אותי להודיע ]3[ לכם שהוא הכריז מלחמה על ארצות הברית ויפיל את התורן שלכם ביום חמישי 14 בחודש״.הפאשא פיזר איומים רבים בעבר, אבל קתקארט הבין שההכרזה הזאת ממשית. ספינות טריפוליטאיות כבר צירפו, במחווה של בוז, את הדגל האמריקאי על שלל צבעיו אל דגלי המדינות שהיו במצב מלחמה עם העוצרות של טריפולי. בפעם הזאת לא היה דבר שקתקארט יהיה יכול לעשות כדי להתגבר על המשבר.האינסטינקטים שלו אמרו לו שעליו לעזוב, והוא ידע שהפאשא יאפשר לו לצאת מהעיר, אבל קתקארט התרגל אל הכפר המגודל Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2

34פרק 2מזכיר המדינה ג׳פרסוןעל הקונגרס לבחור בין מלחמה, מס או כופר כאמצעי לכינון מחדש של המסחר שלנו בים התיכון. מזכיר המדינה תומאס ג׳פרסון, 30 בדצמבר 1790נובמבר ,1789 ברדתו לחוף בנורפוק, וירג׳יניה, הופתע תומאס ג׳פרסון לשמוע מראש העיר וזקניה שקיבלו את פניו כי הוא מונה למזכיר המדינה בממשלתו של ג׳ורג׳ וושינגטון.בחמש השנים שעשה מחוץ לארצו השתנה הנוף הפוליטי של ארצות הברית. החוקה של ארצות הברית נוסחה ואושרה, וב־30 באפריל 1789* אף על הושבע גנרל ג׳ורג׳ וושינגטון לנשיא הראשון של ארצות הברית.פי שג׳פרסון עדיין היה באירופה, החליט הנשיא למנות אותו למשרה שאך זה נוצרה, מזכיר המדינה, והקונגרס אישר את המינוי בעת שג׳פרסון חצה את האוקיינוס.* בתום מלחמת העצמאות הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת, והממשל המרכזי שלה היה חלש מכדי להתמודד עם קשייה הכלכליים והפוליטיים. אישור החוקה החדשה אפשר את החלפת \"סעיפי הקונפדרציה\" של 1781 בחוקה שהפכה את מדינות הברית לפדרציה בעלת שלטון מרכזי, ובעקבותיו בחר הקונגרס פה אחד בג'ורג' וושינגטון לנשיא ]הערת המערכת[. בו 39* של ג׳פרסון עצמו, בהנהגת ,1794 נמשך חודש. המפלגה הרפובליקאיתידידו ואיש סודו חבר הקונגרס ג׳יימס מדיסון, נקטה עמדה שונה מזו של ג׳פרסון, בטענה שצי יגדיל ללא צורך את סמכויות הממשלה הפדרלית. הפדרליסטים, שהשתמשו בנימוק הישן של ג׳פרסון, טענו שאחזקת צי תעלה פחות מאי־אחזקתו. תעריפי הביטוח הימי המשיכו להאמיר, ויחד איתם האמירו מחירי הסחורות המיובאות. צי, הם טענו, נעשה נחוץ כלכלית.חרף הפילוג בין מפלגות ואזורים — נציגים מניו אינגלנד היו מעוניינים בהקמת צי כדי להגן על סוחריהם, ואילו אנשי הדרום התנגדו בדרך כלל להתרחבות פדרלית כזאת — הגיע בית הנבחרים לפשרה: הוסכם שבניית הספינות תיעצר אם יושג שלום עם אלג׳יר, ושני בתי הקונגרס הצביעו ברוב דחוק בעד חוק ההתחמשות הימית. ב־27 במרס 1794 חתם הנשיא וושינגטון על החוק החדש, שהורה על רכישה או בנייה של שש פריגטות, ארבע מהן נושאות 44 תותחים ושתיים עם 36תותחים. הסכום העצום הנחוץ — 688,888 דולר — הוקצה. זו הייתה ההחלטה היסטורית: לארצות הברית יהיה צי. ג׳ורג׳ וושינגטון קבע שהחוזים לבניית הספינות יתחלקו בין נמלי הצפון והדרום, ובניית הפריגטות החלה. שלוש שנים חלפו עד שהפריגטה הראשונה הושקה, ובמהלך הזמן הזה נוכחו משתתפי משחק השחמט ֶּ הזה, כלומר המשחק הדיפלומטי מול הב ֶּרברים, שחוקי המשחק השתנו שוב ושוב. בתום כל סבב של משא ומתן שנכשל, נעשה ברור יותר ויותר שנותר פתרון אחד בלבד: הפריגטות האלה יידרשו לחצות את * מכונה כיום ”המפלגה הדמוקרטית־רפובליקאית״, ואין לבלבל בינה לבין המפלגה הרפובליקאית שהוקמה ב־1854 וקיימת עד היום. המפלגה הדמוקרטית־רפובליקאית דגלה בהגנה על הסמכויות של מדינות הברית, בעוד יריבתה, המפלגה הפדרליסטית בהנהגת ג׳ון אדמס הייתה בעלת מגמות שמרניות־צנטרליסטיות ]הערת המערכת[. 63פרק 5תורן נופלהעובדות ודאיות עכשיו. הפיראטים של הפאשא יצאו והם מתארגנים לפעולה נגד האמריקאים.ויליאם איטון למזכיר המדינה, 10 באפריל 1801ֶּ עה שג׳פרסון והקבינט שלו גיבשו תגובה להתגרות של הב ֶּרברים, ג׳יימס קתקארט מצא את עצמו שוהה בשטח הפקר דיפלומטי. במשך קרוב לשישה חודשים הוא המתין בקוצר רוח לתגובה של וושינגטון למכתבו מאוקטובר ,1800 שבו תיאר את איומי המלחמה של הפאשא ַ הטריפוליטאי יוסוף קַרַמנלי. אבל שום הוראות לא הגיעו. הוא אפילו לא ידע מי ניצח בבחירות לנשיאות. מכל בחינה ומובן, קתקארט היה לבדו.במהלך החודשים האחרונים הפאשא איים על ארצות הברית והתרפס לפניה לסירוגין. הוא אמר לקתקארט שהוא רוצה שלום עם עמו, אבל סירב לדון על ההסכם הקיים שעדיין היה בתוקף. הפאשא רצה פשוט יותר, כך בגלוי, בלי להעמיד פנים ובלי קשר למה שהסכים עליו בעבר. תחילה הוא דרש שהאמריקאים יעניקו לו אוניות במתנה, בטענה שהעוצרויות האחרות ובייחוד אלג׳יר השיגו יותר בהסכמים שלהן. עכשיו הוא התעקש לקבל תשלומים נוספים. הוא דרש סכומי כסף עצומים, לרבות מקדמה בסך 225,000 דולר, סכום גבוה בהרבה ממה שקתקארט היה יכול לתת, והאוצר האמריקאי להרשות לעצמו. שJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ו 35ג׳פרסון המופתע התקשה להאמין שוושינגטון מינה אותו למי שיבצע את המטלה הכבירה וראה במינוי אות לכבוד והוקרה. על מזכיר המדינה הוטל לנהל את כל ענייני הממשל, חוץ מענייני הכספים והמלחמה. ג׳פרסון ביקש זמן לשקול את ההצעה, אבל בבית באותו חורף בווירג׳יניה הוא החליט לקבל את המינוי. הוא נשאר במונטיצ׳לו, אחוזתו שעל ראש ההר, כדי להשתתף בחתונה של בתו מרתה בת השבע־עשרה, ואחר כך נסע לניו יורק, הבירה הזמנית, כדי להצטרף לממשלה. בפגישתם הראשונה ב־22 במרס ,1790 דנו הנשיא ומזכיר המדינה החדש בסוגיה שהעיקה על ג׳פרסון במשך שנים — סבלותיהם של ריצ׳רד או׳בריאן ואנשיו.וושינגטון וג׳פרסון לא היו האמריקאים היחידים שדאגו לשלומם של בני ארצם השבויים. ב־14 במאי 1790 נקראה עתירה במליאת הקונגרס. במכתב ששלחו ציינו השבויים את מצבם הנואש והצפי הקודר לשחרורם, וביקשו את התערבות הקונגרס למענם.האינטרס של חברי הקונגרס להתמודד עם הבעיה נבע לא רק מהדאגה לבני ארצם המשועבדים, אלא גם מכך שהאיום המתמשך על כלי השיט פגע במסחר האמריקאי בים התיכון ובכלכלה האמריקאית. הקונגרס והנשיא לא בזבזו זמן, והפנו את העניין מיד לטיפולו של מזכיר המדינה החדש, וזה ניגש לבחון את הסוגיה לפרטיה. ג׳פרסון הלמדני מטבעו התחיל בלימוד תולדות הפיראטים ֶּהב ֶּרברים. הוא תכנן לייחד חודשים אחדים לחקר העניין, ולימוד הפרקטיקה בת מאות השנים של פיראטים לשעבד ימאים חפים מפשע, קודם שיעלה רעיונות מגובשים לדרכי פעולה. בעודו מחבר דו״ח ממצה על הבעיה, התכתב עם ריצ׳רד או׳בריאן, שעדיין היה שבוי בידי האלג׳יראים.הואיל ואו׳בריאן היה קברניט, התנסותו בשבי הייתה קלה בהרבה מזו של רוב השבויים האחרים, והמטלות שהוטלו עליו היו עבודה נוחה יחסית בקונסוליה הבריטית: תיחוח האדמה במתחם הקונסוליה, נטיעת 38 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליוושינגטון וג׳פרסון היו חלוקים בשלל סוגיות, והמחלוקות ביניהם היו אחד הסודות הלא שמורים בבירה החדשה וושינגטון. ג׳פרסון חלק במפגיע על מה שנראה לו כחולשתו של וושינגטון בשפיטת אופי, כפי שציין במכתב אומלל שהסתיים בפרסום נרחב. על סמך השנים שעשה באירופה, ג׳פרסון האמין גם שהיכרות ֶּ עמוקה עם הבעיה הב ֶּרברית היא בסיס מוצק להמלצה לפעולה צבאית. הוא קיבל את מרותו של הנשיא, אבל עשה כמיטב יכולתו לקידום השקפתו. ֶּ השפעתו פעלה מן הסתם. גם התגברות האיום הב ֶּרברי הביאה לשינוי במגמה הפוליטית. באוקטובר 1793 קיבל מזכיר המדינה ג׳פרסון מכתב נואש מקונסול ארצות הברית בליסבון. צי התקפי חדש של ספינות אלג׳יריות שייט באוקיינוס האטלנטי ליד גיברלטר. השייטת החדשה כללה שמונה אוניות, בהן ארבע פריגטות, ועשרים ספינות תותחים דו־תורניות. מטרתן? ”לשייט נגד הדגל ]4[ עושרה הגדל והולך של ארצות הברית משך את האמריקאי״.תשומת ליבם של הפיראטים. הם לא הסתפקו עוד בתקיפת כלי שיט אמריקאיים שעברו לרוע מזלם בנתיביהם, אלא שיחרו בפועל לאוניות אמריקאיות. ”אני לא ישן מאז הגיעה אלי הידיעה על המזימה השטנית הזאת״, כתב הקונסול לג׳פרסון. ”ספינות פיראטים חדשות ]5[באטלנטי — אלוהים ישמור עלינו...״עד מהרה הגיע דו״ח חדש מגיברלטר: עשרה כלי שיט אמריקאיים נחטפו בשלהי חודש אוקטובר. לא זו בלבד שהאלג׳יראים שבו עוד אוניות — הם גם הוסיפו 110 שבויים למכלאות העבדים שלהם. עתה לא היה אפשר להמשיך להתעלם מבעיית הפיראטים, וגם לא היה אפשר לעסוק בה כסוגיה שנויה במחלוקת ותו לא. עכשיו נדרשה פעולה בשטח.בקונגרס מונתה ועדה לבירור סוג הספינות הנדרשות. הוועדה הגישה עד מהרה את ממצאיה, והדיון בבית, שהחל ב־16 בפברואר 62 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי”אנו מקווים שהופעת אוניותינו לא תפגע בכבודה של שום מדינה״, כתב ג׳פרסון בהמשך, ”שכן, אף שכוונתנו היא להפקיד את ביטחון הסחר שלנו בידי משאבי הכוח ואומץ הלב שבידינו בכל ים, הורינו לשייטת זאת בפקודה מפורשת לנהוג בכל המדינות הידידותיות בכל הכבוד והסדר הטוב״. הנשיא ג׳פרסון היה יכול רק לקוות שדברי השלום שלו, בלוויית מפגן צנוע של כוח, יפיגו את חזיונות המלחמה שריצדו במוחו של שליט טריפולי. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

