ספר כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם

‫פרק ג ‪ -‬הערות בדיני איסור קלות ראש צג‬

‫שלומדים עבור נשמה אחד אין בזה לועג‬ ‫בשו"ע שם )ס"ג ובסי' שד"מ סט"ז( דלכבוד המת‬
‫לרש לשאר הנפטרים‪ ,‬כמו כן אפשר לומר‬ ‫מותר לומר דברי תורה‪ ,‬והכי נמי במה‬
‫דכמו שאין כאן לועג לרש לנשמת הצדיק‬ ‫שאומרים על הקברים תהלים ותפלות‪ ,‬ויש‬
‫ואדרבא כבודו הוא‪ ,‬כמו כן ליכא לועג לרש‬ ‫לומדים משניות‪ ,‬הרי בעל כרכך ההיתר‬
‫בשביל שהוא לכבוד וטובת המת הטמון‬
‫לשאר הנפטרים‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬להעלותם ולהמציא זכותם ובעלי‬
‫מליצתם אינו בכלל לועג לרש‪ ,‬ואדרבא‬
‫ובשו"ת בית שערים )יו"ד סימן תכח אות ג(‪.Ë‬‬ ‫נחת רוח והניי' הוא להם כמבואר בספר‬
‫חסידים‪ ,‬וכמו שביארתי בארוכה בעה"י‬
‫מבואר כי זה אחד מהטעמים שעושים‬ ‫במנח"א )ח"א סי' ס"ח(‪ ,‬ומכ"ש על קבר אבות‬
‫אוהל על קברי צדיקים כדי שלא יהא לועג‬ ‫ואמהות‪ ,‬כמו קבר רחל אמנו או תנאים‬
‫לשאר הקברים וז"ל שם‪ :‬דהנה מה שהולכין‬ ‫ואמוראים והצדיקים הקודמים אשר בצלם‬
‫על יום יאר צייט של צדיקים‪ ,‬הוא עפ"י‬ ‫נחי' בגויים‪ .‬וגם התפלות הקבועות וקריאת‬
‫רש"י )יבמות קכב‪ (.‬ד"ה תלתא ריגלי עיין שם‪,‬‬ ‫התורה בצבור שם‪ ,‬הוא כדי להעלות‬
‫והנה בב"ק ט"ז דרשינן גבי חזקיהו מלך‬ ‫תפלותינו לפני כסא הכבוד‪ ,‬אשר הצדיק‬
‫יהודא‪ ,‬וכבוד עשו לו במותו שהושיבו‬ ‫הקבור יעלם‪ ,‬וכמבואר במג"א הלכות ר"ה‬
‫ישיבה על קברו‪ ,‬והקשה בשיטה מקובצת‬ ‫)סי' תקפ"ז ס"ק ט"ז( ובבאר הייטב שם בשם‬
‫שם‪ ,‬הא הוי לועג לרש‪ ,‬ותירץ‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫מהרי"ל‪ ,‬להשתטח בערב ר"ה על קברי‬
‫הרבה תורה בחייו ליכא משום לועג לרש‬ ‫צדיקים‪ ,‬דבית הקברות מקום מנוחת‬
‫ע"ש שהאריך עוד‪ ,‬ועיין במג"א וטו"ז )או"ח‬ ‫הצדיקים הוא מקום קדוש וטהור‪ ,‬והתפלה‬
‫סי' מה וסי' עא(‪ ,‬דבבית הקברות אפילו חוץ לד'‬ ‫נתקבלה יותר עכ"ל‪ ,‬ומכל שכן קברי‬
‫אמות של קבר שייך משום לועג לרש‪ ,‬וא"כ‬ ‫אבותינו הקדמונים‪ ,‬וא"כ הרי זה לכבוד‬
‫איך אפשר להושיב ישיבה על קברי צדיקים‬ ‫המת כנזכר שבכח קדושתם מכחם ישחרו‬
‫ביום יאר צייט‪ ,‬הלא הוא לועג לרש‪ ,‬וניהו‬ ‫בעדנו להעלות תפלותינו‪ ,‬ולבטל מחיצת‬
‫דמשום איהו גופא ליכא משום לועג לרש‪,‬‬
‫כתירוץ שיטה מקובצת הנ"ל‪ ,‬אבל משום‬ ‫הברזל המפסקת ברוב עונותינו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫שאר מתים איכא ואפילו הוא חוץ לד'‬
‫אמותם כנ"ל‪ ,‬לכן עושים אהל כדי שיהיה‬ ‫‪ .Á‬הנה לכאורה יש להסתפק בדבריו‪ ,‬אם‬
‫רשות חלוק לעצמו ומותר ואתי שפיר‪.‬‬
‫עכ"ל‪ .‬נראה מדבריו‪ ,‬שאינו מועיל מה‬ ‫ההיתר המיוחד שיש אצל קברי צדיקים‪,‬‬
‫שליכא לועג לרש לקבר הצדיק‪ ,‬אם הקבר‬ ‫ללמוד ולהתפלל השלשה תפילות ביום‪ ,‬זה‬
‫נמצא בין קברים אחרים‪ ,‬אשר לגביהו יש‬ ‫רק אם הם נקברים באהל מיוחד‪ ,‬שאז ליכא‬
‫לועג לרש לשאר הקברים‪ ,‬לא כן אם אין‬
‫לועג לרש‪.‬‬ ‫אהל מיוחד לקבר הצדיק‪ ,‬אז איכא לועג‬
‫לרש לשאר הקברים‪ ,‬או דילמא‪ ,‬כמו שדעת‬
‫הנה בשו"ע )או"ח סימן כ"ג סעיף א‪ ,‬ג‪ ,‬יו"ד סימן‪.È‬‬ ‫הלבוש הנ"ל לענין שאר קברים בעת‬

‫שס"ז סעיף ד‪-‬ו( מבואר לענין ציצית‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫מותר ליכנס בבית הקברות והוא לבוש‬

‫סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם‬ ‫צד‬

‫ולקיים שאר המצוות יהא מותרים‪] .‬ומצינו‬ ‫ציצית‪ ,‬והוא שלא יהא נגרר על הקברות‪,‬‬
‫חידוש בהצל"ח‪ ,‬שרוצה לחלק בין סתם‬ ‫אבל אם הוא נגרר על הקברות‪ ,‬אסור משום‬
‫לימוד התורה דאילו דמפני שאין בזה חיוב‪,‬‬ ‫לועג לרש )משלי יז‪ ,‬ה( בד"א‪ ,‬בימיהם‪ ,‬שהיו‬
‫מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך‬
‫על כן ליכא בזה לועג לרש[‬ ‫עצמם‪ ,‬אבל אנו שאין מכוונים בהם אלא‬
‫לשם מצוה‪ ,‬אסור אפילו אינם נגררים‪ .‬והני‬
‫במת הנקבר עמוק עשרה‬ ‫מילי כשהציציות מגולים‪ ,‬אבל אם הם‬
‫מכוסים‪ ,‬מותר‪ .‬וכו'‪ .‬הנכנס תוך ד' אמות‬
‫‪ .·È‬והנה הנצי"ב בהעמק שאלה על‬ ‫של מת או של קבר‪ ,‬דינו כנכנס לבית‬
‫הקברות‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולענין תפילין מבואר בשו"ע‬
‫השאילתות )פרשת חיי שרה שאלה י"ד סוף אות‬ ‫)או"ח סימן מ"ה סעיף א‪ ,‬יו"ד סימן שס"ז סעיף א‪-‬ג( וז"ל‪:‬‬
‫ו( כותב וז"ל‪ :‬עמא דבר לומר קדיש על בית‬ ‫אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ארבע‬
‫הקברות חוץ לארבע אמות של הקברים‬ ‫אמות של מת‪ ,‬ותפילין בראשו‪ ,‬משום לועג‬
‫וכו'‪ ,‬ולא עוד אלא שמקילין סמוך לקבר‬ ‫לרש )משלי יז‪ ,‬ה(‪ .‬ואם הם מכוסים‪ ,‬מותר‪.‬‬
‫ממש‪ ,‬והטעם משום שנהגו להעמיק הקבר‬ ‫עכ"ל‪ .‬ובשו"ע )יו"ד סימן רפ"ב סעיף ד‪ ,‬וסימן שס"ז‬
‫יותר מעשרה טפחים‪ ,‬והוי רשות אחרת‪,‬‬ ‫סעיף ( איתא‪ :‬לא יאחוז אדם ספר תורה ויכנס‬
‫וכדתניא בברכות )דף כ"ה ע"א( ואם היה מקום‬ ‫בו וכו'‪ ,‬לבית הקברות‪ ,‬אף על פי שכרוך‬
‫גבוה עשרה טפחים‪ ,‬או נמוך עשרה טפחים‪,‬‬ ‫במטפחת ונתון בתיק שלו‪ ,‬ולא יקרא בו עד‬
‫יושב בצידו וקורא קריאת שמע‪ ,‬והוא הדין‬ ‫שירחיק ד' אמות מהמת או מבית הקברות‪,‬‬
‫מת עצמו שלא נקבר וכו'‪ ,‬וכל שכן‬ ‫או מבית הכסא‪ .‬עכ"ל‪ .‬עוד שם )יו"ד סימן שמ"ג‬
‫כשנקבר‪ ,‬ואין בית הקברות חמור ממת‬ ‫סעיף ב( איתא‪ :‬בכפר קטן‪ ,‬אין שואלים שלום‬
‫המונח בגלוי כמבואר בדברי רבנו‬ ‫זה לזה כשהמת בעיר‪ .‬הגה‪ :‬וכל שכן שאין‬
‫]השאילתות[‪ .‬ובימי הגמרא היה המנהג‬ ‫שואלים בשלום כשיש מת על בית‬
‫שלא להעמיק הקבר כמ"ש התוספות )מו"ק‬ ‫הקברות‪ .‬אבל כשאין מת שם‪ ,‬שואלין‬
‫דף ה' ע"ב ד"ה מנפח(‪] ,‬ולכן החמירו בבית‬ ‫ברחוק ארבע אמות מן הקבר‪ .‬עכ"ל‪ .‬ובכל‬
‫הקברות להרחיק ארבע אמות כדאיתא‬
‫אלו פרטים רבים ואכמ"ל‪.‬‬
‫)בברכות דף י"ח ע"א([ עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .‡È‬והנה בכל אלו לכאורה ליכא ההיתר של‬
‫‪ .‚È‬מבואר בדבריו‪ ,‬דבזמננו שקוברים‬
‫לכבוד הצדיק עושים‪ ,‬וא"כ יהא‬
‫המתים למטה מעשרה טפחים דחשיב‬ ‫אסורים ללבוש טלית ותפילין‪ ,‬ושאר‬
‫כרשות אחרת‪ ,‬א"כ כבר אינו שייך כלל‬ ‫המצוות‪ ,‬חוץ אם אומרים כמו שביאר‬
‫מעתה הלכה זו דלועג לרש‪ ,‬ומותרים‬ ‫המנחת אלעזר הנ"ל שהיות שרוצים‬
‫לקרות ולהתפלל בכל שטח בית הקברות‪,‬‬ ‫שהצדיק יעלה התפילות והלימוד ע"כ‬
‫ואפילו סמוך ממש לקברים‪ .‬והשדי חמד‬ ‫מותרים‪ ,‬על כן גם ללבוש טלית ותפילין‬
‫)אסיפת הדינים הלכות אבלות אות קיד( כותב על דבריו‪,‬‬
‫וז"ל‪ :‬דירא אנכי לחדש דבר‪ ,‬והמעיין ישפוט‬
‫בצדק‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובאות קטו כותב על דבריו‬

‫פרק ג ‪ -‬הערות בדיני איסור קלות ראש צה‬

‫‪ .ÂË‬ומה שהביא העמק שאלה ראיה‬ ‫בלשון הזה‪ :‬דאין נראה כן‪ ,‬דאם איתא הו"ל‬
‫]השו"ע[ לפרש בסי' שמ"ד דכל לימוד שרי‬
‫מברכות )דף כ"ה ע"א( דבמת הוי מחיצה‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬והגם שמה שחידש הגאון נר"ו‬
‫עשרה די להפסיק‪ ,‬יש לומר דשם איירי‬ ‫אינו מוכרח וכו'‪ ,‬מכל מקום נראה דהדין‬
‫במת עצמו לפני שנקבר‪ ,‬שאז גופו ונפשו‬ ‫אמת‪ ,‬ומילי דמר מילי דסברה נינהו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫קשורים עדיין כנראה מכתבי האר"י ז"ל )שער‬ ‫ובחלק הכללים )מערכת הלמ"ד כלל קמ"ג ערך לועג‬
‫המצוות שם(‪ ,‬מה שאין כן אחרי הקבורה וכנ"ל‪,‬‬ ‫לרש( הביא את דברי הנצי"ב בסתם‪ ,‬ולא‬
‫ודו"ק‪ .‬ומציין לספר גשר החיים )ח"א פכ"ז אות‬ ‫העיר עליו כלום‪ ,‬ונראה שם שמקבל דעתו‬
‫ב דף רפ"ה( שהביא שיטת הרב העמק שאלה‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬וגם בשו"ת זקן אהרן )מהדו"ת חלק יו"ד סימן‬
‫וקושיית אחד מחכמי הישיבה על דבריו‪,‬‬
‫דזה מה שעשרה טפחים הוי הפסק רשות‪,‬‬ ‫פה( מביא דברי הנצי"ב להלכה‪.‬‬
‫זה דוקא אם יש חלל ביניהם‪ ,‬לא כן אם‬
‫השטח מלאה אז אינו נחשבת כהפסק‬ ‫‪ .„È‬והנה בשו"ת וישב הי"ם להגאון רבי‬
‫רשות‪ ,‬עכתו"ד בעל הוישב הי"ם‪] ,‬גם ספר‬
‫לחם הפנים )מובא בספר דברי סופרים סימן שס"ז ס"ק‬ ‫יעקב משה הלל שליט"א )ח"א סימן טז(‬
‫יג(‪ ,‬מביא חידוש זה של הפסק עשרה‬ ‫מעיר‪ ,‬דיש לפקפק על חידושו של העמק‬
‫טפחים‪ ,‬אבל בדבריו אפשר להעמיס‪,‬‬ ‫שאלה‪ ,‬על פי דברי הרב שתילי זיתים )סימן‬
‫דדדוקא אם המת מונח בקרקע בהפסק‬ ‫כ"ג סק"ג( שהביא משם המקובלים‪ ,‬שקפידת‬
‫לועג לרש הוא כלפי נפשות המתים‬
‫חלל עשרה אז הוי רשות בפני עצמו[‪.‬‬ ‫הנמצאים למעלה מהקברות‪) .‬מובא בכף החיים‬
‫סופר שם אות א(‪ .‬ואכן כן מפורש בכתבי האר"י‬
‫‪ .ÊË‬ובשו"ת שבט הלוי )ח"י סימן רטו( מבואר‬ ‫ז"ל בכמה דוכתי )עץ חיים שער טנת"א פ"ה ושער‬
‫המצוות פרשת ויחי( שיש מבחינות נפש המת‬
‫על ענין זה וז"ל‪ :‬ז"ל הרמב"ם )פי"ד הי"ג‬ ‫החונים על הציון עי"ש‪ .‬וא"כ הגם שגוף‬
‫מאבל(‪ ,‬ולא ילך אדם בתוך ד' אמות של קבר‬ ‫המת קבור באדמה למטה מעשרה‪ ,‬עדיין‬
‫ותפילין בראשו וס"ת בזרועו ולא יתפלל‬ ‫שייך לאסור מפאת הנפש החונה על גבי‬
‫שם‪ ,‬וברחוק ד' אמות מותר‪ ,‬והוא המובא‬ ‫הקבר‪ ,‬עד שירחיק ארבע אמות‪ .‬וכך מבואר‬
‫ביו"ד סוס"י שס"ז‪ ,‬ובסי' שס"ח ס"א‪ ,‬בית‬ ‫בספר בני יונה )יו"ד סימן רפ"ב ס"א( להגאון בעל‬
‫הקברות אין נוהגין בו קלות ראש‪ ,‬וברמ"א‬ ‫שו"ת מעיל צדקה בפירוש עיין שם‪ ,‬שטעם‬
‫ואין קורין ואין שונין שם‪ ,‬ובריטב"א תענית‬ ‫האיסור הוא מחמת הנפש השורה על‬
‫)ט"ז ע"א( על הא דקאמר בש"ס ולמה יוצאים‬ ‫הקבר‪] .‬והשלטי גיבורים סוף פרק נגמר‬
‫לבית הקברות וכו' כדי שיבקשו עלינו‬ ‫הדין מבאר‪ ,‬כי בית הקברות כולא מקום‬
‫רחמים‪ ,‬וכתב הריטב"א וז"ל‪ ,‬ודבר פשוט‬ ‫ששם הנשמות משוטטין עיי"ש‪ ,‬ולפי דבריו‬
‫הוא שאין יציאתם לביה"ק להתפלל שם‬ ‫מובן יותר שיטת המגן אברהם הסובר‬
‫שאסור להתפלל בבית הקברות משום לועג‬ ‫שבבית הקברות גם ברחוק ארבע אמות‬
‫לרש ע"כ‪ ,‬ועיין בט"ז וש"ך )יו"ד סי' שמ"ד סי"ז(‬
‫דדברי תורה אסור גם חוץ לד"א‪ ,‬וכתב בשם‬ ‫אסור מפני לועג לרש‪ ,‬ואכמ"ל בזה[‪.‬‬

‫סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם‬ ‫צו‬

‫‪ ÂÏÈÙ‡Â‬ת"ל למצא מקום להתיר גם‬ ‫המרדכי‪ ,‬דבית חשיב כולו כד"א לענין‬
‫איסור שתולה בד"א‪ ,‬וכ"ה מבואר בש"ס‬
‫כזה‪ ,‬מכ"מ פשוט דקריאת‬ ‫בכ"ד‪ ,‬ובית הקברות דינו כבתוך ד"א דמת‬
‫התורה אסור‪ ,‬ובנדון הנ"ל כיון שעושים‬ ‫כמבואר בלשון השו"ע שם‪ .‬ויוצא מכל הנ"ל‬
‫בנין על שטח גדול של בית הקברות‪,‬‬ ‫פשוט‪ ,‬דהן תפלה והן קרה"ת אסור תוך‬
‫אי אפשר שהקוראים ומתפללים לא‬ ‫ד"א בביה"ק‪ ,‬ואם הוא מוקף בית לא אהני‬
‫יעמדו תוך ד"א‪ ,‬ובפרט שכתבנו למעלה‬ ‫גם חוץ לד"א‪] .‬א‪ .‬ה‪ .‬לכאו' נעלם ממנו לפי‬
‫שבתוך בית לא מהני חוץ לד"א‪ ,‬ומה‬ ‫שעה דברי הפוסקים באו"ח סימן מ"ה‪,‬‬
‫לנו לחפש הקולות במה שביסודו נוגד‬ ‫הסוברים דחוץ לד"א מותרים גם ביה"ק‪,‬‬
‫יסודות דברי רבותינו ז"ל‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין‬ ‫עיי"ש בב"ח‪ ,‬ובפמ"ג ובמשנה ברורה‬

‫עוד שם כמה הערות‪.‬‬ ‫ובביאור הלכה[‪.‬‬

‫‪ .ÊÈ‬היוצא מכל האמור‪ :‬דלהתפלל וללמוד‬ ‫‪ ¯·„Â‬פשוט שאין הריטב"א חולק על‬

‫ולקיים מצוות אצל קברים זה דוקא א(‬ ‫המנהג הקדום דמותר להתפלל שם‬
‫אם הם לכבודם של המתים‪ - ,‬ויש הבדל‬ ‫לעילוי נשמת הנקברים ולטובתם וכיו"ב‪,‬‬
‫בין סוגי הלימודים והתפילות‪ ,‬ואצל‬ ‫אלא דקס"ד דהריטב"א דיוצאים לביה"ק‬
‫צדיקים נתוסף ענינים שהם בגדר לכבודם‪,‬‬ ‫להתפלל שם תפלת יום התענית עם‬
‫מחמת האמונה שבכחם להעלותם למקומם‬ ‫הוספת ברכות תענית כמבואר בש"ס‪ ,‬לזה‬
‫הראוי‪ ,‬וכל זה כבוד הוא להם‪ ,‬וכמבואר‬ ‫קאמר דתפלת תענית שהיא תפלה קבועה‬
‫בשדי חמד ובשו"ת מנחת אלעזר‪ ,‬ב(‬ ‫עבור החיים אף שחושבים שע"י הקדושים‬
‫לשיטת הנצי"ב ודעימי' אם הנפטר מונח‬ ‫אשר בארץ המה יענו יותר מן השמים‬
‫למטה מעשרה טפחים בהקרקע‪ ,‬הוי כמו‬ ‫מכ"מ עדיין הוא עומד באיסור תפלה משום‬
‫רשות נפרד‪ .‬ויש מפקפקים על זה‪ .‬ג(‬ ‫לועג לרש‪ ,‬ועיין בשד"ח מערכת אבל סי'‬
‫לשיטת הבית הלל אם יש חלל של עשרה‬
‫קי"ד מש"כ בענין זה‪ ,‬והנלענ"ד כתבתי‪.‬‬
‫טפחים אז הוי רשות נפרד‪.‬‬

‫_‬

‫פרק ד' ‪ -‬חיוב הציבור להשתדל לשמור על כבוד המתים צז‬

‫פרק ד'‬

‫חיוב הציבור להשתדל לשמור על‬
‫כבוד המתים‬

‫‪7‬‬

‫המה‪ ,‬אשר קנו מקומם‪ ,‬ומה נורא המקום‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬החיוב להשתדל להציל הקברים‬
‫הזה‪ ,‬כרם ד' צבאות בית ישראל‪ ,‬כמו‬
‫שמשמרן כרם חמד הנטוע נטיעת יקרים‪,‬‬ ‫שלא יבואו לידי בזיון מונח על כל‬
‫שיהא הגדר סביב שלא תוכל הנמי' לקפוץ‬ ‫ישראל‪ ,‬וביותר לבני העיר הקרובים‬
‫ולכלות הנטיעה‪ ,‬כמו כן קדושת הארץ זו‪,‬‬ ‫להקברים‪ ,‬עיין בספר אמרי חב"ר‪ ,‬חלק‬
‫שקדשה לעתיד לבא‪ ,‬כמה דכתיב‪ ,‬ואנכי‬ ‫יקרא דשכבי‪ ,‬שהביא דברי גדולי הפוסקים‬
‫נטעתיך שרק כולה זרע אמת‪ ,‬ובכולן יצמחו‬
‫לעתיד לבא כציץ השדה יציצו לתחית‬ ‫בנידון זה‪.‬‬
‫המתים‪ ,‬מהראוי שלא ינהגו בהם מנהג‬
‫הפקר‪ ,‬והיתה שבת הארץ שדך לא תזר"ע‬ ‫בספר הקדוש שער המלך )חודש אלול פ"ג(‡‪.‬‬
‫וכרמיך לא תפרו"ץ לבהמתך ולחיות השדה‪.‬‬
‫איתא וז"ל‪ :‬ומאחר ששבח אני את‬
‫‪ ‰ÂˆÓÂ‬התלוי' בארץ חובת הגוף על כל‬ ‫המתים‪ ,‬באתי להזהיר את החיים שיזהרו‬
‫בכבוד המתים‪ ,‬כי זה כל האדם‪ ,‬ובפרט‬
‫החבורות הקדוש"ת של גומלי‬ ‫שראיתי בכמה מקומות שאינן מגדרין גדר‬
‫חסדים שעושין חסד עם המתים בכל עיר‬ ‫ולא עומדין בפרץ‪ ,‬והחצר מות הוא בית‬
‫ועיר‪ ,‬עליהם מוטל שיצוו לשמשמים לסבב‬ ‫הקברות אינו מוקף מחיצות‪ ,‬ונפרץ מכל צד‬
‫בכל עת את בית הקברות‪ ,‬ולגדור פרצתם‪,‬‬ ‫ופרוץ מרובה על העומד כמו פסי ביראות‬
‫ובפרט בזה החדש )אלול( שעת לחננה‪,‬‬ ‫לעולי רגלים‪ ,‬רגלי בהמות הולכות בהן‬
‫והשעה צריכה לבקש ולהתפלל על קברם‬ ‫דריכת בהמות גסות ודקות‪ ,‬עושין חפירות‬
‫בהקברים לחפור את הארץ‪ ,‬והוא עון פלילי‬
‫לנהוג מנהג בזיון לקדושים אשר בארץ‬

‫סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם‬ ‫צח‬

‫סי' שס"ח סק"ד( שהקהל צריכים לבזבז הוצאות‬ ‫שימליצו טוב בעדינו‪ ,‬ואיך נשא פנים‬
‫לבצר החומה ולעשותה גבוהה הרבה שלא‬ ‫לבקש את פניהם אחר שמזלזלין בכבודם‪,‬‬
‫ישלטו בה זרים‪ .‬עכ"ל וכן הביא דבריו‬ ‫ושלח זה הרגל משלחי רגל דשור והחמור‬
‫בחצר הנזק‪ ,‬בצרורות וגללים‪ ,‬ובוודאי‬
‫להלכה בשו"ת מנחת יצחק )ח"ב סי' קג(‪.‬‬ ‫נפשות הצדיקים אין להם מנוחה במקום‬
‫הטנופות‪ ,‬ובמקום טומאה המטמאין‬
‫„‪ .‬ובשו"ת מנחת אלעזר )ח"ב סימן נא( איתא‪:‬‬ ‫בהמות טמאות את מחניהם מחנה‬
‫שכונתם‪ ,‬ובוודאי שהנפשות בגלל זה אינן‬
‫מאוד מגונה הדבר‪ ,‬מהקהל וחברה‬ ‫מרחפין על קבריהן‪ ,‬וסלקון לעילא רוח בני‬
‫קדושה בישוב כזה‪ ,‬שלא ירצו לפזר‬ ‫אדם עולה למעלה אם נפש הבהמות‬
‫מממונם )אם כי אינם עשירים‪ ,‬גמירי דצבור לא מיעני(‪,‬‬
‫בפרט בדבר גדול ונורא כזה‪ ,‬להציל חטטי‬ ‫יורדות למטה‪ .‬וכו'‪.‬‬
‫שכבי כל הבית החיים והוצאת המתים‬
‫מקבריהם‪ ,‬המה אבותם ואבות אבותיהם‪,‬‬ ‫‪ ÔÎÏ‬הזהרו והזהרו מאוד ומאוד‪ ,‬ובפרט‬
‫כל השומעים תצילנה אזניהם‪ .‬עד שיצטרכו‬
‫למכור ספר תורה בשביל זה )ואם כי באין ברירה‬ ‫באלו הימים לתקן את זאת‪ ,‬והחסד‬
‫הזה שעושין עם המתים הוא חסד של‬
‫התרנו כנזכר‪ ,‬מ"מ הרי זה כעין מ"ש במס' שמחות‪ ,‬וכן‬ ‫אמת‪ ,‬ובפרט שאנו מצפים לתשלום גמול‬
‫טוב‪ ,‬שיליצו בעדינו‪ ,‬יום הדין‪ ,‬ודבר קל הוא‬
‫פסקינן בשו"ע )יו"ד סי' ש"פ סעיף ב( שאם האבל עני‬ ‫לצבור שאין חסרון כיס בדבר המוטל על‬
‫ואין לו מה יאכל‪ ,‬התירו לעשות בצינעא‬ ‫הצבור ועל כל עם הקהל‪ ,‬ואם אין בקופה‬
‫בתוך ביתו‪ ,‬אבל אמרו חכמים‪ ,‬תבא מארה‬ ‫של צדקה מעות‪ ,‬ועשו נדבה על זה‪ ,‬ובפרט‬
‫לשכיניו שהצריכוהו לכך(‪ ,‬ועיין בשו"ת‬ ‫שאין מחמירין לעשות חומת אבנים‪ ,‬רק‬
‫שיבת ציון בסי' ס"ג שהעלה דמחוייבין‬ ‫עצה טובה קמשמע ליה לעשות בנין עצים‬
‫הקהל להתאמץ ולפזר מעות אם יוכלו ע"י‬ ‫כי שבחוהו גם לדציבא‪ ,‬רק שלא תהא‬
‫ממון לבטל פינוי המתים עיין שם‪ .‬אמנם‬ ‫מפולש כרשות הרבים‪ ,‬ואנו סותמין אותם‬
‫אם לא ישמעו בישוב הנזכר ליתן כל אחד‬ ‫בקורות‪ ,‬והם יסתמו אותנו בלחי"ם‪ ,‬שיזכרו‬
‫חלקו במצוה לבנות הגדר‪ ,‬כדי שעי"ז יבא‬ ‫אותנו בטוב ולמשפטינו יעמדו כחומה‬
‫טעבאללירט על שמם‪ ,‬ויש לחוש חשש‬ ‫סביב‪ ,‬והמקטריגים יעמדו חוצה‪ ,‬ובזכות זה‬
‫קרוב שעי"ז יבא לפינוי העצמות חלילה‬ ‫יקוים בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל‬
‫מהנכרים ששייך השדה להם בגרונד בוך‪,‬‬
‫ע"כ בודאי יש להתיר כנ"ל למכור ספר‬ ‫כל פנים וגו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫תורה‪ ,‬כדי לבנות גדר הראוי להציל עי"ז‬
‫מהנזכר‪ ,‬ושיבוא טעבאלירט על שם החברה‬ ‫·‪ .‬ובדובב מישרים )ח"ג סימן מט( איתא‪ :‬הראוי‬

‫קדושה והקהל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לזרז את אנשי קהלתו‪ ,‬שיתאמצו בכוחות‬
‫עצמם‪ ,‬לבצר ולהקים חומה סביב בית‬
‫ובשו"ת תורת חיים )למרן הגאון רי"ח זוננפעלד‪.‰‬‬ ‫הקברות שלא יחולל‪ .‬וכעי"ן זה עיין בשו"ת‬
‫שיבת ציון )סי' סב( מובא בפתחי תשובה )יו"ד‬
‫זצ"ל( )סימן קג( לענין להציל קברים‬
‫מלחטטם איתא‪ :‬פשוט דזה בכלל גמילת‬

‫פרק ד' ‪ -‬חיוב הציבור להשתדל לשמור על כבוד המתים צט‬

‫ממה שפסק בתה"ד )סי' רפ"ד( במעשה שעבד‬ ‫חסדים שבגופו‪ ,‬שחל על כל אחד מישראל‬
‫שר העיר הי' רועה בהמות השררה בית‬ ‫הקרוב לדבר‪ ,‬ומהאי טעמא כל העיר‬
‫הקברות של היהודים‪ ,‬ופסק התה"ד וכ"פ‬ ‫אסורים במלאכה אם אין כאן חברה‬
‫הרמ"א יו"ד )בסי' שס"ח( שאין צריך להוציא‬ ‫מיוחדת‪ ,‬שעל כל אחד החובה לקיים מצות‬
‫הוצאות להכביד על הצבור למנוע המרעה‬ ‫גמ"ח עם הנפטר בכל אשר ידבנו‪ ,‬וגמ"ח‬
‫של בהמות השררה בבית הקברות‪ ,‬והגאון‬ ‫בגופו מהדברים שאין להם שיעור‪ ,‬וכו'‪,‬‬
‫בעל שיבת ציון )הובא בפת"ש שם( האריך לסתור‬ ‫מחויב כל אחד להשתדל בכל יכלתו מצד‬
‫דברי תה"ד‪ ,‬וכתב דחוץ ממה שכל דינו של‬ ‫מצות גמ"ח בגופו‪ ,‬להצלת העצמות מבזיון‬
‫התה"ד שהוציא מדברי המרדכי )פ' בני העיר(‬ ‫בכל מה דאפשר‪ ,‬ולא להעלים עין‪ ,‬וביחוד‬
‫תמוה‪ ,‬דאין ראי' מדברי המרדכי לנידונו‪,‬‬ ‫אחרי שנודע בבירור שהתקיים במקום בית‬
‫וסיום דבריו‪ ,‬אם אינו כדאי לחלוק על דברי‬ ‫קברות ישן‪ .‬וקצת מהתימה שלא חקרו על‬
‫התה"ד והרמ"א‪ ,‬מ"מ הבו דלא לוסיף עלה‪,‬‬ ‫זה מקודם‪ ,‬לאחר שהעיר מפורסמת מאז‬
‫כי אם באופן שאין יד הקהל משגת‪ ,‬וגם‬ ‫לקהילה גדולה‪ ,‬וראוי לעורר הרבה בתשובה‬
‫שיש לחוש שאם ימנעו מלרעות שם‬
‫בהמות של המושל יקח מהם הקברות ע"י‬ ‫שעלה כך בימינו‪ .‬ועכ"פ עיקר החיוב של‬
‫עלילות‪ ,‬ועוד דשם המרעה אין דבר‬
‫המתקיים כי למחר יבוא עבד אחר או מושל‬ ‫יושבי העיר‪ ,‬דאם לא כן יהיה קדירה דבי‬
‫אחר ולא ירעה שם עוד‪ ,‬אבל לעשות דרך‬ ‫שותפי‪ .‬ויעוין בשקלים )פ"ז מ"ד( בהמה‬
‫על הקברים שהוא דבר המתקיים לעולם‪,‬‬ ‫שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכו'‪,‬‬
‫וגם איכא בזיון המתים כל שעה ורגע‬ ‫בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד‬
‫שרבים דשים בה‪ ,‬וכמבואר ברשב"ם )ב"ב ק"א‬ ‫שהוא מביא נסכיה‪ ,‬חזרו להיות מניחין‬
‫ע"א( החילוק‪ ,‬ועוד יש לחוש שברוב הימים‬ ‫אותה ובורחין‪ ,‬התקינו בית דין שיהו נסכיה‬
‫יחפרו שם ויוציאו עצמות המתים להשליכם‬ ‫באים משל ציבור‪ ,‬נראה מזה עד כמה חובת‬
‫בחוץ‪ ,‬וגם ינהגו על הקברים מנהג בזיון כיון‬
‫שיעברו שם רבים ויעשו שם צרכיהם‪ ,‬ואין‬ ‫ההשתדלות אפילו לבהמה שהוקדשה‬
‫לך בזיון גדול מזה‪ ,‬לכן צריכים להשתדל‬
‫בזה ולהוציא הוצאות בכדי יכלתם‪ ,‬אף‬ ‫שתיקרב כהוגן‪ ,‬וק"ו לכגון מצוה רבה כזו‪.‬‬
‫שכובד העול על הצבור בהוצאות אלו‬ ‫עכ"ל‪.‬‬
‫להסיר הדרך הרבים משם‪ ,‬ואם יעלו‬
‫ההוצאות יותר מכדי יכולתם טוב לפנות‬ ‫ובשו"ת מנחת יצחק )ח"ט סימן קכט‪ ,‬לשאלה ו(‪.Â,‬‬
‫הקברים למקום אחר המשתמר‪ ,‬כמו‬
‫שפסקינן בשו"ע )יו"ד סי' שס"ג( ועוד האריך‬ ‫איתא‪ :‬מצינו בתשו' שיבת ציון )סי' ס"ב(‪,‬‬
‫בזה עיין שם‪ ,‬וכה"ג כתב שם בתשובה‬ ‫בדבר השאלה בעיר אחד שמושל העיר‬
‫רוצה לעשות דרך רבים בבית הקברות של‬
‫היהודים‪ ,‬והדרך יעבור על הקברים ברצפת‬
‫אבנים‪ ,‬והי' דעת השואל שאינו חייב לבזבז‬
‫הרבה להכביד על אנשי הקהילה ולהוציא‬
‫הוצאות מרובים‪ ,‬כדי לפעול להסיב ולנטות‬
‫הדרך מעל בית הקברות למקום אחר‪ ,‬וחילו‬

‫סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם‬ ‫ק‬

‫דחיוב קבורת עצמות דאורייתא‪ ,‬ושייך בהן‬ ‫שאח"ז )סי' שס"ג( בעובדא כיו"ב‪ ,‬ושם הוסיף‬
‫בזיון המת ולועג לרש עיין שם‪ ,‬ובכהאי‬ ‫עוד בנוגע לבית הקברות ישן ויותר ממאה‬
‫גוונא ודאי שצריך להוציא הוצאות כדי‬ ‫שנים לא נקבר שם אדם‪ ,‬מ"מ שכיח הרבה‪,‬‬
‫למנוע זאת‪ ,‬וכמו שכתב בשו"ת שיבת ציון‬ ‫ובודאי עצמות המתים עדיין קיימות בבית‬
‫)סי' ס"ב( ע"ד ששר העיר רוצה לעשות דרך‬ ‫הקברות‪ ,‬ומעשה בכל יום שמוציאים‬
‫בבית הקברות של היהודים‪ ,‬וכתב דאיכא‬ ‫עצמות בני אדם בחפירות קרקע אשר לא‬
‫בזה בזיון המתים אם רבים דשים על קברם‬ ‫נקבר שם אדם מכמה מאות שנים‪ ,‬והוא‬
‫כל שעה ורגע‪ ,‬ויש לחוש שברוב הימים‬ ‫בטבע שהעצמות נשארים שמורים וקיימים‬
‫יחפרו שם בדרך ויוציאו עצמות המתים‬ ‫בקברים מכמה מאות שנים‪ ,‬ומסיק ג"כ‬
‫להשליכם לחוץ‪ ,‬וגם ינהגו על הקברים מנהג‬ ‫כנ"ל שצריך להשתדל הרבה‪ ,‬אך אם אי‬
‫בזיון כיון שיעברו שם רבים יעשו שם‬ ‫אפשר צריכים לחפוש ולחפור שם במקום‬
‫צרכיהם ואין לך בזיון גדול מזה ‪ -‬ועיין שו"ע‬ ‫שיש קבר להוציא העצמות הנמצאים‬
‫יו"ד )סי' שסח ס"א( ברמ"א בזה ‪ -‬ולכן צריך‬ ‫בקברים ולהוליכם לבית הקברות לקוברם‬
‫להשתדל ולהוציא הוצאות בכדי יכולתם‪ ,‬אף‬ ‫שם‪ ,‬עיין שם שהאריך עוד הרבה בזה‪ .‬ועי'‬
‫שיכבד העול על הצבור בהוצאות האלה‬ ‫בתשו' אבני צדק )יו"ד סי' קמ"ו( לענין נידון‬
‫כה"ג שהביאו‪ ,‬וכתב גם בנידונו‪ ,‬שיש‬
‫להסיר דרך הרבים משם‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫להשתדל בהוצאה מרובה כפי יכולתם‬
‫לקנות המקום ההוא מן האדון‪ ,‬וכו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ ÔÂÈÎÂ‬דאיכא מצוות קבורה גם בעצמות‪,‬‬
‫‪ .Ê‬ונעתיק דברי שו"ת להורות נתן )ח"ט סימן‬
‫א"כ חייב לבזבז ממונו עד חומש על‬
‫קיום מצוה זו‪ ,‬וכמו שחייב לבזבז ממונו‬ ‫מ‪-‬מב( אשר האריך בדין זה וז"ל‪ :‬בנדון‬
‫בשיעור זה בכל מצות עשה וכמבואר בשו"ע‬ ‫דידן‪ ,‬שבית הקברות נעשה הפקר למרמס‬
‫או"ח )סי' תרנ"ו(‪ .‬ואף בהצלה מבזיון גרידא‬ ‫בהמות וגויים‪ ,‬אשר הוא בזיון המתים‪,‬‬
‫של בית הקברות הלא איכא מצוה של‬ ‫וכמבואר בשו"ע יו"ד )סי' שס"ח ס"א( בית‬
‫ואהבת לריעך כמוך‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ם )פי"ד‬ ‫הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש‪ ,‬ואין‬
‫מאבל ה"א( דמצות עשה של דבריהם‬ ‫מרעין בהם בהמות וכו'‪ ,‬ולא יטייל בהם‬
‫להתעסק בכל צרכי הקבורה‪ ,‬ולשאת על‬ ‫לקפנדריא עיין שם‪ ,‬והטעם משום כבוד‬
‫הכתף ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור‪,‬‬ ‫מתים וכמבואר בגמרא ורש"י מגילה )כט א(‬
‫והוא בכלל ואהבת לריעך כמוך‪ ,‬כל הדברים‬ ‫ובבית יוסף שם‪ .‬ואם לא יעשו גדר‬
‫שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים‪ ,‬עשה‬ ‫למשמרת סביב בית הקברות‪ ,‬הרי ברבות‬
‫אתה אותן לאחיך בתורה ובמצוות עיין שם‪,‬‬ ‫הימים ישכח לגמרי שהוא בית קברות‪,‬‬
‫הרי דלכבד את המת איכא ביה מצות‬ ‫ויחפרו שם ויוציאו עצמות‪ ,‬והרי גם‬
‫ואהבת לריעך כמוך‪ ,‬וא"כ צריך להוציא‬ ‫בעצמות איכא מצוה דאורייתא לקוברן‪,‬‬
‫מממונו עד חומש כדי לקיים מצוה זו‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫וכמו שכתב בשו"ת חתם סופר )יו"ד סי' שנג(‬
‫ועיין שו"ת חות יאיר )סוף סימן קלט( בגנב‬

‫פרק ד' ‪ -‬חיוב הציבור להשתדל לשמור על כבוד המתים קא‬

‫והעתרתי דברי להם‪ ,‬לבל יתרשלו מלגדור‬ ‫שהרגוהו המלכות‪ ,‬אם אין לו גואל בעל‬
‫פרצת חומת בית החיים וכו'‪ ,‬ובאמת‬ ‫יכולת שיקברנו‪ ,‬מוטל על כל בני ישראל‪,‬‬
‫תפילתי עשתה מחצה‪ ,‬כי שמעו לקולי‬ ‫ובפרט הסמוכים‪ ,‬והעשירים לפי היכולת‪,‬‬
‫לקבץ לזה מיחידי סגולה קרוב לאלפיים‬ ‫גם קרוב קרוב קודם עיין שם‪ .‬הרי דצריך‬
‫זהובים"‪ .‬ועיין לקוטי שו"ת חתם סופר‬ ‫להוציא הוצאות כדי לקיים מצות קבורה‪.‬‬
‫)לונדון תשכ"ה( )סי' ל"ז(‪ ,‬שנשאל אם יש‬
‫להכריח את החברא קדישא ממעות‬ ‫‪ ‡ ·˙Â‬לדינא‪ ,‬דודאי מצוה איכא לעשות‬
‫המונח ביד הגבאים לבנות חומה לבית‬
‫הקברות‪ ,‬וכו'‪ .‬והשיב החת"ס ז"ל "לבנות‬ ‫פעלים לשמור על בית הקברות‬
‫חומה לשמירת המתים המופקרים‪ ,‬וכו'‪,‬‬ ‫ולהציל את המתים מבזיון ומחטוטי שכבי‪,‬‬
‫צורך יותר מתכריכים ומלבושיהם‪ ,‬ומי‬ ‫דהא מצות קבורה מוטלת על כל ישראל‪,‬‬
‫המסתפק בזה וכו'‪ ,‬אך החברא שנתיסדה‬ ‫וכו'‪ ,‬וצריכים להוציא ממון על זה‪ ,‬ומלבד‬
‫לפקח על מתי הקהלה או מדינה עד‬ ‫קיום מצות קבורה איכא בזה משום גמילות‬
‫שיבולע המות לנצח וכו'‪ ,‬כל המעות‬ ‫חסדים ‪ -‬ומה שעברו שנים רבות מאז‬
‫הנגבה בכל אופן‪ ,‬הכל הוא לצורך מתים‬ ‫שהפסיקו לקבור שם אין זה גורע כלום מן‬
‫החיוב ‪ -‬ואין ספק כי הצדיקים הנטמנים‬
‫ושמירתם" עיין שם‪.‬‬ ‫בבית הקברות יליצו טוב בעד כל העוסקים‬
‫בגופם ובממונם להצילם מן הבזיון‪ ,‬ושכרם‬
‫‪ ȯ‰‬שזהו מחיובו של חברא קדישא בכל‬
‫כפול מן השמים‪.‬‬
‫עיר לפקח על בית החיים כדי לשמור‬
‫על המתים עד שיבולע המות לנצח‪ ,‬וא"כ‬ ‫‪ ÔÈÈÚÂ‬מדרש רבה )פ' חיי שרה פנ"ח( א"ר אלעזר‬
‫בקהלות שנחרבו בעו"ה ואין שם מי‬
‫שיפקח על בית החיים‪ ,‬ודאי שהן בגדר‬ ‫כמה דיות משתפכות כמה קולמסין‬
‫מתי מצוה‪ ,‬אשר המצוה על כל אחד לפקח‬ ‫משתברין כדי לכתוב בני חת‪ ,‬עשרה פעמים‬
‫על שלימותם‪ ,‬ושלום על ישראל‪ .‬עכ"ל‬ ‫כתב בני חת כנגד עשרת הדברות‪ ,‬ללמדך‬
‫שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק כאילו‬
‫להורות נתן‪.‬‬ ‫מקיים עשרת הדברות עיין שם‪ ,‬הרי‬
‫שתיקון קברו של צדיק שהוא בירור מקחו‪,‬‬
‫‪ .Á‬ובשו"ת שבט הלוי )ח"י סימן רו( איתא‪ :‬א‪.‬‬ ‫וכענין קניית קברה של הצדקת שרה‪ ,‬נחשב‬
‫כמקיים כל עשרת הדברות‪ .‬ובתוס' על‬
‫היות שנתברר למעלה מכל ספק‪ ,‬שכל‬ ‫התורה שם כתבו‪ ,‬כאילו קיים חמשה‬
‫השטח שצייר מע"כ מלא קברים צפופים‪,‬‬ ‫חומשי תורה עיין שם‪ .‬ומבואר מזה גודל‬
‫יש איסור גמור לחפור שם‪ .‬ב‪ .‬ולעשות שם‬ ‫המצוה של הצלת קברי צדיקים מחטוטי‬
‫אתר תיירים לכתחלה להתרחק מזה‪ ,‬אב"א‬
‫מכח עבודת ההכנה לזה שיכול לפגוע‬ ‫שכבי ומבזיון‪.‬‬
‫בקברים‪ ,‬ואב"א משום בזיון של קדושים‬
‫‪ ÔÈÈÚÂ‬ספר הזכרון להח"ס ז"ל )עמוד ט"ו(‬

‫שבדרשתו לחברא קדישא "הרביתי‬

‫סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם‬ ‫קב‬

‫אשר בארץ המה‪ .‬ג‪ .‬והי' רצוי מאד לגלות הכל שהוא אתר קבורה ממש‪ ,‬ושיקפידו על‬
‫חלק מהקברים ולהעמיד מצבות‪ ,‬שיראו כבוד וקדושת בית הקברות‪ .‬וכו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫_‬

‫סימן‬
‫ד‬

‫גם למתי עכו"ם יש‬
‫חיוב קבורה‬



‫גם למתי עכו"ם יש חיוב קבורה קה‬

‫גם למתי עכו"ם יש חיוב‬
‫קבורה‬

‫‪7‬‬

‫והריטב"א שם‪ .‬וכן נראה ברמב"ם )פי"ד מאבל‬ ‫‡‪ .‡ .‬גם מתי עכו"ם מחויבים לקבור‬
‫הי"ב( שכתב קוברין מתי גוים ומנחמים‬
‫אבליהם ומבקרים חוליהם מפני דרכי שלום‬ ‫וכנפסק בשו"ע )יו"ד סי' שס"ז ס"א( וז"ל‪:‬‬
‫עכ"ד‪ .‬ולא כתב עם מתי ישראל‪ .‬ובכסף‬ ‫קוברים מתי עכו"ם וכו' מפני דרכי שלום‪.‬‬
‫משנה )הלכות מלכים פ"י הי"א( העתיק דברי הר"ן‬ ‫עכ"ל‪ .‬ובבית יוסף מביא המקור מגמרא‬
‫הנ"ל‪ ,‬דגם כשמצאו מתי גוים לבד‬ ‫גיטין )סא‪ (.‬ת"ר מפרנסים עניי נכרים עם עניי‬
‫מתעסקין בהם מפני השלום עיין שם ‪.31‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ומבקרין חולי נכרים עם חולי‬
‫ישראל‪ ,‬וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל‪,‬‬
‫איסור פינוי מתי עכו"ם‬ ‫מפני דרכי שלום‪ .‬ופירש"י עם מתי ישראל‪,‬‬
‫לא בקברי ישראל‪ ,‬אלא מתעסקין בהם אם‬
‫·‪ .‬גם עצמות של מתי עכו"ם אסור‬ ‫מצאום הרוגים עם ישראל‪ .‬וכתב הר"ן שם‪,‬‬
‫דמה שכתב רש"י אם מצאום הרוגים עם‬
‫להוציאם מקבריהם בלי שום סיבה‪,‬‬ ‫מתי ישראל לאו דוקא‪ ,‬דהוא הדין כשנמצאו‬
‫דהא כתב בשו"ת חתם סופר )יו"ד סי' שנ"ג(‬
‫דגם חיוב קברות עצמות הוא מדאורייתא‪,‬‬ ‫מתי עכו"ם לבד שמתעסקים בהם מפני‬
‫השלום עיין שם‪ ,‬וכן כתב בחידושי הרשב"א‬

‫‪ .31‬הנה הרמב"ן כותב אהא דנאמר בקרא )דברים כא כג( לא תלין נבלתו על העץ‪ ,‬כי קבור תקברנו ביום ההוא‪,‬‬
‫כי קללת אלקים תלוי‪ ,‬ולא תטמא את אדמתך‪ ,‬דמן הלאו הזה קבר יהושע את מלכי כנען ביומן ]וכנאמר )יהושע‬
‫י כו( ויכם יהושע וגו' וימיתם ויתלם על חמשה עצים ויהיו תלויים על העצים עד הערב[‪ ,‬משום שחשש לקללת‬
‫אלקים‪ ,‬מן המשל של שני האחים עכ"ד‪ .‬וכונתו להמשל המובא ברש"י שם "כי קללת אלקים תלוי‪ ,‬זלזולו של‬
‫מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו‪ ,‬וישראל הם בניו‪ ,‬משל לשני אחים תאומים שהיו דומים זה לזה‪ ,‬אחד נעשה‬
‫מלך ואחד נתפס ללסטיות ונתלה‪ ,‬כל הרואה אותו אומר המלך תלוי‪ ,‬צוה המלך והורידוהו"‪ .‬ומבואר דגם עכו"ם‬
‫חייבין לקבור מדין תורה ויש בהם הלאו דלא תלין‪ .‬ובאמת ברש"י שם כתב "שאדם בדמות דיוקנו וישראל הם‬

‫סימן ד \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם‬ ‫קו‬

‫או אדם חסר ובעל מום‪ ,‬ואף על עצם‬ ‫מקרא דכי קבור תקברנו‪ ,‬והוא הדין איסור‬
‫מעצמו שנברא בצלם אלקים אסור לנהוג בו‬ ‫בזיון המת‪ ,‬דנפק מהאי קרא כי קללת‬
‫מנהג בזיון עיין שם‪ .‬ומעתה לדעת הרמב"ן‬ ‫אלקים קאי נמי אעצמות‪ ,‬דכי בצלם אלקים‬
‫ז"ל דקרא דכי קבור תקברנו ולאו דלא תלין‬ ‫עשה את האדם אין חילוק בין אדם שלם‬

‫בניו"‪ ,‬ומשמע דרק בישראל שייך המשל של שני אחים ולא בעכו"ם‪ ,‬וממילא ליכא לאו דלא תלין אלא בישראל‪,‬‬
‫אבל מדברי הרמב"ן ז"ל יוצא דגם בעכו"ם איכא לאו זה‪.‬‬

‫ובמנחת חנוך )מצוה תקלז( בקומץ המנחה שם‪ ,‬מבואר דמלשון רש"י הנ"ל משמע‪ ,‬דרק בישראל שייך המשל‬
‫דשני אחים‪ ,‬וע"כ ליכא הלאו הזה אצל עכו"ם‪ ,‬אבל ברמב"ן שם כתב להדיא דגם בבן נח שייך לאו זה‪ ,‬ומשום‬
‫הכי צוה יהושע להוריד מלכי כנען מן העצים קודם בוא השמש עיין שם‪ .‬וכיון דבכלל הלאו דלא תלין נכללו‬
‫כל המתים ולא רק שנתלו ע"י ב"ד‪ ,‬וכמבואר בס' החינוך שם‪ ,‬ועיין רמב"ם )פ"ד מאבל ה"ח( דהמלין מתו עובר‬
‫בלא תעשה‪ ,‬ובלח"מ שם‪ ,‬וכן בלח"מ )פי"ב ה"א(‪ ,‬א"כ בכל עכו"ם איכא לאו דהלנת המת‪ .‬ואכן בשו"ת שואל‬
‫ומשיב )מהדורא קמא ח"ב סי' קנא( מבואר להדיא‪ ,‬וז"ל‪ :‬דביהושע )ח' כ"ט( מבואר דגם במת עכו"ם שייך לא‬
‫תלין‪ ,‬וכדכתיב במלך עי וכבוא השמש צוה יהושע ויורידו את נבלתו מן העץ‪ ,‬ופירש הרד"ק כמו שכתיב לא תלין‬
‫נבלתו על העץ‪ ,‬וגם בדוד כתיב )שמואל ב' ח' י"ג( ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם‪ ,‬ופירש"י שקבר את‬

‫ההרוגים שהרג באדום והוא שם טוב לישראל שקוברין את שונאיהם עיין שם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫ולפי זה לכא' קשה אמאי אמרו בגיטין )סא א( דקוברין מתי עכו"ם משום דרכי שלום‪ ,‬ותיפוק ליה דאיכא מצוה‬
‫דאורייתא משום לאו דלא תלין וכן עשה דקבור תקברנו‪ ,‬דלדעת הרמב"ן ז"ל דלאו דלא תלין נאמר גם בעכו"ם‪,‬‬
‫וע"כ גם העשה דקבור תקברנו שייך ביה דכתיב באותו קרא‪ .‬ומה שהביא השואל ומשיב מהא דדוד‪ ,‬אין ראיה‬
‫שהוא דין דאורייתא לקבור עכו"ם‪ ,‬דיש לומר שדוד קבר את שונאיו כדי להביא שם טוב לישראל‪ ,‬והוא כענין‬
‫דרכי שלום שאמרו בגמרא גיטין )סא א( הנ"ל‪ .‬אבל מהא דיהושע צוה להוריד מלך עי מן העץ ופירש הרד"ק‬
‫משום הלאו דלא תלין‪ ,‬מוכח שהוא דין דאורייתא‪ ,‬וכרמב"ן‪ .‬וא"כ קשיא דאמאי אמרו דקוברין מתי עכו"ם משום‬

‫דרכי שלום‪ ,‬ותיפוק ליה משום דהוי דינא דאורייתא משום לא תלין ומשום קבור תקברנו‪.‬‬

‫ומתוך כך נראה לומר‪ ,‬דמה שכתב הרמב"ן דגם בעכו"ם איכא לאו דלא תלין וכדמצינו גבי יהושע‪ ,‬שצוה להוריד‬
‫את מלכי כנען מן העצים‪ ,‬היינו רק היכי דהוי דומיא דיהושע דהוא עצמו צוה לתלותם‪ ,‬וכדכתיב בקרא )יהושע‬
‫י כו( ויכם יהושע אחרי כן וימיתם ויתלם על חמשה עצים ויהיו תלויים על העצים עד הערב‪ ,‬וכן שם )ח כח(‬
‫וישרוף יהושע את העי וגו' ואת מלך העי תלה על העץ עד עת הערב וכבוא השמש צוה יהושע ויורידו את נבלתו‬
‫מן העץ‪ ,‬דכיון דהענין של קללת אלקים תלוי נעשה על ידו‪ ,‬לכן היה הוא מחוייב גם להורידו מן העץ בבוא השמש‬

‫כדי לסלק את קללת אלקים‪ .‬אבל בעכו"ם שמת מאליו אין מצוה על ישראל לקוברו‪.‬‬

‫והטעם נראה לומר‪ ,‬דהנה כתב הרמב"ן בספר המצוות )שורש א' דף י"ב ע"א( דקבורת המת אינו מתחייב בה‬
‫אלא הקרובים‪ ,‬אלא שאם אין שם קרובים הרי הוא מת מצוה ואז חייב כל אחד לקוברו עיין שם )ועיין בזה‬
‫באריכות בשו"ת להורות נתן ח"ט סי' ל"ט‪ ,‬מ'‪ ,‬מ"א( והא דבמת מצוה הכל חייבין לקוברו‪ ,‬נראה דילפינן מהא‬
‫דנזיר )מח‪ (.‬דילפינן מקראי דאף כהן גדול מיטמא למת מצוה עיין שם‪ ,‬ועיין רמב"ם )פ"ג מאבל ה"ח( דהא דכהן‬
‫מטמא למת מצוה היא הלכה מפי הקבלה‪ ,‬ועיין לחם משנה שם‪ .‬ומעתה נראה דדין מת מצוה דהכל מצווין לקוברו‬
‫ליכא בעכו"ם‪ ,‬דרק בישראל מצינו דין זה‪ ,‬והא דיהושע צוה לקבור מלכי כנען‪ ,‬היינו משום דהתם הוא עצמו גרם‬
‫לביזוי דמותם שהרגום ותלום‪ ,‬אבל במת עכו"ם דעלמא אין הישראל חייב לקוברו מן הדין‪ ,‬דאפילו במת ישראל‬
‫אין מצוה לאחרים לקוברו אלא מדילפינן מקראי דכהן גדול מיטמא למת מצוה‪ ,‬ולימוד זה ליתא במת עכו"ם‪ .‬ועל‬
‫כן אמרו דמכל מקום קוברין מת עכו"ם משום דרכי שלום‪ ,‬ואף אם מת שלא בגרמת ישראל אלא שמצאוהו הרוג‬

‫וכפירש"י בגיטין שם‪.‬‬

‫גם למתי עכו"ם יש חיוב קבורה קז‬

‫עצמות מתי עכו"ם מקבריהם‪ ,‬הוא דין על‬ ‫שאסור לבזות את המת שנברא בצלם‬
‫הישראל‪ ,‬שנצטוה שלא לבזות מי שנברא‬ ‫אלקים קאי גם על עכו"ם‪ ,‬ואשר מהאי‬
‫בצלם‪ ,‬ולא מהני להתיר במה שהעכו"ם אין‬ ‫טעמא הוריד יהושע את מלכי עכו"ם‬
‫מקפידים על זה‪ ,‬כי לא מפיהם אנו חיים‪,‬‬ ‫מתלייתם וקברום‪ ,‬א"כ גם עצמות של מתי‬
‫ורק בדיני ממונות שייך לומר שדנים אותם‬ ‫עכו"ם אסור לבזותם‪ ,‬למאי שכתב החתם‬
‫בדיניהם‪) .‬על פי שו"ת להורות נתן חלק יד סימן סח(‪.‬‬ ‫סופר דגם בעצמות איכא עשה דקבורה‬
‫ואיסור בזיון משום קללת אלקים תלוי‪,‬‬
‫‚‪ .‬והגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו רוח‬ ‫וא"כ גם עצמות העכו"ם אסור להוציאם‬
‫מקבריהם‪ ,‬כי הקבורה היא סילוק הבזיון‪,‬‬
‫חיים )שסה( לענין בור שמצאו בו הרבים‬ ‫ועקירת הקבורה היא הבאת הבזיון‪,‬‬
‫מתים‪ ,‬וכל הסברות נותנת שהם עכו"ם‬ ‫וכדמשמע בקרא דכי קבור תקברנו וגו'‪.‬‬
‫כותב לענין לעשות שם ענין בזיון וז"ל‪:‬‬ ‫וליכא למימר כי היות שהם עצמם אינם‬
‫משום ספק ספקא אין להשליך שם דבר‬ ‫מקפידים לרוקן קבריהם אחרי שנים רבות‪,‬‬
‫מאוס‪ ,‬ותו דיודע בגוים ואיכא משום איבה‪,‬‬ ‫ולכן נימא דאנו נדון להם כדיניהם כדמצינו‬
‫ואינן בדידהו לא חישי ארר שמתים‪ ,‬ואילו‬ ‫ברמב"ם )הלכות מלכים פ"י הי"ב( וכן שם )הלכות‬
‫כשעושין ישראל מחמת קנאה קפדי‪ ,‬וברור‪,‬‬ ‫נזקי ממון פ"ח ה"ה( ונתיר ג"כ לפנות קברי‬
‫וחוששני מקטרוג שריהם של מעלה‪ ,‬וכענין‬ ‫עכו"ם‪ ,‬דזה אינו‪ ,‬דהא דאסור להוציא‬

‫מעשי ידי טובעין בים‪ ,‬ודוק ‪ .32‬עכ"ל‪.‬‬

‫‪ .32‬ובשו"ת רב פעלים )ח"ד סוד ישרים סימן ד( איתא‪ :‬שאלה המהלך רגלי בדרך ממקום למקום ויש באמצע‬
‫הדרך בקעה אחת גדולה מלאה קברים של גוים חדשים גם ישנים ואם הוא ילך בתוך הקברים של בקעה זו יגיע‬
‫למקום חפצו ברביע שעה אבל אם לא ילך בתוך הקברים של בקעה הנז' אלא חוצה לה צריך לו שעה או יותר‬
‫שצריך להקיף היקף גדול חוץ לבקעת הקברים עד שיגיע למקום חפצו‪ .‬אם יש קפידה בזה למנוע עצמו מללכת‬
‫בתוך הקברים שלא יפגעו בו נפשות טמאות של הגוים הקבורים ויתאחזו בו או"ד אין חשש בזה כי אצל הגוים‬
‫אין להם השארת הנפש ולא תחייה כדי שתשאר נפש שלהם על הקבר כמ"ש בזוהר על מתי ישראל אלא הגוי‬
‫כיון שמת נפרדה נפשו מן גופו ולא יהיה דביקות בגופו ולא תשרה על קברו כי יתפרדו כל פועלי און זה מזה‬

‫ולפי"ז לא ימצא נפשות טמאות בבית הקברות של הגוים ולית לן בה יורנו המו"ץ ושכמ"ה‪.‬‬

‫תשו' לא מבעיא בזמן שלא נרקבו העצמות ולא נעשה בשר המת עפר דודאי רוחות הרעות של נפש הגוי שבאה‬
‫לו מן הקליפות עודם דבוקים וחונים על גוף הגוי אשר בקבר אלא גם אחר שנעשה כל גופו עפר גמור ולא נשאר‬
‫ממנו מאומה אפי' משהו הנה אותו הגוי היה לו נפש רעה מן הקליפה שהיא קשה וחזקה תשרה על קברו קודם‬
‫שתתבטל ותמחה לגמרי כי יש נפשות רעות של גוים שהם קטני הכמות וקטני האיכות שהם נמחים ומתבטלים‬
‫אחר מיתת הגופים שלהם בביטול הקליפה אשר נמשכו ובאו ממנה כי א"א שלא יהיה בכל יום ויום ביטול בחלק‬
‫א' מן הקליפה ויש כי לרוב תוקפם וחזקם ישארו בעולם עד לעתיד בביטול הכלל של הקליפות שיתקיים מ"ש‬
‫הכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואלו ישארו בעולם עד שיגיע זמן הבטחה זו‪ ,‬ואלו החזקים והגדולים‬

‫תהיה השארתם וחנותם על מקום הקבר של גוף שהיו בקרבו‪.‬‬

‫וכן מוכח להדיא מדברי רבינו מוהרח"ו ז"ל בשער הגלגולים דף ס"ג שכתב וז"ל‪ ,‬בשנת השל"ב יצאנו אל השדה‬
‫ועברנו על קבר גוי א' קדמון יותר מאלף שנים וראה )מורי ז"ל( נפשו על ציונו ובקש להמיתני ולהזיקני והיו‬

‫סימן ד \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם‬ ‫קח‬

‫מלאכים רבים ונשמות צדיקים שלא ישוערו מימיני ומשמאלי ולא יכול לי וצוני מורי ז"ל שבחזרתי לא אחזור‬
‫בדרך הזה עוד‪ .‬ואח"ך הלך עמי נפש הגוי רחוקה ממני ושם בשדה נתכעסתי עם הרב יהודה משען ותחל נפש‬
‫הגוי להתחבר בי ותחטיאני עוד‪ .‬ומורי ז"ל בביתו ידע כ"ז ברוה"ק והתחיל לבכות ויאמר הנה הנשמות הצדיקים‬
‫והמלאים הלכו להם ע"י הכעס ולפי' שלט בו הנפש ההיא ומה אעשה והלואי שיזיקהו ויניחוהו חי כי אוכל לרפאתו‬
‫אבל ירא אני פן ימיתוהו וכו' ולא אכל כל הלילה מרוב צערו ודאגתו והלכתי וחזרתי בדרך ההוא לבדי וכשהגעתי‬
‫על קברו רוח נשאתני ממש וראיתי עצמי רץ באויר גבוה עשרים אמה מעל הקרקע עד שהגעתי למדינה בעת‬
‫צאת הכוכבים והניחני שם והלכתי לישן בריא עד אור הבוקר וכו' ע"ש נמצא אותו הגוי בעל הנפש ההיא היה לו‬
‫יותר מאלף שנים אחר שמת ועדיין יש לנפשו השראה וחניה על קברו והטעם כי אותה הנפש היא נמשכה מחלק‬
‫גדול של הקליפה שלא הגיע זמן ביטול שלה ולכן גם הנפש הנמשכה ממנה לא נחבטלה וכיון שלא נמחית ולא‬

‫נתבטלה אז יש לה מושב וחניה על קבר הגוף שהיתה בקרבו‪.‬‬

‫ועל כן בקעה זו שיש בה קברים של הגוים אפשר שימצא שם נפשות רעות שלא נתבטלו עדיין הקלי' שנמשכו‬
‫ממנה ולכן גם הם לא נמחו ונתבטלו וכיון שלא נמחו ונתבטלו יש להם מושב וחניה על קברות העמים שלהם‬
‫וכמ"ש רבינו מוהרח"ו ז"ל במעשה דשנת השל"ב על קבר גוי קדמון יותר מאלף שנים כנז"ל‪ .‬ולהכי ודאי שיקיף‬

‫ויטרח בהלוכו ולא יעבור בתוך הקברים של הגוים ושומר נפשו ירחק מהם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫המערכה להצלת‬
‫בית החיים העתיק‬

‫בעיר אומן‬

‫סימן א'‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו מרן גאב"ד עיה"ק ירושלים תותבב"א‬
‫ובית דינו שליט"א בעניין השערוריה הנוראה של ביזוי שוכני עפר בבית‬

‫החיים בעיר אומן‬

‫סימן ב'‬

‫השואה שמתחוללת בעיר אומן‬

‫סימן ג'‬

‫עדויות רבני ומשפיעי ברסלב שלוחיהם של זקני מנהיגי אנ"ש שליט"א‬

‫סימן ד'‬

‫מכתבים ודעת תורה מפוסקי הלכה וגדולי ישראל בענין חילול הקברים‬
‫באומן‬



‫סימן א'‬

‫דעת תורה‬

‫ופסק רבותינו‬
‫מרן גאב"ד עיה"ק ירושלים‬

‫תותבב"א‬
‫ובית דינו שליט"א‬

‫בעניין השערוריה‬
‫הנוראה של ביזוי‬
‫שוכני עפר בבית‬
‫החיים בעיר אומן‬

‫מתוך תשובת חכ"א שליט"א‬

‫להשיג את קונטרס דעת תורה‬
‫וכמו"כ להערות שאלות והארות‬

‫ניתן לפנות‬
‫‪[email protected]‬‬

‫‪‬‎‬או להשאיר הודעה במערכת 'קול אומן'‬
‫שמספרו‬

‫‪0799-30-2000‬‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן גיק‬

‫תוכן העניינים‪:‬‬

‫פרק א' ‪ -‬האם צריך להחזירם ולקוברם בביה"ק באומן‪:‬‬

‫הנפטרים שנתחטטו באומאן האם צריך לחזור ולקוברם בביה"ק או שאפשר להשאירם במקום שנזרקו‬
‫‪ /‬החיוב להחזיר את העצמות שנתערבו זה בזה לתוך החפירה הגדולה שבמקום הקברים ‪ /‬יש להחזיר‬
‫העצמות למקומם ולקברם אצל שאר עצמותיהם שנשארו שם ‪ /‬אסון ובזיון גדול הוא למתים להקבר‬
‫שלא בבית הקברות ‪ /‬חשיבות קבורת העצמות דוקא במקומם ‪ /‬בבית הקברות הקדוש והטהור באומאן‬
‫‪ /‬ענין יחוד וקידוש מקום בית הקברות ‪ /‬חשיבות בית הקברות באומאן שיש בה קברים רבים לאלפים‬
‫ולרבבות ‪ /‬יש להחזיר את המתים דוקא לביה"ק שנתחטטו משם שנחשב שקנו המתים מקומם שם ‪/‬‬
‫חייבים להחזיר את המתים ועצמותיהם למקומם ושרשם \ איך נעשתה התועבה הזאת בישראל שהמתים‬

‫שנתחטטו מונחים עדיין כדומן על פני האדמה‪.‬‬

‫פרק ב'‪ :‬איסור חמור להשתמש בשום השתמשות במקום שנעקרו ממנו קברים‪:‬‬

‫בענין חלק מבית הקברות שנתחלל בעיר אומאן אם מותר להשתמש במקום שנעקרו הקברים ולבנות שם‬
‫בנינים ‪ /‬פסק המנחת יצחק ‪ -‬שהמקום שנהרסו בו קברים אסור להשתמש בו בשום השתמשות \ פסקי‬
‫מרנן ורבנן זצ"ל ‪ -‬שהמקום של קברי ישראל שפינוהו אסור לבנות שם \ בניית בנינים בבית הקברות הוא‬
‫קלות ראש ‪ /‬איסור קלות ראש נוהג בכל שטח ביה"ק אפילו במקומות שאין שם קברים ‪ /‬המקום שעקרו‬
‫ונחטטו הקברים באומאן אסור בקלות ראש ואסור ליהנות ממנו ‪ /‬עשיית בית הכסא במקום הקברים‬
‫ובבית הקברות ‪ /‬חומר איסור קלות ראש ובזיון המתים ‪ /‬השתמשות במקום הקברים הוא גזל קברי‬
‫המתים ‪ /‬איסור הפקעת חלק מבית הקברות על ידי בניית בנינים ‪ /‬איסור ליכנס ולדרוך במקום שנגזל‬

‫מהמתים אם יקימו שם בנינים או אוהלים ‪.‬‬

‫פרק ג'‪ :‬היכן צריך בדיקת כ' אמה‬

‫האם אפשר לקבוע שהוא בית הקברות בלא בדיקת עשרים אמה‪.‬‬



‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן וטק‬

‫האסון הנורא להחריד את המתים הקדושים‬ ‫לכבוד וכו'‬
‫ממנוחתם שאינם נותנים לקבור את המתים‬
‫ולהחזירם לקבר ישראל‪ ,‬ובמקום לעשות‬ ‫באתי בזה בדבר השערוריה והצרה הגדולה‬
‫כל טצדקי שבעולם להציל במה שניתן‬ ‫והנוראה אשר אירע בבית החיים הקדוש‬
‫ולתקן את אשר עוללו למתים‪ ,‬משתמטים‬ ‫בעיר אומאן‪ ,‬שלדאבון כל לב נחרש ונחפר‬
‫המה בתירוצים ואמתלאות שונות ומשונות‬ ‫חלק מבית החיים‪ ,‬ונתחללו קברים ונתחטטו‬
‫ומנסים המה לטהר את השרץ בק"ן טעמים‪,‬‬ ‫ונעקרו משם המתים בעוונותינו הרבים‪,‬‬
‫ועד עתה עדיין לא זכינו שניתנו המתים‬ ‫ואם כי ציפייתנו היתה אז לראות שתיכף‬
‫לקבורה‪ ,‬ואוי לנו שכך עלתה בימינו‪ ,‬אוי‬ ‫ומיד יחזירו את העצמות ועפרם לקוברם‬
‫לעיניים שכך רואות ולאזניים שכך שומעות‪,‬‬ ‫שוב במקום אשר נחפר שם‪ ,‬אך תוחלתינו‬
‫והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית‪ ,‬ומעכת"ר‬ ‫ותקוותינו לשוא היתה‪ ,‬ולבושתינו וכלימתינו‬
‫התאזר בעוז וגבורה ואינו נותן מנוח לנפשו‬ ‫זה כבר למעלה משנה המתים ועצמותיהם‬
‫למען גורל המתים הקדושים שינוחו בשלום‬ ‫מוטלים ומושלכים ולא כדומן על פני‬
‫על משכבותם‪ ,‬על כן באתי בזה להעלות קצת‬ ‫השדה אלא במזבלה העירונית מקום שפך‬
‫על הכתב את אשר נראה בבירור ההלכה בזה‬ ‫בניה רח"ל‪ ,‬וממש לא יאומן כי יסופר שיש‬
‫מאותם אנשים מאחינו שעל ידם נתגלגל‬
‫בסייעתא דשמיא‪.‬‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫זטק‬

‫פרק א'‬

‫הנפטרים שנתחטטו באומאן‬
‫האם צריך לחזור ולקוברם‬
‫בביה"ק או שאפשר להשאירם‬

‫במקום שנזרקו‬

‫‪7‬‬

‫השם ינקום דמם‪ ,‬ואת העפר עם העצמות‬ ‫שאלה‬
‫הקדושות הוליכו למקום השפך‪ .‬ויש לציין כי‬
‫הריסת מקום זה בבית הקברות יתכן שנעשה‬ ‫בעיר אומאן שבאוקריינא היתה יד ד' בנו‬
‫בשוגג גמור במקום שלא היה ידוע עד הנה‬
‫ובאבותינו רח"ל‪ ,‬ונתחטטו בעוונותינו‬
‫שהוא המשך מבית הקברות הישן‪.‬‬ ‫הרבים מתים מקבריהם באופן מבהיל‪ ,‬ונחרשו‬
‫שם קברים קדמונים במקום שנודע זה מקרוב‬
‫וכשנתגלה הדבר על ידי העסקנים‬ ‫שהוא המשך בית הקברות הישן שבו נמצא‬
‫גם קברו של הרה"ק מוהר"ן מברסלב זצוק"ל‪,‬‬
‫החשובים שיחיו‪ ,‬והדבר‬ ‫ועל פי המסורת טמונים בבית החיים זה רבבות‬
‫נתפרסם בכל רחבי תבל‪ ,‬נזדעזעו כל העולם‬ ‫אלפי ישראל‪ ,‬וכן כשלשים אלף קדושים‬
‫ואחזו חיל ורעדה איך קרה דבר נורא כזה‬ ‫מישראל שנהרגו על קידוש ד' בשנת תקכ"ח‬
‫בעוונותינו הרבים שבעוון חיים מתים‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן זיק‬

‫כשחפרו בבית הקברות העתיק בטבריא‬ ‫מתחטטים‪ ,‬ובהוראת הרבנים הגאונים פעלו‬
‫[ע"י חברת "גני חמת" שהיתה חברת בת‬ ‫העסקנים הנמרצים החרדים לדבר ד' בעזה"י‬
‫של בנק לאומי]‪ ,‬שחייבים להחזיר את כל‬ ‫לשמור לעת עתה על העפר עם עצמות‬
‫העפר למקומו‪ ,‬וכתבו הבד"ץ בכרוזם [ביום‬ ‫המתים במקום בו הושלחו ובאופן שיוכלו‬
‫י"ט טבת תשד"מ] בזה"ל‪ ,‬אנו הבד"ץ הח"מ‬ ‫לקבור את עפר המתים ועצמותיהם ותבוסתם‬
‫בצירוף כ"ק מרן הגאב"ד הגרי"י וייס שליט"א‬
‫[זצ"ל] אוסרים בכח התוה"ק מלעשות כל‬ ‫כהלכה ולהחזירם למקומם‪,‬‬
‫שימוש בכל המקום שחפרו בו באשר הוא‬
‫מקום קברים‪ ,‬ויש להחזיר מיד את העפר‬ ‫אך דא עקא שלמעשה לא הסכימו עד‬
‫הקבור למקומו‪ ,‬ובאו אז על החתום מרנן‬
‫ורבנן רבותינו הגאונים הצדיקים שרי התורה‬ ‫עתה קוני השטח הנ"ל שיחזירו לשם‬
‫הבד"ץ דפעיה"ק ירושלים ת"ו‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫את המתים ועצמותיהם עם עפרם‪ ,‬אלא‬
‫משה אריה פריינד‪ ,‬והגאון רבי ישראל משה‬ ‫שנשמעה טענה בשם קוני שטח הקברים‬
‫דושינסקי‪ ,‬הגאון רבי ישראל יעקב פישר‪,‬‬ ‫שנתחללו‪ ,‬שמהיכי תיתי לומר שצריך להחזיר‬
‫הגאון רבי בנימין רבינוביץ‪ ,‬והגאון רבי‬ ‫את המתים ועצמותיהם ולקבור אותם דוקא‬
‫בבית הקברות שמשם נתחטטו‪ ,‬הרי כבר‬
‫אברהם דוד הורוויץ זצ"ל‪.‬‬ ‫בלא"ה נתערבו העפר והעצמות של קברים‬
‫שונים וכבר אי אפשר לידע את המקום‬
‫ואחר שלא קיימו את פסק הבד"ץ‪,‬‬ ‫המדוייק היכן הוא מקום קברו של כל אחד‬
‫מהם‪ ,‬וממילא למה לא יתנו להם לבנות‬
‫הכריזו אז מרן הגאב"ד בעל מנחת‬ ‫בנינים כחפצם במקום הקברים שנתחללו‪,‬‬
‫יצחק והגאונים הבד"ץ זצוק"ל את האיסור‬ ‫ואילו את המתים שנתחללו אפשר להשאיר‬
‫המפורסם בשעתו נגד "בנק לאומי" ויחד‬
‫עמם היו כל גדולי ישראל‪ ,‬וחזרו וכתבו בכרוז‬ ‫במקום שנשלכו ויקברו שם‪.‬‬
‫האיסור הנ"ל [ביום ח' אדר ב' תשד"מ] בזה"ל‪,‬‬
‫וכבר הורה מרן הגאב"ד שליט"א ואנו הח"מ‬ ‫תשובה‬
‫לחייב להחזיר כל העפר המעורב בעצמות‬
‫לקבורה‪ ,‬ושלא לבנות במקום שנעקרו ממנו‬ ‫כבר ישבו על מדוכה זו רבינו גאון ישראל‬

‫הקברים‪.‬‬ ‫פאר הדור שר התורה מרן גאב"ד‬
‫ירושלים הגאון האדיר רבי יצחק טוביה וייס‬
‫ומפורש יוצא מפסק מרן הגאב"ד‬ ‫שליט"א ואתו עמו הרבנים הגאונים הגדולים‬
‫חברי הבד"ץ שליט"א ופסקו שצריך להחזיר‬
‫ירושלים בעל מנחת יצחק זצ"ל‬ ‫את העפר ואת העצמות למקומם‪ ,‬ושהמקום‬
‫ואתו עמו גדולי הדור חברי הבד"ץ דאז‪ ,‬שיש‬
‫חיוב להחזיר את העפר עם העצמות למקומם‬ ‫אסור בהנאה‪.‬‬
‫באותו בית הקברות‪ ,‬אע"פ שכבר נתערבו‬
‫עצמות המתים מקברים שונים‪ ,‬ולא זו בלבד‬ ‫ובאמת שכבר נפסק הדבר על ידי רבותינו‬
‫אלא שכשלא קיימו פסק זה הכריזו איסור‬
‫הגאונים נוחי נפש מרן הגאב"ד‬
‫בעל מנחת יצחק והבד"ץ זכר צדיקים לברכה‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫חיק‬

‫החיוב להחזיר את העצמות שנתערבו‬ ‫גדול על בנק לאומי שנתקבל אז בכל העולם‪.‬‬
‫זה בזה לתוך החפירה הגדולה שבמקום‬
‫ועיין שו"ת שאילת דוד להגאון רבי דוד‬
‫הקברים‬
‫מקרלין זצ"ל (קונטרס החידושים עמ' ע"ח)‬
‫ובנדון דידן נראה דאף שנתערבו עצמות‬ ‫בענין אחד שפינה עצמות מתים ממקום‬
‫שהיה ביה"ק ובנה על זה המקום בית‪,‬‬
‫המתים זה בזה‪ ,‬מ"מ ודאי‬ ‫שמחוייב על פי הדין להסיר את הבית‪ ,‬מלבד‬
‫דכשקוברם בתוך החפירה הגדולה שנעקרו‬ ‫אשר מחוייב לקבל תשובה על שפגע בכבוד‬
‫משם הקברים‪ ,‬שפיר חשיב בכך שמחזירים‬ ‫המת‪ ,‬ואם אפשר מחוייב הנהו לחפש אחרי‬
‫אותם למקום קברם שקנו שם מקומן‪ ,‬כיון‬ ‫אלו העצמות ולקוברם במקומם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫שעכשיו נעשה כל שטח החפירה הנ"ל לקבר‬ ‫ובודאי גם שם לא ידעו את מקומם של כל‬
‫אחד גדול‪ ,‬ונמצא שכל המתים אשר יקברו‬ ‫מת ומת ומכל מקום חייב להחזיר העצמות‬
‫שם קונים את מקום הקבר כולו שכולל את‬
‫כל הקברים שהיו שם ומתאחדים ונעשים‬ ‫למקומן‪.‬‬
‫עכשיו לקבר אחד‪ ,‬ולפי זה ודאי חייבים‬
‫מטעם זה להחזיר את המתים לקבר גדול זה‬ ‫ויוצא מזה שאע"פ שבנדון דידן אי אפשר‬
‫שעל ידי זה נחשב שחוזר כל אחד מהמתים‬
‫למקום קברו אשר שם קנה את מקומו‬ ‫להחזיר כל מת למקומו ממש‪ ,‬מ"מ‬
‫בתחלה‪ ,‬ואפילו אם בפועל ימצאו עצמותיו‬ ‫חייבים להחזירם תיכף למקום ביה"ק שנעקרו‬
‫במקום אחר בתוך הקבר‪ ,‬מ"מ הקבר כולו‬ ‫משם‪ ,‬וכמו שכבר פסקו מרן הגאב"ד בעל‬

‫נחשב למקום המת‪.‬‬ ‫מנחת יצחק והגאונים הבד"ץ זצוק"ל‪.‬‬

‫יש להחזיר העצמות למקומם ולקברם‬ ‫וכמה כואב הלב לראות שעל דבר שיצאו‬
‫אצל שאר עצמותיהם שנשארו שם‬
‫מרנן הגאב"ד בעל מנחת יצחק זצ"ל‬
‫עוד נראה פשוט דחייבים להחזיר את‬ ‫ושאר גאוני הבד"ץ באיסור גדול נגד בנק‬
‫לאומי שהיא חברה חילונית על אשר לא אבו‬
‫העצמות ולקוברם שם גם מטעם אחר‪,‬‬ ‫לשמוע לפסק הרבנים להחזיר את העצמות‬
‫כי לפי מה שנתגלה בשטח החפירה לא‬ ‫למקומם ושלא לבנות במקום‪ ,‬איך יתכן‬
‫הוציאו משם את המתים בשלימותם‪ ,‬אלא‬ ‫שעכשיו אנשים מתוך מחננו יסרבו לשמוע‬
‫נחתכו רח"ל חלק מהמתים באמצעיתם‪,‬‬ ‫בקול מרן רבינו הגאב"ד ובית דינו שליט"א‬
‫באופן שראו שנשארו חצאי גופי מתים‬ ‫בענינים חמורים ונוראים כאלו‪ ,‬ולהתחצף‬
‫וארונות קבורים בקברם‪ ,‬ומטעם זה פשוט‬ ‫ולהמרות את פיהם בריש גלי בעזות פנים‬
‫שצריך להחזיר את העצמות למקומם‬ ‫נוראה‪ ,‬ללכת אחרי שרירות לבם ולומר לית‬
‫ולקרבם עכ"פ לשאר עצמותיהם שנשארו‬ ‫דין ולית דיין‪ ,‬האין תורה והוראה בישראל‪,‬‬

‫שם‪.‬‬ ‫וכל איש הישר בעיניו יעשה‪.‬‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן טיק‬

‫שבו נבלע מוהל המת יחד עם המת‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫וכמו שכתבו כמה פוסקים שענין גדול הוא‬
‫ודאי צריך להביא המוהל למקום שגופו קבור‬
‫שאין כבוד הקבורה בב' מקומות‪ ,‬כדאמר‬ ‫לקבור אפילו אברים שנחתכו מחיים‬
‫בירושלמי ריש פרק ז' דנזיר תקברנו כולו ולא‬ ‫יחד עם המת בקברו‪ ,‬ואפילו כבר קברום‬
‫במקום שיש לפנותם אם אפשר ולקוברם‬
‫מקצתו עיין שם בקרבן העדה‪.‬‬ ‫יחד עם המת‪ ,‬ועיין תשובות וליקוטים מרבינו‬
‫עקיבא איגר (תשכ"ח) סימן נ' העתק מפנקס‬
‫והיוצא מזה לעניננו דחיוב גדול לחזור‬ ‫הקהל דק"ק פוזנא שכתב בפקודת הגאב"ד‬
‫רעק"א הוראתו במעשה שהיה במי שהוצרכו‬
‫ולקבור את העצמות במקומם‪,‬‬ ‫הרופאים לחתוך את ידו וקברו היד‪ ,‬אח"כ‬
‫ולקרבם עכ"פ לקבר שבו מונחות חלק‬ ‫הלך לבית עולמו וציוה מרן הגרע"א לקבור‬
‫מגופם‪ ,‬ואע"פ שכבר אי אפשר לקוברם‬
‫יחד ממש‪ ,‬מ"מ מאחר שמצות הקבורה היא‬ ‫את היד אצל הגוף‪.‬‬
‫ליקבר כל האברים יחד‪ ,‬ודאי טובה גדולה‬
‫הוא לנפטרים להיות עכ"פ סמוכים לחלקי‬ ‫והנה כל זה כתבו אפילו לענין אבר מן החי‪,‬‬
‫הגופות שנשארו בקברם‪ ,‬וכמו שכתבו בזה‬
‫כמה פוסקים בטעם הענין שצריך לקרב את‬ ‫דבפשטות לא חל עליו חיוב קבורת‬
‫המת‪ ,‬ונחלקו הפוסקים אם בכלל חייב‬
‫האברים ולקוברם יחד‪.‬‬ ‫בקבורה אם לא וזאת כדי להציל מטומאה‪,‬‬
‫ויש שכתבו שחייב בקבורה ממנהגא‪ ,‬אולם‬
‫דהנה עיין בתשובות שבסוף ספר סידורו‬ ‫לענין אברי המת פשיטא דעיקר דינו הוא‬
‫להקבר כל האברים יחדיו‪ ,‬ובירושלמי (נזיר‬
‫של שבת‪ ,‬דמדמי ענין זה שצריך‬ ‫פרק ז' הלכה א') דרשינן הפסוק כי קבר תקברנו‪,‬‬
‫לקרב עצמות המת יחדיו‪ ,‬לענין הא דאמר‬ ‫תקברנו ולא מקצתו‪ ,‬ופירש הקרבן העדה שם‬
‫בירושלמי (מועד קטן פרק א') דערב לו לאדם‬ ‫שיקברנו כולו ולא בשנים ובשלשה מקומות‪,‬‬
‫להיות נוח אצל אבותיו‪ ,‬ואם כן כל שכן דניחא‬ ‫הרי מפורש מזה דדבר זה הוא מעיקר הדין‪.‬‬
‫ליה למת להיות קבור אצל עצמו‪ ,‬והוסיף‬
‫עוד‪ ,‬דבירושלמי משמע דהענין להיות קבור‬ ‫ועיין גם בשו"ת חסד לאברהם (תנינא אורח‬
‫אצל אבותיו הוא משום דאז מיקרי קבור‬
‫בתוך שלו‪ ,‬וא"כ כל שכן כשקבור אצל עצמו‬ ‫חיים סימן נ"ח) שכתב דמצוות קבורת‬
‫דמיקרי קבור בתוך שלו‪ ,‬ומבואר מדברי‬ ‫המת הוא שיהיה כולו נקבר במקום א' וכל‬
‫הסידורו של שבת דיש טובה גדולה לנפטרים‬ ‫אבריו יהיו לאחדים במקום אחד כמו ששנינו‬
‫שיקברו את האברים עכ"פ בסמיכות לשאר‬ ‫במשנה דסוטה (דף מ"ה ע"ב) נמצא ראשו במקום‬
‫אבריו‪ ,‬וכמו דניחא ליה ליקבר ליד קברי‬ ‫אחד וגופו במקום אחד מוליכין הראש אצל‬
‫אבותיו‪ ,‬ולפי"ז בנידון דידן לענין מתי ביה"ק‬ ‫הגוף דברי רבי אליעזר‪ ,‬רבי עקיבא אומר‬
‫דאומאן‪ ,‬פשוט שצריך להחזיר את העצמות‬
‫למקומם לקרב את העצמות אלו לאלו דהיינו‬ ‫הגוף אצל הראש‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫בקבר הסמוך להם‪ ,‬ולא יהיו קבורים חלק‬
‫ועיין חזון איש טהרות בהוספות בסופו (עמ'‬
‫מהמת בבית הקברות וחלק במקום אחר‪.‬‬
‫רצ"ח) שביאר את ענין קבורת התבוסה‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫קכ‬

‫לעלמא דאתי ולאסקיה משבעה מדורי‬ ‫ועיין בשו"ת עמק שאלה [להגה"ק רבי‬
‫גיהנם‪.‬‬
‫מרדכי דוב מהורניסטייפל זצוק"ל‬
‫ולענין דידן שכבר נתערבבו העצמות ואי‬ ‫בעל חיבור לטהרה] (חלק יורה דעה סימן צ"ז)‬
‫בדבר השאלה במי שחתכו לו אצבע רגלו‬
‫אפשר לקוברם כל אחד בקברו‪ ,‬מ"מ‬ ‫וקברו האצבע שם‪ ,‬אח"כ נסע למקום אחר‬
‫ודאי צריך לקוברם בסמיכות לשאר האיברים‬ ‫להתרפאות ומת וקברוהו שם‪ ,‬ונשאל אם‬
‫שנשארו בקברם‪ ,‬דלא גרע מלהיות קבור‬ ‫צריך להביא האצבע לקברו יחד עם הגוף‪,‬‬
‫אצל אבותיו וכמו שכתבו הגאונים דלעיל‪,‬‬ ‫ומסיק שם דזה הוי נייחא נפשיה דהנפטר‬
‫וכן כתב סברא זו מרן ראב"ד ירושלים הגאון‬ ‫שיהיו עצמותיו נאספים יחד‪ ,‬ומדמי ליה להא‬
‫הגדול רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל בשו"ת‬ ‫דקברי אבותיו וכ"ש לקרב עצם לעצמותיו‬

‫אבן ישראל (חלק ח' סימן ע"ו)‪.‬‬ ‫של עצמו‪.‬‬

‫ובר מן דין הרי ודאי מיסתבר דעדין קבורים‬ ‫ועיקר דבר זה כבר מוזכר בספר מעבר יבוק‬

‫שם אבותיהם ומשפחתם‪ ,‬וא"כ מטעם‬ ‫(שפתי רננות פרק כ"ה) הענין הגדול שיש‬
‫זה לבד זכות המתים שנחטטו שיחזירו אותם‬ ‫בזה שיהיו כל אבריו עמו בקברו‪ ,‬וכל זה כתבו‬
‫אצל קברות אבותיהם דזהו נחת גדול למתים‬ ‫אף על אצבע קטן שנחתך מחיים או אפילו‬
‫על שן שנעקר בחייו‪ ,‬וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו‬
‫להיות קבורים אצל אבותיו‪.‬‬ ‫בעניננו שאפשר שהגולגולת נשאר בקבר‬
‫ואילו עצמות שאר הגוף נתחטטו‪ ,‬וכיוצא‬
‫אסון ובזיון גדול הוא למתים להקבר‬ ‫בזה‪ ,‬דבזה הרי ודאי צריך לקרב את הגוף‬
‫שלא בבית הקברות‬ ‫לגולגולת ולקברם יחדיו‪ ,‬וכעין הא דאיתא‬
‫בסוטה דף מ"ה ע"א דרבי עקיבא אומר‬
‫ותמוה איך עלתה על דעת קוני השטח‬ ‫שצריך להוליך הגוף אצל הראש וכן פסק‬
‫הרמב"ם פרק ט' מהלכות רוצח גם לענין כל‬
‫להשאיר את המתים שנחטטו‬
‫באיזה מקום שומם באוקריינא ולא להחזירם‬ ‫מת מצוה‪.‬‬
‫לקבורה בביה"ק דשם עם שאר קברי ישראל‪,‬‬
‫ואיך לא ידעו ולא יבינו דבר פשוט כל כך‬ ‫ועיין מעבר יבק שהביא ראיה לזה שיש‬
‫לכל בר ישראל שאסון נורא הוא למתים‬
‫להיות קבורים לבדם שלא בבית הקברות‪,‬‬ ‫לקבור את כל אבריו יחד מגמ' סוטה‬
‫וזאת אחר האסון הנורא שעבר על המתים‬ ‫(דף י' ע"ב) גבי אבשלום‪ ,‬הני תמניא בני למה‪,‬‬
‫רח"ל‪ ,‬עוד יוסיפו עכשיו לגזול מהם את‬ ‫שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם‪ ,‬ואידך‬
‫נחלתם בבית הקברות ותחת שעד עכשיו‬ ‫איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה‪ ,‬ואיכא‬
‫היו קבורים בבית הקברות בצוותא חדא‬ ‫דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי‪ ,‬ופירש"י (ד"ה‬
‫יחד עם אלפי רבבות מישראל‪ ,‬שיש בתוכם‬ ‫דקריב רישיה לגבי גופיה) שהיה ראשו מושלך רחוק‬
‫גאונים וצדיקים קדושי עליון‪ ,‬וכן רבבות‬ ‫מגופו וקרבו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי חזינן גודל הענין של‬
‫קדושים וטהורים שמסרו נפשם על קדושת‬ ‫קירוב האברים זה לזה דמדמי ליה לאייתיה‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן אכק‬

‫ואדמת קודש‪ ,‬משום שהוא מקום מנוחת‬ ‫השם בשנת תקכ"ח‪ ,‬ושאר קדושים עמהם‬
‫הצדיקים ממילא נתקדש עי"ז כל אדמת‬ ‫שנזדככו ונתקנו ונתעלו במעלות קדושים‬
‫בית הקברות‪ ,‬והמקום אשר עומדים עליה‬ ‫וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים‪ ,‬יהיו קבורים‬
‫להתפלל אדמת קדש היא‪ ,‬ודעת לנבון נקל‬ ‫עכשיו לבדם במקום שומם ונדח שלא בבית‬
‫שחלילה להשאיר את המתים ועצמותיהם‬ ‫הקברות ח"ו‪ ,‬ואיך יתכן שאחרי אשר חוטטו‬
‫הקדושים מחוץ לבית הקברות‪ ,‬וצריך להחזיר‬ ‫וחוללו ונתרסקו עצמותיהם והורגזו והוחרדו‬
‫את המתים תיכף ומיד דוקא לאדמת הקודש‬ ‫ממנוחתם‪ ,‬שעוד ימנעו מהם את תקנתם‬
‫לבית הקברות הקדוש והטהור שבו מקום‬ ‫והשבת עצמותיהם לבית הקברות הקדוש‬
‫אשר בו היתה מקום מנוחתם במשך מאות‬
‫מנוחת הצדיקים‪.‬‬ ‫שנים‪ ,‬ומטעם זה לבד ברור כשמש שחייבים‬
‫להחזירם תיכף ומיד לבית הקברות הקדוש‬
‫ובא וראה עד היכן הדברים מגיעים נוראות‬ ‫אשר שם היו ספונים טמונים במנוחה נכונה‬

‫קדושת וטהרת בית הקברות‪ ,‬דהנה‬ ‫במשך מאות שנים‪.‬‬
‫בשנים קדמוניות היו נוהגין להקיף את בית‬
‫הקברות ולהתפלל על כל צרה שלא תבוא‪,‬‬ ‫חשיבות קבורת העצמות דוקא במקומם‬
‫כמו שכתב המגן אברהם (סימן תקפ"א ס"ק‬ ‫בבית הקברות הקדוש והטהור באומאן‬
‫ט"ז) והבאר היטב (יורה דעה סימן שע"ו)‪ ,‬וכן כתב‬
‫השל"ה בהלכות ראש השנה שנוהגין לילך‬ ‫וענין הקבורה בבית הקברות אינו רק משום‬
‫על בית הקברות בערב ראש השנה ובערב יום‬
‫כפורים ומקיפין אותו‪ ,‬וכתב שם שהמהרש"ל‬ ‫הרחקת הטומאה וכדי שלא יכשלו‬
‫היה נוהג ליתן צדקה קודם שהתחיל להקיף‪,‬‬ ‫הכהנים‪ ,‬וכן אינו משום הרחקת הקברות מן‬
‫והביאו הפוסקים מדברי האגודה דהטעם‬ ‫העיר‪ ,‬אלא ענין הקבורה בבית הקברות הוא‬
‫והמקור לזה הוא מהא דאיתא במסכת‬
‫שמחות (פרק ו') מעשה באשה שחלה בנה‬ ‫ענין גדול וקדוש עד מאוד‪.‬‬
‫והקיפו העזרה‪ ,‬מכאן נראה שנהגו להקיף‬
‫בית הקברות‪ ,‬ע"כ‪ .‬וחזינן דמדמה לה קדושת‬ ‫כי בית הקברות הוא מקום קדוש וטהור‬
‫בית הקברות לקדושת העזרה לענין זה‪,‬‬
‫וכשם שנהגו בזמן הבית להקיף את העזרה‬ ‫ואדמת קדש הוא‪ ,‬וכמו שכתב המהרי"ל‬
‫על צרה שלא תבוא כן יש להקיף בזה"ז את‬ ‫(הלכות תענית) בטעם שהולכים להתפלל‬
‫בית הקברות‪ ,‬ומשום הקדושה הנוראה שיש‬ ‫בתעניות בבית הקברות‪ ,‬שמלבד הטעמים‬
‫דאיתא בגמ' יש עוד טעם‪ ,‬משום דבית‬
‫לבית הקברות כמו העזרה‪.‬‬ ‫הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים ומתוך‬
‫כך הוא "מקום קדוש וטהור"‪ ,‬והתפלה‬
‫ועיין בתשובות להגאון רבי אליהו מגריידיץ‬ ‫נתקבלה ביותר על אדמת קודש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫והעתיקו דבריו הפוסקים וכן במשנה ברורה‬
‫זצ"ל (אדרת אליהו חלק א' יורה דעה סימן קכ"ה)‬ ‫(סוף סימן תקפ"א)‪ ,‬ומבואר מדבריו שכל אדמת‬
‫וכמו"כ יש תשובה נוספת ממנו גם בכתבי‬ ‫הבית הקברות הוא מקום קדוש וטהור‬
‫הגרי"ד מווירצבורג זצ"ל (חלק ב' עמ' תקמ"ז)‪,‬‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫בכק‬

‫הקברות אף אם לא נקברו בו עדיין מתים מ"מ‬ ‫שכתב בדבר גודל הענין של בית החיים‬
‫נאסר המקום בהנאה משום שכבר יחדוהו לבית‬ ‫שהוא כענין בית המקדש‪ ,‬הגם דשם אסור‬
‫הקברות וכמו בית הכנסת של כרכים‪ ,‬וכן הסכים‬ ‫לכהנים משום טומאה להכנס‪ ,‬בכל זאת‬
‫עמו החתם סופר (יורה דעה סימן של"ה)‪ ,‬והובא דבריו‬ ‫לענין קדושת שמים והאזנת ה' לתפילה‬
‫בפתחי תשובה (יור"ד סימן שס"ח ס"ק א')‪ ,‬ומבואר‬
‫מדברי השלטי הגבורים דמלבד הקדושה‬ ‫המקום הזה הוא כלפני ולפנים‪.‬‬
‫שיש בבית הקברות מכח המתים הקבורים בה‬
‫שנעשה משכן הנפשות הקדושות‪ ,‬יש גם דין‬ ‫עוד כתב [בכתבי הגרי"ד מוירצבורג שם]‪,‬‬
‫קדושה על עצם מקום בית הקברות מטעם‬
‫עצם היותו מיוחד לבית הקברות‪ ,‬ונראה מזה‬ ‫ואמנם יש עוד בית המקדש שלישי‬
‫דהוא חלות דין קדושה על המקום והקרקע‬ ‫לשפוך שם שיחו לפני ה' הוא הבית החיים‬
‫עצמה‪ ,‬ועיין ברדב"ז על הרמב"ם בסוף הלכות‬ ‫וכו'‪ ,‬אבל בעצם הוא השער השמים וכו'‪,‬‬
‫אבל דנראה מדבריו דאיסור קלות ראש נובע‬ ‫ושם הוא היציאה מעולם הזה לעולם האמת‪,‬‬
‫ואפילו בזמן המקדש כשהיה תענית בצרה‬
‫מקדושת בית הקברות‪.‬‬ ‫גדולה נכנסו לבית החיים להתפלל שם‬
‫כדאיתא בתענית (דף ט"ז ע"א)‪ ,‬ויש לראות‬
‫ונהגו בתפוצות ישראל בעת שמקצים‬ ‫גודל יקרת בית החיים שהוא דומה קצת‬
‫לבית המקדש זולת טומאת כהנים וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫שטח חדש לבית הקברות‪ ,‬שמחנכין‬ ‫ומבואר מדבריו דברים נוראים בגודל קדושת‬
‫אותו ע"י אמירת מזמורי תהלים ושיר של‬ ‫בית החיים שהוא כלפני ולפנים‪ ,‬שהוא לענין‬
‫פגעים וכו'‪ ,‬וטעם הדבר כתב בשו"ת מהר"ם‬ ‫התפלה כענין בית המקדש‪ ,‬וששם הוא שער‬
‫שי"ק (חלק יורה דעה סימן שנ"ז) שמייחדין אותו‬ ‫השמים‪ ,‬ואשר שם הוא הקשר של עולם הזה‬
‫ומקדשין אותו כמו בקדושת ירושלים‬
‫כמבואר בפרק ב' דשבועות‪ ,‬ועיין גם בשו"ת‬ ‫עם העולם הבא‪.‬‬
‫דברי מלכיאל (חלק ו' סימן כ"ב) ועל דבר שהמנהג‬
‫כשעושים בית הקברות חדש מתענים אותו‬ ‫וכתב בחמודי דניאל (יורה דעה סימן קצ"ה) הובא‬
‫יום ומקיפים את המקום ההוא ז' פעמים‪,‬‬
‫וכו'‪ ,‬הנה מנהג ישראל תורה היא ואין‬ ‫בפתחי תשובה שם בקיצור‪ ,‬שנהגו‬
‫לשנות וכו'‪ ,‬וגם דהא בית הקברות קדושה‬ ‫הנשים שלא לילך לבית החיים להתפלל‬
‫יש בו מפני קדושת הנפשות השוכנות שם‬ ‫בימי נדותה‪ ,‬ונכון הוא‪ ,‬דגם זה המקום קדוש‬
‫ולהכי קיי"ל במגילה (דף כ"ט ע"א) שאסור‬ ‫הוא משכן הנפשות הקדושות‪ ,‬וחזינן דחלה‬
‫לעשות בו קלות ראש וכו'‪ ,‬לזה נהגו להקיף‬ ‫קדושה על מקום בית הקברות כדוגמת‬
‫את הבית הקברות בתחלת עשייתו להרחיק‬ ‫בית הכנסת מפני ששם הוא מקום משכנם‬
‫ממנו החיצונים וגם כדי להוסיף בו קדושה‪,‬‬
‫וכעין הא דאיתא בשבועות (דף י"ד) שלקדש‬ ‫הקדוש של הנפשות הקדושות‪.‬‬
‫העיר והעזרות עשו גם כן הקפה וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ענין יחוד וקידוש מקום בית הקברות‬

‫ובשלטי הגבורים (סנהדרין פרק ששי) האריך‬

‫לחדש דאם הקצו מקום לבית‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן גכק‬

‫חשיבות בית הקברות באומאן שיש בה‬ ‫ואחר הראות כל זאת גודל יקרת קדושת‬
‫קברים רבים לאלפים ולרבבות‬
‫בית הקברות‪ ,‬ודאי אין ספק ופשוט‬
‫ובאמת ענין בית הקברות אינו רק‬ ‫שחייבים להחזיר תיכף את המתים שנתחטטו‬
‫בעוונותינו הרבים אל מקום משכנם הקדוש‬
‫שהמת אינו קבור בקבר לבדו‪,‬‬ ‫והטהור שבו נחו בשלום ושלוה במשך‬
‫אלא מעלה גדולה וקדושה יתירה יש‬ ‫מאות שנים‪ ,‬וחלילה להמשיך ולגזול מהם‬
‫בבית הקברות ככל שיש בה ריבוי גדול של‬ ‫את מקומם הקדוש ולהסיג את גבולם‪,‬‬
‫מתים רבים‪ ,‬וכמו שכתב בשו"ת המבי"ט‬ ‫ולהרחיקם ממקום משכן הנפשות הקדושות‬
‫(חלק ב' סימן כ"ח) דיש ענין גדול ומעלה גדולה‬
‫בריבוי הגדול של המתים בבית הקברות‬ ‫השוכנות שם‪.‬‬
‫דברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ושעל ענין זה נתקן‬
‫נוסח ברכת הרואה קברי ישראל‪ ,‬אשר יצר‬ ‫ובפרט בענייננו שמדובר בית הקברות של‬
‫אתכם בדין וכו' ויודע מספר כולכם‪ ,‬דהיינו‬
‫משום שנקברים בבית הקברות מתים‬ ‫ק"ק אומאן שמלבד שהוא מקום‬
‫רבים עד אין מספר‪ ,‬וז"ל שם‪ ,‬גם בבית‬ ‫קבורתו הקדוש של הרה"ק מוהר"ן מברסלב‬
‫החיים גדול כבודו בישועת ד' לתחייה‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬הלא הוא מקום משכנם של המון רב‬
‫ברב עם הדרת מלך‪ ,‬כי יותר מעלה וכבוד‬ ‫עד אין מספר מדורי דורות גאונים וצדיקים‬
‫יש בבית החיים הנקברים בו רבים אין‬ ‫קדושים וטהורים‪ ,‬גם הרי ידוע שהרה"ק‬
‫להם מספר‪ ,‬וכמו שאנו מברכים והוא יודע‬ ‫מוהר"ן מברסלב זצוק"ל אוה למשכן קבורתו‬
‫דוקא בבית הקברות דק"ק אומאן‪ ,‬משום‬
‫מספר כולכם‪ ,‬ולא אנחנו וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שספונים וטמונים שם כשלשים אלף‬
‫קדושי עליון שמסרו נפשם על קידוש השם‪,‬‬
‫ומבואר מדברי המבי"ט כי אינו מקרה‬ ‫בגזירת אומאן בשנת תקכ"ח‪[ ,‬ועיין בשו"ת‬
‫עמק שאלה (סימן צ"ו) שכתב בזה"ל‪ ,‬וכל שכן‬
‫בעלמא שנקברים בבית הקברות‬ ‫בבית הקברות שלהם הישן‪ ,‬שמונחים שם‬
‫מתים רבים מאוד עד אין מספר מפני ריבוי‬ ‫הקדושים זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל‪,‬‬
‫הנפטרים‪ ,‬אלא זהו משום שיש בזה מעלה‬ ‫הנה על בית החיים כזה יש לומר דודאי‬
‫ויתרון גדול לבית הקברות וככל שגדול‬ ‫קדושת בית הכנסת הוא על כל מקום הבית‬
‫מספרם של הקברים יש יותר חשיבות לבית‬ ‫החיים זה‪ ,‬ע"כ]‪ ,‬ובוודאי שגם הנפטרים‬
‫הקברות‪ ,‬ולכך נתקנה הברכה על קברי ישראל‬ ‫שנתחטטו מקברם בביזוי נורא ואיום‪ ,‬אינם‬
‫בעיקרה על בית הקברות כגון זה של קברים‬ ‫מוותרים על המשך מנוחתם יחד עם קדושים‬
‫רבים מאוד שרק הקב"ה יודע את מספרם‪.‬‬ ‫אלו‪ ,‬ובמקום קדוש כזה‪ ,‬ומבקשים ומתחננים‬
‫[ועיין גם שו"ת הלכות קטנות (חלק א' סימן‬ ‫אלינו אחר שנתחללו באופן מבהיל שיצילו‬
‫רי"ב) שנשאל על כמה קברים יש לברך ברכת‬ ‫את מנוחתם לכל הפחות הצלה פורתא‪,‬‬
‫אשר יצר אתכם בדין‪ ,‬וכן למה אין מברכין‬ ‫ושיחזירו אותם לאלתר ויקברו אותם בבית‬
‫הברכה על קברי צדיקים‪ ,‬וכתב דהיה משמע‬
‫הקברות הקדוש בכל מיני קדושות‪.‬‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫דכק‬

‫להחזיר ולקבור את המתים דוקא בבית‬ ‫דהברכה היא על בית הקברות מזמן קדמון‬
‫הקברות יחד עם שאר המתים‪.‬‬ ‫שאי אפשר לעמוד על מספרן‪ ,‬עיי"ש]‪.‬‬

‫גם יש ללמוד ממה שנראה מצוואת רבי‬ ‫ובית הקברות באומאן שנקברו בו אלפים‬

‫יהודה החסיד שהמתים מקפידים‬ ‫ורבבות משנות דור משנים קדמוניות‬
‫וכועסים אפילו על מת אחד שאין קוברים‬ ‫שלפי המסורת רבו בו קברים לאין מספר‪,‬‬
‫יחד אתם בבית הקברות‪ ,‬שכל שכן שהמתים‬ ‫ומי יוכל לתאר ולשער את עוצם קדושתו‬
‫שנתחטטו בק"ק אומאן כועסים ומקפידים‬ ‫ומעלתו‪ ,‬אם כן איך יתאכזרו למנוע מהמתים‬
‫מאוד על זה אם יקברו אותם לבדם שלא עם‬ ‫את זכותם לשוב לנחלתם בבית הקברות‬
‫כל שאר מתי ישראל הטמונים בבית הקברות‬
‫שנחו יחד עמהם במשך מאות שנה‪ ,‬וגם‬ ‫הקדוש הנז'‪.‬‬
‫שאר המתים שנשארו קבורים בבית הקברות‬
‫כועסים על שחיטטו והוציאו את המתים‬ ‫ועיקר היסוד דיש ענין לקבור מתים‬
‫משם ואין מחזירים אותם לנוח יחד אתם‪ ,‬ומי‬
‫לא יחוש מכעסם וקפידתם של הרה"ק רבי‬ ‫במקום שיש קברים רבים כבר כתב‬
‫נחמן מברסלב זי"ע וכל הקדושים הקבורים‬ ‫כן בפירוש הרא"ש (נזיר דף סה) דאין דרך לקבור‬
‫בבית הקברות שם‪ ,‬וכידוע מהקדמונים‬ ‫מתים אלא במקום המיוחד לקברים הרבה‪,‬‬
‫שקפידת המתים הוא סכנה גדולה הוא‬ ‫והובא גם בשיטה מקובצת (כתובות דף כ' ע"ב)‪,‬‬
‫אלא שמדברי המבי"ט אנו למדים כי כל‬
‫לחיים‪ ,‬ד' ישמרנו ויצילנו‪.‬‬
‫המרבה הרי זה משובח‪.‬‬
‫וכדאי להעתיק את דברי הגה"ק רבי‬
‫ויש להביא עוד ראיה לזה מדברי הפוסקים‬
‫שלמה זלמן עהרנרייך בשו"ת לחם‬
‫שלמה (חלק ב' סימן ס"ו) שכתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דלקבור‬ ‫שחפצם ורצונם של המתים הוא לנוח‬
‫שלא בבית הקברות בתוך ביתו הוא צער‬ ‫יחד בבית הקברות עם שאר המון שוכני עפר‬
‫להמת גופא ששוכב לבדו שלא בין המתים‬ ‫הקבורים שם‪ ,‬דהנה בשולחן ערוך (יורה דעה‬
‫הקדושים שכבר קבלו דינם‪ ,‬ויש שם‬ ‫סימן שס"ג) כתב אין מוליכין מת מעיר שיש‬
‫מסתמא גם תלמידי חכמים ואנשי מעשה‬ ‫בה קברות לעיר אחרת‪ ,‬וכתב שם הש"ך (ס"ק‬
‫גם בחייהם‪ ,‬ואפשר גם לענין התחיה‬ ‫ד') הטעם לזה‪ ,‬משום כבוד המתים הקבורים‬
‫שיהיה כשיעלה רצון הבורא ברוך הוא‪,‬‬ ‫באותה העיר שמבזה אותם שלא לנוח אצלם‬
‫אולי בזכות השוכבים שם יקום גם הוא‪,‬‬ ‫את זה‪ .‬וכן הוא בצוואת רבי יהודה החסיד‬
‫כענין ויתא ראשי עם‪ ,‬אבל אם יהא מונח‬ ‫שהמתים כועסים אם מעבירים את המת‬
‫לבדו שלא בבית הקברות אולי זכותו אינו‬ ‫לקוברו בעיר אחרת‪ .‬ומוכח מזה דכבודם‬
‫כדאי שיקום בתחיה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומכאן יש להביא‬ ‫ורצונם של המתים הוא שיקברו עוד מתים‬
‫לעניננו את גודל ההפסד להיות קבור שלא‬ ‫בבית הקברות שלהם‪ ,‬ולכן כשקוברין מת‬
‫ביחד עם שאר מתים הקדושים והטהורים‪.‬‬ ‫במקום אחר יש להם כעס וקפידא‪ ,‬וחזינן‬
‫מזה דיש תועלת גדולה למת מריבוי המתים‬
‫הקבורים בבית הקברות‪ ,‬וא"כ ודאי שיש‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן הכק‬

‫וכתב בשלטי הגבורים שם דזכו בו המתים‬ ‫יש להחזיר את המתים דוקא לביה"ק‬
‫שנתחטטו משם שנחשב שקנו המתים‬
‫ויוצאים לשוט בעולם‪ ,‬ולכאורה אין‬
‫לו מובן דמה רצונו לומר בזה‪ ,‬אבל נראה דבא‬ ‫מקומם שם‬
‫להביא ראיה דכיון דיוצאים לשוט בעולם‬
‫נמצא דנפשות המתים נמצאים ושטים באויר‬ ‫ובאמת נראה עוד דיש חיוב גמור להחזיר‬
‫ומקום בית הקברות‪ ,‬חזינן מזה דיש למתים‬
‫שייכות לבית הקברות מלבד מה שקבורים‬ ‫את עצמות המתים שנתחטטו‬
‫כל אחד בקברו‪[ ,‬וכן מבואר בספרים‬ ‫באומאן ולקוברם בבית הקברות שם‪,‬‬
‫הקדושים דנפשות המתים נמצאים וחופפים‬ ‫דמלבד מה שנתבאר לעיל שבכך מחזירים‬
‫את המתים שנתחטטו לקבריהם‪ ,‬נראה דגם‬
‫מעל קבריהם באויר בית הקברות]‪.‬‬ ‫בלא"ה חייבים להחזירם עכ"פ לבית הקברות‬
‫שהיו קבורים שם‪ ,‬ומשום דכל המתים‬
‫והגאון בעל מחנה חיים (חלק ג' יורה דעה סימן‬ ‫הקבורים בבית הקברות יש להם זכות בכל‬
‫הבית הקברות וחייבים להחזיר להם את‬
‫ע"ב) ביאר את דברי השלטי הגבורים‪,‬‬
‫דכל קרקע בית הקברות הוי שומר למת אשר‬ ‫זכותם ומקומם‪ ,‬וכפי שיתבאר‪.‬‬
‫גנוז בה וכו'‪ ,‬וכל בני החבריא קדישא קונים‬
‫חלק בשותפות באותו מקום שמיועד לבית‬ ‫דהנה כבר כתב השלטי הגבורים (סנהדרין‬
‫הקברות ורק לתכלית כאשר ימות יהיה נקבר‬
‫שם‪ ,‬ויהיה גופו גנוז באותו קרקע אין הבדל‬ ‫פרק נגמר הדין) דכל מת יש לו זכות בכל‬
‫אם מונח בראש או באמצע או בסוף סדנא‬ ‫הבית הקברות‪ ,‬דהיינו בכל השטח שהוקצה‬
‫דארעא חד הוא‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והיינו דהקבורה של‬ ‫לבית הקברות דרבים ומתפשט זכות המתים‬
‫כל מת ומת מתייחסת לאדמת בית הקברות‪,‬‬ ‫בכל אותו מקום‪ ,‬ולכן כתב שיש איסור הנאה‬
‫שנחשב שהנפטר טמון ומונח בתוכה דכל‬ ‫בכל הבית הקברות אפילו במקומות שלא‬
‫מקום הבית הקברות הוי מקומו של המתים‬ ‫נקברו שם מתים‪ ,‬ועיין פתחי תשובה (יורה‬
‫דעה סימן שס"ח ס"ק א') דאפילו אם נקבר רק מת‬
‫אשר הם שותפים באותה קרקע‪.‬‬ ‫א' נתקדש ונאסר כל מקום שהוקצה לבית‬
‫הקברות‪ ,‬ומוכח מדברי השלטי הגבורים‬
‫וכבר הבאנו לעיל את דברי המהרי"ל דכל‬ ‫דכל מת שנקבר בביה"ק של רבים מלבד מה‬
‫שקונה את מקומו וקברו שמונח בו‪ ,‬קונה‬
‫הבית הקברות הוא מקום קדוש‬ ‫גם שותפות וזכות בכל שטח הבית הקברות‬
‫וטהור ואדמת קודש היא משום דשם הוא‬ ‫אפילו יהיה שטח גדול עד מאוד‪ ,‬ויש לבאר‬
‫מנוחת הצדיקים‪ ,‬וחזינן מדבריו דאע"פ‬ ‫דהוי דומיא דבית הכנסת שאף במקום שכל‬
‫שברוב הבית הקברות אין טמונים דוקא‬ ‫אחד קונה לו מקום ישיבה בבית הכנסת‪ ,‬מכל‬
‫צדיקים‪ ,‬מ"מ כל הבית הקברות הוא קדוש‬ ‫מקום יש לכל אחד גם שותפות וזכות בכל‬
‫וטהור והאדמה אשר עומדים עליה להתפלל‬
‫בתעניות וכיו"ב אדמת קודש הוא‪ ,‬והיינו‬ ‫הביהכ"נ‪.‬‬
‫משום שמנוחתם של הצדיקים מישך שייכא‬
‫בבית הקברות כולו‪ ,‬ולכך יותר מתקבלת‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫וכק‬

‫אשר נגזלה מהם עד כמה שאפשר להשיב‬ ‫התפלה בבית הקברות בכל מקום שהוא‬
‫ולתקן‪ ,‬ולהחזיר אותם דוקא לאותו בית‬ ‫אפילו שלא במקום שיש קברי צדיקים‪.‬‬
‫הקברות שזכו בו במשך שנות דור ודור‪ ,‬ולכן‬
‫אפילו אם אין יכולים להחזיר כל מת לקברו‬ ‫ובשו"ת עמק שאלה [להגאון‬
‫ממש מ"מ חייבים להחזיר אותם למקום בית‬
‫מהארניסטייפאל זצ"ל] (סימן צ"ה)‬
‫הקברות אשר כבר זכו בה המתים‪.‬‬ ‫כתב להלכה שלפי מה שכתב החתם סופר‬
‫(יורה דעה סימן של"ה) דבית הקברות שלנו הוי‬
‫חייבים להחזיר את המתים ועצמותיהם‬ ‫כמו בית הכנסת של רבים דיש לכולם חלק‬
‫למקומם ושרשם‬ ‫בו וכדברי השלטי הגבורים‪ ,‬א"כ כל אחד‬
‫שנקבר בבית הקברות שנקברו בו אבותיו‬
‫טעם נוסף שחייבים להחזיר את המתים‬ ‫מיקרי מקום קבורת אבותיו אף שאינו סמוך‬
‫להם כלל‪ ,‬וביאור הדברים הוא שמקום‬
‫למקומם‪ ,‬על פי מה שכתבו רבותינו‬ ‫קבורת אבותיו הוא בכל הבית הקברות שהוא‬
‫הקדמונים‪ ,‬שהמקום שנקבר בו האדם אינו‬
‫על צד המקרה‪ ,‬אלא דכל אדם נגזר עליו‬ ‫טמון וגנוז בה וכנ"ל‪.‬‬
‫מראשית יצירתו היכן יקבר‪ ,‬והכל לפי שרשו‬
‫אשר חוצב משם‪ ,‬והיינו דענין הקבורה הוא‬ ‫וכדברי העמק שאלה כתב נמי בשו"ת‬
‫שיבת האדם אל עפרו ושרשו אשר חוצב‬
‫ממנו‪ ,‬כמו שנאמר (בראשית ג' י"ט) עד שובך אל‬ ‫מחזה אברהם (חלק ב' סימן מ')‬
‫האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל‬ ‫שאפילו לענין היתר פינוי לקברי אבותיו‪,‬‬
‫עפר תשוב‪ ,‬וממילא צריך להחזיר ולקבור‬ ‫נראה מסתימת האחרונים דכל שיקבר באותו‬
‫את המתים דוקא במקום אשר נקברו והיתה‬ ‫בית הקברות שמונחים שם משפחתו מיקרי‬
‫קברי אבותיו‪ ,‬ומוכיח כן מתשובות החתם‬
‫מנוחתם כבוד במשך מאות שנים‪.‬‬ ‫סופר (יורה דעה סימן של"ד וכן בח"ו סימן ל"ז) דמשמע‬
‫דפשיטא ליה להלכה דסגי שקבורים בו מבני‬
‫דהנה כתבו כמה מרבותינו בביאור הא‬ ‫משפחתו באותו בית הקברות כדי שיחשב‬
‫שהוא קבור אצל אבותיו ולא בעינן שיהיה‬
‫דאיתא במסכת סוכה (דף נ"ג ע"ב)‬ ‫בסמוך לקבר אבותיו דוקא‪ ,‬והיינו כמו שביאר‬
‫רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר‬ ‫העמק שאלה דכל בית הקברות כולו נחשב‬
‫דמיתבעי תמן מובילין יתיה‪ ,‬דהא דמיתבעי‬
‫למות דוקא במקום מסויים הוא בעיקר בכדי‬ ‫למקומו של כל מת ומת הקבור שם‪.‬‬
‫שיקבר במקום זה‪ ,‬וכמו שכתב הנחלת יעקב‬
‫על פירש"י על התורה (בראשית פרק ב' פסוק ד')‬ ‫ולפי כל הנ"ל נראה לעניננו דיש חיוב גמור‬
‫דגזירה הוא על כל אדם היכן יקבר ולא על צד‬
‫להחזיר את מתי אומאן למקומם בבית‬
‫המקרה הוא וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫הקברות שהיו קבורים בה‪ ,‬כיון שזכותם‬
‫מתפשטת בכל הבית הקברות וכמו שכתבו‬
‫וכן כתב המעבר יבק (אמרי נועם פרק כ"ז) דאפילו‬ ‫השלטי הגבורים והחתם סופר ודעמייהו‪ ,‬ודאי‬
‫צריך להשיב להם את נחלתם ואת זכותם‬
‫בארץ ישראל יש חילוק בין מקום‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן זכק‬

‫שאם אינו קוברו שם אע"פ שנתכוין לזכות‬ ‫למקום לענין מקום הקבורה‪ ,‬כאמרם (סוכה‬
‫ומביאו לטובתו לבית הקברות‪ ,‬מ"מ הרי הוא‬ ‫נ"ג ע"א) רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה‪,‬‬
‫חמור כשפיכות דמים ממש עד שעל כל‬ ‫וכתב בזה"ל‪ ,‬שים נא עיניך בילמדנו (תנחומא‬
‫פסיעה ופסיעה שמוליך אותו ממקום אשר‬ ‫פרשת פקודי) כי על פסוק (משלי ד') ויורני ויאמר‬
‫היה צריך ליקבר בו מעלין כאילו היה שופך‬ ‫לי‪ ,‬כתב כל מה שעושה המלאך עם הנשמה‬
‫קודם בואה לעולם‪ ,‬ובפרט אמר שמטייל‬
‫דמים‪.‬‬ ‫עמה מהבוקר עד הערב‪ ,‬ומראה לו מקום‬
‫שעתיד למות בו‪ ,‬ומקום שעתיד ליקבר בו‪.‬‬
‫ועיין נזר הקדש על בראשית רבה (ויחי‬
‫וכן כתב ביפה מראה על הירושלמי (נזיר פרק‬
‫פרשה ק' ד') בביאור דברי המדרש שם‬
‫וירושלמי (כלאים פרק ט') עיי"ש‪ ,‬דלכאורה אינו‬ ‫ז') בהא דאיתא שם‪ ,‬אמר רבי עקיבא כך‬
‫מובן הא דבעינן מיתה דוקא במקום מיוחד‬ ‫היתה תחלת תשמישי לפני חכמים‪ ,‬פעם אחת‬
‫ושלכך רגליו ערבין להוביל אותו לאתר‬ ‫הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי‬
‫דמתבעי‪ ,‬וכתב שמצא ביאור הענין על נכון‬ ‫בו כארבעת מיל‪ ,‬עד שהבאתיו למקום‬
‫בכתבי האר"י ז"ל בספר הגלגולים (פרק ז')‬ ‫הקברות וקברתיו‪ ,‬וכשבאתי אצל רבי אליעזר‬
‫וקיצור הענין דכל אדם שורשו חצוב ממקום‬ ‫ואצל רבי יהושע אמרתי להם את הדבר אמרו‬
‫אחר בעולם‪ ,‬ולכך נתפזרו ישראל בכל העולם‬ ‫לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין‬
‫וכל אחד נקבר במקומו המיוחד לו‪ ,‬וזהו‬ ‫עליך כאילו שפכת דמים‪ ,‬אמרתי אם בשעה‬
‫ביאור הא דאמרן רגלוהי דבר איניש אינון‬ ‫שנתכוונתי לזכות נתחייבתי‪ ,‬בשעה שלא‬
‫ערבין ביה לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה‪,‬‬ ‫נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה‪ ,‬באותה‬
‫דהיינו דעיקר הטעם הוא משום הקבורה כדי‬
‫שיקבר במקום זה בעולם‪ ,‬ולפיכך מסבבין מן‬ ‫שעה לא זזתי לשמש חכמים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫השמים את מיתתו במקום המיוחד לו להיות‬
‫נקבר שם‪ ,‬ובזה מפרש נמי הא דהוצבר עפרו‬ ‫וכתב‪ ,‬תימה נהי דמת מצוה קנה מקומו‬
‫מארבע רוחות הארץ שבכל מקום תהיה‬
‫וצריך לקוברו שם‪ ,‬מכל מקום‬
‫הארץ קולטתו לקבורה‪.‬‬ ‫למה המעתיקו משם חמיר כולי האי כשופך‬
‫דמים‪ ,‬ושמא אין מנוחה למת אלא במקום‬
‫ועיין גם בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן ג')‬ ‫יציאת נשמתו‪ ,‬כי המקום ההוא מחלק גופו‪,‬‬
‫ולכן רגלוהי דאיניש מובילין יתיה באתרא‬
‫שכתב‪ ,‬ורגלוי דאיניש מובילין יתיה‬ ‫דמתבע כדאמר פרק החליל לפי פשוטו כי‬
‫לאתר דמתבעי לקבורה‪ ,‬שהוא מוצאו‬ ‫מאת ד' שימות כל אדם במקום המתייחס לו‪,‬‬
‫והוא על פי מה שאמרו זכרונם לברכה אדם‬
‫ותקופתו כפי הנגזר עליו וכו'‪.‬‬ ‫הוצבר עפרו מכל העולם שבכל מקום שימות‬
‫יתקבל‪ ,‬וק"ל‪ .‬וחזינן מדבריו את גודל חומרת‬
‫ומבואר בדברי רבותינו דהמקום שנקבר‬ ‫הענין שיקבר דוקא במקום שנפטר שהוא‬
‫המקום המתייחס לו ושם הוא שרשו ומוצאו‪,‬‬
‫בו האדם הוא מקומו אשר נגזר‬
‫עליו עוד קודם בואו לעולם שיקבר שם‪,‬‬
‫והקפידא הגדולה שיש בזה לקוברו דוקא‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫חכק‬

‫זמן רב מאז שנתחטטו הקברים הקדושים‬ ‫במקום זה ושכמה חמור הדבר כשלא נקבר‬
‫עדיין מונחים העצמות כדומן על פני השדה‬ ‫המת במקומו המתייחס לו‪ ,‬עוד אנו למדים‬
‫ולא השיבום למקום מנוחתם‪ ,‬ואין לתאר‬ ‫מדברי האחרונים שיש ענין ליקבר דוקא‬
‫ואין לשער עומק צערם וכאבם של הנפטרים‬ ‫במקום מיתתו שהוא המקום שנתייחד‬
‫הקדושים‪ ,‬אוי ואבוי שוד ושבר‪ ,‬שמקיימים‬ ‫לו לקבורה מן השמים‪ ,‬וכן משמע בפרקי‬
‫בהם את הפורענות הנוראה שאמר הנביא‬ ‫דרבי אליעזר (פרק י"א) דאיתא שם‪ ,‬התחיל‬
‫(פרק ח') בעת ההיא נאם ד'‪ ,‬ויוציאו עצמות‬ ‫הקב"ה לקבץ עפר גופו מארבע רוחות‬
‫מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות‬ ‫העולם‪ ,‬אמר הקב"ה שאם אדם הולך מן‬
‫הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות‬ ‫המזרח למערב או מן המערב למזרח ויגיע‬
‫יושבי ירושלים מקבריהם וגו'‪ ,‬לא יאספו‬ ‫קצו להפטר מן העולם‪ ,‬שלא תאמר הארץ‬
‫ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו‪ ,‬ואוי לו‬ ‫אין עפר גופך משלי חזור למקום שנבראת‬
‫ממנו‪ ,‬אלא כל מקום שמגיע לשם‬
‫לדור שכך עלתה לו בימיו‪.‬‬ ‫להפטר משם הוא עפר גופו ולשם הוא‬

‫וכתיב שם אחר כך‪ ,‬ונבחר מות מחיים וגו'‪.‬‬ ‫חוזר‪.‬‬

‫ומקשי הגמ' ביבמות (דף ס"ג) אמר‬ ‫והיוצא מזה דיש ללמוד לענין המתים‬
‫רבא לרבה מארי‪ ,‬כתיב לא יאספו ולא יקברו‬
‫לדומן על פני האדמה יהיו‪ ,‬וכתיב ונבחר מות‬ ‫שנתחטטו בבית החיים דאומאן‬
‫מחיים‪ .‬ופירש רש"י שם את קושיית הגמ'‪,‬‬ ‫דיש להחזירם תיכף למקום קבריהם באומאן‪,‬‬
‫דהואיל ואינן ניתנין לקבורה אם כן היאך‬ ‫כמו שראינו חומר הענין שאם אינו מביאו‬
‫יבחרו החיים למות‪ .‬ומבואר מדברי הגמ' דבר‬ ‫למקומו אף שמוליכו למקום חשוב ומכובד‬
‫נורא מאוד‪ ,‬שאף על פי שהצרות יהיו גדולות‬ ‫לבית הקברות‪ ,‬מ"מ מעלין עליו כאילו היה‬
‫ואיומות עד כדי כך שאי אפשר לסבול אותם‪,‬‬ ‫שופך דמים‪ ,‬וק"ו בנדוננו שכבר קנו שביתה‬
‫עד שהנביא אומר שנבחר מות מחיים‪ ,‬אבל‬ ‫במקומן במשך מאות בשנים ובעוונותינו‬
‫מ"מ אומרת הגמ' שאם ח"ו יחטטו אותם‬ ‫הרבים נחרשו ונתחטטו ממקומם‪ ,‬שחיוב‬
‫ויוציאום מקברם ולא יאספו ולא יקברו‪ ,‬אז‬ ‫גדול מוטל עלינו שיחזירו אותם תיכף‬
‫כבר אי אפשר לבחור במות מחיים‪ ,‬שאז‬ ‫למקומם שלא נהיה ח"ו כשופכי דמים של‬
‫כבר כדאי לחיות ולסבול כל הצרות הנוראות‬
‫המרים ממות‪ ,‬כדי שלא לסבול את הצער של‬ ‫המתים הקדושים‪.‬‬
‫חיטוטי שכבי ושל יאספו ולא יקברו לדומן‬
‫על פני האדמה יהיו‪ ,‬שהוא יותר גרוע מכל‬ ‫איך נעשתה התועבה הזאת בישראל‬
‫שהמתים שנתחטטו מונחים עדיין‬
‫הצרות רח"ל‪.‬‬
‫כדומן על פני האדמה‬

‫וממש לא יאומן כי יסופר איך נעשתה ועל אותם שנתגלגל ענין החיטוטי שכבי‬
‫על ידם מוטלת חובה קדושה להחזיר‬ ‫התועבה הזאת בישראל‪ ,‬כי אחר‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן טכק‬

‫זצ"ל] חלק התשובות (יורה דעה סימן ל"ח)‬ ‫תיכף ומיד את כל עפר המתים עם העצמות‬
‫שבאופן שנחטטו שכבי‪ ,‬יש חיוב יותר גדול‬ ‫למקום מנוחתם‪ ,‬ולהוציא את המתים מצערם‬
‫על כל ישראל‪ ,‬משום דהרי בעוון חיים מתים‬ ‫הנורא והאיום אשר אין לנו שום השגה בגודל‬
‫מתחטטים א"כ אנחנו בעוונינו גרמנו‪ ,‬ובודאי‬ ‫ועומק צער אותם קדושים וטהורים‪ ,‬וכמו‬
‫דזה עונש על כל כלל ישראל ועל כולם‬ ‫כן מוטלת חובה עלינו ועל כל איש מישראל‬
‫מוטלת החובה לפעול ולסייע בכל הדרכים‬ ‫וכל הקרובים אל החלל לפעול ולעשות כל‬
‫להחזרת המתים למנוחתם‪ ,‬ולמנוע את בזיון‬ ‫טצדקי שיבואו למנוחתם מיד ממש‪ ,‬ועיין מה‬
‫שכתב בלבוש מרדכי [להגרמ"מ עפשטיין‬
‫המתים שנתחטטו ובזיון הקברים‪.‬‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫לק‬

‫פרק ב'‬

‫בענין חלק מבית הקברות‬
‫שנתחלל בעיר אומאן אם‬
‫מותר להשתמש במקום‬
‫שנעקרו הקברים ולבנות שם‬

‫בנינים‬

‫‪7‬‬

‫תשובה‪.‬‬ ‫שאלה‪.‬‬

‫גם בענין זה כבר פסקו מרנן ורבנן רבינו הגדול‬ ‫בדבר רצונם של קוני השטח לאחר מעשה‬

‫מרן הגאב"ד ירושלים ובית דינו שליט"א‬ ‫שכבר נתחטטו המתים להשתמש‬
‫שמקום הקברים אסור בהנאה‪ ,‬ושאסור‬ ‫במקום שעקרו והרסו הקברים באומאן‬
‫לבנות במקום זה‪ ,‬וחרדה גדולה אחזתנו על‬ ‫ולבנות שם בנינים‪ ,‬האם יש איזה איסור‬
‫השבר הגדול‪ ,‬בשמענו שיש מקוני השטח‬ ‫לבנות בנינים במקום הקברים‪ ,‬והאם יש שם‬
‫שעל ידם נתגלגל דבר חמור כזה שנתחטטו‬ ‫איסור קלות ראש אפילו אחר שכבר נעקרו‬
‫תחת ידם המתים ונשחקו עצמותיהם‬
‫הקברים‪.‬‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן קלא‬

‫לא נשתנה דין מקום זה מכל קבר ומכל מקום‬ ‫לרסיסים עוד יתאוו תאוה להשתכר מחורבן‬
‫אחר בבית הקברות שם‪.‬‬ ‫הקברים‪ ,‬והרצחת וגם ירשת‪ ,‬ובו בזמן שלא‬
‫דאגו כלל על עצמות המתים שעדיין מוטלים‬
‫אלא כפי הנראה השאלה היא אם חלילה‬ ‫על ידיהם בבזיון נורא ולא ניתנו לקבורה‪ ,‬ואיך‬
‫יערב לכם אכול ושתו במקום כזה אשר היתה‬
‫וחס מעשה שטן יצליח ולא יתנו‬ ‫יד ד' בנו ובאבותינו‪ ,‬האם אין בזה משום גילוי‬
‫לב להשיב ולהחזיר את העפר והעצמות‬
‫למקומם‪ ,‬האם יש איסור לבנות שם בנינים‬ ‫דעת דניחא להו בהרס הקברים‪.‬‬
‫וכיוצא בזה במקום הקברים‪ .‬אולם באמת‬
‫אין מקום לספק כלל‪ ,‬שהרי מקום זה עדיין‬ ‫וכידוע מה שהמשיל הגה"צ רבי יהודה‬
‫מקום קברים הוא‪ ,‬ובמקום זה חייבים להחזיר‬
‫את המתים ועצמותיהם ולקוברם שם‪ ,‬וכל‬ ‫ליב חסמן זצ"ל במעשה בבית‬
‫שעה ושעה בעמוד והחזר קאי‪ ,‬וא"כ ודאי‬ ‫הכנסת שפרץ שם דליקה גדולה‪ ,‬ואחז‬
‫דאין מקום בראש לומר דיפקע ממקום זה‬ ‫האש בספרי התורה שבארון הקודש ד'‬
‫ישמרנו‪ ,‬האם יעלה ח"ו בדעת שום יהודי‬
‫דין בית הקברות‪.‬‬ ‫לאמר הלא הספר תורה בוער ממילא‬
‫בשלהבת האש‪ ,‬א"כ בינתיים הרי אפשר‬
‫פסק המנחת יצחק שהמקום שנהרסו‬ ‫להדליק בו את הסיגריה‪ ,‬הרי ודאי שלב‬
‫בו קברים אסור להשתמש בו בשום‬ ‫יהודי יתפלץ למראה איום ונורא זה ולא‬
‫יוכל אפילו להעלות על דעתו מחשבה‬
‫השתמשות‬ ‫נוראה כזו‪ ,‬והנמשל לעניננו מובן שאיך‬
‫יעלה על לב יהודי דבר כזה להשתמש‬
‫אלא שגם בלאו האי טעמא כבר פסק‬ ‫ולהשתכר מהשוד והשבר אשר הושברנו‪,‬‬
‫והאסון הגדול אשר פקד את המתים אשר‬
‫מרן גאב"ד ירושלים בעל מנחת‬ ‫קדושתם כקדושת ספר תורה‪ ,‬ורבותינו‬
‫יצחק בתשובתו (חלק ט' סימן קכ"א) שאסור‬ ‫נהגו לגזור תענית אבל ומספד על צרות‬
‫להשתמש בשטח שהרסו וחפרו שם קברים‪,‬‬ ‫כגון אלו‪ ,‬האיך עלתה על לבם מחשבת‬
‫וכתב הטעם לזה‪ ,‬משום דהרי איסור קלות‬
‫ראש בבית הקברות הוא על כל שטח הבית‬ ‫פיגול כזאת‪.‬‬
‫הקברות אפילו במקומות שאין קברים כלל‪,‬‬
‫והביא כן מדברי השלטי הגבורים בסנהדרין‬ ‫והנה לאור המבואר וכמו שכבר פסקו מרן‬
‫(סוף פרק ו') דאסור בקלות ראש ובהנאה בבית‬
‫הקברות אפילו במקומות שעדיין לא נקברו‬ ‫בעל מנחת יצחק‪ ,‬ושאר גאוני הדור‬
‫שם מתים כלל‪ ,‬דכיון דאקצי ההוא קרקע‬ ‫וגאוני הבד"ץ דפעיה"ק זצוק"ל‪ ,‬שחובה‬
‫לבית הקברות חל עליה בכולי קרקע שם בית‬ ‫גמורה להחזיר את כל העפר והעצמות‬
‫הקברות ואיסורו ואפילו במקום שלא נקברו‬ ‫למקומם‪ ,‬היינו סמוכים ובטוחים כי קוני‬
‫שם המתים‪ ,‬וא"כ ודאי נשאר איסור קלות‬ ‫המקום יעמדו מעתה בנסיון ויקיימו את‬
‫ראש ואיסור הנאה במקום זה שנעקרו משם‬ ‫פסק מרנן ורבנן ויחזירו לאלתר את העצמות‬
‫והעפר‪ ,‬ואז לא יהיה כאן שאלה כלל שודאי‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫קלב‬

‫וכן כתבו אז במכתבם (א' פרשת בא התשד"מ)‬ ‫הקברים כיון דעכ"פ מקום זה הוא חלק מבית‬
‫הקברות‪.‬‬
‫מרנן הגאונים הגדולים רבי יעקב ישראל‬
‫קנייבסקי זצ"ל ורבי אליעזר מנחם שך זצ"ל‪,‬‬ ‫והוסיף עוד המנחת יצחק‪ ,‬שהרי אפילו‬
‫שהמקום של קברי ישראל אסור לבנות‬
‫שם גם אחר שפינוהו וכל שכן שפינוהו‬ ‫לענין קבר שפינו אותו בהיתר יש‬
‫באיסור‪ ,‬ושח"ו חלילה וחלילה לבנות שם‪,‬‬ ‫מהפוסקים שאוסרים אפילו לקבור בו מת‬
‫וחזרו על פסקם זה שוב בכרוזם מיום כ"א‬ ‫אחר‪ ,‬וא"כ איך יעלה על הדעת לעשות שם‬
‫ניסן תשד"מ‪ ,‬ברצוננו להודיע כי לא נשתנה‬ ‫אפילו ענין של רשות וכל שכן דבר של קלות‬
‫דעתינו מהמכתב שכתבנו ביום ראשון כ"ו‬
‫טבת שאנחנו מצטרפים להכרזת הרבנים‬ ‫ראש ובזיון‪.‬‬
‫הגאונים שליט"א‪ ,‬שח"ו חלילה וחלילה‬
‫לבנות במקומות קברי ישראל אף אחר‬ ‫עוד טעם כתב המנחת יצחק דאסור‬
‫שפינוהו‪ ,‬וכל שכן כשפינוהו באיסור‪ ,‬ויש‬
‫להשתמש במקום זה שנהרסו שם‬
‫לעשות כל האפשריות למנוע מזה‪.‬‬ ‫קברים‪ ,‬משום שעל ידי החפירות בכלים‬
‫שונים נשברו הרבה עצמות של מתים עד‬
‫וכן כתב הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר‬ ‫לעפר רח"ל ונתערבו בין העפר‪ ,‬וכנודע מדברי‬
‫הפוסקים דהעצמות של מתים יש להם דין‬
‫זצ"ל במכתבו שאיסור גמור לבנות על‬
‫השטחים שפונו מן הקברות‪.‬‬ ‫ספר תורה ואסור לנהוג בהם מנהג בזיון‪.‬‬

‫ואם כן כבר נפסק הדבר על ידי מרנן ורבנן‬ ‫ומבואר מדברי המנחת יצחק שאסור‬

‫רבותינו הגאונים זצ"ל שאפילו כשפינה‬ ‫להשתמש במקום שנהרסו ונעקרו‬
‫את המתים בהיתר אסור להשתמש במקום‬ ‫ממנו קברים‪ ,‬ויש בזה שלשה איסורים‪ ,‬א)‬
‫הקברים‪ ,‬וק"ו אם פינה באיסור שאיסור גמור‬ ‫מטעם קלות ראש והנאה בבית הקברות‪.‬‬
‫ב) מטעם איסור הנאה (מדרבנן) מהקבר דיש‬
‫להשתמש במקום הקברים‪.‬‬ ‫סוברים דאסור אפילו לקבור בו מת אחר‪ .‬ג)‬
‫מטעם בזיון עצמות המת‪ ,‬שנשאר במקום‬
‫בניית בנינים בבית הקברות הוא קלות‬ ‫עפר שחיקת עצמות המת‪ ,‬דהוי כקדושת‬
‫ראש‬
‫ספר תורה ואסור לנהוג בו מנהג בזיון‪.‬‬

‫והנה בדבר מה שכתב מרן המנחת יצחק‬ ‫פסקי מרנן ורבנן זצ"ל שהמקום של‬
‫קברי ישראל שפינוהו אסור לבנות שם‬
‫בטעם איסור השימוש במקום‬
‫הקברים‪ ,‬שהוא משום איסור קלות ראש‬ ‫וכן פסקו מרנן הגאונים הגדולים הבד"ץ‬
‫בבית הקברות‪ ,‬יש להבהיר כי איסור קלות‬
‫ראש בבית הקברות הוא כולל כל מיני שימוש‬ ‫זצ"ל בכרוזם (י"ט טבת תשד"מ) שאסור‬
‫והנאה בבית הקברות‪ ,‬וכמו שפסק הרמב"ם‬ ‫לעשות כל שימוש בכל המקום שחפרו שם‬
‫(פרק י"ד מהלכות אבל הלכה י"ג) בתי הקברות אסורין‬
‫באשר הוא מקום קברים‪.‬‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן לגק‬

‫ועיין מה שהאריך שם הב"ח (סימן שס"ח)‪,‬‬ ‫בהנאה‪ ,‬כיצד אין אוכלין ואין שותין בהן‬
‫ואין עושין בהן מלאכה‪ ,‬כללו של דבר אין‬
‫שמוכח מיניה נמי שאיסור קלות ראש‬ ‫ניאותין בהן וכו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬ונפסק כן בשלחן ערוך‬
‫הוא על כל הבית הקברות‪ ,‬ודייק כן מדברי‬ ‫(יורה דעה סימן שס"ח סעיף א') וכן נקטו להלכה כל‬
‫הפוסקים‪ ,‬והיינו משום איסור קלות ראש‬
‫הרמב"ם‪.‬‬ ‫כמו שכתב שם הרמ"א‪ .‬וממילא פשוט‬
‫שמטעם זה אסור להשתמש בבית הקברות‬
‫וכן כתב בספר שבט יהודה למהר"י עייאש‬ ‫לשום דבר‪ ,‬וק"ו שאסור לבנות שם בנינים‬

‫(סימן שס"ח ס"ק א) דכיון דאיסור זה דקלות‬ ‫וכיו"ב‪.‬‬
‫ראש הוא משום כבודן של מתים‪ ,‬ממילא כל‬
‫הבית הקברות אסור בקלות ראש‪ ,‬וכן כתב עוד‬ ‫איסור קלות ראש נוהג בכל שטח ביה"ק‬
‫בספרו לחם יהודה על הרמב"ם (פרק י"ד מהלכות‬ ‫אפילו במקומות שאין שם קברים‬
‫אבל הלכה י"ג) וז"ל‪ ,‬ובודאי דדבר פשוט דאיסור‬
‫זה הוא על כללות בית הקברות אפילו במקום‬ ‫ובענין מה שכתב המנחת יצחק שאיסור‬
‫שעדיין לא נקברו שם מתים‪ ,‬דלא אתינן‬
‫עלה מטעם איסור הנאה אלא מפני כבודן‬ ‫קלות ראש נוהג בכל שטח הביה"ק‬
‫של מתים‪[ ,‬ועיין שם שפקפק בדברי השלטי‬ ‫אפילו במקום שאין שם קברים והביא כן‬
‫הגבורים לענין איסור הנאה מבית הקברות‪,‬‬ ‫מדברי השלטי הגבורים‪ ,‬יש להוסיף דגם‬
‫אבל לענין איסור קלות ראש כתב דדבר פשוט‬ ‫הרמ"ע מפאנו בתשובותיו (סימן נ"ו) הסכים‬
‫לדבריו‪ ,‬וכן החתם סופר בתשובותיו (יורה‬
‫הוא דהאיסור הוא בכל הבית הקברות]‪.‬‬ ‫דעה סימן של"ה) הסכים כן בפשיטות כדברי‬
‫השלטה"ג וביאר את דבריו‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬והובא‬
‫וכן כתב נמי הגאון מהרי"א אסאד‬ ‫דבריו בפתחי תשובה שם (סימן שס"ח ס"ק א')‬
‫דיש איסור קלות ראש על כל הבית הקברות‬
‫בתשובותיו (סימן שס"ג) דאיסור קלות‬ ‫ואפילו שלא על גבי קבר‪ ,‬ושדין בית הקברות‬
‫ראש בבית הקברות (ואיסור בהנאה) הוא בכל‬ ‫שהוקצה לרבים נאסר כדין קדושת בית‬
‫הבית הקברות אפילו רחוק יותר מארבע‬ ‫הכנסת‪ ,‬ומבואר בפתחי תשובה שם שאפילו‬
‫אמות מהקברים כל שנקרא בית הקברות‪,‬‬ ‫בית הקברות חדש שיש בה רק קבר א'‬
‫עיין שם‪ ,‬והוכיח כן מלשון הרמב"ם‪ .‬וכן‬ ‫בלבד‪ ,‬נאסר כל שטח בית הקברות‪[ .‬אלא‬
‫דהשלטי הגבורים הוסיף שם עוד חידוש‪,‬‬
‫מבואר בשו"ת דודאי השדה (סימן ס"ה)‪.‬‬ ‫דחל גם איסור הנאה בכל הבית הקברות ועל‬
‫הקברים אפילו בקרקע עולם וכדין קדושת‬
‫וכן כתבו נמי בפשיטות גם בספר גשר‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ועל זה יש כמה אחרונים‬

‫החיים (חלק א' פרק כ"ז עמ' רפ"ה)‪ .‬וכן כתב נמי‬ ‫שפקפקו בזה]‪.‬‬
‫הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בספר‬
‫מנחת שלמה (חלק א' סימן פ"ח)‪ ,‬ועיין עוד שו"ת‬
‫מנחת יצחק (חלק א' סימן ל"א)‪ .‬ועכ"פ כן הוא‬
‫סוגיין דעלמא ודעת רוב הפוסקים דאיסור‬
‫קלות ראש נוהג בכל הבית הקברות אפילו‬

‫במקום שאין קברים כלל‪.‬‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫קלד‬

‫וד' אמות הסמוכות לקברים מכל סביבותיו‪,‬‬ ‫המקום שעקרו ונחטטו הקברים באומאן‬
‫מ"מ כל שטח בית הקברות שנתגלה כהמשך‬ ‫אסור בקלות ראש ואסור ליהנות ממנו‬
‫של בית הקברות הישן באומאן אסור בקלות‬
‫ראש אפילו כשאינו ידוע שבמקום זה ממש‬ ‫ולפי זה פשוט מאוד דלא נתבטל שום‬
‫יש בו קבר‪ ,‬וכמו שכתב הכסף משנה (פרק ח'‬
‫מהלכות טומאת מת הלכה ה') דכל זמן שלא נבדק‬ ‫איסור מאותו חלק של בית הקברות‬
‫דמספקינן ליה בבית הקברות‪ ,‬דיינינן ליה‬ ‫שעקרו משם את הקברים‪ ,‬דמהיכי תיתי‬
‫כבית הקברות דאין נוהגין בהן קלות ראש‪.‬‬ ‫יופקע ממנו דין בית הקברות והרי ודאי לא‬
‫גרע ממקומות שלא קברו שם מת מעולם‪,‬‬
‫וכן מבואר בב"ח (יורה דעה סימן שס"ח) ובש"ך‬ ‫ואם כן בנדון דידן בבית הקברות באומאן‬
‫שרובם ככולם של הקברים נשארו בעינם‬
‫שם (ס"ק ד') לענין היתר לקיטת פירות‬ ‫ודאי דאי אפשר להפקיע שם בית הקברות‬
‫מאילנות הנטועות שלא על גבי קבר‪ ,‬שצריך‬
‫שיהיה נטוע במקום שאין בו ספק קבר‪,‬‬ ‫מהמקום שנעקרו משם הקברים‪.‬‬
‫ומוכח דכל מקום בבית הקברות שיש בו‬
‫ספק קבר דינו כמקום קבר‪ ,‬ועיין שו"ת אבני‬ ‫ובמרכבת המשנה (פ"ח מהלכות טומאת מת‬
‫נזר (חלק יורה דעה סימן תע"ה) שהאריך בטעמא‬
‫דמילתא‪ ,‬וכתב סוף דבר איני רואה מקום‬ ‫ה"ה) כתב דבקבר שכבר נרקב‬
‫בו המת‪ ,‬צריך לבדוק את כל הקבר אם לא‬
‫להקל בספק קבר‪.‬‬ ‫נשאר בו עצם כשעורה‪ ,‬וצריכה ליבדק כדין‬
‫בדיקת בית הפרס שהוא שדה שנחרש‬
‫ולפי זה הוא הדין בד' אמות הסמוכות‬ ‫שצריך לבדוק בכברה אחר שממחה את‬
‫העפר‪ ,‬וכל זמן שלא פינה כדין זה הקבר‬
‫לקבר מכל צד נמי אסור בקלות ראש‪,‬‬ ‫עומד עדין באיסורו‪ ,‬ובנדון דידן בבית‬
‫אפילו אי נימא דהאיסור הוא רק במקום‬ ‫הקברות באומאן הרי ודאי לא ימלט שנשאר‬
‫קבר‪ ,‬וכמו שכתבו ראשונים ואחרונים לענין‬ ‫במקום עצמות כשעורה מהמתים‪ ,‬וממילא‬
‫לקיטת פירות מאילנות שבבית הקברות‬ ‫גם מטעם זה המקום אסור בקלות ראש‬
‫דאסור רק במקום קבר וכתבו דה"ה בארבע‬ ‫אפילו אי נימא דרק הקברים עצמם אסורים‬
‫אמות הסמוכים לקברים‪ ,‬וא"כ גם מטעם זה‬ ‫לנהוג בהם קלות ראש‪ ,‬וזאת מלבד הטעם‬
‫אסור מקום הקברים שנחטטו גם מצד היותם‬ ‫שכתב המנחת יצחק משום בזיון המתים‪,‬‬
‫שכיון שנשברו עצמות של מתים עד לעפר‬
‫סמוכים למקום הקברים‪.‬‬ ‫רח"ל ונתערבו בין העפר‪ ,‬והעצמות יש להם‬
‫דין ספר תורה כמו שכתבו הפוסקים ואסור‬
‫עשיית בית הכסא במקום הקברים‬
‫ובבית הקברות‬ ‫לנהוג בהם מנהג בזיון‪.‬‬

‫גם בקברים שפינו את המתים למקום אחר‬ ‫ובר מן דין אפילו אי נימא דאיסור קלות ראש‬

‫אפילו בהיתר‪ ,‬נשאר עדיין איסור לעשות‬ ‫אינו נוהג בכל הבית הקברות אלא דוקא‬
‫שם מקום שאינו מכובד כגון בית התבן או‬ ‫במקום הקברים‪ ,‬והיינו במקום כל קבר וקבר‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן קלה‬

‫ולפגוע רח"ל בכבודן של המתים הקדושים‬ ‫בית העצים משום כבוד המתים כמבואר‬
‫והצדיקים הספונים וטמונים בבית הקברות‬ ‫בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שס"ד סעיף ו')‪ ,‬וא"כ אין‬
‫הקדוש והטהור של אומאן שבו הוא מקום‬ ‫צריך לומר שאיסור חמור לעשות בית הכסא‬
‫מנוחתו של הרה"ק מוהר"ן זצוק"ל וכן רבבות‬
‫ח"ו במקום הקברים‪.‬‬
‫קדושים וטהורים זכר צדיקים לברכה‪.‬‬
‫וגם בכל הבית הקברות אסור לעשות בית‬
‫וכבר ידוע חומר העוון הנורא של פגיעה‬
‫הכסא‪ ,‬אם מטעם קלות ראש כמו‬
‫בכבוד המת ואפילו רק על מניעת‬ ‫שפסק הרמ"א (יורה דעה סימן שס"ח) שאסור‬
‫כבוד כרואה את המת ואינו מלוהו שהוא‬ ‫לפנות שם‪ ,‬וכן הוא להדיא בירושלמי (ברכות‬
‫בכלל לועג לרש חרף עושהו‪ ,‬וכתב בספר‬ ‫פרק ב' הלכה ג') ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה‬
‫חרדים (פרק י"ח) דעונשו גדול כמחרף ומגדף‬ ‫לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו‬
‫שם ואם עשה כן עליו הכתוב אומר לועג‬
‫ד' רח"ל‪.‬‬ ‫לרש חרף עושהו‪ ,‬וגם משום שבית הקברות‬
‫מקום קדוש וטהור הוא וחלילה לעשות בו‬
‫ובתורת חיים (בבא קמא דף צ') כתב שהנפש‬ ‫בית הכסא‪ ,‬ועיין בשו"ת מערכי לב להגרי"ל‬
‫צירלסון זצ"ל הי"ד (סימן ס"ב) שהאריך בזה‪.‬‬
‫לאחר מיתה מרגשת בבושת‪,‬‬
‫והחמירו בעונשו יותר מאילו היה בחיים כי‬ ‫ומה מאוד תגדל הפליאה והתמיהה על‬
‫אז הנשמה חוזרת למקום אצילות והמביישה‬
‫שיש צורך בדבר שפתיים שהוא אך‬
‫הרי הוא כנוגע בו ית' ח"ו‪.‬‬ ‫למחסור בדבר פשוט כל כך‪ ,‬ואיך יעלה על‬
‫דעת איש ירא וחרד לעשות דברי בזיון כאלו‬
‫השתמשות במקום הקברים הוא גזל‬ ‫כלבנות בית הכסא בתוך הקברים הקדושים‬
‫קברי המתים‬ ‫שנתחטטו משם קברי קדמונינו רח"ל בבית‬

‫ובענין האיסור בקברים שפינו אותם‬ ‫הקברות הקדוש והטהור‪.‬‬

‫יש להוסיף מה שכתב השלטי‬ ‫חומר איסור קלות ראש ובזיון המתים‬
‫הגבורים (סנהדרין פרק נגמר הדין) וז"ל‪ ,‬ועוד‬
‫נראה לאסור בהנאה קברים דידן אפילו‬ ‫והנה איתא בגמ' (מגילה דף כ"ט) ובפירש"י‬
‫פינו משם המת‪ ,‬דבסתמא כל הנקבר זוכה‬
‫בקרקע שנקבר בו‪ ,‬מלבד כי המנהג בגליל‬ ‫שם דאיסור קלות ראש הוא מפני‬
‫זה שכל אחד קונה מקום קבורתו‪ ,‬ואם כן‬ ‫כבודן של מתים‪ ,‬דאם מקיל ראשו בבית‬
‫מקום קבורתו מאן מחיל מאן שביק‪ ,‬וצ"ע‬ ‫הקברות יש בזה זלזול ופגיעה בכבודן של‬
‫לענין מעשה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר מדברי השלטי‬ ‫המתים הטמונים בבית הקברות והיינו‬
‫גבורים דבדורות האחרונים שנקברים בבית‬ ‫אפילו במקומות שאין שם קברים כלל‪ ,‬ומי‬
‫הקברות של רבים‪ ,‬שכל אחד יש לו זכות‬ ‫לא יחוש לנפשו לחלל את בית הקברות‬
‫ליקבר בה מסתמא כל הנקבר זוכה בקרקע‬ ‫בקלות ראשו ולבנות בו בנינים וכיו"ב‪ ,‬ולזלזל‬
‫שנקבר בו‪ ,‬ובפרט במקומות שנוהגים שכל‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫קלו‬

‫מקברו לקבר אחר פקע זכותו בהקבר‪ ,‬אבל‬ ‫א' קונה [בדמים] את מקום קבורתו‪ ,‬א"כ‬
‫אם פינו אותו באיסור י"ל דפשיטא דלא‬ ‫אפילו אם פינו אותו [ומשמע דאפילו פינו‬
‫פקע זכותו מקברו הראשון והוי גזל גמור‪,‬‬ ‫אותו בהיתר]‪ ,‬מ"מ הקבר אסור בהנאה‬
‫וכן כתב להלכה בשו"ת מלמד להועיל (יורה‬ ‫ואסור אפילו לקבור בו מת אחר‪ ,‬דמאן‬
‫דעה סימן קכ"ד) שדן לענין אם פינו את המת‬ ‫מחיל ומאן שביק את מקום קבורתו‪ ,‬ואם‬
‫אם מותר לקבור בו מת אחר‪ ,‬והביא את‬ ‫משתמש ונהנה בהקבר עובר בזה משום‬
‫דברי השלטי הגבורים הנ"ל‪ ,‬ומסיק דאם‬
‫פינו אותו בהיתר י"ל דהקבר כבר אינו שלו‪,‬‬ ‫איסור גזל המת‪.‬‬
‫אבל אם פינו את המת שלא כדין הרי גזלו‬
‫את הקבר שקנה המת וא"כ צדקו דברי‬ ‫והנה יש לבאר דבריו מה שמ"מ לא‬
‫השלטי גבורים דמאן שביק ומאן מחיל‪,‬‬
‫החליט לגמרי וכתב וצריך עיון‬
‫והקבר אסור‪.‬‬ ‫לענין מעשה‪ ,‬דלכאורה צריך ביאור שהרי‬
‫כבר כתב לעיל מיניה דכל הבית הקברות‬
‫ולענין נדון דידן מלבד דפשיטא‬ ‫אסור בהנאה ובקלות ראש‪ ,‬וא"כ מטעם זה‬
‫לבד הלא אסור בהנאה וקלות ראש בקבר‬
‫שהוא גזל גמור לבנות במקום‬ ‫שפינו המת מתוכו‪ ,‬וצריך לומר דהנדון‬
‫הקברים‪ ,‬כי מלבד שנתפנו המתים‬ ‫של השלטי הגבורים הוא אם מותר לקבור‬
‫באיסור גמור וגם לא העבירו אותם‬ ‫בו מת אחר‪ ,‬וכן ביאר בפשיטות את דברי‬
‫לקבר אחר כלל‪ ,‬הרי כבר כתבנו שחייבים‬ ‫השלטי הגבורים הגר"מ בנעט זצ"ל בשו"ת‬
‫להחזיר את המתים ואת עצמותיהם‬ ‫פרשת מרדכי (סימן כ"ד)‪ ,‬וכן נראה מדברי‬
‫ועפרם למקום קבורתם‪ ,‬ובזה הרי‬ ‫השיירי כנסת הגדולה (יורה דעה סימן שס"ד‬
‫מילתא דפשיטא היא דהקבר הוא עדיין‬ ‫הגהות הטור אות ה') שהבין כן בדברי השלטי‬
‫בבעלות המתים שמחכים בכליון עיניים‬ ‫הגבורים‪ ,‬ועיין שו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן‬
‫לחזור למקום קבורתם שזכו בהם‪ ,‬ונמצא‬ ‫נ"ו) דנראה דעתו שכוונת השלטי הגבורים‬
‫שהבונה על מקום קברם הרי הוא גוזל‬ ‫הוא לענין קבר יחיד דבזה אין איסור הנאה‬
‫את המתים‪ ,‬ואיתא במסכת שמחות (פרק‬ ‫בכל הבית הקברות ורק אתי עלה מכח קניין‬
‫ט' הלכה י"ט) מרובה גזילת המת מגזילת‬ ‫הקבר בזה סיים דצ"ע לענין מעשה‪ ,‬עכ"פ‬
‫החי שהגוזל החי יכול לפייסו ולהחזיר לו‬ ‫מבואר מדברי השלטי הגבורים דנוטה לומר‬
‫הגזילה והגוזל את המת אינו יכול לפייסו‬ ‫דבדורות האחרונים דכל א' קונה את מקום‬
‫ולהחזיר לו גזילו‪ ,‬וכל שכן כשגוזלים את‬ ‫קברו‪ ,‬דאפילו אם פינה את המת בהיתר‬
‫קברם שהוא ביתם ומשכנם של המתים‬ ‫מקברו מ"מ עדיין הקבר הוא של המת‬
‫מי יוכל להעריך את חומר האיסור הנורא‬
‫ואת גודל כאבם צערם של הנפטרים‬ ‫ואסור אפילו לקבור בו מת אחר‪.‬‬

‫רח"ל‪.‬‬ ‫אולם יש לומר דמה שסיים בצ"ע לענין‬

‫מעשה‪ ,‬כל זה הוא דוקא כשפינו‬
‫אותו בהיתר דאז י"ל דכיון דדינו להתפנות‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן קלז‬

‫הקברים‪ ,‬הרי הם גוזלים בזה את כל רבבות‬ ‫איסור הפקעת חלק מבית הקברות על‬
‫המתים שטמונים בבית החיים באומאן‪,‬‬ ‫ידי בניית בנינים‬
‫ובתוכם גוזלים רח"ל גם את זכותו של הרה"ק‬
‫והנה כל זה הוא אפילו בעיקר עשיית‬
‫מוהר"ן מברסלב זצוק"ל‪.‬‬
‫דברים שיש בהם משום קלות‬
‫איסור ליכנס ולדרוך במקום שנגזל‬ ‫ראש והנאה והשתמשות במקום הקברים‪,‬‬
‫מהמתים אם יקימו שם בנינים או‬ ‫והארכנו להוכיח מדברי הפוסקים דכל מקום‬
‫בית הקברות אסור בקלות ראש ובכלל איסור‬
‫אוהלים‬ ‫זה גם כל הנאות מבית הקברות וכ"ש לבנות‬
‫עליו בנינים‪ ,‬אולם בעניננו שמדובר לשנות‬
‫והנה כבר נתבאר דמקום הקברים הם‬ ‫את יעודו של מקום בית הקברות‪ ,‬שתחת‬
‫ששטח זה היה עד עתה חלק מבית הקברות‬
‫קנינם וזכותם של המתים‪ ,‬והמסיג‬ ‫רוצים לשנותו ולהפקיעו ולהוציאו משטח‬
‫גבולם ובונה בנינים במקום הקברים‪ ,‬הרי‬ ‫בית הקברות ולבנות עליו בנינים‪ ,‬דבר זה‬
‫יש בזה גם משום גזל המתים ומאן שביק‬ ‫פשיטא דאסור דהרי המקום הוא קדוש לבית‬
‫ומאן מחיל כמו שכתב השלטי הגבורים‪,‬‬ ‫הקברות וכדאיתא בשו"ע (יו"ד סימן רנט סעיף ב')‪,‬‬
‫ולפי זה אם ח"ו יגזלו את המקום ויבנו שם‬ ‫ויתירה מכך איתא שם ומקורו מתשובות‬
‫בנינים וכיוצא בו‪ ,‬יהיה אסור לכל יהודי לא‬ ‫הרא"ש (כלל י"ג סימן י"ד) דאפילו במעות‬
‫זו בלבד לאכול ולשתות שם וכדומה‪ ,‬אלא‬ ‫שהתנדבו לצורך בית עולמים אין לשנותו‬
‫אפילו ליכנס ולדרוך שם אסור‪ ,‬וכמו שפסק‬ ‫אלא לקדושה חמורה ממנה‪ .‬ועיין בטור (חושן‬
‫בשלחן ערוך (חושן משפט סימן שס"ט סעיף ב') אסור‬ ‫משפט סימן צ"ה הלכות שבועה בבית דין) שנשבעין על‬
‫ליהנות בדבר הגזול וכו'‪ ,‬גזל בית או שדה‬ ‫נכסי בית הקברות כמו בממון הדיוט‪ ,‬ומדמה‬
‫אסור לעבור בתוכה או ליכנס בה בחמה מפני‬ ‫ליה הטור כמו נכסי בית הכנסת דלא חשיב‬
‫נכסי גבוה‪ ,‬ועכ"פ משמע דדמי לקדושת‬
‫החמה ובגשמים מפני הגשמים‪.‬‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬וממילא פשוט דעוון חמור הוא‬
‫לבנות שם בנינים ולבטל על ידי זה חלק‬
‫ועיין שלחן ערוך הרב (הלכות גזילה) שכתב‬
‫מבית הקברות‪.‬‬
‫ואפילו הנאה שגם בעליה לא היו‬
‫מקפידים עליה אסור ליהנות ממנה‪ ,‬כגון‬ ‫ויש להוסיף דיש בהפקעת חלק מבית‬
‫חילוף מטבע בשוויו ממעות גזולים וכו'‪ ,‬וכן‬
‫ליכנס בבית גזול בודאי בחמה מפני החמה‬ ‫הקברות גם משום גזל כל המתים‬
‫או לעבור בשדה גזולה בודאי‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫הטמונים בבית הקברות‪ ,‬שכבר הבאנו את‬
‫נתיאשו בעליה כבר ואפילו נמכרה לאחר‬ ‫דברי השלטי הגבורים דכל שטח הבית‬
‫ולשלישי ולרביעי שהקרקע אינה נגזלת וכו'‪,‬‬ ‫הקברות זכו בו המתים ויוצאים לשוט שם‪,‬‬
‫ונמצא דמלבד מה שגוזלים את המתים בעלי‬
‫ע"כ‪.‬‬

‫ומבואר מדבריו שאין טעם האיסור‬

‫ליהנות מדבר הגזול משום איסור‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫לחק‬

‫לשדה או לבית גזול הוא משום איסור‬ ‫גזילה‪ ,‬אלא הוא איסור בפני עצמו של הנאה‬
‫הנאה מגזילה‪.‬‬ ‫מדבר הגזול‪ ,‬אפילו אם ההנאה עצמה אין בה‬
‫משום גזילה ואין הבעלים מקפידים עליה‪.‬‬
‫ובספרים הקדושים למדו מההלכה הנ"ל‬
‫וכן מבואר בלבוש שם (חו"מ סימן שס"ט)‬
‫שאסור ליהנות מדבר הגזול‪,‬‬
‫את הענין שמפורסם ש"כח הפועל בנפעל"‪,‬‬ ‫שהטעם הוא משום לפני עור‪ ,‬וכן כדי‬
‫ושכל מי שנהנה מהדבר גזול יקנה לעצמו‬ ‫שלא יהיה לנו עסק עם הגזלנים‪ ,‬ועיין גם‬
‫מדות מגונות‪( ,‬עיין ברכה משולשת בבא קמא פרק י'‬ ‫בערוך השלחן שם שכתב ואיך יהנה מממון‬

‫משנה א' ועוד)‪.‬‬ ‫של עבירה‪.‬‬

‫ואם כן הוא בגזל סתם‪ ,‬א"כ ק"ו לענין‬ ‫וכן כתב השל"ה (מסכת שבת סוף פרק נר מצוה)‬

‫דידן במעשה התועבה הנוראה שגוזל‬ ‫וכן הוא הדין לשאר דברים הבאים‬
‫מהמתים את ביתם ואת נחלתם באכזריות‬ ‫בעבירה שלא ליהנות מהם וכמו שכתב‬
‫נוראה‪ ,‬שפשוט שיהיה אסור לשום בר‬ ‫הרמב"ם פרק ה' מהלכות גזילה והובא‬
‫בטור חושן משפט סימן שס"ט‪ ,‬ומבואר‬
‫ישראל ליכנס ולדרוך במקום ההוא‪.‬‬ ‫להדיא בדבריו דאיסור זה שלא ליכנס‬

‫דעת תורה ופסק רבותינו בענין ביזוי שוכני עפר בעיר אומן קלט‬

‫פרק ג'‬

‫האם אפשר לקבוע שהוא בית‬
‫הקברות בלא בדיקת עשרים‬

‫אמה‬

‫‪7‬‬

‫שלא היה לנו ידיעה ברורה אודות גבולותיו‬ ‫וארשום בקצרה בענין מה שיש שטענו‬
‫המדוייקות של בית הקברות שנשכח ברבות‬
‫הימים והגלויות‪ ,‬וכמו שמוצאים תדיר‬ ‫שאע"פ שנראים הדברים שיש‬
‫בהרבה מקומות בעולם בתי קברות יהודים‬ ‫כאן המשך של הבית הקברות‪ ,‬אולם מאחר‬
‫ע"י חפירות בארץ‪ ,‬ומצאנו עכשיו קברים‬ ‫שלא בדקו את כל השטח אין שום ראיה‬
‫רבים באותו סגנון שנראה ממש כהמשך בית‬ ‫שכל השטח הוא חלק מהבית הקברות‪ ,‬כיון‬
‫הקברות‪ ,‬האם מותר לנו להעלים עין ולומר‬ ‫שההלכה היא שאם מוצאים שלש קברים‬
‫שהוא בחזקת טהרה משום שלא בדקנו את‬ ‫בודק עשרים אמה מהקברים‪ ,‬וכיון שהשטח‬
‫לא נבדק הרי הוא בחזקת טהרה ואין צריך‬
‫כל השטח ממש אם יש שם קברים‪.‬‬
‫לחשוש שהוא בית הקברות‪.‬‬
‫וכבר כתב כן הגאון רבי מרדכי בנעט זצ"ל‬
‫אולם מצד הסברא ודאי אינו נראה לומר כן‪,‬‬
‫בשו"ת פרשת מרדכי (סימן כ"ד) בענין‬
‫אם יש אפשרות של פינוי בית הקברות‪,‬‬ ‫דשאני לענין שכונת קברות שמיירי‬
‫וכתב שם דהבית הקברות יהיה טעון בדיקה‬ ‫שמצא איזה קברים בשדה‪ ,‬ואמרינן דשמא‬
‫כדאיתא במתניתין בודק אמה וכו' עד שמגיע‬ ‫ישנם עוד קברים‪ ,‬בזה סגי לחייבו לבדוק‬
‫עשרים אמה‪ ,‬משא"כ לענין בית הקברות‬

‫המערכה להצלת בית החיים העתיק בעיר אומן‬ ‫קמ‬

‫כל שכן בבית הקברות באומאן שאין שם שום‬ ‫לסלע וזה קשה עד מאוד [עיי"ש]‪ ,‬ועוד‬
‫קברים ידועים שכבר אין שם מצבות כלל‪ ,‬וגם‬ ‫דעד כאן לא שמענו [דמהני בדיקה] אלא‬
‫מרוב הגזירות והגלויות נשתכחו גבולותיו של‬ ‫בשכונת קברות שלא נמצאו ולא נודעו כי אם‬
‫בית הקברות‪ ,‬פשוט דכיון שמצאנו בשטח זה‬ ‫ג' קברות וספק אם יש עוד‪ ,‬אבל בודאי בית‬
‫בכמה וכמה מקומות קברים כעין הקבורה‬ ‫הקברות לא שמענו‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו דהיה מצוי‬
‫בבית הקברות‪ ,‬דברור דיש להחזיקו כבית‬ ‫שקברים רבים נשכחו ונעלם זכרם‪ ,‬ובזה לא‬
‫הקברות לכל דבר‪ ,‬וכמו שכבר פסק והורה‬
‫רבינו גאון ישראל מרן הגאב"ד דפעיה"ק‬ ‫מצאנו שיש שיעור של עשרים אמה‪.‬‬

‫ירושלים ובית דינו שליט"א‪.‬‬ ‫וכן כתב כסברא זו בספר עטרת ראש‬

‫תם ולא נשלם ביום כ' אלול תשע"ז‬ ‫(ברכות דף יט) ויכול להיות‪ ,‬שבית הקברות‬
‫הידוע שהוא מיוחד לבית הקברות תמיד‪,‬‬
‫כל זה כתבתי בהחפזי בקוצר אמרים מפני‬ ‫אפילו אם יש בין קבר לקבר יותר מן עשרים‬
‫אמות אפילו הכי דין בית הקברות יש לו‪,‬‬
‫נחיצות הענין‪ ,‬וכתלמיד קטן הדן בקרקע‬ ‫והא דנתנו שיעור כ' אמה היינו במתים‬
‫לפני רבותיו‪ ,‬ואקוה בס"ד שחפץ ד' בידכם‬ ‫הנמצאים‪ ,‬שלא היה ידוע שם כלל מבית‬
‫יצליח להציל את כבוד הנפטרים הקדושים‪,‬‬ ‫הקברות‪ ,‬עכ"פ אותו המקום שבין הקברים‬
‫ולהביאם לקבורתם ולנחלתם בבית הקברות‬ ‫נקרא בית הקברות שחוששין מספק שמא‬
‫הקדוש והטהור באומאן תיכף ומיד ללא שום‬ ‫גם שם יש קבר תחת הקרקע‪ ,‬וקרוב הוא‬
‫עיכובים‪ ,‬ובזכות זה בודאי תתברכו בכל‬
‫טוב ותכתבו ותחתמו בספרן של צדיקים‬ ‫שנשתכח הדבר‪.‬‬
‫גמורים לחיים טובים ולשלום‪ ,‬ויהי רצון שלא‬
‫ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו‪ ,‬וינוחו המתים‬ ‫והנה כל זה כתבו הגאונים הנ"ל אפילו בתוך‬
‫בשלום על משכבותם‪ ,‬ובקרוב נזכה לראות‬
‫בתחיית המתים ויקיצו וירננו שוכני עפר‬ ‫גבולות בית הקברות שיש שם קברים‬
‫ידועים עם מצבות‪ ,‬ובאמצע ישנם שטחים‬
‫במהרה בימינו‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫ריקים ופנויים‪ ,‬שחוששין שמא יש שם קבר‬
‫אפילו אם הוא רחוק יותר מעשרים אמה‬
‫משאר הקברים‪ ,‬וקרוב שנשתכח הדבר‪ ,‬וא"כ‬

‫סימן ב'‬

‫השואה‬
‫שמתחוללת‬
‫בעיר אומן‬