50 להיות ראוינגוזות. ומתוך ראיית העולם המורכבת הזאת, מופיע וצץ המצפון הפנימי שלנו. אותו מצפון שיודע בדיוק מה מדויק ונכון לנו לעשות ולהגיב בכל רגע נתון. 51פרק 10לחם ביזיוןשני ימים ישנם בישראל, ים כנרת וים המלח. שני הימים הללו מקבלים את המים שלהם מאותו נהר, נהר הירדן. אחד מהימים הללו, ים הכנרת, שוקק חיים. בתוך מימיו שורצים המוני דגים מסוגים שונים, לחופיו צומחים מיני צמחים שונים, ובין ענפיהם מקננות ציפורים. בתוך וליד הים השני דבר אינו חי. ים המלח, הקרוי גם ים המוות, אמנם מלא במינרלים לרוב, אך דגים אינם יכולים לשחות בו, וציפורים אינן מקננות בחופיו. מה ההבדל? כיצד שני ימים שמקבלים את אותם המים, מאותו הנהר, הפכו לכל כך שונים?הקבלה היהודית נותנת לכך תשובה יפה. מה שאינו נותן ומעניק אינו יכול לחיות. לים כנרת נכנסים מים מצפון ויוצאים מים מדרום. לים המלח נכנסים מים מצפון, אך כיוון שהוא נמצא במקום הנמוך ביותר בעולם, מים אינם יוצאים ממנו. הוא אינו \"נותן\", רק \"לוקח\". ולכן הוא מת.עובדה מעניינת היא שגם ים כנרת הופך בשנים האחרונות למעט מלוח יותר. ואם המגמה הזו תימשך, עלול להגיע יום שבו לא נוכל יותר לשתות ממנו. ומתי החל התהליך הזה להתרחש? מרתק להיווכח שהתהליך הזה החל כאשר מדינת ישראל החלה להפסיק לשאוב מהכנרת מים, ולהשתמש במקומם, כמעט לגמרי, במי ים מותפלים. כזכור, בעקבות שאיבת יתר הגיעה הכינרת למצב מסוכן ולא היה ניתן לשאוב ממנה יותר. מדינת ישראל הקימה לחופי הים התיכון מפעלי התפלת מים מרשימים, ועתה 62 להיות ראויהשאלה של ראויות רלוונטית בהקשר של אלימות במשפחה. האם נשים מוכות מרגישות ראויות? וודאי שלא. זה ברור. הן אינן מרגישות ראויות כיוון שכמו סיגל, רבות מהן מגיעות מרקע שבו הן עצמן קיבלו מכות כילדות והיו עדות לאלימות בין הוריהן. הצירוף של לראות את אימא שלי מוכה ולקבל מכות בעצמי, ללא ספק, משאיר חותם בל יימחה בליבן של נשים מוכות רבות, והן גדלות עם הציפייה שכך הם פני הדברים. הן לא רואות בדמיונן שיכולה להיות עבורן מציאות אחרת. ואז הן מגיעות לטיפול אצל עובדת סוציאלית ושומעות ממנה ש״זה לא מגיע להן\". הן לומדות שהן לא חייבות לחיות עם גבר אלים. אבל מה זה אומר? האם לחיות ללא גבר אלים אומר שצריך להתגרש ממנו? לעזוב אותו? להיכנס איתו למאבקי כוחות בלתי נגמרים על חזקת הילדים? לשלם מחיר כלכלי ענק? אולי אף להסתכן בכך שירצח אותי?כשנשים מוכות מתחילות להבין את המחיר העצום שהן עלולות לשלם אם אכן יתגרשו מהבעל, רבות מהן מוותרות על התהליך ונשארות עם הבעל. זה אומר שמה שנשים אלה ראו בדמיונם הם שני תסריטים עצובים מאוד. תסריט אחד שבו הן נשארות עם הבעל וממשיכות לספוג ממנו אלימות, ותסריט שני שבו הן עוזבות את הבית, חסרות כל, מנודות על ידי משפחות המוצא שלהן, או לעתים אף על ידי הילדים שלהן, חיות בחשש בעיר אחרת, בסביבה לא מוכרת, לעתים בפחד שמא הבעל האלים יגיע וירצח אותן. הבעיה עם שני התסריטים הללו היא שבשניהם האישה חווה את עצמה כלא ראויה. התסריט של עזיבת הבית אינו נתפש, לעתים קרובות, כניצחון - אלא כהפסד. חווית חוסר הראויות - חוסר הראויות לחוות חיים מספקים ושמחים - נשארת בשני התסריטים. ואם זהו המצב, במה הועלנו?האם עזיבת הבעל וגירושים ממנו זו הפסגה אליה יכולה להגיע אישה מוכה? האם זו פסגת השאיפות שלה? נראה שרבים חושבים שכן. רבים, וביניהם גם עובדים סוציאליים, שואלים את עצמם וגם את האישה המוכה את השאלה המתבקשת, \"מדוע היא נשארת איתו?\" ייתכן מאוד שלעתים אכן זו השאלה הנכונה. ואולי לעתים ישנה שאלה אחרת שצריכה להישאל, והיא אינה נשאלת כיוון שאף אחד, לא האישה המוכה ולא מי שמטפל בה, יכול בכלל לדמיין את האפשרות שהיא טומנת בחובה. והשאלה הזאת Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 49וכיצד נוכל לחוש ראויים, אם נתנו, במו ידינו, את המפתח לאושרנו בידיו של מישהו אחר?רק התבוננות שקטה במציאות, כפי שהיא, יכולה באמת לבנות ראויות בתוכנו. מדוע? כיוון שזהו הישג התפתחותי להיות מסוגלים להביט במציאות כפי שהיא. וכשאנו מתחילים וממשיכים להשיג את ההישג הזה, כלומר ממשיכים להתבונן במציאות כפי שהיא, אנו יודעים בתוך תוכנו שהשגנו הישג ראוי. ולכן אנו חשים ראויים יותר. ומדוע זהו הישג כל כך משמעותי להתבונן ולהכיר במציאות כפי שהיא? כיוון שהמציאות כפי שהיא, היא עניין מורכב. ילדים אוהבים סיפורים שבהם ברור מיהם הטובים ומיהם הרעים. קל יותר לחלק את המציאות לטובים ורעים. אך ההורים שלנו, בני הזוג שלנו, הילדים שלנו וגם אנחנו, לרוב איננו רק טובים או רק רעים. אנחנו גם וגם. וגם הרעים, וישנם אנשים רעים בעולם הזה, הם לרוב רעים עם סיבה. עוד לא פגשתי באדם רע, שמתעלל או מתאכזר לאחרים, שהייתה לו ילדות מאושרת. אין בזה כדי להצדיק מעשים רעים, אבל זו עובדה. אימא של יורם לא הפכה לאישה מתעללת בוואקום. היא הפכה למתעללת אחרי שעברה חוויות זוועתיות בשואה. יורם יכול להבין זאת במקביל להתבוננות הישירה בכך שהיא השפילה אותו, וזה מורכב. הרבה יותר קל ליפול לצד אחד; לראות רק את ההשפלה או רק את הסבל שלה. לראות את שניהם בו זמנית, ולהסכים להרגיש את הרגשות הסותרים שעולים כתוצאה מההתבוננות המורכבת הזאת, מוליד בתוכנו משהו חדש. 6 מצפון. לדבר הזה קרא המיסטיקן הארמני ג'ורג' איוונוביץ גורדייף,מצפון, על פי גורדייף, מופיע בחיינו כשאנו מוכנים לאפשר לכל הרגשות הסותרים להופיע בתוכנו בו זמנית. עצב ושמחה, אהבה ושנאה, כאב והתרגשות, געגועים והתפעלות, זעם וחמלה. כשאנו מתבוננים במורכבות של המציאות כפי שהיא, ואנו נפתחים אליה, רגשות סותרים גואים בתוכנו. לעתים החוויה הרגשית הזאת היא כמעט בלתי נסבלת. ובה בעת היא מדויקת. כשאנו מסכימים לחוות אותה אנו יודעים שאנו במפגש אמיתי עם המציאות. והחוויה הזו כמו מקפיצה אותנו לתוך נקודת מבט גבוהה יותר, כוללת יותר, מלאה יותר, שמתוכה אנו מבינים את העולם טוב יותר. אנו מבינים כיצד הדברים פועלים באמת. ואשליות רבות פשוט 6 אוספנסקי, פ. )1977( החיפוש אחר המופלא: קטעי תורה לא נודעת )תרגום: חברי החוג לחקר משנתו של גורדייף(, שוקן.52 להיות ראוירוב המים שתושבי המדינה משתמשים בהם, הם מים מותפלים. לאור זאת, השאיבה מהכנרת כמעט והופסקה. אך מרגע שהמדינה הפסיקה כמעט לשאוב ממנה מים, הפכו המים למלוחים מעט יותר. מדוע? כיוון שהמים שוהים בתוך הכינרת זמן רב יותר. אין זרימה. וכשאין זרימה, המליחות מצטברת. גם ים כנרת הפך למעט פחות \"נותן\" וגם הוא מעט \"מת\" יותר היום. והמטאפורה היפה הזו מובילה אותנו לרעיון המרכזי של הספר. הרעיון שהדרך העיקרית והמשמעותית ביותר לזכות בראויות היא דרך נתינה והענקה. אם אינך מעניק, אינך יכול לזכות בראויות. או, אולי נכון יותר להגיד, אם אינך מעניק, הראויות שתקבל תצטבר בתוכך ללא זרימה ואתה לא תוכל ליהנות ממנה. 7 לחם ביזיון משמעותו בקבלה היהודית ישנו מושג שנקרא \"לחם ביזיון\".קבלת דבר )אור, במונחים קבליים( ללא תמורה, או ללא המחשבה להעביר אותו הלאה. ישנו סיפור בקבלה שאומר שלפני שאלוהים ברא את העולם הזה הוא ברא כמה \"גרסאות\" ניסיון. לפי הקבלה אלוהים שופע כל טוב. לפני שברא עולמות, לא היה לו למי להעניק את השפע הזה, והרצון להעניק את השפע בער בקרבו. לכן ברא עולם וברואים, ולברואים אלה העניק את השפע שלו, מבלי שדרש מהם דבר על מנת לקבלו. והנה, הברואים התרעמו עליו. הם חשו בושה, ביזיון, על כך שהם מקבלים מבלי לתת. הברואים, כך על פי הקבלה, רצו להידמות לאלוהים. המאפיין העיקרי של אלוהים הוא נתינה, הענקה. והברואים רצו גם הם להעניק ולתת. כדי לאפשר להם את זה, נברא העולם בגרסה העכשווית שלו. גרסה המאפשרת לברואים בחירה חופשית. הם יכולים לבחור לתת, הם יכולים לבחור גם שלא. אך כשאין נתינה, גם הקבלה חייבת להיפסק. כלי אינו יכול לקבל ולקבל מבלי שיתפנה בתוכו מקום. וההתפנות הזאת מתאפשרת רק כשנותנים. כאשר אדם מקבל ואינו נותן, הוא חווה את הקבלה כלחם ביזיון, כמתנה שניתנה לו מבלי שעמל עליה, ומבלי שהעניק ממנה גם לאחרים. במושגים של הספר שלפנינו, אדם כזה אינו יכול לחוש ראוי. ראוי למה? ראוי לקבל! אדם ראוי לקבל כאשר הוא נותן. אם אינו נותן, הוא אינו ראוי גם 7 כתבי בעל הסולם. רבי יהודה לייב הלוי אשלג זצוק\"ל. המכון למחקר ע\"ש הרב אשלג.אמתי מגד 61ילדות זו. הוא מוגדר כיום כחולה נפש ונרקומן. חיים הוא אפוטרופוס של אחיו. הוא נהג משאית. קם כל יום בארבע בבוקר לעבודתו. חיים מאמין שאישה לא אמורה לצאת מהבית ולעבוד והגבר אמור להיות המפרנס היחיד. באחת הפגישות עם העובדת הסוציאלית שלה, סיגל פתחה ודיברה על האופנים הרבים שבהם חיים לא מכבד אותה. היא סיפרה שהוא מקלל אותה, צועק עליה בנוכחות הילדים, הופך שולחנות. הוא מעליב ומשפיל אותה. מאז חזרתה בתשובה הדברים האלה מפריעים לה במיוחד בערבי שישי. חיים אינו שותף בחזרה זו בתשובה. לטענתה של סיגל, חיים לא התנצל מעולם על מעשיו.העובדת הסוציאלית, אמונה על גישה של ראויות, הקשיבה לסיגל ברוב קשב. ואז פנתה אליה ושאלה אותה שאלה שלא הרבה מטפלים בנשים מוכות היו מעזים לשאול. הם לא היו מעזים לשאול שאלה כזו כיוון שהיא לא \"פוליטיקלי קורקט\" וכיוון שיהיו כאלה שיחשבו ששאלה כזו היא שיפוטית. היא שאלה אותה: באיזה אופנים את אינך מכבדת אותו? סיגל הופתעה מהשאלה. היא חייכה במבוכה ושתקה לכמה רגעים. ואז ענתה. היא סיפרה שהיא דוחה את חיים ולא מקיימת איתו יחסי מין, גם אחרי שהיא חוזרת מהמקווה והיא לכאורה מותרת. היא מזמינה חברים ומשפחה הביתה על חשבונו, ולעולם אינה מזמינה את משפחתו שלו. היא מבזבזת הרבה כסף שלו על עצמה ועל הילדים בלי להתייעץ איתו. בנוסף לאלה היא גם לא אוכלת ימים שלמים, מתוך ידיעה שזה \"יטריף\" אותו. חיים לא אוהב את הרזון שלה. והוא מתעצבן כשהיא קונה הרבה אוכל ולא אוכלת אותו. ללא ספק אפשר להבין הרבה מההתנהגויות של סיגל על רקע האלימות שהיא סובלת ממנה. ברור שלא תרצה לשכב עם בעלה, אחרי שהיכה אותה. אך סיגל יודעת שהיא לא רק הקורבן בסיפור הזה. היא יודעת שיש לה יכולת מצוינת להוציא את חיים משלוותו. היא יודעת בדיוק מהן הנקודות הרגישות שלו, והיא לוחצת עליהן שוב ושוב. וכיוון שהיא יודעת את כל אלו ומשתמשת בהם, היא לא יכולה להרגיש ראויה. ובראויה, במקרה של סיגל, הכוונה היא בעיקר לראויה להיות נשואה לבעל שאינו מכה אותה, אינו משפיל אותה, אלא מכבד ומעריך אותה. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
אמתי מגד 53לקבל. לא כיוון שישנו איזה מורה, כומר או רב קפדן שנוזף בו על שהיה אמור לתת ולא נתן, אלא כיוון שכך העולם הזה בנוי. אלה חוקיו. אך הנתינה הזו חייבת להיות מתוך מקום של בחירה. אם נתנו מבלי לבחור בכך, לא נוכל לחוש ראויים. רק כשאנו בוחרים לתת, אנו יכולים לחוש ראויים. כך, אם אנו )או כל אחד אחר( נותנים כיוון שאנו מרגישים חייבים כי אחרת אולי נקבל עונש, או כי אנו פוחדים שישנאו או ידחו אותנו, כי אנחנו טיפוסים מרצים, אולי כי \"איננו רוצים להסתבך בצרות\" או להיכנס לקונפליקט - כל אלה לא יאפשרו לנו להישען על הראויות שלנו כך שנוכל להרגיש ראויים. זה עד כדי כך פשוט. 56 להיות ראויאיתן: ״אני פשוט חושב שבזוגיות טובה בני הזוג מנסים ללכת אחד לקראת השני. ולורי ממש לא משתדלת שיהיה לי טוב, לא בבית ולא במיטה.״אני: ״כמה זמן כבר יש לך שפיכה מוקדמת?״איתן: ״זה היה ממש מההתחלה...״אני: ״כלומר, כמה שנים?״איתן: ״אנחנו נשואים כבר 26 שנה.״ אני: ״והאם לאורך 26 השנים הללו ניסית לטפל בבעיית השפיכה המוקדמת שלך?״איתן: ״לא.״אני: ״מדוע לא?״איתן: ״תשמע, זה לא כל כך נעים לבוא לרופא ולדבר על דבר כזה...״אני: ״לא היה לך נעים ללכת לרופא, אבל עם חוסר הנעימות של לורי הסתדרת לא רע, אני רואה...״איתן: ״המממ... כן, משהו כזה.״אני: ״אמרת מקודם שבזוגיות טובה, בני הזוג משתדלים ללכת אחד לקראת השני. האם לדעתך אתה הלכת לקראת לורי בנושא של השפיכה המוקדמת? האם לדעתך עשית את הטוב ביותר שלך בנושא?״איתן: ״לא ממש...״אני: ״ובכל זאת, אתה כועס עליה שאינה רוצה לשכב איתך... האם אתה היית רוצה לשכב איתך, כשאתה גומר אחרי פחות מדקה?״איתן: ״כנראה שלא ממש...״אני: ״אני מאמין לך, ויודע, שזה באמת לא נעים כל כך ללכת למטפל או לרופא ולדבר איתו על זה שיש לך שפיכה מוקדמת. אבל אני רוצה להציע עוד אפשרות שבגללה לא מיהרת ללכת ולטפל בבעיה שלך.״איתן: ״אני מוכן לשמוע.״אני: ״האם יכול להיות שגם לא כל כך \"בא לך\" להעניק ללורי מעצמך, 60פרק 12אלימות במשפחהלעתים, כדי להבין נקודה עד הסוף כדאי להציג אותה דרך מקרה קיצוני. אתאר כאן מקרה של אלימות במשפחה, גם כיוון שאני חושב שהנושא חשוב וראוי לעסוק בו כשלעצמו, וגם כיוון שיש בדוגמה הזו כדי להדגים עקרונות חשובים לכל גבר ואישה באשר הם. סיגל, בת ,34 נשואה מזה שמונה שנים לחיים. היא אימא לשני ילדים. סיגל פנתה למרכז למניעת אלימות במשפחה בעיר שלה, כיוון שהיא סובלת מאלימות מצד בעלה, חיים, כבר מספר שנים. לפני שנתיים סיגל עזבה את חיים ועברה לגור עם אימה לכמה חודשים, אך לאחר ניסיונות שכנוע של בעלה, וקושי להימצא עם אמה, היא חזרה אליו. לפני כשנה היא חזרה בתשובה. מזה מספר חודשים היא עובדת בשירות לקוחות בחברה סלולרית, למורת רוחו של חיים.בילדותה סבלה סיגל מאלימות מצד אביה, והייתה חשופה לאלימות של אביה כלפי אמה, על בסיס יומי. היא מספרת שהוריה היו מקיימים יחסי מין בתדירות גבוהה עם דלת פתוחה. בגיל ,18 אימה עזבה את הבית, בהפתעה, ונסעה לצרפת. לאחר כשנתיים הוריה התגרשו. כשמתבוננים בהיסטוריה של סיגל, אין זה מפליא כל כך שגם בחייה העכשוויים היא פוגשת בגבר אלים. חיים בא גם הוא מרקע של עוני ועבריינות. הוא סבל מאלימות קשה Black Cyan Magenta Yellow :Color | 11:35:00 05/25/2026 :Date | A 3 :Sig | LehiotRaui_GC_53282 :Name Job שהוריו הפנו כלפיו וכלפי אחיו. אחיו שילם מחיר כבד יותר מחיים על DfusEyalDfusEyal43
54פרק 11ראויות במערכת הזוגיתאיתן ולורי הגיעו לטיפול זוגי עם בעיות בתחום המיני והזוגי. איתן היה מלא בטענות וכעסים כלפי לורי. הוא לא הראה כל סימנים של חיבה כלפיה. הוא טען שלורי לא רוצה כמעט לשכב איתו, וגם כשהיא סוף סוף נעתרת, היא עושה זאת בחצי לב. התלונה המרכזית של לורי הייתה שאיתן לא מעוניין כמעט להגיע הביתה. הוא נשאר עד השעות המאוחרות מאוד במקום העבודה שלו. היא חושדת שאולי הוא מנהל שם רומן עם המזכירה שלו. הוא אינו שותף בבית. הילדים אינם מעניינים אותו. ובנוסף לכל אלה הוא גם \"גומר מהר\", כלומר יש לו שפיכה מוקדמת, והוא, לטענתה, מעולם לא טיפל בכך. אפשר להתבונן בקשיים הזוגיים הללו מהרבה נקודות מבט. כל גישה תיאורטית תסביר את מה שמתרחש בין בני הזוג באופן אחר, ותטפל בו בהתאם. אני רוצה להציע התבוננות בזוג ובקשייו דרך הפריזמה של ראויות. אני רוצה להציע שהראויות, או חוסר הראויות, של שני בני הזוג - נמצאות באינטראקציה אחת עם השנייה, ולמעשה יוצרות מערכת. ובמערכת הראויות הזו ניתן לטפל וניתן לשנות.איתן מתוסכל מכך שלורי לא רוצה לשכב איתו. לורי מתוסכלת מכך שאיתן לא רוצה להיות איתה בערבים. האם איתן ראוי לכך שלורי תרצה לשכב איתו? האם לורי ראויה לכך שאיתן ירצה לבלות איתה בערבים? לורי ואיתן חווים את עצמם כקורבנות אחד של השני. שניהם מאוד אמתי מגד 55מודעים לתרומה של בן זוגם לבעיות הזוגיות שנוצרו, ושניהם אינם רוצים להיות ערים לתרומה שלהם למתרחש. שאלתי את לורי: \"לורי, תגידי, כיף להיות איתך?\"לורי: \"לא יודעת. למה אתה מתכוון?\"אני: \"האם בערב, כשאיתן מגיע הביתה, כיף להיות איתך?\"לורי: \"לא יודעת. אני לרוב די עייפה. הוא מגיע מאוחר ואני כבר מתה מעייפות.״ אני: ״ואם איתן היה מגיע מוקדם יותר. נגיד כמה שעות מוקדם יותר, איזו לורי הוא היה פוגש לדעתך?״לורי: ״אוקי. הבנתי למה אתה חותר. הוא היה פוגש בלורי עצבנית שבעיקר באה אליו בטענות.״אני: ״כן. כך ניחשתי. ומה את חושבת, לו את היית איתן, היה בא לך לחזור הביתה מוקדם כדי לפגוש אותך?״לורי: ״אני מאמינה שלא...״שאלות דומות שאלתי את איתן: ״תגיד, אתה מחשיב את עצמך כאחד שיודע לעשות מין טוב?״איתן: ״מה?״אני: ״שמעת אותי היטב. האם אתה מחשיב את עצמך ז*** טוב?״איתן: ״אני לא יודע. תשמע, יש את העניין הזה של השפיכה המוקדמת..״אני: ״כלומר, כשאתה שוכב עם לורי, אתה נכנס, ותוך כמה שניות או דקות אתה גומר?״איתן: ״אני חושב שזה פחות מדקה.״אני: ״אתה חושב שלורי נהנית או יכולה ליהנות ממין הנמשך פחות מדקה?״איתן: ״כנראה שלא ממש...״אני: ״אז מאיפה בדיוק אתה לוקח את הזכות לבוא אל לורי בטענות?״אמתי מגד 59רובם יעשו משהו. אך הדבר שרובם יעשו לא באמת יעזור. רוב האנשים, בזמן שהם חווים חוסר סיפוק, בוחרים להתרחק ולמנוע סיפוק מבן זוגם. ותגובה זו, הנורמלית כל כך, רק תחריף את המתח, הטינה, המרחק וחוסר הסיפוק ששני בני הזוג חווים. ויותר מכך, היא תגביר את חוסר הראויות של שניהם. כלומר, ככל ששני בני הזוג יעסקו יותר בהענשה, בשלילת אהבה או בתמרון בן הזוג, כך יהפכו שניהם פחות ופחות ראויים לקבל אהבה. רוב הסיכויים הם שייקח להם הרבה זמן, אם בכלל, להתבונן בכך. רוב הסיכויים שהם יאשימו בקושי שלהם את בן זוגם, את הזוגיות עצמה, או את מר גורלם. זוכרים את יורם מפרק 7? כשאבא של יורם נכנס לדיכאון בגיל 60 וביקש מאשתו, אימא של יורם, לקחת אותו לאישפוז, היא צלצלה ליורם בבהלה. כשיורם הגיע היא סיפרה לו על מה שבעלה אמר לה והוסיפה \"קיבלתי את הקלף הלא נכון\". אימא של יורם, כמו הרבה אנשים שלא מוכנים להתבונן בחלקם במאורעות, הייתה בטוחה שהבעיה שהיא חוותה פתאום, לקראת השליש האחרון של חייה, \"נפלה\" עליה כיוון שהיא בחרה, אז, כשהייתה בת עשרים, לא נכון. ומה לעשות, עכשיו היא \"תקועה\" עם הבחירה הזאת. לרגע היא לא הרהרה באפשרות שאולי גם לה הייתה איזו תרומה קטנה לעובדה שבעלה פתאום מבקש להתאשפז. הנקודה המעניינת, שהביטלס כבר שרו עליה בסיום שירם הידוע \"Theend\", אבל רוב האנושות עדיין עיוורת לה, היא ש-\"the ,end the In של בסופו \",כלומר ,\"love you take is equal to the love you makeדבר, האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן\". אבל לנו משום מה קל יותר לחשוב שיש איזו קונספירציה שמתנהלת נגדנו בעולם, ושהעובדה שאנחנו לא מקבלים את האהבה שאנו רוצים קשורה בחוסר מזל או בבחירה לקויה. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
54פרק 11ראויות במערכת הזוגיתאיתן ולורי הגיעו לטיפול זוגי עם בעיות בתחום המיני והזוגי. איתן היה מלא בטענות וכעסים כלפי לורי. הוא לא הראה כל סימנים של חיבה כלפיה. הוא טען שלורי לא רוצה כמעט לשכב איתו, וגם כשהיא סוף סוף נעתרת, היא עושה זאת בחצי לב. התלונה המרכזית של לורי הייתה שאיתן לא מעוניין כמעט להגיע הביתה. הוא נשאר עד השעות המאוחרות מאוד במקום העבודה שלו. היא חושדת שאולי הוא מנהל שם רומן עם המזכירה שלו. הוא אינו שותף בבית. הילדים אינם מעניינים אותו. ובנוסף לכל אלה הוא גם \"גומר מהר\", כלומר יש לו שפיכה מוקדמת, והוא, לטענתה, מעולם לא טיפל בכך. אפשר להתבונן בקשיים הזוגיים הללו מהרבה נקודות מבט. כל גישה תיאורטית תסביר את מה שמתרחש בין בני הזוג באופן אחר, ותטפל בו בהתאם. אני רוצה להציע התבוננות בזוג ובקשייו דרך הפריזמה של ראויות. אני רוצה להציע שהראויות, או חוסר הראויות, של שני בני הזוג - נמצאות באינטראקציה אחת עם השנייה, ולמעשה יוצרות מערכת. ובמערכת הראויות הזו ניתן לטפל וניתן לשנות.איתן מתוסכל מכך שלורי לא רוצה לשכב איתו. לורי מתוסכלת מכך שאיתן לא רוצה להיות איתה בערבים. האם איתן ראוי לכך שלורי תרצה לשכב איתו? האם לורי ראויה לכך שאיתן ירצה לבלות איתה בערבים? לורי ואיתן חווים את עצמם כקורבנות אחד של השני. שניהם מאוד אמתי מגד 55מודעים לתרומה של בן זוגם לבעיות הזוגיות שנוצרו, ושניהם אינם רוצים להיות ערים לתרומה שלהם למתרחש. שאלתי את לורי: \"לורי, תגידי, כיף להיות איתך?\"לורי: \"לא יודעת. למה אתה מתכוון?\"אני: \"האם בערב, כשאיתן מגיע הביתה, כיף להיות איתך?\"לורי: \"לא יודעת. אני לרוב די עייפה. הוא מגיע מאוחר ואני כבר מתה מעייפות.״ אני: ״ואם איתן היה מגיע מוקדם יותר. נגיד כמה שעות מוקדם יותר, איזו לורי הוא היה פוגש לדעתך?״לורי: ״אוקי. הבנתי למה אתה חותר. הוא היה פוגש בלורי עצבנית שבעיקר באה אליו בטענות.״אני: ״כן. כך ניחשתי. ומה את חושבת, לו את היית איתן, היה בא לך לחזור הביתה מוקדם כדי לפגוש אותך?״לורי: ״אני מאמינה שלא...״שאלות דומות שאלתי את איתן: ״תגיד, אתה מחשיב את עצמך כאחד שיודע לעשות מין טוב?״איתן: ״מה?״אני: ״שמעת אותי היטב. האם אתה מחשיב את עצמך ז*** טוב?״איתן: ״אני לא יודע. תשמע, יש את העניין הזה של השפיכה המוקדמת..״אני: ״כלומר, כשאתה שוכב עם לורי, אתה נכנס, ותוך כמה שניות או דקות אתה גומר?״איתן: ״אני חושב שזה פחות מדקה.״אני: ״אתה חושב שלורי נהנית או יכולה ליהנות ממין הנמשך פחות מדקה?״איתן: ״כנראה שלא ממש...״אני: ״אז מאיפה בדיוק אתה לוקח את הזכות לבוא אל לורי בטענות?״58 להיות ראויהכרה על הנתינה שלו בילדות. והוספנו שכדי שאדם מבוגר יוכל להישען על הראויות שלו, הוא יצטרך לתת הכרה לעצמו. הוא יצטרך להתעורר לעובדה שהוא ראוי ולבחור להישען על כך. אך אם ניקח את לורי ואיתן כדוגמה, ההכרה בנתינה ובראויות שלהם בילדות לא תספיק כדי לאפשר להם לחוש ראויים גם בהווה. אם שניהם יודעים כיום שהם אינם תורמים לזוגיות בהווה, כיצד ירגישו ראויים לקבל ממנה?מה שאני בעצם טוען כאן הוא שעד שאיתן לא \"ייקח את עצמו בידיים\" ויטפל בבעיית השפיכה המוקדמת שלו, הוא לא יוכל להרגיש ראוי לקבל מיניות מיטיבה מלורי. אך לא רק, אלא גם זאת: כל עוד הוא אינו מוכן להשקיע את עצמו ביחסים, כל עוד הוא נמנע מלהגיע הביתה ולבלות עם אשתו, ובנוסף, אם הוא אכן מנהל רומן בעבודה עם המזכירה שלו ומתכוון להמשיך בכך, הוא לא יוכל לחוש ראוי לקבל יחס מיטיב מלורי.כלומר, גם לו היה אפשרי לעשות איזה קסם ולגרום ללורי פתאום לרצות להעניק מעצמה רגשית ומינית לאיתן, איתן לא היה יכול ליהנות מהנתינה הזו, כיוון שבפנים הוא יודע שהוא אינו ראוי. אותו דבר בנוגע ללורי. כל עוד לורי יודעת שכל מה שהיא \"נותנת\" ביחסים זה מרמור, טענות וחוסר שביעות רצון, כיצד תוכל להרגיש ראויה לקבל יחס מיטיב מאיתן?איתן ולורי הם, כמובן, לא לבד בתמונה הזו. כמעט כל זוג חווה תקופות של ריחוק והענשה הדדית ביחסים. למעשה, כדי לקיים זוגיות טובה, כל זוג יהיה חייב לעבור דרך תקופות כאלה. תקופות כאלה אינן מעידות על בעיה רצינית ביחסים. להיפך, הן מעידות על כך שהיחסים עוברים בדיוק דרך מה שהם צריכים ואמורים לעבור. אנחנו לא נולדים מוכנים לזוגיות. אנחנו לומדים תוך כדי הליכה, תוך כדי התנסות. וכאשר בני זוג חווים חוסר סיפוק ביחסים שלהם, התגובה הנורמלית היא למנוע גם סיפוק מבן הזוג. אף אחד אינו רוצה להיות \"פראייר\". מיעוט של אנשים יסכימו לחוש שהם אינם מקבלים דבר בתוך .לכך בנוגע משהו יעשו ולא ,היחסים Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 53לקבל. לא כיוון שישנו איזה מורה, כומר או רב קפדן שנוזף בו על שהיה אמור לתת ולא נתן, אלא כיוון שכך העולם הזה בנוי. אלה חוקיו. אך הנתינה הזו חייבת להיות מתוך מקום של בחירה. אם נתנו מבלי לבחור בכך, לא נוכל לחוש ראויים. רק כשאנו בוחרים לתת, אנו יכולים לחוש ראויים. כך, אם אנו )או כל אחד אחר( נותנים כיוון שאנו מרגישים חייבים כי אחרת אולי נקבל עונש, או כי אנו פוחדים שישנאו או ידחו אותנו, כי אנחנו טיפוסים מרצים, אולי כי \"איננו רוצים להסתבך בצרות\" או להיכנס לקונפליקט - כל אלה לא יאפשרו לנו להישען על הראויות שלנו כך שנוכל להרגיש ראויים. זה עד כדי כך פשוט. 56 להיות ראויאיתן: ״אני פשוט חושב שבזוגיות טובה בני הזוג מנסים ללכת אחד לקראת השני. ולורי ממש לא משתדלת שיהיה לי טוב, לא בבית ולא במיטה.״אני: ״כמה זמן כבר יש לך שפיכה מוקדמת?״איתן: ״זה היה ממש מההתחלה...״אני: ״כלומר, כמה שנים?״איתן: ״אנחנו נשואים כבר 26 שנה.״ אני: ״והאם לאורך 26 השנים הללו ניסית לטפל בבעיית השפיכה המוקדמת שלך?״איתן: ״לא.״אני: ״מדוע לא?״איתן: ״תשמע, זה לא כל כך נעים לבוא לרופא ולדבר על דבר כזה...״אני: ״לא היה לך נעים ללכת לרופא, אבל עם חוסר הנעימות של לורי הסתדרת לא רע, אני רואה...״איתן: ״המממ... כן, משהו כזה.״אני: ״אמרת מקודם שבזוגיות טובה, בני הזוג משתדלים ללכת אחד לקראת השני. האם לדעתך אתה הלכת לקראת לורי בנושא של השפיכה המוקדמת? האם לדעתך עשית את הטוב ביותר שלך בנושא?״איתן: ״לא ממש...״אני: ״ובכל זאת, אתה כועס עליה שאינה רוצה לשכב איתך... האם אתה היית רוצה לשכב איתך, כשאתה גומר אחרי פחות מדקה?״איתן: ״כנראה שלא ממש...״אני: ״אני מאמין לך, ויודע, שזה באמת לא נעים כל כך ללכת למטפל או לרופא ולדבר איתו על זה שיש לך שפיכה מוקדמת. אבל אני רוצה להציע עוד אפשרות שבגללה לא מיהרת ללכת ולטפל בבעיה שלך.״איתן: ״אני מוכן לשמוע.״אני: ״האם יכול להיות שגם לא כל כך \"בא לך\" להעניק ללורי מעצמך, אמתי מגד 57שלא כל כך בא לך להתאמץ עבורה, כיוון שחשת שגם היא לא מתאמצת מספיק עבורך?״איתן: ״כן. אני בטוח שגם לזה יש חלק.״אני: ״אז בעצם, אתה אפילו קצת הענשת את לורי בזה שלא טיפלת בבעיה של השפיכה המוקדמת...״איתן: ״אפשר לומר.״אני: ״ולורי, כנראה גם הענישה אותך, במידה כזו או אחרת, בזה שלא רצתה לשכב איתך...״איתן: ״על מה אתה חושב שהיא הענישה אותי?״אני: ״אחד, על זה שכבר הרבה שנים אתה לא רוצה לבלות ולהיות איתה, ושתיים, על זה שיש משהו כמעט מזלזל, הייתי אומר, באופן שבו אתה דורש או מצפה ממנה לשכב איתך.״איתן: ״מזלזל?״אני: ״כן. אם אתה גומר תוך פחות מדקה, זה אומר שאתה בעצם לא נותן לה כלום, לא מעניק לה כלום, כשאתם שוכבים. מה היא מקבלת ממך כשאתם שוכבים? לדעתי שום דבר... לא? אתה נכנס ומייד גומר. ואחר כך עוד יש לך את החוצפה לבוא בטענות... זה לא נראה לך נופל תחת ההגדרה של זלזול?״איתן: ״אוקי. אני מבין למה אתה מתכוון...״כשאנחנו מסתכלים על הקשיים של לורי ואיתן מתוך הפרספקטיבה של ראויות, אנחנו יכולים להבין ששניהם אינם יכולים להרגיש ראויים לקבל משהו מהיחסים. הם דורשים. הם כועסים. הם מצפים. אבל הם אינם מרגישים ראויים. כששניהם באים בטענות האחד כלפי השני הם עושים זאת מתוך שילוב בין עמדה של מובסות לעמדה של תובענות. אבל העמדה של ראויות חסרה. והיא חסרה בעיקר כיוון ששניהם יודעים שהתרומה החיובית שלהם עצמם ליחסים היא מזערית. בפרקים הקודמים עסקנו בשאלה של הכרה והוקרה של הנתינה של Black Cyan Magenta Yellow :Color | 11:35:00 05/25/2026 :Date | A 3 :Sig | LehiotRaui_GC_53282 :Name Job הראויות בילדות. אמרנו שילד אינו יכול לחוש ראוי אם הוא לא קיבל DfusEyalDfusEyal43
56 להיות ראויאיתן: ״אני פשוט חושב שבזוגיות טובה בני הזוג מנסים ללכת אחד לקראת השני. ולורי ממש לא משתדלת שיהיה לי טוב, לא בבית ולא במיטה.״אני: ״כמה זמן כבר יש לך שפיכה מוקדמת?״איתן: ״זה היה ממש מההתחלה...״אני: ״כלומר, כמה שנים?״איתן: ״אנחנו נשואים כבר 26 שנה.״ אני: ״והאם לאורך 26 השנים הללו ניסית לטפל בבעיית השפיכה המוקדמת שלך?״איתן: ״לא.״אני: ״מדוע לא?״איתן: ״תשמע, זה לא כל כך נעים לבוא לרופא ולדבר על דבר כזה...״אני: ״לא היה לך נעים ללכת לרופא, אבל עם חוסר הנעימות של לורי הסתדרת לא רע, אני רואה...״איתן: ״המממ... כן, משהו כזה.״אני: ״אמרת מקודם שבזוגיות טובה, בני הזוג משתדלים ללכת אחד לקראת השני. האם לדעתך אתה הלכת לקראת לורי בנושא של השפיכה המוקדמת? האם לדעתך עשית את הטוב ביותר שלך בנושא?״איתן: ״לא ממש...״אני: ״ובכל זאת, אתה כועס עליה שאינה רוצה לשכב איתך... האם אתה היית רוצה לשכב איתך, כשאתה גומר אחרי פחות מדקה?״איתן: ״כנראה שלא ממש...״אני: ״אני מאמין לך, ויודע, שזה באמת לא נעים כל כך ללכת למטפל או לרופא ולדבר איתו על זה שיש לך שפיכה מוקדמת. אבל אני רוצה להציע עוד אפשרות שבגללה לא מיהרת ללכת ולטפל בבעיה שלך.״איתן: ״אני מוכן לשמוע.״אני: ״האם יכול להיות שגם לא כל כך \"בא לך\" להעניק ללורי מעצמך, אמתי מגד 57שלא כל כך בא לך להתאמץ עבורה, כיוון שחשת שגם היא לא מתאמצת מספיק עבורך?״איתן: ״כן. אני בטוח שגם לזה יש חלק.״אני: ״אז בעצם, אתה אפילו קצת הענשת את לורי בזה שלא טיפלת בבעיה של השפיכה המוקדמת...״איתן: ״אפשר לומר.״אני: ״ולורי, כנראה גם הענישה אותך, במידה כזו או אחרת, בזה שלא רצתה לשכב איתך...״איתן: ״על מה אתה חושב שהיא הענישה אותי?״אני: ״אחד, על זה שכבר הרבה שנים אתה לא רוצה לבלות ולהיות איתה, ושתיים, על זה שיש משהו כמעט מזלזל, הייתי אומר, באופן שבו אתה דורש או מצפה ממנה לשכב איתך.״איתן: ״מזלזל?״אני: ״כן. אם אתה גומר תוך פחות מדקה, זה אומר שאתה בעצם לא נותן לה כלום, לא מעניק לה כלום, כשאתם שוכבים. מה היא מקבלת ממך כשאתם שוכבים? לדעתי שום דבר... לא? אתה נכנס ומייד גומר. ואחר כך עוד יש לך את החוצפה לבוא בטענות... זה לא נראה לך נופל תחת ההגדרה של זלזול?״איתן: ״אוקי. אני מבין למה אתה מתכוון...״כשאנחנו מסתכלים על הקשיים של לורי ואיתן מתוך הפרספקטיבה של ראויות, אנחנו יכולים להבין ששניהם אינם יכולים להרגיש ראויים לקבל משהו מהיחסים. הם דורשים. הם כועסים. הם מצפים. אבל הם אינם מרגישים ראויים. כששניהם באים בטענות האחד כלפי השני הם עושים זאת מתוך שילוב בין עמדה של מובסות לעמדה של תובענות. אבל העמדה של ראויות חסרה. והיא חסרה בעיקר כיוון ששניהם יודעים שהתרומה החיובית שלהם עצמם ליחסים היא מזערית. בפרקים הקודמים עסקנו בשאלה של הכרה והוקרה של הנתינה של Black Cyan Magenta Yellow :Color | 11:35:00 05/25/2026 :Date | A 3 :Sig | LehiotRaui_GC_53282 :Name Job הראויות בילדות. אמרנו שילד אינו יכול לחוש ראוי אם הוא לא קיבל DfusEyalDfusEyal43
אמתי מגד 55מודעים לתרומה של בן זוגם לבעיות הזוגיות שנוצרו, ושניהם אינם רוצים להיות ערים לתרומה שלהם למתרחש. שאלתי את לורי: \"לורי, תגידי, כיף להיות איתך?\"לורי: \"לא יודעת. למה אתה מתכוון?\"אני: \"האם בערב, כשאיתן מגיע הביתה, כיף להיות איתך?\"לורי: \"לא יודעת. אני לרוב די עייפה. הוא מגיע מאוחר ואני כבר מתה מעייפות.״ אני: ״ואם איתן היה מגיע מוקדם יותר. נגיד כמה שעות מוקדם יותר, איזו לורי הוא היה פוגש לדעתך?״לורי: ״אוקי. הבנתי למה אתה חותר. הוא היה פוגש בלורי עצבנית שבעיקר באה אליו בטענות.״אני: ״כן. כך ניחשתי. ומה את חושבת, לו את היית איתן, היה בא לך לחזור הביתה מוקדם כדי לפגוש אותך?״לורי: ״אני מאמינה שלא...״שאלות דומות שאלתי את איתן: ״תגיד, אתה מחשיב את עצמך כאחד שיודע לעשות מין טוב?״איתן: ״מה?״אני: ״שמעת אותי היטב. האם אתה מחשיב את עצמך ז*** טוב?״איתן: ״אני לא יודע. תשמע, יש את העניין הזה של השפיכה המוקדמת..״אני: ״כלומר, כשאתה שוכב עם לורי, אתה נכנס, ותוך כמה שניות או דקות אתה גומר?״איתן: ״אני חושב שזה פחות מדקה.״אני: ״אתה חושב שלורי נהנית או יכולה ליהנות ממין הנמשך פחות מדקה?״איתן: ״כנראה שלא ממש...״אני: ״אז מאיפה בדיוק אתה לוקח את הזכות לבוא אל לורי בטענות?״58 להיות ראויהכרה על הנתינה שלו בילדות. והוספנו שכדי שאדם מבוגר יוכל להישען על הראויות שלו, הוא יצטרך לתת הכרה לעצמו. הוא יצטרך להתעורר לעובדה שהוא ראוי ולבחור להישען על כך. אך אם ניקח את לורי ואיתן כדוגמה, ההכרה בנתינה ובראויות שלהם בילדות לא תספיק כדי לאפשר להם לחוש ראויים גם בהווה. אם שניהם יודעים כיום שהם אינם תורמים לזוגיות בהווה, כיצד ירגישו ראויים לקבל ממנה?מה שאני בעצם טוען כאן הוא שעד שאיתן לא \"ייקח את עצמו בידיים\" ויטפל בבעיית השפיכה המוקדמת שלו, הוא לא יוכל להרגיש ראוי לקבל מיניות מיטיבה מלורי. אך לא רק, אלא גם זאת: כל עוד הוא אינו מוכן להשקיע את עצמו ביחסים, כל עוד הוא נמנע מלהגיע הביתה ולבלות עם אשתו, ובנוסף, אם הוא אכן מנהל רומן בעבודה עם המזכירה שלו ומתכוון להמשיך בכך, הוא לא יוכל לחוש ראוי לקבל יחס מיטיב מלורי.כלומר, גם לו היה אפשרי לעשות איזה קסם ולגרום ללורי פתאום לרצות להעניק מעצמה רגשית ומינית לאיתן, איתן לא היה יכול ליהנות מהנתינה הזו, כיוון שבפנים הוא יודע שהוא אינו ראוי. אותו דבר בנוגע ללורי. כל עוד לורי יודעת שכל מה שהיא \"נותנת\" ביחסים זה מרמור, טענות וחוסר שביעות רצון, כיצד תוכל להרגיש ראויה לקבל יחס מיטיב מאיתן?איתן ולורי הם, כמובן, לא לבד בתמונה הזו. כמעט כל זוג חווה תקופות של ריחוק והענשה הדדית ביחסים. למעשה, כדי לקיים זוגיות טובה, כל זוג יהיה חייב לעבור דרך תקופות כאלה. תקופות כאלה אינן מעידות על בעיה רצינית ביחסים. להיפך, הן מעידות על כך שהיחסים עוברים בדיוק דרך מה שהם צריכים ואמורים לעבור. אנחנו לא נולדים מוכנים לזוגיות. אנחנו לומדים תוך כדי הליכה, תוך כדי התנסות. וכאשר בני זוג חווים חוסר סיפוק ביחסים שלהם, התגובה הנורמלית היא למנוע גם סיפוק מבן הזוג. אף אחד אינו רוצה להיות \"פראייר\". מיעוט של אנשים יסכימו לחוש שהם אינם מקבלים דבר בתוך .לכך בנוגע משהו יעשו ולא ,היחסים Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
54פרק 11ראויות במערכת הזוגיתאיתן ולורי הגיעו לטיפול זוגי עם בעיות בתחום המיני והזוגי. איתן היה מלא בטענות וכעסים כלפי לורי. הוא לא הראה כל סימנים של חיבה כלפיה. הוא טען שלורי לא רוצה כמעט לשכב איתו, וגם כשהיא סוף סוף נעתרת, היא עושה זאת בחצי לב. התלונה המרכזית של לורי הייתה שאיתן לא מעוניין כמעט להגיע הביתה. הוא נשאר עד השעות המאוחרות מאוד במקום העבודה שלו. היא חושדת שאולי הוא מנהל שם רומן עם המזכירה שלו. הוא אינו שותף בבית. הילדים אינם מעניינים אותו. ובנוסף לכל אלה הוא גם \"גומר מהר\", כלומר יש לו שפיכה מוקדמת, והוא, לטענתה, מעולם לא טיפל בכך. אפשר להתבונן בקשיים הזוגיים הללו מהרבה נקודות מבט. כל גישה תיאורטית תסביר את מה שמתרחש בין בני הזוג באופן אחר, ותטפל בו בהתאם. אני רוצה להציע התבוננות בזוג ובקשייו דרך הפריזמה של ראויות. אני רוצה להציע שהראויות, או חוסר הראויות, של שני בני הזוג - נמצאות באינטראקציה אחת עם השנייה, ולמעשה יוצרות מערכת. ובמערכת הראויות הזו ניתן לטפל וניתן לשנות.איתן מתוסכל מכך שלורי לא רוצה לשכב איתו. לורי מתוסכלת מכך שאיתן לא רוצה להיות איתה בערבים. האם איתן ראוי לכך שלורי תרצה לשכב איתו? האם לורי ראויה לכך שאיתן ירצה לבלות איתה בערבים? לורי ואיתן חווים את עצמם כקורבנות אחד של השני. שניהם מאוד אמתי מגד 59רובם יעשו משהו. אך הדבר שרובם יעשו לא באמת יעזור. רוב האנשים, בזמן שהם חווים חוסר סיפוק, בוחרים להתרחק ולמנוע סיפוק מבן זוגם. ותגובה זו, הנורמלית כל כך, רק תחריף את המתח, הטינה, המרחק וחוסר הסיפוק ששני בני הזוג חווים. ויותר מכך, היא תגביר את חוסר הראויות של שניהם. כלומר, ככל ששני בני הזוג יעסקו יותר בהענשה, בשלילת אהבה או בתמרון בן הזוג, כך יהפכו שניהם פחות ופחות ראויים לקבל אהבה. רוב הסיכויים הם שייקח להם הרבה זמן, אם בכלל, להתבונן בכך. רוב הסיכויים שהם יאשימו בקושי שלהם את בן זוגם, את הזוגיות עצמה, או את מר גורלם. זוכרים את יורם מפרק 7? כשאבא של יורם נכנס לדיכאון בגיל 60 וביקש מאשתו, אימא של יורם, לקחת אותו לאישפוז, היא צלצלה ליורם בבהלה. כשיורם הגיע היא סיפרה לו על מה שבעלה אמר לה והוסיפה \"קיבלתי את הקלף הלא נכון\". אימא של יורם, כמו הרבה אנשים שלא מוכנים להתבונן בחלקם במאורעות, הייתה בטוחה שהבעיה שהיא חוותה פתאום, לקראת השליש האחרון של חייה, \"נפלה\" עליה כיוון שהיא בחרה, אז, כשהייתה בת עשרים, לא נכון. ומה לעשות, עכשיו היא \"תקועה\" עם הבחירה הזאת. לרגע היא לא הרהרה באפשרות שאולי גם לה הייתה איזו תרומה קטנה לעובדה שבעלה פתאום מבקש להתאשפז. הנקודה המעניינת, שהביטלס כבר שרו עליה בסיום שירם הידוע \"Theend\", אבל רוב האנושות עדיין עיוורת לה, היא ש-\"the ,end the In של בסופו \",כלומר ,\"love you take is equal to the love you makeדבר, האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן\". אבל לנו משום מה קל יותר לחשוב שיש איזו קונספירציה שמתנהלת נגדנו בעולם, ושהעובדה שאנחנו לא מקבלים את האהבה שאנו רוצים קשורה בחוסר מזל או בבחירה לקויה. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 53לקבל. לא כיוון שישנו איזה מורה, כומר או רב קפדן שנוזף בו על שהיה אמור לתת ולא נתן, אלא כיוון שכך העולם הזה בנוי. אלה חוקיו. אך הנתינה הזו חייבת להיות מתוך מקום של בחירה. אם נתנו מבלי לבחור בכך, לא נוכל לחוש ראויים. רק כשאנו בוחרים לתת, אנו יכולים לחוש ראויים. כך, אם אנו )או כל אחד אחר( נותנים כיוון שאנו מרגישים חייבים כי אחרת אולי נקבל עונש, או כי אנו פוחדים שישנאו או ידחו אותנו, כי אנחנו טיפוסים מרצים, אולי כי \"איננו רוצים להסתבך בצרות\" או להיכנס לקונפליקט - כל אלה לא יאפשרו לנו להישען על הראויות שלנו כך שנוכל להרגיש ראויים. זה עד כדי כך פשוט. 60פרק 12אלימות במשפחהלעתים, כדי להבין נקודה עד הסוף כדאי להציג אותה דרך מקרה קיצוני. אתאר כאן מקרה של אלימות במשפחה, גם כיוון שאני חושב שהנושא חשוב וראוי לעסוק בו כשלעצמו, וגם כיוון שיש בדוגמה הזו כדי להדגים עקרונות חשובים לכל גבר ואישה באשר הם. סיגל, בת ,34 נשואה מזה שמונה שנים לחיים. היא אימא לשני ילדים. סיגל פנתה למרכז למניעת אלימות במשפחה בעיר שלה, כיוון שהיא סובלת מאלימות מצד בעלה, חיים, כבר מספר שנים. לפני שנתיים סיגל עזבה את חיים ועברה לגור עם אימה לכמה חודשים, אך לאחר ניסיונות שכנוע של בעלה, וקושי להימצא עם אמה, היא חזרה אליו. לפני כשנה היא חזרה בתשובה. מזה מספר חודשים היא עובדת בשירות לקוחות בחברה סלולרית, למורת רוחו של חיים.בילדותה סבלה סיגל מאלימות מצד אביה, והייתה חשופה לאלימות של אביה כלפי אמה, על בסיס יומי. היא מספרת שהוריה היו מקיימים יחסי מין בתדירות גבוהה עם דלת פתוחה. בגיל ,18 אימה עזבה את הבית, בהפתעה, ונסעה לצרפת. לאחר כשנתיים הוריה התגרשו. כשמתבוננים בהיסטוריה של סיגל, אין זה מפליא כל כך שגם בחייה העכשוויים היא פוגשת בגבר אלים. חיים בא גם הוא מרקע של עוני ועבריינות. הוא סבל מאלימות קשה Black Cyan Magenta Yellow :Color | 11:35:00 05/25/2026 :Date | A 3 :Sig | LehiotRaui_GC_53282 :Name Job שהוריו הפנו כלפיו וכלפי אחיו. אחיו שילם מחיר כבד יותר מחיים על DfusEyalDfusEyal43
52 להיות ראוירוב המים שתושבי המדינה משתמשים בהם, הם מים מותפלים. לאור זאת, השאיבה מהכנרת כמעט והופסקה. אך מרגע שהמדינה הפסיקה כמעט לשאוב ממנה מים, הפכו המים למלוחים מעט יותר. מדוע? כיוון שהמים שוהים בתוך הכינרת זמן רב יותר. אין זרימה. וכשאין זרימה, המליחות מצטברת. גם ים כנרת הפך למעט פחות \"נותן\" וגם הוא מעט \"מת\" יותר היום. והמטאפורה היפה הזו מובילה אותנו לרעיון המרכזי של הספר. הרעיון שהדרך העיקרית והמשמעותית ביותר לזכות בראויות היא דרך נתינה והענקה. אם אינך מעניק, אינך יכול לזכות בראויות. או, אולי נכון יותר להגיד, אם אינך מעניק, הראויות שתקבל תצטבר בתוכך ללא זרימה ואתה לא תוכל ליהנות ממנה. 7 לחם ביזיון משמעותו בקבלה היהודית ישנו מושג שנקרא \"לחם ביזיון\".קבלת דבר )אור, במונחים קבליים( ללא תמורה, או ללא המחשבה להעביר אותו הלאה. ישנו סיפור בקבלה שאומר שלפני שאלוהים ברא את העולם הזה הוא ברא כמה \"גרסאות\" ניסיון. לפי הקבלה אלוהים שופע כל טוב. לפני שברא עולמות, לא היה לו למי להעניק את השפע הזה, והרצון להעניק את השפע בער בקרבו. לכן ברא עולם וברואים, ולברואים אלה העניק את השפע שלו, מבלי שדרש מהם דבר על מנת לקבלו. והנה, הברואים התרעמו עליו. הם חשו בושה, ביזיון, על כך שהם מקבלים מבלי לתת. הברואים, כך על פי הקבלה, רצו להידמות לאלוהים. המאפיין העיקרי של אלוהים הוא נתינה, הענקה. והברואים רצו גם הם להעניק ולתת. כדי לאפשר להם את זה, נברא העולם בגרסה העכשווית שלו. גרסה המאפשרת לברואים בחירה חופשית. הם יכולים לבחור לתת, הם יכולים לבחור גם שלא. אך כשאין נתינה, גם הקבלה חייבת להיפסק. כלי אינו יכול לקבל ולקבל מבלי שיתפנה בתוכו מקום. וההתפנות הזאת מתאפשרת רק כשנותנים. כאשר אדם מקבל ואינו נותן, הוא חווה את הקבלה כלחם ביזיון, כמתנה שניתנה לו מבלי שעמל עליה, ומבלי שהעניק ממנה גם לאחרים. במושגים של הספר שלפנינו, אדם כזה אינו יכול לחוש ראוי. ראוי למה? ראוי לקבל! אדם ראוי לקבל כאשר הוא נותן. אם אינו נותן, הוא אינו ראוי גם 7 כתבי בעל הסולם. רבי יהודה לייב הלוי אשלג זצוק\"ל. המכון למחקר ע\"ש הרב אשלג.אמתי מגד 61ילדות זו. הוא מוגדר כיום כחולה נפש ונרקומן. חיים הוא אפוטרופוס של אחיו. הוא נהג משאית. קם כל יום בארבע בבוקר לעבודתו. חיים מאמין שאישה לא אמורה לצאת מהבית ולעבוד והגבר אמור להיות המפרנס היחיד. באחת הפגישות עם העובדת הסוציאלית שלה, סיגל פתחה ודיברה על האופנים הרבים שבהם חיים לא מכבד אותה. היא סיפרה שהוא מקלל אותה, צועק עליה בנוכחות הילדים, הופך שולחנות. הוא מעליב ומשפיל אותה. מאז חזרתה בתשובה הדברים האלה מפריעים לה במיוחד בערבי שישי. חיים אינו שותף בחזרה זו בתשובה. לטענתה של סיגל, חיים לא התנצל מעולם על מעשיו.העובדת הסוציאלית, אמונה על גישה של ראויות, הקשיבה לסיגל ברוב קשב. ואז פנתה אליה ושאלה אותה שאלה שלא הרבה מטפלים בנשים מוכות היו מעזים לשאול. הם לא היו מעזים לשאול שאלה כזו כיוון שהיא לא \"פוליטיקלי קורקט\" וכיוון שיהיו כאלה שיחשבו ששאלה כזו היא שיפוטית. היא שאלה אותה: באיזה אופנים את אינך מכבדת אותו? סיגל הופתעה מהשאלה. היא חייכה במבוכה ושתקה לכמה רגעים. ואז ענתה. היא סיפרה שהיא דוחה את חיים ולא מקיימת איתו יחסי מין, גם אחרי שהיא חוזרת מהמקווה והיא לכאורה מותרת. היא מזמינה חברים ומשפחה הביתה על חשבונו, ולעולם אינה מזמינה את משפחתו שלו. היא מבזבזת הרבה כסף שלו על עצמה ועל הילדים בלי להתייעץ איתו. בנוסף לאלה היא גם לא אוכלת ימים שלמים, מתוך ידיעה שזה \"יטריף\" אותו. חיים לא אוהב את הרזון שלה. והוא מתעצבן כשהיא קונה הרבה אוכל ולא אוכלת אותו. ללא ספק אפשר להבין הרבה מההתנהגויות של סיגל על רקע האלימות שהיא סובלת ממנה. ברור שלא תרצה לשכב עם בעלה, אחרי שהיכה אותה. אך סיגל יודעת שהיא לא רק הקורבן בסיפור הזה. היא יודעת שיש לה יכולת מצוינת להוציא את חיים משלוותו. היא יודעת בדיוק מהן הנקודות הרגישות שלו, והיא לוחצת עליהן שוב ושוב. וכיוון שהיא יודעת את כל אלו ומשתמשת בהם, היא לא יכולה להרגיש ראויה. ובראויה, במקרה של סיגל, הכוונה היא בעיקר לראויה להיות נשואה לבעל שאינו מכה אותה, אינו משפיל אותה, אלא מכבד ומעריך אותה. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
51פרק 10לחם ביזיוןשני ימים ישנם בישראל, ים כנרת וים המלח. שני הימים הללו מקבלים את המים שלהם מאותו נהר, נהר הירדן. אחד מהימים הללו, ים הכנרת, שוקק חיים. בתוך מימיו שורצים המוני דגים מסוגים שונים, לחופיו צומחים מיני צמחים שונים, ובין ענפיהם מקננות ציפורים. בתוך וליד הים השני דבר אינו חי. ים המלח, הקרוי גם ים המוות, אמנם מלא במינרלים לרוב, אך דגים אינם יכולים לשחות בו, וציפורים אינן מקננות בחופיו. מה ההבדל? כיצד שני ימים שמקבלים את אותם המים, מאותו הנהר, הפכו לכל כך שונים?הקבלה היהודית נותנת לכך תשובה יפה. מה שאינו נותן ומעניק אינו יכול לחיות. לים כנרת נכנסים מים מצפון ויוצאים מים מדרום. לים המלח נכנסים מים מצפון, אך כיוון שהוא נמצא במקום הנמוך ביותר בעולם, מים אינם יוצאים ממנו. הוא אינו \"נותן\", רק \"לוקח\". ולכן הוא מת.עובדה מעניינת היא שגם ים כנרת הופך בשנים האחרונות למעט מלוח יותר. ואם המגמה הזו תימשך, עלול להגיע יום שבו לא נוכל יותר לשתות ממנו. ומתי החל התהליך הזה להתרחש? מרתק להיווכח שהתהליך הזה החל כאשר מדינת ישראל החלה להפסיק לשאוב מהכנרת מים, ולהשתמש במקומם, כמעט לגמרי, במי ים מותפלים. כזכור, בעקבות שאיבת יתר הגיעה הכינרת למצב מסוכן ולא היה ניתן לשאוב ממנה יותר. מדינת ישראל הקימה לחופי הים התיכון מפעלי התפלת מים מרשימים, ועתה 62 להיות ראויהשאלה של ראויות רלוונטית בהקשר של אלימות במשפחה. האם נשים מוכות מרגישות ראויות? וודאי שלא. זה ברור. הן אינן מרגישות ראויות כיוון שכמו סיגל, רבות מהן מגיעות מרקע שבו הן עצמן קיבלו מכות כילדות והיו עדות לאלימות בין הוריהן. הצירוף של לראות את אימא שלי מוכה ולקבל מכות בעצמי, ללא ספק, משאיר חותם בל יימחה בליבן של נשים מוכות רבות, והן גדלות עם הציפייה שכך הם פני הדברים. הן לא רואות בדמיונן שיכולה להיות עבורן מציאות אחרת. ואז הן מגיעות לטיפול אצל עובדת סוציאלית ושומעות ממנה ש״זה לא מגיע להן\". הן לומדות שהן לא חייבות לחיות עם גבר אלים. אבל מה זה אומר? האם לחיות ללא גבר אלים אומר שצריך להתגרש ממנו? לעזוב אותו? להיכנס איתו למאבקי כוחות בלתי נגמרים על חזקת הילדים? לשלם מחיר כלכלי ענק? אולי אף להסתכן בכך שירצח אותי?כשנשים מוכות מתחילות להבין את המחיר העצום שהן עלולות לשלם אם אכן יתגרשו מהבעל, רבות מהן מוותרות על התהליך ונשארות עם הבעל. זה אומר שמה שנשים אלה ראו בדמיונם הם שני תסריטים עצובים מאוד. תסריט אחד שבו הן נשארות עם הבעל וממשיכות לספוג ממנו אלימות, ותסריט שני שבו הן עוזבות את הבית, חסרות כל, מנודות על ידי משפחות המוצא שלהן, או לעתים אף על ידי הילדים שלהן, חיות בחשש בעיר אחרת, בסביבה לא מוכרת, לעתים בפחד שמא הבעל האלים יגיע וירצח אותן. הבעיה עם שני התסריטים הללו היא שבשניהם האישה חווה את עצמה כלא ראויה. התסריט של עזיבת הבית אינו נתפש, לעתים קרובות, כניצחון - אלא כהפסד. חווית חוסר הראויות - חוסר הראויות לחוות חיים מספקים ושמחים - נשארת בשני התסריטים. ואם זהו המצב, במה הועלנו?האם עזיבת הבעל וגירושים ממנו זו הפסגה אליה יכולה להגיע אישה מוכה? האם זו פסגת השאיפות שלה? נראה שרבים חושבים שכן. רבים, וביניהם גם עובדים סוציאליים, שואלים את עצמם וגם את האישה המוכה את השאלה המתבקשת, \"מדוע היא נשארת איתו?\" ייתכן מאוד שלעתים אכן זו השאלה הנכונה. ואולי לעתים ישנה שאלה אחרת שצריכה להישאל, והיא אינה נשאלת כיוון שאף אחד, לא האישה המוכה ולא מי שמטפל בה, יכול בכלל לדמיין את האפשרות שהיא טומנת בחובה. והשאלה הזאת Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
50 להיות ראוינגוזות. ומתוך ראיית העולם המורכבת הזאת, מופיע וצץ המצפון הפנימי שלנו. אותו מצפון שיודע בדיוק מה מדויק ונכון לנו לעשות ולהגיב בכל רגע נתון. אמתי מגד 63היא: \"מדוע היא אינה תופשת את עצמה כמי שיכולה לשנות את התמונה? מדוע אינה תופשת את עצמה כמי שיכולה ליצור לעצמה מערכת יחסים שונה לחלוטין, מכבדת ואוהבת? מדוע אינה חשה את עצמה ראויה?\" וגם: ״איך ייראו החיים של האישה הזאת אם היא תחיה אותם כאישה ראויה?\"כשאני מדמיין אישה מוכה מתחילה להישען על הראויות שלה, אני רואה תמונה נוספת לגירושים. אני רואה את התמונה הבאה: אני רואה את האישה הזו, נגיד את סיגל, ניגשת לבעלה, עומדת מולו עם רגליה נטועות בחוזקה באדמה, הגב שלה יציב ועמוד השדרה שלה מחזיק אותה זקופה ויציבה, פניה גאות ושלוות, העיניים שלה מסתכלות ישר קדימה, לתוך עיניו של בעלה, הנשימה שלה עמוקה, שרירי הפנים שלה מתוחים מעט, ועם זאת גם שלווים, העיניים שלה בורקות מהתרגשות שקטה, והיא פותחת את פיה ואומרת לו לאט, בקול ברור, חזק, תקיף, ועם זאת רגוע, תוך הדגשת כל מילה ומילה, את הדברים הבאים: ״חיים יקירי, בחרתי בך לפני שמונה שנים כיוון שהערצתי את העוצמה שלך, את היופי שלך, את המסירות והמחויבות שלך לעבודה. ידעתי שתהיה אבא טוב לילדים שלנו. אהבתי שהערצת אותי ופינקת אותי. אך עם השנים הכרתי גם צדדים אחרים בך. צדדים אלימים. צדדים תלותיים. צדדים נוקשים. גם בתוכי הכרתי צדדים אחרים. צדדים מזלזלים. למדתי שאני יכולה לתמרן אותך. להוציא אותך משלוותך. למדתי להטריף אותך. ולעתים נהניתי גם לראות אותך כל כך סובל. ההנאה הזו הייתה סוג של פיצוי עבורי על האלימות שספגתי ממך.אך היום אני במקום אחר. היום אני יודעת שגם לי וגם לך מגיעים חיים אחרים. אני אינני מוכנה יותר לחיות ביחסים שבהם הגבר שלי, הבעל שלי, האבא של הילדים שלי, מרביץ לי, משפיל אותי, צועק עליי בפני הילדים. אני גם אינני מוכנה יותר לחיות עם עצמי, בצורה לא מכבדת, מזלזלת, מתמרנת, משפילה. ואני יודעת שאתה סובל מהמצב הזה לא פחות ממני. לא רק ממה שאני עושה לך אלא גם ממה שאתה עושה לי. אני חושבת שלא יכול להיות שזה לא כואב לך לפגוש את עצמך מגיע לשפל מדרגה כזה, שבו אתה מכה ומשפיל את אשתך מול הילדים. אני לא אחיה יותר בבית כזה. מגיע לי גבר שמכבד אותי. וזה מגיע לי בעיקר כיוון שאני החלטתי שאני יותר לא אשפיל ואזלזל בגבר שלי, בך. אני מתחילה עכשיו, ממש עכשיו, בחיים אחרים. וזה יכול להיות איתך, Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 49וכיצד נוכל לחוש ראויים, אם נתנו, במו ידינו, את המפתח לאושרנו בידיו של מישהו אחר?רק התבוננות שקטה במציאות, כפי שהיא, יכולה באמת לבנות ראויות בתוכנו. מדוע? כיוון שזהו הישג התפתחותי להיות מסוגלים להביט במציאות כפי שהיא. וכשאנו מתחילים וממשיכים להשיג את ההישג הזה, כלומר ממשיכים להתבונן במציאות כפי שהיא, אנו יודעים בתוך תוכנו שהשגנו הישג ראוי. ולכן אנו חשים ראויים יותר. ומדוע זהו הישג כל כך משמעותי להתבונן ולהכיר במציאות כפי שהיא? כיוון שהמציאות כפי שהיא, היא עניין מורכב. ילדים אוהבים סיפורים שבהם ברור מיהם הטובים ומיהם הרעים. קל יותר לחלק את המציאות לטובים ורעים. אך ההורים שלנו, בני הזוג שלנו, הילדים שלנו וגם אנחנו, לרוב איננו רק טובים או רק רעים. אנחנו גם וגם. וגם הרעים, וישנם אנשים רעים בעולם הזה, הם לרוב רעים עם סיבה. עוד לא פגשתי באדם רע, שמתעלל או מתאכזר לאחרים, שהייתה לו ילדות מאושרת. אין בזה כדי להצדיק מעשים רעים, אבל זו עובדה. אימא של יורם לא הפכה לאישה מתעללת בוואקום. היא הפכה למתעללת אחרי שעברה חוויות זוועתיות בשואה. יורם יכול להבין זאת במקביל להתבוננות הישירה בכך שהיא השפילה אותו, וזה מורכב. הרבה יותר קל ליפול לצד אחד; לראות רק את ההשפלה או רק את הסבל שלה. לראות את שניהם בו זמנית, ולהסכים להרגיש את הרגשות הסותרים שעולים כתוצאה מההתבוננות המורכבת הזאת, מוליד בתוכנו משהו חדש. 6 מצפון. לדבר הזה קרא המיסטיקן הארמני ג'ורג' איוונוביץ גורדייף,מצפון, על פי גורדייף, מופיע בחיינו כשאנו מוכנים לאפשר לכל הרגשות הסותרים להופיע בתוכנו בו זמנית. עצב ושמחה, אהבה ושנאה, כאב והתרגשות, געגועים והתפעלות, זעם וחמלה. כשאנו מתבוננים במורכבות של המציאות כפי שהיא, ואנו נפתחים אליה, רגשות סותרים גואים בתוכנו. לעתים החוויה הרגשית הזאת היא כמעט בלתי נסבלת. ובה בעת היא מדויקת. כשאנו מסכימים לחוות אותה אנו יודעים שאנו במפגש אמיתי עם המציאות. והחוויה הזו כמו מקפיצה אותנו לתוך נקודת מבט גבוהה יותר, כוללת יותר, מלאה יותר, שמתוכה אנו מבינים את העולם טוב יותר. אנו מבינים כיצד הדברים פועלים באמת. ואשליות רבות פשוט 6 אוספנסקי, פ. )1977( החיפוש אחר המופלא: קטעי תורה לא נודעת )תרגום: חברי החוג לחקר משנתו של גורדייף(, שוקן.64 להיות ראויוזה יכול להיות בלעדייך. אני מעדיפה שזה יהיה איתך. למרות שמזמן לא הראיתי לך את זה, אני עדיין אוהבת אותך. אך לא אוכל להמשיך לאהוב אותך, ובוודאי שלא אוכל להעריך אותך, אם תמשיך להכות אותי ולהשפיל אותי לפני הילדים. אני רוצה להמשיך את הדרך איתך, רק אם אתה מוכן, רוצה ובוחר לחיות איתי מתוך מקום של כבוד הדדי. רק אם גם אתה מרגיש שמה שהיה לנו עד עכשיו הוא בלתי נסבל יותר עבורך. האם תרצה, חיים, לחיות איתי ממקום אחר לגמרי? ממקום של כבוד הדדי, שבו לאלימות, השפלה וזלזול אין יותר מקום, בשום פנים ואופן, משום סוג שהוא, על ידי אף אחד מאיתנו? האם תרצה להצטרף אליי לדרך חדשה?״זו בעיניי עמדה ראויה. עמדה של ראויות. וסיגל תוכל לעמוד מול חיים עם העמדה הזו, רק כשהיא תדע ותתחייב בפני עצמה, שהיא מכבדת את עצמה, בכך שלא תסכים יותר לזלזל ולתמרן את בעלה. עד שלא תדע שהיא, את החלק שלה, עושה במלואו, לא תוכל ליצור את האפשרות הרדיקאלית הזו בחיים שלה. אבל אם היא תדע שאת החלק שלה היא עשתה ועושה, סיגל, וכל אישה, מוכה ולא מוכה, תוכל ליצור מהפכה של ממש בחיים שלה ולחיות אפשרות שעד כה נראתה כבלתי אפשרית. כשאדם לוקח אחריות מלאה על החלק שלו במערכת יחסים, הוא מיידית מרגיש ראוי יותר לצפות, לבקש ולדרוש לעצמו יחסים טובים יותר. אם בן הזוג מצטרף לציפיה הזאת לחיים שיש בהם דיאלוג וכבוד הדדי, ניתן יהיה לחיות את החיים החדשים הללו יחד. אם בן הזוג יסרב להצטרף לציפייה הזאת, האדם הראוי יחוש גם ראוי יותר להיפרד או להתגרש. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 3 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal43
65פרק 13המיומנויות המופלאות של שכחה והתעלמותלפני כעשרים שנה עבדתי כעובד סוציאלי במרכז חירום לילדים בסיכון. מרכזי חירום הם מרכזים אליהם מופנים ילדים במצבים הקשים ביותר של התעללות והזנחה, לאחר שהוצאו מבתיהם. בצוות היו כעשרים מדריכים ואנשי צוות נוספים, ארבעה עובדים סוציאליים ומנהל. כל חמישה ימים לערך אחד מהעובדים הסוציאליים היה צריך להיות כונן בשעות אחר הצהריים והלילה. בשעות אלו רק המדריכים והילדים היו בבית. לעתים הייתה פורצת קטטה בין הילדים שהמדריכים לא היו מצליחים לפתור בעצמם, לעתים היה מגיע למרכז, באמצע הלילה, ילד מבוהל שהוצא לפני כשעה מהבית, מלווה בעובדת סוציאלית שלא תמיד הכיר. לעתים הגיעו למרכז הורים של אחד הילדים ודרשו לקחת אותו איתם. אלה היו הימים שלפני הטלפונים הסלולריים. לכונן היה ביפר. המדריכים היו מצלצלים לביפר. הכונן היה שומע צפצוף, ניגש לטלפון קווי ומטלפן למרכז. לעתים היה ניתן לפתור את הבעיה בשיחת טלפון, ולעתים הכונן היה צריך להגיע למרכז ולפתור שם את הבעיה. במשך שלוש וחצי שנים עבדתי במרכז וכל כמה ימים שימשתי כונן. 68 להיות ראוימדוע האבולוציה פיתחה את מנגנון המוות? כיוון שהאבולוציה שואפת להתפתחות ולשינוי. הומאוסטזיס, כלומר הגעה לרמת איזון מיטבית, אינה מצב אידיאלי עבור האבולוציה. כשאורגניזם מסוים מגיע לרמת איזון מושלמת, הוא מפסיק להתפתח. טוב לו כפי שהוא ואין לו סיבה לשכלל את עצמו יותר. אם המוות לא היה קיים, יצורים רבים היו משכללים את עצמם עד שהיו מגיעים לרמת איזון מיטבית, ואז היו מפסיקים להשתכלל. הם פשוט היו \"נחים על זרי הדפנה\". הטבע והאבולוציה אינם מעוניינים בהפסקת ההתפתחות. לכן הם המציאו את המוות. כאשר יצורים מתים, הם מפנים את המקום ליצורים חדשים, שמנסים בתורם להתפתח ולהשתכלל. המוות מקדם את האבולוציה, את ההתפתחות. מנגנונים שהתפתחו נשארים לפעול כאשר יש בהם תועלת. או לפחות מראית עין של תועלת. אם משהו מתרחש בתוכנו לאורך זמן, כנראה שהוא משרת משהו. לעתים אין הוא משרת אותנו בצורה הטובה ביותר. לעתים צריך להרוס או לשכלל מנגנונים קיימים, כדי שישרתו את האורגניזמים להם הם שייכים, בצורה טובה יותר. אך כשאנו רואים מנגנון שאינו פועל טוב, גם כזה שממש מקלקל, אין זה אומר שחסר שם משהו. זה אומר שיש שם משהו, והמשהו הזה מנסה לפתור בעיה כלשהי. כנראה לא באופן הטוב ביותר. ברק, בחור בן שלושים, שכלל את מנגנון השכחה שלו לדרגות גבוהות. הוא היה שוכח דברים גם בעבודה וגם בבית. ברק עסק בטיפול ועבד במרכז טיפולי. בסוף כל יום עבודה הוא היה צריך לרשום את השעות בהן עבד, כדי לקבל משכורת בסוף החודש. ברק \"שכח\" את המטלה הזו, כמעט בכל פעם. בבית ברק \"שכח\" לנקות את המסנן של המזגן, במשך שלושה חודשים. המסנן היה כל כך סתום בלכלוך ושומן )הוא היה מוצב מעל לגז במטבח( שהרעש שהוא עשה היה בלתי נסבל. ברק ואשתו הפסיקו להשתמש במזגן בגלל הרעש שהוא עשה. וברק \"שכח\" גם להתקין מרחיק יונים מעל המרפסת שלהם. הבוס שלו ואשתו לא הפסיקו להזכיר לו ולכעוס עליו, אבל ברק המשיך לשכוח. סיפרתי לברק על המקרה שלי עם הבוס שלי ושאלתי אותו, \"אם השכחה שלך היא משהו שאתה מנסה לומר למנהל שלך ולאשתך, מה יכול להיות שאתה מנסה לומר בזה?\" ברק לא ידע מה לענות. שאלתי אותו, \"מה השכחה שלך עושה למנהל שלך?\" 80פרק 15לגרום לאחר להרגיש אשםאחת הדרכים היותר יעילות לתמרן את האחר לעשות את רצוננו, היא השימוש ברגשות אשמה. מגיל צעיר נראה שהרגש שהכי מפחיד אותנו להרגיש, שהכי היינו רוצים להימנע מלהרגיש אותו, הוא רגש האשמה. ומכיוון שאנחנו כל כך חוששים מלחוות את הרגש הכבד הזה, הסביבה שלנו שמחה מאוד, לעתים קרובות, לאיים עלינו בעזרתו. לאיים עלינו שאם לא נעשה כרצונם, הם יגרמו לנו להרגיש אשמים. למעשה המניפולציה נמצאת, לעתים קרובות, כבר ורק באיום. איננו צריכים שאימא שלנו, בן או בת הזוג שלנו, או הילדים שלנו, ממש יגרמו לנו להרגיש אשמים כדי שנעשה משהו. גם איום מרומז על האפשרות שיעשו כך בעתיד, יפעיל אותנו ויגרום לנו לעשות דברים שאיננו שלמים איתם. אשמה היא נשק טוב הרבה יותר אפילו מהפחדה. יעילה יותר מאלימות. אשמה היא יעילה כיוון שהיא חודרת פנימה, לתוך הנפש שלנו. אלימות פיזית, לדוגמה, אינה חודרת כל כך עמוק.בנוסף, אשמה מייצרת קול בתוכנו שאנו מזהים אותו כשלנו, למרות שבמקור הוא מבחוץ. אנו יודעים לכעוס, להתנגד ולהתרחק מאלימות פיזית, אך חדירת האשמה לתוכנו כל כך עמוקה שלרוב לא נשים לב שאנו פועלים מתוכה.האשמה נוגעת בקודש הקודשים שלנו, בתחושה הבסיסית של \"אני בסדר, אני אהוב, אני מוערך\". ומכיוון שתחושת העצמי שלנו היא כל כך Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
66 להיות ראויוהנה, התחלתי לשכוח, באופן סיסטמטי, את היותי כונן. במשך כשלושה חודשים, שוב ושוב, בכל פעם שהייתי אמור להיות כונן, הייתי יוצא מהבית שלי ללא הביפר. המדריכים היו מצלצלים אליי, אך לא מוצאים אותי. כשהייתי שב לביתי, אישתי דאז הייתה מספרת לי שכל העולם מחפש אותי, ואני לא בנמצא. איכשהו יצא שבימים בהם הייתי כונן, תמיד גם היה מתרחש איזה אירוע חירום ואני לא הייתי שם כדי לטפל בו. להזכירכם מדובר בילדים במצבים מאוד קשים, שהוצאו מבתיהם לא מזמן בעקבות הזנחה או התעללות מאוד מאוד קשה. רובם במצב נפשי טראומטי. לא הבנתי מה קורה לי. לא הבנתי איך זה שאני שוכח שוב ושוב את הכוננויות שלי. בהתחלה המדריכים, שחיבבו אותי, ניסו לכסות על הפשלות שלי. לעתים הם הצליחו להימנע מלשתף את המנהל בכך. אך כשהבעיה המשיכה, המנהל וכל צוות העובדים החלו לדעת שעל אמתי מגד אי אפשר לסמוך. ובמרכז חירום לא ניתן להעסיק עובד סוציאלי שאי אפשר לסמוך עליו. ניגשתי למנהל וסיפרתי לו שאני מאוד מאוד מוטרד ממה שקורה לי ולא מבין את עצמי. הבטחתי לו ללכת לפסיכולוג לטפל בבעיה שלי והודעתי לו שאני אבין לגמרי אם הוא יפטר אותי אם הבעיה לא תיפתר. הוא הנהן בראשו ואמר לי שזה כבר לא ממש תלוי בי. עוד פעם אחת שאשכח את הכוננות שלי, ואני מפוטר. גרתי אז בצפון הארץ. אך הפסיכולוג שהכרתי והערכתי גר ברמת אביב. נסעתי אליו לשוחח איתו על הבעיה. כשיצאתי מהשיחה הרגשתי מאוכזב מעט. עדיין לא הבנתי מה קורה לי והשיחה לא עזרה. הסתובבתי במרכז המסחרי של רמת אביב ולפתע נחתה עליי ההכרה: אני כונן היום ושכחתי את הביפר בבית. אתם מבינים? נסעתי לפסיכולוג בעיר אחרת בזמן שאני כונן. לכוננים אסור לנסוע רחוק מהבית בימים שהם כוננים. ודיברתי עם הפסיכולוג על הבעיה שלי בזמן שאני כונן ואמור להיות נגיש. הייתי בשוק מהאופן שהלא מודע שלי שיחק בי. הרגשתי כמו בובת מריונטה שכוחות גדולים ממנה משחקים בה. הרגשתי שאיבדתי את השליטה על עצמי. אמתי מגד 678 אולי זה מה שעושים כשמאבדים כבר כל תקווה... הלכתי למתקשרת.המתקשרת הייתה אישה חכמה ובעזרת מה שהיא הגדירה כמדריכים הרוחניים שלה, היא הבינה מייד את הבעיה שלי. \"אתה כועס על המנהל שלך ומנסה, בצורה ילדותית למדי יש לומר, להעניש אותו,\" היא אמרה והוסיפה, \"הבעיה שלך היא שאינך מצליח לבטא את עצמך בתוך צוות העובדים הסוציאליים. אתה מרגיש שם שהקול שלך אינו נשמע. יש לך ציפייה ילדותית שהמנהל שלך ייתן לך מקום, אבל הבעיה היא שאתה אינך נותן לעצמך מקום.\" ואז היא הציעה לי לעטוף את עצמי ולמלא את ההילה שלי באור ירוק בכל פעם שאני נכנס לישיבת צוות. היא הבטיחה לי שהאור הירוק יעזור לי לבטא את עצמי ללא חשש. האמת היא שכך בדיוק היה. בישיבת הצוות הבאה, אחרי שעטפתי את עצמי באור ירוק, העזתי לומר כמה דברים שלפני כן מעולם לא העזתי לבטא. והשכחה שלי נעלמה באותו רגע לעד. מאותו רגע חזרתי להיות כונן שאפשר לסמוך עליו. הבנתי אז את כוחה האדיר של השכחה. שכחה אינה פסיבית. שכחה היא אקטיבית לגמרי. שכחה אינה משהו שקורה כשאינך שם לב, שכחה היא מנגנון שאתה, או אולי ניתן לומר, הלא מודע שלך, בוחר להשתמש בו כדי להשיג משהו. להשיג תוצאה מסוימת. בתפישה הילדותית הלא מודעת שלי, התוצאה שחיפשתי הייתה להעניש את המנהל שלי. כמובן שלא הענשתי בכך את המנהל שלי. רק את עצמי. אבל כך, משום מה, בחר הלא מודע שלי לפתור את הבעיה.מעניין לחשוב על תופעות שעד כה תפשנו אותן כעדות לחוסר במשהו: תשומת לב, עירנות, חיות, כמעידות למעשה על משהו שיש. על בחירה. על מנגנון שמשמש למשהו. זו תפישת עולם משחררת. האם ידעתם, למשל, שהמוות עצמו, אינו תופעה פסיבית? כלומר של הפסקת פעילות? המוות הוא למעשה מנגנון אקטיבי. המוות אינו מעיד על כך שתהליכי החיים הפסיקו לפעול. הוא מעיד על כך שמנגנון המוות החל לפעול. האבולוציה שלנו המציאה את מנגנון המוות ושיכללה אותו במשך מיליוני שנים, עד שהוא הגיע למצבו הנוכחי. אצל רוב החיות המנגנון הזה מאוד משוכלל. אבל לא אצל כולן. לתנינים, לדוגמה, אין מנגנון כזה. לרוב הם מתים כי הם הופכים כבדים מדי ולא מסוגלים יותר לזוז. 8 נורה נוח מיודפת.אמתי מגד 79מזלו של ניר היה שהפכתי ער לכך במהרה. ומזלו של ניר שלא התפתיתי לנסות להצליח במבחן שלו. כי אם הייתי מתפתה לכך, מה בדיוק ניר היה מרוויח? שום דבר. הוא היה מרוויח מטפל שהופך אט אט לאימפוטנט. והוא עצמו היה גם הופך לאימפוטנט בתוך התהליך. וזו בדיוק הטרגדיה של אלו שמטפחים מומחיות במניפולציות ושקרים. הם עובדים על כל העולם. כולם קונים את השקרים שלהם, והם נשארים אימפוטנטיים וריקים. אדם שהופך מומחה בתמרון הסביבה שלו הוא תמיד גם אדם שאין לו כל מומחיות בהנהלה שלו עצמו. לאנשים אלה אין כל שליטה ברגשות שלהם. כשהם חשים כאב, עצבות, שעמום או תסכול, הם יודעים היטב כיצד לגרום למישהו לעשות משהו כדי להפיג את ההרגשה הרעה. מה שהם לא יודעים לעשות, זה להיות עם עצמם ולנהל את העולם הרגשי שלהם. יש להם כוח חיצוני גדול, אך שום עוצמה פנימית. וכך זה עם כל מומחה למניפולציות. מאלה הנדירים שמסוגלים להתחתן עם חמש נשים בעת ובעונה אחת, בלי שאף אחת תדע מהשנייה, ולרושש את כולן מכספן בתהליך. דרך אנשי מכירות שמוכרים לך משהו שאתה לא צריך ועד לאימהות שמתמרנות אותך דרך רגשות אשמה, להגיע אליהן לשבת. כולם משיגים, לכאורה, את מה שרצו, אך בפנים הם נותרים מרוקנים. מעניין אתכם לדעת מה קרה לניר אחרי הפגישה? אין לי מושג. הוא לא חזר לפגישה נוספת. אולי עוד שלוש שנים הוא שוב ישוב לפגישה וישתף אותי עד כמה הפגישה האחרונה שלנו הייתה משמעותית עבורו. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
66 להיות ראויוהנה, התחלתי לשכוח, באופן סיסטמטי, את היותי כונן. במשך כשלושה חודשים, שוב ושוב, בכל פעם שהייתי אמור להיות כונן, הייתי יוצא מהבית שלי ללא הביפר. המדריכים היו מצלצלים אליי, אך לא מוצאים אותי. כשהייתי שב לביתי, אישתי דאז הייתה מספרת לי שכל העולם מחפש אותי, ואני לא בנמצא. איכשהו יצא שבימים בהם הייתי כונן, תמיד גם היה מתרחש איזה אירוע חירום ואני לא הייתי שם כדי לטפל בו. להזכירכם מדובר בילדים במצבים מאוד קשים, שהוצאו מבתיהם לא מזמן בעקבות הזנחה או התעללות מאוד מאוד קשה. רובם במצב נפשי טראומטי. לא הבנתי מה קורה לי. לא הבנתי איך זה שאני שוכח שוב ושוב את הכוננויות שלי. בהתחלה המדריכים, שחיבבו אותי, ניסו לכסות על הפשלות שלי. לעתים הם הצליחו להימנע מלשתף את המנהל בכך. אך כשהבעיה המשיכה, המנהל וכל צוות העובדים החלו לדעת שעל אמתי מגד אי אפשר לסמוך. ובמרכז חירום לא ניתן להעסיק עובד סוציאלי שאי אפשר לסמוך עליו. ניגשתי למנהל וסיפרתי לו שאני מאוד מאוד מוטרד ממה שקורה לי ולא מבין את עצמי. הבטחתי לו ללכת לפסיכולוג לטפל בבעיה שלי והודעתי לו שאני אבין לגמרי אם הוא יפטר אותי אם הבעיה לא תיפתר. הוא הנהן בראשו ואמר לי שזה כבר לא ממש תלוי בי. עוד פעם אחת שאשכח את הכוננות שלי, ואני מפוטר. גרתי אז בצפון הארץ. אך הפסיכולוג שהכרתי והערכתי גר ברמת אביב. נסעתי אליו לשוחח איתו על הבעיה. כשיצאתי מהשיחה הרגשתי מאוכזב מעט. עדיין לא הבנתי מה קורה לי והשיחה לא עזרה. הסתובבתי במרכז המסחרי של רמת אביב ולפתע נחתה עליי ההכרה: אני כונן היום ושכחתי את הביפר בבית. אתם מבינים? נסעתי לפסיכולוג בעיר אחרת בזמן שאני כונן. לכוננים אסור לנסוע רחוק מהבית בימים שהם כוננים. ודיברתי עם הפסיכולוג על הבעיה שלי בזמן שאני כונן ואמור להיות נגיש. הייתי בשוק מהאופן שהלא מודע שלי שיחק בי. הרגשתי כמו בובת מריונטה שכוחות גדולים ממנה משחקים בה. הרגשתי שאיבדתי את השליטה על עצמי. אמתי מגד 678 אולי זה מה שעושים כשמאבדים כבר כל תקווה... הלכתי למתקשרת.המתקשרת הייתה אישה חכמה ובעזרת מה שהיא הגדירה כמדריכים הרוחניים שלה, היא הבינה מייד את הבעיה שלי. \"אתה כועס על המנהל שלך ומנסה, בצורה ילדותית למדי יש לומר, להעניש אותו,\" היא אמרה והוסיפה, \"הבעיה שלך היא שאינך מצליח לבטא את עצמך בתוך צוות העובדים הסוציאליים. אתה מרגיש שם שהקול שלך אינו נשמע. יש לך ציפייה ילדותית שהמנהל שלך ייתן לך מקום, אבל הבעיה היא שאתה אינך נותן לעצמך מקום.\" ואז היא הציעה לי לעטוף את עצמי ולמלא את ההילה שלי באור ירוק בכל פעם שאני נכנס לישיבת צוות. היא הבטיחה לי שהאור הירוק יעזור לי לבטא את עצמי ללא חשש. האמת היא שכך בדיוק היה. בישיבת הצוות הבאה, אחרי שעטפתי את עצמי באור ירוק, העזתי לומר כמה דברים שלפני כן מעולם לא העזתי לבטא. והשכחה שלי נעלמה באותו רגע לעד. מאותו רגע חזרתי להיות כונן שאפשר לסמוך עליו. הבנתי אז את כוחה האדיר של השכחה. שכחה אינה פסיבית. שכחה היא אקטיבית לגמרי. שכחה אינה משהו שקורה כשאינך שם לב, שכחה היא מנגנון שאתה, או אולי ניתן לומר, הלא מודע שלך, בוחר להשתמש בו כדי להשיג משהו. להשיג תוצאה מסוימת. בתפישה הילדותית הלא מודעת שלי, התוצאה שחיפשתי הייתה להעניש את המנהל שלי. כמובן שלא הענשתי בכך את המנהל שלי. רק את עצמי. אבל כך, משום מה, בחר הלא מודע שלי לפתור את הבעיה.מעניין לחשוב על תופעות שעד כה תפשנו אותן כעדות לחוסר במשהו: תשומת לב, עירנות, חיות, כמעידות למעשה על משהו שיש. על בחירה. על מנגנון שמשמש למשהו. זו תפישת עולם משחררת. האם ידעתם, למשל, שהמוות עצמו, אינו תופעה פסיבית? כלומר של הפסקת פעילות? המוות הוא למעשה מנגנון אקטיבי. המוות אינו מעיד על כך שתהליכי החיים הפסיקו לפעול. הוא מעיד על כך שמנגנון המוות החל לפעול. האבולוציה שלנו המציאה את מנגנון המוות ושיכללה אותו במשך מיליוני שנים, עד שהוא הגיע למצבו הנוכחי. אצל רוב החיות המנגנון הזה מאוד משוכלל. אבל לא אצל כולן. לתנינים, לדוגמה, אין מנגנון כזה. לרוב הם מתים כי הם הופכים כבדים מדי ולא מסוגלים יותר לזוז. 8 נורה נוח מיודפת.78 להיות ראוימדריך מטפלים מתחילים יותר, אני הרבה פעמים מעודד אותם להגיד דברים באופן ישיר ולא לפחד. \"תאמינו לי,\" אני אומר להם, \"גם אם המטופל שלכם לא יאהב את מה שאמרתם לו, גם אם הוא יעזוב ולא יחזור אליכם, אם הדברים שאמרתם הם דברי אמת, הם יחדרו ויישארו איתו.\" והנה ניר מביא לי עוד הוכחה לכך.אנשים כמו ניר, שפיתחו מומחיות במניפולציות ושקרים, יודעים לקרוא את האחר מצוין. ניר קלט, ברמה זו או אחרת, שהמחמאה תעבוד עליי. אבל זו לא הייתה המניפולציה האחרונה שלו. כשהגיע לפגישה, ניר סיפר לי בכנות רבה על הרבה מהשקרים והמניפולציות שהוא עושה. ומי נראה יותר כן מאשר אדם שמוכן להודות ולהתוודות על שקריו ותמרוניו? לכאורה, המטופל האידיאלי. הוא הוסיף וסיפר לי שהוא גם היה כבר אצל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מטפלים אלטרנטיביים ומתקשרים. ואף אחד לא הצליח לעזור לו. נראה לו שאני היחידי שאוכל לומר לו את האמת בפרצוף. \"תן לי את זה!\" הוא אמר וסימן לי עם הידיים שהוא מוכן למכה. ואני לאט לאט הרגשתי משותק. ניר מצפה ממני להגיד לו מילים ישירות וחדות, שרק אני יכול להגיד אותן. איזו מחמאה ואיזה כלא. אני עכשיו במבחן. אני עכשיו צריך להגיד משהו נורא חכם. ואם ניר הצליח לשים אותי במבחן שלו, נחשו מי עכשיו לא נמצא במבחן?ניר. ניר לא נמצא עכשיו במבחן. ואני כבר למדתי שטיפולים מצליחים רק כאשר המטופלים הם אלה שנמצאים במבחן. כלומר, רק כשהמטופל מרגיש שהוא זה שצריך עכשיו \"להביא את הקבלות\", תהיה עבודה אמיתית ותהיה התפתחות. אבל ניר שם אותי במבחן, ועכשיו אני הוא זה שצריך להביא קבלות. עצרתי את הפגישה וביקשתי ממנו לחשוב כמה רגעים. זה משהו שאני עושה די הרבה בטיפולים. בכל פעם שאני מרגיש עמוס ברגשות או במחשבות, אני מפנה את עצמי דרך חשיבה וכתיבה. ובכתיבה שלי הבנתי את המניפולציה שניר הפעיל עליי. קראתי לו שוב ושיתפתי אותו בכך. \"וואלה, אז עשיתי את זה שוב פעם?\" הוא אמר. \"מסתבר שכן,\" עניתי. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
65פרק 13המיומנויות המופלאות של שכחה והתעלמותלפני כעשרים שנה עבדתי כעובד סוציאלי במרכז חירום לילדים בסיכון. מרכזי חירום הם מרכזים אליהם מופנים ילדים במצבים הקשים ביותר של התעללות והזנחה, לאחר שהוצאו מבתיהם. בצוות היו כעשרים מדריכים ואנשי צוות נוספים, ארבעה עובדים סוציאליים ומנהל. כל חמישה ימים לערך אחד מהעובדים הסוציאליים היה צריך להיות כונן בשעות אחר הצהריים והלילה. בשעות אלו רק המדריכים והילדים היו בבית. לעתים הייתה פורצת קטטה בין הילדים שהמדריכים לא היו מצליחים לפתור בעצמם, לעתים היה מגיע למרכז, באמצע הלילה, ילד מבוהל שהוצא לפני כשעה מהבית, מלווה בעובדת סוציאלית שלא תמיד הכיר. לעתים הגיעו למרכז הורים של אחד הילדים ודרשו לקחת אותו איתם. אלה היו הימים שלפני הטלפונים הסלולריים. לכונן היה ביפר. המדריכים היו מצלצלים לביפר. הכונן היה שומע צפצוף, ניגש לטלפון קווי ומטלפן למרכז. לעתים היה ניתן לפתור את הבעיה בשיחת טלפון, ולעתים הכונן היה צריך להגיע למרכז ולפתור שם את הבעיה. במשך שלוש וחצי שנים עבדתי במרכז וכל כמה ימים שימשתי כונן. 68 להיות ראוימדוע האבולוציה פיתחה את מנגנון המוות? כיוון שהאבולוציה שואפת להתפתחות ולשינוי. הומאוסטזיס, כלומר הגעה לרמת איזון מיטבית, אינה מצב אידיאלי עבור האבולוציה. כשאורגניזם מסוים מגיע לרמת איזון מושלמת, הוא מפסיק להתפתח. טוב לו כפי שהוא ואין לו סיבה לשכלל את עצמו יותר. אם המוות לא היה קיים, יצורים רבים היו משכללים את עצמם עד שהיו מגיעים לרמת איזון מיטבית, ואז היו מפסיקים להשתכלל. הם פשוט היו \"נחים על זרי הדפנה\". הטבע והאבולוציה אינם מעוניינים בהפסקת ההתפתחות. לכן הם המציאו את המוות. כאשר יצורים מתים, הם מפנים את המקום ליצורים חדשים, שמנסים בתורם להתפתח ולהשתכלל. המוות מקדם את האבולוציה, את ההתפתחות. מנגנונים שהתפתחו נשארים לפעול כאשר יש בהם תועלת. או לפחות מראית עין של תועלת. אם משהו מתרחש בתוכנו לאורך זמן, כנראה שהוא משרת משהו. לעתים אין הוא משרת אותנו בצורה הטובה ביותר. לעתים צריך להרוס או לשכלל מנגנונים קיימים, כדי שישרתו את האורגניזמים להם הם שייכים, בצורה טובה יותר. אך כשאנו רואים מנגנון שאינו פועל טוב, גם כזה שממש מקלקל, אין זה אומר שחסר שם משהו. זה אומר שיש שם משהו, והמשהו הזה מנסה לפתור בעיה כלשהי. כנראה לא באופן הטוב ביותר. ברק, בחור בן שלושים, שכלל את מנגנון השכחה שלו לדרגות גבוהות. הוא היה שוכח דברים גם בעבודה וגם בבית. ברק עסק בטיפול ועבד במרכז טיפולי. בסוף כל יום עבודה הוא היה צריך לרשום את השעות בהן עבד, כדי לקבל משכורת בסוף החודש. ברק \"שכח\" את המטלה הזו, כמעט בכל פעם. בבית ברק \"שכח\" לנקות את המסנן של המזגן, במשך שלושה חודשים. המסנן היה כל כך סתום בלכלוך ושומן )הוא היה מוצב מעל לגז במטבח( שהרעש שהוא עשה היה בלתי נסבל. ברק ואשתו הפסיקו להשתמש במזגן בגלל הרעש שהוא עשה. וברק \"שכח\" גם להתקין מרחיק יונים מעל המרפסת שלהם. הבוס שלו ואשתו לא הפסיקו להזכיר לו ולכעוס עליו, אבל ברק המשיך לשכוח. סיפרתי לברק על המקרה שלי עם הבוס שלי ושאלתי אותו, \"אם השכחה שלך היא משהו שאתה מנסה לומר למנהל שלך ולאשתך, מה יכול להיות שאתה מנסה לומר בזה?\" ברק לא ידע מה לענות. שאלתי אותו, \"מה השכחה שלך עושה למנהל שלך?\" אמתי מגד 77קחו לדוגמה את ניר, מהנדס בן ארבעים, רווק, שהפך לאומנות את המיומנות שלו במניפולציות ושקרים. הוא הגיע אליי לטיפול כיוון שלאחרונה החל לחוש בתחושת הריקנות שמילאה אותו כתוצאה מחיים שהוא עצמו הגדיר אותם כשקר. ניר נראה צעיר מכפי גילו. הוא יפה באופן יוצא מהכלל. יש לו חיוך מבויש על פניו והוא הקסים ומקסים כל אישה, וגם כל גבר, שהוא פוגש. לאורך כל חייו תמיד היו לו בנות זוג, אך הוא מעולם לא גר עם אף אחת מהן. בכל מערכת זוגית כזו, ההתחלה הייתה מבטיחה, וכולן נגמרו באכזבה. כל אישה שניר התחיל איתה חשה, בתחילה, בת מזל באופן מיוחד. וניר דאג להיפרד מכולן, לפני שיגלו מי הוא באמת. \"אני לא יודע מה קורה לי. אני משקר להן, ואני לא יכול לשלוט בזה.\"\"תן לי דוגמה,\" ביקשתי ממנו.\"יש איזה מקום מפורסם שלאחרונה ביצעו בו שיפוץ מסיבי. הרבה אנשים מגיעים למקום הזה ורואים את השיפוץ. אני עובד כמהנדס בעירייה, וככזה היה לי תפקיד מסוים בשיפוץ המקום. תפקיד לא גדול. והנה, כשאני מציג את עצמי בפני אנשים, אני משקר להם ומספר להם שהפרויקט הזה היה באחריותי. וזה פשוט לא נכון. היה לי שם רק תפקיד קטן.\" \"מה נראה לך שאתה משיג בזה?\" שאלתי אותו.\"אני לא יודע. בשביל זה באתי אליך,\" ענה. בשביל זה הוא בא אליי. שלוש שנים לפני המפגש הנוכחי, ניר כבר היה אצלי בפגישה טיפולית אחת. ולא חזר יותר. שבוע לפני המפגש הנוכחי הוא צלצל אליי, הזכיר לי את המפגש מלפני שלוש שנים, ואמר לי: \"במפגש ההוא אמרת לי דברים מאוד חדים ומדויקים. למעשה אמרת לי דברים שאף אחד עד כה אחר לא אמר לי בצורה הזו, ואני לא רציתי לשמוע אותם. לכן ברחתי ולא חזרתי לטיפול. אבל עכשיו אני מרגיש מוכן לעבוד ברצינות על עצמי, ואני רוצה לקבוע איתך פגישה. ללא ספק קיבלתי פה מחמאה. למעשה זו מחמאה שאני אוהב לשמוע במיוחד. אני אוהב לחשוב על עצמי כעל מטפל חד ומדויק. וכשאני Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
אמתי מגד 69\"הוא משתגע מזה,\" ענה. \"הוא מתענה מזה שהוא צריך להזכיר לי את זה כל הזמן. נראה שהוא ממש לא אוהב להיות מנהל. הוא לא אוהב את החלק הפרוצדורלי של העבודה. הוא היה ממש רוצה להימנע מזה. והוא ממש לא אוהב להעיר לי על כך. אבל אני ממשיך לעשות את זה.\"\"אתה מכריח אותו לעשות משהו שהוא ממש לא אוהב. מדוע שתרצה לעשות דבר כזה?\" שאלתי.\"כן, כשאני מסתכל על זה ככה, אני רואה שזה ממש סדיזם. אני ממש מענה אותו...\" אמר ברק בעצב.\"מצוין. עכשיו אתה מתחיל להסתכל על זה נכון. אז מה יכולה להיות הסיבה?\"המשכנו להתבונן ביחסים בין ברק והמנהל שלו וראינו שהמנהל מבוגר מברק רק בשנתיים. זאת בניגוד למנהל הראשי שמבוגר מברק בעשר שנים, ומעניין שמולו ברק אינו שוכח דברים. \"אז יש פה אולי איזה סוג של תחרות?\" שאלתי אותו.\"כן, \" ברק ענה בכנות. \"אני במובן מסוים כאילו מנסה להכשיל אותו בעבודה שלו. אני לא נותן לו להיות מנהל טוב.\"\"מצוין. ולמה שתרצה להכשיל אותו? האם היית רוצה להיות המנהל במקומו? האם אתה חושב שאתה ראוי יותר לתפקיד?\"\"כן, מצד אחד אני חושב שאני טוב לא פחות ממנו. אולי כמטפל אני אפילו טוב יותר ממנו. ומצד שני, בחיים לא הייתי רוצה לנהל את המקום. אני ממש לא רוצה להיות מנהל. אני רוצה רק לטפל.\"\"אז אתה לא רוצה להיות מנהל, אבל גם לא תיתן לו להיות מנהל. לא תאפשר לו לנהל אותך...\"\"כן. משהו כזה..\"\"ומה קורה מול אשתך?\" שאלתי.התברר שהתמונה מול אשתו דומה למדי. ברק לא רוצה לקחת אחריות על הבית. הוא רוצה שאשתו תהיה אחראית. הוא רוצה להישאר ילד. חסר אחריות. כמו הרבה גברים צעירים אחרים, הוא מבקש מאשתו שתיתן 72 להיות ראויאימהות רבות, המגיעות מחוסר ראויות, מתייאשות מהאפשרות שבעליהן יעניקו להן את הצרכים שהן מחפשות והן מחפשות אחר מילוי הצרכים הרגשיים הללו אצל ילדיהן. הן יוצרות יחסים אינטימיים וקרובים עם אחד או יותר מהילדים וממנו הן שואבות את הצורך שלהן בקרבה ובחום. כדי לנקום בבעל, על הריחוק שלו, הן גם מסיטות את ילדיהן כנגדו, וכך מתמלא אצלן גם הצורך בחום וגם הצורך בנקמה. לא צריך לציין שאישה שמסיטה את ילדיה כנגד בעלה, לא תוכל להרגיש ראויה לקבל ממנו את הצרכים שלהם היא זקוקה. אך יותר מכך, עצם השימוש בהתעלמות מפחית מאוד את האפשרות שחנה תרגיש ראויה. אם אנחנו מבינים שחנה למעשה יודעת על הרומן, ומעדיפה להתעלם ממנו, לא יהיה קשה להבין מדוע היא לא תוכל להרגיש ראויה, כשהיא מתעלמת. חנה, בדיוק כמוני ובדיוק כמו ברק, יודעת בתוך תוכה את האמת. היא יודעת שהיא משתמשת בהתעלמות. והיא יודעת גם שהיא מתעלמת כיוון שהיא פוחדת להיפגש עם אמת הבגידה. היא יודעת שהיא חוששת להישאר לבדה והיא יודעת שהיא פחדנית מדי להתעמת עם האמת. חנה יודעת את כל אלו. כמו שכולנו יודעים. אנחנו יודעים היטב מתי אנחנו מתנהלים בחוסר אינטגריטי. אנחנו יודעים מתי אנחנו איננו נאמנים לעצמנו. אנחנו יודעים מתי אנחנו פחדנים. וכשאנו פחדנים ולא נאמנים לעצמנו, איננו יכולים אז להרגיש ראויים. רק כשאדם נאמן לעצמו ופועל מתוך אינטגריטי, הוא מרגיש ראוי לחיים של כבוד. אם חנה אינה מכבדת את עצמה, אם היא יודעת שהיא אינה נאמנה לעצמה, מדוע שתרגיש ראויה לבעל שנאמן אליה?חנה, לצערי הרב, לא באמת הייתה מוכנה לעבור שינוי. כשהיא באה לטיפול היא רצתה שאני אשנה את בעלה, מבלי שהיא תצטרך לעבור שינוי בעצמה. חנה העדיפה לשמר את הקואליציה עם הילדים מאשר להתחיל להתעמת עם בעלה ועם עצמה על מצב היחסים הבעייתי שלהם. בני הזוג עזבו את הטיפול ואינני יודע מה עלה בגורלם. ברק, לעומתם, עבר, ועובר, תהליך נפלא. לא היה זה תהליך קצר. למעשה התהליך הזה נמשך עד היום, מספר שנים לאחר תום הטיפול. יוצא לי להיפגש עם ברק מדי פעם ואני צופה בו מתבגר ולוקח על עצמו, בכל 76 להיות ראוילקונפליקט או לכעס, ואנו רוצים להימנע מזה. אך לעתים, אם נרצה לפגוע בבן הזוג שלנו, אנחנו נעשה בדיוק את ההיפך, אנחנו נעשה את כל מה שצריך כדי שהוא או היא יראו היטב את הבעות הפנים המזלזלות או המשועממות שלנו. מה קורה לבעל של חנה, כשהוא ממסך את העובדה שהוא מנהל רומן כבר שבע שנים עם אישה אחרת? מה קורה לאישה שממסכת את העובדה שאינה נמשכת יותר לבעלה, או שהוא משעמם אותה? מה זה עושה לתחושת הראויות של אותם אנשים?הבה ננסה לבדוק את הנושא לא מתוך הזווית של מוסר. לא מתוך זווית שיפוטית שאומרת לנו \"נו, נו, נו! זה לא בסדר לשקר.\" מה שאני רוצה להראות כאן זה שכשאדם שמשתמש במיסוך, הוא עושה זאת כיוון שהוא אינו רוצה לשאת בתוצאות ההבעה האמיתית של רגשותיו. אם הוא משועמם מאשתו, הוא אינו רוצה שהיא תדע את זה. אם היא אינה נמשכת עוד לבעלה, היא אינה רוצה שהוא ידע את זה. אם הוא בוגד באשתו הוא אינו רוצה שהיא תגלה את זה. מדוע? כיוון שזה יפגע בסטטוס קוו. כיוון שאם הרגש יתגלה, בן הזוג עלול לזעום. קונפליקט עלול לעלות על פני השטח. הדברים לא יוכלו יותר להישאר כפי שהיו. מיסוך הוא ניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. כמו למשל למאוס בבן הזוג מבלי שאצטרך לתת לעצמי דין וחשבון על מה בדיוק אני עושה איתו. אך אם אני יודע, ובתוכנו אנחנו תמיד יודעים, שאני פועל מתוך פחד לנענע את הסירה, אם אני יודע שאינני מבטא את האמת שלי, אם אני יודע שאני עצמי חי בשקר, האם אוכל להעריך את עצמי על כך? האם אוכל להרגיש ראוי?כשאני ממסך את האמת הפנימית שלי, אני מנסה ליהנות ממנעמי העולם החדש, מבלי לשלם את המחיר של שינוי העולם הישן. במילים פחות מכובסות, אני מנסה לגנוב. אני מנסה לקחת משהו שהוא לא שלי. כיוון ש״שלי״, יכול להיות רק משהו שעבדתי עליו, רק משהו שרכשתי. וכשאני ממסך, אני מנסה להשיג משהו, בלי באמת לרכוש אותו. בלי לקחת על הרכישה אחריות ובעלות. ובמניפולציה הנקודה היא מאוד דומה. מניפולציה היא גניבה. גניבה של תגובות מהאחר, בלי שמגיע לנו באמת. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
70 להיות ראוילו הוראות מדויקות מה לעשות בבית, ואז הוא לא באמת מבצע אותן. לעתים הוא מאשים את אשתו שההוראות שנתנה לא מספיק מדויקות, אבל להתבונן, לראות בעצמו מה צריך, ולקחת על כך אחריות? את זה הוא לא יעשה בשום אופן. כמובן שלאשתו יש תפקיד משלים בתוך המערכת הזאת. היא לא סומכת על ברק, היא לא מתכוונת לסמוך עליו. כשברק סוף סוף הוציא את המסננים של המזגן ממקומם, הביא אותם לחצר והחל לשטוף אותם, כל שהיה לה לומר היה: ״וואו, כמה לכלוך אתה עושה. אתה לא יכול לעשות שום דבר טוב?״ אשתו של ברק בטוחה שכאשר ברק מנסה לתקן משהו, הוא תמיד יקלקל במקביל משהו אחר. אשתו של ברק \"חולת שליטה\" שלא מסכימה לוותר על השליטה שלה בשום תחום. ברק לא אוהב את זה, אבל זה נוח לו למדי והוא בהחלט לא יעמוד על שלו וייקח לעצמו תחומי אחריות משלו. שאלתי את ברק איך הוא מצליח \"לשכוח\" כל כך טוב את המשימות שלו. הרי זה מדהים. המזגן מרעיש באופן בלתי נסבל וכמעט לא מקרר. גם ברק עצמו סבל מכך. חישבו על איזה מנגנונים מדהימים אדם צריך להפעיל כדי להתעלם כך מרעש ומחום. ללא ספק זו מומחיות. אך על מומחיות כזו ברק לא יוכל להישען כדי להרגיש ראוי. להיפך. ככל שברק ישתמש יותר במומחיות הזאת, כך ירגיש פחות ופחות ראוי לקבל מאשתו אהבה והערכה. שכחה, כמו גם התעלמות, הן מיומנויות שאנו מפתחים בילדותנו, במשפחות המוצא שלנו. גילינו, מול מצבים מסוימים בילדות, שהמנגנונים הללו מצילים אותנו. ניקח לדוגמה את חנה. בילדותה היא חיה בבית עם אלימות רבה בין ההורים. אחיה הגדול היה נוהג להתערב במריבות בין ההורים וניסה לגונן על אימא מפני אבא. הוא היה חוטף מאבא מכות רצח על כך. מאוחר יותר אבא ניתק עם אחיה כל קשר. חנה ראתה את כל אלה ופיתחה לעצמה מנגנון התמודדות אחר. התעלמות. כשהיו מתפתחים ריבים בין אבא לאימא, היא הייתה שמה מין מסך מנטאלי על עיניה ואוזניה וכאילו לא רואה דבר ממה שהתרחש. אותה אבא לא היכה. היא הייתה הפייבוריטית אמתי מגד 71שלו. במנגנון הזה של התעלמות שחנה שיכללה בילדותה, היא השתמשה גם בנישואיה, רק ששם היו לזה תוצאות אחרות. לאחר עשרים שנות נישואין חנה גילתה פתאום שבעלה, כבר שבע שנים, מנהל רומן עם אישה במקום העבודה שלו. חנה הייתה המומה, מאוכזבת ושבורה מהגילוי. אך כשנשאלה מספר שאלות על שבע השנים האחרונות, הסתבר שבעלה של חנה דווקא השאיר לה די הרבה סימנים, מתוכם הייתה יכולה להסיק את קיומו של הרומן. רק שחנה, כפי שכתבנו, פיתחה כבר בילדותה את המיומנות של \"התעלמות\" ושיכללה אותה בבגרותה. חנה בחרה להתעלם מעשרות הסימנים, המבטים, טון הקול, שפת הגוף, היעלמויות בלתי מוסברות, וגם פעולות בכרטיס האשראי וחשבון הבנק, שבעלה עשה ודרכם היא הייתה יכולה, לו רצתה, לדעת.כשאנו מתבוננים בהתעלמות של חנה מתוך נקודת מבט שתופסת אותה כעשייה ולא כחוסר עשייה, הכול נראה פתאום אחרת, ושאלות חדשות צצות ועולות. מדוע שחנה תבחר בהתעלמות? מדוע שתשתמש במיומנות הזאת? וכשאנו שואלים את עצמנו את השאלה הזאת, התשובה שעולה היא דווקא די פשוטה. חנה השתמשה במיומנות ההתעלמות כיוון שלא רצתה לשאת את התוצאות של מפגש עם האמת. חנה ידעה שהיא לא תוכל לשאת את הרגשות שיעלו בתוכה אם תיפגש עם אמת הבגידה. היא גם ידעה שהתפישה העצמית שלה לא תאפשר לה להמשיך לחיות עם בעלה, אם בגד בה. היא ידעה שהיא תצטרך להתגרש. ואת \"כאב הראש\" הזה היא לא רצתה. ההערכה העצמית של חנה לא הייתה גבוהה מאוד, היא לא תפשה את עצמה כמישהי שתוכל למצוא בקלות בעל אחר, ולהישאר לבד גם לא רצתה. הפתרון של התעלמות הפך, אם כן, לאפשרות הטובה ביותר. היא תתעלם מהרומן, ולמעשה \"תדמיין\" לעצמה שהכול בסדר וששום דבר לא השתנה. אנחנו יכולים לראות שהבחירה של חנה נובעת מהרגשה של חוסר ראויות. חנה מסתובבת בעולם עם הוויה של \"לא מגיע לי\". היא לא מאמינה שמגיע לה יותר מזה. היא לא מאמינה שמגיע לה גבר שחושק בה, שם אותה במקום הראשון, ובוחר רק בה. מדוע אינה מאמינה שהיא ראויה? במקרה של חנה הסיבות הן גם מהילדות, כלומר חוסר הכרה בנתינה שלה בילדות, וגם בעוד דבר שחנה, כמו הרבה נשים במצבה, התמחתה בו: יצירה של קואליציה עם שלושת ילדיה, כנגד האב. אמתי מגד 75עם עובדת היותנו קוראי מחשבות מעולים. ואנחנו מתעלמים מכך, כיוון שאם נסכים לראות את היכולת הזאת שלנו במלוא הדרה, נבין שאנחנו כלל איננו תמימים, פגועים ופגיעים כפי שרצינו להציג את עצמנו. האמת היא שיש לנו יכולות מדהימות לגרום לבני הזוג שלנו ולילדים שלנו להאמין במשהו שאינו קיים, לפעול מתוך פחד, להרגיש אשמים, לקחת על עצמם תפקיד או רגש שאינו שלהם, לרצות אותנו או לשנוא את עצמם. בפרק זה אני רוצה לדבר על מיסוך ומניפולציות בהקשר של ראויות. נתחיל במיסוך. מיסוך הנו היכולת לשים על עצמך מסכה, כדי שלא יראו מה אתה באמת מרגיש, למה אתה מתכוון, מה אתה באמת חושב או מה עשית. \"פני פוקר\" הם סוג אחד של מיסוך, אך ישנן עוד הרבה אפשרויות. 9 חוקר הרגשות המפורסם, חקר והראה כיצד רגשות מתבטאים פול אקמן,בפנים שלנו. הוא מצא שישנם שבעה רגשות בסיסיים: עצב, שמחה, פחד, כעס, הפתעה, בוז וגועל, אותם הוא כינה רגשות ראשוניים, שכולנו )בכל תרבות, בכל עם, בכל מקום על פני הפלנטה(, מבטאים אותם בדיוק באותה צורה. והוא גם הראה כיצד אנשים, בכל העולם, משתמשים בשרירים קטנטנים בפנים כדי לחסום את הבעת הרגשות הראשוניים הללו, ובמקומם לבטא הבעה רגשית אחרת, כזו שהמבטא רוצה שהקהל שלו יחשוב שהוא מרגיש. מעניין לציין שתמיד ישנה זליגה של הרגש הראשוני, כלומר שגם המוצלחים ביותר בחסימת הביטוי הרגשי שלהם, משחררים לחלקיק שנייה את הרגש הראשוני שלהם, לפני שהם מצליחים לשלוט בו. את הזליגות הללו כינה אקמן \"הבעות מיקרו\". כשבעלה של חנה היה חוזר הביתה מהמאהבת שלו, הוא היה צריך להשתמש הרבה במיסוך, בשליטה בשרירי הפנים כדי לחסום הבעה רגשית, כדי שחנה לא תדע מה הוא באמת מרגיש או מה הוא מתכוון לעשות. בני זוג ממסכים את הבעות הפנים שלהם באופן יומיומי. במיוחד כאשר מערכות היחסים מידרדרות. כשאיננו רוצים שבן הזוג שלנו ידע שאיננו נמשכים אליו יותר, אנו נמסך את זה. כשבן הזוג שלנו משעמם אותנו, אנחנו נמסך את זה. אנו נמסך את עצמנו כאשר איננו רוצים \"לנענע את הסירה\". כשאנו חוששים שהבעת הרגשות האמיתיים שלנו תגרום 9 Ekman, P. 2003 . Emotion Revealed. Times Books Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
70 להיות ראוילו הוראות מדויקות מה לעשות בבית, ואז הוא לא באמת מבצע אותן. לעתים הוא מאשים את אשתו שההוראות שנתנה לא מספיק מדויקות, אבל להתבונן, לראות בעצמו מה צריך, ולקחת על כך אחריות? את זה הוא לא יעשה בשום אופן. כמובן שלאשתו יש תפקיד משלים בתוך המערכת הזאת. היא לא סומכת על ברק, היא לא מתכוונת לסמוך עליו. כשברק סוף סוף הוציא את המסננים של המזגן ממקומם, הביא אותם לחצר והחל לשטוף אותם, כל שהיה לה לומר היה: ״וואו, כמה לכלוך אתה עושה. אתה לא יכול לעשות שום דבר טוב?״ אשתו של ברק בטוחה שכאשר ברק מנסה לתקן משהו, הוא תמיד יקלקל במקביל משהו אחר. אשתו של ברק \"חולת שליטה\" שלא מסכימה לוותר על השליטה שלה בשום תחום. ברק לא אוהב את זה, אבל זה נוח לו למדי והוא בהחלט לא יעמוד על שלו וייקח לעצמו תחומי אחריות משלו. שאלתי את ברק איך הוא מצליח \"לשכוח\" כל כך טוב את המשימות שלו. הרי זה מדהים. המזגן מרעיש באופן בלתי נסבל וכמעט לא מקרר. גם ברק עצמו סבל מכך. חישבו על איזה מנגנונים מדהימים אדם צריך להפעיל כדי להתעלם כך מרעש ומחום. ללא ספק זו מומחיות. אך על מומחיות כזו ברק לא יוכל להישען כדי להרגיש ראוי. להיפך. ככל שברק ישתמש יותר במומחיות הזאת, כך ירגיש פחות ופחות ראוי לקבל מאשתו אהבה והערכה. שכחה, כמו גם התעלמות, הן מיומנויות שאנו מפתחים בילדותנו, במשפחות המוצא שלנו. גילינו, מול מצבים מסוימים בילדות, שהמנגנונים הללו מצילים אותנו. ניקח לדוגמה את חנה. בילדותה היא חיה בבית עם אלימות רבה בין ההורים. אחיה הגדול היה נוהג להתערב במריבות בין ההורים וניסה לגונן על אימא מפני אבא. הוא היה חוטף מאבא מכות רצח על כך. מאוחר יותר אבא ניתק עם אחיה כל קשר. חנה ראתה את כל אלה ופיתחה לעצמה מנגנון התמודדות אחר. התעלמות. כשהיו מתפתחים ריבים בין אבא לאימא, היא הייתה שמה מין מסך מנטאלי על עיניה ואוזניה וכאילו לא רואה דבר ממה שהתרחש. אותה אבא לא היכה. היא הייתה הפייבוריטית אמתי מגד 71שלו. במנגנון הזה של התעלמות שחנה שיכללה בילדותה, היא השתמשה גם בנישואיה, רק ששם היו לזה תוצאות אחרות. לאחר עשרים שנות נישואין חנה גילתה פתאום שבעלה, כבר שבע שנים, מנהל רומן עם אישה במקום העבודה שלו. חנה הייתה המומה, מאוכזבת ושבורה מהגילוי. אך כשנשאלה מספר שאלות על שבע השנים האחרונות, הסתבר שבעלה של חנה דווקא השאיר לה די הרבה סימנים, מתוכם הייתה יכולה להסיק את קיומו של הרומן. רק שחנה, כפי שכתבנו, פיתחה כבר בילדותה את המיומנות של \"התעלמות\" ושיכללה אותה בבגרותה. חנה בחרה להתעלם מעשרות הסימנים, המבטים, טון הקול, שפת הגוף, היעלמויות בלתי מוסברות, וגם פעולות בכרטיס האשראי וחשבון הבנק, שבעלה עשה ודרכם היא הייתה יכולה, לו רצתה, לדעת.כשאנו מתבוננים בהתעלמות של חנה מתוך נקודת מבט שתופסת אותה כעשייה ולא כחוסר עשייה, הכול נראה פתאום אחרת, ושאלות חדשות צצות ועולות. מדוע שחנה תבחר בהתעלמות? מדוע שתשתמש במיומנות הזאת? וכשאנו שואלים את עצמנו את השאלה הזאת, התשובה שעולה היא דווקא די פשוטה. חנה השתמשה במיומנות ההתעלמות כיוון שלא רצתה לשאת את התוצאות של מפגש עם האמת. חנה ידעה שהיא לא תוכל לשאת את הרגשות שיעלו בתוכה אם תיפגש עם אמת הבגידה. היא גם ידעה שהתפישה העצמית שלה לא תאפשר לה להמשיך לחיות עם בעלה, אם בגד בה. היא ידעה שהיא תצטרך להתגרש. ואת \"כאב הראש\" הזה היא לא רצתה. ההערכה העצמית של חנה לא הייתה גבוהה מאוד, היא לא תפשה את עצמה כמישהי שתוכל למצוא בקלות בעל אחר, ולהישאר לבד גם לא רצתה. הפתרון של התעלמות הפך, אם כן, לאפשרות הטובה ביותר. היא תתעלם מהרומן, ולמעשה \"תדמיין\" לעצמה שהכול בסדר וששום דבר לא השתנה. אנחנו יכולים לראות שהבחירה של חנה נובעת מהרגשה של חוסר ראויות. חנה מסתובבת בעולם עם הוויה של \"לא מגיע לי\". היא לא מאמינה שמגיע לה יותר מזה. היא לא מאמינה שמגיע לה גבר שחושק בה, שם אותה במקום הראשון, ובוחר רק בה. מדוע אינה מאמינה שהיא ראויה? במקרה של חנה הסיבות הן גם מהילדות, כלומר חוסר הכרה בנתינה שלה בילדות, וגם בעוד דבר שחנה, כמו הרבה נשים במצבה, התמחתה בו: יצירה של קואליציה עם שלושת ילדיה, כנגד האב. 74פרק 14מניפולציות ומיסוךבזמן שחנה השתמשה בהתעלמות כדי להסתיר מעצמה את העובדה שבעלה בוגד בה, בעלה השתמש בשתי טכניקות, או מיומנויות, נוספות, מניפולציה ומיסוך, כדי להסתיר ממנה את מעשיו. התעלמות, מיסוך ומניפולציה הן כולן מיומנויות הקשורות ליכולת הבסיסית של \"מיפוי המיינד\" עליה התחלנו לדבר בפרק שעסק בשאלה האם ההורים שלנו באמת עשו את הכי טוב שהם יכלו. ד\"ר דויד סנרש הוא מטפל ותיאורטיקן פורץ דרך בתחום הטיפול הזוגי, המיני ובתחום הטיפול בטראומה. המושג שהוא טבע \"מיפוי המיינד\" הוא מועיל ביותר עבור מטפלים אך אמור לרתק, ואף לטלטל, כל אדם. כזכור מיפוי המיינד היא יכולת הישרדותית המאפשרת לנו לנבא, וגם לתמרן, את התנהגותו של האחר על סמך הבנת המחשבות, הרגשות ובעיקר הכוונות שלו. המחקר מראה שהיכולת הזו מתחילה להתפתח אצל ילדים כבר בגיל ארבע ומגיעה לבשלות מלאה, אצל רוב האנשים, כבר בגיל עשר לערך. רובנו איננו מעריכים מספיק את המיומנויות הללו. איננו חושבים על עצמנו כשולטים במיומנויות הללו, ואיננו תופשים את בני משפחתנו וחברינו כשולטים בהן. גם רוב המטפלים אינם חושבים על התנהגותם של אנשים כנובעת מהיכולות האלו. נראה שרובנו, הקהל הרחב והמטפלים, משתמשים, גם כאן, במיומנות המופלאה של התעלמות כדי שלא להיפגש Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 69\"הוא משתגע מזה,\" ענה. \"הוא מתענה מזה שהוא צריך להזכיר לי את זה כל הזמן. נראה שהוא ממש לא אוהב להיות מנהל. הוא לא אוהב את החלק הפרוצדורלי של העבודה. הוא היה ממש רוצה להימנע מזה. והוא ממש לא אוהב להעיר לי על כך. אבל אני ממשיך לעשות את זה.\"\"אתה מכריח אותו לעשות משהו שהוא ממש לא אוהב. מדוע שתרצה לעשות דבר כזה?\" שאלתי.\"כן, כשאני מסתכל על זה ככה, אני רואה שזה ממש סדיזם. אני ממש מענה אותו...\" אמר ברק בעצב.\"מצוין. עכשיו אתה מתחיל להסתכל על זה נכון. אז מה יכולה להיות הסיבה?\"המשכנו להתבונן ביחסים בין ברק והמנהל שלו וראינו שהמנהל מבוגר מברק רק בשנתיים. זאת בניגוד למנהל הראשי שמבוגר מברק בעשר שנים, ומעניין שמולו ברק אינו שוכח דברים. \"אז יש פה אולי איזה סוג של תחרות?\" שאלתי אותו.\"כן, \" ברק ענה בכנות. \"אני במובן מסוים כאילו מנסה להכשיל אותו בעבודה שלו. אני לא נותן לו להיות מנהל טוב.\"\"מצוין. ולמה שתרצה להכשיל אותו? האם היית רוצה להיות המנהל במקומו? האם אתה חושב שאתה ראוי יותר לתפקיד?\"\"כן, מצד אחד אני חושב שאני טוב לא פחות ממנו. אולי כמטפל אני אפילו טוב יותר ממנו. ומצד שני, בחיים לא הייתי רוצה לנהל את המקום. אני ממש לא רוצה להיות מנהל. אני רוצה רק לטפל.\"\"אז אתה לא רוצה להיות מנהל, אבל גם לא תיתן לו להיות מנהל. לא תאפשר לו לנהל אותך...\"\"כן. משהו כזה..\"\"ומה קורה מול אשתך?\" שאלתי.התברר שהתמונה מול אשתו דומה למדי. ברק לא רוצה לקחת אחריות על הבית. הוא רוצה שאשתו תהיה אחראית. הוא רוצה להישאר ילד. חסר אחריות. כמו הרבה גברים צעירים אחרים, הוא מבקש מאשתו שתיתן 72 להיות ראויאימהות רבות, המגיעות מחוסר ראויות, מתייאשות מהאפשרות שבעליהן יעניקו להן את הצרכים שהן מחפשות והן מחפשות אחר מילוי הצרכים הרגשיים הללו אצל ילדיהן. הן יוצרות יחסים אינטימיים וקרובים עם אחד או יותר מהילדים וממנו הן שואבות את הצורך שלהן בקרבה ובחום. כדי לנקום בבעל, על הריחוק שלו, הן גם מסיטות את ילדיהן כנגדו, וכך מתמלא אצלן גם הצורך בחום וגם הצורך בנקמה. לא צריך לציין שאישה שמסיטה את ילדיה כנגד בעלה, לא תוכל להרגיש ראויה לקבל ממנו את הצרכים שלהם היא זקוקה. אך יותר מכך, עצם השימוש בהתעלמות מפחית מאוד את האפשרות שחנה תרגיש ראויה. אם אנחנו מבינים שחנה למעשה יודעת על הרומן, ומעדיפה להתעלם ממנו, לא יהיה קשה להבין מדוע היא לא תוכל להרגיש ראויה, כשהיא מתעלמת. חנה, בדיוק כמוני ובדיוק כמו ברק, יודעת בתוך תוכה את האמת. היא יודעת שהיא משתמשת בהתעלמות. והיא יודעת גם שהיא מתעלמת כיוון שהיא פוחדת להיפגש עם אמת הבגידה. היא יודעת שהיא חוששת להישאר לבדה והיא יודעת שהיא פחדנית מדי להתעמת עם האמת. חנה יודעת את כל אלו. כמו שכולנו יודעים. אנחנו יודעים היטב מתי אנחנו מתנהלים בחוסר אינטגריטי. אנחנו יודעים מתי אנחנו איננו נאמנים לעצמנו. אנחנו יודעים מתי אנחנו פחדנים. וכשאנו פחדנים ולא נאמנים לעצמנו, איננו יכולים אז להרגיש ראויים. רק כשאדם נאמן לעצמו ופועל מתוך אינטגריטי, הוא מרגיש ראוי לחיים של כבוד. אם חנה אינה מכבדת את עצמה, אם היא יודעת שהיא אינה נאמנה לעצמה, מדוע שתרגיש ראויה לבעל שנאמן אליה?חנה, לצערי הרב, לא באמת הייתה מוכנה לעבור שינוי. כשהיא באה לטיפול היא רצתה שאני אשנה את בעלה, מבלי שהיא תצטרך לעבור שינוי בעצמה. חנה העדיפה לשמר את הקואליציה עם הילדים מאשר להתחיל להתעמת עם בעלה ועם עצמה על מצב היחסים הבעייתי שלהם. בני הזוג עזבו את הטיפול ואינני יודע מה עלה בגורלם. ברק, לעומתם, עבר, ועובר, תהליך נפלא. לא היה זה תהליך קצר. למעשה התהליך הזה נמשך עד היום, מספר שנים לאחר תום הטיפול. יוצא לי להיפגש עם ברק מדי פעם ואני צופה בו מתבגר ולוקח על עצמו, בכל אמתי מגד 73תקופה, אחריות חדשה, נוספת. הוא הופך אט אט לגבר בוגר. הוא לוקח תפקידים משמעותיים יותר ויותר בבית ובגידול הילדים. במקום העבודה שלו הוא הפסיק לפחד להנהיג והוא הפך לשותף שווה עם שני המובילים האחרים. וגם היכולת הטיפולית שלו השתפרה מאוד. אנחנו מתחילים, אם כן, לראות, כיצד תחושת הראויות וחוסר הראויות שלנו נמצאת באינטראקציה עם תחושות הראויות וחוסר הראויות של הסובבים אותנו. יחד אנחנו יוצרים את המערכת שאנחנו חלק ממנה. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
72 להיות ראויאימהות רבות, המגיעות מחוסר ראויות, מתייאשות מהאפשרות שבעליהן יעניקו להן את הצרכים שהן מחפשות והן מחפשות אחר מילוי הצרכים הרגשיים הללו אצל ילדיהן. הן יוצרות יחסים אינטימיים וקרובים עם אחד או יותר מהילדים וממנו הן שואבות את הצורך שלהן בקרבה ובחום. כדי לנקום בבעל, על הריחוק שלו, הן גם מסיטות את ילדיהן כנגדו, וכך מתמלא אצלן גם הצורך בחום וגם הצורך בנקמה. לא צריך לציין שאישה שמסיטה את ילדיה כנגד בעלה, לא תוכל להרגיש ראויה לקבל ממנו את הצרכים שלהם היא זקוקה. אך יותר מכך, עצם השימוש בהתעלמות מפחית מאוד את האפשרות שחנה תרגיש ראויה. אם אנחנו מבינים שחנה למעשה יודעת על הרומן, ומעדיפה להתעלם ממנו, לא יהיה קשה להבין מדוע היא לא תוכל להרגיש ראויה, כשהיא מתעלמת. חנה, בדיוק כמוני ובדיוק כמו ברק, יודעת בתוך תוכה את האמת. היא יודעת שהיא משתמשת בהתעלמות. והיא יודעת גם שהיא מתעלמת כיוון שהיא פוחדת להיפגש עם אמת הבגידה. היא יודעת שהיא חוששת להישאר לבדה והיא יודעת שהיא פחדנית מדי להתעמת עם האמת. חנה יודעת את כל אלו. כמו שכולנו יודעים. אנחנו יודעים היטב מתי אנחנו מתנהלים בחוסר אינטגריטי. אנחנו יודעים מתי אנחנו איננו נאמנים לעצמנו. אנחנו יודעים מתי אנחנו פחדנים. וכשאנו פחדנים ולא נאמנים לעצמנו, איננו יכולים אז להרגיש ראויים. רק כשאדם נאמן לעצמו ופועל מתוך אינטגריטי, הוא מרגיש ראוי לחיים של כבוד. אם חנה אינה מכבדת את עצמה, אם היא יודעת שהיא אינה נאמנה לעצמה, מדוע שתרגיש ראויה לבעל שנאמן אליה?חנה, לצערי הרב, לא באמת הייתה מוכנה לעבור שינוי. כשהיא באה לטיפול היא רצתה שאני אשנה את בעלה, מבלי שהיא תצטרך לעבור שינוי בעצמה. חנה העדיפה לשמר את הקואליציה עם הילדים מאשר להתחיל להתעמת עם בעלה ועם עצמה על מצב היחסים הבעייתי שלהם. בני הזוג עזבו את הטיפול ואינני יודע מה עלה בגורלם. ברק, לעומתם, עבר, ועובר, תהליך נפלא. לא היה זה תהליך קצר. למעשה התהליך הזה נמשך עד היום, מספר שנים לאחר תום הטיפול. יוצא לי להיפגש עם ברק מדי פעם ואני צופה בו מתבגר ולוקח על עצמו, בכל אמתי מגד 73תקופה, אחריות חדשה, נוספת. הוא הופך אט אט לגבר בוגר. הוא לוקח תפקידים משמעותיים יותר ויותר בבית ובגידול הילדים. במקום העבודה שלו הוא הפסיק לפחד להנהיג והוא הפך לשותף שווה עם שני המובילים האחרים. וגם היכולת הטיפולית שלו השתפרה מאוד. אנחנו מתחילים, אם כן, לראות, כיצד תחושת הראויות וחוסר הראויות שלנו נמצאת באינטראקציה עם תחושות הראויות וחוסר הראויות של הסובבים אותנו. יחד אנחנו יוצרים את המערכת שאנחנו חלק ממנה. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
אמתי מגד 71שלו. במנגנון הזה של התעלמות שחנה שיכללה בילדותה, היא השתמשה גם בנישואיה, רק ששם היו לזה תוצאות אחרות. לאחר עשרים שנות נישואין חנה גילתה פתאום שבעלה, כבר שבע שנים, מנהל רומן עם אישה במקום העבודה שלו. חנה הייתה המומה, מאוכזבת ושבורה מהגילוי. אך כשנשאלה מספר שאלות על שבע השנים האחרונות, הסתבר שבעלה של חנה דווקא השאיר לה די הרבה סימנים, מתוכם הייתה יכולה להסיק את קיומו של הרומן. רק שחנה, כפי שכתבנו, פיתחה כבר בילדותה את המיומנות של \"התעלמות\" ושיכללה אותה בבגרותה. חנה בחרה להתעלם מעשרות הסימנים, המבטים, טון הקול, שפת הגוף, היעלמויות בלתי מוסברות, וגם פעולות בכרטיס האשראי וחשבון הבנק, שבעלה עשה ודרכם היא הייתה יכולה, לו רצתה, לדעת.כשאנו מתבוננים בהתעלמות של חנה מתוך נקודת מבט שתופסת אותה כעשייה ולא כחוסר עשייה, הכול נראה פתאום אחרת, ושאלות חדשות צצות ועולות. מדוע שחנה תבחר בהתעלמות? מדוע שתשתמש במיומנות הזאת? וכשאנו שואלים את עצמנו את השאלה הזאת, התשובה שעולה היא דווקא די פשוטה. חנה השתמשה במיומנות ההתעלמות כיוון שלא רצתה לשאת את התוצאות של מפגש עם האמת. חנה ידעה שהיא לא תוכל לשאת את הרגשות שיעלו בתוכה אם תיפגש עם אמת הבגידה. היא גם ידעה שהתפישה העצמית שלה לא תאפשר לה להמשיך לחיות עם בעלה, אם בגד בה. היא ידעה שהיא תצטרך להתגרש. ואת \"כאב הראש\" הזה היא לא רצתה. ההערכה העצמית של חנה לא הייתה גבוהה מאוד, היא לא תפשה את עצמה כמישהי שתוכל למצוא בקלות בעל אחר, ולהישאר לבד גם לא רצתה. הפתרון של התעלמות הפך, אם כן, לאפשרות הטובה ביותר. היא תתעלם מהרומן, ולמעשה \"תדמיין\" לעצמה שהכול בסדר וששום דבר לא השתנה. אנחנו יכולים לראות שהבחירה של חנה נובעת מהרגשה של חוסר ראויות. חנה מסתובבת בעולם עם הוויה של \"לא מגיע לי\". היא לא מאמינה שמגיע לה יותר מזה. היא לא מאמינה שמגיע לה גבר שחושק בה, שם אותה במקום הראשון, ובוחר רק בה. מדוע אינה מאמינה שהיא ראויה? במקרה של חנה הסיבות הן גם מהילדות, כלומר חוסר הכרה בנתינה שלה בילדות, וגם בעוד דבר שחנה, כמו הרבה נשים במצבה, התמחתה בו: יצירה של קואליציה עם שלושת ילדיה, כנגד האב. 74פרק 14מניפולציות ומיסוךבזמן שחנה השתמשה בהתעלמות כדי להסתיר מעצמה את העובדה שבעלה בוגד בה, בעלה השתמש בשתי טכניקות, או מיומנויות, נוספות, מניפולציה ומיסוך, כדי להסתיר ממנה את מעשיו. התעלמות, מיסוך ומניפולציה הן כולן מיומנויות הקשורות ליכולת הבסיסית של \"מיפוי המיינד\" עליה התחלנו לדבר בפרק שעסק בשאלה האם ההורים שלנו באמת עשו את הכי טוב שהם יכלו. ד\"ר דויד סנרש הוא מטפל ותיאורטיקן פורץ דרך בתחום הטיפול הזוגי, המיני ובתחום הטיפול בטראומה. המושג שהוא טבע \"מיפוי המיינד\" הוא מועיל ביותר עבור מטפלים אך אמור לרתק, ואף לטלטל, כל אדם. כזכור מיפוי המיינד היא יכולת הישרדותית המאפשרת לנו לנבא, וגם לתמרן, את התנהגותו של האחר על סמך הבנת המחשבות, הרגשות ובעיקר הכוונות שלו. המחקר מראה שהיכולת הזו מתחילה להתפתח אצל ילדים כבר בגיל ארבע ומגיעה לבשלות מלאה, אצל רוב האנשים, כבר בגיל עשר לערך. רובנו איננו מעריכים מספיק את המיומנויות הללו. איננו חושבים על עצמנו כשולטים במיומנויות הללו, ואיננו תופשים את בני משפחתנו וחברינו כשולטים בהן. גם רוב המטפלים אינם חושבים על התנהגותם של אנשים כנובעת מהיכולות האלו. נראה שרובנו, הקהל הרחב והמטפלים, משתמשים, גם כאן, במיומנות המופלאה של התעלמות כדי שלא להיפגש Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
70 להיות ראוילו הוראות מדויקות מה לעשות בבית, ואז הוא לא באמת מבצע אותן. לעתים הוא מאשים את אשתו שההוראות שנתנה לא מספיק מדויקות, אבל להתבונן, לראות בעצמו מה צריך, ולקחת על כך אחריות? את זה הוא לא יעשה בשום אופן. כמובן שלאשתו יש תפקיד משלים בתוך המערכת הזאת. היא לא סומכת על ברק, היא לא מתכוונת לסמוך עליו. כשברק סוף סוף הוציא את המסננים של המזגן ממקומם, הביא אותם לחצר והחל לשטוף אותם, כל שהיה לה לומר היה: ״וואו, כמה לכלוך אתה עושה. אתה לא יכול לעשות שום דבר טוב?״ אשתו של ברק בטוחה שכאשר ברק מנסה לתקן משהו, הוא תמיד יקלקל במקביל משהו אחר. אשתו של ברק \"חולת שליטה\" שלא מסכימה לוותר על השליטה שלה בשום תחום. ברק לא אוהב את זה, אבל זה נוח לו למדי והוא בהחלט לא יעמוד על שלו וייקח לעצמו תחומי אחריות משלו. שאלתי את ברק איך הוא מצליח \"לשכוח\" כל כך טוב את המשימות שלו. הרי זה מדהים. המזגן מרעיש באופן בלתי נסבל וכמעט לא מקרר. גם ברק עצמו סבל מכך. חישבו על איזה מנגנונים מדהימים אדם צריך להפעיל כדי להתעלם כך מרעש ומחום. ללא ספק זו מומחיות. אך על מומחיות כזו ברק לא יוכל להישען כדי להרגיש ראוי. להיפך. ככל שברק ישתמש יותר במומחיות הזאת, כך ירגיש פחות ופחות ראוי לקבל מאשתו אהבה והערכה. שכחה, כמו גם התעלמות, הן מיומנויות שאנו מפתחים בילדותנו, במשפחות המוצא שלנו. גילינו, מול מצבים מסוימים בילדות, שהמנגנונים הללו מצילים אותנו. ניקח לדוגמה את חנה. בילדותה היא חיה בבית עם אלימות רבה בין ההורים. אחיה הגדול היה נוהג להתערב במריבות בין ההורים וניסה לגונן על אימא מפני אבא. הוא היה חוטף מאבא מכות רצח על כך. מאוחר יותר אבא ניתק עם אחיה כל קשר. חנה ראתה את כל אלה ופיתחה לעצמה מנגנון התמודדות אחר. התעלמות. כשהיו מתפתחים ריבים בין אבא לאימא, היא הייתה שמה מין מסך מנטאלי על עיניה ואוזניה וכאילו לא רואה דבר ממה שהתרחש. אותה אבא לא היכה. היא הייתה הפייבוריטית אמתי מגד 75עם עובדת היותנו קוראי מחשבות מעולים. ואנחנו מתעלמים מכך, כיוון שאם נסכים לראות את היכולת הזאת שלנו במלוא הדרה, נבין שאנחנו כלל איננו תמימים, פגועים ופגיעים כפי שרצינו להציג את עצמנו. האמת היא שיש לנו יכולות מדהימות לגרום לבני הזוג שלנו ולילדים שלנו להאמין במשהו שאינו קיים, לפעול מתוך פחד, להרגיש אשמים, לקחת על עצמם תפקיד או רגש שאינו שלהם, לרצות אותנו או לשנוא את עצמם. בפרק זה אני רוצה לדבר על מיסוך ומניפולציות בהקשר של ראויות. נתחיל במיסוך. מיסוך הנו היכולת לשים על עצמך מסכה, כדי שלא יראו מה אתה באמת מרגיש, למה אתה מתכוון, מה אתה באמת חושב או מה עשית. \"פני פוקר\" הם סוג אחד של מיסוך, אך ישנן עוד הרבה אפשרויות. 9 חוקר הרגשות המפורסם, חקר והראה כיצד רגשות מתבטאים פול אקמן,בפנים שלנו. הוא מצא שישנם שבעה רגשות בסיסיים: עצב, שמחה, פחד, כעס, הפתעה, בוז וגועל, אותם הוא כינה רגשות ראשוניים, שכולנו )בכל תרבות, בכל עם, בכל מקום על פני הפלנטה(, מבטאים אותם בדיוק באותה צורה. והוא גם הראה כיצד אנשים, בכל העולם, משתמשים בשרירים קטנטנים בפנים כדי לחסום את הבעת הרגשות הראשוניים הללו, ובמקומם לבטא הבעה רגשית אחרת, כזו שהמבטא רוצה שהקהל שלו יחשוב שהוא מרגיש. מעניין לציין שתמיד ישנה זליגה של הרגש הראשוני, כלומר שגם המוצלחים ביותר בחסימת הביטוי הרגשי שלהם, משחררים לחלקיק שנייה את הרגש הראשוני שלהם, לפני שהם מצליחים לשלוט בו. את הזליגות הללו כינה אקמן \"הבעות מיקרו\". כשבעלה של חנה היה חוזר הביתה מהמאהבת שלו, הוא היה צריך להשתמש הרבה במיסוך, בשליטה בשרירי הפנים כדי לחסום הבעה רגשית, כדי שחנה לא תדע מה הוא באמת מרגיש או מה הוא מתכוון לעשות. בני זוג ממסכים את הבעות הפנים שלהם באופן יומיומי. במיוחד כאשר מערכות היחסים מידרדרות. כשאיננו רוצים שבן הזוג שלנו ידע שאיננו נמשכים אליו יותר, אנו נמסך את זה. כשבן הזוג שלנו משעמם אותנו, אנחנו נמסך את זה. אנו נמסך את עצמנו כאשר איננו רוצים \"לנענע את הסירה\". כשאנו חוששים שהבעת הרגשות האמיתיים שלנו תגרום 9 Ekman, P. 2003 . Emotion Revealed. Times Books Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 69\"הוא משתגע מזה,\" ענה. \"הוא מתענה מזה שהוא צריך להזכיר לי את זה כל הזמן. נראה שהוא ממש לא אוהב להיות מנהל. הוא לא אוהב את החלק הפרוצדורלי של העבודה. הוא היה ממש רוצה להימנע מזה. והוא ממש לא אוהב להעיר לי על כך. אבל אני ממשיך לעשות את זה.\"\"אתה מכריח אותו לעשות משהו שהוא ממש לא אוהב. מדוע שתרצה לעשות דבר כזה?\" שאלתי.\"כן, כשאני מסתכל על זה ככה, אני רואה שזה ממש סדיזם. אני ממש מענה אותו...\" אמר ברק בעצב.\"מצוין. עכשיו אתה מתחיל להסתכל על זה נכון. אז מה יכולה להיות הסיבה?\"המשכנו להתבונן ביחסים בין ברק והמנהל שלו וראינו שהמנהל מבוגר מברק רק בשנתיים. זאת בניגוד למנהל הראשי שמבוגר מברק בעשר שנים, ומעניין שמולו ברק אינו שוכח דברים. \"אז יש פה אולי איזה סוג של תחרות?\" שאלתי אותו.\"כן, \" ברק ענה בכנות. \"אני במובן מסוים כאילו מנסה להכשיל אותו בעבודה שלו. אני לא נותן לו להיות מנהל טוב.\"\"מצוין. ולמה שתרצה להכשיל אותו? האם היית רוצה להיות המנהל במקומו? האם אתה חושב שאתה ראוי יותר לתפקיד?\"\"כן, מצד אחד אני חושב שאני טוב לא פחות ממנו. אולי כמטפל אני אפילו טוב יותר ממנו. ומצד שני, בחיים לא הייתי רוצה לנהל את המקום. אני ממש לא רוצה להיות מנהל. אני רוצה רק לטפל.\"\"אז אתה לא רוצה להיות מנהל, אבל גם לא תיתן לו להיות מנהל. לא תאפשר לו לנהל אותך...\"\"כן. משהו כזה..\"\"ומה קורה מול אשתך?\" שאלתי.התברר שהתמונה מול אשתו דומה למדי. ברק לא רוצה לקחת אחריות על הבית. הוא רוצה שאשתו תהיה אחראית. הוא רוצה להישאר ילד. חסר אחריות. כמו הרבה גברים צעירים אחרים, הוא מבקש מאשתו שתיתן 76 להיות ראוילקונפליקט או לכעס, ואנו רוצים להימנע מזה. אך לעתים, אם נרצה לפגוע בבן הזוג שלנו, אנחנו נעשה בדיוק את ההיפך, אנחנו נעשה את כל מה שצריך כדי שהוא או היא יראו היטב את הבעות הפנים המזלזלות או המשועממות שלנו. מה קורה לבעל של חנה, כשהוא ממסך את העובדה שהוא מנהל רומן כבר שבע שנים עם אישה אחרת? מה קורה לאישה שממסכת את העובדה שאינה נמשכת יותר לבעלה, או שהוא משעמם אותה? מה זה עושה לתחושת הראויות של אותם אנשים?הבה ננסה לבדוק את הנושא לא מתוך הזווית של מוסר. לא מתוך זווית שיפוטית שאומרת לנו \"נו, נו, נו! זה לא בסדר לשקר.\" מה שאני רוצה להראות כאן זה שכשאדם שמשתמש במיסוך, הוא עושה זאת כיוון שהוא אינו רוצה לשאת בתוצאות ההבעה האמיתית של רגשותיו. אם הוא משועמם מאשתו, הוא אינו רוצה שהיא תדע את זה. אם היא אינה נמשכת עוד לבעלה, היא אינה רוצה שהוא ידע את זה. אם הוא בוגד באשתו הוא אינו רוצה שהיא תגלה את זה. מדוע? כיוון שזה יפגע בסטטוס קוו. כיוון שאם הרגש יתגלה, בן הזוג עלול לזעום. קונפליקט עלול לעלות על פני השטח. הדברים לא יוכלו יותר להישאר כפי שהיו. מיסוך הוא ניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. כמו למשל למאוס בבן הזוג מבלי שאצטרך לתת לעצמי דין וחשבון על מה בדיוק אני עושה איתו. אך אם אני יודע, ובתוכנו אנחנו תמיד יודעים, שאני פועל מתוך פחד לנענע את הסירה, אם אני יודע שאינני מבטא את האמת שלי, אם אני יודע שאני עצמי חי בשקר, האם אוכל להעריך את עצמי על כך? האם אוכל להרגיש ראוי?כשאני ממסך את האמת הפנימית שלי, אני מנסה ליהנות ממנעמי העולם החדש, מבלי לשלם את המחיר של שינוי העולם הישן. במילים פחות מכובסות, אני מנסה לגנוב. אני מנסה לקחת משהו שהוא לא שלי. כיוון ש״שלי״, יכול להיות רק משהו שעבדתי עליו, רק משהו שרכשתי. וכשאני ממסך, אני מנסה להשיג משהו, בלי באמת לרכוש אותו. בלי לקחת על הרכישה אחריות ובעלות. ובמניפולציה הנקודה היא מאוד דומה. מניפולציה היא גניבה. גניבה של תגובות מהאחר, בלי שמגיע לנו באמת. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
68 להיות ראוימדוע האבולוציה פיתחה את מנגנון המוות? כיוון שהאבולוציה שואפת להתפתחות ולשינוי. הומאוסטזיס, כלומר הגעה לרמת איזון מיטבית, אינה מצב אידיאלי עבור האבולוציה. כשאורגניזם מסוים מגיע לרמת איזון מושלמת, הוא מפסיק להתפתח. טוב לו כפי שהוא ואין לו סיבה לשכלל את עצמו יותר. אם המוות לא היה קיים, יצורים רבים היו משכללים את עצמם עד שהיו מגיעים לרמת איזון מיטבית, ואז היו מפסיקים להשתכלל. הם פשוט היו \"נחים על זרי הדפנה\". הטבע והאבולוציה אינם מעוניינים בהפסקת ההתפתחות. לכן הם המציאו את המוות. כאשר יצורים מתים, הם מפנים את המקום ליצורים חדשים, שמנסים בתורם להתפתח ולהשתכלל. המוות מקדם את האבולוציה, את ההתפתחות. מנגנונים שהתפתחו נשארים לפעול כאשר יש בהם תועלת. או לפחות מראית עין של תועלת. אם משהו מתרחש בתוכנו לאורך זמן, כנראה שהוא משרת משהו. לעתים אין הוא משרת אותנו בצורה הטובה ביותר. לעתים צריך להרוס או לשכלל מנגנונים קיימים, כדי שישרתו את האורגניזמים להם הם שייכים, בצורה טובה יותר. אך כשאנו רואים מנגנון שאינו פועל טוב, גם כזה שממש מקלקל, אין זה אומר שחסר שם משהו. זה אומר שיש שם משהו, והמשהו הזה מנסה לפתור בעיה כלשהי. כנראה לא באופן הטוב ביותר. ברק, בחור בן שלושים, שכלל את מנגנון השכחה שלו לדרגות גבוהות. הוא היה שוכח דברים גם בעבודה וגם בבית. ברק עסק בטיפול ועבד במרכז טיפולי. בסוף כל יום עבודה הוא היה צריך לרשום את השעות בהן עבד, כדי לקבל משכורת בסוף החודש. ברק \"שכח\" את המטלה הזו, כמעט בכל פעם. בבית ברק \"שכח\" לנקות את המסנן של המזגן, במשך שלושה חודשים. המסנן היה כל כך סתום בלכלוך ושומן )הוא היה מוצב מעל לגז במטבח( שהרעש שהוא עשה היה בלתי נסבל. ברק ואשתו הפסיקו להשתמש במזגן בגלל הרעש שהוא עשה. וברק \"שכח\" גם להתקין מרחיק יונים מעל המרפסת שלהם. הבוס שלו ואשתו לא הפסיקו להזכיר לו ולכעוס עליו, אבל ברק המשיך לשכוח. סיפרתי לברק על המקרה שלי עם הבוס שלי ושאלתי אותו, \"אם השכחה שלך היא משהו שאתה מנסה לומר למנהל שלך ולאשתך, מה יכול להיות שאתה מנסה לומר בזה?\" ברק לא ידע מה לענות. שאלתי אותו, \"מה השכחה שלך עושה למנהל שלך?\" אמתי מגד 77קחו לדוגמה את ניר, מהנדס בן ארבעים, רווק, שהפך לאומנות את המיומנות שלו במניפולציות ושקרים. הוא הגיע אליי לטיפול כיוון שלאחרונה החל לחוש בתחושת הריקנות שמילאה אותו כתוצאה מחיים שהוא עצמו הגדיר אותם כשקר. ניר נראה צעיר מכפי גילו. הוא יפה באופן יוצא מהכלל. יש לו חיוך מבויש על פניו והוא הקסים ומקסים כל אישה, וגם כל גבר, שהוא פוגש. לאורך כל חייו תמיד היו לו בנות זוג, אך הוא מעולם לא גר עם אף אחת מהן. בכל מערכת זוגית כזו, ההתחלה הייתה מבטיחה, וכולן נגמרו באכזבה. כל אישה שניר התחיל איתה חשה, בתחילה, בת מזל באופן מיוחד. וניר דאג להיפרד מכולן, לפני שיגלו מי הוא באמת. \"אני לא יודע מה קורה לי. אני משקר להן, ואני לא יכול לשלוט בזה.\"\"תן לי דוגמה,\" ביקשתי ממנו.\"יש איזה מקום מפורסם שלאחרונה ביצעו בו שיפוץ מסיבי. הרבה אנשים מגיעים למקום הזה ורואים את השיפוץ. אני עובד כמהנדס בעירייה, וככזה היה לי תפקיד מסוים בשיפוץ המקום. תפקיד לא גדול. והנה, כשאני מציג את עצמי בפני אנשים, אני משקר להם ומספר להם שהפרויקט הזה היה באחריותי. וזה פשוט לא נכון. היה לי שם רק תפקיד קטן.\" \"מה נראה לך שאתה משיג בזה?\" שאלתי אותו.\"אני לא יודע. בשביל זה באתי אליך,\" ענה. בשביל זה הוא בא אליי. שלוש שנים לפני המפגש הנוכחי, ניר כבר היה אצלי בפגישה טיפולית אחת. ולא חזר יותר. שבוע לפני המפגש הנוכחי הוא צלצל אליי, הזכיר לי את המפגש מלפני שלוש שנים, ואמר לי: \"במפגש ההוא אמרת לי דברים מאוד חדים ומדויקים. למעשה אמרת לי דברים שאף אחד עד כה אחר לא אמר לי בצורה הזו, ואני לא רציתי לשמוע אותם. לכן ברחתי ולא חזרתי לטיפול. אבל עכשיו אני מרגיש מוכן לעבוד ברצינות על עצמי, ואני רוצה לקבוע איתך פגישה. ללא ספק קיבלתי פה מחמאה. למעשה זו מחמאה שאני אוהב לשמוע במיוחד. אני אוהב לחשוב על עצמי כעל מטפל חד ומדויק. וכשאני Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
אמתי מגד 678 אולי זה מה שעושים כשמאבדים כבר כל תקווה... הלכתי למתקשרת.המתקשרת הייתה אישה חכמה ובעזרת מה שהיא הגדירה כמדריכים הרוחניים שלה, היא הבינה מייד את הבעיה שלי. \"אתה כועס על המנהל שלך ומנסה, בצורה ילדותית למדי יש לומר, להעניש אותו,\" היא אמרה והוסיפה, \"הבעיה שלך היא שאינך מצליח לבטא את עצמך בתוך צוות העובדים הסוציאליים. אתה מרגיש שם שהקול שלך אינו נשמע. יש לך ציפייה ילדותית שהמנהל שלך ייתן לך מקום, אבל הבעיה היא שאתה אינך נותן לעצמך מקום.\" ואז היא הציעה לי לעטוף את עצמי ולמלא את ההילה שלי באור ירוק בכל פעם שאני נכנס לישיבת צוות. היא הבטיחה לי שהאור הירוק יעזור לי לבטא את עצמי ללא חשש. האמת היא שכך בדיוק היה. בישיבת הצוות הבאה, אחרי שעטפתי את עצמי באור ירוק, העזתי לומר כמה דברים שלפני כן מעולם לא העזתי לבטא. והשכחה שלי נעלמה באותו רגע לעד. מאותו רגע חזרתי להיות כונן שאפשר לסמוך עליו. הבנתי אז את כוחה האדיר של השכחה. שכחה אינה פסיבית. שכחה היא אקטיבית לגמרי. שכחה אינה משהו שקורה כשאינך שם לב, שכחה היא מנגנון שאתה, או אולי ניתן לומר, הלא מודע שלך, בוחר להשתמש בו כדי להשיג משהו. להשיג תוצאה מסוימת. בתפישה הילדותית הלא מודעת שלי, התוצאה שחיפשתי הייתה להעניש את המנהל שלי. כמובן שלא הענשתי בכך את המנהל שלי. רק את עצמי. אבל כך, משום מה, בחר הלא מודע שלי לפתור את הבעיה.מעניין לחשוב על תופעות שעד כה תפשנו אותן כעדות לחוסר במשהו: תשומת לב, עירנות, חיות, כמעידות למעשה על משהו שיש. על בחירה. על מנגנון שמשמש למשהו. זו תפישת עולם משחררת. האם ידעתם, למשל, שהמוות עצמו, אינו תופעה פסיבית? כלומר של הפסקת פעילות? המוות הוא למעשה מנגנון אקטיבי. המוות אינו מעיד על כך שתהליכי החיים הפסיקו לפעול. הוא מעיד על כך שמנגנון המוות החל לפעול. האבולוציה שלנו המציאה את מנגנון המוות ושיכללה אותו במשך מיליוני שנים, עד שהוא הגיע למצבו הנוכחי. אצל רוב החיות המנגנון הזה מאוד משוכלל. אבל לא אצל כולן. לתנינים, לדוגמה, אין מנגנון כזה. לרוב הם מתים כי הם הופכים כבדים מדי ולא מסוגלים יותר לזוז. 8 נורה נוח מיודפת.78 להיות ראוימדריך מטפלים מתחילים יותר, אני הרבה פעמים מעודד אותם להגיד דברים באופן ישיר ולא לפחד. \"תאמינו לי,\" אני אומר להם, \"גם אם המטופל שלכם לא יאהב את מה שאמרתם לו, גם אם הוא יעזוב ולא יחזור אליכם, אם הדברים שאמרתם הם דברי אמת, הם יחדרו ויישארו איתו.\" והנה ניר מביא לי עוד הוכחה לכך.אנשים כמו ניר, שפיתחו מומחיות במניפולציות ושקרים, יודעים לקרוא את האחר מצוין. ניר קלט, ברמה זו או אחרת, שהמחמאה תעבוד עליי. אבל זו לא הייתה המניפולציה האחרונה שלו. כשהגיע לפגישה, ניר סיפר לי בכנות רבה על הרבה מהשקרים והמניפולציות שהוא עושה. ומי נראה יותר כן מאשר אדם שמוכן להודות ולהתוודות על שקריו ותמרוניו? לכאורה, המטופל האידיאלי. הוא הוסיף וסיפר לי שהוא גם היה כבר אצל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מטפלים אלטרנטיביים ומתקשרים. ואף אחד לא הצליח לעזור לו. נראה לו שאני היחידי שאוכל לומר לו את האמת בפרצוף. \"תן לי את זה!\" הוא אמר וסימן לי עם הידיים שהוא מוכן למכה. ואני לאט לאט הרגשתי משותק. ניר מצפה ממני להגיד לו מילים ישירות וחדות, שרק אני יכול להגיד אותן. איזו מחמאה ואיזה כלא. אני עכשיו במבחן. אני עכשיו צריך להגיד משהו נורא חכם. ואם ניר הצליח לשים אותי במבחן שלו, נחשו מי עכשיו לא נמצא במבחן?ניר. ניר לא נמצא עכשיו במבחן. ואני כבר למדתי שטיפולים מצליחים רק כאשר המטופלים הם אלה שנמצאים במבחן. כלומר, רק כשהמטופל מרגיש שהוא זה שצריך עכשיו \"להביא את הקבלות\", תהיה עבודה אמיתית ותהיה התפתחות. אבל ניר שם אותי במבחן, ועכשיו אני הוא זה שצריך להביא קבלות. עצרתי את הפגישה וביקשתי ממנו לחשוב כמה רגעים. זה משהו שאני עושה די הרבה בטיפולים. בכל פעם שאני מרגיש עמוס ברגשות או במחשבות, אני מפנה את עצמי דרך חשיבה וכתיבה. ובכתיבה שלי הבנתי את המניפולציה שניר הפעיל עליי. קראתי לו שוב ושיתפתי אותו בכך. \"וואלה, אז עשיתי את זה שוב פעם?\" הוא אמר. \"מסתבר שכן,\" עניתי. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
66 להיות ראויוהנה, התחלתי לשכוח, באופן סיסטמטי, את היותי כונן. במשך כשלושה חודשים, שוב ושוב, בכל פעם שהייתי אמור להיות כונן, הייתי יוצא מהבית שלי ללא הביפר. המדריכים היו מצלצלים אליי, אך לא מוצאים אותי. כשהייתי שב לביתי, אישתי דאז הייתה מספרת לי שכל העולם מחפש אותי, ואני לא בנמצא. איכשהו יצא שבימים בהם הייתי כונן, תמיד גם היה מתרחש איזה אירוע חירום ואני לא הייתי שם כדי לטפל בו. להזכירכם מדובר בילדים במצבים מאוד קשים, שהוצאו מבתיהם לא מזמן בעקבות הזנחה או התעללות מאוד מאוד קשה. רובם במצב נפשי טראומטי. לא הבנתי מה קורה לי. לא הבנתי איך זה שאני שוכח שוב ושוב את הכוננויות שלי. בהתחלה המדריכים, שחיבבו אותי, ניסו לכסות על הפשלות שלי. לעתים הם הצליחו להימנע מלשתף את המנהל בכך. אך כשהבעיה המשיכה, המנהל וכל צוות העובדים החלו לדעת שעל אמתי מגד אי אפשר לסמוך. ובמרכז חירום לא ניתן להעסיק עובד סוציאלי שאי אפשר לסמוך עליו. ניגשתי למנהל וסיפרתי לו שאני מאוד מאוד מוטרד ממה שקורה לי ולא מבין את עצמי. הבטחתי לו ללכת לפסיכולוג לטפל בבעיה שלי והודעתי לו שאני אבין לגמרי אם הוא יפטר אותי אם הבעיה לא תיפתר. הוא הנהן בראשו ואמר לי שזה כבר לא ממש תלוי בי. עוד פעם אחת שאשכח את הכוננות שלי, ואני מפוטר. גרתי אז בצפון הארץ. אך הפסיכולוג שהכרתי והערכתי גר ברמת אביב. נסעתי אליו לשוחח איתו על הבעיה. כשיצאתי מהשיחה הרגשתי מאוכזב מעט. עדיין לא הבנתי מה קורה לי והשיחה לא עזרה. הסתובבתי במרכז המסחרי של רמת אביב ולפתע נחתה עליי ההכרה: אני כונן היום ושכחתי את הביפר בבית. אתם מבינים? נסעתי לפסיכולוג בעיר אחרת בזמן שאני כונן. לכוננים אסור לנסוע רחוק מהבית בימים שהם כוננים. ודיברתי עם הפסיכולוג על הבעיה שלי בזמן שאני כונן ואמור להיות נגיש. הייתי בשוק מהאופן שהלא מודע שלי שיחק בי. הרגשתי כמו בובת מריונטה שכוחות גדולים ממנה משחקים בה. הרגשתי שאיבדתי את השליטה על עצמי. אמתי מגד 79מזלו של ניר היה שהפכתי ער לכך במהרה. ומזלו של ניר שלא התפתיתי לנסות להצליח במבחן שלו. כי אם הייתי מתפתה לכך, מה בדיוק ניר היה מרוויח? שום דבר. הוא היה מרוויח מטפל שהופך אט אט לאימפוטנט. והוא עצמו היה גם הופך לאימפוטנט בתוך התהליך. וזו בדיוק הטרגדיה של אלו שמטפחים מומחיות במניפולציות ושקרים. הם עובדים על כל העולם. כולם קונים את השקרים שלהם, והם נשארים אימפוטנטיים וריקים. אדם שהופך מומחה בתמרון הסביבה שלו הוא תמיד גם אדם שאין לו כל מומחיות בהנהלה שלו עצמו. לאנשים אלה אין כל שליטה ברגשות שלהם. כשהם חשים כאב, עצבות, שעמום או תסכול, הם יודעים היטב כיצד לגרום למישהו לעשות משהו כדי להפיג את ההרגשה הרעה. מה שהם לא יודעים לעשות, זה להיות עם עצמם ולנהל את העולם הרגשי שלהם. יש להם כוח חיצוני גדול, אך שום עוצמה פנימית. וכך זה עם כל מומחה למניפולציות. מאלה הנדירים שמסוגלים להתחתן עם חמש נשים בעת ובעונה אחת, בלי שאף אחת תדע מהשנייה, ולרושש את כולן מכספן בתהליך. דרך אנשי מכירות שמוכרים לך משהו שאתה לא צריך ועד לאימהות שמתמרנות אותך דרך רגשות אשמה, להגיע אליהן לשבת. כולם משיגים, לכאורה, את מה שרצו, אך בפנים הם נותרים מרוקנים. מעניין אתכם לדעת מה קרה לניר אחרי הפגישה? אין לי מושג. הוא לא חזר לפגישה נוספת. אולי עוד שלוש שנים הוא שוב ישוב לפגישה וישתף אותי עד כמה הפגישה האחרונה שלנו הייתה משמעותית עבורו. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
65פרק 13המיומנויות המופלאות של שכחה והתעלמותלפני כעשרים שנה עבדתי כעובד סוציאלי במרכז חירום לילדים בסיכון. מרכזי חירום הם מרכזים אליהם מופנים ילדים במצבים הקשים ביותר של התעללות והזנחה, לאחר שהוצאו מבתיהם. בצוות היו כעשרים מדריכים ואנשי צוות נוספים, ארבעה עובדים סוציאליים ומנהל. כל חמישה ימים לערך אחד מהעובדים הסוציאליים היה צריך להיות כונן בשעות אחר הצהריים והלילה. בשעות אלו רק המדריכים והילדים היו בבית. לעתים הייתה פורצת קטטה בין הילדים שהמדריכים לא היו מצליחים לפתור בעצמם, לעתים היה מגיע למרכז, באמצע הלילה, ילד מבוהל שהוצא לפני כשעה מהבית, מלווה בעובדת סוציאלית שלא תמיד הכיר. לעתים הגיעו למרכז הורים של אחד הילדים ודרשו לקחת אותו איתם. אלה היו הימים שלפני הטלפונים הסלולריים. לכונן היה ביפר. המדריכים היו מצלצלים לביפר. הכונן היה שומע צפצוף, ניגש לטלפון קווי ומטלפן למרכז. לעתים היה ניתן לפתור את הבעיה בשיחת טלפון, ולעתים הכונן היה צריך להגיע למרכז ולפתור שם את הבעיה. במשך שלוש וחצי שנים עבדתי במרכז וכל כמה ימים שימשתי כונן. 80פרק 15לגרום לאחר להרגיש אשםאחת הדרכים היותר יעילות לתמרן את האחר לעשות את רצוננו, היא השימוש ברגשות אשמה. מגיל צעיר נראה שהרגש שהכי מפחיד אותנו להרגיש, שהכי היינו רוצים להימנע מלהרגיש אותו, הוא רגש האשמה. ומכיוון שאנחנו כל כך חוששים מלחוות את הרגש הכבד הזה, הסביבה שלנו שמחה מאוד, לעתים קרובות, לאיים עלינו בעזרתו. לאיים עלינו שאם לא נעשה כרצונם, הם יגרמו לנו להרגיש אשמים. למעשה המניפולציה נמצאת, לעתים קרובות, כבר ורק באיום. איננו צריכים שאימא שלנו, בן או בת הזוג שלנו, או הילדים שלנו, ממש יגרמו לנו להרגיש אשמים כדי שנעשה משהו. גם איום מרומז על האפשרות שיעשו כך בעתיד, יפעיל אותנו ויגרום לנו לעשות דברים שאיננו שלמים איתם. אשמה היא נשק טוב הרבה יותר אפילו מהפחדה. יעילה יותר מאלימות. אשמה היא יעילה כיוון שהיא חודרת פנימה, לתוך הנפש שלנו. אלימות פיזית, לדוגמה, אינה חודרת כל כך עמוק.בנוסף, אשמה מייצרת קול בתוכנו שאנו מזהים אותו כשלנו, למרות שבמקור הוא מבחוץ. אנו יודעים לכעוס, להתנגד ולהתרחק מאלימות פיזית, אך חדירת האשמה לתוכנו כל כך עמוקה שלרוב לא נשים לב שאנו פועלים מתוכה.האשמה נוגעת בקודש הקודשים שלנו, בתחושה הבסיסית של \"אני בסדר, אני אהוב, אני מוערך\". ומכיוון שתחושת העצמי שלנו היא כל כך Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
אמתי מגד 81שברירית וכל כך תלויה בשיקופים מהחוץ, החוץ, כלומר האנשים סביבנו, יכול לתמרן את תחושת העצמי שלנו בקלות רבה. בפרקים הבאים נעסוק בשאלה כיצד ניתן להשתחרר מרגשות אשמה אלו. בפרק זה אני רוצה לעסוק עדיין במאשימים. באלו שהתמחו בתמרון אחרים דרך האשמה. ניקח לדוגמה את לירון בת ה19- ואת שושנה בת ה.63- שתיהן סובלות מהתקפי חרדה שמשתקים אותן. כשהן חוות התקף חרדה, הן אינן מסוגלות לתפקד. שתיהן הגיעו אליי לטיפול באותה תקופה, ותוצאות שני הטיפולים היו שונות בתכלית. לירון בת ה19- החלה לסבול מהתקפי חרדה בגיל ,12 מייד לאחר שהוריה התגרשו. התקפי החרדה התרחשו בעיקר בלילות בהן הייתה צריכה לישון אצל אביה. לירון לא הייתה מצליחה להירדם. אביה היה מנסה להרגיע אותה, אך ללא הצלחה. לבסוף היו קוראים לאימה שגרה באותו ישוב, שהייתה מגיעה ומצליחה להרגיע את לירון. לעתים לירון הייתה נרגעת רק אם הוריה היו מביאים אותה לישון בחזרה בבית של אימא. מאוחר יותר התרחשה הכללה של הסימפטום, ולירון החלה לסבול מהתקפי חרדה גם בפעמים שהלכה לישון אצל חברות. כמה שעות לאחר תחילת הלילה, אימא של לירון הייתה מוזנקת לקחת את לירון בחזרה הביתה. והנה היום לירון נמצאת בצבא. בבסיס במרכז הארץ. הוריה גרים בצפון הארץ. והחבר שלה גר בירושלים. ובכל פעם שלירון צריכה לישון בבסיס, היא חווה התקף חרדה. היא מצלצלת לאימא שלה, או לחבר, והם משוחחים איתה, לעתים במשך שעות רבות, עד שהם מצליחים להרגיע אותה. מספר פעמים החבר ואימא הגיעו לבסיס, באמצע הלילה, כדי לעזור ללירון להירגע. שושנה בת ה63- סובלת גם היא מהתקפי חרדה שהתחילו, מסיבה לא ברורה, לפני מספר שנים. יש לשושנה שתי בנות מבוגרות ושני נכדים, מכל אחת מהן. היא נשואה לבעל שאינו אבי הבנות. התקפי החרדה של שושנה מלווים אותה דווקא במהלך היום. ומה שמרגיע את שושנה זה סבב שיחות עם הבעל ושתי הבנות שמדווחים לה מה קורה איתם. כששושנה שומעת מבעלה ומשתי הבנות מה בדיוק עושה כל אחד ואחד מהם ומהנכדים, היא נרגעת לזמן מה. הבעיה היא ששושנה זקוקה לדיווחים כאלה ארבע או חמש פעמים ביום. אם היא לא מקבלת דיווח מכל אחד מבני משפחתה, היא עלולה לחוות התקף חרדה. 84 להיות ראוילבקר בחזה ובבטן ולראות אילו רגשות מופיעים שם, וכיצד הרגשות הללו מתבטאים בגוף. ואת מוזמנת גם להתבונן במחשבות שעולות לך. לראות אילו מחשבות עולות. מאיזה סוג. רק לראות. רק להתבונן. במשך כל הזמן הזה, את לא מנסה להרגיע את עצמך. אינך מנסה להיות יותר שקטה. אינך מנסה להפסיק את ההתקף. להיפך. ככל שהוא נמשך, כך יש לך יותר זמן לחקור ולהכיר אותו מקרוב. וזה מה שאת עושה. את הופכת עכשיו למומחית לחרדה. בסופו של התהליך הזה, לאחר כמה פעמים שתעשי אותו, את ממש תכירי את החרדה שלך, כפי שמעולם לא הכרת אותה לפני זה. ובמהלך התרגיל הזה, את תגלי גם משהו די מופלא. את תגלי סוד על חרדה. אינני רוצה לגלות לך את הסוד הזה. אני רוצה שתגלי אותו בעצמך, במהלך החקירה שלך, ובפעם הבאה שנפגש, תספרי לי מה גילית.\"לירון לקחה את המשימה שלה ברצינות. היא לא התקשרה לאף אחד בלילות הבאים. והיא ממש חקרה לעומק את החרדה שלה. ה\"סוד\" שהיא גילתה, הוא סוד ידוע עבור כל מי שאי פעם חקר לעומק רגש, כל רגש, ללא שיפוט, ללא ביקורת וללא ניסיון לשנותו. הסוד הוא שכאשר אנו נפגשים ונמצאים עם הרגש שלנו, עם החרדה במקרה זה, ללא שום ניסיון לשנותה, החרדה, בתחילה, עולה ועולה ועולה, אז מגיעה לשיא מסוים, ואז מתחילה לרדת. זוהי דרכו של כל רגש. רגשות מופיעים בתוכנו כמו גל. וכמו גל, הם לבסוף נרגעים. כאשר אנו מנסים להפסיק אותם, הם נתקעים בתוכנו ולא זזים. כאשר אנחנו ממש מסתקרנים לגביהם ומוכנים לתת להם להיות, הם מתגברים, ואז כמו גל, הם חולפים. וכשהם חולפים, אנו מרגישים יכולת גדולה הרבה יותר להיות עם עצמנו לנהל את עולמנו הרגשי. לנהל, לא במובן של לשלוט, כי על רגשות אי אפשר לשלוט ישירות, אלא לנהל במובן של ״לעבוד\" איתם. התקפי החרדה של לירון נפסקו לחלוטין תוך ימים ספורים, ולא חזרו יותר. אצל שושנה התמונה הייתה שונה לחלוטין. שאלתי את שושנה את אותן שאלות ואמרתי לשושנה את אותן אמירות, אבל שושנה טענה שאינה 96פרק 18גם אנשים הם בוידזכשמסתכלים בשמיים בסתיו ובאביב אפשר לראות להקות ענקיות של ציפורים נודדות שמתנהגות כאילו הן אורגניזם אחד. זרזירים הם מומחים גדולים בהתנהגות הזאת. הצורות והיצירות המדהימות שהלהקות שלהם עושות ברקיע הן לא פחות ממדהימות. גם דגים מתנהגים באופן דומה. מאות ואף אלפי דגיגים קטנטנים שוחים יחד בקבוצה שנראית ומתנהגת כמו גוף אחד. חוקרים רבים ניסו להבין את ההתנהגות הזאת. כיצד נוצרת הסינכרוניות המופלאה הזאת? האם, כפי שזה נראה מבחוץ, מישהו או משהו מנהיג את הלהקה? האם ישנם חוקים שכל הלהקה מסכימה עליהם? בשנת 1986 פיתח קרייג ריינולדס תוכנת חיים מלאכותיים המדמה התנהגות של להקות ציפורים או דגים. ליצורי המחשב הקטנים המופיעים בתוכנה הוא קרא בוידז, כמו ההגייה הניו יורקית למילה birds, ציפורים. )מומלץ מאוד להיכנס ליו-טיוב ולצפות בקליפ או שניים המדגימים התנהגות של בוידז – boids). ריינולדס מצא שמה שהוא היה צריך לעשות כדי לגרום ליצורי המחשב שלו להתנהג כמו להקה מסונכרנת של ציפורים או דגים היה לתת לכל אחד מהבוידז שלו שלוש הוראות, או שלושה חוקים בלבד. והחוקים הללו \"הוטבעו\" בכל בויד בנפרד. כלומר, אלה לא היו חוקי הלהקה, אלא חוקי היחיד, שגרמו ליחידים, לבוידז, להתנהג כאילו, אבל רק כאילו, הם גוף אחד. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
82 להיות ראויללא ספק לירון ושושנה סובלות. סובלות מאוד אפילו. אך נקודת המבט ממנה אנחנו מתבוננים ומבינים את המקרים הקשים הללו היא מאוד משמעותית ועשויה לשנות לחלוטין את דרך התגובה שלנו, גם כבני משפחה של לירון ושושנה, וגם כמטפלים שעשויים לפגוש מקרים כאלה. האם לירון ושושנה רק סובלות מהתקפי החרדה שלהם, או שניתן גם לחשוב עליהן כשתי נשים שבוחרות להשתמש בתמרון הסביבה על מנת שלא לנהל את עצמן?לירון ושושנה מפעילות את הסביבה שלהן בעזרת איום ברגשות אשמה. אם תשאלו את הוריה והחבר של לירון, או את בעלה והבנות של שושנה, תלמדו עד מהרה ששתי הנשים הללו יצרו סביבן אווירה של אשמה. לירון למדה לעשות זאת כבר בגיל ,12 כשהוריה התגרשו. שניהם חשו אשמים מאוד על מה ש״עוללו\" לבת שלהם. שניהם רצו מאוד לפצות אותה על כך, ושניהם גם התחרו ביניהם מי ההורה הטוב יותר, כלומר, מי זה שייעתר יותר לדרישות ביתם. זהו כוח עצום. ילדים קולטים במהירות, דרך מיפוי המיינד של הסביבה, מה הוריהם מרגישים ורוצים, וכיצד ניתן להפעיל אותם דרך הבנה זו. הבעיה היא שלירון הפכה לאסירה של עצמה. הגולם קם על יוצרו, והתקפי החרדה של ילדותה, שהצליחו להפעיל את הוריה טוב כל כך ולגרום להם לשרת אותה כפי שרצתה, הפכו היום למשהו שמונע ממנה לישון בלילות ולתפקד כחיילת בימים. הסברתי ללירון שבמצבה יש לה בדיוק שתי אפשרויות: האחת היא להמשיך לתמרן את סביבתה, והשנייה היא להתחיל לנהל את עצמה. הסברתי לה שכרגע היא הפכה מומחית בתמרון הסביבה. אימא שלה והחבר מופעלים ומוכנים לשוחח איתה וגם להגיע לבסיס, מתי שהיא רק תרצה. הדרך הזו עובדת. הם מרגיעים אותה. נכון, לירון כבר החלה, אמנם, לזהות סימנים של חוסר סבלנות מצד שניהם, והיא גם חוששת מעט שהחבר שלה ימאס בכל זה ויעזוב, אבל עדיין, השיטה עובדת. מה שלא עובד זה שכל עוד היא מתמרנת את הסביבה שלה, את עצמה - את המערכת הרגשית שלה היא לא לומדת לנהל. כיום, למעשה, היא לא מסוגלת לווסת את הרגשות והחרדות שלה. אין לה כמעט שליטה על עולמה הרגשי. וזו המשוואה, שליטה על אחרים או שליטה על עצמי. אמתי מגד 83\"במה את בוחרת?\" שאלתי אותה. \"אני רוצה ללמוד לנהל את עצמי,\" היא ענתה. \"מה יגרום לך להעריך ולאהוב יותר את עצמך, להמשיך ולתפעל, בצורה מוצלחת למדי, את הסביבה שלך, או להצליח לנהל את עולמך הרגשי?\" במילים אחרות, שאלתי אותה מה יגרום לה להרגיש ראויה יותר. היא ענתה שהיא תעריך ותכבד את עצמה הרבה יותר אם תצליח לנהל את עולמה הרגשי. כן, זו הייתה שאלה רטורית. אבל כמו שנראה בהמשך, שושנה לדוגמה, ענתה תשובה אחרת.ואז הסברתי לה שהדרך לכך שהיא תוכל לנהל את עולמה הרגשי עוברת, קודם כל, בוויתור המלא והשלם על היכולת לתמרן אחרים. זה או, או. אמרתי לה. אין דרך ביניים. \"אבל מה אני אעשה כשיש לי התקף חרדה?\" לירון שאלה. ואני נתתי לה את התשובה שאני נותן לרבים מאלה שסובלים מהתקפי חרדה ומגיעים אליי. אני מציע להם לחקור את החרדה, במקום להימנע ממנה. אני מציע להם לחשוב על עצמם כעל עיתונאים או אנתרופולוגים שמגיעים לשבט נידח ומעוניינים להכיר את השבט מקרוב. מעוניינים להכיר את השבט מבלי להשפיע על השבט. מעוניינים להכיר אותו כפי שהוא. עד כמה שאפשר לא להתערב ולא לשנות. אמרתי לה שאני חושב שהיא מעולם לא באמת התעניינה או חקרה את החרדה שלה. היא תמיד הייתה עסוקה בעיקר בניסיון שהתקף החרדה ייפסק. \"מה אם תבחרי הפעם בדרך אחרת לגמרי. דרך של היכרות? בפעם הבאה שאת חשה שהתקף חרדה עומד להופיע, במקום לנסות להפסיק אותו, תגידי לחרדה את הדבר הבא: \"ברוכה הבאה, אני רוצה להכיר אותך. בעצם, חרדה יקרה שלי, מעולם לא עשיתי איתך היכרות כמו שצריך.״ ואז, כשהחרדה מתחילה, את תתבונני בעצמך. תתבונני במה שקורה בגוף שלך בעת החרדה. אני רוצה שממש תזהי באילו מקומות בגוף החרדה מופיעה. האם היא מופיעה כמתח, ככיווץ, כרפיון? תבדקי את זה. באיזה שרירים במיוחד? באיזה אזורים בגוף? בפנים? בראש? ממש היכנסי לתוך הגוף שלך וטיילי בו, כאילו שאת מטיילת בארץ חדשה ולא מוכרת, והכירי את מה שמתרחש בגוף שלך בעת חרדה. את מוזמנת גם אמתי מגד 95בהאשמה כלפי אמה, היא אינה יכולה להרגיש שהיא באמת ראויה גם לחופש ולגבולות ברורים. ברגע שתפסיק להאשים, תוכל לשים גבולות ברורים לאמה, מבלי להרגיש על כך אשמה. עוד על הדרכים \"לטפל\" באשמה אמיתית, בפרק .19Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
82 להיות ראויללא ספק לירון ושושנה סובלות. סובלות מאוד אפילו. אך נקודת המבט ממנה אנחנו מתבוננים ומבינים את המקרים הקשים הללו היא מאוד משמעותית ועשויה לשנות לחלוטין את דרך התגובה שלנו, גם כבני משפחה של לירון ושושנה, וגם כמטפלים שעשויים לפגוש מקרים כאלה. האם לירון ושושנה רק סובלות מהתקפי החרדה שלהם, או שניתן גם לחשוב עליהן כשתי נשים שבוחרות להשתמש בתמרון הסביבה על מנת שלא לנהל את עצמן?לירון ושושנה מפעילות את הסביבה שלהן בעזרת איום ברגשות אשמה. אם תשאלו את הוריה והחבר של לירון, או את בעלה והבנות של שושנה, תלמדו עד מהרה ששתי הנשים הללו יצרו סביבן אווירה של אשמה. לירון למדה לעשות זאת כבר בגיל ,12 כשהוריה התגרשו. שניהם חשו אשמים מאוד על מה ש״עוללו\" לבת שלהם. שניהם רצו מאוד לפצות אותה על כך, ושניהם גם התחרו ביניהם מי ההורה הטוב יותר, כלומר, מי זה שייעתר יותר לדרישות ביתם. זהו כוח עצום. ילדים קולטים במהירות, דרך מיפוי המיינד של הסביבה, מה הוריהם מרגישים ורוצים, וכיצד ניתן להפעיל אותם דרך הבנה זו. הבעיה היא שלירון הפכה לאסירה של עצמה. הגולם קם על יוצרו, והתקפי החרדה של ילדותה, שהצליחו להפעיל את הוריה טוב כל כך ולגרום להם לשרת אותה כפי שרצתה, הפכו היום למשהו שמונע ממנה לישון בלילות ולתפקד כחיילת בימים. הסברתי ללירון שבמצבה יש לה בדיוק שתי אפשרויות: האחת היא להמשיך לתמרן את סביבתה, והשנייה היא להתחיל לנהל את עצמה. הסברתי לה שכרגע היא הפכה מומחית בתמרון הסביבה. אימא שלה והחבר מופעלים ומוכנים לשוחח איתה וגם להגיע לבסיס, מתי שהיא רק תרצה. הדרך הזו עובדת. הם מרגיעים אותה. נכון, לירון כבר החלה, אמנם, לזהות סימנים של חוסר סבלנות מצד שניהם, והיא גם חוששת מעט שהחבר שלה ימאס בכל זה ויעזוב, אבל עדיין, השיטה עובדת. מה שלא עובד זה שכל עוד היא מתמרנת את הסביבה שלה, את עצמה - את המערכת הרגשית שלה היא לא לומדת לנהל. כיום, למעשה, היא לא מסוגלת לווסת את הרגשות והחרדות שלה. אין לה כמעט שליטה על עולמה הרגשי. וזו המשוואה, שליטה על אחרים או שליטה על עצמי. אמתי מגד 83\"במה את בוחרת?\" שאלתי אותה. \"אני רוצה ללמוד לנהל את עצמי,\" היא ענתה. \"מה יגרום לך להעריך ולאהוב יותר את עצמך, להמשיך ולתפעל, בצורה מוצלחת למדי, את הסביבה שלך, או להצליח לנהל את עולמך הרגשי?\" במילים אחרות, שאלתי אותה מה יגרום לה להרגיש ראויה יותר. היא ענתה שהיא תעריך ותכבד את עצמה הרבה יותר אם תצליח לנהל את עולמה הרגשי. כן, זו הייתה שאלה רטורית. אבל כמו שנראה בהמשך, שושנה לדוגמה, ענתה תשובה אחרת.ואז הסברתי לה שהדרך לכך שהיא תוכל לנהל את עולמה הרגשי עוברת, קודם כל, בוויתור המלא והשלם על היכולת לתמרן אחרים. זה או, או. אמרתי לה. אין דרך ביניים. \"אבל מה אני אעשה כשיש לי התקף חרדה?\" לירון שאלה. ואני נתתי לה את התשובה שאני נותן לרבים מאלה שסובלים מהתקפי חרדה ומגיעים אליי. אני מציע להם לחקור את החרדה, במקום להימנע ממנה. אני מציע להם לחשוב על עצמם כעל עיתונאים או אנתרופולוגים שמגיעים לשבט נידח ומעוניינים להכיר את השבט מקרוב. מעוניינים להכיר את השבט מבלי להשפיע על השבט. מעוניינים להכיר אותו כפי שהוא. עד כמה שאפשר לא להתערב ולא לשנות. אמרתי לה שאני חושב שהיא מעולם לא באמת התעניינה או חקרה את החרדה שלה. היא תמיד הייתה עסוקה בעיקר בניסיון שהתקף החרדה ייפסק. \"מה אם תבחרי הפעם בדרך אחרת לגמרי. דרך של היכרות? בפעם הבאה שאת חשה שהתקף חרדה עומד להופיע, במקום לנסות להפסיק אותו, תגידי לחרדה את הדבר הבא: \"ברוכה הבאה, אני רוצה להכיר אותך. בעצם, חרדה יקרה שלי, מעולם לא עשיתי איתך היכרות כמו שצריך.״ ואז, כשהחרדה מתחילה, את תתבונני בעצמך. תתבונני במה שקורה בגוף שלך בעת החרדה. אני רוצה שממש תזהי באילו מקומות בגוף החרדה מופיעה. האם היא מופיעה כמתח, ככיווץ, כרפיון? תבדקי את זה. באיזה שרירים במיוחד? באיזה אזורים בגוף? בפנים? בראש? ממש היכנסי לתוך הגוף שלך וטיילי בו, כאילו שאת מטיילת בארץ חדשה ולא מוכרת, והכירי את מה שמתרחש בגוף שלך בעת חרדה. את מוזמנת גם 94 להיות ראויתפסיק להתערב בענייניה. חדווה משדרת מסר כפול לאמה. אימה משדרת מסר מניפולטיבי אליה. ושתיהן נשארות כבולות האחת בזרועות השנייה.כעס שמסייע לאדם לשמור על הגבולות שלו, הוא ברוב המקרים כעס בריא. לפחות כיוון האנרגיה שלו הוא ברור וישיר. כעס שמטרתו היא לגרום להורה להרגיש אשם על כך שהוא לא נתן לי מספיק, לא העניק לי או לא אהב אותי, הוא כעס כובל. זהו כעס שמשאיר אותנו ילדותיים ותלותיים, ופועל בניגוד לצמיחה ולהתבגרות שלנו, וגם בניגוד לכוונתנו. כלומר, הוא אינו מקרב באמת. הוא בו זמנית מרחיק ומקרב, ומהסיבות הלא נכונות.כפי שחדווה זיהתה, האשמה שלה על כך שהיא מנסה לשמור על עצמה מפני הפולשנות של אמה, היא אשמה מדומה ולא מוצדקת. היא נובעת מהצורך של חדווה להרגיש אהובה. חדווה מרגישה אשמה על כך שהיא מעזה להדוף את אימא שלה, למרות שההדיפה הזו מגינה עליה. אך חלק מהאשמה של חדווה היא גם אשמה מאוד מציאותית ונכונה. אשמה שאינה מבוססת על רגשות, אלא על עובדות. חדווה באמת פוגעת באימא שלה. היא פוגעת בה בכך שהיא כועסת עליה ומאשימה אותה, שוב ושוב, בכך שלא הייתה אימא טובה מספיק. אימא של חדווה נתונה )בדיוק כמו חדווה( תחת מתקפה של אשמה. חדווה אף פעם אינה מרוצה ממנה. אם חדווה תעז להביט בכנות ולהתעמת עם עצמה, היא תראה את הפגיעה הזו. ואם היא תשכיל להפסיק לכעוס ולהיות ממורמרת על מה שלא קיבלה מאמה, היא תשחרר את אימה מאשמה, ואת עצמה מהכבלים של היחסים הסימביוטיים ביניהן.אבל מה שאפילו יותר חשוב הוא שכל עוד חדווה אינה משחררת את אימה מהכעס ומההאשמה שלה, חדווה לא תוכל להרגיש ראויה באמת. בתוך תוכה היא יודעת שהיא אשמה. אשמה אמיתית על השימוש שהיא עצמה עושה באשמה, מול אמה. אם חדווה תשכיל לשחרר האשמה זו, היא מיידית תחוש ראויה הרבה יותר. והיא גם תהיה ראויה הרבה יותר. ראויה למה? ראויה גם לאהבה, אולי מאמה, ואולי מאחרים שמסוגלים לתת אותה, וראויה גם למרחב שלה. כלומר, ושימו לב למורכבות של זה, ועם זאת לפשטות, כל עוד חדווה יודעת שהיא משתמשת בעצמה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 81שברירית וכל כך תלויה בשיקופים מהחוץ, החוץ, כלומר האנשים סביבנו, יכול לתמרן את תחושת העצמי שלנו בקלות רבה. בפרקים הבאים נעסוק בשאלה כיצד ניתן להשתחרר מרגשות אשמה אלו. בפרק זה אני רוצה לעסוק עדיין במאשימים. באלו שהתמחו בתמרון אחרים דרך האשמה. ניקח לדוגמה את לירון בת ה19- ואת שושנה בת ה.63- שתיהן סובלות מהתקפי חרדה שמשתקים אותן. כשהן חוות התקף חרדה, הן אינן מסוגלות לתפקד. שתיהן הגיעו אליי לטיפול באותה תקופה, ותוצאות שני הטיפולים היו שונות בתכלית. לירון בת ה19- החלה לסבול מהתקפי חרדה בגיל ,12 מייד לאחר שהוריה התגרשו. התקפי החרדה התרחשו בעיקר בלילות בהן הייתה צריכה לישון אצל אביה. לירון לא הייתה מצליחה להירדם. אביה היה מנסה להרגיע אותה, אך ללא הצלחה. לבסוף היו קוראים לאימה שגרה באותו ישוב, שהייתה מגיעה ומצליחה להרגיע את לירון. לעתים לירון הייתה נרגעת רק אם הוריה היו מביאים אותה לישון בחזרה בבית של אימא. מאוחר יותר התרחשה הכללה של הסימפטום, ולירון החלה לסבול מהתקפי חרדה גם בפעמים שהלכה לישון אצל חברות. כמה שעות לאחר תחילת הלילה, אימא של לירון הייתה מוזנקת לקחת את לירון בחזרה הביתה. והנה היום לירון נמצאת בצבא. בבסיס במרכז הארץ. הוריה גרים בצפון הארץ. והחבר שלה גר בירושלים. ובכל פעם שלירון צריכה לישון בבסיס, היא חווה התקף חרדה. היא מצלצלת לאימא שלה, או לחבר, והם משוחחים איתה, לעתים במשך שעות רבות, עד שהם מצליחים להרגיע אותה. מספר פעמים החבר ואימא הגיעו לבסיס, באמצע הלילה, כדי לעזור ללירון להירגע. שושנה בת ה63- סובלת גם היא מהתקפי חרדה שהתחילו, מסיבה לא ברורה, לפני מספר שנים. יש לשושנה שתי בנות מבוגרות ושני נכדים, מכל אחת מהן. היא נשואה לבעל שאינו אבי הבנות. התקפי החרדה של שושנה מלווים אותה דווקא במהלך היום. ומה שמרגיע את שושנה זה סבב שיחות עם הבעל ושתי הבנות שמדווחים לה מה קורה איתם. כששושנה שומעת מבעלה ומשתי הבנות מה בדיוק עושה כל אחד ואחד מהם ומהנכדים, היא נרגעת לזמן מה. הבעיה היא ששושנה זקוקה לדיווחים כאלה ארבע או חמש פעמים ביום. אם היא לא מקבלת דיווח מכל אחד מבני משפחתה, היא עלולה לחוות התקף חרדה. 84 להיות ראוילבקר בחזה ובבטן ולראות אילו רגשות מופיעים שם, וכיצד הרגשות הללו מתבטאים בגוף. ואת מוזמנת גם להתבונן במחשבות שעולות לך. לראות אילו מחשבות עולות. מאיזה סוג. רק לראות. רק להתבונן. במשך כל הזמן הזה, את לא מנסה להרגיע את עצמך. אינך מנסה להיות יותר שקטה. אינך מנסה להפסיק את ההתקף. להיפך. ככל שהוא נמשך, כך יש לך יותר זמן לחקור ולהכיר אותו מקרוב. וזה מה שאת עושה. את הופכת עכשיו למומחית לחרדה. בסופו של התהליך הזה, לאחר כמה פעמים שתעשי אותו, את ממש תכירי את החרדה שלך, כפי שמעולם לא הכרת אותה לפני זה. ובמהלך התרגיל הזה, את תגלי גם משהו די מופלא. את תגלי סוד על חרדה. אינני רוצה לגלות לך את הסוד הזה. אני רוצה שתגלי אותו בעצמך, במהלך החקירה שלך, ובפעם הבאה שנפגש, תספרי לי מה גילית.\"לירון לקחה את המשימה שלה ברצינות. היא לא התקשרה לאף אחד בלילות הבאים. והיא ממש חקרה לעומק את החרדה שלה. ה\"סוד\" שהיא גילתה, הוא סוד ידוע עבור כל מי שאי פעם חקר לעומק רגש, כל רגש, ללא שיפוט, ללא ביקורת וללא ניסיון לשנותו. הסוד הוא שכאשר אנו נפגשים ונמצאים עם הרגש שלנו, עם החרדה במקרה זה, ללא שום ניסיון לשנותה, החרדה, בתחילה, עולה ועולה ועולה, אז מגיעה לשיא מסוים, ואז מתחילה לרדת. זוהי דרכו של כל רגש. רגשות מופיעים בתוכנו כמו גל. וכמו גל, הם לבסוף נרגעים. כאשר אנו מנסים להפסיק אותם, הם נתקעים בתוכנו ולא זזים. כאשר אנחנו ממש מסתקרנים לגביהם ומוכנים לתת להם להיות, הם מתגברים, ואז כמו גל, הם חולפים. וכשהם חולפים, אנו מרגישים יכולת גדולה הרבה יותר להיות עם עצמנו לנהל את עולמנו הרגשי. לנהל, לא במובן של לשלוט, כי על רגשות אי אפשר לשלוט ישירות, אלא לנהל במובן של ״לעבוד\" איתם. התקפי החרדה של לירון נפסקו לחלוטין תוך ימים ספורים, ולא חזרו יותר. אצל שושנה התמונה הייתה שונה לחלוטין. שאלתי את שושנה את אותן שאלות ואמרתי לשושנה את אותן אמירות, אבל שושנה טענה שאינה אמתי מגד 93אך חדווה גם כועסת על אימה כיוון שזו לא אהבה אותה מספיק. כועסת ומתוסכלת. עכשיו, הבה נתבונן בכיוון האנרגיה ובתוצאות של שני סוגי הכעסים. כעס כאמור במקורו נועד להרחיק מאיתנו פולשים ולעזור לנו לשמור על הגבול שלנו. כשחדווה כועסת על אימה על כך שאינה מכבדת את הגבולות שלה, לכעס זה יש אנרגיה של הרחקה. אך מה קורה כשחדווה כועסת על אימה על כך שהיא אינה אוהבת אותה מספיק? האם כשחדווה כועסת על אימה על כך שלא אהבה אותה מספיק, היא רוצה להרחיק או לקרב את אמה? ואם המטרה של כעס היא הרחקה, האם הכעס על אימה על כך שהיא לא אוהבת מספיק, תורם או מזיק לבקשה של חדווה להיות יותר אהובה?לעתים, כשילדים קטנים כועסים על ההורים שלהם, והם בועטים ברצפה, משתוללים או נושכים, הוריהם מבינים שמאחורי הכעס ישנה בקשה לאהבה. ולעתים, הורים מבינים כאלה יכולים פשוט לקחת את הילד בידיהם, לחבק אותו חיבוק גדול וארוך, והילד, הפלא ופלא, נרגע. אך כשחדווה כועסת על אימא שלה, אימא של חדווה פשוט נעלבת, נפגעת, ומרגישה בעצמה לא אהובה. אימא של חדווה אינה מסוג ההורים המבינים. ובמקרה של חדווה, בת ה,27- היא גם לא צריכה להבין. הורים לבני 27אינם אמורים לנחש את הרגשות של הילדים שלהם. וזה עצוב שילדים בני ,27 וגם ,60 עדיין מאמינים שזו זכותם המלאה לדרוש ולצפות מהוריהם, בני זוגם והילדים שלהם לנחש מה הם מרגישים וצריכים, בלי שהם יואילו בטובם להבהיר זאת באופן ברור. נחזור לכעס. חדווה, כמו רבים אחרים, כועסת בגלל שתי סיבות הפוכות, ומקבלת בעזרת הכעס שלה שתי תוצאות הפוכות. היא מרחיקה את אימא שלה ומקרבת אותה, בו זמנית. היא מרחיקה אותה, וטוב שהיא עושה זאת, כיוון שהיא רוצה, באופן בריא, לשמור על הגבולות שלה. אבל בעזרת הכעס השני שלה, היא מעוררת אצל אימא שלה רגשות אשמה, על כך שלא הייתה אימא מספיק טובה, ובכך היא מקרבת את אימא שלה, באופן סימביוטי ומעיק, ולמעשה כובלת את שתיהן אחת אל השנייה. אימא של חדווה כועסת עליה, ובכך מעוררת אצלה רגשות אשמה. בכך היא כובלת אותה אליה. וחדווה גם מעוררת אשמה אצל אמה, וכובלת את אימה אליה. למרות שמצד שני הייתה רוצה, בכל מאודה, שאימא שלה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
אמתי מגד 85מסוגלת לוותר על ה\"עזרה\" של בני המשפחה שלה. היא לא יכולה הייתה לראות את עצמה מוותרת על הטלפונים מהם. ביקשתי ממנה להזמין את כל בני המשפחה למפגש איתי. הם הגיעו. שאלתי אותם שאלות והם הסבירו לי באופן מאוד בהיר כיצד שושנה מפעילה אותם. אמרתי לכולם שיש שתי דרכים לעזור לשושנה. האחת היא ששושנה עצמה תסכים לוותר על האפשרות לקרוא להם לעזרה, והאפשרות השנייה היא שהם, כלומר בעלה ושתי הבנות הבוגרות שלה, יחליטו, גם ללא הסכמתה, שהם לא רוצים לשרת יותר את החרדה שלה. בשלב זה לכולם כבר היה ברור שהם אינם משרתים את שושנה, אלא רק את החרדה שלה. משרתים ומזינים אותה.אבל בעלה והבנות של שושנה הבהירו לי שגם אם הם מבינים לחלוטין את הרציונל להצעה שלי, הם לעולם לא יהיו מסוגלים לעשות זאת, ללא הסכמתה המלאה של שושנה. \"מדוע?\" שאלתי. \"כיוון שאנחנו פשוט נרגיש אשמים מדי. שושנה תגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו, אם נעז לא לצלצל אליה במהלך היום, ואנחנו איננו מוכנים לעמוד בזה,\" ענו. מדוע שושנה לא הייתה מוכנה לקחת על עצמה את ההצעה שהצעתי לה, ומדוע היא אפילו לא הייתה מוכנה לתת למשפחתה רשות שלא לשרת את החרדה שלה? האם זה כיוון שהייתה כל כך חולה? האם זה כיוון שהחרדה שלה הייתה כל כך קשה מנשוא? או שאולי שושנה לא הסכימה לעשות שינוי כזה בחייה פשוט מכיוון שלא הייתה מוכנה לוותר על הכלי המדהים שרכשה? הכלי בעזרתו הצליחה להרים את כל בני משפחתה על הרגליים ולשרת אותה ואת החרדה שלה?ככל שלירון התמידה יותר בחקירה הסקרנית שלה את החרדה שלה, החרדה שלה איבדה את כוחה על לירון. ולירון החלה לנהל אז את עולמה הפנימי. היא הפסיקה לתמרן את הסביבה שלה והתחילה לנהל את עצמה. הניסיון שלי מראה שמעבר כזה, מתמרון הסביבה לניהול עצמי, הוא אחד הדברים שתורמים הכי הרבה לתחושה חזקה של ראויות. ולא רק לתחושה. לראויות באמת. אדם שמוכן לעשות צעד כזה, לוותר על כלי שהוא השתמש בו במשך שנים, ובמקומו ללמוד להתחבר לעצמו ולנהל את עצמו, ולא את הסביבה, אכן ראוי. ראוי לקבל את מה שיש לעולם הזה להציע. 88 להיות ראויאני הרגשתי אשם. אבל האם הייתי אשם? האם בכל פעם שבת הזוג שלי כעסה עליי היא תמיד צדקה ואני תמיד הייתי לא בסדר? בוודאי שלא. לעתים היה צדק בדבריה. לעתים ממש לא. אבל רק בגיל 38 קלטתי את זה. קלטתי שבמוחי הילדותי הייתה משוואה אבסורדית: \"אם האישה שאיתך כועסת עליך, סימן שאתה אשם.\" זהו. ואין זה משנה אם האישה הזו הייתה אימא שלי, גרושתי או בת הזוג הנוכחית. אני פשוט האמנתי שאני חייב לרצות אותה, אותן, את כולן. לא כולם פועלים כמוני. יש כאלה שמפתחים תגובה הפוכה. במקום לרצות הם הודפים. הנשים של ההודפים בטוחות שבעליהן אינם מסוגלים להרגיש אשמה. אך אין זה נכון, גם ההודפים וגם המרצים סובלים מאותה מחלה בדיוק. המחלה של הקושי, או אפילו חוסר היכולת, להתבונן, לחשוב, ולהרהר באופן עצמאי ובלתי תלוי במה שנאמר, ולהגיע למסקנות. אשמה רגשית, או מדומה, שאינה קשורה להתבוננות ישירה במעשים, היא מנגנון שמתקבע בתוכנו כילדים. היא תגובה רגשית ישירה למניעת אהבה. אין לרגש האשמה הזה כל קשר למעשים שנעשו או שלא נעשו. אין לרגש הזה קשר לטוב או לרע. זהו רגש שהוא הביטוי של הפחד הילדותי שלנו שיפסיקו לאהוב אותנו. ואנחנו חוששים כל כך מהאפשרות הזאת, שאנו נעשה הכל כדי לא להרגיש אותה. אני עסקתי בריצוי, כדי להימנע מהרגשת אשמה, ואחרים עוסקים בהדיפת דברי השני, כדי שלא להרגיש אשמה. )עוד על ההבדל בין אשמה אמיתית ומדומה ניתן לקרוא ביתר פירוט בשני ספריי משפחה כן בוחרים ו-דהרמה תרפיה.(אתם יודעים כיצד ״אימהות פולניות״ מצליחות לנהל את הילדים שלהן? לא בעזרת אשמה. יותר מדויק להגיד שהן מנהלות את ילדיהן בעזרת האיום באשמה. רובנו כל כך מבוהלים מכך שנרגיש, אפילו לרגע קט, את הרגש ה״נורא\" הזה, שאנחנו מוכנים לעשות הכול כדי לא להרגיש אותו. גם אם זה אומר לבוא לאימא שלנו בשבת, למרות שיש לנו דברים הרבה יותר טובים לעשות, או לשכב עם בן הזוג שלנו כשממש לא בא לנו, רק כדי שלא נרגיש אשמים. אבל מה היה קורה לו לא היינו מפחדים כל כך להרגיש אשמה? מה היה קורה לו היינו מוכנים לגמרי להרגיש אותו? לו היינו יכולים להגיד לו \"ברוך הבא!\" ופשוט היינו נותנים לו להיחוות בתוך האורגניזם שלנו, כמו גל, ובסוף להיעלם?92 להיות ראויחדווה כועסת מאוד על אימא שלה, ובמקביל מרגישה אשמה על כך. הכעס של חדווה הוא מורכב ומעורבב; כעס מסוגים שונים, יחד עם אשמה מסוגים שונים. חדווה, כמו רובנו, עדיין לא מצליחה לעשות הבחנה ברורה בין הרגשות השונים. כולם יחד מציפים אותה, והיא מתקשה להכיל, לעכל ולעשות בהם סדר. וכיוון שהרגשות שחדווה חשה כלפי אימה כלל אינם נדירים, כי רבים מאיתנו חווים סבך רגשות דומה, ננסה לעזור לחדווה ולנו להתיר מעט את הסבך. ההבחנה הראשונה שאנו צריכים לעשות כאן היא בין שני סוגים של כעס. כעס אחד משחרר ובריא, וכעס אחד כובל והרסני. כשהם באים ביחד, ללא הבחנה, הכעס הבריא נספג ונעלם בתוך הכעס ההרסני, ושניהם יחד מחבלים מאוד ביחסים בין חדווה ואמה, וביחסים של חדווה עם עצמה. במקור כעס הוא רגש טריטוריאלי. כמו כל הרגשות, גם הכעס נוצר מתוך צורך הישרדותי. דמיינו זאבה המגדלת את הגורים שלה במערה, וצריכה לגונן עליהם מפני פולשים זרים שהיו רוצים לטרוף אותם. נמר מגיע לאזור. הזאבה חושפת את שנייה, השפתיים העליונות עולות קצת מעלה, והתחתונות מופשלות מטה. הגבות שלה יורדות מטה ולאמצע. העיניים שלה מתבוננות בריכוז בנמר. היא בוחנת כל תנועה ותנועה שלו. הנשימה שלה מתגברת. היא חושפת עוד ועוד את השיניים שלה, מראה לו עד כמה הן חדות. היא מקשיתה את הגב שלה, כך שתיראה יותר גבוהה ויותר מאיימת. הלב שלה דופק בעוצמה. הדופק שלה עולה. ואם היא תצליח לעשות את כל אלו בצורה אופטימלית, הנמר ילך משם. הוא יבין שאין לו סיכוי לטרוף את הגורים, עכשיו, כשאימא שלהם שם. לרגש ישנם כמה היבטים. יש את האנרגיה שמורגשת בתוך הגוף, ויש את הביטוי שלו בתנוחת הגוף, במבט ובהתנהגות. כמו כל רגש, גם רגש הכעס נועד לדחוף אותנו לפעולה נכונה ומדויקת. כעס נועד לתמוך בנו לסלק פולשים. כעס נועד לסייע לנו לשמור על הטריטוריה. הזאבה \"כועסת\" על הנמר, ובכך מגרשת אותו מהשטח. גם חדווה כועסת על אימה כיוון שזו אינה מכבדת את המרחב שלה. אימה של חדווה מתמרנת אותה וגורמת לה להרגיש אשמה בכל פעם שחדווה .אמה של הסטנדרטים לפי ,מספיק לבקר באה או מתקשרת אינה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
86 להיות ראוישושנה נותרה עם היכולת לתמרן את סביבתה, אבל עם אפס יכולת לנהל את עצמה. תחושת הראויות שלה רק תלך ותיפגע. המסוגלות שלה ליהנות ממה שיש לעולם הזה להציע רק תלך ותפחת. ואין זה בגלל שהיא \"סובלת\" ממחלה כל כך קשה. הסיבה בגללה שושנה לא תוכל להרגיש ראויה ליהנות ממה שיש לעולם שלנו להציע לה, היא כיוון שהיא אינה מוכנה לוותר על האפשרות לתמרן את סביבתה בעזרת רגשות אשמה. וכאשר איננו מוכנים לוותר על האפשרות לתמרן אחרים, אנחנו איננו ראויים. לא רק שאיננו חשים ראויים. אנחנו באמת איננו ראויים. 87פרק 16אשמה מדומה ממקור ילדותי אשמה, בדיוק כמו ראויות, יכולה להיות מבוססת על המציאות או על רגשות. כלומר, בדיוק כפי שאדם יכול להרגיש ראוי ולהיות לא ראוי, או להרגיש לא ראוי ולהיות כן ראוי, כך גם באשמה, אדם יכול לחוש אשם וכלל לא להיות אשם או להרגיש נקי מאשמה, ולהיות לחלוטין אשם. ההבחנה בין אשמה מבוססת מציאות לבין אשמה מדומה, המבוססת על רגשות, נדירה מדי במחוזותינו. רוב האנשים מתקשים לעשות אותה, כיוון שרוב האנשים למעשה \"חיים בסרט\", כלומר, הם אינם יודעים מתי ההתבוננות שלהם מנחה אותם ומתי אלו הרגשות שלהם שמנחים אותם. את האמת הזאת אני הבנתי על בשרי, רק בגיל המבוגר למדי של .38 זה היה לאחר שהתגרשתי. הייתה לי אז בת זוג שהערצתי. חשבתי שכל מילה שיוצאת מפיה זו האמת. לבת הזוג שלי היו מצבי רוח. לעתים היא הייתה מאוהבת בי עד טירוף ומעריצה אותי, ולעתים היא הייתה בטוחה שאני הדבר הנורא ביותר שקרה לה. להבדלים הללו במצבי הרוח לא היה כמעט קשר אליי. אבל אני עדיין לא הבנתי את זה. בכל פעם שהיא הייתה כועסת עליי, הייתי מרגיש נורא. עננה של אשמה הייתה מכסה אותי וכל מה שרציתי אז היה שהיא תסלח לי ותאהב אותי שוב. הייתי נכנס אז לאמוק בניסיון לרצות אותה ולשמח אותה. ונראה היה שככל שהייתי עסוק יותר בניסיון לגרום לה להפסיק לכעוס, כך כעסה עליי רק הלך וגבר. 91פרק 17כעס כובל, כעס משחרר ואשמהחדווה לא סבלה את אימא שלה, והיא הרגישה על כך מאוד אשמה. האמת שחדווה חששה ממנה הייתה, שהיא לעתים ייחלה למותה. היא חשבה שאם אימא שלה תמות, חייה יהיו פשוטים הרבה יותר. חדווה הייתה בת ,27 נשואה עם תינוק. את אימא שלה היא תיארה כאישה מאוד ביקורתית ושיפוטית שתמיד לא הייתה מרוצה מכלום. חדווה הרגישה תמיד שאימא שלה לא מרוצה ממנה. גם את היחסים בין הוריה חדווה תיארה כקרים מאוד. כל מה שחדווה ייחלה לו, כל חייה, היה לבנות לעצמה מערכת יחסים הפוכה לחלוטין עם בעלה, והיא הרגישה שהיא מצליחה בכך. הבעיה היחידה הייתה העובדה שהיא עדיין הרגישה חייבת ללכת לביקורים אצל הוריה, וביקורים אלה העיבו על חייה. חדווה כעסה על אימא שלה על כך שהיא מעולם לא נתנה לה אהבה, או כך לפחות היא הרגישה, וגם על כך, שעכשיו, כשהיא הפכה בוגרת יותר, אימא שלה לא הסכימה לשחרר אותה. אימה הייתה מצלצלת אליה ומאשימה אותה שהיא אינה מגיעה מספיק לבקר. שהיא לא מתייחסת אליה מספיק. וחדווה, מתוך רגשי אשמה ומחויבות, הייתה מאלצת את עצמה להגיע לביקורים, למרות שחשה שזה הדבר האחרון שהיא רוצה :מרגישה שחדווה הרגשות של בדינמיקה נתבונן הבה .לעשות Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
86 להיות ראוישושנה נותרה עם היכולת לתמרן את סביבתה, אבל עם אפס יכולת לנהל את עצמה. תחושת הראויות שלה רק תלך ותיפגע. המסוגלות שלה ליהנות ממה שיש לעולם הזה להציע רק תלך ותפחת. ואין זה בגלל שהיא \"סובלת\" ממחלה כל כך קשה. הסיבה בגללה שושנה לא תוכל להרגיש ראויה ליהנות ממה שיש לעולם שלנו להציע לה, היא כיוון שהיא אינה מוכנה לוותר על האפשרות לתמרן את סביבתה בעזרת רגשות אשמה. וכאשר איננו מוכנים לוותר על האפשרות לתמרן אחרים, אנחנו איננו ראויים. לא רק שאיננו חשים ראויים. אנחנו באמת איננו ראויים. 87פרק 16אשמה מדומה ממקור ילדותי אשמה, בדיוק כמו ראויות, יכולה להיות מבוססת על המציאות או על רגשות. כלומר, בדיוק כפי שאדם יכול להרגיש ראוי ולהיות לא ראוי, או להרגיש לא ראוי ולהיות כן ראוי, כך גם באשמה, אדם יכול לחוש אשם וכלל לא להיות אשם או להרגיש נקי מאשמה, ולהיות לחלוטין אשם. ההבחנה בין אשמה מבוססת מציאות לבין אשמה מדומה, המבוססת על רגשות, נדירה מדי במחוזותינו. רוב האנשים מתקשים לעשות אותה, כיוון שרוב האנשים למעשה \"חיים בסרט\", כלומר, הם אינם יודעים מתי ההתבוננות שלהם מנחה אותם ומתי אלו הרגשות שלהם שמנחים אותם. את האמת הזאת אני הבנתי על בשרי, רק בגיל המבוגר למדי של .38 זה היה לאחר שהתגרשתי. הייתה לי אז בת זוג שהערצתי. חשבתי שכל מילה שיוצאת מפיה זו האמת. לבת הזוג שלי היו מצבי רוח. לעתים היא הייתה מאוהבת בי עד טירוף ומעריצה אותי, ולעתים היא הייתה בטוחה שאני הדבר הנורא ביותר שקרה לה. להבדלים הללו במצבי הרוח לא היה כמעט קשר אליי. אבל אני עדיין לא הבנתי את זה. בכל פעם שהיא הייתה כועסת עליי, הייתי מרגיש נורא. עננה של אשמה הייתה מכסה אותי וכל מה שרציתי אז היה שהיא תסלח לי ותאהב אותי שוב. הייתי נכנס אז לאמוק בניסיון לרצות אותה ולשמח אותה. ונראה היה שככל שהייתי עסוק יותר בניסיון לגרום לה להפסיק לכעוס, כך כעסה עליי רק הלך וגבר. 90 להיות ראויאותה כך בחג. אתם נותנים לאשמה להיכנס פנימה. אינכם מפחדים. אתם נזכרים שאינכם ילדים קטנים יותר ושהאשמה לא תהרוג אתכם. להיפך, אתם נזכרים שאתם רוצים להרחיב את מנעד הרגשות שאתם מסוגלים לחוות. \"כן, אימא,\" אתם אומרים לה, ללא טיפת ציניות, \"אני רואה שזה באמת הולך להיות קשה לך. אני מרגיש את הקושי שלך. אני יודע שתהיי בודדה... תני לי להרגיש את זה לכמה רגעים. אני אצלצל אלייך עוד מעט עם החלטה ברורה יותר.\"ואתם נושמים את הרגש פנימה ונותנים לעצמכם לחוש אותו בלי להיבהל ממנו. הגל עולה, מגיע לשיא, ואז יורד. ואחרי שהגל יורד, אתם מקשיבים פנימה. לא לרגשות שלכם, אלא לצו המצפון שלכם, למצפן הפנימי שלכם שיודע מה נכון ומה מדויק עבורכם בכל רגע ורגע. ואתם שואלים את עצמכם בכנות את השאלה: מה יותר מדויק לי בחג הזה? להיות עם אימא שלי או עם החברים שלי? ואתם נותנים לעצמכם תשובה על פי ההקשבה הזאת. והתשובה מגיעה ממקום שפנוי מהפחד מאשמה. אשמה אינה מאיימת יותר על המקום הזה. אולי תחליטו להישאר בחג עם אימא, ואולי תחליטו לטוס עם החברים. ואם תחליטו לטוס עם החברים, אתם תעשו זאת מתוך מוכנות לשוב ולשוחח עם אימא ולעמוד מול האכזבה שלה. היא תהיה מאוכזבת. ואתם תסכימו להרגיש אשמים, אך לא מנוהלים. כי כשאנו מסכימים להרגיש רגש עד תומו, אנחנו מפסיקים להיות מנוהלים ממנו. חלקכם יאמרו עכשיו שעם אימא שלכם זה לא יעבוד. היא לא תשחרר אתכם אף פעם. זה אולי נכון. אימא שלכם אולי באמת לא תשחרר אתכם. אלה רק אתם שתוכלו לשחרר את עצמכם. ואם יש לכם אימא מאוד מניפולטיבית, שהאשמה היא הכלי העיקרי שלה בהפעלת הסביבה, זה אומר שיהיה לכם אתגר גדול יותר. אתם תצטרכו לעבור דרך התרגול הזה שוב ושוב עד שתצליחו לחיות אותו. אימא שלכם, או בן הזוג שלכם, או בת הזוג שלכם, או הילדים שלכם, או החברה הטובה ביותר שלכם, לא יעזרו לכם בזה. בוודאי שלא. אימא שלכם אינה מעוניינת לוותר בקלות על הכלי שלה. היא תשתמש בו שוב ושוב והיא תמצא כל פעם דרכים מקוריות וחדשות להשתמש בו. דרכים שכלל לא חשבתם עליהן. אנשים מניפולטיביים הם מאוד יצירתיים. אבל אם תהיו נחושים, אתם תחזירו .גדולה מתנה וזו .עצמכם את לעצמכם Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 85מסוגלת לוותר על ה\"עזרה\" של בני המשפחה שלה. היא לא יכולה הייתה לראות את עצמה מוותרת על הטלפונים מהם. ביקשתי ממנה להזמין את כל בני המשפחה למפגש איתי. הם הגיעו. שאלתי אותם שאלות והם הסבירו לי באופן מאוד בהיר כיצד שושנה מפעילה אותם. אמרתי לכולם שיש שתי דרכים לעזור לשושנה. האחת היא ששושנה עצמה תסכים לוותר על האפשרות לקרוא להם לעזרה, והאפשרות השנייה היא שהם, כלומר בעלה ושתי הבנות הבוגרות שלה, יחליטו, גם ללא הסכמתה, שהם לא רוצים לשרת יותר את החרדה שלה. בשלב זה לכולם כבר היה ברור שהם אינם משרתים את שושנה, אלא רק את החרדה שלה. משרתים ומזינים אותה.אבל בעלה והבנות של שושנה הבהירו לי שגם אם הם מבינים לחלוטין את הרציונל להצעה שלי, הם לעולם לא יהיו מסוגלים לעשות זאת, ללא הסכמתה המלאה של שושנה. \"מדוע?\" שאלתי. \"כיוון שאנחנו פשוט נרגיש אשמים מדי. שושנה תגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו, אם נעז לא לצלצל אליה במהלך היום, ואנחנו איננו מוכנים לעמוד בזה,\" ענו. מדוע שושנה לא הייתה מוכנה לקחת על עצמה את ההצעה שהצעתי לה, ומדוע היא אפילו לא הייתה מוכנה לתת למשפחתה רשות שלא לשרת את החרדה שלה? האם זה כיוון שהייתה כל כך חולה? האם זה כיוון שהחרדה שלה הייתה כל כך קשה מנשוא? או שאולי שושנה לא הסכימה לעשות שינוי כזה בחייה פשוט מכיוון שלא הייתה מוכנה לוותר על הכלי המדהים שרכשה? הכלי בעזרתו הצליחה להרים את כל בני משפחתה על הרגליים ולשרת אותה ואת החרדה שלה?ככל שלירון התמידה יותר בחקירה הסקרנית שלה את החרדה שלה, החרדה שלה איבדה את כוחה על לירון. ולירון החלה לנהל אז את עולמה הפנימי. היא הפסיקה לתמרן את הסביבה שלה והתחילה לנהל את עצמה. הניסיון שלי מראה שמעבר כזה, מתמרון הסביבה לניהול עצמי, הוא אחד הדברים שתורמים הכי הרבה לתחושה חזקה של ראויות. ולא רק לתחושה. לראויות באמת. אדם שמוכן לעשות צעד כזה, לוותר על כלי שהוא השתמש בו במשך שנים, ובמקומו ללמוד להתחבר לעצמו ולנהל את עצמו, ולא את הסביבה, אכן ראוי. ראוי לקבל את מה שיש לעולם הזה להציע. 88 להיות ראויאני הרגשתי אשם. אבל האם הייתי אשם? האם בכל פעם שבת הזוג שלי כעסה עליי היא תמיד צדקה ואני תמיד הייתי לא בסדר? בוודאי שלא. לעתים היה צדק בדבריה. לעתים ממש לא. אבל רק בגיל 38 קלטתי את זה. קלטתי שבמוחי הילדותי הייתה משוואה אבסורדית: \"אם האישה שאיתך כועסת עליך, סימן שאתה אשם.\" זהו. ואין זה משנה אם האישה הזו הייתה אימא שלי, גרושתי או בת הזוג הנוכחית. אני פשוט האמנתי שאני חייב לרצות אותה, אותן, את כולן. לא כולם פועלים כמוני. יש כאלה שמפתחים תגובה הפוכה. במקום לרצות הם הודפים. הנשים של ההודפים בטוחות שבעליהן אינם מסוגלים להרגיש אשמה. אך אין זה נכון, גם ההודפים וגם המרצים סובלים מאותה מחלה בדיוק. המחלה של הקושי, או אפילו חוסר היכולת, להתבונן, לחשוב, ולהרהר באופן עצמאי ובלתי תלוי במה שנאמר, ולהגיע למסקנות. אשמה רגשית, או מדומה, שאינה קשורה להתבוננות ישירה במעשים, היא מנגנון שמתקבע בתוכנו כילדים. היא תגובה רגשית ישירה למניעת אהבה. אין לרגש האשמה הזה כל קשר למעשים שנעשו או שלא נעשו. אין לרגש הזה קשר לטוב או לרע. זהו רגש שהוא הביטוי של הפחד הילדותי שלנו שיפסיקו לאהוב אותנו. ואנחנו חוששים כל כך מהאפשרות הזאת, שאנו נעשה הכל כדי לא להרגיש אותה. אני עסקתי בריצוי, כדי להימנע מהרגשת אשמה, ואחרים עוסקים בהדיפת דברי השני, כדי שלא להרגיש אשמה. )עוד על ההבדל בין אשמה אמיתית ומדומה ניתן לקרוא ביתר פירוט בשני ספריי משפחה כן בוחרים ו-דהרמה תרפיה.(אתם יודעים כיצד ״אימהות פולניות״ מצליחות לנהל את הילדים שלהן? לא בעזרת אשמה. יותר מדויק להגיד שהן מנהלות את ילדיהן בעזרת האיום באשמה. רובנו כל כך מבוהלים מכך שנרגיש, אפילו לרגע קט, את הרגש ה״נורא\" הזה, שאנחנו מוכנים לעשות הכול כדי לא להרגיש אותו. גם אם זה אומר לבוא לאימא שלנו בשבת, למרות שיש לנו דברים הרבה יותר טובים לעשות, או לשכב עם בן הזוג שלנו כשממש לא בא לנו, רק כדי שלא נרגיש אשמים. אבל מה היה קורה לו לא היינו מפחדים כל כך להרגיש אשמה? מה היה קורה לו היינו מוכנים לגמרי להרגיש אותו? לו היינו יכולים להגיד לו \"ברוך הבא!\" ופשוט היינו נותנים לו להיחוות בתוך האורגניזם שלנו, כמו גל, ובסוף להיעלם?אמתי מגד 89בפרק הקודם עסקנו באפשרות הזאת בהקשר של חרדה. אך כפי שכתבתי שם, ההבנה הזו רלוונטית עבור כל רגש. רגשות מופיעים כגלים בחיינו. הם מתחילים, מתרוממים, מגיעים לשיא, ואז יורדים ונעלמים. אם היינו נותנים לכל הרגשות שלנו את המרחב להתפתח כך, היינו מגלים שהם היו מתחלפים הרבה יותר מהר. אם היינו מוכנים לחוות את כל הרגשות שלנו, מבלי להפריע להם כלל, לחלוטין, במלואם, היינו מגלים שרובם מסתיימים אחרי מספר שניות ונעלמים. חלקם נשארים כמה דקות. רגשות שנשארים תקועים בתוכנו ואיננו מצליחים להשתחרר מהם נוהגים כך כיוון שאנחנו מתנגדים להם. כיוון שאיננו מוכנים לאפשר להם ביטוי מלא. נסו זאת בנוגע לאשמה, בנוגע לחרדה, בנוגע לקנאה, בנוגע לכל רגש שאינכם אוהבים להרגיש. תנו לו להתפתח בגוף, נשמו לתוכו, תנו לו לפרוח, היו סקרניים לגביו, חקרו אותו לעומק, הרגישו אותו עד תומו, ואתם תהיו מופתעים לגלות עד כמה החוויה הרגשית שלכם משתנה בעקבות הסכמה כזו. נחזור לאשמה. אם איננו רוצים להיות מנוהלים יותר על ידי רגשות אשמה, ועל ידי אחרים משמעותיים בסביבה שלנו שיודעים כיצד לתמרן אותנו לעשות כרצונם, דרך האיום באשמה, עלינו לפעול בדיוק הפוך ממה שעשינו עד כה. במקום לנסות ולהימנע מהרגש, דרך הדיפה או דרך ריצוי, עלינו לברך את הרגש בברכת ברוך הבא ולהסכים להרגיש אותו במלואו. דמיינו את האפשרות הבאה: אתם מתכננים לנסוע בחופשת פסח עם חברים לחופשה בחו״ל, אבל אמכם האלמנה והבודדה שומעת על כך, ומהטון של קולה בטלפון אתם כבר מרגישים אשמים. עד עכשיו היו לכם שתי אפשרויות בקנה. האחת, לבטל את התוכניות שלכם, לרצות אותה, ולהגיע אליה לחג. האפשרות השנייה הייתה להדוף את התחושה דרך התעלמות ממנה, הרמת הקול עליה, טריקת הטלפון, ו/או הימנעות משיחה איתה עד שהחג נגמר. עכשיו נוספת אפשרות חדשה: אתם מקשיבים ברוב קשב למצוקת הבדידות של אימא שלכם. אתם נותנים למצוקה הזו לגעת בכם. אתם \"״לנטוש האפשרות על שחשבתם כך על\" בסדר לא \"להרגיש מסכימים Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
88 להיות ראויאני הרגשתי אשם. אבל האם הייתי אשם? האם בכל פעם שבת הזוג שלי כעסה עליי היא תמיד צדקה ואני תמיד הייתי לא בסדר? בוודאי שלא. לעתים היה צדק בדבריה. לעתים ממש לא. אבל רק בגיל 38 קלטתי את זה. קלטתי שבמוחי הילדותי הייתה משוואה אבסורדית: \"אם האישה שאיתך כועסת עליך, סימן שאתה אשם.\" זהו. ואין זה משנה אם האישה הזו הייתה אימא שלי, גרושתי או בת הזוג הנוכחית. אני פשוט האמנתי שאני חייב לרצות אותה, אותן, את כולן. לא כולם פועלים כמוני. יש כאלה שמפתחים תגובה הפוכה. במקום לרצות הם הודפים. הנשים של ההודפים בטוחות שבעליהן אינם מסוגלים להרגיש אשמה. אך אין זה נכון, גם ההודפים וגם המרצים סובלים מאותה מחלה בדיוק. המחלה של הקושי, או אפילו חוסר היכולת, להתבונן, לחשוב, ולהרהר באופן עצמאי ובלתי תלוי במה שנאמר, ולהגיע למסקנות. אשמה רגשית, או מדומה, שאינה קשורה להתבוננות ישירה במעשים, היא מנגנון שמתקבע בתוכנו כילדים. היא תגובה רגשית ישירה למניעת אהבה. אין לרגש האשמה הזה כל קשר למעשים שנעשו או שלא נעשו. אין לרגש הזה קשר לטוב או לרע. זהו רגש שהוא הביטוי של הפחד הילדותי שלנו שיפסיקו לאהוב אותנו. ואנחנו חוששים כל כך מהאפשרות הזאת, שאנו נעשה הכל כדי לא להרגיש אותה. אני עסקתי בריצוי, כדי להימנע מהרגשת אשמה, ואחרים עוסקים בהדיפת דברי השני, כדי שלא להרגיש אשמה. )עוד על ההבדל בין אשמה אמיתית ומדומה ניתן לקרוא ביתר פירוט בשני ספריי משפחה כן בוחרים ו-דהרמה תרפיה.(אתם יודעים כיצד ״אימהות פולניות״ מצליחות לנהל את הילדים שלהן? לא בעזרת אשמה. יותר מדויק להגיד שהן מנהלות את ילדיהן בעזרת האיום באשמה. רובנו כל כך מבוהלים מכך שנרגיש, אפילו לרגע קט, את הרגש ה״נורא\" הזה, שאנחנו מוכנים לעשות הכול כדי לא להרגיש אותו. גם אם זה אומר לבוא לאימא שלנו בשבת, למרות שיש לנו דברים הרבה יותר טובים לעשות, או לשכב עם בן הזוג שלנו כשממש לא בא לנו, רק כדי שלא נרגיש אשמים. אבל מה היה קורה לו לא היינו מפחדים כל כך להרגיש אשמה? מה היה קורה לו היינו מוכנים לגמרי להרגיש אותו? לו היינו יכולים להגיד לו \"ברוך הבא!\" ופשוט היינו נותנים לו להיחוות בתוך האורגניזם שלנו, כמו גל, ובסוף להיעלם?אמתי מגד 89בפרק הקודם עסקנו באפשרות הזאת בהקשר של חרדה. אך כפי שכתבתי שם, ההבנה הזו רלוונטית עבור כל רגש. רגשות מופיעים כגלים בחיינו. הם מתחילים, מתרוממים, מגיעים לשיא, ואז יורדים ונעלמים. אם היינו נותנים לכל הרגשות שלנו את המרחב להתפתח כך, היינו מגלים שהם היו מתחלפים הרבה יותר מהר. אם היינו מוכנים לחוות את כל הרגשות שלנו, מבלי להפריע להם כלל, לחלוטין, במלואם, היינו מגלים שרובם מסתיימים אחרי מספר שניות ונעלמים. חלקם נשארים כמה דקות. רגשות שנשארים תקועים בתוכנו ואיננו מצליחים להשתחרר מהם נוהגים כך כיוון שאנחנו מתנגדים להם. כיוון שאיננו מוכנים לאפשר להם ביטוי מלא. נסו זאת בנוגע לאשמה, בנוגע לחרדה, בנוגע לקנאה, בנוגע לכל רגש שאינכם אוהבים להרגיש. תנו לו להתפתח בגוף, נשמו לתוכו, תנו לו לפרוח, היו סקרניים לגביו, חקרו אותו לעומק, הרגישו אותו עד תומו, ואתם תהיו מופתעים לגלות עד כמה החוויה הרגשית שלכם משתנה בעקבות הסכמה כזו. נחזור לאשמה. אם איננו רוצים להיות מנוהלים יותר על ידי רגשות אשמה, ועל ידי אחרים משמעותיים בסביבה שלנו שיודעים כיצד לתמרן אותנו לעשות כרצונם, דרך האיום באשמה, עלינו לפעול בדיוק הפוך ממה שעשינו עד כה. במקום לנסות ולהימנע מהרגש, דרך הדיפה או דרך ריצוי, עלינו לברך את הרגש בברכת ברוך הבא ולהסכים להרגיש אותו במלואו. דמיינו את האפשרות הבאה: אתם מתכננים לנסוע בחופשת פסח עם חברים לחופשה בחו״ל, אבל אמכם האלמנה והבודדה שומעת על כך, ומהטון של קולה בטלפון אתם כבר מרגישים אשמים. עד עכשיו היו לכם שתי אפשרויות בקנה. האחת, לבטל את התוכניות שלכם, לרצות אותה, ולהגיע אליה לחג. האפשרות השנייה הייתה להדוף את התחושה דרך התעלמות ממנה, הרמת הקול עליה, טריקת הטלפון, ו/או הימנעות משיחה איתה עד שהחג נגמר. עכשיו נוספת אפשרות חדשה: אתם מקשיבים ברוב קשב למצוקת הבדידות של אימא שלכם. אתם נותנים למצוקה הזו לגעת בכם. אתם \"״לנטוש האפשרות על שחשבתם כך על\" בסדר לא \"להרגיש מסכימים Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
87פרק 16אשמה מדומה ממקור ילדותי אשמה, בדיוק כמו ראויות, יכולה להיות מבוססת על המציאות או על רגשות. כלומר, בדיוק כפי שאדם יכול להרגיש ראוי ולהיות לא ראוי, או להרגיש לא ראוי ולהיות כן ראוי, כך גם באשמה, אדם יכול לחוש אשם וכלל לא להיות אשם או להרגיש נקי מאשמה, ולהיות לחלוטין אשם. ההבחנה בין אשמה מבוססת מציאות לבין אשמה מדומה, המבוססת על רגשות, נדירה מדי במחוזותינו. רוב האנשים מתקשים לעשות אותה, כיוון שרוב האנשים למעשה \"חיים בסרט\", כלומר, הם אינם יודעים מתי ההתבוננות שלהם מנחה אותם ומתי אלו הרגשות שלהם שמנחים אותם. את האמת הזאת אני הבנתי על בשרי, רק בגיל המבוגר למדי של .38 זה היה לאחר שהתגרשתי. הייתה לי אז בת זוג שהערצתי. חשבתי שכל מילה שיוצאת מפיה זו האמת. לבת הזוג שלי היו מצבי רוח. לעתים היא הייתה מאוהבת בי עד טירוף ומעריצה אותי, ולעתים היא הייתה בטוחה שאני הדבר הנורא ביותר שקרה לה. להבדלים הללו במצבי הרוח לא היה כמעט קשר אליי. אבל אני עדיין לא הבנתי את זה. בכל פעם שהיא הייתה כועסת עליי, הייתי מרגיש נורא. עננה של אשמה הייתה מכסה אותי וכל מה שרציתי אז היה שהיא תסלח לי ותאהב אותי שוב. הייתי נכנס אז לאמוק בניסיון לרצות אותה ולשמח אותה. ונראה היה שככל שהייתי עסוק יותר בניסיון לגרום לה להפסיק לכעוס, כך כעסה עליי רק הלך וגבר. 90 להיות ראויאותה כך בחג. אתם נותנים לאשמה להיכנס פנימה. אינכם מפחדים. אתם נזכרים שאינכם ילדים קטנים יותר ושהאשמה לא תהרוג אתכם. להיפך, אתם נזכרים שאתם רוצים להרחיב את מנעד הרגשות שאתם מסוגלים לחוות. \"כן, אימא,\" אתם אומרים לה, ללא טיפת ציניות, \"אני רואה שזה באמת הולך להיות קשה לך. אני מרגיש את הקושי שלך. אני יודע שתהיי בודדה... תני לי להרגיש את זה לכמה רגעים. אני אצלצל אלייך עוד מעט עם החלטה ברורה יותר.\"ואתם נושמים את הרגש פנימה ונותנים לעצמכם לחוש אותו בלי להיבהל ממנו. הגל עולה, מגיע לשיא, ואז יורד. ואחרי שהגל יורד, אתם מקשיבים פנימה. לא לרגשות שלכם, אלא לצו המצפון שלכם, למצפן הפנימי שלכם שיודע מה נכון ומה מדויק עבורכם בכל רגע ורגע. ואתם שואלים את עצמכם בכנות את השאלה: מה יותר מדויק לי בחג הזה? להיות עם אימא שלי או עם החברים שלי? ואתם נותנים לעצמכם תשובה על פי ההקשבה הזאת. והתשובה מגיעה ממקום שפנוי מהפחד מאשמה. אשמה אינה מאיימת יותר על המקום הזה. אולי תחליטו להישאר בחג עם אימא, ואולי תחליטו לטוס עם החברים. ואם תחליטו לטוס עם החברים, אתם תעשו זאת מתוך מוכנות לשוב ולשוחח עם אימא ולעמוד מול האכזבה שלה. היא תהיה מאוכזבת. ואתם תסכימו להרגיש אשמים, אך לא מנוהלים. כי כשאנו מסכימים להרגיש רגש עד תומו, אנחנו מפסיקים להיות מנוהלים ממנו. חלקכם יאמרו עכשיו שעם אימא שלכם זה לא יעבוד. היא לא תשחרר אתכם אף פעם. זה אולי נכון. אימא שלכם אולי באמת לא תשחרר אתכם. אלה רק אתם שתוכלו לשחרר את עצמכם. ואם יש לכם אימא מאוד מניפולטיבית, שהאשמה היא הכלי העיקרי שלה בהפעלת הסביבה, זה אומר שיהיה לכם אתגר גדול יותר. אתם תצטרכו לעבור דרך התרגול הזה שוב ושוב עד שתצליחו לחיות אותו. אימא שלכם, או בן הזוג שלכם, או בת הזוג שלכם, או הילדים שלכם, או החברה הטובה ביותר שלכם, לא יעזרו לכם בזה. בוודאי שלא. אימא שלכם אינה מעוניינת לוותר בקלות על הכלי שלה. היא תשתמש בו שוב ושוב והיא תמצא כל פעם דרכים מקוריות וחדשות להשתמש בו. דרכים שכלל לא חשבתם עליהן. אנשים מניפולטיביים הם מאוד יצירתיים. אבל אם תהיו נחושים, אתם תחזירו .גדולה מתנה וזו .עצמכם את לעצמכם Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
86 להיות ראוישושנה נותרה עם היכולת לתמרן את סביבתה, אבל עם אפס יכולת לנהל את עצמה. תחושת הראויות שלה רק תלך ותיפגע. המסוגלות שלה ליהנות ממה שיש לעולם הזה להציע רק תלך ותפחת. ואין זה בגלל שהיא \"סובלת\" ממחלה כל כך קשה. הסיבה בגללה שושנה לא תוכל להרגיש ראויה ליהנות ממה שיש לעולם שלנו להציע לה, היא כיוון שהיא אינה מוכנה לוותר על האפשרות לתמרן את סביבתה בעזרת רגשות אשמה. וכאשר איננו מוכנים לוותר על האפשרות לתמרן אחרים, אנחנו איננו ראויים. לא רק שאיננו חשים ראויים. אנחנו באמת איננו ראויים. 91פרק 17כעס כובל, כעס משחרר ואשמהחדווה לא סבלה את אימא שלה, והיא הרגישה על כך מאוד אשמה. האמת שחדווה חששה ממנה הייתה, שהיא לעתים ייחלה למותה. היא חשבה שאם אימא שלה תמות, חייה יהיו פשוטים הרבה יותר. חדווה הייתה בת ,27 נשואה עם תינוק. את אימא שלה היא תיארה כאישה מאוד ביקורתית ושיפוטית שתמיד לא הייתה מרוצה מכלום. חדווה הרגישה תמיד שאימא שלה לא מרוצה ממנה. גם את היחסים בין הוריה חדווה תיארה כקרים מאוד. כל מה שחדווה ייחלה לו, כל חייה, היה לבנות לעצמה מערכת יחסים הפוכה לחלוטין עם בעלה, והיא הרגישה שהיא מצליחה בכך. הבעיה היחידה הייתה העובדה שהיא עדיין הרגישה חייבת ללכת לביקורים אצל הוריה, וביקורים אלה העיבו על חייה. חדווה כעסה על אימא שלה על כך שהיא מעולם לא נתנה לה אהבה, או כך לפחות היא הרגישה, וגם על כך, שעכשיו, כשהיא הפכה בוגרת יותר, אימא שלה לא הסכימה לשחרר אותה. אימה הייתה מצלצלת אליה ומאשימה אותה שהיא אינה מגיעה מספיק לבקר. שהיא לא מתייחסת אליה מספיק. וחדווה, מתוך רגשי אשמה ומחויבות, הייתה מאלצת את עצמה להגיע לביקורים, למרות שחשה שזה הדבר האחרון שהיא רוצה :מרגישה שחדווה הרגשות של בדינמיקה נתבונן הבה .לעשות Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 85מסוגלת לוותר על ה\"עזרה\" של בני המשפחה שלה. היא לא יכולה הייתה לראות את עצמה מוותרת על הטלפונים מהם. ביקשתי ממנה להזמין את כל בני המשפחה למפגש איתי. הם הגיעו. שאלתי אותם שאלות והם הסבירו לי באופן מאוד בהיר כיצד שושנה מפעילה אותם. אמרתי לכולם שיש שתי דרכים לעזור לשושנה. האחת היא ששושנה עצמה תסכים לוותר על האפשרות לקרוא להם לעזרה, והאפשרות השנייה היא שהם, כלומר בעלה ושתי הבנות הבוגרות שלה, יחליטו, גם ללא הסכמתה, שהם לא רוצים לשרת יותר את החרדה שלה. בשלב זה לכולם כבר היה ברור שהם אינם משרתים את שושנה, אלא רק את החרדה שלה. משרתים ומזינים אותה.אבל בעלה והבנות של שושנה הבהירו לי שגם אם הם מבינים לחלוטין את הרציונל להצעה שלי, הם לעולם לא יהיו מסוגלים לעשות זאת, ללא הסכמתה המלאה של שושנה. \"מדוע?\" שאלתי. \"כיוון שאנחנו פשוט נרגיש אשמים מדי. שושנה תגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו, אם נעז לא לצלצל אליה במהלך היום, ואנחנו איננו מוכנים לעמוד בזה,\" ענו. מדוע שושנה לא הייתה מוכנה לקחת על עצמה את ההצעה שהצעתי לה, ומדוע היא אפילו לא הייתה מוכנה לתת למשפחתה רשות שלא לשרת את החרדה שלה? האם זה כיוון שהייתה כל כך חולה? האם זה כיוון שהחרדה שלה הייתה כל כך קשה מנשוא? או שאולי שושנה לא הסכימה לעשות שינוי כזה בחייה פשוט מכיוון שלא הייתה מוכנה לוותר על הכלי המדהים שרכשה? הכלי בעזרתו הצליחה להרים את כל בני משפחתה על הרגליים ולשרת אותה ואת החרדה שלה?ככל שלירון התמידה יותר בחקירה הסקרנית שלה את החרדה שלה, החרדה שלה איבדה את כוחה על לירון. ולירון החלה לנהל אז את עולמה הפנימי. היא הפסיקה לתמרן את הסביבה שלה והתחילה לנהל את עצמה. הניסיון שלי מראה שמעבר כזה, מתמרון הסביבה לניהול עצמי, הוא אחד הדברים שתורמים הכי הרבה לתחושה חזקה של ראויות. ולא רק לתחושה. לראויות באמת. אדם שמוכן לעשות צעד כזה, לוותר על כלי שהוא השתמש בו במשך שנים, ובמקומו ללמוד להתחבר לעצמו ולנהל את עצמו, ולא את הסביבה, אכן ראוי. ראוי לקבל את מה שיש לעולם הזה להציע. 92 להיות ראויחדווה כועסת מאוד על אימא שלה, ובמקביל מרגישה אשמה על כך. הכעס של חדווה הוא מורכב ומעורבב; כעס מסוגים שונים, יחד עם אשמה מסוגים שונים. חדווה, כמו רובנו, עדיין לא מצליחה לעשות הבחנה ברורה בין הרגשות השונים. כולם יחד מציפים אותה, והיא מתקשה להכיל, לעכל ולעשות בהם סדר. וכיוון שהרגשות שחדווה חשה כלפי אימה כלל אינם נדירים, כי רבים מאיתנו חווים סבך רגשות דומה, ננסה לעזור לחדווה ולנו להתיר מעט את הסבך. ההבחנה הראשונה שאנו צריכים לעשות כאן היא בין שני סוגים של כעס. כעס אחד משחרר ובריא, וכעס אחד כובל והרסני. כשהם באים ביחד, ללא הבחנה, הכעס הבריא נספג ונעלם בתוך הכעס ההרסני, ושניהם יחד מחבלים מאוד ביחסים בין חדווה ואמה, וביחסים של חדווה עם עצמה. במקור כעס הוא רגש טריטוריאלי. כמו כל הרגשות, גם הכעס נוצר מתוך צורך הישרדותי. דמיינו זאבה המגדלת את הגורים שלה במערה, וצריכה לגונן עליהם מפני פולשים זרים שהיו רוצים לטרוף אותם. נמר מגיע לאזור. הזאבה חושפת את שנייה, השפתיים העליונות עולות קצת מעלה, והתחתונות מופשלות מטה. הגבות שלה יורדות מטה ולאמצע. העיניים שלה מתבוננות בריכוז בנמר. היא בוחנת כל תנועה ותנועה שלו. הנשימה שלה מתגברת. היא חושפת עוד ועוד את השיניים שלה, מראה לו עד כמה הן חדות. היא מקשיתה את הגב שלה, כך שתיראה יותר גבוהה ויותר מאיימת. הלב שלה דופק בעוצמה. הדופק שלה עולה. ואם היא תצליח לעשות את כל אלו בצורה אופטימלית, הנמר ילך משם. הוא יבין שאין לו סיכוי לטרוף את הגורים, עכשיו, כשאימא שלהם שם. לרגש ישנם כמה היבטים. יש את האנרגיה שמורגשת בתוך הגוף, ויש את הביטוי שלו בתנוחת הגוף, במבט ובהתנהגות. כמו כל רגש, גם רגש הכעס נועד לדחוף אותנו לפעולה נכונה ומדויקת. כעס נועד לתמוך בנו לסלק פולשים. כעס נועד לסייע לנו לשמור על הטריטוריה. הזאבה \"כועסת\" על הנמר, ובכך מגרשת אותו מהשטח. גם חדווה כועסת על אימה כיוון שזו אינה מכבדת את המרחב שלה. אימה של חדווה מתמרנת אותה וגורמת לה להרגיש אשמה בכל פעם שחדווה .אמה של הסטנדרטים לפי ,מספיק לבקר באה או מתקשרת אינה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
84 להיות ראוילבקר בחזה ובבטן ולראות אילו רגשות מופיעים שם, וכיצד הרגשות הללו מתבטאים בגוף. ואת מוזמנת גם להתבונן במחשבות שעולות לך. לראות אילו מחשבות עולות. מאיזה סוג. רק לראות. רק להתבונן. במשך כל הזמן הזה, את לא מנסה להרגיע את עצמך. אינך מנסה להיות יותר שקטה. אינך מנסה להפסיק את ההתקף. להיפך. ככל שהוא נמשך, כך יש לך יותר זמן לחקור ולהכיר אותו מקרוב. וזה מה שאת עושה. את הופכת עכשיו למומחית לחרדה. בסופו של התהליך הזה, לאחר כמה פעמים שתעשי אותו, את ממש תכירי את החרדה שלך, כפי שמעולם לא הכרת אותה לפני זה. ובמהלך התרגיל הזה, את תגלי גם משהו די מופלא. את תגלי סוד על חרדה. אינני רוצה לגלות לך את הסוד הזה. אני רוצה שתגלי אותו בעצמך, במהלך החקירה שלך, ובפעם הבאה שנפגש, תספרי לי מה גילית.\"לירון לקחה את המשימה שלה ברצינות. היא לא התקשרה לאף אחד בלילות הבאים. והיא ממש חקרה לעומק את החרדה שלה. ה\"סוד\" שהיא גילתה, הוא סוד ידוע עבור כל מי שאי פעם חקר לעומק רגש, כל רגש, ללא שיפוט, ללא ביקורת וללא ניסיון לשנותו. הסוד הוא שכאשר אנו נפגשים ונמצאים עם הרגש שלנו, עם החרדה במקרה זה, ללא שום ניסיון לשנותה, החרדה, בתחילה, עולה ועולה ועולה, אז מגיעה לשיא מסוים, ואז מתחילה לרדת. זוהי דרכו של כל רגש. רגשות מופיעים בתוכנו כמו גל. וכמו גל, הם לבסוף נרגעים. כאשר אנו מנסים להפסיק אותם, הם נתקעים בתוכנו ולא זזים. כאשר אנחנו ממש מסתקרנים לגביהם ומוכנים לתת להם להיות, הם מתגברים, ואז כמו גל, הם חולפים. וכשהם חולפים, אנו מרגישים יכולת גדולה הרבה יותר להיות עם עצמנו לנהל את עולמנו הרגשי. לנהל, לא במובן של לשלוט, כי על רגשות אי אפשר לשלוט ישירות, אלא לנהל במובן של ״לעבוד\" איתם. התקפי החרדה של לירון נפסקו לחלוטין תוך ימים ספורים, ולא חזרו יותר. אצל שושנה התמונה הייתה שונה לחלוטין. שאלתי את שושנה את אותן שאלות ואמרתי לשושנה את אותן אמירות, אבל שושנה טענה שאינה אמתי מגד 93אך חדווה גם כועסת על אימה כיוון שזו לא אהבה אותה מספיק. כועסת ומתוסכלת. עכשיו, הבה נתבונן בכיוון האנרגיה ובתוצאות של שני סוגי הכעסים. כעס כאמור במקורו נועד להרחיק מאיתנו פולשים ולעזור לנו לשמור על הגבול שלנו. כשחדווה כועסת על אימה על כך שאינה מכבדת את הגבולות שלה, לכעס זה יש אנרגיה של הרחקה. אך מה קורה כשחדווה כועסת על אימה על כך שהיא אינה אוהבת אותה מספיק? האם כשחדווה כועסת על אימה על כך שלא אהבה אותה מספיק, היא רוצה להרחיק או לקרב את אמה? ואם המטרה של כעס היא הרחקה, האם הכעס על אימה על כך שהיא לא אוהבת מספיק, תורם או מזיק לבקשה של חדווה להיות יותר אהובה?לעתים, כשילדים קטנים כועסים על ההורים שלהם, והם בועטים ברצפה, משתוללים או נושכים, הוריהם מבינים שמאחורי הכעס ישנה בקשה לאהבה. ולעתים, הורים מבינים כאלה יכולים פשוט לקחת את הילד בידיהם, לחבק אותו חיבוק גדול וארוך, והילד, הפלא ופלא, נרגע. אך כשחדווה כועסת על אימא שלה, אימא של חדווה פשוט נעלבת, נפגעת, ומרגישה בעצמה לא אהובה. אימא של חדווה אינה מסוג ההורים המבינים. ובמקרה של חדווה, בת ה,27- היא גם לא צריכה להבין. הורים לבני 27אינם אמורים לנחש את הרגשות של הילדים שלהם. וזה עצוב שילדים בני ,27 וגם ,60 עדיין מאמינים שזו זכותם המלאה לדרוש ולצפות מהוריהם, בני זוגם והילדים שלהם לנחש מה הם מרגישים וצריכים, בלי שהם יואילו בטובם להבהיר זאת באופן ברור. נחזור לכעס. חדווה, כמו רבים אחרים, כועסת בגלל שתי סיבות הפוכות, ומקבלת בעזרת הכעס שלה שתי תוצאות הפוכות. היא מרחיקה את אימא שלה ומקרבת אותה, בו זמנית. היא מרחיקה אותה, וטוב שהיא עושה זאת, כיוון שהיא רוצה, באופן בריא, לשמור על הגבולות שלה. אבל בעזרת הכעס השני שלה, היא מעוררת אצל אימא שלה רגשות אשמה, על כך שלא הייתה אימא מספיק טובה, ובכך היא מקרבת את אימא שלה, באופן סימביוטי ומעיק, ולמעשה כובלת את שתיהן אחת אל השנייה. אימא של חדווה כועסת עליה, ובכך מעוררת אצלה רגשות אשמה. בכך היא כובלת אותה אליה. וחדווה גם מעוררת אשמה אצל אמה, וכובלת את אימה אליה. למרות שמצד שני הייתה רוצה, בכל מאודה, שאימא שלה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
אמתי מגד 83\"במה את בוחרת?\" שאלתי אותה. \"אני רוצה ללמוד לנהל את עצמי,\" היא ענתה. \"מה יגרום לך להעריך ולאהוב יותר את עצמך, להמשיך ולתפעל, בצורה מוצלחת למדי, את הסביבה שלך, או להצליח לנהל את עולמך הרגשי?\" במילים אחרות, שאלתי אותה מה יגרום לה להרגיש ראויה יותר. היא ענתה שהיא תעריך ותכבד את עצמה הרבה יותר אם תצליח לנהל את עולמה הרגשי. כן, זו הייתה שאלה רטורית. אבל כמו שנראה בהמשך, שושנה לדוגמה, ענתה תשובה אחרת.ואז הסברתי לה שהדרך לכך שהיא תוכל לנהל את עולמה הרגשי עוברת, קודם כל, בוויתור המלא והשלם על היכולת לתמרן אחרים. זה או, או. אמרתי לה. אין דרך ביניים. \"אבל מה אני אעשה כשיש לי התקף חרדה?\" לירון שאלה. ואני נתתי לה את התשובה שאני נותן לרבים מאלה שסובלים מהתקפי חרדה ומגיעים אליי. אני מציע להם לחקור את החרדה, במקום להימנע ממנה. אני מציע להם לחשוב על עצמם כעל עיתונאים או אנתרופולוגים שמגיעים לשבט נידח ומעוניינים להכיר את השבט מקרוב. מעוניינים להכיר את השבט מבלי להשפיע על השבט. מעוניינים להכיר אותו כפי שהוא. עד כמה שאפשר לא להתערב ולא לשנות. אמרתי לה שאני חושב שהיא מעולם לא באמת התעניינה או חקרה את החרדה שלה. היא תמיד הייתה עסוקה בעיקר בניסיון שהתקף החרדה ייפסק. \"מה אם תבחרי הפעם בדרך אחרת לגמרי. דרך של היכרות? בפעם הבאה שאת חשה שהתקף חרדה עומד להופיע, במקום לנסות להפסיק אותו, תגידי לחרדה את הדבר הבא: \"ברוכה הבאה, אני רוצה להכיר אותך. בעצם, חרדה יקרה שלי, מעולם לא עשיתי איתך היכרות כמו שצריך.״ ואז, כשהחרדה מתחילה, את תתבונני בעצמך. תתבונני במה שקורה בגוף שלך בעת החרדה. אני רוצה שממש תזהי באילו מקומות בגוף החרדה מופיעה. האם היא מופיעה כמתח, ככיווץ, כרפיון? תבדקי את זה. באיזה שרירים במיוחד? באיזה אזורים בגוף? בפנים? בראש? ממש היכנסי לתוך הגוף שלך וטיילי בו, כאילו שאת מטיילת בארץ חדשה ולא מוכרת, והכירי את מה שמתרחש בגוף שלך בעת חרדה. את מוזמנת גם 94 להיות ראויתפסיק להתערב בענייניה. חדווה משדרת מסר כפול לאמה. אימה משדרת מסר מניפולטיבי אליה. ושתיהן נשארות כבולות האחת בזרועות השנייה.כעס שמסייע לאדם לשמור על הגבולות שלו, הוא ברוב המקרים כעס בריא. לפחות כיוון האנרגיה שלו הוא ברור וישיר. כעס שמטרתו היא לגרום להורה להרגיש אשם על כך שהוא לא נתן לי מספיק, לא העניק לי או לא אהב אותי, הוא כעס כובל. זהו כעס שמשאיר אותנו ילדותיים ותלותיים, ופועל בניגוד לצמיחה ולהתבגרות שלנו, וגם בניגוד לכוונתנו. כלומר, הוא אינו מקרב באמת. הוא בו זמנית מרחיק ומקרב, ומהסיבות הלא נכונות.כפי שחדווה זיהתה, האשמה שלה על כך שהיא מנסה לשמור על עצמה מפני הפולשנות של אמה, היא אשמה מדומה ולא מוצדקת. היא נובעת מהצורך של חדווה להרגיש אהובה. חדווה מרגישה אשמה על כך שהיא מעזה להדוף את אימא שלה, למרות שההדיפה הזו מגינה עליה. אך חלק מהאשמה של חדווה היא גם אשמה מאוד מציאותית ונכונה. אשמה שאינה מבוססת על רגשות, אלא על עובדות. חדווה באמת פוגעת באימא שלה. היא פוגעת בה בכך שהיא כועסת עליה ומאשימה אותה, שוב ושוב, בכך שלא הייתה אימא טובה מספיק. אימא של חדווה נתונה )בדיוק כמו חדווה( תחת מתקפה של אשמה. חדווה אף פעם אינה מרוצה ממנה. אם חדווה תעז להביט בכנות ולהתעמת עם עצמה, היא תראה את הפגיעה הזו. ואם היא תשכיל להפסיק לכעוס ולהיות ממורמרת על מה שלא קיבלה מאמה, היא תשחרר את אימה מאשמה, ואת עצמה מהכבלים של היחסים הסימביוטיים ביניהן.אבל מה שאפילו יותר חשוב הוא שכל עוד חדווה אינה משחררת את אימה מהכעס ומההאשמה שלה, חדווה לא תוכל להרגיש ראויה באמת. בתוך תוכה היא יודעת שהיא אשמה. אשמה אמיתית על השימוש שהיא עצמה עושה באשמה, מול אמה. אם חדווה תשכיל לשחרר האשמה זו, היא מיידית תחוש ראויה הרבה יותר. והיא גם תהיה ראויה הרבה יותר. ראויה למה? ראויה גם לאהבה, אולי מאמה, ואולי מאחרים שמסוגלים לתת אותה, וראויה גם למרחב שלה. כלומר, ושימו לב למורכבות של זה, ועם זאת לפשטות, כל עוד חדווה יודעת שהיא משתמשת בעצמה Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
82 להיות ראויללא ספק לירון ושושנה סובלות. סובלות מאוד אפילו. אך נקודת המבט ממנה אנחנו מתבוננים ומבינים את המקרים הקשים הללו היא מאוד משמעותית ועשויה לשנות לחלוטין את דרך התגובה שלנו, גם כבני משפחה של לירון ושושנה, וגם כמטפלים שעשויים לפגוש מקרים כאלה. האם לירון ושושנה רק סובלות מהתקפי החרדה שלהם, או שניתן גם לחשוב עליהן כשתי נשים שבוחרות להשתמש בתמרון הסביבה על מנת שלא לנהל את עצמן?לירון ושושנה מפעילות את הסביבה שלהן בעזרת איום ברגשות אשמה. אם תשאלו את הוריה והחבר של לירון, או את בעלה והבנות של שושנה, תלמדו עד מהרה ששתי הנשים הללו יצרו סביבן אווירה של אשמה. לירון למדה לעשות זאת כבר בגיל ,12 כשהוריה התגרשו. שניהם חשו אשמים מאוד על מה ש״עוללו\" לבת שלהם. שניהם רצו מאוד לפצות אותה על כך, ושניהם גם התחרו ביניהם מי ההורה הטוב יותר, כלומר, מי זה שייעתר יותר לדרישות ביתם. זהו כוח עצום. ילדים קולטים במהירות, דרך מיפוי המיינד של הסביבה, מה הוריהם מרגישים ורוצים, וכיצד ניתן להפעיל אותם דרך הבנה זו. הבעיה היא שלירון הפכה לאסירה של עצמה. הגולם קם על יוצרו, והתקפי החרדה של ילדותה, שהצליחו להפעיל את הוריה טוב כל כך ולגרום להם לשרת אותה כפי שרצתה, הפכו היום למשהו שמונע ממנה לישון בלילות ולתפקד כחיילת בימים. הסברתי ללירון שבמצבה יש לה בדיוק שתי אפשרויות: האחת היא להמשיך לתמרן את סביבתה, והשנייה היא להתחיל לנהל את עצמה. הסברתי לה שכרגע היא הפכה מומחית בתמרון הסביבה. אימא שלה והחבר מופעלים ומוכנים לשוחח איתה וגם להגיע לבסיס, מתי שהיא רק תרצה. הדרך הזו עובדת. הם מרגיעים אותה. נכון, לירון כבר החלה, אמנם, לזהות סימנים של חוסר סבלנות מצד שניהם, והיא גם חוששת מעט שהחבר שלה ימאס בכל זה ויעזוב, אבל עדיין, השיטה עובדת. מה שלא עובד זה שכל עוד היא מתמרנת את הסביבה שלה, את עצמה - את המערכת הרגשית שלה היא לא לומדת לנהל. כיום, למעשה, היא לא מסוגלת לווסת את הרגשות והחרדות שלה. אין לה כמעט שליטה על עולמה הרגשי. וזו המשוואה, שליטה על אחרים או שליטה על עצמי. אמתי מגד 95בהאשמה כלפי אמה, היא אינה יכולה להרגיש שהיא באמת ראויה גם לחופש ולגבולות ברורים. ברגע שתפסיק להאשים, תוכל לשים גבולות ברורים לאמה, מבלי להרגיש על כך אשמה. עוד על הדרכים \"לטפל\" באשמה אמיתית, בפרק .19Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 81שברירית וכל כך תלויה בשיקופים מהחוץ, החוץ, כלומר האנשים סביבנו, יכול לתמרן את תחושת העצמי שלנו בקלות רבה. בפרקים הבאים נעסוק בשאלה כיצד ניתן להשתחרר מרגשות אשמה אלו. בפרק זה אני רוצה לעסוק עדיין במאשימים. באלו שהתמחו בתמרון אחרים דרך האשמה. ניקח לדוגמה את לירון בת ה19- ואת שושנה בת ה.63- שתיהן סובלות מהתקפי חרדה שמשתקים אותן. כשהן חוות התקף חרדה, הן אינן מסוגלות לתפקד. שתיהן הגיעו אליי לטיפול באותה תקופה, ותוצאות שני הטיפולים היו שונות בתכלית. לירון בת ה19- החלה לסבול מהתקפי חרדה בגיל ,12 מייד לאחר שהוריה התגרשו. התקפי החרדה התרחשו בעיקר בלילות בהן הייתה צריכה לישון אצל אביה. לירון לא הייתה מצליחה להירדם. אביה היה מנסה להרגיע אותה, אך ללא הצלחה. לבסוף היו קוראים לאימה שגרה באותו ישוב, שהייתה מגיעה ומצליחה להרגיע את לירון. לעתים לירון הייתה נרגעת רק אם הוריה היו מביאים אותה לישון בחזרה בבית של אימא. מאוחר יותר התרחשה הכללה של הסימפטום, ולירון החלה לסבול מהתקפי חרדה גם בפעמים שהלכה לישון אצל חברות. כמה שעות לאחר תחילת הלילה, אימא של לירון הייתה מוזנקת לקחת את לירון בחזרה הביתה. והנה היום לירון נמצאת בצבא. בבסיס במרכז הארץ. הוריה גרים בצפון הארץ. והחבר שלה גר בירושלים. ובכל פעם שלירון צריכה לישון בבסיס, היא חווה התקף חרדה. היא מצלצלת לאימא שלה, או לחבר, והם משוחחים איתה, לעתים במשך שעות רבות, עד שהם מצליחים להרגיע אותה. מספר פעמים החבר ואימא הגיעו לבסיס, באמצע הלילה, כדי לעזור ללירון להירגע. שושנה בת ה63- סובלת גם היא מהתקפי חרדה שהתחילו, מסיבה לא ברורה, לפני מספר שנים. יש לשושנה שתי בנות מבוגרות ושני נכדים, מכל אחת מהן. היא נשואה לבעל שאינו אבי הבנות. התקפי החרדה של שושנה מלווים אותה דווקא במהלך היום. ומה שמרגיע את שושנה זה סבב שיחות עם הבעל ושתי הבנות שמדווחים לה מה קורה איתם. כששושנה שומעת מבעלה ומשתי הבנות מה בדיוק עושה כל אחד ואחד מהם ומהנכדים, היא נרגעת לזמן מה. הבעיה היא ששושנה זקוקה לדיווחים כאלה ארבע או חמש פעמים ביום. אם היא לא מקבלת דיווח מכל אחד מבני משפחתה, היא עלולה לחוות התקף חרדה. 96פרק 18גם אנשים הם בוידזכשמסתכלים בשמיים בסתיו ובאביב אפשר לראות להקות ענקיות של ציפורים נודדות שמתנהגות כאילו הן אורגניזם אחד. זרזירים הם מומחים גדולים בהתנהגות הזאת. הצורות והיצירות המדהימות שהלהקות שלהם עושות ברקיע הן לא פחות ממדהימות. גם דגים מתנהגים באופן דומה. מאות ואף אלפי דגיגים קטנטנים שוחים יחד בקבוצה שנראית ומתנהגת כמו גוף אחד. חוקרים רבים ניסו להבין את ההתנהגות הזאת. כיצד נוצרת הסינכרוניות המופלאה הזאת? האם, כפי שזה נראה מבחוץ, מישהו או משהו מנהיג את הלהקה? האם ישנם חוקים שכל הלהקה מסכימה עליהם? בשנת 1986 פיתח קרייג ריינולדס תוכנת חיים מלאכותיים המדמה התנהגות של להקות ציפורים או דגים. ליצורי המחשב הקטנים המופיעים בתוכנה הוא קרא בוידז, כמו ההגייה הניו יורקית למילה birds, ציפורים. )מומלץ מאוד להיכנס ליו-טיוב ולצפות בקליפ או שניים המדגימים התנהגות של בוידז – boids). ריינולדס מצא שמה שהוא היה צריך לעשות כדי לגרום ליצורי המחשב שלו להתנהג כמו להקה מסונכרנת של ציפורים או דגים היה לתת לכל אחד מהבוידז שלו שלוש הוראות, או שלושה חוקים בלבד. והחוקים הללו \"הוטבעו\" בכל בויד בנפרד. כלומר, אלה לא היו חוקי הלהקה, אלא חוקי היחיד, שגרמו ליחידים, לבוידז, להתנהג כאילו, אבל רק כאילו, הם גוף אחד. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 5 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal65
אמתי מגד 97שלושת החוקים הם:.1 היערכות - התאם את הכיוון והמהירות שלך לכיוון ולמהירות שלחברי להקה שכנים..2 לכידות - נוע לעבר מרכז המסה של חברי להקה שכנים..3 הפרדה - הימנע מלהתנגש בחברי להקה אחרים.החוקים הללו הם חוקים המופיעים בתוכנת מחשב. האם באמת אותם חוקים חלים גם על ציפורים ודגים חיים? אנחנו עדיין איננו יודעים בוודאות. אך הבה, לצורך הדיון, נשער שכן. ניתן לשער שהחוקים הללו הם חוקי הישרדות שהוטבעו בגנים של חיות אלה לאורך מיליוני שנות אבולוציה כדי למקסם את האפשרות שלהם לשרוד. אפשר לשער שהוראות כגון אלו, שנמצאו על ידי האבולוציה כמשמרות חיים, נשמרות בגנים של דגים וציפורים ומורות להם כיצד לנהוג. למעשה חוקים אלה ממקסמים את האפשרות שהלהקה תשרוד ושהגנים שלה ימשיכו לעבור הלאה. לגבי הפרטים בקבוצה, התמונה קצת שונה. כשמתבוננים בלהקה של דגיגים קטנים, מתמודדת עם דגים גדולים יותר הרוצים לטרוף אותם, אפשר לראות שרבים מהדגיגים הקטנים נטרפים. דגים גדולים מזהים בקלות רבה יותר את הלהקה הגדולה ומתקרבים אליה כדי לאכול. הרבה דגים קטנים מועלים כקורבן למולך, לדגים הגדולים, כדי שהלהקה תשרוד. גם בני אדם הם סוג של בוידז. גם אנחנו מתנהגים באופן להקתי. רובנו משתדלים להיות קרובים למרכז. אנחנו חוששים להביע דעות קיצוניות או לעשות מעשים שמנוגדים למקובל. רובנו בוחרים בהתנהגויות שלא נובעות מתוך חשיבה עצמאית, אלא על פי מה שמקובל בחוגים הקרובים. רובנו מומחים בהתבוננות, בזיהוי ובחיקוי של כוונות והתנהגויות השכנים ובטרנדים המקובלים בתקופה. ורובנו נרגיש \"לא בסדר\", כלומר אשמים, אם נחשוב מחשבות שאינן עומדות בקנה אחד עם מה שמקובל. מרתק להיווכח שהיכולת שלנו, כבר כילדים קטנים, לזהות את הכוונות והרצונות של אחרים ולנהוג בהתאם לזיהוי זה, מפותחת בהרבה מהיכולת שלנו לזהות את הרצון שלנו. ולרוב זה לגמרי מספיק. אנחנו יכולים לשרוד חיים שלמים כבוידז. חשיבה עצמאית, צו הלב, מצפון, כל אלה 100פרק 19אשמה אמיתית אינה קשורה לחוקי מוסרשני אחים בדואים רצחו את אחותם על מה שנקרא \"כבוד המשפחה\". היא העזה לצאת עם גבר נוצרי בו התאהבה. היא מתה, ושניהם יושבים בכלא. דמיינו שהיינו יכולים לשים מד הבודק את מידת האשמה שאדם מרגיש בתוך נפשה של האחות בזמן שיצאה לפגישות עם אותו גבר נוצרי ובתוך נפשם של האחים, בעת שרצחו אותה. אצל מי מהם היה המד עולה יותר גבוה? מי הרגיש יותר אשם? ככל הנראה מד האשמה אצל הבחורה היה מראה שהיא חשה אשמה גדולה הרבה יותר מהם, כשהיא נפגשה עם הבחור הנוצרי. היא עברה על כללי החברה. הם פעלו בדיוק לפי הכללים. בדיוק לפי המצופה. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? שאין כל קשר בין טוב ורע לבין רגשות אשמה )זאת בשונה מאשמה אמיתית, שאינה מבוססת על רגשות(. רגש אשמה, גם כשהוא מונע מהפחד ממניעת אהבה על ידי הקרובים לנו, וגם כשהוא מונע מהפחד להיות מנודים על ידי החברה, הוא סובייקטיבי לגמרי. רגשי לגמרי. וכלל אינו מבוסס על המציאות. רק על מה שמקובל על ידי אלה שנותנים את הטון. שוב, כמו בנושא של ראויות. אדם יכול להרגיש אשם, וכלל לא להיות אשם, או להרגיש שמצפונו נקי, בשעה שהוא ממש חוטא. 112 להיות ראויקולין \"הבין\" שזהו מסר מאלוהים שאולי לא כל מעשיו אכן היו טובים בעיני האל. בסצנה חזקה במיוחד, במיני סדרה )המצוינת( \"הסוד\" שנעשתה על חייו, נראה קולין צועד לתוך הים ומבקש מהאל סליחה. זועק ומבקש סליחה. הוא חוזר אז לאשתו ומודיע לה שהאל סלח לו, בדיוק כפי שסלח לדויד המלך, אחרי ששלח את אוריה החתי למות בקרב ונשא את בת שבע לאישה. אך הצרות המשיכו לרדת על ראשו של קולין. האל כנראה לא באמת סלח לו. קולין הפסיד הון רב בתרמית אינטרנט, ולבסוף הבין, כעשרים שנה אחרי הרצח, שעליו להתוודות. הוא עשה זאת בפני זקני הקהילה שעודדו אותו לפנות למשטרה. וכך הוא באמת עשה. בשנת 2011 נשפט ונידון קולין האוול למאסר עולם. נראה היה שהוא מקבל על עצמו את העונש ומוכן לשאת אותו. בניגוד אליו, הייזל, המאהבת, טענה במהלך המשפט שקולין גרר אותה לתוך העניין, ושהיא לא באמת הייתה שותפה מלאה למעשה. אך בית המשפט לא האמין לה ודן גם אותה למאסר עולם באשמת הרצח הכפול.במשך קרוב לעשרים שנה הצדיק קולין את מעשיו בעזרת סיפורים מהתנ\"ך. דוד המלך שימש לו השראה. לאחר שבנו נהרג בתאונת הנפילה, הוא \"הבין\" שהוא היה לו בסדר. והוא ביקש סליחה מאלוהיו. מהי הסליחה הזו? מה בדיוק משמעותה? מה בדיוק מבקש קולין מהאל, כשהוא מבקש את סליחתו? מה בכלל אנשים מבקשים, כשהם מבקשים מהאל, או מאנשים אחרים, סליחה?להלן מקרה \"רגיל\" הרבה יותר של אם המבקשת סליחה מילדיה. למרות השוני העצום בין המקרים, בקשת הסליחה גם במקרה הבא, אינה מגיעה מהמקום הנכון. שירלי היא גרושה בת 55 עם שלושה ילדים בגילאי .18-25 היא נפרדה מהגרוש שלה לפני ארבע שנים, ומאז הילדים שלה כועסים עליה ולא רוצים לראות אותה. לעתים קרובות הם עונים לה בגסות. מזלזלים בה, אלימים מילולית, ואחד מהם אף היה אלים כלפיה פיזית. שירלי הגיעה אליי בגלל מומחיותי בנושא \"ניכור הורי\", והיא ביקשה שאעזור לה לחזור להיות בקשר עם הילדים. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87
98 להיות ראוימיותרים לגמרי מבחינה אבולוציונית. כלומר, מהזווית של שימור הגניםאכן, רק מיעוטם של בני האדם מעזים להגיד או לעשות מעשים המנוגדים, באופן מהותי, לקונבנציה. מעטים מוכנים לשלם את המחיר של הליכה אחרי צו ליבם. מעטים בכלל יודעים להקשיב לצו ליבם. בקלות רבה אני נזכר בכמה וכמה דוגמאות בחיי בהן אני לא העזתי ללכת על פי צו מצפוני. אחת מהן זכורה לי היטב. הייתי בצבא. שירתתי בשטחים. עמדנו במחסום והיינו צריכים לעצור מכוניות של פלסטינים ולבדוק האם הם נראים לנו \"מסוכנים\" או לא. חברי למחסום נהגו להתעלל בנוסעי המכוניות. לדחוף להם את הרובה לתוך המכונית כדי להבהיל אותם. לדרוש מהם סיגריות. סתם דברים \"קטנים\". ואחר כך להתפוצץ מצחוק. אני עמדתי שם. לא השתתפתי בחגיגה. אבל גם לא מנעתי אותה. לא דיווחתי לאף אחד על מה שהם עשו. אינני בטוח שהיה גם למי לדווח. לכל אורך ההיסטוריה אנשים פועלים שלא על פי צו מצפונם, אולי כיוון שהם לא יודעים להקשיב לו. אולי כיוון שאין להם אחד כזה. כנראה בעיקר בגלל שהם פוחדים להיות לא שייכים. מנודים. גרמנים מבוגרים מספרים על נערותם בתנועת הנוער הנאצית ואחר כך בצבא הנאצי. כשהיו ילדים קטנים, לפני עליית הנאצים לשלטון, הם נהגו לשחק עם חבריהם היהודים באותה שכונה, בלי שהמחשבה שיהודים אלה שונים מהם במשהו עלתה במוחם. והנה, כמה שנים אחר כך, היהודים הפכו להיות האויב. אלה שמחריבים את אירופה ולא מאפשרים לה לשגשג. הסיבה לכל הצרות. והם, ילדים אלה, לא יכלו להעז לחשוב אחרת. כי אם היו מעזים לחשוב אחרת, הם היו מנודים. אני משער שאולי, אצל בני אדם, ישנה תוספת קטנה לשלושת ההוראות מלמעלה. תוספת שמוטבעת בגנים שלנו וגורמת לנו לא רק לא להעז להתנהג אחרת מהכלל אלא גם להרגיש משהו לא נעים, כשאנחנו חושבים על כך. להרגיש \"לא בסדר\", כלומר, אשמים. וכך, בדיוק כפי שהורינו יכולים לתמרן אותנו בעזרת רגש אשמה ואיום במניעת אהבה, החברה, הקהילה, הדת, מתמרנים אותנו בעזרת אשמה ואיום בנידוי. ושוב, כמו במניעת אהבה, גם בנידוי החברתי, אין צורך בנידוי ממש. האיום מספיק. אמתי מגד 99מעניין שאלה שכן מעזים לבסוף לעבור על הכללים )לא עושים ברית מילה לבן, חוזרים בתשובה, או בשאלה, מסרבים לשרת בשטחים, או להיפך, מסרבים לפנות מתנחלים מהיאחזות – בקצרה, עושים משהו על פי צו מצפונם( מפסיקים להרגיש אשמים, ברגע שפעלו על פי צו מצפונם. האיום בנידוי ובאשמה עובד רק כל עוד איננו נאמנים לעצמנו. כאשר אנחנו מעזים לעמוד על שלנו ולנהוג על פי הערכים שלנו, אנו הופכים חופשיים. 111פרק 21סליחה וחרטהקולין האוול11 היה אדם מאוד דתי. הוא היה פעיל בכנסייה הבפטיסטית, אליה השתייך יחד עם אשתו. בכנסייה הוא שימש כמטיף בשעות הפנאי וכמו כן ניגן עם המקהלה. בשנת 1991 רצח קולין האוול, בעזרת הייזל, המאהבת שלו, את אשתו ואת בעלה של המאהבת )כולם חברי הכנסייה(. הוא ביים את מותם כך שנראה היה כאילו שניהם התאבדו יחד, במכוניתו של אביה של האישה. בימוי הרצח נעשה בצורה טובה כל כך, שקולין שוחרר מייד לאחר חקירתו, והמשיך לחיות את חייו. לקולין נולדו חמישה ילדים מאשתו הראשונה, הוא קיווה לשאת מייד את הייזל, המאהבת, לאישה, ולגדל יחד את ילדיו וילדיה. קולין היה בטוח לחלוטין שברצח שביצע הוא עשה את רצון האל. הוא האמין שלאשתו ולבעלה של המאהבת טוב יותר עכשיו בגן עדן. והוא האמין שהוא והייזל יגדלו את הילדים באופן טוב יותר מאשר ההורים המקוריים. אך ככל שקולין הפך משוכנע יותר בצדקת דרכם, כך הפכה הייזל מפוחדת יותר ממנו ומרעיונותיו המשונים. היא לא הסכימה להתחתן איתו. כמה שנים מאוחר יותר קולין התחתן עם קייל, והביא איתה חמישה ילדים נוספים לעולם. הם המשיכו לפקוד את הכנסייה וקולין הפך לאדוק יותר ויותר. והנה, בדיוק כשנראה היה שהכול עומד להסתדר ושהוא מצליח ליצור לעצמו בדיוק את החיים שלהם קיווה, בנו הבכור נפל בתאונה מגרם מדרגות בקולג' בו הוא למד. נפל ומת. 11 Colin Howell - wikipediaJob Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
98 להיות ראוימיותרים לגמרי מבחינה אבולוציונית. כלומר, מהזווית של שימור הגניםאכן, רק מיעוטם של בני האדם מעזים להגיד או לעשות מעשים המנוגדים, באופן מהותי, לקונבנציה. מעטים מוכנים לשלם את המחיר של הליכה אחרי צו ליבם. מעטים בכלל יודעים להקשיב לצו ליבם. בקלות רבה אני נזכר בכמה וכמה דוגמאות בחיי בהן אני לא העזתי ללכת על פי צו מצפוני. אחת מהן זכורה לי היטב. הייתי בצבא. שירתתי בשטחים. עמדנו במחסום והיינו צריכים לעצור מכוניות של פלסטינים ולבדוק האם הם נראים לנו \"מסוכנים\" או לא. חברי למחסום נהגו להתעלל בנוסעי המכוניות. לדחוף להם את הרובה לתוך המכונית כדי להבהיל אותם. לדרוש מהם סיגריות. סתם דברים \"קטנים\". ואחר כך להתפוצץ מצחוק. אני עמדתי שם. לא השתתפתי בחגיגה. אבל גם לא מנעתי אותה. לא דיווחתי לאף אחד על מה שהם עשו. אינני בטוח שהיה גם למי לדווח. לכל אורך ההיסטוריה אנשים פועלים שלא על פי צו מצפונם, אולי כיוון שהם לא יודעים להקשיב לו. אולי כיוון שאין להם אחד כזה. כנראה בעיקר בגלל שהם פוחדים להיות לא שייכים. מנודים. גרמנים מבוגרים מספרים על נערותם בתנועת הנוער הנאצית ואחר כך בצבא הנאצי. כשהיו ילדים קטנים, לפני עליית הנאצים לשלטון, הם נהגו לשחק עם חבריהם היהודים באותה שכונה, בלי שהמחשבה שיהודים אלה שונים מהם במשהו עלתה במוחם. והנה, כמה שנים אחר כך, היהודים הפכו להיות האויב. אלה שמחריבים את אירופה ולא מאפשרים לה לשגשג. הסיבה לכל הצרות. והם, ילדים אלה, לא יכלו להעז לחשוב אחרת. כי אם היו מעזים לחשוב אחרת, הם היו מנודים. אני משער שאולי, אצל בני אדם, ישנה תוספת קטנה לשלושת ההוראות מלמעלה. תוספת שמוטבעת בגנים שלנו וגורמת לנו לא רק לא להעז להתנהג אחרת מהכלל אלא גם להרגיש משהו לא נעים, כשאנחנו חושבים על כך. להרגיש \"לא בסדר\", כלומר, אשמים. וכך, בדיוק כפי שהורינו יכולים לתמרן אותנו בעזרת רגש אשמה ואיום במניעת אהבה, החברה, הקהילה, הדת, מתמרנים אותנו בעזרת אשמה ואיום בנידוי. ושוב, כמו במניעת אהבה, גם בנידוי החברתי, אין צורך בנידוי ממש. האיום מספיק. אמתי מגד 99מעניין שאלה שכן מעזים לבסוף לעבור על הכללים )לא עושים ברית מילה לבן, חוזרים בתשובה, או בשאלה, מסרבים לשרת בשטחים, או להיפך, מסרבים לפנות מתנחלים מהיאחזות – בקצרה, עושים משהו על פי צו מצפונם( מפסיקים להרגיש אשמים, ברגע שפעלו על פי צו מצפונם. האיום בנידוי ובאשמה עובד רק כל עוד איננו נאמנים לעצמנו. כאשר אנחנו מעזים לעמוד על שלנו ולנהוג על פי הערכים שלנו, אנו הופכים חופשיים. 110 להיות ראוימה שאומר שאם אנחנו באמת רוצים להעניק לעצמנו נראות אמיתית ואיתנה, לא נוכל להימלט מהבנייה האיטית של השקפת עולם ערכית משל עצמנו. השקפת עולם כזו מתחילה מהקשבה להורינו, לרבי, לפילוסוף או לפסיכולוג, ממשיכה בכך שאנו מעזים ליצור דיאלוג של שווי ערך עימם, שבו החשיבה והניסיון שלנו חשובים לא פחות משלהם, ומסתיימת בכך שאנו מגבשים לעצמנו מערכת ערכית, תפישת עולם של טוב ורע, שהיא שלנו. וכשאנו מגבשים לעצמנו תפישת עולם ערכית שכזו, שהיא שלנו, ודרכה אנו מתבוננים בעצמנו, ורואים את עצמנו, המחמאות \"הנפלאות\" של המאהב או המאהבת שלנו, פתאום נראות ריקות. פתאום אנו קולטים שהמאהב שנתן לנו את המחמאות הללו לא באמת מכיר אותנו. הוא מכיר רק את ההצגה היפה שהצגנו לו, כשהיינו רחוקים ממטלות הבית ומהילדים. המחמאה בעצם הייתה להצגה שעשינו ולא באמת הגיעה לנו, לכן היא גם התפוגגה כל כך מהר. כשאנחנו מוכנים להתבונן בעצמנו באופן כזה, אנחנו צומחים וגדלים. אנחנו יודעים שאנחנו כבר לא ילדים קטנים הזקוקים לפידבקים חיוביים מהסביבה כדי לשרוד. אנחנו יודעים שהתחלנו להיות מחוברים לאמת של מי שאנו. ואם יש משהו שמקפיץ את הראויות שלנו, זו היכולת להתעמת עם האמת. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 B | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal
אמתי מגד 97שלושת החוקים הם:.1 היערכות - התאם את הכיוון והמהירות שלך לכיוון ולמהירות שלחברי להקה שכנים..2 לכידות - נוע לעבר מרכז המסה של חברי להקה שכנים..3 הפרדה - הימנע מלהתנגש בחברי להקה אחרים.החוקים הללו הם חוקים המופיעים בתוכנת מחשב. האם באמת אותם חוקים חלים גם על ציפורים ודגים חיים? אנחנו עדיין איננו יודעים בוודאות. אך הבה, לצורך הדיון, נשער שכן. ניתן לשער שהחוקים הללו הם חוקי הישרדות שהוטבעו בגנים של חיות אלה לאורך מיליוני שנות אבולוציה כדי למקסם את האפשרות שלהם לשרוד. אפשר לשער שהוראות כגון אלו, שנמצאו על ידי האבולוציה כמשמרות חיים, נשמרות בגנים של דגים וציפורים ומורות להם כיצד לנהוג. למעשה חוקים אלה ממקסמים את האפשרות שהלהקה תשרוד ושהגנים שלה ימשיכו לעבור הלאה. לגבי הפרטים בקבוצה, התמונה קצת שונה. כשמתבוננים בלהקה של דגיגים קטנים, מתמודדת עם דגים גדולים יותר הרוצים לטרוף אותם, אפשר לראות שרבים מהדגיגים הקטנים נטרפים. דגים גדולים מזהים בקלות רבה יותר את הלהקה הגדולה ומתקרבים אליה כדי לאכול. הרבה דגים קטנים מועלים כקורבן למולך, לדגים הגדולים, כדי שהלהקה תשרוד. גם בני אדם הם סוג של בוידז. גם אנחנו מתנהגים באופן להקתי. רובנו משתדלים להיות קרובים למרכז. אנחנו חוששים להביע דעות קיצוניות או לעשות מעשים שמנוגדים למקובל. רובנו בוחרים בהתנהגויות שלא נובעות מתוך חשיבה עצמאית, אלא על פי מה שמקובל בחוגים הקרובים. רובנו מומחים בהתבוננות, בזיהוי ובחיקוי של כוונות והתנהגויות השכנים ובטרנדים המקובלים בתקופה. ורובנו נרגיש \"לא בסדר\", כלומר אשמים, אם נחשוב מחשבות שאינן עומדות בקנה אחד עם מה שמקובל. מרתק להיווכח שהיכולת שלנו, כבר כילדים קטנים, לזהות את הכוונות והרצונות של אחרים ולנהוג בהתאם לזיהוי זה, מפותחת בהרבה מהיכולת שלנו לזהות את הרצון שלנו. ולרוב זה לגמרי מספיק. אנחנו יכולים לשרוד חיים שלמים כבוידז. חשיבה עצמאית, צו הלב, מצפון, כל אלה 100פרק 19אשמה אמיתית אינה קשורה לחוקי מוסרשני אחים בדואים רצחו את אחותם על מה שנקרא \"כבוד המשפחה\". היא העזה לצאת עם גבר נוצרי בו התאהבה. היא מתה, ושניהם יושבים בכלא. דמיינו שהיינו יכולים לשים מד הבודק את מידת האשמה שאדם מרגיש בתוך נפשה של האחות בזמן שיצאה לפגישות עם אותו גבר נוצרי ובתוך נפשם של האחים, בעת שרצחו אותה. אצל מי מהם היה המד עולה יותר גבוה? מי הרגיש יותר אשם? ככל הנראה מד האשמה אצל הבחורה היה מראה שהיא חשה אשמה גדולה הרבה יותר מהם, כשהיא נפגשה עם הבחור הנוצרי. היא עברה על כללי החברה. הם פעלו בדיוק לפי הכללים. בדיוק לפי המצופה. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? שאין כל קשר בין טוב ורע לבין רגשות אשמה )זאת בשונה מאשמה אמיתית, שאינה מבוססת על רגשות(. רגש אשמה, גם כשהוא מונע מהפחד ממניעת אהבה על ידי הקרובים לנו, וגם כשהוא מונע מהפחד להיות מנודים על ידי החברה, הוא סובייקטיבי לגמרי. רגשי לגמרי. וכלל אינו מבוסס על המציאות. רק על מה שמקובל על ידי אלה שנותנים את הטון. שוב, כמו בנושא של ראויות. אדם יכול להרגיש אשם, וכלל לא להיות אשם, או להרגיש שמצפונו נקי, בשעה שהוא ממש חוטא. אמתי מגד 109אבירם נאלץ, בהתחלה בתסכול, ואחר כך לשמחתו, להתחיל לבנות תחושת עצמי איתנה משל עצמו, שלא דרך השיקופים שהסקס עם גליה נתן לו, אלא דרך התבוננות כנה בעצמו. אבירם היה יכול לפנות לרומן מחוץ לנישואין, או לחלופין להתגרש שוב. הוא היה יכול להמשיך להאמין, כפי שרובנו מאמינים, שתחושת העצמי שלנו יכולה להבנות רק מבחוץ. שאנחנו חייבים שיקופים טובים מבחוץ כדי להרגיש טוב עם עצמנו. ואם אכן היה מתגרש או בוגד, בחיפושיו אחר הצורך להיראות, הוא היה מכניס את עצמו למעגל שבו רוב האנושות נמצאת. מעגל של רעב תמידי לשיקופים. שכמו סוכר לבן וממכר, מעלה לנו את האנרגיה לזמן קצר, ומייד מוריד אותה ומשאיר אותנו חסרי סיפוק.אבל גליה, אשתו היקרה, הראתה לו דוגמה מעט אחרת. היא הראתה לו שיש משהו הרבה יותר יציב, הרבה יותר איתן, בתחושת עצמי שנבנית מבפנים. תחושת עצמי כזו אינה מתפוגגת ברגע שהשיקופים נעלמים. היא כאן כדי להישאר. כיצד בונים תחושת עצמי איתנה? על ידי המוכנות להתבונן בעצמנו ללא כחל ושרק. גם בחוזקות וגם בחולשות. גם בהצלחות וגם בכישלונות. חייבת להיות מידה רבה של שוויון נפש בהתבוננות כזאת. כלומר, זו התבוננות שאינה מחפשת רק אחר החיובי. היא מוכנה להתבונן באמת, כפי שהיא. היא אינה נרתעת מלראות את ה\"פאקים\" שלנו. ה\"פאקים\" והצדדים היפים שלנו הם מושא שווה להתבוננות. אנחנו הופכים לסקרניים אז במידה שווה לשניהם.אבל דרך מה נתבונן? כי זאת יש להבין: לא ניתן להתבונן במשהו שלא דרך משהו. שלא דרך איזו פרספקטיבה, נקודת מבט. ואם אנחנו מתבוננים בעצמנו דרך נקודת מבט שאינה שלנו, של הורינו, של הרבי, הקאדי, הגורו, הפילוסוף או הפסיכולוג שהוזכרו בפרק הקודם, אזי עדיין נקודת המבט שלנו היא חיצונית לנו. היא אינה שלנו. אין זה ממש משנה אם אנחנו מתבוננים על עצמנו דרך עיניו האוהבות של המאהב שלנו, או דרך עיניהם המופנמות, האוהבות או הביקורתיות, של הורינו או של המורים הרוחניים שלנו. זו עדיין נקודת מבט חיצונית. Job Name: 53282_GC_LehiotRaui | Sig: 7 A | Date: 05/25/2026 11:35:00 | Color: Yellow Magenta Cyan BlackDfusEyalDfusEyal87