צלצול שלישי _ספר שלם

‫לא מזמן עוד ידעתם לשיר "קום התנערה עם חלכה"‪.‬‬
‫נו! נו! אולי תתעוררו כבר? אולי תתנערו קצת? העם הנדכא ממתין לכם‪ .‬קחו‬

‫את עצמכם בידיים לעזאזל‪ .‬הלו? מישהו??? לא אין אף אחד‪.‬‬
‫או שאולי זו שנת החורף שלהם‪ .‬נחכה קצת‪ .‬מזג האוויר ישתנה ואז אולי‪ ...‬נו‬
‫מה שמו ?‪ ...‬כן ההוא ‪ ..‬נו‪ ...‬אתם יודעים‪ ...‬זה עם החיוך והתלתלים‪ .‬טוב‪ ,‬גם‬

‫אתם כנראה נרדמתם‪ ,‬ההצגה כל כך משעממת‪ ,‬לא פלא ‪...‬עבודה ‪ ...‬אבודה‪...‬‬

‫‪65.5.6.52‬‬
‫אחרי חצות‬
‫כשלמדנו באוניברסיטה באבו כביר‪ ,‬הייתה עימנו בחורה‪ ,‬יותר נכון לומר נערה‬
‫בת ‪ 07‬נאה מאד‪ ,‬שלמדה לשיר‪ .‬היא למדה איתנו תיאטרון אבל היה ברור לכל‬
‫שמוסיקה זה הכיוון ‪.‬‬
‫היינו יכולים לצעוד בשדות של אבו כביר ‪ -‬אז עוד היו שדות ופרדסים מסביב ‪-‬‬
‫והיא לפתע הייתה נעצרת פוערת לוע כאילו צינור ארוך נפער ומתחילה לשיר‬
‫או לתרגל משהו קולי‪.‬‬
‫קול אלט חזק צלול מרשים בעוצמתו ובעיקר ברגישותו‪ .‬אלט הוא קול לא כל‬
‫כך שכיח אצל נשים‪ .‬והנערה הזאת כבר נשמעה כמי שאיזו תזמורת ואיזה‬
‫מנצח חייבים לשמוע אותה‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬הבנתם בוודאי שאני מספר על אהובתנו משכבר ‪ -‬מירה זכאי הזמרת‬
‫הידועה שאז עדיין נקראה בפי כולנו בשם אהבה ‪ּ -‬בּומי‪.‬‬
‫אתמול שמעתי הקלטה שעשתה בפרנקפורט למוסיקה של פרוקופייב‬
‫"אלכסנדר נייבסקי"‪ .‬ביצירה זאת כתב המלחין הרוסי אריה מהממת לקול‬
‫אלט‪ .‬מה לומר? שירה מצמררת‪ .‬לא לחינם נעצרה באמצע השדה ושגרה את‬
‫קולה אל העננים החולפים‪ .‬כל העולם שומע אותה‪ .‬אמנית ואהובה‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫‪61.5.6.52‬‬

‫אליקים ירון ע"ה‪ ,‬למד אתנו באבו כביר‪ .‬זכיתי לקבל ממנו מחמאות גדולות‬
‫כמו גם סטירות לחי מטאפוריות על הופעותיי הרבות כשחקן וגם על עבודות‬

‫הבימוי שלי‪ .‬לכבודו כמה מילים על ביקורת התיאטרון‪.‬‬
‫האם השחקן והמבקר נמצאים באותו צד של המתרס או שהם‪ ,‬מטבע העניין‪,‬‬

‫משני צדדיו‪.‬‬
‫לכאורה שאלה מיותרת ‪ -‬כל העולם‪-‬אולם‪ ,‬נמצא מול הבמה כולל המבקר‪ .‬אי‬
‫לכך עימות הוא בלתי נמנע‪ ,‬מה גם שהדרמה מלמדת אותנו שהכול מתנועע‬

‫בשל ובעקבות קונפליקטים‪.‬‬
‫אני מציע משהו קצת שונה‪ .‬זה נכון שמנוע הדרמה הוא הקונפליקט‪ ,‬אך בו‬
‫בזמן הדרמה ממליצה בחום על דיאלוג‪ .‬כלומר אין חיים‪ ,‬בתיאטרון לפחות‪,‬‬

‫ללא דיאלוג‪.‬‬
‫גם מונולוג הוא דיאלוג‪ .‬אתה נושא מונולוג בביטחון מלא שמישהו מקשיב לך‪.‬‬
‫אם אין מען‪ ,‬הדברים נישאים ברוח לכל רוח‪ .‬אין רע בלחשוב שהמבקר עשוי‬
‫להיות בן שיח לאומנים‪ .‬הוא אמנם בדרך כלל רואה עצמו כנישא וכשופט כדי‬

‫לפסול או להמליץ‪.‬‬
‫אני הייתי חושב שלו ראה עצמו באותו צד של המתרס יחד עם האמנים היה‬
‫מגיב למעשיהם כמי שעניין משותף לו ולהם‪ .‬והעניין הוא ‪ -‬לפקוח עיני רבים‬

‫אל המראה ההמלטית‪.‬‬
‫זכורני שיח רדיופוני עם המבקר הנודע דאז‪ ,‬דֹוב ֶבר מלכין‪ .‬המראיין שאל על‬
‫הניסוחים החריפים וההנחתות על אמני הבמה‪ ,‬שחקנים כבמאים‪ .‬על זה ענה‬
‫דב בר מלכין‪" ,‬אני אוהב תיאטרון‪ .‬ממש אוהב את אמנות התיאטרון ‪ -‬ולכן ‪-‬‬
‫את אשר יאהב יוכיח‪ ".‬כלומר אסור להיות סלחני או וותרני‪ .‬אהוב‪ ,‬יש‬

‫להוכיחו על פניו‪ ,‬אם יש צורך‪ ,‬כדי שייטיב ויתעלה לכיוון השלמות‪.‬‬
‫חברים יקרים‪ ,‬אני לא רוצה להלאותכם יתר על המידה‪ ,‬אבל אתם וודאי‬
‫מרגישים שיחס מעין זה מטמיע בתוכו אמונה באיזו איכות מוחלטת של המעשה‬
‫האמנותי‪ .‬היות שכולנו בנים של החיים‪ ,‬מפתה מאד לחשוב שאולי מלכין האב‬

‫‪44‬‬

‫צדק‪ .‬כלומר אתם לכו לעבוד ואני אגיד לכם אחר כך מה יצא לכם‪ .‬מלכין היה בן‬
‫תרבות מן המדרגה הגבוהה ביותר ואין בדבריי שום ביטול של חוכמתו והשכלתו‪,‬‬
‫אני מנסה להראות שהגישה הלעומתית‪ ,‬תיאטרון‪-‬מבקר‪ ,‬היא גישה מושרשת‬

‫עמוקות‪ .‬סליחה‪ ,‬המטבח משמיע קולות‪ .‬חובה להציץ שמה‪.‬‬
‫חזרתי ואני שוב כאן‪ .‬ערב ירד‪.‬‬

‫להיות בן שיח ולנהל דיאלוג עם האמנות מחייב אותך להתבוננות עמוקה‬
‫ביצירה‪ .‬להוציא מן ההתבוננות את פרטי המעשה וכן את כוונות היוצרים‬
‫ולהציג את התובנות כאילו הוא משמיע אותם להם‪ .‬כאילו היה שותף ועדיין‬
‫ניתן לשנות דברים בעקבות התבוננותו‪ .‬להתבונן‪ ,‬להצביע על הטפל ועל העיקר‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬לראות את עצמו כחלק אינטגרלי מן המסע המתנהל לאיטו מזה ‪5233‬‬
‫שנה באיתור הקשרים הכמעט מיסטיים בין הגורל והאופי האנושי‪ .‬לבטל או‬

‫להלל זו גישה מתנשאת כמו גם גסות רוח‪.‬‬
‫אין צורך להצטנע כמובן‪ ,‬אתה המבקר‪ ,‬בעמדת תצפית מיוחדת המקנה לך‬
‫יכולות לזהות ולגלות סודות מן המטבח‪ .‬אך ענווה קלה מוסיפה לווית חן‬

‫לדברים‪.‬‬
‫יהיו הדברים כנר נשמה לזכרו של מבקר התיאטרון אליקים ירון‪.‬‬

‫‪61.5.6.52‬‬
‫אפרופו‪ .‬חברי הטוב אין שני לו ‪ -‬ניסים עזיקרי‪ ,‬שיחק כל חייו בתיאטרון‬
‫הבימה ובמשך כמה שנים טובות נשא אותו ממש על גבו‪ .‬לכן הוא התנסה‬
‫בתגובות מבקרים למיניהם‪ .‬באחד מתפקידיו‪ ,‬זכה להתייחסות צינית‬

‫וקטלנית‪ ,‬פרי עטו של מבקר מן המבקרים‪.‬‬
‫"החלפת בגד לכל סצנה אינה מחפה על ביצוע קולני ודל" ‪ ,‬וכו'‪...‬‬
‫עזיקרי נעלב עד עמקי נשמתו ועשה מה שלא עשה מעולם‪ ,‬הוא הרים טלפון‬
‫למבקר ואמר לו‪" :‬טוב‪ ,‬אני מבין שלא מצאתי חן בעיניך‪ ,‬הייתי דל ואולי‬
‫משעמם או המוני לדעתך‪ ,‬אבל בהצגה זו אני לבוש באותה חליפת בגדים‬

‫מתחילתה ועד סופה ???"‬

‫‪45‬‬

‫המבקר ההמום התנצל‪ ,‬כמובן‪ ,‬שכן עם עובדות לא כדאי להתקוטט וביקש את‬
‫מחילתו של ניסים שהיה אבירי ומחל‪ ,‬אך ביקש מן המבקר להיות ערני‬

‫בהצגות‪ ,‬להתבונן היטב ובמקרה של צניחת עפעפים לא לכתוב כלל‪.‬‬

‫‪65.5.6.52‬‬
‫בימת התיאטרון מוקפת בקלעים‪ .‬הקלעים במקורם העברי הם מסכים או‬
‫ווילונות התלויים על מנת ליצור מתחם גלוי וממוקד‪ .‬הקלעים במשכן‪ ,‬הסתירו‬
‫את אשר יש לשמור ולגונן עליו מפני עין לא ראויה‪ ,‬וריכזו את המבט אל הכוהן‬

‫ואל הפולחן‪ .‬כך הדבר גם על בימת התיאטרון‪.‬‬
‫הקלעים מחשיכים ומעלימים באמצעות צבעם השחור ואיכות הקטיפה של‬
‫הבדים‪ ,‬את כל העולם שמאחוריהם וממקדים את האור והמבט אל מה שנמצא‬

‫או מתרחש לפניהם‪.‬‬
‫זה נכון שכיום ישנם במאים המוותרים עליהם מסיבות רעיוניות‪ .‬אבל היו‬
‫ימים שהדבר כלל לא עלה על הדעת‪ .‬הקלעים המפרידים בין חוץ לפנים היו‬

‫הכרח‪.‬‬
‫ישנו רגע או חלקיק ממנו‪ ,‬לפני שאתה עושה את הצעד הראשון כדי לצאת‬
‫מחשכת הקלעים השחורים אל חלל הבמה המואר‪ ,‬שהן שתי יחידות מופרדות‬
‫של חלל אחד משותף‪ .‬זהו רגע מיוחד במינו‪ .‬אני בטוח שרבים חשו זאת‪ .‬כאילו‬
‫כדי לצאת אל אורות הבמה‪ ,‬עליך להיבלע בחשכת הקלעים‪ .‬כמו להיות חלק מן‬
‫החשכה‪ ,‬לסגת אל אופל שבולע אותך לקרבו‪ ,‬לוקח אליו את כל חלקי‬
‫המודעות לבד מן האחד ‪ -‬זה המפקח עליך שתיכנס בזמן‪ .‬זהו רגע שיש בו מן‬
‫המפחיד כמו גם מן הזוך של טרם התמסרות‪ .‬יבורכו הרגעים הללו בהם‬
‫מתרחש בך התהליך הטרנספורמטיבי‪ ,‬אולי אפילו טרנספיגורטיבי‪ ,‬אם להיזכר‬

‫בישוע על הר האושר‪.‬‬
‫זהו תהליך מהיר של השתנות פנימית המתחולל כאילו מאליו‪ .‬חדשים של‬
‫חזרות מתכנסים לתוך שניה או שתיים ומחוללות בך את השינוי הזה‪ .‬ישנו עוד‬
‫חלקיק של שנייה כדי לחוש מצב של תפילה‪ ,‬כמו הכדורגלנים הנושקים לדשא‬

‫‪46‬‬

‫טרם עלותם למגרש‪ ,‬ואז ‪ -‬כניסה לפלנטה אחרת‪ .‬פלנטת המשחק‪.‬‬
‫אתה מאבד את עצמך כדי למצוא את עצמך מחדש‪ .‬יותר נכון לומר ‪ -‬כדי‬
‫למצוא את עצמך מחדש‪ ,‬עליך להיות מוכן לוותר על עצמך‪ ,‬ולסמוך בעיניים‬

‫עצומות‪ ,‬כבחושך מוחלט‪ ,‬שעצמך החדש יצוץ וינבוט ברגע הנכון‪.‬‬

‫‪5.6.6.52‬‬

‫משה פלדנקרייז ‪ -‬מורה רוחני דגול‪ .‬תאמר ‪ -‬רוחני? הרי הוא לימד תנועת הגוף‪.‬‬
‫עיקר עיסוקו בחומר ‪ -‬שרירים‪ ,‬מפרקים‪ ,‬חוליות השדרה‪ ,‬אברי הגוף‪ .‬מה רוחי‬
‫בזה? תלי זוגתי ואני‪ ,‬תלמידים נאמנים של משה מאז ועד היום‪ .‬בוקר בוקר‬
‫נפתח בשיעור של המורה אין שני לו‪ .‬אנסה להבהיר למה אני מייחס לו תכונת‬

‫מורה רוחני ועוד גדול‪.‬‬
‫הנחיות הניתנות לתלמידים ע''י משה הן תביעה ברורה לקשב והתבוננות‬
‫פנימיים‪ .‬אתה מתבקש לעשות משהו בגופך‪ ,‬באבריך‪ ,‬אבל הדגש המרכזי הוא‬
‫על כך שהפעולה‪ ,‬תהיה מדויקת ומתוך מודעות מלאה להתרחשות הפנימית‬

‫המתחוללת בעת ביצוע הפעולה המבוקשת‪.‬‬
‫הגוף יודע לעשות המון דברים מכוח ההרגל שצבר במהלך החיים‪ .‬והוא מבקש‬
‫לעשות את הדברים במסלולים שכבר נכבשו ויש דרך קלה‪ ,‬אוטומטית‪ ,‬כדי‬
‫לבצעם‪ .‬הגוף שומר על כוחותיו ומקצר תהליכים‪ ,‬כמשרת צייתן ומנוסה הוא‬
‫רוצה להגיע לתוצאות בקלות ובמהירות‪ .‬בא משה פלדנקרייז ואומר‪ ,‬על תוותר‬
‫לעצמך כהוא זה‪ ,‬עליך להיות במלוא המחשבה החדה והמדויקת‪ ,‬באותו מפגש‬
‫חד פעמי שבו הגוף אמור לציית למחשבה הפוקדת עליו מה לעשות‪ .‬עליך‬
‫להיות בנוכחות מלאה בשני הקצוות‪ ,‬הקצה החושב ‪ -‬הפוקד‪ ,‬והקצה הנשמע‪,‬‬

‫מציית ופועל בהתאם‪.‬‬
‫במילים אחרות ‪ -‬האימון שבגישה הזאת הוא ‪ -‬לימוד דו כיווני‪ .‬האחד ‪ -‬ללמד‬
‫את הגוף להקשיב לדרישת המחשבה‪ ,‬והשני ‪ -‬ללמד את האדם להיות חושב כל‬

‫הזמן‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫להיות מחובר כל הזמן לקצוות בערות מלאה‪ .‬להיות מסוגל להתבונן באופן‬
‫חשיבתו‪ ,‬ולראות בפועל את התנועה במפרק או בשריר כציות מלא לדרישה‬
‫מחשבתית‪ .‬זאת התורה כולה על רגל אחת‪ .‬הגוף לומד להיות קשוב לחשיבה‪,‬‬

‫והחשיבה לומדת להיות אחראית על כל רגע ורגע בחיי הגוף‪.‬‬
‫אם זאת אינה תורה של רוח‪ ,‬אז אני לא יודע רוח מהי‪ .‬אדם חייב להיות מוקיר‬

‫תודה למוריו הרוחיים לזכור להזכיר את תרומתם‪.‬‬

‫פלדנקרייז אחד הבולטים שבהם‪.‬‬

‫‪1.6.6.52‬‬
‫נזכרתי באירוע שהתרחש במסדרון ה"בימה" בשנות ה ‪ '63-‬ואני נשבע שכול‬

‫דברי אמת‪.‬‬
‫שני שחקנים מובילים של התיאטרון באותם ימים נקלעו לאיזו מריבה באשר‬
‫לדיוק בביצוע על הבמה‪ .‬אי דיוק כזה עלול לגרום להתלקחות בשל ההרגשה‬
‫שבן זוגך לסצנה גורע ממך תשומת לב ברגעים שהם שלך‪ .‬בהפסקה‪ ,‬בדרכם‬
‫לחדרי ההלבשה צעקו השניים בקול רם איש על רעהו בלי לחסוך מעצמם‬
‫אנרגיה שעשויה לשרתם במערכה השנייה‪" .‬נבל! אתה נבל שבנבלים!" צעק‬

‫האחד והשני ענה בזעם‪" :‬ואתה בן בלייעל! בוש לך והיכלם!" וכו' וכו'‬
‫היה להם סגנון באותם ימים‪ .‬במסדרונות הבימה לא שלחו איש את רעהו‬
‫להזדיין‪ .‬זה לא שלא הכירו את השפה פשוט לא הייתה להם סבלנות‪ .‬עד שזה‬
‫ילך שמה ועד שיחזור משם‪ ,‬כבר לא יישאר דבר מן הזעם הקדוש והכל יהיו‬

‫רגועים‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬עד כמה שזה נשמע מצחיק‪ ,‬היו אירועים מן הסוג הזה במחזות‬
‫היסטוריים בהם הגברים היו חגורי חרב כנדרש‪ ,‬וסכסוך מן הסוג הנ"ל הוביל‬
‫לשליפת החרבות מן הנדנים ועריכת קרב במסדרון‪ ,‬סצנה שהבמה לא הייתה‬

‫מתביישת בה‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫‪1.6.6.52‬‬

‫קצת יותר מאוחר‬

‫ידידים‪ ,‬כל אנשי הימין הפשיסטי כולם עתידים להיבלע בפח האשפה של‬
‫ההיסטוריה פשוט משום שהם זבל‪ .‬כל גישה של שנאה‪ ,‬עוינות‪ ,‬הפליה‪ ,‬גזענות‬
‫וכו' הן תכונות של רגרסיה אנושית אל ההתבהמות‪ .‬כמו בכל מקום אחר‬

‫בעולם דינם להישאר ככתם של טינוף על דפי ההיסטוריה‪.‬‬
‫אנחנו‪ ,‬מצד שמאל‪ ,‬חייבים להבין ולהפנים‪ ,‬שבמאבק שלנו כנגד השפלים אין‬
‫מקום לשום הפרדות‪ .‬לא דת לא לאום לא מגדר לא שום דבר אחר‪ .‬במאבק‬
‫הזה לוקחים חלק כשמבינים היטב שיהודים וערבים מלבד הבדלי שפה‬
‫ותרבות‪ ,‬דבר אינו מפריד ביניהם‪ .‬כולנו חולקים אותה פיסת ארץ‪ ,‬לכולנו גורל‬
‫מדיני אחד‪ ,‬וכולנו ביחד‪ ,‬רק ביחד! ‪ -‬נוכל להביא למהפך אמיתי‪ .‬זה מה שעדיין‬

‫לא נקלט אצל בוז'י ושלי ואפילו לא אצל זהבה‪.‬‬
‫רעיונות של קידמה וחופש יצירה הם מנוע מספיק חזק‪ ,‬ודבק די איתן כדי‬

‫לשלב ידיים ללא חשש ולעשות עתיד אנושי לכל אנשי הארץ הזאת‪.‬‬

‫‪1.6.6.52‬‬
‫בסיפור שכתבתי לפני כמה שנים מופיעה דמות‪ ,‬אחת מחברות הקיבוץ‪,‬‬
‫שאהבה וידעה לשיר‪ .‬היא כמובן לא הייתה זמרת אלא מבשלת‪ ,‬אך ליוותה את‬
‫הקילוף‪ ,‬הריסוק‪ ,‬והטיגון בקולה העמוק שהיה גם צרוד וגם צרוב עשן‪ .‬היום‬
‫שמתי לב למה שכתבתי עליה בסיפור‪ .‬העברית שבפיה ערבה הייתה‪ .‬הנגינה‬
‫הצוענית משהו‪ ,‬הקנתה לדבריה ניחוח מוסיקלי‪ .‬היא אהבה לשיר‪ .‬ואף שקולה‬
‫היה מחוספס‪ ,‬היא שרה נפלא ‪ .‬פשוט הייתה חודרת לב בזמרתה‪ .‬היא שרה את‬
‫"דני בוי" כמו שלא שמעתי מימי‪" .‬הו מי יתנני כפריחת תפוח שנעתקה מעל‬
‫בדי העץ ‪ /‬ועד עולם על צחור חזך לנוח‪ ,‬לנוח עד אין קץ‪ ".‬החברים ביקשו‬

‫ממנה לשיר במסיבות והיא בדרך כלל נענתה‪.‬‬
‫אם אמנות יש בה יכולת להוציא אותך מתוך עצמך‪ ,‬אל מקום נישא‪ ,‬ממנו‬

‫‪49‬‬

‫נראה העולם כמו המקום הנפלא שהוא אמור להיות‪ - ,‬הרי שהיא הייתה‬
‫אמנית‪ .‬החברים היו מאזינים לה כנמשכים בחבלי קסם‪ .‬ידענו לתת כבוד‬

‫לרגשה אמיתית אף כי זה נגד את האתוס השליט שראה רגשות כחולשה‪.‬‬
‫מצאתי לנכון לשלב את הקטע הזה כדי לנסות לומר משהו על טעם החיים‪.‬‬

‫‪0.6.6.52‬‬
‫הילד נטל מקל שהיה זרוק בצדי המדרכה והחל חובט בירח המלא שניבט אליו‬
‫מעל הגג ברחוב תחכמוני‪ .‬לירח לא היה אכפת כלל לשחק בתפקיד הגלגל‬
‫המובל באמצעות מקל חובלים קטן‪ .‬משחק מאד ידוע באותם ימים ‪ -‬מקל‬

‫וגלגל‪.‬‬
‫הירח היה כולו אור‪ .‬ואור משמעו חיוכים ויאללה‪ ,‬קדימה‪ ,‬נשחק‪ .‬בדרכו‬
‫במעלה הרחוב התגלגל הירח בשמיו ושט בהם מעל גגות עם כיוון התנועה‪ .‬הוא‬
‫האזין לילד השר בקול ‪" -‬על שפת הים מחר בשבע‪ /‬שם אחכה לך אלישבע‪".‬‬
‫יפה ירקוני ותולי רביב כבשו את ליבו בהופעה שלהם בקולנוע אדיסון לאחר‬

‫שנסתיימו הקרבות‪.‬‬
‫"על הספסל יחדיו נשבה‪ "...‬הים היה בארץ רחוקה‪ .‬הירח שיתף פעולה ושינה‬
‫כיוון כשהילד פנה חזרה במורד הרחוב‪ .‬הוא התגלגל ‪ -‬שט מעל הגג של הבית‬
‫הקרוב ב"כרם"‪ ,‬ומיד זינק גבוה לשמיו כשנגמר הגג והדרך עדיין נמשכה מטה‬

‫אל תחכמוני בית הספר‪.‬‬
‫החברים כבר בבתיהם‪ .‬חבל‪ .‬איש מהם לא לקח חלק בדו‪-‬שיח ובמשחק שהירח‬
‫בעצמו החליט להשתתף בו‪ .‬כשמספרים למחרת ‪ -‬זה כבר לא אותו הדבר‪ .‬רק‬
‫אתה מתלהב ואיש לא קולט על מה ולמה‪" .‬אל תשכחני את זאת בלבד ממך‬

‫אשאל‪ "...‬שרה יפה ירקוני‪ ...‬והירח הבטיח‪.‬‬

‫‪55.6.6.52‬‬
‫בסיומה של ההצגה "דו קיום" הייתי משמיע מעין "זנב קטן"‪ ,‬כמו קודה‬

‫‪50‬‬

‫במוסיקה‪ ,‬שתיארה את הדרך שעשיתי מחיפה לכפר ג'ת‪ ,‬אל ביתו של מוחמד‬
‫וו ַתד ‪ -‬העיתונאי הסופר שכתב את המחזה "דו קיום" ‪ -‬כמסע אל מעבר להררי‬
‫חושך‪ .‬ואכן עד שלא עשיתי את המסע הזה ‪ -‬ג'ת הייתה לגמרי "אדמה לא‬
‫מוכרת"‪ .‬אבל את המסע הזה חייבים לעשות אם רוצים לדבר על קיום משותף‬

‫בארץ הזאת‪.‬‬

‫לאחר שנסעת פעם אחת‪ ,‬חזר המרחק בין חיפה לג'ת לממדי זמן סבירים ‪-‬‬
‫כשלושת רבעי השעה‪ ,‬ואז ניתן גם להסתכל מסביב ולהנות מן הנוף‪ .‬כשהראש‬
‫מלא פחדים‪ ,‬חששות‪ ,‬תהיות‪ ,‬מבוכות‪ ,‬אין מקום לכל אלה ואז המסע הוא‬
‫באמת אל מעבר להררי החושך; ההרים המצויים בתהומות הנפש‪ .‬דרך אגב‪,‬‬
‫שם ההצגה בא מן התרגום של המונח ‪ -co-existence -‬שבא לתאר מצב של‬
‫חיים ביחד‪ .‬האמת היא שמשמעות השם כפי שאני מבין אותה היום היא ‪-‬‬
‫קיום כפול‪ ,‬שני יקומים מקבילים‪ .‬השינויים שאנו מבקשים לחולל במציאות‬

‫חייבים כנראה להתחיל בתוכנו פנימה‪.‬‬

‫ההצגה "דו קיום" עלתה ב‪ .0790-‬כתב אותה כאמור‪ ,‬הסופר מוחמד וותד וביימה‬
‫נולה צ'לטון‪ .‬באותה עת עדיין לא היו שחקנים ערבים בתיאטרון ולכן ששת‬

‫השחקנים לא היו ערבים‪ .‬אמנון מסקין‪ ,‬אהרון אלמוג‪ ,‬וויקטור עטר‪ ,‬וגם אני‪.‬‬

‫נולה צ'לטון שהגתה ויזמה את הפרויקט הזה‪ ,‬ראתה את היתרון החבוי‬
‫בליהוק הזה‪ .‬כל הדמויות הן של ערבים וכל המבצעים יהודים‪ .‬כך‬

‫הטרנספוזיציה היא חלק ממהותו של הפרויקט‪.‬‬

‫המחזה היה מבוסס על רשימות של וותד בעת ההמתנה לפני מלחמת ששת‬
‫הימים‪ .‬המתח שחווה הציבור והפחד שליוו את ההמתנה מורטת העצבים‪,‬‬
‫נתפסה בציבוריות כעניין של היהודים בלבד‪ .‬הם אלה העומדים שוב לפני סכנת‬
‫כיליון‪ .‬העיוורון היכה כבר אז את הציבור היהודי‪ .‬הערבים כאילו אינם‪ .‬הם‬
‫מחוץ לכל סוגריים‪ .‬מוחמד וותד שהיה אז כתב של "על המשמר" ‪ -‬לאלה‬
‫הזוכרים את היומון של השומר הצעיר ומפ''ם‪ ,‬פרסם שיחות ומפגשים עם‬
‫תושבי המשולש‪ ,‬וגם מאזורים אחרים‪ ,‬כדי לחשוף את מצוקתם‪ ,‬פחדיהם‪,‬‬
‫ודאגותיהם מן המלחמה שבפתח וממנת חלקם כתושבים סוג ב' במדינת‬

‫‪51‬‬

‫ישראל‪.‬‬
‫עד היום מבקשים ממני לעשות את המונולוג על הבדואי הנוסע מבאר שבע לתל‬
‫אביב באוטובוס וכל הדרך מבקשים ממנו את תעודת הזהות‪ .‬היא מוצפנת‬
‫בתוך בגדיו וזה לוקח המון זמן עד שהתעודה יוצאת ועד שהיא חוזרת‬

‫למקומה‪ .‬זה מונולוג מצחיק‪ ,‬מריר‪ ,‬שורט‪ ,‬המוגש כמו אגדה ים תיכונית‪.‬‬
‫להצגה היה המון כוח והיא הייתה ממש מהפכנית משום שכנראה בפעם‬
‫הראשונה על הבמה העברית כל הדמויות היו דמויות של ערבים‪ .‬והן הופיעו‬
‫בזכות אנושיותם הפשוטה כבני אדם במצבים אנושיים‪ .‬היא הייתה בהחלט‬
‫חתרנית‪ .‬כמו שאמנות חייבת להיות‪ .‬להסכין ולהסכים עם המציאות זה לא‬

‫עניינה של אמנות התיאטרון‪.‬‬
‫באותם ימים השלטון היה בידי "העבודה" ‪ -‬גולדה? זוכרים? ‪ -‬לא היה צורך‬
‫בצנזורה‪ ,‬הקהל‪ ,‬חברים‪ ,‬הקהל הטוב שלנו‪ ,‬לא סלח לחוצפת השחקנים‬
‫והתיאטרון‪ .‬אמנם לא פוצצו לנו הצגות והקשיבו רוב קשב עד לסיום ההצגה‪.‬‬
‫אבל אז הומטרו הגידופים ‪ -‬איך אנו מעזים בכלל‪ .‬מי סבל יותר‪ ,‬העם היהודי‬
‫או הערבי? הם הלא רוצים רק לזרוק אותנו לים וכו'‪ .‬הקהל‪ ,‬גם בקיבוצים וגם‬
‫בערים‪ ,‬אפילו באולמות צוותא‪ ,‬ראה בהצגה משהו מעין בגידה בעניין הציוני‪,‬‬

‫ולמה אנחנו נותנים להם פתחון פה‪.‬‬
‫כן‪ ,‬המצפון היכה הציק ורדף את חובבי התיאטרון דאז‪ ,‬כל כך נתקבע העניין‬
‫הזה שהם שם ‪ -‬ואנחנו כאן ושום קשר מעבר לכך‪ .‬ההצגה הייתה חתרנית עד‬
‫כדי שאילתות בכנסת ועד כדי סכין בגב האומה‪ .‬מזכיר לנו משהו‪ .‬בניטו‬
‫וחבורת נפתוליו‪ ,‬היו בגדר מחשבה רעה בלבד‪ .‬אני מזכיר את זאת משום‬

‫שכוחה של ההצגה היה באופן בו הועלתה‪.‬‬
‫במשחק ובתפיסת הבמה‪ .‬בעמידה הפשוטה מאחורי הדברים הנאמרים‪ .‬היא‬
‫הייתה חלוצה להצגות שנוהגים לכנותן דוקודרמה‪ ,‬החומר היה לוהט מאד אבל‬
‫כוחה נבע מפשטותה‪ .‬מהיותה הצגה שמצאה את ביטויה האמנותי המיוחד‪.‬‬
‫האימפקט הפוליטי שלה היה תוצאת איכותה המשחקית ולא להפך‪ .‬לא יכלו‬

‫‪52‬‬

‫לסלוח לנו‪ ,‬השחקנים העומדים ונותנים פתחון פה אמיתי וישיר לאלה שאינם‬
‫מבני עמנו‪ .‬לאלה שנוח לראותם כאויב כללי ‪ -‬ולא כבני אדם פרטיים‪ ,‬כמוני‬
‫וכמוך שיש להם משהו להגיד לזולתם‪ .‬הדברים נכתבים בעיקר לחבריי‬

‫השחקנים הנמצאים כעת במצב בו נמצאתי אני‪ ,‬אז לפני ‪ 22‬שנים‪...‬‬

‫‪51.6.6.52‬‬

‫ההצגה "טנגו" של המחזאי ס‪ .‬מרוז'ק בתיאטרון הבימה‪ ,‬עלתה לבמה בסוף‬
‫חורף ‪ .'69‬נטיתי לחשוב‪ ,‬בעידודו של צבי רוזן‪ ,‬מנהל הבימה‪ ,‬שאין דבר כזה‬
‫שלא ישחררו אותי להצגות‪ ,‬חרף היותי מגויס לחטיבת הצנחנים ‪ .77‬גם הם‬
‫שם למעלה‪ ,‬רוצים שהחיים ימשכו כרגיל ושהאנשים ילכו לתיאטרון‪ .‬החטיבה‬
‫רבצה בפרדסי רמלה‪ ,‬וכשגויסתי‪ ,‬הסכימו בשלישות החטיבה לשחרר אותי רק‬
‫לקראת ההצגה בתנאי שאחזור מיד עם תום ההצגה‪ .‬הסידור הזה פעל‬

‫כפעמיים ולאחר פרוץ הקרבות הוא נפסק‪ .‬נשארתי לשחק בחיילים ומלחמה‪.‬‬
‫איזו גאווה ושמחה הייתה לי כשלפנות ערב הגיע שרגא פרידמן‪ ,‬כדי לאסוף‬
‫אותי להצגה‪ .‬גם תחושת שייכות משפחתית ברורה לתיאטרון‪ .‬הנה שרגא‬
‫בעצמו ובכבודו בא לאסוף אותי‪ ,‬וגם תחושת מהפך פנימי שאין לתארו‬
‫במילים‪ .‬היום כולו אבק תמרונים‪ ,‬צעקות‪ ,‬וחוסר משמעות המתלבשת במסווה‬
‫של שיגרה‪ ,‬הווי חיילים הנרקם במשימות קטנות של ניקיונות המלווה בחרדה‪.‬‬
‫והנה מגיע ערב והעולם חוזר לעלות אל הפסים הנכונים‪ .‬לעשייה התיאטרונית‬
‫יש משקל נגד לטרוף האוחז בעולם‪ .‬וכמובן התובנה הנבנית בקרב חיילי‬

‫המחלקה שלהיות שחקן‪ ,‬זה כנראה בכל זאת משהו‪.‬‬
‫המלחמה פרצה ואני נדדתי עם החטיבה בשדות המערכה שיועדה לנו‪.‬‬
‫התיאטרון נשכח לטובת העניין של לצאת מכל זה בשלום‪ .‬התיאטרון כמובן‬
‫נקט בכלל הידוע "ההצגה חייבת להימשך" וישראל בידרמן החליף אותי‪ .‬והכל‬
‫כנראה תיקתק‪ .‬שם בתוך הבלגן‪ ,‬האבק‪ ,‬והחיילים המצרים ההרוגים ואחר כך‬
‫הסורים‪ ,‬שם התגבשה תחושה ברורה של נטישה‪ ,‬של הבורג המוחלף‪ ,‬ושאנשי‬
‫צוות ההצגה אינם באמת גוף אחד‪ ,‬אורגן שמנגן את ההרמוניות שנכתבו באופן‬

‫‪53‬‬

‫חד פעמי ובלתי חוזר עבורו‪ .‬חזרתי מן המלחמה לחלוק את תפקידי החד פעמי‬
‫והאהוב עלי‪ ,‬אדק‪ ,‬עם בידרמן ‪ -‬שכן ישנה גם מידת הצדק‪ .‬יצאתי בשלום מן‬

‫המלחמה ההיא ‪ -‬רק סדק קל‪ ,‬בנשמה ‪ -‬וזה חולף‪.‬‬
‫‪52.6.6.52‬‬

‫לחברנו הטוב סלמאן נטּור‪ ,‬שהלך מעמנו לעולמו היום‪ ,‬סיפור קטן‪.‬‬
‫לפני כחמש עשרה שנה‪ ,‬היינו שותפים לחבר שופטים בפסטיבל הסרטים‬
‫בחיפה‪ ,‬בקטגוריית "סרטי אגן הים התיכון"‪ .‬בין הסרטים המתחרים היו‬
‫סרטים איטלקיים‪ ,‬ספרדיים צרפתיים‪ ,‬ואחד מן הסרטים היה סרט אלג'ירי‪.‬‬
‫הוא בוים על ידי במאי צעיר בשנות העשרים לחייו‪ ,‬והוא צולם חלקו בפריז‬

‫וחלקו באלג'יר‪.‬‬
‫הסרט עסק בקשר משפחתי‪-‬כלכלי של בני משפחה אחת החיים בשתי הארצות‪.‬‬
‫"רשת מסחרית" מתנהלת על ידי בני המשפחה בצרפת ובחור צעיר מאלג'יר‬

‫נוסע לצרפת כדי לסייע וכדי להתקדם‪.‬‬
‫סיפור אהבה נרקם בין הצעיר לבין בת המשפחה‪ .‬הדבר מאיים על העסק‬
‫המשפחתי‪ .‬קודים ישנים עלולים להישבר ותנועת הסחורות‪ ,‬בגדי נשים בעיקר‪,‬‬
‫עלולה להיעצר וקריסה כללית מאיימת בפתח‪ .‬הבמאי הצעיר עשה סרט מצוין‬
‫וללא ספק מעניין ועשוי בכלים קולנועיים מושכי עין ובטעם נפלא‪ .‬לסלמאן‬
‫נטור‪ ,‬יושב ראש חבר השופטים לא היה ספק קל שבקלים שזהו הסרט הראוי‬

‫למקום הראשון‪ .‬וכאמור הסרט היה באמת טוב מאד‪.‬‬
‫כדי להקנות לסרט את מקומו הראוי כולל הפרס הכספי‪ ,‬צריך היה לרכך כמה‬
‫ראשי אבן‪ .‬שכן אלג'יר כידוע לכל ‪ ,‬היא ארץ אויב‪ .‬סלמאן יצא למלחמה על‬
‫דעתו וטעמו‪ .‬באמנות אין אויבים או שונאים‪ .‬אמנות מקרבת בין אנשים‬
‫ושוללת שנאה ואיבה‪ .‬שדה האמנות פתוח לכל מי שרוצה לחרוש בו‪ .‬וכך‬
‫אויבים עשויים להפוך לידידים‪ .‬הוא היה אדם אינטליגנטי וחכם‪ ,‬וידע איך‬
‫למשוך את המתנגדים מסיבות פטריוטיות למקום ממנו הם יכלו לראות את‬

‫הצעד הזה של פסטיבל חיפה‪ ,‬כאקט פטריוטי‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫איזה צעד בונה אמון‪ ,‬איזו הערכה לבמאי הצעיר שמצא את עצמו כגולה‬
‫מארצו עבור עשיית הסרט בו האמין‪ .‬ואיזו תמיכה לכל ההפקות הנעשות על‬
‫ידי צעירים סביב הים התיכון משום שהסרט היה דל תקציב עד מאד‪ ,‬ויופיו‬
‫וטעמו האסתטי היו ממש בולטים באמצעות השימוש בבדים הצבעוניים‪,‬‬
‫הבגדים המתנפנפים על חבלי כביסה‪ ,‬הסימפוניה רבת הגוונים של שכונות‬

‫העוני המצטלמות‪.‬‬
‫הנימוק האולטימטיבי לעניין הפטריוטיזם‪ ,‬היה ‪ -‬איזה שם של נאורות‪,‬‬
‫פתיחות ויושרה אמנותית יוציא לעצמו הפסטיבל החיפאי‪ ,‬בעולם הרחב‪ .‬בנועם‬
‫רב אך בנחישות פלדה בצחות הלשון העברית שבפיו גרף אחריו סלמאן את כל‬
‫חברי צוות השופטים והסרט זכה במקום ראשון בסוגה שלו ובפרס כספי נאה‪,‬‬
‫אם כי לא גדול‪ .‬לאחר סיום הצפייה בסרט ישב חבר השופטים קרוב לשלושת‬
‫רבעי השעה כדי להגיע להסכמה של פה אחד‪ .‬בינתיים הבמאי הצעיר ארז את‬

‫תרמילו ויצא לדרכו לנתב"ג‪.‬‬
‫אחרי ישיבת חבר השופטים ביקש סלמאן שיביאו לפניו את הבמאי האלג'ירי‪.‬‬
‫אומרים לו שהבחור יצא לדרכו‪ .‬הוא היה בטוח שבישראל איש לא יעניק לו‬
‫פרס כלשהו והסתפק בכך שההקרנה הייתה מוצלחת והוא זכה למחיאות כפים‬
‫של הקהל‪" .‬תחזירו אותו!" צעק סלמאן ויצאו השליחים דחופים לנסות ליצור‬
‫קשר עם הבחור‪ .‬הם אכן הצליחו‪ ,‬כי טלפונים ניידים כבר היו‪ .‬סלמאן קרא את‬
‫נימוקי חבר השופטים ברהיטות ובעוצמה‪ .‬הוא ידע שעשה צעד נכון ונבון‬

‫והצליח להדביק את קהל הנאספים בהתרגשותו‪.‬‬
‫איש יקר‪ ,‬יהי זכרך ברוך‪.‬‬

‫‪61.6.6.56‬‬

‫אני לא כותב לאחרונה‪ .‬העניין עם איבגי תקע אותי‪ .‬על זה חייבים לומר דבר‬
‫מה‪ ,‬והנה‪ ,‬אין לי מילים‪ .‬אני מתפלל עבורו ומחכה שהגל יחלוף‪ .‬עם זאת‪ ,‬כשם‬
‫שאני מתנגד למשפט שדה לאיבגי‪ ,‬הרי התעלמות או הכפשת המתלוננת‪ ,‬גם‬

‫היא מעין משפט שדה‪ .‬אז אני תקוע‪ .‬ממתין לחילוץ‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫‪0.1.6.52‬‬

‫אני עם שחקנים‪.‬‬

‫זה הזמן לחזור אל ִפי ַר ְנ ֶדלֹו‪ .‬תמיד זה זמן לחזור אל פירנדלו! עוד אחד שאפשר‬
‫לצרור ביחד עם צ'כוב‪ .‬סיטואציית הבסיס במחזה "שש דמויות מחפשות‬
‫מחבר" היא‪ :‬אל תוך חזרה המתנהלת על במת התיאטרון‪ ,‬נכנסת משפחה בת‬
‫שש נפשות ומבקשת מהבמאי ומהשחקנים השקועים בחזרה אינטנסיבית‪,‬‬

‫שייקחו את סיפור חייהם ויעשו ממנו מחזה ויציגו אותו ברחבי העולם‪.‬‬
‫"מי אתם?" שואל הבמאי‪.‬‬

‫"אנחנו שש דמויות שנהגו ונולדו במוחו של מחזאי שלא רצה או לא יכול היה‬
‫להשלים את עבודתו ‪ -‬להכניס אותנו לעולם הנצח של הספרות והאמנות!"‬

‫כך נשארו שש הדמויות רעיונות שנהגו בראש המחזאי‪ ,‬והן מחפשות עתה דרך‬
‫לממש את עצמן בעולם כדי להיות סיפור שלם‪.‬‬
‫"מה אתם רוצים פה מאיתנו?" שואל הבמאי‪.‬‬
‫"לחיות‪ ".‬עונה האב‪.‬‬
‫"לנצח?" שואל הבמאי‪.‬‬

‫"לא‪ .‬רק לרגע קט‪ .‬בתוככם השחקנים"‪ ,‬עונה האב‪.‬‬
‫הוא נענה בהערות גסות וסקסיסטיות כלפי בתו כמובן‪ .‬בהמשך הדברים‬

‫מתרחש ריב בין האב לבין השחקנית הראשית‪.‬‬
‫"תסלח לי אדוני! אנחנו נראים לך כמשתעשעים במשחקי ילדים? אנחנו עושים‬

‫פה עבודה רצינית‪ .‬המשחק שלנו הוא אמיתי!" אומרת השחקנית‪.‬‬
‫"אני לא אומר שלא" עונה האב‪" ,‬באמת האמנות שלכם היא ליצור אשליה כה‬

‫מושלמת ממש כמו המציאות עצמה‪".‬‬
‫"בדיוק!"‬

‫"עכשיו נסו לחשוב על זה שאנו‪ ,‬שש הדמויות‪ ,‬אין לנו מציאות אחרת מלבד זו‬
‫של האשליה!"‬

‫"לא הבנתי" אומר הבמאי‪.‬‬
‫"מה שבשבילכם זו אשליה שיש ליצור ולפתח ‪ -‬בשבילנו‪ ,‬הדמויות‪ ,‬זו‬

‫‪56‬‬

‫המציאות‪ ".‬עונה האב‪.‬‬
‫‪ -‬זהו קיצורו של סיפור המעשה ב'שש נפשות'‪ .‬אם נחזור לענייננו ‪ -‬לדעתי‬
‫הבמאי והשחקן‪ ,‬חייבים להישאר ככל שזה ניתן‪ ,‬צעד או שניים מאחור‪ ,‬כדי‬
‫שהחלום של המחזאי‪ ,‬להקנות חיים לדמות באמצעות כתיבתו‪ ,‬יתגשם בעזרת‬

‫הדו‪-‬שיח המתנהל בינינו‪.‬‬
‫‪ -‬אתה בטוח שפירנדלו חשב על הדברים האלה?‬

‫‪ -‬כן‪ .‬אני כמעט בטוח‪ .‬אפתח לך זאת בהמשך‪.‬‬
‫‪ -‬אני חושבת שאני מבינה‪ .‬בבית הספר דיברנו על תת‪-‬טקסט‪ .‬זאת כוונתך?‬
‫‪ -‬אני מתקשה קצת בהבנת המונח 'תת‪-‬טקסט'‪ .‬הייתי מוותר עליו בקלות‪ .‬כי‬
‫תת‪-‬טקסט‪ ,‬מניח שיש מתחת לטקסט הכתוב‪ ,‬טקסט בלתי כתוב‪ .‬והרי לא זה‬

‫המצב‪.‬‬
‫‪ -‬כן אני מבינה‪ .‬אבל אם אלך אתך לראות בכתוב משהו מוצפן‪ ,‬משהו הזקוק‬

‫לפענוח‪ ,‬הרי שגם אתה מניח שמשמעויות נחבאות מצויות בתוך הטקסט?!‬
‫‪ -‬כן‪ .‬את זה אני יכול לקבל‪ .‬את אומרת לי בזה‪ ,‬שאנחנו מתחילים לערב את‬
‫עצמנו בכתוב‪ ,‬ואנחנו מתחילים להזיז דברים כדי שהבנתנו תתחיל להתמצא‬
‫בתוך המבוך והסבך של הטקסט ואנחנו עצמנו נתחיל להתנועע בתוך הסבך‬

‫הזה כדי למצוא בו גם פשר גנוז וגם את עצמנו בתוכו‪.‬‬
‫‪ -‬אנחנו משחקים פה במילים‪ ,‬לא?‬

‫פירנדלו עשה לנו חידון או התקיל את הבנתנו ואת יכולת הקריאה המעמיקה‬
‫שלנו‪ .‬ברגע שנתן לנו את המחזה‪ ,‬אמר לנו "חברה‪ ,‬אני יורד‪ .‬תמשיכו בלעדי‪.‬‬

‫ואם תרצו ממני משהו ‪ -‬פתחו טקסטים‪ .‬הכול שם‪ .‬ושמרו על הרגליים‪".‬‬
‫‪ -‬אני חושבת שאני מבינה‪ .‬תרצה לפתוח בטקסט של הבת החורגת? שאותו אני‬

‫אמורה לשחק ואני כולי משקשקת? ננסה‪ .‬בפגישתנו הבאה‪.‬‬

‫‪61.1.6.52‬‬

‫‪ -‬אני פה‪.‬‬
‫‪ -‬גם אנחנו‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫‪ -‬אמרת לי שאת משקשקת מהתפקיד של הבת החורגת‪ .‬את מתכוונת לומר‬
‫שאת אחוזת פחד לקראתו?‬
‫‪ -‬כן‪.‬‬
‫‪ -‬יראת כבוד בפני האתגר?‬
‫‪ -‬כן‪ .‬כנראה‪.‬‬

‫‪ -‬זאת עמדת פתיחה לגמרי ראויה‪ .‬השאלה המתבקשת היא אם היראה הזאת‬
‫מבוססת על הרגשה כללית או מתוך הבנת המורכבות הנדרשת‪.‬‬
‫‪ -‬זו כנראה הרגשה כללית‪ .‬בכל זאת‪ ,‬פירנדלו הוא אחד מ‪...‬‬

‫‪ -‬רגשות מלווים אותנו בכל מעשינו‪ .‬זו עדות לכך שאנו חיים‪ .‬אבל אנחנו רוצים‬
‫להביא אותך לאיזה מקום שבו הרגשות האותנטיים שלך יוכלו לשמש גם‬
‫כרגשות אמיתיים עבור הבת החורגת‪ .‬והיא הרי בכלל לא קיימת‪ .‬היא בגדר‬

‫רעיון שהגה וזנח איזה מחזאי כושל‪.‬‬
‫‪ -‬אבל אנחנו עולים לבמה ולכן אנחנו לא שונים מכל דמות אחרת שעולה‬
‫לבמה‪ .‬במחזה הזה‪ ,‬השחקנים‪ ,‬הבמאי והעוזרים שלו הם לא יותר מציאותיים‬

‫מאיתנו‪ ,‬הדמויות הזרוקות לחלל העולם‪ .‬לא כך?‬
‫‪ -‬ודאי שכן‪ .‬זה מה שחשבתי כשאמרתי שפירנדלו אמר לנו שהכול מצוי‬
‫בטקסט‪ .‬הוא ידע היטב שהמון מתרחש בעבודתנו כתוצאה מן המתח הקיים‬
‫בין המציאות לבין ייצוגה האמנותי‪ .‬והוא הכיר היטב את הלהג המקצועי שלנו‬
‫המבקש מן השחקן להיות נאמן למעשה 'כפי שבאמת קרה'‪ .‬הלהג השליט‬
‫המבקש אחיזה והצדקה למעשינו בתחומי הפסיכולוגיה‪ ,‬הסוציולוגיה או‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬שמהם עלינו לקבל אישור או גינוי למה שאנחנו עושים‪ .‬שנים‬
‫רבות חיפשנו אישורים וחיזוקים בתחומים חוץ‪-‬תיאטרוניים‪ .‬פירנדלו אמר לנו‬
‫שאין צורך בכל זה מכיוון שכול מה שאנו עושים על הבמה‪ ,‬כוחו ואישורו באים‬
‫או שאינם באים‪ ,‬מן ההתרחשות הבימתית עצמה‪ .‬אין אמת אין שקר אין שום‬
‫בחן חוץ בימתי‪ .‬אני טוען שאין שום דבר אחר מלבד הטקסט‪ .‬אל לנו להתחבא‬
‫מאחרי המחשבה שישנו איזה שהוא טקסט שמתחבא לנו מתחת לטקסט‬

‫הכתוב‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫יקיריי‪ ,‬הרשו לי לעצור כאן לרגע‪ ,‬מיד אשוב‪.‬‬

‫‪62.1.6.52‬‬

‫‪ -‬אהלן! אני שוב אתכם‪.‬‬
‫‪ -‬לאן אתה נעלם כל פעם?‬
‫‪ -‬הייתי שמח להישאר כל הזמן‪ ,‬אבל לגוף ישנן תוכניות משלו‪ .‬זה לא צריך‬

‫להטריד אותנו‪.‬‬
‫‪ -‬אללה ִי ַס ְל ַמכ‪.‬‬

‫‪ -‬תודה‪.‬‬
‫‪ -‬אני יודעת שאתה מבין את השפה שלי"‪.‬‬
‫‪ -‬יקירה‪ .‬אני רק עכשיו לומד לדעת עד כמה אני רחוק מלדעת את השפה שלך‬
‫עד לאותה מידה שאת יודעת את השפה שלי‪ .‬אני עובד על זה‪ .‬וכבר אמרתי לך‬
‫שאין כמו המחזה הזה ראוי להיות מוצג בשתי השפות בעת ובעונה אחת‪.‬‬

‫‪ -‬חשבתי שסתם אמרת‪.‬‬
‫‪ -‬לא סתם חביבתי‪ .‬כמו שקרעת את המחיצה בין דמויות מומצאות לבין‬
‫דמויות ראליות‪ ,‬זוכרת? אמרת "הרי כולנו על אותה במה"‪ .‬יהיה זה רק ליבוי‬
‫האש אם נחליט שהדמויות מגיעות עם שפת אם אחרת משפתם של השחקנים‪.‬‬
‫וזאת כדי לשבור עוד קיר ועוד גדר‪ .‬ואני הולך עם פירנדלו לגמרי כשהוא טוען‬
‫שהגדלת המכשולים רק מעצימה את עומקן של המראות‪ .‬יש לשים מכשולים‬
‫לרגלי האמת‪ ,‬כדי שהיא תפציע במלוא עוזה דרך הבחירות המודעות של‬
‫השחקנים והבמאי‪ .‬אין אמת אחרת חוץ מזאת הנבנית על קרשי הבמה‪.‬‬
‫ותוקפה יישאר תמיד בין הקלעים‪ .‬אולי היא נטעה את עצמה בליבו של צופה‬

‫זה או אחר‪.‬‬
‫‪ -‬הבטחת לי וגם קיימת‪.‬‬
‫‪ -‬אני חסר סבלנות להתחיל‪.‬‬

‫‪ -‬גם אני‪.‬‬
‫‪ -‬וגם אני‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫‪1.1.6.52‬‬

‫על ז'ול‪ .‬חברנו הטוב ז'וליאנו ֶמר ַח'מיס‪.‬‬

‫לראשונה הכרתי אותו כשבא עם אביו‪ַ ,‬צליּ ַבא ח'מיס‪ ,‬להצגה "דו קיום"‬
‫בתיאטרון חיפה‪ .‬לאחר ההצגה אירחתי אותם ואת מוחמד וותד המחזאי‪,‬‬
‫בביתי בשושנת הכרמל‪ .‬הוא היה נער צעיר יפה‪-‬תואר וסקרני‪ .‬זה היה בשנת ‪'90‬‬
‫לאחר מכן היו עוד ועוד פגישות‪ ,‬שהוא התייחס אליהן לאחר שנים כאל "לא‬
‫מוצלחות"‪ .‬בכך העביר על עצמו ביקורת מהולה בהתנצלות על שראיתיו ברגעים‬
‫לא מחמיאים‪ .‬אבל הוא חקוק היטב בזיכרוני בהקשר של ההצגה המדוברת‬
‫מאד "אֹו ֶתלֹו" בבימויו של יוסי פולק בתיאטרון חיפה‪ .‬גם אני נטלתי חלק‬
‫בהצגה זו על מעלותיה‪ ,‬שהוא היה מרכיב מרכזי ביניהן‪ ,‬ועל חסרונותיה‪ ,‬שבהן‬

‫לא היה לו כל חלק‪ .‬אני הייתי בראבנציו‪ ,‬אביה של ֶד ְס ֶדמֹו ָנה‪ ,‬רעיית אותלו‪.‬‬

‫בתמונה השנייה בהצגה מגיעים כל המשתתפים אל אולם הסנאט לשטח לפני‬
‫הדוכס את טענותיהם‪ .‬בראבנציו מאשים את אותלו בכישוף דסדמונה כדי‬
‫להשתלט על נפשה על מנת לקחתה מעם אביה‪ .‬אותלו מתגונן לפני הדוכס כדי‬
‫להעמיד בגלוי את דבר אהבתם כפי שארע באמת‪ .‬הדוכס מבקש מבראבנציו‬

‫שירצה את טענותיו והאשמותיו‪.‬‬
‫וכאן נותן שיקספיר לאביה של דסדמונה‪ ,‬מונולוג יפהפה‪ .‬כשהתחילו ההצגות‬
‫והגעתי אל המונולוג הזה‪ ,‬שמתי לב לדבר שהכמיר את ליבי‪ .‬אני זועק את כאב‬
‫האב האומלל ונושא עיני אל הדוכס‪ .‬מאבק לחיים או למוות ביני לבין אותלו‪.‬‬
‫ואותלו‪ ,‬ז'ול‪ ,‬עומד על עומדו באולם הסנט‪ ,‬מחכה לתורו לשאת דברים לפני‬

‫הדוכס‪ .‬את המבט של ז'ול עלי לא אשכח לעולם‪.‬‬
‫הוא הניח את התפקיד ואת התחפושת‪ ,‬את החובה להתייחס לפרטנר‪ ,‬וכו'‪,‬‬
‫ופשוט עמד והסתכל במלוא העניין על מה שאני עושה‪ .‬הוא באמת הקשיב‬
‫ובאמת התבונן‪ ,‬לא כאותלו‪ ,‬אלא כז'ול הנער שהיה בביתי בשנת ‪ .'90‬עכשיו‬
‫הוא מגלה יחס לחברו הבוגר והוא מוכן כל ערב להתרשם מחדש מן האופן בו‬
‫הוא ממלא את תפקידו‪ .‬בניגוד לסיפור? בניגוד לבימוי? בניגוד להגיון?! לא‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫הוא עמד במלוא נוכחותו כאדם‪ ,‬כדי לתמוך באהבה ובחום את הרגעים בהם‬
‫מישהו אחר היה במוקד‪.‬‬

‫אני זוכר לו את זה עד היום כרגעי חסד נדירים‪ .‬ונא לא לטעות‪ ,‬לפעמים גם‬
‫אמר לי בחדר האיפור‪" ,‬היום זה לא היה כל כך‪."...‬‬

‫אני אהבתיו‪ .‬יהי זכרו ברוך‪.‬‬

‫‪1.1.6.52‬‬
‫הנה אנחנו שוב יחד ואני ממשיך לתאר באוזניכם את האמונה שלי בתיאטרון‪.‬‬
‫העשייה התיאטרונית‪ ,‬החזרות‪ ,‬ההתמודדות עם חומר כתוב בניסיון לעצב‬
‫אותו ברוח שתתאים גם לרוח שכתבה אותו וגם לרוח המעצבת אותו לבמה‪,‬‬
‫אלה הן חוויות מרגשות מעצם טיבען‪ .‬הדבר ברור‪ ,‬מכיוון שזו מין הזדמנות‬
‫להשתתף בבריאה‪ .‬לממש מתוך בחירה חופשית את ההגדרה ‪" -‬בצלם אלוהים‬
‫ברא אותם"‪ .‬זאת המשמעות העמוקה של היות אדם‪ .‬אדם הבורא גם את‬
‫אלוהיו בצלמו וכדמותו‪ .‬עם זאת‪ ,‬הרגשות האלה הן התרחשויות שבתוך‬

‫התחום האישי ‪ .‬אין בהם להצביע על שום דבר אחר מלבד על התקיימותם‪.‬‬
‫הבמאי הוא אדריכל הבונה מגדלים באוויר ללא שום כלי מדידה‪ .‬לא מטר‪ ,‬לא‬
‫אנך לא מד‪-‬זווית‪ ,‬שום כלום‪ .‬זה ליבו‪ ,‬המתכנן במהלכים זהירים של ניסוי‬
‫וטעיה‪ ,‬כשרק עיני שאר רוחו מנחים אותו‪ ,‬לראות את המגדל הנבנה אט אט‬
‫באוויר‪ .‬מוזת התיאטרון לוחשת לו באוזן שיש כבר יותר מדי מגדלים כאלה‪,‬‬
‫מחייבת אותו להרים את האחד והמיוחד שעדיין לא נבנה‪ .‬זה המגדל שניזון אך‬
‫ורק מדם ליבו‪ .‬המוזה אוהבת את האמנים‪ .‬אך היא חמורה יותר מן האנך‪ ,‬מד‬
‫הזווית וחוט המדידה‪ .‬היא עשויה להיראות כאכזרית ביותר‪ .‬היא אינה‬

‫מוותרת כהוא זה‪.‬‬

‫‪55.1.6.52‬‬
‫‪ -‬הענקים האלה כמו ִאיְּב ֶסן‪ ,‬השאירו יצירות המכילות פתחים רבים לתובנות‬

‫‪61‬‬

‫על האמנות ומקומה בחיי האדם‪ ,‬הן כפרט‪ ,‬הן כחלק מחברה‪ ,‬זוג או משפחה‪.‬‬
‫‪ -‬אני זוכרת איך הייתי לפני שקראתי את איבסן‪ .‬איך שממש אנסת אותי‬
‫לקרוא את "רוסמרסהולם"‪ .‬ואיך הסתובבתי הלומה שבוע שלם לאחר מכן‪.‬‬

‫ואחר כך "מאסטר סולנס" ‪ .‬זה היכה אותי בקרביים ‪ -‬מחץ‪.‬‬
‫‪ -‬כן אני חושב שכולנו חווים את הענקים כ"טראומה" שאינה מרפה‪ ,‬אבל‬

‫שהיא גם מרפאה‪ .‬יש במה למלא את המצברים‪.‬‬
‫‪ -‬שמעתי שכתב בהשפעת תורת היחסות‪ ,‬הוא הביא את היחסיות לבמה כניגוד‬

‫למוחלטות‪ .‬מה דעתך?‬
‫כן‪ .‬אני חושב שיש משהו בדבר הזה‪ .‬אם כי כמובן בהסתייגות גדולה‪ ,‬משום‬
‫שהמדע כנראה לא ויתר על המוחלט‪ .‬מהירות האור היא ערך מוחלט בתורת‬
‫היחסות‪ .‬פירנדלו החזיר את חופש הבחירה‪ ,‬והיכולת להאמין באמונה שלמה‪,‬‬
‫להיות האבן הראשה בתיאטרון‪ .‬בכך הוא דחק אמונות ודעות נחרצות למקום‬
‫של יחסיות‪ ,‬כי על הבמה כל מה שנרצה יהיה מוחלט ולכן שום דבר אינו‬
‫מוחלט אלא רק מה שנבחר בו‪ .‬אנחנו נהיה אחראיים לאמיתות כמו גם‬
‫לחלקיהן או להיפוכן‪ .‬אבל כל זה בא רק כהכנה לסיפור שאני רוצה לספר על‬

‫אחת הפעמים הקודמות בהן עסקתי במחזה הזה‪.‬‬

‫אבל זה יהיה כבר בפעם הבאה‪.‬‬

‫‪56.1.6.52‬‬

‫הבטחתי ‪ -‬אז הרי לפניכם‪.‬‬
‫בפעם ההיא עשיתי את 'שש דמויות מחפשות מחבר'' בסמינר הקיבוצים‪ .‬זו‬
‫הייתה כיתה גדולה למעלה מ‪ 53-‬סטודנטים‪ .‬המחזה מציע כשמונה או תשעה‬
‫תפקידים בלבד‪ .‬הדבר הזה גרם לאי שקט "תעשייתי"‪ .‬כל אחד רוצה תפקיד‬
‫פעיל‪ .‬והנה אפילו הילדים‪ ,‬בני משפחת שש הדמויות הם תפקידים משוללי‬
‫טקסט‪ ,‬אם כי הם תפקידים נפלאים‪ .‬דמעות‪ .‬שיחות‪ .‬התערבויות של המנהל‬

‫וכו'‪ .‬מפונקים חסרי עמוד שדרה‪ .‬וכעשרה תלמידים מוכשרים‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫תכנית הבימוי לקחה מראש את מצב העניינים הזה בחשבון‪ .‬לא צריך להיות‬
‫חכם גדול בכדי להבין שאם ישנן שש דמויות ‪ -‬מתוקף העלילה ניתן לקחת‬
‫ששה נוספים ללהקת השחקנים שבמחזה‪ .‬והרי לכם תריסר תפקידים‪ .‬בנוסף‬
‫הגדלתי את מספרם של עוזרי הבמאי והצוות הטכני של הלהקה‪ .‬עליהם הוטלו‬
‫מטלות קומיות רבות במהלך כל ההצגה‪ .‬הם היו צוות מצחיק מלא רצון טוב‬
‫שמוליד תקלות אין ספור‪ .‬כל זה נאמר מכיוון שתוכנית הבימוי הייתה לקיים‬
‫את ההצגה על בימת החזרות‪ .‬כלומר ללא שום בנייה מראש לטובת המחזה‪ .‬זה‬
‫אומר שכל מה שנזדקק לו במהלך העלילה יתממש רק באמצעות מה שמפוזר‬
‫על בימת חזרות‪ ,‬שהיא מעין מחסן ארעי לחלקי תפאורות ישנות‪ ,‬בדים‪ ,‬כסאות‬
‫מסוגננים שאינם מתאימים זה לזה‪ ,‬ראי ישן נושן‪ ,‬ארגזים וקוביות ועוד‪.‬‬
‫בקיצור המישמש המאפיין במת חזרות לפני שמקימים עליה תפאורה‪ .‬כאן אני‬

‫מגיע לעיקרו של הסיפור‪.‬‬

‫בכדי לעשות דבר כזה צריך תפאורן מנוסה‪ ,‬פיקח‪ ,‬מלא דמיון והומור ויכולת‬
‫גדולה של המצאה‪ .‬והייתה לי אחת כזאת נפלאה ‪ -‬דיתי אופק‪ .‬היא אמנם‬
‫הייתה בראשית דרכה אבל בכל יתר התכונות חנן אותה האל ביד רחבה‪.‬‬
‫למזלי‪ .‬בדרך כלל מתחילים עבודה כשאפשר להציג בפני ההנהלה מקט‪ ,‬כלומר‬
‫מודל עיצובי בקרטון ביצוע‪ ,‬ולאחר אישור מתחילים לבנות לפי התוכניות‪.‬‬

‫אנחנו באנו רק עם רעיון‪.‬‬

‫אמרתי לעצמי ולדיתי כמו גם לבוס‪ ,‬שכאן צריך סבלנות רבה מכיוון שהעיצוב‬
‫הולך בעקבות החזרות‪ .‬כלומר אנחנו בונים הצגה לפי מה שבראש‪ ,‬ודיתי‬
‫מתחילה לעצב אחרי שכל תמונה כבר עומדת על עומדה‪ .‬צריך אומץ לב לא‬
‫מבוטל ללכת בדרך כזאת‪ .‬לדיתי יש גם לב וגם אומץ‪ .‬ההנהלה רוצה לדעת מתי‬
‫ניתן יהיה לראות הכול בשלמותו‪ .‬כדי לדעת שלא הולכים ליפול על הראש‪.‬‬
‫מתמקחים קצת ואני מבטיח עשרים יום לפני הרמת מסך‪ .‬ואיזה המצאות היו‬

‫לה לדיתי‪.‬‬

‫כיסא מלכותי מסוגנן‪ ,‬בד ארגמן פרוש על הפסנתר‪ ,‬הראי מעוטר במיני בדים‬
‫צבעוניים ‪ -‬ואנחנו נמצאים בסלון הבורדל של מדאם פאצ'ה‪ .‬תמונת הלילה בגן‬
‫והבריכה בה טובעת הילדה מחייבת הברקות כי כאמור מעצבים השחקנים‬

‫‪63‬‬

‫המשתתפים רק ממה שנמצא על הבמה‪ .‬בריכה? עצים? שלכת? פרחים נבולים?‬
‫זה לקח זמן אבל התוצאה הייתה מדהימה‪ .‬הראי הגדול מוטל על ריצפת הבמה‬
‫‪ -‬והנה לכם בריכה‪ .‬כרים נפרמו כדי לגלות את המילוי בתוכם ‪ -‬פתיתי קלקר‬
‫צבעוניים‪ .‬עושר של צבעים! פרחים נבולים יותר מפרחים אמיתיים צפים על‬

‫פני מי הבריכה ועל השבילים המקיפים אותה‪.‬‬
‫ואיך יתחבא האח הצעיר מאחרי גזעי העצים? דיתי הגאונה‪ .‬ליפפה את‬
‫הרגליים השחורות התלויות בצידי הבמה וקשרה את הליפוף בחבלים של‬
‫הרגליים! נוצרו גזעים שחורים מפחידים ויש היכן להתחבא‪ .‬בקיצור התפאורה‬

‫הלכה ונבנתה עם‪ ,‬ובעקבות‪ ,‬החזרות‪.‬‬
‫בניגוד לאמור במחזה‪ ,‬רציתי ששש הדמויות יתגלו על הבמה‪ ,‬כמו ששה‬
‫פאנטומים של במה‪ .‬דיתי ארגנה אותם כך שאי אפשר היה לדעת שהבמה‬
‫מאכלסת עוד ששה שחקנים לבד מהלהקה שמנסה ללא הצלחה לערוך חזרה‪.‬‬
‫תקלת חשמל‪ ,‬חושך מוחלט על הבמה‪ .‬קולות צחוק או פחד‪ .‬מציתים נדלקים‪.‬‬
‫צביטות טרדניות וכו' עד שהתקלה תוקנה‪ ,‬אור על הבמה ‪ -‬ושש הדמויות כבר‬
‫נמצאות מפוזרות על הבמה‪ .‬מי על כיסא המלכות ומי שוכבת על הפסנתר‪ ,‬מי‬

‫במרומי איזה ארון וכו'‪.‬‬

‫מאז אני אוהב את דיתי אופק‪.‬‬

‫‪51.1.6.52‬‬

‫על גניה דובסון‪ .‬חייב אדם שיזכור ויזכיר את חונכיו הרוחיים‪ ,‬אלה שהטביעו‬
‫חותם על אופיו‪ ,‬והשפיעו על גורלו‪ .‬כך אני רואה את גניה עד היום‪ .‬חברי‬
‫בוודאי יזהו את השם דובסון כקשור בשמה של השחקנית הנפלאה‪ ,‬רחל‬
‫דובסון‪ .‬אז כן‪ ,‬זאת אמא של רחל‪ .‬היא אינה עמנו כבר שנים רבות מאד ולכן‬

‫אלה שאינם מכירים אותה הפסידו הכרות עם אדם יוצא דופן‪.‬‬
‫גניה וגם רחל מוצאם בסין‪ ,‬מהעיר חרבין‪ .‬כל אנשי העיר הזאת‪ ,‬היהודים‪ ,‬היו‬
‫עילית של אינטליגנציה‪ .‬גניה שלטה ברוסית ובאנגלית שליטה ללא מצרים‪.‬‬
‫ספרות רוסית ואנגלית היוו את ביתה הרוחני והאמנותי‪ .‬בקיאות רבה וידע רחב‬

‫‪64‬‬

‫יריעה של הספרויות האלה ולשונן‪ .‬אבל כאמור רוב יהודי חרבין היו כאלה‪.‬‬
‫הקול העמוק והנמוך שלה‪ ,‬היה עשיר בגווניו המוסיקליים ובמבטאה הרוסי‬
‫הבוטח והחודר‪ .‬בקול הייחודי הזה בטאה מחשבות ורגשות בלי חשש ובלי פחד‪.‬‬
‫גניה לא פחדה מן החיים! כל מה שהחיים מביאים בכנפיהם לא גרמו לה לשום‬

‫חשש או פחד‪ .‬היא באה מוכנה להתמודד עם החיים ועם כל מה שיציעו לה‪.‬‬
‫גניה אהבה מאד את המינגווי הסופר‪ .‬והיה בה משהו ממנו אף שהייתה אישה‪.‬‬
‫אבל הנכונות הטבעית לעמוד מול אתגרים כמו הזקן והים‪ ,‬מבלי להבטיח‬
‫ניצחון מראש ‪ -‬זו גבורתה של גניה‪ .‬אני למדתי עם רחל בסטודיו של נולה‬
‫צ'לטון ועד מהרה נעשינו חברים קרובים‪ .‬זה כמובן הפך אותי לבן בית אצל‬
‫גניה‪ .‬היא זיהתה את הקושי הנפשי בו הייתי שרוי אז‪ .‬היא לא יעצה‪ ,‬לא נדה‬
‫בראשה‪ ,‬לא נסחפה במערבולות נפשי‪ .‬פשוט הייתה קשובה ונתנה הרגשה‬
‫ברורה שהיא תהיה תמיד בשביל להקשיב ואולי לזרות מעט אור על אפלת חיי‬
‫באותה עת‪ .‬לא הייתה לה בעיה להכניס הביתה זר אובד דרך תייר צעיר‪ ,‬כדי‬
‫לתת לו קורת גג עד שיימצא את עצמו ואת הקשר שאבד לו עם בני ביתו‬
‫במרחקים‪ .‬בלי שום חשבונות‪ .‬המעט שהיה תמיד הספיק עבור עוד אחד‪ .‬אני‬
‫חב לה המון‪ .‬הכוחות הנדרשים במצבים קשים אינם תמיד בנמצא‪ .‬ויש פתאום‬

‫מי שמראה לך מה מצוי במחסנים שלך‪ ,‬אצלך‪.‬‬
‫אני זוכר אותה כאשה שהמציאה את הפמיניזם עוד לפני שידענו את המילה‬
‫הזאת בכלל‪ .‬עצמאות‪ ,‬חרות ועמידה איתנה על רגליך זה לא עניין מגדרי‪ .‬אתה‬

‫פשוט רואה את עצמך כבן אדם חפשי וכך רואה אותך העולם כולו‪.‬‬

‫ברוך זכרה של האישה היפה והחכמה הזאת‪.‬‬

‫‪6..1.6.52‬‬
‫מה שראוי להתייחסות בעניין מיקי גורביץ ‪ -‬הרי אלה דווקא דבריו החכמים‬
‫והמעמיקים ב"גלריה"‪ .‬כמי שמכיר את מיקי היטב‪ ,‬מזה ‪ 23‬שנה‪ ,‬נראה לי‬
‫שהטענות המייחסות לו כוונות זדון והתייחסות ערמומית ונבזית אל שחקניות‬
‫צעירות הם מקוממות‪ .‬האיש נתן ונותן מעצמו ללא גבול עבור הלהקה שלו‬

‫‪65‬‬

‫ועבור שחקניו כמו גם לעובדים אתו‪ .‬גם אם כל מה שנטען כלפיו היה נכון‬
‫עובדתית‪ ,‬הרי שלייחס לו כוונות זדון‪ ,‬בעיני‪ ,‬זה עיוות ועוול‪ .‬פגישות עבודה‬
‫מיקי עושה למען השחקנים ולא למען עצמו‪ .‬יש לו אמונה ויש לו דרך ואותם‬

‫הוא מקנה ביושר לכל אלה החפצים לעבוד איתו‪.‬‬
‫אני רוצה להתמודד עם שתי מחשבות שנתן להן ביטוי בתשובתו ב"גלריה"‪.‬‬
‫האחת עניין האינטימיות בעבודה והשנייה קשורה בה היטב‪ ,‬הבית הפרטי‬
‫כמקום לחזרות‪ .‬כאמור את מיקי הכרתי עוד בבית אביו ַא ַנטֹול‪ ,‬הצייר‬
‫והתפאורן הנפלא‪ .‬פיטר פריי בחר לעבוד עם אנטול גורביץ על "נתן החכם" של‬
‫לסינג‪ .‬אנטול עיצב את הבגדים והוא עשה אותם בטכניקת באטיק שהוא עצמו‬
‫צייר‪ .‬דבר מדהים בכל קנה מידה של יופי‪ .‬באתי עם פיטר פריי אל בית אנטול‬
‫לראות את הדגמים והסקיצות‪ .‬דברים מרהיבים! היה שם נער חדור חשק‬

‫ואהבה לתיאטרון ‪ -‬מיקי‪.‬‬
‫אני מזכיר זאת משום שפיטר פריי היה גם מורי במשך ‪ 0‬שנים באוניברסיטה‪,‬‬
‫וגם במאי ההצגה‪ .‬חייבים הבמאים‪ ,‬בעיקר הטובים‪ ,‬לדעת שהם מטילים צל‬
‫ענק על תלמידיהם‪ .‬יש למורים הטובים עצמה רוחנית רבה ותלמידיהם יעשו‬
‫הכול כדי לרצות אותם‪ ,‬להתכנס תחת כנפי גלימתם‪ .‬להיות רצויים ומוערכים‬
‫על ידי המאסטר זו תשוקה גדולה מהרצון באהבת הקהל‪ .‬לכן אני מסתייג מאד‬
‫בעניין האינטימיות‪ .‬זה נכון שעבודת השחקן מבקשת אינטימיות‪ ,‬אבל אין זו‬

‫אינטימיות של שווים‪.‬‬
‫בין נאהבים ישנה אינטימיות של שוויון‪ .‬אין צורך לא בבגדים ולא בהעמדות‬
‫פנים‪ .‬אינטימיות בעבודת השחקן יש בה גבולות ומשמר הגבול הוא בידי‬
‫הבמאי‪ .‬משמר גבול האמור להקנות ביטחון לשחקן המאותגר לפתוח את ליבו‬
‫ללא חסך‪ .‬לכן אינטימיות ‪ -‬בערבון מוגבל‪ .‬ויש עבודה של אחד על אחד בתנאי‬
‫ההגבלה שציינתי‪ .‬לכן נראה לי שביתו הפרטי של הבמאי הוא לא מקום נכון‬

‫לעבודה‪.‬‬
‫לבמת החזרות ישנה אווירת קודש מסוימת‪ .‬עליה ובה מתרחשים מעשי ניסים‬
‫של היצירה‪ .‬הבית הפרטי חסר את זה ויש בו חדירת יתר לפרטיות הבמאי‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫פרטיות של חולין‪ ,‬העלולה לטשטש גבולות‪ ,‬וכאמור גם השחקן וגם הבמאי‬
‫זקוקים למשמר הגבול‪.‬‬

‫חג חרות שמח‪ .‬חרות! בלעדיה אין אמנות‪.‬‬

‫‪2.2.6.52‬‬
‫תיאור יפה של מהלכי המוזה שמעתי לא מזמן מפי נגנית נבל ששמה פרח‬
‫מזיכרוני‪ .‬היא סיפרה בתוכנית רדיו שאחד ממוריה תאר את תהליך היצירה‬
‫בדרך הבאה‪:‬המוסיקה נמצאת כל הזמן בחלל העולם‪ .‬היא אינה חדלה ולו‬
‫לרגע‪ .‬אין לנו יכולת לשמוע אותה‪ .‬סגולה זו ניתנה רק למלחינים‪ .‬להם ישנה‬
‫תכונה שדומה למקלט רדיו‪ .‬המוסיקה ברדיו חבויה‪ .‬כדי שתישמע‪ ,‬אנו זקוקים‬
‫למקלט‪ .‬כאלה הם המוסיקאים‪ .‬הם שומעים את המוסיקה המתרחשת בחלל‪,‬‬
‫והם מסוגלים גם לזכור וגם לרשום אותה במחברת החמשות שלהם‪ ,‬ובכך‬
‫להנחיל אותה לנו‪ .‬הם מצליחים לתת לה מימוש וקיום בעולם החומר בו אנו‬

‫חיים‪ ,‬למרות שמקורה הוא בעולם הרוח‪.‬‬
‫בינתיים‪...‬‬

‫‪5.2.6.52‬‬
‫השחקן נמצא בלב ליבו של האירוע התיאטרלי‪ .‬בלעדיו אין תיאטרון‪ .‬אפשר‬
‫בלי במה‪ ,‬בלי היכל‪ ,‬בלי תפאורה‪ ,‬תאורה או תלבושות ואיפור‪ .‬בלעדיו אי‬
‫אפשר‪ .‬הדבר מעמיד אותו בפוזיציה של בכירות‪ ,‬אם כי למחזאי יתרון עצום על‬
‫יתר שותפיו בתיאטרון' משום שלו יתרון הנצח ‪ -‬המחזה הכתוב‪ .‬להיות שחקן‬
‫בעמדת בכירות כזו‪ ,‬עלול בקלות להוליד מצבי חריגה ובלבול המוליכים בסופו‬

‫של דבר אל מדורי הרכילות ואף הלאה מזה‪.‬‬
‫להיות במרכזה של התרחשות על במת התיאטרון‪ ,‬כמוה כמו להיות במרכזה‬
‫של התרחשות עולמית‪ .‬דבר זה מחייב את השחקן לזכור דבר אחד בלבד‪ .‬אין‬
‫המעשה האמנותי‪ ,‬שהוא בתחום האסתטי‪ ,‬מגיע למלוא משמעותו‪ ,‬אלא אם כן‬

‫‪67‬‬

‫מצא חיבור אמת אל תחום האתי‪ .‬שחקן טוב לא בהכרח הוא איש מוסר‪ .‬אבל‬
‫אמנותו כן‪.‬‬

‫אם הוא באמת טוב (שימו לב למילה טוב!)‪ .‬חישבו רק על המורשת האדירה‬
‫שהותירו לנו כותבי המחזות הגדולים‪ .‬זו שירה נפלאה שסובבת סביב ערכי‪-‬‬
‫העל המוסריים של ההומניזם‪ .‬קיומם או אי קיומם של ערכים אלה מניעים את‬

‫מיטבן ומרביתן של הדרמות בספריית התיאטרון‪.‬‬
‫כמו שנכתב כאן לגבי המוסיקה‪ ,‬גם אמנות המשחק‪ ,‬כמו יתר האמנויות‪,‬‬
‫מקורה אינו באיזו בלוטה פנימית בגוף‪ .‬מקורה בעולם האידיאות‪ .‬עולם זה‬
‫פתוח לכל דורש‪ .‬אך רק האומנים מצליחים להקשיב לקולות המגיעים ממנו‬
‫באמצעות המוזה המתאימה‪ .‬האומנים הם אלה שבאפשרותם ליטול את‬

‫האידיאות ולטעת אותם בתוך עולם המעשה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אדוני השחקן‪ ,‬כבד את אלה שקדמו לך והם רבבות‪ .‬ואת הבאר הענקית‬
‫ממנה כל האומנים שואבים ויונקים את כוח כיוצרים ייחודיים וכדמויות‬
‫מפתח בקהילה האנושית‪ .‬לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬לא המצאת את הגלגל‪ .‬ולכן מעט ענווה‬

‫רק תוסיף לווית חן למעשיך שעל הבמה ‪ -‬ושמחוצה לה‪.‬‬

‫‪55.2.6.52‬‬

‫תרומתי הקטנה לידידי הגאים ליום חגם בתל אביב‪ .‬שיר נפלא שמעתי זה‬
‫מקרוב מפיה של נחמה הנדל‪ .‬זהו שירו של ח‪.‬נ‪ .‬ביאליק הנקרא "ביום קיץ יום‬
‫חום"‪ .‬היא מצאה מנגינה או התאימה אותה ואולי חיברה בעצמה‪ ,‬איני יודע‪,‬‬
‫אבל השיר נפלא‪ .‬ומילותיו הן מן המיטב הביאליקאי‪ .‬קראוהו ידידי‪ .‬הוא‬

‫מזכיר מאד את שירו ‪" -‬הכניסיני תחת כנפך"‪.‬‬
‫כזכור לכולנו‪ ,‬בשיר "הכניסיני" פונה המשורר אל אחת‪ ,‬אישה‪ ,‬חברה‪ ,‬בת‬
‫השירה וכו'‪ ,‬ואין כל ספק שהפנייה היא אל בת‪ .‬מי הדובר בשיר? נו זה כמובן‬
‫ברור ‪ -‬הרי זה המשורר עצמו‪ .‬אבל חברים‪ ,‬או חברות‪ ,‬אם תקרא אותו בת אל‬
‫חברתה אהובתה‪ ,‬לא ימוט השיר ויישאר במלוא תוקפו! אלא שקיבלנו בבית‬

‫הספר ‪ -‬המשורר הוא הדובר‪ .‬וכך גם כנראה טוב שיישאר‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫בשיר הנפלא "ביום קיץ יום חום" פני הדברים שונים במקצת‪ .‬הדובר בשיר‬
‫פונה אל אח עייף וקורא לו לבוא כדי לנוח בגן "שם נחבא ננוח‪ ,‬אח נעים"‪ .‬הגן‬
‫רענן וירוק ויחדיו ינוחו בו ויתעלסו הרעים‪ .‬גם לעת חורף‪ ,‬ליל קור‪ ,‬מוזמן האח‬
‫האובד לבוא "אצלי שב והתחמם" "ולחצתיך אל לב‪ ,‬רעי‪ ,‬אחי הטוב"‪ ...‬אם כן‬
‫הדבר לגבי השיר הקודם הרי שכן הוא גם לגבי שיר זה והדובר הוא המשורר‬

‫או בן דמותו‪ .‬והרי כאן דיבור אהבה בין גבר לגבר‪.‬‬
‫ביאליק כלל אינו קשור לנושא הלהט"בי‪ ,‬יאמרו האומרים‪ ,‬וזה נכון‪ .‬אם כן‬
‫אולי בשיר מצויה דוברת מוטמעת‪ .‬השיר תקף לחלוטין אם נדמיין אותו נשמע‬
‫מפי בת‪ .‬איני רוצה להיעזר בדימויים של הגן ושל הבית החם שבקלות עשויים‬
‫להישמע כהתייחסות ארוטית של הדוברת אל גופה המזמין את אהובה‪ .‬לזאת‬

‫כדאי להניח ולהתבסם מן האפשרות של כפל המינים בשיר הזה‪.‬‬
‫במקרה של השירה אין צורך בפתרון חידה‪ .‬ביאליק השאיר לנו שיר פתוח‬
‫לחלוטין המאפשר אינטימיות אמיתית וקרובה בין שני בני אדם יהיה מינם‬
‫אשר יהיה‪ .‬אינטימיות וחום‪ .‬אהבה שופעת כתכונה בסיסית של היצור האנושי‬
‫ככלל‪ .‬כותב לנו אבנר הולצמן שברנר וגנסין‪ ,‬הרעים הנאמנים‪ ,‬אהבו את השיר‬
‫הזה מאד והשמיעו אותו אחד לשני במסיבות שונות ואפילו המחיזוהו זה לזה‪.‬‬

‫טיפוח היכולת לאהוב את הזולת זה העניין‪ ,‬האחר מי ומה שהוא לא יהיה‪.‬‬

‫בזה העניין‪.‬‬

‫‪62.2.6.52‬‬
‫הערב יתקיים במוצא שליד ירושלים‪ ,‬ערב לזכרו של יהודה כהנא‪ ,‬חמי‪ ,‬אביה‬

‫של עתליה‪ .‬הוא היה איש חינוך‪ ,‬מורה ומחנך‪.‬‬
‫בשנת ‪ 5337‬ביום מלאות לו ‪ ,033‬זכה להיקרא על ידי שרת החינוך דאז ‪ -‬יולי‬
‫תמיר‪" ,‬זקן מורי ישראל"‪ .‬לפני שש שנים הוא נפטר‪ ,‬כשהוא עדיין מחזיק‬
‫סימניה בספרה של אניטה שפירא על ברנר‪ .‬הוא עשה רבות בתחום אוכלוסיות‬
‫חלשות של ילדים והיה בין היתר גם מנהלה של "הכשרת ילדי ישראל" מיסודה‬
‫של הנרייטה סאלד‪ .‬רציתי לשתף אתכם ידידי בכמה דברים שכתב בספרו "בין‬

‫‪69‬‬

‫מדריך לחניכיו"‪ .‬הוא היה בראשית דרכו‪ ,‬בתום לימודיו באוניברסיטת וורשה‪,‬‬
‫מורה מדריך בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק‪ .‬וכל דרכו כמחנך הייתה‬

‫מושפעת מן הקשר החם בינו לבין קורצ'ק‪.‬‬
‫ואלה חלק מדבריו בספרו‪ ,‬שאקרא הערב לכבודו‪.‬‬
‫"חיי כל חברה תרבותית הומאנית ודמוקרטית‪ ,‬מבוססים על ערכים קבועים‪,‬‬
‫שאינם משתנים עם חלוף הזמנים‪ ...‬החשיבות המוסרית של הערכים אינה‬
‫טעונה הוכחה‪ .‬הם מוחלטים ולא יחסיים‪ .‬נזכיר כמה מהם‪ :‬אמת‪ ,‬צדק‪ ,‬חרות‪,‬‬
‫כבוד לאדם החי והמת‪ .‬ערכים אלה מצויים בתורת הנביאים‪ ,‬בתורות יוון‬
‫ורומי דרך ימי הביניים ועד לימינו אנו‪ .‬הם מהווים את הלוז הערכי של כל‬
‫הדתות שבעולם‪ .‬הם אוניברסליים ונצחיים‪ .‬הם אינם מוגבלים על ידי זמן או‬
‫מקום‪ ,‬ואינם מבדילים בין אדם לאדם‪ .‬אין חינוך בלא אמונה בערכים‬

‫ובנורמות הנגזרות מהם‪.‬‬
‫הדמוקרטיה היא המשטר ההומני היחידי הצודק‪ .‬היא מבטיחה חרויות‬
‫מחשבה‪ ,‬דיבור‪ ,‬שיפוט‪ ,‬ובחירה‪ .‬ישנה מחויבות לדאוג לכל האזרחים ללא‬
‫הבדל של דת‪ ,‬גזע או מעמד‪ ,‬ובמיוחד לחלשים שבהם כמו‪ :‬ילדים‪ ,‬נשים‪,‬‬
‫חולים וזקנים‪ .‬ככל שחברה תהיה משכילה‪ ,‬תרבותית ומחונכת‪ ,‬כן תועמק‬
‫הדמוקרטיה‪ .‬חינוך הינו ‪ -‬שווה ערך לדמוקרטיה‪ .‬בית ספר או מוסד חינוכי‬
‫ששורר בו פחד מפני מבוגר או מקור כוח אחר‪ ,‬שהמשמעת בו חיצונית‬
‫ופורמלית‪ ,‬שניהולו והאחריות למה שקורה בו הם בידי מבוגרים בלבד‪ ,‬אינו‬

‫דמוקרטי כלומר גם אינו מחנך"‪.‬‬

‫בחודש הבא ימלאו ליהודה כהנא ‪ 037‬שנים‪ .‬זכרו עימנו תמיד‪.‬‬

‫‪2.0.6.52‬‬

‫ו‪ ...‬שוב אל המשחק‪ .‬החונכים הראשונים שלי על הבמה המקצועית היו חינה‬
‫רוזובסקה ויוסף לוי‪ .‬הם הרימו והריצו הפקה נפלאה של "הכיסאות" מאת‬
‫יונסקו ונסעו איתה ברחבי הארץ‪ .‬הם הגיעו לכל קיבוץ ולכל מקום שרצה בהם‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫והיו המון כאלה באותם ימים‪.‬‬
‫ליוסף הייתה מכונית קטנטונת‪ ,‬פיאט ‪ ,633‬אם אינני טועה‪ ,‬וכל ההצגה נכנסה‬
‫למושב האחורי ועל הגגון‪ .‬האיפור של חינה והכובע הגדול בקופסה‪ ,‬מצאו‬
‫מקום של כבוד בתא המטען הקטן‪ .‬עמעמים ‪ -‬דימרים בלשון תאורני הבמה‬
‫וכל יתר הציוד ‪ -‬עמודי תאורה ופנסים אחדים ‪ -‬שכנו אחר כבוד במושב‬
‫האחורי‪ .‬החליפה של יוסף‪ ,‬מעליה סדין‪ .‬ומעל לכל הציוד השמלה של‬
‫חינה‪ .‬כל מקום אליו הוזמנו‪ ,‬נצטווה להכין להם כ‪ 03-‬כיסאות מכל אשר‬

‫יימצא מתחת ידו של רכז התרבות המקומי‪.‬‬
‫באמצע שנות ה‪ ,63-‬היה זה משב רוח חדשני ומאתגר‪.‬‬
‫מפעיל התאורה שיחק לשנייה או שתיים את הנואם המקצועי ‪ -‬האילם הסוגר‬
‫את ההצגה‪ .‬השחקנים התאפרו היטב כמנהג חניכי הבימה הרוסית ושיחקו‬
‫בנימה של פאתוס הולם‪ ,‬אך לא מוגזם‪ .‬הם הצליחו לגעת בעזרת מנחם גולן‪,‬‬
‫הבמאי הצעיר‪ ,‬בנימה הנכונה התואמת מחזה "אבסורד" כפי שנהגו לקרוא לזה‪.‬‬
‫הבמה מייצגת אי שומם שעליו מגדלור‪ ,‬ובו חיים זוג זקנים‪ .‬לקראת פרישה הם‬
‫עורכים נשף פרידה אליו מגיעים עשרות אורחים משמנה וסולתה של המדינה‪,‬‬
‫שאינם נראים לקהל הצופים אלא רק למארחים‪ .‬הם ממלאים את הבמה‬
‫בעשרות כסאות עליהם הם מושיבים את האורחים הלא נראים‪ ,‬אליהם הם‬
‫מתייחסים במלא הכבוד והרצינות‪ .‬ברור אם כן לכל שכאן משחקים מציאות‬
‫מיוחדת‪ ,‬בלתי רגילה‪ ,‬סוריאליסטית במקצת‪ ,‬משום שהדמויות מקיימות גם‬

‫מציאות ריאלית לחלוטין‪.‬‬
‫הדבר מחייב איזו נימה‪ ,‬איזו אחיזת גוף‪ ,‬איזו מוסיקליות של דיבור‪ ,‬שתקיים‬
‫את כל המרכיבים כאילו אין בהם דבר יוצא דופן‪ .‬נשף סיום לקראת פרישה‪,‬‬
‫לקראת סוף‪ .‬זה הכול‪ .‬הם עשו את זה נפלא‪ .‬יוסף וחינה פשוט קלעו בול בין‬
‫העיניים של המחזה וקהל אוהבי התיאטרון התלהב‪ .‬הם השחילו לראשונה‬
‫בארץ את יונסקו אל מסכת אמני התיאטרון המשמעותיים של התקופה‪ .‬אל‬

‫הקשר שלי אל חינה רוזובסקה ויוסף לוי אחזור בפוסט הבא‪.‬‬
‫יהיה די מעניין‪.‬‬

‫‪71‬‬

‫‪5.0.6.52‬‬

‫באותם ימים‪ ,‬ראשית שנות השישים‪ ,‬עדיין הובילה פריס‪ ,‬כחלוץ לפני המחנה‪,‬‬
‫את עולם התיאטרון‪ .‬צריך לנסות ולהבין שעמודי התווך של עולם התיאטרון‬

‫דאז היו‪ֶ ּ ,‬ב ֶקט‪ ,‬יֹו ֶנ ְסקֹו‪ ,‬אראּ ַבל‪ ,‬אדמוב‪ ,‬והבמאי ‪ -‬שחקן רֹו ֶז'ר בלין‪.‬‬
‫ניקול ֶק ֶסל‪ ,‬הבמאית והמורה הנערצת‪ ,‬הייתה אז בת זוגו של בלין‪ .‬החבורה‬
‫הסובבת אותם‪ ,‬שינתה לחלוטין את פני התיאטרון בעולם‪ .‬אם תיאטרון הוא‬
‫מעין ראי המשקף את המציאות‪ ,‬הרי שהמציאות‪ ,‬כפי שחוו אותה אמנים‬

‫בפריס הכבושה על ידי הנאצים‪ ,‬היא דבר מעוות‪ ,‬מחריד‪ ,‬וחף מכל תום‪.‬‬
‫העולם הבורגני‪ ,‬הטוב‪ ,‬השבע‪ ,‬והזחוח‪ ,‬לא עצר את ההתפתחות המזוויעה של‬
‫הפאשיזם‪ .‬האמנים הגיבו לזאת בחריפות ובתקיפות וכך ניתן מענה הולם‬

‫למציאות על ידי מחזאי האבסורד‪.‬‬
‫הארץ הייתה רחוקה מכל ההתרחשויות המסעירות שבפריס; מקום קטן נידח‬
‫מנותק מן העכשוויות התוזזת שם‪ .‬אבל היו לנו נציגים שנסעו וחזרו‪ .‬ניסים‬

‫אלוני‪ ,‬מיקו אלמז‪ ,‬ניקול קסל שבאה הישר מלב האירועים‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫חינה רוזובסקה ויוסף לוי זיהו בחושיהם‪ ,‬את הכמיהה של אוהבי התיאטרון‬
‫לחבור אל המתרחש ב"מרכז" אם פריס במרכז ואנחנו בפריפריה‪ ,‬הרי‬
‫שהפריפריה שלנו‪ ,‬קיבוצים בעיקר אבל לא רק‪ ,‬הייתה רעבה לקולות החדשים‪.‬‬
‫הפריפריה שלנו הייתה אינטליגנטית‪ ,‬סקרנית‪ ,‬ומוכנה להתנסות‪ .‬עד גבול‬
‫מסוים‪ ,‬שכן היו אלה עובדי אדמה משכימי קום‪ ...‬חינה ויוסף התאהבו בחומר‬

‫שבידם‪ ,‬וגם במרחב הגדול של קהל ה"חלטורות"‪ ,‬כפי שזה נקרא אז‪.‬‬
‫חלטורה בימים ההם ציינה מה שבימינו נוהגים לקרוא ‪" -‬פרינג' או תיאטרון‬
‫השוליים‪ .‬אז עדיין תחת השפעה רוסית חזקה‪ ,‬המילה התואמת הייתה‬
‫חלטורה ולא במובן של נחיתות מקצועית‪ .‬מה שקיבלו יוסף וחינה‪ ,‬יותר נכון‪,‬‬
‫מה שסיפקו לעצמם‪ ,‬זה תיאטרון שלם על כל מרכיביו האנושיים‪ .‬המשרד היה‬
‫ביתה של חינה ברח' מאפו‪ ,‬והתרחשו בו אירועים טלפוניים עם מרחבי הארץ‬
‫והמוסדות למיניהם‪ ,‬הסתדרות‪ ,‬סוכנות וכו'‪ .‬גם סערות פנים תיאטרוניות‪ ,‬על‬
‫התנהלויות כאלה ואחרות על הבמה או מאחורי הקלעים היו‪ .‬טענות‪ ,‬ויכוחים‪,‬‬

‫‪72‬‬

‫על מי עלה למי על הזנב‪ ,‬ומי לא נתן למי לסיים את המשפט לאחר הנקודה‬
‫שבסוף המשפט‪ .‬מי מעד בלשונו ומי שינה במפתיע את התנועה מבלי ליידע את‬

‫שותפו‪ .‬וכן הלאה‪.‬‬
‫"יוסף‪ ,‬הרי כבר ביקשתי‪ ,‬חכה לי שניה לפני שאתה פונה אחורה כדי לקבל את‬

‫פני הגנרל‪"...‬‬
‫"אבל חינה‪ ,‬אז ייווצר לנו חור עד שאני אומר ברוך הבא!"‬
‫"כן יוסף‪ ,‬אבל עליך להתחשב בי טיפה שכן אחרת עלי לדבר אליך כשאתה כבר‬

‫למעלה ואני חייבת להפנות גב לקהל!"‬
‫"חינוצ'קה! את יכולה לדבר אלי גם מבלי להפנות אלי את הפנים!" וכן הלאה‪.‬‬
‫הם היו שחקני נשמה‪ ,‬שניהם‪ .‬הם חייבו את עצמם למקצוע ולקהלם המיוחד‬
‫שאיפשר להם לחיות את אהבתם לתיאטרון‪ .‬חינה עזבה את "הבימה"‬
‫כשהבינה שהמקום הראשון תפוס ואין לאף אישה אחרת סיכוי לזכות בו‪ .‬היא‬
‫רצתה מקום של בכורה ולכן סידרה לעצמה מקום כזה‪ .‬ליוסף‪ ,‬שהיה יופי של‬
‫שחקן‪ ,‬היה סיפור דומה‪ .‬הוא שיחק ב"המטאטא" ובעוד קבוצות "שוליים"‪,‬‬
‫ולא מצא בית אוהד‪ ,‬מעריך ותומך‪ ,‬אז הוא מצא אותו בחינה‪ .‬הם יצאו‬
‫לחלטורות וצברו ניסיון רב על במות חדרי אוכל‪ ,‬או בתי תרבות ללא במה‪ ,‬וכך‬
‫הגיע אליהם מנחם גולן עם "הכיסאות" של יונסקו‪ .‬השילוב ביניהם היה ללא‬

‫דופי מבחינת התוצאה‪ .‬הפריפריה אהבה את שני הזקנים על אי המגדלור‪.‬‬
‫עדיין לא הגעתי לקשר ביני לבין הצמד המופלא הזה‪ .‬זה כנראה בפוסט הבא‪.‬‬

‫‪11.7.2016‬‬

‫בשבוע שעבר נערך קונצרט אדיר במועדון 'בארבי' בתל אביב‪.‬‬
‫מאות רבות התכנסו לחוג ביחד עם דן‪ ,‬בני הבכור‪ ,‬שלושים שנות יצירה והופעה‬

‫ואת השקת המארז החדש של שיריו‪.‬‬
‫חברים‪ ,‬זה נכון שאני קהל משוחד‪ ,‬אבל קרוב לאלף אנשים שעומדים על‬
‫רגליהם במשך שעתיים‪ ,‬שרים ביחד אתו ויודעים היטב את המילים‪ ,‬מוחאים‬

‫‪73‬‬

‫כפיים בסערה‪ ,‬וחוגגים לאורך כל המופע שהיה מושקע בציוד מעל ומעבר‪...‬‬
‫זה בכל זאת משהו‪ .‬זה היה מדהים בכל קנה מידה שהוא‪ .‬אמנים חברים שבאו‬
‫לקחת חלק בהופעה הזאת כמו יהודית רביץ‪ ,‬ברי סחרוף‪ ,‬דנה ברגר‪ ,‬מאור כהן‬
‫ועוד רק הדגישו בהשתתפותם‪ ,‬איזה מקום של בכורה וכבוד יש לדן כטרובדור‬
‫רוק ישראלי‪ .‬אני נגנבתי לחלוטין עם שפע האהבה שהרעיפו עליו שומעיו‬

‫הצעירים והמבוגרים‪ ...‬כתבתי במאופק‪.‬‬

‫‪56.0.6.52‬‬

‫דו שיח התנהל על הקיר הזה ביני לבין יוסף בר יוסף‪ ,‬המחזאי האמן‪ ,‬בנושא‬
‫האבסורד בתיאטרון‪ .‬מורכבות ועומק הוא לא מוצא אצל יונסקו וחבריו‬
‫לסגנון‪ .‬אני רוצה לצאת מן הדו‪-‬שיח הזה אל המקום ממנו‪ ,‬אני חושב‪ ,‬מתבונן‬
‫יוסי בדרמה ובנפשות הפועלות ונפעלות בתוכה‪ .‬בשנת ‪ '90‬העלינו בחיפה‬
‫בבכורה עולמית את "אנשים קשים" ‪ .‬צריך לציין "עולמית"‪ ,‬משום שמאז עלה‬
‫המחזה על במות רבות ברחבי העולם בתרגומו לשפות כמו רוסית‪ ,‬אנגלית‪,‬‬
‫פורטוגזית‪ ,‬ועוד‪ .‬אז לא ידענו שזה יהיה גורלו של המחזה וחרשנו בו כמו‬

‫בקרקע בתולית‪.‬‬
‫המשתתפים היו ‪ -‬רות סגל‪ ,‬אמנון מסקין‪ ,‬ואני‪ .‬ובתפקיד בני אלתר השכן‬
‫הסנדלר ‪ -‬איזידור הרשקוביץ‪ ,‬הבמאי השחקן הבולגרי הנפלא‪ .‬הבמאי היה‬

‫תום לוי‪.‬‬
‫אנסה להדגים בקצרה למה מתכוון יוסי בדברו על מורכבות ועומק המעסיקים‬
‫אותו מאד בדרמה‪ ,‬כפי שאני רואה זאת‪ .‬התפקיד שלי‪ ,‬לייזר‪ ,‬החתן האורח‬
‫הוא דוגמה מצוינת אבל אני אעשה זאת דווקא עם התפקיד של בני אלתר‪,‬‬
‫הסנדלר השכן‪ ,‬ובעל הבית של רחל‪ ,‬שמאוהב בה אהבה עתיקה וחסרת תוחלת‪.‬‬
‫הוא מבוגר ו'פשוט' ואילו רחל ליבה אל דוקטורנטים צעירים מבית הספר‬

‫לרפואה הבאים והולכים חליפות לבקרים ונוטשים אותה עם תום לימודיהם‪.‬‬
‫המחזאי מנע מבני אלתר דיבורים‪ ,‬שיחות מונולוגים‪ ,‬אבל הוא הקנה לו פטיש‬
‫סנדלרים ביד‪ .‬הרשקוביץ קיבל את הפטיש בתודה ובברכה‪ .‬הפטיש הזה הפך‬

‫‪74‬‬

‫בידיו לכלי נגינה לכל דבר‪ .‬הוא נקש בו בעצמה מחדרו הסמוך כדי להביע מורת‬
‫רוח או התקוממות לשמע דברים המגיעים אליו מעבר לקיר‪ ,‬בדו‪-‬שיח שבין‬
‫רחל לחתנה המיועד‪ .‬הנקישות היו במנעדים שונים והביעו התראות‪ ,‬תסכולים‪,‬‬
‫מררת הנפש‪ ,‬הכול בהתאם לקונטקסט שעל הבמה בעוד הוא נמצא מאחורי‬

‫הקלעים‪.‬‬
‫לבני אלתר יש גם כניסות פתע לחדרה של רחל‪ .‬והוא נכנס עם הפטיש ביד‪.‬‬
‫והפטיש מהווה כלי נגינה של הנפש הסוערת המעונה גם למול הדמויות‬
‫האחרות‪ .‬לא רק כלי רצח מאיים כנגד יריבו החדש‪ ,‬אלא גם כלפי רחל‬
‫במשמעות של "אוווך הייתי הורג אותך על קשיות ליבך וטיפשותך!" ולפעמים ‪-‬‬
‫"הייתי הורג את עצמי ודי!" אבל הרשקוביץ ידע להביע עם הפטיש בידו גם‬
‫ערגה‪ ,‬גם צער ותסכול‪ .‬את מה שהחסיר ממנו המחזאי בטקסט‪ ,‬העביר לו‬
‫בשפע בהבעת רגשות במגוון רחב באמצעות האלם‪ ,‬ובתנועה ובנגינה על פטיש‬

‫סנדלרים‪.‬‬
‫יוסי שהיה מגיע אחת לכמה ימים לחזרות‪ ,‬היה מזין אותנו בתובנות שלו על‬
‫המצבים הנפשיים של הדמויות‪ .‬התוצאה הייתה חדירה מתמשכת להעמקת‬
‫מצב היחסים מרגע לרגע‪ .‬איזידור הרשקוביץ ידע גם להפנים עמוקות וגם‬
‫להחצין בטעם ובעוצמה את מצבו של בני אלתר הסנדלר‪ ,‬באמצעות הפטיש‪-‬‬
‫כינור שהיה בידיו‪ .‬הרשקוביץ היה מורה שלי בקורס לבמאים צעירים של‬

‫התנועה הקיבוצית ‪ .‬הוא היה נהדר גם אז‪.‬‬
‫כמה שמחתי לראות אותו אחרי שנים כפרטנר רב השראה ויכולת בהצגה‬

‫"אנשים קשים"‪.‬‬

‫‪51.0.6.52‬‬

‫התחייבתי לסגור את הפינה עם חינה רוזובסקה ויוסף לוי‪ .‬אז הנה זה בא‪.‬‬
‫חינה ויוסף זיהו מיד שכוחם הוא בייחודם‪ .‬כלומר ברפרטואר היוצא דופן שהם‬
‫בחרו‪ .‬ההצלחה של ”הכיסאות“ הייתה גדולה והם רצו להמשיך באותו כיוון‬
‫של קול ייחודי שאינו נשמע בזרם המרכזי‪ .‬הם החליטו לנסות ללכת על קול‬

‫‪75‬‬

‫חדש במחזאות העברית‪.‬‬
‫בשנת ‪ '60‬נתן פיטר פריי ליוסף מונדי אפשרות להעלות את מחזהו "חדר ליד‬
‫הים" במסגרת האוניברסיטה‪ .‬האירוע הזה השאיר רושם חזק ביותר‪ .‬גם‬
‫כתיבתו של מונדי וגם השחקנית האמריקאית השחורה ששיחקה את התפקיד‬
‫הנשי הראשי‪ ,‬השאירו חותם עמוק עלינו הסטודנטים הצופים‪ .‬המחזה עכשווי‪,‬‬
‫קרוב ומזוהה‪ .‬הדרמה היא ממש מכאן‪ ,‬משלנו‪ .‬מונדי מדבר בשפתנו ומעצב‬
‫מציאות ההולמת את מציאות חיינו שלנו‪ ,‬אם כי בשוליה‪ .‬עדיין הייתה בכתיבה‬
‫של מונדי השפעה אמריקאית קלה‪ .‬והוא הזכיר במעט את טנסי וויליאמס‬

‫ואולי יותר את סטיינבק‪.‬‬
‫במאי צעיר ומרדן‪ ,‬דן קידר‪ ,‬קישר בין השחקנים לבין המחזאי והם החליטו‬
‫להעלות ערב מערכונים של מּונדי‪ ,‬בשם "אחיו של רסקין"‪ .‬דן קידר ומונדי היו‬
‫חברים של עידו מוסינזון‪ ,‬ועידו השלים את הליהוק להצגה‪ .‬חזרות נערכו‬
‫וההצגה יצאה לדרך עם סיכוי לא מבוטל להצלחה‪ .‬הכל היה למהדרין אלמלא‬

‫עלתה ההצגה על מוקש שכרו של עידו מוסינזון‪.‬‬
‫באותה עת היה עדיין מונדי קשור אל פיטר פריי ואל החוג לתיאטרון‪ .‬והוא בא‬
‫לראות עבודה שעשינו ‪ -‬נורית קציר‪-‬קצ'לסקי‪ ,‬דויד שריר‪ ,‬ואני ‪ -‬על "אנה‬
‫כריסטי" של יוג'ין אוניל‪ .‬זו הייתה עבודה עצמית‪ ,‬ואיזי אופיר היה עוזר לנו‬
‫מדי פעם בהערותיו הנבונות‪ .‬פיטר הקצה ערב לסצנה המשולשת בין אנה‪,‬‬
‫אביה‪ ,‬ומאט ברק‪ ,‬אותו שיחקתי אני‪ .‬כזכור מאט ברק הוא תפקיד מלא עצמה‬

‫רגשית מלא התפרצויות זעם על אנה ומאבק בלתי מתפשר עם אביה‪.‬‬
‫בקיצור מטעמים של משחק דרמטי סוער ועז רגש‪ ,‬מונדי התרשם ממני‪ ,‬אם‬
‫יורשה לי‪ ,‬וסיפר שאני פצצה אטומית על הבמה‪ .‬ממרומי הזמן ‪ -‬וגם מתוצאת‬
‫המפגש‪ ,‬אני מרשה לעצמי לספר זאת‪ .‬לא ייפלא איפה‪ ,‬שכשעידו זרק את‬
‫הכפפה ואיים בעזיבת ההצגה‪ ,‬לא נבהלו חינה ויוסף‪ ,‬מכיוון שמונדי הבטיח‬

‫להם ‪ -‬פצצה אטומית על הבמה‪.‬‬
‫הם קיבלו אותי בסבר פנים יפות‪ .‬הדריכו ועזרו לי להיכנס לנעלי התפקיד‪ .‬הם‬
‫והבמאי דן קידר‪ ,‬עבדו איתי ברצינות ובמסירות לכן אמרתי שהם היו החונכים‬

‫‪76‬‬

‫הראשונים שלי‪ .‬אני הייתי עדיין בחיתולי תלמיד שנה ב' חסר ניסיון‪ ,‬טעון‬
‫באמביציה חסרת כיסוי ממשי‪ .‬מחוסר בכלי עבודה נכונים ועשיתי כמיטב‬
‫יכולתי ‪ -‬הדלה‪ ,‬במקרה הזה לא רק כמטפורה‪ .‬אבל להיכנס כמחליף לשחקן‬
‫אחר דורש מיומנות רבה‪ .‬מכיוון שעבור כולם חוץ ממך‪ ,‬התפקיד כבר מוכן והם‬
‫מצפים ממך ללכת בנתיבים שנסללו קודם לכן‪ .‬זה כמו להיכנס לחליפה‬

‫שנתפרה עבור גוף שונה מאד משלך‪.‬‬

‫הזמן דוחק‪ .‬הצגה בפתח‪ .‬בקיצור ‪ -‬לא טוב‪ .‬אסיים מחר‪.‬‬

‫‪15.7.2016‬‬

‫ועכשיו לפני כניסת השבת‪ ,‬בשעת בין השמשות‪ ,‬הגיעה העת באמת להיפרד‬
‫מהסיפור שלי עם חינה ויוסף‪ .‬הסיפור מסתיים כמובן עם ההצגה הראשונה‬
‫שנערכה בתל אביב עם קהל קוני כרטיסים ואוהדי מונדי למיניהם‪ .‬זה היה‬

‫בבית הרופא‪ ,‬אני חושב‪.‬‬
‫אני זוכר את עצמי יושב בחדר ההלבשה מתאפר כנדרש‪ ,‬מסתרק ובוחן את פני‬
‫במראה‪ .‬הבטן מקרקרת ומתהפכים בי בני המעיים‪ .‬חינה אומרת לי ‪" -‬אבל‬
‫אתה הרי ירוק בפנים לגמרי!" אני כבר אחרי התרוקנות שנייה‪ .‬ואני הולך‬
‫ומחוויר כמעט על סף עילפון‪ .‬תשתה קצת מים‪ .‬תנשום עמוק‪ ,‬ועוד הצעות‬
‫הרגעה‪ .‬אבל אני יודע בוודאות שאני משקשק הרבה יותר מאשר לפני קפיצה‬
‫ממטוס לחידוש צניחה‪ .‬אני פשוט מפרפר בפנים ואוסף בקושי את חלקיקיי‬

‫הפזורים ומפורקים כדי להיכנס לבמה ולתת את מה שהכנתי בכל ליבי‪.‬‬
‫חברים טובים‪ ,‬בפאניקה ‪ -‬תבהלה ‪ -‬כזאת פשוט אי אפשר לשחק טוב‪ .‬אפשר‬
‫רק לשחק רע‪ .‬כלומר לחזור על הדברים מבלי לתת להם לחיות ברגע הנתון‪.‬‬
‫המפקח העליון ערני וביד קשה דואג שלא יישכח דבר וככה רומס את כל‬

‫החיוניות והספונטניות‪ .‬במילה אחת ‪ -‬זוועה‪ ,‬בשתיים ‪ -‬זוועה בריבוע‪.‬‬
‫ברור שמכתב נאה מאד בכתב ידה של חינה היגיעני בדואר לאחר יומיים או‬
‫שלושה ובו היא אומרת את מה שהייתה אמורה להגיד‪ .‬שזה עדיין מוקדם‬

‫‪77‬‬

‫ושצריך היטב ללמוד כדי להגיע‪ .‬ולי מצפה כמובן עתיד במקצוע‪ .‬זה לא היה‬
‫נעים אבל היא צדקה‪ .‬הכאב חלף אחרי יום‪ .‬אולי יומיים‪ .‬כל זה לא היה נכתב‬
‫כאן אלמלא השיעור הגדול שנתנה לי המוזה שלנו‪ ,‬מוזת התיאטרון‪ .‬באותו זמן‬

‫השיעור היה לא מובן אבל עם השנים הוא הובהר לחלוטין‪.‬‬
‫פחד במה הוא דבר מוכר ואפשרי‪ ,‬דבר טבעי שמתרחש כנראה‪ ,‬במידה זו או‬
‫אחרת‪ ,‬לפני כל עליה על הבמה‪ .‬אלא שהדבר הזה בא על חשבונה של המוזה‪.‬‬
‫היא אומרת‪" :‬אתה חייב לפנות לי מקום אם אתה רוצה אותי איתך‪ .‬הפחד‬
‫תופס לי את המקום‪ .‬אז עליך לבחור‪ .‬אתה רוצה אותי איתך‪ ,‬פנה לי מקום‬

‫בדיוק באותו מקום שמתרחשת חרדת הקהל"‪.‬‬
‫על הניסיון עם חינה ויוסף היא אומרת‪" :‬זה כלל לא אפשרי שאתחבר איתך‬
‫למחול‪ .‬אתה התמכרת לעצמך והתמלאת ברגשות אנוכיים לחלוטין‪ .‬נכון שזה‬
‫פחד וזיעה קרה ותהפוכות בטן‪ .‬אבל זה ממלא אותך לגמרי ואתה עוד רוצה‬

‫שאצטרף אליך למסע טלטולי נפש כזה?" ‪ -‬זה מה שהיא אומרת לי‪.‬‬
‫היא אכן מוכרת לי גם באופן הפוך לחלוטין‪ .‬ב"מחכים לגודו" היא התיישבה‬

‫לי בעמוד השדרה וממנו יצאנו שנינו במחול‪.‬‬

‫נכנסה שבת ‪ -‬אז ‪ -‬שבת שלום ומבורך‪.‬‬

‫‪52.0.6.52‬‬
‫אנחנו‪ ,‬אנשי העולם הנאור‪ ,‬קיבלנו מן היוונים את מושג המוזה ובהתאם לרוח‬
‫זמננו הקנינו למושג הזה מופשטות מוחלטת‪ .‬מדובר באיזו התרחשות פנימית‬
‫בלב היוצר‪ ,‬אשר באופן מטאפורי ניתן לקרוא לה בשם שנתנו היוונים ליצור‬

‫המכונף‪ ,‬השותף המשמעותי ביותר לתהליך היצירה עבור האמן‪.‬‬
‫ידידיי הטובים‪ ,‬לא כך הדבר! המוזה היא קיימות של אמת‪ .‬זה נכון שהיא‬
‫בלתי מוחשת‪ ...‬כבר אני חייב לסייג את עצמי‪ ,‬היא כן מוחשת! היא אינה‬
‫נראית‪ .‬היא אינה נשמעת ואין לחוש בה במגע‪ ,‬אבל כשהיא באה אליך אתה חש‬
‫בה היטב‪ .‬היא כנראה‪ ,‬נתפשת לא לשווא כדמות נקבית‪ ,‬אף שהיא זו החודרת‬

‫ולא ההפך‪ .‬זה קשור כנראה בתכונות שלה‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫היא אוהבת מחול‪ ,‬תנועה‪ .‬היא אוהבת שמחה ללא תנאי‪ .‬היא אוהבת לחבור‪,‬‬
‫להתאחד וגם לסגת בתום האינטראקציה‪ .‬היא קצת נכלולית כי אינה מודיעה‬
‫על דבר בואה‪ .‬היא פשוט מצפה לראות אם השארת לה מקום בין חיבוטי‬

‫הנפש‪ .‬אם כן ‪ -‬מיד היא זוחלת פנימה בין הסדינים מבלי שתרגיש‪.‬‬
‫יצירה ויוצרים‪ ,‬בקיצור אמנים‪ ,‬הם ההתמכרות שלה‪ .‬היא חוגגת איתם אם רק‬
‫זה מתאפשר‪ .‬היא מרחיבה להם עולמות של דמיון והיא נהנית הנאה שלמה מן‬
‫ההתמזגות בין האמן ליצירתו‪ .‬היא רוצה שתצליח לעשות את מה שבליבך‬
‫באמת‪ .‬והיא תתמזג בך אם רק תאפשר לה‪ .‬אבל האמן הוא יצור בעל נפש‪.‬‬
‫והנפש היא הגברת הראשונה בבית‪ .‬היא אנוכית מאין כמותה‪ - .‬היא ואפסה‬
‫אין‪ .‬והיא קנאית כמו אישה קנאית איומה‪ .‬וזה העניין של מלחמתה הנוראה‬
‫במוזה‪ .‬היא‪ ,‬הנפש‪ ,‬מלאת חרדות‪ ,‬ציפיות‪ ,‬תסכולים‪ ,‬כאבים‪ ,‬ייאושים‪,‬‬
‫ריגושים‪ ,‬ומה לא‪ .‬והיא רוצה לנהל לך גם את מהלכי האמנות האמורים להיות‬

‫כולם בתחום האסתטי‪.‬‬
‫ריבונו של עולם‪ ,‬מה לנפש ולאסתטיקה‪ ,‬היא מכירה רק את עצמה ואינה חדלה‬
‫מלהסתכל במראה כל היום‪ .‬היא חושבת שידה רב לה גם בעולם האמנות‪.‬‬

‫האמת? שום דבר! היא מעוניינת רק בעצמה‪ ,‬בתהילתה‪ .‬היא רוצה לגרוף‪.‬‬
‫האמנות עניינה לתת‪ ,‬לשתף‪ ,‬לחבור‪ .‬לכן משתדלת הנפש לשים לך השחקן‪ ,‬רגל‪.‬‬
‫היא רוצה אותך משועבד‪ .‬ורק לה‪ .‬כאמן אני מרגיש חייב למוזה את הזמנים‬
‫שבילינו יחדיו באהבה‪ .‬היא מן ֶאאֹורידיקה אשת אורפיאוס האהובה‪ .‬אין טעם‬
‫להפנות אליה את ראשך שכן או שאתה תאבד או שהיא תיהפך לנציב אבן‪.‬‬
‫אתה חייב להאמין באהבתה למרות שיש לך מספיק סיבות לחשוד בנאמנותה‪.‬‬

‫אתה לא בן יחיד אצלה!‬

‫יקיריי‪ ,‬זאת דרשת השבת שלי שבאה בעקבות דברים שכתב לי ידידי הטוב גיל לבני‪.‬‬

‫‪65.0.6.52‬‬

‫הסיפור על חינה ויוסף החזיר אותי לימים בהם לא חלמתי שאהיה שחקן‪.‬‬

‫‪79‬‬

‫ימים בהם ישבתי בין רבים וטובים בקיבוצים והם‪ ,‬האומנים‪ ,‬באו אלינו‪ ,‬בדרך‬
‫כלל לחדר האוכל להופיע בחלטורה שלהם‪ .‬חלטורה בשפתנו‪ ,‬כוונתה‪ ,‬עבודה‬
‫פרטאץ'‪ ,‬רשלנית‪ ,‬לא מדויקת‪ ,‬לא מושקעת‪ .‬לא כך היו פני הדברים אז‪ .‬הופעה‬
‫בקיבוץ הייתה חג‪ .‬כבר מאחר הצהרים מתחילה התארגנות אחרת בחדר‬

‫האוכל‪.‬‬
‫לפנות ערב עוזרים למנהל ההצגה לבנות במה באמצעות חלק מן השולחנות‪.‬‬
‫ארוחת הערב מוקדמת‪ ,‬כי יש פחות שולחנות‪ .‬במהלך ארוחת הערב החברים‬
‫עדים להתארגנויות של ההצגה‪ .‬תיאטרון קטן הולך ונרקם מול העיניים‪.‬‬
‫השחקנים גם הם מגיחים מחדריהם‪ ,‬אם לאכול משהו ואם להתבונן איך‬
‫נראית הבמה המאולתרת‪ .‬איה הכניסות והיכן שולחן האבזרים וכיצד מכוונת‬

‫התאורה‪.‬‬
‫זו הצגה קטנה כמתאבן להצגת הערב‪ .‬רודנסקי‪ ,‬למשל‪ ,‬היה נכנס למטבח‪,‬‬
‫מתעניין בתבשילים‪ ,‬תוך נגיסת קציצות מן הצהריים ואם נשארו תפוחי אדמה‬
‫היו זורחות עיניו‪ ,‬וכל זאת עוד לפני ארוחת הערב‪ .‬חינה ויוסף היו בודקים את‬
‫הכיסאות שהובאו לצידי הבמה‪ .‬לברור מה מתאים ומה לא‪ .‬חינה הייתה גברת‬
‫ראשונה לכל דבר ועניין אבל היא הייתה חייבת לראות בעיניּה שהכל עומד על‬

‫מקומו הנכון‪.‬‬
‫חלטורה?! שיא של מחויבות‪ ,‬מסירות‪ ,‬רצינות והקפדה! עניות ‪ -‬כן‪ ,‬אבל ‪-‬‬
‫תיאטרון! שחקנים רוצים לשחק‪ .‬כדי לשחק הם זקוקים לקהל‪ .‬ולהם היה‪.‬‬
‫אנחנו‪ .‬הסקרנים מן הפריפריה‪ .‬הם פתחו לנו חלונות אל מעבר לאופקה של‬

‫ארצנו הקטנטונת‪.‬‬
‫אין לתאר איזו מהפכה נפשית גרמו לי פנינה גרי‪ ,‬שמוליק עצמון וזהרירה‬
‫חריפאי‪ ,‬כשהביאו לנו את "בדלתיים סגורות"‪ .‬פעם ראשונה סארטר‪ .‬אגרוף‬
‫לבטן‪ .‬העולם מתרחב‪ .‬המבט מעמיק ראות‪ .‬והחשיבה מטולטלת ומנוערת‬

‫מקיבעונות‪.‬‬
‫חברים‪ ,‬זה מה שתיאטרון אמור לעשות! ערב מונולוגים של קלצ'קין הנפלא‪.‬‬
‫איזו גמישות ואילו תהומות‪ .‬סמרדיאקוב שלו‪ .‬פלצות בלולה בהערצת יכולת‬

‫‪80‬‬

‫המשחק שלו‪ .‬פיוט עם נבוט‪ .‬ורוח'לה מרכוס בערב מונולוגים ובהם ‪" -‬שובי‬
‫שבא הקטנה"‪ .‬ורוח'לה הקפידה בעניין השווא הנע מתחת ל‪ְ -‬ק ‪ -‬במילה קטנה‪.‬‬
‫הנה הקפדה‪ .‬אולי חמורה מדי עד כדי תנועת סגול מתחת לק'‪ .‬אבל זו הייתה‬

‫עדות לתשומת לב ולאחריות‪ .‬שכן אלתרמן עמד מאחורי התרגום‪.‬‬
‫והנה עוד 'חלטורה'‪ .‬כבר בראשית דרכי ב"הבימה"‪ ,‬יחד עם רמי דנון‪ ,‬שימשנו‬
‫כצוות טכני להקמה והפעלה של "יומנו של מטורף"‪ .‬של מישה אשרוב‪ .‬כל‬
‫התפאורה ואמצעי תאורה על הפולקסווגן והטריילר הקטן של מישה‪ ,‬הנשרך‬

‫מאחור‪.‬‬

‫הארכתי בדברים‪ .‬ועדיין לא אמרתי את שרציתי לומר‪ .‬אחזור מחר‪ .‬לילה טוב‪.‬‬

‫‪61.0.6.52‬‬

‫והיום כבר שבת‪ .‬יום טוב למחשבות‪ .‬כל הנאמר לעיל על החלטורה ‪ ,‬אינו רק‬
‫על תיאטרון ‪ .‬אני חוזר רחוק מאד בזמן בדוגמה מן המוסיקה‪.‬‬

‫זה היה לפני ‪ 63‬שנים‪ .‬היינו בטיול תנועה ואחרי מסע מפרך בגליל התחתון‬
‫הגענו עם ערב לקיבוץ הסוללים‪ .‬התארגנות וסידורים למיניהם מביאים אותי‬
‫לחדר האוכל‪ .‬בכניסה מודעה מאירת עיניים המבשרת על רסיטל פסנתר בחדר‬
‫האוכל‪ .‬מנגנת ‪ -‬ורדה נשרי‪ .‬מדהים בעיני גם כיום‪ .‬נשרי אמנם צעירה אבל‬
‫כבר בעלת שם‪ .‬מה יש לה להתגלגל עד הסוללים כדי לנגן על פסנתר אנכי‪ ,‬שעם‬
‫ערוב היום מנסים לכוון אותו כראוי ועל פניה של נשרי מסתמנים מבעי צער‬
‫וסבל על הכוונון החובבני‪ .‬ואז‪ ,‬באותם ימים‪ ,‬להגיע מתל אביב לקיבוץ‬

‫הסוללים זה מסע טורדני ומיגע‪ .‬למה???‬
‫אני יודע טוב מאד למה‪ .‬מכיוון שאני לא יכולתי לוותר לעצמי ולמרות עייפות‬
‫המחץ‪ ,‬באתי לשמוע אותה‪ .‬ושוב חדר האוכל מלא מפה לפה‪ .‬החברים באו‬
‫להקשיב‪ .‬מוסיקה חיה על ידי אמנית בסדר גודל של ורדה נשרי לא מחמיצים‪.‬‬
‫אנשי הפריפריה של אז חיו אמנם רחוק מן המרכז‪ ,‬אבל הם גדלו במרכז‪ .‬הם‬
‫עזבו אותו מסיבות אידאולוגיות‪ ,‬אבל המרכז היה בליבם‪ ,‬בסדר יומם‪,‬‬

‫במערכות הנפש שלהם‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫חדר האוכל ‪ -‬מלא אדם‪ ,‬ורדה נשרי ליד הפסנתר‪ ,‬והיא מכריזה בקול שקט‬
‫וטעון על אינטרמצו מס' ‪ 006‬ומס' ‪ 009‬של ברהמס‪ .‬כבר שמעתי עשרות פעמים‬
‫את אינטרמצו האלה בהקלטות נפלאות‪ .‬אבל לשבת בקהל של קיבוצניקים‬
‫בחדר אוכל ישן‪ ,‬ולהאזין ביחד לוורדה נשרי מנגנת‪-‬מדברת‪-‬שרה‪ -‬על גבי‬
‫פסנתר אנכי זה משהו שנחרת בלב עד אחרון ימיך‪ .‬הייתי בבית תפילה אמיתי‪.‬‬
‫ברהמס ונשרי לקחו אותי על כנפיהם אל המקום הזה המרוחק כל כך בנפשי‪,‬‬
‫שבו מצוי הניצוץ ההוא הקדום‪' - ,‬ותחסרהו מעט מאלוהים' ‪ -‬זה מה שאמנות‬

‫אמיתית עושה‪.‬‬
‫תיאטרון‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬אמנות פלסטית‪ ,‬לא משנה מה‪ ,‬אנשי הפריפריה של אז ידעו‬
‫היטב שההתחברות באמצעות האמנים אל המרכז ממנו באו‪ ,‬היא בעצם‬
‫התחברות למרכז הנכון של עצמם‪ .‬הם לא יכלו שלא להפוך את חדר האוכל‬

‫שלהם מדי פעם למקדש מעט‪ ,‬לבית תפילה‪ .‬למותר האדם מן האל‪.‬‬

‫‪61.0.6.52‬‬

‫הדברים נראים כזיכרונות יפים‪ .‬הם באים כדי להזכיר לכולנו מה המעמד‬
‫האמיתי של האמנות בחיים הריאליים‪ .‬ואיזה מקום של כבוד תופסת‬
‫האסתטיקה בחיי המעשה‪ .‬היא אינה קישוט אלא מעצבת ערכים ותוכן‬

‫שאחרת ‪ -‬בלגן מוסרי‪.‬‬

‫‪5..5.6.52‬‬

‫לקחתי איתי להרי האלפים כמה ספרי קריאה‪ ,‬ביניהם ספרו של ירון לונדון ‪-‬‬
‫"לו הייתי פיראט"‪ .‬אני ממליץ בחום רב על הספר הזה‪ .‬הוא מספרי הקריאה‬
‫שאין להניחם מן היד וכל רגע פנוי מוקדש להם‪ .‬מעלותיו רבות‪ .‬אחת מהן‬
‫יכולתו של ירון לונדון להימנע ממשלבים המוניים של השפה מבלי להשתחץ‬
‫ומבלי להתייפייף ביכולת הלשונית שלו‪ .‬זו הנאה רבה לקרוא בעברית‬
‫"ספרותית" בלתי מאולצת שיופיה הוא חלק אינטגרלי ממחויבותו של הסופר‬

‫לשפה אותה הוא אוהב‪ ,‬מבלי לאבד את קוראיו בדרך‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫בנוסף לכך‪ ,‬הספר כתוב ביושרה ובתעוזה נפשית משום שהתחקיר המעמיק‬
‫והיסודי שנעשה על ידי לונדון‪ ,‬מעשה חוקר סקרן‪ ,‬או בלש עיקש‪ ,‬מגלה פרטים‬
‫רבים מאד על תולדות משפחתו לענפיה השונים‪ ,‬ובעיקר על משפחתו הקרובה‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬כל גיבורי הספר הזה נטועים עמוק בשורשיהם בהתהוותו של מה‬
‫שהיה מכונה 'הישוב'‪ .‬בעיקר הפלגים הציונים‪-‬סוציאליסטיים ובכך יכול קורא‬

‫כמוני למצוא את עצמו ואת קרוביו פעמים רבות בספר‪.‬‬
‫עוד ניחן לונדון בראייה מפוכחת על ההיסטוריה של המדינה שבדרך‪ .‬התמונה‬
‫הנחשפת מרתקת ואינה חסרה חוש הומור וסאטירה‪ .‬ודבר נוסף ושובה לב‪,‬‬
‫הוא התיאור של הבוהמה התל אביבית‪ ,‬דרך אמניה שבצלאל לונדון‪ ,‬אבי ירון‪,‬‬

‫היה אחד מהם‪' .‬כסית'‪' ,‬אררט' ו'קליפורניה'‪ ,‬כחלק מן הנוף של תל אביב‪.‬‬
‫חלפי‪ ,‬טימן‪ ,‬חורגל‪ ,‬ויתר אנשי 'הקומקום' ו'המטאטא'‪ .‬שחקני 'האוהל'‪ ,‬רבים‬
‫וכן טובים‪ ,‬מצחיקים ומעוררי זיכרונות ואין נוסטלגיה מתמרחת‪ .‬העין פקוחה‬
‫והיד אינה עושה חשבונות‪ ,‬היא מעלה על דף כל מה שעולה בזיכרון ונחשב‬
‫כראוי לספר‪ .‬ספר מרתק מכל בחינה שהיא‪ .‬חלקו האחרון והפחות מלהיב הוא‬
‫סקירה מאלפת על פועלו העשיר של ירון לונדון עצמו בעיקר ברשות השידור‪,‬‬
‫הן ברדיו והן בטלוויזיה‪ .‬ואכן פועל עשיר ומגוון וחלק בלתי נפרד מביטויה של‬

‫מציאות חיינו דרך המדיה הכתובה והמשודרת‪.‬‬
‫חשבתי שמן הראוי להמליץ על הספר לידידיי ולא לשמור את ההנאה לעצמי‬

‫בלבד‪.‬‬

‫‪55.5.6.52‬‬
‫אנשים בסדר גודל של מנחם ברינקר אסור שיסתלקו מאיתנו‪ .‬אנחנו מתחסרים‬

‫בנפיל‪ ,‬ענק‪.‬‬

‫‪50.5.6.52‬‬
‫ְג ֶר ֶכן‪ ,‬שווייץ‬
‫נכדתי יעלה מנגנת בחליל והייתה סולנית עם תזמורת קטנה בנגינת הסוויטה‬

‫‪83‬‬

‫השנייה של באך‪ .‬נכון ‪ -‬בשוויץ‪ .‬בפסטיבל בעיירה ְג ֶר ֶכן‪ ,‬בו אמא שלה‪ ,‬יהלי‪,‬‬
‫משמשת כאחת המורות וגם היא הופיעה שם ב‪"-‬אדֹו ַרמּוס ֶטה" של וויוולדי‪.‬‬

‫לכן ‪ -‬שווייץ‪.‬‬

‫‪55.5.6.52‬‬

‫עכשיו גם "חצוצרה בוואדי"‪ .‬יפה‪ ,‬אין להם גבולות לחזירים‪ .‬הם באו לגרוס‬
‫הכול‪ .‬אנחנו‪ ,‬חברים‪ ,‬במלחמת תרבות‪ .‬הם רוצים להפוך לנו את הארץ לבית‬
‫מדרש של חסרי תרבות ומעש‪ .‬הם רוצים לחסום לנו את החלונות מפני קרני‬
‫האור‪ .‬הם רוצים לסתום כל פתח של כניסת אוויר מן החוץ‪ .‬ועלינו למצוא‬
‫דרכים כדי לעזור להם להידחק פנימה לתוך הגטו החמים והנעים אליו הם כל‬

‫כך משתוקקים‪.‬‬

‫‪6..5.6.52‬‬

‫לפני ‪ 90‬שנים יצאה הכנרת קתרינה הרדי את מחנה אושוויץ‪ ,‬והחליטה להעניק‬
‫את כל הידע שלה בנגינה בכינור לילדים שנחנו באהבת הכלי והמוסיקה‪.‬‬
‫חופשת הקיץ הארוכה נראתה לה קוטעת את רצף הלמידה‪ ,‬והיא החליטה‬
‫לקחת את תלמידיה להרים בשוויץ ושם לשלב חופשה עם עבודה אינטנסיבית‬

‫בנגינה‪.‬‬
‫כך התחיל הפסטיבל הנמשך עד היום בנוכחותה ובנוכחות בעלה כששרביט‬
‫הניהול כבר בידי נכדתם‪ ,‬דבורה שפיגל‪ .‬עד היום משמשת קתרינה כמורה‬
‫לילדים הבאים בקיץ לעיירה גרכן בשוויץ‪ ,‬כדי ללמוד‪ .‬גם כיום היא מסוגלת‬
‫לעבוד שמונה שעות רצוף בהוראה‪ .‬להזכירכם ‪ 90 -‬שנה מאז השחרור‬

‫מאושוויץ‪.‬‬
‫הבאים לפסטיבל נחלקים למורים ולתלמידים‪ .‬מספר המורים שווה ואף עולה‬
‫לפעמים על מספר התלמידים‪ .‬המורים‪ ,‬שהם נגנים מעולים בכלי קשת‬
‫ובפסנתר‪ ,‬באים להיפגש ולעבוד בהרכבים קאמריים לא פחות משהם באים‬
‫ללמד‪ .‬הם משקיעים בחזרות על הרכבים קאמריים מסולו לדואו ועד‬

‫‪84‬‬

‫קווינטטים‪ .‬ולאורח כמוני‪ ,‬למשל‪ ,‬ניתנת זכות גדולה לפגוש יצירות מוכרות‬
‫יותר ומוכרות פחות בביצוע חי‪ ,‬שהושקעו בו שעות עבודה של מוסיקאים‬

‫נפלאים שבאים מדי שנה כדי להיפגש ולעבוד שוב ביחד‪.‬‬
‫החברות‪ ,‬שיתוף הפעולה‪ ,‬ואהבת המוסיקה‪ ,‬מולידים קונצרטים נפלאים‪ .‬גם‬
‫יצירות שעשויות להישמע כבר בנאליות ושחוקות‪ ,‬בתנאים אלה‪ ,‬מקבלות‬
‫חיוניות ועוצמה שלעיתים רחוקות אתה זוכה להם בתנאי שמיעה מקובלים‪.‬‬
‫שלא לדבר על כך שניתן לשבת בחזרות ולהתרשם מדרך העבודה‬

‫הקואופרטיבית שלהם‪.‬‬

‫זהו‪ .‬זה מה שהיה לנו בגרכן אשר בשווייץ בקיץ הזה‪.‬‬

‫‪61.5.6.52‬‬

‫כשהייתי צעיר ולא ידעתי מהו טעמו של צער‬
‫אהבתי לטפס לגג בית גבוה‬
‫אהבתי לטפס לגג בית גבוה‬

‫ולכתוב שירים חדשים‪ ,‬אנוס להסביר מהו צער‬
‫היום אני יודע במלואו מהו טעמו של צער‬

‫רוצה להסביר ועוצר בעצמי‬
‫רוצה להסביר ועוצר בעצמי‬

‫ואז אני אומר "היום קריר‪ ,‬מה נאה הסתיו‪.‬‬

‫דן דאור ‪ -‬מתוך "משתה לאדם בודד" בהוצאת חרגול‬

‫בימים משכבר‪ ,‬גרתי ברח' ז'אן ז'ורס‪ ,‬בית ליד ביתו של חברי דני דאּוּ ֶבר‪.‬‬
‫היינו ילדים והוא היה שובב מבריק‪ .‬הייתי חדש ברחוב‪ ,‬ובכלל אחד שצנח‬
‫מירושלים לא מכבר‪ .‬לא שוחה‪ ,‬לא שזוף‪ ,‬פוחד מהבריכה ומן הים‪ .‬דני דאובר‬
‫קיבל אותי לצ'כּונה והיה מאיר לי פנים תמיד בשמחה ומשובה‪ .‬הוא אהב מאד‬
‫לצחוק‪ .‬אף שהיה גדול ממני בשנה לא הפריע לו הדבר להתרועע איתי ולקלוף‬

‫‪85‬‬

‫מעלי את השלומיאליות הירושלמית אט אט‪ .‬איני יודע מדוע עלה זכרו היום‬
‫כמזכרת יקרה‪ .‬אז הרי לפניכם‪ ,‬ידידי‪ ,‬שיר סיני בתרגומו של דן ָדאֹור ‪ -‬דאובר‬

‫לשעבר‪.‬‬

‫הרמתי כוסית לכבודך דן דאור‪.‬‬

‫‪61.5.6.52‬‬

‫הזכיר לנו אבי עוז את הראוי מכל להיזכר בו ‪ -‬ניסים אלוני‪ .‬פעמיים שיחקתי‬
‫במחזותיו‪ .‬הפעם הראשונה הייתה ב‪"-‬אכזר מכל המלך" והשנייה הייתה ב‬
‫"אדי קינג"‪ .‬שתיהן בבימוי עודד קוטלר‪ .‬בראשונה הייתי רחבעם המלך ובשני‬
‫ג'ו (ג'ובאני גלנטה)‪ ,‬מאפיונר זקן ותשוש הבא לסגור חשבון ישן עם אדי קינג‪.‬‬
‫התגאיתי מאד בתפקיד הזה משום שבהצגת הבכורה העולמית שיחק אותו‬

‫רפאל קלצ'קין ‪ -‬שחקן שאני מעריץ עד היום הזה‪.‬‬
‫בחזרה הראשונה נכח ניסים ואחרי הברכות והרמת כוסית היין‪ ,‬אמר ‪-‬‬
‫"חברים‪ ,‬אני נוסע לשבועיים ‪ -‬תנו לי שמות של ספרים טובים שמי מכם קרא‬
‫לאחרונה"‪ .‬אני זוכר שהמלצתי לפניו על לאונרדו שאשא הסופר האיטלקי‬
‫הנפלא שספר שלו תורגם אז ורובו ככולו עוסק במאפיה הסיציליאנית‪ .‬ניסים‬
‫אלוני הוציא עפרון ורשם לעצמו בפרוט רב ואמר ‪" -‬תודה‪ .‬כך אני מקצר את‬

‫הדרך ‪ -‬לשים יד על ספרים טובים ‪ -‬אני שואל חברים‪".‬‬
‫כשחזר לראות את ההצגה ניתן היה לראות מהבעת פניו את אכזבתו‪.‬‬
‫כשנפגשתי איתו לאחר כמה ימים התנצל על כך שלא היו לו מילים טובות לומר‬
‫לצוות השחקנים‪" .‬זה לא אליך אישית"‪ ,‬אמר‪" ,‬אבל אתם‪ ,‬חברה‪ ,‬לא יודעים‬
‫לתת כבוד לשפה‪ ,‬למילה העברית"‪ .‬הבנתי אותו‪ .‬הוא חיפש את חווית האירוע‬
‫האוטנטי על הבמה‪ ,‬דרך הקול‪ ,‬הדיבור המעוצב‪ ,‬הנוגן והרהוט‪ .‬דרך המוסיקה‬
‫של השפה‪ .‬אנחנו גדלנו עם השפעה חזקה של התיאטרון האמריקאי‪ ,‬ושם‬

‫הדגש אחר לחלוטין‪ .‬ראה אינפופי מרלון ברנדו‪ ,‬למשל‪.‬‬

‫‪86‬‬

‫‪65.5.6.52‬‬

‫‪ -‬הי!‬
‫‪ -‬הי! מזמן לא פטפטנו‪.‬‬
‫‪ -‬אז הנה אני שוב כאן‪ .‬את שואלת‪ ,‬חביבתי‪ ,‬מדוע אני רואה עיקר מרכזי‬
‫בתורה שלמדתי ממורי‪ ,‬האגדי כיום‪ ,‬פיטר פריי‪ ,‬שאם אפשר היה לסכם את‬
‫תורת המשחק על רגל אחת‪ ,‬או במילה אחת‪ ,‬הרי שזאת תהיה המילה 'כאילו'‪.‬‬
‫או באנגלית שלו ‪ . as if -‬את טוענת ובצדק שהשימוש במילה 'כאילו' בא כדי‬
‫להמעיט בערכו של דבר‪ .‬זה אינו הדבר האמיתי‪ ,‬זה רק מתיימר להיות‪ - .‬זה‬
‫'כאילו' אמיתי‪ .‬את טוענת שלא יתכן שמונח ממעיט ומקטין ערך יהיה גרעין‬
‫של אמנות כמו אמנות המשחק‪ .‬אני אנסה להתמודד עם ההתבוננות הזאת‬

‫שלך‪.‬‬
‫אני חייב להסכים ש'כאילו'‪ ,‬פירושו שאין זה הדבר עצמו‪ ,‬או הדבר האמיתי‪.‬‬
‫אני מסכים גם להנחה שלך שיש במונח 'כאילו' התיימרות להיות הדבר‬
‫האמיתי‪ .‬ואני יכול להבין שזה נורא מפריע לך לחשוב שאמנות המשחק‬
‫מתיימרת להיות משהו שהיא איננה‪ ,‬כלומר המציאות‪ ,‬החיים עצמם‪ .‬זה כמו‬
‫לומר שקשה לקבל שאמנות כה עמוקה ועוצמתית‪ ,‬מעוגנת בצופן בלתי מוסרי‪.‬‬
‫קוד שמבוסס על אי‪-‬אמת‪ .‬וכבר שמעת ממני שמבחנו האולטימטיבי של‬

‫האסתטי הוא ‪...‬‬
‫‪ -‬כשהוא פוגש באתי שלו‪ ,‬כן‪ ,‬אני זוכרת‪ ,‬בהיבט המוסרי המשלים שלו‪.‬‬
‫‪ -‬ולכן את רואה בדברי סתירה פנימית‪ .‬אני אנסה לארוג את הדברים למעין‬
‫מעשה תחרה אחד ושלם‪ .‬אני בכוונה אומר תחרה‪ ,‬מכיוון שהחורים הם חלק‬

‫מן העניין‪ .‬אין לצקת אמיתות בבטון‪ .‬חייבים להשאיר חורים ‪--‬‬
‫‪ -‬כי רבים אחרים עוד יבואו אחרינו‪ ,‬אתה רואה שאני זוכרת‪.‬‬

‫‪ -‬יפה‪ .‬כשביקשתי ממך לשחק את 'לאקי' ב"מחכים לגודו"‪ ,‬טענת ובהחלט‬
‫בצדק‪ ,‬שאני עושה זאת משום שאין מספיק בנים בלהקה ולכן זאת בררת‬
‫מחדל‪ .‬ולכן איננה ערכית‪ .‬היא טכנית ולא עניינית ומהותית‪ .‬זה היה נכון‪ .‬לא‬
‫היו לי בנים לתפקיד‪ .‬אבל שאלתי את עצמי האם לא היו מספיק נשים שפחות‬
‫בהיסטוריה האנושית כדי שיקנו ל'לאקי' מקום של כבוד בין המנוצלים‬

‫‪87‬‬

‫והמשועבדים והנרמסים למיניהם? יצא לי לראות ביצועים בהם נשים שיחקו‬
‫את התפקידים ב"גודו"‪ .‬אבל הן טעו‪ ,‬בעיני‪ ,‬בכך שעשו עניין גדול מזה שהן‬

‫נשים‪ .‬כאילו התייצבו בחזית המאבק הפמיניסטי‪ .‬זאת הייתה טעות גדולה‪.‬‬
‫המנצלים והמדכאים לא בוחלים לא באנשים‪ ,‬לא בנשים ואף לא בילדים‪ .‬לכן‬
‫לא התייחסנו בכלל להיותך בחורה צעירה ונאה‪ .‬קיבלנו על עצמנו ביחד‪,‬‬
‫למצוא דרך משחקית לבטא את הניצול‪ ,‬העייפות‪ ,‬את אובדן הצלם של המנצל‬

‫‪ -‬ובשל הוויתור עליו‪ ,‬על הצלם ‪ -‬גם אובדן מצד המנוצל‪ .‬איך עשינו זאת?‬
‫‪ -‬הכנסנו לפעולה את מונח הפלא ‪' -‬כאילו'‪.‬‬

‫‪ -‬את ממשיכה להציג לי סימן שאלה גדול במבטך‪ .‬טוב‪ ,‬נחזור לזאת מאוחר‬
‫יותר‪.‬‬

‫‪1..5.6.52‬‬
‫‪ -‬שנמשיך? טוב‪ .‬אני אתך‪ .‬נדמה לי שתחילת העבודה הציבה בתוכך סימן‬
‫שאלה ענקי‪ :‬איך אני אעשה את זה!!! היות וגם אני לא ידעתי איך תעשי את‬
‫זה ויותר נכון איך שנינו נעשה את זה‪ ,‬הצעתי שנתרכז אך ורק ב ‪ -‬מה קורה‬
‫שם‪ .‬את עדיין במרחק נכון כדי להתבונן ולחשוב מה קורה לו שם‪ ,‬ל'לאקי'‪ .‬וזה‬

‫די קל לראות ולהבין‪.‬‬
‫‪ -‬ניסינו לצבור הרבה עובדות המופיעות בטקסט מבלי שנצטרך לשפוט אותן‪.‬‬

‫‪ -‬נכון‪.‬‬
‫‪ -‬משרת‪ .‬מציית‪ .‬סבל שאינו מניח לרגע את 'החבילות' שהוא נושא‪ .‬קשור בחבל‬
‫כמו כלב לאדונו‪ .‬החבל משפשף את צווארו עד זוב דם‪ .‬מרייר‪ .‬אינו מגיב אלא‬
‫לאדונו‪ ,‬אך הוא עלול להיות מסוכן כשחוצים איזה גבול לא ברור‪ .‬כנראה חזק‪,‬‬
‫לפי התגובה לבעיטה שהחטיף ל'גוגו'‪ .‬עייף עד מוות‪ .‬כנראה גם רעב ואולי‬

‫אפילו מורעב על ידי אדונו‪...‬‬
‫‪ -‬וישנם עוד ועוד דברים שמצאנו ביחד וגם לחוד‪ .‬זו רשימה לא מבוטלת‬
‫להתייחס אליה כשחקן ולתת לה מענה משחקי‪ .‬כשלמדתי באוניברסיטה היינו‬
‫כולנו תחת השפעה אמריקאית חזקה‪" .‬אקטור'ס סטודיו" ו"השיטה"‪ ,‬היו אז‬

‫‪88‬‬

‫ֶמ ַכה של השחקנים‪ .‬ולי שטרסברג היה עבור השחקנים חסידי "השיטה" לא‬
‫פחות מהנביא מוחמד עבור המוסלמים‪" .‬השיטה" גורסת שכדי להימנע מזיוף‪,‬‬
‫על השחקן לעבור בפועל חוויה כמו זו העוברת על הדמות במחזה‪ .‬או לפחות‬
‫לחפור בזיכרונו ולדלות משם חוויה דומה‪ .‬העניין היה ‪ -‬רגשות אמיתיים על‬
‫הבמה‪ .‬היית או אמיתי או מזויף‪ .‬האמנו שאמיתי או מזויף‪ ,‬ניתנים לבחינה‬
‫אובייקטיבית‪ .‬כאלה נאיביים היינו‪ ,‬ובגיבוי של מורים גדולים‪ .‬וכאן אני עובר‬
‫לאנקדוטה‪ ,‬מעשה שהיה‪ .‬תרשי לי לא להסגיר שמות אם כי זה אפשרי‬

‫לחלוטין‪ ,‬כי רוב הנוגעים בדבר כבר אינם‪.‬‬
‫‪ -‬ספר‪ ,‬אני אוהבת את הסיפורים שלך‪...‬‬

‫‪ -‬במאי אמריקאי ידוע עבד בתיאטרון ידוע על המחזה "אנה כריסטי"‪ .‬במחזה‬
‫סצנה מפורסמת מאד בה האב ומאט בארק האוהב את אנה רבים ביניהם‬
‫עליּה‪ .‬ממש מושכים אותה כל אחד אל צידו‪ .‬בכוח‪ .‬על זה פורצת אנה במונולוג‬
‫קורע לב על כך שהיא אדם לעצמו ואיש לא יוכל לקחת עליה חזקה‪ .‬והיא מגלה‬
‫לאב ולאהוב פרטים מחייה כאשה צעירה בודדת הנלחמת את מלחמת הקיום‬

‫וההישרדות‪.‬‬
‫‪ -‬כן‪ ,‬יש המון רגשות ודמעות במונולוג היפה הזה‪ .‬ניסיתי פעם ודי נפלנו‪...‬‬
‫‪ -‬כן‪ .‬לא קל‪ .‬הבמאי חש שהשחקנית אינה מביאה לחזרה את עצמת התפרצות‬
‫הזעם הנדרשת במונולוג הזה‪ .‬הבמאי‪ ,‬חניך נאמן ל"שיטה"‪ ,‬קרא לשני הגברים‬
‫המשחקים את האב ואת מאט בארק הצידה להנחיית אימפרוביזציה שתהיה‬
‫הכנה להתפרצותה של אנה כריסטי‪ .‬הם מתחילים והשחקנית מרגישה שהם‬
‫זוממים משהו כוחני כלפיה‪ .‬היא החלה להיאבק בכוח רב נגד שני הגברים‪.‬‬
‫צעקות‪ ,‬דמעות ומכות אמיתיות עפו‪ .‬ההנחיה הסודית של הבמאי הייתה‪ :‬נסו‬

‫להסיר ממנה את התחתונים‪.‬‬
‫‪ -‬איכס! שונאת כאלה במאים! חושבים שהכול מותר להם‪ ,‬בעיקר לנצל בנות!‬
‫‪ -‬הבמאי עצר כמובן בזמן ואמר כנהוג לפי "השיטה"‪" :‬אלה הרגשות ודמעות‬
‫הזעם שדורשת הסצנה‪ .‬עכשיו את יודעת למה אני מתכוון‪ ".‬אני מספר זאת‬
‫כדוגמה מובהקת לאלה שאינם סומכים על ה"כאילו" של השחקנים ומעדיפים‬

‫‪89‬‬

‫להלום‪ ,‬לפגוע‪ ,‬לפצוע בפועל‪ ,‬כדי להוציא מן השחקן תגובות רגשיות אותנטיות‬
‫לא כך עשינו אנחנו‪.‬‬

‫‪ -‬הרי זו שטות גמורה! לאחר החוויה האותנטית במרכאות‪ ,‬חייב השחקן לחזור‬
‫ולהעלות את הסצנה ערב ערב!‬

‫ולכן‪ ,‬בכל מקרה‪ ,‬יצטרך השחקן להסתמך על זכרונו כדי להעלות מתוכו את‬
‫הנדרש בסצנה‪ .‬מוטב אולי למצוא מראש דרכים נסתרות‪ ,‬בלתי צפויות כדי‬
‫להגיע אל הנדרש? הרי בכל מקרה אנחנו חייבים להשאיר מקום רב לעיצוב‬
‫האסתטי כדי שהחוויה תגיע למלוא מיצויה‪ .‬האמנות דורשת את שלה ‪ -‬עיצוב‬
‫מתוך ריחוק מה‪ ,‬כדי לאפשר להתבוננות ולתובנה להיכנס לזירה‪ .‬כדי להכין‬
‫מקום ראוי למוזה הרוחשת סביב סביב‪ .‬אבל כאמור ישנם במאים שנהנים‬

‫מאד מעמדת הכוח הבלתי מוגבל שניתן בידיהם‪.‬‬
‫‪ -‬כן‪ .‬וזה נורא מעליב‪...‬‬

‫‪ -‬אני יודע שעדיין אני חייב לך‪ .‬אני לא בורח ‪ ,‬רק נזקק להפסקה‪.‬‬

‫‪1..5.6.52‬‬
‫לאחר שעתיים‬

‫‪ -‬תודה על סבלנותך‪.‬‬
‫‪ -‬בבקשה‪ .‬אבל אני בכל זאת תמהה‪ .‬הרי אם לא נביא אותנטיות לבמה‪ ,‬נתגלה‬

‫כזיוף אחד גדול?‬
‫‪ -‬כן‪ ,‬כנראה נכון‪ .‬איזידור הרשקוביץ הבמאי הבולגרי‪ ,‬היקר באדם‪ ,‬היה אומר‬
‫לשחקנים כהוראה אחרונה לפני תחילת חזרת הרצה‪" :‬חברה‪ ,‬בלי‬
‫פאלשיביקציות‪ ,‬כן?!" כלומר‪ ,‬בלי זיופים‪ .‬רגעים לא מעטים על הבמה זכורים‬
‫לי כמאמץ נלווה ונוסף למה שעלי לעשות – על מנת להיות באמת‪ .‬לא לזייף‪.‬‬
‫להרגיש באמת! מאליו תביני שזה מאמץ מיותר‪ .‬אין שום ערך לניסיון להביא‬

‫תוצאה בזמן שאת משחקת‪.‬‬
‫‪ -‬אז אני עלולה לזייף בלי כוונה‪ .‬או שיבוא לי או שלא יבוא? זה מייאש מה‬

‫‪90‬‬

‫שאתה אומר‪...‬‬
‫‪ -‬כן‪ .‬אני מסכים איתך‪ .‬אבל יש לנו אפשרות להכין כל מה שניתן כדי שהאירוע‬
‫אותו אנחנו מחפשים באמת יתרחש‪ .‬אני מתכוון שכאמנים‪ ,‬ניתנת לנו‬
‫האפשרות להביא את מחשבותינו ורעיונותינו לכלל מימוש באמצעות הפן‬
‫האסתטי שאנו מקנים להם‪ .‬בשביל זה החזרות‪ .‬בשביל להגיע לעיצוב הנכון‬

‫המלחים ומאחה באש היצירה את ה'מה' אל ה'איך'‪.‬‬
‫‪ -‬אתה מתכוון‪...‬‬

‫‪ -‬להסכים לזה ש'כאילו' יכול להיות מספיק טוב ממש כמו האמת עצמה‪.‬‬
‫‪ -‬מה‪ ,‬אם נדע להגיע אל הלבוש הנכון? המראה הנכון? אבל זה חיצוני לגמרי!‬
‫זה לא מבטיח את הפנים‪ ,‬את התמצית‪ ,‬את נשמת הדבר שאנחנו רוצים! זה‬

‫חייב להיות אמיתי!‪...‬‬
‫‪ -‬וזה בדיוק העניין‪ .‬המונח אמת ושם התואר אמיתי‪ ,‬מטעים אותנו מאד‪ .‬כל‬
‫דבר הוא אמיתי‪ .‬אמיתי אינו אומר דבר על האיכות‪ ,‬על הערך‪ ,‬על המשמעות‬
‫הטעונה או המוטמעת שבדבר‪ .‬על עצמת האימפקט שלו‪ .‬הנגיעה ואפילו‬
‫החדירה אל האחר‪ .‬שכן המשחק הוא דיאלוג המתקיים בין שחקן לבין צופה‬
‫מתבונן‪ .‬בכוונה אמרתי 'מתבונן'‪ ,‬משום שהשחקן חותר אל מקום התובנות של‬
‫הצופה‪ .‬הפגישה אמורה להשאיר חותם עמוק בלב הצופה‪ .‬לשנות בו את מידת‬

‫החירות‪.‬‬
‫‪ -‬לכן התעקשת אתי כל הזמן למצוא את תמצית העייפות‪...‬‬
‫‪ -‬כן‪ .‬איך להפוך עייפות ‪ -‬לחתיכת אמנות‪ .‬בואי נדרש לזאת מחר‪ ,‬טוב?‬

‫‪ -‬אהה‪.‬‬

‫‪5.5.6.52‬‬
‫‪ -‬אני כאן‪.‬‬
‫‪ -‬גם אני‪.‬‬
‫‪ -‬אז אנחנו שנינו כאן‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫‪ -‬כן‪ .‬שנינו‪ .‬והעייפות‪.‬‬
‫‪ -‬טוב‪ ,‬אז אני הבנתי ש'לאקי' שעלי לשחק הוא דמות עייפה עד מוות‪ .‬זה ממש‬
‫ברור‪ .‬אבל אתה התעקשת אתי למצוא עוד ועוד ביטויים של עייפות‪ .‬ואני‬
‫אמרתי שהאדם הזה הוא אדם שלם ומורכב‪ ,‬ולא ייתכן שהוא בנוי רק‬
‫מעייפות‪ .‬שלא לדבר על היחסים החולניים שיש לו עם פוצו אדונו‪ .‬והמונולוג‬
‫הפסיכי שאי אפשר להבין ממנו כלום ‪ -‬ואני חייבת להבין מה אני אומרת‪.‬‬

‫אחרת‪...‬‬
‫‪ -‬כן‪ .‬ואני טענתי כנגדך‪ ,‬בעדך יותר נכון‪ ,‬שדווקא משום כך כדאי לנו לחפור עוד‬
‫ועוד בעייפות‪ .‬החפירה הזאת אינה פותחת לנו את 'לאקי'‪ ,‬אלא אותך בהקשר‬
‫הזה‪ .‬הרי 'לאקי' אינו קיים כלל‪ .‬כמה דפים כתובים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬דימויים‬
‫הנישאים במרחבי דמיוננו‪ .‬ואילו את קיימת ועוד איך‪ .‬ואת היא זו האמורה‬
‫להקנות לו את הזכות לקנן בקרבך‪ .‬בסופו של תהליך העבודה הרי נקבל שוב‬
‫אותך‪ ,‬אותך כמי שעברה חצי עולם לגלות את 'לאקי'‪ ,‬ובסופו של דבר הסתבר‬

‫שהוא מאז ומעולם מצוי בך פנימה‪.‬‬
‫‪ -‬אבל למה דווקא העייפות!‬

‫‪ -‬נכון‪ ,‬אפשר גם אחרת‪ ,‬אבל באיזה שהוא מקום ובאיזה שהוא רגע חייבים‬
‫להתחיל‪ ,‬והבחירה בעייפות אינה סתמית או משוללת יסוד‪ ,‬היא ממש מפתח‬
‫גנבים שיפתח הרבה דלתות‪ .‬אצל 'לאקי' העייפות היא מצב קיומי מתמיד‪.‬‬
‫משום שמנוחה‪ ,‬כמו ישיבה או שכיבה הן לרגע וגוררות אחריהן קימה‪ .‬חזרה‬
‫מן המנוחה‪ ,‬והתנעה מחודשת של הגו והמשא שעליו‪ ,‬גרועים יותר מן ההתמד‪.‬‬
‫"לכן 'לאקי' לא מוריד את החבילות שלו‪ ,‬כי להעמיס אותן מחדש זה ממש‬

‫עינוי‪ .‬הבנתי‪".‬‬
‫את בנאדם מן הקצה השני‪ ,‬מלאת אנרגיות שופעת חיוניות‪ ,‬רעננה עליזה‬
‫וחופשיה איך ניתן לחבר ביניכם? אם היית עובדת עם הבמאי ההוא‪ ,‬אז הוא‬
‫וודאי היה מעביר אותך סדרת אימון גופני רצחנית‪ .‬אבל גם זה לא היה מבטיח‬
‫ביטוי ייחודי וחד פעמי שלך‪ .‬אייקון של מצב הניצול המחפיר‪ .‬זה מצב מכוער‪,‬‬
‫משום שהוא הורס כל חן אנושי ושאר רוח אפשרי אצל המעונה‪ .‬ואילו אנחנו‬

‫‪92‬‬