46 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליזאת לבטוח באינסטינקטים ובאינטואיציה שלו. למרבה הצער, הוא נוכח עד מהרה שהשלום הקנוי של אמריקה שברירי יותר משהעלה על דעתו. על אף כל ההסכמים החתומים עם ארצות הברית של אמריקה ֶּ שהיו בידיהם, לא כל השליטים הב ֶּרברים נותרו בסופו של דבר שבעי רצון מהסטטוס קוו החדש.החששות שהטרידו את מנוחתו של ג׳פרסון בכל הנוגע לקניית ֶּ שלום בחוף הב ֶּרברי, צפו ועלו כעבור זמן לא רב. המלחמה הראשונה של ארצות הברית כאומה עצמאית עמדה בפתח. החלטתו של ג׳ורג׳ וושינגטון להמשיך לבנות ספינות קרב במקביל לתשלום בעד שלום ֶּ נמצאה נבונה כשהתברר שאי אפשר לבטוח במדינות הב ֶּרבריוֹ ת שיעמדו במילה שנתנו.ש ג ו ג ש ה 51אל השבויים התייחסו כאילו היו גם הם סחורות. גברים כמו או׳בריאן ואנשי צוותו שועבדו למושלים מקומיים או הועמדו על דוכני המכירה הפומבית ונמכרו לבעלי שיירות, לבעלי שררה * אחדים מהשבויים נפדו, על פי רוב תמורת כסף רב, ולסוחרי עבדים.וכמה נמלטו. אפשרות שחרור אחרת הייתה להפוך ל״עריק״, כלומר להתאסלם, כי הקוראן אוסר על מוסלמים לשעבד מוסלמים. אבל אם עריק נתפס חוזר אל אמונתו המקורית אחרי שחרורו, עונשו היה מוות. המרת דת הייתה אפשרות שמעטים בחרו בה — מה שהשאיר את הרוב בשבי לזמן בלתי מוגבל.ימאים אירופאים לא היו העבדים היחידים בשווקים של צפון אפריקה. היו גם נשים שנחטפו מסוריה ומדרום רוסיה של היום, ורובן מצאו את עצמן בהרמונות. והיו גם אפריקאים, גברים ונשים כהי עור ממחוזות שמדרום לסהרה, שהובלו אל הקצה האחר של הסהרה בשיירות של סוחרי עבדים. ילדים בני שש ושבע מאפריקה וממזרח אירופה הוכשרו לעבוד כמשרתים או כשפחות מין בבתי מרחץ. גברים צעירים אוסלמו בכפייה ונעשו שומרי ראש של שליטים. העונשים שהוטלו על עבדים היו מחרידים. כמה שבויים דיווחו שהיו עדים לסירוס, שיפוד והשלכה מחומה אל מקבץ של ווים. נוצרי שהעליב את האסלאם היה צפוי לעונש חמור, לרבות שריפה בחיים. אם נוצרי נתפס מקיים יחסים עם אישה מוסלמית, הוא היה עשוי לאבד את ראשו בעריפה ואהובתו, את חייה בהטבעה. יהודי שהרים יד על מוסלמי, היה מסתכן בגדיעתה. עם זאת, העונש השכיח ביותר, בלי קשר לאמונתו או למוצאו של העבריין, היה מלקות. * הם לא היו היחידים, כמובן. בריטניה אסרה את סחר העבדים במושבותיה בשנת ,1807 ועד מהרה הלכו בעקבותיה עוד מדינות מערביות ובהן ארצות הברית וצרפת. העבדות עצמה נאסרה רשמית בבריטניה רק ב־,1833 בצרפת ב־1848 ובארצות הברית ב־1865 ]הערת המערכת[.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
ו 45שירותו הכוחני המצטיין בצבאו של ג׳ורג׳ וושינגטון, קבע ש״איטון תקיף ונחוש — חרוץ, חסר לאות, החלטי ומתמיד ]...[ במצב של סכנה הוא בסביבתו הטבעית, ולעולם אינו נראה במיטבו יותר מאשר כשהוא ]8[ שנים אחדות אחרי כן, כששירת עומד בראש כוח צבאי מסתער״.באזור הביצות בגבול ג׳ורג׳יה עם פלורידה הספרדית, איטון התיידד עם בני השבטים הילידים שהוא נשלח להילחם בהם. ”לעיתים קרובות ַ הזמנתי הן אינדיאנים והן סוחרים למגורי ואירחתי אותם״, הוא כתב ]9[ גישתו הלא־אורתודוקסית לדיפלומטיה של לגורם צבאי רשמי.הגבול עוררה חשדות והרגיזה את סוחרי האזור, והערכותיו הבוטות את המערכה לא תמיד התיישבו עם אלה של מפקדיו. אבל מזכיר המדינה ֶיקרינג אהב את מה שראה. הוא העריך את עינו החדה של איטון לזיהוי ּפפרטים שהוא כלל בדו״חות ששלח, את מהירות התגובות שלו ואת הכישרון שגילה בלימוד שפות. בינואר 1799 עצרו הקונסולים החדשים באלג׳יר, שם שימש או׳בריאן כקונסול אצל הדיי, בנוסף לתפקידו כקונסול כללי. או׳בריאן קיבל את פני שניהם בחמימות. נוכח היכרותו האינטימית של קתקארט את האזור והניסיון של איטון בניהול משא ומתן, קיווה או׳בריאן באופטימיות שיהיה אפשר לשמר את ההסכמים החדשים. בלהיטותו להנעים את ביקורם, כיבד או׳בריאן את קתקארט ואיטון בסיור שערך להם בעיר אלג׳יר. הרחובות הדחוסים התרוממו מגובה פני הים אל ההרים שהשקיפו על הים התיכון, מקום שטוף שמש וחשוף למשבי רוח קלים. לאחר שהציג את עמיתיו לדיי של אלג׳יר, נפרד מהם אובריאן, ואלה הפליגו אל יעדיהם החדשים.או׳בריאן ואיטון פתחו בהתכתבות תוססת ממקום מושבם, מרחק של כ־800 קילומטרים זו מזו, ודנו בענייני דיפלומטיה. או׳בריאן הזהיר את הקונסול החדש שלמחלקת המדינה האמריקאית נדרשים חודשים ֶּ להשיב על פניות, ושהבנתה את התרבות הב ֶּרברית דלה מאוד; הוא הפציר באיטון להתעלם מהוראות אמריקאיות לא רלוונטיות, ובמקום 52 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישבויים שהמזל שיחק להם נעשו משרתים. מעטים שירתו בחצר השליט או במטבחי הארמון, והיו שעבדו בגני הדיי וטיפלו בצמחים ובכלובי חיות פרא. עם זאת, בכל תפקיד הייתה העבודה קשה ומשפילה, בייחוד לגברים שבאו מארץ שהתבססה על אידיאל חופש הפרט.שלא כמו אמריקאים אחרים שהיו בעברם שבויים ונשבעו שלא ֶּ לחזור לעולם לחוף הב ֶּרברי, או׳בריאן נהנה מיחס טוב יחסית במהלך שביו ושש להזדמנות לפעול למען שלום בין הממשלות. עם זאת, כשהגיע לרציפי נמל אלג׳יר עם קפטן ביינברידג׳, חווה או׳בריאן תחושה מחודשת של חוסר אונים. בבטן הג׳ורג׳ וושינגטון אוחסנו רק מעטים מהפריטים שהדיי ציפה לקבל, ומסירת הכסף והזהב המובטחים התעכבה. לאחר שאו׳בריאן הסביר את המצב, הבין גם ביינברידג׳ שהוא הגיע בתיבה מלאה חומר דליק, וזה לא היה רק עניין של אוויר לוהט ושמש יוקדת.לכודיםביום המחרת החלו אנשי הג׳ורג׳ וושינגטון לפרוק את המנחות שנועדו לדיי, ואשר כללו קורות עץ אלון ואורן, לצד תיבות פח וחביות מסמרים. מזג האוויר היה נעים, רוח קלה נשבה, ואנשי הצוות התכוננו להעלות אל הסיפון ענבים, תאנים ושקדים. הימאים שעל סיפון הג׳ורג׳ וושינגטון, שלא היו מודעים למשבר הדיפלומטי הקרב והולך, ציפו שמיד עם השלמת המסירה תחל הספינה שלהם במסעה חזרה לנמל האם שלה בפילדלפיה. אבל ל״דיי העריץ״, כפי שביינברידג׳ כינה אותו עד מהרה, היו תוכניות אחרות. כנהוג, ביקשו הקפטן האמריקאי והמלווה שלו, או׳בריאן, להתקבל אצל הדיי של אלג׳יר כדי לחלוק לו כבוד. בזמן שאנשי הצוות פרקו את Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2
44 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולילממן את שכר הלימוד. בסופו של פסק זמן אחד כזה הוא ארז בתרמיל קטן את ספריו, בגדים להחלפה ואת שכר הלימוד ותלה את התרמיל על כתפו. אחר כך הוא יצא מהעיר הכפרית בקונטיקט שבה לימד וצעד קרוב ל־250 קילומטרים צפונה, אל העיירה האנובר במדינת ניו המפשייר.קיץ 1787 היה חם במיוחד, ומה שאיטון קיווה שיהיה מסע נעים, גם אם ארוך, בשבילים כפריים דרך הנופים היפים שמקיפים אותם, הפך לדשדוש מייגע בדרכים מאובקות בין שדות מוכי בצורת. כשבקושי הגיע לאמצע הדרך ליעד, הוא מצא את עצמו בלי כסף, רעב ועדיין רחוק מגבול ניו המפשייר. אלא שאז, בהפגנה של תושייה וסתגלנות שהוא גילה שוב ושוב בחייו, הוא מצא פתרון. החפצים היחידים שנותרו לו והיה להם ערך כלשהו היו המחטים והסיכות בערכת התפירה שנשא עימו. במכירת אחת בכל פעם הוא הצליח לגייס את הסכום שאפשר לו להמשיך הלאה בדרכו, ולעשות את הקילומטרים האחרונים שנותרו עד האנובר.לאחר סיום הלימודים חזר איטון לצבא וקיבל ב־1792 דרגת קפטן. לאורך שירותו — הוא נשאר בצבא ארצות הברית חמש שנים — נאבק קפטן איטון עם מזגו הסוער ועם נטייתו להתייחס לכל תלונה וטענה כאילו הופנו כלפיו אישית. הוא גם חמק בקושי מדו־קרב עם קצין עמית שהאשים אותו בסירוב פקודה. רק התערבותם של קצינים אחרים, ששכנעו את השניים להסכים ששניהם אשמים, מנעה את חילופי היריות הקטלניות. ”]לאחר[ שקפטן ב׳ ויתר והציע לי את ידו״, ציין איטון ]7[ כבוד — אישי ולאומי — נחשב ערך שראוי ביומנו, ”קיבלתי את זה״.להילחם עליו.לאיטון יצא שם של טיפוס קשוח. הוא היה צלף מיומן והיה יכול לרכוב על סוס יום שלם ולשרוד בכוחות עצמו הודות לתבונתו. הוא ֶ שירת בין השאר במבצר פורט ריקאברי, ושם זכה ליחס של כבוד מצידו של גנרל אנתוני ויין האגדי. האיש שנודע בכינוי ”אנתוני הזועם״, עקב ש ג ו ג ש ה 53המטען בנמל, קפטן ביינברידג׳, הקונסול או׳בריאן והממונה על הנמל נפגשו עם הדיי בארמונו כדי לדווח לו על המנחות שהביאו האמריקאים. ֵהדיי המזדקן, עטוי בגלימות ופניו מוסתרות למחצה מתחת לזקן שופע, התרגז כשנודע לו שהאונייה לא נשאה את כל הסחורות שהובטחו לו.”אתם משלמים לי מס״, הכריז באבא מוסטפה. ”ולכן אתם עבדים ]4[שלי ויש לי זכות לצוות עליכם מה שאני מוצא לנכון״.השליט הזועם פקד: על הג׳ורג׳ וושינגטון להפליג עם השגריר שלו ועם פמלייתו לקונסטנטינופול, בירת האימפריה העות׳מאנית בקצה האחר של הים התיכון, ולהביא את המס השנתי שהדיי עצמו נדרש לשלם לעות׳מאנים.ביינברידג׳ התנגד. הוא אמר לבאבא מוסטפה שמשימה זו אינה באה בחשבון, שכן לא ניתנה לו פקודה לבצע שליחות שכזאת. או׳בריאן ציין שההסכם הקיים התיר לאוניות סוחר, אך לא לספינות צבאיות, לבצע משימות מהסוג הזה. אבל אף בעת שהביעו את התנגדותם, ידעו שני האמריקאים שבסופו של דבר הם ייאלצו לציית, כפי שהודה או׳בריאן במכתב שנועד למזכיר המדינה: ”אני חושש שניאלץ לוותר כדי למנוע ]5[קשיים יוצאי דופן״.עניין אחד שהוא לא הסביר היה הסיבה לכך שהג׳ורג׳ וושינגטוןלא התעלמה מהדיי, הרימה עוגן והפליגה הביתה: כשהגיעו אל מה שנראה להם נמל מבטחים, הניח ביינברידג׳ לנתב האלג׳יראי לכוון את הספינה אל רציף שנמצא מתחת לתותחים של מצודת העיר. טעות נוראה. ביינברידג׳ התם לא העלה בדעתו את השאלה כיצד ספינתו תנווט את דרכה החוצה במקרה שהשיחות עם הדיי ייכשלו. ועכשיו היה מאוחר מדי. הפריגטה האמריקאית, זעירה ביחס למצודת העיר, מצאה את עצמה מול מאתיים תותחים וצי של ספינות אלגי׳ריות חמושות. במקום שעגנה, בטווח הסוללות האלג׳יריות, הייתה הג׳ורג׳ וושינגטון בעמדת נחיתות חסרת תקנה. אילו ניסו ביינברידג׳ ואנשיו להימלט, לא היו האלג׳יראים מתקשים לפוצץ אותה לרסיסים.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2
ו 43איטון נכנס לאחר שג׳ואל בארלו חזר לצרפת, הוטל על צוות של אנשים מוכשרים ֶּ מאוד לייצג את ארצות הברית באזור הב ֶּרברי. בראש הצוות עמד ּ מיודענו ריצ׳רד או׳בריאן, שמונה בדצמבר 1797 לרשת את בארלו ֶּ כקונסול כללי בכל המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. בדצמבר 1798 חבר לאו׳בריאן שבוי לשעבר אחר, ג׳יימס לינדר קתקארט, לאחר שמונה לתפקיד הקונסול האמריקאי בטריפולי. קתקארט היה על סיפונה של המריה כשהיא נתפסה ב־,1785 וחווה עשר שנות שבי לצידם של או׳בריאן ואנשיו. ומאחר שתנאים קשים לא היו זרים לו אחרי תקופת מאסר שעשה באוניית כלא בריטית בזמן המהפכה, הוא ידע איך לקדם את האינטרסים שלו כאשר מצא את עצמו שוב שבוי. בשנות שהותו באלג׳יר הוא רכש בהדרגה את הערכתם של שוביו, היה לפקיד ומשגיח, ומונה ב־1792 למזכיר של הדיי. מעמדה זו הוא היה יכול להתרועע עם אנשים עוצמתיים מאוד, ביניהם הקונסול השוודי, שהלווה לו 5,000 דולר להשגת חירותו. אבל הוא לא היה הטיפוס שישלים בקלות עם הסבל שידע בשנותיו באלג׳יר. קתקארט חצה את האוקיינוס האטלנטי בחברת הקונסול האמריקאי החדש בתוניס, ויליאם איטון, ששׂערו שהלבין בטרם עת וסנטרו החצוי שיוו לו מראה של גנרל רומי שגולף משיש. איטון הנחרץ ועתיר ּ הכישרונות נבחר בידי טימותי פ ֶיקרינג, מזכיר המדינה השלישי של ארצות הברית, שסבר שהוא מתאים בהחלט להתמודד עם אתגרי הדיפלומטיה התוניסאית.חייו של ויליאם איטון עמדו בסימן של נחישות עיקשת. כנער הוא למד שפות קלאסיות, אבל בגיל שש־עשרה ברח מהבית כדי להשתתף במלחמת העצמאות של ארצות הברית ושירת בגדוד בקונטיקט. לאחר המלחמה הוא נרשם ללימודים בקולג׳ דרטמות, אבל לימודיו נקטעו מפעם לפעם כשנאלץ לעשות חורפים בהוראה בבתי ספר כפריים כדי 54 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליביינברידג׳ מצא את עצמו בבעיה. הדרך היחידה לבקש הוראות ממפקדיו הייתה באמצעות שיגור אונייה אחרת, ולאוניות מהים התיכון שהפליגו מול רוחות המערב החולשות באזור נדרשו לא אחת חודשיים תמימים להגיע לארצות הברית, ועוד חודש לחזור. במזג אוויר סוער יכלה הדרך חזרה להיות ממושכת אף יותר, והיה ברור שהדיי לא ימתין חודשים אחדים. ביינברידג׳, שאונייתו וכבוד ארצו הופקדו בידיו, נדרש לקבל החלטה על דעת עצמו.בימים הבאים הוא המשיך לטעון שאינו יכול להיענות לדרישה המשפילה. אבל כעסו של הדיי גבר והוא דרש תשלום שאו׳בריאן חישב ומצא ש״היה גבוה מ־110 אלפי הדולרים״ שארצות הברית הייתה ]6[ ואז החריף הדיי את איומיו, והזהיר שאם ביינברידג׳ לא יבצע חייבתאת המשימה שהטיל עליו, יחסי הידידות בין ארצותיהם יבואו אל קיצם, ופיראטים אלג׳יראים יציקו שוב לאוניות אמריקאיות. זה היה איום שאו׳בריאן, שבוי לשעבר באלג׳יר, הבין היטב.ביינברידג׳ עקב בקנאה אחר האוניות שיצאו מהנמל בשעה שהוא ואנשיו נשארו נתונים לחסדי הדיי. הוא פיקח על תיקון מפרשים, וביומן הספינה נרשמו מזג האוויר והפעולות שביצעו אנשי הצוות. לבסוף, אחרי דרישות וסירובים, בשעה שהאמריקאים והאלג׳יראים התקדמו בצעד ונסוגו בצעד, קיבל או׳בריאן זימון סופי. נאמר לו שביינברידג׳ חייב למלא את הפקודה, או להסגיר את האונייה ואת צוותה לשבי. לסירוב, כפי שהבין או׳בריאן, תהיה משמעות ברורה: הוא יתפרש כהכרזת מלחמה על אלג׳יר. בלית ברירה נכנעו שני האמריקאים לדרישות הדיי. מה שהחל כמסע גאה עמד להפוך לחרפה לאומית. כפי שציין ביינברידג׳ בשיחה עם או׳בריאן: ”אינני יכול שלא לשים לב לכך שאירועי היום הזה גורמים לי לתהות על פשרן של המילים ’ארצות ]7[הברית העצמאית׳״.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
42 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליפרצופו. סופיה, הספינה הדו־תרנית שבה הפליג, נלכדה בידי פיראטים טריפוליטאים.הואיל והספינה נשאה תעודת מסע אלג׳ירית, ציווה שליט טריפולי, ַ הפאשא יוסוף קַר ַמנלי, לשחרר אותו מיד. אבל בעקבות לכידתו של או׳בריאן צץ במוחו של בארלו רעיון: הוא מינה את או׳בריאן לשמש מתווך מטעמו ולשאת ולתת עם הפאשא המיליטנטי.הפאשא יוסוף האכזר והערמומי רצח אח אחד שלו כדי לתפוס את השלטון בטריפולי, והגלה אח אחר, שהיה היורש החוקי של כס * ַ את בני משפחתו של האח הגולה, חמיד קרמנלי, הוא החזיק המלכות.כבני ערובה כדי למנוע מהיורש החוקי להילחם על זכותו מלידה. התשובה לשאלה אם האמריקאים יוכלו להגיע להסכמות עם איש כזה הייתה לא ברורה, אבל בארלו מצא לנכון לנסות, והסכם שלום וידידות בין ארצות הברית לטריפולי נחתם. הוא כלל את התנאים הרגילים: תשלום דמי חסות ואספקת ציוד ימי וצבאי בתמורה למעבר חופשי של ספינות אמריקאיות ושיתוף פעולה.ההסכם קיבל את אישור הקונגרס האמריקאי ביוני ,1797 ובארלו חזר לצרפת לאחר שנתיים שעשה בצפון אפריקה וכשהוא מותיר אחריו ֶּ שני הסכמים חדשים. שני הסכמים נוספים — עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת הנותרות, מרוקו ותוניס — היו עתידים להיחתם בקרוב. תקופת פעילותו הקצרה, שכללה גם את שחרור המלחים הכלואים זה זמן רב, הוכתרה ָ בהצלחה. בשלב הזה נראה שג׳פרסון טעה בנושא נחיצות השימוש ֶּ בכוח. לפי שעה נהנו ארצות הברית של אמריקה והחוף הב ֶּרברי משלום קנוי. אבל ספינות הקרב אמריקאיות היו מוכנות לפעולה, על כל צרה שלא תבוא.* יוסוף רצח את אחיו הבכור חסן בשנת .1790 ב־1795 הוא הדיח את אחיו חמיד, לאחר שזה ישב חודשים אחדים על כס הפאשא ]הערת המערכת[.ש ג ו ג ש ה 55גן חיות צףהשפלתה של הג׳ורג׳ וושינגטון החלה. רק לאחר שהסכים להוביל את שגריר אלג׳יר בבירת האימפריה העות׳מאנית, התחוור לביינברידג׳ גודלה של הפמליה הדיפלומטית. הספינה, שתוכננה לשאת צוות של 220 איש לכל היותר, נדרשה עתה לארח את השגריר ואת בני משפחתו, כ־100 משרתים של השגריר ועוד 100 עבדים אפריקאים.הג׳ורג׳ וושינגטון הפכה לאוניית עבדים. הדיי דרש גם שהספינה, שכבר הייתה עמוסה לעייפה, תישא את מתנותיו לסולטאן העות׳מאני, ובהן כסף, יהלומים, סחורות שונות וגם ארבעה סוסים, ארבעה אריות, ארבעה נמרים, ארבע אנטילופות, 12]8[תוכים, 25 פרות ו־150 כבשיםספינת הקרב הפכה לגן חיות צף.ואז, לפני ההפלגה, כעלבון נוסף למדורים הדחוסים, לצרחות מחרישות האוזניים ולצחנה של פרשי העופות, נחתה מהלומת המחץ של הדיי. הוא הורה להוריד את הדגל האמריקאי ולהניף את דגל אלג׳יר. ארבעה תותחים הצדיעו לדגל החדש במטח כבוד. בין אנשי הצוות האמריקאים, נכתב ביומן האונייה, ”זלגו דמעות פה ושם במעמד ]9[הזה של השפלה לאומית״.הג׳ורג׳ וושינגטון ֶּ הפכה למעבורת שירות ב ֶּרבִרית.המסע לקונסטנטינופול ארך עשרים ושלושה ימים. משהיו בלב ים, מחוץ לטווח התותחים, הניף ביינברידג׳ את הדגל האמריקאי, בלי שום התנגדות מצד האלג׳יראים שאיתו. עם זאת, הוא לא היה באמת שליטה של הספינה שלו, נוכח דרישת האלג׳יראים שנתיב המסע יתואם עם לוח זמני התפילה שלהם. ההגאי אולץ לנווט כך שהספינה, אף שהים המה ֶ וסער, כיוונה את חרטומה מזרחה בכיוון מ ּכה חמש פעמים ביום לטובת המאמינים. על אחד מאנשי הפמליה של השגריר הוטל לעקוב אחרי המצפן, כדי לוודא שחרטומה של הספינה מכוון אכן מזרחה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
ו 41של צרפת. בארלו עשה רושם של מי שיתמודד עם כל דבר שייקרה בדרכו. היו לו השכל והאומץ וגינוני החצר הדרושים לדיפלומט מומחה — אבל לא היה ברור אם יהיה בכך די להצלת העבדים האמריקאים.כשבארלו הגיע כקונסול האמריקאי באלג׳יר, הוא מצא את עצמו ניצב מול סירובו של הדיי לשחרר את השבויים לפני שארצות הברית תקיים את הבטחותיה הכספיות. בארלו נתן את מילתו שהתשלום בדרך, ובינתיים הרעיף על השליט של אלג׳יר טבעות יהלומים, גלימות ברוקד, שטיחים, קופסאות טבק הרחה משובצות באבני חן ופריטים אחרים שהביא איתו מצרפת, אוצרות ששוויים עלה על 27,000 דולר. תמהיל של אישיות, מתנות מרגיעות והבטחות לכסף שכנעו את דיי חסן, ובתחילת 1797 הוא שחרר את השבויים. מספרם הצטמצם בגלל תנאי כלא קשים ומחלות, אבל בארלו הוביל 85 ניצולים אל סיפונה של האונייה פורצ׳ן, והתבונן בהם מפליגים אל חופים ידידותיים יותר.לאחר שחרור השבויים נשארו בארלו ועמיתיו הקונסולים האמריקאים באזור כדי להשלים שורה של משאים ומתנים בלתי אפשריים. כמי שהיה מחויב לקנות הסכם, נאלץ בארלו לשאת תככים, דחיינות, הבטחות מופרות ועסקאות רעועות. ממשלת ארצות הברית הבליגה בהכנעה על הדרישות המשפילות של האלג׳יראים, ולבסוף הסכימה לתגמל אותם בכסף ובסחורות בשווי של קרוב למיליון דולר, מחיר שהיה שווה לשמינית מההוצאות השנתיות של הממשלה הפדרלית.הואיל ולארצות הברית לא היו מזומנים זמינים לשלם לדיי, היה צורך ללוות את הכסף. ריצ׳רד או׳בריאן, שבחר להישאר בצפון אפריקה כדי לסייע לממשלת ארצות הברית, היה אז, אחרי שנים של עבודה בקונסוליה הבריטית, אישיות מוכרת ומקושרת היטב באלג׳יר. בנסיעותיו לערים שונות באירופה, בתקווה להשיג אצל הבנקאים שלהן זהב וכסף, הוא הצליח לבסוף לגייס הלוואות בפורטוגל ובאיטליה, אבל קודם שהכסף הגיע לאלג׳יר, הראה שוב מזלו הרע של או׳בריאן את 56 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאף על פי שאנשי הצוות האמריקאי מצאו משהו מצחיק בסגנון משונה זה של עבודת האל, המצב לא היה מצחיק כל עיקר. המסע היה לא נוח ומשפיל — ובהמשך היו לו השלכות חמורות. לאחר שהג׳ורג׳ וושינגטון פרקה את מטענה בקונסטנטינופול ופנתה לחזור הביתה, ציין קפטן ביינברידג׳ בנחישות איתנה: ”אני מקווה שלעולם לא אשלח שוב לאלג׳יר עם דמי חסות, אלא אם אוסמך למסור אותם מפיו של אחד התותחים שלנו״. כשהספינה חזרה לבסוף לארצות הברית, הציבור האמריקאי רתח מזעם לשמע הדיווח. משנפוצו החדשות על האירוע, היו שראו בכניעתו של ביינברידג׳ מעשה שלא ייסלח. רבים סברו שארצות הברית הביטה בפני הרוע ומצמצה ראשונה, ואחרים התלוננו שהיא ממצמצת זה שנים וכי המשך תשלום דמי החסות מזמין עוד התעללות. עם זאת, גם מתנגדי הקמת הצי טענו שצדקו: אחרי הכול, הניסיון של ארצות הברית להראות לעולם שיש לה כוח צבאי ימי הניב את התוצאה ההפוכה. הג׳ורג׳ וושינגטון לא הצליחה למנוע את חטיפתה שלה.כאשר נודע לוויליאם איטון, שהיה מוצב אז בתוניס, מה התרחש באלג׳יר, הוא הביע את דעתו הנחרצת במכתב לעמיתו הדיפלומט ריצ׳רד או׳בריאן.ההיסטוריה תספר שארצות הברית נידבה ראשונה ספינת קרב מצוידת להיות אוניית משא בשירותו של פיראט. דם, ודם בלבד יוכל למחוק את הרושם הזה, והאמת היא, אני מודה, שהייתי מעדיף לאבד את הספינה, ומוכן שישפדו אותי, ובלבד שלא ]10[לשאת כניעה כזאת.איטון, שנחרד מחוסר המעש של אמריקה נוכח ההשפלה, הוסיף שאלה אחרונה: ”האם דבר לא יעורר את ארצי?״Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2
40 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהאוקיינוס ולנסות סוג אחר של דיפלומטיה. כזה שבוקע מפיותיהם של תותחים.פושטים את עורנובשלהי 1793 התפטר ג׳פרסון מתפקידו וחזר למונטיצ׳לו לשקול את צעדיו. בשנה שלאחר פרישתו הגיעה ארצות הברית להסכם שלום עם הדיי של אלג׳יר. הסכם שפירושו היה, בניגוד לעצתו של ג׳פרסון, שהאמריקאים ישלמו בעד שלום. אף שלא היה עוד צורך מיידי בצי, הצליח הנשיא וושינגטון לשכנע את הקונגרס שהפסקת בניית הספינות תהיה צעד לא חכם. האינסטינקטים של וושינגטון נמצאו נכונים. הואיל ואיטיותם של האמריקאים בתשלומים הטרנס־אטלנטיים של ”דמי השלום״ הייתה ֵ כרונית, איים ד ַ יי חַסן במלחמה וסירב לשחרר את השבויים. האמריקאים היו שבעי רצון מההחלטה להמשיך בבניית הספינות, ועד שלהי 1797השיקו את שלוש הפריגטות הראשונות של צי ארצות הברית: יונייטד )USS Constellation( קונסטליישן ,(USS United States( סטייטס)USS Constitution( וקונסטיטיושןּ בעת הזאת היה הדיפלומט האמריקאי ג׳ואל בארלוֹ שגריר ארצו ּ בחצר מנהיגה ההפכפך של אלג׳יר. הנשיא מינה אותו שנה לפני כן ּ ”לייצג את האינטרסים של ארצות הברית של אמריקה בעוצרות של ]6[ משימתו הייתה לשמר את השלום ולהשיג את שחרורם של אלג׳יר״.או׳בריאן ואנשיו.אם היה אדם כלשהו שהיה בעל יכולת להתמודד עם הדיפלומטיה המורכבת שנדרשה באלג׳יר, בארלו היה האיש. הוא היה בוגר ייל שהשתתף במלחמת העצמאות, עיתונאי ואיש עסקים, נכלא בפריז בתקופת המהפכה הצרפתית ובתום שלטון הטרור נעשה אזרח כבוד 57פרק 4ג׳פרסון תופס פיקודאמתין שישה חודשים לתשובת הנשיא למכתבי ]...[ אם היאלא תגיע במהלך התקופה הזאת, אכריז רשמית מלחמהעל ארצות הברית. יוסוף קרמנלי, הפאשא של טריפולי, אוקטובר 1800עת שוויליאם ביינברידג׳ ואנשיו הושפלו מחוץ לארצם, האמריקאים בבית היו עסוקים במהומת הבחירות לנשיא השלישי של המדינה. אחרי מערכת בחירות מרה, שאיימה על אחדות המדינה הצעירה, ניצח תומאס ג׳פרסון את ג׳ון אדמס והושבע ב־4 במרס 1801 לנשיא. אדמס המאוכזב עמוקות, והכועס על ידידו לשעבר, לא השתתף בטקס *ההשבעה.ידיד מנוכר ואומה מפולגת לא היו הבעיות היחידות של ג׳פרסון. ֶּ הוא נדרש עכשיו להתמודד חזיתית עם בעיית המדינות הב ֶּרבריוֹ ת. במשך יותר מעשור נקטו הממשלים של הנשיאים וושינגטון ושל אדמס מדיניות של הימנעות משימוש בכוח צבאי. אבל המדיניות הזאת לא * הנשיא השני היה ג׳ון אדמס הפדרליסט, שניצח בבחירות 1796 והיה נשיא ארצות הברית בשנים .1801-1797 ג׳פרסון, שהתמודד מולו על הנשיאות ונוצח בהפרש של שלושה אלקטורים, כיהן כסגנו ]הערת המערכת[. בJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2
ו 39* של ג׳פרסון עצמו, בהנהגת ,1794 נמשך חודש. המפלגה הרפובליקאיתידידו ואיש סודו חבר הקונגרס ג׳יימס מדיסון, נקטה עמדה שונה מזו של ג׳פרסון, בטענה שצי יגדיל ללא צורך את סמכויות הממשלה הפדרלית. הפדרליסטים, שהשתמשו בנימוק הישן של ג׳פרסון, טענו שאחזקת צי תעלה פחות מאי־אחזקתו. תעריפי הביטוח הימי המשיכו להאמיר, ויחד איתם האמירו מחירי הסחורות המיובאות. צי, הם טענו, נעשה נחוץ כלכלית.חרף הפילוג בין מפלגות ואזורים — נציגים מניו אינגלנד היו מעוניינים בהקמת צי כדי להגן על סוחריהם, ואילו אנשי הדרום התנגדו בדרך כלל להתרחבות פדרלית כזאת — הגיע בית הנבחרים לפשרה: הוסכם שבניית הספינות תיעצר אם יושג שלום עם אלג׳יר, ושני בתי הקונגרס הצביעו ברוב דחוק בעד חוק ההתחמשות הימית. ב־27 במרס 1794 חתם הנשיא וושינגטון על החוק החדש, שהורה על רכישה או בנייה של שש פריגטות, ארבע מהן נושאות 44 תותחים ושתיים עם 36תותחים. הסכום העצום הנחוץ — 688,888 דולר — הוקצה. זו הייתה ההחלטה היסטורית: לארצות הברית יהיה צי. ג׳ורג׳ וושינגטון קבע שהחוזים לבניית הספינות יתחלקו בין נמלי הצפון והדרום, ובניית הפריגטות החלה. שלוש שנים חלפו עד שהפריגטה הראשונה הושקה, ובמהלך הזמן הזה נוכחו משתתפי משחק השחמט ֶּ הזה, כלומר המשחק הדיפלומטי מול הב ֶּרברים, שחוקי המשחק השתנו שוב ושוב. בתום כל סבב של משא ומתן שנכשל, נעשה ברור יותר ויותר שנותר פתרון אחד בלבד: הפריגטות האלה יידרשו לחצות את * מכונה כיום ”המפלגה הדמוקרטית־רפובליקאית״, ואין לבלבל בינה לבין המפלגה הרפובליקאית שהוקמה ב־1854 וקיימת עד היום. המפלגה הדמוקרטית־רפובליקאית דגלה בהגנה על הסמכויות של מדינות הברית, בעוד יריבתה, המפלגה הפדרליסטית בהנהגת ג׳ון אדמס הייתה בעלת מגמות שמרניות־צנטרליסטיות ]הערת המערכת[. 58 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהוכיחה את עצמה, ועד מהרה למד הנשיא החדש תומאס ג׳פרסון שהזמן תם.מלחמה ושלוםֶּ בלי להעלות על הדעת שפצצת הזמן שהייתה החוף הב ֶּרברי עומדת להתפוצץ, התמקם ג׳פרסון בנחת בביתו החדש. אחרי ההליכה לקפיטול לטקס ההשבעה שלו, הניח הנשיא השלישי לשבועיים תמימים לחלוף עד שעבר מחדריו השכורים אל מגורי הנשיא.ג׳פרסון, שהתגורר בחדרים ספורים בלבד בקומה הראשית של הבית הלבן, החל לתכנן את חיי החברה במקום. בניגוד לוושינגטון ולאדמס, שערכו בכל שבוע קבלות פנים נשיאותיות שהיו מתאימות לחצר של מלך, ג׳פרסון העדיף סעודות ערב קטנות יותר, שבהן היה אפשר לסכם ענייני ממשלה בשיחות אינטימיות. אבל האירועים האלה התקיימו בהמשך. תחילה הוא נדרש להשיג הבנה טובה יותר של מצב העניינים שאדמס השאיר אחריו. הנשיא הורה למסור לעיונו את כל התכתובת. כשעיין בחומר שאדמס השאיר, העמיקה דאגתו לביטחונה של אמריקה. ג׳פרסון ידע שמצב ֶּ החוף הב ֶּרברי בכי רע, אבל עד שעיין בהסכמים הקיימים עם אלג׳יר ועם טריפולי ותוניס, הוא לא העלה על דעתו עד כמה הוא רע. האחרון שבהסכמים אושש בינואר ,1800 והבטיח תשלום מס בסך 20,000 דולר בשנה, וכן תשלום מוזר של חבית אחת של חומר נפץ בכל פעם שכלי שיט אמריקאי יתקבל במטח כבוד בנמל תוניס. אחרי 15 שנים של מעקב, ג׳פרסון ידע ככל אחד אחר שהדרישה הזאת לא הוצגה בתום לב. אדרבה, הוא ראה בה אזהרה שכל האזור אינו אלא חבית חומר נפץ.ב־13 במרס הגיע לעיונו של ג׳פרסון צרור שדרים מהים התיכון. אחד במיוחד, ששלח ג׳יימס קתקארט, הדיף ריח של פתיל בוער. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
38 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליוושינגטון וג׳פרסון היו חלוקים בשלל סוגיות, והמחלוקות ביניהם היו אחד הסודות הלא שמורים בבירה החדשה וושינגטון. ג׳פרסון חלק במפגיע על מה שנראה לו כחולשתו של וושינגטון בשפיטת אופי, כפי שציין במכתב אומלל שהסתיים בפרסום נרחב. על סמך השנים שעשה באירופה, ג׳פרסון האמין גם שהיכרות ֶּ עמוקה עם הבעיה הב ֶּרברית היא בסיס מוצק להמלצה לפעולה צבאית. הוא קיבל את מרותו של הנשיא, אבל עשה כמיטב יכולתו לקידום השקפתו. ֶּ השפעתו פעלה מן הסתם. גם התגברות האיום הב ֶּרברי הביאה לשינוי במגמה הפוליטית. באוקטובר 1793 קיבל מזכיר המדינה ג׳פרסון מכתב נואש מקונסול ארצות הברית בליסבון. צי התקפי חדש של ספינות אלג׳יריות שייט באוקיינוס האטלנטי ליד גיברלטר. השייטת החדשה כללה שמונה אוניות, בהן ארבע פריגטות, ועשרים ספינות תותחים דו־תורניות. מטרתן? ”לשייט נגד הדגל ]4[ עושרה הגדל והולך של ארצות הברית משך את האמריקאי״.תשומת ליבם של הפיראטים. הם לא הסתפקו עוד בתקיפת כלי שיט אמריקאיים שעברו לרוע מזלם בנתיביהם, אלא שיחרו בפועל לאוניות אמריקאיות. ”אני לא ישן מאז הגיעה אלי הידיעה על המזימה השטנית הזאת״, כתב הקונסול לג׳פרסון. ”ספינות פיראטים חדשות ]5[באטלנטי — אלוהים ישמור עלינו...״עד מהרה הגיע דו״ח חדש מגיברלטר: עשרה כלי שיט אמריקאיים נחטפו בשלהי חודש אוקטובר. לא זו בלבד שהאלג׳יראים שבו עוד אוניות — הם גם הוסיפו 110 שבויים למכלאות העבדים שלהם. עתה לא היה אפשר להמשיך להתעלם מבעיית הפיראטים, וגם לא היה אפשר לעסוק בה כסוגיה שנויה במחלוקת ותו לא. עכשיו נדרשה פעולה בשטח.בקונגרס מונתה ועדה לבירור סוג הספינות הנדרשות. הוועדה הגישה עד מהרה את ממצאיה, והדיון בבית, שהחל ב־16 בפברואר 59 קתקארט, שכתב לפני החרמתה של הג׳ורג׳ וושינגטון, דיווח שהפאשא של טריפולי הגדיל את סכום המס השנתי שדרש, למרות הסעיף בהסכם שלפיו שום דרישה של ”תשלום תקופתי של דמי חסות או תשלום נוסף ]1[ הטענה של קתקארט לא עניינה לא תוצג על ידי צד זה או אחר״.כמובן את הפאשא. ג׳פרסון המשיך לקרוא ובתוך כך הלכה דאגתו וגברה. הרטוריקה התקיפה של הפאשא התחלפה באיום מפורש. ”אמור לממשלתך לתת לי סכום כסף ותנוח דעתי — אבל תשלום אקבל בדרך זו או אחרת״. הפאשא הציב מועד יעד של שישה חודשים, והודיע כי אם דרישותיו לא ייענו, יכריז מלחמה על ארצות הברית. ששת החודשים האלה כמעט חלפו.ג׳פרסון מצא גם מכתב מוויליאם איטון, הקונסול בתוניס. איטון, שהרגיש שהשלום השברירי לא יארך זמן, הפציר בממשל של אדמס ליזום מפגן כוח. הוא הציע לשלוח לטריפולי שלוש מספינות הקרב החזקות ביותר של אמריקה, שירשימו את הפאשא בעוצמתה של אמריקה. ואז, בתום התצוגה, יצביע הנציג האמריקאי על התותחים ויגיד, ”ראה את ]2[ אם התוכנית תעלה יפה, הכוח שלנו שנועד לערוב לקיום השלום״.הסביר איטון, הפאשא לא יעז להכריז מלחמה.למרבה הצער, אחת הפעולות שעשה אדמס בתקופת כהונתו הייתה חתימה על חוק לצמצום הצי האמריקאי. סביר להניח שג׳פרסון אהד את התוכנית של איטון, שהיה בה דמיון לתוכנית שהוא עצמו הציע שנים אחדות קודם לכן, אבל לא עמדו לרשותו די ספינות לצורך זה, ולא עוצמה צבאית מספקת להוביל את אמריקה כראוי למלחמה. כעבור שבועות אחדים התחוור לו שהזמן לשקול את האפשרויות העומדות לפניו אזל. ב־19 באפריל עגנה הג׳ורג׳ וושינגטון בפילדלפיה. לאחר שהשלימו את מסע ההשפלה שלהם לקונסטנטינופול, נאלצו ויליאם ביינברידג׳ ואנשי צוותו להתמודד עם עונשו של מסע חורפי Black YellowMagentaCyan :Color | 15:19:00 04/27/2026 :Date | B 2 :Sig | ThomasJeffreson_Modan_52998 :Name Job קשה. המסע באטלנטי הגועש ארך חודשיים וחצי, פרק זמן כפול DfusEyalDfusEyal
ו 37וציין שדרכי הלחימה שלהם מבוססות על פשיטה על אוניות המטרה ולאו ]2[ הוא רמז שצי קטן יספיק לאמריקאים כדי דווקא על שימוש בתותחים.להביס את הפיראטים, אבל, אולי בכניעה ללחץ פוליטי, נמנע מלקרוא ]3[ לפעולה צבאית ישירה. בידי הקונגרס הסמכות לבחור בין מלחמה, מס או כופר ”כאמצעי לכינון מחדש של המסחר שלנו בים התיכון״.סנאטורים אחדים שקלו להקים צי, אבל קופת האוצר הריקה של המדינה עצרה את הדיון על ספינות הקרב עוד לפני שהחל. כופר נראה זול יותר, אבל תהליך גיוסו היה מייאש באיטיותו. רק כעבור יותר משנה, ב־,1792 אושר סכום של 40,000 דולר להסכם עם אלג׳יר. אחרי כן התמשך העיכוב בגלל המרחק ומקרי מוות — שני הנציגים שמונו לשאת ולתת עם האלג׳יראים מתו מסיבות טבעיות קודם שהתאפשר קיומן של שיחות בנושא — ורק ב־1794 החל משא ומתן כלשהו. או׳בריאן ואנשיו, שנפלו בשבי תשע שנים לפני כן, עדיין המתינו לצאת לחופשי.הקמת ציכשג׳פרסון מונה למזכיר המדינה, לא היה לארצו צי. אחרונת הספינות בצי הקונטיננטלי, שקנתה לה שם בזכות רב החובל האגדי ג׳ון פול ג׳ונס, נמכרה אחרי מלחמת העצמאות. לא היה כסף לתחזק ספינות, וגם לא איום קרוב לבית שיצדיק גיוס מקורות מימון. פירוק הצי ששימש במלחמת העצמאות התאים לגמרי לנשיא וושינגטון. שוב ושוב הוא אמר שהוא מעדיף מדיניות של ניטרליות ֶ קפדנית בעניינים בינלאומיים — עמדה שהובהרה היטב ב״הכרזת הניטרליות״ של .1793 וושינגטון, שזכר את המחיר הכבד של מלחמת העצמאות בדם ובדמים, לא רצה עוד מלחמות. הוא לא רצה צבא קבע ולא צי. 60 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימהרגיל. אף על פי כן, ההפלגה הממושכת והרוחות הקרות לא הפחיתו בדבר את הזעם הלוהט, ואחרי השיבה אל היבשה, מיהר ביינברידג׳ לצאת אל הבירה כדי למסור לנשיא דיווח מלא. רבים בוושינגטון מתחו ביקורת על ביינברידג׳ וטענו כי נכנע בקלות רבה מדי לדרישותיו של הדיי. אבל הקפטן מצא אוזן קשבת אצל הנשיא ג׳פרסון, שהכיר היטב את הבעיות באזור ונטה להאמין שהמצב שביינברידג׳ נקלע אליו היה בלתי אפשרי. מששמע את הפרטים ישירות מביינברידג׳, דאג הנשיא שהקפטן יצוין לשבח על ”היכולת המרשימה והתבונה שגילה ]3[ ושקל להעניק גמול נוסף בביצוע חובתו בנסיבות מביכות במיוחד״,מרתיע יותר מאוניית סוחר שהוסבה לספינת מלחמה. ֶּ לקפטן המסור: אולי הוא יוכל לשוב לחוף הב ֶּרברי, והפעם בכלי שיט אבל תחילה נדרש ג׳פרסון להיוועץ בקבינט שלו. הוא רצה אישור לתוכנית שגיבש — תוכנית שתיפול אי־שם בין היענות לדרישות ֶּ המשפילות של הב ֶּרברים לבין הכרזת מלחמה.באמצע מאי. ארבעה ימים לפני כן הכריזו ה ֶ נשיונל אינט ֶליג ֶ 'נסר ג׳פרסון קיווה לכנס את הקבינט בסוף אפריל, אבל הוא התכנס וה ַ דיילי א ֶדו ַ ורט ֶ ייזר, העיתונים המובילים בוושינגטון, שהמדינה נמצאת במצב של שלום, אבל ג׳פרסון ועוזריו היטיבו מהם לדעת. אף שכל אחד מהנוכחים ליד השולחן ידע שארצות הברית, עם הצי הקטן שלה, נמנית עם המדינות הכשירות פחות להתמודדות עם פיראטים, היה ברור גם כי ֶּ להתמודדות עם המצב בחוף הב ֶּרברי נדרשת פעולה.ג׳פרסון פנה אל יועציו בישיבת הקבינט הראשונה שלו ושאל]4[ אותם ישר ולעניין: ”האם להורות לשייטת העוגנת עכשיו בנורפוק לשייט בים התיכון?״חברי הקבינט זיהו מיד שלשאלה יש חשיבות רבה: הם התבקשו לשקול אם סמכותו של הנשיא כוללת נקיטת פעולה צבאית בלי לקבל .הקונגרס אישור את תחילה Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2
36 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליּ עצים והאכלת חזירים. בסופו של דבר הוא קודם לתפקיד חדש, לשמש איש קשר עם הדיי של אלג׳יר, והמעמד המיוחס הזה אפשר לו לנסוע לפורטוגל, לאנגליה ולגרמניה כדי לבקש מממשלות, מגורמים פרטיים ומקבוצות סעד נוצריות תרומות למימון הכופר. בנסיעות האלה היה או׳בריאן תחת שמירה כבדה, בלי יכולת להימלט. הוא ידע גם שאם לא יחזור, מצבם של אנשיו השבויים, שכבר היו חשופים לעבודת פרך וליחס אכזרי, יחמיר עוד. או׳בריאן עשה כמיטב יכולתו להשיב על השאלות שג׳פרסון שאל אותו במכתביו, וב־30 בדצמבר 1790 הציג הנשיא וושינגטון לפני שני בתי הקונגרס את תוצאות מחקרו הקפדני של ג׳פרסון. היו שם שני דו״חות, שנשאו את הכותרות, ”שבויים באלג׳יר״ ו״סחר בים התיכון״.אף שנראה ששני הדו״חות תומכים באסטרטגיה של תשלום כופר, המשיך ג׳פרסון לפקפק ביעילותו של שלום קנוי. במשך שנים, עוד לפני חטיפת הדופין והמריה והמחלוקת בינו לבין אדמס, קרא ג׳פרסון ֶּ לאמריקה להפעיל את הצי כדי לפתור את בעיית הפיראטים הב ֶּרברים, ושבע שנים לפני הצגת שני הדו״חות שלו הוא כתב על התנגדותו לתשלום דמי חסות לפיראטים. אם המשא ומתן יקרוס )כפי שאכן קרה שוב ושוב בשנים שלאחר מכן(, הוא שאל, מה אז? אם הם יסרבו ]לחתום על הסכם הוגן[, מדוע לא לצאת למלחמה נגדם? אם בדעתנו להמשיך לקיים את הסחר שלנו, עלינו להתחיל לבנות כוח ימי. האם נוכל לעשות זאת בנסיבות מכובדות יותר או עם אויב חלש יותר? אני סבור שעם שש פריגטות ]נוכל[ ]1[להרוס לחלוטין את הסחר שלהם.בדו״חות 1790 שהציג לקונגרס, כלל ג׳פרסון היסודי־תמיד חומר מודיעיני מפורט שהוא אסף ואשר עסק בגודלו של הכוח הימי באלג׳יר ובטקטיקות שלו. הוא לא התרשם מהספינות של האלג׳יראים, המצוידות בעליבות, 61 משהוצגה השאלה לחברי קבינט, כתב ג׳פרסון על דף נייר, כדרכו בדרך כלל, את דעתו של כל אחד מהחברים:מזכיר האוצר אלברט גלטין הביע את הדעה, ש״הרשות המבצעת אינה רשאית להעמיד אותנו במצב מלחמה״, אבל הוסיף שבמקרה של מלחמה, בין שהוכרזה על ידי הקונגרס ובין שפרצה ביוזמת מדינה אחרת, ”הפיקוד וההכוונה של הכוח הציבורי מופקדים בידי הרשות המבצעת״.התובע הכללי לוי לינקולן היה שקול אף יותר: ”אנשי המלחמה שלנו רשאים להדוף התקפה״, הוא אמר, ”אבל אחרי הדיפת ההתקפה, אין הם רשאים לגשת להרס כלי השיט של האויב״.מזכיר המלחמה הנרי דירבורן נקט עמדה שונה, ואמר כי ”על המשלחת לצאת בגלוי כדי להגן על הסחר שלנו מפני פעולות האיבה שטריפולי מאיימת לנקוט נגדנו״, ומזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון הביע את הסכמתו עם מזכיר המלחמה.בהמשך הדיון החליטו חברי הקבינט פה אחד: השייטת תישלח לים ]5[ ג׳פרסון והקבינט שלו קיוו, התיכון, אבל כגוף עושה שלום ולא מלחמה.ֶּ כנגד כל הסיכויים, שהמדינות הב ֶּרבריוֹ ת ינהגו בהיגיון, יבינו שארצות הברית רואה בחומרה תפיסה של מטעניה ואזרחיה, ויימנעו מסכסוך.קומודור ריצ׳רד דייל, אחד הקפטנים הראשונים שג׳ורג׳ וושינגטון מינה לשרת בצי ארצות הברית, מונה למפקד השייטת. הוחלט שהוא ישוט לטריפולי ויביא לפאשא שלה מכתב מהנשיא ג׳פרסון — מכתב שיכלול שלל הבטחות ל״ידידות תמידית״. ג׳פרסון ברר את מילותיו בקפידה, נמנע ממונחים דליקים כמו ספינת קרב וכתב לפאשא כי ”נוכחנו שעלינו לשלוח בדחיפות לים התיכון שייטת תצפית״. ואולם הקורא חד העין עמד על השלכותיהן הרבות של המילים: דעתם של האמריקאים אינה נוחה מהיחס של החוף ֶּהב ֶּרברי לאוניותיהם, אבל הם עדיין אינם מוכנים לצאת למלחמה. אם יתמזל המזל, והם יצליחו רק להבהיר למנהיגים המוסלמים שהם .מכוונותיהם אותם להניא כדי בכך יהיה ,במעקב Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2
ו 35ג׳פרסון המופתע התקשה להאמין שוושינגטון מינה אותו למי שיבצע את המטלה הכבירה וראה במינוי אות לכבוד והוקרה. על מזכיר המדינה הוטל לנהל את כל ענייני הממשל, חוץ מענייני הכספים והמלחמה. ג׳פרסון ביקש זמן לשקול את ההצעה, אבל בבית באותו חורף בווירג׳יניה הוא החליט לקבל את המינוי. הוא נשאר במונטיצ׳לו, אחוזתו שעל ראש ההר, כדי להשתתף בחתונה של בתו מרתה בת השבע־עשרה, ואחר כך נסע לניו יורק, הבירה הזמנית, כדי להצטרף לממשלה. בפגישתם הראשונה ב־22 במרס ,1790 דנו הנשיא ומזכיר המדינה החדש בסוגיה שהעיקה על ג׳פרסון במשך שנים — סבלותיהם של ריצ׳רד או׳בריאן ואנשיו.וושינגטון וג׳פרסון לא היו האמריקאים היחידים שדאגו לשלומם של בני ארצם השבויים. ב־14 במאי 1790 נקראה עתירה במליאת הקונגרס. במכתב ששלחו ציינו השבויים את מצבם הנואש והצפי הקודר לשחרורם, וביקשו את התערבות הקונגרס למענם.האינטרס של חברי הקונגרס להתמודד עם הבעיה נבע לא רק מהדאגה לבני ארצם המשועבדים, אלא גם מכך שהאיום המתמשך על כלי השיט פגע במסחר האמריקאי בים התיכון ובכלכלה האמריקאית. הקונגרס והנשיא לא בזבזו זמן, והפנו את העניין מיד לטיפולו של מזכיר המדינה החדש, וזה ניגש לבחון את הסוגיה לפרטיה. ג׳פרסון הלמדני מטבעו התחיל בלימוד תולדות הפיראטים ֶּהב ֶּרברים. הוא תכנן לייחד חודשים אחדים לחקר העניין, ולימוד הפרקטיקה בת מאות השנים של פיראטים לשעבד ימאים חפים מפשע, קודם שיעלה רעיונות מגובשים לדרכי פעולה. בעודו מחבר דו״ח ממצה על הבעיה, התכתב עם ריצ׳רד או׳בריאן, שעדיין היה שבוי בידי האלג׳יראים.הואיל ואו׳בריאן היה קברניט, התנסותו בשבי הייתה קלה בהרבה מזו של רוב השבויים האחרים, והמטלות שהוטלו עליו היו עבודה נוחה יחסית בקונסוליה הבריטית: תיחוח האדמה במתחם הקונסוליה, נטיעת 62 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולי”אנו מקווים שהופעת אוניותינו לא תפגע בכבודה של שום מדינה״, כתב ג׳פרסון בהמשך, ”שכן, אף שכוונתנו היא להפקיד את ביטחון הסחר שלנו בידי משאבי הכוח ואומץ הלב שבידינו בכל ים, הורינו לשייטת זאת בפקודה מפורשת לנהוג בכל המדינות הידידותיות בכל הכבוד והסדר הטוב״. הנשיא ג׳פרסון היה יכול רק לקוות שדברי השלום שלו, בלוויית מפגן צנוע של כוח, יפיגו את חזיונות המלחמה שריצדו במוחו של שליט טריפולי. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
34פרק 2מזכיר המדינה ג׳פרסוןעל הקונגרס לבחור בין מלחמה, מס או כופר כאמצעי לכינון מחדש של המסחר שלנו בים התיכון. מזכיר המדינה תומאס ג׳פרסון, 30 בדצמבר 1790נובמבר ,1789 ברדתו לחוף בנורפוק, וירג׳יניה, הופתע תומאס ג׳פרסון לשמוע מראש העיר וזקניה שקיבלו את פניו כי הוא מונה למזכיר המדינה בממשלתו של ג׳ורג׳ וושינגטון.בחמש השנים שעשה מחוץ לארצו השתנה הנוף הפוליטי של ארצות הברית. החוקה של ארצות הברית נוסחה ואושרה, וב־30 באפריל 1789* אף על הושבע גנרל ג׳ורג׳ וושינגטון לנשיא הראשון של ארצות הברית.פי שג׳פרסון עדיין היה באירופה, החליט הנשיא למנות אותו למשרה שאך זה נוצרה, מזכיר המדינה, והקונגרס אישר את המינוי בעת שג׳פרסון חצה את האוקיינוס.* בתום מלחמת העצמאות הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת, והממשל המרכזי שלה היה חלש מכדי להתמודד עם קשייה הכלכליים והפוליטיים. אישור החוקה החדשה אפשר את החלפת \"סעיפי הקונפדרציה\" של 1781 בחוקה שהפכה את מדינות הברית לפדרציה בעלת שלטון מרכזי, ובעקבותיו בחר הקונגרס פה אחד בג'ורג' וושינגטון לנשיא ]הערת המערכת[. ב63פרק 5תורן נופלהעובדות ודאיות עכשיו. הפיראטים של הפאשא יצאו והם מתארגנים לפעולה נגד האמריקאים.ויליאם איטון למזכיר המדינה, 10 באפריל 1801ֶּ עה שג׳פרסון והקבינט שלו גיבשו תגובה להתגרות של הב ֶּרברים, ג׳יימס קתקארט מצא את עצמו שוהה בשטח הפקר דיפלומטי. במשך קרוב לשישה חודשים הוא המתין בקוצר רוח לתגובה של וושינגטון למכתבו מאוקטובר ,1800 שבו תיאר את איומי המלחמה של הפאשא ַ הטריפוליטאי יוסוף קַרַמנלי. אבל שום הוראות לא הגיעו. הוא אפילו לא ידע מי ניצח בבחירות לנשיאות. מכל בחינה ומובן, קתקארט היה לבדו.במהלך החודשים האחרונים הפאשא איים על ארצות הברית והתרפס לפניה לסירוגין. הוא אמר לקתקארט שהוא רוצה שלום עם עמו, אבל סירב לדון על ההסכם הקיים שעדיין היה בתוקף. הפאשא רצה פשוט יותר, כך בגלוי, בלי להעמיד פנים ובלי קשר למה שהסכים עליו בעבר. תחילה הוא דרש שהאמריקאים יעניקו לו אוניות במתנה, בטענה שהעוצרויות האחרות ובייחוד אלג׳יר השיגו יותר בהסכמים שלהן. עכשיו הוא התעקש לקבל תשלומים נוספים. הוא דרש סכומי כסף עצומים, לרבות מקדמה בסך 225,000 דולר, סכום גבוה בהרבה ממה שקתקארט היה יכול לתת, והאוצר האמריקאי להרשות לעצמו. שJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
ר מ י רמ 33]18[ לדעתו, שצי קטן יוכל לפתור את הבעיה, ”עלינו להימנע מלהילחם איתם בכלל, אלא אם כן נהיה נחושים להילחם איתם לעולם״.חרף חילוקי הדעות ביניהם, פעלו השניים ללא לאות לשחרור הימאים האמריקאים המשועבדים. הם שלחו סוכנים אמריקאים לנהל ֶּ משא ומתן עם הממשלות הב ֶּרב ַ ריוֹ ת. ג׳פרסון יצר קשר עם המ ּתורינים )מכונים גם טריניטארים(, חברי מסדר קתולי שפעל מאז סוף המאה ה־12 לשחרור שבויים נוצרים. כל המאמצים עלו בתוהו. או׳בריאן ואנשיו נשארו בשבי, והשיחות בין ארצות הברית לאלג׳יר נדמו לבסוף. יותר מחמש שנים חלפו עד שנושאים ונותנים אמריקאים חזרו לאלג׳יר כדי לחדש את השיחות. במהלך השנים האלה הצטרפו כמה מאות גברים, נשים וילדים נוצרים אל הכלואים, לאחר שהפיראטים צברו עוד אוניות ועוד שלל ועבדים.אבל המצב המשיך להטריד את ג׳פרסון. הוא זכר את חששותיו לביטחונה של פולי, והזדהה עם הדאגות האיומות והלילות ללא שינה שחוו משפחות אמריקאיות רבות שהים היה מקור הפרנסה של יקיריהן. ֶּ בעולם שבו פיראטים ב ֶּרברים שוטטו במזרח האוקיינוס האטלנטי ובמערב הים התיכון, עמדה באוויר השאלה, את מי הם ישבו וישעבדו עכשיו? האם השבויים הבאים יחזרו אי־פעם הביתה, או שמא ימותו ממחלה או מהצלפות שוט בארץ נוכרייה?ֶּ המדינות הב ֶּרבריוֹ ת, עם תמהיל החמדנות והקנאות הדתית שהניע אותן, סירבו להקשיב לקול ההיגיון. הן היו אולי מבינות כוח, אבל בלי צי לא היה לאמריקאים שום מנוף לחץ להפעיל על הפיראטים. אדמס וג׳פרסון נכשלו שניהם וחזרו לאמריקה ריקם. אבל הם לא ויתרו לגמרי. עד מהרה היה ג׳פרסון עתיד להתעמת עם הבעיה מעמדה חדשה.64 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהוא הציג את דרישותיו בלי בושה, ובין השאר דרש מס נוסף בסך 10,000 דולר לאחר שג׳ורג׳ וושינגטון מת. הפאשא, בקיצור, פעל כפי שג׳ואל בארלו צפה שנים קודם לכן. השליט של טריפולי היה מוכן יותר ]1[ האמריקאים ֶּ מכל נסיך ב ֶּרברי אחר להתעלם מ״כל עיקרון של כבוד״.ראו בו את הגרוע שבחבורה של טיפוסים שליליים.קתקארט, שחששו גבר, שלח חוזר לעמיתיו הקונסולים ב־21 בפברואר ]2[ .1801 ”אני בטוח שהפאשא של טריפולי״, הוא הזהיר, ”יפתח בפעולות איבה נגד ארצות הברית של אמריקה בתוך פחות משישים יום״.הוא לא טעה הרבה במועד. חששותיו הפכו למציאות ב־11 במאי ,1801 שלושה חודשים לאחר מכן.באותו יום, בשעה שש בערב, הגיע שליח של הפאשא לקונסוליה האמריקאית בטריפולי. כשהאורח הוזמן להיכנס, זיהה קתקארט מיד את האיש כאחד מיועציו המוערכים ביותר של פאשא יוסוף. קתקארט בירך אותו לשלום בכל גילויי הלבביות שהצליח לגייס, ואשר ממילא לא היו רבים במיוחד. הוא השתדל כמיטב יכולתו להתייחס בסבלנות למשחקים של הפאשא, אבל הסבלנות שהייתה טעונה תוקפנות מוסווית התישה אותו. הפעם השליח של הפאשא אפילו לא העמיד פני שוחר שלום. הוא השמיע את הדברים שהוטל עליו למסור. ”הפאשא שלח אותי להודיע ]3[ לכם שהוא הכריז מלחמה על ארצות הברית ויפיל את התורן שלכם ביום חמישי 14 בחודש״.הפאשא פיזר איומים רבים בעבר, אבל קתקארט הבין שההכרזה הזאת ממשית. ספינות טריפוליטאיות כבר צירפו, במחווה של בוז, את הדגל האמריקאי על שלל צבעיו אל דגלי המדינות שהיו במצב מלחמה עם העוצרות של טריפולי. בפעם הזאת לא היה דבר שקתקארט יהיה יכול לעשות כדי להתגבר על המשבר.האינסטינקטים שלו אמרו לו שעליו לעזוב, והוא ידע שהפאשא יאפשר לו לצאת מהעיר, אבל קתקארט התרגל אל הכפר המגודל Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 2 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal2
65 הזה שכמו עלה מתוך הים, ואשר הרציף הארוך שבו נמתח עמוק אל תוך הים. העיר המוקפת חומה, עם צריחי המסגדים שהתנשאו גבוה מעל בתי האבן הצפופים, הייתה לו לבית. אפילו המבוכים שבארמונו של הפאשא, שניצב במקום הגבוה ביותר בעיר, נעשו משום־מה יקרים לליבו. קתקארט ידע כי לעולם יישאר זר, אבל בה בעת הוא הבין את העולם הזה. הוא ישב בשיכול רגליים בעת שהשתתף בארוחות הערב שהפאשא הזמין אותו אליהן, הכיר את ריחותיה של העיר, ששלטו בהם ניחוחות של קפה ושל עשן טבק, וזיהה את צלצולי פעמוני הגמלים שסובבו את מוטות טחנת הקמח של העיר. מראה העבדים, המצננים את אדוניהם במניפות גדולות ומגרשים את הזבובים שניסו להתקרב אליהם, היה מוכר גם אם לא נעים. בעל כורחו הייתה העיר לחלק ממנו, ועתה, כפי שחשש שיקרה, היא ירקה אותו מתוכה.תוך שהוא מבליג על צערו וכובש את כעסו, ביודעו שתשובה כנה רק תסכן את אשתו ואת בתו הצעירה ואת הסגל הדיפלומטי שלו, השיב קתקארט בנימוס לשליח של הפאשא. באין לו הוראות מהממשלה בבית, הוא היה משולל כל סמכות לעשות משהו אחר, וגם אילו ידע את דעתו של הנשיא, היה ברור לו שעזרה צבאית לא תגיע אליו בזמן. וכך אישר קתקארט את קבלתה של הכרזת המלחמה, ואמר שהוא ישכור אונייה ויעזוב את העיר בהקדם האפשרי. בינתיים הוא יישאר בקונסוליה, ויהיה עד לאקט המלחמה הרשמי הראשון. טרגיקומדיה טריפוליטאיתכעבור שלושה ימים מימש הפאשא את איומו. ביום חמישי, 14 במאי 1801 הוא שיגר חיילים לקונסוליה האמריקאית. החיילים הגיעו למקום באחת אחר הצהריים.72 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליללא עונש. פגיעה בכבודו של צי ארצות הברית הייתה פגיעה בכבודו של דקטור, ושל ארצו ומשפחתו.מיום שעמד על דעתו היה הים חלק בלתי נפרד מחייו של דקטור. אביו, סטיבן דקטור )”האב״(, שירת כמפקד ספינת קרב בימי מלחמת העצמאות והיה לסוחר מצליח לאחר סיומה. כשבנו בן השמונה, שנשא את שמו, לקה בשעלת, רשמו הרופאים אוויר ים שיסייע בשיקום הריאות של הילד, ולפיכך הצטרף הילד אל אביו בהפלגה הבאה. דקטור הצעיר החלים מהשעלת וחזר מהמסע בריא ושלם — אבל נגוע בשאיפה לחיים של יורד ים. חרף תקוותה העמוקה של אמו, שבנה יהיה איש דת, הוא פרש מלימודיו בקולג׳ אחרי שנת לימודים אחת כדי לפתוח בקריירה ימית. גם במים הסוערים שאתגרו את השייטת שבפיקוד דייל ביוני ,1801 לוטננט דקטור חשב את עצמו לבר מזל מאין כמותו על שקיבל תפקיד במשימה. כל חריקה של הפריגטה שהיטלטלה על הגלים לחשה תהילה שעומדת בפתח, והאוויר המלוח שמילא את ריאותיו העניק לו תחושה ממריצה של כבוד שזכה לו רק בזכות היותו אמריקאי — לא ילדשל גבולות ישנים ובריתות עתיקות, אלא של אידיאלים וחירות. והוא התגאה בספינה שלו האסקס: אף שהייתה קטנה מהפרזידנט, דקטור חש נחשול של גאווה מציף אותו כאשר חשב על שלושים התותחים שבה. לא הוא ולא איש מאנשי השייטת בת ארבע הספינות יכלו לדעת כמובן מה מתבשל בטריפולי. עם זאת, קומודור דייל צייד את ביינברידג׳ בפקודות למקרה חירום. דייל הורה בין השאר שאם האסקס תתנתק מהשייטת במהלך חציית האוקיינוס, על ביינברידג׳ ואנשיו להמשיך ֶּ לגיברלטר. אם ייוודע להם שהמדינות הב ֶּרבריוֹ ת הכריזו מלחמה, עליהם להמתין חמישה ימים. ואם הספינות הנותרות לא יגיעו בחלון הזמן הזה, על ביינברידג׳ להשאיר לדייל הודעה אצל הקונסול האמריקאי ואחר כך להמשיך פנימה לים התיכון כדי להגן על אוניות סוחר אמריקאיות. 96 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבאשר לריצ׳רד דייל, החדשה הזאת הייתה רק אחת משורה של אכזבות. לא זו בלבד שמוראט ראיס נמלט מאחיזתו, בשלהי אוקטובר דייל נפל למשכב. ”אני לחוץ וכאוב״, הוא הודה בעת שהיה מרותק ]4[ מתסכלות אף יותר היו הפקודות שקיבל לשוב הביתה. למיטתו.משמעותה של שנת הגיוס האחת שהקונגרס הקצה הייתה שתוקפה של תקופת השירות של אנשי צוותו תם בתוך חודשים אחדים. על מיטת ֶּ חוליו הצר דייל על ההכרח לפרוש בלי להכניע את מדינות הב ֶּרברים. נחמתו היחידה הייתה הצלחתו של סטרט, אבל לו לא נותר אלא להכין את ספינתו לשיבה הביתה.משחודש מלאי המים והושלמו התיקונים בספינה, נתן דייל את הפקודה להרים עוגן ולנצל את הרוח המערבית המרעננת. הנתב כיוון את הפריגטה הגדולה אל פתחו הצר של נמל גיברלטר, אבל כשהרוח שנשבה במפרשי הפריגטה הביאה אותה למהירות נוחה של שישה קשרים, הפרזידנט נטתה לפתע הצידה. תנופתה קדימה נעצרה באחת, כאילו התנגשה בקיר לבנים. דייל, שהיה באותה העת בתאו, דיווח כי ]5[חווה ”הלם עז כל כך, שהוא כמעט העיף אותי לאוויר״.הפריגטה הגדולה פגעה בקרקעית הים ונעה עתה בכבדות. אבל כשדייל הגיע אל סיפון הירכתיים נראה שהספינה האיתנה התאוששה במהירות מהפגיעה. דייל חשש שלפרזידנט נגרם נזק מבני והורה מיד לבדוק אותה. החדשות היו טובות להפתיע: הספינה הבנויה היטב עמדה במהלומה שספגה בהתנגשותה בקרקעית הים והמעטפת שלה נותרה ללא פגע. הקצינים החליטו לצאת לדרך — הם יסמכו על כלי השיט שלהם וימשיכו במסע הביתה.אבל כמעט מיד אחר כך הועמד שוב חוזקה של הספינה במבחן, שכן עם עזיבת הנמל המוגן הפליגה הפרזידנט אל תוך סערה פראית. ביום הראשון של הסערה בלמו הרוחות והגלים את התקדמותה של הספינה, וביום השני החלה בטנה להתמלא מים. לאחר ששינו את המסלול לעבר החוף הצרפתי ויצאו מסערת שלושת־הימים, הצליחה הפרזידנט Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
66 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליקתקארט היה מוכן להציע הצעה אחת אחרונה לשמירת השלום — הצעה אחרונה למנוע את מה שהתחיל להיראות בלתי נמנע. הוא ניגש * שר המלחמה של הפאשא ומי שפיקד על החיילים, ֶ אל הס ֶ ראסקר,וביקש למסור לפאשא הבטחה לתשלום מס בסך 10,000 דולר. שליח נשלח לארמון הפאשא, אבל חזר דקות אחרי כן. יוסוף קרמנלי דחה את ההצעה.קתקארט ידע שזמנה של הדיפלומטיה תם. הוא ידע גם שבלימת אנשיו של הפאשא בכוח אינה אפשרית. הוא עמד אפוא אובד עצות באותו יום חמישי בהיר וחם והתבונן בטריפוליטאים מתחילים להלום בתורן שעליו התנוסס דגל הפסים והכוכבים.אנשיו של הפאשא עודדו זה את זה בצעקות בעודם מניפים את גרזיניהם, אך למגינת ליבם נוכחו שהפלת התורן קשה משהיה נדמה. שבבים עפו, אבל התורן סירב ליפול. כאילו כדי ללעוג לאוחזי הגרזינים, הדגל התנפנף עם כל מהלומת גרזן, והמוט נשאר עומד בעקשנות במקומו. המעשה שנועד להשפיל את האמריקאים השפיל במהרה את הטריפוליטאים. עוד לפני שהחיילים יצאו למשימתם ציווה הפאשא שאם הם יתקשו ֵ בהפלת התורן, עליהם למשוך בנף, החבל שמשמש להעלאת והורדת הדגל. הוא חשב שפעולה זו תביא לשבירת התורן. אבל למגינת ליבם של החיילים התברר שהפעולה הזאת אינה מביאה את התוצאה המקווה. התורן סירב ליפול. החבורה שבאה לחלל את הדגל הצליחה רק להוכיח את שלומיאליותה. חלפה יותר משעה עד שהחיילים הטריפוליטאים הצליחו לשבור את מוט הדגל והשעינו אותו על בניין הקונסוליה. הדיפלומטים האמריקאים עקבו אחרי המתרחש בתערובת משונה של כעס ושעשוע. * Serasker: באימפריה העות׳מאנית — תוארו של מפקד הצבא ]הערת המערכת[.ה ה 71לאמריקאים והוסבה לספינת מלחמה. דייל היה האמריקאי הראשון שנחת על סיפונה של ספינת הקרב הבריטית ֶס ּ ראפיס כשהוא תלוי על חבל לאור ירח, מעשה גבורה שזיכה אותו בתהילה. אחרי המלחמה הוא חי חיים שלווים יותר, והקים עסק מסחרי משגשג שהתבסס על סחר עם סין והודו, אבל עם הקמת הצי של ארצות הברית הוא נענה להצעתו של הנשיא וושינגטון לחזור לים כאחד מששת הקפטנים הראשונים בצי האמריקאי. שלא כמו מתגייסים רבים אחרים, שתודעת החובה היא שהניעה אותם לעלות על סיפונן של ספינות הצי האמריקאיות, קומודור דייל פעל מתוך הבנה ממקור ראשון בצורך להגן על כלי שיט אמריקאיים, וזאת לאחר שהוא עצמו היה שבוי בידי הבריטים בתקופת מלחמת העצמאות.קפטן ביינברידג׳, מפקד האסקס, נבחר לחזור לאזור שבו חווה את ההשפלה של הג׳ורג׳ וושינגטון, ונקמה קיננה מאז בליבו. אבל אנשי האסקס היו צעירים ממנו ועם מניעים פשוטים יותר, בהם הלהיטות ֶ להרפתקאות. לוטננט סטיבן דָק ּטור היה אחד מהם. דומה שמפעם לפעם קורה שהגורל מחייך אל נפש זו או אחרת ומעניק לה מידה יוצאת דופן של הופעה נאה, אופי טוב וגם הזדמנויות. ֶ תלתליו הכהים של סטיבן דָק ּטור, עיניו הנוצצות והתנהלותו שוות הנפש לכדו את עיניהן של נשים רבות ברגע שנכנס לחדר. אבל אומץ ליבו, שנודע כגובל בפזיזות, ומודעותו העמוקה לכבוד היו אצלו תכונות בולטות לא פחות.פעם אחת, כשסוחר בריטי העליב אותו ואת הצי האמריקאי, הזמין אותו דקטור לדו־קרב. מאחר שידע שמיומנותו באקדח עולה בהרבה על זו של יריבו, אמר דקטור לידיד כי בדעתו לירות רק ברגלו של האיש בתקווה לפצוע אותו קלות וללמד אותו לקח. הדו־קרב התנהל בהתאם לתוכנית של דקטור. האנגלי החטיא והכדור של דקטור חדר לירכו של האיש ולא לליבו. דקטור יצא מהעימות ללא פגע וגאוותו באה על סיפוקה. הוא לא הרג את האיש, אבל לא הניח לעלבון לעבור ת 95בעיקר תסכול בגלל כישלון ההסגרים, בגלל ספינת קרב שעלתה על שרטון ובגלל קומודור שהתגלה ככלי ריק. ובכל זאת, הזמן לא בוזבז לגמרי. שעה שאמריקה נראתה מנומנמת והפיראטים המשיכו לעשות חיל, ג׳פרסון תכנן את הצעד הבא שלו.תסכול וברכה לבטלהג׳פרסון לא יכול לדעת זאת בזמנו, אבל גם בשעה שדחק בבית הנבחרים לפעול, ההסגר שהטיל ריצ׳רד דייל במרחק־מה מהחוף הצפון אפריקאי הניב לא יותר מתסכול, וב־3 בספטמבר נאלץ דייל לעזוב את טריפולי. אף שספינותיו חידשו את מלאי המים הודות לסטרט, המחסור במזון ]2[ ש־150טרי גבה את מחירו במה שבא לידי ביטוי ב״מעין שפעת״מאנשיו לקו בה.עם שובו לגיברלטר נודע לו שמוראט ראיס ואנשיו נטשו את הספינות שלהם והצליחו להימלט מגיברלטר. אנשיו של מוראט, שנלאו מהריתוק לנמל, איימו לפתוח במרד, והאדמירל שלהם מצא דרך למלט אותם. הם השתלבו בצוותיהן של אוניות ידידותיות, וכך חמקו מעיניהם של האמריקאים והפליגו למרוקו. משם הם עשו את דרכם לטריפולי בדרך היבשה.כשאנשיו היו בטוחים הרחק מגיברלטר, מוראט בחר לעצמו נתיב אחר. האיש שנולד פיטר לייל נטמע באוכלוסייה הבריטית של גיברלטר, ופילס את דרכו לחירות בדיבורים. בספטמבר דיווח ג׳יימס קתקארט שמוראט נראה על סיפונה של אונייה עמוסת יינות שנועדו ]3[ זמן רב לפני שנודע לדייל שהאדמירל של טריפולי לבריטניה.ִ חמק מאחיזתו, הספיק מוראט לחזור לטריפולי. פרק האגרוף בינו לבין האמריקאים תם, אם כי הוא היה עתיד להילחם שוב ביום אחר, ובתנאים משופרים.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
67 קתקארט תיעד בחמיצות את המאורעות בשדר ששלח למזכיר המדינה מדיסון. ”בשעה שתיים ורבע הם השיגו את הישגם הגדול והתורן ]4[ שלנו נגדע עד לגובה של מטר שמונים מהקרקע והושאר שעון על המרפסת ]...[ בזאת תמה המערכה הראשונה של הטרגדיה הזאת״.אמריקה במצב מלחמהעשרה ימים חלפו עד שקתקארט, אשתו ובתו הפליגו מנמל טריפולי ּבפ ָוֹ לָקה, ספינה תלת־תורנית קטנה שהוא שכר בנמל. הוא הפקיד את ֶ ענייני הקונסוליה בידיו האמונות של ניקולס ניסן, הקונסול של דנמרק בטריפולי. קתקארט השאיר הוראה מפורשת שכל ימאי אמריקאי שיובא לטריפולי כשבוי יקבל כסף למחיה וטיפול רפואי נדרש. ניסן ]5[ הסכים לעשות כל שביכולתו כדי למלא את ההוראה במקרה שאונייה אמריקאית תיתפס בידי הטריפוליטאים.כעבור שלושה ימים ירדה המשפחה הנמלטת בחוף מלטה. שם הפקיד קתקארט מכתבים לממשלת ארצות הברית באונייה שעמדה להפליג הביתה. עדיין לא היה לו מושג מיהו האדם היושב עכשיו בבית הלבן, ומה טיבו של האקלים הפוליטי בארצות הברית, והוא היה יכול רק לתאר לעצמו מה תהיה התגובה כשהמסמכים יגיעו לאמריקה.משטופלו ענייני המדינה המשיך כלי השיט של קתקארט בדרכו. אבל סבלותיו של הקונסול־לשעבר עדיין לא תמו. ליד סיציליה נכון ֶּ לו עוד מפגש עם כוח ב ֶּרברי, הפעם בדמותה של אוניית פיראטים תוניסאית. אנשיה כיבדו את כתב האמנה של קתקארט, אבל ”התעסקו בארגזי המטען שלו״ והתכבדו ביין ובמצרכי המזון של המשפחה. גברת קתקארט ובתה היו אחוזות אימה כאשר הופיע בתאן פיראט וחרב בידו, אבל התוניסאי אחז בחרב, כתב קתקארט בדיווחו, ”לא 70 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליגם ככוח שנועד להגן על קציני הספינה במקרים של התמרדות אנשי הצוות. ללוחמים יצא שם של חיילים אמיצי לב עשויים ללא חת — אם כי לעיתים מחוספסים ופזיזים משהו. היה ברור שלנוכחותם תהיה חשיבות ראשונה במעלה במקרה שאחת הספינות של דייל תיתקל בפיראטים או תזדקק להגנה על היבשה.ב־2 ביוני 1801 הושלמו ההכנות והשייטת של דייל הפליגה סוף־סוף מזרחה לכיוון מצר גיברלטר. זמן לא רב לאחר שהחוף האמריקאי נעלם מן העין הם מצאו את עצמם בים סוער. עשרת הימים הראשונים היו קשים בגלל רוחות מזרחיות עזות וגשמי זלעפות שהצליפו בספינות. הואיל והחדשה שבארבע הספינות האמריקאיות, הפרזידנט, יכלה לזקוף לזכותה חודשי הפלגה מעטים בלבד, הצליחה הסערה למצוא כל פגם בבנייתה. המכות שהפליא הים בספינה גרמו נזקים חמורים, ולפיכך החלו גשם ומי ים לדלוף דרך תפרים אחדים שנפערו בין קורותיה. החיים בבטן הספינה נעשו לחים ולא נעימים ורבים מאנשי הצוות לקו במחלת ים. אבל הפרזידנט הייתה ספינה משובחת מרום שלושת תרניה ועד מפלסה התחתון. סערה קטנה לא יכלה למנוע ממנה להגיע אל יעדה.המפקדים בשליחות ג׳פרסון מפקד הפרזידנט היה חזק לא פחות. ריצ׳רד דייל בן הארבעים וחמש — עב גוף, טוב סבר, עטוי כתר של שיער מאפיר לראשו — שיקף בגרות שנבעה מניסיון רב־שנים של פיקוד. הוא ירד לים בגיל שתים־עשרה, ואחרי החציה הראשונה שלו את האוקיינוס האטלנטי על סיפונה של אוניית סוחר בבעלות דודו, התקדם וקיבל תפקיד של קצין סיפון בדרגת חובל ראשון בגיל שבע־עשרה.בימי מלחמת העצמאות של ארצות הברית שירת דייל כסגנו של ג׳ון פול ג׳ונס על סיפונה של בונהום ריצ׳רד, אוניית סוחר שהצרפתים העניקו 94פרק 8הסבלנות פוקעתהדבר האחד שיעצור את הדרישות התופחות והולכות של הפיראטים, הוא כוח צבאי.הנשיא תומאס ג׳פרסון אל מזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 28 באוגוסט 1801צלחת הפעולה הצבאית של סטרט עודדה את ג׳פרסון, והוא ביקש מהקונגרס להודות בקיומו של מצב מלחמה. לא הייתה ֶּ לו כל שאיפה לכבוש את המדינות הב ֶּרבריוֹ ת, אלא לקבל את אישורו של הקונגרס לעשות שימוש בכוח, כך שהצי יוכל להטיל הסגר יעיל ּ ויותר לו לתקוף אוניות ולתפוס אותן במקרה הצורך. שעה שהפרזידנט עשתה את דרכה הביתה, והפילדלפיה עשתה את החורף בנמל סירקוז בסיציליה, עלה הצורך להרכיב מערך חדש של פריגטות ומפקדים, וג׳פרסון ביקש את אישור הקונגרס להילחם בפיראטים כראוי.שבוע אחד בלבד אחרי הנאום של ג׳פרסון הציע בעל ברית שלו בקונגרס לקבל החלטה שתקבע ”כי הנשיא יוסמך בדחיפות על פי חוק ]...[ ]1[ אחרי ֶּ להגן על הסחר של ארצות הברית מפני המדינות הב ֶּרבריוֹ ת״.דיון קצר הצביע בית הנבחרים בעד ההצעה והעביר את החוק, ועתה המתין ג׳פרסון בתקווה לדבר הסנאט. ההמתנה לסנאט הפכה לשנתיים של המתנה לעוד ניצחון. במהלך ה עשרים וארבעה החודשים האלה הייתה מנת חלקם של האמריקאים Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
68 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבכוונה להרע למישהו, אלא רק כדי לחתוך את החבלים שקשרו את ]6[הפריטים שבזז״.מאחר שהפיראטים ניכסו לעצמם גם את המצפן של הספינה, נאלצו קתקארט וקברניט הספינה להיעזר בדבק ובשעוות חותם כדי לתקן ”מצפן צרפתי ישן שהמגנטיות במחט שלו נשמרה, למרבה המזל״. ּ המצפן הספיק לניווט דרכם, ותשעה ימים אחרי שהפליגו מטריפולי הגיעה משפחת קתקארט לעיר ליבורנו בצפון איטליה. כאן מצאו את עצמם האמריקאים מתמודדים עם עלבון אחד אחרון: הם נדרשו להיכנס להסגר של עשרים וחמישה ימים כדי לוודא שהם לא נדבקו באבעבועות שחורות או במחלות מידבקות אחרות במפגשיהם עם התוניסאים. לאחר שעלה על החוף באיטליה הגיעו לידיעתו של קתקארט החדשות על בחירתו של ג׳פרסון לנשיא והוא שלח את ברכותיו באמצעות מכתב למדיסון. בשלב הזה — וגם שבועות רבים אחר כך — מדיסון וג׳פרסון עדיין לא ידעו שטריפולי הכריזה מלחמה על אמריקה. ההתקפה של טריפולי הגיעה לידיעתו של ג׳פרסון מאוחר מכדי לסייע לקתקארט, שעשה כבר את דרכו הביתה. אבל הודות לראיית הנולד של ג׳פרסון, ספינות אמריקאיות כבר הצטוו לשים את פעמיהן אל החוף ֶּהב ֶּרב ֶּ רי. הן לא הוסמכו לתקוף את ספינות הפיראטים של הב ֶּרברים, אבל הוסמכו להגן על אינטרסים אמריקאיים, להטיל הסגר על נמלים ֶּב ֶּרבריים, ולסחוט את כלכלת טריפולי, בדיוק כשם שהפיראטים סחטו את זו של אמריקה. שתי המדינות ידעו שהן הגיעו לנקודת שבירה, אבל אף אחד מהצדדים לא ידע שהאחר כבר נקט פעולה.69פרק 6השייטת הראשונהאני מקווה כי בהזדמנות הבאה שתהיה לי לכתוב לך, יהיה לי גם העונג לבשר שספינות אחדות של השייטת שבו כמה פיראטים טריפוליטאים. ריצ׳רד דייל למזכיר הצי, 19 ביולי 1801מרחק של אוקיינוס מהתורן המנותץ של קתקארט, התכוננו ארבע ספינות הקרב של ג׳פרסון למסען. ספינת הדגל הייתה הפרזידנט, ֵ בפיקודו של קומודור ריצ׳רד דייל, ואליה הצטרפו הפילדלפיה בפיקוד ָּ סמואל ברוֹ ן והֶאֶסקס ֵּ בפיקוד מיודענו ויליאם ב ּ יינברידג׳. כלי שיט ּ רביעי, הסקונר המטופחת ֶא ֶנט ּרפרייז שתנווט בידי לוטננט אנדרו ֶסטרט, השלימה את השייטת. השייטת הייתה אמנם צנועה בגודלה, אבל מפתיעה בעוצמתה: חידושים בבניית ספינות אפשרו לפריגטות האמריקאיות לשוט מהר יותר מאוניות גדולות בהרבה מהן; או, בים סוער, להשתוות להן. בנוסף לעוצמתן הצבאית של ארבע הספינות היה בהן גם כוח של נחתים. יחידת נחתים הוקמה עוד במהלך מלחמת העצמאות, אבל פורקה לאחר סיום המלחמה, ופעילותה חודשה בידי הנשיא אדמס עם כינונו של צי ארצות הברית ב־.1798 ערכם של הנחתים, שהיו לוחמים מיומנים, היה רב לאין ערוך בפשיטות על כלי שיט ונמלים, והם שימשו בת 93הנשיא ג׳פרסון לא היה מחרחר מלחמה. הוא ניסה לשמור על השלום בניגוד למה שליבו אמר לו. אבל עכשיו הוא הרגיש שיש לו סיבה מוצדקת לקרוא לאמריקה לצאת למלחמה — שהגיע הזמן. המדינות ֶּהב ֶּרבריוֹ ת כבר היו במצב מלחמה עם אמריקה, והן כמדומה הבינו סוג אחד בלבד של דיפלומטיה — הסוג שבא עם תותח. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
68 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבכוונה להרע למישהו, אלא רק כדי לחתוך את החבלים שקשרו את ]6[הפריטים שבזז״.מאחר שהפיראטים ניכסו לעצמם גם את המצפן של הספינה, נאלצו קתקארט וקברניט הספינה להיעזר בדבק ובשעוות חותם כדי לתקן ”מצפן צרפתי ישן שהמגנטיות במחט שלו נשמרה, למרבה המזל״. ּ המצפן הספיק לניווט דרכם, ותשעה ימים אחרי שהפליגו מטריפולי הגיעה משפחת קתקארט לעיר ליבורנו בצפון איטליה. כאן מצאו את עצמם האמריקאים מתמודדים עם עלבון אחד אחרון: הם נדרשו להיכנס להסגר של עשרים וחמישה ימים כדי לוודא שהם לא נדבקו באבעבועות שחורות או במחלות מידבקות אחרות במפגשיהם עם התוניסאים. לאחר שעלה על החוף באיטליה הגיעו לידיעתו של קתקארט החדשות על בחירתו של ג׳פרסון לנשיא והוא שלח את ברכותיו באמצעות מכתב למדיסון. בשלב הזה — וגם שבועות רבים אחר כך — מדיסון וג׳פרסון עדיין לא ידעו שטריפולי הכריזה מלחמה על אמריקה. ההתקפה של טריפולי הגיעה לידיעתו של ג׳פרסון מאוחר מכדי לסייע לקתקארט, שעשה כבר את דרכו הביתה. אבל הודות לראיית הנולד של ג׳פרסון, ספינות אמריקאיות כבר הצטוו לשים את פעמיהן אל החוף ֶּהב ֶּרב ֶּ רי. הן לא הוסמכו לתקוף את ספינות הפיראטים של הב ֶּרברים, אבל הוסמכו להגן על אינטרסים אמריקאיים, להטיל הסגר על נמלים ֶּב ֶּרבריים, ולסחוט את כלכלת טריפולי, בדיוק כשם שהפיראטים סחטו את זו של אמריקה. שתי המדינות ידעו שהן הגיעו לנקודת שבירה, אבל אף אחד מהצדדים לא ידע שהאחר כבר נקט פעולה.69פרק 6השייטת הראשונהאני מקווה כי בהזדמנות הבאה שתהיה לי לכתוב לך, יהיה לי גם העונג לבשר שספינות אחדות של השייטת שבו כמה פיראטים טריפוליטאים. ריצ׳רד דייל למזכיר הצי, 19 ביולי 1801מרחק של אוקיינוס מהתורן המנותץ של קתקארט, התכוננו ארבע ספינות הקרב של ג׳פרסון למסען. ספינת הדגל הייתה הפרזידנט, ֵ בפיקודו של קומודור ריצ׳רד דייל, ואליה הצטרפו הפילדלפיה בפיקוד ָּ סמואל ברוֹ ן והֶאֶסקס ֵּ בפיקוד מיודענו ויליאם ב ּ יינברידג׳. כלי שיט ּ רביעי, הסקונר המטופחת ֶא ֶנט ּרפרייז שתנווט בידי לוטננט אנדרו ֶסטרט, השלימה את השייטת. השייטת הייתה אמנם צנועה בגודלה, אבל מפתיעה בעוצמתה: חידושים בבניית ספינות אפשרו לפריגטות האמריקאיות לשוט מהר יותר מאוניות גדולות בהרבה מהן; או, בים סוער, להשתוות להן. בנוסף לעוצמתן הצבאית של ארבע הספינות היה בהן גם כוח של נחתים. יחידת נחתים הוקמה עוד במהלך מלחמת העצמאות, אבל פורקה לאחר סיום המלחמה, ופעילותה חודשה בידי הנשיא אדמס עם כינונו של צי ארצות הברית ב־.1798 ערכם של הנחתים, שהיו לוחמים מיומנים, היה רב לאין ערוך בפשיטות על כלי שיט ונמלים, והם שימשו ב92 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליחדשות טובות, סוף-סוףהפאשא של טריפולי היה מושפל ממש כשם שהאמריקאים היו גאים. ”כה עזים ועמוקים היו רגשי הבושה והכעס שהתעוררו ]בטריפולי[״, דיווח הנשיונל אינטליג׳נסר ב־18 בנובמבר ,1801 שהפאשא יוסוף ”ציווה להושיב את הקפטן הפצוע על גב של חמור ולהצעיד אותו ברחובות כאובייקט ללעג ]14[ לאחר מכן, עם מעי כבש תלויים לו על הצוואר כתכשיט, נענש הבריות״.ּ האדמירל רוס בחמש מאות מלקות על כפות הרגליים. החדשות על הניצחון של לוטננט סטרט התקבלו בתגובה הפוכה במסדרונות בניין הקפיטול, שהקמתו בוושינגטון הבירה אך זה הושלמה. עקב האיטיות שבהעברת החדשות דרך האוקיינוס האטלנטי, עברו חודשיים עד שנודע לאמריקאים מה קרה ליד חוף מלטה, ורק ב־11 בנובמבר 1801 בישר הנשיונל אינטליג׳נסר בגאווה על ניצחונה המדהים של האנטרפרייז. הקונגרס, שהתרגש מהניצחון האמריקאי, החליט להעניק חרב זיכרון ללוטננט סטרס, ולהביע את הוקרתו לקציניו ולאנשי צוותו במענק של שכר חודשי נוסף. ג׳פרסון ראה בניצחון הדרמטי על הטריפולי בשלוש שעות של קרב ימי עז מנוף פוליטי. ב־8 בדצמבר, בנאומו השנתי של הנשיא על מצב האומה, הוא תיאר בגאווה את אומץ ליבם של סטרט ואנשיו על סיפונה של האנטרפרייז. ”בתום טבח שנעשה באויב״, דיווח ג׳פרסון, ספינת צי ]15[ארצות הברית ניצחה ”בלי לאבד ולו אחד מאנשינו״.העידוד שהביא הניצחון של סטרט הגיע בזמן. אחרי הכול, השיחות שניהלה אמריקה במשך שנים עם הפיראטים לא הוכיחו את עצמן. מחוות הפיוס לא הועילו, כפי שהוכיח הסבל של קתקארט המסכן כתוצאה מהטקטיקה הזאת. גם סבב המגעים הדיפלומטיים של קומודור ריצ׳רד דייל הוכח כבלתי יעיל, וההסגר שהטיל לא היה אלא מתן אישורי מעבר לאוניות. הפעולה היעילה היחידה הייתה שימוש בכוח צבאי ממוקד .איום נוכח Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
67 קתקארט תיעד בחמיצות את המאורעות בשדר ששלח למזכיר המדינה מדיסון. ”בשעה שתיים ורבע הם השיגו את הישגם הגדול והתורן ]4[ שלנו נגדע עד לגובה של מטר שמונים מהקרקע והושאר שעון על המרפסת ]...[ בזאת תמה המערכה הראשונה של הטרגדיה הזאת״.אמריקה במצב מלחמהעשרה ימים חלפו עד שקתקארט, אשתו ובתו הפליגו מנמל טריפולי ּבפ ָוֹ לָקה, ספינה תלת־תורנית קטנה שהוא שכר בנמל. הוא הפקיד את ֶ ענייני הקונסוליה בידיו האמונות של ניקולס ניסן, הקונסול של דנמרק בטריפולי. קתקארט השאיר הוראה מפורשת שכל ימאי אמריקאי שיובא לטריפולי כשבוי יקבל כסף למחיה וטיפול רפואי נדרש. ניסן ]5[ הסכים לעשות כל שביכולתו כדי למלא את ההוראה במקרה שאונייה אמריקאית תיתפס בידי הטריפוליטאים.כעבור שלושה ימים ירדה המשפחה הנמלטת בחוף מלטה. שם הפקיד קתקארט מכתבים לממשלת ארצות הברית באונייה שעמדה להפליג הביתה. עדיין לא היה לו מושג מיהו האדם היושב עכשיו בבית הלבן, ומה טיבו של האקלים הפוליטי בארצות הברית, והוא היה יכול רק לתאר לעצמו מה תהיה התגובה כשהמסמכים יגיעו לאמריקה.משטופלו ענייני המדינה המשיך כלי השיט של קתקארט בדרכו. אבל סבלותיו של הקונסול־לשעבר עדיין לא תמו. ליד סיציליה נכון ֶּ לו עוד מפגש עם כוח ב ֶּרברי, הפעם בדמותה של אוניית פיראטים תוניסאית. אנשיה כיבדו את כתב האמנה של קתקארט, אבל ”התעסקו בארגזי המטען שלו״ והתכבדו ביין ובמצרכי המזון של המשפחה. גברת קתקארט ובתה היו אחוזות אימה כאשר הופיע בתאן פיראט וחרב בידו, אבל התוניסאי אחז בחרב, כתב קתקארט בדיווחו, ”לא 70 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליגם ככוח שנועד להגן על קציני הספינה במקרים של התמרדות אנשי הצוות. ללוחמים יצא שם של חיילים אמיצי לב עשויים ללא חת — אם כי לעיתים מחוספסים ופזיזים משהו. היה ברור שלנוכחותם תהיה חשיבות ראשונה במעלה במקרה שאחת הספינות של דייל תיתקל בפיראטים או תזדקק להגנה על היבשה.ב־2 ביוני 1801 הושלמו ההכנות והשייטת של דייל הפליגה סוף־סוף מזרחה לכיוון מצר גיברלטר. זמן לא רב לאחר שהחוף האמריקאי נעלם מן העין הם מצאו את עצמם בים סוער. עשרת הימים הראשונים היו קשים בגלל רוחות מזרחיות עזות וגשמי זלעפות שהצליפו בספינות. הואיל והחדשה שבארבע הספינות האמריקאיות, הפרזידנט, יכלה לזקוף לזכותה חודשי הפלגה מעטים בלבד, הצליחה הסערה למצוא כל פגם בבנייתה. המכות שהפליא הים בספינה גרמו נזקים חמורים, ולפיכך החלו גשם ומי ים לדלוף דרך תפרים אחדים שנפערו בין קורותיה. החיים בבטן הספינה נעשו לחים ולא נעימים ורבים מאנשי הצוות לקו במחלת ים. אבל הפרזידנט הייתה ספינה משובחת מרום שלושת תרניה ועד מפלסה התחתון. סערה קטנה לא יכלה למנוע ממנה להגיע אל יעדה.המפקדים בשליחות ג׳פרסון מפקד הפרזידנט היה חזק לא פחות. ריצ׳רד דייל בן הארבעים וחמש — עב גוף, טוב סבר, עטוי כתר של שיער מאפיר לראשו — שיקף בגרות שנבעה מניסיון רב־שנים של פיקוד. הוא ירד לים בגיל שתים־עשרה, ואחרי החציה הראשונה שלו את האוקיינוס האטלנטי על סיפונה של אוניית סוחר בבעלות דודו, התקדם וקיבל תפקיד של קצין סיפון בדרגת חובל ראשון בגיל שבע־עשרה.בימי מלחמת העצמאות של ארצות הברית שירת דייל כסגנו של ג׳ון פול ג׳ונס על סיפונה של בונהום ריצ׳רד, אוניית סוחר שהצרפתים העניקו ת 91לוטננט סטרט הופתע לגלות כי בזמן שבטריפולי היה טבח, לא היו לאמריקאים נפגעים. איש מהם לא נהרג ולא נפצע. ומכיוון שהרופא הטריפוליטאי נמנה עם הנופלים בקרב, פקד סטרט על הרופא שלו לטפל בפצועי האויב. ּ הספינה של אדמירל רוס הייתה במצב נורא. המפרשים והחבלים שלה היו קרועים. אחד משלושת תרניה נפגע וכעבור שעה קלה התרסק. ירי מדויק אחד הותיר שמונה־עשר חורים בגוף הטריפולימעל קו המים.בנסיבות אחרות הייתה הטריפולי נחשבת מנוצחת על פי כל אמת מידה, וסטרט היה מעלה על סיפונה צוות מיומן מאנשיו שישיט אותה לנמל כשלל של הצד המנצח. אבל סטרט, נאמן כדרכו להליכים תקינים, כיבד את הפקודות שקיבל שלא לקחת שבויים.במקום להחרים את הספינה, ניגשו אנשיו של סטרט לחבל בה ככל האפשר. תותחים, אבק שריפה, פגזים, חרבות וכלי נשק אחרים הוטלו אל הים, וכך גם העוגנים של הספינה. לאחר שקיצצו את התרנים הנותרים של הספינה, הרימו המנצחים קורה והצמידו אליה מפרש מרופט, שיספיק רק להנעת הספינה אל נמל הבית שלה. ואז, לאחר שהניחה לטריפולי המובסת לצלוע איכשהו הביתה, המשיכה האנטרפרייז לעשות את דרכה למלטה.כעבור ימים אחדים, ב־6 באוגוסט, הבחינו אנשי הפריגטה פרזידנט בספינה חבולה ומצולקת מתקרבת לנמל טריפולי. דייל, שהטיל הסגר על טריפולי, עצר את הספינה וחקר את אנשיה. קפטן הטריפולי, שהיה להוט להגיע הביתה, טען שהוא קברניט של ספינה תוניסאית שהותקפה בדרכה למלטה בידי ספינה צרפתית. הטענה התקבלה על דעתו של דייל, והוא השאיל לקפטן מצפן ו״שלח אותו]13[ ספינת האויב נמלטה, אבל רק אחרי שספגה לדרכו״ לנמל טריפולי..מביכות אבדות Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
66 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליקתקארט היה מוכן להציע הצעה אחת אחרונה לשמירת השלום — הצעה אחרונה למנוע את מה שהתחיל להיראות בלתי נמנע. הוא ניגש * שר המלחמה של הפאשא ומי שפיקד על החיילים, ֶ אל הס ֶ ראסקר,וביקש למסור לפאשא הבטחה לתשלום מס בסך 10,000 דולר. שליח נשלח לארמון הפאשא, אבל חזר דקות אחרי כן. יוסוף קרמנלי דחה את ההצעה.קתקארט ידע שזמנה של הדיפלומטיה תם. הוא ידע גם שבלימת אנשיו של הפאשא בכוח אינה אפשרית. הוא עמד אפוא אובד עצות באותו יום חמישי בהיר וחם והתבונן בטריפוליטאים מתחילים להלום בתורן שעליו התנוסס דגל הפסים והכוכבים.אנשיו של הפאשא עודדו זה את זה בצעקות בעודם מניפים את גרזיניהם, אך למגינת ליבם נוכחו שהפלת התורן קשה משהיה נדמה. שבבים עפו, אבל התורן סירב ליפול. כאילו כדי ללעוג לאוחזי הגרזינים, הדגל התנפנף עם כל מהלומת גרזן, והמוט נשאר עומד בעקשנות במקומו. המעשה שנועד להשפיל את האמריקאים השפיל במהרה את הטריפוליטאים. עוד לפני שהחיילים יצאו למשימתם ציווה הפאשא שאם הם יתקשו ֵ בהפלת התורן, עליהם למשוך בנף, החבל שמשמש להעלאת והורדת הדגל. הוא חשב שפעולה זו תביא לשבירת התורן. אבל למגינת ליבם של החיילים התברר שהפעולה הזאת אינה מביאה את התוצאה המקווה. התורן סירב ליפול. החבורה שבאה לחלל את הדגל הצליחה רק להוכיח את שלומיאליותה. חלפה יותר משעה עד שהחיילים הטריפוליטאים הצליחו לשבור את מוט הדגל והשעינו אותו על בניין הקונסוליה. הדיפלומטים האמריקאים עקבו אחרי המתרחש בתערובת משונה של כעס ושעשוע. * Serasker: באימפריה העות׳מאנית — תוארו של מפקד הצבא ]הערת המערכת[.ה ה 71לאמריקאים והוסבה לספינת מלחמה. דייל היה האמריקאי הראשון שנחת על סיפונה של ספינת הקרב הבריטית ֶס ּ ראפיס כשהוא תלוי על חבל לאור ירח, מעשה גבורה שזיכה אותו בתהילה. אחרי המלחמה הוא חי חיים שלווים יותר, והקים עסק מסחרי משגשג שהתבסס על סחר עם סין והודו, אבל עם הקמת הצי של ארצות הברית הוא נענה להצעתו של הנשיא וושינגטון לחזור לים כאחד מששת הקפטנים הראשונים בצי האמריקאי. שלא כמו מתגייסים רבים אחרים, שתודעת החובה היא שהניעה אותם לעלות על סיפונן של ספינות הצי האמריקאיות, קומודור דייל פעל מתוך הבנה ממקור ראשון בצורך להגן על כלי שיט אמריקאיים, וזאת לאחר שהוא עצמו היה שבוי בידי הבריטים בתקופת מלחמת העצמאות.קפטן ביינברידג׳, מפקד האסקס, נבחר לחזור לאזור שבו חווה את ההשפלה של הג׳ורג׳ וושינגטון, ונקמה קיננה מאז בליבו. אבל אנשי האסקס היו צעירים ממנו ועם מניעים פשוטים יותר, בהם הלהיטות ֶ להרפתקאות. לוטננט סטיבן דָק ּטור היה אחד מהם. דומה שמפעם לפעם קורה שהגורל מחייך אל נפש זו או אחרת ומעניק לה מידה יוצאת דופן של הופעה נאה, אופי טוב וגם הזדמנויות. ֶ תלתליו הכהים של סטיבן דָק ּטור, עיניו הנוצצות והתנהלותו שוות הנפש לכדו את עיניהן של נשים רבות ברגע שנכנס לחדר. אבל אומץ ליבו, שנודע כגובל בפזיזות, ומודעותו העמוקה לכבוד היו אצלו תכונות בולטות לא פחות.פעם אחת, כשסוחר בריטי העליב אותו ואת הצי האמריקאי, הזמין אותו דקטור לדו־קרב. מאחר שידע שמיומנותו באקדח עולה בהרבה על זו של יריבו, אמר דקטור לידיד כי בדעתו לירות רק ברגלו של האיש בתקווה לפצוע אותו קלות וללמד אותו לקח. הדו־קרב התנהל בהתאם לתוכנית של דקטור. האנגלי החטיא והכדור של דקטור חדר לירכו של האיש ולא לליבו. דקטור יצא מהעימות ללא פגע וגאוותו באה על סיפוקה. הוא לא הרג את האיש, אבל לא הניח לעלבון לעבור 90 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהקטלניים שלהם את הפיראטים המתקרבים, והפילה רבים מהם עוד לפני שהייתה להם ההזדמנות להניף את חרבותיהם.הטריפולי התרחקה, ובמה שנראה כמו כניעה הורידה את דגלה לחצי התורן. אנשי האנטרפרייז, שראו בכך סימן ברור של כניעה, התאספו בתמימותם על סיפון ספינתם ושחררו שלוש קריאות ניצחון. אלא שלא עברו רגעים אחדים וקולן של הקריאות המסורתיות נבלע ברעש תותחים. תוך שהם מתעלמים מחוקי המלחמה חזרו הפיראטים הטריפוליטאים והניפו את דגלם וירו באמריקאים החשופים, שמיהרו לשוב אל עמדותיהם. הקרב התחדש ואש התופת האמריקאית הכניעה את הפיראטים בשנית — ואחר כך בשלישית — למראה דגל האויב שהורד פעמיים והונף שוב.סטרט רתח מזעם על הבגידה ופקד על תותחניו לירות עד שיהיו בטוחים שהטריפולי שוקעת. הזעקה ”הטביעו את הנבלים״ הדהדה ַּבאנטרפרייז. בדקות הארוכות שאחרי כן נחלשה אישם של הפיראטים עוד ועוד, אבל התותחים האמריקאיים המשיכו להרעיש את הטריפוליּ עד שמוחמד רו ּ ס התחנן לרחמים. רוס הפצוע עמד על דופן הספינה שלו, קד קידה עמוקה בתחינה אמיתית ונכנע. הפעם הוא השליך את הדגל שלו אל הים.נפלה דממה, וזו הופרה לא באש תותחים אלא בגניחות הפצועים.ּרוס לא היה מסוגל לשוט אל האנטרפרייז כדי למסור את חרבו לידי סטרט — המחווה המסורתית של הודאה בתבוסה. לאחר שהפיראטים הבטיחו שלא לפגוע באנשיו, שלח סטרט לטריפולי סירה ובה קבוצה של קצינים ומלחים. כשעלו האמריקאים על הטריפולי, נגלתה לעיניהם תמונה של טבח נורא. מתוך שמונים אנשי הצוות של הטריפולי, שלושים נהרגו במהלך הקרב ושלושים אחרים נפצעו. גופות היו מוטלות בשלוליות של דם, בין נחלים אדומים קטנים. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
65 הזה שכמו עלה מתוך הים, ואשר הרציף הארוך שבו נמתח עמוק אל תוך הים. העיר המוקפת חומה, עם צריחי המסגדים שהתנשאו גבוה מעל בתי האבן הצפופים, הייתה לו לבית. אפילו המבוכים שבארמונו של הפאשא, שניצב במקום הגבוה ביותר בעיר, נעשו משום־מה יקרים לליבו. קתקארט ידע כי לעולם יישאר זר, אבל בה בעת הוא הבין את העולם הזה. הוא ישב בשיכול רגליים בעת שהשתתף בארוחות הערב שהפאשא הזמין אותו אליהן, הכיר את ריחותיה של העיר, ששלטו בהם ניחוחות של קפה ושל עשן טבק, וזיהה את צלצולי פעמוני הגמלים שסובבו את מוטות טחנת הקמח של העיר. מראה העבדים, המצננים את אדוניהם במניפות גדולות ומגרשים את הזבובים שניסו להתקרב אליהם, היה מוכר גם אם לא נעים. בעל כורחו הייתה העיר לחלק ממנו, ועתה, כפי שחשש שיקרה, היא ירקה אותו מתוכה.תוך שהוא מבליג על צערו וכובש את כעסו, ביודעו שתשובה כנה רק תסכן את אשתו ואת בתו הצעירה ואת הסגל הדיפלומטי שלו, השיב קתקארט בנימוס לשליח של הפאשא. באין לו הוראות מהממשלה בבית, הוא היה משולל כל סמכות לעשות משהו אחר, וגם אילו ידע את דעתו של הנשיא, היה ברור לו שעזרה צבאית לא תגיע אליו בזמן. וכך אישר קתקארט את קבלתה של הכרזת המלחמה, ואמר שהוא ישכור אונייה ויעזוב את העיר בהקדם האפשרי. בינתיים הוא יישאר בקונסוליה, ויהיה עד לאקט המלחמה הרשמי הראשון. טרגיקומדיה טריפוליטאיתכעבור שלושה ימים מימש הפאשא את איומו. ביום חמישי, 14 במאי 1801 הוא שיגר חיילים לקונסוליה האמריקאית. החיילים הגיעו למקום באחת אחר הצהריים.72 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליללא עונש. פגיעה בכבודו של צי ארצות הברית הייתה פגיעה בכבודו של דקטור, ושל ארצו ומשפחתו.מיום שעמד על דעתו היה הים חלק בלתי נפרד מחייו של דקטור. אביו, סטיבן דקטור )”האב״(, שירת כמפקד ספינת קרב בימי מלחמת העצמאות והיה לסוחר מצליח לאחר סיומה. כשבנו בן השמונה, שנשא את שמו, לקה בשעלת, רשמו הרופאים אוויר ים שיסייע בשיקום הריאות של הילד, ולפיכך הצטרף הילד אל אביו בהפלגה הבאה. דקטור הצעיר החלים מהשעלת וחזר מהמסע בריא ושלם — אבל נגוע בשאיפה לחיים של יורד ים. חרף תקוותה העמוקה של אמו, שבנה יהיה איש דת, הוא פרש מלימודיו בקולג׳ אחרי שנת לימודים אחת כדי לפתוח בקריירה ימית. גם במים הסוערים שאתגרו את השייטת שבפיקוד דייל ביוני ,1801 לוטננט דקטור חשב את עצמו לבר מזל מאין כמותו על שקיבל תפקיד במשימה. כל חריקה של הפריגטה שהיטלטלה על הגלים לחשה תהילה שעומדת בפתח, והאוויר המלוח שמילא את ריאותיו העניק לו תחושה ממריצה של כבוד שזכה לו רק בזכות היותו אמריקאי — לא ילדשל גבולות ישנים ובריתות עתיקות, אלא של אידיאלים וחירות. והוא התגאה בספינה שלו האסקס: אף שהייתה קטנה מהפרזידנט, דקטור חש נחשול של גאווה מציף אותו כאשר חשב על שלושים התותחים שבה. לא הוא ולא איש מאנשי השייטת בת ארבע הספינות יכלו לדעת כמובן מה מתבשל בטריפולי. עם זאת, קומודור דייל צייד את ביינברידג׳ בפקודות למקרה חירום. דייל הורה בין השאר שאם האסקס תתנתק מהשייטת במהלך חציית האוקיינוס, על ביינברידג׳ ואנשיו להמשיך ֶּ לגיברלטר. אם ייוודע להם שהמדינות הב ֶּרבריוֹ ת הכריזו מלחמה, עליהם להמתין חמישה ימים. ואם הספינות הנותרות לא יגיעו בחלון הזמן הזה, על ביינברידג׳ להשאיר לדייל הודעה אצל הקונסול האמריקאי ואחר כך להמשיך פנימה לים התיכון כדי להגן על אוניות סוחר אמריקאיות. ת 89סטרט פעל מיד. בהתאם לפקודה של דייל, להיכנס לקרב כשהדגל האמריקאי מונף, הוא הורה להוריד את הדגל הבריטי, וכאשר עלה דגל הכוכבים והפסים אל ראש התורן פקד בקולו הרם ביותר לפתוח באש. ּ פצפוצי רובי מוסקט מילאו את האוויר. הטריפוליטאים השיבו אש פזורה. היריות הראשונות של המלחמה נשמעו מעל פני המים.סערת רעמים מעשה ידי אדםלא עברו רגעים אחדים ורעש מחריש אוזניים בקע מהתותחים האמריקאיים. פגזי תותחים טסו באוויר ונדמה היה שברקים נפלטים מלועי התותחים. כעבור פעימת לב אחת נשמע קול התרסקות של כדור תותח שפגע בטריפולי. בטווח קרוב כל כך, מעטות היו היריות שהחמיצו את מטרותיהן.על סיפונה של הספינה הטריפוליטאית נשברו תרנים וקרסו על הסיפון. ציוד נרטב ונספג מים, וחבלים הצליפו שוב ושוב בספינה המתנדנדת. חורים נפערו בגוף הספינה מעל קו המים.משתם המטח הראשון נחפזו התותחנים האמריקאים להכות שוב בטריפוליטאים: ניקו את הקנים, הטעינו מחדש ופתחו שוב באש. האנשים המאומנים היטב קלעו לרוב המטרות.הפיראטים היו מיומנים פחות בשימוש בתותחים והצליחו להשיב ּ אש רק לפרקים. מכיוון שלא בטח בתותחים, פקד אדמירל מוחמד רוס על אנשיו להצמיד את כלי השיט שלהם לאנטרפרייז. תוכניתו הייתה שהם יעלו על סיפונה של הספינה היריבה חמושים בסכינים ואקדחים שלופים, ויילחמו בהתאם להעדפתם, יד מול יד, לוחם מול לוחם, פנים אל פנים. זו הייתה הדרך הפיראטית.אבל חוליית הנחתים הקטנה שהייתה מוצבת באנטרפרייז הייתה מוכנה. לפקודתו של מפקדה, לוטננט חנוך ליין, הדפה אש המוסקטים Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
ה ה 73במקרה שלא הוכרז מצב מלחמה, על האסקס להמתין עשרים יום לספינות האחרות קודם שתיגש לביצוע המשימה, ותשאיר מכתב בכל נמל שתעגון בו כדי לאפשר לדייל להתחקות אחר עקבותיה.הפקודות המפורטות של דייל כללו גם עניינים אחרים. הן הדגישו בין השאר התנהלות מקצועית והולמת והיו לגמרי לרוחו של דקטור הצעיר. הוא היה בטוח בעצמו, יפה תואר ואמיץ. עכשיו יצא למסע מרשים לכבוד ארצו, והיה בדרכו למקום אקזוטי שעד אז רק חלם לבקר בו. העיקרון שהנחה אותו היה שאם שלום ישכון ביעד, הוא ייחל להיותו בר קיימא, ואם מלחמה, ישתדל שתהיה מהירה ונחרצת. הוא יילחם בגבורה וינחיל לארצו כבוד, תהילה וניצחון. יהיה מה שיהיה בחוף ֶּהב ֶּרברי, סטיבן דקטור היה בטוח שהדבר שנכון לו הוא הרפתקה גדולה. כללי העימותכשספינותיו של דייל הגיחו מהסערה, החל הקומודור לאמן את אנשיו בשימוש בתותחים. לכל אדם היה תפקיד מדויק באימונים, ועד מהרה התמלא האוויר בפקודות: ”כוונו את התותח...״ ”הסירו את כיסוי הלוע...״ ”הטעינו...״ ”כוונו למטרה...״ ”אש!״ ברעש מחריש אוזניים טס הפגז כמה מאות מטרים קודם שנעלם בין גלי האוקיינוס האטלנטי.מפקדי הספינות אימנו את אנשיהם, ותיקים וטירונים כאחד, והכינו ֶּ אותם ללוחמה שלא הייתה מוכרת לבני החוף הב ֶּרברי. כאשר תקפו, ֶּ נהגו ספינות הב ֶּרברים לסגור במהירות על ספינות האויב, ולעלות מהר ככל האפשר על סיפוניהן. מכיוון שכך, ההגנה הטובה מפני התקפה ֶּרברית הייתה אש תותחים מתואמת להרחקת הפיראטים. ֶּבואולם לתסכולו הרב, הדבר היחיד שדייל הוסמך לבצע היה הגנה יעילה. אחרי הוויכוח שהתנהל בקבינט בוושינגטון חודשיים וחצי קודם לכן, היסס הנשיא ג׳פרסון לטעון בתוקף שמוקנית לו הזכות 80 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימשוטטות של פיראטים. דייל קיווה שעצם נוכחותה של הפריגטה, על פתחי התותחים שלה, תעורר יראת כבוד ותרתיע פיראטים מכל הדרגים מלתקוף כלי שיט אמריקאיים לא חמושים. דייל שלח פקודות גם למפקד האנטרפרייז, לוטננט סטרט. הסקונר, נכתב בפקודה, תתלווה אל הפרזידנט בזמן שזו תבצע את המשימה שהוטלה עליה, שהייתה למסור הודעות רשמיות לשליטים של אלג׳יר ושל תוניס. דייל יטפל שם בעניינים דיפלומטיים, ואחר כך ישים פעמיו אל היעד הסופי שלו, עוצרות טריפולי.על הפריגטה השלישית הטיל הקומודור מטלה מיוחדת. דייל, שלא קנה את הכרזותיו של מוראט ראיס הנודע לשמצה, החליט שיש למנוע את המשך הפלגתה של המסעודה. הוא הורה אפוא למפקדהפילדלפיה, קפטן ברון, להתעכב בקרבת מקום לגיברלטר. ”צא מהנמל הזה ועקוב אחרי התנועות בו )תן לשכל הישר שלך להכתיב ]4[ חשוב שהפריגטה את התנהגותך( כדי לתפוס אותה כשתצא ממנו״.האמריקאית לא תשוט קרוב מדי, הוא הזהיר, כי אסור שהאמריקאים ייראו כמי שחוסמים את הטריטוריה שבשליטת הבריטים. אבל אם יוכל, כשהנסיבות יאפשרו זאת, עליו לשחרר את הים מהשיירה הרצחנית הקטנה של מוראט ראיס.ֶּ ביולי הפליג דייל לחוף הב ֶּרברי, והשאיר את אוניית הדגל ב־4הטריפוליטאית הצהובה במקום שמצא אותה. ההגנה הטבעית של נמל גיברלטר עשתה אותו למקום מושלם לתצפית על מוראט — ועינה הפקוחה של הפילדלפיה ואיום תותחיה רבי־העוצמה היו אמורים להחזיק את הפיראט במקום שדייל רצה אותו. בינתיים, תפקידן של הספינות האמריקאיות האחרות היה לעשות כמיטב יכולתן להשיב את ֶּ השלום בטריפולי ולהציל את היחסים עם מדינות הב ֶּרברים האחרות.88 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאמנם ציינו במפורש שעליו ”להימנע מלסטות ממסלולו לצורך מרדף״, אבל מרוב להיטות לפעולה ממשית פקד סטרט על אנשיו להפליג בכיוון הספינה. אף שהיה בן עשרים ושלוש בלבד, סטרט כבר הוכיח את יכולתו בקרב. שנתיים קודם לכן, כאשר שירת בקונסטליישן, זיכה אותו חלקו בשני ניצחונות על פריגטות צרפתיות בהעלאה לדרגת לוטננט. כבנו של מפקד ספינת מלחמה בימי מלחמת העצמאות, הוא התייחס לחובתו ברצינות גמורה: במהלך הקרב, כאשר אחד התותחנים בקונסטליישןנטש את העמדה שלו, סטרט תפס את האיש ושיפד אותו בחרבו. סטרט היה בטוח שהוא מילא בכך את חובתו. ”אל לנו לחשוב שזה מוזר״, הוא הסביר, ”שכן היינו דנים למוות את מי שאפילו רק נראה חיוור בספינה ]11[ פחדנות על סיפונו של כלי שיט של צי ארצות הברית הייתה הזאת״פשע שדינו מוות. אבל אף שהיה רחוק מלהיות מוג לב, סטרט ידע גם מתי נדרשת תחבולה להתלוות לאומץ. ביום ההוא, לאור הרשות שניתנה לדייל בפקודות ”לעשות שימוש בדגל כלשהו לצורך הונאה״, נקטה האנטרפרייז תכסיס רמייה שנחשב מקובל בלוחמה הימית של אותם ימים והניפה דגל בריטי. ומאחר שטריפולי ובריטניה היו במצב של שלום, מפקד הספינה הזרה לא עשה שום ניסיון להימלט מהספינה הבריטית למראה המתקרבת אליו.הספינות האטו והתקרבו זו לזו עד למרחק צעקות. סטרט בירך לשלום את מפקד הספינה הזרה — ”טריפולי היה שמה״ — ושאל לאן הוא שט. מתוך מחשבה שאין לו שום ריב עם בריטניה בחר מפקד הטריפולי, ּ מוחמד רוס, לדבר אמת. הוא הפליג ”למרדף אחרי אמריקאים״, וקודם שסטרט הספיק להשיב, התלונן הקפטן הטריפוליטאי שהוא עדיין צריך ]12[ טוב היה עושה אילו נזהר למצוא אמריקאים כלשהם להילחם בהם.יותר במשאלותיו.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
74 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהחוקתית להכריז מלחמה. הפקודות שהועברו מטה בשרשרת הפיקוד — דרך מזכיר הצי, לקומודור דייל והלאה לקפטנים שלו — היו אפוא ברורות כשמש. ”אם תיתקלו באחת מספינות הפיראטים הטריפוליטאים במהלך המסע למלטה״, כתב דייל, ”עקרו מסיפונה את כל תותחיה והשליכו אותם לים, חתכו את תרניה והשאירו אותה ]1[ על הספינות במצב שלא יאפשר לה אלא להגיע לנמל כלשהו״.ֶּ האמריקאיות להימנע מלתפוס ספינות ב ֶּרבריוֹ ת, נאמר בפקודה. הן רשאיות לעכב איכשהו ספינות שהתקיפו אותן, אך לא לקחת שבויים ולאפשר לאויביהן להימלט. למרבה השמחה, במהלך חציית האוקיינוס האטלנטי נדרש הירי בתותחים האמריקאיים לצורך אימונים בלבד. ב־2 ביולי נכנסה ספרדמרוקופורטוגלמלגהגיברלטרטנג‘ירקדיסה י ם ה ת י כ ו ןט ל נ ט יה אה א ו ק י י נ ו ס0 50 100קילומטר 100 50 0צ מייליםמצר גיברלטרה ה 79אשר למוראט ראיס, הוא לא השלה את עצמו שהוליך שולל את קומודור דייל, אבל השנים שעשה במגרב לימדו אותו את אמנות ההטעיה. ביתו החדש היה מקום שתושביו הרגישו מחויבים להתמקח על כל דבר. אפילו מחירו של פרי בשוק. סצנות קטנות של דרמה — התמרמרות, סירוב, קבלה — הועלו לפני קניית מחרוזת דבלים. ובטקסי דיפלומטיה עתירי גינונים, הייתה חיונית בהחלט התנהלות כאילו שני הצדדים הם ידידים ותיקים, כשכל צד מעוניין בראש ובראשונה לחזק את תחושת הנוחות והרוגע של הצד האחר. גישה עניינית וישירה נחשבה לגסות רוח וחוסר כבוד. היא הייתה גם מסוכנת. הודאה בתחילת השיחה עם הקומודור האמריקאי שמדינותיהם נמצאות במצב מלחמה הייתה ראשית הדרך לתבוסה וכניעה.כך או כך, הדברים שלמד בעיר וממוראט ראיס אפשרו לדייל להגיע למסקנה חשובה ולקבל החלטה נחושה אחת. האדם שג׳פרסון ומזכיר הצי הפקידו בידיו את ביטחונן של הספינות האמריקאיות בים התיכון הגיע למסקנה שהוא אינו יכול לסמוך על המילה של בן שיחו, וכי במקום זאת הוא נדרש לשפוט את המצב על סמך הידיעות המודיעיניות שאסף ובעזרת האינטואיציה המפותחת שלו. ”מכל מידע שאני יכול להשיג כאן״, הוא דיווח, ”עולה שטריפולי נמצאת במצב מלחמה עם אמריקה״. ופירוש הדבר היה שעליו לפעול.הוא ניגש להוציא פקודות. על האסקס הוטל ללוות את אוניית הסוחר האמריקאית גרנד טורק, שהתכוננה להפליג לתוניס עם ציוד ּ ימי וסחורות אחרות כדמי חסות לשליטה. מערכות יחסים עם מדינות ֶּב ֶּרב ִ ריוֹ ת אחרות היו טעונות תחזוק. לדייל נודע שיותר מעשרים כלי שיט אמריקאיים ממתינים בברצלונה לליווי, כשם שעשו סוחרים רבים אחרים שעגנו בנמלים אחרים לאורך החוף הדרומי של אירופה. הוא הורה אפוא לביינברידג׳ כי לאחר שיסיים את ענייניו בתוניס, ילווה עם האסקס רבות ככל שיוכל מהאוניות האלה אל מחוץ למצר גיברלטר, ויגן עליהן מפני ספינות ת 87שאם יעז להרים עוגן, שתי הספינות שלו ותותחיהן הקטנים יהיו במצב של נחיתות מול תותחיה הארוכים של הפריגטה האמריקאית; ואת הסיפוק הזה הוא גמר אומר למנוע מהאמריקאים. הקיץ המשיך להתלהט כאשר מוראט ואנשיו מצאו את עצמם בתנאים של מצור. ההסגר מטעמים רפואיים הוסר ואנשיו של מוראט יכלו לרדת אל החוף, אבל הם לא יכלו לקנות מצרכים שהיו נחוצים להם. אף שהאמריקאים לא היו חביבים על הסוחרים הבריטים בחצי ֶּ האי, שזכרו להם את מרידתם בבריטניה, הפיראטים הב ֶּרברים היו חביבים עליהם אף פחות והם רוו נחת מההזדמנות לסרב להם. כשמלאי המזון והמים הלך ואזל, איים צוות הספינה הטריפוליטאית הקטנה יותר במרד. מוראט ראיס ידע שעליו לפעול.הוא ידע שאנשי הפילדלפיה יכולים לצפות על כוחותיו מרחוק. והוא ידע שאם יחליט להפליג, יוכלו האמריקאים לעקוב אחר ספינותיו וליירט אותן. אבל ממרחק כזה, לא היה אפשר להתחקות אחרי אנשיו של מוראט בנמל הסואן. בלי שומרים צמודים, הם לא הרגישו כאילו היו אסירים. ואם כך הדבר, האם לא יוכלו לברוח? זו הייתה שאלה שראוי להתעכב עליה. הוא החל לרקוח תוכנית הימלטות. עמדות קרבבשעה שהספינות האמריקאיות האחרות הטילו הסגר על גיברלטר ועל טריפולי, הפליגה האנטרפרייז לאי מלטה להשיג את המים הנדרשים מאוד. אבל אף שהמטלה שהוטלה על לוטננט אנדרו סטרט הייתה פשוטה, היא כמעט שלא יצאה אל הפועל. ב־1 באוגוסט, ביום השני בלב ים ופחות משעה לאחר תחילת משמרת הבוקר, הבחין תצפיתן בספינה באופק. סטרט חשד שהיא שייכת לצי של פאשא יוסוף, והורה לאנשיו להתכונן לקרב. הפקודות Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
ה ה 75הפרזידנט לנמל גיברלטר, והפילדלפיה והאסקס הקטנות יותר בעקבותיה. הספינה הרביעית, האנטרפרייז, בירכה אותן לשלום. הים הסוער שלחוף אמריקה הצפונית עיכב את האנטרפרייז, וכדי שלא להאט את התקדמותה של השייטת הקטנה שלו, הרשה קומודור דייל ּ לסקונר הקטנה להתנתק מהקבוצה. ואולם משהתבהר מזג האוויר, הגביר לוטננט סטרט את מהירות ספינתו, ואף הקדים את הספינות האחרות בחמישה ימים. הצי היה צנוע בהשוואה לציים הגדולים של אירופה, אך ארבע ספינות הקרב של ארצות הברית יצרו מפגן רב־רושם. השאלה אם יוכלו להבטיח שלום באזור עדיין נשארה פתוחה, אבל בפעם הראשונה, שייטת של ספינות קרב אמריקאיות הטילה עוגן בנמל בים התיכון.פיראטים בנמלהמטלה הראשונה שקומודור דייל נדרש לבצע בגיברלטר הייתה בירור ֶּ מצב השלום הב ֶּרברי השברירי. אך לפני כן היה עליו לתפוס את מקומו בנמל. הנמל היה ריק מהרגיל. גיברלטר הייתה בסיס בית של הצי המלכותי, אבל בעת הזאת לחמה בריטניה בנפוליאון, סכסוך שהאמריקאים קיוו להימנע מכל מעורבות בו, והספינות הבריטיות שעגנו במקום נשלחו לחסום כוחות צרפתיים וספרדיים. כשהבחין באנטרפרייז עוגנת בנמל הכמעט ריק, נפנה דייל לעגון לצידה. הוא חש הקלה שלוטננט סטרט ואנשיו הגיעו בשלום, ובלי שום נזק לכלי השיט שלהם. השייטת האמריקאית התאחדה שוב.אבל בעת שספינתו התקרבה אל האנטרפרייז, משך את תשומת ליבו של דייל כלי שיט אחר שעגן בקרבת מקום והיה שונה מכל כלי השיט שראה אי־פעם.78 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישאלות שנותרו ללא תשובהדייל החליט כי לפני שיפנה אל ספינת הפיראטים כדי לשאול את מפקדיה על מצב היחסים בין ארצם וארצו, הוא יבקש מידע אצל נציגי מעצמות ידידותיות יותר. קונסול ארצות הברית בגיברלטר עלה על סיפון הספינה כדי לקבל בברכה את פני השייטת, אבל לא היה לו כל מידע בנושא. דייל ירד אפוא אל החוף כדי לבקר אצל המושל הבריטי ולחלוק לו כבוד. המושל אישר את נאמנויותיה של המסעודהואת תולדותיה, אבל גם לו לא היו תשובות על מצב היחסים בין]2[טריפולי ואמריקה.דייל נאלץ לשאול את מפקד הפיראטים — ואת 392 אנשיו. המסעודה וחברתה הדו־תורנית היו בהסגר, שכן שלטונות גיברלטר רצו לוודא שאנשיהן אינם נושאים מחלות, ולכן דייל פנה אל אנשיהן ממרחק בטוח. בקולו המרשים, שחוזק באמצעות מגבר, הוא קרא למוראט ראיס. ”הקומודור ביקש לברר אצל האדמירל״, ציין הקונסול של ארצות הברית כשתיאר את השיחה, ”האם הם במצב מלחמה או ]3[שלום עם ארצות הברית?״מסיפונה של המסעודה באה תשובתו של מוראט ראיס. באנגלית רהוטה הוא הכריז ששלום שורר בין שתי המדינות.דייל פקפק באמיתותה של התשובה וניסה גישה אחרת. הוא דרש בשלומו של הקונסול קתקארט. האם הקונסול האמריקאי בטוב?התשובה הייתה מפתיעה. קתקארט עזב את טריפולי לפני שבועיים, אמר מוראט. מדוע?מוראט השיב שקתקארט ”אינו ידיד לאמריקאים״. אחרי שקיבל את פיסת החדשות המוזרה הזאת לא הצליח דייל לחלץ עוד מידע ממפקד המסעודה. השיחה הותירה אותו מבולבל מכפי שהיה לפני שהחלה. 86 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליזמנן של ההתחמקויות הדיפלומטיות ודרכי הנועם. עם זאת, הוא רצה לוודא שהעימות הצבאי יתנהל בתנאיו שלו. הצי של הפאשא היה קטן, והתכווץ בשליש בקירוב מאז שהמסעודה ואחותה נלכדו בידי הפילדלפיה. קומודור דייל ידע שהצי האמריקאי יוכל ֶּ להתמודד עם הכוחות הב ֶּרבריים בלב ים, אבל ניסיון להפגיז את הנמל היה עניין אחר. בלי מפות של הנמל הלא מוכר, שלא עמדו לרשות קומודור דייל ואנשיו, הייתה טמונה בכך סכנה גדולה. דייל החליט אפוא שהצעד הנבון ביותר יהיה להטיל הסגר על הנמל, ולקוות לשעת כושר להתעמת עם ספינות אויב שיעזו להיכנס לנמל או לצאת ממנו.שום אונייה לא הגיחה מהנמל בשבועות המתישים שבאו אחרי כן. בשמש יולי האכזרית הצטמצמו עד מהרה מנות המים על סיפונן של הפרזידנט והאנטרפרייז. פירושו של חידוש האספקה היה הפלגה למלטה, לנמל הבטוח הקרוב ביותר, מרחק של כמה ימי שיט. דייל לא רצה לוותר על אחת מספינותיו למשך שבוע או יותר, אך לא הייתה לו ברירה. ב־30 ביולי הוא שלח את האנטרפרייז לאחר שהורה לה ]10[”להצטייד במים בכמות הגדולה ביותר שתוכל לשאת בחזרה״.עכשיו, משנותרה לבדה, הייתה הפרזידנט אחראית להסגר על נמל טריפולי.תקועבינתיים, בגיברלטר, היה מוראט ראיס לכוד. יחד עם קרוב ל־400מאנשיו הטובים ביותר, רבים מהם בנים למשפחות המיוחסות ביותר בטריפולי, מוראט לא היה יכול לעשות הרבה יותר מלהאזין לרחש הגלים. הוא ידע שרק מסיבה אחת נשארה הפילדלפיה מאחור כששאר ספינות השייטת האמריקאית הפליגו לדרכן, והוא גם ידע Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
76 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליירכתי הספינה היו נמוכים מהמקובל וקרובים מאוד למים, אם כי צבעיה העזים הם שלכדו את עיניו של דייל. זו הייתה דו־תורנית צהובה, עם פס לבן שנמתח לאורכה. כשהתקרבה הפרזידנט לספינה, ראה דייל שהיא חמושה בתותחים רבים, ומבט מדוקדק יותר בעד המשקפת גילה שהיא מאוישת בצפיפות, ושאנשי צוותה רבים מהמקובל בספינה בגודלה.דייל הבחין גם שהספינה אינה לבדה. דו־תורנית קטנה יותר, חמושה ב־14 תותחים, ליוותה אותה. שתי הספינות היו צבועות בשלל צבעים ומעוטרות בציורים של מחרוזות פרחים, והגדולה יותר התהדרה בקישוט מטריד שלווה יותר: ראש כרות של אישה תלוי מעל הסיפון. דייל ידע מיד שאלה ספינות של פיראטים — קרוב לוודאי מטריפולי. ֶּ נוכחותן של הספינות הב ֶּרבריוֹ ת עורר בדייל אי־נוחות. אבל הוא לא חשש מהתקפה. הוא ידע שבין שהם במצב מלחמה ובין שלא, אף צד לא יפתח באש בנמל ניטרלי. וגם אם הספינות המעוטרות בהגזמה ינסו בטיפשותן לעשות כן, הן לא יהיו יריב שקול לכוח האש שלו.בשעה שספינתו החליקה אל מקום העגינה, הביט דייל בגדול שבשני כלי השיט, שנשא את השם ּ מסעודה, ובספינה הדו־תורנית השנייה, שהייתה ללא שם. ושם, מתנדנדת קלות על הגלים, נחה התשובה שביקש. הוא הניח שהמפקד הטריפוליטאי של השייטת הקטנה הזאת ֵידע אם מצב מלחמה קיים בין מדינותיהם. קומודור דייל החליט שכל שעליו לעשות הוא לשאול.אם ה ּ מסעודה נראתה מוכרת לאמריקאים, זה היה משום שהיא הייתה בעברה אוניית סוחר אמריקאית שנשאה את השם ֶּבטסי ונשבתה בידי פיראטים טריפוליטאים שנים אחדות לפני כן. אנשי צוותה נלקחו בשבי, אבל כולם שוחררו עד מהרה, כולם פרט לאחד: כאשר המלחים האמריקאים הפליגו הביתה, הם השאירו מאחור סיפונאי אחד, והוא עשה זאת מבחירה. האיש, צעיר בהיר שיער וזקן שנולד בנמל הסקוטי ֵּ של פרת ונשא את השם הנוצרי פיטר לייל, היה לעריק.ה ה 77שליטתו בערבית, שאותה למד במסעות קודמים, חיזקה את רוחו של האיש, והוא התאסלם עד מהרה, נטש את שמו הנוצרי ואימץ את ּ השם מוראט ראיס, כמחוות כבוד לאדמירל עות׳מאני גדול בן המאה ה־.16 במשך הזמן רכש פיטר לייל, שהפך למוראט ראיס, את אמונו של הפאשא, ואף נשא לאישה את בתו. כמי שהתכחש לנאמנותו לארצו, הוא הפך לפיראט ערמומי ואימתני, והיה עתה הקפטן של המסעודה,ספינת הדגל של הצי הטריפוליטאי. כשמוראט ואנשיו הגיעו לגיברלטר ב־29 ביוני ,1801 הם לא נתנו את דעתם לאנטרפרייז, שעגנה כבר שלושה ימים בנמל, אבל הופעתן במפרץ גיברלטר של שלוש הפריגטות האמריקאיות ב־1 ביולי בישרה צרות. מוראט ידע שארצו הכריזה מלחמה על אמריקה. אבל האם האמריקאים יודעים על המלחמה?מוראט ראיס שיער שספינות המלחמה האמריקאיות לא הגיעו לגיברלטר כתוצאה מתקרית התורן. הוא שלל את האפשרות שהחדשות על התקרית הספיקו להניע את שיגור השייטת הזאת. עם זאת, נוכח השמועות על המלחמה שהתגלגלו ברחובות גיברלטר ובשווקיה, הוא תהה כמה זמן יידרש ללוחמי ספינות הקרב הגדולות האלה לשמוע על התורן שהופל ועל חילול הדגל האמריקאי. ובאין היתכנות שממשלת ארצות הברית מודעת להכרזת המלחמה של טריפולי, מה בדיוק עושות ספינות הקרב האלה במי הים התיכון?כשצפה על המלחים האמריקאים שאבטחו את ספינותיהם העוגנות, רקם האדמירל הבכיר מוראט ראיס תוכנית. כשהאמריקאים יבקשו להיפגש איתו, מה שהיה מובטח לו שיעשו, הוא יעמיד פנים שאינו יודע על מה מדובר. הוא לא יהיה מי שימסור להם את בשורת המלחמה.ת 85אף שלא יכול ללכת ברחובות טריפולי, קומודור דייל ידע ש־30,000תושבי עיר הנמל סובלים. טריפולי כבר הייתה נתונה תחת הסגר חלקי שהטילו עליה ספינות הצי המלכותי השוודי, משום שהפאשא הלוחמני יוסוף קרמנלי היה מסוכסך גם עם מדינה זו. שלא כמו הפאשא השבע, רוב בני עמו סבלו ממחסור חמור בתבואה ובמוצרי מזון בסיסיים אחרים. דייל קיווה שהסגר שהוא יטיל, אם יעלה הצורך בכך, יזרז את הכנעתו של הפאשא.בשבת, 25 ביולי הורה דייל לשלוח מכתב לשליט העיר. המכתב היה ארוך, ונוסח במיטב המונחים הדיפלומטיים שדייל יכול לדלות מעצמו. ]9[הוא פתח בתיאור אכזבתו מהכרזת המלחמה על ארצות הברית,והמשיך באזהרה ברורה: ”צר לי להודיע להוד מעלתו שהתנהגותו כלפי נשיא ארצות הברית — הכרזת המלחמה על ארצו — כפתה עלי את ההכרח לנקוט פעולות איבה נגד כלי השיט של הוד מעלתו ונתיניו כל אימת שאפגוש בהם״.אבל דייל סיים את מכתבו ברוח פייסנית: אם הפאשא יחליט לחזור בו מהכרזת המלחמה ולעשות שלום, הוא יכול לשלוח משלחת אל הפרזידנט, שם יקבל דייל את פני אנשיה בשמחה.יום ראשון עבר בלי תגובה.ביום שני התקרבה סירה אל הפרזידנט ואחד מיושביה ביקש מהאמריקאים שיתירו לשליח שנשא את תגובת הפאשא לעלות לסיפונה. בלהיטותו לדעת את תגובת הפאשא נענה דייל לבקשה, והאמריקאים העלו את השליח לספינה.התגובה נמסרה: הפאשא ציין בפשטות שהוא לא הכריז מלחמה בלי התגרות. שום הסבר נוסף לא הוצע.בניסיון להתניע את חילופי הדברים עם הטריפוליטאים כתב דייל עוד מכתב ושיגר אותו למחרת, יום שלישי, 28 ביולי.הפעם השתיקה דיברה בשם הפאשא.אם הוא לא היה בטוח בכך לפני כן, עכשיו ידע דייל שתם Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
76 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליירכתי הספינה היו נמוכים מהמקובל וקרובים מאוד למים, אם כי צבעיה העזים הם שלכדו את עיניו של דייל. זו הייתה דו־תורנית צהובה, עם פס לבן שנמתח לאורכה. כשהתקרבה הפרזידנט לספינה, ראה דייל שהיא חמושה בתותחים רבים, ומבט מדוקדק יותר בעד המשקפת גילה שהיא מאוישת בצפיפות, ושאנשי צוותה רבים מהמקובל בספינה בגודלה.דייל הבחין גם שהספינה אינה לבדה. דו־תורנית קטנה יותר, חמושה ב־14 תותחים, ליוותה אותה. שתי הספינות היו צבועות בשלל צבעים ומעוטרות בציורים של מחרוזות פרחים, והגדולה יותר התהדרה בקישוט מטריד שלווה יותר: ראש כרות של אישה תלוי מעל הסיפון. דייל ידע מיד שאלה ספינות של פיראטים — קרוב לוודאי מטריפולי. ֶּ נוכחותן של הספינות הב ֶּרבריוֹ ת עורר בדייל אי־נוחות. אבל הוא לא חשש מהתקפה. הוא ידע שבין שהם במצב מלחמה ובין שלא, אף צד לא יפתח באש בנמל ניטרלי. וגם אם הספינות המעוטרות בהגזמה ינסו בטיפשותן לעשות כן, הן לא יהיו יריב שקול לכוח האש שלו.בשעה שספינתו החליקה אל מקום העגינה, הביט דייל בגדול שבשני כלי השיט, שנשא את השם ּ מסעודה, ובספינה הדו־תורנית השנייה, שהייתה ללא שם. ושם, מתנדנדת קלות על הגלים, נחה התשובה שביקש. הוא הניח שהמפקד הטריפוליטאי של השייטת הקטנה הזאת ֵידע אם מצב מלחמה קיים בין מדינותיהם. קומודור דייל החליט שכל שעליו לעשות הוא לשאול.אם ה ּ מסעודה נראתה מוכרת לאמריקאים, זה היה משום שהיא הייתה בעברה אוניית סוחר אמריקאית שנשאה את השם ֶּבטסי ונשבתה בידי פיראטים טריפוליטאים שנים אחדות לפני כן. אנשי צוותה נלקחו בשבי, אבל כולם שוחררו עד מהרה, כולם פרט לאחד: כאשר המלחים האמריקאים הפליגו הביתה, הם השאירו מאחור סיפונאי אחד, והוא עשה זאת מבחירה. האיש, צעיר בהיר שיער וזקן שנולד בנמל הסקוטי ֵּ של פרת ונשא את השם הנוצרי פיטר לייל, היה לעריק.ה ה 77שליטתו בערבית, שאותה למד במסעות קודמים, חיזקה את רוחו של האיש, והוא התאסלם עד מהרה, נטש את שמו הנוצרי ואימץ את ּ השם מוראט ראיס, כמחוות כבוד לאדמירל עות׳מאני גדול בן המאה ה־.16 במשך הזמן רכש פיטר לייל, שהפך למוראט ראיס, את אמונו של הפאשא, ואף נשא לאישה את בתו. כמי שהתכחש לנאמנותו לארצו, הוא הפך לפיראט ערמומי ואימתני, והיה עתה הקפטן של המסעודה,ספינת הדגל של הצי הטריפוליטאי. כשמוראט ואנשיו הגיעו לגיברלטר ב־29 ביוני ,1801 הם לא נתנו את דעתם לאנטרפרייז, שעגנה כבר שלושה ימים בנמל, אבל הופעתן במפרץ גיברלטר של שלוש הפריגטות האמריקאיות ב־1 ביולי בישרה צרות. מוראט ידע שארצו הכריזה מלחמה על אמריקה. אבל האם האמריקאים יודעים על המלחמה?מוראט ראיס שיער שספינות המלחמה האמריקאיות לא הגיעו לגיברלטר כתוצאה מתקרית התורן. הוא שלל את האפשרות שהחדשות על התקרית הספיקו להניע את שיגור השייטת הזאת. עם זאת, נוכח השמועות על המלחמה שהתגלגלו ברחובות גיברלטר ובשווקיה, הוא תהה כמה זמן יידרש ללוחמי ספינות הקרב הגדולות האלה לשמוע על התורן שהופל ועל חילול הדגל האמריקאי. ובאין היתכנות שממשלת ארצות הברית מודעת להכרזת המלחמה של טריפולי, מה בדיוק עושות ספינות הקרב האלה במי הים התיכון?כשצפה על המלחים האמריקאים שאבטחו את ספינותיהם העוגנות, רקם האדמירל הבכיר מוראט ראיס תוכנית. כשהאמריקאים יבקשו להיפגש איתו, מה שהיה מובטח לו שיעשו, הוא יעמיד פנים שאינו יודע על מה מדובר. הוא לא יהיה מי שימסור להם את בשורת המלחמה.84 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימילות אזהרההתוניסאים, כצפוי, השיבו לברכות של דייל בשלל דרישות. חודשים אחדים קודם לכן כתב הביי של תוניס לנשיא ג׳פרסון, וביקש 40 תותחי עשרים וארבעה פאונד ועוד 40 תותחים קטנים יותר. הוא רצה גם 10,000 רובים. דייל לא היה יכול אלא להבטיח לביי כי ”סמלי המלוכה שמגיעים לו״ כבר בדרך. למרבה המזל הבטחתו התקיימה למחרת, עם הגעתן לתוניס של אוניית הסוחר גרנד טורק והספינה המלווה אותה, האסקסגם דייל, בדומה לאיטון, נוכח שסבלנותו הולכת ופוקעת. הוא ידע שאם ברצונו להצליח במשימתו, עליו לקבל עוד ספינות ואישור לעשות בהן שימוש בקרב. מתוסכל מהתנהגותם של מוראט ראיס ושל מנהיגי אלג׳יר ותוניס, הוא כתב ב־19 ביולי מכתב למזכיר הצי והביע בו את אי־שביעות רצונו. ”אני חושב שיש לנו עסק עם אוסף של ארורים״, כתב, ”כל השבט הזה של האלג׳יראים, התוניסאים והטריפוליטאים. אין דבר שיוכל להשליט מידה כלשהי של סדר במוחות שטופי תאוות הבצע שלהם ולמנוע אותם מלבזוז את הסחורות שלנו כל אימת שימצאו לנכון״. עכשיו, משעמד לרשותו ידע ממקור ראשון על המצב, הוא השיא את עצתו לעתיד: ”החזיקו בקביעות ארבע או שש פריגטות בים התיכון, ]8[כי בלעדיהן, לעולם לא יהיה שום ביטחון לסחר שלנו״.דייל, שעד כה לא ראה ברכה בעמלו כדיפלומט, פנה עתה לטריפולי, ֶּ כדי להיפגש עם הקשה שבמנהיגים הב ֶּרברים. הוא קיווה ליישב את המחלוקות עם הטריפוליטאים, אבל ידע שאם לא יעלה הדבר בידו, הוא יוסמך להשתמש בכוח כדי לבלום את האויב, ועל ידי כך להניע אותו לעשות שלום.הפרזידנט והאנטרפרייז הגיעו לטריפולי ב־24 ביולי ,1801 וסיירו עתה מעבר לשוניות ולמים הרדודים, כשהן שולטות בכניסהלנמל העיר.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
ה ה 75הפרזידנט לנמל גיברלטר, והפילדלפיה והאסקס הקטנות יותר בעקבותיה. הספינה הרביעית, האנטרפרייז, בירכה אותן לשלום. הים הסוער שלחוף אמריקה הצפונית עיכב את האנטרפרייז, וכדי שלא להאט את התקדמותה של השייטת הקטנה שלו, הרשה קומודור דייל ּ לסקונר הקטנה להתנתק מהקבוצה. ואולם משהתבהר מזג האוויר, הגביר לוטננט סטרט את מהירות ספינתו, ואף הקדים את הספינות האחרות בחמישה ימים. הצי היה צנוע בהשוואה לציים הגדולים של אירופה, אך ארבע ספינות הקרב של ארצות הברית יצרו מפגן רב־רושם. השאלה אם יוכלו להבטיח שלום באזור עדיין נשארה פתוחה, אבל בפעם הראשונה, שייטת של ספינות קרב אמריקאיות הטילה עוגן בנמל בים התיכון.פיראטים בנמלהמטלה הראשונה שקומודור דייל נדרש לבצע בגיברלטר הייתה בירור ֶּ מצב השלום הב ֶּרברי השברירי. אך לפני כן היה עליו לתפוס את מקומו בנמל. הנמל היה ריק מהרגיל. גיברלטר הייתה בסיס בית של הצי המלכותי, אבל בעת הזאת לחמה בריטניה בנפוליאון, סכסוך שהאמריקאים קיוו להימנע מכל מעורבות בו, והספינות הבריטיות שעגנו במקום נשלחו לחסום כוחות צרפתיים וספרדיים. כשהבחין באנטרפרייז עוגנת בנמל הכמעט ריק, נפנה דייל לעגון לצידה. הוא חש הקלה שלוטננט סטרט ואנשיו הגיעו בשלום, ובלי שום נזק לכלי השיט שלהם. השייטת האמריקאית התאחדה שוב.אבל בעת שספינתו התקרבה אל האנטרפרייז, משך את תשומת ליבו של דייל כלי שיט אחר שעגן בקרבת מקום והיה שונה מכל כלי השיט שראה אי־פעם.78 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישאלות שנותרו ללא תשובהדייל החליט כי לפני שיפנה אל ספינת הפיראטים כדי לשאול את מפקדיה על מצב היחסים בין ארצם וארצו, הוא יבקש מידע אצל נציגי מעצמות ידידותיות יותר. קונסול ארצות הברית בגיברלטר עלה על סיפון הספינה כדי לקבל בברכה את פני השייטת, אבל לא היה לו כל מידע בנושא. דייל ירד אפוא אל החוף כדי לבקר אצל המושל הבריטי ולחלוק לו כבוד. המושל אישר את נאמנויותיה של המסעודה]2[ ואת תולדותיה, אבל גם לו לא היו תשובות על מצב היחסים ביןטריפולי ואמריקה.דייל נאלץ לשאול את מפקד הפיראטים — ואת 392 אנשיו. המסעודה וחברתה הדו־תורנית היו בהסגר, שכן שלטונות גיברלטר רצו לוודא שאנשיהן אינם נושאים מחלות, ולכן דייל פנה אל אנשיהן ממרחק בטוח. בקולו המרשים, שחוזק באמצעות מגבר, הוא קרא למוראט ראיס. ”הקומודור ביקש לברר אצל האדמירל״, ציין הקונסול ]3[ של ארצות הברית כשתיאר את השיחה, ”האם הם במצב מלחמה או שלום עם ארצות הברית?״מסיפונה של המסעודה באה תשובתו של מוראט ראיס. באנגלית רהוטה הוא הכריז ששלום שורר בין שתי המדינות.דייל פקפק באמיתותה של התשובה וניסה גישה אחרת. הוא דרש בשלומו של הקונסול קתקארט. האם הקונסול האמריקאי בטוב?התשובה הייתה מפתיעה. קתקארט עזב את טריפולי לפני שבועיים, אמר מוראט. מדוע?מוראט השיב שקתקארט ”אינו ידיד לאמריקאים״. אחרי שקיבל את פיסת החדשות המוזרה הזאת לא הצליח דייל לחלץ עוד מידע ממפקד המסעודה. השיחה הותירה אותו מבולבל מכפי שהיה לפני שהחלה. ת 83אחר כך התלונן איטון הכעוס ביומנו: ”האם מישהו יכול להאמין שהחיה הרעה והמורמת מעם הזאת, שכל כוחה הימי אינו שווה לשני ]4[ טורים של ספינות קרב, מקבלת תשלומי מס משבעה מלכים אירופאים, משתי רפובליקות ומיבשת אחת?״בשנים שחלפו מאז אותה פגישה הספיק איטון להכיר את ביתו החדש ולסייר בחורבות קרתגו. עם הזמן הוא התאהב בנופה של הארץ, שהיה שונה לגמרי מזה של קונטיקט מולדתו. ”אין מילים לתאר את עושרה ויפי הטבע של הממלכה הזאת השוכנת לחוף הים״, כתב. ”אפשר ]5[ הוא להבין מדוע ישיבה במקום הזה נחשבה אצל הרומאים למותרות״.תיאר בקפידה את סגנון הלבוש של תושבי תוניס, ציין שהם לובשים ”מקטורנים קצרים, משהו דומה לאלה של המלחים שלנו, בלי שרוולים, רקומים בפייטים מזהב, ומעוצבים במגוון צורות בקצוות ובצדדים״, והתפעל מאריגי הכותנה ומאבנטי המשי המשובחים, שחרבות ואקדחים ארוכים היו תחובים בהם. בני המקום הזכירו לאיטון את הילידים האמריקאים, אף שהם נראו כנועים הרבה יותר באקלים הקשה ותחת ידו הקשה של השלטון. ”במשטר של דיכוי כפול, הן מצד העריצות האזרחית והן מצד זו הדתית, ]6[ כתב לאשתו בארצות הברית. במכתב למזכיר הם מושפלים וכנועים״,המדינה פיקרינג הוא ציין שתושבי תוניס ”משתוקקים לנדיבות הפראית ]7[ הזאת, לאווירת העצמאות הזאת, שמפיחה רוח חיים בבני היערות שלנו שנולדו בני חורין״.הכעס שבער בו על הביי בגלל דיכוי התוניסאים התחזק עוד ככל שנמשך שירותו במקום. אפילו אחרי כמה שנים בתפקיד, הוא עדיין ֶּ נחרד מהעזתם של הב ֶּרברים לדרוש דמי חסות לא רק מהנשיא שלו )שהביי כינה ”נסיך אמריקה״(, אלא גם משאר העולם. נכונותם של האירופאים לשאת את התערבותם של הפיראטים במים בינלאומיים בים התיכון, הרתיחה אותו. איטון ראה בכניעה לכוח רודני כתם על הכבוד האמריקאי. אבל הפקודות שקיבל עדיין הורו על שמירת שלום.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
74 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהחוקתית להכריז מלחמה. הפקודות שהועברו מטה בשרשרת הפיקוד — דרך מזכיר הצי, לקומודור דייל והלאה לקפטנים שלו — היו אפוא ברורות כשמש. ”אם תיתקלו באחת מספינות הפיראטים הטריפוליטאים במהלך המסע למלטה״, כתב דייל, ”עקרו מסיפונה את כל תותחיה והשליכו אותם לים, חתכו את תרניה והשאירו אותה ]1[ על הספינות במצב שלא יאפשר לה אלא להגיע לנמל כלשהו״.ֶּ האמריקאיות להימנע מלתפוס ספינות ב ֶּרבריוֹ ת, נאמר בפקודה. הן רשאיות לעכב איכשהו ספינות שהתקיפו אותן, אך לא לקחת שבויים ולאפשר לאויביהן להימלט. למרבה השמחה, במהלך חציית האוקיינוס האטלנטי נדרש הירי בתותחים האמריקאיים לצורך אימונים בלבד. ב־2 ביולי נכנסה ספרדמרוקופורטוגלמלגהגיברלטרטנג‘ירקדיסה י ם ה ת י כ ו ןיה א ט ל נ טנ ו סיה א ו ק יקילומטר 100 50 0 100 50 0צ מייליםמצר גיברלטרה ה 79אשר למוראט ראיס, הוא לא השלה את עצמו שהוליך שולל את קומודור דייל, אבל השנים שעשה במגרב לימדו אותו את אמנות ההטעיה. ביתו החדש היה מקום שתושביו הרגישו מחויבים להתמקח על כל דבר. אפילו מחירו של פרי בשוק. סצנות קטנות של דרמה — התמרמרות, סירוב, קבלה — הועלו לפני קניית מחרוזת דבלים. ובטקסי דיפלומטיה עתירי גינונים, הייתה חיונית בהחלט התנהלות כאילו שני הצדדים הם ידידים ותיקים, כשכל צד מעוניין בראש ובראשונה לחזק את תחושת הנוחות והרוגע של הצד האחר. גישה עניינית וישירה נחשבה לגסות רוח וחוסר כבוד. היא הייתה גם מסוכנת. הודאה בתחילת השיחה עם הקומודור האמריקאי שמדינותיהם נמצאות במצב מלחמה הייתה ראשית הדרך לתבוסה וכניעה.כך או כך, הדברים שלמד בעיר וממוראט ראיס אפשרו לדייל להגיע למסקנה חשובה ולקבל החלטה נחושה אחת. האדם שג׳פרסון ומזכיר הצי הפקידו בידיו את ביטחונן של הספינות האמריקאיות בים התיכון הגיע למסקנה שהוא אינו יכול לסמוך על המילה של בן שיחו, וכי במקום זאת הוא נדרש לשפוט את המצב על סמך הידיעות המודיעיניות שאסף ובעזרת האינטואיציה המפותחת שלו. ”מכל מידע שאני יכול להשיג כאן״, הוא דיווח, ”עולה שטריפולי נמצאת במצב מלחמה עם אמריקה״. ופירוש הדבר היה שעליו לפעול.הוא ניגש להוציא פקודות. על האסקס הוטל ללוות את אוניית הסוחר האמריקאית גרנד טורק, שהתכוננה להפליג לתוניס עם ציוד ּ ימי וסחורות אחרות כדמי חסות לשליטה. מערכות יחסים עם מדינות ֶּרב ִ ריוֹ ת אחרות היו טעונות תחזוק. ֶּבלדייל נודע שיותר מעשרים כלי שיט אמריקאיים ממתינים בברצלונה לליווי, כשם שעשו סוחרים רבים אחרים שעגנו בנמלים אחרים לאורך החוף הדרומי של אירופה. הוא הורה אפוא לביינברידג׳ כי לאחר שיסיים את ענייניו בתוניס, ילווה עם האסקס רבות ככל שיוכל מהאוניות האלה אל מחוץ למצר גיברלטר, ויגן עליהן מפני ספינות 82 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאנשים תמימי דעיםכניסתן של ספינות הקרב של דייל לנמל תוניס הסבה קורת רוח רבה לקונסול ארצות הברית ויליאם איטון. הוא הזדרז לכתוב הביתה, ”הנה ]2[ֶּ כאן מתחיל עידן חדש בתולדות ארצות הברית והמדינות הב ֶּרבריוֹ ת״.שני הגברים שנפגשו באותם ימים — הקונסול איטון וקומודור דייל — הסכימו עד מהרה שאמריקה צריכה להילחם: שזאת הדרך היחידה, ויש ֶּ להתעמת עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת העוינות. עם זאת, הפקודות שקיבלו כבלו את ידיהם. תודעת החובה של איטון ומחויבותו למשימה הדיפלומטית שהוטלה עליו ניזונו מביטחון גובר בצורך בעוצמה אמריקאית, אבל אופיו הלוחמני היה תוצאה של ניסיון רב־שנים. הוא כעס על רודנות הביי מאז הגיע לים התיכון בתחילת ,1799 וכעסו לא שכך בשנתיים וחצי הבאות.ֵּ כשהגיע לתוניס הוא זומן לביקור אצל הביי. בארמונו של השליט הוא עבר במבוך של מגדלים ושל מסדרונות וחצרות פנימיות. או׳בריאן התלווה אל איטון באותו יום, וגם כמה קברניטים של אוניות אמריקאיות, והמלווה שלהם הוביל אותם אל חדר קטן דמוי מערה, שאורכו ארבעה מטרים ורוחבו שלושה מטרים בקירוב, ואשר היה מואר באור מועט שהסתנן בעד סורגי הברזל שבחלונות. בראשים גלויים ורגליים יחפות הם ]3[ דשדשו פנימה אל נוכחותה של ”חיית פרא שעירה וענקית״, כתב איטון, ”שישבה ברגליים משוכלות על ספסל נמוך מרופד בכר קטיפה רקום״.זה היה הביי, ”שהושיט ברפיון את כף ידו, כאילו כדי לקבל משהו לאכול״. איטון לא ידע מה לעשות עד שאחד המשרתים נבח לעברו, ”נשק את ידו של הביי!״ או׳בריאן ציית, והאחרים החרו החזיקו אחריו. המחווה פייסה ככל הנראה את הביי, כי ”באותו רגע״, כפי שאיטון תיאר, ”החיה נראתה לא מזיקה: הוא חייך פעמים אחדות, אבל היה שקט״.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
ה ה 73במקרה שלא הוכרז מצב מלחמה, על האסקס להמתין עשרים יום לספינות האחרות קודם שתיגש לביצוע המשימה, ותשאיר מכתב בכל נמל שתעגון בו כדי לאפשר לדייל להתחקות אחר עקבותיה.הפקודות המפורטות של דייל כללו גם עניינים אחרים. הן הדגישו בין השאר התנהלות מקצועית והולמת והיו לגמרי לרוחו של דקטור הצעיר. הוא היה בטוח בעצמו, יפה תואר ואמיץ. עכשיו יצא למסע מרשים לכבוד ארצו, והיה בדרכו למקום אקזוטי שעד אז רק חלם לבקר בו. העיקרון שהנחה אותו היה שאם שלום ישכון ביעד, הוא ייחל להיותו בר קיימא, ואם מלחמה, ישתדל שתהיה מהירה ונחרצת. הוא יילחם בגבורה וינחיל לארצו כבוד, תהילה וניצחון. יהיה מה שיהיה בחוף ֶּהב ֶּרברי, סטיבן דקטור היה בטוח שהדבר שנכון לו הוא הרפתקה גדולה. כללי העימותכשספינותיו של דייל הגיחו מהסערה, החל הקומודור לאמן את אנשיו בשימוש בתותחים. לכל אדם היה תפקיד מדויק באימונים, ועד מהרה התמלא האוויר בפקודות: ”כוונו את התותח...״ ”הסירו את כיסוי הלוע...״ ”הטעינו...״ ”כוונו למטרה...״ ”אש!״ ברעש מחריש אוזניים טס הפגז כמה מאות מטרים קודם שנעלם בין גלי האוקיינוס האטלנטי.מפקדי הספינות אימנו את אנשיהם, ותיקים וטירונים כאחד, והכינו ֶּ אותם ללוחמה שלא הייתה מוכרת לבני החוף הב ֶּרברי. כאשר תקפו, ֶּ נהגו ספינות הב ֶּרברים לסגור במהירות על ספינות האויב, ולעלות מהר ככל האפשר על סיפוניהן. מכיוון שכך, ההגנה הטובה מפני התקפה ֶּרברית הייתה אש תותחים מתואמת להרחקת הפיראטים. ֶּבואולם לתסכולו הרב, הדבר היחיד שדייל הוסמך לבצע היה הגנה יעילה. אחרי הוויכוח שהתנהל בקבינט בוושינגטון חודשיים וחצי קודם לכן, היסס הנשיא ג׳פרסון לטעון בתוקף שמוקנית לו הזכות 80 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימשוטטות של פיראטים. דייל קיווה שעצם נוכחותה של הפריגטה, על פתחי התותחים שלה, תעורר יראת כבוד ותרתיע פיראטים מכל הדרגים מלתקוף כלי שיט אמריקאיים לא חמושים. דייל שלח פקודות גם למפקד האנטרפרייז, לוטננט סטרט. הסקונר, נכתב בפקודה, תתלווה אל הפרזידנט בזמן שזו תבצע את המשימה שהוטלה עליה, שהייתה למסור הודעות רשמיות לשליטים של אלג׳יר ושל תוניס. דייל יטפל שם בעניינים דיפלומטיים, ואחר כך ישים פעמיו אל היעד הסופי שלו, עוצרות טריפולי.על הפריגטה השלישית הטיל הקומודור מטלה מיוחדת. דייל, שלא קנה את הכרזותיו של מוראט ראיס הנודע לשמצה, החליט שיש למנוע את המשך הפלגתה של המסעודה. הוא הורה אפוא למפקדהפילדלפיה, קפטן ברון, להתעכב בקרבת מקום לגיברלטר. ”צא מהנמל הזה ועקוב אחרי התנועות בו )תן לשכל הישר שלך להכתיב ]4[ חשוב שהפריגטה את התנהגותך( כדי לתפוס אותה כשתצא ממנו״.האמריקאית לא תשוט קרוב מדי, הוא הזהיר, כי אסור שהאמריקאים ייראו כמי שחוסמים את הטריטוריה שבשליטת הבריטים. אבל אם יוכל, כשהנסיבות יאפשרו זאת, עליו לשחרר את הים מהשיירה הרצחנית הקטנה של מוראט ראיס.ֶּ ביולי הפליג דייל לחוף הב ֶּרברי, והשאיר את אוניית הדגל ב־4הטריפוליטאית הצהובה במקום שמצא אותה. ההגנה הטבעית של נמל גיברלטר עשתה אותו למקום מושלם לתצפית על מוראט — ועינה הפקוחה של הפילדלפיה ואיום תותחיה רבי־העוצמה היו אמורים להחזיק את הפיראט במקום שדייל רצה אותו. בינתיים, תפקידן של הספינות האמריקאיות האחרות היה לעשות כמיטב יכולתן להשיב את ֶּ השלום בטריפולי ולהציל את היחסים עם מדינות הב ֶּרברים האחרות.81פרק 7תקרית ביםיש לי הכבוד להודיע לך כי ב־1 באוגוסט נתקלתי בספינת קרב טריפוליטאית ששמה טריפולי. פעילות החלה מיד, בתוך השניות שנדרשות ליריית אקדח...לוטננט סטרט אל קומודור דייל, 6 באוגוסט 1801ומאס ג׳פרסון קיווה שגם אם לא הוסמכו לפתוח במלחמה כוללת, יצליחו ארבע ספינות המלחמה האמריקאיות להחזיר לארצות הברית של אמריקה את כבודה. תותחי השייטת היו מרשימים, והקפטנים שלה אמיצים, אם כי בעינה נותרה השאלה אם ארבע הספינות ירשימו את ֶּ הפיראטים, ואם די יהיה במפגן כוח כדי לגרום למדינות הב ֶּרבריוֹ ת לסגת. כשהפרזידנט והאנטרפרייז רכבו על גל שהכניס אותן לנמל אלג׳יר ב־9 ביולי, שמח ריצ׳רד או׳בריאן לקבל את פניהן. אחר כך הוא מסר לדיי מכתב בשמו של דייל — מכתב שנועד לחלוק ”את הכבוד הראוי לאצילותו ואופיו של הוד מעלתו״ והסביר בעדינות אם כי במילים ברורות את המשימה של הספינות האמריקאיות: לפקח על ביטחון ]1[ כל מי שראה את כלי השיט של הצי ידע שהם הסחר האמריקאי.מצוידים בתותחים רבים. אבל דייל נזהר לא לאיים.כעבור יומיים הטילו שתי הספינות עוגן במקום בולט שימשוך את תשומת ליבה של תוניס, שם היה דייל עתיד למצוא נפש תאומה, ת בדמותו של ויליאם איטון. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
80 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימשוטטות של פיראטים. דייל קיווה שעצם נוכחותה של הפריגטה, על פתחי התותחים שלה, תעורר יראת כבוד ותרתיע פיראטים מכל הדרגים מלתקוף כלי שיט אמריקאיים לא חמושים. דייל שלח פקודות גם למפקד האנטרפרייז, לוטננט סטרט. הסקונר, נכתב בפקודה, תתלווה אל הפרזידנט בזמן שזו תבצע את המשימה שהוטלה עליה, שהייתה למסור הודעות רשמיות לשליטים של אלג׳יר ושל תוניס. דייל יטפל שם בעניינים דיפלומטיים, ואחר כך ישים פעמיו אל היעד הסופי שלו, עוצרות טריפולי.על הפריגטה השלישית הטיל הקומודור מטלה מיוחדת. דייל, שלא קנה את הכרזותיו של מוראט ראיס הנודע לשמצה, החליט שיש למנוע את המשך הפלגתה של המסעודה. הוא הורה אפוא למפקדהפילדלפיה, קפטן ברון, להתעכב בקרבת מקום לגיברלטר. ”צא מהנמל הזה ועקוב אחרי התנועות בו )תן לשכל הישר שלך להכתיב ]4[ חשוב שהפריגטה את התנהגותך( כדי לתפוס אותה כשתצא ממנו״.האמריקאית לא תשוט קרוב מדי, הוא הזהיר, כי אסור שהאמריקאים ייראו כמי שחוסמים את הטריטוריה שבשליטת הבריטים. אבל אם יוכל, כשהנסיבות יאפשרו זאת, עליו לשחרר את הים מהשיירה הרצחנית הקטנה של מוראט ראיס.ב־4 ֶּ ביולי הפליג דייל לחוף הב ֶּרברי, והשאיר את אוניית הדגל הטריפוליטאית הצהובה במקום שמצא אותה. ההגנה הטבעית של נמל גיברלטר עשתה אותו למקום מושלם לתצפית על מוראט — ועינה הפקוחה של הפילדלפיה ואיום תותחיה רבי־העוצמה היו אמורים להחזיק את הפיראט במקום שדייל רצה אותו. בינתיים, תפקידן של הספינות האמריקאיות האחרות היה לעשות כמיטב יכולתן להשיב את ֶּ השלום בטריפולי ולהציל את היחסים עם מדינות הב ֶּרברים האחרות.81פרק 7תקרית ביםיש לי הכבוד להודיע לך כי ב־1 באוגוסט נתקלתי בספינת קרב טריפוליטאית ששמה טריפולי. פעילות החלה מיד, בתוך השניות שנדרשות ליריית אקדח...לוטננט סטרט אל קומודור דייל, 6 באוגוסט 1801ומאס ג׳פרסון קיווה שגם אם לא הוסמכו לפתוח במלחמה כוללת, יצליחו ארבע ספינות המלחמה האמריקאיות להחזיר לארצות הברית של אמריקה את כבודה. תותחי השייטת היו מרשימים, והקפטנים שלה אמיצים, אם כי בעינה נותרה השאלה אם ארבע הספינות ירשימו את ֶּ הפיראטים, ואם די יהיה במפגן כוח כדי לגרום למדינות הב ֶּרבריוֹ ת לסגת. כשהפרזידנט והאנטרפרייז רכבו על גל שהכניס אותן לנמל אלג׳יר ב־9 ביולי, שמח ריצ׳רד או׳בריאן לקבל את פניהן. אחר כך הוא מסר לדיי מכתב בשמו של דייל — מכתב שנועד לחלוק ”את הכבוד הראוי לאצילותו ואופיו של הוד מעלתו״ והסביר בעדינות אם כי במילים ברורות את המשימה של הספינות האמריקאיות: לפקח על ביטחון ]1[ כל מי שראה את כלי השיט של הצי ידע שהם הסחר האמריקאי.מצוידים בתותחים רבים. אבל דייל נזהר לא לאיים.כעבור יומיים הטילו שתי הספינות עוגן במקום בולט שימשוך את תשומת ליבה של תוניס, שם היה דייל עתיד למצוא נפש תאומה, בדמותו של ויליאם איטון. תJob Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
ה ה 79אשר למוראט ראיס, הוא לא השלה את עצמו שהוליך שולל את קומודור דייל, אבל השנים שעשה במגרב לימדו אותו את אמנות ההטעיה. ביתו החדש היה מקום שתושביו הרגישו מחויבים להתמקח על כל דבר. אפילו מחירו של פרי בשוק. סצנות קטנות של דרמה — התמרמרות, סירוב, קבלה — הועלו לפני קניית מחרוזת דבלים. ובטקסי דיפלומטיה עתירי גינונים, הייתה חיונית בהחלט התנהלות כאילו שני הצדדים הם ידידים ותיקים, כשכל צד מעוניין בראש ובראשונה לחזק את תחושת הנוחות והרוגע של הצד האחר. גישה עניינית וישירה נחשבה לגסות רוח וחוסר כבוד. היא הייתה גם מסוכנת. הודאה בתחילת השיחה עם הקומודור האמריקאי שמדינותיהם נמצאות במצב מלחמה הייתה ראשית הדרך לתבוסה וכניעה.כך או כך, הדברים שלמד בעיר וממוראט ראיס אפשרו לדייל להגיע למסקנה חשובה ולקבל החלטה נחושה אחת. האדם שג׳פרסון ומזכיר הצי הפקידו בידיו את ביטחונן של הספינות האמריקאיות בים התיכון הגיע למסקנה שהוא אינו יכול לסמוך על המילה של בן שיחו, וכי במקום זאת הוא נדרש לשפוט את המצב על סמך הידיעות המודיעיניות שאסף ובעזרת האינטואיציה המפותחת שלו. ”מכל מידע שאני יכול להשיג כאן״, הוא דיווח, ”עולה שטריפולי נמצאת במצב מלחמה עם אמריקה״. ופירוש הדבר היה שעליו לפעול.הוא ניגש להוציא פקודות. על האסקס הוטל ללוות את אוניית הסוחר האמריקאית גרנד טורק, שהתכוננה להפליג לתוניס עם ציוד ּ ימי וסחורות אחרות כדמי חסות לשליטה. מערכות יחסים עם מדינות ֶּרב ִ ריוֹ ת אחרות היו טעונות תחזוק. ֶּבלדייל נודע שיותר מעשרים כלי שיט אמריקאיים ממתינים בברצלונה לליווי, כשם שעשו סוחרים רבים אחרים שעגנו בנמלים אחרים לאורך החוף הדרומי של אירופה. הוא הורה אפוא לביינברידג׳ כי לאחר שיסיים את ענייניו בתוניס, ילווה עם האסקס רבות ככל שיוכל מהאוניות האלה אל מחוץ למצר גיברלטר, ויגן עליהן מפני ספינות 82 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאנשים תמימי דעיםכניסתן של ספינות הקרב של דייל לנמל תוניס הסבה קורת רוח רבה לקונסול ארצות הברית ויליאם איטון. הוא הזדרז לכתוב הביתה, ”הנה ]2[ֶּ כאן מתחיל עידן חדש בתולדות ארצות הברית והמדינות הב ֶּרבריוֹ ת״.שני הגברים שנפגשו באותם ימים — הקונסול איטון וקומודור דייל — הסכימו עד מהרה שאמריקה צריכה להילחם: שזאת הדרך היחידה, ויש ֶּ להתעמת עם המדינות הב ֶּרבריוֹ ת העוינות. עם זאת, הפקודות שקיבלו כבלו את ידיהם. תודעת החובה של איטון ומחויבותו למשימה הדיפלומטית שהוטלה עליו ניזונו מביטחון גובר בצורך בעוצמה אמריקאית, אבל אופיו הלוחמני היה תוצאה של ניסיון רב־שנים. הוא כעס על רודנות הביי מאז הגיע לים התיכון בתחילת ,1799 וכעסו לא שכך בשנתיים וחצי הבאות.ֵּ כשהגיע לתוניס הוא זומן לביקור אצל הביי. בארמונו של השליט הוא עבר במבוך של מגדלים ושל מסדרונות וחצרות פנימיות. או׳בריאן התלווה אל איטון באותו יום, וגם כמה קברניטים של אוניות אמריקאיות, והמלווה שלהם הוביל אותם אל חדר קטן דמוי מערה, שאורכו ארבעה מטרים ורוחבו שלושה מטרים בקירוב, ואשר היה מואר באור מועט שהסתנן בעד סורגי הברזל שבחלונות. בראשים גלויים ורגליים יחפות הם ]3[ דשדשו פנימה אל נוכחותה של ”חיית פרא שעירה וענקית״, כתב איטון, ”שישבה ברגליים משוכלות על ספסל נמוך מרופד בכר קטיפה רקום״.זה היה הביי, ”שהושיט ברפיון את כף ידו, כאילו כדי לקבל משהו לאכול״. איטון לא ידע מה לעשות עד שאחד המשרתים נבח לעברו, ”נשק את ידו של הביי!״ או׳בריאן ציית, והאחרים החרו החזיקו אחריו. המחווה פייסה ככל הנראה את הביי, כי ”באותו רגע״, כפי שאיטון תיאר, ”החיה נראתה לא מזיקה: הוא חייך פעמים אחדות, אבל היה שקט״.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
78 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולישאלות שנותרו ללא תשובהדייל החליט כי לפני שיפנה אל ספינת הפיראטים כדי לשאול את מפקדיה על מצב היחסים בין ארצם וארצו, הוא יבקש מידע אצל נציגי מעצמות ידידותיות יותר. קונסול ארצות הברית בגיברלטר עלה על סיפון הספינה כדי לקבל בברכה את פני השייטת, אבל לא היה לו כל מידע בנושא. דייל ירד אפוא אל החוף כדי לבקר אצל המושל הבריטי ולחלוק לו כבוד. המושל אישר את נאמנויותיה של המסעודהואת תולדותיה, אבל גם לו לא היו תשובות על מצב היחסים בין]2[טריפולי ואמריקה.דייל נאלץ לשאול את מפקד הפיראטים — ואת 392 אנשיו. המסעודה וחברתה הדו־תורנית היו בהסגר, שכן שלטונות גיברלטר רצו לוודא שאנשיהן אינם נושאים מחלות, ולכן דייל פנה אל אנשיהן ממרחק בטוח. בקולו המרשים, שחוזק באמצעות מגבר, הוא קרא למוראט ראיס. ”הקומודור ביקש לברר אצל האדמירל״, ציין הקונסול של ארצות הברית כשתיאר את השיחה, ”האם הם במצב מלחמה או ]3[שלום עם ארצות הברית?״מסיפונה של המסעודה באה תשובתו של מוראט ראיס. באנגלית רהוטה הוא הכריז ששלום שורר בין שתי המדינות.דייל פקפק באמיתותה של התשובה וניסה גישה אחרת. הוא דרש בשלומו של הקונסול קתקארט. האם הקונסול האמריקאי בטוב?התשובה הייתה מפתיעה. קתקארט עזב את טריפולי לפני שבועיים, אמר מוראט. מדוע?מוראט השיב שקתקארט ”אינו ידיד לאמריקאים״. אחרי שקיבל את פיסת החדשות המוזרה הזאת לא הצליח דייל לחלץ עוד מידע ממפקד המסעודה. השיחה הותירה אותו מבולבל מכפי שהיה לפני שהחלה. ת 83אחר כך התלונן איטון הכעוס ביומנו: ”האם מישהו יכול להאמין שהחיה הרעה והמורמת מעם הזאת, שכל כוחה הימי אינו שווה לשני טורים של ספינות קרב, מקבלת תשלומי מס משבעה מלכים אירופאים, ]4[משתי רפובליקות ומיבשת אחת?״בשנים שחלפו מאז אותה פגישה הספיק איטון להכיר את ביתו החדש ולסייר בחורבות קרתגו. עם הזמן הוא התאהב בנופה של הארץ, שהיה שונה לגמרי מזה של קונטיקט מולדתו. ”אין מילים לתאר את עושרה ויפי הטבע של הממלכה הזאת השוכנת לחוף הים״, כתב. ”אפשר ]5[ הוא להבין מדוע ישיבה במקום הזה נחשבה אצל הרומאים למותרות״.תיאר בקפידה את סגנון הלבוש של תושבי תוניס, ציין שהם לובשים ”מקטורנים קצרים, משהו דומה לאלה של המלחים שלנו, בלי שרוולים, רקומים בפייטים מזהב, ומעוצבים במגוון צורות בקצוות ובצדדים״, והתפעל מאריגי הכותנה ומאבנטי המשי המשובחים, שחרבות ואקדחים ארוכים היו תחובים בהם. בני המקום הזכירו לאיטון את הילידים האמריקאים, אף שהם נראו כנועים הרבה יותר באקלים הקשה ותחת ידו הקשה של השלטון. ”במשטר של דיכוי כפול, הן מצד העריצות האזרחית והן מצד זו הדתית, ]6[ כתב לאשתו בארצות הברית. במכתב למזכיר הם מושפלים וכנועים״,המדינה פיקרינג הוא ציין שתושבי תוניס ”משתוקקים לנדיבות הפראית הזאת, לאווירת העצמאות הזאת, שמפיחה רוח חיים בבני היערות שלנו ]7[שנולדו בני חורין״.הכעס שבער בו על הביי בגלל דיכוי התוניסאים התחזק עוד ככל שנמשך שירותו במקום. אפילו אחרי כמה שנים בתפקיד, הוא עדיין ֶּ נחרד מהעזתם של הב ֶּרברים לדרוש דמי חסות לא רק מהנשיא שלו )שהביי כינה ”נסיך אמריקה״(, אלא גם משאר העולם. נכונותם של האירופאים לשאת את התערבותם של הפיראטים במים בינלאומיים בים התיכון, הרתיחה אותו. איטון ראה בכניעה לכוח רודני כתם על הכבוד האמריקאי. אבל הפקודות שקיבל עדיין הורו על שמירת שלום.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
ה ה 77שליטתו בערבית, שאותה למד במסעות קודמים, חיזקה את רוחו של האיש, והוא התאסלם עד מהרה, נטש את שמו הנוצרי ואימץ את ּ השם מוראט ראיס, כמחוות כבוד לאדמירל עות׳מאני גדול בן המאה ה־.16 במשך הזמן רכש פיטר לייל, שהפך למוראט ראיס, את אמונו הוא הפך לפיראט ערמומי ואימתני, והיה עתה הקפטן של המסעודה, של הפאשא, ואף נשא לאישה את בתו. כמי שהתכחש לנאמנותו לארצו, ספינת הדגל של הצי הטריפוליטאי. כשמוראט ואנשיו הגיעו לגיברלטר ב־29 ביוני ,1801 הם לא נתנו את דעתם לאנטרפרייז, שעגנה כבר שלושה ימים בנמל, אבל הופעתן במפרץ גיברלטר של שלוש הפריגטות האמריקאיות ב־1 ביולי בישרה צרות. מוראט ידע שארצו הכריזה מלחמה על אמריקה. אבל האם האמריקאים יודעים על המלחמה?מוראט ראיס שיער שספינות המלחמה האמריקאיות לא הגיעו לגיברלטר כתוצאה מתקרית התורן. הוא שלל את האפשרות שהחדשות על התקרית הספיקו להניע את שיגור השייטת הזאת. עם זאת, נוכח השמועות על המלחמה שהתגלגלו ברחובות גיברלטר ובשווקיה, הוא תהה כמה זמן יידרש ללוחמי ספינות הקרב הגדולות האלה לשמוע על התורן שהופל ועל חילול הדגל האמריקאי. ובאין היתכנות שממשלת ארצות הברית מודעת להכרזת המלחמה של טריפולי, מה בדיוק עושות ספינות הקרב האלה במי הים התיכון?כשצפה על המלחים האמריקאים שאבטחו את ספינותיהם העוגנות, רקם האדמירל הבכיר מוראט ראיס תוכנית. כשהאמריקאים יבקשו להיפגש איתו, מה שהיה מובטח לו שיעשו, הוא יעמיד פנים שאינו יודע על מה מדובר. הוא לא יהיה מי שימסור להם את בשורת המלחמה.84 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפולימילות אזהרההתוניסאים, כצפוי, השיבו לברכות של דייל בשלל דרישות. חודשים אחדים קודם לכן כתב הביי של תוניס לנשיא ג׳פרסון, וביקש 40 תותחי עשרים וארבעה פאונד ועוד 40 תותחים קטנים יותר. הוא רצה גם 10,000 רובים. דייל לא היה יכול אלא להבטיח לביי כי ”סמלי המלוכה שמגיעים לו״ כבר בדרך. למרבה המזל הבטחתו התקיימה למחרת, עם הגעתן לתוניס של אוניית הסוחר גרנד טורק והספינה המלווה אותה, האסקסגם דייל, בדומה לאיטון, נוכח שסבלנותו הולכת ופוקעת. הוא ידע שאם ברצונו להצליח במשימתו, עליו לקבל עוד ספינות ואישור לעשות בהן שימוש בקרב. מתוסכל מהתנהגותם של מוראט ראיס ושל מנהיגי אלג׳יר ותוניס, הוא כתב ב־19 ביולי מכתב למזכיר הצי והביע בו את אי־שביעות רצונו. ”אני חושב שיש לנו עסק עם אוסף של ארורים״, כתב, ”כל השבט הזה של האלג׳יראים, התוניסאים והטריפוליטאים. אין דבר שיוכל להשליט מידה כלשהי של סדר במוחות שטופי תאוות הבצע שלהם ולמנוע אותם מלבזוז את הסחורות שלנו כל אימת שימצאו לנכון״. עכשיו, משעמד לרשותו ידע ממקור ראשון על המצב, הוא השיא ]8[ את עצתו לעתיד: ”החזיקו בקביעות ארבע או שש פריגטות בים התיכון, כי בלעדיהן, לעולם לא יהיה שום ביטחון לסחר שלנו״.דייל, שעד כה לא ראה ברכה בעמלו כדיפלומט, פנה עתה לטריפולי, ֶּ כדי להיפגש עם הקשה שבמנהיגים הב ֶּרברים. הוא קיווה ליישב את המחלוקות עם הטריפוליטאים, אבל ידע שאם לא יעלה הדבר בידו, הוא יוסמך להשתמש בכוח כדי לבלום את האויב, ועל ידי כך להניע אותו לעשות שלום.הפרזידנט והאנטרפרייז הגיעו לטריפולי ב־24 ביולי ,1801 וסיירו עתה מעבר לשוניות ולמים הרדודים, כשהן שולטות בכניסהלנמל העיר.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
76 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליירכתי הספינה היו נמוכים מהמקובל וקרובים מאוד למים, אם כי צבעיה העזים הם שלכדו את עיניו של דייל. זו הייתה דו־תורנית צהובה, עם פס לבן שנמתח לאורכה. כשהתקרבה הפרזידנט לספינה, ראה דייל שהיא חמושה בתותחים רבים, ומבט מדוקדק יותר בעד המשקפת גילה שהיא מאוישת בצפיפות, ושאנשי צוותה רבים מהמקובל בספינה בגודלה.דייל הבחין גם שהספינה אינה לבדה. דו־תורנית קטנה יותר, חמושה ב־14 תותחים, ליוותה אותה. שתי הספינות היו צבועות בשלל צבעים ומעוטרות בציורים של מחרוזות פרחים, והגדולה יותר התהדרה בקישוט מטריד שלווה יותר: ראש כרות של אישה תלוי מעל הסיפון. דייל ידע מיד שאלה ספינות של פיראטים — קרוב לוודאי מטריפולי. ֶּ נוכחותן של הספינות הב ֶּרבריוֹ ת עורר בדייל אי־נוחות. אבל הוא לא חשש מהתקפה. הוא ידע שבין שהם במצב מלחמה ובין שלא, אף צד לא יפתח באש בנמל ניטרלי. וגם אם הספינות המעוטרות בהגזמה ינסו בטיפשותן לעשות כן, הן לא יהיו יריב שקול לכוח האש שלו.בשעה שספינתו החליקה אל מקום העגינה, הביט דייל בגדול שבשני כלי השיט, שנשא את השם ּ מסעודה, ובספינה הדו־תורנית השנייה, שהייתה ללא שם. ושם, מתנדנדת קלות על הגלים, נחה התשובה שביקש. הוא הניח שהמפקד הטריפוליטאי של השייטת הקטנה הזאת ֵידע אם מצב מלחמה קיים בין מדינותיהם. קומודור דייל החליט שכל שעליו לעשות הוא לשאול.אם ה ּ מסעודה נראתה מוכרת לאמריקאים, זה היה משום שהיא הייתה בעברה אוניית סוחר אמריקאית שנשאה את השם ֶּבטסי ונשבתה בידי פיראטים טריפוליטאים שנים אחדות לפני כן. אנשי צוותה נלקחו בשבי, אבל כולם שוחררו עד מהרה, כולם פרט לאחד: כאשר המלחים האמריקאים הפליגו הביתה, הם השאירו מאחור סיפונאי אחד, והוא עשה זאת מבחירה. האיש, צעיר בהיר שיער וזקן שנולד בנמל הסקוטי ֵּ של פרת ונשא את השם הנוצרי פיטר לייל, היה לעריק.ת 85אף שלא יכול ללכת ברחובות טריפולי, קומודור דייל ידע ש־30,000תושבי עיר הנמל סובלים. טריפולי כבר הייתה נתונה תחת הסגר חלקי שהטילו עליה ספינות הצי המלכותי השוודי, משום שהפאשא הלוחמני יוסוף קרמנלי היה מסוכסך גם עם מדינה זו. שלא כמו הפאשא השבע, רוב בני עמו סבלו ממחסור חמור בתבואה ובמוצרי מזון בסיסיים אחרים. דייל קיווה שהסגר שהוא יטיל, אם יעלה הצורך בכך, יזרז את הכנעתו של הפאשא.בשבת, 25 ביולי הורה דייל לשלוח מכתב לשליט העיר. המכתב היה ארוך, ונוסח במיטב המונחים הדיפלומטיים שדייל יכול לדלות מעצמו. ]9[הוא פתח בתיאור אכזבתו מהכרזת המלחמה על ארצות הברית,והמשיך באזהרה ברורה: ”צר לי להודיע להוד מעלתו שהתנהגותו כלפי נשיא ארצות הברית — הכרזת המלחמה על ארצו — כפתה עלי את ההכרח לנקוט פעולות איבה נגד כלי השיט של הוד מעלתו ונתיניו כל אימת שאפגוש בהם״.אבל דייל סיים את מכתבו ברוח פייסנית: אם הפאשא יחליט לחזור בו מהכרזת המלחמה ולעשות שלום, הוא יכול לשלוח משלחת אל הפרזידנט, שם יקבל דייל את פני אנשיה בשמחה.יום ראשון עבר בלי תגובה.ביום שני התקרבה סירה אל הפרזידנט ואחד מיושביה ביקש מהאמריקאים שיתירו לשליח שנשא את תגובת הפאשא לעלות לסיפונה. בלהיטותו לדעת את תגובת הפאשא נענה דייל לבקשה, והאמריקאים העלו את השליח לספינה.התגובה נמסרה: הפאשא ציין בפשטות שהוא לא הכריז מלחמה בלי התגרות. שום הסבר נוסף לא הוצע.בניסיון להתניע את חילופי הדברים עם הטריפוליטאים כתב דייל עוד מכתב ושיגר אותו למחרת, יום שלישי, 28 ביולי.הפעם השתיקה דיברה בשם הפאשא.אם הוא לא היה בטוח בכך לפני כן, עכשיו ידע דייל שתם Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
ה ה 75הפרזידנט לנמל גיברלטר, והפילדלפיה והאסקס הקטנות יותר בעקבותיה. הספינה הרביעית, האנטרפרייז, בירכה אותן לשלום. הים הסוער שלחוף אמריקה הצפונית עיכב את האנטרפרייז, וכדי שלא להאט את התקדמותה של השייטת הקטנה שלו, הרשה קומודור דייל ּ לסקונר הקטנה להתנתק מהקבוצה. ואולם משהתבהר מזג האוויר, הגביר לוטננט סטרט את מהירות ספינתו, ואף הקדים את הספינות האחרות בחמישה ימים. הצי היה צנוע בהשוואה לציים הגדולים של אירופה, אך ארבע ספינות הקרב של ארצות הברית יצרו מפגן רב־רושם. השאלה אם יוכלו להבטיח שלום באזור עדיין נשארה פתוחה, אבל בפעם הראשונה, שייטת של ספינות קרב אמריקאיות הטילה עוגן בנמל בים התיכון.פיראטים בנמלהמטלה הראשונה שקומודור דייל נדרש לבצע בגיברלטר הייתה בירור ֶּ מצב השלום הב ֶּרברי השברירי. אך לפני כן היה עליו לתפוס את מקומו בנמל. הנמל היה ריק מהרגיל. גיברלטר הייתה בסיס בית של הצי המלכותי, אבל בעת הזאת לחמה בריטניה בנפוליאון, סכסוך שהאמריקאים קיוו להימנע מכל מעורבות בו, והספינות הבריטיות שעגנו במקום נשלחו לחסום כוחות צרפתיים וספרדיים. כשהבחין באנטרפרייז עוגנת בנמל הכמעט ריק, נפנה דייל לעגון לצידה. הוא חש הקלה שלוטננט סטרט ואנשיו הגיעו בשלום, ובלי שום נזק לכלי השיט שלהם. השייטת האמריקאית התאחדה שוב.אבל בעת שספינתו התקרבה אל האנטרפרייז, משך את תשומת ליבו של דייל כלי שיט אחר שעגן בקרבת מקום והיה שונה מכל כלי השיט שראה אי־פעם.86 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליזמנן של ההתחמקויות הדיפלומטיות ודרכי הנועם. עם זאת, הוא רצה לוודא שהעימות הצבאי יתנהל בתנאיו שלו. הצי של הפאשא היה קטן, והתכווץ בשליש בקירוב מאז שהמסעודה ואחותה נלכדו בידי הפילדלפיה. קומודור דייל ידע שהצי האמריקאי יוכל ֶּ להתמודד עם הכוחות הב ֶּרבריים בלב ים, אבל ניסיון להפגיז את הנמל היה עניין אחר. בלי מפות של הנמל הלא מוכר, שלא עמדו לרשות קומודור דייל ואנשיו, הייתה טמונה בכך סכנה גדולה. דייל החליט אפוא שהצעד הנבון ביותר יהיה להטיל הסגר על הנמל, ולקוות לשעת כושר להתעמת עם ספינות אויב שיעזו להיכנס לנמל או לצאת ממנו.שום אונייה לא הגיחה מהנמל בשבועות המתישים שבאו אחרי כן. בשמש יולי האכזרית הצטמצמו עד מהרה מנות המים על סיפונן של הפרזידנט והאנטרפרייז. פירושו של חידוש האספקה היה הפלגה למלטה, לנמל הבטוח הקרוב ביותר, מרחק של כמה ימי שיט. דייל לא רצה לוותר על אחת מספינותיו למשך שבוע או יותר, אך לא הייתה לו ברירה. ב־30 ביולי הוא שלח את האנטרפרייז לאחר שהורה לה ]10[”להצטייד במים בכמות הגדולה ביותר שתוכל לשאת בחזרה״.עכשיו, משנותרה לבדה, הייתה הפרזידנט אחראית להסגר על נמל טריפולי.תקועבינתיים, בגיברלטר, היה מוראט ראיס לכוד. יחד עם קרוב ל־400מאנשיו הטובים ביותר, רבים מהם בנים למשפחות המיוחסות ביותר בטריפולי, מוראט לא היה יכול לעשות הרבה יותר מלהאזין לרחש הגלים. הוא ידע שרק מסיבה אחת נשארה הפילדלפיה מאחור כששאר ספינות השייטת האמריקאית הפליגו לדרכן, והוא גם ידע Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
74 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהחוקתית להכריז מלחמה. הפקודות שהועברו מטה בשרשרת הפיקוד — דרך מזכיר הצי, לקומודור דייל והלאה לקפטנים שלו — היו אפוא ברורות כשמש. ”אם תיתקלו באחת מספינות הפיראטים הטריפוליטאים במהלך המסע למלטה״, כתב דייל, ”עקרו מסיפונה את כל תותחיה והשליכו אותם לים, חתכו את תרניה והשאירו אותה ]1[ על הספינות במצב שלא יאפשר לה אלא להגיע לנמל כלשהו״.ֶּ האמריקאיות להימנע מלתפוס ספינות ב ֶּרבריוֹ ת, נאמר בפקודה. הן רשאיות לעכב איכשהו ספינות שהתקיפו אותן, אך לא לקחת שבויים ולאפשר לאויביהן להימלט. למרבה השמחה, במהלך חציית האוקיינוס האטלנטי נדרש הירי בתותחים האמריקאיים לצורך אימונים בלבד. ב־2 ביולי נכנסה ספרדמרוקופורטוגלמלגהגיברלטרטנג‘ירקדיסה י ם ה ת י כ ו ןט ל נ ט יה אה א ו ק י י נ ו ס0 50 100קילומטר 100 50 0צ מייליםמצר גיברלטרת 87שאם יעז להרים עוגן, שתי הספינות שלו ותותחיהן הקטנים יהיו במצב של נחיתות מול תותחיה הארוכים של הפריגטה האמריקאית; ואת הסיפוק הזה הוא גמר אומר למנוע מהאמריקאים. הקיץ המשיך להתלהט כאשר מוראט ואנשיו מצאו את עצמם בתנאים של מצור. ההסגר מטעמים רפואיים הוסר ואנשיו של מוראט יכלו לרדת אל החוף, אבל הם לא יכלו לקנות מצרכים שהיו נחוצים להם. אף שהאמריקאים לא היו חביבים על הסוחרים הבריטים בחצי ֶּ האי, שזכרו להם את מרידתם בבריטניה, הפיראטים הב ֶּרברים היו חביבים עליהם אף פחות והם רוו נחת מההזדמנות לסרב להם. כשמלאי המזון והמים הלך ואזל, איים צוות הספינה הטריפוליטאית הקטנה יותר במרד. מוראט ראיס ידע שעליו לפעול.הוא ידע שאנשי הפילדלפיה יכולים לצפות על כוחותיו מרחוק. והוא ידע שאם יחליט להפליג, יוכלו האמריקאים לעקוב אחר ספינותיו וליירט אותן. אבל ממרחק כזה, לא היה אפשר להתחקות אחרי אנשיו של מוראט בנמל הסואן. בלי שומרים צמודים, הם לא הרגישו כאילו היו אסירים. ואם כך הדבר, האם לא יוכלו לברוח? זו הייתה שאלה שראוי להתעכב עליה. הוא החל לרקוח תוכנית הימלטות. עמדות קרבבשעה שהספינות האמריקאיות האחרות הטילו הסגר על גיברלטר ועל טריפולי, הפליגה האנטרפרייז לאי מלטה להשיג את המים הנדרשים מאוד. אבל אף שהמטלה שהוטלה על לוטננט אנדרו סטרט הייתה פשוטה, היא כמעט שלא יצאה אל הפועל. ב־1 באוגוסט, ביום השני בלב ים ופחות משעה לאחר תחילת משמרת הבוקר, הבחין תצפיתן בספינה באופק. סטרט חשד שהיא שייכת לצי של פאשא יוסוף, והורה לאנשיו להתכונן לקרב. הפקודות Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
ה ה 73במקרה שלא הוכרז מצב מלחמה, על האסקס להמתין עשרים יום לספינות האחרות קודם שתיגש לביצוע המשימה, ותשאיר מכתב בכל נמל שתעגון בו כדי לאפשר לדייל להתחקות אחר עקבותיה.הפקודות המפורטות של דייל כללו גם עניינים אחרים. הן הדגישו בין השאר התנהלות מקצועית והולמת והיו לגמרי לרוחו של דקטור הצעיר. הוא היה בטוח בעצמו, יפה תואר ואמיץ. עכשיו יצא למסע מרשים לכבוד ארצו, והיה בדרכו למקום אקזוטי שעד אז רק חלם לבקר בו. העיקרון שהנחה אותו היה שאם שלום ישכון ביעד, הוא ייחל להיותו בר קיימא, ואם מלחמה, ישתדל שתהיה מהירה ונחרצת. הוא יילחם בגבורה וינחיל לארצו כבוד, תהילה וניצחון. יהיה מה שיהיה בחוף ֶּהב ֶּרברי, סטיבן דקטור היה בטוח שהדבר שנכון לו הוא הרפתקה גדולה. כללי העימותכשספינותיו של דייל הגיחו מהסערה, החל הקומודור לאמן את אנשיו בשימוש בתותחים. לכל אדם היה תפקיד מדויק באימונים, ועד מהרה התמלא האוויר בפקודות: ”כוונו את התותח...״ ”הסירו את כיסוי הלוע...״ ”הטעינו...״ ”כוונו למטרה...״ ”אש!״ ברעש מחריש אוזניים טס הפגז כמה מאות מטרים קודם שנעלם בין גלי האוקיינוס האטלנטי.מפקדי הספינות אימנו את אנשיהם, ותיקים וטירונים כאחד, והכינו ֶּ אותם ללוחמה שלא הייתה מוכרת לבני החוף הב ֶּרברי. כאשר תקפו, ֶּ נהגו ספינות הב ֶּרברים לסגור במהירות על ספינות האויב, ולעלות מהר ככל האפשר על סיפוניהן. מכיוון שכך, ההגנה הטובה מפני התקפה ֶּב ֶּרברית הייתה אש תותחים מתואמת להרחקת הפיראטים. ואולם לתסכולו הרב, הדבר היחיד שדייל הוסמך לבצע היה הגנה יעילה. אחרי הוויכוח שהתנהל בקבינט בוושינגטון חודשיים וחצי קודם לכן, היסס הנשיא ג׳פרסון לטעון בתוקף שמוקנית לו הזכות 88 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליאמנם ציינו במפורש שעליו ”להימנע מלסטות ממסלולו לצורך מרדף״, אבל מרוב להיטות לפעולה ממשית פקד סטרט על אנשיו להפליג בכיוון הספינה. אף שהיה בן עשרים ושלוש בלבד, סטרט כבר הוכיח את יכולתו בקרב. שנתיים קודם לכן, כאשר שירת בקונסטליישן, זיכה אותו חלקו בשני ניצחונות על פריגטות צרפתיות בהעלאה לדרגת לוטננט. כבנו של מפקד ספינת מלחמה בימי מלחמת העצמאות, הוא התייחס לחובתו ברצינות גמורה: במהלך הקרב, כאשר אחד התותחנים בקונסטליישןנטש את העמדה שלו, סטרט תפס את האיש ושיפד אותו בחרבו. סטרט היה בטוח שהוא מילא בכך את חובתו. ”אל לנו לחשוב שזה מוזר״, הוא הסביר, ”שכן היינו דנים למוות את מי שאפילו רק נראה חיוור בספינה ]11[ פחדנות על סיפונו של כלי שיט של צי ארצות הברית הייתה הזאת״פשע שדינו מוות. אבל אף שהיה רחוק מלהיות מוג לב, סטרט ידע גם מתי נדרשת תחבולה להתלוות לאומץ. ביום ההוא, לאור הרשות שניתנה לדייל בפקודות ”לעשות שימוש בדגל כלשהו לצורך הונאה״, נקטה האנטרפרייז תכסיס רמייה שנחשב מקובל בלוחמה הימית של אותם ימים והניפה דגל בריטי. ומאחר שטריפולי ובריטניה היו במצב של שלום, מפקד הספינה הזרה לא עשה שום ניסיון להימלט מהספינה הבריטית למראה המתקרבת אליו.הספינות האטו והתקרבו זו לזו עד למרחק צעקות. סטרט בירך לשלום את מפקד הספינה הזרה — ”טריפולי היה שמה״ — ושאל לאן הוא שט. מתוך מחשבה שאין לו שום ריב עם בריטניה בחר מפקד הטריפולי, ּ מוחמד רוס, לדבר אמת. הוא הפליג ”למרדף אחרי אמריקאים״, וקודם שסטרט הספיק להשיב, התלונן הקפטן הטריפוליטאי שהוא עדיין צריך ]12[ טוב היה עושה אילו נזהר למצוא אמריקאים כלשהם להילחם בהם.יותר במשאלותיו.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
72 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליללא עונש. פגיעה בכבודו של צי ארצות הברית הייתה פגיעה בכבודו של דקטור, ושל ארצו ומשפחתו.מיום שעמד על דעתו היה הים חלק בלתי נפרד מחייו של דקטור. אביו, סטיבן דקטור )”האב״(, שירת כמפקד ספינת קרב בימי מלחמת העצמאות והיה לסוחר מצליח לאחר סיומה. כשבנו בן השמונה, שנשא את שמו, לקה בשעלת, רשמו הרופאים אוויר ים שיסייע בשיקום הריאות של הילד, ולפיכך הצטרף הילד אל אביו בהפלגה הבאה. דקטור הצעיר החלים מהשעלת וחזר מהמסע בריא ושלם — אבל נגוע בשאיפה לחיים של יורד ים. חרף תקוותה העמוקה של אמו, שבנה יהיה איש דת, הוא פרש מלימודיו בקולג׳ אחרי שנת לימודים אחת כדי לפתוח בקריירה ימית. גם במים הסוערים שאתגרו את השייטת שבפיקוד דייל ביוני ,1801 לוטננט דקטור חשב את עצמו לבר מזל מאין כמותו על שקיבל תפקיד במשימה. כל חריקה של הפריגטה שהיטלטלה על הגלים לחשה תהילה שעומדת בפתח, והאוויר המלוח שמילא את ריאותיו העניק לו תחושה ממריצה של כבוד שזכה לו רק בזכות היותו אמריקאי — לא ילדשל גבולות ישנים ובריתות עתיקות, אלא של אידיאלים וחירות. והוא התגאה בספינה שלו האסקס: אף שהייתה קטנה מהפרזידנט, דקטור חש נחשול של גאווה מציף אותו כאשר חשב על שלושים התותחים שבה. לא הוא ולא איש מאנשי השייטת בת ארבע הספינות יכלו לדעת כמובן מה מתבשל בטריפולי. עם זאת, קומודור דייל צייד את ביינברידג׳ בפקודות למקרה חירום. דייל הורה בין השאר שאם האסקס תתנתק מהשייטת במהלך חציית האוקיינוס, על ביינברידג׳ ואנשיו להמשיך ֶּ לגיברלטר. אם ייוודע להם שהמדינות הב ֶּרבריוֹ ת הכריזו מלחמה, עליהם להמתין חמישה ימים. ואם הספינות הנותרות לא יגיעו בחלון הזמן הזה, על ביינברידג׳ להשאיר לדייל הודעה אצל הקונסול האמריקאי ואחר כך להמשיך פנימה לים התיכון כדי להגן על אוניות סוחר אמריקאיות. ת 89סטרט פעל מיד. בהתאם לפקודה של דייל, להיכנס לקרב כשהדגל האמריקאי מונף, הוא הורה להוריד את הדגל הבריטי, וכאשר עלה דגל הכוכבים והפסים אל ראש התורן פקד בקולו הרם ביותר לפתוח באש. ּ פצפוצי רובי מוסקט מילאו את האוויר. הטריפוליטאים השיבו אש פזורה. היריות הראשונות של המלחמה נשמעו מעל פני המים.סערת רעמים מעשה ידי אדםלא עברו רגעים אחדים ורעש מחריש אוזניים בקע מהתותחים האמריקאיים. פגזי תותחים טסו באוויר ונדמה היה שברקים נפלטים מלועי התותחים. כעבור פעימת לב אחת נשמע קול התרסקות של כדור תותח שפגע בטריפולי. בטווח קרוב כל כך, מעטות היו היריות שהחמיצו את מטרותיהן.על סיפונה של הספינה הטריפוליטאית נשברו תרנים וקרסו על הסיפון. ציוד נרטב ונספג מים, וחבלים הצליפו שוב ושוב בספינה המתנדנדת. חורים נפערו בגוף הספינה מעל קו המים.משתם המטח הראשון נחפזו התותחנים האמריקאים להכות שוב בטריפוליטאים: ניקו את הקנים, הטעינו מחדש ופתחו שוב באש. האנשים המאומנים היטב קלעו לרוב המטרות.הפיראטים היו מיומנים פחות בשימוש בתותחים והצליחו להשיב ּ אש רק לפרקים. מכיוון שלא בטח בתותחים, פקד אדמירל מוחמד רוס על אנשיו להצמיד את כלי השיט שלהם לאנטרפרייז. תוכניתו הייתה שהם יעלו על סיפונה של הספינה היריבה חמושים בסכינים ואקדחים שלופים, ויילחמו בהתאם להעדפתם, יד מול יד, לוחם מול לוחם, פנים אל פנים. זו הייתה הדרך הפיראטית.אבל חוליית הנחתים הקטנה שהייתה מוצבת באנטרפרייז הייתה מוכנה. לפקודתו של מפקדה, לוטננט חנוך ליין, הדפה אש המוסקטים Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
ה ה 71לאמריקאים והוסבה לספינת מלחמה. דייל היה האמריקאי הראשון שנחת על סיפונה של ספינת הקרב הבריטית ֶס ּ ראפיס כשהוא תלוי על חבל לאור ירח, מעשה גבורה שזיכה אותו בתהילה. אחרי המלחמה הוא חי חיים שלווים יותר, והקים עסק מסחרי משגשג שהתבסס על סחר עם סין והודו, אבל עם הקמת הצי של ארצות הברית הוא נענה להצעתו של הנשיא וושינגטון לחזור לים כאחד מששת הקפטנים הראשונים בצי האמריקאי. שלא כמו מתגייסים רבים אחרים, שתודעת החובה היא שהניעה אותם לעלות על סיפונן של ספינות הצי האמריקאיות, קומודור דייל פעל מתוך הבנה ממקור ראשון בצורך להגן על כלי שיט אמריקאיים, וזאת לאחר שהוא עצמו היה שבוי בידי הבריטים בתקופת מלחמת העצמאות.קפטן ביינברידג׳, מפקד האסקס, נבחר לחזור לאזור שבו חווה את ההשפלה של הג׳ורג׳ וושינגטון, ונקמה קיננה מאז בליבו. אבל אנשי האסקס היו צעירים ממנו ועם מניעים פשוטים יותר, בהם הלהיטות ֶ להרפתקאות. לוטננט סטיבן דָק ּטור היה אחד מהם. דומה שמפעם לפעם קורה שהגורל מחייך אל נפש זו או אחרת ומעניק לה מידה יוצאת דופן של הופעה נאה, אופי טוב וגם הזדמנויות. ֶ תלתליו הכהים של סטיבן דָק ּטור, עיניו הנוצצות והתנהלותו שוות הנפש לכדו את עיניהן של נשים רבות ברגע שנכנס לחדר. אבל אומץ ליבו, שנודע כגובל בפזיזות, ומודעותו העמוקה לכבוד היו אצלו תכונות בולטות לא פחות.פעם אחת, כשסוחר בריטי העליב אותו ואת הצי האמריקאי, הזמין אותו דקטור לדו־קרב. מאחר שידע שמיומנותו באקדח עולה בהרבה על זו של יריבו, אמר דקטור לידיד כי בדעתו לירות רק ברגלו של האיש בתקווה לפצוע אותו קלות וללמד אותו לקח. הדו־קרב התנהל בהתאם לתוכנית של דקטור. האנגלי החטיא והכדור של דקטור חדר לירכו של האיש ולא לליבו. דקטור יצא מהעימות ללא פגע וגאוותו באה על סיפוקה. הוא לא הרג את האיש, אבל לא הניח לעלבון לעבור 90 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהקטלניים שלהם את הפיראטים המתקרבים, והפילה רבים מהם עוד לפני שהייתה להם ההזדמנות להניף את חרבותיהם.הטריפולי התרחקה, ובמה שנראה כמו כניעה הורידה את דגלה לחצי התורן. אנשי האנטרפרייז, שראו בכך סימן ברור של כניעה, התאספו בתמימותם על סיפון ספינתם ושחררו שלוש קריאות ניצחון. אלא שלא עברו רגעים אחדים וקולן של הקריאות המסורתיות נבלע ברעש תותחים. תוך שהם מתעלמים מחוקי המלחמה חזרו הפיראטים הטריפוליטאים והניפו את דגלם וירו באמריקאים החשופים, שמיהרו לשוב אל עמדותיהם. הקרב התחדש ואש התופת האמריקאית הכניעה את הפיראטים בשנית — ואחר כך בשלישית — למראה דגל האויב שהורד פעמיים והונף שוב.סטרט רתח מזעם על הבגידה ופקד על תותחניו לירות עד שיהיו בטוחים שהטריפולי שוקעת. הזעקה ”הטביעו את הנבלים״ הדהדה ַּבאנטרפרייז. בדקות הארוכות שאחרי כן נחלשה אישם של הפיראטים עוד ועוד, אבל התותחים האמריקאיים המשיכו להרעיש את הטריפוליּ עד שמוחמד רו ּ ס התחנן לרחמים. רוס הפצוע עמד על דופן הספינה שלו, קד קידה עמוקה בתחינה אמיתית ונכנע. הפעם הוא השליך את הדגל שלו אל הים.נפלה דממה, וזו הופרה לא באש תותחים אלא בגניחות הפצועים.ּרוס לא היה מסוגל לשוט אל האנטרפרייז כדי למסור את חרבו לידי סטרט — המחווה המסורתית של הודאה בתבוסה. לאחר שהפיראטים הבטיחו שלא לפגוע באנשיו, שלח סטרט לטריפולי סירה ובה קבוצה של קצינים ומלחים. כשעלו האמריקאים על הטריפולי, נגלתה לעיניהם תמונה של טבח נורא. מתוך שמונים אנשי הצוות של הטריפולי, שלושים נהרגו במהלך הקרב ושלושים אחרים נפצעו. גופות היו מוטלות בשלוליות של דם, בין נחלים אדומים קטנים. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
70 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליגם ככוח שנועד להגן על קציני הספינה במקרים של התמרדות אנשי הצוות. ללוחמים יצא שם של חיילים אמיצי לב עשויים ללא חת — אם כי לעיתים מחוספסים ופזיזים משהו. היה ברור שלנוכחותם תהיה חשיבות ראשונה במעלה במקרה שאחת הספינות של דייל תיתקל בפיראטים או תזדקק להגנה על היבשה.ב־2 ביוני 1801 הושלמו ההכנות והשייטת של דייל הפליגה סוף־סוף מזרחה לכיוון מצר גיברלטר. זמן לא רב לאחר שהחוף האמריקאי נעלם מן העין הם מצאו את עצמם בים סוער. עשרת הימים הראשונים היו קשים בגלל רוחות מזרחיות עזות וגשמי זלעפות שהצליפו בספינות. הואיל והחדשה שבארבע הספינות האמריקאיות, הפרזידנט, יכלה לזקוף לזכותה חודשי הפלגה מעטים בלבד, הצליחה הסערה למצוא כל פגם בבנייתה. המכות שהפליא הים בספינה גרמו נזקים חמורים, ולפיכך החלו גשם ומי ים לדלוף דרך תפרים אחדים שנפערו בין קורותיה. החיים בבטן הספינה נעשו לחים ולא נעימים ורבים מאנשי הצוות לקו במחלת ים. אבל הפרזידנט הייתה ספינה משובחת מרום שלושת תרניה ועד מפלסה התחתון. סערה קטנה לא יכלה למנוע ממנה להגיע אל יעדה.המפקדים בשליחות ג׳פרסון מפקד הפרזידנט היה חזק לא פחות. ריצ׳רד דייל בן הארבעים וחמש — עב גוף, טוב סבר, עטוי כתר של שיער מאפיר לראשו — שיקף בגרות שנבעה מניסיון רב־שנים של פיקוד. הוא ירד לים בגיל שתים־עשרה, ואחרי החציה הראשונה שלו את האוקיינוס האטלנטי על סיפונה של אוניית סוחר בבעלות דודו, התקדם וקיבל תפקיד של קצין סיפון בדרגת חובל ראשון בגיל שבע־עשרה.בימי מלחמת העצמאות של ארצות הברית שירת דייל כסגנו של ג׳ון פול ג׳ונס על סיפונה של בונהום ריצ׳רד, אוניית סוחר שהצרפתים העניקו ת 91לוטננט סטרט הופתע לגלות כי בזמן שבטריפולי היה טבח, לא היו לאמריקאים נפגעים. איש מהם לא נהרג ולא נפצע. ומכיוון שהרופא הטריפוליטאי נמנה עם הנופלים בקרב, פקד סטרט על הרופא שלו לטפל בפצועי האויב. ּ הספינה של אדמירל רוס הייתה במצב נורא. המפרשים והחבלים שלה היו קרועים. אחד משלושת תרניה נפגע וכעבור שעה קלה התרסק. ירי מדויק אחד הותיר שמונה־עשר חורים בגוף הטריפולימעל קו המים.בנסיבות אחרות הייתה הטריפולי נחשבת מנוצחת על פי כל אמת מידה, וסטרט היה מעלה על סיפונה צוות מיומן מאנשיו שישיט אותה לנמל כשלל של הצד המנצח. אבל סטרט, נאמן כדרכו להליכים תקינים, כיבד את הפקודות שקיבל שלא לקחת שבויים.במקום להחרים את הספינה, ניגשו אנשיו של סטרט לחבל בה ככל האפשר. תותחים, אבק שריפה, פגזים, חרבות וכלי נשק אחרים הוטלו אל הים, וכך גם העוגנים של הספינה. לאחר שקיצצו את התרנים הנותרים של הספינה, הרימו המנצחים קורה והצמידו אליה מפרש מרופט, שיספיק רק להנעת הספינה אל נמל הבית שלה. ואז, לאחר שהניחה לטריפולי המובסת לצלוע איכשהו הביתה, המשיכה האנטרפרייז לעשות את דרכה למלטה.כעבור ימים אחדים, ב־6 באוגוסט, הבחינו אנשי הפריגטה פרזידנט בספינה חבולה ומצולקת מתקרבת לנמל טריפולי. דייל, שהטיל הסגר על טריפולי, עצר את הספינה וחקר את אנשיה. קפטן הטריפולי, שהיה להוט להגיע הביתה, טען שהוא קברניט של ספינה תוניסאית שהותקפה בדרכה למלטה בידי ספינה צרפתית. הטענה התקבלה על דעתו של דייל, והוא השאיל לקפטן מצפן ו״שלח אותו]13[ ספינת האויב נמלטה, אבל רק אחרי שספגה לדרכו״ לנמל טריפולי..מביכות אבדות Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
69פרק 6השייטת הראשונהאני מקווה כי בהזדמנות הבאה שתהיה לי לכתוב לך, יהיה לי גם העונג לבשר שספינות אחדות של השייטת שבו כמה פיראטים טריפוליטאים. ריצ׳רד דייל למזכיר הצי, 19 ביולי 1801מרחק של אוקיינוס מהתורן המנותץ של קתקארט, התכוננו ארבע ספינות הקרב של ג׳פרסון למסען. ספינת הדגל הייתה הפרזידנט, ֵ בפיקודו של קומודור ריצ׳רד דייל, ואליה הצטרפו הפילדלפיה בפיקוד ֶסקס ֵּ בפיקוד מיודענו ויליאם ב ּ יינברידג׳. כלי שיט ָּ סמואל ברוֹ ן והֶאֶנט ּרפרייז שתנווט בידי לוטננט אנדרו ּ רביעי, הסקונר המטופחת ֶאֶסטרט, השלימה את השייטת. השייטת הייתה אמנם צנועה בגודלה, אבל מפתיעה בעוצמתה: חידושים בבניית ספינות אפשרו לפריגטות האמריקאיות לשוט מהר יותר מאוניות גדולות בהרבה מהן; או, בים סוער, להשתוות להן. בנוסף לעוצמתן הצבאית של ארבע הספינות היה בהן גם כוח של נחתים. יחידת נחתים הוקמה עוד במהלך מלחמת העצמאות, אבל פורקה לאחר סיום המלחמה, ופעילותה חודשה בידי הנשיא אדמס עם כינונו של צי ארצות הברית ב־.1798 ערכם של הנחתים, שהיו לוחמים ב מיומנים, היה רב לאין ערוך בפשיטות על כלי שיט ונמלים, והם שימשו 92 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליחדשות טובות, סוף-סוףהפאשא של טריפולי היה מושפל ממש כשם שהאמריקאים היו גאים. ”כה עזים ועמוקים היו רגשי הבושה והכעס שהתעוררו ]בטריפולי[״, דיווח הנשיונל אינטליג׳נסר ב־18 בנובמבר ,1801 שהפאשא יוסוף ”ציווה להושיב את הקפטן הפצוע על גב של חמור ולהצעיד אותו ברחובות כאובייקט ללעג ]14[ לאחר מכן, עם מעי כבש תלויים לו על הצוואר כתכשיט, נענש הבריות״.ּ האדמירל רוס בחמש מאות מלקות על כפות הרגליים. החדשות על הניצחון של לוטננט סטרט התקבלו בתגובה הפוכה במסדרונות בניין הקפיטול, שהקמתו בוושינגטון הבירה אך זה הושלמה. עקב האיטיות שבהעברת החדשות דרך האוקיינוס האטלנטי, עברו חודשיים עד שנודע לאמריקאים מה קרה ליד חוף מלטה, ורק ב־11 בנובמבר 1801 בישר הנשיונל אינטליג׳נסר בגאווה על ניצחונה המדהים של האנטרפרייז. הקונגרס, שהתרגש מהניצחון האמריקאי, החליט להעניק חרב זיכרון ללוטננט סטרס, ולהביע את הוקרתו לקציניו ולאנשי צוותו במענק של שכר חודשי נוסף. ג׳פרסון ראה בניצחון הדרמטי על הטריפולי בשלוש שעות של קרב ימי עז מנוף פוליטי. ב־8 בדצמבר, בנאומו השנתי של הנשיא על מצב האומה, הוא תיאר בגאווה את אומץ ליבם של סטרט ואנשיו על סיפונה ]15[ של האנטרפרייז. ”בתום טבח שנעשה באויב״, דיווח ג׳פרסון, ספינת צי ארצות הברית ניצחה ”בלי לאבד ולו אחד מאנשינו״.העידוד שהביא הניצחון של סטרט הגיע בזמן. אחרי הכול, השיחות שניהלה אמריקה במשך שנים עם הפיראטים לא הוכיחו את עצמן. מחוות הפיוס לא הועילו, כפי שהוכיח הסבל של קתקארט המסכן כתוצאה מהטקטיקה הזאת. גם סבב המגעים הדיפלומטיים של קומודור ריצ׳רד דייל הוכח כבלתי יעיל, וההסגר שהטיל לא היה אלא מתן אישורי מעבר לאוניות. הפעולה היעילה היחידה הייתה שימוש בכוח צבאי ממוקד .איום נוכח Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
68 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבכוונה להרע למישהו, אלא רק כדי לחתוך את החבלים שקשרו את ]6[הפריטים שבזז״.מאחר שהפיראטים ניכסו לעצמם גם את המצפן של הספינה, נאלצו קתקארט וקברניט הספינה להיעזר בדבק ובשעוות חותם כדי לתקן ”מצפן צרפתי ישן שהמגנטיות במחט שלו נשמרה, למרבה המזל״. ּ המצפן הספיק לניווט דרכם, ותשעה ימים אחרי שהפליגו מטריפולי הגיעה משפחת קתקארט לעיר ליבורנו בצפון איטליה. כאן מצאו את עצמם האמריקאים מתמודדים עם עלבון אחד אחרון: הם נדרשו להיכנס להסגר של עשרים וחמישה ימים כדי לוודא שהם לא נדבקו באבעבועות שחורות או במחלות מידבקות אחרות במפגשיהם עם התוניסאים. לאחר שעלה על החוף באיטליה הגיעו לידיעתו של קתקארט החדשות על בחירתו של ג׳פרסון לנשיא והוא שלח את ברכותיו באמצעות מכתב למדיסון. בשלב הזה — וגם שבועות רבים אחר כך — מדיסון וג׳פרסון עדיין לא ידעו שטריפולי הכריזה מלחמה על אמריקה. ההתקפה של טריפולי הגיעה לידיעתו של ג׳פרסון מאוחר מכדי לסייע לקתקארט, שעשה כבר את דרכו הביתה. אבל הודות לראיית הנולד של ג׳פרסון, ספינות אמריקאיות כבר הצטוו לשים את פעמיהן אל החוף ֶּהב ֶּרב ֶּ רי. הן לא הוסמכו לתקוף את ספינות הפיראטים של הב ֶּרברים, אבל הוסמכו להגן על אינטרסים אמריקאיים, להטיל הסגר על נמלים ֶּב ֶּרבריים, ולסחוט את כלכלת טריפולי, בדיוק כשם שהפיראטים סחטו את זו של אמריקה. שתי המדינות ידעו שהן הגיעו לנקודת שבירה, אבל אף אחד מהצדדים לא ידע שהאחר כבר נקט פעולה.ת 93הנשיא ג׳פרסון לא היה מחרחר מלחמה. הוא ניסה לשמור על השלום בניגוד למה שליבו אמר לו. אבל עכשיו הוא הרגיש שיש לו סיבה מוצדקת לקרוא לאמריקה לצאת למלחמה — שהגיע הזמן. המדינות ֶּהב ֶּרבריוֹ ת כבר היו במצב מלחמה עם אמריקה, והן כמדומה הבינו סוג אחד בלבד של דיפלומטיה — הסוג שבא עם תותח. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
67 קתקארט תיעד בחמיצות את המאורעות בשדר ששלח למזכיר המדינה מדיסון. ”בשעה שתיים ורבע הם השיגו את הישגם הגדול והתורן ]4[ שלנו נגדע עד לגובה של מטר שמונים מהקרקע והושאר שעון על המרפסת ]...[ בזאת תמה המערכה הראשונה של הטרגדיה הזאת״.אמריקה במצב מלחמהעשרה ימים חלפו עד שקתקארט, אשתו ובתו הפליגו מנמל טריפולי ּבפ ָוֹ לָקה, ספינה תלת־תורנית קטנה שהוא שכר בנמל. הוא הפקיד את ֶ ענייני הקונסוליה בידיו האמונות של ניקולס ניסן, הקונסול של דנמרק בטריפולי. קתקארט השאיר הוראה מפורשת שכל ימאי אמריקאי שיובא לטריפולי כשבוי יקבל כסף למחיה וטיפול רפואי נדרש. ניסן ]5[ הסכים לעשות כל שביכולתו כדי למלא את ההוראה במקרה שאונייה אמריקאית תיתפס בידי הטריפוליטאים.כעבור שלושה ימים ירדה המשפחה הנמלטת בחוף מלטה. שם הפקיד קתקארט מכתבים לממשלת ארצות הברית באונייה שעמדה להפליג הביתה. עדיין לא היה לו מושג מיהו האדם היושב עכשיו בבית הלבן, ומה טיבו של האקלים הפוליטי בארצות הברית, והוא היה יכול רק לתאר לעצמו מה תהיה התגובה כשהמסמכים יגיעו לאמריקה.משטופלו ענייני המדינה המשיך כלי השיט של קתקארט בדרכו. אבל סבלותיו של הקונסול־לשעבר עדיין לא תמו. ליד סיציליה נכון ֶּ לו עוד מפגש עם כוח ב ֶּרברי, הפעם בדמותה של אוניית פיראטים תוניסאית. אנשיה כיבדו את כתב האמנה של קתקארט, אבל ”התעסקו בארגזי המטען שלו״ והתכבדו ביין ובמצרכי המזון של המשפחה. גברת קתקארט ובתה היו אחוזות אימה כאשר הופיע בתאן פיראט וחרב בידו, אבל התוניסאי אחז בחרב, כתב קתקארט בדיווחו, ”לא 94פרק 8הסבלנות פוקעתהדבר האחד שיעצור את הדרישות התופחות והולכות של הפיראטים, הוא כוח צבאי.הנשיא תומאס ג׳פרסון אל מזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון, 28 באוגוסט 1801צלחת הפעולה הצבאית של סטרט עודדה את ג׳פרסון, והוא ביקש מהקונגרס להודות בקיומו של מצב מלחמה. לא הייתה ֶּ לו כל שאיפה לכבוש את המדינות הב ֶּרבריוֹ ת, אלא לקבל את אישורו של הקונגרס לעשות שימוש בכוח, כך שהצי יוכל להטיל הסגר יעיל ּ ויותר לו לתקוף אוניות ולתפוס אותן במקרה הצורך. שעה שהפרזידנט עשתה את דרכה הביתה, והפילדלפיה עשתה את החורף בנמל סירקוז בסיציליה, עלה הצורך להרכיב מערך חדש של פריגטות ומפקדים, וג׳פרסון ביקש את אישור הקונגרס להילחם בפיראטים כראוי.שבוע אחד בלבד אחרי הנאום של ג׳פרסון הציע בעל ברית שלו בקונגרס לקבל החלטה שתקבע ”כי הנשיא יוסמך בדחיפות על פי חוק ]...[ ]1[ אחרי ֶּ להגן על הסחר של ארצות הברית מפני המדינות הב ֶּרבריוֹ ת״.דיון קצר הצביע בית הנבחרים בעד ההצעה והעביר את החוק, ועתה המתין ג׳פרסון בתקווה לדבר הסנאט. ההמתנה לסנאט הפכה לשנתיים של המתנה לעוד ניצחון. במהלך ה עשרים וארבעה החודשים האלה הייתה מנת חלקם של האמריקאים Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
66 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליקתקארט היה מוכן להציע הצעה אחת אחרונה לשמירת השלום — הצעה אחרונה למנוע את מה שהתחיל להיראות בלתי נמנע. הוא ניגש * שר המלחמה של הפאשא ומי שפיקד על החיילים, ֶ אל הס ֶ ראסקר,וביקש למסור לפאשא הבטחה לתשלום מס בסך 10,000 דולר. שליח נשלח לארמון הפאשא, אבל חזר דקות אחרי כן. יוסוף קרמנלי דחה את ההצעה.קתקארט ידע שזמנה של הדיפלומטיה תם. הוא ידע גם שבלימת אנשיו של הפאשא בכוח אינה אפשרית. הוא עמד אפוא אובד עצות באותו יום חמישי בהיר וחם והתבונן בטריפוליטאים מתחילים להלום בתורן שעליו התנוסס דגל הפסים והכוכבים.אנשיו של הפאשא עודדו זה את זה בצעקות בעודם מניפים את גרזיניהם, אך למגינת ליבם נוכחו שהפלת התורן קשה משהיה נדמה. שבבים עפו, אבל התורן סירב ליפול. כאילו כדי ללעוג לאוחזי הגרזינים, הדגל התנפנף עם כל מהלומת גרזן, והמוט נשאר עומד בעקשנות במקומו. המעשה שנועד להשפיל את האמריקאים השפיל במהרה את הטריפוליטאים. עוד לפני שהחיילים יצאו למשימתם ציווה הפאשא שאם הם יתקשו ֵ בהפלת התורן, עליהם למשוך בנף, החבל שמשמש להעלאת והורדת הדגל. הוא חשב שפעולה זו תביא לשבירת התורן. אבל למגינת ליבם של החיילים התברר שהפעולה הזאת אינה מביאה את התוצאה המקווה. התורן סירב ליפול. החבורה שבאה לחלל את הדגל הצליחה רק להוכיח את שלומיאליותה. חלפה יותר משעה עד שהחיילים הטריפוליטאים הצליחו לשבור את מוט הדגל והשעינו אותו על בניין הקונסוליה. הדיפלומטים האמריקאים עקבו אחרי המתרחש בתערובת משונה של כעס ושעשוע. * Serasker: באימפריה העות׳מאנית — תוארו של מפקד הצבא ]הערת המערכת[.ת 95בעיקר תסכול בגלל כישלון ההסגרים, בגלל ספינת קרב שעלתה על שרטון ובגלל קומודור שהתגלה ככלי ריק. ובכל זאת, הזמן לא בוזבז לגמרי. שעה שאמריקה נראתה מנומנמת והפיראטים המשיכו לעשות חיל, ג׳פרסון תכנן את הצעד הבא שלו.תסכול וברכה לבטלהג׳פרסון לא יכול לדעת זאת בזמנו, אבל גם בשעה שדחק בבית הנבחרים לפעול, ההסגר שהטיל ריצ׳רד דייל במרחק־מה מהחוף הצפון אפריקאי הניב לא יותר מתסכול, וב־3 בספטמבר נאלץ דייל לעזוב את טריפולי. אף שספינותיו חידשו את מלאי המים הודות לסטרט, המחסור במזון ]2[ ש־150טרי גבה את מחירו במה שבא לידי ביטוי ב״מעין שפעת״מאנשיו לקו בה.עם שובו לגיברלטר נודע לו שמוראט ראיס ואנשיו נטשו את הספינות שלהם והצליחו להימלט מגיברלטר. אנשיו של מוראט, שנלאו מהריתוק לנמל, איימו לפתוח במרד, והאדמירל שלהם מצא דרך למלט אותם. הם השתלבו בצוותיהן של אוניות ידידותיות, וכך חמקו מעיניהם של האמריקאים והפליגו למרוקו. משם הם עשו את דרכם לטריפולי בדרך היבשה.כשאנשיו היו בטוחים הרחק מגיברלטר, מוראט בחר לעצמו נתיב אחר. האיש שנולד פיטר לייל נטמע באוכלוסייה הבריטית של גיברלטר, ופילס את דרכו לחירות בדיבורים. בספטמבר דיווח ג׳יימס קתקארט שמוראט נראה על סיפונה של אונייה עמוסת יינות שנועדו ]3[ זמן רב לפני שנודע לדייל שהאדמירל של טריפולי לבריטניה.ִ חמק מאחיזתו, הספיק מוראט לחזור לטריפולי. פרק האגרוף בינו לבין האמריקאים תם, אם כי הוא היה עתיד להילחם שוב ביום אחר, ובתנאים משופרים.Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
65 הזה שכמו עלה מתוך הים, ואשר הרציף הארוך שבו נמתח עמוק אל תוך הים. העיר המוקפת חומה, עם צריחי המסגדים שהתנשאו גבוה מעל בתי האבן הצפופים, הייתה לו לבית. אפילו המבוכים שבארמונו של הפאשא, שניצב במקום הגבוה ביותר בעיר, נעשו משום־מה יקרים לליבו. קתקארט ידע כי לעולם יישאר זר, אבל בה בעת הוא הבין את העולם הזה. הוא ישב בשיכול רגליים בעת שהשתתף בארוחות הערב שהפאשא הזמין אותו אליהן, הכיר את ריחותיה של העיר, ששלטו בהם ניחוחות של קפה ושל עשן טבק, וזיהה את צלצולי פעמוני הגמלים שסובבו את מוטות טחנת הקמח של העיר. מראה העבדים, המצננים את אדוניהם במניפות גדולות ומגרשים את הזבובים שניסו להתקרב אליהם, היה מוכר גם אם לא נעים. בעל כורחו הייתה העיר לחלק ממנו, ועתה, כפי שחשש שיקרה, היא ירקה אותו מתוכה.תוך שהוא מבליג על צערו וכובש את כעסו, ביודעו שתשובה כנה רק תסכן את אשתו ואת בתו הצעירה ואת הסגל הדיפלומטי שלו, השיב קתקארט בנימוס לשליח של הפאשא. באין לו הוראות מהממשלה בבית, הוא היה משולל כל סמכות לעשות משהו אחר, וגם אילו ידע את דעתו של הנשיא, היה ברור לו שעזרה צבאית לא תגיע אליו בזמן. וכך אישר קתקארט את קבלתה של הכרזת המלחמה, ואמר שהוא ישכור אונייה ויעזוב את העיר בהקדם האפשרי. בינתיים הוא יישאר בקונסוליה, ויהיה עד לאקט המלחמה הרשמי הראשון. טרגיקומדיה טריפוליטאיתכעבור שלושה ימים מימש הפאשא את איומו. ביום חמישי, 14 במאי 1801 הוא שיגר חיילים לקונסוליה האמריקאית. החיילים הגיעו למקום באחת אחר הצהריים.96 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבאשר לריצ׳רד דייל, החדשה הזאת הייתה רק אחת משורה של אכזבות. לא זו בלבד שמוראט ראיס נמלט מאחיזתו, בשלהי אוקטובר דייל נפל למשכב. ”אני לחוץ וכאוב״, הוא הודה בעת שהיה מרותק ]4[ מתסכלות אף יותר היו הפקודות שקיבל לשוב הביתה. למיטתו.משמעותה של שנת הגיוס האחת שהקונגרס הקצה הייתה שתוקפה של תקופת השירות של אנשי צוותו תם בתוך חודשים אחדים. על מיטת ֶּ חוליו הצר דייל על ההכרח לפרוש בלי להכניע את מדינות הב ֶּרברים. נחמתו היחידה הייתה הצלחתו של סטרט, אבל לו לא נותר אלא להכין את ספינתו לשיבה הביתה.משחודש מלאי המים והושלמו התיקונים בספינה, נתן דייל את הפקודה להרים עוגן ולנצל את הרוח המערבית המרעננת. הנתב כיוון את הפריגטה הגדולה אל פתחו הצר של נמל גיברלטר, אבל כשהרוח שנשבה במפרשי הפריגטה הביאה אותה למהירות נוחה של שישה קשרים, הפרזידנט נטתה לפתע הצידה. תנופתה קדימה נעצרה באחת, ]5[ כאילו התנגשה בקיר לבנים. דייל, שהיה באותה העת בתאו, דיווח כי חווה ”הלם עז כל כך, שהוא כמעט העיף אותי לאוויר״.הפריגטה הגדולה פגעה בקרקעית הים ונעה עתה בכבדות. אבל כשדייל הגיע אל סיפון הירכתיים נראה שהספינה האיתנה התאוששה במהירות מהפגיעה. דייל חשש שלפרזידנט נגרם נזק מבני והורה מיד לבדוק אותה. החדשות היו טובות להפתיע: הספינה הבנויה היטב עמדה במהלומה שספגה בהתנגשותה בקרקעית הים והמעטפת שלה נותרה ללא פגע. הקצינים החליטו לצאת לדרך — הם יסמכו על כלי השיט שלהם וימשיכו במסע הביתה.אבל כמעט מיד אחר כך הועמד שוב חוזקה של הספינה במבחן, שכן עם עזיבת הנמל המוגן הפליגה הפרזידנט אל תוך סערה פראית. ביום הראשון של הסערה בלמו הרוחות והגלים את התקדמותה של הספינה, וביום השני החלה בטנה להתמלא מים. לאחר ששינו את המסלול לעבר החוף הצרפתי ויצאו מסערת שלושת־הימים, הצליחה הפרזידנט Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 3 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal3
ת 97ִ להגיע לנמל טולון, ושם התברר שהחלק הקדמי של השדרית איננו, ושנזק רב נגרם לירכתיים. הפרזידנט לא יכלה לשוט לשום מקום קודם שיושלמו התיקונים.”אין לדעת כמה זמן יידרש לתיקון הספינה ולהכנתה שוב להפלגה״, ]6[ אבל מה שהוא בכל כתב דייל לוויליאם ביינברידג' באמצע דצמבר.ֶּ זאת ידע היה שבעקבות עונה של אכזבות בחוף הב ֶּרברי יבוא חורף של תיקונים. הפרזידנט חזרה הביתה ב־14 באפריל 1802סודו של מר ג׳פרסוןבשעה שדייל נאלץ לבלות חופשה כפויה בצרפת, נראה גם ג׳פרסון כמי שממתין באפס מעשה שהקונגרס יעשה מעשה. אבל האמת הייתה שהוא רקם תוכנית סודית, וזו לא נועדה לדפיו של הנשיונל אינטליג׳נסרולאוזניו של הקונגרס. מטרת התוכנית הייתה לא רק לשכנע את ֶּ המדינות הב ֶּרבריוֹ ת להפסיק להציק לאמריקאים, אלא להחליף את שליטי המדינות האלה. עד כה זה לא היה יותר מרעיון, אבל הרעיון החל לרקום עור וגידים. ויליאם איטון, קונסול ארצות הברית בתוניס, היה מי שהעלה את הרעיון במכתב ששיגר למזכיר המדינה ג׳יימס מדיסון בתקווה שאסטרטגיה שתחרוג משימוש בפריגטות תמצא אוזן קשבת. לאחר שהתוודע באמצעות קתקארט אל דרכו העקובה מדם של הפאשא של טריפולי אל השלטון, צץ במוחו של איטון רעיון פראי. בשדר ששלח ]7[ הביתה הציע איטון למדיסון שהאמריקאים יחברו אל אחיו הגולה של הפאשא כבעלי ברית.הפאשא יוסוף מטריפולי הכריז מלחמה על ארצות הברית, אבל לא הייתה לו זכות חוקית להנהיג את המדינה. אחיו, חמיד קרמנלי, היה היורש החוקי, ומי שיוסוף שדד את כתרו כאשר רצח את אחיו הבכור 104 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהפרס החדש של הפיראטים ב־17 ביוני, בעת שקומודור מוריס בילה בנעימים בגיברלטר, חמקו שלוש ספינות פיראטים מההסגר שהטיל מאריי על טריפולי. כשהיו בלב ים הבחינו אנשיהן בפרנקלין, אוניית סוחר אמריקאית ששטה לקריביים עמוסה ביין, שמן, בשמים, סבונים וכובעים. נוכח תותחיהן של ספינות הפיראטים שכוונו לעברו, לא נותר לקברניט האונייה האמריקאית אלא להיכנע. הטריפוליטאים עלו על הפרנקלין, כבלו את אנשיה והפליגו לאלג׳יר. שם הם מכרו את שללם, קודם שהפליגו הביתה עם השבויים שלהם. פרשת הדופין, המריה ועוד אוניות רבות אחרות חזרה על עצמה.עם הגיעם לטריפולי חמקו הפיראטים לנמל ועגנו בטווח הראייה של הקונסטליישן. גודלה של הספינה האמריקאית הקשה על מאריי לעקוב אחרי ספינות הפיראטים המהירות ושטוחות הקוער העוברות במי החוף הרדודים, מה שעשה את אנשי הצוות של הקונסטליישן צופים מושפלים בפיראטים ההופכים את דגל הכוכבים והפסים באקט של בוז לספינת הקרב האמריקאית. כשהיו בטוחים בנמל, חגגו הטריפוליטאים והכריזו על הצלחתם במטח כבוד של תותחים. בהיותם על החוף הוצעדו הקברניט של הפרנקלין ואנשי צוותו ברחובות העיר טריפולי, כשמאריי ואנשיו אינם עושים כל ניסיון להציל אותם. רק התערבותו של הדיי של אלג׳יר, באבא מוסטפה, העניקה לשבויים האמריקאים את חירותם — אבל זה קרה רק כעבור כשלושה חודשים ולאחר שארצות הברית העבירה לידי הדיי כופר בסך 5,000דולר. כאשר שנודע לקונסול ויליאם איטון על הכישלון הצורב של ]4[ הקונסטליישן, הוא כתב לג׳יימס מדיסון: ”הממשלה יכולה באותה מידה לשלוח בתי תפילה של קווייקרים לשוט בים הזה בתור פריגטות״.גזר הדין של איטון היה ברור. זה לא היה הסגר ”אטום וחזק״ ]5[ הספינות האמריקאיות יכלו אמנם לגבור כפי שהורה מזכיר הצי.116פרק 10האותות של אוקטוברהנשיא רוצה בכל ליבו שארצות הברית תיהנה מיחסי שלום וסחר חופשי עם כל המדינות הּבֶ רּבֶ ריֹות ]...[ אבל נחוש בסירובו לקנות את השלום ולקיים אותו ואת היחסים ההדדיים תוך השלמה עם השפלת ארצנו. קומודור אדוארד ּפרֶ ּבל, 13 בספטמבר 1803פרסון, שנחרד מביצועיו העלובים של מוריס, הקפיד מאוד במינוי המפקד החדש. הוא היה זקוק לאדם שמתברך הן ביכולות דיפלומטיות והן באומץ לב, מנהיג בעל יוזמה שיקדם במרץ את האינטרסים של ארצו. סבלנותו של ג׳פרסון לפיראטים ולמנהיגות אמריקאית כושלת, פקעה. הוא החליט שהגיע הזמן לפעול ולפיכך מינה ּ לתפקיד איש מעשה: אדוארד פֶר ּבל.פרבל בן הארבעים עשה את רוב שנותיו בים. בגיל שש־עשרה הוא הודיע לאביו כי עדר את חלקת תפוחי האדמה האחרונה שלו ופנה לנמל הקרוב. זה היה בתחילת מלחמת העצמאות, ופרבל הצעיר שירת במהלכה בספינת קרב בבעלות פרטית, ולאחר מכן בפריגטהפרוטקטור שהייתה שייכת לצי של מדינת מסצ׳וסטס. במהלך המלחמה הוא נפל בשבי הבריטים, וכמעט איבד את חייו במגיפת טיפוס שהיכתה ג' באוניית השבויים ג׳רזי שבה כלאו אותו הבריטים. אחרי המלחמה נחל Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4
98 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליוגירש אותו מארצו. הוא חי עכשיו כגולה והתייסר מגעגועים אל אשתו וארבעת ילדיו, שאחיו החזיק בטריפולי כבני ערובה.איטון פגש את חמיד כאשר זה שהה בתוניס אחרי גירושו. שני הגברים חלקו ארוחה של טלה וירקות ודנו בדרך הטובה ביותר ]8[ הקונסול האמריקאי מצא שני רווחים להתמודד עם הפאשא המסוכן.בתוכנית שרקח עם חמיד — תיקון העוול האישי שנעשה לחמיד ומציאת פתרון ממשי לבעיות של אמריקה בצפון אפריקה. קפטן איטון, שלצורך המבצע הזה תכנן לזנוח את בגדי הקונסול ולהחליפם במדי הצבא שלו, כתב למדיסון שהוא מציע ”לתקוף את ִ גוזל הכתר ביבשה בשעה שהמבצעים שלנו מתנהלים בים״. הוא הסביר שזאת תהיה משימה צבאית שמטרתה לחולל מהפכה בטריפולי, הפלת שלטונו של יוסוף, והשבתו של חמיד לשלטון. אף שהרעיון של איטון נראה מוזר במבט ראשון, לא עבר זמן רב עד שמדיסון וג׳פרסון נוכחו שהוא ראוי לבחינה רצינית. אחרי הכול, איטון ֶּ רכש ידע רחב ועמוק על החוף הב ֶּרברי. בשנים שעשה בתוניס אפשר לו כישרונו בלימוד שפות לשלוט בעגות ערביות אחדות, ובשלב הזה הוא הכיר היטב את בני המקום ואת ארצם. מדיווחים שונים עלה שהוא נוהג ַ ללבוש בגדים ערביים ואפילו לתחוב סימיטר, חרב בעלת להב מעוקל, באבנטו. איטון היה בקיא במסורות של צפון אפריקה ככל שהתאפשר לזר כלשהו להיות בקיא בהן. כשהוא דיווח כי ”נתיניו של הפאשא השולט אינם שבעי רצון בדרך כלל ובשלים למרוד״, הוא דיבר מתוך ידיעה ממקור ראשון. הוא גם הבטיח שארצות הברית לא תהיה המדינה היחידה שתתמוך ביוזמה להדיח את יוסוף. ”יש לי סיבה טובה להאמין ֵּ שהביי של תוניס, שמחמת הזהירות אמנם יישאר מאחורי הקלעים, ]9[יקדם בשמחה את התוכנית״.במשך שנים העלה הקונסול איטון טענות מנומקות בזכות הצבת ספינות מלחמה אמריקאיות בים התיכון. הוא קרא לשימוש בכוח — ן 103הפגנת כוחב־28 באפריל ,1802 בעת שמוריס החל בחציית האוקיינוס האטלנטי, הטילה הקונסטליישן עוגן בגיברלטר. מפקדה, קפטן אלכסנדר מאריי, יורד ים ותיק שפיקד על אוניות עוד לפני מלחמת העצמאות, הניח שבהיעדרו של קומודור מוריס הפיקוד עובר לידיו. הוא הצטייד באספקה והפליג מיד אל היעד שלו, טריפולי, כדי להטיל עליה הסגר. אחרי עצירה באלג׳יר )הקונסול ריצ׳רד או׳בריאן עלה על הספינה לצורך קבלת תדריך( הפליגו מאריי והקונסטליישן מזרחה לתוניס ָּ והצטיידו בירקות טריים וסחורות אחרות. קפטן מאריי גם פרק מגוון מרשים של תשורות, שהובטחו זה מכבר לביי של תוניס ואשר השליט ֶּהב ֶּרברי ציין שהן \"משביעות רצון עד מאוד״. התשורות, שכללו פגיונות משובצים יהלומים ואקדחים מצופי זהב של טובי היצרנים בלונדון, עלו למשלם המיסים האמריקאי, בחישוב מדויק עד הפרוטה האחרונה, 27,576.96 דולר. אבל האוצר הזה, שהיה מחיר ניהול עסקים עם מדינה שארצות הברית עדיין קיימה איתה יחסי שלום, לא השביע את תאבונו של הביי, ועד מהרה הוא פנה לאיטון ודרש ממנו ספינת קרב על כל חימושה. מחירו של השלום הקנוי עם תוניס נעשה כבד מדי.אבל מאריי לא רצה לצאת למלחמה חדשה על דעת עצמו, וב־9ביוני הוא הפליג מתוניס ופטרל מול חוף טריפולי. הקפטן האמריקאי חשב שהספינה שלו עושה רושם טוב. ”אין שום פסול בהצגת הספינות שלנו לציבור מפעם לפעם״, הוא כתב למזכיר הצי. ”הן הנציגות הטובות ]3[ פרט להפלגה לצורך חידוש מלאי המים בספינה, לא ביותר שלנו״.היה לקפטן מארי עוד על מה לדווח — עד הופעתן של שלוש ספינות פיראטים. הן עמדו לשים ללעג את הפריגטה האמריקאית רבת־העוצמה.ן 115מצפצף לי בפרצוף ואומר, ’כל זה הוא בעינינו נשיפת אוויר! אנחנו ]24[ תומאס ג׳פרסון רואים איך אתם מנהלים את המלחמה עם טריפולי׳״.היה יכול רק לקוות שהקומודור החדש יצליח להשיג את מה שמוריס אפילו לא ניסה. Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
ת 99והוא צדק. ג׳פרסון ידע שעליו להטות אוזן לרעיון החדש של הקונסול בתוניס, אבל צעד כזה היה בגדר התכחשות מוחלטת לכל האסטרטגיות הקודמות, ולכן הוא גמר בדעתו לפעול בזהירות ולהמתין לרגע המתאים. וכך, שעה ש־1801 התקרבה לסיומה, לא שינו ג׳פרסון ומדיסון את התנהלותם ויצרו את הרושם שהם מבקשים להשתמש בכוח אך ורק לצורך ההסגר. התוכנית האחרת, הסודית, עדיין הייתה בגדר רעיון. ובינתיים, הרחק משם, באחד מחופי הים התיכון, המשיכו ויליאם איטון וחמיד קרמנלי לנהל את השיחות שלהם.אקט של הגנהב־6 בפברואר 1802 קיבל הנשיא ג׳פרסון את מבוקשו, כשהסנאט אישר את השימוש בכוח; וג׳פרסון, באבחת עט, חתם על ההחלטה והכניס לתוקף את ”החוק להגנה על המסחר של ארצות הברית וספניה מפני שודדי הים הטריפוליטאים״.גם אם היה פחות מהכרזת מלחמה, החוק היה חד־משמעי. מהיום והלאה, כפי שצוין בו, יוכל הנשיא, על פי שיפוטו, להשתמש בקצינים ובאנשי הצוות של כלי השיט החמושים של ארצות הברית להגנה יעילה על המסחר והספנים האמריקאיים באוקיינוס האטלנטי, בים התיכון ובימים הסמוכים. ג׳פרסון יכול עכשיו לשלוח לצפון אפריקה ספינות רבות לפי הצורך, והן היו רשאיות לעשות כל שנדרש לשמירה על ביטחונם של כלי שיט אמריקאיים. ג׳פרסון היה פטור עכשיו מהדאגה שמא חרג מסמכותו כשפקד על הצי של ארצות הברית להיכנס לים התיכון. הצי של מר ג׳פרסון יכול עכשיו לטפל בפיראטים הטריפוליטאים כפי שימצא לנכון.אף שהנשיא ג׳פרסון עיצב אסטרטגיה לשנים, הוא היה תלוי בעיצוב האסטרטגיה הזאת בדעתם של הקונסולים בחזית יותר מאשר ביכולת השיפוט שלו. ואף על פי שיותר מאחד מאנשיו בארצות המגרב 102 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליהבקשה, וכאשר קפטן מוריס עלה על סיפונה של הצ׳סאפיק, הוא עשה זאת לא רק בלוויית רעייתו, אלא גם בלוויית בנו. איננו יודעים מה בדיוק חשבו המלחים על נוכחותה של המשפחה בספינה, אבל ההערות שלהם על גברת מוריס לא היו מחמיאות. מלח מתלמד אחד ציין ש״היא ]1[ היה קסמה לא יפה, ואפילו לא נאה, אבל נראית נפלא עם רעלה״.של גברת מוריס אשר היה, היא לא שבתה את ליבם של אנשי הצוות, ונוכחותה הצביעה כנראה על בעיה גדולה יותר: דעתו של בעלה לא הייתה נתונה לעבודתו. מזכיר הצי רצה שמפגן הכוח האמריקאי מול חופי טריפולי יתחיל מוקדם ככל האפשר. מכיוון שכך, שש הספינות לא הפליגו בשיירה, אלא באו בזו אחר זו מיד לאחר שההכנות של כל אחד מהן אפשרו זאת. מוריס רצה שחציית האוקיינוס בצ׳סאפיק תהיה קלה ככל האפשר, והחליט לפיכך להמתין לשוך סערה שהתחוללה אז מול נורפוק. לבסוף, לאחר שיצא לדרך ב־27 באפריל, התעכבה התקדמות הפריגטה בשלושה ימים עקב סדק שהתגלה בתורן הראשי. ריקבון נמצא בקורה הגדולה, ובדיקה העלתה עוד תרנים פגומים. ומה שהחמיר עוד את המצב היה מטען מאוחסן ברשלנות, שתרם אף הוא לשיט איטי וחרדתי. ”אף פעם ]2[ בחיי לא הייתי בים בכלי שיט לא בטוח כל כך״, דיווח מוריס לאחר שהטיל סוף־סוף עוגן בגיברלטר ב־25 במאי.החלפת התורן הראשי ותרנים אחרים עיכבה כמובן את הצ׳סאפיק,אבל הדבר לא הפריע למוריס ולרעייתו. הם התאקלמו עד מהרה בחיי החברה התוססים בנמל הבריטי, סעדו עם המושל החדש של גיברלטר והתרועעו עם המקורבים לבית המלוכה הבריטי. הקצינים האנגלים ורעיותיהם קיבלו בברכה את הקומודור וה״קומודורית״, כפי שנודעה גברת מוריס במושבה. בינתיים, בעת שהמפקד שלהם חגג בחברת אריסטוקרטים זרים, הימאים האמריקאים מצאו את עצמם נידונים להישאר בנמל שבועות ארוכים, שנמתחו לחודשים, ולבלות את זמנם בקרצוף סיפונים, בתיקון מפרשים ובהמתנה.114 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליבתחילת יולי, כשמשפחתו שוב בספינה, הפליג מוריס לכיוון גיברלטר. הוא עמד להשתחרר מתפקידו, ולא בכבוד. ויליאם איטון, שחזר לוושינגטון בשלהי האביב, דיווח כנדרש על חוסר המעש של מוריס. על פי דיווחו, במהלך שבעה־עשר חודשי שליחותו, היה מוריס תשעה־עשר יום בלבד בקרבת חוף טריפולי. בין שהושפע מההשפלה שנגרמה לו מתגובתו של מוריס לחובו ובין שלא, איטון סיפר ליושב ראש בית הנבחרים, כי במהלך שליחותו ”]הקומודור[ לא השתמש ]20[ אפילו בגרם אחד של אבקת שריפה, חוץ מאשר במטח כבוד בגיברלטר בחגיגות יום ההולדת של הוד מלכותו הבריטי״.בבואו למלגה המתין למוריס מכתב ממזכיר הצי. המסר היה ברור: ”עם קבלת המכתב הזה עליך לראות את עצמך מושעה מהפיקוד על ]21[ מוריס שוחרר מתפקידו. השייטת בים התיכון״.נוכח ביצועיו חסרי המעוף הוא הועמד בהמשך למשפט צבאי. המשפט נמשך תשעה ימים. אחרי דיון מתבקש קבעו ארבעת השופטים ש״במסגרת תפקידו כמפקד שייטת הים התיכון, קומודור מוריס לא התנהג בחריצות ובפעילות הנדרשת״. אומץ ליבו לא הוטל בספק. אשמתו, קבעו השופטים, הייתה ב״בבטלנותו וביכולותיו הלוקות ]22[ הוא הודח מיד מהשירות בצי ארצות הברית.בחסר״.בינתיים הופקד הפיקוד על שייטת גדולה ועוצמתית מקודמתה בים התיכון בידיים טובות יותר. הנשיא ג׳פרסון רצה שארצות הברית תזכה בכבוד הראוי לה מצד העולם. זה היה עניין של גאווה — ושל צורך כלכלי — שאוניות הסוחר האמריקאיות יוכלו לשוט בבטחה במים בינלאומיים. למרות זאת, המאמצים שעשה הצי שלו בחודשים האחרונים לא נשאו שום מסר של הפחדה. ג׳פרסון ניסח זאת בפשטות ]23[ במכתב לידיד. תקופת שירותו של מוריס בים התיכון הסתכמה ב״שנתיים של תרדמה״.זאת לא הייתה מדיניות חוץ יעילה. ההפך הוא הנכון. כך עלה למשל ]התוניסאי ]השר ”:איטון ויליאם בתוניס לשעבר הקונסול של מהדיווח Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 B | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal
100 תומאס ג'פרסון והפיראטים של טריפוליביקש חיזוק של הכוח הצבאי האמריקאי, לא הייתה כמו הבקשה של ריצ׳רד או׳בריאן לתאר את הצורך הזה בפשטות. ”אני משוכנע שחשוב שטריפולי תקבל ללא שהות כדורים ]של תותח[״, כתב או׳בריאן למדיסון ביולי .1801 ”]לצורך כך[ אנחנו זקוקים, אדוני, לשלוש או שש ]10[או יותר מהפריגטות שלנו בים הזה״.עכשיו, כשהיה חופשי לפעול, כיבד הנשיא ג׳פרסון את בקשתו של או׳בריאן, והורה בתחילת 1802 להגדיל את הכוח הימי הצבאי של ארצות הברית בים התיכון. הספינה שנועדה להיות ספינת הדגל של השייטת החדשה הייתה הפריגטה ֶצ ּ ׳סאפיק. נקבע שהיא תחבור אל הפילדלפיהוהאסקס, שנשארו בים התיכון וליוו שיירות של אוניות סוחר. כן הוחלט ששתי פריגטות אחרות, קונסטליישן ואדמס, יפליגו באביב מנמל נורפוק ויצטרפו לשייטת, וכי לוטננט סטרט, מפקד הסקונר אנטרפרייז, בשובו מהים התיכון, יסובב את ספינתו לאחור ויחצה שוב את האוקיינוס האטלנטי כדי לחבור אל חמש הפריגטות.עם התגבשות השייטת החדשה היו לג׳פרסון סוף־סוף הן כוח האש והן הסמכות להגן על האינטרסים האמריקאיים. ההנחה הייתה שהפחדת הפיראטים תהיה קלה יותר מהסתבכות עם השליט שלהם, ושאם הכול יתנהל כשורה, לא יהיה צורך בארגון הפיכה. ג׳פרסון ציפה לסיום מהיר של הסכסוך. אבל הוא עשה טעות מפתח אחת: הוא מינה את האיש הלא נכון לעמוד בראש השייטת החדשה.101פרק 9רפיון קיץבגלל סוף העונה הקרוב, לא יהיה אפשר להופיע מול חוף טריפולי לפני חודש ינואר.קפטן ריצ׳רד ולנטיין מוריס, 15 באוקטובר 1802ד 1802 סבל הצי האמריקאי מעיכובים, אבל הגורם להם היו הנסיבות ולא כישלונות של הנהגה. סערות, מחלות, תחבולות של פיראטים וחוסר תמיכה בבית מנעו מדייל ומהקפטנים שלו הצלחה מלאה. עכשיו השתנו הנסיבות. לצי החדש היו ההרשאה וכוח האדם הנחוצים לחיסול עריצות הפיראטים, אבל הנהגה כושלת גרמה בהמשך לעיכוב מתסכל.קפטן ריצ׳רד ולנטיין מוריס היה האיש שהנשיא בחר למפקד השייטת החדשה. מוריס היה קצין צעיר ונועז שלזכותו נרשמו ניצחונות בשורה של קרבות ימיים עם הצרפתים ב־,1798 ועתה קיבל את המינוי בלהיטות. אבל מעמדו האישי של הקפטן בן השלושים וארבע השתנה מאז שירת בקריביים — וגברת מוריס היא שפנתה בבקשה יוצאת דופן הנוגעת לתנאי השירות של בעלה. היא כתבה ישירות למזכיר הצי, וביקשה רשות להפליג עם בעלה. הבקשה לא הייתה חסרת תקדים, אבל נדיר היה שרעיה תצטרף להפלגה של בעלה בעת מלחמה. למרות זאת המזכיר אישר מיד את ען 113ההתפוצצויות, ואחרי זה עוד שורה של רעשים מחרישי אוזניים. הלהבות התפשטו עוד והעמידו את מחסן התחמושת בסכנה.האנשים שהיו באזור המחסנים נכוו קשה. אבל שני קצינים בדרגת לוטננט שהיו על הסיפון, דייוויד פורטר ואייזיק שונסי, פעלו במהירות. הם ירדו לבטן האונייה, פילסו את דרכם בעשן המחניק, ובשמיכות רטובות ניסו להגן על מחסן אבק השריפה של הספינה — כל אחד מאנשי הצוות ידע שדי בניצוץ אחד במחסן כדי לפוצץ את ספינת העץ ולהרוג את כל אנשיה. המלחים הסתדרו בשתי שורות והעבירו דליי מים מיד ליד כדי לכבות את הלהבות. שעה וחצי אחרי כן יכלו אנשי הצוות המשתעלים והשחורים מעשן לאמוד את הנזקים. האש כובתה, אבל במחיר כבד. על פי יומן הניו יורק, ארבעה־עשר ]19[ לוטננט מלחים ”סובלים מכוויות קשות כל כך שהרופאים נואשים״.שונסי ולוטננט פורטר שרדו )ולימים זכו לתהילה במלחמת 1812(, אבל ארבעה פצועים מתו כעבור זמן מהכוויות שלהם. עקב הצורך בשיפוצים חזרה הניו יורק למלטה. הפלגתו של מוריס לטריפולי נדחתה שוב, מכורח הנסיבות. מוריס מפטרל סוף-סוףבמשך חמישה שבועות, מ־22 במאי 1803 ועד תחילת יולי, צפה מוריס סוף־סוף על נמל האויב. יחד עם הפריגטה ג׳ון אדמס והסקונר אנטרפרייז, פטרלה הניו יורק מחוץ לנמל טריפולי. במהלך התקופה הזאת אירעו כמה תקריות, לרבות אחת שבה פתחה הניו יורק באש על הג׳ון אדמס, וגרמה לנזק רב מזה שגרמה לספינות הפיראטים. אף שספינות הקרב האמריקאיות הגדולות פתחו באש על כמה ספינות אויב .למלטה שהפליגה קודם הרבה השיגה לא השייטת ,קטנות Job Name: 52998_Modan_ThomasJeffreson | Sig: 4 A | Date: 04/27/2026 15:19:00 | Color: YellowMagentaCyan BlackDfusEyalDfusEyal4