צלצול שלישי _ספר שלם

‫לתלי‬
‫דן‪ ,‬נעמה‪ ,‬יהלי ואדם‬



‫אילן תורן‬

‫צלצול שלישי‬

‫אילן תורן‬

‫צלצול שלישי‬

‫כריכה ושערים‪ :‬עמיתם תורן‬
‫עיצוב ו ְסַדר‪ :‬דורותה ביאלס‬

‫חיפה ‪0202‬‬

‫©כל הזכויות שמורות לאילן תורן‬
‫דפוס ספיד ר ‪20-1222215‬‬

‫הקובץ הזה הוא אוסף של דפים שנכתבו במהלך שבע השנים האחרונות‬
‫והתפזרו לממוענים רבים ושונים‪ .‬כדרכם של דפים הם מצאו את עצמם במגרות או‬
‫בתיקים שונים ואלה התגלגלו בסופו של דבר למחסן הערטילאי בו מתכנסים דברים‬

‫שחיפשו ולא מצאו מנוחה ראויה לעצמם‪.‬‬

‫שם הם נשתתקו וציפו לאיזה מעשה של גאולה‪ .‬אנשים שקראו בהם הציעו‬
‫לכנס אותם בספר‪ .‬כשקיבלתי את עצתם היסתבר שהמפתח לדלת המחסן ההוא‬
‫החליד וציריה מסרבים לסוב‪ .‬כשנכנסתי לבסוף מבעד לחלון גיליתי שהדפים נפוצו‬
‫לכל מיני מקומות מסתור‪ .‬לא נותרה ברירה בידי אלא לקבצם‪ ,‬להתאים אותם‬
‫למקומם הראוי ולצרף אותם זה לזה‪ .‬במקורם כל אחד מהם היה שלם בפני עצמו‪,‬‬

‫לא הייתה להם כל כוונה להתקבץ‪.‬‬

‫התוצאה היא פורמט זה שיש בו ארבעה שערים‪ .‬כל אחד מהם קשור‬
‫לאירועים בעבודה שלי ולהתבוננויות שנלוו אליה באותו זמן‪.‬‬

‫יראה הקורא‪ ,‬את הדברים כאילו נכתבו ונמענו אליו אישית‪.‬‬

‫אילן תורן‬

‫שערים‬

‫על תיאטרון וזיכרון ‪2‬‬
‫סדנת הסתיו ‪42 0222‬‬
‫לתט בתט ‪212‬‬
‫רשימות תצרות ‪022‬‬

‫על תיאטרון וזיכרון‬



‫‪51.2.6.51‬‬
‫על סערת חוסר התרבות המשתוללת לאחרונה‪ .‬ידידי האומנים ‪ -‬סרת התרבות‬
‫מ' רגב‪ ,‬שדעותיה זוכות להתרבות שעל גבול ההשרצה (רק ‪ 03‬מנדטים? והרי‬
‫זה יותר מכפול) היא אמנם צרה לא קטנה‪ ,‬אך אין צורך להגזים בערכה‪ .‬סרי‬

‫תרבות מגיעים לעמדות של כוח ומנסים להתחזות לבעלי תרבות‪.‬‬
‫זה לא חדש‪ .‬הדבר לא מנע מיוצרי האמנות לעשות את מה שהם אוהבים‪,‬‬
‫רוצים וחייבים לעשות ‪ -‬ליצור אמנות באיכות גבוהה! עם איכות האמנות אי‪-‬‬

‫אפשר להתווכח‪.‬‬
‫זה נותן בראש ומפורר כל רגב נוקשה כדי שתרבות תצמח ותכה שורש‪.‬‬
‫האומנים הם הפלחים בשדה התרבות בכל מקום בעולם וגם אצלנו‪ .‬התשובה‬
‫האמיתית לסרת התרבות החדשה‪-‬ישנה היא‪ ,‬אמנות‪ .‬לאמנות כוח של נצח‪.‬‬
‫‪ 03‬מנדטים או ‪ 03‬בנדיטים אינם מעלים ואינם מורידים דבר במפלס החרות‬
‫של האומנים האמיתיים ‪ -‬אלה השוקדים לעורר את כל הקהילה לפתח חרות‬
‫ואחריות של כל פרט מחבריה‪ .‬עדריות וחרות רחוקים זה מזה כמרחק שבין‬

‫רגב לשגב‪.‬‬

‫‪52.2.6.51‬‬
‫על עדנה שביט מורתי נוחה עדן‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫הרי לכם שרת תרבות אמיתית‪ .‬פעלה בנחישות לגדל‪ ,‬להצמיח‪ ,‬לעודד בכל‬
‫תלמיד את היצירתיות‪ .‬לטפח את קולו הייחודי‪ .‬לשחות נגד הזרם העכור‪.‬‬
‫להיפתח אל כל הנעשה בעולם היצירה‪ .‬להרבות רב‪-‬גוניות‪ .‬לשחרר מעצורים‬
‫ולפתח אחריות מוסרית במקומם‪ .‬כוכב שביט כבה וכמה עדנה נשארת אחריו‪.‬‬

‫‪66.2.6.51‬‬
‫אין מה להתנצל ואין על מה להתפייס‪ ,‬אדוני הנשיא‪ .‬זה לא עניין של נימוסי‬
‫חצר‪ .‬המחלוקת אמיתית‪ ,‬עמוקה ואינה ניתנת לגישור‪ .‬חופש ביטוי ישנו או‬
‫איננו‪ .‬לגברת רגב אין מושג ירוק‪ ,‬מהי אמנות ואיך נבנית תרבות‪ .‬היא משלמת!‬
‫כלומר היא קונה כל מה ששילמה עליו‪ .‬איזו קרתנות‪ .‬היא לא משלמת והיא לא‬
‫קונה‪ .‬היא אמורה לתקצב‪ ,‬לתמוך ולעודד בשם החברה שאותה היא משרתת‪,‬‬
‫כלומר בשמנו‪ ,‬את האומנים העוסקים באומנותם‪ .‬לדאוג לרווחתם ולקידומם‬
‫רעיונותיהם ויוזמותיהם‪ .‬אבל היא באה מן השוק שם קונים כל מיני דברים‬

‫והופכים להיות בעליהם לשעה קצרה‪.‬‬

‫‪5.0.6.51‬‬
‫ראיתי את ההצגה "היקום המקביל" בתיאטרון אל מידאן‪.‬‬
‫ההצגה יפה ויש בה פשטות אנושית‪ .‬חייהם של אסירים בתא קטן מוארים‬
‫בצבעים דהויים ומעט האור שבתא מגיה ממערכת היחסים האנושית והחברית‬
‫ביניהם‪ .‬הם מצליחים בדרכים לא דרכים לבנות כלי נגינה‪ ,‬עוד (אמנם‬
‫מרובע‪ ,)...‬כדי שתהיה מוסיקה בחגיגת הנישואין של אחד מהם‪.‬‬
‫בהצגה משתתפים שחקנים מצוינים והיא מבוימת ביד רכה ובטוחה השומרת‬

‫על תנועה אנושית מתמדת בין החולקים את התא‪.‬‬
‫למה זה מרגיז את מי שזה מרגיז? כי האסירים הערבים במחזה הם בני אדם‪,‬‬
‫אמנם מדברים ערבית‪ ,‬אבל הם בני אדם קודם כל ואחרי הכול‪ .‬קשה לאחדים‬
‫לחשוב על השפוטים הללו כבני אדם‪ .‬רצוי היה כנראה לראות בהם משהו‬
‫חייתי מפלצתי‪ .‬מה לעשות ‪ -‬זה סיפור על אסירים בכלא שהם בני אדם אף כי‬

‫‪2‬‬

‫הם דוברי ערבית‪ .‬זה שהם חשבו את עצמם כלוחמי חרות‪ ,‬לא מחייב אף אחד‬
‫והם גם לא ממליצים על שום פעולה בכיוון‪ .‬הם ניסו וכשלו אולי‪ ,‬אבל לא‬

‫איבדו את צלם האנוש שבהם‪.‬‬

‫‪52.5.6.51‬‬
‫משחק הוא מילה ששורשה הוא ש‪.‬ח‪.‬ק‪ .‬בקלות ניתן לראות בה את השחוק‬
‫והצחוק תאומו‪ ,‬וכן את השמים והרקיע‪ .‬כמו כן אין לטעות עם הופעת‬
‫משמעות השחיקה‪ ,‬השפשוף המתמיד‪ ,‬המשנה צורתם ומהותם של דברים‬

‫בעולם‪.‬‬
‫יש‪ ,‬אם כן‪ ,‬מגע עם ארציותם של דברים הניתנים לשחיקה עד כדי גילוי‬
‫משמעות חבויה בהם המרקיעה שחקים‪ .‬וקיים קשר עמוק עם תופעת הצחוק‪,‬‬

‫הייחודית למן האנושי‪.‬‬
‫היכולת לרדת אל עומקם של דברים‪ ,‬ולו גם המכאיבים ביותר‪ ,‬מלווה בשמחה‬
‫והקלה וחיוך השמורים לנו כדי לזכור ולהבין שכל דבר חומרי או מוצק אינו בר‬

‫קיימא נצחית‪ .‬ניתן לשנותו‪.‬‬
‫פיתוח מודעות לדברים‪ ,‬מחדיר בהם רוח והם מגלים את פניהם הרוחניות‪.‬‬
‫המשחק נטל את תכונות המהות האלה והפך אותן לאמנות על ידי כך שאי‪-‬פשר‬
‫לעשות את כל הדברים הללו בתוך הנפש ולראות בה מעין חומר לעיצוב בידי‬

‫המחשבה היוצרת של האומנים‪.‬‬

‫‪50.5.6.51‬‬
‫המשחק מלווה את האדם מן הרגע בו הבין או חש‪ ,‬שבינו לבין האירועים‬
‫המתרחשים בפועל‪ ,‬קיים איזה שהוא מרווח‪ .‬אל המרווח הזה הפנה האדם את‬
‫כוח הרוח שהיה חבוי בו בתנומה עמוקה כמתת מימי גן העדן‪ .‬אכילת התפוח‪,‬‬
‫לפי הסיפור‪ ,‬פקחה את עיניו לראיה ותובנה שהיו תוצרת עצמית‪ ,‬לחלוטין משלו‪.‬‬
‫הוא הכיר‪ ,‬בעזרת אשתו הסקרנית‪ ,‬את המרווח הזה שלתוכו "נכנסה בו הרוח"‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫הוא נעשה בעל תודעה המודעת לעצמה ובעל יכולת להשאיר מרחק‪ ,‬ולו הדק‬
‫ביותר‪ ,‬בינו לבין "העולם"‪ .‬הוא גילה שקיים בו אלמנט חזק של 'חירות'‪ .‬ועל‬
‫החירות הזאת יש לגונן ואותה יש לפתח‪ .‬כי היא זו שתקנה לו בפועל את יכולת‬

‫היצירה‪.‬‬
‫כדי להרחיב את המרווח בינו לבין "הדברים"‪ ,‬יש לשחוק את המעטפות‪ ,‬את‬
‫התבניות‪ ,‬את הגדרות‪ ,‬את החסמים והחומות‪ .‬עדריות יש להרחיק ולהגדיל את‬
‫יכולת ההתבוננות; להזין בה את המחשבה העצמית ואת כוח היוצר שבנו‪ .‬גיל‬
‫המשחק ‪ ,‬אם כן‪ ,‬הוא כגיל התרבות האנושית‪ .‬אלה שנמשכים אל התחום הזה‬
‫גזרו על עצמם לערוך מסעות בחלל הפנימי של נפשם וגם של אחרים‪ .‬הם גזרו‬
‫על עצמם להיות מעצבים של עצמם ושל תובנותיהם‪ ,‬במגמה להעלותם אל‬
‫שדה ההתרחשות האנושית ובכך לרמוז‪ ,‬לעורר ולהעיר את קהילתם אל‬
‫הפוטנציאל הגנוז בכל אחד ואחד להיות בן חורין ואחראי על מעשיו ועל מצב‬

‫זולתו‪.‬‬
‫חזרנו אל השחיקה שבאמנות‪ .‬כמו בגילוף או בפיסול‪ ,‬השחיקה מגלה את‬

‫הצפון בתוך החומר ועל ידי מתן צורה להקנות לו משמעות וערך‪.‬‬
‫בינתיים‪...‬‬

‫‪50.5.6.51‬‬
‫כשחושבים על כך‪ ,‬בעקבות הדברים דלעיל‪ ,‬עולה השאלה‪ ,‬מה לשרת התרבות‬
‫או למשרד התרבות והאמנות‪ ,‬ולמהות שאותה אנו חיים וחווים כאומנים כל‬

‫חיינו‪.‬‬

‫‪55.5.6.51‬‬
‫אני חוזר אל המשחק ואל האמנות‪ .‬אנחנו מבינים שהמשחק מנסה לעשות בית‬
‫ספר לחיים‪ ,‬או מהחיים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬המשחק לוקח חומרי חיים‬
‫מהשחקנים ומהסובב אותם‪ ,‬ומעצב אותם על פי בחירה הנראית כנכונה‬

‫ומתאימה לצרכי הדמויות וההצגה הנבנית‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫כלומר‪ ,‬המשחק אומר לחיים או לאלוהים ‪' -‬ככה ‪ -‬גם אני יודע לעשות'‪.‬‬
‫בזאת מממש המשחק את הניצוץ האלוהי שבאדם ‪ -‬יכולת הבריאה‪ ,‬היצירה‪.‬‬
‫אם כי לא יש מאין‪ ,‬יכולת השמורה רק לבורא עולם‪ .‬הפעילות האנושית הזאת‪,‬‬
‫המשחק‪ ,‬מקנה משמעות של ממש לפעולה האנושית מתוך חירות של הרצון‪.‬‬
‫החירות הזאת מתממשת בפעולה של עיצוב‪ ,‬כלומר חודרת אל תחומה של‬

‫האמנות‪.‬‬

‫‪61.5.6.51‬‬
‫אמנות היא מעשה ידי אדם בלבד‪ .‬הטבע מסוגל ליצור דברים יפהפיים‪,‬‬
‫מושלמים‪ ,‬מעוררי התפעלות‪ ,‬השראה והערצה‪ .‬בכל זאת אמנות היא מעשה ידי‬

‫אדם בלבד‪.‬‬
‫המלאכותיות מקורה בהתבוננות ובמחשבה‪ ,‬והן שמקנות ליצירה האנושית את‬
‫האפשרות להיות מעשה של אמנות‪ .‬החיבור של רעיונות‪ ,‬מחשבות‪ ,‬רגשות‬
‫וטוויתם למעשה של עיצוב‪ ,‬הם אלה ההופכים את המעשה היצירתי של האדם‬

‫גם לפיסה של אמנות‪.‬‬
‫הרעיונות‪ ,‬האידיאות‪ ,‬מצויים אי שם בחלל הבין‪-‬אישי שנרקם עם התפתחות‬
‫התרבות בכל שדה עשייה אנושי‪ .‬אמן הוא אדם המסוגל לפעול בקשר ישיר עם‬
‫עולם האידיאות‪ .‬הוא מסוגל להקנות להן ממשות‪ ,‬לטעת אותן בעולם החומר‬

‫בו אנו חיים‪.‬‬
‫היכולת לעצב דברים בהשראה מן הסוג הזה‪ ,‬נקראת מוזה‪ .‬לכל אדם יש יכולת‬
‫כזאת אבל רק אלה שמסוגלים לחוש ולהתמסר בשלמות לקשר עם המוזה‪,‬‬

‫מסוגלים ליצור אמנות‪.‬‬
‫החירות האנושית לפעול במעשה של עיצוב‪ ,‬זו המשמעות של ‪" -‬נברא אדם‬
‫בצלמנו כדמותנו" ‪ -‬אדם המשנה את פני העולם בחברו את האסתטי חיבור‬
‫בלתי ניתן להפרדה מן האתי‪ .‬באמנות אנו מזהים את השורש א‪ .‬מ‪ .‬נ‪ .‬כמו‬

‫שבעיצוב אנו מזהים את השורש ‪ -‬ע‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬שני שורשים מן התחום הרליגיוזי‪.‬‬
‫אמן‪ ,‬אמונה‪ ,‬אומן‪ ,‬אומנה‪ ,‬כל אלה קשורים בעשייה אנושית האמורה להיות‬

‫‪5‬‬

‫יציבה‪ ,‬חזקה ובלתי ניתנת לערעור‪ .‬הבטחה למעשה אנושי בעל יציבות‬
‫"נצחית"‪ .‬שאילה של אחת מתכונות האלים‪.‬‬

‫עצב‪ ,‬עיצוב‪ ,‬עצבים‪ ,‬ואפילו עצבות הם ביטוי מובהק של אלוהויות הנבראות‬
‫בצלם האדם!‬

‫‪61.5.6.51‬‬
‫ועוד משהו‪ .‬המשחק‪ ,‬ככל מעשה אמנות‪ ,‬מתוכנן לפרטי פרטים‪ .‬פרי של‬

‫מחשבות‪ ,‬רצונות‪ ,‬ויכולת ייחודית של האמן להיות ישות של חרות הרצון‪.‬‬
‫בשונה מרשת העכביש למשל‪ ,‬המרשימה ביותר ביופייה‪ ,‬אין המשחק פרי של‬
‫כורח הישרדותי או אינסטינקט מורש‪ ,‬זהו מעשה אדם פרי כוח רצון ובחירה‬
‫חופשית‪ ,‬הנבחן משך כל זמן הבנייה אם הוא תואם את הכוונות‪ ,‬את הטעם‪,‬‬

‫ואת הדיוק הנדרשים כדי להביא לכלל גמר את "התפקיד" המשחקי‪.‬‬
‫ליחיד כאמן ישנה אחריות מלאה על יצירתו‪ .‬הוא מציג אותה ברשות הרבים‪,‬‬
‫בתקווה מוצנעת‪ ,‬שהצופים יצאו אחרים ואולי שונים מהאופן בו נכנסו לאירוע‬
‫התיאטרוני‪ .‬השחקן‪ ,‬בין אם הוא מודע לכך‪ ,‬בין אם לאו‪ ,‬הוא 'חתרן בלתי‬
‫נלאה' ‪ -‬שותף למשימה של כל האמנים לשנות את העולם באמצעות שינוי‬

‫האדם‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬בכל מקרה‪ ,‬אלא אם כן יבגוד בעצמו או באמנות‪ ,‬האמן נמצא בחזית‬

‫של חתרנות מתמדת בניסיון לשנות את פני המציאות‪.‬‬
‫זאת אינה רק שאלה פוליטית אלא שאלה מוסרית ממדרגה ראשונה‪ .‬זאת גם‬
‫הסיבה שרוב האמנים נמצאים בצד המוסרי ההומני‪ ,‬של המפה החברתית‪ ,‬וכן‪,‬‬
‫גם הפוליטית‪ .‬לאסתטי הוא מחויב‪ ,‬שכן המוזה אינה משתפת פעולה אלא עם‬
‫האסתטי‪ ,‬אבל הוא מתחייב‪ ,‬בין אם הוא רוצה בין אם לאו‪ ,‬לפעול כך שמעשהו‬
‫האסתטי יקבל את מימושו באחת עם האתי‪ .‬בחירותיו של השחקן חייבות‬

‫בשילוב הזה שאם לא כן עבודתו תהיה בקושי חצי עבודה‪.‬‬
‫(הפוסטים האלה הם סיכומים קצרים של דברים ששלחתי לסטודנטים במהלך‬

‫העבודה על סמואל בקט‪ ,‬ועל ִאי ִז'ן יֹו ֶנ ֶסקֹו)‬

‫‪6‬‬

‫‪60.5.6.51‬‬
‫אמן מבצע ‪ -‬זמר‪ ,‬שחקן ‪ ,‬נגן ‪ -‬נמצא על הבמה במוקד של להבה גדולה‪ .‬אנשים‬
‫סביבו מסתכלים בו‪ ,‬מקשיבים לו‪ ,‬וככל שהוא מיטיב לנגן או לשחק‪ ,‬הם‬
‫נשאבים אליו במעין חבלי קסם‪ .‬הקסם קשור בכך שהמקשיבים‪-‬צופים‪ ,‬רואים‬
‫את האמן בכפל דמות‪ :‬האחת זה הוא עצמו המוכר לקהלו‪ ,‬והשנייה ‪ -‬הפרסונה‬

‫ההולכת ונרקמת לעיני ואוזני הקהל‪.‬‬
‫האנשים אינם נותנים את הדעת על כך‪ .‬יש להם יחס אל האומן המבצע מתוך‬

‫הערכת תפקידו‪ ,‬ובו זמנית נרקם יחסם אל היצירה המוצגת‪.‬‬
‫אין ספק שכשהאמן טוב במעשהו‪ ,‬תחושת הקסם הולכת ומתגברת‪ .‬הקהל‬
‫נעשה ֵעד בזמן אמת למידת החופש הרבה שפיתח האמן ביכולתו האמנותית‪.‬‬
‫הדבר רק מחדד את תחושת חוסר החופש וחוסר הגמישות המאפיינים את רוב‬

‫המין האנושי‪.‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬נוהגים לציין את הכישרון הברוך‪ ,‬את המיומנות הטכנית וכו'‪ .‬אך‬
‫מה שמזין את הקסם באמת ‪ -‬זו התחושה שיש לאמן חיבור עם עולמות הרוח‪,‬‬
‫ושעולמות אלה נגישים למי שחפץ לבוא איתם במגע‪ .‬כן‪ ,‬הם נגישים לכל אחד‬

‫ואחת מאיתנו‪.‬‬
‫להיות‪ ,‬אם כן‪ ,‬במוקד של להבה מעין זו‪ ,‬זה שורף ומאכל מבפנים את כל מה‬
‫שיכול להגן על האגו‪ ,‬מפני שכחת העובדה שתמיד יימצא עוד מישהו‪ ,‬טוב‬
‫לפחות כמוך‪ .‬השכחה‪ ,‬שדורות רבים של מורים ורבדים של תרבות שהיו לפניך‪,‬‬
‫עומדים איתך על הבמה‪ ,‬שומרים מקום פנוי למוזה ‪ ,‬שאת שמה וכבודה היללו‬

‫רבות לפניך‪.‬‬
‫הקסם עדין‪ ,‬פגיע‪ ,‬שביר‪ .‬אתה רוצה בו אם כי אפשר להצליח גם בלעדיו‪ .‬וזאת‬
‫טענה שאין כל צורך להוכיחה‪ .‬כה מעטים האמנים‪ .‬וכה רבים העוסקים‬

‫בניסיון בלהיות אמנים‪.‬‬

‫‪1.5..6.51‬‬
‫אמנות התיאטרון‪ ,‬ובעיקר המשחק ושליחיו השחקנים‪ ,‬הציבו לעצמם מטרה‪,‬‬

‫‪7‬‬

‫המנוסחת בשיא החדות ע"י ויליאם שייקספיר‪ ,‬במונולוג של המלט אל‬
‫השחקנים ‪ -‬להציב מראה אל מול פני החיים‪ ,‬הטבע‪ ,‬העולם‪.‬‬

‫זוהי יומרה עילאית‪ ,‬למצוא דרך אנושית‪ ,‬ללא כוחות עזר אלוהיים ‪ -‬למצוא‬
‫את המוזה‪ ,‬שעל מקומה בתוך התהליכים עוד נדבר ‪ -‬ובאמצעות הכוח המדמה‪,‬‬
‫התבונה‪ ,‬והיצירתיות לרקום חיים המשתקפים במראת הבמה בצורה כה‬
‫אמינה‪ ,‬עד כי כל אחד בקהל הצופים יוכל לזהות בה את עצמו‪ ,‬את קרוביו‪ ,‬את‬

‫העולם האנושי המקיף אותו‪.‬‬
‫קראתי לזאת יומרה משום שיצירת חיים מלאים‪ ,‬עשירים‪ ,‬מעניינים‬
‫ומורכבים‪ ,‬זוהי מומחיות וסגולה המיוחסת אך ורק לחיים עצמם‪ .‬ו‪/‬או לאל‬

‫ריבון העולם‪.‬‬
‫(החיים קראו לי כרגע אל המטבח בדחיפות עם שריקת סיר הלחץ‪ ,‬ולכן עצרתי‬

‫ואשוב בקרוב)‪.‬‬
‫חזרתי‪.‬‬

‫ושוב אל אותה סגולה מיוחדת לשחקנים ‪ -‬להקנות לחיים המלאכותיים של‬
‫הבמה איכות של חיים אותנטיים‪ .‬זו יכולת רבת עוצמה‪ .‬אנחנו עונים לחיים‬
‫האמיתיים בכלים שלהם עצמם‪ .‬מנסים לקיים חיים מתוכננים‪ ,‬מלאכותיים‪,‬‬
‫בהם כל אירוע ולו הדרמטי ביותר‪ ,‬מחושב מראש כך שייראו כאילו נוצרו ממש‬

‫בזה הרגע‪.‬‬
‫הדבר עשה באמצעות השפשוף החוזר ונשנה בחזרות‪ ,‬שמעצב את האירועים‬
‫על הבמה לאיכות הנדרשת ‪ -‬איכות של מאורע ספונטני‪ .‬לא ייפלא‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫שהשחקן ימצא את עצמו בעמדה של כל‪-‬יכול‪ .‬כמו שנאמר 'ותחסרהו אך מעט‬

‫מאלוהים' ‪.‬‬
‫אכן קיבלנו את המתת הזאת מן האל‪ ,‬אבל רק יחידי סגולה יכולים לממש את‬
‫היכולת הזאת בקנה המידה האסתטי הנדרש מיצירה בדרכה אל השטח הרחב‪,‬‬

‫הממוקש‪ ,‬שבין האמן לבין קהלו‪.‬‬
‫לכן לעולם בל נשכח‪ ,‬שאנו‪ ,‬האמנים‪ ,‬באנו כדי לתת ולא כדי לקחת‪ .‬המוקד בו‬

‫נמצא האמן אכן לוהב בכל מובן‪ ,‬אפשר בקלות לשרוף את הכנפיים‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫המוזה היא יצור מכונף וערטילאי‪ ,‬אבל העניין העצום שיש לה ביצירה‬
‫האמנותית האנושית‪ ,‬מקורו ברעיון‪ ,‬אולי רעיון שווא‪ ,‬שהאדם עשוי לגלות את‬
‫מלוא ישותו המסתורית ותפקידו עלי אדמות‪ ,‬כמלאך שקוצצו כנפיו‪ ,‬על ידי‬

‫האמנות‪.‬‬
‫חובה עלינו‪ ,‬האמנים‪ ,‬לשמור עליה מכל משמר שלא יאונה לה‪ ,‬למוזה‪ ,‬כל רע‪.‬‬

‫שכן בלעדיה ‪ -‬אנה אנו באים‪.‬‬

‫‪0.5..6.51‬‬
‫המקום המיוחד הזה ‪ -‬הבמה‪ ,‬אותה קרחת עץ קטנה בתיאטרון‪ ,‬המוכנה‬
‫לאכלס כל אירוע ציבורי ‪ -‬הופכת בהצגה להיות "העולם"‪ .‬לפחות מבחינה‬

‫מטפורית‪.‬‬
‫אם כן הדבר‪ ,‬אז השחקן העומד עליה‪ ,‬נמצא‪ ,‬לפחות במשך זמן ההצגה ממש‬
‫במרכזו של העולם‪ .‬זאת משום שכאמור‪ ,‬כל העולם כולו‪ ,‬שהוא מראש גשר צר‬
‫מאד‪ ,‬מצטמצם למשך זמן ההצגה אל חלל הבמה ואל האירועים המתרחשים‬
‫בה‪ .‬להיות במרכז העולם‪ ,‬זו חוויה מיוחדת‪ .‬שכן עיני העולם ואזניו פקוחות‬
‫ללמוד ולדעת מה יש לך אדוני השחקן‪ ,‬לחדש לנו על עצמנו‪ ,‬ועל חיינו שמחוץ‬
‫לכותלי התיאטרון‪ .‬ואתה חייב שיהיה לך משהו לתת שכן כל העולם פתוח‬

‫לקראתך לקבל‪.‬‬
‫להיות במרכז העולם‪ ,‬יכול להתחלף בקלות לתחושה ‪ -‬אני מרכז העולם‪ .‬וכבר‬
‫היו דברים מעולם‪ .‬הרבה שחקנים פוטרים את עצמם ביכולת שלהם לבדר‪ .‬הם‬

‫מבדרים לצופה את תסרוקתו מעשה גלב שובב‪ ,‬וכולם יוצאים נשכרים‪.‬‬
‫אני‪ ,‬הצופה‪ ,‬נכנסתי לאולם ויצאתי ממנו בדיוק אותו אדם‪ ,‬רק העברתי זמן‬
‫בכיף‪ .‬זה לא רע‪ ,‬כי מי ירצה לעשות רביזיה לתמונת עצמו הנפלאה והמחמיאה‬
‫כל כך? למי יש רצון וחשק להיכנס לתוך מסע מתיש אל תוככי עצמו ואל תוכם‬
‫של יקיריו כדי לגלות שם נסתרות? ואני‪ ,‬השחקן‪ ,‬הראיתי את יכולותיי‬
‫המרהיבות לאדון המולך ‪ -‬הקהל ‪ -‬ויש אפילו סיכוי שהוא יבקש ממני לבוא‬
‫שנית‪ .‬ישנם גם כאלה שעולים אל מרכז העולם ‪ -‬הבמה ‪ -‬בתפילה חרישית‪,‬‬

‫‪9‬‬

‫שיצא מאולם התיאטרון ולו אדם אחד בלבד‪ ,‬אחרת מכפי שנכנס‪.‬‬
‫ביום ד' ה‪ 03-‬בספטמבר ‪ 5302‬נערך כנס במכללת הגליל המערבי‪ .‬הנושא‪:‬‬
‫יהודים וערבים בתיאטרון הישראלי‪ .‬אני חי את הנושא מאז ‪ ,0793‬השנה בה‬
‫הצטרפתי לתיאטרון חיפה‪ .‬במהלך השנים‪ ,‬ועד היום כאשר התחלתי ללמוד‬
‫ערבית בצורה מסודרת‪ ,‬חשבתי שהפעילות האמנותית בתיאטרון חייבת לתת‬
‫יד למגמה הפוליטית המבקשת ליצור שוויון‪ ,‬כבוד ואחווה בין כל תושבי הארץ‬
‫הזאת‪ .‬אם עד היום הנושא הזה נראה כבעיה בחברה בה אנו חיים‪ ,‬אז כנראה‬

‫כשלנו לא רק פוליטית אלא גם אמנותית‪.‬‬
‫על הבמה הייתי מעורב כשחקן וכבמאי ביצירה עם שחקנים ערבים ויהודים גם‬
‫יחד‪ .‬על הבמה אין ברירה אלא לקיים שוויון‪ .‬וזאת מכיוון שכולנו נבחנים‬
‫במבחן המוזה‪ .‬היא שונאת זיופים וזייפנים‪ .‬היא מבקשת לראות על הבמה את‬

‫שליחיה‪ ,‬אהוביה השחקנים ‪ -‬כאמנים‪.‬‬
‫המוזה אינה בודקת בציציות‪ .‬אמן ניכר במעשה היצירה‪ .‬ובה אין ללאום שום‬
‫משמעות‪ .‬מותרים מבטא‪ ,‬תרבות ומוצא שונים‪ .‬מותרים כל מין או מגדר‪,‬‬
‫מכיוון שלאלה אין שום רלוונטיות למעשה היצירה‪ .‬הם רק פקטור נוסף בחיי‬

‫השחקן‪.‬‬
‫במושב הבוקר של הכנס עשיתי את המונולוג שאותו אני אומר החל משנת ‪90‬‬
‫במקומות שונים בעולם‪ .‬סיפור הבדואי הנוסע באוטובוס מבאר שבע לתל אביב‬
‫ובדרך עצירות לביקורת תעודת זהות‪ .‬מונולוג שערכתי על פי סיפורו של‬
‫מוחמד וותד העיתונאי‪ ,‬הסופר ולאחר מכן חבר כנסת‪ .‬דבר לא השתנה מאז‪.‬‬

‫ואם כן ‪ -‬אז אולי לרעה‪.‬‬

‫‪5.5..6.51‬‬
‫הרשויות‪ ,‬משרד התרבות ועיריית חיפה‪ ,‬עדיין קופצים את ידם מלתקצב את‬
‫תיאטרון "אל מידאן" על פי החוק‪ .‬וזאת מבלי לתרץ ולהסביר את מעשה‬
‫האפליה הזה‪ .‬ההצגה שהייתה במוקד הסערה‪ ,‬שנכתבה ובוימה ע"י בשאר‬
‫מורקוס ברוך הכישרון‪ ,‬אין בה שום ממד של הסתה או תמיכה בטרור או כל‬

‫‪10‬‬

‫שטות אחרת שאפשר לתלות ביצירה כשרוצים להפלות מסיבות גזעניות‪.‬‬
‫ראיתי אותה והיא שונה מהצגות על חיי אסירים רק בכך שאסירים אלה הם‬
‫ערבים ואי לכך דוברים ערבית‪ .‬רוח רעה משתוללת ואפילו ליברלים כמו ראש‬

‫עיריית חיפה כופפים את ראשם‪.‬‬
‫בחורף שנת ‪ '90‬הגיע לתיאטרון חיפה מחזה חדש של מחזאי צעיר‪ ,‬ערבי‬
‫מנצרת‪ ,‬ושמו רא ֶתּב ַעּו ַא ֶו ָדה‪ .‬שם המחזה ‪" -‬דייר משנה"‪ .‬הוא עסק במערכת‬
‫יחסים בין סטודנט ערבי לבחורה יהודייה‪ .‬זה היה מחזה בוסר‪ ,‬אבל בכל זאת ‪-‬‬
‫מחזה‪ ,‬ועוד עוסק בנושא בוער כל כך‪ .‬זה היה חידוש‪ .‬כשקראתי אותו חשבתי‬

‫מייד שחובה לתת יד לראתב ולקדם אותו‪.‬‬
‫צצה שאלה ‪ -‬האם היותו כתוב על ידי ערבי זו עילה לסלחנות על האיכות‪.‬‬
‫כאמור המחזה היה רחוק משלמות‪ .‬הצלחתי לשכנע את ההנהלה שזה יכול‬
‫להיות אירוע יוצא דופן ‪ -‬אנחנו נותנים הזדמנות למחזאי ערבי צעיר להשמיע‬
‫את קולו‪ .‬במחזה ישנה ְס ֶצ ַָנה אחת בה אחיו של הסטודנט בא מן הכפר‬
‫בשליחות המשפחה‪ ,‬להחזירו הבייתה ולאלץ אותו לנתק את הקשר עם‬

‫הצעירה היהודייה‪.‬‬
‫הסצנה הזאת כתובה בשתי השפות ‪ -‬האח מדבר ערבית‪ ,‬והסטודנט עונה לו‬
‫בעברית‪ .‬אמרתי לעודד קוטלר‪ ,‬מנהל התיאטרון‪ ,‬שלּו רק בשל הסצנה הזאת‬
‫חייבים לתת למחזה הזה במה‪ .‬ואכן נערכה קריאה פומבית של המחזה בליל‬
‫שבת‪ .‬אנשים אמנם הגיעו ‪ -‬יהודים ולא פחות מהם ערבים‪ .‬הסצנה המדוברת‬

‫בוצעה על ידי ראתב עצמו ומכרם כורי בתפקיד האח‪.‬‬
‫הס הושלך באולם התיאטרון‪ .‬השפה הערבית נשמעת לראשונה על במת‬
‫תיאטרון חיפה‪ .‬בדיאלוג משפחתי ולא בהקשר פוליטי‪ .‬חידוש מלא מתח‪ .‬אני‬

‫מעורב אם כן‪ ,‬בעניין התיאטרון הערבי בארץ מאז‪.‬‬
‫ביקורת הושמעה בטון נוקב בעיקר מן הצופים הערבים‪ .‬הטענה העיקרית‬
‫הייתה שהקלנו מדי על המחזאי‪ .‬שהיינו חייבים לעבוד עוד על המחזה כדי‬

‫להעלותו לרמה הנאותה‪ .‬לעשות "הנחות" בשל המוצא‪ ,‬זה עלבון לצופה‪.‬‬
‫הייתי שלם עם מה שהושג‪ .‬שער נפתח רחב‪ :‬השפה הערבית תעלה אל במת‬

‫‪11‬‬

‫התיאטרון הישראלי‪ .‬היא לא שפה זרה‪ .‬היא שפת הארץ הזאת‪ .‬המחזה‬
‫הועלה לאחר כמה שנים בהבימה על ידי הבמאי בנימין צמח‪.‬‬

‫‪51.5..6.51‬‬
‫שואלים אותי סטודנטים על המצב‪ .‬המצב באמת קשה ומדכדך‪ .‬אבל אנחנו‬
‫עושים את מה שבחרנו לעשות כדי לטעת ולממש אידיאות בעולמנו‪ ,‬דרך‬
‫האמנות‪ .‬אין לנו משהו אחר להציע‪ .‬ישנם כאלה הנבנים מן המצב המחורבן‬
‫ומקווים לקושש ממנו תוספת מנדטים לממלכה העלובה שלהם‪ .‬אנחנו עושים‬
‫את מה שאנו עושים מתוך האמונה שאמנות פוקחת עיני אנשים ונשים‪ .‬אז‬

‫נמשיך כל עוד מאפשרים לנו‪.‬‬
‫כשלא יאפשרו עוד‪ ,‬יהיה זה האות לשקיעתה וסופה של הממלכה החשוכה‪.‬‬

‫‪55.5..6.51‬‬
‫אתמול‪ ,‬ב‪ ,09.03-‬התקיימה הצגה ראשונה למחזה "פיצוץ האישיות" מאת‬
‫שמעון ישראלי‪ .‬במשך כמה שבועות עבדתי עם חמישה שחקנים כדי להעלות‬

‫לבמה את המחזה לפני קהל‪ .‬הדברים הבאים מוקדשים להם‪.‬‬
‫אחד הפרדוקסים המאפיינים את המשחק הוא ‪ -‬הקשר בין חופש הביטוי לבין‬
‫המשמעת העצמית הנדרשת‪ ,‬לציית למגבלות המתבקשות במצבי העלילה וכדי‬
‫לאפשר לחופש הביטוי למצוא את צורתו השלמה בבחירות האסתטיות‪ .‬ללא‬

‫הקשר האמיץ בין השניים‪ ,‬חופש הביטוי הוא רק ביטוי ריק‪.‬‬
‫בקלות עלול השחקן ליפול לבחירות מקריות‪ ,‬סתמיות‪ ,‬מוגזמות או אבודות‬
‫בחלל‪ .‬חופש הביטוי האמנותי מבקש לעצמו את גבולות "המגרש" שבו יתנהל‬
‫המשחק‪ .‬הוא מבקש חוקי משחק ברורים כמו בחירות מדויקות ומכוונות‬
‫מטרה‪ .‬מילה‪ ,‬משפט‪ ,‬תנועה‪ ,‬על הבמה אמורים להיות כחיצים מחודדים‬

‫חודרי שריון ולב‪.‬‬
‫משחק הפינג פונג הבימתי יש בו עוצמה מסוכנת‪ .‬המילים‪ ,‬והמחשבות‬
‫שמאחוריהן‪ ,‬יש בהן אנרגיה העשויה להכאיב‪ .‬פינג פונג של הטלת אבנים חדות‬

‫‪12‬‬

‫ופוצעות‪.‬‬
‫לכן עושים חזרות‪ .‬כדי להיות מדויקים‪ ,‬חריפים‪ ,‬עזים וזריזים ‪ -‬לשחק מבלי‬
‫להיפצע בחיצים ובאבני הבליסטראות המעופפים‪ .‬שחקן הוא לוליין של העולם‬
‫הנפשי‪ .‬מחשבות‪ ,‬רעיונות‪ ,‬רגשות‪ ,‬מטמוני הנפש ‪ -‬אותם הוא הופך לכדורי‬

‫משחק כשל הלוליין‪.‬‬

‫‪6..5..6.51‬‬
‫מה שקרה במהלך ההיסטוריה הוא שהמֹו ַנ ְרְך‪ ,‬המלך‪ ,‬פינה את מקומו למונרך‬
‫אחר ‪ -‬הפּוְּבליקּום‪ .‬המונרך החדש אוהב את מעמדו הנישא‪ .‬כשהוא יושב מול‬
‫שחקני התיאטרון שעל הבמה‪ ,‬הוא מצפה מהם למה שהמונרך הקודם ציפה מן‬
‫הליצן המלכותי‪ .‬רבים השחקנים הנענים לנדרש מהם‪ .‬התגמול גבוה‪ :‬בידור‪,‬‬

‫שעשוע‪ ,‬ואשליה שהכול בסדר גמור‪ .‬שרק יימשך ככה‪.‬‬

‫‪61.5..6.51‬‬
‫ניסים עזיקרי‪ ,‬השחקן הנפלא‪ ,‬היה חבר יקר‪ .‬אני נזכר בו בגעגועים רבים‪.‬‬
‫‪ 52‬שנים היה חברי כאחי התאום‪ 52 .‬שנים חלפו מאז הסתלקותו‪ .‬השיחות‬
‫שהיו לנו על אמנות המשחק היו כמו ריחוף מעל ענן והתבוננות עומק בכוחה‬

‫המושך של אמנות המשחק על אנשים כמונו ‪ -‬שחקנים אמנים‪.‬‬
‫למדתי ממנו להסתכל בלי פחד אל התהומות שבי‪ .‬זכרו איתי ברוך לעד‪.‬‬

‫‪62.5..6.51‬‬
‫יצחק רבין נרצח מכיוון שחלק גדול מן העם היושב בציון החליט למנוע בכל‬
‫מחיר את שינוי מהלך ההיסטוריה של העם היהודי מן הקלריקליות המסתגרת‬
‫אל הציונות החילונית‪ ,‬המדינית‪ .‬מהנהגת הרבנות האלוהית כביכול‪ ,‬אל‬
‫ההנהגה האנושית‪ .‬מסע ניצחון של אמונה שהאדם במרכז‪ ,‬ולכן פשרה ודיאלוג‬
‫הם הדרכים לקדם מהלכים מדיניים וחברתיים‪ ,‬נגדע באחת כדי להחזיר את‬
‫הגלגל אחורנית‪ .‬העם הנשלט על ידי אמונה דתית‪ ,‬המחייבת גאולה אך ורק‬

‫‪13‬‬

‫בהתערבות שמיימית‪ ,‬באמצעות דובריו של הקב"ה ועושי דברו‪ ,‬הרבנים‪ .‬יגאל‬
‫עמיר כיוון את האש אלי ואליכם‪ ,‬ידידיי‪ ,‬הוא לא טעה ולא החטיא‪.‬‬

‫יצחק רבין היה הקברניט שלנו לפני ‪ 53‬שנה‪ .‬מאז אין יותר קברניטים‪ .‬והספינה‬
‫שטה במורד הזרם ללא מצפן וללא מצפון‪.‬‬

‫‪60.5..6.51‬‬
‫אל ידידיי‪ ,‬עמיתיי השחקנים ואל אוהבי האמנות‪.‬‬
‫בעברי למדתי ביפן במשך שנה וחצי את אמנות הקיֹו ֶגן ‪ -‬הקומדיה העתיקה של‬
‫יפן‪ ,‬אצל אמן הקיוגן ִשי ֵגי ַיא ָמה ֶס ְנגֹורֹו ֶס ְנ ֵסיי‪ .‬סנסיי ביפנית זה מאסטר‪.‬‬
‫המונח הזה בנוי משתי מיליות שמובנן ‪ -‬דור קודם‪ .‬המורה שלי היה דור ‪05‬‬

‫במשפחת שחקני קיוגן‪.‬‬
‫בנו כבר היה אמן מוכר ואת נכדו בן ה‪ 6-‬ראיתי פעם בהצגה עובר את הבמה עם‬
‫אחד מבכירי השוליות של הסנסיי לבוש בבגדי פאר של שחקן קיוגן‪ .‬הוא חצה‬
‫את הבמה עם ַמצּומֹוטֹו סאן‪ ,‬חברי ללימודים‪ ,‬יחד התיישבו בעמדה האחורית‬
‫של הבמה‪ ,‬עמדת הקֹו ֶקן‪( ,‬הצופה מאחור)‪ ,‬על העקבים כמובן‪ ,‬ולאחר כמה‬

‫דקות יצאו יד ביד בפתח השני של הבמה‪ ,‬פתח כניסת המקהלה‪.‬‬
‫אביו של הסנסיי היה כבר בן ‪ 79‬באותה עת‪ .‬ראיתי אותו על הבמה משחק‬

‫במלוא היכולת הפיזית הנדרשת משחקן קיוגן‪.‬‬
‫עמיתי השחקנים‪ .‬אנא מכם‪ ,‬זכרו תמיד שלא אתם המצאתם את המקצוע‪.‬‬
‫אלפים רבים לפניכם עלו על קרחת העץ‪ .‬ובזכותם האמנות גם מתקיימת וגם‬
‫מתפתחת‪ .‬בזכותם קיבלתם את הידע ולהם אתם חייבים תודה אין קץ‪ .‬זכרו‬
‫תמיד וניצרו בלבבכם את מוריכם שהעלו אתכם על הנתיב‪ .‬הם שהעבירו‬

‫לידיכם את האבוקה של אהבת התיאטרון‪.‬‬
‫על ִפי ֶטר ְפ ַריי‪ ,‬נולה צ'לטון‪ ,‬אלכסנדר ּ ַב ְר ִדיני וניסן נתיב ‪ ,‬מוריי ‪ -‬בפעם אחרת‪.‬‬

‫על ההצלחה‪ .‬מי לא רוצה להצליח? כל אחד היה רוצה להיות גם טוב וגם‬
‫מוצלח ובעיקר מצליח‪ .‬האמנים בוודאי רוצים להצליח‪ .‬הצלחה מביאה‬

‫‪14‬‬

‫פרסום‪ ,‬כבוד‪ ,‬כסף ובעיקר עוד עבודה‪ .‬הנה סיפור קצר בעניין זה‪.‬‬
‫אל הרב מנחם מנדל מקֹו ְצק הגיע אדם בעיניים דומעות‪.‬‬

‫"רבי‪ ,‬ככל שאני משתדל בעמלי ‪ -‬כן אני נכשל יותר ויותר‪ .‬אני בעל מקצוע‬
‫מעולה‪ ,‬ובכל זאת אין לי הצלחה ואיני מבין מדוע האחרים כן ואני לא‪"...‬‬

‫הרבי מקוצק לא היסס בתשובה וגזר על האיש‪" .‬מהיום הזה והלאה עליך לנוס‬
‫מן ההצלחה כמו מפני מגפה! או אז ראה תראה איך היא תתחיל לרדוף אחריך‪,‬‬

‫במהרה תשיג אותך ותלווה אותך תמיד בכל מעשי ידיך‪".‬‬
‫עצת הרבי היא ציווי ‪ -‬וכך החל האיש לעשות‪ .‬כל עוד נפשו בו ברח מן ההצלחה‬

‫‪ -‬ובכל זאת ההצלחה לא השיגה אותו‪ .‬הוא חזר אל הרב‪.‬‬
‫"רבי‪ ,‬עשיתי כדבריך ובכל זאת אין לי הצלחה"‪ ,‬קבל האיש‪.‬‬
‫"נו כן"‪ ,‬אמר הרב‪" ,‬אני הרי מכיר אותך לא מהיום‪ .‬אתה אמנם נס בורח מן‬
‫ההצלחה כמו שהוריתי לך‪ ,‬אבל אינך חדל מהביט אחור כדי לוודא שהיא‬

‫באמת רצה בעקבותיך‪"!...‬‬

‫‪15.5..6.51‬‬
‫למה לא לקרוא את צ'כוב? (צ'כוב כמשל)‪ .‬שרת התרבות אינה מעניינת‪,‬‬
‫הדברים מכוונים אל אלה שכן עוסקים בצ'כוב או א ִיְּב ֶסן או פ ִי ְנ ֶטר ושות' ‪-‬‬

‫אמני התיאטרון‪.‬‬
‫אנחנו חווים את המציאות כמקשה אחת שנעה בנהר הזמן קדימה ללא הפוגה‬
‫אל העתיד‪ .‬אין אפשרות לעצור‪ .‬אין אפשרות "לרדת" לרגע לעשות פיפי‬

‫ולחזור‪.‬‬
‫גם התנועה המתמדת קדימה והתחושה הברורה שאנו שבויים כל הזמן בתוך‬

‫זרם הזמן‪ ,‬נותנים לנו להרגיש שהכוחות הפועלים עלינו חזקים מאתנו‪.‬‬
‫כוחות נפשיים‪ ,‬תת מודעים‪ ,‬כוחות חברתיים המעצבים את חיינו ‪ -‬חוקים‪,‬‬
‫משפחה‪ ,‬הצורך לפרנס‪ ,‬וכו'‪ .‬אנחנו מוגבלי חרות‪ .‬גורל‪ ,‬אופי‪ ,‬פיזיקה‪ ,‬חיי‬
‫חברה‪ ,‬סוגרים עלינו ומונעים את החופש לחיות כרצוננו החופשי‪ .‬הם מתווים‬

‫‪15‬‬

‫מסגרות שאינן בשליטתנו‪ .‬חרותנו מגבלת‪.‬‬
‫באים צ'כוב ושות' כותבים מחזות ועושים תיאטרון‪ .‬באים שחקנים מוכשרים‬
‫מחויבים למצפונם‪ ,‬ומתחילים לפורר את המציאות באמצעות אמנותם‪.‬‬
‫נוקבים בה חורים‪ ,‬חותרים תחת המבנה הקישח של המציאות‪ .‬מראים לנו‬

‫כבמראה‪ ,‬שהכול ניתן לעיצוב‪ .‬גם החיים‪.‬‬
‫כשמבינים דרך התבוננות "במראה‪ ,‬כביכול"‪ ,‬מסתבר שהחרות קרובה הרבה‬
‫יותר ואפשרית הרבה יותר‪ ,‬ממה שניתן היה לשער‪" .‬גורלנו בידנו ולא במערך‬

‫כוכבי שמים" אומר ַק ְס ִיּוס ְלְּברּוטּוס‪.‬‬
‫האמנות היא חתרנית עבור אלה הרוצים לשמר את כוחם על ידי שמירת‬
‫המצבים הקיימים‪ .‬סרת התרבות אינה מכירה את צ'כוב ולא במקרה‪ .‬צ'כוב‬

‫הוא איום ממשי על שמירת הסדר הקיים שמבוסס על עקרון העדר‪.‬‬

‫הדברים נכתבים בסמוך למותו של אורי אוסטרמן ‪ -‬אוסרי אהובי ‪ -‬ומוקדשים‬
‫לו כנר נשמה‪.‬‬

‫‪5.55.6.51‬‬
‫בשנת ‪ '62‬התקבלתי ל"הבימה"‪ .‬צבי רוזן‪ ,‬ניּורה שיין‪ ,‬ואברהם רונאי ראו אותי‬
‫במונולוג קצר מתוך "אותלו" והחליטו ‪ -‬כן‪ .‬צבי רוזן בחיוכו הרחב ועיניו‬
‫המאירות אמר ‪" -‬נו‪ ,‬עכשיו אתה אחד משלנו אז תעלה לבמה‪ .‬יש הצגה לנוער‪,‬‬

‫'קשה להיות יהודי' אל תתבייש‪ ,‬עמוד מאחורי הקלעים ותוכל לראות‪".‬‬
‫וכך עשיתי‪ .‬על הבמה משחקת חבורת שחקני הבימה‪ .‬כולם ידועי שם‪ .‬אבל‬
‫ביניהם אחד ‪ -‬רפאל קלצ'קין‪ ,‬היה זה שפשוט ריחף על הבמה‪ .‬כולו תנועה רכה‬
‫והרמונית‪ .‬וצליל קולו החד‪ ,‬החד‪-‬פעמי ואין שני לו‪ ,‬נושא אותו מעל לקרשים‪.‬‬
‫הוא פשוט ריחף כאילו הגרביטציה החליטה לוותר עליו‪ .‬אי אפשר היה להתיק‬
‫ממנו את העיניים‪" .‬אני אשחק על במה אחת עם השחקן הענק הזה?" רעדתי‬

‫משמחה מהולה בפחד‪.‬‬
‫לימים שיחקנו יחד בכמה הצגות‪ .‬אבל פעם אחת‪ ,‬במחזה "טנגו" של ְס ַלבֹו ִמיר‬

‫‪16‬‬

‫ְמרֹו ֶז'ק היינו ממש פרטנרים‪ .‬ההצגה "טנגו" מסתיימת ‪ -‬איך לא ‪ -‬בריקוד טנגו‬
‫סביב גוויתו של ארתור‪ ,‬אשר " ֶא ֶדק" ‪ -‬הדמות אותה שיחקתי ‪ -‬זה עתה מלק‬

‫את ראשו‪ .‬ארתור‪ ,‬הוא אחיינו של קלצ'קין ‪ֶ -‬אּו ֶג ִניּוש במחזה‪.‬‬
‫"נו אוגניוש‪ ,‬שנרקוד לנו קצת?" אני אומר‪ .‬וקלצ'קין‪ ,‬במבט מבועת‪ ,‬מתחנף‬

‫וכנוע‪ ,‬ניגש לרקוד‪.‬‬
‫אני מניח על הפטפון את "לה קֹו ְמ ַפ ְר ִסי ָטה" הטנגו הנודע ואנו יוצאים במחול‪.‬‬
‫איזו קלילות‪ ,‬איזה חן‪ ,‬איזו הרמוניה בכל הגוף תוך כדי שמירת המצב‬
‫המבועת‪ .‬לנגד עיניו נרצח אחיינו והוא רוקד טנגו עם הרוצח‪ .‬ואין לדעת איך‬
‫יימשכו הדברים‪ .‬זה טנגו שנצרב בתודעה‪ .‬סצנה מקאברית‪ .‬מסויטת וקומית‬

‫כאחת‪.‬‬
‫הייתי המוביל בריקוד‪ ,‬הכוח הברוטלי חסר המעצורים‪ .‬אבל היה זה הוא‬
‫בהתמסרות‪ ,‬בדייקנות‪ ,‬בחוש הקצב ובמוסיקליות של גופו ובעיקר של רגליו‬

‫הדקות‪ ,‬הגפרוריות‪ ,‬שהוביל כמו רוח צפרירים את הריקוד המקאברי‪.‬‬
‫פעם אחת זכורה לי‪ ,‬שהובלתי אותו באמת‪ .‬היינו בחיפה לסדרה שלמה של‬

‫הצגות‪ .‬חיפה קיבלה אותנו בתשואות רמות ובהזמנות למסיבות‪ .‬היה נהדר‪.‬‬
‫ערב אחד‪ ,‬בתום ההצגה‪ ,‬כשאנו סובבים בריקוד הטנגו סביב "גווייתו" של‬
‫ארתור ‪ -‬אלכס פלג ‪ -‬סרב המסך להיענות לפיקוד החשמלי ולא נסגר‪.‬‬

‫המוסיקה נמשכת ואנו ממשיכים לרקוד‪.‬‬
‫מאחורי הקלעים התרוצצות גדולה‪ .‬הטכנאים נאספים כדי לשחרר את המסך‬
‫מן הפיקוד החשמלי ולהעבירו לפיקוד ידני‪ .‬זה לוקח זמן‪ .‬אבל כשהתקליט‬

‫מאיים להסתיים ולהשאיר אותנו ליציאה מאולתרת‪ ,‬זה מלחיץ‪.‬‬
‫קלצ'קין בפנים מבועתות‪ ,‬אך ברגליים קלות שומרות על הקצב‪.‬‬
‫"מה קורה?" הוא שואל בלחש המסגיר את אי חרדתו‪ .‬אני‪ ,‬הצעיר ההרפתקני‪,‬‬
‫רק מצפה שמשהו לא צפוי יקרה‪ ,‬לוחש לו בחזרה שהמסך נתקע אבל שלא‬

‫ידאג‪ ,‬אני אוביל החוצה‪.‬‬
‫הרגשתי פתאום גדול ואחראי‪ .‬מובן שהתקלה תוקנה ומנהל ההצגה סגר ידנית‬

‫‪17‬‬

‫את המסך והכל בא על מקומו בשלום‪ .‬החזקתי בו בידי עד שנרגע‪.‬‬

‫הנה עוד אחד שאני מוקיר לו תודה גדולה ועמוקה‪ .‬וזוכר זוכר זוכר‪.‬‬

‫‪60.55.6.51‬‬
‫הייתה לי זכות ענקית לקחת חלק בהצגה "טנגו"‪.‬‬
‫את ההצגה ביים פרופ' אלכסנדר ברדיני‪ָ " .‬פא ֵני פרֹו ֶפסֹו ֶז'ה" היו פונים אליו‬
‫שרגא פרידמן ואלינה גרוס הפולנים שבצוות‪ .‬הוא היה רגיל במחוות של כבוד‬
‫שכן בפולניה כשהיה מגיע למועדון אמנים או לבי''ס גבוה כלשהו‪ ,‬היו הנוכחים‬
‫קמים על רגליהם עם כניסתו‪ .‬מי שראה עבודות שלו או השתתף בהן‪ ,‬מבין‬
‫היטב שישנם אמנים שהם משכמם ומעלה‪ .‬ואכן מוטב לכבדם בעודם איתנו‬

‫ולא רק לאחר לכתם מעמנו‪.‬‬
‫הייתי שחקן די מתחיל‪ ,‬כשנתיים וחצי לאחר האוניברסיטה‪ ,‬והוא החזיק אותי‬
‫קצר‪ .‬מאד‪ .‬אבל זכיתי בחיבתו הרבה שכן שמר איתי על קשר מכתבים (דואר‬

‫אוויר‪ ,‬בולים‪ ,‬זכור לכם?) עד יום מותו‪ .‬אנגלית הייתה שפת הקשר בינינו‪.‬‬
‫כאמור הייתי צעיר והייתי מגיע לחזרות רכוב על קטנוע‪ .‬אלא שהייתה לי בעיה‬

‫בהערכת זמנים‪.‬‬
‫לחזרה השלישית הגעתי באיחור של כשתי דקות!! החזרה התנהלה סביב‬
‫שולחן בפּואי ֶיה של האולם הקטן ב"הבימה"‪ .‬חשתי בריצה במעלה המדרגות‬

‫וניתן היה לשמוע את צעדי‪ .‬אני מגיע לשולחן כדי לתפוס את מקומי‪...‬‬
‫כולם יושבים‪ ,‬אם כי הטקסטים עדיים סגורים‪ .‬אז קם ברדיני על רגליו‬
‫לעמידה של כבוד וסימן בכף ידו בחשאי לכל אנשי הצוות לקום תוך כדי‬
‫לחישה ‪" -‬קומו חברים! שחקן הגיע לחזרה!" כל חברי הצוות כולם נעמדו דום‬

‫לכבודי‪.‬‬
‫צחוק צחקנו ואני הסמקתי כסלק‪ .‬מאותו יום הגעתי כמעט כל יום לחזרה יחד‬
‫עם קלצ'קין שהיה נוהג להגיע תמיד כרבע שעה לפני ‪ 03‬מצוחצח מגולח ולבוש‬

‫כדרכו בשיא האלגנטיות‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫"אני אוהב לנשום לפני תחילת החזרה"‪ ,‬אמר לי‪.‬‬

‫‪2.55.6.51‬‬
‫יום אחד ואני ליד פרופ' ברדיני באולם‪ .‬קלצ'קין ועדה טל על הבמה‪ .‬אומר לי‬
‫ברדיני‪" :‬תראה את השחקן היקר הזה‪ .‬אני עוד לא יודע מה הוא יביא לי‬
‫לבמה‪ ,‬כי הוא הולך בקצב שלו ובדרכים שרק הוא מכיר‪ .‬אבל ‪ -‬אין יום שהוא‬
‫לא מביא משהו חדש לחזרה‪ .‬זה לפעמים משהו לגמרי קטן זניח‪ ,‬אבל ‪ -‬חדש‪.‬‬
‫וכך הוא בונה ונבנה מיום ליום"‪ .‬ואז הוסיף ואמר ‪" -‬לפעמים משחקנים‬
‫זקנים יש הרבה ללמוד ולו רק מההתבוננות בהם"‪ .‬ואכן‪ ,‬עזיקרי ואני נהגנו‬
‫מדי פעם לעלות אל מאחורי הקלעים ולראות אותו בפעולה‪ .‬ובכל ערב היה‬

‫באמת משהו מתחדש‪ .‬משהו בלתי צפוי היה קורה‪ .‬משהו מפעים‪.‬‬

‫‪0.55.6.51‬‬
‫מעלילות אלכסנדר ברדיני‪ .‬מערכה ב' ב"טנגו" נפתחת כשחדר האורחים‪ ,‬שהיה‬
‫מבורדק עד כמה שאפשר במערכה הראשונה‪ ,‬מסודר עתה לתפארת לקראת‬
‫סעודה חגיגית שלאחר טקס הנישואין של ארתור והלה‪ֶ .‬א ֶדק‪ ,‬אני‪ ,‬הופך להיות‬

‫ּ ַבא ְט ֶלר בסדר החדש שהנהיג ארתור בבית‪.‬‬
‫אני אמור להיכנס‪ ,‬לפרוש מפה לבנה על השולחן ולאחר מכן לערוך אותו כראוי‬

‫וכיאות‪.‬‬
‫הבמאי עוצר את החזרה ואומר‪" :‬לפרוש מפת שולחן זו פעולה מוכרת‬

‫ומשעממת‪ .‬אני מחפש פרישת מפה שונה‪ ,‬מפתיעה ורעננה‪ .‬חברים‪ ,‬תנו עצה"‪.‬‬
‫כל השחקנים בתורם מציעים‪ ,‬מנסים‪" .‬זה לא זה"‪ .‬חצי שעה עוברת בניסויים‬
‫וניסיונות‪ .‬מה אתה מחפש‪ ,‬אנחנו שואלים‪" :‬האיש הזה‪ ,‬אדק‪ ,‬הרי אינו‬
‫באטלר אמיתי‪ .‬מאיפה לו לדעת איך פורשים מפת שולחן? רק מהניסיון הרב‬
‫שיש לו עם בחורות‪ .‬פורש סדין לפני ומקפל אחרי‪ .‬ככה הייתי רוצה לראות את‬
‫המפה‪ .‬עפה לה באוויר כמו איזו חופה ונופלת אט אט ומכסה את השולחן‬

‫בתנועה אחת בלבד"‪ ,‬ענה ברדיני‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫זה לקח אולי עוד חצי שעה אבל מצאנו איך לענות לחלום שלו‪ .‬אלינה גרוס‪,‬‬
‫מנהלת ההצגה‪ ,‬הגתה את הרעיון‪" .‬אי אפשר לעשות זאת עם מפה מקופלת‪.‬‬
‫לוקח זמן רב לפתוח אותה‪ .‬אבל אם אדק ייכנס כשהמפה מונחת על הזרוע ‪ ,‬זה‬

‫אפשרי‪".‬‬
‫ניסינו ואכן‪ .‬ניתן היה לאחוז בשתי פינות המפה ואז‪ ,‬בתנועת הנפה של‬
‫הזרועות המפה אכן התעופפה מעלה וקדימה ונפרשה ‪ -‬כשהיא צונחת לאיטה‬
‫על השולחן‪ .‬בהצגה‪ ,‬הכניסה השקטה והאיטית אל הסלון עד לפרישת המפה‬
‫לפתע על השולחן‪ ,‬הוציאו מן הקהל שאגות צחוק פרוע ולפעמים גם מחיאות‬

‫כפיים‪.‬‬

‫‪5.55.6.51‬‬
‫עד היום אני מתברך בהכרותי עם סשה‪ ,‬פרופ' ברדיני‪ ,‬ובזכות לעבוד אתו‪ .‬הוא‬
‫בחר בי לתפקיד אדוארד ‪ -‬אדק ‪ -‬לאחר שהחליט לשנות כוונה קודמת לתת את‬
‫התפקיד הזה לשרגא פרידמן‪ .‬אבל מאחר שקידם אותו לתפקיד ְסטֹו ִמיל‪,‬‬

‫התפקיד הראשי במחזה "טנגו"‪ ,‬ביקש לראות שחקני ה"בימה" נוספים‪.‬‬
‫הייתי אז בהצגה "נתן החכם" של לסינג בתפקיד הדרוויש‪ .‬את ההצגה ביים‬
‫פיטר‪ ,‬מורי הנערץ‪ ,‬מי שהקים את החוג ללימודי תיאטרון באוניברסיטת תל‬
‫אביב‪ .‬התלבושות היו מעשה באטיק שעיצב אנטול גורביץ' אביו של מיכאל‬

‫גורביץ'‪.‬‬
‫"תביא לי בבקשה את הבחור הזה"‪ ,‬אמר ברדיני לצבי רוזן‪ .‬נקראתי לבחינה‪.‬‬
‫הוא ביקש ממני לקרוא את השורות בקצב איטי מאד‪ .‬לסגור את המשפטים‬
‫בנקודה! אחר כך ביקש ממני לחייך ולחשוף ‪ 053‬שיניים‪ ...‬נקרעתי מצחוק ואז‬

‫הוא אמר לצבי‪" ,‬טוב‪ ,‬אז יש לנו אדק"‪.‬‬
‫לפני החזרה הכללית האחרונה הוא ניגש אלי ושאל ‪" -‬אתה נרגש?" ‪ -‬הודיתי‬
‫שאכן כן‪" .‬הדבר הזה מוכר וידוע‪ .‬ישנם שחקנים שההתרגשות מקפיאה‬
‫וסוגרת אותם‪ .‬וישנם שחקנים שההתרגשות מצמיחה להם מנועי טורבו‪ .‬לאיזה‬
‫סוג מן השניים אתה שייך?" שאל‪ .‬אמרתי לו שאני מכיר על בשרי את שני‬

‫‪20‬‬

‫המצבים‪ .‬על זה הוא ענה בחיוך "פדגוגי"‪:‬‬
‫"נו‪ ,‬אם כן אלו הן שתי האפשרויות‪ .‬בבקשה תבחר"‪.‬‬

‫לעולם לא אשכח לו את העוצמה שהקנתה לי השיחה הקצרה לפני הגנרלית‪.‬‬
‫במאי גדול שהוא גם אדם גדול‪.‬‬

‫‪5..55.6.51‬‬
‫דברים שאמרתי לאחרונה לשחקנים שעבדתי איתם‪.‬‬
‫השחקן‪ ,‬תמיד ובכל תפקיד‪ ,‬רוצה לתת את מיטבו‪ .‬הוא רוצה להצליח‪ .‬לכן ניתן‬
‫לעבוד ולחזור ולעבוד עד בלי די‪ ,‬כי השחקן מוכן לעשות הכול כדי להצליח‬
‫בתפקיד‪ .‬אז למה ההצלחה אינה מובטחת כשהרצון כל כך חזק?‬
‫כנראה שמשחק טוב‪ ,‬אבל ממש טוב‪ ,‬אינו מאפשר שליטה מלאה ומוחלטת‬
‫בעת המשחק על הבמה‪ .‬כלומר‪ ,‬הדבר אפשרי‪ ,‬אבל המחיר יהיה ‪ -‬באיכות‪.‬‬
‫שחקן טוב‪ ,‬אבל ממש ממש טוב‪ ,‬משאיר איזו פינה‪ ,‬זווית‪ ,‬קטע‪ ,‬חלל מועט ‪-‬‬

‫כאילו ליד המקרה‪ .‬משהו נסתר‪ ,‬סתור ולא פתור‪.‬‬
‫שחקן טוב‪ ,‬אבל ממש טוב‪ ,‬משאיר איזה פתח קטן ליד הגורל‪ ,‬למקרה הלא‬
‫צפוי‪ .‬במילים אחרות חייבים להשאיר פתח‪ ,‬קטן ככל שיהיה‪ ,‬למוזה שתחדור‬
‫בעדו‪ .‬לא לסגור הכול על מנעול ובריח‪ .‬מוזת התיאטרון אוהבת שחקנים‬
‫ומשחק טוב‪ .‬היא רק מצפה שיתנו לה להיכנס לחלוק עם השחקנים את חדוות‬

‫המשחק‪.‬‬
‫כאן פרדוקס‪ .‬מכיוון שאין דרך לבנות תפקיד‪ ,‬אלא בכניסה לפרטי פרטים‪,‬‬
‫בהעלאת פרטים עלומים אל מישור התודעה‪ .‬לבנות במדויק את מכלול‬
‫התפקיד‪ .‬להציב את גדרות המצב‪ .‬לבחור התנהגות‪ ,‬יחסים‪ ,‬אופי וכו'‪ .‬כל זה‬
‫מחייב ערנות רבה ומודעות לכל רגע במהלכי התפקיד‪ .‬יש הכרח לסגל יכולת‬
‫לחזור שוב ושוב על כל הבחירות שנעשו‪ ,‬להיות נאמן להן‪ .‬אין משאירים דבר‬

‫ליד המקרה!‬
‫ואז ‪ -‬על הבמה בזמן ההצגה‪ ,‬יש לשכוח כל זאת כביכול‪ .‬לסמוך על הנווט‬

‫‪21‬‬

‫האוטומטי ולהשאיר מרווח אפילו קטנטן בינך לבין התפקיד‪ .‬להשאיר מקום‬
‫למוזה שתחדור ותתחיל לרקד בתוכך‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬כאדריכל‪ ,‬לבנות את המבנה בפרטי פרטיו‪ ,‬להציב אותו באוויר בסכנת‬
‫התמוטטות ‪ -‬ולעזוב ‪ .‬זה התנאי‪ .‬להאמין שהוא לא ייפול‪ .‬שהמוזה תאפשר לו‬

‫לרחף ‪ -‬ואז הוא ירחף‪.‬‬
‫כן‪ ,‬כמו רפאל קלצ'קין‪.‬‬

‫‪51.55.6.51‬‬
‫אני חייב לאורי לוי ברכה חמה ליום ההולדת (אם כי באחור קל)‪ .‬יש לי פינה‬
‫חמה בליבי לאורי‪ ,‬על היחס החם והאוהד שקיבלתי ממנו במהלך עבודתי‬
‫בתיאטרון "גשר"‪ ,‬כשהוא היה מנהלו‪ .‬הרבה פעמים במהלך חיי המקצועיים‬
‫שמעתי מנהלים אומרים ‪ -‬הדלת שלי פתוחה תמיד‪ .‬וראיתי ‪ -‬והנה היא נעולה‪.‬‬
‫לא אצל אורי‪ .‬אם במקרה הדלת הייתה נעולה מסיבה כלשהי‪ ,‬אזי מיד‬
‫כשהתפנה שלח לקרוא לי ‪" -‬חיפשת אותי"‪ .‬ובכל פגישה‪ ,‬אפילו בענייני חולין‪,‬‬

‫פינה את הזמן ואת עצמו להקשיב ולהתעניין באמת במה שהיה לי לומר‪.‬‬
‫וכמובן העבודה ודרך התנהלותה היו במרכז‪ .‬הוא היה סקרן‪ ,‬נדיב ותומך‪.‬‬
‫דברים כאלה לא שוכחים אף פעם‪ .‬זה נכון אולי שזה טריוויאלי‪ ,‬אבל עובדה‬
‫היא שזה נחרת בליבי ואני מכיר לו תודה ומוקיר אותו מאד‪ .‬כה לחי אורי‪.‬‬

‫שנים טובות אני מאחל לך‪.‬‬

‫‪55.55.6.51‬‬
‫האזנה לשיחות של נעמי פולני עם דליה גוטמן ב ‪ FM-030 -‬חוויה‪.‬‬

‫והנה סיפורון‪.‬‬
‫בחורף ‪ 0767‬עבדנו על 'מחכים לגודו' ב"הבימה"‪ .‬יוסי יזרעאלי ביים‪ ,‬תומרקין‬
‫‪ -‬תפאורה‪ .‬מישה סגל ‪ -‬מוסיקה‪ .‬עזיקרי ‪ֶ -‬א ְס ְט ַרגֹון‪ .‬שמעון לב ארי ‪ -‬וולדימיר‪.‬‬
‫ברוך דויד ‪ -‬פֹוצֹו‪ .‬ואני בתפקיד לאקי‪ .‬בתפקיד הילד הופיעה יעל אופיר‪ ,‬רעייתו‬

‫של יזהר (איזי) אופיר‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫איזי היה כשרון גדול מאד‪ .‬ואין לדעת מדוע קרא לו אלוהים להתייצב אצלו‬
‫והוא עדיין לא בן ‪ .03‬ההצגה הזאת עשתה רעש די גדול‪ .‬כולנו היינו ליצנים‬
‫באיזה קרקס צבעוני‪ .‬שלשה נגנים על הבמה גם הם ליצני קרקס‪ .‬בהם מישה‬

‫עצמו ואיזו בחורה נאה מאד ניגנה בחצוצרה‪.‬‬
‫ברקע הבמה מעין קונסטרוקציה המתארת את מבנה האטום‪ .‬מאחוריה לוח‬
‫מלא נוסחאות מתמטיות שהבולטת בהם היא נוסחת הפלא של תורת היחסות‪.‬‬
‫השחקנים היו מאד פלסטיים ופיזיים והכל ביחד השרה על ההצגה מין אווירה‬

‫של קסם תיאטרוני‪.‬‬
‫בחזרות הייתי נתון בלחץ רב‪ ,‬משום שלאקי לא עושה כמעט דבר‪ .‬פשוט עומד‬
‫בקושי בצד‪ ,‬ממתין לפקודות אדונו וזהו‪ .‬להיות על הבמה ולא להיות אקטיבי‪,‬‬
‫ובתפקיד כזה? תסכול גדול מאד! ליאור ייני בעלה של פולני באותו זמן‪ ,‬היה‬

‫ב"הבימה" וחבר טוב של עזיקרי ושלי‪.‬‬
‫"לך לנעמי‪ .‬תתייעץ איתה"‪.‬‬

‫בדיוק איה שלהם נולדה‪ .‬ובאותם ימים אין טיטולים‪ .‬רק חיתולים ! כביסות!‬
‫הרתחות! ייבוש ללא מכונת ייבוש‪ .‬בקיצור ליפול על נעמי לעת כזאת לא כל כך‬
‫נראה לי‪ .‬אבל ליאור שאל וקיבל הסכמה אוהדת שאבוא וכבר נראה מה‬

‫לעשות‪.‬‬
‫חורף‪ .‬קר‪ .‬הבית בשד' רוטשילד מוסק בשלושה תנורי נפט‪ .‬חבלים דקים‬
‫נמשכים לאורכו של החדר מחלון אל חלון נגדי וממשענת כיסא אחד אל‬
‫משנהו‪ .‬ונעמי האישה המופלאה מן החלומות‪ ,‬עומדת בין החבלים המתוחים‪.‬‬
‫את היבש היא מקפלת‪ ,‬את הלח היא תולה‪ ,‬מזיזה תנור כדי להיטיב לייבש‪ .‬כל‬

‫כולה בעבודת החיתולים מתוך איזה רוגע ודיוק רב של תנועות הידיים‪.‬‬
‫פשטות‪ ,‬קלות ונינוחות קרנו מן האישה הקטנטונת הזו‪.‬‬

‫"שם‪ ,‬בין הדלת לשולחן‪ ,‬יש חתיכת רצפה‪ .‬זה מספיק טוב"‪ .‬אומרת נעמי‪.‬‬
‫"תראה לי‪ ,‬תראה לי מה כבר יש לך"‪ ,‬היא פוקדת עלי‪.‬‬

‫אני מתאר לה את הכניסה‪ ,‬את הנפילה‪ ,‬את הקימה‪ ,‬את החבל שעל צווארי‬

‫‪23‬‬

‫המסתבך בין ידיי לרגליי‪ .‬את המשאות התלויים על שכמי‪ .‬את הגשת הכיסא‬
‫לאדון‪ .‬את סלסלת הפיקניק‪ .‬ואת השוט כמובן‪ .‬את העייפות התהומית‬

‫הקוראת לגוף ליפול ולישון שנת נצח‪.‬‬
‫נעמי מתבוננת אגב קיפולים ותליית כבסים ואומרת דברים פשוטים ביותר‪.‬‬
‫"אתה גוף גדול ‪ -‬שום תנועות קטנות ושום תנועות חפוזות! רק תנועה גדולה‬
‫ואיטית‪ .‬את כל המשא שמכביד עליך‪ ,‬אתה הופך לעזר בתנועה‪ .‬כובדם של‬
‫הסל‪ ,‬של הכיסא ואפילו של השוט‪ ,‬עוזרים לנוע! המשקל שלהם הוא מנוע‬
‫בשבילך‪ ,‬עוזר לגוף לנוע לכיוון הרצוי"‪ .‬פה היא מתקנת תנועה ושם היא מעירה‬
‫על יציבה או מנח כף רגל‪ .‬שלושת רבעי השעה גזלתי מהאישה היקרה הזאת‬

‫וקיבלתי ממנה אוצר פז לגיבוש מה שרציתי מעצמי ומהתפקיד‪.‬‬
‫מי שעבד עם פולני יודע ‪ -‬צ'יזבטרון צ'יזבטרון ‪ -‬אבל ‪ -‬אמנות‪ ,‬כישרון! יצא‬

‫ממני אחד התפקידים הטובים ביותר בחיי‪.‬‬

‫‪66.55.6.51‬‬
‫והנה עוד אחד קצר על פולני האחת והיחידה‪.‬‬
‫בשנת ‪ '70‬או ‪ '75‬היה אמנון מסקין חברנו מנהל תיאטרון חיפה‪ .‬הוא הביא את‬
‫נעמי לביים משהו כרצונה על במת חיפה‪ .‬כבר בראשית דבריי מותר להגיד‬
‫שההצגה "חכמי חלם" כשלה ולא זכתה לאהדת הקהל‪ .‬אבל ‪ -‬וכאן בא אבל‬
‫גדול ‪ -‬העבודה שעשתה נעמי עם החומר הסיפורי של מעשיות חלם הייתה‬

‫להערכתי לא פחות ממדהימה‪.‬‬
‫היא שזרה את הסיפורים אלה באלה למעשה של אריגה או תחרה סיפורית‬
‫מורכבת ומתוחכמת ביותר‪ .‬כמו באריגת שטיחים היא התחילה סיפור‪ ,‬לתוכו‬
‫נשזר סיפור אחר וגם שלישי‪ .‬הגיח הראשון ושוב חזרה אחור וכן הלאה‪ .‬ממש‬
‫כמו שמוציאים אל מרקם השטיח את צבעיו וצורותיו כשהחוטים הארוגים‬

‫אינם מגלים את התצורות המרהיבות עד שמעשה האריגה מסתיים‪.‬‬
‫לי נתנה נעמי תפקיד של אב הקשור כל הזמן לעגלת תינוק‪ .‬למדתי לרוץ‬
‫ולרקוד עם עגלת התינוק כשהיא עוברת מידי האחת אל השנייה ואף פעם אינה‬

‫‪24‬‬

‫נשמטת גם במהלכים פיזיים לא קלים‪.‬‬
‫ל"תינוק" שבעגלה היא קראה ֶמ ְנ ֶדל דּווי ְדל‪.‬‬
‫באחד הרגעים הרוגעים עם רדת הליל על חלם‪ ,‬הייתי שר לו שיר שנעמי כתבה‪.‬‬
‫הכי הכי בנלי שיכולתם להעלות על בדל אזנכם‪ .‬המילים‪ְ :‬שלֹוף‪ְ ,‬שלֹוף‪ֹ ,‬שלֹוף‬
‫מנדל דווידל ילד טוף ‪ -‬וחוזר חלילה‪ְ ( .‬שלֹוף ְשלֹוף באידיש זה נומה נומה‬

‫בעברית)‪.‬‬
‫המנגינה יושבת על שלושה צלילים וזהו‪ ...‬בקיצור אי אפשר לשכוח דבר כזה‪.‬‬
‫בתהליך שהיה כנראה לא קל‪ ,‬כי כמה מן השחקנים הפגינו התנגדות‪" ,‬אנחנו‬
‫לא להקה צבאית"‪ ,‬לא חלשה דעתה של נעמי והיא הנהיגה את הלהקה למשחק‬
‫של אופי משורטט היטב ותנועה בולטת וחריפה‪ .‬לא כשל רקדנים‪ ,‬אלא כשל‬

‫אנשים קשי יום ומרודי עוני‪ ,‬כמו אנשי חלם‪.‬‬
‫ברגע של סיגריה וגעגוע אמרה לי נעמי ‪" -‬אךךך‪ ,‬אנחנו ‪ -‬סשה ארגוב‪ ,‬חיימקה‬
‫חפר ואנכי‪ ,‬היינו" ‪ -‬כאן היא לקחה שאיפה גדולה ואמרה ‪" -‬כנופיה‪ .‬כנופיה‬

‫שיכלה להפוך עולמות‪ "...‬ונאנחה אך לא בכאב‪.‬‬

‫‪61.55.6.51‬‬
‫עוד אדם אחד אליו אני מתגעגע ‪ -‬ניסן נתיב‪.‬‬
‫לא הייתי בין תלמידיו אבל‪ ,‬למרות זאת‪ ,‬אני רואה את עצמי כתלמידו‪.‬‬
‫לאחר שחזרתי מלימודיי ביפן‪ ,‬הזמינו אותי דן‪ ,‬בני‪ ,‬וחבריו לכיתה בסטודיו של‬
‫ניסן נתיב להופיע לפניהם בקטע קיוגן ביפנית‪ ,‬ולספר על אמנות זו‪.‬‬
‫ניסן‪ ,‬שהיה נוכח‪ ,‬ניתח בשיחה את המופע בצורה מאירת עיניים‪ ,‬עם התבוננות‬
‫עומק לצורת המבע הזאת המשלבת מילה ותנועה בדרכים מגוונות ומסוגננות‪.‬‬
‫מאופן בו הסתכל על המופע ‪ ,‬האיר את עיני על הסגנון‪ .‬לאחר מכן החל להזמין‬
‫אותי מדי שנה שנתיים לביים בכיתת המסיימים‪ .‬וכך התהדקו בינינו הקשרים‪.‬‬
‫ניסן היה מגיע לראות חזרות ולהעיר מהתרשמותו‪ .‬תמיד היה מה לשמוע‪.‬‬
‫תמיד הייתה שם עין חדה ובוחנת ביקורתית אך אוהדת‪ .‬למדתי להעריך אותו‬

‫‪25‬‬

‫ממפגש למפגש וגם לאהוב אותו בסופו של דבר‪.‬‬
‫פעם אחת הזמין אותי לעבודה וכרגיל צפה השאלה ‪ -‬איזה חומר בוחרים‬
‫לעבודה‪ .‬אני קיבלתי על עצמי להיענות לבקשתו ולדאוג לכך שלכל התלמידים‬
‫יהיו תפקידים‪ ,‬ואם אפשר ללא הכפלות‪ .‬התנאי הזה‪ ,‬תנאי לא קל‪ ,‬כשבכיתה‬
‫לומדים ‪ 02‬או ‪ 06‬תלמידים‪ .‬אבל אני חייבתי את עצמי לחפור ולמצוא חומר‬

‫כזה שיענה לבקשתו‪.‬‬
‫"תציע לי כמה אפשרויות ונראה‪ "...‬אמר‪ .‬על פתק קטן רשמתי שמות של‬
‫מחזות‪ .‬בתחתית הרשימה בכתב יד קצת רוטט רשמתי ‪" -‬תחת חורש חלב"‬
‫מאת דילן תומס‪ .‬ניסן לקח את הפתק התבונן בו ואמר "מחר אתן לך תשובה"‪.‬‬
‫היו לי ‪ 52‬שעות להתפלל שלא יבחר בדילן תומס‪ .‬זה בכלל תסכית רדיו‪ ,‬ויש בו‬

‫למעלה מ‪ 73-‬דמויות ב‪ 93-‬סצנות‪ .‬בקיצור כאב ראש ענק לבמאי‪.‬‬
‫איש לא יתפלא בוודאי שדילן תומס הייתה בחירתו של ניסן‪ .‬גמגמתי משהו על‬
‫כך שעשיתי באוניברסיטה הצגה די מורכבת ומרשימה של ציד המכשפות‬
‫ואולי‪ ...‬ניסן היה אדם חד וקצר בדיבור‪ .‬והוא ענה במשפט אחד ‪" -‬אני מעדיף‬

‫כישלון בדילן תומס על פני הצלחה בארתור מילר‪".‬‬
‫אני אסיר תודה לו עד היום על בחירתו ועל הסיכון שהחליט ליטול על עצמו‪.‬‬
‫לאחר צאת ההצגה קיבלתי ממנו מתנה מאוסף האמנות הפרטי שלו‪ .‬יהי זכרו‬

‫ברוך לעד‪.‬‬

‫‪62.55.6.51‬‬

‫עוד מילה או שתיים על ניסן נתיב‪.‬‬
‫הנימוס ההולנדי ‪ -‬צרפתי היה טבוע בו עמוק‪ .‬לא הייתה פעם שראה אותי‬
‫בסטודיו מבלי שייגש וילחץ את היד ויתעניין במתרחש בעבודה‪ .‬אם הייתי‬
‫יושב במזנון ואוכל משהו‪ ,‬היה אוסר עלי לקום לכבודו‪ ,‬והיה מתיישב בעצמו‬

‫ולו גם לרגע‪.‬‬
‫היריבות הנצחית מול "בית צבי" הייתה מדליקה בו ניצוצות שהייתה בהם‬

‫‪26‬‬

‫תערובת של זעם כבוש וחוש הומור ארסי‪ .‬השאלה מי מבתי הספר משפיע יותר‬
‫על חיי התיאטרון בארץ‪ ,‬הוציאה מתחת ידיו של גרי בילו‪ ,‬מנהל "בית צבי"‪,‬‬

‫מכתב שטנה קצר שנשלח לניסן‪ .‬משהו שאין להגזים בערכו‪.‬‬
‫אך הייתה במכתב גם ציטטה מן המקורות כתנא דמסייע‪ .‬ניסן שישב לידי‬
‫כמתואר לעיל‪ ,‬נראה כמוצא שלל רב בהראותו לי את מכתב התשובה שלו‪.‬‬

‫"הוא לא יודע עם מי יש לו עסק"‪ ,‬אמר‪" .‬אני בוגר ישיבה"‪.‬‬
‫תשובתו השתרעה על שלושה עמודים‪ ,‬כולם עם מבואות מדויקים מן הגמרא‬
‫באשר לעניין שנקרא בלשון הגמרא "אונאת דברים"‪ ,‬שזה עניין חמור ביותר‬
‫בעולמם של חז"ל‪ .‬חיוך של הנאה מרושעת במקצת עלה על שפתיו כשתיאר את‬

‫הנמען קורא את דבריו‪.‬‬
‫אמרתי דבר על כך שרבים הם תלמידיו בתחומי המשחק‪ ,‬הכתיבה‪ ,‬הבימוי‪,‬‬
‫והמוזיקה וציינתי גם שמות‪ ,‬הוא שתק לרגע ואמר‪" :‬כן‪ ,‬הם רבים וכישרוניים‬
‫‪ -‬ובכל זאת פני התיאטרון בארץ עדיין לא השתנו"‪ .‬לאיש היו חלומות גדולים‪.‬‬

‫‪60.55.6.51‬‬
‫‪ -‬את הממשלה הזאת צריך להעיף לכל הרוחות!‬
‫‪ -‬אז מה אתה כותב על כל מיני דברים אחרים ויפים?‬
‫‪ -‬זה כדי שלא אשכח למה צריך להעיף את הממשלה הזאת לכל הרוחות‪.‬‬

‫‪65.55.6.51‬‬
‫מאה שנה לתורת היחסות הכללית‪ .‬בניגוד לדעה הפופולרית כל כך‪ ,‬איינשטיין‬
‫בנה תאוריה פיזיקלית‪ ,‬שנועדה לאתר את הבלתי יחסי‪ ,‬את המוחלט (לא‬
‫בדיוק אבל נכון כדי לסבר את האוזן)‪ .‬לנסות לאתר את גבול היחסיות‪ ,‬אפשר‬
‫לומר‪ .‬הודות לכך שהיה חתרן אנטי ממסדי‪ ,‬הוא תאר את המצוי בתחום הידע‬
‫האנושי המדעי עד זמנו ועד חקירתו‪ .‬מה שהעלה בחכת מחשבתו‪ ,‬חייב ערעור‬

‫הידע והמדע עד לתגליתו‪ ,‬כמו גם את מסקנת היחסיות בתוך גבולות הידע‪.‬‬
‫אני מזכיר זאת לכל חברי האומנים‪ ,‬משום שאלברט איינשטיין סבר וגם אמר‬

‫‪27‬‬

‫מפורשות שהמדע‪ ,‬האמנות‪ ,‬והדת‪ ,‬הינם שלושה ענפי ענק היוצאים מאותו גזע‬
‫ויונקים מאותו שורש‪ .‬האמנות‪ ,‬לא פחות מן המדע‪ ,‬הינה דרך להתייחס‬

‫ולנסות להבין את חידת האדם ואלוהיו‪ .‬שבוע טוב‪.‬‬

‫‪65.55.6.51‬‬
‫הזכרתי את דברי איינשטיין על שלשת הענפים היוצאים מגזע אחד‪ ,‬משום‬
‫שנקל ביותר לשכוח זאת בעיקר אם אתה שחקן‪ .‬השחקן נמצא‪ ,‬כמו כל אמן‬
‫מבצע אחר‪ ,‬בעמדה שבה ניתן בקלות להתבלבל ולחשוב ‪" -‬זרועי ועוצם ידי‬
‫הביאוני עד הלום"‪ ,‬בכך למחוק דורות רבים של קודמיך‪ ,‬שהקימו ושכללו את‬
‫האמנות; והם בעצם מוריך שאת תורתם ספגת אל ישותך‪ .‬בנוסף‪ ,‬החטאת את‬
‫מטרת אומנותך ‪ -‬להיות שליח ציבור בהתכנסות הפולחנית של התיאטרון;‬
‫קהילה ושחקנים מנסים ביחד לרדת לשורש קיום האנוש; להתחקות אחר‬
‫יעודנו כבני אדם בעולם; ביחד לנסות להבין את המעקשים הנפתלים של יחסי‬

‫האופי האנושי והגורל‪.‬‬

‫להיות שחקן זה מהנה‪ ,‬מחניף‪ .‬בא איינשטיין להזכירנו דבר מה‪.‬‬

‫‪1..55.6.51‬‬
‫ועוד איינשטיין אחד‪ .‬חברנו לכיתה בעירוני ד' שעל שפת הירקון ‪ -‬אריק‪.‬‬
‫קראנו לו "אריות"‪ .‬וזאת‪ ,‬אומרת האגדה‪ ,‬כיון שגובהו אין דיו באריה אחד‪.‬‬
‫שנתיים חלפו מאז הלך מאיתנו‪ .‬הוא השאיר מאחוריו גוף עצום של מתנות שיר‬

‫ושירה‪ ,‬לנו ולבאים אחרינו לדורי דורות‪.‬‬
‫בכיתה י'א (‪ )0722‬הורידו אותנו במסגרת הגדנ"ע לעזרת מושבי הנגב הצפוני‪,‬‬
‫גילת‪ ,‬רנן ופטיש‪ .‬לאחר יום עבודה בשדה נפגשנו במקלחת‪ .‬בעודי מתנגב לאחר‬
‫הרחצה‪ ,‬אריק כבר עמד כפוף לפני הראי הרחב שהותקן עבור ממוצעי הקומה‪,‬‬
‫וטיפח במסירות רבה את בלוריתו שכנהוג באותם ימים כללה גל קדמי של שער‬
‫‪ -‬גאוות התסרוקת כולה‪ .‬כהרגלו הוא שר‪ .‬קול נהדר היה לו כבר אז‪ .‬הוא אימן‬

‫‪28‬‬

‫את קולו בשיר "עלי שלכת"‪.‬‬
‫"כמו ִאיב מֹו ְנ ַטאן‪ ,‬לא?" ‪ -‬שאל ואני הנהנתי‪.‬‬
‫אריות יקירי ‪ -‬כמו אריק איינשטיין! כמו אריק איינשטיין האחד‪ ,‬היחיד‬

‫והמיוחד!‬

‫‪5.56.6.51‬‬
‫ניסים עזיקרי‪ ,‬היקר לי עד בלי די‪ ,‬שיחק ב"מחכים לגודו"‪ ,‬את " ֶא ְס ְט ַרגֹון"‬

‫באותה הצגה בה שיחקתי את "ל ַָא ִקי"‪.‬‬
‫במהלך החזרות וגם במשך ההצגות הראשונות‪ ,‬טען כלפיי שלמחזה יש שם כה‬
‫גדול עד שאיש אינו מעז לומר שיש בו דברים בלתי מובנים‪ ,‬בלתי דרמטיים‪,‬‬

‫וקטעים הדורשים ממנו לחלוב את עצמו כדי לקיימם על הבמה‪.‬‬
‫באותם ימים החל את מסע הפרידה הקשה מרעייתו עליזה ומבתו פאני‪.‬‬
‫ערב אחד יצאנו יחד מהבימה בדרכנו לבלות עם חברים‪ .‬פתאום נעצר ואמר‪:‬‬
‫"מה בלבלתי לך את המוח שהטקסט סתום ומתפייט שלא לצורך! איזה‬
‫אידיוט הייתי! הערב‪ ,‬על הבמה‪ ,‬תפסתי שעל עצמי אני מדבר‪ .‬אסטרגון אומר‬

‫בקול את מה שמתרוצץ לי בבטן‪ .‬בקט כתב עלי מחזה‪"...‬‬
‫עדיין היינו מאופקים בגיל ההוא ‪ -‬הוא ‪ 52‬ואני ‪ - 59‬שכן לאחר שנים היינו‬

‫פשוט מתחבקים ומתנשקים כשעלה בנו רגש החיבה‪.‬‬

‫‪5.56.6.51‬‬
‫אחה“צ‬

‫בקושי להבין את "מחכים לגודו" נתקלתי לאחר קרוב ל‪ 53-‬שנה בהצגה‬
‫שנוצרה בתיאטרון חיפה‪ ,‬ובוימה על ידי אילן רונן‪ .‬בפעם הזאת הייתי בתפקיד‬

‫"פֹוצֹו"‪ .‬כלומר יצא לי לשחק במחזה הזה משני עברי החבל‪.‬‬
‫בחיפה‪" ,‬דידי" ו"גוגו" היו שני פועלי בניין פלסטינים ‪ -‬יּו ֶסף אבּו ו ַו ְר ֶדה ו ַמ ְכ ַרם‬
‫חורי ‪ -‬ו"פֹוצֹו" היה קבלן יהודי בשטחים‪ .‬זאת במסגרת הרעיון איך להיות‬

‫‪29‬‬

‫רלוונטיים בטקסט של בקט‪.‬‬
‫בכל מקרה הטקסט הנפלא הזה גובר על כל פרשנות ושוחק להפליא על ידי‬

‫השחקנים בהם גם דורון תבורי בתפקיד "לאקי"‪.‬‬
‫הייתה לנו הצגה בצוותא תל אביב‪ .‬לאחר ההפסקה‪ ,‬חולפות כ‪ 53 -‬דקות עד‬
‫לכניסה השנייה של "פוצו" העיוור לבמה‪ .‬היות וחדרי ההלבשה דחוקים וחסרי‬
‫אוויר‪ ,‬יצאתי לפּו ָא ֶיה לפוש קמעה וללגום כוס קפה‪ .‬לידי מתיישבת אישה בגיל‬
‫מתקדם כלשהו‪ .‬מנפנפת בתכניה שבידה וגונחת‪" :‬איזה חום‪ .‬ובפנים עוד יותר‬
‫גרוע‪ .‬לא מספיק לנו החום אז הם מביאים את השד יודע מה זה‪ .‬אי אפשר‬
‫להבין כלום‪ .‬מה הם בכלל רוצים! וזה עדיין לא נגמר! השארתי את בעלי שם‬
‫בפנים‪ ,‬למה הוא אף פעם לא מסכים לעזוב לפני הסוף‪ .‬לא חשוב מה‪ .‬הוא‬
‫שילם ‪ -‬אז עד הסוף‪ .‬אתה" ‪ -‬היא פונה אלי ישירות ‪" -‬גם אתה יצא לך לראות‬
‫את זה? לא ממליצה לך‪ .‬יש שם גם אחד דומה לך‪ .‬כזה גבוה עם שפם ממש‬
‫מזכיר אותך‪ .‬לא תאמין כמה‪ .‬והוא מדבר ומדבר על השד יודע מה‪ .‬אני ממש‬
‫לא סבלתי אותם כולם‪ .‬מה לא יכולים להביא לנו משהו שקצת נהנה? גם ככה‬
‫החיים לא קל! ו‪ ...‬ו‪...‬רגע ‪ ...‬רגע‪ ,‬מה ‪ -‬זה‪ ,‬אתה היית שם בפנים? לא יכול‬

‫להיות! אבל יו‪ ..‬יו‪ ..‬מה‪ ,‬זה אתה? מה‪ ,‬לא נכון?!"‬
‫"סליחה גברת‪ .‬אבל אני חייב לעלות עכשיו לבמה‪ .‬היה נעים מאד‪".‬‬

‫‪1.56.6.51‬‬
‫אפרופו‪ .‬ארונו של עזיקרי הונח על בימת תיאטרון הבימה‪ .‬יוסי שריד‪ ,‬שר‬
‫החינוך לשעבר‪ ,‬איש שכולו תרבות‪ ,‬בא לחלוק לו כבוד אחרון‪ .‬עמד עם כולנו‬

‫בתור לעלות לבמה‪ .‬יהי זכרם ברוך‪.‬‬

‫‪2.56.6.51‬‬
‫האם המוזה בוגדנית? היא קצת לא צפויה‪ ,‬לפעמים היא באה ולפעמים‪ ,‬דווקא‬
‫כשאתה משתוקק אליה ביותר‪ ,‬אינה באה‪ .‬אי אפשר לסמוך עליה‪ ,‬אתה אומר‬
‫לעצמך‪ .‬נו‪ ,‬כן! קֹו ִזי פ ַאן טּו ֶטה! כך עושות כולן‪ .‬היא בוגדנית כי היא משתייכת‬

‫‪30‬‬

‫למין הבוגדני‪.‬‬
‫היא באה אלי בערב לאחד מן הדפים ואמרה‪" :‬לך אלחש בסוד‪ .‬אני נאמנה‬

‫מאין כמותי‪ .‬כשאינני באה ‪ -‬זה מפני שלא השארת לי פתח להיכנס‪"...‬‬

‫‪55.56.6.51‬‬
‫רעיון בסיסי ביותר בתשתיתה של אמנות התיאטרון הוא‪ ,‬שניתן להקיש מן‬
‫הצפייה בשחקן שעל הבמה‪ ,‬אל חייו של הצופה; שאפשרית זיקה עד כדי‬

‫הזדהות‪ ,‬בין המתבונן לבין השחקן‪.‬‬
‫ההנחה היא שבבסיס הקיום האנושי קיים משטח גדול של זהות ודמיות שעליו‬
‫ניתן לבנות כל אירוע אנושי על הבמה‪ ,‬משום שאפשרות הזיהוי עד הזדהות‪,‬‬
‫היא נתון טבעי‪ ,‬אנתרופולוגי‪ ,‬פסיכולוגי‪ ,‬ונפשי ‪ -‬מנת חלקם של כל בני האדם‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬נראה לי שאמן אמיתי אינו יכול להיות איש ימין‪ .‬התנשאות‪ ,‬בידול‪,‬‬
‫הפרדה‪ ,‬שנאה וצדקנות מקובלים על הימניות‪ .‬אלה אינם מתיישבים עם‬
‫אמנות התיאטרון‪ .‬כן‪ .‬יבואו אלי הבאים ויאמרו ‪ -‬פרדיננד ֶסלין‪ ,‬קנּוט ה ְמסֹון‪,‬‬

‫עזרא פאונד‪ ....‬כן‪ ,‬האמנות אינה מחסנת מפני מחלות קשות‪.‬‬

‫‪51.56.6.51‬‬
‫בוקר‬

‫דני קרוון אומר שאין לו מרשם לשיקוי שיבטיח לו את אהבת הקהל‪.‬‬
‫"אני עושה מה שאני מאמין‪ .‬אם זה מצליח ‪ -‬אז היה לי מזל"‪.‬‬
‫הראיון ב"גלריה" היום‪.‬‬

‫‪51.56.6.51‬‬
‫צהריים‬

‫סליחה‪ ,‬אבל אמנות זה הרבה יותר מאשר תוספת חן לחיי החברה‪ .‬היא זו‬
‫שמסמנת נתיבים וסוללת דרכים אל העתיד‪ .‬מנהיגים באים מנהיגים הולכים‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫תנועות עולות תנועות יורדות‪ .‬אבל עיצוב תמונת העתיד הוא בתחומה של‬
‫האמנות‪.‬‬

‫‪51.56.6.51‬‬
‫ערב‬

‫אני פשוט חייב את זה לעצמי‪ .‬זו פרידה וגט כריתות להפועל תל אביב‪ .‬זה‬
‫כואב‪ .‬זאת קבוצת נעוריי האהובה‪ .‬חודורוב! השוער המיתולוגי‪ ,‬למי שלא‬
‫יודע‪ ,‬לעולם בלב‪ .‬הקבוצה שלנו הניפה דגל אדום! המדים שלה אדומים!‬
‫השדים האדומים זו לא סתם עוד קבוצה‪ .‬לדגל האדום יש משמעות שאינה‬
‫משתמעת לשתי פנים‪ .‬גם הקבוצה שלנו בחזית המאבק לשינוי פני העולם‪.‬‬
‫חופש שוויון ואחווה‪ .‬זה לא רק כדורגל סתם‪ ,‬זה חלק מרכזי עבור כל מניפי‬

‫הדגלים האדומים!‬
‫והנה איך הוכרעת ארצה בנוק אאוט‪ ...‬בריונות‪ ,‬שנאה‪ ,‬יריב הופך לאויב!!‬
‫בושה וכלימה‪ .‬הפכת להיות עוד קבוצה במערכת הבריונות‪ ,‬הגסות‪ ,‬האלימות‪,‬‬
‫הנמיכות והנחשלות הנקראת כדורגל בישראל‪ .‬התנפלות אלימה ‪ ,‬בריונית על‬
‫אוהדי קבוצה יריבה?! חרפה! אני מתנתק ממך קבוצה אהובה‪( .‬מי יודע כמה‬

‫זמן אחזיק מעמד‪)...‬‬
‫קבוצה אין עוזבים נכון; לא אני בגדתי‪ .‬זו את הפועל תל אביב‪ ,‬שבגדת בדגלך‬

‫האדום!‬

‫‪52.56.6.51‬‬
‫טוב‪ .‬אז לדברים החשובים באמת‪ .‬המכונפת הקטנה‪ַ ,‬תא ְל ָיה‪ ,‬במקורה היא‬
‫מוזת הקומדיה‪ .‬אחותה‪ ,‬מֶ ְלפֹומ ֶנה‪ ,‬היא מוזת הטרגדיה‪ .‬מבלי להיכנס לדיון‬
‫אקדמי סבוך‪ ,‬אפשר לומר שטרגדיות‪ ,‬במשמעותן היוונית‪ ,‬לא נכתבות יותר‬

‫מאז דחק האדם את האלים אל מחוץ לזירת ההתרחשויות הבימתיות‪.‬‬
‫לכן הפכה תאליה להיות המוזה של התיאטרון כפי שאנו מכירים אותו כיום‪.‬‬
‫הגורל הופנם‪ ,‬נעשה חלק מן האופי האנושי‪ ,‬והאלים איבדו לחלוטין את כוחם‬

‫‪32‬‬

‫המאגי‪ ,‬הם אינם מעורבים בהנהגת המין האנושי‪ .‬הכול בידי אדם ולא בידי‬
‫שמים או כוכביהם‪.‬‬

‫לא כבד לה למוזה תאליה לשאת את היצירה התיאטרלית של העולם‪ .‬היא‬
‫מכונפת‪ ,‬קטנה‪ ,‬ואוהבת תיאטרון יותר מכל‪ .‬קשה לתאר אותה באופן גראפי‬
‫או תלת ממדי‪ ,‬משום שלמרות שהיא מין יצור‪ ,‬הרי כדי לסבר אוזן ‪ -‬שכן גם‬

‫האוויר הוא חומר ‪ -‬היא מעין‪ ,‬ויש לומר בזהירות רבה‪ ,‬היא מעין רוח‪.‬‬
‫כמו הרוח‪ ,‬היא יכולה לרחף על פני כל העולם‪ ,‬להיות בכל מקום בו משהו‬
‫אמיתי מתרחש‪ .‬היא חוגגת בכל יצירה המבקשת אותה ומפנה לה מקום‪ .‬שכן‬

‫היא שובבה מאד והיא מרקדת בשמחה שמיימית את משובותיה‪.‬‬
‫היא זו שדואגת לשאר הרוח ביצירה‪ .‬זה מה שהיא אוהבת‪ .‬אבל ‪ -‬אפשר גם‬
‫בלעדיה‪ .‬לא פעם עולה שחקן לבמה בהיעדרותה המוחלטת‪ .‬כן‪ .‬גילינו שאפשר‬

‫לעשות גם בלי שאר רוח‪.‬‬

‫העירו לי קוראים שאני מאריך אז הנה‪ ,‬אני עוצר עכשיו‪ .‬אחזור אחר כך‪.‬‬

‫‪6..56.6.51‬‬
‫אלכסנדר ּ ַב ְר ִדי ִני היה במאי אופרות מצליח לפני שייחד את עבודתו לתיאטרון‪.‬‬
‫"פעם עניין אותי בעיקר ה'איך'‪ .‬כיום הרבה יותר מעניין אותי ה'מה'‪ ".‬אמר לי‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הצלילה לתוך העולם הפנימי של הדמויות‪ ,‬וחשיפתו לאורות הבמה‪,‬‬

‫נהיו לו לאתגר‪.‬‬
‫באופרה אין צורך לחפש‪ .‬המוסיקה עושה את העבודה הזאת‪ .‬בצלילים‬
‫מושקעים כל התבונה והרגש הקשורים בגורל הגיבורים‪ .‬בתיאטרון זה אחרת‪.‬‬
‫חופרים‪ ,‬מחפשים‪ ,‬מגלים‪ ,‬מנפים‪ ,‬מרכיבים מחדש‪ ,‬חודשיים של חזרות כדי‬

‫לזכך אמת בימתית‪ .‬זה מה שעניין אותו‪.‬‬
‫את האופרה דון ג'ובאני של מוצרט שמעתי וראיתי פעמים רבות‪ .‬וכמו שאמר‬
‫משה וילנסקי בתוכנית רדיו בשנות ה ‪ ,'63‬האופרה הזאת של מוצרט שונה‬
‫מכל אופרה אחרת‪ .‬בכל אופרה ישנם שיאים שמחכים להם‪ .‬באופרה הזאת אין‬

‫‪33‬‬

‫שיאים ‪ -‬היא כולה שיא אחד ארוך ומתמשך ממנו אין יורדים אף לא לרגע‪.‬‬
‫אני הקטן‪ ,‬לעולם לא אשכח את חווית ההאזנה הראשונה לאופרה זו בביצוע‬
‫קונצרטנטי באולם "אוהל שם" ב תל אביב‪ .‬באמצע שנות ה‪ '23-‬הגיע ארצה‬

‫איגור מר ֶקביץ' עם חבורת זמרים איטלקיים נפלאים‪.‬‬
‫הם ישבו בחזית הבמה לפני הנגנים וקמו לשיר את האריות וההרכבים שלהם‪.‬‬
‫כשסיימו חזרו לשבת‪ .‬אמצעי תיאטרלי אחד בכל זאת היה‪ .‬באריה של‬
‫הקֹו ֶמ ְנ ַדטֹו ֶרה לקראת הסיום‪ ,‬בה הוא מופיע כפסל האבן‪ ,‬שנענה להזמנתו של‬
‫הדון הצעיר לארוחת הערב והוא מצפה שיפתחו לו‪ ,‬שם הרשה מרקביץ'‬

‫להעמיד כיסא בעומק התזמורת‪ ,‬עליו עלה זמר הבס לתמונת הסיום‪.‬‬
‫את הרושם שהותיר בי ביצוע זה ללא שום אמצעים אופראיים‪ ,‬לא מחו עשרות‬
‫ביצועים שבאו לאחר מכן למרות כל האמצעים הכשרים והבלתי כשרים‬

‫ששימשו להפקות הפאר של אופרה זו‪.‬‬
‫‪ -‬חבר'ה‪ ,‬תנו לזמרים טובים לשיר! זה יספיק! מוצרט סידר עבורנו הכול‬

‫ומזמן! תנו לאוזניים לעבוד ולעיניים קצת לנוח‪.‬‬

‫‪1.5.6.52‬‬
‫ובהמשך לדברים‪ ,‬אי אפשר לי שלא להזכיר את יוסף מילוא ואורנה פורת‬

‫זכרם לברכה‪.‬‬
‫באמצע שנות החמישים ראיתי את "הנפש הטובה מסצ'ואן" בתיאטרון‬
‫הקאמרי במוגרבי בתל אביב‪ֶ .‬פפֹו ‪ -‬יוסף מילוא ‪ -‬ביים ואורנה פורת הייתה‬

‫בתפקיד הכפול של ַשן ֶטה האישה ושּואי ַטה הגבר‪.‬‬
‫המעבר של אורנה משן טה הזונה טובת הלב‪ ,‬לשואי טה הנוקשה והאכזר היה‬

‫כל כך מפתיע ונועז ממש כבמטה קסם‪ .‬אותי זה הרעיש‪.‬‬
‫יצאתי אחרי ההצגה לרחוב אלנבי והייתי אדם אחר‪ .‬עוד לא ידעתי בדיוק מה‬
‫נהיה בי אחר‪ .‬אבל בהחלט ייתכן שההצגה הזאת הורידה אותי מין המסלול‬
‫עליו צעדתי עד אז‪ .‬נהיה לי ברור כאור מבורך‪ ,‬שלחיים יש משמעות ושאני‬

‫‪34‬‬

‫חייב למצוא פשר למשמעות זאת בתוך חיי שלי‪.‬‬
‫פפו ואורנה פורת וכל המשתתפים קרעו פתחים בקירות העולם‪ .‬הכניסו אור‬
‫לתוך נפשי ולא הרפו ‪ -‬לך חפש את משמעות חייך‪ .‬עוד לא ידעתי שהם קוראים‬
‫לי לחבור לגילדת האומנים‪ ,‬אבל האור ותחושת הרחבות והחופש נשארו בתוכי‬

‫כתמרור דרך ואירוע מכונן‪.‬‬
‫אני חב להם לא רק תודה אלא גם את הבחירה שלי בעשייה התיאטרונית‪.‬‬

‫משמעות‪ ,‬קריעת חלונות בקירות העולם‪ ,‬שיהיה מואר יותר וחופשי‪.‬‬

‫‪6.5.6.52‬‬
‫העולם חודר אלינו באמצעות החושים‪ .‬גם האמנות‪ .‬אנחנו נחשפים אל הקיים‬
‫מולנו והוא חודר‪ ,‬נשאר‪ ,‬ומשנה בנו משהו‪ .‬ההתרשמות ניזונה מכך שישנה‬
‫התלכדות של הרשמים מבחינת תוכנם וצורתם‪ .‬כך "עובד" עלינו העולם‬
‫הסובב אותנו‪ .‬הוא יודע שאנחנו חייבים לקבל את התכנים במעטפת צורנית‪.‬‬

‫וזו קובעת קווי מתאר‪ ,‬מרקם‪ ,‬יחסי אור וצל‪ ,‬פרופורציות‪ ,‬ארגון וכו'‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬כדי להיקלט ולפעול בתוכנו‪ ,‬חייב העולם לעטות את תכניו‬
‫הרבים במעטה השייך לחלוטין לתחום האסתטי‪ .‬הטבע האדיש לנו‪ ,‬כמו גם‬
‫מעשי ידי האדם‪ ,‬זו דרכם‪ .‬לחדור ולהיטמע בנפשנו ולהשאיר שם את חותמם‪,‬‬

‫כלומר ‪ -‬לשנות אותנו‪.‬‬
‫האמנות והאמנים עשו את האסתטי לשפה‪ .‬דרך של התבטאות‪ .‬האסתטי‬
‫באמנות אינו רק מעטפת לתכנים‪ ,‬הוא גם מארגן אותם למכלול משמעותם‬
‫המלאה‪ .‬מעשי ידי אדם מגיעים אלינו דרך החושים‪ ,‬כמו היו ממש אחד‬

‫ממעשיי הבריאה‪.‬‬
‫כשאלוהים אמר ‪" -‬נעשה אדם בדמותנו כצלמנו" ‪ -‬לזה בדיוק הוא התכוון‪.‬‬

‫הוא העניק לנו משהו מיכולותיו‪ .‬והאמנים נטלו מלוא חופניים‪.‬‬
‫אמני התיאטרון עוד הגדילו עשות והתחצפו לומר לו‪" :‬מה שעשית בתחום‬
‫האנושי‪ ,‬גם אנחנו יודעים לעשות‪ .‬גם לחשוף את סודותיך וגם ליצור ולארגן‬

‫מחדש"‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫לכן האחריות של התיאטרון היא כה גדולה‪ .‬היא נבחנת בקני המידה של‬
‫האלים הטובים‪ .‬הצגה‪ ,‬או שחקן‪ ,‬שלא חתרו בקרביך ושינו אותך ולו כהוא זה‪,‬‬
‫עשו שימוש זול ביכולת היקרה ביותר שנטעו בנו האלים ‪ -‬הכישרון להשתנות‬
‫ולהרחיב את גבולות הנפש‪ .‬להיות יותר בני חורין בחיינו‪ .‬לעשות מה שהמשחק‬

‫כאמנות מאפשר לנו ‪ -‬להשתנות מבפנים ולהיות אחראים לכל המתרחש בנו‪.‬‬
‫שנה טובה ושבת שלום‪.‬‬

‫‪1.5.6.52‬‬

‫אז בניטו נפתליני יגיד לנו מה חינוכי ומה לא‪ .‬חבורתו ‪ -‬איילת רגב מירי שקד‬
‫חוטובקוניס ודומיהם מלחכי פנכת נהנתניהו הם כנראה‪ ,‬בנוסף לכל הצרות‪ ,‬גם‬
‫טיפשים‪ .‬הם יאכלו את הדגים המסריחים וגם יקבלו את צליפות השוט‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬אילו היו חבר שופטי הפרס הציוני קוראים את חיים גורי ביתר עיון היו‬
‫בוודאי מניחים לו ולנו לנפשנו‪ .‬שירה אינה יכולה להיות ציונית כמו שאינה‬
‫יכולה להיות ממלכתית או קפיטליסטית או אריסטוקרטית וכו'‪ .‬שירה היא‬

‫שירה או שלא‪.‬‬
‫חיים גורי הוא משורר נפלא ולכן שירתו המורכבת והעשירה אינה יכולה‬
‫להתגדר ולהתהדר בתואר הממלכתי "ציונית"‪ .‬היא הד קול נפשו של משורר‬
‫גדול ומעניין‪ .‬הוא יכול לראות את עצמו כציוני‪ ,‬אבל לשירתו יש מגוון רב של‬

‫קולות רבים ייחודיים ואחרים‪.‬‬

‫‪2.5.6.52‬‬
‫הם תוקפים ספרים‪ ,‬הצגות וכל מיני ניסויי אמנות‪ ,‬והם יודעים היטב למה‪.‬‬
‫זה נכון שקל ופשוט להכות באמנות ובאמנים ‪ -‬כי מי הם בכלל ‪ -‬חבורת‬
‫מתנשאים‪ ,‬שמאלנים יפי נפש ‪ -‬ובעיקר מחוסרי כוח‪ .‬אבל בוחרים מטרה זו לא‬

‫כברירת מחדל‪ .‬מן הצרה הזאת ששמה אמנות‪ ,‬תיפתח להם רעתם‪.‬‬
‫רוח של חירות‪ ,‬רעיונות חובקי עולם וחיים‪ ,‬מרחיבי דעת ולב‪ .‬יצירות שכל‬
‫מהותן ‪ -‬חתירה תחת העדריות וההליכה בתלם‪ .‬זה מה שאמנות עושה ‪-‬‬

‫‪36‬‬

‫חותרת נגד ההדרה‪ ,‬השנאה‪ ,‬הבדלנות‪ ,‬ההתכנסות השבטית הדוחה כל מי ומה‬
‫שאינם "משלנו"‪.‬‬

‫הרועים מטעם עצמם רוצים להשאיר את כל צאן מרעיתם בחושך‪" .‬הצל" הוא‬
‫האור עבורם‪ .‬האם הם מתחילים לשקשק? אנחנו יודעים שהאמנות מחלחלת‬
‫ומחוררת ומפוררת חומות שהם טורחים להעמיד ללא הרף‪ .‬האם הם שומעים‬

‫את הסדקים הנבקעים? ייקח זמן לצרור את רגבי הנפתליני בנפטלין‪.‬‬
‫אבל לנו יש זמן‪ .‬אנחנו נמשיך לעשות אמנות‪ ,‬זה חזק מתקיעת שופר סביב‬

‫לחומות‪ .‬אל דאגה‪ ,‬הן ייפלו!‬

‫‪5..5.6.52‬‬

‫אומרים שאומנותו של השחקן קיימת כל עוד הוא על הבמה‪ .‬אחר כך ‪ -‬יש‬
‫אולם מסקין ויש אולם רובינא‪ .‬וזה במקרה הטוב‪ .‬כל היתר נשכחים נעלמים‬

‫מתפוגגים כמו הערפל עם צאת השמש‪.‬‬
‫זה נכון אבל באופן חלקי בלבד‪ .‬אין שחקן שלא הייתה לו שעה‪ .‬שעה בה חדר‬
‫אל לבו של לפחות אחד מהצופים בו‪ .‬באותו רגע ייחודי‪ ,‬השתנה העולם מכיוון‬

‫שהצופה הזה השתנה‪ .‬והחיבור הזה הוא נצחי כמידת נצחיותה של הנפש‪.‬‬
‫אז נכון שלא מכריזים על כך ולא תוקעים בחצוצרות אבל ישנה המשכיות‬

‫באותו מובן כמו חיוניותה של אמנות המשחק למין האנושי‪.‬‬

‫‪56.5.6.52‬‬
‫בעניין היחס לזרים‪ ,‬על הסתגרות ועל קנאות יש לי סיפור קצר‪.‬‬
‫בשנת ‪ 73‬למדתי ביפן אצל המאסטר (סנסיי) שיגייאמה סנגורו‪ .‬הוא היה דור‬
‫‪ 05‬למשפחת שחקני "קיוגן" ‪ -‬הקומדיה העתיקה של יפן ‪ -‬ידועה מאד‪ .‬בין‬

‫עשרות שוליותיו ‪ -‬תלמידיו הייתי הזר היחידי‪.‬‬
‫המנהג והמסורת ביפן מחייבים לראות בשוליות ‪ -‬שהם התלמידים‬
‫המתקדמים ‪ -‬בני משפחה של המאסטר‪ .‬עם הזמן כשהם הופכים להיות‬

‫‪37‬‬

‫מקצועיים ומקבלים זמן במה‪ ,‬הם מקבלים בסופו של תהליך חניכה את שם‬
‫המשפחה של המאסטר‪.‬‬

‫אבל גם התלמידים המתחילים וגם החובבים הלומדים אצל 'סנסיי'‪ ,‬גם הם‬
‫כמו חלק מבני משפחה‪ .‬אמנם לא קרובים ממש אבל הם נחשבים כמועמדים‬

‫להיות כאלה אם יתמידו‪ .‬התלמידים כולם רואים במורה את ראש משפחתם‪.‬‬
‫עם סיום השנה וכניסתה של הבאה בעקבותיה‪ ,‬נערכת מסיבה גדולה מאד ובה‬
‫משתתפים כל התלמידים ובני משפחת 'סנסיי'‪ .‬לתאר את המסיבה הזאת לא‬
‫אנסה אפילו‪ .‬אבל מסיבות כאלה רשומות בזיכרון הקולקטיבי של כולנו‪.‬‬
‫ב"אלף לילה ולילה" ישנו ניסיון לתאר מסיבות מפוארות כאלה‪ .‬אלא‬
‫שהמסיבה אצל סנסיי אינה מסיבת חשק‪ ,‬למרות כמויות הסקה הניגרות‬

‫לגרונות‪.‬‬
‫קטע אחד בערב החלומי הזה הוא מחול קיוגן ‪ .‬את המחול הזה מבצעים‬
‫בשלישיות‪ ,‬שלושה תלמידים בכל פעם‪ .‬זהו מחול שיש בו יסוד דתי‪ .‬המחוללים‬
‫רוקדים לפני הדביר הביתי של משפחת סנסיי‪ .‬הדביר הקטן הוא מעין מקדש‬
‫מעט בתוך הבית המכבד את כל אבות המשפחה‪ .‬המחול הזה הוא מעין הצדעה‬
‫לאבות המקצועיים של המשפחה השומרים על רווחת המשפחה ועל הישגיה‬

‫המקצועיים‪.‬‬
‫ישבתי בין החוגגים זרוחי הפנים מהסקה שהשקו זה את זה‪ .‬הייתי בטוח שאני‬
‫מחוסן מן המחווה הדתית‪-‬אמנותית הזאת בהיותי זר מכל בחינה שהיא‪ .‬אבל‬
‫הגיע התור שלי‪ ,‬ו ַמ ְטסּומֹוטֹו סאן חברי אמר לי בפשטות ‪" -‬תורן סן‪ ,‬עכשיו‬
‫תורנו"‪ .‬הוא נתן לי יד ואמר לי שהיות וזו פעם ראשונה שאנסה לעקוב אחריו‬
‫ולעשות מה שהוא עושה‪ .‬התוצאה אינה משנה כלל‪ .‬העיקר זה ליטול חלק‬

‫ולהשתתף בשמחה המשפחתית‪.‬‬
‫במחווה פשוטה זו ביטל מטסומוטו קון את ההבדלים והשוני‪ ,‬את המפריד‬
‫והמרחיק‪ .‬כל כך פשוט‪ .‬בלי שאלות בלי חקירות בלי תביעות ובלי דרישות‪.‬‬

‫המשפחה היפנית הזאת סיפחה אותי אליה בלב שלם‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫‪51.5.6.52‬‬

‫לכבוד יום הולדתו של יוסף בר יוסף המחזאי הנפלא‪ ,‬הזכרתי לו את הבכורה‬
‫העולמית של מחזהו "אנשים קשים" בתיאטרון חיפה‪ .‬לאחריה היו הפקות‬

‫רבות ברחבי העולם למחזה היפה הזה‪.‬‬
‫אנחנו חיים הרי בארץ קצת מוטרפת‪ ,‬אז הרי לכם חוויה תיאטרונית מוטרפת‬

‫לחלוטין עליה כתבתי ליוסי בר יוסף אתמול‪.‬‬
‫לאחר מלחמת יום כיפור הפכנו ‪ -‬רות סגל‪ ,‬אמנון מסקין‪ ,‬איזידור הרשקוביץ‬
‫ואני‪ ,‬צוות השחקנים בהצגה "אנשים קשים" ‪ -‬למעין צוות הווי ובידור של צהל‬

‫ונסענו ברחבי סיני להופיע בפני חיילי המילואים‪.‬‬
‫מסביב רק חול וחול ואנשים מגויסים הנאספים סביבנו‪ ,‬כדי להיזכר מחדש‬
‫שלחיים יש טעם והתיאטרון גם בתנאים של חולין‪ ,‬יש בו משום ממד של‬

‫קודש‪.‬‬
‫יום אחד ברך אלוהים את המדבר בגשם זלעפות בעודנו על הבמה‪.‬‬
‫המילואימניקים לא וויתרו ‪" -‬קדימה לאוהל!" תוך כמה דקות הצטופפו כולם‬
‫בתוך אוהל המפקדה כשהם יושבים בעיקר על אברי הישיבה‪ .‬לנו‪ ,‬השחקנים‬
‫נותר מקום מועט בפתח האוהל‪ .‬ללא תאורה וללא כניסות ויציאות‪ .‬ההצגה‬

‫נמשכה תוך קשב רב עד לסיומה‪.‬‬
‫איזו חיבה הרעיפו עלינו הצופים המאולתרים לאחר מכן‪ .‬אי של שפיות של‬
‫טעם ושל משמעות בים הטירוף הסובב‪ .‬על תיאטרון נטו שמעתם? אז אולי‬

‫תוכלו לספר לי עליו משהו‪.‬‬
‫בעודנו מטלטלים ממקום למקום ברחבי סיני הגענו אל מקום נידח ביותר‪.‬‬
‫קבוצה קטנה מאד של אנשי מילואים‪" .‬אתם חייבים‪ .‬אלה נמצאים כאן‬

‫שבועות ועדיין לא יצאו הבייתה"‪.‬‬
‫הימים היו ימי השיחות בקילומטר ה‪ .030-‬דיונים על שביתת נשק‪ .‬כולנו‬
‫מתוחים לדעת איך יסתיימו השיחות עם תקווה גדולה לסיום המצב של לא‬

‫שלום ולא מלחמה‪ .‬מצב בו כולנו מגויסים ולא עושים דבר מלבד להמתין‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫לא פלא שמהדורת החדשות ברדיו השתיקה כל דבר אחר בשל הציפיה הגדולה‬
‫לחזור כבר הבייתה‪ .‬והנה בעודנו עומדים ומתדיינים בינינו היכן לבנות במה‬
‫מארגזי תחמושת‪" ,‬והרי החדשות מפי יצחק איתן"‪ .‬דממה מסביב‪ .‬והוא מספר‬
‫לנו מה דורשים המצרים ‪ -‬שזה כמובן את כל סיני‪ .‬ואז מה הן הדרישות‬
‫"שלנו"‪ .‬לפתע ממש מתוך מעמקי המדבר‪ ,‬מאיזו עמדה חפורה בחול במרחק‬
‫נשמע קול צלול וחזק מאד של גבר בתערובת של זעם‪ ,‬ייאוש ותחינה ‪" -‬תחזירו‬

‫להם כבר את החול!"‬

‫‪50.5.6.52‬‬

‫מאשימים את האמנים שהם אנוכיים‪ ,‬אינם רואים מעבר לנעשה מתחת לאפם‪,‬‬
‫עסוקים אך ורק בעצמם ואין להם עניין רב בזולתם‪ .‬אלה טענות מוכרות גם‬

‫אם אינן חביבות‪.‬‬
‫ואכן בהכללה זהירה אפשר לומר ‪ -‬אולי באמת יש משהו בדברים האלה? ואולי‬

‫יותר ממשהו?‬
‫אין צורך להתעמת עם טענות כאלה‪ .‬כל אמן הוא אדם פרטי והוא עומד‬
‫למשפט קרוביו וחבריו כל חייו בעניין זה‪ .‬ראוי להעמיד מול מסכת הגינויים‬

‫האלה תכונת עומק בסיסית של העיסוק באמנות‪ .‬כל אמנות‪.‬‬
‫אמן אמיתי ניחן ברצון העז וביכולת הטבעית או הנרכשת‪ ,‬לחלוק עם זולתו את‬
‫אוצרות הרוח המצויים בו‪ .‬בכף יד רחבה ובנדיבות שופעת‪ .‬לתת לכל מי שמוכן‬
‫להיפתח ולקבל‪ .‬לחלוק ‪ .‬כאלה הם האמנים‪ .‬והתמורה? קודם כל קחו ואחר‬

‫כך‪...‬‬
‫האמנים אינם מכחישי זולתם‪ ,‬כפי שניתן לחשוב על אינדיבידואליסטים‬
‫שכמותם‪ .‬נהפוך הוא ‪ -‬קולם אינו נשמע ‪ -‬עד שיימצא שומע! אחרי זה כבר‬

‫קשה יהיה לבלום אותם‪.‬‬
‫גם כתיבה למגרה מטמיעה כמיהה ליום בו היא תיפתח ומישהו יקרא‪ ,‬ואז‬

‫תגיע היצירה אל יעדה‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫לכן נמצאים האומנים בצד שמאל של המפה הפוליטית‪ .‬יש מישהו שם מעבר‬
‫ואני מודע להימצאותו הוא כמו אח לי‪ .‬הוא חייב להיות בנאדם כמוני שאם לא‬

‫כן מה לי ולו‪ .‬אין לנו אפשרות לא לחוש כך‪.‬‬

‫‪55.5.6.52‬‬
‫האומנים לא תמיד צודקים‪.‬‬
‫אפילו בתחומם שלהם הם עלולים ליפול בפחים הנפערים בדרך‪ .‬אין חיסון‬
‫בפני טעויות‪ .‬תהליך היצירה מחייב אמון מלא בקשר הסמוי‪ ,‬אך המוחש‪ ,‬עם‬
‫המוזה‪ .‬אתה מושיט לה יד והיא לוקחת ומלווה אותך לאורך כל הדרך‪.‬‬
‫הצרה היא שמגע ידה הוא בלתי מוחש‪ .‬ולכן קל כל כך לטעות‪ .‬כשאתה מחובר‬
‫למצפנך ‪ -‬מצפונך‪ ,‬היא מרגישה ומלווה אותך‪ .‬אין חילוף תפקידים ‪ -‬אתה‬
‫מוביל והיא מלווה‪ .‬היא שם מבלי שתוכל לראות או למשש אותה‪ .‬כשאתה‬
‫לוקח אותה בחשבון ומצרף אותה באמת למסע בלי לצפות לתמורה‪ ,‬ובלי‬
‫להיתלות בכוחה‪ ,‬היא תדע לתת את חלקה ליצירה בקטע של שאר הרוח‪ .‬את‬

‫זה היא אוהבת‪.‬‬

‫קל מאד לרמוס את נוכחותה‪ .‬עליך להיות זהיר‪.‬‬

‫‪55.5.6.52‬‬
‫מאוחר יותר‬
‫אני חושב על פרופ' ישעיהו לייבוביץ‪ .‬כמה שהצליף‪ ,‬כמה שדקר‪ ,‬כמה שפורר‬
‫את השקרים האופפים וממלאים אותנו‪ ,‬לא עלה בידו למחות את החיוך‬
‫הסמוטריצ'י חוטולוויני מיקירגבי ‪ ,‬המרוח על פני הזדון המתמשך של הימין‬

‫הישראלי‪.‬‬

‫אם הוא לא ‪ -‬אז מי?‬

‫‪41‬‬

‫‪55.5.6.52‬‬
‫אני מתעקש לעסוק באמנות התיאטרון מכיוון שאני פותח את עיתון הבוקר‪,‬‬
‫ממלא את ראשי בזבל המציאות הישראלית ‪ -‬וזהו! חייבים להתרוקן‪ .‬לעסוק‬

‫בתיאטרון בכל דרך שהיא ‪ -‬זה ניקוי ראש הכרחי‪.‬‬

‫‪6..5.6.52‬‬
‫על השאלה מהי "מדינה יהודית" יש כנראה שתי תשובות תקפות‪ .‬האחת ‪ -‬זו‬
‫מדינה לפי ההלכה היהודית‪ ,‬או לפחות לפי אחת מן האפשרויות השונות של‬

‫"ההלכה היהודית"‪ .‬והשנייה היא שפשוט לא קיים דבר כזה‪.‬‬
‫אין נעליים יהודיות ואין מגפיים יהודיות‪ .‬פשוט אין‪ .‬על הניסיון לגייר ארגון‬
‫ענק כמו מדינה‪ ,‬ע"י הימין הדתי למינהו‪ ,‬ניתן למצוא מענה חביב אצל שלום‬
‫עליכם בדברים שאומר לו טוביה החולב ברכבת‪" .‬ככתוב אצלנו בגמרא ‪-‬‬

‫מזנבותא דחזירותא לא תעשה לך שטריימילותא"‪.‬‬

‫דבר דבור על אופניו‪.‬‬

‫‪65.5.6.52‬‬
‫אחה"צ‬

‫הדבר הזה שנקרא מפלגת העבודה‪ ,‬זה משהו רציני? האיש המוביל את הסחבה‬
‫הפוליטית הזאת הוא בכלל מכאן‪ ,‬או שהוא מהרצוגובינה? שמעתי אותו מכריז‬
‫שלש פעמים מהפך‪ ,‬ולפי דעתי בעברית פשוטה התרגום מהרצוגובינית הוא ‪-‬‬

‫מהפח אל עברי פי פחת‪.‬‬

‫‪65.5.6.52‬‬
‫ערב‬

‫הלו! הלו! מישהו שומע אותי?‬

‫‪42‬‬