צלצול שלישי _ספר שלם

‫משחק וסופו‬

‫במחזה "משחק"‪ ,‬עושה בקט צעד או שניים נוספים‪ ,‬לאחר "גודו"‪ .‬ב"גודו"‬
‫עדיין מצפים למשהו או למישהו שיבוא ויביא איזו גאולה‪ ,‬מרפא‪ ,‬או מנוח‪.‬‬
‫"משחק" מתרחש אחרי ככלות הכול‪ ,‬כאשר שום דבר ממשי כבר לא מתרחש‪.‬‬
‫המדורה כבתה ואפילו גחלים אין‪ .‬אבל באפר עדיין חבויים רמץ‪ ,‬גיצים‪,‬‬

‫ניצוצות של זיכרון האש שפעם להטה‪ .‬החיים במובנם הרגיל חדלו‪.‬‬
‫והנה בתוך האפר‪ ,‬סיפורי האירועים ממשיכים את קיומם באמצעות‬
‫המילים‪ .‬גם במקום בו אמורה להיות מנוחה נכונה‪ ,‬אין מנוח‪ .‬הרגשות‪,‬‬
‫המצוקות‪ ,‬ההתנגשויות‪ ,‬הריבים וההתפייסויות‪ ,‬ההתמקחויות‪ ,‬הפרידות‬
‫וההתקשרויות‪ ,‬כל אלה כבר היו ואינם! וכמו במטה קסם המילים מחזירות‬

‫אותם אל קיום שאינו חדל כנראה לעולם‪.‬‬
‫המשחק אינו מגיע אל סופו‪ ,‬לעצירה המוחלטת‪ .‬אין מט במשחק הזה‪ .‬הוא‬
‫הולך ונמשך מכוחן של המילים שאינן מרפות ומעלות כמו באוב את מה שהיה‬
‫פעם לכלל הווה מחודש‪ .‬אמנם דהה‪ ,‬אמנם דל משהו‪ ,‬שבור ורצוץ‪ ,‬אבל ‪ -‬הווה‪.‬‬
‫יהיה עלינו לדלות מעצמנו לא מעט דמיון ועוז רוח להתמודד עם הטקסט‬
‫הזה ולצלוח אותו בשלום‪ .‬רצון‪ ,‬פעולה בעקבותיו‪ ,‬קונפליקט ותמרוניו‪ .‬רצון‬

‫לממש חלום או תשוקה בתוך מגבלות המצב הסופי והטקסט הנתון‪.‬‬

‫‪189‬‬

‫לפני סיום הסדנה‬

‫אמנות ככלל‪ ,‬גם זאת שלנו‪ ,‬יש בה יסוד חתרני‪ .‬היא הרסנית כדי לבנות‬
‫מחדש‪ .‬היא אינה משלימה עם הקיים שהושג מתי שהוא‪ .‬היא אינה מאמינה‬
‫בדברים שאינם נובעים מתוך מעשה של יצירה‪ .‬של אמנות‪ .‬החתירה להבנת‬
‫סוד הקיום האנושי‪ ,‬מביאה את האמנות לעמוד בחזית אחת כשווה בין שווים‬
‫עם הדתות השונות והמדעים השונים‪ .‬עולם האידאות האפלטוני‪ ,‬בו קיימות‬
‫כל האידאות ‪ ,‬אינו נגיש לכל אחד‪ .‬אלה האומנים ואנשי הרוח שמסוגלים אולי‬

‫לדלות מעולם זה את התכנים ליצירתם‪.‬‬
‫מה שניתן למלאכי אל עליון כמתת חינם‪ ,‬לנו‪ ,‬היצורים הבלתי מכונפים‪,‬‬
‫עשוי להינתן לפעמים לאמן‪ ,‬במצב המיוחד והפרדוקסלי של היצירתיות‪ .‬גילוי‬
‫מחדש של מה שכבר ידוע‪ ,‬עיצוב רעיונות בתוך עולם החומר בו אנו חיים‪.‬‬
‫לאסוף את האידאות‪ ,‬להפקיע אותן מעולמם האפלטוני‪ ,‬ולשתול אותן פה‬
‫בינינו‪ ,‬בעולם המעשה‪ ,‬על מנת שניטיב להבין את עצמנו ואת זולתנו; את‬

‫העולם החברתי בו אנו מדשדשים לעייפה‪.‬‬
‫אנחנו עדים לכך בסדנה‪ ,‬שהמשחק‪ ,‬שניתן לנו כסגולה מענגת עוד בהיותנו‬
‫ילדים‪ ,‬מחייב אותנו לעבודה‪ ,‬מחשבה‪ ,‬תכנון ובנייה‪ ,‬בקיצור מה שהיה כל כך‬
‫טבעי לנו בילדות‪ ,‬עתה בהיותו מלאכותי‪( ,‬מלשון מלאכה)‪ ,‬מאלץ אותנו‬

‫להתמודדות לא פשוטה עם עצמנו כבני אדם תבוניים‪ ,‬בעלי מודעות ותובנות‪.‬‬

‫‪190‬‬

‫אנחנו מנסים ללמוד מחדש איך להגיע למצב הראשוני של השחקן הילד‪.‬‬
‫איך לשמר את חדוות המשחק לאורך כל תהליך הבנייה‪ .‬לאפשר לתהליך‬
‫הבנייה להיעשות בחדווה‪ .‬אנחנו מחפשים כלים‪ ,‬אמצעים‪ ,‬שיאפשרו לנו לבצע‬

‫את המשחק כאילו הוא תולדה של תהליך פנימי אשר מתרחש כמו מעצמו‪.‬‬
‫אין דרך אחרת אלא לבנות את ארגז הכלים הפרטי של כל אחד ואחת‪ .‬זה‬
‫מה שניסיתי להראות בסדנה‪ .‬התוצאות של מעשינו אינן עיקר‪ .‬עיקר הוא‬
‫להפוך לבעלי יכולת השתנות פנימית בקלות יחסית ובמהירות‪ .‬להכיר את‬
‫עצמנו כפלטת צבעים של הצייר או כמנעד הטונים המוסיקליים של כלי נגינה‬

‫אהוב‪.‬‬
‫עולמנו פגום וחולה רק ממעשי ידי האדם‪ .‬ולא משום דבר אחר‪ .‬ואנחנו‬
‫האומנים מאמינים עדיין שבידינו להאיר את עיני האדם לראות צלול וברור‪.‬‬

‫להשתנות מבפנים ולשנות מבחוץ‪ .‬להמציא את עצמנו מחדש‪.‬‬
‫כל פעם‪ ,‬בכל תרגיל‪ ,‬בכל תפקיד‪ ,‬עלינו לגלות את עצמנו לעצמנו מחדש‬

‫ולהשאיר תמיד מקום לבלתי צפוי להתרחש בתוך המתוכנן והצפוי‪.‬‬

‫‪191‬‬

‫חזרה כללית‬

‫הדברים מופנים בעצם אל כל משתתפי הסדנה בסמסטר החורף‪ .‬ההצגה‬
‫העומדת לעלות בקרוב מאד היא המשך ישיר לעבודה שנעשתה בסדנה בצורה‬

‫אחרת‪.‬‬
‫להזכירכם‪ ,‬הסדנה כיוונה את המשתתפים להכיר את יכולתם ואת‬

‫גמישותם הנפשית‪.‬‬
‫רבות שמעתם ממני שהמשחק הדרמטי הוא אמנות גבוהה שתכליתה היא ‪-‬‬
‫להזכיר לכולנו‪ ,‬שחקנים וקהל‪ ,‬את היותנו בני חורין‪ ,‬חרות של הרצון‪ ,‬כמו גם‬

‫את הגבולות הסוגרים על החרות הזאת‪.‬‬
‫המשחק והתיאטרון‪ ,‬הינם האקדמיה של הנפש שעל שערה חקוק באותיות‬
‫של זהב "דע את עצמך"‪ .‬לדעת ‪ -‬זה תהליך של למידה‪ .‬ההתחככות עם גבולות‬
‫עצמנו בתרגילי המשחק‪ ,‬עוזרת להכיר קצת את המרחבים והמעמקים של‬

‫נפשנו‪ .‬האתגר הזה מרחיב את הגבולות ומשחרר ממגבלות‪.‬‬
‫אנחנו מזכירים לעצמנו שהמשחק הוא ניסיון מתמיד להבין את חידת‬

‫האדם קיומו ואת משמעותה‪.‬‬
‫ההפקה ממשיכה את הסדנה בתנאים קשים יותר‪ .‬הטקסט מחייב‪ .‬הבנייה‬
‫נעשתה כדי לאפשר לטקסט קיום בימתי עשיר ויפה‪ .‬השחקנים מאמנים עצמם‬

‫‪192‬‬

‫לתנאים המתבקשים‪ ,‬עם שמירה קפדנית ועיקשת על גבולות המצבים של‬
‫הדמויות‪ .‬למצוא את היכולת להמריא ולגלות את עצמם כיצורים חופשיים‬
‫ויצירתיים ‪ -‬בתוך העבודה המשותפת‪ .‬שכן אין צריך לומר שאנחנו עוסקים‬

‫באמנות בעלת אופי צוותי וחברתי‪ ,‬פתוח וציבורי‪.‬‬
‫בתוך המגבלות האלה‪ ,‬אנחנו מתאמנים ביכולת המראה חופשית‬
‫ובמימושם של רעיונות‪ ,‬מחשבות ורגשות‪ .‬כל אלה בתוך מבנה יציב של מעשה‬
‫אמנות‪ .‬כל המערכת האתית והמקצועית הזאת מבקשת את גאולתה בתחומה‬

‫של האסתטיקה‪.‬‬
‫מובן‪ ,‬לא?!‬

‫‪193‬‬

‫סיום והתחלות חדשות‬

‫העבודה והלימוד בסדנה‪ ,‬נטועים עמוק בתכני המחזות של בקט‪ .‬ניסינו‬
‫להתמודד באופן מעשי עם המחשבה שהשחקן הוא גם האמן המנגן וגם הכלי‬
‫בו הוא מנגן‪ .‬כל הפעילויות והתרגילים שעשינו מכוונים היו להרחיב את חופש‬
‫הבחירה הפנימי‪ .‬לגלות את הגבולות של העצמי ולנסות להגמיש אותם‪ .‬לפעול‬
‫באופן חופשי ומלא דמיון בתוך גבולות מלאכותיים‪ ,‬ולנהוג כמו היו אמיתיים‬
‫לחלוטין‪ .‬להיות אדונים על הטמון בנפשנו ולגייס אותו לצורך מטרות‬
‫משחקיות שנראות לנו כמעניינות‪ ,‬מסקרנות ושוות התנסות‪ .‬להשתנות גופנית‬
‫מתוך בחירה ולהיות אותנטיים בתוך השינוי המלאכותי‪ .‬לבחור מתוך עצמנו‬
‫חומרי נפש התואמים דרמטית לדמות‪ ,‬למצב ולנהוג בבחירה הזאת כאילו‬
‫נכפתה עלינו מלידה‪ ,‬כגורל‪ ,‬ועם זאת לדעת עמוק בפנים "שכל זה ‪ -‬רק‬
‫משחק"‪ .‬לתפוס את הריחוק הנכון עבור חוש ההומור‪ ,‬ואת הקרבה הגדולה‬
‫ביותר כדי לגלות את עצמנו לעצמנו ובאותו הזמן גם לזולתנו‪ .‬להרחיק את‬
‫הפחד למקום הראוי לו ‪ -‬בשוליים‪ ,‬ולפתח חדוות משחק עד כדי היותנו‬

‫מאושרים על הבמה‪.‬‬
‫עכשיו מסתיים שלב החזרות ונפתח שלב ההצגות‪ .‬יש בזה משהו מרגש‬

‫‪194‬‬

‫ולפעמים גם מעורר חרדה קלה‪ .‬הבה וננסה לראות בהצגות מעין חזרות‬
‫פתוחות‪ .‬אין צורך לעשות יותר ממה שקרה בחזרות האחרונות‪.‬‬

‫ההצגה היא גוף רוחני חי‪ .‬יש לה כללי צמיחה ופריחה‪ .‬אם נרשה לעצמנו‬
‫לפתוח את כל הסכרים במידה הנכונה‪ ,‬גם מוזת התיאטרון תבוא לברך אותנו‬

‫ולתת להצגה את האופי הקסום לה היא ראויה‪.‬‬
‫אין דבר מעשיר יותר מן הלימוד‪ .‬ואנחנו השחקנים ברי מזל‪ .‬יש לנו‬
‫הזדמנויות רבות ללמוד את עצמנו בפועל כל פעם מחדש‪ ,‬גם בחזרות וגם במה‬

‫שיתגלה במהלך ההופעות‪.‬‬
‫כל סיום של תהליך הוא פתיחה של תהליך חדש‪ .‬גם התחלה היא סיומו של‬
‫מצב קודם להתחלה‪ .‬במשך זמן די קצר‪ ,‬ניסיתי לקרב אתכם אל שני מוקדים‬
‫שעשויים להשתלב זה בזה ולבנות זה את זה‪ .‬האחד הוא כמובן הצצה חטופה‬
‫לעולמו הדרמטי של בקט‪( ,‬הוא כתב גם סיפורת מופלאה) והשני הוא ‪ -‬לשון‬

‫המשחק הדרמטי כפי שאני מבין אותה‪.‬‬
‫באשר לעולמו הדרמטי של בקט ‪ -‬אלפי ספרים נכתבו על כך‪ .‬אנחנו‬
‫מסתפקים בהיבט של "הפילוסופיה הפעילה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬תובנות דרך מימוש‬
‫משחקי של הטקסטים‪ .‬אנחנו זוכרים שעיקר ומיטב יצירתו הן לאחר מלחמת‬
‫העולם השנייה‪ .‬כלומר הוא היה עד לקריסתה המוחלטת של התרבות‬
‫המערבית בפני יצרים קמאיים‪ ,‬שובינסטיים ‪ -‬לאומניים‪ ,‬ותורות חברתיות‬
‫המקדשות כל אמצעי כדי להשתלט ולשלוט באמצעות חוקי ג'ונגל אנושי שהם‬

‫חמורים ואכזריים לאין ערוך יותר מאילו של חיות הבר‪.‬‬
‫התגובה הבקטית היא ניסיון להגיע אל המקום הרעוע בתוך נפש הפרט‬
‫האנושי שניתן לזהות בה‪ ,‬בתנאים לא קטסטרופליים‪ ,‬את החולשה הגדולה של‬

‫האדם האומר‪" :‬השומר אחי אנוכי"?‬
‫בין החשש להישאר לבד ‪ -‬אולי אסטרגון מת בשנתו ‪ -‬לבין התגובה‬
‫המהירה של וולדימיר על "חלמתי חלום" שהיא ‪" -‬שלא תעז לספר לי!"‬
‫עוברות שניות אחדות‪ .‬מהפך כזה בתוך נפשו של אדם הן עדות פיוטית‬
‫לסתירות המתחוללות בנפש והקובעות את הגבולות המצומצמים של חופש‬

‫‪195‬‬

‫הרצון שלו‪ .‬והם כל כך מצומצמים עד כדי אגואיזם‪.‬‬
‫ביצירתו המאוחרת יותר‪ ,‬כמו "משחק" למשל‪ ,‬לאחר ככלות הכל‪ ,‬כשכבר‬
‫כבתה אש החיים בדמויות ‪ ,‬מה שנותר הוא הסיפור שלהן‪ ,‬כפי שכל אחד מהם‬
‫מספר אותו‪ .‬מעין "רשומון" משורג ואחוז בסבך שאינו ניתן להתרה ומתנהל בו‬
‫זמנית‪ .‬והעינוי אינו חדל‪ .‬הסיפור משמר בדמויות חיות שאין הם מסוגלים‬

‫לוותר עליה‪ .‬והאור אינו כבה‪ .‬הוא ימשיך להאיר כל עוד הסיפור יסופר‪.‬‬
‫עולמו הבימתי של בקט ב"גודו" וב"סופמשחק" שייך לתקופה של ראשית‬
‫הקולנוע ותיאטרון הווארייטה‪ .‬הזוגות הבלתי נפרדים ‪ -‬גוגו ודידי‪ ,‬פוצו‬
‫ולאקי‪ ,‬האם וקלוב‪ ,‬נל ונאג ‪ -‬נולדו על במת הקומדיה‪ .‬האופי הקברטי‪ ,‬הכמו‪-‬‬
‫ליצני של הדמויות נשמר והועתק אל תוך המצבים של התיאטרון האמנותי‪,‬‬
‫שעדיין מאמין בניסיון הסיזיפי להקנות או לגלות משמעות לקיום האנושי‪,‬‬
‫במונחים שמעבר להישרדות ולהתקיימות בלבד‪ .‬כלומר‪ ,‬במונחים בעלי אופי‬
‫רליגיוזי משהו‪ .‬המשמעות נבחנת אל מול ערכים של נצח‪ .‬או לפחות ערכים‬

‫כלליים שמעבר למקום ולזמן‪.‬‬
‫עכשיו מסתיים שלב החזרות ונפתח שלב ההצגות‪ .‬יש בזה משהו מרגש‪.‬‬
‫ולפעמים גם מעורר חרדה קלה‪ .‬הבה וננסה לראות בהצגות מעין חזרות‬

‫פתוחות‪ .‬אין צורך לעשות יותר ממה שקרה בחזרות האחרונות‪.‬‬
‫ההצגה היא גוף רוחני חי‪ .‬יש לה כללי צמיחה ופריחה‪ .‬אם נרשה לעצמנו‬
‫לפתוח את כל הסכרים במידה הנכונה‪ ,‬גם מוזת התיאטרון תבוא לברך אותנו‬

‫ולתת להצגה את האופי הקסום לה היא ראויה‪.‬‬
‫אין דבר מעשיר יותר מן הלימוד‪ .‬ואנחנו השחקנים ברי מזל‪ .‬יש לנו‬
‫הזדמנויות רבות ללמוד את עצמנו בפועל כל פעם מחדש‪ ,‬גם בחזרות וגם במה‬

‫שיתגלה במהלך ההופעות‪.‬‬

‫‪196‬‬

‫ועוד דבר קטן‬

‫שבוע של הצגות הסתיים‪ ,‬ואיתו גם תקופה שלמה של יצירה יפה ומעניינת‪.‬‬
‫קשה לתאר את התחושה המהנה והמענגת המתעוררת בעת הצפייה בקבוצת‬
‫השחקנים נכנסת בעבי הקורה של השפה‪ ,‬העולם והדמויות של בקט‪ .‬איך‬
‫הרעיונות קורמים עור וגידים ומתממשים כחיים בימתיים‪ ,‬כמעשה של אמנות‪.‬‬

‫המשחק בתיאטרון הינו פעילות רוחנית שלמה!‬
‫"עבודה רוחנית" ‪ -‬פירוש הדבר שישנה אפשרות להתרכז בעולם האידאות‪,‬‬

‫להתחבר אליו ולדלות ממנו מחשבות ‪ ,‬רעיונות‪ ,‬דימויים‪ ,‬המצאות‪ ,‬תחושות‪.‬‬
‫רק המחשבה החיה בנו‪ ,‬השחקנים‪ ,‬מאפשרת לנו לממש את הרעיונות‬
‫הללו‪ .‬להוריד ולטעת אותן בתוך עולם המעשה‪ .‬לנו‪ ,‬האמנים‪ ,‬הסגולה לעצב‬
‫בתוכנו ובסביבתנו מציאות שונה מן הקיימת‪ ,‬באמצעות המחשבה והדמיון‪,‬‬
‫המונחים על ידי חופש הרצון‪ .‬בכוח של מחשבה ודמיון אנו מצליחים‪ ,‬במידת‬
‫מה‪ ,‬לשלוט בנפשנו‪ ,‬לגמש אותה‪ ,‬כדי שתנהג לפי כללים אתיים ואסתטיים‬

‫שאנחנו קובעים לה‪.‬‬
‫לכן אני אומר שהמשחק הינו פעולה רוחנית‪ .‬כמעט רציתי לומר ‪ -‬טהורה‪.‬‬
‫אלא‪ ,‬שלנו אינה השלמות הזאת השמורה‪ ,‬כנראה‪ ,‬רק למלאכים‪ .‬וטוב שכך‪,‬‬

‫‪197‬‬

‫מכיוון שהטעם לכל העשייה האמנותית הינו האתגר שאנו‪ ,‬האומנים‪ ,‬מציבים‬
‫לעצמנו ולמין האנושי ככלל ‪ -‬לשכלל את עצמנו בתוך מגבלות אנושיותנו‪ .‬וזו‬
‫תמיד נתונה לתנודות של מצבי רוח ונפש המאלצים אותנו לעמוד מול עצמנו כל‬

‫פעם מחדש‪.‬‬
‫חולשותינו הן מקור כוחנו‪ .‬כאומנים! לו היינו מלאכים‪ ,‬כל טעם העשייה‬
‫וחדוות המשחק היו הולכים פארש כי היינו מחוסרי גבולות! כל חדוות העשייה‬

‫האמנותית הייתה סתמית‪.‬‬
‫להיות אנושי זה לא מעט‪ .‬יש המון מה לעשות! האמנות מציעה בפועל סוג‬
‫של ידע מעמיק על האדם וגורלו‪ .‬ממש לעיני קהל הצופים אנחנו מפגינים את‬
‫יכולת ההשתנות וריבוי הפנים שלנו‪ ,‬כשהם נתונים בשליטה על ידי כללי‬
‫התנהגות בימתית‪ .‬מגבלות של מצבים והנחיות משחקיות מכוונות אותנו ליצור‬
‫רשמים ותובנות‪ .‬אנחנו מסוגלים להראות בעליל הן את האפשרות לחרות‪ ,‬והן‬
‫את הכבלים המונעים אותה; וזאת בעת ובעונה אחת‪ .‬זאת המשמעות‬

‫האמיתית של המשיכה אל התיאטרון‪.‬‬
‫זה כמובן מושך ומפצה מאד ועשוי להעניק תחושה של עליונות וכו' וכו'‬
‫אבל כולנו יודעים היטב מן הניסיון עד כמה קל להחליק ולסטות מן הדרך‪.‬‬
‫במקום לתת ולתת ‪ -‬באנו בעיקר לקבל משהו ‪ -‬אהבה‪ ,‬כוח‪ ,‬הערצה‪ ,‬מעמד‪,‬‬
‫השד יודע מה‪ .‬את זה‪ ,‬אני מבטיחכם נאמנה‪ ,‬מוזת התיאטרון ממש לא סובלת!‬
‫היא באה להעניק השראה לשחקן כשהוא לא מרגיש כלל בבואה‪ .‬כשהוא‬

‫במלוא ישותו במעשה האמנות‪.‬‬
‫עשיתם איתי דרך לא פשוטה‪ .‬לא ניתן היה לדעת לאן נגיע כשיצאנו לדרך‪.‬‬
‫התגלגלנו ביחד וסללנו אותה תוך כדי התקדמות‪ .‬ולא עבדנו בפרך‪ .‬כי בכל זאת‬

‫אנחנו לא חמורים‪.‬‬
‫אנחנו בחממה אוניברסיטאית‪ .‬וכולנו בתהליך של למידה‪ .‬אין יצירת‬
‫אמנות שאיננה תהליך של למידה‪ .‬היו לכם סבלנות‪ ,‬עניין‪ ,‬קשב‪ ,‬חשק‪,‬‬
‫וסקרנות במידה לא מבוטלת‪ .‬כך מצאנו את מה ששיערנו שקיים אולי‪ ,‬אי שם‬

‫בתוכנו‪.‬‬

‫‪198‬‬

‫בעברי‪ ,‬כפי שכבר סיפרתי לכם‪ ,‬יצא לי כשחקן‪ ,‬לשחק משני צידי החבל של‬
‫'לאקי' בשנת ‪ 0658‬בתיאטרון הבימה כ'לאקי'‪ ,‬ולאחר ‪ 08‬שנים בתיאטרון‬

‫חיפה כ'פוצו'‪ .‬בהפקה בה שימשו שתי הלשונות‪ ,‬עברית וערבית‪ ,‬במשותף‪.‬‬
‫ועתה אני מחוץ לבמה פוקח עין על קבוצת שחקנים צעירים שלא יחמיצו‬
‫את איכותם הפיוטית של שורות בקט‪ ,‬עם התקווה ( הקלושה אמנם )‬

‫שהמעשה הזה יקרב עוד ועוד בני אדם אל הניצוץ האלוהי שבקרבם‪.‬‬
‫המונולוג של לאקי‪ ,‬ידעתי‪ ,‬חייב להיות בהצגה שלנו‪ .‬וזאת משום שניתן‬
‫לשמוע בברור שלאקי היה אי אז‪ ,‬מי יודע מתי‪" ,‬אבל ימים יגידו"‪ ,‬קשור‬
‫באקדמיה‪ .‬למד או לימד או שקרא המון‪ .‬וכשמצווים עליו לחשוב‪ ,‬הוא עושה‬
‫מה שעשה תמיד ‪ -‬הקיא את הידע שנצבר בו‪ .‬פעם זה היה מסודר והגיוני כמו‬
‫פרנדול או פנדנגו המחולות האציליים‪ ,‬וכיום כשהוא חסר רצון חופשי‪ ,‬הוא‬
‫מסוגל רק להקיא את האינפורמציה ללא ארגון וללא כל סדר‪ .‬זה מה שקורה‬

‫לידע שאינו בנוי לתוך משמעויות נפשיות‪.‬‬
‫בלימודי המשחק קשה ללמוד ללא החיבור אל העולם הפנימי החוויתי‪.‬‬
‫לימוד המשחק הוא שקושר את כל הידע האקדמי‪ ,‬כדי להקנות לו ערך‬
‫משמעותי בקשר הנצחי שבין האתי לאסתטי‪ .‬בין המוסרי ליפה‪ .‬בין התוכן‬
‫לצורתו התואמת‪ .‬טבעי היה בעיני לבחור באפשרות שאותה שחקנית תעבור‬
‫ממציאות 'לאקי' למציאות 'האם'‪ .‬דיכוי ורודנות מתחלפים‪ ,‬ההתעללות‬

‫נשארת‪.‬‬
‫יקיריי‪ ,‬האם הגענו למה שאפשר ב"לקט בקט"? התשובה היא לא‪ .‬הגענו‬

‫למה שאפשר היה בזמן שהוקצה לנו‪ .‬וזה‪ ,‬לטעמי‪ ,‬המון‪.‬‬
‫עדיין ניתן להקציע קולית‪-‬מוסיקלית את "משחק"‪ ,‬אבל אי אפשר שלא‬
‫להצדיע לששת השחקנים על המהלך המורכב כל כך שעברו מתחילת התהליך‬
‫ועד להצגה האחרונה‪ .‬תהליך שהראה שכלול מתמיד מערב לערב‪ .‬במהלכים‬

‫של צניעות‪ ,‬מסירות והקפדה‪.‬‬
‫אפשר להקציע עד שלמות את מהלכי 'האם' ו'קלוב' אבל אי אפשר שלא‬
‫להתפעל מההישגים של השתיים אפילו ברגעים שבהם "האור באמת היה‬

‫‪199‬‬

‫קרוב לגווע"‪.‬‬
‫עדיין ניתן להשלים את מצבי 'גוגו' ו'דידי'‪ .‬אבל אי אפשר שלא להתרשם‬
‫עמוקות מן הדרך שעשיתן ולאן שהגעתן‪ .‬זה לא היה מובן מאליו‪ .‬גם העץ‬

‫הקבוצתי עם רגעי הפיוט שלו יכול עוד ללבלב אך כבר עכשיו הוא צובט בלב‪.‬‬
‫השאלה איך זה להיות בתוך הפחים‪ ,‬באה כדי להזכיר לנו‪ ,‬שבני האדם‬
‫כולם חיים בתוך פחים‪ .‬אם של זבל ‪ ,‬ואם של זהב‪ ,‬בסופו של דבר פח הוא פח‬
‫בו אתה כלוא‪ .‬בקט הוא משורר דרמטי‪ .‬ובעזרת 'נל' ו'נאג' מזכיר לנו הן את‬

‫המגבלות בתוכן אנו פועלים והן את היכולת להתרומם מעט מעליהן‪.‬‬
‫זיכרון‪ ,‬מעט דמיון והומור מעודן‪ ,‬והנה אנו מסוגלים לראות את עצמנו‬

‫במלוא חולשתנו האנושית‪ ,‬שהופכת לעוצמה של ביטוי ‪ .‬זה המון!‬
‫אני גאה בהצגה הזו‪ .‬הייתם פרטנרים נפלאים‪.‬‬

‫בתנאים בהם עבדנו היינו חתרניים כמו שאמנות חייבת להיות‪ .‬חרף כל‬
‫קושי ועם כל הספקות‪ ,‬יצרנו הצגה שמצאה את הצורה שלה בתכנים שלה ואת‬

‫התכנים שלה מיצתה בצורה שלה‪.‬‬
‫אני מודה לכם על כל הקשבה ועל נכונותכם לעמוד בנטל‪.‬‬

‫‪200‬‬

‫קטסטרופה ‪ -‬קטעי מעברים‬

‫היות והצגת "לקט בקט" הייתה מורכבת משלושה מחזות שונים‪ ,‬נזקקתי‬
‫לקטעי מעבר בין המחזות‪.‬‬

‫לשם כך שימש אותי המחזה הקצרצר "קטסטרופה" שמתרחש בזמן חזרה‬
‫בין במאי ועוזרו‪ .‬חילקתי אותו לקטעי המעבר הנדרשים‪ ,‬בתרגום ובעריכה‬

‫חופשית‪.‬‬

‫קטע לפני "משחק"‬

‫ע‪ .‬עוזרות במאי ▪ ב‪ .‬במאית ▪ מתח וציפייה לתגובת הבמאית‬
‫ע‪ :‬איך? מה את אומרת? איך היה בעינייך‪...‬‬
‫ב‪ :‬מה היה?‬
‫ע‪ :‬ה‪ ...‬ה‪ ...‬הקטע‪..‬‬
‫ב‪ :‬ומה אתן אומרות?‬
‫ע‪ :‬כן‪ .‬זה באמת היה‪ ...‬אה‪..‬‬
‫ע‪ :‬כן גם אני חשבתי כך‪ ...‬אפשר לומר ש‪...‬‬
‫ב‪ :‬ש‪ ...‬כן זה היה‪ ...‬נו איך לומר‪...‬‬

‫ב‪ :‬בפשטות תאמרי את השטות‪ .‬ובכן? היה שם משחק?‬
‫ע‪ :‬לא לא‪ ,‬זה לא היה משחק‪ ,‬זה היה "סופמשחק"‪...‬‬
‫ב‪ :‬יפה אמרת‪ ,‬זה באמת היה סופו של המשחק!‬

‫ע‪ :‬לא‪ ,‬אני מתכוונת ‪ -‬זה היה "סופמשחק" ועכשיו יבוא "משחק"‪..‬‬
‫ב‪ :‬סוף סוף תראו לי משחק? כמו שצריך עם התחלה‪ ,‬אמצע וסוף ‪ -‬טוב?‬

‫ע‪ :‬הסוף לא כל כך טוב‪.‬‬
‫ב‪ :‬למה‪ ,‬אם מותר לי לשאול? למה אתם לא עושים גם את הסוף טוב‪,‬‬
‫לעזאזל! בשביל מה עבדנו כל כך קשה? אני רוצה שגם הסוף יהיה טוב‪.‬‬

‫ברור?!‬
‫ע‪ :‬כן‪ .‬אם המשחק היה טוב ‪ -‬אז גם "משחק" יהיה לא רע‪ .‬גם בסוף וגם‬

‫בהתחלה‪...‬‬
‫ב‪ :‬נו‪ ,‬אז למה מחכים?!‬

‫‪201‬‬

‫ע‪ :‬מחכים לגודו‪.‬‬
‫ב‪ :‬מה‪ ,‬הוא עוד לא היה?‬
‫ע‪ :‬אה‪ ...‬כן הוא כבר היה מקודם‪...‬‬
‫ב‪ :‬שאלוהים יעזור לכם שהמשחק יהיה טוב סופסוף! שאם לא‪ ,‬אני עושה‬

‫לכם סוף!‬
‫ע‪ :‬טוב טוב אז‪...‬‬
‫ב‪ :‬רע ! רע! רע! וזוזו כבר אחורה! וקדימה!!! מתחיל "משחק"‪.‬‬

‫קאט הסטרופה ‪ -‬קטעי מעבר בין הסצנות‬

‫ב‪ :‬קאט!! איזו קטסטרופה!‬
‫ע‪ :‬למה‪ ,‬זה דווקא די הלך‪...‬‬
‫ב‪ :‬הלך? לעזאזל זה הלך! מחכים‪ ,‬מה? עדיין אני מחכה שיקרה משהו טוב‬

‫על הבמה הזאת!‬
‫ע‪ :‬אבל לאקי‪...‬‬
‫ב‪ :‬להקיא! ולגבי דידי די בסוגו‪ ,‬וגו' וגו' ! לזה חייבים לשים סוף‪.‬‬
‫ע‪ :‬אבל יש לנו סוף‪ .‬אפילו סוף טוב‪..‬‬
‫ב‪ :‬סופטוב סופרע רק שיהיה לזה סוף!‬
‫ע‪ :‬כן‪ ,‬סופטוב הכל טוב‪ ,‬סופרע הכל בררה‪...‬‬
‫ב‪ :‬טוב‪ ,‬תראו לי‪ ,‬או שיהיה פה רע‪.‬‬
‫ע‪ :‬כן‪ ,‬הנה זה בא‪ .‬משחק הסוף‪ ...‬לא סוף המשחק‪..‬‬
‫ב‪ :‬אז תראו לי סוף סוף? אני רוצה אותם המומים‪ ,‬מדממים‪ ,‬לא נושמים‪,‬‬
‫משהו פאלי קטסטרופלי משהו אפוקליפטי ולא משהו פיפטי פיפטי! הבנתם‬

‫סופסופ?‬
‫ע‪ :‬כן‪ .‬סופמשחק! קדימה! בואו נעשה לזה סוף ! מספיק עם כל ההבל!‬
‫אתם ‪ -‬לפח הזבל! ואותך למכנסי הפח! קדימה קלוב אין יותר רגליים‬
‫לשלוב! ואת האם! לשם! לא לשם! יבוא הזאב ויאכל אותך האם! זהו? עוד‬

‫לא!! נל! נאג! בואו נתענג! סוף סוף! התחלה התחלה!‬

‫‪202‬‬

‫קטע אחרי גודו לפני סופמשחק‬

‫ב‪ :‬ראיתי! ומה? נלך הלאה‪ ,‬לא!?‬
‫‪ :0‬יש הערות?‪...‬‬

‫‪ :5‬כן‪ ,‬שנדע מה לתקן‪...‬‬
‫ב‪ :‬אתן עוד תשמעו ממני כל אחת מכן לחוד וגם כולכן ביחד‪ .‬ותכינו‬

‫ממחטות לעיניים ומגבות לשטיפה שאתן הולכות לקבל‪.‬‬
‫‪ :0‬ואיך היה העץ‪?...‬‬

‫ב‪ :‬אם כבר שאלת ‪ -‬הוא היה לרועץ‪ ,‬אבל תתחילו להכין הקטע הבא‬
‫‪ :5‬סופמשחק?‪...‬‬

‫ב‪ :‬לא‪ ,‬תחילתו‪...‬ו דידי‪ ,‬לגבי דידי את אמורה‪ ...‬עוד נדבר וגוגו‪ ,‬בלי גגים‬
‫וגו' וגו' כמה פעמים דיברנו‪ .‬טוב‪ ,‬לא נפריע עכשיו‪.‬‬
‫‪ :0‬איפה הכורסה?‬
‫‪ :5‬הנה‪ ,‬שם הכורסה של האם‪,‬‬
‫‪ :0‬עוד קצת‪ ...‬הויסה!‬
‫ב‪ :‬מצאת לך זמן להתלוצץ! קדימה הפחים!‬
‫‪ :5‬נו‪ ,‬זוזו כבר‪ ,‬יא נכים‪...‬‬
‫ב‪ :‬האם! האם! לשם! ‪ -‬חן חן!‬
‫‪ :0‬המשקפיים המשקפיים‪...‬‬
‫‪ :5‬בסדר‪ ,‬אין לי כנפיים‪.‬‬

‫ב‪ :‬וקלוב אין יותר‪ ,‬לא בא לי! אנחנו לא תיאטרון לוקלי – ברור‪ ,‬אנחנו ‪-‬‬
‫גלובלי!‬

‫‪ :0‬מוכנים?‬
‫‪ :5‬מוכנות?‬
‫ב‪ :‬קדימה עם הקטסטרופה ! ובלי שום רחמים! אני רוצה אתכם לוחמים !‬

‫‪ :0‬קרים?‬
‫‪ :5‬חמים חמים!‬
‫ב‪ :‬מסך ‪ -‬להרים!‬

‫‪203‬‬



‫רשימות קצרות‬

‫קורונה תיאטרונה ‪502‬‬
‫אנו באנו ארצה ‪502‬‬
‫על ספינת העינוגים ‪502‬‬
‫מים תיכון לים המלח ‪510‬‬
‫שנה טובה ‪515‬‬
‫ישראל מתייבשת ‪512‬‬
‫קונצרט של אנדריאס שֹול ‪512‬‬
‫הסרט ”סופת חול“ ‪512‬‬
‫צבעוניות בלא צבע ‪512‬‬
‫על כיסאות המלכות ‪551‬‬
‫בין הכיסאות ‪555 5051‬‬
‫אריסטו והטגדיה שלו ‪552‬‬
‫היה או לא היה ‪530‬‬
‫פחד אלוהים ‪532‬‬
‫משהו אחר ‪532‬‬
‫אנקדוטה ‪532‬‬
‫מעטפות הכסף ‪532‬‬
‫ברכיים ברוכות ‪521‬‬
‫קפלן ‪523‬‬
‫הבטחות יש לקיים ‪522‬‬
‫הסבא של אסי ‪522‬‬
‫מסקין שר ‪522‬‬
‫שנה מופלאה ‪520‬‬
‫קפה תורקי ‪ -‬ותעורר ‪522‬‬
‫ממותות בלהקת בת שבע ‪522‬‬
‫חור מאת אוהד נהרין ‪522‬‬
‫יאג‘ מאת אוהד נהרין ‪522‬‬
‫אפילוג ‪522‬‬

‫קורונה ‪ -‬תיאטרונה‬

‫מניפסט לא קומוניסטי‪ .‬כן קומונלי (קהילתי)‪ .‬קצר‪.‬‬

‫דברים אחדים לפני שניתן ליונסקו את רשות הדיבור‪.‬‬

‫הקורונה אילצה אותנו להופיע באור יום‪ ,‬במבנה לא סגור‪ ,‬ללא חלוקה בין‬
‫במה לקהל‪ .‬חלל אחד משותף לשחקנים ולצופים‪ .‬ללא קלעים‪ ,‬ללא מחיצות‬
‫(קוליסות) וללא שימוש בטכנולוגיה‪ .‬תיאטרון נטו באמת‪ .‬כל מה שקיים כאירוע‬
‫תיאטרלי מתממש על ידי השחקנים בלבד‪ .‬שחקנים וכיסאות (מסגרות בלבד) ו ‪...‬‬

‫טקסט קלאסי משובח‪.‬‬
‫להזכירכם‪ ,‬התיאטרון ‪ -‬ראשיתו הייתה לאור יום‪ .‬לא היו אמצעי תאורת‬
‫לילה כדי להאיר אמפיתיאטרון יווני‪ .‬יתר על כן‪ .‬האירוע התיאטרוני בראשיתו‬
‫הוא אירוע של יום חג‪ .‬יום שבתון‪ .‬כל הקהילה באתונה מתקבצת לכבוד האירוע‬
‫הפסטיבלי הזה‪ .‬אחת לשנה באביב‪ ,‬נפגשת הקהילה האתונאית לאירוע תיאטרוני‪,‬‬
‫שנועד להעמיד למבחן מחודש את מכלול הערכים ‪ -‬האתוס שלה ‪ -‬באמצעות‬
‫החייאה דרמטית‪ ,‬על בימה‪ ,‬של המיתוסים אותם היא משמרת‪ ,‬מקדשת‪ ,‬ואומנת‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬הקהילה מגייסת את כוח היצירה של מיטב אומניה‪ ,‬כדי‬
‫להקים כמו לתחייה באמצעות מילים‪ ,‬יכולת ההמצאה והדמיון הפיוטי שלהם‪ ,‬את‬
‫המיתוסים המתארים את הולדתה וראשיתה של הקהילה‪ .‬את ריבודי תרבותה‬

‫הראשוניים‪.‬‬
‫אם כן ראשיתו של התיאטרון הוא כמו פולחני‪ .‬נוגע בסיפורי העבר בוחן את‬

‫‪205‬‬

‫תקפותם‪ ,‬את ערכם הזמני ואולי גם תר אישוש לנצחיותם‪.‬‬
‫כל הדברים האלה‪ ,‬מתממשים באמצעות אמנות התיאטרון‪ .‬טקסט כתוב‪.‬‬
‫שחקנים בעלי יכולת ביטוי קולי ותנועתי‪ .‬עיצוב בימה ועיצוב בגד ואיפור‪ .‬אלמנטים‬

‫מכניים המאפשרים כיסוי ו‪/‬או גילוי כנדרש בעלילה‪ .‬בקיצור ‪ -‬תיאטרון‪.‬‬
‫הנה גם אנחנו כאן‪ ,‬באור יום‪ ,‬קהילה קטנה של שחקנים וצופים המתכנסים‬
‫לאירוע תיאטרוני המבוסס על טקסט כתוב‪ ,‬בימוי ומשחק של חומר המבקש‪,‬‬
‫במקרה של "הכיסאות"‪ ,‬לבחון באמצעות שברי מיתוסים מרוסקים של חיי זוג‬
‫קשישים‪ ,‬את האתוס המקודש‪ ,‬אולי על כול הדתות ובכל תרבויות האנוש הייתי‬
‫אומר ‪ -‬הגרעין המשפחתי‪" .‬לכן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו‬

‫לבשר אחד‪".‬‬
‫הקירבה הזאת ואור היום תוצאת דרישות קורונה‪ ,‬מעלים על הדעת את‬
‫המחשבה שאולי המגפה הזאת מאפשרת גם מבט חיובי על האיסורים שהוטלו‬

‫עלינו‪ .‬משהו שמעבר להסתגרות ולפחד‪.‬‬

‫‪206‬‬

‫אנו באו ארצה‬

‫הורי עלו ארצה כחברי תנועת גורדוניה‪ .‬הם הגיעו עם החזון הציוני לבנות‬
‫כאן מדינה עברית‪ ,‬כהתקוממות כנגד הגורל היהודי‪ .‬במו ידיהם רצו וגם‬
‫הצליחו לסובב את גלגל ההיסטוריה של העם ולחלץ אותו מלפיתת הדת‬
‫הקובעת שגאולת העם תבוא עם ביאת המשיח‪ .‬ראו הדתיים שהמעשה‬
‫החילוני הזה עולה בידם ובית לאומי מדיני הולך ומוקם בארץ‪ ,‬מיד ישבו‬
‫וחשבו כיצד לרתום את המהלך ההיסטורי הזה ל"עגלתם המלאה"‪ .‬בעזרת‬
‫ה" ְד ֱריי" (דריי באידיש ‪ -‬סיבוב‪ ,‬כשרוצים לפתור בעיות סבוכות בתלמוד‬
‫מסובבים עם האגודל כמה סיבובים ודולים משהו שמסדיר את העניינים לפי‬

‫הרצוי)‪.‬‬
‫ההתחכמות הגאונית הייתה לראות בהורי‪ ,‬בחבריהם וביתר החלוצים‬
‫המקימים את חזונו של הרצל‪ ,‬חמורים‪" .‬חמורו של משיח‪ ".‬כדי לרתום את‬
‫הציונות וההתיישבות לעגלתם הנ"ל‪ ,‬הם קבעו שהמתרחש בארץ הנו חלק‬
‫ראשון מתוכנית אלוהית לגאולה‪ .‬החמורים יפעלו‪ ,‬יקימו ויצליחו על מנת‬
‫שבסופו של תהליך ייכנסו הדת על רבניה וייקחו מידם את המושכות ויפנו‬
‫את פני העגלה הנוסעת‪ ,‬חזרה אל הגורל היהודי הישן והטוב‪ .‬דבר זה‬
‫מתרחש עתה לנגד עינינו‪ .‬אולי כבר מאוחר‪ ,‬ואולי לא מאוחר מדי‪ ,‬מלדחוק‬

‫אותם חזרה אל מקומם ההיסטורי ‪ -‬הגטו‪.‬‬

‫‪207‬‬

‫על ספינת העינוגים‬

‫בשנת ‪ '86‬חזרתי משהות לימודים בלונדון‪ .‬על סיפון הספינה "דן" היו‬
‫אנשים שונים ומשונים‪ .‬בלטו במיוחד הצעירים שראו בהפלגה על ה"דן"‬
‫משהו כמו ספינת שעשועים‪ .‬משחקים‪ ,‬חיזורים‪ ,‬התקהלויות‪ ,‬ריבים‬
‫והתפייסויות‪ .‬בקיצור כל המהומה המתרחשת כשצעירים בטוחים לחלוטין‬
‫שהם עומדים לחיות לנצח ושדבר כזה כמותם עדיין לא נראה בעולם‪.‬‬
‫הספינה עגנה בדרך בכמה נמלים‪ ,‬דבר שהגדיל את עליצותם של בני‬
‫התשחורת שחיפשו הרפתקאות בערי הנמל הים תיכוניות‪ .‬אני כמובן לא‬
‫משמיץ משום שבעצמי הייתי אחד מן החבורה הזאת‪ .‬אבל עניינו של‬
‫הסיפור הקטן הזה אינו ששונם של הצעירים תאבי המזמוטים‪ ,‬אלא תמונה‬

‫אחת שנחרטה היטב בזיכרוני‪ .‬זה היה כשה"דן" עגנה במימי פיראוס‪.‬‬
‫גוררת קטנה ונאה יצאה מן הנמל לקראתנו‪ .‬על הסיפון החלו נאספים‬
‫אנשים ליד שולחן שנערך כמעין משרד ארעי‪ .‬להזכירכם‪ ,‬באותם ימים‬
‫ניהלה כת צבאית את ענייניה של יוון‪ .‬חונטה של קצינים היא זו שהחליטה‬
‫עבור היוונים מה יהיה ומה לא יהיה‪ .‬וזאת במישור הכללי וגם במישור‬
‫הפרטי‪ .‬הגוררת הקטנה נצמדה ל"דן" ושלושה אנשים עלו בכבש האונייה‬
‫אל הסיפון וישבו אל השולחן שהוכן עבורם‪ - .‬תור לא קטן של אנשים‬
‫פשוטים‪ ,‬בבגדים בלתי מהודרים‪" ,‬עמך"‪ ,‬פועלים‪ ,‬הסתדר אל מול השולחן‬

‫‪208‬‬

‫והפקידים‪ .‬בתור עמדו יוונים החוזרים הביתה לאחר תקופה של עבודה‬
‫כנראה לא קלה באיטליה‪ .‬עכשיו הם בחופשה ואולי סיימו את חוזה‬
‫עבודתם‪ .‬עמדתי והתבוננתי בהם‪ .‬עיניהם היו כבויות‪ .‬אם הייתה‬
‫התרגשות‪ ,‬היא כלל לא הורגשה‪ .‬אותות שמחה לקראת הבאות ‪ -‬ילדים‪,‬‬
‫אישה‪ ,‬נכדים ‪ -‬לא נראו‪ .‬והשקט‪ ,‬השקט ששרר שם אילץ אותך לחשוב‪.‬‬
‫אנשים חוזרים לביתם משהייה בחו"ל ופניהם אפורות‪ .‬תעודות נבחנו‬
‫בקפידה רבה‪ .‬מישהו עוכב ויצא אל מחוץ לתור עד שיקראוהו שנית‪ .‬וכל‬
‫האנשים שבתור אינם מגיבים‪ .‬שקט וקור אפפו את הכל‪ .‬בתמונה הזאת‬

‫היה משהו מקפיא לב‪ .‬וישאל השואל "ומהו הנמשל?"‬
‫בזאת כוחי כשל‪.‬‬

‫שבת שלום לכולכם ידידי‪.‬‬

‫‪209‬‬

‫מים תיכון לים המלח‬

‫בשנת ‪ '04‬ואני כבן שנתיים‪ ,‬עקרנו‪ ,‬הורי ואני מחיפה לירושלים‪ .‬אבי גויס‬
‫על ידי המהנדס לנגוצקי‪ ,‬יד ימינו של נובומייסקי מקים מפעל האשלג‪,‬‬
‫לעבודה בים המלח‪ .‬לנגוצקי‪ ,‬מנהל העבודה בים המלח‪ ,‬תר אחר ימאים‬
‫יהודים לחבור אל צוותי הים הערבים‪ .‬במהלך שנות עבודתו כימאי עד שנת‬
‫‪ '06‬למד אבי גם לדבר את שפתם וגם להוקיר את שונותם וייחודם של חבריו‪,‬‬
‫הערבים‪ .‬ימי העבודה ‪ -‬ראשון עד שישי‪ ,‬והשבת בבית‪ .‬להוציא תורנויות של‬

‫סופי שבוע אחת לחודש ולפעמים יותר‪.‬‬
‫הייתי מחכה לו בכיליון עיניים שיחזור ויספר או יקרא לי משירי ביאליק‪.‬‬
‫"הצור והגל" על פי אריסטוטלס לאורנטיוס היה חביב עלי ביותר למרות‬
‫תבוסתו האיטית של הצור משיניו המכרסמות של הגל‪ .‬עיני דמעו לחורבנו‬

‫של הצור הימה‪ .‬והגל היוצא במחול שובב על גווייתו המוטלת בים‪.‬‬
‫באותם ימים ניתק כל קשר עם בני משפחת אמי בעיר רובנה ופלישת‬
‫הגרמנים לרוסיה ב‪ '04-‬לא הותירה מלבד תקווה קלושה לחידוש הקשר עם‬
‫אחיה הצעיר שהיה לה אהבת חיים‪ .‬לא היה לה שמץ מושג שהוא מצא את‬

‫דרכו לרוסיה‪.‬‬
‫מדי פעם היו מתכנסים שכנים‪ ,‬ומולקה‪ ,‬שכננו‪ ,‬שידע קרוא רוסית היטב‪,‬‬
‫היה קורא בקול ובהטעמה חדשות מן האוגניוק‪ .‬אבל מה באמת גורלם של‬
‫יהודי פולין ואוקראינה איש לא ידע‪ .‬הידע החל זורם יותר בפירוט לאחר‬

‫שחיילי הבריגדה העברית החלו לספר מה הם ראו ומה הם שמעו‪.‬‬

‫‪210‬‬

‫אני זוכר יום אחד לפני שקיעת החמה‪ ,‬התכנסו סביב השולחן היחיד‬
‫בחדרנו מכרים וידידים לפגוש את אפליט‪ ,‬שהשתחרר זה עתה מן הבריגדה‪.‬‬
‫דירת שני החדרים נחלקה בין שתי משפחות‪ ,‬אנחנו והגלזמנים‪ ,‬זלדה‬
‫ומולקה‪ .‬את הילדים הרחיקו אף כי אפליט‪ ,(apalit( ,‬חייל הבריגדה‪,‬‬
‫התכוון לדבר באידיש‪ .‬חשדו בנו ובצדק‪ ,‬שאנחנו מסוגלים להבין את‬
‫הנאמר‪ .‬הודרנו בתירוץ הרגיל שישנם דברים שאינם מתאימים לילדים‪.‬‬
‫לאפליט היה תמיד מבע פנים שופע חיוניות והוא נטה ככלל אל צד הבדיחה‬

‫והחידוד‪.‬‬
‫הפעם הזאת‪" ,‬אפורים כשק" כשם סיפרו של מוסינזון‪ ,‬היו פני‬
‫השומעים לאחר המפגש‪ .‬איש לא שרד שם‪ .‬יהודי פולין עלו בלהבות זה היה‬
‫המסר הברור והחד משמעי‪ .‬יהדות פולין‪ ,‬ווהלין‪ ,‬אוקראינה ורוסיה הלבנה‬
‫נשלחה למחנות ומשם למשרפות‪ .‬רובנה נכחדה כולה ובה כל בני משפחת‬
‫אמי‪ .‬מן הבורות ביער סוסנקי שרדו בודדים‪ ,‬על יד אחת תספרם‪ .‬ביניהם‬
‫מי שתהיה לימים פרופסור ידוע בשוויץ‪ .‬כדור ולו אחד‪ ,‬לא פגע בה‪ .‬היא‬
‫נותרה בבור עד רדת החשכה‪ .‬מכוסה בשיירי בגדי הירויים‪ ,‬יצאה והלכה אל‬
‫אחד מבתי האיכרים שבסמוך‪ ,‬דפקה בלב רוטט בדלת והם אכן פתחו לה‪.‬‬
‫אין הם מוכנים להסתכן בהחבאתה‪ .‬הם נתנו לה בגדים ומעט לחם‬
‫ושילחוה אל גורלה‪ .‬כך נחסכו ממנה עינויים ומוות והיא הגיעה בדרכי‬
‫חתחתים אל שוויצריה שאימצה אותה כפליטת חרב‪ .‬היא זו ששפכה אור‬

‫על חשכת יער סוסנקי‪.‬‬
‫לאחר המלחמה‪ ,‬משנתבררה הזוועה עד תום‪ ,‬נשאר אחיה הקטן של‬
‫אמי כזיכרון יקר ואהוב בתוך ליבה‪ .‬לפעמים תוך אנחה ובעין דומעת הייתה‬
‫אומרת "היה לי אח קטן‪ ,‬היה ואיננו"‪ .‬ולא שלא אמרה דבר על יתר בני‬

‫המשפחה אבל אחיה הקטן היה מושא אהבתה העיקרי‪.‬‬
‫איתנו הילדים לא דיברו על השואה‪ .‬אתוס הגבורה‪ ,‬מרד גטו וורשה‬
‫בעיקר‪ ,‬דחק למקום אפל את הקורבנות‪" .‬כצאן לטבח"‪ .‬לא כך רצו לראות‬
‫אותנו ‪ -‬דור העתיד של היהודי החדש‪ .‬חששו כנראה לפגוע בחוסן הנוער‬

‫העברי שעוד נכונו לו עתידות‪.‬‬

‫‪211‬‬

‫שנה טובה‬

‫מן הראוי לברך ולהתברך בשנה טובה‪ .‬תמיד מקווים לשנה טובה‬
‫מקודמתה‪ .‬דבר שנקל להשיג כי שוכחים איך באמת הייתה הקודמת‪ .‬אבל‬

‫מן הלב ‪ -‬שנה טובה‪.‬‬
‫בעניין שמעון פרס שהלך לעולמו‪ .‬הבעיה שלי אתו היא שהוא‪ ,‬כפי‬
‫שראינו זה עתה‪ ,‬היה מקובל על כולם‪ .‬זה קצת מוזר מכיוון שהמחלוקות‬
‫קורעות את העם‪ .‬אז איך אפשר להיות מקובל על המחנות מבלי לעורר‬
‫חשד של חוסר אמינות‪ .‬על כל פנים פגשתי בו פעם והפגישה הייתה‬

‫מרשימה ביותר‪.‬‬
‫ניצה בן דוב ואני ערכנו קברט ספרותי בתיאטרון חיפה‪ .‬הדבר היה‬
‫בשנות ה‪ .'04 -‬לאחר התבוסה בבחירות ‪ '08‬שנערכו לאחר הרצח הנתעב של‬
‫יצחק רבין על ידי הימין הדתי הישראלי‪ ,‬חשנו‪ ,‬ניצה ואני‪ ,‬גם פגועים‪ ,‬וגם‬
‫סולידריים עם המחנה שפרס ייצג ועמד בראשו‪ .‬החלטנו לקיים את הקברט‬
‫של אמצע החורף בנושא ‪" -‬פרס וספרייתו"‪ .‬או "ארון הספרים של פרס"‪.‬‬
‫קיבלנו את הסכמתו והוזמנו ללשכתו בבניין "אמות המשפט" בתל אביב‪.‬‬
‫המזכירה הזהירה אותנו שזמננו מגבל ל‪ 04-‬דקות‪ .‬הנושא הובן והתקבל‬
‫והאיש מוכן‪ ,‬כך שזה אמור היה להספיק‪ .‬הוא קיבל אותנו בחדרו‪ .‬איש‬

‫זקוף ומאיר פנים‪ ,‬קל תנועה ובלתי מאולץ‪.‬‬

‫‪212‬‬

‫בעצמו דאג לכיבוד‪ ,‬הכין קפה ווידא שכל אחד ירגיש בנוח‪ .‬הוא התיישב‬
‫אתנו לשיחה‪ .‬הוא דיבר בנחת מבלי לנסות להרשים‪ ,‬על מקומו של הספר‬
‫בחייו ושל התנ"ך בפרט‪ .‬הוא חייב לעצמו גם בימים קשים במיוחד כמה דפי‬
‫קריאה‪ .‬למד זאת מבן גוריון‪ .‬טען שלמרות העייפות והרצון לעצום‬
‫עפעפיים‪ ,‬השכר שבקריאה הוא איזו הרחבה פנימית של הנפש ולכן עשה‬
‫זאת קבע‪ .‬הוא הזכיר את משוררי מלחמת העולם הראשונה ‪ -‬זיגפריד‬
‫ששון‪ ,‬ווילפריד אוון‪ ,‬ואיזק רוזנברג שמבין שיריו בחר אחד לערב שערכנו‪.‬‬
‫שיר בתרגום רב עוצמה של יעקב אורלנד שתירגם רבים מן השירים‬

‫הנוקבים הללו‪.‬‬
‫מובן שאלתרמן‪ ,‬ס‪ .‬יזהר ועמוס עוז לא נפקד מקומם‪ .‬הוא שקע בשיחה‪,‬‬
‫לא הירבה בדיבורים והקשיב בנימוס ועניין למה שהיה לכל אחד מאתנו‬
‫לומר‪ .‬כשחלפה שעה ומחצה‪ ,‬נכנסה מזכירתו להזכיר לו‪ .‬הוא נפרד‬

‫באדיבות טבעית ומאור פנים פשוט‪ .‬בהחלט עשה על שנינו רושם עצום‪.‬‬
‫חבל שברוך הכישרונות הזה לא עמד בשתי רגליו בתוך המחנה שהוא‬

‫אמור היה להשתייך אליו‪ ,‬וחרש וזרע בשדות זרים‪.‬‬

‫‪213‬‬

‫ישראל מתייבשת‬

‫מתייבשת‪ ,‬מתביישת‪ ,‬משתבשת‪ ,‬להתעורר מתבוששת‪ ,‬מתחרבשת‪,‬‬
‫קולות ימין מקוששת‪ ,‬מנופפת בחרב העשת‪ ,‬אך שיניה מוכות עששת‪,‬‬
‫מצחינה עד אי אפשר לגשת‪ ..‬רננה בבקשה את הכפפה להרים‪ .‬אין שום‬

‫זכויות יוצרים‪.‬‬
‫די! בלי צחוק! חוק הלאום‪ ...‬נו אי אפשר שלא לצחוק‪ ...‬שכחו את‬

‫הדרוזים‪ ...‬למות מצחוק‪...‬‬
‫אתם לא חייבים בצ'כוב‪ ,‬סרת התרבות פטרה אתכם‪.‬‬
‫אבל הנה נזכיר‪ .‬בסיומו של המחזה "גן הדובדבנים"‪ ,‬עוזבים כל בני‬
‫הבית כולם ועד אחרון המשרתים את בית האחוזה שנמכר כדי להציל את‬
‫עצמם מפשיטת רגל‪ .‬את פירס‪ ,‬המשרת הזקן ששרת אותם עשרות בשנים‬
‫מאז היותם ילדים‪ ,‬השאירו בבית הנעול‪ .‬פירס מנסה דלתות אחדות שאינן‬
‫נפתחות ומגיע למסקנה המתבקשת שהוא ננעל‪ .‬צ'כוב שם בפיו את השורה‬

‫הנפלאה‪" :‬ואת האדם שכחו‪( ".‬תרגם שלונסקי)‬
‫דרוזים‪ ...‬צ'רקסים‪ ...‬יוונים אורתודוקסים‪ ...‬קופטים ‪ ...‬בדואים‪...‬‬

‫גששים בלתי חיוורים‪ ...‬וכן הלאה וכן הלאה‪.‬‬

‫מובן לכם ידידי‪ ,‬מדוע כינה צ'כוב את מחזותיו ‪ -‬קומדיות‪.‬‬

‫‪214‬‬

‫קונצרט של ַא ְנְדֶריַאס שֹול‬

‫הקונצרט שנערך עם סולני תל אביב בניצוח ברק טל‪ ,‬התקיים במוצ'ש‬
‫‪ 40‬באוקטובר בחיפה‪.‬‬

‫אנדריאס שול אינו זקוק להבעות עידוד או התפעלות‪ .‬הוא נמצא ברומו‬
‫של עולם הביצוע המוסיקלי בתחום השירה מזה שני עשורים ויותר‪ .‬הוא‬

‫זמר הקונטרה טנור הבולט ביותר בתחום ולא בשל רום גובהו‪.‬‬
‫זימרת גברים בקול נשי היא דבר עתיק ומקובל מזה מאות בשנים‪.‬‬
‫תפקידים גבריים ביותר כמו יוליוס קיסר נכתבו לקול גבוה מעל לטנור‪.‬‬
‫בעצם לקול בטווח הצלילי הנשי‪ .‬זו הייתה מניירה מקובלת ואפילו דאגו‬
‫באמצעים כירורגיים לשמר קולות אלה גם לאחר התחלפות הקול של ילדים‬
‫מאד מוכשרים‪ .‬אתה שואל את עצמך למה‪ .‬למה גבר גבה קומה ורחב‬
‫כתפיים צריך לשיר בקול "נשי"‪ .‬התשובה שאני מוצא לכך מצויה באיכותה‬
‫וטיבה של שירת אנדריאס שול‪ .‬הוא פיתח את קולו עד לכלל כלי נגינה יוצא‬

‫דופן ביפי צליליו‪.‬‬
‫והוא נותן ביטוי מוקפד מאד לטקסטים שהוא שר‪" .‬המלאכותיות" של‬
‫קול הקונטרה טנור‪ ,‬נעלמת אם רק תקשיב בניקיון לב ואוזן לשירה הבוקעת‬
‫מגרונו של אנדריאס‪ .‬בכל שירה יש יסוד של מלאכותיות‪ ,‬שכן שירה דורשת‬

‫‪215‬‬

‫עבודת פרך של אימון ועיצוב מנגנון הקול האנושי‪ .‬באופרה מתים כמו מימי‬
‫או כמו הטרוויאטה‪ ,‬לא כמו שזה קורה "על אמת"‪ .‬כל התייחסות של‬
‫האמנות אל החיים מבקשת יסוד של מלאכותיות ‪ -‬מלאכה ‪ -‬טכניקה ‪ -‬כי‬
‫אחרת היא בגדר מיותרת ולא נחוצה‪ .‬את החיים אנחנו חיים רוצים או לא‬
‫רוצים‪ .‬האמנות כולה חיוב החיים והיא יוצאת מגדרי העולם ועולה אל‬
‫הבמה‪ ,‬כי היא מבקשת להתייחס ולומר משהו לחיים על החיים‪ .‬אתה שומע‬
‫את אנדריאס שול שר והוא חודר לליבך‪ ,‬מעורר את נימי נפשך אל קולה של‬

‫המוסיקה בת השמים ויש טעם לחייך‪.‬‬
‫ישנם הקושרים את קול הקונטרה טנור לעניין מיני‪ ,‬כלומר ‪ -‬הומו‪ ,‬או‬
‫לא גברי‪ ,‬מה ‪ -‬זה גבר? אישה זו אישה וגבר זה גבר ‪ -‬וכהנה הבחנות‬
‫שמקורן באיזה חוסר ביטחון בזהות המינית של המתייחס‪ .‬אנדריאס שול‬

‫הוא זמר גדול ונפלא‪ .‬האזנה לשירתו היא חוויה מרוממת‪.‬‬
‫(אם יצא לכם לשמוע אותו שר סשה ארגוב בעברית חוויתם את מלוא‬

‫עומקה של כתיבת ארגוב למוסיקה הישראלית‪).‬‬

‫‪216‬‬

‫הסרט "סופת חול"‬

‫הסרט עוסק בחיי משפחה בדואית בנגב והוא צולם באתר חיים של‬
‫בדואים‪ .‬כתבה וביימה אישה צעירה שאיננה בדואית ואפילו לא ערביה וגם‬
‫לא "מזרחית" ‪.‬שמה עילית זקצר‪ .‬מעולם לא שמעתי את שמעה‪ .‬אבל אפשר‬
‫בהחלט לנחש שמכאן והילך יוכר שמה בעולמו של הקולנוע‪ .‬אתה יושב‬
‫באולם וחש שהחול והאבק חודרים לנחיריך‪ .‬הסצנות ההמוניות כמו‬
‫החתונה‪ ,‬שיש בהן תנועה גדולה של המוני אדם‪ ,‬מבוימות ביכולת די‬
‫מדהימה‪ .‬היומיום באתר והחיים באוהל נושמים אותנטיות כאילו חיי‬

‫הבדואית הכתיבו את הסצנות ואת אופי הצילום‪.‬‬
‫הקצב של הסרט הוא מרשים ביותר‪ .‬אין לאן לרוץ‪ .‬אין פחד שהצופים‬
‫יברחו‪ .‬הסצנות מקבלות את מלוא הנשימה הראויה להם‪ .‬מעט מאד‬
‫מדברים‪ .‬וההתרחשויות הפנימיות מועברות בשקט ובעצמה על ידי‬

‫השחקנים‪.‬‬
‫ליילה‪ ,‬הבת המורדת ונכנעת בסופו של דבר להורים ולמסורת‪ ,‬משוחקת‬
‫על ידי לאמיס עאמר‪ .‬פניה הנאות ובעיקר עיניה השחורות נשארים אתך‬

‫ימים אחר כך‪.‬‬
‫רובה בלל עספור בתפקיד אמה של ליילה‪ ,‬היא שחקנית נפלאה‪ .‬קשה‬

‫‪217‬‬

‫להאמין שהיא שחקנית‪ .‬היא נראית כאילו מצאו אותה באתר הצילום‪.‬‬
‫והיא בונה תפקיד מורכב בפשטות גדולה‪.‬‬

‫הייתאם עומרי הוא שחקן יוצא מן הכלל‪ .‬בתפקיד אביה של ליילה הוא‬
‫מביא גוונים שלא היית מצפה להם‪ .‬הוא מקרין קרע נפשי בין אהבתו לליילה‬
‫בתו לבין הכניעה למסורת ול"מה יאמרו"‪ .‬רמת המשחק של שלושת אלה‬
‫היא גבוהה מאד משום שהם מביאים ניואנסים דקים בעצמה רבה מאד אל‬

‫המסך‪.‬‬
‫עלילת הסרט היא בנאלית‪ ,‬במרכזה אהבת אמת בין ליילה לבחור צעיר‬
‫בן שבט אחר‪ ,‬וההתנגשות עם המסורת‪ .‬אבל הבנליות של העלילה הופכת‬
‫ליתרון גדול בסרט הזה משום שהיא מאפשרת להתבונן לעומק בנפשן של‬

‫הדמויות‪.‬‬
‫אני מקצר כי מה יש לדבר כל כך הרבה‪ .‬פשוט כדאי לראות את הסרט‬

‫הזה‪.‬‬

‫‪218‬‬

‫צבעוניות בלא צבע‬

‫צילום מתרחש בתזמון מקרי שבו אירוע‪ ,‬צלם ומצלמה נפגשים לרגע‬
‫מסוים ברצף החיים‪ .‬זו מקריות מיוחדת‪ ,‬משום שעל הרצף הזה‪ ,‬הצלם‬
‫מגיע כשמצלמתו דרוכה על הכתף‪ .‬זאת אומרת שהוא בא נכון למפגש‪ .‬טעון‬
‫בכוונה פנימית לתעד‪ ,‬לתת ביטוי לחד פעמיות הפלאית שתזדמן לו בדרך‪.‬‬
‫עיניו השלוחות‪ ,‬סקרנותו‪ ,‬והציפיה הדרוכה לאירוע שיתרחש‪ ,‬מלוות אותו‬
‫כשהאפראט‪ ,‬הגולם‪ ,‬נמצא בדיוק בינו לבין האירוע‪ .‬לרבים היו מצלמות‪.‬‬
‫רבים אחרים צילמו בטיולים‪ ,‬במסעות‪ ,‬או באירועים חברתיים‪ ,‬בדרך כלל‬

‫בשביל האלבום המשפחתי או הפרטי‪" ,‬בכדי להיזכר ולהזכיר"‪.‬‬
‫תאמר‪ ,‬גם התצלומים של צבי דובינסקי הם כאלה‪ .‬אולי‪ .‬אך בכל זאת‬
‫עד כמה הם שונים‪ .‬בתצלומים של צבי יש משום פלא קטן‪ .‬הם צבעוניים‬
‫למרות שצולמו ללא צבע; סתירה הדורשת הבהרה‪ .‬ברור הדבר שמשחקי‬
‫הצל עם האור מרכיבים את התחושה המוזרה הזאת‪ ,‬אך לא די בכך‪ .‬צבי‬
‫מגיע עם המצלמה שלו אל רגעי המפגש כשהאצבע על "ההדק" מוכנה עוד‬
‫לפני הלחיצה עוד לפני הקביעה שרגע זה או אחר ראוי לצילום‪ .‬העין‬
‫הסקרנית‪ ,‬הבוחנת בקפדנות את "האובייקט"‪ ,‬יותר נכון לומר את האירוע‪,‬‬

‫היא שלוחה של העין הסוקרת‪ ,‬של הנפש המתבוננת‪.‬‬
‫צבי מגיע לאירוע כשהמצלמה כבר איבר מאבריו‪ .‬במובן זה הוא מצליח‬
‫להתלכד עם האירוע במהלך כפול‪ .‬יש לו עניין ואולי גם איזו אג'נדה אישית‬
‫המביאה אותו למפגש‪ ,‬עם זאת הוא חוקר בקור רוח מסוים את היתכנות‬

‫‪219‬‬

‫המפגש מצדו של האובייקט העומד להצטלם‪ .‬ברגע מיוחד ומיוחל שלוחת‬
‫עינו ‪ -‬אצבעו שעל ההדק ‪ -‬מתכווננת כדי ללכוד את הרגע הבלעדי והייחודי‬
‫בו מתרחש המפגש אליו חותרים שני הצדדים‪ .‬זאת כדי לקיים את המפגש‬
‫הזה כאילו הוא מפגש אוהבים‪ .‬ניתן לומר שהאובייקט המצטלם‪ ,‬הנמצא‬
‫מחוץ למצלמה‪ ,‬כמו שש לפגישה בתוך ה ַק ֶמ ָרה אֹו ְב ְסקּו ָרה ובינו לבין צבי‬
‫שמאחורי האפראט‪ .‬התוצאה של התיעוד הצילומי הזה היא מיוחדת‬
‫במינה‪ .‬לא רק הרגע המסוים נצרב בתמונה‪ ,‬אלא כל מה שנלווה אליו‬

‫כאירוע בן תקופתו‪.‬‬
‫התקופה "מתגנבת" לתמונה דרך הקומפוזיציה‪ ,‬בחירת הזווית‪ ,‬המינון‬
‫והמשחק של יחסי אור וצל‪ ,‬אלה מקנים לתמונה איכות של פיוט‪ ,‬של‬
‫מנגינה‪ ,‬של מכלול המאפיין את התקופה כפי שצבי חווה אותה כבן‬
‫התקופה‪ ,‬כחלק מן האתוס‪ .‬אפשר שהידע הטכנולוגי בחדר העריכה שימש‬
‫אותו כדי לבסס היטב את התחושות שמתעוררות בעקבות ההתבוננות‬
‫בתמונה‪ .‬אבל הראשית לכל היא ההתבוננות המיוחדת של הצלם המביאה‬
‫עימה איחוד חד פעמי של האובייקט עם הסובייקט והם נהפכים לאחדות‬

‫רגעית ‪ -‬נצחית‪.‬‬
‫ייתכן שיש בדברים האלה משום הפלגה כל שהיא‪ ,‬אבל יש לאומרם‬
‫שכן אם לדבר על אמנותו של צבי‪ ,‬אין דרך אחרת להתבטא אלא פשוט‬
‫להתבונן בתמונות בשקט‪ ,‬לחוש אותן בעיני מתבונן‪ ,‬וליהנות או להתרגש‬
‫או להיזכר‪ ,‬להתחבר אליהן בדממה‪ .‬מה שמוזר בכל זה הוא שצבי לא בחר‬
‫לתעד את ההיסטוריה‪ ,‬זה כאילו שההיסטוריה בחרה בו כדי להשמיע את‬
‫קולה ואת מראיה‪ ,‬דרך הצמצם שלו‪ ,‬ביודעה שגם בשחור לבן היא תיראה‬

‫צבעונית‪ ,‬מלאת חיוניות ותעוזה‪.‬‬
‫אמנם לא צילום בצבע אבל בהחלט במלוא הקשת של גווני החיים‪.‬‬
‫לצופה כמוני‪ ,‬ניתנת הזדמנות גם לחזור אל תמונות עברו‪ ,‬גם לראותן בעין‬
‫חדשה ומזווית ראייה אחרת‪ ,‬וגם להתרשם מן העובדה שאירועי העבר ולו‬
‫גם המוכרים ביותר‪ ,‬בידיו של אמן כצבי נהפכים למבע עז של אמנות‬

‫הצילום‪ .‬ועל זאת יבורך ביישר כוח גדול מאד‪.‬‬

‫‪220‬‬

‫על כיסאות המלכות‬

‫"הכיסאות" מאת איז'ן יונסקו הוא מחזה לשני שחקנים והמון‬
‫כיסאות‪.‬‬

‫זוג זקנים‪ ,‬שומרים על מגדלור הניצב על אי בים כבר למעלה מ‪54-‬‬
‫שנים‪ .‬למסיבת סיום משימתם הם מזמינים את כל המי ומי שיש להם ידע‬
‫או רכוש‪ .‬והם אכן מגיעים‪ .‬מאחרון האזרחים ועד להוד מלכותו הקיסר‪.‬‬
‫האורחים הם בלתי נראים לקהל הצופים אך המארחים מתייחסים אליהם‬
‫כאילו הם קיימים ולכן הם נאלצים להכניס עוד ועוד כיסאות‪ .‬כל כיסא‬
‫מיועד לדמות אחרת‪ .‬הבמה מתמלאת באורחים ובכיסאות‪ .‬האורחים‬
‫הגיעו בצפייה דרוכה לשמוע את בשורתו של הזקן למין האנושי‪ .‬נואם‬
‫מקצועי הוזמן כדי לחשוף אותה לעולם‪ .‬שני שחקנים מדברים והמון‬

‫כיסאות אילמים‪ ,‬מייצגים את האספה הגדולה של האורחים‪.‬‬
‫אומרים לנו שזה מחזה אבסורד‪ .‬אולי הוא באמת כזה‪ ,‬מפני שהוא‬
‫מגלה עד כמה אבסורדיים הם החיים השגרתיים של ההולכים בתלם‪ .‬עד‬
‫כמה גם קומיים וגם עצובים הם‪ .‬המחזה מאפשר לשני השחקנים להפגין‬
‫יכולות משחק מגוונות מאד‪ ,‬ואת הצופים הוא מאתגר ביכולתם לראות‬

‫עולם אנושי חי ותוסס מעבר למילים ובעזרת דמיונם בלבד‪.‬‬

‫‪221‬‬

‫בין הכיסאות ‪0202‬‬

‫שישים שנות חיים ותיאטרון חלפו מאז פגשתי לראשונה ב"הכיסאות"‬
‫של יֹו ֶנ ְסקֹו‪.‬‬

‫כיום אני מציע "כיסאות" משלי‪ .‬אז‪ ,‬בשנות השישים‪ ,‬אבסורד היה‬
‫סגנון בתיאטרון‪ ,‬כיום אבסורדיים עד בלי די הם החיים עצמם‪ .‬אך לא בזה‬

‫העניין ‪ -‬הקריאה שלי ביונסקו כיום שונה ואחרת‪.‬‬
‫המחזות של יונסקו נידונו רבות בביקורת‪ .‬כסגנון וזרם אמנותי‪,‬‬
‫כמהלך תיאטרוני מהפכני‪ ,‬כדרך אמנותית להביע את שאט הנפש ממצב‬

‫העולם במחצית המאה ה ‪.'44‬‬
‫המאה ה‪ '44-‬חוותה שתי מלחמות עולם והרס שלא היה כדוגמתו‪ .‬הרוע‬
‫התחפש היטב לתורות חברתיות נאורות‪ ,‬צודקות‪ ,‬שאין מלבדן ואין‬
‫כמותן‪ .‬אומות התרבות שהעניקו עושר חכמה ויצירתיות לעולם המערבי‪,‬‬

‫גילו את דלות החוסן של מבני התרבות שהקימו‪.‬‬
‫מחלוקות מדיניות‪ ,‬כלכליות‪ ,‬לאומיות הפכו לאבק פורח את כל מבני‬
‫התרבות‪ .‬כל המילים הנשגבות המתארות עתיד של נאורות הצלחה ושפע‬
‫נשארו על ניירות ככתמים סרי טעם‪ .‬אין ולא היה חורבן כל כך ציני‪,‬‬

‫מאכזב שהפך את השפה ואת המילים לצליל פח ריק מתוכן‪.‬‬
‫מתוך האפר צמחו המחזאים הגדולים של המאה ה‪ .'44-‬יונסקו ביניהם‪.‬‬

‫‪222‬‬

‫בלי רחמים‪ ,‬בסרקזם דוקרני כוונו החיצים של יונסקו אל כתובת אחת‪.‬‬
‫כתובתו של הקונפורמיסט המתורבת‪ .‬הרודנים‪ ,‬צבאותיהם‪ ,‬משטרות‬
‫החרש שלהם‪ ,‬מנגנוני הצל הבירוקרטיים‪ ,‬שיטות המשפט המעוותות‪ ,‬לא‬
‫היו מגיעים לאן שהגיעו ללא ה"קרנפים"‪ .‬הרוע בנה את עצמו על ההשלמה‪,‬‬
‫על הרצון להיות בעדר ללכת עם כולם ולא לצאת דופן‪ .‬הם נבנו על התכונה‬
‫האנושית הנחשלת‪ ,‬הבזויה‪ ,‬להפנות תמיד אצבע מאשימה החוצה‪ .‬יש הם‬

‫ויש אנחנו‪ .‬וצדק רק אחד‪ .‬אין צריך לומר של מי‪.‬‬
‫מהלכים מבריקים‪ ,‬תיאטרליים‪ ,‬עתירי דמיון‪ ,‬נועזים‪ ,‬חוצפניים‪,‬‬
‫משמשים את יונסקו בכול מחזותיו‪ .‬נשברו הכללים בעולם ‪ -‬למה לשמר‬
‫אותם על הבמה? אבסורד קטלני ברחובות‪ .‬על הבמה הוא רק תמרור‬

‫אזהרה‪ .‬מאיים‪ ,‬מתעתע‪ ,‬וגם מזעזע ומשעשע‪.‬‬
‫בתרגום ובבימוי הלכתי עם התובנות הללו עד הקצה‪ .‬קיצרתי‪ ,‬האצתי‬
‫את קצב האירועים‪ ,‬וחסכתי במילים‪ .‬הוצאתי את הנואם מן הנפשות‬
‫הפועלות כדי להישאר עם הזוג עד לרגע האחרון של חייהם על הבמה‪.‬‬
‫צמצמתי את חומריות הכיסאות עד למסגרתיות שלהם בלבד‪ .‬אורחי‬
‫רפאים מקבלים כיסאות רפאים‪ .‬הריק של חיי הזוג מקבל ביטוי עיצובי‬

‫בריק של "הכיסאות"‪.‬‬
‫המסיבה שעורכים הזקנים מזמנת את ה"עולם" כולו ואפילו הקיסר‬
‫מגיע‪ .‬מי לא רוצה להרגיש שחייו לא היו לשווא? שהשאיר פיסת נפש פיסת‬
‫רוח ושביב בשורה בעולם? הרצון גדול ורב‪ .‬תחושת הפוטנציאל עצומה‪.‬‬
‫כמוה גם ההחמצה‪" .‬אילו רק"‪ ,‬ו"אלמלא‪ ,‬כבר הייתי‪" ,"...‬יכולת להיות"‬

‫‪ -‬הן מילות המפתח להבנת הריק בו חלפו החיים‪.‬‬
‫בנוסף לבשורה הגדולה לאנושות יש לזקן חלום ‪ -‬להישאר עם‬
‫סמירמיס שלו גם בעולם שיבוא‪ .‬חלום אותו כותב יונסקו בשורות שיר‬

‫פשוטות עד לכאב‪:‬‬
‫"יחד במצולה נשכב עצם אל עצם עד שנירקב‪....‬‬

‫יד ביד עד‪ ...‬עד‪ ,‬עדי עד‪ ,‬עד שנתפורר‪".‬‬
‫שורות מפתיעות‪ ,‬מביעות חמלה ועליבות ואנושיות מכמירת לב‪.‬‬

‫‪223‬‬

‫אריסטו והטרגדיה שלו‬

‫דברים אחדים בעקבות לימוד הפואטיקה עם פרופ' גבי צורן‪.‬‬
‫ספרו הקטן של אריסטו "על הפואטיקה" הוא מועט המחזיק מרובה‪,‬‬
‫בעיקר בדברו על הטרגדיה‪ .‬מבלי להמעיט בחשיבות החלקים הראשונים‬
‫של הספר‪ ,‬הרי שהחלק השישי פותח ניסיון מרתק לבנות תיאוריה של‬
‫תיאטרון על כל מרכיביו‪ .‬המחזה‪ ,‬ההפקה‪ ,‬הדמויות‪ ,‬המהלך הדרמטי‬
‫ואירוע ההצגה זוכים כנראה לראשונה להתייחסות תיאורטית ראויה‬
‫למקומם בתרבות האנושית‪ .‬אני מחזיק בדעה שכל כתוב‪ ,‬זכאי ואמור‬
‫להידרש בקריאה בת זמנו של הקורא‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לנסות לדרוש את‬
‫הכתוב רק בהקשר לזמן כתיבתו‪ ,‬זו החמצה של גילוי אוצרותיו החבויים‪,‬‬
‫בהנחה שיש בו כאלה‪ .‬אם אכן ישנם‪ ,‬הם יתגלו לעינו של הסקרן‪ ,‬תאב‬
‫הגילוי והכיסוי בטקסטים‪ .‬במקרה שלנו אריסטו השאיר טקסט מכונן‪,‬‬

‫בעיקר בעבור העוסקים באמנות התיאטרון‪.‬‬
‫מאחר שאדם קרוב אצל עצמו‪ ,‬הרי כאיש תיאטרון אני מדלג ישירות‬
‫אל העיסוק של אריסטו בטרגדיה‪ ,‬כמייצגת של עולם הדרמה‪ .‬יש לזכור‬
‫ששלושת הענקים ‪ -‬אייסכילוס‪ ,‬סופוקלס‪ ,‬ואוריפידס ‪ -‬יצרו מחזות שזכו‬
‫ללא עוררין לתהילת נצח‪ .‬לא רק שמחזותיהם שרדו (אלה ששרדו) את‬

‫‪224‬‬

‫מהלכי הזמן ופגעיו‪ ,‬אלא שאין גבול לעניין שהם מעוררים בעולם‬
‫התיאטרון גם כיום‪ .‬בכל דור ובכל שפה קמים אמני תיאטרון‪ ,‬לתת ביטוי‬
‫הולם ועכשווי ליצירות בנות האל‪-‬מוות האלה שנכתבו לפני כ ‪ 4444‬שנה‪.‬‬

‫(בתקופת הסופרים יוצרי ומכונני התנ"ך)‪.‬‬
‫המחזות מתגלים כרלוונטיים בכל תרבות בכל לשון ובכל זמן‪ .‬הם‬
‫שומרים על חיותם ועוצמתם ויש בהם נגיעה ייחודית ובאיכות בלתי נכחדת‬
‫לרזי הנפש האנושית‪ .‬יש בהם לשון פיוטית ומוטעמת והכותבים מתגלים‬
‫כמשוררים נפלאים‪ .‬מקצב‪ ,‬מבנה‪ ,‬פיגורטיביות‪ ,‬דיוק ויופי רב; גיוון בחלקי‬
‫הדיבור בין המקהלה השרה ורוקדת (סטסימון) לבין הדיאלוגים המגלים‬

‫את הקונפליקטים במלוא עוזם (אגון)‪.‬‬

‫המורכבות של מחזות אלה מסתתרת אולי מעיני הנוער הנאלץ ללמוד‬
‫אותם בבית הספר‪ ,‬אך גם הנוער מתבגר בסופו של דבר ויצירות הפנינה‬
‫האלה מגלות את עצמן גם לו‪ .‬קשה לפעמים להבין כל דבר כי המרחק של‬

‫‪ 4444‬שנה מסתיר מאיתנו גם מילים עבריות יפהפיות שבתנ"ך‪.‬‬

‫בקיצור‪ ,‬יצירות מופת אלמותיות הנוגעות בשאלות מוסר‪ ,‬אופי וגורל‬
‫ליחיד ולחברה כקהילה‪ .‬יושרה‪ ,‬צדק ונכונות להיאבק עליהם ‪ -‬סודות‬

‫הקיום האנושי‪.‬‬

‫המחזות נכתבו להצגה כפי שהייתה אפשרית בתקופתם‪ .‬זה מחייב דיון‬
‫קצר במשמעות הדבר‪.‬‬

‫מדובר בפסטיבל האביב שמתרחש באמפיתיאטרון של אתונה‪ .‬וודאי‬
‫יצא לכל אחד לראות את שרידיו‪ .‬ענק‪ .‬הצגות באור יום‪ ,‬ללא הגברה וללא‬
‫תאורה מלאכותית‪ .‬קהל רבבות!!! צריך לדמות את האירוע התיאטרלי‬
‫הזה במקום שנראה כאצטדיון כדורגל‪ ,‬כמקום להופעות של זמרים ולהקות‬

‫קצב ללא המכשור האלקטרוני הקיים היום‪.‬‬

‫הטכנולוגיה של אתונה אפשרה להעלות את "האל במכונה"‪"( ,‬דאוס‬
‫אקס מכינה") או לפתוח שער מלכותי ואולי להכניס גם כיסא או חפץ‬

‫‪225‬‬

‫כלשהו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ההצגות נשענו על יכולותיהם של השחקנים לשאת‬
‫דברים בקול ברור ונישא‪ ,‬בהטעמה‪ ,‬כשהם עומדים על קוטורני‪ ,‬סנדלי עץ‬
‫שמגביהים את קומת השחקן בעשרה או תריסר סנטימטרים‪ .‬על ראשם‬
‫מסכה אקספרסיבית מאד וגדולה‪ ,‬כשאל פי המסכה מוצמד מעין משפך‬
‫קטן המיועד לרכז ולהגביר את קולם‪ .‬האמת היא שהאמפיתיאטרון נבנה‬
‫בתכנון אקוסטי מפליא ממש‪ .‬גם כיום ניתן לנסות ולדבר בשקט מהס ֶק ֶנה ‪-‬‬

‫הבמה ‪ -‬והקול מגיע גם לשורות העליונות‪.‬‬

‫הם אכן ידעו לדבר ולשאת נאום‪ ,‬כי הרטוריקה הייתה מרכיב חשוב‬
‫ביותר בחיי הקהילה האתונאית‪ ,‬אך בכל זאת אין מנוס מן המסקנה‬
‫שהחלק המתנועע‪ ,‬השר ומלא החיים על הבימה היה של המקהלה‪.‬‬
‫השחקנים היו סטטיים והקהל בא וידע להעריך בעיקר את יכולתם לומר‬
‫את דברי השיר באופן משכנע וכובש אוזן ולב‪ .‬דיבור כמוסיקה‪ .‬הקהל היה‬
‫שותף לתחרות בין המחזאים ובכל שנה נבחר זוכה בשלושת המקצים –‬

‫טרגדיה‪ ,‬קומדיה ומחזה סטירים‪.‬‬

‫הסטירה האתונאית הייתה שונה לחלוטין ממה שאנו מבינים במונח‬
‫הזה כיום‪ .‬סטירה הייתה מחזה עממי קומי שאיפשר להעלות דמויות‬
‫שחציין העליון אנושי וחציין התחתון חייתי‪ ,‬תיש בדרך כלל‪ .‬מחזות‬
‫הסטירים ‪ -‬תרמו רבות לאווירה הפסטיבלית הדיוניסית‪ ,‬לעליזות‪ ,‬לשתייה‬

‫כדת‪ ,‬ולמזמוטין‪.‬‬

‫אין לנו חומרים כאלה ששרדו‪ ,‬אך אוריפידס‪ ,‬אחד מגדולי המחזאים‬
‫מאז ומעולם‪ ,‬התחרה עם המחזה שלו‪ַ " ,‬אל ֶק ְס ִטיס" בקטגורית מחזות‬
‫הסטירים ‪ -‬וזכה‪ .‬ואיך אפשר שלא כשאפשר לומר בביטחון מלא שמדובר‬
‫ביצירת מופת מפליאה גם כיום‪ .‬מחזה זה טעון דיון נפרד בשל נושאו‪,‬‬
‫מורכבותו ואיכויותיו המערבות את הקומי והטרגי יחדיו‪ .‬דרך אגב‪ ,‬המחזה‬

‫הזה שימש מודל לפרודיה של חנוך לווין ‪" -‬כולם רוצים לחיות"‪.‬‬

‫קשה יהיה לתאר את הפסטיבל לתיאטרון באתונה של אותם ימים‪.‬‬

‫‪226‬‬

‫אבל ניתנה לנו הזדמנות לראות מה עושים יוונים בני זמננו עם הקומדיה‬
‫של אריסטופנס ‪" -‬הציפורים"‪.‬‬

‫פסטיבל ישראל ארח את התיאטרון האמנותי של אתונה בשנת ‪ '84 -‬עם‬
‫הצגתם "הציפורים"‪ .‬ראיתי את ההצגה בבנייני האומה בירושלים‪ .‬חוויה‬
‫לכול החיים‪ .‬הלהקה הייתה גדולה‪ .‬היו בה ארבעים‪ -‬חמישים משתתפים‪.‬‬
‫כ‪ 44 -‬היו בתפקידי ציפורים והם קיננו על עצים על הבמה הגדולה שעוד‬
‫הורחבה כדי לאכלס את כל היער של ממלכת העופות‪ .‬לציפורים היו‬
‫מסכות פנים שעזרו להסגיר באיזה עוף מדובר‪ .‬שניים היו האתונאים‬
‫הפשוטים שהחליטו לעקור ממדינתם המבולגנת אל ארץ הציפורים הנאה‬

‫והמסודרת‪ .‬היו עוד שלושה בתפקידים אנושיים ואליליים‪.‬‬

‫להקת רקדנים ‪ -‬זמרים שימשה כמקהלה וגם כ"פועלי הבמה"‪ .‬הם שינו‬
‫והחליפו מצבים על הבמה‪ ,‬תוך כדי שירה למוסיקה של חיג'דקיס‪ ,‬ותנועתם‬
‫על הבמה הייתה בצעדי מחול יווניים של ימינו כמו סירטקי למשל‪ .‬כובש‬

‫לב היה מצעדם על הבמה‪.‬‬

‫למרות שלא היה תרגום סימולטני‪ ,‬אפשר היה ליהנות ממראה העיניים‬
‫וממשמע האוזניים‪ .‬ראינו קומדיה נפלאה וצחקנו לא מעט מהאופן בו‬
‫התרחשו הדברים הן על העצים והן על האדמה‪ .‬חוויה בלתי נשכחת‪.‬‬
‫התיאטרון הזה נסגר על ידי ממשלת הקולונלים ביוון זמן קצר לאחר מכן‪.‬‬
‫הרקע ‪ -‬אג'נדה שמאלנית‪ .‬מה שניתן היה ללמוד מ"הציפורים" הוא‬
‫שבעזרת דמיון יצירתי ופתיחת מסורות לשינויים מודרכי דמיון‪ ,‬ניתן‬
‫לראות‪ ,‬ולו רק בעיני הדמיון‪ ,‬את התיאטרון העתיק של אתונה כאירוע של‬

‫חגיגת המונים‪ .‬עשיר‪ ,‬סוחף‪ ,‬צבעוני‪ ,‬ומרתק‪.‬‬

‫אריסטו אינו מתייחס להיבט הביצועי של הטרגדיה‪ .‬הוא מתעניין‬
‫במחזה הכתוב ומנסה לגלות את סודות כתיבתו כמבנה פואטי‪ .‬הצד‬

‫הביצועי לא בא לידי ביטוי בספרו‪.‬‬

‫הדבר השובה את לב איש התיאטרון בן ימינו בחיבורו של אריסטו‪ ,‬זו‬

‫‪227‬‬

‫בלי ספק התאוריה על הטרגדיה‪ .‬הנה מעבר למרחק הזמן בידינו מסמך‪,‬‬
‫ראשון כנראה בעולם‪ ,‬המנסה לבנות תאוריה כללית של הדרמה‪ .‬כשאתה‬
‫קורא את הדברים כיום‪ ,‬אתה מוצא טקסט שלא קהה עוקצו‪ ,‬ויש בו חיות‬

‫כאילו נכתב על ידי בן זמננו‪.‬‬

‫עם זאת יש לומר שקריאת המחזות עצמם משאירה את הפואטיקה‬
‫קצת בצל‪ .‬מדובר ביצירות מופת מכל בחינה ספרותית או פואטית‪.‬‬
‫המחזאים מתגלים כמשוררים גדולים גם בתרגום לעברית‪ .‬הן הגיבורים‬
‫והן המקהלה מדברים שירה‪ ,‬ושירה חזקה ויפה‪ .‬יש הבדלים בין קטעי‬
‫המקהלה‪ ,‬לבין המונולוגים והדיאלוגים של דמויות הגיבורים‪ .‬יש עוצמות‬
‫של רגש ויש עוצמות של טיעונים חזקים ליריבים הניצים בדיאלוגים ( ָאגֹון)‪.‬‬
‫ישנה התפתחות מבוקרת של היוודעות הגיבור לגורלו‪ ,‬דבר היוצר מתח‬

‫ודאגה לגורלו (הידוע מראש‪ ,‬דרך אגב)‪.‬‬

‫ישנו כמובן נוסח מקובל‪ ,‬אך הוא אינו מונע מן המחזאים לשבור כללים‬
‫ולפתח המצאות וחידושים‪ .‬לפניך יצירות של ענקי רוח בסדר גודל‬
‫שייקספירי‪ .‬התובנה המשמעותית ביותר בפואטיקה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬מצויה‬
‫במשפט הקובע‪ ,‬שהעלילה הטרגית מעוררת רגשות של פחד ורחמים‪ ,‬דבר‬
‫הגורם לקתרסיס ‪ -‬מירוק זיכוך ‪ -‬של רגשות אלה‪ .‬אריסטו אינו מציין במי‬
‫מתעוררים הרגשות האלה‪ ,‬אצל מי מתחולל הקתרסיס‪ .‬הדבר מחייב את‬
‫הקורא להחליט בעצמו בשאלות הללו‪ .‬האם תהליכי הנפש האלה שייכים‬
‫לנפשות הפועלות? או אולי בצופה היחיד? או שמא בקרב אנשי הקהילה‬

‫כולם הצופים בהצגה?‬

‫בהנחה שהדברים מתייחסים לתהליכים שעוברים על הדמויות‪ ,‬אזי‬
‫נכנס גורם נפשי שבא לידי ביטוי במבט על‪ ,‬של הקורא או של המבקר‪.‬‬
‫כלומר עין חיצונית לעלילה‪ .‬אם כן המקהלה‪ ,‬המייצגת את הקהילה‪ ,‬או‬
‫חלק מסוים ממנה‪ ,‬מה קורה לה? האם גם עליה עוברים תהליכי נפש‬
‫כאלה? התשובה חיובית‪ ,‬כמובן‪ .‬המקהלה לא חדלה מלהתערב בניסיון‬

‫להטות את העלילה לכיוונים המייצגים את דעתה‪ ,‬דעת האמצע‪.‬‬

‫‪228‬‬

‫במילים אחרות‪ ,‬אין דרך להימלט מן המסקנה שדברי אריסטו על‬
‫הקתרסיס מכוונים לא רק פנימה אל העלילה‪ ,‬אלא גם וכנראה בעיקר‪,‬‬
‫החוצה אל הקהילה‪ .‬הנחה זאת משמעותה רבה‪ .‬כלומר‪ ,‬לטרגדיה מטרה‬
‫חברתית‪ ,‬אתית‪ ,‬רליגיוזית‪ .‬מוטמעת בה השאיפה להעלות את האדם כפרט‪,‬‬

‫וגם את הקהילה כולה למצב נפשי מטוהר‪ ,‬לחזק בה את הטוב‪.‬‬
‫למחשבה הזאת מגיעים אם בקריאה‪ ,‬ואם בצפייה‪ ,‬משום שהטקסטים‬
‫כתובים על ידי משוררים גאונים‪ .‬הם גוררים אותך‪ ,‬הקורא‪ ,‬ואת הקהל‬
‫הצופה‪ ,‬אל תוך העלילה‪ .‬סיפורי העלילה הם סיפורי עבר‪ ,‬אבל המחזה‬

‫הדרמטי מאלץ בהגדרה את העלילה להתרחש בהווה‪ ,‬ממש לנגד עינינו‪.‬‬
‫לכן הכול חווים את הפחד ואת החמלה וכולם כאחד חווים קתרסיס‬
‫גם היחיד וגם הקהילה‪" :‬התבגרנו‪ ,‬החכמנו ‪ -‬שוב לא יחזור לקרות מה‬

‫שקרה אז"‪.‬‬

‫‪229‬‬

‫היה או לא היה‬

‫על היחסים בין "האמת" לבין "המשל"‪.‬‬

‫התרחשות אמיתית קשורה למקום ולזמן‪ .‬היא מתקיימת במקום כל‬
‫שהוא למשך פרק זמן קצוב‪ ,‬ומפנה את מקומה לאירועים אחרים‪ .‬חג‬
‫הפסח כבר מאחורינו ‪ -‬אך גם מלפנינו‪ .‬זה הוא המועד בו נדרש כל אחד‬
‫ואחת מאיתנו לצאת ממצרים‪ .‬או לפחות‪ ,‬כלשון חז"ל‪ ,‬חייב כל אדם‬

‫מישראל "לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצריים"‪.‬‬
‫עבור בני ישראל שלקחו חלק בפועל ביציאת מצריים‪ ,‬אין כלל שאלה‬
‫באשר לאמיתות הדברים‪ ,‬משום שהם בגופם ובנפשם השתתפו באירועי‬
‫יציאת מצריים‪ .‬לנו כיום אין דרך להבין את הדרישה הזאת אלא כמשל‬
‫הבא להחליף את היציאה ההיסטורית ממצרים במשהו אחר‪ .‬אבל אנחנו‬
‫יודעים על התרחשויות ההן רק מסיפורים ואגדות‪ .‬האם הסיפורים‬

‫והאגדות מוסרים את "האמת" האותנטית?‬
‫האם היו עשר מכות או שמא רק שבע? ומי המספר שעליו ניתן לסמוך‬
‫ללא חשש להטיית דברים? על החומש או על הנביאים‪ ,‬או שמא על משורר‬
‫התהילים? האם משה האיש הוא הספרטקוס של בני ישראל במדבר‪ ,‬כפי‬
‫שמספר החומש‪ ,‬או שמא דמות אפורה של איזה מחוקק זקן‪ ,‬חשוב אמנם‪,‬‬

‫‪230‬‬

‫אך לא בדיוק המנהיג הכריזמטי המשנה סדרי עולם ומצליח לרתום את‬
‫איתני הטבע‪ ,‬בהם האל הכל יכול‪ ,‬כדי לשנות סדרי עולם?‬

‫יציאת מצריים‪ ,‬האירוע המכונן של העם העברי‪ ,‬כפי שמתוארת בהגדה‬
‫של פסח‪ ,‬מוותרת לחלוטין על המנהיג הדגול‪ .‬היא מסתדרת יפה בלעדיו‪.‬‬

‫כי מי יעמוד בפניך‪ ,‬אם האל הגדול לצידך‪ ,‬כמו שאומר בוב דילן בשירו‬
‫‪ ."With God on our side" -‬השאלה של האמת‪ ,‬במובן של היה או לא היה‪,‬‬
‫ממש אינה רלוונטית‪ .‬אין כל טעם לראות בכתבים האלה דיווח חדשותי‬
‫מאותם ימים‪ .‬האירועים עלו על הכתב מאות רבות של שנים לאחר‬
‫התרחשותם‪ ,‬אם אכן התרחשו‪ .‬הכותבים לא עבדו בשירותו של איזה עיתון‬
‫או רדיו ואפילו לא עבור מוסד אקדמי‪ .‬האמת נבחנת במקרה הזה באופן‬

‫שונה‪.‬‬
‫האם אכן חטף האדס את ֶפ ְר ֶספֹו ָנה אל ממלכתו ‪ -‬השאול? האם אכן‬
‫נאבקה ִא ָמּה‪ֶ ,‬ד ֶמ ֶטר‪ ,‬כדי לשחררה מידיו‪ ,‬והאם אכן הסתיים המאבק בין‬

‫דמטר לבין האדס בפשרת האביב והסתיו?‬
‫נקל לומר ‪ -‬כן‪ ,‬מדובר כמובן באגדה‪ .‬אין דמטר‪ ,‬אין ַהא ֶדס ואין‬
‫פרספונה‪ .‬מספר הסיפורים בדה כל זאת מליבו‪ .‬האמנם? האם לא כל שנה‬
‫שב האביב לאחר החורף והסתיו לאחר הקיץ? האם לא קם לתחייה הטבע‬

‫באביב לאחר שנת החורף שלו המשולה למיתה?‬
‫אדם שירצה להבין את המחזוריות הזאת יהיה חייב לחקור אותה‬
‫בכלים המדעיים המצויים בידו‪ .‬דמיונו וכוח היוצר שלו הם בין הכלים‬
‫האלה‪ .‬הסקרנות והרצון לדעת ולהבין יתקשרו יחדיו כדי ליצור סיפור אחד‬
‫או רבים‪ ,‬שינסו להתמודד עם עולם התופעות‪ ,‬ויקנו לו פשר‪ .‬מיתוס נולד‪.‬‬
‫הציורים על קירות הגרוטות אמיתותם נבחנת בכלים של אסתטיקה‪.‬‬
‫מדובר באמנות‪ ,‬והקשר בין המסמל והמסומל בא לידי ביטוי בשפה של‬

‫אמנות‪.‬‬
‫והנה כמה קשה לנו לראות את סיפור יציאת מצריים או כל סיפור אחר‬
‫במקרא כיצירה אנושית ספרותית‪ ,‬כחלק ממיתוס שהעם בונה באמצעותו‬

‫‪231‬‬

‫את תרבותו ואת דתו‪.‬‬
‫אולי כי כילדים גדלנו על האמונה התמימה שהמסופר מדויק ומהימן‬
‫וכאלה אכן "באמת" היו פני הדברים‪ .‬גם כיום מתנהל מאבק על תקפותו‬
‫של המקרא כספר היסטוריה‪ .‬אנחנו לא מוכנים לוותר על "אמיתותו"‪ .‬ספר‬
‫הספרים חייב להיות אמת ואין בילתה‪ .‬אין לנו רצון לוותר על תחושת‬
‫העליונות שמקנה לנו התנ"ך‪ ,‬שבחר בנו להיות לו עם סגולה‪ ,‬עם הספר ‪-‬‬
‫”‪ -“With God on our side‬התערבבה לנו‪ ,‬החילונים‪ ,‬תחושת עליונות‬
‫מוסרית אל תוך הכתבים וכך אנו מזכים אותם בקדושה‪ ,‬שעבור דתיים אין‬

‫שום ספקות לגביה‪ ,‬כי מקורם באל עליון‪.‬‬
‫אי אפשר לוותר על התחושה הטבועה בנו עמוק שהספרים זכו בהילת‬
‫קדושה לא בכדי‪ .‬אם לא אלוהית אזי מוסרית‪ ,‬ואם לא מוסרית הרי‬
‫בקדימות לכל הכתבים המונותאיסטיים האחרים‪ .‬על העליונות אי אפשר‬
‫לוותר‪ .‬מסורת היא מדורי דורות‪ ,‬האתי נעלה על האסתטי‪ .‬אלוהי צבאות‬
‫מול אפולו‪ ,‬זאוס‪ ,‬דיוניסוס‪ ,‬איך אפשר בכלל להשוות? האמת אינה נבחנת‬
‫ב‪"-‬היה או לא היה"‪ ,‬כי זה אכן היה או לא היה‪ .‬האמת בכתבים הינה‪,‬‬

‫כהגדרת התלמוד ‪" -‬אמת משל"‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬אם תימצא‪ ,‬תימצא בדפים ולא באיזו ממשות של‬
‫ארכיאולוגיה‪ .‬הקורא המשכיל יידע להבחין באמת המסתתרת בדפים‪.‬‬
‫והאמת הזאת מתכוונת אליו ישירות‪ .‬היא אינה זקוקה למפלגה‪ ,‬תנועה‪ ,‬או‬

‫לציבור כלשהו‪ ,‬דתי או לאומי‪ .‬די לה בקורא הסקרן והמתעמק‪.‬‬
‫מספר האגדות הערבי ‪ -‬אלחכאוותי ‪ -‬מתחיל בדרך כלל את דבריו‬
‫באומרו "היה לא היה" ‪" -‬כאן יא מא כאן" ‪ -‬והיושבים להקשיב ילכו איתו‬
‫לאן שייקח אותם הסיפור שאמיתו היא ‪" -‬אמת משל"‪ .‬אנחנו נאמין‬
‫לסיפור הטוב בשל תכונותיו הספרותיות‪ ,‬בשל יופיו‪ ,‬בשל המתח‪ ,‬בשל‬
‫העלילות והמשמעויות הגנוזות בו; בשל הקצב והתחכום הלשוני‪ ,‬בשל‬
‫המבנה המתוחכם‪ ,‬בשל ההקשרים וההרמזים‪ ,‬בשל עמקות המבע והיופי‬
‫המלבלב ממנו; בשל דמויות הגיבורים המתוארים‪ .‬בקיצור‪ ,‬מסיבות‬

‫‪232‬‬

‫אמנותיות ‪ -‬ספרותיות‪ .‬אחרות אינן ממן העניין‪ ,‬גם אם האמינו בהם‬
‫הדורות הקודמים‪.‬‬

‫עלינו להסכין לכך שסופרים ומשוררים כתבו את המקרא‪ .‬כלומר בני‬
‫אדם‪ .‬והיו ביניהם משוררים וסופרים גדולים והם שהיקנו למקרא את‬

‫גדולתו‪.‬‬
‫ענייני קדושתו הוטענו עליו על ידי סקציית אנשים אחרת‪.‬‬

‫‪233‬‬

‫פחד אלוהים‬

‫מעל דלת הכניסה לחדר החזרות בסטודיו של ניסן נתיב‪ ,‬קבעו הסטודנטים את‬
‫הלוגו הזה באותיות התנך ‪" -‬פחד יי"‪ .‬תערובת הומור חריף וגם יותר משמץ הכרה‬
‫בחרדה המלווה את העבודה בסטודיו תחת עיניו הפקוחות של המורה הנערץ‪.‬‬
‫נוכחותו המעוררת פחד במבטו החודר לפני ולפנים‪ .‬מבט שאין להיסתר מפניו‪.‬‬
‫האמונה בכוחו זה של ניסן‪ ,‬הביאו את התלמידים אל הלוגו המצחיק‪-‬מחריד הזה‪.‬‬
‫פחד המוות ובעקבותיו הפחד מאש הגהינום‪ ,‬אין בהם ולו קמצוץ של הומור‪.‬‬

‫הדת אינה גורסת הומור בענייניה‪ .‬מאמיניה חייבים להיות מפוחדים תמיד‪.‬‬
‫בדיחה עממית וידועה מספרת על דייר חדש שהגיע מעלה והתקבל על ידי‬
‫המלאך התורן‪ .‬המלאך לוקח אותו להראות לו את נפלאות העולם למעלה‪ .‬כאן‬
‫סבל אימים זה הגהינום מצביע המלאך‪ .‬וכאן בשר לוויתן‪ .‬וזה גן העדן‪ .‬האורח‬
‫נפעם מן המראות הן בגן והן בגיא‪ .‬בדרכם רואה האיש משהו מוזר‪ .‬יפהפייה‬
‫יוצאת דופן בלבוש חווה רוכבת על זקן מקומט‪ ,‬מרייר‪ ,‬כולו פצע וחבורה ומכה‬
‫טרייה‪ .‬לשאלתו מה פשר העניין‪ ,‬עונה המלאך ‪" -‬חיסכון‪ .‬היא קיבלה גהינום והוא‬

‫קיבל גן העדן‪.‬‬
‫פתחת פתח להומור‪ ,‬משתחלת מיד החירות‪ .‬דחקת את הפחד הלופת את‬
‫נפשך‪ .‬חירות אנושית היא קץ לאחיזה המוחלטת של הכנסייה במאמינים‪ .‬נציגי‬
‫אלוה על פני האדמה את זאת לא יתירו ויהי מה‪ .‬הכנסיות השונות‪ ,‬על פי דרכן‬
‫ואופיין השקיעו רבות באמצעי ההפחדה וההרתעה‪ .‬לנוצרים היו כמובן אפשרויות‬

‫‪234‬‬

‫המחשה בפסל ובמסכה‪ ,‬והם עיטרו אין ספור מצבי גהינום על קירות ועל בדים‪.‬‬
‫לדמיון הרי אין גבולות‪ .‬אבל ההיסטוריה מוכיחה מעל כל צל של ספק שאין‬
‫גהינום גהינומי יותר מזה המתרחש על פני האדמה‪ .‬אין זוועה גדולה יותר מזו‬
‫המתחוללת בידי אדם‪ .‬משלחת מלאכים רעים היא משחק ילדים לעומתה‪ .‬הדברים‬
‫ברורים‪ .‬כשאתה מתבונן ביצירות אמנות המתארות את הסבל הצפוי לרשעים‪,‬‬
‫אתה פוגש יצירת אמנות‪ .‬האמנות מדברת‪ .‬המסר הדתי המאיים‪ ,‬מתגמד למול‬
‫כוחו וגבורתו של האמן היוצר‪ .‬האם ה ֵיירֹונימּוס בוש באמת מפחיד? או שאנחנו‬

‫נפעמים מול דמיונו הקודח ויכולתו האמנותית המפוארת‪.‬‬
‫את החרדות והפחדים מביא האדם אתו‪ .‬הם "שלו מהבית"‪ .‬החרדתי ‪ -‬רק‬
‫מחכה שינפחו את פחדיו המקוריים לממדי על‪ .‬ומי לא חרדתי? (חר‪-‬דתי)? צריך רק‬
‫לעבוד עלינו קצת כדי שנתרומם למעלת רדופים‪ ,‬אחוזי דיבוק‪ .‬אובססיביים‪ .‬או אז‬
‫נזכה להארה הנכספת שהגיהינום אינו מום נפשי פרטי‪ .‬הוא נמצא ומתקיים גם‬
‫מחוצה לנו‪ .‬איזו הקלה‪ .‬עכשיו ניתן לעשות משהו בעניין‪ .‬להתחנן להתפלל להסתגף‬
‫ולזכות במחילה‪ .‬ואם אכן רבי עקיבא צודק ‪ -‬ומי צודק אם לא ר' עקיבא ‪ -‬הרי‬

‫שבסך הכול מדובר בשנה אחת‪ .‬לאחר מכן ‪ -‬זיכוי מוחלט עם תעודת יושר‪.‬‬
‫לא לחינם קרא ַד ְנ ֶטה לספרו על העולם הבא קומדיה‪( .‬אלוהית)‪.‬‬

‫‪235‬‬

‫משהו אחר‬

‫הימים ימי ראשית החוג לתיאטרון תל אביב ‪ .3080 - 3081‬ראש החוג‬
‫ומייסדו‪ ,‬הבמאי הנודע פיטר פריי‪ ,‬היה עבורנו‪ ,‬הסטודנטים‪ ,‬לא פחות‬
‫מגורו נערץ‪ .‬העבודה אתו הייתה מפגש עם אחד מגדולי עולם התיאטרון‬
‫הוא ביים ב"הבימה" וב"קאמרי" עם מיטב השחקנים‪ .‬הוא הצליח להטות‬
‫את ספינת התיאטרון הישראלי לכיוון המודרני האמריקאי ממנו הגיע‪.‬‬
‫בעברו לחם בשורות הבריגדה הבינלאומית‪ ,‬ונפצע‪ .‬עד אחרון ימיו נשא את‬
‫הפגיעה בידו כאות הצטיינות ממלחמת האזרחים בספרד‪ .‬כנציג מובהק של‬
‫התיאטרון האמריקאי‪ ,‬בנה איתנו את הז'רגון המקצועי לפי השיח‬
‫הפסיכולוגי שמשל אז בכיפה‪ .‬אמונה שלמה בכוחה של הפסיכולוגיה לפצח‬
‫את סודות הדמות‪ ,‬לגלות את מהות הקונפליקטים‪ ,‬את מערכות היחסים‬
‫והדינמיקה שבין הדמויות‪ .‬בקיצור‪ ,‬המפתח כול‪-‬פותח הייתה‬
‫הפסיכולוגיה‪ .‬הן להבנת הדמויות‪ ,‬והן לטיפול ביכולת הביצוע של‬
‫השחקנים‪ .‬השפה הזאת נקלטה היטב והביאה בכנפיה רעננות משחקית‬

‫כובשת‪.‬‬
‫לפיטר פריי היו יחסי ידידות עם פרופ' הנס קרייטלר ורעייתו שולמית‪.‬‬
‫פרופ' קרייטלר הקים את החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬ורק‬

‫‪236‬‬