אמתי מגד 101כי אי אפשר לכנות את מה שהאחים הללו עשו לאחותם בשם אחר חוץ מחטא. אינני חושב שבמקרה כזה יש מקום לשיח הפוסט מודרני על כך שלכל אחד יש אמת משלו. כאן אין אמת סובייקטיבית כזו או אחרת. במקרה כזה ישנה אשמה. אשמה אמיתית. ולא מדומה. אשמתה של האחות היא מדומה. אשמתם של האחים היא אמיתית. והאבחנה בין אשמה אמיתית ובין רגש של אשמה, היא מאוד חשובה. כשאנו פוגעים במישהו באמת, אנו אשמים באמת. אולי נרגיש אשמים על כך, ואולי לא. אין זה משנה. כי לאשמה, בדיוק כמו לראויות, אין קשר לרגשות. יש לה קשר למה שעשינו או שנמנענו לעשות. אבל מי הוא זה שיאמר מהי אשמה אמיתית ומהי אשמה מדומה? ההורים שלנו? הכמרים, הרבנים, הקאדים? אולי הפילוסופים לתורת המוסר? אולי גורו בהודו? אולי בעלת טור ב\"לאישה\"? אולי הפסיכולוג בתכנית הטלוויזיה? אולי חברי כנסת, או ראש הממשלה? הנקודה היא שאף אחד לא יוכל להגיד לנו מתי אנחנו אשמים ומתי לא. כיוון שברגע שמישהו אחר יאמר לנו דבר כזה ואנחנו נקשיב לו, כבר נטשנו את עצמנו. עצם זה שאנו ממנים אדם אחר כסמכות מוסרית גבוהה יותר מאיתנו, מעיד על כך שאנו עסוקים בפחד ממניעת אהבה או שייכות. כשהאחר קובע אם התנהגותנו מוסרית או לא, אוטומטית אנחנו נמצאים בממד של אשמה מדומה ולא אשמה אמיתית. אינני מדבר כאן על אטימות אוטיסטית וחוסר מוכנות להקשיב לאחר. הקשבה לאחר היא חלק חשוב מהתהליך של גיבוש מערכת ערכים עצמאית. אני מדבר כאן על השאלה של אצל מי נמצאת הסמכות? מי בסופו של דבר קובע? האם אנחנו משאירים את מלאכת ההחלטה של מה מוסרי בידיים של מישהו אחר, או שאנחנו מסכימים לקבל על עצמנו את האחריות הבלעדית על הבחירות שלנו?תימור היה מורה לפסנתר עם פנטזיות ארוטיות על ילדות קטנות. במובנים מסוימים הוא היה פדופיל, למרות שמעולם לא נגע באיברים האינטימיים של ילדה, או גרם לילדה לגעת בשלו. כשילדות היו מגיעות אליו לשיעורי פסנתר הוא היה מתיישב צמוד אליהן, ומתרגש מכך. אחרי שהיו הולכות, הוא היה מאונן ומפנטז עליהן. הוא עדיין לא עשה \"כלום\"... הוא רק דמיין. 104 להיות ראויכפי שמכנה אותם הפסיכולוגיה המערבית, שגורמים לנו לא להיות ערים בעת ובעונה אחת, היינו משתגעים,״ אומר גורדייף10. לרגשות הסותרים שלנו. ״אם היינו חשים את כל הרגשות הסותרים שלנו כאשר אנחנו מוכנים להרגיש את כל הרגשות הסותרים שלנו בעת ובעונה אחת, המצפון שלנו מתחיל לבצבץ. משהו בתוכנו מתחיל לומר לנו שהתנהגות מסוימת, שלנו או של מישהו אחר, היא לעניין או לא לעניין. אבל, כל עוד הידיעה הזו נמצאת רק ברמה הרגשית )למרות שזו רמה רגשית המורכבת מרגשות סותרים( זה לרוב אינו מספיק. אנחנו צריכים להוסיף לזה חשיבה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, \"מדוע זה מרגיש לא בסדר?\", \"מה בדיוק לא בסדר בזה?\". בתהליך החשיבה הזה יכולים, ורצוי שיהיו, מעורבים גם אנשים אחרים, רעיונות, ספרים. עם כל אלה אנו יכולים לנהל דיאלוג, ומתוך דיאלוג זה, לבנות בתוכנו השקפת עולם. וזהו תהליך ממושך, שלוקח שנים רבות. ייתכן והוא לא ייפסק עד יום מותנו. אך אט אט, בתוך התהליך, משהו מתגבש בתוכנו, שהוא שלנו לגמרי. מצפון ומערכת ערכים שנמצאים בהסכמה ובהתאמה האחד עם השני. וכשאנו פועלים בהסכמה עם המצפון הפנימי שלנו ועם מערכת הערכים שבנינו, אז, ורק אז, ניתן לומר שאנחנו נמצאים באינטגריטי, ביושרה או בתום עם עצמנו. וכשאדם פועל בעולם מתוך אינטגריטי, זה הופך אותו לראוי יותר. 10 אוספנסקי. החיפוש אחר המופלא.108 להיות ראויגם גליה הייתה מאוהבת. ותחושת העצמי המשוקפת של אבירם קיבלה את כל השיקופים שהיא הייתה זקוקה להם. כי זאת יש להבין. הצורך של גברים בסקס, אינו רק הצורך בפורקן הפיזי. בעיקר זהו הצורך להרגיש רצויים, מוערכים, נערצים, מקובלים, אטרקטיביים, גבריים. דרך סקס גברים מקבלים את כל השיקופים הללו, ועוד. אבל מה שקרה הוא שאחרי שנתיים גליה עברה איזה תהליך עם עצמה. לפתע היא עצמה הבינה שהמוכנות שלה להעניק סקס ללא הגבלה לאבירם, מקורה היה גם הוא בצורך שלה לקבל שיקופים חיוביים מבחוץ. גליה הבינה שכאשר היא הבטיחה לאבירם את \"כל הסקס שבעולם\", היא זכתה ממנו בתמורה למספר שיקופים נעימים: שהיא אישה מושכת, שהיא לא כמו כולן, שהיא מיוחדת, שהיא לא קונבנציונלית, שהיא משוחררת, יפהפייה, סקסית, שהיא מספר אחת. ואחרי שנתיים של נישואין גליה קלטה שהיא כבר אינה זקוקה יותר לשיקופים כאלה מבחוץ. היא הבינה שהיא רוצה, יותר ויותר, לראות את עצמה. להתבונן בעצמה. לתת לעצמה נראות. וככל שגליה הבינה את האמת הזו יותר, כך הצורך שלה במין הפך מדויק יותר. היא הפכה מחוברת לצרכים המיניים והנפשיים שלה וידעה, טוב הרבה יותר מפעם, מתי היא רוצה מין ומתי ה\"נתינה\" הגיעה ממקום שלא היה נכון יותר עבורה. עבור אבירם זה היה שוק. \"את הרי הבטחת לי!\" הוא זעם. \"אמרת את זה באופן הכי מפורש שיש! איך את יכולה עכשיו להפר את ההבטחה הזאת?!\" במשך שנתיים אבירם קיבל את כל הסקס שרצה. אבל ברגע שבו כמות הסקס ירדה, לפעם עד פעמיים בשבוע בערך, כל תחושת העצמי שלו התפרקה, כמעט כמו מגדל קלפים. אם במהלך השנתיים הללו אבירם הסתובב כמו תרנגול, מרגיש שהוא גבר שבגברים, חכם, מושך וסקסי, עכשיו לא נשאר מכל זה דבר. או כמעט דבר. כן. אכן ככה זה. כאשר השיקופים מגיעים מבחוץ, הם אינם \"נדבקים\". הם נעלמים כלעומת שבאו. גם בקשר ארוך טווח וגם ברומנים מהצד. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
102 להיות ראוישאלתי אותו מדוע הוא הגיע אליי לטיפול. הוא אמר שהוא מבין שמה שקורה לו לא בסדר. \"מדוע זה לא בסדר?\" שאלתי אותו. הוא לא ידע להגיד. \"אז מה בעיניך באמת לא בסדר במגע מיני עם ילדות קטנות?\" שאלתי.\"אני חושב שזה לא בסדר לעשות את זה באלימות. לכפות עליהן את זה,\" הוא ענה.\"כלומר, אם זה לא בכפייה, אם זה מרצון טוב, אם הן מעוניינות, זה בסדר...\" שאלתי, אמרתי.\"לא. אני חושב שזה לא בסדר. אבל קשה לי להסביר למה...\" ענה.\"למה בעצם? )שיחקתי את תפקיד סנגורו של השטן( מה בעצם יכול להיות לא בסדר בזה? אם אתה אוהב אותן, אם זה בא מאהבה, מתוך כבוד, אם אינך כופה את עצמך, אם אינך מכאיב להן, אם הן אפילו ניהנות... אולי זה באמת בסדר גמור?\" \"אני באמת לא יודע להגיד לך, למה זה לא בסדר... אני באמת לא יודע. בגלל זה באתי אליך...\"במשך מספר מפגשים \"עיניתי\" את תימור. בעודי ממשיך לשחק את \"סנגורו של השטן\" המשכתי לדרוש ממנו להגיע לתשובה. דרשתי ממנו לחשוב בכוחות עצמו. עד שהוא הצליח לנסח, באופן ברור, תשובה משל עצמו לשאלה ששאלתי, ושגם הוא, בתוכו, שאל. לא אשתף אתכם בתשובה שתימור הגיע אליה. אני ממליץ לכם להישאר בעצמכם עם השאלה החשובה הזאת, ולהגיע לתשובה משלכם עליה. ומצבו של תימור אינו שונה כלל ועיקר ממצבם של הרבה אנשים אחרים שחשים באיזה אופן מעומעם שמשהו שהם עושים אינו בסדר, אבל אין להם מושג מדוע. גבר שמגיע לטיפול לאחר שניהל רומן מחוץ לנישואין במשך מספר שנים עם אישה, ואין לו מושג מה לא בסדר בזה. \"תמיד אמרו לי שזה לא בסדר. אבל אני תמיד חשבתי שאם היא לא יודעת על כך, אז בעצם, אין בזה שום דבר רע.\" או נער שהיכה ופצע חיה באופן קשה, ואינו יודע בדיוק מה לא בסדר במה שהוא עשה. או אימא שמכה ומשפילה את הילד שלה, ואינה יודעת מה לא בסדר במה שעשתה. אמתי מגד 103כשאנשים אלה חווים אשמה, זו אשמה מדומה. החוויה הרגשית שלהם היא של אשמה מדומה. כלומר, החוויה שלהם היא של אשמה שמקורה הוא הפחד ממניעת אהבה או מנידוי. ברמה אתית הם באמת אשמים. אבל רגש האשמה שלהם אינו מחובר לרמה זו. הוא מחובר רק לצרכים שלהם באהבה ושייכות. רק כשאדם מתחיל לחשוב ולבנות לעצמו מערכת ערכים משל עצמו, ניתן לומר שאשמתו היא אשמה אמיתית. כלומר, אשמה אמיתית היא הישג. הישג כביר. כשאדם מסוגל להרגיש חרטה אמיתית על מה שעשה, הוא נמצא במקום שרוב בני האדם עוד לא הגיעו אליו. אולי זו גם פרשנות אפשרית למשפט \"במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.\" אך לא כיוון שהפרישה מהחטא או כיבוש היצר חשוב כל כך, אלא כיוון שהיכולת לחשוב ולגבש מערכת ערכים עצמאית היא כלל לא דבר של מה בכך. השאלה כאן היא שאלת נקודת המבט. מאיפה היא מגיעה? האם אנחנו מחפשים נקודת מבט חיצונית שתגיד לנו מה נכון ומה לא, או שאנו מחפשים לפתח נקודת מבט פנימית משלנו. נקודת מבט הקשורה למצפון. המורה הרוחני גורדייף המשיל את המצפון ליבשת האבודה אטלנטיס. אצל רובנו הוא קבור מתחת לאוקיאנוס של מים, ואין לנו כמעט קשר אליו. אבל המצפון ישנו. בתחתית האוקיאנוס נמצא מצפון. והמצפון הזה יודע מה מדויק ומה לא. מה נכון ומה לא. מה טוב ומה רע, בכל רגע נתון. המצפון הזה אינו זקוק לתורות מוסר חיצוניות שיגידו לו מה נכון ומה לא. הוא אינו זקוק לחוקים, לאנשי דת, לפילוסופים או לפסיכולוגים )שבכל מקרה, מנסים להימנע עד כמה שאפשר משאלות כאלה(. המצפון הזה יודע. אבל אנחנו לא בקשר איתו. אנחנו לא מרגישים אותו. אני כותב כאן \"מרגישים\" כיוון שאכן, את המצפון צריך, קודם כל, להרגיש. אבל זו הרגשה שונה לגמרי מרגשות האשמה שדיברנו עליהם קודם. היכולת להרגיש את המצפון תלויה ביכולת, עליה כבר כתבנו מעט בפרק ,7 להרגיש מספר רגשות בבת אחת. כפי שכתבתי, האמת של הווייתנו היא שאנו מרגישים המון רגשות סותרים בכל רגע. אלה \"בולמי הזעזועים\" שלנו, כפי שכינה אותם גורדייף, או \"מנגנוני ההגנה\" שלנו, אמתי מגד 107למעשה, הוא שש לתת לנו פידבקים אחרים. ואנחנו ממש לא ששים לקבלם. רומן מחוץ לנישואים הוא הזדמנות פז לקבל שיקופים נפלאים מחדש: \"אתה כזה גבר. אשתך לא יודעת להעריך את מה שיש לה בידיים.\" \"את כל כך חכמה, אני לא מבין איך בעלך לא רוצה להקשיב למה שיש לך לומר יום וליל.\"תחילה של קשר, בנישואין או ברומנים, מאופיינת לרוב בפידבקים \"טובים\" כאלה. זה תמיד מתפוגג אחרי מספר חודשים. אבירם היה מעט חסר ביטחון בנוגע לגבריות שלו וליכולת שלו להיות אטרקטיבי עבור המין הנשי. הוא התחתן עם אישה שאהב. נולדו להם שלושה ילדים. אבל יחסי המין ביניהם מעולם לא היו מאוד מרגשים. למעשה, כבר מתחילת הקשר, אשתו רצתה ביחסי מין הרבה פחות ממנו. הוא מצא את עצמו תמיד בפוזיציה של הנזקק, של המבקש. וככל שעברו השנים כמות יחסי המין ואיכותם אף הלכה וירדה. אבירם סיפר לעצמו שנשים כנראה לא ממש אוהבות סקס. כך הוא הצליח להסתדר עם הפער. אבל אחרי 15 שנות נישואין אבירם החליט להתגרש. במשך תקופה של מספר שנים, לאחר הגירושין, אבירם \"השלים\" לכאורה את כל הסקס שהיה חסר לו עם כמה נשים אחרות. פתאום, בגיל ארבעים, הוא גילה שישנן נשים בעולם שכן אוהבות סקס. זו הייתה תגלית מפתיעה ונעימה. ואחרי כמה שנים, הוא החליט שהוא מוכן \"להתיישב\". אבל היה ברור לו שהפעם הוא \"יתיישב\" רק עם אחת מאלו שבאופן ברור אוהבת סקס. עכשיו הוא יודע שיש כאלה והוא לא ישלים עם פחות מזה. ואכן, הוא מצא את גליה, שהבטיחה לו, כבר בתחילת הקשר, שמין לא יחסר. אבירם סיפר לה על נישואיו ועל קשייו, וגליה הודיע לו באופן הכי מפורש שיש, שהיא אוהבת סקס, והיא תהיה מוכנה לסקס בכל רגע שירצה. \"רגע, גם אם בא לי סתם סקס, לא לגמרי מושקע, ככה לפני השינה, גם זה יהיה בסדר מצדך?\"\"לגמרי. אני פתוחה. תיכנס מתי שאתה רוצה. אני מתה עליך. אוהבת אותך. ופשוט כיף לי שכיף לך.\" וואו. אבירם לא האמין שנס כזה יכול להתרחש. בני הזוג התחתנו. ואכן במשך שנתיים לאבירם היה את כל הסקס שהוא רצה. אבירם היה מאוהב. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
102 להיות ראוישאלתי אותו מדוע הוא הגיע אליי לטיפול. הוא אמר שהוא מבין שמה שקורה לו לא בסדר. \"מדוע זה לא בסדר?\" שאלתי אותו. הוא לא ידע להגיד. \"אז מה בעיניך באמת לא בסדר במגע מיני עם ילדות קטנות?\" שאלתי.\"אני חושב שזה לא בסדר לעשות את זה באלימות. לכפות עליהן את זה,\" הוא ענה.\"כלומר, אם זה לא בכפייה, אם זה מרצון טוב, אם הן מעוניינות, זה בסדר...\" שאלתי, אמרתי.\"לא. אני חושב שזה לא בסדר. אבל קשה לי להסביר למה...\" ענה.\"למה בעצם? )שיחקתי את תפקיד סנגורו של השטן( מה בעצם יכול להיות לא בסדר בזה? אם אתה אוהב אותן, אם זה בא מאהבה, מתוך כבוד, אם אינך כופה את עצמך, אם אינך מכאיב להן, אם הן אפילו ניהנות... אולי זה באמת בסדר גמור?\" \"אני באמת לא יודע להגיד לך, למה זה לא בסדר... אני באמת לא יודע. בגלל זה באתי אליך...\"במשך מספר מפגשים \"עיניתי\" את תימור. בעודי ממשיך לשחק את \"סנגורו של השטן\" המשכתי לדרוש ממנו להגיע לתשובה. דרשתי ממנו לחשוב בכוחות עצמו. עד שהוא הצליח לנסח, באופן ברור, תשובה משל עצמו לשאלה ששאלתי, ושגם הוא, בתוכו, שאל. לא אשתף אתכם בתשובה שתימור הגיע אליה. אני ממליץ לכם להישאר בעצמכם עם השאלה החשובה הזאת, ולהגיע לתשובה משלכם עליה. ומצבו של תימור אינו שונה כלל ועיקר ממצבם של הרבה אנשים אחרים שחשים באיזה אופן מעומעם שמשהו שהם עושים אינו בסדר, אבל אין להם מושג מדוע. גבר שמגיע לטיפול לאחר שניהל רומן מחוץ לנישואין במשך מספר שנים עם אישה, ואין לו מושג מה לא בסדר בזה. \"תמיד אמרו לי שזה לא בסדר. אבל אני תמיד חשבתי שאם היא לא יודעת על כך, אז בעצם, אין בזה שום דבר רע.\" או נער שהיכה ופצע חיה באופן קשה, ואינו יודע בדיוק מה לא בסדר במה שהוא עשה. או אימא שמכה ומשפילה את הילד שלה, ואינה יודעת מה לא בסדר במה שעשתה. אמתי מגד 103כשאנשים אלה חווים אשמה, זו אשמה מדומה. החוויה הרגשית שלהם היא של אשמה מדומה. כלומר, החוויה שלהם היא של אשמה שמקורה הוא הפחד ממניעת אהבה או מנידוי. ברמה אתית הם באמת אשמים. אבל רגש האשמה שלהם אינו מחובר לרמה זו. הוא מחובר רק לצרכים שלהם באהבה ושייכות. רק כשאדם מתחיל לחשוב ולבנות לעצמו מערכת ערכים משל עצמו, ניתן לומר שאשמתו היא אשמה אמיתית. כלומר, אשמה אמיתית היא הישג. הישג כביר. כשאדם מסוגל להרגיש חרטה אמיתית על מה שעשה, הוא נמצא במקום שרוב בני האדם עוד לא הגיעו אליו. אולי זו גם פרשנות אפשרית למשפט \"במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.\" אך לא כיוון שהפרישה מהחטא או כיבוש היצר חשוב כל כך, אלא כיוון שהיכולת לחשוב ולגבש מערכת ערכים עצמאית היא כלל לא דבר של מה בכך. השאלה כאן היא שאלת נקודת המבט. מאיפה היא מגיעה? האם אנחנו מחפשים נקודת מבט חיצונית שתגיד לנו מה נכון ומה לא, או שאנו מחפשים לפתח נקודת מבט פנימית משלנו. נקודת מבט הקשורה למצפון. המורה הרוחני גורדייף המשיל את המצפון ליבשת האבודה אטלנטיס. אצל רובנו הוא קבור מתחת לאוקיאנוס של מים, ואין לנו כמעט קשר אליו. אבל המצפון ישנו. בתחתית האוקיאנוס נמצא מצפון. והמצפון הזה יודע מה מדויק ומה לא. מה נכון ומה לא. מה טוב ומה רע, בכל רגע נתון. המצפון הזה אינו זקוק לתורות מוסר חיצוניות שיגידו לו מה נכון ומה לא. הוא אינו זקוק לחוקים, לאנשי דת, לפילוסופים או לפסיכולוגים )שבכל מקרה, מנסים להימנע עד כמה שאפשר משאלות כאלה(. המצפון הזה יודע. אבל אנחנו לא בקשר איתו. אנחנו לא מרגישים אותו. אני כותב כאן \"מרגישים\" כיוון שאכן, את המצפון צריך, קודם כל, להרגיש. אבל זו הרגשה שונה לגמרי מרגשות האשמה שדיברנו עליהם קודם. היכולת להרגיש את המצפון תלויה ביכולת, עליה כבר כתבנו מעט בפרק ,7 להרגיש מספר רגשות בבת אחת. כפי שכתבתי, האמת של הווייתנו היא שאנו מרגישים המון רגשות סותרים בכל רגע. אלה \"בולמי הזעזועים\" שלנו, כפי שכינה אותם גורדייף, או \"מנגנוני ההגנה\" שלנו, 106 להיות ראוייש משהו בצורך במאהבים שהוא הרבה יותר מצורך ביחסי מין מרגשים, יש שם מענה לבקשת עומק של נראות, של נוכחות בעולם הזה, של חיים שהם מעבר למובן מאליו.הרצון להיות זה/זו שבוחרים בו/בה. הצורך לפגוש פעם נוספת את עצמך דרך עיניים רעננות שרואות אותך בשיאך.\"קטי צודקת לחלוטין. אנשים אכן פונים לרומן מחוץ לנישואים, לא כיוון שהם מחפשים מישהו אחר, אלא כיוון שהם רוצים להיפגש עם עצמם באופן אחר. אסתר פרל, אחת מהבולטות בטיפול הזוגי בעולם כיום, כתבה על כך באופן דומה: \"]ברומן מחוץ לנישואין[ אין לנו כוונה לעזוב את בן הזוג שלנו, אלא את האדם שאנחנו הפכנו להיות. יותר מהחיפוש אחר מאהב חדש אנחנו רוצים עצמי חדש\". אך מה ששתיהן מפספסות הוא שכאשר הצורך הזה בנראות מתמלא על ידי אדם חיצוני לנו, ולא על ידי עצמנו, שום דבר באמת אינו מתמלא. שנייה אחרי שלכאורה קיבלנו את המחמאה, את השיקוף מבחוץ, התחושה הנפלאה מתפוגגת. כמו ענן גדול וורוד של צמר גפן מתוק שמתמוסס בפה ולא מותיר דבר, אנו נותרים חסרי כל כמקודם, רק רעבים יותר לעוד ועוד מילוי מבחוץ. דויד סנרש עשה הבחנה יפהפייה בין מה שהוא כינה תחושת עצמי משוקפת ותחושת עצמי איתנה. תחושת עצמי משוקפת היא תחושת עצמי שמגיעה מבחוץ, דרך אחרים, ותחושת עצמי איתנה, היא תחושת עצמי שנוצרת מתוך העובדה שאני מעז להתבונן בעצמי. השמש והירח הם דימויים מצוינים לכך. לשמש אור משל עצמה, והיא מקרינה אותו החוצה. לירח אין אור משל עצמו. כל האור שלו משוקף מבחוץ. הצורך בנראות מבחוץ, בשיקוף, אינו מתרחש, כמובן, רק כאשר אנחנו מנהלים רומן מחוץ לנישואין. הוא חי בתוכנו כל העת. רק שלעתים קרובות, בנישואין ארוכי טווח לדוגמה, בן הזוג שלנו, שמכיר אותנו כבר שנים רבות ורואה אותנו באופן מדויק למדי, אינו נותן לנו יותר רק שיקופים נפלאים, כפי שנהג לתת בתקופת ירח הדבש שלנו. עכשיו, Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 101כי אי אפשר לכנות את מה שהאחים הללו עשו לאחותם בשם אחר חוץ מחטא. אינני חושב שבמקרה כזה יש מקום לשיח הפוסט מודרני על כך שלכל אחד יש אמת משלו. כאן אין אמת סובייקטיבית כזו או אחרת. במקרה כזה ישנה אשמה. אשמה אמיתית. ולא מדומה. אשמתה של האחות היא מדומה. אשמתם של האחים היא אמיתית. והאבחנה בין אשמה אמיתית ובין רגש של אשמה, היא מאוד חשובה. כשאנו פוגעים במישהו באמת, אנו אשמים באמת. אולי נרגיש אשמים על כך, ואולי לא. אין זה משנה. כי לאשמה, בדיוק כמו לראויות, אין קשר לרגשות. יש לה קשר למה שעשינו או שנמנענו לעשות. אבל מי הוא זה שיאמר מהי אשמה אמיתית ומהי אשמה מדומה? ההורים שלנו? הכמרים, הרבנים, הקאדים? אולי הפילוסופים לתורת המוסר? אולי גורו בהודו? אולי בעלת טור ב\"לאישה\"? אולי הפסיכולוג בתכנית הטלוויזיה? אולי חברי כנסת, או ראש הממשלה? הנקודה היא שאף אחד לא יוכל להגיד לנו מתי אנחנו אשמים ומתי לא. כיוון שברגע שמישהו אחר יאמר לנו דבר כזה ואנחנו נקשיב לו, כבר נטשנו את עצמנו. עצם זה שאנו ממנים אדם אחר כסמכות מוסרית גבוהה יותר מאיתנו, מעיד על כך שאנו עסוקים בפחד ממניעת אהבה או שייכות. כשהאחר קובע אם התנהגותנו מוסרית או לא, אוטומטית אנחנו נמצאים בממד של אשמה מדומה ולא אשמה אמיתית. אינני מדבר כאן על אטימות אוטיסטית וחוסר מוכנות להקשיב לאחר. הקשבה לאחר היא חלק חשוב מהתהליך של גיבוש מערכת ערכים עצמאית. אני מדבר כאן על השאלה של אצל מי נמצאת הסמכות? מי בסופו של דבר קובע? האם אנחנו משאירים את מלאכת ההחלטה של מה מוסרי בידיים של מישהו אחר, או שאנחנו מסכימים לקבל על עצמנו את האחריות הבלעדית על הבחירות שלנו?תימור היה מורה לפסנתר עם פנטזיות ארוטיות על ילדות קטנות. במובנים מסוימים הוא היה פדופיל, למרות שמעולם לא נגע באיברים האינטימיים של ילדה, או גרם לילדה לגעת בשלו. כשילדות היו מגיעות אליו לשיעורי פסנתר הוא היה מתיישב צמוד אליהן, ומתרגש מכך. אחרי שהיו הולכות, הוא היה מאונן ומפנטז עליהן. הוא עדיין לא עשה \"כלום\"... הוא רק דמיין. 104 להיות ראויכפי שמכנה אותם הפסיכולוגיה המערבית, שגורמים לנו לא להיות ערים בעת ובעונה אחת, היינו משתגעים,״ אומר גורדייף10. לרגשות הסותרים שלנו. ״אם היינו חשים את כל הרגשות הסותרים שלנו כאשר אנחנו מוכנים להרגיש את כל הרגשות הסותרים שלנו בעת ובעונה אחת, המצפון שלנו מתחיל לבצבץ. משהו בתוכנו מתחיל לומר לנו שהתנהגות מסוימת, שלנו או של מישהו אחר, היא לעניין או לא לעניין. אבל, כל עוד הידיעה הזו נמצאת רק ברמה הרגשית )למרות שזו רמה רגשית המורכבת מרגשות סותרים( זה לרוב אינו מספיק. אנחנו צריכים להוסיף לזה חשיבה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, \"מדוע זה מרגיש לא בסדר?\", \"מה בדיוק לא בסדר בזה?\". בתהליך החשיבה הזה יכולים, ורצוי שיהיו, מעורבים גם אנשים אחרים, רעיונות, ספרים. עם כל אלה אנו יכולים לנהל דיאלוג, ומתוך דיאלוג זה, לבנות בתוכנו השקפת עולם. וזהו תהליך ממושך, שלוקח שנים רבות. ייתכן והוא לא ייפסק עד יום מותנו. אך אט אט, בתוך התהליך, משהו מתגבש בתוכנו, שהוא שלנו לגמרי. מצפון ומערכת ערכים שנמצאים בהסכמה ובהתאמה האחד עם השני. וכשאנו פועלים בהסכמה עם המצפון הפנימי שלנו ועם מערכת הערכים שבנינו, אז, ורק אז, ניתן לומר שאנחנו נמצאים באינטגריטי, ביושרה או בתום עם עצמנו. וכשאדם פועל בעולם מתוך אינטגריטי, זה הופך אותו לראוי יותר. 10 אוספנסקי. החיפוש אחר המופלא.105פרק 20תחושת עצמי משוקפת ותחושת עצמי איתנהקטי קמחי, חברה, העוסקת בליווי של תהליכי התמקדות )פוקוסינג(, פרסמה בפייסבוק בהקשר של רומנים מחוץ לנישואין את הפוסט הבא: \"לפעמים נדמה לי שיותר משאישה רוצה למצוא לעצמה מאהב, היא רוצה בעצם לראות את עצמה דרך עיניים אחרות, עיניים שרואות בה 'מאהבת'.הסקס, כמו שעולה במפגשים בקליניקה פעמים רבות, הוא לא הדחף למציאת מאהב. לפעמים, למעשה, הקשר המיני עם המאהב הוא פחות טוב מיחסי המין שיש בבית. העניין הוא הצורך לראות את עצמך לא דרך העיניים של הבעל שבעיקר רואות אותך ברגעים בהם את נבולה ומתוסכלת, אלא לראות את עצמך דרך עיניו של המאהב: אישה יפה, נחשקת, ברגעיה הטובים ביותר.אותו הדבר לדעתי לגבי גברים, נכון, אצלם הצורך המיני משמעותי יותר בקשר עם אישה אחרת ועדיין, התחושה של הכיבוש, הידיעה שיש אישה שממתינה לך מתרגשת, מלאת תשוקה, אישה אחרת שרואה אותך מחדש – מעבר לשחיקה הזוגית – ורוצה בך – היא פעמים רבות לב העניין.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
104 להיות ראויכפי שמכנה אותם הפסיכולוגיה המערבית, שגורמים לנו לא להיות ערים בעת ובעונה אחת, היינו משתגעים,״ אומר גורדייף10. לרגשות הסותרים שלנו. ״אם היינו חשים את כל הרגשות הסותרים שלנו כאשר אנחנו מוכנים להרגיש את כל הרגשות הסותרים שלנו בעת ובעונה אחת, המצפון שלנו מתחיל לבצבץ. משהו בתוכנו מתחיל לומר לנו שהתנהגות מסוימת, שלנו או של מישהו אחר, היא לעניין או לא לעניין. אבל, כל עוד הידיעה הזו נמצאת רק ברמה הרגשית )למרות שזו רמה רגשית המורכבת מרגשות סותרים( זה לרוב אינו מספיק. אנחנו צריכים להוסיף לזה חשיבה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, \"מדוע זה מרגיש לא בסדר?\", \"מה בדיוק לא בסדר בזה?\". בתהליך החשיבה הזה יכולים, ורצוי שיהיו, מעורבים גם אנשים אחרים, רעיונות, ספרים. עם כל אלה אנו יכולים לנהל דיאלוג, ומתוך דיאלוג זה, לבנות בתוכנו השקפת עולם. וזהו תהליך ממושך, שלוקח שנים רבות. ייתכן והוא לא ייפסק עד יום מותנו. אך אט אט, בתוך התהליך, משהו מתגבש בתוכנו, שהוא שלנו לגמרי. מצפון ומערכת ערכים שנמצאים בהסכמה ובהתאמה האחד עם השני. וכשאנו פועלים בהסכמה עם המצפון הפנימי שלנו ועם מערכת הערכים שבנינו, אז, ורק אז, ניתן לומר שאנחנו נמצאים באינטגריטי, ביושרה או בתום עם עצמנו. וכשאדם פועל בעולם מתוך אינטגריטי, זה הופך אותו לראוי יותר. 10 אוספנסקי. החיפוש אחר המופלא.105פרק 20תחושת עצמי משוקפת ותחושת עצמי איתנהקטי קמחי, חברה, העוסקת בליווי של תהליכי התמקדות )פוקוסינג(, פרסמה בפייסבוק בהקשר של רומנים מחוץ לנישואין את הפוסט הבא: \"לפעמים נדמה לי שיותר משאישה רוצה למצוא לעצמה מאהב, היא רוצה בעצם לראות את עצמה דרך עיניים אחרות, עיניים שרואות בה 'מאהבת'.הסקס, כמו שעולה במפגשים בקליניקה פעמים רבות, הוא לא הדחף למציאת מאהב. לפעמים, למעשה, הקשר המיני עם המאהב הוא פחות טוב מיחסי המין שיש בבית. העניין הוא הצורך לראות את עצמך לא דרך העיניים של הבעל שבעיקר רואות אותך ברגעים בהם את נבולה ומתוסכלת, אלא לראות את עצמך דרך עיניו של המאהב: אישה יפה, נחשקת, ברגעיה הטובים ביותר.אותו הדבר לדעתי לגבי גברים, נכון, אצלם הצורך המיני משמעותי יותר בקשר עם אישה אחרת ועדיין, התחושה של הכיבוש, הידיעה שיש אישה שממתינה לך מתרגשת, מלאת תשוקה, אישה אחרת שרואה אותך מחדש – מעבר לשחיקה הזוגית – ורוצה בך – היא פעמים רבות לב העניין.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
אמתי מגד 103כשאנשים אלה חווים אשמה, זו אשמה מדומה. החוויה הרגשית שלהם היא של אשמה מדומה. כלומר, החוויה שלהם היא של אשמה שמקורה הוא הפחד ממניעת אהבה או מנידוי. ברמה אתית הם באמת אשמים. אבל רגש האשמה שלהם אינו מחובר לרמה זו. הוא מחובר רק לצרכים שלהם באהבה ושייכות. רק כשאדם מתחיל לחשוב ולבנות לעצמו מערכת ערכים משל עצמו, ניתן לומר שאשמתו היא אשמה אמיתית. כלומר, אשמה אמיתית היא הישג. הישג כביר. כשאדם מסוגל להרגיש חרטה אמיתית על מה שעשה, הוא נמצא במקום שרוב בני האדם עוד לא הגיעו אליו. אולי זו גם פרשנות אפשרית למשפט \"במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.\" אך לא כיוון שהפרישה מהחטא או כיבוש היצר חשוב כל כך, אלא כיוון שהיכולת לחשוב ולגבש מערכת ערכים עצמאית היא כלל לא דבר של מה בכך. השאלה כאן היא שאלת נקודת המבט. מאיפה היא מגיעה? האם אנחנו מחפשים נקודת מבט חיצונית שתגיד לנו מה נכון ומה לא, או שאנו מחפשים לפתח נקודת מבט פנימית משלנו. נקודת מבט הקשורה למצפון. המורה הרוחני גורדייף המשיל את המצפון ליבשת האבודה אטלנטיס. אצל רובנו הוא קבור מתחת לאוקיאנוס של מים, ואין לנו כמעט קשר אליו. אבל המצפון ישנו. בתחתית האוקיאנוס נמצא מצפון. והמצפון הזה יודע מה מדויק ומה לא. מה נכון ומה לא. מה טוב ומה רע, בכל רגע נתון. המצפון הזה אינו זקוק לתורות מוסר חיצוניות שיגידו לו מה נכון ומה לא. הוא אינו זקוק לחוקים, לאנשי דת, לפילוסופים או לפסיכולוגים )שבכל מקרה, מנסים להימנע עד כמה שאפשר משאלות כאלה(. המצפון הזה יודע. אבל אנחנו לא בקשר איתו. אנחנו לא מרגישים אותו. אני כותב כאן \"מרגישים\" כיוון שאכן, את המצפון צריך, קודם כל, להרגיש. אבל זו הרגשה שונה לגמרי מרגשות האשמה שדיברנו עליהם קודם. היכולת להרגיש את המצפון תלויה ביכולת, עליה כבר כתבנו מעט בפרק ,7 להרגיש מספר רגשות בבת אחת. כפי שכתבתי, האמת של הווייתנו היא שאנו מרגישים המון רגשות סותרים בכל רגע. אלה \"בולמי הזעזועים\" שלנו, כפי שכינה אותם גורדייף, או \"מנגנוני ההגנה\" שלנו, 106 להיות ראוייש משהו בצורך במאהבים שהוא הרבה יותר מצורך ביחסי מין מרגשים, יש שם מענה לבקשת עומק של נראות, של נוכחות בעולם הזה, של חיים שהם מעבר למובן מאליו.הרצון להיות זה/זו שבוחרים בו/בה. הצורך לפגוש פעם נוספת את עצמך דרך עיניים רעננות שרואות אותך בשיאך.\"קטי צודקת לחלוטין. אנשים אכן פונים לרומן מחוץ לנישואים, לא כיוון שהם מחפשים מישהו אחר, אלא כיוון שהם רוצים להיפגש עם עצמם באופן אחר. אסתר פרל, אחת מהבולטות בטיפול הזוגי בעולם כיום, כתבה על כך באופן דומה: \"]ברומן מחוץ לנישואין[ אין לנו כוונה לעזוב את בן הזוג שלנו, אלא את האדם שאנחנו הפכנו להיות. יותר מהחיפוש אחר מאהב חדש אנחנו רוצים עצמי חדש\". אך מה ששתיהן מפספסות הוא שכאשר הצורך הזה בנראות מתמלא על ידי אדם חיצוני לנו, ולא על ידי עצמנו, שום דבר באמת אינו מתמלא. שנייה אחרי שלכאורה קיבלנו את המחמאה, את השיקוף מבחוץ, התחושה הנפלאה מתפוגגת. כמו ענן גדול וורוד של צמר גפן מתוק שמתמוסס בפה ולא מותיר דבר, אנו נותרים חסרי כל כמקודם, רק רעבים יותר לעוד ועוד מילוי מבחוץ. דויד סנרש עשה הבחנה יפהפייה בין מה שהוא כינה תחושת עצמי משוקפת ותחושת עצמי איתנה. תחושת עצמי משוקפת היא תחושת עצמי שמגיעה מבחוץ, דרך אחרים, ותחושת עצמי איתנה, היא תחושת עצמי שנוצרת מתוך העובדה שאני מעז להתבונן בעצמי. השמש והירח הם דימויים מצוינים לכך. לשמש אור משל עצמה, והיא מקרינה אותו החוצה. לירח אין אור משל עצמו. כל האור שלו משוקף מבחוץ. הצורך בנראות מבחוץ, בשיקוף, אינו מתרחש, כמובן, רק כאשר אנחנו מנהלים רומן מחוץ לנישואין. הוא חי בתוכנו כל העת. רק שלעתים קרובות, בנישואין ארוכי טווח לדוגמה, בן הזוג שלנו, שמכיר אותנו כבר שנים רבות ורואה אותנו באופן מדויק למדי, אינו נותן לנו יותר רק שיקופים נפלאים, כפי שנהג לתת בתקופת ירח הדבש שלנו. עכשיו, Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
102 להיות ראוישאלתי אותו מדוע הוא הגיע אליי לטיפול. הוא אמר שהוא מבין שמה שקורה לו לא בסדר. \"מדוע זה לא בסדר?\" שאלתי אותו. הוא לא ידע להגיד. \"אז מה בעיניך באמת לא בסדר במגע מיני עם ילדות קטנות?\" שאלתי.\"אני חושב שזה לא בסדר לעשות את זה באלימות. לכפות עליהן את זה,\" הוא ענה.\"כלומר, אם זה לא בכפייה, אם זה מרצון טוב, אם הן מעוניינות, זה בסדר...\" שאלתי, אמרתי.\"לא. אני חושב שזה לא בסדר. אבל קשה לי להסביר למה...\" ענה.\"למה בעצם? )שיחקתי את תפקיד סנגורו של השטן( מה בעצם יכול להיות לא בסדר בזה? אם אתה אוהב אותן, אם זה בא מאהבה, מתוך כבוד, אם אינך כופה את עצמך, אם אינך מכאיב להן, אם הן אפילו ניהנות... אולי זה באמת בסדר גמור?\" \"אני באמת לא יודע להגיד לך, למה זה לא בסדר... אני באמת לא יודע. בגלל זה באתי אליך...\"במשך מספר מפגשים \"עיניתי\" את תימור. בעודי ממשיך לשחק את \"סנגורו של השטן\" המשכתי לדרוש ממנו להגיע לתשובה. דרשתי ממנו לחשוב בכוחות עצמו. עד שהוא הצליח לנסח, באופן ברור, תשובה משל עצמו לשאלה ששאלתי, ושגם הוא, בתוכו, שאל. לא אשתף אתכם בתשובה שתימור הגיע אליה. אני ממליץ לכם להישאר בעצמכם עם השאלה החשובה הזאת, ולהגיע לתשובה משלכם עליה. ומצבו של תימור אינו שונה כלל ועיקר ממצבם של הרבה אנשים אחרים שחשים באיזה אופן מעומעם שמשהו שהם עושים אינו בסדר, אבל אין להם מושג מדוע. גבר שמגיע לטיפול לאחר שניהל רומן מחוץ לנישואין במשך מספר שנים עם אישה, ואין לו מושג מה לא בסדר בזה. \"תמיד אמרו לי שזה לא בסדר. אבל אני תמיד חשבתי שאם היא לא יודעת על כך, אז בעצם, אין בזה שום דבר רע.\" או נער שהיכה ופצע חיה באופן קשה, ואינו יודע בדיוק מה לא בסדר במה שהוא עשה. או אימא שמכה ומשפילה את הילד שלה, ואינה יודעת מה לא בסדר במה שעשתה. אמתי מגד 107למעשה, הוא שש לתת לנו פידבקים אחרים. ואנחנו ממש לא ששים לקבלם. רומן מחוץ לנישואים הוא הזדמנות פז לקבל שיקופים נפלאים מחדש: \"אתה כזה גבר. אשתך לא יודעת להעריך את מה שיש לה בידיים.\" \"את כל כך חכמה, אני לא מבין איך בעלך לא רוצה להקשיב למה שיש לך לומר יום וליל.\"תחילה של קשר, בנישואין או ברומנים, מאופיינת לרוב בפידבקים \"טובים\" כאלה. זה תמיד מתפוגג אחרי מספר חודשים. אבירם היה מעט חסר ביטחון בנוגע לגבריות שלו וליכולת שלו להיות אטרקטיבי עבור המין הנשי. הוא התחתן עם אישה שאהב. נולדו להם שלושה ילדים. אבל יחסי המין ביניהם מעולם לא היו מאוד מרגשים. למעשה, כבר מתחילת הקשר, אשתו רצתה ביחסי מין הרבה פחות ממנו. הוא מצא את עצמו תמיד בפוזיציה של הנזקק, של המבקש. וככל שעברו השנים כמות יחסי המין ואיכותם אף הלכה וירדה. אבירם סיפר לעצמו שנשים כנראה לא ממש אוהבות סקס. כך הוא הצליח להסתדר עם הפער. אבל אחרי 15 שנות נישואין אבירם החליט להתגרש. במשך תקופה של מספר שנים, לאחר הגירושין, אבירם \"השלים\" לכאורה את כל הסקס שהיה חסר לו עם כמה נשים אחרות. פתאום, בגיל ארבעים, הוא גילה שישנן נשים בעולם שכן אוהבות סקס. זו הייתה תגלית מפתיעה ונעימה. ואחרי כמה שנים, הוא החליט שהוא מוכן \"להתיישב\". אבל היה ברור לו שהפעם הוא \"יתיישב\" רק עם אחת מאלו שבאופן ברור אוהבת סקס. עכשיו הוא יודע שיש כאלה והוא לא ישלים עם פחות מזה. ואכן, הוא מצא את גליה, שהבטיחה לו, כבר בתחילת הקשר, שמין לא יחסר. אבירם סיפר לה על נישואיו ועל קשייו, וגליה הודיע לו באופן הכי מפורש שיש, שהיא אוהבת סקס, והיא תהיה מוכנה לסקס בכל רגע שירצה. \"רגע, גם אם בא לי סתם סקס, לא לגמרי מושקע, ככה לפני השינה, גם זה יהיה בסדר מצדך?\"\"לגמרי. אני פתוחה. תיכנס מתי שאתה רוצה. אני מתה עליך. אוהבת אותך. ופשוט כיף לי שכיף לך.\" וואו. אבירם לא האמין שנס כזה יכול להתרחש. בני הזוג התחתנו. ואכן במשך שנתיים לאבירם היה את כל הסקס שהוא רצה. אבירם היה מאוהב. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 101כי אי אפשר לכנות את מה שהאחים הללו עשו לאחותם בשם אחר חוץ מחטא. אינני חושב שבמקרה כזה יש מקום לשיח הפוסט מודרני על כך שלכל אחד יש אמת משלו. כאן אין אמת סובייקטיבית כזו או אחרת. במקרה כזה ישנה אשמה. אשמה אמיתית. ולא מדומה. אשמתה של האחות היא מדומה. אשמתם של האחים היא אמיתית. והאבחנה בין אשמה אמיתית ובין רגש של אשמה, היא מאוד חשובה. כשאנו פוגעים במישהו באמת, אנו אשמים באמת. אולי נרגיש אשמים על כך, ואולי לא. אין זה משנה. כי לאשמה, בדיוק כמו לראויות, אין קשר לרגשות. יש לה קשר למה שעשינו או שנמנענו לעשות. אבל מי הוא זה שיאמר מהי אשמה אמיתית ומהי אשמה מדומה? ההורים שלנו? הכמרים, הרבנים, הקאדים? אולי הפילוסופים לתורת המוסר? אולי גורו בהודו? אולי בעלת טור ב\"לאישה\"? אולי הפסיכולוג בתכנית הטלוויזיה? אולי חברי כנסת, או ראש הממשלה? הנקודה היא שאף אחד לא יוכל להגיד לנו מתי אנחנו אשמים ומתי לא. כיוון שברגע שמישהו אחר יאמר לנו דבר כזה ואנחנו נקשיב לו, כבר נטשנו את עצמנו. עצם זה שאנו ממנים אדם אחר כסמכות מוסרית גבוהה יותר מאיתנו, מעיד על כך שאנו עסוקים בפחד ממניעת אהבה או שייכות. כשהאחר קובע אם התנהגותנו מוסרית או לא, אוטומטית אנחנו נמצאים בממד של אשמה מדומה ולא אשמה אמיתית. אינני מדבר כאן על אטימות אוטיסטית וחוסר מוכנות להקשיב לאחר. הקשבה לאחר היא חלק חשוב מהתהליך של גיבוש מערכת ערכים עצמאית. אני מדבר כאן על השאלה של אצל מי נמצאת הסמכות? מי בסופו של דבר קובע? האם אנחנו משאירים את מלאכת ההחלטה של מה מוסרי בידיים של מישהו אחר, או שאנחנו מסכימים לקבל על עצמנו את האחריות הבלעדית על הבחירות שלנו?תימור היה מורה לפסנתר עם פנטזיות ארוטיות על ילדות קטנות. במובנים מסוימים הוא היה פדופיל, למרות שמעולם לא נגע באיברים האינטימיים של ילדה, או גרם לילדה לגעת בשלו. כשילדות היו מגיעות אליו לשיעורי פסנתר הוא היה מתיישב צמוד אליהן, ומתרגש מכך. אחרי שהיו הולכות, הוא היה מאונן ומפנטז עליהן. הוא עדיין לא עשה \"כלום\"... הוא רק דמיין. 108 להיות ראויגם גליה הייתה מאוהבת. ותחושת העצמי המשוקפת של אבירם קיבלה את כל השיקופים שהיא הייתה זקוקה להם. כי זאת יש להבין. הצורך של גברים בסקס, אינו רק הצורך בפורקן הפיזי. בעיקר זהו הצורך להרגיש רצויים, מוערכים, נערצים, מקובלים, אטרקטיביים, גבריים. דרך סקס גברים מקבלים את כל השיקופים הללו, ועוד. אבל מה שקרה הוא שאחרי שנתיים גליה עברה איזה תהליך עם עצמה. לפתע היא עצמה הבינה שהמוכנות שלה להעניק סקס ללא הגבלה לאבירם, מקורה היה גם הוא בצורך שלה לקבל שיקופים חיוביים מבחוץ. גליה הבינה שכאשר היא הבטיחה לאבירם את \"כל הסקס שבעולם\", היא זכתה ממנו בתמורה למספר שיקופים נעימים: שהיא אישה מושכת, שהיא לא כמו כולן, שהיא מיוחדת, שהיא לא קונבנציונלית, שהיא משוחררת, יפהפייה, סקסית, שהיא מספר אחת. ואחרי שנתיים של נישואין גליה קלטה שהיא כבר אינה זקוקה יותר לשיקופים כאלה מבחוץ. היא הבינה שהיא רוצה, יותר ויותר, לראות את עצמה. להתבונן בעצמה. לתת לעצמה נראות. וככל שגליה הבינה את האמת הזו יותר, כך הצורך שלה במין הפך מדויק יותר. היא הפכה מחוברת לצרכים המיניים והנפשיים שלה וידעה, טוב הרבה יותר מפעם, מתי היא רוצה מין ומתי ה\"נתינה\" הגיעה ממקום שלא היה נכון יותר עבורה. עבור אבירם זה היה שוק. \"את הרי הבטחת לי!\" הוא זעם. \"אמרת את זה באופן הכי מפורש שיש! איך את יכולה עכשיו להפר את ההבטחה הזאת?!\" במשך שנתיים אבירם קיבל את כל הסקס שרצה. אבל ברגע שבו כמות הסקס ירדה, לפעם עד פעמיים בשבוע בערך, כל תחושת העצמי שלו התפרקה, כמעט כמו מגדל קלפים. אם במהלך השנתיים הללו אבירם הסתובב כמו תרנגול, מרגיש שהוא גבר שבגברים, חכם, מושך וסקסי, עכשיו לא נשאר מכל זה דבר. או כמעט דבר. כן. אכן ככה זה. כאשר השיקופים מגיעים מבחוץ, הם אינם \"נדבקים\". הם נעלמים כלעומת שבאו. גם בקשר ארוך טווח וגם ברומנים מהצד. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
100פרק 19אשמה אמיתית אינה קשורה לחוקי מוסרשני אחים בדואים רצחו את אחותם על מה שנקרא \"כבוד המשפחה\". היא העזה לצאת עם גבר נוצרי בו התאהבה. היא מתה, ושניהם יושבים בכלא. דמיינו שהיינו יכולים לשים מד הבודק את מידת האשמה שאדם מרגיש בתוך נפשה של האחות בזמן שיצאה לפגישות עם אותו גבר נוצרי ובתוך נפשם של האחים, בעת שרצחו אותה. אצל מי מהם היה המד עולה יותר גבוה? מי הרגיש יותר אשם? ככל הנראה מד האשמה אצל הבחורה היה מראה שהיא חשה אשמה גדולה הרבה יותר מהם, כשהיא נפגשה עם הבחור הנוצרי. היא עברה על כללי החברה. הם פעלו בדיוק לפי הכללים. בדיוק לפי המצופה. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? שאין כל קשר בין טוב ורע לבין רגשות אשמה )זאת בשונה מאשמה אמיתית, שאינה מבוססת על רגשות(. רגש אשמה, גם כשהוא מונע מהפחד ממניעת אהבה על ידי הקרובים לנו, וגם כשהוא מונע מהפחד להיות מנודים על ידי החברה, הוא סובייקטיבי לגמרי. רגשי לגמרי. וכלל אינו מבוסס על המציאות. רק על מה שמקובל על ידי אלה שנותנים את הטון. שוב, כמו בנושא של ראויות. אדם יכול להרגיש אשם, וכלל לא להיות אשם, או להרגיש שמצפונו נקי, בשעה שהוא ממש חוטא. אמתי מגד 109אבירם נאלץ, בהתחלה בתסכול, ואחר כך לשמחתו, להתחיל לבנות תחושת עצמי איתנה משל עצמו, שלא דרך השיקופים שהסקס עם גליה נתן לו, אלא דרך התבוננות כנה בעצמו. אבירם היה יכול לפנות לרומן מחוץ לנישואין, או לחלופין להתגרש שוב. הוא היה יכול להמשיך להאמין, כפי שרובנו מאמינים, שתחושת העצמי שלנו יכולה להבנות רק מבחוץ. שאנחנו חייבים שיקופים טובים מבחוץ כדי להרגיש טוב עם עצמנו. ואם אכן היה מתגרש או בוגד, בחיפושיו אחר הצורך להיראות, הוא היה מכניס את עצמו למעגל שבו רוב האנושות נמצאת. מעגל של רעב תמידי לשיקופים. שכמו סוכר לבן וממכר, מעלה לנו את האנרגיה לזמן קצר, ומייד מוריד אותה ומשאיר אותנו חסרי סיפוק.אבל גליה, אשתו היקרה, הראתה לו דוגמה מעט אחרת. היא הראתה לו שיש משהו הרבה יותר יציב, הרבה יותר איתן, בתחושת עצמי שנבנית מבפנים. תחושת עצמי כזו אינה מתפוגגת ברגע שהשיקופים נעלמים. היא כאן כדי להישאר. כיצד בונים תחושת עצמי איתנה? על ידי המוכנות להתבונן בעצמנו ללא כחל ושרק. גם בחוזקות וגם בחולשות. גם בהצלחות וגם בכישלונות. חייבת להיות מידה רבה של שוויון נפש בהתבוננות כזאת. כלומר, זו התבוננות שאינה מחפשת רק אחר החיובי. היא מוכנה להתבונן באמת, כפי שהיא. היא אינה נרתעת מלראות את ה\"פאקים\" שלנו. ה\"פאקים\" והצדדים היפים שלנו הם מושא שווה להתבוננות. אנחנו הופכים לסקרניים אז במידה שווה לשניהם.אבל דרך מה נתבונן? כי זאת יש להבין: לא ניתן להתבונן במשהו שלא דרך משהו. שלא דרך איזו פרספקטיבה, נקודת מבט. ואם אנחנו מתבוננים בעצמנו דרך נקודת מבט שאינה שלנו, של הורינו, של הרבי, הקאדי, הגורו, הפילוסוף או הפסיכולוג שהוזכרו בפרק הקודם, אזי עדיין נקודת המבט שלנו היא חיצונית לנו. היא אינה שלנו. אין זה ממש משנה אם אנחנו מתבוננים על עצמנו דרך עיניו האוהבות של המאהב שלנו, או דרך עיניהם המופנמות, האוהבות או הביקורתיות, של הורינו או של המורים הרוחניים שלנו. זו עדיין נקודת מבט חיצונית. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
אמתי מגד 99מעניין שאלה שכן מעזים לבסוף לעבור על הכללים )לא עושים ברית מילה לבן, חוזרים בתשובה, או בשאלה, מסרבים לשרת בשטחים, או להיפך, מסרבים לפנות מתנחלים מהיאחזות – בקצרה, עושים משהו על פי צו מצפונם( מפסיקים להרגיש אשמים, ברגע שפעלו על פי צו מצפונם. האיום בנידוי ובאשמה עובד רק כל עוד איננו נאמנים לעצמנו. כאשר אנחנו מעזים לעמוד על שלנו ולנהוג על פי הערכים שלנו, אנו הופכים חופשיים. 110 להיות ראוימה שאומר שאם אנחנו באמת רוצים להעניק לעצמנו נראות אמיתית ואיתנה, לא נוכל להימלט מהבנייה האיטית של השקפת עולם ערכית משל עצמנו. השקפת עולם כזו מתחילה מהקשבה להורינו, לרבי, לפילוסוף או לפסיכולוג, ממשיכה בכך שאנו מעזים ליצור דיאלוג של שווי ערך עימם, שבו החשיבה והניסיון שלנו חשובים לא פחות משלהם, ומסתיימת בכך שאנו מגבשים לעצמנו מערכת ערכית, תפישת עולם של טוב ורע, שהיא שלנו. וכשאנו מגבשים לעצמנו תפישת עולם ערכית שכזו, שהיא שלנו, ודרכה אנו מתבוננים בעצמנו, ורואים את עצמנו, המחמאות \"הנפלאות\" של המאהב או המאהבת שלנו, פתאום נראות ריקות. פתאום אנו קולטים שהמאהב שנתן לנו את המחמאות הללו לא באמת מכיר אותנו. הוא מכיר רק את ההצגה היפה שהצגנו לו, כשהיינו רחוקים ממטלות הבית ומהילדים. המחמאה בעצם הייתה להצגה שעשינו ולא באמת הגיעה לנו, לכן היא גם התפוגגה כל כך מהר. כשאנחנו מוכנים להתבונן בעצמנו באופן כזה, אנחנו צומחים וגדלים. אנחנו יודעים שאנחנו כבר לא ילדים קטנים הזקוקים לפידבקים חיוביים מהסביבה כדי לשרוד. אנחנו יודעים שהתחלנו להיות מחוברים לאמת של מי שאנו. ואם יש משהו שמקפיץ את הראויות שלנו, זו היכולת להתעמת עם האמת. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
98 להיות ראוימיותרים לגמרי מבחינה אבולוציונית. כלומר, מהזווית של שימור הגניםאכן, רק מיעוטם של בני האדם מעזים להגיד או לעשות מעשים המנוגדים, באופן מהותי, לקונבנציה. מעטים מוכנים לשלם את המחיר של הליכה אחרי צו ליבם. מעטים בכלל יודעים להקשיב לצו ליבם. בקלות רבה אני נזכר בכמה וכמה דוגמאות בחיי בהן אני לא העזתי ללכת על פי צו מצפוני. אחת מהן זכורה לי היטב. הייתי בצבא. שירתתי בשטחים. עמדנו במחסום והיינו צריכים לעצור מכוניות של פלסטינים ולבדוק האם הם נראים לנו \"מסוכנים\" או לא. חברי למחסום נהגו להתעלל בנוסעי המכוניות. לדחוף להם את הרובה לתוך המכונית כדי להבהיל אותם. לדרוש מהם סיגריות. סתם דברים \"קטנים\". ואחר כך להתפוצץ מצחוק. אני עמדתי שם. לא השתתפתי בחגיגה. אבל גם לא מנעתי אותה. לא דיווחתי לאף אחד על מה שהם עשו. אינני בטוח שהיה גם למי לדווח. לכל אורך ההיסטוריה אנשים פועלים שלא על פי צו מצפונם, אולי כיוון שהם לא יודעים להקשיב לו. אולי כיוון שאין להם אחד כזה. כנראה בעיקר בגלל שהם פוחדים להיות לא שייכים. מנודים. גרמנים מבוגרים מספרים על נערותם בתנועת הנוער הנאצית ואחר כך בצבא הנאצי. כשהיו ילדים קטנים, לפני עליית הנאצים לשלטון, הם נהגו לשחק עם חבריהם היהודים באותה שכונה, בלי שהמחשבה שיהודים אלה שונים מהם במשהו עלתה במוחם. והנה, כמה שנים אחר כך, היהודים הפכו להיות האויב. אלה שמחריבים את אירופה ולא מאפשרים לה לשגשג. הסיבה לכל הצרות. והם, ילדים אלה, לא יכלו להעז לחשוב אחרת. כי אם היו מעזים לחשוב אחרת, הם היו מנודים. אני משער שאולי, אצל בני אדם, ישנה תוספת קטנה לשלושת ההוראות מלמעלה. תוספת שמוטבעת בגנים שלנו וגורמת לנו לא רק לא להעז להתנהג אחרת מהכלל אלא גם להרגיש משהו לא נעים, כשאנחנו חושבים על כך. להרגיש \"לא בסדר\", כלומר, אשמים. וכך, בדיוק כפי שהורינו יכולים לתמרן אותנו בעזרת רגש אשמה ואיום במניעת אהבה, החברה, הקהילה, הדת, מתמרנים אותנו בעזרת אשמה ואיום בנידוי. ושוב, כמו במניעת אהבה, גם בנידוי החברתי, אין צורך בנידוי ממש. האיום מספיק. 111פרק 21סליחה וחרטהקולין האוול11 היה אדם מאוד דתי. הוא היה פעיל בכנסייה הבפטיסטית, אליה השתייך יחד עם אשתו. בכנסייה הוא שימש כמטיף בשעות הפנאי וכמו כן ניגן עם המקהלה. בשנת 1991 רצח קולין האוול, בעזרת הייזל, המאהבת שלו, את אשתו ואת בעלה של המאהבת )כולם חברי הכנסייה(. הוא ביים את מותם כך שנראה היה כאילו שניהם התאבדו יחד, במכוניתו של אביה של האישה. בימוי הרצח נעשה בצורה טובה כל כך, שקולין שוחרר מייד לאחר חקירתו, והמשיך לחיות את חייו. לקולין נולדו חמישה ילדים מאשתו הראשונה, הוא קיווה לשאת מייד את הייזל, המאהבת, לאישה, ולגדל יחד את ילדיו וילדיה. קולין היה בטוח לחלוטין שברצח שביצע הוא עשה את רצון האל. הוא האמין שלאשתו ולבעלה של המאהבת טוב יותר עכשיו בגן עדן. והוא האמין שהוא והייזל יגדלו את הילדים באופן טוב יותר מאשר ההורים המקוריים. אך ככל שקולין הפך משוכנע יותר בצדקת דרכם, כך הפכה הייזל מפוחדת יותר ממנו ומרעיונותיו המשונים. היא לא הסכימה להתחתן איתו. כמה שנים מאוחר יותר קולין התחתן עם קייל, והביא איתה חמישה ילדים נוספים לעולם. הם המשיכו לפקוד את הכנסייה וקולין הפך לאדוק יותר ויותר. והנה, בדיוק כשנראה היה שהכול עומד להסתדר ושהוא מצליח ליצור לעצמו בדיוק את החיים שלהם קיווה, בנו הבכור נפל בתאונה מגרם מדרגות בקולג' בו הוא למד. נפל ומת. 11 Colin Howell - wikipediaJob Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 97שלושת החוקים הם:.1 היערכות - התאם את הכיוון והמהירות שלך לכיוון ולמהירות שלחברי להקה שכנים..2 לכידות - נוע לעבר מרכז המסה של חברי להקה שכנים..3 הפרדה - הימנע מלהתנגש בחברי להקה אחרים.החוקים הללו הם חוקים המופיעים בתוכנת מחשב. האם באמת אותם חוקים חלים גם על ציפורים ודגים חיים? אנחנו עדיין איננו יודעים בוודאות. אך הבה, לצורך הדיון, נשער שכן. ניתן לשער שהחוקים הללו הם חוקי הישרדות שהוטבעו בגנים של חיות אלה לאורך מיליוני שנות אבולוציה כדי למקסם את האפשרות שלהם לשרוד. אפשר לשער שהוראות כגון אלו, שנמצאו על ידי האבולוציה כמשמרות חיים, נשמרות בגנים של דגים וציפורים ומורות להם כיצד לנהוג. למעשה חוקים אלה ממקסמים את האפשרות שהלהקה תשרוד ושהגנים שלה ימשיכו לעבור הלאה. לגבי הפרטים בקבוצה, התמונה קצת שונה. כשמתבוננים בלהקה של דגיגים קטנים, מתמודדת עם דגים גדולים יותר הרוצים לטרוף אותם, אפשר לראות שרבים מהדגיגים הקטנים נטרפים. דגים גדולים מזהים בקלות רבה יותר את הלהקה הגדולה ומתקרבים אליה כדי לאכול. הרבה דגים קטנים מועלים כקורבן למולך, לדגים הגדולים, כדי שהלהקה תשרוד. גם בני אדם הם סוג של בוידז. גם אנחנו מתנהגים באופן להקתי. רובנו משתדלים להיות קרובים למרכז. אנחנו חוששים להביע דעות קיצוניות או לעשות מעשים שמנוגדים למקובל. רובנו בוחרים בהתנהגויות שלא נובעות מתוך חשיבה עצמאית, אלא על פי מה שמקובל בחוגים הקרובים. רובנו מומחים בהתבוננות, בזיהוי ובחיקוי של כוונות והתנהגויות השכנים ובטרנדים המקובלים בתקופה. ורובנו נרגיש \"לא בסדר\", כלומר אשמים, אם נחשוב מחשבות שאינן עומדות בקנה אחד עם מה שמקובל. מרתק להיווכח שהיכולת שלנו, כבר כילדים קטנים, לזהות את הכוונות והרצונות של אחרים ולנהוג בהתאם לזיהוי זה, מפותחת בהרבה מהיכולת שלנו לזהות את הרצון שלנו. ולרוב זה לגמרי מספיק. אנחנו יכולים לשרוד חיים שלמים כבוידז. חשיבה עצמאית, צו הלב, מצפון, כל אלה 112 להיות ראויקולין \"הבין\" שזהו מסר מאלוהים שאולי לא כל מעשיו אכן היו טובים בעיני האל. בסצנה חזקה במיוחד, במיני סדרה )המצוינת( \"הסוד\" שנעשתה על חייו, נראה קולין צועד לתוך הים ומבקש מהאל סליחה. זועק ומבקש סליחה. הוא חוזר אז לאשתו ומודיע לה שהאל סלח לו, בדיוק כפי שסלח לדויד המלך, אחרי ששלח את אוריה החתי למות בקרב ונשא את בת שבע לאישה. אך הצרות המשיכו לרדת על ראשו של קולין. האל כנראה לא באמת סלח לו. קולין הפסיד הון רב בתרמית אינטרנט, ולבסוף הבין, כעשרים שנה אחרי הרצח, שעליו להתוודות. הוא עשה זאת בפני זקני הקהילה שעודדו אותו לפנות למשטרה. וכך הוא באמת עשה. בשנת 2011 נשפט ונידון קולין האוול למאסר עולם. נראה היה שהוא מקבל על עצמו את העונש ומוכן לשאת אותו. בניגוד אליו, הייזל, המאהבת, טענה במהלך המשפט שקולין גרר אותה לתוך העניין, ושהיא לא באמת הייתה שותפה מלאה למעשה. אך בית המשפט לא האמין לה ודן גם אותה למאסר עולם באשמת הרצח הכפול.במשך קרוב לעשרים שנה הצדיק קולין את מעשיו בעזרת סיפורים מהתנ\"ך. דוד המלך שימש לו השראה. לאחר שבנו נהרג בתאונת הנפילה, הוא \"הבין\" שהוא היה לו בסדר. והוא ביקש סליחה מאלוהיו. מהי הסליחה הזו? מה בדיוק משמעותה? מה בדיוק מבקש קולין מהאל, כשהוא מבקש את סליחתו? מה בכלל אנשים מבקשים, כשהם מבקשים מהאל, או מאנשים אחרים, סליחה?להלן מקרה \"רגיל\" הרבה יותר של אם המבקשת סליחה מילדיה. למרות השוני העצום בין המקרים, בקשת הסליחה גם במקרה הבא, אינה מגיעה מהמקום הנכון. שירלי היא גרושה בת 55 עם שלושה ילדים בגילאי .18-25 היא נפרדה מהגרוש שלה לפני ארבע שנים, ומאז הילדים שלה כועסים עליה ולא רוצים לראות אותה. לעתים קרובות הם עונים לה בגסות. מזלזלים בה, אלימים מילולית, ואחד מהם אף היה אלים כלפיה פיזית. שירלי הגיעה אליי בגלל מומחיותי בנושא \"ניכור הורי\", והיא ביקשה שאעזור לה לחזור להיות בקשר עם הילדים. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
אמתי מגד 113היא סיפרה לי על מסכת חיים קשה שבה הוריה דחו אותה והיו אלימים כלפיה. האחים והאחיות שלה לא מדברים איתה. אבי הילדים זילזל בה וכיום הילדים שלה דוחים אותה. הוריה יצרו קואליציה עם הגרוש שלה. הם מזמינים אותו לארוחות ערב ואותה הם דוחים. אין לה אף אחד בעולם, היא מספרת. היא נטושה. שירלי מיוסרת מכאב. ״מדוע את חושבת שהילדים שלך לא רוצים להיפגש איתך?״ אני שואל. שירלי בטוחה שזה בגלל ההסתה של אביהם. כמומחה לניכור הורי אני מודע לאפשרות שהסתה מצד הורה אחד יכולה בהחלט לגרום לילדים להתנכר ולדחות לחלוטין את ההורה השני. אך במקרה הזה אני חושב שההסבר של שירלי לא מספק. משהו בהבעת הכאב שבפניה יצר אצלי חוסר מנוחה. ״אם הייתי מזמין לכאן את ההורים, האחים והאחיות שלך, את הגרוש שלך ואת שלושת ילדייך, והייתי שואל אותם מה התרומה שלך לכך שכולם נמנעים ממך, מה את חושבת שהם היו אומרים?״שירלי אומרת שאין לה מושג. אני דווקא חושב שיש לה מושג ואני דוחק בה להמשיך לחשוב. אנחנו עוברים אישית על כל אחד מבני משפחתה ושירלי מנסה לנחש מה הוא היה אומר. תמה אחת חזרה אצל כולם. כולם חושבים ששירלי עושה את עצמה מסכנה, וזה מרתיע את כולם. ״האם יש בזה אמת?״ אני שואל אותה. שירלי מוכנה להתבונן ולומר שכן. למעשה, מזה כשנתיים שהיא אומרת לעצמה שהיא לא צריכה לשדר מסכנות כל הזמן. ״מה את חושבת שזה יוצר אצל אחרים, המסכנות הזאת שלך?״ אני שואל. שירלי לא יודעת. אני ממשיך לשאול את שירלי שאלות ומנסה לברר איתה, אבל היא מתחמקת. אני הופך חסר סבלנות, ומרגיש שעולה בתוכי כעס. ״מה את חושבת שזה יוצר אצלי כרגע?״ ״מה יוצר?״״המסכנות שלך? מה את חושבת שהיא מעוררת בי?״״ביקורת?״116 להיות ראוי״כן. אני רואה את זה.״ ״אז אני רוצה לשאול אותך, כיצד נראית בקשת סליחה שבה מבקש הסליחה אינו שם עול נוסף על האחר? האם את יכולה לדמיין לעצמך בקשת סליחה שבה את מסכימה לקחת אחריות על העוול שעשית לילדים שלך, בכך שביקשת מהם להכיל אותך? והאם את יכולה לדמיין שאת עושה זאת מבלי לצפות מהם לדבר? כלומר, שבקשת הסליחה שלך היא אקט של לקיחת אחריות באופן מלא. כיצד זה ייראה?״ אם שירלי תיקח אחריות על האופנים בהם היא פגעה בילדיה, תתחרט על כך בכנות, מבלי לצפות לדבר בתמורה, פעולה זו כשלעצמה תעניק לה ראויות. היא תעניק לה ערך עצמי. במקביל פעולה זו תשחרר את ילדיה מהמעמסה של תחושת החובה לאהוב אותה. כאשר ילדיה יחושו משוחררים מהחובה לפגוש אותה, הסכויים שהם ירצו לפגוש אותה מתוך בחירה, גדלים. 128 להיות ראוייואב הסתכל עליי. הייתי מאוד נחוש ומאוד שקט. אבל גם מאוד ברור ותקיף. יואב חש את העוצמה הזאת בקול שלי. עוצמה שלא הבאתי מספיק לידי ביטוי עד אז. הוא אמר לי: \"אתה מתנהג כמו דיקטטור!\"היה לי מוזר לשמוע את התיאור הזה, דיקטטור, מפיו. אני דווקא חשתי שאני מאוד שקט. מאוד לא מתלהם. דיקטטור בעיניי זה מישהו שצועק, מרים את הקול. משתלט. ואני חשתי שאני שולט בעצמי. אבל לאו דווקא משתלט על הסביבה. אמרתי לו: \"אני דווקא לא חושב כך. אבל אתה יודע מה? יכול להיות. יכול להיות שלא הייתי מספיק דיקטטור. ואולי אני צריך להתחיל להיות. בכל אופן, אני עומד על דעתי. אני אינני מוכן לוותר. אתה תצטרך להיות חלק מהבית הזה. תצטרך להתחיל לתרום.\"הדיון נמשך. יואב ניסע להניא אותי. לתרץ את התנהגותו. להימלט מהדרישה. אבל אני עמדתי על שלי בשקט. וככל שעמדתי יותר על שלי בשקט, כך הרגשתי ראוי יותר. כך הרגשתי שסוף סוף אני עושה עם יואב את מה שהייתי צריך להתחיל לעשות כבר מזמן. ובסוף יואב הבין. הוא אמר: \"אוקי. אני מסכים.\" והוא עשה את התורנות שלו. במשך התקופה הבאה משהו טוב קרה לו. מצב הרוח שלו השתפר מאוד. הוא הפך פעיל יותר בבית הספר ופעיל יותר בבית. הוא הפך נחמד יותר אל האחים שלו. והם גם הפכו נחמדים יותר אליו. אנחנו המשכנו ליצור אנימציות יחד, אבל אני למדתי להפריד בין שני התחומים. להיות קולגה של בני, כשאנו עובדים על אנימציות, ולהיות אבא שלו בשאר הזמן. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
114 להיות ראוי״כן, ביקורת. אבל יש עוד משהו.״ ״כעס?״״כן, כעס,״ אני עונה. ״יכול להיות שהמסכנות שלך מעוררת גם אצל הילדים שלך כעס?״״כן, זה בהחלט יכול להיות. הרבה פעמים הם היו מתעצבנים עליי. הם גם היו אומרים לי שנמאס להם מהמסכנות שלי.״ ״למה לדעתך מתעורר אצל האחר כעס מול המסכנות שלך?״״כי זה כאילו שאני מבקשת ממנו משהו,״ היא עונה. ״נכון, מצוין, מה את מבקשת ממנו?״״אמפתיה. אני מבקשת שיבינו אותי.״ אנחנו ממשיכים לשוחח ושירלי מסכימה לראות כיצד, לאורך השנים, היא ציפתה מילדיה להיות אמפתיים כלפיה. כיצד, כשרבה עם הוריה, היא ציפתה מילדיה לצדד בה. וכיצד, בתקופת הגירושין, היא ציפתה שהילדים יראו עד כמה אביהם רע אליה, יזדהו איתה וייקחו את הצד שלה.״האם זה הוגן כלפיהם לצפות מהם להיות אמפתיים כלפייך?״ אני שואל.״מה, זה לא בסדר? זה לא הגיוני שאני אצפה מילדי להיות אמפתיים כלפיי?״״האם הורייך ציפו ממך להיות אמפתית כלפיהם?״״כן. לגמרי. הם כל הזמן רצו שאני ארחם עליהם.״ ״ומה זה עשה לך?״״זה נורא. זה דבר נורא. הם לא נתנו לי להיות אני.״ ״יכול להיות שאת עושה את אותו דבר לילדים שלך?״״כן. אני מצפה מהם להיות ההורים שלא היו לי.״״בדיוק! את מצפה מהם להעניק לך את הצרכים הרגשיים של אמפתיה והכלה, שהורייך לא העניקו לך.״ אמתי מגד 115״אני מבינה את זה. אפילו כתבתי לאחד הילדים שלי סליחה. אבל לא הסברתי על מה אני כותבת סליחה כי רציתי שהוא יתקשר אליי וידבר איתי ואז אסביר לו.״ וכאן אני רוצה לעצור לרגע את התיאור ולהפנות אליכם הקוראים שאלה: מה המשותף בין בקשת הסליחה של קולין האוול מאלוהיו ובקשת הסליחה של שירלי מילדיה?״את יודעת, יש הבדל גדול בין לבקש סליחה מהילד מתוך מטרה שהוא יתקשר אלייך וייצור איתך קשר, לבין לבקש ממנו סליחה, פשוט כיוון שאת מוכנה לקחת אחריות על עצמך.״ ״כן, אני רואה את זה.״ ״את יודעת למה?״״לא בדיוק...״״כשאת מבקשת מהילד שלך לסלוח לך, את בעצם מבקשת ממנו להוריד מעלייך את עול האשמה. את מבקשת הקלה. אינך יכולה לשאת את עול האשמה, ואת מבקשת ממישהו אחר לשחרר אותך מהעול הכבד.״ )קולין האוול מנסה לעשות את אותו דבר מול האל. הוא מבקש מהאל לשחרר אותו מעול האשמה.( אני אעצור שוב כדי להרחיב: אינני אוהב כלל את השימוש במושג בקשת סליחה. למעשה המושג הזה מציע שהאחר הוא זה שיכול לסלוח או לא לסלוח. אנו מבקשים מהאחר לסלוח לנו. אני מעדיף את המושג חרטה. כשאדם מרגיש ומביע חרטה, הוא אינו מבקש מאף אחד, לא מאלוהים ולא מילדיו, להקל עליו. כשאדם מתחרט הוא פשוט לוקח אחריות על מה שעשה. והוא מוכן לשאת את האשמה על מה שעשה. הוא מוכן לשאת בתוצאות של העשייה שלו. הוא אינו מבקש הקלה. נחזור לשיחה: ״ולמעשה, בכך שאת מבקשת מהילד שלך לשחרר אותך מעול האשמה, את בעצם את מעמיסה עליו עוד מעמסה. לא רק שכל החיים ביקשת ממנו רחמים ואמפתיה, עכשיו את מוסיפה עוד משהו. את מבקשת ממנו גם לסלוח לך. את נותנת לו עוד תפקיד. זה לא הוגן כלפי הילד שלך.״ אמתי מגד 127אינני יודע מה בדיוק עבר על יואב בזמן הזה. אני כן יודע מה עבר עליי. אני עשיתי חשבון נפש. קלטתי שיצרתי גולם ושהגולם קם על יוצרו. קלטתי שבכך שוויתרתי ליואב, עשיתי לאחים שלו, לעצמי, ובמיוחד לו, עוול. הבנתי שההקלות הללו שנקטתי מולו, לא היו כלל לטובתו. הבנתי שבכך שלא דרשתי ממנו, בעצם לא מילאתי את תפקידי כאבא. ובכך שלא מילאתי את תפקידי כאבא ירדה חווית הראויות שלי, ועמה חווית הראויות של יואב. הבנתי שאני צריך לשבור את הדינמיקה הזאת באחת. הבנתי שבכך שאדרוש ממנו, אעזור לו להפוך ולהרגיש ראוי יותר. כלומר, הבנתי שאני רק אעשה איתו חסד בכך שלא אוותר לו. והבנתי שאני עצמי זקוק לעשייה כזו כדי להרגיש שאני ממלא אחר האחריות שלי. ככל שעבר הזמן ואני חשבתי והבנתי יותר, כך הדברים הפכו בהירים יותר עבורי. שקט השתרר בתוכי וידעתי בדיוק מה עליי לעשות. כשיואב חזר, אני הייתי שקט ונחוש כפי שלא הייתי זמן רב. אמרתי לו כך: \"יואב, אתה בטח לא תבין למה בדיוק אני מתכוון ברגע הראשון, אבל אני הבנתי עכשיו שבכך שוויתרתי לך על מטלות הבית, עשיתי לך עוול. הבנתי שבכך שאפשרתי לך להתחמק, לא תרמתי לך כלום, להיפך, לקחתי ממך משהו. מצד שני, אני מבין גם שאינני יכול להכריח אותך לעשות שום דבר שאינך רוצה. אתה בן ,17 ואין לי באמת כוח עליך. אני רק יודע שאתה צריך לתרום, ושאני מצפה ממך לתרום. ואני יודע שכשאתה מקבל משהו בלי לתרום, זה עוול עבורך. ולכן, אני הולך לשנות פה כמה דברים. אחד, יש כמה דברים שאני חייב לך כאבא, ואני מתכוון להמשיך לתת לך אותם. אוכל ומקום לישון בו. שניים, יש הרבה דברים שאני מרגיש שזה לא נכון שאני אתן לך אותם, אם אתה לא תהפוך שותף בבית. אני משלם לך כיום על חוגים למוזיקה ולתיאטרון. זה אינו דבר שאני חייב לך. למעשה, אני מרגיש שאם אני ממשיך לתת לך את החוגים הללו, בלי שאתה שותף ותורם מלא בבית זה, אני עושה לך ולאחים שלך עוול. אז אני רוצה להודיע לך שמעתה, אם אינך תורם, גם לא תוכל לקבל את כל אותם דברים שאינם בגדר החובה שלי אליך. אבל הנקודה היא לא שזה עונש. אינני רוצה להעניש אותך. אני ממש מעדיף שלא להעניש אותך. אני פשוט יודע שמה שאתה צריך וזקוק לו ממני זה שאדרוש ממך להיות שותף. וזה מה שאני עושה. אני דורש ומצפה ממך להיות שותף מלא בבית הזה. לתרום. ואני לא מתכוון לוותר לך יותר על התרומה הזאת.\"Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
114 להיות ראוי״כן, ביקורת. אבל יש עוד משהו.״ ״כעס?״״כן, כעס,״ אני עונה. ״יכול להיות שהמסכנות שלך מעוררת גם אצל הילדים שלך כעס?״״כן, זה בהחלט יכול להיות. הרבה פעמים הם היו מתעצבנים עליי. הם גם היו אומרים לי שנמאס להם מהמסכנות שלי.״ ״למה לדעתך מתעורר אצל האחר כעס מול המסכנות שלך?״״כי זה כאילו שאני מבקשת ממנו משהו,״ היא עונה. ״נכון, מצוין, מה את מבקשת ממנו?״״אמפתיה. אני מבקשת שיבינו אותי.״ אנחנו ממשיכים לשוחח ושירלי מסכימה לראות כיצד, לאורך השנים, היא ציפתה מילדיה להיות אמפתיים כלפיה. כיצד, כשרבה עם הוריה, היא ציפתה מילדיה לצדד בה. וכיצד, בתקופת הגירושין, היא ציפתה שהילדים יראו עד כמה אביהם רע אליה, יזדהו איתה וייקחו את הצד שלה.״האם זה הוגן כלפיהם לצפות מהם להיות אמפתיים כלפייך?״ אני שואל.״מה, זה לא בסדר? זה לא הגיוני שאני אצפה מילדי להיות אמפתיים כלפיי?״״האם הורייך ציפו ממך להיות אמפתית כלפיהם?״״כן. לגמרי. הם כל הזמן רצו שאני ארחם עליהם.״ ״ומה זה עשה לך?״״זה נורא. זה דבר נורא. הם לא נתנו לי להיות אני.״ ״יכול להיות שאת עושה את אותו דבר לילדים שלך?״״כן. אני מצפה מהם להיות ההורים שלא היו לי.״״בדיוק! את מצפה מהם להעניק לך את הצרכים הרגשיים של אמפתיה והכלה, שהורייך לא העניקו לך.״ אמתי מגד 115״אני מבינה את זה. אפילו כתבתי לאחד הילדים שלי סליחה. אבל לא הסברתי על מה אני כותבת סליחה כי רציתי שהוא יתקשר אליי וידבר איתי ואז אסביר לו.״ וכאן אני רוצה לעצור לרגע את התיאור ולהפנות אליכם הקוראים שאלה: מה המשותף בין בקשת הסליחה של קולין האוול מאלוהיו ובקשת הסליחה של שירלי מילדיה?״את יודעת, יש הבדל גדול בין לבקש סליחה מהילד מתוך מטרה שהוא יתקשר אלייך וייצור איתך קשר, לבין לבקש ממנו סליחה, פשוט כיוון שאת מוכנה לקחת אחריות על עצמך.״ ״כן, אני רואה את זה.״ ״את יודעת למה?״״לא בדיוק...״״כשאת מבקשת מהילד שלך לסלוח לך, את בעצם מבקשת ממנו להוריד מעלייך את עול האשמה. את מבקשת הקלה. אינך יכולה לשאת את עול האשמה, ואת מבקשת ממישהו אחר לשחרר אותך מהעול הכבד.״ )קולין האוול מנסה לעשות את אותו דבר מול האל. הוא מבקש מהאל לשחרר אותו מעול האשמה.( אני אעצור שוב כדי להרחיב: אינני אוהב כלל את השימוש במושג בקשת סליחה. למעשה המושג הזה מציע שהאחר הוא זה שיכול לסלוח או לא לסלוח. אנו מבקשים מהאחר לסלוח לנו. אני מעדיף את המושג חרטה. כשאדם מרגיש ומביע חרטה, הוא אינו מבקש מאף אחד, לא מאלוהים ולא מילדיו, להקל עליו. כשאדם מתחרט הוא פשוט לוקח אחריות על מה שעשה. והוא מוכן לשאת את האשמה על מה שעשה. הוא מוכן לשאת בתוצאות של העשייה שלו. הוא אינו מבקש הקלה. נחזור לשיחה: ״ולמעשה, בכך שאת מבקשת מהילד שלך לשחרר אותך מעול האשמה, את בעצם את מעמיסה עליו עוד מעמסה. לא רק שכל החיים ביקשת ממנו רחמים ואמפתיה, עכשיו את מוסיפה עוד משהו. את מבקשת ממנו גם לסלוח לך. את נותנת לו עוד תפקיד. זה לא הוגן כלפי הילד שלך.״ 126 להיות ראויאת התסריט הכללי כתבתי אני, אבל גם יואב היה תורם לו רעיונות. אחר כך הוא היה הופך את התסריט לאנימציה קצרה, בת דקות ספורות. אני הייתי יושב איתו ומציע הצעות משלי. שנינו אהבנו מאוד לעבוד יחד, והתוצאות היו טובות. רק שמשהו קרה בקשר הזה. מאב ובנו הפכנו קצת יותר לזוג קולגות, המשתפים פעולה בעשייה משותפת. נראה היה שככל שעבדנו יותר יחד, כך היכולת שלי למשמע את יואב, לדרוש ממנו, להיות סמכותי כלפיו, הלכה ופחתה. היה לי נוח שהוא מצייר ויוצר עבורי. והעדפתי להימנע מלהעיר לו על כך שתרומתו בבית הלכה ופחתה. מעניין שבתקופה זו, לא רק שיואב תרם פחות לבית, נראה היה שהוא הופך לא מרוצה בעוד ועוד תחומים. לעתים היה מסתובב ימים שלמים עם פרצוף תשעה באב. בבית הספר לא היה ממלא את מטלותיו וציוניו ירדו מאוד. ובנוסף לכך, האחים שלו לא היו מרוצים מהמצב כלל ועיקר, ובצדק. רוב המטלות נפלו עליהם. כשילד תורם בבית, ומקבל הכרה על זה, הוא צובר ראויות. בכך שהפסקתי לדרוש מיואב לתרום בבית, בעצם מנעתי ממנו לחוש ראוי. הוא צבר אומנם סוג של ראויות על כך שהוא תרם לאתר שלי, אך על תרומה זו הוא .1 קיבל כסף, .2 היא הייתה קלה וטבעית עבורו. ולכן, הראויות שהוא היה יכול לצבור בעקבותיה הייתה מוגבלת. בכך שלא תרם בבית, ובכך שאני לא דרשתי את זה ממנו באופן יותר נחרץ, מנעתי ממנו לצבור ראויות בריאה וחשובה. על המקרר היה תלוי דף עם רשימת התורנויות של הילדים: שטיפת כלים, זריקת אשפה, ניקוי ארגז החול של החתולה, תליית וקיפול כביסה. יואב היה מצליח, לפעמים, להתחמק מתורנויות אלה בשלל תירוצים. כך גם היה אחר צהריים אחד. ליואב הייתה תורנות, אבל הוא לא רצה לבצע אותה, באיזו תואנה. אינני זוכר בדיוק מה. זה היה אחרי מספר ימים כאלה של התחמקויות. הרמתי את הקול עליו. הוא עשה עצמו נעלב ועזב את הבית. גרושתי גרה באותו רחוב ויואב הלך לביתה. למזלם הרב של כולנו, היחסים ביני ובין גרושתי היו טובים מאוד ושיתפנו פעולה. הערכים שלנו היו דומים. ידעתי שיואב לא יצליח לגרור אותה למאבק הזה נגדי. במשך שלוש שעות יואב שהה בביתה של גרושתי ואז הוא צלצל וביקש לדבר. הזמנתי אותו לחזור הביתה ולדבר. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 113היא סיפרה לי על מסכת חיים קשה שבה הוריה דחו אותה והיו אלימים כלפיה. האחים והאחיות שלה לא מדברים איתה. אבי הילדים זילזל בה וכיום הילדים שלה דוחים אותה. הוריה יצרו קואליציה עם הגרוש שלה. הם מזמינים אותו לארוחות ערב ואותה הם דוחים. אין לה אף אחד בעולם, היא מספרת. היא נטושה. שירלי מיוסרת מכאב. ״מדוע את חושבת שהילדים שלך לא רוצים להיפגש איתך?״ אני שואל. שירלי בטוחה שזה בגלל ההסתה של אביהם. כמומחה לניכור הורי אני מודע לאפשרות שהסתה מצד הורה אחד יכולה בהחלט לגרום לילדים להתנכר ולדחות לחלוטין את ההורה השני. אך במקרה הזה אני חושב שההסבר של שירלי לא מספק. משהו בהבעת הכאב שבפניה יצר אצלי חוסר מנוחה. ״אם הייתי מזמין לכאן את ההורים, האחים והאחיות שלך, את הגרוש שלך ואת שלושת ילדייך, והייתי שואל אותם מה התרומה שלך לכך שכולם נמנעים ממך, מה את חושבת שהם היו אומרים?״שירלי אומרת שאין לה מושג. אני דווקא חושב שיש לה מושג ואני דוחק בה להמשיך לחשוב. אנחנו עוברים אישית על כל אחד מבני משפחתה ושירלי מנסה לנחש מה הוא היה אומר. תמה אחת חזרה אצל כולם. כולם חושבים ששירלי עושה את עצמה מסכנה, וזה מרתיע את כולם. ״האם יש בזה אמת?״ אני שואל אותה. שירלי מוכנה להתבונן ולומר שכן. למעשה, מזה כשנתיים שהיא אומרת לעצמה שהיא לא צריכה לשדר מסכנות כל הזמן. ״מה את חושבת שזה יוצר אצל אחרים, המסכנות הזאת שלך?״ אני שואל. שירלי לא יודעת. אני ממשיך לשאול את שירלי שאלות ומנסה לברר איתה, אבל היא מתחמקת. אני הופך חסר סבלנות, ומרגיש שעולה בתוכי כעס. ״מה את חושבת שזה יוצר אצלי כרגע?״ ״מה יוצר?״״המסכנות שלך? מה את חושבת שהיא מעוררת בי?״״ביקורת?״116 להיות ראוי״כן. אני רואה את זה.״ ״אז אני רוצה לשאול אותך, כיצד נראית בקשת סליחה שבה מבקש הסליחה אינו שם עול נוסף על האחר? האם את יכולה לדמיין לעצמך בקשת סליחה שבה את מסכימה לקחת אחריות על העוול שעשית לילדים שלך, בכך שביקשת מהם להכיל אותך? והאם את יכולה לדמיין שאת עושה זאת מבלי לצפות מהם לדבר? כלומר, שבקשת הסליחה שלך היא אקט של לקיחת אחריות באופן מלא. כיצד זה ייראה?״ אם שירלי תיקח אחריות על האופנים בהם היא פגעה בילדיה, תתחרט על כך בכנות, מבלי לצפות לדבר בתמורה, פעולה זו כשלעצמה תעניק לה ראויות. היא תעניק לה ערך עצמי. במקביל פעולה זו תשחרר את ילדיה מהמעמסה של תחושת החובה לאהוב אותה. כאשר ילדיה יחושו משוחררים מהחובה לפגוש אותה, הסכויים שהם ירצו לפגוש אותה מתוך בחירה, גדלים. אמתי מגד 125להיות לבדו, ובכך שאינה דורשת ממנו להתבגר ולתרום לעבודות הבית, היא בעצם הופכת אותו לנכה. איך תרגיש ראויה אם היא יודעת שהיא משאירה את בנה נכה?וכפי שכבר ראינו בפרק 5 גם גל אינו יכול לחוש ראוי במצב כזה. כל עוד הוא יודע שהוא, למעשה, מנצל את הצורך של אימא שלו, ואינו תורם במאומה לבית, הוא אינו יכול להרגיש ראוי. כלומר, הוא מרגיש ש\"מגיע לו!\" פינוקים ושירותים, אבל, כיוון שלא תרם מאומה על מנת לקבלם, הוא אינו מרגיש ראוי להם. ולמעשה, כל עוד גל ממשיך לקבל שירותים ופינוקים אלה, כך חווית ה\"מגיע לי!\" שלו גדלה, ואיתה גם גדלה חווית חוסר הראויות שלו. הוא מרגיש יותר ויותר \"שמגיע לו\" לדרוש ולצפות לפינוקים ושירותים מהסביבה, והוא מתמרן את הסביבה להעניק לו אותם, אבל בתוך תוכו הוא אינו יכול לחוש ראוי. והפער העצום הזה בין תחושת ה\"מגיע לי!\" ובין תחושת חוסר הראויות אינו יכול שלא ליצור בתוכו חוויות של דיכאון, חרדה וייאוש מעצמו. אנחנו יכולים לראות, אם כן, שכאשר אדם אחד פועל מתוך אשמה מדומה וחוסר ראויות עם הסביבה שלו, גם הסביבה שלו חייבת לפעול מתוך אשמה מדומה וחוסר ראויות איתו. יחד הם יוצרים מערכת של חוסר ראויות. ראויות וחוסר ראויות יוצרות, אם כן, מערכת.השאלה היא כיצד שוברים את מערכת חוסר הראויות הזאת? והתשובה היא שמספיק שאחד מתוך המערכת ייקח אחריות, והמערכת תישבר. כאשר אחד מתוך המערכת מתחיל לפעול באופן ראוי, האחרים חייבים להגיב אליו ולהשתנות בהתאם. לעתים גם ילד או נער יכולים ליצור את השינוי. לרוב יהיה זה אחד המבוגרים. שלושה בנים יש לי. הבכור והצעיר תמיד היו ילדים שהשתתפו בשמחה ובאחריות במטלות הבית. האמצעי, יואב, השתדל להתחמק. כשהיה בן 17 בערך עברנו תקופה מעניינת. אני הייתי גרוש וחייתי לבד. שולי, מי שהיא אשתי הנוכחית, הייתה מגיעה אליי רק בחלק מימות השבוע. בחלק מהימים הייתי לבדי עם הבנים. יואב היה, ועודנו, ילד עם חוש אומנותי נדיר. היו לו כישרונות בציור, במשחק ובמוזיקה. ביקשתי מיואב לסייע לי ביצירה של סדרת אנימציות לאתר שלי. והוא אכן יצר אותן ברוב כישרון. היינו יושבים שעות רבות ועובדים על האנימציות הללו. לרוב Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
117פרק 22חטאים וחרטות יום יומייםהרעיון של חרטה ולקיחת אחריות כדרך לצבירה של ראויות אמיתית, נכון לא רק בנוגע לחטאים גדולים כמו רצח או גילוי עריות. הוא נכון גם לגבי עשרות ואולי מאות ה״חטאים\" הקטנים שאנו עושים אחד לשני על בסיס יום יומי, לאורך החיים. ואולי חשוב כאן להוציא את המילה \"חטא\" מההקשר הדתי מוסרי שלה. במקורה המילה חטא מגיעה מהשורש של להחטיא. להחטיא את המטרה. כלומר, במובנים מסוימים כולנו חוטאים כשאיננו מדויקים. לרוב, כשאנו \"חוטאים\", איננו מדווחים אפילו לעצמנו על כך. אבל לעתים מגיע רגע שבו איננו יכולים שלא להכיר בכך שפגענו בבן או בבת הזוג שלנו, שהקטנו אותם בפני אחרים, שלא היינו קשובים לצרכים של הילדים שלנו, כיוון שהיינו עסוקים יותר מדי בעצמנו, שריכלנו על מישהו וגרמנו לו בכך נזק. האשמה שלנו אז היא אמיתית. באמת פגענו במישהו. אולי לא באופן מאוד רציני. אולי רק קצת. אבל הייתה פגיעה. והשאלה היא, מאיפה אנחנו נתבונן על המעשה שלנו. האם נתבונן עליו מבחוץ, כלומר דרך עיניים חיצוניות, של המוסר החברתי, או שנעז להתבונן במעשה שלנו דרך העיניים שלנו, דרך מערכת הערכים והמצפון שלנו?והאם נהיה מוכנים אז לשאת בתוצאות של מעשינו או שנמשיך לבקש סליחה ופטור מבחוץ?120 להיות ראוי• האם את חושבת שזו תכונה ראויה לכבד אחרים? האם את שמחה שיש לך את היכולת הזאת?• אז מה אם כן הטעות הגדולה שעשית בחינוך של ירדן, זה שלא הקרבת מספיק או זה שלא דרשת ממנו כלום? זה שלא ציפית ממנו להתנהג כבן אדם?• אם היית צריכה לבקש מירדן סליחה על משהו שעשית, על מה את צריכה לבקש ממנו סליחה, על זה שלא הקרבת מספיק מעצמך או על זה שלא ציפית ממנו להיות בן אדם מכבד?• ואיזה התנהגות את צריכה לשנות היום מולו, לפצות אותו עוד ועוד או להבין שכל פיצוי כזה רק מחריף עוד יותר את התובענות והזלזול של ירדן בכם ובבני אדם בכלל?השינוי שחל בגלית היה איטי מאוד. בתחילה היא כמו נאחזה בתפיסת העולם הישנה שלה. תפיסה שגרמה לה להמשיך לחוש אשמה מדומה ולרצות לפצות. אך עם הזמן האשמה המדומה התחלפה במוכנות כנה להתבונן באשמתה האמיתית ולהתחיל לשנות את דרכיה מול ירדן. בשלב מאוחר יותר גלית החלה לחוש חרטה גדולה על הדרך שבה נהגה כלפיו, מה שהוביל לשינויים נוספים ביחס שלה אליו. אנחנו נפגוש את גלית שוב בעוד מספר דפים וניווכח בשינוי שחל בה. הנה דוגמא נוספת להיפוך בתובנה לגבי החרטה הראויה:יגאל, בן 52 מגיע לטיפול אישי. יש לו טענות חמורות על אשתו שאינה מסכימה לשכב איתו כבר שנים. הוא טוען שהתנהגותה אינה הוגנת. הוא טוען שהיא מנצלת את העובדה שהוא מונוגמי ונאמן ולא מתכוון לשכב עם אחרות. הוא מאמין שדרישתו לגיטימית. והוא חושב שחלק מהעסקה בזוגיות מחייבת את שני בני הזוג לעשות גם דברים שהם לא תמיד רוצים, כדי שהאחר יהיה מסופק. במהלך הטיפול אני שואל אותו אם הוא מתחרט על משהו בזוגיות שלהם. כן, הוא עונה לי, על זה שהוא לא בגד. כשהיה צעיר היו לו הזדמנויות והוא לא ניצל אותן. ועכשיו כבר מאוחר ואף אחת לא תרצה אותו. לחילופין הוא גם מתחרט על כך שבעבר לא איים עליה בגירושין. אולי ככה היא 124 להיות ראויראויה, כיוון שהיא יודעת שהיא מתמרנת את הסביבה שלה בעזרת רגשות אשמה. הם אינם יכולים לחוש ולהיות ראויים, כיוון שהם מסכימים להיות מתומרנים על ידה. מדוע שיחושו שהם אינם ראויים להיות ראויים אם הסכימו להיות מתומרנים על ידה? כיוון שבתוך תוכם הם אינם יכולים שלא לדעת שהם מסכימים להיות מתומרנים, כיוון שהם מבקשים מלירון משהו בתמורה להסכמה שלהם. כזכור, אימא של לירון החלה להיענות לבקשה של לירון להרגעה, כשלירון הייתה בת 12 והיא בדיוק התגרשה מאביה של לירון. כלומר, אימא של לירון נענית לבקשה של לירון לאסוף אותה באמצע הלילה מחברות או מהבסיס בצבא, כיוון שהיא מצפה שבכך רגשות האשמה שלה, על כך ש\"נטשה\" את לירון, יתפוגגו. מדוע החבר של לירון מסכים לבקשה שלה? לא בדקתי, אבל אולי כי זה פשוט \"הסרט\" שלו להיות \"המושיע\". אימא של לירון לא תוכל להרגיש ראויה כל עוד היא לא ביררה עבור עצמה, דרך מערכת הערכים שלה עצמה, האם היא באמת אשמה ב\"נטישת\" הילדה שלה, כשבחרה להתגרש מאביה. כל עוד לא תעשה את הבירור הזה, היא תרגיש אשמה ולא ראויה. ואלפי שעות של שיחות טלפון וביקורים בבסיס לא יוכלו לפוגג הרגשת אשמה זו, כיוון שזו הרגשת אשמה )בניגוד לאשמה אמיתית( והרגשת אשמה אינה מתפוגגת ממעשים. סיבתה של הרגשת האשמה לא הייתה מעשים )היא הייתה בצורך להרגיש אהוב או שייך(. ופתרונה אינו יכול גם להיות במעשים אלא בפיתוח של ראויות. החבר של לירון לא יכול להרגיש ראוי, כיוון שבתוך תוכו הוא יודע שהוא מקבל מלירון משהו, דרך המוכנות שלו \"להיות שם\" בשבילה באופן כל כך מוגזם. הוא יודע שהוא אינו משיג את מבוקשו ביושר. ואם אינו משיג את מבוקשו ביושר, כיצד ירגיש ראוי?שירה, אימו של גל, לא יכלה להרגיש ראויה כל עוד היא \"קנתה\" את ה״ביחד\" שלה מבנה, כלומר את ההימלטות שלה מבדידות, על ידי כך שלא נתנה לו להיות לבד עם עצמו, ועל ידי כך שלא דרשה ממנו להתבגר. שירה לא יכלה לחוש ראויה גם כיוון שהיא ידעה, בתוך תוכה )מתחת לגל מאפשרת אינה שהיא שבכך ,(המצפון של משכנו מקום ,לאוקיאנוס Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
118 להיות ראויהרעיון של חרטה ולקיחת אחריות כדרך לצבירה של ראויות אמיתית, נכון לא רק בנוגע לחטאים גדולים כמו רצח או גילוי עריות. הוא נכון גם לגבי עשרות ואולי מאות \"החטאים\" הקטנים שאנו עושים אחד לשני על בסיס יום יומי, לאורך החיים. ואולי חשוב כאן להוציא את המילה \"חטא\" מההקשר הדתי-מוסרי שלה. במקורה המילה חטא מגיעה מהשורש של להחטיא. להחטיא את המטרה. כלומר, במובנים מסוימים כולנו חוטאים כשאיננו מדויקים. לרוב, כשאנו \"חוטאים\", איננו מדווחים אפילו לעצמנו על כך. אבל לעיתים, לאחר תקופה, מגיע רגע שבו איננו יכולים יותר שלא להכיר בכך שפגענו בבן או בת הזוג שלנו, שהקטנו אותם בפני אחרים, שלא היינו קשובים לצרכים של הילדים שלנו, כיוון שהיינו עסוקים יותר מדי בעצמנו, שריכלנו על מישהו וגרמנו לו בכך נזק. האשמה שלנו אז היא אמיתית. באמת פגענו במישהו. אולי לא באופן מאוד רציני. אולי רק קצת. אבל הייתה פגיעה. והשאלה היא, מאיפה אנחנו נתבונן על המעשה שלנו. האם נתבונן עליו מבחוץ, כלומר דרך עיניים חיצוניות, של המוסר החברתי, או שנעז להתבונן במעשה שלנו דרך העיניים שלנו, דרך מערכת הערכים ודרך המצפון שלנו?מה שאנשים מגלים כאשר הם מתחילים להתבונן במעשיהם דרך מערכת הערכים והמצפון של עצמם ולא דרך המוסר החברתי הוא שהשיפוט שלהם מתהפך לעיתים במאה ושמונים מעלות. מה שנראה כחטא מהזווית של המוסר החברתי עשוי להיראות עתה כדבר הנכון ביותר לעשותו ומה שנראה כדבר הנכון לעשות עשוי להיתפש דרך מצפונם כחטא. נתבונן במספר דוגמאות. נער בן שמונה עשרה, נקרא לו ירדן, מתייחס להוריו כמו אל סמרטוטים. הוא צועק עליהם, מזלזל בהם, צוחק עליהם בפני אחיו הקטנים. במשך שנים הוא טוען נגדם שהם הורים לא טובים. שהם לא נתנו לו מספיק אהבה. שהם לא העניקו לו מספיק מבחינה חומרית. הוא לוקח את המכונית שלהם מבלי לבקש מתי שבא לו. הוא גונב כסף מהארנק שלהם בלי לשאול. הוא בטוח שמגיע לו הכול, כי הוריו לא היו הורים מספיק טובים. אמתי מגד 119במשך שנים ההורים אכן האמינו שהם לא מספיק טובים. בעיקר האם, גלית, היתה אכולת רגשות אשמה על כך שלא חינכה כראוי את בנה. היא האמינה שההתנהגות הבעייתית שלו כלפיהם היא עדות לכך שהם היו הורים גרועים. אם הם היו הורים טובים יותר, ללא ספק בנם היה מתנהג יותר יפה אליהם. ובמשך שנים, כיוון שחשה שהיא אמא כל כך גרועה, גלית חשבה שהיא צריכה לפצות את ירדן על ההורות הבעייתית שלה. בכל פעם שירדן היה לוקח מבלי לבקש ומתנהג אליה בצורה לא מכבדת, היא היתה מאפשרת לו את זה, כיוון שחשבה שמגיע לו פיצוי. יותר מכך, היא הייתה נוהגת לשאול את ירדן שוב ושוב מה הוא רוצה וצריך ממנה, כדי לכפר ולו במעט על החינוך הגרוע שנתנה לו. לפי איזה ערכים היא שפטה את עצמה על ההורות שלה? מה גרם לה לחשוב שהיא הורה גרוע? גלית שפטה את עצמה כהורה גרוע על פי המחשבה שהורה אמור להקריב את עצמו לטובת ילדיו. היא האמינה שאם הורה אינו מקריב את עצמו לטובת ילדיו, הוא אינו הורה ראוי. וכיוון שהיא חשה שהיא לא תמיד הייתה בהקרבה מלאה, היא השתדלה עכשיו לפצות על כך ולהקריב עוד ועוד מעצמה. זהו המוסר החברתי עליו גדלה ועל פיו פעלה. אני שיערתי שאשמתה מונחת בדיוק במקום ההפוך. במשך מספר רב של מפגשים שאלתי את גלית את שאלות כגון: • במה את חושבת שאת יותר אשמה, בכך שלא מספיק הקרבת את עצמך עבור ירדן, או שאולי את אשמה דווקא בזה שהקרבת את עצמך יותר מדי?• האם ההתנהגות התובענית והמזלזלת של ירדן כלפיכם היא התוצאה של זה שלא הקרבת מספיק למענו או התוצאה של זה שהקרבת יותר מדי?• האם כאם לימדת את ירדן להתייחס לאחר בכבוד? האם אי פעם ציפית או דרשת ממנו לראות אותך ואת צרכייך?• האם את חושבת שעשית עבודה טובה בחינוך שלו כשלא לימדת אותו לכבד את האחר?• האם את כיבדת את ההורים שלך? האם את מכבדת אחרים? האם את רואה את האחר?123פרק 23ראויות כמערכתמהפרקים האחרונים יכולנו לראות שראויות ואשמה כרוכות האחת בשנייה. גם ברמה הרגשית וגם ברמה האתית. כשאנו מרגישים אשמה ברמה הרגשית, כלומר, אשמה שמקורה בצורך שלנו להיות אהובים או שייכים, איננו יכולים לחוש ראויים, גם אם לא \"פשענו\" ולא \"חטאנו\". עצם הצורך בשיקוף מבחוץ, אינו מאפשר לנו להרגיש ראויים, כיוון שבתוך תוכנו אנחנו יודעים שעצם הצורך בשיקוף מבחוץ, מעיד על כך שלא באמת זכינו בו. ברמה האתית, איננו ראויים כל עוד האשמה האמיתית שלנו איננה מבוררת, ולא לקחנו עליה אחריות. אנחנו הופכים לראויים רק כאשר אנחנו לוקחים אחריות מלאה על האשמה האמיתית שלנו ומוכנים לשאת בתוצאות שלה. אנחנו ראויים באמת כשאנו פועלים בהתאמה מלאה עם מערכת הערכים שלנו. בשתי הרמות, הנפשית והאתית, אנחנו משפיעים ומושפעים אחד מהשני. כלומר, אנחנו חיים במערכות, וחוויית הראויות או חוסר הראויות שלנו קשורה ישירות עם חוויית הראויות וחוסר הראויות של הסובבים אותנו. כשלירון, בת ה19- מצפה מאימא שלה והחבר שלה ״להציל אותה\" מהתקפי החרדה שלה, היא אינה יכולה לחוש ראויה. אבל גם החבר שלה Black Cyan Magenta Yellow :Color | 11:35:00 05/25/2026 :Date | B 7 :Sig | LehiotRaui_GC_53282 :Name Job ואימא שלה אינם יכולים אז לחוש ראויים. היא אינה יכולה לחוש ולהיות DfusEyalDfusEyal
118 להיות ראויהרעיון של חרטה ולקיחת אחריות כדרך לצבירה של ראויות אמיתית, נכון לא רק בנוגע לחטאים גדולים כמו רצח או גילוי עריות. הוא נכון גם לגבי עשרות ואולי מאות \"החטאים\" הקטנים שאנו עושים אחד לשני על בסיס יום יומי, לאורך החיים. ואולי חשוב כאן להוציא את המילה \"חטא\" מההקשר הדתי-מוסרי שלה. במקורה המילה חטא מגיעה מהשורש של להחטיא. להחטיא את המטרה. כלומר, במובנים מסוימים כולנו חוטאים כשאיננו מדויקים. לרוב, כשאנו \"חוטאים\", איננו מדווחים אפילו לעצמנו על כך. אבל לעיתים, לאחר תקופה, מגיע רגע שבו איננו יכולים יותר שלא להכיר בכך שפגענו בבן או בת הזוג שלנו, שהקטנו אותם בפני אחרים, שלא היינו קשובים לצרכים של הילדים שלנו, כיוון שהיינו עסוקים יותר מדי בעצמנו, שריכלנו על מישהו וגרמנו לו בכך נזק. האשמה שלנו אז היא אמיתית. באמת פגענו במישהו. אולי לא באופן מאוד רציני. אולי רק קצת. אבל הייתה פגיעה. והשאלה היא, מאיפה אנחנו נתבונן על המעשה שלנו. האם נתבונן עליו מבחוץ, כלומר דרך עיניים חיצוניות, של המוסר החברתי, או שנעז להתבונן במעשה שלנו דרך העיניים שלנו, דרך מערכת הערכים ודרך המצפון שלנו?מה שאנשים מגלים כאשר הם מתחילים להתבונן במעשיהם דרך מערכת הערכים והמצפון של עצמם ולא דרך המוסר החברתי הוא שהשיפוט שלהם מתהפך לעיתים במאה ושמונים מעלות. מה שנראה כחטא מהזווית של המוסר החברתי עשוי להיראות עתה כדבר הנכון ביותר לעשותו ומה שנראה כדבר הנכון לעשות עשוי להיתפש דרך מצפונם כחטא. נתבונן במספר דוגמאות. נער בן שמונה עשרה, נקרא לו ירדן, מתייחס להוריו כמו אל סמרטוטים. הוא צועק עליהם, מזלזל בהם, צוחק עליהם בפני אחיו הקטנים. במשך שנים הוא טוען נגדם שהם הורים לא טובים. שהם לא נתנו לו מספיק אהבה. שהם לא העניקו לו מספיק מבחינה חומרית. הוא לוקח את המכונית שלהם מבלי לבקש מתי שבא לו. הוא גונב כסף מהארנק שלהם בלי לשאול. הוא בטוח שמגיע לו הכול, כי הוריו לא היו הורים מספיק טובים. אמתי מגד 119במשך שנים ההורים אכן האמינו שהם לא מספיק טובים. בעיקר האם, גלית, היתה אכולת רגשות אשמה על כך שלא חינכה כראוי את בנה. היא האמינה שההתנהגות הבעייתית שלו כלפיהם היא עדות לכך שהם היו הורים גרועים. אם הם היו הורים טובים יותר, ללא ספק בנם היה מתנהג יותר יפה אליהם. ובמשך שנים, כיוון שחשה שהיא אמא כל כך גרועה, גלית חשבה שהיא צריכה לפצות את ירדן על ההורות הבעייתית שלה. בכל פעם שירדן היה לוקח מבלי לבקש ומתנהג אליה בצורה לא מכבדת, היא היתה מאפשרת לו את זה, כיוון שחשבה שמגיע לו פיצוי. יותר מכך, היא הייתה נוהגת לשאול את ירדן שוב ושוב מה הוא רוצה וצריך ממנה, כדי לכפר ולו במעט על החינוך הגרוע שנתנה לו. לפי איזה ערכים היא שפטה את עצמה על ההורות שלה? מה גרם לה לחשוב שהיא הורה גרוע? גלית שפטה את עצמה כהורה גרוע על פי המחשבה שהורה אמור להקריב את עצמו לטובת ילדיו. היא האמינה שאם הורה אינו מקריב את עצמו לטובת ילדיו, הוא אינו הורה ראוי. וכיוון שהיא חשה שהיא לא תמיד הייתה בהקרבה מלאה, היא השתדלה עכשיו לפצות על כך ולהקריב עוד ועוד מעצמה. זהו המוסר החברתי עליו גדלה ועל פיו פעלה. אני שיערתי שאשמתה מונחת בדיוק במקום ההפוך. במשך מספר רב של מפגשים שאלתי את גלית את שאלות כגון: • במה את חושבת שאת יותר אשמה, בכך שלא מספיק הקרבת את עצמך עבור ירדן, או שאולי את אשמה דווקא בזה שהקרבת את עצמך יותר מדי?• האם ההתנהגות התובענית והמזלזלת של ירדן כלפיכם היא התוצאה של זה שלא הקרבת מספיק למענו או התוצאה של זה שהקרבת יותר מדי?• האם כאם לימדת את ירדן להתייחס לאחר בכבוד? האם אי פעם ציפית או דרשת ממנו לראות אותך ואת צרכייך?• האם את חושבת שעשית עבודה טובה בחינוך שלו כשלא לימדת אותו לכבד את האחר?• האם את כיבדת את ההורים שלך? האם את מכבדת אחרים? האם את רואה את האחר?122 להיות ראוי• אז אם כך, על מה אתה צריך להביע חרטה כיום, על כך שלא בגדת בה? על כך שלא איימת בגירושין? או על כך שלא היית קשוב לצורך שלה ושלך ליחסי מין יותר קשובים?בטיפול אנחנו לפעמים מקצרים תהליכים, ודרך שאלות מסוג זה אנו מצליחים לגרום לאדם לראות את הדברים מתוך נקודת מבט חדשה ושונה מבעבר. אך בחיים עצמם, ללא טיפול, התהליכים הם לרוב ארוכים יותר. לוקח זמן רב עד שאדם מסכים לראות את חייו באור שונה. לעיתים זה לוקח חודשים. לרוב זה לוקח שנים. אין טעם לצפות שהתפישה תשתנה במהירות רבה יותר. ישנו תהליך שאנשים צריכים לעבור לפני ששינוי כזה יכול להתרחש. הנה כמה תנאים מקדימים:• אנשים צריכים למאוס במה שקורה בחיים שלהם.• הרווחים המשניים צריכים כבר לא לקרוץ ולא לשרת את האדם יותר.• האדם צריך לשמוע חשיבה ותפישה חדשה מאנשים נוספים. לא רק מאותם מי שמעורבים בעניין. לרוב איננו מסוגלים לשמוע משהו חדש מהקרובים לנו.• הסבל צריך להיתפש ולהיחוות כגדול יותר מהמאמץ שצריך לעשות כדי ליצור שינוי. חישבו לרגע על המקומות בחיים שלכם שבהם יש לכם סיכסוך עם הסובבים אתכם. הורים, בני זוג, ילדים, חברים, בוס או קולגות. מהן האמונות שלכם על המקומות הללו? מי אתם חושבים שאשם שם? במה הם אשמים לדעתכם? במה אתם אשמים? על מה היום אתם מתחרטים? נסו לנסח את האמונות והתפישות הללו באופן ברור. אחרי שניסחתם באופן ברור את האמונות שלכם, נסו לחשוב אם יש אפשרות לחשוב עליהן בדיוק הפוך. רוב הסיכויים שתתקשו בכך עכשיו. אך יש סיכוי טוב שבהקשר של לפחות חלק מהסיכסוכים הללו, הדרך לפתרון תהיה בכך שתעזו להתבונן בהם בצורה הפוכה כמעט להיום. יש .בו נאחזים אתם שכיום משהו על מתחרטים שאתם שתגלו סיכוי Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
117פרק 22חטאים וחרטות יום יומייםהרעיון של חרטה ולקיחת אחריות כדרך לצבירה של ראויות אמיתית, נכון לא רק בנוגע לחטאים גדולים כמו רצח או גילוי עריות. הוא נכון גם לגבי עשרות ואולי מאות ה״חטאים\" הקטנים שאנו עושים אחד לשני על בסיס יום יומי, לאורך החיים. ואולי חשוב כאן להוציא את המילה \"חטא\" מההקשר הדתי מוסרי שלה. במקורה המילה חטא מגיעה מהשורש של להחטיא. להחטיא את המטרה. כלומר, במובנים מסוימים כולנו חוטאים כשאיננו מדויקים. לרוב, כשאנו \"חוטאים\", איננו מדווחים אפילו לעצמנו על כך. אבל לעתים מגיע רגע שבו איננו יכולים שלא להכיר בכך שפגענו בבן או בבת הזוג שלנו, שהקטנו אותם בפני אחרים, שלא היינו קשובים לצרכים של הילדים שלנו, כיוון שהיינו עסוקים יותר מדי בעצמנו, שריכלנו על מישהו וגרמנו לו בכך נזק. האשמה שלנו אז היא אמיתית. באמת פגענו במישהו. אולי לא באופן מאוד רציני. אולי רק קצת. אבל הייתה פגיעה. והשאלה היא, מאיפה אנחנו נתבונן על המעשה שלנו. האם נתבונן עליו מבחוץ, כלומר דרך עיניים חיצוניות, של המוסר החברתי, או שנעז להתבונן במעשה שלנו דרך העיניים שלנו, דרך מערכת הערכים והמצפון שלנו?והאם נהיה מוכנים אז לשאת בתוצאות של מעשינו או שנמשיך לבקש סליחה ופטור מבחוץ?120 להיות ראוי• האם את חושבת שזו תכונה ראויה לכבד אחרים? האם את שמחה שיש לך את היכולת הזאת?• אז מה אם כן הטעות הגדולה שעשית בחינוך של ירדן, זה שלא הקרבת מספיק או זה שלא דרשת ממנו כלום? זה שלא ציפית ממנו להתנהג כבן אדם?• אם היית צריכה לבקש מירדן סליחה על משהו שעשית, על מה את צריכה לבקש ממנו סליחה, על זה שלא הקרבת מספיק מעצמך או על זה שלא ציפית ממנו להיות בן אדם מכבד?• ואיזה התנהגות את צריכה לשנות היום מולו, לפצות אותו עוד ועוד או להבין שכל פיצוי כזה רק מחריף עוד יותר את התובענות והזלזול של ירדן בכם ובבני אדם בכלל?השינוי שחל בגלית היה איטי מאוד. בתחילה היא כמו נאחזה בתפיסת העולם הישנה שלה. תפיסה שגרמה לה להמשיך לחוש אשמה מדומה ולרצות לפצות. אך עם הזמן האשמה המדומה התחלפה במוכנות כנה להתבונן באשמתה האמיתית ולהתחיל לשנות את דרכיה מול ירדן. בשלב מאוחר יותר גלית החלה לחוש חרטה גדולה על הדרך שבה נהגה כלפיו, מה שהוביל לשינויים נוספים ביחס שלה אליו. אנחנו נפגוש את גלית שוב בעוד מספר דפים וניווכח בשינוי שחל בה. הנה דוגמא נוספת להיפוך בתובנה לגבי החרטה הראויה:יגאל, בן 52 מגיע לטיפול אישי. יש לו טענות חמורות על אשתו שאינה מסכימה לשכב איתו כבר שנים. הוא טוען שהתנהגותה אינה הוגנת. הוא טוען שהיא מנצלת את העובדה שהוא מונוגמי ונאמן ולא מתכוון לשכב עם אחרות. הוא מאמין שדרישתו לגיטימית. והוא חושב שחלק מהעסקה בזוגיות מחייבת את שני בני הזוג לעשות גם דברים שהם לא תמיד רוצים, כדי שהאחר יהיה מסופק. במהלך הטיפול אני שואל אותו אם הוא מתחרט על משהו בזוגיות שלהם. כן, הוא עונה לי, על זה שהוא לא בגד. כשהיה צעיר היו לו הזדמנויות והוא לא ניצל אותן. ועכשיו כבר מאוחר ואף אחת לא תרצה אותו. לחילופין הוא גם מתחרט על כך שבעבר לא איים עליה בגירושין. אולי ככה היא אמתי מגד 121הייתה מבינה. ואולי בעצם אפילו עכשיו גירושין הם הפתרון. הוא ישמח אם אעזור לו למצוא את הפתרון הטוב ביותר עבורו. אני שואל את יגאל שאלות רבות על יחסי המין ביניהם. חוקר איתו מתי היחסים היו טובים? האם אי פעם הם היו טובים? מה הוא מגדיר כיחסי מין טובים? האם הוא דיבר עם אשתו אי פעם על יחסי המין שלהם? האם הוא שאל אותה מה היא אוהבת ומה לא? )על כך ענה שהוא לא דיבר ולא שאל אותה זאת מעולם(. האם הוא בטוח שגם היא נהנתה מיחסי המין בעבר? האם יכול להיות שהיא ריצתה אותו? עד כמה הוא לחץ עליה לקיים יחסים? )הוא בטוח שהוא לא לחץ(. האם הוא כעס עליה? גרם לה להרגיש אשמה? )הוא עונה שאולי כן(. אני ממשיך לשאול את יגאל:• מה אתה אוהב ביחסי המין ביניכם, את העונג שלך או את הקשר שנוצר ביניכם? )הוא לא בטוח שנוצר באמת קשר. אולי בהתחלה. עם השנים זה הפך ליותר מכאני.(• האם אתה מרוצה שזה הפך למכאני? ואם לא, האם אמרת על זה משהו?• האם היא היתה מרוצה שזה הפך למכאני? האם היא אמרה משהו על כך?• האם שמת לב? האם ניחשת?• איך הצלחת להתעלם מכך ששניכם לא באמת נהנים?• האם פורקן מספק אותך?• האם אשתך היא מטפחת או נייר טואלט?• האם אשתך היא בובת מין?• האם אתה רוצה שהיא תהיה בובת המין שלך?• מה באמת היית רוצה בעומק, סקס של עונג ופורקן, או מפגש אמיתי דרך המיניות?• לו היית מביע את הרצון שלך שיחסי המין ביניכם יהפכו למפגש אמיתי ולא רק משהו טכני, האם אשתך תתנגד או תהיה שמחה על כך? )היא )תשמח Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
120 להיות ראוי• האם את חושבת שזו תכונה ראויה לכבד אחרים? האם את שמחה שיש לך את היכולת הזאת?• אז מה אם כן הטעות הגדולה שעשית בחינוך של ירדן, זה שלא הקרבת מספיק או זה שלא דרשת ממנו כלום? זה שלא ציפית ממנו להתנהג כבן אדם?• אם היית צריכה לבקש מירדן סליחה על משהו שעשית, על מה את צריכה לבקש ממנו סליחה, על זה שלא הקרבת מספיק מעצמך או על זה שלא ציפית ממנו להיות בן אדם מכבד?• ואיזה התנהגות את צריכה לשנות היום מולו, לפצות אותו עוד ועוד או להבין שכל פיצוי כזה רק מחריף עוד יותר את התובענות והזלזול של ירדן בכם ובבני אדם בכלל?השינוי שחל בגלית היה איטי מאוד. בתחילה היא כמו נאחזה בתפיסת העולם הישנה שלה. תפיסה שגרמה לה להמשיך לחוש אשמה מדומה ולרצות לפצות. אך עם הזמן האשמה המדומה התחלפה במוכנות כנה להתבונן באשמתה האמיתית ולהתחיל לשנות את דרכיה מול ירדן. בשלב מאוחר יותר גלית החלה לחוש חרטה גדולה על הדרך שבה נהגה כלפיו, מה שהוביל לשינויים נוספים ביחס שלה אליו. אנחנו נפגוש את גלית שוב בעוד מספר דפים וניווכח בשינוי שחל בה. הנה דוגמא נוספת להיפוך בתובנה לגבי החרטה הראויה:יגאל, בן 52 מגיע לטיפול אישי. יש לו טענות חמורות על אשתו שאינה מסכימה לשכב איתו כבר שנים. הוא טוען שהתנהגותה אינה הוגנת. הוא טוען שהיא מנצלת את העובדה שהוא מונוגמי ונאמן ולא מתכוון לשכב עם אחרות. הוא מאמין שדרישתו לגיטימית. והוא חושב שחלק מהעסקה בזוגיות מחייבת את שני בני הזוג לעשות גם דברים שהם לא תמיד רוצים, כדי שהאחר יהיה מסופק. במהלך הטיפול אני שואל אותו אם הוא מתחרט על משהו בזוגיות שלהם. כן, הוא עונה לי, על זה שהוא לא בגד. כשהיה צעיר היו לו הזדמנויות והוא לא ניצל אותן. ועכשיו כבר מאוחר ואף אחת לא תרצה אותו. לחילופין הוא גם מתחרט על כך שבעבר לא איים עליה בגירושין. אולי ככה היא אמתי מגד 121הייתה מבינה. ואולי בעצם אפילו עכשיו גירושין הם הפתרון. הוא ישמח אם אעזור לו למצוא את הפתרון הטוב ביותר עבורו. אני שואל את יגאל שאלות רבות על יחסי המין ביניהם. חוקר איתו מתי היחסים היו טובים? האם אי פעם הם היו טובים? מה הוא מגדיר כיחסי מין טובים? האם הוא דיבר עם אשתו אי פעם על יחסי המין שלהם? האם הוא שאל אותה מה היא אוהבת ומה לא? )על כך ענה שהוא לא דיבר ולא שאל אותה זאת מעולם(. האם הוא בטוח שגם היא נהנתה מיחסי המין בעבר? האם יכול להיות שהיא ריצתה אותו? עד כמה הוא לחץ עליה לקיים יחסים? )הוא בטוח שהוא לא לחץ(. האם הוא כעס עליה? גרם לה להרגיש אשמה? )הוא עונה שאולי כן(. אני ממשיך לשאול את יגאל:• מה אתה אוהב ביחסי המין ביניכם, את העונג שלך או את הקשר שנוצר ביניכם? )הוא לא בטוח שנוצר באמת קשר. אולי בהתחלה. עם השנים זה הפך ליותר מכאני.(• האם אתה מרוצה שזה הפך למכאני? ואם לא, האם אמרת על זה משהו?• האם היא היתה מרוצה שזה הפך למכאני? האם היא אמרה משהו על כך?• האם שמת לב? האם ניחשת?• איך הצלחת להתעלם מכך ששניכם לא באמת נהנים?• האם פורקן מספק אותך?• האם אשתך היא מטפחת או נייר טואלט?• האם אשתך היא בובת מין?• האם אתה רוצה שהיא תהיה בובת המין שלך?• מה באמת היית רוצה בעומק, סקס של עונג ופורקן, או מפגש אמיתי דרך המיניות?• לו היית מביע את הרצון שלך שיחסי המין ביניכם יהפכו למפגש אמיתי ולא רק משהו טכני, האם אשתך תתנגד או תהיה שמחה על כך? )היא )תשמח Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
אמתי מגד 119במשך שנים ההורים אכן האמינו שהם לא מספיק טובים. בעיקר האם, גלית, היתה אכולת רגשות אשמה על כך שלא חינכה כראוי את בנה. היא האמינה שההתנהגות הבעייתית שלו כלפיהם היא עדות לכך שהם היו הורים גרועים. אם הם היו הורים טובים יותר, ללא ספק בנם היה מתנהג יותר יפה אליהם. ובמשך שנים, כיוון שחשה שהיא אמא כל כך גרועה, גלית חשבה שהיא צריכה לפצות את ירדן על ההורות הבעייתית שלה. בכל פעם שירדן היה לוקח מבלי לבקש ומתנהג אליה בצורה לא מכבדת, היא היתה מאפשרת לו את זה, כיוון שחשבה שמגיע לו פיצוי. יותר מכך, היא הייתה נוהגת לשאול את ירדן שוב ושוב מה הוא רוצה וצריך ממנה, כדי לכפר ולו במעט על החינוך הגרוע שנתנה לו. לפי איזה ערכים היא שפטה את עצמה על ההורות שלה? מה גרם לה לחשוב שהיא הורה גרוע? גלית שפטה את עצמה כהורה גרוע על פי המחשבה שהורה אמור להקריב את עצמו לטובת ילדיו. היא האמינה שאם הורה אינו מקריב את עצמו לטובת ילדיו, הוא אינו הורה ראוי. וכיוון שהיא חשה שהיא לא תמיד הייתה בהקרבה מלאה, היא השתדלה עכשיו לפצות על כך ולהקריב עוד ועוד מעצמה. זהו המוסר החברתי עליו גדלה ועל פיו פעלה. אני שיערתי שאשמתה מונחת בדיוק במקום ההפוך. במשך מספר רב של מפגשים שאלתי את גלית את שאלות כגון: • במה את חושבת שאת יותר אשמה, בכך שלא מספיק הקרבת את עצמך עבור ירדן, או שאולי את אשמה דווקא בזה שהקרבת את עצמך יותר מדי?• האם ההתנהגות התובענית והמזלזלת של ירדן כלפיכם היא התוצאה של זה שלא הקרבת מספיק למענו או התוצאה של זה שהקרבת יותר מדי?• האם כאם לימדת את ירדן להתייחס לאחר בכבוד? האם אי פעם ציפית או דרשת ממנו לראות אותך ואת צרכייך?• האם את חושבת שעשית עבודה טובה בחינוך שלו כשלא לימדת אותו לכבד את האחר?• האם את כיבדת את ההורים שלך? האם את מכבדת אחרים? האם את רואה את האחר?122 להיות ראוי• אז אם כך, על מה אתה צריך להביע חרטה כיום, על כך שלא בגדת בה? על כך שלא איימת בגירושין? או על כך שלא היית קשוב לצורך שלה ושלך ליחסי מין יותר קשובים?בטיפול אנחנו לפעמים מקצרים תהליכים, ודרך שאלות מסוג זה אנו מצליחים לגרום לאדם לראות את הדברים מתוך נקודת מבט חדשה ושונה מבעבר. אך בחיים עצמם, ללא טיפול, התהליכים הם לרוב ארוכים יותר. לוקח זמן רב עד שאדם מסכים לראות את חייו באור שונה. לעיתים זה לוקח חודשים. לרוב זה לוקח שנים. אין טעם לצפות שהתפישה תשתנה במהירות רבה יותר. ישנו תהליך שאנשים צריכים לעבור לפני ששינוי כזה יכול להתרחש. הנה כמה תנאים מקדימים:• אנשים צריכים למאוס במה שקורה בחיים שלהם.• הרווחים המשניים צריכים כבר לא לקרוץ ולא לשרת את האדם יותר.• האדם צריך לשמוע חשיבה ותפישה חדשה מאנשים נוספים. לא רק מאותם מי שמעורבים בעניין. לרוב איננו מסוגלים לשמוע משהו חדש מהקרובים לנו.• הסבל צריך להיתפש ולהיחוות כגדול יותר מהמאמץ שצריך לעשות כדי ליצור שינוי. חישבו לרגע על המקומות בחיים שלכם שבהם יש לכם סיכסוך עם הסובבים אתכם. הורים, בני זוג, ילדים, חברים, בוס או קולגות. מהן האמונות שלכם על המקומות הללו? מי אתם חושבים שאשם שם? במה הם אשמים לדעתכם? במה אתם אשמים? על מה היום אתם מתחרטים? נסו לנסח את האמונות והתפישות הללו באופן ברור. אחרי שניסחתם באופן ברור את האמונות שלכם, נסו לחשוב אם יש אפשרות לחשוב עליהן בדיוק הפוך. רוב הסיכויים שתתקשו בכך עכשיו. אך יש סיכוי טוב שבהקשר של לפחות חלק מהסיכסוכים הללו, הדרך לפתרון תהיה בכך שתעזו להתבונן בהם בצורה הפוכה כמעט להיום. יש .בו נאחזים אתם שכיום משהו על מתחרטים שאתם שתגלו סיכוי Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
118 להיות ראויהרעיון של חרטה ולקיחת אחריות כדרך לצבירה של ראויות אמיתית, נכון לא רק בנוגע לחטאים גדולים כמו רצח או גילוי עריות. הוא נכון גם לגבי עשרות ואולי מאות \"החטאים\" הקטנים שאנו עושים אחד לשני על בסיס יום יומי, לאורך החיים. ואולי חשוב כאן להוציא את המילה \"חטא\" מההקשר הדתי-מוסרי שלה. במקורה המילה חטא מגיעה מהשורש של להחטיא. להחטיא את המטרה. כלומר, במובנים מסוימים כולנו חוטאים כשאיננו מדויקים. לרוב, כשאנו \"חוטאים\", איננו מדווחים אפילו לעצמנו על כך. אבל לעיתים, לאחר תקופה, מגיע רגע שבו איננו יכולים יותר שלא להכיר בכך שפגענו בבן או בת הזוג שלנו, שהקטנו אותם בפני אחרים, שלא היינו קשובים לצרכים של הילדים שלנו, כיוון שהיינו עסוקים יותר מדי בעצמנו, שריכלנו על מישהו וגרמנו לו בכך נזק. האשמה שלנו אז היא אמיתית. באמת פגענו במישהו. אולי לא באופן מאוד רציני. אולי רק קצת. אבל הייתה פגיעה. והשאלה היא, מאיפה אנחנו נתבונן על המעשה שלנו. האם נתבונן עליו מבחוץ, כלומר דרך עיניים חיצוניות, של המוסר החברתי, או שנעז להתבונן במעשה שלנו דרך העיניים שלנו, דרך מערכת הערכים ודרך המצפון שלנו?מה שאנשים מגלים כאשר הם מתחילים להתבונן במעשיהם דרך מערכת הערכים והמצפון של עצמם ולא דרך המוסר החברתי הוא שהשיפוט שלהם מתהפך לעיתים במאה ושמונים מעלות. מה שנראה כחטא מהזווית של המוסר החברתי עשוי להיראות עתה כדבר הנכון ביותר לעשותו ומה שנראה כדבר הנכון לעשות עשוי להיתפש דרך מצפונם כחטא. נתבונן במספר דוגמאות. נער בן שמונה עשרה, נקרא לו ירדן, מתייחס להוריו כמו אל סמרטוטים. הוא צועק עליהם, מזלזל בהם, צוחק עליהם בפני אחיו הקטנים. במשך שנים הוא טוען נגדם שהם הורים לא טובים. שהם לא נתנו לו מספיק אהבה. שהם לא העניקו לו מספיק מבחינה חומרית. הוא לוקח את המכונית שלהם מבלי לבקש מתי שבא לו. הוא גונב כסף מהארנק שלהם בלי לשאול. הוא בטוח שמגיע לו הכול, כי הוריו לא היו הורים מספיק טובים. 123פרק 23ראויות כמערכתמהפרקים האחרונים יכולנו לראות שראויות ואשמה כרוכות האחת בשנייה. גם ברמה הרגשית וגם ברמה האתית. כשאנו מרגישים אשמה ברמה הרגשית, כלומר, אשמה שמקורה בצורך שלנו להיות אהובים או שייכים, איננו יכולים לחוש ראויים, גם אם לא \"פשענו\" ולא \"חטאנו\". עצם הצורך בשיקוף מבחוץ, אינו מאפשר לנו להרגיש ראויים, כיוון שבתוך תוכנו אנחנו יודעים שעצם הצורך בשיקוף מבחוץ, מעיד על כך שלא באמת זכינו בו. ברמה האתית, איננו ראויים כל עוד האשמה האמיתית שלנו איננה מבוררת, ולא לקחנו עליה אחריות. אנחנו הופכים לראויים רק כאשר אנחנו לוקחים אחריות מלאה על האשמה האמיתית שלנו ומוכנים לשאת בתוצאות שלה. אנחנו ראויים באמת כשאנו פועלים בהתאמה מלאה עם מערכת הערכים שלנו. בשתי הרמות, הנפשית והאתית, אנחנו משפיעים ומושפעים אחד מהשני. כלומר, אנחנו חיים במערכות, וחוויית הראויות או חוסר הראויות שלנו קשורה ישירות עם חוויית הראויות וחוסר הראויות של הסובבים אותנו. כשלירון, בת ה19- מצפה מאימא שלה והחבר שלה ״להציל אותה\" מהתקפי החרדה שלה, היא אינה יכולה לחוש ראויה. אבל גם החבר שלה Black Cyan Magenta Yellow :Color | 11:35:00 05/25/2026 :Date | B 7 :Sig | LehiotRaui_GC_53282 :Name Job ואימא שלה אינם יכולים אז לחוש ראויים. היא אינה יכולה לחוש ולהיות DfusEyalDfusEyal
117פרק 22חטאים וחרטות יום יומייםהרעיון של חרטה ולקיחת אחריות כדרך לצבירה של ראויות אמיתית, נכון לא רק בנוגע לחטאים גדולים כמו רצח או גילוי עריות. הוא נכון גם לגבי עשרות ואולי מאות ה״חטאים\" הקטנים שאנו עושים אחד לשני על בסיס יום יומי, לאורך החיים. ואולי חשוב כאן להוציא את המילה \"חטא\" מההקשר הדתי מוסרי שלה. במקורה המילה חטא מגיעה מהשורש של להחטיא. להחטיא את המטרה. כלומר, במובנים מסוימים כולנו חוטאים כשאיננו מדויקים. לרוב, כשאנו \"חוטאים\", איננו מדווחים אפילו לעצמנו על כך. אבל לעתים מגיע רגע שבו איננו יכולים שלא להכיר בכך שפגענו בבן או בבת הזוג שלנו, שהקטנו אותם בפני אחרים, שלא היינו קשובים לצרכים של הילדים שלנו, כיוון שהיינו עסוקים יותר מדי בעצמנו, שריכלנו על מישהו וגרמנו לו בכך נזק. האשמה שלנו אז היא אמיתית. באמת פגענו במישהו. אולי לא באופן מאוד רציני. אולי רק קצת. אבל הייתה פגיעה. והשאלה היא, מאיפה אנחנו נתבונן על המעשה שלנו. האם נתבונן עליו מבחוץ, כלומר דרך עיניים חיצוניות, של המוסר החברתי, או שנעז להתבונן במעשה שלנו דרך העיניים שלנו, דרך מערכת הערכים והמצפון שלנו?והאם נהיה מוכנים אז לשאת בתוצאות של מעשינו או שנמשיך לבקש סליחה ופטור מבחוץ?124 להיות ראויראויה, כיוון שהיא יודעת שהיא מתמרנת את הסביבה שלה בעזרת רגשות אשמה. הם אינם יכולים לחוש ולהיות ראויים, כיוון שהם מסכימים להיות מתומרנים על ידה. מדוע שיחושו שהם אינם ראויים להיות ראויים אם הסכימו להיות מתומרנים על ידה? כיוון שבתוך תוכם הם אינם יכולים שלא לדעת שהם מסכימים להיות מתומרנים, כיוון שהם מבקשים מלירון משהו בתמורה להסכמה שלהם. כזכור, אימא של לירון החלה להיענות לבקשה של לירון להרגעה, כשלירון הייתה בת 12 והיא בדיוק התגרשה מאביה של לירון. כלומר, אימא של לירון נענית לבקשה של לירון לאסוף אותה באמצע הלילה מחברות או מהבסיס בצבא, כיוון שהיא מצפה שבכך רגשות האשמה שלה, על כך ש\"נטשה\" את לירון, יתפוגגו. מדוע החבר של לירון מסכים לבקשה שלה? לא בדקתי, אבל אולי כי זה פשוט \"הסרט\" שלו להיות \"המושיע\". אימא של לירון לא תוכל להרגיש ראויה כל עוד היא לא ביררה עבור עצמה, דרך מערכת הערכים שלה עצמה, האם היא באמת אשמה ב\"נטישת\" הילדה שלה, כשבחרה להתגרש מאביה. כל עוד לא תעשה את הבירור הזה, היא תרגיש אשמה ולא ראויה. ואלפי שעות של שיחות טלפון וביקורים בבסיס לא יוכלו לפוגג הרגשת אשמה זו, כיוון שזו הרגשת אשמה )בניגוד לאשמה אמיתית( והרגשת אשמה אינה מתפוגגת ממעשים. סיבתה של הרגשת האשמה לא הייתה מעשים )היא הייתה בצורך להרגיש אהוב או שייך(. ופתרונה אינו יכול גם להיות במעשים אלא בפיתוח של ראויות. החבר של לירון לא יכול להרגיש ראוי, כיוון שבתוך תוכו הוא יודע שהוא מקבל מלירון משהו, דרך המוכנות שלו \"להיות שם\" בשבילה באופן כל כך מוגזם. הוא יודע שהוא אינו משיג את מבוקשו ביושר. ואם אינו משיג את מבוקשו ביושר, כיצד ירגיש ראוי?שירה, אימו של גל, לא יכלה להרגיש ראויה כל עוד היא \"קנתה\" את ה״ביחד\" שלה מבנה, כלומר את ההימלטות שלה מבדידות, על ידי כך שלא נתנה לו להיות לבד עם עצמו, ועל ידי כך שלא דרשה ממנו להתבגר. שירה לא יכלה לחוש ראויה גם כיוון שהיא ידעה, בתוך תוכה )מתחת לגל מאפשרת אינה שהיא שבכך ,(המצפון של משכנו מקום ,לאוקיאנוס Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
116 להיות ראוי״כן. אני רואה את זה.״ ״אז אני רוצה לשאול אותך, כיצד נראית בקשת סליחה שבה מבקש הסליחה אינו שם עול נוסף על האחר? האם את יכולה לדמיין לעצמך בקשת סליחה שבה את מסכימה לקחת אחריות על העוול שעשית לילדים שלך, בכך שביקשת מהם להכיל אותך? והאם את יכולה לדמיין שאת עושה זאת מבלי לצפות מהם לדבר? כלומר, שבקשת הסליחה שלך היא אקט של לקיחת אחריות באופן מלא. כיצד זה ייראה?״ אם שירלי תיקח אחריות על האופנים בהם היא פגעה בילדיה, תתחרט על כך בכנות, מבלי לצפות לדבר בתמורה, פעולה זו כשלעצמה תעניק לה ראויות. היא תעניק לה ערך עצמי. במקביל פעולה זו תשחרר את ילדיה מהמעמסה של תחושת החובה לאהוב אותה. כאשר ילדיה יחושו משוחררים מהחובה לפגוש אותה, הסכויים שהם ירצו לפגוש אותה מתוך בחירה, גדלים. אמתי מגד 125להיות לבדו, ובכך שאינה דורשת ממנו להתבגר ולתרום לעבודות הבית, היא בעצם הופכת אותו לנכה. איך תרגיש ראויה אם היא יודעת שהיא משאירה את בנה נכה?וכפי שכבר ראינו בפרק 5 גם גל אינו יכול לחוש ראוי במצב כזה. כל עוד הוא יודע שהוא, למעשה, מנצל את הצורך של אימא שלו, ואינו תורם במאומה לבית, הוא אינו יכול להרגיש ראוי. כלומר, הוא מרגיש ש\"מגיע לו!\" פינוקים ושירותים, אבל, כיוון שלא תרם מאומה על מנת לקבלם, הוא אינו מרגיש ראוי להם. ולמעשה, כל עוד גל ממשיך לקבל שירותים ופינוקים אלה, כך חווית ה\"מגיע לי!\" שלו גדלה, ואיתה גם גדלה חווית חוסר הראויות שלו. הוא מרגיש יותר ויותר \"שמגיע לו\" לדרוש ולצפות לפינוקים ושירותים מהסביבה, והוא מתמרן את הסביבה להעניק לו אותם, אבל בתוך תוכו הוא אינו יכול לחוש ראוי. והפער העצום הזה בין תחושת ה\"מגיע לי!\" ובין תחושת חוסר הראויות אינו יכול שלא ליצור בתוכו חוויות של דיכאון, חרדה וייאוש מעצמו. אנחנו יכולים לראות, אם כן, שכאשר אדם אחד פועל מתוך אשמה מדומה וחוסר ראויות עם הסביבה שלו, גם הסביבה שלו חייבת לפעול מתוך אשמה מדומה וחוסר ראויות איתו. יחד הם יוצרים מערכת של חוסר ראויות. ראויות וחוסר ראויות יוצרות, אם כן, מערכת.השאלה היא כיצד שוברים את מערכת חוסר הראויות הזאת? והתשובה היא שמספיק שאחד מתוך המערכת ייקח אחריות, והמערכת תישבר. כאשר אחד מתוך המערכת מתחיל לפעול באופן ראוי, האחרים חייבים להגיב אליו ולהשתנות בהתאם. לעתים גם ילד או נער יכולים ליצור את השינוי. לרוב יהיה זה אחד המבוגרים. שלושה בנים יש לי. הבכור והצעיר תמיד היו ילדים שהשתתפו בשמחה ובאחריות במטלות הבית. האמצעי, יואב, השתדל להתחמק. כשהיה בן 17 בערך עברנו תקופה מעניינת. אני הייתי גרוש וחייתי לבד. שולי, מי שהיא אשתי הנוכחית, הייתה מגיעה אליי רק בחלק מימות השבוע. בחלק מהימים הייתי לבדי עם הבנים. יואב היה, ועודנו, ילד עם חוש אומנותי נדיר. היו לו כישרונות בציור, במשחק ובמוזיקה. ביקשתי מיואב לסייע לי ביצירה של סדרת אנימציות לאתר שלי. והוא אכן יצר אותן ברוב כישרון. היינו יושבים שעות רבות ועובדים על האנימציות הללו. לרוב Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
אמתי מגד 115״אני מבינה את זה. אפילו כתבתי לאחד הילדים שלי סליחה. אבל לא הסברתי על מה אני כותבת סליחה כי רציתי שהוא יתקשר אליי וידבר איתי ואז אסביר לו.״ וכאן אני רוצה לעצור לרגע את התיאור ולהפנות אליכם הקוראים שאלה: מה המשותף בין בקשת הסליחה של קולין האוול מאלוהיו ובקשת הסליחה של שירלי מילדיה?״את יודעת, יש הבדל גדול בין לבקש סליחה מהילד מתוך מטרה שהוא יתקשר אלייך וייצור איתך קשר, לבין לבקש ממנו סליחה, פשוט כיוון שאת מוכנה לקחת אחריות על עצמך.״ ״כן, אני רואה את זה.״ ״את יודעת למה?״״לא בדיוק...״״כשאת מבקשת מהילד שלך לסלוח לך, את בעצם מבקשת ממנו להוריד מעלייך את עול האשמה. את מבקשת הקלה. אינך יכולה לשאת את עול האשמה, ואת מבקשת ממישהו אחר לשחרר אותך מהעול הכבד.״ )קולין האוול מנסה לעשות את אותו דבר מול האל. הוא מבקש מהאל לשחרר אותו מעול האשמה.( אני אעצור שוב כדי להרחיב: אינני אוהב כלל את השימוש במושג בקשת סליחה. למעשה המושג הזה מציע שהאחר הוא זה שיכול לסלוח או לא לסלוח. אנו מבקשים מהאחר לסלוח לנו. אני מעדיף את המושג חרטה. כשאדם מרגיש ומביע חרטה, הוא אינו מבקש מאף אחד, לא מאלוהים ולא מילדיו, להקל עליו. כשאדם מתחרט הוא פשוט לוקח אחריות על מה שעשה. והוא מוכן לשאת את האשמה על מה שעשה. הוא מוכן לשאת בתוצאות של העשייה שלו. הוא אינו מבקש הקלה. נחזור לשיחה: ״ולמעשה, בכך שאת מבקשת מהילד שלך לשחרר אותך מעול האשמה, את בעצם את מעמיסה עליו עוד מעמסה. לא רק שכל החיים ביקשת ממנו רחמים ואמפתיה, עכשיו את מוסיפה עוד משהו. את מבקשת ממנו גם לסלוח לך. את נותנת לו עוד תפקיד. זה לא הוגן כלפי הילד שלך.״ 126 להיות ראויאת התסריט הכללי כתבתי אני, אבל גם יואב היה תורם לו רעיונות. אחר כך הוא היה הופך את התסריט לאנימציה קצרה, בת דקות ספורות. אני הייתי יושב איתו ומציע הצעות משלי. שנינו אהבנו מאוד לעבוד יחד, והתוצאות היו טובות. רק שמשהו קרה בקשר הזה. מאב ובנו הפכנו קצת יותר לזוג קולגות, המשתפים פעולה בעשייה משותפת. נראה היה שככל שעבדנו יותר יחד, כך היכולת שלי למשמע את יואב, לדרוש ממנו, להיות סמכותי כלפיו, הלכה ופחתה. היה לי נוח שהוא מצייר ויוצר עבורי. והעדפתי להימנע מלהעיר לו על כך שתרומתו בבית הלכה ופחתה. מעניין שבתקופה זו, לא רק שיואב תרם פחות לבית, נראה היה שהוא הופך לא מרוצה בעוד ועוד תחומים. לעתים היה מסתובב ימים שלמים עם פרצוף תשעה באב. בבית הספר לא היה ממלא את מטלותיו וציוניו ירדו מאוד. ובנוסף לכך, האחים שלו לא היו מרוצים מהמצב כלל ועיקר, ובצדק. רוב המטלות נפלו עליהם. כשילד תורם בבית, ומקבל הכרה על זה, הוא צובר ראויות. בכך שהפסקתי לדרוש מיואב לתרום בבית, בעצם מנעתי ממנו לחוש ראוי. הוא צבר אומנם סוג של ראויות על כך שהוא תרם לאתר שלי, אך על תרומה זו הוא .1 קיבל כסף, .2 היא הייתה קלה וטבעית עבורו. ולכן, הראויות שהוא היה יכול לצבור בעקבותיה הייתה מוגבלת. בכך שלא תרם בבית, ובכך שאני לא דרשתי את זה ממנו באופן יותר נחרץ, מנעתי ממנו לצבור ראויות בריאה וחשובה. על המקרר היה תלוי דף עם רשימת התורנויות של הילדים: שטיפת כלים, זריקת אשפה, ניקוי ארגז החול של החתולה, תליית וקיפול כביסה. יואב היה מצליח, לפעמים, להתחמק מתורנויות אלה בשלל תירוצים. כך גם היה אחר צהריים אחד. ליואב הייתה תורנות, אבל הוא לא רצה לבצע אותה, באיזו תואנה. אינני זוכר בדיוק מה. זה היה אחרי מספר ימים כאלה של התחמקויות. הרמתי את הקול עליו. הוא עשה עצמו נעלב ועזב את הבית. גרושתי גרה באותו רחוב ויואב הלך לביתה. למזלם הרב של כולנו, היחסים ביני ובין גרושתי היו טובים מאוד ושיתפנו פעולה. הערכים שלנו היו דומים. ידעתי שיואב לא יצליח לגרור אותה למאבק הזה נגדי. במשך שלוש שעות יואב שהה בביתה של גרושתי ואז הוא צלצל וביקש לדבר. הזמנתי אותו לחזור הביתה ולדבר. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
114 להיות ראוי״כן, ביקורת. אבל יש עוד משהו.״ ״כעס?״״כן, כעס,״ אני עונה. ״יכול להיות שהמסכנות שלך מעוררת גם אצל הילדים שלך כעס?״״כן, זה בהחלט יכול להיות. הרבה פעמים הם היו מתעצבנים עליי. הם גם היו אומרים לי שנמאס להם מהמסכנות שלי.״ ״למה לדעתך מתעורר אצל האחר כעס מול המסכנות שלך?״״כי זה כאילו שאני מבקשת ממנו משהו,״ היא עונה. ״נכון, מצוין, מה את מבקשת ממנו?״״אמפתיה. אני מבקשת שיבינו אותי.״ אנחנו ממשיכים לשוחח ושירלי מסכימה לראות כיצד, לאורך השנים, היא ציפתה מילדיה להיות אמפתיים כלפיה. כיצד, כשרבה עם הוריה, היא ציפתה מילדיה לצדד בה. וכיצד, בתקופת הגירושין, היא ציפתה שהילדים יראו עד כמה אביהם רע אליה, יזדהו איתה וייקחו את הצד שלה.״האם זה הוגן כלפיהם לצפות מהם להיות אמפתיים כלפייך?״ אני שואל.״מה, זה לא בסדר? זה לא הגיוני שאני אצפה מילדי להיות אמפתיים כלפיי?״״האם הורייך ציפו ממך להיות אמפתית כלפיהם?״״כן. לגמרי. הם כל הזמן רצו שאני ארחם עליהם.״ ״ומה זה עשה לך?״״זה נורא. זה דבר נורא. הם לא נתנו לי להיות אני.״ ״יכול להיות שאת עושה את אותו דבר לילדים שלך?״״כן. אני מצפה מהם להיות ההורים שלא היו לי.״״בדיוק! את מצפה מהם להעניק לך את הצרכים הרגשיים של אמפתיה והכלה, שהורייך לא העניקו לך.״ אמתי מגד 127אינני יודע מה בדיוק עבר על יואב בזמן הזה. אני כן יודע מה עבר עליי. אני עשיתי חשבון נפש. קלטתי שיצרתי גולם ושהגולם קם על יוצרו. קלטתי שבכך שוויתרתי ליואב, עשיתי לאחים שלו, לעצמי, ובמיוחד לו, עוול. הבנתי שההקלות הללו שנקטתי מולו, לא היו כלל לטובתו. הבנתי שבכך שלא דרשתי ממנו, בעצם לא מילאתי את תפקידי כאבא. ובכך שלא מילאתי את תפקידי כאבא ירדה חווית הראויות שלי, ועמה חווית הראויות של יואב. הבנתי שאני צריך לשבור את הדינמיקה הזאת באחת. הבנתי שבכך שאדרוש ממנו, אעזור לו להפוך ולהרגיש ראוי יותר. כלומר, הבנתי שאני רק אעשה איתו חסד בכך שלא אוותר לו. והבנתי שאני עצמי זקוק לעשייה כזו כדי להרגיש שאני ממלא אחר האחריות שלי. ככל שעבר הזמן ואני חשבתי והבנתי יותר, כך הדברים הפכו בהירים יותר עבורי. שקט השתרר בתוכי וידעתי בדיוק מה עליי לעשות. כשיואב חזר, אני הייתי שקט ונחוש כפי שלא הייתי זמן רב. אמרתי לו כך: \"יואב, אתה בטח לא תבין למה בדיוק אני מתכוון ברגע הראשון, אבל אני הבנתי עכשיו שבכך שוויתרתי לך על מטלות הבית, עשיתי לך עוול. הבנתי שבכך שאפשרתי לך להתחמק, לא תרמתי לך כלום, להיפך, לקחתי ממך משהו. מצד שני, אני מבין גם שאינני יכול להכריח אותך לעשות שום דבר שאינך רוצה. אתה בן ,17 ואין לי באמת כוח עליך. אני רק יודע שאתה צריך לתרום, ושאני מצפה ממך לתרום. ואני יודע שכשאתה מקבל משהו בלי לתרום, זה עוול עבורך. ולכן, אני הולך לשנות פה כמה דברים. אחד, יש כמה דברים שאני חייב לך כאבא, ואני מתכוון להמשיך לתת לך אותם. אוכל ומקום לישון בו. שניים, יש הרבה דברים שאני מרגיש שזה לא נכון שאני אתן לך אותם, אם אתה לא תהפוך שותף בבית. אני משלם לך כיום על חוגים למוזיקה ולתיאטרון. זה אינו דבר שאני חייב לך. למעשה, אני מרגיש שאם אני ממשיך לתת לך את החוגים הללו, בלי שאתה שותף ותורם מלא בבית זה, אני עושה לך ולאחים שלך עוול. אז אני רוצה להודיע לך שמעתה, אם אינך תורם, גם לא תוכל לקבל את כל אותם דברים שאינם בגדר החובה שלי אליך. אבל הנקודה היא לא שזה עונש. אינני רוצה להעניש אותך. אני ממש מעדיף שלא להעניש אותך. אני פשוט יודע שמה שאתה צריך וזקוק לו ממני זה שאדרוש ממך להיות שותף. וזה מה שאני עושה. אני דורש ומצפה ממך להיות שותף מלא בבית הזה. לתרום. ואני לא מתכוון לוותר לך יותר על התרומה הזאת.\"Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 113היא סיפרה לי על מסכת חיים קשה שבה הוריה דחו אותה והיו אלימים כלפיה. האחים והאחיות שלה לא מדברים איתה. אבי הילדים זילזל בה וכיום הילדים שלה דוחים אותה. הוריה יצרו קואליציה עם הגרוש שלה. הם מזמינים אותו לארוחות ערב ואותה הם דוחים. אין לה אף אחד בעולם, היא מספרת. היא נטושה. שירלי מיוסרת מכאב. ״מדוע את חושבת שהילדים שלך לא רוצים להיפגש איתך?״ אני שואל. שירלי בטוחה שזה בגלל ההסתה של אביהם. כמומחה לניכור הורי אני מודע לאפשרות שהסתה מצד הורה אחד יכולה בהחלט לגרום לילדים להתנכר ולדחות לחלוטין את ההורה השני. אך במקרה הזה אני חושב שההסבר של שירלי לא מספק. משהו בהבעת הכאב שבפניה יצר אצלי חוסר מנוחה. ״אם הייתי מזמין לכאן את ההורים, האחים והאחיות שלך, את הגרוש שלך ואת שלושת ילדייך, והייתי שואל אותם מה התרומה שלך לכך שכולם נמנעים ממך, מה את חושבת שהם היו אומרים?״שירלי אומרת שאין לה מושג. אני דווקא חושב שיש לה מושג ואני דוחק בה להמשיך לחשוב. אנחנו עוברים אישית על כל אחד מבני משפחתה ושירלי מנסה לנחש מה הוא היה אומר. תמה אחת חזרה אצל כולם. כולם חושבים ששירלי עושה את עצמה מסכנה, וזה מרתיע את כולם. ״האם יש בזה אמת?״ אני שואל אותה. שירלי מוכנה להתבונן ולומר שכן. למעשה, מזה כשנתיים שהיא אומרת לעצמה שהיא לא צריכה לשדר מסכנות כל הזמן. ״מה את חושבת שזה יוצר אצל אחרים, המסכנות הזאת שלך?״ אני שואל. שירלי לא יודעת. אני ממשיך לשאול את שירלי שאלות ומנסה לברר איתה, אבל היא מתחמקת. אני הופך חסר סבלנות, ומרגיש שעולה בתוכי כעס. ״מה את חושבת שזה יוצר אצלי כרגע?״ ״מה יוצר?״״המסכנות שלך? מה את חושבת שהיא מעוררת בי?״״ביקורת?״128 להיות ראוייואב הסתכל עליי. הייתי מאוד נחוש ומאוד שקט. אבל גם מאוד ברור ותקיף. יואב חש את העוצמה הזאת בקול שלי. עוצמה שלא הבאתי מספיק לידי ביטוי עד אז. הוא אמר לי: \"אתה מתנהג כמו דיקטטור!\"היה לי מוזר לשמוע את התיאור הזה, דיקטטור, מפיו. אני דווקא חשתי שאני מאוד שקט. מאוד לא מתלהם. דיקטטור בעיניי זה מישהו שצועק, מרים את הקול. משתלט. ואני חשתי שאני שולט בעצמי. אבל לאו דווקא משתלט על הסביבה. אמרתי לו: \"אני דווקא לא חושב כך. אבל אתה יודע מה? יכול להיות. יכול להיות שלא הייתי מספיק דיקטטור. ואולי אני צריך להתחיל להיות. בכל אופן, אני עומד על דעתי. אני אינני מוכן לוותר. אתה תצטרך להיות חלק מהבית הזה. תצטרך להתחיל לתרום.\"הדיון נמשך. יואב ניסע להניא אותי. לתרץ את התנהגותו. להימלט מהדרישה. אבל אני עמדתי על שלי בשקט. וככל שעמדתי יותר על שלי בשקט, כך הרגשתי ראוי יותר. כך הרגשתי שסוף סוף אני עושה עם יואב את מה שהייתי צריך להתחיל לעשות כבר מזמן. ובסוף יואב הבין. הוא אמר: \"אוקי. אני מסכים.\" והוא עשה את התורנות שלו. במשך התקופה הבאה משהו טוב קרה לו. מצב הרוח שלו השתפר מאוד. הוא הפך פעיל יותר בבית הספר ופעיל יותר בבית. הוא הפך נחמד יותר אל האחים שלו. והם גם הפכו נחמדים יותר אליו. אנחנו המשכנו ליצור אנימציות יחד, אבל אני למדתי להפריד בין שני התחומים. להיות קולגה של בני, כשאנו עובדים על אנימציות, ולהיות אבא שלו בשאר הזמן. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
129פרק 24התנגדות בלתי אלימהבשנת 1914 חזר מהטמה גנדי להודו. הוא הגיע למסקנה כי יש להביא לשחרור לאומי של הודו מן הכיבוש הבריטי ושיש לעשות זאת באופן בלתי אלים. מהטמה גנדי ותומכיו החלו לפעול באופנים מגוונים: החרמת מוסדות חינוך ושלטון בריטיים, החרמת מוצרים בריטיים וסרבנות מס. בצד פעולות הסרבנות, הנהיג גנדי, בנוסף לתהלוכות ואספות, גם מגוון של פעולות אקטיביות לא-אלימות שכללו חינוך חקלאי והקמת תעשיות פרטיות, יצירת תחרות עם אנגליה על יצור מלח והחרמת המפעלים הבריטיים ליצור מלח. קמפיין אי-שיתוף הפעולה, שהתבסס כולו על פעולות לא-אלימות, נמשך עד לנסיגת הבריטים ב.1947- הקמפיין גבה את חייהם של אלפי קורבנות שבשם האי-אלימות, העדיפו מוות על פני נקיטה בצעדים אלימים. תומכי האי-אלימות מצדיקים את המחיר ששילמו הקורבנות, בטענה שבמאבק אלים היו נהרגים הרבה יותר אנשים, משני הצדדים, ושבכל מקרה - נקיטה בצעדים אלימים שומטת את הבסיס המוסרי של הנאבקים.האם בריטניה עזבה את הודו כיוון שהמאבק הבלתי אלים הוכיח את עצמו כאסטרטגיה מוצלחת במיוחד? מתנגדי השיטה יטענו שבריטניה עזבה בין כה בתקופה זו את כל הארצות שבהן שלטה, כיוון שהבינה שאינה יכולה להמשיך להחזיק ולכלכל אימפריה גדולה כל כך. התומכים יטענו שהמאבק הבלתי אלים של הודו יצר סחף עצום בדעת הקהל הבריטית 132 להיות ראויואומר לו שאין לו תחתונים ללבוש לבית ספר. וההורה פשוט חוזר בנחת ובשקט על הדברים שאמר חודש לפני כן, \"אני מכבס רק את הבגדים שנמצאים בסל. מה שלא בסל, אני לא מכבס.\" לא נתתי את הדוגמה הזאת כאן כמרשם. כל הורה צריך למצוא עבור עצמו את הדרך והמילים המדויקות עבורו כדי להתמודד עם תופעה כזו או עם קשיים ובעיות אחרות. הנקודה החשובה היא מציאת הדרך לעמוד באופן איתן ולשמור על הגבולות של ההורה, במקום לנסות ולקבוע גבולות עבור הילד. התעקשות על אמת פנימית ושליטה עצמית במקום שליטה וציות של האחר:הסעיף הזה הוא המשכו של הסעיף הקודם. כאן השאלה היא \"על מי אנו מנסים לשלוט?\", או \"מי הוא זה שצריך לציית לנו?\" בעבר היה ברור שסמכות של הורה נמדדת במידת הציות של הילד12. אם הילד לא ציית להוראותיו של ההורה, סימן שההורה לא הצליח לחנך, או להפעיל סמכות על הילד. אבל מה יקרה אם נאמץ גישה שונה מהותית? גישה שאומרת שאיננו רוצים יותר למדוד את ההצלחה של שיטת החינוך שלנו בציות או באי הציות של הילד. במקום זאת, אנו רוצים למדוד אותה על פי מידת הנחישות שלנו להיות נאמנים לערכים שלנו, ללא קשר למידת הציות של הילד? מה שאנו רוצים זה לשלוט בעצמנו, ולפעול על פי האמת שלנו. אם עשינו זאת, והתמדנו בכך, דיינו. התוצאות אצל הילד יגיעו בהמשך, כשהוא יראה שאנו נאמנים לערכים שלנו. דמיינו מצב שבו הילד שלכם פגע בכם. נגיד שהעליב אתכם. ואתם חושבים שמגיעה לכם ממנו הבעת חרטה, או בקשת סליחה. אבל אתם מבינים שאינכם יכולים לשלוט בו, אינכם יכולים וגם אינכם רוצים לגרום לו לציית לכם. דמיינו שבמקום לדרוש ממנו לבקש מכם סליחה, במקום להפעיל עליו מניפולציה של אשמה, או ענישה, אתם פשוט אומרים לו, שוב, בשקט ומתוך המרכז שלכם: \"אני יודע שמגיעה לי בקשת סליחה ממך. אינני מצפה ממך לתת לי אותה, כל עוד היא אינה מגיעה ממקום של הסכמה ובחירה שלך. מבחינתי מספיק לי שאני יודע שמה שעשית הוא, בעיני, פוגע ומעליב וחשוב לי שתדע שהתנהגות כזאת אינה מקובלת עליי.\"12 חיים עמר, הסמכות החדשה, הוצאת מודן.136 להיות ראוילפעמים, כשאנחנו עושים את הדבר הנכון מול הילדים שלנו, איננו מקבלים כל משוב שאכן זה הדבר הנכון לעשותו. לעיתים קרובות הילד שלנו משדר לנו בדיוק את ההפך. גילה קיבלה רמז לפידבק חיובי מירדן רק כשנתיים לאחר המעשה. במשך השנתיים הללו היא הייתה צריכה לתת לעצמה משוב ולהזכיר לעצמה שמה שעשתה הייתה הדבר הנכון מבחינתה. לעיתים קרובות איננו יכולים מה יהיו התוצאות של הבחירות שלנו. כל מה שאנחנו יכולים לדעת הוא שאנחנו פועלים מתוך קשב לערכים שלנו.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 9 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal9999
130 להיות ראויכנגד הקולוניאליזם, שתרם בסופו של דבר לכך ששחררה את כל מדינות החסות שלה משלטונה. ככל הנראה, לעולם לא נוכל לדעת בוודאות האם מאבק בלתי אלים הוא האסטרטגיה הטובה ביותר להשתחררות מעולו של רודן או כובש. מה שכנראה כן נוכל לדעת בוודאות הוא שעם או יחיד, כפי שנראה מייד, שנוקט בהתנגדות לא אלימה כנגד מי שפוגע בו, יוצר עבור עצמו ראויות גבוהה יותר, שמגבירה בתורה את יכולת העמידה וההתנגדות שלו מול הפגיעה. פרופ' חיים עומר החל להשתמש במושג \"התנגדות לא אלימה\" בעבודה עם הורים ומורים במאבקם נגד אלימות של ילדים, בבית ובבית הספר. התנגדות לא אלימה היא אלטרנטיבה שלישית ומשמעותית לוויתור וכניעה מצד אחד ולתוקפנות ודרישה לציות מצד שני. כלומר, בהתנגדות לא אלימה ההורה עומד על שלו, ממשיך להיות נאמן לעקרונותיו ולערכיו, אך הוא עושה זאת באופן שאין בו כפייה או תוקפנות כלפי האחר. התנגדות לא אלימה, בעיניי, היא תפיסה חינוכית התומכת, באופן יוצא מהכלל, בראויות ההורה או המורה. כשהורה או מורה מצליחים להיות סמכותיים, ליצור גבולות בריאים במערכת ולעצור התנהגות אלימה או בעייתית של ילדים, ללא שימוש באלימות או כוחנות מצידם, הם צוברים ראויות ומאפשרים גם לילדים לצבור ראויות, באותה פעולה עצמה. בפרק זה ברצוני להראות ולהדגים את המשותף בין העקרונות של ראויות לבין העקרונות של התנגדות לא אלימה ולהראות כיצד אלו תורמים לחוויית הראויות הן של ההורה והן של הילד. במובן מסוים פרק זה הוא סוג של דיאלוג עם המושגים שבהם משתמש חיים עומר בגישתו לסמכות הורית.פעולה מתוך ערכים פנימיים ולא כדי למצוא חן: כשהורים מוצאים את עצמם מתמודדים מול התנהגות אלימה או בעייתית של הילד שלהם, הם לעתים קרובות מנסים להגיב מתוך מה שהם תופשים כציפייה מהם. כלומר, הם עסוקים במה שהחברה, הורים אחרים, שכנים או בני משפחה מצפים מהם. במקביל, רבים מהם מנסים גם להגיב מתוך מה שהם תופשים כציפייה של ילדיהם מהם. כלומר, מקור הסמכות, זה אמתי מגד 131שקובע אם הם הורים טובים או לא, אינו הם עצמם. אלו השכנים שלהם, או הילדים שלהם. בעקבות זה אנו נראה מעבר בין שתי תגובות קיצוניות. מצד אחד וויתור על עקרונות ואי עמידה על שלהם, כדי לרצות את הילד או בני משפחה אחרים, ומצד שני הכאה, צעקות או עונשים, כדי לרצות את המורים, בני זוג, בני המשפחה ו/או השכנים, האמיתיים או המדומיינים. הכאה של ילדים, בבית מול בן הזוג או במקומות ציבוריים מול קהל צופה, היא לעתים קרובות תוצאה של הלחץ שההורה חש מול מה שהוא תופש או מדמיין כציפייה של האחר ממנו. כיצד הייתה נראית תגובתו של ההורה להתנהגות אלימה או בעייתית של הילד, לו היה מסוגל לעצור לרגע, לחשוב על הערכים שלו עצמו, ולפעול על פיהם, ועל פיהם בלבד? איך זה היה משפיע על תחושת הראויות שלו?שמירה על גבול אישי, במקום שימת גבול לילד: כשהורים רבים, וכן גם אנשי מקצוע, מבינים שהילד שלהם \"חסר גבולות\" או \"זקוק לגבולות\" הם, לרוב, מנסים לעצור את התנהגותו של הילד ולשים לה גבול. הם משקיעים אנרגיה רבה, רבה מדי, בניסיון לשלוט בילד, ומפספסים את הנקודה העיקרית.שוו בנפשכם את האפשרות שההורה מוותר לחלוטין על הניסיון או אפילו על המחשבה שביכולתו בכלל לשלוט ולנהל את הילד. שוו בנפשכם שההורה מתחיל להבין שהאדם היחידי שהוא יכול באמת לנהל ולשים לו גבול, זה הוא עצמו. ניקח דוגמה פשוטה. הילדים אינם שמים את בגדיהם המלוכלכים בסל הכביסה. במקום זאת הם משאירים אותם בכל פינה בבית, היכן שפשטו אותם. דמיינו שההורה, במקום לנסות לשים לילד גבול, שם גבול לעצמו ואומר לילד: אני אינני רוצה יותר לאסוף בגדים מכל הבית. זה מרגיש לי כמו השפלה. החלטתי שמעתה אני אכבס רק את הבגדים שנמצאים בסל. אם הבגדים שלכם לא יהיו בסל, אני אינני מתכוון לכבס אותם. ודמיינו גם שההורה מצליח לעמוד בכך. חודש או אף יותר. והנה מגיע בוקר אחד ולילד, או לילדים, אין תחתונים נקיים ללבוש, כיוון שהם לא שמו אותם בסל, וההורה לא כיבס אותם. הילד ניגש אל ההורה אמתי מגד 135היא מבינה שהוא אדם חופשי וייתכן שיבחר בחיים של פשע. אבל, לעומת זאת, בהתנהגות שלה היא כן יכולה לשלוט. והיא חשה שהיא אינה מוכנה יותר לפעול באופן שנוגד את הערכים שלה. היא יודעת שאם יצליחו לגייס את החבר העורך דין שלהם זה יקל על חייו של ירדן עכשיו, אך גם יקל עליו להמשיך לפשוע. והיא לא מוכנה להיות חלק מזה. היא חייבת לעצור את הפיתוי הגדול שיש לה והפעם דווקא לא לעזור לו. ירדן זעם עליה. לו היה יכול היה אולי מתנפל עליה בזעם. אבל בחדר הביקורים שבו הם ישבו בבית המעצר היו חיילים ששמרו עליו. הוא בכה. חזר להאשים את אימו בכל הבעיות שאי פעם קרו בחייו. טען נגדה שהיא מעולם לא אהבה אותו. וגלית הקשיבה לכל מה שאמר ברוב קשב, אך גם עם הקשבה לעצמה. היא ידעה שירדן הוא מומחה בתמרון והיא ידעה שהיא חייבת, לטובתו ולטובתה, לא לאפשר לו לתמרן אותה הפעם. היא לא ברחה מהסיטואציה. היא נשארה לשבת שם, שקטה. ושוב חזרה בשקט על האמת שלה. עד שירדן ביקש לסיים את הביקור. במפגש הזה גילה פעלה לפי ארבעת העקרונות של ההתנגדות הבלתי אלימה, כפי שמלמד אותם פרופ' חיים עומר בהקשר של חינוך ילדים:היא פעלה מתוך ערכיה ולא כדי למצוא חן בעיני ילדה או הסביבה.היא שמה גבול לעצמה ולא לאף אחד אחר.היא התעקשה על האמת הפנימית שלה והדגימה שליטה עצמית במקום לנסות לשלוט באחר.והיא התעקשה על בנייה של כבוד פנימי, במקום לחפש אחר כבוד במחוץירדן שנא אותה על כך. במשך מספר חודשים הוא סירב שהוריו יגיעו לביקורים וסירב לדבר איתם בטלפון. וגם כשיצא מהכלא הצבאי לא הגיע לבקר בבית במשך תקופה ארוכה. רק כשהשתחרר מהצבא רמז לאימו בחצי פה שהיא כנראה עשתה משהו טוב כשסירבה לעזור לו להשתחרר מהכלא. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 9 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
130 להיות ראויכנגד הקולוניאליזם, שתרם בסופו של דבר לכך ששחררה את כל מדינות החסות שלה משלטונה. ככל הנראה, לעולם לא נוכל לדעת בוודאות האם מאבק בלתי אלים הוא האסטרטגיה הטובה ביותר להשתחררות מעולו של רודן או כובש. מה שכנראה כן נוכל לדעת בוודאות הוא שעם או יחיד, כפי שנראה מייד, שנוקט בהתנגדות לא אלימה כנגד מי שפוגע בו, יוצר עבור עצמו ראויות גבוהה יותר, שמגבירה בתורה את יכולת העמידה וההתנגדות שלו מול הפגיעה. פרופ' חיים עומר החל להשתמש במושג \"התנגדות לא אלימה\" בעבודה עם הורים ומורים במאבקם נגד אלימות של ילדים, בבית ובבית הספר. התנגדות לא אלימה היא אלטרנטיבה שלישית ומשמעותית לוויתור וכניעה מצד אחד ולתוקפנות ודרישה לציות מצד שני. כלומר, בהתנגדות לא אלימה ההורה עומד על שלו, ממשיך להיות נאמן לעקרונותיו ולערכיו, אך הוא עושה זאת באופן שאין בו כפייה או תוקפנות כלפי האחר. התנגדות לא אלימה, בעיניי, היא תפיסה חינוכית התומכת, באופן יוצא מהכלל, בראויות ההורה או המורה. כשהורה או מורה מצליחים להיות סמכותיים, ליצור גבולות בריאים במערכת ולעצור התנהגות אלימה או בעייתית של ילדים, ללא שימוש באלימות או כוחנות מצידם, הם צוברים ראויות ומאפשרים גם לילדים לצבור ראויות, באותה פעולה עצמה. בפרק זה ברצוני להראות ולהדגים את המשותף בין העקרונות של ראויות לבין העקרונות של התנגדות לא אלימה ולהראות כיצד אלו תורמים לחוויית הראויות הן של ההורה והן של הילד. במובן מסוים פרק זה הוא סוג של דיאלוג עם המושגים שבהם משתמש חיים עומר בגישתו לסמכות הורית.פעולה מתוך ערכים פנימיים ולא כדי למצוא חן: כשהורים מוצאים את עצמם מתמודדים מול התנהגות אלימה או בעייתית של הילד שלהם, הם לעתים קרובות מנסים להגיב מתוך מה שהם תופשים כציפייה מהם. כלומר, הם עסוקים במה שהחברה, הורים אחרים, שכנים או בני משפחה מצפים מהם. במקביל, רבים מהם מנסים גם להגיב מתוך מה שהם תופשים כציפייה של ילדיהם מהם. כלומר, מקור הסמכות, זה אמתי מגד 131שקובע אם הם הורים טובים או לא, אינו הם עצמם. אלו השכנים שלהם, או הילדים שלהם. בעקבות זה אנו נראה מעבר בין שתי תגובות קיצוניות. מצד אחד וויתור על עקרונות ואי עמידה על שלהם, כדי לרצות את הילד או בני משפחה אחרים, ומצד שני הכאה, צעקות או עונשים, כדי לרצות את המורים, בני זוג, בני המשפחה ו/או השכנים, האמיתיים או המדומיינים. הכאה של ילדים, בבית מול בן הזוג או במקומות ציבוריים מול קהל צופה, היא לעתים קרובות תוצאה של הלחץ שההורה חש מול מה שהוא תופש או מדמיין כציפייה של האחר ממנו. כיצד הייתה נראית תגובתו של ההורה להתנהגות אלימה או בעייתית של הילד, לו היה מסוגל לעצור לרגע, לחשוב על הערכים שלו עצמו, ולפעול על פיהם, ועל פיהם בלבד? איך זה היה משפיע על תחושת הראויות שלו?שמירה על גבול אישי, במקום שימת גבול לילד: כשהורים רבים, וכן גם אנשי מקצוע, מבינים שהילד שלהם \"חסר גבולות\" או \"זקוק לגבולות\" הם, לרוב, מנסים לעצור את התנהגותו של הילד ולשים לה גבול. הם משקיעים אנרגיה רבה, רבה מדי, בניסיון לשלוט בילד, ומפספסים את הנקודה העיקרית.שוו בנפשכם את האפשרות שההורה מוותר לחלוטין על הניסיון או אפילו על המחשבה שביכולתו בכלל לשלוט ולנהל את הילד. שוו בנפשכם שההורה מתחיל להבין שהאדם היחידי שהוא יכול באמת לנהל ולשים לו גבול, זה הוא עצמו. ניקח דוגמה פשוטה. הילדים אינם שמים את בגדיהם המלוכלכים בסל הכביסה. במקום זאת הם משאירים אותם בכל פינה בבית, היכן שפשטו אותם. דמיינו שההורה, במקום לנסות לשים לילד גבול, שם גבול לעצמו ואומר לילד: אני אינני רוצה יותר לאסוף בגדים מכל הבית. זה מרגיש לי כמו השפלה. החלטתי שמעתה אני אכבס רק את הבגדים שנמצאים בסל. אם הבגדים שלכם לא יהיו בסל, אני אינני מתכוון לכבס אותם. ודמיינו גם שההורה מצליח לעמוד בכך. חודש או אף יותר. והנה מגיע בוקר אחד ולילד, או לילדים, אין תחתונים נקיים ללבוש, כיוון שהם לא שמו אותם בסל, וההורה לא כיבס אותם. הילד ניגש אל ההורה 134 להיות ראויאך אחרי כשנה בצבא משהו החל להשתבש. ירדן הפסיק לאהוב את הצבא. הוא הרגיש שהוא מבזבז את זמנו. הוא החל לנהוג בצורה חסרת אחריות כלפי החניכים שלו. הוא החל לריב עם המפקדים שלו ואף נכנס למעצר פעמיים. הוחלט לא לאפשר לו להיות מפקד כיתה יותר וניתן לו תפקיד של נהג. הוא שנא את התפקיד. חש שלא הוגנים כלפיו. כשהיה מגיע לבית הוא חזר להתנהג בצורה מזלזלת ופוגענית. את הצבא הוא חירף וגידף. בתחילה הוריו האמינו לכל מה שאמר. הם האמינו לו שעושים לו עוול. צילצלו ודיברו עם המפקדים שלו, ששיתפו אותם בהתנהגויות הבעייתיות של ירדן בצבא. התנהגויות שההורים הכירו טוב מדי מהעבר הקרוב. הם הבינו שהמפקדים מתארים את הדברים נכון ושירדן מחפש אהדה שלא באמת מגיעה לו. ואז הגיע המקרה המדובר. מכיוון שלירדן היו מפתחות לרכב הצבאי של מפקדו ובמשך שעות רבות הרכב היה ברשותו, חבר שלו הציע לו לעשות שליחויות של סמים עבור סוחר סמים מסוים. הוא ינהג עם מדים ואף אחד לא יחשוד ברכב הצבאי. ירדן החל לעשות שליחויות. החל להרוויח כסף יפה. ואז נתפס על מהירות בידי המשטרה הצבאית. ובתוך הרכב שלו נתפסו הסמים. לא עזרו טענותיו שהשתילו את הסמים ברכב. הקצין ששפט אותו לא האמין לו ושלח אותו לחצי שנה בכלא בצבאי. ירדן הרים קול זעקה רבה. מהמעצר הוא טילפן שוב ושוב להוריו. דרש שיגיעו לבית המעצר. טען שתפרו לו תיק. הוא דרש מהוריו שיתקשרו לחבריהם עורכי הדין שיעשו משהו. הפעם היה זה דווקא אבא שכמעט התפתה לעזור להוציא את הילד מהצרה. אבל גלית התעשתה. היא הבינה שאם היא נכנעת עכשיו לדרישותיו של ירדן היא למעשה ממשיכה לשדר לו שמותר לו לשקר, לגנוב ולנצל את הסביבה. היא הבינה שעם כל הכאב שבעניין ייתכן שישיבה בכלא צבאי תהיה בדיוק התרופה שירדן צריך. אבל בניגוד לעבר גלית החליטה שהפעם היא לא תמנע מעימות עם ירדן. היא הלכה לבקר אותו בבית המעצר והסבירה לו בשקט מדוע אינה .שלו בהתנהגות לשלוט יכולה שאינה הסבירה היא .לו לעזור מתכוונת Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 9 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
129פרק 24התנגדות בלתי אלימהבשנת 1914 חזר מהטמה גנדי להודו. הוא הגיע למסקנה כי יש להביא לשחרור לאומי של הודו מן הכיבוש הבריטי ושיש לעשות זאת באופן בלתי אלים. מהטמה גנדי ותומכיו החלו לפעול באופנים מגוונים: החרמת מוסדות חינוך ושלטון בריטיים, החרמת מוצרים בריטיים וסרבנות מס. בצד פעולות הסרבנות, הנהיג גנדי, בנוסף לתהלוכות ואספות, גם מגוון של פעולות אקטיביות לא-אלימות שכללו חינוך חקלאי והקמת תעשיות פרטיות, יצירת תחרות עם אנגליה על יצור מלח והחרמת המפעלים הבריטיים ליצור מלח. קמפיין אי-שיתוף הפעולה, שהתבסס כולו על פעולות לא-אלימות, נמשך עד לנסיגת הבריטים ב.1947- הקמפיין גבה את חייהם של אלפי קורבנות שבשם האי-אלימות, העדיפו מוות על פני נקיטה בצעדים אלימים. תומכי האי-אלימות מצדיקים את המחיר ששילמו הקורבנות, בטענה שבמאבק אלים היו נהרגים הרבה יותר אנשים, משני הצדדים, ושבכל מקרה - נקיטה בצעדים אלימים שומטת את הבסיס המוסרי של הנאבקים.האם בריטניה עזבה את הודו כיוון שהמאבק הבלתי אלים הוכיח את עצמו כאסטרטגיה מוצלחת במיוחד? מתנגדי השיטה יטענו שבריטניה עזבה בין כה בתקופה זו את כל הארצות שבהן שלטה, כיוון שהבינה שאינה יכולה להמשיך להחזיק ולכלכל אימפריה גדולה כל כך. התומכים יטענו שהמאבק הבלתי אלים של הודו יצר סחף עצום בדעת הקהל הבריטית 132 להיות ראויואומר לו שאין לו תחתונים ללבוש לבית ספר. וההורה פשוט חוזר בנחת ובשקט על הדברים שאמר חודש לפני כן, \"אני מכבס רק את הבגדים שנמצאים בסל. מה שלא בסל, אני לא מכבס.\" לא נתתי את הדוגמה הזאת כאן כמרשם. כל הורה צריך למצוא עבור עצמו את הדרך והמילים המדויקות עבורו כדי להתמודד עם תופעה כזו או עם קשיים ובעיות אחרות. הנקודה החשובה היא מציאת הדרך לעמוד באופן איתן ולשמור על הגבולות של ההורה, במקום לנסות ולקבוע גבולות עבור הילד. התעקשות על אמת פנימית ושליטה עצמית במקום שליטה וציות של האחר:הסעיף הזה הוא המשכו של הסעיף הקודם. כאן השאלה היא \"על מי אנו מנסים לשלוט?\", או \"מי הוא זה שצריך לציית לנו?\" בעבר היה ברור שסמכות של הורה נמדדת במידת הציות של הילד12. אם הילד לא ציית להוראותיו של ההורה, סימן שההורה לא הצליח לחנך, או להפעיל סמכות על הילד. אבל מה יקרה אם נאמץ גישה שונה מהותית? גישה שאומרת שאיננו רוצים יותר למדוד את ההצלחה של שיטת החינוך שלנו בציות או באי הציות של הילד. במקום זאת, אנו רוצים למדוד אותה על פי מידת הנחישות שלנו להיות נאמנים לערכים שלנו, ללא קשר למידת הציות של הילד? מה שאנו רוצים זה לשלוט בעצמנו, ולפעול על פי האמת שלנו. אם עשינו זאת, והתמדנו בכך, דיינו. התוצאות אצל הילד יגיעו בהמשך, כשהוא יראה שאנו נאמנים לערכים שלנו. דמיינו מצב שבו הילד שלכם פגע בכם. נגיד שהעליב אתכם. ואתם חושבים שמגיעה לכם ממנו הבעת חרטה, או בקשת סליחה. אבל אתם מבינים שאינכם יכולים לשלוט בו, אינכם יכולים וגם אינכם רוצים לגרום לו לציית לכם. דמיינו שבמקום לדרוש ממנו לבקש מכם סליחה, במקום להפעיל עליו מניפולציה של אשמה, או ענישה, אתם פשוט אומרים לו, שוב, בשקט ומתוך המרכז שלכם: \"אני יודע שמגיעה לי בקשת סליחה ממך. אינני מצפה ממך לתת לי אותה, כל עוד היא אינה מגיעה ממקום של הסכמה ובחירה שלך. מבחינתי מספיק לי שאני יודע שמה שעשית הוא, בעיני, פוגע ומעליב וחשוב לי שתדע שהתנהגות כזאת אינה מקובלת עליי.\"12 חיים עמר, הסמכות החדשה, הוצאת מודן.אמתי מגד 133ושוב, כמו בכל הדוגמאות, אין כאן מרשם להתנהגות נכונה. העיקר פה הוא המעבר מהניסיון לגרום לילד לציית, אל עבר ההתעקשות והנחישות בעמידה על כך שאנחנו, ההורים במקרה זה, נאמנים לעצמנו. התעקשות על כבוד פנימי, במקום חיפוש אחר כבוד במחוץ:מאיפה מגיע הכבוד? מיהו זה שנותן אותו? בעבר, בעיקר במשפחות פטריארכליות, ילדים היו צריכים לכבד את ההורים שלהם. כבוד זה ניתן דרך זה שהם השפילו את ראשם כשאבא פנה אליהם, דיברו רק כשניתנה להם רשות, לא צעקו עליו, וכדומה. מה שאבות אלו פיספסו זו העובדה שבכך שהם דרשו מילדיהם להיות אלה שנותנים להם כבוד, הם עצמם הפכו תלויים בכבוד של הילד. כלומר, למעשה הם נתנו את המפתחות לכבוד שלהם בידיו של הילד. אם יכבד אותם, יש להם כבוד. אם לא יכבד אותם, אין להם כבוד. חישבו על האפשרות שאנו משתחררים לחלוטין מהתפישה הזו שהאחר הוא זה שנותן או לא נותן לנו כבוד. ובמקום זאת אנו מבינים ולוקחים אחריות על כך שניתן כבוד לעצמנו. אם מגיע לנו כבוד, אנו נעשים ערים לכך. אם לא מגיע לנו כבוד, אנו מסכימים גם עם זה. אם הילד שלנו מכבד או לא מכבד אותנו הופך למקסימום שיקוף של המידה שבה אנו מכבדים את עצמנו. ואם הילד אינו מכבד אותנו, אנו מנסים לתקן משהו בתוכנו, כך שנהיה ראויים, בעיני עצמנו, לכבוד, במקום לדרוש מהילד לכבד אותנו. אני רוצה לחזור כאן לגלית ולירדן, מפרק .22 נראה שגלית פעלה על פי רבים מהעקרונות שציינו למעלה, כשהתמודדה עם מקרה של עבירה שירדן היה אחראי עליה בצבא.שנה לאחר הטיפול ירדן התגייס לצבא. בחודשים הראשונים לשירות ירדן תפקד מצוין בצבא. למעשה הוא הצטיין. המפקדים שלו היו מאוד מרוצים ממנו. הוא היה מאלה שמתנדבים ראשונים לכל תפקיד. מהר מאוד הוא נשלח לקורס מכי\"ם וגם שם עשה חיל. נראה היה שירדן היה זקוק למסגרת הצבאית כדי שתוציא ממנו את הטוב ביותר. אפילו בבית, כשהיה מגיע לחופשות, הוא התנהג יותר טוב. נראה היה שירדן עולה על .מאוד ושמחים מרוצים היו הדיווחים את שקיבלו ההורים .המלך דרך Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 9 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal9999
132 להיות ראויואומר לו שאין לו תחתונים ללבוש לבית ספר. וההורה פשוט חוזר בנחת ובשקט על הדברים שאמר חודש לפני כן, \"אני מכבס רק את הבגדים שנמצאים בסל. מה שלא בסל, אני לא מכבס.\" לא נתתי את הדוגמה הזאת כאן כמרשם. כל הורה צריך למצוא עבור עצמו את הדרך והמילים המדויקות עבורו כדי להתמודד עם תופעה כזו או עם קשיים ובעיות אחרות. הנקודה החשובה היא מציאת הדרך לעמוד באופן איתן ולשמור על הגבולות של ההורה, במקום לנסות ולקבוע גבולות עבור הילד. התעקשות על אמת פנימית ושליטה עצמית במקום שליטה וציות של האחר:הסעיף הזה הוא המשכו של הסעיף הקודם. כאן השאלה היא \"על מי אנו מנסים לשלוט?\", או \"מי הוא זה שצריך לציית לנו?\" בעבר היה ברור שסמכות של הורה נמדדת במידת הציות של הילד12. אם הילד לא ציית להוראותיו של ההורה, סימן שההורה לא הצליח לחנך, או להפעיל סמכות על הילד. אבל מה יקרה אם נאמץ גישה שונה מהותית? גישה שאומרת שאיננו רוצים יותר למדוד את ההצלחה של שיטת החינוך שלנו בציות או באי הציות של הילד. במקום זאת, אנו רוצים למדוד אותה על פי מידת הנחישות שלנו להיות נאמנים לערכים שלנו, ללא קשר למידת הציות של הילד? מה שאנו רוצים זה לשלוט בעצמנו, ולפעול על פי האמת שלנו. אם עשינו זאת, והתמדנו בכך, דיינו. התוצאות אצל הילד יגיעו בהמשך, כשהוא יראה שאנו נאמנים לערכים שלנו. דמיינו מצב שבו הילד שלכם פגע בכם. נגיד שהעליב אתכם. ואתם חושבים שמגיעה לכם ממנו הבעת חרטה, או בקשת סליחה. אבל אתם מבינים שאינכם יכולים לשלוט בו, אינכם יכולים וגם אינכם רוצים לגרום לו לציית לכם. דמיינו שבמקום לדרוש ממנו לבקש מכם סליחה, במקום להפעיל עליו מניפולציה של אשמה, או ענישה, אתם פשוט אומרים לו, שוב, בשקט ומתוך המרכז שלכם: \"אני יודע שמגיעה לי בקשת סליחה ממך. אינני מצפה ממך לתת לי אותה, כל עוד היא אינה מגיעה ממקום של הסכמה ובחירה שלך. מבחינתי מספיק לי שאני יודע שמה שעשית הוא, בעיני, פוגע ומעליב וחשוב לי שתדע שהתנהגות כזאת אינה מקובלת עליי.\"12 חיים עמר, הסמכות החדשה, הוצאת מודן.אמתי מגד 133ושוב, כמו בכל הדוגמאות, אין כאן מרשם להתנהגות נכונה. העיקר פה הוא המעבר מהניסיון לגרום לילד לציית, אל עבר ההתעקשות והנחישות בעמידה על כך שאנחנו, ההורים במקרה זה, נאמנים לעצמנו. התעקשות על כבוד פנימי, במקום חיפוש אחר כבוד במחוץ:מאיפה מגיע הכבוד? מיהו זה שנותן אותו? בעבר, בעיקר במשפחות פטריארכליות, ילדים היו צריכים לכבד את ההורים שלהם. כבוד זה ניתן דרך זה שהם השפילו את ראשם כשאבא פנה אליהם, דיברו רק כשניתנה להם רשות, לא צעקו עליו, וכדומה. מה שאבות אלו פיספסו זו העובדה שבכך שהם דרשו מילדיהם להיות אלה שנותנים להם כבוד, הם עצמם הפכו תלויים בכבוד של הילד. כלומר, למעשה הם נתנו את המפתחות לכבוד שלהם בידיו של הילד. אם יכבד אותם, יש להם כבוד. אם לא יכבד אותם, אין להם כבוד. חישבו על האפשרות שאנו משתחררים לחלוטין מהתפישה הזו שהאחר הוא זה שנותן או לא נותן לנו כבוד. ובמקום זאת אנו מבינים ולוקחים אחריות על כך שניתן כבוד לעצמנו. אם מגיע לנו כבוד, אנו נעשים ערים לכך. אם לא מגיע לנו כבוד, אנו מסכימים גם עם זה. אם הילד שלנו מכבד או לא מכבד אותנו הופך למקסימום שיקוף של המידה שבה אנו מכבדים את עצמנו. ואם הילד אינו מכבד אותנו, אנו מנסים לתקן משהו בתוכנו, כך שנהיה ראויים, בעיני עצמנו, לכבוד, במקום לדרוש מהילד לכבד אותנו. אני רוצה לחזור כאן לגלית ולירדן, מפרק .22 נראה שגלית פעלה על פי רבים מהעקרונות שציינו למעלה, כשהתמודדה עם מקרה של עבירה שירדן היה אחראי עליה בצבא.שנה לאחר הטיפול ירדן התגייס לצבא. בחודשים הראשונים לשירות ירדן תפקד מצוין בצבא. למעשה הוא הצטיין. המפקדים שלו היו מאוד מרוצים ממנו. הוא היה מאלה שמתנדבים ראשונים לכל תפקיד. מהר מאוד הוא נשלח לקורס מכי\"ם וגם שם עשה חיל. נראה היה שירדן היה זקוק למסגרת הצבאית כדי שתוציא ממנו את הטוב ביותר. אפילו בבית, כשהיה מגיע לחופשות, הוא התנהג יותר טוב. נראה היה שירדן עולה על .מאוד ושמחים מרוצים היו הדיווחים את שקיבלו ההורים .המלך דרך Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 9 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal9999
אמתי מגד 131שקובע אם הם הורים טובים או לא, אינו הם עצמם. אלו השכנים שלהם, או הילדים שלהם. בעקבות זה אנו נראה מעבר בין שתי תגובות קיצוניות. מצד אחד וויתור על עקרונות ואי עמידה על שלהם, כדי לרצות את הילד או בני משפחה אחרים, ומצד שני הכאה, צעקות או עונשים, כדי לרצות את המורים, בני זוג, בני המשפחה ו/או השכנים, האמיתיים או המדומיינים. הכאה של ילדים, בבית מול בן הזוג או במקומות ציבוריים מול קהל צופה, היא לעתים קרובות תוצאה של הלחץ שההורה חש מול מה שהוא תופש או מדמיין כציפייה של האחר ממנו. כיצד הייתה נראית תגובתו של ההורה להתנהגות אלימה או בעייתית של הילד, לו היה מסוגל לעצור לרגע, לחשוב על הערכים שלו עצמו, ולפעול על פיהם, ועל פיהם בלבד? איך זה היה משפיע על תחושת הראויות שלו?שמירה על גבול אישי, במקום שימת גבול לילד: כשהורים רבים, וכן גם אנשי מקצוע, מבינים שהילד שלהם \"חסר גבולות\" או \"זקוק לגבולות\" הם, לרוב, מנסים לעצור את התנהגותו של הילד ולשים לה גבול. הם משקיעים אנרגיה רבה, רבה מדי, בניסיון לשלוט בילד, ומפספסים את הנקודה העיקרית.שוו בנפשכם את האפשרות שההורה מוותר לחלוטין על הניסיון או אפילו על המחשבה שביכולתו בכלל לשלוט ולנהל את הילד. שוו בנפשכם שההורה מתחיל להבין שהאדם היחידי שהוא יכול באמת לנהל ולשים לו גבול, זה הוא עצמו. ניקח דוגמה פשוטה. הילדים אינם שמים את בגדיהם המלוכלכים בסל הכביסה. במקום זאת הם משאירים אותם בכל פינה בבית, היכן שפשטו אותם. דמיינו שההורה, במקום לנסות לשים לילד גבול, שם גבול לעצמו ואומר לילד: אני אינני רוצה יותר לאסוף בגדים מכל הבית. זה מרגיש לי כמו השפלה. החלטתי שמעתה אני אכבס רק את הבגדים שנמצאים בסל. אם הבגדים שלכם לא יהיו בסל, אני אינני מתכוון לכבס אותם. ודמיינו גם שההורה מצליח לעמוד בכך. חודש או אף יותר. והנה מגיע בוקר אחד ולילד, או לילדים, אין תחתונים נקיים ללבוש, כיוון שהם לא שמו אותם בסל, וההורה לא כיבס אותם. הילד ניגש אל ההורה 134 להיות ראויאך אחרי כשנה בצבא משהו החל להשתבש. ירדן הפסיק לאהוב את הצבא. הוא הרגיש שהוא מבזבז את זמנו. הוא החל לנהוג בצורה חסרת אחריות כלפי החניכים שלו. הוא החל לריב עם המפקדים שלו ואף נכנס למעצר פעמיים. הוחלט לא לאפשר לו להיות מפקד כיתה יותר וניתן לו תפקיד של נהג. הוא שנא את התפקיד. חש שלא הוגנים כלפיו. כשהיה מגיע לבית הוא חזר להתנהג בצורה מזלזלת ופוגענית. את הצבא הוא חירף וגידף. בתחילה הוריו האמינו לכל מה שאמר. הם האמינו לו שעושים לו עוול. צילצלו ודיברו עם המפקדים שלו, ששיתפו אותם בהתנהגויות הבעייתיות של ירדן בצבא. התנהגויות שההורים הכירו טוב מדי מהעבר הקרוב. הם הבינו שהמפקדים מתארים את הדברים נכון ושירדן מחפש אהדה שלא באמת מגיעה לו. ואז הגיע המקרה המדובר. מכיוון שלירדן היו מפתחות לרכב הצבאי של מפקדו ובמשך שעות רבות הרכב היה ברשותו, חבר שלו הציע לו לעשות שליחויות של סמים עבור סוחר סמים מסוים. הוא ינהג עם מדים ואף אחד לא יחשוד ברכב הצבאי. ירדן החל לעשות שליחויות. החל להרוויח כסף יפה. ואז נתפס על מהירות בידי המשטרה הצבאית. ובתוך הרכב שלו נתפסו הסמים. לא עזרו טענותיו שהשתילו את הסמים ברכב. הקצין ששפט אותו לא האמין לו ושלח אותו לחצי שנה בכלא בצבאי. ירדן הרים קול זעקה רבה. מהמעצר הוא טילפן שוב ושוב להוריו. דרש שיגיעו לבית המעצר. טען שתפרו לו תיק. הוא דרש מהוריו שיתקשרו לחבריהם עורכי הדין שיעשו משהו. הפעם היה זה דווקא אבא שכמעט התפתה לעזור להוציא את הילד מהצרה. אבל גלית התעשתה. היא הבינה שאם היא נכנעת עכשיו לדרישותיו של ירדן היא למעשה ממשיכה לשדר לו שמותר לו לשקר, לגנוב ולנצל את הסביבה. היא הבינה שעם כל הכאב שבעניין ייתכן שישיבה בכלא צבאי תהיה בדיוק התרופה שירדן צריך. אבל בניגוד לעבר גלית החליטה שהפעם היא לא תמנע מעימות עם ירדן. היא הלכה לבקר אותו בבית המעצר והסבירה לו בשקט מדוע אינה .שלו בהתנהגות לשלוט יכולה שאינה הסבירה היא .לו לעזור מתכוונת Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 9 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
130 להיות ראויכנגד הקולוניאליזם, שתרם בסופו של דבר לכך ששחררה את כל מדינות החסות שלה משלטונה. ככל הנראה, לעולם לא נוכל לדעת בוודאות האם מאבק בלתי אלים הוא האסטרטגיה הטובה ביותר להשתחררות מעולו של רודן או כובש. מה שכנראה כן נוכל לדעת בוודאות הוא שעם או יחיד, כפי שנראה מייד, שנוקט בהתנגדות לא אלימה כנגד מי שפוגע בו, יוצר עבור עצמו ראויות גבוהה יותר, שמגבירה בתורה את יכולת העמידה וההתנגדות שלו מול הפגיעה. פרופ' חיים עומר החל להשתמש במושג \"התנגדות לא אלימה\" בעבודה עם הורים ומורים במאבקם נגד אלימות של ילדים, בבית ובבית הספר. התנגדות לא אלימה היא אלטרנטיבה שלישית ומשמעותית לוויתור וכניעה מצד אחד ולתוקפנות ודרישה לציות מצד שני. כלומר, בהתנגדות לא אלימה ההורה עומד על שלו, ממשיך להיות נאמן לעקרונותיו ולערכיו, אך הוא עושה זאת באופן שאין בו כפייה או תוקפנות כלפי האחר. התנגדות לא אלימה, בעיניי, היא תפיסה חינוכית התומכת, באופן יוצא מהכלל, בראויות ההורה או המורה. כשהורה או מורה מצליחים להיות סמכותיים, ליצור גבולות בריאים במערכת ולעצור התנהגות אלימה או בעייתית של ילדים, ללא שימוש באלימות או כוחנות מצידם, הם צוברים ראויות ומאפשרים גם לילדים לצבור ראויות, באותה פעולה עצמה. בפרק זה ברצוני להראות ולהדגים את המשותף בין העקרונות של ראויות לבין העקרונות של התנגדות לא אלימה ולהראות כיצד אלו תורמים לחוויית הראויות הן של ההורה והן של הילד. במובן מסוים פרק זה הוא סוג של דיאלוג עם המושגים שבהם משתמש חיים עומר בגישתו לסמכות הורית.פעולה מתוך ערכים פנימיים ולא כדי למצוא חן: כשהורים מוצאים את עצמם מתמודדים מול התנהגות אלימה או בעייתית של הילד שלהם, הם לעתים קרובות מנסים להגיב מתוך מה שהם תופשים כציפייה מהם. כלומר, הם עסוקים במה שהחברה, הורים אחרים, שכנים או בני משפחה מצפים מהם. במקביל, רבים מהם מנסים גם להגיב מתוך מה שהם תופשים כציפייה של ילדיהם מהם. כלומר, מקור הסמכות, זה אמתי מגד 135היא מבינה שהוא אדם חופשי וייתכן שיבחר בחיים של פשע. אבל, לעומת זאת, בהתנהגות שלה היא כן יכולה לשלוט. והיא חשה שהיא אינה מוכנה יותר לפעול באופן שנוגד את הערכים שלה. היא יודעת שאם יצליחו לגייס את החבר העורך דין שלהם זה יקל על חייו של ירדן עכשיו, אך גם יקל עליו להמשיך לפשוע. והיא לא מוכנה להיות חלק מזה. היא חייבת לעצור את הפיתוי הגדול שיש לה והפעם דווקא לא לעזור לו. ירדן זעם עליה. לו היה יכול היה אולי מתנפל עליה בזעם. אבל בחדר הביקורים שבו הם ישבו בבית המעצר היו חיילים ששמרו עליו. הוא בכה. חזר להאשים את אימו בכל הבעיות שאי פעם קרו בחייו. טען נגדה שהיא מעולם לא אהבה אותו. וגלית הקשיבה לכל מה שאמר ברוב קשב, אך גם עם הקשבה לעצמה. היא ידעה שירדן הוא מומחה בתמרון והיא ידעה שהיא חייבת, לטובתו ולטובתה, לא לאפשר לו לתמרן אותה הפעם. היא לא ברחה מהסיטואציה. היא נשארה לשבת שם, שקטה. ושוב חזרה בשקט על האמת שלה. עד שירדן ביקש לסיים את הביקור. במפגש הזה גילה פעלה לפי ארבעת העקרונות של ההתנגדות הבלתי אלימה, כפי שמלמד אותם פרופ' חיים עומר בהקשר של חינוך ילדים:היא פעלה מתוך ערכיה ולא כדי למצוא חן בעיני ילדה או הסביבה.היא שמה גבול לעצמה ולא לאף אחד אחר.היא התעקשה על האמת הפנימית שלה והדגימה שליטה עצמית במקום לנסות לשלוט באחר.והיא התעקשה על בנייה של כבוד פנימי, במקום לחפש אחר כבוד במחוץירדן שנא אותה על כך. במשך מספר חודשים הוא סירב שהוריו יגיעו לביקורים וסירב לדבר איתם בטלפון. וגם כשיצא מהכלא הצבאי לא הגיע לבקר בבית במשך תקופה ארוכה. רק כשהשתחרר מהצבא רמז לאימו בחצי פה שהיא כנראה עשתה משהו טוב כשסירבה לעזור לו להשתחרר מהכלא. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 9 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
129פרק 24התנגדות בלתי אלימהבשנת 1914 חזר מהטמה גנדי להודו. הוא הגיע למסקנה כי יש להביא לשחרור לאומי של הודו מן הכיבוש הבריטי ושיש לעשות זאת באופן בלתי אלים. מהטמה גנדי ותומכיו החלו לפעול באופנים מגוונים: החרמת מוסדות חינוך ושלטון בריטיים, החרמת מוצרים בריטיים וסרבנות מס. בצד פעולות הסרבנות, הנהיג גנדי, בנוסף לתהלוכות ואספות, גם מגוון של פעולות אקטיביות לא-אלימות שכללו חינוך חקלאי והקמת תעשיות פרטיות, יצירת תחרות עם אנגליה על יצור מלח והחרמת המפעלים הבריטיים ליצור מלח. קמפיין אי-שיתוף הפעולה, שהתבסס כולו על פעולות לא-אלימות, נמשך עד לנסיגת הבריטים ב.1947- הקמפיין גבה את חייהם של אלפי קורבנות שבשם האי-אלימות, העדיפו מוות על פני נקיטה בצעדים אלימים. תומכי האי-אלימות מצדיקים את המחיר ששילמו הקורבנות, בטענה שבמאבק אלים היו נהרגים הרבה יותר אנשים, משני הצדדים, ושבכל מקרה - נקיטה בצעדים אלימים שומטת את הבסיס המוסרי של הנאבקים.האם בריטניה עזבה את הודו כיוון שהמאבק הבלתי אלים הוכיח את עצמו כאסטרטגיה מוצלחת במיוחד? מתנגדי השיטה יטענו שבריטניה עזבה בין כה בתקופה זו את כל הארצות שבהן שלטה, כיוון שהבינה שאינה יכולה להמשיך להחזיק ולכלכל אימפריה גדולה כל כך. התומכים יטענו שהמאבק הבלתי אלים של הודו יצר סחף עצום בדעת הקהל הבריטית 136 להיות ראוילפעמים, כשאנחנו עושים את הדבר הנכון מול הילדים שלנו, איננו מקבלים כל משוב שאכן זה הדבר הנכון לעשותו. לעיתים קרובות הילד שלנו משדר לנו בדיוק את ההפך. גילה קיבלה רמז לפידבק חיובי מירדן רק כשנתיים לאחר המעשה. במשך השנתיים הללו היא הייתה צריכה לתת לעצמה משוב ולהזכיר לעצמה שמה שעשתה הייתה הדבר הנכון מבחינתה. לעיתים קרובות איננו יכולים מה יהיו התוצאות של הבחירות שלנו. כל מה שאנחנו יכולים לדעת הוא שאנחנו פועלים מתוך קשב לערכים שלנו.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 9 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal9999
137פרק 25להיות היוצר של חייךהעקרונות שהוצגו בפרק האחרון נכונים לא רק מול התנהגות אלימה או פוגענית של ילדים. הם נכונים גם מול התנהגות פוגענית של הורים ושל בני זוג. הנה מקרה רלוונטי:איציק ואפרת היו זוג צעיר שהגיע אלינו )אליי ואל שולי, זוגתי, שעבדה איתי כקו-תרפיסטית( לטיפול זוגי במשך כשנה. אהבנו אותם מאוד. הם עשו דרך נפלאה בטיפול הזוגי שלהם. נראה היה שהם עושים דרך יפהפייה של התפתחות כבני אדם וכבני זוג במהלך הטיפול. נפרדנו מהם כשאפרת נכנסה להריון, ונראה היה שחייהם עולים על מסלול מצוין. יותר משנה מאוחר יותר, כשהתינוקת שלהם הייתה כבת חצי שנה, חזרו בני הזוג להתייעצות נוספת. הפעם בהקשר של יחסיהם המורכבים עם עליזה, אימו של איציק. איציק היה בנה האהוב של עליזה. הוא היה הבכור מבין שלושה. היו לו אח ואחות צעירים יותר, אבל אותו, כולם ידעו, אימא אהבה יותר מכולם. הוא היה איש הסוד שלה. הגן עליה מפני אבא. תמך בה בשעותיה הקשות ובאופן כללי, הצטיין בכל מה שידו נגעה בו. בסבב הראשון של הטיפול הזוגי שלהם, איציק לא חשב שיש משהו בעייתי ביחסים הקרובים שלו עם אימו. אפרת חשבה שכן. נראה היה, אז, שאיציק מרגיש נוח מאוד בתפקידו כנסיך של אימא. כשהיה מגיע לביתה, 140 להיות ראויאימו של איציק השתמשה בכל הכלים שעמדו לרשותה, במיוחד בהטלת אשמה ובהצגת עצמה כקורבן, כדי לנסות ולשנות את דרכו של בנה הסורר וכלתו. למען האמת, היא הפכה לבלתי נסבלת. וגם לבלתי אפשרית. נראה היה שהדרך היחידה לרצות אותה היא להיכנע לחלוטין לדרישותיה ולחיות, לחלוטין, על פי התכתיבים שלה. לאיציק ולאפרת היה ברור שהם לא מתכוונים לעשות זאת. היה להם רק עצוב מאוד שהם עלולים, בעקבות זה, לאבד את הקשר הקרוב עם עליזה. בחודש האחרון, מתוך כעסה ועלבונה, עליזה הפסיקה גם לבוא ולבקר את נכדתה.מה עושים במקרה כזה? האם, כדי להמשיך ולהיות נאמן לעצמו, לאשתו ולדרך החיים שבה בחרו, איציק יצטרך לוותר על הקשר המשמעותי שהיה לו עם אימו? עליזה, ברור למדי, אינה רוצה ואינה מתכוונת להשתנות. היא מגיבה באופן מאוד מניפולטיבי ומאוד לא מכבד לבקשות ההגיוניות של בנה וכלתה. אפרת ואיציק דווקא מגיבים היטב. למעשה הם אפילו מגיבים מצוין. כלומר, הם משתדלים, ככל האפשר, לנהוג באופן המכבד ביותר, ועם זאת גם לשמור על הגבולות שלהם. את זה בדיוק אמרנו להם. אמרנו להם שהם מגיבים מצוין. אבל מגיבים מצוין זו רק אופציה אחת. ישנה גם אופציה נוספת שהיא אינה תגובה, אלא יצירה. כלומר, אפרת, ובמיוחד איציק, נמצאים עדיין בתוך הממד של תגובה להתנהגות המניפולטיבית של עליזה. וכאשר אדם מגיב להתנהגות של האחר, גם אם זו תגובה מצוינת, זה אומר שהאחר הוא זה שמגדיר את ההקשר, הקונטקסט, ולא הוא עצמו. כלומר, מי ששולט ומנהל את ההקשר, את המערכת, שבה איציק, אפרת ועליזה מגיבים זה לזה, היא עליזה. ועליזה אינה מנהלת את ההקשר הזה כיוון שהיא חכמה כל כך. היא מנהלת אותו דווקא כיוון שהיא מניפולטיבית כל כך. ולאנשים מניפולטיביים יש הרבה כוח בתוך מערכות.מה זה אומר להיות המנהל של ההקשר? זה אומר להיות זה שקובע, בגלוי או מתחת לפני השטח, את כללי ההתנהגות והחוקים של המערכת. מנהל המערכת הוא זה שקובע מה מותר להגיד, מה מותר לחשוב ומה מותר ואסור להרגיש. מנהל ההקשר קובע את הטון, את האווירה, שבה הדברים מתרחשים. במשפחות עם ילדים קטנים, אלה אמורים להיות 152 להיות ראויליאה טיפחה את יואב. משפחתה תמכה בזוג הצעיר ויואב למד והכשיר את עצמו במקצוע מסוים, בעזרת הכספים שהגיעו ממשפחתה של ליאה. 12 שנים לאחר מכן ליואב היה מקצוע שהוא התפרנס ממנו בכבוד יחסי. הוא לעולם, כך זה היה נראה, לא ירוויח כמו הוריה של ליאה, אבל לפרנס את המשפחה הוא כן יכול. והנה הזוג מגיע לטיפול ונראה היה שכמעט כל מה שהם רבים עליו קשור לכסף. לליאה יש מבט של זלזול על פניה. הכסף שיואב מביא מעבודתו אינו מספיק בשבילה. היא מתלוננת על שני דברים, על כך שיואב מבלה שעות רבות מדי בעבודה ולא מספיק בבית, והיא כועסת על כך שיואב \"לא מודה\" בכך שלמעשה הוא לא מרוויח כל כך הרבה, בטח לא מספיק ביחס לכמות השעות שהוא משקיע בעבודה. \"בשנה שעברה הרווחת 15אלף בחודש. זה בסדר גמור. אני מרוצה מזה...\" היא אומרת, אבל המבט בפניה אומר משהו אחר. \"אני לא הרווחתי 15 אלף. הרווחתי 20 אלף,\" הוא עונה. וליאה מפרטת כמה בדיוק הוא הרוויח בכל חודש, ומסכמת בכך שהוא לא הרוויח יותר מ15- אלף בממוצע בחודש. \"זה בסדר גמור. אני לא מתלוננת. אבל זה לא 20 אלף.\" \"זה היה בדיוק 20 אלף,\" יואב מתגונן. וכך הלאה. \"מדוע שבני זוג יריבו על דבר כזה? הרי ניתן לבדוק את זה ברגע...\" אני תוהה בקול רם. \"יש לך מושג, ליאה, מדוע חשוב לך כל כך להדגיש שהוא לא הרוויח כל כך הרבה, ומדוע לך, יואב, חשוב כל כך להדגיש שכן הרווחת הרבה? מה נראה לכם שאתם מנסים לומר אחד לשני בוויכוח הזה?\"מאוחר יותר בשיחה התברר משהו מההיגיון הפנימי של הוויכוח הזה. לליאה היו כמה טענות נוספות ליואב. הוא .1 לא מבלה מספיק עם הילדים. .2 לא מתחשב מספיק ברצונותיה. .3 אי אפשר היה לסמוך עליו. .4 הוא לא עמד בהסכמים שהוא, לדעתה, הבטיח לה. יואב ניסה להצדיק את הבחירות שלו. הוא רצה להרוויח יותר כסף ממה שהוא הרוויח עד היום. למעשה להרוויח יותר כסף הפכה להיות מטרה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal1110
138 להיות ראויהיא תמיד הייתה מפנקת אותו. הוא לא היה צריך לעשות דבר, רק לשבת בסלון, והאוכל, הגרעינים והקינוחים היו מגיעים אליו. הוא אהב להקשיב לאימו, וגם העריך את עצותיה וחשיבתה. והיא העריכה אותו. מהר מאוד עליזה לקחה גם חסות על אפרת, וזו הפכה לכלתה המועדפת. עליזה חשבה שאפרת היא בחירה מוצלחת עבור הבן שלה ושתיהן מצאו שפה משותפת והיו משוחחות רבות אחת עם השנייה. עליזה נהגה אף לשתף את אפרת בקשיים שיש לה עם כלתה השנייה וחתנה. כשאפרת נכנסה להריון, עליזה הייתה שם לאורך כל הדרך, תומכת ועוזרת בכל דבר. אבל אז הגיע רגע הלידה. עליזה עבדה במשך שנים רבות כמזכירה באחת מקופות החולים. היה לה קשר מצוין עם מספר רופאים, לדעתה היה לה ידע רב כיצד נכון להביא ילדים לעולם וכיצד נכון לגדל אותם. היה לה ברור שהיא עומדת להיות בחדר הלידה, לאורך כל הלידה. והיה לה ברור שיש לה הרבה מה לתרום לזוג הצעיר. היא תפשה את אפרת כבחורה צעירה שצריכה עדיין להקשיב לה, למומחית. לאפרת דווקא היו תכניות אחרות לגמרי. אפרת גדלה במשפחה של מטפלים טבעיים. אימה הייתה נטורופתית. אפרת ידעה בדיוק איזו לידה היא רוצה והיא גם ידעה כיצד היא רוצה שהשעות הראשונות לאחר הלידה ייראו. אפרת רצתה שהלידה תתקיים במחלקה חדשה בבית חולים, שמאפשרת לידה טבעית. היא רצתה שרק אימא שלה ובעלה יהיו נוכחים בחדר. את התינוקת היא רצתה לשים על הגוף שלה מייד, והיא גם ידעה שהתינוקת שלה לא תקבל שום חיסונים. לפחות לא בשנה הראשונה לחייה. אפרת ביקשה מאיציק להודיע לאימו שרק אימא שלה, של אפרת, תוכל להיכנס לחדר הלידה. עליזה הייתה המומה. מייד לאחר מכן הגיע עניין החיסונים, וזו הייתה רק ההתחלה. כמעט על כל נושא הקשור לתינוקת )איך להלביש אותה, כמה חמים צריכים להיות המים באמבטיה, האם נכון או לא נכון לעשות לתינוקת קטנה כל כך מסז'(, הייתה בין עליזה לבין אפרת מחלוקת. עליזה החלה להרגיש לא רצויה. היא הייתה בטוחה שהיא מודרת. עצותיה לא היו רצויות. דעותיה לא נחשבו. היא ממש לא הבינה את המהפך. מקשר קרוב שבו גם אפרת וגם איציק הקשיבו לכל מילה שלה, פתאום, בחווייתה, היא לא נחשבה כלל. ואימה של אפרת, זו אמתי מגד 139שעד כה כמעט ולא הייתה בתמונה, הפכה להיות הרבה יותר משמעותית.עליזה גרה קרוב לאיציק ואפרת. לתפישתה, במיוחד כשנולד תינוק, אין כל צורך להודיע על כוונתה לבוא לביקור. פשוט צריך להגיע. היא הייתה בטוחה שביקוריה יהיו רצויים תמיד. והנה אפרת החלה לבקש שעליזה תודיע מתי היא מגיעה, לפני שהיא מגיעה. ולכל אלה נוספו והצטברו עוד המון תקריות קטנות, שהובילו את עליזה להיעלב ולנתק, כמעט לגמרי, את הקשרים שלה עם איציק ואפרת. לאפרת לא היה קושי לשים לעליזה גבולות. עם זאת, היא מאוד הצטערה שעליזה אינה מקבלת את הגבולות הללו בהבנה. אפרת רצתה שהקשר הטוב עם עליזה ימשך. היא גם רצתה שעליזה תכבד את הרצונות ואת הבחירות שלה. איציק מצידו תמך לחלוטין בעמדתה של אפרת. אחרי מספר שנים עם אפרת הוא הבין עד כמה היה חשוב לאפרת לחיות את חייה על פי הערכים שהיא האמינה בהם. הוא הבין שאפרת לא תשתנה, והוא גם הבין שזו אימו שעושה עניין גדול מדי ממשהו שלא חייב להפוך לבעיה. בתחילה הוא ניסה לשים לאימו גבולות בעדינות וברכות, מתוך כבוד ואהבה אליה. אך כשעליזה סירבה לכבד את הגבולות ואת רצונם של בני הזוג הצעירים, איציק הבין שעליו להיות מעט יותר בוטה. ככל שהבהיר את עצמו טוב יותר, כך עליזה נפגעה יותר. את מה שהוא תפש כתקיפות בריאה והוגנת, היא תפשה כהתנכלות אישית וחוסר כבוד אליה. עליזה החלה משתפת את כל מי שרק היה מוכן לשמוע כמה היחס שהיא מקבלת מאפרת ומאיציק אינו הוגן. היא הייתה בטוחה שאיציק \"מושפע\" מדי מאפרת. במהרה הפכה אחותו של איציק והחתן שלה, לפייבוריטים החדשים, ואיציק ואפרת הפכו ל\"בעיתיים\". לרגעים נראה היה שהולך להיווצר כאן קרע שלא ניתן יהיה יותר לאחותו. במפגש הטיפולי, הקשבנו לאיציק ולאפרת ברוב קשב. התרשמנו, שללא ספק, איציק לא היה גס, תוקפני או מזלזל ביחסו אל אימו. למעשה שנינו, שולי ואני, התפעלנו מאוד ממה שאנחנו תפשנו כיכולת מאוד יפה שלו לשים לאימו גבול מבלי להיכנס איתה לריבים מיותרים. אבל נראה היה שכמה שאיציק השתדל לשים גבולות באופן מכבד, עליזה המשיכה לפרש מעשים ודיבורים אלה כחוסר כבוד אליה. אמתי מגד 151מדוע זה אינו קורה? הלינגר מציע הסבר מעניין. הוא מציע שכדי שהאישה הראשונה באמת \"תצא כבר מהחיים של הזוג החדש\", האישה החדשה, השנייה, חייבת ״להרכין את ראשה״ בפני האישה הראשונה, אימם של הילדים, ולהבין שלאישה הראשונה תמיד יהיו פריבילגיות במערכת, כאלה שלה עדיין אין. והפריבילגיות האלו, מקורם פשוט בעצם העובדה שהיא הייתה שם ראשונה.הלינגר מציע לאישה השנייה לכבד ולהוקיר את מקומה של האישה הראשונה בחייו של הבעל ובחיי הילדים. אם תילחם בכך, היא רק תפסיד. אם תסכים לקבל על עצמה את המציאות הזאת, כולם ירוויחו. הלינגר מציע לאישה השנייה להרכין את ראשה, באופן מטפורי, בפני האישה הראשונה ולהגיד לה, בליבה, משהו כגון: \"את היית פה ראשונה. אני רק השנייה. את פינית לי את המקום להיות בת הזוג של הגרוש שלך. אני מכירה בכך ומודה לך על כך. \" בתחילה, אמירה, או אפילו מחשבה כזו, עלולה להיתפש על ידי האישה השנייה כמעט כהשפלה. היא, האישה השנייה, לרוב חושבת שדווקא לה מגיעות כל הפריבילגיות. היא הרי חושבת שהיא טובה בהרבה מהראשונה. אבל דווקא ההסכמה להרכנת ראש כזו מאפשרת לכל המערכת להיכנס להרמוניה בריאה הרבה יותר, ובאופן מהיר הרבה יותר. אני יודע את זה מניסיון אישי. שולי, אשתי היקרה, הבינה באופן אינטואיטיבי את החשיבות של הכבוד וההערכה שעליה לרכוש למי שהייתה אשתי הראשונה, אם ילדיי. וההסכמה הזו של שולי, להיות \"רק השנייה\", היא בדיוק מה שאיפשר לה לקבל מקום משמעותי בליבם של ילדיי, וכבוד מצד גרושתי. כלומר, באופן מפתיע ופרדוקסלי, דווקא כשהאישה השנייה מקבלת, \"נכנעת\" לחוקיות הקובעת שלאישה הראשונה יש מקום חשוב יותר במערכת ממנה, דווקא אז היא זוכה לראויות שנותנת לה הרבה יותר מקום באותה מערכת. הנה עוד מקרה שההתרה שלו נראית פרדוקסלית בתחילה. יואב וליאה היו נשואים מזה כ12- שנים. היו להם חמישה ילדים. ליאה באה ממשפחה עם כסף. הרבה כסף. יואב גדל בקיבוץ. ליחסים המשותפים הוא הגיע חסר כל רכוש. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
138 להיות ראויהיא תמיד הייתה מפנקת אותו. הוא לא היה צריך לעשות דבר, רק לשבת בסלון, והאוכל, הגרעינים והקינוחים היו מגיעים אליו. הוא אהב להקשיב לאימו, וגם העריך את עצותיה וחשיבתה. והיא העריכה אותו. מהר מאוד עליזה לקחה גם חסות על אפרת, וזו הפכה לכלתה המועדפת. עליזה חשבה שאפרת היא בחירה מוצלחת עבור הבן שלה ושתיהן מצאו שפה משותפת והיו משוחחות רבות אחת עם השנייה. עליזה נהגה אף לשתף את אפרת בקשיים שיש לה עם כלתה השנייה וחתנה. כשאפרת נכנסה להריון, עליזה הייתה שם לאורך כל הדרך, תומכת ועוזרת בכל דבר. אבל אז הגיע רגע הלידה. עליזה עבדה במשך שנים רבות כמזכירה באחת מקופות החולים. היה לה קשר מצוין עם מספר רופאים, לדעתה היה לה ידע רב כיצד נכון להביא ילדים לעולם וכיצד נכון לגדל אותם. היה לה ברור שהיא עומדת להיות בחדר הלידה, לאורך כל הלידה. והיה לה ברור שיש לה הרבה מה לתרום לזוג הצעיר. היא תפשה את אפרת כבחורה צעירה שצריכה עדיין להקשיב לה, למומחית. לאפרת דווקא היו תכניות אחרות לגמרי. אפרת גדלה במשפחה של מטפלים טבעיים. אימה הייתה נטורופתית. אפרת ידעה בדיוק איזו לידה היא רוצה והיא גם ידעה כיצד היא רוצה שהשעות הראשונות לאחר הלידה ייראו. אפרת רצתה שהלידה תתקיים במחלקה חדשה בבית חולים, שמאפשרת לידה טבעית. היא רצתה שרק אימא שלה ובעלה יהיו נוכחים בחדר. את התינוקת היא רצתה לשים על הגוף שלה מייד, והיא גם ידעה שהתינוקת שלה לא תקבל שום חיסונים. לפחות לא בשנה הראשונה לחייה. אפרת ביקשה מאיציק להודיע לאימו שרק אימא שלה, של אפרת, תוכל להיכנס לחדר הלידה. עליזה הייתה המומה. מייד לאחר מכן הגיע עניין החיסונים, וזו הייתה רק ההתחלה. כמעט על כל נושא הקשור לתינוקת )איך להלביש אותה, כמה חמים צריכים להיות המים באמבטיה, האם נכון או לא נכון לעשות לתינוקת קטנה כל כך מסז'(, הייתה בין עליזה לבין אפרת מחלוקת. עליזה החלה להרגיש לא רצויה. היא הייתה בטוחה שהיא מודרת. עצותיה לא היו רצויות. דעותיה לא נחשבו. היא ממש לא הבינה את המהפך. מקשר קרוב שבו גם אפרת וגם איציק הקשיבו לכל מילה שלה, פתאום, בחווייתה, היא לא נחשבה כלל. ואימה של אפרת, זו אמתי מגד 139שעד כה כמעט ולא הייתה בתמונה, הפכה להיות הרבה יותר משמעותית.עליזה גרה קרוב לאיציק ואפרת. לתפישתה, במיוחד כשנולד תינוק, אין כל צורך להודיע על כוונתה לבוא לביקור. פשוט צריך להגיע. היא הייתה בטוחה שביקוריה יהיו רצויים תמיד. והנה אפרת החלה לבקש שעליזה תודיע מתי היא מגיעה, לפני שהיא מגיעה. ולכל אלה נוספו והצטברו עוד המון תקריות קטנות, שהובילו את עליזה להיעלב ולנתק, כמעט לגמרי, את הקשרים שלה עם איציק ואפרת. לאפרת לא היה קושי לשים לעליזה גבולות. עם זאת, היא מאוד הצטערה שעליזה אינה מקבלת את הגבולות הללו בהבנה. אפרת רצתה שהקשר הטוב עם עליזה ימשך. היא גם רצתה שעליזה תכבד את הרצונות ואת הבחירות שלה. איציק מצידו תמך לחלוטין בעמדתה של אפרת. אחרי מספר שנים עם אפרת הוא הבין עד כמה היה חשוב לאפרת לחיות את חייה על פי הערכים שהיא האמינה בהם. הוא הבין שאפרת לא תשתנה, והוא גם הבין שזו אימו שעושה עניין גדול מדי ממשהו שלא חייב להפוך לבעיה. בתחילה הוא ניסה לשים לאימו גבולות בעדינות וברכות, מתוך כבוד ואהבה אליה. אך כשעליזה סירבה לכבד את הגבולות ואת רצונם של בני הזוג הצעירים, איציק הבין שעליו להיות מעט יותר בוטה. ככל שהבהיר את עצמו טוב יותר, כך עליזה נפגעה יותר. את מה שהוא תפש כתקיפות בריאה והוגנת, היא תפשה כהתנכלות אישית וחוסר כבוד אליה. עליזה החלה משתפת את כל מי שרק היה מוכן לשמוע כמה היחס שהיא מקבלת מאפרת ומאיציק אינו הוגן. היא הייתה בטוחה שאיציק \"מושפע\" מדי מאפרת. במהרה הפכה אחותו של איציק והחתן שלה, לפייבוריטים החדשים, ואיציק ואפרת הפכו ל\"בעיתיים\". לרגעים נראה היה שהולך להיווצר כאן קרע שלא ניתן יהיה יותר לאחותו. במפגש הטיפולי, הקשבנו לאיציק ולאפרת ברוב קשב. התרשמנו, שללא ספק, איציק לא היה גס, תוקפני או מזלזל ביחסו אל אימו. למעשה שנינו, שולי ואני, התפעלנו מאוד ממה שאנחנו תפשנו כיכולת מאוד יפה שלו לשים לאימו גבול מבלי להיכנס איתה לריבים מיותרים. אבל נראה היה שכמה שאיציק השתדל לשים גבולות באופן מכבד, עליזה המשיכה לפרש מעשים ודיבורים אלה כחוסר כבוד אליה. 150 להיות ראויאך לא תמיד כולם מקבלים את החוקיות הזאת בלב שלם. כאשר המבוגרים אינם מכבדים אותה בעצמם, הילדים יוצאים למלחמות. מלחמות בניסיון להשיג \"שיוויון\" שאינו באמת קיים. התורה שלנו, וספר בראשית במיוחד, מלאה בדוגמאות כאלה של חוסר כבוד לחוקיות. זה מתחיל בקיין והבל. אלוהים מעדיף את מנחתו של הבל, הצעיר, על מנחתו של קיין הבכור. קיין אינו מוכן לקבל את חוסר הצדק הזה, ורוצח את הבל. אנחנו, בני המין האנושי, כולנו, צאצאיו של קיין, ולא של הבל. קיין הוא זה שנותר חי. ישמעאל ויצחק, עשיו ויעקב, הם שני זוגות אחים נוספים, שאמהותיהם העדיפו את הקטנים ביניהם על פני הבכורים. צאצאיהם של יצחק ויעקב )היהודים( ממשיכים עד היום לסבול את שנאתם והתנכלותם של צאצאיהם של ישמעאל )המוסלמים( ועשיו )הנוצרים(. מעניין היה לחשוב כיצד הייתה מתפתחת ההיסטוריה המשותפת של שלושת הדתות והעמים שיצאו מהן, לו שרה ורבקה היו מכבדות את \"הסדר הטבעי\" של הדברים, ומשאירות את הבכורה אצל הבכורים. ומעניין גם מה היה קורה לו היהודים, צאצאיהם של האחים הצעירים, היו בעצמם מכבדים את צאצאיהם של אחיהם הבוגרים. מה היה קורה לו היהודים, במקום לחשוב שהם העם הנבחר, היו מכבדים את המוסלמים והנוצרים כאחיהם הבוגרים ותופסים דווקא אותם כנבחרים... חומר למחשבה. נמשיך הלאה: נישואים רבים בימינו מתפרקים ומשפחות רבות הופכות להיות מורכבות. בני הזוג החדשים של אבא או אימא חיים יחד ומגדלים ילדים שאינם שלהם. ולא רק שהם נאלצים לגדל ילדים שאינם שלהם, לעתים קרובות הם צריכים גם \"לסבול\" את שאריות מאבקי הכוח בין בני הזוג שלהם ובין הגרוש או הגרושה, הוריהם של הילדים. לעתים קרובות מדי אנו רואים סכסוכים מתמשכים ובלתי נגמרים בין המשפחות \"החדשות\" שנוצרו, ובין בני הזוג הקודמים, הגרושים. לעתים האישה הראשונה דורשת מהגרוש שלה להתייעץ איתה בנושאים שונים, בעיקר בנוגע לילדים, אך לא רק. נראה שהיא אינה מקבלת את קיומה של אישה חדשה בחייו של הגרוש שלה. והאישה החדשה, השנייה, גם היא מפתחת שנאה, לעתים יוקדת, לאישה הראשונה, ומייחלת לרגע שזו תצא כבר מחייהם המשותפים. אך זה לא קורה. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
137פרק 25להיות היוצר של חייךהעקרונות שהוצגו בפרק האחרון נכונים לא רק מול התנהגות אלימה או פוגענית של ילדים. הם נכונים גם מול התנהגות פוגענית של הורים ושל בני זוג. הנה מקרה רלוונטי:איציק ואפרת היו זוג צעיר שהגיע אלינו )אליי ואל שולי, זוגתי, שעבדה איתי כקו-תרפיסטית( לטיפול זוגי במשך כשנה. אהבנו אותם מאוד. הם עשו דרך נפלאה בטיפול הזוגי שלהם. נראה היה שהם עושים דרך יפהפייה של התפתחות כבני אדם וכבני זוג במהלך הטיפול. נפרדנו מהם כשאפרת נכנסה להריון, ונראה היה שחייהם עולים על מסלול מצוין. יותר משנה מאוחר יותר, כשהתינוקת שלהם הייתה כבת חצי שנה, חזרו בני הזוג להתייעצות נוספת. הפעם בהקשר של יחסיהם המורכבים עם עליזה, אימו של איציק. איציק היה בנה האהוב של עליזה. הוא היה הבכור מבין שלושה. היו לו אח ואחות צעירים יותר, אבל אותו, כולם ידעו, אימא אהבה יותר מכולם. הוא היה איש הסוד שלה. הגן עליה מפני אבא. תמך בה בשעותיה הקשות ובאופן כללי, הצטיין בכל מה שידו נגעה בו. בסבב הראשון של הטיפול הזוגי שלהם, איציק לא חשב שיש משהו בעייתי ביחסים הקרובים שלו עם אימו. אפרת חשבה שכן. נראה היה, אז, שאיציק מרגיש נוח מאוד בתפקידו כנסיך של אימא. כשהיה מגיע לביתה, 140 להיות ראויאימו של איציק השתמשה בכל הכלים שעמדו לרשותה, במיוחד בהטלת אשמה ובהצגת עצמה כקורבן, כדי לנסות ולשנות את דרכו של בנה הסורר וכלתו. למען האמת, היא הפכה לבלתי נסבלת. וגם לבלתי אפשרית. נראה היה שהדרך היחידה לרצות אותה היא להיכנע לחלוטין לדרישותיה ולחיות, לחלוטין, על פי התכתיבים שלה. לאיציק ולאפרת היה ברור שהם לא מתכוונים לעשות זאת. היה להם רק עצוב מאוד שהם עלולים, בעקבות זה, לאבד את הקשר הקרוב עם עליזה. בחודש האחרון, מתוך כעסה ועלבונה, עליזה הפסיקה גם לבוא ולבקר את נכדתה.מה עושים במקרה כזה? האם, כדי להמשיך ולהיות נאמן לעצמו, לאשתו ולדרך החיים שבה בחרו, איציק יצטרך לוותר על הקשר המשמעותי שהיה לו עם אימו? עליזה, ברור למדי, אינה רוצה ואינה מתכוונת להשתנות. היא מגיבה באופן מאוד מניפולטיבי ומאוד לא מכבד לבקשות ההגיוניות של בנה וכלתה. אפרת ואיציק דווקא מגיבים היטב. למעשה הם אפילו מגיבים מצוין. כלומר, הם משתדלים, ככל האפשר, לנהוג באופן המכבד ביותר, ועם זאת גם לשמור על הגבולות שלהם. את זה בדיוק אמרנו להם. אמרנו להם שהם מגיבים מצוין. אבל מגיבים מצוין זו רק אופציה אחת. ישנה גם אופציה נוספת שהיא אינה תגובה, אלא יצירה. כלומר, אפרת, ובמיוחד איציק, נמצאים עדיין בתוך הממד של תגובה להתנהגות המניפולטיבית של עליזה. וכאשר אדם מגיב להתנהגות של האחר, גם אם זו תגובה מצוינת, זה אומר שהאחר הוא זה שמגדיר את ההקשר, הקונטקסט, ולא הוא עצמו. כלומר, מי ששולט ומנהל את ההקשר, את המערכת, שבה איציק, אפרת ועליזה מגיבים זה לזה, היא עליזה. ועליזה אינה מנהלת את ההקשר הזה כיוון שהיא חכמה כל כך. היא מנהלת אותו דווקא כיוון שהיא מניפולטיבית כל כך. ולאנשים מניפולטיביים יש הרבה כוח בתוך מערכות.מה זה אומר להיות המנהל של ההקשר? זה אומר להיות זה שקובע, בגלוי או מתחת לפני השטח, את כללי ההתנהגות והחוקים של המערכת. מנהל המערכת הוא זה שקובע מה מותר להגיד, מה מותר לחשוב ומה מותר ואסור להרגיש. מנהל ההקשר קובע את הטון, את האווירה, שבה הדברים מתרחשים. במשפחות עם ילדים קטנים, אלה אמורים להיות אמתי מגד 149והרמונית יותר, כאשר החברים בהם מקבלים על עצמם מספר חוקים, שבאין שם טוב יותר, אפשר לכנות אותם פשוט \"חוקים טבעיים\". חוקים טבעיים אלה הם חוקי התנהלות בעולם, שעל פי הלינגר, ואני מסכים איתו, לא \"הומצאו\" על ידי בני אדם, על פי מוסר סובייקטיבי של חברה מסוימת, אלא שהם פשוט קיימים שם, ללא תלות בהסכמה או באי ההסכמה שלנו. היררכיה, וותק וניסיון קשורים כולם לאלמנט הזמן. הלינגר14 הבחין בכך שמי שמופיע מוקדם יותר על רצף הזמן בחיים המשותפים, מקבל פריבילגיות מסוימות, מקום מסוים, שאחרים שהגיעו אחריו לא קיבלו. להורים, לדוגמה, יש יותר פריבילגיות מאשר לילדים. מדוע? כיוון שהם הגיעו ראשונים. וכיוון שבזכותם הילדים הגיעו לעולם, ולא להיפך. כשהורים מעניקים לילדים שלהם יותר פריבילגיות מלהם עצמם, הם עושים עוול לילדים. וותק מעניק מקום מיוחד גם בין האחים ובין עצמם. לאח, או לאחות הבכורה, צריכות להיות מעט יותר זכויות מאשר לאח או לאחות הקטנים יותר. במושגים של הספר הזה, העובדה שנולדת ראשון, מעניקה לך ראויות מסוימת. היא מאפשרת לך לקבל משהו, שאחיך הקטן ממך לא יוכל לקבל. לפחות לא באותה קלות. אפשר להסכים עם זה ואפשר גם להתווכח עם זה ולחשוב שזה \"לא פייר\". להסכמה ולוויכוח ישנן תוצאות מאוד שונות. כאשר אני הבנתי את האמת הזאת, החיים הפכו קלים יותר. כפי שכבר כתבתי, יש לי שלושה בנים. לעתים קרובות, בעיקר לאחר הגירושין, יצא שנסעתי עם שלושתם ברכב ללא אמם או ללא בת זוגי. כשהיו קטנים יותר ניסיתי להיות הוגן, \"פייר\", ואיפשרתי לכל אחד מהם לשבת לידי מקדימה, לפי תורות. בשלב מסוים הבנתי שלבכור, מעצם היותו הבכור, יש וצריכה להיות פריבילגיה נוספת. הודעתי לילדים שכאשר איתמר, בני הבכור, ברכב, הוא זה שישב לידי. רק כשאיתמר אינו ברכב, הבן האמצעי יוכל לשבת לידי. והקטן ישב לידי רק כאשר שנינו נוסעים לבד. מעניין היה להתבונן בשקט שנוצר אז בין שלושתם. כאילו ששלושתם ידעו, באיזשהו מקום, שזה מה שצודק ונכון. שבאמת, הופעה מוקדמת יותר על ציר הזמן, מעניקה ראויות גדולה יותר לבכור. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal1110
אמתי מגד 141ההורים שנותנים את הטון ומנהלים את ההקשר )לא תמיד הם עושים זאת. לעתים, כפי שראינו, הם עצמם נותנים את כל הכוח בידיהם של הילדים(. אך כשהילדים מתבגרים לעתים טוב יהיה, במיוחד אם הילדים הפכו במרוצת השנים לבוגרים נפשית יותר מההורים, שיהיו אלה הילדים הבוגרים שלוקחים על עצמם להיות אלה שמנהלים את ההקשר. חבר וקולגה שלי סיפר לי פעם כיצד אביו היה מכה אותו באכזריות לאורך כל ילדותו. בגיל העשרה הוא החל ללמוד קרטה, עד שיום אחד הוא ידע שהוא חזק יותר ויכול לעמוד מול אבא שלו. פעם אחת, כשאבא שלו הרים עליו את היד, הוא תפס את ידו של האבא, ועצר אותו בעוצמה. הוא לא הרביץ לאביו. הוא פשוט עצר אותו. ובעודו עוצר אותו, הוא אמר לו בשקט: \"זה לא יקרה יותר. אתה לא תרביץ לי יותר\". ואכן, זה לא קרה יותר. אותו אב לא העז יותר להרביץ לבנו. זו דוגמה מצוינת לשינוי הקשר. לשינוי של חוקי המערכת. הבן לא רק הגיב אחרת לאביו, הוא ממש הפך להיות זה שקובע כיצד ייראו החיים בבית ולפי איזה חוקים הם יתנהלו. האם איציק יכול לשנות את חוקי המערכת? האם יש משהו שאיציק יכול לעשות, שאינו רק תגובה, שיכול לשנות לחלוטין את האופן שבו מערכת היחסים המשולשת הזו מתקיימת?כן, בהחלט. איציק יכול ליצור שינוי כזה. אם יעשה זאת, הוא יהפוך בבת אחת מהילד של אימא שלו, לאדם מבוגר שמנהל את חייו. אך השאלה היא, האם הוא ירצה בכך? לפני שאפרט כאן את ההצעה שהצעתי לאיציק, אני רוצה שנחזור לרגע להבין טוב יותר את ההקשר שבו איציק חי. כפי שכתבנו, איציק היה, עד לא מזמן, הבן המועדף על אימא שלו. המעמד הזה נמצא כרגע ״בסכנה\". אימו מאיימת להעניק את המעמד המיוחד הזה לאחותו. כרגע, זו אימא שיש בכוחה לחלק ולשחרר את ילדיה מתפקידיהם. איציק יכול לחזור בקלות לתפקידו הישן והטוב, אם רק יחזור להיות הבן האהוב שהיה רגיל עד כה להיות. לכאורה, הוא אינו צריך לעשות הרבה. אם רק יעמוד קצת פחות על שלו, ובמקום \"להיות כל כך עקשן\" הוא יתחיל לפשר בין אימו לבין אשתו, סיכוי גדול שאימו תתרצה. 144 להיות ראויבקיצור, אימי האהובה, אני מת עלייך, ובדיוק בגלל זה אני לא מתכוון להשאיר לך כל ברירה. כן, אני לא מסכים שאת תעלבי, ותכעסי ותתנתקי. אין לזה מקום כאן, ואני לא מקבל את זה. מה שאני כן מוכן לקבל זה את האהבה שיש לך אליי. ואני יודע שיש לך הרבה אהבה אליי, וגם אל אפרת ובטח לנכדה שלך. וזה מה שיהיה פה. למה? כי ככה החלטתי.׳\" אולי זה נראה מוזר קצת, במבט ראשון, שבן ייקח את המושכות בידיו שלו וממש יגיד לאימו מה אפשרי ומה אינו אפשרי עבורה. אולי תגידו שבזה שהוא עושה כך, הוא אינו מכבד את הבחירות שלה. ואולי באמת כך הם פני הדברים. אבל, האם באמת בן צריך לכבד את הבחירות המניפולטיביות וההרסניות של אימו? האם הוא באמת צריך להיות מוכן להיות מנוהל על ידי אימא שרגילה לתמרן את ילדיה באופן לא מכבד? ואולי העמדה היותר ראויה היא עמדה שאינה מכבדת את המניפולטיביות של האימא, אבל דווקא מאוד מכבדת את הקשר ביניהם? מכבדת את האפשרות של יצירה של קשר מסוג חדש?במשנה כתוב: \"במקום שאין בו אנשים, השתדל להיות איש\". אם אתה חי בסביבה מניפולטיבית, לא מכבדת, שקרנית, לא ערכית, אינך חייב להפוך למניפולטיבי, שקרן ולא ערכי בעצמך. במקום זאת ייתכן שתוכל ליצור אווירה, מערכת, הקשר חדש, של התנהגות אתית ומכבדת, שדרכה גם האחרים יוכלו לחיות. איציק שמע את הדברים, עיכל אותם, ולבסוף מצא דרך משלו להגיד אותם לאימו. שלוש שנים אחר כך נפגשנו במקרה עם שני בני הזוג, פלוס ילדה ועוד תינוק. הם סיפרו לנו שהיחסים עם אימא של איציק מצוינים. שהיא מכבדת לגמרי את ההחלטות והבחירות שלהם ושאפרת חזרה להיות כלתה האהובה. 148פרק 27לקבל את מה שישלפעמים דיאלוג אמיתי עם האחר, כולל בתוכו את ההכרה בכך שיש דברים במציאות שלא ניתן לשנותם. שהדרך המדויקת לקיים איתם דיאלוג הוא בהבנה שהם אינם עומדים להשתנות. ולעתים, רק ההכרה בכך שמשהו אינו ניתן לשינוי, ההסכמה עם זה, הקבלה של זה, אולי אפילו האהבה של זה, רק היא מאפשרת לשינוי, בסופו של דבר, להתרחש. הדוגמה של גלית, אימו של גל מפרק ,22 רלוונטית לענייניינו. גלית תצטרך לוותר לחלוטין על האשליה שיש לה שליטה על הבחירות של בנה, ולהסכים לגמרי עם ״הגורל\" או \"הקרמה\" שלה, שבהם בנה אולי פונה לכיוון של פשע. אם תסכים לקבל על עצמה את התוצאות של מעשיה, \"לשלם\" על הבחירות שלה בעבר, ייתכן שמשהו חדש ייפתח בעתיד. אך לא רק לחוקי הקרמה עלינו להסכים. ישנם עוד מספר דברים שלעתים נתפשים כלא הוגנים, ושאיננו יכולים להבין כלל מדוע עלינו להסכים להם, ועם זאת, רק הסכמה להם, תאפשר התקדמות ושינוי. היררכיה, וותק, ניסיון וכסף, הם דברים כאלה. ברט הלינגר14, פסיכותרפיסט והמפתח של טכניקה טיפולית שנקראת \"קונסטלציות משפחתיות\" היה, למיטב ידעתי, הראשון להבחין בכך. הלינגר הבחין בכך שמשפחות וארגונים עובדים טוב יותר, בצורה חלקה 14Hellinger. Loves hidden symmetryJob Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal1110
142 להיות ראויאם יבחר בתפקיד הפשרן, הוא יצליח ככל הנראה ״לסדר\" את הדברים בין אשתו לבין אימו, והשקט ישוב על כנו. הסכנה היא שאם יבחר בתפקיד זה, ייתכן וייאלץ להישאר בתפקיד זה כל חייו. כלומר, בכל פעם שהמתח בין אשתו לאימו יעלה, הוא יהיה היחיד שיוכל ״לסדר\" את זה. הוא תמיד יצטרך להיות על המשמר. קרוב לוודאי שהוא יתעייף מאוד מתפקיד כזה. אשתו ואימו יכעסו עליו בכל פעם שיחושו שהוא אינו בעדן. שהוא יותר מדי בצד השני. אם הוא אכן ייכנס למלכודת הזאת, קרוב לוודאי שאימו ואשתו ילמדו במהרה כיצד לתמרן אותו לעשות את רצונן. מה שברור הוא שראוי הוא לא יוכל לחוש. הוא לא יוכל לחוש ראוי ובעל ערך, כיוון שהוא תמיד ידע שהוא \"מכר את החופש שלו תמורת נזיד עדשים\", כלומר, תמורת הישארות בתפקיד הנסיך המפונק שהוא כל כך אוהב. אם איציק יבחר ליצור שינוי מערכתי, הוא עומד להפסיד המון. אינני צוחק. לבחור לצאת מתפקיד כל כך מתגמל אינו עניין פשוט בכלל, ומעטים מאוד בוחרים לעשות זאת. למעשה, כמעט אף אחד אינו בוחר בוויתור על תפקיד כזה, סתם כך ביום בהיר. בחירה כזו מגיעה רק כאשר \"הגיעו מים עד נפש\". מי שבוחר בשינוי כזה צריך לדעת בוודאות שישנו משהו הרבה יותר מתגמל בצד השני. שינוי כזה, עם זאת, הוא אפשרי. הנה מה שהצעתי לאיציק לומר לאמו. אני רוצה לבקש מכם, הקוראים, לנסות ולהאזין למוזיקה של המילים הללו, ולאו דווקא לתוכן הספציפי. מדובר פה בעמדה. עמדה שאיציק יצטרך לקחת על עצמו. וכיוון שאימא שלו לא תוותר כל כך בקלות על מערכת היחסים שהיא יצרה איתו במשך שנים, איציק יצטרך לקחת את העמדה הזו שוב ושוב שוב, לאורך תקופה ארוכה. עליזה, ככל הנראה, תילחם כמו לביאה להחזיר את איציק לתפקידו הישן. מערכת היחסים הישנה מוכרת לה היטב ויש לה הרבה כוח בה. אם איציק יתעקש לשנות את החוקים, עליזה תחווה זאת, לפחות בתחילה, כאובדן הכוח שלה. אבל אם איציק יהיה נחוש ליצור את השינוי, ישנו גם סיכוי שעליזה תקלוט בשלב כלשהו, שגם היא יכולה להרוויח המון ממערכת יחסים חדשה ביניהם.כלומר, מה שאני מציע כאן היא הצעה שיכולה לגרום למהפך בחוויית הראויות לא רק של איציק, אלא גם של עליזה. אם היא תשכיל לברך על השינוי, היא עצמה תרגיש ראויה יותר. אמתי מגד 143וכך אמרתי לאיציק: ״דמיין שאתה עומד מול אימא שלך והיא מציגה את ההצגה הקורבנית הרגילה שלה. עם פנים כואבות היא מתלוננת שאינך אוהב אותה יותר. שאינך מכבד אותה. שאתה מושפע יותר מדי מאפרת. שככה ילד אינו מתנהג לאמו. דמיין שהיא אומרת לך שהיא רק רוצה בטובתך והיא אינה מבינה מדוע אתה דוחה את העזרה שלה. דמיין שהיא חוזרת ואומרת לך שהיא מעולם לא כפתה שום דבר עליכם, היא רק רוצה לעזור. ואתה, במקום להתגונן, במקום להסביר את עצמך, במקום להיות רציונלי ולהסביר לאמך מדוע אתה עושה את מה שאתה עושה, מדוע הבחירות שלך נכונות, מדוע לאפרת יש את הזכות להחליט כיצד היא רוצה לגדל את התינוקת שלה, דמיין שבמקום להיות כל כך נחמד, רציונלי ומסביר פנים, אתה דווקא הופך הרבה יותר אגרסיבי. האם אתה יכול לדמיין לעצמך,״ שאלתי אותו, ״מצב שבו אגרסיביות יכולה להיות אוהבת? האם אתה יכול לדמיין מצב שבו להיות אגרסיבי ולעצור את ההתנהגות המניפולטיבית של אימא שלך, יכול להיות הדבר הטוב ביותר עבורה?״)שימו לב שמה שאני מציע כאן לאיציק דומה מאוד למה שהקולגה שלי עשה עם אביו האלים. הוא עצר אותו ושינה, באחת, את חוקי המשחק.(״דמיין,״ המשכתי לומר לו, ״שבמקום להצטדק ולהסביר את עצמך, אתה תסתכל לאימא שלך בעיניים, תחייך אליה, ותגיד לה, בקול רם וברור, אפילו בהרמת קול, בהומור משולב עם תקיפות משהו כמו: ׳אימא, תשכחי מזה שאני אתן לך להתנתק מאיתנו. אין שום סיכוי שבעולם שאני ארשה לדבר כזה לקרות. את אימא שלי. את הסבתא של הילדה שלי. ואת תמיד תהיי. ואני רוצה להגיד לך שאין לי גם כוונה לאפשר לך להיעלב ולכעוס. לא. פשוט אין לך את הפריבילגיה הזאת עכשיו! את הסבתא שלנו. ואנחנו זקוקים לך. אנחנו צריכים את העזרה שלך. והנכדה שלך זקוקה לסבתא. וכך יהיה. ובמקביל, שיהיה לך גם ברור שאנחנו עומדים לנהל את חיי המשפחה שלנו כפי שאנחנו מוצאים לנכון. ואנחנו בכלל לא מתכוונים להתנצל על זה. ואני מצפה, כן, שיהיה לך ברור, אני מצפה לזה, ואני גם יודע שבפנים את יודעת שזה נכון מצידי לצפות לזה, שאת פשוט תכבדי את העובדה שלבן שלך ולאשתו יש דעות משל עצמם, והם עומדים על שלהם, והם בוחרים לחיות את חייהם לפי הערכים שלהם. אמתי מגד 147בדיוק, והכול גם השתנה לחלוטין, ברגע אחד. כמה ימים של התבשלות בתוך עצמי הביאה אותי לעמדה מדויקת יותר. נגשתי לשולי ואמרתי לה עם הרבה אהבה אמיתית: \"אני רוצה לספר לך משהו – גם אני, גם את וגם היחסים שלנו, ראויים לטיסה הזאת לחו\"ל. ואני רוצה לספר לך למה. אני ראוי לנסיעה הזאת לחו\"ל, כיוון שהייתי אחלה בעל בתקופה האחרונה )היא לא יכלה להכחיש את העובדה הזאת(. עזרתי לך בלימודים. פיניתי אותך מחלק מעבודות הבית. הייתי שם עבורך. ואני באמת באמת מתגעגע אלייך. מתגעגע לשיחות שלנו. לבילוי המשותף שלנו. למגע שלנו. גם היחסים שלנו ראויים לטיול הזה. הם קצת הוזנחו לאחרונה, אינך חושבת? )היא לא יכלה להתכחש גם לעובדה הזאת(. אנחנו כמעט ולא מתראים בזמן האחרון. אנחנו רואים אחד את השני רק כשאנחנו ממש עייפים, רגע לפני שאנחנו נרדמים. ואת יודעת, היחסים שלנו זקוקים לטיפוח. הם זקוקים להשקייה. והגיע הזמן לתת להם את זה. וגם את ראויה לנסיעה הזאת )גם את זה היא לא יכלה להכחיש(. את קורעת את עצמך בעבודה קשה. את עובדת ולומדת המון שעות. מגיע לך לנוח. מגיע לך להיות איתי. מגיע לך ליהנות ממני. ואת יודעת, אפילו הלימודים שלך ראויים לחופש הזה. כי את יודעת, לעתים, כשאנחנו לא נותנים לעצמנו הפסקה בלימודים, אין זה תמיד לטובה. חופשה טובה תרענן אותך ותאפשר לך גם ללמוד טוב יותר.\"שולי הסכימה מייד ובפסח טסנו לטורקיה. בדיאלוג אמיתי יש מקום לכולם. גם לנו וגם לאחר. למעשה, שנינו, האחר ואנחנו, מופיעים בו יחד. מגיחים יחד מהחשיכה. בדיאלוג אמיתי, ככל שאני רואה את האחר יותר, כך אני גם רואה את עצמי יותר, וככל שאני רואה את עצמי יותר, כך גם אני רואה את האחר יותר. שנינו יוצרים את עצמנו ואחד את השני בתוך דיאלוג. ושנינו הופכים כך לראויים יותר. רק כשראיתי את שולי, את הצרכים שלה, ואת היחסים שלנו עם הצרכים שלהם, בדיוק באותה מידה שבה ראיתי את עצמי עם הצרכים שלי, הפכתי לראוי באמת לטיסה לחו\"ל. ואז, כשהייתי באמת ראוי, הטיסה גם מיידית התגשמה. מעניין. הראויות גדלה ככל שאנחנו נותנים אותה יותר. כשאני נותן לאחר ראויות, כשאני רואה אותו, אני מגדיל בכך את הראויות של עצמי. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
142 להיות ראויאם יבחר בתפקיד הפשרן, הוא יצליח ככל הנראה ״לסדר\" את הדברים בין אשתו לבין אימו, והשקט ישוב על כנו. הסכנה היא שאם יבחר בתפקיד זה, ייתכן וייאלץ להישאר בתפקיד זה כל חייו. כלומר, בכל פעם שהמתח בין אשתו לאימו יעלה, הוא יהיה היחיד שיוכל ״לסדר\" את זה. הוא תמיד יצטרך להיות על המשמר. קרוב לוודאי שהוא יתעייף מאוד מתפקיד כזה. אשתו ואימו יכעסו עליו בכל פעם שיחושו שהוא אינו בעדן. שהוא יותר מדי בצד השני. אם הוא אכן ייכנס למלכודת הזאת, קרוב לוודאי שאימו ואשתו ילמדו במהרה כיצד לתמרן אותו לעשות את רצונן. מה שברור הוא שראוי הוא לא יוכל לחוש. הוא לא יוכל לחוש ראוי ובעל ערך, כיוון שהוא תמיד ידע שהוא \"מכר את החופש שלו תמורת נזיד עדשים\", כלומר, תמורת הישארות בתפקיד הנסיך המפונק שהוא כל כך אוהב. אם איציק יבחר ליצור שינוי מערכתי, הוא עומד להפסיד המון. אינני צוחק. לבחור לצאת מתפקיד כל כך מתגמל אינו עניין פשוט בכלל, ומעטים מאוד בוחרים לעשות זאת. למעשה, כמעט אף אחד אינו בוחר בוויתור על תפקיד כזה, סתם כך ביום בהיר. בחירה כזו מגיעה רק כאשר \"הגיעו מים עד נפש\". מי שבוחר בשינוי כזה צריך לדעת בוודאות שישנו משהו הרבה יותר מתגמל בצד השני. שינוי כזה, עם זאת, הוא אפשרי. הנה מה שהצעתי לאיציק לומר לאמו. אני רוצה לבקש מכם, הקוראים, לנסות ולהאזין למוזיקה של המילים הללו, ולאו דווקא לתוכן הספציפי. מדובר פה בעמדה. עמדה שאיציק יצטרך לקחת על עצמו. וכיוון שאימא שלו לא תוותר כל כך בקלות על מערכת היחסים שהיא יצרה איתו במשך שנים, איציק יצטרך לקחת את העמדה הזו שוב ושוב שוב, לאורך תקופה ארוכה. עליזה, ככל הנראה, תילחם כמו לביאה להחזיר את איציק לתפקידו הישן. מערכת היחסים הישנה מוכרת לה היטב ויש לה הרבה כוח בה. אם איציק יתעקש לשנות את החוקים, עליזה תחווה זאת, לפחות בתחילה, כאובדן הכוח שלה. אבל אם איציק יהיה נחוש ליצור את השינוי, ישנו גם סיכוי שעליזה תקלוט בשלב כלשהו, שגם היא יכולה להרוויח המון ממערכת יחסים חדשה ביניהם.כלומר, מה שאני מציע כאן היא הצעה שיכולה לגרום למהפך בחוויית הראויות לא רק של איציק, אלא גם של עליזה. אם היא תשכיל לברך על השינוי, היא עצמה תרגיש ראויה יותר. אמתי מגד 143וכך אמרתי לאיציק: ״דמיין שאתה עומד מול אימא שלך והיא מציגה את ההצגה הקורבנית הרגילה שלה. עם פנים כואבות היא מתלוננת שאינך אוהב אותה יותר. שאינך מכבד אותה. שאתה מושפע יותר מדי מאפרת. שככה ילד אינו מתנהג לאמו. דמיין שהיא אומרת לך שהיא רק רוצה בטובתך והיא אינה מבינה מדוע אתה דוחה את העזרה שלה. דמיין שהיא חוזרת ואומרת לך שהיא מעולם לא כפתה שום דבר עליכם, היא רק רוצה לעזור. ואתה, במקום להתגונן, במקום להסביר את עצמך, במקום להיות רציונלי ולהסביר לאמך מדוע אתה עושה את מה שאתה עושה, מדוע הבחירות שלך נכונות, מדוע לאפרת יש את הזכות להחליט כיצד היא רוצה לגדל את התינוקת שלה, דמיין שבמקום להיות כל כך נחמד, רציונלי ומסביר פנים, אתה דווקא הופך הרבה יותר אגרסיבי. האם אתה יכול לדמיין לעצמך,״ שאלתי אותו, ״מצב שבו אגרסיביות יכולה להיות אוהבת? האם אתה יכול לדמיין מצב שבו להיות אגרסיבי ולעצור את ההתנהגות המניפולטיבית של אימא שלך, יכול להיות הדבר הטוב ביותר עבורה?״)שימו לב שמה שאני מציע כאן לאיציק דומה מאוד למה שהקולגה שלי עשה עם אביו האלים. הוא עצר אותו ושינה, באחת, את חוקי המשחק.(״דמיין,״ המשכתי לומר לו, ״שבמקום להצטדק ולהסביר את עצמך, אתה תסתכל לאימא שלך בעיניים, תחייך אליה, ותגיד לה, בקול רם וברור, אפילו בהרמת קול, בהומור משולב עם תקיפות משהו כמו: ׳אימא, תשכחי מזה שאני אתן לך להתנתק מאיתנו. אין שום סיכוי שבעולם שאני ארשה לדבר כזה לקרות. את אימא שלי. את הסבתא של הילדה שלי. ואת תמיד תהיי. ואני רוצה להגיד לך שאין לי גם כוונה לאפשר לך להיעלב ולכעוס. לא. פשוט אין לך את הפריבילגיה הזאת עכשיו! את הסבתא שלנו. ואנחנו זקוקים לך. אנחנו צריכים את העזרה שלך. והנכדה שלך זקוקה לסבתא. וכך יהיה. ובמקביל, שיהיה לך גם ברור שאנחנו עומדים לנהל את חיי המשפחה שלנו כפי שאנחנו מוצאים לנכון. ואנחנו בכלל לא מתכוונים להתנצל על זה. ואני מצפה, כן, שיהיה לך ברור, אני מצפה לזה, ואני גם יודע שבפנים את יודעת שזה נכון מצידי לצפות לזה, שאת פשוט תכבדי את העובדה שלבן שלך ולאשתו יש דעות משל עצמם, והם עומדים על שלהם, והם בוחרים לחיות את חייהם לפי הערכים שלהם. 146 להיות ראוימרטין בובר 13 טוען שה\"אני\" שלנו מתגלה, בתוך הדיאלוג שלנו עם האחר. אין \"אני\" כשלעצמו. ה״אני\" נוצר והופך להיות למשהו, בתוך קשר אמיתי עם האחר. דיאלוג דורש פעולה פנימית של הנפש. התכוונות. דיאלוג אינו יכול להתרחש באופן אוטומטי, ללא תשומת לב. דיאלוג מתרחש רק כשאנו בוחרים להפנות את כוחות הנפש שלנו אליו. לכן, על פי בובר, כל היחסים נוטים להפוך עם הזמן ליחסים של הזרה )מלשון זר(, כלומר, שהאחר הופך לאובייקט שימושי עבורנו וכבר אינו אדם שלם בפני עצמו. הציפייה שהאחר יספק את צרכיי, או הביטחון בכך שהוא אמור לספק את צרכיי, הוא האוטומט. ציפייה זו אינה דורשת תשומת לב מיוחדת. היא מתרחשת מאליה. ולכן כל עוד איננו מפנים מאמצים לעשות משהו אחר, עם הזמן, הזרה תתחיל להתרחש. אך כל יחסים של הזרה או של שימוש יכולים, בכל רגע מחדש, להפוך שוב ליחסים דיאלוגיים, אם המשתתפים בהם יבחרו בכך. איננו יכולים לחוש ראויים, כיוון שאיננו באמת ראויים אם אנחנו עושים באחר שימוש. אם אנחנו מצפים מהאחר לספק את הצרכים שלנו. ואם אנחנו איננו ראויים, כיצד נוכל לצפות מהאחר לנהוג בנו באופן ראוי?איציק מהפרק הקודם לא יוכל לעולם לנקוט בעמדה שהצעתי לו אם יידע שהוא עצמו ממשיך להשתמש באימא שלו לטובת צרכיו שלו. כלומר, כל עוד הוא ימשיך להיות \"הנסיך המפונק והאהוב\" של אימא, הוא לא יוכל להרגיש ראוי מספיק כדי לעמוד על שלו ולדרוש ממנה סוג יחסים אחר ומכבד. וכל עוד אני הייתי \"צריך\" משהו משולי, כל עוד חשתי ושידרתי נזקקות, לא יכולתי להרגיש, ולהיות, ראוי שהיא באמת תיתן לי אותו. אנו קשורים אחד לשני. ואנו יכולים להיות קשורים אחד לשני בשני אופנים: ביחסים של שימוש והזרה, או ביחסים של דיאלוג וראויות. מרטין בובר טען שאין באמת \"אני\" ללא דיאלוג, כלומר שה-\"אני\" נוצר בתוך הדיאלוג. ומאותה סיבה, כך גם אין ראויות בפני עצמה. היא נוצרת בתוך דיאלוג. במילים אחרות, אדם אינו יכול להיות ראוי, אם אינו רואה גם באחר ראוי. אם אינו מעניק לאחר ראויות. במקרה של הנסיעה לחו\"ל, נדרשה ממני תנועה מאוד קטנה של הנפש, להפוך את כל הסיטואציה לסיטואציה של ראויות. הכול נשאר אותו דבר 13 מרטין בובר, אני ואתה. מוסד ביאליק, ירושלים.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 141ההורים שנותנים את הטון ומנהלים את ההקשר )לא תמיד הם עושים זאת. לעתים, כפי שראינו, הם עצמם נותנים את כל הכוח בידיהם של הילדים(. אך כשהילדים מתבגרים לעתים טוב יהיה, במיוחד אם הילדים הפכו במרוצת השנים לבוגרים נפשית יותר מההורים, שיהיו אלה הילדים הבוגרים שלוקחים על עצמם להיות אלה שמנהלים את ההקשר. חבר וקולגה שלי סיפר לי פעם כיצד אביו היה מכה אותו באכזריות לאורך כל ילדותו. בגיל העשרה הוא החל ללמוד קרטה, עד שיום אחד הוא ידע שהוא חזק יותר ויכול לעמוד מול אבא שלו. פעם אחת, כשאבא שלו הרים עליו את היד, הוא תפס את ידו של האבא, ועצר אותו בעוצמה. הוא לא הרביץ לאביו. הוא פשוט עצר אותו. ובעודו עוצר אותו, הוא אמר לו בשקט: \"זה לא יקרה יותר. אתה לא תרביץ לי יותר\". ואכן, זה לא קרה יותר. אותו אב לא העז יותר להרביץ לבנו. זו דוגמה מצוינת לשינוי הקשר. לשינוי של חוקי המערכת. הבן לא רק הגיב אחרת לאביו, הוא ממש הפך להיות זה שקובע כיצד ייראו החיים בבית ולפי איזה חוקים הם יתנהלו. האם איציק יכול לשנות את חוקי המערכת? האם יש משהו שאיציק יכול לעשות, שאינו רק תגובה, שיכול לשנות לחלוטין את האופן שבו מערכת היחסים המשולשת הזו מתקיימת?כן, בהחלט. איציק יכול ליצור שינוי כזה. אם יעשה זאת, הוא יהפוך בבת אחת מהילד של אימא שלו, לאדם מבוגר שמנהל את חייו. אך השאלה היא, האם הוא ירצה בכך? לפני שאפרט כאן את ההצעה שהצעתי לאיציק, אני רוצה שנחזור לרגע להבין טוב יותר את ההקשר שבו איציק חי. כפי שכתבנו, איציק היה, עד לא מזמן, הבן המועדף על אימא שלו. המעמד הזה נמצא כרגע ״בסכנה\". אימו מאיימת להעניק את המעמד המיוחד הזה לאחותו. כרגע, זו אימא שיש בכוחה לחלק ולשחרר את ילדיה מתפקידיהם. איציק יכול לחזור בקלות לתפקידו הישן והטוב, אם רק יחזור להיות הבן האהוב שהיה רגיל עד כה להיות. לכאורה, הוא אינו צריך לעשות הרבה. אם רק יעמוד קצת פחות על שלו, ובמקום \"להיות כל כך עקשן\" הוא יתחיל לפשר בין אימו לבין אשתו, סיכוי גדול שאימו תתרצה. 144 להיות ראויבקיצור, אימי האהובה, אני מת עלייך, ובדיוק בגלל זה אני לא מתכוון להשאיר לך כל ברירה. כן, אני לא מסכים שאת תעלבי, ותכעסי ותתנתקי. אין לזה מקום כאן, ואני לא מקבל את זה. מה שאני כן מוכן לקבל זה את האהבה שיש לך אליי. ואני יודע שיש לך הרבה אהבה אליי, וגם אל אפרת ובטח לנכדה שלך. וזה מה שיהיה פה. למה? כי ככה החלטתי.׳\" אולי זה נראה מוזר קצת, במבט ראשון, שבן ייקח את המושכות בידיו שלו וממש יגיד לאימו מה אפשרי ומה אינו אפשרי עבורה. אולי תגידו שבזה שהוא עושה כך, הוא אינו מכבד את הבחירות שלה. ואולי באמת כך הם פני הדברים. אבל, האם באמת בן צריך לכבד את הבחירות המניפולטיביות וההרסניות של אימו? האם הוא באמת צריך להיות מוכן להיות מנוהל על ידי אימא שרגילה לתמרן את ילדיה באופן לא מכבד? ואולי העמדה היותר ראויה היא עמדה שאינה מכבדת את המניפולטיביות של האימא, אבל דווקא מאוד מכבדת את הקשר ביניהם? מכבדת את האפשרות של יצירה של קשר מסוג חדש?במשנה כתוב: \"במקום שאין בו אנשים, השתדל להיות איש\". אם אתה חי בסביבה מניפולטיבית, לא מכבדת, שקרנית, לא ערכית, אינך חייב להפוך למניפולטיבי, שקרן ולא ערכי בעצמך. במקום זאת ייתכן שתוכל ליצור אווירה, מערכת, הקשר חדש, של התנהגות אתית ומכבדת, שדרכה גם האחרים יוכלו לחיות. איציק שמע את הדברים, עיכל אותם, ולבסוף מצא דרך משלו להגיד אותם לאימו. שלוש שנים אחר כך נפגשנו במקרה עם שני בני הזוג, פלוס ילדה ועוד תינוק. הם סיפרו לנו שהיחסים עם אימא של איציק מצוינים. שהיא מכבדת לגמרי את ההחלטות והבחירות שלהם ושאפרת חזרה להיות כלתה האהובה. 145פרק 26דיאלוגלפני מספר שנים רציתי לנסוע עם שולי, אשתי היקרה, לחופשה בחו\"ל בפסח. היא הייתה אז באמצע הסמסטר השני של שנת הלימודים הראשונה שלה בעבודה סוציאלית והייתה לחוצה מאוד מהלימודים, מהעבודות ומהמבחנים. כאשר הצעתי לה לנסוע למספר ימים לטורקיה, היא הדפה אותי ואמרה שאין שום סיכוי שבעולם שהיא תטוס לחו\"ל בתקופה כל כך לחוצה. נעלבתי. הרגשתי ששולי מזניחה את הקשר שלנו. שהיא כל כך עסוקה בלימודים שהיחסים שלנו מקבלים מקום אחרון עבורה. הרגשתי שאני עצמי מוזנח. והרגשתי גם שלאור העובדה שלאורך השנה עזרתי לה בהכנת עבודות ובהתכוננות למבחנים וגם פיניתי אותה מחלק מעבודות הבית, בהחלט \"מגיע לי!\" שניסע יחד לחו״ל. הרגשתי ששולי \"חייבת\" לי את זה. בימים שלאחר מכן התנדנדתי בין מובסות לתובענות. התגעגעתי לשולי. התגעגעתי לשיחות בינינו. למגע שלה. אבל למעשה, יותר משהייתי מחובר לגעגוע, הייתי מחובר לכעס ולעלבון על סירובה לנסוע איתי. האם באמת ראיתי את שולי, כאשר רציתי לטוס איתה לחופשה? האם היא הרגישה שאני רואה אותה? לי היה ברור ששנינו זקוקים לחופשה הזאת יחד. גם היא. אבל שולי בהחלט לא הרגישה שאני רואה אותה ומכבד את הצרכים שלה. שולי הרגישה שאני רוצה ממנה משהו. היא הרגישה שאני צריך ממנה משהו. במילים אחרות, שולי הרגישה שאני משתמש בה, או רוצה להשתמש בה. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal1110
144 להיות ראויבקיצור, אימי האהובה, אני מת עלייך, ובדיוק בגלל זה אני לא מתכוון להשאיר לך כל ברירה. כן, אני לא מסכים שאת תעלבי, ותכעסי ותתנתקי. אין לזה מקום כאן, ואני לא מקבל את זה. מה שאני כן מוכן לקבל זה את האהבה שיש לך אליי. ואני יודע שיש לך הרבה אהבה אליי, וגם אל אפרת ובטח לנכדה שלך. וזה מה שיהיה פה. למה? כי ככה החלטתי.׳\" אולי זה נראה מוזר קצת, במבט ראשון, שבן ייקח את המושכות בידיו שלו וממש יגיד לאימו מה אפשרי ומה אינו אפשרי עבורה. אולי תגידו שבזה שהוא עושה כך, הוא אינו מכבד את הבחירות שלה. ואולי באמת כך הם פני הדברים. אבל, האם באמת בן צריך לכבד את הבחירות המניפולטיביות וההרסניות של אימו? האם הוא באמת צריך להיות מוכן להיות מנוהל על ידי אימא שרגילה לתמרן את ילדיה באופן לא מכבד? ואולי העמדה היותר ראויה היא עמדה שאינה מכבדת את המניפולטיביות של האימא, אבל דווקא מאוד מכבדת את הקשר ביניהם? מכבדת את האפשרות של יצירה של קשר מסוג חדש?במשנה כתוב: \"במקום שאין בו אנשים, השתדל להיות איש\". אם אתה חי בסביבה מניפולטיבית, לא מכבדת, שקרנית, לא ערכית, אינך חייב להפוך למניפולטיבי, שקרן ולא ערכי בעצמך. במקום זאת ייתכן שתוכל ליצור אווירה, מערכת, הקשר חדש, של התנהגות אתית ומכבדת, שדרכה גם האחרים יוכלו לחיות. איציק שמע את הדברים, עיכל אותם, ולבסוף מצא דרך משלו להגיד אותם לאימו. שלוש שנים אחר כך נפגשנו במקרה עם שני בני הזוג, פלוס ילדה ועוד תינוק. הם סיפרו לנו שהיחסים עם אימא של איציק מצוינים. שהיא מכבדת לגמרי את ההחלטות והבחירות שלהם ושאפרת חזרה להיות כלתה האהובה. 145פרק 26דיאלוגלפני מספר שנים רציתי לנסוע עם שולי, אשתי היקרה, לחופשה בחו\"ל בפסח. היא הייתה אז באמצע הסמסטר השני של שנת הלימודים הראשונה שלה בעבודה סוציאלית והייתה לחוצה מאוד מהלימודים, מהעבודות ומהמבחנים. כאשר הצעתי לה לנסוע למספר ימים לטורקיה, היא הדפה אותי ואמרה שאין שום סיכוי שבעולם שהיא תטוס לחו\"ל בתקופה כל כך לחוצה. נעלבתי. הרגשתי ששולי מזניחה את הקשר שלנו. שהיא כל כך עסוקה בלימודים שהיחסים שלנו מקבלים מקום אחרון עבורה. הרגשתי שאני עצמי מוזנח. והרגשתי גם שלאור העובדה שלאורך השנה עזרתי לה בהכנת עבודות ובהתכוננות למבחנים וגם פיניתי אותה מחלק מעבודות הבית, בהחלט \"מגיע לי!\" שניסע יחד לחו״ל. הרגשתי ששולי \"חייבת\" לי את זה. בימים שלאחר מכן התנדנדתי בין מובסות לתובענות. התגעגעתי לשולי. התגעגעתי לשיחות בינינו. למגע שלה. אבל למעשה, יותר משהייתי מחובר לגעגוע, הייתי מחובר לכעס ולעלבון על סירובה לנסוע איתי. האם באמת ראיתי את שולי, כאשר רציתי לטוס איתה לחופשה? האם היא הרגישה שאני רואה אותה? לי היה ברור ששנינו זקוקים לחופשה הזאת יחד. גם היא. אבל שולי בהחלט לא הרגישה שאני רואה אותה ומכבד את הצרכים שלה. שולי הרגישה שאני רוצה ממנה משהו. היא הרגישה שאני צריך ממנה משהו. במילים אחרות, שולי הרגישה שאני משתמש בה, או רוצה להשתמש בה. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal1110
אמתי מגד 143וכך אמרתי לאיציק: ״דמיין שאתה עומד מול אימא שלך והיא מציגה את ההצגה הקורבנית הרגילה שלה. עם פנים כואבות היא מתלוננת שאינך אוהב אותה יותר. שאינך מכבד אותה. שאתה מושפע יותר מדי מאפרת. שככה ילד אינו מתנהג לאמו. דמיין שהיא אומרת לך שהיא רק רוצה בטובתך והיא אינה מבינה מדוע אתה דוחה את העזרה שלה. דמיין שהיא חוזרת ואומרת לך שהיא מעולם לא כפתה שום דבר עליכם, היא רק רוצה לעזור. ואתה, במקום להתגונן, במקום להסביר את עצמך, במקום להיות רציונלי ולהסביר לאמך מדוע אתה עושה את מה שאתה עושה, מדוע הבחירות שלך נכונות, מדוע לאפרת יש את הזכות להחליט כיצד היא רוצה לגדל את התינוקת שלה, דמיין שבמקום להיות כל כך נחמד, רציונלי ומסביר פנים, אתה דווקא הופך הרבה יותר אגרסיבי. האם אתה יכול לדמיין לעצמך,״ שאלתי אותו, ״מצב שבו אגרסיביות יכולה להיות אוהבת? האם אתה יכול לדמיין מצב שבו להיות אגרסיבי ולעצור את ההתנהגות המניפולטיבית של אימא שלך, יכול להיות הדבר הטוב ביותר עבורה?״)שימו לב שמה שאני מציע כאן לאיציק דומה מאוד למה שהקולגה שלי עשה עם אביו האלים. הוא עצר אותו ושינה, באחת, את חוקי המשחק.(״דמיין,״ המשכתי לומר לו, ״שבמקום להצטדק ולהסביר את עצמך, אתה תסתכל לאימא שלך בעיניים, תחייך אליה, ותגיד לה, בקול רם וברור, אפילו בהרמת קול, בהומור משולב עם תקיפות משהו כמו: ׳אימא, תשכחי מזה שאני אתן לך להתנתק מאיתנו. אין שום סיכוי שבעולם שאני ארשה לדבר כזה לקרות. את אימא שלי. את הסבתא של הילדה שלי. ואת תמיד תהיי. ואני רוצה להגיד לך שאין לי גם כוונה לאפשר לך להיעלב ולכעוס. לא. פשוט אין לך את הפריבילגיה הזאת עכשיו! את הסבתא שלנו. ואנחנו זקוקים לך. אנחנו צריכים את העזרה שלך. והנכדה שלך זקוקה לסבתא. וכך יהיה. ובמקביל, שיהיה לך גם ברור שאנחנו עומדים לנהל את חיי המשפחה שלנו כפי שאנחנו מוצאים לנכון. ואנחנו בכלל לא מתכוונים להתנצל על זה. ואני מצפה, כן, שיהיה לך ברור, אני מצפה לזה, ואני גם יודע שבפנים את יודעת שזה נכון מצידי לצפות לזה, שאת פשוט תכבדי את העובדה שלבן שלך ולאשתו יש דעות משל עצמם, והם עומדים על שלהם, והם בוחרים לחיות את חייהם לפי הערכים שלהם. 146 להיות ראוימרטין בובר 13 טוען שה\"אני\" שלנו מתגלה, בתוך הדיאלוג שלנו עם האחר. אין \"אני\" כשלעצמו. ה״אני\" נוצר והופך להיות למשהו, בתוך קשר אמיתי עם האחר. דיאלוג דורש פעולה פנימית של הנפש. התכוונות. דיאלוג אינו יכול להתרחש באופן אוטומטי, ללא תשומת לב. דיאלוג מתרחש רק כשאנו בוחרים להפנות את כוחות הנפש שלנו אליו. לכן, על פי בובר, כל היחסים נוטים להפוך עם הזמן ליחסים של הזרה )מלשון זר(, כלומר, שהאחר הופך לאובייקט שימושי עבורנו וכבר אינו אדם שלם בפני עצמו. הציפייה שהאחר יספק את צרכיי, או הביטחון בכך שהוא אמור לספק את צרכיי, הוא האוטומט. ציפייה זו אינה דורשת תשומת לב מיוחדת. היא מתרחשת מאליה. ולכן כל עוד איננו מפנים מאמצים לעשות משהו אחר, עם הזמן, הזרה תתחיל להתרחש. אך כל יחסים של הזרה או של שימוש יכולים, בכל רגע מחדש, להפוך שוב ליחסים דיאלוגיים, אם המשתתפים בהם יבחרו בכך. איננו יכולים לחוש ראויים, כיוון שאיננו באמת ראויים אם אנחנו עושים באחר שימוש. אם אנחנו מצפים מהאחר לספק את הצרכים שלנו. ואם אנחנו איננו ראויים, כיצד נוכל לצפות מהאחר לנהוג בנו באופן ראוי?איציק מהפרק הקודם לא יוכל לעולם לנקוט בעמדה שהצעתי לו אם יידע שהוא עצמו ממשיך להשתמש באימא שלו לטובת צרכיו שלו. כלומר, כל עוד הוא ימשיך להיות \"הנסיך המפונק והאהוב\" של אימא, הוא לא יוכל להרגיש ראוי מספיק כדי לעמוד על שלו ולדרוש ממנה סוג יחסים אחר ומכבד. וכל עוד אני הייתי \"צריך\" משהו משולי, כל עוד חשתי ושידרתי נזקקות, לא יכולתי להרגיש, ולהיות, ראוי שהיא באמת תיתן לי אותו. אנו קשורים אחד לשני. ואנו יכולים להיות קשורים אחד לשני בשני אופנים: ביחסים של שימוש והזרה, או ביחסים של דיאלוג וראויות. מרטין בובר טען שאין באמת \"אני\" ללא דיאלוג, כלומר שה-\"אני\" נוצר בתוך הדיאלוג. ומאותה סיבה, כך גם אין ראויות בפני עצמה. היא נוצרת בתוך דיאלוג. במילים אחרות, אדם אינו יכול להיות ראוי, אם אינו רואה גם באחר ראוי. אם אינו מעניק לאחר ראויות. במקרה של הנסיעה לחו\"ל, נדרשה ממני תנועה מאוד קטנה של הנפש, להפוך את כל הסיטואציה לסיטואציה של ראויות. הכול נשאר אותו דבר 13 מרטין בובר, אני ואתה. מוסד ביאליק, ירושלים.Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
142 להיות ראויאם יבחר בתפקיד הפשרן, הוא יצליח ככל הנראה ״לסדר\" את הדברים בין אשתו לבין אימו, והשקט ישוב על כנו. הסכנה היא שאם יבחר בתפקיד זה, ייתכן וייאלץ להישאר בתפקיד זה כל חייו. כלומר, בכל פעם שהמתח בין אשתו לאימו יעלה, הוא יהיה היחיד שיוכל ״לסדר\" את זה. הוא תמיד יצטרך להיות על המשמר. קרוב לוודאי שהוא יתעייף מאוד מתפקיד כזה. אשתו ואימו יכעסו עליו בכל פעם שיחושו שהוא אינו בעדן. שהוא יותר מדי בצד השני. אם הוא אכן ייכנס למלכודת הזאת, קרוב לוודאי שאימו ואשתו ילמדו במהרה כיצד לתמרן אותו לעשות את רצונן. מה שברור הוא שראוי הוא לא יוכל לחוש. הוא לא יוכל לחוש ראוי ובעל ערך, כיוון שהוא תמיד ידע שהוא \"מכר את החופש שלו תמורת נזיד עדשים\", כלומר, תמורת הישארות בתפקיד הנסיך המפונק שהוא כל כך אוהב. אם איציק יבחר ליצור שינוי מערכתי, הוא עומד להפסיד המון. אינני צוחק. לבחור לצאת מתפקיד כל כך מתגמל אינו עניין פשוט בכלל, ומעטים מאוד בוחרים לעשות זאת. למעשה, כמעט אף אחד אינו בוחר בוויתור על תפקיד כזה, סתם כך ביום בהיר. בחירה כזו מגיעה רק כאשר \"הגיעו מים עד נפש\". מי שבוחר בשינוי כזה צריך לדעת בוודאות שישנו משהו הרבה יותר מתגמל בצד השני. שינוי כזה, עם זאת, הוא אפשרי. הנה מה שהצעתי לאיציק לומר לאמו. אני רוצה לבקש מכם, הקוראים, לנסות ולהאזין למוזיקה של המילים הללו, ולאו דווקא לתוכן הספציפי. מדובר פה בעמדה. עמדה שאיציק יצטרך לקחת על עצמו. וכיוון שאימא שלו לא תוותר כל כך בקלות על מערכת היחסים שהיא יצרה איתו במשך שנים, איציק יצטרך לקחת את העמדה הזו שוב ושוב שוב, לאורך תקופה ארוכה. עליזה, ככל הנראה, תילחם כמו לביאה להחזיר את איציק לתפקידו הישן. מערכת היחסים הישנה מוכרת לה היטב ויש לה הרבה כוח בה. אם איציק יתעקש לשנות את החוקים, עליזה תחווה זאת, לפחות בתחילה, כאובדן הכוח שלה. אבל אם איציק יהיה נחוש ליצור את השינוי, ישנו גם סיכוי שעליזה תקלוט בשלב כלשהו, שגם היא יכולה להרוויח המון ממערכת יחסים חדשה ביניהם.כלומר, מה שאני מציע כאן היא הצעה שיכולה לגרום למהפך בחוויית הראויות לא רק של איציק, אלא גם של עליזה. אם היא תשכיל לברך על השינוי, היא עצמה תרגיש ראויה יותר. אמתי מגד 147בדיוק, והכול גם השתנה לחלוטין, ברגע אחד. כמה ימים של התבשלות בתוך עצמי הביאה אותי לעמדה מדויקת יותר. נגשתי לשולי ואמרתי לה עם הרבה אהבה אמיתית: \"אני רוצה לספר לך משהו – גם אני, גם את וגם היחסים שלנו, ראויים לטיסה הזאת לחו\"ל. ואני רוצה לספר לך למה. אני ראוי לנסיעה הזאת לחו\"ל, כיוון שהייתי אחלה בעל בתקופה האחרונה )היא לא יכלה להכחיש את העובדה הזאת(. עזרתי לך בלימודים. פיניתי אותך מחלק מעבודות הבית. הייתי שם עבורך. ואני באמת באמת מתגעגע אלייך. מתגעגע לשיחות שלנו. לבילוי המשותף שלנו. למגע שלנו. גם היחסים שלנו ראויים לטיול הזה. הם קצת הוזנחו לאחרונה, אינך חושבת? )היא לא יכלה להתכחש גם לעובדה הזאת(. אנחנו כמעט ולא מתראים בזמן האחרון. אנחנו רואים אחד את השני רק כשאנחנו ממש עייפים, רגע לפני שאנחנו נרדמים. ואת יודעת, היחסים שלנו זקוקים לטיפוח. הם זקוקים להשקייה. והגיע הזמן לתת להם את זה. וגם את ראויה לנסיעה הזאת )גם את זה היא לא יכלה להכחיש(. את קורעת את עצמך בעבודה קשה. את עובדת ולומדת המון שעות. מגיע לך לנוח. מגיע לך להיות איתי. מגיע לך ליהנות ממני. ואת יודעת, אפילו הלימודים שלך ראויים לחופש הזה. כי את יודעת, לעתים, כשאנחנו לא נותנים לעצמנו הפסקה בלימודים, אין זה תמיד לטובה. חופשה טובה תרענן אותך ותאפשר לך גם ללמוד טוב יותר.\"שולי הסכימה מייד ובפסח טסנו לטורקיה. בדיאלוג אמיתי יש מקום לכולם. גם לנו וגם לאחר. למעשה, שנינו, האחר ואנחנו, מופיעים בו יחד. מגיחים יחד מהחשיכה. בדיאלוג אמיתי, ככל שאני רואה את האחר יותר, כך אני גם רואה את עצמי יותר, וככל שאני רואה את עצמי יותר, כך גם אני רואה את האחר יותר. שנינו יוצרים את עצמנו ואחד את השני בתוך דיאלוג. ושנינו הופכים כך לראויים יותר. רק כשראיתי את שולי, את הצרכים שלה, ואת היחסים שלנו עם הצרכים שלהם, בדיוק באותה מידה שבה ראיתי את עצמי עם הצרכים שלי, הפכתי לראוי באמת לטיסה לחו\"ל. ואז, כשהייתי באמת ראוי, הטיסה גם מיידית התגשמה. מעניין. הראויות גדלה ככל שאנחנו נותנים אותה יותר. כשאני נותן לאחר ראויות, כשאני רואה אותו, אני מגדיל בכך את הראויות של עצמי. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 141ההורים שנותנים את הטון ומנהלים את ההקשר )לא תמיד הם עושים זאת. לעתים, כפי שראינו, הם עצמם נותנים את כל הכוח בידיהם של הילדים(. אך כשהילדים מתבגרים לעתים טוב יהיה, במיוחד אם הילדים הפכו במרוצת השנים לבוגרים נפשית יותר מההורים, שיהיו אלה הילדים הבוגרים שלוקחים על עצמם להיות אלה שמנהלים את ההקשר. חבר וקולגה שלי סיפר לי פעם כיצד אביו היה מכה אותו באכזריות לאורך כל ילדותו. בגיל העשרה הוא החל ללמוד קרטה, עד שיום אחד הוא ידע שהוא חזק יותר ויכול לעמוד מול אבא שלו. פעם אחת, כשאבא שלו הרים עליו את היד, הוא תפס את ידו של האבא, ועצר אותו בעוצמה. הוא לא הרביץ לאביו. הוא פשוט עצר אותו. ובעודו עוצר אותו, הוא אמר לו בשקט: \"זה לא יקרה יותר. אתה לא תרביץ לי יותר\". ואכן, זה לא קרה יותר. אותו אב לא העז יותר להרביץ לבנו. זו דוגמה מצוינת לשינוי הקשר. לשינוי של חוקי המערכת. הבן לא רק הגיב אחרת לאביו, הוא ממש הפך להיות זה שקובע כיצד ייראו החיים בבית ולפי איזה חוקים הם יתנהלו. האם איציק יכול לשנות את חוקי המערכת? האם יש משהו שאיציק יכול לעשות, שאינו רק תגובה, שיכול לשנות לחלוטין את האופן שבו מערכת היחסים המשולשת הזו מתקיימת?כן, בהחלט. איציק יכול ליצור שינוי כזה. אם יעשה זאת, הוא יהפוך בבת אחת מהילד של אימא שלו, לאדם מבוגר שמנהל את חייו. אך השאלה היא, האם הוא ירצה בכך? לפני שאפרט כאן את ההצעה שהצעתי לאיציק, אני רוצה שנחזור לרגע להבין טוב יותר את ההקשר שבו איציק חי. כפי שכתבנו, איציק היה, עד לא מזמן, הבן המועדף על אימא שלו. המעמד הזה נמצא כרגע ״בסכנה\". אימו מאיימת להעניק את המעמד המיוחד הזה לאחותו. כרגע, זו אימא שיש בכוחה לחלק ולשחרר את ילדיה מתפקידיהם. איציק יכול לחזור בקלות לתפקידו הישן והטוב, אם רק יחזור להיות הבן האהוב שהיה רגיל עד כה להיות. לכאורה, הוא אינו צריך לעשות הרבה. אם רק יעמוד קצת פחות על שלו, ובמקום \"להיות כל כך עקשן\" הוא יתחיל לפשר בין אימו לבין אשתו, סיכוי גדול שאימו תתרצה. 148פרק 27לקבל את מה שישלפעמים דיאלוג אמיתי עם האחר, כולל בתוכו את ההכרה בכך שיש דברים במציאות שלא ניתן לשנותם. שהדרך המדויקת לקיים איתם דיאלוג הוא בהבנה שהם אינם עומדים להשתנות. ולעתים, רק ההכרה בכך שמשהו אינו ניתן לשינוי, ההסכמה עם זה, הקבלה של זה, אולי אפילו האהבה של זה, רק היא מאפשרת לשינוי, בסופו של דבר, להתרחש. הדוגמה של גלית, אימו של גל מפרק ,22 רלוונטית לענייניינו. גלית תצטרך לוותר לחלוטין על האשליה שיש לה שליטה על הבחירות של בנה, ולהסכים לגמרי עם ״הגורל\" או \"הקרמה\" שלה, שבהם בנה אולי פונה לכיוון של פשע. אם תסכים לקבל על עצמה את התוצאות של מעשיה, \"לשלם\" על הבחירות שלה בעבר, ייתכן שמשהו חדש ייפתח בעתיד. אך לא רק לחוקי הקרמה עלינו להסכים. ישנם עוד מספר דברים שלעתים נתפשים כלא הוגנים, ושאיננו יכולים להבין כלל מדוע עלינו להסכים להם, ועם זאת, רק הסכמה להם, תאפשר התקדמות ושינוי. היררכיה, וותק, ניסיון וכסף, הם דברים כאלה. ברט הלינגר14, פסיכותרפיסט והמפתח של טכניקה טיפולית שנקראת \"קונסטלציות משפחתיות\" היה, למיטב ידעתי, הראשון להבחין בכך. הלינגר הבחין בכך שמשפחות וארגונים עובדים טוב יותר, בצורה חלקה 14Hellinger. Loves hidden symmetryJob Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal1110
140 להיות ראויאימו של איציק השתמשה בכל הכלים שעמדו לרשותה, במיוחד בהטלת אשמה ובהצגת עצמה כקורבן, כדי לנסות ולשנות את דרכו של בנה הסורר וכלתו. למען האמת, היא הפכה לבלתי נסבלת. וגם לבלתי אפשרית. נראה היה שהדרך היחידה לרצות אותה היא להיכנע לחלוטין לדרישותיה ולחיות, לחלוטין, על פי התכתיבים שלה. לאיציק ולאפרת היה ברור שהם לא מתכוונים לעשות זאת. היה להם רק עצוב מאוד שהם עלולים, בעקבות זה, לאבד את הקשר הקרוב עם עליזה. בחודש האחרון, מתוך כעסה ועלבונה, עליזה הפסיקה גם לבוא ולבקר את נכדתה.מה עושים במקרה כזה? האם, כדי להמשיך ולהיות נאמן לעצמו, לאשתו ולדרך החיים שבה בחרו, איציק יצטרך לוותר על הקשר המשמעותי שהיה לו עם אימו? עליזה, ברור למדי, אינה רוצה ואינה מתכוונת להשתנות. היא מגיבה באופן מאוד מניפולטיבי ומאוד לא מכבד לבקשות ההגיוניות של בנה וכלתה. אפרת ואיציק דווקא מגיבים היטב. למעשה הם אפילו מגיבים מצוין. כלומר, הם משתדלים, ככל האפשר, לנהוג באופן המכבד ביותר, ועם זאת גם לשמור על הגבולות שלהם. את זה בדיוק אמרנו להם. אמרנו להם שהם מגיבים מצוין. אבל מגיבים מצוין זו רק אופציה אחת. ישנה גם אופציה נוספת שהיא אינה תגובה, אלא יצירה. כלומר, אפרת, ובמיוחד איציק, נמצאים עדיין בתוך הממד של תגובה להתנהגות המניפולטיבית של עליזה. וכאשר אדם מגיב להתנהגות של האחר, גם אם זו תגובה מצוינת, זה אומר שהאחר הוא זה שמגדיר את ההקשר, הקונטקסט, ולא הוא עצמו. כלומר, מי ששולט ומנהל את ההקשר, את המערכת, שבה איציק, אפרת ועליזה מגיבים זה לזה, היא עליזה. ועליזה אינה מנהלת את ההקשר הזה כיוון שהיא חכמה כל כך. היא מנהלת אותו דווקא כיוון שהיא מניפולטיבית כל כך. ולאנשים מניפולטיביים יש הרבה כוח בתוך מערכות.מה זה אומר להיות המנהל של ההקשר? זה אומר להיות זה שקובע, בגלוי או מתחת לפני השטח, את כללי ההתנהגות והחוקים של המערכת. מנהל המערכת הוא זה שקובע מה מותר להגיד, מה מותר לחשוב ומה מותר ואסור להרגיש. מנהל ההקשר קובע את הטון, את האווירה, שבה הדברים מתרחשים. במשפחות עם ילדים קטנים, אלה אמורים להיות אמתי מגד 149והרמונית יותר, כאשר החברים בהם מקבלים על עצמם מספר חוקים, שבאין שם טוב יותר, אפשר לכנות אותם פשוט \"חוקים טבעיים\". חוקים טבעיים אלה הם חוקי התנהלות בעולם, שעל פי הלינגר, ואני מסכים איתו, לא \"הומצאו\" על ידי בני אדם, על פי מוסר סובייקטיבי של חברה מסוימת, אלא שהם פשוט קיימים שם, ללא תלות בהסכמה או באי ההסכמה שלנו. היררכיה, וותק וניסיון קשורים כולם לאלמנט הזמן. הלינגר14 הבחין בכך שמי שמופיע מוקדם יותר על רצף הזמן בחיים המשותפים, מקבל פריבילגיות מסוימות, מקום מסוים, שאחרים שהגיעו אחריו לא קיבלו. להורים, לדוגמה, יש יותר פריבילגיות מאשר לילדים. מדוע? כיוון שהם הגיעו ראשונים. וכיוון שבזכותם הילדים הגיעו לעולם, ולא להיפך. כשהורים מעניקים לילדים שלהם יותר פריבילגיות מלהם עצמם, הם עושים עוול לילדים. וותק מעניק מקום מיוחד גם בין האחים ובין עצמם. לאח, או לאחות הבכורה, צריכות להיות מעט יותר זכויות מאשר לאח או לאחות הקטנים יותר. במושגים של הספר הזה, העובדה שנולדת ראשון, מעניקה לך ראויות מסוימת. היא מאפשרת לך לקבל משהו, שאחיך הקטן ממך לא יוכל לקבל. לפחות לא באותה קלות. אפשר להסכים עם זה ואפשר גם להתווכח עם זה ולחשוב שזה \"לא פייר\". להסכמה ולוויכוח ישנן תוצאות מאוד שונות. כאשר אני הבנתי את האמת הזאת, החיים הפכו קלים יותר. כפי שכבר כתבתי, יש לי שלושה בנים. לעתים קרובות, בעיקר לאחר הגירושין, יצא שנסעתי עם שלושתם ברכב ללא אמם או ללא בת זוגי. כשהיו קטנים יותר ניסיתי להיות הוגן, \"פייר\", ואיפשרתי לכל אחד מהם לשבת לידי מקדימה, לפי תורות. בשלב מסוים הבנתי שלבכור, מעצם היותו הבכור, יש וצריכה להיות פריבילגיה נוספת. הודעתי לילדים שכאשר איתמר, בני הבכור, ברכב, הוא זה שישב לידי. רק כשאיתמר אינו ברכב, הבן האמצעי יוכל לשבת לידי. והקטן ישב לידי רק כאשר שנינו נוסעים לבד. מעניין היה להתבונן בשקט שנוצר אז בין שלושתם. כאילו ששלושתם ידעו, באיזשהו מקום, שזה מה שצודק ונכון. שבאמת, הופעה מוקדמת יותר על ציר הזמן, מעניקה ראויות גדולה יותר לבכור. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal1110
אמתי מגד 139שעד כה כמעט ולא הייתה בתמונה, הפכה להיות הרבה יותר משמעותית.עליזה גרה קרוב לאיציק ואפרת. לתפישתה, במיוחד כשנולד תינוק, אין כל צורך להודיע על כוונתה לבוא לביקור. פשוט צריך להגיע. היא הייתה בטוחה שביקוריה יהיו רצויים תמיד. והנה אפרת החלה לבקש שעליזה תודיע מתי היא מגיעה, לפני שהיא מגיעה. ולכל אלה נוספו והצטברו עוד המון תקריות קטנות, שהובילו את עליזה להיעלב ולנתק, כמעט לגמרי, את הקשרים שלה עם איציק ואפרת. לאפרת לא היה קושי לשים לעליזה גבולות. עם זאת, היא מאוד הצטערה שעליזה אינה מקבלת את הגבולות הללו בהבנה. אפרת רצתה שהקשר הטוב עם עליזה ימשך. היא גם רצתה שעליזה תכבד את הרצונות ואת הבחירות שלה. איציק מצידו תמך לחלוטין בעמדתה של אפרת. אחרי מספר שנים עם אפרת הוא הבין עד כמה היה חשוב לאפרת לחיות את חייה על פי הערכים שהיא האמינה בהם. הוא הבין שאפרת לא תשתנה, והוא גם הבין שזו אימו שעושה עניין גדול מדי ממשהו שלא חייב להפוך לבעיה. בתחילה הוא ניסה לשים לאימו גבולות בעדינות וברכות, מתוך כבוד ואהבה אליה. אך כשעליזה סירבה לכבד את הגבולות ואת רצונם של בני הזוג הצעירים, איציק הבין שעליו להיות מעט יותר בוטה. ככל שהבהיר את עצמו טוב יותר, כך עליזה נפגעה יותר. את מה שהוא תפש כתקיפות בריאה והוגנת, היא תפשה כהתנכלות אישית וחוסר כבוד אליה. עליזה החלה משתפת את כל מי שרק היה מוכן לשמוע כמה היחס שהיא מקבלת מאפרת ומאיציק אינו הוגן. היא הייתה בטוחה שאיציק \"מושפע\" מדי מאפרת. במהרה הפכה אחותו של איציק והחתן שלה, לפייבוריטים החדשים, ואיציק ואפרת הפכו ל\"בעיתיים\". לרגעים נראה היה שהולך להיווצר כאן קרע שלא ניתן יהיה יותר לאחותו. במפגש הטיפולי, הקשבנו לאיציק ולאפרת ברוב קשב. התרשמנו, שללא ספק, איציק לא היה גס, תוקפני או מזלזל ביחסו אל אימו. למעשה שנינו, שולי ואני, התפעלנו מאוד ממה שאנחנו תפשנו כיכולת מאוד יפה שלו לשים לאימו גבול מבלי להיכנס איתה לריבים מיותרים. אבל נראה היה שכמה שאיציק השתדל לשים גבולות באופן מכבד, עליזה המשיכה לפרש מעשים ודיבורים אלה כחוסר כבוד אליה. 150 להיות ראויאך לא תמיד כולם מקבלים את החוקיות הזאת בלב שלם. כאשר המבוגרים אינם מכבדים אותה בעצמם, הילדים יוצאים למלחמות. מלחמות בניסיון להשיג \"שיוויון\" שאינו באמת קיים. התורה שלנו, וספר בראשית במיוחד, מלאה בדוגמאות כאלה של חוסר כבוד לחוקיות. זה מתחיל בקיין והבל. אלוהים מעדיף את מנחתו של הבל, הצעיר, על מנחתו של קיין הבכור. קיין אינו מוכן לקבל את חוסר הצדק הזה, ורוצח את הבל. אנחנו, בני המין האנושי, כולנו, צאצאיו של קיין, ולא של הבל. קיין הוא זה שנותר חי. ישמעאל ויצחק, עשיו ויעקב, הם שני זוגות אחים נוספים, שאמהותיהם העדיפו את הקטנים ביניהם על פני הבכורים. צאצאיהם של יצחק ויעקב )היהודים( ממשיכים עד היום לסבול את שנאתם והתנכלותם של צאצאיהם של ישמעאל )המוסלמים( ועשיו )הנוצרים(. מעניין היה לחשוב כיצד הייתה מתפתחת ההיסטוריה המשותפת של שלושת הדתות והעמים שיצאו מהן, לו שרה ורבקה היו מכבדות את \"הסדר הטבעי\" של הדברים, ומשאירות את הבכורה אצל הבכורים. ומעניין גם מה היה קורה לו היהודים, צאצאיהם של האחים הצעירים, היו בעצמם מכבדים את צאצאיהם של אחיהם הבוגרים. מה היה קורה לו היהודים, במקום לחשוב שהם העם הנבחר, היו מכבדים את המוסלמים והנוצרים כאחיהם הבוגרים ותופסים דווקא אותם כנבחרים... חומר למחשבה. נמשיך הלאה: נישואים רבים בימינו מתפרקים ומשפחות רבות הופכות להיות מורכבות. בני הזוג החדשים של אבא או אימא חיים יחד ומגדלים ילדים שאינם שלהם. ולא רק שהם נאלצים לגדל ילדים שאינם שלהם, לעתים קרובות הם צריכים גם \"לסבול\" את שאריות מאבקי הכוח בין בני הזוג שלהם ובין הגרוש או הגרושה, הוריהם של הילדים. לעתים קרובות מדי אנו רואים סכסוכים מתמשכים ובלתי נגמרים בין המשפחות \"החדשות\" שנוצרו, ובין בני הזוג הקודמים, הגרושים. לעתים האישה הראשונה דורשת מהגרוש שלה להתייעץ איתה בנושאים שונים, בעיקר בנוגע לילדים, אך לא רק. נראה שהיא אינה מקבלת את קיומה של אישה חדשה בחייו של הגרוש שלה. והאישה החדשה, השנייה, גם היא מפתחת שנאה, לעתים יוקדת, לאישה הראשונה, ומייחלת לרגע שזו תצא כבר מחייהם המשותפים. אך זה לא קורה. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 10 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal