1UP__.52998_Modan_ThomasJeffreson.1A

126 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאנשי צוות הפילדלפיה נדרשו לפעול להצלת ספינתם, שנתקעה קרוב כל כך למעוז של האויב.ביינברידג׳ נשאר שקט ושקול. עד מהרה התברר לו שחרטום הספינה נח על סלעים בעומק של פחות מארבעה מטרים מתחת לפני המים. אחרי התייעצות עם קציניו הוא החליט לנסות להחזיר את חרטום הספינה למים עמוקים יותר ועל ידי כך לשחרר אותה לציפה חופשית. שלושה עוגני חרטום הוטלו לים והכבלים שלהם נחתכו כדי להקטין את משקל הספינה. התותחים הופנו לעבר הירכתיים כדי להקטין את המשקל על החרטום. אבל כשהחרטום החל כמעט מיד להתרומם, באו רוח עזה וגלים גבוהים ותקעו את הפילדלפיה עמוק יותר בקרקעית הים.אפילו במרחק של שלושה קילומטרים מהחוף, המצוקה שהספינה הגדולה נקלעה אליה בלטה בעליל. חרטומה היה מורם, והיא נטתה בזווית חדה על צידה. לטריפוליטאים נראתה הפילדלפיה כטרף קל ֶּ לתותחיהם — ולשבייה. לא עבר זמן רב ותשע ספינות תותחים ב ֶּרבריוֹ ת נצפו מגיחות מתוך נמל טריפולי ושטות בכיוון הספינה התקועה. המתרחש בשעות שלאחר מכן על הפילדלפיה לוט בערפל. הקצינים הגיעו למסקנה שיש להטביע את התותחים כדי להקטין את משקל הספינה. עד מהרה אפוא גלגלו המלחים שבספינה את תותחי הברזל הגדולים לים. חביות מים רוקנו מתוכה וכל החפצים הכבדים הוטלו למים. כמוצא אחרון נחתך התורן הראשי. אבל הספינה סירבה לצוף לחופשי. תותחנים אחדים איישו את עמדות התותחים שהושארו וירו על ספינות התותחים שהקיפו את הפריגטה האמריקאית. אבל מאחר שהספינה נטתה על צידה, התותחים שבצידה האחד היו מכוונים אל המים ואלה שבצידה האחר כוונו אל השמים. תותחני הצי האמריקאי המאומנים היטב לא יכלו לעשות הרבה, והאויב עמד חיש מהר על היתרון שיש לו. לאחר שהתמקמו בעמדות שהאמריקאים לא יכלו להשיב 139 והידיעות המודיעיניות של ביינברידג׳ עשוי להניב את הפתרון. אפשר שהמרכיבים הנכונים כבר היו בהישג ידו של פרבל: עירוב של מזל — כבר הייתה לו ”אוניית סוחר״, המאסטיקו — ואומץ הלב מהסוג שלוטננט דקטור היה ככל הנראה משופע בו. האופציה החמידית פרבל פיתח גם אסטרטגיה חשאית רחבה יותר. באישורם של ג׳פרסון ומדיסון, הקונסול איטון ואחרים המשיכו לקיים שיחות עם סידי חמיד קרמנלי, אחיו של יוסוף. הוא עדיין רצה להשיב לעצמו את הכס החוקי של פאשא טריפולי, אבל כדי להשיגו הוא נדרש לעזרת האמריקאים. כשקיבל מכתבים ששלחו לו סוֹ כנים של חמיד, ארגן פרבל פגישה איתם במלטה. הסוכנים דיווחו לפרבל שחמיד נסע לעיר אלכסנדריה במצרים ושהוא עדיין גולה מארצו. אבל גם לו היו תוכנית ואוהדים, והוא יכול לארגן צבא גדול של ערבים. אם האמריקאים יוכלו להתחייב להירתם למשימה ולספק לו סיוע ימי כלשהו, הוסיפו הסוכנים, כוח זה יוכל ַ לצעוד ביבשה ממצרים לד ָרנה, עיר בצפון־מזרח לוב של היום. חמיד ואיטון סברו כי בעזרת כוח אש אמריקאי מכיוון הים, יוכל חמיד לסלק את אחיו ולתפוס את השלטון בטריפולי. לחמיד הייתה גם הבטחה לאמריקאים, הבטחה שפרבל ידע שתשמח את הממונים עליו. הוא הבטיח שאם האמריקאים יסייעו לו בכסף ובציוד הצבאי שהוא מבקש, ובכך יאפשרו לזכות בשלטון שמגיע לו, הוא ישחרר את כל העבדים והשבויים הנוצרים, בהם 307 הימאים של הפילדלפיה, וכן יסכים לכונן שלום תמידי עם ארצות הברית. יתרה מזאת, הוא ירשה לצי ארצות הברית להפוך את טריפולי לבסיסו הקבוע ולהציב כוח צבאי במבצר הראשי שלה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

125 הספינה לפתוח באש. בגלל החשש מהמים הלא מוכרים של טריפולי — קפטנים אמריקאים אחרים דיווחו על מכשולים לא ממופים במי החוף ועל רוחות בלתי צפויות ליד החוף — בדקו שלושה מאנשי הצוות שוב ושוב את עומק המים. הם דיווחו שעומק המים הוא יותר מ־12 מטרים, * של הפילדלפיה. לספינת המלחמה כלומר פי שניים בקירוב מהשוֹ קעהאמריקאית לא נשקפה אפוא שום סכנה. התותחנים האמריקאים ירו ברציפות במהלך המרדף. בשעה אחת־עשרה וחצי העיר הייתה קרובה וחומותיה נראו בבירור. כדי שלא להסתכן בחדירה לטווח האש של תותחי החוף פקד ביינברידג׳ בחוסר רצון על ההגאי לשנות כיוון. הוא נאלץ להשלים עם העובדה שנבצר ממנו לתפוס את הפיראטים הטריפוליטאים. הפילדלפיה פתחה בסיבוב ארוך ואיטי אל כיוון הרוח, הלאה מהעיר. המרדף תם, והפיראטים יצאו ללא עונש מהתקרית. על הסלעיםרגעים אחדים אחרי כן נטתה הפילדלפיה על צידה מכוח התפנית. גופה הגדול של הספינה רעד שעה שהחרטום התרומם לגובה של קרוב לשני מטרים מעל פני המים. רגע אחד היא שטה בים במהירות של כ־15קילומטרים בשעה, ורגע אחרי כן היא הייתה תקועה ללא תנועה, אי עץ מעשה ידי אדם שנעצר במרחק פחות משלושה קילומטרים מהחוף.הפילדלפיה עלתה על שרטון.הקפטן עמד המום על הגשר. המפות לא הראו שום שוניות והמדידה האחרונה מצאה עומק מספיק של כ־11 מטרים. אבל לא היה זמן לתהייה. * מידת השקיעה של ספינה במים. המרחק האנכי בין פני המים ותחתית כלי שיט שצף במים ]הערת המערכת[.140 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליללא אישור של וושינגטון, פרבל היה מנוע מלהתחייב, אבל הוא התלהב מהתוכנית, ומיד הביע את דעתו במכתב שכתב למזכיר הצי. ”למרות מחסור בכסף, באבק שריפה ובתותחי שדה ]...[ חמיד סבור שסיוע שלנו בדרך הים יאפשר לו להשתלט על טריפולי, מה שיוכל ללא ]7[ הוא עודד את נציגיו של חמיד, ספק לקרות בתוך פחות מחודשיים״.ושיתף אותם בכמה מרעיונותיו בדבר תקיפת טריפולי לאחר שהשייטת שלו תקבל את הספינות ואבק השריפה הנדרשים. שני הצדדים פרשו מהפגישה בתחושה של אופטימיות באשר לפעולה שתוכננה לאביב ולקיץ. עם זאת, לפרבל היו גם דאגות מיידיות יותר. במרכזן ניצבה התוכנית שהוכנה לפילדלפיה, אם כי פרבל לא הזכיר אותה בשיחתו עם סוכניו של חמיד, בידיעה שאם יגיע ולו רמז עליה לאוזניים הלא־נכונות, עלולה התוכנית להסתיים בכישלון הרה אסון ואובדן חיי אדם רבים.במהלך הפגישות שניהל במלטה בינואר ,1804 הייתה לפרבל גם שיחה אחרת. שגריר טריפולי מסר לו את הדרישה של הפאשא: 100,000דולר תמורת השבויים. כמו כן התקיימו שיחות על החלפת הפילדלפיה בספינה דו־תורנית. הטריפוליטאים הודו שאין להם המיומנות להשיט את הפריגטה הגדולה, למרות נוכחותו של האדמירל העליון מוראט ראיס, העריק הסקוטי. אבל פרבל לא מיהר לסגור עסקה. חסר לו ההון הדרוש; והוא קיווה שהכופר לא יידרש בסופו של דבר. שליחות מסוכנתהמבצע נשמע פשוט מאוד בפקודות. \"היכנסו לנמל בלילה״, פקד פרבל. ]8[”עלו על הפריגטה פילדלפיה, שרפו אותה וצאו במהירות מהנמל״.ֶ מקבל הפקודות, לוטננט סטיבן דָק ּטור, התכוון לבצע אותן כלשונן, אבל איתני הטבע סירבו לשתף פעולה. ב־7 בפברואר, בשעה ששתי Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

124פרק 11אסון ה\"פילדלפיה\"לאחר שוויתרנו על המרדף אחר ספינת הפיראטים, ההתנגשות בסלעים הפתיעה אותי כאילו הייתה אירוע שהתרחש בלב הים התיכון.]1[קפטן ויליאם ביינברידג׳, 12 בנובמבר 1803רוב לחודש מילא קפטן ויליאם ביינברידג׳ את פקודתו של פרבל ושט מול חוף טריפולי בלי שנתקל בשום ספינת פיראטים. הספינות החשודות היחידות שנראו נותרו מעבר להישג יד, ונשארו בטווח ההגנה של סוללות תותחי חומות העיר שהשקיפו על הים. אבל ב־31 באוקטובר, בשעה תשע בבוקר, כשהפילדלפיה הייתה כ־20 קילומטרים ממזרח לטריפולי, נראתה ליד החוף סירת מפרש חשודה שהתקדמה לעבר טריפולי. כמו כדי להקניט את ספינת הקרב הגדולה בהרבה, כלי השיט הלא־מזוהה הניף את דגל טריפולי. זו הייתה ספינה ֶּב ֶּרברית שניסתה לחמוק מההסגר, והפילדלפיה פתחה במרדף אחריה.עד מהרה הפילדלפיה נעה בכוח כל מפרשיה. אף שהפריגטה הייתה במרחק רב מהחוף החליט ביינברידג׳ למנוע מכלי השיט הקטן יותר להגיע לנמל. הפילדלפיה הגבירה אפוא את מהירותה והדביקה את ספינת הפיראטים. זמן־מה לפני השעה אחת־עשרה העריך ביינברידג׳ שהספינה הקטנה נמצאת בטווח הירי והורה לצוות התותחנים שבקדמת ק141 ספינות צי ארצות הברית התקרבו לנמל טריפולי, בא משב רוח עז מהצפון והסיע אותן למרחק של קילומטרים רבים ממזרח ליעד. הסערה שככה לאחר שלושה ימים, ועברו עוד חמישה ימים של שיט עד שה ֶ אינטר ּפיד הקטנה של לוטננט דקטור וה ֶסירן שליוותה אותה היו קרובות שוב לנמל טריפולי. אינטרפיד היה השם החדש שניתן לספינת הפיראטים מאסטיקולאחר שנתפסה בידי האמריקאים והוסבה לספינת קרב. הצפיפות בספינה הייתה רבה, שכן היא תוכננה לצוות של שני תריסרים ואוישה עתה בידי שבעים וחמישה אנשים. הדרגשים בספינה הספיקו לפחות ָ משליש מהאנשים שעל סיפונה, ולכן חַלק דקטור את תאו הקטן עם שלושה קצינים אחרים ועם רופא הספינה, ואילו רבים קבעו את מקום הלינה שלהם בין החביות בגוף הספינה שורץ החולדות. מזון מקולקל, ים סוער והפחד שהספינה הקטנה שלהם תטבע, לא תרמו להעלאת המורל. אבל לבסוף, בשעת בוקר מאוחרת של 16 בפברואר,האינטרפיד כמעט הגיעה אל היעד. בהתאם לתוכנית היא הייתה אמורה לשעוט קדימה, כי היא הייתה מצוידת בתרנים נמוכים ובמפרשים משולשים, צורה שחיקתה את עיצובן של האוניות המקומיות, כדי שלא לעורר חשד או בהלה.הסירן נועדה לשוט במרחק של שבעה קילומטרים אחריה. מתכנני המשימה — פרבל ודקטור )בהנחיית ביינברידג׳( — הורו לשנות גם את מראה הספינה הדו־תורנית הצבאית, הסירן. היא נצבעה אפוא מחדש, ראשי התרנים שלה הוסרו ופתחי התותחים נסגרו.עם רדת החשכה הייתה האינטרפיד אמורה להטיל עוגן בפתח הנמל, ולאחר בואה של הסירן היו היא וכמה סירות מהסירן אמורות להתקרב לפילדלפיה בחסות הלילה. התוכנית הייתה שהלוטננט וכמה צוערים יובילו כמה צוותים של מלחים אל סיפונה של הפריגטה כדי להצית אותה. משימתם הייתה להשמיד את הספינה, ועל ידי כך להעלות את המורל של האמריקאים ולחטוף יתרון חשוב Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

ו ל ו 123הוא הבטיח להעניש את אל־קאדי חאשש, מושל טנג'יר שהורה לתקוף אוניות אמריקאיות, ואמר כי ידאג שגם מפקדי ספינות הפיראטים ישלמו ביוקר.אחר כך הקשיב הסולטאן לפרבל, ש״ניסה לשכנע אותו ביתרונות קשרי הסחר החופשי״ ואמר ש״הכנסות הקיסר ממקור זה יהיו גדולות בהרבה מכל הכנסה שהם יוכלו לצפות לה אם יהיו במצב מלחמה ]10[ זו הייתה טענה אמריקאית בשבחי הסחר החופשי, והסולטאן, איתנו״.שמצא את עצמו מול העוצמה החדשה של אמריקה, הקשיב בקשב רב. ]11[ למחרת הוא מסר מכתב שיועד לג׳פרסון. ”להווה ידוע כי כל ההסכמים שנחתמו בין שתי המדינות שלנו נותרו בעינם״, כתב הסולטאן.נדרשו עוד ימים אחדים לתרגום ולהחלפת המסמכים שהקנו להבנה מעמד רשמי, אבל הלחץ הוסר.קומודור אדוארד פרבל נחל ניצחון חשוב בלי לירות ירייה אחת. מפליאה באותה מידה היא העובדה שדמי חסות לא שולמו ולא הובטחו. פרבל ניסח זאת בפשטות במכתב הביתה, למרי דירינג במיין, שכתב ]12[ מפגן כוח ברגע שהגיע לגיברלטר: ”הסכם שלום מכובד נחתם״.ברור, בתמיכה של איום אמיתי, הניב הרמוניה בין שתי המדינות.עכשיו נדרשו הקומודור והקונסול למקד את מרצם בפאשא יוסוף ובטריפוליטאים הטרדנים הבלתי נלאים. פרבל הבטיח לביינברידג׳ שתגבורת תצטרף לפילדלדפיה לאחר שבעיית מרוקו תיפתר, והוא התכוון לקיים את הבטחתו. אבל איש מהם לא היה יכול לדעת שהקומודור הורה לפילדלפיה לצאת אל מה שהיה עתיד להיות מסעה האחרון.142 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימידי אויביהם. זו הייתה אמורה להיות מכת מחץ — אם התוכנית הייתה מצליחה. אלא שהתוכנית השתבשה כמעט מיד. דקטור נוכח שהכניסה הקלה לטריפולי הייתה קלה מדי: האינטרפיד צברה מהירות נאה, נאה מדי, והסתכנה בהגעה לנמל באור היום. מאחר שדקטור לא העז לצמצם את המפרשים, שמא יתעורר חשדו של תצפיתן ערני למראה אוניית סוחר שמנסה להאט את מהירותה בהתקרבותה לנמל, הוא הורה לאנשיו להטיל למים חבל שנקשרו אליו סולמות, מוטות, דליים וקורות עץ, בתקווה שההתנגדות של כל שברי פסולת אלה תאט את מהירות הספינה. אחרי הורדת החבל אל המים, היו דקות אחדות של המתנה מתוחה. ואחר כך נשמו המלחים לרווחה, כשהספינה האטה ובה בעת נראתה כאילו היא שטה במלוא המהירות קדימה. התוכנית שרקמו עלתה יפה, והם יכלו לסמוך על החשכה שתסייע להם לחמוק בחשאי לתוך הנמל. דקטור הורה לרוב אנשי הצוות להישאר בסיפון התחתון. שישה אנשים לכל היותר הורשו להתהלך על הסיפון, ואלה שעשו זאת לבשו ַ בגדים אופייניים לאלה של מלחים מ ֶלטזים. הדגל הבריטי שהם הניפו הוליך מן הסתם שולל את הנמצאים בחוף, ועם הגיעם לטווח הראייה של המבצר האנגלי בטריפולי, נענה הדגל האנגלי שעל האינטרפידבהנפת היוניון ג׳ק על הקונסוליה הבריטית. לדידו של דקטור היה לכניסה איטית זו לנמל טריפולי טעם מר־מתוק. הוא ביקש להנהיג את המסע המסוכן והשתוקק נואשות להוכיח את אומץ ליבו בקרב. הוא קיווה שהגמול על הצלחה יהיה מינוי לתפקיד קפטן בצי ארצות הברית, שרק מעטים בשורותיו זכו לקידום כזה. אבל המשימה שלו הייתה להרוס ספינה שנבנתה בכסף שגייסו אזרחים אמריקאים ובזיעת אפם של עובדי המספנות בעיר הולדתו — ספינה שהקפטן הראשון שלה היה אביו שלו, סטיבן דקטור האב.לעת ערב שככה הרוח. בשעה שבע, כאשר האינטרפיד תמרנה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

122 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליעשרה פרים, עשרים כבשים וארבעה תריסרי עופות לחלוקה בספינות של צי ארצות הברית. חיילים מרוקאים וסוסים צעדו על החוף במפגן מרשים. הסולטאן עצמו עשה את דרכו אל קצה שובר הגלים כדי לראות את הספינות האמריקאיות בטלסקופ שהוצב על חצובה. כבר בשלב הזה הוא התייחס לאמריקאים בכבוד רב בהרבה מזה שגילו המנהיגים ֶּהב ֶּרברים בעבר כלפי מפגני כוח קטנים יותר. מועד הפגישה, 10 באוקטובר, הגיע לאחר קרוב לשבוע שבו הוחזקו הספינות האמריקאיות במצב כוננות לקרב. כפי שפרבל ציין ]6[ לפני הפגישה סוכם שפרבל ביומנו, ”כל אנשי הצוות ישנו במגורים״.ֵ עצמו ירד לחוף, אבל לא בחברת משלחת רבת־משתתפים, אלא אך ורק בלוויית הקונסול טוביאס ליר ושני ימאים טירונים שישמשו כעוזרים.בשעה אחת־עשרה התכוננו ארבעת הגברים להפליג לחוף, אבל לפני כן נתן פרבל הוראות מפורשות. ”אם אפגע, ולו בצורה הקלה ביותר״, הוא פקד על מי שנשארו בספינות, ”התקיפו מיד את הסוללות, ]7[המצודה, העיר והכוחות, בלי קשר לביטחוני האישי״.בשעה אחת זומנה המשלחת האמריקאית למצודה. המחזה שנגלה לעיניהם בעת שחצו את העיר ברגל לא הרשים את ליר. ”הרחובות צרים ומלוכלכים וההופעה של התושבים אומללה״, הוא כתב. ”לא ראיתי לא ]8[ עם הגיעם חנויות ולא מסחר — שום דבר נעים לעין ומשובב נפש״.למצודה, הובלו האמריקאים דרך שתי שורות של שומרי ראש. פרבל נוכח שהסולטאן יושב לא על כס מלכות, אלא על מדרגות אבן בחצר המצודה. אחד הימאים הטירונים דיווח על אכזבתו מהמראה. ”אני קישרתי את הרעיון של קיסר מרוקו עם משהו מפואר״, הוא כתב לאמו בדרום קרוליינה, ”אבל איזו אכזבה הייתה לי כשראיתי איש קטן עטוף ]9[גלימת צמר״.נוכח צי אימתני, הסולטאן נשמע כמעט מתנצל. הוא מצטער על מעשי האיבה, אמר באמצעות מתורגמן. ארצו נמצאת ביחסי שלום עם ארצות הברית, והוא יכבד את ההסכם שאביו חתם עליו ב־1786143 ּ את דרכה לכניסה לנמל, הבחין דקטור שחרף איטיותה המכוונת של האינטרפיד, הסירן מפגרת מאוד אחריהם ברוח השוככת. זה היה רגע לחישוב: הם היו אמורים לתקוף בשעה עשר, וההנחה הייתה שתמרון האינטרפיד אל הפילדלפיה עתיד לגזול זמן ניכר. מאחר שהסירן הייתה במרחק רב מאחור, היה ברור בשלב הזה שהיא לא תצליח לעבור בזמן את המרחק.לדידו של דקטור, כישלון לא בא בחשבון. הוא זכר את דבריו של ]9[ הבחירה פרבל: ”אני סומך בביטחון מלא על נחישותך ותושייתך״.שעמדה בפניו הייתה בין ביטול המבצע לבין ביצועו ללא עזרת הסירן, ובאור הדמדומים היה עליו להחליט במהירות. כשהתסכול שידע בשירותו תחת פיקודו של מוריס מחזק אותו, וכשהאמון שנתן בו פרבל ממלא אותו גאווה, הרים דקטור את הכפפה. הוא אמר לאנשיו שהם יפליגו הלאה, למרות היעדרה של הסירןאחד הצוערים תיעד את הדברים שאמר דקטור ברוגע:]10[”ככל שהמספר קטן יותר, הכבוד רב יותר״.***כשירדה החשכה גילה אורו של חצי הסהר את צללית הפילדלדפיהזה היה מראה קורע לב לדקטור ואנשיו. מהתורן הראשי נותר גדם ומוטות המפרשים נחו על הסיפון. בלי מפרשים היא לא יכלה לנוע לשום מקום בכוחות עצמה. למרות זאת, ממדיה כאילו עוררו יראת כבוד בנמל שסירות מקומיות קטנות גדשו אותו. לראות את תותחי הפריגטה ניצבים בעמדותיהם ולדמיין אותם מאוישים בידי פיראטים טריפוליטאים — זה היה מראה שהדעת לא יכלה לסבול. האינטרפיד שטה לאיטה כשרוח כמעט לא מורגשת מנשבת במפרשיה. המצודה וביצורי החוף נראו גבוהים יותר ויותר ככל שאנשי Black YellowMagentaCyan :Color | 15:19:00 04/27/2026 :Date | B 5 :Sig | ThomasJeffreson_Modan_52998 :Name Job הצוות צמצמו את המרחק מהם. הספינה הקטנה של דקטור התגמדה DfusEyalDfusEyal

ו ל ו 121במרוקו. הוא לא רצה להרחיב את המלחמה — מתוך הבנה שפיצול כוחות יקשה עליו להשיג את מטרותיו — אבל גם לא היה יכול להתעלם מהיריב החדש. הוא רצה אפוא שמאתגריו המרוקאים יחשבו שרוח קרב בוערת בו, ושהדבר יביא להסדר מהיר איתם ולאפשרות למקד את מרצו וכוחו בהתמודדות עם אויביו האחרים. בדומה לנשיא ג׳פרסון, גם פרבל היה משוכנע ש״דבר לא ישתק את ה]מנוולים[ יותר מעוצמה ]5[ ואם תידרש הפגנת כוח צבאי, הוא יהיה שם ימית מכובדת בקרבתם״.לספק את זה. בזמן שפרבל התכוון לטפל במרוקו, הצטווה ביינברידג׳ להפליג עם הפילדלפיה לטריפולי. הפקודה שהם קיבלו הייתה לסייע לכלישיט אמריקאיים שיבקשו את עזרתם, ולתקוף ולשבות כל ספינת פיראטים שתיקרה בדרכם. אחר כך, יחד עם הויקסן, הוטל על הפילדלפיה להמשיך לטריפולי, להטיל הסגר על נמלה ולתקוף את האויב בכל אמצעי שהוא. משבר מרוסןכעבור שבועיים, כשמולאי סולימאן, סולטאן מרוקו, חזר ממסע, הייתה עוצמת צי ארצות הברית פרושה לפניו מול נמל טנג'יר. לנגד עיניו של הסולטאן נפרש נוף מעורר יראה של כוח ימי — והיה מקום להניח שכוח הירי של האמריקאים שמנה יותר מ־150 תותחים יוכל לכתוש את מבצרי האבן המטים לנפול של העיר ולהטביע כל כלי שיט בנמל.פרבל נמנע מליפול למלכודת שביינברידג׳ נפל בה בעת שפיקד על הג׳ורג׳ וושינגטון. מעמדת הפיקוד שלו, שהייתה רחוקה מאוד מטווח תותחי הסולטאן, הוא היה יכול לבחור בטקטיקה שהייתה גם ישירה וגם מכבדת.המפקד האמריקאי והסולטאן המרוקאי החליפו מכתבים והסכימו להיפגש. יומיים לפני מועד הפגישה שלח הסולטאן מתנות לאמריקאים: 144 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכשהתקרבה אל חומות העיר הלבנות וסוללות התותחים שעליהן. כל צופה בעיר היה יכול לראות אותה, אבל היא הייתה קטנה כל כך, שנראה שאין כל סיבה לחשוש ממנה.בשעה עשר בקירוב הייתה האינטרפיד בטווח שמיעה מהפילדלפיהאנשיו של דקטור, שצייתו לפקודת השתיקה המוחלטת שנתן להם מפקדם, האזינו לחילופי דברים:טריפוליטאי דיבר מהפריגטה הגבוהה. הוא הורה בשפה זרה לכלי השיט הקטן יותר שלא להתקרב. אף שעמד ליד ההגה, דקטור שמר על שתיקה, ובמקומו השיב ָלנוֹ . קטלנו, סיציליאני שפרבל העסיק הודות להיכרותו עם ָ סלוודור קָטֶּ הנמלים הב ֶּרבריים, שלט היטב בשפה המשותפת של הימאים בדרום ֶּ הים התיכון, שהייתה תערובת של ב ֶּרברית, ערבית, איטלקית, ספרדית, וגם פורטוגזית ומלטזית. קטלנו השיב שאוניית הסוחר שלו איבדה את עוגניה במהלך הסערה העזה שהשתוללה בשבוע שעבר. הם מבקשים רק מקום בטוח לקשור את האונייה הקטנה שלהם למשך הלילה. הוא הסביר שהם אינם רוצים להסתכן בהסתבכות של החבלים שלהם בחבלים של אוניות אחרות, ובבוקר הם ידאגו לרכוש בחוף עוגנים חדשים. קול אחר שבא מהפריגטה ביקש לדעת את שם הספינה שנצפתה מהחוף ונראתה לא הרחק מהאזור שהאינטרפיד באה ממנו. קטלנו השיב את התשובה ששינן היטב מראש וידע שהיא זו שצוות הפילדלפיה רוצה לשמוע. הוא אמר לטריפוליטאי שהספינה שהם הבחינו בה היא הטרנספר. כלי שיט זה, שהיה בעבר ספינת קרב בריטית, נקנה באחרונה בידי הפאשא במלטה, והכול בטריפולי ציפו בכיליון עיניים לבואו. תשובותיו של קטלנו הניחו את דעתם של הטריפוליטאים, והאינטרפיד הקטנה והפילדלפיה האימתנית שיגרו סירות לקשירת שתי הספינות בחבלים זו לזו. זמן קצר אחר כך החלה האינטרפיד להתקרב לפילדלפיה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

120 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליעוד יריבהפתעה המתינה לפרבל ולליר במפרץ גיברלטר. ויליאם ביינברידג׳, שספינתו הפילדלפיה עגנה בגיברלטר, בישר לפרבל שטריפולי אינה האויבת המושבעת היחידה שלהם. לאחר שהתעמת עם אונייה זרה בלב ים, התברר לביינברידג׳ שהיא נשאה צוות אמריקאי חטוף, ופקודות מסולטאן מרוקו לתפוס נכסים אמריקאיים. ואם לא די בכך, בהוסיפו חטא על פשע, תפס הסולטאן את הספינה הישנה של מוראט ראיס, המסעודה, והחזיר אותה לטריפולי. הצטרפותה של מרוקו לפעולות ֶּ האיבה של אלג׳יר וטריפולי, הותירה את תוניס המדינה הב ֶּרברית היחידה שלא נמצאת במצב מלחמה עם ארצות הברית, וגם קשר השלום הזה נראה רעוע. למזלו של פרבל השייטת שלו הלכה וגדלה. שלוש פריגטות הגיעו לנמל והצטרפו לקונסטיטיושן ולפילדלפיה: אדמס, ג׳ון אדמסוניו יורק. לפרבל היו גם אפשרויות חדשות, שלא עמדו לרשותם של דייל ומוריס. הקונגרס העביר חוקים חדשים שהסמיכו את הנשיא ג׳פרסון להוסיף לצי ארצות הברית ארבע ספינות קרב קטנות ומהירות יותר מהישנות, שהיו גדולות מכדי להתקרב לחוף ואיטיות מכדי להדביק את ספינות הפיראטים. בניית ה ֶ ויקסן, ה ֶסירן, הארגוֹ סוה ּ נאו ּ טילוס החלה מיד, והויקסן הייתה מוכנה להפלגה עם השיירהשל פרבל. פרבל ראה את אתגריו גדלים, אבל הפקודות שקיבל ממזכיר הצי הקנו לו מרחב פעולה גדול דיו לעשות את שראה לנכון. ”אנו מאפשרים לך חופש תנועה בלתי מוגבל״, כתב המזכיר, ”וחופש לפעול על פי ]4[ הייתה לו חירות שחסרה לדייל — והאומץ שמוריס שיקול דעתך״.סירב לגייס. אחרי התייעצות עם ליר, החליט פרבל לפעול בשתי חזיתות: המעשה הראשון שיעשו הוא ורוב השייטת שלו יהיה מפגן כוח גדול 145 בשלב הזה השגיח טריפוליטאי חד־עין אחד שמשהו אינו כשורה. אולי הוא השגיח בעוגנים של האינטרפיד, ואולי ראה נצנוץ של חרב שהחזיק אחד מתריסרי המלחים ששכבו בצללים בספינה האמריקאית. כך או כך, המשחק כמעט נגמר.”אמריקנוס!״ נשמעה צעקה.קטלנו דיבר שוב, ובאותה נימה, והבטיח לבן שיחו שבספינה שלו יש אך ורק מלטזים ואנגלים. בינתיים המשיכו אנשי האינטרפידלמשוך בחבלים ולקרב את ספינתם לפילדלפיהבפעם הבאה שהצעקה ”אמריקנוס! אמריקנוס!״ נשמעה, האזהרה הגיעה מאוחר מדי. בעת ששתי הספינות נגעו זו בזו, נתן לוטננט סטיבן דקטור פקודה פשוטה, ובתוך כך זינק אל אחת השלשלות הראשיות של הפילדלפיה כדי לטפס עליה ולעשות מהר ככל האפשר את ארבעת המטרים שהפרידו בינם לבין סיפונה של הספינה הגבוהה יותר. הפקודה בת המילה האחת של דקטור — ”עלו!״ — עוררה מהומה של פעילות. ”ההשפעה הייתה מדהימה״, כתב כעבור זמן רופא הספינה לואיס הירמן. ”רגע אחד איש לא נראה ולא נשמע, וברגע שאחריו נתלו המסתערים על צידה של הספינה כנחיל דבורים; ואז, רגע קצרצר אחרי ]11[כן, כולם היו על סיפונה של הפריגטה״.שום ירייה לא נשמעה. כדי שלא לעורר את תשומת הלב למתרחש בפילדלפיה, שעגנה במרחק כמה מאות מטרים מתותחי המצודה, הורה דקטור לאנשיו להשתמש בחרבות בלבד. מתוך כשלושים הטריפוליטאים שהיו בספינה, עשרה בקירוב הצליחו להימלט על נפשם. ”הםנבהלו מאוד כאשר התברר להם מי אנחנו״, סיפר אחד הצוערים שהשתתפו בקרב. ”מסכנים! כעשרים מהם נחתכו לחתיכות והאחרים ]12[קפצו לים״.הקרב העז הסתיים בתוך פחות מעשר דקות ובלי למשוך את תשומת להעלאת לפנות האמריקאים יכלו עכשיו .בחוף הזקיפים של ליבם Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

ו ל ו 119ועד מותו הבלתי צפוי של הגנרל בדצמבר 1799 נשאר ליר חבר נאמן בחוג מקורביו של וושינגטון, ובדצמבר הוא עמד ליד ערש הדווי של הנשיא לשעבר ושמע אותו מתכונן למות. ”אני רק הולך״, אמר וושינגטון, קולו חרישי בגלל הזיהום שפגע בגרונו וקטף לבסוף את חייו. אחר כך נתן למזכירו הנאמן את הוראותיו האחרונות הנוגעות לקבורתו. וליר היה גם מי שאמרו עליו ששרף תכתובת רוויית כעס בין וושינגטון לג׳פרסון.ההתלחשויות על ליר לא נגעו רק להשמדת המכתבים המיוחסת לו. נשמעו גם רמזים שליר לא נהג לגמרי בהגינות ביחסו לאריסים של וושינגטון. ושאפתנותו הברורה וקרבתו אל האנשים העוצמתיים ביותר בארץ לא עזרו להפריך את השמועות האלה.אם ג׳פרסון הרגיש שהוא חב לליר תודה על השמדת המכתבים, הוא לא נתן לכך ביטוי. אבל בשנים שכיהן כמזכיר המדינה, קיים ג׳פרסון קשר רצוף עם ליר, לא אחת אישית ובביתו של הנשיא. זמן לא רב אחרי מותו של וושינגטון, ג׳פרסון מינה את ליר לקונסול בסנטו דומינגו, ובשובו מהשליחות הפקיד ג׳פרסון בידיו את המשא ומתן ֶּ בחוף הב ֶּרברי.ימים אחדים לפני הפלגתה של הקונסטיטיושן, אמר מזכיר הצי לפרבל: ”אני בטוח שאתה, עם הניסיון שיש לך בקשרים עם אנשים ועם השכל הישר שלך, ומר ליר, עם היכולות המוכחות שלו, תפעלו ]3[ איש המלחמה ושוחר ההסכמים היו בהרמוניה שאין למעלה ממנה״.לבעלי ברית שפעלו בשיתוף פעולה. המשימה שלהם הייתה להתיר את התסבוכת בצעדים צבאיים ודיפלומטיים — לנקוט את האמצעים ֶּ הדרושים לאורך החוף הב ֶּרברי — והם ניצלו את חציית האוקיינוס לתכנון צעדיהם. 146 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהספינה באש. צוות של עשרה אנשים ירד להצית את סיפון המגורים של הפילדלפיה ואת המחסן הקדמי שלה. עשרה אנשים פנו להצית את חדר האוכל ואת מגורי הקצינים, וחוליה שלישית פנתה להעלות באש את המחסנים בסיפונים הנמוכים יותר של הספינה. שמונה אנשים נשארו באינטרפיד, וצוות פעולה אחרון ירד לסירת שירות של האינטרפידוסייר באזור בנמל ששימש להעברת נוסעים וסחורות. צוותי האש נשאו נרות באורך של כשמונה סנטימטרים עם פתילים שהוספגו בטרפנטין לחיזוק דליקותם, וכל הצוות היה מצויד בשני פנסים. לאחר הכנעתם של הטריפוליטאים הועלו במהירות חומרים דליקים מהאינטרפיד, ואז הורדו לסיפונים התחתונים. המבצע המוקפד התקדם במהירות ובתוך דקות המתינו הלוחמים בעמדותיהם לפקודה הבאה של דקטור. הוא חצה את הסיפון העליון של הפילדלפיה מחרטומה של הספינה אל ירכתיה ובתוך כך רכן אל כל פתח בסיפון והשמיע פקודה פשוטה: אש! והלוחמים, עם הנרות שהדליקו באמצעות הפנסים, מיהרו ליצור עשרות מוקדי אש בכל חלקי הספינה. כאשר כולם מיהרו לחזור לסיפון העליון, היתמרו מתוך הפתחים עמודי עשן מחניק. להבות באו במהירות בעקבותיהם, שעה שהמלחים והקצינים זינקו בחזרה אל האינטרפיד. דקטור התבונן במתרחש עד שאחרון האנשים ירד אל האינטרפיד — מלח אחד נפצע ואיש לא נהרג. דקטור עצמו היה האחרון שירד מהפילדלפיה, והוא עשה זאת בזינוק דרמטי אל האינטרפידכשהיו שוב על סיפונה של ספינתם הקטנה, מיהרו אנשי האינטרפיד להימלט מהנמל, אבל הם היו לכודים. להבות עצומות פרצו מפתחי התותחים של הפילדלפיה, ואיימו להגיע אל המפרש הראשי של הספינה הנמלטת. הם חתכו בסכינים את החבל שחיבר את שתי הספינות, אבל הקטנה שבהן סירבה להתנתק לחופשי. האש הזללנית כמו שאפה אליה את Black YellowMagentaCyan :Color | 15:19:00 04/27/2026 :Date | B 5 :Sig | ThomasJeffreson_Modan_52998 :Name Job האוויר ומשכה את האינטרפיד בחזרה. רק לאחר שדקטור הורה לצוות אחד DfusEyalDfusEyal

118 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכשהקונסטיטיושן הפליגה ב־12 באוגוסט ,1803 היא עשתה זאת ברוחות קלות אך לעיתים קרובות לא מיטיבות, כאלה שמבשרות חציה שלווה אך ממושכת. פרבל אולי לא התלהב מהמהירות, אבל המשמעות של 29 ימי הפלגה בלי כל אירועים חריגים הייתה גם הזדמנות להתוודע אל נוסעיו החשובים, קולונל וגברת טוביאס ליר. הקולונל היה מי שג׳פרסון מינה באחרונה לאייש את משרת הקונסול הכללי באלג׳יר, אחרי פרישתו של או׳בריאן. בדומה לפרבל, גם ליר גדל בחוף של ניו אינגלנד. הוא נולד בפורטסמות, ניו המפשייר, אבל אף שנשא בתואר הכבוד קולונל, שג׳ורג׳ וושינגטון העניק לו, ליר לא יכול לטעון לניסיון שצבר כחייל או ימאי. הוא עשה את שנות המהפכה האחרונות בהרווארד, שם סיים את לימודיו ב־,1783 ובהמלצת נשיא הקולג׳ התקבל לעבודה בביתו של בעל מטע גדול בווירג׳יניה. העבודה הזאת הייתה בית היוצר של הצעיר הקודר והגמלוני בעל האף הארוך והסנטר הגדול.המשימה שלו הייתה ללמד שני נכדים של בעלי האחוזה ולנהל את התכתובת הענפה של אדון האחוזה. הפטריארך גבה הקומה ורחב הכתפיים, שנודע בחוג משפחתו בכינוי ”הגנרל״, היה במקרה המפקד לשעבר של הצבא הקונטיננטלי, ג׳ורג׳ וושינגטון.לא עבר זמן רב וליר, בן למשפחה ינקית מבוססת, נעשה למעין חבר במשפחת וושינגטון. הוא סעד עם בני המשפחה, בגדיו כובסו ּ ותוקנו בידי העבדים של מאו ֶ נט ורנוֹ ן, האחוזה של וושינגטון, ובשנת ,1789 לאחר שהקונגרס בחר בוושינגטון לנשיא הראשון, ליר היה אחראי להכנת הבית בניו יורק, הבירה הזמנית של המדינה החדשה, קודם שמרתה וושינגטון ונכדיה הגיעו למקום. ליר ניהל את חשבונות הבית, ואת הונו הפרטי של וושינגטון.הנשיא וושינגטון מינה את ליר המהימן להיות לו לעיניים ואוזניים, ולדווח לו על מה שראה ושמע לאחר ש״התערב בנסיבות שונות בין ]2[ מ־1786אנשים מסוגים שונים ובעלי השקפות פוליטיות שונות״.147 לרדת לסירה ולמשוך את החרטום, התמלאו המפרשים רוח. אנשים תפסו את המשוטים הגדולים, שמונה מכל צד וחתרו אל הים הפתוח. ההימלטות של האינטרפיד מנמל טריפולי הייתה מלווה באש תותחים ורובים שנורתה על האמריקאים, אבל הצלפים החטיאו ופגעו אך ורק בקצות המפרשים של הספינה. מסוכנים הרבה יותר ממטחי האש מהחוף היו התותחים שעל הפילדלפיה, שהתפוצצו כשהאש הגיעה אליהם. אבל אפילו קולות הנפץ של תותחי הפריגטה לא יכלו להבליע את קריאות ההידד שהשמיעו המלחים האמריקאים בעת שהפליגו ללב ים. הלהבות כבר ליחכו את ראשי התרנים והחלו לכלות את חלקיהם העליונים. עמודי האש, המעוטרים בכותרות אש בראשיהם, יצרו תמונה מפחידה אך מרהיבה בשמי הלילה של טריפולי.***הפילדלפיה נמחקה מהרשומותב־31 באוקטובר 1803תעלהשוניותר ט ו נ י םתעלהשוניותש ר ט ו נ י םהלעתהמבצר האנגליהמבצרהאמריקאימצודתהפאשאהנמלהצרפתיסוללות0 ½½ 110 קילומטריםמייליםצנמל טריפולימ ס ל ו ל ה א י נ ט ר פ י דJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ו ל ו 117פרבל הצלחה כלכלית כקברניט ובעלים של אוניית סוחר, אבל עם הקמתו של צי ארצות הברית הוא ביקש להצטרף אליו, ובשנת 1798העניק לו הנשיא ג׳ון אדמס דרגת לוטננט. שנתיים לאחר מכן הוא הועלה לדרגת קפטן, ובהיותו מפקד הפריגטה אסקס בילה שנה תמימה בחציית האוקיינוס השקט לכיוון ג׳קרטה, ובליווי שיירת אוניות סוחר שעשתה את דרכה הביתה. פרבל לא היה מפקד נוח. בשנת ,1803 כאשר מונה לפקד על שייטת הים התיכון, הוא פיקח בבוסטון על הכנת הספינה שלו להפלגה. וכך, בזמן שהמתין להשלמת התיקונים, הוא מצא זמן לנסח הוראות קבע לאנשיו — 107 במספר, נתון שיא, אפשר לומר. אחת מהן אסרה ”חילול קודש, ניבול פה וגסות״, ואחרת הורתה לקצינים ללמוד את שמות אנשיהם, שמנו כ־400 נפש. ומההוראות האלה ככלל עלה מסר אחד ברור, כללי יותר: זה לא שיט תענוגות.עורו הבהיר של פרבל האדים בשנים שעשה בים, והוא סירק את שערו בכיוון המצח במאמץ לא מוצלח להסתיר את קרחתו. אבל ממש כמו הוראות הקבע שלו, גם עיניו הכחולות עזות ההבעה והתנהלותו קצרת הרוח לפעמים, בין השאר בגלל כיב כרוני בתריסריון, הביעו בבירור את הציפייה שלו שקציניו ואנשי הצוות שלו יקפידו על המשמעת בספינה. ֶּ פרבל המשיך בהכנותיו להפליג לחוף הב ֶּרברי. וכשמועד ההפלגה התקרב הוא כתב לאהובתו מרי דירינג, והביע את תקוותו ש״ניפגש שוב ]1[ בניגוד לגברת מוריס, רעיית קודמו ונהיה מאושרים יחד ימים רבים״.בתפקיד, האישה שפרבל אהב נשארה בבית, בפורטלנד שבמיין. בחודשים הבאים הוכיח פרבל עד כמה הוא שונה ממוריס. הוא לא היסס להעמיד את עצמו ואת הקונסטיטיושן — הפריגטה שלו שאך זה שופצה והוכנה למסע — בקו האש.***148 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאנשי הצוות השבויים של הפילדלפיה זכרו עוד שנים רבות את הלילה של 16 בפברואר 1804המהומה שקמה בנמל העירה את העיר כולה, והאמריקאים האסורים בבית הכלא שמעו צעקות של נשים, קולות רמים של גברים וקולות נפץ של תותחים. בעת שתותחי המצודה ירו על האינטרפיד היוצאת, רעדו רצפות בית הכלא, אבל רעמי הקרב ביטאו תקווה.וכך דיווח כעבור זמן המלח ויליאם ריי: ”בערבוביית הקולות שמענו לעיתים קרובות את המילה ’אמריקאי׳, מה שעורר בנו את התקווה ]13[ התקווה להצלה לא שכמה מבני ארצנו מגיעים לחוף לשחרר אותנו״.התגשמה, כפי שהתברר להם למחרת בבוקר, כאשר שמעו על קיצה של הפילדלפיה. הספינה הגאה לשעבר נחה עכשיו על סלעים, משוחררת מעוגניה לאחר שחבליה נשרפו. היא הייתה גוף מעשן, מצומצם לשורה ארוכה של צלעות שבקושי נראו מקו המים. הפריגטה לא הפליגה עוד ולא שימשה מעולם את הפיראטים של טריפולי. שריפת הספינה האמריקאית הייתה ניצחון לצי האמריקאי, אבל מהלומה לשבויים. יום אחד בלבד קודם לכן שלח הפאשא, שציפה שהתנאים שהציב לשחרור השבויים יתקבלו, שתי חביות של בשר בקר וחזיר לגברים בכלא. עכשיו, שהפילדלפיה עלתה באש, כל מחשבה על רצון טוב התאיידה. הסוהרים, דיווח ריי, ”כבני שטן רבים כל כך מאזורי הגיהינום, שעטו אל בינינו והתחילו להכות את כל מי שראו, ירקו לנו בפנים ולחשו כמו צפעים מהתופת ]...[ כל בחור שפגשנו ברחובות ירק עלינו וזרק עלינו אבנים. המטלות שהטילו עלינו הוכפלו. הלחם ]14[ שקיבלנו נמנע מאיתנו וכל שומר התייחס אלינו באכזריות גדולה ובלתי נסבלת יותר מבעבר״.לוטננט דקטור ואנשיו, שלא ידעו דבר על סבלם של בני ארצם, היו בדרכם אל מקום מבטחים, ושיט של יומיים הביא אותם למרחק ראייה מנמל סירקוז בסיציליה. למראה האינטרפיד והסירן חש קומודור פרבל הקלה גדולה. שבוע קודם לכן, כשהסערה העזה הלמה בספינות Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 5 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal5

149 העוגנות שלו, הוא תהה מהי באמת מידת הכשירות של הספינות הקטנות. בתנאים כאלה נשקפה לשתי הספינות סכנת טביעה. ובכל זאת הן הגיעו בשלום. דגלי איתות הונפו עד מהרה. הקונסטיטיושן אותתה: ”ביזנס או אנטרפרייז, האם השלמת את המשימה שהוטלה עליך?״האנשים בסיפון העליון האחורי של הפריגטה ידעו דקות אחדות של חרדה. אחר כך היה אפשר כבר לקרוא באיטיות את הדגלים המשיבים. פרבל נמלא קורת רוח גדולה למקרא המסר: ”ביזנס, השלמתי את המשימה שהוטלה עלי״156 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאבל מאורעות העולם לא יפסיקו בגלל אבלו של ג׳פרסון. ובתוך כך התקדם המסע של איטון, עם מינויו להיות איש הקשר עם חמיד. ֶּ במכתב לטוביאס ליר, הקונסול הכללי אצל הב ֶּרברים, אישר מזכיר המדינה מדיסון את התוכנית, אם כי עשה זאת בדרכו הזהירה הרגילה. ”אנחנו מוכנים לקבל על עצמנו שיתוף פעולה עם אחיו הבכור של ]16[ כתב מדיסון, וכן הורה לליר להעמיד לרשותו של פאשא טריפולי״,איטון 20,000 דולר לביצוע התוכנית. והיו עוד שינויים. הגיע הזמן לחילופי משמרות. בתום שירות עתיר ָּ זכויות וכיבודים הגיע זמנו של פרבל להיות מוחלף בקומודור סמואל ברוֹן, ששירת בשייטת הים התיכון הראשונה כמפקד הפילדלפיה, שנתיים לפני קיצה המר. בפקודות שנתן למפקד החדש אישר מזכיר הצי תוכנית שעירבה ]17[את חמיד קרמנלי, ובתוך כך הבטיח לו ש״מר איטון יסייע לך מאוד״.בתום עיכובים רבים, כאשר השייטת של קומודור ברון הפליגה מנורפוק ב־5 ביולי ,1804 אחד הנוסעים בספינת הדגל שלו היה ויליאם ֶּ איטון, שליח הצי של ארצות הברית לעוצרויות הב ֶּרבריוֹ ת. משכורתו של איטון הייתה צנועה — 1,200 דולר בשנה — ומשימתו המיידית הייתה גיוס תמיכתו הנלהבת של ברון לפני שישקיע את מרב המאמצים בתכנון ההתקפה היבשתית.הוא ידע שהוא יוצא להרפתקת חייו, אבל לא היה לו מושג לאיזה היקף של מלחמה הוא מפליג.ניצחון קטן בדרום הים התיכון, ב־3 באוגוסט ,1804 התפרץ המתח שהצטבר זה חודשים אחדים באזור הנמל של הפאשא והיה לקרב.קומודור פרבל עשה חלק ניכר מהשבוע הקודם בהתמודדות עם ים סוער ליד חוף טריפולי, שם ניסה לקיים את ההסגר שהטיל על העיר. 180 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהמצב המשיך להיות קשה גם שבוע אחר כך, כאשר השיירה הזדחלה לבומבה, ואנשיה מטורפים מרעב וצמא, ומשתוקקים לאכול ולנוח שבעים ובלי פחד מגוויעה ברעב. הם נוכחו שההבטחה שאיטון חזר עליה שוב ושוב — שהספינות האמריקאיות ממתינות לצבאו של חמיד בבומבה — איננה נכונה: שום ספינה אמריקאית לא הייתה במפרץ הסמוך. הערבים והבדואים כאחד הכריזו מיד על כוונתם לעזוב בבוקר, ולצעוד בחזרה הביתה. האמריקאים, הם הוסיפו, יכולים להמשיך ללכת לכל יעד אווילי שהם חושקים בו, אבל הם יעשו את זה לבדם. ”כולם התחילו לחשוב על אמצעים להבטחת ביטחונם״, כתב איטון. ”יצאתי עם הנוצרים שלי, ושמרנו כל הלילה על מדורות שהדלקנו על הר גבוה״. הוא קיווה נואשות שהמדורות הגדולות בראש ההר יספקו למחנה לא רק ביטחון, אלא גם יאותתו לספינות האמריקאיות באזור, כי כמה מבני המקום נשבעו שהן היו שם ימים ספורים קודם לכן.התוכנית עלתה יפה. בשמונה בבוקר יום המחרת נראה מפרש באופק. ”קפטן האל ראה את עשן המדורות שלנו והתקרב״, כתב איטון בהקלה. ”השפה דלה מכדי לתאר את האושר והשמחה ששליח החיים ]4[הזה עורר בכל לב״.”ראשי או ראשך״הארגוס — ויומיים אחריה ה ֶ הורנט — הפליגה למפרץ בומבה ופרקה את מטענה. שבוע שלם חגג הצבא והתרענן, וב־23 באפריל חידשו החיילים את מסעם לעבר דרנה. כשהיו שוב בדרך, הגיעה אל השיירה השמועה שלפאשא יוסוף נודע על הצעדה שלהם ושהוא שלח צבא להגן על דרנה. החדשות העיבו על השמחה, ועוררו בחמיד המסכן פחד לחייו Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

150פרק 13הקרב על טריפוליקרב פנים אל פנים אינו משחק ילדים; זה הרוג או היהרג.]1[לוטננט סטיבן דקטורברו יותר מארבעה חודשים עד שמישהו בוושינגטון ידע משהו על גורלה של הפילדלפיה. מאז הסתיו הקודם של 1803 הצטברו דברי דואר במלטה: מכתבים של מלחים הביתה, שדרים מפרבל ותכתובות קונסולריות. רק בתחילת פברואר, לאחר שקומודור פרבל נתקל במצבור דברי הדואר שהיה באחריותו של קונסול לשעבר בטריפולי שלא ידע אנגלית, החלו ארבעת השקים של דברי הדואר ]2[שהתעכבו ימים רבים את מסעם הטרנס־אטלנטי.פירוש הדבר היה שהנשיא ג׳פרסון שמע על הטבעת הפילדלפיה — אבל לא על שריפתה המכוונת — ב־19 במרס .1804 ומכאן שבחורף השלישי ברציפות, חרף מאמציו הכנים של פרבל, הגיעו לוושינגטון רק ֶּ חדשות רעות מהחוף הב ֶּרברי. יריביו הפוליטיים של ג׳פרסון השתמשו בחדשות על תפיסתה של הפריגטה כדי לחבוט בנשיא. הניו יורק איוונינג פוסט של אלכסנדר המילטון הגדיר זאת בשלהי מרס במילים ֶ”לקח מעשי לכלכלה של ג׳פרסון״. אילו היו עוד ספינות בים התיכון, נכתב בהמשך, ]3[ במקום לחלוק על הטענה הזאת, היה אפשר למנוע את האובדן.ע155 יותר לרעיונות שלו. ב־30 במרס ,1804 אחד־עשר יום לאחר שהגיעו אל חופי אמריקה החדשות המזעזעות על תפיסת הפריגטה )אך לא על הטבעתה(, נקרא איטון ”לקבל על עצמו את ניהול ההתמודדות עם ]14[ֶּ בעיית החוף הב ֶּרברי״.בקיץ הארוך והדביק שבא אחרי כן ידעה האומה הצעירה אירועים ֶ רבים. משלחת מחקר בראשות מריוודר לואיס וויליאם קלארק החלה את מסעה במעלה נהר המיזורי, לחקור את השטחים שרכשה ארצות הברית בעסקת לואיזיאנה. דו־קרב בין שני יריבים פוליטיים ואישיים, ַ סגן הנשיא א ֶּ רוֹ ן בר ומזכיר האוצר לשעבר אלכסנדר המילטון, הסתיים במותו של המילטון. המלחמה שניהל נפוליאון באירופה הכניסה את משרד החוץ של אמריקה למצב של חוסר ודאות.אשר לנשיא ג׳פרסון, הוא התמודד עם טרגדיה פרטית משלו. מרי חביבתו, שבעבר הרחוק הוא כינה ”פולי״ ושביטחונה בלב ים הפך את ֶּ בעיית הפיראטיות הב ֶּרברית לעניין אישי, מתה בלידה באפריל. אביה ובעלה היו שניהם ליד ערש הדווי שלה, והיא נקברה ליד אמה באחוזת מונטיצ׳לו. ג׳פרסון הושפע מאוד ממותה של פולי. ”אובדני אכן רב״, הוא כתב ביוני לידיד. ”אחרים אולי מאבדים מעושרם, אבל אני, מהמעט שהיה לי, אפילו מזה איבדתי יותר ממחצית. התקווה שליוותה אותי ַ כשנשאתי את עיני אל הרגע שאפקיד את חובותי הציבוריות בידיים צעירות ממני, הייתה שאפרוש אל נועם הבית והמשפחה — שם יתחיל ]15[המסע האחרון של חיי — נגוזה להוותי״.ג׳פרסון התקרב לסוף הקדנציה הראשונה שלו כנשיא ונשא את עיניו לקדנציה שנייה, אבל תשוקתו לחיים ולהנהגה כבתה עם מותה של מרי. הגברת הראשונה לשעבר, אביגיל אדמס, אשת ידידו ויריבו של ג׳פרסון, ג׳ון אדמס, שברה את השתיקה בת השנים שבין שתי המשפחות בשליחת מכתב תנחומים נוגע ללב. המחווה, כפי שהתברר בהמשך, הייתה צעד ראשון בשיקום הידידות שנפגעה כל כך במהלך הבחירות עתירות המחלוקות של 1800ד מ בד 179מה הם עומדים לעשות ופקד על או׳באנון ואנשיו להיערך בשורה לפני האוהל. הנחתים החמושים עמדו על שלהם בלי לזוז, ”כאילו היו גוף ]2[ מול קדחת של בהלה שנבעה של מאתיים לוחמים עם היד על ההדק״מרעב, מייאוש ומחוסר אמון. הערבים, שנדהמו מסירובם הנחוש של או׳באנון ואנשיו אפילו למצמץ נוכח האספסוף המתקרב, עצרו ואחר כך נסוגו. השייח׳ים עמדו לצוות על אנשיהם לירות על האמריקאים, אבל ברגע שהפקודה לדרוך את הנשק נשמעה, כמה מקציניו של חמיד קראו בערבית: ”בשם אלוהים, אל תירו! הנוצרים הם ידידים!״ או׳באנון וחבורתו המשיכו לעמוד נחושים. בלי להניד עפעף.קציניו של חמיד זינקו קדימה בחרבות שלופות והדפו את המורדים. המשבר נמנע — לפחות למשך הלילה. איטון שחרר את ָ תסכוליו ביומנו. חרף ההבנה ההדדית שנראה כי הושגה עם הערבים, כתב איטון, ”נראה שאין כמעט שום אפשרות לשכנע את הבורים ועמי הארצות האלה לסמוך עלינו, ולהאמין שכנוצרים אנחנו יכולים להיות ידידים למוסלמים ולאו־דווקא אויבים. אנחנו מתקשים להגיע איתם ]3[להבנה!״ההתקפה מתחילההארגוסאיטון ואו‘באנון מדכאים מרידה ערבית24 באפריל15 באפריל22-18 באפריל6 במרס 1805 8 באפרילדרנהאלכסנדריהה י ם ה ת י כ ו ן0 מ פ ר ץ ב ו מ ב ה50 10050 1000 קילומטריםצ מייליםהמסע של איטון לדרנהJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

151 ג׳פרסון הלך לקונגרס, וטען שם שהלקח מן החדשות הרעות הוא חיזוק נוסף של עוצמת האש. בתוך שבוע הוא קיבל אישור לספק לצי, במימון של מיליון דולר, ספינות תותחים חכורות ושתי ספינות חדשות. בנוסף לכך נחקק חוק להעלאת דמי המכס ב־5 2 אחוזים, להקמת ”קרן הים התיכון״ למימון המלחמה. בית הנבחרים אישר פה אחד את הצעדים האלה, ובו ביום אישר אותם גם הסנאט ברוב של עשרים נגד חמישה.ארבע פריגטות נוספות הצטוו להפליג לים התיכון. כאשר כמעט כל צי ארצות הברית שירת בים התיכון או היה בדרכו אליו, הייתה כוונתו של ג׳פרסון ”לא להשאיר שום ספק כי בדעתנו לכפות על האויב לקבל את התנאים שלנו, ולבדוק ביסודיות כל נטייה עוינת כלפינו שעלולה לקנן ]4[ נדרש עוד זמן להכשרת ֶּ בליבה של כל אחת מהמדינות הב ֶּרבריוֹ ת״.ארבע הספינות — פרזידנט, קונגרס, אסקס וקונסטליישן — ולציודן. מכיוון שכך, השייטת האחרונה, שכללה ספינות ותיקות, חזרה לאזור רק בקיץ, אבל כוחו של הצי האמריקאי גויס סוף־סוף במלואו. מאחורי הקלעים ניסה מזכיר המדינה מדיסון להפיג את דאגת המשפחות של 307 השבויים אנשי הפילדלפיה, והביע את ”אהדת הממשלה״ להן. עם זאת, הוא לא הבטיח דבר. לממשלת ארצות הברית לא הייתה שום כוונה לקנות בקרוב את חירותם של השבויים, ”משום ֶּ שמדינות ב ֶּרבריוֹ ת אחרות, ואפילו טריפולי, עלולות לראות בכך עידוד ]5[לחזור על המעשה התוקפני הזה״.ואז, כרעם ביום בהיר, חשמלו את וושינגטון החדשות על הפשיטה המוצלחת של דקטור. השמועה על שריפת הפילדלפיה כבר זעזעה את אירופה, ולורד הוריישיו נלסון אף כינה את המבצע ”הפעולה הנועזת ]6[ לשמע החדשות מיהר ג׳פרסון להעלות את והמרהיבה ביותר בזמננו״.הלוטננט האמיץ שלו לדרגת קפטן )אם כי לדקטור נודע דבר קידומו רק בספטמבר(, והקונגרס המליץ להעניק לדקטור חרב טקסית ולאנשיו מענק בגובה שני חודשי שכר. המדינה כולה חגגה. בתחילת יוני 154 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליויליאם איטון, סוכן חשאיבינתיים, בבית, החדשות על הפילדלפיה היו טובות לפרויקט המחמד של ויליאם איטון. אחרי גירושו בפקודת הביי של תוניס בתחילת מרס 1803 חזר איטון לארצות הברית, ולאחר שהגיע בחודש מאי לבוסטון הוא המשיך בדרכו לברימפילד, מסצ׳וסטס, שם המתינה לו אשתו. ארבע וחצי שנים הפריד ביניהם אוקיינוס, אבל כבר ביוני הוא צעד ברחובות הבירה וושינגטון, ו״הפציר בממשל לנקוט אמצעים נוקשים ]11[יותר נגד טריפולי״.יותר מכל דבר אחר איטון רצה לשכנע את בעלי הכוח בוושינגטון לתמוך בתוכניתו להדיח את הפאשא יוסוף ולהושיב במקומו על כס המלוכה של טריפולי את חמיד קרמנלי. הוא רצה גם לעמוד בראש משלחת שתגיע לאלכסנדריה, תחבור אל חמיד ותצעד לדרנה בהתאם לתוכניתו של פרבל. איטון היה הכוח המניע בצד האמריקאי, ובין השאר כתב ליושב ראש בית הנבחרים ונפגש עם מזכיר המדינה מדיסון. בפגישה עם הקבינט של הנשיא התרשם איטון שג׳פרסון היה ”מנומס״ והתובע הכללי ”רציני״, שעה שהוא ניסה לשכנע אותם בנחיצותה של פעולת ]12[ מזכיר המלחמה היה ספקן, אבל ֶּ תגמול כמענה לתוקפנות הב ֶּרברית.מזכיר הצי, רוברט סמית, השתכנע. איטון, שנטה לאופטימיות זהירה, ַ הזמין לעצמו סימיטר, חרב מעוקלת מהפלדה הספרדית המשובחת ביותר. הוא הזמין גם אוהלים, אוכפים וציוד לבישול. הוא רצה להיות ]13[מוכן.לאיטון היה לפחות בעל ברית אחד — פרבל — אבל זמן־מה דבר לא קרה. עם תום מושב הקונגרס איטון נסע צפונה ועשה את רוב הקיץ והסתיו בעבודה קשה בחווה שלו בניו אינגלנד, אבל במושב הבא של הקונגרס הוא היה שוב בוושינגטון. אף שבתחילה הוא נתקל באדישות מצד רבים מהאנשים שפגש, החדשות על אובדנה של הפילדלפיה היטו את כף המאזניים. לפתע נמצאו בוושינגטון אוזניים קשובות 178 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי80 לוחמים רכובים הצטרפו משורות הבדואים, ובתחילת אפריל מנה איטון ”בין 600 ל־700 לוחמים על הקרקע, בלי למנות את ההולכים אחרי המחנה ומשפחות בדואיות, שבסך הכול יצרו גוף של כ־1,200]1[ בעת שחצה את הרמה המשקיפה על הים, נעשה צבאו של אנשים״.איטון אימתני יותר, מוכן להתמודדות עם הכוחות הטריפוליטאיים. מרידהאבל המזל הטוב לא האריך ימים. המזון שברשות הכוח הצטמק ובאמצע אפריל נותר אורז בכמות שהספיקה לשישה ימים בלבד. הלחם והבשר אזלו לחלוטין. הצועדים כבר שחטו גמל אחד כדי לאכול את בשרו, והנחתים מכרו את כפתורי הפליז שלהם לבדואים מקומיים ּ תמורת כמה תמרים. שו ּ מר בר וחומעת בר נקצרו כשנמצאו, אבל כולם נותרו רעבים. הצעדה נעצרה כאשר השייח׳ים שהנהיגו את הערבים *ּ בכוח סירבו להמשיך לצעוד עד ששליח שנשלח קודם לב ּ וֹ מבהיחזור עם הבטחה שאייזיק האל, מפקד הארגוס, ימתין להם עם אספקה טרייה. איטון סירב לעצור. הוא סבר שהבחירה הניצבת לפניהם היא בין רעב לבין התמוטטות מתשישות. בומבה הייתה במרחק של כ־150קילומטרים מהם, והוא סבר שפירושה של הישארות במקום, בחום המדבר, הוא התאבדות. הם נדרשו להמשיך בדרכם — והוא הורה לעצור את חלוקת מנות המזון עד שהם יישמעו לו וימשיכו ללכת.הפאשא סירב לקחת צד בוויכוח ויצא מהמחנה. בינתיים החלו שכירי החרב הערבים להתכונן לפשוט על אוהל האספקה. איטון הבין .]המערכת הערת ]מדרנה קילומטר 60כ־ .בלוב כפר * Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

152 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהועלתה בניו יורק הצגת פנטומימה ושמה הכנות לתפיסתה מחדש שלהפריגטה פילדלפיהסטיבן דקטור ואנשיו הפכו השפלה לאקט של גבורה. לדידו של ַּ ג׳פרסון, לשינוי הזה בזרם נודעה גם משמעות מעשית. כפי שאמר ֶּ קונסול ב ֶּרברי אחד למדיסון, שריפת הפילדלפיה מתחת למבצרי הפאשא ]...[ היא המאורע היחיד שאילץ אותם להביט באופי האמריקאי]7[ זו הייתה התקדמות, סימן שהעיד באיחור רב שכוחות בכבוד הראוי״.אמריקאיים יכולים להיות גורם חשוב באזור.אם לא שלום, אז הפצצהבינתיים, בצידו האחר של האוקיינוס, החליט קומודור פרבל לתת לשלום עוד הזדמנות, וקיווה להשיג על ידי כך את חירותם של אנשי הפילדלדפיה. יום אחד ביוני ב־,1804 במצח נחושה, הגיעה שייטת האנטרפרייז כתצפיתניות בצד מערב, ושלח לצד מזרח את ה ֶ ויקסן אמריקאית לנמל טריפולי. קומודור פרבל הציב את הארגוֹ ס ואת יחד עם הסקורג׳, דו־תורנית שהייתה שייכת לצי הטריפוליטאי עד שנתפסה לא מכבר בידי האמריקאים. ואילו אוניית הדגל הקונסטיטיושן, מניפה דגל לבן של הפסקת אש, הפליגה אל העיר. בצהרי 13 ביוני, לאחר שהספינה הטילה עוגן במקום שעומקם של המים היה 24 ָ פתוֹ ם, שהם כ־44 מטרים, שלח פרבל את ריצ׳רד או׳בריאן בסירה אל הפאשא יוסוף קרמנלי כדי להציג בפניו את התנאים של האמריקאים לשלום. הקונסול הכללי טוביאס ליר, שנבצר ממנו לעזוב את עמדתו באלג׳יר, מינה את או׳בריאן לסגנו ולמי שיתפקד כנציגו. בעת שכלי השיט הקטן התקרב לחוף, ראה או׳בריאן אחדים מקציני הפילדלפיה מנופפים לו בכובעיהם. הוא היה יותר משמח להבטיח את חירותם עוד לפני רדת היום. 153 המטלה שפרבל הטיל על או׳בריאן הייתה פשוטה לכאורה: ”לשחרר בכופר את בני ארצנו האומללים; ואם הפאשא ירצה בכך — לעשות ]8[ ליר אישר סכום גדול יותר, אבל פרבל עמד על תנאים שנראו שלום״.לו הגיוניים: או׳בריאן הונחה להציע כופר של 40,000 דולר, לצד 10,000 דולר ”מתנה״ )כלומר, שוחד( לראש השרים ולבכירים אחרים. ]9[ אפשר לדון בהסכם שלום, אמר פרבל לאו׳בריאן, אבל ”איני יכול לשלם אפילו סנט אחד בעד שלום״.אנשיו של הפאשא הניחו לאו׳בריאן להמתין שעה תמימה על החוף. ”הרודן״, כפי שפרבל כינה את השליט הטריפוליטאי, שעדיין לא נרגע משריפת הפילדלפיה שהייתה בטווח הראייה של המצודה שלו, סירב לקבל את או׳בריאן ודחה על הסף את ההצעה שהוצגה לפניו. הוא נעלב מההצעה. הסכום היה נמוך בהרבה מזה שהוא דמיין. חוץ מזה, הוא חשד שהמניע האמיתי של האמריקאים הוא ריגול. מתוך מחשבה שאו׳בריאן אולי אוסף מודיעין על העיר ועל אמצעי ההגנה שלה, הוא סירב לאפשר לקונסול האמריקאי להיכנס לעיר, ואסר עליו להיפגש עם קפטן ביינברידג׳ או לבקר את האסירים האחרים. הוא גם סירב לקבל בגדים שפרבל ביקש לשלוח בשביל השבויים, ואנשיוהורידו את הדגל הלבן של הפסקת האש ברגע שאו׳בריאןחזר לקונסטיטיושןהמסקנה הייתה ברורה. שוב, כפי שכתב פרבל ביומנו, ”עלינו למרר את חייו של הוד אכזריותו עד שיפתח נטייה ידידותית יותר ]10[ שכנוע והושטת יד לשלום להבין את השקפת העולם שלנו״.לא צלחו. האמריקאים נדרשו לדבר עם הפאשא בסגנון שיכפה עליו להשיב בהיגיון, ופרבל היה בטוח שהפצצה יכולה להשיג את המטרה הזאת. ד מ בד 177עליות ומורדותההסתערות על דרנה בקושי החלה וכבר העמידה מרידה את המסע כולו בסכנה. אחרי שלושה ימים בלבד של צעדה לאורך החוף דרשו בעלי הגמלים שנשכרו להוליך את בהמות המשא לקבל את שכרם מראש. ולאחר שחמיד ההססן לא עשה דבר, איטון איים לנטוש את המשלחת. המורדים נרגעו, והצבא המהפכני הקטן המשיך לצעוד בקצב של כ־30קילומטרים ביום.במהלך הצעדה התפעל איטון מהמדבר היפה אך העוין. הצועדים עברו נופים מדהימים, מעשי ידי אדם או הטבע. ”עברנו על פני כמה שרידים של ביצורים עתיקים״, ציין איטון ב־14 במרס, בעת שהם חנו ברכס גבוה שציין את הגבול בין מצרים לטריפולי. המראות היו מעוררי השראה, אבל מזג האוויר פחות. הטור הארוך נתקל עד מהרה בגשמים בלתי פוסקים שבאו מהחוף והספיגו את האנשים ואת האספקה שאיתם. הטמפרטורה עלתה לקרוב ל־38 מעלות ביום, ובלילה צנחה לקור מקפיא של קרוב לאפס מעלות. מדבר לוב לא הקל את המשימה של איטון. מזמן לזמן באו בעלי הגמלים הערבים בדרישות חדשות. הם גנבו מזון וכמה מהם ערקו מהכוח. במהלך היום או׳באנון והנחתים שלו — בהופעתם המרשימה, על מדיהם הכחולים עם צווארוניהם האדומים המעוטרים בקצותיהם, ובהתנהלותם המקרינה נחישות נוקשה — סייעו במניעת מרידות נוספות. אחרי השקיעה או׳באנון זכה לפופולריות בקרב האמריקאים, הטורקים, הערבים והיוונים כאחד. הוא הביא את הכינור שלו וניגן לאנשי המחנה — ואולי בפעם הראשונה הדהדו צלילי כינור אירי ושירי עם אפלצ׳יים באדמת הטרשים של המדבר הצפון אפריקאי. אחרי כחודש של צעדה נתקל צבאו של איטון במחנה גדול של כמה אלפי בדואים. ”היינו הנוצרים הראשונים שראו אי־פעם את הפראים Black YellowMagentaCyan :Color | 15:19:00 04/27/2026 :Date | A 6 :Sig | ThomasJeffreson_Modan_52998 :Name Job האלה״, ציין איטון. בדיוק כפי שקיווה שיקרה, החל צבאו הקטן לתפוח. DfusEyalDfusEyal6

152 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהועלתה בניו יורק הצגת פנטומימה ושמה הכנות לתפיסתה מחדש שלהפריגטה פילדלפיהסטיבן דקטור ואנשיו הפכו השפלה לאקט של גבורה. לדידו של ַּ ג׳פרסון, לשינוי הזה בזרם נודעה גם משמעות מעשית. כפי שאמר ֶּ קונסול ב ֶּרברי אחד למדיסון, שריפת הפילדלפיה מתחת למבצרי הפאשא ]...[ היא המאורע היחיד שאילץ אותם להביט באופי האמריקאי]7[ זו הייתה התקדמות, סימן שהעיד באיחור רב שכוחות בכבוד הראוי״.אמריקאיים יכולים להיות גורם חשוב באזור.אם לא שלום, אז הפצצהבינתיים, בצידו האחר של האוקיינוס, החליט קומודור פרבל לתת לשלום עוד הזדמנות, וקיווה להשיג על ידי כך את חירותם של אנשי הפילדלדפיה. יום אחד ביוני ב־,1804 במצח נחושה, הגיעה שייטת האנטרפרייז כתצפיתניות בצד מערב, ושלח לצד מזרח את ה ֶ ויקסן אמריקאית לנמל טריפולי. קומודור פרבל הציב את הארגוֹ ס ואת יחד עם הסקורג׳, דו־תורנית שהייתה שייכת לצי הטריפוליטאי עד שנתפסה לא מכבר בידי האמריקאים. ואילו אוניית הדגל הקונסטיטיושן, מניפה דגל לבן של הפסקת אש, הפליגה אל העיר. בצהרי 13 ביוני, לאחר שהספינה הטילה עוגן במקום שעומקם של המים היה 24 ָ פתוֹ ם, שהם כ־44 מטרים, שלח פרבל את ריצ׳רד או׳בריאן בסירה אל הפאשא יוסוף קרמנלי כדי להציג בפניו את התנאים של האמריקאים לשלום. הקונסול הכללי טוביאס ליר, שנבצר ממנו לעזוב את עמדתו באלג׳יר, מינה את או׳בריאן לסגנו ולמי שיתפקד כנציגו. בעת שכלי השיט הקטן התקרב לחוף, ראה או׳בריאן אחדים מקציני הפילדלפיה מנופפים לו בכובעיהם. הוא היה יותר משמח להבטיח את חירותם עוד לפני רדת היום. 153 המטלה שפרבל הטיל על או׳בריאן הייתה פשוטה לכאורה: ”לשחרר בכופר את בני ארצנו האומללים; ואם הפאשא ירצה בכך — לעשות ]8[ ליר אישר סכום גדול יותר, אבל פרבל עמד על תנאים שנראו שלום״.לו הגיוניים: או׳בריאן הונחה להציע כופר של 40,000 דולר, לצד 10,000 דולר ”מתנה״ )כלומר, שוחד( לראש השרים ולבכירים אחרים. ]9[ אפשר לדון בהסכם שלום, אמר פרבל לאו׳בריאן, אבל ”איני יכול לשלם אפילו סנט אחד בעד שלום״.אנשיו של הפאשא הניחו לאו׳בריאן להמתין שעה תמימה על החוף. ”הרודן״, כפי שפרבל כינה את השליט הטריפוליטאי, שעדיין לא נרגע משריפת הפילדלפיה שהייתה בטווח הראייה של המצודה שלו, סירב לקבל את או׳בריאן ודחה על הסף את ההצעה שהוצגה לפניו. הוא נעלב מההצעה. הסכום היה נמוך בהרבה מזה שהוא דמיין. חוץ מזה, הוא חשד שהמניע האמיתי של האמריקאים הוא ריגול. מתוך מחשבה שאו׳בריאן אולי אוסף מודיעין על העיר ועל אמצעי ההגנה שלה, הוא סירב לאפשר לקונסול האמריקאי להיכנס לעיר, ואסר עליו להיפגש עם קפטן ביינברידג׳ או לבקר את האסירים האחרים. הוא גם סירב לקבל בגדים שפרבל ביקש לשלוח בשביל השבויים, ואנשיוהורידו את הדגל הלבן של הפסקת האש ברגע שאו׳בריאןחזר לקונסטיטיושןהמסקנה הייתה ברורה. שוב, כפי שכתב פרבל ביומנו, ”עלינו למרר את חייו של הוד אכזריותו עד שיפתח נטייה ידידותית יותר ]10[ שכנוע והושטת יד לשלום להבין את השקפת העולם שלנו״.לא צלחו. האמריקאים נדרשו לדבר עם הפאשא בסגנון שיכפה עליו להשיב בהיגיון, ופרבל היה בטוח שהפצצה יכולה להשיג את המטרה הזאת. 176פרק 15נַ צח במדבר או מּוּת במדברתם ונשלם, הסהר המקורנן נופל! דגל הכוכבים מתנופף מעל החומות ההרוסות!ג׳ון גרינליף ויטייר, ”דרנה״ )1850(6- במרס 1805 יצאה השיירה לדרך. 400 אנשים יצאו ֶּ מאלכסנדריה ומטרתם — לשנות את תולדות החוף הב ֶּרברי. ביניהם היו רק עשרה אמריקאים: איטון, לוטננט או'באנון, צוער אחד, נחת בדרגת סמל ושישה נחתים טוראים. חמיד הביא תשעים טריפוליטאים, וכל השאר היו שכירי חרב, רובם יוונים וערבים. זו הייתה שיירה ארוכה, מונהגת בשורותיה הקדמיות ביעילות צבאית, ומידרדרת בהמשך עד בהמות המשא שבמאסף. ויליאם איטון, שהכתיר את עצמו בינתיים ל״גנרל ומפקד כוחות היבשה״, צעד בגאווה במדים הדורים שעיצב בעצמו: כותפות על הכתפיים, כובע מעוטר בתחרה לראשו, כפתורים וסיכות פליז מצוחצחים. אחת המערכות הצבאיות המוזרות אך היעילות ביותר ב בהיסטוריה של אמריקה החלה, בפיקודו של גנרל איטון.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

151 ג׳פרסון הלך לקונגרס, וטען שם שהלקח מן החדשות הרעות הוא חיזוק נוסף של עוצמת האש. בתוך שבוע הוא קיבל אישור לספק לצי, במימון של מיליון דולר, ספינות תותחים חכורות ושתי ספינות חדשות. בנוסף לכך נחקק חוק להעלאת דמי המכס ב־5 2 אחוזים, להקמת ”קרן הים התיכון״ למימון המלחמה. בית הנבחרים אישר פה אחד את הצעדים האלה, ובו ביום אישר אותם גם הסנאט ברוב של עשרים נגד חמישה.ארבע פריגטות נוספות הצטוו להפליג לים התיכון. כאשר כמעט כל צי ארצות הברית שירת בים התיכון או היה בדרכו אליו, הייתה כוונתו של ג׳פרסון ”לא להשאיר שום ספק כי בדעתנו לכפות על האויב לקבל את התנאים שלנו, ולבדוק ביסודיות כל נטייה עוינת כלפינו שעלולה לקנן ]4[ נדרש עוד זמן להכשרת ֶּ בליבה של כל אחת מהמדינות הב ֶּרבריוֹ ת״.ארבע הספינות — פרזידנט, קונגרס, אסקס וקונסטליישן — ולציודן. מכיוון שכך, השייטת האחרונה, שכללה ספינות ותיקות, חזרה לאזור רק בקיץ, אבל כוחו של הצי האמריקאי גויס סוף־סוף במלואו. מאחורי הקלעים ניסה מזכיר המדינה מדיסון להפיג את דאגת המשפחות של 307 השבויים אנשי הפילדלפיה, והביע את ”אהדת הממשלה״ להן. עם זאת, הוא לא הבטיח דבר. לממשלת ארצות הברית לא הייתה שום כוונה לקנות בקרוב את חירותם של השבויים, ”משום ֶּ שמדינות ב ֶּרבריוֹ ת אחרות, ואפילו טריפולי, עלולות לראות בכך עידוד ]5[לחזור על המעשה התוקפני הזה״.ואז, כרעם ביום בהיר, חשמלו את וושינגטון החדשות על הפשיטה המוצלחת של דקטור. השמועה על שריפת הפילדלפיה כבר זעזעה את אירופה, ולורד הוריישיו נלסון אף כינה את המבצע ”הפעולה הנועזת ]6[ לשמע החדשות מיהר ג׳פרסון להעלות את והמרהיבה ביותר בזמננו״.הלוטננט האמיץ שלו לדרגת קפטן )אם כי לדקטור נודע דבר קידומו רק בספטמבר(, והקונגרס המליץ להעניק לדקטור חרב טקסית ולאנשיו מענק בגובה שני חודשי שכר. המדינה כולה חגגה. בתחילת יוני 154 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליויליאם איטון, סוכן חשאיבינתיים, בבית, החדשות על הפילדלפיה היו טובות לפרויקט המחמד של ויליאם איטון. אחרי גירושו בפקודת הביי של תוניס בתחילת מרס 1803 חזר איטון לארצות הברית, ולאחר שהגיע בחודש מאי לבוסטון הוא המשיך בדרכו לברימפילד, מסצ׳וסטס, שם המתינה לו אשתו. ארבע וחצי שנים הפריד ביניהם אוקיינוס, אבל כבר ביוני הוא צעד ברחובות הבירה וושינגטון, ו״הפציר בממשל לנקוט אמצעים נוקשים ]11[יותר נגד טריפולי״.יותר מכל דבר אחר איטון רצה לשכנע את בעלי הכוח בוושינגטון לתמוך בתוכניתו להדיח את הפאשא יוסוף ולהושיב במקומו על כס המלוכה של טריפולי את חמיד קרמנלי. הוא רצה גם לעמוד בראש משלחת שתגיע לאלכסנדריה, תחבור אל חמיד ותצעד לדרנה בהתאם לתוכניתו של פרבל. איטון היה הכוח המניע בצד האמריקאי, ובין השאר כתב ליושב ראש בית הנבחרים ונפגש עם מזכיר המדינה מדיסון. בפגישה עם הקבינט של הנשיא התרשם איטון שג׳פרסון היה ”מנומס״ והתובע הכללי ”רציני״, שעה שהוא ניסה לשכנע אותם בנחיצותה של פעולת ]12[ מזכיר המלחמה היה ספקן, אבל ֶּ תגמול כמענה לתוקפנות הב ֶּרברית.מזכיר הצי, רוברט סמית, השתכנע. איטון, שנטה לאופטימיות זהירה, ַ הזמין לעצמו סימיטר, חרב מעוקלת מהפלדה הספרדית המשובחת ביותר. הוא הזמין גם אוהלים, אוכפים וציוד לבישול. הוא רצה להיות ]13[מוכן.לאיטון היה לפחות בעל ברית אחד — פרבל — אבל זמן־מה דבר לא קרה. עם תום מושב הקונגרס איטון נסע צפונה ועשה את רוב הקיץ והסתיו בעבודה קשה בחווה שלו בניו אינגלנד, אבל במושב הבא של הקונגרס הוא היה שוב בוושינגטון. אף שבתחילה הוא נתקל באדישות מצד רבים מהאנשים שפגש, החדשות על אובדנה של הפילדלפיה היטו את כף המאזניים. לפתע נמצאו בוושינגטון אוזניים קשובות ח ח 175חתימותיהם של איטון ושל חמיד. העדים למעמד היו פרסלי או׳באנון והקונסול הבריטי. משנחתם ההסכם, התוכנית שוויליאם איטון גיבש במשך יותר משלוש שנים עמדה לצאת לפועל. עכשיו, לאחר שכתשה את טריפולי מהים, עמדה אמריקה להשתתף בהתקפה מהיבשה. איטון וחמיד ֵ יגייסו צבא של שכירי חרב, שיחד עם הנחתים יצא לצעדה היסטורית של יותר מ־750 ַ קילומטרים של מדבר סלעי אל ד ָרנה, העיר השנייה ֶּ בגודלה בטריפולי. משתיפול דרנה הם יצעדו מערבה לבנגזי, יכבשו את העיר, ואחר כך יעשו את 600 הקילומטרים האחרונים בספינות קרב אמריקאיות לטריפולי. זו הייתה תוכנית נועזת, אך חרף ספקותיהם של ליר ואחרים, איטון היה בטוח בהצלחתה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

150פרק 13הקרב על טריפוליקרב פנים אל פנים אינו משחק ילדים; זה הרוג או היהרג.]1[לוטננט סטיבן דקטורברו יותר מארבעה חודשים עד שמישהו בוושינגטון ידע משהו על גורלה של הפילדלפיה. מאז הסתיו הקודם של 1803 הצטברו דברי דואר במלטה: מכתבים של מלחים הביתה, שדרים מפרבל ותכתובות קונסולריות. רק בתחילת פברואר, לאחר שקומודור פרבל נתקל במצבור דברי הדואר שהיה באחריותו של קונסול לשעבר בטריפולי שלא ידע אנגלית, החלו ארבעת השקים של דברי הדואר ]2[שהתעכבו ימים רבים את מסעם הטרנס־אטלנטי.פירוש הדבר היה שהנשיא ג׳פרסון שמע על הטבעת הפילדלפיה — אבל לא על שריפתה המכוונת — ב־19 במרס .1804 ומכאן שבחורף השלישי ברציפות, חרף מאמציו הכנים של פרבל, הגיעו לוושינגטון רק ֶּ חדשות רעות מהחוף הב ֶּרברי. יריביו הפוליטיים של ג׳פרסון השתמשו בחדשות על תפיסתה של הפריגטה כדי לחבוט בנשיא. הניו יורק איוונינג פוסט של אלכסנדר המילטון הגדיר זאת בשלהי מרס במילים ֶ”לקח מעשי לכלכלה של ג׳פרסון״. אילו היו עוד ספינות בים התיכון, נכתב בהמשך, ]3[ במקום לחלוק על הטענה הזאת, היה אפשר למנוע את האובדן.ע155 יותר לרעיונות שלו. ב־30 במרס ,1804 אחד־עשר יום לאחר שהגיעו אל חופי אמריקה החדשות המזעזעות על תפיסת הפריגטה )אך לא על הטבעתה(, נקרא איטון ”לקבל על עצמו את ניהול ההתמודדות עם ]14[ֶּ בעיית החוף הב ֶּרברי״.בקיץ הארוך והדביק שבא אחרי כן ידעה האומה הצעירה אירועים ֶ רבים. משלחת מחקר בראשות מריוודר לואיס וויליאם קלארק החלה את מסעה במעלה נהר המיזורי, לחקור את השטחים שרכשה ארצות הברית בעסקת לואיזיאנה. דו־קרב בין שני יריבים פוליטיים ואישיים, ַ סגן הנשיא א ֶּ רוֹ ן בר ומזכיר האוצר לשעבר אלכסנדר המילטון, הסתיים במותו של המילטון. המלחמה שניהל נפוליאון באירופה הכניסה את משרד החוץ של אמריקה למצב של חוסר ודאות.אשר לנשיא ג׳פרסון, הוא התמודד עם טרגדיה פרטית משלו. מרי חביבתו, שבעבר הרחוק הוא כינה ”פולי״ ושביטחונה בלב ים הפך את ֶּ בעיית הפיראטיות הב ֶּרברית לעניין אישי, מתה בלידה באפריל. אביה ובעלה היו שניהם ליד ערש הדווי שלה, והיא נקברה ליד אמה באחוזת מונטיצ׳לו. ג׳פרסון הושפע מאוד ממותה של פולי. ”אובדני אכן רב״, הוא כתב ביוני לידיד. ”אחרים אולי מאבדים מעושרם, אבל אני, מהמעט שהיה לי, אפילו מזה איבדתי יותר ממחצית. התקווה שליוותה אותי ַ כשנשאתי את עיני אל הרגע שאפקיד את חובותי הציבוריות בידיים צעירות ממני, הייתה שאפרוש אל נועם הבית והמשפחה — שם יתחיל ]15[המסע האחרון של חיי — נגוזה להוותי״.ג׳פרסון התקרב לסוף הקדנציה הראשונה שלו כנשיא ונשא את עיניו לקדנציה שנייה, אבל תשוקתו לחיים ולהנהגה כבתה עם מותה של מרי. הגברת הראשונה לשעבר, אביגיל אדמס, אשת ידידו ויריבו של ג׳פרסון, ג׳ון אדמס, שברה את השתיקה בת השנים שבין שתי המשפחות בשליחת מכתב תנחומים נוגע ללב. המחווה, כפי שהתברר בהמשך, הייתה צעד ראשון בשיקום הידידות שנפגעה כל כך במהלך הבחירות עתירות המחלוקות של 1800174 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהפאשא לשעבר של טריפולי היה מוכן לצאת לדרך, והיה בטוח ]5[ ויליאם איטון וחמיד ”שאלוהים יעזור לנו להביא שלום ושלווה״.קרמנלי, שנפגשו קודם בתוניס, חברו שוב מחוץ לקהיר. זה קרה ב־5בפברואר 1805חמיד לא הרשים איש בהופעתו החיצונית. לחייו היו מחוטטות, וסנטרו ושפתיו הסתתרו מתחת לזקן ארוך. קצין צי אמריקאי אחד שפגש אותו קבע, שחמיד הוא ”טיפוס רך אופי וחביב, שינהג בנו בידידות ]6[ אבל אף שהיה אדם סימפטי, חמיד היה ובשלום המיוחלים ביותר״.חסר כוח משיכה ראוי לשמו, ואיש לא תיאר אותו כלוחם. כשאחיו תפס את השלטון ב־,1795 חמיד נראה כמי שאינו מסוגל להשיב מלחמה, וקרוב לעשור אחרי כן הוא עדיין חי בגלות, בנפרד מאשתו וארבעת ילדיו, שנשארו כלואים במעצר בית בטריפולי.אבל היה גם יתרון בהססנות ובחוסר ההשראה של חמיד. איטון ראה בפאשא המודח אדם שניתן לשכנע אותו ולעצב אותו. כך או כך, קודם שיכלו לצאת למשימה הגדולה שאיטון חזה, היה צריך להשלים עוד משא ומתן עדין אחד. איטון, שקיבל על עצמו לייצג את ארצות הברית של אמריקה, פתח בשיחות עם הפאשא לשעבר על ההתחייבויות ההדדיות שלהם. חמיד היה צריך להיות בטוח שהאמריקאים אכן יתמכו בו, ואילו איטון היה זקוק לבטחונות לכך שחמיד יתייחס יפה לאמריקאים לאחר שיעלה לשלטון בטריפולי. השיחות שלהם הניבו הסכם רשמי.ההסכם נפתח בשורה אחת — ”אלוהים הוא אינסופי״ — ואחריה שבועת ידידות בין ממשלת ארצות הברית והממשלה שתוקם בהנהגתו של חמיד. ההסכם קבע כי ארצות הברית תספק את הכוח, את המימון ואת האספקה שיידרשו להשבתו של חמיד אל כס השלטון, ובתמורה לכך הפאשא לשעבר ולעתיד לא ידרוש שום כופר לשחרור אנשי הפילדלפיה. כמו כן הבטיח חמיד להסגיר לידי האמריקאים את יוסוף קרמנלי ואת מוראט ראיס. המסמך נשא את Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

149 העוגנות שלו, הוא תהה מהי באמת מידת הכשירות של הספינות הקטנות. בתנאים כאלה נשקפה לשתי הספינות סכנת טביעה. ובכל זאת הן הגיעו בשלום. דגלי איתות הונפו עד מהרה. הקונסטיטיושן אותתה: ”ביזנס או אנטרפרייז, האם השלמת את המשימה שהוטלה עליך?״האנשים בסיפון העליון האחורי של הפריגטה ידעו דקות אחדות של חרדה. אחר כך היה אפשר כבר לקרוא באיטיות את הדגלים המשיבים. פרבל נמלא קורת רוח גדולה למקרא המסר: ”ביזנס, השלמתי את המשימה שהוטלה עלי״156 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאבל מאורעות העולם לא יפסיקו בגלל אבלו של ג׳פרסון. ובתוך כך התקדם המסע של איטון, עם מינויו להיות איש הקשר עם חמיד. ֶּ במכתב לטוביאס ליר, הקונסול הכללי אצל הב ֶּרברים, אישר מזכיר המדינה מדיסון את התוכנית, אם כי עשה זאת בדרכו הזהירה הרגילה. ”אנחנו מוכנים לקבל על עצמנו שיתוף פעולה עם אחיו הבכור של ]16[ כתב מדיסון, וכן הורה לליר להעמיד לרשותו של פאשא טריפולי״,איטון 20,000 דולר לביצוע התוכנית. והיו עוד שינויים. הגיע הזמן לחילופי משמרות. בתום שירות עתיר ָּ זכויות וכיבודים הגיע זמנו של פרבל להיות מוחלף בקומודור סמואל ברוֹן, ששירת בשייטת הים התיכון הראשונה כמפקד הפילדלפיה, שנתיים לפני קיצה המר. בפקודות שנתן למפקד החדש אישר מזכיר הצי תוכנית שעירבה ]17[את חמיד קרמנלי, ובתוך כך הבטיח לו ש״מר איטון יסייע לך מאוד״.בתום עיכובים רבים, כאשר השייטת של קומודור ברון הפליגה מנורפוק ב־5 ביולי ,1804 אחד הנוסעים בספינת הדגל שלו היה ויליאם ֶּ איטון, שליח הצי של ארצות הברית לעוצרויות הב ֶּרבריוֹ ת. משכורתו של איטון הייתה צנועה — 1,200 דולר בשנה — ומשימתו המיידית הייתה גיוס תמיכתו הנלהבת של ברון לפני שישקיע את מרב המאמצים בתכנון ההתקפה היבשתית.הוא ידע שהוא יוצא להרפתקת חייו, אבל לא היה לו מושג לאיזה היקף של מלחמה הוא מפליג.ניצחון קטן בדרום הים התיכון, ב־3 באוגוסט ,1804 התפרץ המתח שהצטבר זה חודשים אחדים באזור הנמל של הפאשא והיה לקרב.קומודור פרבל עשה חלק ניכר מהשבוע הקודם בהתמודדות עם ים סוער ליד חוף טריפולי, שם ניסה לקיים את ההסגר שהטיל על העיר. ח ח 173נמתחה ביקורת על דיבורו הבוטה של איטון, בפגישתו עם חורשיט פאשא הוא גילה יכולת לנסח את דבריו בתחכום מרשים שהיטה את ליבו של המושל לתוכניתו. הוא החמיא למצרים, והדגיש את ההבדל בין ֶּ גדלות הנפש של המושל לבין עריצותם של הנסיכים הב ֶּרברים. הוא טען שלאסלאם ולנצרות יש הרבה מן המשותף, ורמז שהמצרים יוכלו לחבור אליו על בסיס של אמונה משותפת. ”נגעתי בזיקה שקיימת בין עקרונות האסלאם לדתם של האמריקאים. שתי הדתות מאמינות בקיומו של אל אחד ובעליונותו ]...[ שתיהן נהנות מהגשמה אוניברסלית של הומאניות, ושתיהן אוסרות שפיכות דמים מיותרת״.המושל הסכים: אכן, אלה הם עקרונות אמונתו.איטון המשיך.הוא אמר למושל שהוא מחפש את חמיד. ”אמרתי שחיפשנו במחוזו את הריבון הלגיטימי של טריפולי, שהודח בבוגדנות מכס שלטונו וגורש מארצו, מי שעל הגינותו נוכל לסמוך ולהושיב שוב על כס המלכות״. הוא הסביר שלאמריקה אין שום עניין לכבוש את טריפולי: ”איננו שולפים את חרבנו לא לכיבושים ולא לשלל, אלא כדי לממש את זכויותינו״. ארצות הברית מבקשת רק להגן על אזרחיה ועל האינטרסים שלה מהתקפה לא מוצדקת.המושל זיהה באורחו האמריקאי אח ראוי, ו״בהטיית ראשו הביע את הסכמתו והבטיח לשלוח שליחים שיחפשו את פאשא חמיד״. הנה כי כן, דבריו של איטון זיכו אותו בשותף לחיפוש אחרי חמיד. עכשיו לא נותר לו אלא להמתין שהאיש יימצא.המושל עמד במילה שלו ושלח שליחים לאזורים שבמעלה הנהר לחפש בהם את חמיד. גם איטון שלח שכיר חרב לגלות את מקום הימצאו של הנעדר. עברו שבועות אחדים עד שהשליחים איתרו את הפאשא לשעבר, וב־3 בינואר 1805 הם מסרו לו את המסר של איטון. כעבור חמישה ימים קיבל איטון את תשובתו הנלהבת של חמיד. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

157 סופה עזה חתמה את חודש יולי, ולפרבל ולספינות שתחת פיקודו היו גם דאגות חדשות. הוא ידע שארבע הספינות המלוות אותו — הסקונרים ויקסן ונאוטילוס, והפריגטות ארגוס וסירן, שחסמו את הנמל זה שבועות רבים — כשירות להפלגה. אבל הוא לא היה יכול להיות בטוח כל כך בכל הקשור לשש ספינות התותחים ושתי ספינות המרגמה המושאלות מממלכת נאפולי, שהייתה אף היא במצב מלחמה עם הפאשא. פרבל הגיע להסכמה לקבל בהשאלה את הספינות האלה עם אנשי צוות שישיטו אותן, אבל הוא לא היה בטוח שהספינות שטוחות הקוער האלה יעמדו בפגעי מזג האוויר בלב ים. אבל איכשהו הן עשו זאת, והוא החליט להעמיד אותן במבחן בקרב. כשמזג האוויר התבהר, פרבל סקר את האויב מסיפון הקונסטיטיושןבאמצעות הטלסקופ שלו עלה בידו למנות לא פחות מ־115 תותחים, שניצבו על ביצורי העיר. לתותחים אלה נוספו 19 ספינות תותחים וכמה ספינות פיראטים קטנות, וכל אלה היו מוגנים מאחורי שורה ארוכה של סלעים, שניצבו כמו חומת אבן ענקית שקועה במים בין השייטת האמריקאית בלב הים והנמל המוגן. כוח האש המשולב של האמריקאים והספינות של בעלת בריתה — 132 תותחים ושתי מרגמות — היה שווה פחות או יותר לזה של הטריפוליטאים. אבל אף שטווח האש של רוב התותחים קצרי הקנה של פרבל היה מוגבל, הקומודור היה בטוח שהוא ]18[ואנשיו יוכלו ”להרעיד לו ]לפאשא[ את החומות העתיקות שלו״.הדבר היחיד שנדרש עכשיו היה הזדמנות.ובצהרי 3 באוגוסט, פרבל זיהה סוף־סוף הזדמנות ליצור מגע עם האויב. ממקומו בים, כשלושה קילומטרים מהחוף, הוא הבחין בספינות תותחים של האויב מגיחות מאחורי מחיצת הסלעים, ויוצאות חשופות לים הפתוח. הוא פקד לתת את האות: היכונו לקרבכשהשייטת שלו נמצאה כולה בטווח שמיעת תרועת החצוצרה שלו, נתן הקומודור את הפקודות האחרונות: הספינות הדו־תורניות והסקונרים, עם ספינות התותחים אחריהן, יפליגו אל חצי הדרך למחיצת 164 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישריפה אל מתחת לסיפון. על הסיפון עצמו הם העמיסו 100 פגזים שמשקל כל אחד מהם 55 קילוגרם או 30 קילוגרם, ובנוסף פיסות ברזל ומטילים של ברזל גולמי. הספינה הפכה לפצצה צפה. התותחנים חישבו ומצאו שאחרי הצתה של פתיל השהיה, יהיו לאנשי הצוות של הספינה 11 דקות להתפנות ממנה. לחדרון בירכתיים הוכנסו חומרי בעירה מסוגים שונים. הכוונה הייתה להצית אותם כדי להרתיע את הטריפוליטאים בעת שהאמריקאים יימלטו בשתי סירות המשוטים המהירות ביותר בשייטת אל הכניסה לנמל ואל הנאוטילוסשמעבר.השייטת המשיכה להפגיז לסירוגין את טריפולי עד תחילת ספטמבר, בהמתנה לתנאים מושלמים. ואז, ב־3 בספטמבר, בשעה שמונה בערב, שטה האינטרפיד לטריפולי. שום ירח לא האיר את דרכה ומכוח רוח קלה היא החליקה חרש לכיוון הנמל. הנאוטילוס ליוותה אותה עד למרחק של כ־700 מטרים מפתח הנמל, ואחר כך נעצרה להמתין מרחוק.מפקד האינטרפיד, ריצ׳רד סומרס ואנשי צוותו היו לבדם בלילה זרוע הכוכבים. המשימה שלהם הייתה ללא ספק מסוכנת — הספינה שלהם הייתה בסופו של דבר תיבת חומרים דליקים — אבל הם נשאו מעמסה נוספת. מלאי אבק השריפה של הטריפוליטאים שחיו תחת הסגר אזל מן הסתם, מה שהעלה את החשש שאם, במקרה של חוסר מזל, האינטרפיד תיפול לידיהם, עלולים מאגרי התחמושת הגדולים שבה לשמש את הטריפוליטאים ולהאריך את המלחמה. בידיעה שדבר כזה אסור שיקרה, ביקש סומרס שבצוות האינטרפיד לא יהיה מתנדב שלא יהיה מוכן, במקרה של השתלטות של האויב על הספינה, ”להטיל גפרור למחסן ולפוצץ את עצמו יחד ]24[עם האויב״.המלחים שעל סיפונה של הנאוטילוס עקבו אחרי האינטרפיד בעת שזו עשתה את דרכה אל נמל טריפולי. בזמן שהדקות נקפו, היה נדמה 172 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכנופיה של עריקים, שאנשיה שדדו והשמידו כל דבר בעל ערך שנקרה בדרכם. בעיר אחת חשבו התושבים שהאמריקאים הם חיילים בריטים, ועד מהרה ”התקבצו סביבם בגילויי שמחה״ והבטיחו לעזור לכל צבא ]3[שיגן עליהם מכוחות בוזזים.מכתבים מהקונסול הבריטי סללו לאיטון את הדרך להתקבל ּ לפגישה אצל מושל מצרים, חו ֶ רשיט אהמט פאשא. מאחר שהדבר קרה בחודש הרמדאן — חודש קדוש של צום, שבו שום דבר מאכל אינו יכול להיות מוגש בשעות היום — הזמין המושל את איטון לבוא לפגישה אצלו בתשע בערב. איטון הובל מהקונסוליה הבריטית אל מצודת המושל בתהלוכת לפידים ובליווי משרתים, נכבדים ושישה סוסים ערביים מקושטים בפאר. הוא סקר את הצופים שהתקהלו לאורך הרחובות, מסלול של שני קילומטרים בקירוב, קהל רב ועצום שהיה ”סקרן לראות ]4[ זו הייתה קבלת פנים הולמת את האנשים שבאו מהעולם החדש״.לאורח חשוב מאוד.המושל גילה עניין רב בארצות הברית ושאל את איטון שאלות רבות על אמריקה: ”מה מצב הטריטוריה שלנו וגודלה; באיזה תאריך קיבלנו עצמאות; עם אילו מדינות אנחנו ביחסי שלום או מלחמה; מהו היקף הייצור והמסחר בארצנו וכולי וכולי״. השניים ישבו באולם גדול, דיווח איטון, ”שעלה בתפארתו על כל מה שראיתי מסוגו״. הם ישבו זה לצד זה על ספה רקומה, עטורה כריות דמשקיות, ולגמו קפה, עישנו מקטרות ואכלו שרבט.אחר כך ציווה המושל על כל הנוכחים לצאת מהחדר, ובמקום נשארו רק הוא ואיטון ומתורגמן. שיחת הנימוסים תמה כשהשליט ציין, ”ביקורך כאן בתקופה גורלית כל כך נוגע ודאי למשהו חשוב יותר מסיפוק יצר הסקרנות ותו לא״. איטון ניגש ישר לעניין. מאחר שהצרפתית של המתורגמן הטורקי הייתה טובה מהאנגלית שלו, הוא השיב בצרפתית. הוא תיאר את ”הקשרים והיחסים שלנו עם טריפולי״, והסביר שהפאשא של טריפולי הכריז על המלחמה שהאמריקאים רוצים לסיים. אף על פי שלא אחת Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

158 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהאבן. משם ישימו ספינות התותחים את פעמיהן אל החוף, ואילו ארבע הספינות הגדולות יותר יישארו במים העמוקים. הספינות המפגיזות יתפסו עמדות ממערב לעיר. הקונסטיטיושן תבוא בעקבות הספינות הקטנות יותר בכיוון הנמל, ובהינתן האות של פרבל תיפתח האש.בשתיים אחר הצהריים היו ספינות התותחים ברשות עצמן, והתקדמו לעבר הנמל על מפרשיהן ומשוטיהן. בשתיים וחצי הניפה ספינת הדגל דגל כחול, אחריו צהוב וכחול, ואז הונף הדגל השלישי והאחרון, אדום וכחול. זה היה האות להתחלת הקרב, והקונסטיטיושן, ואחריה הספינות הדו־תורניות והסקונרים הפליגו לכיוון הנמל. רבע שעה אחרי כן החלו המרגמות לרעום. ספינות המרגמות ירו קליעים חלולים, דחוסים באבק שריפה. במעופם בקשת גבוהה פנימה אל תוך העיר היו כמה שהתפוצצו באוויר, ובתוך כך פיזרו רסיסים קטלניים לכל כיוון. הטריפוליטאים השיבו אש. הקונסטיטיושן, שהייתה עכשיו במרחק קילומטר וחצי בקירוב מסוללות התותחים של טריפולי, פתחה באש תותחיה הארוכים. סוללות המצודה השתתקו לזמן־מה, כשהתותחנים שלהן תפסו מחסה מפני האש שירתה עליהם הקונסטיטיושן, אבל כשהספינה הגדולה עברה על פניהם, חידשו הטריפוליטאים את האש שלהם. ”הרגשתי ולגמרי בצדק את חסרונה של עוד פריגטה״, ציין פרבל ]19[אחרי כן.הקונסטיטיושן תפקדה היטב, חרף פגיעה של פגז אחד בתורן הראשי שלה. פגז אחר ריסק את אחד מתותחי הספינה, ורסיסיו פגעו בזרועו של אחד המלחים. פרבל, שעמד בקרבת מקום, יצא מהאירוע בלא יותר מכמה ]20[ הפריגטה הגדולה והספינות הגדולות האחרות סיפקו קרעים במדיו.חיפוי אש, אבל ליבו של הקרב פעם קרוב יותר לקו החוף, שם התנהלו קרבות של ספינת־תותחים־אל־ספינת־תותחים ופנים־אל־פנים.במקומם מאחורי חומות כלאם הגיע לאוזניהם של השבויים רק מעט מרעם התותחים. ברחובות טריפולי השתררה אנדרלמוסיה. סוף־163 במשך שבועות רבים עשה פרבל כמיטב יכולתו להציק לטריפוליטאים. השייטת שלו הפגיזה את העיר ממערב ב־7 באוגוסט, אבל התוצאות היו מאכזבות ורוב הפגזים נחתו הרחק ממצודת הפאשא. לעומת זאת, ניסיון להנחית מכה כואבת על הטריפוליטאים, הסתיים בתחילת ספטמבר בהנחתת מכה כואבת על האמריקאים ובמותם של עשרה מאנשיהם.7 באוגוסט היה גם היום שבו נודע לפרבל כי הועבר מתפקידו והוחלף על ידי קומודור ברון. פרבל נפגע, אם כי היה היגיון בהחלטה להטיל את הפיקוד על קצין אחר. הוא החליט לחזור לאמריקה מיד עם בואו של הקומודור החדש, אבל עד אז להמשיך למלא את תפקידו. בליל 24 באוגוסט הוא שלח את ספינות התותחים שלו לכתוש שוב את טריפולי. למערכות ההגנה של הפאשא נגרם נזק קל. עם זאת, פגז חדר דרך אחד מקירות חדרו של קפטן ביינברידג׳. הוא ישן כאשר רסיס של הפגז תלש את מצעי המיטה שלו. ביינברידג׳ סבל מחתכים וחבלות משברי אבנים, אבל לא מפציעות קשות, ושבועות אחדים צלע בגלל פצע עמוק בקרסול.הפגזה לילית נוספת, ב־28 באוגוסט, הטביעה ספינת תותחים אחת, אבל הואיל ותחמושתם של האמריקאים הלכה ואזלה, וברון היה צפוי להגיע בכל יום, נדרשה השייטת לאסטרטגיה חדשה. פרבל החליט שהאינטרפיד תתפוס שוב את מרכז הבמה בפעולה שהייתה עתידה להיות סצנת הסיום שלו במלחמה עם טריפולי: גם אם לא היה בכוחו לסיים את המלחמה, הוא קיווה לפחות לזעזע את הפאשא לכדי הסכמה לנהל משא ומתן.מאז נשאה את דקטור ואנשיו להשמיד את הפילדלפיה, שימשה האינטרפיד להעברת מים ואספקה מסירקוז. ואולם עכשיו החליט פרבל לשלוח את המאסטיקו לשעבר אל נמל טריפולי, לפעולה שהיא לא הייתה עתידה לחזור ממנה.פרבל פיקח אישית על הסבתה של הספינה הקטנה ל״מכונת תופת״. כשהם משתמשים בקורות עץ דחסו אנשי השייטת חמש טונות של אבק ח ח 171ַ היה תקף רק עד קהיר. הלאה יותר במעלה הנילוס שלטו מ ּמלו ּכים, צאצאי שושלת ששלטה במצרים עד כיבושה בידי העות׳מאנים ובניה שמרו גם לאחר מכן על מידה רבה של כוח. שנים ספורות לפני בואה של המשלחת האמריקאית, במהלך מלחמות נפוליאון, נאבקו צרפת ובריטניה על השליטה בארץ, וכאילו לא היה די במאבק הזה, שהסתיים בהחזרת הארץ לשלטון העות׳מאני, מצרים סבלה מרעב כתוצאה מיבולים דלים. ”למצרים אין בעל בית״, ציין איטון אחרי ימים אחדים של שהות בארץ, ”סבל דהוי ומלנכוליה מטומטמת נדבקים פה ]2[לכל דבר!״איטון הבין שהוא זקוק לעזרה מצרית אם הוא רוצה למצוא את חמיד. לפיכך הוא התיידד עם בני המקום, ועל דברי מתיקה וקפה נודע לו שהאיש שהוא מבקש נמצא הלאה יותר במעלה הנהר. עם זאת, דמו של איטון קפא בעורקיו כשנאמר לו שחמיד צירף את כוחותיו לאלה של הממלוכים, אויביה המושבעים של האימפריה העות׳מאנית. בעיה מיידית יותר הייתה הכוחות ששלטו בשפך הנילוס. ואם ימצא את חמיד, איך הוא ישלוף משם אותו ואת תומכיו, שיצטרכו במקרה כזה לעבור דרך טריטוריה עות׳מאנית? לזאת נדרשה עשייה דיפלומטית ניסית. ובכל זאת, ויליאם איטון הנחוש, האיש שהצליח לשכנע את הנשיא ואת הממשלה ואת הצי של ארצות הברית לתמוך בתוכניתו, שם פעמיו באומץ במעלה הנילוס לקהיר. שם הוא הציג שוב את עניינו — ובפעם הזאת לפני מושל מצרים. לקנות חברים במצריםהמשלחת של ויליאם איטון הפליגה דרומה, ומי הנילוס הנחו אותה הלאה, עמוק יותר אל תוך מצרים. בכל מקום נראו עדויות לחוסר היציבות הפוליטית. כפר אחד הותקף ימים אחדים קודם לכן בידי Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

159 סוף קיבל הפאשא את המלחמה הכוללת, שבשלוש השנים האחרונות הוא נראה להוט כל כך לראותה מתלקחת.***אף שהיו בנחיתות מספרית של שש לעומת תשע־עשרה, שעטו ספינות התותחים שהושאלו לאמריקאים לעבר ספינות האויב. סטיבן דקטור, שהיה ּ המפקד של אחת מספינות התותחים ומלווה בארבע ספינות תותחים אחרות )השישית שטה מאחור( ירה מטווח קרוב על שתי ספינות טריפוליטאיות עד שהן נסוגו אל מאחורי שורת סלעים שהגנה על הנמל. הספינה של דקטור, ואחריה ספינת תותחים בפיקודו של אחיו הצעיר ג׳יימס ועוד שתי ספינות תותחים, הפליגו לחפש טרף אחר ופנו אל חמש ספינות טריפוליטאיות שעגנו בפי המעבר המערבי אל הנמל. אחרי עוד סבב של ירי מהספינות האמריקאיות, נסוגו גם הספינות האלה אל הנמל פנימה.השייטת האמריקאית הקטנה הסתערה אחר כך על תשעה כלי שיט ששטו מזרחה. אף אחד מהם לא נמלט כשדקטור ואנשיו שטו לעברם וניסו להתקרב די הצורך לעלות עליהם. האמריקאים רצו להילחם באויב הטריפוליטאי בטקטיקה שלו עצמו, ולזנק על כלי השיט שלו ָ ולהיאבק פנים־אל־פנים באקדחים, חרבות וגרזינים. נראה שהטקטיקה הזו לא תפעל לטובת האמריקאים, שכן צוות אופייני של 24 אנשי צי אמריקאים היה צריך להתמודד עם עד 50 איש בספינה טריפוליטאית, אבל המספרים לא הפחידו את דקטור. ”תמיד חשבתי שנוכל לנצח אותם ]21[בשיטה שלהם, ולהשיב להם מנה אחת אפיים״, הוא כתב כעבור זמן.זמן לא רב אחרי השעה שלוש נקרתה לו ההזדמנות להוכיח שיש לביטחון שלו על מה לסמוך. ספינות התותחים סגרו על האויב והמטירו עליו אש. כשהאמריקאים התקרבו אל כלי השיט הטריפוליטאי המערבי ביותר, ירו עליהם הטריפוליטאים באקדחיהם, אבל קודם שהספיקו להטעינם מחדש הגיחו 162 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכיסו — ואל האקדח שבתוכו. כשאחז באקדח, הוא דרך אותו, הרחיק את הקנה מעצמו ולחץ על ההדק. הקליע קרע את בטנו של הטריפוליטאי והוא נפל רפוי על הסיפון.דקטור ניצח בתחרות. אבל הניצחון — ספינת התותחים הטריפוליטאית הייתה בידיו — הועם עד מהרה כשהגיעה הידיעה על מצבו של אחיו.***בארבע וחצי, כשהשגיח בשינוי בכיוון הרוח, אותת פרבל לספינות שלו לפרוש מפעילות. בתוך רבע שעה היו כל כלי השיט מחוץ לטווח הירי של התותחים הטריפוליטאיים.עם רדת הערב היו חייהם של דניאל פרייזר וג׳יימס דקטור תלויים על בלימה. חרף פצעיו שלו ישב סטיבן דקטור כל הלילה ליד אחיו. כשהאיר היום, פרייזר עדיין נאחז בחייו, אבל גופתו של ג׳יימס נקברה בים. לדברי הביוגרף של סטיבן דקטור, סטיבן אמר בעת קבורת אחיו, ”אני מעדיף לראותו מסיים את חייו בצורה כזאת מאשר ממשיך לחיות ]23[עם עננה על התנהגותו״.ג׳יימס דקטור היה האמריקאי היחיד שנהרג בקרב. 11 אמריקאים בלבד נפצעו, ודניאל פרייזר, הלוחם שהקריב את עצמו למען דקטור, החלים מפצעיו. מספר הפצועים בשורות האויב לא נודע, אבל הרוגים היו אצלו לפחות חמישים, ומספר הפצועים אולי כפול מזה. בתוך שעתיים וחצי של לחימה והפגזה איבדו הטריפוליטאים שש ספינות תותחים. סוללות החוף נפגעו במידה מסוימת, אבל חמישים קליעי המרגמה שנורו לתוך העיר פנימה גרמו נזק קל בלבד. לפרבל זה היה יום טוב, אבל רחוק מניצחון מוחלט. הוא ידע שיש צורך ביותר מקליעי מרגמה מתפוצצים ומכמה פיראטים הרוגים כדי לשכנע את הפאשא לשקול שוב אפשרות של הסכם שלום.***170 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאו׳באנון היה צעיר גמיש ורזה ואדום שיער, שהיה פופולרי כנגן כינור נמרץ, וידע לרקוד באותה מיומנות שבה הפליא לנגן בכינורו. הוא היה גם לוחם מלידה. הצעיר, שבא מליבו של אזור פיידמונט בווירג׳יניה, היה להוט להגן על האינטרסים של אמריקה באזורים אקזוטיים. המוניטין שיצא לנחתים על קשיחותם ועקשנותם, יחד עם רגש פטריוטי עז וההבטחה להרפתקאות, משכו את הצעיר הנמרץ, והוא אימץ בהתלהבות את תוכניתו של איטון. עשרת הגברים של איטון היו כמובן התחלה צנועה בלבד, אבל איטון האמין שאל הלוחמים הצעירים והמסורים האלה יתווסף בקרוב צבאו הגדול של חמיד במצרים, ושגיוס שכירי חרב יביא לחיזוק נאמניו של חמיד. הודות לשנים שעשה בצפון אפריקה, איטון הבין את ערכם של חיילים מקומיים, גברים שהסתגלו לחיים במדבר. הוא היה גם בטוח שטריפוליטאים מדוכאים רבים יתמכו בחמיד כאשר יחזור בראש צבא אל מולדתו. צוות מובחר היה בהתהוות.למצוא את העקבותאבל קודם שאיטון והנחתים שלו יכלו לעזור לחמיד, היה עליהם למצוא אותו, וב־1804 איש כמדומה לא ידע איפה סידי חמיד קרמנלי מסתתר. ביולי ,1803 כאשר נפוצה השמועה שהפאשא יוסוף שלח רוצחים ַ להתנקש בחייו של חמיד בעיר ד ָרנה, הוא נמלט על נפשו למצרים. מדיווחים שונים עלה שהפאשא לשעבר, האיש הרזה ורך הדיבור, נשאר שם. אבל היכן בדיוק? החשש מהסוכנים של אחיו אילץ אותו להיות בתנועה. נראה שהוא נעלם בחולות הסהרה.התחנה הראשונה שנבדקה בנובמבר 1804 הייתה אלכסנדריה. בהגיעם לעיר בצפון מצרים מצאו האמריקאים ארץ מפוצלת. קצינים ממוצא אלבני שלטו בשמה של האימפריה העות׳מאנית, אבל שלטונם Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

160 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהאמריקאים מממקומותיהם מאחורי דופן הספינה שלהם וזינקו על סיפונה של ספינת האויב. בתום עשר דקות עקובות מדם הרגו 19 אנשיו של דקטור 16טריפוליטאים, פצעו ,15 ולקחו את חמשת הנותרים בשבי. דקטור עצמו הוריד את דגל טריפולי. בינתיים כיוון לוטננט ג׳יימס דקטור, אחיו של סטיבן, אל הגדולה שבספינות התותחים הטריפוליטאיות, וכתש בתוך כך את האויב באש עזה. כשספינת התותחים שלו התקרבה אל המטרה, והוא ואנשיו היו בעמדת זינוק לעלות על סיפונה, הורה הקפטן הטריפוליטאי, שרבים מאנשיו נהרגו או נפצעו מאש האמריקאים, להוריד את דגל ספינתו לאות כניעה. לרגע היה בידיו של כל אחד מהאחים דקטור פרס.לאחר שהעמיד את עצמו בראש החוליה שעמדה לעלות אל ספינת האויב, עלה ג׳יימס אל סיפונו של כלי השיט הטריפוליטאי הלכוד. אלא ]22[ והלוטננט שאז ירה בו הקפטן הטריפוליטאי הבוגדני מטווח אפס,הצעיר נפגע במצחו ונפל לים; ובעת שאנשי הצוות האמריקאים משכו את מפקדם מהמים, הורה הקפטן הטריפוליטאי לאנשיו לשוט לנמל טריפולי.המעשה המחפיר הותיר קצין אמיץ מדמם על סיפון ספינתו, חייו תלויים על כף המאזניים.זמן קצר אחר כך, כשהספינה של סטיבן דקטור נתקלה בספינה של ג׳יימס, כשהיא גוררת אחריה את הספינה שלכדה, הודיעו אנשי הצוות לסטיבן שאחיו הצעיר מרחף בין חיים למוות.לפתע נעלם ריגוש הקרב מעיניו של דקטור, ואת מקומו תפס זעם קר של מי שנושא את עיניו לנקמה. הוא גייס צוות קטן של 11 אנשים ויצא לתפוס את ספינת האויב שמפקדה פעל בעורמה כזאת, כשהוא נשבע שהקפטן הרצחני לא ימצא שום רחמים כשייפול לידיו. אנשיו של דקטור, שכמה מהם השתתפו במשימת הפילדלפיה, היו נחושים ללכת אחרי 161 מנהיגם אל הגיהינום ובחזרה, והם גם הוכיחו זאת בקרב שהתנהל בהמשך. בתום שיט מהיר הם איתרו את הספינה שביקשו והסתערו עליה. דקטור תקף את מפקד ספינת האויב, שהיה גבר אימתני למראה. האמריקאי שלף רומח, מוט עץ עם ראש ברזל, נשק חביב זה כבר על חילות הרגלים לשימוש בקרב פנים אל פנים, אבל יריבו רב־העוצמה הצליח לשים יד אחת ואחר כך שתיים על מוט העץ. שני הגברים נאבקו קצרות קודם שהטריפוליטאי החזק יותר משך את הרומח מאחיזתו של דקטור.כשיריבו כיוון את נשקו־שלו נגדו, שלף דקטור את חרבו כדי לעצור את המהלומה שעמדה לנחות עליו. הוא הדף את המוט, אבל הלהב של חרבו נשבר. מיד אחרי כן כיוון הטריפוליטאי את הרומח אל ליבו של דקטור. דקטור זינק הצידה, אבל קצה הלהב חדר אל כתפו. הוא גישש אחר הרומח, וכאשר שני הגברים התגלגלו על הסיפון, הצליח דקטור לחלץ את הנשק מאחיזת יריבו ולמשוך את הלהב מפצעו. הרומח נפל ברעש הרחק מהישג ידיהם.כשידיהם ריקות המשיכו שני הגברים בהתגוששות שלהם. הטריפוליטאי הושיט את ידו אל פגיון דק שהיה תלוי על מותנו. מלח טריפוליטאי אחד, שראה את מפקדו נלחם על חייו על סיפון הספינה, הרים את חרבו כדי להנחית אותה על דקטור.האמריקאי היה חשוב כמת. אבל בשעה שהלהב המעוקל של ַ הסימיטר נע לעבר ראשו הגלוי של דקטור, זינק מלח ששמו דניאל פרייזר, ושכבר נפצע בקרב, אל מסלול הלהב כדי לספוג את המכה שנועדה למפקדו. פרייזר נפגע, ונותר עם פצע עמוק בראשו, אבל מפקדו המשיך להילחם. אף על פי שנחלש מהפציעה בכתפו, הצליח דקטור להרחיק את להב הפגיון של יריבו מצווארו. בתוך כך הוא שלח את ידו האחרת אל ח ח 169אבל לא כל הנציגים האמריקאים שפעלו בים התיכון והיו ֶּ מעורבים בענייני הב ֶּרברים חשבו שהרעיון של איטון טוב. הקונסול הכללי טוביאס ליר, הנציג החשוב ביותר באזור של מחלקת המדינה, טען שחמיד קרמנלי חסר את הכוח וההשפעה שיאפשרו לו להיות מועיל לאמריקאים. עם זאת, קשה לדעת אם ההתנגדות של ליר נבעה מספקותיו בעניין כוחו של חמיד, או מהחשש שלו שהתוכנית תצמצם את כוחו שלו. בעת כהונתו של קומודור פרבל, השפעתו של ליר על האירועים הייתה זניחה. פרבל סבר שעוצמה צבאית, ולא משא ומתן, היא המפתח לשלום, וגרם לדחיקת רגליו של ליר. עם בואו של ברון — בייחוד עכשיו, כשהקומודור רותק לפתע אל תאו בגלל מחלת כבד — ליר קיווה שתיפתח הדלת שתאפשר לו להגדיל את השפעתו, וחשש שתוכניתו של איטון, שהתבססה אף היא על הפעלת כוח צבאי ולא על משא ומתן, עלולה לסגור שוב את הדלת הזאת.נחתיםלמרות ספקותיו של קולונל ליר, תוכניתו של איטון אושרה. הוא הוסמך למצוא את חמיד, לשאת ולתת איתו, ולגייס צבא ערבי שיעזור להחזיר את הפאשא החוקי לשלטון. מצויד בפקודות אלה הפליג איטון ב־4בנובמבר 1804 למצרים על סיפונה של הארגוס. הספינה, שנבנתה לשאת 142 נוסעים, הכילה בקלות את צבאו הקטן של איטון, שכלל בשלב הזה את איטון, שני צוערים בצי ארצות הברית ושמונה נחתים של ארצות הברית.גם אם חבורתו של איטון הייתה רחוקה מלהיות הצבא שקיווה להקים, הוא עדיין טיפח את תקוותיו הגדולות — וסיבה אחת לכך הייתה ּ נוכחותם של הנחתים ומפקדם, לוטננט פֶר ּ סלי או׳באנוֹ ן. איטון היה זקוק לאנשים כאלה, לוחמים מיומנים ביבשה ובים.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

160 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהאמריקאים מממקומותיהם מאחורי דופן הספינה שלהם וזינקו על סיפונה של ספינת האויב. בתום עשר דקות עקובות מדם הרגו 19 אנשיו של דקטור 16טריפוליטאים, פצעו ,15 ולקחו את חמשת הנותרים בשבי. דקטור עצמו הוריד את דגל טריפולי. בינתיים כיוון לוטננט ג׳יימס דקטור, אחיו של סטיבן, אל הגדולה שבספינות התותחים הטריפוליטאיות, וכתש בתוך כך את האויב באש עזה. כשספינת התותחים שלו התקרבה אל המטרה, והוא ואנשיו היו בעמדת זינוק לעלות על סיפונה, הורה הקפטן הטריפוליטאי, שרבים מאנשיו נהרגו או נפצעו מאש האמריקאים, להוריד את דגל ספינתו לאות כניעה. לרגע היה בידיו של כל אחד מהאחים דקטור פרס.לאחר שהעמיד את עצמו בראש החוליה שעמדה לעלות אל ספינת האויב, עלה ג׳יימס אל סיפונו של כלי השיט הטריפוליטאי הלכוד. אלא ]22[ והלוטננט שאז ירה בו הקפטן הטריפוליטאי הבוגדני מטווח אפס,הצעיר נפגע במצחו ונפל לים; ובעת שאנשי הצוות האמריקאים משכו את מפקדם מהמים, הורה הקפטן הטריפוליטאי לאנשיו לשוט לנמל טריפולי.המעשה המחפיר הותיר קצין אמיץ מדמם על סיפון ספינתו, חייו תלויים על כף המאזניים.זמן קצר אחר כך, כשהספינה של סטיבן דקטור נתקלה בספינה של ג׳יימס, כשהיא גוררת אחריה את הספינה שלכדה, הודיעו אנשי הצוות לסטיבן שאחיו הצעיר מרחף בין חיים למוות.לפתע נעלם ריגוש הקרב מעיניו של דקטור, ואת מקומו תפס זעם קר של מי שנושא את עיניו לנקמה. הוא גייס צוות קטן של 11 אנשים ויצא לתפוס את ספינת האויב שמפקדה פעל בעורמה כזאת, כשהוא נשבע שהקפטן הרצחני לא ימצא שום רחמים כשייפול לידיו. אנשיו של דקטור, שכמה מהם השתתפו במשימת הפילדלפיה, היו נחושים ללכת אחרי 161 מנהיגם אל הגיהינום ובחזרה, והם גם הוכיחו זאת בקרב שהתנהל בהמשך. בתום שיט מהיר הם איתרו את הספינה שביקשו והסתערו עליה. דקטור תקף את מפקד ספינת האויב, שהיה גבר אימתני למראה. האמריקאי שלף רומח, מוט עץ עם ראש ברזל, נשק חביב זה כבר על חילות הרגלים לשימוש בקרב פנים אל פנים, אבל יריבו רב־העוצמה הצליח לשים יד אחת ואחר כך שתיים על מוט העץ. שני הגברים נאבקו קצרות קודם שהטריפוליטאי החזק יותר משך את הרומח מאחיזתו של דקטור.כשיריבו כיוון את נשקו־שלו נגדו, שלף דקטור את חרבו כדי לעצור את המהלומה שעמדה לנחות עליו. הוא הדף את המוט, אבל הלהב של חרבו נשבר. מיד אחרי כן כיוון הטריפוליטאי את הרומח אל ליבו של דקטור. דקטור זינק הצידה, אבל קצה הלהב חדר אל כתפו. הוא גישש אחר הרומח, וכאשר שני הגברים התגלגלו על הסיפון, הצליח דקטור לחלץ את הנשק מאחיזת יריבו ולמשוך את הלהב מפצעו. הרומח נפל ברעש הרחק מהישג ידיהם.כשידיהם ריקות המשיכו שני הגברים בהתגוששות שלהם. הטריפוליטאי הושיט את ידו אל פגיון דק שהיה תלוי על מותנו. מלח טריפוליטאי אחד, שראה את מפקדו נלחם על חייו על סיפון הספינה, הרים את חרבו כדי להנחית אותה על דקטור.האמריקאי היה חשוב כמת. אבל בשעה שהלהב המעוקל של ַ הסימיטר נע לעבר ראשו הגלוי של דקטור, זינק מלח ששמו דניאל פרייזר, ושכבר נפצע בקרב, אל מסלול הלהב כדי לספוג את המכה שנועדה למפקדו. פרייזר נפגע, ונותר עם פצע עמוק בראשו, אבל מפקדו המשיך להילחם. אף על פי שנחלש מהפציעה בכתפו, הצליח דקטור להרחיק את להב הפגיון של יריבו מצווארו. בתוך כך הוא שלח את ידו האחרת אל 168פרק 14פתיחתה של חזית חדשהמכעיס אותי עד מוות לראות טורקי עצל שרוע בנוחות על ספה רקומה, כשעבד נוצרי אחד מחזיק את מקטרתו, עבד אחר אוחז בקפה שלו, ושלישי מגרש זבובים במניפה גדולה.]1[ויליאם איטוןמשלתו של ג׳פרסון השאירה בידי אנשיה בים התיכון את ההחלטה אם לסייע לחמיד קרמנלי. הרעיון היה שהדיפלומט הראשי ומפקד השייטת — ליר וברון — יחליטו אם לאשר את תוכניתו של איטון ובכך לאפשר לו להתקדם. לפיכך, במהלך השיט הטרנס־אטלנטי שטח ויליאם איטון לפני קומודור סמואל ברון את ההנמקות לתוכניתו. ההנמקות של איטון היו מוצקות. הוא טען שרק עימות יבשתי יכפה על יוסוף להסכים לכינון יחסי שלום בתנאים של אמריקה. הוא ציין גם שהאמריקאים הבקיאים ביותר בפוליטיקה של האזור, ריצ׳רד או׳בריאן וג׳יימס קתקארט, אימצו את רעיון השבת חמיד לכס הפאשא. כשהגיעו לים התיכון הם נוכחו שזו הייתה גם דעתו של פרבל.גם אם ברון לא הבין איך בדיוק תוצא התוכנית לפועל, הוא התקשה לדחות את עצתם המשותפת של המומחים המנוסים האלה לענייני ֶּהב ֶּרברים. בחוסר רצון מסוים הוא הסכים לסייע לאיטון לצאת לחפש את הפאשא המודח.מJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

159 סוף קיבל הפאשא את המלחמה הכוללת, שבשלוש השנים האחרונות הוא נראה להוט כל כך לראותה מתלקחת.***אף שהיו בנחיתות מספרית של שש לעומת תשע־עשרה, שעטו ספינות התותחים שהושאלו לאמריקאים לעבר ספינות האויב. סטיבן דקטור, שהיה ּ המפקד של אחת מספינות התותחים ומלווה בארבע ספינות תותחים אחרות )השישית שטה מאחור( ירה מטווח קרוב על שתי ספינות טריפוליטאיות עד שהן נסוגו אל מאחורי שורת סלעים שהגנה על הנמל. הספינה של דקטור, ואחריה ספינת תותחים בפיקודו של אחיו הצעיר ג׳יימס ועוד שתי ספינות תותחים, הפליגו לחפש טרף אחר ופנו אל חמש ספינות טריפוליטאיות שעגנו בפי המעבר המערבי אל הנמל. אחרי עוד סבב של ירי מהספינות האמריקאיות, נסוגו גם הספינות האלה אל הנמל פנימה.השייטת האמריקאית הקטנה הסתערה אחר כך על תשעה כלי שיט ששטו מזרחה. אף אחד מהם לא נמלט כשדקטור ואנשיו שטו לעברם וניסו להתקרב די הצורך לעלות עליהם. האמריקאים רצו להילחם באויב הטריפוליטאי בטקטיקה שלו עצמו, ולזנק על כלי השיט שלו ָ ולהיאבק פנים־אל־פנים באקדחים, חרבות וגרזינים. נראה שהטקטיקה הזו לא תפעל לטובת האמריקאים, שכן צוות אופייני של 24 אנשי צי אמריקאים היה צריך להתמודד עם עד 50 איש בספינה טריפוליטאית, אבל המספרים לא הפחידו את דקטור. ”תמיד חשבתי שנוכל לנצח אותם ]21[בשיטה שלהם, ולהשיב להם מנה אחת אפיים״, הוא כתב כעבור זמן.זמן לא רב אחרי השעה שלוש נקרתה לו ההזדמנות להוכיח שיש לביטחון שלו על מה לסמוך. ספינות התותחים סגרו על האויב והמטירו עליו אש. כשהאמריקאים התקרבו אל כלי השיט הטריפוליטאי המערבי ביותר, ירו עליהם הטריפוליטאים באקדחיהם, אבל קודם שהספיקו להטעינם מחדש הגיחו 162 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכיסו — ואל האקדח שבתוכו. כשאחז באקדח, הוא דרך אותו, הרחיק את הקנה מעצמו ולחץ על ההדק. הקליע קרע את בטנו של הטריפוליטאי והוא נפל רפוי על הסיפון.דקטור ניצח בתחרות. אבל הניצחון — ספינת התותחים הטריפוליטאית הייתה בידיו — הועם עד מהרה כשהגיעה הידיעה על מצבו של אחיו.***בארבע וחצי, כשהשגיח בשינוי בכיוון הרוח, אותת פרבל לספינות שלו לפרוש מפעילות. בתוך רבע שעה היו כל כלי השיט מחוץ לטווח הירי של התותחים הטריפוליטאיים.עם רדת הערב היו חייהם של דניאל פרייזר וג׳יימס דקטור תלויים על בלימה. חרף פצעיו שלו ישב סטיבן דקטור כל הלילה ליד אחיו. כשהאיר היום, פרייזר עדיין נאחז בחייו, אבל גופתו של ג׳יימס נקברה בים. לדברי הביוגרף של סטיבן דקטור, סטיבן אמר בעת קבורת אחיו, ”אני מעדיף לראותו מסיים את חייו בצורה כזאת מאשר ממשיך לחיות ]23[עם עננה על התנהגותו״.ג׳יימס דקטור היה האמריקאי היחיד שנהרג בקרב. 11 אמריקאים בלבד נפצעו, ודניאל פרייזר, הלוחם שהקריב את עצמו למען דקטור, החלים מפצעיו. מספר הפצועים בשורות האויב לא נודע, אבל הרוגים היו אצלו לפחות חמישים, ומספר הפצועים אולי כפול מזה. בתוך שעתיים וחצי של לחימה והפגזה איבדו הטריפוליטאים שש ספינות תותחים. סוללות החוף נפגעו במידה מסוימת, אבל חמישים קליעי המרגמה שנורו לתוך העיר פנימה גרמו נזק קל בלבד. לפרבל זה היה יום טוב, אבל רחוק מניצחון מוחלט. הוא ידע שיש צורך ביותר מקליעי מרגמה מתפוצצים ומכמה פיראטים הרוגים כדי לשכנע את הפאשא לשקול שוב אפשרות של הסכם שלום.***167 האמריקאים עדיין התבשמו מהצלחותיהם של פרבל ודקטור, אבל מעובדה אחת הם לא יכלו להתעלם: אף על פי שניצחונותיה של אמריקה ֶּ בים זיכו אותה בכבוד ובוויתורים מצד כמה מדינות ב ֶּרבריוֹ ת, טריפולי עדיין הייתה עוינת ומנהיגיה לא הראו כל הרהורי חרטה. בחודשים שבאו אחרי שובו של פרבל, התחילו הנשיא ויועציו לתלות את תקוותיהם בתוכניתו של איטון. אולי מלחמה ביבשה, והפיכה שתתלווה לה, יפתרו סוף־סוף את הבעיה הטריפוליטאית.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

158 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהאבן. משם ישימו ספינות התותחים את פעמיהן אל החוף, ואילו ארבע הספינות הגדולות יותר יישארו במים העמוקים. הספינות המפגיזות יתפסו עמדות ממערב לעיר. הקונסטיטיושן תבוא בעקבות הספינות הקטנות יותר בכיוון הנמל, ובהינתן האות של פרבל תיפתח האש.בשתיים אחר הצהריים היו ספינות התותחים ברשות עצמן, והתקדמו לעבר הנמל על מפרשיהן ומשוטיהן. בשתיים וחצי הניפה ספינת הדגל דגל כחול, אחריו צהוב וכחול, ואז הונף הדגל השלישי והאחרון, אדום וכחול. זה היה האות להתחלת הקרב, והקונסטיטיושן, ואחריה הספינות הדו־תורניות והסקונרים הפליגו לכיוון הנמל. רבע שעה אחרי כן החלו המרגמות לרעום. ספינות המרגמות ירו קליעים חלולים, דחוסים באבק שריפה. במעופם בקשת גבוהה פנימה אל תוך העיר היו כמה שהתפוצצו באוויר, ובתוך כך פיזרו רסיסים קטלניים לכל כיוון. הטריפוליטאים השיבו אש. הקונסטיטיושן, שהייתה עכשיו במרחק קילומטר וחצי בקירוב מסוללות התותחים של טריפולי, פתחה באש תותחיה הארוכים. סוללות המצודה השתתקו לזמן־מה, כשהתותחנים שלהן תפסו מחסה מפני האש שירתה עליהם הקונסטיטיושן, אבל כשהספינה הגדולה עברה על פניהם, חידשו הטריפוליטאים את האש שלהם. ”הרגשתי ולגמרי בצדק את חסרונה של עוד פריגטה״, ציין פרבל ]19[אחרי כן.הקונסטיטיושן תפקדה היטב, חרף פגיעה של פגז אחד בתורן הראשי שלה. פגז אחר ריסק את אחד מתותחי הספינה, ורסיסיו פגעו בזרועו של אחד המלחים. פרבל, שעמד בקרבת מקום, יצא מהאירוע בלא יותר מכמה ]20[ הפריגטה הגדולה והספינות הגדולות האחרות סיפקו קרעים במדיו.חיפוי אש, אבל ליבו של הקרב פעם קרוב יותר לקו החוף, שם התנהלו קרבות של ספינת־תותחים־אל־ספינת־תותחים ופנים־אל־פנים.במקומם מאחורי חומות כלאם הגיע לאוזניהם של השבויים רק מעט מרעם התותחים. ברחובות טריפולי השתררה אנדרלמוסיה. סוף־163 במשך שבועות רבים עשה פרבל כמיטב יכולתו להציק לטריפוליטאים. השייטת שלו הפגיזה את העיר ממערב ב־7 באוגוסט, אבל התוצאות היו מאכזבות ורוב הפגזים נחתו הרחק ממצודת הפאשא. לעומת זאת, ניסיון להנחית מכה כואבת על הטריפוליטאים, הסתיים בתחילת ספטמבר בהנחתת מכה כואבת על האמריקאים ובמותם של עשרה מאנשיהם.7 באוגוסט היה גם היום שבו נודע לפרבל כי הועבר מתפקידו והוחלף על ידי קומודור ברון. פרבל נפגע, אם כי היה היגיון בהחלטה להטיל את הפיקוד על קצין אחר. הוא החליט לחזור לאמריקה מיד עם בואו של הקומודור החדש, אבל עד אז להמשיך למלא את תפקידו. בליל 24 באוגוסט הוא שלח את ספינות התותחים שלו לכתוש שוב את טריפולי. למערכות ההגנה של הפאשא נגרם נזק קל. עם זאת, פגז חדר דרך אחד מקירות חדרו של קפטן ביינברידג׳. הוא ישן כאשר רסיס של הפגז תלש את מצעי המיטה שלו. ביינברידג׳ סבל מחתכים וחבלות משברי אבנים, אבל לא מפציעות קשות, ושבועות אחדים צלע בגלל פצע עמוק בקרסול.הפגזה לילית נוספת, ב־28 באוגוסט, הטביעה ספינת תותחים אחת, אבל הואיל ותחמושתם של האמריקאים הלכה ואזלה, וברון היה צפוי להגיע בכל יום, נדרשה השייטת לאסטרטגיה חדשה. פרבל החליט שהאינטרפיד תתפוס שוב את מרכז הבמה בפעולה שהייתה עתידה להיות סצנת הסיום שלו במלחמה עם טריפולי: גם אם לא היה בכוחו לסיים את המלחמה, הוא קיווה לפחות לזעזע את הפאשא לכדי הסכמה לנהל משא ומתן.מאז נשאה את דקטור ואנשיו להשמיד את הפילדלפיה, שימשה האינטרפיד להעברת מים ואספקה מסירקוז. ואולם עכשיו החליט פרבל לשלוח את המאסטיקו לשעבר אל נמל טריפולי, לפעולה שהיא לא הייתה עתידה לחזור ממנה.פרבל פיקח אישית על הסבתה של הספינה הקטנה ל״מכונת תופת״. כשהם משתמשים בקורות עץ דחסו אנשי השייטת חמש טונות של אבק 166 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהקומודור החדשב־9 בספטמבר נראו הפרזידנט והקונסטליישן שטות מול חוף טריפולי. פרבל הורה להוריד את דגלה של הספינה שלו. עם בואו של קומודור סמואל ברון סיים פרבל רשמית את תפקידו כמפקד השייטת, ודעתו הייתה עכשיו נתונה לבית. ”לאור בואו של קומודור ברון כדי להחליף אותי בתפקידי כמפקד ]26[ עם זאת, קודם שפרש השייטת החלטתי לחזור״, כתב פרבל המדוכדך.וחזר לאמריקה, הוא עשה שעות רבות בדיונים עם מחליפו. באותם תדרוכים נכח גם ויליאם איטון, שהגיע עם ברון. נושא שיחה חביב על השלושה היה הצעתו של איטון לסייע לחמיד קרמנלי. איטון עודד את פרבל ואמר לו שהוא יכול לחזור הביתה בראש מורם. אדוארד פרבל אמנם לא נשאר בים התיכון ולא עקב אחרי המלחמה עד סיומה, אך במהלך שירותו בארצות המגרב הוא נשא ונתן עם מרוקו וכונן איתה לבסוף יחסי שלום. במהלך שירותו כקומודור, הפגינו אנשיו יכולת לחימה יוצאת דופן. אף על פי שלא עלה בידו להשיג את הניצחון הגדול המקווה, שירותו של פרבל באזור היה עוד פרק מכובד בקריירה המרשימה שלו.עם הגיעו לוושינגטון ב־4 במרס 1805 התקבל פרבל בכבוד הראוי לגיבור. למרות אכזבתו מביצועיו שלו, ההגדרה האפשרית היחידה ֶּ של הפרק הב ֶּרברי בשירותו הייתה ללא ספק הצלחה. הוא העביר את זירת המאבק לטריפולי, השמיד ספינות פיראטים ודאג שבפילדלפיה לא ייעשה שימוש נגד ארצות הברית. הנשיא, שהכיר בהישגיו, קיבל את פניו כאורח של כבוד, וקבלות פנים חגיגיות נערכו לכבודו בביתו של מזכיר המדינה, וגם בארוחות ערב חגיגיות בפילדלפיה, טרנטון ובוסטון. הקונגרס הורה להנפיק מדליה שדיוקנו יוטבע עליה. הודות ֶּ למבצעים הנועזים שיזם בחוף הב ֶּרברי, והאסטרטגיה הנבונה שנקט, הוא הפך לאגדה אמריקאית.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

157 סופה עזה חתמה את חודש יולי, ולפרבל ולספינות שתחת פיקודו היו גם דאגות חדשות. הוא ידע שארבע הספינות המלוות אותו — הסקונרים ויקסן ונאוטילוס, והפריגטות ארגוס וסירן, שחסמו את הנמל זה שבועות רבים — כשירות להפלגה. אבל הוא לא היה יכול להיות בטוח כל כך בכל הקשור לשש ספינות התותחים ושתי ספינות המרגמה המושאלות מממלכת נאפולי, שהייתה אף היא במצב מלחמה עם הפאשא. פרבל הגיע להסכמה לקבל בהשאלה את הספינות האלה עם אנשי צוות שישיטו אותן, אבל הוא לא היה בטוח שהספינות שטוחות הקוער האלה יעמדו בפגעי מזג האוויר בלב ים. אבל איכשהו הן עשו זאת, והוא החליט להעמיד אותן במבחן בקרב. כשמזג האוויר התבהר, פרבל סקר את האויב מסיפון הקונסטיטיושןבאמצעות הטלסקופ שלו עלה בידו למנות לא פחות מ־115 תותחים, שניצבו על ביצורי העיר. לתותחים אלה נוספו 19 ספינות תותחים וכמה ספינות פיראטים קטנות, וכל אלה היו מוגנים מאחורי שורה ארוכה של סלעים, שניצבו כמו חומת אבן ענקית שקועה במים בין השייטת האמריקאית בלב הים והנמל המוגן. כוח האש המשולב של האמריקאים והספינות של בעלת בריתה — 132 תותחים ושתי מרגמות — היה שווה פחות או יותר לזה של הטריפוליטאים. אבל אף שטווח האש של רוב ]18[ התותחים קצרי הקנה של פרבל היה מוגבל, הקומודור היה בטוח שהוא ואנשיו יוכלו ”להרעיד לו ]לפאשא[ את החומות העתיקות שלו״.הדבר היחיד שנדרש עכשיו היה הזדמנות.ובצהרי 3 באוגוסט, פרבל זיהה סוף־סוף הזדמנות ליצור מגע עם האויב. ממקומו בים, כשלושה קילומטרים מהחוף, הוא הבחין בספינות תותחים של האויב מגיחות מאחורי מחיצת הסלעים, ויוצאות חשופות לים הפתוח. הוא פקד לתת את האות: היכונו לקרבכשהשייטת שלו נמצאה כולה בטווח שמיעת תרועת החצוצרה שלו, נתן הקומודור את הפקודות האחרונות: הספינות הדו־תורניות והסקונרים, עם ספינות התותחים אחריהן, יפליגו אל חצי הדרך למחיצת 164 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישריפה אל מתחת לסיפון. על הסיפון עצמו הם העמיסו 100 פגזים שמשקל כל אחד מהם 55 קילוגרם או 30 קילוגרם, ובנוסף פיסות ברזל ומטילים של ברזל גולמי. הספינה הפכה לפצצה צפה. התותחנים חישבו ומצאו שאחרי הצתה של פתיל השהיה, יהיו לאנשי הצוות של הספינה 11 דקות להתפנות ממנה. לחדרון בירכתיים הוכנסו חומרי בעירה מסוגים שונים. הכוונה הייתה להצית אותם כדי להרתיע את הטריפוליטאים בעת שהאמריקאים יימלטו בשתי סירות המשוטים המהירות ביותר בשייטת אל הכניסה לנמל ואל הנאוטילוסשמעבר.השייטת המשיכה להפגיז לסירוגין את טריפולי עד תחילת ספטמבר, בהמתנה לתנאים מושלמים. ואז, ב־3 בספטמבר, בשעה שמונה בערב, שטה האינטרפיד לטריפולי. שום ירח לא האיר את דרכה ומכוח רוח קלה היא החליקה חרש לכיוון הנמל. הנאוטילוס ליוותה אותה עד למרחק של כ־700 מטרים מפתח הנמל, ואחר כך נעצרה להמתין מרחוק.מפקד האינטרפיד, ריצ׳רד סומרס ואנשי צוותו היו לבדם בלילה זרוע הכוכבים. המשימה שלהם הייתה ללא ספק מסוכנת — הספינה שלהם הייתה בסופו של דבר תיבת חומרים דליקים — אבל הם נשאו מעמסה נוספת. מלאי אבק השריפה של הטריפוליטאים שחיו תחת הסגר אזל מן הסתם, מה שהעלה את החשש שאם, במקרה של חוסר מזל, האינטרפיד תיפול לידיהם, עלולים מאגרי התחמושת הגדולים שבה לשמש את הטריפוליטאים ולהאריך את המלחמה. בידיעה שדבר כזה אסור שיקרה, ביקש סומרס שבצוות האינטרפיד לא יהיה מתנדב שלא יהיה מוכן, במקרה של השתלטות ]24[ של האויב על הספינה, ”להטיל גפרור למחסן ולפוצץ את עצמו יחד עם האויב״.המלחים שעל סיפונה של הנאוטילוס עקבו אחרי האינטרפיד בעת שזו עשתה את דרכה אל נמל טריפולי. בזמן שהדקות נקפו, היה נדמה 165 שהספינה הקטנה יותר, שבקושי נראתה באפלה, נכנסת אל תוך הנמל. אחר כך נשמעו שתי יריות. האם היו אלה יריות אזהרה מהסוללות הטריפוליטאיות? הדממה שבה לקדמותה. אנשי צוות הנאוטילוס המתינו בדריכות.במשך עשר דקות הקול היחיד שנשמע היה אוושת הגלים. ואז, ב־9:47 בערב על פי יומן הקונסטיטיושן, האירה להבה את השמים ואת המגדלים והצריחים והחומות, ומיד אחרי כן הלם קול של התפוצצות מחרישת אוזניים בספינות האמריקאיות. הדף הפיצוץ טלטל אפילו את הקונסטיטיושן, שעגנה במרחק עשרה קילומטרים מהעיר. דממה שונה ועמוקה יותר נפלה.התצפיתנים שעל הנאוטילוס אימצו את עיניהם בתקווה לראות את סומרס ואת אנשיו חותרים בשתי סירותיהם אליהם. ממקום עגינתו הרחוק יותר סקר פרבל בחשש את השמים והתפלל לזיקוק, שהיה האות המוסכם לכך שסומרס ואנשיו הצליחו לצאת בשלום מהנמל. השמים נותרו שחורים וחלקים. עם הזריחה דיווחו שלוש הספינות שפרבל שלח לעגון מול החוף שמצודת העיר נראית שלמה, ושגם הצי הטריפוליטאי נראה שלם וללא פגע.עד מהרה התגלו שרידי האינטרפיד. השדרית והצלעות היו שקועות בים ליד מחסום הסלעים. מסיבה לא ידועה )כדור צלף? ניצוץ מקרי? הצתת אבק השריפה בהוראת סומרס נוכח עליית חוליה טריפוליטאית על הספינה?( הספינה התפוצצה הרחק ממצודת הפאשא. עוד לפני שהפאשא הרשה לקפטן ביינברידג׳ לראות את השרידים של ”שישה ]25[ התברר שאין שום אנשים מרוסקים ושרופים מוטלים על החוף״,סיכוי למצוא ניצולים. הניסיון האחרון של פרבל לשכנע את הפאשא להיכנע נכשל.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

164 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישריפה אל מתחת לסיפון. על הסיפון עצמו הם העמיסו 100 פגזים שמשקל כל אחד מהם 55 קילוגרם או 30 קילוגרם, ובנוסף פיסות ברזל ומטילים של ברזל גולמי. הספינה הפכה לפצצה צפה. התותחנים חישבו ומצאו שאחרי הצתה של פתיל השהיה, יהיו לאנשי הצוות של הספינה 11 דקות להתפנות ממנה. לחדרון בירכתיים הוכנסו חומרי בעירה מסוגים שונים. הכוונה הייתה להצית אותם כדי להרתיע את הטריפוליטאים בעת שהאמריקאים יימלטו בשתי סירות המשוטים המהירות ביותר בשייטת אל הכניסה לנמל ואל הנאוטילוסשמעבר.השייטת המשיכה להפגיז לסירוגין את טריפולי עד תחילת ספטמבר, בהמתנה לתנאים מושלמים. ואז, ב־3 בספטמבר, בשעה שמונה בערב, שטה האינטרפיד לטריפולי. שום ירח לא האיר את דרכה ומכוח רוח קלה היא החליקה חרש לכיוון הנמל. הנאוטילוס ליוותה אותה עד למרחק של כ־700 מטרים מפתח הנמל, ואחר כך נעצרה להמתין מרחוק.מפקד האינטרפיד, ריצ׳רד סומרס ואנשי צוותו היו לבדם בלילה זרוע הכוכבים. המשימה שלהם הייתה ללא ספק מסוכנת — הספינה שלהם הייתה בסופו של דבר תיבת חומרים דליקים — אבל הם נשאו מעמסה נוספת. מלאי אבק השריפה של הטריפוליטאים שחיו תחת הסגר אזל מן הסתם, מה שהעלה את החשש שאם, במקרה של חוסר מזל, האינטרפיד תיפול לידיהם, עלולים מאגרי התחמושת הגדולים שבה לשמש את הטריפוליטאים ולהאריך את המלחמה. בידיעה שדבר כזה אסור שיקרה, ביקש סומרס שבצוות האינטרפיד לא יהיה מתנדב שלא יהיה מוכן, במקרה של השתלטות של האויב על הספינה, ”להטיל גפרור למחסן ולפוצץ את עצמו יחד ]24[עם האויב״.המלחים שעל סיפונה של הנאוטילוס עקבו אחרי האינטרפיד בעת שזו עשתה את דרכה אל נמל טריפולי. בזמן שהדקות נקפו, היה נדמה 165 שהספינה הקטנה יותר, שבקושי נראתה באפלה, נכנסת אל תוך הנמל. אחר כך נשמעו שתי יריות. האם היו אלה יריות אזהרה מהסוללות הטריפוליטאיות? הדממה שבה לקדמותה. אנשי צוות הנאוטילוס המתינו בדריכות.במשך עשר דקות הקול היחיד שנשמע היה אוושת הגלים. ואז, ב־9:47 בערב על פי יומן הקונסטיטיושן, האירה להבה את השמים ואת המגדלים והצריחים והחומות, ומיד אחרי כן הלם קול של התפוצצות מחרישת אוזניים בספינות האמריקאיות. הדף הפיצוץ טלטל אפילו את הקונסטיטיושן, שעגנה במרחק עשרה קילומטרים מהעיר. דממה שונה ועמוקה יותר נפלה.התצפיתנים שעל הנאוטילוס אימצו את עיניהם בתקווה לראות את סומרס ואת אנשיו חותרים בשתי סירותיהם אליהם. ממקום עגינתו הרחוק יותר סקר פרבל בחשש את השמים והתפלל לזיקוק, שהיה האות המוסכם לכך שסומרס ואנשיו הצליחו לצאת בשלום מהנמל. השמים נותרו שחורים וחלקים. עם הזריחה דיווחו שלוש הספינות שפרבל שלח לעגון מול החוף שמצודת העיר נראית שלמה, ושגם הצי הטריפוליטאי נראה שלם וללא פגע.עד מהרה התגלו שרידי האינטרפיד. השדרית והצלעות היו שקועות בים ליד מחסום הסלעים. מסיבה לא ידועה )כדור צלף? ניצוץ מקרי? הצתת אבק השריפה בהוראת סומרס נוכח עליית חוליה טריפוליטאית על הספינה?( הספינה התפוצצה הרחק ממצודת הפאשא. עוד לפני שהפאשא הרשה לקפטן ביינברידג׳ לראות את השרידים של ”שישה ]25[ התברר שאין שום אנשים מרוסקים ושרופים מוטלים על החוף״,סיכוי למצוא ניצולים. הניסיון האחרון של פרבל לשכנע את הפאשא להיכנע נכשל.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

163 במשך שבועות רבים עשה פרבל כמיטב יכולתו להציק לטריפוליטאים. השייטת שלו הפגיזה את העיר ממערב ב־7 באוגוסט, אבל התוצאות היו מאכזבות ורוב הפגזים נחתו הרחק ממצודת הפאשא. לעומת זאת, ניסיון להנחית מכה כואבת על הטריפוליטאים, הסתיים בתחילת ספטמבר בהנחתת מכה כואבת על האמריקאים ובמותם של עשרה מאנשיהם.7 באוגוסט היה גם היום שבו נודע לפרבל כי הועבר מתפקידו והוחלף על ידי קומודור ברון. פרבל נפגע, אם כי היה היגיון בהחלטה להטיל את הפיקוד על קצין אחר. הוא החליט לחזור לאמריקה מיד עם בואו של הקומודור החדש, אבל עד אז להמשיך למלא את תפקידו. בליל 24 באוגוסט הוא שלח את ספינות התותחים שלו לכתוש שוב את טריפולי. למערכות ההגנה של הפאשא נגרם נזק קל. עם זאת, פגז חדר דרך אחד מקירות חדרו של קפטן ביינברידג׳. הוא ישן כאשר רסיס של הפגז תלש את מצעי המיטה שלו. ביינברידג׳ סבל מחתכים וחבלות משברי אבנים, אבל לא מפציעות קשות, ושבועות אחדים צלע בגלל פצע עמוק בקרסול.הפגזה לילית נוספת, ב־28 באוגוסט, הטביעה ספינת תותחים אחת, אבל הואיל ותחמושתם של האמריקאים הלכה ואזלה, וברון היה צפוי להגיע בכל יום, נדרשה השייטת לאסטרטגיה חדשה. פרבל החליט שהאינטרפיד תתפוס שוב את מרכז הבמה בפעולה שהייתה עתידה להיות סצנת הסיום שלו במלחמה עם טריפולי: גם אם לא היה בכוחו לסיים את המלחמה, הוא קיווה לפחות לזעזע את הפאשא לכדי הסכמה לנהל משא ומתן.מאז נשאה את דקטור ואנשיו להשמיד את הפילדלפיה, שימשה האינטרפיד להעברת מים ואספקה מסירקוז. ואולם עכשיו החליט פרבל לשלוח את המאסטיקו לשעבר אל נמל טריפולי, לפעולה שהיא לא הייתה עתידה לחזור ממנה.פרבל פיקח אישית על הסבתה של הספינה הקטנה ל״מכונת תופת״. כשהם משתמשים בקורות עץ דחסו אנשי השייטת חמש טונות של אבק 166 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהקומודור החדשב־9 בספטמבר נראו הפרזידנט והקונסטליישן שטות מול חוף טריפולי. פרבל הורה להוריד את דגלה של הספינה שלו. עם בואו של קומודור סמואל ברון סיים פרבל רשמית את תפקידו כמפקד השייטת, ודעתו הייתה עכשיו נתונה לבית. ”לאור בואו של קומודור ברון כדי להחליף אותי בתפקידי כמפקד ]26[ עם זאת, קודם שפרש השייטת החלטתי לחזור״, כתב פרבל המדוכדך.וחזר לאמריקה, הוא עשה שעות רבות בדיונים עם מחליפו. באותם תדרוכים נכח גם ויליאם איטון, שהגיע עם ברון. נושא שיחה חביב על השלושה היה הצעתו של איטון לסייע לחמיד קרמנלי. איטון עודד את פרבל ואמר לו שהוא יכול לחזור הביתה בראש מורם. אדוארד פרבל אמנם לא נשאר בים התיכון ולא עקב אחרי המלחמה עד סיומה, אך במהלך שירותו בארצות המגרב הוא נשא ונתן עם מרוקו וכונן איתה לבסוף יחסי שלום. במהלך שירותו כקומודור, הפגינו אנשיו יכולת לחימה יוצאת דופן. אף על פי שלא עלה בידו להשיג את הניצחון הגדול המקווה, שירותו של פרבל באזור היה עוד פרק מכובד בקריירה המרשימה שלו.עם הגיעו לוושינגטון ב־4 במרס 1805 התקבל פרבל בכבוד הראוי לגיבור. למרות אכזבתו מביצועיו שלו, ההגדרה האפשרית היחידה ֶּ של הפרק הב ֶּרברי בשירותו הייתה ללא ספק הצלחה. הוא העביר את זירת המאבק לטריפולי, השמיד ספינות פיראטים ודאג שבפילדלפיה לא ייעשה שימוש נגד ארצות הברית. הנשיא, שהכיר בהישגיו, קיבל את פניו כאורח של כבוד, וקבלות פנים חגיגיות נערכו לכבודו בביתו של מזכיר המדינה, וגם בארוחות ערב חגיגיות בפילדלפיה, טרנטון ובוסטון. הקונגרס הורה להנפיק מדליה שדיוקנו יוטבע עליה. הודות ֶּ למבצעים הנועזים שיזם בחוף הב ֶּרברי, והאסטרטגיה הנבונה שנקט, הוא הפך לאגדה אמריקאית.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

162 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכיסו — ואל האקדח שבתוכו. כשאחז באקדח, הוא דרך אותו, הרחיק את הקנה מעצמו ולחץ על ההדק. הקליע קרע את בטנו של הטריפוליטאי והוא נפל רפוי על הסיפון.דקטור ניצח בתחרות. אבל הניצחון — ספינת התותחים הטריפוליטאית הייתה בידיו — הועם עד מהרה כשהגיעה הידיעה על מצבו של אחיו.***בארבע וחצי, כשהשגיח בשינוי בכיוון הרוח, אותת פרבל לספינות שלו לפרוש מפעילות. בתוך רבע שעה היו כל כלי השיט מחוץ לטווח הירי של התותחים הטריפוליטאיים.עם רדת הערב היו חייהם של דניאל פרייזר וג׳יימס דקטור תלויים על בלימה. חרף פצעיו שלו ישב סטיבן דקטור כל הלילה ליד אחיו. כשהאיר היום, פרייזר עדיין נאחז בחייו, אבל גופתו של ג׳יימס נקברה בים. לדברי הביוגרף של סטיבן דקטור, סטיבן אמר בעת קבורת אחיו, ”אני מעדיף לראותו מסיים את חייו בצורה כזאת מאשר ממשיך לחיות ]23[עם עננה על התנהגותו״.ג׳יימס דקטור היה האמריקאי היחיד שנהרג בקרב. 11 אמריקאים בלבד נפצעו, ודניאל פרייזר, הלוחם שהקריב את עצמו למען דקטור, החלים מפצעיו. מספר הפצועים בשורות האויב לא נודע, אבל הרוגים היו אצלו לפחות חמישים, ומספר הפצועים אולי כפול מזה. בתוך שעתיים וחצי של לחימה והפגזה איבדו הטריפוליטאים שש ספינות תותחים. סוללות החוף נפגעו במידה מסוימת, אבל חמישים קליעי המרגמה שנורו לתוך העיר פנימה גרמו נזק קל בלבד. לפרבל זה היה יום טוב, אבל רחוק מניצחון מוחלט. הוא ידע שיש צורך ביותר מקליעי מרגמה מתפוצצים ומכמה פיראטים הרוגים כדי לשכנע את הפאשא לשקול שוב אפשרות של הסכם שלום.***167 האמריקאים עדיין התבשמו מהצלחותיהם של פרבל ודקטור, אבל מעובדה אחת הם לא יכלו להתעלם: אף על פי שניצחונותיה של אמריקה ֶּ בים זיכו אותה בכבוד ובוויתורים מצד כמה מדינות ב ֶּרבריוֹ ת, טריפולי עדיין הייתה עוינת ומנהיגיה לא הראו כל הרהורי חרטה. בחודשים שבאו אחרי שובו של פרבל, התחילו הנשיא ויועציו לתלות את תקוותיהם בתוכניתו של איטון. אולי מלחמה ביבשה, והפיכה שתתלווה לה, יפתרו סוף־סוף את הבעיה הטריפוליטאית.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

161 מנהיגם אל הגיהינום ובחזרה, והם גם הוכיחו זאת בקרב שהתנהל בהמשך. בתום שיט מהיר הם איתרו את הספינה שביקשו והסתערו עליה. דקטור תקף את מפקד ספינת האויב, שהיה גבר אימתני למראה. האמריקאי שלף רומח, מוט עץ עם ראש ברזל, נשק חביב זה כבר על חילות הרגלים לשימוש בקרב פנים אל פנים, אבל יריבו רב־העוצמה הצליח לשים יד אחת ואחר כך שתיים על מוט העץ. שני הגברים נאבקו קצרות קודם שהטריפוליטאי החזק יותר משך את הרומח מאחיזתו של דקטור.כשיריבו כיוון את נשקו־שלו נגדו, שלף דקטור את חרבו כדי לעצור את המהלומה שעמדה לנחות עליו. הוא הדף את המוט, אבל הלהב של חרבו נשבר. מיד אחרי כן כיוון הטריפוליטאי את הרומח אל ליבו של דקטור. דקטור זינק הצידה, אבל קצה הלהב חדר אל כתפו. הוא גישש אחר הרומח, וכאשר שני הגברים התגלגלו על הסיפון, הצליח דקטור לחלץ את הנשק מאחיזת יריבו ולמשוך את הלהב מפצעו. הרומח נפל ברעש הרחק מהישג ידיהם.כשידיהם ריקות המשיכו שני הגברים בהתגוששות שלהם. הטריפוליטאי הושיט את ידו אל פגיון דק שהיה תלוי על מותנו. מלח טריפוליטאי אחד, שראה את מפקדו נלחם על חייו על סיפון הספינה, הרים את חרבו כדי להנחית אותה על דקטור.האמריקאי היה חשוב כמת. אבל בשעה שהלהב המעוקל של ַ הסימיטר נע לעבר ראשו הגלוי של דקטור, זינק מלח ששמו דניאל פרייזר, ושכבר נפצע בקרב, אל מסלול הלהב כדי לספוג את המכה שנועדה למפקדו. פרייזר נפגע, ונותר עם פצע עמוק בראשו, אבל מפקדו המשיך להילחם. אף על פי שנחלש מהפציעה בכתפו, הצליח דקטור להרחיק את להב הפגיון של יריבו מצווארו. בתוך כך הוא שלח את ידו האחרת אל 168פרק 14פתיחתה של חזית חדשהמכעיס אותי עד מוות לראות טורקי עצל שרוע בנוחות על ספה רקומה, כשעבד נוצרי אחד מחזיק את מקטרתו, עבד אחר אוחז בקפה שלו, ושלישי מגרש זבובים במניפה גדולה.]1[ויליאם איטוןמשלתו של ג׳פרסון השאירה בידי אנשיה בים התיכון את ההחלטה אם לסייע לחמיד קרמנלי. הרעיון היה שהדיפלומט הראשי ומפקד השייטת — ליר וברון — יחליטו אם לאשר את תוכניתו של איטון ובכך לאפשר לו להתקדם. לפיכך, במהלך השיט הטרנס־אטלנטי שטח ויליאם איטון לפני קומודור סמואל ברון את ההנמקות לתוכניתו. ההנמקות של איטון היו מוצקות. הוא טען שרק עימות יבשתי יכפה על יוסוף להסכים לכינון יחסי שלום בתנאים של אמריקה. הוא ציין גם שהאמריקאים הבקיאים ביותר בפוליטיקה של האזור, ריצ׳רד או׳בריאן וג׳יימס קתקארט, אימצו את רעיון השבת חמיד לכס הפאשא. כשהגיעו לים התיכון הם נוכחו שזו הייתה גם דעתו של פרבל.גם אם ברון לא הבין איך בדיוק תוצא התוכנית לפועל, הוא התקשה לדחות את עצתם המשותפת של המומחים המנוסים האלה לענייני ֶּהב ֶּרברים. בחוסר רצון מסוים הוא הסכים לסייע לאיטון לצאת לחפש את הפאשא המודח.מJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

160 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהאמריקאים מממקומותיהם מאחורי דופן הספינה שלהם וזינקו על סיפונה של ספינת האויב. בתום עשר דקות עקובות מדם הרגו 19 אנשיו של דקטור 16טריפוליטאים, פצעו ,15 ולקחו את חמשת הנותרים בשבי. דקטור עצמו הוריד את דגל טריפולי. בינתיים כיוון לוטננט ג׳יימס דקטור, אחיו של סטיבן, אל הגדולה שבספינות התותחים הטריפוליטאיות, וכתש בתוך כך את האויב באש עזה. כשספינת התותחים שלו התקרבה אל המטרה, והוא ואנשיו היו בעמדת זינוק לעלות על סיפונה, הורה הקפטן הטריפוליטאי, שרבים מאנשיו נהרגו או נפצעו מאש האמריקאים, להוריד את דגל ספינתו לאות כניעה. לרגע היה בידיו של כל אחד מהאחים דקטור פרס.לאחר שהעמיד את עצמו בראש החוליה שעמדה לעלות אל ספינת האויב, עלה ג׳יימס אל סיפונו של כלי השיט הטריפוליטאי הלכוד. אלא ]22[ והלוטננט שאז ירה בו הקפטן הטריפוליטאי הבוגדני מטווח אפס,הצעיר נפגע במצחו ונפל לים; ובעת שאנשי הצוות האמריקאים משכו את מפקדם מהמים, הורה הקפטן הטריפוליטאי לאנשיו לשוט לנמל טריפולי.המעשה המחפיר הותיר קצין אמיץ מדמם על סיפון ספינתו, חייו תלויים על כף המאזניים.זמן קצר אחר כך, כשהספינה של סטיבן דקטור נתקלה בספינה של ג׳יימס, כשהיא גוררת אחריה את הספינה שלכדה, הודיעו אנשי הצוות לסטיבן שאחיו הצעיר מרחף בין חיים למוות.לפתע נעלם ריגוש הקרב מעיניו של דקטור, ואת מקומו תפס זעם קר של מי שנושא את עיניו לנקמה. הוא גייס צוות קטן של 11 אנשים ויצא לתפוס את ספינת האויב שמפקדה פעל בעורמה כזאת, כשהוא נשבע שהקפטן הרצחני לא ימצא שום רחמים כשייפול לידיו. אנשיו של דקטור, שכמה מהם השתתפו במשימת הפילדלפיה, היו נחושים ללכת אחרי ח ח 169אבל לא כל הנציגים האמריקאים שפעלו בים התיכון והיו ֶּ מעורבים בענייני הב ֶּרברים חשבו שהרעיון של איטון טוב. הקונסול הכללי טוביאס ליר, הנציג החשוב ביותר באזור של מחלקת המדינה, טען שחמיד קרמנלי חסר את הכוח וההשפעה שיאפשרו לו להיות מועיל לאמריקאים. עם זאת, קשה לדעת אם ההתנגדות של ליר נבעה מספקותיו בעניין כוחו של חמיד, או מהחשש שלו שהתוכנית תצמצם את כוחו שלו. בעת כהונתו של קומודור פרבל, השפעתו של ליר על האירועים הייתה זניחה. פרבל סבר שעוצמה צבאית, ולא משא ומתן, היא המפתח לשלום, וגרם לדחיקת רגליו של ליר. עם בואו של ברון — בייחוד עכשיו, כשהקומודור רותק לפתע אל תאו בגלל מחלת כבד — ליר קיווה שתיפתח הדלת שתאפשר לו להגדיל את השפעתו, וחשש שתוכניתו של איטון, שהתבססה אף היא על הפעלת כוח צבאי ולא על משא ומתן, עלולה לסגור שוב את הדלת הזאת.נחתיםלמרות ספקותיו של קולונל ליר, תוכניתו של איטון אושרה. הוא הוסמך למצוא את חמיד, לשאת ולתת איתו, ולגייס צבא ערבי שיעזור להחזיר את הפאשא החוקי לשלטון. מצויד בפקודות אלה הפליג איטון ב־4בנובמבר 1804 למצרים על סיפונה של הארגוס. הספינה, שנבנתה לשאת 142 נוסעים, הכילה בקלות את צבאו הקטן של איטון, שכלל בשלב הזה את איטון, שני צוערים בצי ארצות הברית ושמונה נחתים של ארצות הברית.גם אם חבורתו של איטון הייתה רחוקה מלהיות הצבא שקיווה להקים, הוא עדיין טיפח את תקוותיו הגדולות — וסיבה אחת לכך הייתה ּ נוכחותם של הנחתים ומפקדם, לוטננט פֶר ּ סלי או׳באנוֹ ן. איטון היה זקוק לאנשים כאלה, לוחמים מיומנים ביבשה ובים.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

159 סוף קיבל הפאשא את המלחמה הכוללת, שבשלוש השנים האחרונות הוא נראה להוט כל כך לראותה מתלקחת.***אף שהיו בנחיתות מספרית של שש לעומת תשע־עשרה, שעטו ספינות התותחים שהושאלו לאמריקאים לעבר ספינות האויב. סטיבן דקטור, שהיה ּ המפקד של אחת מספינות התותחים ומלווה בארבע ספינות תותחים אחרות )השישית שטה מאחור( ירה מטווח קרוב על שתי ספינות טריפוליטאיות עד שהן נסוגו אל מאחורי שורת סלעים שהגנה על הנמל. הספינה של דקטור, ואחריה ספינת תותחים בפיקודו של אחיו הצעיר ג׳יימס ועוד שתי ספינות תותחים, הפליגו לחפש טרף אחר ופנו אל חמש ספינות טריפוליטאיות שעגנו בפי המעבר המערבי אל הנמל. אחרי עוד סבב של ירי מהספינות האמריקאיות, נסוגו גם הספינות האלה אל הנמל פנימה.השייטת האמריקאית הקטנה הסתערה אחר כך על תשעה כלי שיט ששטו מזרחה. אף אחד מהם לא נמלט כשדקטור ואנשיו שטו לעברם וניסו להתקרב די הצורך לעלות עליהם. האמריקאים רצו להילחם באויב הטריפוליטאי בטקטיקה שלו עצמו, ולזנק על כלי השיט שלו ָ ולהיאבק פנים־אל־פנים באקדחים, חרבות וגרזינים. נראה שהטקטיקה הזו לא תפעל לטובת האמריקאים, שכן צוות אופייני של 24 אנשי צי אמריקאים היה צריך להתמודד עם עד 50 איש בספינה טריפוליטאית, אבל המספרים לא הפחידו את דקטור. ”תמיד חשבתי שנוכל לנצח אותם ]21[בשיטה שלהם, ולהשיב להם מנה אחת אפיים״, הוא כתב כעבור זמן.זמן לא רב אחרי השעה שלוש נקרתה לו ההזדמנות להוכיח שיש לביטחון שלו על מה לסמוך. ספינות התותחים סגרו על האויב והמטירו עליו אש. כשהאמריקאים התקרבו אל כלי השיט הטריפוליטאי המערבי ביותר, ירו עליהם הטריפוליטאים באקדחיהם, אבל קודם שהספיקו להטעינם מחדש הגיחו 170 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאו׳באנון היה צעיר גמיש ורזה ואדום שיער, שהיה פופולרי כנגן כינור נמרץ, וידע לרקוד באותה מיומנות שבה הפליא לנגן בכינורו. הוא היה גם לוחם מלידה. הצעיר, שבא מליבו של אזור פיידמונט בווירג׳יניה, היה להוט להגן על האינטרסים של אמריקה באזורים אקזוטיים. המוניטין שיצא לנחתים על קשיחותם ועקשנותם, יחד עם רגש פטריוטי עז וההבטחה להרפתקאות, משכו את הצעיר הנמרץ, והוא אימץ בהתלהבות את תוכניתו של איטון. עשרת הגברים של איטון היו כמובן התחלה צנועה בלבד, אבל איטון האמין שאל הלוחמים הצעירים והמסורים האלה יתווסף בקרוב צבאו הגדול של חמיד במצרים, ושגיוס שכירי חרב יביא לחיזוק נאמניו של חמיד. הודות לשנים שעשה בצפון אפריקה, איטון הבין את ערכם של חיילים מקומיים, גברים שהסתגלו לחיים במדבר. הוא היה גם בטוח שטריפוליטאים מדוכאים רבים יתמכו בחמיד כאשר יחזור בראש צבא אל מולדתו. צוות מובחר היה בהתהוות.למצוא את העקבותאבל קודם שאיטון והנחתים שלו יכלו לעזור לחמיד, היה עליהם למצוא אותו, וב־1804 איש כמדומה לא ידע איפה סידי חמיד קרמנלי מסתתר. ביולי ,1803 כאשר נפוצה השמועה שהפאשא יוסוף שלח רוצחים ַ להתנקש בחייו של חמיד בעיר ד ָרנה, הוא נמלט על נפשו למצרים. מדיווחים שונים עלה שהפאשא לשעבר, האיש הרזה ורך הדיבור, נשאר שם. אבל היכן בדיוק? החשש מהסוכנים של אחיו אילץ אותו להיות בתנועה. נראה שהוא נעלם בחולות הסהרה.התחנה הראשונה שנבדקה בנובמבר 1804 הייתה אלכסנדריה. בהגיעם לעיר בצפון מצרים מצאו האמריקאים ארץ מפוצלת. קצינים ממוצא אלבני שלטו בשמה של האימפריה העות׳מאנית, אבל שלטונם Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

158 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהאבן. משם ישימו ספינות התותחים את פעמיהן אל החוף, ואילו ארבע הספינות הגדולות יותר יישארו במים העמוקים. הספינות המפגיזות יתפסו עמדות ממערב לעיר. הקונסטיטיושן תבוא בעקבות הספינות הקטנות יותר בכיוון הנמל, ובהינתן האות של פרבל תיפתח האש.בשתיים אחר הצהריים היו ספינות התותחים ברשות עצמן, והתקדמו לעבר הנמל על מפרשיהן ומשוטיהן. בשתיים וחצי הניפה ספינת הדגל דגל כחול, אחריו צהוב וכחול, ואז הונף הדגל השלישי והאחרון, אדום וכחול. זה היה האות להתחלת הקרב, והקונסטיטיושן, ואחריה הספינות הדו־תורניות והסקונרים הפליגו לכיוון הנמל. רבע שעה אחרי כן החלו המרגמות לרעום. ספינות המרגמות ירו קליעים חלולים, דחוסים באבק שריפה. במעופם בקשת גבוהה פנימה אל תוך העיר היו כמה שהתפוצצו באוויר, ובתוך כך פיזרו רסיסים קטלניים לכל כיוון. הטריפוליטאים השיבו אש. הקונסטיטיושן, שהייתה עכשיו במרחק קילומטר וחצי בקירוב מסוללות התותחים של טריפולי, פתחה באש תותחיה הארוכים. סוללות המצודה השתתקו לזמן־מה, כשהתותחנים שלהן תפסו מחסה מפני האש שירתה עליהם הקונסטיטיושן, אבל כשהספינה הגדולה עברה על פניהם, חידשו הטריפוליטאים את האש שלהם. ”הרגשתי ולגמרי בצדק את חסרונה של עוד פריגטה״, ציין פרבל ]19[אחרי כן.הקונסטיטיושן תפקדה היטב, חרף פגיעה של פגז אחד בתורן הראשי שלה. פגז אחר ריסק את אחד מתותחי הספינה, ורסיסיו פגעו בזרועו של אחד המלחים. פרבל, שעמד בקרבת מקום, יצא מהאירוע בלא יותר מכמה ]20[ הפריגטה הגדולה והספינות הגדולות האחרות סיפקו קרעים במדיו.חיפוי אש, אבל ליבו של הקרב פעם קרוב יותר לקו החוף, שם התנהלו קרבות של ספינת־תותחים־אל־ספינת־תותחים ופנים־אל־פנים.במקומם מאחורי חומות כלאם הגיע לאוזניהם של השבויים רק מעט מרעם התותחים. ברחובות טריפולי השתררה אנדרלמוסיה. סוף־ח ח 171ַ היה תקף רק עד קהיר. הלאה יותר במעלה הנילוס שלטו מ ּמלו ּכים, צאצאי שושלת ששלטה במצרים עד כיבושה בידי העות׳מאנים ובניה שמרו גם לאחר מכן על מידה רבה של כוח. שנים ספורות לפני בואה של המשלחת האמריקאית, במהלך מלחמות נפוליאון, נאבקו צרפת ובריטניה על השליטה בארץ, וכאילו לא היה די במאבק הזה, שהסתיים בהחזרת הארץ לשלטון העות׳מאני, מצרים סבלה מרעב כתוצאה מיבולים דלים. ”למצרים אין בעל בית״, ציין איטון אחרי ימים אחדים של שהות בארץ, ”סבל דהוי ומלנכוליה מטומטמת נדבקים פה ]2[לכל דבר!״איטון הבין שהוא זקוק לעזרה מצרית אם הוא רוצה למצוא את חמיד. לפיכך הוא התיידד עם בני המקום, ועל דברי מתיקה וקפה נודע לו שהאיש שהוא מבקש נמצא הלאה יותר במעלה הנהר. עם זאת, דמו של איטון קפא בעורקיו כשנאמר לו שחמיד צירף את כוחותיו לאלה של הממלוכים, אויביה המושבעים של האימפריה העות׳מאנית. בעיה מיידית יותר הייתה הכוחות ששלטו בשפך הנילוס. ואם ימצא את חמיד, איך הוא ישלוף משם אותו ואת תומכיו, שיצטרכו במקרה כזה לעבור דרך טריטוריה עות׳מאנית? לזאת נדרשה עשייה דיפלומטית ניסית. ובכל זאת, ויליאם איטון הנחוש, האיש שהצליח לשכנע את הנשיא ואת הממשלה ואת הצי של ארצות הברית לתמוך בתוכניתו, שם פעמיו באומץ במעלה הנילוס לקהיר. שם הוא הציג שוב את עניינו — ובפעם הזאת לפני מושל מצרים. לקנות חברים במצריםהמשלחת של ויליאם איטון הפליגה דרומה, ומי הנילוס הנחו אותה הלאה, עמוק יותר אל תוך מצרים. בכל מקום נראו עדויות לחוסר היציבות הפוליטית. כפר אחד הותקף ימים אחדים קודם לכן בידי Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

157 סופה עזה חתמה את חודש יולי, ולפרבל ולספינות שתחת פיקודו היו גם דאגות חדשות. הוא ידע שארבע הספינות המלוות אותו — הסקונרים ויקסן ונאוטילוס, והפריגטות ארגוס וסירן, שחסמו את הנמל זה שבועות רבים — כשירות להפלגה. אבל הוא לא היה יכול להיות בטוח כל כך בכל הקשור לשש ספינות התותחים ושתי ספינות המרגמה המושאלות מממלכת נאפולי, שהייתה אף היא במצב מלחמה עם הפאשא. פרבל הגיע להסכמה לקבל בהשאלה את הספינות האלה עם אנשי צוות שישיטו אותן, אבל הוא לא היה בטוח שהספינות שטוחות הקוער האלה יעמדו בפגעי מזג האוויר בלב ים. אבל איכשהו הן עשו זאת, והוא החליט להעמיד אותן במבחן בקרב. כשמזג האוויר התבהר, פרבל סקר את האויב מסיפון הקונסטיטיושןבאמצעות הטלסקופ שלו עלה בידו למנות לא פחות מ־115 תותחים, שניצבו על ביצורי העיר. לתותחים אלה נוספו 19 ספינות תותחים וכמה ספינות פיראטים קטנות, וכל אלה היו מוגנים מאחורי שורה ארוכה של סלעים, שניצבו כמו חומת אבן ענקית שקועה במים בין השייטת האמריקאית בלב הים והנמל המוגן. כוח האש המשולב של האמריקאים והספינות של בעלת בריתה — 132 תותחים ושתי מרגמות — היה שווה פחות או יותר לזה של הטריפוליטאים. אבל אף שטווח האש של רוב התותחים קצרי הקנה של פרבל היה מוגבל, הקומודור היה בטוח שהוא ]18[ואנשיו יוכלו ”להרעיד לו ]לפאשא[ את החומות העתיקות שלו״.הדבר היחיד שנדרש עכשיו היה הזדמנות.ובצהרי 3 באוגוסט, פרבל זיהה סוף־סוף הזדמנות ליצור מגע עם האויב. ממקומו בים, כשלושה קילומטרים מהחוף, הוא הבחין בספינות תותחים של האויב מגיחות מאחורי מחיצת הסלעים, ויוצאות חשופות לים הפתוח. הוא פקד לתת את האות: היכונו לקרבכשהשייטת שלו נמצאה כולה בטווח שמיעת תרועת החצוצרה שלו, נתן הקומודור את הפקודות האחרונות: הספינות הדו־תורניות והסקונרים, עם ספינות התותחים אחריהן, יפליגו אל חצי הדרך למחיצת 172 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליכנופיה של עריקים, שאנשיה שדדו והשמידו כל דבר בעל ערך שנקרה בדרכם. בעיר אחת חשבו התושבים שהאמריקאים הם חיילים בריטים, ועד מהרה ”התקבצו סביבם בגילויי שמחה״ והבטיחו לעזור לכל צבא ]3[שיגן עליהם מכוחות בוזזים.מכתבים מהקונסול הבריטי סללו לאיטון את הדרך להתקבל ּ לפגישה אצל מושל מצרים, חו ֶ רשיט אהמט פאשא. מאחר שהדבר קרה בחודש הרמדאן — חודש קדוש של צום, שבו שום דבר מאכל אינו יכול להיות מוגש בשעות היום — הזמין המושל את איטון לבוא לפגישה אצלו בתשע בערב. איטון הובל מהקונסוליה הבריטית אל מצודת המושל בתהלוכת לפידים ובליווי משרתים, נכבדים ושישה סוסים ערביים מקושטים בפאר. הוא סקר את הצופים שהתקהלו לאורך הרחובות, מסלול של שני קילומטרים בקירוב, קהל רב ועצום שהיה ”סקרן לראות ]4[ זו הייתה קבלת פנים הולמת את האנשים שבאו מהעולם החדש״.לאורח חשוב מאוד.המושל גילה עניין רב בארצות הברית ושאל את איטון שאלות רבות על אמריקה: ”מה מצב הטריטוריה שלנו וגודלה; באיזה תאריך קיבלנו עצמאות; עם אילו מדינות אנחנו ביחסי שלום או מלחמה; מהו היקף הייצור והמסחר בארצנו וכולי וכולי״. השניים ישבו באולם גדול, דיווח איטון, ”שעלה בתפארתו על כל מה שראיתי מסוגו״. הם ישבו זה לצד זה על ספה רקומה, עטורה כריות דמשקיות, ולגמו קפה, עישנו מקטרות ואכלו שרבט.אחר כך ציווה המושל על כל הנוכחים לצאת מהחדר, ובמקום נשארו רק הוא ואיטון ומתורגמן. שיחת הנימוסים תמה כשהשליט ציין, ”ביקורך כאן בתקופה גורלית כל כך נוגע ודאי למשהו חשוב יותר מסיפוק יצר הסקרנות ותו לא״. איטון ניגש ישר לעניין. מאחר שהצרפתית של המתורגמן הטורקי הייתה טובה מהאנגלית שלו, הוא השיב בצרפתית. הוא תיאר את ”הקשרים והיחסים שלנו עם טריפולי״, והסביר שהפאשא של טריפולי הכריז על המלחמה שהאמריקאים רוצים לסיים. אף על פי שלא אחת Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

156 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאבל מאורעות העולם לא יפסיקו בגלל אבלו של ג׳פרסון. ובתוך כך התקדם המסע של איטון, עם מינויו להיות איש הקשר עם חמיד. ֶּ במכתב לטוביאס ליר, הקונסול הכללי אצל הב ֶּרברים, אישר מזכיר המדינה מדיסון את התוכנית, אם כי עשה זאת בדרכו הזהירה הרגילה. ”אנחנו מוכנים לקבל על עצמנו שיתוף פעולה עם אחיו הבכור של ]16[ כתב מדיסון, וכן הורה לליר להעמיד לרשותו של פאשא טריפולי״,איטון 20,000 דולר לביצוע התוכנית. והיו עוד שינויים. הגיע הזמן לחילופי משמרות. בתום שירות עתיר ָּ זכויות וכיבודים הגיע זמנו של פרבל להיות מוחלף בקומודור סמואל ברוֹן, ששירת בשייטת הים התיכון הראשונה כמפקד הפילדלפיה, שנתיים לפני קיצה המר. בפקודות שנתן למפקד החדש אישר מזכיר הצי תוכנית שעירבה ]17[את חמיד קרמנלי, ובתוך כך הבטיח לו ש״מר איטון יסייע לך מאוד״.בתום עיכובים רבים, כאשר השייטת של קומודור ברון הפליגה מנורפוק ב־5 ביולי ,1804 אחד הנוסעים בספינת הדגל שלו היה ויליאם ֶּ איטון, שליח הצי של ארצות הברית לעוצרויות הב ֶּרבריוֹ ת. משכורתו של איטון הייתה צנועה — 1,200 דולר בשנה — ומשימתו המיידית הייתה גיוס תמיכתו הנלהבת של ברון לפני שישקיע את מרב המאמצים בתכנון ההתקפה היבשתית.הוא ידע שהוא יוצא להרפתקת חייו, אבל לא היה לו מושג לאיזה היקף של מלחמה הוא מפליג.ניצחון קטן בדרום הים התיכון, ב־3 באוגוסט ,1804 התפרץ המתח שהצטבר זה חודשים אחדים באזור הנמל של הפאשא והיה לקרב.קומודור פרבל עשה חלק ניכר מהשבוע הקודם בהתמודדות עם ים סוער ליד חוף טריפולי, שם ניסה לקיים את ההסגר שהטיל על העיר. ח ח 173נמתחה ביקורת על דיבורו הבוטה של איטון, בפגישתו עם חורשיט פאשא הוא גילה יכולת לנסח את דבריו בתחכום מרשים שהיטה את ליבו של המושל לתוכניתו. הוא החמיא למצרים, והדגיש את ההבדל בין ֶּ גדלות הנפש של המושל לבין עריצותם של הנסיכים הב ֶּרברים. הוא טען שלאסלאם ולנצרות יש הרבה מן המשותף, ורמז שהמצרים יוכלו לחבור אליו על בסיס של אמונה משותפת. ”נגעתי בזיקה שקיימת בין עקרונות האסלאם לדתם של האמריקאים. שתי הדתות מאמינות בקיומו של אל אחד ובעליונותו ]...[ שתיהן נהנות מהגשמה אוניברסלית של הומאניות, ושתיהן אוסרות שפיכות דמים מיותרת״.המושל הסכים: אכן, אלה הם עקרונות אמונתו.איטון המשיך.הוא אמר למושל שהוא מחפש את חמיד. ”אמרתי שחיפשנו במחוזו את הריבון הלגיטימי של טריפולי, שהודח בבוגדנות מכס שלטונו וגורש מארצו, מי שעל הגינותו נוכל לסמוך ולהושיב שוב על כס המלכות״. הוא הסביר שלאמריקה אין שום עניין לכבוש את טריפולי: ”איננו שולפים את חרבנו לא לכיבושים ולא לשלל, אלא כדי לממש את זכויותינו״. ארצות הברית מבקשת רק להגן על אזרחיה ועל האינטרסים שלה מהתקפה לא מוצדקת.המושל זיהה באורחו האמריקאי אח ראוי, ו״בהטיית ראשו הביע את הסכמתו והבטיח לשלוח שליחים שיחפשו את פאשא חמיד״. הנה כי כן, דבריו של איטון זיכו אותו בשותף לחיפוש אחרי חמיד. עכשיו לא נותר לו אלא להמתין שהאיש יימצא.המושל עמד במילה שלו ושלח שליחים לאזורים שבמעלה הנהר לחפש בהם את חמיד. גם איטון שלח שכיר חרב לגלות את מקום הימצאו של הנעדר. עברו שבועות אחדים עד שהשליחים איתרו את הפאשא לשעבר, וב־3 בינואר 1805 הם מסרו לו את המסר של איטון. כעבור חמישה ימים קיבל איטון את תשובתו הנלהבת של חמיד. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

155 יותר לרעיונות שלו. ב־30 במרס ,1804 אחד־עשר יום לאחר שהגיעו אל חופי אמריקה החדשות המזעזעות על תפיסת הפריגטה )אך לא ]14[ על הטבעתה(, נקרא איטון ”לקבל על עצמו את ניהול ההתמודדות עם ֶּ בעיית החוף הב ֶּרברי״.בקיץ הארוך והדביק שבא אחרי כן ידעה האומה הצעירה אירועים ֶ רבים. משלחת מחקר בראשות מריוודר לואיס וויליאם קלארק החלה את מסעה במעלה נהר המיזורי, לחקור את השטחים שרכשה ארצות הברית בעסקת לואיזיאנה. דו־קרב בין שני יריבים פוליטיים ואישיים, ַ סגן הנשיא א ֶּ רוֹ ן בר ומזכיר האוצר לשעבר אלכסנדר המילטון, הסתיים במותו של המילטון. המלחמה שניהל נפוליאון באירופה הכניסה את משרד החוץ של אמריקה למצב של חוסר ודאות.אשר לנשיא ג׳פרסון, הוא התמודד עם טרגדיה פרטית משלו. מרי חביבתו, שבעבר הרחוק הוא כינה ”פולי״ ושביטחונה בלב ים הפך את ֶּ בעיית הפיראטיות הב ֶּרברית לעניין אישי, מתה בלידה באפריל. אביה ובעלה היו שניהם ליד ערש הדווי שלה, והיא נקברה ליד אמה באחוזת מונטיצ׳לו. ג׳פרסון הושפע מאוד ממותה של פולי. ”אובדני אכן רב״, הוא כתב ביוני לידיד. ”אחרים אולי מאבדים מעושרם, אבל אני, מהמעט שהיה לי, אפילו מזה איבדתי יותר ממחצית. התקווה שליוותה אותי ַ כשנשאתי את עיני אל הרגע שאפקיד את חובותי הציבוריות בידיים ]15[ צעירות ממני, הייתה שאפרוש אל נועם הבית והמשפחה — שם יתחיל המסע האחרון של חיי — נגוזה להוותי״.ג׳פרסון התקרב לסוף הקדנציה הראשונה שלו כנשיא ונשא את עיניו לקדנציה שנייה, אבל תשוקתו לחיים ולהנהגה כבתה עם מותה של מרי. הגברת הראשונה לשעבר, אביגיל אדמס, אשת ידידו ויריבו של ג׳פרסון, ג׳ון אדמס, שברה את השתיקה בת השנים שבין שתי המשפחות בשליחת מכתב תנחומים נוגע ללב. המחווה, כפי שהתברר בהמשך, הייתה צעד ראשון בשיקום הידידות שנפגעה כל כך במהלך הבחירות עתירות המחלוקות של 1800174 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהפאשא לשעבר של טריפולי היה מוכן לצאת לדרך, והיה בטוח ]5[ ויליאם איטון וחמיד ”שאלוהים יעזור לנו להביא שלום ושלווה״.קרמנלי, שנפגשו קודם בתוניס, חברו שוב מחוץ לקהיר. זה קרה ב־5בפברואר 1805חמיד לא הרשים איש בהופעתו החיצונית. לחייו היו מחוטטות, וסנטרו ושפתיו הסתתרו מתחת לזקן ארוך. קצין צי אמריקאי אחד שפגש אותו קבע, שחמיד הוא ”טיפוס רך אופי וחביב, שינהג בנו בידידות ]6[ אבל אף שהיה אדם סימפטי, חמיד היה ובשלום המיוחלים ביותר״.חסר כוח משיכה ראוי לשמו, ואיש לא תיאר אותו כלוחם. כשאחיו תפס את השלטון ב־,1795 חמיד נראה כמי שאינו מסוגל להשיב מלחמה, וקרוב לעשור אחרי כן הוא עדיין חי בגלות, בנפרד מאשתו וארבעת ילדיו, שנשארו כלואים במעצר בית בטריפולי.אבל היה גם יתרון בהססנות ובחוסר ההשראה של חמיד. איטון ראה בפאשא המודח אדם שניתן לשכנע אותו ולעצב אותו. כך או כך, קודם שיכלו לצאת למשימה הגדולה שאיטון חזה, היה צריך להשלים עוד משא ומתן עדין אחד. איטון, שקיבל על עצמו לייצג את ארצות הברית של אמריקה, פתח בשיחות עם הפאשא לשעבר על ההתחייבויות ההדדיות שלהם. חמיד היה צריך להיות בטוח שהאמריקאים אכן יתמכו בו, ואילו איטון היה זקוק לבטחונות לכך שחמיד יתייחס יפה לאמריקאים לאחר שיעלה לשלטון בטריפולי. השיחות שלהם הניבו הסכם רשמי.ההסכם נפתח בשורה אחת — ”אלוהים הוא אינסופי״ — ואחריה שבועת ידידות בין ממשלת ארצות הברית והממשלה שתוקם בהנהגתו של חמיד. ההסכם קבע כי ארצות הברית תספק את הכוח, את המימון ואת האספקה שיידרשו להשבתו של חמיד אל כס השלטון, ובתמורה לכך הפאשא לשעבר ולעתיד לא ידרוש שום כופר לשחרור אנשי הפילדלפיה. כמו כן הבטיח חמיד להסגיר לידי האמריקאים את יוסוף קרמנלי ואת מוראט ראיס. המסמך נשא את Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

154 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליויליאם איטון, סוכן חשאיבינתיים, בבית, החדשות על הפילדלפיה היו טובות לפרויקט המחמד של ויליאם איטון. אחרי גירושו בפקודת הביי של תוניס בתחילת מרס 1803 חזר איטון לארצות הברית, ולאחר שהגיע בחודש מאי לבוסטון הוא המשיך בדרכו לברימפילד, מסצ׳וסטס, שם המתינה לו אשתו. ארבע וחצי שנים הפריד ביניהם אוקיינוס, אבל כבר ביוני הוא צעד ברחובות הבירה וושינגטון, ו״הפציר בממשל לנקוט אמצעים נוקשים ]11[יותר נגד טריפולי״.יותר מכל דבר אחר איטון רצה לשכנע את בעלי הכוח בוושינגטון לתמוך בתוכניתו להדיח את הפאשא יוסוף ולהושיב במקומו על כס המלוכה של טריפולי את חמיד קרמנלי. הוא רצה גם לעמוד בראש משלחת שתגיע לאלכסנדריה, תחבור אל חמיד ותצעד לדרנה בהתאם לתוכניתו של פרבל. איטון היה הכוח המניע בצד האמריקאי, ובין השאר כתב ליושב ראש בית הנבחרים ונפגש עם מזכיר המדינה מדיסון. בפגישה עם הקבינט של הנשיא התרשם איטון שג׳פרסון היה ”מנומס״ והתובע הכללי ”רציני״, שעה שהוא ניסה לשכנע אותם בנחיצותה של פעולת ]12[ מזכיר המלחמה היה ספקן, אבל ֶּ תגמול כמענה לתוקפנות הב ֶּרברית.מזכיר הצי, רוברט סמית, השתכנע. איטון, שנטה לאופטימיות זהירה, ַ הזמין לעצמו סימיטר, חרב מעוקלת מהפלדה הספרדית המשובחת ביותר. הוא הזמין גם אוהלים, אוכפים וציוד לבישול. הוא רצה להיות ]13[מוכן.לאיטון היה לפחות בעל ברית אחד — פרבל — אבל זמן־מה דבר לא קרה. עם תום מושב הקונגרס איטון נסע צפונה ועשה את רוב הקיץ והסתיו בעבודה קשה בחווה שלו בניו אינגלנד, אבל במושב הבא של הקונגרס הוא היה שוב בוושינגטון. אף שבתחילה הוא נתקל באדישות מצד רבים מהאנשים שפגש, החדשות על אובדנה של הפילדלפיה היטו את כף המאזניים. לפתע נמצאו בוושינגטון אוזניים קשובות ח ח 175חתימותיהם של איטון ושל חמיד. העדים למעמד היו פרסלי או׳באנון והקונסול הבריטי. משנחתם ההסכם, התוכנית שוויליאם איטון גיבש במשך יותר משלוש שנים עמדה לצאת לפועל. עכשיו, לאחר שכתשה את טריפולי מהים, עמדה אמריקה להשתתף בהתקפה מהיבשה. איטון וחמיד ֵ יגייסו צבא של שכירי חרב, שיחד עם הנחתים יצא לצעדה היסטורית של יותר מ־750 ַ קילומטרים של מדבר סלעי אל ד ָרנה, העיר השנייה ֶּ בגודלה בטריפולי. משתיפול דרנה הם יצעדו מערבה לבנגזי, יכבשו את העיר, ואחר כך יעשו את 600 הקילומטרים האחרונים בספינות קרב אמריקאיות לטריפולי. זו הייתה תוכנית נועזת, אך חרף ספקותיהם של ליר ואחרים, איטון היה בטוח בהצלחתה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

153 המטלה שפרבל הטיל על או׳בריאן הייתה פשוטה לכאורה: ”לשחרר בכופר את בני ארצנו האומללים; ואם הפאשא ירצה בכך — לעשות ]8[ ליר אישר סכום גדול יותר, אבל פרבל עמד על תנאים שנראו שלום״.לו הגיוניים: או׳בריאן הונחה להציע כופר של 40,000 דולר, לצד 10,000 דולר ”מתנה״ )כלומר, שוחד( לראש השרים ולבכירים אחרים. אפשר לדון בהסכם שלום, אמר פרבל לאו׳בריאן, אבל ”איני יכול לשלם ]9[אפילו סנט אחד בעד שלום״.אנשיו של הפאשא הניחו לאו׳בריאן להמתין שעה תמימה על החוף. ”הרודן״, כפי שפרבל כינה את השליט הטריפוליטאי, שעדיין לא נרגע משריפת הפילדלפיה שהייתה בטווח הראייה של המצודה שלו, סירב לקבל את או׳בריאן ודחה על הסף את ההצעה שהוצגה לפניו. הוא נעלב מההצעה. הסכום היה נמוך בהרבה מזה שהוא דמיין. חוץ מזה, הוא חשד שהמניע האמיתי של האמריקאים הוא ריגול. מתוך מחשבה שאו׳בריאן אולי אוסף מודיעין על העיר ועל אמצעי ההגנה שלה, הוא סירב לאפשר לקונסול האמריקאי להיכנס לעיר, ואסר עליו להיפגש עם קפטן ביינברידג׳ או לבקר את האסירים האחרים. הוא גם סירב לקבל בגדים שפרבל ביקש לשלוח בשביל השבויים, ואנשיוהורידו את הדגל הלבן של הפסקת האש ברגע שאו׳בריאןחזר לקונסטיטיושןהמסקנה הייתה ברורה. שוב, כפי שכתב פרבל ביומנו, ”עלינו למרר את חייו של הוד אכזריותו עד שיפתח נטייה ידידותית יותר ]10[ שכנוע והושטת יד לשלום להבין את השקפת העולם שלנו״.לא צלחו. האמריקאים נדרשו לדבר עם הפאשא בסגנון שיכפה עליו להשיב בהיגיון, ופרבל היה בטוח שהפצצה יכולה להשיג את המטרה הזאת. 176פרק 15נַ צח במדבר או מּוּת במדברתם ונשלם, הסהר המקורנן נופל! דגל הכוכבים מתנופף מעל החומות ההרוסות!ג׳ון גרינליף ויטייר, ”דרנה״ )1850(6- במרס 1805 יצאה השיירה לדרך. 400 אנשים יצאו ֶּ מאלכסנדריה ומטרתם — לשנות את תולדות החוף הב ֶּרברי. ביניהם היו רק עשרה אמריקאים: איטון, לוטננט או'באנון, צוער אחד, נחת בדרגת סמל ושישה נחתים טוראים. חמיד הביא תשעים טריפוליטאים, וכל השאר היו שכירי חרב, רובם יוונים וערבים. זו הייתה שיירה ארוכה, מונהגת בשורותיה הקדמיות ביעילות צבאית, ומידרדרת בהמשך עד בהמות המשא שבמאסף. ויליאם איטון, שהכתיר את עצמו בינתיים ל״גנרל ומפקד כוחות היבשה״, צעד בגאווה במדים הדורים שעיצב בעצמו: כותפות על הכתפיים, כובע מעוטר בתחרה לראשו, כפתורים וסיכות פליז מצוחצחים. אחת המערכות הצבאיות המוזרות אך היעילות ביותר בהיסטוריה של אמריקה החלה, בפיקודו של גנרל איטון.בJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

152 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהועלתה בניו יורק הצגת פנטומימה ושמה הכנות לתפיסתה מחדש שלהפריגטה פילדלפיהסטיבן דקטור ואנשיו הפכו השפלה לאקט של גבורה. לדידו של ַּ ג׳פרסון, לשינוי הזה בזרם נודעה גם משמעות מעשית. כפי שאמר ֶּ קונסול ב ֶּרברי אחד למדיסון, שריפת הפילדלפיה מתחת למבצרי הפאשא ]...[ היא המאורע היחיד שאילץ אותם להביט באופי האמריקאי]7[ זו הייתה התקדמות, סימן שהעיד באיחור רב שכוחות בכבוד הראוי״.אמריקאיים יכולים להיות גורם חשוב באזור.אם לא שלום, אז הפצצהבינתיים, בצידו האחר של האוקיינוס, החליט קומודור פרבל לתת לשלום עוד הזדמנות, וקיווה להשיג על ידי כך את חירותם של אנשי הפילדלדפיה. יום אחד ביוני ב־,1804 במצח נחושה, הגיעה שייטת אמריקאית לנמל טריפולי. קומודור פרבל הציב את הארגוֹ ס ואת האנטרפרייז כתצפיתניות בצד מערב, ושלח לצד מזרח את ה ֶ ויקסןיחד עם הסקורג׳, דו־תורנית שהייתה שייכת לצי הטריפוליטאי עד שנתפסה לא מכבר בידי האמריקאים. ואילו אוניית הדגל הקונסטיטיושן, מניפה דגל לבן של הפסקת אש, הפליגה אל העיר. בצהרי 13 ביוני, לאחר שהספינה הטילה עוגן במקום שעומקם של המים היה 24 ָ פתוֹ ם, שהם כ־44 מטרים, שלח פרבל את ריצ׳רד או׳בריאן בסירה אל הפאשא יוסוף קרמנלי כדי להציג בפניו את התנאים של האמריקאים לשלום. הקונסול הכללי טוביאס ליר, שנבצר ממנו לעזוב את עמדתו באלג׳יר, מינה את או׳בריאן לסגנו ולמי שיתפקד כנציגו. בעת שכלי השיט הקטן התקרב לחוף, ראה או׳בריאן אחדים מקציני הפילדלפיה מנופפים לו בכובעיהם. הוא היה יותר משמח להבטיח את חירותם עוד לפני רדת היום. ד מ בד 177עליות ומורדותההסתערות על דרנה בקושי החלה וכבר העמידה מרידה את המסע כולו בסכנה. אחרי שלושה ימים בלבד של צעדה לאורך החוף דרשו בעלי הגמלים שנשכרו להוליך את בהמות המשא לקבל את שכרם מראש. ולאחר שחמיד ההססן לא עשה דבר, איטון איים לנטוש את המשלחת. המורדים נרגעו, והצבא המהפכני הקטן המשיך לצעוד בקצב של כ־30קילומטרים ביום.במהלך הצעדה התפעל איטון מהמדבר היפה אך העוין. הצועדים עברו נופים מדהימים, מעשי ידי אדם או הטבע. ”עברנו על פני כמה שרידים של ביצורים עתיקים״, ציין איטון ב־14 במרס, בעת שהם חנו ברכס גבוה שציין את הגבול בין מצרים לטריפולי. המראות היו מעוררי השראה, אבל מזג האוויר פחות. הטור הארוך נתקל עד מהרה בגשמים בלתי פוסקים שבאו מהחוף והספיגו את האנשים ואת האספקה שאיתם. הטמפרטורה עלתה לקרוב ל־38 מעלות ביום, ובלילה צנחה לקור מקפיא של קרוב לאפס מעלות. מדבר לוב לא הקל את המשימה של איטון. מזמן לזמן באו בעלי הגמלים הערבים בדרישות חדשות. הם גנבו מזון וכמה מהם ערקו מהכוח. במהלך היום או׳באנון והנחתים שלו — בהופעתם המרשימה, על מדיהם הכחולים עם צווארוניהם האדומים המעוטרים בקצותיהם, ובהתנהלותם המקרינה נחישות נוקשה — סייעו במניעת מרידות נוספות. אחרי השקיעה או׳באנון זכה לפופולריות בקרב האמריקאים, הטורקים, הערבים והיוונים כאחד. הוא הביא את הכינור שלו וניגן לאנשי המחנה — ואולי בפעם הראשונה הדהדו צלילי כינור אירי ושירי עם אפלצ׳יים באדמת הטרשים של המדבר הצפון אפריקאי. אחרי כחודש של צעדה נתקל צבאו של איטון במחנה גדול של כמה אלפי בדואים. ”היינו הנוצרים הראשונים שראו אי־פעם את הפראים Black YellowMagentaCyan :Color | 15:19:00 04/27/2026 :Date | A 6 :Sig | ThomasJeffreson_Modan_52998 :Name Job האלה״, ציין איטון. בדיוק כפי שקיווה שיקרה, החל צבאו הקטן לתפוח. DfusEyalDfusEyal6

151 ג׳פרסון הלך לקונגרס, וטען שם שהלקח מן החדשות הרעות הוא חיזוק נוסף של עוצמת האש. בתוך שבוע הוא קיבל אישור לספק לצי, במימון של מיליון דולר, ספינות תותחים חכורות ושתי ספינות חדשות. בנוסף לכך נחקק חוק להעלאת דמי המכס ב־5 2 אחוזים, להקמת ”קרן הים התיכון״ למימון המלחמה. בית הנבחרים אישר פה אחד את הצעדים האלה, ובו ביום אישר אותם גם הסנאט ברוב של עשרים נגד חמישה.ארבע פריגטות נוספות הצטוו להפליג לים התיכון. כאשר כמעט כל צי ארצות הברית שירת בים התיכון או היה בדרכו אליו, הייתה כוונתו של ג׳פרסון ”לא להשאיר שום ספק כי בדעתנו לכפות על האויב לקבל את התנאים שלנו, ולבדוק ביסודיות כל נטייה עוינת כלפינו שעלולה לקנן ]4[ נדרש עוד זמן להכשרת ֶּ בליבה של כל אחת מהמדינות הב ֶּרבריוֹ ת״.ארבע הספינות — פרזידנט, קונגרס, אסקס וקונסטליישן — ולציודן. מכיוון שכך, השייטת האחרונה, שכללה ספינות ותיקות, חזרה לאזור רק בקיץ, אבל כוחו של הצי האמריקאי גויס סוף־סוף במלואו. מאחורי הקלעים ניסה מזכיר המדינה מדיסון להפיג את דאגת המשפחות של 307 השבויים אנשי הפילדלפיה, והביע את ”אהדת הממשלה״ להן. עם זאת, הוא לא הבטיח דבר. לממשלת ארצות הברית לא הייתה שום כוונה לקנות בקרוב את חירותם של השבויים, ”משום ]5[ ֶּ שמדינות ב ֶּרבריוֹ ת אחרות, ואפילו טריפולי, עלולות לראות בכך עידוד לחזור על המעשה התוקפני הזה״.ואז, כרעם ביום בהיר, חשמלו את וושינגטון החדשות על הפשיטה המוצלחת של דקטור. השמועה על שריפת הפילדלפיה כבר זעזעה את אירופה, ולורד הוריישיו נלסון אף כינה את המבצע ”הפעולה הנועזת ]6[ לשמע החדשות מיהר ג׳פרסון להעלות את והמרהיבה ביותר בזמננו״.הלוטננט האמיץ שלו לדרגת קפטן )אם כי לדקטור נודע דבר קידומו רק בספטמבר(, והקונגרס המליץ להעניק לדקטור חרב טקסית ולאנשיו מענק בגובה שני חודשי שכר. המדינה כולה חגגה. בתחילת יוני 178 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי80 לוחמים רכובים הצטרפו משורות הבדואים, ובתחילת אפריל מנה איטון ”בין 600 ל־700 לוחמים על הקרקע, בלי למנות את ההולכים אחרי המחנה ומשפחות בדואיות, שבסך הכול יצרו גוף של כ־1,200]1[ בעת שחצה את הרמה המשקיפה על הים, נעשה צבאו של אנשים״.איטון אימתני יותר, מוכן להתמודדות עם הכוחות הטריפוליטאיים. מרידהאבל המזל הטוב לא האריך ימים. המזון שברשות הכוח הצטמק ובאמצע אפריל נותר אורז בכמות שהספיקה לשישה ימים בלבד. הלחם והבשר אזלו לחלוטין. הצועדים כבר שחטו גמל אחד כדי לאכול את בשרו, והנחתים מכרו את כפתורי הפליז שלהם לבדואים מקומיים ּ תמורת כמה תמרים. שו ּ מר בר וחומעת בר נקצרו כשנמצאו, אבל כולם ּ בכוח סירבו להמשיך לצעוד עד ששליח שנשלח קודם לב ּ וֹ מבה* נותרו רעבים. הצעדה נעצרה כאשר השייח׳ים שהנהיגו את הערבים יחזור עם הבטחה שאייזיק האל, מפקד הארגוס, ימתין להם עם אספקה טרייה. איטון סירב לעצור. הוא סבר שהבחירה הניצבת לפניהם היא בין רעב לבין התמוטטות מתשישות. בומבה הייתה במרחק של כ־150קילומטרים מהם, והוא סבר שפירושה של הישארות במקום, בחום המדבר, הוא התאבדות. הם נדרשו להמשיך בדרכם — והוא הורה לעצור את חלוקת מנות המזון עד שהם יישמעו לו וימשיכו ללכת.הפאשא סירב לקחת צד בוויכוח ויצא מהמחנה. בינתיים החלו שכירי החרב הערבים להתכונן לפשוט על אוהל האספקה. איטון הבין .]המערכת הערת ]מדרנה קילומטר 60כ־ .בלוב כפר * Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

150פרק 13הקרב על טריפוליקרב פנים אל פנים אינו משחק ילדים; זה הרוג או היהרג.]1[לוטננט סטיבן דקטורברו יותר מארבעה חודשים עד שמישהו בוושינגטון ידע משהו על גורלה של הפילדלפיה. מאז הסתיו הקודם של 1803 הצטברו דברי דואר במלטה: מכתבים של מלחים הביתה, שדרים מפרבל ותכתובות קונסולריות. רק בתחילת פברואר, לאחר שקומודור פרבל נתקל במצבור דברי הדואר שהיה באחריותו של קונסול לשעבר בטריפולי שלא ידע אנגלית, החלו ארבעת השקים של דברי הדואר ]2[שהתעכבו ימים רבים את מסעם הטרנס־אטלנטי.פירוש הדבר היה שהנשיא ג׳פרסון שמע על הטבעת הפילדלפיה — אבל לא על שריפתה המכוונת — ב־19 במרס .1804 ומכאן שבחורף השלישי ברציפות, חרף מאמציו הכנים של פרבל, הגיעו לוושינגטון רק ֶּ חדשות רעות מהחוף הב ֶּרברי. יריביו הפוליטיים של ג׳פרסון השתמשו בחדשות על תפיסתה של הפריגטה כדי לחבוט בנשיא. הניו יורק איוונינג פוסט של אלכסנדר המילטון הגדיר זאת בשלהי מרס במילים ֶ”לקח מעשי לכלכלה של ג׳פרסון״. אילו היו עוד ספינות בים התיכון, נכתב בהמשך, ]3[ במקום לחלוק על הטענה הזאת, היה אפשר למנוע את האובדן.עד מ בד 179מה הם עומדים לעשות ופקד על או׳באנון ואנשיו להיערך בשורה לפני האוהל. הנחתים החמושים עמדו על שלהם בלי לזוז, ”כאילו היו גוף ]2[ מול קדחת של בהלה שנבעה של מאתיים לוחמים עם היד על ההדק״מרעב, מייאוש ומחוסר אמון. הערבים, שנדהמו מסירובם הנחוש של או׳באנון ואנשיו אפילו למצמץ נוכח האספסוף המתקרב, עצרו ואחר כך נסוגו. השייח׳ים עמדו לצוות על אנשיהם לירות על האמריקאים, אבל ברגע שהפקודה לדרוך את הנשק נשמעה, כמה מקציניו של חמיד קראו בערבית: ”בשם אלוהים, אל תירו! הנוצרים הם ידידים!״ או׳באנון וחבורתו המשיכו לעמוד נחושים. בלי להניד עפעף.קציניו של חמיד זינקו קדימה בחרבות שלופות והדפו את המורדים. המשבר נמנע — לפחות למשך הלילה. איטון שחרר את ָ תסכוליו ביומנו. חרף ההבנה ההדדית שנראה כי הושגה עם הערבים, כתב איטון, ”נראה שאין כמעט שום אפשרות לשכנע את הבורים ועמי הארצות האלה לסמוך עלינו, ולהאמין שכנוצרים אנחנו יכולים להיות ידידים למוסלמים ולאו־דווקא אויבים. אנחנו מתקשים להגיע איתם ]3[להבנה!״ההתקפה מתחילההארגוסאיטון ואו‘באנון מדכאים מרידה ערבית24 באפריל15 באפריל22-18 באפריל6 במרס 1805 8 באפרילדרנהאלכסנדריהה י ם ה ת י כ ו ן0 מ פ ר ץ ב ו מ ב ה50 10050 1000 קילומטריםצ מייליםהמסע של איטון לדרנהJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

149 העוגנות שלו, הוא תהה מהי באמת מידת הכשירות של הספינות הקטנות. בתנאים כאלה נשקפה לשתי הספינות סכנת טביעה. ובכל זאת הן הגיעו בשלום. דגלי איתות הונפו עד מהרה. הקונסטיטיושן אותתה: ”ביזנס או אנטרפרייז, האם השלמת את המשימה שהוטלה עליך?״האנשים בסיפון העליון האחורי של הפריגטה ידעו דקות אחדות של חרדה. אחר כך היה אפשר כבר לקרוא באיטיות את הדגלים המשיבים. פרבל נמלא קורת רוח גדולה למקרא המסר: ”ביזנס, השלמתי את המשימה שהוטלה עלי״180 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהמצב המשיך להיות קשה גם שבוע אחר כך, כאשר השיירה הזדחלה לבומבה, ואנשיה מטורפים מרעב וצמא, ומשתוקקים לאכול ולנוח שבעים ובלי פחד מגוויעה ברעב. הם נוכחו שההבטחה שאיטון חזר עליה שוב ושוב — שהספינות האמריקאיות ממתינות לצבאו של חמיד בבומבה — איננה נכונה: שום ספינה אמריקאית לא הייתה במפרץ הסמוך. הערבים והבדואים כאחד הכריזו מיד על כוונתם לעזוב בבוקר, ולצעוד בחזרה הביתה. האמריקאים, הם הוסיפו, יכולים להמשיך ללכת לכל יעד אווילי שהם חושקים בו, אבל הם יעשו את זה לבדם. ”כולם התחילו לחשוב על אמצעים להבטחת ביטחונם״, כתב איטון. ”יצאתי עם הנוצרים שלי, ושמרנו כל הלילה על מדורות שהדלקנו על הר גבוה״. הוא קיווה נואשות שהמדורות הגדולות בראש ההר יספקו למחנה לא רק ביטחון, אלא גם יאותתו לספינות האמריקאיות באזור, כי כמה מבני המקום נשבעו שהן היו שם ימים ספורים קודם לכן.התוכנית עלתה יפה. בשמונה בבוקר יום המחרת נראה מפרש באופק. ”קפטן האל ראה את עשן המדורות שלנו והתקרב״, כתב איטון בהקלה. ”השפה דלה מכדי לתאר את האושר והשמחה ששליח החיים ]4[הזה עורר בכל לב״.”ראשי או ראשך״הארגוס — ויומיים אחריה ה ֶ הורנט — הפליגה למפרץ בומבה ופרקה את מטענה. שבוע שלם חגג הצבא והתרענן, וב־23 באפריל חידשו החיילים את מסעם לעבר דרנה. כשהיו שוב בדרך, הגיעה אל השיירה השמועה שלפאשא יוסוף נודע על הצעדה שלהם ושהוא שלח צבא להגן על דרנה. החדשות העיבו על השמחה, ועוררו בחמיד המסכן פחד לחייו Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 6 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal6

]5[ ד מ בד 181ולחיי משפחתו. ”חשבתי שהפאשא ]חמיד[ מצר על שאינו במצרים״,ציין איטון. אבל חמיד בכל זאת התאושש. הצבא הקטן המשיך בנחישות וב־25 באפריל חנו אנשיו על רכס שהשקיף על היעד. למחרת בבוקר שלח איטון מכתב למושל דרנה: ”אינני חפץ באדמה״, נאמר במכתב. ”איתי מתקדם הריבון החוקי היחיד של ארצך. ]6[ תן לנו מעבר בעירך, ותמורת האספקה שנזדקק לה תקבל פיצוי הולם ]...[ ניפגש מחר בדרך שבה תבחר״.]7[ בשעות אחר הצהריים המוקדמות קיבל איטון את התשובה. ”דגל שביתת הנשק הוחזר אלי עם התשובה הלקונית ’ראשי או ראשך!׳״ב־27 באפריל, כשהשמש זרחה מעל המדבר, היו פאשא חמיד, ויליאם איטון וצבא שכירי החרב המפוקפק שלהם, נחתים, יוונים, ערבים ובדואים — חבורה אמיצה של חריגים — מוכנים כולם להסתער על שערי העיר.לכידת המצודהַ בעת שהשקיף מטה על ד ָרנה ב־27 באפריל ,1805 רקח גנרל ויליאם איטון את התוכנית לתקיפת העיר וכיבושה.דרנה שוכנת על עיקול בחוף הים התיכון. ארמון המושל ניצב על לשון יבשה שחודרת למי המפרץ הכחולים, ותותח הוביצר ניצב במרפסתו. משהגיעו לבירת המחוז שמועות על הכוח הפולש המתקרב, התחמשה העיר בסוללה של שמונה תותחים שכוונו אל הים, ובבתים שלאורך חומות העיר נפתחו פתחי ירי.תוכניתו של איטון הייתה לתקוף את דרנה משלוש חזיתות. הראשונה מהים: התותחים שעל שלוש הספינות האמריקאיות שעגנו מול דרנה יפגיזו את העיר. השנייה בתותחי שדה שקומודור ברון עמד לשלוח לכוח: איטון ואנשיו יפגיזו את חומות העיר מדרום־מזרח. והשלישית והאחרונה 188 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליסוף הדרךבינתיים, בלי לדעת על המשא ומתן שניהל ליר, עמדו גנרל איטון ופאשא חמיד ואנשיהם מול התקפת־נגד של אויביהם. מושל דרנה הצליח להימלט, והשתמש במידע המודיעיני שהיה לו על הכוחות הפולשים כאשר השיב מלחמה שערה נגד האמריקאים. כאשר המתקפות עליהם המשיכו, נתקף איטון חשש שהאספקה שלהם תאזל או שעצביהם של אנשיו ייחלשו, וציין ביומנו שחמיד החששן החל לגלות סימנים של ]3[ משחררי דרנה האמיצים החזיקו בעיר, אבל הם ”מתח נפשי עמוק״.לא יכלו להחזיק מעמד עד אין קץ בלי אספקה ותגבורת.עם זאת, הדבר היחיד כמעט שאיטון היה יכול לעשות היה להמתין לתגובה של אמריקה לבקשת התמיכה שלו. כשזו הגיעה, היא לא הייתה האנשים והתחמושת שביקש. במקום זאת הוא קיבל מכתב שהודיע לו על ראשיתו של משא ומתן לשלום, ומכאן שצבאו לא יידרש לשום התקדמות נוספת וגם לא יקבל תמיכה. איטון היה המום.המום אף יותר הוא היה נוכח הפקודה המצורפת לסגת מדרנה ולחזור הביתה. איטון, שציפה להמשיך במסע המלחמה שלו לבנגזי ואפילו לטריפולי, קיבל פקודה לוותר על השטח שנקנה בדם אנשיו ולחזור בו מכל הבטחותיו לחמיד.רותח מזעם מיהר איטון לכתוב מכתב ארוך לקומודור ברון. הוא טען שנסיגה תהיה סימן מסוכן של חולשה באזור שמכבד רק כוח. ”אין ]4[ ספק שהם, ואולי העולם, יעניקו פרשנות מוטעית לנסיגה הזאת: ובכל מקרה זוהי נסיגה — ונסיגה של אמריקאים!״במקום לסגת מדרנה נשאר איטון בעיר והמתין לתשובה למכתבו. הוא סירב להשלים עם האפשרות שיהיה עליו להחזיר לפיראטים של טריפולי שטח שנכבש במאמצים רבים כל כך. ואז, ב־11 ביוני, נכנסה עוד ספינה לנמל דרנה ועימה מסר חדש לאיטון.204 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולילאומית. בחודשים שאחרי שובם לארצות הברית של דקטור וביינברידג׳ והשייטות עטורות הניצחון שלהם, ביקש ג׳יימס מדיסון מהקונגרס לאשר את חוק ההרחבה ההדרגתית של הצי. החוק, שהוכנס לספר החוקים באפריל ,1816 אישר הוצאה של לא פחות ממיליון דולר בשנה במשך שמונה שנים לבניית תשע אוניות מערכה ו־12 פריגטות.האמריקאים ידעו עכשיו מה פירושה של התמודדות עם אויבים בבית ומעבר לים, ולא רצו להיתפס שוב לא מוכנים. וכך ניסח זאת מדיסון עצמו באותה עת, ”מידה מסוימת של הכנה למלחמה לא זו בלבד שהיא הכרחית למניעת אסונות בראשיתם, אלא גם מאפשרת להבטיח את המשכו של השלום״. המסקנה התבססה על ניסיון, שכן הפעילות של צי ארצות הברית ושל הנחתים הבטיחה לאוניות הסוחר האמריקאיות חופש שיט. אוניות אמריקאיות לא היו עוד טרף לפיראטים.הביטחון הגובר בעוצמתה הצבאית של המדינה הזין את המדיניות הלאומית שלה. ארצות הברית דחתה בהצלחה את דגם ההשלמה של העולם הישן עם הפיראטים שלחופי אירופה ואפריקה, ועתה היא הייתה נועזת דיה להתנגד להתערבות האירופית בחיים שבצד שלה של האוקיינוס האטלנטי. עוצמה צבאית אפשרה לנשיא ג׳יימס מונרו לצאת בהכרזה חסרת תקדים בתקיפותה בנאומו השנתי ב־.1823 דוקטרינת מונרו, כפי שכונו העקרונות שהציג מונרו באותו נאום, הזהירה את המעצמות האירופיות שלא להסיג את גבולות אמריקה. מונרו נשבע שכל ניסיון להתערב בגורל המדינות בחצי האמריקאי של הכדור ייראה כ״ביטוי של נטייה לא־ידידותית כלפי ארצות הברית״.* הרעיון לא היה חדש. מחצית המאה קודם לכן נלחמו כוחות של הצבא הקונטיננטלי תחת דגל שנשא את האזהרה ”אל תרמוס אותי״.* הכוונה לדגל גדסדן, שנקרא על שם מעצבו, הגנרל כריסטופר דסדן. במרכז הדגל נראה נחש עכסן מוכן להכשה, ומתחתיו מופיע הכיתוב me on tread t'Don, שהופנה כמובן לאימפריה הבריטית ]הערת המערכת[.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

182 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבעיקוף מן המערב: גל של לוחמים בפיקודו של חמיד קרמנלי יסתער על העיר ממערב.בבוקר 27 באפריל הביאה הנאוטילוס את תותחי השדה שהיו מיועדים לאיטון ואנשיו. התותחים הורדו בחוף צר, שהתחלף מיד במדרון תלול, אלא שהעלאתם במדרון התבררה כמבצע זולל זמן, ובלהיטותו לקרב החליט איטון להסתפק בהעלאת תותח אחד.ההתקפה החלה באחת וחצי אחר הצהריים של 27 באפריל.הארגוס והנאוטילוס, שעגנו במרחק של קילומטר בקירוב מהעיר, פתחו באש על דרנה; ואילו ההורנט, שעגנה במפרץ קרוב יותר לעיר, עשתה זאת ממרחק של כ־150 מטרים בלבד. או׳באנון ואנשיו, שהתרכזו על צלע הר ממזרח לעיר, ירו ברציפות אש רובים בליווי הפגזה של התותח היחיד שהיה ברשותם, כשהם נהנים מהיתרון שהקנה להם מיקומם מעל העיר. דרנה ספגה הפגזה כבדה. ההתקפה של ויליאם איטון על דרנה27 באפריל 1805הורנטארגוס נאוטילוסכ ו ח ו ת י ו ש ל ח מ י דש ה 187ליר, אף שהשתוקק לעסקה, זיהה את הסחיטה שהייתה בהצעה ודחה אותה.אחר כך הגיעו החדשות על כיבוש דרנה, וליר ראה בכך את ההזדמנות הגדולה שלו. הוא היה בטוח שהחדשות על ניצחונו של חמיד יפילו אימה על פאשא יוסוף — והוא צדק.ליר לא ידע זאת, אבל כשנודע למנהיג הטריפוליטאי על נפילת דרנה ב־21 במאי, הוא היה מבועת. ”כאשר נודע לו שאחיו מתקרב״, דיווח אחד מאנשי פילדלפיה, ”הפאשא היה מבוהל כל כך שהוא ]...[ הכריז שאם יהיה ביכולתו עכשיו לעשות שלום ולשחרר את השבויים ]2[ האמריקאים, הוא יעשה זאת בשמחה, בלי לחשוב על כסף. הוא התחרט בכל ליבו על שדחה את תנאי השלום שהוצעו בפעם האחרונה״אילו פעל ליר מתוך עמדת כוח, ייתכן מאוד שיוסוף היה נענהלכל דרישותיו בלי שהנציג האמריקאי יצטרך להתחייב לתשלום כלשהו לטריפולי.במקום זאת ליר המעיט בהשפעת ניצחונו של איטון על הכוח ֶּהב ֶּרברי. בהיותו על סיפונה של הקונסטיטיושן, מול נמל טריפולי, ליר נקט מה שהיה נדמה לו כעמדה קשוחה: הוא הציע ליוסוף תשלום של 60,000 דולר בתמורה לחירותם של שבויי הפילדלפיה, וסירב לרדת לחוף אלא לאחר שהפאשא יקבל את תנאיו.הפאשא נשם לרווחה. הוא ראה בהצעה הזדמנות להציל את כיסאו וקיבל אותה. ב־3 ביוני סוכמו התנאים וכעבור יומיים נכנס קולונל ליר לעיר והתקבל בארמון. שלום הוכרז והשבויים שוחררו. אבל ההישג היה נגוע. ליר שילם בעד שחרורם של שבויים אמריקאים. גרוע מזה — הוא בגד באיטון ובחמיד. כחלק מהעסקה, ליר הבטיח שכל האמריקאים יתפנו מדרנה. אחרית דבר 203שם חיים חדשים. אך הדבר נמנע מהם: ”וילסון נהנה מיחס של כבוד ויקר מצד הפאשא ושריו — ואילו ארבעת האחרים נשלחו לכפר תחת משמר כבד״.לאחר שובו לארצות הברית קיבץ ריי את כל רשימותיו ופרסם אותם ב־1808 בספר אימי העבדות, או, מלחים אמריקאים בטריפוליסיפוריהם של ריי ושל השבויים האחרים שתיעדו את חוויותיהם שינו את אמריקה, סייעו בחיזוק נחישותם של האמריקאים לשים קץ אחת ולתמיד לפיראטיות, ודרבנו אחרים לנהוג כך. והם ממשיכים להזכיר לקוראים היום שהמאבק לחירות הוא מרכיב מרכזי בסיפור האמריקאי ובהצלחתה של האומה.***ֶּ בעשורים שלאחר המלחמות הב ֶּרבריוֹ ת נסק מעמדה של אמריקה בעולם, ֶּ ואילו זה של המדינות הב ֶּרבריוֹ ת ירד. שלוש ”מדינות פיראטיות״ באו תחת שלטון צרפת או ספרד, ואילו טריפולי באה תחת שלטונה של האימפריה העות׳מאנית ואחר כך של איטליה. באותו פרק זמן הפכה ארצות הברית למעצמה שיש להתחשב בה בעולם האטלנטי. העלייה במעמד הייתה בחלקה כלכלית. השיקום המהיר של המסחר אחרי מלחמת 1812 בא לידי ביטוי בכך שהסחר עם בריטניה לבדה גדל פי שבעה בשנים שקדמו למלחמת האזרחים. אבל העוצמה העולה של המדינה התבססה על יותר ממסחר.במהלך מלחמת העצמאות השנייה, כפי שרבים בחרו לכנות את מלחמת ,1812 עלו ביצועיו של הצי האמריקאי ברמתם על כל הציפיות, וספינות הקרב האמריקאיות ניצחו בחמישה מתוך ששת העימותים הראשונים בקרבות של ספינה־מול־ספינה עם הצי המלכותי המפואר. אחרי כן, הצלחתו הדרמטית של הצי ב־1815 ֶּ מול החוף הב ֶּרברי חיזקה עוד את הפטריוטיות ואת נכונותם של האמריקאים להשקיע בהגנה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

ד מ בד 183בתחילה נראה שהכול מתנהל כשורה. בתוך ארבעים וחמש דקות נדמו תותחיו של נמל דרנה. תחת ההפגזה הכבדה של ספינות הצי של ארצות הברית נסוגו הטריפוליטאים שהפעילו את תותחי הנמל ועברו לתגבר את מגיניה של החומה הדרומית הפגיעה יותר.התותחנים של איטון המשיכו במלאכתם עד שפגז של תותח ריסק ַ את הה ָלמן, מוט עץ ארוך ששימש לדחיפת אבק השריפה והקליע בעד לוע התותח. משנבצר מהם להמשיך להשתמש בתותח היחיד שלהם, נתקפו או׳באנון ואנשיו תחושה של חוסר אונים. בתום מחשבה מהירה ראה איטון אפשרות אחת שעמדה לרשותם: הוא הורה לאנשיו להסתער במורד ההר, היישר אל מערך ההגנה של האויב. הסיכויים לא היו מעודדים, אבל הוא נשאר נחוש וללא מורא. ”שעטנו קדימה אל מול עדר של פראים, כשאנו ביחס של אחד לנו ]8[ איטון דהר בראש, ויצר תמונה מעוררת מול יותר מעשרה להם״.יראה כשהניף מעל ראשו את הסימיטר, אותה חרב בעלת להב מעוקל שנבנתה לפי הזמנה. בדרך נס הוא לא נפגע מאש הרובים והתותחים של האויב, אם כי בתום הקרב הוא מצא חמישה חורי ]9[כדורים בגלימתו.בצידה האחר של העיר תפסו חמיד ואנשיו מצודה עתיקה והמתינו לאות. איטון הורה לחמיד להוביל את 700 אנשיו, מקצתם רגלים ואחרים על גב סוסים, ולהסתער על העיר דרך ערוץ עמוק מדרום־מערב לדרנה. שייח׳ים אוהדי הפאשא המודח הבטיחו לחמיד שהוא יכול לצפות לתמיכה מתושבי האזור הזה של העיר. כוח אחר של חמיד, שהורכב מפרשים, היה אמור לתפוס עמדות בהרים הסובבים את העיר, ולהיות מוכן לבלום כל כוח טריפוליטאי שינסה לסגת מהעיר.שעה שענן סמיך של עשן כחול היתמר מהנמל, ראה איטון בקורת רוח את פרשיו של חמיד דוהרים מטה אל העיר. הידיעה שצבאו של 186פרק 16סוף המשחקבני ארצנו השבויים הושבו אל חיק ארצם. שלום כונן בתנאים של כבוד ]...[ השגנו את כל שרצינו. ה״נשיונל אינטֶ ליגֶ ׳נסֶ ר״, 25 באוקטובר 1805חרי ניצחונו המהדהד של איטון בדרנה, ניצחון צבאי על טריפולי נראה בהישג יד. אבל לטוביאס ליר היו תוכניות אחרות. הוא רצה עסקה דיפלומטית — ועסקה היא מה שהוא עשה. ליר התנגד מלכתחילה להתקפה על דרנה, והיה בטוח שהיא תיכשל. איטון היה בעיניו קונסול כושל, מי שמשחק בלהיות חייל ]1[ נוכחותו באזור כרסמה בסמכותו הדיפלומטית של ואפילו ”משוגע״.ליר, שחשש שניצחון צבאי יפגע קשות בסיכויו להשיג שלום באמצעים דיפלומטיים.עכשיו נודע לליר על הצלחתו של איטון. אף על פי שתחזיותיו התבדו, ליר היה נחוש לנצל את החדשות לקידום התוכניות שלו. הרעיון הכללי היה למנף את הניצחון של איטון בדרנה לא למען השגת ניצחון מוחלט, אלא למען השגת שלום באמצעות משא ומתן מוצלח.שבועות אחדים לפני ההתקפה על דרנה, פאשא יוסוף הראה סימנים של רצון לעשות שלום, אם כי בתנאיו שלו. הוא הבטיח לשחרר את ביינברידג׳ ואת אנשי הפילדלפיה תמורת 200,000 דולר. א202 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישבועות ספורים קודם לכן, הגיעו לנקודת שבירה. ”בכל לילה, כשהנחתי את הראש על הקרקע לשינה״, כתב ריי, ”התפללתי בכל ליבי שלעולם ]2[ היחס הרע נמשך חודשים לא אחווה עוד את הזוועות של עוד בוקר״.ארוכים.כשהגיעו לטריפולי החדשות על הניצחון של איטון בדרנה, דיווח ריי, נתקף הפאשא בהלה. ”הוא כינס אספה של מנהיגי טריפולי, והציע להוציא להורג את כל השבויים האמריקאים, אבל הוסכם לדחות לפי ]3[שעה את ביצוע הצעד הזה״.לבסוף, ב־2 ביוני ,1805 יותר משנה וחצי אחרי שבייתם, קיבלו השבויים הכלואים מכתב שבישר להם שהחופש קרוב. ”הקראתי מיד את המכתב לאנשי הצוות״, ציין ריי ביומנו, ”והם שמחו כל כך שרבים מהם הזילו דמעה״. החגיגה הייתה קצרת ימים, כי הסוהרים היו נחושים בדעתם להעביד את עבדיהם עד הרגע האחרון: ”הם עדיין הועסקו ]4[ כשמפקדם ויליאם ביינברידג׳ בעבודות כפייה ורבים מהם גם הולקו״.בא לבקר אותם — כזכור, הוא והקצינים האחרים של הפילדלפיההתגוררו בתנאים של מעצר בית באגף שהוקצה להם במבנה שבו שכנה בעבר הקונסוליה האמריקאית — הוא אישר את החדשות המיוחלות. אבל הוא גם הזהיר שעד החתימה על ההסכם, עליהם להקפיד על שגרה רגועה, ללא שום הפרעות מערערות שלווה שעלולות לסכן את ההסכם.בסיכומו של דבר, 296 מתוך 307 הקצינים ואנשי הצוות של הפילדלדפיה עזבו את טריפולי וחזרו לארצות הברית. רבים מהם היו חולים, ולפחות שניים מתו במסע הביתה. חמישה אחרים מתו בשבי, וחמישה ”ערקו מהשורות״ והתאסלמו כדי לחמוק מהשבי. שבוי אחד נשאר מרצונו בתפקיד דיפלומטי של קונסול זמני בטריפולי עד להתמנותו של קונסול קבוע. חמשת המומרים זומנו להתייצב אצל הפאשא ונשאלו על כוונותיהם. אחד, מלח ששמו ג׳ון וילסון, אמר שברצונו להישאר בטריפולי, ואילו ולהתחיל לאמריקה חבריהם עם לחזור שברצונם אמרו האחרים ארבעת Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

184 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליחמיד נלחם בעוז חיזקה את רוחו, ודרבנה אותו לצאת להסתערות נועזת על חומותיה. אש תותחים מהספינות חיפתה על איטון, או׳באנון ואנשיהם שחצו את החוף, אבל הלוחמים עדיין עמדו בפני מטחי ירי של מוסקטים מהביצורים. אחד הנחתים של או׳באנון נפל פצוע קשה. אחר נפגע מכדור בחזה ומת במקום. אחר כך איטון עצמו נפגע מכדור בשורש כף ידו השמאלית. ולמרות זאת הלוחמים החמושים ברובים ובפגיונות בוהקים המשיכו להסתער. להפתעת התוקפים, משנוכחו המגינים שהאמריקאים מתקדמים אליהם, הם החלו לסגת אל תוך העיר. ההתקפה עוררה בהלה, וזו התפשטה במהירות. האש שהגיעה מהחומות נפסקה, והמגינים הטריפוליטאים נעלמו במבוך המסחרר של הרחובות המפותלים והבתים הצפופים של העיר. הלוחמים הנסוגים לא הצליחו להשיב ביותר מאש פזורה אגב נסיגתם. בעקבות הפציעה של איטון תפס או׳באנון את הפיקוד כולו. אחרי פריצת החומות הוא הוליך את אנשיו להסתערות ישירה על התותחים המכוונים אל הים. שם, לאחר שהוריד את דגל הפאשא, הוא תקע את דגלה של אמריקה על הביצורים. אחר כך הוא הפך את תותחי האויב — שננטשו בבהלה במהלך ההפגזה מהים, ורבים מהם היו טעונים, מלאי אבק שריפה ומוכנים לירוק אש — וכיוון אותם אל האויב. בתוך דקות היו האמריקאים בעמדת יתרון גם במספר התותחים.בינתיים, בקצה אחר של העיר, היה אפשר כבר לראות את דגלו של חמיד מתנופף על ארמונו של המושל. מקץ שנים של תכנון, חודשים של הכנות וצעדה של 52 יום לאורך יותר מ־750 קילומטרים של מדבר, העיר נפלה בתום קרב קצר שנמשך שעתיים וחצי בקירוב. 14 הרוגים ופצועים היו בסופו של דבר בכוח של האמריקאים והיוונים שתחת פיקודם של איטון ואו׳באנון. שניים מן ההרוגים היו נחתים של או׳באנון. מספר הנפגעים בקרב אנשיו של חמיד קרמנלי ושל הכוחות הטריפוליטאיים לא תועד אבל מוערך במאות אחדות.ד מ בד 185איטון לא ידע את נפשו מרוב אושר. תוכניתו עלתה יפה עד כה. צבא שמנה פחות מ־1,000 לוחמים התגבר על כוח לוחם של 4,000מושל דרנה עדיין היה חופשי )הוא מצא מקלט במסגד(, אבל איטון היה בטוח שהניצחון יעביר טריפוליטאים רבים אל צידו של חמיד, ויראה לעולם כולו שעם האמריקאים לא מתעסקים. איטון הוכיח שמרחק אינו מרתיע את האמריקאים, והבהיר לטריפוליטאים שחמיד, השליט הלגיטימי של ארצם, שם לו למטרה להשיב לעצמו את כיסאו. סיפרו על חמיד, שמרוב שמחה על ניצחונו, וכאות תודה לאמריקאים, הוא הציע את חרבו לאו׳באנון. השמועה על נפילת דרנה הכעיסה כצפוי את הפאשא והוא נתקף בהלה. היה ברור שחמיד והאמריקאים בדרך אליו, ופאשא יוסוף קרמנלי ידע זאת היטב. עם זאת, הניצחון של איטון היה עתיד להיגזל מידיו מסיבה אחרת. מפתיעה יותר.אחרית דבר 201להעביר את האשפה שהייתה בו לבניין סמוך. השטח שפונה היה אגף המגורים שלהם.עם הזריחה נכנסו הסוהרים למחסן וספרו את הכלואים. על כל אחד מהכלואים היה להסיר את כובעו כאשר הממונים האלג׳יראים עברו במקום. השבויים קיבלו יריעות מפרש והצטוו לישון על רצפת האבן בתאם, בוהים מעלה אל תקרת העננים והכוכבים שקרצו אליהם מטה מעבר לקירות בגובה שמונה מטרים בקירוב שסגרו עליהם.כמה מהימאים היו ילידי בריטניה שהיגרו לאמריקה בילדותם או בהיותם גברים צעירים. היו בהם מי שיצרו קשר עם הקונסול הבריטי, בתקווה שארץ הולדתם תבטיח את חירותם. זה היה צעד נואש ולא פופולרי בעליל, כפי שציין ויליאם ריי. ”הרוב הגדול של המלחים הפטריוטים שלנו ]החליטו[ שהם לא ישוחררו על ידי ממשלה שהם ]1[ תיעבו ]...[ ונשבעו שהם מעדיפים להישאר תחת הפאשא ולא תחת ג׳ורג׳ השלישי״.אף שרוב השבויים לא ניסו לשנות את נאמנותם, קשה להאשים את אלה שעשו זאת, בהתחשב באכזריות שחוו בטריפולי. במקרה אחד של התעללות, ב־22 בדצמבר ,1803 אולצו שבויי הפילדלפיה לפנות ִ חול מתחת לשדרית של אוניית סוחר שננטשה בנמל. השבויים עבדו שעות ארוכות, שקועים עד חזה במים הקרים, במשיכת סלים מלאי חול אל החוף. ”החזיקו אותנו במים מהזריחה ועד שתיים אחר הצהריים לפני שאכלנו פירור של אוכל, או שהרשו לנו להתחמם בשמש״, סיפר ריי. אחרי הפסקת צהריים קצרה, שבה ניתנו להם לחם ושתייה, הצטוו השבויים לחזור לעבודתם המייגעת בקור המצמית עד השקיעה. אחר כך הם חזרו לכלאם בלי בגדים יבשים, שמיכות נוספות ואפילו מדורה להתחמם לידה. העבודה המפרכת השפיעה קשות על בריאותם של השבויים. ”בגללה לקו רבים מאיתנו בהצטננויות קשות, ובמקרה אחד איבד אחד האנשים את היכולת להשתמש בידיו בשנה שלאחר מכן״. שלהם הגבוה המורל את שיבח שריי ,האמריקאים והנחתים הימאים Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

184 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליחמיד נלחם בעוז חיזקה את רוחו, ודרבנה אותו לצאת להסתערות נועזת על חומותיה. אש תותחים מהספינות חיפתה על איטון, או׳באנון ואנשיהם שחצו את החוף, אבל הלוחמים עדיין עמדו בפני מטחי ירי של מוסקטים מהביצורים. אחד הנחתים של או׳באנון נפל פצוע קשה. אחר נפגע מכדור בחזה ומת במקום. אחר כך איטון עצמו נפגע מכדור בשורש כף ידו השמאלית. ולמרות זאת הלוחמים החמושים ברובים ובפגיונות בוהקים המשיכו להסתער. להפתעת התוקפים, משנוכחו המגינים שהאמריקאים מתקדמים אליהם, הם החלו לסגת אל תוך העיר. ההתקפה עוררה בהלה, וזו התפשטה במהירות. האש שהגיעה מהחומות נפסקה, והמגינים הטריפוליטאים נעלמו במבוך המסחרר של הרחובות המפותלים והבתים הצפופים של העיר. הלוחמים הנסוגים לא הצליחו להשיב ביותר מאש פזורה אגב נסיגתם. בעקבות הפציעה של איטון תפס או׳באנון את הפיקוד כולו. אחרי פריצת החומות הוא הוליך את אנשיו להסתערות ישירה על התותחים המכוונים אל הים. שם, לאחר שהוריד את דגל הפאשא, הוא תקע את דגלה של אמריקה על הביצורים. אחר כך הוא הפך את תותחי האויב — שננטשו בבהלה במהלך ההפגזה מהים, ורבים מהם היו טעונים, מלאי אבק שריפה ומוכנים לירוק אש — וכיוון אותם אל האויב. בתוך דקות היו האמריקאים בעמדת יתרון גם במספר התותחים.בינתיים, בקצה אחר של העיר, היה אפשר כבר לראות את דגלו של חמיד מתנופף על ארמונו של המושל. מקץ שנים של תכנון, חודשים של הכנות וצעדה של 52 יום לאורך יותר מ־750 קילומטרים של מדבר, העיר נפלה בתום קרב קצר שנמשך שעתיים וחצי בקירוב. 14 הרוגים ופצועים היו בסופו של דבר בכוח של האמריקאים והיוונים שתחת פיקודם של איטון ואו׳באנון. שניים מן ההרוגים היו נחתים של או׳באנון. מספר הנפגעים בקרב אנשיו של חמיד קרמנלי ושל הכוחות הטריפוליטאיים לא תועד אבל מוערך במאות אחדות.ד מ בד 185איטון לא ידע את נפשו מרוב אושר. תוכניתו עלתה יפה עד כה. צבא שמנה פחות מ־1,000 לוחמים התגבר על כוח לוחם של 4,000מושל דרנה עדיין היה חופשי )הוא מצא מקלט במסגד(, אבל איטון היה בטוח שהניצחון יעביר טריפוליטאים רבים אל צידו של חמיד, ויראה לעולם כולו שעם האמריקאים לא מתעסקים. איטון הוכיח שמרחק אינו מרתיע את האמריקאים, והבהיר לטריפוליטאים שחמיד, השליט הלגיטימי של ארצם, שם לו למטרה להשיב לעצמו את כיסאו. סיפרו על חמיד, שמרוב שמחה על ניצחונו, וכאות תודה לאמריקאים, הוא הציע את חרבו לאו׳באנון. השמועה על נפילת דרנה הכעיסה כצפוי את הפאשא והוא נתקף בהלה. היה ברור שחמיד והאמריקאים בדרך אליו, ופאשא יוסוף קרמנלי ידע זאת היטב. עם זאת, הניצחון של איטון היה עתיד להיגזל מידיו מסיבה אחרת. מפתיעה יותר.200 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהצעירה, בייחוד מאז יצא ג׳ורג׳ וושינגטון בהכרזתו המפורסמת כי כאשר מדובר בעסקי העולם מוטב לבני ארצו לעסוק בענייניהם שלהם, אבל בימי ג׳פרסון )וגם אחריהם( נחישותו של הנשיא להגן על ביטחונם של האמריקאים שמחוץ לארצם גברה על הקולות האחרים ושינתה את מהלך ההיסטוריה. הבריטים, ההולנדים והצרפתים, שלכולם היו משאבים וציים גדולים בהרבה מאלה של ארצות הברית הצעירה, נרתעו מהאיום האסלאמי, אבל עכשיו הן הלכו בעקבות האומה החדשה.מאורעות אלה היו הסימנים הראשונים של מפנה משמעותי במאבק הכוחות בעולם.***החלטתו של ג׳פרסון לזעזע את העולם בשיגור ספינות קרב לחוף הצפון אפריקאי נבעה בין השאר מכך שהוא הבין במונחים אנושיים את מחיר הפיראטיות. ֶּ שעבוד אמריקאים בידי ב ֶּרברים לא היה עניין חדש כשג׳פרסון נבחר לנשיא. הוא הכיר כנראה את הסיפור של אייברהם בראון — אמריקאי שנכבש לעבדות כאשר האונייה ההולנדית שעבד עליה נלכדה ב־1655בחוף הצפון אפריקאי. במהלך המאה הבאה התווספו כתריסר סיפורי שבי אחרים לזה של בראון, וסביר להניח שג׳פרסון הכיר אותם. פרסום יומניו של ויליאם ריי ב־1808 הגביר את הלחץ לעצור אחת ולתמיד את סחר העבדים הפיראטי. ריי היה על סיפונה של הפילדלפיהכשהיא עלתה על שרטון בנמל טריפולי, והדיווח שלו על רודנותו האכזרית והמוזרה של הפאשא זעזע את העולם.ריי פירט את הסבל שידעו השבויים האמריקאים. תנאי המגורים שלהם היו עלובים. לאחר שבייתם הוצעדו רוב אנשי הצוות אל מחסן והצטוו ,בקירוב מטרים שישה וברוחב מטרים 15 באורך ישן נשק Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7

ד מ בד 183בתחילה נראה שהכול מתנהל כשורה. בתוך ארבעים וחמש דקות נדמו תותחיו של נמל דרנה. תחת ההפגזה הכבדה של ספינות הצי של ארצות הברית נסוגו הטריפוליטאים שהפעילו את תותחי הנמל ועברו לתגבר את מגיניה של החומה הדרומית הפגיעה יותר.התותחנים של איטון המשיכו במלאכתם עד שפגז של תותח ריסק ַ את הה ָלמן, מוט עץ ארוך ששימש לדחיפת אבק השריפה והקליע בעד לוע התותח. משנבצר מהם להמשיך להשתמש בתותח היחיד שלהם, נתקפו או׳באנון ואנשיו תחושה של חוסר אונים. בתום מחשבה מהירה ראה איטון אפשרות אחת שעמדה לרשותם: הוא הורה לאנשיו להסתער במורד ההר, היישר אל מערך ההגנה של האויב. הסיכויים לא היו מעודדים, אבל הוא נשאר נחוש וללא מורא. ”שעטנו קדימה אל מול עדר של פראים, כשאנו ביחס של אחד לנו ]8[ איטון דהר בראש, ויצר תמונה מעוררת מול יותר מעשרה להם״.יראה כשהניף מעל ראשו את הסימיטר, אותה חרב בעלת להב מעוקל שנבנתה לפי הזמנה. בדרך נס הוא לא נפגע מאש הרובים והתותחים של האויב, אם כי בתום הקרב הוא מצא חמישה חורי ]9[כדורים בגלימתו.בצידה האחר של העיר תפסו חמיד ואנשיו מצודה עתיקה והמתינו לאות. איטון הורה לחמיד להוביל את 700 אנשיו, מקצתם רגלים ואחרים על גב סוסים, ולהסתער על העיר דרך ערוץ עמוק מדרום־מערב לדרנה. שייח׳ים אוהדי הפאשא המודח הבטיחו לחמיד שהוא יכול לצפות לתמיכה מתושבי האזור הזה של העיר. כוח אחר של חמיד, שהורכב מפרשים, היה אמור לתפוס עמדות בהרים הסובבים את העיר, ולהיות מוכן לבלום כל כוח טריפוליטאי שינסה לסגת מהעיר.שעה שענן סמיך של עשן כחול היתמר מהנמל, ראה איטון בקורת רוח את פרשיו של חמיד דוהרים מטה אל העיר. הידיעה שצבאו של 186פרק 16סוף המשחקבני ארצנו השבויים הושבו אל חיק ארצם. שלום כונן בתנאים של כבוד ]...[ השגנו את כל שרצינו. ה״נשיונל אינטֶ ליגֶ ׳נסֶ ר״, 25 באוקטובר 1805חרי ניצחונו המהדהד של איטון בדרנה, ניצחון צבאי על טריפולי נראה בהישג יד. אבל לטוביאס ליר היו תוכניות אחרות. הוא רצה עסקה דיפלומטית — ועסקה היא מה שהוא עשה. ליר התנגד מלכתחילה להתקפה על דרנה, והיה בטוח שהיא תיכשל. איטון היה בעיניו קונסול כושל, מי שמשחק בלהיות חייל ]1[ נוכחותו באזור כרסמה בסמכותו הדיפלומטית של ואפילו ”משוגע״.ליר, שחשש שניצחון צבאי יפגע קשות בסיכויו להשיג שלום באמצעים דיפלומטיים.עכשיו נודע לליר על הצלחתו של איטון. אף על פי שתחזיותיו התבדו, ליר היה נחוש לנצל את החדשות לקידום התוכניות שלו. הרעיון הכללי היה למנף את הניצחון של איטון בדרנה לא למען השגת ניצחון מוחלט, אלא למען השגת שלום באמצעות משא ומתן מוצלח.שבועות אחדים לפני ההתקפה על דרנה, פאשא יוסוף הראה סימנים של רצון לעשות שלום, אם כי בתנאיו שלו. הוא הבטיח לשחרר את ביינברידג׳ ואת אנשי הפילדלפיה תמורת 200,000 דולר. א199אחרית דברמרות כל התרגשות הניצחון שאפפה אותו, קומודור סטיבן דקטור עדיין לא היה מרוצה. הבטחת ביטחונה של אמריקה בלב ים לא סיפקה אותו, והוא קיווה שהצלחתה של אמריקה בהבטחת שלום באמצעות כוח תהיה השראה לשאר מדינות העולם.”אני מקווה שהתוצאה המוצלחת של המסע שלנו, שזיכתה את ארצנו בכבוד רב כל כך, תדרבן מדינות אחרות לפעול כמונו, מה שיכפה ֶּ על המדינות הב ֶּרבריוֹ ת לזנוח את השיטה הפיראטית״, הוא כתב למזכיר הצי ב־31 באוגוסט 1815ֶּ דבריו התבררו כנבואיים. הפיראטים הב ֶּרברים הפסיקו אמנם להציק לאוניות אמריקאיות, אבל המשיכו לתקוף אוניות אירופיות. אבל אירופה למדה את הלקח של אמריקה, ומדינותיה סירבו להמשיך לראות בהתקפות של הפיראטים חלק מהחיים. ב־1816 הפגיז כוח בריטי־הולנדי משולב של כשני תריסרי ספינות קרב את אלג׳יר, וכפה על הדיי המושפל לשחרר 3,000 שבויים נוצרים ולחתום על התחייבות להפסיק לכבוש אירופאים לעבדים. כשהאלג׳יראים הפרו את העסקה, נקטו הצרפתים פעולה עוצמתית הרבה יותר. בשנת 1830 הם כבשו את אלג׳יר ושלחו את הדיי לגלות. רק אז חוסלה הפיראטיות לאורך החוף הצפון אפריקאי. שנים רבות קודם לכן, כאשר תומאס ג׳פרסון תהה במכתב לידידו ג׳יימס מדיסון, ”מדוע לא לצאת למלחמה נגדם?״, הוא חזה את הצורך בהתערבות צבאית. הרעיון היה שנוי במחלוקת באמריקה לJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

182 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבעיקוף מן המערב: גל של לוחמים בפיקודו של חמיד קרמנלי יסתער על העיר ממערב.בבוקר 27 באפריל הביאה הנאוטילוס את תותחי השדה שהיו מיועדים לאיטון ואנשיו. התותחים הורדו בחוף צר, שהתחלף מיד במדרון תלול, אלא שהעלאתם במדרון התבררה כמבצע זולל זמן, ובלהיטותו לקרב החליט איטון להסתפק בהעלאת תותח אחד.ההתקפה החלה באחת וחצי אחר הצהריים של 27 באפריל.הארגוס והנאוטילוס, שעגנו במרחק של קילומטר בקירוב מהעיר, פתחו באש על דרנה; ואילו ההורנט, שעגנה במפרץ קרוב יותר לעיר, עשתה זאת ממרחק של כ־150 מטרים בלבד. או׳באנון ואנשיו, שהתרכזו על צלע הר ממזרח לעיר, ירו ברציפות אש רובים בליווי הפגזה של התותח היחיד שהיה ברשותם, כשהם נהנים מהיתרון שהקנה להם מיקומם מעל העיר. דרנה ספגה הפגזה כבדה. ההתקפה של ויליאם איטון על דרנה27 באפריל 1805הורנטארגוס נאוטילוסכ ו ח ו ת י ו ש ל ח מ י דש ה 187ליר, אף שהשתוקק לעסקה, זיהה את הסחיטה שהייתה בהצעה ודחה אותה.אחר כך הגיעו החדשות על כיבוש דרנה, וליר ראה בכך את ההזדמנות הגדולה שלו. הוא היה בטוח שהחדשות על ניצחונו של חמיד יפילו אימה על פאשא יוסוף — והוא צדק.ליר לא ידע זאת, אבל כשנודע למנהיג הטריפוליטאי על נפילת דרנה ב־21 במאי, הוא היה מבועת. ”כאשר נודע לו שאחיו מתקרב״, דיווח אחד מאנשי פילדלפיה, ”הפאשא היה מבוהל כל כך שהוא ]...[ הכריז שאם יהיה ביכולתו עכשיו לעשות שלום ולשחרר את השבויים האמריקאים, הוא יעשה זאת בשמחה, בלי לחשוב על כסף. הוא התחרט ]2[בכל ליבו על שדחה את תנאי השלום שהוצעו בפעם האחרונה״אילו פעל ליר מתוך עמדת כוח, ייתכן מאוד שיוסוף היה נענהלכל דרישותיו בלי שהנציג האמריקאי יצטרך להתחייב לתשלום כלשהו לטריפולי.במקום זאת ליר המעיט בהשפעת ניצחונו של איטון על הכוח ֶּהב ֶּרברי. בהיותו על סיפונה של הקונסטיטיושן, מול נמל טריפולי, ליר נקט מה שהיה נדמה לו כעמדה קשוחה: הוא הציע ליוסוף תשלום של 60,000 דולר בתמורה לחירותם של שבויי הפילדלפיה, וסירב לרדת לחוף אלא לאחר שהפאשא יקבל את תנאיו.הפאשא נשם לרווחה. הוא ראה בהצעה הזדמנות להציל את כיסאו וקיבל אותה. ב־3 ביוני סוכמו התנאים וכעבור יומיים נכנס קולונל ליר לעיר והתקבל בארמון. שלום הוכרז והשבויים שוחררו. אבל ההישג היה נגוע. ליר שילם בעד שחרורם של שבויים אמריקאים. גרוע מזה — הוא בגד באיטון ובחמיד. כחלק מהעסקה, ליר הבטיח שכל האמריקאים יתפנו מדרנה. 198 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולידור קודם לכן, הוא כתב לדקטור: ”אני מתפלל מעומק ליבי שהדוגמה שנתת, כמי ששחרר את ארצנו מהחרפה שבהסכמה לשלם דמי חסות, ]1[ הפרקטיקה שהייתה נהוגה מאות שנים תהפוך לחוק חקוק בסלע״.ֶּ לאורך החוף הב ֶּרברי, פרקטיקה של בניית כלכלה סביב שוד וטרור, הגיעה סוף־סוף אל קיצה. המשבר שהידרדר למלחמה במשמרת של הנשיא תומאס ג׳פרסון מצא את פתרונו במלחמה שהתנהלה במשמרת של הנשיא ג׳יימס מדיסון.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal

]5[ ד מ בד 181ולחיי משפחתו. ”חשבתי שהפאשא ]חמיד[ מצר על שאינו במצרים״,ציין איטון. אבל חמיד בכל זאת התאושש. הצבא הקטן המשיך בנחישות וב־25 באפריל חנו אנשיו על רכס שהשקיף על היעד. למחרת בבוקר שלח איטון מכתב למושל דרנה: ”אינני חפץ באדמה״, נאמר במכתב. ”איתי מתקדם הריבון החוקי היחיד של ארצך. ]6[ תן לנו מעבר בעירך, ותמורת האספקה שנזדקק לה תקבל פיצוי הולם ]...[ ניפגש מחר בדרך שבה תבחר״.]7[ בשעות אחר הצהריים המוקדמות קיבל איטון את התשובה. ”דגל שביתת הנשק הוחזר אלי עם התשובה הלקונית ’ראשי או ראשך!׳״ב־27 באפריל, כשהשמש זרחה מעל המדבר, היו פאשא חמיד, ויליאם איטון וצבא שכירי החרב המפוקפק שלהם, נחתים, יוונים, ערבים ובדואים — חבורה אמיצה של חריגים — מוכנים כולם להסתער על שערי העיר.לכידת המצודהַ בעת שהשקיף מטה על ד ָרנה ב־27 באפריל ,1805 רקח גנרל ויליאם איטון את התוכנית לתקיפת העיר וכיבושה.דרנה שוכנת על עיקול בחוף הים התיכון. ארמון המושל ניצב על לשון יבשה שחודרת למי המפרץ הכחולים, ותותח הוביצר ניצב במרפסתו. משהגיעו לבירת המחוז שמועות על הכוח הפולש המתקרב, התחמשה העיר בסוללה של שמונה תותחים שכוונו אל הים, ובבתים שלאורך חומות העיר נפתחו פתחי ירי.תוכניתו של איטון הייתה לתקוף את דרנה משלוש חזיתות. הראשונה מהים: התותחים שעל שלוש הספינות האמריקאיות שעגנו מול דרנה יפגיזו את העיר. השנייה בתותחי שדה שקומודור ברון עמד לשלוח לכוח: איטון ואנשיו יפגיזו את חומות העיר מדרום־מזרח. והשלישית והאחרונה 188 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליסוף הדרךבינתיים, בלי לדעת על המשא ומתן שניהל ליר, עמדו גנרל איטון ופאשא חמיד ואנשיהם מול התקפת־נגד של אויביהם. מושל דרנה הצליח להימלט, והשתמש במידע המודיעיני שהיה לו על הכוחות הפולשים כאשר השיב מלחמה שערה נגד האמריקאים. כאשר המתקפות עליהם המשיכו, נתקף איטון חשש שהאספקה שלהם תאזל או שעצביהם של אנשיו ייחלשו, וציין ביומנו שחמיד החששן החל לגלות סימנים של ]3[ משחררי דרנה האמיצים החזיקו בעיר, אבל הם ”מתח נפשי עמוק״.לא יכלו להחזיק מעמד עד אין קץ בלי אספקה ותגבורת.עם זאת, הדבר היחיד כמעט שאיטון היה יכול לעשות היה להמתין לתגובה של אמריקה לבקשת התמיכה שלו. כשזו הגיעה, היא לא הייתה האנשים והתחמושת שביקש. במקום זאת הוא קיבל מכתב שהודיע לו על ראשיתו של משא ומתן לשלום, ומכאן שצבאו לא יידרש לשום התקדמות נוספת וגם לא יקבל תמיכה. איטון היה המום.המום אף יותר הוא היה נוכח הפקודה המצורפת לסגת מדרנה ולחזור הביתה. איטון, שציפה להמשיך במסע המלחמה שלו לבנגזי ואפילו לטריפולי, קיבל פקודה לוותר על השטח שנקנה בדם אנשיו ולחזור בו מכל הבטחותיו לחמיד.רותח מזעם מיהר איטון לכתוב מכתב ארוך לקומודור ברון. הוא טען שנסיגה תהיה סימן מסוכן של חולשה באזור שמכבד רק כוח. ”אין ]4[ ספק שהם, ואולי העולם, יעניקו פרשנות מוטעית לנסיגה הזאת: ובכל מקרה זוהי נסיגה — ונסיגה של אמריקאים!״במקום לסגת מדרנה נשאר איטון בעיר והמתין לתשובה למכתבו. הוא סירב להשלים עם האפשרות שיהיה עליו להחזיר לפיראטים של טריפולי שטח שנכבש במאמצים רבים כל כך. ואז, ב־11 ביוני, נכנסה עוד ספינה לנמל דרנה ועימה מסר חדש לאיטון.אפילוג 197תחילה הוא לכד ספינת אויב ותיקה — המסעודה. יומיים אחרי כן רדפו ֶסטדיוֹ שמה, עד ספינותיו של דקטור אחר ספינה אחרת של אלג׳יר, ֶאשזו עלתה על שרטון. שני הקרבות הסתיימו בפחות ממחצית השעה כל אחד. דקטור לקח קרוב ל־500 שבויים.ב־28 ביוני, כשדקטור הגיע לנמל אלג׳יר עם הימאים השבויים ועם הספינה שתפס, התחוור לדיי כי טעה טעות מרה כשהתגרה באמריקה והכריז עליה מלחמה. בגיבוי הכוח הימי המרשים שעמד לרשותו נזקק דקטור לארבעים ושמונה שעות בלבד כדי להשיג הסכם שלום. הפעם ההסכם לא כלל תשלום דמי חסות. במקום זאת התנאים כללו שחרור מיידי של השבויים האמריקאים הנותרים )בשלב זה עשרה בלבד(, 10,000 דולר פיצוי על הסחורות שנשדדו מאוניות אמריקאיות, הבטחה לזכויות שיט מלאות לכל האוניות האמריקאיות, וויתור על כל דרישה בעתיד לתשלום דמי חסות. מאלג׳יר הפליג דקטור לתוניס. גם כאן הוא אילץ את שליטי הארץ לעשות שלום עם אמריקה וגם כאן הוא תבע פיצויים מהמדינה ֶּהב ֶּרברית. התוניסאים לכדו שתי אוניות אמריקאיות. עכשיו הם שילמו לדקטור פיצוי של 60,000 דולר עליהן.ֶּ לבסוף הפליג דקטור לטריפולי, העיר הב ֶּרברית שבה אירעו הרפתקאותיו ותבוסותיו הגדולות ביותר. כאן הוא דרש שהפאשא יוסוף ישלם לאמריקאים 30,000 דולר פיצוי על תוקפנות הטריפוליטאים כלפי אוניות אמריקאיות במלחמת ,1812 ותבע בתוקף שחרור שבויים בני אומות אחרות מלבד אלה האמריקאים. הוא אפילו הבטיח את חירותם של ימאים בריטים, חרף העובדה שארצם לחמה לא מכבר בארצו. זה היה צעד חסר תקדים שעורר כבוד בכל אירופה. היוקרה שאמריקה זכתה בה לא עמעמה את מודעותה לעוצמתה. עוצמה וחמלה יכולות לתפקד בהרמוניה.כשנודעה תוצאת שליחותו של דקטור לשגריר ארצות הברית בבריטניה, ג׳ון קווינסי אדמס, שהחזיק עכשיו במשרה שאביו כיהן בה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 7 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal7