1UP__.53155_Agam_Where TheDarkStandsStill.1A

322 א\"ב פוראנקאנוכי, ופחדתי. אני... אני יודע שזה לא תירוץ. אבל אני רוצה שתדעי שאני מתחרט, ואני מבין אם לא תאמיני לי יותר אף פעם.\"\"זאת התנצלות?\" היא שואלת במבט בוחן. \"כי היא בהחלט נשמעת כך.\"הוא מעביר יד בכוח בשערו. \"כן, אפשר לומר. אם את רוצה שתהיה ברורה יותר, אני יכול לכרוע ברך ולהתרפס.\"פניה מתלהטות. \"די. מספיק, אני עדיין כועסת עליך.\"נעים לצחוק, ונעים עוד יותר לראות אותו צוחק, את גומות הלחיים מופיעות. ואז חיוכו נמוג והוא אוחז בידיה, מרכין את ראשו מעליהן כאילו בתפילה. \"הלוואי שהייתי יכול לעשות הכול מחדש,\" הוא ממלמל. \"בלי סודות, בלי פחד, בלי השדים שבינינו.\"\"אתה יכול,\" אומרת ליסקה ומקווה שזה יהיה נכון, מתפללת לאלוהים. \"כשכל זה ייגמר תהיה לך הזדמנות.\"\"אולי זה לא יקרה,\" הוא אומר בכאב.עיניה של ליסקה מעקצצות. \"אל תגיד את זה.\"\"אני רק רוצה להכין אותך. אם... אם אמות, אני לא רוצה שתתאבלי. תבטיחי לי —\"\"די.\" היא תופסת בתסכול פתאומי את חולצתו באגרוף קמוץ ומושכת אותו אליה. \"די. אתה הבחור הנורא ביותר שפגשתי בחיי, אבל אתה שלי, ושום אל עתיק ורגזן לא ייקח אותך.\"גבותיו נוטות כלפי מעלה ואור האש משתקף בעיניו. \"זה תמיד נועד להיות גורלי.\"\"גורל,\" היא לועגת. \"מה הוא גורל אם לא תירוץ להתנער מאחריות? לא, אליאש, אנחנו לא יכולים לחשוב על כך עדיין — אנחנו חייבים להילחם עד הסוף ממש.\"אבל ראשית עליהם לנוח. ליסקה תומכת בלשי, שעדיין אינו יציב על רגליו, עד לחדרו ואז עוזרת לו להסיר את בגדיו 11:40:41 30/04/2026 322 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 351אנרגיה יצאה ממנה. גפיה כאילו עשויים עופרת. מפרקיה צורחים במחאה. כשהיא כושלת ומתמוטטת על ברכיה שערה נופל לפני פניה. היא יכולה להישבע שפס הלובן בשערה התרחב.\"ליסקה.\" האב פבל תופס את זרועה וגורר אותה אל מאחורי המזבח. \"ליסקה, מה קורה?\"\"עשיתי טעות איומה,\" היא לוחשת בחולשה. \"ניסיתי להחליש אותו, אבל רק חיזקתי אותו.\" היא מכריחה את עצמה להיעמד, וגוררת את מקשו איתה. \"מקשו,\" היא אומרת. \"על כמה אנשים השיר שלך יכול להשפיע?\"הוא מרים את כל אצבעותיו, סוגר את כפות הידיים ואז פותח אותן שוב. רבים.\"אז לך עם אמא שלי והאב פבל לכפר. אמרו לכולם לחסום את הדלתות ולהתחבא במקומות הבטוחים ביותר בבתיהם — עם כלי נשק, אם הם יכולים. אבי, ברגע שהדרך תהיה פנויה, קח סוס ומהר לגוויאזדנו. אמור להם כל מה שהם צריכים לשמוע כדי לשכנע את הצבא לבוא.\"מאחוריהם נשמע קול עץ מתפצח. ליסקה מביטה מעבר למזבח ורואה את ציפורניו של ולס מרסקות את קיר הקרשים.\"חייבים לצאת!\" היא מתנשפת.\"רגע,\" אומר האב פבל. \"מה נעשה עם הדבר הזה?\"\"יש לי תוכנית,\" אומרת ליסקה, בחיוך בטוח ומעושה מאוד. אין לה תוכנית, מה שיש לה הוא תיאוריה מטופשת, אבל זה כל מה שהיה לה מלכתחילה, בעצם.\"האב,\" היא שואלת, \"יש לך גפרורים?\"\"בחדר חפצי הקודש,\" הוא אומר, מפוחד מכדי שיתבלבל.\"טוב מאוד.\" ליסקה קמה. \"קדימה.\"הגיע הרגע שבו על השועלונת הלא ערמומונת לבחון את יכולתה.הם שועטים מהדלת הצדדית של חדר חפצי הקודש לאוויר 11:40:42 30/04/2026 351 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 11 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

כשהאפלה עמדה מלכת 321קץ לכל זה. אני אכשיר אותך, ואקווה שתוכלי —\" הוא משתתק ועוצם את עיניו בכוח.\"מה אוכל?\"הוא רוכן, מניח את זרועותיו על ברכיו. \"היתה לי תיאוריה,\" הוא אומר בהיסוס, \"על דרך להציל את הדריאדה.\"\"מה?\" היא לופתת את זרועו. \"למה אתה מספר לי רק עכשיו?\"\"כי את צריכה להרוג אותי לשם כך.\"נשימתה של ליסקה נעתקת. \"לא בא בחשבון, אם כך,\" היא אומרת ואיננה מסוגלת להסתיר את רעד הרגש בקולה. \"נמצא דרך אחרת. חייבת להיות דרך אחרת. יש לנו זמן עכשיו. נחשוב על משהו.\"\"את נראית נואשת במיוחד להציל יצור נורא, יהיר ושקרן.\" הוא מונה את העלבונות על אצבעותיו. \"אם כי אני לא מכחיש שזה הסיכום התמציתי ביותר של אופיי ששמעתי מעודי.\"הוא מחייך אליה את חיוכו פורץ החומות, והיא שונאת את החיוך ואת האופן שבו הוא ממס את הקרח על עורה. היא בולעת תשובה שנונה ומנסה כמיטב יכולה להיראות כאילו איננה מושפעת.\"ליסקה, אני מצטער,\" הוא אומר, בקול שהופך שברירי במידה בלתי צפויה. \"רציתי לספר לך הכול, אבל נאחזתי בתקווה שאוכל למצוא פתרון אחר, תיאוריה אחרת, לפני שזמני יאזל. חשבתי שאוכל לפתור את העניין בעצמי.\"\"בשם אלוהים, אליאש,\" אומרת ליסקה בחריפות. \"אילו היית מספר לי את האמת הייתי יכולה לעזור לך מזמן, במקום לנסות לקושש תשובות מרוח רפאים של כלב ציד ובית אחוזה תבוני.\"מאחוריה המדרגות משמיעות שקשוק מודגש ומרוגז בצורה יוצאת מגדר הרגיל.\"נכון,\" מודה הלשי ומפתיע אותה. \"את צודקת. אבל הייתי 11:40:41 30/04/2026 321 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ352 א\"ב פוראנקהבוקר הקריר. ברגע האחרון ממש, כי קול צווחה נורא מהדהד מתוך הכנסייה, מלווה ברעש זכוכיות מתרסקות. זה קיר הקרח, חושבת ליסקה. היא מבחינה פה ושם בכפריים המציצים מבתיהם, אף על פי שמאמא מסמנת להם לסגת. בושה עוקצת את לחייה של ליסקה. אין מקום מסתור עכשיו, כולם ידעו בקרוב שיש לה קסם. פאני פרווטה בהחלט תרגיש שצדקתה הוכחה.עוד קול נפץ. אולי הספסלים מתהפכים.ליסקה מחזירה את תשומת לבה אל מקשו והאב פבל. \"לכו עכשיו!\" היא צועקת.מקשו מהסס, מביט בה בדאגה. היא רוכנת ומנשקת את מצחו.\"סמוך עלי,\" היא לוחשת ומתפללת לאלוהים שלא תפר את האמון. ואז היא מביטה במהירות לעבר אמה. \"טפלי בו, מאמא, בבקשה.\"דוברווה מהססת, ברור שהיא זוכרת את האופן שבו צרח מקשו בכנסייה ומבינה שאיננו ילד רגיל. אבל בסופו של דבר משהו משכנע אותה. אולי טבעה כמרפאה, אולי מבטו פעור העיניים והמבוהל של מקשו. היא מהנהנת קצרות ואוחזת בידו של הילד. האב פבל ממהר להצטרף אליהם והם פונים אל הכפר. ליסקה בינתיים אוספת את שרידי הביטחון העלובים שעוד נותרו לה וצועדת בתכליתיות לעבר הכניסה לכנסייה...ובאותו הרגע הדלתות הקדמיות מתפוצצות.שבבי עץ מתפזרים על דרך העפר. ולס מסתער החוצה, יורק בזעם. שורשים מתפתלים באדמה מתחת לשד, מתפרצים מהקרקע ומתרוממים סביבו ככלוב מגן. הוא בוחן את הסביבה, ראשו פונה בחטף שמאלה וימינה לפני שתשומת לבו נעצרת על ליסקה.\"את,\" הוא רותח.\"אני,\" היא אומרת בנעימות.11:40:42 30/04/2026 352 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 11 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal11

כשהאפלה עמדה מלכת 353מעט מאוד מהלשי נשאר עכשיו במראהו של ולס. עיניו הן להבות בוערות, שיניו חדות כסיכות וקטנות מדי בחניכיים המנוקדים בטחב. כאשר הוא מלקק את שפתיו לשונו מכוסה נמלים זוחלות.\"את יודעת איך כינו אותי בעבר?\" הוא נוהם. \"הייתי אל התוהו ובוהו, אל העולם התחתון ושדיו. אבל אתם, בני האדם, יצורים הפכפכים, שכחתם אותי. זה עונשכם. הפעם אוודא שיזכרו אותי. הרס הכפר הקטן שלכם יהיה השלב הראשון בחזרתי לתהילה.\"\"אבל אתה לא יכול להרוס אותו,\" מוחה ליסקה. היא מאלצת את עצמה לחייך בזרועות פרושות. \"לא כל עוד יש לי את זה.\"\"את מה?\" הוא מתקרב אליה באיום, חזזיות נבולות נופלות מזרועותיו. סירחון חמוץ של מחלה ושיירים מרקיבים אופף אותו כרעלה. \"מה יש לך?\"\"לא הבחנת שאתה לא חזק כפי שאתה אמור להיות?\" ליסקה מפשילה את שרוול חולצתה ומגלה את האזיק על אמתה, לבן בוהק על רקע הבוקר האביך הכחלחל. \"הלשי שיטה בך! הוא נתן לי חלק מכוחו, כדי שלא תוכל לזכות בכולו באמת.\"זה הימור. היא מקווה שהטינה ותאוות הכוח של השד חזקים יותר משיקול דעתו, חזקים מספיק כדי שתוכל לרתק את תשומת לבו אליה.ההימור משתלם. ולס מתקרב עוד יותר. ליסקה נסוגה לעבר עץ התפוח השדוף המקשט את חצר הכנסייה. בתנועת דרבון היא מסתירה את מפרק כף ידה האזוק מאחורי גבה, מסתירה את הקסם הרוחש בכפות ידיה.\"תני לי אותו,\" מסנן ולס. \"יש לי זכות עליו!\"\"אני לא חייבת,\" אומרת ליסקה בקול מתנגן. \"לא אני עשיתי את העסקה.\"ולס מסתער. הוא מאיים, זועם, וענק. כשהוא מתנפל עליה, 11:40:42 30/04/2026 353 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ360 א\"ב פוראנקנצמד לטוטם בעל הקרניים. כן. היא חושקת שיניים ומתחילה להכין כישוף כשהיא מגששת למצוא את הגפרורים בכיסה. אם ולס ירים מבט, גורלה נגזר.הוא לא עושה זאת.ליסקה מחככת את הגפרור בצד הקופסה באצבעות רועדות. נשמע קול חיכוך צורמני.לא מספיק. הגפרור לא ניצת.ולס מסתובב. עיניו נעצרות על הקופסה בידיה ובוערות באור מלובן כשהוא מבין מה היא עושה.\"לא!\" הוא עט לעברה, שורשים מתפרצים סביבו ומכוונים את עצמם לצווארה של ליסקה.אצבעותיה נסגרות סביב הגפרור השני, מחככות אותו בצדה של קופסת הגפרורים. הפעם הלהבה ניצתת.\"מאוחר מדי,\" היא אומרת כששורשיו של ולס מתהדקים סביבה. היא משחררת את הקסם שלה, מתחברת לנשמת האש ומצמידה את ידה בעוצמה לטוטם שמאחוריה.\"שרוף את המקדש.\"הטוטם עולה באש. להבה כחולה, עזה כאור השמש, לשון תאוותנית שמלחכת את הטוטם וטורפת אותו. היא מתפשטת בלהיטות לקרקעית היער, נחצית סביב ליסקה כמו גל. הכול מתחיל להישרף — שורשים ואבנים וגופות, עצמות נמסות בלוע הלהבה.במשך הלמות לב אחת ולס פוער פה בתדהמה. ואז הוא מיילל, צונח לברכיו, לופת את ראשו. צמרמורות מטלטלות את גופו. הוא מתקפל, ידיו מגששות על הקרקע כאילו הוא יכול לתפוס את הלהבות ולקרוע אותן הצדה לפני שהחורבות יישרפו. אבל הוא לא יכול. מאוחר מדי.היא הצליחה. התוכנית הטיפשית שלה, שלא היתה מבוססת על דבר פרט לניחוש מושכל, הצליחה.כמו שהלשי אמר — כל הרוחות מעוגנות לדבר כלשהו. 11:40:43 30/04/2026 360 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

354 א\"ב פוראנקהיא מרגישה שהיא נרמסת ונמחצת בבת אחת, האוויר יוצא בכוח מריאותיה, כאב מתפוצץ על עורה במקום שבו הוא לופת אותה בציפורניים אכזריות וחדות כסכינים.הם נופלים לאחור על גזע עץ התפוח, ואז דרכו.דלת הכשף של ליסקה נסגרת מאחוריהם, והם בתוך הדריאדה.הם נופלים על גזע, צעירה ושד, כוח הפגיעה מפריד ביניהם. ליסקה ממהרת לקום בצעד כושל, קללה נפלטת ממנה באימה. מרוב חיפזון לא דמיינה בדיוק לאן היא רוצה להגיע, ועכשיו אין לה מושג איפה הם.החלק הזה של הדריאדה מאיים, סגור ומחניק, ענפים חשופים משולבים מעליהם בצפיפות המאפשרת לשבבים בלבד של אור עמום לחדור ביניהם. האובך תלוי סמיך ומתפתל והופך את העצים לקווי מתאר מטושטשים הנמוגים לתוך רִ יק לבן טורפני.ענפים ועלים נשברים ומתרסקים במקום שבו נפל ולס. השד כושל וקם, מחליק על האדמה הספוגה בגשם.\"עכברה טיפשה,\" הוא נוהם. \"זה ביתי. עכשיו אשמיד אותך בלא ספק.\"\"קודם תצטרך לתפוס אותי,\" אומרת ליסקה ומנופפת שוב באמתה. ואז היא חומקת בין העצים.בחודשים האחרונים ליסקה פיתחה מיומנות ניווט ביער. ענפים ושיחים שפעם היתה נופלת עליהם הם עכשיו מכשולים קלים בלבד, והיא מתפתלת ביניהם בגמישות, קופצת מעל גזעים שנפלו, מדלגת מתלוליות ופוסעת בין שורשים. ולס, למרות כל כוחו, לא יהיה בר מזל כמוה. יש לו קרניים, והוא צמח לגודל כפול מזה שהיה הלשי. אבל היא עדיין צריכה להישאר רחוקה מספיק לפניו כדי שיהיה מתוסכל תמידית ועם זאת קרובה מספיק כדי למקד עליה את תשומת לבו, ולכן היא 11:40:42 30/04/2026 354 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ35936ליסקה והלשי א זרועותיו של ולס תופסות אותה, אלא ענפים, ענפים לקוצניים כמו אלה של שיח ורדים מתהדקים סביב קרסוליה. הם מושכים אותה לאחור, גוררים אותה דרך בוץ ופסולת ואבנים, קוצים נתקעים בעורה.ואז ולס נמצא מעליה, מביט בה בבוז ורוכן, רוק מבאיש נוטף משיניו. הוא כבר לא דומה כלל ללשי. הוא מפלצת גמורה, שד גמור, מוות גמור נושף בפניה.\"תפסתי אותך, עכברה קטנה,\" הוא מהמהם, אצבעות דקות כזרדים נלחצות לעורק בצווארה. \"ואני אקח את השייך לי.\"ידו האחרת לוחצת על האזיק סביב ידה. בכוח אחיזתו הענף נסדק כמו שריון של חילזון ונשבר לרסיסים. ליסקה לא מצליחה להחניק את היבבה הנפלטת מפיה.\"תודה,\" אומר ולס בזחיחות, עוזב אותה ומרים את הנכס שזכה בו מול עיניו.לזה ליסקה חיכתה — להסחת דעתו. היא מביטה בו בתשומת לב ונסוגה בצעדים קטנים וכושלים לאחור, עוד ועוד. היא מעמידה פנים שהיא מפחדת, מעמידה פנים שאין לה תוכנית, מתרחקת צעד ועוד צעד עד שגבה 11:40:43 30/04/2026 359 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

כשהאפלה עמדה מלכת 355מוודאת שהיא עדיין שומעת אותו כשהוא מרסק את הצמחייה בדרכו. דם נוטף לתוך עיניה מחתך מעל הגבה שנוצר כשפגעה בענף. ציפורניו של ולס השאירו חריצים שטוחים על אמותיה במקום שבו תפס אותה, אבל אף אחד מהם לא עמוק מספיק כדי לסכן את חייה. היא מקווה. היא ממשיכה הלאה, תשישות מעיקה על חזה בכובד משקל של סדן, נשימותיה כבדות ומבוהלות באוזניה. אם רק תוכל למצוא... אלוהים, איפה זה?ולס מזנק מבין העצים, פסי ערפל נסרחים מאחוריו.ליסקה מתחמקת בקושי, אבל ולס מרים את זרועו מעל ראשו והעצים סביבו נעים לפקודתו. ענפיהם מתקמרים לעבר ליסקה כידיים חשקניות, תופסים את חצאיתה, את שערה, את עורה כשהם מנסים ללכוד אותה. היא מתקיפה באמצעות אונגדיי, קסם מתפרץ סביבה כשהיא נוגעת בנשמת הדריאדה בעצמה, מצווה על שיח קוצני לצמוח לפניה ולגונן עליה.ברגע שהיא חופשייה היא מזנקת בחזרה אל בין העצים. שאגתו של ולס מהדהדת מאחוריה, אבל היא לא נעצרת, היא חייבת למצוא את היעד. איפה הוא...? אבל תחילה היא צריכה מקום מסתור כדי להתעשת בו. הנה, העץ המעוות הזה. הוא יסתיר אותה מספיק.היא מגיעה בצעד כושל לחורשת עצים רחבים ומסוקסים ומתחפרת בחלל שבין גזעיהם. היא מצווה על שרך לצמוח סביבה בתקווה שיספק לה מחסה נוסף. מקום המסתור הזה לא יחזיק מעמד זמן רב, היא בטוחה. היא שומעת את ולס מתקרב, נושף ומקלל במסע ההרס שלו ביער.ליסקה מנסה להתעלם מהקולות, מתמקדת בהסדרת נשימתה. היא עוצמת עיניים, מתקדמת עקב בצד אגודל לתוך הביניים ובוחנת את סביבתה. היער הוא תמיד פסטיבל של נשמות, ירוק ושופע ומואר בין דברים הצומחים ונובלים וצומחים מחדש. 11:40:42 30/04/2026 355 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ358 א\"ב פוראנקחרוזים ורקמה נפרמים.כמעט שם, כמעט... היא מגיעה למקדש ההרוס ברגע שוולס תופס אותה.11:40:43 30/04/2026 358 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ382 א\"ב פוראנקרג'רסון, שספריה נתנו לי מקום מפלט כשהתקשיתי למצוא מוטיבציה. דיאנה וין ג'ונס, שכתבה את \"הטירה הנעה\" וגרמה לי להתאהב במכשפים אקסצנטריים ועולמותיהם המשונים והמופלאים. דלתא ריי, על שירים כמו Die Never Will Iו־Outlaws, שקבעו את מצב הרוח בהתמקדויות בכתיבה. ו־ATEEZ, שכל הדיסקוגרפיה שלהם סיפקה לי תמיכה רגשית.ואחרון חביב מאוד, אני רוצה להודות לחתול שלי, נפטון. לא שהוא תרם משהו לספר — אני פשוט לא רוצה לעצבן אותו. אלוהים יודע מה הוא זומם.11:40:44 30/04/2026 382 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

356 א\"ב פוראנקבכל כולו ארוג חוט אחד המשגיח לעד, נשמת הדריאדה עצמה.זאת נוכחות מעוררת יראה, צינית ומסויגת. אבל כאשר ליסקה מנסה להגיע אליה, היא מגיבה בהיכרות להוטה של כלב המזהה את בעליו. נשימתה נעתקת. היא מכירה את המגע, הוא רך ומלא תשומת לב. היא מכירה את ריח האדמה, הנוכחות היציבה והמעגנת. זה קסמו של הלשי שעדיין לא הושחת בידי ולס.\"אתה יכול להנחות אותי?\" היא שואלת ומדמיינת בעיני רוחה את היעד. \"איבדתי את הדרך.\"יער הדריאדה ניעור. היא מריחה עלים נפרשים ועץ נרקב ופרווה בוצית. פתאום היא יודעת בדיוק לאן ללכת. רגליה בטוחות בדרכן, אפילו דרך הערפל, אפילו בלילה אפל. כי היא מכירה את היער הזה. היא מכירה כל עץ המקיף אותה, כל נתיב מתפתל ושיח פירות יער ובעל חיים החופר בקרקע. היא יודעת היכן המאורות שלהם, מכירה את הדרכים הסודיות והגומחות החשאיות.כך הלשי רואה את הדריאדה? זאת התחושה כשאתה השומר?רגש חדש ממלא אותה — מצוקה. היא לא שלה אלא של היער, עזה ומטרידה. הדריאדה חשה כאב, מתפתלת בייסורים כשהיא נמחצת ונחרבת בידי שד המאלץ אותה לפעול נגד רצונה בכוח קסמו. הצילי אותי, לוחשים העלים, נאנקים הגזעים.\"אנסה,\" היא מבטיחה.ליסקה חוזרת אל גופה, וברגע זה מבחינה בוולס מגיח מבין העצים, עוקר שתיל שניצב בדרכו וזורק אותו הצדה. מאחוריו נפרש נתיב הרס, עצים שבורים ושיחים רמוסים שנותרו בערמות חרבות.\"איפה את, איפה את, איפה את?\" הוא צווח, יורק מרוב שנאה.11:40:43 30/04/2026 356 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 357לבה של ליסקה הולם בעוז. כשהיא חבויה כך בין העצים היא לא יותר ממטרה נייחת. אם ימצא אותה לא יהיה לה מפלט. היא עוצרת את הנשימה ומכריחה את גפיה לעצור מתזוזה. השד משחר לטרף, מתקרב, מרחרח את האוויר ככלב ציד, קרניו נתפסו בזרדים מעל ומטלטלות את הענפים.הוא מגיע קרוב יותר ויותר ויותר, קרוב כל כך עד שהיא כמעט רואה את רכסי קליפת העץ על גופו ומבחינה במרבה הרגליים הזוחל על כתפו המכוסה בחזזית. הריאות שלו מקרקשות בכל שאיפה, נשיפותיו צרודות ודוחקות. בדרך כלשהי הוא לא רואה אותה. הוא עובר על פני מקום המחבוא שלה, ממשיך לחפש מלפנים ויוצא מטווח הראייה.אנחת הקלה נפלטת ממנה. היא מתחילה לעמוד, מחזיקה את אונגדיי לפניה כדי...\"הנה את, עכברה קטנה.\"לבה מזנק לגרונה. היא נצמדת שוב לגזע. דרך סדק בין השרכים עין להבה לבנה מציצה לעברה, מדגישה פני שלד צנומים. לפני שהיא מספיקה לזוז, ולס מרים יד ותולש את העץ המגונן על ליסקה מהאדמה, שברי קליפה ושבבים מתפזרים על עורה. היא נסוגה, אבל אין לאן לברוח. ולס מצמיד אותה לקרקע, פיו נפער עוד ועוד עד שהלסת יוצאת ממקומה כמו לוע של נחש, נוטפת טחב חלקלק מרוק על פניה של ליסקה.ליסקה מניפה את עצמה קדימה ותוקעת את אונגדיי בלסת התחתונה.הלהב מפלח בשר ועצם בקול רטוב ומזוויע, שרף דם ניגר אחריו כשהיא מושכת אותו החוצה. השד מזדקר בצווחה המרטיטה את הנשמה.ליסקה שוב בורחת. ולס רודף אחריה מקרוב, אצבעותיו החדות תופסות את חצאיותיה, שערה, עורה. היא מובילה אותו בין העצים, לאורך המשעול שהראתה לה הדריאדה. ציפורניו שורטות את כתפה, קורעות את קטיפת הגורסט. 11:40:43 30/04/2026 357 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 381כל כך, בעיקר אמה פינרטי, אלי תומס, איסה אגג'ניאן וקט דלקורט. אתם כל כך מדהימים ומוכשרים ואני חושבת שכולנו צריכים לעבור לגור ביחד בטירה עתיקה ומתפוררת. אני חייבת תודה גם לסג'ה על כל השיחות המעמיקות והיציאות לתה קר. לסופי, על רכיבת אופניים למרחק שרק אלוהים יודע מה הוא כדי להיות ביחד סתם באמצע השבוע )אבל, את יודעת... היית יכולה פשוט לקחת אוטובוס(. וגם לנטליה, נידי, קלם, מנולה — אני מקווה שכולנו נצליח להיפגש שוב לחג הודיה של חברים. חבורת המבוכים ודרקונים — אנדריי, אולה, מאט וסטיב, על קרבות הבוס באמצע הלילה וההתמכרות המתמשכת שלי למיץ מנגו.לקוראי הבטא שלי, איה ודריאן, על ההתלהבות והתמיכה הבלתי נדלות, המשוב שלכם על \"כשהאפלה עמדה מלכת\" בינקותו היה מכריע כל כך בעיצוב צורתו הסופית. שילה קניג, שהתניעה את כל התהליך כשראתה ערך בסיפור גותי קטן ומשונה ששכב לו בערמת הגשות. לסוכנים שלי בשפות זרות, התר ברור־שפירו ודני ברור, שלקחו את \"כשהאפלה עמדה מלכת\" לארבע כנפות תבל.למשפחתי. מאמא, דמות המופת שלי, שעבודתה הקשה והחוסן שלה הם הסיבה לכך שהצלחתי להגיע למקום שבו אני נמצאת היום. טטה, שתמיד עומד לרשותי כשאני צריכה לדבר עם מישהו. אחי ואחותי, הניה ורוברט — הנה, אתם בספר! מרוצים? )אבל ברצינות, אני מתה עליכם. רק אל תבקשו ממני לומר את זה בקול רם(.לסבתא יאדז'ה וסבא יאנק וגם לזכרם של סבתא באשה וסבא רישו — תודה לכם על הכול, על חופשות קיץ חסרות דאגות, סיפורי אגדות לפני השינה, ארוחות מפוארות וכל רגע שבילינו יחד.הגענו למקורות ההשראה שלי. נעמי נוביק, שנתנה לי את הביטחון לספר סיפור פולני בעומק מהותו בלי להתבייש. מרגרט 11:40:44 30/04/2026 381 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

356 א\"ב פוראנקבכל כולו ארוג חוט אחד המשגיח לעד, נשמת הדריאדה עצמה.זאת נוכחות מעוררת יראה, צינית ומסויגת. אבל כאשר ליסקה מנסה להגיע אליה, היא מגיבה בהיכרות להוטה של כלב המזהה את בעליו. נשימתה נעתקת. היא מכירה את המגע, הוא רך ומלא תשומת לב. היא מכירה את ריח האדמה, הנוכחות היציבה והמעגנת. זה קסמו של הלשי שעדיין לא הושחת בידי ולס.\"אתה יכול להנחות אותי?\" היא שואלת ומדמיינת בעיני רוחה את היעד. \"איבדתי את הדרך.\"יער הדריאדה ניעור. היא מריחה עלים נפרשים ועץ נרקב ופרווה בוצית. פתאום היא יודעת בדיוק לאן ללכת. רגליה בטוחות בדרכן, אפילו דרך הערפל, אפילו בלילה אפל. כי היא מכירה את היער הזה. היא מכירה כל עץ המקיף אותה, כל נתיב מתפתל ושיח פירות יער ובעל חיים החופר בקרקע. היא יודעת היכן המאורות שלהם, מכירה את הדרכים הסודיות והגומחות החשאיות.כך הלשי רואה את הדריאדה? זאת התחושה כשאתה השומר?רגש חדש ממלא אותה — מצוקה. היא לא שלה אלא של היער, עזה ומטרידה. הדריאדה חשה כאב, מתפתלת בייסורים כשהיא נמחצת ונחרבת בידי שד המאלץ אותה לפעול נגד רצונה בכוח קסמו. הצילי אותי, לוחשים העלים, נאנקים הגזעים.\"אנסה,\" היא מבטיחה.ליסקה חוזרת אל גופה, וברגע זה מבחינה בוולס מגיח מבין העצים, עוקר שתיל שניצב בדרכו וזורק אותו הצדה. מאחוריו נפרש נתיב הרס, עצים שבורים ושיחים רמוסים שנותרו בערמות חרבות.\"איפה את, איפה את, איפה את?\" הוא צווח, יורק מרוב שנאה.11:40:43 30/04/2026 356 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 357לבה של ליסקה הולם בעוז. כשהיא חבויה כך בין העצים היא לא יותר ממטרה נייחת. אם ימצא אותה לא יהיה לה מפלט. היא עוצרת את הנשימה ומכריחה את גפיה לעצור מתזוזה. השד משחר לטרף, מתקרב, מרחרח את האוויר ככלב ציד, קרניו נתפסו בזרדים מעל ומטלטלות את הענפים.הוא מגיע קרוב יותר ויותר ויותר, קרוב כל כך עד שהיא כמעט רואה את רכסי קליפת העץ על גופו ומבחינה במרבה הרגליים הזוחל על כתפו המכוסה בחזזית. הריאות שלו מקרקשות בכל שאיפה, נשיפותיו צרודות ודוחקות. בדרך כלשהי הוא לא רואה אותה. הוא עובר על פני מקום המחבוא שלה, ממשיך לחפש מלפנים ויוצא מטווח הראייה.אנחת הקלה נפלטת ממנה. היא מתחילה לעמוד, מחזיקה את אונגדיי לפניה כדי...\"הנה את, עכברה קטנה.\"לבה מזנק לגרונה. היא נצמדת שוב לגזע. דרך סדק בין השרכים עין להבה לבנה מציצה לעברה, מדגישה פני שלד צנומים. לפני שהיא מספיקה לזוז, ולס מרים יד ותולש את העץ המגונן על ליסקה מהאדמה, שברי קליפה ושבבים מתפזרים על עורה. היא נסוגה, אבל אין לאן לברוח. ולס מצמיד אותה לקרקע, פיו נפער עוד ועוד עד שהלסת יוצאת ממקומה כמו לוע של נחש, נוטפת טחב חלקלק מרוק על פניה של ליסקה.ליסקה מניפה את עצמה קדימה ותוקעת את אונגדיי בלסת התחתונה.הלהב מפלח בשר ועצם בקול רטוב ומזוויע, שרף דם ניגר אחריו כשהיא מושכת אותו החוצה. השד מזדקר בצווחה המרטיטה את הנשמה.ליסקה שוב בורחת. ולס רודף אחריה מקרוב, אצבעותיו החדות תופסות את חצאיותיה, שערה, עורה. היא מובילה אותו בין העצים, לאורך המשעול שהראתה לה הדריאדה. ציפורניו שורטות את כתפה, קורעות את קטיפת הגורסט. 11:40:43 30/04/2026 357 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ380 א\"ב פוראנקובפנגווין רנדום האוס בריטניה. העורכת שלי בארצות הברית, קרן ויטילה, היא אולי האדם המגניב ביותר שפגשתי מעודי, היא פשוט קלטה את הספר הזה מהרגע הראשון ולפעמים ידעה מה אני מנסה לומר טוב יותר ממני. העורכת שלי בבריטניה, כרמן, דחפה את הספר בכל הדרכים הנכונות, בעיקר בכל הנוגע לעומק רגשי, וכמובן לרומנטיקה.הצוות בסיימון ושוסטר — העורכת המנהלת ברידג'ט מדסן, מנהלת ההפקה אליזבת בלייק־לין, סוניה חגצבניאן שעיצבה כריכה יפהפייה כל כך ואירן מטקסטוס שעיצבה חלק פנימי מדהים לא פחות. ניקולה פיוריקה — סליחה על הגשת העריכות באיחור כרוני. אנה אלינג בפרסום, כמו גם אליסה רשיד, קייטלין סוויני, אמילי ריטר, אשלי מיצ'ל ואיימי לבין, שכולן טיפלו בשיווק של \"כשהאפלה עמדה מלכת\".אני חייבת לציין, כמובן, את אמנית הכריכה שלי, מגדלנה קצ'ן, על איור כריכת הספר הסלאבית של חלומותי. אני מספרת שבכיתי כשראיתי לראשונה את הכריכה הסופית, ואני לא משקרת.וכמובן, האנשים המקסימים בפנגווין בריטניה — מפקחת ההפקה ממונה זהיד, המעצבת המוכשרת שלי אמילי סמית, העורכת המנהלת שריטה שאה, סטיבי הופווד בשיווק וסטלה ניוינג באודיו.לפני שלוש שנים, ממש לפני שמגפת הקורונה עצרה את העולם, פגשתי שתי סופרות טירוניות, בטוויטר דווקא. בהמשך הן הפכו להיות בין החברות הטובות ביותר בחיי. מריסה סלביה, חובבת נקניקי האיכות ואולי האדם הנדיב ביותר בעולם, שתמיד נותנת את העצות הטובות ביותר בכל הנוגע לבעיות החיים. שרה אנדרווד, שאולי חולקת על טעמי באופנה, אבל היא כוח טבע של ממש, הן כסופרת והן כחברה. אתן כל כך חשובות לי. מאז התמזל מזלי לפגוש סופרים מבריקים נוספים רבים 11:40:44 30/04/2026 380 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

כשהאפלה עמדה מלכת 355מוודאת שהיא עדיין שומעת אותו כשהוא מרסק את הצמחייה בדרכו. דם נוטף לתוך עיניה מחתך מעל הגבה שנוצר כשפגעה בענף. ציפורניו של ולס השאירו חריצים שטוחים על אמותיה במקום שבו תפס אותה, אבל אף אחד מהם לא עמוק מספיק כדי לסכן את חייה. היא מקווה. היא ממשיכה הלאה, תשישות מעיקה על חזה בכובד משקל של סדן, נשימותיה כבדות ומבוהלות באוזניה. אם רק תוכל למצוא... אלוהים, איפה זה?ולס מזנק מבין העצים, פסי ערפל נסרחים מאחוריו.ליסקה מתחמקת בקושי, אבל ולס מרים את זרועו מעל ראשו והעצים סביבו נעים לפקודתו. ענפיהם מתקמרים לעבר ליסקה כידיים חשקניות, תופסים את חצאיתה, את שערה, את עורה כשהם מנסים ללכוד אותה. היא מתקיפה באמצעות אונגדיי, קסם מתפרץ סביבה כשהיא נוגעת בנשמת הדריאדה בעצמה, מצווה על שיח קוצני לצמוח לפניה ולגונן עליה.ברגע שהיא חופשייה היא מזנקת בחזרה אל בין העצים. שאגתו של ולס מהדהדת מאחוריה, אבל היא לא נעצרת, היא חייבת למצוא את היעד. איפה הוא...? אבל תחילה היא צריכה מקום מסתור כדי להתעשת בו. הנה, העץ המעוות הזה. הוא יסתיר אותה מספיק.היא מגיעה בצעד כושל לחורשת עצים רחבים ומסוקסים ומתחפרת בחלל שבין גזעיהם. היא מצווה על שרך לצמוח סביבה בתקווה שיספק לה מחסה נוסף. מקום המסתור הזה לא יחזיק מעמד זמן רב, היא בטוחה. היא שומעת את ולס מתקרב, נושף ומקלל במסע ההרס שלו ביער.ליסקה מנסה להתעלם מהקולות, מתמקדת בהסדרת נשימתה. היא עוצמת עיניים, מתקדמת עקב בצד אגודל לתוך הביניים ובוחנת את סביבתה. היער הוא תמיד פסטיבל של נשמות, ירוק ושופע ומואר בין דברים הצומחים ונובלים וצומחים מחדש. 11:40:42 30/04/2026 355 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ358 א\"ב פוראנקחרוזים ורקמה נפרמים.כמעט שם, כמעט... היא מגיעה למקדש ההרוס ברגע שוולס תופס אותה.11:40:43 30/04/2026 358 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ379תודותכתיבת ספר היא אולי מלאכה של אדם אחד, אבל הוצאה לאור של ספר — יצירת דבר מה הראוי לדפוס, דבר מה קבוע המיועד לשיתוף בציבור — את זה אי־אפשר לעשות לבד. ויש רבים כל כך שאני מבקשת להודות להם על הבאתו של \"כשהאפלה עמדה מלכת\" לחיים.הסוכנת שלי, ויקטוריה מריני, היא תותחית של ממש, שהיה לה אמון בספר הזה אפילו כשלי לא היה, והיא עזרה לי לעצב את כתב היד שלי למשהו שאוכל להתגאות בו. היא נלחמה עבורו על כל צעד ושעל והביאה אותו למקומות שעליהם לא חלמתי אפילו. לעולם לא אשכח איך שלחת לי את הערות העריכה הראשונות בחיי ונשימתי נעתקה. \"רגע, זה מבריק,\" אמרתי וידעתי ש\"כשהאפלה עמדה מלכת\" נמצא בידיים הטובות ביותר.אני חייבת גם הרבה מאוד לסוכנת שלי בבריטניה, קתרין צ'ו, שעבדה קשה כל כך כדי שהספר יימכר מעבר לים. תודה רבה לך על כל ההזדמנויות והתמיכה, באמת ובתמים לא הייתי כאן בלעדייך.וגם הצוותים האדירים בסיימון ושוסטר ארצות הברית 11:40:44 30/04/2026 379 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

354 א\"ב פוראנקהיא מרגישה שהיא נרמסת ונמחצת בבת אחת, האוויר יוצא בכוח מריאותיה, כאב מתפוצץ על עורה במקום שבו הוא לופת אותה בציפורניים אכזריות וחדות כסכינים.הם נופלים לאחור על גזע עץ התפוח, ואז דרכו.דלת הכשף של ליסקה נסגרת מאחוריהם, והם בתוך הדריאדה.הם נופלים על גזע, צעירה ושד, כוח הפגיעה מפריד ביניהם. ליסקה ממהרת לקום בצעד כושל, קללה נפלטת ממנה באימה. מרוב חיפזון לא דמיינה בדיוק לאן היא רוצה להגיע, ועכשיו אין לה מושג איפה הם.החלק הזה של הדריאדה מאיים, סגור ומחניק, ענפים חשופים משולבים מעליהם בצפיפות המאפשרת לשבבים בלבד של אור עמום לחדור ביניהם. האובך תלוי סמיך ומתפתל והופך את העצים לקווי מתאר מטושטשים הנמוגים לתוך רִ יק לבן טורפני.ענפים ועלים נשברים ומתרסקים במקום שבו נפל ולס. השד כושל וקם, מחליק על האדמה הספוגה בגשם.\"עכברה טיפשה,\" הוא נוהם. \"זה ביתי. עכשיו אשמיד אותך בלא ספק.\"\"קודם תצטרך לתפוס אותי,\" אומרת ליסקה ומנופפת שוב באמתה. ואז היא חומקת בין העצים.בחודשים האחרונים ליסקה פיתחה מיומנות ניווט ביער. ענפים ושיחים שפעם היתה נופלת עליהם הם עכשיו מכשולים קלים בלבד, והיא מתפתלת ביניהם בגמישות, קופצת מעל גזעים שנפלו, מדלגת מתלוליות ופוסעת בין שורשים. ולס, למרות כל כוחו, לא יהיה בר מזל כמוה. יש לו קרניים, והוא צמח לגודל כפול מזה שהיה הלשי. אבל היא עדיין צריכה להישאר רחוקה מספיק לפניו כדי שיהיה מתוסכל תמידית ועם זאת קרובה מספיק כדי למקד עליה את תשומת לבו, ולכן היא 11:40:42 30/04/2026 354 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ35936ליסקה והלשי א זרועותיו של ולס תופסות אותה, אלא ענפים, ענפים לקוצניים כמו אלה של שיח ורדים מתהדקים סביב קרסוליה. הם מושכים אותה לאחור, גוררים אותה דרך בוץ ופסולת ואבנים, קוצים נתקעים בעורה.ואז ולס נמצא מעליה, מביט בה בבוז ורוכן, רוק מבאיש נוטף משיניו. הוא כבר לא דומה כלל ללשי. הוא מפלצת גמורה, שד גמור, מוות גמור נושף בפניה.\"תפסתי אותך, עכברה קטנה,\" הוא מהמהם, אצבעות דקות כזרדים נלחצות לעורק בצווארה. \"ואני אקח את השייך לי.\"ידו האחרת לוחצת על האזיק סביב ידה. בכוח אחיזתו הענף נסדק כמו שריון של חילזון ונשבר לרסיסים. ליסקה לא מצליחה להחניק את היבבה הנפלטת מפיה.\"תודה,\" אומר ולס בזחיחות, עוזב אותה ומרים את הנכס שזכה בו מול עיניו.לזה ליסקה חיכתה — להסחת דעתו. היא מביטה בו בתשומת לב ונסוגה בצעדים קטנים וכושלים לאחור, עוד ועוד. היא מעמידה פנים שהיא מפחדת, מעמידה פנים שאין לה תוכנית, מתרחקת צעד ועוד צעד עד שגבה 11:40:44 30/04/2026 378 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ 11:40:43 30/04/2026 359 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

כשהאפלה עמדה מלכת 353מעט מאוד מהלשי נשאר עכשיו במראהו של ולס. עיניו הן להבות בוערות, שיניו חדות כסיכות וקטנות מדי בחניכיים המנוקדים בטחב. כאשר הוא מלקק את שפתיו לשונו מכוסה נמלים זוחלות.\"את יודעת איך כינו אותי בעבר?\" הוא נוהם. \"הייתי אל התוהו ובוהו, אל העולם התחתון ושדיו. אבל אתם, בני האדם, יצורים הפכפכים, שכחתם אותי. זה עונשכם. הפעם אוודא שיזכרו אותי. הרס הכפר הקטן שלכם יהיה השלב הראשון בחזרתי לתהילה.\"\"אבל אתה לא יכול להרוס אותו,\" מוחה ליסקה. היא מאלצת את עצמה לחייך בזרועות פרושות. \"לא כל עוד יש לי את זה.\"\"את מה?\" הוא מתקרב אליה באיום, חזזיות נבולות נופלות מזרועותיו. סירחון חמוץ של מחלה ושיירים מרקיבים אופף אותו כרעלה. \"מה יש לך?\"\"לא הבחנת שאתה לא חזק כפי שאתה אמור להיות?\" ליסקה מפשילה את שרוול חולצתה ומגלה את האזיק על אמתה, לבן בוהק על רקע הבוקר האביך הכחלחל. \"הלשי שיטה בך! הוא נתן לי חלק מכוחו, כדי שלא תוכל לזכות בכולו באמת.\"זה הימור. היא מקווה שהטינה ותאוות הכוח של השד חזקים יותר משיקול דעתו, חזקים מספיק כדי שתוכל לרתק את תשומת לבו אליה.ההימור משתלם. ולס מתקרב עוד יותר. ליסקה נסוגה לעבר עץ התפוח השדוף המקשט את חצר הכנסייה. בתנועת דרבון היא מסתירה את מפרק כף ידה האזוק מאחורי גבה, מסתירה את הקסם הרוחש בכפות ידיה.\"תני לי אותו,\" מסנן ולס. \"יש לי זכות עליו!\"\"אני לא חייבת,\" אומרת ליסקה בקול מתנגן. \"לא אני עשיתי את העסקה.\"ולס מסתער. הוא מאיים, זועם, וענק. כשהוא מתנפל עליה, 11:40:42 30/04/2026 353 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ360 א\"ב פוראנקנצמד לטוטם בעל הקרניים. כן. היא חושקת שיניים ומתחילה להכין כישוף כשהיא מגששת למצוא את הגפרורים בכיסה. אם ולס ירים מבט, גורלה נגזר.הוא לא עושה זאת.ליסקה מחככת את הגפרור בצד הקופסה באצבעות רועדות. נשמע קול חיכוך צורמני.לא מספיק. הגפרור לא ניצת.ולס מסתובב. עיניו נעצרות על הקופסה בידיה ובוערות באור מלובן כשהוא מבין מה היא עושה.\"לא!\" הוא עט לעברה, שורשים מתפרצים סביבו ומכוונים את עצמם לצווארה של ליסקה.אצבעותיה נסגרות סביב הגפרור השני, מחככות אותו בצדה של קופסת הגפרורים. הפעם הלהבה ניצתת.\"מאוחר מדי,\" היא אומרת כששורשיו של ולס מתהדקים סביבה. היא משחררת את הקסם שלה, מתחברת לנשמת האש ומצמידה את ידה בעוצמה לטוטם שמאחוריה.\"שרוף את המקדש.\"הטוטם עולה באש. להבה כחולה, עזה כאור השמש, לשון תאוותנית שמלחכת את הטוטם וטורפת אותו. היא מתפשטת בלהיטות לקרקעית היער, נחצית סביב ליסקה כמו גל. הכול מתחיל להישרף — שורשים ואבנים וגופות, עצמות נמסות בלוע הלהבה.במשך הלמות לב אחת ולס פוער פה בתדהמה. ואז הוא מיילל, צונח לברכיו, לופת את ראשו. צמרמורות מטלטלות את גופו. הוא מתקפל, ידיו מגששות על הקרקע כאילו הוא יכול לתפוס את הלהבות ולקרוע אותן הצדה לפני שהחורבות יישרפו. אבל הוא לא יכול. מאוחר מדי.היא הצליחה. התוכנית הטיפשית שלה, שלא היתה מבוססת על דבר פרט לניחוש מושכל, הצליחה.כמו שהלשי אמר — כל הרוחות מעוגנות לדבר כלשהו. 11:40:43 30/04/2026 360 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 377ולרקוד, עד שליסקה צריכה לבוא להציל אותה. היא יודעת שאוטופייץ ימשוך אותה לביצה, ואז יאגה הלא־חתולה תלעג לבגדיה המטונפים. היא יודעת גם על האחרים. קיקימורה עם גלגל הטווייה, ובאניק בחדר האמבטיה ובייס המיילל בלילה. הם היו פעם מרושעים, ליסקה אומרת. עכשיו, בלי טומאתו של האל העתיק, הם רק שובבים, והם עוקרים את הסדר ביער מן השורש. אבל אין להם התחשבות בדרכי בני התמותה או רגשותיהם, ומשום כך הם מסוכנים.עם זאת, יש רוח אחת שונה. בשה יודעת עליה רק כיוון שעקבה אחרי צ'וצ'ה ליסקה כשאסור היה לה. היא לא היתה מסוגלת להתאפק, הסקרנות גברה עליה! וברגע שהתחילה, היא לא היתה יכולה להפסיק. זה כמו סיפור מעשייה. היא חייבת לדעת מה יקרה הלאה, איך הוא יתפתח.הנה הסיפור עד כה:בלילה, ממש באישון לילה, כשהכוכבים ישנים, חבויים מתחת לשמיכת שמיים כהים כדיו, צ'וצ'ה ליסקה יוצאת מבית האחוזה. היא לא מביאה איתה עששית אלא מזמנת את אחד מהפרפרים הזוהרים שלה שיאיר לה את הדרך, והוא יוצר צללים ארוכים מאוד לכל דבר שהיא עוברת על פניו. היא נכנסת ליער והוא מקדם את פניה כחבר ותיק, העצים משתחווים ועלי השרכים נמתחים ללטף את קרסוליה.ואז הוא מגיע.אייל, אייל יפהפה, לבן כאור הכוכבים, בעל עיניים בצבע ירוק עד וקרניים גבוהות כל כך עד שבשה מפחדת שייתקעו בעצים. כשהוא הולך, הוא לא משאיר סימנים על קרקע היער, וכשליסקה מושיטה יד לגעת בראשו, ידה חולפת דרכו כאילו הוא עשוי ערפל.בכל פעם, ידה חולפת דרכו. עד שלילה אחד, ליל אביב גשום אחד, היא לא. 11:40:44 30/04/2026 377 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

כשהאפלה עמדה מלכת 361ולס אולי חי בלבו של הלשי, אבל זה המקום שאליו הביא הלשי את הקורבנות שהעלה, כאן מקור כוחו של ולס. ועכשיו הוא נשרף. נשרף ונשרף ונשרף, עד שכל שריד אחרון למקדש נעלם. רק אז האש נמוגה ומשאירה צעירה ושד עומדים בשדה של אפר נסחף.פתאום עיניו של ולס נעצמות בייסורים, נפקחות בחטף. הן שוב עיני בן תמותה, ירוקות כשרך. בתנועות אטיות ומיוסרות הוא נעמד בקושי. כשהוא נע קליפת עץ נשברת ומתקלפת ממנו כמו צבע ישן וחושפת עור חיוור מתחתיה. חזזיות וענפים נובלים ונרקבים, נופלים מגפיו. תווי פניו מתעוותים ומתקלפים כחרק המשיל מעליו שריון. ליסקה ממצמצת, ולפתע היא רואה שוב את הלשי, שלֵ ו וחיוור ואנושי, אנושי במידה מבורכת.היא מהססת. \"אליאש?\"חיוך נפרש על פניו, כולל הגומות החמקמקות היפהפיות.\"שלום לך, שועלונת לא ערמומונת.\"היא זועקת בהקלה וממהרת אליו, מזנקת אל בין זרועותיו. לא אכפת לה שבגדיו קרועים לגזרים, שיש עלים בשערו או שעורו מטונף בזיעה ובוץ. הוא צוחק, קול שרועם בחזהו, עשיר כדבש וחמים כזוהר האש באח.\"אליאש.\" קולה נשבר.הוא מצמיד את פניו לצווארה, שערו הלבן המשיי מדגדג את לחייה. היא מעבירה בו את ידה, מקפלת את אצבעותיה סביב בסיס של קרן אחת.\"זה עבד,\" היא מתנשפת. \"זה עבד.\"\"את מדהימה,\" הוא נושף מול עצם הבריח שלה ואז מנשק אותה במקום שבו החולצה נקרעה, בין חבורות מאצבעותיו האכזריות של השד. \"רק את מסוגלת להצליח במעשה פזיז ומבריק כל כך.\"\"ראית?\"11:40:43 30/04/2026 361 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ36837להחזיק מעמדיא מצמיחה פרחים עבורו. העל פי מצוותה מתפרצים מאות ניצנים מהאדמה, פורשים עלי כותרת לבנים, בוהקים כטיפות אור כוכבים. אלה הפרחים מהמפל, תאומים של זה שהוא הניח בשערה.זאת הפעם האחרונה אי־פעם שיצמחו בדריאדה.ליסקה קוברת אותו בפרחים ולא בוכה, כי הוא ביקש ממנה שלא תתאבל עליו. כאשר היא מסיימת היא מתכרבלת לצדו, מצמידה לחזהּ את ידו חסרת החיים, והתשישות מציפה אותה. עיניה נעצמות והיא נכנעת לשינה.היא לא רואה כאשר העצים משתחווים לאדונם שנפל.היא לא רואה כאשר הפצע בחזהו מצמיח שרך ירוק צעיר, כאשר עורו נבקע כאדמה מתחת לשמש החמה וגופו מתפרק, חוזר אל הארץ שבה שלט במשך שבע מאות שנים.היא לא רואה כאשר השרך כורך את עליו העדינים סביב גופה ומושך אותה אל מתחת לקרקע. היא לא יודעת שהוא נושא אותה, בקסם יער משונה כלשהו, בחזרה אל הגבול.היא לא רואה כאשר האור פורץ מבעד לצמרות הדריאדה, כאשר האובך הנוכח תמיד נעלם סוף־סוף ואדמת היער משתנה 11:40:43 30/04/2026 368 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ376 א\"ב פוראנקבהנחייתה של ליסקה בשה למדה דברים רבים. היא יכולה לפתות ניצנים לפרוח ולהפוך מים לקרח ולבקש הנחיות מהיער. לפעמים ליסקה פורשת את ידיה ופרפרים כחולים קופצים מהן. ואז בשה משלחת את הדבורים הקטנות שלה, דבורים של קסם צהוב, כדי שירדפו אחריהם, והיא וליסקה צוחקות ומריעות כשהיצורים שזימנו משחקים תופסת של קסם בחדר.בשה מרוצה מאוד. היא לא חושבת על הבית או על מאמא לעתים קרובות, וכשהיא עושה זאת, היא זוכרת רק את הרצפה המלוכלכת שעליה ישנה ואת צריבת ידה של מאמא בכל פעם שעשתה משהו טמא, כמו לשכנע את כלב הציד שלהן לרקוד על רגליו האחוריות או להפוך את להבות האח לציפורים קטנות. כאן, בבית האחוזה, ליסקה אף פעם לא מכה אותה או אפילו עוצרת בעדה. היא דווקא מחייכת בגאווה ומוחאת כפיים בשמחה ואומרת, \"יפה מאוד עשית, בשה!\" ובשה מאמינה לה.אבל לפעמים ליסקה מפסיקה לחייך. אלה רגעים קצרים, אבל לפעמים בשה רואה אותה מעבירה את ידה על דברים מסוימים ובעיניה עולות דמעות. בשה לא מבינה לגמרי. איך חרב או ספר ישן או פרי יז'מבינה יכולים לגרום עצב?זה לא משנה. כי רוב הזמן נעים מאוד עם ליסקה. היא תמיד מוכנה עם חיוך או בדיחה, סערה שבאה והולכת, לעתים קרובות חמושה בפגיון או בספר. היא קוראת לעצמה שומרת היער. בשה אוהבת את צליל המילים, אבל ליסקה אף פעם לא מסבירה אתת משמעותן ממש.\"עכשיו, כשהשדים אינם עוד,\" היא אומרת, \"כל בני האדם הטיפשים חושבים שהם יכולים להיכנס ליער שלי כרצונם. הם שוכחים שזה עדיין יער רוחות, ולכן הוא ביתן של רוחות. ההבדל היחידי עכשיו הוא ששדים אינם מטמאים את הרוחות האלה, ולכן הן לא יאכלו את בני האדם בעודם חיים.\" בשה יודעת לאילו רוחות היא מתכוונת. היא יודעת שאסור לה לרקוד עם רוסווקות, כי שיריהן מכריחים לרקוד ולרקוד 11:40:44 30/04/2026 376 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

362 א\"ב פוראנקהוא מטה את ראשו. \"דרך עיניו. הייתי שם לכל אורך הדרך, נאבקתי בו מתוכו, ניסיתי לקחת בחזרה את הקסם שלי.\"\"אז הבסנו אותו ביחד,\" היא אומרת בחיוך. \"אתה חופשי, לשי.\"\"אני חופשי,\" הוא חוזר במבוכה. עיניו נוצצות כטל בבוקר. \"כן. כן, אני אכן חופשי.\" ידיו מתהדקות על מותניה, מצמידות אותה אליו.הקלה שוטפת אותה ואחריה אושר כשהוא מוריד את סנטרו, ריסיו מלטפים את עצמות לחייו ופיו נפשק בהזמנה. ליסקה מצמידה את שפתיה לשפתיו, מתענגת על התחושה. איך הוא מצליח להיות שברירי ואיתן גם יחד, איך הוא מסוגל להשביע את רעבונה ולגרום לה להתחנן לעוד, שניהם גם יחד. היער סביבם נעלם. רק היא והוא והוא והיא קיימים, הלשי וליסקה, וליסקה והלשי.ואז מתרחש משהו משונה. דרך הנשיקה ביניהם, מלשונו ושפתיו ונשימתו, שוטף קסם מעקצץ. היא מתפתלת בהפתעה, אבל הוא רק משמיע קול מרגיע, ידו האחת מוצאת את חגורתה מתחת לנדן של אונגדיי, מחליקה מתחתיה ונפרשת על אגן הירכיים שלה. כוחו חורך אותה במעבר של מכת ברק. יש לו טעם של יער פרא וחופש ורקב ותחייה, והוא מתכרבל בנינוחות בחזהּ כאילו זה מקומו מאז ומעולם.הלשי נסוג קלות, שולף אנקת עונג משפתיה כשהוא מנשק את קו הלסת שלה, ואז את השקע בין עצמות הבריח שלה, ואז את הצלקות על כתפה. בכל נשיקה הוא מוסיף למפת הדריאדה המתגבשת בתודעתה. היא יכולה לראות, לחוש, להרגיש. התבונה הישנונית של עצים עתיקי יומין, תלוליות אדמה נחצות בשורשים, פטריות מבצבצות מקרקע ספוגת גשם. כל אלה מכירים אותה. כל אלה שייכים לה.\"לשי —\" היא מנסה לעצור אותו, אבל הוא משתיק אותה 11:40:43 30/04/2026 362 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 367\"ליסקה, ליסצ'קה. אוי, ליסקו.ּ\" הוא מרים את ידה אל שפתיו, מנשק את מפרקיה בסגידה אחרונה. חיוכו הוא חיוך של אדם שלם.\"כבר ניצלתי.\"לפני שנים רבות מכר צעיר את לבו לשד בתמורה לתחושת שייכות. על כל מאה שנות חייו, היה עליו לגזול חיים, ועל כל חיים שגזל הוא מת מעט. אחרי שבע מאות שנים הוא היה לא יותר מאחת הרוחות שלו, בית אחוזתו המהודר היה רדוף ומוזנח וזכר תהילתו משכבר נמוג לאגדה. ואז, בליל קיץ, בתום היום הארוך ביותר בשנה, נכנסה נערה ליער.היא חשבה שהיא עלולה למות. כוונתו היתה להרוג אותה.אבל היא לימדה אותו איך לחיות.הוא מת כדי להציל את כולם.17:37:53 11/05/2026 367 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ375אחרית דברוצ'ה ליסקה משונה מאוד. צ'בָּ שָ ה בת עשר בלבד, אבל את זה היא יודעת. היא יודעת את זה, בדיוק כפי שהיא יודעת שהדלת לספרייה מופיעה רק אם היא מבקשת בנימוס, שהחתולה המשחרת בבית האחוזה איננה חתולה כלל ושמקשו — לא, אחיה הגדול מקשו, האחראי, אל תשכחי — אינו מדבר כיוון שקולו מכיל קסם. בשה יודעת גם שהיא משונה לא פחות מהם, כי כאשר מאמא השאירה אותה בפתח יער גדול נורא ודחפה אותה לעבר צ'וצ'ה ליסקה, היא אמרה, \"שמעתי מישהו בפונדק אומר שאת שואלת על אנשים עם...\" היא מצטמררת לקראת המילה הבאה. \"קסם. אז הנה אחת. כזאת. אם את רוצה אותה, קחי אותה. אני כבר לא יכולה להתמודד איתה.\"מאז, בשה גרה בבית הגדול נורא, המלא ציורים יוצאי דופן ונרות שנדלקים כשהיא אומרת להם לעשות זאת ושרך ענק מקסים באמצע הגן, שם היא אוהבת להסתתר מפני השמש. בכל יום מקשו לוקח אותה לתוך ספריית הזכוכית ומלמד אותה דברים. אותיות, מספרים, סיפורים. ופעם ביומיים — או לעתים קרובות פחות, אם היא עסוקה מאוד — צ'וצ'ה ליסקה עולה איתה לראש המגדל ובשה לומדת קסם.11:40:44 30/04/2026 375 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