36 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליּ עצים והאכלת חזירים. בסופו של דבר הוא קודם לתפקיד חדש, לשמש איש קשר עם הדיי של אלג׳יר, והמעמד המיוחס הזה אפשר לו לנסוע לפורטוגל, לאנגליה ולגרמניה כדי לבקש מממשלות, מגורמים פרטיים ומקבוצות סעד נוצריות תרומות למימון הכופר. בנסיעות האלה היה או׳בריאן תחת שמירה כבדה, בלי יכולת להימלט. הוא ידע גם שאם לא יחזור, מצבם של אנשיו השבויים, שכבר היו חשופים לעבודת פרך וליחס אכזרי, יחמיר עוד. או׳בריאן עשה כמיטב יכולתו להשיב על השאלות שג׳פרסון שאל אותו במכתביו, וב־30 בדצמבר 1790 הציג הנשיא וושינגטון לפני שני בתי הקונגרס את תוצאות מחקרו הקפדני של ג׳פרסון. היו שם שני דו״חות, שנשאו את הכותרות, ”שבויים באלג׳יר״ ו״סחר בים התיכון״.אף שנראה ששני הדו״חות תומכים באסטרטגיה של תשלום כופר, המשיך ג׳פרסון לפקפק ביעילותו של שלום קנוי. במשך שנים, עוד לפני חטיפת הדופין והמריה והמחלוקת בינו לבין אדמס, קרא ג׳פרסון ֶּ לאמריקה להפעיל את הצי כדי לפתור את בעיית הפיראטים הב ֶּרברים, ושבע שנים לפני הצגת שני הדו״חות שלו הוא כתב על התנגדותו לתשלום דמי חסות לפיראטים. אם המשא ומתן יקרוס )כפי שאכן קרה שוב ושוב בשנים שלאחר מכן(, הוא שאל, מה אז? אם הם יסרבו ]לחתום על הסכם הוגן[, מדוע לא לצאת למלחמה נגדם? אם בדעתנו להמשיך לקיים את הסחר שלנו, עלינו להתחיל לבנות כוח ימי. האם נוכל לעשות זאת בנסיבות מכובדות יותר ]1[ או עם אויב חלש יותר? אני סבור שעם שש פריגטות ]נוכל[ להרוס לחלוטין את הסחר שלהם.בדו״חות 1790 שהציג לקונגרס, כלל ג׳פרסון היסודי־תמיד חומר מודיעיני מפורט שהוא אסף ואשר עסק בגודלו של הכוח הימי באלג׳יר ובטקטיקות שלו. הוא לא התרשם מהספינות של האלג׳יראים, המצוידות בעליבות, ו 37וציין שדרכי הלחימה שלהם מבוססות על פשיטה על אוניות המטרה ולאו ]2[ הוא רמז שצי קטן יספיק לאמריקאים כדי דווקא על שימוש בתותחים.להביס את הפיראטים, אבל, אולי בכניעה ללחץ פוליטי, נמנע מלקרוא ]3[ לפעולה צבאית ישירה. בידי הקונגרס הסמכות לבחור בין מלחמה, מס או כופר ”כאמצעי לכינון מחדש של המסחר שלנו בים התיכון״.סנאטורים אחדים שקלו להקים צי, אבל קופת האוצר הריקה של המדינה עצרה את הדיון על ספינות הקרב עוד לפני שהחל. כופר נראה זול יותר, אבל תהליך גיוסו היה מייאש באיטיותו. רק כעבור יותר משנה, ב־,1792 אושר סכום של 40,000 דולר להסכם עם אלג׳יר. אחרי כן התמשך העיכוב בגלל המרחק ומקרי מוות — שני הנציגים שמונו לשאת ולתת עם האלג׳יראים מתו מסיבות טבעיות קודם שהתאפשר קיומן של שיחות בנושא — ורק ב־1794 החל משא ומתן כלשהו. או׳בריאן ואנשיו, שנפלו בשבי תשע שנים לפני כן, עדיין המתינו לצאת לחופשי.הקמת ציכשג׳פרסון מונה למזכיר המדינה, לא היה לארצו צי. אחרונת הספינות בצי הקונטיננטלי, שקנתה לה שם בזכות רב החובל האגדי ג׳ון פול ג׳ונס, נמכרה אחרי מלחמת העצמאות. לא היה כסף לתחזק ספינות, וגם לא איום קרוב לבית שיצדיק גיוס מקורות מימון. פירוק הצי ששימש במלחמת העצמאות התאים לגמרי לנשיא וושינגטון. שוב ושוב הוא אמר שהוא מעדיף מדיניות של ניטרליות ֶ קפדנית בעניינים בינלאומיים — עמדה שהובהרה היטב ב״הכרזת הניטרליות״ של .1793 וושינגטון, שזכר את המחיר הכבד של מלחמת העצמאות בדם ובדמים, לא רצה עוד מלחמות. הוא לא רצה צבא קבע ולא צי. 61 משהוצגה השאלה לחברי קבינט, כתב ג׳פרסון על דף נייר, כדרכו בדרך כלל, את דעתו של כל אחד מהחברים:מזכיר האוצר אלברט גלטין הביע את הדעה, ש״הרשות המבצעת אינה רשאית להעמיד אותנו במצב מלחמה״, אבל הוסיף שבמקרה של מלחמה, בין שהוכרזה על ידי הקונגרס ובין שפרצה ביוזמת מדינה אחרת, ”הפיקוד וההכוונה של הכוח הציבורי מופקדים בידי הרשות המבצעת״.התובע הכללי לוי לינקולן היה שקול אף יותר: ”אנשי המלחמה שלנו רשאים להדוף התקפה״, הוא אמר, ”אבל אחרי הדיפת ההתקפה, אין הם רשאים לגשת להרס כלי השיט של האויב״.מזכיר המלחמה הנרי דירבורן נקט עמדה שונה, ואמר כי ”על המשלחת לצאת בגלוי כדי להגן על הסחר שלנו מפני פעולות האיבה שטריפולי מאיימת לנקוט נגדנו״, ומזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון הביע את הסכמתו עם מזכיר המלחמה.בהמשך הדיון החליטו חברי הקבינט פה אחד: השייטת תישלח לים ]5[ ג׳פרסון והקבינט שלו קיוו, התיכון, אבל כגוף עושה שלום ולא מלחמה.ֶּ כנגד כל הסיכויים, שהמדינות הב ֶּרבריוֹ ת ינהגו בהיגיון, יבינו שארצות הברית רואה בחומרה תפיסה של מטעניה ואזרחיה, ויימנעו מסכסוך.קומודור ריצ׳רד דייל, אחד הקפטנים הראשונים שג׳ורג׳ וושינגטון מינה לשרת בצי ארצות הברית, מונה למפקד השייטת. הוחלט שהוא ישוט לטריפולי ויביא לפאשא שלה מכתב מהנשיא ג׳פרסון — מכתב שיכלול שלל הבטחות ל״ידידות תמידית״. ג׳פרסון ברר את מילותיו בקפידה, נמנע ממונחים דליקים כמו ספינת קרב וכתב לפאשא כי ”נוכחנו שעלינו לשלוח בדחיפות לים התיכון שייטת תצפית״. ואולם הקורא חד העין עמד על השלכותיהן הרבות של המילים: דעתם של האמריקאים אינה נוחה מהיחס של החוף ֶּהב ֶּרברי לאוניותיהם, אבל הם עדיין אינם מוכנים לצאת למלחמה. אם יתמזל המזל, והם יצליחו רק להבהיר למנהיגים המוסלמים שהם .מכוונותיהם אותם להניא כדי בכך יהיה ,במעקב Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2

36 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליּ עצים והאכלת חזירים. בסופו של דבר הוא קודם לתפקיד חדש, לשמש איש קשר עם הדיי של אלג׳יר, והמעמד המיוחס הזה אפשר לו לנסוע לפורטוגל, לאנגליה ולגרמניה כדי לבקש מממשלות, מגורמים פרטיים ומקבוצות סעד נוצריות תרומות למימון הכופר. בנסיעות האלה היה או׳בריאן תחת שמירה כבדה, בלי יכולת להימלט. הוא ידע גם שאם לא יחזור, מצבם של אנשיו השבויים, שכבר היו חשופים לעבודת פרך וליחס אכזרי, יחמיר עוד. או׳בריאן עשה כמיטב יכולתו להשיב על השאלות שג׳פרסון שאל אותו במכתביו, וב־30 בדצמבר 1790 הציג הנשיא וושינגטון לפני שני בתי הקונגרס את תוצאות מחקרו הקפדני של ג׳פרסון. היו שם שני דו״חות, שנשאו את הכותרות, ”שבויים באלג׳יר״ ו״סחר בים התיכון״.אף שנראה ששני הדו״חות תומכים באסטרטגיה של תשלום כופר, המשיך ג׳פרסון לפקפק ביעילותו של שלום קנוי. במשך שנים, עוד לפני חטיפת הדופין והמריה והמחלוקת בינו לבין אדמס, קרא ג׳פרסון ֶּ לאמריקה להפעיל את הצי כדי לפתור את בעיית הפיראטים הב ֶּרברים, ושבע שנים לפני הצגת שני הדו״חות שלו הוא כתב על התנגדותו לתשלום דמי חסות לפיראטים. אם המשא ומתן יקרוס )כפי שאכן קרה שוב ושוב בשנים שלאחר מכן(, הוא שאל, מה אז? אם הם יסרבו ]לחתום על הסכם הוגן[, מדוע לא לצאת למלחמה נגדם? אם בדעתנו להמשיך לקיים את הסחר שלנו, עלינו להתחיל לבנות כוח ימי. האם נוכל לעשות זאת בנסיבות מכובדות יותר או עם אויב חלש יותר? אני סבור שעם שש פריגטות ]נוכל[ ]1[להרוס לחלוטין את הסחר שלהם.בדו״חות 1790 שהציג לקונגרס, כלל ג׳פרסון היסודי־תמיד חומר מודיעיני מפורט שהוא אסף ואשר עסק בגודלו של הכוח הימי באלג׳יר ובטקטיקות שלו. הוא לא התרשם מהספינות של האלג׳יראים, המצוידות בעליבות, ו 37וציין שדרכי הלחימה שלהם מבוססות על פשיטה על אוניות המטרה ולאו ]2[ הוא רמז שצי קטן יספיק לאמריקאים כדי דווקא על שימוש בתותחים.להביס את הפיראטים, אבל, אולי בכניעה ללחץ פוליטי, נמנע מלקרוא לפעולה צבאית ישירה. בידי הקונגרס הסמכות לבחור בין מלחמה, מס או ]3[כופר ”כאמצעי לכינון מחדש של המסחר שלנו בים התיכון״.סנאטורים אחדים שקלו להקים צי, אבל קופת האוצר הריקה של המדינה עצרה את הדיון על ספינות הקרב עוד לפני שהחל. כופר נראה זול יותר, אבל תהליך גיוסו היה מייאש באיטיותו. רק כעבור יותר משנה, ב־,1792 אושר סכום של 40,000 דולר להסכם עם אלג׳יר. אחרי כן התמשך העיכוב בגלל המרחק ומקרי מוות — שני הנציגים שמונו לשאת ולתת עם האלג׳יראים מתו מסיבות טבעיות קודם שהתאפשר קיומן של שיחות בנושא — ורק ב־1794 החל משא ומתן כלשהו. או׳בריאן ואנשיו, שנפלו בשבי תשע שנים לפני כן, עדיין המתינו לצאת לחופשי.הקמת ציכשג׳פרסון מונה למזכיר המדינה, לא היה לארצו צי. אחרונת הספינות בצי הקונטיננטלי, שקנתה לה שם בזכות רב החובל האגדי ג׳ון פול ג׳ונס, נמכרה אחרי מלחמת העצמאות. לא היה כסף לתחזק ספינות, וגם לא איום קרוב לבית שיצדיק גיוס מקורות מימון. פירוק הצי ששימש במלחמת העצמאות התאים לגמרי לנשיא וושינגטון. שוב ושוב הוא אמר שהוא מעדיף מדיניות של ניטרליות ֶ קפדנית בעניינים בינלאומיים — עמדה שהובהרה היטב ב״הכרזת הניטרליות״ של .1793 וושינגטון, שזכר את המחיר הכבד של מלחמת העצמאות בדם ובדמים, לא רצה עוד מלחמות. הוא לא רצה צבא קבע ולא צי. 60 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימהרגיל. אף על פי כן, ההפלגה הממושכת והרוחות הקרות לא הפחיתו בדבר את הזעם הלוהט, ואחרי השיבה אל היבשה, מיהר ביינברידג׳ לצאת אל הבירה כדי למסור לנשיא דיווח מלא. רבים בוושינגטון מתחו ביקורת על ביינברידג׳ וטענו כי נכנע בקלות רבה מדי לדרישותיו של הדיי. אבל הקפטן מצא אוזן קשבת אצל הנשיא ג׳פרסון, שהכיר היטב את הבעיות באזור ונטה להאמין שהמצב שביינברידג׳ נקלע אליו היה בלתי אפשרי. מששמע את הפרטים ישירות מביינברידג׳, דאג הנשיא שהקפטן יצוין לשבח על ”היכולת המרשימה והתבונה שגילה ]3[ ושקל להעניק גמול נוסף בביצוע חובתו בנסיבות מביכות במיוחד״,ֶּ לקפטן המסור: אולי הוא יוכל לשוב לחוף הב ֶּרברי, והפעם בכלי שיט מרתיע יותר מאוניית סוחר שהוסבה לספינת מלחמה.אבל תחילה נדרש ג׳פרסון להיוועץ בקבינט שלו. הוא רצה אישור לתוכנית שגיבש — תוכנית שתיפול אי־שם בין היענות לדרישות ֶּ המשפילות של הב ֶּרברים לבין הכרזת מלחמה.ג׳פרסון קיווה לכנס את הקבינט בסוף אפריל, אבל הוא התכנס באמצע מאי. ארבעה ימים לפני כן הכריזו ה ֶ נשיונל אינט ֶליג ֶ 'נסרוה ַ דיילי א ֶדו ַ ורט ֶ ייזר, העיתונים המובילים בוושינגטון, שהמדינה נמצאת במצב של שלום, אבל ג׳פרסון ועוזריו היטיבו מהם לדעת. אף שכל אחד מהנוכחים ליד השולחן ידע שארצות הברית, עם הצי הקטן שלה, נמנית עם המדינות הכשירות פחות להתמודדות עם פיראטים, היה ברור גם כי ֶּ להתמודדות עם המצב בחוף הב ֶּרברי נדרשת פעולה.ג׳פרסון פנה אל יועציו בישיבת הקבינט הראשונה שלו ושאלאותם ישר ולעניין: ”האם להורות לשייטת העוגנת עכשיו בנורפוק ]4[לשייט בים התיכון?״חברי הקבינט זיהו מיד שלשאלה יש חשיבות רבה: הם התבקשו לשקול אם סמכותו של הנשיא כוללת נקיטת פעולה צבאית בלי לקבל .הקונגרס אישור את תחילה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2

ו 35ג׳פרסון המופתע התקשה להאמין שוושינגטון מינה אותו למי שיבצע את המטלה הכבירה וראה במינוי אות לכבוד והוקרה. על מזכיר המדינה הוטל לנהל את כל ענייני הממשל, חוץ מענייני הכספים והמלחמה. ג׳פרסון ביקש זמן לשקול את ההצעה, אבל בבית באותו חורף בווירג׳יניה הוא החליט לקבל את המינוי. הוא נשאר במונטיצ׳לו, אחוזתו שעל ראש ההר, כדי להשתתף בחתונה של בתו מרתה בת השבע־עשרה, ואחר כך נסע לניו יורק, הבירה הזמנית, כדי להצטרף לממשלה. בפגישתם הראשונה ב־22 במרס ,1790 דנו הנשיא ומזכיר המדינה החדש בסוגיה שהעיקה על ג׳פרסון במשך שנים — סבלותיהם של ריצ׳רד או׳בריאן ואנשיו.וושינגטון וג׳פרסון לא היו האמריקאים היחידים שדאגו לשלומם של בני ארצם השבויים. ב־14 במאי 1790 נקראה עתירה במליאת הקונגרס. במכתב ששלחו ציינו השבויים את מצבם הנואש והצפי הקודר לשחרורם, וביקשו את התערבות הקונגרס למענם.האינטרס של חברי הקונגרס להתמודד עם הבעיה נבע לא רק מהדאגה לבני ארצם המשועבדים, אלא גם מכך שהאיום המתמשך על כלי השיט פגע במסחר האמריקאי בים התיכון ובכלכלה האמריקאית. הקונגרס והנשיא לא בזבזו זמן, והפנו את העניין מיד לטיפולו של מזכיר המדינה החדש, וזה ניגש לבחון את הסוגיה לפרטיה. ג׳פרסון הלמדני מטבעו התחיל בלימוד תולדות הפיראטים ֶּהב ֶּרברים. הוא תכנן לייחד חודשים אחדים לחקר העניין, ולימוד הפרקטיקה בת מאות השנים של פיראטים לשעבד ימאים חפים מפשע, קודם שיעלה רעיונות מגובשים לדרכי פעולה. בעודו מחבר דו״ח ממצה על הבעיה, התכתב עם ריצ׳רד או׳בריאן, שעדיין היה שבוי בידי האלג׳יראים.הואיל ואו׳בריאן היה קברניט, התנסותו בשבי הייתה קלה בהרבה מזו של רוב השבויים האחרים, והמטלות שהוטלו עליו היו עבודה נוחה יחסית בקונסוליה הבריטית: תיחוח האדמה במתחם הקונסוליה, נטיעת 38 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליוושינגטון וג׳פרסון היו חלוקים בשלל סוגיות, והמחלוקות ביניהם היו אחד הסודות הלא שמורים בבירה החדשה וושינגטון. ג׳פרסון חלק במפגיע על מה שנראה לו כחולשתו של וושינגטון בשפיטת אופי, כפי שציין במכתב אומלל שהסתיים בפרסום נרחב. על סמך השנים שעשה באירופה, ג׳פרסון האמין גם שהיכרות ֶּ עמוקה עם הבעיה הב ֶּרברית היא בסיס מוצק להמלצה לפעולה צבאית. הוא קיבל את מרותו של הנשיא, אבל עשה כמיטב יכולתו לקידום השקפתו. ֶּ השפעתו פעלה מן הסתם. גם התגברות האיום הב ֶּרברי הביאה לשינוי במגמה הפוליטית. באוקטובר 1793 קיבל מזכיר המדינה ג׳פרסון מכתב נואש מקונסול ארצות הברית בליסבון. צי התקפי חדש של ספינות אלג׳יריות שייט באוקיינוס האטלנטי ליד גיברלטר. השייטת החדשה כללה שמונה אוניות, בהן ארבע פריגטות, ועשרים ספינות תותחים דו־תורניות. מטרתן? ”לשייט נגד הדגל ]4[ עושרה הגדל והולך של ארצות הברית משך את האמריקאי״.תשומת ליבם של הפיראטים. הם לא הסתפקו עוד בתקיפת כלי שיט אמריקאיים שעברו לרוע מזלם בנתיביהם, אלא שיחרו בפועל לאוניות אמריקאיות. ”אני לא ישן מאז הגיעה אלי הידיעה על המזימה ]5[ השטנית הזאת״, כתב הקונסול לג׳פרסון. ”ספינות פיראטים חדשות באטלנטי — אלוהים ישמור עלינו...״עד מהרה הגיע דו״ח חדש מגיברלטר: עשרה כלי שיט אמריקאיים נחטפו בשלהי חודש אוקטובר. לא זו בלבד שהאלג׳יראים שבו עוד אוניות — הם גם הוסיפו 110 שבויים למכלאות העבדים שלהם. עתה לא היה אפשר להמשיך להתעלם מבעיית הפיראטים, וגם לא היה אפשר לעסוק בה כסוגיה שנויה במחלוקת ותו לא. עכשיו נדרשה פעולה בשטח.בקונגרס מונתה ועדה לבירור סוג הספינות הנדרשות. הוועדה הגישה עד מהרה את ממצאיה, והדיון בבית, שהחל ב־16 בפברואר 59 קתקארט, שכתב לפני החרמתה של הג׳ורג׳ וושינגטון, דיווח שהפאשא של טריפולי הגדיל את סכום המס השנתי שדרש, למרות הסעיף בהסכם שלפיו שום דרישה של ”תשלום תקופתי של דמי חסות או תשלום נוסף ]1[ הטענה של קתקארט לא עניינה לא תוצג על ידי צד זה או אחר״.כמובן את הפאשא. ג׳פרסון המשיך לקרוא ובתוך כך הלכה דאגתו וגברה. הרטוריקה התקיפה של הפאשא התחלפה באיום מפורש. ”אמור לממשלתך לתת לי סכום כסף ותנוח דעתי — אבל תשלום אקבל בדרך זו או אחרת״. הפאשא הציב מועד יעד של שישה חודשים, והודיע כי אם דרישותיו לא ייענו, יכריז מלחמה על ארצות הברית. ששת החודשים האלה כמעט חלפו.ג׳פרסון מצא גם מכתב מוויליאם איטון, הקונסול בתוניס. איטון, שהרגיש שהשלום השברירי לא יארך זמן, הפציר בממשל של אדמס ליזום מפגן כוח. הוא הציע לשלוח לטריפולי שלוש מספינות הקרב החזקות ביותר של אמריקה, שירשימו את הפאשא בעוצמתה של אמריקה. ואז, בתום התצוגה, יצביע הנציג האמריקאי על התותחים ויגיד, ”ראה את ]2[ אם התוכנית תעלה יפה, הכוח שלנו שנועד לערוב לקיום השלום״.הסביר איטון, הפאשא לא יעז להכריז מלחמה.למרבה הצער, אחת הפעולות שעשה אדמס בתקופת כהונתו הייתה חתימה על חוק לצמצום הצי האמריקאי. סביר להניח שג׳פרסון אהד את התוכנית של איטון, שהיה בה דמיון לתוכנית שהוא עצמו הציע שנים אחדות קודם לכן, אבל לא עמדו לרשותו די ספינות לצורך זה, ולא עוצמה צבאית מספקת להוביל את אמריקה כראוי למלחמה. כעבור שבועות אחדים התחוור לו שהזמן לשקול את האפשרויות העומדות לפניו אזל. ב־19 באפריל עגנה הג׳ורג׳ וושינגטון בפילדלפיה. לאחר שהשלימו את מסע ההשפלה שלהם לקונסטנטינופול, נאלצו ויליאם ביינברידג׳ ואנשי צוותו להתמודד עם עונשו של מסע חורפי Black YellowMagentaCyan :Color | 15:19:00 04/27/2026 :Date | B 2 :Sig | ThomasJeffreson_Modan_52998 :Name Job קשה. המסע באטלנטי הגועש ארך חודשיים וחצי, פרק זמן כפול DfusEyalDfusEyal

34פרק 2מזכיר המדינה ג׳פרסוןעל הקונגרס לבחור בין מלחמה, מס או כופר כאמצעי לכינון מחדש של המסחר שלנו בים התיכון. מזכיר המדינה תומאס ג׳פרסון, 30 בדצמבר 1790נובמבר ,1789 ברדתו לחוף בנורפוק, וירג׳יניה, הופתע תומאס ג׳פרסון לשמוע מראש העיר וזקניה שקיבלו את פניו כי הוא מונה למזכיר המדינה בממשלתו של ג׳ורג׳ וושינגטון.בחמש השנים שעשה מחוץ לארצו השתנה הנוף הפוליטי של ארצות הברית. החוקה של ארצות הברית נוסחה ואושרה, וב־30 באפריל 1789* אף על הושבע גנרל ג׳ורג׳ וושינגטון לנשיא הראשון של ארצות הברית.פי שג׳פרסון עדיין היה באירופה, החליט הנשיא למנות אותו למשרה שאך זה נוצרה, מזכיר המדינה, והקונגרס אישר את המינוי בעת שג׳פרסון חצה את האוקיינוס.* בתום מלחמת העצמאות הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת, והממשל המרכזי שלה היה חלש מכדי להתמודד עם קשייה הכלכליים והפוליטיים. אישור החוקה החדשה אפשר את החלפת \"סעיפי הקונפדרציה\" של 1781 בחוקה שהפכה את מדינות הברית לפדרציה בעלת שלטון מרכזי, ובעקבותיו בחר הקונגרס פה אחד בג'ורג' וושינגטון לנשיא ]הערת המערכת[. בו 39* של ג׳פרסון עצמו, בהנהגת ,1794 נמשך חודש. המפלגה הרפובליקאיתידידו ואיש סודו חבר הקונגרס ג׳יימס מדיסון, נקטה עמדה שונה מזו של ג׳פרסון, בטענה שצי יגדיל ללא צורך את סמכויות הממשלה הפדרלית. הפדרליסטים, שהשתמשו בנימוק הישן של ג׳פרסון, טענו שאחזקת צי תעלה פחות מאי־אחזקתו. תעריפי הביטוח הימי המשיכו להאמיר, ויחד איתם האמירו מחירי הסחורות המיובאות. צי, הם טענו, נעשה נחוץ כלכלית.חרף הפילוג בין מפלגות ואזורים — נציגים מניו אינגלנד היו מעוניינים בהקמת צי כדי להגן על סוחריהם, ואילו אנשי הדרום התנגדו בדרך כלל להתרחבות פדרלית כזאת — הגיע בית הנבחרים לפשרה: הוסכם שבניית הספינות תיעצר אם יושג שלום עם אלג׳יר, ושני בתי הקונגרס הצביעו ברוב דחוק בעד חוק ההתחמשות הימית. ב־27 במרס 1794 חתם הנשיא וושינגטון על החוק החדש, שהורה על רכישה או בנייה של שש פריגטות, ארבע מהן נושאות 44 תותחים ושתיים עם 36תותחים. הסכום העצום הנחוץ — 688,888 דולר — הוקצה. זו הייתה ההחלטה היסטורית: לארצות הברית יהיה צי. ג׳ורג׳ וושינגטון קבע שהחוזים לבניית הספינות יתחלקו בין נמלי הצפון והדרום, ובניית הפריגטות החלה. שלוש שנים חלפו עד שהפריגטה הראשונה הושקה, ובמהלך הזמן הזה נוכחו משתתפי משחק השחמט ֶּ הזה, כלומר המשחק הדיפלומטי מול הב ֶּרברים, שחוקי המשחק השתנו שוב ושוב. בתום כל סבב של משא ומתן שנכשל, נעשה ברור יותר ויותר שנותר פתרון אחד בלבד: הפריגטות האלה יידרשו לחצות את * מכונה כיום ”המפלגה הדמוקרטית־רפובליקאית״, ואין לבלבל בינה לבין המפלגה הרפובליקאית שהוקמה ב־1854 וקיימת עד היום. המפלגה הדמוקרטית־רפובליקאית דגלה בהגנה על הסמכויות של מדינות הברית, בעוד יריבתה, המפלגה הפדרליסטית בהנהגת ג׳ון אדמס הייתה בעלת מגמות שמרניות־צנטרליסטיות ]הערת המערכת[. 58 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהוכיחה את עצמה, ועד מהרה למד הנשיא החדש תומאס ג׳פרסון שהזמן תם.מלחמה ושלוםֶּ בלי להעלות על הדעת שפצצת הזמן שהייתה החוף הב ֶּרברי עומדת להתפוצץ, התמקם ג׳פרסון בנחת בביתו החדש. אחרי ההליכה לקפיטול לטקס ההשבעה שלו, הניח הנשיא השלישי לשבועיים תמימים לחלוף עד שעבר מחדריו השכורים אל מגורי הנשיא.ג׳פרסון, שהתגורר בחדרים ספורים בלבד בקומה הראשית של הבית הלבן, החל לתכנן את חיי החברה במקום. בניגוד לוושינגטון ולאדמס, שערכו בכל שבוע קבלות פנים נשיאותיות שהיו מתאימות לחצר של מלך, ג׳פרסון העדיף סעודות ערב קטנות יותר, שבהן היה אפשר לסכם ענייני ממשלה בשיחות אינטימיות. אבל האירועים האלה התקיימו בהמשך. תחילה הוא נדרש להשיג הבנה טובה יותר של מצב העניינים שאדמס השאיר אחריו. הנשיא הורה למסור לעיונו את כל התכתובת. כשעיין בחומר שאדמס השאיר, העמיקה דאגתו לביטחונה של אמריקה. ג׳פרסון ידע שמצב ֶּ החוף הב ֶּרברי בכי רע, אבל עד שעיין בהסכמים הקיימים עם אלג׳יר ועם טריפולי ותוניס, הוא לא העלה על דעתו עד כמה הוא רע. האחרון שבהסכמים אושש בינואר ,1800 והבטיח תשלום מס בסך 20,000 דולר בשנה, וכן תשלום מוזר של חבית אחת של חומר נפץ בכל פעם שכלי שיט אמריקאי יתקבל במטח כבוד בנמל תוניס. אחרי 15 שנים של מעקב, ג׳פרסון ידע ככל אחד אחר שהדרישה הזאת לא הוצגה בתום לב. אדרבה, הוא ראה בה אזהרה שכל האזור אינו אלא חבית חומר נפץ.ב־13 במרס הגיע לעיונו של ג׳פרסון צרור שדרים מהים התיכון. אחד במיוחד, ששלח ג׳יימס קתקארט, הדיף ריח של פתיל בוער. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ר מ י רמ 33]18[ לדעתו, שצי קטן יוכל לפתור את הבעיה, ”עלינו להימנע מלהילחם איתם בכלל, אלא אם כן נהיה נחושים להילחם איתם לעולם״.חרף חילוקי הדעות ביניהם, פעלו השניים ללא לאות לשחרור הימאים האמריקאים המשועבדים. הם שלחו סוכנים אמריקאים לנהל ֶּ משא ומתן עם הממשלות הב ֶּרב ַ ריוֹ ת. ג׳פרסון יצר קשר עם המ ּתורינים )מכונים גם טריניטארים(, חברי מסדר קתולי שפעל מאז סוף המאה ה־12 לשחרור שבויים נוצרים. כל המאמצים עלו בתוהו. או׳בריאן ואנשיו נשארו בשבי, והשיחות בין ארצות הברית לאלג׳יר נדמו לבסוף. יותר מחמש שנים חלפו עד שנושאים ונותנים אמריקאים חזרו לאלג׳יר כדי לחדש את השיחות. במהלך השנים האלה הצטרפו כמה מאות גברים, נשים וילדים נוצרים אל הכלואים, לאחר שהפיראטים צברו עוד אוניות ועוד שלל ועבדים.אבל המצב המשיך להטריד את ג׳פרסון. הוא זכר את חששותיו לביטחונה של פולי, והזדהה עם הדאגות האיומות והלילות ללא שינה שחוו משפחות אמריקאיות רבות שהים היה מקור הפרנסה של יקיריהן. ֶּ בעולם שבו פיראטים ב ֶּרברים שוטטו במזרח האוקיינוס האטלנטי ובמערב הים התיכון, עמדה באוויר השאלה, את מי הם ישבו וישעבדו עכשיו? האם השבויים הבאים יחזרו אי־פעם הביתה, או שמא ימותו ממחלה או מהצלפות שוט בארץ נוכרייה?ֶּ המדינות הב ֶּרבריוֹ ת, עם תמהיל החמדנות והקנאות הדתית שהניע אותן, סירבו להקשיב לקול ההיגיון. הן היו אולי מבינות כוח, אבל בלי צי לא היה לאמריקאים שום מנוף לחץ להפעיל על הפיראטים. אדמס וג׳פרסון נכשלו שניהם וחזרו לאמריקה ריקם. אבל הם לא ויתרו לגמרי. עד מהרה היה ג׳פרסון עתיד להתעמת עם הבעיה מעמדה חדשה.40 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהאוקיינוס ולנסות סוג אחר של דיפלומטיה. כזה שבוקע מפיותיהם של תותחים.פושטים את עורנובשלהי 1793 התפטר ג׳פרסון מתפקידו וחזר למונטיצ׳לו לשקול את צעדיו. בשנה שלאחר פרישתו הגיעה ארצות הברית להסכם שלום עם הדיי של אלג׳יר. הסכם שפירושו היה, בניגוד לעצתו של ג׳פרסון, שהאמריקאים ישלמו בעד שלום. אף שלא היה עוד צורך מיידי בצי, הצליח הנשיא וושינגטון לשכנע את הקונגרס שהפסקת בניית הספינות תהיה צעד לא חכם. האינסטינקטים של וושינגטון נמצאו נכונים. הואיל ואיטיותם של האמריקאים בתשלומים הטרנס־אטלנטיים של ”דמי השלום״ הייתה ֵ כרונית, איים ד ַ יי חַסן במלחמה וסירב לשחרר את השבויים. האמריקאים היו שבעי רצון מההחלטה להמשיך בבניית הספינות, ועד שלהי 1797השיקו את שלוש הפריגטות הראשונות של צי ארצות הברית: יונייטד )USS Constellation( קונסטליישן ,(USS United States( סטייטס( USS Constitution( וקונסטיטיושןּ בעת הזאת היה הדיפלומט האמריקאי ג׳ואל בארלוֹ שגריר ארצו ּ בחצר מנהיגה ההפכפך של אלג׳יר. הנשיא מינה אותו שנה לפני כן ּ ”לייצג את האינטרסים של ארצות הברית של אמריקה בעוצרות של ]6[ משימתו הייתה לשמר את השלום ולהשיג את שחרורם של אלג׳יר״.או׳בריאן ואנשיו.אם היה אדם כלשהו שהיה בעל יכולת להתמודד עם הדיפלומטיה המורכבת שנדרשה באלג׳יר, בארלו היה האיש. הוא היה בוגר ייל שהשתתף במלחמת העצמאות, עיתונאי ואיש עסקים, נכלא בפריז בתקופת המהפכה הצרפתית ובתום שלטון הטרור נעשה אזרח כבוד 57פרק 4ג׳פרסון תופס פיקודאמתין שישה חודשים לתשובת הנשיא למכתבי ]...[ אם היאלא תגיע במהלך התקופה הזאת, אכריז רשמית מלחמהעל ארצות הברית. יוסוף קרמנלי, הפאשא של טריפולי, אוקטובר 1800עת שוויליאם ביינברידג׳ ואנשיו הושפלו מחוץ לארצם, האמריקאים בבית היו עסוקים במהומת הבחירות לנשיא השלישי של המדינה. אחרי מערכת בחירות מרה, שאיימה על אחדות המדינה הצעירה, ניצח תומאס ג׳פרסון את ג׳ון אדמס והושבע ב־4 במרס 1801 לנשיא. * אדמס המאוכזב עמוקות, והכועס על ידידו לשעבר, לא השתתף בטקס ההשבעה.ידיד מנוכר ואומה מפולגת לא היו הבעיות היחידות של ג׳פרסון. ֶּ הוא נדרש עכשיו להתמודד חזיתית עם בעיית המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. במשך יותר מעשור נקטו הממשלים של הנשיאים וושינגטון ושל אדמס מדיניות של הימנעות משימוש בכוח צבאי. אבל המדיניות הזאת לא * הנשיא השני היה ג׳ון אדמס הפדרליסט, שניצח בבחירות 1796 והיה נשיא ארצות הברית בשנים .1801-1797 ג׳פרסון, שהתמודד מולו על הנשיאות בונוצח בהפרש של שלושה אלקטורים, כיהן כסגנו ]הערת המערכת[. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2

ו 41של צרפת. בארלו עשה רושם של מי שיתמודד עם כל דבר שייקרה בדרכו. היו לו השכל והאומץ וגינוני החצר הדרושים לדיפלומט מומחה — אבל לא היה ברור אם יהיה בכך די להצלת העבדים האמריקאים.כשבארלו הגיע כקונסול האמריקאי באלג׳יר, הוא מצא את עצמו ניצב מול סירובו של הדיי לשחרר את השבויים לפני שארצות הברית תקיים את הבטחותיה הכספיות. בארלו נתן את מילתו שהתשלום בדרך, ובינתיים הרעיף על השליט של אלג׳יר טבעות יהלומים, גלימות ברוקד, שטיחים, קופסאות טבק הרחה משובצות באבני חן ופריטים אחרים שהביא איתו מצרפת, אוצרות ששוויים עלה על 27,000 דולר. תמהיל של אישיות, מתנות מרגיעות והבטחות לכסף שכנעו את דיי חסן, ובתחילת 1797 הוא שחרר את השבויים. מספרם הצטמצם בגלל תנאי כלא קשים ומחלות, אבל בארלו הוביל 85 ניצולים אל סיפונה של האונייה פורצ׳ן, והתבונן בהם מפליגים אל חופים ידידותיים יותר.לאחר שחרור השבויים נשארו בארלו ועמיתיו הקונסולים האמריקאים באזור כדי להשלים שורה של משאים ומתנים בלתי אפשריים. כמי שהיה מחויב לקנות הסכם, נאלץ בארלו לשאת תככים, דחיינות, הבטחות מופרות ועסקאות רעועות. ממשלת ארצות הברית הבליגה בהכנעה על הדרישות המשפילות של האלג׳יראים, ולבסוף הסכימה לתגמל אותם בכסף ובסחורות בשווי של קרוב למיליון דולר, מחיר שהיה שווה לשמינית מההוצאות השנתיות של הממשלה הפדרלית.הואיל ולארצות הברית לא היו מזומנים זמינים לשלם לדיי, היה צורך ללוות את הכסף. ריצ׳רד או׳בריאן, שבחר להישאר בצפון אפריקה כדי לסייע לממשלת ארצות הברית, היה אז, אחרי שנים של עבודה בקונסוליה הבריטית, אישיות מוכרת ומקושרת היטב באלג׳יר. בנסיעותיו לערים שונות באירופה, בתקווה להשיג אצל הבנקאים שלהן זהב וכסף, הוא הצליח לבסוף לגייס הלוואות בפורטוגל ובאיטליה, אבל קודם שהכסף הגיע לאלג׳יר, הראה שוב מזלו הרע של או׳בריאן את 48 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכלי השיט של ארצות הברית״ שעלולים לבוא מצידן של ”המדינות ֶּהב ֶּרבריוֹ ת״. הקפטן ואנשי הצוות שלו היו לפיכך בכוננות, בהתאם לפקודה, ומוכנים להשיב מלחמה במקרה שהשלום של או׳בריאן, קתקארט ואיטון יופר.ביינברידג׳ — בן עשרים ושש בלבד, רחב כתפיים ועב פאות לחיים — ידע שהמסע שלו היסטורי. שום כלי שיט של צבא ארצות הברית לא עבר את מצר גיברלטר עם דגל הפסים והכוכבים מונף על ראש התורן. עכשיו, ב־,1800 היה לו הכבוד להגדיל את מרחב הפעילות של ארצות הברית הצעירה. הג׳ורג׳ וושינגטון, שתמרנה בין זיזי סלע גדולים שעלו מהים וגימדו אותה, עשתה היסטוריה ימים ספורים בלבד קודם כאשר עברה במצר: רצועת ים שמפרידה בין אירופה לצפון אפריקה, 4 14 קילומטר בנקודה הצרה ביותר שלה, ובולטת במסורת הימית מאז העת העתיקה כגבול בין הים התיכון והים הפתוח אל המערב, האוקיינוס האטלנטי הפראי והמסתורי. כשהתקרבה הפריגטה לחוף הצפון־אפריקאי, נגלה לעיני ביינברידג׳ מדבר לוהט שנראה כמשתרע לאורך ימים ושבועות ומגיע עמוק אל תוך ַ יבשת אפריקה הלא־ממופה בחלק ניכר משטחה. אזור זה — המ ֶגר ּב, כפי ֶּ שכינו אותו בני המקום — נשלט בידי המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. חרף הקרבה אל מולדתם של הפיראטים, ביינברידג׳ לא ראה שום עדויות לאוניות אמריקאיות בצרה. עד כה דיווח יומן הספינה על שתי פריגטות אנגליות שנראו עוגנות בשלווה בנמל גיברלטר, ועל ספינה דו־תורנית דנית שכל ]1[ ָ נרא ֶּ ה שהפיראטים הב ֶּרברים אנשיה היו עסוקים ”במירוק סיפונים״.כיבדו את ההסכם — הסכם שיחוזק עוד לאחר שהג׳ורג׳ וושינגטוןתפרוק את מטענה. בהתאם לעסקה שעשו בארלו ואו׳בריאן, קפטן ביינברידג׳ נשא עימו את דמי החסות שנועדו לאלג׳יראים, אבל במסירה הזאת היה משהו שונה. לא במקרה הוא לא פיקד על כלי שיט מסחרי, אלא על ספינת קרב חמושה, שהייתה חלק מהצי החדש של ארצות הברית. בהפלגתה לאלג׳יר, 56 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאף על פי שאנשי הצוות האמריקאי מצאו משהו מצחיק בסגנון משונה זה של עבודת האל, המצב לא היה מצחיק כל עיקר. המסע היה לא נוח ומשפיל — ובהמשך היו לו השלכות חמורות. לאחר שהג׳ורג׳ וושינגטון פרקה את מטענה בקונסטנטינופול ופנתה לחזור הביתה, ציין קפטן ביינברידג׳ בנחישות איתנה: ”אני מקווה שלעולם לא אשלח שוב לאלג׳יר עם דמי חסות, אלא אם אוסמך למסור אותם מפיו של אחד התותחים שלנו״. כשהספינה חזרה לבסוף לארצות הברית, הציבור האמריקאי רתח מזעם לשמע הדיווח. משנפוצו החדשות על האירוע, היו שראו בכניעתו של ביינברידג׳ מעשה שלא ייסלח. רבים סברו שארצות הברית הביטה בפני הרוע ומצמצה ראשונה, ואחרים התלוננו שהיא ממצמצת זה שנים וכי המשך תשלום דמי החסות מזמין עוד התעללות. עם זאת, גם מתנגדי הקמת הצי טענו שצדקו: אחרי הכול, הניסיון של ארצות הברית להראות לעולם שיש לה כוח צבאי ימי הניב את התוצאה ההפוכה. הג׳ורג׳ וושינגטון לא הצליחה למנוע את חטיפתה שלה.כאשר נודע לוויליאם איטון, שהיה מוצב אז בתוניס, מה התרחש באלג׳יר, הוא הביע את דעתו הנחרצת במכתב לעמיתו הדיפלומט ריצ׳רד או׳בריאן.ההיסטוריה תספר שארצות הברית נידבה ראשונה ספינת קרב מצוידת להיות אוניית משא בשירותו של פיראט. דם, ודם בלבד יוכל למחוק את הרושם הזה, והאמת היא, אני מודה, שהייתי מעדיף לאבד את הספינה, ומוכן שישפדו אותי, ובלבד שלא ]10[לשאת כניעה כזאת.איטון, שנחרד מחוסר המעש של אמריקה נוכח ההשפלה, הוסיף שאלה אחרונה: ”האם דבר לא יעורר את ארצי?״Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2

42 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליפרצופו. סופיה, הספינה הדו־תרנית שבה הפליג, נלכדה בידי פיראטים טריפוליטאים.הואיל והספינה נשאה תעודת מסע אלג׳ירית, ציווה שליט טריפולי, ַ הפאשא יוסוף קַר ַמנלי, לשחרר אותו מיד. אבל בעקבות לכידתו של או׳בריאן צץ במוחו של בארלו רעיון: הוא מינה את או׳בריאן לשמש מתווך מטעמו ולשאת ולתת עם הפאשא המיליטנטי.הפאשא יוסוף האכזר והערמומי רצח אח אחד שלו כדי לתפוס את השלטון בטריפולי, והגלה אח אחר, שהיה היורש החוקי של כס * ַ את בני משפחתו של האח הגולה, חמיד קרמנלי, הוא החזיק המלכות.כבני ערובה כדי למנוע מהיורש החוקי להילחם על זכותו מלידה. התשובה לשאלה אם האמריקאים יוכלו להגיע להסכמות עם איש כזה הייתה לא ברורה, אבל בארלו מצא לנכון לנסות, והסכם שלום וידידות בין ארצות הברית לטריפולי נחתם. הוא כלל את התנאים הרגילים: תשלום דמי חסות ואספקת ציוד ימי וצבאי בתמורה למעבר חופשי של ספינות אמריקאיות ושיתוף פעולה.ההסכם קיבל את אישור הקונגרס האמריקאי ביוני ,1797 ובארלו חזר לצרפת לאחר שנתיים שעשה בצפון אפריקה וכשהוא מותיר אחריו ֶּ שני הסכמים חדשים. שני הסכמים נוספים — עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת הנותרות, מרוקו ותוניס — היו עתידים להיחתם בקרוב. תקופת פעילותו הקצרה, שכללה גם את שחרור המלחים הכלואים זה זמן רב, הוכתרה ָ בהצלחה. בשלב הזה נראה שג׳פרסון טעה בנושא נחיצות השימוש ֶּ בכוח. לפי שעה נהנו ארצות הברית של אמריקה והחוף הב ֶּרברי משלום קנוי. אבל ספינות הקרב אמריקאיות היו מוכנות לפעולה, על כל צרה שלא תבוא.* יוסוף רצח את אחיו הבכור חסן בשנת .1790 ב־1795 הוא הדיח את אחיו חמיד, לאחר שזה ישב חודשים אחדים על כס הפאשא ]הערת המערכת[.47פרק 3ההשפלה של ה\"ג׳ורג׳ וושינגטון\"אני מקווה שלעולם לא אשלח שוב לאלג׳ירעם דמי חסות, אלא אם אוסמך למסוראותם מפיו של אחד התותחים שלנו.ויליאם ּבֵ יינּברידג׳, מפקד הפריגטה \"ג׳ורג׳ וושינגטון\"יליאם ביינברידג׳ עמד על סיפונה של הפריגטה ג׳ורג׳ וושינגטוןוהצל על עיניו מפני שמש ספטמבר שבהקה ממי הים התיכון. אף שהג׳ורג׳ וושינגטון נשאה בבטנה סחורה שנועדה לדיי של אלג׳יר — חלק מדמי החסות ששילמו האמריקאים לשליטי אלג׳יר במזומן ובסחורות — הרהר ביינברידג׳ ממרום המטר ושמונים של קומתו בכבוד שחלקו לו מפקדיו כאשר הטילו עליו לפקד על אחת הספינות הראשונות של הצי האמריקאי.ֶּ המאה החדשה החלה בהסכמי שלום עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת, אך * עצמו הורה לקצין ביינברידג' התבקש לעמוד על המשמר. מזכיר הציהצעיר לפקוח עין כדי לזהות סימנים כלשהם של ”גילויי עוינות נגד * מזכיר הצי בעת הזאת היה בנג׳מין סטודרט, שהיה המזכיר הראשון של הצי. הוא הוחלף ב־1801 ברוברט סמית, שכיהן בתפקיד עד 1809 ]הערת המערכת[.וש ג ו ג ש ה 55גן חיות צףהשפלתה של הג׳ורג׳ וושינגטון החלה. רק לאחר שהסכים להוביל את שגריר אלג׳יר בבירת האימפריה העות׳מאנית, התחוור לביינברידג׳ גודלה של הפמליה הדיפלומטית. הספינה, שתוכננה לשאת צוות של 220 איש לכל היותר, נדרשה עתה לארח את השגריר ואת בני משפחתו, כ־100 משרתים של השגריר ועוד 100 עבדים אפריקאים.הג׳ורג׳ וושינגטון הפכה לאוניית עבדים. הדיי דרש גם שהספינה, שכבר הייתה עמוסה לעייפה, תישא את מתנותיו לסולטאן העות׳מאני, ובהן כסף, יהלומים, סחורות שונות וגם ארבעה סוסים, ארבעה אריות, ארבעה נמרים, ארבע אנטילופות, 12]8[תוכים, 25 פרות ו־150 כבשיםספינת הקרב הפכה לגן חיות צף.ואז, לפני ההפלגה, כעלבון נוסף למדורים הדחוסים, לצרחות מחרישות האוזניים ולצחנה של פרשי העופות, נחתה מהלומת המחץ של הדיי. הוא הורה להוריד את הדגל האמריקאי ולהניף את דגל אלג׳יר. ארבעה תותחים הצדיעו לדגל החדש במטח כבוד. בין אנשי הצוות האמריקאים, נכתב ביומן האונייה, ”זלגו דמעות פה ושם במעמד ]9[הזה של השפלה לאומית״.הג׳ורג׳ וושינגטון ֶּ הפכה למעבורת שירות ב ֶּרבִרית.המסע לקונסטנטינופול ארך עשרים ושלושה ימים. משהיו בלב ים, מחוץ לטווח התותחים, הניף ביינברידג׳ את הדגל האמריקאי, בלי שום התנגדות מצד האלג׳יראים שאיתו. עם זאת, הוא לא היה באמת שליטה של הספינה שלו, נוכח דרישת האלג׳יראים שנתיב המסע יתואם עם לוח זמני התפילה שלהם. ההגאי אולץ לנווט כך שהספינה, אף שהים המה ֶ וסער, כיוונה את חרטומה מזרחה בכיוון מ ּכה חמש פעמים ביום לטובת המאמינים. על אחד מאנשי הפמליה של השגריר הוטל לעקוב אחרי המצפן, כדי לוודא שחרטומה של הספינה מכוון אכן מזרחה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ו 43איטון נכנס לאחר שג׳ואל בארלו חזר לצרפת, הוטל על צוות של אנשים מוכשרים ֶּ מאוד לייצג את ארצות הברית באזור הב ֶּרברי. בראש הצוות עמד ּ מיודענו ריצ׳רד או׳בריאן, שמונה בדצמבר 1797 לרשת את בארלו ֶּ כקונסול כללי בכל המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. בדצמבר 1798 חבר לאו׳בריאן שבוי לשעבר אחר, ג׳יימס לינדר קתקארט, לאחר שמונה לתפקיד הקונסול האמריקאי בטריפולי. קתקארט היה על סיפונה של המריה כשהיא נתפסה ב־,1785 וחווה עשר שנות שבי לצידם של או׳בריאן ואנשיו. ומאחר שתנאים קשים לא היו זרים לו אחרי תקופת מאסר שעשה באוניית כלא בריטית בזמן המהפכה, הוא ידע איך לקדם את האינטרסים שלו כאשר מצא את עצמו שוב שבוי. בשנות שהותו באלג׳יר הוא רכש בהדרגה את הערכתם של שוביו, היה לפקיד ומשגיח, ומונה ב־1792 למזכיר של הדיי. מעמדה זו הוא היה יכול להתרועע עם אנשים עוצמתיים מאוד, ביניהם הקונסול השוודי, שהלווה לו 5,000 דולר להשגת חירותו. אבל הוא לא היה הטיפוס שישלים בקלות עם הסבל שידע בשנותיו באלג׳יר. קתקארט חצה את האוקיינוס האטלנטי בחברת הקונסול האמריקאי החדש בתוניס, ויליאם איטון, ששׂערו שהלבין בטרם עת וסנטרו החצוי שיוו לו מראה של גנרל רומי שגולף משיש. איטון הנחרץ ועתיר ּ הכישרונות נבחר בידי טימותי פ ֶיקרינג, מזכיר המדינה השלישי של ארצות הברית, שסבר שהוא מתאים בהחלט להתמודד עם אתגרי הדיפלומטיה התוניסאית.חייו של ויליאם איטון עמדו בסימן של נחישות עיקשת. כנער הוא למד שפות קלאסיות, אבל בגיל שש־עשרה ברח מהבית כדי להשתתף במלחמת העצמאות של ארצות הברית ושירת בגדוד בקונטיקט. לאחר המלחמה הוא נרשם ללימודים בקולג׳ דרטמות, אבל לימודיו נקטעו מפעם לפעם כשנאלץ לעשות חורפים בהוראה בבתי ספר כפריים כדי 46 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליזאת לבטוח באינסטינקטים ובאינטואיציה שלו. למרבה הצער, הוא נוכח עד מהרה שהשלום הקנוי של אמריקה שברירי יותר משהעלה על דעתו. על אף כל ההסכמים החתומים עם ארצות הברית של אמריקה ֶּ שהיו בידיהם, לא כל השליטים הב ֶּרברים נותרו בסופו של דבר שבעי רצון מהסטטוס קוו החדש.החששות שהטרידו את מנוחתו של ג׳פרסון בכל הנוגע לקניית ֶּ שלום בחוף הב ֶּרברי, צפו ועלו כעבור זמן לא רב. המלחמה הראשונה של ארצות הברית כאומה עצמאית עמדה בפתח. החלטתו של ג׳ורג׳ וושינגטון להמשיך לבנות ספינות קרב במקביל לתשלום בעד שלום ֶּ נמצאה נבונה כשהתברר שאי אפשר לבטוח במדינות הב ֶּרבריוֹ ת שיעמדו במילה שנתנו.54 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליביינברידג׳ מצא את עצמו בבעיה. הדרך היחידה לבקש הוראות ממפקדיו הייתה באמצעות שיגור אונייה אחרת, ולאוניות מהים התיכון שהפליגו מול רוחות המערב החולשות באזור נדרשו לא אחת חודשיים תמימים להגיע לארצות הברית, ועוד חודש לחזור. במזג אוויר סוער יכלה הדרך חזרה להיות ממושכת אף יותר, והיה ברור שהדיי לא ימתין חודשים אחדים. ביינברידג׳, שאונייתו וכבוד ארצו הופקדו בידיו, נדרש לקבל החלטה על דעת עצמו.בימים הבאים הוא המשיך לטעון שאינו יכול להיענות לדרישה המשפילה. אבל כעסו של הדיי גבר והוא דרש תשלום שאו׳בריאן חישב ומצא ש״היה גבוה מ־110 אלפי הדולרים״ שארצות הברית הייתה ]6[ ואז החריף הדיי את איומיו, והזהיר שאם ביינברידג׳ לא יבצע חייבתאת המשימה שהטיל עליו, יחסי הידידות בין ארצותיהם יבואו אל קיצם, ופיראטים אלג׳יראים יציקו שוב לאוניות אמריקאיות. זה היה איום שאו׳בריאן, שבוי לשעבר באלג׳יר, הבין היטב.ביינברידג׳ עקב בקנאה אחר האוניות שיצאו מהנמל בשעה שהוא ואנשיו נשארו נתונים לחסדי הדיי. הוא פיקח על תיקון מפרשים, וביומן הספינה נרשמו מזג האוויר והפעולות שביצעו אנשי הצוות. לבסוף, אחרי דרישות וסירובים, בשעה שהאמריקאים והאלג׳יראים התקדמו בצעד ונסוגו בצעד, קיבל או׳בריאן זימון סופי. נאמר לו שביינברידג׳ חייב למלא את הפקודה, או להסגיר את האונייה ואת צוותה לשבי. לסירוב, כפי שהבין או׳בריאן, תהיה משמעות ברורה: הוא יתפרש כהכרזת מלחמה על אלג׳יר. בלית ברירה נכנעו שני האמריקאים לדרישות הדיי. מה שהחל כמסע גאה עמד להפוך לחרפה לאומית. כפי שציין ביינברידג׳ בשיחה עם או׳בריאן: ”אינני יכול שלא לשים לב לכך שאירועי היום הזה גורמים לי לתהות על פשרן של המילים ’ארצות ]7[הברית העצמאית׳״.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

44 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולילממן את שכר הלימוד. בסופו של פסק זמן אחד כזה הוא ארז בתרמיל קטן את ספריו, בגדים להחלפה ואת שכר הלימוד ותלה את התרמיל על כתפו. אחר כך הוא יצא מהעיר הכפרית בקונטיקט שבה לימד וצעד קרוב ל־250 קילומטרים צפונה, אל העיירה האנובר במדינת ניו המפשייר.קיץ 1787 היה חם במיוחד, ומה שאיטון קיווה שיהיה מסע נעים, גם אם ארוך, בשבילים כפריים דרך הנופים היפים שמקיפים אותם, הפך לדשדוש מייגע בדרכים מאובקות בין שדות מוכי בצורת. כשבקושי הגיע לאמצע הדרך ליעד, הוא מצא את עצמו בלי כסף, רעב ועדיין רחוק מגבול ניו המפשייר. אלא שאז, בהפגנה של תושייה וסתגלנות שהוא גילה שוב ושוב בחייו, הוא מצא פתרון. החפצים היחידים שנותרו לו והיה להם ערך כלשהו היו המחטים והסיכות בערכת התפירה שנשא עימו. במכירת אחת בכל פעם הוא הצליח לגייס את הסכום שאפשר לו להמשיך הלאה בדרכו, ולעשות את הקילומטרים האחרונים שנותרו עד האנובר.לאחר סיום הלימודים חזר איטון לצבא וקיבל ב־1792 דרגת קפטן. לאורך שירותו — הוא נשאר בצבא ארצות הברית חמש שנים — נאבק קפטן איטון עם מזגו הסוער ועם נטייתו להתייחס לכל תלונה וטענה כאילו הופנו כלפיו אישית. הוא גם חמק בקושי מדו־קרב עם קצין עמית שהאשים אותו בסירוב פקודה. רק התערבותם של קצינים אחרים, ששכנעו את השניים להסכים ששניהם אשמים, מנעה את חילופי היריות הקטלניות. ”]לאחר[ שקפטן ב׳ ויתר והציע לי את ידו״, ציין איטון ]7[ כבוד — אישי ולאומי — נחשב ערך שראוי ביומנו, ”קיבלתי את זה״.להילחם עליו.לאיטון יצא שם של טיפוס קשוח. הוא היה צלף מיומן והיה יכול לרכוב על סוס יום שלם ולשרוד בכוחות עצמו הודות לתבונתו. הוא ֶ שירת בין השאר במבצר פורט ריקאברי, ושם זכה ליחס של כבוד מצידו של גנרל אנתוני ויין האגדי. האיש שנודע בכינוי ”אנתוני הזועם״, עקב ו 45שירותו הכוחני המצטיין בצבאו של ג׳ורג׳ וושינגטון, קבע ש״איטון תקיף ונחוש — חרוץ, חסר לאות, החלטי ומתמיד ]...[ במצב של סכנה הוא בסביבתו הטבעית, ולעולם אינו נראה במיטבו יותר מאשר כשהוא ]8[ שנים אחדות אחרי כן, כששירת עומד בראש כוח צבאי מסתער״.באזור הביצות בגבול ג׳ורג׳יה עם פלורידה הספרדית, איטון התיידד עם בני השבטים הילידים שהוא נשלח להילחם בהם. ”לעיתים קרובות ַ הזמנתי הן אינדיאנים והן סוחרים למגורי ואירחתי אותם״, הוא כתב ]9[ גישתו הלא־אורתודוקסית לדיפלומטיה של לגורם צבאי רשמי.הגבול עוררה חשדות והרגיזה את סוחרי האזור, והערכותיו הבוטות את המערכה לא תמיד התיישבו עם אלה של מפקדיו. אבל מזכיר המדינה ּפ ֶיקרינג אהב את מה שראה. הוא העריך את עינו החדה של איטון לזיהוי פרטים שהוא כלל בדו״חות ששלח, את מהירות התגובות שלו ואת הכישרון שגילה בלימוד שפות. בינואר 1799 עצרו הקונסולים החדשים באלג׳יר, שם שימש או׳בריאן כקונסול אצל הדיי, בנוסף לתפקידו כקונסול כללי. או׳בריאן קיבל את פני שניהם בחמימות. נוכח היכרותו האינטימית של קתקארט את האזור והניסיון של איטון בניהול משא ומתן, קיווה או׳בריאן באופטימיות שיהיה אפשר לשמר את ההסכמים החדשים. בלהיטותו להנעים את ביקורם, כיבד או׳בריאן את קתקארט ואיטון בסיור שערך להם בעיר אלג׳יר. הרחובות הדחוסים התרוממו מגובה פני הים אל ההרים שהשקיפו על הים התיכון, מקום שטוף שמש וחשוף למשבי רוח קלים. לאחר שהציג את עמיתיו לדיי של אלג׳יר, נפרד מהם אובריאן, ואלה הפליגו אל יעדיהם החדשים.או׳בריאן ואיטון פתחו בהתכתבות תוססת ממקום מושבם, מרחק של כ־800 קילומטרים זו מזו, ודנו בענייני דיפלומטיה. או׳בריאן הזהיר את הקונסול החדש שלמחלקת המדינה האמריקאית נדרשים חודשים ֶּ להשיב על פניות, ושהבנתה את התרבות הב ֶּרברית דלה מאוד; הוא הפציר באיטון להתעלם מהוראות אמריקאיות לא רלוונטיות, ובמקום ש ג ו ג ש ה 53המטען בנמל, קפטן ביינברידג׳, הקונסול או׳בריאן והממונה על הנמל נפגשו עם הדיי בארמונו כדי לדווח לו על המנחות שהביאו האמריקאים. ֵהדיי המזדקן, עטוי בגלימות ופניו מוסתרות למחצה מתחת לזקן שופע, התרגז כשנודע לו שהאונייה לא נשאה את כל הסחורות שהובטחו לו.”אתם משלמים לי מס״, הכריז באבא מוסטפה. ”ולכן אתם עבדים ]4[שלי ויש לי זכות לצוות עליכם מה שאני מוצא לנכון״.השליט הזועם פקד: על הג׳ורג׳ וושינגטון להפליג עם השגריר שלו ועם פמלייתו לקונסטנטינופול, בירת האימפריה העות׳מאנית בקצה האחר של הים התיכון, ולהביא את המס השנתי שהדיי עצמו נדרש לשלם לעות׳מאנים.ביינברידג׳ התנגד. הוא אמר לבאבא מוסטפה שמשימה זו אינה באה בחשבון, שכן לא ניתנה לו פקודה לבצע שליחות שכזאת. או׳בריאן ציין שההסכם הקיים התיר לאוניות סוחר, אך לא לספינות צבאיות, לבצע משימות מהסוג הזה. אבל אף בעת שהביעו את התנגדותם, ידעו שני האמריקאים שבסופו של דבר הם ייאלצו לציית, כפי שהודה או׳בריאן במכתב שנועד למזכיר המדינה: ”אני חושש שניאלץ לוותר כדי למנוע ]5[קשיים יוצאי דופן״.עניין אחד שהוא לא הסביר היה הסיבה לכך שהג׳ורג׳ וושינגטוןלא התעלמה מהדיי, הרימה עוגן והפליגה הביתה: כשהגיעו אל מה שנראה להם נמל מבטחים, הניח ביינברידג׳ לנתב האלג׳יראי לכוון את הספינה אל רציף שנמצא מתחת לתותחים של מצודת העיר. טעות נוראה. ביינברידג׳ התם לא העלה בדעתו את השאלה כיצד ספינתו תנווט את דרכה החוצה במקרה שהשיחות עם הדיי ייכשלו. ועכשיו היה מאוחר מדי. הפריגטה האמריקאית, זעירה ביחס למצודת העיר, מצאה את עצמה מול מאתיים תותחים וצי של ספינות אלגי׳ריות חמושות. במקום שעגנה, בטווח הסוללות האלג׳יריות, הייתה הג׳ורג׳ וושינגטון בעמדת נחיתות חסרת תקנה. אילו ניסו ביינברידג׳ ואנשיו להימלט, לא היו האלג׳יראים מתקשים לפוצץ אותה לרסיסים.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2

44 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולילממן את שכר הלימוד. בסופו של פסק זמן אחד כזה הוא ארז בתרמיל קטן את ספריו, בגדים להחלפה ואת שכר הלימוד ותלה את התרמיל על כתפו. אחר כך הוא יצא מהעיר הכפרית בקונטיקט שבה לימד וצעד קרוב ל־250 קילומטרים צפונה, אל העיירה האנובר במדינת ניו המפשייר.קיץ 1787 היה חם במיוחד, ומה שאיטון קיווה שיהיה מסע נעים, גם אם ארוך, בשבילים כפריים דרך הנופים היפים שמקיפים אותם, הפך לדשדוש מייגע בדרכים מאובקות בין שדות מוכי בצורת. כשבקושי הגיע לאמצע הדרך ליעד, הוא מצא את עצמו בלי כסף, רעב ועדיין רחוק מגבול ניו המפשייר. אלא שאז, בהפגנה של תושייה וסתגלנות שהוא גילה שוב ושוב בחייו, הוא מצא פתרון. החפצים היחידים שנותרו לו והיה להם ערך כלשהו היו המחטים והסיכות בערכת התפירה שנשא עימו. במכירת אחת בכל פעם הוא הצליח לגייס את הסכום שאפשר לו להמשיך הלאה בדרכו, ולעשות את הקילומטרים האחרונים שנותרו עד האנובר.לאחר סיום הלימודים חזר איטון לצבא וקיבל ב־1792 דרגת קפטן. לאורך שירותו — הוא נשאר בצבא ארצות הברית חמש שנים — נאבק קפטן איטון עם מזגו הסוער ועם נטייתו להתייחס לכל תלונה וטענה כאילו הופנו כלפיו אישית. הוא גם חמק בקושי מדו־קרב עם קצין עמית שהאשים אותו בסירוב פקודה. רק התערבותם של קצינים אחרים, ששכנעו את השניים להסכים ששניהם אשמים, מנעה את חילופי היריות הקטלניות. ”]לאחר[ שקפטן ב׳ ויתר והציע לי את ידו״, ציין איטון ]7[ כבוד — אישי ולאומי — נחשב ערך שראוי ביומנו, ”קיבלתי את זה״.להילחם עליו.לאיטון יצא שם של טיפוס קשוח. הוא היה צלף מיומן והיה יכול לרכוב על סוס יום שלם ולשרוד בכוחות עצמו הודות לתבונתו. הוא ֶ שירת בין השאר במבצר פורט ריקאברי, ושם זכה ליחס של כבוד מצידו של גנרל אנתוני ויין האגדי. האיש שנודע בכינוי ”אנתוני הזועם״, עקב ו 45שירותו הכוחני המצטיין בצבאו של ג׳ורג׳ וושינגטון, קבע ש״איטון תקיף ונחוש — חרוץ, חסר לאות, החלטי ומתמיד ]...[ במצב של סכנה הוא בסביבתו הטבעית, ולעולם אינו נראה במיטבו יותר מאשר כשהוא ]8[ שנים אחדות אחרי כן, כששירת עומד בראש כוח צבאי מסתער״.באזור הביצות בגבול ג׳ורג׳יה עם פלורידה הספרדית, איטון התיידד עם בני השבטים הילידים שהוא נשלח להילחם בהם. ”לעיתים קרובות ַ הזמנתי הן אינדיאנים והן סוחרים למגורי ואירחתי אותם״, הוא כתב ]9[ גישתו הלא־אורתודוקסית לדיפלומטיה של לגורם צבאי רשמי.הגבול עוררה חשדות והרגיזה את סוחרי האזור, והערכותיו הבוטות את המערכה לא תמיד התיישבו עם אלה של מפקדיו. אבל מזכיר המדינה ּפ ֶיקרינג אהב את מה שראה. הוא העריך את עינו החדה של איטון לזיהוי פרטים שהוא כלל בדו״חות ששלח, את מהירות התגובות שלו ואת הכישרון שגילה בלימוד שפות. בינואר 1799 עצרו הקונסולים החדשים באלג׳יר, שם שימש או׳בריאן כקונסול אצל הדיי, בנוסף לתפקידו כקונסול כללי. או׳בריאן קיבל את פני שניהם בחמימות. נוכח היכרותו האינטימית של קתקארט את האזור והניסיון של איטון בניהול משא ומתן, קיווה או׳בריאן באופטימיות שיהיה אפשר לשמר את ההסכמים החדשים. בלהיטותו להנעים את ביקורם, כיבד או׳בריאן את קתקארט ואיטון בסיור שערך להם בעיר אלג׳יר. הרחובות הדחוסים התרוממו מגובה פני הים אל ההרים שהשקיפו על הים התיכון, מקום שטוף שמש וחשוף למשבי רוח קלים. לאחר שהציג את עמיתיו לדיי של אלג׳יר, נפרד מהם אובריאן, ואלה הפליגו אל יעדיהם החדשים.או׳בריאן ואיטון פתחו בהתכתבות תוססת ממקום מושבם, מרחק של כ־800 קילומטרים זו מזו, ודנו בענייני דיפלומטיה. או׳בריאן הזהיר את הקונסול החדש שלמחלקת המדינה האמריקאית נדרשים חודשים ֶּ להשיב על פניות, ושהבנתה את התרבות הב ֶּרברית דלה מאוד; הוא הפציר באיטון להתעלם מהוראות אמריקאיות לא רלוונטיות, ובמקום 52 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישבויים שהמזל שיחק להם נעשו משרתים. מעטים שירתו בחצר השליט או במטבחי הארמון, והיו שעבדו בגני הדיי וטיפלו בצמחים ובכלובי חיות פרא. עם זאת, בכל תפקיד הייתה העבודה קשה ומשפילה, בייחוד לגברים שבאו מארץ שהתבססה על אידיאל חופש הפרט.שלא כמו אמריקאים אחרים שהיו בעברם שבויים ונשבעו שלא ֶּ לחזור לעולם לחוף הב ֶּרברי, או׳בריאן נהנה מיחס טוב יחסית במהלך שביו ושש להזדמנות לפעול למען שלום בין הממשלות. עם זאת, כשהגיע לרציפי נמל אלג׳יר עם קפטן ביינברידג׳, חווה או׳בריאן תחושה מחודשת של חוסר אונים. בבטן הג׳ורג׳ וושינגטון אוחסנו רק מעטים מהפריטים שהדיי ציפה לקבל, ומסירת הכסף והזהב המובטחים התעכבה. לאחר שאו׳בריאן הסביר את המצב, הבין גם ביינברידג׳ שהוא הגיע בתיבה מלאה חומר דליק, וזה לא היה רק עניין של אוויר לוהט ושמש יוקדת.לכודיםביום המחרת החלו אנשי הג׳ורג׳ וושינגטון לפרוק את המנחות שנועדו לדיי, ואשר כללו קורות עץ אלון ואורן, לצד תיבות פח וחביות מסמרים. מזג האוויר היה נעים, רוח קלה נשבה, ואנשי הצוות התכוננו להעלות אל הסיפון ענבים, תאנים ושקדים. הימאים שעל סיפון הג׳ורג׳ וושינגטון, שלא היו מודעים למשבר הדיפלומטי הקרב והולך, ציפו שמיד עם השלמת המסירה תחל הספינה שלהם במסעה חזרה לנמל האם שלה בפילדלפיה. אבל ל״דיי העריץ״, כפי שביינברידג׳ כינה אותו עד מהרה, היו תוכניות אחרות. כנהוג, ביקשו הקפטן האמריקאי והמלווה שלו, או׳בריאן, להתקבל אצל הדיי של אלג׳יר כדי לחלוק לו כבוד. בזמן שאנשי הצוות פרקו את Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2

ו 43איטון נכנס לאחר שג׳ואל בארלו חזר לצרפת, הוטל על צוות של אנשים מוכשרים ֶּ מאוד לייצג את ארצות הברית באזור הב ֶּרברי. בראש הצוות עמד ּ מיודענו ריצ׳רד או׳בריאן, שמונה בדצמבר 1797 לרשת את בארלו ֶּ כקונסול כללי בכל המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. בדצמבר 1798 חבר לאו׳בריאן שבוי לשעבר אחר, ג׳יימס לינדר קתקארט, לאחר שמונה לתפקיד הקונסול האמריקאי בטריפולי. קתקארט היה על סיפונה של המריה כשהיא נתפסה ב־,1785 וחווה עשר שנות שבי לצידם של או׳בריאן ואנשיו. ומאחר שתנאים קשים לא היו זרים לו אחרי תקופת מאסר שעשה באוניית כלא בריטית בזמן המהפכה, הוא ידע איך לקדם את האינטרסים שלו כאשר מצא את עצמו שוב שבוי. בשנות שהותו באלג׳יר הוא רכש בהדרגה את הערכתם של שוביו, היה לפקיד ומשגיח, ומונה ב־1792 למזכיר של הדיי. מעמדה זו הוא היה יכול להתרועע עם אנשים עוצמתיים מאוד, ביניהם הקונסול השוודי, שהלווה לו 5,000 דולר להשגת חירותו. אבל הוא לא היה הטיפוס שישלים בקלות עם הסבל שידע בשנותיו באלג׳יר. קתקארט חצה את האוקיינוס האטלנטי בחברת הקונסול האמריקאי החדש בתוניס, ויליאם איטון, ששׂערו שהלבין בטרם עת וסנטרו החצוי שיוו לו מראה של גנרל רומי שגולף משיש. איטון הנחרץ ועתיר ּ הכישרונות נבחר בידי טימותי פ ֶיקרינג, מזכיר המדינה השלישי של ארצות הברית, שסבר שהוא מתאים בהחלט להתמודד עם אתגרי הדיפלומטיה התוניסאית.חייו של ויליאם איטון עמדו בסימן של נחישות עיקשת. כנער הוא למד שפות קלאסיות, אבל בגיל שש־עשרה ברח מהבית כדי להשתתף במלחמת העצמאות של ארצות הברית ושירת בגדוד בקונטיקט. לאחר המלחמה הוא נרשם ללימודים בקולג׳ דרטמות, אבל לימודיו נקטעו מפעם לפעם כשנאלץ לעשות חורפים בהוראה בבתי ספר כפריים כדי 46 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליזאת לבטוח באינסטינקטים ובאינטואיציה שלו. למרבה הצער, הוא נוכח עד מהרה שהשלום הקנוי של אמריקה שברירי יותר משהעלה על דעתו. על אף כל ההסכמים החתומים עם ארצות הברית של אמריקה ֶּ שהיו בידיהם, לא כל השליטים הב ֶּרברים נותרו בסופו של דבר שבעי רצון מהסטטוס קוו החדש.החששות שהטרידו את מנוחתו של ג׳פרסון בכל הנוגע לקניית ֶּ שלום בחוף הב ֶּרברי, צפו ועלו כעבור זמן לא רב. המלחמה הראשונה של ארצות הברית כאומה עצמאית עמדה בפתח. החלטתו של ג׳ורג׳ וושינגטון להמשיך לבנות ספינות קרב במקביל לתשלום בעד שלום ֶּ נמצאה נבונה כשהתברר שאי אפשר לבטוח במדינות הב ֶּרבריוֹ ת שיעמדו במילה שנתנו.ש ג ו ג ש ה 51אל השבויים התייחסו כאילו היו גם הם סחורות. גברים כמו או׳בריאן ואנשי צוותו שועבדו למושלים מקומיים או הועמדו על דוכני המכירה הפומבית ונמכרו לבעלי שיירות, לבעלי שררה * אחדים מהשבויים נפדו, על פי רוב תמורת כסף רב, ולסוחרי עבדים.וכמה נמלטו. אפשרות שחרור אחרת הייתה להפוך ל״עריק״, כלומר להתאסלם, כי הקוראן אוסר על מוסלמים לשעבד מוסלמים. אבל אם עריק נתפס חוזר אל אמונתו המקורית אחרי שחרורו, עונשו היה מוות. המרת דת הייתה אפשרות שמעטים בחרו בה — מה שהשאיר את הרוב בשבי לזמן בלתי מוגבל.ימאים אירופאים לא היו העבדים היחידים בשווקים של צפון אפריקה. היו גם נשים שנחטפו מסוריה ומדרום רוסיה של היום, ורובן מצאו את עצמן בהרמונות. והיו גם אפריקאים, גברים ונשים כהי עור ממחוזות שמדרום לסהרה, שהובלו אל הקצה האחר של הסהרה בשיירות של סוחרי עבדים. ילדים בני שש ושבע מאפריקה וממזרח אירופה הוכשרו לעבוד כמשרתים או כשפחות מין בבתי מרחץ. גברים צעירים אוסלמו בכפייה ונעשו שומרי ראש של שליטים. העונשים שהוטלו על עבדים היו מחרידים. כמה שבויים דיווחו שהיו עדים לסירוס, שיפוד והשלכה מחומה אל מקבץ של ווים. נוצרי שהעליב את האסלאם היה צפוי לעונש חמור, לרבות שריפה בחיים. אם נוצרי נתפס מקיים יחסים עם אישה מוסלמית, הוא היה עשוי לאבד את ראשו בעריפה ואהובתו, את חייה בהטבעה. יהודי שהרים יד על מוסלמי, היה מסתכן בגדיעתה. עם זאת, העונש השכיח ביותר, בלי קשר לאמונתו או למוצאו של העבריין, היה מלקות. * הם לא היו היחידים, כמובן. בריטניה אסרה את סחר העבדים במושבותיה בשנת ,1807 ועד מהרה הלכו בעקבותיה עוד מדינות מערביות ובהן ארצות הברית וצרפת. העבדות עצמה נאסרה רשמית בבריטניה רק ב־,1833 בצרפת ב־1848 ובארצות הברית ב־1865 ]הערת המערכת[.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

42 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליפרצופו. סופיה, הספינה הדו־תרנית שבה הפליג, נלכדה בידי פיראטים טריפוליטאים.הואיל והספינה נשאה תעודת מסע אלג׳ירית, ציווה שליט טריפולי, ַ הפאשא יוסוף קַר ַמנלי, לשחרר אותו מיד. אבל בעקבות לכידתו של או׳בריאן צץ במוחו של בארלו רעיון: הוא מינה את או׳בריאן לשמש מתווך מטעמו ולשאת ולתת עם הפאשא המיליטנטי.הפאשא יוסוף האכזר והערמומי רצח אח אחד שלו כדי לתפוס את השלטון בטריפולי, והגלה אח אחר, שהיה היורש החוקי של כס * ַ את בני משפחתו של האח הגולה, חמיד קרמנלי, הוא החזיק המלכות.כבני ערובה כדי למנוע מהיורש החוקי להילחם על זכותו מלידה. התשובה לשאלה אם האמריקאים יוכלו להגיע להסכמות עם איש כזה הייתה לא ברורה, אבל בארלו מצא לנכון לנסות, והסכם שלום וידידות בין ארצות הברית לטריפולי נחתם. הוא כלל את התנאים הרגילים: תשלום דמי חסות ואספקת ציוד ימי וצבאי בתמורה למעבר חופשי של ספינות אמריקאיות ושיתוף פעולה.ההסכם קיבל את אישור הקונגרס האמריקאי ביוני ,1797 ובארלו חזר לצרפת לאחר שנתיים שעשה בצפון אפריקה וכשהוא מותיר אחריו ֶּ שני הסכמים חדשים. שני הסכמים נוספים — עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת הנותרות, מרוקו ותוניס — היו עתידים להיחתם בקרוב. תקופת פעילותו הקצרה, שכללה גם את שחרור המלחים הכלואים זה זמן רב, הוכתרה ָ בהצלחה. בשלב הזה נראה שג׳פרסון טעה בנושא נחיצות השימוש ֶּ בכוח. לפי שעה נהנו ארצות הברית של אמריקה והחוף הב ֶּרברי משלום קנוי. אבל ספינות הקרב אמריקאיות היו מוכנות לפעולה, על כל צרה שלא תבוא.* יוסוף רצח את אחיו הבכור חסן בשנת .1790 ב־1795 הוא הדיח את אחיו חמיד, לאחר שזה ישב חודשים אחדים על כס הפאשא ]הערת המערכת[.47פרק 3ההשפלה של ה\"ג׳ורג׳ וושינגטון\"אני מקווה שלעולם לא אשלח שוב לאלג׳ירעם דמי חסות, אלא אם אוסמך למסוראותם מפיו של אחד התותחים שלנו.ויליאם ּבֵ יינּברידג׳, מפקד הפריגטה \"ג׳ורג׳ וושינגטון\"יליאם ביינברידג׳ עמד על סיפונה של הפריגטה ג׳ורג׳ וושינגטוןוהצל על עיניו מפני שמש ספטמבר שבהקה ממי הים התיכון. אף שהג׳ורג׳ וושינגטון נשאה בבטנה סחורה שנועדה לדיי של אלג׳יר — חלק מדמי החסות ששילמו האמריקאים לשליטי אלג׳יר במזומן ובסחורות — הרהר ביינברידג׳ ממרום המטר ושמונים של קומתו בכבוד שחלקו לו מפקדיו כאשר הטילו עליו לפקד על אחת הספינות הראשונות של הצי האמריקאי.ֶּ המאה החדשה החלה בהסכמי שלום עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת, אך * עצמו הורה לקצין ביינברידג' התבקש לעמוד על המשמר. מזכיר הציהצעיר לפקוח עין כדי לזהות סימנים כלשהם של ”גילויי עוינות נגד * מזכיר הצי בעת הזאת היה בנג׳מין סטודרט, שהיה המזכיר הראשון של הצי. הוא הוחלף ב־1801 ברוברט סמית, שכיהן בתפקיד עד 1809 ]הערת המערכת[.ו50 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכשהג׳ורג׳ וושינגטון התקרבה לנמל, עלה נתב מקומי על סיפונה, וביינברידג׳ הפקיד בידו כנהוג את ניווט הספינה בין השרטונים ופנימה לנמל. בערב עגנה הג׳ורג׳ וושינגטון בנמל, וביומן האונייה צוין שהצוות ]2[ קפטן ביינברידג׳ התהלך בראש מורם. ”ארגן הכול כמו שצריך״.הוא היה בטוח שהוא פועל מעמדה של כוח וכי ביצע בנאמנות את המשימה שהוטלה עליו. הוא התכונן להצדיע לבאבא מוסטפה, הדיי שלאלג׳יר, וציפה שכבוד הדדי ישרור במהלך העסקה העתידה להתקיים בתוך זמן קצר.הוא טעה לחלוטין. ***כשעלה על סיפונה של האונייה עם הנתב האלג׳יראי, היה ריצ׳רד או׳בריאן האמריקאי הראשון שקיבל את פניהם של ביינברידג׳ ואנשיו. בתפקידו כקונסול באלג׳יר, או׳בריאן המתין בלהיטות כמעט שלושה חודשים לבואה של הג׳ורג׳ וושינגטון. במכתב מ־16 במאי למחלקת המדינה הוא ביקש שהממשלה תזרז את תשלום דמי החסות, שזמן פירעונם כבר עבר, והזהיר שבלי הסחורות המובטחות, ”לא נוכל ]3[ והאמת היא לצפות לשמור את הקשרים העסקיים בינינו לאורך זמן״.שאו׳בריאן לא היה בטוח שהוא יוכל לשמור על השלום גם אם דמי החסות יגיעו. הניסיון הרב שהיה לאו׳בריאן בשבי הקנה לו הבנה עמוקה של שיטות ֶּ הפעולה של השודדים הב ֶּרברים. מאז המאה ה־16 לכל המאוחר נהגו הפיראטים למסור את שללם למנהיגי המדינות שבהן פעלו, ואלה ריפדו בו את תיבות האוצרות שלהם. חלק מהרווחים נשלח לקונסטנטינופול )איסטנבול( כמנחה לסולטאן העות׳מאני, השליט הרשמי של האזור; חלק קטן יותר נמסר למי שביצעו את הלכידה, והשאר נשאר בידיו של השליט המקומי.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ו 41של צרפת. בארלו עשה רושם של מי שיתמודד עם כל דבר שייקרה בדרכו. היו לו השכל והאומץ וגינוני החצר הדרושים לדיפלומט מומחה — אבל לא היה ברור אם יהיה בכך די להצלת העבדים האמריקאים.כשבארלו הגיע כקונסול האמריקאי באלג׳יר, הוא מצא את עצמו ניצב מול סירובו של הדיי לשחרר את השבויים לפני שארצות הברית תקיים את הבטחותיה הכספיות. בארלו נתן את מילתו שהתשלום בדרך, ובינתיים הרעיף על השליט של אלג׳יר טבעות יהלומים, גלימות ברוקד, שטיחים, קופסאות טבק הרחה משובצות באבני חן ופריטים אחרים שהביא איתו מצרפת, אוצרות ששוויים עלה על 27,000 דולר. תמהיל של אישיות, מתנות מרגיעות והבטחות לכסף שכנעו את דיי חסן, ובתחילת 1797 הוא שחרר את השבויים. מספרם הצטמצם בגלל תנאי כלא קשים ומחלות, אבל בארלו הוביל 85 ניצולים אל סיפונה של האונייה פורצ׳ן, והתבונן בהם מפליגים אל חופים ידידותיים יותר.לאחר שחרור השבויים נשארו בארלו ועמיתיו הקונסולים האמריקאים באזור כדי להשלים שורה של משאים ומתנים בלתי אפשריים. כמי שהיה מחויב לקנות הסכם, נאלץ בארלו לשאת תככים, דחיינות, הבטחות מופרות ועסקאות רעועות. ממשלת ארצות הברית הבליגה בהכנעה על הדרישות המשפילות של האלג׳יראים, ולבסוף הסכימה לתגמל אותם בכסף ובסחורות בשווי של קרוב למיליון דולר, מחיר שהיה שווה לשמינית מההוצאות השנתיות של הממשלה הפדרלית.הואיל ולארצות הברית לא היו מזומנים זמינים לשלם לדיי, היה צורך ללוות את הכסף. ריצ׳רד או׳בריאן, שבחר להישאר בצפון אפריקה כדי לסייע לממשלת ארצות הברית, היה אז, אחרי שנים של עבודה בקונסוליה הבריטית, אישיות מוכרת ומקושרת היטב באלג׳יר. בנסיעותיו לערים שונות באירופה, בתקווה להשיג אצל הבנקאים שלהן זהב וכסף, הוא הצליח לבסוף לגייס הלוואות בפורטוגל ובאיטליה, אבל קודם שהכסף הגיע לאלג׳יר, הראה שוב מזלו הרע של או׳בריאן את 48 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכלי השיט של ארצות הברית״ שעלולים לבוא מצידן של ”המדינות ֶּהב ֶּרבריוֹ ת״. הקפטן ואנשי הצוות שלו היו לפיכך בכוננות, בהתאם לפקודה, ומוכנים להשיב מלחמה במקרה שהשלום של או׳בריאן, קתקארט ואיטון יופר.ביינברידג׳ — בן עשרים ושש בלבד, רחב כתפיים ועב פאות לחיים — ידע שהמסע שלו היסטורי. שום כלי שיט של צבא ארצות הברית לא עבר את מצר גיברלטר עם דגל הפסים והכוכבים מונף על ראש התורן. עכשיו, ב־,1800 היה לו הכבוד להגדיל את מרחב הפעילות של ארצות הברית הצעירה. הג׳ורג׳ וושינגטון, שתמרנה בין זיזי סלע גדולים שעלו מהים וגימדו אותה, עשתה היסטוריה ימים ספורים בלבד קודם כאשר עברה במצר: רצועת ים שמפרידה בין אירופה לצפון אפריקה, 4 14 קילומטר בנקודה הצרה ביותר שלה, ובולטת במסורת הימית מאז העת העתיקה כגבול בין הים התיכון והים הפתוח אל המערב, האוקיינוס האטלנטי הפראי והמסתורי. כשהתקרבה הפריגטה לחוף הצפון־אפריקאי, נגלה לעיני ביינברידג׳ מדבר לוהט שנראה כמשתרע לאורך ימים ושבועות ומגיע עמוק אל תוך ַ יבשת אפריקה הלא־ממופה בחלק ניכר משטחה. אזור זה — המ ֶגר ּב, כפי ֶּ שכינו אותו בני המקום — נשלט בידי המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. חרף הקרבה אל מולדתם של הפיראטים, ביינברידג׳ לא ראה שום עדויות לאוניות אמריקאיות בצרה. עד כה דיווח יומן הספינה על שתי פריגטות אנגליות שנראו עוגנות בשלווה בנמל גיברלטר, ועל ספינה דו־תורנית דנית שכל ָ נרא ֶּ ה שהפיראטים הב ֶּרברים ]1[אנשיה היו עסוקים ”במירוק סיפונים״.כיבדו את ההסכם — הסכם שיחוזק עוד לאחר שהג׳ורג׳ וושינגטוןתפרוק את מטענה. בהתאם לעסקה שעשו בארלו ואו׳בריאן, קפטן ביינברידג׳ נשא עימו את דמי החסות שנועדו לאלג׳יראים, אבל במסירה הזאת היה משהו שונה. לא במקרה הוא לא פיקד על כלי שיט מסחרי, אלא על ספינת קרב חמושה, שהייתה חלק מהצי החדש של ארצות הברית. בהפלגתה לאלג׳יר, ש ג ו ג ש ה 49הג׳ורג׳ וושינגטון הייתה אמורה לשמש סמל רב־עוצמה, ולשדר לכל רואיה שארצות הברית אינה עוד ישות חסרת אונים, אוסף עלוב של יישובים נחשלים שנאבקים על הישרדותם בקצה המערבי של האוקיינוס האטלנטי, אלא מדינה משגשגת, עצמאית בתעשייה שלה, שמדינותיה מאוחדות תחת ממשלה מרכזית ולה צי מוכן לפעולה לטובת האינטרסים שלה והגנתה.גם אם האונייה של ביינברידג׳ לא נועדה להיתפס כאיום ישיר, היא שידרה הבטחה שהאמריקאים לא ייכנעו תמיד לסחיטה.***ביינברידג׳ לא היה מפקד רגיל של אונייה. הוא מצא את עצמו שוב ושוב בליבן של מחלוקות וצרות. הוא החל את דרכו בים בגיל חמש־עשרה, כאשר נעשה מלח באוניית סוחר, ועד מהרה מצא את עצמו מסייע בדיכוי מרד ונפצע בקרב. לאחר שהחלים, עוד לפני שמלאו לו עשרים, קיבל הצעיר האמיץ פיקוד על אוניית סוחר, שממנה ירה על כלי שיט בריטי גדול בהרבה מזה שלו וגרם לאויב נזק רב דיו כדי להכניע אותו. בגיל עשרים וארבע הוא התגייס לצי ארצות הברית, שאך זה הוקם, ועלה במהירות מדרגת לוטננט )סגן( לדרגת מאסטר־קומנדנט )רב־חובלים ומפקד(. העלייה המרשימה הזאת התרחשה למרות מקרה מצער שהתרחש ב־,1798 בימי המלחמה הלא־מוכרזת בין ארצות הברית וצרפת, כאשר המפרשית שלו נתקלה בשתי פריגטות צרפתיות והוא נכנע להן בלי לירות אפילו ירייה אחת, לאחר שחשב אותן בטעות לספינות בריטיות. המשימה העיקרית של ביינברידג׳ הייתה עתה למסור דמי חסות לאלג׳יר — מטלה לא נעימה למלח צעיר וגאה. הוא ואנשי צוותו בחנו היטב את המתרחש סביבם בציפייה להבחין בפעילות פיראטית, אבל הכול היה רגוע בשעות אחרי הצהריים של ה־17 בספטמבר כשאלג׳יר נראתה לעין. ביינברידג׳ ביטל את פקודת הכוננות כשדווח לו שהדיי של אלג׳יר עדיין ידידותי לארצות הברית.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2

48 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכלי השיט של ארצות הברית״ שעלולים לבוא מצידן של ”המדינות ֶּהב ֶּרבריוֹ ת״. הקפטן ואנשי הצוות שלו היו לפיכך בכוננות, בהתאם לפקודה, ומוכנים להשיב מלחמה במקרה שהשלום של או׳בריאן, קתקארט ואיטון יופר.ביינברידג׳ — בן עשרים ושש בלבד, רחב כתפיים ועב פאות לחיים — ידע שהמסע שלו היסטורי. שום כלי שיט של צבא ארצות הברית לא עבר את מצר גיברלטר עם דגל הפסים והכוכבים מונף על ראש התורן. עכשיו, ב־,1800 היה לו הכבוד להגדיל את מרחב הפעילות של ארצות הברית הצעירה. הג׳ורג׳ וושינגטון, שתמרנה בין זיזי סלע גדולים שעלו מהים וגימדו אותה, עשתה היסטוריה ימים ספורים בלבד קודם כאשר עברה במצר: רצועת ים שמפרידה בין אירופה לצפון אפריקה, 4 14 קילומטר בנקודה הצרה ביותר שלה, ובולטת במסורת הימית מאז העת העתיקה כגבול בין הים התיכון והים הפתוח אל המערב, האוקיינוס האטלנטי הפראי והמסתורי. כשהתקרבה הפריגטה לחוף הצפון־אפריקאי, נגלה לעיני ביינברידג׳ מדבר לוהט שנראה כמשתרע לאורך ימים ושבועות ומגיע עמוק אל תוך ַ יבשת אפריקה הלא־ממופה בחלק ניכר משטחה. אזור זה — המ ֶגר ּב, כפי ֶּ שכינו אותו בני המקום — נשלט בידי המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. חרף הקרבה אל מולדתם של הפיראטים, ביינברידג׳ לא ראה שום עדויות לאוניות אמריקאיות בצרה. עד כה דיווח יומן הספינה על שתי פריגטות אנגליות שנראו עוגנות בשלווה בנמל גיברלטר, ועל ספינה דו־תורנית דנית שכל ]1[ ָ נרא ֶּ ה שהפיראטים הב ֶּרברים אנשיה היו עסוקים ”במירוק סיפונים״.כיבדו את ההסכם — הסכם שיחוזק עוד לאחר שהג׳ורג׳ וושינגטוןתפרוק את מטענה. בהתאם לעסקה שעשו בארלו ואו׳בריאן, קפטן ביינברידג׳ נשא עימו את דמי החסות שנועדו לאלג׳יראים, אבל במסירה הזאת היה משהו שונה. לא במקרה הוא לא פיקד על כלי שיט מסחרי, אלא על ספינת קרב חמושה, שהייתה חלק מהצי החדש של ארצות הברית. בהפלגתה לאלג׳יר, ש ג ו ג ש ה 49הג׳ורג׳ וושינגטון הייתה אמורה לשמש סמל רב־עוצמה, ולשדר לכל רואיה שארצות הברית אינה עוד ישות חסרת אונים, אוסף עלוב של יישובים נחשלים שנאבקים על הישרדותם בקצה המערבי של האוקיינוס האטלנטי, אלא מדינה משגשגת, עצמאית בתעשייה שלה, שמדינותיה מאוחדות תחת ממשלה מרכזית ולה צי מוכן לפעולה לטובת האינטרסים שלה והגנתה.גם אם האונייה של ביינברידג׳ לא נועדה להיתפס כאיום ישיר, היא שידרה הבטחה שהאמריקאים לא ייכנעו תמיד לסחיטה.***ביינברידג׳ לא היה מפקד רגיל של אונייה. הוא מצא את עצמו שוב ושוב בליבן של מחלוקות וצרות. הוא החל את דרכו בים בגיל חמש־עשרה, כאשר נעשה מלח באוניית סוחר, ועד מהרה מצא את עצמו מסייע בדיכוי מרד ונפצע בקרב. לאחר שהחלים, עוד לפני שמלאו לו עשרים, קיבל הצעיר האמיץ פיקוד על אוניית סוחר, שממנה ירה על כלי שיט בריטי גדול בהרבה מזה שלו וגרם לאויב נזק רב דיו כדי להכניע אותו. בגיל עשרים וארבע הוא התגייס לצי ארצות הברית, שאך זה הוקם, ועלה במהירות מדרגת לוטננט )סגן( לדרגת מאסטר־קומנדנט )רב־חובלים ומפקד(. העלייה המרשימה הזאת התרחשה למרות מקרה מצער שהתרחש ב־,1798 בימי המלחמה הלא־מוכרזת בין ארצות הברית וצרפת, כאשר המפרשית שלו נתקלה בשתי פריגטות צרפתיות והוא נכנע להן בלי לירות אפילו ירייה אחת, לאחר שחשב אותן בטעות לספינות בריטיות. המשימה העיקרית של ביינברידג׳ הייתה עתה למסור דמי חסות לאלג׳יר — מטלה לא נעימה למלח צעיר וגאה. הוא ואנשי צוותו בחנו היטב את המתרחש סביבם בציפייה להבחין בפעילות פיראטית, אבל הכול היה רגוע בשעות אחרי הצהריים של ה־17 בספטמבר כשאלג׳יר נראתה לעין. ביינברידג׳ ביטל את פקודת הכוננות כשדווח לו שהדיי של אלג׳יר עדיין ידידותי לארצות הברית.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2

47פרק 3ההשפלה של ה\"ג׳ורג׳ וושינגטון\"אני מקווה שלעולם לא אשלח שוב לאלג׳ירעם דמי חסות, אלא אם אוסמך למסוראותם מפיו של אחד התותחים שלנו.ויליאם ּבֵ יינּברידג׳, מפקד הפריגטה \"ג׳ורג׳ וושינגטון\"יליאם ביינברידג׳ עמד על סיפונה של הפריגטה ג׳ורג׳ וושינגטוןוהצל על עיניו מפני שמש ספטמבר שבהקה ממי הים התיכון. אף שהג׳ורג׳ וושינגטון נשאה בבטנה סחורה שנועדה לדיי של אלג׳יר — חלק מדמי החסות ששילמו האמריקאים לשליטי אלג׳יר במזומן ובסחורות — הרהר ביינברידג׳ ממרום המטר ושמונים של קומתו בכבוד שחלקו לו מפקדיו כאשר הטילו עליו לפקד על אחת הספינות הראשונות של הצי האמריקאי.ֶּ המאה החדשה החלה בהסכמי שלום עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת, אך * עצמו הורה לקצין ביינברידג' התבקש לעמוד על המשמר. מזכיר הציהצעיר לפקוח עין כדי לזהות סימנים כלשהם של ”גילויי עוינות נגד * מזכיר הצי בעת הזאת היה בנג׳מין סטודרט, שהיה המזכיר הראשון של הצי. הוא הוחלף ב־1801 ברוברט סמית, שכיהן בתפקיד עד 1809 ]הערת המערכת[.ו50 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכשהג׳ורג׳ וושינגטון התקרבה לנמל, עלה נתב מקומי על סיפונה, וביינברידג׳ הפקיד בידו כנהוג את ניווט הספינה בין השרטונים ופנימה לנמל. בערב עגנה הג׳ורג׳ וושינגטון בנמל, וביומן האונייה צוין שהצוות ]2[ קפטן ביינברידג׳ התהלך בראש מורם. ”ארגן הכול כמו שצריך״.הוא היה בטוח שהוא פועל מעמדה של כוח וכי ביצע בנאמנות את המשימה שהוטלה עליו. הוא התכונן להצדיע לבאבא מוסטפה, הדיי שלאלג׳יר, וציפה שכבוד הדדי ישרור במהלך העסקה העתידה להתקיים בתוך זמן קצר.הוא טעה לחלוטין. ***כשעלה על סיפונה של האונייה עם הנתב האלג׳יראי, היה ריצ׳רד או׳בריאן האמריקאי הראשון שקיבל את פניהם של ביינברידג׳ ואנשיו. בתפקידו כקונסול באלג׳יר, או׳בריאן המתין בלהיטות כמעט שלושה חודשים לבואה של הג׳ורג׳ וושינגטון. במכתב מ־16 במאי למחלקת המדינה הוא ביקש שהממשלה תזרז את תשלום דמי החסות, שזמן פירעונם כבר עבר, והזהיר שבלי הסחורות המובטחות, ”לא נוכל ]3[ והאמת היא לצפות לשמור את הקשרים העסקיים בינינו לאורך זמן״.שאו׳בריאן לא היה בטוח שהוא יוכל לשמור על השלום גם אם דמי החסות יגיעו. הניסיון הרב שהיה לאו׳בריאן בשבי הקנה לו הבנה עמוקה של שיטות ֶּ הפעולה של השודדים הב ֶּרברים. מאז המאה ה־16 לכל המאוחר נהגו הפיראטים למסור את שללם למנהיגי המדינות שבהן פעלו, ואלה ריפדו בו את תיבות האוצרות שלהם. חלק מהרווחים נשלח לקונסטנטינופול )איסטנבול( כמנחה לסולטאן העות׳מאני, השליט הרשמי של האזור; חלק קטן יותר נמסר למי שביצעו את הלכידה, והשאר נשאר בידיו של השליט המקומי.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal