חלק א'
כבוד המת
וקדושת מקום מנוחתם
חלק ב'
המערכה להצלת בית
החיים העתיק באומן
יו"ל ע"י איגוד
'כלל חסידי ברסלב'
בראשות זקני מנהיגי ברסלב שליט"א
לקראת העצרת מחאה וזעקה אדירה
נגד החילול הנוראי של בית החיים העתיק
בסמיכות לציונה"ק של מוהר"ן מברסלב זי"ע באומאן
עיה"ק ירושלים ת"ו
שבט תשע"ט לפ"ק
להערות והארות ניתן לפנות
[email protected]
או לאיגוד 'כלל חסידי ברסלב' בכתובת:
[email protected]
את הספר ניתן להשיג
בבית שמש:
משפחת גווירץ
0533100678
בירושלים:
משפחת רוטנברג
0583276067
עימוד שערים וכריכה:
י .גרוס
0527644765
בסייעתא דשמיא
כבוד המת
וקדושת מקום מנוחתם
ליקוטי בתר ליקוטי מתוך דברי חז"ל והפוסקים ראשונים
ואחרונים בענייני קבורת מתים ,זהירות בכבוד הקברים,
איסור פינוי קברים ,ועוד ,אשר נאספו מתוך ספרים וסופרים
מעט דמעט מן הים הגדול שבתורה בסוגיות חמורות הללו
יו"ל ע"י איגוד
'כלל חסידי ברסלב'
בראשות זקני מנהיגי ברסלב שליט"א
לקראת העצרת מחאה וזעקה אדירה
נגד החילול הנוראי של בית החיים העתיק
בסמיכות לציונה"ק של מוהר"ן מברסלב זי"ע באומאן
לוקט ע"י
הרה"ג רבי נחמן יהוסף וויטריאל שליט"א
עיה"ק ירושלים ת"ו
שבט תשע"ט לפ"ק
הקונטרס היה לעיני הגאון האדיר
רבי דוד מיכאל שמידל שליט"א
יו"ר אגודת 'אתרא קדישא'
וראש ישיבת 'טבריה קוממיות'
ולאחר שעבר עליו נהנה מאוד מהחומר האדיר המלוקט
ומסודר בסדר נפלא ממש מעשה ידי אומן ואמר:
כי הוא ליקוט אדיר וודאי יהיה תועלת גדולה
בהפצת הקונטרס ליראי ה' ולחושבי שמו
תוכן הענינים
סימן א . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
פרק א -מצוות קבורה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
חיוב קבורה למתים בעשה ול"ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
החיוב הוא על כל ישראל ,אלא שכל הקרוב ,מחויב קודם . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
חיוב קבורה אפילו מאה פעמים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
פרק ב -טעמים לחיוב קבורת מתים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
קבורת המתים כדי שיתכפר להם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
כדי שיזוכך מזוהמת הנחש . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
נקבר במקום כפרתו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .י
משום בזיון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
חס רחמנא על בזיון האדם הנברא בצלם אלקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יג
גדול כבוד הבריות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד
זולזולו של מלך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .טו
בזיון לנשמת המת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .טז
בצרתם לו צר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יז
הכרת הטוב להגוף/כתשמישי קדושה הנגנזין . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יז
רק אחר הקבורה שב הנפש למקור חוצבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יז
פרק ג -טעם נוסף ועיקר גדול . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כ
להשריש אמונת השארת הנפש ותחיית המתים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כ
הקבורה מסייע לתחיית המתים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כב
אמונת השארת הנפש ותחיית המתים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כב
וייצר האדם – שתי יצירות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כג
מהקיסטא דחיותא יקום המת לתחיה לעתיד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כג
רקב עפר האדם ,יקום לתחיה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כו
פרק ד -השכר והעונש בענין הקבורה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .לב
סימן ב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .לז
פרק א -איסור פינוי מתים ועצמות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .לט
איסור פינוי המתים ממקום למקום . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .לט
טעמים לאיסור פינוי מתים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .לט
גורם חרדה להמתים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .לט
גוזל נחלת המתים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .מא
אזהרת רבותינו במקום חשש של חב לאחרינא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .מג
פרק ב -הזעזוע והחרדה הגדולה מחטוטי שכבי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .מו
פרק ג -בדין חזרת המתים ועפר עם רקב עצמותיהם לאחר שנחטטו למקומם
הראשון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .נא
פסק דינם של גדולי ישראל מדור הקודם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .נא
גם הבור הגדולה שבמקום הקברים הוי מקום קברם הראשונה . . . . . . . . . . . . . .נב
מקום קברות האדם כפי שורשו באדם הראשון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .נג
להיות קבורים בקבר אבותם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .נה
להיות כל העצמות מונחים בקירוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .נו
הנפטרים הטמונים בביה"ח רוצים בנפטרים נוספים אצלם . . . . . . . . . . . . . . . . .נז
לכבוד המתים הנקברים עדיין שם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .נח
הנפטרים רוצים לשכב בבית החיים דוקא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .נט
מקום קברות צדיקים קדוש עוד יותר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סב
ע"י הצדיק הנקבר שם יזכה גם הוא לתחי' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סב
סימן ג . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סה
פרק א -איסור הנאה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סז
אסור הנאה ממתים וקברים ובית הקברות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סז
מהות איסור הנאה ממת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סז
מהות איסור הנאה מקברו של מת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סז
איסור הנאה מכל שטח בית הקברות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סח
שיטת האחרונים שהאיסור היא מדרבנן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סט
שיטת רוב הפוסקים דהוי מדאורייתא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סט
פרק ב' -אפילו נעקרו הקברים ,כל השטח נשאר אסור בהנאה ובקלות ראש . .עב
גם שטח שהוא ספק קברות אסור בהנאה ובקלות ראש . . . . . . . . . . . . . . . . .עג
השתמשות במקום הקברים הוא גזל קברי המתים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עד
קברו של אדם הוא אחוזת עולם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עה
לא מהני מכירה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עה
איסור הפקעת חלק מבית הקברות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עו
אסור ליכנס ולהינות משטח הזה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עו
רוחות רעות במקום קברים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עז
פרק ג -הערות בדיני איסור קלות ראש בבית הקברות ,ולועג לרש . . . . . . .עח
איסור לועג לרש ,וקלות ראש בביה"ק . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עח
חומר האיסור . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פא
בדין קלות ראש על הקברים עם הפסק של עשרה טפחים . . . . . . . . . . . . . . .פב
בדין שינה בבית הקברות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פד
בדין אכילה ושתיה -לא מהני תנאי להתיר אש"ל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פו
אכילת ארעי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פז
העוסקים בתו"ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פח
סעודת מצוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פח
למי שאין לו מקום לאכול . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פט
להשתמש בכיורים הנמצאים בשטח בית הקברות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .צ
להשתמש בבית הכסא שבבית הקברות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .צ
בחיוב רחיצת ידים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .צא
הערות בדיני לועג לרש . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .צא
היתר מיוחד אצל קברי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .צב
במת הנקבר עמוק עשרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .צד
פרק ד' -חיוב הציבור להשתדל לשמור על כבוד המתים . . . . . . . . . . . . . .צז
סימן ד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קג
גם למתי עכו"ם יש חיוב קבורה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קה
איסור פינוי מתי עכו"ם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קה
סימן
א
פרק א -מצוות
קבורה
פרק ב -טעמים
לחיוב קבורת מתים
פרק ג -טעם נוסף
ועיקר גדול
פרק ד -השכר
והעונש בענין הקבורה
פרק א -מצוות קבורה ג
פרק א
מצוות קבורה
7
שעובר בלא תעשה ,1איכא דאמרי ,אמר חיוב קבורה למתים בעשה ול"ת
רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי ,רמז
לקבורה מן התורה מניין ,תלמוד לומר כי ‡ .כתיב בתורה הקדושה )דברים כא ,כג( לא
קבור תקברנו ,מכאן רמז לקבורה מן התורה
תלין נבלתו ,על העץ ,כי קבור תקברנו,
)פרש"י ,שאדם חייב לקבור את מתו( .עכ"ל. ביום ההוא ,כי קללת אלהים תלוי ,ולא
תטמא את אדמתך ,אשר ה' אלקיך נותן לך
· .ואע"פ שנקט רמז לקבורה מן התורה, נחלה .ובגמרא )סנהדרין מו (:איתא :אמר רבי
יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי ,מנין למלין
אין הפירוש שאינו מצוה גמורה ,אלא את מתו שעובר עליו בלא תעשה ,תלמוד
דהוה מצוה גמורה ,וכמו שמבואר בדברי לומר כי קבור תקברנו ,מכאן למלין את מתו
מוני המצוות ,2שיש בזה עשה של קבור
.1ובערוך לנר שם מעיר וז"ל :קצת קשה ,והא מקבור תקברנו לא ידעינן אלא עשה ,ואכתי ל"ת מנ"ל ,ועוד ,דלאיכא
דאמרי דדריש מיתורא קבורה ,מנ"ל ל"ת למלין את מתו ,וי"ל ,דודאי מיתורא דתקברנו דרשינן קבורה לשאר
מתים ג"כ ,והא דדרשינן מני' ל"ת ,היינו כמו דדרשינן בפסחים )דף ה' ע"א( מהקישא כל שישנו בבל תאכל חמץ
ישנו בקום אכול מצה ע"ש ,וה"נ דרשינן הכא מהקישא כל שישנו בקבור תקברנו ישנו בלא תלין ,וכיון דכל המתים
הם בעשה דקבור הם ג"כ בלא תעשה דלא תלין .עכ"ל.
.2ובשו"ת נשמת חיים להגאון רבי חיים ברלין זצ"ל )סימן קכב( איתא :כתב הרמב"ן בספר המצות בהשגותיו
לשורש השלישי ,דלשון רמז נאמר בש"ס על כמה דברים שהן גופי תורה ,כמו שאמרו בריש מכות )ב (:רמז
לעדים זוממין שלוקין מן התורה מנין ,ובפרק הנשרפין )סנהדרין פג (:רמז לטבול יום שאם עבד חילל מנין ,ויליף
שם שטבול יום ששימש חילל עבודה וחייב מיתה ,ועוד הביא הרמב"ן שם מכמה מקומות בש"ס שאמרו בלשון
רמז ,והן דרשות גמורות מן התורה .וכ"כ הרמב"ם )בהלכות זכי' ומתנה סוף פרק י"א ,ובהלכות אבל ריש פרק
י"ב( שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו ,ואשמעינן קרא אפי' בחייבי מיתות דבעו קבורה וכש"כ בכל המתים,
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם ד
בלא תעשה ,הלינו לכבודו להביא לו ארון תקברנו ,ואיסור לא תעשה שלא לקברו ולא
ותכריכין אינו עובר עליו .עכ"ל. תלין נבלתו ,ובספר המצוות לרמב"ם )מצות
עשה רלא( וז"ל :שצונו לקבור הרוגי בית דין
‚ .ובספר החינוך )מצוה תקלז( איתא :מצות ביום שייהרגו ,והוא אמרו יתעלה ,כי קבור
תקברנו ביום ההוא .ולשון ספרי כי קבור
קבורה לנהרג על פי בית דין וכן לכל מת תקברנו מצות עשה .והוא הדין בשאר
וכו' .מדיני המצוה ,מה שאמרו זכרונם
לברכה שאין מצוה זו בנתלה לבד ,אלא אף המתים .כלומר שייקבר כל מת מישראל
כל הרוגי בית דין מצוה לקוברן ביום ביום מותו .ולכן ייקרא )נזיר רפ"ז ופ"ט מ"ג וש"נ(
הריגתם ,גם בכלל המצוה לקבור כל מת המת שאין מי שיתעסק בקבורתו מת
מישראל ביום מותו ,וכו' ,ונוהגת מצוה זו מצוה ,כלומר המת שמצוה על כל אדם
לענין הרוגי בית דין בזמן שנוהג דיני לקברו ,לאמרו יתעלה קבור תקברנו3 .עכ"ל.
נפשות ,ולענין שאר מתי ישראל בכל מקום עוד בדבריו )הלכות זכי' ומתנה פי"א הכ"ד( שכיב
מרע שצוה ואמר אל תספדוהו ,אין סופדין
ובכל זמן ,בזכרים ונקבות ,שמצוה לקברם אותו ,אל תקברוהו מנכסיו ,אין שומעין לו,
שיחוס על ממון בניו ויפיל עצמו על הצבור,
ביום מיתה .ועובר על זה והלין את המת שאסור להניחו בלא קבורה ,אלא כופין את
שלא לכבודו ,ביטל עשה זה ,מלבד שעבר היורשין לקוברו מנכסיו .עכ"ל .עוד שם
על לאו כמו שנכתוב בסדר זה בעזרת השם )הלכות אבל פי"ב ה"א( ההספד כבוד המת הוא,
וכו' ואם צוה שלא יספדוהו אין סופדין
]מצוה תקל"ו[ .עכ"ל. אותו ,אבל אם צוה שלא יקבר אין שומעין
לו ,שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור
וכך נפסק בשו"ע )יו"ד סימן שמח ס"ג( וז"ל.„: תקברנו .עכ"ל .עוד שם )הלכות סנהדרין פט"ו ה"ח(
איתא :ומצות עשה לקבור את כל הרוגי
אפילו מי שאין לו ממון שצוה ואמר אל בית דין ביום ההריגה ,שנאמר כי קבור
תקברוהו ,אין שומעין לו .עכ"ל .עוד שם תקברנו ביום ההוא ,ולא הרוגי בית דין
)סימן שנז ס"א( וז"ל :אסור להלין המת ,אלא
אם כן הלינו לכבודו ,וכו' .עכ"ל .עוד שם בלבד ,אלא כל המלין את מתו עובר עליו
)סימן שסב ס"א( איתא :הנותן מתו בארון ולא
קברו בקרקע ,עובר משום מלין את המת.
ואם נתנו בארון וקברו בקרקע ,אינו עובר
עליו ,ומכל מקום יפה לקברו בקרקע ממש,
אפילו בחוץ לארץ .עכ"ל.
וכ"כ בספר המצות להרמב"ם )מ"ע רל"א( שהוא מצות עשה מן התורה לקבור כל מתי ישראל ביום מותם .עכ"ל.
.3ודעת הרמב"ן )דברים כא ,כב( כי בארץ ישראל נתוסף לא תעשה של ולא תטמא אדמתך ,וז"ל :המלין תלוי
על העץ עובר בלא תעשה ועשה ,ורבותינו )סנהדרין מו (.דרשו כן בכל המלין את מתו שלא לכבודו ,וכו' .ולא
תטמא את אדמתך .על דעת רבותינו איננו טעם בלבד ,בעבור שלא תטמא את אדמתך ,שא"כ יהיה מותר בחוצה
לארץ ,אבל הוא לאו שני .והנה המלין התלוי או אפילו המת בארץ עובר בשני לאוין ועשה ,ובחוצה לארץ
בעשה ולא תעשה אחד ,שהוא למד מן התלוי ,וכו' .עכ"ל .וכן הוא במלבי"ם שם.
פרק א -מצוות קבורה ה
משמע מט"ז הלכות מגילה )סי' תרפז סק"ו( החיוב הוא על כל ישראל ,אלא שכל
יעו"ש ,וראיה מהא דמטמאין לנשיא מפני הקרוב ,מחויב קודם
שהוא כמת מצוה ,יעוין בירושלמי )נזיר פ"ז
ה"א( מביאו בית יוסף סימן הנ"ל ,והיינו .‰החויב לקבור המתים הוא חיובם של כל
משום שכבודו כן הוא שיתעסקו בו כל
ישראל הוי מת מצוה ,כמו כן כשמת בעיר, ישראל ,אלא שכל הקרוב להמת מוטל
ואין לו קרובים או שאינם בני כפיה הוי מת עליו החויב יותר ,עיין השגות הרמב"ן לספר
מצוה .ואם כן חייבים לקוברו תיכף ,וחל על המצוות לרמב"ם )שורש א( וז"ל :קבורת מתים
בני העיר לאו דלא תלין ,וגם אסור להשהותו בודאי יש בה מצוות עשה ,דכתיב כי קבור
כלל דהוי ממש מת מצוה ,וכו' .עכ"ל. תקברנו ביום ההוא ,וזו מצות עשה דרשוה
ובשו"ת מהר"ם שיק )יו"ד סימן שמג( איתא: בספרי ,ומנאה הרב )מ"ע רלא( .וכבר הביא
מצות קבורת מתים וגמילת חסדים והחיוב הרב זצ"ל )שם( מה שדרשו מן הנתלה לשאר
על כל ישראל ,אבל על הקרובים מוטל המתים .ולא עוד אלא כל המלין את מתו
ביותר קבורת מתיהם ,וכמו בכל צדקה עובר בלא תעשה ,וכמו שנלמוד לא תעשה
וגמילת חסדים ,הקרוב קרוב קודם ,ומקרא לשאר המתים כן נלמוד העשה .וכו'.
מלא נאמר )ויקרא י ,ד( קרבו שאו את אחיכם. שבמקום קרובים ודאי עליהם מוטלת ,אבל
אם אין שם קרובים יהיה מת מצוה ,שמצות
עכ"ל. עשה שלו דוחה פסח ומילה וכהן גדול ונזיר,
.Êוהחפץ חיים בספרו אהבת חסד )ח"ג פ"ה( והחמירו בה יותר משאר המצות .עכ"ל.
כותב וז"ל :קבורת מתים מלבד שהיא .Âוכן מבואר בשו"ת דברי חיים )יו"ד סימן סד(
מ"ע דאורייתא כמו שנאמר כי קבור
תקברנו ,גם הוא בכלל גמילת חסדים ,ויפה וז"ל :פשיטא דהמצוה זו מוטל על כל
ממנה ,ונקראת חסד של אמת שאינו מצפה אדם ,כדי שלא יהיה מושלך בבזיון ,והגם
לתשלום גמול ממנו ,וכן הוצאתו לקבורה, דקרובים קודמים לכל אדם ,היינו דכופין
ונשיאת מטתו ,והלוייתו והספדו ושאר צרכי לקרובים ,ומשום הכי אין החיוב מוטל על
המת כולם בכלל גמילת חסדים למתים הן, שארי בני אדם ,אבל היכי שאין כאן קרובים,
ומפורש ענינן בתורה בפרשת חיי שרה או שאינם בני כפיה ,ודאי מוטל החיוב על
ובפרשת ויחי .וראה את גודל הענין שיש כל בני העיר ,והוי מת מצוה ממש ,דמת
בזה ,שאמרו חז"ל מת בעיר כל בני העיר מצוה לאו דוקא בשדה ,וראיה מיבמות )פט(:
אסורין במלאכה ,אף שיש לו קרובים ועיקר וכו' ,ויעוין בסי' שע"ד פלוגתת הרמב"ן
חיוב הקבורה מוטל על הקרובים ,מ"מ מצוה והרא"ש ,אם אין לו כל צרכו אם מקרי מת
על כל בני העיר להשתדל בזה ,ולפיכך מצוה ,ויעוין במשנה למלך הל' שמחות )הל'
אסרום במלאכה כדי שישתדלו כל בני העיר אבל פ"ג ה"ח( ,אבל לכולי עלמא אם אין לו
קוברין אפילו בעיר הוי מת מצוה ,וכן
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם ו
והגם דאף אי קבורת מת דאורייתא ,י"ל להכין כל צרכי הקבורה ]אם לא שיש
דבחזר ונתגלה אינו צריך לקברו מדאורייתא, חבורות בעיר שכל אחת מתעסקת ביומה
כמו בכיסוי הדם בכיסהו ונתגלה אינו צריך בענין זה ,מותרים השאר במלאכה ,ובמקום
לכסות ,מיהו בש"ס דחולין פ"ו מקשה, שאצל החברה קדושה אין מתחלק זה
מ"ש מהשבת אבידה דאמר מר השב אפילו לימים ,וכל החברה נקראים לעסוק אודות
כמה פעמים ,ופירש"י ,דמהשב גופי' מוכח מת ,יש להם ליזהר מלעשות מלאכה ,וה"ה
הכי ,כדאיתא בב"מ ,ומשני ,התם לא כתיב כל שום עסק עד שיגמרו פעולתם וימסרו
מיעוטא ,הכא כתיב מיעוטא ,א"כ בקבורה לכתפים [4וכו' .עכ"ל .עיי"ש המשך דבריו
דליכא מיעוט חייב אפי' בנתגלה .וכו'.
ובאמת לכאורה י"ל בגוף הדין ,אי צריך הקדושים.
לקבור עוד הפעם ,תליא אי קבורה משום
בזיוני ,צריך לקבור עוד הפעם ,ואי קבורה חיוב קבורה אפילו מאה פעמים
משום כפרה אין צריך לקבור עוד הפעם,
כיון דכבר הי' לו כפרה ,מכי חזו צערא .Áהחיוב של קבורת המתים הוא גם אם
דקברא פורתא .אך קשה אמאי לא אמרינן
בגמ' נ"מ זו בהאיבעי שם דף מ"ו בסנהדרין. כבר נקבר פעם אחד ,אם נתגלה החיוב
ונ"ל ,דזה טעם הרמב"ם שפסק דאם אמר הוא שוב לקברו וכמבואר בשו"ת מחנה
חיים )יו"ד ח"ב סימן מב( ,ובשו"ת בית יצחק )יו"ד
ח"ב סימן קס( וז"ל :בנידון דידן שקברו כולו
וכו' .הנה הדבר ברור דצריך לחזור ולקוברו.
.4ומבואר גודל חיוב הזריזות בענין קבורת מת בשו"ת בית יהודה )יו"ד סימן לה( לאחד מגדולי חכמי הספרדים
)נפטר בשנת תק"ך( וז"ל :הלא תראה כמה הפליגו רבותינו ז"ל בדברים הנוגעים לקבורת המת ,והתירו כמה דברים
הגורמין לעיכובה ,דהרי אמרו מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו ,פטור מקראת שמע ומן התפילה ומן התפלין
ומכל מצות האמורות בתורה ,והיינו מטעם כדי שיתעסק בצורכי המת ,ויביא עניניו מהר לידי גמר קבורה ,וראו
חכמים בדעתם הרחבה ,שאם לא יפטרוהו מהמצות אפשר שיהא טרוד בעשיית איזה מצוה ,ותידחה קבורת המת,
ולכך התירו אפילו בקום עשה לעשות איסורין של דבריהם ,דהרי התירו לו לאכול פת בלא נטילה ובלא מוציא,
אף על גב דהאוכל בלא נטילה חייב נדוי ונעקר מן העולם ,וכן התירו כמה איסורין ביום טוב שני ,למיגד ליה
גלימא ,ולמיגז ליה אסא ,ואמרו ,יו"ט שני לגבי מת כחול שווייוה רבנן ,וכמה דברים הנאמרים להקל בהם משום
קבורת המת ,וכמבואר בטור או"ח סי' תקכ"ז .עוד אמרו מבטלין ת"ת להוצאת המת ואפי' מי שתורתו אומנותו
כמבואר בפוסקים ז"ל ,דמייתו ראיה מהך דרב יהודה בר אלעאי יע"ש ,עוד אמרו בפרק אלו מגלחין ,מת בעיר כל
בני העיר אסורין בעשיית מלאכה בדליכא חבורתא במתא .ובכולהו הטעם כדי למהר קבורת המת ,וקי"ל כל
המדחה מטתו של מת הרי זה משובח .עכ"ל.
ובשו"ת מגן שאול )סימן סח( מבאר בטעם למה תיקן יהושע בן נון דמת מצוה קונה את מקומו ,וז"ל :וטעמא
דמלתא דחקר למה תיקן יהושע בן נון בחובת הגוף מה שלא מצאנו כן בענין אחר ,נראה לי ,יען דהוא סוף כל
אדם ,ומצינו כמה פעמים בתורה ובנביאים דקללה נמרצת היא אם לא יגיע לאחר מיתה לידי קבורה ,ומצינו דמת
מצוה דוחה כמה ענינים ומצות ,וגם מילתא דשכיחא הוא ,ואם יהיה בעל השדה רשאי להוליכו לבית הקברות
אחר ,פן יתרשל ויפשע בו ,ויאמר עוד יש לי פנאי להביאו ובתוך כך יבוא לבזיון ,ודאג יהושע בן נון לדבר זה יותר
מכל מצות האמורות בתורה ,ואסר להזיזו ממקומו ,עכ"ל.
פרק א -מצוות קבורה ז
חייב בקבורה פעם ב' ,ומ"מ י"ל דהתשב"ץ אל תקברוהו אין שומעין לו שהקבורה
פשיטא לי' דמדרבנן חייב ,ואנן מדאורייתא מצוה ,ולא כתב דהוא אבעיא דלא אפשטא,
מספקינן ,ומ"מ הדבר פשוט דחייב לקבור כקושיות הלחם משנה )פי"ב מאבל( ,משום
מדאורייתא כמ"ש .עכ"ל .וכן מבואר בשו"ת דס"ל דקבורה דאורייתא ,מדכתיב כי קבור
מחנה חיים )יו"ד סימן מב( .וכן מבואר במשך כמ"ש ג"כ הלחם משנה ,ומלשון הקרא
חכמה )פרשת כי תצא ,עה"פ כי קבור תקברנו( וז"ל: קבור משמע אפי' כמה פעמים ,כדאיתא
בסנהדרין )מו (:אזהרה לקובר מתו -כי קבור בב"מ לכ"ע גבי השב ,וגבי שלח ,ומזה גופא
תקברנו ,עיין שם .נראה דכפילות מורה מוכח דקבורה משום בזיוני .וכו' ,ע"כ הדבר
'אפילו מאה פעמים' ,כמו דדריש הנך ברור דצריך לקבור עוד הפעם מדאורייתא.
כפילות בפרק אלו מציאות .ופעם הראשונה
כשהוא תלוי ,הקוברים אותו הוא מסור עכ"ל.
לבית דין שהם הרגוהו וכו' .אבל כשחטטוהו
ואח"כ לקבור אותו פעם שניה ,הוי ככל .Ëעוד שם )סימן קסא( איתא :ובדבר מ"ש
אדם .ומשמע מזה דבכל מת חייבים לקבור.
דחייב לקבור מת כמה פעמים ,הכי
עכ"ל. מוכח מתשב"ץ )ח"ב סי' קיא( ,הובא בפתחי
תשובה )אה"ע סי' פט( עיין שם לענין אם הבעל
_
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם ח
פרק ב
טעמים לחיוב קבורת מתים
7
שבהיותו חי היה היה מושל על כל מיני קבורת המתים כדי שיתכפר להם
הבעלי חיים .עכ"ל.
‡ .טעמים רבים נאמרו בחיוב הטמנת
כדי שיזוכך מזוהמת הנחש
המתים בכלל ,והקבורה בעפר בפרט,
· .עוד מענין הכפרה ע"י הקבורה באדמה ובגמרא )סנהדרין מו (:איבעיא להו ,קבורה
משום בזיונא הוא ,או משום כפרה הוא .5
מבואר ,דבעת שחטא אדם הראשון והנה ענין הכפרה ע"י הקבורה פרש"י ,כי
נכנסה בו זוהמת הנחש ,ועל כן נגזר עליו היכי דתיהוי ליה כפרה בהטמנה זו,
ועל דורותיו מיתה ,ואמר לו השי"ת )בראשית שמורידים ומשפילין אותו בתחתיות.
ג ,יט( עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת, ובחידושי הר"ן שם איתא :משום שמטמינין
כי עפר אתה ואל עפר תשוב .וכל זה כדי אותו בתחתיות ארץ ,והיא הכנעה גדולה,
.5ובתוספות שם איתא :על כרחך איכא כפרה ,כדאמרינן לקמן )דף מז) (:בפ' ד' מיתות( כפרה מאימת הוי ,מכי
חזו צערא דקיברא פורתא ,אלא אפי' אי איכא בזיונא וכפרה מיבעי ליה הי עיקר ,וא"ת ,והא איכא כפרה טפי
בשלא נקבר משנקבר ,כדתניא בשמעתין )לקמן מז (.סימן יפה לו למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה ,מת לא נספד
ולא נקבר ,וי"ל ,דלאו לא נקבר כלל קאמר אלא לא נקבר לפי כבודו .וכו' .עכ"ל.
ובחידושי הר"ן שם איתא :אף על פי שיותר טוב לו היותו נקבר משאלו היה לדומן על פני האדמ' שזה הי' בזיון
גדול ומי שהוא בזה התואר הבזיון ההוא אין לו כפרה כדאמרי' לא יספדו ולא יקברו כי היכי דלא תיהוי להו כפרה.
והא דאמרי' לקמן לא נקבר סי' יפה לו היינו שנקבר ולא נקבר כהלכה שלא היה לו הכבוד שראוי לו בקבורתו
ואז יש לו השתי כפרות כפרות הקבורה שנקבר בתחתיות הארץ וכפרת הבזיון שלא נקבר כהלכה בכל הכבוד
שהיה ראוי לו .וכן דעת רב אחא משבחא גאון ז"ל במאי דאמרינן לקמן דסי' יפה הוא לו שלא נספד היינו שלא
נספד כהלכה שאם לא נספ' כלל מדת רשעים היא זו שנא' ובהם לא יספדו ולא יקברו .אבל מ"מ לפנינו נפרש
דאפילו לא נספד כלל אם הוא אדם בינוני ואינו מוחזק כרשע דהוי כפרה לו .עכ"ל.
פרק ב -טעמים לחיוב קבורת מתים ט
מכל וכל כל חלאת הזוהמא .7ולולי העפר לזככו מזוהמת הנחש שנכנסה בו ,כדי
המכלה הזוהמא ,לא היה מוכן שתכנס שיהא ראוי לכל הטובות שרצה השי"ת
נשמתו לגן עדן ,וזהו וכפר אדמתו עמו. להיטיבו .וכלשון הרמב"ן )תורת האדם ,ענין
עכ"ל .עיי"ש המשך דבריו הקדושים .עוד הקבורה ד"ה ושאלו ראשונים( וזה שנותנין עליו
מבואר בדבריו בשער המצות )פרשת ויחי( וז"ל: עפר ,שרפואתו עפר היא ,שנאמר ואל עפר
ענין קבורת המת ,הקובר את המת ובפרט תשוב ע"כ .וכמו שמבואר בספרי קודש
מי שהוא משורש קין שיצא מתערובות
זוהמא של הנחש ,צריך שיכוין ,כי ע"י ענין זה ..6
קבורת הגוף בקרקע תתעכל אותה הזוהמא
שנתערבה בנפש ע"י חטאו של אדם ‚ .ועיין בספר הליקוטים )פרשת האזינו( לרבינו
הראשון ,וישאר נקי מן הזוהמא ההיא ,והם
היפוך אותיות קין ,כי מן קין נעשה נקי ,ולכן האריז"ל ,וז"ל :וכפר אדמתו עמו ,ר"ל,
זו הכונה צודקת יותר במי שהוא משורש סיבת קבורת המת תוך אדמת עפר ,כי אותו
קין ,ומקיים עתה מצות קבורת המת על ידי עפר ,הוא תיקונו להעביר זוהמת הנחש,
וחלאת טומאה החטאים והעונות שעשה,
כונה זו .עכ"ל. והאדמה לא תשם ,בהרקיב ומכלה הבשר
והזוהמא והתבוסה .ואמר ,כי לזמן ק"ך
שנה ,שיהיה הגוף נקבר בעפר ,אז יכלה
.6ורבינו בחיי בספרו שולחן של ארבע )שער ד ד"ה וצריך שתבין( כותב :וצריך שתבין המאמר שאמרו חז"ל
צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן אלא יהיו קיימין ,שנאמר )ישעיה ד( והיה הנשאר
בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ,מה קדוש קיים לעולם ,אף צדיק שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות לעולם
קיים ,כן דרשו בסנהדרין )דף צב( .ובמקום אחר דרשו מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות שוב אינן חוזרין
לעפרן אלא יהיו קיימים לעולם ומתעדנין בתוך שבע חופות .וזה ביאור הענין וסוד המאמר ,שהרי גזרת הכתוב
)בראשית ג( עפר אתה ואל עפר תשוב ,לא היתה אלא מצד החטא הקדמוני ,וכיון שחטא נסתלק ובלע המות
לנצח ,וישב הים לפנות בקר לאיתנו ותקפו של עולם ,והכלים מעשה ידיו ית' אין מי שיחטיאם ,כי המקטרג חלף
הלך לו ,על כן אינם חוזרים לעפרן לעולם ,כי כיון שחטא מסולק ובטל הרי הגזרה בטלה ,ולכך אינן חוזרין לעפרן,
וכו' .עכ"ל.
.7ובאלשיך הקדוש על הפסוק )בראשית ג ,יט( כי עפר אתה כו' איתא :לומר הנה הכל תלוי בך ,ואין דבר נתקן
עד שתתקן אתה ,ותקונך עודך בחיים אי אפשר עד תשוב אל העפר ,והוא כי אינך עתה מה שהיית טרם תחטא,
כי לא היית עפר .כי גם שנעשית מן העפר ,הלא יצרך ה' בעצמו יצירה חדשה שהקנה בך בידיו הויה זכה וקדושה
ספיריית ,אך עתה נסתלק ממך הספיריות ההוא ,כי נכנסה בך זוהמת נחש ,עד שכעת עפר אתה משולל הקדושה
שנקנית בך כי פנה זיווך .והוא מה שאמרו ז"ל )בראשית רבה יב ה( כי אחד מהדברים שנתקלקלו הוא זיוו ,שגם
כי מעפר נעשה נתעלה איכותו והיה זך ובהיר גם חומרו מעין רוחניות ,ועתה עפר אתה כי נתעכר איכותך כעפר
על ידי זוהמת נחש ,ואין לך תקנה לשוב אל הקודם ,עד אשר אל עפר תשוב ,ושוב אעשך מן העפר משולל זוהמת
נחש ,כאשר עשיתיך מאז בכל השלמות שהיה בך כבראשונה והותר .וזה מאמר שלמה )קהלת יב( וישוב העפר
על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ,לומר אם היה הדבר כאשר טרם יחטא אדם ,שהגוף לא
היה עפר ,היה חבור וזווג הרוח והגוף עולה יפה ולא יתפרדו ,אך עתה הגוף הוא עפר ,איך יתמיד חיבורו עם הרוח,
לכן כל אחד ישוב לשרשו ,עד יתוקן וישוב העפר אל הארץ כשהיה טרם יוצר אדם והרוח כו' .עכ"ל.
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם י
המקום שהוא בו מזבח כפרה ,שנאמר וכפר נקבר במקום כפרתו
אדמתו עמו .וכו' .עכ"ל .ובהגהות מיימוניות
)שם( איתא :בירושלמי דפרק הנושא גרס, „ .ובירושלמי )נזיר פ"ז ה"ב( איתא :אמר רבי
רבי בר קריא ור"א הוו מטיילין באיסטרין,
ראו ארונות שהן באין מחוץ לארץ ,א"ר בר יודה בן פזי ,מלא תרווד אחד נטל
קריא לר"א ,מה הועילו אלו ,אף אני קורא הקדוש ברוך הוא ממקום המזבח ,וברא בו
עליהם ,ונחלתי שמתם לתועבה ,בחייכון, אדם הראשון ,אמר הלואי ייברא ממקום
ותבאו ותטמאו את ארצי ,במיתתכם ,א"ל המזבח ותהא לו עמידה ,הדא הוא דכתיב
כיון שמגיע לארץ היו נוטלין גוש עפר )בראשית ב ז( וייצר ה' אלהים את האדם עפר
ומניחין על ארונו ,דכתיב וכפר אדמתו עמו, מן האדמה ,וכתיב )שמות כ כא( מזבח אדמה
תעשה לי ,מה אדמה שנאמר להלן מזבח
מכאן נראה סמך למה שנהגו להניח עפר אף כאן מזבח .עכ"ל .ובגמרא )כתובות קיא(.
מארץ ישראל על המתים ,אף על גב דההיא איתא :אמר רב ענן ,כל הקבור בארץ ישראל
דירושלמי איירי בארץ ישראל .עכ"ל .וכן כאילו קבור תחת המזבח ,כתיב הכא מזבח
החיד"א בשו"ת יוסף אומץ )סימן ס( כותב: אדמה תעשה לי ,וכתיב התם וכפר אדמתו
אפשר שמה שנותנין עפר ארץ ישראל עמו .עכ"ל .ובמהרש"א שם איתא :הוא
מבואר כמ"ש האדם ממקום כפרתו נברא,
בקבר ,היינו טעמא דכתיב וכפר אדמתו עמו, שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן
שעפר ארץ ישראל יועיל לכפרה ,ומנהג האדמה ,ממקום שנאמר בו מזבח אדמה
ישראל תורה היא .עכ"ל .ובפתחי תשובה תעשה לי ,הלואי תהא לו כפרה ,ולמעלת
)סימן שסג סק"ה( איתא :ועיין בספר הר אבל )ענף האדם אמר שהוא כאילו קבור שם ,כי כמו
יא( כו' ,אמנם מה שהמנהג להדר אחר עפר שרוחו ונשמתו שב בטהרה למקום אשר
ארץ ישראל ,לפזר על גוף המת ,הוא משום חוצבה ממנו ,כן עפר גופו שב למקום
שנאמר וכפר אדמתו עמו ,ויש לזה יסוד טהרה ,למקום מזבח אשר משם חוצב עפרו
בירושלמי כלאים )פי"ב סוף ה"ג( עיין שם ,וכ"כ של אדם ,ועל זה אמר לקדושת ארץ ישראל
בהקדמת נו"ב תניינא ,שהגאון ז"ל צוה וטהרתה ,וכפר אדמתו עמו ,שהנקבר באיזה
אחריו ,שאדמת קודש אשר הכין לו יוזר על מקום שיהיה בארץ ישראל ,כאילו קבור
גופו ,עיין שם .עכ"ל .ובערוך השולחן )יו"ד במקום הכפרה מקום המזבח אשר משם
סימן שסג ס"א( איתא :וכפר אדמתו עמו, ניטל גופו .כו' .שארץ ישראל היא כולה
ומטעם זה יש נוהגין לתת מעפר ארץ טהורה ,ובכל מקום שנקבר שם כאילו נקבר
ישראל בקבר ,וכן משמע במדרש תנחומא
במקום מזבח .עכ"ל.
פרשת ויחי עיין שם .עכ"ל.
ובשל"ה הקדוש )פרשת חיי שרה אות א( איתא.Â: וכן הוא ברמב"ם )הלכות מלכים פ"ה הי"א(.‰
ענין הקבורה הוא בסוד כי עפר אתה ואל וז"ל :אמרו חכמים כל השוכן בארץ
עפר תשוב .תחילת הוויית אדם הראשון ישראל וכו' ,וכן הקבור בה נתכפר לו ,וכאילו
פרק ב -טעמים לחיוב קבורת מתים יא
האדם במערת המכפלה ,ששם שלימותו היה עפר מן האדמה ,שאמרו רז"ל )נזיר ז,
לעלות ממדריגה למדריגה .והבורא עולם ה"ב( ,נטל עפרו ממקום שנאמר מזבח אדמה
יתברך הוא היודע שאלו המקומות היו תעשה לי .עוד אמרו )סנהדרין לח ,(:צבר עפרו
ראויין ,זה להתחלה וזה להסוף .ואדם מכל האדמה מארבע רוחות ,שכל מקום
הראשון כולל כל הדורות אף בעת מותן שימות שם תהא קולטתו לקבורה .כמו
אשר מתראה להם מאחר שהם ענפים שהביא רש"י עליו הפירושים בפרשת
ממנו ,וכדי שיהיה קבורתם קולטים מדוגמת בראשית )ב ,ז( ,ושניהם אמת והולכים
מקום קבורתו ,אף שהוא בדרך רחוקה ,מכל למקום אחד .8כי נודע אדם הראשון הוא
מקום יזכו מעין דוגמתו ,איש איש לפי כולל כל הדורות הבאים ממנו ,כי כולם
מדריגתו .כי כשם שהוייתו כולל כל הדורות, תלויים בו בחייהם ,כמו שאמרו רז"ל ,זה
כך קבורתו כולל כל הקברות ,כעין ענפים תלוי בראשו ,וזה בעינו ,וזה בשערו כו' .אף
מתפשטים הכל לפי מה שהוא .עכ"ל .על במותן לא נפרדו ,כי האדמה אדמת קודש
כל פנים היוצא מכל הנזכר ,כי הקבורה
ממקום מזבח האדמה אשר נלקח ממנו
באדמה גורם להאדם כפרה.
האדם ,זו האדמה כוללת כל אדמת ד' רוחות
ובערוך השולחן )יו"ד סימן שסב סעיף ב( איתא.Ê:
העולם ,כי שם משתיתו של עולם ,אבן
עיקר מצות הקבורה ,שגוף האדם יושכב שתיה שממנו הושתת העולם )יומא נד .(:ואלו
על הקרקע ממש ,כדכתיב וישוב העפר על לא חטא היה חי לעולם ,אבל לאחר שחטא
הארץ כשהיה ,וזהו עיקר תיקון האדם ,ומי ונתגרש מגן עדן ,כי אמר הקב"ה פן ישלח
לנו גדול מגוף קדוש של רבינו הקדוש, ידו לעץ החיים וחי לעולם ,ונגזר עליו
ואמרינן בירושלמי סוף כלאים ]פ"ט הל' ג'[ המיתה ,מכל מקום יקר בעיני ה' המותה
שצוה בצוואתו ,שלא ירבו עליו תכריכין, לחסידיו ,וטוב מאוד זה המות ,כי אז חוזר
ושינקבו את ארונו ע"ש ,ופי' הרמב"ן והטור, למעליותא ,דהיינו לגן עדן ,וחי לעולם חיי
שיטלו הדף התחתון מהארון שהגוף יושכב הנשמה ,ועולה ממדריגה למדריגה .על כן
לארץ ,ולא מיבעיא בארץ ישראל דכתיב נקבר במערת המכפלה ,ששם פתוח פתח
)דברים לב ,מג( וכפר אדמתו עמו ,אלא אפילו לגן עדן כדאיתא בזוהר בפרשה זו )ח"א קכז(.
בחו"ל כדכתיב ואל עפר תשוב ,דזהו תקונו וכו' .הרי תחילת הויית האדם ממקום המזבח
אדמה ,הכולל כל ד' רוחות האדמה ,וסוף
.8ובתורה תמימה )בראשית בהערות אות כה( מיישב סתירות דברי חז"ל אלו וז"ל :ומה שאמר שנטל מעפר
המזבח רק מלא תרוד ,ולא סתם עפר לבריאת כל הגוף ,יש לפרש ,דרוצה בזה שלא תסתור אגדה זו לאגדה
אחרת ,דלבריאת האדם קבץ הקדוש ברוך הוא עפר מכל העולם ]ובתנחומא פ' פקודי הלשון מארבע רוחות
העולם[ ,וכן משמע בסנהדרין ל"ח ב' ,אדם הראשון ]עפרו[ גופו מבבל ,וראשו מארץ ישראל ,ואבריו משאר
ארצות ,לכן אמר כאן דרק תרוד לקח מארץ ישראל ,ואולי הוא לבריאת הראש ,דהוא עיקר הגוף כמ"ש )סוטה
מה (:גופא בתר רישא אזיל .עכ"ל.
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם יב
השולחן )שם סעיף ח( מבאר יותר וז"ל :קמ"ל של האדם אחרי החטא של אדם הראשון,
דאפילו לבלי להזיזו ,רק לפתוח הקבר והזוהר והמקובלים האריכו הרבה בזה,
ולראות בגופו מה שצריך ג"כ אסור ,וכו',
והטעם הוא משום ניוול ,וכו' .עכ"ל) .ועיין שם ופשטא דקרא כן הוא .עכ"ל.
עוד פרטים בדין זה( .ובשו"ת בנין ציון החדשות
)סימן יז( מבאר וז"ל :דניוול שייך כל שרואה משום בזיון
המת בבזיון ,שנרקב ונבקע כדאמרינן
בסנהדרין )מ"ו( דקבורה משום בזיון הוא עיין .Áבטעם של בזיונא שהזכיר הגמרא הנזכר
שם בפי' רש"י ,ואפילו להלין המת בלבד
אם לא לכבודו אמרינן שם )דף מ"ז( הטעם לעיל ,נמצאים כמה פירושים ,א( שבזיון
הוא להחיים שהמת מתבזה ,ב( שבזיון הוא
דאסור משום בזיון .עכ"ל. להמת כשמונח כפגר .הנה רש"י פירוש,
שלא יתבזה לעין כל ,שיראוהו מת ונרקב
.Èובשו"ת הרב"ז )ח"א סימן פד( איתא :עיקר ונבקע .ובתוספות שם בד"ה קבורה משום,
איתא :והאי בזיונא דהכא לאו בזיונא דמת
טעם קבורת מתים היא משום דאסור קאמר ,דאם כן אמאי לא כל כמיניה ,אלא
לראות בניווילם ,כדאמרינן בסנהדרין )מ"ו בזיונא דמשפחתו ,עכ"ל .וביד רמ"ה שם
ע"ב( ,דקבורה משום בזיונא ,ופירש"י ד"ה איתא :בזיונא דחיי הוא ,כדי שלא יתבזה בו.
משום בזיונא ,שלא יתבזה לעין כל שיראוהו עכ"ל .וזה לשון המאירי שם :שיש בזיון
מת ונרקב ונבקע ,עכ"ל .ואפילו משום לקרובים כשנבלתו עומדת ומסרחת ,אפילו
הפסד ממון ,אסור לפתוח הקבר אחר היתה בארון ,ואין שומעין ליבזות קרוביו
שנסתם הגולל כמבואר בש"ע )יו"ד סי' שסג עליו .עכ"ל .ובטור )יורה דעה סימן שמח( בשם
סעיף ז( ,וכו' ,דאפי' משום הפסד ממון אסור הרמב"ן בשער הגמול איתא :דבזיונא
לפתוח את הקבר לאחר שנסתם הגולל, דכולהו חיי הוא ,ולא משום משפחתו לחוד.
וכו' .והא ודאי דאיסור ניוול המת הוא מן עכ"ל .אולם בחידושי הר"ן שם איתא:
התורה ,וכן משמע בב"ק נ"א ע"א ,דאמרינן דבזיונה לאו משום בזיונה דחיי לחוד ,אלא
ואהבת לרעך כמוך ,ברור לו מיתה יפה,
ופריך אי הכי נגבה טפי ,ומשני ,משום אף בזיונה דמת איתא .עכ"ל.
דמינוול עיין שם .וטעמא ,משום דהרי הוא
ענף מלאו דלא תלין נבלתו על העץ ,דכל .Ëובגמרא )ב"ב קנ"ה (.איתא :מעשה בבני
דבר דאית בי' בזיון אסור ,דומיא דתלוי
דאית בי' בזיון )כסנהדרין מז ,(.וכן משמע ברק ,באחד שמכר בנכסי אביו ,ומת,
בחולין י"א ע"ב ,וכן כתבו האחרונים. ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה
ותמהני על הגה"ק חיד"א ז"ל בספרו ברכי בשעת מיתה ,ובאו ושאלו את רבי עקיבא,
יוסף )חיו"ד סי' שס"ג( שכתב ,דאיסור ניוול הוא מהו לבודקו ,אמר להם ,אי אתם רשאין
לנוולו .ועל פי זה נפסק הדין )יו"ד סימן שסג
מדרבנן עיין שם ,וזה ליתא .עכ"ל. סעיף ז( אסור לפתוח הקבר אחר שנסתם
הגולל ,אפילו אם עוררים היורשים לפתחו
כדי לבדוק אם הביא שתי שערות .ובערוך
פרק ב -טעמים לחיוב קבורת מתים יג
.·Èוכן הוא באברבנאל )פרשת חיי שרה( וז"ל: חס רחמנא על בזיון האדם הנברא
ראוי לדבר בצורך הקבורה וכו'. בצלם אלקים
שבהיות האדם במחוגה אלהית מתואר,
והוא מעון לשכינה וכו' ,בעבור החכמה .‡Èומצינו בקרא )דברים כא ,כג( לא תלין
והדבוק האלהי ושאר המעלות אשר לו
בחיים ,הנה אחרי מותו ,יקבל קלון מתמיד נבלתו ,על העץ ,כי קבור תקברנו,
וחרפה רצופה ,בהיותו מושלך ארצה כפגר ביום ההוא ,כי קללת אלהים תלוי .והנה
מובס סחוב והשלך ,טוב ממנו הכלב החי, בביאור ענין קללת אלהים מצינו כמה
וכדי בזיון וקצף לצלם אלהי אשר נברא בו, דרכים בדברי הקדמונים .ואחד מהם הוא,
ואיה חכמתו ואיה כבודו ,ואיה ממשלתו כי בזיון הוא לאדם הנברא בצלם אלקים
ושולטנותו ,עד שמפני זה לא רצה ית' בעת שמונח כפגר מת ,ועל כן מצוה
שיראה איש מבני ישראל את אהרן במותו, להעבירו ולקוברו .ומבואר ענין זה
אלא משה אחיו ואלעזר בנו .ונתקדש זה בריקאנטי )פרשת כי תצא( וז"ל :ובספר הזוהר
]משה רבינו ע"ה[ יותר מזה ]מאהרן הכהן[, )ח"ג קמג (:תנא ,מאן דאיקרי אדם ,ונשמתא
שלא ראה אותו אדם במותו ,ולא ידע איש נפקא מיניה ומית ,אסיר למיבת בביתא
את קבורתו ,לזאת הסבה בעצמה ,כדי שלא ולמעבד ביה לינה בארעא ,משום יקרא
יתבזה בעיני רואיו במותו ,הנה מפני זה דהאי גופא ,דלא יתחזי ביה קלנא ,דכתיב
הוצרכה הקבורה למת ,בבחינת כבודו כדי אדם ביקר בל ילין וגו' )תהלים מט ,כא( ,מאי
שלא יראה אותו אדם בסרחונו ובאשו טעמא משום דאי יעבדון הכי נמשל
כבהמות נדמו ,מה בעירי לא הוה בהו ולא
ועפושו .עכ"ל. אתחזי בהו רוחא קדישא ,אוף הכא כבעירי
גופא בלא רוחא ,והאי גופא הוא יקרא דכלא
.‚Èוכן מבואר בשו"ת חת"ם סופר )יו"ד סימן לא איתחזי ביה קלנא ,ותאנא בצניעותא
דספרא ,כל מאן דעביד לינא להאי גופא
שנ"ג( איתא :חזינן דחיישו רבנן טובא בלא רוחא ,עביד פגימותא בגופא דעלמין,
לבזיון עצמות ,כמבואר בברייתא )פי"ג דהא בגין דא לא עביד לינא באתרא קדישא
דשמחות( ומייתי לי' הש"ס בברכות )י"ח ע"א(, דמלכא בארעא ,דכתיב צדק ילין בה ,משום
ובטור שו"ע סוף סימן ת"ג ,וע"כ משום כי דחזי גופא יקירא דאיברי בדיוקנא דמלכא
היכי דחיוב קבורת עצמות דאורייתא מהאי כחד מן בעירא ,הה"ד ]שם[ נמשל כבהמות
קרא כי קבור תקברנו ,ה"ה בזיוני המת נדמו .והכוונה היא ,כי האדם נעשה בדוגמת
ולועג לרש דנפיק נמי מהך קרא ,כי קללת הצורה העליונה ,ותבניתו ואיבריו מכון
אלקים קאי נמי אעצמות ,דכי בצלם אלקים למרכבה עליונה ,על כן אסור לראות צורה
עשה את האדם ,אין חילוק בין אדם שלם עליונה בלי חיות ,ואסור לבזותו אחרי מותו
או אדם חסר ובעל מום שאיננו בצלם דמות
יוצר ,ואין חילוק בין ספר תורה שלם לאות וכו' .עכ"ל.
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם יד
אלדים ,ובזיון הוא לצלם האלדים ,כן אחת ממנו ,והה"נ עצם מעצמות הקדושים
קבורה משום בזיונא לצלם האלדים ,לכן שנברא בצלם אלקים ,אסור לנהוג בהן מנהג
לא מצי אמר לא תקברוהו ויעוין
בזיון ,וכו' עכ"ל.
בתוספות ,ומש"כ פשוט .עכ"ל.
ובשו"ת דברי חיים )יו"ד ח"א סימן סד(.„È
גדול כבוד הבריות
איתא :כתיב בקרא כי קללת אלקים
.ÊËעיין בתורת המנחה לרבינו יעקב וגו' ,ויש בזה שני פירושים ,וכו' ,כפירוש
המשנה ,היינו שחטא לד' ומשום הכי צריך
מסקילי תלמיד הרא"ש )פרשת חוקת דרשה כפרה ,או הפירוש הוא כברייתא ,דאדם
סא( וזה לשונו :השם ית' הגיעו רחמיו על נברא בצלם אלקים ,ומשום הכי אין ראוי
הגוף ,וצוה לקברו דכתיב )דברים כא( כי קבור להתבזות ,וטעמא משום בזיוני .וכל היכא
תקברנו ,וכו' .הגיעו רחמיו על הגוף כדי דמפרש הטעם בקרא ,כולי עלמא דרשי
שלא יתבזה ,הה"ד )תהלים נא( לב נשבר ונדכה טעמא דקרא ,כמבואר בסנהדרין )דף כא (.גבי
אלקים לא תבזה ,נקרא הגוף לב נשבר, לא ירבה לו נשים ,ואם כן משום הכי
שנהרס בנינו ,והוסיף בגוף ונדכה מה שלא מסופק קבורה משום כפרה או משום בזיוני,
נאמר ברוח ,מפני השחתת תבניתו וחרפתו והואיל ולא איפשיטא לחומרא ,ומשום הכי
וכלימתו שמתבזה על ריעיו ומיודעיו .עכ"ל. פסק הרמב"ן ז"ל ]תורת האדם ענין הקבורה
ד"ה איבעיא להו[ לחומרא ,דדילמא הטעם
ובמדרש שכל טוב )בובר ,פרשת חיי שרה(.ÊÈ משום בזיוני ,ואין הפירוש בזיוני לקרובים
דוקא ,ורק שהבזיון לאדם שנברא בצלם
איתא :דבר ברור הוא שהקבורה מן אלקים להיות מושלך בחוץ ,ומשום הכי
התורה ,שנאמר כי עפר אתה ואל עפר פירש שם הרמב"ן ז"ל אפילו היורשים
תשוב )בראשית ג יט( .נתעסק אדם הראשון מרוצים שלא יקברוהו אינם רשאים משום
וחצב לו מערת המכפלה ,כדרשנו לעיל,
ונקבר שם הוא וחוה ,ולפיכך נתעסק בזיוני .עכ"ל.
אברהם אבינו לקנותה לקבורה ,ואף על גב
דאסמכוה רבנן כי קבר תקברנו )דברים כא כג(, .ÂËובחידושי ר' מאיר שמחה )סנהדרין מו(:
הני מילי לזכר ,אבל לאשה נפקא לן מן
ותמת שם מרים ותקבר שם )במדבר כ א( ,ועוד איתא :איבעיא להו קבורה משום
דביזיונא דאינשי הוא ,וגדול כבוד הבריות בזיונא הוא כו' ,דאמר לא תקברוהו לההוא
גברא אי אמרת משום בזיונא לאו כל
לפני המקום .עכ"ל. כמיניה .אף על גב דגבי הספידא אמר
דאי משום יקרא דשכבי מצי מחיל ,ועיין
.ÁÈועיין במלחמת ה' )מו"ק ג (.וז"ל :הכוכין ביד רמ"ה .נראה פשוט דעיקרא דקבורה
נפקא ליה מכי קבור תקברנו דכתיב
והקברות מצרכי הרבים הם ,וכו' ,ואפי' במגדף וב"ת ,ומפרש במשנה וברייתא
בקבר של בני משפחה ,צרכי הרבים מיקרי, לשני אחים תאומים ,שהאדם בצלם
ומותר לחנכן ,אבל לצורך המועד ,ודאי אפי'
חפירה ובנין כדרכו שרי ,שאין לך לצורך
פרק ב -טעמים לחיוב קבורת מתים טו
החכמה האלקית ,שהמבאים אל התכלית המועד ודבר האבד יותר מזה ,שהוא צריך
יהיו נאבדים ,הנה התכלית עצמו ראוי שיהי' למתים והחיים ,גדול כבוד הבריות שדוחה
ועומד תמיד ,שאם לא כן תהי' חכמת ד' אפי' לא תעשה שבתורה ,וכו' .עכ"ל.
יתברך לבטלה ,אם תכלית חכמתו לא יהי' ובנימוקי יוסף )יבמות כח (:איתא :דאין כהן
קיום ,ומזה יתחייב שנפש האדם תהי' מטמא למת מצוה ,אלא מפני כבוד הבריות
נשארת וקיימת סותר המות ,אחר שהאדם שלא יהא המת מוטל בלא קבורה .עכ"ל .וכן
הוא התכלית ,משא"כ שאר המינים .ומשל הוא במאירי )ברכות כ (.וז"ל :מת מצוה והוא
השני אחים הוא נמרץ ,כי האחד הגוף והשני מת שאין לו קוברין ,רשאי הכהן אף בקום
הנפש ,ומי שרואה הגוף תלוי ,למחר יחשוב עשה לדחות לא תעשה האמור בתורה
שכן היא הנפש ,והנה זה זלזולו של מלך בטומאה ,כדי ליטמא לו ולקברו ,מדין כבוד
אשר יעשה לנו את הנפש הזאת .והנה במה הבריות ,וכו' .עכ"ל) .עיי"ש בפרש"י ותוס' ,דלא ס"ל
שאמר כו'" ,שהאדם עשה בדמות" ,רמז אל
הגוף ,כי הגוף דבר מוכן אלא שהנפש כוותייהו ,ובפני יהושע שם ,ואכמ"ל(.
נמצאת בו ,ובאומרו "דיוקנו" רומז אל
הנפש ,והם שני אחים ,ומזה הטעם הוסיף זולזולו של מלך
ואמר "וישראל בניו הם" לפי שישראל הם
תכלית המציאות אחר שנחלו תורת אמת, .ËÈשנבלת האדם שלא נקבר זה בזיון
אשר מזה הצד היא נצחית בלי ספק .עכ"ל.
כביכול להשי"ת בעצמו ,כמובאר
.‡Îובאופן אחר מבאר המהר"ל בגור אריה ברש"י שם בשם חז"ל על מה שכתוב בקרא
כי קללת אלהים תלוי ,וז"ל :זלזולו של מלך
)שם( וז"ל :אף על גב דודאי חס ושלום הוא ,שאדם עשוי בדמות דיוקנו ,וישראל
לא יתכן לומר כאן ,המלך תלוי ,שהכל הם בניו .משל לשני אחים תאומים שהיו
יודעים שהאדם נתלה ,מכל מקום הוא דומין זה לזה ,אחד נעשה מלך ,ואחד נתפס
זלזולו של מלך ,שיאמר כי הצורה ללסטיות ונתלה ,כל הרואה אותו אומר
המשותפת עם השם יתברך -נתלה .כלומר, המלך תלוי .כל קללה שבמקרא לשון הקל
שיש פחיתות בצורה המשותפת .ואין הדבר וזלזול ,כמו )מלכים א' ב ,ח( והוא קללני קללה
כך ,כי הפחיתות הוא מצד החומר ,לא מצד
הצורה .לכך אם האדם נתלה ,שהוא בצלם נמרצת .עכ"ל.
אלהים ,יאמרו כי הצורה המשותפת נתלה,
שיש פחיתות בצורה .וזה גנאי שתהיה וכתב האלמשוני )הראשון מהראשונים ממפרשי.Î
בצורה המשותפת חסרון ,והמדרש הזה
)סנהדרין מו (:נכון .ואין דבר בעולם שיש לאדם רש"י( וז"ל :הכוונה בזה ,לפי שהאדם
שיתוף עם השם יתברך רק בצורה ,שנאמר כשמת ,יש לו השארות בנפשו ,וכל הרואה
)בראשית א ,כז( בצלם אלהים ברא אותו .עכ"ל. אותו תלוי ומת ,יחשוב שאין דבר אחר
המות ,ויהי' זלזולו של יוצר בראשית,
שיראה מזה שהאדם אשר הוא תכלית
העולם השפל שיהי' נאבד ,ואין זה מדרך
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם טז
וע"כ מנתחים אותו ואינם חוששים לבזיונו, .·Îומבואר כוונתו ,כי הגוף היא נרתיק
וע"כ מותר בהנאה ,ואין עכו"ם במותם
קרויים עוד אדם לפי דעתם ואמונתם .אך להנשמה צלם אלקים ,ובבזיון הנרתק
בני ישראל מאמינים ,גם אדם כי ימות לחשבו אחר המות כדבר אשר אין בה עוד
באהל ,עדיין במותו נקרא אדם פנימי ולא שוויית ,מורה ח"ו גם אל הנשמה כאילו אינו
פגר )קערפע"ר( ,כי גם בגופו שהיה נרתק עוד ,ומאי דהוה הוה ח"ו ,ועל כן צוה
לנשמה ,נשאר בו לחלוחית קדושה ,ונוהגים התורה לכסות את הנפטר .אך יש להבין ,כי
בו כבוד ,ואומרים עליו קללת אלקים תלוי, הלא כבר יצאה נשמתו מהגוף ולמה בבזיון
ע"ד רמב"ן פרשת כי תצא שרמזתי הנ"ל, הנרתיק יורה ח"ו גם אל הנשמה כאילו אינו
וכו' .עכ"ל .וז"ל הרמב"ן שם :ורבותינו דרשו עוד ,ובהכרח כוונתו כנ"ל כי הגוף הי' נרתק
כן בכל המלין את מתו שלא לכבודו ,וכו', להנשמה ועדיין קשורה בה ,ויש בה
והנה לדעתם כי קללת אלקים תלוי לומר, לחלוחית קדושת הנשמה ,ועתידה לחזור
אעפ"י שזה מסתבר לנוולו לגודל חטאו ,לא ולהאיר ביתר שאת וביתר עז ,והשארת
תעשה כן כי קללת אלקים תלוי ,ועל הנפש קאי גם חלק הקשורה להגוף ,כי
המשל של שני האחין יהי' כל המלין בטעם שניהם יחד הם תכלית המציאות ונצחית כי
הזה עכ"ל .ובספר מאירת עינים תלמיד נחלו תורת אמת .ובמדרש )יל"ש פ' נשא רמז
הרמב"ן איתא :והמשל בשני אחים תשיג( איתא :בעגלות המשכן דאמר הכתוב
התאומים יש לו סוד מדעתי ,כי רומז לדו והיו לעבוד עבודת הלוים ,א"ל הקב"ה
פרצופין ,כי לא לחינם אמרו תאומים, למשה והיו לעבוד וגו' ,ניתן להם הוי' שיהיו
במשל זה הי' מספיק שני אחים ואפי' לא קיימות לעולם וכו' ,תנא משום ר"מ עד
יהיו תאומים ,אין זה אלא לרמוז מה עכשיו הן קיימות ,לא הוממו ולא הזקינו
שכתבתי עכ"ל ,ודו פרצופין הכוונה על ולא הטריפו ,והרי דברים ק"ו ,ומה אם
ספירת התפארת וספירת מלכות ,ומלכות העגלות שנדבקו באוהל מועד ניתן להם
נקרא כנסת ישראל מקור נשמת ישראל הוי' שיהו קיימות לעולם ,ישראל שהן
השורה בגופי ישראל ,וזלזול הגוף נרתיק דבקים בהקב"ה על אחת כמה וכמה,
לנשמה הוי זלזול לקוב"ה ושכינתי' רח"ל. שנאמר ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים
כלכם היום עכ"ל .ומבואר דנשמות ישראל
בזיון לנשמת המת שהם חלק השם ,וגופם שהוא תיק הספר
.„Îשהוא בזיון לנשמת המת ,ומבואר זה יש להם הוי' נצחית.
בספורנו )שם( וז"ל :הנה כל עצם נבדל .‚Îעיין שו"ת חתם סופר )יו"ד סימן של"ו(
מחומר יקרא אלהים ,ומזה המין הוא עצם
הנפש השכלית באדם ,הנקראת צלם וז"ל :העכו"ם חושבים בפירוד הנשמה
אלהים ,ועל זה הדרך אמרה בעלת אוב מהגוף ,נשאר הגוף בלי שום לחלוחית
רוחניות ,ע"כ קוראים הרוח זעלי"ג ,והגוף
פגר )געקערפער"ט( שהוא כולו גוף )קערפע"ר(,
פרק ב -טעמים לחיוב קבורת מתים יז
כשאדם מצטער מניח זרועו על ראשו ,והם לשאול )ש"א כ"ח י"ג( אלהים ראיתי עולים,
ב' מקומות של הנחת תפילין ,והיינו קללת ובהיות שהבזיון הנעשה למת אחר מיתה
הוא בזיון לנפש השכלית ,אשר היא עצם
אלהים תלוי .עכ"ל. נבדל הנשאר אחר מיתת האדם ,אמר שהיא
קללת אלהים ,כי הלנת התלי' לגוף המת
הכרת הטוב להגוף/כתשמישי בלתי קבורה ,היא בזיון לאותו עצם הנצחי
קדושה הנגנזין הנקרא אלהים ,עכ"ל .גם בדבריו צריכין
לומר ,דסיבת הבזיון להנשמה אם מבזים
.ÂÎטעם נוסף מבואר בספר הכל בו )סי' קיד הגוף ,אף אם כבר יצאה הנשמה מהגוף
הוא ,דמחמת שהגוף היה נרתק לנשמה,
הלכות אבל פ"ב( וז"ל :צריך להתבונן ועדיין קשורה בה ויש בה לחלוחית קדושת
בחבוב מצות קבורת המת ,והלא אם יקבר הנשמה ,ועתידה לחזור ולהאיר בה ביתר
הגוף או לא ,הכל הולך אל מקום אחד וכו'. שאת וביתר עז ,ע"כ המבזה גופו של המת
נאמר ,שחיבוב קבורת המת הוא לשני
טעמים ,האחד על דרך מדה טובה ,והוא הוי בזיון גם לנשמתו.
שישא אדם פנים למי שנהנה ממנו ,כמו
שבא בתורה ללמד מדה טובה לא תתעב בצרתם לו צר
מצרי כי גר היית בארצו )דברים כג ,ח( ,וכן
ראוי שלא יתועב הגוף אחר שהנפש גרה .‰Îובפירוש רבינו יוסף בכור שור )דברים כא
בו ,והלא תראה האדם כשיחרב ביתו,
יחמול ליו ולבו יכאב אם יהיה למחראות, כג( איתא :ורבותינו דרשו כי קללת
וכן קשה לנפש כשתראה הגוף מתבזה ,ועל אלקים ,קל לית ,בשעה שאדם מצטער או
דרך זו אמרו קשה רמה למת כמחט בבשר מוטל בבזיון ,שכינה אומרת כביכול קלני
חי ,והדמיון הזה דמיון במציאות הקושי לא מראשי קלני מזרועי ,ואם אומר כן על
בדמותו ,וכן בא על דרך זה חבוב קבורת רשעים ,על צדיקים לא -כל שכן .עכ"ל) .וכן
הגוף ושאר הכבוד הנעשה לו במותו ,והוא הוא ברבינו בחיי שם( .ויותר יש להבין דבריו על
כחבוב תשמישי קדושה שהן נגנזין ,מצורף פי חידושי אגדות למהר"ל )סנהדרין מו (.וז"ל:
אל זה שקרובי המת מוצאין נחמה בכבוד אמרה תורה שלא להלין המת והמלין עובר
ההוא ,כמו שבא הכתוב )איוב ב ,יא( לבא לנוד בלאו ,וזה מפני שאין הש"י רוצה במיתת
לו ולנחמו ,תחלה לנוד ,ולבסוף לנחמו. האדם ,ולכך לא יהיה נגלה ,רק יש לקבור
עכ"ל .וכן מבואר ענין זה בתורת המנחה אותו ,כי השכינה מתאוננת עליו .עכ"ל .וכן
במהרש"א שם וז"ל :בשעה שאדם מצטער
)פרשת שמיני דרשה מג(. אף לאחר מיתתו ,במאי דקיימינן באם היו
מלינין אותו על העץ ,כמ"ש אך בשרו עליו
רק אחר הקבורה שב הנפש למקור יכאב ונפשו עליו תאבל ,גם השכינה
חוצבה מצטערת ואומרת קלני כו' ,כדמפרש קלילא
לי עלמא ,ומראשי ומזרועי דקאמר ,על שם
.ÊÎבריקאנטי )פרשת כי תצא( איתא :קבורת
המת היא נחת רוח לנשמה ,וכל זמן
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם יח
בכף האחת ,יטו ויצאו מהשווי יותר שהמת לא נקבר אין מכניסין אותו במחיצתו
מהמאזנים הבלתי שוים ,ולכן היה שגוף של הקדוש ברוך הוא ,כמו שאמרו רבותינו
ז"ל במדרש רות ]צ ע"א[ כל זמן דגופא לא
האדם בעת מותו יתעפש יותר מהרה ויבאש נחית בדוכתיה ,נפשא דיליה אוף הכי לא
סליק לעילא ,וכו' .ולפי הענין הזה דע כי
ריחו יותר משאר בעלי חיין במותם ,ובעבור קודם קבורתו של אדם נגשין לו כמה כתות
של מלאכי חבלה ,ואם הלינו בלילה בזמן
שלמהירות עפושו והפסדו יפסיד האויר, ששלוחי מדת העולם פוגעין בו ,והנשמה
מצטערת וסובלת ייסורין .ענין אחר על דרך
ויזיק לבני אדם ,צותה התורה בתלוי לא סוד העיבור ,כבר הודעתיך ,כי לא ישא
תלין נבלתו על העץ .ואמר ולא תטמא את אלהים נפש ,וחשב מחשבות לבלתי ידח
אדמתך ,הנה אם כן מצד הגוף ומהירות ממנו נדח ,כדי שלא לאחר גזירותיו של
עפושו במות האדם הוצרכה הקבורה ,כדי הקדוש ברוך הוא צוה שלא להלינו ,כי כל
שלא יזיק לבני אדם .ואמנם מצד הנפש, עוד שלא נקבר לא יתגלגל .משל לאדם
לפי שהמיתה אינה רק השבת חלקי שאינו נושא אשה אחרת עד קבורת
המורכב למקורות אשר חוצבו מהם ,כמ"ש הראשונה ,לכן צוה לקברו מיד כי אולי מיד
וישוב העפר אל הארץ כשהיה ,והרוח תשוב
אל האלהים אשר נתנה ,שרמז בזה שאי ימצא מנוח אשר ייטב לו 9 .עכ"ל.
אפשר שתשוב הנפש למקום מנוחתה כי אם .ÁÎוזה לשון האברבנאל )פרשת חיי שרה(:
בהשבת הגוף אל חמרו לגמרי ,ולכן אמרו
רז"ל )שבת קכב( כל י"ב חדש גופו של אדם קבורה הכרחית וצריכה לאדם ,אם
קיים ,ונשמתו של אדם עולה ויורדת ,לאחר מפאת נפשו ואם מפאת גופו ,ואם מפאת
י"ב חדשים הגוף בטל ,והנשמה עולה ואינה המורכב מגוף ונפש .אם מפאת גופו ,לפי
יורדת ,ומפני זה היתה הקבורה צריכה כדי שגוף האדם יתעפש מהרה ,כי כמו שהוא
יותר שוה המזג מכל שאר המורכבים ,ככה
להתיך את הגוף ,ולהשיבו אל עפרו באופן ביציאתו ההיא מהשווי יתרחק יותר מהשווי
שהרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה .עכ"ל. מכל שאר החיים ,והוא כענין המאזנים,
שהיותר שוים באיזון ,כשישימו דבר מועט
ובתורת המנחה )פרשת חוקת דרשה סא(.ËÎ
איתא באופן אחר וז"ל :השם ית'
הגיעו רחמיו על הגוף ,וצוה לקברו דכתיב
)דברים כא( כי קבור תקברנו ,כפל הלשון לחייב
.9ולפי דבריו ביאר הצל"ח )ברכות מח (:מה שתיקנו על קבורת הרוגי ביתר ברכת הטוב והמטיב וז"ל :נראה שתיקנו
הטוב והמטיב ,שלא תאמר כיון שלא הסריחו אין כאן צורך לקבורה ,שהרי גם בלי קבורה לא יתבזו ,אבל באמת
הקבורה איננה צורך הגוף לבד רק ג"כ צורך הנפש ,כי כל זמן שלא ישוב העפר אל הארץ לא תשוב הרוח אל
האלקים ,כדכתיב בקהלת )יב ,ז( וישוב העפר וגו' והרוח תשוב וגו' ,לכן תיקנו המטיב שניתנו לקבורה .עכ"ל .וכן
ביאר הקרן אורה )תענית לא (.וז"ל :והטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה ,כי הטובה שלא הסריחו היא
טובה לעצמן ,והטובה שניתנו לקבורה היא טובה לכל ישראל ,כי באו נפשם אל צרור החיים מקור נפשות
כל ישראל .עכ"ל.
פרק ב -טעמים לחיוב קבורת מתים יט
הנפש ולא עם העפר ,ואף על פי שאין זה הקבורה לשאר המתים ,כדי שישוב העפר
במורגש ולא במושכל ,כך היא הקבלה אל הארץ כשהיה במהרה .כי כשהאדם
האמיתית כמו שאמרו רז"ל )ברכות יח (.קשה נקבר בעפר ,העפר מחזירו ליסודו במהרה,
רמה למת כמחט בבשר החי ,כדכתיב )איוב כשם שהאש מחזרת הנשמה ליסודה
יד כב( אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. במהרה ,שהיא ממינה ,שאם לא היה נקבר
וכו' .עכ"ל. בארץ ,היה לגוף צער גדול כל זמן שאינו עם
_
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם כ
פרק ג
טעם נוסף ועיקר גדול
7
בראותם כי יקברוהו אצל אבותיו ובני להשריש אמונת השארת הנפש
משפחתו ,להיות עתידים לעמוד יחד בני ותחיית המתים
המשפחה ,ולקיים זאת האמונה ההכרחית,
נכתב בתורה מה שבא בקבורת האבות, ‡ .ה[ עוד מבואר בספר הכל בו )שם( וז"ל:
ובקפדותם במקום קבורתם ושכבתי עם
אבותי ,וכו' ,נמצא שהכוונה היא לאמונת נאמר ,שחיבוב קבורת המת הוא לשני
התחיה ,לחזק האמונה הזאת ,וכו' ,ועל הדרך טעמים ,וכו' .והטעם השני ,והוא החזק
הזה היא ההקפדה ברוב כבוד גופות והצריך לאמונתינו בתחיית המתים ,כי אלו
היו משליכין גוף האדם המת כאחת
המתים 10 .עכ"ל. הנבלות ,היו בני אדם אומרים נמשל
כבהמות נדמו ,ולא היו מקבלין אמונת
וכך ביאר המלבי"ם )תורה אור ,בראשית כג ,א(·. התחיה כמו שהן מקבלין עם קבורתו,
בראותם כי יבנו לו בית וילבשינו ,וכ"ש
ענין קניית אברהם אבינו את מערת
המכפילה מעפרון בפני בני חת ובכסף
10המשך דבריו הקדושים :ולפי שלא יתעה האדם ברוב הכבוד הנעשה למת ,ושלא יעלה בלבו כי הוא המכוון
באדם ,אמרה תורה שהנוגע בו יטמא שבעה ימים ,להשיג הכונה ולדעת כי לא בשוקי האיש ירצה ,כי אין הרצון
הראשון בגוף ,כי אם בנפש הנשארת ,ועונה מכפר השם באחרית ,ולא יעיר כל חמתו לכלות הנפש ,לפי שסבת
העונות היה הגוף ,והוא נושא העונות לשאול תחתית ,שהם הטמאות בנפש באמת כמאמר הכתוב )ויקרא יח,
כד( אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' ,ולכן הנוגע בו יטמא שבעה ימים ,לדעת ולהבין שמגעו
היה ככלי טמא ,ולפי אמונה זו נהגו לומר בשעת הקבורה והוא רחום ,ודע והבן כי לפניו בא ,ויזכור כי בשר המה
ורוח הולך ולא ישוב )תהלים עח ,לט( ,והוצרך לומר בו ולא ישוב בטבע עד עת התחיה שישיבהו ה' בגבורתו
כדרך שאר הנפלאות .עכ"ל.
פרק ג -טעם נוסף ועיקר גדול כא
להיות שמור למועד ידוע אשר יוציאהו מלא ,וז"ל :ובמדרש אמר ר' אלעזר ,כמה
משם ,ובני חת אשר לא האמינו בזה ,היה דיות מושפכות כמה קולמוסין משתברין,
די להם הקבורה לפי שעה ,ואמרו במבחר כדי לכתוב עשרה פעמים בני חת ,ללמדך
שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק כאלו
קברינו קבור ,למה לך אחוזת קבר. קיים עשרת הדברות .כי מה שהאריכה
התורה בקניה זו ובפרטיה הוא ,כי אברהם
ÔÎÏהוסיף לבקש דוקא מערת המכפלה, השתדל בזה לנטוע בלב העמים ,פנה גדולה
מפנות הדת ,שהיא האמונה בהשארת הנפש
שהיה בית ועליה ,והוא ציון ומשל אחר המות ,ובגמול העתיד שיהיה בין לנפש
להוית האדם בעוה"ז במערה השפלה ,שיש בין לגוף ,כי גם הגופים ישני אדמת עפר
ע"ג עליה הוא העולם העליון ,וגם אחרי יקיצו ביום הדין הגדול ,אלה לחיי עולם
המות ינוח הגוף על משכבותיו ,והרוח ואלה לדראון עולם ,ועתידים צדיקים
תחופף עליו מלמעלה בגן עדן התחתון ,וכו', שיעמדו בלבושיהם היינו בגופים הגשמיים,
והמערה הזאת היא בקצה השדה ,שהוא שהיו לבושים בהם בחיים הראשונים ,וע"כ
סוף האדם וסוף כלי מעשהו בשדה וכל צריך להכין לגוף המת מקום שם קבר
יגיעו ועמלו ,והודיע כי יקנה זאת בכסף במקום נבחר ,ובין בני משפחתו ואנשים
מלא ,כי כל חפצים לא ישוו אל ההשארה
הזאת ,אשר היא אחרית האדם ותקותיו, צדיקים ,וכו'.
וכבר באר בזוהר כי ארבע מאות שקל כסף
ששקל ,היה רמז לת' עלמין דכסופים שירש ÏÎÂזה היה כדבר זר לבני חת ,שחשבו כי
לעתיד בשכר עמלו תחת השמש ,וכל זה
ברר אברהם בעת המקח הזה ,ולמד ודרש מתים בל יחיו ,ואין עוד דין וחשבון
והקים פנות האמונה ,וברר המקח הזה דומה בשאול ,והקבורה אינה צריכה רק לפי שעה
כעשרת הדברות שבררו האמונה והשכר משום בזיון החיים ,ומשום הסרחון ,ואח"כ
היו מפנים הקבר ,וע"י מעשה זו שהיה
והעונש .עכ"ל. בפרסום ,ואברהם נתן בעד המערה הון רב
נתיסד אצלם אמונה ,שברר להם
‚ .ובשו"ת מהר"ם שיק )יו"ד סימן קעא( איתא: שהשלמים אין להם מן העוה"ז אלא ד'
אמות של קבורה ,וכל חלקם בעוה"ז המה
והנה הקמת מצבה למת ,הוא המנהג מהבל יחד ,ועל זה אמר ,גר ותושב אנכי,
שנהגו בני ישראל מימות עולם ,ומפורש שהוא מכוון עם מ"ש כי גר אנכי עמך
בקרא דיעקב אבינו ע"ה הוא שהעמיד תושב ככל אבותי ,כי חיי העוה"ז הם חיי
מצבה על קבר רחל ,שנאמר בפרשת הגר ,שאל מקומו שואף אזרח הוא שם,
וישלח ,ויקם יעקב מצבה על קבורת רחל וע"כ תנו לי אחוזת קבר ,ומה שאקברה מתי
עד היום הזה ,ומבואר דאבותינו הי' מדברים הוא רק מלפני ,אבל באמת לא תחשב
בלשון הקודש ולזה נקרא מצבה ,דהיינו לקבורה ,רק כמי שגונז דבר יקר באוצר,
לקיים בנו האמונה ,מלבד השארת הנפש
אבל גם הגוף לא יכלה לגמרי ,אלא שיעמדו
ויקימו בתחיית המתים ,כמבואר בספרים
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם כב
היא לאותם אשר לא נתנו לקבורה ,שצריך שנשאר מן הגוף איזה עצם מה שממנו
לעשות עמהם נס להחיותם )כדכתיב אמר ד' יצמח להקום בתחיית המתים ,וזה הוא
מבשן אשיב וכו' ,שדרשוהו רז"ל )גיטין נז( על הנטבעים מצבת קבורת רחל אפילו מה שנקבר הוא
בים ושאוכלים אותם חיות השדה( ,אותם
ודאי צריכין הם לנס יותר גדול ,כמ"ש ניצב וקיים עד היום .עכ"ל.
בספרי קחנו משם כי טוב הוא .עכ"ל. „ .וכתב בדרשות הר"ן )דרוש השביעי( בא"ד,
.Âוענין זה מבואר בספר יוסיפון )פרק פט( וזהו שנמצא תמיד בגמרא כי כשתשכון
הנפש בעולם התחתון ,יהי' משכנה במקום
וז"ל :יש אות אחר לקבורה ,כאלו עפר הגוף ,כאמרם בגמרא ]ברכות[ בעינא אבא,
הנקבר ההוא יותן אחרי ימים ,לקבל רוח וראינו גם כן שלכוונה זו לא קבר יעקב את
חיים במלאכת התחיה ,הידועה לאלהי רחל בארץ ישראל אע"פ שהי' קרוב ,משום
הרוחות לכל בשר ,ותשוב עוד רוח חיים בו, לפי שכאשר יעברו בני ישראל דרך שם,
כי יצבור ויקרץ ויגבל לחומר נדון על ידי תתחנן עליהם ,כמו שאמר )( ואני בבואי
עושי המלאכה ,אשר המה עושים בה על פי מפדן מתה עלי רחל בדרך בעוד כברת ארץ
ה' .וכי לא ינתן איש לקבורה ,והיתה נבלתו לבוא אפרתה וכו' ,ובאמת כי היותו קובר
לעוף השמים ולבהמת הארץ ,ולא ישוב עפר את רחל בחו"ל כדי שתהא מבכה על בני',
הגויה אל הארץ כשהיה ,והרוח תשוב אל רמז חזק על היות משכן הנפש ודבקותה
האלהים אשר נתנה .הנה ,אז לא יתכן לחומר במקום הגוף ,יותר משאר מקומות בעולם
הגויה ההיא ,דרך האסיפה וההכנה לקרוב
קבלת התחיה -אם לא אחרי תמורות רבות, התחתון ,עכ"ל,
יעברו עליהם זמנים שונים .והמונעים בכל
זה רבים ,והמעדירים והמרחיקים ההכנה הקבורה מסייע לתחיית המתים
לקבלת התחיה ,לא יספרו מרוב בכל דור -
.‰נוסף למה שהקבורה מחזקת האמונה
וזה סוד ה' ליראיו .עכ"ל.
בתחיית המתים ,עצם הקבורה מסייע
אמונת השארת הנפש ותחיית המתים האדם שיבוא לידי תחיית המתים וכמבואר
בשו"ת הלכות קטנות )סי' קלח( וז"ל :שאלה:
.Êוהנה נלקט קצת מדברי גדולי הדורות אם תחיית המתים הוא מעשה נסים ,או
ממדה ששם ית' מתחילת הבריאה בטבע.
אשר כתבו בענין מהות אמונת ישראל תשובה :כבר הוכחתי בספר צרור החיים
בהשארת הנפש ותחיית המתים ,כדי שנידע שלי בחלק מות ישרים ,שיש תחיי' טבעית
מה צריך כל אחד מישראל להאמין, ונסית ,אשר ימות בעתו בתשובה ויקבר,
ולהיכנס עי"ז בעדת ישראל ,דזה לשון כמו שיצירתו טבעית )בגזירת הבורא( גם תחייתו
הרמב"ם )פירוש המשניות סנהדרין פרק חלק( :ותחיית טבעית )בגזירת הבורא( ,כי כשם שהי' מן העפר
המתים הוא יסוד מיסודי משה רבינו ע"ה, כך יציץ מריח מים ,וכאחז"ל מאי דלא הוה
ואין דת ,ולא דבקות בדת יהודית ,למי שלא הוה מאי דהוה לא כל שכן .והתחיי' השנית
פרק ג -טעם נוסף ועיקר גדול כג
)בראשית ב ,ז( על הפסוק ,וייצר ה' אלקים יאמין זה .עכ"ל .ובאגרת התחיה כותב
האדם עפר מן האדמה ,מביא דרשת חז"ל, בלשון הזה :ואמר שתחיית המתים
וז"ל :שתי יצירות ,יצירה לעולם הזה ויצירה המפורסמת הנודעת באומותינו ,המסכים
לתחיית המתים ,אבל בבהמה שאינה עלי' מכלל כתותינו ,אשר רב זכרה
עומדת לדין לא נכתב ביצירה שני יודי"ן: בתפלתם ובאמרים ובתחנות ,אשר חברו
עפר מן האדמה -צבר עפרו מכל האדמה הנביאים וגדולי החכמים ,שמלאים ממנה
מארבע רוחות ,שכל מקום שימות שם תהא דברי התלמוד והמדרשות ,ענינה ,שוב זאת
הנפש אחרי הפרדה ,והוא מה שלא נשמע
קולטתו לקבורה .עכ"ל. באומה מחלוקת עליו וכו' ,ואין מותר
להאמין באיש מאנשי הדת שהוא מאמין
.Èוהמהר"ל בגור אריה שם מבאר וז"ל:
חילוף זה וכו' עכ"ל.
בהמה אף על גב דלא נבראה מכל
העולם -האדמה קולט אותה ,דאין קבורה .Áראשית יש לדעת ,דמהות אמונת
שייך בבהמה ,אבל באדם שייך קבורה,
דכתיב )דברים כא ,כג( כי קבור תקברנו, השארת הנפש היא ,לא רק שנפשו של
ובסנהדרין ילפינן מזה דקבורת עפר מצוה, האדם קיימת לעולם במקום שקיימת שם,
שנאמר )בראשית ג ,יט( כי עפר אתה ואל עפר אלא גם שבגוף הזה עדיין הנפש מקושרת,
תשוב ,ואם לא שנברא מן כל עולם -לא ולא רק בגוף הנפטר אלא גם בעצמותיו
היה שב האדם אל אותה העפר להיות עמה ובהרקב שנעשה ממנו קיימת הנפש עד עת
דבר אחד ,והוא דבר נפלא למבין סוד התחיה .שנית ,כי מהשארת וקשורת הנפש
הקבורה לאדם .ואין הכוונה שתולה בקבורה הזה במה שנשאר מגוף האדם תעשה
דוקא ,שהרי כמה שלא נקברו רק נטבעו, תחיית האדם לעתיד .כמבואר כל זה בדברי
אבל הכונה ראוי לקבורה אמרינן ,כי האדם
ראוי לקבורה ,כי ענין הקבורה -הטמנה גדולי הדורות.
לדבר שיהיה בעתיד ,ומפני שהאדם הוא
בכח להיות חי לעתיד -יש לו קבורה בעפר, וייצר האדם – שתי יצירות
כי הקבורה ,שהוא הטמנה ,מורה שהוא בכח
לדבר העתיד כשיחיו המתים ,כי הדבר .Ëהנה עוד בתחילת יצירת האדם ,בעת
הנגלה הוא בפעל ,והדבר הנטמן הוא בכח.
עכ"ל .ועיין שם עוד דבריו מה שהרחיב שברא השי"ת אדם הראשון ,חשב
להיטיב לו באחריתו ,אחר שימלאו ימיו
בענין זה. וימות ,שלא יהא הגוף שהוא משכן הנשמה
בטלה ונאבד מכל וכל ,אלא שיהא גופו
מהקיסטא דחיותא יקום המת מונח עד שיעלה הרצון ממנו ית' לפתוח
קברו ויבנה אותו מחדש בעת תחיית
לתחיה לעתיד המתים ,וכן ברא השי"ת את גופו באופן
שיהא בכח שיכול לקום לתחיה ,וכן שמקום
.‡Èוכן מאמינים כלל ישראל ,כי הנפטר אף הטמנת גופו עד עת ההוא יהיה בעפר,
והגוף בעצמו יתהפך לעפר .וכמו שרש"י
אם נעשה כבר רקב עצמות ,אינו בגדר
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם כד
אשר נכנס בעצמות לא יכזבו מימיו ויקום מת לחלוטין אלא שעדיין נפשו קשורה בו,
בתחיית המתים ,וזה מ"ש יחזקאל בענין עיין בעץ חיים )שער רפ"ח ניצוצין פ"א( לרבינו
העצמות היבישות ההם ,שאמרו רז"ל האריז"ל איתא וז"ל ,רפ"ח ניצוצין של אור
שהיה איש אחד שבנשך נתן ובתרבית שנשארו בתוך הכלים בהיותן שבורים ,כדי
לקח ,ועי"כ נתייבשו עצמותיו בלתי שום להחיותן חיות מצומצם ,כדי שעי"כ יהיה
לחלוחית מצוה ולא קם בתחיית המתים. בהם מציאות לחזור ולהתתקן ולהחיות ע"י
עיבור ,ואל תתמה מזה ,כי כן האדם
עכ"ל. התחתון בעוה"ז ,אחר שמת ויצאה נפשו
ובחסד לאברהם )מעין רביעי עין יעקב נהר נ"ב(.·È ממנו ,נשאר חלק מנפשו בתוך הגוף ,כדי
איתא :במסכת ברכות ובזוהר נמצא שעל ידי זה יוכל לקום בתחיית המתים
שיש קשר אל הנשמה עם הגוף אחר וכמ"ש זוהר פ' שלח לך דף ק"ע ,אבל
הסתלקה ,ואפי' אחר ששלטה הרקב השתא פקדונא איהו לנפשא דאיהי
בעצמות ,ימצא הקשר הזה בעצם הקטן משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי,
שהוא כשאור שבעיסה בתחיית הגוף וכו', ובג"כ בריש כל ליליא פקדונא דרוחא
ונוסיף עוד ,בבריאת אדם לא הי' למיתה לנפשא ולא על בשרא .גם בדף קס"ט ענין
אלא להיותו הוי' קיימת ,אלא שחטא אדם הבל דגרמי דאשתאר בקברא במעשה
גרם המיתה וההעדר ,ועכ"ז אינו תמידי אלא בעלת אוב בשמואל ,וזה סוד פסוק
מעותד על התחיה ,כמו שהעידה התורה והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ.
בכמה מקומות ,לכך ההעדר אשר יעדר וכו' .והנה כמו שגוף האדם התחתון בעוה"ז
חיים מן הגוף ,אינו העדר החלטי אלא קצת, כשנקבר בקבר נאמר בו ונפשו עליו תאבל,
אמנם בעצם הזה נשאר הקשר החזק ונשאר בו אותו הבחי' של הרוחני של
והאמיץ עד שקשר זה יחזיר הדבר אל עצמותיהן הנקרא בזוהר הבל דגרמי כנ"ל,
כדי שיהיה לו איזה חיות כדי שיוכל
קדמותו שהוא סוד התחיה וכו' עכ"ל. להתקיים עד זמן התחייה ,כי אם לא היה
.‚Èובספר הקדוש מעבר יבק )מאמר ב ,פ"א( נשאר בהם שום לחלוחית לא היו קמים
בתחיית המתים ,וזהו ענין שאמרו רז"ל יש
איתא וז"ל :מרגלא בפומייהו דרבנן מי שאינם קמים בתחיית המתים לסבת
קשישי על פי האמת והצדק המתבאר עון ,כמו עון רבית וכופר בתחיית המתים,
בגמרין ,ובפרט במס' ברכות יח ע"ב ובדברי וכיוצא בזה ,כי אותו העון גורם להסתלק
המפרשים ,כי יש קשר אל הנשמה עם הגוף רוחניות המלחלח העצמות ההם בקבר
אפי' אחר הסתלקה" ,ואפי' אחר ששלט ונשארים יבישים ושוב אינן יכולין לחיות,
הרקב בעצמות" ,ימצא הקשר הזה בעצם וז"ס והשביע בצחצחות נפשך ,ועצמותיך
הקטן שהוא כשאור שבעיסה בתחיית הגוף יחליץ ,והיית כגן רוה ,וכמוצא מים אשר לא
וכו' ,כי בעצם הנזכר תשאר הקשר חזק יכזבו מימיו ,כי ע"י לחלוחית ממי האורה
ואמיץ עד שיחזור הדבר אל קדמותו שהוא
סוד התחי' ,והמיתה אינה מבטלת החושים
פרק ג -טעם נוסף ועיקר גדול כה
.„Èובתורה אור להרה"ק בעל התניא )דף כאשר חשבו רבים .וענין ר' אליעזר )ב"מ פד(:
יוכיח ,וכן אומרם יבמות צז ע"א שפתותיו
ק"י טור ג( איתא ,וזהו שורש ענין דובבות בקבר ,ומעשה דאחאי בר יאשיה
)שבת קנב (:יוכיח ,ואפי' כשאינם צדיקים
הבלא דגרמי דכתיב ונפשו עליו תאבל מצינו דיש להם הרגשה אחר המיתה,
כדאמרן )יומא פג (:באבוה דכידור שאמר לבנו
כו' ,שע"י הבל זה יקום המת בתחי' שהיה כיס מונח ארישיה בקבריה 11 .עכ"ל.
לעתיד עכ"ל .ומבואר דעיקר הקשר נשאר
בעצם הנק' לוז ,ואגבוי נשאר הבלא בכל
עצמות בקבר.
.11עוד שם )מאמר ב' פרק ו'( איתא :כי אחר המות משכן הנפש בעולם הזה על הקבר וכו' וכן ב' כוחות הנקראים
הבלי דגרמי ועצבונא דבשרא ,ויש אויר למעלה מבית הקברות ,שהוא קבר עליון הנקרא חצר מות ,והוא מדור
הנפשות ,ומשכן הרוח בגן עדן של מטה ,ורב חמאי גאון קרא מדור הזה חדרי גן עדן ,והנשמה כגן עדן של מעלה
וכו' ,ויתקשרו לעתים כגון בראש חודש ויום טוב ושבתות וכו' .ומהקשר הזה המועט ,יש עדון לגוף שעיקרו הם
החמשה חושים הדבקים בעצם שתחת מוח האדם בפנימיות הגולגולת ,ואינו דבק בו אלא עצם אחד "והוא קטן
כשעורה" וכו' ובו חוטי דם כדמות קורי עכביש מסתובבים אלו כאלו ,ובאותם הורידים מיוסדים ה' חושים דהוא
דעת החכם קורדואיר"ו במציאות עצם הנזכר ,וכן הביא בעל צרור המור בשם הרמב"ם ז"ל .הגם שמדברי רבים
נראה שהוא לוז שבסוף שדרתו של אדם דכרע במודים בכל ח"י חוליות שבשדרה ,והעצם הזה חי לעולם כדאמרן
במדרש )ויקרא רבתי יח ,א ובקהלת רבתי יב ,ה( שנבקע הסדן ואש אינו יכול לשורפו ולכן הוא חי סמוך לחי
וכו' ,והוא המקבל עונג ועונש אחר מיתת האדם וכו' .ולעתיד טל התחיה ירד על העצם הנשאר כפי דעת כל אחד,
ויעשה כשאור בעיסה ויתפשט לכאן ולכאן ויתמתחו מתוכו כל האברים וכל הגידים ועור ובשר ויתגלגלו עד ארץ
ישראל ושם יקבלו רוחם )זוהר נח סט (.וכו' ובין למר ובין למר חלק הנפש הנשאר בעצם הזה היינו נפש הבהמית
הדבוקה בעפר ורקב העצמות וכו' .עכ"ל.
עוד שם )שם פרק ז'( איתא :ולהיות כי יש לגוף חיות מה בקבר על כן מועיל לפייס הנפטר על קברו כדאמרינן
בגמ' יומא פז .וכו' ,מלבד כי מדור הנפש בחצר מות הוא באויר שכנגד הקבר דווקא ,ומה תועיל התפילה בבית
הקברות אם לא ישהה בקבר חלק חיות מה ,ואמרו בזהר אחרי )עא (:צדיקייא אע"ג דאתפטרו מהאי עלמא לא
אסתלקו ,כי נשאר הרגש בגופם בקבר עד היות נשמתם בישיבה העליונה וכו' .עכ"ל.
עוד )שם פרק ט'( איתא :אמרנו כי המתים מתהנים בהיותם קבורים אצל כיוצא בהם וכו' ,וכמו כן כבוד הוא
לאדם להקבר בקבר שלו וכו' ,כן צריך שיהיה לגוף מקום מקנת כספו ,ועוד סוד תיקון העפר בעי למזבן יתיה
בכסף שלים ודי למבין וכו' ,ואשה בקבורה אצל בעלה ודאי נייחא לתרווייהו וצ"ל באשתו הראשונה וכו' .עכ"ל.
עוד )שם פרק י'( איתא :כתוב בהל' קבורה )יו"ד שס"ב ס"ו( מתים ששונאים זה את זה אין לקברם סמוכים וכו',
ואמרו )ספר חסידים סי' תש"ה( כי מעשה בת"ח צדיק שנקבר אצל אחד שאינו הגון ,ובא הצדיק בחלום לכל בני
העיר ,והודיע להם צערו ,עד כי שמו אבנים בין קבר הצדיק לקבר הרשע במחיצה ,כי כשהצדיקים נחים על
משכבותם מגלים להם רזי עליונים ותחתונים ,ואם נקבר אצלם אדם שאינו שוה במעלתם ,ימעטו העליונים
מלגלות להם סודות שבהם יהנו כאילו יאכלו כל טוב .ורשב"י שאל קודם שיתן לריב"ל ליכנס אצלו אם נראתה
הקשת בימיו )כתובות עז ,(:כי היה ירא פן ימעיטו לו הגדת הסודות עבור ריב"ל ,וחטוטי שכבי הוא צער גדול
כדדרשו יבמות סג :על והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם וכו' ,כי היו מוכנים שלא יהיה להם מנוחה אפי' אחר המות.
עכ"ל.
ובכף החיים )או"ח סי' שי"א סק"ח( איתא :לדברי הזוה"ק והאריז"ל שנשאר מבחי' הנפש בתוך הגוף בסוד הבלא
דגרמי ,כדי שיוכל להתקיים עד זמן התחי' ,כמ"ש בעץ חיים )שער י"ח שער הרפ"ח פ"א( יעו"ש ,ואם ישרף ח"ו
אין לך צער גדול מזה ,ועיין עוד בהש"מ פ' ויחי ,ודו"ק ,עכ"ל.
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם כו
לאחייא לון לדיירי עפרא ,ויתעביד שליחא ובעבודת ישראל )פ' וישלח ד"ה ויאמר שלחנו.ÂË
ברוחא דלעילא ,ולאתבא רוחין ונשמתין
לאתרייהו ,לאינון גופי דאתבלו ואתרקבו וכו'( איתא :ענין תחיית המתים ,דהיינו
תחות עפרא .וכו' .ובנות אנשי העיר יוצאות, לא שהמת מת לגמרי ואח"כ יברא בריאה
מאי יוצאות כמה דאת אמר )ישעיה כו יט( חדשה ,רק הגם שהאדם מת ,עכ"פ נשאר
וארץ רפאים תפיל ,דזמינא ארעא למפלט בקרבו איזה משהי וענין רושם חיות ,שיחול
מנה כל גופין דאינון בגווה ,ועל דא כתיב עליו ברכת תחיית המתים לעתיד לבא,
יוצאות לשאוב מים ,לנטלא נשמתא וכדאיתא במדרש שמעצם לוז שבאדם
ולקבלא לה כדקא יאות ,מתקנא מאתרה שאינו נרקב ממנה ובזה האדם וישיב כמו
כדקא חזי .עכלה"ק .וכתב המקדש מלך שהי' .ונוכל עוד להביא ראי' לזה מדברי
)קפ"ב ע"ב( ,והי' הנערה פי' הגוף ,והמדבר עם חז"ל ,שאומרו שינה אחד מששים
השכנה הוא הבלא דגרמי שבתוך הגוף שבמיתה ,ואם נפשך לומר שע"י מיתתו של
כמש"ל ,היא האשה אשר הוכיח ד' לבן אדם מסתלק כל רוח חיונית ולא נשאר בו
מאומה ,איך המשילו חז"ל שינה למיתה,
אדוני ,ודאי דא הוא גופא וכו' עכ"ל. והעריכו בחלק אחד מששים ,כאן שעכ"פ
בשעת תרדמת האדם נשאר בו איזה
ובאור החמה )להרה"ק רבי אברהם אזולאי זצ"ל(.ÊÈ קיסטא דחיותא ,משא"כ כשהוא מת מת
לגמרי ,ואין לשינה ומיתה שום ערך בהדי
בשם הרה"ק רבי אברהם גלאנטי זצ"ל, הדדי ,ואין המשל דומה לנמשל לומר ,שזה
בא"ד )דף קפ"א ע"ב( איתא :דאית לי' קיומא, החי עדיין מת אחד מששים ממת לגמרי,
הוקשה לו מלת אשה ,דאינו אלא מלא אלא ודאי כדאמר ,שגם כשהאדם מת
תרווד רקב ,לזה אמר דאית לו קיומא ,כלומר נשאר איזה הבל דגרמי ,שיקום עי"ז לעתיד
כבר יש לכל אחד וא' אותו העצם הנקרא לבוא כשירצה היוצר להעמידו ,אמנם החיות
לוז ,שממנו יתקיים מתגלם שהעצם ההוא הלז הוא אחד מששים שיש חיות באדם
קיים ,ולכן יצדק לומר אשה ,ואפשר דמפרש הישן ,וכנגדו השינה הוא אחד מששים
אשה לשון ישות ,ופי' אותו היש המעט שבמיתה ,ואז שייך השיווי ודמיון ביניהם,
הנשאר שהוא העצם הנקרא לוז .עכ"ל .עוד כלומר שהישן חי ששים חלקים וחלק אחד
כתב באור החמה בזה"ל ,ועם היות מת ,ולהיפך במיתה מתים ששים חלקים
שהעצמות מתרקבים באריכות הזמן ,סוף וחלק א' חי ,ודברי חז"ל כדרבונות וסודות
סוף יסודם שהוא עצם ידוע שהוא כשאור
לעצמות בזמן התחייה ,ואגבו נאחזת הנפש צפונות .עכ"ל.
בקבר כנודע וכו' עכ"ל. .ÊËויסוד דבריהם מובאים בזוה"ק פ' וישב
רקב עפר האדם ,יקום לתחיה )קפ"א ע"ב( וז"ל :שים נא ידך תחת ירכי,
דא הוא צדיק ,רזא דמלה קיומא דעלמא,
.ÁÈומקוסטא דחיותא הזה בהרקב עצמות דהא כדין האי עבד ממנא ברזא עלאה
זו ,יבנה השי"ת בעת התחיה בנין
פרק ג -טעם נוסף ועיקר גדול כז
.Îוביחזקאל )לז יב( כתיב ,לכן הנבא ואמרת חדש ,והמשך מהראשונה ,ולא עוד זו ,אלא
גם אלו שלא נתרקבה עצמותיהן קודם
אליהם ,כה אמר ד' אלקים ,הנה אני התחיה ישובו אל העפר וכמבואר בגמרא
פותח את קברותיכם ,והעלתי אתכם )שבת קנ"ב (.עיין שם .וכמבואר להדיא באור
מקברותיכם עמי ,והבאתי אתכם אל אדמת החיים הק' פרשת בראשית על הפסוק )ג,
ישראל ,וידעתם כי אני ד' בפתחי את יט( אל עפר תשוב ,וז"ל :כי לא מלבד
קברותכם ,ובהעלותי אתכם מקברותיכם שישוב אל האדמה ,אלא שיהיה נרקב גופו,
עמי ,ונתתי רוח בכל וחייתם והנחתם אתכם ויעשה הוא עצמו עפר .וכן העמידו פירוש
על אדמתכם ,וידעתם כי אני ד' דיברתי הפסוק במסכת שבת במעשה דהנהו
ועשיתי נאם ד' ע"כ .והאברבנאל שם כתב,
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת הוא להודיע קפולאי דר"נ .עכ"ל.
לנביא ,שיחיו מתינו נבלתינו יקומון,
ושיעשה הקב"ה פליאה עצומה באחרית .ËÈונעתיק לשונות הפסוקים המוכיחות,
הימים קרוב לזמן הגאולה ,שבני אדם שהיו
כבר מתים ונשכחים מעל פני האדמה ,ישיבו כי תחיית המתים תהיה מרקב עפר.
גופותיהם להתרכב ,ותחולו בהם נפשותיהם הנה כתיב )תהלים קד כט ל( תסתיר פניך יבהלון,
תוסף רוחם יגועון ,ואל עפרם ישובון,
כאשר היא בזמן חייהם .ע"כ. תשלח רוחך יבראון ותחדש פני האדמה.
וברד"ק שם ביאר :אנחנו זרע ישראל
.‡Îבגמרא סנהדרין )צ"א ע"א( איתא :אמר המחזיקים באמונתינו ,יהיו הנפשות חוזרות
אל החומר הראשון אשר יצאו ממנו ,לזמן
ליה קיסר לרבן גמליאל ,אמריתו תחיית המתים אשר יעדנו בו הקל ית' ,ויהי'
דשכבי חיי ,הא הוו עפרא ,ועפרא מי קא זה דרך נס ופלא ולא כפי הטבע ,על זה
חיי ,אמרה ליה ברתיה ,שבקיה ואנא אמר תשלח רוחך יבראון ותחדש פני
מהדרנא ליה ,שני יוצרים יש בעירנו ,אחד אדמה .עכ"ל .ובמצודות שם איתא ,וכאשר
יוצר מן המים ,ואחד יוצר מן הטיט ,איזה תשלח רוח החיוני בפגרים המתים בזמן
מהן משובח ,אמר לה זה שיוצר מן המים, התחיה ,אז יבראון כבתחילה ותחדש בהם
אמרה לו ,מן המים צר )פרש"י ,אם כן ,הקדוש ברוך פני האדמה עכ"ל .ובדניאל )יב ,ב( כתיב,
ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וכו',
הוא אם מן המים הוא מצייר ,דמטפה סרוחה שהיא כמים הוא
ופירש"י יחיו המתים ,ע"כ.
מוליד( ,מן הטיט לא כל שכן .12וכו' .א"ל
ההוא מינא לרבי אמי ,אמריתו דשכבי חיי,
.12ובחידושי אגדות למהר"ל ביאר וז"ל :ועפרא מי קא חיי וכו' .פירוש שהיה נראה לו דוחק כי יחיו המתים מן
העפר ,והשיב לו כי יותר קרוב האדמה אל הגוף ,ממה שהוא קרוב אל המים ,ואם עתה נברא האדם מן המים,
שהאדם נברא מש"ז ,כל שכן ראוי שיהיה נברא מן העפר .ואף כי לפי הטבע שהוא נוהג עתה אין ראוי שיהיה
האדם נברא מן העפר ,כי האדם נוצר בבטן אמו ,אבל לעתיד לא תהיה בריאה זאת רק בריאה אלקית .והאדם
שהוא שב אל העפר והאדמה קבל אותו ,וכל אשר מקבל דבר אותו דבר הוא בכחו ,ואין חלוק אף אם נטבע
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם כח
וקוב"ה טמיר לון בעפרא ,לבתר בזמנא והא הוו עפרא ,ועפרא מי קא חיי ,א"ל
דיחדי עלמא על אחת כמה וכמה דיעבד אמשול לך משל למה הדבר דומה ,למלך
בשר ודם שאמר לעבדו לכו ובנו לי פלטרין
להו ברי' חדתא ,עכל"ק. גדולים במקום שאין מים ועפר ,הלכו ובנו
אותו ,לימים נפלו ,אמר להם חזרו ובנו אותו
.‚Îמבואר מדבריהם הקדושים ,כי אותה במקום שיש עפר ומים ,אמרו לו אין אנו
יכולין ,כעס עליהם ואמר להם ,במקום שאין
הגוף שנעשה תרווד רקב ,ונעשה מים ועפר בניתם ,עכשיו שיש מים ועפר על
יבשה כמטה אהרן דהוה חוטרא אעא אחת כמה וכמה .ופירש"י ,ואם אי אתה
יבישא ,אהדר לי' ברי' משניא ברוחא
וגופא ,כמו"כ אותה עפר יבשה יעבד להו מאמין שהקב"ה יוצר מן העפר 13ע"כ.
ברי' חדתא. .·Îובזוה"ק במדרש הנעלם )ח"א קטז(.
.„Îובספר בית אלוקים להמבי"ט )שער איתא :הקב"ה מעייל האי גופא תחות
ארעא עד דמתרקב כולי' ,ונפיק מיני כל
היסודות מפרק נג ולהלן( בביאור עיקר של זוהמא בישא 'ואשתאר ההוא תרווד רקב,
תחיית המתים מבואר הרבה בלשונו צורת ואתבני גופא מיני' וכו' עכלה"ק .עו"ש )ח"ב
האמונה ,אשר מלא תרווד רקב ישוב כח ,(:אר"א תפח רוחיהון דאינון דאמרין דלא
להתרכב כבתחלה ,ומוכנת לזה בכחה זמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא ,ואיך
הנשאר בה ,וקשה להעתיק כל דבריו לרוב יתעביד מנייהו ברי' חדתא ,ייתון ויחמון
האריכות אבל קצתם נעתיק .בפנ"ד ד"ה אינון טפשאין חייבין רחיקין מאורייתא
ובתחי' העתידה ,יחדש יותר להקים אותם רחיקין מיני' ,בידי' דאהרן הוה חוטרא אעא
שנרקבו עצמותיהם ולהחיות אותם מערמת יבישא ,וקוב"ה לפום שעתא אהדר לי' ברי
העפר ,וגם אותם שנשרפו ונתפזר אפרם משניא ברוחא וגופא ,אינון גופין דהוו בהו
ולא נודע מקומם איים ,יקבץ כל אפר אל רוחין ונשמתין קדישין ,ונטרי פקודי
אפרו עד יעשה עצם ויקרב עצם אל עצמו אורייתא ואשתדלו באורייתא יממא ולילי,
ויקרם עליהם עור ובשר כמו שהי' בתחלה.
ע"כ .ובפרק נ"ה כתב גם על התכריכין
האדם או נשרף ,מ"מ האדם שב להיות עפר והאדמה נחשבת מקבל אל האדם והמתים בכח העפר ,וממנו חוזרים
להיות חיים בבריאה אלקית לעתיד .והבריאה שהיא מן העפר יותר חשובה מן הבריאה שהוא מן המים ,שהרי
אדם הראשון שהיה בגן עדן היה נברא מן האדמה ,וכך יהיו המתים שיחזרו ויחיו מן האדמה יותר במעלה מן
הנבראים עתה שנולדו בבטן אמם משכ"ז .עכ"ל.
.13עוד שם איתא :כי אף אם לפי הטבע הנהוג קשה לצייר תחיית המתים ,אבל תחיית המתים לא יהיה לפי
הטבע הנהוג .ואם לא היה האדם יודע יצירת האדם שנוצר בבטן האם ,והיה נאמר לו שנוצר בבטן אמו ,היה יותר
קשה אליו להאמין ,ממה שהיו אומרים לו שנברא מן האדמה ,כי האדמה יותר מתיחסת שיהיה נברא ממנו כאשר
יחיו המתים .ולפיכך פעל התחיה אינו קשה מצד עצמו ,רק שהוא שנוי מצד הטבע הנהוג ,אבל מצד עצם הפעולה
אינו רחוק כלל .עכ"ל.
פרק ג -טעם נוסף ועיקר גדול כט
באפו בהעפר הראשון לשוב כבתחילה ,וכמו דמבואר בגמ' שיקומו בלבושיהן כתב ,גם כי
שדרשו רז"ל ומובא בפרש"י על הפסוק נרקבו כבר ונעשו כעפר תיחוח וכו' .ע"כ.
וייצר שהיתה שתי יצירות ,אחת לעוה"ז
ואחת לתחיית המתים .והיינו כמו ש ָשם .‰Îובד"ה כוונת הקיסר ותשובת בתו ,וזה
השם יתברך כח בעפר ,בהניח אדם בקרקע
גרעין ,וירקב ויושרש קולטתיה העפר, מן המים והעפר הוא הטיט ,כלומר מן
וכאשר יבא עליו מים יצמח אילן גדול ההכנה שהיתה לאדם הראשון שנברא מן
ונורא ,כמו"כ ָשם השי"ת כח בעפר ,דכאשר העפר ומן ההכנה של כל אדם שנבראו מן
יקבר שם המת וירקיב קלטתו העפר ,ויזכך המים בהתחבר ב' ההכנות יהי' יותר נקל
העפר זוהמת הגוף ,וכאשר יעלה רצון להיותו נוצר מן העפר" ,כי זה העפר יש לו
מהשם ויוריד הטל המיוחד להחיות מתים, הכנה מהעפר הראשון ומהמים שהם הזרע
והרי הוא כטיט" וכו' ,על אחת כמו"כ שיהי'
ישוב ויציץ להיות אדם החי' כמו שהי'. מוכן הרוח הקיים לחזור אל גוף האדם אשר
הי' בו ,ובכוחו ישוב העפר להיות אדם כמו
.ÊÎוהאברבנאל ]אשר הצ"צ בדרך מצותיך שהי' מקודם וכו' .ובד"ה אמר ריב"ל מנין
לתחיית המתים מן התורה ,דכתיב ואיש אל
)מצות שורש האמנת אלקות( תארו החכם משפחתו תשובו וכו' ,להורות כי ענין התחי'
השלם בדעות[ כותב בפירושו לישעי' וז"ל: אינו בריאה חדשה אלא תחיית המתים ,וזהו
השרש הראשון ,הוא אמתת פנת התחיי', שנלמד מכאן לתחיית המתים מן התורה.
רוצה לומר שהמתים שכבר מתו ונפרד ובפנ"ז ד"ה ונלמוד בסו"ד ,ואותם שנאכל
רוחם מגופם ,עוד ישוב לחיים הגשמיים בשרם ושיברו עצמותם ושנרקבו ושנשרפו
האלה ,ועליו אמר בנבואה הכתוב ,יחיו ושהיו דומן על פני האדמה ,לא קצרה יד ד'
מתיך ,נבלתיך יקומון ,הקיצו ורננו שוכני להושיעם להחליף עצמותם ,לקבץ רקב
עפר ,וכן אמר המלאך לדניאל ורבים מישני עצמותם ועפר שריפתם שיחזור גופם למה
אדמת עפר יקיצו ,כי תאר אותם בשם
ישנים ,להגיד שאינם מתים ,שיאמר אדם שהי' וכו' .עכ"ל.
מתים בל יחיו ,אבל הם בקבריהם כישנים
ונרדמים ,וכמו שהישן בטל ההרגשות ,עוד .ÂÎהיוצא מדבריהם הקדושים ,כי צורת
תחזור נשמתו אליו ויעור משנתו ויהי'
כשאר החיים ,כן המתים הם כישנים, אמונת תחיית המתים הוא ,כי המיתה
ויקיצו ויעורו משנתם בתחיי' ,וע"ז אמר, אינה מיתה החלטי אף לאחר ההרקבה ,אלא
ואוספו אספה אסיר על בור וסוגרו על נשאר בה כח לחזור בתחיית המתים ע"י
מסגר ומרוב ימים ,כפי הפי' האמתי ,שיהיו הבלא דגרמי .ואמרו ז"ל מאי דלא הוי הוי,
המתים בתחייתם כאילו לא היו מתים ,אבל ומאי דהוי לא הוי ,ולכאורה מאי הוא
שהיו נסגרים במסגר ויצאו משם ,ואמר הכש"כ ,הרי גם מה דהוי כבר נרקבה ,ומאי
בלע המות לנצח ,רוצה לומר שלא תהי' נ"מ בין עפר הזה לעפר הראשון שנברא בו
האדם הראשון ,הרי מבואר ,דרקב עפר זה
נשאר בו הכח מנשמה ,אשר נפח השם
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם ל
˘¯˘‰הרביעי ,בצורת התחי' ,וכו' ,כבר המות נצחית ,כי אם עד זמן מוגבל שתהי'
בו התכונה.
זכר הגאון דעתו בזה ,שגוף האדם
במותו לא ישוב אל כללות היסודות ˘¯˘‰השני ,שלא תהי' תחיית המתים
להתערב בכללותם ,אבל חלקי הגוף ההוא
ישארו ביסודות רשומים ונפרדים ושמורים בבחינת הנפש בלבד ,שתשוב
)לא (14תרכב פעם שנית בגוף התחי' ,ויותר להתקשר בגוף ,ושיהי' גוף אחר זולתי
נאות ומתיישב הוא שנאמר ,שיחדש ויברא הנפסד שהי' ראשונה ,וכו' ,כי אם הי' הדבר
הקב"ה בזמן התחיי' גופות מעפר האדמה, כן הי' זה גלגול נפשות בגופות אחרים ,או
עם הטל השמיימי שיוריד הק' ית' עליו כמו הוי' מחודשת לא תחיית המתים שכבר
גוף אדם הראשון בימי בראשית ,15ויהיו מתו ,אמנם האמונה התורנית היא ,שישוב
אותם הגופות כמו גופות הראשונים ,בלי להתרכב הגוף הראשון מאותם היסודות
פחות ויתר וממזגם וכו' ,ואמר ג"כ בנבואה שהיו בו באיכיותיהם ובמותם ,ובמזג
הכ' ,יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו הראשון והנשמה שהיתה בו בראשונה ,וכו'.
.14מובן כי הוא ט"ס ,דאין לה פי' המלות ,ובמקום לא תרכב ,צ"ל וירכב פעם שנית בגוף התחי' ,וכן מובא לעיל
דברי הגאון ,כי לתכלית זה אין מתערבים להיות שמור ועומד לעת פקודה לשוב להתרכב בהגוף כבתחלה.
.15והנה בספר מעשה טובי' )עולם העליון מאמר שביעי( הקשה ,דהאברבנאל סותר עצמו עם דבריו בעיון השני
הנ"ל ,שהי' מכחיש הסברא הזאת ,והניח שיהיו אותן הגופות הראשונים עצמם באכיותיהם וכמותם ובמזגם
הראשון ,א"כ דבריו סותרים זה את זה ,ואולי היתה אצלו כשגגה היוצאת מלפני השליט ,לכן נראה לע"ד שהאמת
הוא כמו שאמר הגאון הנ"ל והרמב"ן בשער הגמול שלו ,שהגוף הראשון יתהווה ויתרכב בכל חלקיו הנפזרים,
ויתחבר עם הנפש הראשונה ,כדי שיהנה עמה בשכר הרוחני בעוה"ב ,ולמדנו א"כ מזה ,שלא יפסד שום דבר
מחלקי הגוף ,כי אם שהכל יהי' שמור ומכוסה בהשגחת השי"ת ,שנאמר שומר כל עצמותיו אחר מהנה לא נשברה.
עכ"ל.
והנה לא חשיד החכם השלם בדעות להיות דבריו סתורין במאמר אחד הרישא עם הסיפא ,אך ודאי גם בעיון
הרביעי לא יחלוק על פסוק מפורש האומר נבלתי יקומון ,אך זהו הרקב עפר בקבר שנעשה כמלא תרווד ,אבל כל
היסודות אשר נתפזרו ממנה ושבו ליסודותיהן יאמר הגאון כי אינם מתערבים ולעת התחיי' ישיבו כבתחלה ,ויבנה
גוף האדם כבראשונה ,אמנם האברבנאל נאות לו יותר לומר ,כי מבואר בקרא אשר טל יבא מלמעלה על הרקב
שנעשה ונדבק עם העפר ,יחדש הרקב עפר להיות ככל תכונתו הראשון ,כמו שהי' בבריאה הראשונה שכתב רש"י
פ' בראשית עה"פ ואד יעלה ,לענין בריאתו של אדם העלה את התהום והשקה את העננים לשרות העפר ונברא
האדם ,כגבל זה שנותן מים ואח"כ לש את העיסה ,אף כאן והשקה ואח"כ וייצר עכ"ל רש"י ,ולע"ל יהי' מעלה
יתירה ,כי לא מן התהום יגבל העיסה רק מן הטל שלמעלה יגבל הרקב עפר לעיסה ,ובכח הטל שלמעלה יתחדשו
בה היסודות והמזגים בארץ ,ויגדלה ויצמיחה ויהיה לאילן גדול .ומה שכותב שבתחיית המתים הוי ברי' חדשה,
היינו כי פנים חדשות באו לכאן ,כמו כלים שהתיכן וחזר ועשה מהם כלי חדשים.
וכן מבואר בדברי חז"ל דתחיית המתים יהיה ע"י טל ,בירושלמי )ברכות פ"ה ה"ב( איתא ,ומניין שאין המתים חיים
אלא בטללים ]ישעי' כו יט[ יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל.
ע"כ .וז"ל הזוה"ק )בפ' ויחי דף רל"ב ע"א( וכדין אתא ישראל לתתא סלקין לה בצלותהון ובעותהון לעילא ,עד
דסלקא ואתגניזת בינייהו ונטלא ברכאן מרישא דכל רישין ,ואתברכא מהההוא טלא דאתמשכא מלעילא ,ומההו
פרק ג -טעם נוסף ועיקר גדול לא
כטל טפת זרע הזכר לתת הצורה ,והעפר שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים
ישים בו הקב"ה הכנה וטבע שיהיו כזרע תפיל ,שגלה בזה ,שירד טל מאת ד' מן
השמים על עפר הארץ ,יהי' כח הטל ההוא
בנקבה ,להיותו חומר אותו הגוף .עכ"ל.
_
טלא פריש לכמה סטרין ,וכמה רבוון אתזנו מני' מההו טלא ,ומני' עתידין לאחייא מיתייא ,הדא הוא דכתיב הקיצו
ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך טלא מאינון נהורין עלאין דנהרין לעילא .עכל"ק .וכן איתא בתוס' ובחי' הרמב"ן
)ב"מ פ"ה ע"ב( וז"ל שם ,שאין הקדוש ברוך הוא מחיה המתים אלא ע"י טל ,כדאמרינן בכמה דוכתיב אגדה )חגיגה
יב (:שעתיד הקדוש ברוך הוא להוריד טל ובו מחיה את המתים ,וקרא כתיב )ישעיהו כ"ו י"ט( יחיו מתיך נבלתי
יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר ,כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל ,וכו' .ע"כ.
וכן הי' בקבלת התוה"ק וכמבואר בגמרא )שבת פח (:וז"ל :ואמר רבי יהושע בן לוי ,כל דיבור ודיבור שיצא מפי
הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל ,שנאמר נפשי יצאה בדברו ,ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן,
דיבור שני היאך קיבלו ,הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם ,שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך
ונלאה אתה כוננתה .עכ"ל .ובגמרא )חגיגה יב (:איתא :ערבות ,שבו – צדק ,משפט ,וצדקה ,גנזי חיים ,וגנזי שלום,
וגנזי ברכה ,ונשמתן של צדיקים ,ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות'' ,וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות
בו מתים'' וכו' ,דכתיב גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה ,ופרש"י ,והאי קרא במתן תורה כתיב,
שיצתה נשמתן ,שנאמר נפשי יצאה בדברו )שיר השירים ה( ,והניף עליהן טל תחייתו ,שנאמר גשם נדבות תניף
אלהים ,והאי קרא משתעי במתן תורה ,במזמור יקום אלהים יפוצו אויביו .עכ"ל.
ובאוה"ת כתב וכמארז"ל ע"פ כי טל אורות טלך ,זהו טל שעתיד להחיות בו את המתים כו ,ונק' בזהר בשם טלא
דבדולתא ,והוא בחי' טלא דנטיף מעתיקא ,שיהי' ממנו בחי' חיות ממש לגופים חומרים עכ"ל .ובפ' עקב כתב
בזה"ל בא"ד ,שורש י"ג מדת הרחמים הנק' טלא ,שעתיד להחיות בו המתים מחי' מתים ברחמים רבים ,כי הוא
טל אורות דנטיף מפומי' דא"ק שלמעלה מא"א הנק' בריאה .עכל"ק .וז"ל הרב בעל התניא והשו"ע בסידור תפלת
ראש השנה )דף רל"ז טור ב'( בא"ד ,מחי' מתים כו' ,פי' מבחי' הגבורות דע"י ששם הוא בחי' טלא דבדולחא כידוע,
מזה יהי' חיות ושפע למטה ונק' טלא דנטיף מעתיקא ,והוא הטל שעתיד להחיות בו את המתים כמ"ש כי טל
אורות טליך ,וכמבואר בזהר ובדרז"ל ,אך הנה הענין הוא ,דמתצמצם אותן בחי' הטל העליון כ"כ בצמצום אחר
צמצום ,עד שיתגשם ויהי' לחיות גשמי ,גם להגשמה גדולה כמת המוטל בקבר ,ואמנם להיות ירידה גדולה כזאת
אין זה אלא מצד הגבורת בחי' חסד העליון דעתיקא ,לכך נתצמצם וירד כ"כ עד למטה מטה כו' .עכל"ק.
ובזה יתיישב מה שפקפק האברבנאל על פי' הגאון ,דלכאורה נראה שהי' קשה כי טל זה מאי עבדתי' ,הרי אין
כאן אלא קיבוץ וקירוב כל הנפזרים להתאחד כבתחלה ,אבל בזה מבואר כי הוא משורש הטל העליון להחיות
המת ,וכן הוכיח הג' בפרשת דרכים )דרוש כ"א( ד"ה ובזה ניחא ,כי טל העתיד להחיות מתים אינו מטל הנוהג
בעולם.
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם לב
פרק ד
השכר והעונש בענין הקבורה
7
ובגמרא )ברכות ח (.איתא על הפסוק )תהלים·. ‡ .הנה לאור כל האמור מובן מאד ,גודל
לב ,ו( על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת חרדת כל איש מישראל ותקותו שיזכה
מצא ,וכו' ,רבי יוחנן אמר ,לעת מצא זו לבוא לידי קבר ישראל ,ושבשלום ינוח על
קבורה ,אמר רבי חנינא מאי קרא )איוב ג ,כב( משכבו ,כדי שיזכה לכל הדברים הנזכרים
השמחים אלי גיל ,ישישו כי ימצאו קבר, לעיל .ובגמרא )ברכות מח (:איתא :הטוב
אמר רבה בר רב שילא ,היינו דאמרי אינשי, והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר,
דאמר רב מתנא ,אותו היום שניתנו הרוגי
ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא
בתרייתא שלמא .ופרש"י ,שיהא לו שלום ביתר לקבורה ,תקנו ביבנה הטוב והמטיב,
כל ימי חייו ,ואף ביום קבורתו עד השלכת
עפר האחרונה שבכיסוי קבורתו .עכ"ל. הטוב שלא הסריחו ,והמטיב שניתנו
ובמהרש"א שם מבאר וז"ל :אף על גב לקבורה 16 .עכ"ל .ובגמרא )תענית לא (.איתא:
דקבורה חברו חייב לקברו ,כדאמרינן בפרק אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים
נגמר הדין )סנהדרין מו (:קבורה מן התורה מנין, טובים לישראל כחמשה עשר באב וכו' ,רב
שנאמר כי קבור תקברנו ,מ"מ לא הכל זוכין מתנה אמר ,יום שנתנו הרוגי ביתר
לקבורה .עכ"ל.
.16ובאבודרהם )ברכת הלחם זימון ברכת המזון ד"ה וכבר כתבנו( איתא :בפרק שלשה שאכלו )ברכות מו (.שברכת
הטוב והמטיב ביבנה תקנוה ,פי' בית דין של רבן גמליאל הזקן שביבנה תקנוהו ,על הרוגי ביתר שהיתה עיר גדולה
לאלהים ,והיו בה אלפים ורבבות מישראל כמו שאמרנו בסדר תפלות התעניות ,ואח"כ גברה מלכות רומי עליהם
ולכדום ונהרגו כלם ,ואז נגדעה לגמרי קרן ישראל ,ונשארה נבלתם מאכל לעוף השמים זמן רב ,והיתה חרפה
גדולה לישראל בדבר ,עד שישבו רבן גמליאל ובית דינו כמה ימים בתעניות ,ובזבז אוצרות אבותיו ,עד
שניתנה להם רשות לקברם ,ואז תקן ברכת הטוב והמטיב על רוב הטובה הזאת .עכ"ל.
פרק ד -השכר והעונש בענין הקבורה לג
שכרם ,מדה כנגד מדה .עכ"ל .וכן איתא לכך ,כמו שמצינו בבית אחאב ,וכדכתיב
ברבינו בחיי בשם הפרקי דרבי אליעזר. )קהלת ו ,ג( אם יוליד איש מאה וגו' וגם קבורה
לא היתה לו וגו' .עכ"ל .והחוות דעת בספרו
„ .וכן הרשע ירבעם בן נבט שאין לו חלק אמת ליעקב שם מבאר וז"ל :כי הקבורה
הוא כפרה )סנהדרין מו :ובתוס' שם( ,ובתוכחה
לעולם הבא וכמו שאמרו חז"ל בפרק נאמר והיתה נבלתך מאכל לכל עוף השמים
חלק ,מחמת דבר טוב הבטיחו השי"ת שרק )דברים כח ,כו( .וזהו עונש הגדול שבגדולים
בן אחד שהיה לו זכות יבא לקבורה וכמו כמו שמצינו כשהפליגו הרע .ועוד הפליגו
שכתוב )מלכים א יד יב ,יג( ואת קומי לכי לביתך, בעונש גדול מזה ,שיקולע בכף הקלע .ועל
בבאה רגליך העירה ,ומת הילד .וספדו לו כל זה צריך להתפלל הרבה שלא ישטף בשטף
ישראל ,וקברו אתו ,כי זה לבדו יבא לירבעם מים רבים וישאר בקבורה ,שלא יקולע בכף
אל קבר ,יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלהי הקלע ,כדכתיב )קהלת ו ,ג( גם קבורה לא
ישראל בבית ירבעם .ופרש"י ,שבטל
משמרתו ,שהושיבו אביו שומר שלא יעלה היתה לו ,טוב ממנו הנפל .עכ"ל.
איש לרגל ,ובטל משמרתו ועלה .עכ"ל. ‚ .וביאור דבריו של החוות דעת הוא,
.‰וכן הבטיח השי"ת לאברהם אבינו דמצינו כי בעת שרוצה השי"ת ליתן
שכר על מעשה טוב שעשה אדם ,אחד מן
)בראשית טו ,טו( תבוא אל אבותיך בשלום הדברים הוא שיבוא לקבורה ,וכמובא
תקבר בשיבה טובה ,וביאר שם העמק דבר בפרש"י )בראשית ט ,כג( שיפת בזכות שחס על
וז"ל :היינו עד זיבולא בתרייתא שלמא, כבוד אביו נח ,יזכה בניו לקבורה ,שנאמר
כדאיתא )ברכות ח( דעל זה יתפלל כל חסיד, )יחזקאל לט יא( אתן לגוג מקום שם קבר .וכן
ולא כיעקב ,שהרי נדרש לבקש להביאו המצריים בזכות שאמר פרעה הרשע ה'
לקבורה אל המקום אשר אוה לו ,ויוסף בכל הצדיק זכו לקבורה ,וכמו שאמרו חז"ל
גדולתו במצרים ,לא זכה להקבר מיד ומובא בפרש"י )שמות טו ,יב( ובילקוט שמעוני
במקום שהיה רוצה ,משום שהיה ברשות )רמז רנא( ,וז"ל מדרש שכל טוב :לפי שאמרו
אחרים ,אבל אברהם הובטח שלא יהיה לו במצרים ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים )שמות
ט כז( ,אמר הקדוש ברוך הוא אתם צדקתם
מזה שום דאגה .עכ"ל. עליכם את הדין ,ואני לא אקפיח שכרכם,
לפיכך נתן להם מקום קבורה ,ובלעה הארץ
.Âולעומת זה בעת שהשי"ת רוצה להפרע אותם שלא להבאיש גופותיהם על הארץ,
עכ"ל .ובפירוש הרא"ש שם איתא :שמעתי
מן האדם ,אחד מן העונשים הוא ,שלא טעם מפני מה זכו לקבורה ,לפי שהמה
יזכה לקבורה ,וכמו שנאמר בתוכחה )דברים נתעסקו בכבוד קבורת יעקב אבינו ,ומי
כח ,כו( והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים שאינו מקפח שכר כל בריה ,לא קפח
ולבהמת הארץ ואין מחריד .ואסף בעת
שמקונן על צרות ישראל בעת חורבן הבית
וירושלים אומר )תהילים עט ,ב-ג( נתנו את נבלת
עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך
לחיתו ארץ .שפכו דמם כמים סביבות
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם לד
את שלומי מאת העם הזה ,נאם ה' ,את ירושלם ואין קובר .ובמדרש תהלים )שם(
החסד ואת הרחמים :ומתו גדלים וקטנים איתא :להודיעך שאפילו העצמות לא הניחו
בארץ הזאת ,לא יקברו ,ולא יספדו להם ולא לקבור ,בשר ודם חייב לחבירו מאה מנה,
יתגדד ולא יקרח להם :עוד שם )יט ,ז( אמר לו תן לי מעותי ,אמר לו אין לי ,מה
והפלתים בחרב לפני אויביהם ,וביד מבקשי יש לעשות הולך לו ,אבל הקדוש ברוך הוא
נפשם ,ונתתי את נבלתם למאכל לעוף אינו כן ,אלא גובה מן הנפש ,יצאה הנפש
השמים ולבהמת הארץ :עוד שם )כה לב-לג( גובה מן הבשר ,וכה"א מנפש ועד בשר
כה אמר ה' צבאות ,הנה רעה יצאת מגוי אל יכלה )ישעיה י יח( ,אין לו נפש ולא בשר גובה
גוי ,וסער גדול יעור מירכתי ארץ :והיו חללי מן העצמות ,שנאמר בעת ההיא נאם ה'
ה' ביום ההוא ,מקצה הארץ ועד קצה הארץ, יוציאו את עצמות מלכי יהודה וגו' )ירמיה ח
לא יספדו ולא יאספו ,ולא יקברו ,לדומן על א( ,ולא עוד אלא שמחרפין אותנו ,שנאמר
היינו חרפה לשכנינו ,ולא עוד אלא שהן
פני האדמה יהיו. אומרים לא נאשם עליהם ,שנאמר אמרו לא
.Áוירבעם בן נבט ובני ביתו שהרבו לחטוא, נאשם )ירמיה נ ז( .עכ"ל.
נענשו שלא באו לקבורה וכמו שכתוב .Êובירמיה )ז ,לג( כתיב :והיתה נבלת העם
)מלכים א יד ,יא( המת לירבעם בעיר יאכלו
הכלבים ,והמת בשדה יאכלו עוף השמים ,כי הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ
ה' דבר .ושלמה המלך אומר )קהלת ו ,ג( אם ואין מחריד :עוד שם )ט ,כא( דבר כה נאם ה',
יוליד איש מאה ,ושנים רבות יחיה ,ורב ונפלה נבלת האדם כדומן על פני השדה,
שיהיו ימי שניו ,ונפשו לא תשבע מן וכעמיר מאחרי הקצר ,ואין מאסף .עוד שם
הטובה ,וגם קבורה לא היתה לו ,אמרתי טוב )יד טו טז( לכן כה אמר ה' ,על הנבאים,
ממנו הנפל )ורש"י שם מביא דרשת חז"ל ,שזה קאי על הנבאים בשמי ואני לא שלחתים ,וגו' :והעם
אשר המה נבאים להם יהיו משלכים
אחאב שהיה לו מאה בנים ,והיה עשיר מופלג מאד ,ולא זכה בחוצות ירושלם ,מפני הרעב והחרב ,ואין
מקבר להמה ,המה נשיהם ובניהם ובנתיהם,
לקבורה ,ע"כ טוב ממנו הנפל(. ושפכתי עליהם את רעתם :עוד שם )טז ,ג-ו(
כי כה אמר ה' על הבנים ועל הבנות הילודים
.Ëוכן אחאב בן עמרי מלך ישראל ואיזבל במקום הזה ,ועל אמתם הילדות אותם ועל
אבותם המולדים אותם בארץ הזאת :ממותי
אשתו שהרבו לחטוא נענשו שלא באו תחלאים ימתו ,לא יספדו ולא יקברו ,לדומן
לקבורה ,רק כפות ידי' ורגליה של איזבל, על פני האדמה יהיו ,ובחרב וברעב יכלו,
וכמו שמובא בכתובים ודברי חז"ל ,כתוב והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת
)מלכים ב ט ,ט-י( ונתתי את בית אחאב ,כבית הארץ :כי כה אמר ה' אל תבוא בית מרזח,
ירבעם בן נבט ,וכבית בעשא בן אחיה .ואת ואל תלך לספוד ,ואל תנד להם כי אספתי
איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל ואין
קבר וגו') .שם לד -לז( ויבא ויאכל וישת ,ויאמר
פקדו נא את הארורה הזאת ,וקברוה כי בת
מלך היא :וילכו לקברה ולא מצאו בה כי אם
פרק ד -השכר והעונש בענין הקבורה לה
א-ב( בעת ההיא נאם ה' ,יוציאו את עצמות הגלגלת והרגלים וכפות הידים :וישבו ויגידו
מלכי יהודה ,ואת עצמות שריו ,ואת עצמות לו ,ויאמר דבר ה' הוא אשר דבר ביד עבדו
הכהנים ואת עצמות הנביאים ,ואת עצמות אליהו התשבי לאמר ,בחלק יזרעאל יאכלו
יושבי ירושלם מקבריהם .ושטחום לשמש הכלבים את בשר איזבל :והיתה נבלת איזבל
ולירח ולכל צבא השמים ,אשר אהבום, כדומן על פני השדה ,בחלק יזרעאל אשר
ואשר עבדום ,ואשר הלכו אחריהם ,ואשר לא יאמרו זאת איזבל .וברד"ק שם איתא:
דרשום ,ואשר השתחוו להם ,לא יאספו ולא שאר כל הגוף אכלו הכלבים ,ולא מצאו בה
כי אם הגלגלת והרגלים וכפות הידים ,ושבו
יקברו לדומן על פני האדמה יהיו. והגידו ליהוא ,ולא קברו ממנה דבר ,כיון
שהיה רוב גופה נאכל ,כמו שאמר הנביא
.·Èוכן נבוכדנצר הרשע נענש במה ואין קובר ,ובדרש למה נשאר בה הגלגלת
והרגלים וכפות הידים שלא אכלו הכלבים,
שהוציאו אותו מקברו ,וכמו שכתוב לזכות שהיתה מרקדת לפני הכלות נשארו
)ישעיה יד ,יח כ( כל מלכי גוים כולם שכבו בה הרגלים ,ולפי שהיתה מטפחת לפניהם
בכבוד איש בביתו ,ואתה השלכת מקברך, נשארו בה כפות הידים ,ולפי שהיתה
כנצר נתעב ,לבוש הרגים מטעני חרב ,יורדי מכשכשת בראשה לפניהן נשאר בה
אל אבני בור ,כפגר מובס ,לא תחד אתם הגלגלת ,ולדעת הדרש הנשאר בה קברו,
בקבורה ,כי ארצך שחת ,עמך הרגת ,לא ומה שאמר ואין קובר ,כי קודם שיביאו
יקרא לעולם זרע מרעים .וביאר שם
המלבי"ם וז"ל :כל מלכי גוים התכבדו לקבר נאכל רוב גופה :עכ"ל.
במיתתם בשני ענינים ,א( באיכות הקבורה,
כי שכבו בכבוד ,שהשכיבו אותם אל .Èובירמיה )כב יח-יט( כתיב :לכן כה אמר ה'
קבריהם בכבוד גדול כחוק המלכים .ב(
במקום הקבורה ,כי שכבו איש בביתו, אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה וגו'.
בקברות המלכים אשר הכינו להם בחיים קבורת חמור יקבר ,סחוב והשלך מהלאה
בהיכליהם .ואתה נהפכת בשני דברים אלה לשערי ירושלם ,וביאר שם הרד"ק וז"ל :ר"ל
לבוז ולקלון ,א( כי קברך דמה כנצר נתעב, כמו שהחמור לא יקבר ,כן לא יקבר הוא ,כי
מקום שישליכו שם פגרי הבהמות .ב( כי גם מה הוא קבורת החמור ,שיסחבו אותו
שם לא הניחו אותך לשכב ,כי מן קברך זה וישליכוהו לאשפה ,כן יסחבו נבלת יהויקים,
הדומה כנצר נתעב השלכת לחוץ ,בבזיון וישליכו אותו מהלאה לשערי ירושלם ,כי
גדול ,והלבישוך אז בלבוש הרוגים שנהרגו מחוץ לירושלם מת כשהיו מוליכים אותו
בידי טועני ונושאי חרב ,שציירו על לבושך בגלות בפעם השנית והכשדים לא הניחוהו
הרוגים מדוקרים בחרב ,להזכיר רוב הרצח
שרצחת) .וספרו חז"ל ,כי אחר מותו גררוהו מקברו, להקבר :עכ"ל.
והסחיבוהו בחוצות בבל בבזיון( .מוסיף לאמר ,למה
הדמיון הזה שדמיתי ,כי לא דמה כבודך .‡Èעונש יותר חמור לאדם הוא ,בעת
שמוציאים האדם מקברו אשר הוא
כבר שוכן שם ,וכמבואר בקרא בירמיה )ח,
סימן א \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם לו
מרעים ,שגם זרעו לא יקראו על כסא במותך לכבוד המלכים במיתתם ,הלא גם
המשרה לעולם .עכ"ל. יורדי אל אבני בור ,הפגרים שמשליכים
אותם ערומים בלא תכריכין על אבני הבור,
.‚Èוברד"ק )ירמיה ח ,א( איתא :יהויקים כפגר המובס ונרמס ,שאין מתטפלים בו
להלבישו תכריכין ,גם עם יורדי בור האלה,
כשהתנבא עליו עונשו לא יהיה לו לא תחד אתם בקבורה .גם אתה אינך ראוי
יושב על כסא דוד ,ונבלתו תהיה מושלכת להאחד ולהיות דומה בקבורה ,כי אינך ראוי
לחורב ביום ולקרח בלילה ,וכן אמר בפושעי להקבר כלל ,רק ליתן בשרך לכלבים .כי
ישראל יהיו מושלכים בחוצות ירושלם, ארצך שחת .ומי יכבדך אחרי מותך ,אם
ורז"ל אמרו ,בעון חיים מתים נחטטים, שחת גם ארצך ,והרגת גם עמך ,ולכן ראוי
וסמכו זה בפסוק ,והיתה יד ה' בכם שלא לבד שישפכו כולם חמתם עליך אחרי
ובאבותיכם ,זה חטוטי שכבי ,והביאו גם זה מותך ,כי גם ראוי שלא יקרא לעולם זרע
הפסוק ,לא יאספו ולא יקברו ,וכו' .עכ"ל.
_
סימן
ב
פרק א -איסור פינוי
מתים ועצמות
פרק ב -הזעזוע
והחרדה הגדולה
מחטוטי שכבי
פרק ג -בדין חזרת
המתים ועפר עם רקב
עצמותיהם לאחר
שנחטטו למקומם
הראשון
פרק א לט
פרק א
איסור פינוי מתים ועצמות
7
טעמים לאיסור פינוי מתים איסור פינוי המתים ממקום למקום
· .א( החזון איש )( מבאר שאיסור לפנות בשו"ע )יו"ד סימן שסג סעיף א( איתא :אין‡.
המתים הוא מחמת שבזה מבטלים מפנין המת והעצמות ,לא מקבר מכובד
מצות קבורה ,דכנזכר לעיל יש בו עשה ולא לקבר מכובד ,ולא מקבר בזוי לקבר בזוי,
תעשה .ובשו"ת שיבת ציון )סימן סג ,והובא גם ולא מבזוי למכובד ,ואין צריך לומר ממכובד
בשו"ת עין יצחק ח"א יו"ד סימן לד( איתא :מה לבזוי .וכו' ,עוד שם )סעיף ג( איתא :אין
שאסור לפנות המתים מקבר לקבר אחר או מלקטין עצמות ,לא מתוך הארון ולא מתוך
ממקום למקום יש בו תרי טעמים .א' משום הקבר ,לצד זה ,לקבור שם מת אחר ,או
ניוול כדאיתא )במסכת ב"ב דף קנ"ה ע"א( במעשה לצורך המקום .ובערוך השולחן )שם סעיף ה(
דבני ברק שאמר להם רבי עקיבא אי אתם מבואר עוד יותר וז"ל :דלא תימא דלהזיז
רשאים לנוולו ,ועוד יש טעם אחר הביאו המת מקברו אינו אסור רק כשבשרו עליו,
מרן הב"י ביו"ד ריש סימן שס"ג בשם הכל מטעם שבארנו ,אבל כשהוא עצמות מותר,
בו ,שאין מפנין המת ממקום למקום משום קמ"ל דאסור ,וכן לא תימא דווקא כשמזיזין
שהבלבול קשה למתים שמתיראין מפני יום אותו מקברו לגמרי אסור ,אבל בתוך קבר
הדין .וכו' .עכ"ל .ונפרש יותר את דבריו. זה לפנותם לצד זה מותר ,קמ"ל דאסור,
דהמת הזה קנה מקומו ,במקום ששוכב,
)בטעם ניוול ובזיון המת הארכנו לעיל ? אצל ביאור טעם חיוב ואסור להזיזו משם אם לא על פי אונס,
כגון שהממשלה גזרה לפנותם משם,
קבורה למתים(. וכיוצא בזה ,או שלכתחלה נתנו שם לפי
גורם חרדה להמתים שעה .עכ"ל.
הנה ש"ך שם )ס"ק א( כותב )בשם הכל בו(.‚:
הטעם שהבלבול קשה למתים ,מפני
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם מ
פכ"ו פ"ז( הגירסא הוא כך :שהיה שמואל שמתייראין מיום הדין ,וזכר לדבר ישנתי אז
סבור שהוא יום הדין ,ונתיירא והעלה למשה ינוח לי ,ובשמואל הוא אומר למה הרגזתני
עמו ,וכו' ,והרי דברים ק"ו מה שמואל להעלות וגו' .עכ"ל .וביאור דבריו הקדושים,
שכתוב בו )שמואל א ג( וידע כל ישראל מדן דבגמרא )חגיגה ד (:איתא :רבי אלעזר כי מטי
ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה', להאי קרא בכי ,ויאמר שמואל אל שאול
ע"י שהיה סבור שהוא יום הדין נתיירא ,אנו למה הרגזתני להעלות אותי ,ומה שמואל
הצדיק היה מתיירא מן הדין ,אנו על אחת
על אחת כמה וכמה .17עכ"ל. כמה וכמה ,שמואל מאי היא ,דכתיב ותאמר
האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים ,עלים
„ .היוצא מזה שחרדה גדולה יש להמתים תרי משמע ,חד שמואל ,ואידך דאזל
שמואל ואתייה למשה בהדיה ,אמר ליה
בעת שמפריעים להם מנוחתם ,ע"י דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא ,קום
שמפנים אותם ממקום מנוחתם ,כי חרדים בהדאי ,דליכא מילתא דכתבת באורייתא
שאלו בא יום הגדול והנורא אשר יצטרכו דלא קיימתיה .עכ"ל .ובמדרש רבה )ויקרא
ליתן דין וחשבון על מעשיהם ,ויקבלו דין
צדק על הכל .ועל כן אסור לפנותם ממקום
למקום18 .
.17ובכללי המצוות )לר"י גיקטיליא זצ"ל בעל שערי אורה( ערך דין איתא :ומלבד דינו בעת פטירתו ,עתיד לתת
הדין על כל מעשיו ליום הדין ,ואפילו צדיקים גדולים יראים ומפחדים מאותו היום ,דגרסינן בחגיגה פ"ק )חגיגה
ד (:ר' אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי ,ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ,ומה שמואל
הצדיק מתיירא מן הדין ,אנו על אחת כמה וכמה .תו גרסינן התם ר' אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי ,בקשו את
ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' ,כולי האי ואולי .עכ"ל] .עיין
ליקוטי תפילות )ח"ב תפילה לה( וז"ל :אתה גבור לעולם אדני מחיה מתים אתה ורב להושיע ,מכלכל חיים בחסד
מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים רבונו של עולם ,רחמן אמתי ,מחיה מתים ברחמים רבים ,מחיה מתים
ברחמים רבים ,אתה יודע ,שעיקר הרחמנות מכל הרחמנות הוא מה שאתה חושב מחשבות בכל עת ורגע,
לבל ידח ממך נדח לעת התחיה ,שאז יהיה עיקר יום הדין הגדול והנורא ,אשר אפילו כל הצדיקים הגדולים
האמתיים חרדים וזוחלים ממנו ,ועיקר הרחמנות והישועה וההצלחה והתקוה הוא ,מי שזוכה לקבל ישועה
ורחמים להצליח על ידי זה לעת ההוא ,שהוא עת התחיה ,בעת שאתה עתיד להחיות מתים ברחמים רבים,
אשרי הזוכה לרחמנות אמתי הזאת ,אשרי המחכה בעולם הזה כל ימי חייו וכל שעותיו ורגעיו לזכות לזאת
הרחמנות ,שהוא עיקר התכלית מכל ימות עולם ,וחוץ מזה הכל הבל ורעות רוח .עכ"ל[.
.18ובשו"ת שבות יעקב )ח"ב סימן קג( מבואר וז"ל :דמ"ש הפוסקים מטעם משום חרדת דין ,אין זה טעם העיקר,
וכו' ,בפותח קברו להלבישו או כה"ג לפנותו מקבר לקבר ,עיקר הטעם כדאיתא בש"ס משום ניוול ,והפוסקים
דנקטו טעם דחרדת דין הוא רק סעיף בעלמא .עכ"ל .ובשו"ת כתב סופר )יו"ד סימן קפג אות א( איתא:
בירושלמי סוף פ"ב דמו"ק דאין מפנין המת והעצמות לא מקבר בזוי לקבר מכובד ,ובתוך שלו אפילו ממכובד
לבזוי שרי ,שערב לאדם שיהא נוח במקום אבותיו ע"כ ,והכל בו נתן טעם שאין מפנים ,לפי שהבלבול קשה
להמתים מפני שמתיראים מפני יום הדין ,ונ"ל הא דלא אמר טעם המבואר בש"ס )ב"ב קנה (.משום ניוול ,וחידש
טעם מדילי' ,וכו' ,דיש לומר משום הכי היה מותר מבזוי למכובד ,הגם דאיכא ניוול ובזיון בחד צד ,איכא ג"כ
כבודו מרובה מצד אחר ,ולכן התחכם לתת טעם משום חרדת הדין ,ואפילו למכובד אסור ,חוץ לקוברו אצל
פרק א מא
קונים קרקע לצורך קבורה בכסף מלא, גוזל נחלת המתים
דודאי הוי גזל גמור ,ואין תקנה כי אם כמו .‰והמפנה מתים שלא כדין הרי זה גוזל
שכתבתי .עכ"ל.
נחלת מתים שקנו בדמים את קרקע
ובאור שמח )הלכות אבל פי"ד הט"ו( בתשובה.Ê נחלתם לאחוזת עולם ,וכמו שמבואר בדברי
הפוסקים .עיין בשו"ת פרשת מרדכי להגאון
להלכה למעשה מבאר הענין באריכות רבי מרדכי בנעט זצ"ל )יו"ד סימן כד( דנקט
וז"ל :בפרק נגמר הדין )סנהדרין מז ,(:קבר הכי .ובשו"ת שבט סופר )יו"ד סימן קד( איתא:
הידוע אסור לפנותו ,פנהו מקומו טמא דודאי מת שקנה מקום הקבר ,אסור לפנותו
ואסור בהנאה וכו' ,וברור דאסור לפנותו אף אף בלא כבוד המת ,דהא מקום קבורתו
אם יוליכוהו למקום אחר לקבור ,וטעמו של הוא ,וקנה מקומו ומי יכול לגזול ממנו ,ועיין
דין זה נתברר מקורו בספרי שופטים סימן בשלטי גבורים פרק נגמר הדין שכתב בסוף
קפ"ח ,לא תסיג גבול רעך אשר גבלו דבריו ,ועוד נראה לאסור בהנאה קברים דידן
ראשונים בנחלתך כו' ,מנין למוכר קבר
אבותיו שעובר בל"ת ,ת"ל לא תסיג גבול אפילו פינו שם המת ,דבסתמא כל אדם
רעך כו' ,פירוש ,דמוכר קבר אבותיו לאחרים
לקבור ,וכמו דאמרו סוף פרק יש בכור הנקבר זוכה בקרקע שנקבר בו ,מלבד כי
)בכורות נ"ב ע"ב( דקבר משפחתו ,גנאי הוא
שיקברו אחרים ,ופגם משפחה הוא ,יעו"ש, המנהג הוא בגליל זה ,שכל אחד קונה מקום
וכו' ,אבל עיקר איסור פנוי המת והעצמות
מקבר שנקבר ברשות ,הוא הך קרא דאל קבורתו ,וא"כ מקום קבורתו מאן יחיל מאן
תסיג גבול רעך ,דמייתי הגמרא בנדה )שם(, שביק יע"ש .עכ"ל.
ובספרי פ' בהעלותך )פ"כ( דריש קרא
דיחזקאל מ"ז )כ"ג( והיה בשבט אשר גר ,הגר .Âוכן מבואר לדינא בשאילת דוד להגאון
אתו שם תתנו נחלתו ,אם אינו ענין לירושה
תנהו ענין לקבורה ,ניתן לגרים קבורה בארץ רבי דוד מקרלין זצ"ל )קונטרס החידושים
ישראל ,היינו דאף דהם לאו בני נחלה בארץ סנהדרין מח (:וז"ל :נראה לי אשר בענין אשר
ישראל ,גם להם ניתן קבורה ,ואיכא משום נעשה בעירנו מאהליעוו ,שפינה אחד
לא תסיג גבול רעך כו' ,וכו' .עכ"ל .עיין עוד עצמות מתים במקום דאיתחזק בית
הקברות ישראל בודאי ,ובנה על זה המקום
שם מה שהאריך בענין זה. בית ,בודאי מחויב עפ"י הדין להסיר הבית,
.Áוכן מבואר בשו"ת מהר"ש ענגיל )ח"ד סימן מלבד אשר מחויב לקבל תשובה אשר פגע
טז( וז"ל :בקנה קבר ונקבר בה ,הרי כל בכבוד המת ,ואם אפשר מחויב הנהו לחפש
אחר אלו העצמות ולקוברם במקומם ,כי זה
גוזל קרקע שקנה בדמים ,או בתורת מת
מצוה ,הנ"ל בזה כתבתי ,ואל יהי' זה קל
בעיניך ,ומה גם בזמננו אשר עפ"י הרוב
משפחתו דנוח לו לאדם וכו' כדמצינו בקראי טובא ,וזה תועלת ונחת רוח לו וכיוצא בו .עכ"ל.
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם מב
דיש גם למת קנין והוי ספק גזל .עכ"ל. זמן שלא יהיה תחיית המתים לא יופסק
תשמישו ,ולא משכחת להקהל עוד זכות
)ועיין עוד שם( במקום זה ,בכה"ג שפיר י"ל הקבר זכה
להיות לו בו קנין גמור ,וכו' .עכ"ל .וכן
.Èויש לציין לדברי חכמינו ז"ל במסכת מבואר בשו"ת שבט הלוי )ח"ו סימן קפב( וז"ל:
אם נקבל באימה מש"כ מרן הב"י ,דיש
שמחות )פ"ט הכ"א( מרובה גזילת המת מחלוקת בזה ,ודעת רש"י לאסור הפינוי
מגזילת החי ,שהגוזל את החי יכול הוא מספק ,אין זה מכח דהפינוי איסור תורה,
לפייסו ,ולהחזיר לו את גזילו ,והגוזל את אלא כיון שאין ידוע שבגזלה נקבר שם ,א"כ
המת אינו יכול לפייסו ולהחזיר לו את יתכן שבהיתר נקבר שם ,ואולי ברשות
ונתינת ממון ,ונחשב גם ספק ממון ואסור
גזילו .עכ"ל. להפקיע זכותו מספק ,ואנו נוגעים גם בלאו
דלא תשיג גבול הנדרש בחז"ל וספרי פ'
ובשו"ת להורות נתן )ח"ה סימן פד אות ב(.‡È שופטים על מקום קבורת המת דאסור
איתא :נלע"ד פשוט ,דהך איסורא דלא לקחת ממנו .עכ"ל.
תסיג גבול רעך איצטריכנא ,רק היכי
שמפנה בארון שאינו דרך ניוול ,דמ"מ אסור ובשו"ת חלקת יעקב )יו"ד סימן קצו אות ה(.Ë
משום השגת גבול ,אבל כשמפנה והעצמות
נראין ,הרי זה דרך ניוול ובזיון ,וזה אסור גם איתא :כשמונח מת ישראל קבור,
משום בזיון המת ,וכמש"כ בפי' הרדב"ז על ובעל השדה רוצה לפנותו הוא נוגע גם
הרמב"ם )פי"ד מאבל הט"ו( ,והבית יוסף ביו"ד בספק איסור גזל ,כיון דיש קנין למת,
)סי' שס"ד( שהוא משום כבוד המת ,ובתשו' וספק איסור גזל הוא מן התורה ,דידוע
שיבת ציון )סי' ס"ג( דאיכא בזה משום ניוול, קושיות הר"י באסן מדוע ספק איסור
ולתא דאיסורא דניוול הוא מלאו דלא תלין לחומרא ,וספק ממונא לקולא ,דהא בכל
וכתיב קללת אלקים תלוי .וכו' ,ובאמת ממונא יש גם ספק גזל ,ומתרץ בספק
נראה דמה שהפוסקים כתבו טעם איסור איסור כשאנו מחמירין אנו יוצאין מחשש
פינוי משום בזיון המת וחרדת הדין ,ולא סגי איסור ,אבל בספק גזל משה"כ לקולא
בטעמא דלא תסיג גבול ריעך ,דהרי קיי"ל וברשות המוחזק דאי"א בענין אחר ,דכמו
דגם מקבר בזוי למכובד אסור לפנות, יש ספק גזל לזה יש גם להאחר .וא"כ
וכמבואר בירושלמי )מו"ק פ"ב ה"ד( עיין שם, תינח בשארי ספק גזל ,אבל בקבר הנמצא,
ואם כן אי משום הסגת גבול הוי אמינא ויש ספק אם יש להמת בשם קנין ,שפיר
דמבזוי למכובד שרי לפנות ,דודאי דניחא אמרינן דאסור לפנותו ,משום ספק תורה
ליה להמת בכך למחול גבולו ולהחליף נוה דגזל ,דלמת אין שום ספק איסור גזל,
רעה בנוה יפה ,ולכן אמרו דאכתי איכא ומש"ה ג"כ פריך הגמרא דשמא מת מצוה
איסורא משום ביזוי המת וחרדת הדין, הוא ,דביש איזה ספק אין להוציאו ,משום
ומהאי טעמא אף מבזוי למכובד אסור כי
אין הצער שווה בריווח ,ולא ניחא ליה
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
ספר חלקו הראשון
מקיף את הלכות כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם
וחלק השני
מגולל את מאבקם של הרבנים מנהיגי ברסלב ועימם גדולי ישראל נגד החילול המכפיר של ביה"ח הקדוש בו טמון הרה"ק מוהר"ן מברסלב ו30 אלף הקדושים שמסרו את נפשיהם על מסירות ה'
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search