צלצול שלישי _ספר שלם

‫טבעי היה שפיטר יגייס אותו להרצאות או סדנאות עבודה עם תלמידי המשחק‪.‬‬
‫לפרופ' קרייטלר היה מבטא יקי חריף‪ ,‬מה שרק הוסיף לווית חן לדבריו‪ ,‬שהיה‬
‫בהם צירוף של ידע עשיר וחוש הומור מיוחד‪ .‬היה זה הוא שקירב אותנו אל‬

‫אריסטו והפואטיקה שלו‪.‬‬
‫בתארו את הטרגדיה כעלילה שלמה בלשון פיוט‪ ,‬אומר אריסטו שתכליתה‬
‫של הטרגדיה היא לעורר בנו רגשות של אימה וחמלה‪ ,‬ואלה במהלך ההצגה‬
‫מביאים אותנו לקתרסיס של רגשות אלה‪ .‬קרייטלר נאחז בתיאור זה של‬
‫אריסטו כמוצא שלל רב‪ .‬הנה תיאור פסיכולוגי עמוק של הצורך לאדם ולחברה‬
‫בתיאטרון‪ ,‬עוד בטרם תיווצר הפסיכולוגיה‪ .‬עדיין אני זוכר את המדרש הנפלא‬
‫שלו על פיסקת הקתרסיס בפואטיקה‪ .‬המונח קתרסיס הוא רפואי ופרושו‪,‬‬
‫טיהור‪ ,‬מירוק‪ .‬אם כן‪ ,‬מטרת הטרגדיה לפי קרייטלר היא‪ ,‬למרק את הקהילה‬

‫מרגשות אשם וממטעני אופל אנושיים לא מודעים‪.‬‬
‫הצופים בטרגדיה חשים כאילו הם נוטלים חלק בעלילה‪ .‬כל הסבל והזוועה‬
‫עוברים עליהם‪ ,‬בעוד הם יושבים כצופים פסיביים בעלילה‪ .‬הפער הזה ‪ -‬לחוות‬
‫את הזוועה מבלי לעשות דבר‪ ,‬חוץ מלצפות מבחוץ‪ ,‬גורם למירוק הנפש‪ .‬חווית‬
‫את אשר לא עשית וכך נפטרת מרגשות אשם מדומים‪ .‬גם הקהילה‪ ,‬כיחידה‬
‫חברתית שלמה‪ ,‬עוברת את עלילות גיבורי המיתוסים שלה ובזאת מחזקת‬
‫ומטהרת את האתוס שלה‪ .‬האמונה יוצאת מחוזקת‪ .‬לקהילה כוח חדש‬
‫להתמיד בחלומותיה‪ ,‬בזיכרונותיה ובתקוותיה‪ .‬הגיבור הטרגי שעובר בפועל את‬
‫מסכת ייסוריו במאבקו על הצדק שלו‪ ,‬משלם על טעויותיו ביוקר רב‪ .‬אך גם‬
‫הוא חווה קתרסיס כשפרשת סבלו מגיעה למודעות‪ ,‬להיוודעות‪ ,‬שהייתה חסרה‬

‫לו בתחילת דרכו‪ .‬הסוף מחזיר את העולם אל תיקנו‪.‬‬

‫‪237‬‬

‫אנקדוטה‬

‫פיטר ְפ ֵריי ניהל את תיאטרון "האוהל" וקבע ‪ -‬כל יום שישי לפנה"צ‬
‫סדנת שחקנים‪ .‬נושאים שונים‪ ,‬גם כלליים וגם עבודת משחק‪ .‬חלק‬
‫מתלמידיו‪ ,‬כולל אנוכי‪ ,‬הצליחו להשתחל‪ .‬שם היכרתי את חברי הטוב‬
‫שמואל וולף‪ ,‬שמולה או הוסו בפי חבריו מהונגריה‪ .‬הוסו – ארוך בהונגרית‪.‬‬

‫ושמואל אכן היה ארוך‪.‬‬
‫פרופ' הנס קרייטלר‪ ,‬כזכור‪ ,‬הרצה מדי פעם על פסיכולוגיה‪ ,‬והנה‬
‫דוגמה לחוש ההומור שלו‪ :‬שאל מי ששאל‪ ,‬מה ההבדל בין נוירוזה‬

‫לפסיכוזה‪.‬‬
‫במבטא היקי הכבד שלו ענה הפרופ' ‪" -‬אשיב לך בדוגמה‪ .‬למשל ‪ -‬אם‬
‫אני רוצה לשכב עם הפסנתר (בפינת חדר הסדנה עמד פסנתר שחור) הרי‬
‫שאני נוירוטי‪ .‬אם אני חושב שהפסנתר רוצה לשכב איתי‪ ,‬הרי אני כבר‬

‫פסיכוטי"‪.‬‬

‫פיטר היה מורה גדול‪ .‬הוא נתן לרבים שהעריך לעבוד ולהורות לצידו‪.‬‬
‫ברוחב לב‪ .‬טוב לחשוב עליו‪ ,‬לזכור אותו כמורה לחיים‪.‬‬

‫‪238‬‬

‫מעטפות הכסף‬

‫ובלי אנקדוטה על שמואל וולף חברי‪ ,‬אי אפשר‪ .‬נר נשמה לזכרו‪.‬‬
‫אי אז בעמקי שנות ה‪ '84-‬חיינו כולנו ממש מן היד אל הפה‪ .‬צעירים‬
‫בראשית דרכם‪ .‬שמולה חי אז עם מרים נבו בדירת חדר קטנטונת‪ .‬פרשת‬
‫ידיים ונגעת בזוג הקירות המקבילים‪ .‬שחקנים עניים היינו‪ .‬למרים היה לב‬
‫רחום‪ .‬צער העולם נגע בה תמיד‪ .‬לא יכלה לשאת סיפורי עוני וסבל‬
‫שמתפרסמים בעיתון ובהם גם בקשה לעזרה‪ .‬מרים תמיד מצאה סכום‬
‫כלשהו כדי להושיט יד לנזקקים‪ .‬היא נהגה להכניס למעטפה ולשלוח‬
‫בדואר לכתובת שבכתבה‪" .‬שמואל‪ ,‬בדרכך‪ ,‬זרוק בבקשה את המעטפה‬

‫הזאת לתיבת המכתבים‪".‬‬
‫שמולה ידע היטב מה טמון במעטפה‪ .‬ובדרכו ל'אוהל'‪ ,‬התיאטרון בו‬
‫עבד אז‪ ,‬דן בינו לבין עצמו על המשימה שהוטלה עליו‪" .‬הרי אנחנו חיים‬
‫ממש מן היד אל הפה‪ ,‬אין גרוש על הנשמה‪ ,‬והיא מקצה מחסרון הכיס‬

‫שלנו לאנשים זרים? מעניין כמה היא מרשה לעצמה?"‬
‫בזהירות רבה פתח את המעטפה והנה ‪ 14‬לירות בשטרות‪ .‬זה לא מעט‪.‬‬
‫מחירם של תריסר מנות פלאפל‪ .‬כעס הציף אותו והוא חשב שהם עצמם‬

‫ראויים לסכום הזה לא פחות מן הנמענים‪.‬‬

‫‪239‬‬

‫"אשים את הכסף בכיס ואת המעטפה אשליך לפח‪ .‬הרי איש אינו רואה‪.‬‬
‫ומרים לא תדע‪ .‬אומר לה ששלחתי ונגמר הסיפור‪" .‬‬

‫וכך עשה‪ .‬מייד כשנחו השטרות בארנק‪ ,‬עצר‪ .‬הוא נזכר במרים טובת‬
‫הלב‪ ,‬היסס מעט ושלף שטר של ‪ 34‬לירות מכיסו וטמן אותו במעטפה שנית‪.‬‬
‫החל לסגור אותה ונעצר שוב לרגע‪ .‬הרהר שוב במרים החוסכת מפת לחמם‬
‫למען זולתם‪ ,‬והכניס יד לכיס‪ ,‬הוציא שטר נוסף של ‪ ,34‬טמן גם אותו‬
‫במעטפה‪ .‬שוב נעצר והרהר רגע נוסף הוציא את ‪ 34‬הלירות והחליף אותן‬
‫בשטר של ה‪ .4-‬הוא שקל את מצב העניינים והחליט שבכך עשה צדק עם כול‬

‫הנוגעים בדבר‪ .‬הנזקקים‪ ,‬מרים ‪ -‬וגם הוא עצמו‪" .‬‬
‫הרי יכולתי להשאיר את כל הסכום בכיס! איש לא היה יודע על כך חוץ‬
‫ממני!"‪ ,‬אמר לי ברטינה מתובלת בצחוק‪" .‬לא יכולתי‪ .‬פשוט לא יכולתי‬

‫לעשות את זה למרים"‪ ,‬אמר‪.‬‬

‫‪240‬‬

‫ברכיים ברוכות‬

‫ל ְשמּולה‪ ,‬הייתה עין חדה לקלוט את האבסורד שבחיים‪ .‬בשנות‬
‫השישים פיטר פריי ניהל את תיאטרון האוהל‪ .‬הוא ראה את עתליה כהנא‪,‬‬
‫לעתיד תורן‪ ,‬במחזה "בעלת הארמון" של לאה גולדברג‪ ,‬והחליט לצרף‬
‫אותה ל"אוהל" ונתן לה תפקיד ב"עמך" של שלום עליכם‪ ,‬שם הכירה‬

‫והתיידדה עם שמולה‪.‬‬
‫התיאטרונים באותם ימים התניידו בארץ במוניות‪ .‬אין כיום מוניות‬
‫כאלה‪ .‬לכן הצעירים שביניכם לא יוכלו לתאר את הדוחק‪ ,‬הצפיפות והסבל‬
‫של הנסיעות ברחבי הארץ‪ .‬כמובן שאין מיזוג אוויר ועניין גדול בין‬

‫הנוסעים ‪ -‬חלון פתוח או סגור ואם פתוח אז עד כמה‪.‬‬
‫כאן מתחיל הסיפור‪ .‬לילה אחד חוזרים ממקום מן המקומות‪ ,‬במושב‬
‫ליד הנהג יושב כמובן הסטאר של ה"אוהל"‪ .‬ויתר השישה מסתדרים כך‬
‫שהמושב האמצעי‪ ,‬המתקפל‪ ,‬והפחות נוח במונית‪ ,‬הוקצה לצעירים‬
‫שבחבורה‪ .‬שמולה יושב מאחרי הסטאר ועתליה לידו באמצע המושב‪ .‬הם‬
‫ידידים‪ .‬ומשוחחים קצת ‪ .‬הנסיעה מעייפת‪ ,‬טלטולי הדרך מרדימים‪ .‬שקט‬
‫משתרר במונית‪ .‬מי נרדם‪ ,‬מי שקע בהרהורים ומי בהה בנוף‪ .‬בשקט הלילי‬
‫הזה‪ ,‬מרגישה עתליה לפתע ששמואל דוחק בה מעט במרפקו‪ .‬היא אינה‬

‫‪241‬‬

‫מבינה מה הוא רוצה ומתרחקת מעט‪ ,‬שמא דחוק לו במושב‪ .‬שמולה לא‬
‫מרפה‪ .‬ללא תזוזה הוא מסמן לה שדבר לו אליה‪ .‬היא מבינה ששמולה‬
‫מבקש את תשומת ליבה והיא מסתכלת במבט שואל "מה העניין?" שמולה‬
‫בדממה ובגוף קפוא‪ ,‬מסמן לה בעיניו שתפנה מבט ימינה ולמטה‪ ,‬לכיוון‬

‫הרגל שלו‪.‬‬
‫ואכן היה מה לראות‪ .‬הסטאר שישב לפני שמולה‪ ,‬שלח יד אגבית לאחור‪,‬‬
‫כאילו מבלי משים כדי למצוא מעט הנאה בנסיעה המייגעת‪ .‬היד הייתה‬
‫מכוונת כמובן אל הברך של השחקנית הצעירה והיפה‪ .‬אך מה לעשות והיד‬
‫הייתה קצרה והצליחה להגיע רק עד לברך של שמולה‪ .‬הסטאר היה בטוח‬

‫שהגיע למחוז חפצו ושקע בהנאה שזימן לו דמיונו‪.‬‬
‫שמולה‪ ,‬כידוע לכולכם‪ ,‬חגיגות אבסורד כאלה לא ימנע מחברים‪ ,‬ולכן‬
‫רמז לעתליה שתראה את המתרחש‪ .‬הסטאר מלטף את הברך של שמולה‬
‫ומרחף בעננים‪ .‬שמולה ועתליה חטפו התקף צחוק שניסו לחנוק כדי‬

‫שהקומדיה לא תיפסק‪ ,‬צחוק עד כאב בטן‪.‬‬
‫כאמור שמולה אהב לחלוק עם חברים את מבט ההומור העוקצני שאפיין‬

‫אותו‪ .‬כל חייו‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך בלב כולנו‪.‬‬

‫‪242‬‬

‫קפלן‬

‫והנה במיוחד עבור קנצי ‪ -‬השחקן המוכשר והצלם האמן‪ ,‬יוסי קנץ‪ ,‬כמו‬
‫שהבטחתי‪.‬‬

‫בשנת חמישים ומשהו יצאו במונית שחקני הקאמרי להצגה בבאר שבע‪.‬‬
‫זאב ברלינסקי ישב דחוק ומחוץ בין מיכאל גור הענק לבין ענק אחר ‪.‬קיץ‪.‬‬
‫חום אימים‪ .‬מזיעים את הנשמה‪ .‬והנה סוף סוף קסטינה‪ .‬עוצרים להשיב‬
‫נפש‪ .‬לחלץ עצמות‪ .‬ברלינסקי אומר‪" :‬וזה רק החצי‪ ,‬העונג עוד לא‬
‫הסתיים"‪ .‬ברדיו נשמעה הודעה‪ :‬שר האוצר אליעזר קפלן נפטר‪ .‬איש לא‬

‫נתן את דעתו‪ .‬כל אחד מגיעה שעתו‪.‬‬
‫"יאללה חברה לעלות!" כולם נדחקים ושוב ברלינסקי נמחץ בין גור‬
‫לשני מהבריאים‪ .‬וזהו‪ ,‬יוצאים שוב לדרך‪ .‬המונית עולה על כביש באר שבע‬
‫והנה לקראתה המשאית של הקאמרי עם כול התפאורה‪ .‬נהג המשאית‬

‫מנפנף בידיו לעצור‪ .‬נהג המונית עוצר בצד‪.‬‬
‫"חברה‪ ,‬חוזרים! ההצגה בוטלה"!‬
‫”מה קרה?"‬
‫"אליעזר קפלן מת!"‬

‫ברלינסקי לוחש ביידיש כאילו רק לעצמו אבל כולם שומעים‪" :‬לעבן זול‬
‫דער קפלן!" כלומר ‪ -‬שרק יחיה הקפלן הזה‪...‬‬

‫‪243‬‬

‫הבטחות יש לקיים‬

‫הבטחות יש לקיים‪ .‬ולכן אשתף אותך‪ ,‬אסי‪ ,‬מדי פעם‪ ,‬בסיפור קטן על‬
‫סבא שלך אהרון מסקין‪ .‬הנה סיפור ששמעתי ממנו‪.‬‬

‫כשיובל היה קטן‪ ,‬היו יוצאים לטייל אחר הצהריים‪ ,‬יובל עם אביו‪ .‬הם‬
‫היו צמד חמד‪ .‬יד ביד או האחד מתרוצץ והשני לאיטו‪ .‬הטיול התנהל‬
‫בשובה ונחת‪ .‬שלווה לאבא ושמחה ליובל‪ .‬השניים נראו כמו סבא ונכד‪ ,‬כפי‬
‫שניתן לשער‪ .‬יום יום היה הטיול מגיע לרח' דיזנגוף בשלב כלשהו‪ ,‬ונעצר‬

‫ליד חלון הראווה של חנות הצעצועים "יהודה"‪ .‬ממש ליד קפה "פינתי"‪.‬‬
‫"יהודה"‪ ,‬הייתה חנות יוצאת דופן באותם ימים‪ .‬חנויות ילדים של אז‬
‫נראו די עלובות והחזיקו גם עיתונים‪ ,‬צורכי משרד וכו'‪" .‬יהודה" הייתה‬
‫אחרת‪ .‬יוקרתית מאד‪ .‬יכולת למצוא בה דברים מפליאי דמיון ילדים שלא‬
‫יכולת למצוא בשום מקום אחר‪ .‬המחירים בהתאם כמובן‪ .‬זאת הייתה‬
‫חנות מפורסמת בתל אביב‪ .‬יובל היה מנתב את הטיול כך שאפשר יהיה‬
‫לעצור ליד חלון הראווה מספיק זמן כדי לראות עד בלי שובע את התצוגה‪.‬‬
‫הוא אהב את הרגעים שם אהבת נפש‪ .‬היה מתעניין ושואל ומערב את אבא‬
‫שלו בתובנות שלו על המטוסים והמכוניות והמשחקים‪ .‬הייתה לו הנאה‬

‫מרובה מרגעי "יהודה"‪.‬‬

‫‪244‬‬

‫העצירה ליד חלון הראווה ארכה זמן לא קצר‪ .‬אנשי תל אביב של אותם‬
‫ימים ידעו היטב מיהו האיש העומד בלי תנועה ליד חלון הראווה עם ילדו‬
‫הקטן ומנסה להשתתף בחוויותיו הדמיוניות‪ .‬קולגות שחלפו בדרכם ראו את‬

‫מסקין עומד במשך זמן כה רב ליד "יהודה"‪.‬‬
‫ומי מהם שאל‪" :‬איך יש לך סבלנות לעמוד ככה במקום אחד בלב‬
‫דיזנגוף‪ .‬אתה לא משתגע?" מסקין ענה‪" :‬עכשיו זה זמן שלו‪ .‬אנחנו עושים‬

‫מה שהוא רוצה‪.‬‬
‫בעוד אני כותב ומספר על מסקין‪ ,‬השחקן הנפלא מדור מייסדי‬
‫"הבימה"‪ ,‬אני מקבל תגובות‪ ,‬מהן אני למד שלא כמו בני דורי‪ ,‬לא כל העולם‬

‫מכיר את המסקינים‪.‬‬

‫אז הנה אילן יוחסין קצר ובהיר‪:‬‬
‫אהרון מסקין ‪ -‬שחקן ענק ממייסדי תיאטרון "הבימה" במוסקבה ‪ -‬הוא‬

‫גיבור הסיפורים‪.‬‬
‫סימה ‪ -‬אשתו של אהרון ואמא של אמנון‬
‫אמנון מסקין ‪ -‬בנם של סימה ואהרון ‪ -‬השחקן והבמאי ממקימי "בימת‬

‫השחקנים"‪.‬‬
‫נעמי ‪ -‬אשתו של אמנון‬
‫יובל ‪ -‬אחיו הקטן של אמנון‬
‫אסי מסקין ‪ -‬בנם של נעמי ואמנון מסקין ונכדם של סימה ואהרון‬
‫מסקין‪ ,‬שאליו נשלחו הסיפורים כמחווה של ידידות‪ .‬הוא מוסיקאי‪,‬‬

‫מחבר וזמר‪.‬‬

‫עכשיו התמונה נראית לי ברורה‪.‬‬

‫‪245‬‬

‫הסבא של אסי‬

‫הסבא של אסי מסקין‪ ,‬היה איש רעים להתרועע‪ .‬בקלות התיידדנו‬
‫במהלך החזרות על "העונה הבוערת"‪ ,‬של אהרון מגד‪ .‬הייתי חבר של אמנון‬
‫וזה הספיק לו כדי לעשות אותי גם חבר שלו‪ .‬הרופאים אסרו עליו לעשן‪.‬‬
‫סימה‪ ,‬אשתו‪ ,‬השגיחה בשבע עיניים שלא יפר את האיסור‪ .‬היא מנעה ממנו‬
‫את האפשרות לקנות סיגריות כדי שייגמל מן האוטומטיות שבעישון‪ .‬אבל‬
‫בתיאטרון ‪ -‬נו‪ ,‬כאן כבר משהו אחר‪ .‬חייבים לזכור שבמחצית הראשונה של‬
‫המאה ה‪ '44-‬העישון היה חלק מהותי בחיי הבוהמה בבתי הקפה‪ ,‬מייצגם‬

‫של חיי חופש‪.‬‬
‫עישון בחזרות בתיאטרון היה על גבול החובה‪ .‬כלומר עדות עשנה‬
‫ליצירתיות ולאש הפנימית הבוערת של המכונה השחקנית‪ .‬כולם עישנו‪.‬‬
‫הסיגריה הייתה כמו דלק לדמיון ולחרות היצירה‪ .‬מסקין שילם על כך‬
‫בבריאות והעישון נאסר עליו כליל‪ .‬הכול טוב ויפה עד שמגיעים לתיאטרון‪.‬‬
‫לאיש היו עיניים חייכניות‪ .‬הוא היה מסוגל לחייך בפנים שלוות‬
‫לחלוטין ורק בזווית העין משהו כמעט לא מוחש‪ ,‬משהו מעין קריצה ‪ -‬והנה‬
‫חיוך‪ .‬לא רחב‪ ,‬אך עמוק כעומק הלב‪ .‬חלק מן הקסם שבאישיותו כאוהב‬
‫אדם‪ .‬היה נעים ומעניין לשהות במחיצתו‪ .‬הייתה לו תנועת יד אופיינית‬

‫‪246‬‬

‫שכול אנשי "הבימה" הכירו‪ .‬היה מושיט את כף ידו לפנים ומקמץ את‬
‫אצבעותיו לאגרוף פעמיים שלוש בתנועת "הב"‪ .‬אי אפשר היה לסרב לחן‬
‫שלו‪ ,‬וכך היה זוכה בסיגריה היומית אותה עישן עד למחציתה ‪ -‬ואולי עוד‬
‫"זיפ" קטן‪ .‬הוא ידע לנווט בחום אנושי בין ה"אי אפשר לסרב לו" לבין‬

‫תחושת האשם של המפר את האיסור‪.‬‬
‫אנחנו יושבים ב"גרין רום"‪ .‬מעשנים עם הסתייגויות ומשוחחים‪ .‬תמיד‬

‫מעניין‪.‬‬
‫"אתמול באו סטודנטים לשיחה על עבודת השחקן"‪ ,‬הוא פותח ומחייך‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬כמובן‪ ,‬שאלות כאלה ואחרות על הדמויות ועל הזדהות וכל היתר‪ ,‬אתה‬
‫יכול לתאר לך‪ .‬אחת שואלת‪' :‬אבל איך אתה יכול לזכור כל כך הרבה‬
‫טקסט'? הוא עצר לשנייה וחיוכו החם האיר את פניו‪" .‬לזכור זאת הבעיה?"‪,‬‬

‫רעם בקול‪" ,‬לשכוח ‪ -‬זאת הבעיה"!‬
‫צחקתי בקול רם‪ .‬הפרדוקס הזה אפיין אותו כל כך‪ .‬הומור עצמי‪.‬‬
‫כל שחקן מבין את הפשר‪ .‬אתה לומד ושוקד על הטקסט וכל זה כדי‬
‫להיות מסוגל לשכוח אותו על הבמה‪ .‬לאפשר לו להגיח ממעמקי פנימיותך‬
‫כאילו לא ידעת שהוא בכלל קיים וזה עתה נולד בך‪ ,‬ממש בזה הרגע‪...‬‬

‫אתם מבינים במה זיכו אותי החיים?‬

‫‪247‬‬

‫מסקין שר‬

‫עוד אחד קצר עבורך‪ ,‬אסי‪ .‬פרמיירת "מחולו של הסרג'נט"‪ ,‬בבימוי‬
‫אמנון מסקין במסגרת "בימת השחקנים"‪ ,‬נערכה במועדון לילה ביפו‪.‬‬
‫("אריאנה" אני חושב‪ ).‬בימת השחקנים חתמה חוזה חסות עם התיארון‬
‫הקאמרי‪ ,‬והייתה מעט אופוריה באוויר‪ .‬גם סימה וגם מסקין היו‬

‫במוזמנים כהורי חתן המסיבה‪ .‬יפה ירקוני הייתה מנחה וזמרת במועדון‪.‬‬
‫נכנסנו והתיישבנו במקומותינו‪ ,‬ויפה קיבלה את המסקינים בתרועה‬
‫גדולה ובנשיקות‪ .‬היא גם הודיעה לקהל שלה שהשחקן הנפלא אהרון‬
‫מסקין איתנו‪ ,‬והנוכחים כולם הריעו ומחאו כפים‪ .‬לא כולם היו צופי‬
‫"הבימה"‪ ,‬אבל השם אהרון מסקין היה ידוע בכל שדרות הציבור‪ .‬הזמנו‬
‫משקאות‪ ,‬ברכנו והתברכנו איש עם רעהו‪ ,‬ואז פנתה יפה ירקוני ישירות אל‬
‫מסקין ובקשה ממנו‪" :‬שיר לנו משהו"‪ .‬כול העולם ידע שמסקין קולו רב לו‬
‫גם בשירה‪ ,‬וזאת לאחר "זעקי ארץ אהובה"‪ .‬מסקין חש קצת אי נעימות‬

‫מהלחץ וניסה להניא את ירקוני מהעניין‪ .‬היא התעקשה‪.‬‬
‫"מסקין בבקשה‪ ,‬את השיר ההוא ששמעתי אותך שר אז כשהופענו יחד‬
‫לפני חיילי מח'ל!" היא התכוונה ל"מתנדבי חוץ לארץ" במלחמת השחרור‬

‫ולא ה'מחל' של הפתקים‪.‬‬

‫‪248‬‬

‫מסקין בתמיכת סימה נענה ועלה‪ .‬הוא בירר עם הפסנתרן‪ ,‬האם הוא‬
‫יכול ללוות אותו והנה ‪ -‬לא‪ .‬לא הכיר את השיר‪ .‬ירקוני לא וויתרה והוא‬
‫פתח בשיר ללא ליווי‪ .‬אסי וחברים ‪ -‬מה לומר לכם ‪ -‬הוא שר שיר באידיש‪.‬‬
‫שיר נפלא שאני לא שמעתי מעודי‪ .‬שיר אידי עממי‪ .‬היו בו יגון וגם שמחה‬

‫ותקווה‪ .‬בקיצור‪ ,‬מה שיש בשירים עממיים‪.‬‬
‫עין אחת בקהל לא נשארה יבשה! זה היה משהו שיצא הישר מליבו‬
‫הגדול וחדר אל כל לב מייד‪ .‬פשטות אמיתית ללא הדגשים ועיצובים‬
‫דינמיים‪ .‬פשטות כובשת! לא זמר וגם לא מתכוון להיות כזה‪ .‬מה שהיה לו‬
‫עם השיר הזה הוא התחלק בו עם כולנו‪ .‬יפה ירקוני בעיניים דומעות מחבקת‬

‫אותו ומודה לו בשמנו‪.‬‬
‫זה נחרת בלב‪ .‬חבל שאני לא זוכר את השיר הזה‪.‬‬

‫‪249‬‬

‫שנה מופלאה‬

‫תל‪-‬אביב של שנות ה‪ '04-‬עיר לא גדולה‪ .‬עיר של חול וים‪ .‬של שמש‪ .‬עיר‬
‫של עתיד זוהר‪ .‬היא מתפתחת בקצב נכון‪ .‬ניתן היה לחוש את הדופק ‪ -‬חזק‪,‬‬

‫אך לא קדחתני‪.‬‬
‫מסקין מנסה לתאר לי את השנים האלה של טרום המדינה כעידן יוצא‬
‫דופן‪ .‬עבורו‪ ,‬כמובן‪ ,‬אך לא רק‪ .‬משהו באווירה של העיר‪ ,‬של הארץ‪.‬‬
‫אופטימיות ‪ ,‬חגיגיות‪ ,‬תחושת סולידריות ושותפות גורל‪ .‬משהו גדול עומד‬
‫לקרות לציבור הקטן הזה‪ ,‬שהחליט ליטול את שינוי גורל העם על כתפיו‪.‬‬
‫"הבימה" הוא לא רק תיאטרון‪ .‬הוא כוח מוביל במאבק על השינוי הדרמטי‬
‫באופיו של העם‪ .‬יצירתיות‪ ,‬הומניות‪ ,‬אומנות אוניברסלית ויהודית שזוכה‬
‫להכרה ולהערכה עצומה בעולם‪ .‬חידוש מזהיר בהיסטוריה של התרבות‬

‫היהודית‪.‬‬
‫יש מאבק בבריטים אבל עדיין קיימת תחושה של ברית שמצאה את‬
‫ביטויה בהתגייסות לבריגדה היהודית‪ .‬עדיין שרתה באוויר תחושת הקלה‬
‫עם הניצחון על הגרמנים בקרבות אל עלמיין‪ .‬בסוף שנת‪ '01 -‬הובהר ליישוב‬
‫שזהו‪ ,‬הסכנה חלפה‪ .‬ניצלנו בזכות הצבא הבריטי‪ .‬פלישת רומל למצריים‬
‫הסתיימה במפלה גדולה‪ .‬הקרבות ארכו כשישה חודשים מקיץ ‪ '04‬ועד‬

‫‪250‬‬

‫לעיצומו של החורף‪ .‬החרדה העמוקה של היישוב מפני מלחמת הישרדות מול‬
‫גרמניה הנאצית‪ ,‬הוסרה‪.‬‬

‫אנחנו בהפסקה‪ ,‬מסקין ואני‪ .‬לוגמים תה ‪ -‬ומעשנים‪ .‬אני במצפון מיוסר‬
‫‪ -‬אסור היה לו לעשן ‪ -‬והוא בהנאה של שובב שובר כלים‪ .‬הוא מתאר את‬
‫התקופה הזאת כמשך אחד רצוף של חדווה‪ .‬שלו ושל חבריו יושבי "כסית"‪,‬‬

‫הבוהמה של תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫בין ביתו שברחוב פרוג לבין "הבימה"‪ ,‬על רחוב דיזנגוף‪ ,‬בין גורדון‬
‫לפרישמן‪ ,‬שוכן קפה "כסית"‪ .‬מייסדו ובעליו של הקפה‪ ,‬הוא ֶח ְצ ֶקל איש‬
‫"כסית"‪ .‬חצקל ידע להקנות לקפה שלו כוח משיכה‪ .‬הוא ידע שכדי לקחת‬
‫יש צורך גם לתת‪ .‬הוא ידע ללבות את העליצות‪ ,‬השירה‪ ,‬ושמחת החיים של‬
‫באי בית הקפה בדלק המתאים‪ .‬היות ורובם ככולם היו אמנים‪ ,‬שמחות‬

‫למיניהן לא חדלו מן המקום‪.‬‬
‫"כסית" היה קפה אך גם בית ליושביו הקבועים‪ .‬פרמיירות‪ ,‬פתיחות‪,‬‬
‫השקות‪ ,‬שלא להזכיר ימי הולדת ‪ -‬זה היה המקום לחגיגות בחברותא‬
‫גדולה‪ .‬חצקל נתן לצעירים‪ ,‬גם בזמני‪ ,‬את התחושה ש"כסית" היא מין‬
‫משפחה גדולה‪ ,‬שהוא במובן מסוים עמוד התווך שלה‪ .‬לחתונה שלנו‪ ,‬של‬
‫תלי ושלי שהתקיימה בירושלים‪ ,‬שכר מונית "ספיישל"‪ ,‬כדי להגיע עם‬
‫עזיקרי ואריה יצחק בזמן‪ .‬הוא חש חייב לבוא כי אנחנו‪ ,‬הזוג הצעיר‪ ,‬חלק‬

‫ממשפחתו הענפה‪.‬‬
‫אני חוזר אל העיקר‪ ,‬אל מסקין‪.‬‬
‫הוא מספר על חגיגה שאינה פוסקת יומם וליל‪" .‬לא ישנו"‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬
‫זאת אומרת כן‪ ,‬מתי שהוא בשעות הקטנות‪ ,‬הייתה הפסקה של כמה שעות‪,‬‬
‫אבל ישר על הבוקר בדרך לתיאטרון‪ ,‬עוצרים לרגע אצל חצקל‪ .‬עוד איזה‬
‫שלום‪ ,‬עוד איזו כוסית ולעבודה"‪ .‬שאיפה קלה מן הסיגריה ‪ -‬מבלי "לקחת"‬
‫לריאות! "עייפות? איזו עייפות? בדיוק להיפך‪ .‬ערנות ואנרגיות שופעות‪ .‬אין‬
‫לדעת מהיכן שאבנו את הכוחות"‪ .‬לדבריו‪ ,‬היה משהו באוויר‪ ,‬וכולם לקחו‬

‫בזאת חלק‪.‬‬

‫‪251‬‬

‫לאחר החזרה שוב נפגשים אצל חצקל‪ .‬אוכלים משהו וכמובן לוגמים‬
‫כלשהו‪.‬‬

‫ההכנות לקראת הצגת הערב‪ ,‬מתחילות כשעתיים לפני ההצגה‪ .‬נותר זמן‬
‫מועט בלבד לחזור הבייתה להתקלח ולצאת לעבודת הקודש‪ .‬על הבמה אין‬
‫אפשרות לא להיות חד ומדויק‪ .‬אתה במו עצמך מנווט בין הכורח הזה‪ ,‬לבין‬
‫האלכוהול‪ ,‬שזרם ואי אפשר היה לסרב לו‪" .‬ידענו לשתות‪ ",‬אמר מסקין‪.‬‬
‫אחרי הכול הם רוסים ופולנים ובמחזור האלכוהול זורם אצלם גם דם‪ .‬הוא‬
‫ניתב את דרכו בעניין הזה כשההצגה בערב היא מרכז וכול היתר סובב‬
‫סביבה‪ .‬היה לו הכוח לסרב כשהמצפון‪" ,‬הינשוף" הפנימי שלו קבע ‪ -‬די‪.‬‬

‫הוא ראה הרבה נפילות של חברים לרצפה‪ .‬על כך עוד אספר‪.‬‬
‫"זה חלק מן החיים‪ .‬צריך לדעת לנתב"‪ ,‬אמר‪ .‬עיניו החמות היו‬
‫חייכניות‪ .‬החיוך התגלה מיידית‪ ,‬בעיניו‪ .‬עיניים שוחקות‪ .‬הן גילו והסתירו‬
‫בו זמנית את כוונת ליבו‪ .‬תמיד יכולת לדעת שאם פירשת דבר שעשה או‬
‫אמר על דרך של שלילה‪ ,‬עליך להתבונן בעיניו ומייד הייתה מתבהרת‬

‫התמונה‪ .‬וכן גם נפשך‪ .‬זכית בנקודת אור או שמא קו אור‪ ,‬ששלח אליך‪.‬‬
‫בשנת ‪ '44‬תירגם אלתרמן את "אותלו" לעברית‪ ,‬תרגום שהקדיש‬
‫"לשחקן הגדול אהרון מסקין"‪ .‬הוא באמת היה שחקן גדול ודעה זו הייתה‬
‫נחלת הכלל‪ .‬קהל‪ ,‬ביקורת וקולגים‪ .‬בוקר אחד בחזרות על "העונה‬
‫הבוערת"‪ ,‬ישבתי באולם כשהוא היה על הבמה ועקבתי אחריו‪ .‬התיישב על‬
‫ידי קלצ'קין‪ ,‬השחקן הנפלא‪ ,‬ובעיניים בורקות אמר‪" :‬אני תמיד מחפש‬
‫הזדמנות לרדת לאולם כדי לראות מה הוא עושה‪ .‬איזו השראה הוא נותן לי‬
‫כשחקן‪ ,‬כקולגה‪ .‬אני לא שבע‪ ,‬ואף פעם לא אשבע מלראות אותו משחק‪.‬‬
‫טוב אתה עושה עכשיו‪ ,‬יש מה ללמוד ממנו‪ .‬ואני עדיין לומד‪ .‬הוא בית ספר‬

‫שלם‪ ".‬אמר ונטש כדי לעלות לבמה‪.‬‬
‫גם הוא היה בית ספר שלם‪ .‬וכה שונה‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬אנקדוטה די ידועה עליו כאותלו בשנת‪ .'44-‬דזדמונה הייתה‬
‫שושנה רביד ועל פי עדותה‪ ,‬כנראה‪ ,‬בסצנת הרצח‪ ,‬בעודו חונק אותה בכר‪,‬‬

‫‪252‬‬

‫בעיניים דומעות ובבכי קורע לב כשליבו מתרסק לרסיסים בשל בגידתה‪,‬‬
‫הבלתי נסלחת‪ ,‬כשכול הקהל באולם מוכה יגון וצער בשל ההתרחשות‬
‫הבימתית המזוויעה‪ ,‬כשהוא גוהר על גווייתה הנאבקת על לוגם האוויר‬
‫האחרון‪ ,‬בבכי מר מעורב בייסורי נפש ‪ -‬הוא דאג גם לדגדג אותה קלות‪.‬‬

‫עיניו חייכו‪ .‬חיוך קטן‪ ,‬סודי‪ ,‬ביניהם‪.‬‬
‫כול זה באותו זמן שהם במוקד של מאות עיניים דומעות העוקבות‬
‫אחריו ואחר דסדמונה האומללה‪ ,‬ברגע החניקה הבימתית המזוויעה‬

‫המתרחשת על הבמה‪.‬‬

‫‪253‬‬

‫קפה תורכי ‪ -‬ותתעורר‬

‫בשנים הנפלאות ההם החגיגה לא הייתה פוסקת‪ ,‬מספר מסקין‪.‬‬
‫נעצרים רק לעבודה ולשינה‪ .‬כל יתר הזמן הוקדש לחברים ולמפגשים‪.‬‬
‫לאחר ההצגות מתנקזים כולם ל"כסית"‪ .‬החגיגה מתחילה שם‪ .‬חצקל‬
‫תורם את חלקו כדי להוסיף שמן למדורה‪ .‬כשנראה היה שהגיעה העת‬
‫לסיים‪ ,‬תמיד נמצא מישהו שהזמין אל ביתו שלו או אל ביתו של מישהו‬
‫אחר‪ .‬החבורה הייתה עוקרת ומשנה מקום ואולי גם מזל‪ .‬וכך מדי ערב‪ .‬לא‬

‫מעט כוח נדרש לעמוד במטלת השמחות והמסיבות‪.‬‬
‫נתן אלתרמן‪ ,‬הדמות המרכזית בחבורה‪ ,‬היה ידיד קרוב של מסקין‪ .‬הם‬
‫בילו רבות יחדיו‪ .‬לאלתרמן המשורר הנערץ‪ ,‬האיש המבריק‪ ,‬היה קשה‬
‫לעמוד בקצב הלוגמים והיה נופל לתרדמה‪ .‬קשה היה להעיר אותו‪ .‬באשר‬

‫כרע שם נפל‪ ,‬הניח ראש ושם נשאר עד שהיו האדים מתאדים ממנו‪.‬‬
‫בלילה כזה‪ ,‬כשהם במסיבה נחמדה ביותר בקומה השלישית באיזה בית‬
‫באזור דיזנגוף‪ ,‬היה המשתה בעיצומו ואלתרמן תפס לו פיסת שטיח‪ ,‬מנסה‬
‫להפיג את היין בשינה‪ .‬השעה מתאחרת או מקדימה אם תרצו‪ ,‬שכן הלילה‬
‫מתחיל להחוויר והאנשים יוצאים כל אחד לביתו‪ .‬מה עושים עם אלתרמן‬
‫הישן בעוז? "נא לא לדאוג‪ ",‬מבטיח מסקין‪" ,‬הוא גר כאן לא רחוק‪ .‬אני‬

‫‪254‬‬

‫אביא אותו הבייתה"‪ .‬לאט הוא מרים את ידידו מהרצפה‪ ,‬נפרד מהמארחים‬
‫ויוצא בדלת אל חדר המדרגות‪.‬‬

‫צעד אחד או שניים והמשורר תר שוב אחר האדמה כדי לחזור לישון‪.‬‬
‫תופס לו מדרגה נשען לקיר ו‪ ...‬טוב לו כך‪ .‬מסקין בעדינות רבה מושיב אותו‬
‫ומתיישב על מדרגה מתחתיו‪ ,‬אוסף אותו אל גבו ‪" -‬שק קמח"‪ - ,‬נעמד על‬
‫רגליו‪" ,‬השק" על גבו‪ ,‬ומתחיל לרדת עם המשא היקר מטה‪ .‬הוא יורד קומה‬
‫ועוד אחת ועוד אחת ‪ .‬הכול בסדר גמור‪ .‬כשהגיע עם המשא על גבו עד‬
‫לתחתית‪ ,‬הסתבר לו שהחמיץ את היציאה של הבית‪ .‬כך בנו פעם בתל‪-‬אביב‪,‬‬
‫תוספת תת קומה מתחת לגובה הרחוב‪ .‬נו‪ ,‬אם כן יש צורך לעלות חזרה‪.‬‬
‫בעודו מהרהר‪ ,‬צנח לו הזלזל ארצה‪ .‬ושוב נם את שנתו על המדרגות‪ .‬מסקין‬
‫חש שהוא זקוק לעזרה‪ .‬המשא מעל כוחותיו‪ .‬לטפס עם המשא על הגב‪ ,‬יותר‬

‫מדי‪.‬‬
‫שתי דלתות לפניו‪ .‬הוא דפק באחת מהן‪ .‬השעה כאמור‪ ,‬כבר מאוחרת‬
‫או מוקדמת‪ .‬רחש בחש מאחורי הדלת והיא נפתחת‪ .‬שתי בחורות צעירות‪,‬‬

‫סטודנטיות בסמינר‪ ,‬נחמדות למראה בכותנות לילה עומדות בפתח‪.‬‬
‫"המשורר הלאומי"‪ ,‬אומר להן מסקין ומצביע על אלתרמן הישן לתומו‬
‫על המדרגות‪ .‬הן יודעות טוב מאד מי הם שני הגברים והן מזמינות את‬
‫מסקין להיכנס עם "החבילה"‪ .‬הניחו את המשורר על הספה‪ .‬מסקין מדריך‬
‫אותן כיצד להכין קפה למקרה שלפניהן‪ .‬חזק‪ ,‬רותח ועם לימון‪ .‬בסבלנות‬
‫הוא משקה את ידידו עד שהוא מתנער ומתבונן סביבו‪ .‬הבחורות אכן‬
‫מקסימות אך אין בכוחו לנהל שיחה‪ .‬אלתרמן מתנצל נורא ומבטיח לבוא‬

‫בפעם אחרת‪.‬‬
‫"בואו שניכם! תהיה גם עוגה!" והם יצאו לדרכם‪.‬‬

‫‪255‬‬

‫בעבודותיו של אוהד נהרין כבמאי מחול‬
‫מצאתי מקור לא אכ ב של השראה‬

‫מיצירותיו המופלאות‬

‫ממותות בלהקת בת שבע‬

‫חווית הצפייה ביצירתו של אוהד נהרין "ממותות"‪ ,‬מעבר להיותה‬
‫מטלטלת ומזעזעת בעוצמתה‪ ,‬מחייבת התבוננות במשקעים שהותירה בי‬
‫ובניסיון להבין מה היה בה כל כך חזק ומטלטל‪ .‬שכן הצגת תיאטרון כזאת‬
‫היא נדירה מאד‪ .‬בכוונה אני אומר תיאטרון‪ ,‬אף כי היא מבוצעת על ידי‬
‫להקת רקדנים נפלאים‪ ,‬שאין כמותה רבות בעולם‪ .‬ההצגה הזאת אכן‬
‫מבוצעת על ידי רקדנים‪ ,‬ואין בה טקסט לשוני מדובר‪ .‬היא אכן מכוונת אל‬
‫העין ולא אל האוזן‪ ,‬עם זאת אני רואה בה תיאטרון‪ ,‬ובנהרין במאי וכנראה‬
‫אחד מהגדולים ביותר בהם נתקלתי בחיי‪" .‬ממותות" היא הצגת תיאטרון‬
‫במלוא מובן המילה אף כי אין מושמעת בה אף מילה‪ .‬אבל היא כולה חשיפה‬
‫בתנועת מחול‪ ,‬של מהלכי נפש מורכבים ומגוונים‪ .‬אין בה שום סיפור מעשה‬
‫אבל היא מספרת בשפת נפש אל נפש ישירות ללא תיווך פרשני של המילים‪.‬‬
‫היא נושאת את הצופה אל מחוזות כואבים של מחברה‪ ,‬נהרין‪ ,‬ושל‬

‫השחקנים ‪ -‬רקדנים שלו‪.‬‬
‫"ממותות" היא שירה צרופה בתנועה‪ ,‬של חוויות אנושיות עמוקות‪ .‬היא‬
‫מטפורית לחלוטין ובהבעות גוף ותנועה משתפת אותנו‪ ,‬הצופים‪ ,‬בחוויות‬
‫שמקורן באותו מקום מסתורי בו פוגשים החיים את המוות ואת המתים‪ .‬זו‬
‫הצגת תיאטרון במלוא מיטבה של המילה‪ ,‬משום שללהקה ככלל ולכל רקדן‬

‫‪256‬‬

‫בה כפרט מחויבות שלמה ומוחלטת להביא את היצירה הזאת לנקודת המפגש‬
‫בה הצופים מתחילים לחוות ביחד עם הרקדנים את שדה החוויות אליו הם‬

‫חותרים בתנועה ובמחול‪.‬‬
‫אין מחבוא לרגשות‪ ,‬למהלכי נפש‪ ,‬למחשבה‪ ,‬לחוויה ‪ -‬הכל חשוף פתוח‪.‬‬
‫והכישרון יוצא הדופן של רקדני בת שבע אינו גולש ולו לרגע אל החצנה או‬
‫האדרה עצמית‪ .‬נתינה שלמה ומוחלטת זה שם המשחק‪ .‬מה שהם מקבלים‬
‫בתמורה זה רק את הקשב וההתבוננות האינטנסיבית של קהל הצופים‬
‫השותפים להם בקשר החוויתי של ההצגה‪ .‬הרקדנים מבצעים מהלכי תנועה‬
‫מסובכים וקשים ביותר בווירטואוזיות ובחן לא ישוערו שכולם נתינה‪ .‬ללא‬

‫שום תביעה לעצמם‪ .‬ללא שום התהדרות‪.‬‬
‫אם לעשות צעד נוסף באשר לתוכנה של ההצגה "ממותות"‪ ,‬הרי שהייתי‬
‫אומר‪ ,‬בכל הזהירות הנדרשת‪ ,‬שזו יצירה מוסיקלית דתית בתנועה‪ .‬דתית –‬
‫אך ללא תהילת האלוהים‪ .‬רקוויאם חילוני! רקוויאם ללא טקסט דתי ידוע‬
‫וקבוע‪ .‬המבכים‪ ,‬והמלווים‪ ,‬נוטלים על עצמם להיות במלוא הנוכחות עם‬

‫ההולכים‪.‬‬
‫הרקדנים מזכירים לנו את פגיעותנו‪ ,‬את סבלנו אל מול הסוף המתחייב‬
‫מבלי לאבד את היכולת להישאר בני אדם בני חורין העומדים אל מול חידת‬
‫החיים וסופם ללא יראה וללא בקשת מחסה מצד כוחות על אנושיים‪ .‬כל מה‬

‫שיש לנו זה האנושי שבנו ולא עוד‪.‬‬
‫הדבר הזה בא לידי ביטוי צרוף ביותר בקטע סולו של רקדן בעירום‪ .‬הגוף‬
‫הפגיע מקרין עוצמה וחיוניות לא רגילים בעיקוף מעורר פליאה של ההיבט‬
‫הארוטי‪ .‬הפגיעּות חסרת ההגנה מקרינה עלינו‪ ,‬הצופים‪ ,‬את תחושת העוצמה‬
‫הרבה החבויה בנפש כשהיא מוקרנת על העור החשוף ואל כל שריר ושריר‬
‫המציית לתמונת המחול הנפשי הרשומה בלב הרקדן וממנו אל הלבבות‬

‫הצופים‪.‬‬
‫כניגוד‪ ,‬הרקדנים לבושים בבגד שנראה כמו עור של איזו חיה עתיקת‬
‫יומין ואין הדברים האלה באים לציין את הסצנה הזאת כיתרה על פני‬
‫האחרות‪ .‬יש הרבה קטעי סולו נפלאים‪ ,‬קטעי דואו עוצרי נשימה‪ ,‬קבוצות‬

‫‪257‬‬

‫קטנות כמו גם טוטי של כל הלהקה‪ ,‬עשויים לעילא ולעילא‪ .‬אוהד נהרין‬
‫באמצעות להקתו המופלאה שיתף אותנו במסע קסום ומכאיב במסתרי נפשו‪.‬‬

‫והנה מצאנו את עצמנו מסיירים במסתרי נפשנו שלנו‪.‬‬
‫למה "ממותות"? מדרש שמות מיותר כאן‪ ,‬אך התבוננו במילה ממותות‪.‬‬

‫יש להניח שדברים יבליחו‪.‬‬

‫חור מאת אוהד נהרין‬

‫שנית אני נדרש לעבודתו של נהרין כאיש התיאטרון הטוטאלי‪ .‬הצפייה‬
‫בהצגת המחול 'חור'‪ ,‬מלבד היותה מטלטלת ומקסימה‪ ,‬היא חודרת גם אל‬
‫עולם המחשבה והנפש של הצופה‪ .‬אין צריך לומר שלהקת 'בת שבע' היא‬
‫מהטובות בעולם‪ .‬היכולת האישית של כל רקדן ורקדנית היא וירטואוזית‪.‬‬
‫היכולת של הלהקה לעבוד בקשב ובצוות היא מדהימה‪ .‬המחויבות של כל‬
‫רקדן ורקדנית על הבמה לחבריהם בצוות ולמשמעת הכוריאוגרפית ‪-‬‬
‫'הטקסט' של המופע ‪ -‬היא מירבית ומושלמת‪ .‬הם רואים ושומעים איש את‬

‫רעהו כמו בלב פועם אחד‪.‬‬
‫הם בונים איש את רעהו‪ ,‬ומשתלבים ביחד כאילו אהבה גדולה מחברת‬
‫ביניהם‪ .‬הצופה התמים‪ ,‬כמוני למשל‪ ,‬היה רוצה לציין אחד או אחת מן‬
‫הלהקה כ'פרימה'‪ ,‬אך עד מהרה אתה מחליט לוותר על השטות הזאת‪ .‬הם‬

‫פרימה כל אחד ואחד‪ ,‬וכולם גם יחד‪.‬‬
‫בהופעה שראיתי‪ ,‬הבנות היו במרכז ההופעה‪ .‬הבנתי שישנן הופעות בהם‬
‫הדבר משתנה והבנים במרכז‪ .‬לכל אחת מן הבנות דאג הבמאי לסולו משלה‬
‫וכל אחת ואחת מהן העניקה חווית עומק למתבונן‪ .‬כל אחת מהן הפכה‬
‫להיות גוף שר או שירת גוף אם תרצו‪ .‬ושלא תהיה טעות‪ :‬הבנים שעמדו‬
‫בהיקף הבמה ונעו בצורה מינימליסטית על קיר האולם עליו נשענו‪ ,‬היו פלא‬
‫מתנועע‪ .‬הם קיבלו ממדי ענק באמצעות תאורה שהקנתה להם אופי כמו של‬

‫פסלים עתיקים ענקיים המצויים בתנועה‪-‬תנוחה מדויקת ומהפנטת‪.‬‬

‫‪258‬‬

‫רקדני "בת‪-‬שבע" ראויים לכל מחמאה אפשרית גם בשל יכולתם הפיזית‬
‫המדהימה ובעיקר בשל יכולת ההשתנות הפנימית שלהם‪ .‬הם נעשים תווים‬
‫עשירים ומלאי עוצמה של יצירה מוסיקלית שהם גם מבצעיה וגם המוסיקה‬
‫עצמה‪ .‬כדי להגיע להישג הזה הלהקה חייבת במאי אמן כמו נהרין‪ .‬במאי‬
‫שיודע להצית ברקדניו‪-‬שחקניו את האש שעשויה להפוך אותם ללפידי אש‬
‫שכולה מוסיקה‪ .‬התנועה‪ ,‬המחול‪ ,‬מקרינים יופי עוצר נשימה‪ .‬התנועה‬

‫הופכת להיות פיוט‪.‬‬
‫חומרי נפש ‪ -‬מבלי להיות פסיכולוג ‪ -‬הם מושאי ההתבוננות של נהרין‪.‬‬
‫פחדים‪ ,‬צער‪ ,‬תקווה‪ ,‬ייאוש‪ ,‬הכאוס האופף את הקיום האנושי‪ ,‬בקיצור‬
‫אותם חומרים ההופכים בידי משורר לשירה‪ ,‬ובידי המוסיקאי למוסיקה‪,‬‬
‫הם החומרים בהם עוסק נהרין ועושה מהם מחול‪ .‬אין גבולות שהוא לא‬
‫פורץ‪ ,‬אין חור‪ ,‬בחומה או בגרב‪ ,‬במחילות האדמה או בגוו הירוי שהוא אינו‬
‫חודר בעדם כדי להיכנס ולראות מה מאחוריהם‪ .‬אין גבול לדמיון הפורה‬

‫המצייר ביד אמן את ההתרחשויות המתגלות מבעד לפתח הנפער ‪ -‬החור‪.‬‬
‫אין טעם להגדיר את ההתרחשויות האלה‪ ,‬לא הפתרון לשאלה מה‬
‫מתרחש הוא המעניין‪ .‬מעניין הוא לראות כמה יופי וקסם ניתן להפיק מגוף‬
‫הרקדן כשהוא מחובר לא רק לתנועה לכשעצמה‪ ,‬אלא כשהיא חלק מביטוי‬
‫להתרחשויות נפשיות‪ ,‬ממש כמו אצל שחקן טוב‪ .‬אוהד נהרין יודע לתת‬
‫ביטוי עשיר מעניין ורב קסם לעולם הפנימי שלו‪ .‬חלומות מאווים‪ ,‬חרדות‪,‬‬
‫זעם‪ ,‬תשוקות‪ ,‬אהבות‪ ,‬מוצאים את דרכם אל הבמה דרך הגוף הרוקד‪ ,‬השר‬
‫אותם או משמיע קולם בשפת התנועה‪ .‬במילה אחת ‪ -‬תיאטרון טוטאלי‪.‬‬

‫מעניין‪ ,‬מטלטל‪ ,‬מרחיב דעת ומהנה ביופיו‪.‬‬

‫יאג‘ מאת אוהד נהרין‬

‫המופע יאג' של רקדני בת שבע בבימוי אוהד נהרין ‪ -‬טלטלה רגשית‬
‫חזקה‪ .‬אני כותב בימוי‪ ,‬למרות שהעולם קורא לו כוריאוגרף‪ .‬הוא גם‪ ,‬זה‬

‫‪259‬‬

‫נכון‪ ,‬אך נכון ומדויק יותר יהיה לקרוא לו במאי‪ .‬באשר למופע יאג' לא‬
‫יתנהל וויכוח משום שהמופע הזה‪ ,‬בו נוטלים חלק ששה רקדנים נפלאים‪,‬‬

‫סובב סביב משפחה אחת‪.‬‬
‫ישנם תפקידים ברורים לכל אחד מן המשתתפים‪ .‬יש אפילו טקסט‪,‬‬
‫מינימליסטי‪ ,‬כמובן‪ ,‬משפט אחד‪ ,‬אבל חוזרים עליו כמה פעמים במהלך‬
‫ההצגה‪ .‬דמויות‪ ,‬מצבים ‪ ,‬יחסים‪ ,‬אינטראקציות מטלטלות ‪ ,‬קטעי מונולוג‬
‫חושפניים‪ .‬כל אלה בין בני המשפחה בכל ההרכבים האפשריים‪ .‬קרעי‬
‫דרמה משפחתית מלאי עוצמה‪ .‬וכל זה ‪ -‬באמצעות תנועה בלבד‪ .‬רק הגוף‬

‫המתנועע נושא בתוכו את העולם הפנימי של הדמויות‪.‬‬
‫לעיניך נפרש תיאטרון במיטבו‪ .‬אוהד נהרין‪ ,‬רקדן במהותו‪ ,‬מצא בדרכו‬
‫הייחודית את הקשרים המופלאים המתקיימים לעת מצוא בין הגוף לבין‬
‫הנפש ולבין הרוח החושבת וחולמת‪ .‬הוא גילה וסלל את הנתיבים בין‬
‫המרכיבים האנושיים האלה כדי לתת להם ביטוי נועז חריף‪ ,‬מרתק ושובה‬

‫לב באמצעות תנועת הגוף‪.‬‬
‫להקת הרקדנים שלו‪ ,‬בת שבע‪ ,‬היא תופעה בעולם‪ .‬רקדנים מצוינים יש‬
‫בכל מיני מקומות‪ .‬הטכניקה המשוכללת‪ ,‬הגמישות ויכולת ההבעה של‬
‫הגוף הן תכונות שרבים מן הרקדנים פיתחו לעצמם‪ .‬לרקדני בת שבע יש כל‬

‫זה אבל ‪ -‬יש להם גם את אוהד נהרין‪.‬‬
‫הם הולכים אתו לפצח קודים פנימיים של התנהגות‪ ,‬רגשות ‪,‬‬
‫התבוננויות והבנות‪ ,‬כדי להפוך סיפורי נפש לתנועה מופשטת ואת התנועה‬

‫המופשטת לסיפורים הנטווים מחדש בלב הצופה‪.‬‬
‫הרקדנים האלה מצליחים להיות שחקנים דרמטיים שדרך הביטוי‬
‫המשחקית שלהם היא המחול‪ .‬תנועה חופשית של הגוף המשקפת תנועות‬

‫שבלב‪.‬‬
‫את יאג ראיתי רק פעם אחת‪ .‬מעט מדי‪ .‬במשך ‪ 44‬דקות באולם וורדה‬
‫בתנאי קורונה‪ ,‬ישבתי במתח בלתי פוסק מתחילה ועד סוף‪ .‬המון פרטים‬

‫מתרחשים ומתחוללים במשך ‪ 1444‬שניות‪ .‬אנסה לגעת בכמה מהם‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬מדובר במשפחה‪ .‬ישנו סבא‪ ,‬ישנם אמא ואבא וישנם שתי‬

‫‪260‬‬

‫אחיות ואח‪.‬‬
‫אנחנו לומדים זאת מיד עם תחילת ההצגה‪ .‬פשוט אומרים לנו‪ .‬במילים‪.‬‬
‫דבר נוסף שנאמר לנו כמה פעמנים במהלך המופע ‪ -‬ש"פעם‪ ,‬בעבר כל בני‬

‫המשפחה אהבו מאד‪ ,‬מאד מאד‪ ,‬מאד מאד מאד‪ ,‬לרקוד"‪.‬‬
‫המילה מאד מודגשת באופן מיוחד ומשאירה את הצופה תמה‪ ,‬האם‬
‫עכשיו הם כבר לא אוהבים לרקוד? או שאולי מאד מאד זה בעצם היפוך‬
‫המדגיש שהם כלל לא אהבו לרקוד? או שמא המילה לרקוד מכסה על‬
‫משהו אחר‪ ,‬כעין מילת קוד‪ .‬קשה להחליט ואין גם צורך‪ .‬אתה נשאר עם‬
‫מחשבותיך לאורך כל המופע הזה‪ .‬וזה משמעותי כי במהלך הערב כל אחד‬
‫מן הרקדנים חוזר על המשפט הזה‪ .‬אין מנוס מן התחושה שמסרו בידיך‬
‫מפתח ועליך רק למצוא את הדלת הנכונה‪ .‬תמצא או לא תמצא‪ ,‬חווית‬

‫הצפייה לא תיפגם‪.‬‬
‫מחיצה אדומה בגודל של דלת גדולה ‪ -‬זה הרהיט היחיד על הבמה‪.‬‬
‫אדומה ממש‪ .‬אפשר להסתתר מאחוריה‪ .‬קוליסה בימתית קטנה‪ .‬אפשר‬
‫להסתתר מאחוריה כשנפטרים מן הבגד ‪ -‬החליפה של אבא ‪ -‬וגם לתלות‬
‫עליה את החליפה כדי שמישהו אחר ילבש אותה ‪ -‬אמא במקרה שלנו‪ .‬והיא‬
‫הופכת להיות גם אבא לאחר מותו‪ .‬אותה קוליסה אדומה משמשת גם‬
‫כמכסה מעל לחלקת הקבר של האב‪ ,‬שעליו מוכיחים בני המשפחה את‬
‫יכולתם לרקוד ‪ -‬מעל גוויתו העירומה של האב המת‪ .‬רק הדלת האדומה‬
‫מכסה אותו‪ .‬ויש לנו תחושה שנכון עושים הרוקדים‪ .‬כנראה נפרע איזה‬

‫חשבון קשה ומטריד‪.‬‬
‫הקדמתי את המאוחר מכיוון שהמהלכים הקודמים למות האב מציעים‬
‫רמזי מחול מעיקים על מערכות היחסים במשפחה הזאת‪ ,‬כמו גילוי עריות‪,‬‬

‫למשל‪ ,‬אך הוא מלווה בגילויי אהבה יוקדת ואמיתית מצד האב לבתו‪.‬‬
‫המחיצה האדומה כדם או מדם‪ ,‬חוצצת בין האם לבין האירוע‪ .‬היא‬
‫מאזינה? היא יודעת? מנחשת? אין דרך לענות על כך‪ .‬האירועים מעוררים‬
‫מחשבות רבות המתרוצצות בליבך ואין אפשרות ואין גם צורך לחנוט‬
‫במסגרת‪ .‬להגדיר‪ ,‬להחליט‪ ,‬פירושו לבטל את הערפול והסוד‪ .‬את הקסם‬

‫‪261‬‬

‫של ידיעה מרומזת‪ .‬להחליט פירושו גם לסגור את הסיפור אל דברים ידועים‬
‫מראש ומכבר ולהכניסו לתוך מגרה‪ .‬הדברים המוכרים‪.‬‬

‫יאג' זה אחרת‪ .‬אתה עובר עם הרקדנים מסלולים מרתקים בהם אתה‬
‫מתפתל בין מראה העיניים לבין המחשבות המחפשות פשר‪ ,‬פשר כדי לתת‬

‫מנוח להתרוצצות התובנות המתנגשות בתוכך והמבקשות להיסגר ולנוח‪.‬‬
‫אין מנוחה‪ .‬המשפחה הרוקדת מטלטלת אותך כל הזמן בין היתכנויות‬
‫שונות ומשונות ואפילו מרתיעות ומזעזעות‪ ,‬כשגם את הפשר המטלטל‬

‫ביותר‪ ,‬אתה הוא שמנסה לקבוע‪ .‬ואין אפשרות לקבוע‪.‬‬
‫שלושה דורות של טירוף על הבמה‪ .‬תחילת מסכת הדורות הוא הסבא‪.‬‬
‫לא ראיתם‪ ,‬לפחות אני לא ראיתי‪ ,‬ריקוד מטורף‪ ,‬פראי משתולל‪ ,‬דיוניסי‪,‬‬
‫מלא שמחת חיים והרסני יותר מזה‪ .‬אין לי דרך אחרת להביע זאת אלא‬
‫באמצעות הפרדוקס הזה‪ .‬אתה מרגיש איכשהו שתאוות הריקוד של סבא‪,‬‬
‫היא גרעין או זרע שיישא בעתיד פרי של יצירתיות ושל הרס גם לדורות‬

‫הבאים‪.‬‬
‫אנחנו מדברים ביצירה של מחול‪ .‬כלומר המחשבות המתעוררות בך‬
‫הצופה הן פרי התבוננות מרוכזת בלהקת רקדנים מופלאה שאינה עושה‬

‫אלא את מה שהיא אמונה עליו ‪ -‬ריקוד‪.‬‬
‫הם לא מרמזים‪ .‬הם לא מכוונים‪ .‬הם לא מספרים‪ .‬הם רק רוקדים‪.‬‬
‫בכישרון וביכולת מרשימה‪ .‬כל יתר "העבודה"‪ ,‬היא עליך הצופה‪ .‬אתה‬
‫צופה‪ ,‬מרותק אל יפי התנועה‪ - ,‬ואתה גם חושב ולא מפסיק לחשוב לשנייה‬
‫אחת במהלך הערב‪ .‬מאלצים אותך לחשוב על עצמך‪ ,‬על חייך עם קרוביך‪,‬‬
‫משפחתך ‪ -‬דרך פריזמת המחול הזה‪ .‬התבוננות פנימה תוך כדי התבוננות‬

‫במחול הסובב‪ ,‬מעבר לכפרה‪ ,‬אשמה ומחילה‪ .‬אם זה לא תיאטרון ‪ -‬מה כן‪.‬‬
‫אולי מן הראוי לומר ש'יאג' ‪ 4444‬הוא חידוש של הצגה‪ .‬אבל התכניה‬
‫מספרת לנו שהחידוש קשור קשר אמיץ מאוד אל הרקדנים הנוכחים‪ .‬הם‬
‫היוו מקור של חומר לחידוש הזה‪ .‬מכאן התחושה הברורה כל כך‪,‬‬
‫שהרקדנים‪ ,‬חוץ מיכולת התנועה המדהימה שלהם‪ ,‬גם יודעים טוב מאד על‬
‫מה הם מדברים‪ .‬יותר נכון שרים‪ ,‬והכי נכון ‪ -‬מחוללים‪ .‬הארכתי בדברים‬

‫‪262‬‬

‫ויש גבול עד כמה ניתן לדבר על מחול גם כשהוא תיאטרון‪ .‬הנה עוד רגע‪.‬‬
‫לקראת סיום נכנסת האחות הצעירה ומפזרת אט אט בשורה אלכסונית‬
‫ארוכה על הבמה עוגיות מזל סיניות‪ .‬מסלול מדויק‪ ,‬מרווחים מדויקים‪.‬‬
‫תנועה מדודה ואחידה‪ .‬כשהיא עוברת את מחצית הבמה מתחילים יתר‬
‫הרקדנים להיכנס אחד אחד במרווחים שווים ולדרוך על העוגיות‪ .‬לרסק‬
‫אותם בכפות רגליהם‪ .‬רעש התפוררות העוגיות מלווה ברחש גשם ההופך‬

‫להיות סערת זלעפות‪.‬‬
‫לפנינו עדיין קטע נוסף ויותר עד לסיום‪ ,‬כשעל הבמה קו מתמשך של‬
‫העוגיות המפוררות‪ .‬הקו הזה נשאר גם אחרי מחיאות הכפיים והקידות‪.‬‬
‫אנשים בקהל‪ ,‬עוטי מסכות כנדרש בהתאם להנחיות‪ ,‬בדרכם החוצה‪,‬‬
‫ניגשים אל הפרורים כדי לחלץ מתוכם את פתקי המזל שהתגלו‪ .‬והם‬

‫יוצאים כשהם קוראים את צפונות עתידם‪.‬‬
‫המזל שלח אותך להיוולד כבן למשפחתך‪ .‬העתיד ‪ -‬לעתיד‪ .‬העבר‪ ,‬הוא‬

‫שמגלה לך בצופן את גורלך‪.‬‬

‫‪263‬‬

‫אפילוג‬

‫“נכנסת המו ה“ ‪ -‬עיבוד של פרק הסיום במח ה ”הח רה נמשכת“‬
‫שכתבתי‬

‫הסתיימה הח רה על אלקסטיס מאת אוריפידס יוצאים השחקנים‬
‫הבמאי נשאר לרגע הוא נשען בעייפות על כסאו ועוצם את עיניו‬
‫נכנסת המו ה‬

‫ב ‪ -‬במאי‬
‫מ ‪ -‬מוזה‬

‫נכנסת המוזה‬
‫ב‪ :‬סליחה את מ י א ת מחפשת?‬

‫מ‪ :‬אותך‪.‬‬
‫ב‪ :‬אנחנו מכירים מאיזה מקום?‬
‫מ‪ :‬אני מכירה אותך לגמרי לא רע‪.‬‬

‫ב‪ :‬מהתיאטרון?‬
‫מ‪ :‬כן‪.‬‬

‫ב‪ :‬ומה אני יכול לעשות בשבילך?‬

‫‪264‬‬

‫מ‪ :‬את זה אני לא יודעת‪ .‬אבל מה אני יכולה לעשות בשבילך אני כן יודעת‪.‬‬
‫ב‪ :‬אולי נקבע משהו‪ ...‬נסי לתאם עם העוזרת שלי‪..‬‬
‫מ‪ :‬ליוויה‪...‬‬
‫ב‪ :‬אני רואה שאת ‪ -‬סליחה מה שם הגברת?‬
‫מ‪ :‬אני תאליה‪.‬‬

‫ב‪ :‬תאליה זה טוב‪ ...‬אני רואה גב' תאליה שאת לגמרי בעניינים‬
‫מ‪ :‬ועוד איך‪ .‬אני כול כולי בעניינים‪.‬‬

‫ב‪ :‬אני מתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר איתי‪ .‬רק נשים מתעניינות בי‪.‬‬
‫מ‪ :‬זה בגלל שאתה מאמין שההשראה נמצאת בין ברכי נשים‪.‬‬
‫ב‪:‬אני לא כל כך מבין מה הולך פה‪...‬‬
‫מ‪ :‬זה רק בגלל שאף פעם לא נפגשנו ככה‪ .‬פנים אל פנים‪.‬‬
‫ב‪ :‬אז איך?‬

‫מ‪ :‬זהו‪ .‬כשאני נמצאת איתך אתה לא יכול לראות אותי ‪ ,‬בגלל הקירבה‪.‬‬
‫ב‪ :‬אני לא מבין‪ .‬מה את רוצה‪.‬‬

‫מ‪ :‬אתה באמת לא מזהה אותי‪ .‬אולי אני צריכה לזרוק מעלי את כל‬
‫הסמרטוטים האלה שמצאתי מאחורי הקלעים‪.‬‬

‫ב‪ :‬לא לא אל תעשי את זה! מוזר חשבתי שאת כבר בת‪ ...‬ואילו רגליים‬
‫צעירות יש לך‪.‬‬

‫מ‪ :‬כן כן בת אלף‪ ...‬אנחנו מכרים נושנים‪ .‬מאז‪ ..,‬מאז הקיץ של הבובה ה‪-‬‬
‫‪.35‬‬

‫ב‪ :‬מאיפה העלית את הסנדלר והגמדים? מה את תחקירנית של משהו?‬
‫מ‪ :‬לא בדיוק‪ .‬על כל פנים שם החלה ההכרות שלנו‪.‬‬

‫ב‪ :‬לדעתי אני באיזה סרט‪ .‬או בחלום של מישהו אחר‪ ...‬אני לא זוכר אותך‪.‬‬
‫מ‪ :‬אתה טועה‪ .‬אני רק לבושה ככה כדי שתוכל לראות אותי‪ .‬בדרך כלל אני‬

‫בלתי נראית‪.‬‬
‫ב‪ :‬חבל שאי אפשר לרשום או להקליט אותנו‪.‬‬

‫מ‪ :‬זה נרשם‪.‬‬
‫ב‪ :‬אני חולם כנראה‪ .‬אני חייב להתעורר‪.‬‬

‫‪265‬‬

‫מ‪ :‬בדיוק להפך‪ .‬כשאתה צולל עמוק לשינה ‪ -‬שם אתה מתעורר לפגוש בי‪.‬‬
‫ב‪ :‬מתעורר בשינה?‬

‫מ‪ :‬כן‪ .‬אז אתה נפתח אלי ואני יכולה לדבר איתך‪ .‬שפע רעיונות‪ ,‬צבעים‪,‬‬
‫מקצבים‪ ,‬תיאטרון כמו שאנחנו אוהבים‪.‬‬
‫ב‪ :‬מי את לעזאזל?‬
‫מ‪ :‬אני המוזה תאליה‪.‬‬
‫ב‪ :‬די עם זה‪ .‬אני שואל ברצינות‪.‬‬
‫מ‪ :‬ואני עונה ברצינות‪.‬‬

‫ב‪ :‬אבל אין דברים כאלה! זה רק דימוי‪ ,‬מטאפורה‪..‬‬
‫מ‪ :‬שאתה תגיד דבר כזה!‬

‫ב‪ :‬שמישהו יעיר אותי מן הסיוט הזה!‬
‫מ‪ :‬אני פה איתך מאהבה‪ .‬הקיום שלי הוא התיאטרון‪ .‬אני תמיד שותפה‬

‫לסבל ללבטים‪ ,‬לחשק‪ ,‬לחלום‪ ,‬לקסם‪...‬‬
‫ב‪ :‬אף פעם לא נתגלית לי ככה‪ .‬למה?‬

‫מ‪ :‬אני חייבת לך לא מעט‪ .‬תמיד הקצית לי מקום של כבוד הייתי רצויה‬
‫בעבודות שלך‪ .‬יצרנו יחד כמה וכמה תמונות חלום‪.‬‬
‫ב‪ :‬למה את לא אתי עכשיו?‬
‫מ‪ :‬אתה רואה ‪ -‬אני איתך‪.‬‬
‫ב‪ :‬למה ככה? למה לא כמו תמיד?‬
‫מ‪ :‬באתי לומר לך ‪ -‬להגיד לך שצריך להפסיק‪.‬‬
‫ב‪ :‬באת להגיד לי שזה הסוף‪..‬‬
‫מ‪ :‬לבקש ממך לוותר עלי‪...‬‬
‫ב‪ :‬לוותר עלייך?‬

‫מ‪ :‬נכון‪ .‬אני אוהבת לחגוג את היכולת הנפלאה שלך לברוא את העולם‬
‫מחדש באמצעות המחשבה‪ ,‬הדמיון והמילה ואתם אנשי התיאטרון‪,‬‬

‫שחקנים‪ ,‬במאים ממלאים יפה מאד את מקומו של הבורא‪ .‬אבל עכשיו אני‬
‫נאלצת לפעול בניגוד לטבע שלי ולבקש ממך שתניח לי‪ .‬יש לך הרבה מה‬

‫לעשות מאחורי הקלעים‪ .‬אני מציעה לך לעשות משהו אחר‪ .‬משהו שיחיה‬

‫‪266‬‬

‫כמה עונות ואולי דורות‪...‬‬
‫ב‪ :‬אני רוצה את אלקסטיס‪...‬‬
‫מ‪ :‬זה בלתי אפשרי‪ .‬לא תספיק לעשות גם וגם‪...‬‬

‫ב‪ :‬אני בוחר באלקסטיס‪.‬‬
‫מ‪ :‬באלקסטיס ‪ ...‬בשחקנית‪..‬‬

‫ב‪ :‬אלה שתיים שהן אחת!‬
‫מ‪ :‬אמרתי כבר זה בלתי אפשרי‪ .‬העברתי אותה לסופו ‪..‬‬
‫ב‪ :‬מה! איפה לעזאזל הנאמנות שלך! את כל החיים שלי נתתי לך‪ .‬ואם יש‬
‫צורך לסיים אותם אז כאן על הבמה הזאת! באלקסטיס!‬
‫מ‪ :‬יקירי אהובי‪ ,‬אלקסטיס ושירה מיועדות לו‪ .‬הנאמנות שלי לתיאטרון‬
‫גוברת על הנאמנות לאנשי התיאטרון‪ .‬הוא ידע להרחיק אותה מעצמו כדי‬

‫למצוא את אלקסטיס בעולם הרחב‪.‬‬
‫ב‪ :‬לעזאזל‪..‬‬

‫מ‪ :‬בבקשה‪ ...‬אל תתן לצער למשול בך‪ .‬נתתי לך את עצמי בלי תנאי‪.‬‬
‫ומעטים הם אלה שפגשו אותי פנים אל פנים‪ .‬יש לך עוד הרבה מה לעשות‪.‬‬

‫ב‪ :‬אז הסופו הזה הוא הבחירה שלך‪...‬‬
‫מ‪ :‬האמת‪ ,‬אני לא בדיוק מבינה את הצעירים החדשים הם מקצוענים זה‬

‫נכון‪ ,‬אבל את הדרך אלי עוד לא גילו‪ .‬והנה הפעם ‪ -‬שינוי‪ .‬הוא‪ ,‬סופו‪,‬‬
‫מחפש דרך אלי‪ .‬אווריפידס הזקן היה אוהב את זה‪.‬‬

‫ב‪ :‬כן אני יודע‪ .‬דמעות של דם במדרונות הלב‪ .‬כדי לחזר אחרייך רצתי עד‬
‫סוף העולם‪ .‬רצתי אחרייך גם כשהפנית לי עורף‪ .‬בכל אשה ‪ -‬חיפשתי‬

‫אותך‪ .‬גם עכשיו‪ ,‬שירה‪ ,‬השחקנית שלי‪ ,‬משהו כמו נרקם בינינו‪ ,‬אבל אני‬
‫יודע שהיא רק מייצגת אותך‪ ,‬מתוך הגוף שלה את רומזת לי ואני נמשך‬
‫בחבלי קסם‪...‬‬

‫מ‪ :‬כן‪ .‬אני לא מגנה אותך‪ .‬שחקנית טובה נותנת כל מה שיש לה לתפקיד‪.‬‬
‫זה רק טבעי שגם אתם הבמאים תרצו לזכות באיזה נתח‪ .‬אבל אל תערב‬
‫אותי בזה‪ .‬אני איתך בעניין אחד בלבד ‪ -‬ביצירה‪ .‬באשר ליצר‪ ,‬הוא הרי‬

‫גלום בה‪.‬‬

‫‪267‬‬

‫ב‪ :‬תפסיקי להתייחס אלי כמו לאיזה קזנובה מזדקן‪ .‬בעבודה שלנו נפתחים‬
‫לבבות‪ ,‬ונוצרות חברויות‪ .‬לא מדובר בניצול או בהשתלטות‪ .‬ואם תרצי כל‬
‫העניין בו אנחנו עוסקים לא בא אלא כדי להרבות אהבה בעולם‪.‬‬
‫מ‪ :‬רק תראה כמה נפגעים השאירה האהבה שלך מאחוריך‪...‬‬
‫ב‪ :‬אני יודע‪ .‬ואני בחרתי בך ולא הפניתי מבט לאחור‪.‬‬
‫מ‪ :‬אני נותנת את עצמי לכל מי שנדרש אלי‪ .‬ומתחייב‪.‬‬
‫ב‪ :‬איזו בדידות הנחלת לי‪.‬‬
‫מ‪ :‬אהה! רצית בלעדיות! ומה עם החרות שאתה מטיף לה כל הזמן? זה‬
‫שנעצרתי כאן לדבר איתך קצת תוקע עכשיו כמה הפקות בווסט אנד‬
‫ובברודווי‪ .‬שרק תבין מה אתה בשבילי‪.‬‬
‫ב‪ :‬כואב נורא כאן‪ .‬ואלקסטיס‪ ,‬אחרתי את המועד‪ ,‬מה?‬
‫מ‪ :‬כן‪ .‬יש לך הרבה מה לעשות אז ‪ -‬צא לדרך‪.‬‬
‫ב‪ :‬וזה סופי?‬
‫מ‪ :‬כן‪ .‬ואולי התחלתי‪.‬‬
‫המוזה יוצאת‬

‫‪268‬‬





‫תודה עמוקה‬
‫לתלי‪ ,‬דורותה‪ ,‬עמיקם ואילנה סיון‬