כשהאפלה עמדה מלכת 363בעזרת פיו. צמרמורת עולה בעמוד השדרה שלה. שריריו מתוחים מתחת לקצות אצבעותיה כשהיא סוגרת יד אחת סביב כתפיו...ונוגעת בענף המנץ מתחת לעצם הבריח שלו.\"לשי!\" ליסקה משתחררת בכוח, כושלת לאחור. כשהיא פוגשת את עיניו של הלשי מבטו אבל ומתנצל. קליפת עץ מפוזרת על עצמות הלחיים שלו, מטפסת על אפו, מסתירה את השומה מתחת לעינו. חזזיות עוטפות את קרניו, נובטות בשערו. ענפים, הענפים השחורים המחרידים בולטים ממרפקיו, כתפיו, צומחים מול עיניה.הוא מרים את ידו. בכף היד נמצא אונגדיי, קטלני ואכזרי.לפני שליסקה מספיקה לפלוט זעקה, הוא תוקע את הפגיון בלבו.אחר כך נשברים הארץ והשמיים. זאת הדרך היחידה להסביר את הדבר. האופן שבו הרוח רועמת כצליפת שוט, האופן שבו האדמה מתפתלת וצורחת ומתנודדת מתחתיהם. עיניו של הלשי בוערות באור לבן מסמא ומפיו עולה צווחה צרודה — קולו של ולס, מיוסר וזועם. מסביבו שורשי עצים מתאספים ומתחבטים כבעל חיים בעוויתות מוות.כאשר המבול פוחת, נשאר רק הלשי, ירוק עיניים ומתנודד על רגליו כשסכין תקוע בלבו.\"לא!\" המילה נקרעת מגרונה של ליסקה, אכזרית ומגואלת בדם. היא ממהרת בחזרה אל הצ'רובניק כשהוא צונח לברכיו, ידיו שמוטות לצדיו. היא לופתת נואשות את חולצתו, את זרועותיו, את הפגיון בחזהו. \"אל תעשה את זה, בבקשה. אל תעשה את זה.\"ידיו נסגרות סביב ידיה, מושכות אותן בעדינות ממנו. \"ליסקה, שמעי לי. ליסקה, אין לי הרבה זמן.\"\"אבל... אבל הקסם שלך,\" היא מתנשפת. היא מרגישה את היער שר בעורקיה, כל זלזל מרשרש ועלה מקופל יוצרים 11:40:43 30/04/2026 363 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ366 א\"ב פוראנקלצרוח עליו, היא רוצה לצרוח על אלוהים, היא רוצה שהוא יעמוד בחן הרגיל ויחבק אותה ויאמר לה שהכול היה חלק מהתוכנית המבריקה שלו, שהוא מחלים מהר ועד מחר הפצע בחזהו יהיה רק צלקת.אבל הוא לא עושה אף אחד מהדברים האלה. כי הוא אנושי עכשיו.\"אני מצטער,\" הוא אומר חלושות. \"הלוואי שהיתה לי ברירה אחרת, אבל... הוא עמד לחזור. הרגשתי אותו כבר מתעורר בתוכי.\" עיניו נעצמות ברפיון. הוא מכריח אותן להיפקח, דם נוסף מבעבע על שפתיו כשהוא לוחש, \"זאת היתה הדרך היחידה לשחרר את הדריאדה מהשפעתו. ו... רק הוגן שאני הייתי הקורבן האחרון.\"אין כאב בפניו, רק שלווה, פיו נרגע לחיוך מפויס. אבל ליסקה לא מוותרת. היא אוספת את השרידים המעטים שנותרו מהקסם שלה ומנסה להגיע לנשמתו, לנסח כישוף שיוכל להציל או לפחות לייצב אותו, אבל הפצע עמוק מדי ולבו נעצר והקסם שלו איננו, הוא איננו...\"לשי, קח את הקסם שלך בחזרה,\" היא יורקת. \"קח אותו בחזרה כדי שאוכל לרפא אותך!\" היא צועקת עכשיו, זועמת כפי שמעולם לא היתה.\"אני לא יכול,\" הוא ממלמל. \"הוא שלך עכשיו. הוא תמיד היה שלך, כל חלק ממני.\"היא נחנקת ביבבה, עוצרת אותה בגב ידה. זה לא הוגן. שום דבר פה לא הוגן. סיפורים כמו שלהם אמורים להגיע לסוף טוב. זה לא יכול לקרות, לא עכשיו. לא כאשר הוא חופשי סוף־סוף, אנושי סוף־סוף, כשהוא שלה והיא שלו, והיא לא יכולה לקבל את המצב הזה, היא לא יכולה.\"בבקשה,\" היא מתחננת. \"אני בטוחה שיש כישוף כלשהו. חייב להיות משהו, כל דבר שהוא. בבקשה, אליאש, בבקשה. תגיד לי איך להציל אותך.\"11:40:43 30/04/2026 366 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ374 א\"ב פוראנקמארישנקה אוחזת שוב בידה, מחזיקה אותה ככלי פורצלן שביר. \"אני חושבת שאני מבינה,\" היא אומרת.אבל מאמא לא חביבה כמוה. מאמא נעמדת מהכיסא ומשלבת את זרועותיה ומצמידה את שפתיה בקו מהודק. ליסקה תוהה כמה מהסיפור שלה זוכה לאמון מצד אמה. לפני שהיא מספיקה לשאול, דוברווה רדוסט אוחזת בכתפיה בלפיתה חזקה מכדי שתהיה מנחמת.\"אחרי ששמעתי את כל זה, ליסקה, יש לי רק שאלה אחת אלייך. מה תעשי עכשיו?\"ליסקה מביטה במקשו ואז מסביבה, במקום שטיפח אותה ובאם שגידלה אותה. בעבר זה היה כל מה שרצתה. לחיות בבית בעל גג קש, כמו זה ממש, לפתוח תריסים חורקים ולראות שמיים אפופים עשן ארובות. לעשות את הצפוי. למשוך את תשומת לבו של בחור נאות מהכפר, להתחתן כמו בחורה נאותה מהכפר. לחיות חיים כפריים נאותים ושגרתיים.אבל ליסקה איננה נאותה. היא צ'רובניקית עם פרפרים בחזה ויער בעורקים, והיא חצבה לעצמה מרחב השייך לה לחלוטין.הלשי הסתלק, אבל הדריאדה נותרה. הבית שמתחת ליז'מבינה לא הסתלק. מקשו ויאגה לא הסתלקו. ביתה קיים שם, ביער הפרא האדיר ורחב הידיים האורב ומאיים ומכשף.\"אני אחזור,\" היא מחליטה. התחושה שזה הדבר הנכון נפרשת בחזהּ כמו פרח.\"ת...תחזרי?\" מגמגמת מארישנקה במקביל לתביעה מפיה של דוברווה, \"מה פתאום שתעשי מעשה טיפשי כל כך?\"ליסקה מרימה את ידה אל אוזנה, מעבירה אותה על המקום שבו הניח הלשי פעם פרח לבן ומחייכת.\"היער חייב שיהיה לו תמיד שומר.\"11:40:44 30/04/2026 374 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

364 א\"ב פוראנקהרמוניה. הם מהדהדים את הבלבול שהיא חשה, הפניקה, הכאב. \"אני מרגישה אותו, את הכול. אליאש, בבקשה, מה עשית?\"הוא נושף ברעד. \"התיאוריה ההיא שלי.\" הוא מתנודד, כמעט נופל לקרקע. ליסקה צונחת לברכיה ומצמידה אותו אליה, מערסלת את ראשו בקיפול זרועה. \"נתתי לך את כל הכוחות שלי כדי שוולס לא ייקח אותם בחזרה.\"\"אבל... אבל איך?\" קולה נשבר. \"אמרת שאי־אפשר לקחת קסם של אחר — אמרת שהוא חלק מהנשמה... אמרת... בבקשה.\" היא נושכת את שפתה, מנסה לשווא לעצור את הדמעות. \"אני לא מבינה.\"עפעפיו מרפרפים קלושות. \"נשמות תאומות,\" הוא אומר.חדר ירוק עם צמחים, הערות משורבטות בטירוף על הקירות, הלשי ישן שינה טרופה. ספר כבד נח על שולחנו. \"אורליצה: היסטוריה עלומה\".\"אה,\" לוחשת ליסקה.\"את מכירה אותו?\"היא מושכת באף. \"קראתי את הספר שלך.\"הוא מרים גבה. אפילו עכשיו עיניו נוצצות. \"שועלונת ערמומונת,\" הוא לוחש. \"את יודעת, היה זמן שבו קיוויתי שאמצא את הנשמה התאומה שלי. זמן קצר אחרי שיצרתי את הדריאדה, כשחיפשתי דרכים לצאת מהעסקה שכרתּ י, חשבתי שזאת תוכל להיות דרך להעביר את הקללה שלי לאחר. התעמקתי, חקרתי, בניתי תיאוריות, אבל בסופו של דבר ויתרתי. שכחתי... עד ולקובו. עד שהצלחתי להוציא את רעל הסטשיגון מנשמתך.\"\"לא.\" היא נדה בראשה. \"זה לא יכול להיות.\" אבל... האם קז'ימירה לא אמרה שהדבר יהיה בלתי אפשרי?\"גם אני התקשיתי להאמין,\" אומר הלשי בעדינות. \"כשהבנתי מה קורה, כמעט אמרתי נואש. איך הכפרייה המתערבת בכול 11:40:43 30/04/2026 364 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 365יכולה להיות שוות ערך לי? אבל כמובן, היית. כמובן היית.בטבע כל דבר מאזן את עצמו. לא יכול להיות חורף בלי קיץ, אין צל בלי השמש. את נשמתי, ליסקה רדוסט. חייתי שבע מאות שנים כדי למצוא אותך.\"הוא משתעל נוראות ודם נוטף על סנטרו. הוא כבר לא שקוף וסמיך כשרף, אלא אדום כהה כיין. ליסקה מוחה אותו באגודלה, מניחה את כף ידה המרובבת בדם על לחיו ורועדת.\"אני לא יכולה לקבל את זה,\" היא אומרת בתוקף. \"אני לא מוכנה. אלא אם כן תקום.\" היא מנסה לשווא לעמוד, למשוך אותו איתה, אבל רגליה העייפות לא מצייתות. \"בבקשה,\" היא מתחננת. \"אליאש, קום. נלך לסטודווה, אני אמצא לך עזרה, אנחנו...\" יבבה מתוסכלת לופתת אותה.\"ליסקה, יהיה בסדר. הביטי בי.\" ידו הנחלשת מוצאת את סנטרה, מנחה את פניה כלפי מטה עד שמצח נוגע במצח. \"את תהיי בסדר. את עכשיו שומרת הדריאדה.\"ואז הוא מעביר את ידיו אל הניצב של אונגדיי ותולש את הפגיון מחזהו.דם ניגר בזרם המציף את שניהם. מרוב הלם, אחיזתה של ליסקה מתרפה והלשי מחליק מתוך זרועותיה וצונח לקרקע היער.\"אליאש!\" היא נופלת לברכיה לצדו, מצמידה את כפות ידיה לחזהו, מעל לבו, כאילו היא יכולה להכריח את הדם לחזור אל עורקיו. הלשי נאנח חרישית, מרים יד ומשלב את אצבעותיו באצבעותיה.\"ליסקה, הביטי, הביטי.\" הוא מרים את שתי ידיהם המרוחות בדמו — דם אנושי, נוטף מקצות אצבעותיהם השלובות — ומחייך חיוך רחב. \"עכשיו אני חופשי באמת.\"היא פולטת צחוק חנוק, נואש ושבור. \"איך אתה יכול לומר את זה? איך —\" איך אתה יכול לעשות לי את זה? היא רוצה 11:40:43 30/04/2026 365 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 373מקשו בא אחריה, לבוש בגדים לא מוכרים מבד שנארג בכפר ומותנייה מעור כבש. עיניו עוברות מיד אל ליסקה. שפתיו נפשקות באנחת הקלה. בן רגע הוא רץ היישר אל בין זרועותיה, מחבק אותה חזק כל כך עד שהיא כמעט לא מצליחה לנשום. כשהוא עוזב אותה בסופו של דבר הוא תופס את הפנקס שלו וכותב במהירות שאלה.שתי מילים, כל אחת אבחת סכין המפלחת אותה.איפה הלשי?ליסקה נשברת. דמעות זולגות בשטף מכאיב וצורב, יבבות מאיימות להתפרץ מבעד לחזה. מארישנקה מחבקת אותה אליה, מלטפת את שערה עד שהיא נרגעת מספיק כדי לשתות את תה הצמחים המר שמאמא מביאה.אם דוברווה רדוסט שמחה לראות את בתה בחיים, היא לא מראה את הדבר. היא פשוט עומדת מעל כולם, זקופת גב וחמורת סבר, ובוחנת את המראה שלפניה במבט יציב. בסופו של דבר היא מושכת כיסא ומתיישבת לפני ליסקה.\"ספרי לנו מה קרה,\" היא אומרת.וליסקה מספרת. היא מספרת להם הכול, מרגע שנכנסה לדריאדה בליל קופווה ועד לרגע שבו הלשי תקע את הסכין בלבו. ברגע שהיא מתחילה היא לא יכולה להפסיק, אירועי החודשים האחרונים נשפכים מתוכה כמימי סכר פרוץ. מקשו יושב לצדה, משעין את ראשו על כתפה ומנסה בעוז למשוך באף בשקט. כשהיא מסיימת הוא מייבש את עיניו על השרוול ומחייך אליה בעידוד.ליסקה מחזירה חיוך. טוב לומר את הדברים בקול. הכאב שלה הופך להיות כך מוחשי יותר בדרך כלשהי, דבר מה שהיא מסוגלת לתפוס. ואם תוכל לתפוס אותו, היא תוכל להכניע אותו. אם תוכל להכניע אותו, היא תוכל להפוך אותו למשהו טוב.במחשבה הזאת לבדה היא מוצאת תקווה.11:40:44 30/04/2026 373 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

364 א\"ב פוראנקהרמוניה. הם מהדהדים את הבלבול שהיא חשה, הפניקה, הכאב. \"אני מרגישה אותו, את הכול. אליאש, בבקשה, מה עשית?\"הוא נושף ברעד. \"התיאוריה ההיא שלי.\" הוא מתנודד, כמעט נופל לקרקע. ליסקה צונחת לברכיה ומצמידה אותו אליה, מערסלת את ראשו בקיפול זרועה. \"נתתי לך את כל הכוחות שלי כדי שוולס לא ייקח אותם בחזרה.\"\"אבל... אבל איך?\" קולה נשבר. \"אמרת שאי־אפשר לקחת קסם של אחר — אמרת שהוא חלק מהנשמה... אמרת... בבקשה.\" היא נושכת את שפתה, מנסה לשווא לעצור את הדמעות. \"אני לא מבינה.\"עפעפיו מרפרפים קלושות. \"נשמות תאומות,\" הוא אומר.חדר ירוק עם צמחים, הערות משורבטות בטירוף על הקירות, הלשי ישן שינה טרופה. ספר כבד נח על שולחנו. \"אורליצה: היסטוריה עלומה\".\"אה,\" לוחשת ליסקה.\"את מכירה אותו?\"היא מושכת באף. \"קראתי את הספר שלך.\"הוא מרים גבה. אפילו עכשיו עיניו נוצצות. \"שועלונת ערמומונת,\" הוא לוחש. \"את יודעת, היה זמן שבו קיוויתי שאמצא את הנשמה התאומה שלי. זמן קצר אחרי שיצרתי את הדריאדה, כשחיפשתי דרכים לצאת מהעסקה שכרתּ י, חשבתי שזאת תוכל להיות דרך להעביר את הקללה שלי לאחר. התעמקתי, חקרתי, בניתי תיאוריות, אבל בסופו של דבר ויתרתי. שכחתי... עד ולקובו. עד שהצלחתי להוציא את רעל הסטשיגון מנשמתך.\"\"לא.\" היא נדה בראשה. \"זה לא יכול להיות.\" אבל... האם קז'ימירה לא אמרה שהדבר יהיה בלתי אפשרי?\"גם אני התקשיתי להאמין,\" אומר הלשי בעדינות. \"כשהבנתי מה קורה, כמעט אמרתי נואש. איך הכפרייה המתערבת בכול 11:40:43 30/04/2026 364 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 365יכולה להיות שוות ערך לי? אבל כמובן, היית. כמובן היית.בטבע כל דבר מאזן את עצמו. לא יכול להיות חורף בלי קיץ, אין צל בלי השמש. את נשמתי, ליסקה רדוסט. חייתי שבע מאות שנים כדי למצוא אותך.\"הוא משתעל נוראות ודם נוטף על סנטרו. הוא כבר לא שקוף וסמיך כשרף, אלא אדום כהה כיין. ליסקה מוחה אותו באגודלה, מניחה את כף ידה המרובבת בדם על לחיו ורועדת.\"אני לא יכולה לקבל את זה,\" היא אומרת בתוקף. \"אני לא מוכנה. אלא אם כן תקום.\" היא מנסה לשווא לעמוד, למשוך אותו איתה, אבל רגליה העייפות לא מצייתות. \"בבקשה,\" היא מתחננת. \"אליאש, קום. נלך לסטודווה, אני אמצא לך עזרה, אנחנו...\" יבבה מתוסכלת לופתת אותה.\"ליסקה, יהיה בסדר. הביטי בי.\" ידו הנחלשת מוצאת את סנטרה, מנחה את פניה כלפי מטה עד שמצח נוגע במצח. \"את תהיי בסדר. את עכשיו שומרת הדריאדה.\"ואז הוא מעביר את ידיו אל הניצב של אונגדיי ותולש את הפגיון מחזהו.דם ניגר בזרם המציף את שניהם. מרוב הלם, אחיזתה של ליסקה מתרפה והלשי מחליק מתוך זרועותיה וצונח לקרקע היער.\"אליאש!\" היא נופלת לברכיה לצדו, מצמידה את כפות ידיה לחזהו, מעל לבו, כאילו היא יכולה להכריח את הדם לחזור אל עורקיו. הלשי נאנח חרישית, מרים יד ומשלב את אצבעותיו באצבעותיה.\"ליסקה, הביטי, הביטי.\" הוא מרים את שתי ידיהם המרוחות בדמו — דם אנושי, נוטף מקצות אצבעותיהם השלובות — ומחייך חיוך רחב. \"עכשיו אני חופשי באמת.\"היא פולטת צחוק חנוק, נואש ושבור. \"איך אתה יכול לומר את זה? איך —\" איך אתה יכול לעשות לי את זה? היא רוצה 11:40:43 30/04/2026 365 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ372 א\"ב פוראנקמילים הנחרכות בנשמתה. הוא איננו, הוא איננו, הוא איננו,הן אומרות. היא מסבה את מבטה מעל מארישנקה ולופתת את חזה, כאילו היתה יכולה לפתוח את בית הצלעות שלה ולרוקן את כל הרגשות.\"איך עשית את זה?\" היא שואלת בצרידות.\"את מה?\"\"איך החזקת מעמד? אחרי... אחרי שאני... אחרי שהוא...\"\"אחרי שטומש מת?\" מארישנקה אומרת זאת בעדינות, בלי טינה. \"אני לא יודעת. פשוט המשכתי הלאה, יום אחרי יום. אֵ בֶ ל דומה מעט לכאב כרוני, אני חושבת. הוא תמיד נמצא, אבל לפעמים מבחינים בו יותר ולפעמים פחות, ולפעמים הוא בלתי נסבל ולפעמים את חושבת שאולי עבר לתמיד.\" היא מתיישבת ליד ליסקה ואוחזת בידה.\"ביום ההוא שדיברנו ליד הקבר, לא הייתי במקום טוב. התקפתי אותך, ולא הייתי צריכה. למחרת בבוקר, כששמעתי שעזבת בזמן קופווה, הרגשתי נורא. צ'וצ'ה לא היתה מוכנה לספר לאף אחד לאן הלכת, אבל שיערתי שאל אחת הערים. אז כשפאני פרווטה מצאה לי את תפקיד השולייה בגוויאזדנו קפצתי על ההזדמנות. קיוויתי שאוכל לראות אותך שוב. כשלא מצאתי אותך, פשוט הנחתי שעברת למקום אחר. לא חשבתי בכלל שתהיי דווקא בדריאדה.\" היא נדה בראשה בפליאה. \"ליסקה, אני מצטערת כל כך.\"מארישנקה מתנצלת. זה אמור להיות נעים. זה אמור להיות משהו מיוחד. אבל אין שום דבר, רק אפסות רחבה ופעורה.היא לא מסוגלת לעמוד בריקנות הזאת. היא רוצה להרגיש משהו, לא משנה מה. לכן היא לופתת את ידה של מארישנקה כאילו היתה חבל הצלה ולוחשת, \"מאריש, הוא איננו.\"\"מי?\"לפני שליסקה מספיקה לענות, דלת הכניסה שוב חורקת ודוברווה רדוסט נכנסת, נקייה למשעי בסטרוי של יום ראשון. 11:40:44 30/04/2026 372 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

כשהאפלה עמדה מלכת 363בעזרת פיו. צמרמורת עולה בעמוד השדרה שלה. שריריו מתוחים מתחת לקצות אצבעותיה כשהיא סוגרת יד אחת סביב כתפיו...ונוגעת בענף המנץ מתחת לעצם הבריח שלו.\"לשי!\" ליסקה משתחררת בכוח, כושלת לאחור. כשהיא פוגשת את עיניו של הלשי מבטו אבל ומתנצל. קליפת עץ מפוזרת על עצמות הלחיים שלו, מטפסת על אפו, מסתירה את השומה מתחת לעינו. חזזיות עוטפות את קרניו, נובטות בשערו. ענפים, הענפים השחורים המחרידים בולטים ממרפקיו, כתפיו, צומחים מול עיניה.הוא מרים את ידו. בכף היד נמצא אונגדיי, קטלני ואכזרי.לפני שליסקה מספיקה לפלוט זעקה, הוא תוקע את הפגיון בלבו.אחר כך נשברים הארץ והשמיים. זאת הדרך היחידה להסביר את הדבר. האופן שבו הרוח רועמת כצליפת שוט, האופן שבו האדמה מתפתלת וצורחת ומתנודדת מתחתיהם. עיניו של הלשי בוערות באור לבן מסמא ומפיו עולה צווחה צרודה — קולו של ולס, מיוסר וזועם. מסביבו שורשי עצים מתאספים ומתחבטים כבעל חיים בעוויתות מוות.כאשר המבול פוחת, נשאר רק הלשי, ירוק עיניים ומתנודד על רגליו כשסכין תקוע בלבו.\"לא!\" המילה נקרעת מגרונה של ליסקה, אכזרית ומגואלת בדם. היא ממהרת בחזרה אל הצ'רובניק כשהוא צונח לברכיו, ידיו שמוטות לצדיו. היא לופתת נואשות את חולצתו, את זרועותיו, את הפגיון בחזהו. \"אל תעשה את זה, בבקשה. אל תעשה את זה.\"ידיו נסגרות סביב ידיה, מושכות אותן בעדינות ממנו. \"ליסקה, שמעי לי. ליסקה, אין לי הרבה זמן.\"\"אבל... אבל הקסם שלך,\" היא מתנשפת. היא מרגישה את היער שר בעורקיה, כל זלזל מרשרש ועלה מקופל יוצרים 11:40:43 30/04/2026 363 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ366 א\"ב פוראנקלצרוח עליו, היא רוצה לצרוח על אלוהים, היא רוצה שהוא יעמוד בחן הרגיל ויחבק אותה ויאמר לה שהכול היה חלק מהתוכנית המבריקה שלו, שהוא מחלים מהר ועד מחר הפצע בחזהו יהיה רק צלקת.אבל הוא לא עושה אף אחד מהדברים האלה. כי הוא אנושי עכשיו.\"אני מצטער,\" הוא אומר חלושות. \"הלוואי שהיתה לי ברירה אחרת, אבל... הוא עמד לחזור. הרגשתי אותו כבר מתעורר בתוכי.\" עיניו נעצמות ברפיון. הוא מכריח אותן להיפקח, דם נוסף מבעבע על שפתיו כשהוא לוחש, \"זאת היתה הדרך היחידה לשחרר את הדריאדה מהשפעתו. ו... רק הוגן שאני הייתי הקורבן האחרון.\"אין כאב בפניו, רק שלווה, פיו נרגע לחיוך מפויס. אבל ליסקה לא מוותרת. היא אוספת את השרידים המעטים שנותרו מהקסם שלה ומנסה להגיע לנשמתו, לנסח כישוף שיוכל להציל או לפחות לייצב אותו, אבל הפצע עמוק מדי ולבו נעצר והקסם שלו איננו, הוא איננו...\"לשי, קח את הקסם שלך בחזרה,\" היא יורקת. \"קח אותו בחזרה כדי שאוכל לרפא אותך!\" היא צועקת עכשיו, זועמת כפי שמעולם לא היתה.\"אני לא יכול,\" הוא ממלמל. \"הוא שלך עכשיו. הוא תמיד היה שלך, כל חלק ממני.\"היא נחנקת ביבבה, עוצרת אותה בגב ידה. זה לא הוגן. שום דבר פה לא הוגן. סיפורים כמו שלהם אמורים להגיע לסוף טוב. זה לא יכול לקרות, לא עכשיו. לא כאשר הוא חופשי סוף־סוף, אנושי סוף־סוף, כשהוא שלה והיא שלו, והיא לא יכולה לקבל את המצב הזה, היא לא יכולה.\"בבקשה,\" היא מתחננת. \"אני בטוחה שיש כישוף כלשהו. חייב להיות משהו, כל דבר שהוא. בבקשה, אליאש, בבקשה. תגיד לי איך להציל אותך.\"11:40:43 30/04/2026 366 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 371\"אה,\" אומרת ליסקה בריחוק.\"כן,\" אומרת מארישנקה. \"היה לך חום נורא, צ'וצ'ה אפילו לא היתה בטוחה שתחיי. הפחדת את כולנו. אפילו האב פבל התפלל עלייך בתקווה שזה יעזור. אחר כך התעוררת, אבל הזית. אמרת כל הזמן רק שם אחד. אליאש.\"לבה של ליסקה נובל ומת כשתיל מתחת לשמש עזה מדי.מארישנקה מהססת. \"את לא זוכרת שום דבר?\"ליסקה לא זוכרת את הדברים האלה. היא זוכרת כך. ולס מתפרץ לרחובות סטודווה, מקשו בורח עם האב פבל, משחק חתול ועכבר ביער, טוטם בוער ואז הלשי... לשי... היא כורכת את זרועותיה סביב, מנסה להסיח את מחשבותיה לפני שהצער יכלה אותה. \"א...את ראית מה קרה? עם השד, כלומר?\"מארישנקה נדה בראשה. \"לא, אבל שמעתי על זה. כשהאב פבל בא לחפש את המיליציה, החלטתי לחזור איתם לכפר ולראות אם אוכל לעזור.\"ליסקה מקמטת את מצחה. \"לחזור?\"מארישנקה נושכת את שפתה התחתונה בארשת אשמה. \"אני... אני כבר לא גרה בסטודווה, ליסקה. פאני פרווטה מצאה לי עבודה כתופרת בגוויאזדנו.\"מוחה של ליסקה קולט את המידע באטיות, מחשבותיה עצלות. אין פלא שמארישנקה נראית מאושרת כל כך. היא השתחררה סוף־סוף מסטודווה, כמו שתמיד רצתה. העול שנשאה על כתפיה כשליסקה ראתה אותה בפעם האחרונה ליד קברו של טומש איננו עוד. היא השילה מעליה את קשיי החיים כפי שפרפר מתנער מהגולם, והתחזקה בשל כך.ליסקה היתה רוצה לדעת איך לעשות זאת. היא מרגישה שהכאב יאכל אותה בעודה בחיים, כל הלמות לבה היא כמו 11:40:43 30/04/2026 371 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

362 א\"ב פוראנקהוא מטה את ראשו. \"דרך עיניו. הייתי שם לכל אורך הדרך, נאבקתי בו מתוכו, ניסיתי לקחת בחזרה את הקסם שלי.\"\"אז הבסנו אותו ביחד,\" היא אומרת בחיוך. \"אתה חופשי, לשי.\"\"אני חופשי,\" הוא חוזר במבוכה. עיניו נוצצות כטל בבוקר. \"כן. כן, אני אכן חופשי.\" ידיו מתהדקות על מותניה, מצמידות אותה אליו.הקלה שוטפת אותה ואחריה אושר כשהוא מוריד את סנטרו, ריסיו מלטפים את עצמות לחייו ופיו נפשק בהזמנה. ליסקה מצמידה את שפתיה לשפתיו, מתענגת על התחושה. איך הוא מצליח להיות שברירי ואיתן גם יחד, איך הוא מסוגל להשביע את רעבונה ולגרום לה להתחנן לעוד, שניהם גם יחד. היער סביבם נעלם. רק היא והוא והוא והיא קיימים, הלשי וליסקה, וליסקה והלשי.ואז מתרחש משהו משונה. דרך הנשיקה ביניהם, מלשונו ושפתיו ונשימתו, שוטף קסם מעקצץ. היא מתפתלת בהפתעה, אבל הוא רק משמיע קול מרגיע, ידו האחת מוצאת את חגורתה מתחת לנדן של אונגדיי, מחליקה מתחתיה ונפרשת על אגן הירכיים שלה. כוחו חורך אותה במעבר של מכת ברק. יש לו טעם של יער פרא וחופש ורקב ותחייה, והוא מתכרבל בנינוחות בחזהּ כאילו זה מקומו מאז ומעולם.הלשי נסוג קלות, שולף אנקת עונג משפתיה כשהוא מנשק את קו הלסת שלה, ואז את השקע בין עצמות הבריח שלה, ואז את הצלקות על כתפה. בכל נשיקה הוא מוסיף למפת הדריאדה המתגבשת בתודעתה. היא יכולה לראות, לחוש, להרגיש. התבונה הישנונית של עצים עתיקי יומין, תלוליות אדמה נחצות בשורשים, פטריות מבצבצות מקרקע ספוגת גשם. כל אלה מכירים אותה. כל אלה שייכים לה.\"לשי —\" היא מנסה לעצור אותו, אבל הוא משתיק אותה 11:40:43 30/04/2026 362 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 367\"ליסקה, ליסצ'קה. אוי, ליסקו.ּ\" הוא מרים את ידה אל שפתיו, מנשק את מפרקיה בסגידה אחרונה. חיוכו הוא חיוך של אדם שלם.\"כבר ניצלתי.\"לפני שנים רבות מכר צעיר את לבו לשד בתמורה לתחושת שייכות. על כל מאה שנות חייו, היה עליו לגזול חיים, ועל כל חיים שגזל הוא מת מעט. אחרי שבע מאות שנים הוא היה לא יותר מאחת הרוחות שלו, בית אחוזתו המהודר היה רדוף ומוזנח וזכר תהילתו משכבר נמוג לאגדה. ואז, בליל קיץ, בתום היום הארוך ביותר בשנה, נכנסה נערה ליער.היא חשבה שהיא עלולה למות. כוונתו היתה להרוג אותה.אבל היא לימדה אותו איך לחיות.הוא מת כדי להציל את כולם.17:37:53 11/05/2026 367 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ370 א\"ב פוראנקאוי, לא. \"את ערה?\"מארישנקה מגיעה מעבר לפינה.שריריה של ליסקה נדרכים בהפתעה, אבל מחשבותיה ריקות. היא יודעת שעליה להיות מתוחה, לפחד אפילו, אבל היא לא מסוגלת להרגיש דבר. כלומר, שום דבר פרט לשיני הכאב הנוגסות בבית הצלעות שלה, מרוקנות אותה מתוכה.כשהיא מביטה במארישנקה, מבטה רק מנתח. בת דודתה נראית טוב. אמנם עברה פחות משנה, אבל היא כבר לא לובשת בגדי אבלות שחורים. שערה הבלונדיני קלוע בצמה מבריקה. היא ודאי חזרה עכשיו מהכנסייה. היא לובשת סטרוי חדש, חצאית בגוון אזמרגד עשיר וגורסט יפהפה רקום בוורדים אדומים עם גבעולים ירוקים.ליסקה ודאי מביטה בה במבט שואל, כי מארישנקה מהססת. ואז היא מושכת את סרטי הגורסט במבוכה, מדגישה את החרוזים התפורים מסביב ללולאות. \"מוצא חן בעינייך?\" היא שואלת. \"רקמתי בעצמי. אוי, את בטח צמאה.\"היא ניגשת למטבח, מוזגת מים רתוחים שהתקררו לספל מתוך הקומקום ואז חוזרת אל ליסקה. ליסקה לוקחת את הספל בהכרת תודה. היא מרימה אותו לשפתיה בידיים רועדות ולוגמת את המים בגמיעות המרגיעות את כאב היובש בגרונה. ואז היא מנגבת את הפה בידה החשופה ושואלת, \"למה את כאן?\"מארישנקה פוכרת ידיים בחיקה במתח. \"כי את בת דודתי. ו...וגם חברה שלי.\"\"אבל את לא —\" ליסקה מכחכחת. \"את לא מפחדת ממני?\"\"טוב,\" אומרת מארישנקה במבט מושפל לידיה, \"כן, פחדתי, אחרי... אחרי טומש. אבל עכשיו... המצב השתנה. עבר זמן. ו...דאגתי, אפשר לומר. את... את ישנת יומיים, ליסקה. צ'וֹ צָ 'ה דוברווה אמרה לי שהכפריים מצאו אותך בקצה הדריאדה, מלאה שריטות ומדממת.\"11:40:43 30/04/2026 370 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

כשהאפלה עמדה מלכת 361ולס אולי חי בלבו של הלשי, אבל זה המקום שאליו הביא הלשי את הקורבנות שהעלה, כאן מקור כוחו של ולס. ועכשיו הוא נשרף. נשרף ונשרף ונשרף, עד שכל שריד אחרון למקדש נעלם. רק אז האש נמוגה ומשאירה צעירה ושד עומדים בשדה של אפר נסחף.פתאום עיניו של ולס נעצמות בייסורים, נפקחות בחטף. הן שוב עיני בן תמותה, ירוקות כשרך. בתנועות אטיות ומיוסרות הוא נעמד בקושי. כשהוא נע קליפת עץ נשברת ומתקלפת ממנו כמו צבע ישן וחושפת עור חיוור מתחתיה. חזזיות וענפים נובלים ונרקבים, נופלים מגפיו. תווי פניו מתעוותים ומתקלפים כחרק המשיל מעליו שריון. ליסקה ממצמצת, ולפתע היא רואה שוב את הלשי, שלֵ ו וחיוור ואנושי, אנושי במידה מבורכת.היא מהססת. \"אליאש?\"חיוך נפרש על פניו, כולל הגומות החמקמקות היפהפיות.\"שלום לך, שועלונת לא ערמומונת.\"היא זועקת בהקלה וממהרת אליו, מזנקת אל בין זרועותיו. לא אכפת לה שבגדיו קרועים לגזרים, שיש עלים בשערו או שעורו מטונף בזיעה ובוץ. הוא צוחק, קול שרועם בחזהו, עשיר כדבש וחמים כזוהר האש באח.\"אליאש.\" קולה נשבר.הוא מצמיד את פניו לצווארה, שערו הלבן המשיי מדגדג את לחייה. היא מעבירה בו את ידה, מקפלת את אצבעותיה סביב בסיס של קרן אחת.\"זה עבד,\" היא מתנשפת. \"זה עבד.\"\"את מדהימה,\" הוא נושף מול עצם הבריח שלה ואז מנשק אותה במקום שבו החולצה נקרעה, בין חבורות מאצבעותיו האכזריות של השד. \"רק את מסוגלת להצליח במעשה פזיז ומבריק כל כך.\"\"ראית?\"11:40:43 30/04/2026 361 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ36837להחזיק מעמדיא מצמיחה פרחים עבורו. העל פי מצוותה מתפרצים מאות ניצנים מהאדמה, פורשים עלי כותרת לבנים, בוהקים כטיפות אור כוכבים. אלה הפרחים מהמפל, תאומים של זה שהוא הניח בשערה.זאת הפעם האחרונה אי־פעם שיצמחו בדריאדה.ליסקה קוברת אותו בפרחים ולא בוכה, כי הוא ביקש ממנה שלא תתאבל עליו. כאשר היא מסיימת היא מתכרבלת לצדו, מצמידה לחזהּ את ידו חסרת החיים, והתשישות מציפה אותה. עיניה נעצמות והיא נכנעת לשינה.היא לא רואה כאשר העצים משתחווים לאדונם שנפל.היא לא רואה כאשר הפצע בחזהו מצמיח שרך ירוק צעיר, כאשר עורו נבקע כאדמה מתחת לשמש החמה וגופו מתפרק, חוזר אל הארץ שבה שלט במשך שבע מאות שנים.היא לא רואה כאשר השרך כורך את עליו העדינים סביב גופה ומושך אותה אל מתחת לקרקע. היא לא יודעת שהוא נושא אותה, בקסם יער משונה כלשהו, בחזרה אל הגבול.היא לא רואה כאשר האור פורץ מבעד לצמרות הדריאדה, כאשר האובך הנוכח תמיד נעלם סוף־סוף ואדמת היער משתנה 11:40:43 30/04/2026 368 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 369לדבר מה מיטיב, מתנערת ומשתחררת מהחוטים האחרונים של הרקב של ולס.היא לא יודעת שלפני אלף שנים הפסיקו האורליקנים לסגוד לשד העליון שאותו כינו אל העולם התחתון. בנקמה על כך, הוא התחיל ליצור שדים מנשמותיהם חסרות המנוחה של מתיהם. השדים האלה השתוללו בארץ, זרעו תוהו ובוהו עד שהלשי יצר את הדריאדה וכלא את כולם בתוכה. עכשיו ולס מת, והם אינם.ליסקה פוקחת את עיניה מול שטף אור שמש בהיר החודר בקרניים לא סדירות מבעד לתריסי ביתה בסטודווה. היא נמצאת על המיטה הגבשושית בגומחה שבה מאמא ישנה בדרך כלל, מכוסה שמיכת צמר. צלב עשוי קש תלוי מעל מראשות המיטה, והקישוט החביב על ליסקה, פאיונק ססגוני, תלוי מעליו. היא הכינה אותו עם טטה כשהיתה בת חמש.מאמא בדיוק נכנסה לבית. ליסקה יודעת זאת לפי חריקת הדלת ופרץ האוויר הקר הנושב בחדרים. היא רועדת, אבל איננה קוראת לה. היא אבודה מדי בתוך עצמה, מחשבותיה מזמזמות כדבורים נרגזות. למה היא כאן? מה קרה? הלשי... הדריאדה... השד... הכול היה חלום?לא. הכאב בלבה אמיתי מדי. ככל שהיא חוזרת למודעות, היא חשה בו בחריפות רבה יותר, הוא טורף את קרביה באכזריות דקדקנית. היא בועטת מעליה את השמיכה, מכריחה את עצמה להתיישב למרות מחאותיו הדואבות של גופה ומביטה מטה.היא לבושה רק כותונת לילה הצמודה לגופה מרוב זיעה. היא מושכת את הבגד הצדה, לאט־לאט, בוחנת את גופה. הכול שם. הצלקות של הסטשיגון, השריטות מקוציו של ולס, החבורות סביב צווארה מאצבעותיו. כולן דהויות, מכוסות גלדים או צהובות, כאילו חלפו כמה ימים. הייתכן?\"ליסקה?\" הקול המוכר מהמבואה אינו של מאמא. 11:40:43 30/04/2026 369 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

36837להחזיק מעמדיא מצמיחה פרחים עבורו. העל פי מצוותה מתפרצים מאות ניצנים מהאדמה, פורשים עלי כותרת לבנים, בוהקים כטיפות אור כוכבים. אלה הפרחים מהמפל, תאומים של זה שהוא הניח בשערה.זאת הפעם האחרונה אי־פעם שיצמחו בדריאדה.ליסקה קוברת אותו בפרחים ולא בוכה, כי הוא ביקש ממנה שלא תתאבל עליו. כאשר היא מסיימת היא מתכרבלת לצדו, מצמידה לחזהּ את ידו חסרת החיים, והתשישות מציפה אותה. עיניה נעצמות והיא נכנעת לשינה.היא לא רואה כאשר העצים משתחווים לאדונם שנפל.היא לא רואה כאשר הפצע בחזהו מצמיח שרך ירוק צעיר, כאשר עורו נבקע כאדמה מתחת לשמש החמה וגופו מתפרק, חוזר אל הארץ שבה שלט במשך שבע מאות שנים.היא לא רואה כאשר השרך כורך את עליו העדינים סביב גופה ומושך אותה אל מתחת לקרקע. היא לא יודעת שהוא נושא אותה, בקסם יער משונה כלשהו, בחזרה אל הגבול.היא לא רואה כאשר האור פורץ מבעד לצמרות הדריאדה, כאשר האובך הנוכח תמיד נעלם סוף־סוף ואדמת היער משתנה 11:40:43 30/04/2026 368 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 369לדבר מה מיטיב, מתנערת ומשתחררת מהחוטים האחרונים של הרקב של ולס.היא לא יודעת שלפני אלף שנים הפסיקו האורליקנים לסגוד לשד העליון שאותו כינו אל העולם התחתון. בנקמה על כך, הוא התחיל ליצור שדים מנשמותיהם חסרות המנוחה של מתיהם. השדים האלה השתוללו בארץ, זרעו תוהו ובוהו עד שהלשי יצר את הדריאדה וכלא את כולם בתוכה. עכשיו ולס מת, והם אינם.ליסקה פוקחת את עיניה מול שטף אור שמש בהיר החודר בקרניים לא סדירות מבעד לתריסי ביתה בסטודווה. היא נמצאת על המיטה הגבשושית בגומחה שבה מאמא ישנה בדרך כלל, מכוסה שמיכת צמר. צלב עשוי קש תלוי מעל מראשות המיטה, והקישוט החביב על ליסקה, פאיונק ססגוני, תלוי מעליו. היא הכינה אותו עם טטה כשהיתה בת חמש.מאמא בדיוק נכנסה לבית. ליסקה יודעת זאת לפי חריקת הדלת ופרץ האוויר הקר הנושב בחדרים. היא רועדת, אבל איננה קוראת לה. היא אבודה מדי בתוך עצמה, מחשבותיה מזמזמות כדבורים נרגזות. למה היא כאן? מה קרה? הלשי... הדריאדה... השד... הכול היה חלום?לא. הכאב בלבה אמיתי מדי. ככל שהיא חוזרת למודעות, היא חשה בו בחריפות רבה יותר, הוא טורף את קרביה באכזריות דקדקנית. היא בועטת מעליה את השמיכה, מכריחה את עצמה להתיישב למרות מחאותיו הדואבות של גופה ומביטה מטה.היא לבושה רק כותונת לילה הצמודה לגופה מרוב זיעה. היא מושכת את הבגד הצדה, לאט־לאט, בוחנת את גופה. הכול שם. הצלקות של הסטשיגון, השריטות מקוציו של ולס, החבורות סביב צווארה מאצבעותיו. כולן דהויות, מכוסות גלדים או צהובות, כאילו חלפו כמה ימים. הייתכן?\"ליסקה?\" הקול המוכר מהמבואה אינו של מאמא. 11:40:43 30/04/2026 369 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

כשהאפלה עמדה מלכת 367\"ליסקה, ליסצ'קה. אוי, ליסקו.ּ\" הוא מרים את ידה אל שפתיו, מנשק את מפרקיה בסגידה אחרונה. חיוכו הוא חיוך של אדם שלם.\"כבר ניצלתי.\"לפני שנים רבות מכר צעיר את לבו לשד בתמורה לתחושת שייכות. על כל מאה שנות חייו, היה עליו לגזול חיים, ועל כל חיים שגזל הוא מת מעט. אחרי שבע מאות שנים הוא היה לא יותר מאחת הרוחות שלו, בית אחוזתו המהודר היה רדוף ומוזנח וזכר תהילתו משכבר נמוג לאגדה. ואז, בליל קיץ, בתום היום הארוך ביותר בשנה, נכנסה נערה ליער.היא חשבה שהיא עלולה למות. כוונתו היתה להרוג אותה.אבל היא לימדה אותו איך לחיות.הוא מת כדי להציל את כולם.17:37:53 11/05/2026 367 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ370 א\"ב פוראנקאוי, לא. \"את ערה?\"מארישנקה מגיעה מעבר לפינה.שריריה של ליסקה נדרכים בהפתעה, אבל מחשבותיה ריקות. היא יודעת שעליה להיות מתוחה, לפחד אפילו, אבל היא לא מסוגלת להרגיש דבר. כלומר, שום דבר פרט לשיני הכאב הנוגסות בבית הצלעות שלה, מרוקנות אותה מתוכה.כשהיא מביטה במארישנקה, מבטה רק מנתח. בת דודתה נראית טוב. אמנם עברה פחות משנה, אבל היא כבר לא לובשת בגדי אבלות שחורים. שערה הבלונדיני קלוע בצמה מבריקה. היא ודאי חזרה עכשיו מהכנסייה. היא לובשת סטרוי חדש, חצאית בגוון אזמרגד עשיר וגורסט יפהפה רקום בוורדים אדומים עם גבעולים ירוקים.ליסקה ודאי מביטה בה במבט שואל, כי מארישנקה מהססת. ואז היא מושכת את סרטי הגורסט במבוכה, מדגישה את החרוזים התפורים מסביב ללולאות. \"מוצא חן בעינייך?\" היא שואלת. \"רקמתי בעצמי. אוי, את בטח צמאה.\"היא ניגשת למטבח, מוזגת מים רתוחים שהתקררו לספל מתוך הקומקום ואז חוזרת אל ליסקה. ליסקה לוקחת את הספל בהכרת תודה. היא מרימה אותו לשפתיה בידיים רועדות ולוגמת את המים בגמיעות המרגיעות את כאב היובש בגרונה. ואז היא מנגבת את הפה בידה החשופה ושואלת, \"למה את כאן?\"מארישנקה פוכרת ידיים בחיקה במתח. \"כי את בת דודתי. ו...וגם חברה שלי.\"\"אבל את לא —\" ליסקה מכחכחת. \"את לא מפחדת ממני?\"\"טוב,\" אומרת מארישנקה במבט מושפל לידיה, \"כן, פחדתי, אחרי... אחרי טומש. אבל עכשיו... המצב השתנה. עבר זמן. ו...דאגתי, אפשר לומר. את... את ישנת יומיים, ליסקה. צ'וֹ צָ 'ה דוברווה אמרה לי שהכפריים מצאו אותך בקצה הדריאדה, מלאה שריטות ומדממת.\"11:40:43 30/04/2026 370 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

366 א\"ב פוראנקלצרוח עליו, היא רוצה לצרוח על אלוהים, היא רוצה שהוא יעמוד בחן הרגיל ויחבק אותה ויאמר לה שהכול היה חלק מהתוכנית המבריקה שלו, שהוא מחלים מהר ועד מחר הפצע בחזהו יהיה רק צלקת.אבל הוא לא עושה אף אחד מהדברים האלה. כי הוא אנושי עכשיו.\"אני מצטער,\" הוא אומר חלושות. \"הלוואי שהיתה לי ברירה אחרת, אבל... הוא עמד לחזור. הרגשתי אותו כבר מתעורר בתוכי.\" עיניו נעצמות ברפיון. הוא מכריח אותן להיפקח, דם נוסף מבעבע על שפתיו כשהוא לוחש, \"זאת היתה הדרך היחידה לשחרר את הדריאדה מהשפעתו. ו... רק הוגן שאני הייתי הקורבן האחרון.\"אין כאב בפניו, רק שלווה, פיו נרגע לחיוך מפויס. אבל ליסקה לא מוותרת. היא אוספת את השרידים המעטים שנותרו מהקסם שלה ומנסה להגיע לנשמתו, לנסח כישוף שיוכל להציל או לפחות לייצב אותו, אבל הפצע עמוק מדי ולבו נעצר והקסם שלו איננו, הוא איננו...\"לשי, קח את הקסם שלך בחזרה,\" היא יורקת. \"קח אותו בחזרה כדי שאוכל לרפא אותך!\" היא צועקת עכשיו, זועמת כפי שמעולם לא היתה.\"אני לא יכול,\" הוא ממלמל. \"הוא שלך עכשיו. הוא תמיד היה שלך, כל חלק ממני.\"היא נחנקת ביבבה, עוצרת אותה בגב ידה. זה לא הוגן. שום דבר פה לא הוגן. סיפורים כמו שלהם אמורים להגיע לסוף טוב. זה לא יכול לקרות, לא עכשיו. לא כאשר הוא חופשי סוף־סוף, אנושי סוף־סוף, כשהוא שלה והיא שלו, והיא לא יכולה לקבל את המצב הזה, היא לא יכולה.\"בבקשה,\" היא מתחננת. \"אני בטוחה שיש כישוף כלשהו. חייב להיות משהו, כל דבר שהוא. בבקשה, אליאש, בבקשה. תגיד לי איך להציל אותך.\"11:40:43 30/04/2026 366 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 371\"אה,\" אומרת ליסקה בריחוק.\"כן,\" אומרת מארישנקה. \"היה לך חום נורא, צ'וצ'ה אפילו לא היתה בטוחה שתחיי. הפחדת את כולנו. אפילו האב פבל התפלל עלייך בתקווה שזה יעזור. אחר כך התעוררת, אבל הזית. אמרת כל הזמן רק שם אחד. אליאש.\"לבה של ליסקה נובל ומת כשתיל מתחת לשמש עזה מדי.מארישנקה מהססת. \"את לא זוכרת שום דבר?\"ליסקה לא זוכרת את הדברים האלה. היא זוכרת כך. ולס מתפרץ לרחובות סטודווה, מקשו בורח עם האב פבל, משחק חתול ועכבר ביער, טוטם בוער ואז הלשי... לשי... היא כורכת את זרועותיה סביב, מנסה להסיח את מחשבותיה לפני שהצער יכלה אותה. \"א...את ראית מה קרה? עם השד, כלומר?\"מארישנקה נדה בראשה. \"לא, אבל שמעתי על זה. כשהאב פבל בא לחפש את המיליציה, החלטתי לחזור איתם לכפר ולראות אם אוכל לעזור.\"ליסקה מקמטת את מצחה. \"לחזור?\"מארישנקה נושכת את שפתה התחתונה בארשת אשמה. \"אני... אני כבר לא גרה בסטודווה, ליסקה. פאני פרווטה מצאה לי עבודה כתופרת בגוויאזדנו.\"מוחה של ליסקה קולט את המידע באטיות, מחשבותיה עצלות. אין פלא שמארישנקה נראית מאושרת כל כך. היא השתחררה סוף־סוף מסטודווה, כמו שתמיד רצתה. העול שנשאה על כתפיה כשליסקה ראתה אותה בפעם האחרונה ליד קברו של טומש איננו עוד. היא השילה מעליה את קשיי החיים כפי שפרפר מתנער מהגולם, והתחזקה בשל כך.ליסקה היתה רוצה לדעת איך לעשות זאת. היא מרגישה שהכאב יאכל אותה בעודה בחיים, כל הלמות לבה היא כמו 11:40:43 30/04/2026 371 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

כשהאפלה עמדה מלכת 365יכולה להיות שוות ערך לי? אבל כמובן, היית. כמובן היית.בטבע כל דבר מאזן את עצמו. לא יכול להיות חורף בלי קיץ, אין צל בלי השמש. את נשמתי, ליסקה רדוסט. חייתי שבע מאות שנים כדי למצוא אותך.\"הוא משתעל נוראות ודם נוטף על סנטרו. הוא כבר לא שקוף וסמיך כשרף, אלא אדום כהה כיין. ליסקה מוחה אותו באגודלה, מניחה את כף ידה המרובבת בדם על לחיו ורועדת.\"אני לא יכולה לקבל את זה,\" היא אומרת בתוקף. \"אני לא מוכנה. אלא אם כן תקום.\" היא מנסה לשווא לעמוד, למשוך אותו איתה, אבל רגליה העייפות לא מצייתות. \"בבקשה,\" היא מתחננת. \"אליאש, קום. נלך לסטודווה, אני אמצא לך עזרה, אנחנו...\" יבבה מתוסכלת לופתת אותה.\"ליסקה, יהיה בסדר. הביטי בי.\" ידו הנחלשת מוצאת את סנטרה, מנחה את פניה כלפי מטה עד שמצח נוגע במצח. \"את תהיי בסדר. את עכשיו שומרת הדריאדה.\"ואז הוא מעביר את ידיו אל הניצב של אונגדיי ותולש את הפגיון מחזהו.דם ניגר בזרם המציף את שניהם. מרוב הלם, אחיזתה של ליסקה מתרפה והלשי מחליק מתוך זרועותיה וצונח לקרקע היער.\"אליאש!\" היא נופלת לברכיה לצדו, מצמידה את כפות ידיה לחזהו, מעל לבו, כאילו היא יכולה להכריח את הדם לחזור אל עורקיו. הלשי נאנח חרישית, מרים יד ומשלב את אצבעותיו באצבעותיה.\"ליסקה, הביטי, הביטי.\" הוא מרים את שתי ידיהם המרוחות בדמו — דם אנושי, נוטף מקצות אצבעותיהם השלובות — ומחייך חיוך רחב. \"עכשיו אני חופשי באמת.\"היא פולטת צחוק חנוק, נואש ושבור. \"איך אתה יכול לומר את זה? איך —\" איך אתה יכול לעשות לי את זה? היא רוצה 11:40:43 30/04/2026 365 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ372 א\"ב פוראנקמילים הנחרכות בנשמתה. הוא איננו, הוא איננו, הוא איננו,הן אומרות. היא מסבה את מבטה מעל מארישנקה ולופתת את חזה, כאילו היתה יכולה לפתוח את בית הצלעות שלה ולרוקן את כל הרגשות.\"איך עשית את זה?\" היא שואלת בצרידות.\"את מה?\"\"איך החזקת מעמד? אחרי... אחרי שאני... אחרי שהוא...\"\"אחרי שטומש מת?\" מארישנקה אומרת זאת בעדינות, בלי טינה. \"אני לא יודעת. פשוט המשכתי הלאה, יום אחרי יום. אֵ בֶ ל דומה מעט לכאב כרוני, אני חושבת. הוא תמיד נמצא, אבל לפעמים מבחינים בו יותר ולפעמים פחות, ולפעמים הוא בלתי נסבל ולפעמים את חושבת שאולי עבר לתמיד.\" היא מתיישבת ליד ליסקה ואוחזת בידה.\"ביום ההוא שדיברנו ליד הקבר, לא הייתי במקום טוב. התקפתי אותך, ולא הייתי צריכה. למחרת בבוקר, כששמעתי שעזבת בזמן קופווה, הרגשתי נורא. צ'וצ'ה לא היתה מוכנה לספר לאף אחד לאן הלכת, אבל שיערתי שאל אחת הערים. אז כשפאני פרווטה מצאה לי את תפקיד השולייה בגוויאזדנו קפצתי על ההזדמנות. קיוויתי שאוכל לראות אותך שוב. כשלא מצאתי אותך, פשוט הנחתי שעברת למקום אחר. לא חשבתי בכלל שתהיי דווקא בדריאדה.\" היא נדה בראשה בפליאה. \"ליסקה, אני מצטערת כל כך.\"מארישנקה מתנצלת. זה אמור להיות נעים. זה אמור להיות משהו מיוחד. אבל אין שום דבר, רק אפסות רחבה ופעורה.היא לא מסוגלת לעמוד בריקנות הזאת. היא רוצה להרגיש משהו, לא משנה מה. לכן היא לופתת את ידה של מארישנקה כאילו היתה חבל הצלה ולוחשת, \"מאריש, הוא איננו.\"\"מי?\"לפני שליסקה מספיקה לענות, דלת הכניסה שוב חורקת ודוברווה רדוסט נכנסת, נקייה למשעי בסטרוי של יום ראשון. 11:40:44 30/04/2026 372 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

364 א\"ב פוראנקהרמוניה. הם מהדהדים את הבלבול שהיא חשה, הפניקה, הכאב. \"אני מרגישה אותו, את הכול. אליאש, בבקשה, מה עשית?\"הוא נושף ברעד. \"התיאוריה ההיא שלי.\" הוא מתנודד, כמעט נופל לקרקע. ליסקה צונחת לברכיה ומצמידה אותו אליה, מערסלת את ראשו בקיפול זרועה. \"נתתי לך את כל הכוחות שלי כדי שוולס לא ייקח אותם בחזרה.\"\"אבל... אבל איך?\" קולה נשבר. \"אמרת שאי־אפשר לקחת קסם של אחר — אמרת שהוא חלק מהנשמה... אמרת... בבקשה.\" היא נושכת את שפתה, מנסה לשווא לעצור את הדמעות. \"אני לא מבינה.\"עפעפיו מרפרפים קלושות. \"נשמות תאומות,\" הוא אומר.חדר ירוק עם צמחים, הערות משורבטות בטירוף על הקירות, הלשי ישן שינה טרופה. ספר כבד נח על שולחנו. \"אורליצה: היסטוריה עלומה\".\"אה,\" לוחשת ליסקה.\"את מכירה אותו?\"היא מושכת באף. \"קראתי את הספר שלך.\"הוא מרים גבה. אפילו עכשיו עיניו נוצצות. \"שועלונת ערמומונת,\" הוא לוחש. \"את יודעת, היה זמן שבו קיוויתי שאמצא את הנשמה התאומה שלי. זמן קצר אחרי שיצרתי את הדריאדה, כשחיפשתי דרכים לצאת מהעסקה שכרתּ י, חשבתי שזאת תוכל להיות דרך להעביר את הקללה שלי לאחר. התעמקתי, חקרתי, בניתי תיאוריות, אבל בסופו של דבר ויתרתי. שכחתי... עד ולקובו. עד שהצלחתי להוציא את רעל הסטשיגון מנשמתך.\"\"לא.\" היא נדה בראשה. \"זה לא יכול להיות.\" אבל... האם קז'ימירה לא אמרה שהדבר יהיה בלתי אפשרי?\"גם אני התקשיתי להאמין,\" אומר הלשי בעדינות. \"כשהבנתי מה קורה, כמעט אמרתי נואש. איך הכפרייה המתערבת בכול 11:40:43 30/04/2026 364 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 373מקשו בא אחריה, לבוש בגדים לא מוכרים מבד שנארג בכפר ומותנייה מעור כבש. עיניו עוברות מיד אל ליסקה. שפתיו נפשקות באנחת הקלה. בן רגע הוא רץ היישר אל בין זרועותיה, מחבק אותה חזק כל כך עד שהיא כמעט לא מצליחה לנשום. כשהוא עוזב אותה בסופו של דבר הוא תופס את הפנקס שלו וכותב במהירות שאלה.שתי מילים, כל אחת אבחת סכין המפלחת אותה.איפה הלשי?ליסקה נשברת. דמעות זולגות בשטף מכאיב וצורב, יבבות מאיימות להתפרץ מבעד לחזה. מארישנקה מחבקת אותה אליה, מלטפת את שערה עד שהיא נרגעת מספיק כדי לשתות את תה הצמחים המר שמאמא מביאה.אם דוברווה רדוסט שמחה לראות את בתה בחיים, היא לא מראה את הדבר. היא פשוט עומדת מעל כולם, זקופת גב וחמורת סבר, ובוחנת את המראה שלפניה במבט יציב. בסופו של דבר היא מושכת כיסא ומתיישבת לפני ליסקה.\"ספרי לנו מה קרה,\" היא אומרת.וליסקה מספרת. היא מספרת להם הכול, מרגע שנכנסה לדריאדה בליל קופווה ועד לרגע שבו הלשי תקע את הסכין בלבו. ברגע שהיא מתחילה היא לא יכולה להפסיק, אירועי החודשים האחרונים נשפכים מתוכה כמימי סכר פרוץ. מקשו יושב לצדה, משעין את ראשו על כתפה ומנסה בעוז למשוך באף בשקט. כשהיא מסיימת הוא מייבש את עיניו על השרוול ומחייך אליה בעידוד.ליסקה מחזירה חיוך. טוב לומר את הדברים בקול. הכאב שלה הופך להיות כך מוחשי יותר בדרך כלשהי, דבר מה שהיא מסוגלת לתפוס. ואם תוכל לתפוס אותו, היא תוכל להכניע אותו. אם תוכל להכניע אותו, היא תוכל להפוך אותו למשהו טוב.במחשבה הזאת לבדה היא מוצאת תקווה.11:40:44 30/04/2026 373 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

כשהאפלה עמדה מלכת 363בעזרת פיו. צמרמורת עולה בעמוד השדרה שלה. שריריו מתוחים מתחת לקצות אצבעותיה כשהיא סוגרת יד אחת סביב כתפיו...ונוגעת בענף המנץ מתחת לעצם הבריח שלו.\"לשי!\" ליסקה משתחררת בכוח, כושלת לאחור. כשהיא פוגשת את עיניו של הלשי מבטו אבל ומתנצל. קליפת עץ מפוזרת על עצמות הלחיים שלו, מטפסת על אפו, מסתירה את השומה מתחת לעינו. חזזיות עוטפות את קרניו, נובטות בשערו. ענפים, הענפים השחורים המחרידים בולטים ממרפקיו, כתפיו, צומחים מול עיניה.הוא מרים את ידו. בכף היד נמצא אונגדיי, קטלני ואכזרי.לפני שליסקה מספיקה לפלוט זעקה, הוא תוקע את הפגיון בלבו.אחר כך נשברים הארץ והשמיים. זאת הדרך היחידה להסביר את הדבר. האופן שבו הרוח רועמת כצליפת שוט, האופן שבו האדמה מתפתלת וצורחת ומתנודדת מתחתיהם. עיניו של הלשי בוערות באור לבן מסמא ומפיו עולה צווחה צרודה — קולו של ולס, מיוסר וזועם. מסביבו שורשי עצים מתאספים ומתחבטים כבעל חיים בעוויתות מוות.כאשר המבול פוחת, נשאר רק הלשי, ירוק עיניים ומתנודד על רגליו כשסכין תקוע בלבו.\"לא!\" המילה נקרעת מגרונה של ליסקה, אכזרית ומגואלת בדם. היא ממהרת בחזרה אל הצ'רובניק כשהוא צונח לברכיו, ידיו שמוטות לצדיו. היא לופתת נואשות את חולצתו, את זרועותיו, את הפגיון בחזהו. \"אל תעשה את זה, בבקשה. אל תעשה את זה.\"ידיו נסגרות סביב ידיה, מושכות אותן בעדינות ממנו. \"ליסקה, שמעי לי. ליסקה, אין לי הרבה זמן.\"\"אבל... אבל הקסם שלך,\" היא מתנשפת. היא מרגישה את היער שר בעורקיה, כל זלזל מרשרש ועלה מקופל יוצרים 11:40:43 30/04/2026 363 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ374 א\"ב פוראנקמארישנקה אוחזת שוב בידה, מחזיקה אותה ככלי פורצלן שביר. \"אני חושבת שאני מבינה,\" היא אומרת.אבל מאמא לא חביבה כמוה. מאמא נעמדת מהכיסא ומשלבת את זרועותיה ומצמידה את שפתיה בקו מהודק. ליסקה תוהה כמה מהסיפור שלה זוכה לאמון מצד אמה. לפני שהיא מספיקה לשאול, דוברווה רדוסט אוחזת בכתפיה בלפיתה חזקה מכדי שתהיה מנחמת.\"אחרי ששמעתי את כל זה, ליסקה, יש לי רק שאלה אחת אלייך. מה תעשי עכשיו?\"ליסקה מביטה במקשו ואז מסביבה, במקום שטיפח אותה ובאם שגידלה אותה. בעבר זה היה כל מה שרצתה. לחיות בבית בעל גג קש, כמו זה ממש, לפתוח תריסים חורקים ולראות שמיים אפופים עשן ארובות. לעשות את הצפוי. למשוך את תשומת לבו של בחור נאות מהכפר, להתחתן כמו בחורה נאותה מהכפר. לחיות חיים כפריים נאותים ושגרתיים.אבל ליסקה איננה נאותה. היא צ'רובניקית עם פרפרים בחזה ויער בעורקים, והיא חצבה לעצמה מרחב השייך לה לחלוטין.הלשי הסתלק, אבל הדריאדה נותרה. הבית שמתחת ליז'מבינה לא הסתלק. מקשו ויאגה לא הסתלקו. ביתה קיים שם, ביער הפרא האדיר ורחב הידיים האורב ומאיים ומכשף.\"אני אחזור,\" היא מחליטה. התחושה שזה הדבר הנכון נפרשת בחזהּ כמו פרח.\"ת...תחזרי?\" מגמגמת מארישנקה במקביל לתביעה מפיה של דוברווה, \"מה פתאום שתעשי מעשה טיפשי כל כך?\"ליסקה מרימה את ידה אל אוזנה, מעבירה אותה על המקום שבו הניח הלשי פעם פרח לבן ומחייכת.\"היער חייב שיהיה לו תמיד שומר.\"11:40:44 30/04/2026 374 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

362 א\"ב פוראנקהוא מטה את ראשו. \"דרך עיניו. הייתי שם לכל אורך הדרך, נאבקתי בו מתוכו, ניסיתי לקחת בחזרה את הקסם שלי.\"\"אז הבסנו אותו ביחד,\" היא אומרת בחיוך. \"אתה חופשי, לשי.\"\"אני חופשי,\" הוא חוזר במבוכה. עיניו נוצצות כטל בבוקר. \"כן. כן, אני אכן חופשי.\" ידיו מתהדקות על מותניה, מצמידות אותה אליו.הקלה שוטפת אותה ואחריה אושר כשהוא מוריד את סנטרו, ריסיו מלטפים את עצמות לחייו ופיו נפשק בהזמנה. ליסקה מצמידה את שפתיה לשפתיו, מתענגת על התחושה. איך הוא מצליח להיות שברירי ואיתן גם יחד, איך הוא מסוגל להשביע את רעבונה ולגרום לה להתחנן לעוד, שניהם גם יחד. היער סביבם נעלם. רק היא והוא והוא והיא קיימים, הלשי וליסקה, וליסקה והלשי.ואז מתרחש משהו משונה. דרך הנשיקה ביניהם, מלשונו ושפתיו ונשימתו, שוטף קסם מעקצץ. היא מתפתלת בהפתעה, אבל הוא רק משמיע קול מרגיע, ידו האחת מוצאת את חגורתה מתחת לנדן של אונגדיי, מחליקה מתחתיה ונפרשת על אגן הירכיים שלה. כוחו חורך אותה במעבר של מכת ברק. יש לו טעם של יער פרא וחופש ורקב ותחייה, והוא מתכרבל בנינוחות בחזהּ כאילו זה מקומו מאז ומעולם.הלשי נסוג קלות, שולף אנקת עונג משפתיה כשהוא מנשק את קו הלסת שלה, ואז את השקע בין עצמות הבריח שלה, ואז את הצלקות על כתפה. בכל נשיקה הוא מוסיף למפת הדריאדה המתגבשת בתודעתה. היא יכולה לראות, לחוש, להרגיש. התבונה הישנונית של עצים עתיקי יומין, תלוליות אדמה נחצות בשורשים, פטריות מבצבצות מקרקע ספוגת גשם. כל אלה מכירים אותה. כל אלה שייכים לה.\"לשי —\" היא מנסה לעצור אותו, אבל הוא משתיק אותה 11:40:43 30/04/2026 362 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ375אחרית דברוצ'ה ליסקה משונה מאוד. צ'בָּ שָ ה בת עשר בלבד, אבל את זה היא יודעת. היא יודעת את זה, בדיוק כפי שהיא יודעת שהדלת לספרייה מופיעה רק אם היא מבקשת בנימוס, שהחתולה המשחרת בבית האחוזה איננה חתולה כלל ושמקשו — לא, אחיה הגדול מקשו, האחראי, אל תשכחי — אינו מדבר כיוון שקולו מכיל קסם. בשה יודעת גם שהיא משונה לא פחות מהם, כי כאשר מאמא השאירה אותה בפתח יער גדול נורא ודחפה אותה לעבר צ'וצ'ה ליסקה, היא אמרה, \"שמעתי מישהו בפונדק אומר שאת שואלת על אנשים עם...\" היא מצטמררת לקראת המילה הבאה. \"קסם. אז הנה אחת. כזאת. אם את רוצה אותה, קחי אותה. אני כבר לא יכולה להתמודד איתה.\"מאז, בשה גרה בבית הגדול נורא, המלא ציורים יוצאי דופן ונרות שנדלקים כשהיא אומרת להם לעשות זאת ושרך ענק מקסים באמצע הגן, שם היא אוהבת להסתתר מפני השמש. בכל יום מקשו לוקח אותה לתוך ספריית הזכוכית ומלמד אותה דברים. אותיות, מספרים, סיפורים. ופעם ביומיים — או לעתים קרובות פחות, אם היא עסוקה מאוד — צ'וצ'ה ליסקה עולה איתה לראש המגדל ובשה לומדת קסם.11:40:44 30/04/2026 375 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

כשהאפלה עמדה מלכת 361ולס אולי חי בלבו של הלשי, אבל זה המקום שאליו הביא הלשי את הקורבנות שהעלה, כאן מקור כוחו של ולס. ועכשיו הוא נשרף. נשרף ונשרף ונשרף, עד שכל שריד אחרון למקדש נעלם. רק אז האש נמוגה ומשאירה צעירה ושד עומדים בשדה של אפר נסחף.פתאום עיניו של ולס נעצמות בייסורים, נפקחות בחטף. הן שוב עיני בן תמותה, ירוקות כשרך. בתנועות אטיות ומיוסרות הוא נעמד בקושי. כשהוא נע קליפת עץ נשברת ומתקלפת ממנו כמו צבע ישן וחושפת עור חיוור מתחתיה. חזזיות וענפים נובלים ונרקבים, נופלים מגפיו. תווי פניו מתעוותים ומתקלפים כחרק המשיל מעליו שריון. ליסקה ממצמצת, ולפתע היא רואה שוב את הלשי, שלֵ ו וחיוור ואנושי, אנושי במידה מבורכת.היא מהססת. \"אליאש?\"חיוך נפרש על פניו, כולל הגומות החמקמקות היפהפיות.\"שלום לך, שועלונת לא ערמומונת.\"היא זועקת בהקלה וממהרת אליו, מזנקת אל בין זרועותיו. לא אכפת לה שבגדיו קרועים לגזרים, שיש עלים בשערו או שעורו מטונף בזיעה ובוץ. הוא צוחק, קול שרועם בחזהו, עשיר כדבש וחמים כזוהר האש באח.\"אליאש.\" קולה נשבר.הוא מצמיד את פניו לצווארה, שערו הלבן המשיי מדגדג את לחייה. היא מעבירה בו את ידה, מקפלת את אצבעותיה סביב בסיס של קרן אחת.\"זה עבד,\" היא מתנשפת. \"זה עבד.\"\"את מדהימה,\" הוא נושף מול עצם הבריח שלה ואז מנשק אותה במקום שבו החולצה נקרעה, בין חבורות מאצבעותיו האכזריות של השד. \"רק את מסוגלת להצליח במעשה פזיז ומבריק כל כך.\"\"ראית?\"11:40:43 30/04/2026 361 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ376 א\"ב פוראנקבהנחייתה של ליסקה בשה למדה דברים רבים. היא יכולה לפתות ניצנים לפרוח ולהפוך מים לקרח ולבקש הנחיות מהיער. לפעמים ליסקה פורשת את ידיה ופרפרים כחולים קופצים מהן. ואז בשה משלחת את הדבורים הקטנות שלה, דבורים של קסם צהוב, כדי שירדפו אחריהם, והיא וליסקה צוחקות ומריעות כשהיצורים שזימנו משחקים תופסת של קסם בחדר.בשה מרוצה מאוד. היא לא חושבת על הבית או על מאמא לעתים קרובות, וכשהיא עושה זאת, היא זוכרת רק את הרצפה המלוכלכת שעליה ישנה ואת צריבת ידה של מאמא בכל פעם שעשתה משהו טמא, כמו לשכנע את כלב הציד שלהן לרקוד על רגליו האחוריות או להפוך את להבות האח לציפורים קטנות. כאן, בבית האחוזה, ליסקה אף פעם לא מכה אותה או אפילו עוצרת בעדה. היא דווקא מחייכת בגאווה ומוחאת כפיים בשמחה ואומרת, \"יפה מאוד עשית, בשה!\" ובשה מאמינה לה.אבל לפעמים ליסקה מפסיקה לחייך. אלה רגעים קצרים, אבל לפעמים בשה רואה אותה מעבירה את ידה על דברים מסוימים ובעיניה עולות דמעות. בשה לא מבינה לגמרי. איך חרב או ספר ישן או פרי יז'מבינה יכולים לגרום עצב?זה לא משנה. כי רוב הזמן נעים מאוד עם ליסקה. היא תמיד מוכנה עם חיוך או בדיחה, סערה שבאה והולכת, לעתים קרובות חמושה בפגיון או בספר. היא קוראת לעצמה שומרת היער. בשה אוהבת את צליל המילים, אבל ליסקה אף פעם לא מסבירה אתת משמעותן ממש.\"עכשיו, כשהשדים אינם עוד,\" היא אומרת, \"כל בני האדם הטיפשים חושבים שהם יכולים להיכנס ליער שלי כרצונם. הם שוכחים שזה עדיין יער רוחות, ולכן הוא ביתן של רוחות. ההבדל היחידי עכשיו הוא ששדים אינם מטמאים את הרוחות האלה, ולכן הן לא יאכלו את בני האדם בעודם חיים.\" בשה יודעת לאילו רוחות היא מתכוונת. היא יודעת שאסור לה לרקוד עם רוסווקות, כי שיריהן מכריחים לרקוד ולרקוד 11:40:44 30/04/2026 376 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

360 א\"ב פוראנקנצמד לטוטם בעל הקרניים. כן. היא חושקת שיניים ומתחילה להכין כישוף כשהיא מגששת למצוא את הגפרורים בכיסה. אם ולס ירים מבט, גורלה נגזר.הוא לא עושה זאת.ליסקה מחככת את הגפרור בצד הקופסה באצבעות רועדות. נשמע קול חיכוך צורמני.לא מספיק. הגפרור לא ניצת.ולס מסתובב. עיניו נעצרות על הקופסה בידיה ובוערות באור מלובן כשהוא מבין מה היא עושה.\"לא!\" הוא עט לעברה, שורשים מתפרצים סביבו ומכוונים את עצמם לצווארה של ליסקה.אצבעותיה נסגרות סביב הגפרור השני, מחככות אותו בצדה של קופסת הגפרורים. הפעם הלהבה ניצתת.\"מאוחר מדי,\" היא אומרת כששורשיו של ולס מתהדקים סביבה. היא משחררת את הקסם שלה, מתחברת לנשמת האש ומצמידה את ידה בעוצמה לטוטם שמאחוריה.\"שרוף את המקדש.\"הטוטם עולה באש. להבה כחולה, עזה כאור השמש, לשון תאוותנית שמלחכת את הטוטם וטורפת אותו. היא מתפשטת בלהיטות לקרקעית היער, נחצית סביב ליסקה כמו גל. הכול מתחיל להישרף — שורשים ואבנים וגופות, עצמות נמסות בלוע הלהבה.במשך הלמות לב אחת ולס פוער פה בתדהמה. ואז הוא מיילל, צונח לברכיו, לופת את ראשו. צמרמורות מטלטלות את גופו. הוא מתקפל, ידיו מגששות על הקרקע כאילו הוא יכול לתפוס את הלהבות ולקרוע אותן הצדה לפני שהחורבות יישרפו. אבל הוא לא יכול. מאוחר מדי.היא הצליחה. התוכנית הטיפשית שלה, שלא היתה מבוססת על דבר פרט לניחוש מושכל, הצליחה.כמו שהלשי אמר — כל הרוחות מעוגנות לדבר כלשהו. 11:40:43 30/04/2026 360 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 377ולרקוד, עד שליסקה צריכה לבוא להציל אותה. היא יודעת שאוטופייץ ימשוך אותה לביצה, ואז יאגה הלא־חתולה תלעג לבגדיה המטונפים. היא יודעת גם על האחרים. קיקימורה עם גלגל הטווייה, ובאניק בחדר האמבטיה ובייס המיילל בלילה. הם היו פעם מרושעים, ליסקה אומרת. עכשיו, בלי טומאתו של האל העתיק, הם רק שובבים, והם עוקרים את הסדר ביער מן השורש. אבל אין להם התחשבות בדרכי בני התמותה או רגשותיהם, ומשום כך הם מסוכנים.עם זאת, יש רוח אחת שונה. בשה יודעת עליה רק כיוון שעקבה אחרי צ'וצ'ה ליסקה כשאסור היה לה. היא לא היתה מסוגלת להתאפק, הסקרנות גברה עליה! וברגע שהתחילה, היא לא היתה יכולה להפסיק. זה כמו סיפור מעשייה. היא חייבת לדעת מה יקרה הלאה, איך הוא יתפתח.הנה הסיפור עד כה:בלילה, ממש באישון לילה, כשהכוכבים ישנים, חבויים מתחת לשמיכת שמיים כהים כדיו, צ'וצ'ה ליסקה יוצאת מבית האחוזה. היא לא מביאה איתה עששית אלא מזמנת את אחד מהפרפרים הזוהרים שלה שיאיר לה את הדרך, והוא יוצר צללים ארוכים מאוד לכל דבר שהיא עוברת על פניו. היא נכנסת ליער והוא מקדם את פניה כחבר ותיק, העצים משתחווים ועלי השרכים נמתחים ללטף את קרסוליה.ואז הוא מגיע.אייל, אייל יפהפה, לבן כאור הכוכבים, בעל עיניים בצבע ירוק עד וקרניים גבוהות כל כך עד שבשה מפחדת שייתקעו בעצים. כשהוא הולך, הוא לא משאיר סימנים על קרקע היער, וכשליסקה מושיטה יד לגעת בראשו, ידה חולפת דרכו כאילו הוא עשוי ערפל.בכל פעם, ידה חולפת דרכו. עד שלילה אחד, ליל אביב גשום אחד, היא לא. 11:40:44 30/04/2026 377 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

35936ליסקה והלשי א זרועותיו של ולס תופסות אותה, אלא ענפים, ענפים לקוצניים כמו אלה של שיח ורדים מתהדקים סביב קרסוליה. הם מושכים אותה לאחור, גוררים אותה דרך בוץ ופסולת ואבנים, קוצים נתקעים בעורה.ואז ולס נמצא מעליה, מביט בה בבוז ורוכן, רוק מבאיש נוטף משיניו. הוא כבר לא דומה כלל ללשי. הוא מפלצת גמורה, שד גמור, מוות גמור נושף בפניה.\"תפסתי אותך, עכברה קטנה,\" הוא מהמהם, אצבעות דקות כזרדים נלחצות לעורק בצווארה. \"ואני אקח את השייך לי.\"ידו האחרת לוחצת על האזיק סביב ידה. בכוח אחיזתו הענף נסדק כמו שריון של חילזון ונשבר לרסיסים. ליסקה לא מצליחה להחניק את היבבה הנפלטת מפיה.\"תודה,\" אומר ולס בזחיחות, עוזב אותה ומרים את הנכס שזכה בו מול עיניו.לזה ליסקה חיכתה — להסחת דעתו. היא מביטה בו בתשומת לב ונסוגה בצעדים קטנים וכושלים לאחור, עוד ועוד. היא מעמידה פנים שהיא מפחדת, מעמידה פנים שאין לה תוכנית, מתרחקת צעד ועוד צעד עד שגבה 11:40:44 30/04/2026 378 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ 11:40:43 30/04/2026 359 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

358 א\"ב פוראנקחרוזים ורקמה נפרמים.כמעט שם, כמעט... היא מגיעה למקדש ההרוס ברגע שוולס תופס אותה.11:40:43 30/04/2026 358 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ379תודותכתיבת ספר היא אולי מלאכה של אדם אחד, אבל הוצאה לאור של ספר — יצירת דבר מה הראוי לדפוס, דבר מה קבוע המיועד לשיתוף בציבור — את זה אי־אפשר לעשות לבד. ויש רבים כל כך שאני מבקשת להודות להם על הבאתו של \"כשהאפלה עמדה מלכת\" לחיים.הסוכנת שלי, ויקטוריה מריני, היא תותחית של ממש, שהיה לה אמון בספר הזה אפילו כשלי לא היה, והיא עזרה לי לעצב את כתב היד שלי למשהו שאוכל להתגאות בו. היא נלחמה עבורו על כל צעד ושעל והביאה אותו למקומות שעליהם לא חלמתי אפילו. לעולם לא אשכח איך שלחת לי את הערות העריכה הראשונות בחיי ונשימתי נעתקה. \"רגע, זה מבריק,\" אמרתי וידעתי ש\"כשהאפלה עמדה מלכת\" נמצא בידיים הטובות ביותר.אני חייבת גם הרבה מאוד לסוכנת שלי בבריטניה, קתרין צ'ו, שעבדה קשה כל כך כדי שהספר יימכר מעבר לים. תודה רבה לך על כל ההזדמנויות והתמיכה, באמת ובתמים לא הייתי כאן בלעדייך.וגם הצוותים האדירים בסיימון ושוסטר ארצות הברית 11:40:44 30/04/2026 379 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

כשהאפלה עמדה מלכת 357לבה של ליסקה הולם בעוז. כשהיא חבויה כך בין העצים היא לא יותר ממטרה נייחת. אם ימצא אותה לא יהיה לה מפלט. היא עוצרת את הנשימה ומכריחה את גפיה לעצור מתזוזה. השד משחר לטרף, מתקרב, מרחרח את האוויר ככלב ציד, קרניו נתפסו בזרדים מעל ומטלטלות את הענפים.הוא מגיע קרוב יותר ויותר ויותר, קרוב כל כך עד שהיא כמעט רואה את רכסי קליפת העץ על גופו ומבחינה במרבה הרגליים הזוחל על כתפו המכוסה בחזזית. הריאות שלו מקרקשות בכל שאיפה, נשיפותיו צרודות ודוחקות. בדרך כלשהי הוא לא רואה אותה. הוא עובר על פני מקום המחבוא שלה, ממשיך לחפש מלפנים ויוצא מטווח הראייה.אנחת הקלה נפלטת ממנה. היא מתחילה לעמוד, מחזיקה את אונגדיי לפניה כדי...\"הנה את, עכברה קטנה.\"לבה מזנק לגרונה. היא נצמדת שוב לגזע. דרך סדק בין השרכים עין להבה לבנה מציצה לעברה, מדגישה פני שלד צנומים. לפני שהיא מספיקה לזוז, ולס מרים יד ותולש את העץ המגונן על ליסקה מהאדמה, שברי קליפה ושבבים מתפזרים על עורה. היא נסוגה, אבל אין לאן לברוח. ולס מצמיד אותה לקרקע, פיו נפער עוד ועוד עד שהלסת יוצאת ממקומה כמו לוע של נחש, נוטפת טחב חלקלק מרוק על פניה של ליסקה.ליסקה מניפה את עצמה קדימה ותוקעת את אונגדיי בלסת התחתונה.הלהב מפלח בשר ועצם בקול רטוב ומזוויע, שרף דם ניגר אחריו כשהיא מושכת אותו החוצה. השד מזדקר בצווחה המרטיטה את הנשמה.ליסקה שוב בורחת. ולס רודף אחריה מקרוב, אצבעותיו החדות תופסות את חצאיותיה, שערה, עורה. היא מובילה אותו בין העצים, לאורך המשעול שהראתה לה הדריאדה. ציפורניו שורטות את כתפה, קורעות את קטיפת הגורסט. 11:40:43 30/04/2026 357 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ380 א\"ב פוראנקובפנגווין רנדום האוס בריטניה. העורכת שלי בארצות הברית, קרן ויטילה, היא אולי האדם המגניב ביותר שפגשתי מעודי, היא פשוט קלטה את הספר הזה מהרגע הראשון ולפעמים ידעה מה אני מנסה לומר טוב יותר ממני. העורכת שלי בבריטניה, כרמן, דחפה את הספר בכל הדרכים הנכונות, בעיקר בכל הנוגע לעומק רגשי, וכמובן לרומנטיקה.הצוות בסיימון ושוסטר — העורכת המנהלת ברידג'ט מדסן, מנהלת ההפקה אליזבת בלייק־לין, סוניה חגצבניאן שעיצבה כריכה יפהפייה כל כך ואירן מטקסטוס שעיצבה חלק פנימי מדהים לא פחות. ניקולה פיוריקה — סליחה על הגשת העריכות באיחור כרוני. אנה אלינג בפרסום, כמו גם אליסה רשיד, קייטלין סוויני, אמילי ריטר, אשלי מיצ'ל ואיימי לבין, שכולן טיפלו בשיווק של \"כשהאפלה עמדה מלכת\".אני חייבת לציין, כמובן, את אמנית הכריכה שלי, מגדלנה קצ'ן, על איור כריכת הספר הסלאבית של חלומותי. אני מספרת שבכיתי כשראיתי לראשונה את הכריכה הסופית, ואני לא משקרת.וכמובן, האנשים המקסימים בפנגווין בריטניה — מפקחת ההפקה ממונה זהיד, המעצבת המוכשרת שלי אמילי סמית, העורכת המנהלת שריטה שאה, סטיבי הופווד בשיווק וסטלה ניוינג באודיו.לפני שלוש שנים, ממש לפני שמגפת הקורונה עצרה את העולם, פגשתי שתי סופרות טירוניות, בטוויטר דווקא. בהמשך הן הפכו להיות בין החברות הטובות ביותר בחיי. מריסה סלביה, חובבת נקניקי האיכות ואולי האדם הנדיב ביותר בעולם, שתמיד נותנת את העצות הטובות ביותר בכל הנוגע לבעיות החיים. שרה אנדרווד, שאולי חולקת על טעמי באופנה, אבל היא כוח טבע של ממש, הן כסופרת והן כחברה. אתן כל כך חשובות לי. מאז התמזל מזלי לפגוש סופרים מבריקים נוספים רבים 11:40:44 30/04/2026 380 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

356 א\"ב פוראנקבכל כולו ארוג חוט אחד המשגיח לעד, נשמת הדריאדה עצמה.זאת נוכחות מעוררת יראה, צינית ומסויגת. אבל כאשר ליסקה מנסה להגיע אליה, היא מגיבה בהיכרות להוטה של כלב המזהה את בעליו. נשימתה נעתקת. היא מכירה את המגע, הוא רך ומלא תשומת לב. היא מכירה את ריח האדמה, הנוכחות היציבה והמעגנת. זה קסמו של הלשי שעדיין לא הושחת בידי ולס.\"אתה יכול להנחות אותי?\" היא שואלת ומדמיינת בעיני רוחה את היעד. \"איבדתי את הדרך.\"יער הדריאדה ניעור. היא מריחה עלים נפרשים ועץ נרקב ופרווה בוצית. פתאום היא יודעת בדיוק לאן ללכת. רגליה בטוחות בדרכן, אפילו דרך הערפל, אפילו בלילה אפל. כי היא מכירה את היער הזה. היא מכירה כל עץ המקיף אותה, כל נתיב מתפתל ושיח פירות יער ובעל חיים החופר בקרקע. היא יודעת היכן המאורות שלהם, מכירה את הדרכים הסודיות והגומחות החשאיות.כך הלשי רואה את הדריאדה? זאת התחושה כשאתה השומר?רגש חדש ממלא אותה — מצוקה. היא לא שלה אלא של היער, עזה ומטרידה. הדריאדה חשה כאב, מתפתלת בייסורים כשהיא נמחצת ונחרבת בידי שד המאלץ אותה לפעול נגד רצונה בכוח קסמו. הצילי אותי, לוחשים העלים, נאנקים הגזעים.\"אנסה,\" היא מבטיחה.ליסקה חוזרת אל גופה, וברגע זה מבחינה בוולס מגיח מבין העצים, עוקר שתיל שניצב בדרכו וזורק אותו הצדה. מאחוריו נפרש נתיב הרס, עצים שבורים ושיחים רמוסים שנותרו בערמות חרבות.\"איפה את, איפה את, איפה את?\" הוא צווח, יורק מרוב שנאה.11:40:43 30/04/2026 356 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשככשהאפלה עמדה מלכת 381כל כך, בעיקר אמה פינרטי, אלי תומס, איסה אגג'ניאן וקט דלקורט. אתם כל כך מדהימים ומוכשרים ואני חושבת שכולנו צריכים לעבור לגור ביחד בטירה עתיקה ומתפוררת. אני חייבת תודה גם לסג'ה על כל השיחות המעמיקות והיציאות לתה קר. לסופי, על רכיבת אופניים למרחק שרק אלוהים יודע מה הוא כדי להיות ביחד סתם באמצע השבוע )אבל, את יודעת... היית יכולה פשוט לקחת אוטובוס(. וגם לנטליה, נידי, קלם, מנולה — אני מקווה שכולנו נצליח להיפגש שוב לחג הודיה של חברים. חבורת המבוכים ודרקונים — אנדריי, אולה, מאט וסטיב, על קרבות הבוס באמצע הלילה וההתמכרות המתמשכת שלי למיץ מנגו.לקוראי הבטא שלי, איה ודריאן, על ההתלהבות והתמיכה הבלתי נדלות, המשוב שלכם על \"כשהאפלה עמדה מלכת\" בינקותו היה מכריע כל כך בעיצוב צורתו הסופית. שילה קניג, שהתניעה את כל התהליך כשראתה ערך בסיפור גותי קטן ומשונה ששכב לו בערמת הגשות. לסוכנים שלי בשפות זרות, התר ברור־שפירו ודני ברור, שלקחו את \"כשהאפלה עמדה מלכת\" לארבע כנפות תבל.למשפחתי. מאמא, דמות המופת שלי, שעבודתה הקשה והחוסן שלה הם הסיבה לכך שהצלחתי להגיע למקום שבו אני נמצאת היום. טטה, שתמיד עומד לרשותי כשאני צריכה לדבר עם מישהו. אחי ואחותי, הניה ורוברט — הנה, אתם בספר! מרוצים? )אבל ברצינות, אני מתה עליכם. רק אל תבקשו ממני לומר את זה בקול רם(.לסבתא יאדז'ה וסבא יאנק וגם לזכרם של סבתא באשה וסבא רישו — תודה לכם על הכול, על חופשות קיץ חסרות דאגות, סיפורי אגדות לפני השינה, ארוחות מפוארות וכל רגע שבילינו יחד.הגענו למקורות ההשראה שלי. נעמי נוביק, שנתנה לי את הביטחון לספר סיפור פולני בעומק מהותו בלי להתבייש. מרגרט 11:40:44 30/04/2026 381 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12

כשהאפלה עמדה מלכת 355מוודאת שהיא עדיין שומעת אותו כשהוא מרסק את הצמחייה בדרכו. דם נוטף לתוך עיניה מחתך מעל הגבה שנוצר כשפגעה בענף. ציפורניו של ולס השאירו חריצים שטוחים על אמותיה במקום שבו תפס אותה, אבל אף אחד מהם לא עמוק מספיק כדי לסכן את חייה. היא מקווה. היא ממשיכה הלאה, תשישות מעיקה על חזה בכובד משקל של סדן, נשימותיה כבדות ומבוהלות באוזניה. אם רק תוכל למצוא... אלוהים, איפה זה?ולס מזנק מבין העצים, פסי ערפל נסרחים מאחוריו.ליסקה מתחמקת בקושי, אבל ולס מרים את זרועו מעל ראשו והעצים סביבו נעים לפקודתו. ענפיהם מתקמרים לעבר ליסקה כידיים חשקניות, תופסים את חצאיתה, את שערה, את עורה כשהם מנסים ללכוד אותה. היא מתקיפה באמצעות אונגדיי, קסם מתפרץ סביבה כשהיא נוגעת בנשמת הדריאדה בעצמה, מצווה על שיח קוצני לצמוח לפניה ולגונן עליה.ברגע שהיא חופשייה היא מזנקת בחזרה אל בין העצים. שאגתו של ולס מהדהדת מאחוריה, אבל היא לא נעצרת, היא חייבת למצוא את היעד. איפה הוא...? אבל תחילה היא צריכה מקום מסתור כדי להתעשת בו. הנה, העץ המעוות הזה. הוא יסתיר אותה מספיק.היא מגיעה בצעד כושל לחורשת עצים רחבים ומסוקסים ומתחפרת בחלל שבין גזעיהם. היא מצווה על שרך לצמוח סביבה בתקווה שיספק לה מחסה נוסף. מקום המסתור הזה לא יחזיק מעמד זמן רב, היא בטוחה. היא שומעת את ולס מתקרב, נושף ומקלל במסע ההרס שלו ביער.ליסקה מנסה להתעלם מהקולות, מתמקדת בהסדרת נשימתה. היא עוצמת עיניים, מתקדמת עקב בצד אגודל לתוך הביניים ובוחנת את סביבתה. היער הוא תמיד פסטיבל של נשמות, ירוק ושופע ומואר בין דברים הצומחים ונובלים וצומחים מחדש. 11:40:42 30/04/2026 355 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכ382 א\"ב פוראנקרג'רסון, שספריה נתנו לי מקום מפלט כשהתקשיתי למצוא מוטיבציה. דיאנה וין ג'ונס, שכתבה את \"הטירה הנעה\" וגרמה לי להתאהב במכשפים אקסצנטריים ועולמותיהם המשונים והמופלאים. דלתא ריי, על שירים כמו Die Never Will Iו־Outlaws, שקבעו את מצב הרוח בהתמקדויות בכתיבה. ו־ATEEZ, שכל הדיסקוגרפיה שלהם סיפקה לי תמיכה רגשית.ואחרון חביב מאוד, אני רוצה להודות לחתול שלי, נפטון. לא שהוא תרם משהו לספר — אני פשוט לא רוצה לעצבן אותו. אלוהים יודע מה הוא זומם.11:40:44 30/04/2026 382 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

354 א\"ב פוראנקהיא מרגישה שהיא נרמסת ונמחצת בבת אחת, האוויר יוצא בכוח מריאותיה, כאב מתפוצץ על עורה במקום שבו הוא לופת אותה בציפורניים אכזריות וחדות כסכינים.הם נופלים לאחור על גזע עץ התפוח, ואז דרכו.דלת הכשף של ליסקה נסגרת מאחוריהם, והם בתוך הדריאדה.הם נופלים על גזע, צעירה ושד, כוח הפגיעה מפריד ביניהם. ליסקה ממהרת לקום בצעד כושל, קללה נפלטת ממנה באימה. מרוב חיפזון לא דמיינה בדיוק לאן היא רוצה להגיע, ועכשיו אין לה מושג איפה הם.החלק הזה של הדריאדה מאיים, סגור ומחניק, ענפים חשופים משולבים מעליהם בצפיפות המאפשרת לשבבים בלבד של אור עמום לחדור ביניהם. האובך תלוי סמיך ומתפתל והופך את העצים לקווי מתאר מטושטשים הנמוגים לתוך רִ יק לבן טורפני.ענפים ועלים נשברים ומתרסקים במקום שבו נפל ולס. השד כושל וקם, מחליק על האדמה הספוגה בגשם.\"עכברה טיפשה,\" הוא נוהם. \"זה ביתי. עכשיו אשמיד אותך בלא ספק.\"\"קודם תצטרך לתפוס אותי,\" אומרת ליסקה ומנופפת שוב באמתה. ואז היא חומקת בין העצים.בחודשים האחרונים ליסקה פיתחה מיומנות ניווט ביער. ענפים ושיחים שפעם היתה נופלת עליהם הם עכשיו מכשולים קלים בלבד, והיא מתפתלת ביניהם בגמישות, קופצת מעל גזעים שנפלו, מדלגת מתלוליות ופוסעת בין שורשים. ולס, למרות כל כוחו, לא יהיה בר מזל כמוה. יש לו קרניים, והוא צמח לגודל כפול מזה שהיה הלשי. אבל היא עדיין צריכה להישאר רחוקה מספיק לפניו כדי שיהיה מתוסכל תמידית ועם זאת קרובה מספיק כדי למקד עליה את תשומת לבו, ולכן היא 11:40:42 30/04/2026 354 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 B | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal

כשהאפלה עמדה מלכת 353מעט מאוד מהלשי נשאר עכשיו במראהו של ולס. עיניו הן להבות בוערות, שיניו חדות כסיכות וקטנות מדי בחניכיים המנוקדים בטחב. כאשר הוא מלקק את שפתיו לשונו מכוסה נמלים זוחלות.\"את יודעת איך כינו אותי בעבר?\" הוא נוהם. \"הייתי אל התוהו ובוהו, אל העולם התחתון ושדיו. אבל אתם, בני האדם, יצורים הפכפכים, שכחתם אותי. זה עונשכם. הפעם אוודא שיזכרו אותי. הרס הכפר הקטן שלכם יהיה השלב הראשון בחזרתי לתהילה.\"\"אבל אתה לא יכול להרוס אותו,\" מוחה ליסקה. היא מאלצת את עצמה לחייך בזרועות פרושות. \"לא כל עוד יש לי את זה.\"\"את מה?\" הוא מתקרב אליה באיום, חזזיות נבולות נופלות מזרועותיו. סירחון חמוץ של מחלה ושיירים מרקיבים אופף אותו כרעלה. \"מה יש לך?\"\"לא הבחנת שאתה לא חזק כפי שאתה אמור להיות?\" ליסקה מפשילה את שרוול חולצתה ומגלה את האזיק על אמתה, לבן בוהק על רקע הבוקר האביך הכחלחל. \"הלשי שיטה בך! הוא נתן לי חלק מכוחו, כדי שלא תוכל לזכות בכולו באמת.\"זה הימור. היא מקווה שהטינה ותאוות הכוח של השד חזקים יותר משיקול דעתו, חזקים מספיק כדי שתוכל לרתק את תשומת לבו אליה.ההימור משתלם. ולס מתקרב עוד יותר. ליסקה נסוגה לעבר עץ התפוח השדוף המקשט את חצר הכנסייה. בתנועת דרבון היא מסתירה את מפרק כף ידה האזוק מאחורי גבה, מסתירה את הקסם הרוחש בכפות ידיה.\"תני לי אותו,\" מסנן ולס. \"יש לי זכות עליו!\"\"אני לא חייבת,\" אומרת ליסקה בקול מתנגן. \"לא אני עשיתי את העסקה.\"ולס מסתער. הוא מאיים, זועם, וענק. כשהוא מתנפל עליה, 11:40:42 30/04/2026 353 indd.רקנארפ.ב.א-לתכלמ הדמע הלפאהשכJob Name: 53155_Agam_Where TheDarkStandsStill | Sig: 12 A | Date: 05/11/2026 11:43:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal12