1UP__.52998_Modan_ThomasJeffreson.1A

100 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליביקש חיזוק של הכוח הצבאי האמריקאי, לא הייתה כמו הבקשה של ריצ׳רד או׳בריאן לתאר את הצורך הזה בפשטות. ”אני משוכנע שחשוב שטריפולי תקבל ללא שהות כדורים ]של תותח[״, כתב או׳בריאן למדיסון ביולי .1801 ”]לצורך כך[ אנחנו זקוקים, אדוני, לשלוש או שש ]10[או יותר מהפריגטות שלנו בים הזה״.עכשיו, כשהיה חופשי לפעול, כיבד הנשיא ג׳פרסון את בקשתו של או׳בריאן, והורה בתחילת 1802 להגדיל את הכוח הימי הצבאי של ארצות הברית בים התיכון. הספינה שנועדה להיות ספינת הדגל של השייטת החדשה הייתה הפריגטה ֶצ ּ ׳סאפיק. נקבע שהיא תחבור אל הפילדלפיהוהאסקס, שנשארו בים התיכון וליוו שיירות של אוניות סוחר. כן הוחלט ששתי פריגטות אחרות, קונסטליישן ואדמס, יפליגו באביב מנמל נורפוק ויצטרפו לשייטת, וכי לוטננט סטרט, מפקד הסקונר אנטרפרייז, בשובו מהים התיכון, יסובב את ספינתו לאחור ויחצה שוב את האוקיינוס האטלנטי כדי לחבור אל חמש הפריגטות.עם התגבשות השייטת החדשה היו לג׳פרסון סוף־סוף הן כוח האש והן הסמכות להגן על האינטרסים האמריקאיים. ההנחה הייתה שהפחדת הפיראטים תהיה קלה יותר מהסתבכות עם השליט שלהם, ושאם הכול יתנהל כשורה, לא יהיה צורך בארגון הפיכה. ג׳פרסון ציפה לסיום מהיר של הסכסוך. אבל הוא עשה טעות מפתח אחת: הוא מינה את האיש הלא נכון לעמוד בראש השייטת החדשה.101פרק 9רפיון קיץבגלל סוף העונה הקרוב, לא יהיה אפשר להופיע מול חוף טריפולי לפני חודש ינואר.קפטן ריצ׳רד ולנטיין מוריס, 15 באוקטובר 1802ד 1802 סבל הצי האמריקאי מעיכובים, אבל הגורם להם היו הנסיבות ולא כישלונות של הנהגה. סערות, מחלות, תחבולות של פיראטים וחוסר תמיכה בבית מנעו מדייל ומהקפטנים שלו הצלחה מלאה. עכשיו השתנו הנסיבות. לצי החדש היו ההרשאה וכוח האדם הנחוצים לחיסול עריצות הפיראטים, אבל הנהגה כושלת גרמה בהמשך לעיכוב מתסכל.קפטן ריצ׳רד ולנטיין מוריס היה האיש שהנשיא בחר למפקד השייטת החדשה. מוריס היה קצין צעיר ונועז שלזכותו נרשמו ניצחונות בשורה של קרבות ימיים עם הצרפתים ב־,1798 ועתה קיבל את המינוי בלהיטות. אבל מעמדו האישי של הקפטן בן השלושים וארבע השתנה מאז שירת בקריביים — וגברת מוריס היא שפנתה בבקשה יוצאת דופן הנוגעת לתנאי השירות של בעלה. היא כתבה ישירות למזכיר הצי, וביקשה רשות להפליג עם בעלה. הבקשה לא הייתה חסרת תקדים, אבל נדיר היה שרעיה תצטרף להפלגה של בעלה בעת מלחמה. למרות זאת המזכיר אישר מיד את ע112 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאש ביםהצ׳סאפיק נזקקה לתיקונים והצטוותה לפיכך לחזור לארצות הברית, אבל קומודור מוריס נדרש להישאר בים התיכון ולעבור לניו יורק, ספינת הדגל החדשה שלו. לאחר שעזב את תוניס בילה מוריס חופשה נעימה בליבורנו, אחר כך הוא הפליג למלטה, שם התגוררו עכשיו רעייתו וילדיו )ילד שני נולד בבית חולים מלטזי(, ורק אז הפליג לכיוון טריפולי. סוף־סוף, אחד־עשר חודשים לאחר שהגיע לים התיכון, תכנן הקומודור לחזות במקום שעליו הוא היה אמור להטיל סגר.בשחר 25 באפריל 1803 שטה הניו יורק לאורך חוף סרדיניה. בשמונה בבוקר נשמע קול תופים, והמלחים הסתדרו בתור, פנכות פח בידיהם, לארוחת הבוקר.קול נפץ עז קטע את הארוחה. הקול בא מהסיפונים התחתונים, ורגעים אחדים אחרי כן נשמעה האזהרה שיורדי ים נחרדים ממנה יותר ]18[מכול: ”מחסן התחמושת בוער!״המחסן, המלא אבקת שריפה, עלה בלהבות.מתברר כי לאחר הזריחה ירד אחד המלחים לאחד המחסנים כדי לאחסן בו את פנסי האיתות ששימשו את הספינה בלילה. זמן קצר אחר כך, כשאחד התותחנים נכנס למחסן לוודא שהכול בו כשורה, הוא מצא בו נר דולק. הוא כיבה את בדל הנר, חזר אל הסיפון הראשי, ונזף במלח שהשאיר להבה חשופה במקום קרוב כל כך לאבק השריפה שבמחסן התחמושת. אלא שאז, כשחזר למחסן, נוכח התותחן שגם הוא החמיץ משהו: הנר לא כובה לחלוטין, ובינתיים התלקח לאיטו ובער בערימה של עורות כבש. כשהזיז את העורות ירד מטר של גחלים אדומות מלהט לתוך דלי שעמד על הרצפה מתחת. תכולת הדלי — כמות קטנה של אבק שריפה — התפוצצה מיד.כשהלהבות הגיעו אל קרנות אבק השריפה שהיו תלויות בקרבת Black YellowMagentaCyan :Color | 15:19:00 04/27/2026 :Date | A 4 :Sig | ThomasJeffreson_Modan_52998 :Name Job מקום, נשמעה התפוצצות אחרת. עשרות כדורי סרק היו הבאים בתור DfusEyalDfusEyal4

ת 99והוא צדק. ג׳פרסון ידע שעליו להטות אוזן לרעיון החדש של הקונסול בתוניס, אבל צעד כזה היה בגדר התכחשות מוחלטת לכל האסטרטגיות הקודמות, ולכן הוא גמר בדעתו לפעול בזהירות ולהמתין לרגע המתאים. וכך, שעה ש־1801 התקרבה לסיומה, לא שינו ג׳פרסון ומדיסון את התנהלותם ויצרו את הרושם שהם מבקשים להשתמש בכוח אך ורק לצורך ההסגר. התוכנית האחרת, הסודית, עדיין הייתה בגדר רעיון. ובינתיים, הרחק משם, באחד מחופי הים התיכון, המשיכו ויליאם איטון וחמיד קרמנלי לנהל את השיחות שלהם.אקט של הגנהב־6 בפברואר 1802 קיבל הנשיא ג׳פרסון את מבוקשו, כשהסנאט אישר את השימוש בכוח; וג׳פרסון, באבחת עט, חתם על ההחלטה והכניס לתוקף את ”החוק להגנה על המסחר של ארצות הברית וספניה מפני שודדי הים הטריפוליטאים״.גם אם היה פחות מהכרזת מלחמה, החוק היה חד־משמעי. מהיום והלאה, כפי שצוין בו, יוכל הנשיא, על פי שיפוטו, להשתמש בקצינים ובאנשי הצוות של כלי השיט החמושים של ארצות הברית להגנה יעילה על המסחר והספנים האמריקאיים באוקיינוס האטלנטי, בים התיכון ובימים הסמוכים. ג׳פרסון יכול עכשיו לשלוח לצפון אפריקה ספינות רבות לפי הצורך, והן היו רשאיות לעשות כל שנדרש לשמירה על ביטחונם של כלי שיט אמריקאיים. ג׳פרסון היה פטור עכשיו מהדאגה שמא חרג מסמכותו כשפקד על הצי של ארצות הברית להיכנס לים התיכון. הצי של מר ג׳פרסון יכול עכשיו לטפל בפיראטים הטריפוליטאים כפי שימצא לנכון.אף שהנשיא ג׳פרסון עיצב אסטרטגיה לשנים, הוא היה תלוי בעיצוב האסטרטגיה הזאת בדעתם של הקונסולים בחזית יותר מאשר ביכולת השיפוט שלו. ואף על פי שיותר מאחד מאנשיו בארצות המגרב 102 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהבקשה, וכאשר קפטן מוריס עלה על סיפונה של הצ׳סאפיק, הוא עשה זאת לא רק בלוויית רעייתו, אלא גם בלוויית בנו. איננו יודעים מה בדיוק חשבו המלחים על נוכחותה של המשפחה בספינה, אבל ההערות שלהם על גברת מוריס לא היו מחמיאות. מלח מתלמד אחד ציין ש״היא ]1[ היה קסמה לא יפה, ואפילו לא נאה, אבל נראית נפלא עם רעלה״.של גברת מוריס אשר היה, היא לא שבתה את ליבם של אנשי הצוות, ונוכחותה הצביעה כנראה על בעיה גדולה יותר: דעתו של בעלה לא הייתה נתונה לעבודתו. מזכיר הצי רצה שמפגן הכוח האמריקאי מול חופי טריפולי יתחיל מוקדם ככל האפשר. מכיוון שכך, שש הספינות לא הפליגו בשיירה, אלא באו בזו אחר זו מיד לאחר שההכנות של כל אחד מהן אפשרו זאת. מוריס רצה שחציית האוקיינוס בצ׳סאפיק תהיה קלה ככל האפשר, והחליט לפיכך להמתין לשוך סערה שהתחוללה אז מול נורפוק. לבסוף, לאחר שיצא לדרך ב־27 באפריל, התעכבה התקדמות הפריגטה בשלושה ימים עקב סדק שהתגלה בתורן הראשי. ריקבון נמצא בקורה הגדולה, ובדיקה העלתה עוד תרנים פגומים. ומה שהחמיר עוד את המצב היה מטען מאוחסן ברשלנות, שתרם אף הוא לשיט איטי וחרדתי. ”אף פעם בחיי לא הייתי בים בכלי שיט לא בטוח כל כך״, דיווח מוריס לאחר ]2[שהטיל סוף־סוף עוגן בגיברלטר ב־25 במאי.החלפת התורן הראשי ותרנים אחרים עיכבה כמובן את הצ׳סאפיק,אבל הדבר לא הפריע למוריס ולרעייתו. הם התאקלמו עד מהרה בחיי החברה התוססים בנמל הבריטי, סעדו עם המושל החדש של גיברלטר והתרועעו עם המקורבים לבית המלוכה הבריטי. הקצינים האנגלים ורעיותיהם קיבלו בברכה את הקומודור וה״קומודורית״, כפי שנודעה גברת מוריס במושבה. בינתיים, בעת שהמפקד שלהם חגג בחברת אריסטוקרטים זרים, הימאים האמריקאים מצאו את עצמם נידונים להישאר בנמל שבועות ארוכים, שנמתחו לחודשים, ולבלות את זמנם בקרצוף סיפונים, בתיקון מפרשים ובהמתנה.בקיץ ,1815 די היה בשני קרבות ימיים, ובכניסה של שייטת אימתנית בפיקוד סטיבן דקטור לתוך נמל אלג'יר, כדי לאלץ את הדיי של אלג'יר לקבל את תנאי השלום של אמריקה, שכללו הבטחה לזכויות שיט מלאות לכל האוניות האמריקאיות וויתור על כל דרישה בעתיד לתשלום דמי חסות מארצות הברית. G. MUNGER AND S. S. JOCELIN; PHOTOGRAPHY© NEW-YORK HISTORICAL SOCIETYJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

98 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליוגירש אותו מארצו. הוא חי עכשיו כגולה והתייסר מגעגועים אל אשתו וארבעת ילדיו, שאחיו החזיק בטריפולי כבני ערובה.איטון פגש את חמיד כאשר זה שהה בתוניס אחרי גירושו. שני הגברים חלקו ארוחה של טלה וירקות ודנו בדרך הטובה ביותר ]8[ הקונסול האמריקאי מצא שני רווחים להתמודד עם הפאשא המסוכן.בתוכנית שרקח עם חמיד — תיקון העוול האישי שנעשה לחמיד ומציאת פתרון ממשי לבעיות של אמריקה בצפון אפריקה. קפטן איטון, שלצורך המבצע הזה תכנן לזנוח את בגדי הקונסול ולהחליפם במדי הצבא שלו, כתב למדיסון שהוא מציע ”לתקוף את ִ גוזל הכתר ביבשה בשעה שהמבצעים שלנו מתנהלים בים״. הוא הסביר שזאת תהיה משימה צבאית שמטרתה לחולל מהפכה בטריפולי, הפלת שלטונו של יוסוף, והשבתו של חמיד לשלטון. אף שהרעיון של איטון נראה מוזר במבט ראשון, לא עבר זמן רב עד שמדיסון וג׳פרסון נוכחו שהוא ראוי לבחינה רצינית. אחרי הכול, איטון ֶּ רכש ידע רחב ועמוק על החוף הב ֶּרברי. בשנים שעשה בתוניס אפשר לו כישרונו בלימוד שפות לשלוט בעגות ערביות אחדות, ובשלב הזה הוא הכיר היטב את בני המקום ואת ארצם. מדיווחים שונים עלה שהוא נוהג ַ ללבוש בגדים ערביים ואפילו לתחוב סימיטר, חרב בעלת להב מעוקל, באבנטו. איטון היה בקיא במסורות של צפון אפריקה ככל שהתאפשר לזר כלשהו להיות בקיא בהן. כשהוא דיווח כי ”נתיניו של הפאשא השולט אינם שבעי רצון בדרך כלל ובשלים למרוד״, הוא דיבר מתוך ידיעה ממקור ראשון. הוא גם הבטיח שארצות הברית לא תהיה המדינה היחידה שתתמוך ביוזמה להדיח את יוסוף. ”יש לי סיבה טובה להאמין ]9[ ֵּ שהביי של תוניס, שמחמת הזהירות אמנם יישאר מאחורי הקלעים, יקדם בשמחה את התוכנית״.במשך שנים העלה הקונסול איטון טענות מנומקות בזכות הצבת ספינות מלחמה אמריקאיות בים התיכון. הוא קרא לשימוש בכוח — ן 103הפגנת כוחב־28 באפריל ,1802 בעת שמוריס החל בחציית האוקיינוס האטלנטי, הטילה הקונסטליישן עוגן בגיברלטר. מפקדה, קפטן אלכסנדר מאריי, יורד ים ותיק שפיקד על אוניות עוד לפני מלחמת העצמאות, הניח שבהיעדרו של קומודור מוריס הפיקוד עובר לידיו. הוא הצטייד באספקה והפליג מיד אל היעד שלו, טריפולי, כדי להטיל עליה הסגר. אחרי עצירה באלג׳יר )הקונסול ריצ׳רד או׳בריאן עלה על הספינה לצורך קבלת תדריך( הפליגו מאריי והקונסטליישן מזרחה לתוניס ָּ והצטיידו בירקות טריים וסחורות אחרות. קפטן מאריי גם פרק מגוון מרשים של תשורות, שהובטחו זה מכבר לביי של תוניס ואשר השליט ֶּהב ֶּרברי ציין שהן \"משביעות רצון עד מאוד״. התשורות, שכללו פגיונות משובצים יהלומים ואקדחים מצופי זהב של טובי היצרנים בלונדון, עלו למשלם המיסים האמריקאי, בחישוב מדויק עד הפרוטה האחרונה, 27,576.96 דולר. אבל האוצר הזה, שהיה מחיר ניהול עסקים עם מדינה שארצות הברית עדיין קיימה איתה יחסי שלום, לא השביע את תאבונו של הביי, ועד מהרה הוא פנה לאיטון ודרש ממנו ספינת קרב על כל חימושה. מחירו של השלום הקנוי עם תוניס נעשה כבד מדי.אבל מאריי לא רצה לצאת למלחמה חדשה על דעת עצמו, וב־9ביוני הוא הפליג מתוניס ופטרל מול חוף טריפולי. הקפטן האמריקאי חשב שהספינה שלו עושה רושם טוב. ”אין שום פסול בהצגת הספינות שלנו לציבור מפעם לפעם״, הוא כתב למזכיר הצי. ”הן הנציגות הטובות ]3[ פרט להפלגה לצורך חידוש מלאי המים בספינה, לא ביותר שלנו״.היה לקפטן מארי עוד על מה לדווח — עד הופעתן של שלוש ספינות פיראטים. הן עמדו לשים ללעג את הפריגטה האמריקאית רבת־העוצמה.טוביאס ליר )1816-1762( שירת כמזכיר האישי של ג'ורג' וושינגטון עד מותו של הנשיא. ב־1803 ֶּ מינה אותו ג'פרסון לקונסול במדינות הב ֶּרבריוֹ ת, שם הוא שקד על סיום ההסכם של מלחמת טריפולי, ומנע בכך את מימוש התוכנית של איטון להכריע את טריפולי במלחמה. S. HOLLYER, COURTESY CLEMENTS LIBRARY, UNIVERSITY OF MICHIGANכאיש סודו של ג'פרסון ומזכיר המדינה שלו, ג'יימס מדיסון )1836-1751( מילא הרביעי של ארצות הברית, הוא שלח שוב את צי ארצו לים התיכון, וזה אילץ את ֶּ תפקיד מפתח בניהול המלחמה הב ֶּרברית הראשונה. בשנת ,1815 בהיותו הנשיא אלג'יר, את טריפולי ואת תוניס להפסיק את ההתקפות על אוניות אמריקאיות .)השנייה רבריתֶּ הב המלחמה )ֶּ JOHN VANDERLYN, COURTESY WHITE HOUSE HISTORICAL ASSOCIATIONJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ת 97ִ להגיע לנמל טולון, ושם התברר שהחלק הקדמי של השדרית איננו, ושנזק רב נגרם לירכתיים. הפרזידנט לא יכלה לשוט לשום מקום קודם שיושלמו התיקונים.”אין לדעת כמה זמן יידרש לתיקון הספינה ולהכנתה שוב להפלגה״, ]6[ אבל מה שהוא בכל כתב דייל לוויליאם ביינברידג' באמצע דצמבר.ֶּ זאת ידע היה שבעקבות עונה של אכזבות בחוף הב ֶּרברי יבוא חורף של תיקונים. הפרזידנט חזרה הביתה ב־14 באפריל 1802סודו של מר ג׳פרסוןבשעה שדייל נאלץ לבלות חופשה כפויה בצרפת, נראה גם ג׳פרסון כמי שממתין באפס מעשה שהקונגרס יעשה מעשה. אבל האמת הייתה שהוא רקם תוכנית סודית, וזו לא נועדה לדפיו של הנשיונל אינטליג׳נסרולאוזניו של הקונגרס. מטרת התוכנית הייתה לא רק לשכנע את ֶּ המדינות הב ֶּרבריוֹ ת להפסיק להציק לאמריקאים, אלא להחליף את שליטי המדינות האלה. עד כה זה לא היה יותר מרעיון, אבל הרעיון החל לרקום עור וגידים. ויליאם איטון, קונסול ארצות הברית בתוניס, היה מי שהעלה את הרעיון במכתב ששיגר למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון בתקווה שאסטרטגיה שתחרוג משימוש בפריגטות תמצא אוזן קשבת. לאחר שהתוודע באמצעות קתקארט אל דרכו העקובה מדם של הפאשא של טריפולי אל השלטון, צץ במוחו של איטון רעיון פראי. בשדר ששלח הביתה הציע איטון למדיסון שהאמריקאים יחברו אל אחיו הגולה של ]7[הפאשא כבעלי ברית.הפאשא יוסוף מטריפולי הכריז מלחמה על ארצות הברית, אבל לא הייתה לו זכות חוקית להנהיג את המדינה. אחיו, חמיד קרמנלי, היה היורש החוקי, ומי שיוסוף שדד את כתרו כאשר רצח את אחיו הבכור 104 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהפרס החדש של הפיראטים ב־17 ביוני, בעת שקומודור מוריס בילה בנעימים בגיברלטר, חמקו שלוש ספינות פיראטים מההסגר שהטיל מאריי על טריפולי. כשהיו בלב ים הבחינו אנשיהן בפרנקלין, אוניית סוחר אמריקאית ששטה לקריביים עמוסה ביין, שמן, בשמים, סבונים וכובעים. נוכח תותחיהן של ספינות הפיראטים שכוונו לעברו, לא נותר לקברניט האונייה האמריקאית אלא להיכנע. הטריפוליטאים עלו על הפרנקלין, כבלו את אנשיה והפליגו לאלג׳יר. שם הם מכרו את שללם, קודם שהפליגו הביתה עם השבויים שלהם. פרשת הדופין, המריה ועוד אוניות רבות אחרות חזרה על עצמה.עם הגיעם לטריפולי חמקו הפיראטים לנמל ועגנו בטווח הראייה של הקונסטליישן. גודלה של הספינה האמריקאית הקשה על מאריי לעקוב אחרי ספינות הפיראטים המהירות ושטוחות הקוער העוברות במי החוף הרדודים, מה שעשה את אנשי הצוות של הקונסטליישן צופים מושפלים בפיראטים ההופכים את דגל הכוכבים והפסים באקט של בוז לספינת הקרב האמריקאית. כשהיו בטוחים בנמל, חגגו הטריפוליטאים והכריזו על הצלחתם במטח כבוד של תותחים. בהיותם על החוף הוצעדו הקברניט של הפרנקלין ואנשי צוותו ברחובות העיר טריפולי, כשמאריי ואנשיו אינם עושים כל ניסיון להציל אותם. רק התערבותו של הדיי של אלג׳יר, באבא מוסטפה, העניקה לשבויים האמריקאים את חירותם — אבל זה קרה רק כעבור כשלושה חודשים ולאחר שארצות הברית העבירה לידי הדיי כופר בסך 5,000דולר. כאשר שנודע לקונסול ויליאם איטון על הכישלון הצורב של הקונסטליישן, הוא כתב לג׳יימס מדיסון: ”הממשלה יכולה באותה מידה ]4[לשלוח בתי תפילה של קווייקרים לשוט בים הזה בתור פריגטות״.גזר הדין של איטון היה ברור. זה לא היה הסגר ”אטום וחזק״ ]5[ הספינות האמריקאיות יכלו אמנם לגבור כפי שהורה מזכיר הצי.בהדפס זה מתחילת המאה ה־19 נראים גנרל ויליאם איטון וחמיד קרמנלי עומדים בראש אוסף הלוחמים המגוון שגייסו, בדרך לקרב המכריע על דרנה. הם כבשו את העיר כנגד כל הסיכויים בתוך פחות משלוש שעות. PHOTOGRAPHY©NEW-YORK HISTORICAL SOCIETYבציור זה מהמאה ה־20 נראים הנחתים האמריקאים מסתערים על דרנה ב־27באפריל .1805 אירועי דרנה הונצחו גם בבית הראשון של המנון הנחתים, שנקרא גם \"אל חופי טריפולי\": \"מאולמות מונטזומה ועד חופי טריפולי/ אנו נלחמים את מלחמות מולדתנו באוויר וביבשה ובים\". CHARLES WATERHOUSE, ART COLLECTION, NATIONAL MUSEUM OF THE MARINE CORPS, TRIANGLE, VIRGINIAJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

ן 105על הפיראטים בקרב, אבל ספינותיהם החמקניות של השודדים עדיין הפריעו לסחר האמריקאי. כפי שהזהיר שר תוניסאי אחד את ויליאם איטון, ”מי שזבוב נתקע בגרונו לא ימות מזה, אבל הוא יתחיל ]6[ גם עם קפטן מאריי בטווח ראייה של טריפולי, ההשפלה להקיא״.ֶּ הלאומית של ארצות הברית בסביבת החוף הב ֶּרברי הייתה רחוקה מלהסתיים. הזדמנות שנייהימים אחדים אחרי ההשפלה הזאת הייתה לקפטן מאריי הזדמנות נוספת להתעמת עם ספינות של פיראטים. בשחר 22 ביולי ,1802 במזג אוויר נעים מלווה במשבים קלים של רוח רעננה, הפליגה הקונסטליישןצפונה. בתשע בבוקר, כשהספינה הייתה במרחק של כ־20 קילומטרים מצפון־מערב לטריפולי, הבחינו התצפיתנים שלה באוניות אחדות ממערב לעיר. אף שהים החל לרגוש, מאריי החליט לצאת למרדף אחרי האוניות.בתוך שעה בקירוב צמצמה הקונסטליישן את המרחק די הצורך להבחין בתשע ספינות תותחים. אחת מספינות הפיראטים פתחה באש על הפריגטה האמריקאית, אבל המרחק בין הספינות היה גדול מכדי שתוכל לפגוע בה. וכך, בזמן שהפיראטים ”כיוונו את המשוטים ]7[והמפרשים שלהם״, המשיכה הקונסטליישן להתקרב אליהם.בשעה אחת־עשרה מאריי השיב אש בשני תותחים שהיו על החרטום. כשהקרב התלהט והתותחים המשיכו להרעים, נקטו אנשיו של מאריי אמצעי זהירות מקובל ומדדו את עומק המים. על אף קרבתם לחוף, היה העומק 20 מטרים, אבל גם אם עומק זה נראה בטוח דיו, עיניים חדות הבחינו במים רדודים פה ושם בנתיב ההתקדמות של הספינה והזהירו את מאריי. כשנוכח ש״תוכניתם של הטריפוליטאים הייתה לתמרן אותנו תמונה זו הודפסה במקור ב־1637 בתוך Corsairs de et Barbarie de Histoire מאת PierreDan. התחריט מתאר 22 ֶּ צורות שונות של עינויים שהאדונים הב ֶּרברים הענישו בהם את עבדיהם הנוצרים.Hulton Archive/Getty Imagesבהיותו נשיא, העז תומאס ג'פרסון )1826-1743( לעשות את מה ששני קודמיו נרתעו מלעשות: במקום לשלם בעד שלום ומעבר חופשי לאוניותיו, הוא התעמת ֶּ בכוח צבאי עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. בסופו של דבר זיכתה אותו היוזמה הזאת בכבוד מצד העולם.Charles Saint-Mémin, courtesyויליאם איטון )1811-1764( — חייל, דיפלומט וגנרל עשוי ללא חת — הנהיג את אחת ההתקפות הנועזות ביותר בהיסטוריה הצבאית של אמריקה. זה קרה ב־,1805 כשהוא חצה את מדבר לוב בראש כוח שהורכב מלוחמים מוסלמים ונוצרים, מתוך מטרה להחזיר את פאשא חמיד קרמנלי לשלטון בטריפולי. REMBRANDT PEALE, COLLECTION OF THE MARYLAND STATE ARCHIVES\"גיבור דרנה\", לוטננט פרסלי או'באנון )1859-1776(, פיקד על יחידה בת שבעה נחתים שהשתתפה במסע של איטון והסתערה ב־27 באפריל על חומות דרנה. חרף נחיתותם המספרית ניצחו הנחתים בקרב, ובפעם הראשונה בתולדות ארצות הברית הונף הדגל האמריקאי לאות ניצחון בטריטוריה מחוץ לחצי הכדור המערבי. COURTESY U.S. NAVAL MUSEUMJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

106 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולילעבר שרטון, שהיה ממוקם בינינו לבינם״, הורה מאריי לאנשיו להטות את הקונסטליישן ולחמוק מהמלכודת. תחת אש הקונסטליישן התפזרו ספינות התותחים של הטריפוליטאים לכל עבר. מקצתן פנו לתפוס מחסה מאחורי סלעים, ואחרות פנו אל לשונות ים בחוף. תותחי הספינה של מאריי, שהייתה עכשיו במרחק של פחות משלושה קילומטרים מהחוף, יכלו לירות לא רק על הספינות הנסוגות, אלא גם על כוחות טריפוליטאיים שנראו עתה ביבשה. קפטן מאריי העריך שהם מנו אלפים אחדים, לרבות פרשים, שהופיעו על גבעות החול מעל החוף.זמן קצר אחר כך, כשהתותחים במבצר טריפוליטאי סמוך פתחו באש על הספינה האמריקאית, התברר שטווח הירי שלהם קצר מדי, אך קרוב להדאיג אל הקונסטליישן. בתוך כך חל שינוי מסוכן בכיוון הרוח, והיא נשבה לעבר המים הרדודים. מאריי לא יכול להסתכן בהיסחפות אל המים הרדודים, ולפיכך החליטו הוא ואנשיו לנטוש את הקרב. עד ]8[ מאריי טען שהם היו כפסע מהרה הם נמצאו במרחק בטוח מאויביהם.מהניצחון: ”אילו היה האויב צמוד לכיוון הרוח בעוד קילומטר ומשהו״, ]9[הוא כתב ביומן הספינה, ”היינו מחסלים את כולו״.מאריי דיווח למזכיר הצי על ההתכתשות, וציין במכתבו כי לקרב ”הייתה השפעה טובה על הקצינים הצעירים שלנו, שהתמודדו להפליא ]10[ בדיווח נמסר כי לאויב היו לפחות עשרה הרוגים, בהם עם אש האויב״.אחד הגנרלים החביבים על הפאשא. התקרית, סבר מאריי, הסתיימה בניצחון אמריקאי, למרות הנסיגה המוקדמת שלו מהזירה. דעתו של הקונסול איטון הייתה נלהבת פחות. הוא מתח ביקורת חריפה על מאריי ועמיתיו ועל ניסיונותיהם המגוחכים להטיל הסגר על טריפולי. תקרית הפרנקלין המחישה את חוסר האונים שלהם, כתב הקונסול בתוניס למדיסון. השנתיים שעשו ספינות הקרב האמריקאיות בים התיכון, הוא הוסיף, ”לא הניבו דבר מלבד אויבים נוספים ובוז ]11[לאומי״.ן 111האמריקאים נאלצו לעשות את הלילה בקונסוליה שלהם.למחרת בבוקר נפגש מוריס עם הביי לריאיון שנמשך שעתיים תמימות. לאחר שעניין הבטחתו של איטון עלה שוב ושוב, ומחאותיו של איטון חזרו ונתקלו בהתעלמות, פקעה סבלנותו של הקונסול האמריקאי. הוא שאל את הביי אם קרה פעם שהוא, איטון, הוליך אותו שולל.]16[”יש לך לב טוב״, אמר לו הביי, ”אבל ראש רע״.איטון הטיח לעומתו בכעס: ”אם יש לי ראש רע, אני מוקף במתחזים״.השר התוניסאי, שחי בתרבות שבה העלבת שליט אבסולוטי היא בגדר פלרטוט עם עונש חמור, התכווץ בתדהמה. אחר כך דיבר הביי הזועם: \"'אתה מטורף', הוא גמגם בחמת זעם ובתוך כך ליטף את זקנו וסלסל אותו\". איטון נראה כמי שמחזר אחר אסון. הביי הכועס, שדיבר באמצעות מתורגמן, המשיך. ”אגרש אותך מממלכתי״, הוא איים.”ואני אודה לך״, השיב איטון, ”מזמן אני רוצה לעזוב״.קומודור מוריס הסכים להרחיק את איטון מטווח הראייה של השליט, אבל זה קרה אחרי חמישה ימים, שבמהלכם מוריס היה נתון במעצר בית עד שהחוב נפרע. כאשר מוריס ועמיתיו הקצינים חזרו סוף־סוף לספינות שלהם, איטון התלווה אליהם, אבל משהובהר לושאינו רצוי בצ׳סאפיק של מוריס הזועם, הוא נאלץ למצוא לעצמודרגש באנטרפרייזגם כשניסה למלא את חובתו נתקל קומודור מוריס במים סוערים. כמו ביינברידג׳ לפניו באלג׳יר, גם מוריס קלע את עצמו לתקרית מביכה. כפי שהוא דיווח למזכיר הצי לאחר מעשה, ”לא הייתי צריך ]17[ כך או כך, כשהממונים להפקיר את עצמי לשליטת הביי של תוניס״.עליו בוושינגטון התחילו לאבד את סבלנותם, הלך ואזל הזמן שהיה לו להוכיח את יכולותיו. למעשה, לקומודור מוריס הייתה עוד הזדמנות אחת, והיא עמדה להתפוצץ, במובן המילולי מאוד של המילה. הפילדלפיה נפלה אמנם בידי הטריפוליטאים, אבל תוכניתו של שליט טריפולי לגייס אותה לצי שלו סוכלה לאחר שחבורה נועזת של מלחים בפיקוד סטיבן דקטור חדרה לנמל טריפולי והעלתה אותה באש.NICOLIO CALIO, COURTESY MARINERS' MUSEUM AT NEWPORT NEWS, VIRGINIAהספינה הטריפוליטאית מאסטיקו נלכדה במהלך המלחמה עם טריפולי. לאחר שהאמריקאים הסבו את שמה לאינטרפיד, היא מילאה תפקיד חיוני ב־16 בפברואר ,1804 בפשיטה הנועזת להטבעת הפילדלפיה. מאוחר יותר באותה שנה, ב־3בספטמבר, היא יצאה לעוד משימה מסוכנת אחת אחרונה. PHOTOGRAPY © NEW YORK HISTORICAL SOCIETYJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ן 107למרות ההצגה הראשונית הטובה שהעלה, הכוח הימי האמריקאי ֶּ הרשים עד כה רק מעטים בחוף הצפון אפריקאי, אמריקאים וב ֶּרברים כאחד. רק בואם של קומודור מוריס ושל עוד ספינות יכול לשנות את המצב הזה. אבל האם זה מה שיקרה?לא ממהר להפליגכשהפריגטה אדמס הגיעה לנמל גיברלטר ב־21 ביולי ,1802 זמן רב אחרי אחיותיה הספינות, מצא הקפטן שלה את הצ׳סאפיק של קומודור מוריס עדיין עוגנת במקום, אף שהתורן הראשי שלה תוקן והיא הייתה כשירה לגמרי להפלגה. משפחת מוריס נהנתה מחיי מותרות בעיר ָ הנמל, ונראה שאין לה כל רצון להמשיך בדרכה לאזור מלחמה. האדמס נשאה פקודות ממזכיר הצי לקומודור העצל. וההוראות, שמלאו להן בינתיים שלושה חודשים, היו ברורות ומפורשות. על מוריס לקחת את כל הכוח הימי שלו לטריפולי. התקווה הייתה ש״הנפת ענף זית ביד אחת וכלי מלחמה ביד האחרת, תשנה את דעתו של הפאשא, תגרום לו לעשות איתנו שלום, ובהכרח תקנה לנו יתרון במגעים ]12[ השייטת הייתה אמורה לטעון לטובת הסכם שלום, אף בעת איתו״.שאיימה בפעולת מלחמה.ב־17 באוגוסט עזב מוריס סוף־סוף את גיברלטר, אבל עדיין בחר שלא להישמע להוראות. הוא לא קיים מפגן כוח צבאי מרשים בצאתו מגיברלטר, ובמקום זאת שט אל החוף הדרומי של אירופה ועגן בנמלים ידידותיים. בנמל אחד הוא מצא את קפטן מאריי ואת הקונסטליישן, שעזבו את טריפולי בגלל מחסור במים וצורך בתיקונים. פירוש הדבר היה שההסגר האמריקאי הפגום חדל לחלוטין. הרחק מטריפולי כתב מוריס את הדו״ח הראשון שלו זה כמה חודשים למזכיר הצי. גם בהמשך הוא לא עשה שום מאמץ לבסס נוכחות ימית במי אויב. ”בגלל סוף העונה 110 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי]15[ חמיד המתין עכשיו במקום גלותו, כשמשפחתו עדיין בטריפולי״.מוחזקת כבת ערובה, אבל בפני איטון עמדה בעיה גדולה ומיידית יותר כאן, בתוניס עצמה.הוא צבר חובות הן כנציג ממשלתו והן משל עצמו. בבעלותו היו עכשיו שתי אוניות סוחר קטנות שעשו אותו איש אמיד. אבל בשל ירידת מחירי הסחורות והוצאות בלתי צפויות הוא נאלץ ללוות כסף, והנושה העיקרי שלו היה השר לענייני מסחר של תוניס. החוב הזה גרם למבוכה אישית, וגרוע מזה, הכביד מאוד על היחסים של אמריקה עם תוניס. בין שמתוך בושה ובין שמתוך אדישות, איטון לא סיפר למוריס דבר על המתרחש, מה שהתברר בהמשך כמשגה גדול.ּ אחרי החלפה רשמית של תכתובות עם הביי של תוניס, הובא קומודור מוריס בסירה אל חוף תוניס ושם פעמיו אל ארמונו של שליט המדינה. אחרי לחיצת ידיים טקסית, והסבה מסורתית לספל קפה, פתחו השניים בשיחה שעניינה ספינה תוניסאית שהאנטרפרייז שבתה חודש קודם לכן. כל הבעיות נראו פתירות והשניים הגיעו להבנה, לשביעות רצונו הרבה של מוריס. אלא שאז עלה עניין החוב של איטון, ומה שהיה עניין אישי הפך לפתע לסוגיה בינלאומית. בשעה שהקומודור וקציניו וכמה פקידים אמריקאים עמדו ליד שובר הגלים בנמל והתכוננו לחזור לשייטת, דרש השר התוניסאי לפתע את פירעון חובותיו של איטון. קומודור מוריס, שלא ידע שאיטון אינו יכול לשלם, התעלם מהדרישה והתכונן לעלות על סירת הנמל התוניסאית הקטנה שנשכרה להשיט אותו אל הצ׳סאפיק. אלא שאז טען ראש השרים של הביי שאיטון הבטיח לו כי עם בואה של השייטת האמריקאית, יפרע הקומודור את החוב בסך 34,000 דולר. ראש השרים רצה את הכסף. עכשיו.איטון הכחיש שהבטיח הבטחה שכזאת, אבל התוניסאי התעקש, ֵ ולהפתעתם של האמריקאים הבהיר לקומודור מוריס שהוא לא ילך לשום מקום עד שהחוב יוסדר.הקרב בנמל טריפולי ב־3 באוגוסט .1804 הפריגטה האמריקאית קונסטיטיושן תחת פיקודו של אדוארד פרבל והשייטת שלו מתכוננות להפגיז את ספינות התותחים הטריפוליטאיות, שהיו בעמדות שלהן בכניסה לנמל.JOHN B. GUERRAZZI; PHOTOGRAPHY © NEW YORK HISTORICAL SOCIETYסטיבן דקטור נלחם על חייו — ומנסה לנקום את מות אחיו ג'יימס — לאחר שעלה על ספינת תותחים טריפוליטאית ביום מותו של ג'יימס.COURTESY THE MARINERS’ MUSEUM, NEWPORT NEWS, VIRGINIAJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

108 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהקרוב״, הוא הסביר, ”לא יהיה אפשר להופיע מול חוף טריפולי לפני ]13[ בסופו של דבר, הצ׳סאפיק ֶּ ראתה את החוף הב ֶּרברי רק חודש ינואר״.בפברואר ,1803 לאחר שעשתה את החורף במדינות ידידות. למעלה מתשעה חודשים עברו מיום שעזבה את חופי אמריקה. לפיראטים הטריפוליטאים לא היה ממה לחשוש באותו חורף.הנשיא מהרהרבוושינגטון היה הנשיא ג׳פרסון טרוד בשלל סוגיות. בגלל החשש מנוכחותם של הצרפתים לאורך המיסיסיפי הוא זימן את הקונגרס לדיון חשאי, שבו שיתף את חבריו בתוכניותיו לשאת ולתת על רכישת ניו אורלינס וסיפר שההסכם לרכישת טריטוריית לואיזיאנה בשלמותה ייחתם באביב. ג׳פרסון ומדיסון היו עסוקים גם בתחרות אגרוף לוהטת עם בן וירג׳יניה אחר, נשיא בית המשפט העליון ג׳ון מרשל, בנוגע למינויים נשיאותיים. פסק הדין * על הסתעפויותיו הרחבות העוסקות ֶ רי נגד מדיסוֹ ן״,ַ התקדימי, ”מ ּרב ּובביקורת שיפוטית, היה עתיד להגיע בתוך זמן לא רב לכלל הכרעה. אבל למרות הסחות הדעת, וגם במרחק של אוקיינוס מטריפולי, ג׳פרסון היה ער להימנעות מנקיטת יוזמה צבאית בים התיכון. עכשיו הוא היה מאוכזב משני קומודורים: דייל שלא באשמתו ומוריס בגלל עצלותו. מוריס היה ללא כל ספק תייר של תקופת מלחמה, שהעדיף ליווי ספינות וביקור בנמלים ידידותיים על פני הפלגה לטריפולי. ”זה * פסק דין תקדימי שקיבל בית המשפט העליון של ארצות הברית ב־24בפברואר .1803 פסק הדין אימץ את עקרון הביקורת השיפוטית ואת הדרישה שכל חוק שהקונגרס מקבל חייב לעלות בקנה אחד עם החוקה, וקבע כי זכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים פדרליים ומדינתיים הנוגדים לדעתו את חוקת ארצות הברית ]הערת המערכת[.ן 109זמן נראה לי שלהתנהגותו של קומודור מוריס תידרש חקירה״, כתב ]14[ הנשיא הכועס, ג׳פרסון בתחילת 1803 למזכיר האוצר אלברט גלטין.שהיה מודע היטב לשנה שבוזבזה, הוסיף הערה עוקצנית לא אופיינית. ”ההתקדמות שלו מגיברלטר ממש מדהימה״. אלא שלפני שהיה אפשר להנהיג שינויים בפיקוד, חלה עוד החמרה במצב.ריאיון אצל הבייבתחילת השנה החדשה הפליג ריצ׳רד ולנטיין מוריס סוף־סוף דרומה אל ֶּ החוף הב ֶּרברי. הוא התעכב תחילה בתוניס, שאליה הגיע ב־22 בפברואר .1803 בואה של השייטת האמריקאית שימח מאוד את הקונסול ויליאם איטון. ארבע הספינות במפרץ תוניס — הפריגטות ניו יורק, ג׳ון אדמסוצ׳סאפיק, בלוויית הסקונר אנטרפרייז — יצרו תצוגה נאה של תותחים ומפרשים.ההקלה שחש איטון למראה הספינות הייתה פטריוטית ואישית כאחת. במשך שנים היה הקפטן, ששירת בעבר בצבא היבשה, הטוען הגדול ביותר בין הקונסולים לשימוש בכוח באזור. ואולם בזמן האחרון הוא גם עסק בשם ארצו בתכנון דיסקרטי של הדחת הפאשא יוסוף בטריפולי. לביצוע התוכנית נדרשה נוכחות ימית אמריקאית חזקה, ועכשיו הופיעו הספינות הנחוצות.בעת שהמתין לאישור הסופי של תוכניתו להפלת הפאשא יוסוף, עודד איטון את חמיד קרמנלי ב־2,000 דולר שנתן לו עם הבטחה לעוד. ַ אף שהפאשא השליט הציע לחמיד משרה בעיר המזרחית ד ָרנה, איטון הזהיר אותו שעליו לדחות את ההצעה. ”אל תשכח שאחיך צמא לדמך״, הוא הזהיר את חמיד. ”נודע לי ממקור מסוים שהוא מעוניין לשלוח אותך לדרנה כדי לרצוח אותך. הוא יירט כמה מהמכתבים ששלחת לידידיך הציור הדרמטי הזה משלהי המאה ה־19 מתאר את גבורתו של סטיבן דקטור, שכבר נחשב בעת הזאת ללוחם אמריקאי אגדי. DENNIS MALONE CARTER, COURTESY NAVY ART COLLECTION, NAVAL HISTORICAL CENTER, DEPARTMENT OF THE NAVY, WASHINGTON, D.C.העברת הפיקוד על שייטת הים התיכון של צי ארצות הברית לאדוארד פרבל)1807-1761 ֶּ ( ציינה נקודת מפנה במלחמה הב ֶּרברית הראשונה. לזכותו של פרבל נזקפות הרחבת הנוכחות האמריקאית ופעילות התקפית מוצלחת באזור. REMBRANDT PEALE, COURTESY U.S. NAVAL ACADEMY MUSEUMJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

108 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהקרוב״, הוא הסביר, ”לא יהיה אפשר להופיע מול חוף טריפולי לפני ]13[ בסופו של דבר, הצ׳סאפיק ֶּ ראתה את החוף הב ֶּרברי רק חודש ינואר״.בפברואר ,1803 לאחר שעשתה את החורף במדינות ידידות. למעלה מתשעה חודשים עברו מיום שעזבה את חופי אמריקה. לפיראטים הטריפוליטאים לא היה ממה לחשוש באותו חורף.הנשיא מהרהרבוושינגטון היה הנשיא ג׳פרסון טרוד בשלל סוגיות. בגלל החשש מנוכחותם של הצרפתים לאורך המיסיסיפי הוא זימן את הקונגרס לדיון חשאי, שבו שיתף את חבריו בתוכניותיו לשאת ולתת על רכישת ניו אורלינס וסיפר שההסכם לרכישת טריטוריית לואיזיאנה בשלמותה ייחתם באביב. ג׳פרסון ומדיסון היו עסוקים גם בתחרות אגרוף לוהטת עם בן וירג׳יניה אחר, נשיא בית המשפט העליון ג׳ון מרשל, בנוגע למינויים נשיאותיים. פסק הדין * על הסתעפויותיו הרחבות העוסקות ֶ רי נגד מדיסוֹ ן״,ַ התקדימי, ”מ ּרב ּובביקורת שיפוטית, היה עתיד להגיע בתוך זמן לא רב לכלל הכרעה. אבל למרות הסחות הדעת, וגם במרחק של אוקיינוס מטריפולי, ג׳פרסון היה ער להימנעות מנקיטת יוזמה צבאית בים התיכון. עכשיו הוא היה מאוכזב משני קומודורים: דייל שלא באשמתו ומוריס בגלל עצלותו. מוריס היה ללא כל ספק תייר של תקופת מלחמה, שהעדיף ליווי ספינות וביקור בנמלים ידידותיים על פני הפלגה לטריפולי. ”זה * פסק דין תקדימי שקיבל בית המשפט העליון של ארצות הברית ב־24בפברואר .1803 פסק הדין אימץ את עקרון הביקורת השיפוטית ואת הדרישה שכל חוק שהקונגרס מקבל חייב לעלות בקנה אחד עם החוקה, וקבע כי זכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים פדרליים ומדינתיים הנוגדים לדעתו את חוקת ארצות הברית ]הערת המערכת[.ן 109זמן נראה לי שלהתנהגותו של קומודור מוריס תידרש חקירה״, כתב ]14[ הנשיא הכועס, ג׳פרסון בתחילת 1803 למזכיר האוצר אלברט גלטין.שהיה מודע היטב לשנה שבוזבזה, הוסיף הערה עוקצנית לא אופיינית. ”ההתקדמות שלו מגיברלטר ממש מדהימה״. אלא שלפני שהיה אפשר להנהיג שינויים בפיקוד, חלה עוד החמרה במצב.ריאיון אצל הבייבתחילת השנה החדשה הפליג ריצ׳רד ולנטיין מוריס סוף־סוף דרומה אל ֶּ החוף הב ֶּרברי. הוא התעכב תחילה בתוניס, שאליה הגיע ב־22 בפברואר .1803 בואה של השייטת האמריקאית שימח מאוד את הקונסול ויליאם איטון. ארבע הספינות במפרץ תוניס — הפריגטות ניו יורק, ג׳ון אדמסוצ׳סאפיק, בלוויית הסקונר אנטרפרייז — יצרו תצוגה נאה של תותחים ומפרשים.ההקלה שחש איטון למראה הספינות הייתה פטריוטית ואישית כאחת. במשך שנים היה הקפטן, ששירת בעבר בצבא היבשה, הטוען הגדול ביותר בין הקונסולים לשימוש בכוח באזור. ואולם בזמן האחרון הוא גם עסק בשם ארצו בתכנון דיסקרטי של הדחת הפאשא יוסוף בטריפולי. לביצוע התוכנית נדרשה נוכחות ימית אמריקאית חזקה, ועכשיו הופיעו הספינות הנחוצות.בעת שהמתין לאישור הסופי של תוכניתו להפלת הפאשא יוסוף, עודד איטון את חמיד קרמנלי ב־2,000 דולר שנתן לו עם הבטחה לעוד. ַ אף שהפאשא השליט הציע לחמיד משרה בעיר המזרחית ד ָרנה, איטון הזהיר אותו שעליו לדחות את ההצעה. ”אל תשכח שאחיך צמא לדמך״, הוא הזהיר את חמיד. ”נודע לי ממקור מסוים שהוא מעוניין לשלוח אותך לדרנה כדי לרצוח אותך. הוא יירט כמה מהמכתבים ששלחת לידידיך לוטננט אנדרו סטרט יורד מהאנטרפרייז כדי לעלות על הטריפולי ֶּ — ספינת קרב ב ֶּרברית שסטרט ואנשיו הכניעו ב־1 באוגוסט .1801 RODOLFO CLAUDUS, COURTESY OF U.S. NAVAL ACADEMY MUSEUMהקריירה הימית הממושכת של ויליאם ביינברידג' ידעה ניצחונות גדולים לצד יותר מתבוסה משפילה אחת. אחד האסונות הבלתי נשכחים שידע צי ארצות הברית היה כאשר הפילדלפיה, תחת פיקודו של ביינברידג', עלתה על שרטון ליד נמל טריפולי ב־.1803 ביינברידג' נאלץ להסגיר את הספינה, והוא ואנשי צוותו הוחזקו בשבי במשך תשעה־עשר חודשים.GILBERT STUART, COURTESY USS CONSTITUTION MUSEUM, PHOTOGRAPH BY DAVID BOHLJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

ן 107למרות ההצגה הראשונית הטובה שהעלה, הכוח הימי האמריקאי ֶּ הרשים עד כה רק מעטים בחוף הצפון אפריקאי, אמריקאים וב ֶּרברים כאחד. רק בואם של קומודור מוריס ושל עוד ספינות יכול לשנות את המצב הזה. אבל האם זה מה שיקרה?לא ממהר להפליגכשהפריגטה אדמס הגיעה לנמל גיברלטר ב־21 ביולי ,1802 זמן רב אחרי אחיותיה הספינות, מצא הקפטן שלה את הצ׳סאפיק של קומודור מוריס עדיין עוגנת במקום, אף שהתורן הראשי שלה תוקן והיא הייתה כשירה לגמרי להפלגה. משפחת מוריס נהנתה מחיי מותרות בעיר ָ הנמל, ונראה שאין לה כל רצון להמשיך בדרכה לאזור מלחמה. האדמס נשאה פקודות ממזכיר הצי לקומודור העצל. וההוראות, שמלאו להן בינתיים שלושה חודשים, היו ברורות ומפורשות. על מוריס לקחת את כל הכוח הימי שלו לטריפולי. התקווה הייתה ש״הנפת ענף זית ביד אחת וכלי מלחמה ביד האחרת, תשנה את דעתו של הפאשא, תגרום לו לעשות איתנו שלום, ובהכרח תקנה לנו יתרון במגעים ]12[ השייטת הייתה אמורה לטעון לטובת הסכם שלום, אף בעת איתו״.שאיימה בפעולת מלחמה.ב־17 באוגוסט עזב מוריס סוף־סוף את גיברלטר, אבל עדיין בחר שלא להישמע להוראות. הוא לא קיים מפגן כוח צבאי מרשים בצאתו מגיברלטר, ובמקום זאת שט אל החוף הדרומי של אירופה ועגן בנמלים ידידותיים. בנמל אחד הוא מצא את קפטן מאריי ואת הקונסטליישן, שעזבו את טריפולי בגלל מחסור במים וצורך בתיקונים. פירוש הדבר היה שההסגר האמריקאי הפגום חדל לחלוטין. הרחק מטריפולי כתב מוריס את הדו״ח הראשון שלו זה כמה חודשים למזכיר הצי. גם בהמשך הוא לא עשה שום מאמץ לבסס נוכחות ימית במי אויב. ”בגלל סוף העונה 110 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי]15[ חמיד המתין עכשיו במקום גלותו, כשמשפחתו עדיין בטריפולי״.מוחזקת כבת ערובה, אבל בפני איטון עמדה בעיה גדולה ומיידית יותר כאן, בתוניס עצמה.הוא צבר חובות הן כנציג ממשלתו והן משל עצמו. בבעלותו היו עכשיו שתי אוניות סוחר קטנות שעשו אותו איש אמיד. אבל בשל ירידת מחירי הסחורות והוצאות בלתי צפויות הוא נאלץ ללוות כסף, והנושה העיקרי שלו היה השר לענייני מסחר של תוניס. החוב הזה גרם למבוכה אישית, וגרוע מזה, הכביד מאוד על היחסים של אמריקה עם תוניס. בין שמתוך בושה ובין שמתוך אדישות, איטון לא סיפר למוריס דבר על המתרחש, מה שהתברר בהמשך כמשגה גדול.ּ אחרי החלפה רשמית של תכתובות עם הביי של תוניס, הובא קומודור מוריס בסירה אל חוף תוניס ושם פעמיו אל ארמונו של שליט המדינה. אחרי לחיצת ידיים טקסית, והסבה מסורתית לספל קפה, פתחו השניים בשיחה שעניינה ספינה תוניסאית שהאנטרפרייז שבתה חודש קודם לכן. כל הבעיות נראו פתירות והשניים הגיעו להבנה, לשביעות רצונו הרבה של מוריס. אלא שאז עלה עניין החוב של איטון, ומה שהיה עניין אישי הפך לפתע לסוגיה בינלאומית. בשעה שהקומודור וקציניו וכמה פקידים אמריקאים עמדו ליד שובר הגלים בנמל והתכוננו לחזור לשייטת, דרש השר התוניסאי לפתע את פירעון חובותיו של איטון. קומודור מוריס, שלא ידע שאיטון אינו יכול לשלם, התעלם מהדרישה והתכונן לעלות על סירת הנמל התוניסאית הקטנה שנשכרה להשיט אותו אל הצ׳סאפיק. אלא שאז טען ראש השרים של הביי שאיטון הבטיח לו כי עם בואה של השייטת האמריקאית, יפרע הקומודור את החוב בסך 34,000 דולר. ראש השרים רצה את הכסף. עכשיו.איטון הכחיש שהבטיח הבטחה שכזאת, אבל התוניסאי התעקש, ֵ ולהפתעתם של האמריקאים הבהיר לקומודור מוריס שהוא לא ילך לשום מקום עד שהחוב יוסדר.לוטננט סטיבן דקטור )1820-1779( שירת בשייטת האמריקאית שחצתה ב־1801 את האוקיינוס ונכנסה לים התיכון. בזכות פעולותיו, שהמפורסמת שבהן הייתה השמדת הפילדלפיה, הוא הועלה לדרגת קפטן. דקטור שירת בהצטיינות במלחמת ,1812 SOCIETY HISTORICAL YORK NEW © PHOTOGRAPHY PEALE REMBRANDT ֶּ והוכיח שוב את גבורתו במלחמה הב ֶּרברית השנייה.לוטננט אנדרו סטרט )1807-1778( היה גיבור צעיר במלחמות הברברים, והעניק לארצות הברית את ניצחונה הימי הראשון באזור.CHARLES SAINT-MÉMIN, COURTESY NAVY ART COLLECTION, NAVAL HISTORY AND HERITAGE COMMANDJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

106 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולילעבר שרטון, שהיה ממוקם בינינו לבינם״, הורה מאריי לאנשיו להטות את הקונסטליישן ולחמוק מהמלכודת. תחת אש הקונסטליישן התפזרו ספינות התותחים של הטריפוליטאים לכל עבר. מקצתן פנו לתפוס מחסה מאחורי סלעים, ואחרות פנו אל לשונות ים בחוף. תותחי הספינה של מאריי, שהייתה עכשיו במרחק של פחות משלושה קילומטרים מהחוף, יכלו לירות לא רק על הספינות הנסוגות, אלא גם על כוחות טריפוליטאיים שנראו עתה ביבשה. קפטן מאריי העריך שהם מנו אלפים אחדים, לרבות פרשים, שהופיעו על גבעות החול מעל החוף.זמן קצר אחר כך, כשהתותחים במבצר טריפוליטאי סמוך פתחו באש על הספינה האמריקאית, התברר שטווח הירי שלהם קצר מדי, אך קרוב להדאיג אל הקונסטליישן. בתוך כך חל שינוי מסוכן בכיוון הרוח, והיא נשבה לעבר המים הרדודים. מאריי לא יכול להסתכן בהיסחפות אל המים הרדודים, ולפיכך החליטו הוא ואנשיו לנטוש את הקרב. עד ]8[ מאריי טען שהם היו כפסע מהרה הם נמצאו במרחק בטוח מאויביהם.מהניצחון: ”אילו היה האויב צמוד לכיוון הרוח בעוד קילומטר ומשהו״, ]9[הוא כתב ביומן הספינה, ”היינו מחסלים את כולו״.מאריי דיווח למזכיר הצי על ההתכתשות, וציין במכתבו כי לקרב ”הייתה השפעה טובה על הקצינים הצעירים שלנו, שהתמודדו להפליא ]10[ בדיווח נמסר כי לאויב היו לפחות עשרה הרוגים, בהם עם אש האויב״.אחד הגנרלים החביבים על הפאשא. התקרית, סבר מאריי, הסתיימה בניצחון אמריקאי, למרות הנסיגה המוקדמת שלו מהזירה. דעתו של הקונסול איטון הייתה נלהבת פחות. הוא מתח ביקורת חריפה על מאריי ועמיתיו ועל ניסיונותיהם המגוחכים להטיל הסגר על טריפולי. תקרית הפרנקלין המחישה את חוסר האונים שלהם, כתב הקונסול בתוניס למדיסון. השנתיים שעשו ספינות הקרב האמריקאיות בים התיכון, הוא הוסיף, ”לא הניבו דבר מלבד אויבים נוספים ובוז ]11[לאומי״.ן 111האמריקאים נאלצו לעשות את הלילה בקונסוליה שלהם.למחרת בבוקר נפגש מוריס עם הביי לריאיון שנמשך שעתיים תמימות. לאחר שעניין הבטחתו של איטון עלה שוב ושוב, ומחאותיו של איטון חזרו ונתקלו בהתעלמות, פקעה סבלנותו של הקונסול האמריקאי. הוא שאל את הביי אם קרה פעם שהוא, איטון, הוליך אותו שולל.]16[”יש לך לב טוב״, אמר לו הביי, ”אבל ראש רע״.איטון הטיח לעומתו בכעס: ”אם יש לי ראש רע, אני מוקף במתחזים״.השר התוניסאי, שחי בתרבות שבה העלבת שליט אבסולוטי היא בגדר פלרטוט עם עונש חמור, התכווץ בתדהמה. אחר כך דיבר הביי הזועם: \"'אתה מטורף', הוא גמגם בחמת זעם ובתוך כך ליטף את זקנו וסלסל אותו\". איטון נראה כמי שמחזר אחר אסון. הביי הכועס, שדיבר באמצעות מתורגמן, המשיך. ”אגרש אותך מממלכתי״, הוא איים.”ואני אודה לך״, השיב איטון, ”מזמן אני רוצה לעזוב״.קומודור מוריס הסכים להרחיק את איטון מטווח הראייה של השליט, אבל זה קרה אחרי חמישה ימים, שבמהלכם מוריס היה נתון במעצר בית עד שהחוב נפרע. כאשר מוריס ועמיתיו הקצינים חזרו סוף־סוף לספינות שלהם, איטון התלווה אליהם, אבל משהובהר לושאינו רצוי בצ׳סאפיק של מוריס הזועם, הוא נאלץ למצוא לעצמודרגש באנטרפרייזגם כשניסה למלא את חובתו נתקל קומודור מוריס במים סוערים. כמו ביינברידג׳ לפניו באלג׳יר, גם מוריס קלע את עצמו לתקרית מביכה. כפי שהוא דיווח למזכיר הצי לאחר מעשה, ”לא הייתי צריך ]17[ כך או כך, כשהממונים להפקיר את עצמי לשליטת הביי של תוניס״.עליו בוושינגטון התחילו לאבד את סבלנותם, הלך ואזל הזמן שהיה לו להוכיח את יכולותיו. למעשה, לקומודור מוריס הייתה עוד הזדמנות אחת, והיא עמדה להתפוצץ, במובן המילולי מאוד של המילה. בספטמבר 1800 נאלץ קפטן ויליאם ביינברידג' )1774-1833(, מפקד הפריגטה ג'ורג' וושינגטון, להיענות לדרישת הדיי של אלג'יר: הוא הוריד את דגל הפסים והכוכבים, החליף אותו בדגל אלג'יר, והפליג לקונסטנטינופול כשספינתו נושאת את שגריר אלג'יר בבירת האימפריה העות'מאנית ואת המס השנתי שהדיי של אלג'יר שילם לעות'מאנים HOOPER, UNIVERSAL HISTORY ARCHIVE/ UIG VIA GETTY IMAGESקומודור ריצ'רד דייל )1826-1736( פיקד על השייטת הראשונה של צי ארצות הברית ששוגרה לים התיכון. עד מהרה הוא נוכח שהאפשרויות העומדות בפניו מוגבלות על ידי הפקודות שנמסרו לו.R. W. DOBSON, COURTESY NAVY ART COLLECTION, NAVAL HISTORY AND HERITAGE COMMAND Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ן 105על הפיראטים בקרב, אבל ספינותיהם החמקניות של השודדים עדיין הפריעו לסחר האמריקאי. כפי שהזהיר שר תוניסאי אחד את ויליאם איטון, ”מי שזבוב נתקע בגרונו לא ימות מזה, אבל הוא יתחיל ]6[ גם עם קפטן מאריי בטווח ראייה של טריפולי, ההשפלה להקיא״.ֶּ הלאומית של ארצות הברית בסביבת החוף הב ֶּרברי הייתה רחוקה מלהסתיים. הזדמנות שנייהימים אחדים אחרי ההשפלה הזאת הייתה לקפטן מאריי הזדמנות נוספת להתעמת עם ספינות של פיראטים. בשחר 22 ביולי ,1802 במזג אוויר נעים מלווה במשבים קלים של רוח רעננה, הפליגה הקונסטליישןצפונה. בתשע בבוקר, כשהספינה הייתה במרחק של כ־20 קילומטרים מצפון־מערב לטריפולי, הבחינו התצפיתנים שלה באוניות אחדות ממערב לעיר. אף שהים החל לרגוש, מאריי החליט לצאת למרדף אחרי האוניות.בתוך שעה בקירוב צמצמה הקונסטליישן את המרחק די הצורך להבחין בתשע ספינות תותחים. אחת מספינות הפיראטים פתחה באש על הפריגטה האמריקאית, אבל המרחק בין הספינות היה גדול מכדי שתוכל לפגוע בה. וכך, בזמן שהפיראטים ”כיוונו את המשוטים ]7[והמפרשים שלהם״, המשיכה הקונסטליישן להתקרב אליהם.בשעה אחת־עשרה מאריי השיב אש בשני תותחים שהיו על החרטום. כשהקרב התלהט והתותחים המשיכו להרעים, נקטו אנשיו של מאריי אמצעי זהירות מקובל ומדדו את עומק המים. על אף קרבתם לחוף, היה העומק 20 מטרים, אבל גם אם עומק זה נראה בטוח דיו, עיניים חדות הבחינו במים רדודים פה ושם בנתיב ההתקדמות של הספינה והזהירו את מאריי. כשנוכח ש״תוכניתם של הטריפוליטאים הייתה לתמרן אותנו תמונה זו הודפסה במקור ב־1637 בתוך Corsairs de et Barbarie de Histoire מאת PierreDan. התחריט מתאר 22 ֶּ צורות שונות של עינויים שהאדונים הב ֶּרברים הענישו בהם את עבדיהם הנוצרים.Hulton Archive/Getty Imagesבהיותו נשיא, העז תומאס ג'פרסון )1826-1743( לעשות את מה ששני קודמיו נרתעו מלעשות: במקום לשלם בעד שלום ומעבר חופשי לאוניותיו, הוא התעמת ֶּ בכוח צבאי עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. בסופו של דבר זיכתה אותו היוזמה הזאת בכבוד מצד העולם.Charles Saint-Mémin, courtesyג'ון אדמס )1826-1735( ותומאס ג'פרסון נמנו עם האמריקאים הראשונים שנפגשו ֶּ עם דיפלומטים ב ֶּרברים מיד אחרי תום מלחמת העצמאות של ארצות הברית. זה קרה כששני הידידים שירתו כשגרירים בבריטניה ובצרפת. על אף המפגשים האישיים האלה, שני השגרירים לא הצליחו לשכנע את סידי חאג' עבד א־רחמן ֶּ ונציגי מדינות ב ֶּרבריוֹ ת אחרות לחדול מתקיפת אוניות אמריקאיות.GILBERT STUART, COURTESY NATIONAL GALLERY OF ART ב1785- נשבה ג'יימס לינדר קתקארט )1843-1767( בידי פיראטים תוניסאים, ועשה יותר מעשר שנים בכלא תוניסאי. לקשרים שרקם בהיותו בשבי, ולידע שרכש שם על החברה והתרבות של תוניס, נודע ערך רב בעבודתו כקונסול ארצות הברית באזור הברברי. FROM THE CAPTIVES BY JAMES LEADER CATHCART (LA PORTE: HERALD PRINT, 1899), COURTESY NEW YORK PUBLIC LIBRARYJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

תמונה זו הודפסה במקור ב־1637 בתוך Corsairs de et Barbarie de Histoire מאת PierreDan. התחריט מתאר 22 ֶּ צורות שונות של עינויים שהאדונים הב ֶּרברים הענישו בהם את עבדיהם הנוצרים.Hulton Archive/Getty Imagesבהיותו נשיא, העז תומאס ג'פרסון )1826-1743( לעשות את מה ששני קודמיו נרתעו מלעשות: במקום לשלם בעד שלום ומעבר חופשי לאוניותיו, הוא התעמת ֶּ בכוח צבאי עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. בסופו של דבר זיכתה אותו היוזמה הזאת בכבוד מצד העולם.Charles Saint-Mémin, courtesyג'ון אדמס )1826-1735( ותומאס ג'פרסון נמנו עם האמריקאים הראשונים שנפגשו ֶּ עם דיפלומטים ב ֶּרברים מיד אחרי תום מלחמת העצמאות של ארצות הברית. זה קרה כששני הידידים שירתו כשגרירים בבריטניה ובצרפת. על אף המפגשים האישיים האלה, שני השגרירים לא הצליחו לשכנע את סידי חאג' עבד א־רחמן ֶּ ונציגי מדינות ב ֶּרבריוֹ ת אחרות לחדול מתקיפת אוניות אמריקאיות.GILBERT STUART, COURTESY NATIONAL GALLERY OF ART ב1785- נשבה ג'יימס לינדר קתקארט )1843-1767( בידי פיראטים תוניסאים, ועשה יותר מעשר שנים בכלא תוניסאי. לקשרים שרקם בהיותו בשבי, ולידע שרכש שם על החברה והתרבות של תוניס, נודע ערך רב בעבודתו כקונסול ארצות הברית באזור הברברי. FROM THE CAPTIVES BY JAMES LEADER CATHCART (LA PORTE: HERALD PRINT, 1899), COURTESY NEW YORK PUBLIC LIBRARYJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

ן 111האמריקאים נאלצו לעשות את הלילה בקונסוליה שלהם.למחרת בבוקר נפגש מוריס עם הביי לריאיון שנמשך שעתיים תמימות. לאחר שעניין הבטחתו של איטון עלה שוב ושוב, ומחאותיו של איטון חזרו ונתקלו בהתעלמות, פקעה סבלנותו של הקונסול האמריקאי. הוא שאל את הביי אם קרה פעם שהוא, איטון, הוליך אותו שולל.]16[”יש לך לב טוב״, אמר לו הביי, ”אבל ראש רע״.איטון הטיח לעומתו בכעס: ”אם יש לי ראש רע, אני מוקף במתחזים״.השר התוניסאי, שחי בתרבות שבה העלבת שליט אבסולוטי היא בגדר פלרטוט עם עונש חמור, התכווץ בתדהמה. אחר כך דיבר הביי הזועם: \"'אתה מטורף', הוא גמגם בחמת זעם ובתוך כך ליטף את זקנו וסלסל אותו\". איטון נראה כמי שמחזר אחר אסון. הביי הכועס, שדיבר באמצעות מתורגמן, המשיך. ”אגרש אותך מממלכתי״, הוא איים.”ואני אודה לך״, השיב איטון, ”מזמן אני רוצה לעזוב״.קומודור מוריס הסכים להרחיק את איטון מטווח הראייה של השליט, אבל זה קרה אחרי חמישה ימים, שבמהלכם מוריס היה נתון במעצר בית עד שהחוב נפרע. כאשר מוריס ועמיתיו הקצינים חזרו סוף־סוף לספינות שלהם, איטון התלווה אליהם, אבל משהובהר לושאינו רצוי בצ׳סאפיק של מוריס הזועם, הוא נאלץ למצוא לעצמודרגש באנטרפרייזגם כשניסה למלא את חובתו נתקל קומודור מוריס במים סוערים. כמו ביינברידג׳ לפניו באלג׳יר, גם מוריס קלע את עצמו לתקרית מביכה. כפי שהוא דיווח למזכיר הצי לאחר מעשה, ”לא הייתי צריך ]17[ כך או כך, כשהממונים להפקיר את עצמי לשליטת הביי של תוניס״.עליו בוושינגטון התחילו לאבד את סבלנותם, הלך ואזל הזמן שהיה לו להוכיח את יכולותיו. למעשה, לקומודור מוריס הייתה עוד הזדמנות אחת, והיא עמדה להתפוצץ, במובן המילולי מאוד של המילה. בספטמבר 1800 נאלץ קפטן ויליאם ביינברידג' )1774-1833(, מפקד הפריגטה ג'ורג' וושינגטון, להיענות לדרישת הדיי של אלג'יר: הוא הוריד את דגל הפסים והכוכבים, החליף אותו בדגל אלג'יר, והפליג לקונסטנטינופול כשספינתו נושאת את שגריר אלג'יר בבירת האימפריה העות'מאנית ואת המס השנתי שהדיי של אלג'יר שילם לעות'מאנים HOOPER, UNIVERSAL HISTORY ARCHIVE/ UIG VIA GETTY IMAGESקומודור ריצ'רד דייל )1826-1736( פיקד על השייטת הראשונה של צי ארצות הברית ששוגרה לים התיכון. עד מהרה הוא נוכח שהאפשרויות העומדות בפניו מוגבלות על ידי הפקודות שנמסרו לו.R. W. DOBSON, COURTESY NAVY ART COLLECTION, NAVAL HISTORY AND HERITAGE COMMAND Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

110 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי]15[ חמיד המתין עכשיו במקום גלותו, כשמשפחתו עדיין בטריפולי״.מוחזקת כבת ערובה, אבל בפני איטון עמדה בעיה גדולה ומיידית יותר כאן, בתוניס עצמה.הוא צבר חובות הן כנציג ממשלתו והן משל עצמו. בבעלותו היו עכשיו שתי אוניות סוחר קטנות שעשו אותו איש אמיד. אבל בשל ירידת מחירי הסחורות והוצאות בלתי צפויות הוא נאלץ ללוות כסף, והנושה העיקרי שלו היה השר לענייני מסחר של תוניס. החוב הזה גרם למבוכה אישית, וגרוע מזה, הכביד מאוד על היחסים של אמריקה עם תוניס. בין שמתוך בושה ובין שמתוך אדישות, איטון לא סיפר למוריס דבר על המתרחש, מה שהתברר בהמשך כמשגה גדול.ּ אחרי החלפה רשמית של תכתובות עם הביי של תוניס, הובא קומודור מוריס בסירה אל חוף תוניס ושם פעמיו אל ארמונו של שליט המדינה. אחרי לחיצת ידיים טקסית, והסבה מסורתית לספל קפה, פתחו השניים בשיחה שעניינה ספינה תוניסאית שהאנטרפרייז שבתה חודש קודם לכן. כל הבעיות נראו פתירות והשניים הגיעו להבנה, לשביעות רצונו הרבה של מוריס. אלא שאז עלה עניין החוב של איטון, ומה שהיה עניין אישי הפך לפתע לסוגיה בינלאומית. בשעה שהקומודור וקציניו וכמה פקידים אמריקאים עמדו ליד שובר הגלים בנמל והתכוננו לחזור לשייטת, דרש השר התוניסאי לפתע את פירעון חובותיו של איטון. קומודור מוריס, שלא ידע שאיטון אינו יכול לשלם, התעלם מהדרישה והתכונן לעלות על סירת הנמל התוניסאית הקטנה שנשכרה להשיט אותו אל הצ׳סאפיק. אלא שאז טען ראש השרים של הביי שאיטון הבטיח לו כי עם בואה של השייטת האמריקאית, יפרע הקומודור את החוב בסך 34,000 דולר. ראש השרים רצה את הכסף. עכשיו.איטון הכחיש שהבטיח הבטחה שכזאת, אבל התוניסאי התעקש, ֵ ולהפתעתם של האמריקאים הבהיר לקומודור מוריס שהוא לא ילך לשום מקום עד שהחוב יוסדר.לוטננט סטיבן דקטור )1820-1779( שירת בשייטת האמריקאית שחצתה ב־1801 את האוקיינוס ונכנסה לים התיכון. בזכות פעולותיו, שהמפורסמת שבהן הייתה השמדת הפילדלפיה, הוא הועלה לדרגת קפטן. דקטור שירת בהצטיינות במלחמת ,1812 SOCIETY HISTORICAL YORK NEW © PHOTOGRAPHY PEALE REMBRANDT ֶּ והוכיח שוב את גבורתו במלחמה הב ֶּרברית השנייה.לוטננט אנדרו סטרט )1807-1778( היה גיבור צעיר במלחמות הברברים, והעניק לארצות הברית את ניצחונה הימי הראשון באזור.CHARLES SAINT-MÉMIN, COURTESY NAVY ART COLLECTION, NAVAL HISTORY AND HERITAGE COMMANDJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ן 109זמן נראה לי שלהתנהגותו של קומודור מוריס תידרש חקירה״, כתב ]14[ הנשיא הכועס, ג׳פרסון בתחילת 1803 למזכיר האוצר אלברט גלטין.שהיה מודע היטב לשנה שבוזבזה, הוסיף הערה עוקצנית לא אופיינית. ”ההתקדמות שלו מגיברלטר ממש מדהימה״. אלא שלפני שהיה אפשר להנהיג שינויים בפיקוד, חלה עוד החמרה במצב.ריאיון אצל הבייבתחילת השנה החדשה הפליג ריצ׳רד ולנטיין מוריס סוף־סוף דרומה אל ֶּ החוף הב ֶּרברי. הוא התעכב תחילה בתוניס, שאליה הגיע ב־22 בפברואר .1803 בואה של השייטת האמריקאית שימח מאוד את הקונסול ויליאם איטון. ארבע הספינות במפרץ תוניס — הפריגטות ניו יורק, ג׳ון אדמסוצ׳סאפיק, בלוויית הסקונר אנטרפרייז — יצרו תצוגה נאה של תותחים ומפרשים.ההקלה שחש איטון למראה הספינות הייתה פטריוטית ואישית כאחת. במשך שנים היה הקפטן, ששירת בעבר בצבא היבשה, הטוען הגדול ביותר בין הקונסולים לשימוש בכוח באזור. ואולם בזמן האחרון הוא גם עסק בשם ארצו בתכנון דיסקרטי של הדחת הפאשא יוסוף בטריפולי. לביצוע התוכנית נדרשה נוכחות ימית אמריקאית חזקה, ועכשיו הופיעו הספינות הנחוצות.בעת שהמתין לאישור הסופי של תוכניתו להפלת הפאשא יוסוף, עודד איטון את חמיד קרמנלי ב־2,000 דולר שנתן לו עם הבטחה לעוד. ַ אף שהפאשא השליט הציע לחמיד משרה בעיר המזרחית ד ָרנה, איטון הזהיר אותו שעליו לדחות את ההצעה. ”אל תשכח שאחיך צמא לדמך״, הוא הזהיר את חמיד. ”נודע לי ממקור מסוים שהוא מעוניין לשלוח אותך לדרנה כדי לרצוח אותך. הוא יירט כמה מהמכתבים ששלחת לידידיך לוטננט אנדרו סטרט יורד מהאנטרפרייז כדי לעלות על הטריפולי ֶּ — ספינת קרב ב ֶּרברית שסטרט ואנשיו הכניעו ב־1 באוגוסט .1801 RODOLFO CLAUDUS, COURTESY OF U.S. NAVAL ACADEMY MUSEUMהקריירה הימית הממושכת של ויליאם ביינברידג' ידעה ניצחונות גדולים לצד יותר מתבוסה משפילה אחת. אחד האסונות הבלתי נשכחים שידע צי ארצות הברית היה כאשר הפילדלפיה, תחת פיקודו של ביינברידג', עלתה על שרטון ליד נמל טריפולי ב־.1803 ביינברידג' נאלץ להסגיר את הספינה, והוא ואנשי צוותו הוחזקו בשבי במשך תשעה־עשר חודשים.GILBERT STUART, COURTESY USS CONSTITUTION MUSEUM, PHOTOGRAPH BY DAVID BOHLJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

108 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהקרוב״, הוא הסביר, ”לא יהיה אפשר להופיע מול חוף טריפולי לפני ]13[ בסופו של דבר, הצ׳סאפיק ֶּ ראתה את החוף הב ֶּרברי רק חודש ינואר״.בפברואר ,1803 לאחר שעשתה את החורף במדינות ידידות. למעלה מתשעה חודשים עברו מיום שעזבה את חופי אמריקה. לפיראטים הטריפוליטאים לא היה ממה לחשוש באותו חורף.הנשיא מהרהרבוושינגטון היה הנשיא ג׳פרסון טרוד בשלל סוגיות. בגלל החשש מנוכחותם של הצרפתים לאורך המיסיסיפי הוא זימן את הקונגרס לדיון חשאי, שבו שיתף את חבריו בתוכניותיו לשאת ולתת על רכישת ניו אורלינס וסיפר שההסכם לרכישת טריטוריית לואיזיאנה בשלמותה ייחתם באביב. ג׳פרסון ומדיסון היו עסוקים גם בתחרות אגרוף לוהטת עם בן וירג׳יניה אחר, נשיא בית המשפט העליון ג׳ון מרשל, בנוגע למינויים נשיאותיים. פסק הדין * על הסתעפויותיו הרחבות העוסקות ַ התקדימי, ”מ ּרב ּו ֶ רי נגד מדיסוֹ ן״,בביקורת שיפוטית, היה עתיד להגיע בתוך זמן לא רב לכלל הכרעה. אבל למרות הסחות הדעת, וגם במרחק של אוקיינוס מטריפולי, ג׳פרסון היה ער להימנעות מנקיטת יוזמה צבאית בים התיכון. עכשיו הוא היה מאוכזב משני קומודורים: דייל שלא באשמתו ומוריס בגלל עצלותו. מוריס היה ללא כל ספק תייר של תקופת מלחמה, שהעדיף ליווי ספינות וביקור בנמלים ידידותיים על פני הפלגה לטריפולי. ”זה * פסק דין תקדימי שקיבל בית המשפט העליון של ארצות הברית ב־24בפברואר .1803 פסק הדין אימץ את עקרון הביקורת השיפוטית ואת הדרישה שכל חוק שהקונגרס מקבל חייב לעלות בקנה אחד עם החוקה, וקבע כי זכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים פדרליים ומדינתיים הנוגדים לדעתו את חוקת ארצות הברית ]הערת המערכת[.הציור הדרמטי הזה משלהי המאה ה־19 מתאר את גבורתו של סטיבן דקטור, שכבר נחשב בעת הזאת ללוחם אמריקאי אגדי. DENNIS MALONE CARTER, COURTESY NAVY ART COLLECTION, NAVAL HISTORICAL CENTER, DEPARTMENT OF THE NAVY, WASHINGTON, D.C.העברת הפיקוד על שייטת הים התיכון של צי ארצות הברית לאדוארד פרבל)1807-1761 ֶּ ( ציינה נקודת מפנה במלחמה הב ֶּרברית הראשונה. לזכותו של פרבל נזקפות הרחבת הנוכחות האמריקאית ופעילות התקפית מוצלחת באזור. REMBRANDT PEALE, COURTESY U.S. NAVAL ACADEMY MUSEUMJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

ן 107למרות ההצגה הראשונית הטובה שהעלה, הכוח הימי האמריקאי ֶּ הרשים עד כה רק מעטים בחוף הצפון אפריקאי, אמריקאים וב ֶּרברים כאחד. רק בואם של קומודור מוריס ושל עוד ספינות יכול לשנות את המצב הזה. אבל האם זה מה שיקרה?לא ממהר להפליגכשהפריגטה אדמס הגיעה לנמל גיברלטר ב־21 ביולי ,1802 זמן רב אחרי אחיותיה הספינות, מצא הקפטן שלה את הצ׳סאפיק של קומודור מוריס עדיין עוגנת במקום, אף שהתורן הראשי שלה תוקן והיא הייתה כשירה לגמרי להפלגה. משפחת מוריס נהנתה מחיי מותרות בעיר ָ הנמל, ונראה שאין לה כל רצון להמשיך בדרכה לאזור מלחמה. האדמס נשאה פקודות ממזכיר הצי לקומודור העצל. וההוראות, שמלאו להן בינתיים שלושה חודשים, היו ברורות ומפורשות. על מוריס לקחת את כל הכוח הימי שלו לטריפולי. התקווה הייתה ש״הנפת ענף זית ביד אחת וכלי מלחמה ביד האחרת, תשנה את דעתו של הפאשא, תגרום לו לעשות איתנו שלום, ובהכרח תקנה לנו יתרון במגעים ]12[ השייטת הייתה אמורה לטעון לטובת הסכם שלום, אף בעת איתו״.שאיימה בפעולת מלחמה.ב־17 באוגוסט עזב מוריס סוף־סוף את גיברלטר, אבל עדיין בחר שלא להישמע להוראות. הוא לא קיים מפגן כוח צבאי מרשים בצאתו מגיברלטר, ובמקום זאת שט אל החוף הדרומי של אירופה ועגן בנמלים ידידותיים. בנמל אחד הוא מצא את קפטן מאריי ואת הקונסטליישן, שעזבו את טריפולי בגלל מחסור במים וצורך בתיקונים. פירוש הדבר היה שההסגר האמריקאי הפגום חדל לחלוטין. הרחק מטריפולי כתב מוריס את הדו״ח הראשון שלו זה כמה חודשים למזכיר הצי. גם בהמשך הוא לא עשה שום מאמץ לבסס נוכחות ימית במי אויב. ”בגלל סוף העונה הקרב בנמל טריפולי ב־3 באוגוסט .1804 הפריגטה האמריקאית קונסטיטיושן תחת פיקודו של אדוארד פרבל והשייטת שלו מתכוננות להפגיז את ספינות התותחים הטריפוליטאיות, שהיו בעמדות שלהן בכניסה לנמל.JOHN B. GUERRAZZI; PHOTOGRAPHY © NEW YORK HISTORICAL SOCIETYסטיבן דקטור נלחם על חייו — ומנסה לנקום את מות אחיו ג'יימס — לאחר שעלה על ספינת תותחים טריפוליטאית ביום מותו של ג'יימס.COURTESY THE MARINERS’ MUSEUM, NEWPORT NEWS, VIRGINIAJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

106 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולילעבר שרטון, שהיה ממוקם בינינו לבינם״, הורה מאריי לאנשיו להטות את הקונסטליישן ולחמוק מהמלכודת. תחת אש הקונסטליישן התפזרו ספינות התותחים של הטריפוליטאים לכל עבר. מקצתן פנו לתפוס מחסה מאחורי סלעים, ואחרות פנו אל לשונות ים בחוף. תותחי הספינה של מאריי, שהייתה עכשיו במרחק של פחות משלושה קילומטרים מהחוף, יכלו לירות לא רק על הספינות הנסוגות, אלא גם על כוחות טריפוליטאיים שנראו עתה ביבשה. קפטן מאריי העריך שהם מנו אלפים אחדים, לרבות פרשים, שהופיעו על גבעות החול מעל החוף.זמן קצר אחר כך, כשהתותחים במבצר טריפוליטאי סמוך פתחו באש על הספינה האמריקאית, התברר שטווח הירי שלהם קצר מדי, אך קרוב להדאיג אל הקונסטליישן. בתוך כך חל שינוי מסוכן בכיוון הרוח, והיא נשבה לעבר המים הרדודים. מאריי לא יכול להסתכן בהיסחפות אל המים הרדודים, ולפיכך החליטו הוא ואנשיו לנטוש את הקרב. עד ]8[ מאריי טען שהם היו כפסע מהרה הם נמצאו במרחק בטוח מאויביהם.מהניצחון: ”אילו היה האויב צמוד לכיוון הרוח בעוד קילומטר ומשהו״, ]9[הוא כתב ביומן הספינה, ”היינו מחסלים את כולו״.מאריי דיווח למזכיר הצי על ההתכתשות, וציין במכתבו כי לקרב ”הייתה השפעה טובה על הקצינים הצעירים שלנו, שהתמודדו להפליא ]10[ בדיווח נמסר כי לאויב היו לפחות עשרה הרוגים, בהם עם אש האויב״.אחד הגנרלים החביבים על הפאשא. התקרית, סבר מאריי, הסתיימה בניצחון אמריקאי, למרות הנסיגה המוקדמת שלו מהזירה. דעתו של הקונסול איטון הייתה נלהבת פחות. הוא מתח ביקורת חריפה על מאריי ועמיתיו ועל ניסיונותיהם המגוחכים להטיל הסגר על טריפולי. תקרית הפרנקלין המחישה את חוסר האונים שלהם, כתב הקונסול בתוניס למדיסון. השנתיים שעשו ספינות הקרב האמריקאיות בים התיכון, הוא הוסיף, ”לא הניבו דבר מלבד אויבים נוספים ובוז ]11[לאומי״.הפילדלפיה נפלה אמנם בידי הטריפוליטאים, אבל תוכניתו של שליט טריפולי לגייס אותה לצי שלו סוכלה לאחר שחבורה נועזת של מלחים בפיקוד סטיבן דקטור חדרה לנמל טריפולי והעלתה אותה באש.NICOLIO CALIO, COURTESY MARINERS' MUSEUM AT NEWPORT NEWS, VIRGINIAהספינה הטריפוליטאית מאסטיקו נלכדה במהלך המלחמה עם טריפולי. לאחר שהאמריקאים הסבו את שמה לאינטרפיד, היא מילאה תפקיד חיוני ב־16 בפברואר ,1804 בפשיטה הנועזת להטבעת הפילדלפיה. מאוחר יותר באותה שנה, ב־3בספטמבר, היא יצאה לעוד משימה מסוכנת אחת אחרונה. PHOTOGRAPY © NEW YORK HISTORICAL SOCIETYJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ן 105על הפיראטים בקרב, אבל ספינותיהם החמקניות של השודדים עדיין הפריעו לסחר האמריקאי. כפי שהזהיר שר תוניסאי אחד את ויליאם איטון, ”מי שזבוב נתקע בגרונו לא ימות מזה, אבל הוא יתחיל ]6[ גם עם קפטן מאריי בטווח ראייה של טריפולי, ההשפלה להקיא״.ֶּ הלאומית של ארצות הברית בסביבת החוף הב ֶּרברי הייתה רחוקה מלהסתיים. הזדמנות שנייהימים אחדים אחרי ההשפלה הזאת הייתה לקפטן מאריי הזדמנות נוספת להתעמת עם ספינות של פיראטים. בשחר 22 ביולי ,1802 במזג אוויר נעים מלווה במשבים קלים של רוח רעננה, הפליגה הקונסטליישןצפונה. בתשע בבוקר, כשהספינה הייתה במרחק של כ־20 קילומטרים מצפון־מערב לטריפולי, הבחינו התצפיתנים שלה באוניות אחדות ממערב לעיר. אף שהים החל לרגוש, מאריי החליט לצאת למרדף אחרי האוניות.בתוך שעה בקירוב צמצמה הקונסטליישן את המרחק די הצורך להבחין בתשע ספינות תותחים. אחת מספינות הפיראטים פתחה באש על הפריגטה האמריקאית, אבל המרחק בין הספינות היה גדול ]7[ מכדי שתוכל לפגוע בה. וכך, בזמן שהפיראטים ”כיוונו את המשוטים והמפרשים שלהם״, המשיכה הקונסטליישן להתקרב אליהם.בשעה אחת־עשרה מאריי השיב אש בשני תותחים שהיו על החרטום. כשהקרב התלהט והתותחים המשיכו להרעים, נקטו אנשיו של מאריי אמצעי זהירות מקובל ומדדו את עומק המים. על אף קרבתם לחוף, היה העומק 20 מטרים, אבל גם אם עומק זה נראה בטוח דיו, עיניים חדות הבחינו במים רדודים פה ושם בנתיב ההתקדמות של הספינה והזהירו את מאריי. כשנוכח ש״תוכניתם של הטריפוליטאים הייתה לתמרן אותנו ויליאם איטון )1811-1764( — חייל, דיפלומט וגנרל עשוי ללא חת — הנהיג את אחת ההתקפות הנועזות ביותר בהיסטוריה הצבאית של אמריקה. זה קרה ב־,1805 כשהוא חצה את מדבר לוב בראש כוח שהורכב מלוחמים מוסלמים ונוצרים, מתוך מטרה להחזיר את פאשא חמיד קרמנלי לשלטון בטריפולי. REMBRANDT PEALE, COLLECTION OF THE MARYLAND STATE ARCHIVES\"גיבור דרנה\", לוטננט פרסלי או'באנון )1859-1776(, פיקד על יחידה בת שבעה נחתים שהשתתפה במסע של איטון והסתערה ב־27 באפריל על חומות דרנה. חרף נחיתותם המספרית ניצחו הנחתים בקרב, ובפעם הראשונה בתולדות ארצות הברית הונף הדגל האמריקאי לאות ניצחון בטריטוריה מחוץ לחצי הכדור המערבי. COURTESY U.S. NAVAL MUSEUMJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

104 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהפרס החדש של הפיראטים ב־17 ביוני, בעת שקומודור מוריס בילה בנעימים בגיברלטר, חמקו שלוש ספינות פיראטים מההסגר שהטיל מאריי על טריפולי. כשהיו בלב ים הבחינו אנשיהן בפרנקלין, אוניית סוחר אמריקאית ששטה לקריביים עמוסה ביין, שמן, בשמים, סבונים וכובעים. נוכח תותחיהן של ספינות הפיראטים שכוונו לעברו, לא נותר לקברניט האונייה האמריקאית אלא להיכנע. הטריפוליטאים עלו על הפרנקלין, כבלו את אנשיה והפליגו לאלג׳יר. שם הם מכרו את שללם, קודם שהפליגו הביתה עם השבויים שלהם. פרשת הדופין, המריה ועוד אוניות רבות אחרות חזרה על עצמה.עם הגיעם לטריפולי חמקו הפיראטים לנמל ועגנו בטווח הראייה של הקונסטליישן. גודלה של הספינה האמריקאית הקשה על מאריי לעקוב אחרי ספינות הפיראטים המהירות ושטוחות הקוער העוברות במי החוף הרדודים, מה שעשה את אנשי הצוות של הקונסטליישן צופים מושפלים בפיראטים ההופכים את דגל הכוכבים והפסים באקט של בוז לספינת הקרב האמריקאית. כשהיו בטוחים בנמל, חגגו הטריפוליטאים והכריזו על הצלחתם במטח כבוד של תותחים. בהיותם על החוף הוצעדו הקברניט של הפרנקלין ואנשי צוותו ברחובות העיר טריפולי, כשמאריי ואנשיו אינם עושים כל ניסיון להציל אותם. רק התערבותו של הדיי של אלג׳יר, באבא מוסטפה, העניקה לשבויים האמריקאים את חירותם — אבל זה קרה רק כעבור כשלושה חודשים ולאחר שארצות הברית העבירה לידי הדיי כופר בסך 5,000דולר. כאשר שנודע לקונסול ויליאם איטון על הכישלון הצורב של ]4[ הקונסטליישן, הוא כתב לג׳יימס מדיסון: ”הממשלה יכולה באותה מידה לשלוח בתי תפילה של קווייקרים לשוט בים הזה בתור פריגטות״.גזר הדין של איטון היה ברור. זה לא היה הסגר ”אטום וחזק״ ]5[ הספינות האמריקאיות יכלו אמנם לגבור כפי שהורה מזכיר הצי.בהדפס זה מתחילת המאה ה־19 נראים גנרל ויליאם איטון וחמיד קרמנלי עומדים בראש אוסף הלוחמים המגוון שגייסו, בדרך לקרב המכריע על דרנה. הם כבשו את העיר כנגד כל הסיכויים בתוך פחות משלוש שעות. PHOTOGRAPHY©NEW-YORK HISTORICAL SOCIETYבציור זה מהמאה ה־20 נראים הנחתים האמריקאים מסתערים על דרנה ב־27באפריל .1805 אירועי דרנה הונצחו גם בבית הראשון של המנון הנחתים, שנקרא גם \"אל חופי טריפולי\": \"מאולמות מונטזומה ועד חופי טריפולי/ אנו נלחמים את מלחמות מולדתנו באוויר וביבשה ובים\". CHARLES WATERHOUSE, ART COLLECTION, NATIONAL MUSEUM OF THE MARINE CORPS, TRIANGLE, VIRGINIAJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

ן 103הפגנת כוחב־28 באפריל ,1802 בעת שמוריס החל בחציית האוקיינוס האטלנטי, הטילה הקונסטליישן עוגן בגיברלטר. מפקדה, קפטן אלכסנדר מאריי, יורד ים ותיק שפיקד על אוניות עוד לפני מלחמת העצמאות, הניח שבהיעדרו של קומודור מוריס הפיקוד עובר לידיו. הוא הצטייד באספקה והפליג מיד אל היעד שלו, טריפולי, כדי להטיל עליה הסגר. אחרי עצירה באלג׳יר )הקונסול ריצ׳רד או׳בריאן עלה על הספינה לצורך קבלת תדריך( הפליגו מאריי והקונסטליישן מזרחה לתוניס ָּ והצטיידו בירקות טריים וסחורות אחרות. קפטן מאריי גם פרק מגוון מרשים של תשורות, שהובטחו זה מכבר לביי של תוניס ואשר השליט ֶּהב ֶּרברי ציין שהן \"משביעות רצון עד מאוד״. התשורות, שכללו פגיונות משובצים יהלומים ואקדחים מצופי זהב של טובי היצרנים בלונדון, עלו למשלם המיסים האמריקאי, בחישוב מדויק עד הפרוטה האחרונה, 27,576.96 דולר. אבל האוצר הזה, שהיה מחיר ניהול עסקים עם מדינה שארצות הברית עדיין קיימה איתה יחסי שלום, לא השביע את תאבונו של הביי, ועד מהרה הוא פנה לאיטון ודרש ממנו ספינת קרב על כל חימושה. מחירו של השלום הקנוי עם תוניס נעשה כבד מדי.אבל מאריי לא רצה לצאת למלחמה חדשה על דעת עצמו, וב־9ביוני הוא הפליג מתוניס ופטרל מול חוף טריפולי. הקפטן האמריקאי חשב שהספינה שלו עושה רושם טוב. ”אין שום פסול בהצגת הספינות שלנו לציבור מפעם לפעם״, הוא כתב למזכיר הצי. ”הן הנציגות הטובות ]3[ פרט להפלגה לצורך חידוש מלאי המים בספינה, לא ביותר שלנו״.היה לקפטן מארי עוד על מה לדווח — עד הופעתן של שלוש ספינות פיראטים. הן עמדו לשים ללעג את הפריגטה האמריקאית רבת־העוצמה.טוביאס ליר )1816-1762( שירת כמזכיר האישי של ג'ורג' וושינגטון עד מותו של הנשיא. ב־1803 ֶּ מינה אותו ג'פרסון לקונסול במדינות הב ֶּרבריוֹ ת, שם הוא שקד על סיום ההסכם של מלחמת טריפולי, ומנע בכך את מימוש התוכנית של איטון להכריע את טריפולי במלחמה. S. HOLLYER, COURTESY CLEMENTS LIBRARY, UNIVERSITY OF MICHIGANכאיש סודו של ג'פרסון ומזכיר המדינה שלו, ג'יימס מדיסון )1836-1751( מילא הרביעי של ארצות הברית, הוא שלח שוב את צי ארצו לים התיכון, וזה אילץ את ֶּ תפקיד מפתח בניהול המלחמה הב ֶּרברית הראשונה. בשנת ,1815 בהיותו הנשיא אלג'יר, את טריפולי ואת תוניס להפסיק את ההתקפות על אוניות אמריקאיות .)השנייה רבריתֶּ הב המלחמה )ֶּ JOHN VANDERLYN, COURTESY WHITE HOUSE HISTORICAL ASSOCIATIONJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

102 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהבקשה, וכאשר קפטן מוריס עלה על סיפונה של הצ׳סאפיק, הוא עשה זאת לא רק בלוויית רעייתו, אלא גם בלוויית בנו. איננו יודעים מה בדיוק חשבו המלחים על נוכחותה של המשפחה בספינה, אבל ההערות שלהם על גברת מוריס לא היו מחמיאות. מלח מתלמד אחד ציין ש״היא ]1[ היה קסמה לא יפה, ואפילו לא נאה, אבל נראית נפלא עם רעלה״.של גברת מוריס אשר היה, היא לא שבתה את ליבם של אנשי הצוות, ונוכחותה הצביעה כנראה על בעיה גדולה יותר: דעתו של בעלה לא הייתה נתונה לעבודתו. מזכיר הצי רצה שמפגן הכוח האמריקאי מול חופי טריפולי יתחיל מוקדם ככל האפשר. מכיוון שכך, שש הספינות לא הפליגו בשיירה, אלא באו בזו אחר זו מיד לאחר שההכנות של כל אחד מהן אפשרו זאת. מוריס רצה שחציית האוקיינוס בצ׳סאפיק תהיה קלה ככל האפשר, והחליט לפיכך להמתין לשוך סערה שהתחוללה אז מול נורפוק. לבסוף, לאחר שיצא לדרך ב־27 באפריל, התעכבה התקדמות הפריגטה בשלושה ימים עקב סדק שהתגלה בתורן הראשי. ריקבון נמצא בקורה הגדולה, ובדיקה העלתה עוד תרנים פגומים. ומה שהחמיר עוד את המצב היה מטען מאוחסן ברשלנות, שתרם אף הוא לשיט איטי וחרדתי. ”אף פעם בחיי לא הייתי בים בכלי שיט לא בטוח כל כך״, דיווח מוריס לאחר ]2[שהטיל סוף־סוף עוגן בגיברלטר ב־25 במאי.החלפת התורן הראשי ותרנים אחרים עיכבה כמובן את הצ׳סאפיק,אבל הדבר לא הפריע למוריס ולרעייתו. הם התאקלמו עד מהרה בחיי החברה התוססים בנמל הבריטי, סעדו עם המושל החדש של גיברלטר והתרועעו עם המקורבים לבית המלוכה הבריטי. הקצינים האנגלים ורעיותיהם קיבלו בברכה את הקומודור וה״קומודורית״, כפי שנודעה גברת מוריס במושבה. בינתיים, בעת שהמפקד שלהם חגג בחברת אריסטוקרטים זרים, הימאים האמריקאים מצאו את עצמם נידונים להישאר בנמל שבועות ארוכים, שנמתחו לחודשים, ולבלות את זמנם בקרצוף סיפונים, בתיקון מפרשים ובהמתנה.בקיץ ,1815 די היה בשני קרבות ימיים, ובכניסה של שייטת אימתנית בפיקוד סטיבן דקטור לתוך נמל אלג'יר, כדי לאלץ את הדיי של אלג'יר לקבל את תנאי השלום של אמריקה, שכללו הבטחה לזכויות שיט מלאות לכל האוניות האמריקאיות וויתור על כל דרישה בעתיד לתשלום דמי חסות מארצות הברית. G. MUNGER AND S. S. JOCELIN; PHOTOGRAPHY© NEW-YORK HISTORICAL SOCIETYJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

101פרק 9רפיון קיץבגלל סוף העונה הקרוב, לא יהיה אפשר להופיע מול חוף טריפולי לפני חודש ינואר.קפטן ריצ׳רד ולנטיין מוריס, 15 באוקטובר 1802ד 1802 סבל הצי האמריקאי מעיכובים, אבל הגורם להם היו הנסיבות ולא כישלונות של הנהגה. סערות, מחלות, תחבולות של פיראטים וחוסר תמיכה בבית מנעו מדייל ומהקפטנים שלו הצלחה מלאה. עכשיו השתנו הנסיבות. לצי החדש היו ההרשאה וכוח האדם הנחוצים לחיסול עריצות הפיראטים, אבל הנהגה כושלת גרמה בהמשך לעיכוב מתסכל.קפטן ריצ׳רד ולנטיין מוריס היה האיש שהנשיא בחר למפקד השייטת החדשה. מוריס היה קצין צעיר ונועז שלזכותו נרשמו ניצחונות בשורה של קרבות ימיים עם הצרפתים ב־,1798 ועתה קיבל את המינוי בלהיטות. אבל מעמדו האישי של הקפטן בן השלושים וארבע השתנה מאז שירת בקריביים — וגברת מוריס היא שפנתה בבקשה יוצאת דופן הנוגעת לתנאי השירות של בעלה. היא כתבה ישירות למזכיר הצי, וביקשה רשות להפליג עם בעלה. הבקשה לא הייתה חסרת תקדים, אבל נדיר היה שרעיה תצטרף ע להפלגה של בעלה בעת מלחמה. למרות זאת המזכיר אישר מיד את 112 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאש ביםהצ׳סאפיק נזקקה לתיקונים והצטוותה לפיכך לחזור לארצות הברית, אבל קומודור מוריס נדרש להישאר בים התיכון ולעבור לניו יורק, ספינת הדגל החדשה שלו. לאחר שעזב את תוניס בילה מוריס חופשה נעימה בליבורנו, אחר כך הוא הפליג למלטה, שם התגוררו עכשיו רעייתו וילדיו )ילד שני נולד בבית חולים מלטזי(, ורק אז הפליג לכיוון טריפולי. סוף־סוף, אחד־עשר חודשים לאחר שהגיע לים התיכון, תכנן הקומודור לחזות במקום שעליו הוא היה אמור להטיל סגר.בשחר 25 באפריל 1803 שטה הניו יורק לאורך חוף סרדיניה. בשמונה בבוקר נשמע קול תופים, והמלחים הסתדרו בתור, פנכות פח בידיהם, לארוחת הבוקר.קול נפץ עז קטע את הארוחה. הקול בא מהסיפונים התחתונים, ]18[ ורגעים אחדים אחרי כן נשמעה האזהרה שיורדי ים נחרדים ממנה יותר מכול: ”מחסן התחמושת בוער!״המחסן, המלא אבקת שריפה, עלה בלהבות.מתברר כי לאחר הזריחה ירד אחד המלחים לאחד המחסנים כדי לאחסן בו את פנסי האיתות ששימשו את הספינה בלילה. זמן קצר אחר כך, כשאחד התותחנים נכנס למחסן לוודא שהכול בו כשורה, הוא מצא בו נר דולק. הוא כיבה את בדל הנר, חזר אל הסיפון הראשי, ונזף במלח שהשאיר להבה חשופה במקום קרוב כל כך לאבק השריפה שבמחסן התחמושת. אלא שאז, כשחזר למחסן, נוכח התותחן שגם הוא החמיץ משהו: הנר לא כובה לחלוטין, ובינתיים התלקח לאיטו ובער בערימה של עורות כבש. כשהזיז את העורות ירד מטר של גחלים אדומות מלהט לתוך דלי שעמד על הרצפה מתחת. תכולת הדלי — כמות קטנה של אבק שריפה — התפוצצה מיד.כשהלהבות הגיעו אל קרנות אבק השריפה שהיו תלויות בקרבת Black YellowMagentaCyan :Color | 15:19:00 04/27/2026 :Date | A 4 :Sig | ThomasJeffreson_Modan_52998 :Name Job מקום, נשמעה התפוצצות אחרת. עשרות כדורי סרק היו הבאים בתור DfusEyalDfusEyal4

100 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליביקש חיזוק של הכוח הצבאי האמריקאי, לא הייתה כמו הבקשה של ריצ׳רד או׳בריאן לתאר את הצורך הזה בפשטות. ”אני משוכנע שחשוב שטריפולי תקבל ללא שהות כדורים ]של תותח[״, כתב או׳בריאן למדיסון ביולי .1801 ”]לצורך כך[ אנחנו זקוקים, אדוני, לשלוש או שש ]10[או יותר מהפריגטות שלנו בים הזה״.עכשיו, כשהיה חופשי לפעול, כיבד הנשיא ג׳פרסון את בקשתו של או׳בריאן, והורה בתחילת 1802 להגדיל את הכוח הימי הצבאי של ארצות הברית בים התיכון. הספינה שנועדה להיות ספינת הדגל של השייטת החדשה הייתה הפריגטה ֶצ ּ ׳סאפיק. נקבע שהיא תחבור אל הפילדלפיהוהאסקס, שנשארו בים התיכון וליוו שיירות של אוניות סוחר. כן הוחלט ששתי פריגטות אחרות, קונסטליישן ואדמס, יפליגו באביב מנמל נורפוק ויצטרפו לשייטת, וכי לוטננט סטרט, מפקד הסקונר אנטרפרייז, בשובו מהים התיכון, יסובב את ספינתו לאחור ויחצה שוב את האוקיינוס האטלנטי כדי לחבור אל חמש הפריגטות.עם התגבשות השייטת החדשה היו לג׳פרסון סוף־סוף הן כוח האש והן הסמכות להגן על האינטרסים האמריקאיים. ההנחה הייתה שהפחדת הפיראטים תהיה קלה יותר מהסתבכות עם השליט שלהם, ושאם הכול יתנהל כשורה, לא יהיה צורך בארגון הפיכה. ג׳פרסון ציפה לסיום מהיר של הסכסוך. אבל הוא עשה טעות מפתח אחת: הוא מינה את האיש הלא נכון לעמוד בראש השייטת החדשה.ן 113ההתפוצצויות, ואחרי זה עוד שורה של רעשים מחרישי אוזניים. הלהבות התפשטו עוד והעמידו את מחסן התחמושת בסכנה.האנשים שהיו באזור המחסנים נכוו קשה. אבל שני קצינים בדרגת לוטננט שהיו על הסיפון, דייוויד פורטר ואייזיק שונסי, פעלו במהירות. הם ירדו לבטן האונייה, פילסו את דרכם בעשן המחניק, ובשמיכות רטובות ניסו להגן על מחסן אבק השריפה של הספינה — כל אחד מאנשי הצוות ידע שדי בניצוץ אחד במחסן כדי לפוצץ את ספינת העץ ולהרוג את כל אנשיה. המלחים הסתדרו בשתי שורות והעבירו דליי מים מיד ליד כדי לכבות את הלהבות. שעה וחצי אחרי כן יכלו אנשי הצוות המשתעלים והשחורים מעשן לאמוד את הנזקים. האש כובתה, אבל במחיר כבד. על פי יומן הניו יורק, ארבעה־עשר ]19[ לוטננט מלחים ”סובלים מכוויות קשות כל כך שהרופאים נואשים״.שונסי ולוטננט פורטר שרדו )ולימים זכו לתהילה במלחמת 1812(, אבל ארבעה פצועים מתו כעבור זמן מהכוויות שלהם. עקב הצורך בשיפוצים חזרה הניו יורק למלטה. הפלגתו של מוריס לטריפולי נדחתה שוב, מכורח הנסיבות. מוריס מפטרל סוף-סוףבמשך חמישה שבועות, מ־22 במאי 1803 ועד תחילת יולי, צפה מוריס סוף־סוף על נמל האויב. יחד עם הפריגטה ג׳ון אדמס והסקונר אנטרפרייז, פטרלה הניו יורק מחוץ לנמל טריפולי. במהלך התקופה הזאת אירעו כמה תקריות, לרבות אחת שבה פתחה הניו יורק באש על הג׳ון אדמס, וגרמה לנזק רב מזה שגרמה לספינות הפיראטים. אף שספינות הקרב האמריקאיות הגדולות פתחו באש על כמה ספינות אויב .למלטה שהפליגה קודם הרבה השיגה לא השייטת ,קטנות Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

ת 99והוא צדק. ג׳פרסון ידע שעליו להטות אוזן לרעיון החדש של הקונסול בתוניס, אבל צעד כזה היה בגדר התכחשות מוחלטת לכל האסטרטגיות הקודמות, ולכן הוא גמר בדעתו לפעול בזהירות ולהמתין לרגע המתאים. וכך, שעה ש־1801 התקרבה לסיומה, לא שינו ג׳פרסון ומדיסון את התנהלותם ויצרו את הרושם שהם מבקשים להשתמש בכוח אך ורק לצורך ההסגר. התוכנית האחרת, הסודית, עדיין הייתה בגדר רעיון. ובינתיים, הרחק משם, באחד מחופי הים התיכון, המשיכו ויליאם איטון וחמיד קרמנלי לנהל את השיחות שלהם.אקט של הגנהב־6 בפברואר 1802 קיבל הנשיא ג׳פרסון את מבוקשו, כשהסנאט אישר את השימוש בכוח; וג׳פרסון, באבחת עט, חתם על ההחלטה והכניס לתוקף את ”החוק להגנה על המסחר של ארצות הברית וספניה מפני שודדי הים הטריפוליטאים״.גם אם היה פחות מהכרזת מלחמה, החוק היה חד־משמעי. מהיום והלאה, כפי שצוין בו, יוכל הנשיא, על פי שיפוטו, להשתמש בקצינים ובאנשי הצוות של כלי השיט החמושים של ארצות הברית להגנה יעילה על המסחר והספנים האמריקאיים באוקיינוס האטלנטי, בים התיכון ובימים הסמוכים. ג׳פרסון יכול עכשיו לשלוח לצפון אפריקה ספינות רבות לפי הצורך, והן היו רשאיות לעשות כל שנדרש לשמירה על ביטחונם של כלי שיט אמריקאיים. ג׳פרסון היה פטור עכשיו מהדאגה שמא חרג מסמכותו כשפקד על הצי של ארצות הברית להיכנס לים התיכון. הצי של מר ג׳פרסון יכול עכשיו לטפל בפיראטים הטריפוליטאים כפי שימצא לנכון.אף שהנשיא ג׳פרסון עיצב אסטרטגיה לשנים, הוא היה תלוי בעיצוב האסטרטגיה הזאת בדעתם של הקונסולים בחזית יותר מאשר ביכולת השיפוט שלו. ואף על פי שיותר מאחד מאנשיו בארצות המגרב 114 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבתחילת יולי, כשמשפחתו שוב בספינה, הפליג מוריס לכיוון גיברלטר. הוא עמד להשתחרר מתפקידו, ולא בכבוד. ויליאם איטון, שחזר לוושינגטון בשלהי האביב, דיווח כנדרש על חוסר המעש של מוריס. על פי דיווחו, במהלך שבעה־עשר חודשי שליחותו, היה מוריס תשעה־עשר יום בלבד בקרבת חוף טריפולי. בין שהושפע מההשפלה שנגרמה לו מתגובתו של מוריס לחובו ובין שלא, איטון סיפר ליושב ראש בית הנבחרים, כי במהלך שליחותו ”]הקומודור[ לא השתמש ]20[ אפילו בגרם אחד של אבקת שריפה, חוץ מאשר במטח כבוד בגיברלטר בחגיגות יום ההולדת של הוד מלכותו הבריטי״.בבואו למלגה המתין למוריס מכתב ממזכיר הצי. המסר היה ברור: ”עם קבלת המכתב הזה עליך לראות את עצמך מושעה מהפיקוד על ]21[ מוריס שוחרר מתפקידו. השייטת בים התיכון״.נוכח ביצועיו חסרי המעוף הוא הועמד בהמשך למשפט צבאי. המשפט נמשך תשעה ימים. אחרי דיון מתבקש קבעו ארבעת השופטים ש״במסגרת תפקידו כמפקד שייטת הים התיכון, קומודור מוריס לא התנהג בחריצות ובפעילות הנדרשת״. אומץ ליבו לא הוטל בספק. אשמתו, קבעו השופטים, הייתה ב״בבטלנותו וביכולותיו הלוקות ]22[ הוא הודח מיד מהשירות בצי ארצות הברית.בחסר״.בינתיים הופקד הפיקוד על שייטת גדולה ועוצמתית מקודמתה בים התיכון בידיים טובות יותר. הנשיא ג׳פרסון רצה שארצות הברית תזכה בכבוד הראוי לה מצד העולם. זה היה עניין של גאווה — ושל צורך כלכלי — שאוניות הסוחר האמריקאיות יוכלו לשוט בבטחה במים בינלאומיים. למרות זאת, המאמצים שעשה הצי שלו בחודשים האחרונים לא נשאו שום מסר של הפחדה. ג׳פרסון ניסח זאת בפשטות ]23[ במכתב לידיד. תקופת שירותו של מוריס בים התיכון הסתכמה ב״שנתיים של תרדמה״.זאת לא הייתה מדיניות חוץ יעילה. ההפך הוא הנכון. כך עלה למשל ]התוניסאי ]השר ”:איטון ויליאם בתוניס לשעבר הקונסול של מהדיווח Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

98 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליוגירש אותו מארצו. הוא חי עכשיו כגולה והתייסר מגעגועים אל אשתו וארבעת ילדיו, שאחיו החזיק בטריפולי כבני ערובה.איטון פגש את חמיד כאשר זה שהה בתוניס אחרי גירושו. שני הגברים חלקו ארוחה של טלה וירקות ודנו בדרך הטובה ביותר ]8[ הקונסול האמריקאי מצא שני רווחים להתמודד עם הפאשא המסוכן.בתוכנית שרקח עם חמיד — תיקון העוול האישי שנעשה לחמיד ומציאת פתרון ממשי לבעיות של אמריקה בצפון אפריקה. קפטן איטון, שלצורך המבצע הזה תכנן לזנוח את בגדי הקונסול ולהחליפם במדי הצבא שלו, כתב למדיסון שהוא מציע ”לתקוף את ִ גוזל הכתר ביבשה בשעה שהמבצעים שלנו מתנהלים בים״. הוא הסביר שזאת תהיה משימה צבאית שמטרתה לחולל מהפכה בטריפולי, הפלת שלטונו של יוסוף, והשבתו של חמיד לשלטון. אף שהרעיון של איטון נראה מוזר במבט ראשון, לא עבר זמן רב עד שמדיסון וג׳פרסון נוכחו שהוא ראוי לבחינה רצינית. אחרי הכול, איטון ֶּ רכש ידע רחב ועמוק על החוף הב ֶּרברי. בשנים שעשה בתוניס אפשר לו כישרונו בלימוד שפות לשלוט בעגות ערביות אחדות, ובשלב הזה הוא הכיר היטב את בני המקום ואת ארצם. מדיווחים שונים עלה שהוא נוהג ַ ללבוש בגדים ערביים ואפילו לתחוב סימיטר, חרב בעלת להב מעוקל, באבנטו. איטון היה בקיא במסורות של צפון אפריקה ככל שהתאפשר לזר כלשהו להיות בקיא בהן. כשהוא דיווח כי ”נתיניו של הפאשא השולט אינם שבעי רצון בדרך כלל ובשלים למרוד״, הוא דיבר מתוך ידיעה ממקור ראשון. הוא גם הבטיח שארצות הברית לא תהיה המדינה היחידה שתתמוך ביוזמה להדיח את יוסוף. ”יש לי סיבה טובה להאמין ]9[ ֵּ שהביי של תוניס, שמחמת הזהירות אמנם יישאר מאחורי הקלעים, יקדם בשמחה את התוכנית״.במשך שנים העלה הקונסול איטון טענות מנומקות בזכות הצבת ספינות מלחמה אמריקאיות בים התיכון. הוא קרא לשימוש בכוח — ן 115מצפצף לי בפרצוף ואומר, ’כל זה הוא בעינינו נשיפת אוויר! אנחנו ]24[ תומאס ג׳פרסון רואים איך אתם מנהלים את המלחמה עם טריפולי׳״.היה יכול רק לקוות שהקומודור החדש יצליח להשיג את מה שמוריס אפילו לא ניסה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ת 97ִ להגיע לנמל טולון, ושם התברר שהחלק הקדמי של השדרית איננו, ושנזק רב נגרם לירכתיים. הפרזידנט לא יכלה לשוט לשום מקום קודם שיושלמו התיקונים.”אין לדעת כמה זמן יידרש לתיקון הספינה ולהכנתה שוב להפלגה״, ]6[ אבל מה שהוא בכל כתב דייל לוויליאם ביינברידג' באמצע דצמבר.ֶּ זאת ידע היה שבעקבות עונה של אכזבות בחוף הב ֶּרברי יבוא חורף של תיקונים. הפרזידנט חזרה הביתה ב־14 באפריל 1802סודו של מר ג׳פרסוןבשעה שדייל נאלץ לבלות חופשה כפויה בצרפת, נראה גם ג׳פרסון כמי שממתין באפס מעשה שהקונגרס יעשה מעשה. אבל האמת הייתה שהוא רקם תוכנית סודית, וזו לא נועדה לדפיו של הנשיונל אינטליג׳נסרולאוזניו של הקונגרס. מטרת התוכנית הייתה לא רק לשכנע את ֶּ המדינות הב ֶּרבריוֹ ת להפסיק להציק לאמריקאים, אלא להחליף את שליטי המדינות האלה. עד כה זה לא היה יותר מרעיון, אבל הרעיון החל לרקום עור וגידים. ויליאם איטון, קונסול ארצות הברית בתוניס, היה מי שהעלה את הרעיון במכתב ששיגר למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון בתקווה שאסטרטגיה שתחרוג משימוש בפריגטות תמצא אוזן קשבת. לאחר שהתוודע באמצעות קתקארט אל דרכו העקובה מדם של הפאשא של טריפולי אל השלטון, צץ במוחו של איטון רעיון פראי. בשדר ששלח ]7[ הביתה הציע איטון למדיסון שהאמריקאים יחברו אל אחיו הגולה של הפאשא כבעלי ברית.הפאשא יוסוף מטריפולי הכריז מלחמה על ארצות הברית, אבל לא הייתה לו זכות חוקית להנהיג את המדינה. אחיו, חמיד קרמנלי, היה היורש החוקי, ומי שיוסוף שדד את כתרו כאשר רצח את אחיו הבכור 116פרק 10האותות של אוקטוברהנשיא רוצה בכל ליבו שארצות הברית תיהנה מיחסי שלום וסחר חופשי עם כל המדינות הּבֶ רּבֶ ריֹות ]...[ אבל נחוש בסירובו לקנות את השלום ולקיים אותו ואת היחסים ההדדיים תוך השלמה עם השפלת ארצנו. קומודור אדוארד ּפרֶ ּבל, 13 בספטמבר 1803פרסון, שנחרד מביצועיו העלובים של מוריס, הקפיד מאוד במינוי המפקד החדש. הוא היה זקוק לאדם שמתברך הן ביכולות דיפלומטיות והן באומץ לב, מנהיג בעל יוזמה שיקדם במרץ את האינטרסים של ארצו. סבלנותו של ג׳פרסון לפיראטים ולמנהיגות אמריקאית כושלת, פקעה. הוא החליט שהגיע הזמן לפעול ולפיכך מינה ּ לתפקיד איש מעשה: אדוארד פֶר ּבל.פרבל בן הארבעים עשה את רוב שנותיו בים. בגיל שש־עשרה הוא הודיע לאביו כי עדר את חלקת תפוחי האדמה האחרונה שלו ופנה לנמל הקרוב. זה היה בתחילת מלחמת העצמאות, ופרבל הצעיר שירת במהלכה בספינת קרב בבעלות פרטית, ולאחר מכן בפריגטהפרוטקטור שהייתה שייכת לצי של מדינת מסצ׳וסטס. במהלך המלחמה הוא נפל בשבי הבריטים, וכמעט איבד את חייו במגיפת טיפוס שהיכתה ג' באוניית השבויים ג׳רזי שבה כלאו אותו הבריטים. אחרי המלחמה נחל Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4

ו ל ו 117פרבל הצלחה כלכלית כקברניט ובעלים של אוניית סוחר, אבל עם הקמתו של צי ארצות הברית הוא ביקש להצטרף אליו, ובשנת 1798העניק לו הנשיא ג׳ון אדמס דרגת לוטננט. שנתיים לאחר מכן הוא הועלה לדרגת קפטן, ובהיותו מפקד הפריגטה אסקס בילה שנה תמימה בחציית האוקיינוס השקט לכיוון ג׳קרטה, ובליווי שיירת אוניות סוחר שעשתה את דרכה הביתה. פרבל לא היה מפקד נוח. בשנת ,1803 כאשר מונה לפקד על שייטת הים התיכון, הוא פיקח בבוסטון על הכנת הספינה שלו להפלגה. וכך, בזמן שהמתין להשלמת התיקונים, הוא מצא זמן לנסח הוראות קבע לאנשיו — 107 במספר, נתון שיא, אפשר לומר. אחת מהן אסרה ”חילול קודש, ניבול פה וגסות״, ואחרת הורתה לקצינים ללמוד את שמות אנשיהם, שמנו כ־400 נפש. ומההוראות האלה ככלל עלה מסר אחד ברור, כללי יותר: זה לא שיט תענוגות.עורו הבהיר של פרבל האדים בשנים שעשה בים, והוא סירק את שערו בכיוון המצח במאמץ לא מוצלח להסתיר את קרחתו. אבל ממש כמו הוראות הקבע שלו, גם עיניו הכחולות עזות ההבעה והתנהלותו קצרת הרוח לפעמים, בין השאר בגלל כיב כרוני בתריסריון, הביעו בבירור את הציפייה שלו שקציניו ואנשי הצוות שלו יקפידו על המשמעת בספינה. ֶּ פרבל המשיך בהכנותיו להפליג לחוף הב ֶּרברי. וכשמועד ההפלגה התקרב הוא כתב לאהובתו מרי דירינג, והביע את תקוותו ש״ניפגש שוב ]1[ בניגוד לגברת מוריס, רעיית קודמו ונהיה מאושרים יחד ימים רבים״.בתפקיד, האישה שפרבל אהב נשארה בבית, בפורטלנד שבמיין. בחודשים הבאים הוכיח פרבל עד כמה הוא שונה ממוריס. הוא לא היסס להעמיד את עצמו ואת הקונסטיטיושן — הפריגטה שלו שאך זה שופצה והוכנה למסע — בקו האש.***124פרק 11אסון ה\"פילדלפיה\"לאחר שוויתרנו על המרדף אחר ספינת הפיראטים, ההתנגשות בסלעים הפתיעה אותי כאילו הייתה אירוע שהתרחש בלב הים התיכון.]1[קפטן ויליאם ביינברידג׳, 12 בנובמבר 1803רוב לחודש מילא קפטן ויליאם ביינברידג׳ את פקודתו של פרבל ושט מול חוף טריפולי בלי שנתקל בשום ספינת פיראטים. הספינות החשודות היחידות שנראו נותרו מעבר להישג יד, ונשארו בטווח ההגנה של סוללות תותחי חומות העיר שהשקיפו על הים. אבל ב־31 באוקטובר, בשעה תשע בבוקר, כשהפילדלפיה הייתה כ־20 קילומטרים ממזרח לטריפולי, נראתה ליד החוף סירת מפרש חשודה שהתקדמה לעבר טריפולי. כמו כדי להקניט את ספינת הקרב הגדולה בהרבה, כלי השיט הלא־מזוהה הניף את דגל טריפולי. זו הייתה ספינה ֶּרברית שניסתה לחמוק מההסגר, והפילדלפיה פתחה במרדף אחריה.ֶּבעד מהרה הפילדלפיה נעה בכוח כל מפרשיה. אף שהפריגטה הייתה במרחק רב מהחוף החליט ביינברידג׳ למנוע מכלי השיט הקטן יותר להגיע לנמל. הפילדלפיה הגבירה אפוא את מהירותה והדביקה את ספינת הפיראטים. זמן־מה לפני השעה אחת־עשרה העריך ביינברידג׳ ק שהספינה הקטנה נמצאת בטווח הירי והורה לצוות התותחנים שבקדמת 148 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאנשי הצוות השבויים של הפילדלפיה זכרו עוד שנים רבות את הלילה של 16 בפברואר 1804המהומה שקמה בנמל העירה את העיר כולה, והאמריקאים האסורים בבית הכלא שמעו צעקות של נשים, קולות רמים של גברים וקולות נפץ של תותחים. בעת שתותחי המצודה ירו על האינטרפיד היוצאת, רעדו רצפות בית הכלא, אבל רעמי הקרב ביטאו תקווה.וכך דיווח כעבור זמן המלח ויליאם ריי: ”בערבוביית הקולות שמענו לעיתים קרובות את המילה ’אמריקאי׳, מה שעורר בנו את התקווה ]13[ התקווה להצלה לא שכמה מבני ארצנו מגיעים לחוף לשחרר אותנו״.התגשמה, כפי שהתברר להם למחרת בבוקר, כאשר שמעו על קיצה של הפילדלפיה. הספינה הגאה לשעבר נחה עכשיו על סלעים, משוחררת מעוגניה לאחר שחבליה נשרפו. היא הייתה גוף מעשן, מצומצם לשורה ארוכה של צלעות שבקושי נראו מקו המים. הפריגטה לא הפליגה עוד ולא שימשה מעולם את הפיראטים של טריפולי. שריפת הספינה האמריקאית הייתה ניצחון לצי האמריקאי, אבל מהלומה לשבויים. יום אחד בלבד קודם לכן שלח הפאשא, שציפה שהתנאים שהציב לשחרור השבויים יתקבלו, שתי חביות של בשר בקר וחזיר לגברים בכלא. עכשיו, שהפילדלפיה עלתה באש, כל מחשבה על רצון טוב התאיידה. הסוהרים, דיווח ריי, ”כבני שטן רבים כל כך מאזורי הגיהינום, שעטו אל בינינו והתחילו להכות את כל מי שראו, ירקו לנו בפנים ולחשו כמו צפעים מהתופת ]...[ כל בחור שפגשנו ברחובות ירק עלינו וזרק עלינו אבנים. המטלות שהטילו עלינו הוכפלו. הלחם ]14[ שקיבלנו נמנע מאיתנו וכל שומר התייחס אלינו באכזריות גדולה ובלתי נסבלת יותר מבעבר״.לוטננט דקטור ואנשיו, שלא ידעו דבר על סבלם של בני ארצם, היו בדרכם אל מקום מבטחים, ושיט של יומיים הביא אותם למרחק ראייה מנמל סירקוז בסיציליה. למראה האינטרפיד והסירן חש קומודור פרבל הקלה גדולה. שבוע קודם לכן, כשהסערה העזה הלמה בספינות Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

118 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכשהקונסטיטיושן הפליגה ב־12 באוגוסט ,1803 היא עשתה זאת ברוחות קלות אך לעיתים קרובות לא מיטיבות, כאלה שמבשרות חציה שלווה אך ממושכת. פרבל אולי לא התלהב מהמהירות, אבל המשמעות של 29 ימי הפלגה בלי כל אירועים חריגים הייתה גם הזדמנות להתוודע אל נוסעיו החשובים, קולונל וגברת טוביאס ליר. הקולונל היה מי שג׳פרסון מינה באחרונה לאייש את משרת הקונסול הכללי באלג׳יר, אחרי פרישתו של או׳בריאן. בדומה לפרבל, גם ליר גדל בחוף של ניו אינגלנד. הוא נולד בפורטסמות, ניו המפשייר, אבל אף שנשא בתואר הכבוד קולונל, שג׳ורג׳ וושינגטון העניק לו, ליר לא יכול לטעון לניסיון שצבר כחייל או ימאי. הוא עשה את שנות המהפכה האחרונות בהרווארד, שם סיים את לימודיו ב־,1783 ובהמלצת נשיא הקולג׳ התקבל לעבודה בביתו של בעל מטע גדול בווירג׳יניה. העבודה הזאת הייתה בית היוצר של הצעיר הקודר והגמלוני בעל האף הארוך והסנטר הגדול.המשימה שלו הייתה ללמד שני נכדים של בעלי האחוזה ולנהל את התכתובת הענפה של אדון האחוזה. הפטריארך גבה הקומה ורחב הכתפיים, שנודע בחוג משפחתו בכינוי ”הגנרל״, היה במקרה המפקד לשעבר של הצבא הקונטיננטלי, ג׳ורג׳ וושינגטון.לא עבר זמן רב וליר, בן למשפחה ינקית מבוססת, נעשה למעין חבר במשפחת וושינגטון. הוא סעד עם בני המשפחה, בגדיו כובסו ּ ותוקנו בידי העבדים של מאו ֶ נט ורנוֹ ן, האחוזה של וושינגטון, ובשנת ,1789 לאחר שהקונגרס בחר בוושינגטון לנשיא הראשון, ליר היה אחראי להכנת הבית בניו יורק, הבירה הזמנית של המדינה החדשה, קודם שמרתה וושינגטון ונכדיה הגיעו למקום. ליר ניהל את חשבונות הבית, ואת הונו הפרטי של וושינגטון.הנשיא וושינגטון מינה את ליר המהימן להיות לו לעיניים ואוזניים, ולדווח לו על מה שראה ושמע לאחר ש״התערב בנסיבות שונות בין ]2[ מ־1786אנשים מסוגים שונים ובעלי השקפות פוליטיות שונות״.ו ל ו 123הוא הבטיח להעניש את אל־קאדי חאשש, מושל טנג'יר שהורה לתקוף אוניות אמריקאיות, ואמר כי ידאג שגם מפקדי ספינות הפיראטים ישלמו ביוקר.אחר כך הקשיב הסולטאן לפרבל, ש״ניסה לשכנע אותו ביתרונות קשרי הסחר החופשי״ ואמר ש״הכנסות הקיסר ממקור זה יהיו גדולות בהרבה מכל הכנסה שהם יוכלו לצפות לה אם יהיו במצב מלחמה ]10[ זו הייתה טענה אמריקאית בשבחי הסחר החופשי, והסולטאן, איתנו״.שמצא את עצמו מול העוצמה החדשה של אמריקה, הקשיב בקשב רב. ]11[ למחרת הוא מסר מכתב שיועד לג׳פרסון. ”להווה ידוע כי כל ההסכמים שנחתמו בין שתי המדינות שלנו נותרו בעינם״, כתב הסולטאן.נדרשו עוד ימים אחדים לתרגום ולהחלפת המסמכים שהקנו להבנה מעמד רשמי, אבל הלחץ הוסר.קומודור אדוארד פרבל נחל ניצחון חשוב בלי לירות ירייה אחת. מפליאה באותה מידה היא העובדה שדמי חסות לא שולמו ולא הובטחו. פרבל ניסח זאת בפשטות במכתב הביתה, למרי דירינג במיין, שכתב ]12[ מפגן כוח ברגע שהגיע לגיברלטר: ”הסכם שלום מכובד נחתם״.ברור, בתמיכה של איום אמיתי, הניב הרמוניה בין שתי המדינות.עכשיו נדרשו הקומודור והקונסול למקד את מרצם בפאשא יוסוף ובטריפוליטאים הטרדנים הבלתי נלאים. פרבל הבטיח לביינברידג׳ שתגבורת תצטרף לפילדלדפיה לאחר שבעיית מרוקו תיפתר, והוא התכוון לקיים את הבטחתו. אבל איש מהם לא היה יכול לדעת שהקומודור הורה לפילדלפיה לצאת אל מה שהיה עתיד להיות מסעה האחרון.147 לרדת לסירה ולמשוך את החרטום, התמלאו המפרשים רוח. אנשים תפסו את המשוטים הגדולים, שמונה מכל צד וחתרו אל הים הפתוח. ההימלטות של האינטרפיד מנמל טריפולי הייתה מלווה באש תותחים ורובים שנורתה על האמריקאים, אבל הצלפים החטיאו ופגעו אך ורק בקצות המפרשים של הספינה. מסוכנים הרבה יותר ממטחי האש מהחוף היו התותחים שעל הפילדלפיה, שהתפוצצו כשהאש הגיעה אליהם. אבל אפילו קולות הנפץ של תותחי הפריגטה לא יכלו להבליע את קריאות ההידד שהשמיעו המלחים האמריקאים בעת שהפליגו ללב ים. הלהבות כבר ליחכו את ראשי התרנים והחלו לכלות את חלקיהם העליונים. עמודי האש, המעוטרים בכותרות אש בראשיהם, יצרו תמונה מפחידה אך מרהיבה בשמי הלילה של טריפולי.***הפילדלפיה נמחקה מהרשומותש ר ט ו נ י ם שוניות תעלה ר ט ו נ י ם שוניות תעלה ב־31 באוקטובר 1803תעלההמבצר האנגליהמבצרהאמריקאימצודתהפאשאהנמלהצרפתיסוללות0 ½½ 110 קילומטריםמייליםצנמל טריפולימ ס ל ו ל ה א י נ ט ר פ י דJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ו ל ו 119ועד מותו הבלתי צפוי של הגנרל בדצמבר 1799 נשאר ליר חבר נאמן בחוג מקורביו של וושינגטון, ובדצמבר הוא עמד ליד ערש הדווי של הנשיא לשעבר ושמע אותו מתכונן למות. ”אני רק הולך״, אמר וושינגטון, קולו חרישי בגלל הזיהום שפגע בגרונו וקטף לבסוף את חייו. אחר כך נתן למזכירו הנאמן את הוראותיו האחרונות הנוגעות לקבורתו. וליר היה גם מי שאמרו עליו ששרף תכתובת רוויית כעס בין וושינגטון לג׳פרסון.ההתלחשויות על ליר לא נגעו רק להשמדת המכתבים המיוחסת לו. נשמעו גם רמזים שליר לא נהג לגמרי בהגינות ביחסו לאריסים של וושינגטון. ושאפתנותו הברורה וקרבתו אל האנשים העוצמתיים ביותר בארץ לא עזרו להפריך את השמועות האלה.אם ג׳פרסון הרגיש שהוא חב לליר תודה על השמדת המכתבים, הוא לא נתן לכך ביטוי. אבל בשנים שכיהן כמזכיר המדינה, קיים ג׳פרסון קשר רצוף עם ליר, לא אחת אישית ובביתו של הנשיא. זמן לא רב אחרי מותו של וושינגטון, ג׳פרסון מינה את ליר לקונסול בסנטו דומינגו, ובשובו מהשליחות הפקיד ג׳פרסון בידיו את המשא ומתן ֶּ בחוף הב ֶּרברי.ימים אחדים לפני הפלגתה של הקונסטיטיושן, אמר מזכיר הצי לפרבל: ”אני בטוח שאתה, עם הניסיון שיש לך בקשרים עם אנשים ועם השכל הישר שלך, ומר ליר, עם היכולות המוכחות שלו, תפעלו ]3[ איש המלחמה ושוחר ההסכמים היו בהרמוניה שאין למעלה ממנה״.לבעלי ברית שפעלו בשיתוף פעולה. המשימה שלהם הייתה להתיר את התסבוכת בצעדים צבאיים ודיפלומטיים — לנקוט את האמצעים ֶּ הדרושים לאורך החוף הב ֶּרברי — והם ניצלו את חציית האוקיינוס לתכנון צעדיהם. 122 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליעשרה פרים, עשרים כבשים וארבעה תריסרי עופות לחלוקה בספינות של צי ארצות הברית. חיילים מרוקאים וסוסים צעדו על החוף במפגן מרשים. הסולטאן עצמו עשה את דרכו אל קצה שובר הגלים כדי לראות את הספינות האמריקאיות בטלסקופ שהוצב על חצובה. כבר בשלב הזה הוא התייחס לאמריקאים בכבוד רב בהרבה מזה שגילו המנהיגים ֶּהב ֶּרברים בעבר כלפי מפגני כוח קטנים יותר. מועד הפגישה, 10 באוקטובר, הגיע לאחר קרוב לשבוע שבו הוחזקו הספינות האמריקאיות במצב כוננות לקרב. כפי שפרבל ציין ]6[ לפני הפגישה סוכם שפרבל ביומנו, ”כל אנשי הצוות ישנו במגורים״.ֵ עצמו ירד לחוף, אבל לא בחברת משלחת רבת־משתתפים, אלא אך ורק בלוויית הקונסול טוביאס ליר ושני ימאים טירונים שישמשו כעוזרים.בשעה אחת־עשרה התכוננו ארבעת הגברים להפליג לחוף, אבל לפני כן נתן פרבל הוראות מפורשות. ”אם אפגע, ולו בצורה הקלה ביותר״, הוא פקד על מי שנשארו בספינות, ”התקיפו מיד את הסוללות, ]7[המצודה, העיר והכוחות, בלי קשר לביטחוני האישי״.בשעה אחת זומנה המשלחת האמריקאית למצודה. המחזה שנגלה לעיניהם בעת שחצו את העיר ברגל לא הרשים את ליר. ”הרחובות צרים ומלוכלכים וההופעה של התושבים אומללה״, הוא כתב. ”לא ראיתי לא ]8[ עם הגיעם חנויות ולא מסחר — שום דבר נעים לעין ומשובב נפש״.למצודה, הובלו האמריקאים דרך שתי שורות של שומרי ראש. פרבל נוכח שהסולטאן יושב לא על כס מלכות, אלא על מדרגות אבן בחצר המצודה. אחד הימאים הטירונים דיווח על אכזבתו מהמראה. ”אני קישרתי את הרעיון של קיסר מרוקו עם משהו מפואר״, הוא כתב לאמו בדרום קרוליינה, ”אבל איזו אכזבה הייתה לי כשראיתי איש קטן עטוף ]9[גלימת צמר״.נוכח צי אימתני, הסולטאן נשמע כמעט מתנצל. הוא מצטער על מעשי האיבה, אמר באמצעות מתורגמן. ארצו נמצאת ביחסי שלום עם ארצות הברית, והוא יכבד את ההסכם שאביו חתם עליו ב־1786146 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהספינה באש. צוות של עשרה אנשים ירד להצית את סיפון המגורים של הפילדלפיה ואת המחסן הקדמי שלה. עשרה אנשים פנו להצית את חדר האוכל ואת מגורי הקצינים, וחוליה שלישית פנתה להעלות באש את המחסנים בסיפונים הנמוכים יותר של הספינה. שמונה אנשים נשארו באינטרפיד, וצוות פעולה אחרון ירד לסירת שירות של האינטרפידוסייר באזור בנמל ששימש להעברת נוסעים וסחורות. צוותי האש נשאו נרות באורך של כשמונה סנטימטרים עם פתילים שהוספגו בטרפנטין לחיזוק דליקותם, וכל הצוות היה מצויד בשני פנסים. לאחר הכנעתם של הטריפוליטאים הועלו במהירות חומרים דליקים מהאינטרפיד, ואז הורדו לסיפונים התחתונים. המבצע המוקפד התקדם במהירות ובתוך דקות המתינו הלוחמים בעמדותיהם לפקודה הבאה של דקטור. הוא חצה את הסיפון העליון של הפילדלפיה מחרטומה של הספינה אל ירכתיה ובתוך כך רכן אל כל פתח בסיפון והשמיע פקודה פשוטה: אש! והלוחמים, עם הנרות שהדליקו באמצעות הפנסים, מיהרו ליצור עשרות מוקדי אש בכל חלקי הספינה. כאשר כולם מיהרו לחזור לסיפון העליון, היתמרו מתוך הפתחים עמודי עשן מחניק. להבות באו במהירות בעקבותיהם, שעה שהמלחים והקצינים זינקו בחזרה אל האינטרפיד. דקטור התבונן במתרחש עד שאחרון האנשים ירד אל האינטרפיד — מלח אחד נפצע ואיש לא נהרג. דקטור עצמו היה האחרון שירד מהפילדלפיה, והוא עשה זאת בזינוק דרמטי אל האינטרפידכשהיו שוב על סיפונה של ספינתם הקטנה, מיהרו אנשי האינטרפיד להימלט מהנמל, אבל הם היו לכודים. להבות עצומות פרצו מפתחי התותחים של הפילדלפיה, ואיימו להגיע אל המפרש הראשי של הספינה הנמלטת. הם חתכו בסכינים את החבל שחיבר את שתי הספינות, אבל הקטנה שבהן סירבה להתנתק לחופשי. האש הזללנית כמו שאפה אליה את Black YellowMagentaCyan :Color | 15:19:00 04/27/2026 :Date | B 5 :Sig | ThomasJeffreson_Modan_52998 :Name Job האוויר ומשכה את האינטרפיד בחזרה. רק לאחר שדקטור הורה לצוות אחד DfusEyalDfusEyal

120 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליעוד יריבהפתעה המתינה לפרבל ולליר במפרץ גיברלטר. ויליאם ביינברידג׳, שספינתו הפילדלפיה עגנה בגיברלטר, בישר לפרבל שטריפולי אינה האויבת המושבעת היחידה שלהם. לאחר שהתעמת עם אונייה זרה בלב ים, התברר לביינברידג׳ שהיא נשאה צוות אמריקאי חטוף, ופקודות מסולטאן מרוקו לתפוס נכסים אמריקאיים. ואם לא די בכך, בהוסיפו חטא על פשע, תפס הסולטאן את הספינה הישנה של מוראט ראיס, המסעודה, והחזיר אותה לטריפולי. הצטרפותה של מרוקו לפעולות ֶּ האיבה של אלג׳יר וטריפולי, הותירה את תוניס המדינה הב ֶּרברית היחידה שלא נמצאת במצב מלחמה עם ארצות הברית, וגם קשר השלום הזה נראה רעוע. למזלו של פרבל השייטת שלו הלכה וגדלה. שלוש פריגטות הגיעו לנמל והצטרפו לקונסטיטיושן ולפילדלפיה: אדמס, ג׳ון אדמסוניו יורק. לפרבל היו גם אפשרויות חדשות, שלא עמדו לרשותם של דייל ומוריס. הקונגרס העביר חוקים חדשים שהסמיכו את הנשיא ג׳פרסון להוסיף לצי ארצות הברית ארבע ספינות קרב קטנות ומהירות יותר מהישנות, שהיו גדולות מכדי להתקרב לחוף ואיטיות מכדי להדביק את ספינות הפיראטים. בניית ה ֶ ויקסן, ה ֶסירן, הארגוֹ סוה ּ נאו ּ טילוס החלה מיד, והויקסן הייתה מוכנה להפלגה עם השיירהשל פרבל. פרבל ראה את אתגריו גדלים, אבל הפקודות שקיבל ממזכיר הצי הקנו לו מרחב פעולה גדול דיו לעשות את שראה לנכון. ”אנו מאפשרים לך חופש תנועה בלתי מוגבל״, כתב המזכיר, ”וחופש לפעול על פי ]4[ הייתה לו חירות שחסרה לדייל — והאומץ שמוריס שיקול דעתך״.סירב לגייס. אחרי התייעצות עם ליר, החליט פרבל לפעול בשתי חזיתות: המעשה הראשון שיעשו הוא ורוב השייטת שלו יהיה מפגן כוח גדול ו ל ו 121במרוקו. הוא לא רצה להרחיב את המלחמה — מתוך הבנה שפיצול כוחות יקשה עליו להשיג את מטרותיו — אבל גם לא היה יכול להתעלם מהיריב החדש. הוא רצה אפוא שמאתגריו המרוקאים יחשבו שרוח קרב בוערת בו, ושהדבר יביא להסדר מהיר איתם ולאפשרות למקד את מרצו וכוחו בהתמודדות עם אויביו האחרים. בדומה לנשיא ג׳פרסון, גם פרבל היה משוכנע ש״דבר לא ישתק את ה]מנוולים[ יותר מעוצמה ]5[ ואם תידרש הפגנת כוח צבאי, הוא יהיה שם ימית מכובדת בקרבתם״.לספק את זה. בזמן שפרבל התכוון לטפל במרוקו, הצטווה ביינברידג׳ להפליג עם הפילדלפיה לטריפולי. הפקודה שהם קיבלו הייתה לסייע לכלישיט אמריקאיים שיבקשו את עזרתם, ולתקוף ולשבות כל ספינת פיראטים שתיקרה בדרכם. אחר כך, יחד עם הויקסן, הוטל על הפילדלפיה להמשיך לטריפולי, להטיל הסגר על נמלה ולתקוף את האויב בכל אמצעי שהוא. משבר מרוסןכעבור שבועיים, כשמולאי סולימאן, סולטאן מרוקו, חזר ממסע, הייתה עוצמת צי ארצות הברית פרושה לפניו מול נמל טנג'יר. לנגד עיניו של הסולטאן נפרש נוף מעורר יראה של כוח ימי — והיה מקום להניח שכוח הירי של האמריקאים שמנה יותר מ־150 תותחים יוכל לכתוש את מבצרי האבן המטים לנפול של העיר ולהטביע כל כלי שיט בנמל.פרבל נמנע מליפול למלכודת שביינברידג׳ נפל בה בעת שפיקד על הג׳ורג׳ וושינגטון. מעמדת הפיקוד שלו, שהייתה רחוקה מאוד מטווח תותחי הסולטאן, הוא היה יכול לבחור בטקטיקה שהייתה גם ישירה וגם מכבדת.המפקד האמריקאי והסולטאן המרוקאי החליפו מכתבים והסכימו להיפגש. יומיים לפני מועד הפגישה שלח הסולטאן מתנות לאמריקאים: 145 בשלב הזה השגיח טריפוליטאי חד־עין אחד שמשהו אינו כשורה. אולי הוא השגיח בעוגנים של האינטרפיד, ואולי ראה נצנוץ של חרב שהחזיק אחד מתריסרי המלחים ששכבו בצללים בספינה האמריקאית. כך או כך, המשחק כמעט נגמר.”אמריקנוס!״ נשמעה צעקה.קטלנו דיבר שוב, ובאותה נימה, והבטיח לבן שיחו שבספינה שלו יש אך ורק מלטזים ואנגלים. בינתיים המשיכו אנשי האינטרפידלמשוך בחבלים ולקרב את ספינתם לפילדלפיהבפעם הבאה שהצעקה ”אמריקנוס! אמריקנוס!״ נשמעה, האזהרה הגיעה מאוחר מדי. בעת ששתי הספינות נגעו זו בזו, נתן לוטננט סטיבן דקטור פקודה פשוטה, ובתוך כך זינק אל אחת השלשלות הראשיות של הפילדלפיה כדי לטפס עליה ולעשות מהר ככל האפשר את ארבעת המטרים שהפרידו בינם לבין סיפונה של הספינה הגבוהה יותר. הפקודה בת המילה האחת של דקטור — ”עלו!״ — עוררה מהומה של פעילות. ”ההשפעה הייתה מדהימה״, כתב כעבור זמן רופא הספינה לואיס הירמן. ”רגע אחד איש לא נראה ולא נשמע, וברגע שאחריו נתלו ]11[ המסתערים על צידה של הספינה כנחיל דבורים; ואז, רגע קצרצר אחרי כן, כולם היו על סיפונה של הפריגטה״.שום ירייה לא נשמעה. כדי שלא לעורר את תשומת הלב למתרחש בפילדלפיה, שעגנה במרחק כמה מאות מטרים מתותחי המצודה, הורה דקטור לאנשיו להשתמש בחרבות בלבד. מתוך כשלושים הטריפוליטאים שהיו בספינה, עשרה בקירוב הצליחו להימלט על נפשם. ”הםנבהלו מאוד כאשר התברר להם מי אנחנו״, סיפר אחד הצוערים ]12[ שהשתתפו בקרב. ”מסכנים! כעשרים מהם נחתכו לחתיכות והאחרים קפצו לים״.הקרב העז הסתיים בתוך פחות מעשר דקות ובלי למשוך את תשומת להעלאת לפנות האמריקאים יכלו עכשיו .בחוף הזקיפים של ליבם Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

120 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליעוד יריבהפתעה המתינה לפרבל ולליר במפרץ גיברלטר. ויליאם ביינברידג׳, שספינתו הפילדלפיה עגנה בגיברלטר, בישר לפרבל שטריפולי אינה האויבת המושבעת היחידה שלהם. לאחר שהתעמת עם אונייה זרה בלב ים, התברר לביינברידג׳ שהיא נשאה צוות אמריקאי חטוף, ופקודות מסולטאן מרוקו לתפוס נכסים אמריקאיים. ואם לא די בכך, בהוסיפו חטא על פשע, תפס הסולטאן את הספינה הישנה של מוראט ראיס, המסעודה, והחזיר אותה לטריפולי. הצטרפותה של מרוקו לפעולות ֶּ האיבה של אלג׳יר וטריפולי, הותירה את תוניס המדינה הב ֶּרברית היחידה שלא נמצאת במצב מלחמה עם ארצות הברית, וגם קשר השלום הזה נראה רעוע. למזלו של פרבל השייטת שלו הלכה וגדלה. שלוש פריגטות הגיעו לנמל והצטרפו לקונסטיטיושן ולפילדלפיה: אדמס, ג׳ון אדמסוניו יורק. לפרבל היו גם אפשרויות חדשות, שלא עמדו לרשותם של דייל ומוריס. הקונגרס העביר חוקים חדשים שהסמיכו את הנשיא ג׳פרסון להוסיף לצי ארצות הברית ארבע ספינות קרב קטנות ומהירות יותר מהישנות, שהיו גדולות מכדי להתקרב לחוף ואיטיות מכדי להדביק את ספינות הפיראטים. בניית ה ֶ ויקסן, ה ֶסירן, הארגוֹ סוה ּ נאו ּ טילוס החלה מיד, והויקסן הייתה מוכנה להפלגה עם השיירהשל פרבל. פרבל ראה את אתגריו גדלים, אבל הפקודות שקיבל ממזכיר הצי הקנו לו מרחב פעולה גדול דיו לעשות את שראה לנכון. ”אנו מאפשרים לך חופש תנועה בלתי מוגבל״, כתב המזכיר, ”וחופש לפעול על פי ]4[ הייתה לו חירות שחסרה לדייל — והאומץ שמוריס שיקול דעתך״.סירב לגייס. אחרי התייעצות עם ליר, החליט פרבל לפעול בשתי חזיתות: המעשה הראשון שיעשו הוא ורוב השייטת שלו יהיה מפגן כוח גדול ו ל ו 121במרוקו. הוא לא רצה להרחיב את המלחמה — מתוך הבנה שפיצול כוחות יקשה עליו להשיג את מטרותיו — אבל גם לא היה יכול להתעלם מהיריב החדש. הוא רצה אפוא שמאתגריו המרוקאים יחשבו שרוח קרב בוערת בו, ושהדבר יביא להסדר מהיר איתם ולאפשרות למקד את מרצו וכוחו בהתמודדות עם אויביו האחרים. בדומה לנשיא ג׳פרסון, גם פרבל היה משוכנע ש״דבר לא ישתק את ה]מנוולים[ יותר מעוצמה ]5[ ואם תידרש הפגנת כוח צבאי, הוא יהיה שם ימית מכובדת בקרבתם״.לספק את זה. בזמן שפרבל התכוון לטפל במרוקו, הצטווה ביינברידג׳ להפליג עם הפילדלפיה לטריפולי. הפקודה שהם קיבלו הייתה לסייע לכלישיט אמריקאיים שיבקשו את עזרתם, ולתקוף ולשבות כל ספינת פיראטים שתיקרה בדרכם. אחר כך, יחד עם הויקסן, הוטל על הפילדלפיה להמשיך לטריפולי, להטיל הסגר על נמלה ולתקוף את האויב בכל אמצעי שהוא. משבר מרוסןכעבור שבועיים, כשמולאי סולימאן, סולטאן מרוקו, חזר ממסע, הייתה עוצמת צי ארצות הברית פרושה לפניו מול נמל טנג'יר. לנגד עיניו של הסולטאן נפרש נוף מעורר יראה של כוח ימי — והיה מקום להניח שכוח הירי של האמריקאים שמנה יותר מ־150 תותחים יוכל לכתוש את מבצרי האבן המטים לנפול של העיר ולהטביע כל כלי שיט בנמל.פרבל נמנע מליפול למלכודת שביינברידג׳ נפל בה בעת שפיקד על הג׳ורג׳ וושינגטון. מעמדת הפיקוד שלו, שהייתה רחוקה מאוד מטווח תותחי הסולטאן, הוא היה יכול לבחור בטקטיקה שהייתה גם ישירה וגם מכבדת.המפקד האמריקאי והסולטאן המרוקאי החליפו מכתבים והסכימו להיפגש. יומיים לפני מועד הפגישה שלח הסולטאן מתנות לאמריקאים: 144 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכשהתקרבה אל חומות העיר הלבנות וסוללות התותחים שעליהן. כל צופה בעיר היה יכול לראות אותה, אבל היא הייתה קטנה כל כך, שנראה שאין כל סיבה לחשוש ממנה.בשעה עשר בקירוב הייתה האינטרפיד בטווח שמיעה מהפילדלפיהאנשיו של דקטור, שצייתו לפקודת השתיקה המוחלטת שנתן להם מפקדם, האזינו לחילופי דברים:טריפוליטאי דיבר מהפריגטה הגבוהה. הוא הורה בשפה זרה לכלי השיט הקטן יותר שלא להתקרב. אף שעמד ליד ההגה, דקטור שמר על שתיקה, ובמקומו השיב ָלנוֹ . קטלנו, סיציליאני שפרבל העסיק הודות להיכרותו עם ָ סלוודור קָטֶּ הנמלים הב ֶּרבריים, שלט היטב בשפה המשותפת של הימאים בדרום ֶּ הים התיכון, שהייתה תערובת של ב ֶּרברית, ערבית, איטלקית, ספרדית, וגם פורטוגזית ומלטזית. קטלנו השיב שאוניית הסוחר שלו איבדה את עוגניה במהלך הסערה העזה שהשתוללה בשבוע שעבר. הם מבקשים רק מקום בטוח לקשור את האונייה הקטנה שלהם למשך הלילה. הוא הסביר שהם אינם רוצים להסתכן בהסתבכות של החבלים שלהם בחבלים של אוניות אחרות, ובבוקר הם ידאגו לרכוש בחוף עוגנים חדשים. קול אחר שבא מהפריגטה ביקש לדעת את שם הספינה שנצפתה מהחוף ונראתה לא הרחק מהאזור שהאינטרפיד באה ממנו. קטלנו השיב את התשובה ששינן היטב מראש וידע שהיא זו שצוות הפילדלפיה רוצה לשמוע. הוא אמר לטריפוליטאי שהספינה שהם הבחינו בה היא הטרנספר. כלי שיט זה, שהיה בעבר ספינת קרב בריטית, נקנה באחרונה בידי הפאשא במלטה, והכול בטריפולי ציפו בכיליון עיניים לבואו. תשובותיו של קטלנו הניחו את דעתם של הטריפוליטאים, והאינטרפיד הקטנה והפילדלפיה האימתנית שיגרו סירות לקשירת שתי הספינות בחבלים זו לזו. זמן קצר אחר כך החלה האינטרפיד להתקרב לפילדלפיה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

ו ל ו 119ועד מותו הבלתי צפוי של הגנרל בדצמבר 1799 נשאר ליר חבר נאמן בחוג מקורביו של וושינגטון, ובדצמבר הוא עמד ליד ערש הדווי של הנשיא לשעבר ושמע אותו מתכונן למות. ”אני רק הולך״, אמר וושינגטון, קולו חרישי בגלל הזיהום שפגע בגרונו וקטף לבסוף את חייו. אחר כך נתן למזכירו הנאמן את הוראותיו האחרונות הנוגעות לקבורתו. וליר היה גם מי שאמרו עליו ששרף תכתובת רוויית כעס בין וושינגטון לג׳פרסון.ההתלחשויות על ליר לא נגעו רק להשמדת המכתבים המיוחסת לו. נשמעו גם רמזים שליר לא נהג לגמרי בהגינות ביחסו לאריסים של וושינגטון. ושאפתנותו הברורה וקרבתו אל האנשים העוצמתיים ביותר בארץ לא עזרו להפריך את השמועות האלה.אם ג׳פרסון הרגיש שהוא חב לליר תודה על השמדת המכתבים, הוא לא נתן לכך ביטוי. אבל בשנים שכיהן כמזכיר המדינה, קיים ג׳פרסון קשר רצוף עם ליר, לא אחת אישית ובביתו של הנשיא. זמן לא רב אחרי מותו של וושינגטון, ג׳פרסון מינה את ליר לקונסול בסנטו דומינגו, ובשובו מהשליחות הפקיד ג׳פרסון בידיו את המשא ומתן ֶּ בחוף הב ֶּרברי.ימים אחדים לפני הפלגתה של הקונסטיטיושן, אמר מזכיר הצי לפרבל: ”אני בטוח שאתה, עם הניסיון שיש לך בקשרים עם אנשים ועם השכל הישר שלך, ומר ליר, עם היכולות המוכחות שלו, תפעלו ]3[ איש המלחמה ושוחר ההסכמים היו בהרמוניה שאין למעלה ממנה״.לבעלי ברית שפעלו בשיתוף פעולה. המשימה שלהם הייתה להתיר את התסבוכת בצעדים צבאיים ודיפלומטיים — לנקוט את האמצעים ֶּ הדרושים לאורך החוף הב ֶּרברי — והם ניצלו את חציית האוקיינוס לתכנון צעדיהם. 122 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליעשרה פרים, עשרים כבשים וארבעה תריסרי עופות לחלוקה בספינות של צי ארצות הברית. חיילים מרוקאים וסוסים צעדו על החוף במפגן מרשים. הסולטאן עצמו עשה את דרכו אל קצה שובר הגלים כדי לראות את הספינות האמריקאיות בטלסקופ שהוצב על חצובה. כבר בשלב הזה הוא התייחס לאמריקאים בכבוד רב בהרבה מזה שגילו המנהיגים ֶּהב ֶּרברים בעבר כלפי מפגני כוח קטנים יותר. מועד הפגישה, 10 באוקטובר, הגיע לאחר קרוב לשבוע שבו הוחזקו הספינות האמריקאיות במצב כוננות לקרב. כפי שפרבל ציין ]6[ לפני הפגישה סוכם שפרבל ביומנו, ”כל אנשי הצוות ישנו במגורים״.ֵ עצמו ירד לחוף, אבל לא בחברת משלחת רבת־משתתפים, אלא אך ורק בלוויית הקונסול טוביאס ליר ושני ימאים טירונים שישמשו כעוזרים.בשעה אחת־עשרה התכוננו ארבעת הגברים להפליג לחוף, אבל לפני כן נתן פרבל הוראות מפורשות. ”אם אפגע, ולו בצורה הקלה ]7[ ביותר״, הוא פקד על מי שנשארו בספינות, ”התקיפו מיד את הסוללות, המצודה, העיר והכוחות, בלי קשר לביטחוני האישי״.בשעה אחת זומנה המשלחת האמריקאית למצודה. המחזה שנגלה לעיניהם בעת שחצו את העיר ברגל לא הרשים את ליר. ”הרחובות צרים ומלוכלכים וההופעה של התושבים אומללה״, הוא כתב. ”לא ראיתי לא ]8[ עם הגיעם חנויות ולא מסחר — שום דבר נעים לעין ומשובב נפש״.למצודה, הובלו האמריקאים דרך שתי שורות של שומרי ראש. פרבל נוכח שהסולטאן יושב לא על כס מלכות, אלא על מדרגות אבן בחצר המצודה. אחד הימאים הטירונים דיווח על אכזבתו מהמראה. ”אני קישרתי את הרעיון של קיסר מרוקו עם משהו מפואר״, הוא כתב לאמו ]9[ בדרום קרוליינה, ”אבל איזו אכזבה הייתה לי כשראיתי איש קטן עטוף גלימת צמר״.נוכח צי אימתני, הסולטאן נשמע כמעט מתנצל. הוא מצטער על מעשי האיבה, אמר באמצעות מתורגמן. ארצו נמצאת ביחסי שלום עם ארצות הברית, והוא יכבד את ההסכם שאביו חתם עליו ב־1786143 ּ את דרכה לכניסה לנמל, הבחין דקטור שחרף איטיותה המכוונת של האינטרפיד, הסירן מפגרת מאוד אחריהם ברוח השוככת. זה היה רגע לחישוב: הם היו אמורים לתקוף בשעה עשר, וההנחה הייתה שתמרון האינטרפיד אל הפילדלפיה עתיד לגזול זמן ניכר. מאחר שהסירן הייתה במרחק רב מאחור, היה ברור בשלב הזה שהיא לא תצליח לעבור בזמן את המרחק.לדידו של דקטור, כישלון לא בא בחשבון. הוא זכר את דבריו של ]9[ הבחירה פרבל: ”אני סומך בביטחון מלא על נחישותך ותושייתך״.שעמדה בפניו הייתה בין ביטול המבצע לבין ביצועו ללא עזרת הסירן, ובאור הדמדומים היה עליו להחליט במהירות. כשהתסכול שידע בשירותו תחת פיקודו של מוריס מחזק אותו, וכשהאמון שנתן בו פרבל ממלא אותו גאווה, הרים דקטור את הכפפה. הוא אמר לאנשיו שהם יפליגו הלאה, למרות היעדרה של הסירן]10[ אחד הצוערים תיעד את הדברים שאמר דקטור ברוגע:”ככל שהמספר קטן יותר, הכבוד רב יותר״.***כשירדה החשכה גילה אורו של חצי הסהר את צללית הפילדלדפיהזה היה מראה קורע לב לדקטור ואנשיו. מהתורן הראשי נותר גדם ומוטות המפרשים נחו על הסיפון. בלי מפרשים היא לא יכלה לנוע לשום מקום בכוחות עצמה. למרות זאת, ממדיה כאילו עוררו יראת כבוד בנמל שסירות מקומיות קטנות גדשו אותו. לראות את תותחי הפריגטה ניצבים בעמדותיהם ולדמיין אותם מאוישים בידי פיראטים טריפוליטאים — זה היה מראה שהדעת לא יכלה לסבול. האינטרפיד שטה לאיטה כשרוח כמעט לא מורגשת מנשבת במפרשיה. המצודה וביצורי החוף נראו גבוהים יותר ויותר ככל שאנשי Black YellowMagentaCyan :Color | 15:19:00 04/27/2026 :Date | B 5 :Sig | ThomasJeffreson_Modan_52998 :Name Job הצוות צמצמו את המרחק מהם. הספינה הקטנה של דקטור התגמדה DfusEyalDfusEyal

118 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכשהקונסטיטיושן הפליגה ב־12 באוגוסט ,1803 היא עשתה זאת ברוחות קלות אך לעיתים קרובות לא מיטיבות, כאלה שמבשרות חציה שלווה אך ממושכת. פרבל אולי לא התלהב מהמהירות, אבל המשמעות של 29 ימי הפלגה בלי כל אירועים חריגים הייתה גם הזדמנות להתוודע אל נוסעיו החשובים, קולונל וגברת טוביאס ליר. הקולונל היה מי שג׳פרסון מינה באחרונה לאייש את משרת הקונסול הכללי באלג׳יר, אחרי פרישתו של או׳בריאן. בדומה לפרבל, גם ליר גדל בחוף של ניו אינגלנד. הוא נולד בפורטסמות, ניו המפשייר, אבל אף שנשא בתואר הכבוד קולונל, שג׳ורג׳ וושינגטון העניק לו, ליר לא יכול לטעון לניסיון שצבר כחייל או ימאי. הוא עשה את שנות המהפכה האחרונות בהרווארד, שם סיים את לימודיו ב־,1783 ובהמלצת נשיא הקולג׳ התקבל לעבודה בביתו של בעל מטע גדול בווירג׳יניה. העבודה הזאת הייתה בית היוצר של הצעיר הקודר והגמלוני בעל האף הארוך והסנטר הגדול.המשימה שלו הייתה ללמד שני נכדים של בעלי האחוזה ולנהל את התכתובת הענפה של אדון האחוזה. הפטריארך גבה הקומה ורחב הכתפיים, שנודע בחוג משפחתו בכינוי ”הגנרל״, היה במקרה המפקד לשעבר של הצבא הקונטיננטלי, ג׳ורג׳ וושינגטון.לא עבר זמן רב וליר, בן למשפחה ינקית מבוססת, נעשה למעין חבר במשפחת וושינגטון. הוא סעד עם בני המשפחה, בגדיו כובסו ּ ותוקנו בידי העבדים של מאו ֶ נט ורנוֹ ן, האחוזה של וושינגטון, ובשנת ,1789 לאחר שהקונגרס בחר בוושינגטון לנשיא הראשון, ליר היה אחראי להכנת הבית בניו יורק, הבירה הזמנית של המדינה החדשה, קודם שמרתה וושינגטון ונכדיה הגיעו למקום. ליר ניהל את חשבונות הבית, ואת הונו הפרטי של וושינגטון.הנשיא וושינגטון מינה את ליר המהימן להיות לו לעיניים ואוזניים, ולדווח לו על מה שראה ושמע לאחר ש״התערב בנסיבות שונות בין ]2[ מ־1786אנשים מסוגים שונים ובעלי השקפות פוליטיות שונות״.ו ל ו 123הוא הבטיח להעניש את אל־קאדי חאשש, מושל טנג'יר שהורה לתקוף אוניות אמריקאיות, ואמר כי ידאג שגם מפקדי ספינות הפיראטים ישלמו ביוקר.אחר כך הקשיב הסולטאן לפרבל, ש״ניסה לשכנע אותו ביתרונות קשרי הסחר החופשי״ ואמר ש״הכנסות הקיסר ממקור זה יהיו גדולות בהרבה מכל הכנסה שהם יוכלו לצפות לה אם יהיו במצב מלחמה ]10[ זו הייתה טענה אמריקאית בשבחי הסחר החופשי, והסולטאן, איתנו״.שמצא את עצמו מול העוצמה החדשה של אמריקה, הקשיב בקשב רב. למחרת הוא מסר מכתב שיועד לג׳פרסון. ”להווה ידוע כי כל ההסכמים ]11[שנחתמו בין שתי המדינות שלנו נותרו בעינם״, כתב הסולטאן.נדרשו עוד ימים אחדים לתרגום ולהחלפת המסמכים שהקנו להבנה מעמד רשמי, אבל הלחץ הוסר.קומודור אדוארד פרבל נחל ניצחון חשוב בלי לירות ירייה אחת. מפליאה באותה מידה היא העובדה שדמי חסות לא שולמו ולא הובטחו. פרבל ניסח זאת בפשטות במכתב הביתה, למרי דירינג במיין, שכתב ]12[ מפגן כוח ברגע שהגיע לגיברלטר: ”הסכם שלום מכובד נחתם״.ברור, בתמיכה של איום אמיתי, הניב הרמוניה בין שתי המדינות.עכשיו נדרשו הקומודור והקונסול למקד את מרצם בפאשא יוסוף ובטריפוליטאים הטרדנים הבלתי נלאים. פרבל הבטיח לביינברידג׳ שתגבורת תצטרף לפילדלדפיה לאחר שבעיית מרוקו תיפתר, והוא התכוון לקיים את הבטחתו. אבל איש מהם לא היה יכול לדעת שהקומודור הורה לפילדלפיה לצאת אל מה שהיה עתיד להיות מסעה האחרון.142 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימידי אויביהם. זו הייתה אמורה להיות מכת מחץ — אם התוכנית הייתה מצליחה. אלא שהתוכנית השתבשה כמעט מיד. דקטור נוכח שהכניסה הקלה לטריפולי הייתה קלה מדי: האינטרפיד צברה מהירות נאה, נאה מדי, והסתכנה בהגעה לנמל באור היום. מאחר שדקטור לא העז לצמצם את המפרשים, שמא יתעורר חשדו של תצפיתן ערני למראה אוניית סוחר שמנסה להאט את מהירותה בהתקרבותה לנמל, הוא הורה לאנשיו להטיל למים חבל שנקשרו אליו סולמות, מוטות, דליים וקורות עץ, בתקווה שההתנגדות של כל שברי פסולת אלה תאט את מהירות הספינה. אחרי הורדת החבל אל המים, היו דקות אחדות של המתנה מתוחה. ואחר כך נשמו המלחים לרווחה, כשהספינה האטה ובה בעת נראתה כאילו היא שטה במלוא המהירות קדימה. התוכנית שרקמו עלתה יפה, והם יכלו לסמוך על החשכה שתסייע להם לחמוק בחשאי לתוך הנמל. דקטור הורה לרוב אנשי הצוות להישאר בסיפון התחתון. שישה אנשים לכל היותר הורשו להתהלך על הסיפון, ואלה שעשו זאת לבשו ַ בגדים אופייניים לאלה של מלחים מ ֶלטזים. הדגל הבריטי שהם הניפו הוליך מן הסתם שולל את הנמצאים בחוף, ועם הגיעם לטווח הראייה של המבצר האנגלי בטריפולי, נענה הדגל האנגלי שעל האינטרפידבהנפת היוניון ג׳ק על הקונסוליה הבריטית. לדידו של דקטור היה לכניסה איטית זו לנמל טריפולי טעם מר־מתוק. הוא ביקש להנהיג את המסע המסוכן והשתוקק נואשות להוכיח את אומץ ליבו בקרב. הוא קיווה שהגמול על הצלחה יהיה מינוי לתפקיד קפטן בצי ארצות הברית, שרק מעטים בשורותיו זכו לקידום כזה. אבל המשימה שלו הייתה להרוס ספינה שנבנתה בכסף שגייסו אזרחים אמריקאים ובזיעת אפם של עובדי המספנות בעיר הולדתו — ספינה שהקפטן הראשון שלה היה אביו שלו, סטיבן דקטור האב.לעת ערב שככה הרוח. בשעה שבע, כאשר האינטרפיד תמרנה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ו ל ו 117פרבל הצלחה כלכלית כקברניט ובעלים של אוניית סוחר, אבל עם הקמתו של צי ארצות הברית הוא ביקש להצטרף אליו, ובשנת 1798העניק לו הנשיא ג׳ון אדמס דרגת לוטננט. שנתיים לאחר מכן הוא הועלה לדרגת קפטן, ובהיותו מפקד הפריגטה אסקס בילה שנה תמימה בחציית האוקיינוס השקט לכיוון ג׳קרטה, ובליווי שיירת אוניות סוחר שעשתה את דרכה הביתה. פרבל לא היה מפקד נוח. בשנת ,1803 כאשר מונה לפקד על שייטת הים התיכון, הוא פיקח בבוסטון על הכנת הספינה שלו להפלגה. וכך, בזמן שהמתין להשלמת התיקונים, הוא מצא זמן לנסח הוראות קבע לאנשיו — 107 במספר, נתון שיא, אפשר לומר. אחת מהן אסרה ”חילול קודש, ניבול פה וגסות״, ואחרת הורתה לקצינים ללמוד את שמות אנשיהם, שמנו כ־400 נפש. ומההוראות האלה ככלל עלה מסר אחד ברור, כללי יותר: זה לא שיט תענוגות.עורו הבהיר של פרבל האדים בשנים שעשה בים, והוא סירק את שערו בכיוון המצח במאמץ לא מוצלח להסתיר את קרחתו. אבל ממש כמו הוראות הקבע שלו, גם עיניו הכחולות עזות ההבעה והתנהלותו קצרת הרוח לפעמים, בין השאר בגלל כיב כרוני בתריסריון, הביעו בבירור את הציפייה שלו שקציניו ואנשי הצוות שלו יקפידו על המשמעת בספינה. ֶּ פרבל המשיך בהכנותיו להפליג לחוף הב ֶּרברי. וכשמועד ההפלגה התקרב הוא כתב לאהובתו מרי דירינג, והביע את תקוותו ש״ניפגש שוב ]1[ בניגוד לגברת מוריס, רעיית קודמו ונהיה מאושרים יחד ימים רבים״.בתפקיד, האישה שפרבל אהב נשארה בבית, בפורטלנד שבמיין. בחודשים הבאים הוכיח פרבל עד כמה הוא שונה ממוריס. הוא לא היסס להעמיד את עצמו ואת הקונסטיטיושן — הפריגטה שלו שאך זה שופצה והוכנה למסע — בקו האש.***124פרק 11אסון ה\"פילדלפיה\"לאחר שוויתרנו על המרדף אחר ספינת הפיראטים, ההתנגשות בסלעים הפתיעה אותי כאילו הייתה אירוע שהתרחש בלב הים התיכון.]1[קפטן ויליאם ביינברידג׳, 12 בנובמבר 1803רוב לחודש מילא קפטן ויליאם ביינברידג׳ את פקודתו של פרבל ושט מול חוף טריפולי בלי שנתקל בשום ספינת פיראטים. הספינות החשודות היחידות שנראו נותרו מעבר להישג יד, ונשארו בטווח ההגנה של סוללות תותחי חומות העיר שהשקיפו על הים. אבל ב־31 באוקטובר, בשעה תשע בבוקר, כשהפילדלפיה הייתה כ־20 קילומטרים ממזרח לטריפולי, נראתה ליד החוף סירת מפרש חשודה שהתקדמה לעבר טריפולי. כמו כדי להקניט את ספינת הקרב הגדולה בהרבה, כלי השיט הלא־מזוהה הניף את דגל טריפולי. זו הייתה ספינה ֶּב ֶּרברית שניסתה לחמוק מההסגר, והפילדלפיה פתחה במרדף אחריה.עד מהרה הפילדלפיה נעה בכוח כל מפרשיה. אף שהפריגטה הייתה במרחק רב מהחוף החליט ביינברידג׳ למנוע מכלי השיט הקטן יותר להגיע לנמל. הפילדלפיה הגבירה אפוא את מהירותה והדביקה את ספינת הפיראטים. זמן־מה לפני השעה אחת־עשרה העריך ביינברידג׳ שהספינה הקטנה נמצאת בטווח הירי והורה לצוות התותחנים שבקדמת ק141 ספינות צי ארצות הברית התקרבו לנמל טריפולי, בא משב רוח עז מהצפון והסיע אותן למרחק של קילומטרים רבים ממזרח ליעד. הסערה שככה לאחר שלושה ימים, ועברו עוד חמישה ימים של שיט עד שה ֶ אינטר ּפיד הקטנה של לוטננט דקטור וה ֶסירן שליוותה אותה היו קרובות שוב לנמל טריפולי. אינטרפיד היה השם החדש שניתן לספינת הפיראטים מאסטיקולאחר שנתפסה בידי האמריקאים והוסבה לספינת קרב. הצפיפות בספינה הייתה רבה, שכן היא תוכננה לצוות של שני תריסרים ואוישה עתה בידי שבעים וחמישה אנשים. הדרגשים בספינה הספיקו לפחות ָ משליש מהאנשים שעל סיפונה, ולכן חַלק דקטור את תאו הקטן עם שלושה קצינים אחרים ועם רופא הספינה, ואילו רבים קבעו את מקום הלינה שלהם בין החביות בגוף הספינה שורץ החולדות. מזון מקולקל, ים סוער והפחד שהספינה הקטנה שלהם תטבע, לא תרמו להעלאת המורל. אבל לבסוף, בשעת בוקר מאוחרת של 16 בפברואר,האינטרפיד כמעט הגיעה אל היעד. בהתאם לתוכנית היא הייתה אמורה לשעוט קדימה, כי היא הייתה מצוידת בתרנים נמוכים ובמפרשים משולשים, צורה שחיקתה את עיצובן של האוניות המקומיות, כדי שלא לעורר חשד או בהלה.הסירן נועדה לשוט במרחק של שבעה קילומטרים אחריה. מתכנני המשימה — פרבל ודקטור )בהנחיית ביינברידג׳( — הורו לשנות גם את מראה הספינה הדו־תורנית הצבאית, הסירן. היא נצבעה אפוא מחדש, ראשי התרנים שלה הוסרו ופתחי התותחים נסגרו.עם רדת החשכה הייתה האינטרפיד אמורה להטיל עוגן בפתח הנמל, ולאחר בואה של הסירן היו היא וכמה סירות מהסירן אמורות להתקרב לפילדלפיה בחסות הלילה. התוכנית הייתה שהלוטננט וכמה צוערים יובילו כמה צוותים של מלחים אל סיפונה של הפריגטה כדי להצית אותה. משימתם הייתה להשמיד את הספינה, ועל ידי כך להעלות את המורל של האמריקאים ולחטוף יתרון חשוב Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

125 הספינה לפתוח באש. בגלל החשש מהמים הלא מוכרים של טריפולי — קפטנים אמריקאים אחרים דיווחו על מכשולים לא ממופים במי החוף ועל רוחות בלתי צפויות ליד החוף — בדקו שלושה מאנשי הצוות שוב ושוב את עומק המים. הם דיווחו שעומק המים הוא יותר מ־12 מטרים, * של הפילדלפיה. לספינת המלחמה כלומר פי שניים בקירוב מהשוֹ קעהאמריקאית לא נשקפה אפוא שום סכנה. התותחנים האמריקאים ירו ברציפות במהלך המרדף. בשעה אחת־עשרה וחצי העיר הייתה קרובה וחומותיה נראו בבירור. כדי שלא להסתכן בחדירה לטווח האש של תותחי החוף פקד ביינברידג׳ בחוסר רצון על ההגאי לשנות כיוון. הוא נאלץ להשלים עם העובדה שנבצר ממנו לתפוס את הפיראטים הטריפוליטאים. הפילדלפיה פתחה בסיבוב ארוך ואיטי אל כיוון הרוח, הלאה מהעיר. המרדף תם, והפיראטים יצאו ללא עונש מהתקרית. על הסלעיםרגעים אחדים אחרי כן נטתה הפילדלפיה על צידה מכוח התפנית. גופה הגדול של הספינה רעד שעה שהחרטום התרומם לגובה של קרוב לשני מטרים מעל פני המים. רגע אחד היא שטה בים במהירות של כ־15קילומטרים בשעה, ורגע אחרי כן היא הייתה תקועה ללא תנועה, אי עץ מעשה ידי אדם שנעצר במרחק פחות משלושה קילומטרים מהחוף.הפילדלפיה עלתה על שרטון.הקפטן עמד המום על הגשר. המפות לא הראו שום שוניות והמדידה האחרונה מצאה עומק מספיק של כ־11 מטרים. אבל לא היה זמן לתהייה. * מידת השקיעה של ספינה במים. המרחק האנכי בין פני המים ותחתית כלי שיט שצף במים ]הערת המערכת[.132פרק 12בחסות החשכההורדת דגלנו לפני כל אויב היא עניין קשה; אבל כניעה לאויב חסר תרבות, שהיה יעד ללעג, הייתה משפילה.קפטן ויליאם ביינברידג׳ אמצע נובמבר, כאשר ליווה את טוביאס ליר ואת רעייתו לאלג׳יר, שם עמד ליר לתפוס את משרת הקונסול, לא ידע קומודור אדוארד פרבל דבר על גורלה של הפילדלפיהבהגיעם לחוף מצא פרבל עיר מסבירת פנים. הקונסול היוצא, ריצ׳רד או׳בריאן היה עדיין במקום, והוא היה עתיד להישאר בו עד האביב, כדי להקל את התאקלמותו של קולונל ליר במקומו החדש. אף על פי שהדיי נעדר מהעיר, או׳בריאן לקח את הבאים לסיור באזור. באלג׳יר סיירו הבאים בפרדסים, באורוות ובמספנות של השליט. הם סיירו גם בגני הארמון, ופרבל תיאר אותם אחר כך כמטופחים מאוד ואף ”קסומים״. זה היה יום נעים מאוד, הוא כתב למרי דירינג במיין. הוא הגיע למסקנה שאלג׳יר היא יעד ”מעורר קנאה״ לנציג דיפלומטי, אם כי בהיותו אדם זהיר הוא היה ער גם לכך ש״גחמה של הרודן יכולה להפוך ]1[אותו למקום מסוכן״.למחרת הרימה הקונסטיטיושן עוגן. קומודור פרבל התכונן לבצע ב140 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליללא אישור של וושינגטון, פרבל היה מנוע מלהתחייב, אבל הוא התלהב מהתוכנית, ומיד הביע את דעתו במכתב שכתב למזכיר הצי. ”למרות מחסור בכסף, באבק שריפה ובתותחי שדה ]...[ חמיד סבור שסיוע שלנו בדרך הים יאפשר לו להשתלט על טריפולי, מה שיוכל ללא ]7[ הוא עודד את נציגיו של חמיד, ספק לקרות בתוך פחות מחודשיים״.ושיתף אותם בכמה מרעיונותיו בדבר תקיפת טריפולי לאחר שהשייטת שלו תקבל את הספינות ואבק השריפה הנדרשים. שני הצדדים פרשו מהפגישה בתחושה של אופטימיות באשר לפעולה שתוכננה לאביב ולקיץ. עם זאת, לפרבל היו גם דאגות מיידיות יותר. במרכזן ניצבה התוכנית שהוכנה לפילדלפיה, אם כי פרבל לא הזכיר אותה בשיחתו עם סוכניו של חמיד, בידיעה שאם יגיע ולו רמז עליה לאוזניים הלא־נכונות, עלולה התוכנית להסתיים בכישלון הרה אסון ואובדן חיי אדם רבים.במהלך הפגישות שניהל במלטה בינואר ,1804 הייתה לפרבל גם שיחה אחרת. שגריר טריפולי מסר לו את הדרישה של הפאשא: 100,000דולר תמורת השבויים. כמו כן התקיימו שיחות על החלפת הפילדלפיה בספינה דו־תורנית. הטריפוליטאים הודו שאין להם המיומנות להשיט את הפריגטה הגדולה, למרות נוכחותו של האדמירל העליון מוראט ראיס, העריק הסקוטי. אבל פרבל לא מיהר לסגור עסקה. חסר לו ההון הדרוש; והוא קיווה שהכופר לא יידרש בסופו של דבר. שליחות מסוכנתהמבצע נשמע פשוט מאוד בפקודות. \"היכנסו לנמל בלילה״, פקד פרבל. ]8[”עלו על הפריגטה פילדלפיה, שרפו אותה וצאו במהירות מהנמל״.ֶ מקבל הפקודות, לוטננט סטיבן דָק ּטור, התכוון לבצע אותן כלשונן, אבל איתני הטבע סירבו לשתף פעולה. ב־7 בפברואר, בשעה ששתי Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

126 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאנשי צוות הפילדלפיה נדרשו לפעול להצלת ספינתם, שנתקעה קרוב כל כך למעוז של האויב.ביינברידג׳ נשאר שקט ושקול. עד מהרה התברר לו שחרטום הספינה נח על סלעים בעומק של פחות מארבעה מטרים מתחת לפני המים. אחרי התייעצות עם קציניו הוא החליט לנסות להחזיר את חרטום הספינה למים עמוקים יותר ועל ידי כך לשחרר אותה לציפה חופשית. שלושה עוגני חרטום הוטלו לים והכבלים שלהם נחתכו כדי להקטין את משקל הספינה. התותחים הופנו לעבר הירכתיים כדי להקטין את המשקל על החרטום. אבל כשהחרטום החל כמעט מיד להתרומם, באו רוח עזה וגלים גבוהים ותקעו את הפילדלפיה עמוק יותר בקרקעית הים.אפילו במרחק של שלושה קילומטרים מהחוף, המצוקה שהספינה הגדולה נקלעה אליה בלטה בעליל. חרטומה היה מורם, והיא נטתה בזווית חדה על צידה. לטריפוליטאים נראתה הפילדלפיה כטרף קל ֶּ לתותחיהם — ולשבייה. לא עבר זמן רב ותשע ספינות תותחים ב ֶּרבריוֹ ת נצפו מגיחות מתוך נמל טריפולי ושטות בכיוון הספינה התקועה. המתרחש בשעות שלאחר מכן על הפילדלפיה לוט בערפל. הקצינים הגיעו למסקנה שיש להטביע את התותחים כדי להקטין את משקל הספינה. עד מהרה אפוא גלגלו המלחים שבספינה את תותחי הברזל הגדולים לים. חביות מים רוקנו מתוכה וכל החפצים הכבדים הוטלו למים. כמוצא אחרון נחתך התורן הראשי. אבל הספינה סירבה לצוף לחופשי. תותחנים אחדים איישו את עמדות התותחים שהושארו וירו על ספינות התותחים שהקיפו את הפריגטה האמריקאית. אבל מאחר שהספינה נטתה על צידה, התותחים שבצידה האחד היו מכוונים אל המים ואלה שבצידה האחר כוונו אל השמים. תותחני הצי האמריקאי המאומנים היטב לא יכלו לעשות הרבה, והאויב עמד חיש מהר על היתרון שיש לו. לאחר שהתמקמו בעמדות שהאמריקאים לא יכלו להשיב 131 שעות אחדות אחרי כן, אפשר שהיה רואה את הנגר של הפילדלפיה ועוד כחמישים שבויים מועלים בהשגחת סוהריהם החמושים על הפריגטה הלכודה. הפיראטים חשו שסערה ממשמשת ובאה, וקיוו כי הרוח המתחזקת והסערה שתבוא בעקבותיה ירימו את הפילדלפיה וישחררו אותה מכלאה. הרעיון היה, שבמקרה כזה הנגר יפקח על תיקונים מהירים בספינה, ואנשי הצוות ישיטו את הפריגטה לנמל. הפיראטים צדקו בעניין מזג האוויר. רוחות מערביות גרמו לסערה עזה, וזו יחד עם הגאות הרימו את הפילדלפיה. הספינה השתחררה מהשרטון וצפה לחופשי. למרות החורים שקדחו הנגרים בגופה בפקודת ביינברידג׳ — ואולי הודות לתיקונים שאנשי הצוות אולצו לבצע בפקודת שוביהם — הפילדלפיה החזקה נשארה כשירה להפלגה.קפטן ויליאם ביינברידג׳ כשל שוב. אילו החזיק מעמד עוד שעות אחדות, אפשר שהיה יכול לשחרר את הספינה שלו מהשרטון ולהשיטה לחופשי. במקום זאת הוא מילא שוב תפקיד מרכזי בכניעה מיותרת. עכשיו, משהייתה ברשותם המלאה של הטריפוליטאים, הייתההפילדלפיה ֵ פרס שהפאשא יכול באמת ובתמים להתגאות בו. השן השנייה בקלשון האסטרטגיה של פרבל — התקפה על טריפולי — התרופפה ונפלה. 139 והידיעות המודיעיניות של ביינברידג׳ עשוי להניב את הפתרון. אפשר שהמרכיבים הנכונים כבר היו בהישג ידו של פרבל: עירוב של מזל — כבר הייתה לו ”אוניית סוחר״, המאסטיקו — ואומץ הלב מהסוג שלוטננט דקטור היה ככל הנראה משופע בו. האופציה החמידית פרבל פיתח גם אסטרטגיה חשאית רחבה יותר. באישורם של ג׳פרסון ומדיסון, הקונסול איטון ואחרים המשיכו לקיים שיחות עם סידי חמיד קרמנלי, אחיו של יוסוף. הוא עדיין רצה להשיב לעצמו את הכס החוקי של פאשא טריפולי, אבל כדי להשיגו הוא נדרש לעזרת האמריקאים. כשקיבל מכתבים ששלחו לו סוֹ כנים של חמיד, ארגן פרבל פגישה איתם במלטה. הסוכנים דיווחו לפרבל שחמיד נסע לעיר אלכסנדריה במצרים ושהוא עדיין גולה מארצו. אבל גם לו היו תוכנית ואוהדים, והוא יכול לארגן צבא גדול של ערבים. אם האמריקאים יוכלו להתחייב להירתם למשימה ולספק לו סיוע ימי כלשהו, הוסיפו הסוכנים, כוח זה יוכל ַ לצעוד ביבשה ממצרים לד ָרנה, עיר בצפון־מזרח לוב של היום. חמיד ואיטון סברו כי בעזרת כוח אש אמריקאי מכיוון הים, יוכל חמיד לסלק את אחיו ולתפוס את השלטון בטריפולי. לחמיד הייתה גם הבטחה לאמריקאים, הבטחה שפרבל ידע שתשמח את הממונים עליו. הוא הבטיח שאם האמריקאים יסייעו לו בכסף ובציוד הצבאי שהוא מבקש, ובכך יאפשרו לזכות בשלטון שמגיע לו, הוא ישחרר את כל העבדים והשבויים הנוצרים, בהם 307 הימאים של הפילדלפיה, וכן יסכים לכונן שלום תמידי עם ארצות הברית. יתרה מזאת, הוא ירשה לצי ארצות הברית להפוך את טריפולי לבסיסו הקבוע ולהציב כוח צבאי במבצר הראשי שלה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

127 מהן אש, כיוונו התותחנים הטריפוליטאים גבוה אל תורני הפילדלפיה, וריסקו תרנים ומפרשים בניסיונם לנטרל את הספינה ולמנוע ממנה כל סיכוי להימלט.עד שעות אחר הצהריים המוקדמות הבינו ביינברידג׳ וקציניו שמצבם נואש. ”מצבנו היה כשל אדם הקשור לעמוד המותקף בידי ]2[ תיאר זאת כעבור זמן הקפטן באוזני טוביאס ליר. בפעם חמוש״,השלישית בחייו הסגיר הקפטן חסר המזל את הספינה שלו.לפני כן הוא הורה להשליך לים את אבק השריפה ולסתום את משאבות הספינה, ושלח נגרים לקדוח חורים בקרקעית הספינה כדי שתטבע לאחר שתיפול לידי הטריפוליטאים. ביודעו איזה נזק נגרם לבריטים לאחר שהאמריקאים תפסו את ספר הצופן הימי שלהם לפני קרב יורקטאון עשרים ושתיים שנה קודם לכן, הוא קרע לגזרים את דפי הצופן האמריקאי והורה לשרוף את הניירות ולהשליך אותם לים. אקדחים, מוסקטים, מצ׳טות, רמחים וכלי נשק אחרים הושלכו גם הם למים. ביינברידג׳ החליט שאם נגזר עליו להסגיר את הספינה שלו לידי הפאשא, הוא ידאג שהיא תהיה פרס חסר ערך ככל האפשר.בשעה ארבע אחר הצהריים הורידה הפילדלפיה את דגלה לחצי התורן.השפלה שנייהויליאם ביינברידג׳ ביש המזל ביקש את נפשו למות. זה היה גרוע אף יותר מההשפלה שספג כמפקד הג׳ורג׳ וושינגטון. יום אחרי הסגרת הפילדלפיה הוא כתב לאשתו: ”חסד הייתה עושה לי ההשגחה העליונה ]3[אילו ירה האויב בראשי בירייה לאחר שהספינה שלנו נתקעה בסלע״.משהורד דגל הפילדלפיה נצרו ספינות התותחים של האויב את האש. ואולם למרבה הפליאה הספינות הטריפוליטאיות לא מיהרו לשוט 130 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי]7[ לבסוף קיבלו אנשי תותחים יחידה, הוא ללא ספק מוג לב או בוגד״.הצוות לחם גס ונכלאו בבית סוהר אפל, בחדר גדול אחד שהיה צר מלהכיל בנוחות את כל הצוות. יריעות בלויות של מפרשים שימשו להם שמיכות, ובגלל הצפיפות, רבים נאלצו לעשות את הלילה בישיבה ואפילו בעמידה. רבים מאנשי הצוות הועבדו בפרך. צוותים של ארבעים־חמישים אנשים העבירו גושי אבן גדולים — משקלם שתיים עד ארבע טונות, חלקם באורך של כחמישה מטרים, מוטענים על עגלות עם גלגלים בקוטר של שלושה מטרים — אל חומות העיר. כמו שוורים רתומים, אולצו השבויים למשוך את כלי הרכב המגושמים, תחת משמר של חיילים חמושים במוסקטים ובשוטים. ”עבדנו בראשים גלויים ויחפים״, ֶ דיווח נגר הספינה אלייג׳ה שוֹ . ”הצוואר שלנו נכווה והפך לשלפוחית מושלמת״. הם ספגו הצלפות שוט תכופות ו״גופנו המורעב העיד על ]8[איכות האוכל שקיבלנו״.מהקצינים נחסכה עבודה כזאת. בשבתם על גג הקונסוליה לשעבר הם נהנו מנופה של העיר, על ארמון הפאשא, הנמל והים התיכון שמעבר. בהגיעם לקונסוליה, הם ראו גם את הפילדלפיה, רכובה על השרטון ולכודה בו. ביום הראשון לשביים שטו סירות הנמל הלוך ושוב, וחזרו עם השלל שלקחו מהספינה האמריקאית. ארגזי בגדים ושאר חפצים שניצלו הוצעו לשבויים, אבל במחירים גבוהים כל כך שרק אחדים מהקצינים יכלו להרשות לעצמם לקנות את חפציהם שלהם.קפטן ביינברידג׳, שהורשה להחזיק כלי כתיבה, תיאר את המאורעות לא רק לרעייתו, אלא גם במכתב רשמי שנועד למזכיר הצי. ”פורענות כופה עלי את יצירת הקשר הקשה ביותר בחיי״, הוא קונן במכתבו. ”בצער העמוק ביותר הנני להודיעך על אובדן הפריגטה פילדלפיה של ]9[ארצות הברית״.ביינברידג׳ קבע שהנזק שנגרם לספינה בלתי הפיך, ושהיא מועדת עכשיו לריקבון ולהרס בגלי הים. עם זאת, אילו עמד על גג הקונסוליה 138 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימוצפנים, נעזר ביינברידג׳ ב״דיו סתרים״ שאותה הכין ממיץ ליים או לימון. בין שורות נראות לעין של מכתב רגיל למראה נכתבו מסרים סמויים מעין, שצצו ועלו בצבע חום קריא כשהמכתב הוחזק מעל להבה. במכתביו, ובידיעות שכתב בספרים ששאל מהקונסול המסייע־תמיד ]5[ֶ ניסן, סייע ויליאם ביינברידג׳ לפרבל לרקום את תוכניתו הסודית.מאז נפילתו בשבי דיווח ביינברידג׳ על הנעשה בנמל, כולל כניסת ספינות הפיראטים אליו ויציאתן ממנו. הוא מסר אילו ספינות היו בתיקונים, הוא מנה את התותחים ”בכוח הימי של העוצרות הזאת )ככל ]6[ וחשוב מכול, הוא דיווח בקביעות למפקדו שהתאפשר לי לקבוע(״,קומודור פרבל על תוכניותיו של הפאשא בכל הנוגע לפילדלפיהעד תחילת דצמבר הושבו לספינה תותחיה. היא נשארה בנמל, שם הייתה נוכחותה תזכורת מכאיבה שהחזירה את ביינברידג׳ לאותו יום אוקטובר מר ונמהר. עם זאת, נוכחותה גם עוררה בו הרהורים והעלתה בו רעיונות. ב־5 בדצמבר הוא כתב לפרבל, שלדעתו יש להשמיד את הספינה באמצעות אבק שריפה וירי. הוא חשב שניתן לבצע את המשימה תוך שימוש ב״אוניית סוחר ]שתישלח[ לתוך הנמל, כשאנשי כוח המשימה המוחבאים בתוכה ינווטו אותה היישר אל הפריגטה״. למשימה נשקפה סכנה קטנה מצד הארטילריה הטריפוליטאית, שכן לקראת בוא החורף הועלו רבות מספינות התותחים של טריפולי אל החוף, וככל שביינברידג׳ ידע, ארבעה תותחי חוף בלבד היו מכוונים אל הפילדלפיה. הוא היה בטוח שניתן להפתיע את הטריפוליטאים. הקפטן הציג את תוכניתו בענווה. אחרי הכול, הוא ולא פרבל היה מי שכבודו נרמס כתוצאה מלכידתה של הפילדלפיה. ”ואנא, אל תייחס לי להיטות רבה מדי״, הוא כתב לפרבל, ”לאור השימוש שאני עושה ַ בהשערות לביסוס רעיונותי״.כשקרא את מכתבו של ביינברידג׳, נוכח פרבל שפתרון בעיית הפילדלפיה אינו בהכרח בגדר משימת התאבדות. הוא הגיע למסקנה, ששילוב של רעיונותיו המוצלחים ביותר עם התעוזה של דקטור Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

128 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאל הספינה האמריקאית. אפשר שהפיראטים לא האמינו למזלם הטוב או שהם חששו ממארב שהוכן להם. לבסוף, מרוב כעס, שלח ביינברידג׳ סירה ובה קצין להבטיח לאויב שהוא מתכוון להסגיר את הספינה בשלום. רק אז, ב־31 באוקטובר, בשעה שש בערב, טיפסו הטריפוליטאים על דופנות הפריגטה ועלו על סיפונה. האמריקאים נראו מוזרים מאוד לפיראטים. לאחר ששמעו סיפורים עוכרי שלווה על יחסם של הפיראטים לשבוייהם, ועל עור נצרב בשמש הצהריים הקופחת וקופא בצינת הלילות במדבר, לבשו מלחים רבים שלושה־ארבעה זוגות מכנסיים ודחסו אספקה מתחת לחולצותיהם. עתה היו המלחים הלבושים היטב מטרות מפתות לפיראטים, ואלה קרעו את בגדיהם, ובתוך כך שדדו שעונים, כסף, טבעות וחפצי ערך אחרים. חרבות הקצינים נחטפו ומעיליהם הוסרו. עד מהרה נראו הפיראטים צועדים בספינה בבגדיהם החדשים. ביינברידג׳ נאלץ לדחוף בכוח ]4[ רופא הפילדלפיה פיראט ששם עין על תליון שנשא את דיוקן רעייתו.איבד את הציוד הרפואי שלו. איש לא היה בטוח מפגיעה כאשר הבוזזים החלו להתקוטט בינם לבינם על חפציהם של האמריקאים.לאחור שהצטוו להיכנס לספינות התותחים אולצו השבויים לחתור ]5[אל היבשה, כששוביהם ”עומדים עם חרבות שלופות מעל ראשינו״.שבויים אחדים הושלכו מהסירות העמוסות וננטשו בים כשהברירה בידם — לשחות אל החוף או לטבוע.לאחר הגיעם לעיר הוצעדו השבויים ברחובות לקול קריאות הלעג של הטריפוליטאים השמחים. הם עברו על פני אנשי המשמר המובחרים של הפאשא, שהיו חמושים בחרבות, במוסקטים, באקדחים ובגרזינים. כמה מאנשי המשמר ירקו על השבויים שעברו על פניהם.התהלוכה הסתיימה בארמון הפאשא. כאן הם עברו בכמה אולמות וגרמי מדרגות חשוכים קודם שהגיעו לחדר מעוטר בפאר עם רצפת שיש, שטיחים מהודרים וקירות מקושטים בעבודות אמייל מעודנות. השבויים סודרו בחצי גורן סביב כס מלוכה מוגבה, מכוסה ביריעת 129 קטיפה שעוטרה בשוליה באריג זהב משובץ באבני חן, שעליו ישב הפאשא. הוא לבש גלימת משי רקומה בזהב, על ראשו היה טורבן לבן מעוטר בסרטים, ועל חגורתו המשובצת ביהלומים היו תלויים שני אקדחים וחרב זהב. הופעתו הרשימה את האמריקאים. הוא היה כבן שלושים וחמש, גבה קומה, ולו זקן כהה ארוך. הוא לא אמר דבר לפיראטים שלו, אלא ”השביע את יצר הגאווה והסקרנות שלו בהתבוננות בנו בהבעה של ]6[ לאחר מכן הוא הורה להוציא מהחדר את המלחים ניצחון וקורת רוח״.האמריקאים הפשוטים וציווה על הקצינים האמריקאים לצעוד לפניו.הקצינים סעדו בארמון הפאשא. לאחר מכן הם נלקחו אל המבנה שבו שכנה הקונסוליה האמריקאית עד יציאתו של הקונסול קתקארט מטריפולי, ושם הם ישנו על מחצלות ושמיכות שנפרשו על הרצפה. לבקשתו של ביינברידג׳, האיש שקתקארט מינה לממונה על הקשרים עם אמריקה, הקונסול הדני ניקולס גיאורג ניסן, זומן להתייצב אצל השליט. הוא הבטיח לעשות כמיטב יכולתו לספק לקצינים השבויים את האמצעים הבסיסיים לקיום נוח, ולמחרת חזר עם מזרנים, שמיכות וסלי פירות. בחודשים הבאים הוא היה לצינור הכסף והמצרכים שנשלחו לשבויים.לרשות הקצינים עמד הבית הנטוש כולו והם קיבלו מספיק מזון, אבל אנשי הצוות האחרים התמודדו עם קשיים אמיתיים. רבים מהם הגיעו רטובים לגמרי, וקיבלו בהכרת תודה בגדים יבשים תמורת מדיהם ספוגי המים, בלי לחשוד שלעולם לא יראו עוד את המדים האלה. בערב הראשון לשביים הם לא קיבלו כל אוכל, ונאלצו לעשות את הלילה בחצר, תחת כיפת השמים. למחרת בבוקר נחקרו אנשי הפילדלפיה בידי האדמירל הבכיר מוראט ראיס, העריק הסקוטי שפיקד על המסעודה. פיטר לייל לגלג על ביינברידג׳. ”אדם שמפקד על פריגטה עם ארבעים וארבעה תותחים ושלוש מאות אנשי צוות, ומוריד את הדגל שלו לחצי התורן מפני סירת 137 את הקפטן וקציניו. זו אינה אוניית סוחר תמימה, הוא אמר לפרבל, ]4[האונייה הזאת השתתפה בלכידת הפילדלפיהחיפוש יסודי באונייה הקטנה — הוא לא ארך זמן רב, כי אורכה היה עשרים מטרים בלבד — העלה שהוא צדק. מלח אמריקאי מצא במאסטיקו חרב שהייתה שייכת לאחד הקצינים בפילדלפיה. ככל הנוגע לפרבל, זו הייתה ראיה מספקת לכך שאנשיה נמנו עם בוזזי הפריגטה האמריקאית. החלטה זו הפכה את המאסטיקו לשלל מלחמה, ופרבל הורה לכמה מאנשיו לעלות על סיפונה ולהשיט אותה לסירקוז. כעבור זמן, בפברואר, התכנס שם בית משפט של האדמירליות, מצא כי הספינה אכן השתתפה בתפיסת הפילדלפיה, וכתוצאה מכך העניק אותה רשמית לארצות הברית.ואולם עד אז היא כבר קיבלה שם חדש, בעלים חדשים ופקודות לחזור לנמל טריפולי.מרגל בעומק האויבפרבל אסף מודיעין על הפעילות בטריפולי, ומקור המידע האיכותי ביותר שלו היה ביינברידג׳. לביינברידג׳, שישב במעצר בית בטריפולי, התאפשר לראות במו עיניו, בעזרת טלסקופ ביתי שקיבל מהקונסול ֶ ניסן, מה מתרחש בנמל, וכן היו לו אמצעי תקשורת עם האמריקאים. הפאשא, מתוך מחשבה שהשבוי יהיה הטוען המשכנע ביותר להבטחת תשלום כופר לשחרורו, אישר לו לשלוח מכתבים. עם זאת, מאחר ששוביו נהגו לקרוא את מכתביו קודם ששלחו אותם, ביינברידג׳ לא היה יכול לדווח ישירות על תוצאות תצפיותיו. לפחות לא בדרך המקובלת.מתוך נחישות להועיל גם בעת כליאתו, מצא ביינברידג׳ אמצעים חשאיים למסירת מידע שהיה עשוי לסייע לחבריו. תחילה הוא השתמש בצופן להעברת שדריו, וכאשר הפאשא החל לחשוד שהמכתבים Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

128 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאל הספינה האמריקאית. אפשר שהפיראטים לא האמינו למזלם הטוב או שהם חששו ממארב שהוכן להם. לבסוף, מרוב כעס, שלח ביינברידג׳ סירה ובה קצין להבטיח לאויב שהוא מתכוון להסגיר את הספינה בשלום. רק אז, ב־31 באוקטובר, בשעה שש בערב, טיפסו הטריפוליטאים על דופנות הפריגטה ועלו על סיפונה. האמריקאים נראו מוזרים מאוד לפיראטים. לאחר ששמעו סיפורים עוכרי שלווה על יחסם של הפיראטים לשבוייהם, ועל עור נצרב בשמש הצהריים הקופחת וקופא בצינת הלילות במדבר, לבשו מלחים רבים שלושה־ארבעה זוגות מכנסיים ודחסו אספקה מתחת לחולצותיהם. עתה היו המלחים הלבושים היטב מטרות מפתות לפיראטים, ואלה קרעו את בגדיהם, ובתוך כך שדדו שעונים, כסף, טבעות וחפצי ערך אחרים. חרבות הקצינים נחטפו ומעיליהם הוסרו. עד מהרה נראו הפיראטים צועדים בספינה בבגדיהם החדשים. ביינברידג׳ נאלץ לדחוף בכוח ]4[ רופא הפילדלפיה פיראט ששם עין על תליון שנשא את דיוקן רעייתו.איבד את הציוד הרפואי שלו. איש לא היה בטוח מפגיעה כאשר הבוזזים החלו להתקוטט בינם לבינם על חפציהם של האמריקאים.לאחור שהצטוו להיכנס לספינות התותחים אולצו השבויים לחתור ]5[אל היבשה, כששוביהם ”עומדים עם חרבות שלופות מעל ראשינו״.שבויים אחדים הושלכו מהסירות העמוסות וננטשו בים כשהברירה בידם — לשחות אל החוף או לטבוע.לאחר הגיעם לעיר הוצעדו השבויים ברחובות לקול קריאות הלעג של הטריפוליטאים השמחים. הם עברו על פני אנשי המשמר המובחרים של הפאשא, שהיו חמושים בחרבות, במוסקטים, באקדחים ובגרזינים. כמה מאנשי המשמר ירקו על השבויים שעברו על פניהם.התהלוכה הסתיימה בארמון הפאשא. כאן הם עברו בכמה אולמות וגרמי מדרגות חשוכים קודם שהגיעו לחדר מעוטר בפאר עם רצפת שיש, שטיחים מהודרים וקירות מקושטים בעבודות אמייל מעודנות. השבויים סודרו בחצי גורן סביב כס מלוכה מוגבה, מכוסה ביריעת 129 קטיפה שעוטרה בשוליה באריג זהב משובץ באבני חן, שעליו ישב הפאשא. הוא לבש גלימת משי רקומה בזהב, על ראשו היה טורבן לבן מעוטר בסרטים, ועל חגורתו המשובצת ביהלומים היו תלויים שני אקדחים וחרב זהב. הופעתו הרשימה את האמריקאים. הוא היה כבן שלושים וחמש, גבה קומה, ולו זקן כהה ארוך. הוא לא אמר דבר לפיראטים שלו, אלא ”השביע את יצר הגאווה והסקרנות שלו בהתבוננות בנו בהבעה של ]6[ לאחר מכן הוא הורה להוציא מהחדר את המלחים ניצחון וקורת רוח״.האמריקאים הפשוטים וציווה על הקצינים האמריקאים לצעוד לפניו.הקצינים סעדו בארמון הפאשא. לאחר מכן הם נלקחו אל המבנה שבו שכנה הקונסוליה האמריקאית עד יציאתו של הקונסול קתקארט מטריפולי, ושם הם ישנו על מחצלות ושמיכות שנפרשו על הרצפה. לבקשתו של ביינברידג׳, האיש שקתקארט מינה לממונה על הקשרים עם אמריקה, הקונסול הדני ניקולס גיאורג ניסן, זומן להתייצב אצל השליט. הוא הבטיח לעשות כמיטב יכולתו לספק לקצינים השבויים את האמצעים הבסיסיים לקיום נוח, ולמחרת חזר עם מזרנים, שמיכות וסלי פירות. בחודשים הבאים הוא היה לצינור הכסף והמצרכים שנשלחו לשבויים.לרשות הקצינים עמד הבית הנטוש כולו והם קיבלו מספיק מזון, אבל אנשי הצוות האחרים התמודדו עם קשיים אמיתיים. רבים מהם הגיעו רטובים לגמרי, וקיבלו בהכרת תודה בגדים יבשים תמורת מדיהם ספוגי המים, בלי לחשוד שלעולם לא יראו עוד את המדים האלה. בערב הראשון לשביים הם לא קיבלו כל אוכל, ונאלצו לעשות את הלילה בחצר, תחת כיפת השמים. למחרת בבוקר נחקרו אנשי הפילדלפיה בידי האדמירל הבכיר מוראט ראיס, העריק הסקוטי שפיקד על המסעודה. פיטר לייל לגלג על ביינברידג׳. ”אדם שמפקד על פריגטה עם ארבעים וארבעה תותחים ושלוש מאות אנשי צוות, ומוריד את הדגל שלו לחצי התורן מפני סירת 136 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבשעה עשר, מתוך מחשבה שאין לו סיבה לחשוש מהצי המלכותי, עמד הקפטן הטריפוליטאי על הסיפון עם כעשרים מאנשיו והמתין לקבל את פניה של הספינה המתקרבת.כששתי הספינות האמריקאיות הורידו באחת את דגל היוניון ג׳ק והניפו את דגל הפסים והכוכבים, החלה פעילות קדחתנית מבולבלת בכלי השיט הטריפוליטאי. ואולם הואיל והספינות האמריקאיות היו גדולות בהרבה מהאונייה הטריפוליטאית, ומצוידות במספר גדול הרבה יותר של תותחים, לא נותר לקפטן של אוניית הסוחר הקטנה יותר אלא להיכנע.אחד הקצינים האמריקאים נשלח אל האונייה הטריפוליטאית, וכשעלה עליה נאמר לו, באמצעות מתורגמן, שהקפטן טורקי והיעד שלו הוא קונסטנטינופול. לדברי הקפטן, כלי השיט, שנקראמאסטיקוֹ , הוא אוניית סוחר עות׳מאנית, שמפליגה לאורך החוף ועוגנת בטריפולי ובבנגאזי. אנשי הצוות, שמנו אחד־עשר יוונים וטורקים, היו שותפים לטענתו. אבל הנוסעים נראו לאמריקאים מוזרים. בנוסף לארבעים ושניים עבדים אפריקאים, היו על סיפונה שני קצינים טריפוליטאים שפיקדו על עשרה חיילים. בסיפון העליון של האונייה היו שני תותחים, ותופעה מתמיהה כפליים באוניית סוחר, שני תותחים נוספים היו בסיפון התחתון, יחד עם מצבור של מוסקטים ושל אקדחים. המאסטיקוֹ לא נשאה שום מסמך באנגלית ואיש מהאמריקאים לא היה יכול לקרוא את מסמכיה, שהיו כתובים בערבית ובטורקית. אלא שאז התערב בסיפור אחד מקציני הרפואה של הקונסטיטיושן, וסייע לחשוף את זהותה האמיתית של האונייה: שבועות אחדים קודם לכן, שכר פרבל את ד\"ר פייטרו פרנסיסקו קורסיו לעבודה כעוזר של רופא האונייה. קורסיו תרם לשייטת האמריקאית יותר מרק ידע רפואי. כמי שהיה רופאו האישי של הפאשא, הוא הכיר היטב את טריפולי ואת תושביה. עתה, כאשר בחן את האנשים שעל אוניית הסוחר, זיהה קורסיו Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

127 מהן אש, כיוונו התותחנים הטריפוליטאים גבוה אל תורני הפילדלפיה, וריסקו תרנים ומפרשים בניסיונם לנטרל את הספינה ולמנוע ממנה כל סיכוי להימלט.עד שעות אחר הצהריים המוקדמות הבינו ביינברידג׳ וקציניו שמצבם נואש. ”מצבנו היה כשל אדם הקשור לעמוד המותקף בידי ]2[ תיאר זאת כעבור זמן הקפטן באוזני טוביאס ליר. בפעם חמוש״,השלישית בחייו הסגיר הקפטן חסר המזל את הספינה שלו.לפני כן הוא הורה להשליך לים את אבק השריפה ולסתום את משאבות הספינה, ושלח נגרים לקדוח חורים בקרקעית הספינה כדי שתטבע לאחר שתיפול לידי הטריפוליטאים. ביודעו איזה נזק נגרם לבריטים לאחר שהאמריקאים תפסו את ספר הצופן הימי שלהם לפני קרב יורקטאון עשרים ושתיים שנה קודם לכן, הוא קרע לגזרים את דפי הצופן האמריקאי והורה לשרוף את הניירות ולהשליך אותם לים. אקדחים, מוסקטים, מצ׳טות, רמחים וכלי נשק אחרים הושלכו גם הם למים. ביינברידג׳ החליט שאם נגזר עליו להסגיר את הספינה שלו לידי הפאשא, הוא ידאג שהיא תהיה פרס חסר ערך ככל האפשר.בשעה ארבע אחר הצהריים הורידה הפילדלפיה את דגלה לחצי התורן.השפלה שנייהויליאם ביינברידג׳ ביש המזל ביקש את נפשו למות. זה היה גרוע אף יותר מההשפלה שספג כמפקד הג׳ורג׳ וושינגטון. יום אחרי הסגרת ]3[ הפילדלפיה הוא כתב לאשתו: ”חסד הייתה עושה לי ההשגחה העליונה אילו ירה האויב בראשי בירייה לאחר שהספינה שלנו נתקעה בסלע״.משהורד דגל הפילדלפיה נצרו ספינות התותחים של האויב את האש. ואולם למרבה הפליאה הספינות הטריפוליטאיות לא מיהרו לשוט 130 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי]7[ לבסוף קיבלו אנשי תותחים יחידה, הוא ללא ספק מוג לב או בוגד״.הצוות לחם גס ונכלאו בבית סוהר אפל, בחדר גדול אחד שהיה צר מלהכיל בנוחות את כל הצוות. יריעות בלויות של מפרשים שימשו להם שמיכות, ובגלל הצפיפות, רבים נאלצו לעשות את הלילה בישיבה ואפילו בעמידה. רבים מאנשי הצוות הועבדו בפרך. צוותים של ארבעים־חמישים אנשים העבירו גושי אבן גדולים — משקלם שתיים עד ארבע טונות, חלקם באורך של כחמישה מטרים, מוטענים על עגלות עם גלגלים בקוטר של שלושה מטרים — אל חומות העיר. כמו שוורים רתומים, אולצו השבויים למשוך את כלי הרכב המגושמים, תחת משמר של חיילים חמושים במוסקטים ובשוטים. ”עבדנו בראשים גלויים ויחפים״, ֶ דיווח נגר הספינה אלייג׳ה שוֹ . ”הצוואר שלנו נכווה והפך לשלפוחית ]8[ מושלמת״. הם ספגו הצלפות שוט תכופות ו״גופנו המורעב העיד על איכות האוכל שקיבלנו״.מהקצינים נחסכה עבודה כזאת. בשבתם על גג הקונסוליה לשעבר הם נהנו מנופה של העיר, על ארמון הפאשא, הנמל והים התיכון שמעבר. בהגיעם לקונסוליה, הם ראו גם את הפילדלפיה, רכובה על השרטון ולכודה בו. ביום הראשון לשביים שטו סירות הנמל הלוך ושוב, וחזרו עם השלל שלקחו מהספינה האמריקאית. ארגזי בגדים ושאר חפצים שניצלו הוצעו לשבויים, אבל במחירים גבוהים כל כך שרק אחדים מהקצינים יכלו להרשות לעצמם לקנות את חפציהם שלהם.קפטן ביינברידג׳, שהורשה להחזיק כלי כתיבה, תיאר את המאורעות לא רק לרעייתו, אלא גם במכתב רשמי שנועד למזכיר הצי. ”פורענות כופה עלי את יצירת הקשר הקשה ביותר בחיי״, הוא קונן במכתבו. ]9[ ”בצער העמוק ביותר הנני להודיעך על אובדן הפריגטה פילדלפיה של ארצות הברית״.ביינברידג׳ קבע שהנזק שנגרם לספינה בלתי הפיך, ושהיא מועדת עכשיו לריקבון ולהרס בגלי הים. עם זאת, אילו עמד על גג הקונסוליה 135 הלכידהב־23 בדצמבר ,1803 כחודשיים אחרי נפילתו בשבי של ביינברידג׳, הקונסטיטיושן של פרבל והאנטרפרייז הפליגו יחד. שתי הספינות תפקדו היטב יחד, כשהאנטרפרייז ֶּ שטה לאורך החוף הב ֶּרברי ומחליפה אותות עם הקונסטיטיושן, שנשארה במים העמוקים.פרבל גמר אומר לקיים את ההסגר על טריפולי גם בעת שהתאבל על אובדן הפילדלפיה, אבל פגעי החורף הקשו עליו לעמוד בהחלטה הזאת. במהלך שבועיים של סערה, האמריקאים עגנו בנמל סירקוז בסיציליה. ִ פסק הזמן הזה אפשר לאמריקאים לחדש את הציוד באנטרפרייז ולרכוש מפרשים חדשים לקונסטיטיושן, ואילו לפיראטים בטריפולי הוא אפשר לבוא וללכת בחופשיות. אבל עכשיו האמריקאים חזרו לטריפולי, מוכנים להילחם.בשעה שמונה וחצי בבוקר 23 בדצמבר, כ־13 קילומטרים ממזרח לטריפולי, קרא התצפיתן של הקונסטיטיושן לאנשי הצוות לעלות לסיפון. הוא הבחין בשני תרנים באופק. פרבל אותת לאנטרפרייזלצאת בעקבות האונייה. הקונסטיטיושן תצא אחריה. סטיבן דקטור הצעיר פיקד על האנטרפרייז. הובלת השייטת ותחזוק הסגרים על נמלים היו בעיניו תעסוקה משעממת, כי בסופו של דבר כשהסגר פועל כראוי האוניות נשארות בנמל ודבר לא קורה. הוא העדיף מבצעים הרפתקניים. בשתי תקופות השירות הראשונות שלו בים התיכון הוא לא התעמת עם שום אויב בקרב, והרשלנות בתקופתו של קומודור מוריס הותירה אותו להוט להפגין את אומץ ליבו. הוא קיווה שתחת פיקודו של פרבל הנחוש יתאפשר לו הדבר. עכשיו, כששטה בעקבות האונייה הלא מזוהה, הניפה האנטרפרייז את היוניון ג׳ק בניסיון להסתיר את זהותה האמריקאית. כעבור כשעה הבחינו אנשיו של דקטור שהאונייה הזרה מניפה את הדגל הטריפוליטאי, וזמן קצר אחר כך אפשר שינוי ברוח לאנטרפרייז להדביק את האונייה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

126 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאנשי צוות הפילדלפיה נדרשו לפעול להצלת ספינתם, שנתקעה קרוב כל כך למעוז של האויב.ביינברידג׳ נשאר שקט ושקול. עד מהרה התברר לו שחרטום הספינה נח על סלעים בעומק של פחות מארבעה מטרים מתחת לפני המים. אחרי התייעצות עם קציניו הוא החליט לנסות להחזיר את חרטום הספינה למים עמוקים יותר ועל ידי כך לשחרר אותה לציפה חופשית. שלושה עוגני חרטום הוטלו לים והכבלים שלהם נחתכו כדי להקטין את משקל הספינה. התותחים הופנו לעבר הירכתיים כדי להקטין את המשקל על החרטום. אבל כשהחרטום החל כמעט מיד להתרומם, באו רוח עזה וגלים גבוהים ותקעו את הפילדלפיה עמוק יותר בקרקעית הים.אפילו במרחק של שלושה קילומטרים מהחוף, המצוקה שהספינה הגדולה נקלעה אליה בלטה בעליל. חרטומה היה מורם, והיא נטתה בזווית חדה על צידה. לטריפוליטאים נראתה הפילדלפיה כטרף קל ֶּ לתותחיהם — ולשבייה. לא עבר זמן רב ותשע ספינות תותחים ב ֶּרבריוֹ ת נצפו מגיחות מתוך נמל טריפולי ושטות בכיוון הספינה התקועה. המתרחש בשעות שלאחר מכן על הפילדלפיה לוט בערפל. הקצינים הגיעו למסקנה שיש להטביע את התותחים כדי להקטין את משקל הספינה. עד מהרה אפוא גלגלו המלחים שבספינה את תותחי הברזל הגדולים לים. חביות מים רוקנו מתוכה וכל החפצים הכבדים הוטלו למים. כמוצא אחרון נחתך התורן הראשי. אבל הספינה סירבה לצוף לחופשי. תותחנים אחדים איישו את עמדות התותחים שהושארו וירו על ספינות התותחים שהקיפו את הפריגטה האמריקאית. אבל מאחר שהספינה נטתה על צידה, התותחים שבצידה האחד היו מכוונים אל המים ואלה שבצידה האחר כוונו אל השמים. תותחני הצי האמריקאי המאומנים היטב לא יכלו לעשות הרבה, והאויב עמד חיש מהר על היתרון שיש לו. לאחר שהתמקמו בעמדות שהאמריקאים לא יכלו להשיב 131 שעות אחדות אחרי כן, אפשר שהיה רואה את הנגר של הפילדלפיה ועוד כחמישים שבויים מועלים בהשגחת סוהריהם החמושים על הפריגטה הלכודה. הפיראטים חשו שסערה ממשמשת ובאה, וקיוו כי הרוח המתחזקת והסערה שתבוא בעקבותיה ירימו את הפילדלפיה וישחררו אותה מכלאה. הרעיון היה, שבמקרה כזה הנגר יפקח על תיקונים מהירים בספינה, ואנשי הצוות ישיטו את הפריגטה לנמל. הפיראטים צדקו בעניין מזג האוויר. רוחות מערביות גרמו לסערה עזה, וזו יחד עם הגאות הרימו את הפילדלפיה. הספינה השתחררה מהשרטון וצפה לחופשי. למרות החורים שקדחו הנגרים בגופה בפקודת ביינברידג׳ — ואולי הודות לתיקונים שאנשי הצוות אולצו לבצע בפקודת שוביהם — הפילדלפיה החזקה נשארה כשירה להפלגה.קפטן ויליאם ביינברידג׳ כשל שוב. אילו החזיק מעמד עוד שעות אחדות, אפשר שהיה יכול לשחרר את הספינה שלו מהשרטון ולהשיטה לחופשי. במקום זאת הוא מילא שוב תפקיד מרכזי בכניעה מיותרת. עכשיו, משהייתה ברשותם המלאה של הטריפוליטאים, הייתההפילדלפיה ֵ פרס שהפאשא יכול באמת ובתמים להתגאות בו. השן השנייה בקלשון האסטרטגיה של פרבל — התקפה על טריפולי — התרופפה ונפלה. 134 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליסקר סולטאן מרוקו את ארבע הפריגטות שלו. מאז הפליגו שלוש מהן )ניו יורק, אדמס וג׳ון אדמס( הביתה לארצות הברית, במה שהיה חלק ממחזור גאות ושפל שנתי של אנשים וכלי שיט, ומובטח היה שהמנהיג הטריפוליטאי, שהיה בטוח שאמריקה חסרת אונים, ידרוש כופר עצום תמורת שחרור הימאים של צי ארצות הברית. ”הפרשה הזאת מציקה לי במידה שלא תתואר״, התוודה פרבל לפני מזכיר הצי, והודה גם בחששות שקיננו בו לגורלה של הקונסטיטיושן שנשארה לבדה: ”אם יקרה לה משהו״, הוא המשיך, ”התוצאות עלולות להיות מחרידות לסחר שלנו בים הזה״. עם הצי המצומצם שעמד לרשותו, הוא לא היה יכול להיות מי שמכתיב את המאורעות. במקרה הטוב הוא היה יכול להציק.כך או כך, פרבל לא היה יכול להרשות ליריביו להיות אלה שידם על העליונה. הוא הבין שהפילדלפיה היא גורם מפתח, ויש לפיכך להרחיק אותה מהמשחק. שני קצינים צעירים ששירתו תחתיו, הפילדלפי טוב ֶ המראה לוטננט סטיבן דָק ּטור וחברו לוטננט צ׳רלס סטיוארט, כבר התנדבו להפליג לטריפולי ולהצית את הפריגטה. נכון אמנם שפרבל ]2[ )מה שלא אמר להם שמשימה כזאת ”מסוכן מדי לבצע בצורה כזאת״נאמר בקול היה שהוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד עוד ספינה אם הם ֶ ייתפסו(, אבל הוא הבטיח לדָק ּטור הלהוט שכאשר תהיה להם תוכנית פעולה, יש סיכוי שהוא יפקד על כוח המשימה. וככל שחשב על כך יותר, כן התברר לו שכל תוכנית תהיה מסוכנת, אבל גם שכל תוכנית תהיה שווה את הסיכון. במכתב למזכיר הצי הודה פרבל שכל פעולה עלולה לעלות בחיי אדם, אבל הוא גם הבטיח במפורש, ”אסכן הרבה בניסיון להשמיד אותה״. הוא עדיין לא ידע איך תוכל השייטת הקטנה שלו לעשות את העבודה — אבל החלטתו בעניין הייתה נחושה.]3[”הדבר חייב להתבצע,״ הוא כתב.אך תחילה הם נדרשו להכין תוכנית.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

125 הספינה לפתוח באש. בגלל החשש מהמים הלא מוכרים של טריפולי — קפטנים אמריקאים אחרים דיווחו על מכשולים לא ממופים במי החוף ועל רוחות בלתי צפויות ליד החוף — בדקו שלושה מאנשי הצוות שוב ושוב את עומק המים. הם דיווחו שעומק המים הוא יותר מ־12 מטרים, * של הפילדלפיה. לספינת המלחמה כלומר פי שניים בקירוב מהשוֹ קעהאמריקאית לא נשקפה אפוא שום סכנה. התותחנים האמריקאים ירו ברציפות במהלך המרדף. בשעה אחת־עשרה וחצי העיר הייתה קרובה וחומותיה נראו בבירור. כדי שלא להסתכן בחדירה לטווח האש של תותחי החוף פקד ביינברידג׳ בחוסר רצון על ההגאי לשנות כיוון. הוא נאלץ להשלים עם העובדה שנבצר ממנו לתפוס את הפיראטים הטריפוליטאים. הפילדלפיה פתחה בסיבוב ארוך ואיטי אל כיוון הרוח, הלאה מהעיר. המרדף תם, והפיראטים יצאו ללא עונש מהתקרית. על הסלעיםרגעים אחדים אחרי כן נטתה הפילדלפיה על צידה מכוח התפנית. גופה הגדול של הספינה רעד שעה שהחרטום התרומם לגובה של קרוב לשני מטרים מעל פני המים. רגע אחד היא שטה בים במהירות של כ־15קילומטרים בשעה, ורגע אחרי כן היא הייתה תקועה ללא תנועה, אי עץ מעשה ידי אדם שנעצר במרחק פחות משלושה קילומטרים מהחוף.הפילדלפיה עלתה על שרטון.הקפטן עמד המום על הגשר. המפות לא הראו שום שוניות והמדידה האחרונה מצאה עומק מספיק של כ־11 מטרים. אבל לא היה זמן לתהייה. * מידת השקיעה של ספינה במים. המרחק האנכי בין פני המים ותחתית כלי שיט שצף במים ]הערת המערכת[.132פרק 12בחסות החשכההורדת דגלנו לפני כל אויב היא עניין קשה; אבל כניעה לאויב חסר תרבות, שהיה יעד ללעג, הייתה משפילה.קפטן ויליאם ביינברידג׳ אמצע נובמבר, כאשר ליווה את טוביאס ליר ואת רעייתו לאלג׳יר, שם עמד ליר לתפוס את משרת הקונסול, לא ידע קומודור אדוארד פרבל דבר על גורלה של הפילדלפיהבהגיעם לחוף מצא פרבל עיר מסבירת פנים. הקונסול היוצא, ריצ׳רד או׳בריאן היה עדיין במקום, והוא היה עתיד להישאר בו עד האביב, כדי להקל את התאקלמותו של קולונל ליר במקומו החדש. אף על פי שהדיי נעדר מהעיר, או׳בריאן לקח את הבאים לסיור באזור. באלג׳יר סיירו הבאים בפרדסים, באורוות ובמספנות של השליט. הם סיירו גם בגני הארמון, ופרבל תיאר אותם אחר כך כמטופחים מאוד ואף ”קסומים״. זה היה יום נעים מאוד, הוא כתב למרי דירינג במיין. הוא הגיע למסקנה שאלג׳יר היא יעד ”מעורר קנאה״ לנציג דיפלומטי, אם כי בהיותו אדם זהיר הוא היה ער גם לכך ש״גחמה של הרודן יכולה להפוך ]1[אותו למקום מסוכן״.למחרת הרימה הקונסטיטיושן עוגן. קומודור פרבל התכונן לבצע ב133 את המשימה שהוטלה עליו, והורה להשיט את הספינה בכיוון טריפולי כדי לחבור שם לביינברידג׳.ב־24 בנובמבר, כשהקונסטיטיושן התקרבה לחוף סרדיניה, הבחינו אנשיה בספינה בגודל בינוני שהניפה את היוניון ג׳ק. משהייתה בטווח שמיעה, הזדהתה הפריגטה הזרה כספינת הוד מלכותו אמזון, ומפקדה עדכן את פרבל בחדשות המצערות על הפילדלפיהקומודור פרבל סילק מראשו את המחשבות על התענוגות שרווה באלג׳יר. באבחת מחשבה אחת נראה ההסדר המוצלח במרוקו כנחלת העבר הרחוק. במקומו הטילה את צילה הידיעה שתקוותו להכניע את טריפולי עד האביב עלתה אף היא על אותו השרטון. הכאיבה לו העובדה שביינברידג׳ ו־306 אנשיו נפלו בשבי. אף על פי שלא היו לו פקודות רלוונטיות מאמריקה — פקודות כאלה היו יכולות להגיע כעבור חודשים — פרבל ידע שעליו להשיב לאנשים שהיו על סיפונה של הפילדלפיה את חירותם. כמי שכמעט מת במהלך מאסרו באוניית השבויים הבריטית ג׳רזי, הוא הכיר את האימה והקשיים שבמאסר. הוא גם ידע היטב שנפילת הפילדלפיה מאיימת לפגוע קשות בכבודה של ארצות הברית.לא עבר זמן רב והחדשות נעשו רעות אפילו יותר. פרבל שט היישר למלטה וקיבל שם מכתבים שקפטן ביינברידג׳ שיגר לו ממקום שביו. הפילדלדפיה לא רק אבדה לצי ארצות הברית. עכשיו היא הייתה חלק מהצי של טריפולי והתותחים שלה היו עשויים להיות מכוונים לאמריקאים. גם בזמן שפרבל קרא את השדרים המשיכו הטריפוליטאים לשפץ את הפריגטה הגדולה תחת עינו הפקוחה של הפאשא. צוללנים העלו חלק מכלי הנשק שהושלכו לים, ונחו על שונית במים רדודים, וחרשי נשק תיקנו אותם. הפילדלפיה, שנקראה עתה מתת אללהוהייתה חמושה בכלי הנשק המתוקנים, הייתה ספינה עוצמתית לאין ֶּ שיעור מכל אחת מספינות הב ֶּרברים.קומודור פרבל כתב מיד הביתה וביקש מהקונגרס עוד פריגטות. שבועות אחדים לפני כן הוא נהנה מיתרון, שבא לידי ביטוי בכבוד שבו Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

132פרק 12בחסות החשכההורדת דגלנו לפני כל אויב היא עניין קשה; אבל כניעה לאויב חסר תרבות, שהיה יעד ללעג, הייתה משפילה.קפטן ויליאם ביינברידג׳ אמצע נובמבר, כאשר ליווה את טוביאס ליר ואת רעייתו לאלג׳יר, שם עמד ליר לתפוס את משרת הקונסול, לא ידע קומודור אדוארד פרבל דבר על גורלה של הפילדלפיהבהגיעם לחוף מצא פרבל עיר מסבירת פנים. הקונסול היוצא, ריצ׳רד או׳בריאן היה עדיין במקום, והוא היה עתיד להישאר בו עד האביב, כדי להקל את התאקלמותו של קולונל ליר במקומו החדש. אף על פי שהדיי נעדר מהעיר, או׳בריאן לקח את הבאים לסיור באזור. באלג׳יר סיירו הבאים בפרדסים, באורוות ובמספנות של השליט. הם סיירו גם בגני הארמון, ופרבל תיאר אותם אחר כך כמטופחים מאוד ואף ”קסומים״. זה היה יום נעים מאוד, הוא כתב למרי דירינג במיין. הוא הגיע למסקנה שאלג׳יר היא יעד ”מעורר קנאה״ לנציג דיפלומטי, אם כי בהיותו אדם זהיר הוא היה ער גם לכך ש״גחמה של הרודן יכולה להפוך ]1[אותו למקום מסוכן״.למחרת הרימה הקונסטיטיושן עוגן. קומודור פרבל התכונן לבצע ב133 את המשימה שהוטלה עליו, והורה להשיט את הספינה בכיוון טריפולי כדי לחבור שם לביינברידג׳.ב־24 בנובמבר, כשהקונסטיטיושן התקרבה לחוף סרדיניה, הבחינו אנשיה בספינה בגודל בינוני שהניפה את היוניון ג׳ק. משהייתה בטווח שמיעה, הזדהתה הפריגטה הזרה כספינת הוד מלכותו אמזון, ומפקדה עדכן את פרבל בחדשות המצערות על הפילדלפיהקומודור פרבל סילק מראשו את המחשבות על התענוגות שרווה באלג׳יר. באבחת מחשבה אחת נראה ההסדר המוצלח במרוקו כנחלת העבר הרחוק. במקומו הטילה את צילה הידיעה שתקוותו להכניע את טריפולי עד האביב עלתה אף היא על אותו השרטון. הכאיבה לו העובדה שביינברידג׳ ו־306 אנשיו נפלו בשבי. אף על פי שלא היו לו פקודות רלוונטיות מאמריקה — פקודות כאלה היו יכולות להגיע כעבור חודשים — פרבל ידע שעליו להשיב לאנשים שהיו על סיפונה של הפילדלפיה את חירותם. כמי שכמעט מת במהלך מאסרו באוניית השבויים הבריטית ג׳רזי, הוא הכיר את האימה והקשיים שבמאסר. הוא גם ידע היטב שנפילת הפילדלפיה מאיימת לפגוע קשות בכבודה של ארצות הברית.לא עבר זמן רב והחדשות נעשו רעות אפילו יותר. פרבל שט היישר למלטה וקיבל שם מכתבים שקפטן ביינברידג׳ שיגר לו ממקום שביו. הפילדלדפיה לא רק אבדה לצי ארצות הברית. עכשיו היא הייתה חלק מהצי של טריפולי והתותחים שלה היו עשויים להיות מכוונים לאמריקאים. גם בזמן שפרבל קרא את השדרים המשיכו הטריפוליטאים לשפץ את הפריגטה הגדולה תחת עינו הפקוחה של הפאשא. צוללנים העלו חלק מכלי הנשק שהושלכו לים, ונחו על שונית במים רדודים, וחרשי נשק תיקנו אותם. הפילדלפיה, שנקראה עתה מתת אללהוהייתה חמושה בכלי הנשק המתוקנים, הייתה ספינה עוצמתית לאין ֶּ שיעור מכל אחת מספינות הב ֶּרברים.קומודור פרבל כתב מיד הביתה וביקש מהקונגרס עוד פריגטות. שבועות אחדים לפני כן הוא נהנה מיתרון, שבא לידי ביטוי בכבוד שבו Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

131 שעות אחדות אחרי כן, אפשר שהיה רואה את הנגר של הפילדלפיה ועוד כחמישים שבויים מועלים בהשגחת סוהריהם החמושים על הפריגטה הלכודה. הפיראטים חשו שסערה ממשמשת ובאה, וקיוו כי הרוח המתחזקת והסערה שתבוא בעקבותיה ירימו את הפילדלפיה וישחררו אותה מכלאה. הרעיון היה, שבמקרה כזה הנגר יפקח על תיקונים מהירים בספינה, ואנשי הצוות ישיטו את הפריגטה לנמל. הפיראטים צדקו בעניין מזג האוויר. רוחות מערביות גרמו לסערה עזה, וזו יחד עם הגאות הרימו את הפילדלפיה. הספינה השתחררה מהשרטון וצפה לחופשי. למרות החורים שקדחו הנגרים בגופה בפקודת ביינברידג׳ — ואולי הודות לתיקונים שאנשי הצוות אולצו לבצע בפקודת שוביהם — הפילדלפיה החזקה נשארה כשירה להפלגה.קפטן ויליאם ביינברידג׳ כשל שוב. אילו החזיק מעמד עוד שעות אחדות, אפשר שהיה יכול לשחרר את הספינה שלו מהשרטון ולהשיטה לחופשי. במקום זאת הוא מילא שוב תפקיד מרכזי בכניעה מיותרת. עכשיו, משהייתה ברשותם המלאה של הטריפוליטאים, הייתההפילדלפיה ֵ פרס שהפאשא יכול באמת ובתמים להתגאות בו. השן השנייה בקלשון האסטרטגיה של פרבל — התקפה על טריפולי — התרופפה ונפלה. 134 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליסקר סולטאן מרוקו את ארבע הפריגטות שלו. מאז הפליגו שלוש מהן )ניו יורק, אדמס וג׳ון אדמס( הביתה לארצות הברית, במה שהיה חלק ממחזור גאות ושפל שנתי של אנשים וכלי שיט, ומובטח היה שהמנהיג הטריפוליטאי, שהיה בטוח שאמריקה חסרת אונים, ידרוש כופר עצום תמורת שחרור הימאים של צי ארצות הברית. ”הפרשה הזאת מציקה לי במידה שלא תתואר״, התוודה פרבל לפני מזכיר הצי, והודה גם בחששות שקיננו בו לגורלה של הקונסטיטיושן שנשארה לבדה: ”אם יקרה לה משהו״, הוא המשיך, ”התוצאות עלולות להיות מחרידות לסחר שלנו בים הזה״. עם הצי המצומצם שעמד לרשותו, הוא לא היה יכול להיות מי שמכתיב את המאורעות. במקרה הטוב הוא היה יכול להציק.כך או כך, פרבל לא היה יכול להרשות ליריביו להיות אלה שידם על העליונה. הוא הבין שהפילדלפיה היא גורם מפתח, ויש לפיכך להרחיק אותה מהמשחק. שני קצינים צעירים ששירתו תחתיו, הפילדלפי טוב ֶ המראה לוטננט סטיבן דָק ּטור וחברו לוטננט צ׳רלס סטיוארט, כבר התנדבו להפליג לטריפולי ולהצית את הפריגטה. נכון אמנם שפרבל ]2[ )מה שלא אמר להם שמשימה כזאת ”מסוכן מדי לבצע בצורה כזאת״נאמר בקול היה שהוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד עוד ספינה אם הם ֶ ייתפסו(, אבל הוא הבטיח לדָק ּטור הלהוט שכאשר תהיה להם תוכנית פעולה, יש סיכוי שהוא יפקד על כוח המשימה. וככל שחשב על כך יותר, כן התברר לו שכל תוכנית תהיה מסוכנת, אבל גם שכל תוכנית תהיה שווה את הסיכון. במכתב למזכיר הצי הודה פרבל שכל פעולה עלולה לעלות בחיי אדם, אבל הוא גם הבטיח במפורש, ”אסכן הרבה בניסיון להשמיד אותה״. הוא עדיין לא ידע איך תוכל השייטת הקטנה ]3[ שלו לעשות את העבודה — אבל החלטתו בעניין הייתה נחושה.”הדבר חייב להתבצע,״ הוא כתב.אך תחילה הם נדרשו להכין תוכנית.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

130 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי]7[ לבסוף קיבלו אנשי תותחים יחידה, הוא ללא ספק מוג לב או בוגד״.הצוות לחם גס ונכלאו בבית סוהר אפל, בחדר גדול אחד שהיה צר מלהכיל בנוחות את כל הצוות. יריעות בלויות של מפרשים שימשו להם שמיכות, ובגלל הצפיפות, רבים נאלצו לעשות את הלילה בישיבה ואפילו בעמידה. רבים מאנשי הצוות הועבדו בפרך. צוותים של ארבעים־חמישים אנשים העבירו גושי אבן גדולים — משקלם שתיים עד ארבע טונות, חלקם באורך של כחמישה מטרים, מוטענים על עגלות עם גלגלים בקוטר של שלושה מטרים — אל חומות העיר. כמו שוורים רתומים, אולצו השבויים למשוך את כלי הרכב המגושמים, תחת משמר של חיילים חמושים במוסקטים ובשוטים. ”עבדנו בראשים גלויים ויחפים״, ֶ דיווח נגר הספינה אלייג׳ה שוֹ . ”הצוואר שלנו נכווה והפך לשלפוחית מושלמת״. הם ספגו הצלפות שוט תכופות ו״גופנו המורעב העיד על ]8[איכות האוכל שקיבלנו״.מהקצינים נחסכה עבודה כזאת. בשבתם על גג הקונסוליה לשעבר הם נהנו מנופה של העיר, על ארמון הפאשא, הנמל והים התיכון שמעבר. בהגיעם לקונסוליה, הם ראו גם את הפילדלפיה, רכובה על השרטון ולכודה בו. ביום הראשון לשביים שטו סירות הנמל הלוך ושוב, וחזרו עם השלל שלקחו מהספינה האמריקאית. ארגזי בגדים ושאר חפצים שניצלו הוצעו לשבויים, אבל במחירים גבוהים כל כך שרק אחדים מהקצינים יכלו להרשות לעצמם לקנות את חפציהם שלהם.קפטן ביינברידג׳, שהורשה להחזיק כלי כתיבה, תיאר את המאורעות לא רק לרעייתו, אלא גם במכתב רשמי שנועד למזכיר הצי. ”פורענות כופה עלי את יצירת הקשר הקשה ביותר בחיי״, הוא קונן במכתבו. ”בצער העמוק ביותר הנני להודיעך על אובדן הפריגטה פילדלפיה של ]9[ארצות הברית״.ביינברידג׳ קבע שהנזק שנגרם לספינה בלתי הפיך, ושהיא מועדת עכשיו לריקבון ולהרס בגלי הים. עם זאת, אילו עמד על גג הקונסוליה 135 הלכידהב־23 בדצמבר ,1803 כחודשיים אחרי נפילתו בשבי של ביינברידג׳, הקונסטיטיושן של פרבל והאנטרפרייז הפליגו יחד. שתי הספינות תפקדו היטב יחד, כשהאנטרפרייז ֶּ שטה לאורך החוף הב ֶּרברי ומחליפה אותות עם הקונסטיטיושן, שנשארה במים העמוקים.פרבל גמר אומר לקיים את ההסגר על טריפולי גם בעת שהתאבל על אובדן הפילדלפיה, אבל פגעי החורף הקשו עליו לעמוד בהחלטה הזאת. במהלך שבועיים של סערה, האמריקאים עגנו בנמל סירקוז בסיציליה. ִ פסק הזמן הזה אפשר לאמריקאים לחדש את הציוד באנטרפרייז ולרכוש מפרשים חדשים לקונסטיטיושן, ואילו לפיראטים בטריפולי הוא אפשר לבוא וללכת בחופשיות. אבל עכשיו האמריקאים חזרו לטריפולי, מוכנים להילחם.בשעה שמונה וחצי בבוקר 23 בדצמבר, כ־13 קילומטרים ממזרח לטריפולי, קרא התצפיתן של הקונסטיטיושן לאנשי הצוות לעלות לסיפון. הוא הבחין בשני תרנים באופק. פרבל אותת לאנטרפרייזלצאת בעקבות האונייה. הקונסטיטיושן תצא אחריה. סטיבן דקטור הצעיר פיקד על האנטרפרייז. הובלת השייטת ותחזוק הסגרים על נמלים היו בעיניו תעסוקה משעממת, כי בסופו של דבר כשהסגר פועל כראוי האוניות נשארות בנמל ודבר לא קורה. הוא העדיף מבצעים הרפתקניים. בשתי תקופות השירות הראשונות שלו בים התיכון הוא לא התעמת עם שום אויב בקרב, והרשלנות בתקופתו של קומודור מוריס הותירה אותו להוט להפגין את אומץ ליבו. הוא קיווה שתחת פיקודו של פרבל הנחוש יתאפשר לו הדבר. עכשיו, כששטה בעקבות האונייה הלא מזוהה, הניפה האנטרפרייז את היוניון ג׳ק בניסיון להסתיר את זהותה האמריקאית. כעבור כשעה הבחינו אנשיו של דקטור שהאונייה הזרה מניפה את הדגל הטריפוליטאי, וזמן קצר אחר כך אפשר שינוי ברוח לאנטרפרייז להדביק את האונייה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

129 קטיפה שעוטרה בשוליה באריג זהב משובץ באבני חן, שעליו ישב הפאשא. הוא לבש גלימת משי רקומה בזהב, על ראשו היה טורבן לבן מעוטר בסרטים, ועל חגורתו המשובצת ביהלומים היו תלויים שני אקדחים וחרב זהב. הופעתו הרשימה את האמריקאים. הוא היה כבן שלושים וחמש, גבה קומה, ולו זקן כהה ארוך. הוא לא אמר דבר לפיראטים שלו, אלא ”השביע את יצר הגאווה והסקרנות שלו בהתבוננות בנו בהבעה של ]6[ לאחר מכן הוא הורה להוציא מהחדר את המלחים ניצחון וקורת רוח״.האמריקאים הפשוטים וציווה על הקצינים האמריקאים לצעוד לפניו.הקצינים סעדו בארמון הפאשא. לאחר מכן הם נלקחו אל המבנה שבו שכנה הקונסוליה האמריקאית עד יציאתו של הקונסול קתקארט מטריפולי, ושם הם ישנו על מחצלות ושמיכות שנפרשו על הרצפה. לבקשתו של ביינברידג׳, האיש שקתקארט מינה לממונה על הקשרים עם אמריקה, הקונסול הדני ניקולס גיאורג ניסן, זומן להתייצב אצל השליט. הוא הבטיח לעשות כמיטב יכולתו לספק לקצינים השבויים את האמצעים הבסיסיים לקיום נוח, ולמחרת חזר עם מזרנים, שמיכות וסלי פירות. בחודשים הבאים הוא היה לצינור הכסף והמצרכים שנשלחו לשבויים.לרשות הקצינים עמד הבית הנטוש כולו והם קיבלו מספיק מזון, אבל אנשי הצוות האחרים התמודדו עם קשיים אמיתיים. רבים מהם הגיעו רטובים לגמרי, וקיבלו בהכרת תודה בגדים יבשים תמורת מדיהם ספוגי המים, בלי לחשוד שלעולם לא יראו עוד את המדים האלה. בערב הראשון לשביים הם לא קיבלו כל אוכל, ונאלצו לעשות את הלילה בחצר, תחת כיפת השמים. למחרת בבוקר נחקרו אנשי הפילדלפיה בידי האדמירל הבכיר מוראט ראיס, העריק הסקוטי שפיקד על המסעודה. פיטר לייל לגלג על ביינברידג׳. ”אדם שמפקד על פריגטה עם ארבעים וארבעה תותחים ושלוש מאות אנשי צוות, ומוריד את הדגל שלו לחצי התורן מפני סירת 136 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבשעה עשר, מתוך מחשבה שאין לו סיבה לחשוש מהצי המלכותי, עמד הקפטן הטריפוליטאי על הסיפון עם כעשרים מאנשיו והמתין לקבל את פניה של הספינה המתקרבת.כששתי הספינות האמריקאיות הורידו באחת את דגל היוניון ג׳ק והניפו את דגל הפסים והכוכבים, החלה פעילות קדחתנית מבולבלת בכלי השיט הטריפוליטאי. ואולם הואיל והספינות האמריקאיות היו גדולות בהרבה מהאונייה הטריפוליטאית, ומצוידות במספר גדול הרבה יותר של תותחים, לא נותר לקפטן של אוניית הסוחר הקטנה יותר אלא להיכנע.אחד הקצינים האמריקאים נשלח אל האונייה הטריפוליטאית, וכשעלה עליה נאמר לו, באמצעות מתורגמן, שהקפטן טורקי והיעד שלו הוא קונסטנטינופול. לדברי הקפטן, כלי השיט, שנקראמאסטיקוֹ , הוא אוניית סוחר עות׳מאנית, שמפליגה לאורך החוף ועוגנת בטריפולי ובבנגאזי. אנשי הצוות, שמנו אחד־עשר יוונים וטורקים, היו שותפים לטענתו. אבל הנוסעים נראו לאמריקאים מוזרים. בנוסף לארבעים ושניים עבדים אפריקאים, היו על סיפונה שני קצינים טריפוליטאים שפיקדו על עשרה חיילים. בסיפון העליון של האונייה היו שני תותחים, ותופעה מתמיהה כפליים באוניית סוחר, שני תותחים נוספים היו בסיפון התחתון, יחד עם מצבור של מוסקטים ושל אקדחים. המאסטיקוֹ לא נשאה שום מסמך באנגלית ואיש מהאמריקאים לא היה יכול לקרוא את מסמכיה, שהיו כתובים בערבית ובטורקית. אלא שאז התערב בסיפור אחד מקציני הרפואה של הקונסטיטיושן, וסייע לחשוף את זהותה האמיתית של האונייה: שבועות אחדים קודם לכן, שכר פרבל את ד\"ר פייטרו פרנסיסקו קורסיו לעבודה כעוזר של רופא האונייה. קורסיו תרם לשייטת האמריקאית יותר מרק ידע רפואי. כמי שהיה רופאו האישי של הפאשא, הוא הכיר היטב את טריפולי ואת תושביה. עתה, כאשר בחן את האנשים שעל אוניית הסוחר, זיהה קורסיו Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

128 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאל הספינה האמריקאית. אפשר שהפיראטים לא האמינו למזלם הטוב או שהם חששו ממארב שהוכן להם. לבסוף, מרוב כעס, שלח ביינברידג׳ סירה ובה קצין להבטיח לאויב שהוא מתכוון להסגיר את הספינה בשלום. רק אז, ב־31 באוקטובר, בשעה שש בערב, טיפסו הטריפוליטאים על דופנות הפריגטה ועלו על סיפונה. האמריקאים נראו מוזרים מאוד לפיראטים. לאחר ששמעו סיפורים עוכרי שלווה על יחסם של הפיראטים לשבוייהם, ועל עור נצרב בשמש הצהריים הקופחת וקופא בצינת הלילות במדבר, לבשו מלחים רבים שלושה־ארבעה זוגות מכנסיים ודחסו אספקה מתחת לחולצותיהם. עתה היו המלחים הלבושים היטב מטרות מפתות לפיראטים, ואלה קרעו את בגדיהם, ובתוך כך שדדו שעונים, כסף, טבעות וחפצי ערך אחרים. חרבות הקצינים נחטפו ומעיליהם הוסרו. עד מהרה נראו הפיראטים צועדים בספינה בבגדיהם החדשים. ביינברידג׳ נאלץ לדחוף בכוח ]4[ רופא הפילדלפיה פיראט ששם עין על תליון שנשא את דיוקן רעייתו.איבד את הציוד הרפואי שלו. איש לא היה בטוח מפגיעה כאשר הבוזזים החלו להתקוטט בינם לבינם על חפציהם של האמריקאים.לאחור שהצטוו להיכנס לספינות התותחים אולצו השבויים לחתור ]5[אל היבשה, כששוביהם ”עומדים עם חרבות שלופות מעל ראשינו״.שבויים אחדים הושלכו מהסירות העמוסות וננטשו בים כשהברירה בידם — לשחות אל החוף או לטבוע.לאחר הגיעם לעיר הוצעדו השבויים ברחובות לקול קריאות הלעג של הטריפוליטאים השמחים. הם עברו על פני אנשי המשמר המובחרים של הפאשא, שהיו חמושים בחרבות, במוסקטים, באקדחים ובגרזינים. כמה מאנשי המשמר ירקו על השבויים שעברו על פניהם.התהלוכה הסתיימה בארמון הפאשא. כאן הם עברו בכמה אולמות וגרמי מדרגות חשוכים קודם שהגיעו לחדר מעוטר בפאר עם רצפת שיש, שטיחים מהודרים וקירות מקושטים בעבודות אמייל מעודנות. השבויים סודרו בחצי גורן סביב כס מלוכה מוגבה, מכוסה ביריעת 137 את הקפטן וקציניו. זו אינה אוניית סוחר תמימה, הוא אמר לפרבל, ]4[האונייה הזאת השתתפה בלכידת הפילדלפיהחיפוש יסודי באונייה הקטנה — הוא לא ארך זמן רב, כי אורכה היה עשרים מטרים בלבד — העלה שהוא צדק. מלח אמריקאי מצא במאסטיקו חרב שהייתה שייכת לאחד הקצינים בפילדלפיה. ככל הנוגע לפרבל, זו הייתה ראיה מספקת לכך שאנשיה נמנו עם בוזזי הפריגטה האמריקאית. החלטה זו הפכה את המאסטיקו לשלל מלחמה, ופרבל הורה לכמה מאנשיו לעלות על סיפונה ולהשיט אותה לסירקוז. כעבור זמן, בפברואר, התכנס שם בית משפט של האדמירליות, מצא כי הספינה אכן השתתפה בתפיסת הפילדלפיה, וכתוצאה מכך העניק אותה רשמית לארצות הברית.ואולם עד אז היא כבר קיבלה שם חדש, בעלים חדשים ופקודות לחזור לנמל טריפולי.מרגל בעומק האויבפרבל אסף מודיעין על הפעילות בטריפולי, ומקור המידע האיכותי ביותר שלו היה ביינברידג׳. לביינברידג׳, שישב במעצר בית בטריפולי, התאפשר לראות במו עיניו, בעזרת טלסקופ ביתי שקיבל מהקונסול ֶ ניסן, מה מתרחש בנמל, וכן היו לו אמצעי תקשורת עם האמריקאים. הפאשא, מתוך מחשבה שהשבוי יהיה הטוען המשכנע ביותר להבטחת תשלום כופר לשחרורו, אישר לו לשלוח מכתבים. עם זאת, מאחר ששוביו נהגו לקרוא את מכתביו קודם ששלחו אותם, ביינברידג׳ לא היה יכול לדווח ישירות על תוצאות תצפיותיו. לפחות לא בדרך המקובלת.מתוך נחישות להועיל גם בעת כליאתו, מצא ביינברידג׳ אמצעים חשאיים למסירת מידע שהיה עשוי לסייע לחבריו. תחילה הוא השתמש בצופן להעברת שדריו, וכאשר הפאשא החל לחשוד שהמכתבים Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

127 מהן אש, כיוונו התותחנים הטריפוליטאים גבוה אל תורני הפילדלפיה, וריסקו תרנים ומפרשים בניסיונם לנטרל את הספינה ולמנוע ממנה כל סיכוי להימלט.עד שעות אחר הצהריים המוקדמות הבינו ביינברידג׳ וקציניו שמצבם נואש. ”מצבנו היה כשל אדם הקשור לעמוד המותקף בידי ]2[ תיאר זאת כעבור זמן הקפטן באוזני טוביאס ליר. בפעם חמוש״,השלישית בחייו הסגיר הקפטן חסר המזל את הספינה שלו.לפני כן הוא הורה להשליך לים את אבק השריפה ולסתום את משאבות הספינה, ושלח נגרים לקדוח חורים בקרקעית הספינה כדי שתטבע לאחר שתיפול לידי הטריפוליטאים. ביודעו איזה נזק נגרם לבריטים לאחר שהאמריקאים תפסו את ספר הצופן הימי שלהם לפני קרב יורקטאון עשרים ושתיים שנה קודם לכן, הוא קרע לגזרים את דפי הצופן האמריקאי והורה לשרוף את הניירות ולהשליך אותם לים. אקדחים, מוסקטים, מצ׳טות, רמחים וכלי נשק אחרים הושלכו גם הם למים. ביינברידג׳ החליט שאם נגזר עליו להסגיר את הספינה שלו לידי הפאשא, הוא ידאג שהיא תהיה פרס חסר ערך ככל האפשר.בשעה ארבע אחר הצהריים הורידה הפילדלפיה את דגלה לחצי התורן.השפלה שנייהויליאם ביינברידג׳ ביש המזל ביקש את נפשו למות. זה היה גרוע אף יותר מההשפלה שספג כמפקד הג׳ורג׳ וושינגטון. יום אחרי הסגרת הפילדלפיה הוא כתב לאשתו: ”חסד הייתה עושה לי ההשגחה העליונה ]3[אילו ירה האויב בראשי בירייה לאחר שהספינה שלנו נתקעה בסלע״.משהורד דגל הפילדלפיה נצרו ספינות התותחים של האויב את האש. ואולם למרבה הפליאה הספינות הטריפוליטאיות לא מיהרו לשוט 138 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימוצפנים, נעזר ביינברידג׳ ב״דיו סתרים״ שאותה הכין ממיץ ליים או לימון. בין שורות נראות לעין של מכתב רגיל למראה נכתבו מסרים סמויים מעין, שצצו ועלו בצבע חום קריא כשהמכתב הוחזק מעל להבה. במכתביו, ובידיעות שכתב בספרים ששאל מהקונסול המסייע־תמיד ]5[ֶ ניסן, סייע ויליאם ביינברידג׳ לפרבל לרקום את תוכניתו הסודית.מאז נפילתו בשבי דיווח ביינברידג׳ על הנעשה בנמל, כולל כניסת ספינות הפיראטים אליו ויציאתן ממנו. הוא מסר אילו ספינות היו בתיקונים, הוא מנה את התותחים ”בכוח הימי של העוצרות הזאת )ככל ]6[ וחשוב מכול, הוא דיווח בקביעות למפקדו שהתאפשר לי לקבוע(״,קומודור פרבל על תוכניותיו של הפאשא בכל הנוגע לפילדלפיהעד תחילת דצמבר הושבו לספינה תותחיה. היא נשארה בנמל, שם הייתה נוכחותה תזכורת מכאיבה שהחזירה את ביינברידג׳ לאותו יום אוקטובר מר ונמהר. עם זאת, נוכחותה גם עוררה בו הרהורים והעלתה בו רעיונות. ב־5 בדצמבר הוא כתב לפרבל, שלדעתו יש להשמיד את הספינה באמצעות אבק שריפה וירי. הוא חשב שניתן לבצע את המשימה תוך שימוש ב״אוניית סוחר ]שתישלח[ לתוך הנמל, כשאנשי כוח המשימה המוחבאים בתוכה ינווטו אותה היישר אל הפריגטה״. למשימה נשקפה סכנה קטנה מצד הארטילריה הטריפוליטאית, שכן לקראת בוא החורף הועלו רבות מספינות התותחים של טריפולי אל החוף, וככל שביינברידג׳ ידע, ארבעה תותחי חוף בלבד היו מכוונים אל הפילדלפיה. הוא היה בטוח שניתן להפתיע את הטריפוליטאים. הקפטן הציג את תוכניתו בענווה. אחרי הכול, הוא ולא פרבל היה מי שכבודו נרמס כתוצאה מלכידתה של הפילדלפיה. ”ואנא, אל תייחס לי להיטות רבה מדי״, הוא כתב לפרבל, ”לאור השימוש שאני עושה ַ בהשערות לביסוס רעיונותי״.כשקרא את מכתבו של ביינברידג׳, נוכח פרבל שפתרון בעיית הפילדלפיה אינו בהכרח בגדר משימת התאבדות. הוא הגיע למסקנה, ששילוב של רעיונותיו המוצלחים ביותר עם התעוזה של דקטור Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal