1UP__.52998_Modan_ThomasJeffreson.1A

ש ה 189הפעם זאת הייתה הקונסטליישן, והשדרים שהגיעו לחוף כללו אחד שנשלח מטוביאס ליר ונכתב חמישה ימים קודם לכן. ליר הביע הערכה ”לאומץ הלב ההרואי שגילו בני ארצנו המעטים בדרנה״, וציין כי אומץ זה ”הותיר רושם עמוק על הפאשא״. התוצאה הייתה סיום רשמי של המלחמה. ככל שמדובר באיטון, ההודעה על ההסכם הייתה בגדר מהלומה שהוא לא התאושש ממנה. שוב נאמר לו לנטוש את הפרס שקטף במאמצים רבים ולוותר על כל תקווה לעזור לחמיד,ובפעם הזאת איטון הבין שעם הסכם חתום אין לו שום אפשרות לעקוף את הפקודות.בעת שהמנצח בדרנה השלים עם ההכרח לעזוב, הוא נוכח שגם הנסיגה מהעיר עתידה להיות עניין עדין. הוא ידע שאם תדלוף הידיעה שהכוחות האמריקאיים מתכוננים לעזוב, עלולים כוחות האויב להעז לתקוף. פירושו של דבר היה שהם יצטרכו לעזוב בחשאי.איטון התנהג כאילו דבר לא השתנה ועשה את יום המחרת בסקירת חיל המצב ובהוצאת פקודות כרגיל. ואז, בשמונה בערב, הוא הציב את הנחתים במקום בולט, בתקווה שישמשו פיתיון, ובשעות הבאות הושטו הלוחמים הנוצרים אל הקונסטליישן בחשאיות רבה ככל האפשר. איטון זימן אחר כך את חמיד הזועם ושבור הלב, וזה הצטרף לנסיגה בלית ברירה, לאחר שהשתכנע שהמשך הלחימה בלי עזרתם של האמריקאים אינו אפשרי. הנחתים, או׳באנון ואיטון יצאו אחרונים. לא היה מקום לטקסי פרידה, רק יציאה שקטה, נסיגה בטעם של חרפה. כשהתברר לבעלי בריתו הערבים של חמיד שהאמריקאים עזבו, הם נתקפו בהלה. ומשנודעו החדשות לאנשיו של פאשא יוסוף, הם פרקו את זעמם על אלה שנשארו. תומכיו של חמיד, שנותרו מושפלים ונבגדים, נטשו את העיר וברחו להרים. בטריפולי היה אולי שלום, אבל תושבי דרנה שקיבלו את חמיד בזרועות פתוחות שילמו מחיר כבד על תמיכתם בו. 192 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליֶּ ניצחון מוחלט על הפיראטים הב ֶּרברים יושג תחת משטרו של נשיא אחר, אבל לפי שעה הייתה לאמריקה סיבה טובה מאוד להכיר ֶּ תודה. סופה העכור של המלחמה הב ֶּרברית לא הוריד מערכה של העובדה שאמריקה התייצבה נגד הפיראטים — מעשה שרוב מדינות אירופה המבוססות יותר לא היו מוכנות לעשות. אמריקה הייתה נחושה בהתנגדותה ונלחמה, ועתה היה לצי של המדינה הצעירה הניסיון שהיה עתיד להידרש לו כדי לעמוד מול בריטניה במלחמת .1812 כמו ֶּ המלחמה הב ֶּרברית, גם במלחמה הזאת ידעו האמריקאים תבוסות כואבות, כמו נפילת העיר וושינגטון בידי הבריטים, אבל היא הסתיימה בזינוק ענקי במידת הכבוד שהעולם רחש לה.ֶּ בניצחון שנחלה בחוף הב ֶּרברי הוכיחה ארצות הברית כי לא זו בלבד שתצא למלחמה לטובת האינטרסים שלה, אלא תעשה כמיטב יכולתה למען תושבים מדוכאים של מדינות אחרות. למרות בגידתו של איטון בחמיד, ממשלת אמריקה לא אכזבה אותו לגמרי. בהפעלת מידה מסוימת של לחץ התאפשר לאמריקאים לשחרר את אשתו וארבעת ילדיו ולאחד את המשפחה. חמיד, שהקונגרס העניק לו קצבה של 200 דולר בחודש, סיים את חייו ב־1811 בגלות במצרים. אחיו יוסוף קרמנלי שלט כפאשא עד ,1832 ואז פינה את כיסאו לבנו עלי ה־.2 יוסוף מת ב־1838טוביאס ליר המשיך לכהן בתפקידו. הוא נשאר קונסול כללי ֶּ במדינות הב ֶּרבריוֹ ת למרות אי־שביעות הרצון שהביעו רבים בוושינגטון מההסכם. ובכל זאת הוא לא היה אדם מאושר. הוא לא השאיר שום מכתב כששלח יד בנפשו ביריית אקדח ב־1816ריצ׳רד או׳בריאן חי חיים שלווים לאחר שחזר לארצות הברית. לו ולאשתו אליזבת היו חמישה ילדים, בהם בן שנקרא ג׳ורג׳ אפריקנוס, על שמה של היבשה שריצ׳רד עשה בה עשר שנים בשבי וקרוב לאותו מספר שנים בשירות ארצו. או׳בריאן מת בוושינגטון הבירה ב־1824ג׳יימס לינדר קתקארט מילא תפקידים דיפלומטיים באי מדירה ובספרד קודם שחזר לארצות הבית. הוא מת בוושינגטון הבירה בשנת 196אפילוגפטן סטיבן דקטור חייך בוודאי כאשר הספינה שלו שטה בשנת 1815 ֶּ לאורך החוף הב ֶּרברי. בפעם הזאת לא היה עליו להתגנב בחסות הלילה ולסכן את חייו כדי להשחית ספינה אמריקאית שבויה. בפעם הזאת הוא לא הוליך כוח אמריקאי לקרב עם כוח אויב שהיה גדול ממנו. ובפעם הזאת הוא לא עמד לעזוב בלי להשיג את מה שבא לקחת. ייתכן שעצב העיב על החיוך של דקטור כאשר שט במים שאחיו נהרג בהם, אבל כאבי היגון העמוקים ביותר התעמעמו באחת־עשרה השנים שעברו מאז מותו של ג׳יימס. בשנים הראשונות שלאחר הסכם טריפולי, אמריקה נהנתה משלום חלקי שנרכש בדמם של גברים אמיצים כמו ג׳יימס דקטור, וכעת היה לסטיבן הכבוד להשלים את החסר בשלום.לא עבר זמן רב והתברר כי ויליאם איטון צדק כאשר טען שההימנעות מלהמשיך במלחמה עד הניצחון המוחלט הייתה טעות. במהלך מלחמת 1812 ֶּ , בהמרצתם של הבריטים, החלו הפיראטים הב ֶּרברים לתפוס שוב אוניות אמריקאיות ולשבות את אנשי הצוות שלהן. לאחר שהסכם ֶגנט הביא ב־1815 לסיומה של המלחמה השנייה עם בריטניה, הסמיך הקונגרס של ארצות הברית את הנשיא ג׳יימס מדיסון לחדש את הנוכחות הצבאית האמריקאית במגרב. הדיי של אלג׳יר הכריז מלחמה על ארצות ֶּ הברית, ועל דקטור הוטל לשים קץ אחת ולתמיד לאיום הב ֶּרברי. השייטת כללה את ספינת הדגל שלו, הפריגטה ֶג ֶרייר, ותשע ספינות קרב אחרות. זה היה הכוח הימי הגדול ביותר שארצות הברית שלחה אי־פעם לים. משהיה בים התיכון, פעל דקטור בזריזות נגד הצי האלג׳ירי. קJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

190 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליויליאם איטון רב־התושייה נחל — כנגד כל הסיכויים — ניצחון מרהיב בדרנה. עם זאת, בעת שהפליג מהעיר ראה איטון את ההזדמנות שהייתה לו לזכות בתהילה גדולה יותר, ובניצחון גדול אף יותר למען ארצו, נשטפת בגלים שנשאו את דבר הנסיגה. עכשיו הוא פשוט רצה * ”אין לי לחזור הביתה. מדוכא ומובס הוא כתב לקומודור ג׳ון רוג׳רס:]5[סיבה להישאר בים הזה״.ועדה של הסנאט חקרה כעבור זמן את מה שקרה באותו חודש יוני בטריפולי. סנאטור טימותי פיקרינג, ידידו הוותיק של איטון, יצא בהאשמה נוקבת נגד ליר ותיאר את התנהגותו כ״לא פחות מהבוגדנות ]6[ ואולם אף השפלה ביותר, המבוססת על העקרונות השפלים ביותר״.שהוועדה מתחה ביקורת חריפה על ההסכם, ותיארה אותו כ״מעשה ]7[ נמצא בסנאט הרוב של שני־שלישים מחבריו שנדרש לאשרר מביש״,את הסכם השלום והידידות של ארצות הברית וטריפולי. הייתה אשר הייתה המחלוקת על הדרך שבא הוא הושג, השלום, לעת עתה, היה עובדה מוגמרת.* קצין צי אמריקאי. מונה ב־1802 למפקד הספינה ג׳ון אדמס. כתוצאה מההידרדרות במצב בריאותו של קומודור ברון, החליף אותו במאי 1805בתפקיד מפקד שייטת הים התיכון ]הערת המערכת[.191פרק 17הפלגה נעימה ברוחות טובות וים רוגעהשלום הושג בתנאים הוגנים.ה״נשיונל אינטליג׳נסר״, 6 בנובמבר 1805ֶּ שלום הב ֶּרברי היה באמת ניצחון, אם כי חלקי. לדידו של הנשיא ג׳פרסון, ששמע על ההסכם של טוביאס ליר ב־6 בספטמבר ,1805 סופו של הסכסוך עם טריפולי היה בגדר הקלה גדולה. המלחמה, שהעיקה על הממשלה שלו במשך יותר מארבע שנים, הגיעה סוף־סוף לסיומה, והיא הסתיימה בדרכו של ג׳פרסון.העיתון נשיונל אינטליג׳נסר הכריז על ניצחון. ”בני ארצנו השבויים ]1[ אכן, ההסכם קבע בין הושבו לחיק ארצם ]...[ השגנו את שרצינו״.השאר שכלי שיט אמריקאים יוכלו לשוט שוב בחופשיות, ושבעתיד שבויים לא יימכרו לעבדות, אלא יקבלו מעמד של שבויי מלחמה. שתי המטרות החשובות ביותר שבהכרזת מלחמה הושגו.המדינה הריעה לגיבורים ששבו לארצות הברית. באמצע ספטמבר הגיע ויליאם ביינברידג׳, שכבר נוקה מאשמה על אובדן הפילדלפיה. הוא ירד מהאונייה עם 117 מאנשי צוותו והם זכו בפרסים, בכיבודים ובקבלת פנים חמה. קפטנים ושבויים חוזרים אחרים צעדו ברחובות הראשיים והתקבלו אף הם בכבוד של גיבורים. האספה הכללית של וירג׳יניה כיבדה את הנחת לוטננט פרסלי או׳באנון בחרב מעוקלת בעיצוב של החרב הממלוכית.הו 195כיום אי אפשר להתעלם מהמורשת הצבאית של המלחמה. היא הייתה עדה לעליית הצי האמריקאי למעמד של כוח שיש להתחשב בו בימים זרים. היא הייתה עדה לפעם הראשונה שבה הונף הדגל האמריקאי לאות ניצחון בטריטוריה שמחוץ לחצי הכדור המערבי. היא הייתה עדה למלחמה הראשונה שבה תותחי צי ארצות הברית פעלו בהרמוניה עם כוחות היבשה של הצבא. המלחמה הייתה חשובה כל כך לנחתים, שבהמנון שלהם מסופר על ”חופי טריפולי״, והם אימצו ב־1825 את החרב הממלוכית כחלק ממדי הקצינים. והחשוב ביותר, במאה ה־21 נודעת חשיבות חדשה לסיפור הגדול יותר, זה של העימות הגדול בין ארצות הברית למדינות האסלאם.על פי הלך המחשבה של ג׳פרסון, לשבייתם של ימאים אמריקאים ולהתערבות בסחר האמריקאי, נדרשה תשובה צבאית. הוא הרבה לדון בנושא הזה עם ידידו ג׳ון אדמס, בתקופת שירותם כשגרירים בשנות ה־1780 באירופה. למעשה, הם התוו את עיקרי העמדות בוויכוח.אדמס אמר שאפשר לקנות שלום.ג׳פרסון השיב: ”אני מעדיף להשיג אותו באמצעות מלחמה״.ֶּ בתגובה לאירועים בחוף הב ֶּרברי ב־,1801 ג׳פרסון שלח לים התיכון שייטת קטנה של צי ארצות הברית, ובארבע השנים הבאות הוא הגיב לאירועים בהגדלה ניכרת של השייטת הזאת, עד שהייתה לאמריקאים נוכחות ימית גדולה באזור. בסופו של דבר, הודות להנהגה הנועזת של אישים כמו פרבל ודקטור וכמו איטון ואו׳באנון, כוח צבאי הוא שסייע להשיב את הכבוד הלאומי. אפילו הפדרליסטים, שלא התלהבו ממה שג׳פרסון עשה, השלימו לבסוף עם הרעיון שארצות הברית צריכה למלא תפקיד צבאי בסוגיות שמעבר לים.ובסופו של דבר, ג׳פרסון, ולא אדמס, הוא שניצח בוויכוח.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

190 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליויליאם איטון רב־התושייה נחל — כנגד כל הסיכויים — ניצחון מרהיב בדרנה. עם זאת, בעת שהפליג מהעיר ראה איטון את ההזדמנות שהייתה לו לזכות בתהילה גדולה יותר, ובניצחון גדול אף יותר למען ארצו, נשטפת בגלים שנשאו את דבר הנסיגה. עכשיו הוא פשוט רצה * ”אין לי לחזור הביתה. מדוכא ומובס הוא כתב לקומודור ג׳ון רוג׳רס:]5[סיבה להישאר בים הזה״.ועדה של הסנאט חקרה כעבור זמן את מה שקרה באותו חודש יוני בטריפולי. סנאטור טימותי פיקרינג, ידידו הוותיק של איטון, יצא בהאשמה נוקבת נגד ליר ותיאר את התנהגותו כ״לא פחות מהבוגדנות ]6[ ואולם אף השפלה ביותר, המבוססת על העקרונות השפלים ביותר״.שהוועדה מתחה ביקורת חריפה על ההסכם, ותיארה אותו כ״מעשה ]7[ נמצא בסנאט הרוב של שני־שלישים מחבריו שנדרש לאשרר מביש״,את הסכם השלום והידידות של ארצות הברית וטריפולי. הייתה אשר הייתה המחלוקת על הדרך שבא הוא הושג, השלום, לעת עתה, היה עובדה מוגמרת.* קצין צי אמריקאי. מונה ב־1802 למפקד הספינה ג׳ון אדמס. כתוצאה מההידרדרות במצב בריאותו של קומודור ברון, החליף אותו במאי 1805בתפקיד מפקד שייטת הים התיכון ]הערת המערכת[.191פרק 17הפלגה נעימה ברוחות טובות וים רוגעהשלום הושג בתנאים הוגנים.ה״נשיונל אינטליג׳נסר״, 6 בנובמבר 1805ֶּ שלום הב ֶּרברי היה באמת ניצחון, אם כי חלקי. לדידו של הנשיא ג׳פרסון, ששמע על ההסכם של טוביאס ליר ב־6 בספטמבר ,1805 סופו של הסכסוך עם טריפולי היה בגדר הקלה גדולה. המלחמה, שהעיקה על הממשלה שלו במשך יותר מארבע שנים, הגיעה סוף־סוף לסיומה, והיא הסתיימה בדרכו של ג׳פרסון.העיתון נשיונל אינטליג׳נסר הכריז על ניצחון. ”בני ארצנו השבויים ]1[ אכן, ההסכם קבע בין הושבו לחיק ארצם ]...[ השגנו את שרצינו״.השאר שכלי שיט אמריקאים יוכלו לשוט שוב בחופשיות, ושבעתיד שבויים לא יימכרו לעבדות, אלא יקבלו מעמד של שבויי מלחמה. שתי המטרות החשובות ביותר שבהכרזת מלחמה הושגו.המדינה הריעה לגיבורים ששבו לארצות הברית. באמצע ספטמבר הגיע ויליאם ביינברידג׳, שכבר נוקה מאשמה על אובדן הפילדלפיה. הוא ירד מהאונייה עם 117 מאנשי צוותו והם זכו בפרסים, בכיבודים ובקבלת פנים חמה. קפטנים ושבויים חוזרים אחרים צעדו ברחובות הראשיים והתקבלו אף הם בכבוד של גיבורים. האספה הכללית של וירג׳יניה כיבדה את הנחת לוטננט פרסלי או׳באנון בחרב מעוקלת בעיצוב של החרב הממלוכית.ה194 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהנשיא תומאס ג׳פרסון עשה את השנים שלאחר פרישתו באחוזתו האהובה מונטיצ׳לו, שם נקברו אשתו ובתו פולי. בשלהי האביב של 1826 הידרדרה בריאותו, והוא היה מרותק מאז למיטתו. ב־3 ביולי, אחרי התקף של חום גבוה, נוכח ג׳פרסון שמותו קרוב, אבל היה נחוש בדעתו להחזיק מעמד עד למחרת, יום השנה החמישים לאימוץ הכרזת העצמאות. בחיק בני משפחתו, שהתכנסו סביבו, הוא התכונן לסוף. מאוחר יותר באותו לילה הוא התעורר ושאל את רופאו, ”האם היום הוא ארבעה בחודש?״ אלה היו המילים האחרונות שאמר. הוא מת בשנתו ב־4 ביולי בשעה 1:10 אחר הצהריים. חמש שעות אחרי כן ובמרחק אלף קילומטרים משם, בחוות בריינטרי במסצ׳וסטס, נשם הנשיא לשעבר ג׳ון אדמס את נשימותיו האחרונות. אדמס, שייחס גם הוא חשיבות לתאריך, אמר לפני מותו את המילים, ”זה יום גדול, זה יום טוב״. דבריו האחרונים של אדמס, שלא ידע על מותו של ג׳פרסון, היו ”ג׳פרסון עדיין חי״. שני האישים, ידידים ויריבים לאורך חיים שלמים, הלכו לעולמם בהפרש של שעות אחדות זה מזה ביום הולדתה החמישים של המדינה שלשירותה הם הקדישו את חייהם, את הונם ואת כבודם. הם לא רק ליוו את אמריקה בשנות ינקותה הסוערת, אלא גם טיפחו את צמיחתה לנוכחות גלובלית מכובדת שנשאה אותה אל העתיד. ***ֶּ כאשר פרצה, הייתה המלחמה הב ֶּרברית לא יותר מאדווה במי הפוליטיקה העולמית. הפאשא יוסוף הכריז מלחמה על ארצות הברית במחווה מגוחכת — ריסוק מוט שעליו התנוסס הדגל האמריקאי. תומאס ג׳פרסון, נשיאה של הדמוקרטיה הראשונה בעידן המודרני ואחד הפילוסופים המדיניים הגדולים בזמנו ובכל הזמנים, השיב בדרך שראה לנכון. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ש ה 189הפעם זאת הייתה הקונסטליישן, והשדרים שהגיעו לחוף כללו אחד שנשלח מטוביאס ליר ונכתב חמישה ימים קודם לכן. ליר הביע הערכה ”לאומץ הלב ההרואי שגילו בני ארצנו המעטים בדרנה״, וציין כי אומץ זה ”הותיר רושם עמוק על הפאשא״. התוצאה הייתה סיום רשמי של המלחמה. ככל שמדובר באיטון, ההודעה על ההסכם הייתה בגדר מהלומה שהוא לא התאושש ממנה. שוב נאמר לו לנטוש את הפרס שקטף במאמצים רבים ולוותר על כל תקווה לעזור לחמיד,ובפעם הזאת איטון הבין שעם הסכם חתום אין לו שום אפשרות לעקוף את הפקודות.בעת שהמנצח בדרנה השלים עם ההכרח לעזוב, הוא נוכח שגם הנסיגה מהעיר עתידה להיות עניין עדין. הוא ידע שאם תדלוף הידיעה שהכוחות האמריקאיים מתכוננים לעזוב, עלולים כוחות האויב להעז לתקוף. פירושו של דבר היה שהם יצטרכו לעזוב בחשאי.איטון התנהג כאילו דבר לא השתנה ועשה את יום המחרת בסקירת חיל המצב ובהוצאת פקודות כרגיל. ואז, בשמונה בערב, הוא הציב את הנחתים במקום בולט, בתקווה שישמשו פיתיון, ובשעות הבאות הושטו הלוחמים הנוצרים אל הקונסטליישן בחשאיות רבה ככל האפשר. איטון זימן אחר כך את חמיד הזועם ושבור הלב, וזה הצטרף לנסיגה בלית ברירה, לאחר שהשתכנע שהמשך הלחימה בלי עזרתם של האמריקאים אינו אפשרי. הנחתים, או׳באנון ואיטון יצאו אחרונים. לא היה מקום לטקסי פרידה, רק יציאה שקטה, נסיגה בטעם של חרפה. כשהתברר לבעלי בריתו הערבים של חמיד שהאמריקאים עזבו, הם נתקפו בהלה. ומשנודעו החדשות לאנשיו של פאשא יוסוף, הם פרקו את זעמם על אלה שנשארו. תומכיו של חמיד, שנותרו מושפלים ונבגדים, נטשו את העיר וברחו להרים. בטריפולי היה אולי שלום, אבל תושבי דרנה שקיבלו את חמיד בזרועות פתוחות שילמו מחיר כבד על תמיכתם בו. 192 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליֶּ ניצחון מוחלט על הפיראטים הב ֶּרברים יושג תחת משטרו של נשיא אחר, אבל לפי שעה הייתה לאמריקה סיבה טובה מאוד להכיר ֶּ תודה. סופה העכור של המלחמה הב ֶּרברית לא הוריד מערכה של העובדה שאמריקה התייצבה נגד הפיראטים — מעשה שרוב מדינות אירופה המבוססות יותר לא היו מוכנות לעשות. אמריקה הייתה נחושה בהתנגדותה ונלחמה, ועתה היה לצי של המדינה הצעירה הניסיון שהיה עתיד להידרש לו כדי לעמוד מול בריטניה במלחמת .1812 כמו ֶּ המלחמה הב ֶּרברית, גם במלחמה הזאת ידעו האמריקאים תבוסות כואבות, כמו נפילת העיר וושינגטון בידי הבריטים, אבל היא הסתיימה בזינוק ענקי במידת הכבוד שהעולם רחש לה.ֶּ בניצחון שנחלה בחוף הב ֶּרברי הוכיחה ארצות הברית כי לא זו בלבד שתצא למלחמה לטובת האינטרסים שלה, אלא תעשה כמיטב יכולתה למען תושבים מדוכאים של מדינות אחרות. למרות בגידתו של איטון בחמיד, ממשלת אמריקה לא אכזבה אותו לגמרי. בהפעלת מידה מסוימת של לחץ התאפשר לאמריקאים לשחרר את אשתו וארבעת ילדיו ולאחד את המשפחה. חמיד, שהקונגרס העניק לו קצבה של 200 דולר בחודש, סיים את חייו ב־1811 בגלות במצרים. אחיו יוסוף קרמנלי שלט כפאשא עד ,1832 ואז פינה את כיסאו לבנו עלי ה־.2 יוסוף מת ב־1838טוביאס ליר המשיך לכהן בתפקידו. הוא נשאר קונסול כללי ֶּ במדינות הב ֶּרבריוֹ ת למרות אי־שביעות הרצון שהביעו רבים בוושינגטון מההסכם. ובכל זאת הוא לא היה אדם מאושר. הוא לא השאיר שום מכתב כששלח יד בנפשו ביריית אקדח ב־1816ריצ׳רד או׳בריאן חי חיים שלווים לאחר שחזר לארצות הברית. לו ולאשתו אליזבת היו חמישה ילדים, בהם בן שנקרא ג׳ורג׳ אפריקנוס, על שמה של היבשה שריצ׳רד עשה בה עשר שנים בשבי וקרוב לאותו מספר שנים בשירות ארצו. או׳בריאן מת בוושינגטון הבירה ב־1824ג׳יימס לינדר קתקארט מילא תפקידים דיפלומטיים באי מדירה ובספרד קודם שחזר לארצות הבית. הוא מת בוושינגטון הבירה בשנת ו 193.1843 יומניו וכתבים אחרים שלו נאספו ויצאו לאור ב־,1899 בספר שכותרתו היא השבויים: אחת־עשרה שנים בשבי באלג׳ירעם שובו לאמריקה, בזכות התפקיד שמילא בהשגת הניצחון הצבאי הראשון שנחלה אמריקה על אדמה זרה, נהנה ויליאם איטון ממעמד של גיבור לאומי. מתוך הכרה בשירותו, העניקה לו מסצ׳וסטס נחלה בשטח ארבעים דונם, והטענות שהוא העלה לפני ֶּ הקונגרס על ההוצאות שנגרמו לו במהלך המערכה הב ֶּרברית הניבו לו ב־1807 מתת של 12,636 דולר. אבל אז החל גופו לבגוד בו. הוא סבל משיגרון, וקנקני בירה רבים מדי שהזמינו לכבודו מעריצים גבו את מחירם. במצב של בריאות מתדרדרת הוא כתב את תולדות חייו וריכז את יומניו בידיעה שהם יפורסמו אחרי מותו. הספר חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח ראה אור ב־,1813 שנתיים אחרי מותו והוא בן ארבעים ושבע.השמות פילדלפיה, אינטרפיד וקונסטיטיושן נעשו מוכרים מאוד ֶּ לקוראי העיתונים האמריקאיים במהלך מלחמת הב ֶּרברים. אדוארד פרבל, מי ששמו היה מקושר למלחמה ההיא יותר משמו של כל קצין אמריקאי אחר, נכנע כבר ב־1807 למחלת השחפת, אבל המוניטין שיצאו לו שרדו אחריו. האפיפיור פיוס השביעי צוטט כמי שאמר שפרבל עשה למען הנצרות בשעה יותר משעשו אומות העולם הנוצרי אי־פעם, ושמו זכה לתהילה זוהרת אף יותר בעשור הבא, כאשר כמה מהקצינים שלחמו תחת פיקודו )”הבחורים של פרבל״, כפי שנודעו לימים( שירתו בהצטיינות במלחמת 1812ֶּ ויליאם ביינברידג׳ יצא בשלום משני כישלונותיו בחוף הב ֶּרברי, עם הג׳ורג׳ וושינגטון ועם הפילדלפיה. עם זאת, את עיקר פרסומו הוא רכש במהלך מלחמת :1812 אף שנפצע בשתי רגליו בקרב עם הפריגטה הבריטית ג׳אווה, הצליח ביינברידג׳ להישאר על רגליו, והוביל את הפריגטה קונסטיטיושן לניצחון בלתי נשכח על הג׳אווה. הוא החלים מפצעיו, חי עד גיל חמישים ותשע, ומת בשלווה במיטתו ב־1833Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

192 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליֶּ ניצחון מוחלט על הפיראטים הב ֶּרברים יושג תחת משטרו של נשיא אחר, אבל לפי שעה הייתה לאמריקה סיבה טובה מאוד להכיר ֶּ תודה. סופה העכור של המלחמה הב ֶּרברית לא הוריד מערכה של העובדה שאמריקה התייצבה נגד הפיראטים — מעשה שרוב מדינות אירופה המבוססות יותר לא היו מוכנות לעשות. אמריקה הייתה נחושה בהתנגדותה ונלחמה, ועתה היה לצי של המדינה הצעירה הניסיון שהיה עתיד להידרש לו כדי לעמוד מול בריטניה במלחמת .1812 כמו ֶּ המלחמה הב ֶּרברית, גם במלחמה הזאת ידעו האמריקאים תבוסות כואבות, כמו נפילת העיר וושינגטון בידי הבריטים, אבל היא הסתיימה בזינוק ענקי במידת הכבוד שהעולם רחש לה.ֶּ בניצחון שנחלה בחוף הב ֶּרברי הוכיחה ארצות הברית כי לא זו בלבד שתצא למלחמה לטובת האינטרסים שלה, אלא תעשה כמיטב יכולתה למען תושבים מדוכאים של מדינות אחרות. למרות בגידתו של איטון בחמיד, ממשלת אמריקה לא אכזבה אותו לגמרי. בהפעלת מידה מסוימת של לחץ התאפשר לאמריקאים לשחרר את אשתו וארבעת ילדיו ולאחד את המשפחה. חמיד, שהקונגרס העניק לו קצבה של 200 דולר בחודש, סיים את חייו ב־1811 בגלות במצרים. אחיו יוסוף קרמנלי שלט כפאשא עד ,1832 ואז פינה את כיסאו לבנו עלי ה־.2 יוסוף מת ב־1838טוביאס ליר המשיך לכהן בתפקידו. הוא נשאר קונסול כללי ֶּ במדינות הב ֶּרבריוֹ ת למרות אי־שביעות הרצון שהביעו רבים בוושינגטון מההסכם. ובכל זאת הוא לא היה אדם מאושר. הוא לא השאיר שום מכתב כששלח יד בנפשו ביריית אקדח ב־1816ריצ׳רד או׳בריאן חי חיים שלווים לאחר שחזר לארצות הברית. לו ולאשתו אליזבת היו חמישה ילדים, בהם בן שנקרא ג׳ורג׳ אפריקנוס, על שמה של היבשה שריצ׳רד עשה בה עשר שנים בשבי וקרוב לאותו מספר שנים בשירות ארצו. או׳בריאן מת בוושינגטון הבירה ב־1824ג׳יימס לינדר קתקארט מילא תפקידים דיפלומטיים באי מדירה ובספרד קודם שחזר לארצות הבית. הוא מת בוושינגטון הבירה בשנת ו 193.1843 יומניו וכתבים אחרים שלו נאספו ויצאו לאור ב־,1899 בספר שכותרתו היא השבויים: אחת־עשרה שנים בשבי באלג׳ירעם שובו לאמריקה, בזכות התפקיד שמילא בהשגת הניצחון הצבאי הראשון שנחלה אמריקה על אדמה זרה, נהנה ויליאם איטון ממעמד של גיבור לאומי. מתוך הכרה בשירותו, העניקה לו מסצ׳וסטס נחלה בשטח ארבעים דונם, והטענות שהוא העלה לפני ֶּ הקונגרס על ההוצאות שנגרמו לו במהלך המערכה הב ֶּרברית הניבו לו ב־1807 מתת של 12,636 דולר. אבל אז החל גופו לבגוד בו. הוא סבל משיגרון, וקנקני בירה רבים מדי שהזמינו לכבודו מעריצים גבו את מחירם. במצב של בריאות מתדרדרת הוא כתב את תולדות חייו וריכז את יומניו בידיעה שהם יפורסמו אחרי מותו. הספר חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח ראה אור ב־,1813 שנתיים אחרי מותו והוא בן ארבעים ושבע.השמות פילדלפיה, אינטרפיד וקונסטיטיושן נעשו מוכרים מאוד ֶּ לקוראי העיתונים האמריקאיים במהלך מלחמת הב ֶּרברים. אדוארד פרבל, מי ששמו היה מקושר למלחמה ההיא יותר משמו של כל קצין אמריקאי אחר, נכנע כבר ב־1807 למחלת השחפת, אבל המוניטין שיצאו לו שרדו אחריו. האפיפיור פיוס השביעי צוטט כמי שאמר שפרבל עשה למען הנצרות בשעה יותר משעשו אומות העולם הנוצרי אי־פעם, ושמו זכה לתהילה זוהרת אף יותר בעשור הבא, כאשר כמה מהקצינים שלחמו תחת פיקודו )”הבחורים של פרבל״, כפי שנודעו לימים( שירתו בהצטיינות במלחמת 1812ֶּ ויליאם ביינברידג׳ יצא בשלום משני כישלונותיו בחוף הב ֶּרברי, עם הג׳ורג׳ וושינגטון ועם הפילדלפיה. עם זאת, את עיקר פרסומו הוא רכש במהלך מלחמת :1812 אף שנפצע בשתי רגליו בקרב עם הפריגטה הבריטית ג׳אווה, הצליח ביינברידג׳ להישאר על רגליו, והוביל את הפריגטה קונסטיטיושן לניצחון בלתי נשכח על הג׳אווה. הוא החלים מפצעיו, חי עד גיל חמישים ותשע, ומת בשלווה במיטתו ב־1833Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

191פרק 17הפלגה נעימה ברוחות טובות וים רוגעהשלום הושג בתנאים הוגנים.ה״נשיונל אינטליג׳נסר״, 6 בנובמבר 1805ֶּ שלום הב ֶּרברי היה באמת ניצחון, אם כי חלקי. לדידו של הנשיא ג׳פרסון, ששמע על ההסכם של טוביאס ליר ב־6 בספטמבר ,1805 סופו של הסכסוך עם טריפולי היה בגדר הקלה גדולה. המלחמה, שהעיקה על הממשלה שלו במשך יותר מארבע שנים, הגיעה סוף־סוף לסיומה, והיא הסתיימה בדרכו של ג׳פרסון.העיתון נשיונל אינטליג׳נסר הכריז על ניצחון. ”בני ארצנו השבויים ]1[ אכן, ההסכם קבע בין הושבו לחיק ארצם ]...[ השגנו את שרצינו״.השאר שכלי שיט אמריקאים יוכלו לשוט שוב בחופשיות, ושבעתיד שבויים לא יימכרו לעבדות, אלא יקבלו מעמד של שבויי מלחמה. שתי המטרות החשובות ביותר שבהכרזת מלחמה הושגו.המדינה הריעה לגיבורים ששבו לארצות הברית. באמצע ספטמבר הגיע ויליאם ביינברידג׳, שכבר נוקה מאשמה על אובדן הפילדלפיה. הוא ירד מהאונייה עם 117 מאנשי צוותו והם זכו בפרסים, בכיבודים ובקבלת פנים חמה. קפטנים ושבויים חוזרים אחרים צעדו ברחובות הראשיים והתקבלו אף הם בכבוד של גיבורים. האספה הכללית של וירג׳יניה כיבדה את הנחת ה לוטננט פרסלי או׳באנון בחרב מעוקלת בעיצוב של החרב הממלוכית.194 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהנשיא תומאס ג׳פרסון עשה את השנים שלאחר פרישתו באחוזתו האהובה מונטיצ׳לו, שם נקברו אשתו ובתו פולי. בשלהי האביב של 1826 הידרדרה בריאותו, והוא היה מרותק מאז למיטתו. ב־3 ביולי, אחרי התקף של חום גבוה, נוכח ג׳פרסון שמותו קרוב, אבל היה נחוש בדעתו להחזיק מעמד עד למחרת, יום השנה החמישים לאימוץ הכרזת העצמאות. בחיק בני משפחתו, שהתכנסו סביבו, הוא התכונן לסוף. מאוחר יותר באותו לילה הוא התעורר ושאל את רופאו, ”האם היום הוא ארבעה בחודש?״ אלה היו המילים האחרונות שאמר. הוא מת בשנתו ב־4 ביולי בשעה 1:10 אחר הצהריים. חמש שעות אחרי כן ובמרחק אלף קילומטרים משם, בחוות בריינטרי במסצ׳וסטס, נשם הנשיא לשעבר ג׳ון אדמס את נשימותיו האחרונות. אדמס, שייחס גם הוא חשיבות לתאריך, אמר לפני מותו את המילים, ”זה יום גדול, זה יום טוב״. דבריו האחרונים של אדמס, שלא ידע על מותו של ג׳פרסון, היו ”ג׳פרסון עדיין חי״. שני האישים, ידידים ויריבים לאורך חיים שלמים, הלכו לעולמם בהפרש של שעות אחדות זה מזה ביום הולדתה החמישים של המדינה שלשירותה הם הקדישו את חייהם, את הונם ואת כבודם. הם לא רק ליוו את אמריקה בשנות ינקותה הסוערת, אלא גם טיפחו את צמיחתה לנוכחות גלובלית מכובדת שנשאה אותה אל העתיד. ***ֶּ כאשר פרצה, הייתה המלחמה הב ֶּרברית לא יותר מאדווה במי הפוליטיקה העולמית. הפאשא יוסוף הכריז מלחמה על ארצות הברית במחווה מגוחכת — ריסוק מוט שעליו התנוסס הדגל האמריקאי. תומאס ג׳פרסון, נשיאה של הדמוקרטיה הראשונה בעידן המודרני ואחד הפילוסופים המדיניים הגדולים בזמנו ובכל הזמנים, השיב בדרך שראה לנכון. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

190 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליויליאם איטון רב־התושייה נחל — כנגד כל הסיכויים — ניצחון מרהיב בדרנה. עם זאת, בעת שהפליג מהעיר ראה איטון את ההזדמנות שהייתה לו לזכות בתהילה גדולה יותר, ובניצחון גדול אף יותר למען ארצו, נשטפת בגלים שנשאו את דבר הנסיגה. עכשיו הוא פשוט רצה * ”אין לי לחזור הביתה. מדוכא ומובס הוא כתב לקומודור ג׳ון רוג׳רס:]5[סיבה להישאר בים הזה״.ועדה של הסנאט חקרה כעבור זמן את מה שקרה באותו חודש יוני בטריפולי. סנאטור טימותי פיקרינג, ידידו הוותיק של איטון, יצא בהאשמה נוקבת נגד ליר ותיאר את התנהגותו כ״לא פחות מהבוגדנות ]6[ ואולם אף השפלה ביותר, המבוססת על העקרונות השפלים ביותר״.שהוועדה מתחה ביקורת חריפה על ההסכם, ותיארה אותו כ״מעשה ]7[ נמצא בסנאט הרוב של שני־שלישים מחבריו שנדרש לאשרר מביש״,את הסכם השלום והידידות של ארצות הברית וטריפולי. הייתה אשר הייתה המחלוקת על הדרך שבא הוא הושג, השלום, לעת עתה, היה עובדה מוגמרת.* קצין צי אמריקאי. מונה ב־1802 למפקד הספינה ג׳ון אדמס. כתוצאה מההידרדרות במצב בריאותו של קומודור ברון, החליף אותו במאי 1805בתפקיד מפקד שייטת הים התיכון ]הערת המערכת[.ו 195כיום אי אפשר להתעלם מהמורשת הצבאית של המלחמה. היא הייתה עדה לעליית הצי האמריקאי למעמד של כוח שיש להתחשב בו בימים זרים. היא הייתה עדה לפעם הראשונה שבה הונף הדגל האמריקאי לאות ניצחון בטריטוריה שמחוץ לחצי הכדור המערבי. היא הייתה עדה למלחמה הראשונה שבה תותחי צי ארצות הברית פעלו בהרמוניה עם כוחות היבשה של הצבא. המלחמה הייתה חשובה כל כך לנחתים, שבהמנון שלהם מסופר על ”חופי טריפולי״, והם אימצו ב־1825 את החרב הממלוכית כחלק ממדי הקצינים. והחשוב ביותר, במאה ה־21 נודעת חשיבות חדשה לסיפור הגדול יותר, זה של העימות הגדול בין ארצות הברית למדינות האסלאם.על פי הלך המחשבה של ג׳פרסון, לשבייתם של ימאים אמריקאים ולהתערבות בסחר האמריקאי, נדרשה תשובה צבאית. הוא הרבה לדון בנושא הזה עם ידידו ג׳ון אדמס, בתקופת שירותם כשגרירים בשנות ה־1780 באירופה. למעשה, הם התוו את עיקרי העמדות בוויכוח.אדמס אמר שאפשר לקנות שלום.ג׳פרסון השיב: ”אני מעדיף להשיג אותו באמצעות מלחמה״.ֶּ בתגובה לאירועים בחוף הב ֶּרברי ב־,1801 ג׳פרסון שלח לים התיכון שייטת קטנה של צי ארצות הברית, ובארבע השנים הבאות הוא הגיב לאירועים בהגדלה ניכרת של השייטת הזאת, עד שהייתה לאמריקאים נוכחות ימית גדולה באזור. בסופו של דבר, הודות להנהגה הנועזת של אישים כמו פרבל ודקטור וכמו איטון ואו׳באנון, כוח צבאי הוא שסייע להשיב את הכבוד הלאומי. אפילו הפדרליסטים, שלא התלהבו ממה שג׳פרסון עשה, השלימו לבסוף עם הרעיון שארצות הברית צריכה למלא תפקיד צבאי בסוגיות שמעבר לים.ובסופו של דבר, ג׳פרסון, ולא אדמס, הוא שניצח בוויכוח.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ש ה 189הפעם זאת הייתה הקונסטליישן, והשדרים שהגיעו לחוף כללו אחד שנשלח מטוביאס ליר ונכתב חמישה ימים קודם לכן. ליר הביע הערכה ”לאומץ הלב ההרואי שגילו בני ארצנו המעטים בדרנה״, וציין כי אומץ זה ”הותיר רושם עמוק על הפאשא״. התוצאה הייתה סיום רשמי של המלחמה. ככל שמדובר באיטון, ההודעה על ההסכם הייתה בגדר מהלומה שהוא לא התאושש ממנה. שוב נאמר לו לנטוש את הפרס שקטף במאמצים רבים ולוותר על כל תקווה לעזור לחמיד,ובפעם הזאת איטון הבין שעם הסכם חתום אין לו שום אפשרות לעקוף את הפקודות.בעת שהמנצח בדרנה השלים עם ההכרח לעזוב, הוא נוכח שגם הנסיגה מהעיר עתידה להיות עניין עדין. הוא ידע שאם תדלוף הידיעה שהכוחות האמריקאיים מתכוננים לעזוב, עלולים כוחות האויב להעז לתקוף. פירושו של דבר היה שהם יצטרכו לעזוב בחשאי.איטון התנהג כאילו דבר לא השתנה ועשה את יום המחרת בסקירת חיל המצב ובהוצאת פקודות כרגיל. ואז, בשמונה בערב, הוא הציב את הנחתים במקום בולט, בתקווה שישמשו פיתיון, ובשעות הבאות הושטו הלוחמים הנוצרים אל הקונסטליישן בחשאיות רבה ככל האפשר. איטון זימן אחר כך את חמיד הזועם ושבור הלב, וזה הצטרף לנסיגה בלית ברירה, לאחר שהשתכנע שהמשך הלחימה בלי עזרתם של האמריקאים אינו אפשרי. הנחתים, או׳באנון ואיטון יצאו אחרונים. לא היה מקום לטקסי פרידה, רק יציאה שקטה, נסיגה בטעם של חרפה. כשהתברר לבעלי בריתו הערבים של חמיד שהאמריקאים עזבו, הם נתקפו בהלה. ומשנודעו החדשות לאנשיו של פאשא יוסוף, הם פרקו את זעמם על אלה שנשארו. תומכיו של חמיד, שנותרו מושפלים ונבגדים, נטשו את העיר וברחו להרים. בטריפולי היה אולי שלום, אבל תושבי דרנה שקיבלו את חמיד בזרועות פתוחות שילמו מחיר כבד על תמיכתם בו. 196אפילוגפטן סטיבן דקטור חייך בוודאי כאשר הספינה שלו שטה בשנת 1815 ֶּ לאורך החוף הב ֶּרברי. בפעם הזאת לא היה עליו להתגנב בחסות הלילה ולסכן את חייו כדי להשחית ספינה אמריקאית שבויה. בפעם הזאת הוא לא הוליך כוח אמריקאי לקרב עם כוח אויב שהיה גדול ממנו. ובפעם הזאת הוא לא עמד לעזוב בלי להשיג את מה שבא לקחת. ייתכן שעצב העיב על החיוך של דקטור כאשר שט במים שאחיו נהרג בהם, אבל כאבי היגון העמוקים ביותר התעמעמו באחת־עשרה השנים שעברו מאז מותו של ג׳יימס. בשנים הראשונות שלאחר הסכם טריפולי, אמריקה נהנתה משלום חלקי שנרכש בדמם של גברים אמיצים כמו ג׳יימס דקטור, וכעת היה לסטיבן הכבוד להשלים את החסר בשלום.לא עבר זמן רב והתברר כי ויליאם איטון צדק כאשר טען שההימנעות מלהמשיך במלחמה עד הניצחון המוחלט הייתה טעות. במהלך מלחמת 1812 ֶּ , בהמרצתם של הבריטים, החלו הפיראטים הב ֶּרברים לתפוס שוב אוניות אמריקאיות ולשבות את אנשי הצוות שלהן. לאחר שהסכם ֶגנט הביא ב־1815 לסיומה של המלחמה השנייה עם בריטניה, הסמיך הקונגרס של ארצות הברית את הנשיא ג׳יימס מדיסון לחדש את הנוכחות הצבאית האמריקאית במגרב. הדיי של אלג׳יר הכריז מלחמה על ארצות ֶּ הברית, ועל דקטור הוטל לשים קץ אחת ולתמיד לאיום הב ֶּרברי. השייטת כללה את ספינת הדגל שלו, הפריגטה ֶג ֶרייר, ותשע ספינות קרב אחרות. זה היה הכוח הימי הגדול ביותר שארצות הברית שלחה אי־פעם לים. משהיה בים התיכון, פעל דקטור בזריזות נגד הצי האלג׳ירי. קJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

188 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליסוף הדרךבינתיים, בלי לדעת על המשא ומתן שניהל ליר, עמדו גנרל איטון ופאשא חמיד ואנשיהם מול התקפת־נגד של אויביהם. מושל דרנה הצליח להימלט, והשתמש במידע המודיעיני שהיה לו על הכוחות הפולשים כאשר השיב מלחמה שערה נגד האמריקאים. כאשר המתקפות עליהם המשיכו, נתקף איטון חשש שהאספקה שלהם תאזל או שעצביהם של אנשיו ייחלשו, וציין ביומנו שחמיד החששן החל לגלות סימנים של ]3[ משחררי דרנה האמיצים החזיקו בעיר, אבל הם ”מתח נפשי עמוק״.לא יכלו להחזיק מעמד עד אין קץ בלי אספקה ותגבורת.עם זאת, הדבר היחיד כמעט שאיטון היה יכול לעשות היה להמתין לתגובה של אמריקה לבקשת התמיכה שלו. כשזו הגיעה, היא לא הייתה האנשים והתחמושת שביקש. במקום זאת הוא קיבל מכתב שהודיע לו על ראשיתו של משא ומתן לשלום, ומכאן שצבאו לא יידרש לשום התקדמות נוספת וגם לא יקבל תמיכה. איטון היה המום.המום אף יותר הוא היה נוכח הפקודה המצורפת לסגת מדרנה ולחזור הביתה. איטון, שציפה להמשיך במסע המלחמה שלו לבנגזי ואפילו לטריפולי, קיבל פקודה לוותר על השטח שנקנה בדם אנשיו ולחזור בו מכל הבטחותיו לחמיד.רותח מזעם מיהר איטון לכתוב מכתב ארוך לקומודור ברון. הוא טען שנסיגה תהיה סימן מסוכן של חולשה באזור שמכבד רק כוח. ”אין ספק שהם, ואולי העולם, יעניקו פרשנות מוטעית לנסיגה הזאת: ובכל ]4[מקרה זוהי נסיגה — ונסיגה של אמריקאים!״במקום לסגת מדרנה נשאר איטון בעיר והמתין לתשובה למכתבו. הוא סירב להשלים עם האפשרות שיהיה עליו להחזיר לפיראטים של טריפולי שטח שנכבש במאמצים רבים כל כך. ואז, ב־11 ביוני, נכנסה עוד ספינה לנמל דרנה ועימה מסר חדש לאיטון.אפילוג 197תחילה הוא לכד ספינת אויב ותיקה — המסעודה. יומיים אחרי כן רדפו ספינותיו של דקטור אחר ספינה אחרת של אלג׳יר, ֶאֶסטדיוֹ שמה, עד שזו עלתה על שרטון. שני הקרבות הסתיימו בפחות ממחצית השעה כל אחד. דקטור לקח קרוב ל־500 שבויים.ב־28 ביוני, כשדקטור הגיע לנמל אלג׳יר עם הימאים השבויים ועם הספינה שתפס, התחוור לדיי כי טעה טעות מרה כשהתגרה באמריקה והכריז עליה מלחמה. בגיבוי הכוח הימי המרשים שעמד לרשותו נזקק דקטור לארבעים ושמונה שעות בלבד כדי להשיג הסכם שלום. הפעם ההסכם לא כלל תשלום דמי חסות. במקום זאת התנאים כללו שחרור מיידי של השבויים האמריקאים הנותרים )בשלב זה עשרה בלבד(, 10,000 דולר פיצוי על הסחורות שנשדדו מאוניות אמריקאיות, הבטחה לזכויות שיט מלאות לכל האוניות האמריקאיות, וויתור על כל דרישה בעתיד לתשלום דמי חסות. מאלג׳יר הפליג דקטור לתוניס. גם כאן הוא אילץ את שליטי הארץ לעשות שלום עם אמריקה וגם כאן הוא תבע פיצויים מהמדינה ֶּהב ֶּרברית. התוניסאים לכדו שתי אוניות אמריקאיות. עכשיו הם שילמו לדקטור פיצוי של 60,000 דולר עליהן.ֶּ לבסוף הפליג דקטור לטריפולי, העיר הב ֶּרברית שבה אירעו הרפתקאותיו ותבוסותיו הגדולות ביותר. כאן הוא דרש שהפאשא יוסוף ישלם לאמריקאים 30,000 דולר פיצוי על תוקפנות הטריפוליטאים כלפי אוניות אמריקאיות במלחמת ,1812 ותבע בתוקף שחרור שבויים בני אומות אחרות מלבד אלה האמריקאים. הוא אפילו הבטיח את חירותם של ימאים בריטים, חרף העובדה שארצם לחמה לא מכבר בארצו. זה היה צעד חסר תקדים שעורר כבוד בכל אירופה. היוקרה שאמריקה זכתה בה לא עמעמה את מודעותה לעוצמתה. עוצמה וחמלה יכולות לתפקד בהרמוניה.כשנודעה תוצאת שליחותו של דקטור לשגריר ארצות הברית בבריטניה, ג׳ון קווינסי אדמס, שהחזיק עכשיו במשרה שאביו כיהן בה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

ש ה 187ליר, אף שהשתוקק לעסקה, זיהה את הסחיטה שהייתה בהצעה ודחה אותה.אחר כך הגיעו החדשות על כיבוש דרנה, וליר ראה בכך את ההזדמנות הגדולה שלו. הוא היה בטוח שהחדשות על ניצחונו של חמיד יפילו אימה על פאשא יוסוף — והוא צדק.ליר לא ידע זאת, אבל כשנודע למנהיג הטריפוליטאי על נפילת דרנה ב־21 במאי, הוא היה מבועת. ”כאשר נודע לו שאחיו מתקרב״, דיווח אחד מאנשי פילדלפיה, ”הפאשא היה מבוהל כל כך שהוא ]...[ הכריז שאם יהיה ביכולתו עכשיו לעשות שלום ולשחרר את השבויים האמריקאים, הוא יעשה זאת בשמחה, בלי לחשוב על כסף. הוא התחרט ]2[בכל ליבו על שדחה את תנאי השלום שהוצעו בפעם האחרונה״אילו פעל ליר מתוך עמדת כוח, ייתכן מאוד שיוסוף היה נענהלכל דרישותיו בלי שהנציג האמריקאי יצטרך להתחייב לתשלום כלשהו לטריפולי.במקום זאת ליר המעיט בהשפעת ניצחונו של איטון על הכוח ֶּהב ֶּרברי. בהיותו על סיפונה של הקונסטיטיושן, מול נמל טריפולי, ליר נקט מה שהיה נדמה לו כעמדה קשוחה: הוא הציע ליוסוף תשלום של 60,000 דולר בתמורה לחירותם של שבויי הפילדלפיה, וסירב לרדת לחוף אלא לאחר שהפאשא יקבל את תנאיו.הפאשא נשם לרווחה. הוא ראה בהצעה הזדמנות להציל את כיסאו וקיבל אותה. ב־3 ביוני סוכמו התנאים וכעבור יומיים נכנס קולונל ליר לעיר והתקבל בארמון. שלום הוכרז והשבויים שוחררו. אבל ההישג היה נגוע. ליר שילם בעד שחרורם של שבויים אמריקאים. גרוע מזה — הוא בגד באיטון ובחמיד. כחלק מהעסקה, ליר הבטיח שכל האמריקאים יתפנו מדרנה. 198 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולידור קודם לכן, הוא כתב לדקטור: ”אני מתפלל מעומק ליבי שהדוגמה שנתת, כמי ששחרר את ארצנו מהחרפה שבהסכמה לשלם דמי חסות, ]1[ הפרקטיקה שהייתה נהוגה מאות שנים תהפוך לחוק חקוק בסלע״.ֶּ לאורך החוף הב ֶּרברי, פרקטיקה של בניית כלכלה סביב שוד וטרור, הגיעה סוף־סוף אל קיצה. המשבר שהידרדר למלחמה במשמרת של הנשיא תומאס ג׳פרסון מצא את פתרונו במלחמה שהתנהלה במשמרת של הנשיא ג׳יימס מדיסון.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

186פרק 16סוף המשחקבני ארצנו השבויים הושבו אל חיק ארצם. שלום כונן בתנאים של כבוד ]...[ השגנו את כל שרצינו. ה״נשיונל אינטֶ ליגֶ ׳נסֶ ר״, 25 באוקטובר 1805חרי ניצחונו המהדהד של איטון בדרנה, ניצחון צבאי על טריפולי נראה בהישג יד. אבל לטוביאס ליר היו תוכניות אחרות. הוא רצה עסקה דיפלומטית — ועסקה היא מה שהוא עשה. ליר התנגד מלכתחילה להתקפה על דרנה, והיה בטוח שהיא תיכשל. איטון היה בעיניו קונסול כושל, מי שמשחק בלהיות חייל ]1[ נוכחותו באזור כרסמה בסמכותו הדיפלומטית של ואפילו ”משוגע״.ליר, שחשש שניצחון צבאי יפגע קשות בסיכויו להשיג שלום באמצעים דיפלומטיים.עכשיו נודע לליר על הצלחתו של איטון. אף על פי שתחזיותיו התבדו, ליר היה נחוש לנצל את החדשות לקידום התוכניות שלו. הרעיון הכללי היה למנף את הניצחון של איטון בדרנה לא למען השגת ניצחון מוחלט, אלא למען השגת שלום באמצעות משא ומתן מוצלח.שבועות אחדים לפני ההתקפה על דרנה, פאשא יוסוף הראה סימנים של רצון לעשות שלום, אם כי בתנאיו שלו. הוא הבטיח לשחרר את ביינברידג׳ ואת אנשי הפילדלפיה תמורת 200,000 דולר. א199אחרית דברמרות כל התרגשות הניצחון שאפפה אותו, קומודור סטיבן דקטור עדיין לא היה מרוצה. הבטחת ביטחונה של אמריקה בלב ים לא סיפקה אותו, והוא קיווה שהצלחתה של אמריקה בהבטחת שלום באמצעות כוח תהיה השראה לשאר מדינות העולם.”אני מקווה שהתוצאה המוצלחת של המסע שלנו, שזיכתה את ארצנו בכבוד רב כל כך, תדרבן מדינות אחרות לפעול כמונו, מה שיכפה ֶּ על המדינות הב ֶּרבריוֹ ת לזנוח את השיטה הפיראטית״, הוא כתב למזכיר הצי ב־31 באוגוסט 1815ֶּ דבריו התבררו כנבואיים. הפיראטים הב ֶּרברים הפסיקו אמנם להציק לאוניות אמריקאיות, אבל המשיכו לתקוף אוניות אירופיות. אבל אירופה למדה את הלקח של אמריקה, ומדינותיה סירבו להמשיך לראות בהתקפות של הפיראטים חלק מהחיים. ב־1816 הפגיז כוח בריטי־הולנדי משולב של כשני תריסרי ספינות קרב את אלג׳יר, וכפה על הדיי המושפל לשחרר 3,000 שבויים נוצרים ולחתום על התחייבות להפסיק לכבוש אירופאים לעבדים. כשהאלג׳יראים הפרו את העסקה, נקטו הצרפתים פעולה עוצמתית הרבה יותר. בשנת 1830 הם כבשו את אלג׳יר ושלחו את הדיי לגלות. רק אז חוסלה הפיראטיות לאורך החוף הצפון אפריקאי. שנים רבות קודם לכן, כאשר תומאס ג׳פרסון תהה במכתב לידידו ג׳יימס מדיסון, ”מדוע לא לצאת למלחמה נגדם?״, הוא חזה את הצורך בהתערבות צבאית. הרעיון היה שנוי במחלוקת באמריקה לJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ד מ בד 185איטון לא ידע את נפשו מרוב אושר. תוכניתו עלתה יפה עד כה. צבא שמנה פחות מ־1,000 לוחמים התגבר על כוח לוחם של 4,000מושל דרנה עדיין היה חופשי )הוא מצא מקלט במסגד(, אבל איטון היה בטוח שהניצחון יעביר טריפוליטאים רבים אל צידו של חמיד, ויראה לעולם כולו שעם האמריקאים לא מתעסקים. איטון הוכיח שמרחק אינו מרתיע את האמריקאים, והבהיר לטריפוליטאים שחמיד, השליט הלגיטימי של ארצם, שם לו למטרה להשיב לעצמו את כיסאו. סיפרו על חמיד, שמרוב שמחה על ניצחונו, וכאות תודה לאמריקאים, הוא הציע את חרבו לאו׳באנון. השמועה על נפילת דרנה הכעיסה כצפוי את הפאשא והוא נתקף בהלה. היה ברור שחמיד והאמריקאים בדרך אליו, ופאשא יוסוף קרמנלי ידע זאת היטב. עם זאת, הניצחון של איטון היה עתיד להיגזל מידיו מסיבה אחרת. מפתיעה יותר.200 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהצעירה, בייחוד מאז יצא ג׳ורג׳ וושינגטון בהכרזתו המפורסמת כי כאשר מדובר בעסקי העולם מוטב לבני ארצו לעסוק בענייניהם שלהם, אבל בימי ג׳פרסון )וגם אחריהם( נחישותו של הנשיא להגן על ביטחונם של האמריקאים שמחוץ לארצם גברה על הקולות האחרים ושינתה את מהלך ההיסטוריה. הבריטים, ההולנדים והצרפתים, שלכולם היו משאבים וציים גדולים בהרבה מאלה של ארצות הברית הצעירה, נרתעו מהאיום האסלאמי, אבל עכשיו הן הלכו בעקבות האומה החדשה.מאורעות אלה היו הסימנים הראשונים של מפנה משמעותי במאבק הכוחות בעולם.***החלטתו של ג׳פרסון לזעזע את העולם בשיגור ספינות קרב לחוף הצפון אפריקאי נבעה בין השאר מכך שהוא הבין במונחים אנושיים את מחיר הפיראטיות. ֶּ שעבוד אמריקאים בידי ב ֶּרברים לא היה עניין חדש כשג׳פרסון נבחר לנשיא. הוא הכיר כנראה את הסיפור של אייברהם בראון — אמריקאי שנכבש לעבדות כאשר האונייה ההולנדית שעבד עליה נלכדה ב־1655בחוף הצפון אפריקאי. במהלך המאה הבאה התווספו כתריסר סיפורי שבי אחרים לזה של בראון, וסביר להניח שג׳פרסון הכיר אותם. פרסום יומניו של ויליאם ריי ב־1808 הגביר את הלחץ לעצור אחת ולתמיד את סחר העבדים הפיראטי. ריי היה על סיפונה של הפילדלפיהכשהיא עלתה על שרטון בנמל טריפולי, והדיווח שלו על רודנותו האכזרית והמוזרה של הפאשא זעזע את העולם.ריי פירט את הסבל שידעו השבויים האמריקאים. תנאי המגורים שלהם היו עלובים. לאחר שבייתם הוצעדו רוב אנשי הצוות אל מחסן והצטוו ,בקירוב מטרים שישה וברוחב מטרים 15 באורך ישן נשק Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

184 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליחמיד נלחם בעוז חיזקה את רוחו, ודרבנה אותו לצאת להסתערות נועזת על חומותיה. אש תותחים מהספינות חיפתה על איטון, או׳באנון ואנשיהם שחצו את החוף, אבל הלוחמים עדיין עמדו בפני מטחי ירי של מוסקטים מהביצורים. אחד הנחתים של או׳באנון נפל פצוע קשה. אחר נפגע מכדור בחזה ומת במקום. אחר כך איטון עצמו נפגע מכדור בשורש כף ידו השמאלית. ולמרות זאת הלוחמים החמושים ברובים ובפגיונות בוהקים המשיכו להסתער. להפתעת התוקפים, משנוכחו המגינים שהאמריקאים מתקדמים אליהם, הם החלו לסגת אל תוך העיר. ההתקפה עוררה בהלה, וזו התפשטה במהירות. האש שהגיעה מהחומות נפסקה, והמגינים הטריפוליטאים נעלמו במבוך המסחרר של הרחובות המפותלים והבתים הצפופים של העיר. הלוחמים הנסוגים לא הצליחו להשיב ביותר מאש פזורה אגב נסיגתם. בעקבות הפציעה של איטון תפס או׳באנון את הפיקוד כולו. אחרי פריצת החומות הוא הוליך את אנשיו להסתערות ישירה על התותחים המכוונים אל הים. שם, לאחר שהוריד את דגל הפאשא, הוא תקע את דגלה של אמריקה על הביצורים. אחר כך הוא הפך את תותחי האויב — שננטשו בבהלה במהלך ההפגזה מהים, ורבים מהם היו טעונים, מלאי אבק שריפה ומוכנים לירוק אש — וכיוון אותם אל האויב. בתוך דקות היו האמריקאים בעמדת יתרון גם במספר התותחים.בינתיים, בקצה אחר של העיר, היה אפשר כבר לראות את דגלו של חמיד מתנופף על ארמונו של המושל. מקץ שנים של תכנון, חודשים של הכנות וצעדה של 52 יום לאורך יותר מ־750 קילומטרים של מדבר, העיר נפלה בתום קרב קצר שנמשך שעתיים וחצי בקירוב. 14 הרוגים ופצועים היו בסופו של דבר בכוח של האמריקאים והיוונים שתחת פיקודם של איטון ואו׳באנון. שניים מן ההרוגים היו נחתים של או׳באנון. מספר הנפגעים בקרב אנשיו של חמיד קרמנלי ושל הכוחות הטריפוליטאיים לא תועד אבל מוערך במאות אחדות.אחרית דבר 201להעביר את האשפה שהייתה בו לבניין סמוך. השטח שפונה היה אגף המגורים שלהם.עם הזריחה נכנסו הסוהרים למחסן וספרו את הכלואים. על כל אחד מהכלואים היה להסיר את כובעו כאשר הממונים האלג׳יראים עברו במקום. השבויים קיבלו יריעות מפרש והצטוו לישון על רצפת האבן בתאם, בוהים מעלה אל תקרת העננים והכוכבים שקרצו אליהם מטה מעבר לקירות בגובה שמונה מטרים בקירוב שסגרו עליהם.כמה מהימאים היו ילידי בריטניה שהיגרו לאמריקה בילדותם או בהיותם גברים צעירים. היו בהם מי שיצרו קשר עם הקונסול הבריטי, בתקווה שארץ הולדתם תבטיח את חירותם. זה היה צעד נואש ולא פופולרי בעליל, כפי שציין ויליאם ריי. ”הרוב הגדול של המלחים הפטריוטים שלנו ]החליטו[ שהם לא ישוחררו על ידי ממשלה שהם תיעבו ]...[ ונשבעו שהם מעדיפים להישאר תחת הפאשא ולא תחת ]1[ג׳ורג׳ השלישי״.אף שרוב השבויים לא ניסו לשנות את נאמנותם, קשה להאשים את אלה שעשו זאת, בהתחשב באכזריות שחוו בטריפולי. במקרה אחד של התעללות, ב־22 בדצמבר ,1803 אולצו שבויי הפילדלפיה לפנות ִ חול מתחת לשדרית של אוניית סוחר שננטשה בנמל. השבויים עבדו שעות ארוכות, שקועים עד חזה במים הקרים, במשיכת סלים מלאי חול אל החוף. ”החזיקו אותנו במים מהזריחה ועד שתיים אחר הצהריים לפני שאכלנו פירור של אוכל, או שהרשו לנו להתחמם בשמש״, סיפר ריי. אחרי הפסקת צהריים קצרה, שבה ניתנו להם לחם ושתייה, הצטוו השבויים לחזור לעבודתם המייגעת בקור המצמית עד השקיעה. אחר כך הם חזרו לכלאם בלי בגדים יבשים, שמיכות נוספות ואפילו מדורה להתחמם לידה. העבודה המפרכת השפיעה קשות על בריאותם של השבויים. ”בגללה לקו רבים מאיתנו בהצטננויות קשות, ובמקרה אחד איבד אחד האנשים את היכולת להשתמש בידיו בשנה שלאחר מכן״. שלהם הגבוה המורל את שיבח שריי ,האמריקאים והנחתים הימאים Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

ד מ בד 183בתחילה נראה שהכול מתנהל כשורה. בתוך ארבעים וחמש דקות נדמו תותחיו של נמל דרנה. תחת ההפגזה הכבדה של ספינות הצי של ארצות הברית נסוגו הטריפוליטאים שהפעילו את תותחי הנמל ועברו לתגבר את מגיניה של החומה הדרומית הפגיעה יותר.התותחנים של איטון המשיכו במלאכתם עד שפגז של תותח ריסק ַ את הה ָלמן, מוט עץ ארוך ששימש לדחיפת אבק השריפה והקליע בעד לוע התותח. משנבצר מהם להמשיך להשתמש בתותח היחיד שלהם, נתקפו או׳באנון ואנשיו תחושה של חוסר אונים. בתום מחשבה מהירה ראה איטון אפשרות אחת שעמדה לרשותם: הוא הורה לאנשיו להסתער במורד ההר, היישר אל מערך ההגנה של האויב. הסיכויים לא היו מעודדים, אבל הוא נשאר נחוש וללא מורא. ”שעטנו קדימה אל מול עדר של פראים, כשאנו ביחס של אחד לנו ]8[ איטון דהר בראש, ויצר תמונה מעוררת מול יותר מעשרה להם״.יראה כשהניף מעל ראשו את הסימיטר, אותה חרב בעלת להב מעוקל שנבנתה לפי הזמנה. בדרך נס הוא לא נפגע מאש הרובים ]9[ והתותחים של האויב, אם כי בתום הקרב הוא מצא חמישה חורי כדורים בגלימתו.בצידה האחר של העיר תפסו חמיד ואנשיו מצודה עתיקה והמתינו לאות. איטון הורה לחמיד להוביל את 700 אנשיו, מקצתם רגלים ואחרים על גב סוסים, ולהסתער על העיר דרך ערוץ עמוק מדרום־מערב לדרנה. שייח׳ים אוהדי הפאשא המודח הבטיחו לחמיד שהוא יכול לצפות לתמיכה מתושבי האזור הזה של העיר. כוח אחר של חמיד, שהורכב מפרשים, היה אמור לתפוס עמדות בהרים הסובבים את העיר, ולהיות מוכן לבלום כל כוח טריפוליטאי שינסה לסגת מהעיר.שעה שענן סמיך של עשן כחול היתמר מהנמל, ראה איטון בקורת רוח את פרשיו של חמיד דוהרים מטה אל העיר. הידיעה שצבאו של 202 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישבועות ספורים קודם לכן, הגיעו לנקודת שבירה. ”בכל לילה, כשהנחתי את הראש על הקרקע לשינה״, כתב ריי, ”התפללתי בכל ליבי שלעולם ]2[ היחס הרע נמשך חודשים לא אחווה עוד את הזוועות של עוד בוקר״.ארוכים.כשהגיעו לטריפולי החדשות על הניצחון של איטון בדרנה, דיווח ריי, נתקף הפאשא בהלה. ”הוא כינס אספה של מנהיגי טריפולי, והציע ]3[ להוציא להורג את כל השבויים האמריקאים, אבל הוסכם לדחות לפי שעה את ביצוע הצעד הזה״.לבסוף, ב־2 ביוני ,1805 יותר משנה וחצי אחרי שבייתם, קיבלו השבויים הכלואים מכתב שבישר להם שהחופש קרוב. ”הקראתי מיד את המכתב לאנשי הצוות״, ציין ריי ביומנו, ”והם שמחו כל כך שרבים מהם הזילו דמעה״. החגיגה הייתה קצרת ימים, כי הסוהרים היו נחושים בדעתם להעביד את עבדיהם עד הרגע האחרון: ”הם עדיין הועסקו ]4[ כשמפקדם ויליאם ביינברידג׳ בעבודות כפייה ורבים מהם גם הולקו״.בא לבקר אותם — כזכור, הוא והקצינים האחרים של הפילדלפיההתגוררו בתנאים של מעצר בית באגף שהוקצה להם במבנה שבו שכנה בעבר הקונסוליה האמריקאית — הוא אישר את החדשות המיוחלות. אבל הוא גם הזהיר שעד החתימה על ההסכם, עליהם להקפיד על שגרה רגועה, ללא שום הפרעות מערערות שלווה שעלולות לסכן את ההסכם.בסיכומו של דבר, 296 מתוך 307 הקצינים ואנשי הצוות של הפילדלדפיה עזבו את טריפולי וחזרו לארצות הברית. רבים מהם היו חולים, ולפחות שניים מתו במסע הביתה. חמישה אחרים מתו בשבי, וחמישה ”ערקו מהשורות״ והתאסלמו כדי לחמוק מהשבי. שבוי אחד נשאר מרצונו בתפקיד דיפלומטי של קונסול זמני בטריפולי עד להתמנותו של קונסול קבוע. חמשת המומרים זומנו להתייצב אצל הפאשא ונשאלו על כוונותיהם. אחד, מלח ששמו ג׳ון וילסון, אמר שברצונו להישאר בטריפולי, ואילו ולהתחיל לאמריקה חבריהם עם לחזור שברצונם אמרו האחרים ארבעת Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

182 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבעיקוף מן המערב: גל של לוחמים בפיקודו של חמיד קרמנלי יסתער על העיר ממערב.בבוקר 27 באפריל הביאה הנאוטילוס את תותחי השדה שהיו מיועדים לאיטון ואנשיו. התותחים הורדו בחוף צר, שהתחלף מיד במדרון תלול, אלא שהעלאתם במדרון התבררה כמבצע זולל זמן, ובלהיטותו לקרב החליט איטון להסתפק בהעלאת תותח אחד.ההתקפה החלה באחת וחצי אחר הצהריים של 27 באפריל.הארגוס והנאוטילוס, שעגנו במרחק של קילומטר בקירוב מהעיר, פתחו באש על דרנה; ואילו ההורנט, שעגנה במפרץ קרוב יותר לעיר, עשתה זאת ממרחק של כ־150 מטרים בלבד. או׳באנון ואנשיו, שהתרכזו על צלע הר ממזרח לעיר, ירו ברציפות אש רובים בליווי הפגזה של התותח היחיד שהיה ברשותם, כשהם נהנים מהיתרון שהקנה להם מיקומם מעל העיר. דרנה ספגה הפגזה כבדה. ההתקפה של ויליאם איטון על דרנה27 באפריל 1805הורנטארגוס נאוטילוסכ ו ח ו ת י ו ש ל ח מ י דאחרית דבר 203שם חיים חדשים. אך הדבר נמנע מהם: ”וילסון נהנה מיחס של כבוד ויקר מצד הפאשא ושריו — ואילו ארבעת האחרים נשלחו לכפר תחת משמר כבד״.לאחר שובו לארצות הברית קיבץ ריי את כל רשימותיו ופרסם אותם ב־1808 בספר אימי העבדות, או, מלחים אמריקאים בטריפוליסיפוריהם של ריי ושל השבויים האחרים שתיעדו את חוויותיהם שינו את אמריקה, סייעו בחיזוק נחישותם של האמריקאים לשים קץ אחת ולתמיד לפיראטיות, ודרבנו אחרים לנהוג כך. והם ממשיכים להזכיר לקוראים היום שהמאבק לחירות הוא מרכיב מרכזי בסיפור האמריקאי ובהצלחתה של האומה.***ֶּ בעשורים שלאחר המלחמות הב ֶּרבריוֹ ת נסק מעמדה של אמריקה בעולם, ֶּ ואילו זה של המדינות הב ֶּרבריוֹ ת ירד. שלוש ”מדינות פיראטיות״ באו תחת שלטון צרפת או ספרד, ואילו טריפולי באה תחת שלטונה של האימפריה העות׳מאנית ואחר כך של איטליה. באותו פרק זמן הפכה ארצות הברית למעצמה שיש להתחשב בה בעולם האטלנטי. העלייה במעמד הייתה בחלקה כלכלית. השיקום המהיר של המסחר אחרי מלחמת 1812 בא לידי ביטוי בכך שהסחר עם בריטניה לבדה גדל פי שבעה בשנים שקדמו למלחמת האזרחים. אבל העוצמה העולה של המדינה התבססה על יותר ממסחר.במהלך מלחמת העצמאות השנייה, כפי שרבים בחרו לכנות את מלחמת ,1812 עלו ביצועיו של הצי האמריקאי ברמתם על כל הציפיות, וספינות הקרב האמריקאיות ניצחו בחמישה מתוך ששת העימותים הראשונים בקרבות של ספינה־מול־ספינה עם הצי המלכותי המפואר. אחרי כן, הצלחתו הדרמטית של הצי ב־1815 ֶּ מול החוף הב ֶּרברי חיזקה עוד את הפטריוטיות ואת נכונותם של האמריקאים להשקיע בהגנה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

]5[ ד מ בד 181ולחיי משפחתו. ”חשבתי שהפאשא ]חמיד[ מצר על שאינו במצרים״,ציין איטון. אבל חמיד בכל זאת התאושש. הצבא הקטן המשיך בנחישות וב־25 באפריל חנו אנשיו על רכס שהשקיף על היעד. למחרת בבוקר שלח איטון מכתב למושל דרנה: ”אינני חפץ באדמה״, נאמר במכתב. ”איתי מתקדם הריבון החוקי היחיד של ארצך. ]6[ תן לנו מעבר בעירך, ותמורת האספקה שנזדקק לה תקבל פיצוי הולם ]...[ ניפגש מחר בדרך שבה תבחר״.]7[ בשעות אחר הצהריים המוקדמות קיבל איטון את התשובה. ”דגל שביתת הנשק הוחזר אלי עם התשובה הלקונית ’ראשי או ראשך!׳״ב־27 באפריל, כשהשמש זרחה מעל המדבר, היו פאשא חמיד, ויליאם איטון וצבא שכירי החרב המפוקפק שלהם, נחתים, יוונים, ערבים ובדואים — חבורה אמיצה של חריגים — מוכנים כולם להסתער על שערי העיר.לכידת המצודהַ בעת שהשקיף מטה על ד ָרנה ב־27 באפריל ,1805 רקח גנרל ויליאם איטון את התוכנית לתקיפת העיר וכיבושה.דרנה שוכנת על עיקול בחוף הים התיכון. ארמון המושל ניצב על לשון יבשה שחודרת למי המפרץ הכחולים, ותותח הוביצר ניצב במרפסתו. משהגיעו לבירת המחוז שמועות על הכוח הפולש המתקרב, התחמשה העיר בסוללה של שמונה תותחים שכוונו אל הים, ובבתים שלאורך חומות העיר נפתחו פתחי ירי.תוכניתו של איטון הייתה לתקוף את דרנה משלוש חזיתות. הראשונה מהים: התותחים שעל שלוש הספינות האמריקאיות שעגנו מול דרנה יפגיזו את העיר. השנייה בתותחי שדה שקומודור ברון עמד לשלוח לכוח: איטון ואנשיו יפגיזו את חומות העיר מדרום־מזרח. והשלישית והאחרונה 204 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולילאומית. בחודשים שאחרי שובם לארצות הברית של דקטור וביינברידג׳ והשייטות עטורות הניצחון שלהם, ביקש ג׳יימס מדיסון מהקונגרס לאשר את חוק ההרחבה ההדרגתית של הצי. החוק, שהוכנס לספר החוקים באפריל ,1816 אישר הוצאה של לא פחות ממיליון דולר בשנה במשך שמונה שנים לבניית תשע אוניות מערכה ו־12 פריגטות.האמריקאים ידעו עכשיו מה פירושה של התמודדות עם אויבים בבית ומעבר לים, ולא רצו להיתפס שוב לא מוכנים. וכך ניסח זאת מדיסון עצמו באותה עת, ”מידה מסוימת של הכנה למלחמה לא זו בלבד שהיא הכרחית למניעת אסונות בראשיתם, אלא גם מאפשרת להבטיח את המשכו של השלום״. המסקנה התבססה על ניסיון, שכן הפעילות של צי ארצות הברית ושל הנחתים הבטיחה לאוניות הסוחר האמריקאיות חופש שיט. אוניות אמריקאיות לא היו עוד טרף לפיראטים.הביטחון הגובר בעוצמתה הצבאית של המדינה הזין את המדיניות הלאומית שלה. ארצות הברית דחתה בהצלחה את דגם ההשלמה של העולם הישן עם הפיראטים שלחופי אירופה ואפריקה, ועתה היא הייתה נועזת דיה להתנגד להתערבות האירופית בחיים שבצד שלה של האוקיינוס האטלנטי. עוצמה צבאית אפשרה לנשיא ג׳יימס מונרו לצאת בהכרזה חסרת תקדים בתקיפותה בנאומו השנתי ב־.1823 דוקטרינת מונרו, כפי שכונו העקרונות שהציג מונרו באותו נאום, הזהירה את המעצמות האירופיות שלא להסיג את גבולות אמריקה. מונרו נשבע שכל ניסיון להתערב בגורל המדינות בחצי האמריקאי של הכדור ייראה כ״ביטוי של נטייה לא־ידידותית כלפי ארצות הברית״.* הרעיון לא היה חדש. מחצית המאה קודם לכן נלחמו כוחות של הצבא הקונטיננטלי תחת דגל שנשא את האזהרה ”אל תרמוס אותי״.* הכוונה לדגל גדסדן, שנקרא על שם מעצבו, הגנרל כריסטופר דסדן. במרכז הדגל נראה נחש עכסן מוכן להכשה, ומתחתיו מופיע הכיתוב me on tread t'Don, שהופנה כמובן לאימפריה הבריטית ]הערת המערכת[.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

אחרית דבר 205החידוש היה בכך שעם הצי המשוכלל של המדינה, מונרו ומזכיר המדינה שלו, ג׳ון קווינסי אדמס )שמילא תפקיד ראשון במעלה בניסוח דוקטרינת מונרו(, היו בטוחים בכוחה של ארצם לעמוד מאחורי ההתבטאות החד־משמעית הזאת. הנשיאים ג׳פרסון, מדיסון ומונרו )והנשיא לעתיד ג׳ון קווינסי אדמס(, יחד וכל אחד לחוד, נוכחו לדעת שלעיתים נדרש כוח צבאי להבטיח את הכבוד הלאומי ולהגן על האינטרסים של המדינה. הם למדו לדעת שבאזורים מסוימים ובזמנים מסוימים אין די בדיפלומטיה לבדה להבטיח את השלום. והם למדו שכדאי להשקיע כסף בצבא, אם חייהם של אמריקאים עומדים על כף המאזניים. נשים וגברים רבים סבלו בשבי קודם שהתערבותה של אמריקה פטרה את העולם מהפיראטיות הצפון אפריקאית, אבל סבלם לא היה ֶּ לשווא. אחרי מאות שנים של פיראטיות לאורך החוף הב ֶּרברי, רק הפעלת כוח צבאי הצליחה לשים קץ לפרקטיקה שבה מדינות זרעו טרור בים הפתוח. אמריקה למדה את הלקח. פרק זה העניק למדינה הצעירה את האומץ להפעיל את עוצמתה בעולם, ואת הלקח הזה היא זכרה גם בשנים הבאות, כשחייהם של חפים מפשע אחרים היו נתונים בסכנה.ב\"קאוגוסט 2016212 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליפרק :2 מזכיר המדינה ג׳פרסוןתומאס ג׳פרסון לג׳יימס מונרו, 11 בנובמבר 1784”Trade Mediterranean״ 30 בדצמבר 1793שםדייוויד המפרי למייקל מרפי, 6 באוקטובר 1793אדוארד צ׳רץ׳ לתומאס ג׳פרסון, 12 באוקטובר 1793 ,A\"Appointment of Joel Barlow as U.S. Agent, Algiers“10 בפברואר 1796איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 17שם, עמ׳ 20-19שם, עמ׳ 26פרק :3 ההשפלה של ה\"ג׳ורג׳ וושינגטון\"מתוך היומן של הג׳ורג׳ וושינגטוןשםריצ׳רד או׳בריאן למזכיר המדינה, 16 במאי 1800London, Victory in Tripoli, p.4ריצ׳רד או׳בריאן למזכיר המדינה, 20 בספטמבר 1800שםויליאם ביינברידג׳ לריצ׳רד או׳בריאן, 9 באוקטובר 1800ריצ׳רד או׳בריאן לוויליאם איטון, 19 באוקטובר 1800מתוך היומן של הג׳ורג׳ וושינגטוןויליאם איטון, הערה אישית על מכתב לריצ׳רד או׳בריאן, 19באוקטובר 1800פרק :4 ג׳פרסון תופס פיקודTreaty of Peace and Friendship Between the United Statesof America and the Bey and Subjects of Tripoli of Barbary\"yויליאם איטון לטימותי פיקרינג, 24 ביוני 1800\"Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

206תודותאני יודע שקוראים נוהגים לא אחת לדלג על התודות כשהם מעיינים בספר, אבל אני מפציר בכם לחרוג כאן מההרגל הזה משום שהפרויקט הזה הוא באמת פרי מאמץ קבוצתי. שלא כמו ספרנו האחרון GeorgeSix Secret s'Washington, שעסק בנושא שחקרתי מאז ,1988 המסלול של הספר הזה היה קצר יותר, אבל ההתלהבות מהמחקר שלו והיסודיות שלו היו גדולים יותר.תחילה עלי לציין לשבח את המודלים־לחיקוי שלי לפרויקט הזה וגם ל־GWSS. נתחיל בחיוני ביותר: רוג׳ר איילס. תמיד הפרדתי בין אהבתי להיסטוריה והתשוקה שלי לחדשות. אבל כאשר דיברתי עם רוג׳ר איילס והתבוננתי בו מעצב את ”פוקס ניוז״, התחוור לי שהדרך היחידה להבין כמה מיוחדת המדינה הזאת, היא להבין את העבר שלנו ואת המשוכות שנדרשנו לסלק מהדרך אפילו כדי לשרוד. יש עוד שני אנשים שעלי לציין לשבח על ההשראה שעוררו בי מרחוק: ביל או׳ריילי וגלן בק. הם היו המארחים הראשונים בתוכניות מלל חדשותיות שראיתי נוסקים להצלחה ובתוך כך מציעים רלוונטיות ומספקים מובן היסטורי. גלן עשה זאת לעיתים קרובות כאלמנט בתוכנית שלו, וביל השלים סדרה של ספרי היסטוריה אמריקאית שנמכרה בעשרות מיליוני עותקים. עובדה זאת עזרה לי להבין שיש צורך בספרים כאלה, ושרבים כל כך מהצופים שלנו הם גם קוראים נלהבים!ובאשר לפרויקט הזה: תמיד מרגש לעבוד עם דון ייגר, אחד הכותבים המעולים בארה\"ב, ועם עמיתתו המדהימה טיפאני ייק ברוקס. לטיפאני יש 211הערותפתח דבר — לא מוכנים ולא מוגניםריצ׳רד או׳בריאן לתומאס ג׳פרסון, 24 באוגוסט 1785פרק :1 אמריקאים מחוץ לארצםֶ אליזבת א ּפס לתומאס ג׳פרסון, 13 באוקטובר 1784תומאס ג׳פרסון למרי ג׳פרסון, 20 בספטמבר 1785מרי ג׳פרסון לתומאס ג׳פרסון, בערך מאי 1786ֶ תומאס ג׳פרסון לפרנסיס א ּפס, 30 באוגוסט 1785שםֶ תומאס ג׳פרסון לפרנסיס א ּפס, 11 בדצמבר 1785Lambert, The Barbary Wars, p. 16תומאס ג׳פרסון לנתניאל גרין, 12 בינואר 1785מ׳ לה ויארד לד״ר פרנקלין, 9 באוקטובר 1785ג׳ון אדמס לתומאס ג׳פרסון, 17 בפברואר 1786שםג׳ון אדמס לג׳ון ג׳יי, 20 בפברואר 1786תומאס ג׳פרסון לוויליאם קרמייקל, 5 במאי 1786נאומו של ג׳ורג׳ וושינגטון בקונגרס, 30 בדצמבר 1790ו”חברי הוועדה האמריקאית לג׳ון ג׳יי״, 28 במרס 1786ג׳ון אדמס לתומאס ג׳פרסון, 3 ביולי 1786תומאס ג׳פרסון לג׳ון אדמס, 11 ביולי 1786ג׳ון אדמס לתומאס ג׳פרסון, 31 ביולי 1786Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

תודות 207מוסר עבודה שאין שני לו. היא גם חכמה וצנועה מכל מי שאני מכיר ולא היה לה תחליף בהשלמת העבודה על הספר )וגם, במחילה, בהצלחתו(. עלי לציין גם שטיפאני הייתה נבונה דיה להתחתן עם נחת. אולי זה מסביר את הלהיטות שלה לספר את הסיפור הנהדר הזה.תודה מיוחדת לאדריאן זקהיים, הנשיא והמו״ל של ”סנטינל״, על שהאמין ביכולת שלנו לספר את הסיפור ועל העריכה ועל שעודד אותנו במשך שלוש השנים האחרונות. מובן שדבר לא היה קורה בלי הסוכן המדהים שלנו, בוב בארנט. בלי הכבוד שבוב זכה לו בעסק הזה לא היה מתמזל מזלנו לעבוד עם ”סנטינל״ בפרויקט הראשון שלנו, ועל אחת כמה וכמה לחזור לעבוד איתם על הנוכחי. בוב עובד קשה, זמין כמעט בכל עת שזקוקים לו, ותמיד בחיוך. תודה, בוב!אם אתם שומרי סוד, אספר לכם על אחת הכוכבות בעסקי הספרים. ּברייה סנדפורד. היא התגלמות של המילים ”מי שאין לו תחליף״. לעיתים רחוקות אנחנו זוכים לעבוד עם אדם שיש לו תודעת דד־ליין עמוקה ובה ּ בעת לעולם לא תראו אותו לחוץ או מקריב משהו מהיצירתיות. ברייה בורכה בכל המיומנויות האלה. יכולתה לעזור לנו למצוא את קולנו בפרויקט הזה ולתת לו ביטוי בכתב היא כמעט פלאית. העוזר שלה, קושיק ויסוואנט, היה אף הוא לעזר רב במהלך העבודה.אשר למחקר, האדם הראשון שהתקשרתי אליו כאשר שקלנו לכתוב את הספר הזה היה ד״ר לארי סבאטו, ראש החוג למדעי המדינה באוניברסיטת וירג׳יניה. לברכתו נודעה חשיבות עליונה, וכמוה להיכרות ולפגישה שהתקיימה הודות לו עם ג׳ים סוֹ פקה. ג׳ים הוא אולי ֶּ החוקר החשוב ביותר של תקופת המלחמות הב ֶּרבריות, ואוניברסיטת וירג׳יניה ודאי נפעמת מזכייתה בו. טוב ליבו והתובנות שלו נדרשו ּ והוערכו מכל הלב. יו הווארד היה אף הוא ידיד נאמן לספר הזה. ידיעותיו האנציקלופדיות בהיסטוריה של אמריקה מהממות. אינני יכול להגזים בתיאור ההתרגשות שאחזה בי כשראיתי עד כמה השתדלה המחלקה להיסטוריה של חיל הנחתים לסייע בהשלמת 210 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליממני )וזאת הרגשה נפלאה(! מולי פולקארי וויקטוריה דלגאדו, הנשק הסודי שלו, שמו להן למטרה להפיץ את דבר קיומו של הפרויקט הזה, והיו לא פעם הרוח החיה בשיחות הוועידה השבועיות שלנו. כידוע לכם, חלק ניכר מהמכירות היום נעשה באינטרנט, ובראש החלק החשוב הזה עומדים פול גסט ולינדסי ואלאס — שתי שיניים בגלגל ההצלחה. אינני יכול להודות להם מספיק. לבסוף, והכי חשוב, תודה למשפחה שאין טובה ממנה בעולם. אשתי דון, וילדי בריאן, קירסטן וקייטלין — זאת הסיבה שאני עובד עד מאוחר, ועושה שעות בקריאה ובכתיבה במקום לבלות איתכם זמן רב יותר. תודה על ההבנה, או לפחות על העמדת פנים שאתם מבינים. אני מקווה שכאשר תקראו את הספר הזה תחליטו שזה היה שווה את הכול!לבסוף, ספר זה )בדומה לספר Six Secret s'Washington George )מתאר אישים בעלי חשיבות ראשונה במעלה, שהשפיעו לימים על ַ פטריוטים לא מוכרים יחסית שטרם זכו לתהילה שהם ראויים לה. ספר זה מוקדש לכל מי שלוחמים את המלחמות שלנו, ולעולם אינם מבקשים את ההוקרה שהם ראויים לה. תפקידו של הדור הבא יהיה לספר את סיפוריהם, כי אילולא האמריקאים שלחמו בחפירות ובימים, לא יכולנו ליהנות מהחיים כאזרחי מעצמת־העל הכלכלית והצבאית הגדולה בעולם. 234 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

208 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהעבודה על הספר הזה. בראש המחלקה עומד ד״ר צ׳רלס פ׳ ניימאייר, מנהיג דגול ואיש אשכולות קלאסי. הוא מוקף בצוות מוכשר להפליא, ֶ ט ד׳ אמרמאן )היסטוריונית, המחלקה להיסטוריה ֶ שנמנים עליו גברת אֶנשל הנחתים(, מר גרגורי ל׳ סינה )ארכיונאי, ארכיוני הנחתים(, גברת בת ל׳ קראמלי )היסטוריונית, המחלקה להיסטוריה של הנחתים(, וקולונל בדימוס פיטר ג׳ פרארו )היסטוריון, המחלקה להיסטוריה של הנחתים(.בהערכה רבה אני מבקש להודות לחברת הקונגרס מרשה בלקברן. היא עזרה לי לפלס את דרכי בוושינגטון, פתחה לפני דלתות והנחתה אותי בשבילי הארכיבים הלאומיים/אוסף ג׳פרסון.המקום הטוב ביותר לחקור את סיפורו של תומאס ג׳פרסון יהיה ַ תמיד אחוזתו במונטיצ׳לו, וזהו גם המקום שבו א ֶּ ן ב ֶרקס פעלה רבות למעננו. כשאנחנו חוקרים את דמותו של הנשיא השלישי שלנו, אנחנו עוסקים באדם שהשיג די לעשרה מחזורי חיים, ועובדה זו יכולה לעשות רושם עוצמתי, אם להתבטא באיפוק. כספרנית מחקר בספריית ג׳פרסון, אן בקיאה בעבודתו של הנשיא. יחד עם סבלנותה היא הייתה לנו נכס יקר לאין ערוך! תודה מיוחדת גם על הסיור הנפלא שהיא ערכה לנו באחוזה.מובן שפרויקט זה לא היה ממריא בלי תמיכתה של משפחת ”פוקס ניוז״, ושום פרק של תודות לא יהיה שלם בלי הצדעה לה. אף שביל שיין, סגן נשיא החברה, מריץ שתי רשתות, הוא מוצא זמן לייעץ לי בעבודתי על הספרים שאני כותב, ואני אוהב את הזיקה המיוחדת שיש לו לסיפורים אמריקאיים. סוזן סקוט ושרי ברג היו תומכות אדירות, למרות תחומי העבודה והאחריות הרחבים שלהן.מאז 1997 אני אחד המנחים הקבועים בתוכנית ”פוקס אנד פרנדס״, שהיא הבסיס לשמונה־עשרה שנות עבודתי בערוץ, והידיעה שצוות תוכנית הבוקר עומד מאחורי מעוררת בי רגשי תודה עמוקים. אף שהיו אחראיות לעשרים ושמונה שעות בשבוע של תוכנית טלוויזיה בשידור חי, ואף שיש להן משפחות משלהן, המפיקות בפועל לורן פטרסון וג׳ניפר רושט הביעו שוב ושוב התלהבות רבה מספר ומנושא שהן תודות 209כמעט לא ידעו עליהם דבר, אבל גילו סקרנות אין קץ ומכאן תמיכה ללא גבול. המפיקים הבכירים גווין האדן, שון גרומן ומייגן אלבנו מילאו תפקיד מכריע בהשלמת פרויקט זה, ומיומנותם בשילוב הספר בתוכנית שלנו חרותה בזיכרון ומוערכת. כן עלי להצדיע לעמיתי המנחים ב״פוקס אנד פרנדס״, סטיב דוסי ואליזבת האסלבק. העשייה והפטריוטיות שלהם היו לי מקור השראה בתהליך בניית הסיפור הזה, ואני מצפה בקוצר רוח להכיר לאמריקה את הנתח הזה של ההיסטוריה האמריקאית עם שני המקצוענים האלה לידי. כידוע לצופים, אני תמיד מרגיש זכות להופיע לצד מנחי \"פרנדס\", כוכבי־העל התר נורט, איינסלי ארהארדט והתר צ׳ילדרס, וחזאית מזג האוויר מריה מולינה. וגם, כמובן, התודות ל״פוקס אנד פרנדס״ לא יהיו שלמות בלי אלופי הרייטינג של סופי השבוע, טאקר קרלסון, קלייטון מוריס ואנה קוימן.אני מצפה בקוצר רוח להציג את הסיפור גם למשפחת הרדיו שלי בתוכנית ”קילמיד אנד פרנדס״. ראשית עלי להודות לאליסון מנספילד. כמפיקה בכירה היא מתפקדת באינספור זירות, ובזמן ההשקה של הספר הכול נעשה פי מאה קשה יותר — ובכל זאת, תמיד, איכשהו, הכול מצליח לה. היא שמעה את פרטי הפרטים של הספר, משלב הרעיון ועד ההשלמה, והמשוב שלה לאורך הדרך היה יקר מפז. גם הארי קפסאליס ואריק אלבין שמעו אותי מדבר על העבודה על הספר, וראו אותי חותם על שלושים אלף עותקים. אני מעריך את תמיכתם ואת עבודתם היומיומית הקשה.בחזית התכנון וקידום המכירות, ויל וייסר וטרה גילברייד ב״סנטינל״ גילו מנהיגות והתלהבות שעשו את ההשקה נפלאה. טיילור פלמינג הוא מקצוען וחדשן אמיתי, שדומה כי לעולם לא נח כאשר היה מדובר בעבודה למעננו. ההכנות לקידום המכירות של הספר החלו לפני ֶ שישה חודשים וג׳ורג׳ יורייב, מייסד ”ג ּ סט ב ּוקר\", הוכיח שוב ושוב כמה הוא יצירתי וחדשן. למעשה, נדמה לי שהוא אוהב את הספר אף יותר מפתח עניינים 233קתקארט, ג׳יימס לינדר ,11 ,43 ,97 ,95 ,68-63 ,59 ,58 ,45193 ,192ר׳רוג׳רס, ג׳ון 190ריי, ויליאם ,148 203-200רמייה במלחמה ,90-88 ,135 160 ,142 ,136ש׳”שבויים באלג׳יר״ )דו״ח( 36שו, אלייג׳ה 130שוודיה 85שונסי, אייזיק 113שרלוטסוויל 26ת׳תוניס ,83 203והאימפריה העות‘מאנית ,19 24וארצות הברית ,30 ,42 ,43 ,103 ,84 ,82 ,81 ,79 ,58111-109במלחמה הברברית השנייה 197פיראטים ,24 67Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

208 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהעבודה על הספר הזה. בראש המחלקה עומד ד״ר צ׳רלס פ׳ ניימאייר, מנהיג דגול ואיש אשכולות קלאסי. הוא מוקף בצוות מוכשר להפליא, ֶ שנמנים עליו גברת אֶנ ֶ ט ד׳ אמרמאן )היסטוריונית, המחלקה להיסטוריה של הנחתים(, מר גרגורי ל׳ סינה )ארכיונאי, ארכיוני הנחתים(, גברת בת ל׳ קראמלי )היסטוריונית, המחלקה להיסטוריה של הנחתים(, וקולונל בדימוס פיטר ג׳ פרארו )היסטוריון, המחלקה להיסטוריה של הנחתים(.בהערכה רבה אני מבקש להודות לחברת הקונגרס מרשה בלקברן. היא עזרה לי לפלס את דרכי בוושינגטון, פתחה לפני דלתות והנחתה אותי בשבילי הארכיבים הלאומיים/אוסף ג׳פרסון.המקום הטוב ביותר לחקור את סיפורו של תומאס ג׳פרסון יהיה ַ תמיד אחוזתו במונטיצ׳לו, וזהו גם המקום שבו א ֶּ ן ב ֶרקס פעלה רבות למעננו. כשאנחנו חוקרים את דמותו של הנשיא השלישי שלנו, אנחנו עוסקים באדם שהשיג די לעשרה מחזורי חיים, ועובדה זו יכולה לעשות רושם עוצמתי, אם להתבטא באיפוק. כספרנית מחקר בספריית ג׳פרסון, אן בקיאה בעבודתו של הנשיא. יחד עם סבלנותה היא הייתה לנו נכס יקר לאין ערוך! תודה מיוחדת גם על הסיור הנפלא שהיא ערכה לנו באחוזה.מובן שפרויקט זה לא היה ממריא בלי תמיכתה של משפחת ”פוקס ניוז״, ושום פרק של תודות לא יהיה שלם בלי הצדעה לה. אף שביל שיין, סגן נשיא החברה, מריץ שתי רשתות, הוא מוצא זמן לייעץ לי בעבודתי על הספרים שאני כותב, ואני אוהב את הזיקה המיוחדת שיש לו לסיפורים אמריקאיים. סוזן סקוט ושרי ברג היו תומכות אדירות, למרות תחומי העבודה והאחריות הרחבים שלהן.מאז 1997 אני אחד המנחים הקבועים בתוכנית ”פוקס אנד פרנדס״, שהיא הבסיס לשמונה־עשרה שנות עבודתי בערוץ, והידיעה שצוות תוכנית הבוקר עומד מאחורי מעוררת בי רגשי תודה עמוקים. אף שהיו אחראיות לעשרים ושמונה שעות בשבוע של תוכנית טלוויזיה בשידור חי, ואף שיש להן משפחות משלהן, המפיקות בפועל לורן פטרסון וג׳ניפר רושט הביעו שוב ושוב התלהבות רבה מספר ומנושא שהן תודות 209כמעט לא ידעו עליהם דבר, אבל גילו סקרנות אין קץ ומכאן תמיכה ללא גבול. המפיקים הבכירים גווין האדן, שון גרומן ומייגן אלבנו מילאו תפקיד מכריע בהשלמת פרויקט זה, ומיומנותם בשילוב הספר בתוכנית שלנו חרותה בזיכרון ומוערכת. כן עלי להצדיע לעמיתי המנחים ב״פוקס אנד פרנדס״, סטיב דוסי ואליזבת האסלבק. העשייה והפטריוטיות שלהם היו לי מקור השראה בתהליך בניית הסיפור הזה, ואני מצפה בקוצר רוח להכיר לאמריקה את הנתח הזה של ההיסטוריה האמריקאית עם שני המקצוענים האלה לידי. כידוע לצופים, אני תמיד מרגיש זכות להופיע לצד מנחי \"פרנדס\", כוכבי־העל התר נורט, איינסלי ארהארדט והתר צ׳ילדרס, וחזאית מזג האוויר מריה מולינה. וגם, כמובן, התודות ל״פוקס אנד פרנדס״ לא יהיו שלמות בלי אלופי הרייטינג של סופי השבוע, טאקר קרלסון, קלייטון מוריס ואנה קוימן.אני מצפה בקוצר רוח להציג את הסיפור גם למשפחת הרדיו שלי בתוכנית ”קילמיד אנד פרנדס״. ראשית עלי להודות לאליסון מנספילד. כמפיקה בכירה היא מתפקדת באינספור זירות, ובזמן ההשקה של הספר הכול נעשה פי מאה קשה יותר — ובכל זאת, תמיד, איכשהו, הכול מצליח לה. היא שמעה את פרטי הפרטים של הספר, משלב הרעיון ועד ההשלמה, והמשוב שלה לאורך הדרך היה יקר מפז. גם הארי קפסאליס ואריק אלבין שמעו אותי מדבר על העבודה על הספר, וראו אותי חותם על שלושים אלף עותקים. אני מעריך את תמיכתם ואת עבודתם היומיומית הקשה.בחזית התכנון וקידום המכירות, ויל וייסר וטרה גילברייד ב״סנטינל״ גילו מנהיגות והתלהבות שעשו את ההשקה נפלאה. טיילור פלמינג הוא מקצוען וחדשן אמיתי, שדומה כי לעולם לא נח כאשר היה מדובר בעבודה למעננו. ההכנות לקידום המכירות של הספר החלו לפני ֶ שישה חודשים וג׳ורג׳ יורייב, מייסד ”ג ּ סט ב ּוקר\", הוכיח שוב ושוב כמה הוא יצירתי וחדשן. למעשה, נדמה לי שהוא אוהב את הספר אף יותר 232 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהמלחמה ,31-26 ,33 ,43-35 62-57 ,49-47הצדקה דתית לפעילותם ,30 31יחס לשבויים ,20 ,21 ,35 ,36 201 ,200 ,130 ,52 ,51 ,43יחסים עם שלטונות ארצותיהם 50ומלחמת 1812 ,196 197סופם 199-197פעילותם ב״חוף הברברי״ ,24 25שיטות לחימה ,89 159)ראו גם: אלג‘יר, טריפולי, מלחמת הברברים, מרוקו, תוניס(פרבל, אדוארד ,10 ,116 ,117 ,150 ,148 ,141-132 ,123-119 ,165 ,162 ,158-156 ,154-152193 ,168 ,166פרוטקטור 116פרזידנט ,69 ,70 ,75 ,80 ,81 ,84 166 ,151 ,97 ,96 ,94 ,91 ,86פריז, חוזה 26פרייזר, דניאל ,10 ,161 162פרנקלין )אונייה( 104פרנקלין, בנג׳מין 28צ׳צ׳סאפיק ,100 ,102 ,107 ,109 112 ,111צרפת ,24 ,27-25 ,108 199ק׳קהיר 172קונגרס )אונייה( 151קונסטיטיושן ,40 ,117 ,118 ,120 ,152 ,149 ,136 ,135 ,133 ,132193 ,187 ,157קונסטליישן ,40 ,88 ,100189 ,166 ,151 ,107-103קוראן 30קורסיו, פייטרו פרנסיסקו ,136 137קטלנו, סלוודור ,10 ,144 145קלארק, ויליאם 155קרמנלי, חמיד ,10 ,42 ,97 ,98 ,156 ,154 ,140 ,139 ,110 ,109 ,181 ,180 ,178-173 ,171-168192 ,189-187 ,185-183קרמנלי, חסן 42קרמנלי, יוסוף ,11 ,42 ,66-63 ,137 ,129 ,109 ,97 ,92 ,85 ,180 ,170 ,168 ,154-152 ,148202 ,197 ,192 ,187-185151 התיכון הים קרן Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

תודות 207מוסר עבודה שאין שני לו. היא גם חכמה וצנועה מכל מי שאני מכיר ולא היה לה תחליף בהשלמת העבודה על הספר )וגם, במחילה, בהצלחתו(. עלי לציין גם שטיפאני הייתה נבונה דיה להתחתן עם נחת. אולי זה מסביר את הלהיטות שלה לספר את הסיפור הנהדר הזה.תודה מיוחדת לאדריאן זקהיים, הנשיא והמו״ל של ”סנטינל״, על שהאמין ביכולת שלנו לספר את הסיפור ועל העריכה ועל שעודד אותנו במשך שלוש השנים האחרונות. מובן שדבר לא היה קורה בלי הסוכן המדהים שלנו, בוב בארנט. בלי הכבוד שבוב זכה לו בעסק הזה לא היה מתמזל מזלנו לעבוד עם ”סנטינל״ בפרויקט הראשון שלנו, ועל אחת כמה וכמה לחזור לעבוד איתם על הנוכחי. בוב עובד קשה, זמין כמעט בכל עת שזקוקים לו, ותמיד בחיוך. תודה, בוב!אם אתם שומרי סוד, אספר לכם על אחת הכוכבות בעסקי הספרים. ּברייה סנדפורד. היא התגלמות של המילים ”מי שאין לו תחליף״. לעיתים רחוקות אנחנו זוכים לעבוד עם אדם שיש לו תודעת דד־ליין עמוקה ובה ּ בעת לעולם לא תראו אותו לחוץ או מקריב משהו מהיצירתיות. ברייה בורכה בכל המיומנויות האלה. יכולתה לעזור לנו למצוא את קולנו בפרויקט הזה ולתת לו ביטוי בכתב היא כמעט פלאית. העוזר שלה, קושיק ויסוואנט, היה אף הוא לעזר רב במהלך העבודה.אשר למחקר, האדם הראשון שהתקשרתי אליו כאשר שקלנו לכתוב את הספר הזה היה ד״ר לארי סבאטו, ראש החוג למדעי המדינה באוניברסיטת וירג׳יניה. לברכתו נודעה חשיבות עליונה, וכמוה להיכרות ולפגישה שהתקיימה הודות לו עם ג׳ים סוֹ פקה. ג׳ים הוא אולי ֶּ החוקר החשוב ביותר של תקופת המלחמות הב ֶּרבריות, ואוניברסיטת וירג׳יניה ודאי נפעמת מזכייתה בו. טוב ליבו והתובנות שלו נדרשו ּ והוערכו מכל הלב. יו הווארד היה אף הוא ידיד נאמן לספר הזה. ידיעותיו האנציקלופדיות בהיסטוריה של אמריקה מהממות. אינני יכול להגזים בתיאור ההתרגשות שאחזה בי כשראיתי עד כמה השתדלה המחלקה להיסטוריה של חיל הנחתים לסייע בהשלמת 210 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליממני )וזאת הרגשה נפלאה(! מולי פולקארי וויקטוריה דלגאדו, הנשק הסודי שלו, שמו להן למטרה להפיץ את דבר קיומו של הפרויקט הזה, והיו לא פעם הרוח החיה בשיחות הוועידה השבועיות שלנו. כידוע לכם, חלק ניכר מהמכירות היום נעשה באינטרנט, ובראש החלק החשוב הזה עומדים פול גסט ולינדסי ואלאס — שתי שיניים בגלגל ההצלחה. אינני יכול להודות להם מספיק. לבסוף, והכי חשוב, תודה למשפחה שאין טובה ממנה בעולם. אשתי דון, וילדי בריאן, קירסטן וקייטלין — זאת הסיבה שאני עובד עד מאוחר, ועושה שעות בקריאה ובכתיבה במקום לבלות איתכם זמן רב יותר. תודה על ההבנה, או לפחות על העמדת פנים שאתם מבינים. אני מקווה שכאשר תקראו את הספר הזה תחליטו שזה היה שווה את הכול!לבסוף, ספר זה )בדומה לספר Six Secret s'Washington George )מתאר אישים בעלי חשיבות ראשונה במעלה, שהשפיעו לימים על ַ פטריוטים לא מוכרים יחסית שטרם זכו לתהילה שהם ראויים לה. ספר זה מוקדש לכל מי שלוחמים את המלחמות שלנו, ולעולם אינם מבקשים את ההוקרה שהם ראויים לה. תפקידו של הדור הבא יהיה לספר את סיפוריהם, כי אילולא האמריקאים שלחמו בחפירות ובימים, לא יכולנו ליהנות מהחיים כאזרחי מעצמת־העל הכלכלית והצבאית הגדולה בעולם. מפתח עניינים 231וארצות הברית ,30 42במלחמה הברברית הראשונה 123-120פיראטים 24מריה ,20 ,28 43מרשל, ג׳ון 108מתת אללה 133נ׳נאוטילוס ,120 ,157 ,164 ,165182נאפולי )ממלכה( 157ניו אורלינס 108ניו יורק ,35 118ניו יורק )אונייה( ,109 ,112 ,113 134 ,120ניו יורק איוונינג פוסט 150ֶ ניסן, ניקולס ,10 ,67 ,129 138נלסון, הוריישיו 151נשיונל אינטליג׳נסר 60ס׳סולימאן, מולאי ,10 123-120סומרס, ריצ׳רד ,10 ,164 165סופיה 42”סחר בים התיכון״ )דו״ח( 36סטודרט, בנג׳מין 47סטיוארט, צ׳רלס 134סטרט, אנדרו ,10 ,69 ,75 ,80 100 ,90-87סירן ,120 ,141 ,143 ,148 157סירקוז ,137 163סמית, רוברט ,47 154סקורג׳ 152ֶס ֶ ראסקר 66סראפיס 71ע‘עבד א־רחמן, סידי חאג׳ ,10 31-29עות׳מאנית, אימפריה ,19 ,24 ,50 203 ,171 ,170 ,55 ,53עלי ה־2 192פ׳פאשא 10פורטר, דייוויד 113פורצ׳ן 41פיוס ה־7 193פילדלפיה )אונייה( ,69 ,75 ,121 ,120 ,100 ,94 ,86 ,80 ,134 ,133 ,131 ,130 ,128-124,148-143 ,141 ,140 ,138203-200 ,191 ,152-150פיקרינג, טימותי ,43 ,45 190ֶּ פיראטים ב ֶּרברים פרוץ עד הברית וארצות Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

206תודותאני יודע שקוראים נוהגים לא אחת לדלג על התודות כשהם מעיינים בספר, אבל אני מפציר בכם לחרוג כאן מההרגל הזה משום שהפרויקט הזה הוא באמת פרי מאמץ קבוצתי. שלא כמו ספרנו האחרון GeorgeSix Secret s'Washington, שעסק בנושא שחקרתי מאז ,1988 המסלול של הספר הזה היה קצר יותר, אבל ההתלהבות מהמחקר שלו והיסודיות שלו היו גדולים יותר.תחילה עלי לציין לשבח את המודלים־לחיקוי שלי לפרויקט הזה וגם ל־GWSS. נתחיל בחיוני ביותר: רוג׳ר איילס. תמיד הפרדתי בין אהבתי להיסטוריה והתשוקה שלי לחדשות. אבל כאשר דיברתי עם רוג׳ר איילס והתבוננתי בו מעצב את ”פוקס ניוז״, התחוור לי שהדרך היחידה להבין כמה מיוחדת המדינה הזאת, היא להבין את העבר שלנו ואת המשוכות שנדרשנו לסלק מהדרך אפילו כדי לשרוד. יש עוד שני אנשים שעלי לציין לשבח על ההשראה שעוררו בי מרחוק: ביל או׳ריילי וגלן בק. הם היו המארחים הראשונים בתוכניות מלל חדשותיות שראיתי נוסקים להצלחה ובתוך כך מציעים רלוונטיות ומספקים מובן היסטורי. גלן עשה זאת לעיתים קרובות כאלמנט בתוכנית שלו, וביל השלים סדרה של ספרי היסטוריה אמריקאית שנמכרה בעשרות מיליוני עותקים. עובדה זאת עזרה לי להבין שיש צורך בספרים כאלה, ושרבים כל כך מהצופים שלנו הם גם קוראים נלהבים!ובאשר לפרויקט הזה: תמיד מרגש לעבוד עם דון ייגר, אחד הכותבים המעולים בארה\"ב, ועם עמיתתו המדהימה טיפאני ייק ברוקס. לטיפאני יש 211הערותפתח דבר — לא מוכנים ולא מוגניםריצ׳רד או׳בריאן לתומאס ג׳פרסון, 24 באוגוסט 1785פרק :1 אמריקאים מחוץ לארצםֶ אליזבת א ּפס לתומאס ג׳פרסון, 13 באוקטובר 1784תומאס ג׳פרסון למרי ג׳פרסון, 20 בספטמבר 1785מרי ג׳פרסון לתומאס ג׳פרסון, בערך מאי 1786ֶ תומאס ג׳פרסון לפרנסיס א ּפס, 30 באוגוסט 1785שםֶ תומאס ג׳פרסון לפרנסיס א ּפס, 11 בדצמבר 1785Lambert, The Barbary Wars, p. 16תומאס ג׳פרסון לנתניאל גרין, 12 בינואר 1785מ׳ לה ויארד לד״ר פרנקלין, 9 באוקטובר 1785ג׳ון אדמס לתומאס ג׳פרסון, 17 בפברואר 1786שםג׳ון אדמס לג׳ון ג׳יי, 20 בפברואר 1786תומאס ג׳פרסון לוויליאם קרמייקל, 5 במאי 1786נאומו של ג׳ורג׳ וושינגטון בקונגרס, 30 בדצמבר 1790ו”חברי הוועדה האמריקאית לג׳ון ג׳יי״, 28 במרס 1786ג׳ון אדמס לתומאס ג׳פרסון, 3 ביולי 1786תומאס ג׳פרסון לג׳ון אדמס, 11 ביולי 1786ג׳ון אדמס לתומאס ג׳פרסון, 31 ביולי 1786230 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישוב 114-112; אדוארד פרבל מתמנה ב־1803 למפקד שייטת הים התיכון ,116 119; מרוקו מצטרפת למלחמה ,120 121; סגר על טנג‘יר מאלץ את מרוקו לעשות שלום עם ארצות הברית 123-121; טריפולי לוכדת את הפריגטה פילדלפיהואוסרת את אנשיה 131-116; האמריקאים פושטים על נמל טריפולי ושורפים את הפילדלפיה 149-132; האמריקאים מחזקים את כוחם בים התיכון ,150 151; נכשל ניסיון של האמריקאים לעשות שלום עם טריפולי ,152 153; האמריקאים מטביעים שש ספינות תותחים ליד טריפולי ומאבדים את אינטרפיד בניסיון להחדיר ספינת תופת לנמל טריפולי 165-156; סמואל ברון מחליף את אדוארד פרבל בפיקוד על השייטת 166; ויליאם איטון בא למצרים כדי לקדם את תוכנית הפלת הפאשא של טריפולי175-168; איטון וחמיד קרמנלי חוצים את מדבר לוב וכובשים את דרנה 185-176; ב־5 ביוני 1805 ארצות הברית עושה שלום עם טריפולי 192-186; המורשת של המלחמה ,194 195)ה(מלחמה הברברית השנייה 198-196)ה(מלחמה הלא מוכרזת 49מלחמות נפוליאון ,75 ,155 171מלחמת העצמאות של ארצות הברית ,27 ,37 ,71-69 ,116 204מלחמת 1812 ,192 ,193 ,196 203 ,197מלטה ,86 150ממלוכים 171מסעודה ,78-76 ,80 ,86 ,87 ,120 197מסצ׳וסטס 116)ה(מפלגה הדמוקרטית־רפובליקאית 39)ה(מפלגה הפדרליסטית ,39 ,57 195)ה(מפלגה הרפובליקאית 39מצרים 172-170מרבורי נגד מדיסון )פסק דין( 108מרוקו ,24 203Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

אחרית דבר 205החידוש היה בכך שעם הצי המשוכלל של המדינה, מונרו ומזכיר המדינה שלו, ג׳ון קווינסי אדמס )שמילא תפקיד ראשון במעלה בניסוח דוקטרינת מונרו(, היו בטוחים בכוחה של ארצם לעמוד מאחורי ההתבטאות החד־משמעית הזאת. הנשיאים ג׳פרסון, מדיסון ומונרו )והנשיא לעתיד ג׳ון קווינסי אדמס(, יחד וכל אחד לחוד, נוכחו לדעת שלעיתים נדרש כוח צבאי להבטיח את הכבוד הלאומי ולהגן על האינטרסים של המדינה. הם למדו לדעת שבאזורים מסוימים ובזמנים מסוימים אין די בדיפלומטיה לבדה להבטיח את השלום. והם למדו שכדאי להשקיע כסף בצבא, אם חייהם של אמריקאים עומדים על כף המאזניים. נשים וגברים רבים סבלו בשבי קודם שהתערבותה של אמריקה פטרה את העולם מהפיראטיות הצפון אפריקאית, אבל סבלם לא היה ֶּ לשווא. אחרי מאות שנים של פיראטיות לאורך החוף הב ֶּרברי, רק הפעלת כוח צבאי הצליחה לשים קץ לפרקטיקה שבה מדינות זרעו טרור בים הפתוח. אמריקה למדה את הלקח. פרק זה העניק למדינה הצעירה את האומץ להפעיל את עוצמתה בעולם, ואת הלקח הזה היא זכרה גם בשנים הבאות, כשחייהם של חפים מפשע אחרים היו נתונים בסכנה.ב\"קאוגוסט 2016212 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליפרק :2 מזכיר המדינה ג׳פרסוןתומאס ג׳פרסון לג׳יימס מונרו, 11 בנובמבר 1784”Trade Mediterranean״ 30 בדצמבר 1793שםדייוויד המפרי למייקל מרפי, 6 באוקטובר 1793אדוארד צ׳רץ׳ לתומאס ג׳פרסון, 12 באוקטובר 1793 ,A\"Appointment of Joel Barlow as U.S. Agent, Algiers“10 בפברואר 1796איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 17שם, עמ׳ 20-19שם, עמ׳ 26פרק :3 ההשפלה של ה\"ג׳ורג׳ וושינגטון\"מתוך היומן של הג׳ורג׳ וושינגטוןשםריצ׳רד או׳בריאן למזכיר המדינה, 16 במאי 1800London, Victory in Tripoli, p.4ריצ׳רד או׳בריאן למזכיר המדינה, 20 בספטמבר 1800שםויליאם ביינברידג׳ לריצ׳רד או׳בריאן, 9 באוקטובר 1800ריצ׳רד או׳בריאן לוויליאם איטון, 19 באוקטובר 1800מתוך היומן של הג׳ורג׳ וושינגטוןויליאם איטון, הערה אישית על מכתב לריצ׳רד או׳בריאן, 19באוקטובר 1800פרק :4 ג׳פרסון תופס פיקודTreaty of Peace and Friendship Between the United Statesof America and the Bey and Subjects of Tripoli of Barbary\"yויליאם איטון לטימותי פיקרינג, 24 ביוני 1800\"מפתח עניינים 229מ׳מאונט ורנון 118מאסטיקו ,136 ,137 141מאריי, אלכסנדר ,10 107-103מארינס ר׳ נחתיםֶּ מדינות ב ֶּרבריוֹ תיחסים עם העות‘מאנים ,19 ,24 53יחסים עם הפיראטים 50ענישה 92)ראו גם: אלג׳יר, טריפולי, מרוקו, תוניס(מדיסון, ג׳יימס ,10 ,39 ,61 ,152 ,151 ,139 ,108 ,100-97204 ,196 ,156 ,154מוחמד רוס ,11 ,90-88 92מונטיצ׳לו ,27 194מונרו, ג׳יימס ,204 205מוסטפה בן אברהים )באבא מוסטפה( 104 ,81 ,54-52 ,50 ,10מוראט ראיס ,10 ,79-76 ,86 ,87 129 ,120 ,95מוריס, אן וולטון ,101 ,102 112מוריס, ריצ׳רד ולנטיין ,10 ,101 114-107 ,102מיסיסיפי, נהר 108)ה(מלחמה הברברית הראשונה )לפי סדר כרונולוגי( הרקע למלחמה ,31-26 ,33 38; תקרית הג׳ורג׳ וושינגטון56-47; ארצות הברית מחליטה לשגר שייטת לים התיכון ,61 62; ב־14 במאי 1801 טריפולי מכריזה מלחמה על ארצות הברית 67-63; השייטת הראשונה יוצאת לדרך 75-68; השייטת מגיעה למזרח התיכון 84-76; האמריקאים מטילים סגר על טריפולי ,86-84 ,91 92; ועל אונייה טריפוליטאיתבגיברלטר ,86 87; יריות ראשונות: האנטרפרייז מביסהאת הטריפולי 91-88; האמריקאים מסירים את הסגר מעל טריפולי 97-95; רקימת התוכנית להחלפת השלטון בטריפולי ,99-97 ;156-154 ,140 ,139 ,110 ,109הקונגרס מאשר שימוש בכוח נגד הפיראטים של טריפולי ,94 99; האמריקאים מגדילים את כוחם הצבאי בים התיכון102-100; האמריקאים מחדשיםאת הסגר על טריפולי ואז מסירים אותו 107-103; האמריקאיםמחדשים בשלישית את הסגר על טריפולי ומסירים אותו Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

הערות 213Dearborn, The Life of William Bainbridge, p.40רשימות של ג׳פרסון, 15 במאי 8-1801 באפריל 1803שםפרק :5 תורן נופלג׳ואל בארלו למזכיר המדינה, 18 באוגוסט 1797ג׳יימס קתקארט, \"חוזר לקונסולים\", 21 בפברואר 1801ג׳יימס קתקארט למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 11 במאי 1801שם, 16 במאי 1801ג׳יימס קתקארט לניקולס ניסן, 15 במאי 1801ג׳יימס קתקארט למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 4 ביוני 1801פרק :6 השייטת הראשונהריצ׳רד דייל לאנדרו סטרט, 30 ביולי 1801קפטן ריצ׳רד דייל למזכיר הצי, 2 ביולי 1801שםקפטן ריצ׳רד דייל לסמואל ברון, 4 ביולי 1801פרק :7 תקרית ביםריצ׳רד דייל לדיי של אלגי׳ר ולביי של תוניס, 10 ביולי 1801ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 10 ביולי 1801איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 59ויליאם איטון, ”יומן״, 22 בפברואר 1799ויליאם איטון למזכיר המדינה טימותי פיקרינג, 15 ביוני 1799ויליאם איטון לאלייזה איטון, 6 באפריל 1799ויליאם איטון למזכיר המדינה טימותי פיקרינג, 15 ביוני 1799ריצ׳רד דייל למזכיר הצי, 19 ביולי 1801ריצ׳רד דייל לפאשא של טריפולי, 25 ביולי 1801ריצ׳רד דייל לאנדרו סטרט, 30 ביולי 1801קטע ממכתב מאנדרו סטרט220הערה על המקורותלספר כזה אין קיום בלי המסמכים: המכתבים, היומנים, יומני האוניות וכל שאר התעודות שהניחו הנפשות הפועלות. אוסף של החשובים Naval Documents Related to the United States :ב נמצא שבהם האנציקלופדי התוכן .Wars with the Barbary Powers (1939–1944)4שבששת הכרכים האלה חייב להיות הבסיס של כל ספר שנכתב בנושא הזה.מקור ראשוני חיוני אחר הוא האוסף Papers State Americanזהו למעשה יומן של הקונגרס, המכיל דו״חות, מכתבים, הצעות חוק, הצעות לסדר ופרוטוקולים בקונגרס. חומרים אלה זמינים באינטרנט ב: http://memory.loc.gov/ammem/amlaw/lwsp.htmlכפי שעולה מפרק ההערות, יש חשיבות רבה גם למסמכים האישיים של המשתתפים בדרמה המתוארת בספר זה: אוספי המסמכים של תומאס ג׳פרסון, ג׳ון אדמס וג׳ורג׳ וושינגטון ראו אור כולם במהדורות מוערות והם זמינים בדרך כלל. נגישים פחות הם המסמכים של טוביאס ליר )לא פורסמו אך נמצאים בארכיונים של ספריית קלמנטס באוניברסיטת מישיגן( ואדוארד פרבל )ספריית הקונגרס(. משתתפים רבים אחרים בדרמה הניחו ממוארים והתכתבויות. רבים מהמסמכים האלה — בהם כתבים של ג׳יימס לינדר קתקארט, של אחדים מהאמריקאים שהיו בשבי ֶּהב ֶּרברים )בהם ויליאם ריי ואלייג׳ה שו(, ושל ויליאם איטון הראוי לציון — פורסמו ומופיעים ברשימת המקורות שלהלן.228 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליוושינגטון, מרתה 118ויין, אנתוני ,44 45וילסון, ג׳ון 202ויקסן ,120 ,121 ,152 157ח׳)ה(חוף הבֶּרבֶּרי 24חוק ההרחבה ההדרגתית של הצי 204חוק ההתחמשות הימית 39)ה(חוק להגנה מפני שודדי הים הטריפוליטאים ,94 99)ה(חוקה האמריקאית ,34 108חורשיט אהמט פאשא ,9 ,172 173חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח193חסן דיי ,10 ,28 ,40 41ט׳טנג׳יר ,121 122טריפולי ,65 ,85 203והאימפריה העות׳מאנית ,19 203 ,24וארצות הברית ,29 ,30 ,42 ,43 65-63 ,61 ,59 ,58הכרזת מלחמה על ארצות הברית 67-63כוחה הצבאי ,86 157,97 ,98 ,139 ,154 ,174 מאבקי כוח פנימיים ,42 ,62 192 ,190-186במלחמה הברברית הראשונה ,113 ,108-103 ,97 ,95 ,92-84 ,133 ,131-124 ,121 ,114 ,153 ,152 ,148-140 ,137-135 190-186 ,185-180 ,165-156במלחמה הברברית השנייה 197מפה 147פיראטים ,24 ,42 ,76 77טריפולי )אונייה( 92-88טרנספר 144י׳יונייטד סטייטס 40ל׳לואיזיאנה ,108 155לואיס, מריוודר 155לייל, פיטר ר׳ מוראט ראיס ליין, חנוך 89לינקולן, לוי 61ליר, טוביאס ,10 ,122-118 ,132 ,187 ,186 ,169 ,168 ,156 ,152192 ,190 ,189Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

214 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליCapture of the Ship of War Tripoli by U.S. SchoonerEnterprize,\" National Intelligencer and WashingtonAdvertiser, November 18, 1801ניוטון קין לוויליאם בורואס, 10 באוגוסט 1801C\"Capture of the Ship of War Tripoli by U.S. SchoonerEnterprize,\" National Intelligencer and WashingtonAdvertiser, November 18, 1801תומאס ג׳פרסון, ”הודעה נשיאותית״, 8 בדצמבר 1801פרק :8 הסבלנות פוקעתAnnals of Congress, Seventh Congress, First Session, pp.325–26ניוטון קין לוויליאם בורואס, 28 בספטמבר 1801ג׳יימס בראון לג׳יימס קתקארט, 16 בספטמבר 1801ריצרד דייל למזכיר הצי, 13 בדצמבר 1801שםריצ׳רד דייל לוויליאם ביינברידג׳, 15 בדצמבר 1801ויליאם איטון למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 5 בספטמבר 1801Edwards, Barbary General, p. 95ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 5 בספטמבר 1801ריצ׳רד או׳בריאן לג׳יימס מדיסון, 22 ביולי 1801פרק :9 רפיון קיץמתוך רשומה ביומנו האישי של הנרי וודסוורת, 13 בספטמבר ,1802 הדפסה חדשה בתוך Documents Naval.ריצ׳רד מוריס למזכיר הצי, 31 במאי 1802אלכסנדר מאריי למזכיר הצי, 1 ביוני 1802ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 9 באוגוסט 1802מזכיר הצי לריצ׳רד מוריס, 20 באפריל 1802\"14הערות 219איטון, שם, 25 באפריל 1805; שם עמ׳ 330ויליאם איטון למושל דרנה, 26 באפריל 1805; שם, עמ׳ 337ויליאם איטון לסמואל ברון, 29 באפריל 1805; שם, עמ׳ 337שםEdwards, Barbary General, p.214פרק :16 סוף המשחקטוביאס ליר לג׳ון רוג׳רס, 1 במאי 1805ג׳ונתן קאודרי, \"יומן\", 24 במאי 1805ויליאם איטון, \"יומן\", 12 במאי .1805 וכן: חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח עמוד 340ויליאם איטון לסמואל ברון, 29 במאי 1805ויליאם איטון לג׳ון רוג׳רס, 13 ביוני 1805טימותי פיקרינג לאלמוני, 21 במרס 1806R\"Report of the Committee,\" March 17, 1806פרק :17 הפלגה נעימה ברוחות טובות וים רוגע ו ֶ נשיונל אינט ֶליג ֶ 'נסר, 6 בנובמבר 1805אפילוגג׳ון קווינסי אדמס לסטיבן דקטור. מצוטט בתוך: MackenzieDecatur, p.27אחרית דברRiley, Sufferings in Africa, p. 64שם, עמ׳ 72במאי 22 ,Horrors of Slavery ,ריישם, עמ׳ 1067מפתח עניינים 227ג׳פרסון, תומאס 9בהיותו מזכיר המדינה 40-34בהיותו נשיא ,62-57 ,68 ,73 ,81 ,109 ,108 ,101-97 ,94-92152- ,139 ,120-118 ,116 ,114 ,191 ,168 ,166 ,155 ,154 ,150205 ,200 ,199 ,195בהיותו שגריר בצרפת ,20 ,22 33-25ילדות ונעורים ,26 31משפחה ,22 23עמדתו ביחס לבעיית הפיראטים 200 ,195 ,37 ,36 ,32 ,25שנים אחרונות 194ג׳רזי )אונייה( 116גרייר 196גרנד טורק ,79 84ד׳דגל, דגלים ,55 ,64 ,66 ,90-88 184 ,166 ,142 ,136 ,135 ,127דגל גדסדן 204דופין ,19 28דוקטרינת מונרו ,204 205ֵדיי 10דייל, ריצ׳רד ,9 ,61 ,76-69 ,82-78 108 ,97-95 ,92 ,86-84דיילי אדוורטייזר 60דירבורן, הנרי 61דירינג, מרי ,117 132דנמרק ,67 129דקטור, ג׳יימס ,9 ,159 ,160 162דקטור, סטיבן ,9 ,73-71 ,134 ,152 ,151 ,148 ,146-140 ,135199-196 ,162-159דקטור, סטיבן )האב( 142דרנה ,139 ,154 ,185-181 189-187ה׳האל, אייזיק ,9 ,178 180הולנד 199הונאה במלחמה ר׳ רמייה במלחמההורנט ,180 182הירמן, לואיס 145הכנות לתפיסתה מחדש של הפריגטה פילדלפיה 152הכרזת הניטרליות )1793( ,37 200הכרזת העצמאות 31המילטון, אלכסנדר ,150 155השבויים: אחת־עשרה שנים בשבי באלג‘יר 193ו׳וושינגטון )עיר( ,38 ,92 192וושינגטון, ג׳ורג׳ ,9 ,40-34 ,46 200 ,119 ,118 ,71 ,64Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

הערות 215ויליאם איטון לג׳יימס קתקארט, 26 באפריל 1802Alexander Murray, Journal of the U.S. Frigate Constellation,July 22, 1802Cooper, History of the Navy of the United States of America,pp. 157– 58Alexander Murray, Journal of the U.S. Frigate Constellation,July 22, 1802אלכסנדר מאריי למזכיר הצי, 30 ביולי 1802ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 23 באוגוסט 1802מזכיר הצי לריצ׳רד מוריס, 20 באפריל 1802ריצ׳רד מוריס למזכיר הצי, 15 באוקטובר 1802תומאס ג׳פרסון לאלברט גלטין, 28 במרס 1803ויליאם איטון לחמיד קרמנלי, 6 באוגוסט 1802ג׳יימס קתקארט, רשומות ביומן לג׳יימס מדיסון, 14 במרס 1803ריצ׳רד מוריס למזכיר הצי, 30 במרס 1803Abbot, The Naval History of the United States, p. 189J\"Journal of Midshipman Henry Wadsworth,\" April 2, 1803איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 244מזכיר הצי לריצ׳רד מוריס, 21 ביוני 1803C\"Concerning Commodore Morris’ Squadron in theMediterranean.\"nתומאס ג׳פרסון לפיליפ מאזיי, 18 ביולי 1804ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 23 באוגוסט 1802פרק :10 האותות של אוקטובראדוארד פרבל למרי דירינג, 13 באוגוסט 1803Quoted in Flexner, George Washington and the New Nation,vol. 3, pp. 321-22, 3771922218 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליג׳יימס מדיסון לטוביאס ליר, 6 ביוני 1804מזכיר הצי לסמואל ברון, 6 ביוני 1804אדוארד פרבל לג׳יימס קתקארט, 28 במאי 1804אדוארד פרבל למזכיר הצי, 18 בספטמבר 1804McKee, Edward Preble, A Naval Biography, 1761- :וכן שם1807, p.262סטיבן דקטור לקית ספנס, 9 בינואר 1805אדוארד פרבל למזכיר הצי, 18 בספטמבר 1804Mekenzie, Life of Stephen Decator, p.97אדוארד פרבל למזכיר הצי, 18 בספטמבר 1804Dearborn, The Life of William Bainbridge, Esq. pp.74-75אדוארד פרבל למרי דירינג. מצוטט בתוך: Edward ,McKeePreble: A Naval Biography 1761-1807, p.307פרק :14 פתיחתה של חזית חדשהויליאם איטון לחבר הקונגרס סמואל לימאן, 12 באוקטובר 1810ויליאם איטון לאלכסנדר בול, 13 בדצמבר 1804ויליאם איטון, \"יומן\", 7 בדצמבר 1804ויליאם איטון למזכיר הצי, 13 בדצמבר 1804חמיד קרמנלי לוויליאם איטון, 3 בינואר 1805אלכסנדר מאיי לריצ׳רד מוריס, 22 באוגוסט 1802פרק :15 נצח במדבר או מּות במדברויליאם איטון, \"יומן\", 2 באפריל .1805 וכן: חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח עמוד 317איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 323ויליאם איטון, \"יומן\", 2 באפריל .1805 וכן: חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח עמוד 323איטון, שם, 16 באפריל 1805; שם עמ׳ 329226 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליארצות הבריתובעיית הפיראטים עד פרוץ המלחמה ,31-26 ,33 ,43-35 62-57 ,49-47כלכלה ,27 203מחלקת המדינה ,35 45ממשלה ,34 ,39 ,41 ,60 ,61 108 ,99משפט 108נחתים ,69 ,70 ,89 ,90 ,169 195 ,184-182 ,179 ,176 ,170צי ,27 ,40-36 ,49-47 ,59 ,69 ,203 ,196 ,192 ,117 ,75 ,71204 קונגרס ,39-34 ,60 ,61 ,94 ,190 ,151 ,120 ,108 ,99204 ,196ב׳באבא מוסטפה ר׳ מוסטפה בן אברהיםבארלו, ג׳ואל ,9 42-40בומבה ,178 180בונהום ריצ׳רד ,70 71ֶּבטסי 76בֵּיי 10ביינברידג׳, ויליאם ,9 ,50-47 ,79 ,72 ,71 ,69 ,60 ,59 ,56-52 ,137 ,133 ,131-124 ,121 ,120202 ,193 ,191 ,165 ,163 ,138בית המשפט העליון 108בר, ארון 155בראון, אייברהם 200ֶּרברים ר׳ מדינות ברבריות; ֶּבפיראטים ברברים,166 ,168 ,169 ,181 ,188 ברון, סמואל ,9 ,69 ,80 ,156 190בריטניה ,26-24 ,196 ,199 203בריינטרי 194ג׳ג׳אווה )אונייה( 193גדסדן, כריסטופר 204ג׳ון אדמס )אונייה( ,109 ,113 134 ,120ג׳ונס, ג׳ון פול ,37 70ג׳ורג׳ וושינגטון )אונייה( ,50-47 60 ,59 ,56-52גיברלטר ,75 ,78 ,86 ,87 ,95 120 ,102גלטין, אלברט ,9 ,61 109גנט, הסכם 196ג׳פרסון, לוסי־אליזבת 23ג׳פרסון, מרי ,9 ,23 155ג׳פרסון, מרתה ,9 ,22 35Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

216 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימזכיר הצי לאדוארד פרבל, 2 באוגוסט 1803שם, 13 ביולי 1803אדוארד פרבל למזכיר הצי, 23 בספטמבר 1803אדוארד פרבל, רישום יומן, 6 באוקטובר 1803Tucker, Dawn Like Thunder, p.205 :בתוך מצוטט פרבל אדוארדטוביאס ליר לגברת ליר, 13 באוקטובר 1803ראלף יזארד הבן לגברת ראלף יזארד האב, 11 באוקטובר 1803אדוארד פרבל למזכיר הצי, 10 באוקטובר 1803סולטאן מרוקו לתומאס ג׳פרסון, 11 באוקטובר 1803אדוארד פרבל למרי דירינג, בערך אוקטובר 1803פרק :11 אסון ה\"פילדלפיה\"ויליאם ביינברידג׳ לאדוארד פרבל, 12 נובמבר 1803ויליאם ביינברידג׳ לטוביאס ליר, 8 בפברואר 1804ויליאם ביינברידג׳ לסוזן ביינברידג׳, 1 בנובמבר 1803Whipple, To the Shores of Tripoli, p.118Cowdery, in Baepler, White Slaves, African Masters, p.162שם, עמ׳ 190שם, עמ׳ 191Shaw, A Short Sketch, p.23, reprinted in Baepler, WhiteSlaves, African Masters, p.19ויליאם ביינברידג׳ למזכיר הצי, 1 בנובמבר 1803פרק :12 בחסות החשכהאדוארד פרבל למרי דירינג, 20 בנובמבר 1803צ׳רלס סטיוארט לסוזן דקטור, 12 בדצמבר 1826אדוארד פרבל למזכיר הצי, 10 בדצמבר 1803Tucker, Stephen Decatur, pp.42-43Dearborn, The Life of William Bainbridge, p.60הערות 217ויליאם ביינברידג׳ לאדוארד פרבל, 5 בדצמבר 1803אדוארד פרבל למזכיר הצי, 17 בינואר 1804אדוארד פרבל לסטיבן דקטור, 31 בינואר 1804שםMorris, The Autobiography of Charles Morris, U.S. Navy, p.27Mckee, Edward Preble, A Naval :אצל מצוטט הירמן לואיסBiography, 1761-1807, p.197ראלף יזארד הבן לגברת ראלף יזארד האב, 20 בפברואר 1804Ray, Horrors of Slavery, p.76שםפרק :13 הקרב על טריפוליסטיבן דקטור לקית ספנס, 9 בינואר 1805אדוארד פרבל למזכיר הצי, 3 בפברואר 1804New York Evening Post, March 28, 1804ומזכיר הצי לאדוארד פרבל, 22 במאי 1804ג׳יימס מדיסון לתומאס פיצסימונס, 13 באפריל 1804ייתכן שהמילים המצוטטות לעיתים קרובות אכן נאמרו בידי נלסון וייתכן שלא. מקורן בביוגרפיה שנכתבה כארבעים שנה אחרי שריפת Allen, Our Navy and the Barbary Corsairs, p.173 :הפילדלפיהג׳ורג׳ דייוויס למזכיר המדינה, 26 במרס 1804אדוארד פרבל למזכיר הצי, 14 ביוני 1804אדוארד פרל לריצ׳רד או׳בריאן, 13 ביוני 1804פרבל, רישום יומן, 14 ביוני, 1804איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 242שם, עמ׳ 262Edwards, Barbary General, p.131 איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 265תומאס ג׳פרסון לג׳ון פייג׳, 25 ביוני 1804225מפתח ענייניםא'אדמס )אונייה( ,100 ,107 ,120 134אדמס, אביגיל ,26 155אדמס, ג׳ון ,9 ,33-25 ,39 ,59-57 195 ,194 ,155 ,117 ,69אדמס, ג׳ון קווינסי ,197 ,198 205או׳באנון, פרסלי נוויל ,9 ,169 ,184-182 ,179 ,177 ,176 ,170191 ,189או׳בריאן, ריצ׳רד ,9 ,21-19 ,30 ,50 ,46 ,45 ,43-41 ,36 ,35 ,103 ,100 ,82 ,81 ,56 ,54-52192 ,153 ,152 ,132איטון, ויליאם ,9 ,45-43 ,56 ,106-104 ,99-97 ,83 ,82 ,59156- ,139 ,114 ,111-109,185-176 ,175-168 ,166 ,154193 ,192 ,190-187אינטרפיד ,135 ,136 ,148-141 165-163אלג׳יר 203והאימפריה העות׳מאנית ,19 55 ,24וארצות הברית ,28 ,30 ,33 ,37 ,81 ,58-48 ,45 ,41 ,40 ,38132 ,118 ,104 ,103כוחה הצבאי 38-36במלחמה הברברית השנייה ,196 197פיראטים ,19 ,20 ,24 ,38 199תקרית ה״ג׳ורג׳ וושינגטון״ 56-47אמזון 133אנטרפרייז ,69 ,75 ,80 ,81 ,84152 ,113 ,110 ,109 ,100 ,92-86אסטדיו 197אסלאם ,30 ,31 173אסקס ,69 ,72 ,75 ,79 ,84 ,100 151 ,117ֶא ּפס, פרנסיס ,23 25ארגוס ,120 ,152 ,157 ,169 ,178 182 ,180Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

216 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימזכיר הצי לאדוארד פרבל, 2 באוגוסט 1803שם, 13 ביולי 1803אדוארד פרבל למזכיר הצי, 23 בספטמבר 1803אדוארד פרבל, רישום יומן, 6 באוקטובר 1803Tucker, Dawn Like Thunder, p.205 :בתוך מצוטט פרבל אדוארדטוביאס ליר לגברת ליר, 13 באוקטובר 1803ראלף יזארד הבן לגברת ראלף יזארד האב, 11 באוקטובר 1803אדוארד פרבל למזכיר הצי, 10 באוקטובר 1803סולטאן מרוקו לתומאס ג׳פרסון, 11 באוקטובר 1803אדוארד פרבל למרי דירינג, בערך אוקטובר 1803פרק :11 אסון ה\"פילדלפיה\"ויליאם ביינברידג׳ לאדוארד פרבל, 12 נובמבר 1803ויליאם ביינברידג׳ לטוביאס ליר, 8 בפברואר 1804ויליאם ביינברידג׳ לסוזן ביינברידג׳, 1 בנובמבר 1803Whipple, To the Shores of Tripoli, p.118Cowdery, in Baepler, White Slaves, African Masters, p.162שם, עמ׳ 190שם, עמ׳ 191Shaw, A Short Sketch, p.23, reprinted in Baepler, WhiteSlaves, African Masters, p.19ויליאם ביינברידג׳ למזכיר הצי, 1 בנובמבר 1803פרק :12 בחסות החשכהאדוארד פרבל למרי דירינג, 20 בנובמבר 1803צ׳רלס סטיוארט לסוזן דקטור, 12 בדצמבר 1826אדוארד פרבל למזכיר הצי, 10 בדצמבר 1803Tucker, Stephen Decatur, pp.42-43Dearborn, The Life of William Bainbridge, p.60הערות 217ויליאם ביינברידג׳ לאדוארד פרבל, 5 בדצמבר 1803אדוארד פרבל למזכיר הצי, 17 בינואר 1804אדוארד פרבל לסטיבן דקטור, 31 בינואר 1804שםMorris, The Autobiography of Charles Morris, U.S. Navy, p.27Mckee, Edward Preble, A Naval :אצל מצוטט הירמן לואיסBiography, 1761-1807, p.197ראלף יזארד הבן לגברת ראלף יזארד האב, 20 בפברואר 1804Ray, Horrors of Slavery, p.76שםפרק :13 הקרב על טריפוליסטיבן דקטור לקית ספנס, 9 בינואר 1805אדוארד פרבל למזכיר הצי, 3 בפברואר 1804New York Evening Post, March 28, 1804ומזכיר הצי לאדוארד פרבל, 22 במאי 1804ג׳יימס מדיסון לתומאס פיצסימונס, 13 באפריל 1804ייתכן שהמילים המצוטטות לעיתים קרובות אכן נאמרו בידי נלסון וייתכן שלא. מקורן בביוגרפיה שנכתבה כארבעים שנה אחרי שריפת Allen, Our Navy and the Barbary Corsairs, p.173 :הפילדלפיהג׳ורג׳ דייוויס למזכיר המדינה, 26 במרס 1804אדוארד פרבל למזכיר הצי, 14 ביוני 1804אדוארד פרל לריצ׳רד או׳בריאן, 13 ביוני 1804פרבל, רישום יומן, 14 ביוני, 1804איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 242שם, עמ׳ 262Edwards, Barbary General, p.131 איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 265תומאס ג׳פרסון לג׳ון פייג׳, 25 ביוני 1804224 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליTucker, Spencer. Stephen Decatur: A Life Most Bold and Daring. Annapolis, MD: Naval Institute Press, 2005. Whipple, A. B. C. To the Shores of Tripoli: The Birth of the U.S. Navy and Marines. William Morrow and Company, Inc., 1991. Wright, Louis B., and Julia H. Macleod. The First Americans in North Africa: William Eaton׳s Struggle for a Vigorous Policy Against the Barbary Pirates, 1799– 805. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1945. Zacks, Richard. The Pirate Coast: Thomas Jefferson, the First Marines, and the Secret Mission of 1805. New York: Hyperion, 2005. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

הערות 215ויליאם איטון לג׳יימס קתקארט, 26 באפריל 1802Alexander Murray, Journal of the U.S. Frigate Constellation,July 22, 1802Cooper, History of the Navy of the United States of America,pp. 157– 58Alexander Murray, Journal of the U.S. Frigate Constellation,July 22, 1802אלכסנדר מאריי למזכיר הצי, 30 ביולי 1802ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 23 באוגוסט 1802מזכיר הצי לריצ׳רד מוריס, 20 באפריל 1802ריצ׳רד מוריס למזכיר הצי, 15 באוקטובר 1802תומאס ג׳פרסון לאלברט גלטין, 28 במרס 1803ויליאם איטון לחמיד קרמנלי, 6 באוגוסט 1802ג׳יימס קתקארט, רשומות ביומן לג׳יימס מדיסון, 14 במרס 1803ריצ׳רד מוריס למזכיר הצי, 30 במרס 1803Abbot, The Naval History of the United States, p. 189J\"Journal of Midshipman Henry Wadsworth,\" April 2, 1803איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 244מזכיר הצי לריצ׳רד מוריס, 21 ביוני 1803C\"Concerning Commodore Morris’ Squadron in theMediterranean.\"nתומאס ג׳פרסון לפיליפ מאזיי, 18 ביולי 1804ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 23 באוגוסט 1802פרק :10 האותות של אוקטובראדוארד פרבל למרי דירינג, 13 באוגוסט 1803Quoted in Flexner, George Washington and the New Nation,vol. 3, pp. 321-22, 3771922218 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליג׳יימס מדיסון לטוביאס ליר, 6 ביוני 1804מזכיר הצי לסמואל ברון, 6 ביוני 1804אדוארד פרבל לג׳יימס קתקארט, 28 במאי 1804אדוארד פרבל למזכיר הצי, 18 בספטמבר 1804McKee, Edward Preble, A Naval Biography, 1761- :וכן שם1807, p.262סטיבן דקטור לקית ספנס, 9 בינואר 1805אדוארד פרבל למזכיר הצי, 18 בספטמבר 1804Mekenzie, Life of Stephen Decator, p.97אדוארד פרבל למזכיר הצי, 18 בספטמבר 1804Dearborn, The Life of William Bainbridge, Esq. pp.74-75אדוארד פרבל למרי דירינג. מצוטט בתוך: Edward ,McKeePreble: A Naval Biography 1761-1807, p.307פרק :14 פתיחתה של חזית חדשהויליאם איטון לחבר הקונגרס סמואל לימאן, 12 באוקטובר 1810ויליאם איטון לאלכסנדר בול, 13 בדצמבר 1804ויליאם איטון, \"יומן\", 7 בדצמבר 1804ויליאם איטון למזכיר הצי, 13 בדצמבר 1804חמיד קרמנלי לוויליאם איטון, 3 בינואר 1805אלכסנדר מאיי לריצ׳רד מוריס, 22 באוגוסט 1802פרק :15 נצח במדבר או מּות במדברויליאם איטון, \"יומן\", 2 באפריל .1805 וכן: חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח עמוד 317איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 323ויליאם איטון, \"יומן\", 2 באפריל .1805 וכן: חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח עמוד 323איטון, שם, 16 באפריל 1805; שם עמ׳ 329הערה על המקורות 223Magoun, F. Alexander. The Frigate Constitution and Other Historic Ships. New York: Dover Publications, 1987.Malone, Dumas. Jefferson and His Time. 6 vols. Boston: Little, Brown & Company, 1948– 1981.Morris, Charles. The Autobiography of Commodore Charles Morris, U.S. Navy. Boston: A. Williams, 1880. Nash, Howard P. Jr. The Forgotten Wars: The Role of the U.S. Navy in the Quasi War with France and the Barbary Wars, 1798– 805. South Brunswick, NJ: A. S. Barnes & Co., 1968. Naval Documents Related to the United States Wars with the Barbary Powers. 6 vols. Washington, DC: Government Printing Office, 1939– 944. Parker, Richard B. Uncle Sam in Barbary: A Diplomatic History. Gainesville: University Press of Florida, 2004. Quincy, Josiah. Figures of the Past from the Leaves of Old Journals. Boston: Roberts Brothers, 1883. Ray, William. Horrors of Slavery; or, The American Tars in Tripoli. New Brunswick, NJ: Rutgers University Press, 2008. Riley, James, Sufferings in Africa. New York: T. & W. Mercein, 1817. Shaw, Elijah. A Short Sketch of the Life of Elijah Shaw. Rochester, NY: Strong & Dawson, 1843. Sumner, Charles. White Slavery in the Barbary States. Boston: P. J. Jewett and Company, 1853. Toll, Ian W. Six Frigates: The Epic History of the Founding of the U.S. Navy. New York: W. W. Norton and Company, 2006. Tucker, Glenn. Dawn Like Thunder: The Barbary Wars and the Birth of the U.S. Navy. Indianapolis: Bobbs-errill Company, 1963. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

214 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליCapture of the Ship of War Tripoli by U.S. SchoonerEnterprize,\" National Intelligencer and WashingtonAdvertiser, November 18, 1801ניוטון קין לוויליאם בורואס, 10 באוגוסט 1801C\"Capture of the Ship of War Tripoli by U.S. SchoonerEnterprize,\" National Intelligencer and WashingtonAdvertiser, November 18, 1801תומאס ג׳פרסון, ”הודעה נשיאותית״, 8 בדצמבר 1801פרק :8 הסבלנות פוקעתAnnals of Congress, Seventh Congress, First Session, pp.325–26ניוטון קין לוויליאם בורואס, 28 בספטמבר 1801ג׳יימס בראון לג׳יימס קתקארט, 16 בספטמבר 1801ריצרד דייל למזכיר הצי, 13 בדצמבר 1801שםריצ׳רד דייל לוויליאם ביינברידג׳, 15 בדצמבר 1801ויליאם איטון למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 5 בספטמבר 1801Edwards, Barbary General, p. 95ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 5 בספטמבר 1801ריצ׳רד או׳בריאן לג׳יימס מדיסון, 22 ביולי 1801פרק :9 רפיון קיץמתוך רשומה ביומנו האישי של הנרי וודסוורת, 13 בספטמבר ,1802 הדפסה חדשה בתוך Documents Naval.ריצ׳רד מוריס למזכיר הצי, 31 במאי 1802אלכסנדר מאריי למזכיר הצי, 1 ביוני 1802ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 9 באוגוסט 1802מזכיר הצי לריצ׳רד מוריס, 20 באפריל 1802\"14הערות 219איטון, שם, 25 באפריל 1805; שם עמ׳ 330ויליאם איטון למושל דרנה, 26 באפריל 1805; שם, עמ׳ 337ויליאם איטון לסמואל ברון, 29 באפריל 1805; שם, עמ׳ 337שםEdwards, Barbary General, p.214פרק :16 סוף המשחקטוביאס ליר לג׳ון רוג׳רס, 1 במאי 1805ג׳ונתן קאודרי, \"יומן\", 24 במאי 1805ויליאם איטון, \"יומן\", 12 במאי .1805 וכן: חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח עמוד 340ויליאם איטון לסמואל ברון, 29 במאי 1805ויליאם איטון לג׳ון רוג׳רס, 13 ביוני 1805טימותי פיקרינג לאלמוני, 21 במרס 1806R\"Report of the Committee,\" March 17, 1806פרק :17 הפלגה נעימה ברוחות טובות וים רוגע ו ֶ נשיונל אינט ֶליג ֶ 'נסר, 6 בנובמבר 1805אפילוגג׳ון קווינסי אדמס לסטיבן דקטור. מצוטט בתוך: MackenzieDecatur, p.27אחרית דברRiley, Sufferings in Africa, p. 64שם, עמ׳ 72במאי 22 ,Horrors of Slavery ,ריישם, עמ׳ 1067222 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליEdwards, Samuel. Barbary General: The Life of William H. Eaton. Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall, Inc., 1968.Ellis, Joseph J. American Sphinx: The Character of Thomas Jefferson. New York: Alfred A. Knopf, 1996.Ferguson, Eugene S. Truxtun of the Constellation: The Life of Commodore Thomas Truxtun, U.S. Navy, 1755– 1822. Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press, 1959.Flexner, James Thomas. George Washington. 4 vols. Boston: Little, Brown & Co., 1965– 1972.Irwin, Ray D. Diplomatic Relations of the United States with the Barbary Powers: 1776– 1816. Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1931.Kimball, Marie. Jefferson: The Scene of Europe. New York: Coward-McCann, Inc., 1950.Kitzen, Michael L. S. Tripoli and the United States at War: A History of American Relations with the Barbary States, 1785– 1805. Jefferson, NC: McFarland & Co., Inc., 1992.Lambert, Frank. The Barbary Wars. New York: Hill and Wang, 2005.Lane-Poole, Stanley. The Story of the Barbary Corsairs. New York: G. P. Putnam׳s Sons, 1890.London, Joshua E. Victory in Tripoli: How America׳s War with the Barbary Pirates Established the U.S. Navy and Built a Nation. New York: John Wiley & Sons, Inc., 2005.McCullough, David. John Adams. New York: Simon & Schuster, 2001.McKee, Christopher. Edward Preble: A Naval Biography, 1761– 1807. Annapolis, MD: Naval Institute Press, 1972.Mackenzie, Alexander Slidell. Life of Stephen Decatur, Commodore in the U.S. Navy. Boston: Charles C. Little and James Brown, 1846.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

הערות 213Dearborn, The Life of William Bainbridge, p.40רשימות של ג׳פרסון, 15 במאי 8-1801 באפריל 1803שםפרק :5 תורן נופלג׳ואל בארלו למזכיר המדינה, 18 באוגוסט 1797ג׳יימס קתקארט, \"חוזר לקונסולים\", 21 בפברואר 1801ג׳יימס קתקארט למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 11 במאי 1801שם, 16 במאי 1801ג׳יימס קתקארט לניקולס ניסן, 15 במאי 1801ג׳יימס קתקארט למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 4 ביוני 1801פרק :6 השייטת הראשונהריצ׳רד דייל לאנדרו סטרט, 30 ביולי 1801קפטן ריצ׳רד דייל למזכיר הצי, 2 ביולי 1801שםקפטן ריצ׳רד דייל לסמואל ברון, 4 ביולי 1801פרק :7 תקרית ביםריצ׳רד דייל לדיי של אלגי׳ר ולביי של תוניס, 10 ביולי 1801ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 10 ביולי 1801איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 59ויליאם איטון, ”יומן״, 22 בפברואר 1799ויליאם איטון למזכיר המדינה טימותי פיקרינג, 15 ביוני 1799ויליאם איטון לאלייזה איטון, 6 באפריל 1799ויליאם איטון למזכיר המדינה טימותי פיקרינג, 15 ביוני 1799ריצ׳רד דייל למזכיר הצי, 19 ביולי 1801ריצ׳רד דייל לפאשא של טריפולי, 25 ביולי 1801ריצ׳רד דייל לאנדרו סטרט, 30 ביולי 1801קטע ממכתב מאנדרו סטרט220הערה על המקורותלספר כזה אין קיום בלי המסמכים: המכתבים, היומנים, יומני האוניות וכל שאר התעודות שהניחו הנפשות הפועלות. אוסף של החשובים Naval Documents Related to the United States :ב נמצא שבהם האנציקלופדי התוכן .Wars with the Barbary Powers (1939–1944)4שבששת הכרכים האלה חייב להיות הבסיס של כל ספר שנכתב בנושא הזה.מקור ראשוני חיוני אחר הוא האוסף Papers State Americanזהו למעשה יומן של הקונגרס, המכיל דו״חות, מכתבים, הצעות חוק, הצעות לסדר ופרוטוקולים בקונגרס. חומרים אלה זמינים באינטרנט ב: http://memory.loc.gov/ammem/amlaw/lwsp.htmlכפי שעולה מפרק ההערות, יש חשיבות רבה גם למסמכים האישיים של המשתתפים בדרמה המתוארת בספר זה: אוספי המסמכים של תומאס ג׳פרסון, ג׳ון אדמס וג׳ורג׳ וושינגטון ראו אור כולם במהדורות מוערות והם זמינים בדרך כלל. נגישים פחות הם המסמכים של טוביאס ליר )לא פורסמו אך נמצאים בארכיונים של ספריית קלמנטס באוניברסיטת מישיגן( ואדוארד פרבל )ספריית הקונגרס(. משתתפים רבים אחרים בדרמה הניחו ממוארים והתכתבויות. רבים מהמסמכים האלה — בהם כתבים של ג׳יימס לינדר קתקארט, של אחדים מהאמריקאים שהיו בשבי ֶּהב ֶּרברים )בהם ויליאם ריי ואלייג׳ה שו(, ושל ויליאם איטון הראוי לציון — פורסמו ומופיעים ברשימת המקורות שלהלן.הערה על המקורות 221היו גם עוד כותבים רבים שחקרו את הנושא הזה במהלך שתי המאות האחרונות וכתבו עליו. להלן תמצאו רשימה נבחרת של מיטב המקורות הראשוניים והמשניים: Abbot, Willis J. The Naval History of the United States. New York: Dodd, Mead and Company, 1896. Adams, Henry. History of the United States During the Administration of Thomas Jefferson. New York: Library of America, 1986. Allen, Gardner W. Our Navy and the Barbary Corsairs. Boston: Houghton Mifflin Company, 1905. Allison, Robert J. The Crescent Obscured. New York: Oxford University Press, 1995. Baepler, Paul. White Slaves, African Masters: An Anthology of American Barbary Captivity Narratives. Chicago: University of Chicago Press, 1999. Cathcart, James Leander. Tripoli: First War with the United States. La Porte, IN: Herald Print, 1901. Cogliano, Francis D. Emperor of Liberty: Thomas Jefferson׳s Foreign Policy. New Haven, CT: Yale University Press, 2014. Cooper, J. Fenimore. History of the Navy of the United States of America. New York: Stringer and Townsend, 1856. Cunningham, Noble E., Jr. The Process of Government Under Jefferson. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1978. Dearborn, H. A. S. The Life of William Bainbridge, Esq., of the United States Navy. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1931. Eaton, William. The Life of the Late Gen. William Eaton. Brookfield, MA: E. Merriam & Co., 1813. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

220הערה על המקורותלספר כזה אין קיום בלי המסמכים: המכתבים, היומנים, יומני האוניות וכל שאר התעודות שהניחו הנפשות הפועלות. אוסף של החשובים Naval Documents Related to the United States :ב נמצא שבהם האנציקלופדי התוכן .Wars with the Barbary Powers (1939–1944)4שבששת הכרכים האלה חייב להיות הבסיס של כל ספר שנכתב בנושא הזה.מקור ראשוני חיוני אחר הוא האוסף Papers State Americanזהו למעשה יומן של הקונגרס, המכיל דו״חות, מכתבים, הצעות חוק, הצעות לסדר ופרוטוקולים בקונגרס. חומרים אלה זמינים באינטרנט ב: http://memory.loc.gov/ammem/amlaw/lwsp.htmlכפי שעולה מפרק ההערות, יש חשיבות רבה גם למסמכים האישיים של המשתתפים בדרמה המתוארת בספר זה: אוספי המסמכים של תומאס ג׳פרסון, ג׳ון אדמס וג׳ורג׳ וושינגטון ראו אור כולם במהדורות מוערות והם זמינים בדרך כלל. נגישים פחות הם המסמכים של טוביאס ליר )לא פורסמו אך נמצאים בארכיונים של ספריית קלמנטס באוניברסיטת מישיגן( ואדוארד פרבל )ספריית הקונגרס(. משתתפים רבים אחרים בדרמה הניחו ממוארים והתכתבויות. רבים מהמסמכים האלה — בהם כתבים של ג׳יימס לינדר קתקארט, של אחדים מהאמריקאים שהיו בשבי ֶּהב ֶּרברים )בהם ויליאם ריי ואלייג׳ה שו(, ושל ויליאם איטון הראוי לציון — פורסמו ומופיעים ברשימת המקורות שלהלן.הערה על המקורות 221היו גם עוד כותבים רבים שחקרו את הנושא הזה במהלך שתי המאות האחרונות וכתבו עליו. להלן תמצאו רשימה נבחרת של מיטב המקורות הראשוניים והמשניים: Abbot, Willis J. The Naval History of the United States. New York: Dodd, Mead and Company, 1896. Adams, Henry. History of the United States During the Administration of Thomas Jefferson. New York: Library of America, 1986. Allen, Gardner W. Our Navy and the Barbary Corsairs. Boston: Houghton Mifflin Company, 1905. Allison, Robert J. The Crescent Obscured. New York: Oxford University Press, 1995. Baepler, Paul. White Slaves, African Masters: An Anthology of American Barbary Captivity Narratives. Chicago: University of Chicago Press, 1999. Cathcart, James Leander. Tripoli: First War with the United States. La Porte, IN: Herald Print, 1901. Cogliano, Francis D. Emperor of Liberty: Thomas Jefferson׳s Foreign Policy. New Haven, CT: Yale University Press, 2014. Cooper, J. Fenimore. History of the Navy of the United States of America. New York: Stringer and Townsend, 1856. Cunningham, Noble E., Jr. The Process of Government Under Jefferson. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1978. Dearborn, H. A. S. The Life of William Bainbridge, Esq., of the United States Navy. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1931. Eaton, William. The Life of the Late Gen. William Eaton. Brookfield, MA: E. Merriam & Co., 1813. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

הערות 219איטון, שם, 25 באפריל 1805; שם עמ׳ 330ויליאם איטון למושל דרנה, 26 באפריל 1805; שם, עמ׳ 337ויליאם איטון לסמואל ברון, 29 באפריל 1805; שם, עמ׳ 337שםEdwards, Barbary General, p.214פרק :16 סוף המשחקטוביאס ליר לג׳ון רוג׳רס, 1 במאי 1805ג׳ונתן קאודרי, \"יומן\", 24 במאי 1805ויליאם איטון, \"יומן\", 12 במאי .1805 וכן: חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח עמוד 340ויליאם איטון לסמואל ברון, 29 במאי 1805ויליאם איטון לג׳ון רוג׳רס, 13 ביוני 1805טימותי פיקרינג לאלמוני, 21 במרס 1806R\"Report of the Committee,\" March 17, 1806פרק :17 הפלגה נעימה ברוחות טובות וים רוגע ו ֶ נשיונל אינט ֶליג ֶ 'נסר, 6 בנובמבר 1805אפילוגג׳ון קווינסי אדמס לסטיבן דקטור. מצוטט בתוך: MackenzieDecatur, p.27אחרית דברRiley, Sufferings in Africa, p. 64שם, עמ׳ 72במאי 22 ,Horrors of Slavery ,ריישם, עמ׳ 1067222 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליEdwards, Samuel. Barbary General: The Life of William H. Eaton. Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall, Inc., 1968.Ellis, Joseph J. American Sphinx: The Character of Thomas Jefferson. New York: Alfred A. Knopf, 1996.Ferguson, Eugene S. Truxtun of the Constellation: The Life of Commodore Thomas Truxtun, U.S. Navy, 1755– 1822. Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press, 1959.Flexner, James Thomas. George Washington. 4 vols. Boston: Little, Brown & Co., 1965– 1972.Irwin, Ray D. Diplomatic Relations of the United States with the Barbary Powers: 1776– 1816. Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1931.Kimball, Marie. Jefferson: The Scene of Europe. New York: Coward-McCann, Inc., 1950.Kitzen, Michael L. S. Tripoli and the United States at War: A History of American Relations with the Barbary States, 1785– 1805. Jefferson, NC: McFarland & Co., Inc., 1992.Lambert, Frank. The Barbary Wars. New York: Hill and Wang, 2005.Lane-Poole, Stanley. The Story of the Barbary Corsairs. New York: G. P. Putnam׳s Sons, 1890.London, Joshua E. Victory in Tripoli: How America׳s War with the Barbary Pirates Established the U.S. Navy and Built a Nation. New York: John Wiley & Sons, Inc., 2005.McCullough, David. John Adams. New York: Simon & Schuster, 2001.McKee, Christopher. Edward Preble: A Naval Biography, 1761– 1807. Annapolis, MD: Naval Institute Press, 1972.Mackenzie, Alexander Slidell. Life of Stephen Decatur, Commodore in the U.S. Navy. Boston: Charles C. Little and James Brown, 1846.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

218 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליג׳יימס מדיסון לטוביאס ליר, 6 ביוני 1804מזכיר הצי לסמואל ברון, 6 ביוני 1804אדוארד פרבל לג׳יימס קתקארט, 28 במאי 1804אדוארד פרבל למזכיר הצי, 18 בספטמבר 1804McKee, Edward Preble, A Naval Biography, 1761- :וכן שם1807, p.262סטיבן דקטור לקית ספנס, 9 בינואר 1805אדוארד פרבל למזכיר הצי, 18 בספטמבר 1804Mekenzie, Life of Stephen Decator, p.97אדוארד פרבל למזכיר הצי, 18 בספטמבר 1804Dearborn, The Life of William Bainbridge, Esq. pp.74-75אדוארד פרבל למרי דירינג. מצוטט בתוך: Edward ,McKeePreble: A Naval Biography 1761-1807, p.307פרק :14 פתיחתה של חזית חדשהויליאם איטון לחבר הקונגרס סמואל לימאן, 12 באוקטובר 1810ויליאם איטון לאלכסנדר בול, 13 בדצמבר 1804ויליאם איטון, \"יומן\", 7 בדצמבר 1804ויליאם איטון למזכיר הצי, 13 בדצמבר 1804חמיד קרמנלי לוויליאם איטון, 3 בינואר 1805אלכסנדר מאיי לריצ׳רד מוריס, 22 באוגוסט 1802פרק :15 נצח במדבר או מּות במדברויליאם איטון, \"יומן\", 2 באפריל .1805 וכן: חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח עמוד 317איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 323ויליאם איטון, \"יומן\", 2 באפריל .1805 וכן: חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח עמוד 323איטון, שם, 16 באפריל 1805; שם עמ׳ 329הערה על המקורות 223Magoun, F. Alexander. The Frigate Constitution and Other Historic Ships. New York: Dover Publications, 1987.Malone, Dumas. Jefferson and His Time. 6 vols. Boston: Little, Brown & Company, 1948– 1981.Morris, Charles. The Autobiography of Commodore Charles Morris, U.S. Navy. Boston: A. Williams, 1880. Nash, Howard P. Jr. The Forgotten Wars: The Role of the U.S. Navy in the Quasi War with France and the Barbary Wars, 1798– 805. South Brunswick, NJ: A. S. Barnes & Co., 1968. Naval Documents Related to the United States Wars with the Barbary Powers. 6 vols. Washington, DC: Government Printing Office, 1939– 944. Parker, Richard B. Uncle Sam in Barbary: A Diplomatic History. Gainesville: University Press of Florida, 2004. Quincy, Josiah. Figures of the Past from the Leaves of Old Journals. Boston: Roberts Brothers, 1883. Ray, William. Horrors of Slavery; or, The American Tars in Tripoli. New Brunswick, NJ: Rutgers University Press, 2008. Riley, James, Sufferings in Africa. New York: T. & W. Mercein, 1817. Shaw, Elijah. A Short Sketch of the Life of Elijah Shaw. Rochester, NY: Strong & Dawson, 1843. Sumner, Charles. White Slavery in the Barbary States. Boston: P. J. Jewett and Company, 1853. Toll, Ian W. Six Frigates: The Epic History of the Founding of the U.S. Navy. New York: W. W. Norton and Company, 2006. Tucker, Glenn. Dawn Like Thunder: The Barbary Wars and the Birth of the U.S. Navy. Indianapolis: Bobbs-errill Company, 1963. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

הערות 217ויליאם ביינברידג׳ לאדוארד פרבל, 5 בדצמבר 1803אדוארד פרבל למזכיר הצי, 17 בינואר 1804אדוארד פרבל לסטיבן דקטור, 31 בינואר 1804שםMorris, The Autobiography of Charles Morris, U.S. Navy, p.27Mckee, Edward Preble, A Naval :אצל מצוטט הירמן לואיסBiography, 1761-1807, p.197ראלף יזארד הבן לגברת ראלף יזארד האב, 20 בפברואר 1804Ray, Horrors of Slavery, p.76שםפרק :13 הקרב על טריפוליסטיבן דקטור לקית ספנס, 9 בינואר 1805אדוארד פרבל למזכיר הצי, 3 בפברואר 1804New York Evening Post, March 28, 1804ומזכיר הצי לאדוארד פרבל, 22 במאי 1804ג׳יימס מדיסון לתומאס פיצסימונס, 13 באפריל 1804ייתכן שהמילים המצוטטות לעיתים קרובות אכן נאמרו בידי נלסון וייתכן שלא. מקורן בביוגרפיה שנכתבה כארבעים שנה אחרי שריפת Allen, Our Navy and the Barbary Corsairs, p.173 :הפילדלפיהג׳ורג׳ דייוויס למזכיר המדינה, 26 במרס 1804אדוארד פרבל למזכיר הצי, 14 ביוני 1804אדוארד פרל לריצ׳רד או׳בריאן, 13 ביוני 1804פרבל, רישום יומן, 14 ביוני, 1804איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 242שם, עמ׳ 262Edwards, Barbary General, p.131 איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 265תומאס ג׳פרסון לג׳ון פייג׳, 25 ביוני 1804224 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליTucker, Spencer. Stephen Decatur: A Life Most Bold and Daring. Annapolis, MD: Naval Institute Press, 2005. Whipple, A. B. C. To the Shores of Tripoli: The Birth of the U.S. Navy and Marines. William Morrow and Company, Inc., 1991. Wright, Louis B., and Julia H. Macleod. The First Americans in North Africa: William Eaton׳s Struggle for a Vigorous Policy Against the Barbary Pirates, 1799– 805. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1945. Zacks, Richard. The Pirate Coast: Thomas Jefferson, the First Marines, and the Secret Mission of 1805. New York: Hyperion, 2005. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

216 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימזכיר הצי לאדוארד פרבל, 2 באוגוסט 1803שם, 13 ביולי 1803אדוארד פרבל למזכיר הצי, 23 בספטמבר 1803אדוארד פרבל, רישום יומן, 6 באוקטובר 1803Tucker, Dawn Like Thunder, p.205 :בתוך מצוטט פרבל אדוארדטוביאס ליר לגברת ליר, 13 באוקטובר 1803ראלף יזארד הבן לגברת ראלף יזארד האב, 11 באוקטובר 1803אדוארד פרבל למזכיר הצי, 10 באוקטובר 1803סולטאן מרוקו לתומאס ג׳פרסון, 11 באוקטובר 1803אדוארד פרבל למרי דירינג, בערך אוקטובר 1803פרק :11 אסון ה\"פילדלפיה\"ויליאם ביינברידג׳ לאדוארד פרבל, 12 נובמבר 1803ויליאם ביינברידג׳ לטוביאס ליר, 8 בפברואר 1804ויליאם ביינברידג׳ לסוזן ביינברידג׳, 1 בנובמבר 1803Whipple, To the Shores of Tripoli, p.118Cowdery, in Baepler, White Slaves, African Masters, p.162שם, עמ׳ 190שם, עמ׳ 191Shaw, A Short Sketch, p.23, reprinted in Baepler, WhiteSlaves, African Masters, p.19ויליאם ביינברידג׳ למזכיר הצי, 1 בנובמבר 1803פרק :12 בחסות החשכהאדוארד פרבל למרי דירינג, 20 בנובמבר 1803צ׳רלס סטיוארט לסוזן דקטור, 12 בדצמבר 1826אדוארד פרבל למזכיר הצי, 10 בדצמבר 1803Tucker, Stephen Decatur, pp.42-43Dearborn, The Life of William Bainbridge, p.60225מפתח ענייניםא'אדמס )אונייה( ,100 ,107 ,120 134אדמס, אביגיל ,26 155אדמס, ג׳ון ,9 ,33-25 ,39 ,59-57 195 ,194 ,155 ,117 ,69אדמס, ג׳ון קווינסי ,197 ,198 205או׳באנון, פרסלי נוויל ,9 ,169 ,184-182 ,179 ,177 ,176 ,170191 ,189או׳בריאן, ריצ׳רד ,9 ,21-19 ,30 ,50 ,46 ,45 ,43-41 ,36 ,35 ,103 ,100 ,82 ,81 ,56 ,54-52192 ,153 ,152 ,132איטון, ויליאם ,9 ,45-43 ,56 ,106-104 ,99-97 ,83 ,82 ,59156- ,139 ,114 ,111-109,185-176 ,175-168 ,166 ,154193 ,192 ,190-187אינטרפיד ,135 ,136 ,148-141 165-163אלג׳יר 203והאימפריה העות׳מאנית ,19 55 ,24וארצות הברית ,28 ,30 ,33 ,37 ,81 ,58-48 ,45 ,41 ,40 ,38132 ,118 ,104 ,103כוחה הצבאי 38-36במלחמה הברברית השנייה ,196 197פיראטים ,19 ,20 ,24 ,38 199תקרית ה״ג׳ורג׳ וושינגטון״ 56-47אמזון 133אנטרפרייז ,69 ,75 ,80 ,81 ,84152 ,113 ,110 ,109 ,100 ,92-86אסטדיו 197אסלאם ,30 ,31 173אסקס ,69 ,72 ,75 ,79 ,84 ,100 151 ,117ֶא ּפס, פרנסיס ,23 25ארגוס ,120 ,152 ,157 ,169 ,178 182 ,180Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

הערות 215ויליאם איטון לג׳יימס קתקארט, 26 באפריל 1802Alexander Murray, Journal of the U.S. Frigate Constellation,July 22, 1802Cooper, History of the Navy of the United States of America,pp. 157– 58Alexander Murray, Journal of the U.S. Frigate Constellation,July 22, 1802אלכסנדר מאריי למזכיר הצי, 30 ביולי 1802ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 23 באוגוסט 1802מזכיר הצי לריצ׳רד מוריס, 20 באפריל 1802ריצ׳רד מוריס למזכיר הצי, 15 באוקטובר 1802תומאס ג׳פרסון לאלברט גלטין, 28 במרס 1803ויליאם איטון לחמיד קרמנלי, 6 באוגוסט 1802ג׳יימס קתקארט, רשומות ביומן לג׳יימס מדיסון, 14 במרס 1803ריצ׳רד מוריס למזכיר הצי, 30 במרס 1803Abbot, The Naval History of the United States, p. 189J\"Journal of Midshipman Henry Wadsworth,\" April 2, 1803איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 244מזכיר הצי לריצ׳רד מוריס, 21 ביוני 1803C\"Concerning Commodore Morris’ Squadron in theMediterranean.\"nתומאס ג׳פרסון לפיליפ מאזיי, 18 ביולי 1804ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 23 באוגוסט 1802פרק :10 האותות של אוקטובראדוארד פרבל למרי דירינג, 13 באוגוסט 1803Quoted in Flexner, George Washington and the New Nation,vol. 3, pp. 321-22, 3771922226 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליארצות הבריתובעיית הפיראטים עד פרוץ המלחמה ,31-26 ,33 ,43-35 62-57 ,49-47כלכלה ,27 203מחלקת המדינה ,35 45ממשלה ,34 ,39 ,41 ,60 ,61 108 ,99משפט 108נחתים ,69 ,70 ,89 ,90 ,169 195 ,184-182 ,179 ,176 ,170צי ,27 ,40-36 ,49-47 ,59 ,69 ,203 ,196 ,192 ,117 ,75 ,71204 קונגרס ,39-34 ,60 ,61 ,94 ,190 ,151 ,120 ,108 ,99204 ,196ב׳באבא מוסטפה ר׳ מוסטפה בן אברהיםבארלו, ג׳ואל ,9 42-40בומבה ,178 180בונהום ריצ׳רד ,70 71ֶּבטסי 76בֵּיי 10ביינברידג׳, ויליאם ,9 ,50-47 ,79 ,72 ,71 ,69 ,60 ,59 ,56-52 ,137 ,133 ,131-124 ,121 ,120202 ,193 ,191 ,165 ,163 ,138בית המשפט העליון 108בר, ארון 155בראון, אייברהם 200ֶּב ֶּרברים ר׳ מדינות ברבריות; פיראטים ברבריםברון, סמואל ,9 ,69 ,80 ,156 ,188 ,181 ,169 ,168 ,166190בריטניה ,26-24 ,196 ,199 203בריינטרי 194ג׳ג׳אווה )אונייה( 193גדסדן, כריסטופר 204ג׳ון אדמס )אונייה( ,109 ,113 134 ,120ג׳ונס, ג׳ון פול ,37 70ג׳ורג׳ וושינגטון )אונייה( ,50-47 60 ,59 ,56-52גיברלטר ,75 ,78 ,86 ,87 ,95 120 ,102גלטין, אלברט ,9 ,61 109גנט, הסכם 196ג׳פרסון, לוסי־אליזבת 23ג׳פרסון, מרי ,9 ,23 155ג׳פרסון, מרתה ,9 ,22 35Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

214 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליCapture of the Ship of War Tripoli by U.S. SchoonerEnterprize,\" National Intelligencer and WashingtonAdvertiser, November 18, 1801ניוטון קין לוויליאם בורואס, 10 באוגוסט 1801C\"Capture of the Ship of War Tripoli by U.S. SchoonerEnterprize,\" National Intelligencer and WashingtonAdvertiser, November 18, 1801תומאס ג׳פרסון, ”הודעה נשיאותית״, 8 בדצמבר 1801פרק :8 הסבלנות פוקעתAnnals of Congress, Seventh Congress, First Session, pp.325–26ניוטון קין לוויליאם בורואס, 28 בספטמבר 1801ג׳יימס בראון לג׳יימס קתקארט, 16 בספטמבר 1801ריצרד דייל למזכיר הצי, 13 בדצמבר 1801שםריצ׳רד דייל לוויליאם ביינברידג׳, 15 בדצמבר 1801ויליאם איטון למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 5 בספטמבר 1801Edwards, Barbary General, p. 95ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 5 בספטמבר 1801ריצ׳רד או׳בריאן לג׳יימס מדיסון, 22 ביולי 1801פרק :9 רפיון קיץמתוך רשומה ביומנו האישי של הנרי וודסוורת, 13 בספטמבר ,1802 הדפסה חדשה בתוך Documents Naval.ריצ׳רד מוריס למזכיר הצי, 31 במאי 1802אלכסנדר מאריי למזכיר הצי, 1 ביוני 1802ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 9 באוגוסט 1802מזכיר הצי לריצ׳רד מוריס, 20 באפריל 1802\"14מפתח עניינים 227ג׳פרסון, תומאס 9בהיותו מזכיר המדינה 40-34בהיותו נשיא ,62-57 ,68 ,73 ,81 ,109 ,108 ,101-97 ,94-92152- ,139 ,120-118 ,116 ,114 ,191 ,168 ,166 ,155 ,154 ,150205 ,200 ,199 ,195בהיותו שגריר בצרפת ,20 ,22 33-25ילדות ונעורים ,26 31משפחה ,22 23עמדתו ביחס לבעיית הפיראטים 200 ,195 ,37 ,36 ,32 ,25שנים אחרונות 194ג׳רזי )אונייה( 116גרייר 196גרנד טורק ,79 84ד׳דגל, דגלים ,55 ,64 ,66 ,90-88 184 ,166 ,142 ,136 ,135 ,127דגל גדסדן 204דופין ,19 28דוקטרינת מונרו ,204 205ֵדיי 10דייל, ריצ׳רד ,9 ,61 ,76-69 ,82-78 108 ,97-95 ,92 ,86-84דיילי אדוורטייזר 60דירבורן, הנרי 61דירינג, מרי ,117 132דנמרק ,67 129דקטור, ג׳יימס ,9 ,159 ,160 162דקטור, סטיבן ,9 ,73-71 ,134 ,152 ,151 ,148 ,146-140 ,135199-196 ,162-159דקטור, סטיבן )האב( 142דרנה ,139 ,154 ,185-181 189-187ה׳האל, אייזיק ,9 ,178 180הולנד 199הונאה במלחמה ר׳ רמייה במלחמההורנט ,180 182הירמן, לואיס 145הכנות לתפיסתה מחדש של הפריגטה פילדלפיה 152הכרזת הניטרליות )1793( ,37 200הכרזת העצמאות 31המילטון, אלכסנדר ,150 155השבויים: אחת־עשרה שנים בשבי באלג‘יר 193ו׳וושינגטון )עיר( ,38 ,92 192וושינגטון, ג׳ורג׳ ,9 ,40-34 ,46 200 ,119 ,118 ,71 ,64Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

הערות 213Dearborn, The Life of William Bainbridge, p.40רשימות של ג׳פרסון, 15 במאי 8-1801 באפריל 1803שםפרק :5 תורן נופלג׳ואל בארלו למזכיר המדינה, 18 באוגוסט 1797ג׳יימס קתקארט, \"חוזר לקונסולים\", 21 בפברואר 1801ג׳יימס קתקארט למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 11 במאי 1801שם, 16 במאי 1801ג׳יימס קתקארט לניקולס ניסן, 15 במאי 1801ג׳יימס קתקארט למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 4 ביוני 1801פרק :6 השייטת הראשונהריצ׳רד דייל לאנדרו סטרט, 30 ביולי 1801קפטן ריצ׳רד דייל למזכיר הצי, 2 ביולי 1801שםקפטן ריצ׳רד דייל לסמואל ברון, 4 ביולי 1801פרק :7 תקרית ביםריצ׳רד דייל לדיי של אלגי׳ר ולביי של תוניס, 10 ביולי 1801ויליאם איטון לג׳יימס מדיסון, 10 ביולי 1801איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 59ויליאם איטון, ”יומן״, 22 בפברואר 1799ויליאם איטון למזכיר המדינה טימותי פיקרינג, 15 ביוני 1799ויליאם איטון לאלייזה איטון, 6 באפריל 1799ויליאם איטון למזכיר המדינה טימותי פיקרינג, 15 ביוני 1799ריצ׳רד דייל למזכיר הצי, 19 ביולי 1801ריצ׳רד דייל לפאשא של טריפולי, 25 ביולי 1801ריצ׳רד דייל לאנדרו סטרט, 30 ביולי 1801קטע ממכתב מאנדרו סטרט228 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליוושינגטון, מרתה 118ויין, אנתוני ,44 45וילסון, ג׳ון 202ויקסן ,120 ,121 ,152 157ח׳)ה(חוף הבֶּרבֶּרי 24חוק ההרחבה ההדרגתית של הצי 204חוק ההתחמשות הימית 39)ה(חוק להגנה מפני שודדי הים הטריפוליטאים ,94 99)ה(חוקה האמריקאית ,34 108חורשיט אהמט פאשא ,9 ,172 173חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח193חסן דיי ,10 ,28 ,40 41ט׳טנג׳יר ,121 122טריפולי ,65 ,85 203והאימפריה העות׳מאנית ,19 203 ,24וארצות הברית ,29 ,30 ,42 ,43 65-63 ,61 ,59 ,58הכרזת מלחמה על ארצות הברית 67-63כוחה הצבאי ,86 157,97 ,98 ,139 ,154 ,174 מאבקי כוח פנימיים ,42 ,62 192 ,190-186במלחמה הברברית הראשונה ,113 ,108-103 ,97 ,95 ,92-84 ,133 ,131-124 ,121 ,114 ,153 ,152 ,148-140 ,137-135 190-186 ,185-180 ,165-156במלחמה הברברית השנייה 197מפה 147פיראטים ,24 ,42 ,76 77טריפולי )אונייה( 92-88טרנספר 144י׳יונייטד סטייטס 40ל׳לואיזיאנה ,108 155לואיס, מריוודר 155לייל, פיטר ר׳ מוראט ראיס ליין, חנוך 89לינקולן, לוי 61ליר, טוביאס ,10 ,122-118 ,132 ,187 ,186 ,169 ,168 ,156 ,152192 ,190 ,189Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

212 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליפרק :2 מזכיר המדינה ג׳פרסוןתומאס ג׳פרסון לג׳יימס מונרו, 11 בנובמבר 1784”Trade Mediterranean״ 30 בדצמבר 1793שםדייוויד המפרי למייקל מרפי, 6 באוקטובר 1793אדוארד צ׳רץ׳ לתומאס ג׳פרסון, 12 באוקטובר 1793 ,A\"Appointment of Joel Barlow as U.S. Agent, Algiers“10 בפברואר 1796איטון, חייו של גנרל ויליאם איטון המנוח, עמוד 17שם, עמ׳ 20-19שם, עמ׳ 26פרק :3 ההשפלה של ה\"ג׳ורג׳ וושינגטון\"מתוך היומן של הג׳ורג׳ וושינגטוןשםריצ׳רד או׳בריאן למזכיר המדינה, 16 במאי 1800London, Victory in Tripoli, p.4ריצ׳רד או׳בריאן למזכיר המדינה, 20 בספטמבר 1800שםויליאם ביינברידג׳ לריצ׳רד או׳בריאן, 9 באוקטובר 1800ריצ׳רד או׳בריאן לוויליאם איטון, 19 באוקטובר 1800מתוך היומן של הג׳ורג׳ וושינגטוןויליאם איטון, הערה אישית על מכתב לריצ׳רד או׳בריאן, 19באוקטובר 1800פרק :4 ג׳פרסון תופס פיקודTreaty of Peace and Friendship Between the United Statesof America and the Bey and Subjects of Tripoli of Barbary\"yויליאם איטון לטימותי פיקרינג, 24 ביוני 1800\"מפתח עניינים 229מ׳מאונט ורנון 118מאסטיקו ,136 ,137 141מאריי, אלכסנדר ,10 107-103מארינס ר׳ נחתיםֶּ מדינות ב ֶּרבריוֹ תיחסים עם העות‘מאנים ,19 ,24 53יחסים עם הפיראטים 50ענישה 92)ראו גם: אלג׳יר, טריפולי, מרוקו, תוניס(מדיסון, ג׳יימס ,10 ,39 ,61 ,152 ,151 ,139 ,108 ,100-97204 ,196 ,156 ,154מוחמד רוס ,11 ,90-88 92מונטיצ׳לו ,27 194מונרו, ג׳יימס ,204 205מוסטפה בן אברהים )באבא מוסטפה( 104 ,81 ,54-52 ,50 ,10מוראט ראיס ,10 ,79-76 ,86 ,87 129 ,120 ,95מוריס, אן וולטון ,101 ,102 112מוריס, ריצ׳רד ולנטיין ,10 ,101 114-107 ,102מיסיסיפי, נהר 108)ה(מלחמה הברברית הראשונה )לפי סדר כרונולוגי( הרקע למלחמה ,31-26 ,33 38; תקרית הג׳ורג׳ וושינגטון56-47; ארצות הברית מחליטה לשגר שייטת לים התיכון ,61 62; ב־14 במאי 1801 טריפולי מכריזה מלחמה על ארצות הברית 67-63; השייטת הראשונה יוצאת לדרך 75-68; השייטת מגיעה למזרח התיכון 84-76; האמריקאים מטילים סגר על טריפולי ,86-84 ,91 92; ועל אונייה טריפוליטאיתבגיברלטר ,86 87; יריות ראשונות: האנטרפרייז מביסהאת הטריפולי 91-88; האמריקאים מסירים את הסגר מעל טריפולי 97-95; רקימת התוכנית להחלפת השלטון בטריפולי ,99-97 ;156-154 ,140 ,139 ,110 ,109הקונגרס מאשר שימוש בכוח נגד הפיראטים של טריפולי ,94 99; האמריקאים מגדילים את כוחם הצבאי בים התיכון102-100; האמריקאים מחדשיםאת הסגר על טריפולי ואז מסירים אותו 107-103; האמריקאיםמחדשים בשלישית את הסגר על טריפולי ומסירים אותו Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

211הערותפתח דבר — לא מוכנים ולא מוגניםריצ׳רד או׳בריאן לתומאס ג׳פרסון, 24 באוגוסט 1785פרק :1 אמריקאים מחוץ לארצםֶ אליזבת א ּפס לתומאס ג׳פרסון, 13 באוקטובר 1784תומאס ג׳פרסון למרי ג׳פרסון, 20 בספטמבר 1785מרי ג׳פרסון לתומאס ג׳פרסון, בערך מאי 1786ֶ תומאס ג׳פרסון לפרנסיס א ּפס, 30 באוגוסט 1785שםֶ תומאס ג׳פרסון לפרנסיס א ּפס, 11 בדצמבר 1785Lambert, The Barbary Wars, p. 16תומאס ג׳פרסון לנתניאל גרין, 12 בינואר 1785מ׳ לה ויארד לד״ר פרנקלין, 9 באוקטובר 1785ג׳ון אדמס לתומאס ג׳פרסון, 17 בפברואר 1786שםג׳ון אדמס לג׳ון ג׳יי, 20 בפברואר 1786תומאס ג׳פרסון לוויליאם קרמייקל, 5 במאי 1786נאומו של ג׳ורג׳ וושינגטון בקונגרס, 30 בדצמבר 1790ו”חברי הוועדה האמריקאית לג׳ון ג׳יי״, 28 במרס 1786ג׳ון אדמס לתומאס ג׳פרסון, 3 ביולי 1786תומאס ג׳פרסון לג׳ון אדמס, 11 ביולי 1786ג׳ון אדמס לתומאס ג׳פרסון, 31 ביולי 1786230 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישוב 114-112; אדוארד פרבל מתמנה ב־1803 למפקד שייטת הים התיכון ,116 119; מרוקו מצטרפת למלחמה ,120 121; סגר על טנג‘יר מאלץ את מרוקו לעשות שלום עם ארצות הברית 123-121; טריפולי לוכדת את הפריגטה פילדלפיהואוסרת את אנשיה 131-116; האמריקאים פושטים על נמל טריפולי ושורפים את הפילדלפיה 149-132; האמריקאים מחזקים את כוחם בים התיכון ,150 151; נכשל ניסיון של האמריקאים לעשות שלום עם טריפולי ,152 153; האמריקאים מטביעים שש ספינות תותחים ליד טריפולי ומאבדים את אינטרפיד בניסיון להחדיר ספינת תופת לנמל טריפולי 165-156; סמואל ברון מחליף את אדוארד פרבל בפיקוד על השייטת 166; ויליאם איטון בא למצרים כדי לקדם את תוכנית הפלת הפאשא של טריפולי175-168; איטון וחמיד קרמנלי חוצים את מדבר לוב וכובשים את דרנה 185-176; ב־5 ביוני 1805 ארצות הברית עושה שלום עם טריפולי 192-186; המורשת של המלחמה ,194 195)ה(מלחמה הברברית השנייה 198-196)ה(מלחמה הלא מוכרזת 49מלחמות נפוליאון ,75 ,155 171מלחמת העצמאות של ארצות הברית ,27 ,37 ,71-69 ,116 204מלחמת 1812 ,192 ,193 ,196 203 ,197מלטה ,86 150ממלוכים 171מסעודה ,78-76 ,80 ,86 ,87 ,120 197מסצ׳וסטס 116)ה(מפלגה הדמוקרטית־רפובליקאית 39)ה(מפלגה הפדרליסטית ,39 ,57 195)ה(מפלגה הרפובליקאית 39מצרים 172-170מרבורי נגד מדיסון )פסק דין( 108מרוקו ,24 203Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

210 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליממני )וזאת הרגשה נפלאה(! מולי פולקארי וויקטוריה דלגאדו, הנשק הסודי שלו, שמו להן למטרה להפיץ את דבר קיומו של הפרויקט הזה, והיו לא פעם הרוח החיה בשיחות הוועידה השבועיות שלנו. כידוע לכם, חלק ניכר מהמכירות היום נעשה באינטרנט, ובראש החלק החשוב הזה עומדים פול גסט ולינדסי ואלאס — שתי שיניים בגלגל ההצלחה. אינני יכול להודות להם מספיק. לבסוף, והכי חשוב, תודה למשפחה שאין טובה ממנה בעולם. אשתי דון, וילדי בריאן, קירסטן וקייטלין — זאת הסיבה שאני עובד עד מאוחר, ועושה שעות בקריאה ובכתיבה במקום לבלות איתכם זמן רב יותר. תודה על ההבנה, או לפחות על העמדת פנים שאתם מבינים. אני מקווה שכאשר תקראו את הספר הזה תחליטו שזה היה שווה את הכול!לבסוף, ספר זה )בדומה לספר Six Secret s'Washington George )מתאר אישים בעלי חשיבות ראשונה במעלה, שהשפיעו לימים על ַ פטריוטים לא מוכרים יחסית שטרם זכו לתהילה שהם ראויים לה. ספר זה מוקדש לכל מי שלוחמים את המלחמות שלנו, ולעולם אינם מבקשים את ההוקרה שהם ראויים לה. תפקידו של הדור הבא יהיה לספר את סיפוריהם, כי אילולא האמריקאים שלחמו בחפירות ובימים, לא יכולנו ליהנות מהחיים כאזרחי מעצמת־העל הכלכלית והצבאית הגדולה בעולם. מפתח עניינים 231וארצות הברית ,30 42במלחמה הברברית הראשונה 123-120פיראטים 24מריה ,20 ,28 43מרשל, ג׳ון 108מתת אללה 133נ׳נאוטילוס ,120 ,157 ,164 ,165182נאפולי )ממלכה( 157ניו אורלינס 108ניו יורק ,35 118ניו יורק )אונייה( ,109 ,112 ,113 134 ,120ניו יורק איוונינג פוסט 150ֶ ניסן, ניקולס ,10 ,67 ,129 138נלסון, הוריישיו 151נשיונל אינטליג׳נסר 60ס׳סולימאן, מולאי ,10 123-120סומרס, ריצ׳רד ,10 ,164 165סופיה 42”סחר בים התיכון״ )דו״ח( 36סטודרט, בנג׳מין 47סטיוארט, צ׳רלס 134סטרט, אנדרו ,10 ,69 ,75 ,80 100 ,90-87סירן ,120 ,141 ,143 ,148 157סירקוז ,137 163סמית, רוברט ,47 154סקורג׳ 152ֶס ֶ ראסקר 66סראפיס 71ע‘עבד א־רחמן, סידי חאג׳ ,10 31-29עות׳מאנית, אימפריה ,19 ,24 ,50 203 ,171 ,170 ,55 ,53עלי ה־2 192פ׳פאשא 10פורטר, דייוויד 113פורצ׳ן 41פיוס ה־7 193פילדלפיה )אונייה( ,69 ,75 ,121 ,120 ,100 ,94 ,86 ,80 ,134 ,133 ,131 ,130 ,128-124,148-143 ,141 ,140 ,138203-200 ,191 ,152-150פיקרינג, טימותי ,43 ,45 190ֶּ פיראטים ב ֶּרברים פרוץ עד הברית וארצות Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

תודות 209כמעט לא ידעו עליהם דבר, אבל גילו סקרנות אין קץ ומכאן תמיכה ללא גבול. המפיקים הבכירים גווין האדן, שון גרומן ומייגן אלבנו מילאו תפקיד מכריע בהשלמת פרויקט זה, ומיומנותם בשילוב הספר בתוכנית שלנו חרותה בזיכרון ומוערכת. כן עלי להצדיע לעמיתי המנחים ב״פוקס אנד פרנדס״, סטיב דוסי ואליזבת האסלבק. העשייה והפטריוטיות שלהם היו לי מקור השראה בתהליך בניית הסיפור הזה, ואני מצפה בקוצר רוח להכיר לאמריקה את הנתח הזה של ההיסטוריה האמריקאית עם שני המקצוענים האלה לידי. כידוע לצופים, אני תמיד מרגיש זכות להופיע לצד מנחי \"פרנדס\", כוכבי־העל התר נורט, איינסלי ארהארדט והתר צ׳ילדרס, וחזאית מזג האוויר מריה מולינה. וגם, כמובן, התודות ל״פוקס אנד פרנדס״ לא יהיו שלמות בלי אלופי הרייטינג של סופי השבוע, טאקר קרלסון, קלייטון מוריס ואנה קוימן.אני מצפה בקוצר רוח להציג את הסיפור גם למשפחת הרדיו שלי בתוכנית ”קילמיד אנד פרנדס״. ראשית עלי להודות לאליסון מנספילד. כמפיקה בכירה היא מתפקדת באינספור זירות, ובזמן ההשקה של הספר הכול נעשה פי מאה קשה יותר — ובכל זאת, תמיד, איכשהו, הכול מצליח לה. היא שמעה את פרטי הפרטים של הספר, משלב הרעיון ועד ההשלמה, והמשוב שלה לאורך הדרך היה יקר מפז. גם הארי קפסאליס ואריק אלבין שמעו אותי מדבר על העבודה על הספר, וראו אותי חותם על שלושים אלף עותקים. אני מעריך את תמיכתם ואת עבודתם היומיומית הקשה.בחזית התכנון וקידום המכירות, ויל וייסר וטרה גילברייד ב״סנטינל״ גילו מנהיגות והתלהבות שעשו את ההשקה נפלאה. טיילור פלמינג הוא מקצוען וחדשן אמיתי, שדומה כי לעולם לא נח כאשר היה מדובר בעבודה למעננו. ההכנות לקידום המכירות של הספר החלו לפני ֶ שישה חודשים וג׳ורג׳ יורייב, מייסד ”ג ּ סט ב ּוקר\", הוכיח שוב ושוב כמה הוא יצירתי וחדשן. למעשה, נדמה לי שהוא אוהב את הספר אף יותר 232 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהמלחמה ,31-26 ,33 ,43-35 62-57 ,49-47הצדקה דתית לפעילותם ,30 31יחס לשבויים ,20 ,21 ,35 ,36 201 ,200 ,130 ,52 ,51 ,43יחסים עם שלטונות ארצותיהם 50ומלחמת 1812 ,196 197סופם 199-197פעילותם ב״חוף הברברי״ ,24 25שיטות לחימה ,89 159)ראו גם: אלג‘יר, טריפולי, מלחמת הברברים, מרוקו, תוניס(פרבל, אדוארד ,10 ,116 ,117 ,150 ,148 ,141-132 ,123-119 ,165 ,162 ,158-156 ,154-152193 ,168 ,166פרוטקטור 116פרזידנט ,69 ,70 ,75 ,80 ,81 ,84 166 ,151 ,97 ,96 ,94 ,91 ,86פריז, חוזה 26פרייזר, דניאל ,10 ,161 162פרנקלין )אונייה( 104פרנקלין, בנג׳מין 28צ׳צ׳סאפיק ,100 ,102 ,107 ,109 112 ,111צרפת ,24 ,27-25 ,108 199ק׳קהיר 172קונגרס )אונייה( 151קונסטיטיושן ,40 ,117 ,118 ,120 ,152 ,149 ,136 ,135 ,133 ,132193 ,187 ,157קונסטליישן ,40 ,88 ,100189 ,166 ,151 ,107-103קוראן 30קורסיו, פייטרו פרנסיסקו ,136 137קטלנו, סלוודור ,10 ,144 145קלארק, ויליאם 155קרמנלי, חמיד ,10 ,42 ,97 ,98 ,156 ,154 ,140 ,139 ,110 ,109 ,181 ,180 ,178-173 ,171-168192 ,189-187 ,185-183קרמנלי, חסן 42קרמנלי, יוסוף ,11 ,42 ,66-63 ,137 ,129 ,109 ,97 ,92 ,85 ,180 ,170 ,168 ,154-152 ,148202 ,197 ,192 ,187-185151 התיכון הים קרן Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

208 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהעבודה על הספר הזה. בראש המחלקה עומד ד״ר צ׳רלס פ׳ ניימאייר, מנהיג דגול ואיש אשכולות קלאסי. הוא מוקף בצוות מוכשר להפליא, ֶ שנמנים עליו גברת אֶנ ֶ ט ד׳ אמרמאן )היסטוריונית, המחלקה להיסטוריה של הנחתים(, מר גרגורי ל׳ סינה )ארכיונאי, ארכיוני הנחתים(, גברת בת ל׳ קראמלי )היסטוריונית, המחלקה להיסטוריה של הנחתים(, וקולונל בדימוס פיטר ג׳ פרארו )היסטוריון, המחלקה להיסטוריה של הנחתים(.בהערכה רבה אני מבקש להודות לחברת הקונגרס מרשה בלקברן. היא עזרה לי לפלס את דרכי בוושינגטון, פתחה לפני דלתות והנחתה אותי בשבילי הארכיבים הלאומיים/אוסף ג׳פרסון.המקום הטוב ביותר לחקור את סיפורו של תומאס ג׳פרסון יהיה ַ תמיד אחוזתו במונטיצ׳לו, וזהו גם המקום שבו א ֶּ ן ב ֶרקס פעלה רבות למעננו. כשאנחנו חוקרים את דמותו של הנשיא השלישי שלנו, אנחנו עוסקים באדם שהשיג די לעשרה מחזורי חיים, ועובדה זו יכולה לעשות רושם עוצמתי, אם להתבטא באיפוק. כספרנית מחקר בספריית ג׳פרסון, אן בקיאה בעבודתו של הנשיא. יחד עם סבלנותה היא הייתה לנו נכס יקר לאין ערוך! תודה מיוחדת גם על הסיור הנפלא שהיא ערכה לנו באחוזה.מובן שפרויקט זה לא היה ממריא בלי תמיכתה של משפחת ”פוקס ניוז״, ושום פרק של תודות לא יהיה שלם בלי הצדעה לה. אף שביל שיין, סגן נשיא החברה, מריץ שתי רשתות, הוא מוצא זמן לייעץ לי בעבודתי על הספרים שאני כותב, ואני אוהב את הזיקה המיוחדת שיש לו לסיפורים אמריקאיים. סוזן סקוט ושרי ברג היו תומכות אדירות, למרות תחומי העבודה והאחריות הרחבים שלהן.מאז 1997 אני אחד המנחים הקבועים בתוכנית ”פוקס אנד פרנדס״, שהיא הבסיס לשמונה־עשרה שנות עבודתי בערוץ, והידיעה שצוות תוכנית הבוקר עומד מאחורי מעוררת בי רגשי תודה עמוקים. אף שהיו אחראיות לעשרים ושמונה שעות בשבוע של תוכנית טלוויזיה בשידור חי, ואף שיש להן משפחות משלהן, המפיקות בפועל לורן פטרסון וג׳ניפר רושט הביעו שוב ושוב התלהבות רבה מספר ומנושא שהן מפתח עניינים 233קתקארט, ג׳יימס לינדר ,11 ,43 ,97 ,95 ,68-63 ,59 ,58 ,45193 ,192ר׳רוג׳רס, ג׳ון 190ריי, ויליאם ,148 203-200רמייה במלחמה ,90-88 ,135 160 ,142 ,136ש׳”שבויים באלג׳יר״ )דו״ח( 36שו, אלייג׳ה 130שוודיה 85שונסי, אייזיק 113שרלוטסוויל 26ת׳תוניס ,83 203והאימפריה העות‘מאנית ,19 24וארצות הברית ,30 ,42 ,43 ,103 ,84 ,82 ,81 ,79 ,58111-109במלחמה הברברית השנייה 197פיראטים ,24 67Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8

תודות 207מוסר עבודה שאין שני לו. היא גם חכמה וצנועה מכל מי שאני מכיר ולא היה לה תחליף בהשלמת העבודה על הספר )וגם, במחילה, בהצלחתו(. עלי לציין גם שטיפאני הייתה נבונה דיה להתחתן עם נחת. אולי זה מסביר את הלהיטות שלה לספר את הסיפור הנהדר הזה.תודה מיוחדת לאדריאן זקהיים, הנשיא והמו״ל של ”סנטינל״, על שהאמין ביכולת שלנו לספר את הסיפור ועל העריכה ועל שעודד אותנו במשך שלוש השנים האחרונות. מובן שדבר לא היה קורה בלי הסוכן המדהים שלנו, בוב בארנט. בלי הכבוד שבוב זכה לו בעסק הזה לא היה מתמזל מזלנו לעבוד עם ”סנטינל״ בפרויקט הראשון שלנו, ועל אחת כמה וכמה לחזור לעבוד איתם על הנוכחי. בוב עובד קשה, זמין כמעט בכל עת שזקוקים לו, ותמיד בחיוך. תודה, בוב!אם אתם שומרי סוד, אספר לכם על אחת הכוכבות בעסקי הספרים. ּברייה סנדפורד. היא התגלמות של המילים ”מי שאין לו תחליף״. לעיתים רחוקות אנחנו זוכים לעבוד עם אדם שיש לו תודעת דד־ליין עמוקה ובה ּ בעת לעולם לא תראו אותו לחוץ או מקריב משהו מהיצירתיות. ברייה בורכה בכל המיומנויות האלה. יכולתה לעזור לנו למצוא את קולנו בפרויקט הזה ולתת לו ביטוי בכתב היא כמעט פלאית. העוזר שלה, קושיק ויסוואנט, היה אף הוא לעזר רב במהלך העבודה.אשר למחקר, האדם הראשון שהתקשרתי אליו כאשר שקלנו לכתוב את הספר הזה היה ד״ר לארי סבאטו, ראש החוג למדעי המדינה באוניברסיטת וירג׳יניה. לברכתו נודעה חשיבות עליונה, וכמוה להיכרות ולפגישה שהתקיימה הודות לו עם ג׳ים סוֹ פקה. ג׳ים הוא אולי ֶּ החוקר החשוב ביותר של תקופת המלחמות הב ֶּרבריות, ואוניברסיטת וירג׳יניה ודאי נפעמת מזכייתה בו. טוב ליבו והתובנות שלו נדרשו ּ והוערכו מכל הלב. יו הווארד היה אף הוא ידיד נאמן לספר הזה. ידיעותיו האנציקלופדיות בהיסטוריה של אמריקה מהממות. אינני יכול להגזים בתיאור ההתרגשות שאחזה בי כשראיתי עד כמה השתדלה המחלקה להיסטוריה של חיל הנחתים לסייע בהשלמת 234 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

206תודותאני יודע שקוראים נוהגים לא אחת לדלג על התודות כשהם מעיינים בספר, אבל אני מפציר בכם לחרוג כאן מההרגל הזה משום שהפרויקט הזה הוא באמת פרי מאמץ קבוצתי. שלא כמו ספרנו האחרון GeorgeSix Secret s'Washington, שעסק בנושא שחקרתי מאז ,1988 המסלול של הספר הזה היה קצר יותר, אבל ההתלהבות מהמחקר שלו והיסודיות שלו היו גדולים יותר.תחילה עלי לציין לשבח את המודלים־לחיקוי שלי לפרויקט הזה וגם ל־GWSS. נתחיל בחיוני ביותר: רוג׳ר איילס. תמיד הפרדתי בין אהבתי להיסטוריה והתשוקה שלי לחדשות. אבל כאשר דיברתי עם רוג׳ר איילס והתבוננתי בו מעצב את ”פוקס ניוז״, התחוור לי שהדרך היחידה להבין כמה מיוחדת המדינה הזאת, היא להבין את העבר שלנו ואת המשוכות שנדרשנו לסלק מהדרך אפילו כדי לשרוד. יש עוד שני אנשים שעלי לציין לשבח על ההשראה שעוררו בי מרחוק: ביל או׳ריילי וגלן בק. הם היו המארחים הראשונים בתוכניות מלל חדשותיות שראיתי נוסקים להצלחה ובתוך כך מציעים רלוונטיות ומספקים מובן היסטורי. גלן עשה זאת לעיתים קרובות כאלמנט בתוכנית שלו, וביל השלים סדרה של ספרי היסטוריה אמריקאית שנמכרה בעשרות מיליוני עותקים. עובדה זאת עזרה לי להבין שיש צורך בספרים כאלה, ושרבים כל כך מהצופים שלנו הם גם קוראים נלהבים!ובאשר לפרויקט הזה: תמיד מרגש לעבוד עם דון ייגר, אחד הכותבים המעולים בארה\"ב, ועם עמיתתו המדהימה טיפאני ייק ברוקס. לטיפאני יש Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

אחרית דבר 205החידוש היה בכך שעם הצי המשוכלל של המדינה, מונרו ומזכיר המדינה שלו, ג׳ון קווינסי אדמס )שמילא תפקיד ראשון במעלה בניסוח דוקטרינת מונרו(, היו בטוחים בכוחה של ארצם לעמוד מאחורי ההתבטאות החד־משמעית הזאת. הנשיאים ג׳פרסון, מדיסון ומונרו )והנשיא לעתיד ג׳ון קווינסי אדמס(, יחד וכל אחד לחוד, נוכחו לדעת שלעיתים נדרש כוח צבאי להבטיח את הכבוד הלאומי ולהגן על האינטרסים של המדינה. הם למדו לדעת שבאזורים מסוימים ובזמנים מסוימים אין די בדיפלומטיה לבדה להבטיח את השלום. והם למדו שכדאי להשקיע כסף בצבא, אם חייהם של אמריקאים עומדים על כף המאזניים. נשים וגברים רבים סבלו בשבי קודם שהתערבותה של אמריקה פטרה את העולם מהפיראטיות הצפון אפריקאית, אבל סבלם לא היה ֶּ לשווא. אחרי מאות שנים של פיראטיות לאורך החוף הב ֶּרברי, רק הפעלת כוח צבאי הצליחה לשים קץ לפרקטיקה שבה מדינות זרעו טרור בים הפתוח. אמריקה למדה את הלקח. פרק זה העניק למדינה הצעירה את האומץ להפעיל את עוצמתה בעולם, ואת הלקח הזה היא זכרה גם בשנים הבאות, כשחייהם של חפים מפשע אחרים היו נתונים בסכנה.ב\"קאוגוסט 2016Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 8 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal8