להיות ראוי / אמתי מגדתוכןהקדמה: האם אנחנו ראויים? .1 מובסות, תובענות וראויות .2 לראויות אין קשר לרגשות .3 נתינה אצל ילדים .4 חרדות, אובססיות ודיכאון אצל ילדים .5 ראויות ואינפנטיליזציה .6 התוצאות ההרסניות של התעללות נגד ילדים .7 זכאות הרסנית .8 ההורים שלנו עשו את הכי טוב שיכלו – האם זו האמת? .9 הכרה במה שיש .10 לחם ביזיון .11 ראויות במערכת הזוגית .12 אלימות במשפחה .13 המיומנויות המופלאות של שכחה והתעלמות .14 מניפולציות ומיסוך .15 לגרום לאחר להרגיש אשם 68121620273238404751546065748016פרק 3נתינה אצל ילדיםהרבה דברים שילדים עושים מעניקים להם ראויות, בממד האתי. עזרה בבית, תורנויות ניקיון, יציאה עם הכלב לטיול בחוץ, לקיחת אחריות על השקייה של הגינה או העציצים, עזרה לאח צעיר, חולה, או נכה. גם לקיחת אחריות על תחומים יותר אישיים מקנה ראויות. הכנת שיעורי בית. אימון בכלי נגינה, בבלט או בספורט, השתתפות בוועדות בבית ספר או בקהילה, לקיחת אחריות על פרויקט מסוים וכדומה. כשילד תורם או לוקח אחריות על נושא מסוים, הערך העצמי שלו עולה. הוא צובר הישגים שהוא יכול להיות גאה בהם. אם יישען על הישגים אלו, על נתינה או אחריות זו, הוא לא רק יהיה ראוי, הוא גם ירגיש ראוי. אך ישנם ילדים רבים שנדרשים לתרום המון למשפחות שלהם, או להורים שלהם, והם כלל אינם מרגישים ראויים יותר בעקבות זאת. להיפך. אני נזכר בסיפור שדודה שלי סיפרה לי על ילדותה של סבתא שלי בוורשה. הם היו משפחה מאוד ענייה וסבתי בת השבע נשלחה לעבוד במפעל. בסוף השבוע היא הייתה מקבלת מהמפעל מטבע כסף אותו הייתה צריכה להביא הביתה. המטבע הזה היה חלק חשוב מפרנסת המשפחה. המשפחה הסתמכה עליו. היה זה סוף שבוע קר במיוחד וירד שלג. סבתא שלי הייתה לבושה בבגדים דקים מדי והיא כמעט קפאה מקור. כפפות לא היו לה. היא חזרה מהמפעל עם המטבע בתוך ידה הקפוצה, אך היד שלה קפאה מהקור. כשהגיעה הביתה הבחינה שמרוב קור לא הרגישה שהמטבע נפל. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
BEING WORTHYWhat enables us to and blocks us from beingauthentic, differentiated and worthyBy: Amittai Meggedעיצוב עטיפה ועימוד: קרן בויקו2019 © כל הזכויות בשפה העברית שמורות להוצאת מרקםאין להעתיק או לשכפל חומר הכלול בספר זה, למעט ציטוטים קצרים במאמרים או סקירות, ללא רשות מפורשת מהמו\"לwww.mirkam.orgהדפסה ראשונה בעברית: 2019להיות ראויאמתי מגדמה שמאפשר ומה שחוסם אותנו מלהיות אותנטיים, מובחנים וראוייםאמתי מגד 15אתה מרגיש עם זה\". כאילו רגשות הם סוג של גורו או אל, או \"תורה מסיני\" שצריך להקשיב רק להם, ללכת רק בעקבותם כי הם אמיתיים, יותר אמיתיים מכל דבר אחר. אך בספר הזה נציג עמדה שונה. אצל רובנו העולם הרגשי הוא מבולבל, עמוס לעייפה בזיכרונות קשים וטראומות, צבוע ברגשות המבולבלים של הורינו ושל אחרים משמעותיים. אצל רובנו רגשות הם כלי מאוד בעייתי ללמוד ולהבין ממנו את המציאות. הם כל כך לא נקיים, כל כך מעורפלים, כך שיותר משהם מדווחים לנו על מה שיש, הם מטשטשים עבורנו את מה שיש. כלומר, אצל רובנו, הרגשות שלנו הם כמו עדשה מלוכלכת שדרכה אנו קוראים את המציאות באופן מעוות למדי. על האמירה \"טוב, זה מה שאני מרגיש!\" כסוג של תביעה או קביעה שאסור להתווכח יותר איתי ועם הרגשות שלי, כדאי, אולי, לענות: \"אז מה? אז מה אם זה מה שאתה מרגיש. זה לא אומר הרבה.״ רק כשאנשים עושים עבודה משמעותית עם עצמם, לומדים להפריד בין רגשות שהתקבעו בהווייתם מהסביבה ומהוריהם, לבין רגשות נקיים שבאמת חשים את המציאות, אז, ורק אז, ניתן להתחיל להקשיב ולהסתמך על הרגשות ככלי מדויק להבנה של המציאות. עד אז, כדאי להפעיל ספקנות בריאה לגביהם. חשיבה, לעתים, יכולה לעזור לאדם לאזן את הראייה שלו. אך חשיבה גם היא, כמובן, יכולה להיות מאוד מעוותת. בסופו של דבר, כדי באמת להבין משהו באופן מלא עד תומו, אנו נזקקים להקשבה למציאות דרך כל הכלים העומדים לרשותנו, בו זמנית: החושים, הרגשות, המחשבות, התחושות והאינטואיציות שלנו. נחזור אל התינוק, שבילדותו הוריו אמרו לו שהוא אפס והוא האמין להם, וכשגדל והפך למבוגר המשיך להאמין להם. אנו רוצים לומר לו: ״זה שאתה מרגיש שאינך ראוי, זו רק ההרגשה שלך. מאוד מאוד ייתכן שאתה דווקא כן ראוי. ואולי כדאי לבדוק את השאלה הזו עם כלים נוספים. לא רק הרגשות שלך.״Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
BEING WORTHYWhat enables us to and blocks us from beingauthentic, differentiated and worthyBy: Amittai Meggedעיצוב עטיפה ועימוד: קרן בויקו2019 © כל הזכויות בשפה העברית שמורות להוצאת מרקםאין להעתיק או לשכפל חומר הכלול בספר זה, למעט ציטוטים קצרים במאמרים או סקירות, ללא רשות מפורשת מהמו\"לwww.mirkam.orgהדפסה ראשונה בעברית: 2019להיות ראויאמתי מגדמה שמאפשר ומה שחוסם אותנו מלהיות אותנטיים, מובחנים וראויים14 להיות ראויההרגשות שלנו לפעמים הולכים יד ביד עם הרמה האתית, ולפעמים כלל לא. ניתן לדמיין זאת כמו מין בנק קוסמי שכזה. כשתינוק נולד הוא, באופן אוטומטי, מקבל שם אשראי. כלומר, יש לו זכות, מולדת, למשוך כסף, או ראויות, מחשבון הבנק שלו, גם אם עדיין הוא לא שם בחשבון הזה פרוטה. אבל כיוון שתינוק לא הולך לבנק בעצמו, ההורים שלו הם אלה שמושכים, או לא מושכים, את הכסף עבורו. הם אלה שמעניקים לו, או לא מעניקים לו, את מה שהוא זכותו המולדת. אם אנחנו מתבוננים כך במציאות, אנו יכולים להבין שכאשר תינוק או ילד אינם מקבלים את היחס לו הם ראויים, כלומר, הוריהם אינם מושכים עבורם את הכסף שמגיע להם, הכסף הזה נשאר בבנק. הוא עדיין מגיע להם. והם עדיין יכולים למשוך אותו בהמשך הדרך, אם רק מישהו יספר להם שמחכה להם שם כסף. אך בבנק הקוסמי הזה כסף, או ראויות, אינם נאגרים רק עבור תינוקות חסרי אונים. ישנן עוד סיבות רבות שבגללן נאגרת עבורנו ראויות בבנק הקוסמי. הראשונה והחשובה ביניהם היא נתינה. בכל פעם שאנו נותנים או מעניקים משהו למישהו, נאגרת עבורנו ראויות בבנק הקוסמי, או במילים אחרות, אנו הופכים לראויים יותר. ראויים במובן האתי, במובן של הצדק. לא בהכרח במובן הנפשי. כלומר, אנחנו לא בהכרח נרגיש ראויים. לא בהכרח נדע שיש לנו אשראי בחשבון ולא בהכרח נשתמש בו. ועם זאת, ברמה האתית, הכסף, או הראויות, קיימים ומוכנים לשימוש. אם רק נדע ונבחר בכך. נתינה והענקה הן השורש של עוד מגוון רחב של איכויות שמקנות לנו ראויות ברמה האתית, בבנק הקוסמי. בהמשך הספר נתבונן ברבות מהן. בשלב הזה הנקודה החשובה שצריך להבין היא האבחנה הברורה בין מה שאנו מרגישים ובין הרמה האתית. ישנה נטייה חזקה מדי בתחום הטיפול הנפשי להתייחס לרגשות כעל גורם בלעדי בחוויית החיים שלנו. אנשים נוטים לחשוב שהרגשות שלהם הן האמת. שאם הם מרגישים משהו, זה כנראה נכון. הם אומרים \"עם רגשות אי אפשר להתווכח\", ובכך סותמים את הגולל על המשך הדיון. לרוב, מטפלים משתפים עם זה פעולה ובכך למעשה מחזקים את הנטייה הזו. השאלה הכי פופולרית בטיפול היא \"איך Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
להיות ראוי / אמתי מגדתוכןהקדמה: האם אנחנו ראויים? .1 מובסות, תובענות וראויות .2 לראויות אין קשר לרגשות .3 נתינה אצל ילדים .4 חרדות, אובססיות ודיכאון אצל ילדים .5 ראויות ואינפנטיליזציה .6 התוצאות ההרסניות של התעללות נגד ילדים .7 זכאות הרסנית .8 ההורים שלנו עשו את הכי טוב שיכלו – האם זו האמת? .9 הכרה במה שיש .10 לחם ביזיון .11 ראויות במערכת הזוגית .12 אלימות במשפחה .13 המיומנויות המופלאות של שכחה והתעלמות .14 מניפולציות ומיסוך .15 לגרום לאחר להרגיש אשם 681216202732384047515460657480אמתי מגד 13כדי להבין את הנושא המורכב הזה, נתייחס למספר דוגמאות. תינוק נולד להורים. בשנותיו הראשונות הוא, כמובן, אינו יכול להסתדר בכוחות עצמו. הוא זקוק לדמויות מטפלות שישגיחו עליו, יאכילו אותו, יטפלו בו, יתנו לו חום, מגע, מבט. אם הוא לא יקבל את כל אלה, קרוב לוודאי שהוא לא ישרוד. ברמה האתית, ברמת הצדק, מגיע לתינוק הזה שיטפלו בו. אין זה משנה אם הוא חמוד או לא, חייכן או בכיין, עצבני, אדיש או שליו, יפה או מכוער. כתינוק, מגיע לו שיטפלו בו. גם אין זה משנה מי הם ההורים שלו. אם הם עשירים או עניים. אם הם פנויים רגשית או לא. לתינוק שנולד מגיע יחס וטיפול. כך, על פי הצדק. אבל, כידוע לכולנו, לא כל התינוקות אכן זוכים לטיפול נאות. חלקם ננטשים. חלקם מקבלים טיפול חלקי בלבד. ולטיפול חלקי כזה ישנן תוצאות קשות. לעתים להיעדר טיפול כזה יהיו תוצאות שילוו את התינוק לאורך כל חייו. כשהורים אינם מטפלים כיאות בתינוק, רוב הסיכויים שהוא יגדל וירגיש שהוא אינו ראוי. הוא ירגיש חסר ערך. הוא יסתובב בעולם מתוך מצב הוויה של מובסות או שאולי הוא יצליח להסוות את ה\"לא מגיע לי\" ב\"מגיע לי!\" כועס ותובעני. אבל החוויה שהוא לא קיבל את הטיפול והיחס הראוי נצרבה, קרוב לוודאי, בתודעתו, והיא תלווה ותשפיע עליו לכל אורך חייו. כילד, כנער וכמבוגר, הוא ירגיש שלא מגיע לו.אך האם באמת לא מגיע לו? האם הרגש הזה מצביע על האמת? ברמה האתית, ברמה של הצדק, מגיע לו. הוא ראוי לטיפול וליחס. ברמה העובדתית הוא לא קיבל טיפול כזה. ייתכן גם שבהמשך חייו הוריו אולי אף אמרו לו שהוא לא שווה, שהוא אפס, שהוא חסר ערך. על פי מה הילד או המבוגר הזה יחיה? על פי העובדות? כלומר על פי זה שבמציאות לא טיפלו בו ואמרו לו שהוא חסר ערך? או על פי הרמה האתית, על פי הצדק? האם אדם כזה יוכל להישען על הצדק, ולהרגיש ראוי?יש כאן הבדל עקרוני, אם כן, בין מה שקרה במציאות ומה שאנו מרגישים, לבין מה שהיה אמור להתרחש, על פי עקרונות הצדק. ואולי, כשאנו מתחילים להבין זאת, כמבוגרים, אנו יכולים להתחיל לבחור לאיזו רמה אנו הולכים להאמין. מתוך איזו אמת אנו מתכוונים לחיות את חיינו. כלומר, מה שנאז' מציע כאן הוא ההכרה בכך שהרמה האתית קיימת. יש לה קיום עצמאי. והקיום העצמאי הזה נפרד לחלוטין ממה שאנו מרגישים. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
.16 אשמה מדומה ממקור ילדותי .17 כעס כובל, כעס משחרר ואשמה .18 גם אנשים הם בוידז .19 אשמה אמיתית אינה קשורה לחוקי מוסר .20 תחושת עצמי משוקפת ותחושת עצמי איתנה .21 סליחה וחרטה .22 חטאים וחרטות יום יומיים .23 ראויות כמערכת .24 התנגדות בלתי אלימה .25 להיות היוצר של חייך .26 דיאלוג .27 לקבל את מה שיש .28 מחשבות נוספות .29 החיים שלנו הם התוצאה של הבחירות שלנו .30 בדיקה עצמית אפילוג: צדק וראויות - סוג של סיכום 8791961001051111171231291371451481561601621658פרק 1מובסות, תובענות וראויותאנחנו נעים בין שלוש עמדות פנימיות שאכנה אותן כאן מובסות, תובענות וראויות. או במילים אחרות: \"לא מגיע לי\", \"מגיע לי!\" ו\"אני ראוי\". חלקנו עוברים בין עמדה אחת לשנייה מספר פעמים במהלך היום. חלקנו שוהים באותה עמדה לאורך שנים, וכמעט ולא מבקרים באחרות. המעבר בין עמדה של מובסות או \"לא מגיע לי\" לבין תובענות או \"מגיע לי!\" הוא בלתי מורגש ומתבצע ללא כל מודעות. אנו יכולים לעבור בין שניהם במהלך אותו משפט. המעבר למצב ההוויה של \"אני ראוי\" דורש מודעות, בחירה, לקיחת אחריות ובגרות. דוגמה קיצונית למצב הוויה של מובסות היא של אישה מוכה שלא רק דואגת ומטפלת בכולם, אלא גם חוטפת מכות מבעלה, או מאחד מילדיה, אם היא ״מעזה״ לפתוח את הפה. הנחמה היחידה שלה היא שבני המשפחה שלה אומרים עליה שהיא ממש צדיקה. דוגמה קצת פחות כואבת, אבל לא פחות בעייתית, היא של האימא או הסבתא שדואגת לכולם במשך כל היום ולא מאפשרת לאף אחד לתת או להעניק לה. היא מבשלת את הארוחה, ולכן לא יושבת ונהנית עם ילדיה או אורחיה, והיא גם זו שרוחצת כלים ומנקה אחרי הארוחה. לעתים היא הודפת כל ניסיון לעזור לה. ולעתים היא דווקא כמהה שיעזרו לה, אבל כולם כבר התרגלו שהיא עושה הכול בעצמה. בסלון יושב בעלה ו/או הבן, שאינם עושים דבר, והיא משרתת אותם. מגישה להם פיצוחים ובירה 12פרק 2לראויות אין קשר לרגשותאת הרעיון שראויות אינה קשורה לרגשות שמעתי וקראתי לראשונה אצל ד\"ר איוון בוסזורמני נאז', אחד מחלוצי הטיפול המשפחתי בארה\"ב ובאירופה ומי שזכיתי ללמוד אצלו בתחילת דרכי המקצועית. נאז' דיבר 2 הממד העובדתי על ארבעה ממדים המשפיעים על יחסים בין בני אדם.)מצב כלכלי, רפואי, גנטי, השכלה וכדומה(, הממד הנפשי )חסכים, טראומות ודפוסים שנלמדו בילדות(, הממד המערכתי )הדינמיקה המשפחתית שיוצרת ומשמרת בעיות וסימפטומים( והממד האתי - ממד הצדק ביחסים. על פי נאז' לממד האתי ישנה השפעה עצומה על חיינו, עוצמה רבה יותר מאשר רוב הגישות הפסיכולוגיות מוכנות להודות. למעשה נאז' היה חלוץ בשימת הממד האתי במרכז הבמה של הטיפול הנפשי. על פי נאז', ואני מסכים איתו, ישנו צדק בעולם הזה. והצדק הזה אינו עניין סובייקטיבי. הוא אינו קשור לדעות שלנו, לתפישת העולם שלנו או למה שאנו מרגישים ברגע זה או אחר. צדק קיים כמציאות שהיא מצד אחד אובייקטיבית לחלוטין, ומצד שני ניתנת לתחושה רק באופן פנימי ביותר. דרך המצפון שלנו. יש לנו נטייה מולדת לצדק, טען נאז', ומשהו בתוכנו שואף לקיים את הנטייה הזו. כשאנו חשים שהצדק אינו מתקיים, כלומר שמה שמתקיים אינו הוגן, משהו בתוכנו, אם הוא לא התקלקל לגמרי, זועק ומבקש תיקון. 2Ivan Boszormeny Nagy \"Between give and take\"Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
6הקדמההאם אנחנו ראויים?תינוקות נולדים ראויים. כשהם רעבים, כשהם בודדים וכשכואבת להם הבטן הם בוכים. וכאשר הם מרוצים ומסופקים הם מחייכים ומשמיעים קולות נעימים. הם לא שואלים את עצמם, עדיין, אם מגיע להם לקבל אוכל, תשומת לב וטיפול. כשהם מתחילים לגדול, ברוב המקרים, המגמה הזאת אפילו מתחזקת. בגיל שנתיים, שלוש וארבע נראה שפעוטות חושבים שמגיע להם הכול. הם מצביעים על מה שהם רוצים ואומרים \"את זה!\" בביטחון כל כך גדול, שלסביבה כמעט ואין אפשרות לסרב. אנחנו המבוגרים לרוב נאהב את הביטחון העצמי הזה של הילדים שלנו. אנחנו נטפח את הרצונות שלהם ונשים להם גבולות רק כשבאמת צריך. אבל כשילדים מגיעים לגילאי חמש ושש, ביטחונם העצמי מתחיל להידרדר. משהו מתחיל להשתבש עם הדרישה והציפייה של עולם המבוגרים שהילד יכין שיעורים, יפנה את הצלחת מהשולחן, ינהג בנימוס כשמגיעים אורחים ולא יפשל בהופעת בית הספר. ילדים מפסיקים להיות בטוחים שהכול מגיע להם. הם הופכים להיות ראויים על תנאי. וגם השיטות הכי \"מתקדמות\" של חינוך ביתי, פתוח או דמוקרטי, לא באמת יכולות למנוע את הנפילה הזו מגן עדן. היא, ככל הנראה, הכרחית. אבל כמובן שישנם הבדלים. למעשה הבדלים עצומים, בין ילד לילד, בין נער לנער ובין מבוגר למבוגר. ישנם נערים ונערות שמסתובבים בעולם עם פנים נפולות. כועסים. מרירים. חשים ששום דבר לא מצליח להם אמתי מגד 7וששום דבר לא מגיע להם. וישנם נערים ונערות שמסתובבים בעולם עם ביטחון עצמי בריא, שמבטאים את עצמם בשמחה, שתורמים לחברה בשמחה ושיודעים ליהנות ממנעמיה. גם אצל מבוגרים אנחנו רואים הבדלים עצומים בין אלה שחשים ששום דבר לא מגיע להם וחווים את עצמם כקורבנות של הסביבה, בין אלה שמצהירים בקול ובתוקפנות ש\"מגיע להם!\" ותובעים מהסביבה לספק את צרכיהם, לבין אלה שמסתובבים בעולם עם תחושה עמוקה של ראויות בריאה. אלה האחרונים מסתובבים בעולם עם סוג של ביטחון מהול בענווה. הם לוקחים אחריות על החיים שלהם. הם דורשים מעצמם לא פחות מאשר הם דורשים מאחרים, הם מרשים לעצמם לבטא את הרצונות, את הערכים ואת היצירתיות שלהם, והם יודעים גם לתת וגם לקבל. מה גורם לכך שאנשים מסוימים גדלים להיות ראויים ואחרים לא? האם ראויות היא רגש או מחשבה שניתן לשנותם? האם, כפי שיאמרו לכם ספרי עזרה עצמית מסוימים, \"זה הכול בראש שלכם\" וכל מה שצריך לעשות זה לשנן שוב ושוב שמגיע לנו? או אולי, כפי שמספר לנו שיר מסוים, כל שצריך לעשות הוא \"להאמין שאנחנו ראויים\"? או שאולי, כפי שיאמרו ספרי הדרכה אחרים, התשובה היא בלדמיין ו\"למשוך\" אלינו את מה שאנו רוצים?אני חושב שהתשובה היא מורכבת. בראויות ישנו בהחלט מרכיב רגשי וקוגניטיבי שניתן לשנותו, אך ישנם גם כמה מרכיבים אחרים שקשורים לממד שהדרך הנכונה ביותר לכנותו הוא בשם \"אתי\". הממד שעוסק במצפון שלנו. לספר זה יש מסר מורכב. לא תמיד יהיה לנו נעים לשמוע ולהתעמת איתו, ובכך גם להתעמת עם עצמנו. מצפון נקי, פשוטו כמשמעו, הוא המרכיב העיקרי ביצירה של חווית חיים בריאה של ראויות. איך מנקים את המצפון ואיך מגיעים לתחושה בריאה של ראויות, הוא עיסוקו של ספר זה. אמתי מגד 11הם עומדים על שלהם, כשצריך הם תקיפים. פחות אכפת להם אם יאהבו אותם או לא. השיקול של \"מה יאמרו השכנים\" משחק תפקיד קטן ביותר בחייהם. לרוב נעים להיות בחברתם, כיוון שהם אינם מצפים מאיתנו להיות משהו אחר, מלבד עצמנו. קל לנו להיות עצמנו בחברתם. גם כשאנחנו נמצאים במצב ההוויה הזה, אנו חשים אחרת. אנחנו במרכז שלנו. אנחנו חשים שאנו מביאים את הטוב ביותר שלנו לידי ביטוי. יש תחושה של זרימה בעשייה שלנו ואנחנו אותנטיים. אם המודעות שלנו נמוכה, ייתכן ולא נדע כיצד בדיוק הגענו למצב המיוחד הזה, או כיצד פתאום יצאנו ממנו. הוא נחווה אז כמתנה. אך ככל שהמודעות וההבנה שלנו גדלים, כך אנו יכולים להביא את מצב ההוויה הזה לחיינו מתוך בחירה. החיים מתוך העמדה של ראויות אינם בהכרח קלים או פשוטים יותר. למעשה החיים בעמדה הזאת דורשים מאיתנו לתת את הטוב ביותר שלנו. אנו נדרשים למאמץ. אך המאמץ הזה אינו מעבר לכוחותינו, הוא מרגיש מדויק. לעתים מצב ההוויה הזה מבקש מאיתנו לעמוד על שלנו ולהיכנס לקונפליקטים עם אנשים חשובים לנו, שבעבר לא היינו מתעמתים איתם. לעתים אנו מגלים שאנשים בסביבה שלנו כועסים עלינו או חוששים להיות בחברתנו. ייתכן ונתפש כיהירים או אגואיסטים על ידי המובסים )לא מגיע לי( והתובעניים )מגיע לי!(.אך האישור שלנו להיות נאמנים לעצמנו אינו מגיע יותר מהסביבה. אנו קשובים יותר ויותר לצו פנימי שלעתים עומד בניגוד למה שמקובל. ואנו מוכנים לשאת את אי הנעימות הזאת, כיוון שאיננו מוכנים לוותר יותר על מי שאנחנו. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
6הקדמההאם אנחנו ראויים?תינוקות נולדים ראויים. כשהם רעבים, כשהם בודדים וכשכואבת להם הבטן הם בוכים. וכאשר הם מרוצים ומסופקים הם מחייכים ומשמיעים קולות נעימים. הם לא שואלים את עצמם, עדיין, אם מגיע להם לקבל אוכל, תשומת לב וטיפול. כשהם מתחילים לגדול, ברוב המקרים, המגמה הזאת אפילו מתחזקת. בגיל שנתיים, שלוש וארבע נראה שפעוטות חושבים שמגיע להם הכול. הם מצביעים על מה שהם רוצים ואומרים \"את זה!\" בביטחון כל כך גדול, שלסביבה כמעט ואין אפשרות לסרב. אנחנו המבוגרים לרוב נאהב את הביטחון העצמי הזה של הילדים שלנו. אנחנו נטפח את הרצונות שלהם ונשים להם גבולות רק כשבאמת צריך. אבל כשילדים מגיעים לגילאי חמש ושש, ביטחונם העצמי מתחיל להידרדר. משהו מתחיל להשתבש עם הדרישה והציפייה של עולם המבוגרים שהילד יכין שיעורים, יפנה את הצלחת מהשולחן, ינהג בנימוס כשמגיעים אורחים ולא יפשל בהופעת בית הספר. ילדים מפסיקים להיות בטוחים שהכול מגיע להם. הם הופכים להיות ראויים על תנאי. וגם השיטות הכי \"מתקדמות\" של חינוך ביתי, פתוח או דמוקרטי, לא באמת יכולות למנוע את הנפילה הזו מגן עדן. היא, ככל הנראה, הכרחית. אבל כמובן שישנם הבדלים. למעשה הבדלים עצומים, בין ילד לילד, בין נער לנער ובין מבוגר למבוגר. ישנם נערים ונערות שמסתובבים בעולם עם פנים נפולות. כועסים. מרירים. חשים ששום דבר לא מצליח להם אמתי מגד 7וששום דבר לא מגיע להם. וישנם נערים ונערות שמסתובבים בעולם עם ביטחון עצמי בריא, שמבטאים את עצמם בשמחה, שתורמים לחברה בשמחה ושיודעים ליהנות ממנעמיה. גם אצל מבוגרים אנחנו רואים הבדלים עצומים בין אלה שחשים ששום דבר לא מגיע להם וחווים את עצמם כקורבנות של הסביבה, בין אלה שמצהירים בקול ובתוקפנות ש\"מגיע להם!\" ותובעים מהסביבה לספק את צרכיהם, לבין אלה שמסתובבים בעולם עם תחושה עמוקה של ראויות בריאה. אלה האחרונים מסתובבים בעולם עם סוג של ביטחון מהול בענווה. הם לוקחים אחריות על החיים שלהם. הם דורשים מעצמם לא פחות מאשר הם דורשים מאחרים, הם מרשים לעצמם לבטא את הרצונות, את הערכים ואת היצירתיות שלהם, והם יודעים גם לתת וגם לקבל. מה גורם לכך שאנשים מסוימים גדלים להיות ראויים ואחרים לא? האם ראויות היא רגש או מחשבה שניתן לשנותם? האם, כפי שיאמרו לכם ספרי עזרה עצמית מסוימים, \"זה הכול בראש שלכם\" וכל מה שצריך לעשות זה לשנן שוב ושוב שמגיע לנו? או אולי, כפי שמספר לנו שיר מסוים, כל שצריך לעשות הוא \"להאמין שאנחנו ראויים\"? או שאולי, כפי שיאמרו ספרי הדרכה אחרים, התשובה היא בלדמיין ו\"למשוך\" אלינו את מה שאנו רוצים?אני חושב שהתשובה היא מורכבת. בראויות ישנו בהחלט מרכיב רגשי וקוגניטיבי שניתן לשנותו, אך ישנם גם כמה מרכיבים אחרים שקשורים לממד שהדרך הנכונה ביותר לכנותו הוא בשם \"אתי\". הממד שעוסק במצפון שלנו. לספר זה יש מסר מורכב. לא תמיד יהיה לנו נעים לשמוע ולהתעמת איתו, ובכך גם להתעמת עם עצמנו. מצפון נקי, פשוטו כמשמעו, הוא המרכיב העיקרי ביצירה של חווית חיים בריאה של ראויות. איך מנקים את המצפון ואיך מגיעים לתחושה בריאה של ראויות, הוא עיסוקו של ספר זה. 10 להיות ראויכנראה מרשים לעצמנו לעשות זאת כיוון שאנו חשים את התחושה הכל כך מוכרת הזאת של \"מגיע לי!\". אימהות מלמדות לעתים את הבנות שלהן להיות כנועות ומובסות כמו שאבות מלמדים את הבנים שלהם לזלזל באחרים ולדרוש גם את מה שכלל אינו מגיע להם. מתחת ל-\"לא מגיע לי\" מסתתרת לעתים קרובות תחושה עמוקה של \"מגיע לי!\" שלעולם אינה מתממשת. ומתחת ל-\"מגיע לי!\" מסתתרת לרוב תחושה עמוקה של \"לא מגיע לי!\" שהחווה אותה הודף אותה כל הזמן על ידי הפעלת לחץ על הסביבה שתפצה אותו. אך אנשים שיכולים, לפחות מדי פעם, לעבור למצב הוויה של \"אני ראוי\" - חיים חיים מסוג אחר. הם הרבה פחות עסוקים בסביבה שלהם. הם הרבה פחות מצפים מהסביבה לספק להם את צרכיהם. הם לוקחים אחריות על החיים שלהם. הם יוצרים, מעניקים ותורמים, ובזכות הנתינה והתרומה שלהם, הם חשים ראויים לקבל בחזרה. הם עובדים קשה, אך כשמגיע רגע המנוחה, הם יודעים גם להתמסר אליו. הם מרשים לעצמם להתפנק. הם אוהבים להעניק לאחרים והם מרשים לאחרים להעניק להם. הם יודעים גם לשבת ללא מעשה ולחגוג את החיים. כשצריך, הם עומדים על שלהם. הם לא פוחדים להיות בקונפליקט, ולא חוששים מכך שמישהו יכעס או לא יאהב אותם. הם מרשים לעצמם להביע דעות ועמדות, גם אם אינן פופולריות. כשמגיע להם הם חשים ראויים לבקש העלאה במשכורת ואם צריך, הם מתפטרים מעבודתם ועוברים לעבוד במקום בו יבטאו את הכישורים שלהם בצורה המרבית ויקבלו על כך את השכר והיחס הראוי. הם אינם מוכנים להישאר בקשר שאינו מטיב איתם לאורך זמן. הם יעשו הכול כדי לשנות את המצב ולשפר אותו, ובמקרה והסביבה או האחר אינם משתפים עמם פעולה, הם לא יהססו לעזוב. כפי שנראה במהלך הספר, הראויות של אנשים כאלה באה לידי ביטוי בכל התחומים: בהורות, ביחסים זוגיים, בקריירה, ביצירה, בתחביבים, בשעות הפנאי ובתרומה לקהילה. כשאנו רואים אותם, קל לזהות אותם. כשהם בטוחים בצדקתם לגבי נושא מסוים, הם נשארים נאמנים לעצמם, Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
.16 אשמה מדומה ממקור ילדותי .17 כעס כובל, כעס משחרר ואשמה .18 גם אנשים הם בוידז .19 אשמה אמיתית אינה קשורה לחוקי מוסר .20 תחושת עצמי משוקפת ותחושת עצמי איתנה .21 סליחה וחרטה .22 חטאים וחרטות יום יומיים .23 ראויות כמערכת .24 התנגדות בלתי אלימה .25 להיות היוצר של חייך .26 דיאלוג .27 לקבל את מה שיש .28 מחשבות נוספות .29 החיים שלנו הם התוצאה של הבחירות שלנו .30 בדיקה עצמית אפילוג: צדק וראויות - סוג של סיכום 8791961001051111171231291371451481561601621658פרק 1מובסות, תובענות וראויותאנחנו נעים בין שלוש עמדות פנימיות שאכנה אותן כאן מובסות, תובענות וראויות. או במילים אחרות: \"לא מגיע לי\", \"מגיע לי!\" ו\"אני ראוי\". חלקנו עוברים בין עמדה אחת לשנייה מספר פעמים במהלך היום. חלקנו שוהים באותה עמדה לאורך שנים, וכמעט ולא מבקרים באחרות. המעבר בין עמדה של מובסות או \"לא מגיע לי\" לבין תובענות או \"מגיע לי!\" הוא בלתי מורגש ומתבצע ללא כל מודעות. אנו יכולים לעבור בין שניהם במהלך אותו משפט. המעבר למצב ההוויה של \"אני ראוי\" דורש מודעות, בחירה, לקיחת אחריות ובגרות. דוגמה קיצונית למצב הוויה של מובסות היא של אישה מוכה שלא רק דואגת ומטפלת בכולם, אלא גם חוטפת מכות מבעלה, או מאחד מילדיה, אם היא ״מעזה״ לפתוח את הפה. הנחמה היחידה שלה היא שבני המשפחה שלה אומרים עליה שהיא ממש צדיקה. דוגמה קצת פחות כואבת, אבל לא פחות בעייתית, היא של האימא או הסבתא שדואגת לכולם במשך כל היום ולא מאפשרת לאף אחד לתת או להעניק לה. היא מבשלת את הארוחה, ולכן לא יושבת ונהנית עם ילדיה או אורחיה, והיא גם זו שרוחצת כלים ומנקה אחרי הארוחה. לעתים היא הודפת כל ניסיון לעזור לה. ולעתים היא דווקא כמהה שיעזרו לה, אבל כולם כבר התרגלו שהיא עושה הכול בעצמה. בסלון יושב בעלה ו/או הבן, שאינם עושים דבר, והיא משרתת אותם. מגישה להם פיצוחים ובירה אמתי מגד 9בזמן שהם רואים כדורגל.אבל לא רק נשים מוכות או מנוצלות נמצאות בעמדה של מובסות. רובנו שוהים בעמדה הזאת מפעם לפעם. בכל פעם שאנו מרגישים מסכנים ואומללים מכך שבן או בת הזוג שלנו לא הקשיבו לנו, לא היו שם עבורנו או לא רצו לשכב איתנו, אנחנו נמצאים בעמדה של מובסות. בכל פעם שאנחנו עומדים חסרי אונים מול הבלגן שהילדים השאירו בסלון, אנחנו נמצאים בעמדה של מובסות. כאשר אנשים נמצאים בעמדה של מובסות הם אינם מעזים לבטא את הרצונות שלהם. ואם הם מבטאים אותם הם עושים זאת בקול ענות חלושה, כך שאף אחד לא באמת שומע. הם מסתובבים עם תחושה שלא מבינים אותם ולא דואגים להם, אבל הם לא יעזו לעמוד על שלהם ולדרוש את המגיע להם. עננה של אשמה סובבת את האנשים שמקיפים אותם, כיוון שאי אפשר שלא להרגיש אשמים ליד מישהו שמקריב כך את עצמו. אך מצד שני גם קל להדוף אשמה זו בתירוץ שהם, המובסים, פשוט אוהבים לשרת ולתת. תובענות היא תמונת המראה של מובסות. הבעל או הבנים של האישה הקורבנית מהדוגמה מסתובבים בעולם, ככל הנראה, עם חוויה כזו. הם חשים שמגיע להם, לא בגלל שהם עשו או תרמו, אלא כי מגיע להם פיצוי על משהו. לא בדיוק ברור על מה. אנשים כאלה מגיעים למשרד הפנים או ללשכת הרווחה, והופכים את השולחן כדי להבהיר את הנקודה. הם לא מהססים לגנוב מגבות וברזים מבתי מלון, כיוון ש\"בעלי המלון התעשרו על חשבוננו\". הם עוקפים אחרים בכביש ואינם מתחשבים בזכות קדימה. הם דורשים לקבל את היחס הטוב ביותר מאנשי שירות, ואינם מהססים 1 להעליב ולפגוע בהם. הם תמיד בטוחים שהם צודקים ולרגע לא מתבוננים בעצמם ועושים חשבון נפש.רובנו תופסים לעתים את העמדה התובענית. אנו עושים כך כשאנו בטוחים ש\"מגיע לנו\" להשתמש במדפסת של העבודה כדי להדפיס משהו אישי, או כשאנו מנצלים אפשרות לעקוף מישהו בתור, או כשאנו יוצאים מהבית לבלות עם חברים או חברות ומשאירים את בן או בת זוגנו עם הילדים, בלי שבדיוק הסכמנו על כך. בכל פעם שאנחנו עושים משהו ומסתירים אותו, כנראה שאנחנו תובעניים. בכל פעם שאנו מפרים הסכמים, אנחנו 1 דוגמה טובה לעמדת \"מגיע לי!\" תוכלו לראות אם תחפשו אחר \"טיסת השוקולד\" ביוטיוב.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
8פרק 1מובסות, תובענות וראויותאנחנו נעים בין שלוש עמדות פנימיות שאכנה אותן כאן מובסות, תובענות וראויות. או במילים אחרות: \"לא מגיע לי\", \"מגיע לי!\" ו\"אני ראוי\". חלקנו עוברים בין עמדה אחת לשנייה מספר פעמים במהלך היום. חלקנו שוהים באותה עמדה לאורך שנים, וכמעט ולא מבקרים באחרות. המעבר בין עמדה של מובסות או \"לא מגיע לי\" לבין תובענות או \"מגיע לי!\" הוא בלתי מורגש ומתבצע ללא כל מודעות. אנו יכולים לעבור בין שניהם במהלך אותו משפט. המעבר למצב ההוויה של \"אני ראוי\" דורש מודעות, בחירה, לקיחת אחריות ובגרות. דוגמה קיצונית למצב הוויה של מובסות היא של אישה מוכה שלא רק דואגת ומטפלת בכולם, אלא גם חוטפת מכות מבעלה, או מאחד מילדיה, אם היא ״מעזה״ לפתוח את הפה. הנחמה היחידה שלה היא שבני המשפחה שלה אומרים עליה שהיא ממש צדיקה. דוגמה קצת פחות כואבת, אבל לא פחות בעייתית, היא של האימא או הסבתא שדואגת לכולם במשך כל היום ולא מאפשרת לאף אחד לתת או להעניק לה. היא מבשלת את הארוחה, ולכן לא יושבת ונהנית עם ילדיה או אורחיה, והיא גם זו שרוחצת כלים ומנקה אחרי הארוחה. לעתים היא הודפת כל ניסיון לעזור לה. ולעתים היא דווקא כמהה שיעזרו לה, אבל כולם כבר התרגלו שהיא עושה הכול בעצמה. בסלון יושב בעלה ו/או הבן, שאינם עושים דבר, והיא משרתת אותם. מגישה להם פיצוחים ובירה אמתי מגד 9בזמן שהם רואים כדורגל.אבל לא רק נשים מוכות או מנוצלות נמצאות בעמדה של מובסות. רובנו שוהים בעמדה הזאת מפעם לפעם. בכל פעם שאנו מרגישים מסכנים ואומללים מכך שבן או בת הזוג שלנו לא הקשיבו לנו, לא היו שם עבורנו או לא רצו לשכב איתנו, אנחנו נמצאים בעמדה של מובסות. בכל פעם שאנחנו עומדים חסרי אונים מול הבלגן שהילדים השאירו בסלון, אנחנו נמצאים בעמדה של מובסות. כאשר אנשים נמצאים בעמדה של מובסות הם אינם מעזים לבטא את הרצונות שלהם. ואם הם מבטאים אותם הם עושים זאת בקול ענות חלושה, כך שאף אחד לא באמת שומע. הם מסתובבים עם תחושה שלא מבינים אותם ולא דואגים להם, אבל הם לא יעזו לעמוד על שלהם ולדרוש את המגיע להם. עננה של אשמה סובבת את האנשים שמקיפים אותם, כיוון שאי אפשר שלא להרגיש אשמים ליד מישהו שמקריב כך את עצמו. אך מצד שני גם קל להדוף אשמה זו בתירוץ שהם, המובסים, פשוט אוהבים לשרת ולתת. תובענות היא תמונת המראה של מובסות. הבעל או הבנים של האישה הקורבנית מהדוגמה מסתובבים בעולם, ככל הנראה, עם חוויה כזו. הם חשים שמגיע להם, לא בגלל שהם עשו או תרמו, אלא כי מגיע להם פיצוי על משהו. לא בדיוק ברור על מה. אנשים כאלה מגיעים למשרד הפנים או ללשכת הרווחה, והופכים את השולחן כדי להבהיר את הנקודה. הם לא מהססים לגנוב מגבות וברזים מבתי מלון, כיוון ש\"בעלי המלון התעשרו על חשבוננו\". הם עוקפים אחרים בכביש ואינם מתחשבים בזכות קדימה. הם דורשים לקבל את היחס הטוב ביותר מאנשי שירות, ואינם מהססים 1 להעליב ולפגוע בהם. הם תמיד בטוחים שהם צודקים ולרגע לא מתבוננים בעצמם ועושים חשבון נפש.רובנו תופסים לעתים את העמדה התובענית. אנו עושים כך כשאנו בטוחים ש\"מגיע לנו\" להשתמש במדפסת של העבודה כדי להדפיס משהו אישי, או כשאנו מנצלים אפשרות לעקוף מישהו בתור, או כשאנו יוצאים מהבית לבלות עם חברים או חברות ומשאירים את בן או בת זוגנו עם הילדים, בלי שבדיוק הסכמנו על כך. בכל פעם שאנחנו עושים משהו ומסתירים אותו, כנראה שאנחנו תובעניים. בכל פעם שאנו מפרים הסכמים, אנחנו 1 דוגמה טובה לעמדת \"מגיע לי!\" תוכלו לראות אם תחפשו אחר \"טיסת השוקולד\" ביוטיוב.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
אמתי מגד 7וששום דבר לא מגיע להם. וישנם נערים ונערות שמסתובבים בעולם עם ביטחון עצמי בריא, שמבטאים את עצמם בשמחה, שתורמים לחברה בשמחה ושיודעים ליהנות ממנעמיה. גם אצל מבוגרים אנחנו רואים הבדלים עצומים בין אלה שחשים ששום דבר לא מגיע להם וחווים את עצמם כקורבנות של הסביבה, בין אלה שמצהירים בקול ובתוקפנות ש\"מגיע להם!\" ותובעים מהסביבה לספק את צרכיהם, לבין אלה שמסתובבים בעולם עם תחושה עמוקה של ראויות בריאה. אלה האחרונים מסתובבים בעולם עם סוג של ביטחון מהול בענווה. הם לוקחים אחריות על החיים שלהם. הם דורשים מעצמם לא פחות מאשר הם דורשים מאחרים, הם מרשים לעצמם לבטא את הרצונות, את הערכים ואת היצירתיות שלהם, והם יודעים גם לתת וגם לקבל. מה גורם לכך שאנשים מסוימים גדלים להיות ראויים ואחרים לא? האם ראויות היא רגש או מחשבה שניתן לשנותם? האם, כפי שיאמרו לכם ספרי עזרה עצמית מסוימים, \"זה הכול בראש שלכם\" וכל מה שצריך לעשות זה לשנן שוב ושוב שמגיע לנו? או אולי, כפי שמספר לנו שיר מסוים, כל שצריך לעשות הוא \"להאמין שאנחנו ראויים\"? או שאולי, כפי שיאמרו ספרי הדרכה אחרים, התשובה היא בלדמיין ו\"למשוך\" אלינו את מה שאנו רוצים?אני חושב שהתשובה היא מורכבת. בראויות ישנו בהחלט מרכיב רגשי וקוגניטיבי שניתן לשנותו, אך ישנם גם כמה מרכיבים אחרים שקשורים לממד שהדרך הנכונה ביותר לכנותו הוא בשם \"אתי\". הממד שעוסק במצפון שלנו. לספר זה יש מסר מורכב. לא תמיד יהיה לנו נעים לשמוע ולהתעמת איתו, ובכך גם להתעמת עם עצמנו. מצפון נקי, פשוטו כמשמעו, הוא המרכיב העיקרי ביצירה של חווית חיים בריאה של ראויות. איך מנקים את המצפון ואיך מגיעים לתחושה בריאה של ראויות, הוא עיסוקו של ספר זה. 10 להיות ראויכנראה מרשים לעצמנו לעשות זאת כיוון שאנו חשים את התחושה הכל כך מוכרת הזאת של \"מגיע לי!\". אימהות מלמדות לעתים את הבנות שלהן להיות כנועות ומובסות כמו שאבות מלמדים את הבנים שלהם לזלזל באחרים ולדרוש גם את מה שכלל אינו מגיע להם. מתחת ל-\"לא מגיע לי\" מסתתרת לעתים קרובות תחושה עמוקה של \"מגיע לי!\" שלעולם אינה מתממשת. ומתחת ל-\"מגיע לי!\" מסתתרת לרוב תחושה עמוקה של \"לא מגיע לי!\" שהחווה אותה הודף אותה כל הזמן על ידי הפעלת לחץ על הסביבה שתפצה אותו. אך אנשים שיכולים, לפחות מדי פעם, לעבור למצב הוויה של \"אני ראוי\" - חיים חיים מסוג אחר. הם הרבה פחות עסוקים בסביבה שלהם. הם הרבה פחות מצפים מהסביבה לספק להם את צרכיהם. הם לוקחים אחריות על החיים שלהם. הם יוצרים, מעניקים ותורמים, ובזכות הנתינה והתרומה שלהם, הם חשים ראויים לקבל בחזרה. הם עובדים קשה, אך כשמגיע רגע המנוחה, הם יודעים גם להתמסר אליו. הם מרשים לעצמם להתפנק. הם אוהבים להעניק לאחרים והם מרשים לאחרים להעניק להם. הם יודעים גם לשבת ללא מעשה ולחגוג את החיים. כשצריך, הם עומדים על שלהם. הם לא פוחדים להיות בקונפליקט, ולא חוששים מכך שמישהו יכעס או לא יאהב אותם. הם מרשים לעצמם להביע דעות ועמדות, גם אם אינן פופולריות. כשמגיע להם הם חשים ראויים לבקש העלאה במשכורת ואם צריך, הם מתפטרים מעבודתם ועוברים לעבוד במקום בו יבטאו את הכישורים שלהם בצורה המרבית ויקבלו על כך את השכר והיחס הראוי. הם אינם מוכנים להישאר בקשר שאינו מטיב איתם לאורך זמן. הם יעשו הכול כדי לשנות את המצב ולשפר אותו, ובמקרה והסביבה או האחר אינם משתפים עמם פעולה, הם לא יהססו לעזוב. כפי שנראה במהלך הספר, הראויות של אנשים כאלה באה לידי ביטוי בכל התחומים: בהורות, ביחסים זוגיים, בקריירה, ביצירה, בתחביבים, בשעות הפנאי ובתרומה לקהילה. כשאנו רואים אותם, קל לזהות אותם. כשהם בטוחים בצדקתם לגבי נושא מסוים, הם נשארים נאמנים לעצמם, Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
6הקדמההאם אנחנו ראויים?תינוקות נולדים ראויים. כשהם רעבים, כשהם בודדים וכשכואבת להם הבטן הם בוכים. וכאשר הם מרוצים ומסופקים הם מחייכים ומשמיעים קולות נעימים. הם לא שואלים את עצמם, עדיין, אם מגיע להם לקבל אוכל, תשומת לב וטיפול. כשהם מתחילים לגדול, ברוב המקרים, המגמה הזאת אפילו מתחזקת. בגיל שנתיים, שלוש וארבע נראה שפעוטות חושבים שמגיע להם הכול. הם מצביעים על מה שהם רוצים ואומרים \"את זה!\" בביטחון כל כך גדול, שלסביבה כמעט ואין אפשרות לסרב. אנחנו המבוגרים לרוב נאהב את הביטחון העצמי הזה של הילדים שלנו. אנחנו נטפח את הרצונות שלהם ונשים להם גבולות רק כשבאמת צריך. אבל כשילדים מגיעים לגילאי חמש ושש, ביטחונם העצמי מתחיל להידרדר. משהו מתחיל להשתבש עם הדרישה והציפייה של עולם המבוגרים שהילד יכין שיעורים, יפנה את הצלחת מהשולחן, ינהג בנימוס כשמגיעים אורחים ולא יפשל בהופעת בית הספר. ילדים מפסיקים להיות בטוחים שהכול מגיע להם. הם הופכים להיות ראויים על תנאי. וגם השיטות הכי \"מתקדמות\" של חינוך ביתי, פתוח או דמוקרטי, לא באמת יכולות למנוע את הנפילה הזו מגן עדן. היא, ככל הנראה, הכרחית. אבל כמובן שישנם הבדלים. למעשה הבדלים עצומים, בין ילד לילד, בין נער לנער ובין מבוגר למבוגר. ישנם נערים ונערות שמסתובבים בעולם עם פנים נפולות. כועסים. מרירים. חשים ששום דבר לא מצליח להם אמתי מגד 11הם עומדים על שלהם, כשצריך הם תקיפים. פחות אכפת להם אם יאהבו אותם או לא. השיקול של \"מה יאמרו השכנים\" משחק תפקיד קטן ביותר בחייהם. לרוב נעים להיות בחברתם, כיוון שהם אינם מצפים מאיתנו להיות משהו אחר, מלבד עצמנו. קל לנו להיות עצמנו בחברתם. גם כשאנחנו נמצאים במצב ההוויה הזה, אנו חשים אחרת. אנחנו במרכז שלנו. אנחנו חשים שאנו מביאים את הטוב ביותר שלנו לידי ביטוי. יש תחושה של זרימה בעשייה שלנו ואנחנו אותנטיים. אם המודעות שלנו נמוכה, ייתכן ולא נדע כיצד בדיוק הגענו למצב המיוחד הזה, או כיצד פתאום יצאנו ממנו. הוא נחווה אז כמתנה. אך ככל שהמודעות וההבנה שלנו גדלים, כך אנו יכולים להביא את מצב ההוויה הזה לחיינו מתוך בחירה. החיים מתוך העמדה של ראויות אינם בהכרח קלים או פשוטים יותר. למעשה החיים בעמדה הזאת דורשים מאיתנו לתת את הטוב ביותר שלנו. אנו נדרשים למאמץ. אך המאמץ הזה אינו מעבר לכוחותינו, הוא מרגיש מדויק. לעתים מצב ההוויה הזה מבקש מאיתנו לעמוד על שלנו ולהיכנס לקונפליקטים עם אנשים חשובים לנו, שבעבר לא היינו מתעמתים איתם. לעתים אנו מגלים שאנשים בסביבה שלנו כועסים עלינו או חוששים להיות בחברתנו. ייתכן ונתפש כיהירים או אגואיסטים על ידי המובסים )לא מגיע לי( והתובעניים )מגיע לי!(.אך האישור שלנו להיות נאמנים לעצמנו אינו מגיע יותר מהסביבה. אנו קשובים יותר ויותר לצו פנימי שלעתים עומד בניגוד למה שמקובל. ואנו מוכנים לשאת את אי הנעימות הזאת, כיוון שאיננו מוכנים לוותר יותר על מי שאנחנו. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
.16 אשמה מדומה ממקור ילדותי .17 כעס כובל, כעס משחרר ואשמה .18 גם אנשים הם בוידז .19 אשמה אמיתית אינה קשורה לחוקי מוסר .20 תחושת עצמי משוקפת ותחושת עצמי איתנה .21 סליחה וחרטה .22 חטאים וחרטות יום יומיים .23 ראויות כמערכת .24 התנגדות בלתי אלימה .25 להיות היוצר של חייך .26 דיאלוג .27 לקבל את מה שיש .28 מחשבות נוספות .29 החיים שלנו הם התוצאה של הבחירות שלנו .30 בדיקה עצמית אפילוג: צדק וראויות - סוג של סיכום 87919610010511111712312913714514815616016216512פרק 2לראויות אין קשר לרגשותאת הרעיון שראויות אינה קשורה לרגשות שמעתי וקראתי לראשונה אצל ד\"ר איוון בוסזורמני נאז', אחד מחלוצי הטיפול המשפחתי בארה\"ב ובאירופה ומי שזכיתי ללמוד אצלו בתחילת דרכי המקצועית. נאז' דיבר 2 הממד העובדתי על ארבעה ממדים המשפיעים על יחסים בין בני אדם.)מצב כלכלי, רפואי, גנטי, השכלה וכדומה(, הממד הנפשי )חסכים, טראומות ודפוסים שנלמדו בילדות(, הממד המערכתי )הדינמיקה המשפחתית שיוצרת ומשמרת בעיות וסימפטומים( והממד האתי - ממד הצדק ביחסים. על פי נאז' לממד האתי ישנה השפעה עצומה על חיינו, עוצמה רבה יותר מאשר רוב הגישות הפסיכולוגיות מוכנות להודות. למעשה נאז' היה חלוץ בשימת הממד האתי במרכז הבמה של הטיפול הנפשי. על פי נאז', ואני מסכים איתו, ישנו צדק בעולם הזה. והצדק הזה אינו עניין סובייקטיבי. הוא אינו קשור לדעות שלנו, לתפישת העולם שלנו או למה שאנו מרגישים ברגע זה או אחר. צדק קיים כמציאות שהיא מצד אחד אובייקטיבית לחלוטין, ומצד שני ניתנת לתחושה רק באופן פנימי ביותר. דרך המצפון שלנו. יש לנו נטייה מולדת לצדק, טען נאז', ומשהו בתוכנו שואף לקיים את הנטייה הזו. כשאנו חשים שהצדק אינו מתקיים, כלומר שמה שמתקיים אינו הוגן, משהו בתוכנו, אם הוא לא התקלקל לגמרי, זועק ומבקש תיקון. 2Ivan Boszormeny Nagy \"Between give and take\"Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
תוכןהקדמה: האם אנחנו ראויים? .1 מובסות, תובענות וראויות .2 לראויות אין קשר לרגשות .3 נתינה אצל ילדים .4 חרדות, אובססיות ודיכאון אצל ילדים .5 ראויות ואינפנטיליזציה .6 התוצאות ההרסניות של התעללות נגד ילדים .7 זכאות הרסנית .8 ההורים שלנו עשו את הכי טוב שיכלו – האם זו האמת? .9 הכרה במה שיש .10 לחם ביזיון .11 ראויות במערכת הזוגית .12 אלימות במשפחה .13 המיומנויות המופלאות של שכחה והתעלמות .14 מניפולציות ומיסוך .15 לגרום לאחר להרגיש אשם 681216202732384047515460657480אמתי מגד 13כדי להבין את הנושא המורכב הזה, נתייחס למספר דוגמאות. תינוק נולד להורים. בשנותיו הראשונות הוא, כמובן, אינו יכול להסתדר בכוחות עצמו. הוא זקוק לדמויות מטפלות שישגיחו עליו, יאכילו אותו, יטפלו בו, יתנו לו חום, מגע, מבט. אם הוא לא יקבל את כל אלה, קרוב לוודאי שהוא לא ישרוד. ברמה האתית, ברמת הצדק, מגיע לתינוק הזה שיטפלו בו. אין זה משנה אם הוא חמוד או לא, חייכן או בכיין, עצבני, אדיש או שליו, יפה או מכוער. כתינוק, מגיע לו שיטפלו בו. גם אין זה משנה מי הם ההורים שלו. אם הם עשירים או עניים. אם הם פנויים רגשית או לא. לתינוק שנולד מגיע יחס וטיפול. כך, על פי הצדק. אבל, כידוע לכולנו, לא כל התינוקות אכן זוכים לטיפול נאות. חלקם ננטשים. חלקם מקבלים טיפול חלקי בלבד. ולטיפול חלקי כזה ישנן תוצאות קשות. לעתים להיעדר טיפול כזה יהיו תוצאות שילוו את התינוק לאורך כל חייו. כשהורים אינם מטפלים כיאות בתינוק, רוב הסיכויים שהוא יגדל וירגיש שהוא אינו ראוי. הוא ירגיש חסר ערך. הוא יסתובב בעולם מתוך מצב הוויה של מובסות או שאולי הוא יצליח להסוות את ה\"לא מגיע לי\" ב\"מגיע לי!\" כועס ותובעני. אבל החוויה שהוא לא קיבל את הטיפול והיחס הראוי נצרבה, קרוב לוודאי, בתודעתו, והיא תלווה ותשפיע עליו לכל אורך חייו. כילד, כנער וכמבוגר, הוא ירגיש שלא מגיע לו.אך האם באמת לא מגיע לו? האם הרגש הזה מצביע על האמת? ברמה האתית, ברמה של הצדק, מגיע לו. הוא ראוי לטיפול וליחס. ברמה העובדתית הוא לא קיבל טיפול כזה. ייתכן גם שבהמשך חייו הוריו אולי אף אמרו לו שהוא לא שווה, שהוא אפס, שהוא חסר ערך. על פי מה הילד או המבוגר הזה יחיה? על פי העובדות? כלומר על פי זה שבמציאות לא טיפלו בו ואמרו לו שהוא חסר ערך? או על פי הרמה האתית, על פי הצדק? האם אדם כזה יוכל להישען על הצדק, ולהרגיש ראוי?יש כאן הבדל עקרוני, אם כן, בין מה שקרה במציאות ומה שאנו מרגישים, לבין מה שהיה אמור להתרחש, על פי עקרונות הצדק. ואולי, כשאנו מתחילים להבין זאת, כמבוגרים, אנו יכולים להתחיל לבחור לאיזו רמה אנו הולכים להאמין. מתוך איזו אמת אנו מתכוונים לחיות את חיינו. כלומר, מה שנאז' מציע כאן הוא ההכרה בכך שהרמה האתית קיימת. יש לה קיום עצמאי. והקיום העצמאי הזה נפרד לחלוטין ממה שאנו מרגישים. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
להיות ראויאמתי מגדמה שמאפשר ומה שחוסם אותנו מלהיות אותנטיים, מובחנים וראויים14 להיות ראויההרגשות שלנו לפעמים הולכים יד ביד עם הרמה האתית, ולפעמים כלל לא. ניתן לדמיין זאת כמו מין בנק קוסמי שכזה. כשתינוק נולד הוא, באופן אוטומטי, מקבל שם אשראי. כלומר, יש לו זכות, מולדת, למשוך כסף, או ראויות, מחשבון הבנק שלו, גם אם עדיין הוא לא שם בחשבון הזה פרוטה. אבל כיוון שתינוק לא הולך לבנק בעצמו, ההורים שלו הם אלה שמושכים, או לא מושכים, את הכסף עבורו. הם אלה שמעניקים לו, או לא מעניקים לו, את מה שהוא זכותו המולדת. אם אנחנו מתבוננים כך במציאות, אנו יכולים להבין שכאשר תינוק או ילד אינם מקבלים את היחס לו הם ראויים, כלומר, הוריהם אינם מושכים עבורם את הכסף שמגיע להם, הכסף הזה נשאר בבנק. הוא עדיין מגיע להם. והם עדיין יכולים למשוך אותו בהמשך הדרך, אם רק מישהו יספר להם שמחכה להם שם כסף. אך בבנק הקוסמי הזה כסף, או ראויות, אינם נאגרים רק עבור תינוקות חסרי אונים. ישנן עוד סיבות רבות שבגללן נאגרת עבורנו ראויות בבנק הקוסמי. הראשונה והחשובה ביניהם היא נתינה. בכל פעם שאנו נותנים או מעניקים משהו למישהו, נאגרת עבורנו ראויות בבנק הקוסמי, או במילים אחרות, אנו הופכים לראויים יותר. ראויים במובן האתי, במובן של הצדק. לא בהכרח במובן הנפשי. כלומר, אנחנו לא בהכרח נרגיש ראויים. לא בהכרח נדע שיש לנו אשראי בחשבון ולא בהכרח נשתמש בו. ועם זאת, ברמה האתית, הכסף, או הראויות, קיימים ומוכנים לשימוש. אם רק נדע ונבחר בכך. נתינה והענקה הן השורש של עוד מגוון רחב של איכויות שמקנות לנו ראויות ברמה האתית, בבנק הקוסמי. בהמשך הספר נתבונן ברבות מהן. בשלב הזה הנקודה החשובה שצריך להבין היא האבחנה הברורה בין מה שאנו מרגישים ובין הרמה האתית. ישנה נטייה חזקה מדי בתחום הטיפול הנפשי להתייחס לרגשות כעל גורם בלעדי בחוויית החיים שלנו. אנשים נוטים לחשוב שהרגשות שלהם הן האמת. שאם הם מרגישים משהו, זה כנראה נכון. הם אומרים \"עם רגשות אי אפשר להתווכח\", ובכך סותמים את הגולל על המשך הדיון. לרוב, מטפלים משתפים עם זה פעולה ובכך למעשה מחזקים את הנטייה הזו. השאלה הכי פופולרית בטיפול היא \"איך Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
BEING WORTHYWhat enables us to and blocks us from beingauthentic, differentiated and worthyBy: Amittai Meggedעיצוב עטיפה ועימוד: קרן בויקו2019 © כל הזכויות בשפה העברית שמורות להוצאת מרקםאין להעתיק או לשכפל חומר הכלול בספר זה, למעט ציטוטים קצרים במאמרים או סקירות, ללא רשות מפורשת מהמו\"לwww.mirkam.orgהדפסה ראשונה בעברית: 2019אמתי מגד 15אתה מרגיש עם זה\". כאילו רגשות הם סוג של גורו או אל, או \"תורה מסיני\" שצריך להקשיב רק להם, ללכת רק בעקבותם כי הם אמיתיים, יותר אמיתיים מכל דבר אחר. אך בספר הזה נציג עמדה שונה. אצל רובנו העולם הרגשי הוא מבולבל, עמוס לעייפה בזיכרונות קשים וטראומות, צבוע ברגשות המבולבלים של הורינו ושל אחרים משמעותיים. אצל רובנו רגשות הם כלי מאוד בעייתי ללמוד ולהבין ממנו את המציאות. הם כל כך לא נקיים, כל כך מעורפלים, כך שיותר משהם מדווחים לנו על מה שיש, הם מטשטשים עבורנו את מה שיש. כלומר, אצל רובנו, הרגשות שלנו הם כמו עדשה מלוכלכת שדרכה אנו קוראים את המציאות באופן מעוות למדי. על האמירה \"טוב, זה מה שאני מרגיש!\" כסוג של תביעה או קביעה שאסור להתווכח יותר איתי ועם הרגשות שלי, כדאי, אולי, לענות: \"אז מה? אז מה אם זה מה שאתה מרגיש. זה לא אומר הרבה.״ רק כשאנשים עושים עבודה משמעותית עם עצמם, לומדים להפריד בין רגשות שהתקבעו בהווייתם מהסביבה ומהוריהם, לבין רגשות נקיים שבאמת חשים את המציאות, אז, ורק אז, ניתן להתחיל להקשיב ולהסתמך על הרגשות ככלי מדויק להבנה של המציאות. עד אז, כדאי להפעיל ספקנות בריאה לגביהם. חשיבה, לעתים, יכולה לעזור לאדם לאזן את הראייה שלו. אך חשיבה גם היא, כמובן, יכולה להיות מאוד מעוותת. בסופו של דבר, כדי באמת להבין משהו באופן מלא עד תומו, אנו נזקקים להקשבה למציאות דרך כל הכלים העומדים לרשותנו, בו זמנית: החושים, הרגשות, המחשבות, התחושות והאינטואיציות שלנו. נחזור אל התינוק, שבילדותו הוריו אמרו לו שהוא אפס והוא האמין להם, וכשגדל והפך למבוגר המשיך להאמין להם. אנו רוצים לומר לו: ״זה שאתה מרגיש שאינך ראוי, זו רק ההרגשה שלך. מאוד מאוד ייתכן שאתה דווקא כן ראוי. ואולי כדאי לבדוק את השאלה הזו עם כלים נוספים. לא רק הרגשות שלך.״Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
להיות ראוי / אמתי מגד16פרק 3נתינה אצל ילדיםהרבה דברים שילדים עושים מעניקים להם ראויות, בממד האתי. עזרה בבית, תורנויות ניקיון, יציאה עם הכלב לטיול בחוץ, לקיחת אחריות על השקייה של הגינה או העציצים, עזרה לאח צעיר, חולה, או נכה. גם לקיחת אחריות על תחומים יותר אישיים מקנה ראויות. הכנת שיעורי בית. אימון בכלי נגינה, בבלט או בספורט, השתתפות בוועדות בבית ספר או בקהילה, לקיחת אחריות על פרויקט מסוים וכדומה. כשילד תורם או לוקח אחריות על נושא מסוים, הערך העצמי שלו עולה. הוא צובר הישגים שהוא יכול להיות גאה בהם. אם יישען על הישגים אלו, על נתינה או אחריות זו, הוא לא רק יהיה ראוי, הוא גם ירגיש ראוי. אך ישנם ילדים רבים שנדרשים לתרום המון למשפחות שלהם, או להורים שלהם, והם כלל אינם מרגישים ראויים יותר בעקבות זאת. להיפך. אני נזכר בסיפור שדודה שלי סיפרה לי על ילדותה של סבתא שלי בוורשה. הם היו משפחה מאוד ענייה וסבתי בת השבע נשלחה לעבוד במפעל. בסוף השבוע היא הייתה מקבלת מהמפעל מטבע כסף אותו הייתה צריכה להביא הביתה. המטבע הזה היה חלק חשוב מפרנסת המשפחה. המשפחה הסתמכה עליו. היה זה סוף שבוע קר במיוחד וירד שלג. סבתא שלי הייתה לבושה בבגדים דקים מדי והיא כמעט קפאה מקור. כפפות לא היו לה. היא חזרה מהמפעל עם המטבע בתוך ידה הקפוצה, אך היד שלה קפאה מהקור. כשהגיעה הביתה הבחינה שמרוב קור לא הרגישה שהמטבע נפל. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
אמתי מגד 17סבתא שלי, בת השבע, הייתה מבוהלת. במצבים כאלה, היא ידעה, שהיא הולכת לקבל מכות מאבא שלה. היא ברחה לביתה של הדודה שלה, וזו הרגיעה מעט את אביה של סבתי, כך שהיא יכלה לחזור לביתה בשלום. בתוך הווית חיים כזו, ילד יתקשה מאוד להרגיש ראוי, להרגיש בעל ערך. כלומר, התרומה שלו למשפחה אינה מקבלת הכרה ולכן הילד לא יכול להישען עליה. שוב, קיים כאן הבדל בין הרמה הנפשית, שבה הילד אינו יכול להרגיש ראוי, כיוון שלא קיבל הכרה על הנתינה שלו, לעומת הרמה האתית, שבה הוא כן צובר ראויות. צורה מבלבלת ומחבלת הרבה יותר בראויות של הילד היא התופעה שנאז' כינה פרנטיפיקציה. פרנטיפיקציה מלשון parent, כלומר הורה. פרנטיפיקציה היא הציפייה של ההורה מהילד שהילד ימלא לו את הצרכים הרגשיים, שההורה שלו עצמו לא מילא. כלומר, בפרנטיפיקציה ההורה הופך את ילדו שלו להורה הרגשי שלו. הוא מבקש, מצפה ודורש מהילד למלא את הצרכים שהוריו שלו היו אמורים למלא, וכנראה לא מילאו. לפרנטיפיקציה צורות רבות. חלק מצורות ההופעה שלה דומות לתופעה הידועה בשם \"הילד ההורי\", אך חלקן שונות ממנה מאוד. פרנטיפיקציה דומה לתופעת הילד ההורי כשההורה מצפה שהילד שלו יתנהג אליו באופן בוגר ואחראי. לדוגמה, כשהילד הופך להיות האוזן הקשבת של ההורה, כשהילד מנחם את ההורה על קשייו, כשהילד הופך למטפל הנפשי של ההורה, לאיש סודו, או כשהילד הופך למגשר, למפשר או למטפל של שני הוריו. בדוגמאות הללו מתקיימת גזילת ילדותו של הילד. הוא מתבקש להיכנס לתפקידים רגשיים בוגרים, וצרכיו הילדיים נשכחים. במקרים מסוימים ילדים אלה הופכים למין מבוגרים קטנים. הם מרגישים נוח יותר בחברת מבוגרים ומתקשים להיות עם בני גילם. ילדים כאלה משתמשים לפעמים בשפה בוגרת מאוד ונראה שיש להם תובנות עמוקות לחיים של הסובבים אותם, אך את עצמם, את הצרכים של עצמם, הם לא בהכרח מבינים. במובנים רבים ילדים אלה מקריבים משהו מעצמם לטובת הוריהם או משפחתם. במובן זה הם נותנים. מעניקים. כלומר, על פי הצדק, הם \"צוברים\" ראויות, בבנק הקוסמי עליו דיברנו. ואכן נשאלת השאלה האם ילדים אלה זוכים להכרה של סביבתם על הנתינה שלהם. כי כפי שכבר 20פרק 4חרדות, אובססיות ודיכאון אצל ילדיםכשאנו רוצים להבין מדוע ילד מסוים מפתח סימפטום נפשי קשה, אין זה מספיק שנבין את הסיבה המקורית להיווצרות הבעיה. לעתים הסיבה הזו כבר מזמן אינה הגורם שמשאיר את הסימפטום על כנו. ישנם לפחות עוד שלושה דברים שעלינו לבדוק. .1 התכלית האישית של הסימפטום. .2 התכלית המערכתית..3 המנגנונים המערכתיים המשמרים. ניקח לדוגמה סימפטום שנקרא \"פוביית בית ספר\". ילדים שסובלים מהסימפטום הזה מציגים התנגדות עזה ללכת לבית ספר. לעתים הם מסרבים להגיע לבית ספר במשך חודשים או אפילו שנים. ניקח את שלומי בן ה11- כדוגמה. שלומי הפסיק ללכת לבית הספר לאחר שכמה ילדים לעגו לו שם. לאחר כמה פעמים בהן סבל מלעג של ילדים, הוא ביקש מאמו, ירדנה, להישאר בבית. היא הסכימה. כמה ימים לאחר מכן הציעה אימו שיחזור ללימודים, אך שלומי סירב. וסירובו הפך עיקש יותר ויותר, עד שהוריו איבדו כל תקווה להצליח לשכנעו לחזור. קצין ביקור סדיר החל להתערב. כך גם לשכת הרווחה. לבסוף שלומי נשלח 32פרק 6התוצאות ההרסניות של התעללות נגד ילדיםיורם ומוריה, הורים לשישה, בני המגזר הדתי, הגיעו לטיפול כדי לעסוק באלישע בנם השלישי, שהיה תמיד כועס וממורמר, מציק לאחיו ותוקפני כלפי ההורים. במהלך הטיפול הם סיפרו לי על הקושי שלהם להפוך את ארוחת ערב יום שישי למפגש הייחודי והרוחני שאליו הם שאפו. במקום תפילה, שיחה ואווירה שקטה ונעימה, המציאות הייתה שהילדים רבו אחד עם השני כל הזמן. התינוקת הייתה פורצת בבכי ונזדקקת לתשומת לב ולטיפול, ואלישע הוביל את חבורת האחים, כך לפחות חשו ההורים, אל ריבים והצקות. שאלתי את ההורים כיצד הם חוו את ימי השישי בילדותם, בביתם שלהם. יורם אמר שהוא כמעט ואינו זוכר דבר מילדותו. לחצתי עליו. למדתי שכשאנשים אומרים שהם אינם זוכרים, לעתים קרובות מאוד אין זה כיוון שהם באמת אינם זוכרים, אלא כיוון שהם לא כל כך רוצים להיזכר. \"אני לא ממש זוכר שום דבר,\" הוא התעקש. אבל אני גם התעקשתי, \"בכל זאת, ספר לי מה שאתה כן זוכר...\"ואז הוא סיפר. ומייד גם היה ברור מדוע הוא \"שכח\". \"כשהייתי בן ארבע עד שבע בערך,\" הוא פתח, \"לאימא שלי היה מנהג להעניש אותי בכל פעם שלא התנהגתי כפי שהיא חשבה שאני אמור. לעתים בארוחת שישי Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
18 להיות ראויהבנו, ילד יכול להרגיש ראוי רק כשהוא יכול להישען על הראויות שלו, וזה מתרחש רק כאשר הוא מקבל עליה הכרה. לעתים, במקרים כאלה, גם כשההורים לא נותנים לילד הכרה ישירה בנתינה שלו, הוא כן מצליח לחוש ראוי, לפחות במובנים מסוימים, כיוון שהוא יודע וחש עד כמה הוא משמעותי עבורם. זה נותן לו ערך עצמי מסוים, עליו הוא יכול להישען. הבעיה היא שלעתים קרובות ילדים אלה מרגישים משמעותיים רק כשהם נמצאים בתפקיד הורי מול מישהו אחר. כמבוגרים הם לוקחים על עצמם תפקידים הוריים גם מול בני הזוג שלהם, חברים וקולגות. לעתים אנשים אלו מתקשים מאוד להרגיש בעלי ערך אם תפקידם ההורי נלקח מהם או אם אין להם הזדמנות לבטא אותו. אך ישנם מקרים שבהם הילד שחווה פרנטיפיקציה לא יהיה מסוגל לחוש אף טיפה של ראויות על סמך הנתינה שלו. במקרים אלה הפרנטיפיקציה הופכת להיות ממש הרסנית. אלה הם המקרים שבהם הילד לא ממלא את צרכיו הרגשיים של ההורה שלו בכך שהוא הופך בוגר יותר אלא דווקא בכך שהוא נשאר תינוקי, תלוי או חולני.חישבו על בחורה צעירה שחווה את עצמה כחסרת ערך עצמי. והנה נולד לבחורה הזו תינוק. היא מניקה ומטפלת בתינוק ולפתע היא מרגישה שהיא משמעותית. שיש לה תפקיד וערך בעולם. זה משהו שהיא מעולם לא הרגישה לפני כן. וכיוון שהיא אינה יודעת כיצד להשיג ערך עצמי בדרך אחרת, היא משוכנעת שרק על ידי טיפול בתינוק היא תהיה מסוגלת להמשיך לחוש בעלת ערך. והנה התינוק מתחיל לגדול והוא זקוק לה פחות. הערך העצמי שלה נמצא עכשיו באיום. הוא עלול לרדת. היא יודעת את זה. מה היא עושה? היא מבהירה לילד בדרכים רבות ומגוונות שהיא זקוקה לו תינוקי, תלותי או חולני. רק כך היא תוכל להמשיך להרגיש בעלת ערך. התינוק, או הילד, מבין את המתבקש ממנו. הוא מפתח חרדות מפני הליכה לגן, מה שמכריח אותו להישאר צמוד לאמו, הוא \"לא מצליח\" להיגמל מחיתולים, הוא ממשיך להזדקק למוצץ, הוא \"לא מסוגל\" להירדם לבדו וחייב את אימו לידו, או שהוא מפתח מחלות פיזיות מסוגים שונים, כדי לאפשר לאימא שלו לטפל בו. גופם של ילדים יכול לשתף איתם פעולה ביצירה של מחלות ובאי הירפאות כרונית מהן, כדי לאפשר ליחסים הסימביוטיים והתלותיים בין האם לילד להימשך. אמתי מגד 19הדוגמה הנוראית ביותר ליחסי תלות כאלה היא במחלה המכונה \"סינדרום מינכהאוזן על ידי שליח\". במחלה זו, ההורה דואג למשל להכניס חומרים רעילים לדמו של הילד מתוך האינפוזיה בבית החולים, כדי שהילד יישאר חולה. זהו סינדרום חמקמק שקשה מאוד לעלות עליו. ברוב המקרים הרופאים אובדי עצות לגבי הילד. הם אינם מבינים מדוע הוא ממשיך להיות חולה. לרוב צוות בית החולים מעריץ את ההורה על \"מסירותו\" הגדולה לילד. ההורה מקבל הערכה עצומה מהסביבה על ה\"נתינה\" שלו ומייצר תלות מצד הילד. בכך הוא שודד מהילד ומהסביבה את הצורך שלו, של ההורה, בהערכה והערצה. נאז' אמר שאינפנטיליזציה היא הצורה הנוראית ביותר של פרנטיפיקציה. כלומר, הפיכת ילד לאינפנטיל, לתלותי, זו הצורה הנוראית ביותר של שימוש בו על מנת לספק את הצרכים הנפשיים של ההורה. מדוע? כיוון שבפרנטיפיקציה רגילה, שבה הילד הופך בוגר יותר, הוא יכול, לפחות במובן מסוים, להישען על הנתינה שלו ולהרגיש שהוא בעל ערך. באינפנטיליזציה, הילד אינו יכול לחוות את עצמו כבעל ערך. להיפך. לרוב הוא סופג גם מהסביבה וגם מההורה שלו יחס הפוך. הסביבה שופטת, מבקרת ומוקיעה אותו. על פני השטח, ההורה שלו דורש ממנו להתבגר וכועס על התלותיות שלו. אך מתחת לפני השטח המסר הוא הפוך. אם יישאר תלותי יכעסו עליו, ואם יעז להתבגר יקבל דחייה. הילד שהוריו הפכו אותו לאינפנטיל, כחלק מתהליך הפרנטיפיקציה, צובר ראויות כיוון שמה שהוא עושה זו אכן נתינה. יותר מנתינה; זו הקרבה. הילד מקריב את צמיחתו והתפתחותו על מזבח הצורך של ההורים בילד תלותי. אך הוא לא יכול להישען ולהשתמש בנתינה זו כדי להרגיש ראוי באמת. במקום זאת הדבר היחידי שהוא יכול לפתח זה תובענות. ילדים כאלה חשים שמגיע להם יחס מיוחד, פינוק, עזרה, קביים, תנאים מיוחדים, כדי לעבור בעזרתם את החיים. אכן משהו מגיע להם. הם אכן הקריבו משהו חשוב ומגיעה להם תמורה, אך התמורה שהם מקבלים, בצורת פינוק ומתן שירותים מיוחדים רק מחבלת ביכולתם להתבגר ומנציחה את התלות שלהם באחרים. אמתי מגד 31וכך, לעתים בשתיים לפנות בוקר, הוא היה נוסע להביא לבנו שווארמה מדוכן שהיה פתוח במרחק חצי שעה מהבית. ניר הרגיש שהשירותים הללו שאביו העניק לו \"הגיעו לו!\" בגלל הסבל הרב שסבל בחייו. הוא מעולם לא הרגיש שזהו תפקידו או אחריותו שלו, לשקם את עצמו. ואביו הסכים עימו. גילי מהדוגמה הקודמת וניר, מילאו תפקידים חשובים בחיי האבות שלהם. שניהם תרמו לתחושת הערך העצמי של אבותיהם. שניהם איפשרו לאבותיהם להרגיש בעלי משמעות. ולכן שניהם הרגישו ש\"מגיע להם!\". זהו בדיוק הפתרון שמוצאים ילדים ומבוגרים כאלה לבעיה שהצגתי קודם. מצד אחד הם ראויים אך אינם יכולים להישען על ראויות זו. מצד שני הם בזבזו את האשראי שהיה להם כבר מזמן. ומכיוון שאף אחד מסביבם אינו דורש מהם להתבגר ולקחת אחריות על עצמם, הפתרון למצבם הוא לחוש ש\"מגיע להם!\" כך הם מסתדרים עם סביבתם, ועם עצמם, כך הם מצדיקים את הניצול והשימוש שהם עושים להורים שלהם, שבמקביל ממשיכים גם לנצל אותם, בכך שהם משאירים אותם תלויים בהם.במשפחות אלו נוצרת מערכת נוראית של ניצול ושימוש הדדי. כולם חשים שמגיע להם להשתמש באחר לטובתם, כיוון שכולם מרגישים גם מנוצלים ברמה זו או אחרת. כיוון שהם מנוצלים, מותר להם גם לנצל. אף אחד אינו יכול, בתוך מערכת כזו, לפתח תחושה בריאה של ראויות. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
18 להיות ראויהבנו, ילד יכול להרגיש ראוי רק כשהוא יכול להישען על הראויות שלו, וזה מתרחש רק כאשר הוא מקבל עליה הכרה. לעתים, במקרים כאלה, גם כשההורים לא נותנים לילד הכרה ישירה בנתינה שלו, הוא כן מצליח לחוש ראוי, לפחות במובנים מסוימים, כיוון שהוא יודע וחש עד כמה הוא משמעותי עבורם. זה נותן לו ערך עצמי מסוים, עליו הוא יכול להישען. הבעיה היא שלעתים קרובות ילדים אלה מרגישים משמעותיים רק כשהם נמצאים בתפקיד הורי מול מישהו אחר. כמבוגרים הם לוקחים על עצמם תפקידים הוריים גם מול בני הזוג שלהם, חברים וקולגות. לעתים אנשים אלו מתקשים מאוד להרגיש בעלי ערך אם תפקידם ההורי נלקח מהם או אם אין להם הזדמנות לבטא אותו. אך ישנם מקרים שבהם הילד שחווה פרנטיפיקציה לא יהיה מסוגל לחוש אף טיפה של ראויות על סמך הנתינה שלו. במקרים אלה הפרנטיפיקציה הופכת להיות ממש הרסנית. אלה הם המקרים שבהם הילד לא ממלא את צרכיו הרגשיים של ההורה שלו בכך שהוא הופך בוגר יותר אלא דווקא בכך שהוא נשאר תינוקי, תלוי או חולני.חישבו על בחורה צעירה שחווה את עצמה כחסרת ערך עצמי. והנה נולד לבחורה הזו תינוק. היא מניקה ומטפלת בתינוק ולפתע היא מרגישה שהיא משמעותית. שיש לה תפקיד וערך בעולם. זה משהו שהיא מעולם לא הרגישה לפני כן. וכיוון שהיא אינה יודעת כיצד להשיג ערך עצמי בדרך אחרת, היא משוכנעת שרק על ידי טיפול בתינוק היא תהיה מסוגלת להמשיך לחוש בעלת ערך. והנה התינוק מתחיל לגדול והוא זקוק לה פחות. הערך העצמי שלה נמצא עכשיו באיום. הוא עלול לרדת. היא יודעת את זה. מה היא עושה? היא מבהירה לילד בדרכים רבות ומגוונות שהיא זקוקה לו תינוקי, תלותי או חולני. רק כך היא תוכל להמשיך להרגיש בעלת ערך. התינוק, או הילד, מבין את המתבקש ממנו. הוא מפתח חרדות מפני הליכה לגן, מה שמכריח אותו להישאר צמוד לאמו, הוא \"לא מצליח\" להיגמל מחיתולים, הוא ממשיך להזדקק למוצץ, הוא \"לא מסוגל\" להירדם לבדו וחייב את אימו לידו, או שהוא מפתח מחלות פיזיות מסוגים שונים, כדי לאפשר לאימא שלו לטפל בו. גופם של ילדים יכול לשתף איתם פעולה ביצירה של מחלות ובאי הירפאות כרונית מהן, כדי לאפשר ליחסים הסימביוטיים והתלותיים בין האם לילד להימשך. אמתי מגד 19הדוגמה הנוראית ביותר ליחסי תלות כאלה היא במחלה המכונה \"סינדרום מינכהאוזן על ידי שליח\". במחלה זו, ההורה דואג למשל להכניס חומרים רעילים לדמו של הילד מתוך האינפוזיה בבית החולים, כדי שהילד יישאר חולה. זהו סינדרום חמקמק שקשה מאוד לעלות עליו. ברוב המקרים הרופאים אובדי עצות לגבי הילד. הם אינם מבינים מדוע הוא ממשיך להיות חולה. לרוב צוות בית החולים מעריץ את ההורה על \"מסירותו\" הגדולה לילד. ההורה מקבל הערכה עצומה מהסביבה על ה\"נתינה\" שלו ומייצר תלות מצד הילד. בכך הוא שודד מהילד ומהסביבה את הצורך שלו, של ההורה, בהערכה והערצה. נאז' אמר שאינפנטיליזציה היא הצורה הנוראית ביותר של פרנטיפיקציה. כלומר, הפיכת ילד לאינפנטיל, לתלותי, זו הצורה הנוראית ביותר של שימוש בו על מנת לספק את הצרכים הנפשיים של ההורה. מדוע? כיוון שבפרנטיפיקציה רגילה, שבה הילד הופך בוגר יותר, הוא יכול, לפחות במובן מסוים, להישען על הנתינה שלו ולהרגיש שהוא בעל ערך. באינפנטיליזציה, הילד אינו יכול לחוות את עצמו כבעל ערך. להיפך. לרוב הוא סופג גם מהסביבה וגם מההורה שלו יחס הפוך. הסביבה שופטת, מבקרת ומוקיעה אותו. על פני השטח, ההורה שלו דורש ממנו להתבגר וכועס על התלותיות שלו. אך מתחת לפני השטח המסר הוא הפוך. אם יישאר תלותי יכעסו עליו, ואם יעז להתבגר יקבל דחייה. הילד שהוריו הפכו אותו לאינפנטיל, כחלק מתהליך הפרנטיפיקציה, צובר ראויות כיוון שמה שהוא עושה זו אכן נתינה. יותר מנתינה; זו הקרבה. הילד מקריב את צמיחתו והתפתחותו על מזבח הצורך של ההורים בילד תלותי. אך הוא לא יכול להישען ולהשתמש בנתינה זו כדי להרגיש ראוי באמת. במקום זאת הדבר היחידי שהוא יכול לפתח זה תובענות. ילדים כאלה חשים שמגיע להם יחס מיוחד, פינוק, עזרה, קביים, תנאים מיוחדים, כדי לעבור בעזרתם את החיים. אכן משהו מגיע להם. הם אכן הקריבו משהו חשוב ומגיעה להם תמורה, אך התמורה שהם מקבלים, בצורת פינוק ומתן שירותים מיוחדים רק מחבלת ביכולתם להתבגר ומנציחה את התלות שלהם באחרים. 30 להיות ראויהחל לקחת הלוואות מאנשי העולם התחתון כדי לממן את הימוריו וחובותיו. ואלה החלו מתדפקים על דלתו ומאיימים על חייו. ההורים משכנו את הדירה היחידה שהייתה ברשותם כדי לשלם את חובותיו של גילי. בכל פעם היו מבקשים מגילי שיפסיק. הוא היה מבטיח להם שכך יעשה, אבל הוא מעולם לא הפסיק. כשהיו \"מטרידים\" אותו יותר מדי בשאלות ובדאגות, היה מרים את קולו, צועק עליהם, מאיים שיעזוב את הבית, שיתאבד, בוכה ומבהיר שאנשי העולם התחתון יהרגו אותו, עוזב את הבית לשעות בלי להגיד לאן הוא הולך וכיוצא באלה. הוריו למדו לשתוק ולא להגיד דבר, כדי לא ״להעציב\" את הילד. מעולם לא עלה בדעתם שמותר להם \"לסגור את הברז\". לתפישתם, לא לשלם לגילי את חובותיו שווה להזנחתו.במקרה זה היו אלה שני ההורים שהסכימו ביניהם שהם חייבים ״לעזור\" לגילי עם החובות שלו. אביו היה אקטיבי יותר. אימו הייתה מעלה לעתים ספקות. אבל גם היא לא חשבה שהם יכולים פשוט להפסיק לשלם לו. בוודאי שאף אחד מהם לא הרהר באפשרות של לבקש מגילי לצאת מהבית ולהתחיל לחיות חיים משל עצמו. בקשה כזו הייתה נתפשת על ידי שניהם ממש כבגידה. וגילי עצמו? הוא הרגיש ש\"מגיע לו!\" מגיע לו לבקש, לדרוש, לצפות, לקלל, לצעוק, לאיים, לא לקחת אחריות, לא לעשות דבר עם חייו, לבזבז את כספיו של הוריו... מגיע לו. גם ניר, בן ה,32- חשב ש\"מגיע לו!\". ניר הוגדר כסובל מסכיזופרניה פרנואידית כשהיה בן .23 אך למרות המגבלות שלו, הוא הצליח לעבוד וחי באופן עצמאי בדירה שהוריו שילמו עליה. אך מספר שנים אחר כך הוא חווה תאונת דרכים, שלאחריה לא חזר יותר לעצמו. הוריו חיו בקיבוץ והוא חזר לגור בחדר בדירתם. אט אט השמין מאוד והתבייש לצאת מהבית. את אימו הוא שנא. הוא טען שהיא זו שגרמה לו להיות חולה. לאביו הוא היה קשור בקשר בלתי ניתן להפרדה. את האוכל של אימו הוא לא היה מוכן לאכול. לחדר האוכל בקיבוץ לא היה מוכן ללכת. לבשל בעצמו, לא ידע. כך שכל שנותר היה שאביו יקנה לו אוכל ממסעדות או דוכנים, בכל רגע שחשקה בכך נפשו. אביו הרגיש שהוא חייב לעזור לבנו. הוא האמין שהוא לא יקיים את ייעודו כאבא, אם לא יעשה זאת. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 17סבתא שלי, בת השבע, הייתה מבוהלת. במצבים כאלה, היא ידעה, שהיא הולכת לקבל מכות מאבא שלה. היא ברחה לביתה של הדודה שלה, וזו הרגיעה מעט את אביה של סבתי, כך שהיא יכלה לחזור לביתה בשלום. בתוך הווית חיים כזו, ילד יתקשה מאוד להרגיש ראוי, להרגיש בעל ערך. כלומר, התרומה שלו למשפחה אינה מקבלת הכרה ולכן הילד לא יכול להישען עליה. שוב, קיים כאן הבדל בין הרמה הנפשית, שבה הילד אינו יכול להרגיש ראוי, כיוון שלא קיבל הכרה על הנתינה שלו, לעומת הרמה האתית, שבה הוא כן צובר ראויות. צורה מבלבלת ומחבלת הרבה יותר בראויות של הילד היא התופעה שנאז' כינה פרנטיפיקציה. פרנטיפיקציה מלשון parent, כלומר הורה. פרנטיפיקציה היא הציפייה של ההורה מהילד שהילד ימלא לו את הצרכים הרגשיים, שההורה שלו עצמו לא מילא. כלומר, בפרנטיפיקציה ההורה הופך את ילדו שלו להורה הרגשי שלו. הוא מבקש, מצפה ודורש מהילד למלא את הצרכים שהוריו שלו היו אמורים למלא, וכנראה לא מילאו. לפרנטיפיקציה צורות רבות. חלק מצורות ההופעה שלה דומות לתופעה הידועה בשם \"הילד ההורי\", אך חלקן שונות ממנה מאוד. פרנטיפיקציה דומה לתופעת הילד ההורי כשההורה מצפה שהילד שלו יתנהג אליו באופן בוגר ואחראי. לדוגמה, כשהילד הופך להיות האוזן הקשבת של ההורה, כשהילד מנחם את ההורה על קשייו, כשהילד הופך למטפל הנפשי של ההורה, לאיש סודו, או כשהילד הופך למגשר, למפשר או למטפל של שני הוריו. בדוגמאות הללו מתקיימת גזילת ילדותו של הילד. הוא מתבקש להיכנס לתפקידים רגשיים בוגרים, וצרכיו הילדיים נשכחים. במקרים מסוימים ילדים אלה הופכים למין מבוגרים קטנים. הם מרגישים נוח יותר בחברת מבוגרים ומתקשים להיות עם בני גילם. ילדים כאלה משתמשים לפעמים בשפה בוגרת מאוד ונראה שיש להם תובנות עמוקות לחיים של הסובבים אותם, אך את עצמם, את הצרכים של עצמם, הם לא בהכרח מבינים. במובנים רבים ילדים אלה מקריבים משהו מעצמם לטובת הוריהם או משפחתם. במובן זה הם נותנים. מעניקים. כלומר, על פי הצדק, הם \"צוברים\" ראויות, בבנק הקוסמי עליו דיברנו. ואכן נשאלת השאלה האם ילדים אלה זוכים להכרה של סביבתם על הנתינה שלהם. כי כפי שכבר 20פרק 4חרדות, אובססיות ודיכאון אצל ילדיםכשאנו רוצים להבין מדוע ילד מסוים מפתח סימפטום נפשי קשה, אין זה מספיק שנבין את הסיבה המקורית להיווצרות הבעיה. לעתים הסיבה הזו כבר מזמן אינה הגורם שמשאיר את הסימפטום על כנו. ישנם לפחות עוד שלושה דברים שעלינו לבדוק. .1 התכלית האישית של הסימפטום. .2 התכלית המערכתית..3 המנגנונים המערכתיים המשמרים. ניקח לדוגמה סימפטום שנקרא \"פוביית בית ספר\". ילדים שסובלים מהסימפטום הזה מציגים התנגדות עזה ללכת לבית ספר. לעתים הם מסרבים להגיע לבית ספר במשך חודשים או אפילו שנים. ניקח את שלומי בן ה11- כדוגמה. שלומי הפסיק ללכת לבית הספר לאחר שכמה ילדים לעגו לו שם. לאחר כמה פעמים בהן סבל מלעג של ילדים, הוא ביקש מאמו, ירדנה, להישאר בבית. היא הסכימה. כמה ימים לאחר מכן הציעה אימו שיחזור ללימודים, אך שלומי סירב. וסירובו הפך עיקש יותר ויותר, עד שהוריו איבדו כל תקווה להצליח לשכנעו לחזור. קצין ביקור סדיר החל להתערב. כך גם לשכת הרווחה. לבסוף שלומי נשלח אמתי מגד 29לנופף באצבע וכל מבוקשו מגיע אליו. לעתים הוא יושב ימים שלמים ליד המחשב, ואביו או אימו מביאים אליו אוכל, שתייה וממתקים והוא אינו מתבקש לעשות דבר חוץ מליהנות מהמנעמים. במובנים מסוימים ניתן לומר שילד זה \"מושך\" מהחשבון שלו \"משיכת יתר\", הרבה מעבר למה שיש שם. וככל שהוא \"מושך\" יותר, כך הוא יותר ויותר חייב. וברמה מסוימת הוא יודע זאת. הוא יודע שהוא מקבל הרבה יותר ממה שמגיע לו. כיצד ילד זה יגשר בין שלוש הרמות הכל כך סותרות הללו: בין העובדה שהוא מעניק ומספק להורה שלו צרכים נפשיים שעליהם מגיעה לו ראויות, בין העובדה שהוא אינו מקבל הכרה והוקרה על כך, אפילו מההורה שעמו הוא נמצא בסימביוזה, ובוודאי שלא מההורה השני, ובין העובדה שלמעשה הוא נמצא באובר דרפט, במשיכת יתר, של הראויות שלו?התופעה של תלות תובענית )Dependence Entitled Adult), שבה בחור בשנות העשרים המאוחרות, ולעתים אף השלושים לחייו, חי בביתם של הוריו, על חשבונם, מנצל אותם, תוך ניצול טוב ליבם, מתעלל בהם מילולית ולעתים גם פיזית, מבזבז את כספם, כמעט ואינו עובד או מפרנס את עצמו, ואינו לוקח כל אחריות על עצמו, הוא דוגמה מצוינת לאינפנטיליזציה בגיל מבוגר. 4 הם פרופ' חיים עומר ושותפיו החלו לצפות ולתאר את התופעה הזו.הבחינו שממדיה הולכים וגדלים בעשורים האחרונים ושהורים עומדים חסרי אונים מולה. לעתים קרובות יש לתופעה הזו תירוץ טוב. הבחור או הבחורה שנשארים בבית עד גיל מאוחר סובלים ממשהו, ממחלה פיזית או מבעיה נפשית. לעתים זהו דיכאון, לעתים חרדות, לעתים מחשבות או התנהגויות כפייתיות, לעתים התמכרות לסמים, אלכוהול או הימורים ולעתים גם התקפים פסיכוטיים העלולים להעיד על אפשרות של מחלת נפש. גילי, בן ה,28- הציג תלות תובענית. הוא חי בביתם של הוריו והיה מהמר באופן כפייתי. הוא כמעט לא עבד יום בחייו. מייד לאחר הצבא חזר הביתה והחל להמר דרך האינטרנט. מעט מאוחר יותר החל גם להמר בבתי הימורים לא חוקיים. בכל פעם שהיה צובר חובות, אביו היה נותן Resistance Violent Non in Training Parent 4 לו את הכסף הדרוש. אך הוא היה צובר חובות גדולים יותר ויותר. הוא for Adult Entitled Dependency. Lebowitz et al.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
אמתי מגד 21לטיפול פסיכולוגי. ההורים, המורים וכל שאר המעורבים תלו ציפיות גדולות בטיפול. שלומי אהב ללכת לטיפול. אך לבית ספר הוא המשיך לסרב ללכת. לבסוף פנו ההורים לטיפול משפחתי. שם נחשפה אמת חשובה נוספת. מסתבר שבתקופה האחרונה, לפני הופעת הסימפטום, ירדנה אימו גילתה שבעלה בגד בה. ירדנה הרגישה כאילו השמיים נפלו עליה. היא הסתגרה בתוך עצמה ונכנסה לסוג של דיכאון. היחסים בין בני הזוג הלכו והתרחקו. למרות שהבעל סיים את הרומן, הוא לא היה בטוח אם הוא רוצה להישאר נשוי לירדנה או להתגרש. ירדנה הייתה מבוהלת מהיחסים העכורים והמרוחקים שהתפתחו עם בעלה. אך היא הייתה מבוהלת לא פחות מהאפשרות של גירושין. אל ההקשר הזה נכנס שלומי עם הפחד שלו מהליכה לבית ספר. כששלומי נשאר בבית, בימים הראשונים, אימא שלו הרגישה מוגנת מעט יותר ובודדה מעט פחות. עם יואב, בעלה, היא הרגישה שאין לה כל שפה משותפת, אבל עם שלומי היא הרגישה נוח ונעים. ההישארות של שלומי בבית נתנה לאימו תחושה של ביטחון והקלה. ירדנה הסבירה לעצמה ששלומי זקוק לתמיכה והכלה. באופן מודע היא האמינה שהיא פשוט רוצה להעניק לו בדיוק את מה שהוא צריך כדי לעבור את התקופה הקשה, כדי שיוכל להתחזק ולחזור לבית הספר. בגלל זה היא ישבה ושוחחה איתו רבות, הכינה לו מאכלים שאהב ואיפשרה לו לשחק שעות רבות במחשב. אך באופן לא מודע, היא בעצם השתמשה בשלומי כדי להרגיש פחות בודדה. אם נחזור אל הדברים שעלינו לבדוק כדי להבין את ההתפתחות של סימפטום אצל ילד, נראה שהסיבה להתפתחות של סימפטום הפוביה מבית הספר היא הפחד של שלומי מפני הילדים שהציקו לו בבית ספר והקושי שהוא חווה שם. אבל הגורמים האחרים הפכו חשובים לא פחות. לשלומי נוצרה, די מהר, תכלית אישית בהישארות בבית. בבית פשוט היה כיף הרבה יותר. בבית שלומי היה יכול לעשות מה שרצה ולקבל את כל הפינוקים שאהב. איזה ילד ירצה לעזוב בית כזה וללכת לבית ספר? לשלומי הייתה גם תכלית מערכתית, משפחתית, בהישארות בבית. שלומי חש את המצוקה של אימא שלו. היא לא סיפרה לו מה בדיוק קרה, 24 להיות ראוי\"כן, הוא תמיד היה טוב בזה,\" אמרה ירדנה. \"אני מנחש שאולי תמיד שלומי היה טוב יותר בלהרגיש את הצרכים של אימא, יותר טוב מאבא,\" אמר המטפל. \"זה נכון,\" אמר אבא. \"לי אף פעם לא הייתה הרבה סבלנות לבכי שלה...\"\"אבל השאלה היא,\" אמר המטפל, \"האם ילדים באמת צריכים להפוך למומחים בהרגעת ההורים שלהם... האם זה התפקיד שלהם?\"\"מה בעצם כל כך לא בסדר בזה שילדים מרגיעים לפעמים את ההורים שלהם?\" שאל יואב.\"אני חושב שאתה יודע...\" אמר המטפל.\"זה שבעצם שלומי לא למד להסתדר לבדו עם הילדים בבית הספר?\" שאל יואב.\"כן. זה בדיוק. אני שואל את עצמי, מה אתם רוצים לשדר לשלומי, שאתם סומכים עליו שידע למצוא את דרכו מול ילדים שמציקים לו, או שאתם רוצה לשדר לו שהוא זקוק להגנה מכם?״ \"אני רוצה לשדר לו שאני סומכת עליו שיסתדר. אבל אני פוחדת שהוא לא יצליח...\" אמרה ירדנה.\"מי יותר לא יצליח? על מי את חוששת יותר? על שלומי שלא ימצא את דרכו, או עלייך שתישארי לבד, ולא יהיה לך שם אף אחד שתוכלי להישען עליו?\"\"האמת, כשאני חושבת על זה, אני יותר סומכת על שלומי שיסתדר מאשר עליי...\" אמרה.\"אימא, את תסתדרי, אני בטוח,\" אמר שלומי.המטפל חייך, \"מדהים איך שלומי קופץ להציל אותך בכל פעם שהוא חש שקשה לך. מה שמעלה אצלי את השאלה, איזה מסר באמת הכי חשוב ששלומי ישמע, שאת סומכת עליו שהוא יסתדר, או שאת סומכת על עצמך שאת תסתדרי?...\"המטפל הסתכל במבט שקט אבל חודר לעיניים של ירדנה וחיכה בסבלנות28 להיות ראוישונא אותו. כאשר ילד מפתח סימביוזה עם הורה אחד, לרוב ההורה השני מרגיש מחוץ למשחק. לעתים ההורה השני מרגיש זר בביתו שלו. להורה הראשון ולילד ישנה איזו ברית שלהורה השני אין בה שום חלק. במשפחה אחת שטיפלתי בה האם הייתה בסימביוזה עם בנה בן ה21-שסבל משני התקפים פסיכוטיים בשנתיים האחרונות. האם חשה אשמה גדולה על המחלה של בנה, ולכן הרגישה צורך לגונן עליו מפני כולם. שניהם נהגו לשבת ולשוחח על הבעיות והקשיים של הבחור במשך שעות רבות בכל יום. האבא היה חוזר מהעבודה, מתבונן באשתו ובילדו משוחחים, ומרגיש זר בביתו שלו. הוא פיתח שנאה אל הילד ואף חש שהילד כלל אינו שלו. ההורה שמחוץ לסימביוזה לרוב מבקר ושופט את הילד. לעתים הוא ממש יורד לחייו. ילד אינו יכול לחוש ראוי כאשר הורה אחד יורד עליו ומבקר אותו כל הזמן. מאוד ייתכן שהילד אף ירגיש אשמה כלפי ההורה השני. במובנים מסוימים הילד \"חטף\" את ההורה הראשון. חטף אותו מההורה השני. ואם הוא חוטף או שודד, כיצד יוכל להרגיש ראוי?הילד אינו יכול להרגיש באמת ראוי גם כיוון שהנתינה וההקרבה שלו אינם מקבלים הכרה והוקרה, אפילו מההורה עמו הוא נתון בסימביוזה. הילד הרי מראה התנהגות אינפנטילית. הוא תלותי, ילדותי, לא מסוגל להעסיק את עצמו, לא מסוגל להתמודד עם בעיות החיים בכוחות עצמו. כולם כועסים עליו. אפילו ההורה שמגונן עליו, אינו באמת יכול לפרגן לו. ילד כזה אינו יכול לומר לעצמו משהו כגון: \"אני שווה, אני בעל ערך. אני באמת תורם לחיים של אימא שלי )או אבא שלי(, כי אני מאפשר לה להרגיש בעלת ערך.\" ברמה מסוימת הוא יודע שהוא תורם להורה ומקריב מעצמו, אך כיוון שהוא אינו מתפתח בהתאם לגילו, הוא אינו יכול להישען על כך. ואולי הסיבה החשובה ביותר בגללה הוא אינו יכול להישען על הנתינה וההקרבה שלו היא שהוא \"מנצל\" את כל הראויות שלו, עוד לפני שהיא מגיעה לו. כלומר, ההורה שמפנק אותו ומאפשר לו להישאר תלותי וילדותי, נותן לו שירותים שאינם באמת נכונים לו. הורה זה אינו דורש מהילד דבר. הילד אינו צריך להוריד כלים מהשולחן, ובוודאי שאינו צריך Black Cyan Magenta Yellow :Color | 11:35:00 05/25/2026 :Date | A 1 :Sig | LehiotRaui_GC_53282 :Name Job לשטוף אותם. אין לו שום תפקיד בבית. אין לו כל אחריות. הוא רק צריך DfusEyalDfusEyal21
22 להיות ראויאבל הוא הבחין בקושי שלה, והוא רצה לעזור לה. זו תכלית מערכתית וזו פרנטיפיקציה. כלומר, שימוש בילד על מנת לספק צרכים של הורה. ובנוסף לכל אלה ישנם המנגנונים המערכתיים, המשפחתיים, שאפשרו לשלומי להישאר בבית. לאימא של שלומי היה נוח ונעים ששלומי יישאר בבית, ולא רק שהיא לא עשתה דבר כדי למנוע את זה, למעשה, לא במודע, היא עודדה את העניין. הסיבה הראשונית לקיום הבעיה הפכה כמעט לא רלוונטית. מה שבאמת חשוב כרגע זו המערכת שנוצרה בין שלומי ואמו, הצרכים ששלומי סיפק לאימו והצרכים שהיא סיפקה לו. פרופ' חיים עומר, פסיכולוג ישראלי בעל שם עולמי, מומחה בטיפול בחרדות ובמחשבות אובססיביות אצל ילדים, יחד עם צוות המחקר 3 בדקו ומצאו שהצלחת הטיפול האישי בילדים הסובלים מחרדות שלו,וממחשבות אובססיביות עלתה פי כמה וכמה כאשר ההורים היו מעורבים בו זמנית בתוכנית שסייעה להם להפסיק לתת לילד שירותים שקיבעו את הסימפטומים. למעשה, טיפול אישי בילדים עם חרדות ואובססיות, ואין זה משנה באיזו אסכולה או שיטה בוחרים, אינו יכול באמת לסייע לילדים אלה להירפא מהבעיות שלהם, אם הוא אינו מלווה בטיפול מקביל בהורים שמלמד אותם להפסיק לתת לילד שירותים המזינים את החרדה או האובססיה. ואכן, כשמשפחתו של שלומי החלה ללכת לטיפול משפחתי, הוריו החלו לראות את הקשר בין מה שהתרחש ביחסים ביניהם ובין הפחד של שלומי. האמת היא שזה לא כל כך הפתיע אותם. היו להם כבר חשדות שאולי הדברים קשורים, אך הם התקשו לראות את החיבור באופן בהיר. \"האם אנחנו חייבים לסדר את כל מה שקורה בינינו כדי ששלומי ילך לבית ספר? האם אנחנו חייבים להשלים?\" שאלו ההורים. \"ממש לא,\" ענה המטפל. \"מה שאתם כן חייבים לעשות, זה להוציא את שלומי מהמשוואה. האם את )המטפל פנה אל ירדנה( יכולה לראות שאת משתמשת בו?\"\"אני לא ממש חשבתי על זה אף פעם בצורה הזאת,\" היא ענתה בהרהור. 3 Parent-based treatment for childhood and adolescent OCDby Eli R. Lebowitz.אמתי מגד 23\"באיזה אופן כן חשבת על זה?\" שאל המטפל.\"אני חשבתי שאני עוזרת לו. חשבתי שבכך שהוא נשאר בבית אני מחזקת אותו. והאמנתי שכאשר הוא יתחזק, הוא יסכים ללכת לבית הספר. אבל זה לא ממש קרה. עדיין אני חושבת שצריך לחזק אותו.\" \"ואם את מסתכלת על התקופה הזו של שמונת החודשים שבהם שלומי נשאר בבית, האם נראה לך שהוא יותר חזק ומוכן עכשיו ללכת לבית ספר, או פחות?\" שאל המטפל.\"האמת שנראה לי שאולי פחות,\" ענתה.\"אני גם חושב שפחות,\" אמר המטפל. \"אבל למה? למה לדעתך הוא הפך פחות מוכן ולא יותר מוכן?\"\"אולי כי, בעצם, האמונה שלו שהוא לא מסוגל לעמוד מול הילדים האלה שלעגו לו רק התחזקה כשנשאר בבית ולא נחלשה.\"\"אני חושב שמה שאמרת עכשיו,\" אמר המטפל, \"זהו תיאור מאוד מדויק של מה שקרה. למעשה, ככל ששלומי נשאר יותר בבית, כך הערך העצמי שלו והביטחון העצמי שלו כנער, כחבר, הלכו ופחתו. למעשה קרה פה משהו מורכב. מאוד ייתכן ששלומי מרגיש עכשיו שהוא יותר מסוגל לטפל בבעיות של מבוגרים, יותר מסוגל להרגיע את הבדידות של אימא שלו. אבל פחות מסוגל לטפל בקשיים שלו עצמו.\"\"רגע, אתה רוצה לומר לי שבעצם אני השארתי אותו בבית בגלל שרציתי מישהו שירגיע את הבדידות שלי?\"\"כן. אני חושב שבעלך הפך למישהו מנוכר. מישהו שאינך יכולה להישען עליו, ושלומי, שתמיד היה קרוב אלייך, הפך לאוזן הקשבת שלך.\"\"תשמע, זה נכון מה שאתה אומר, אבל זה איום. אני מרגישה עכשיו מאוד אשמה על כך.\" דמעה החלה לרדת במורד לחייה. המטפל שתק לכמה רגעים. שלומי ואבא התבוננו באימא בוכה. שלומי, שישב קרוב לאימא, הניח את ידו על הירך של אימא וליטף אותה. המטפל אמר: \"כן. שלומי, אתה באמת הפכת מצוין בזה... אתה חש את הקושי של אימא שלך, ואתה יודע כיצד להרגיע אותה.\"27פרק 5ראויות ואינפנטיליזציהאינפנטיליזציה היא העידוד או התמרון של ילד או מבוגר להישאר ילדותי, תלותי או חולני, על מנת לספק את הצרכים הנפשיים של האחר. כפי שכתבנו, זהו הסוג החמור ביותר של פרנטיפיקציה. הקשר בין ראויות ובין אינפנטיליזציה הוא מורכב והוא בא לידי ביטוי בשני כיוונים הפוכים. מצד אחד הילד שמצופה ממנו באופן לא ישיר ולא מודע להיות אינפנטיל, מעניק מעצמו לטובת ההורה או ההורים שלו. יש כאן, ללא ספק, נתינה. למעשה הוא מקריב מעצמו לטובתם. הוא מקריב את ההתפתחות והצמיחה שלו. במקום לשחק עם חברים, ללמוד ולעסוק במטלות המתאימות לגילו, הוא ממשיך לעסוק במטלות ילדותיות, כדי לאפשר להורה שלו להרגיש בעל ערך, בעל תפקיד ומשמעותי. ההורה למעשה שודד מילדו את האפשרות לצמוח. ברמה האתית, ברמת הצדק, נגזל משהו חשוב מהילד. ולכן, ברמה האתית, הילד הזה צובר נקודות ראויות. אך מספר דברים חשובים מאוד לא מאפשרים לו להישען על ראויות זו ולחיות על פיה. במקרים רבים, כפי שראינו בדוגמה שהוזכרה, הילד קשור באופן סימביוטי רק לאחד ההורים, והורה זה הוא ששואב וגוזל ממנו את היכולת לצמוח אפילו אולי לעתים .עליו כועס השני שההורה הם הסיכויים רוב .ולהתפתח Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
22 להיות ראויאבל הוא הבחין בקושי שלה, והוא רצה לעזור לה. זו תכלית מערכתית וזו פרנטיפיקציה. כלומר, שימוש בילד על מנת לספק צרכים של הורה. ובנוסף לכל אלה ישנם המנגנונים המערכתיים, המשפחתיים, שאפשרו לשלומי להישאר בבית. לאימא של שלומי היה נוח ונעים ששלומי יישאר בבית, ולא רק שהיא לא עשתה דבר כדי למנוע את זה, למעשה, לא במודע, היא עודדה את העניין. הסיבה הראשונית לקיום הבעיה הפכה כמעט לא רלוונטית. מה שבאמת חשוב כרגע זו המערכת שנוצרה בין שלומי ואמו, הצרכים ששלומי סיפק לאימו והצרכים שהיא סיפקה לו. פרופ' חיים עומר, פסיכולוג ישראלי בעל שם עולמי, מומחה בטיפול בחרדות ובמחשבות אובססיביות אצל ילדים, יחד עם צוות המחקר 3 בדקו ומצאו שהצלחת הטיפול האישי בילדים הסובלים מחרדות שלו,וממחשבות אובססיביות עלתה פי כמה וכמה כאשר ההורים היו מעורבים בו זמנית בתוכנית שסייעה להם להפסיק לתת לילד שירותים שקיבעו את הסימפטומים. למעשה, טיפול אישי בילדים עם חרדות ואובססיות, ואין זה משנה באיזו אסכולה או שיטה בוחרים, אינו יכול באמת לסייע לילדים אלה להירפא מהבעיות שלהם, אם הוא אינו מלווה בטיפול מקביל בהורים שמלמד אותם להפסיק לתת לילד שירותים המזינים את החרדה או האובססיה. ואכן, כשמשפחתו של שלומי החלה ללכת לטיפול משפחתי, הוריו החלו לראות את הקשר בין מה שהתרחש ביחסים ביניהם ובין הפחד של שלומי. האמת היא שזה לא כל כך הפתיע אותם. היו להם כבר חשדות שאולי הדברים קשורים, אך הם התקשו לראות את החיבור באופן בהיר. \"האם אנחנו חייבים לסדר את כל מה שקורה בינינו כדי ששלומי ילך לבית ספר? האם אנחנו חייבים להשלים?\" שאלו ההורים. \"ממש לא,\" ענה המטפל. \"מה שאתם כן חייבים לעשות, זה להוציא את שלומי מהמשוואה. האם את )המטפל פנה אל ירדנה( יכולה לראות שאת משתמשת בו?\"\"אני לא ממש חשבתי על זה אף פעם בצורה הזאת,\" היא ענתה בהרהור. 3 Parent-based treatment for childhood and adolescent OCDby Eli R. Lebowitz.אמתי מגד 23\"באיזה אופן כן חשבת על זה?\" שאל המטפל.\"אני חשבתי שאני עוזרת לו. חשבתי שבכך שהוא נשאר בבית אני מחזקת אותו. והאמנתי שכאשר הוא יתחזק, הוא יסכים ללכת לבית הספר. אבל זה לא ממש קרה. עדיין אני חושבת שצריך לחזק אותו.\" \"ואם את מסתכלת על התקופה הזו של שמונת החודשים שבהם שלומי נשאר בבית, האם נראה לך שהוא יותר חזק ומוכן עכשיו ללכת לבית ספר, או פחות?\" שאל המטפל.\"האמת שנראה לי שאולי פחות,\" ענתה.\"אני גם חושב שפחות,\" אמר המטפל. \"אבל למה? למה לדעתך הוא הפך פחות מוכן ולא יותר מוכן?\"\"אולי כי, בעצם, האמונה שלו שהוא לא מסוגל לעמוד מול הילדים האלה שלעגו לו רק התחזקה כשנשאר בבית ולא נחלשה.\"\"אני חושב שמה שאמרת עכשיו,\" אמר המטפל, \"זהו תיאור מאוד מדויק של מה שקרה. למעשה, ככל ששלומי נשאר יותר בבית, כך הערך העצמי שלו והביטחון העצמי שלו כנער, כחבר, הלכו ופחתו. למעשה קרה פה משהו מורכב. מאוד ייתכן ששלומי מרגיש עכשיו שהוא יותר מסוגל לטפל בבעיות של מבוגרים, יותר מסוגל להרגיע את הבדידות של אימא שלו. אבל פחות מסוגל לטפל בקשיים שלו עצמו.\"\"רגע, אתה רוצה לומר לי שבעצם אני השארתי אותו בבית בגלל שרציתי מישהו שירגיע את הבדידות שלי?\"\"כן. אני חושב שבעלך הפך למישהו מנוכר. מישהו שאינך יכולה להישען עליו, ושלומי, שתמיד היה קרוב אלייך, הפך לאוזן הקשבת שלך.\"\"תשמע, זה נכון מה שאתה אומר, אבל זה איום. אני מרגישה עכשיו מאוד אשמה על כך.\" דמעה החלה לרדת במורד לחייה. המטפל שתק לכמה רגעים. שלומי ואבא התבוננו באימא בוכה. שלומי, שישב קרוב לאימא, הניח את ידו על הירך של אימא וליטף אותה. המטפל אמר: \"כן. שלומי, אתה באמת הפכת מצוין בזה... אתה חש את הקושי של אימא שלך, ואתה יודע כיצד להרגיע אותה.\"26 להיות ראויאנחנו נוכל לראות דינמיקה מאוד דומה במקרים רבים אחרים שבהם ילדים סובלים מחרדות, דיכאונות וחשיבה או התנהגות אובססיבית. ילדה שמתקשה ללכת לישון לבדה וזקוקה לאחד ההורים שיישן איתה, ילד שחייב שהוריו ילוו אותו בחזרה מבית ספר, ילד שתמיד מטלפן להוריו שייקחו אותו הביתה באמצע אירועים עם חברים, ילד בודד שמשחק שעות במחשב ומסרב לשחק עם חברים וכן הלאה. לכולם יש משהו משותף. לכולם ישנה סיבה טובה בגללה הם החלו להיות חרדים או מדוכאים, אבל הסיבה הזו הפכה מזמן כבר ללא רלוונטית, ומה שכן רלוונטי עתה, זה האופן שבו ההורים או הסביבה של הילד משתמשים בסימפטום או בבעיה של הילד, כדי לספק את הצרכים הרגשיים שלהם. ואני כותב את הדברים הקשים האלה עבורכם, הקוראים, אשר חוו או עדיין חווים שימוש כזה מצד ההורים שלכם, וגם עבורכם הקוראים שעושים שימוש כזה בילדים שלכם. זו אינה תופעה נדירה כלל. למעשה הייתי אומר שהיא נמצאת כמעט בכל בית. אבל כדי לפתור אותה אתם צריכים להיות מוכנים להסתכל לה בעיניים. להסתכל לעצמכם בעיניים. אינני חושב שהורים מתכוונים, באופן מודע, להשתמש בילדים שלהם כדי לקבל מהם את הצרכים הרגשיים החסרים להם. התהליכים האלה הם תהליכים מזדחלים. אף אחד אינו קם בוקר אחד ומחליט להשתמש בילד שלו. אבל כיוון שאף אחד אינו נותן עליהם את הדעת, הם ממשיכים להתרחש ולהסתבך. ומה שהם יוצרים הוא מצב מורכב בהקשר של ראויות. בפרק הבא נדון בו.בינתיים צריך להבין שהתהליכים הללו אינם חייבים להימשך. אפשר להתבונן בכנות בעצמנו ולהפסיק אותם. אם אכפת לנו מהילדים שלנו, אנחנו יכולים לקחת אחריות על עצמנו ולהפסיק. ואם אכפת לנו מעצמנו, אנו יכולים לסרב להיות חלק מדינמיקה כזו במשפחת המוצא שלנו. גם על כך בהמשך. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 21לטיפול פסיכולוגי. ההורים, המורים וכל שאר המעורבים תלו ציפיות גדולות בטיפול. שלומי אהב ללכת לטיפול. אך לבית ספר הוא המשיך לסרב ללכת. לבסוף פנו ההורים לטיפול משפחתי. שם נחשפה אמת חשובה נוספת. מסתבר שבתקופה האחרונה, לפני הופעת הסימפטום, ירדנה אימו גילתה שבעלה בגד בה. ירדנה הרגישה כאילו השמיים נפלו עליה. היא הסתגרה בתוך עצמה ונכנסה לסוג של דיכאון. היחסים בין בני הזוג הלכו והתרחקו. למרות שהבעל סיים את הרומן, הוא לא היה בטוח אם הוא רוצה להישאר נשוי לירדנה או להתגרש. ירדנה הייתה מבוהלת מהיחסים העכורים והמרוחקים שהתפתחו עם בעלה. אך היא הייתה מבוהלת לא פחות מהאפשרות של גירושין. אל ההקשר הזה נכנס שלומי עם הפחד שלו מהליכה לבית ספר. כששלומי נשאר בבית, בימים הראשונים, אימא שלו הרגישה מוגנת מעט יותר ובודדה מעט פחות. עם יואב, בעלה, היא הרגישה שאין לה כל שפה משותפת, אבל עם שלומי היא הרגישה נוח ונעים. ההישארות של שלומי בבית נתנה לאימו תחושה של ביטחון והקלה. ירדנה הסבירה לעצמה ששלומי זקוק לתמיכה והכלה. באופן מודע היא האמינה שהיא פשוט רוצה להעניק לו בדיוק את מה שהוא צריך כדי לעבור את התקופה הקשה, כדי שיוכל להתחזק ולחזור לבית הספר. בגלל זה היא ישבה ושוחחה איתו רבות, הכינה לו מאכלים שאהב ואיפשרה לו לשחק שעות רבות במחשב. אך באופן לא מודע, היא בעצם השתמשה בשלומי כדי להרגיש פחות בודדה. אם נחזור אל הדברים שעלינו לבדוק כדי להבין את ההתפתחות של סימפטום אצל ילד, נראה שהסיבה להתפתחות של סימפטום הפוביה מבית הספר היא הפחד של שלומי מפני הילדים שהציקו לו בבית ספר והקושי שהוא חווה שם. אבל הגורמים האחרים הפכו חשובים לא פחות. לשלומי נוצרה, די מהר, תכלית אישית בהישארות בבית. בבית פשוט היה כיף הרבה יותר. בבית שלומי היה יכול לעשות מה שרצה ולקבל את כל הפינוקים שאהב. איזה ילד ירצה לעזוב בית כזה וללכת לבית ספר? לשלומי הייתה גם תכלית מערכתית, משפחתית, בהישארות בבית. שלומי חש את המצוקה של אימא שלו. היא לא סיפרה לו מה בדיוק קרה, 24 להיות ראוי\"כן, הוא תמיד היה טוב בזה,\" אמרה ירדנה. \"אני מנחש שאולי תמיד שלומי היה טוב יותר בלהרגיש את הצרכים של אימא, יותר טוב מאבא,\" אמר המטפל. \"זה נכון,\" אמר אבא. \"לי אף פעם לא הייתה הרבה סבלנות לבכי שלה...\"\"אבל השאלה היא,\" אמר המטפל, \"האם ילדים באמת צריכים להפוך למומחים בהרגעת ההורים שלהם... האם זה התפקיד שלהם?\"\"מה בעצם כל כך לא בסדר בזה שילדים מרגיעים לפעמים את ההורים שלהם?\" שאל יואב.\"אני חושב שאתה יודע...\" אמר המטפל.\"זה שבעצם שלומי לא למד להסתדר לבדו עם הילדים בבית הספר?\" שאל יואב.\"כן. זה בדיוק. אני שואל את עצמי, מה אתם רוצים לשדר לשלומי, שאתם סומכים עליו שידע למצוא את דרכו מול ילדים שמציקים לו, או שאתם רוצה לשדר לו שהוא זקוק להגנה מכם?״ \"אני רוצה לשדר לו שאני סומכת עליו שיסתדר. אבל אני פוחדת שהוא לא יצליח...\" אמרה ירדנה.\"מי יותר לא יצליח? על מי את חוששת יותר? על שלומי שלא ימצא את דרכו, או עלייך שתישארי לבד, ולא יהיה לך שם אף אחד שתוכלי להישען עליו?\"\"האמת, כשאני חושבת על זה, אני יותר סומכת על שלומי שיסתדר מאשר עליי...\" אמרה.\"אימא, את תסתדרי, אני בטוח,\" אמר שלומי.המטפל חייך, \"מדהים איך שלומי קופץ להציל אותך בכל פעם שהוא חש שקשה לך. מה שמעלה אצלי את השאלה, איזה מסר באמת הכי חשוב ששלומי ישמע, שאת סומכת עליו שהוא יסתדר, או שאת סומכת על עצמך שאת תסתדרי?...\"המטפל הסתכל במבט שקט אבל חודר לעיניים של ירדנה וחיכה בסבלנותאמתי מגד 25אחרי כמה רגעים של שתיקה, ירדנה ענתה: \"אני רוצה לשדר לו שאני יכולה להסתדר בלעדיו. אני מבינה עכשיו שזה באמת מה שהוא צריך לשמוע...\"\"אבל?\"\"אבל, אני לא בטוחה לגמרי. אתה רואה את המצב ביני ובין בעלי. זה לא ממש מזהיר. אנחנו עכשיו בתקופת פרידה לניסיון. שלומי יודע על זה. וגם אם נחזור, אני לא בטוחה שבעלי יוכל אי פעם באמת להיות שם בשבילי. להיות החבר שתמיד רציתי.\"\"אני באמת לא יודע אם הוא יוכל,\" אמר המטפל. \"אני לא יודע אם את תוכלי. אני מתאר לעצמי שהשאלות האלו יצטרכו להתברר עם הזמן. אבל עכשיו, בתקופה הקרובה, אני רוצה להציע שאת תסתכלי טוב טוב פנימה ותבדקי האם את מאמינה שאת יכולה לשחרר את שלומי לחיות את החיים שלו, לספק את הצרכים שלו, לעמוד בקשיים שלו, למצוא את הפתרונות לבעיות שלו, במקום לעשות את כל אלו עבורך?\"זו הייתה שיחה קשה. זה לא פשוט להעמיד הורים באופן כזה מול מראה כל כך לא נעימה. לכל הורה יהיה קשה להסכים לראות שהוא משתמש בילד שלו. אבל זו שיחה הכרחית, עבור המון הורים. כי מה שאימא של שלומי עשתה, אינו נדיר כלל. היה צורך בשיחה נוספת עם ההורים של שלומי על הנושאים הללו, כדי שההבנה שלהם תעמיק ותתייצב. ומייד לאחר מכן, שלומי חזר ללכת לבית ספר באופן קבוע. אני מתרגש בכל פעם מחדש לראות כיצד בעיות אצל ילדים, שנראות לכאורה כמעט בלתי פתירות, יכולות להיפתר תוך זמן קצר כאשר הוריהם מפסיקים לעשות בהם שימוש לטובת הצורך האישי שלהם. כשאימא של שלומי הודיעה לו שהיא מצפה ממנו ללכת לבית ספר למחרת היום, היא עשתה זאת הפעם באופן אחר לחלוטין מהאופן שעשתה זאת במשך החודשים האחרונים. היא באמת ציפתה ממנו ללכת. בשקט, בנחת ובשלווה היא הבהירה לו, גם במילים, אך במיוחד דרך שפת הגוף, שזה .שקרה מה אכן וזה .למחרת לקרות שעומד מה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
24 להיות ראוי\"כן, הוא תמיד היה טוב בזה,\" אמרה ירדנה. \"אני מנחש שאולי תמיד שלומי היה טוב יותר בלהרגיש את הצרכים של אימא, יותר טוב מאבא,\" אמר המטפל. \"זה נכון,\" אמר אבא. \"לי אף פעם לא הייתה הרבה סבלנות לבכי שלה...\"\"אבל השאלה היא,\" אמר המטפל, \"האם ילדים באמת צריכים להפוך למומחים בהרגעת ההורים שלהם... האם זה התפקיד שלהם?\"\"מה בעצם כל כך לא בסדר בזה שילדים מרגיעים לפעמים את ההורים שלהם?\" שאל יואב.\"אני חושב שאתה יודע...\" אמר המטפל.\"זה שבעצם שלומי לא למד להסתדר לבדו עם הילדים בבית הספר?\" שאל יואב.\"כן. זה בדיוק. אני שואל את עצמי, מה אתם רוצים לשדר לשלומי, שאתם סומכים עליו שידע למצוא את דרכו מול ילדים שמציקים לו, או שאתם רוצה לשדר לו שהוא זקוק להגנה מכם?״ \"אני רוצה לשדר לו שאני סומכת עליו שיסתדר. אבל אני פוחדת שהוא לא יצליח...\" אמרה ירדנה.\"מי יותר לא יצליח? על מי את חוששת יותר? על שלומי שלא ימצא את דרכו, או עלייך שתישארי לבד, ולא יהיה לך שם אף אחד שתוכלי להישען עליו?\"\"האמת, כשאני חושבת על זה, אני יותר סומכת על שלומי שיסתדר מאשר עליי...\" אמרה.\"אימא, את תסתדרי, אני בטוח,\" אמר שלומי.המטפל חייך, \"מדהים איך שלומי קופץ להציל אותך בכל פעם שהוא חש שקשה לך. מה שמעלה אצלי את השאלה, איזה מסר באמת הכי חשוב ששלומי ישמע, שאת סומכת עליו שהוא יסתדר, או שאת סומכת על עצמך שאת תסתדרי?...\"המטפל הסתכל במבט שקט אבל חודר לעיניים של ירדנה וחיכה בסבלנותאמתי מגד 25אחרי כמה רגעים של שתיקה, ירדנה ענתה: \"אני רוצה לשדר לו שאני יכולה להסתדר בלעדיו. אני מבינה עכשיו שזה באמת מה שהוא צריך לשמוע...\"\"אבל?\"\"אבל, אני לא בטוחה לגמרי. אתה רואה את המצב ביני ובין בעלי. זה לא ממש מזהיר. אנחנו עכשיו בתקופת פרידה לניסיון. שלומי יודע על זה. וגם אם נחזור, אני לא בטוחה שבעלי יוכל אי פעם באמת להיות שם בשבילי. להיות החבר שתמיד רציתי.\"\"אני באמת לא יודע אם הוא יוכל,\" אמר המטפל. \"אני לא יודע אם את תוכלי. אני מתאר לעצמי שהשאלות האלו יצטרכו להתברר עם הזמן. אבל עכשיו, בתקופה הקרובה, אני רוצה להציע שאת תסתכלי טוב טוב פנימה ותבדקי האם את מאמינה שאת יכולה לשחרר את שלומי לחיות את החיים שלו, לספק את הצרכים שלו, לעמוד בקשיים שלו, למצוא את הפתרונות לבעיות שלו, במקום לעשות את כל אלו עבורך?\"זו הייתה שיחה קשה. זה לא פשוט להעמיד הורים באופן כזה מול מראה כל כך לא נעימה. לכל הורה יהיה קשה להסכים לראות שהוא משתמש בילד שלו. אבל זו שיחה הכרחית, עבור המון הורים. כי מה שאימא של שלומי עשתה, אינו נדיר כלל. היה צורך בשיחה נוספת עם ההורים של שלומי על הנושאים הללו, כדי שההבנה שלהם תעמיק ותתייצב. ומייד לאחר מכן, שלומי חזר ללכת לבית ספר באופן קבוע. אני מתרגש בכל פעם מחדש לראות כיצד בעיות אצל ילדים, שנראות לכאורה כמעט בלתי פתירות, יכולות להיפתר תוך זמן קצר כאשר הוריהם מפסיקים לעשות בהם שימוש לטובת הצורך האישי שלהם. כשאימא של שלומי הודיעה לו שהיא מצפה ממנו ללכת לבית ספר למחרת היום, היא עשתה זאת הפעם באופן אחר לחלוטין מהאופן שעשתה זאת במשך החודשים האחרונים. היא באמת ציפתה ממנו ללכת. בשקט, בנחת ובשלווה היא הבהירה לו, גם במילים, אך במיוחד דרך שפת הגוף, שזה .שקרה מה אכן וזה .למחרת לקרות שעומד מה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
אמתי מגד 23\"באיזה אופן כן חשבת על זה?\" שאל המטפל.\"אני חשבתי שאני עוזרת לו. חשבתי שבכך שהוא נשאר בבית אני מחזקת אותו. והאמנתי שכאשר הוא יתחזק, הוא יסכים ללכת לבית הספר. אבל זה לא ממש קרה. עדיין אני חושבת שצריך לחזק אותו.\" \"ואם את מסתכלת על התקופה הזו של שמונת החודשים שבהם שלומי נשאר בבית, האם נראה לך שהוא יותר חזק ומוכן עכשיו ללכת לבית ספר, או פחות?\" שאל המטפל.\"האמת שנראה לי שאולי פחות,\" ענתה.\"אני גם חושב שפחות,\" אמר המטפל. \"אבל למה? למה לדעתך הוא הפך פחות מוכן ולא יותר מוכן?\"\"אולי כי, בעצם, האמונה שלו שהוא לא מסוגל לעמוד מול הילדים האלה שלעגו לו רק התחזקה כשנשאר בבית ולא נחלשה.\"\"אני חושב שמה שאמרת עכשיו,\" אמר המטפל, \"זהו תיאור מאוד מדויק של מה שקרה. למעשה, ככל ששלומי נשאר יותר בבית, כך הערך העצמי שלו והביטחון העצמי שלו כנער, כחבר, הלכו ופחתו. למעשה קרה פה משהו מורכב. מאוד ייתכן ששלומי מרגיש עכשיו שהוא יותר מסוגל לטפל בבעיות של מבוגרים, יותר מסוגל להרגיע את הבדידות של אימא שלו. אבל פחות מסוגל לטפל בקשיים שלו עצמו.\"\"רגע, אתה רוצה לומר לי שבעצם אני השארתי אותו בבית בגלל שרציתי מישהו שירגיע את הבדידות שלי?\"\"כן. אני חושב שבעלך הפך למישהו מנוכר. מישהו שאינך יכולה להישען עליו, ושלומי, שתמיד היה קרוב אלייך, הפך לאוזן הקשבת שלך.\"\"תשמע, זה נכון מה שאתה אומר, אבל זה איום. אני מרגישה עכשיו מאוד אשמה על כך.\" דמעה החלה לרדת במורד לחייה. המטפל שתק לכמה רגעים. שלומי ואבא התבוננו באימא בוכה. שלומי, שישב קרוב לאימא, הניח את ידו על הירך של אימא וליטף אותה. המטפל אמר: \"כן. שלומי, אתה באמת הפכת מצוין בזה... אתה חש את הקושי של אימא שלך, ואתה יודע כיצד להרגיע אותה.\"26 להיות ראויאנחנו נוכל לראות דינמיקה מאוד דומה במקרים רבים אחרים שבהם ילדים סובלים מחרדות, דיכאונות וחשיבה או התנהגות אובססיבית. ילדה שמתקשה ללכת לישון לבדה וזקוקה לאחד ההורים שיישן איתה, ילד שחייב שהוריו ילוו אותו בחזרה מבית ספר, ילד שתמיד מטלפן להוריו שייקחו אותו הביתה באמצע אירועים עם חברים, ילד בודד שמשחק שעות במחשב ומסרב לשחק עם חברים וכן הלאה. לכולם יש משהו משותף. לכולם ישנה סיבה טובה בגללה הם החלו להיות חרדים או מדוכאים, אבל הסיבה הזו הפכה מזמן כבר ללא רלוונטית, ומה שכן רלוונטי עתה, זה האופן שבו ההורים או הסביבה של הילד משתמשים בסימפטום או בבעיה של הילד, כדי לספק את הצרכים הרגשיים שלהם. ואני כותב את הדברים הקשים האלה עבורכם, הקוראים, אשר חוו או עדיין חווים שימוש כזה מצד ההורים שלכם, וגם עבורכם הקוראים שעושים שימוש כזה בילדים שלכם. זו אינה תופעה נדירה כלל. למעשה הייתי אומר שהיא נמצאת כמעט בכל בית. אבל כדי לפתור אותה אתם צריכים להיות מוכנים להסתכל לה בעיניים. להסתכל לעצמכם בעיניים. אינני חושב שהורים מתכוונים, באופן מודע, להשתמש בילדים שלהם כדי לקבל מהם את הצרכים הרגשיים החסרים להם. התהליכים האלה הם תהליכים מזדחלים. אף אחד אינו קם בוקר אחד ומחליט להשתמש בילד שלו. אבל כיוון שאף אחד אינו נותן עליהם את הדעת, הם ממשיכים להתרחש ולהסתבך. ומה שהם יוצרים הוא מצב מורכב בהקשר של ראויות. בפרק הבא נדון בו.בינתיים צריך להבין שהתהליכים הללו אינם חייבים להימשך. אפשר להתבונן בכנות בעצמנו ולהפסיק אותם. אם אכפת לנו מהילדים שלנו, אנחנו יכולים לקחת אחריות על עצמנו ולהפסיק. ואם אכפת לנו מעצמנו, אנו יכולים לסרב להיות חלק מדינמיקה כזו במשפחת המוצא שלנו. גם על כך בהמשך. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
22 להיות ראויאבל הוא הבחין בקושי שלה, והוא רצה לעזור לה. זו תכלית מערכתית וזו פרנטיפיקציה. כלומר, שימוש בילד על מנת לספק צרכים של הורה. ובנוסף לכל אלה ישנם המנגנונים המערכתיים, המשפחתיים, שאפשרו לשלומי להישאר בבית. לאימא של שלומי היה נוח ונעים ששלומי יישאר בבית, ולא רק שהיא לא עשתה דבר כדי למנוע את זה, למעשה, לא במודע, היא עודדה את העניין. הסיבה הראשונית לקיום הבעיה הפכה כמעט לא רלוונטית. מה שבאמת חשוב כרגע זו המערכת שנוצרה בין שלומי ואמו, הצרכים ששלומי סיפק לאימו והצרכים שהיא סיפקה לו. פרופ' חיים עומר, פסיכולוג ישראלי בעל שם עולמי, מומחה בטיפול בחרדות ובמחשבות אובססיביות אצל ילדים, יחד עם צוות המחקר 3 בדקו ומצאו שהצלחת הטיפול האישי בילדים הסובלים מחרדות שלו,וממחשבות אובססיביות עלתה פי כמה וכמה כאשר ההורים היו מעורבים בו זמנית בתוכנית שסייעה להם להפסיק לתת לילד שירותים שקיבעו את הסימפטומים. למעשה, טיפול אישי בילדים עם חרדות ואובססיות, ואין זה משנה באיזו אסכולה או שיטה בוחרים, אינו יכול באמת לסייע לילדים אלה להירפא מהבעיות שלהם, אם הוא אינו מלווה בטיפול מקביל בהורים שמלמד אותם להפסיק לתת לילד שירותים המזינים את החרדה או האובססיה. ואכן, כשמשפחתו של שלומי החלה ללכת לטיפול משפחתי, הוריו החלו לראות את הקשר בין מה שהתרחש ביחסים ביניהם ובין הפחד של שלומי. האמת היא שזה לא כל כך הפתיע אותם. היו להם כבר חשדות שאולי הדברים קשורים, אך הם התקשו לראות את החיבור באופן בהיר. \"האם אנחנו חייבים לסדר את כל מה שקורה בינינו כדי ששלומי ילך לבית ספר? האם אנחנו חייבים להשלים?\" שאלו ההורים. \"ממש לא,\" ענה המטפל. \"מה שאתם כן חייבים לעשות, זה להוציא את שלומי מהמשוואה. האם את )המטפל פנה אל ירדנה( יכולה לראות שאת משתמשת בו?\"\"אני לא ממש חשבתי על זה אף פעם בצורה הזאת,\" היא ענתה בהרהור. 3 Parent-based treatment for childhood and adolescent OCDby Eli R. Lebowitz. 27פרק 5ראויות ואינפנטיליזציהאינפנטיליזציה היא העידוד או התמרון של ילד או מבוגר להישאר ילדותי, תלותי או חולני, על מנת לספק את הצרכים הנפשיים של האחר. כפי שכתבנו, זהו הסוג החמור ביותר של פרנטיפיקציה. הקשר בין ראויות ובין אינפנטיליזציה הוא מורכב והוא בא לידי ביטוי בשני כיוונים הפוכים. מצד אחד הילד שמצופה ממנו באופן לא ישיר ולא מודע להיות אינפנטיל, מעניק מעצמו לטובת ההורה או ההורים שלו. יש כאן, ללא ספק, נתינה. למעשה הוא מקריב מעצמו לטובתם. הוא מקריב את ההתפתחות והצמיחה שלו. במקום לשחק עם חברים, ללמוד ולעסוק במטלות המתאימות לגילו, הוא ממשיך לעסוק במטלות ילדותיות, כדי לאפשר להורה שלו להרגיש בעל ערך, בעל תפקיד ומשמעותי. ההורה למעשה שודד מילדו את האפשרות לצמוח. ברמה האתית, ברמת הצדק, נגזל משהו חשוב מהילד. ולכן, ברמה האתית, הילד הזה צובר נקודות ראויות. אך מספר דברים חשובים מאוד לא מאפשרים לו להישען על ראויות זו ולחיות על פיה. במקרים רבים, כפי שראינו בדוגמה שהוזכרה, הילד קשור באופן סימביוטי רק לאחד ההורים, והורה זה הוא ששואב וגוזל ממנו את היכולת לצמוח אפילו אולי לעתים .עליו כועס השני שההורה הם הסיכויים רוב .ולהתפתח Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 21לטיפול פסיכולוגי. ההורים, המורים וכל שאר המעורבים תלו ציפיות גדולות בטיפול. שלומי אהב ללכת לטיפול. אך לבית ספר הוא המשיך לסרב ללכת. לבסוף פנו ההורים לטיפול משפחתי. שם נחשפה אמת חשובה נוספת. מסתבר שבתקופה האחרונה, לפני הופעת הסימפטום, ירדנה אימו גילתה שבעלה בגד בה. ירדנה הרגישה כאילו השמיים נפלו עליה. היא הסתגרה בתוך עצמה ונכנסה לסוג של דיכאון. היחסים בין בני הזוג הלכו והתרחקו. למרות שהבעל סיים את הרומן, הוא לא היה בטוח אם הוא רוצה להישאר נשוי לירדנה או להתגרש. ירדנה הייתה מבוהלת מהיחסים העכורים והמרוחקים שהתפתחו עם בעלה. אך היא הייתה מבוהלת לא פחות מהאפשרות של גירושין. אל ההקשר הזה נכנס שלומי עם הפחד שלו מהליכה לבית ספר. כששלומי נשאר בבית, בימים הראשונים, אימא שלו הרגישה מוגנת מעט יותר ובודדה מעט פחות. עם יואב, בעלה, היא הרגישה שאין לה כל שפה משותפת, אבל עם שלומי היא הרגישה נוח ונעים. ההישארות של שלומי בבית נתנה לאימו תחושה של ביטחון והקלה. ירדנה הסבירה לעצמה ששלומי זקוק לתמיכה והכלה. באופן מודע היא האמינה שהיא פשוט רוצה להעניק לו בדיוק את מה שהוא צריך כדי לעבור את התקופה הקשה, כדי שיוכל להתחזק ולחזור לבית הספר. בגלל זה היא ישבה ושוחחה איתו רבות, הכינה לו מאכלים שאהב ואיפשרה לו לשחק שעות רבות במחשב. אך באופן לא מודע, היא בעצם השתמשה בשלומי כדי להרגיש פחות בודדה. אם נחזור אל הדברים שעלינו לבדוק כדי להבין את ההתפתחות של סימפטום אצל ילד, נראה שהסיבה להתפתחות של סימפטום הפוביה מבית הספר היא הפחד של שלומי מפני הילדים שהציקו לו בבית ספר והקושי שהוא חווה שם. אבל הגורמים האחרים הפכו חשובים לא פחות. לשלומי נוצרה, די מהר, תכלית אישית בהישארות בבית. בבית פשוט היה כיף הרבה יותר. בבית שלומי היה יכול לעשות מה שרצה ולקבל את כל הפינוקים שאהב. איזה ילד ירצה לעזוב בית כזה וללכת לבית ספר? לשלומי הייתה גם תכלית מערכתית, משפחתית, בהישארות בבית. שלומי חש את המצוקה של אימא שלו. היא לא סיפרה לו מה בדיוק קרה, 28 להיות ראוישונא אותו. כאשר ילד מפתח סימביוזה עם הורה אחד, לרוב ההורה השני מרגיש מחוץ למשחק. לעתים ההורה השני מרגיש זר בביתו שלו. להורה הראשון ולילד ישנה איזו ברית שלהורה השני אין בה שום חלק. במשפחה אחת שטיפלתי בה האם הייתה בסימביוזה עם בנה בן ה21-שסבל משני התקפים פסיכוטיים בשנתיים האחרונות. האם חשה אשמה גדולה על המחלה של בנה, ולכן הרגישה צורך לגונן עליו מפני כולם. שניהם נהגו לשבת ולשוחח על הבעיות והקשיים של הבחור במשך שעות רבות בכל יום. האבא היה חוזר מהעבודה, מתבונן באשתו ובילדו משוחחים, ומרגיש זר בביתו שלו. הוא פיתח שנאה אל הילד ואף חש שהילד כלל אינו שלו. ההורה שמחוץ לסימביוזה לרוב מבקר ושופט את הילד. לעתים הוא ממש יורד לחייו. ילד אינו יכול לחוש ראוי כאשר הורה אחד יורד עליו ומבקר אותו כל הזמן. מאוד ייתכן שהילד אף ירגיש אשמה כלפי ההורה השני. במובנים מסוימים הילד \"חטף\" את ההורה הראשון. חטף אותו מההורה השני. ואם הוא חוטף או שודד, כיצד יוכל להרגיש ראוי?הילד אינו יכול להרגיש באמת ראוי גם כיוון שהנתינה וההקרבה שלו אינם מקבלים הכרה והוקרה, אפילו מההורה עמו הוא נתון בסימביוזה. הילד הרי מראה התנהגות אינפנטילית. הוא תלותי, ילדותי, לא מסוגל להעסיק את עצמו, לא מסוגל להתמודד עם בעיות החיים בכוחות עצמו. כולם כועסים עליו. אפילו ההורה שמגונן עליו, אינו באמת יכול לפרגן לו. ילד כזה אינו יכול לומר לעצמו משהו כגון: \"אני שווה, אני בעל ערך. אני באמת תורם לחיים של אימא שלי )או אבא שלי(, כי אני מאפשר לה להרגיש בעלת ערך.\" ברמה מסוימת הוא יודע שהוא תורם להורה ומקריב מעצמו, אך כיוון שהוא אינו מתפתח בהתאם לגילו, הוא אינו יכול להישען על כך. ואולי הסיבה החשובה ביותר בגללה הוא אינו יכול להישען על הנתינה וההקרבה שלו היא שהוא \"מנצל\" את כל הראויות שלו, עוד לפני שהיא מגיעה לו. כלומר, ההורה שמפנק אותו ומאפשר לו להישאר תלותי וילדותי, נותן לו שירותים שאינם באמת נכונים לו. הורה זה אינו דורש מהילד דבר. הילד אינו צריך להוריד כלים מהשולחן, ובוודאי שאינו צריך Black Cyan Magenta Yellow :Color | 11:35:00 05/25/2026 :Date | A 1 :Sig | LehiotRaui_GC_53282 :Name Job לשטוף אותם. אין לו שום תפקיד בבית. אין לו כל אחריות. הוא רק צריך DfusEyalDfusEyal21
20פרק 4חרדות, אובססיות ודיכאון אצל ילדיםכשאנו רוצים להבין מדוע ילד מסוים מפתח סימפטום נפשי קשה, אין זה מספיק שנבין את הסיבה המקורית להיווצרות הבעיה. לעתים הסיבה הזו כבר מזמן אינה הגורם שמשאיר את הסימפטום על כנו. ישנם לפחות עוד שלושה דברים שעלינו לבדוק. .1 התכלית האישית של הסימפטום. .2 התכלית המערכתית..3 המנגנונים המערכתיים המשמרים. ניקח לדוגמה סימפטום שנקרא \"פוביית בית ספר\". ילדים שסובלים מהסימפטום הזה מציגים התנגדות עזה ללכת לבית ספר. לעתים הם מסרבים להגיע לבית ספר במשך חודשים או אפילו שנים. ניקח את שלומי בן ה11- כדוגמה. שלומי הפסיק ללכת לבית הספר לאחר שכמה ילדים לעגו לו שם. לאחר כמה פעמים בהן סבל מלעג של ילדים, הוא ביקש מאמו, ירדנה, להישאר בבית. היא הסכימה. כמה ימים לאחר מכן הציעה אימו שיחזור ללימודים, אך שלומי סירב. וסירובו הפך עיקש יותר ויותר, עד שהוריו איבדו כל תקווה להצליח לשכנעו לחזור. קצין ביקור סדיר החל להתערב. כך גם לשכת הרווחה. לבסוף שלומי נשלח אמתי מגד 29לנופף באצבע וכל מבוקשו מגיע אליו. לעתים הוא יושב ימים שלמים ליד המחשב, ואביו או אימו מביאים אליו אוכל, שתייה וממתקים והוא אינו מתבקש לעשות דבר חוץ מליהנות מהמנעמים. במובנים מסוימים ניתן לומר שילד זה \"מושך\" מהחשבון שלו \"משיכת יתר\", הרבה מעבר למה שיש שם. וככל שהוא \"מושך\" יותר, כך הוא יותר ויותר חייב. וברמה מסוימת הוא יודע זאת. הוא יודע שהוא מקבל הרבה יותר ממה שמגיע לו. כיצד ילד זה יגשר בין שלוש הרמות הכל כך סותרות הללו: בין העובדה שהוא מעניק ומספק להורה שלו צרכים נפשיים שעליהם מגיעה לו ראויות, בין העובדה שהוא אינו מקבל הכרה והוקרה על כך, אפילו מההורה שעמו הוא נמצא בסימביוזה, ובוודאי שלא מההורה השני, ובין העובדה שלמעשה הוא נמצא באובר דרפט, במשיכת יתר, של הראויות שלו?התופעה של תלות תובענית )Dependence Entitled Adult), שבה בחור בשנות העשרים המאוחרות, ולעתים אף השלושים לחייו, חי בביתם של הוריו, על חשבונם, מנצל אותם, תוך ניצול טוב ליבם, מתעלל בהם מילולית ולעתים גם פיזית, מבזבז את כספם, כמעט ואינו עובד או מפרנס את עצמו, ואינו לוקח כל אחריות על עצמו, הוא דוגמה מצוינת לאינפנטיליזציה בגיל מבוגר. 4 הם פרופ' חיים עומר ושותפיו החלו לצפות ולתאר את התופעה הזו.הבחינו שממדיה הולכים וגדלים בעשורים האחרונים ושהורים עומדים חסרי אונים מולה. לעתים קרובות יש לתופעה הזו תירוץ טוב. הבחור או הבחורה שנשארים בבית עד גיל מאוחר סובלים ממשהו, ממחלה פיזית או מבעיה נפשית. לעתים זהו דיכאון, לעתים חרדות, לעתים מחשבות או התנהגויות כפייתיות, לעתים התמכרות לסמים, אלכוהול או הימורים ולעתים גם התקפים פסיכוטיים העלולים להעיד על אפשרות של מחלת נפש. גילי, בן ה,28- הציג תלות תובענית. הוא חי בביתם של הוריו והיה מהמר באופן כפייתי. הוא כמעט לא עבד יום בחייו. מייד לאחר הצבא חזר הביתה והחל להמר דרך האינטרנט. מעט מאוחר יותר החל גם להמר בבתי הימורים לא חוקיים. בכל פעם שהיה צובר חובות, אביו היה נותן לו את הכסף הדרוש. אך הוא היה צובר חובות גדולים יותר ויותר. הוא 4 Parent Training in Non Violent Resistancefor Adult Entitled Dependency. Lebowitz et al.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
אמתי מגד 19הדוגמה הנוראית ביותר ליחסי תלות כאלה היא במחלה המכונה \"סינדרום מינכהאוזן על ידי שליח\". במחלה זו, ההורה דואג למשל להכניס חומרים רעילים לדמו של הילד מתוך האינפוזיה בבית החולים, כדי שהילד יישאר חולה. זהו סינדרום חמקמק שקשה מאוד לעלות עליו. ברוב המקרים הרופאים אובדי עצות לגבי הילד. הם אינם מבינים מדוע הוא ממשיך להיות חולה. לרוב צוות בית החולים מעריץ את ההורה על \"מסירותו\" הגדולה לילד. ההורה מקבל הערכה עצומה מהסביבה על ה\"נתינה\" שלו ומייצר תלות מצד הילד. בכך הוא שודד מהילד ומהסביבה את הצורך שלו, של ההורה, בהערכה והערצה. נאז' אמר שאינפנטיליזציה היא הצורה הנוראית ביותר של פרנטיפיקציה. כלומר, הפיכת ילד לאינפנטיל, לתלותי, זו הצורה הנוראית ביותר של שימוש בו על מנת לספק את הצרכים הנפשיים של ההורה. מדוע? כיוון שבפרנטיפיקציה רגילה, שבה הילד הופך בוגר יותר, הוא יכול, לפחות במובן מסוים, להישען על הנתינה שלו ולהרגיש שהוא בעל ערך. באינפנטיליזציה, הילד אינו יכול לחוות את עצמו כבעל ערך. להיפך. לרוב הוא סופג גם מהסביבה וגם מההורה שלו יחס הפוך. הסביבה שופטת, מבקרת ומוקיעה אותו. על פני השטח, ההורה שלו דורש ממנו להתבגר וכועס על התלותיות שלו. אך מתחת לפני השטח המסר הוא הפוך. אם יישאר תלותי יכעסו עליו, ואם יעז להתבגר יקבל דחייה. הילד שהוריו הפכו אותו לאינפנטיל, כחלק מתהליך הפרנטיפיקציה, צובר ראויות כיוון שמה שהוא עושה זו אכן נתינה. יותר מנתינה; זו הקרבה. הילד מקריב את צמיחתו והתפתחותו על מזבח הצורך של ההורים בילד תלותי. אך הוא לא יכול להישען ולהשתמש בנתינה זו כדי להרגיש ראוי באמת. במקום זאת הדבר היחידי שהוא יכול לפתח זה תובענות. ילדים כאלה חשים שמגיע להם יחס מיוחד, פינוק, עזרה, קביים, תנאים מיוחדים, כדי לעבור בעזרתם את החיים. אכן משהו מגיע להם. הם אכן הקריבו משהו חשוב ומגיעה להם תמורה, אך התמורה שהם מקבלים, בצורת פינוק ומתן שירותים מיוחדים רק מחבלת ביכולתם להתבגר ומנציחה את התלות שלהם באחרים. 30 להיות ראויהחל לקחת הלוואות מאנשי העולם התחתון כדי לממן את הימוריו וחובותיו. ואלה החלו מתדפקים על דלתו ומאיימים על חייו. ההורים משכנו את הדירה היחידה שהייתה ברשותם כדי לשלם את חובותיו של גילי. בכל פעם היו מבקשים מגילי שיפסיק. הוא היה מבטיח להם שכך יעשה, אבל הוא מעולם לא הפסיק. כשהיו \"מטרידים\" אותו יותר מדי בשאלות ובדאגות, היה מרים את קולו, צועק עליהם, מאיים שיעזוב את הבית, שיתאבד, בוכה ומבהיר שאנשי העולם התחתון יהרגו אותו, עוזב את הבית לשעות בלי להגיד לאן הוא הולך וכיוצא באלה. הוריו למדו לשתוק ולא להגיד דבר, כדי לא ״להעציב\" את הילד. מעולם לא עלה בדעתם שמותר להם \"לסגור את הברז\". לתפישתם, לא לשלם לגילי את חובותיו שווה להזנחתו.במקרה זה היו אלה שני ההורים שהסכימו ביניהם שהם חייבים ״לעזור\" לגילי עם החובות שלו. אביו היה אקטיבי יותר. אימו הייתה מעלה לעתים ספקות. אבל גם היא לא חשבה שהם יכולים פשוט להפסיק לשלם לו. בוודאי שאף אחד מהם לא הרהר באפשרות של לבקש מגילי לצאת מהבית ולהתחיל לחיות חיים משל עצמו. בקשה כזו הייתה נתפשת על ידי שניהם ממש כבגידה. וגילי עצמו? הוא הרגיש ש\"מגיע לו!\" מגיע לו לבקש, לדרוש, לצפות, לקלל, לצעוק, לאיים, לא לקחת אחריות, לא לעשות דבר עם חייו, לבזבז את כספיו של הוריו... מגיע לו. גם ניר, בן ה,32- חשב ש\"מגיע לו!\". ניר הוגדר כסובל מסכיזופרניה פרנואידית כשהיה בן .23 אך למרות המגבלות שלו, הוא הצליח לעבוד וחי באופן עצמאי בדירה שהוריו שילמו עליה. אך מספר שנים אחר כך הוא חווה תאונת דרכים, שלאחריה לא חזר יותר לעצמו. הוריו חיו בקיבוץ והוא חזר לגור בחדר בדירתם. אט אט השמין מאוד והתבייש לצאת מהבית. את אימו הוא שנא. הוא טען שהיא זו שגרמה לו להיות חולה. לאביו הוא היה קשור בקשר בלתי ניתן להפרדה. את האוכל של אימו הוא לא היה מוכן לאכול. לחדר האוכל בקיבוץ לא היה מוכן ללכת. לבשל בעצמו, לא ידע. כך שכל שנותר היה שאביו יקנה לו אוכל ממסעדות או דוכנים, בכל רגע שחשקה בכך נפשו. אביו הרגיש שהוא חייב לעזור לבנו. הוא האמין שהוא לא יקיים את ייעודו כאבא, אם לא יעשה זאת. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
18 להיות ראויהבנו, ילד יכול להרגיש ראוי רק כשהוא יכול להישען על הראויות שלו, וזה מתרחש רק כאשר הוא מקבל עליה הכרה. לעתים, במקרים כאלה, גם כשההורים לא נותנים לילד הכרה ישירה בנתינה שלו, הוא כן מצליח לחוש ראוי, לפחות במובנים מסוימים, כיוון שהוא יודע וחש עד כמה הוא משמעותי עבורם. זה נותן לו ערך עצמי מסוים, עליו הוא יכול להישען. הבעיה היא שלעתים קרובות ילדים אלה מרגישים משמעותיים רק כשהם נמצאים בתפקיד הורי מול מישהו אחר. כמבוגרים הם לוקחים על עצמם תפקידים הוריים גם מול בני הזוג שלהם, חברים וקולגות. לעתים אנשים אלו מתקשים מאוד להרגיש בעלי ערך אם תפקידם ההורי נלקח מהם או אם אין להם הזדמנות לבטא אותו. אך ישנם מקרים שבהם הילד שחווה פרנטיפיקציה לא יהיה מסוגל לחוש אף טיפה של ראויות על סמך הנתינה שלו. במקרים אלה הפרנטיפיקציה הופכת להיות ממש הרסנית. אלה הם המקרים שבהם הילד לא ממלא את צרכיו הרגשיים של ההורה שלו בכך שהוא הופך בוגר יותר אלא דווקא בכך שהוא נשאר תינוקי, תלוי או חולני.חישבו על בחורה צעירה שחווה את עצמה כחסרת ערך עצמי. והנה נולד לבחורה הזו תינוק. היא מניקה ומטפלת בתינוק ולפתע היא מרגישה שהיא משמעותית. שיש לה תפקיד וערך בעולם. זה משהו שהיא מעולם לא הרגישה לפני כן. וכיוון שהיא אינה יודעת כיצד להשיג ערך עצמי בדרך אחרת, היא משוכנעת שרק על ידי טיפול בתינוק היא תהיה מסוגלת להמשיך לחוש בעלת ערך. והנה התינוק מתחיל לגדול והוא זקוק לה פחות. הערך העצמי שלה נמצא עכשיו באיום. הוא עלול לרדת. היא יודעת את זה. מה היא עושה? היא מבהירה לילד בדרכים רבות ומגוונות שהיא זקוקה לו תינוקי, תלותי או חולני. רק כך היא תוכל להמשיך להרגיש בעלת ערך. התינוק, או הילד, מבין את המתבקש ממנו. הוא מפתח חרדות מפני הליכה לגן, מה שמכריח אותו להישאר צמוד לאמו, הוא \"לא מצליח\" להיגמל מחיתולים, הוא ממשיך להזדקק למוצץ, הוא \"לא מסוגל\" להירדם לבדו וחייב את אימו לידו, או שהוא מפתח מחלות פיזיות מסוגים שונים, כדי לאפשר לאימא שלו לטפל בו. גופם של ילדים יכול לשתף איתם פעולה ביצירה של מחלות ובאי הירפאות כרונית מהן, כדי לאפשר ליחסים הסימביוטיים והתלותיים בין האם לילד להימשך. אמתי מגד 31וכך, לעתים בשתיים לפנות בוקר, הוא היה נוסע להביא לבנו שווארמה מדוכן שהיה פתוח במרחק חצי שעה מהבית. ניר הרגיש שהשירותים הללו שאביו העניק לו \"הגיעו לו!\" בגלל הסבל הרב שסבל בחייו. הוא מעולם לא הרגיש שזהו תפקידו או אחריותו שלו, לשקם את עצמו. ואביו הסכים עימו. גילי מהדוגמה הקודמת וניר, מילאו תפקידים חשובים בחיי האבות שלהם. שניהם תרמו לתחושת הערך העצמי של אבותיהם. שניהם איפשרו לאבותיהם להרגיש בעלי משמעות. ולכן שניהם הרגישו ש\"מגיע להם!\". זהו בדיוק הפתרון שמוצאים ילדים ומבוגרים כאלה לבעיה שהצגתי קודם. מצד אחד הם ראויים אך אינם יכולים להישען על ראויות זו. מצד שני הם בזבזו את האשראי שהיה להם כבר מזמן. ומכיוון שאף אחד מסביבם אינו דורש מהם להתבגר ולקחת אחריות על עצמם, הפתרון למצבם הוא לחוש ש\"מגיע להם!\" כך הם מסתדרים עם סביבתם, ועם עצמם, כך הם מצדיקים את הניצול והשימוש שהם עושים להורים שלהם, שבמקביל ממשיכים גם לנצל אותם, בכך שהם משאירים אותם תלויים בהם.במשפחות אלו נוצרת מערכת נוראית של ניצול ושימוש הדדי. כולם חשים שמגיע להם להשתמש באחר לטובתם, כיוון שכולם מרגישים גם מנוצלים ברמה זו או אחרת. כיוון שהם מנוצלים, מותר להם גם לנצל. אף אחד אינו יכול, בתוך מערכת כזו, לפתח תחושה בריאה של ראויות. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 17סבתא שלי, בת השבע, הייתה מבוהלת. במצבים כאלה, היא ידעה, שהיא הולכת לקבל מכות מאבא שלה. היא ברחה לביתה של הדודה שלה, וזו הרגיעה מעט את אביה של סבתי, כך שהיא יכלה לחזור לביתה בשלום. בתוך הווית חיים כזו, ילד יתקשה מאוד להרגיש ראוי, להרגיש בעל ערך. כלומר, התרומה שלו למשפחה אינה מקבלת הכרה ולכן הילד לא יכול להישען עליה. שוב, קיים כאן הבדל בין הרמה הנפשית, שבה הילד אינו יכול להרגיש ראוי, כיוון שלא קיבל הכרה על הנתינה שלו, לעומת הרמה האתית, שבה הוא כן צובר ראויות. צורה מבלבלת ומחבלת הרבה יותר בראויות של הילד היא התופעה שנאז' כינה פרנטיפיקציה. פרנטיפיקציה מלשון parent, כלומר הורה. פרנטיפיקציה היא הציפייה של ההורה מהילד שהילד ימלא לו את הצרכים הרגשיים, שההורה שלו עצמו לא מילא. כלומר, בפרנטיפיקציה ההורה הופך את ילדו שלו להורה הרגשי שלו. הוא מבקש, מצפה ודורש מהילד למלא את הצרכים שהוריו שלו היו אמורים למלא, וכנראה לא מילאו. לפרנטיפיקציה צורות רבות. חלק מצורות ההופעה שלה דומות לתופעה הידועה בשם \"הילד ההורי\", אך חלקן שונות ממנה מאוד. פרנטיפיקציה דומה לתופעת הילד ההורי כשההורה מצפה שהילד שלו יתנהג אליו באופן בוגר ואחראי. לדוגמה, כשהילד הופך להיות האוזן הקשבת של ההורה, כשהילד מנחם את ההורה על קשייו, כשהילד הופך למטפל הנפשי של ההורה, לאיש סודו, או כשהילד הופך למגשר, למפשר או למטפל של שני הוריו. בדוגמאות הללו מתקיימת גזילת ילדותו של הילד. הוא מתבקש להיכנס לתפקידים רגשיים בוגרים, וצרכיו הילדיים נשכחים. במקרים מסוימים ילדים אלה הופכים למין מבוגרים קטנים. הם מרגישים נוח יותר בחברת מבוגרים ומתקשים להיות עם בני גילם. ילדים כאלה משתמשים לפעמים בשפה בוגרת מאוד ונראה שיש להם תובנות עמוקות לחיים של הסובבים אותם, אך את עצמם, את הצרכים של עצמם, הם לא בהכרח מבינים. במובנים רבים ילדים אלה מקריבים משהו מעצמם לטובת הוריהם או משפחתם. במובן זה הם נותנים. מעניקים. כלומר, על פי הצדק, הם \"צוברים\" ראויות, בבנק הקוסמי עליו דיברנו. ואכן נשאלת השאלה האם ילדים אלה זוכים להכרה של סביבתם על הנתינה שלהם. כי כפי שכבר 32פרק 6התוצאות ההרסניות של התעללות נגד ילדיםיורם ומוריה, הורים לשישה, בני המגזר הדתי, הגיעו לטיפול כדי לעסוק באלישע בנם השלישי, שהיה תמיד כועס וממורמר, מציק לאחיו ותוקפני כלפי ההורים. במהלך הטיפול הם סיפרו לי על הקושי שלהם להפוך את ארוחת ערב יום שישי למפגש הייחודי והרוחני שאליו הם שאפו. במקום תפילה, שיחה ואווירה שקטה ונעימה, המציאות הייתה שהילדים רבו אחד עם השני כל הזמן. התינוקת הייתה פורצת בבכי ונזדקקת לתשומת לב ולטיפול, ואלישע הוביל את חבורת האחים, כך לפחות חשו ההורים, אל ריבים והצקות. שאלתי את ההורים כיצד הם חוו את ימי השישי בילדותם, בביתם שלהם. יורם אמר שהוא כמעט ואינו זוכר דבר מילדותו. לחצתי עליו. למדתי שכשאנשים אומרים שהם אינם זוכרים, לעתים קרובות מאוד אין זה כיוון שהם באמת אינם זוכרים, אלא כיוון שהם לא כל כך רוצים להיזכר. \"אני לא ממש זוכר שום דבר,\" הוא התעקש. אבל אני גם התעקשתי, \"בכל זאת, ספר לי מה שאתה כן זוכר...\"ואז הוא סיפר. ומייד גם היה ברור מדוע הוא \"שכח\". \"כשהייתי בן ארבע עד שבע בערך,\" הוא פתח, \"לאימא שלי היה מנהג להעניש אותי בכל פעם שלא התנהגתי כפי שהיא חשבה שאני אמור. לעתים בארוחת שישי Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 1 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal21
אמתי מגד 33היא הייתה מכניסה אותי לחדר השירותים, סוגרת עליי את הדלת ונותנת לי לאכול על מכסה בית השימוש.\" \"ומה אתה חושב על זה?\" שאלתי.\"אני חושב שזה לא בסדר...\"\"רק לא בסדר?\" שאלתי.\"כן. אני מבין שזה לא בסדר לעשות ככה לילד...\"\"מה שאימא שלך עשתה זאת השפלה... אתה לא חושב?\" הוספתי.\"כן, אני מתאר לעצמי...\" יורם אמר בהיסוס. האם אפשר לראות את מה שאימא של יורם עשתה לו בדרך אחרת? האם ישנה איזו אפשרות להצדיק מעשה כזה? האם יכול להיות שלילד בן ארבע \"יגיע\" עונש כזה?יורם, כמו ילדים ומבוגרים רבים שחוו התעללות והשפלה, ניסה להמעיט בחומרת המעשה. כדי לשמור על קשר טוב עם אימו, הוא ניסה לסלוח לה ולחשוב על המעשים שלה רק כ\"לא בסדר\". אבל המעשים שלה היו הרבה יותר מלא בסדר. \"האם אתה יכול לראות שאתה עושה עוול עצום לעצמך, כשאינך קורא למה שאימא שלך עשתה השפלה או התעללות?\"\"מדוע?\" הוא שאל.\"כיוון שאם אתה מצדיק את מה שהיא עשתה, אתה חייב, באותו זמן, לבקר או לשפוט את עצמך.... מה נראה לך היו התוצאות של מה שאימא שלך עשתה לך, על הערך העצמי שלך? האם אתה אוהב, מקבל ומעריך את עצמך?\"\"אני חושב שזו אחת הבעיות הגדולות שלי בחיים. מעולם לא הערכתי את עצמי. אני חושב שתמיד הסביבה שלי העריכה אותי יותר מאשר אני הערכתי את עצמי. למעשה, לאורך כל החיים שלי האמנתי שאני אפס. רק בשנים האחרונות אני טיפה מצליח להשתחרר מזה...\"\"ואיך זה קשור לדעתך להשפלה של אימא שלך?\"36 להיות ראוישני דברים קרו ליורם בעקבות הטיפול. הראשון נגע להורות שלו. יורם הפסיק לפחד להפעיל סמכות הורית בריאה ותקיפה מול אלישע בנו. הוא הפסיק לפחד מהעוצמה שבתוכו והרשה לעצמו להיות אסרטיבי יותר, כשהיה צורך כזה מול בנו אלישע. הדבר השני שקרה ליורם היה שהוא החל להאמין יותר ויותר ביכולות שלו. במהלך התקופה שלאחר הטיפול יורם החליט והתחיל ללמוד מקצוע נוסף שהוא תמיד חלם לעסוק בו והחל לתכנן את האופן שבו יעזוב את עבודתו הישנה ויתחיל לעבוד במה שתמיד אהב. 48 להיות ראויחלקנו זכינו בהורים באמת נפלאים. חלקנו זכינו בהורים איומים. ורובנו זכינו בהורים כמו אימא שלי. נפלאים בדברים מסוימים ובעייתיים, או אפילו בעייתיים מאוד, בדברים אחרים. זהו הגורל שלנו. לא קיבלנו גורל אחר. ולא נקבל גורל אחר. עם ה\"קלפים\" האלו אנחנו צריכים לשחק. ככל שאנחנו מפתחים בגרות נפשית גדולה יותר, כך אנו מוכנים יותר פשוט להתבונן בשקט במה שהיה, בהורים שהיו לנו, מבלי לייפות ומבלי לכער את המציאות. והמוכנות הזאת להתבונן במציאות כפי שהיא, בונה אצלנו ראויות. כשאנו צעירים ותלויים בהורים שלנו, אנו לעתים, כפי שראינו בפרקים הקודמים, לא מסוגלים להתבונן בבהירות ובישירות במניפולציות, בשקרים ובבגידה של הורינו באמוננו. לעתים, כשאנו מגיעים לגיל ההתבגרות, או כשאנו הופכים למבוגרים צעירים, אנו מחליפים את ההתעלמות הזאת בכעס. אנו צובעים אז את המציאות של הורינו בצבעים כהים ואנו מאשימים אותם בכל מה שאינו עובד בחיינו. חלקנו ממשיכים לכעוס כך כל חיינו. בכל פעם שאנו נפגשים עם הורינו או מדברים איתם בטלפון, הכעס בתוכנו גואה ואיננו מתאפקים מלהטיף להם מוסר או ללמד אותם פרק ב\"הורות נכונה\". וחלקנו פונים, בשלב זה או אחר לסליחה טרם זמנה, סליחה שמשמרת את מנגנון ההתעלמות שלנו. התעלמות, כפי שראינו בפרק הקודם, אינה יכולה להעניק לנו ראויות. כיוון שהצורך שלנו להתעלם נובע מהצורך ״לסדר\" את הדברים. איננו רוצים להיכנס יותר לקונפליקט. איננו רוצים לכעוס, או שיכעסו עלינו. ואנו ממשיכים להתעלם, גם כמבוגרים, מהעובדה שההורים שלנו מממשיכים להשפיל או לנצל אותנו. כיצד נוכל להרגיש ראויים אם אנחנו מממשיכים לאפשר להורינו לפגוע בנו?גם כשאנחנו כועסים על הורינו כל הזמן, נכנסים איתם לוויכוחים אינסופיים, מסבירים להם כיצד הם אמורים להתנהג או מה הם צריכים להגיד, אין זה בונה אצלנו ראויות. מדוע? כיוון שהכעס והציפייה מהורינו להשתנות, משאירה אותנו תלויים בהם. הכעס, למרות שאין זה נראה כך, משאיר אותנו סימביוטיים, קשורים, לא עצמאיים. איננו הופכים אז לאדון לגורלנו. אנו משאירים את המפתח לאושרנו בידם של הורינו. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
34 להיות ראוי\"אימא שלי תמיד אמרה לי שאני אפס. זה היה חלק מהיחס שלה אליי. ואני האמנתי לה.\"\"בדיוק. כילד, וגם כמבוגר אתה היית חייב להאמין שאימא שלך צודקת. שאתה באמת אפס ושהיא, כשהיא נותנת לך את העונשים הזוועתיים האלה, בעצם רק רוצה בטובתך... אתה היית חייב להאמין שאתה באמת אפס כדי לשרוד. ידעת שאם אתה תתנגד להגדרה שלה אותך, היא תכעס נורא, אולי תדחה אותך לחלוטין, אולי אף תפסיק להיות אימא שלך. ידעת שאם אתה רוצה להמשיך לשמור איתה על קשר, אתה חייב לקבל על עצמך את ההגדרה שלה עליך ועליה. היא אימא טובה ואתה אפס.\"\"אוקי. אני יכול לראות את זה. אבל מה אפשר לעשות עכשיו?\"\"עכשיו אפשר להתבונן במציאות ולראות את האמת! אתה מספיק גדול עכשיו, וכבר לא תלוי בה כדי לשרוד. האם אתה מוכן להתבונן באמת במה שאימא שלך עשתה לך?\"\"למה אתה מתכוון?\"\"לראות שאין כל דרך אחרת לקרוא למה שהיא עשתה לך אלא התעללות והשפלה! כשאימא שמה את הילד שלה בשירותים והוא צריך לאכול שם, זו השפלה איומה. האם אתה חושב שיכול להיות שזה הגיע לך?\"\"לא. אני יודע שזה לא הגיע לי...\"\"האם יכול להיות שיגיע לאיזה שהוא ילד בעולם, בן ארבע, עונש כזה?\"\"אני מתאר לעצמי שלא.\"\"מתאר לעצמך או בטוח?\"\"כן. בטוח. לאף ילד בעולם לא מגיע עונש כזה.\"\"אתה חושב שאתה היית יכול אי פעם לתת לילד שלך עונש כזה?\"\"בשום פנים ואופן! בחיים לא נתתי מכות לילדים שלי. בחיים לא הענשתי אותם. אני עושה בדיוק ההיפך ממנה. לפעמים אני חושש שאולי אני לא נותן מספיק עונשים. כלומר, לא הייתי רוצה לתת עונשים, אבל הייתי רוצה להיות אולי יותר תקיף, כאבא. ואני לא ממש יכול...\"אמתי מגד 35\"אימא שלך, כשהיא הענישה אותך באופן הזה, למעשה אמרה לך בהענשה הזאת שמגיע לך עונש כזה. ואתה הפנמת את המסר הזה. והיום, בעזרת החשיבה הבוגרת שלך, אתה יכול להתבונן על מה שהיא עשתה, מתוך זווית אחרת, ולהגיד לעצמך משהו אחר...\"\"אתה צודק. אני יכול להגיד לעצמי שזה מעולם לא הגיע לי. כי עונש כזה לא מגיע לאף אחד.\"\"אבל, זה גם אומר שאם אתה ממש רואה את זה ומבין את זה שאימא שלך עשתה משהו איום. משהו פוגעני. משהו שהשאיר צלקות על הנפש שלך, אתה תהיה אז גם חייב להסכים לראות שאימא שלך הייתה די מופרעת... משהו אצלה היה לא בסדר. לא אצלך. האם אתה יכול לראות את זה?\"\"כן. האמת שאיפשהו תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר אצלה...\"בהמשך הטיפול יורם היה יכול לעקוב ולהבין מדוע אימא שלו הייתה לא בסדר. היו לה הרבה סיבות \"טובות\" להיות לא בסדר. כילדה, היא עברה זוועות בשואה, שללא ספק ערערו את מצבה הנפשי. אבל מה שאימא של יורם עשתה עם הזוועות שהיא עברה ומה שיורם עשה עם הזוועות שהוא עבר אלה שני דברים הפוכים. יורם הפנים את המסרים השליליים של אימא שלו. הוא הפך טיפוס שקט מאוד, מופנם, בוגר, רציני ואחראי, שאינו מסוגל לפגוע בזבוב. למעשה הוא הכניע את האלימות והתוקפנות בתוכו עד למידה שלא ניתן היה יותר לזהות אותם אצלו. עד למידה שבה לא היה מסוגל להיות תקיף מול הילדים שלו, גם כשהיה צריך. הוא הפנים גם את המסרים של אימא שלו והאמין שהוא אפס חסר ערך. זאת למרות ששום דבר בחיים שלו לא העיד על היותו אפס חסר ערך. להיפך. הוא היה מוצלח ומוערך מאוד בעבודתו, אהוב על ידי אשתו ועל ידי ילדיו. אך יורם לא הרגיש ראוי. הווייתו הייתה במצב של מובסות. אימא של יורם עברה תהליך הפוך עם הזוועות וההשפלה שהיא עברה בשואה. בתוך תוכה היא ללא ספק לא הרגישה ראויה, אך התרגום של זה כלפי חוץ היה בגרסה קיצונית מאוד של תובענות. גרסה שבוסזורמני נאז' כינה \"זכאות הרסנית\". 47פרק 9הכרה במה שישאימא שלי, חנה מגד, זיכרונה לברכה, הייתה אימא טובה. אני בן הזקונים להוריי, ואימא שלי, שידעה שהיא עשתה עבודה לא מספיק טובה עם אחי הבכור, החליטה לתקן את המצב איתי. היא החלה לקרוא את ספרי ההדרכה ההורית שהיו קיימים אז בשוק הישראלי: \"ילדים האתגר\" של דרייקורס, ו\"בין הורים לילדים\" של חיים גינות. והיא ניסתה מיידית את כל מה שהיא קראה, עליי. אני חושב שאימא שלי ראויה להערכה גדולה על הניסיון שלה להשתפר. בניגוד למה שלמדה במשפחת המוצא שלה, היא מיעטה מאוד במתן מכות )לפעמים היא חשבה שמכה חינוכית היא כן במקום(, היא נתנה לי להתנסות בעצמי בחוויות מורכבות ולא מיהרה להציל אותי, והיא דרשה ממני לקחת אחריות על תחומים מסוים. יותר מכול, היא ציפתה ממני להשתלב נכון במסגרות קיימות ולא חשבה שצריך לתת לי הנחות. על כל אלה אני מודה לה עד היום. ללא ספק למדתי להיות אבא, ממנה. אבל אימא שלי, כנראה כמו גם אימא ואבא שלכם, לא הייתה מושלמת. כשאבא ואימא שלי התגרשו, כשהייתי בן ,15 אימא שלי לא היססה לשתף אותי בכל מחשבותיה ורגשותיה כלפי אבי \"השקרן\" ו\"הבוגד\", ליצור איתי קואליציה נגדו, להישען עליי ולהשתמש בי כמקור לנחמה, ולמעשה לבודד אותי מאבי. על כל אלה אינני מעריך אותה. וברור לי שהיא לא \"עשתה כמיטב יכולתה\" כאן. היא הייתה יכולה לעשות הרבה יותר. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
34 להיות ראוי\"אימא שלי תמיד אמרה לי שאני אפס. זה היה חלק מהיחס שלה אליי. ואני האמנתי לה.\"\"בדיוק. כילד, וגם כמבוגר אתה היית חייב להאמין שאימא שלך צודקת. שאתה באמת אפס ושהיא, כשהיא נותנת לך את העונשים הזוועתיים האלה, בעצם רק רוצה בטובתך... אתה היית חייב להאמין שאתה באמת אפס כדי לשרוד. ידעת שאם אתה תתנגד להגדרה שלה אותך, היא תכעס נורא, אולי תדחה אותך לחלוטין, אולי אף תפסיק להיות אימא שלך. ידעת שאם אתה רוצה להמשיך לשמור איתה על קשר, אתה חייב לקבל על עצמך את ההגדרה שלה עליך ועליה. היא אימא טובה ואתה אפס.\"\"אוקי. אני יכול לראות את זה. אבל מה אפשר לעשות עכשיו?\"\"עכשיו אפשר להתבונן במציאות ולראות את האמת! אתה מספיק גדול עכשיו, וכבר לא תלוי בה כדי לשרוד. האם אתה מוכן להתבונן באמת במה שאימא שלך עשתה לך?\"\"למה אתה מתכוון?\"\"לראות שאין כל דרך אחרת לקרוא למה שהיא עשתה לך אלא התעללות והשפלה! כשאימא שמה את הילד שלה בשירותים והוא צריך לאכול שם, זו השפלה איומה. האם אתה חושב שיכול להיות שזה הגיע לך?\"\"לא. אני יודע שזה לא הגיע לי...\"\"האם יכול להיות שיגיע לאיזה שהוא ילד בעולם, בן ארבע, עונש כזה?\"\"אני מתאר לעצמי שלא.\"\"מתאר לעצמך או בטוח?\"\"כן. בטוח. לאף ילד בעולם לא מגיע עונש כזה.\"\"אתה חושב שאתה היית יכול אי פעם לתת לילד שלך עונש כזה?\"\"בשום פנים ואופן! בחיים לא נתתי מכות לילדים שלי. בחיים לא הענשתי אותם. אני עושה בדיוק ההיפך ממנה. לפעמים אני חושש שאולי אני לא נותן מספיק עונשים. כלומר, לא הייתי רוצה לתת עונשים, אבל הייתי רוצה להיות אולי יותר תקיף, כאבא. ואני לא ממש יכול...\"אמתי מגד 35\"אימא שלך, כשהיא הענישה אותך באופן הזה, למעשה אמרה לך בהענשה הזאת שמגיע לך עונש כזה. ואתה הפנמת את המסר הזה. והיום, בעזרת החשיבה הבוגרת שלך, אתה יכול להתבונן על מה שהיא עשתה, מתוך זווית אחרת, ולהגיד לעצמך משהו אחר...\"\"אתה צודק. אני יכול להגיד לעצמי שזה מעולם לא הגיע לי. כי עונש כזה לא מגיע לאף אחד.\"\"אבל, זה גם אומר שאם אתה ממש רואה את זה ומבין את זה שאימא שלך עשתה משהו איום. משהו פוגעני. משהו שהשאיר צלקות על הנפש שלך, אתה תהיה אז גם חייב להסכים לראות שאימא שלך הייתה די מופרעת... משהו אצלה היה לא בסדר. לא אצלך. האם אתה יכול לראות את זה?\"\"כן. האמת שאיפשהו תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר אצלה...\"בהמשך הטיפול יורם היה יכול לעקוב ולהבין מדוע אימא שלו הייתה לא בסדר. היו לה הרבה סיבות \"טובות\" להיות לא בסדר. כילדה, היא עברה זוועות בשואה, שללא ספק ערערו את מצבה הנפשי. אבל מה שאימא של יורם עשתה עם הזוועות שהיא עברה ומה שיורם עשה עם הזוועות שהוא עבר אלה שני דברים הפוכים. יורם הפנים את המסרים השליליים של אימא שלו. הוא הפך טיפוס שקט מאוד, מופנם, בוגר, רציני ואחראי, שאינו מסוגל לפגוע בזבוב. למעשה הוא הכניע את האלימות והתוקפנות בתוכו עד למידה שלא ניתן היה יותר לזהות אותם אצלו. עד למידה שבה לא היה מסוגל להיות תקיף מול הילדים שלו, גם כשהיה צריך. הוא הפנים גם את המסרים של אימא שלו והאמין שהוא אפס חסר ערך. זאת למרות ששום דבר בחיים שלו לא העיד על היותו אפס חסר ערך. להיפך. הוא היה מוצלח ומוערך מאוד בעבודתו, אהוב על ידי אשתו ועל ידי ילדיו. אך יורם לא הרגיש ראוי. הווייתו הייתה במצב של מובסות. אימא של יורם עברה תהליך הפוך עם הזוועות וההשפלה שהיא עברה בשואה. בתוך תוכה היא ללא ספק לא הרגישה ראויה, אך התרגום של זה כלפי חוץ היה בגרסה קיצונית מאוד של תובענות. גרסה שבוסזורמני נאז' כינה \"זכאות הרסנית\". 46 להיות ראויאיננו יכולים להרגיש ראויים כל עוד אנחנו יודעים בתוכנו שאנחנו מתעלמים ולא מתעמתים עם האמת. כאשר אנחנו מתחילים להתבונן באמת, הלא נעימה, בעיניים, משהו בתוכנו מזדקף ואנחנו מתחילים לחוש ראויים ובעלי ערך. חלק מאיתנו זכו בהורים שבאמת עשו כמיטב יכולתם. עבור חלק מההורים שלנו, להיות הורים טובים, אכפתיים, אמינים, הייתה משימה לא קלה כלל. חלקם חוו בעצמם בילדותם, התעללות, הזנחה או בגידה באמון, ולמרות זאת הם עשו מאמצים כבירים ומעוררי הערצה, לנהוג אחרת עמנו, עם הילדים שלהם. אבל חלק מההורים שלנו כלל לא עשו את הטוב ביותר שהם יכלו. וזה הכרחי שאנחנו נראה את זה. זה הכרחי שנביט באמת הזאת בעיניים ונסכים לראות בדיוק את האופנים שבהם הורינו בגדו באמון שלנו, תמרנו אותנו, שיקרו לנו או השתמשו בנו כאובייקטים. אם לא נביט לאמת בפנים, אנו משמרים בתוכנו את מנגנון ההתעלמות שבנינו בילדותנו, והוא \"יעזור\" לנו להמשיך ולהתעלם מדברים חשובים אחרים, בהמשך חיינו. אנו ראויים להתבונן באמת בפנים, ואנו ראויים לשחרר את עצמנו ממסרים בעייתיים שהורינו השליכו עלינו. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 33היא הייתה מכניסה אותי לחדר השירותים, סוגרת עליי את הדלת ונותנת לי לאכול על מכסה בית השימוש.\" \"ומה אתה חושב על זה?\" שאלתי.\"אני חושב שזה לא בסדר...\"\"רק לא בסדר?\" שאלתי.\"כן. אני מבין שזה לא בסדר לעשות ככה לילד...\"\"מה שאימא שלך עשתה זאת השפלה... אתה לא חושב?\" הוספתי.\"כן, אני מתאר לעצמי...\" יורם אמר בהיסוס. האם אפשר לראות את מה שאימא של יורם עשתה לו בדרך אחרת? האם ישנה איזו אפשרות להצדיק מעשה כזה? האם יכול להיות שלילד בן ארבע \"יגיע\" עונש כזה?יורם, כמו ילדים ומבוגרים רבים שחוו התעללות והשפלה, ניסה להמעיט בחומרת המעשה. כדי לשמור על קשר טוב עם אימו, הוא ניסה לסלוח לה ולחשוב על המעשים שלה רק כ\"לא בסדר\". אבל המעשים שלה היו הרבה יותר מלא בסדר. \"האם אתה יכול לראות שאתה עושה עוול עצום לעצמך, כשאינך קורא למה שאימא שלך עשתה השפלה או התעללות?\"\"מדוע?\" הוא שאל.\"כיוון שאם אתה מצדיק את מה שהיא עשתה, אתה חייב, באותו זמן, לבקר או לשפוט את עצמך.... מה נראה לך היו התוצאות של מה שאימא שלך עשתה לך, על הערך העצמי שלך? האם אתה אוהב, מקבל ומעריך את עצמך?\"\"אני חושב שזו אחת הבעיות הגדולות שלי בחיים. מעולם לא הערכתי את עצמי. אני חושב שתמיד הסביבה שלי העריכה אותי יותר מאשר אני הערכתי את עצמי. למעשה, לאורך כל החיים שלי האמנתי שאני אפס. רק בשנים האחרונות אני טיפה מצליח להשתחרר מזה...\"\"ואיך זה קשור לדעתך להשפלה של אימא שלך?\"36 להיות ראוישני דברים קרו ליורם בעקבות הטיפול. הראשון נגע להורות שלו. יורם הפסיק לפחד להפעיל סמכות הורית בריאה ותקיפה מול אלישע בנו. הוא הפסיק לפחד מהעוצמה שבתוכו והרשה לעצמו להיות אסרטיבי יותר, כשהיה צורך כזה מול בנו אלישע. הדבר השני שקרה ליורם היה שהוא החל להאמין יותר ויותר ביכולות שלו. במהלך התקופה שלאחר הטיפול יורם החליט והתחיל ללמוד מקצוע נוסף שהוא תמיד חלם לעסוק בו והחל לתכנן את האופן שבו יעזוב את עבודתו הישנה ויתחיל לעבוד במה שתמיד אהב. אמתי מגד 45כשילדים לומדים להשתמש במנגנונים מתוחכמים כאלה, הם לומדים אז להתעלם מעוד הרבה דברים שנוח יותר לא לראות. ואת הלמידה הזו הם משכללים בהמשך דרכם. ילדה ש\"למדה להתעלם\" מכך שאביה רואה אותה כאובייקט מיני, \"תתעלם\" בהמשך גם מכך שהיא התחתנה עם גבר אלים, או מכך שבעלה בוגד בה. ילד ש\"למד להתעלם\" מכך שאימא שלו שונאת אותו, \"יתעלם\" מאוחר יותר מהעובדה שאשתו מזלזלת ובזה לו. כעס על ההורים ועל מה שעשו, לא ירפא את המנגנון הזה. בוודאי שלא סליחה וקבלה. הדבר היחידי שיכול לעזור לרפא באמת מנגנון כזה הוא שהילד או הילדה הזו, לאחר שיגדלו ויהיו פחות תלויים בהוריהם לשם הישרדות, יסכימו להביט באמת בעיניים ולהתעמת איתה. \"כן. אבא שלי ראה אותי כשהוא התנשק עם בת הדודה שלי, והוא בחר להתנשק איתה בכל זאת. ייתכן שהוא שאב איזו הנאה מכך שהסתכלתי. אולי הוא אפילו התגאה בזה. אולי הוא ממש רצה שאדע.\" גליה תצטרך להסכים לראות את כל אלה באופן חד וישיר, ללא מסכות, ללא כחל ושרק, ללא התעלמות, ללא הסטת המבט ימינה או שמאלה. היא תצטרך להסכים פשוט להתבונן באמת.כי רק הסכמה כזו להתבונן באמת כפי שהיא, תאפשר לגליה, ולכל מי שסובל ממיפוי מיינד טראומטי, להתחיל לחיות את חייו מתוך האמת. מתוך מה שיש. ולא מתוך אשליה שהיא בנתה לעצמה. רק כך תוכל גליה להבטיח לעצמה שבהמשך הדרך היא לא תתעלם מעוד מציאויות רבות שלא יהיה לה נוח לראות. ואכן, לאחר שהטיפול בגליה הסתיים, היכולת שלה ״להתבונן במציאות בפנים״ ולהתעמת איתה, צמחה והתרחבה. גליה השכילה לצאת ממערכת יחסים הרסנית עם גבר בה הייתה מעורבת מספר שנים. היא הביטה במציאות נכוחה והסכימה לראות שהיה אלמנט חזק של ניצול במערכת היחסים שלה עם אותו גבר. היא בחרה סופית להיפרד ממנו. ההסכמה להתבונן באמת כפי שהיא בונה בתוכנו עמוד שדרה נפשי. היא בונה בתוכנו את היכולת לעמוד מול אחרים, להישאר במרכז שלנו, להיות מחוברים לרצונות ולערכים שלנו, ולא להתקפל מול הרצונות והציפיות של האחר מאיתנו. ובשפה של הספר הזה, ההסכמה להתבונן באמת כפי שהיא בונה בתוכנו ראויות. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
37פרק 7זכאות הרסניתמהי זכאות הרסנית? זכאות הרסנית מתרחשת כאשר אדם שנפגע באופן קשה מאוד חש שזו זכותו לתקן את העוול שנעשה לו דרך כך שהוא פוגע באחרים. כמובן שבדרך זו הוא אינו באמת מתקן דבר. להיפך, הוא יוצר קורבן חדש, וביצירה של קורבן חדש, החוויה הפנימית שלו, של התוקף, הופכת יותר ויותר עמוסת אשמה. ככל שהוא הרסני יותר כלפי מישהו אחר, היכולת שלו להגיע למצב של ראויות בריאה, הולכת ופוחתת. אנשים כמו אימא של יורם שחוו התעללות והשפלה קשה, מרגישים שהם אינם מסוגלים להכיל את החוויה הקשה שחוו. במקום לעכל אותה, ולעבור הלאה, הם חשים זכאים להעניש מישהו אחר, את בני הזוג שלהם או הילדים שלהם, כדי להקל על החוויה הנוראית שלהם. אך ההענשה של מישהו אחר לעולם אינה מקילה על החוויה הפנימית. להיפך, היא משמרת את החוויה הקשה. אין אפשרות באמת להשתחרר מחוויה קשה על ידי השלכתה על מישהו אחר. ישנה שורה יפה בשיר יפה שאומרת שכולנו רקמה אנושית אחת חיה. ואכן, כשאנו פוגעים במישהו אחר, איננו יכולים לחוש הקלה. אנו יכולים רק לחוש עוד פגיעה. אך חלקנו איננו חווים את עצמנו כחלק מאותה רקמה אחת חיה. אנחנו תופסים את עצמנו כנפרדים. וכיוון שאנו חווים את עצמנו כנפרדים, יש לנו את האשליה שאנו יכולים לשפוך או לזרוק את ה\"זבל\" שלנו על מישהו אחר ולהיפטר ממנו בדרך זו. אך שוב, זה 40פרק 8ההורים שלנו עשו את הכי טוב שיכלו –האם זו האמת?גישות טיפוליות מסוימות מציעות לנו לסלוח להורים שלנו, גם אם התעללו, הזניחו או בגדו באמון שלנו, ולהבין שהם עשו כמיטב יכולתם. אך האם באמת הורים מתעללים עושים כמיטב יכולתם?והאם אדם מבוגר ש\"מזכה\" כך את ההורים שלו, אכן יצליח להשתחרר מהר יותר, או באופן מלא יותר, מהתוצאות ההרסניות של ההתעללות שלהם?השאלה כאן היא מורכבת. ראיתי מטופלים רבים שהתבוססו בכעס על הוריהם המזניחים או המתעללים, ושהתבוססות זו בכעס השאירה אותם תקועים ולא איפשרה להם להתקדם ולחיות חיים של הגשמה עצמית וראויות. המחקר מראה גם שביטוי של כעס לרוב כלל אינו משחרר את הכעס, אלא לעתים קרובות אף להיפך, הוא משמר ומחזק אותו ואת אחיזתו בחיינו. מצד שני ראיתי גם מטופלים רבים שמיהרו להבין ולסלוח להוריהם, ושבדיוק הבנה וסליחה זו השאירה אותם תקועים ולא איפשרה להם להתפתח.44 להיות ראויכי המטופל מבוהל מלהסתכל. מממש לראות. הרבה יותר קל לחשוב ולהגיד שאבא שלי לא ראה אותי, מאשר להסתכל ולראות שאבא שלי כן ראה אותי. ולהבין מה התחולל בראש ובהרגשה של אבא שלי, כאשר הוא כן ראה אותי. להבין שאבא שלי ראה אותי ובחר להמשיך להתנשק עם בת הדודה שלי, למרות שהייתי שם. לעתים זו ממש זוועה להיפגש עם האמת העירומה.זוהי רק דוגמה אחת לדברים שילדים ומבוגרים צריכים ללמוד להסתיר מעצמם, כיוון שאם יעזו להתבונן במציאות כפי שהיא, הם עלולים להתפרק. ד\"ר דוד סנרש, מטפל זוגי ומיני, מפתח שיטת \"הכור\" כינה 5 מיפוי מיינד היא היכולת את התופעה הזאת \"מיפוי מיינד טראומטי\".של האינדיבידואל ״לקרוא\" את המיינד של האחר ולהבין על מה הוא חושב, מה הוא מרגיש ובעיקר מה הוא רוצה ומתכוון. זו יכולת שהמחקר הנוירוביולוגי מראה שמתפתחת כבר בגיל ארבע. עד גיל עשר, כמעט כל הילדים כבר יודעים לזהות באופן טבעי לגמרי מה הוריהם חושבים, מה הם מתכוונים לעשות, האם ומתי ההורים משקרים וכדומה. היכולת הזאת לקרוא את החשיבה של האחר מסייעת לילדים ולמבוגרים לא רק לקרוא, אלא גם לתמרן את מחשבתו של האחר, לשקר לו או לשתול במוחו מחשבות ורעיונות )עוד על מיפוי החשיבה בפרקים 14 ו15-(. מיפוי מיינד טראומטי מתרחש כאשר אדם ממפה את חשיבתו של האחר והמיפוי הזה יוצר טראומה במוחו שלו. הטראומה אינה מתרחשת בעקבות משהו שנעשה לאינדיבידואל, אלא בעקבות מה שהבין שהאחר חושב. אם ילד צעיר ממפה את מחשבתה של אימו והוא קולט שהיא לא סובלת אותו, מיפוי זה יהיה טראומטי. כלומר, הילד יחווה טראומה מעצם ההבנה של החשיבה של אימו. כך גם במקרה שבו נערה בת 16 ממפה את החשיבה של אבא שלה, שעיניו מכוונות לחזה שלה, ומבינה שהוא חושב עליה מחשבות מיניות, ושהוא אינו שולט במחשבות אלו. מיפוי מיינד טראומטי זה גם מה שקרה לגליה וגם מה שקרה ליורם מהפרק הקודם. כאשר ילד או נער קולטים אמת מטרידה כזו, כדי לשרוד, הם יהיו חייבים להתעלם ממנה. הם צריכים להפעיל מנגנון מתוחכם במוח שלהם שיעזור להם לא לדעת את מה שבתוך תוכם הם דווקא כן יודעים. אך משהחל לפעול, המנגנון הזה אינו יכול לעבוד, כלומר להתעלם, רק מעובדה אחת. 5 Brain Talk: How Mind Mapping Brain Science Can ChangeYour Life & Everyone In It by David Schnarch.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
38 להיות ראוילעולם אינו עובד כך. כשאנו פוגעים באחר, אנו פוגעים בעצמנו. ואז אנו חווים כאב נוסף בתוכנו. ואם עדיין לא הבנו את מה שעשינו, אנו נפרש את הכאב הנוסף הזה כמשהו שמגיע מצדו של אותו אדם שאנו תקפנו. כשאימא של יורם השפילה והתעללה בו, היא חוותה עוד ועוד כאב. והיא פירשה את הכאב הזה כנובע מיורם. לכן היא חשה שזו זכותה להמשיך ולהעניש אותו. מה שגרם להגברת תחושת הכאב אצלה, ולהגברת ההענשה של יורם. מעגל קסמים הרסני. זכאות הרסנית איננה דיאגנוזה פסיכולוגית. נקודת המבט, גם כאן, היא אתית. ההבנה היא שאכן אימא של יורם, או כל אדם אחר שמרגיש זכאי להתעלל באחרים, אכן חוותה התעללות, והתעללות זו \"העניקה\" לה זכאות. העניקה לה נקודות זכות בבנק הראויות. התעללות והשפלה גוזלים, שודדים את האדם ממשאבי האמון שלו, ולכן, במובן הזה, זה ״מגיע לו״. כלומר, ברמה האתית, הוא זכאי. אך כשאדם כזה בוחר להתעלל באחר, הוא למעשה מפסיד את כל מה ש\"הרוויח\". במקום לרכוש לעצמו תחושת ראויות בריאה, הוא מקלקל לעצמו את האפשרות לחוש כך בהמשך. אימא של יורם תצטרך לעשות עבודה משמעותית מאוד של חרטה ולקיחת אחריות, כפי שנראה בפרק ,22 אם תרצה אי פעם לחוש ראויה באמת. ליורם, במובן זה, האפשרות לחוש ראוי נגישה יותר. כיוון שהוא אינו פוגע באחרים, הוא לא קלקל לעצמו את האפשרות לחוש ראוי. ועיקר העבודה הפנימית עבורו היא ליצור אבחנה ברורה בתוכו בין מי שהוא באמת ובין מה שאימא שלו אמרה ושידרה לו. יורם יצטרך להפריד בין השניים ולהבחין שמקור תחושת חוסר הערך שלו אינו במציאות, אלא רק במסרים המעוותים שאימו שידרה לו. שוב, גם כאן, ישנו הבדל עצום בין הרגשות ובין הממד האתי. בממד הרגשי יורם חש חסר ערך. במציאות הוא בעל ערך רב. ולמעשה העובדה שיורם מעולם לא התעלל או השפיל מישהו, מעולם לא השתמש ב\"זכאותו\" על מנת להכאיב לאחר, תשמש לזכותו ותתמוך, למעשה, ביכולת שלו להישען על הראויות שלו. הזנחה פיזית או נפשית, אלימות והתעללות, הן רק חלק מהחוויות שעלולות לעורר זכאות הרסנית אצל החווה אותן. חוויות נוספות הן: ציפיות לא ריאליות של ההורה מהילד, תמרון של תחושת הזכאות של הילד )לדוגמה, לגרום לו להרגיש פחות ראוי ממה שהוא או לגרום לו אמתי מגד 39להרגיש יותר ראוי ממה שהוא באמת(, כפייה כרונית של חוסר האמון של ההורה על הילד, הכרחת הילד לבגוד בהורה השני ונטיעת רגשות אשמה בילד על כך שאינו \"מספיק\" טוב, שאינו מספק את צרכי המבוגר. כל אלו הן חוויות שעלולות ליצור זכאות הרסנית אצל החווה אותן. אם נסכם, למעשה זכאות הרסנית היא התוצאה הישירה של כישלון ההורה לכבד את הזכאות או הראויות של הילד. אך כפי שראינו, ילדים, ויורם הוא דוגמה לכך, לא בהכרח הופכים את ההתעללות שחוו לזכאות הרסנית. תמיד ישנה בחירה. אדם שחווה התעללות קשה אינו חייב להשליך אותה על אחרים. הוא יכול להסכים לשאת אותה בכוחות עצמו. וההסכמה והבחירה לשאת אותם בעצמו, כל עוד אינה נעשית מתוך קורבנות, אלא מתוך בחירה, מעניקה ראויות נוספת לאותו אדם. השאלה שנשארה לגבי יורם ומשפחתו היא, מדוע הפך אלישע, הבן השלישי, לתוקפני והרסני כל כך? האם לעובדה שיורם הכחיש לחלוטין את כל התוקפנות שבו, יש קשר לכך שבנו הפך תוקפני? וכיצד אלה קשורים לראויות?בהמשך הספר נוכל לראות שככל שאדם חש ראוי יותר ומתנהג באופן ראוי יותר, הוא יכול אז גם להרשות לעצמו להיות תקיף, לשים גבולות ולעצור תוקפנות של אחרים. יורם כל כך נבהל, ובצדק, מהתנהגותה המשפילה של אימו, שהוא הכחיד את תחושת הראויות שלו, לא הרשה לעצמו להשתמש בראויות שלו כאבא, ולא הרשה לעצמו לשים גבול תקיף לילדיו. אך זהו תרגום בעייתי של המציאות. אם יורם ישכיל לתרגם את המציאות אחרת, הוא ידע שאלישע זקוק ממנו לגבול ברור. וששימת גבול כזה אינה דומה כלל לזכאות ההרסנית של אימא שלו. למעשה, כשיורם מאפשר לבנו להתנהג כלפי הוריו ואחיו בתוקפנות, הוא מונע מילדו לרכוש תחושת ראויות. ככל שיורם יישען יותר על הראויות שלו וירשה לעצמו להיות תקיף, כשצריך, עם הבן שלו, כך בנו יגדל להיות ילד ראוי יותר. אמתי מגד 43\"האם לאורך כל הזמן הזה, שבו עמדת כל כך קרוב אליו, אבא שלך, אפילו לא לרגע, לא קלט שאת עומדת שם ומסתכלת עליו?\" \"אולי הוא קלט לרגע, אבל זה לא שינה לו כלום. הוא המשיך להתנשק איתה. לא נראה לי שהיה אכפת לו בכלל שאני מסתכלת\".\"אז בואי תסתכלי על הרגע הקטן הזה שאבא שלך מציץ אלייך וקולט שאת מסתכלת. קחי רגע ותראי את הרגע הזה... איך אבא שלך נראה? תארי לי את הגוף שלו... תארי את הפנים שלו... איזה מבט יש לו? עכשיו, אני רוצה לבקש ממך להיכנס בדמיונך לתוך אבא שלך, ולהתבונן בילדה שלו מתבוננת עליו. תסתכלי עלייך, גליה הקטנה, מבעד לעיניים של אבא שלך... כשאבא שלך קולט שאת מתבוננת בו. מה עובר לו בגוף? מה הוא מרגיש?\"\"הוא לא מרגיש כלום. הוא פשוט עסוק בבת הדודה.\"\"ומה קורה לך, באותו רגע?״\"אני נעלמת. כמו שכל חיי נעלמתי.\"\"אני רוצה לבקש ממך לשוב לתוך החוויה הגופנית של אבא שלך. קחי כמה רגעים. אל תעני לי מייד. אבא שלך קולט שאת, הבת שלו, מתבוננת בו מתנשק עם בת הדודה. אימא בחדר הסמוך. הוא יודע את זה. והוא ממשיך להתנשק, בזמן שהוא יודע שאת מתבוננת בו. מה לדעתך עובר בראש שלו, כשהוא רואה אותך מתבוננת בו. והוא יודע שיש עוד אנשים בבית שיכולים כל רגע לעבור שם. והוא יודע שאימא שלך, אשתו, הדודה של אותה בת דודה, נמצאת בחדר השני. מה לדעתך עובר לו בראש? מה הוא מרגיש? נסי להיכנס לתוך החוויה שלו.\"ועכשיו, אני רוצה לבקש מכם, הקוראים, להיכנס לתוך החוויה של האבא הזה. נסו אתם לדמיין את הסיטואציה. נסו אתם להרגיש את הסיטואציה מבפנים. מה היא מעלה בכם?זה לא נעים, נכון? מתעוררת הרגשה מאוד לא נעימה. אם ממשיכים להתבונן בסיטואציה הזאת מספיק זמן, התחושה רק הולכת ומחריפה. ומעניין שהמטפל מרגיש את התחושה הלא נעימה הזאת, לפני שהמטופל מעז להרגיש אותה. למטופל לוקח יותר זמן.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
38 להיות ראוילעולם אינו עובד כך. כשאנו פוגעים באחר, אנו פוגעים בעצמנו. ואז אנו חווים כאב נוסף בתוכנו. ואם עדיין לא הבנו את מה שעשינו, אנו נפרש את הכאב הנוסף הזה כמשהו שמגיע מצדו של אותו אדם שאנו תקפנו. כשאימא של יורם השפילה והתעללה בו, היא חוותה עוד ועוד כאב. והיא פירשה את הכאב הזה כנובע מיורם. לכן היא חשה שזו זכותה להמשיך ולהעניש אותו. מה שגרם להגברת תחושת הכאב אצלה, ולהגברת ההענשה של יורם. מעגל קסמים הרסני. זכאות הרסנית איננה דיאגנוזה פסיכולוגית. נקודת המבט, גם כאן, היא אתית. ההבנה היא שאכן אימא של יורם, או כל אדם אחר שמרגיש זכאי להתעלל באחרים, אכן חוותה התעללות, והתעללות זו \"העניקה\" לה זכאות. העניקה לה נקודות זכות בבנק הראויות. התעללות והשפלה גוזלים, שודדים את האדם ממשאבי האמון שלו, ולכן, במובן הזה, זה ״מגיע לו״. כלומר, ברמה האתית, הוא זכאי. אך כשאדם כזה בוחר להתעלל באחר, הוא למעשה מפסיד את כל מה ש\"הרוויח\". במקום לרכוש לעצמו תחושת ראויות בריאה, הוא מקלקל לעצמו את האפשרות לחוש כך בהמשך. אימא של יורם תצטרך לעשות עבודה משמעותית מאוד של חרטה ולקיחת אחריות, כפי שנראה בפרק ,22 אם תרצה אי פעם לחוש ראויה באמת. ליורם, במובן זה, האפשרות לחוש ראוי נגישה יותר. כיוון שהוא אינו פוגע באחרים, הוא לא קלקל לעצמו את האפשרות לחוש ראוי. ועיקר העבודה הפנימית עבורו היא ליצור אבחנה ברורה בתוכו בין מי שהוא באמת ובין מה שאימא שלו אמרה ושידרה לו. יורם יצטרך להפריד בין השניים ולהבחין שמקור תחושת חוסר הערך שלו אינו במציאות, אלא רק במסרים המעוותים שאימו שידרה לו. שוב, גם כאן, ישנו הבדל עצום בין הרגשות ובין הממד האתי. בממד הרגשי יורם חש חסר ערך. במציאות הוא בעל ערך רב. ולמעשה העובדה שיורם מעולם לא התעלל או השפיל מישהו, מעולם לא השתמש ב\"זכאותו\" על מנת להכאיב לאחר, תשמש לזכותו ותתמוך, למעשה, ביכולת שלו להישען על הראויות שלו. הזנחה פיזית או נפשית, אלימות והתעללות, הן רק חלק מהחוויות שעלולות לעורר זכאות הרסנית אצל החווה אותן. חוויות נוספות הן: ציפיות לא ריאליות של ההורה מהילד, תמרון של תחושת הזכאות של הילד )לדוגמה, לגרום לו להרגיש פחות ראוי ממה שהוא או לגרום לו אמתי מגד 39להרגיש יותר ראוי ממה שהוא באמת(, כפייה כרונית של חוסר האמון של ההורה על הילד, הכרחת הילד לבגוד בהורה השני ונטיעת רגשות אשמה בילד על כך שאינו \"מספיק\" טוב, שאינו מספק את צרכי המבוגר. כל אלו הן חוויות שעלולות ליצור זכאות הרסנית אצל החווה אותן. אם נסכם, למעשה זכאות הרסנית היא התוצאה הישירה של כישלון ההורה לכבד את הזכאות או הראויות של הילד. אך כפי שראינו, ילדים, ויורם הוא דוגמה לכך, לא בהכרח הופכים את ההתעללות שחוו לזכאות הרסנית. תמיד ישנה בחירה. אדם שחווה התעללות קשה אינו חייב להשליך אותה על אחרים. הוא יכול להסכים לשאת אותה בכוחות עצמו. וההסכמה והבחירה לשאת אותם בעצמו, כל עוד אינה נעשית מתוך קורבנות, אלא מתוך בחירה, מעניקה ראויות נוספת לאותו אדם. השאלה שנשארה לגבי יורם ומשפחתו היא, מדוע הפך אלישע, הבן השלישי, לתוקפני והרסני כל כך? האם לעובדה שיורם הכחיש לחלוטין את כל התוקפנות שבו, יש קשר לכך שבנו הפך תוקפני? וכיצד אלה קשורים לראויות?בהמשך הספר נוכל לראות שככל שאדם חש ראוי יותר ומתנהג באופן ראוי יותר, הוא יכול אז גם להרשות לעצמו להיות תקיף, לשים גבולות ולעצור תוקפנות של אחרים. יורם כל כך נבהל, ובצדק, מהתנהגותה המשפילה של אימו, שהוא הכחיד את תחושת הראויות שלו, לא הרשה לעצמו להשתמש בראויות שלו כאבא, ולא הרשה לעצמו לשים גבול תקיף לילדיו. אך זהו תרגום בעייתי של המציאות. אם יורם ישכיל לתרגם את המציאות אחרת, הוא ידע שאלישע זקוק ממנו לגבול ברור. וששימת גבול כזה אינה דומה כלל לזכאות ההרסנית של אימא שלו. למעשה, כשיורם מאפשר לבנו להתנהג כלפי הוריו ואחיו בתוקפנות, הוא מונע מילדו לרכוש תחושת ראויות. ככל שיורם יישען יותר על הראויות שלו וירשה לעצמו להיות תקיף, כשצריך, עם הבן שלו, כך בנו יגדל להיות ילד ראוי יותר. 42 להיות ראוישאבא שלה לא ראה אותה צובעת את כל הווייתה של גליה. גליה חושבת שהמקור להערכה העצמית הנמוכה שהיא חשה כלפי עצמה, מקורה בזה שאביה לא ראה אותה. אבל האם באמת אביה לא ראה אותה? האם אביה לא ראה אותה במסדרון? האם הוא באמת לא שם לב לנוכחותה?אנחנו נכנסים לתוך האירוע. מה זה אומר להיכנס לתוך האירוע? זה אומר להיכנס אליו דרך ההמיספרה הימנית. ישנו הבדל עצום בין הדרך שבה ההמיספרה הימנית מעבדת מידע ובין הדרך שבה ההמיספרה השמאלית עושה זאת. ההמיספרה הימנית שומרת את המידע דרך החושים, המראות, הריחות, המגע, וגם דרך הרגשות הנלווים. ההמיספרה השמאלית מסבירה את האירועים. נותנת להם מילים, פרשנות. אך כאשר החברה והמשפחה שאנו חיים בה מזהירה אותנו פן נראה את ערוות אבינו, ההמיספרה השמאלית מעבדת את האירוע, אבל מוחקת מההסבר את כל מה שאסור לראות. המזל הוא שההמיספרה הימנית לא מוחקת כלום. כל המידע נמצא בתוכה, בלתי מעובד. מה שצריך לעשות זה לגשת אל המידע הבלתי מעובד, להוציא אותו לאור, ולהתבונן בו מחדש, מתוך העיניים של היום. צריך לדחות לזמן מה את ההתערבות של ההמיספרה השמאלית בעיבוד המידע. לתת לו לצאת לאור בצורתו הגולמית והמלאה, ואז, ורק אז, לאפשר להמיספרה השמאלית לעבד שוב את המידע, רק שהפעם בלי החלקים המחוקים. זה מה שאנחנו עושים. אני משתמש בהמון שאלות שעוזרות לגליה ממש לראות מחדש את האירוע במסדרון. הצבע שעל הקירות, הבגדים של אבא שלה ושל בת הדודה, הקולות מהחדרים הסמוכים, וכן הלאה. \"כמה זמן עמדת והתבוננת באבא שלך מתנשק עם בת הדודה?\" אני שואל את גליה. \"דקות ארוכות,\" היא עונה. \"כמה רחוק עמדת מאבא שלך?\" \"בערך מטר.\" Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
37פרק 7זכאות הרסניתמהי זכאות הרסנית? זכאות הרסנית מתרחשת כאשר אדם שנפגע באופן קשה מאוד חש שזו זכותו לתקן את העוול שנעשה לו דרך כך שהוא פוגע באחרים. כמובן שבדרך זו הוא אינו באמת מתקן דבר. להיפך, הוא יוצר קורבן חדש, וביצירה של קורבן חדש, החוויה הפנימית שלו, של התוקף, הופכת יותר ויותר עמוסת אשמה. ככל שהוא הרסני יותר כלפי מישהו אחר, היכולת שלו להגיע למצב של ראויות בריאה, הולכת ופוחתת. אנשים כמו אימא של יורם שחוו התעללות והשפלה קשה, מרגישים שהם אינם מסוגלים להכיל את החוויה הקשה שחוו. במקום לעכל אותה, ולעבור הלאה, הם חשים זכאים להעניש מישהו אחר, את בני הזוג שלהם או הילדים שלהם, כדי להקל על החוויה הנוראית שלהם. אך ההענשה של מישהו אחר לעולם אינה מקילה על החוויה הפנימית. להיפך, היא משמרת את החוויה הקשה. אין אפשרות באמת להשתחרר מחוויה קשה על ידי השלכתה על מישהו אחר. ישנה שורה יפה בשיר יפה שאומרת שכולנו רקמה אנושית אחת חיה. ואכן, כשאנו פוגעים במישהו אחר, איננו יכולים לחוש הקלה. אנו יכולים רק לחוש עוד פגיעה. אך חלקנו איננו חווים את עצמנו כחלק מאותה רקמה אחת חיה. אנחנו תופסים את עצמנו כנפרדים. וכיוון שאנו חווים את עצמנו כנפרדים, יש לנו את האשליה שאנו יכולים לשפוך או לזרוק את ה\"זבל\" שלנו על מישהו אחר ולהיפטר ממנו בדרך זו. אך שוב, זה 40פרק 8ההורים שלנו עשו את הכי טוב שיכלו –האם זו האמת?גישות טיפוליות מסוימות מציעות לנו לסלוח להורים שלנו, גם אם התעללו, הזניחו או בגדו באמון שלנו, ולהבין שהם עשו כמיטב יכולתם. אך האם באמת הורים מתעללים עושים כמיטב יכולתם?והאם אדם מבוגר ש\"מזכה\" כך את ההורים שלו, אכן יצליח להשתחרר מהר יותר, או באופן מלא יותר, מהתוצאות ההרסניות של ההתעללות שלהם?השאלה כאן היא מורכבת. ראיתי מטופלים רבים שהתבוססו בכעס על הוריהם המזניחים או המתעללים, ושהתבוססות זו בכעס השאירה אותם תקועים ולא איפשרה להם להתקדם ולחיות חיים של הגשמה עצמית וראויות. המחקר מראה גם שביטוי של כעס לרוב כלל אינו משחרר את הכעס, אלא לעתים קרובות אף להיפך, הוא משמר ומחזק אותו ואת אחיזתו בחיינו. מצד שני ראיתי גם מטופלים רבים שמיהרו להבין ולסלוח להוריהם, ושבדיוק הבנה וסליחה זו השאירה אותם תקועים ולא איפשרה להם להתפתח.אמתי מגד 41כעס על ההורים הוא לרוב חסר תועלת )בפרק 18 תהיה הרחבה על נושא זה(. ברוב המקרים זהו רגש כרוני שמתלווה לאמונה שהדברים היו צריכים להיות, והיו יכולים להיות, אחרת ממה שהם היו. אבל האמת היא שהדברים היו בדיוק כפי שהם היו. והם לא היו יכולים להיות אחרת. יותר מכך, ההורים שלנו, כמעט אף פעם, אינם משתנים. הם נשארים כפי שהם. והאשליה שהם יום אחד ישתנו, רק מכניסה מתח מיותר לחיינו. התקווה שהם ישתנו משאירה אותנו בציפייה מתוחה שמבזבזת אנרגיה רבה. קבלה, הבנה וסליחה מוקדמת מדי להורינו, מצד שני, עלולה להפוך אותנו לאימפוטנטים. כשאנו סולחים ו\"מבינים\" מהר מדי את הורינו, זה עלול להיות במחיר הכבד של פיתוח עיוורון חלקי למציאות. מה שנדרש מאיתנו, אם כן, אינו כעס בלתי נגמר, וגם אינו סליחה. מה שנדרש מאיתנו זו המוכנות להסתכל באמת בפנים. לראות את מה שהתרחש, ללא כחל ושרק.גליה, מטופלת שלי, מספרת לי איך בילדותה הריח של אבא שלה הגעיל אותה. הוא היה מעשן. במשך שנים גליה הרגישה אשמה על כך שהריח של אבא שלה מגעיל אותה. בתוך תוכה היא עשתה ניסיונות לאהוב את הריח של אבא שלה, אך ללא הצלחה. כשהייתה בת 16 החלה לעשן סיגריות בעצמה. יחד עם אביה הם היו יוצאים למרפסת ומעשנים יחד. והריח של אבא הפסיק, סוף סוף, להגעיל אותה. אבל האם היה זה באמת הריח של הסיגריות של אבא שהגעיל את גליה, או אולי משהו אחר? כי אבא של גליה לא היה רק מעשן. הוא גם היה מפלרטט עם כמעט כל אישה שהייתה בסביבה. הוא היה מושיט את ידו, מלטף, תופס את הישבן של נשים, גם כשאשתו וביתו היו בסביבה. והמטופלת שלי הרגישה תערובת של זעם ורחמים על אביה. זעם על כך שהוא בוגד ונוטש את אימא ורחמים על העליבות שלו. ההתנהגות של אבא הייתה מגעילה. אבל להסכים \"לראות\" את זה, \"לראות\" את ערוותו של אביה, זה אסור. פשוט יותר לשים את זה על הסיגריות. גליה, בת שבע בערך, עומדת במסדרון ורואה את אבא שלה מנשק את בת הדודה שלה. גליה בטוחה שאבא שלה לא ראה אותה מתבוננת בו. גליה בטוחה, באופן כללי, שאבא שלה לא ראה אותה, נקודה. למעשה התפישה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
40פרק 8ההורים שלנו עשו את הכי טוב שיכלו –האם זו האמת?גישות טיפוליות מסוימות מציעות לנו לסלוח להורים שלנו, גם אם התעללו, הזניחו או בגדו באמון שלנו, ולהבין שהם עשו כמיטב יכולתם. אך האם באמת הורים מתעללים עושים כמיטב יכולתם?והאם אדם מבוגר ש\"מזכה\" כך את ההורים שלו, אכן יצליח להשתחרר מהר יותר, או באופן מלא יותר, מהתוצאות ההרסניות של ההתעללות שלהם?השאלה כאן היא מורכבת. ראיתי מטופלים רבים שהתבוססו בכעס על הוריהם המזניחים או המתעללים, ושהתבוססות זו בכעס השאירה אותם תקועים ולא איפשרה להם להתקדם ולחיות חיים של הגשמה עצמית וראויות. המחקר מראה גם שביטוי של כעס לרוב כלל אינו משחרר את הכעס, אלא לעתים קרובות אף להיפך, הוא משמר ומחזק אותו ואת אחיזתו בחיינו. מצד שני ראיתי גם מטופלים רבים שמיהרו להבין ולסלוח להוריהם, ושבדיוק הבנה וסליחה זו השאירה אותם תקועים ולא איפשרה להם להתפתח.אמתי מגד 41כעס על ההורים הוא לרוב חסר תועלת )בפרק 18 תהיה הרחבה על נושא זה(. ברוב המקרים זהו רגש כרוני שמתלווה לאמונה שהדברים היו צריכים להיות, והיו יכולים להיות, אחרת ממה שהם היו. אבל האמת היא שהדברים היו בדיוק כפי שהם היו. והם לא היו יכולים להיות אחרת. יותר מכך, ההורים שלנו, כמעט אף פעם, אינם משתנים. הם נשארים כפי שהם. והאשליה שהם יום אחד ישתנו, רק מכניסה מתח מיותר לחיינו. התקווה שהם ישתנו משאירה אותנו בציפייה מתוחה שמבזבזת אנרגיה רבה. קבלה, הבנה וסליחה מוקדמת מדי להורינו, מצד שני, עלולה להפוך אותנו לאימפוטנטים. כשאנו סולחים ו\"מבינים\" מהר מדי את הורינו, זה עלול להיות במחיר הכבד של פיתוח עיוורון חלקי למציאות. מה שנדרש מאיתנו, אם כן, אינו כעס בלתי נגמר, וגם אינו סליחה. מה שנדרש מאיתנו זו המוכנות להסתכל באמת בפנים. לראות את מה שהתרחש, ללא כחל ושרק.גליה, מטופלת שלי, מספרת לי איך בילדותה הריח של אבא שלה הגעיל אותה. הוא היה מעשן. במשך שנים גליה הרגישה אשמה על כך שהריח של אבא שלה מגעיל אותה. בתוך תוכה היא עשתה ניסיונות לאהוב את הריח של אבא שלה, אך ללא הצלחה. כשהייתה בת 16 החלה לעשן סיגריות בעצמה. יחד עם אביה הם היו יוצאים למרפסת ומעשנים יחד. והריח של אבא הפסיק, סוף סוף, להגעיל אותה. אבל האם היה זה באמת הריח של הסיגריות של אבא שהגעיל את גליה, או אולי משהו אחר? כי אבא של גליה לא היה רק מעשן. הוא גם היה מפלרטט עם כמעט כל אישה שהייתה בסביבה. הוא היה מושיט את ידו, מלטף, תופס את הישבן של נשים, גם כשאשתו וביתו היו בסביבה. והמטופלת שלי הרגישה תערובת של זעם ורחמים על אביה. זעם על כך שהוא בוגד ונוטש את אימא ורחמים על העליבות שלו. ההתנהגות של אבא הייתה מגעילה. אבל להסכים \"לראות\" את זה, \"לראות\" את ערוותו של אביה, זה אסור. פשוט יותר לשים את זה על הסיגריות. גליה, בת שבע בערך, עומדת במסדרון ורואה את אבא שלה מנשק את בת הדודה שלה. גליה בטוחה שאבא שלה לא ראה אותה מתבוננת בו. גליה בטוחה, באופן כללי, שאבא שלה לא ראה אותה, נקודה. למעשה התפישה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
אמתי מגד 39להרגיש יותר ראוי ממה שהוא באמת(, כפייה כרונית של חוסר האמון של ההורה על הילד, הכרחת הילד לבגוד בהורה השני ונטיעת רגשות אשמה בילד על כך שאינו \"מספיק\" טוב, שאינו מספק את צרכי המבוגר. כל אלו הן חוויות שעלולות ליצור זכאות הרסנית אצל החווה אותן. אם נסכם, למעשה זכאות הרסנית היא התוצאה הישירה של כישלון ההורה לכבד את הזכאות או הראויות של הילד. אך כפי שראינו, ילדים, ויורם הוא דוגמה לכך, לא בהכרח הופכים את ההתעללות שחוו לזכאות הרסנית. תמיד ישנה בחירה. אדם שחווה התעללות קשה אינו חייב להשליך אותה על אחרים. הוא יכול להסכים לשאת אותה בכוחות עצמו. וההסכמה והבחירה לשאת אותם בעצמו, כל עוד אינה נעשית מתוך קורבנות, אלא מתוך בחירה, מעניקה ראויות נוספת לאותו אדם. השאלה שנשארה לגבי יורם ומשפחתו היא, מדוע הפך אלישע, הבן השלישי, לתוקפני והרסני כל כך? האם לעובדה שיורם הכחיש לחלוטין את כל התוקפנות שבו, יש קשר לכך שבנו הפך תוקפני? וכיצד אלה קשורים לראויות?בהמשך הספר נוכל לראות שככל שאדם חש ראוי יותר ומתנהג באופן ראוי יותר, הוא יכול אז גם להרשות לעצמו להיות תקיף, לשים גבולות ולעצור תוקפנות של אחרים. יורם כל כך נבהל, ובצדק, מהתנהגותה המשפילה של אימו, שהוא הכחיד את תחושת הראויות שלו, לא הרשה לעצמו להשתמש בראויות שלו כאבא, ולא הרשה לעצמו לשים גבול תקיף לילדיו. אך זהו תרגום בעייתי של המציאות. אם יורם ישכיל לתרגם את המציאות אחרת, הוא ידע שאלישע זקוק ממנו לגבול ברור. וששימת גבול כזה אינה דומה כלל לזכאות ההרסנית של אימא שלו. למעשה, כשיורם מאפשר לבנו להתנהג כלפי הוריו ואחיו בתוקפנות, הוא מונע מילדו לרכוש תחושת ראויות. ככל שיורם יישען יותר על הראויות שלו וירשה לעצמו להיות תקיף, כשצריך, עם הבן שלו, כך בנו יגדל להיות ילד ראוי יותר. 42 להיות ראוישאבא שלה לא ראה אותה צובעת את כל הווייתה של גליה. גליה חושבת שהמקור להערכה העצמית הנמוכה שהיא חשה כלפי עצמה, מקורה בזה שאביה לא ראה אותה. אבל האם באמת אביה לא ראה אותה? האם אביה לא ראה אותה במסדרון? האם הוא באמת לא שם לב לנוכחותה?אנחנו נכנסים לתוך האירוע. מה זה אומר להיכנס לתוך האירוע? זה אומר להיכנס אליו דרך ההמיספרה הימנית. ישנו הבדל עצום בין הדרך שבה ההמיספרה הימנית מעבדת מידע ובין הדרך שבה ההמיספרה השמאלית עושה זאת. ההמיספרה הימנית שומרת את המידע דרך החושים, המראות, הריחות, המגע, וגם דרך הרגשות הנלווים. ההמיספרה השמאלית מסבירה את האירועים. נותנת להם מילים, פרשנות. אך כאשר החברה והמשפחה שאנו חיים בה מזהירה אותנו פן נראה את ערוות אבינו, ההמיספרה השמאלית מעבדת את האירוע, אבל מוחקת מההסבר את כל מה שאסור לראות. המזל הוא שההמיספרה הימנית לא מוחקת כלום. כל המידע נמצא בתוכה, בלתי מעובד. מה שצריך לעשות זה לגשת אל המידע הבלתי מעובד, להוציא אותו לאור, ולהתבונן בו מחדש, מתוך העיניים של היום. צריך לדחות לזמן מה את ההתערבות של ההמיספרה השמאלית בעיבוד המידע. לתת לו לצאת לאור בצורתו הגולמית והמלאה, ואז, ורק אז, לאפשר להמיספרה השמאלית לעבד שוב את המידע, רק שהפעם בלי החלקים המחוקים. זה מה שאנחנו עושים. אני משתמש בהמון שאלות שעוזרות לגליה ממש לראות מחדש את האירוע במסדרון. הצבע שעל הקירות, הבגדים של אבא שלה ושל בת הדודה, הקולות מהחדרים הסמוכים, וכן הלאה. \"כמה זמן עמדת והתבוננת באבא שלך מתנשק עם בת הדודה?\" אני שואל את גליה. \"דקות ארוכות,\" היא עונה. \"כמה רחוק עמדת מאבא שלך?\" \"בערך מטר.\" Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
38 להיות ראוילעולם אינו עובד כך. כשאנו פוגעים באחר, אנו פוגעים בעצמנו. ואז אנו חווים כאב נוסף בתוכנו. ואם עדיין לא הבנו את מה שעשינו, אנו נפרש את הכאב הנוסף הזה כמשהו שמגיע מצדו של אותו אדם שאנו תקפנו. כשאימא של יורם השפילה והתעללה בו, היא חוותה עוד ועוד כאב. והיא פירשה את הכאב הזה כנובע מיורם. לכן היא חשה שזו זכותה להמשיך ולהעניש אותו. מה שגרם להגברת תחושת הכאב אצלה, ולהגברת ההענשה של יורם. מעגל קסמים הרסני. זכאות הרסנית איננה דיאגנוזה פסיכולוגית. נקודת המבט, גם כאן, היא אתית. ההבנה היא שאכן אימא של יורם, או כל אדם אחר שמרגיש זכאי להתעלל באחרים, אכן חוותה התעללות, והתעללות זו \"העניקה\" לה זכאות. העניקה לה נקודות זכות בבנק הראויות. התעללות והשפלה גוזלים, שודדים את האדם ממשאבי האמון שלו, ולכן, במובן הזה, זה ״מגיע לו״. כלומר, ברמה האתית, הוא זכאי. אך כשאדם כזה בוחר להתעלל באחר, הוא למעשה מפסיד את כל מה ש\"הרוויח\". במקום לרכוש לעצמו תחושת ראויות בריאה, הוא מקלקל לעצמו את האפשרות לחוש כך בהמשך. אימא של יורם תצטרך לעשות עבודה משמעותית מאוד של חרטה ולקיחת אחריות, כפי שנראה בפרק ,22 אם תרצה אי פעם לחוש ראויה באמת. ליורם, במובן זה, האפשרות לחוש ראוי נגישה יותר. כיוון שהוא אינו פוגע באחרים, הוא לא קלקל לעצמו את האפשרות לחוש ראוי. ועיקר העבודה הפנימית עבורו היא ליצור אבחנה ברורה בתוכו בין מי שהוא באמת ובין מה שאימא שלו אמרה ושידרה לו. יורם יצטרך להפריד בין השניים ולהבחין שמקור תחושת חוסר הערך שלו אינו במציאות, אלא רק במסרים המעוותים שאימו שידרה לו. שוב, גם כאן, ישנו הבדל עצום בין הרגשות ובין הממד האתי. בממד הרגשי יורם חש חסר ערך. במציאות הוא בעל ערך רב. ולמעשה העובדה שיורם מעולם לא התעלל או השפיל מישהו, מעולם לא השתמש ב\"זכאותו\" על מנת להכאיב לאחר, תשמש לזכותו ותתמוך, למעשה, ביכולת שלו להישען על הראויות שלו. הזנחה פיזית או נפשית, אלימות והתעללות, הן רק חלק מהחוויות שעלולות לעורר זכאות הרסנית אצל החווה אותן. חוויות נוספות הן: ציפיות לא ריאליות של ההורה מהילד, תמרון של תחושת הזכאות של הילד )לדוגמה, לגרום לו להרגיש פחות ראוי ממה שהוא או לגרום לו אמתי מגד 43\"האם לאורך כל הזמן הזה, שבו עמדת כל כך קרוב אליו, אבא שלך, אפילו לא לרגע, לא קלט שאת עומדת שם ומסתכלת עליו?\" \"אולי הוא קלט לרגע, אבל זה לא שינה לו כלום. הוא המשיך להתנשק איתה. לא נראה לי שהיה אכפת לו בכלל שאני מסתכלת\".\"אז בואי תסתכלי על הרגע הקטן הזה שאבא שלך מציץ אלייך וקולט שאת מסתכלת. קחי רגע ותראי את הרגע הזה... איך אבא שלך נראה? תארי לי את הגוף שלו... תארי את הפנים שלו... איזה מבט יש לו? עכשיו, אני רוצה לבקש ממך להיכנס בדמיונך לתוך אבא שלך, ולהתבונן בילדה שלו מתבוננת עליו. תסתכלי עלייך, גליה הקטנה, מבעד לעיניים של אבא שלך... כשאבא שלך קולט שאת מתבוננת בו. מה עובר לו בגוף? מה הוא מרגיש?\"\"הוא לא מרגיש כלום. הוא פשוט עסוק בבת הדודה.\"\"ומה קורה לך, באותו רגע?״\"אני נעלמת. כמו שכל חיי נעלמתי.\"\"אני רוצה לבקש ממך לשוב לתוך החוויה הגופנית של אבא שלך. קחי כמה רגעים. אל תעני לי מייד. אבא שלך קולט שאת, הבת שלו, מתבוננת בו מתנשק עם בת הדודה. אימא בחדר הסמוך. הוא יודע את זה. והוא ממשיך להתנשק, בזמן שהוא יודע שאת מתבוננת בו. מה לדעתך עובר בראש שלו, כשהוא רואה אותך מתבוננת בו. והוא יודע שיש עוד אנשים בבית שיכולים כל רגע לעבור שם. והוא יודע שאימא שלך, אשתו, הדודה של אותה בת דודה, נמצאת בחדר השני. מה לדעתך עובר לו בראש? מה הוא מרגיש? נסי להיכנס לתוך החוויה שלו.\"ועכשיו, אני רוצה לבקש מכם, הקוראים, להיכנס לתוך החוויה של האבא הזה. נסו אתם לדמיין את הסיטואציה. נסו אתם להרגיש את הסיטואציה מבפנים. מה היא מעלה בכם?זה לא נעים, נכון? מתעוררת הרגשה מאוד לא נעימה. אם ממשיכים להתבונן בסיטואציה הזאת מספיק זמן, התחושה רק הולכת ומחריפה. ומעניין שהמטפל מרגיש את התחושה הלא נעימה הזאת, לפני שהמטופל מעז להרגיש אותה. למטופל לוקח יותר זמן.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
37פרק 7זכאות הרסניתמהי זכאות הרסנית? זכאות הרסנית מתרחשת כאשר אדם שנפגע באופן קשה מאוד חש שזו זכותו לתקן את העוול שנעשה לו דרך כך שהוא פוגע באחרים. כמובן שבדרך זו הוא אינו באמת מתקן דבר. להיפך, הוא יוצר קורבן חדש, וביצירה של קורבן חדש, החוויה הפנימית שלו, של התוקף, הופכת יותר ויותר עמוסת אשמה. ככל שהוא הרסני יותר כלפי מישהו אחר, היכולת שלו להגיע למצב של ראויות בריאה, הולכת ופוחתת. אנשים כמו אימא של יורם שחוו התעללות והשפלה קשה, מרגישים שהם אינם מסוגלים להכיל את החוויה הקשה שחוו. במקום לעכל אותה, ולעבור הלאה, הם חשים זכאים להעניש מישהו אחר, את בני הזוג שלהם או הילדים שלהם, כדי להקל על החוויה הנוראית שלהם. אך ההענשה של מישהו אחר לעולם אינה מקילה על החוויה הפנימית. להיפך, היא משמרת את החוויה הקשה. אין אפשרות באמת להשתחרר מחוויה קשה על ידי השלכתה על מישהו אחר. ישנה שורה יפה בשיר יפה שאומרת שכולנו רקמה אנושית אחת חיה. ואכן, כשאנו פוגעים במישהו אחר, איננו יכולים לחוש הקלה. אנו יכולים רק לחוש עוד פגיעה. אך חלקנו איננו חווים את עצמנו כחלק מאותה רקמה אחת חיה. אנחנו תופסים את עצמנו כנפרדים. וכיוון שאנו חווים את עצמנו כנפרדים, יש לנו את האשליה שאנו יכולים לשפוך או לזרוק את ה\"זבל\" שלנו על מישהו אחר ולהיפטר ממנו בדרך זו. אך שוב, זה 44 להיות ראויכי המטופל מבוהל מלהסתכל. מממש לראות. הרבה יותר קל לחשוב ולהגיד שאבא שלי לא ראה אותי, מאשר להסתכל ולראות שאבא שלי כן ראה אותי. ולהבין מה התחולל בראש ובהרגשה של אבא שלי, כאשר הוא כן ראה אותי. להבין שאבא שלי ראה אותי ובחר להמשיך להתנשק עם בת הדודה שלי, למרות שהייתי שם. לעתים זו ממש זוועה להיפגש עם האמת העירומה.זוהי רק דוגמה אחת לדברים שילדים ומבוגרים צריכים ללמוד להסתיר מעצמם, כיוון שאם יעזו להתבונן במציאות כפי שהיא, הם עלולים להתפרק. ד\"ר דוד סנרש, מטפל זוגי ומיני, מפתח שיטת \"הכור\" כינה 5 מיפוי מיינד היא היכולת את התופעה הזאת \"מיפוי מיינד טראומטי\".של האינדיבידואל ״לקרוא\" את המיינד של האחר ולהבין על מה הוא חושב, מה הוא מרגיש ובעיקר מה הוא רוצה ומתכוון. זו יכולת שהמחקר הנוירוביולוגי מראה שמתפתחת כבר בגיל ארבע. עד גיל עשר, כמעט כל הילדים כבר יודעים לזהות באופן טבעי לגמרי מה הוריהם חושבים, מה הם מתכוונים לעשות, האם ומתי ההורים משקרים וכדומה. היכולת הזאת לקרוא את החשיבה של האחר מסייעת לילדים ולמבוגרים לא רק לקרוא, אלא גם לתמרן את מחשבתו של האחר, לשקר לו או לשתול במוחו מחשבות ורעיונות )עוד על מיפוי החשיבה בפרקים 14 ו15-(. מיפוי מיינד טראומטי מתרחש כאשר אדם ממפה את חשיבתו של האחר והמיפוי הזה יוצר טראומה במוחו שלו. הטראומה אינה מתרחשת בעקבות משהו שנעשה לאינדיבידואל, אלא בעקבות מה שהבין שהאחר חושב. אם ילד צעיר ממפה את מחשבתה של אימו והוא קולט שהיא לא סובלת אותו, מיפוי זה יהיה טראומטי. כלומר, הילד יחווה טראומה מעצם ההבנה של החשיבה של אימו. כך גם במקרה שבו נערה בת 16 ממפה את החשיבה של אבא שלה, שעיניו מכוונות לחזה שלה, ומבינה שהוא חושב עליה מחשבות מיניות, ושהוא אינו שולט במחשבות אלו. מיפוי מיינד טראומטי זה גם מה שקרה לגליה וגם מה שקרה ליורם מהפרק הקודם. כאשר ילד או נער קולטים אמת מטרידה כזו, כדי לשרוד, הם יהיו חייבים להתעלם ממנה. הם צריכים להפעיל מנגנון מתוחכם במוח שלהם שיעזור להם לא לדעת את מה שבתוך תוכם הם דווקא כן יודעים. אך משהחל לפעול, המנגנון הזה אינו יכול לעבוד, כלומר להתעלם, רק מעובדה אחת. 5 Brain Talk: How Mind Mapping Brain Science Can ChangeYour Life & Everyone In It by David Schnarch.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
36 להיות ראוישני דברים קרו ליורם בעקבות הטיפול. הראשון נגע להורות שלו. יורם הפסיק לפחד להפעיל סמכות הורית בריאה ותקיפה מול אלישע בנו. הוא הפסיק לפחד מהעוצמה שבתוכו והרשה לעצמו להיות אסרטיבי יותר, כשהיה צורך כזה מול בנו אלישע. הדבר השני שקרה ליורם היה שהוא החל להאמין יותר ויותר ביכולות שלו. במהלך התקופה שלאחר הטיפול יורם החליט והתחיל ללמוד מקצוע נוסף שהוא תמיד חלם לעסוק בו והחל לתכנן את האופן שבו יעזוב את עבודתו הישנה ויתחיל לעבוד במה שתמיד אהב. אמתי מגד 45כשילדים לומדים להשתמש במנגנונים מתוחכמים כאלה, הם לומדים אז להתעלם מעוד הרבה דברים שנוח יותר לא לראות. ואת הלמידה הזו הם משכללים בהמשך דרכם. ילדה ש\"למדה להתעלם\" מכך שאביה רואה אותה כאובייקט מיני, \"תתעלם\" בהמשך גם מכך שהיא התחתנה עם גבר אלים, או מכך שבעלה בוגד בה. ילד ש\"למד להתעלם\" מכך שאימא שלו שונאת אותו, \"יתעלם\" מאוחר יותר מהעובדה שאשתו מזלזלת ובזה לו. כעס על ההורים ועל מה שעשו, לא ירפא את המנגנון הזה. בוודאי שלא סליחה וקבלה. הדבר היחידי שיכול לעזור לרפא באמת מנגנון כזה הוא שהילד או הילדה הזו, לאחר שיגדלו ויהיו פחות תלויים בהוריהם לשם הישרדות, יסכימו להביט באמת בעיניים ולהתעמת איתה. \"כן. אבא שלי ראה אותי כשהוא התנשק עם בת הדודה שלי, והוא בחר להתנשק איתה בכל זאת. ייתכן שהוא שאב איזו הנאה מכך שהסתכלתי. אולי הוא אפילו התגאה בזה. אולי הוא ממש רצה שאדע.\" גליה תצטרך להסכים לראות את כל אלה באופן חד וישיר, ללא מסכות, ללא כחל ושרק, ללא התעלמות, ללא הסטת המבט ימינה או שמאלה. היא תצטרך להסכים פשוט להתבונן באמת.כי רק הסכמה כזו להתבונן באמת כפי שהיא, תאפשר לגליה, ולכל מי שסובל ממיפוי מיינד טראומטי, להתחיל לחיות את חייו מתוך האמת. מתוך מה שיש. ולא מתוך אשליה שהיא בנתה לעצמה. רק כך תוכל גליה להבטיח לעצמה שבהמשך הדרך היא לא תתעלם מעוד מציאויות רבות שלא יהיה לה נוח לראות. ואכן, לאחר שהטיפול בגליה הסתיים, היכולת שלה ״להתבונן במציאות בפנים״ ולהתעמת איתה, צמחה והתרחבה. גליה השכילה לצאת ממערכת יחסים הרסנית עם גבר בה הייתה מעורבת מספר שנים. היא הביטה במציאות נכוחה והסכימה לראות שהיה אלמנט חזק של ניצול במערכת היחסים שלה עם אותו גבר. היא בחרה סופית להיפרד ממנו. ההסכמה להתבונן באמת כפי שהיא בונה בתוכנו עמוד שדרה נפשי. היא בונה בתוכנו את היכולת לעמוד מול אחרים, להישאר במרכז שלנו, להיות מחוברים לרצונות ולערכים שלנו, ולא להתקפל מול הרצונות והציפיות של האחר מאיתנו. ובשפה של הספר הזה, ההסכמה להתבונן באמת כפי שהיא בונה בתוכנו ראויות. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
אמתי מגד 35\"אימא שלך, כשהיא הענישה אותך באופן הזה, למעשה אמרה לך בהענשה הזאת שמגיע לך עונש כזה. ואתה הפנמת את המסר הזה. והיום, בעזרת החשיבה הבוגרת שלך, אתה יכול להתבונן על מה שהיא עשתה, מתוך זווית אחרת, ולהגיד לעצמך משהו אחר...\"\"אתה צודק. אני יכול להגיד לעצמי שזה מעולם לא הגיע לי. כי עונש כזה לא מגיע לאף אחד.\"\"אבל, זה גם אומר שאם אתה ממש רואה את זה ומבין את זה שאימא שלך עשתה משהו איום. משהו פוגעני. משהו שהשאיר צלקות על הנפש שלך, אתה תהיה אז גם חייב להסכים לראות שאימא שלך הייתה די מופרעת... משהו אצלה היה לא בסדר. לא אצלך. האם אתה יכול לראות את זה?\"\"כן. האמת שאיפשהו תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר אצלה...\"בהמשך הטיפול יורם היה יכול לעקוב ולהבין מדוע אימא שלו הייתה לא בסדר. היו לה הרבה סיבות \"טובות\" להיות לא בסדר. כילדה, היא עברה זוועות בשואה, שללא ספק ערערו את מצבה הנפשי. אבל מה שאימא של יורם עשתה עם הזוועות שהיא עברה ומה שיורם עשה עם הזוועות שהוא עבר אלה שני דברים הפוכים. יורם הפנים את המסרים השליליים של אימא שלו. הוא הפך טיפוס שקט מאוד, מופנם, בוגר, רציני ואחראי, שאינו מסוגל לפגוע בזבוב. למעשה הוא הכניע את האלימות והתוקפנות בתוכו עד למידה שלא ניתן היה יותר לזהות אותם אצלו. עד למידה שבה לא היה מסוגל להיות תקיף מול הילדים שלו, גם כשהיה צריך. הוא הפנים גם את המסרים של אימא שלו והאמין שהוא אפס חסר ערך. זאת למרות ששום דבר בחיים שלו לא העיד על היותו אפס חסר ערך. להיפך. הוא היה מוצלח ומוערך מאוד בעבודתו, אהוב על ידי אשתו ועל ידי ילדיו. אך יורם לא הרגיש ראוי. הווייתו הייתה במצב של מובסות. אימא של יורם עברה תהליך הפוך עם הזוועות וההשפלה שהיא עברה בשואה. בתוך תוכה היא ללא ספק לא הרגישה ראויה, אך התרגום של זה כלפי חוץ היה בגרסה קיצונית מאוד של תובענות. גרסה שבוסזורמני נאז' כינה \"זכאות הרסנית\". 46 להיות ראויאיננו יכולים להרגיש ראויים כל עוד אנחנו יודעים בתוכנו שאנחנו מתעלמים ולא מתעמתים עם האמת. כאשר אנחנו מתחילים להתבונן באמת, הלא נעימה, בעיניים, משהו בתוכנו מזדקף ואנחנו מתחילים לחוש ראויים ובעלי ערך. חלק מאיתנו זכו בהורים שבאמת עשו כמיטב יכולתם. עבור חלק מההורים שלנו, להיות הורים טובים, אכפתיים, אמינים, הייתה משימה לא קלה כלל. חלקם חוו בעצמם בילדותם, התעללות, הזנחה או בגידה באמון, ולמרות זאת הם עשו מאמצים כבירים ומעוררי הערצה, לנהוג אחרת עמנו, עם הילדים שלהם. אבל חלק מההורים שלנו כלל לא עשו את הטוב ביותר שהם יכלו. וזה הכרחי שאנחנו נראה את זה. זה הכרחי שנביט באמת הזאת בעיניים ונסכים לראות בדיוק את האופנים שבהם הורינו בגדו באמון שלנו, תמרנו אותנו, שיקרו לנו או השתמשו בנו כאובייקטים. אם לא נביט לאמת בפנים, אנו משמרים בתוכנו את מנגנון ההתעלמות שבנינו בילדותנו, והוא \"יעזור\" לנו להמשיך ולהתעלם מדברים חשובים אחרים, בהמשך חיינו. אנו ראויים להתבונן באמת בפנים, ואנו ראויים לשחרר את עצמנו ממסרים בעייתיים שהורינו השליכו עלינו. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
34 להיות ראוי\"אימא שלי תמיד אמרה לי שאני אפס. זה היה חלק מהיחס שלה אליי. ואני האמנתי לה.\"\"בדיוק. כילד, וגם כמבוגר אתה היית חייב להאמין שאימא שלך צודקת. שאתה באמת אפס ושהיא, כשהיא נותנת לך את העונשים הזוועתיים האלה, בעצם רק רוצה בטובתך... אתה היית חייב להאמין שאתה באמת אפס כדי לשרוד. ידעת שאם אתה תתנגד להגדרה שלה אותך, היא תכעס נורא, אולי תדחה אותך לחלוטין, אולי אף תפסיק להיות אימא שלך. ידעת שאם אתה רוצה להמשיך לשמור איתה על קשר, אתה חייב לקבל על עצמך את ההגדרה שלה עליך ועליה. היא אימא טובה ואתה אפס.\"\"אוקי. אני יכול לראות את זה. אבל מה אפשר לעשות עכשיו?\"\"עכשיו אפשר להתבונן במציאות ולראות את האמת! אתה מספיק גדול עכשיו, וכבר לא תלוי בה כדי לשרוד. האם אתה מוכן להתבונן באמת במה שאימא שלך עשתה לך?\"\"למה אתה מתכוון?\"\"לראות שאין כל דרך אחרת לקרוא למה שהיא עשתה לך אלא התעללות והשפלה! כשאימא שמה את הילד שלה בשירותים והוא צריך לאכול שם, זו השפלה איומה. האם אתה חושב שיכול להיות שזה הגיע לך?\"\"לא. אני יודע שזה לא הגיע לי...\"\"האם יכול להיות שיגיע לאיזה שהוא ילד בעולם, בן ארבע, עונש כזה?\"\"אני מתאר לעצמי שלא.\"\"מתאר לעצמך או בטוח?\"\"כן. בטוח. לאף ילד בעולם לא מגיע עונש כזה.\"\"אתה חושב שאתה היית יכול אי פעם לתת לילד שלך עונש כזה?\"\"בשום פנים ואופן! בחיים לא נתתי מכות לילדים שלי. בחיים לא הענשתי אותם. אני עושה בדיוק ההיפך ממנה. לפעמים אני חושש שאולי אני לא נותן מספיק עונשים. כלומר, לא הייתי רוצה לתת עונשים, אבל הייתי רוצה להיות אולי יותר תקיף, כאבא. ואני לא ממש יכול...\"47פרק 9הכרה במה שישאימא שלי, חנה מגד, זיכרונה לברכה, הייתה אימא טובה. אני בן הזקונים להוריי, ואימא שלי, שידעה שהיא עשתה עבודה לא מספיק טובה עם אחי הבכור, החליטה לתקן את המצב איתי. היא החלה לקרוא את ספרי ההדרכה ההורית שהיו קיימים אז בשוק הישראלי: \"ילדים האתגר\" של דרייקורס, ו\"בין הורים לילדים\" של חיים גינות. והיא ניסתה מיידית את כל מה שהיא קראה, עליי. אני חושב שאימא שלי ראויה להערכה גדולה על הניסיון שלה להשתפר. בניגוד למה שלמדה במשפחת המוצא שלה, היא מיעטה מאוד במתן מכות )לפעמים היא חשבה שמכה חינוכית היא כן במקום(, היא נתנה לי להתנסות בעצמי בחוויות מורכבות ולא מיהרה להציל אותי, והיא דרשה ממני לקחת אחריות על תחומים מסוים. יותר מכול, היא ציפתה ממני להשתלב נכון במסגרות קיימות ולא חשבה שצריך לתת לי הנחות. על כל אלה אני מודה לה עד היום. ללא ספק למדתי להיות אבא, ממנה. אבל אימא שלי, כנראה כמו גם אימא ואבא שלכם, לא הייתה מושלמת. כשאבא ואימא שלי התגרשו, כשהייתי בן ,15 אימא שלי לא היססה לשתף אותי בכל מחשבותיה ורגשותיה כלפי אבי \"השקרן\" ו\"הבוגד\", ליצור איתי קואליציה נגדו, להישען עליי ולהשתמש בי כמקור לנחמה, ולמעשה לבודד אותי מאבי. על כל אלה אינני מעריך אותה. וברור לי שהיא לא \"עשתה כמיטב יכולתה\" כאן. היא הייתה יכולה לעשות הרבה יותר. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 33היא הייתה מכניסה אותי לחדר השירותים, סוגרת עליי את הדלת ונותנת לי לאכול על מכסה בית השימוש.\" \"ומה אתה חושב על זה?\" שאלתי.\"אני חושב שזה לא בסדר...\"\"רק לא בסדר?\" שאלתי.\"כן. אני מבין שזה לא בסדר לעשות ככה לילד...\"\"מה שאימא שלך עשתה זאת השפלה... אתה לא חושב?\" הוספתי.\"כן, אני מתאר לעצמי...\" יורם אמר בהיסוס. האם אפשר לראות את מה שאימא של יורם עשתה לו בדרך אחרת? האם ישנה איזו אפשרות להצדיק מעשה כזה? האם יכול להיות שלילד בן ארבע \"יגיע\" עונש כזה?יורם, כמו ילדים ומבוגרים רבים שחוו התעללות והשפלה, ניסה להמעיט בחומרת המעשה. כדי לשמור על קשר טוב עם אימו, הוא ניסה לסלוח לה ולחשוב על המעשים שלה רק כ\"לא בסדר\". אבל המעשים שלה היו הרבה יותר מלא בסדר. \"האם אתה יכול לראות שאתה עושה עוול עצום לעצמך, כשאינך קורא למה שאימא שלך עשתה השפלה או התעללות?\"\"מדוע?\" הוא שאל.\"כיוון שאם אתה מצדיק את מה שהיא עשתה, אתה חייב, באותו זמן, לבקר או לשפוט את עצמך.... מה נראה לך היו התוצאות של מה שאימא שלך עשתה לך, על הערך העצמי שלך? האם אתה אוהב, מקבל ומעריך את עצמך?\"\"אני חושב שזו אחת הבעיות הגדולות שלי בחיים. מעולם לא הערכתי את עצמי. אני חושב שתמיד הסביבה שלי העריכה אותי יותר מאשר אני הערכתי את עצמי. למעשה, לאורך כל החיים שלי האמנתי שאני אפס. רק בשנים האחרונות אני טיפה מצליח להשתחרר מזה...\"\"ואיך זה קשור לדעתך להשפלה של אימא שלך?\"48 להיות ראויחלקנו זכינו בהורים באמת נפלאים. חלקנו זכינו בהורים איומים. ורובנו זכינו בהורים כמו אימא שלי. נפלאים בדברים מסוימים ובעייתיים, או אפילו בעייתיים מאוד, בדברים אחרים. זהו הגורל שלנו. לא קיבלנו גורל אחר. ולא נקבל גורל אחר. עם ה\"קלפים\" האלו אנחנו צריכים לשחק. ככל שאנחנו מפתחים בגרות נפשית גדולה יותר, כך אנו מוכנים יותר פשוט להתבונן בשקט במה שהיה, בהורים שהיו לנו, מבלי לייפות ומבלי לכער את המציאות. והמוכנות הזאת להתבונן במציאות כפי שהיא, בונה אצלנו ראויות. כשאנו צעירים ותלויים בהורים שלנו, אנו לעתים, כפי שראינו בפרקים הקודמים, לא מסוגלים להתבונן בבהירות ובישירות במניפולציות, בשקרים ובבגידה של הורינו באמוננו. לעתים, כשאנו מגיעים לגיל ההתבגרות, או כשאנו הופכים למבוגרים צעירים, אנו מחליפים את ההתעלמות הזאת בכעס. אנו צובעים אז את המציאות של הורינו בצבעים כהים ואנו מאשימים אותם בכל מה שאינו עובד בחיינו. חלקנו ממשיכים לכעוס כך כל חיינו. בכל פעם שאנו נפגשים עם הורינו או מדברים איתם בטלפון, הכעס בתוכנו גואה ואיננו מתאפקים מלהטיף להם מוסר או ללמד אותם פרק ב\"הורות נכונה\". וחלקנו פונים, בשלב זה או אחר לסליחה טרם זמנה, סליחה שמשמרת את מנגנון ההתעלמות שלנו. התעלמות, כפי שראינו בפרק הקודם, אינה יכולה להעניק לנו ראויות. כיוון שהצורך שלנו להתעלם נובע מהצורך ״לסדר\" את הדברים. איננו רוצים להיכנס יותר לקונפליקט. איננו רוצים לכעוס, או שיכעסו עלינו. ואנו ממשיכים להתעלם, גם כמבוגרים, מהעובדה שההורים שלנו מממשיכים להשפיל או לנצל אותנו. כיצד נוכל להרגיש ראויים אם אנחנו מממשיכים לאפשר להורינו לפגוע בנו?גם כשאנחנו כועסים על הורינו כל הזמן, נכנסים איתם לוויכוחים אינסופיים, מסבירים להם כיצד הם אמורים להתנהג או מה הם צריכים להגיד, אין זה בונה אצלנו ראויות. מדוע? כיוון שהכעס והציפייה מהורינו להשתנות, משאירה אותנו תלויים בהם. הכעס, למרות שאין זה נראה כך, משאיר אותנו סימביוטיים, קשורים, לא עצמאיים. איננו הופכים אז לאדון לגורלנו. אנו משאירים את המפתח לאושרנו בידם של הורינו. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
אמתי מגד 49וכיצד נוכל לחוש ראויים, אם נתנו, במו ידינו, את המפתח לאושרנו בידיו של מישהו אחר?רק התבוננות שקטה במציאות, כפי שהיא, יכולה באמת לבנות ראויות בתוכנו. מדוע? כיוון שזהו הישג התפתחותי להיות מסוגלים להביט במציאות כפי שהיא. וכשאנו מתחילים וממשיכים להשיג את ההישג הזה, כלומר ממשיכים להתבונן במציאות כפי שהיא, אנו יודעים בתוך תוכנו שהשגנו הישג ראוי. ולכן אנו חשים ראויים יותר. ומדוע זהו הישג כל כך משמעותי להתבונן ולהכיר במציאות כפי שהיא? כיוון שהמציאות כפי שהיא, היא עניין מורכב. ילדים אוהבים סיפורים שבהם ברור מיהם הטובים ומיהם הרעים. קל יותר לחלק את המציאות לטובים ורעים. אך ההורים שלנו, בני הזוג שלנו, הילדים שלנו וגם אנחנו, לרוב איננו רק טובים או רק רעים. אנחנו גם וגם. וגם הרעים, וישנם אנשים רעים בעולם הזה, הם לרוב רעים עם סיבה. עוד לא פגשתי באדם רע, שמתעלל או מתאכזר לאחרים, שהייתה לו ילדות מאושרת. אין בזה כדי להצדיק מעשים רעים, אבל זו עובדה. אימא של יורם לא הפכה לאישה מתעללת בוואקום. היא הפכה למתעללת אחרי שעברה חוויות זוועתיות בשואה. יורם יכול להבין זאת במקביל להתבוננות הישירה בכך שהיא השפילה אותו, וזה מורכב. הרבה יותר קל ליפול לצד אחד; לראות רק את ההשפלה או רק את הסבל שלה. לראות את שניהם בו זמנית, ולהסכים להרגיש את הרגשות הסותרים שעולים כתוצאה מההתבוננות המורכבת הזאת, מוליד בתוכנו משהו חדש. 6 מצפון. לדבר הזה קרא המיסטיקן הארמני ג'ורג' איוונוביץ גורדייף,מצפון, על פי גורדייף, מופיע בחיינו כשאנו מוכנים לאפשר לכל הרגשות הסותרים להופיע בתוכנו בו זמנית. עצב ושמחה, אהבה ושנאה, כאב והתרגשות, געגועים והתפעלות, זעם וחמלה. כשאנו מתבוננים במורכבות של המציאות כפי שהיא, ואנו נפתחים אליה, רגשות סותרים גואים בתוכנו. לעתים החוויה הרגשית הזאת היא כמעט בלתי נסבלת. ובה בעת היא מדויקת. כשאנו מסכימים לחוות אותה אנו יודעים שאנו במפגש אמיתי עם המציאות. והחוויה הזו כמו מקפיצה אותנו לתוך נקודת מבט גבוהה יותר, כוללת יותר, מלאה יותר, שמתוכה אנו מבינים את העולם טוב יותר. אנו מבינים כיצד הדברים פועלים באמת. ואשליות רבות פשוט 6 אוספנסקי, פ. )1977( החיפוש אחר המופלא: קטעי תורה לא נודעת )תרגום: חברי החוג לחקר משנתו של גורדייף(, שוקן.52 להיות ראוירוב המים שתושבי המדינה משתמשים בהם, הם מים מותפלים. לאור זאת, השאיבה מהכנרת כמעט והופסקה. אך מרגע שהמדינה הפסיקה כמעט לשאוב ממנה מים, הפכו המים למלוחים מעט יותר. מדוע? כיוון שהמים שוהים בתוך הכינרת זמן רב יותר. אין זרימה. וכשאין זרימה, המליחות מצטברת. גם ים כנרת הפך למעט פחות \"נותן\" וגם הוא מעט \"מת\" יותר היום. והמטאפורה היפה הזו מובילה אותנו לרעיון המרכזי של הספר. הרעיון שהדרך העיקרית והמשמעותית ביותר לזכות בראויות היא דרך נתינה והענקה. אם אינך מעניק, אינך יכול לזכות בראויות. או, אולי נכון יותר להגיד, אם אינך מעניק, הראויות שתקבל תצטבר בתוכך ללא זרימה ואתה לא תוכל ליהנות ממנה. 7 לחם ביזיון משמעותו בקבלה היהודית ישנו מושג שנקרא \"לחם ביזיון\".קבלת דבר )אור, במונחים קבליים( ללא תמורה, או ללא המחשבה להעביר אותו הלאה. ישנו סיפור בקבלה שאומר שלפני שאלוהים ברא את העולם הזה הוא ברא כמה \"גרסאות\" ניסיון. לפי הקבלה אלוהים שופע כל טוב. לפני שברא עולמות, לא היה לו למי להעניק את השפע הזה, והרצון להעניק את השפע בער בקרבו. לכן ברא עולם וברואים, ולברואים אלה העניק את השפע שלו, מבלי שדרש מהם דבר על מנת לקבלו. והנה, הברואים התרעמו עליו. הם חשו בושה, ביזיון, על כך שהם מקבלים מבלי לתת. הברואים, כך על פי הקבלה, רצו להידמות לאלוהים. המאפיין העיקרי של אלוהים הוא נתינה, הענקה. והברואים רצו גם הם להעניק ולתת. כדי לאפשר להם את זה, נברא העולם בגרסה העכשווית שלו. גרסה המאפשרת לברואים בחירה חופשית. הם יכולים לבחור לתת, הם יכולים לבחור גם שלא. אך כשאין נתינה, גם הקבלה חייבת להיפסק. כלי אינו יכול לקבל ולקבל מבלי שיתפנה בתוכו מקום. וההתפנות הזאת מתאפשרת רק כשנותנים. כאשר אדם מקבל ואינו נותן, הוא חווה את הקבלה כלחם ביזיון, כמתנה שניתנה לו מבלי שעמל עליה, ומבלי שהעניק ממנה גם לאחרים. במושגים של הספר שלפנינו, אדם כזה אינו יכול לחוש ראוי. ראוי למה? ראוי לקבל! אדם ראוי לקבל כאשר הוא נותן. אם אינו נותן, הוא אינו ראוי גם 7 כתבי בעל הסולם. רבי יהודה לייב הלוי אשלג זצוק\"ל. המכון למחקר ע\"ש הרב אשלג.64 להיות ראויוזה יכול להיות בלעדייך. אני מעדיפה שזה יהיה איתך. למרות שמזמן לא הראיתי לך את זה, אני עדיין אוהבת אותך. אך לא אוכל להמשיך לאהוב אותך, ובוודאי שלא אוכל להעריך אותך, אם תמשיך להכות אותי ולהשפיל אותי לפני הילדים. אני רוצה להמשיך את הדרך איתך, רק אם אתה מוכן, רוצה ובוחר לחיות איתי מתוך מקום של כבוד הדדי. רק אם גם אתה מרגיש שמה שהיה לנו עד עכשיו הוא בלתי נסבל יותר עבורך. האם תרצה, חיים, לחיות איתי ממקום אחר לגמרי? ממקום של כבוד הדדי, שבו לאלימות, השפלה וזלזול אין יותר מקום, בשום פנים ואופן, משום סוג שהוא, על ידי אף אחד מאיתנו? האם תרצה להצטרף אליי לדרך חדשה?״זו בעיניי עמדה ראויה. עמדה של ראויות. וסיגל תוכל לעמוד מול חיים עם העמדה הזו, רק כשהיא תדע ותתחייב בפני עצמה, שהיא מכבדת את עצמה, בכך שלא תסכים יותר לזלזל ולתמרן את בעלה. עד שלא תדע שהיא, את החלק שלה, עושה במלואו, לא תוכל ליצור את האפשרות הרדיקאלית הזו בחיים שלה. אבל אם היא תדע שאת החלק שלה היא עשתה ועושה, סיגל, וכל אישה, מוכה ולא מוכה, תוכל ליצור מהפכה של ממש בחיים שלה ולחיות אפשרות שעד כה נראתה כבלתי אפשרית. כשאדם לוקח אחריות מלאה על החלק שלו במערכת יחסים, הוא מיידית מרגיש ראוי יותר לצפות, לבקש ולדרוש לעצמו יחסים טובים יותר. אם בן הזוג מצטרף לציפיה הזאת לחיים שיש בהם דיאלוג וכבוד הדדי, ניתן יהיה לחיות את החיים החדשים הללו יחד. אם בן הזוג יסרב להצטרף לציפייה הזאת, האדם הראוי יחוש גם ראוי יותר להיפרד או להתגרש. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
50 להיות ראוינגוזות. ומתוך ראיית העולם המורכבת הזאת, מופיע וצץ המצפון הפנימי שלנו. אותו מצפון שיודע בדיוק מה מדויק ונכון לנו לעשות ולהגיב בכל רגע נתון. 51פרק 10לחם ביזיוןשני ימים ישנם בישראל, ים כנרת וים המלח. שני הימים הללו מקבלים את המים שלהם מאותו נהר, נהר הירדן. אחד מהימים הללו, ים הכנרת, שוקק חיים. בתוך מימיו שורצים המוני דגים מסוגים שונים, לחופיו צומחים מיני צמחים שונים, ובין ענפיהם מקננות ציפורים. בתוך וליד הים השני דבר אינו חי. ים המלח, הקרוי גם ים המוות, אמנם מלא במינרלים לרוב, אך דגים אינם יכולים לשחות בו, וציפורים אינן מקננות בחופיו. מה ההבדל? כיצד שני ימים שמקבלים את אותם המים, מאותו הנהר, הפכו לכל כך שונים?הקבלה היהודית נותנת לכך תשובה יפה. מה שאינו נותן ומעניק אינו יכול לחיות. לים כנרת נכנסים מים מצפון ויוצאים מים מדרום. לים המלח נכנסים מים מצפון, אך כיוון שהוא נמצא במקום הנמוך ביותר בעולם, מים אינם יוצאים ממנו. הוא אינו \"נותן\", רק \"לוקח\". ולכן הוא מת.עובדה מעניינת היא שגם ים כנרת הופך בשנים האחרונות למעט מלוח יותר. ואם המגמה הזו תימשך, עלול להגיע יום שבו לא נוכל יותר לשתות ממנו. ומתי החל התהליך הזה להתרחש? מרתק להיווכח שהתהליך הזה החל כאשר מדינת ישראל החלה להפסיק לשאוב מהכנרת מים, ולהשתמש במקומם, כמעט לגמרי, במי ים מותפלים. כזכור, בעקבות שאיבת יתר הגיעה הכינרת למצב מסוכן ולא היה ניתן לשאוב ממנה יותר. מדינת ישראל הקימה לחופי הים התיכון מפעלי התפלת מים מרשימים, ועתה אמתי מגד 63היא: \"מדוע היא אינה תופשת את עצמה כמי שיכולה לשנות את התמונה? מדוע אינה תופשת את עצמה כמי שיכולה ליצור לעצמה מערכת יחסים שונה לחלוטין, מכבדת ואוהבת? מדוע אינה חשה את עצמה ראויה?\" וגם: ״איך ייראו החיים של האישה הזאת אם היא תחיה אותם כאישה ראויה?\"כשאני מדמיין אישה מוכה מתחילה להישען על הראויות שלה, אני רואה תמונה נוספת לגירושים. אני רואה את התמונה הבאה: אני רואה את האישה הזו, נגיד את סיגל, ניגשת לבעלה, עומדת מולו עם רגליה נטועות בחוזקה באדמה, הגב שלה יציב ועמוד השדרה שלה מחזיק אותה זקופה ויציבה, פניה גאות ושלוות, העיניים שלה מסתכלות ישר קדימה, לתוך עיניו של בעלה, הנשימה שלה עמוקה, שרירי הפנים שלה מתוחים מעט, ועם זאת גם שלווים, העיניים שלה בורקות מהתרגשות שקטה, והיא פותחת את פיה ואומרת לו לאט, בקול ברור, חזק, תקיף, ועם זאת רגוע, תוך הדגשת כל מילה ומילה, את הדברים הבאים: ״חיים יקירי, בחרתי בך לפני שמונה שנים כיוון שהערצתי את העוצמה שלך, את היופי שלך, את המסירות והמחויבות שלך לעבודה. ידעתי שתהיה אבא טוב לילדים שלנו. אהבתי שהערצת אותי ופינקת אותי. אך עם השנים הכרתי גם צדדים אחרים בך. צדדים אלימים. צדדים תלותיים. צדדים נוקשים. גם בתוכי הכרתי צדדים אחרים. צדדים מזלזלים. למדתי שאני יכולה לתמרן אותך. להוציא אותך משלוותך. למדתי להטריף אותך. ולעתים נהניתי גם לראות אותך כל כך סובל. ההנאה הזו הייתה סוג של פיצוי עבורי על האלימות שספגתי ממך.אך היום אני במקום אחר. היום אני יודעת שגם לי וגם לך מגיעים חיים אחרים. אני אינני מוכנה יותר לחיות ביחסים שבהם הגבר שלי, הבעל שלי, האבא של הילדים שלי, מרביץ לי, משפיל אותי, צועק עליי בפני הילדים. אני גם אינני מוכנה יותר לחיות עם עצמי, בצורה לא מכבדת, מזלזלת, מתמרנת, משפילה. ואני יודעת שאתה סובל מהמצב הזה לא פחות ממני. לא רק ממה שאני עושה לך אלא גם ממה שאתה עושה לי. אני חושבת שלא יכול להיות שזה לא כואב לך לפגוש את עצמך מגיע לשפל מדרגה כזה, שבו אתה מכה ומשפיל את אשתך מול הילדים. אני לא אחיה יותר בבית כזה. מגיע לי גבר שמכבד אותי. וזה מגיע לי בעיקר כיוון שאני החלטתי שאני יותר לא אשפיל ואזלזל בגבר שלי, בך. אני מתחילה עכשיו, ממש עכשיו, בחיים אחרים. וזה יכול להיות איתך, Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal