פרק א מג
אזהרת רבותינו במקום חשש של חב להמת בבזיונו ובחרדתו ,בשכר פינויו מבזוי
לאחרינא למכובד ,וממילא הדרא גם איסורא
דהשגת גבול כיון דלא ניחא ליה להמת
.‚Èוהנה גם בציור דעל פי דין מותרים לוותר על גבולו ואף שהוא בזוי .מלבד
היכי שמפנהו לקברות אבותיו או לאר"י,
לפנות נפטרים וכמבואר בשו"ע )יו"ד סימן דקים להו לחז"ל דניחא ליה בבזיונו
שס"ג( ,מכל מקום ישוב הדעת גדולה צריכין ובחרדתו כדי להשיג עילוי זה ,וסוד ה'
ואחריות גדולה הוא ,להורות בעניני אלה ליראיו .ועיין תשובת רדב"ז )סי' תרי"א( דכל
הלכה למעשה ,כדי שלא יצא מכשול עי"ז שיש תועלת להמת ליכא משום בזיון דזהו
למקומות אחרים ,וכמבואר בגדולי
הפוסקים במשך הדורות ,שזהירות יתירה כבודו .19עכ"ל.
צריכין בהוראה למעשה בדינים הללו ,שלא
יצא מכשול מזה במקום אחר שלא יתחטטו .·Èטעם נוסף מבואר בשו"ת מהר"ם
או יתבזו קברים אחרים מחמת זה. שיק )יו"ד סימן שנד( וז"ל :קי"ל סוף
פרק הניזקין ,דקרש שזכה להיות נתון
.„Èבשו"ת חתם סופר )ח"ו סימן לז( לענין בצפון ,לעולם הוא בצפון ,ובדרום לעולם
בדרום ,ומזה ילפינן בכמה דוכתי דכל
מקום קבורת הגאון הקדוש רבי מרדכי דאתחזק אין משנין ,ובית שמניחין בו
בנעט זצ"ל אב"ד ניקלשבורג והמדינה, עירוב לעולם צריכין להניח בו מצד
ונקבר בעיר ליכטנשטאדט ,ורצו לפנותו חזקתו ,וכו' ,וא"כ י"ל דהאיסור לפנות
לעיר מושבו ומקום אבותיו ק"ק ניקלשבורג, ]המת מקברו[ משום דכבר קנה המת
ואחרי שהאריך החת"ס לברר דמן הדין המקום ,והחזיק המקום ההוא בהמת.
מותר לפנותו מכמה טעמים ,שוב כתב וז"ל: עכ"ל .וענין זה אמור לא רק לענין שטח
והתבוננתי כמדומה לי דאיכא למיחש הקבר שנקבר בו בראשונה ,אלא גם בענין
לחטוטי שיכבי דרבתי בני עמינו ,כידוע בית הקברות נאמר בו שבית הקברות זה
שברוב קהלות שבכמה מלכיות הוכרחו זכה במת הזה ,ואע"פ שאינו חוזר למקומו
לחדש להם מקום קברות חוץ לעיר ,הרחק
מאוד מאדם ,וכל ישראל משתדלים בכל עוז הראשון בדיוק.
.19עוד כותב שם באות א :אולם לענ"ד במה שמסלק את העפר מעל המת איכא ג"כ משום לא תסיג גבול ריעך,
דאין חילוק בין סילוק המת מן העפר או סילוק העפר מן המת ,דגם העפר שמלמעלה ומן הצדדין הוא גבולו של
המת ,שקנה מקומו מלמעלה ומלמטה ומן הצדדין .אלא שאם מחזיר העפר וחוזר ומכסהו הרי השיב הגבול
למקומו ,ומכל מקום השיג גבולו לפי שעה ,ובש"ס בבא מציעא )סא ב( אמרו לא תגנוב על מנת לשלם תשלומי
כפל .ובשו"ע חו"מ )סי' שמ"ח ס"א( איתא ,דאסור לגנוב על מנת להחזיר .ועיין קצוה"ח שם .אך יש לעיין אם
הוא איסור דאורייתא כשדעתו להחזיר הגזילה .ועיין לח"מ )פ"א מגנבה ה"א( שכתב בדעת הרמב"ם דלא תגנוב
על מנת למיקט הוי אסמכתא .אבל בתשו' חכם צבי )סי' כ"ו( משמע דנקט שהוא דאורייתא עיין שם .עכ"ל.
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם מד
המתים ממקום למקום ,ואנחנו טוענים להחזיק עכ"פ אדמת קודש הישנה ,לבל
כנגדם כי לפי דין תורתינו הקדושה אסור ישלטו בם ידי זרים ויעשה מהם מרעה או
לפנות ולהזיז שום מת ממקום שנקבר שדות ,בטענה שהוא נגד דת שלנו להוציא
בשום אופן ובשום זמן ,וע"פ טענה זו אנחנו עצמות המתים מקבריהם ,ויען כי מלכי חסד
עוברים השעה ודוחים את הגזירות ,ואיככה מגינים עלינו וחסים עלינו לבל יתבטל דת
נוכל להמציא היתר לחטוט אפילו עצם אחד תוה"ק ,ואמנם עתה יאמרו התירו פרושים
של מת ישראל ,וכל שכן דבר מפורסם בין את הדבר ,ואם עצמות הגאון פינו מקבר
האומות כזה ,כי יודע לעיני הכל גוים לקבר ,מכ"ש עצמות משאר קברים ,ואם
לעינינו ,כי שקר בפינו ח"ו בטענה זו ,ופרצה אמת כן הוא ,בודאי אין זה כבודו של צדיק
קוראה להוציא מחשבתם לפועל בסיבותינו שיכשלו בו רבים ,ואפשר גאונים וצדיקים
ח"ו .וכו' .עכ"ל .עיין שם המשך דבריו קבורים ובאים ויוציאם מקברם ח"ו ,ואם כן
הוא ,אזי כבודו להיות במקומו מונח .וכו',
הנוראים. עכ"ל .20עיין עוד שם מה שהאריך להוכיח
.ÊËועל דרך זו חשש שו"ת אגרות משה אמיתת דין הזה.
)יו"ד ח"ג סימן קנא( וז"ל :ופינוי בית עלמין, .ÂËוהגאון רבי אברהם פלאג"י זצ"ל בספרו
וכו' ,יביא זה תקלה ,שיטלו במקומות הרבה
הבתי עלמין ביד חזקה ,ולא יוכלו למחות ויען אברהם )יו"ד סימן כח( כותב וז"ל :גלוי
בידם באמירה שאסור ,שהרי היהודים עצמן וידוע לפני מכ"ת נר"ו ,כל העובר עלינו בכל
מכרו בתי עלמין העתיקין שלהם ,וכו' .סוף דור ודור מהגוים ,שנתנו עיניהם ולבם על
דבר ,הוא דבר אסור וצריך למחות בכל הכח מקום קבורת הצדיקים ז"ל שבעירנו,
שאפשר ,וגם לילך בערכאות על שמכרו ואומרים בו לעשותו שווקים ורחובות,
דבר האסור ע"פ דין התורה ,ולהכריז עליהן ובפיהם ירצו כי אין שום בזיון לפנות
.20עוד כותב )קובץ תשובות סימן נח( וז"ל :מזקנים אתבונן ,שראוי להיות ממקימי התורה ,ונזהרו מלפתוח פתח
ולחפש קולות לפריצי עמינו ,אשר אותם הם מבקשים ,ואם ימצאו סדק כמחט של סדקית ,יפרצו פרץ על פני
פרץ ,יראה רומכ"ת בתשובות מיימוני בחלק ד' בהלכות שמחות ,על דבר קל לישא אשה בתוך שלש רגלים שמתה
אשתו .כתב וז"ל ,תן לבך לדברים ,פן יצא פרצות גדרים ,ואיש הישר בעיניו יעשה ,כי יתלו הדבר בגדולים,
ויפרצו בו שועלים .אני כתבתי הלנת מתים יש בו עשה ולא תעשה ,כי על כל פנים הרמב"ן כתב כן ,ואין נפקותא
לדינא בזמן הזה ,וטוב להעלות האיסור .ומר נ"י נתלה בדיעה דחויה חות יאיר ]סי' קלט[ שכתב שכל עיקרו אינו
רק מדרבנן ,ואין מגלין הדבר ,כי בעוה"ר רבו אלו בזמנינו עד שיאמרו אין אנו חוששין לדברי רבנן ,ה' לא צוה,
ובעוה"ר הגאון בעל נודע ביהודא נכשל בזה ,במה שרצה וסמך להתיר בשעת הדחק ובהפסד מרובה כתיבת גוי
בחנות בשבת ,ונעזר מדיעה דחוי' ברמ"א )או"ח הלכות שבת סי' שו( ,שכתב גלחות לאו דאורייתא ,והוא יפה
פסק לסמוך באמירה לנכרי דרבנן על דיעה זו ,עיין נודע ביהודא )מהד"ת חלק או"ח סימן כט וסימן לג( ,אולם
במחילת כבודוֵ ,היקר האמבטי ,והרשעים כותבים בשבת על דעת שהוא דרבנן ,והם אינם חוששין לאיסור דרבנן
ה' לא צוה ,ובכזה נאמר )אבות פ"א מי"א( חכמים הזהרו בדבריכם ,ובזמן הזה בודאי רבים ישתו הבאים
אחריהם ,וכבר רבים שתו .עכ"ל.
פרק א מה
עכ"ל .ובשו"ת אור לציון )ח"א יו"ד סימן כט( שהם עוברי דת ,וכל מה שאפשר למנוע
וז"ל :נלע"ד לאסור מטעם אחר אשר לענ"ד זה .עכ"ל .ובשו"ת שבט הלוי )ח"ט סימן רמז(
הוא חמור מכל הטעמים הנזכרים ,והוא איתא :והנה לרוקן לגמרי הבית הקברות
עוון חלול ה' ,למה יאמרו הגוים ,כשרצינו של וינשעסטר ,ולהוליכם למקום אחר אין
לפנות את בית הקברות כמה השתדלויות דעת תורה מסכים לזה ,וכו' ,דכהיום נעשה
היו מאת היהודים ,ומסתמא שאמרו להם
שלפי דתנו אסור לפנות המתים ,ועתה כהיתר וקלות דעת לפנות קברים ולהרויח
כשהוצרכו לבנות שם פינו את מתיהם,
ועיין עוד בשו"ת חת"ס )חלק ששי סי' ל"ז(, שטחים ,וזה יכול להשפיע גם על מקומות
שכמה חשש הרב שם לפנות את כבוד אחרים וסופו מי ישורנו ,וכו' .עכ"ל .עוד
הגאון מהר"ם בנעט ,אף על פי שמדינא שם )ח"ד סימן קנג( איתא :הנה יפה עשה כ"ת,
היה מותר לפנות ומצוה לפנות ,מחשש שמסר נפשו שלא להביא לידי פינוי עצמות
שאם יראו המלכות שאנו בעצמנו מפנים הקדושים ,אף על פי שבמקרים כאלה
המתים הם יפנו עוד מתים ,עיין שם בבית החיים שהוא כבר עתיק יומין היו גם
צדדים להתיר וכו' .מ"מ זה רק לפלפולא
שחשש לזה מאד .עכ"ל. בעלמא ,כי למעשה בכל אופן צריך למסור
נפשו על זה שלא להביא ח"ו לידי פינוי.
_
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם מו
פרק ב
הזעזוע והחרדה הגדולה
מחטוטי שכבי
7
עצמות של מתים מחמת סיבות שונות, ‡ .ידועה ומפורסמת היא החרדה הגדולה
והשתדלו בכל נפשם ומאדם למנוע את זה,
והזהרו על הסכנות הגדולים שבאים שחרדו גדולי ישראל ,בכל עת אשר
בעוקבותם ,21וחייבו את כל הקהל השייכים
אירע פעולה של חטוטי שכבי ,אפילו אם
נעשית על ידי גוים ,או בשוגג שנתגלו
.21במעבר יבק )מאמר ב פרק כ"ו( איתא :ולהיות כי הנשמה ַמכרת בכבוד הגוף וכן בבזיונו אחר מותו ,בזה נדע
ונבין כי גמ"ח לגוף הוא גמ"ח ג"כ לנשמה ולכוחותיה ,כל אחד כפי מקום כבודו על ידי בני אדם החיים ,שהם
בעלי גוף ונשמה טהורה בתוכם ,ואין לזלזל בכבוד שום מת וכ"ש ת"ח .עוד הזהירו )ספר חסידים סי' תקל"ח(
שלא לעשות נישואין בחדר שמת בו ת"ח מחדש ,והמתים יכולים להזיק למי שמזיק להם וכו' .עכ"ל.
בספר הקדוש שער המלך איתא :בהיותי בק"ק דובנא רבתי ביום ב' מטות ומסעי כ"ו מנחם אב תקל"ה ,העתקתי
מפנקס הגדול דחברא קדישא גמילת חסדים מהמעשה נורא שאירע מדודי זקני ,הגאון החסיד המפורסם איש
אלקי מוהר"ר יוסף זללה"ה שהיה אב"ד בק"ק הנ"ל ,ומנוחתו כבוד בק"ק הנ"ל ,ונפטר בראש חודש אייר שנת
תי"ו סמ"ך לפ"ק ,בן לאאמ"ו זקני הגאון המפורסם איש אלקי מוהר"ר יהודא יודל זללה"ה ,שהיה אב"ד בק"ק
מינסק והגליל יצ"ו ,ומנוחתו כבוד בק"ק הנ"ל:
ומעשה שהיה כך היה ,שאחר פטירת דודי זקני הגאון הנ"ל ,אחר כמה שנים נתקבל לאב"ד בק"ק הנ"ל הגאון
מו"ה יהושע העשיל בהגאון מו"ה אלעזר שהיה אב"ד בק"ק ראזניק ,והגאון מוהר"ר יהושע הנ"ל כשהיה בן
ארבעים נלקה ביסורים ונמשכו עליו שנה ומחצה ,והגאון מו"ה יהושע הנ"ל קיבל היסורים באהבה כי לא היה בהן
ביטול תורה ותפלה ,ואדרבה בינה יתירה נודעת לו שידע קיצו ועתו יום הליכתו לעולמו לחיי העולם הבא ,וקודם
פטירתו אמר לאביו הגאון מו"ה אלעזר הנ"ל ,כשאפטור מן העולם יודע אני שבוודאי ירצו אנשי קהילתינו לקבור
אותי אצל הגאון מו"ה יוסף הנ"ל ,ואני יודע בעצמי שאיני כדאי וראוי לשכוב אצלו ,והשיב לו אביו הגאון הנ"ל,
פרק ב -הזעזוע והחרדה הגדולה מחטוטי שכבי מז
והנורא .ב( כי נתמעט ממנו הכפרה של לבית הקברות הזה בבקשת מחילה
הקבורה .ג( שנדחה ממחיצותו למעלה ,כי מהמתים ,ובתשובה ותיקון המעשים
רק בקבורה באים למקום מנוחה למעלה .ד(
דמטעמי הקבורה בעפר הוא ,להשרשת בתעניתים ,ובנתינת צדקה על פדיון נפש .22
אמונת תחחית המתים ,על כן במצב של ומבואר בפוסקים הטעמים לזה )בכל טעם יש
ביטול הקבורה הוא פגיעה חמורה באמונת
תחיית המתים .ה( וגם כי הקבורה הוה סיוע הלכות היוצאות ממנו ,ואנו כתבנו בדרך כלל(:
לתחיית המתים )היינו ,כי אף כי בודאי גם מי שלא
· .בעת שמגלים המתים בקברם ,וביותר
זכה לקבורה יזכה לתחיית המתים ,וכמו שדרשו חז"ל )גיטין
בעת שמוציאם אותם מקברם והעצמות
נז (:על הפסוק )תהלים סח ,כג( אמר ה' מבשן הם בלי קבורה לגמרי ,צער ועונש גדול הוא
להם ,מחמת :א( דנתעורר להם חרדת הדין,
דאולי כעת בא הזמן של יום הדין הגדול
כי בודאי ראוי לך לשכוב אצלו להיות עמו ,כי כבר קבלת יסורים זה שנה ומחצה באהבה .וכאשר נפטר הגאון
מו"ה יהושע הנ"ל היה ביום ראש חודש מנחם ,הלכו כל אנשי החברה הקדושה על בית העלמין להכין קבר להגאון
מו"ה יהושע הנ"ל ,ועלה במוסכם כל אנשי החברה הנ"ל לחפור קברו אצל דודי הגאון הנ"ל ,וכאשר חפרו הקבר
נגעו בקבר של דודי הגאון הנ"ל ,ונזדעזע הדף מארון קדשו ,וראו את דודי הגאון הנ"ל מושכב בקברו בשלימות
בלי שום שינוי וגרעון ,ותוארו היה כמו שהיה ישן בחיים חיותו על מטתו ,ואחז מטהו בידו כמו שצוה דודי הגאון
הנ"ל שישימו את מטהו לקברו ,ובעת שנזדעזע הדף מארון קדשו ,נזדעזע גם המטה אשר בידו ,ותיכף בלי איחור
התחיל רח"ל מותנא רבא בתינוקות ,ומתו בימים מועטים יותר מארבע מאות תינוקות.
וכאשר ראו כל אנשי החברה הנ"ל כי יצא הקצף מאת ד' החל הנגף ,מיד קבלו על עצמן כל אנשי חברה קדושה
הנ"ל ועל זרעם וזרע זרעם עד עולם ,לגזור צום כבד ביום ערב ראש חודש מנחם בכל שנה ושנה .וביום הצום
מרבים בסליחות ותחנונים ,ומרבים בצדקה ,ואחר תפלתם הולכים כל אנשי החברה הנ"ל איש אחד לא נעדר על
בית העלמין ,והולכין על הקבר של דודי הגאון הנ"ל ,ומבקשים מאתו מחילה שימחול להם מה שזזו את קברו,
ומרבים שם בתחנונים ובקשות ,ולאחר תעניתם עושין סעודה גדולה ומרבים בצדקה לעניי בעלי תורה ,וששים
ושמחים בסעודתם סעודת המצוה בליל ראש חודש ,ובלע המות לנצח אמן סלה ועד .עכ"ל.
ולשון של הקול קורא של גדולי ישראל בעת החפירות סמוך לקבר הרמב"ם בשנת תשט"ו' ,כי חטוטי שכבי גורם
לסכנה גדולה על הישוב'.
.22בשו"ת שבות יעקב )ח"ב סימן קג( במעשה שגוים חיטוטי שכבי מבואר וז"ל :בית הקברות ששייך להם
ולהגלילות הסמוכים שנתחוטטו איזה מתים ,והפשיטו את תכריכן שלהם וזרקו על פניהם .בכן חזרו והלבישו
אותם ,וקברו אותם כראוי ,מה יש להם לעשות בדבר זה .תשובה ,וכו' ,וראוי לפשפש במעשיהם ,וערב ראש
חודש ראשון יתענו כולן מבן י"ח עד ששים ,חוץ ממעוברת ומניקות ומי שיש לו מיחוש ,גם ישלחו מכל
ישוב השייכים לבית הקברות ,לילך על הקברים אלו שנתחוטטו ולבקש מהם מחילה אם נעשו בעדם ,וגם
יתן כל אחד כופר נפש צדקה בעד המתים ,ולהזכיר נשמות אלו המתים בהזכרה ראשונה שיהיה .עכ"ל.
ובשו"ת )דברי חיים יו"ד ח"ב סימן קלז( איתא :בנידון השאלה ,על המקרה לא טוב ,שנתוודע שהקברנים לא
העמיקו את הקברים ,ולכן נגררו עצמות המתים מתינוקות כמעט לא קברום ,וכו' .תשובה :וכו' .ראוי לגזור
להתענות בה"ב ,ובתענית ב' הראשון יחמירו כמו בט' באב ,ובשני תעניתים האחרים יכולים להקל קצת,
וגם ינדרו צדקה עבור נשמתם ,וילכו על בית הקברות ראשי וטובי העיר ותלמידי חכמים לבקש מהם
מחילה ,וירחמו מן השמים ויהפוך למדת הרחמים :וכו' .וה' הטוב יסלח ,ויתן לכם רחמים .עכ"ל.
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם מח
‚ .יא( משנה חומר יש בעת אשר נעשה אשיב אשיב ממצולות ים ,מבשן אשיב -
מבין שיני אריה ,אשיב ממצולות ים אלו
החטוטי שכבי והבזיון לרקב עצמות ע"י שטובעין בים ,וכמבואר ברס"ג ובבית
יד ישראל במישרים או בשלחותם ,אשר זה אלקים ,עכ"ז אם לא נפרדו עצמותיו זה
הכחשת אמונת השארת הנפש ותחיית מזה וכן אם לא נקבר ,צריך הנפטר ליותר
המתים ,וכמבואר בספר אפריון להגאון בעל זכותים שיקום לתחיה ,וכמבואר בשו"ת
קיצור שו"ע )הערות לפרשת שמיני( הכותב וז"ל: הלכות קטנות קטנות )סימן קל"ח(( ,ובעת
בברכות )דף י"ח ע"א( אמר רחבה אמר רב שנתחטטים עצמות או הרקב ,נתבלבלים
יהודה אמר רב ,הרואה מת ואינו מלוהו, ונתפרדים זו מזו ,ויצטרך הנפטר ליותר
עובר משום לועג לרש חרף עושהו. זכותים ולנס גדולה מקודם לכן שיזכו לתחי'
ולכאורה יש להבין למה קאמר בזה חרף לעתיד לבוא .ו( שהיא גזילת נחלת המת,
עושהו .ואמנם י"ל ,כי בודאי מי שאינו אשר קנה נחלתו עד עת התחי' .ז( וכן
מאמין בהשארת הנפש ,וסובר כי האדם הנפטרים נתבזים בזה שעצמותיהם נתגלים,
לאחר מותו ח"ו לאבדון באדמה כמו שאר וזה זלזול כביכול להשי"ת בעצמו ,אשר
בעל חי ,א"כ הלויה זו מה טיבה ,כיון בצלם אלקים עשה האדם ,וכן שזה בזיון
שהמת אינו מרגיש כלל בכבוד שעושין לו, של החיים ,וכמבואר לעיל באריכות .ח( כי
וגם אינו ראוי לכבוד כיון שאינו אלא כשאר זה דומה לספר תורה שנתבזה ,עיין בשו"ת
נבלה ח"ו ,ואולם המאמינים בהשארת שו"ת חתם סופר )יו"ד סימן שנ"ג() ,דברי חיים יו"ד
ח"ב סימן קלז( ,שו"ת מנחת אלעזר )ח"ב סימן נא(.
הנפש ,וכי האדם לאחר מותו הולך לעולמו -ומכל הלין טעמים ,צער גדול הוא להמת
אשר עצמותיו נחטטים ממקום מנוחתו -
הנצחי לאכול פרי מעלליו ,א"כ ראוי הוא ועל זה נאמר ואהבת לרעך כמוך ,ודלך סני
לכבדו בהלויה .וז"ש הרואה מת ואינו לחברך לא תעביד ,והיינו שכמו שכל אחד
מלוהו ,מורה בזה כאילו ח"ו אין השארת רוצה לנוח במנוחה על משכבו ,כן צריך
הנפש ,ולכן אין המת ראוי לכבוד ,וכיון לראות ולהשתדל ששאר מתי ישראל ינוחו
שאין השארת הנפש ,א"כ יש ח"ו עול בשלום על משכבותם .ט( ואמרו חז"ל
במעשה השם ית"ש שברא את האדם ,ובזה דמחמת עוונות החיים ,מחטטים המתים ,על
חרף עושהו .עכ"ל .ובשו"ת מנחת יצחק כן החיים חייבים בזה שנתחטטו המתים
)ח"ה סימן ט אות כ( לענין ניוול מתים וז"ל :היכא ונצטערו בצער הגדול הזה ועליהם מוטל
להסיר חרפה הזאת )שו"ת שבות יעקב ח"ב סימן
דהוי שלא כדין ,הוי הכחשה בתחיית ק"ג ,דברי חיים( .י( בפרט כי המתים יכולים
המתים ,על פי מה דאיתא )בסנהדרין צ,(: להזיק אלו שמצערים אותם )מעבר יבק מאמר ב
שאלה קליאופטרא מלכתא את רבי מאיר, פרק כו( ,והואיל מחמת עוון החיים נחטטו
אמרה ידענא דחיי שכבי ,דכתיב וכו' ,אלא סכנה גדולה הוא להם ועליהם לתקן הדבר.
כשהן עומדים ,עומדין ערומין ,או בלבושיהן
עומדין ,אמר לה ק"ו מחטה וכו' ,צדיקים
שנקברו בלבושיהן על אחת כמה וכמה ע"כ,
וכן איתא )בכתובות קיא( ,ובחי' עץ יוסף שעל
פרק ב -הזעזוע והחרדה הגדולה מחטוטי שכבי מט
באותו הצלם ממש ,וא"כ במשחית הצלם, הגליון העין יעקב שם ,כתב ,דיש דיעות,
הוי הכחשה בתחית המתים ,אף דבודאי אם אם הלבוש כינוי על הגוף ,להוציא מדעת
באונס נתחסר הצלם ,או הובאו במוקד על האומר שתחיית המתים הוא רק לנפשות
קדוש השם ,בודאי יעמדו לתחי' בצלמם, בלבד ,או הכוונה כפשוטו ,על לבושיהם
בעזרת היוצר כל היצורים יש מאין ,אולם ממש עיין שם ,ובתוס' שם מבואר ,דהכונה
על לבושים ממש ,וכן הביאו מזוה"ק בכמה
העושה כן בזדון ,הוי הכחשה בתחיית מקומות ,ועכ"פ מבואר דעתידים להחיות
המתים .עכ"ל23 .
.23הנה נתבאר כי התורה קראה בזיון המת קללת אלקים ,על היות הגוף נרתק להנשמה ,והמכוון בזה הוא ,כי
עדיין קשורה הנשמה בהגוף ועומדת הכן לחזור ביתר שאת וביתר עז ,וכל דיני כבוד המת נוסד להשריש אמונה
זו ,וכמבואר בכלבו ,והבזיון למת מראה הפיכה של אמונת השארת נפש .וע"כ הדבר פשוט בלי ספק כי להתנהג
עם הרקב או עצמות קטנות ובודדות בתכלית הבזיון כאלו הם ככל עפרא דארעא ,מלבד מה שהיא בזיון לנרתיק
הנשמה ,הרי זה בהחלט הכחשת האמונה הפשוטה ,דהרקב של המת כמו שהיא יחזור לתחיה ,אשר זו צורת
האמונה של תחיית המתים אשר מקובלת לנו מן הנביאים והכתובים חז"ל וכל המדברים ברוח הקודש ,וכמו
שהעתקנו דבריהם הקדושים לעיל סימן א פרק ג.
וידוע הוא ,דהאמונה בכל עיקר מעיקרי התורה היא דוקא כפי צורתה שקבלנו בתורה ובנבואה וברוה"ק ,ובזולתה
אפי' מאמין בהעיקר בדרך כלל ,מ"מ אם חסר לו צורתה המדיוקת כפי מה שקבלנו ,מה לנו ולאמונתו ,דבנפול
היסוד העיקר תפול הבנין ,והיינו דאמונה מצד השכל לא הוי אמונה ,אלא במאמין בעיקר זה לפי שכן כתוב בתורה,
וא"כ אין אמונה לחצאין ,ובעינן צורת האמונה בעיקר הזה ככתוב בתורה דוקא ,ולשון רש"י במסכתא סנהדרין
על האומר אין תחיית המתים מה"ת מה לנו ולאמונתו ,ומשמע להדיא דאפי' מאמין בנבואת ישעי' ויחזקאל ובדברי
חכמים ,רק את מה שלמדו חכמים מה"ת אינו מאמין הוי כפירה בתחיית המתים.
וכ"כ להדיא התשב"ץ במגן אבות )חלק פ"ד המיוחד לתחיית המתים בתחלתו( ,לשון משנה האומר אין תחיית
המתים מן התורה ,ויורה זה הלשון שאעפ"י שהוא מודה בה ,אלא ]שסובר[ שלא נזכרה בתורה ,אין לו חלק
לעוה"ב ,ורש"י פי' ,שכוון שהוא אומר שלא הבטיחה בו התורה אעפ"י שהוא מאמין בה דרך סברא ,הרי הוא
כופר בתורה ,שהרי נזכר בתורה וכו' ולא יועיל מה שהוא מאמין בזה ממקומות אחרים ,שהוא כפר בתורה
שהזכירה אותו וכו' עכ"ל .ומבואר להדיא בדבריו שהוסיף על דברי רש"י ,דלא רק שמאמין בעיקר של תחיית
המתים דרך סברא הוי כופר בתחיית המתים ,אלא אפילו אם האדם מאמין בעיקר של תחיית המתים ממקומות
אחרים בנבואה ,רק שאינו מאמין שהבטיחה התורה הוי כופר בתחיית המתים ,שהרי כך אמרו חז"ל ,עליו הוא
כפר בתחיית המתים אין לו חלק בתחיית המתים.
והנה מבואר מרס"ג דעונש הזה שלא יקום לתחיה הוי מטעם מדה כנגד מדה ,ויש לבאר דבריו ,דהלא בכל כופר
באחד מעיקרי התורה ,לא בעינן הטעם מחמת מדה כנגד מדה דודאי כל הכופרים אין להם חלק לעוה"ב כמ"ש
הרמב"ם ,ולמה כאן צריכין לטעם זה של מדה כנגד מדה ,והביאור בזה צריכין לומר ,דהמאמין בעיקר של תחיית
המתים ממקומות אחרים בנבואה ,רק שאינו מאמין שהבטיחה התורה ,הלא הוי רק ככופר בטעות ,ובדבר שלא
אמרה התורה בפירוש הלא דעת הראב"ד )הל' תשובה פ"ג ה"ז( דלא הוי דינו ככופר ,ואם כן מדין כופר אין לחייבו
שלא יקום לתחי' וכו' ,אבל מטעם מדה כנגד מדה נענש שלא יקום לתחיה.
עכ"פ חזינן דנקטו חז"ל בלשונם הוא 'כפר' בתחיית המתים ,אף שמאמין בתחיית המתים מדברי הנביאים אך לא
מאמין שהבטיחה התורה ,הוי כפירה בתחיית המתים .וכמו"כ כל עיקר ועיקר מעיקרי התורה ,האמונה בהם בעינן
כי כן כתוב בתורה כפי מה שביאורוה הנביאים בנבואה וחכז"ל ברוח קדשם.
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם נ
ולענינינו ,צורת האמונה בתחיית המתים שקבלנו בתורה ובנבואה וברוה"ק ,משולב הוא עם האמונה בהשארת
הנפש בהגוף וברקב העצמות ולא שתהי' יצירה חדשה ,וכל המיתה אינה העדר החלטי ,ולהעלות על הדעת כי
הבזיון והניוול ברקב עפר המת או עצמות בודדות לית בה חששא ,הוי כפירה בהשארת הנפש ,והוי כפירה בעיקר
של תחיית המתים ,דאין לנו עיקר זה אלא כפי הקבלה בנבואה וברוה"ק ,ואף אם יאמר שמאמין בהשארת הנפש
ובתחיית המתים ,ע"ז כתב הרמב"ם בספר המורה ,דהאמונה בתוארים הוי כמאמין אחד ושנים ביחד ,דהאמונה
אינה ענין הנאמר בפה אלא מה שחוץ לנפש מצויר בנפש ,וכן מובא מהרמ"ק כי הדעת אשר פירושה סותר פי'
המלות של אמונה הוי כופר ,וה"נ פי' המלות אשר עצמות בודדות ורקב עפר לית דחש ככל עפר האדמה ,הוי
סתירה מוחלטת עם האמונה בהשארת הנפש ברקב העפר ובכל עצם כל דהו ,ובה דוקא יחיו המתים לא יצירה
חדשה ,וע"כ האמונה בתחיית המתים שקבלנו בנבואה ובזיון רקב עפר המת הוי תרתי דסתרי ,ובפרט כי זאת היא
כוונת התורה בכבוד המתים ,הרי זאת המחשבה לחלק בין צורה שלימה לרקב ועצמות בודדות לגבי קללת אלקים,
היא הכחשה מלאה להאמונה בהשארת הנפש ותחייתה מבלי לחלק בין צורה הניכרת לעצמות ורקבון ,וכמ"ש
החתם סופר דלגבי חילוקי האנשים שייך לחלק בין ניכר לאינו ניכר ,אבל לגבי קללת אלקים לא שייך לחלק,
והחילוק הוי סתירת האמונה ,והפעולה הוי הכחשת האמונה ,ובפרט פעולה על דעת כן ,יש לה דין פעולה של
כפירה.
ואף אם יאמר האדם מאמין אני באמונת תחיית המתים ,ובדברי גדולי הדורות אשר רקב המת יחזור לתחי',
ואעפ"כ דעתי להקל בכל עקירת הבית הקברות ,הלא זו פעולה אשר פירושה אשר רקב עפר של יהודי הוא ככל
עפר אשר על פני האדמה ,וכ"ש בפעולה "על דעת" שהוא סובר אשר רקב עפר של יהודי ככל עפר אשר על פני
האדמה ,הוי הכחשת האמונה בנשמות ישראל ,בקדושתה מצד העבר וההוה והעתיד ,ובצורת האמונה בתחיית
המתים .ומעשיו סותרים את דיבוריו .וידוע כי פעולה המורה על הכחשת האמונה יש לה דין כפירה רח"ל ,והפני
יהושע )כתובות ל"ג( מבאר כי באומר על דבר ֵא ִלי אתה ,אע"פ שאין במחשבתו לקבלו לאלוהי ,אתי דיבור ומבטל
מחשבה ,והוי כמקבל עליו אלהים אחרים רח"ל ,ובטו"ז )יו"ד סי' קפ"ה( מבואר דמעשה רב המורה על טמאה אני,
תוקפה ביותר מדיבור בעלמא ,עיין שם.
ומלבד זאת כתב בספר מחולת המחנים כי יש בתורה מצות התורה ויש נתיבות המצוה ,לדוגמא התורה ציוותה
לכהן גגדול ליכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים בבגדים לבנים ,כי הלבן מעורר כח הכפרה ,ועל יסוד זה הנהיגו
ביוה"כ ללבוש קיטל ,והנה מי שלא לבש קיטל החסיר מנהג ,אבל הלובש בגד אדום ליום הכיפר לומר כי היא
המעורר כפרה ,כפר בנתיבי והוראות התורה ,וכתב כי קרוב הדבר לומר שהיא ביהרג ואל יעבור יעוי"ש.
ובענינינו עוד חמור הדבר ,דהתורה והקבלה והחכמים הפליגה והרעישה בכבוד המתים ובית הקברות ,ותיקנו נוסח
הברכה ברואה קברי ישראל ,והתפלה בקברי הצדיקים וסיפורי חכז"ל ,והחמירו מאד בבזיון המתים ,והתורה קראה
קללת אלקים ,ומת מצוה דוחה כל המצות בהפלגת ענינה כמ"ש הכלבו ,כי הכל על יסוד השרשת האמונה
בקדושה מתי ישראל שנבראו להיות כלי לחלק השם וקשורה בה ברושם הנשאר בה אחר מיתתם ,אשר הקב"ה
עתיד להחזירה ,וכתב הרמב"ם דהקבלה והמעשה הם עמודי ההוראה ,ובכל הדורות מסרו נפשם להציל המתים
מחטוטי שכבי והי' הדבר חמור מאוד ויראו מאוד מעונשים רח"ל ,ועל כן בודאי העושה בהפכה ,ומחלל ומבזה
את כל זה בודאי יש לה דין כפירה רח"ל.
וזאת לא יעלה על דעת שום מאמין בעולם ,להקל ראש לחטט שכבי ולהשליכם לאשפות ,כי אין לך קללת אלקים
גדולה מזו ,ופעולות כזאת ודאי חמורים מכל חמור ועקירת התורה והכחשת האמונה .וכתב מרן ז"ל במכתבו
)דברי יואל מכתב( על ענין נתוחי מתים ,כי לא ירהיב עוז להקל ,אלא מי שאינו מאמין בהשארת הנפש ,ע"כ,
ולשון להקל לא יצדק אלא ביש איזה פתח להקל ,אבל הוא מפתחי שאול ולא למאמינים ,וגם לא יצדק לשון לא
ירהיב עוז להקל אלא בדיין המורה ובא ,אכן נטית הדעת שלו בנדון זה החמור מכל חמור תלוי באמונתו אשר
הוא בתעלומות לבבו ,ולא מצינו כלל בפוסקים אפי' תשובה אחת בענין חילול והירוס בית הקברות איך שיהי',
וכל התשובות בדברי הפוסקים בנידון הזה היא רק בדיני פינוי המתים ,אבל הירוס וחילול לא הי' נידון כזה
במאמינים בתורת ה' ,רק אצל כופרים ,ולא ירהיב עוז לנטות להקל בזה אלא מי שאמונתו נשחתה בתעלומות אף
אם אינו מרגיש )עיין ספר הישר המיוחס לר"ת שער הששי(.
פרק ג -בדין חזרת המתים ועפר עם רקב עצמותיהם נא
פרק ג
בדין חזרת המתים ועפר עם
רקב עצמותיהם לאחר שנחטטו
למקומם הראשון
7
ואם אפשר מחויב הנהו לחפש אחר אלו ‰ ‰בכל ציור של חטוטי שכבי ח"ו יש
העצמות ולקוברם במקומם ,כי זה גוזל
קרקע שקנה בדמים ,או בתורת מת מצוה, פרטים שונים ,ואשר על כן הטעמים
הנ"ל בזה כתבתי ,ואל יהי' זה קל בעיניך, משתנים ,אנו מעתיקים כמה טעמים בדין
ומה גם בזמננו אשר עפ"י הרוב קונים קרקע זה ,והמבין יבין לאיזה ציור שייך טעם
לצורך קבורה בכסף מלא ,דודאי הוי גזל
גמור ,ואין תקנה כי אם כמו שכתבתי .עכ"ל. השייך לציור הזה .ודי בהערה זו.
אלא גם בעת אשר לא נודע בדיוק מקום
הקבר ,אלא יודעים שבשטח הזה היה קבור ‡ .הנה לא מיבעי היכן שידוע מקום קברם
גם כן מחויבים להחזירו לשם. של המתים מעיקרא ,שצריכין להחזירם
לשם ,וכמבואר לדינא בשאילת דוד להגאון
פסק דינם של גדולי ישראל מדור רבי דוד מקרלין זצ"ל )קונטרס החידושים סנהדרין
הקודם מח (:וז"ל :בענין אשר נעשה בעירנו
מאהליעוו ,שפינה אחד עצמות מתים
· .וכך פסקו גדולי ישראל בדור העבר ,מרן במקום דאיתחזק בית הקברות ישראל
בודאי ,ובנה על זה המקום בית ,בודאי
הגאב"ד בעל מנחת יצחק והבד"ץ זכר מחויב עפ"י הדין להסיר הבית ,מלבד אשר
מחויב לקבל תשובה אשר פגע בכבוד המת,
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם נב
זה ,הכריזו איסור גדול להשתמש עם 'בנק צדיקים לברכה ,כשחפרו בבית הקברות
לאומי' ,שנתקבל אז בכל העולם. העתיק בטבריא ]ע"י חברת 'גני חמת'
שהיתה חברת בת של 'בנק לאומי'[,
גם הבור הגדולה שבמקום הקברים הוי שחייבים להחזיר את כל העפר למקומו,
וכתבו הבד"ץ בכרוזם ]ביום י"ט טבת
מקום קברם הראשונה תשד"מ[ בזה"ל :אנו הבד"ץ הח"מ בצירוף
כ"ק מרן הגאב"ד הגרי"י ווייס שליט"א
‚ .והנה יש לבאר בכמה אופנים הלכה זו. ]זצ"ל[ ,אוסרים בכח התוה"ק ,מלעשות כל
שימוש בכל המקום שחפרו בו ,באשר הוא
א( כיון שנעשה כל שטח החפירה לקבר מקום קברים ,ויש להחזיר מיד את העפר
אחד גדול ,כשקוברים העצמות בתוך הקבור למקומו ,ובאו אז על החתום מרנן
החפירה הגדולה שנעקרו משם ,שפיר ורבנן רבותינו הגאונים הצדיקים שרי התורה
חשיב בכך שמחזירים אותם למקום קברם, הבד"ץ דפעיה"ק ירושלים ת"ו ,רבי משה
כי למעשה הם מנוחים גם בשטח שהם קנו אריה פריינד ,רבי ישראל משה דושינסקי,
והיה קברם בתחילה .ובפרט כפי דברי גדולי רבי ישראל יעקב פישר ,רבי בנימין
הפוסקים המהר"ם שיק )שו"ת יו"ד סימן קע ,חו"מ רבינוביץ ,רבי אברהם דוד הורוויץ ,זצ"ל.
סימן נו( כי בית עלמין הוי חצר השותפין ,ועל ואחר שלא קיימו את פסק הבד"ץ ,הכריזו
כרחך שיש לכל נפטר שותפות בכל השטח, אז מרן הגאב"ד בעל מנחת יצחק והגאונים
הבד"ץ זצוק"ל את האיסור המפורסם
ע"כ הוי כל בית העלמין מקום קבורתו. בשעתו נגד 'בנק לאומי' ,וחזרו וכתבו בכרוז
האיסור הנ"ל ]ביום ח' אדר ב' תשד"מ[
„ .ובפרט כפי דברי השלטי הגבורים הנ"ל, בזה"ל :וכבר הורה מרן הגאב"ד שליט"א
ואנו הח"מ לחייב להחזיר כל העפר המעורב
שיש איסור הנאה בכל הבית הקברות בעצמות לקבורה ,ושלא לבנות במקום
אפילו במקומות שלא נקברו שם מתים, שנעקרו ממנו הקברים .עכ"ל ,ויחד עמם היו
דכל מת מלבד מה שקונה את מקומו וקברו כל גדולי ישראל ,כמו שהיתה מערכה זו
שמונח בו ,יש לו זכות בכל הבית הקברות, מפורסם בכל העולם כולו .והנה הפסק דין
דהיינו בכל השטח שהוקצה לבית הקברות הזה ,שיש חיוב להחזיר את העפר עם
דרבים ,ומתפשט זכות המתים בכל שטח
הבית הקברות אפילו יהיה שטח גדול עד העצמות למקומם באותו בית הקברות ,היה
מאוד ,וביאור דבריו הוא ,דבית הקברות הוי
דומיא דבית הכנסת ,וכמו בבית הכנסת אע"פ שכבר נתערבו עצמות המתים
במקום שכל אחד קונה לו מקום ישיבה ,יש מקברים שונים ,ובודאי שלא יוכלו להחזירם
לכל אחד גם שותפות וזכות בכל הבית למקומם הראשונים כמו שהיו מנוחים שם
הכנסת .כמו כן בבית הקברות חוץ ממה קודם שנחטטו משם ,וכשלא קיימו פסק
שיש להנפטרים זכות בקבר עצמם ,יש להם
זכות בכל בית הקברות ,והשלטי הגבורים
מוסיף שם ,דזכו בו המתים ויוצאים לשוט
בעולם ,ולכאורה נראה ביאור דבריו ,דבא
פרק ג -בדין חזרת המתים ועפר עם רקב עצמותיהם נג
שמניחין בו עירוב לעולם צריכין להניח בו להביא ראיה שהמתים יש להם זכות בכל
מצד חזקתו ,וכו' ,וא"כ י"ל דהאיסור לפנות שטח בית הקברות ,דכיון דיוצאים לשוט
]המת מקברו[ משום דכבר קנה המת בעולם ,נמצא דנפשות המתים נמצאים
המקום ,והחזיק המקום ההוא בהמת. ושטים באויר ומקום בית הקברות ,חזינן
עכתו"ד .וענין זה אמור לא רק לענין שטח מזה דיש למתים שייכות לבית הקברות
הקבר שנקבר בו בראשונה ,אלא גם בענין מלבד מה שקבורים כל אחד בקברו] ,וכן
בית הקברות נאמר בו ,שבית הקברות זה מבואר בספרים הקדושים דנפשות המתים
זכה במת הזה ,ואע"פ שאינו חוזר למקומו נמצאים וחופפים מעל קבריהם באויר בית
הראשון בדיוק ,וודאי צריכין להשיב להם
את נחלתם ואת זכותם במשך שנות דור הקברות[.
ודור אשר נגזלה מהם ,אפילו אם אין יכולים
להחזיר כל מת לקברו ממש מ"מ חייבים ובשו"ת מחנה חיים )ח"ג יו"ד סימן עב(.‰
להחזיר אותם למקום בית הקברות אשר
מוסיף ביאור לדין הזה שיש לכל נפטר
כבר זכו בה המתים. חלק שותפות בכל בית הקברות ,על פי
השלטי גיבורים הנ"ל ,דכל קרקע בית
מקום קברות האדם כפי שורשו הקברות הוי שומר למת אשר גנוז בה וכו',
באדם הראשון וכל בני החברא קדישא קונים חלק
בשותפות באותו מקום שמיועד לבית
.Êטעם נוסף שחייבים להחזיר את המתים הקברות ,ורק לתכלית כאשר ימות יהיה
נקבר שם ,ויהיה גופו גנוז באותו קרקע ,אין
למקומם שנקברו בה בראשונה ,על פי הבדל אם מונח בראש או באמצע או בסוף,
מה שכתבו רבותינו הקדמונים ,שהמקום סדנא דארעא חד הוא ,ע"כ ,והיינו דהקבורה
שנקבר בו האדם אינו על צד המקרה ,אלא של כל מת ומת מתייחסת לאדמת בית
דכל אדם נגזר עליו מראשית יצירתו היכן הקברות ,שנחשב שהנפטר טמון ומונח
יקבר ,והכל לפי שרשו אשר חוצב משם, בתוכה ,דכל מקום הבית הקברות הוי
והיינו דענין הקבורה הוא שיבת האדם אל מקומו של המתים ,אשר הם שותפים
עפרו ושרשו אשר חוצב ממנו ,כמו שנאמר באותה קרקע ,על כן בודאי גם בית הקברות
)בראשית ג יט( עד שובך אל האדמה כי ממנה שהנפטר היה קבור שם נקרא מקומו
לוקחת ,כי עפר אתה ואל עפר תשוב ,וכמו
שכתב הגאון בעל משאת בנימין בספרו הראשון ,ומחויבים להחזירו שם.
נחלת יעקב על פירש"י )בראשית ב ד( דגזירה
הוא על כל אדם היכן יקבר ,ולא על צד .Âובפרט לפי המבואר בשו"ת מהר"ם שיק
המקרה הוא וכו' ,עיי"ש. )יו"ד סימן שנד( בטעם איסור פינוי מתים
שזה על פי דברי חז"ל סוף פרק הניזקין,
.Áומבואר בשער מאמרי רז"ל )סוכה נג(. דקרש שזכה להיות נתון בצפון ,לעולם הוא
בצפון ,ובדרום לעולם בדרום ,ומזה ילפינן
לרבינו האריז"ל ,וז"ל :להבין מה ענין זה בכמה דוכתי דכל דאתחזק אין משנין ,ובית
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם נד
דהא דמיתבעי למות דוקא במקום מסויים שמצינו רבי רבבות אנשים נקברו בארצות,
הוא בעיקר בכדי שיקבר במקום זה ,ובנזר אלו פה ואלו פה .והענין הוא במה
הקדש על בראשית רבה )ויחי פרשה ק' ד'( שהודעתיך ,כי כל הנשמות כלולות באדם
בביאור דברי המדרש שם וירושלמי )כלאים הראשון קודם שחטא ,אח"כ נשרו ממנו
פ"ט( עיי"ש ,דלכאורה אינו מובן הא דבעינן כשנתמעטה קומתו ,והנה כמו שנשרו נצוצי
מיתה דוקא במקום מיוחד ,ושלכך רגליו נשמתו כן נשרו נצוצי גופו ,ונמצא כי כל
ערבין להוביל אותו לאתר דמתבעי ,וכתב הנשמות שבעלם תלויות באיברי אדם
שמצא ביאור הענין על נכון בכתבי האר"י הראשון ,זה בראשו וזה בעיניו ,כמ"ש רז"ל
ז"ל בספר הגלגולים )פ"ז( וקיצור הענין ,דכל בתנחומא פרשת תשא על פסוק איפה
אדם שורשו חצוב ממקום אחר בעולם, היתה ביסדי ארץ ,והנה אדם הראשון היה
ולכך נתפזרו ישראל בכל העולם ,וכל אחד בתחילה מוטל מסוף העולם ועד סופו ,מן
נקבר במקומו המיוחד לו ,וזהו ביאור הא המזרח למערב ,ונודע כי אדם הראשון נצבר
דאמרן ,רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, עפרו מד' רוחות העולם ,וכפי המקום אשר
לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה ,דהיינו ניטל ממנו עפר בבחי' אבר פרטיי שיש
דעיקר הטעם הוא משום הקבורה כדי באדם ,כך הצדיק או האיש ההוא הנתלה
שיקבר במקום זה בעולם ,ולפיכך מסבבין באבר ההוא ,שם תהי קבורתו מן חלק
מן השמים את מיתתו במקום המיוחד לו האדמה אשר ממנו לוקח בראשונה באדם
להיות נקבר שם ,ובזה מפרש נמי הא הראשון ,כי גם שנשרו איבריו של אדם נשר
דהוצבר עפרו מארבע רוחות הארץ שבכל כל אבר מהם ממקום שממנו לוקח
מקום תהיה הארץ קולטתו לקבורה .ועיין בראשונה ,וזה סוד כי עפר אתה ואל עפר
גם בשו"ת הרמ"ע מפאנו )סימן ג'( ורגלוי
דאיניש מובילין יתיה לאתר דמתבעי תשוב ,ר"ל אל עפרו הראשון .עכ"ל.
לקבורה ,שהוא מוצאו ותקופתו כפי הנגזר
וכן כתב המעבר יבק )אמרי נועם פכ"ז(.Ë
עליו וכו' .עכ"ד.
דאפילו בארץ ישראל יש חילוק בין
.‡Èוכן כתב ביפה מראה על הירושלמי )נזיר מקום למקום לענין מקום הקבורה ,וכתב
בזה"ל ,שים נא עיניך בילמדנו )פרשת פקודי( כי
פ"ז( בהא דאיתא שם ,אמר רבי עקיבא על פסוק )משלי ד( ויורני ויאמר לי כתב ,כל
כך היתה תחלת תשמישי לפני חכמים ,פעם מה שעושה המלאך עם הנשמה קודם בואה
אחת הייתי מהלך בדרך ,ומצאתי מת מצוה לעולם ,ובפרט אמר שמטייל עמה מהבוקר
ונטפלתי בו כארבעת מיל ,עד שהבאתיו עד הערב ,ומראה לו מקום שעתיד למות בו,
למקום הקברות וקברתיו ,וכשבאתי אצל
רבי אליעזר ואצל רבי יהושע אמרתי להם ומקום שעתיד ליקבר בו .עכ"ל.
את הדבר ,אמרו לי ,על כל פסיעה ופסיעה
שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת .Èוביארו הספרים הק' על פי מאמרם ז"ל
)סוכה נג (:רגלוהי דבר איניש אינון ערבין
ביה ,לאתר דמיתבעי ,תמן מובילין יתיה,
פרק ג -בדין חזרת המתים ועפר עם רקב עצמותיהם נה
להיות קבורים בקבר אבותם דמים ,אמרתי אם בשעה שנתכוונתי לזכות
נתחייבתי ,בשעה שלא נתכוונתי לזכות על
.‚Èובפרט בציור שעדיין לא עקרו כל אחת כמה וכמה ,באותה שעה לא זזתי
לשמש חכמים .וכתב ,תימה נהי דמת
הקברים של בית הקברות ,הדבר יותר מצוה קנה מקומו וצריך לקוברו שם ,מכל
פשוט דחייבים להחזיר את העצמות מקום למה המעתיקו משם חמיר כולי האי
ולקוברם שם ,דהרי מיסתבר מאד דעדיין כשופך דמים .ושמא ,אין מנוחה למת אלא
קבורים שם אבותיהם ומשפחתם ,וזכות במקום יציאת נשמתו ,כי המקום ההוא
הוא להמתים ונייחא להם שיחזירו אותם מחלק גופו ,ולכן רגלוהי דאיניש מובילין
אצל קברות אבותיהם ,דזהו נחת גדול יתיה באתרא דמתבע כדאמר לעיל פרק
למתים להיות קבורים אצל אבותיו .ובשו"ת החליל לפי פשוטו כי מאת ד' שימות כל
עמק שאלה ]להגאון מהארניסטייפאל אדם במקום המתייחס לו ,והוא על פי מה
זצ"ל[ )סימן צה( כתב להלכה שלפי מה שכתב שאמרו זכרונם לברכה אדם הוצבר עפרו
החתם סופר )יו"ד סימן שלה( דבית הקברות מכל העולם שבכל מקום שימות יתקבל,
שלנו הוי כמו בית הכנסת של רבים ,דיש וק"ל .עכ"ל .וחזינן מדבריו את גודל
לכולם חלק בו וכדברי השלטי הגבורים, חומרת הענין שיקבר דוקא במקום
א"כ כל אחד שנקבר בבית הקברות המתייחס לו ,ששם הוא שרשו ומוצאו,
שנקברו בו אבותיו ,מיקרי מקום קבורת שאם אינו קוברו שם אע"פ שנתכוין לזכות
אבותיו אף שאינו סמוך להם כלל ,וביאור ומביאו לטובתו לבית הקברות ,מ"מ הרי
הדברים הוא שמקום קבורת אבותיו הוא הוא חמור כשפיכות דמים ממש ,עד שעל
בכל הבית הקברות שהוא טמון וגנוז בה כל פסיעה ופסיעה שמוליך אותו ממקום
וכנ"ל .וכדברי העמק שאלה כתב נמי אשר היה צריך ליקבר בו ,מעלין כאילו
בשו"ת מחזה אברהם )ח"ב סימן מ( שאפילו
לענין היתר פינוי לקברי אבותיו ,נראה היה שופך דמים.
מסתימת האחרונים דכל שיקבר באותו בית
הקברות שמונחים שם משפחתו מיקרי .·Èוהיוצא מזה לענינינו ,דודאי ענין גדול
קברי אבותיו ,ומוכיח כן מתשובות החתם
סופר )יו"ד סימן שלד וכן בח"ו סימן לז( דמשמע להחזיר העצמות בשטח שבו הם
דפשיטא ליה להלכה דסגי שקבורים בו נקברו מתחילה ,כי שם שורשן ומקומן,
מבני משפחתו באותו בית הקברות ,כדי וכמו שראינו חומר הענין שאם אינו
שיחשב שהוא קבור אצל אבותיו ,ולא מביאו למקומו אף שמוליכו למקום חשוב
בעינן שיהיה בסמוך לקבר אבותיו דוקא, ומכובד לבית הקברות ,מ"מ מעלין עליו
דכל בית הקברות כולו נחשב למקומו של כאילו היה שופך דמים ,וק"ו בנדוננו
כל מת ומת הקבור שם] .אם כי בשו"ת שכבר קנו שביתה במקומן שחיוב גדול
בצל החכמה ח"א סימן יד ,לא נקט כן[ מוטל עלינו שיחזירו אותם תיכף
למקומם.
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם נו
.ÊËועיין תשובות וליקוטים מרבינו עקיבא להיות כל העצמות מונחים בקירוב
איגר )תשכ"ח( סימן נ' העתק מפנקס .„Èובפרט בציור שעדיין לא עקרו כל
הקהל דק"ק פוזנא ,שכתב בפקודת הגאב"ד
רעק"א הוראתו במעשה שהיה במי הקברים של בית הקברות ,רק הוציאו
שהוצרכו הרופאים לחתוך את ידו וקברו עצמות ועפר מחלקי קברים ,הדבר יותר
היד ,אח"כ הלך לבית עולמו ,וציוה מרן פשוט דחייבים להחזיר את העצמות
הגרע"א לקבור את היד אצל הגוף .ועיין ולקוברם שם ,מטעם אחר ,דלפי מה
בשו"ת חסד לאברהם )תנינא או"ח סימן נ"ח( שנתגלה בשטח החפירה לא הוציאו משם
שכתב דמצוות קבורת המת הוא שיהיה את המתים בשלימותם ,אלא נחתכו רח"ל
כולו נקבר במקום אחד וכל אבריו יהיו חלק מהמתים באמצעיתם ,באופן שראו
לאחדים במקום אחד ,כמו ששנינו במשנה שנשארו חצאי גופי מתים וארונות קבורים
דסוטה )דף מ"ה ע"ב( נמצא ראשו במקום אחד בקברם ,ועל כן הדבר פשוט שצריך להחזיר
וגופו במקום אחד ,מוליכין הראש אצל הגוף את העצמות למקומם ,ולקרבם עכ"פ לשאר
דברי רבי אליעזר ,רבי עקיבא אומר הגוף עצמותיהם שנשארו שם .וכמו שכתבו כמה
פוסקים שענין גדול הוא לקבור אפילו
אצל הראש ,עיי"ש ,ע"כ. אברים שנחתכו מחיים יחד עם המת בקברו,
ואפילו כבר קברום במקום שיש לפנותם
.ÊÈובשו"ת עמק שאלה ]להגה"ק רבי
אם אפשר ולקוברם יחד עם המת.
מרדכי דוב מהורניסטייפל זצוק"ל בעל
חיבור לטהרה[ )יו"ד סימן צ"ז( בדבר השאלה .ÂËועיין בתשובות שבסוף ספר סידורו של
במי שחתכו לו אצבע רגלו וקברו האצבע
שם ,אח"כ נסע למקום אחר להתרפאות שבת ,דמדמי ענין זה שצריך לקרב
ומת וקברוהו שם ,ונשאל אם צריך להביא עצמות המת יחדיו ,לענין הא דאמר
האצבע לקברו יחד עם הגוף ,ומסיק שם בירושלמי )מו"ק פ"א( דערב לו לאדם להיות
דזה הוי נייחא נפשיה דהנפטר שיהיו נוח אצל אבותיו ,ואם כן כל שכן דניחא ליה
עצמותיו נאספים יחד ,ומדמי ליה להא למת להיות קבור אצל עצמו ,והוסיף עוד,
דקברי אבותיו וכ"ש לקרב עצם לעצמותיו דבירושלמי משמע דהענין להיות קבור אצל
אבותיו הוא משום דאז מיקרי קבור בתוך
של עצמו. שלו ,וא"כ כל שכן כשקבור אצל עצמו
דמיקרי קבור בתוך שלו ,ומבואר מדברי
.ÁÈועיקר דבר זה כבר מוזכר בספר מעבר הסידורו של שבת דיש טובה גדולה
לנפטרים שיקברו את האברים עכ"פ
יבוק )שפתי רננות פכ"ה( הענין הגדול שיש בסמיכות לשאר אבריו ,וכמו דניחא ליה
בזה שיהיו כל אבריו עמו בקברו ,וכל זה
כתבו אף על אצבע קטן שנחתך מחיים או ליקבר ליד קברי אבותיו.
אפילו על שן שנעקר בחייו ,וא"כ ק"ו בן בנו
של ק"ו בעניננו שאפשר שהגולגולת נשאר
בקבר ואילו עצמות שאר הגוף נתחטטו,
פרק ג -בדין חזרת המתים ועפר עם רקב עצמותיהם נז
בקרבן העדה .עכ"ל .הרי מפורש מזה דדבר וכיוצא בזה ,דבזה הרי ודאי צריך לקרב את
זה הוא מעיקר הדין. הגוף לגולגולת ולקברם יחדיו ,וכעין הא
דאיתא בסוטה )דף מה ע"א( דרבי עקיבא אומר
.Îוהיוצא מכל זה לעניננו ,דחיוב גדול שצריך להוליך הגוף אצל הראש וכן פסק
הרמב"ם )פ"ט מהלכות רוצח( גם לענין כל מת
לחזור ולקבור את העצמות בשטח מצוה .והביא ראיה לזה שיש לקבור את כל
הקרוב עכ"פ לקבר שבו מונחות חלק אבריו יחד מגמ' סוטה )דף י' ע"ב( גבי
מגופם ,ואע"פ שכבר אי אפשר לקוברם יחד אבשלום ,הני תמניא בני למה ,שבעה
ממש ,מ"מ מאחר שמצות הקבורה היא דאסקיה משבעה מדורי גיהנם ,ואידך איכא
ליקבר כל האברים יחד ,ודאי טובה גדולה דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה ,ואיכא
הוא לנפטרים להיות עכ"פ סמוכים לחלקי דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי ,ופירש"י )ד"ה
הגופות שנשארו בקברם ,ולא יהיו קבורים דקריב רישיה לגבי גופיה( שהיה ראשו מושלך
חלק מהמת בבית הקברות וחלק במקום רחוק מגופו וקרבו ,עכ"ל .הרי חזינן גודל
אחר .ולא גרע מלהיות קבור אצל אבותיו הענין של קירוב האברים זה לזה דמדמי ליה
וכמו שכתבו הגאונים דלעיל ,וכן כתב סברא לאייתיה לעלמא דאתי ולאסקיה משבעה
זו הגאון הגדול רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל
מדורי גיהנם.
בשו"ת אבן ישראל )חלק ח' סימן ע"ו(.
.ËÈוהנה כל זה כתבו אפילו לענין אבר מן
הנפטרים הטמונים בביה"ח רוצים
בנפטרים נוספים אצלם החי ,דבפשטות לא חל עליו חיוב
קבורת המת ,ונחלקו הפוסקים אם בכלל
.‡Îעוד טעם בחיוב החזרת המתים לשטח חייב בקבורה אם לא כדי להציל מטומאה,
ויש שכתבו שחייב בקבורה ממנהגא ,אולם
הראשונה אף אם אין הם מוחזרים לענין אברי המת פשיטא דעיקר דינו הוא
בדיוק למקומם הראשון ,דהנה הקבורה להקבר כל האברים יחדיו ,ובירושלמי )נזיר פ"ז
בבית הקברות יחד עם שאר מתי ישראל ה"א( דרשינן הפסוק כי קבר תקברנו ,תקברנו
נייחא גדולה הוא לנפשות המתים ,הן לאלו ולא מקצתו ,ופירש הקרבן העדה שם
שנעקרו משם ,והן לאלו שנשארו שם, שיקברנו כולו ולא בשנים ובשלשה
וכמבואר כל זה בדברי הפוסקים .עיין מקומות ,ועיין חזון איש טהרות בהוספות
בשו"ת מבי"ט )ח"ב סימן כח( וז"ל :גם בבית בסופו )עמ' רצ"ח( שביאר את ענין קבורת
החיים גדול כבודו בישועת ה' לתחיה ,ברב התבוסה שבו נבלע מוהל המת יחד עם
עם הדרת מלך ,כי יותר מעלה וכבוד יש המת ,וז"ל ,ודאי צריך להביא המוהל למקום
בבית החיים הנקברים בו רבים אין להם שגופו קבור ,שאין כבוד הקבורה בב'
מספר ,וכמו שאנחנו מברכין ,והוא יודע מקומות ,כדאמר בירושלמי ריש פרק ז'
מספר כלכם ,ולא אנחנו - ,מבית החיים דנזיר ,תקברנו כולו ולא מקצתו ,עיין שם
שהם מתי מספר ,ואין נוסח הברכה שייכא
בהם ,וכו' ,שאלו שנקברו נחשבים כגרים
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם נח
מספר הנטמנים בבית החיים הקדוש זה שבאו מארץ מרחוק ,וקברום בבית החיים
מספר גדול מאד ,ועתה מחמת שעקרו של יהודים ,וזכו במקומם ,וקנו אותו אחר
קברי שכינם נתמעטו ממספרם הראשון.
ובשו"ת מנחת יצחק )ח"ד סימן קג( אחר שכבר נקברו ,וכו' .עכ"ל.
שהביא את דברי המבי"ט הנזכרים מסיים
על זה וז"ל :וא"כ בזה בלבד שמקטינים את .·Îהיוצא מדבריו שתי ענינים א( כי
השטח של בית החיים ,מקטינים את כבוד
הנקבר במקום ,לא רק בקברו זכה,
המתים ,שכבר נקברו בו .עכ"ל. אלא יש לו זכות גם בבית הקברות הזה,
ב( כי יש ענין גדול בריבוי קברים ונייחא
לכבוד המתים הנקברים עדיין שם הוא להנפטרים שיהא מונחים במקום שיש
עוד נפטרים רבים ,וככל שגדול מספרם
.„Îוהנה בנוסף לטעם הנזכר שקדושת של הקברים יש יותר חשיבות לבית
הקברות ,ולכך נתקנה הברכה על קברי
המקום גדולה בעת שנקברים שם ישראל ,בעיקרה על בית הקברות כגון זה
ריבוי מתים ,יש טעם גדול להחזיר העצמות של קברים רבים מאוד ,שרק הקב"ה יודע
לשטח הראשון אף שלא במקומם הראשון את מספרם] .ועיין גם שו"ת הלכות קטנות
בדיוק ,על פי המבואר בצוואת רבינו יהודה )ח"א סימן ריב( שנשאל על כמה קברים יש
החסיד )צוואה כג( וז"ל :ואם יש קברות בעיר לברך ברכת אשר יצר אתכם בדין ,וכן למה
לא יעברו המת לעיר אחרת לקבור ,כי אין מברכין הברכה על קברי צדיקים ,וכתב
המתים ששוכבים שם כועסים כי הוא בזיון דהיה משמע דהברכה היא על בית
להם ,ומובא דין זה בהגהות אשרי )מו"ק פ"ג הקברות מזמן קדמון שאי אפשר לעמוד
סימן לט ,בשם האו"ז( ,ונפסק להלכה בשו"ע )יו"ד
סימן שס"ג סעיף א( וז"ל :אין מוליכים מת מעיר על מספרן ,עיי"ש[.
שיש בה קברות לעיר )אחרת( .ועיי"ש בש"ך
מה שכתב בזה .ובשו"ת עין יצחק )ח"א יו"ד .‚Îוטעמים הללו שייכי גם לענינינו ,דאף
סימן לד ענף ב( מבאר הענין וז"ל :מצאתי בעז"ה
בספר חסידים )ס"ק תש"ט( שכתב בזה"ל ,קהל שהעצמות לא יבואו למקום קברם
אחד רצו ללכת למקום אחר ,בא מת אחד בדיוק ,אבל יחזרו למקום שנקברו בו
בחלום ואמר אל תעזבו אותנו ,כי יש לנו בראשונה וקנו מקומם בבית החיים הזה ,וכן
הנאה כשתלכו לבית הקברות כו' עכ"ל .ולפי שיהיה עם עוד נפטרים רבים ,דהלא בית
דבריו הקדושים יש לנו טעם נכון על מה הקברות שנקברו בו נפטרים רבים משנות
דאין מוליכין את המת לעיר אחרת וכו', דור משנים קדמוניות ,מי יוכל לתאר ולשער
דכיון דיש הנאה להמתים כשבאים עדה את עוצם קדושתו ומעלתו ,אם כן איך
קדושה עם המת לשם .וע"כ זהו כעין מה יתאכזרו למנוע מהמתים את זכותם לשוב
דקיי"ל בהלכות צדקה ,דעניי עירו קודמין לנחלתם בבית הקברות הקדוש הנזכר ,וזה
לעניי עיר אחרת ,וכמבואר ביו"ד סי' רנ"א צער גדול ונורא הן להנפטרים שנעקרו
ממקומם ,והן להנפטרים שעדיין קבורים
במקומם הראשון ,כי תחת שעד עתה היתה
פרק ג -בדין חזרת המתים ועפר עם רקב עצמותיהם נט
במקום המיוחד לקברים רבים ,עיין בפירוש סעי' ג' ,ואין לנו עני ביותר כמו המת ,דעל
הרא"ש )נזיר סה( והובא גם בשיטה מקובצת זה נאמר בכמה ענינים הפסוק לועג לרש,
)כתובות כ (:וז"ל :דאין דרך לקבור מתים אלא וכמבואר בברכות )דף יח( ומנחות )דף מא(
במקום המיוחד לקברים הרבה) ,אלא שמדברי וביו"ד סי' שס"ז סעי' ב' ובאו"ח סי' מ"ה.
וכמו דבעניים חיים יש משפט קדימה לעניי
המבי"ט הנ"ל אנו למדים כי כל הנקבר במקום שיש שם עירו ,כמו כן בנפטרים דהם עניים ביותר,
ע"כ להם היינו לבית הקברות דעירו משפט
קברים רבים הרי זה משובח(.
הקדימה ביותר .עכ"ל.
.ÊÎכי ענין קבורת המתים בבית הקברות
.‰Îהיוצא מדבריו ,כי הנאה יש להמתים
אינו רק משום הרחקת הטומאה וכדי
שלא יכשלו הכהנים ,או להרחיק את מקום בעת שבאים לבית הקברות ,שעי"ז
מנוחת הנפטרים מעיני האדם ,וכן אינו נזכרים בהם ומתפללים ומעוררין רחמים
משום הרחקת הקברות מן העיר )עיין שו"ע עליהם ונותנים צדקה עבור טובת נשמתם,
סימן שסה ס"ב ובנוש"כ( ,אלא ענין הקבורה בבית וכמו כן בנידון דידן ,אם העצמות הקדושות
הקברות הוא ענין גדול וקדוש עד מאוד, יחזירו למקומם הראשון ,מקום שרבבות
והוא תועלת להנפטר בעצמו .כי בית מישראל באים להתפלל ועוסקים במצוות
הקברות הוא מקום קדוש וטהור ואדמת שם ,וזה טובה לנשמתם ,בודאי שתועלת
קדש הוא .ובשלטי הגבורים הנזכר לעיל גדולה להם שיהיה במקומם הראשון,
האריך לחדש ,דאם הקצו מקום לבית מלהיות נקבר במקום רחוק אשר לא יעבור
הקברות אף אם לא נקברו בו עדיין מתים בו איש מישראל ,ולא יזכו לכל הטוב הזה,
מ"מ נאסר המקום בהנאה ,משום שכבר ובודאי שהעצמות זועקים אלינו אנא
יחדוהו לבית הקברות ,וכמו בית הכנסת של החזירנו למקומינו שהיינו שם בתחילה ,כדי
כרכים ,וכן הסכים עמו גדולי הפוסקים שנזכה להנות מכל אותן הזכותים שנעשים
וכנזכר באריכות ? ,ומבואר מדברי השלטי
הגבורים דמלבד הקדושה שיש בבית שם בשטח הזה.
הקברות מכח המתים הקבורים בה שנעשה
משכן הנפשות הקדושות ,יש גם דין הנפטרים רוצים לשכב בבית החיים
קדושה על עצם מקום בית הקברות מטעם דוקא
עצם היותו מיוחד לבית הקברות ,ונראה
מזה דהוא חלות דין קדושה על המקום .ÂÎעוד יש בנותן טעם ,בחיוב החזרת
והקרקע עצמה ,ועיין ברדב"ז על הרמב"ם
בסוף הלכות אבל דנראה מדבריו דאיסור העצמות למקומם הראשונה ,אם
קלות ראש נובע מקדושת בית הקברות. מטמינים את העפר והעצמות בשטח אשר
לא היתה מיוחדת לבית החיים ,כי המתים
.ÁÎועיין בתשובות להגאון רבי אליהו רוצים להקבר במקום המיוחד לקברות,
שנתייחדה לבית עולמין ,ולא במקום חולין
מגריידיץ זצ"ל )אדרת אליהו ח"א יו"ד סימן וזר ,וכמבואר בהראשונים דהמתים קוברים
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם ס
הקברות ולהתפלל על כל צרה שלא תבוא, קכה( וכמו"כ יש תשובה נוספת ממנו גם
כמו שכתב המגן אברהם )סימן תקפ"א ס"ק ט"ז( בכתבי הגרי"ד מווירצבורג זצ"ל )ח"ב עמ'
והבאר היטב )יו"ד סימן שע"ו( ,וכן כתב השל"ה תקמז( ,שכתב בדבר גודל הענין של בית
בהלכות ראש השנה ,שנוהגין לילך על בית החיים שהוא כענין בית המקדש ,הגם דשם
הקברות בערב ראש השנה ובערב יום אסור לכהנים משום טומאה להכנס ,בכל
כפורים ומקיפין אותו ,וכתב שם זאת לענין קדושת שמים ,והאזנת ה'
שהמהרש"ל היה נוהג ליתן צדקה קודם לתפילה המקום הזה הוא כלפני ולפנים.
שהתחיל להקיף ,והביאו הפוסקים מדברי ע"כ .עוד כתב שם ]בכתבי הגרי"ד
האגודה דהטעם והמקור למנהג זה הוא, מוירצבורג[ ,ואמנם יש עוד בית המקדש
מהא דאיתא במסכת שמחות )פרק ו'( מעשה שלישי לשפוך שם שיחו לפני ה' ,הוא הבית
באשה שחלה בנה והקיפו העזרה ,מכאן החיים וכו' ,אבל בעצם הוא השער השמים
נראה שנהגו להקיף בית הקברות ,ע"כ. וכו' ,ושם הוא היציאה מעולם הזה לעולם
וחזינן דמדמה לה קדושת בית הקברות האמת ,ואפילו בזמן המקדש כשהיה תענית
לקדושת העזרה לענין זה ,וכשם שנהגו בצרה גדולה נכנסו לבית החיים להתפלל
בזמן הבית להקיף את העזרה על צרה שלא שם ,כדאיתא בתענית )דף ט"ז ע"א( ,ויש
תבוא ,כן יש להקיף בזמן הזה את בית לראות גודל יקרת בית החיים שהוא דומה
הקברות ,משום הקדושה הנוראה שיש קצת לבית המקדש זולת טומאת כהנים וכו',
ע"כ .ומבואר מדבריו נוראות גודל קדושת
לבית הקברות כמו העזרה. בית החיים שהוא כלפני ולפנים ,שהוא
לענין התפלה כענין בית המקדש ,וששם
.Ïובפרט כפי מנהגם של ישראל מקדמת הוא שער השמים ,ואשר שם הוא הקשר
של עולם הזה עם העולם הבא .וכתב
דנא ,לקדש את בית הקברות קודם בחמודי דניאל )יו"ד סימן קצ"ה( הובא בפתחי
שקוברים שם נפטרים ,וכמבואר דברי תשובה שם בקיצור ,שנהגו הנשים שלא
הפוסקים .ובודאי רצונם של הנפטרים לילך לבית החיים להתפלל בימי נדותה,
לשכון במקום קברות ולא בשטח שנזדמן ונכון הוא ,דגם זה המקום קדוש הוא משכן
באקראי .ונזכר סברה זו בשו"ת מנחת הנפשות הקדושות ,וחזינן דחלה קדושה על
אלעזר )ח"ד סימן יב( וז"ל :בודאי אין להניחו מקום בית הקברות כדוגמת בית הכנסת
שם בקבר ע"פ השדה ,גם אם הגן עתה של מפני ששם הוא מקום משכנם הקדוש של
בניו ,מ"מ מי יודע כנ"ל ,וגם הוא בזיון גדול
ודוגמת חוקי הנכרים אשר יפלו ויקברו הנפשות הקדושות .עכ"ל.
כדומן ע"פ השדה ,ויש מהם עושים קברות
משפחתם בשדיהם וכרמיהם ,לא כן חלק .ËÎועד היכן הדברים מגיעים נוראות
יעקב עם בנ"י בדורותינו ,ובפרט שהוחזקנו
אנן מתלמידי תלמידי רבינו הבעש"ט קדושת בית הקברות ,דהנה בשנים
הקדוש זי"ע כמבואר בספר נר ישראל קדמוניות היו נוהגין להקיף את בית
פרק ג -בדין חזרת המתים ועפר עם רקב עצמותיהם סא
והמה בעצמם לא ירצו לקבור שם ולעשותו להמגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע ,וכן בספר
בית החיים ,רק )אחרי אריכות ימיהם ושנותיהם( קודש הלולים ,ובשו"ת דברי חיים )ח"ב יו"ד
רצונם ליקבר בבית החיים בהעיר ומקום סי' קלה( ובשו"ת צבי תפארת לאאמו"ר )סי'
משפחתם כנ"ל ע"כ בודאי מצוה לפנותו כ"ד( לקדש את בית החיים ,ולהקיפו
במזמורים כמבואר שם ,ובלתי זה לא יקברו
בארונו .עכ"ל. שם מת ישראל ,וזה לא יעשו עתה בני
הכפר שם לקדש את הגן הלז ולהקיפו
.‡Ïועל כן מובן הדבר מאליו ,שחלילה בתורת בית החיים מפני כמה טעמים ,24
להשאיר את המתים ועצמותיהם
.24ובענין קידוש בית החיים עבור קבורה עיין בשו"ת מהר"ם שיק )יו"ד סי' שנז( וז"ל :ועל דבר הבית עלמין
החדש במה מיחדין אותו ומקדשין אותו ,הנה לפי המבואר ר"פ שני דשבועות לענין קדושת העיר ירושלים,
כשקידשוה היו מסבבין את העיר והיו אומרים שיר של פגעים ,שהוא המזמור של יושב בסתר ,והוא מסוגל
להבריח מזיקין )א"כ ראוי לאומרו גם כאן ביחוד בית עלמין( ,וגם פיטום הקטורת מסוגל לעצור המות ולהבריח
מזיקין ופגעים רעים ,ולפי מאי דאיתא שם שהיו מקדשין בשיירי מנחה ,דהיינו דברים הנאכלים וכו' ,מצד זה ראוי
ג"כ לומר בשעת ההקפה איזה מזמורי תהילים ,שהרי עליהם ביקש דוד המלך שיאמרום שע"ז אמרו חכז"ל שאמר
דוד ואגורה באהליך עולמים שעי"ז שיאמרו אותם יהיו שפתותיו דובבת בקבר ,וא"כ הם כמו שיירי מנחה,
שמקדשין בהן בהילוך סיבוב העזרה בפועל דמיון ,כעין שכתב הרמב"ן בחומש בפ' לך ,ה"נ הוי אמירת תהילים
שביקש עליהם דוד המלך שע"י יגור עולמים ,וה"נ בית הקברות הנקרא בית עלמין ,המנהג לומר שם בשעה
שקובעין ומיחדין אותו לבית עלמין איזה מזמורי תהילים המיוחדים :ומ"ש מעלתו שיש בידו קבלה להקיף שבע
פעמים ,ובכל פעם יאמר ויכוון בשם אחד של שם מ"ב אנא בכח וכו' ,וגם איזה מזמורים המיוחדים ,וכתב לי
ההעתק ,ואני לא שמעתי ואם קבלה הוא נקבל .עכ"ל.
ובשו"ת דברי חיים )תשובות נוספות סימן יח( בנידון הבית עלמין שבאים להוסיף עליו מה לעשות :וז"ל :הנה לא
שמעתי מרבותי דבר בזה .ולפי דעתי שילכו החברה קדישא על הבית עלמין ,ויסבבו הבית עלמין ,ויאמרו הבקשה
שאומרים בשעת סיבוב הבית הקברות והוא כתובה בספר מענה לשון ,והחברה קדישא יתענו מקודם או יפדו
עצמם ,וגם בני העיר ירבו בצדקה באותו מעמד ,ויקיפו הבית עלמין ]כנראה חסרים כאן תיבות "ז' פעמים" וכן
הוא בתשו' ח"ב יו"ד סי' קל"ה עיין שם[ ,ויאמרו מקודם הד' מזמורים הראשונים שבתהלים ואחר כך ויהי נועם
בכל הקפה ואנא בכח :ועתה הוא בדפוס מכתבי הקודש תלמידי הבעל שם טוב ז"ל ,וז"ל בספר נר ישראל להרב
המגיד הקדוש מקאזיניץ זלל"ה בסוף )הח"ג( ]הח"ן[ כללים על דרך הקבלה ,עוד ראה זאת העתקתי מכ"ק אדמו"ר
הרב המגיד והוא מועתק מהבעש"ט זצלל"ה זי"ע וז"ל הזהב :מהבעש"ט ,אם צריכים להוסיף על בית הקברות
רח"ל ככה יתנהגו ,וכו' עיי"ש אריכות דבריו הקדושים .הובא דבריו ביוסף דעת ודברי שאול )סימן שסה( ,ובשו"ת
בית יצחק )יו"ד ח"ב סימן קנו( ,ובשו"ת צבי תפארת )סימן כד( שו"ת פרי השדה ח"ב )סימן מא( ,ובעוד מקומות.
ובערך ש"י )יור"ד שס"ב( איתא :נוהגים להתענות ביום שמחנכים ,ולהתנות תנאי שלוקחים הקרקע החדשה על
מנת שיבולע המות לנצח ,וינדבו שבע צדקות ,היינו שמקיפים ז' פעמים הקרקע ,ובכל הקפה ינדבו צדקה לאלה
הדברים ,א( לעניים ,ב( לתלמוד תורה ,ג( להכנסת כלה ,ד( להלבש ערומים ,ה( לבית התפלה ,ו( לפדיון שבויים,
ז( לבקור חולים .עכ"ל .עיין עוד שו"ת ערוגת הבושם )יו"ד סימן רנג( ,ובשדי חמד )ערך אבלות אות פב פג( ובספר
גנזי יוסף )סימן פ"ו(] .ובשו"ת שאגת אריה )החדשות סימן יז( איתא :לנהוג שיקנו קרקע לגמרי לב"ה ,רק קודם
המקח יעשו חברא של קברנים הנקרא חברא קדישא ,ואנשי החברה יגזרו צום על עצמם ביום ב' או ה' ,ויאמרו
סליחות ויבקשו רחמים ובלע המות לנצח .עכ"ל .בשו"ת עין יצחק מהגאון דקאוונא )יו"ד סי' ל"ד( איתא :והמנהג
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם סב
מקום קדוש וטהור ואדמת קודש ,משום הקדושים מחוץ לבית הקברות ,וצריך
שהוא מקום מנוחת הצדיקים ממילא להחזיר את המתים תיכף ומיד דוקא
נתקדש עי"ז כל אדמת בית הקברות, לאדמת הקודש לבית הקברות הקדוש
והמקום אשר עומדים עליה להתפלל אדמת
והטהור שבו מקום מנוחת הצדיקים.
קדש היא.
מקום קברות צדיקים קדוש עוד יותר
ע"י הצדיק הנקבר שם יזכה גם
הוא לתחי' .·Ïוהנה כל הנזכר אמורה אפילו אם
.‚Ïענין נורא נוסף מבואר בשו"ת לחם הנקברים הם פשוטי עם ,אבל
כשנקברים שם צדיקים וקדושים אז אין
שלמה להגה"ק משימלוי זצ"ל )יו"ד ח"ב ערוך לגודל מעלת מקום בית הקברות
סימן סו( וז"ל :דלקבור שלא בבית הקברות ההוא ,ועיין מהרי"ל )הלכות תענית( בטעם
בתוך ביתו הוא צער להמת גופא ,ששוכב שהולכים להתפלל בתעניות בבית הקברות,
לבדו שלא בין המתים הקדושים שכבר קבלו שמלבד הטעמים דאיתא בגמ' יש עוד טעם,
דינם ,ויש שם מסתמא גם ת"ח ואנשי משום דבית הקברות הוא מקום מנוחת
מעשה גם בחייהם ,ואפשר גם לענין התחיה, הצדיקים ומתוך כך הוא "מקום קדוש
שיהיה כשיעלה רצון הבורא ב"ה ,אולי וטהור" ,והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת
בזכות השוכבים שם יקום גם הוא ,כענין קודש ,עכ"ל .והעתיקו דבריו הפוסקים וכן
ויתא ראשי עם ,25אבל אם יהא מונח לבדו במשנה ברורה )סוף סימן תקפ"א( ,ומבואר
מדבריו שכל אדמת הבית הקברות הוא
הוא כשקוברין את המת הראשון בביה"ק החדש דמתענים כל אנשי העיר כל היום ההוא ומרבים בצדקות
ובתחנונים וכיוצא בזה .עכ"ל[.
.25אמר המעתיק :כוונתו הוא לדברי המדרש רבה )פרשת חקת יג( וז"ל :אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ,באיזה
פנים אתה מבקש ליכנס לארץ ,משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ,ונשבית הצאן ,ביקש הרועה ליכנס
לפלטרין של מלך ,אמר לו המלך ,אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן ,אף כאן אמר לו
הקדוש ברוך הוא למשה ,שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואת מכניס דור אחר ,עכשיו יאמרו,
אין לדור המדבר חלק לעולם הבא ,אלא תהא בצדן ,ותבא עמהן שנאמר )דברים לג( ויתא ראשי עם צדקת ה'
עשה .עכ"ל .עוד שם )פרשת ואתחנן ט( ]ג ,כז[ כי לא תעבור את הירדן הזה ,אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה
אם אתה נקבר כאן אצלן ,בזכותך הן באין עמך ,א"ר לוי למה הדבר דומה ,לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפילה,
אמר אם אומר אני האירו לי שאקבץ מעותי אין בריה משגחת עלי ,מה עשה ,נטל זהוב אחד והשליך בתוכם
והתחיל צווח ואומר האירו לי זהוב אחד היה לי ונפל ממני כאן ,והאירו לו ,מה עשה משנטל את הזהוב אמר להן
בחייכם המתינו לי שאלקט את המעות ,וליקטן בזכות הזהוב נתלקטו המעות ,כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,
אם נקבר אתה אצלם במדבר ,הן באים בזכותך ואת בא בראשם ,שנאמר )דברים לג( וירא ראשית לו וגו' ויתא
ראשי עם .עכ"ל.
ובגמ' סנהדרין )קיא (.איתא :ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה )ירמיה ג ,יד( ,אמר ריש לקיש ,דברים
ככתבן )פרש"י ,שלא ימלטו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה( ,אמר ליה רבי יוחנן ,לא ניחא ליה למרייהו דאמרת
פרק ג -בדין חזרת המתים ועפר עם רקב עצמותיהם סג
שלא בבית הקברות ,אולי זכותו אינו כדאי לעניננו את גודל ההפסד להיות קבור שלא
שיקום בתחיה .26עכ"ל .ומכאן יש להביא ביחד עם שאר מתים הקדושים והטהורים.
_
להו הכי ,אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה ,ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה )פרש"י ,בשביל חסיד
אחד שבעיר ,אקח את כל העיר כולה( .עכ"ל .ובילקוט שמעוני )ואתחנן רמז תתכד( איתא :שנו רבותינו מצילין
תיק הספר עם הספר מפני הדליקה ,הואיל וזכו לידבק בספרים ,וכו' ,צדקיה בן כנענה היה אדם רשע ,כשהלכו
לקברו מצאו את הגדוד ונבהלו והשליכוהו על קברו של אלישע ,שנאמר )מ"ב יג ,כא( ויהי הם קוברים איש
והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע ,כיון שהריחו עצמותיו בעצמות אלישע חיה ,שנאמר
)שם( ויחי ויקם על רגליו ,וכו' .עכ"ל.
וברבינו בחיי על הפסוק )דברים כט ,ט( כל איש ישראל ,איתא :דקדקו חז"ל )תנחומא נצבים סי' ב( מכאן שכל
ישראל נתפסין בעוון איש אחד .וראיה לזה ,עכן שמעל בחרם ואמר הקב"ה ליהושע )יהושע ז ,יא( חטא ישראל,
וכל ישראל נתפסו בעוונו .וזהו לשון 'כל איש ישראל' ,כלומר כל ישראל נתפסים בעוון איש אחד ,וזהו שכתוב
)ויקרא כו ,לז( וכשלו איש באחיו ,ודרשו חז"ל )סנהדרין כז (:בעוון אחיו ,ללמדך שכל ישראל ערבין זה בזה .ואם
בפורענות מצינו שהרבים נתפסים בעוון היחיד ,כל שכן שהרבים נושעים בזכות היחיד .וכן אמר אליפז לאיוב
)איוב כב ,ל( ימלט אי נקי ,כלומר ,נקי אחד ימלט כל האי ,ואם האמת אתך שאתה נקי וצדיק ונמלט כל העיר
בבור כפיך ,וכן דרשו חז"ל )יומא לח (:בשביל צדיק אחד העולם עומד ,שנאמר )משלי י ,כה( וצדיק יסוד עולם,
שהרי מדה טובה מרובה על מידת פורענות .עכ"ל.
ובגמרא סוכה )נו (:איתא :אמר אביי ,אוי לרשע אוי לשכינו ,טוב לצדיק טוב לשכינו ,שנאמר )ישעיה ג ,י(
אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו .ובבניהו בן יהוידע שם איתא :נראה לי בס"ד דאמר טוב לצדיק וכו',
לתת טעם על אומרו אוי לרשע אוי לשכינו ,דקשה מה חטא השכן כדי שילקה ,לזה אמר הטעם הוא מפני כי
טוב לצדיק טוב לשכינו ,ועל זה אין לבקש טעם ,כי כך מנהגו של עולם ,ברבות הטובה רבו אוכליה )קהלת
ה ,י( ,על כן זה השכן של הרשע שלא השתדל להיות שכן לצדיק ,הרי זה מאס בטוב ,ולא הודה בטוב
הנמשך מן הצדיק ,לכן בעבור זה ראוי שיהיה לו או"י תמורת טו"ב ויהיה אוי לשכינו.
או יובן הכונה ,מאחר שלא התחבר לצדיק נמצא חשב בדעתו שאין התערבות לישראל זה עם זה ,אלא כל
אחד פועל שלו לעצמו בלבד ואין שייכות לזה עם זה ,על כן בדין הוא שיראו לו מן השמים בנסיון איך
ישראל מעורבים זה עם זה ,ובמה יראו לו ,אם בענין טוב הרי חוטא נשכר ,לכך מוכרח שיראו לו התקשרות
והתערבות ישראל זה עם זה בענין רע ,שיראה בעיניו איך יהיה אוי לרשע אוי לשכינו ,ובזה יבין כי ישראל מעורבים
וקשורים זה בזה .והנה כיון דאמר קרא אמרו צדיק כי טוב ,מוכרח לפרש דהשבח שישבחו לצדיק הוא על
הטוב שיהיה מסיבתו לאחרים ,כי על הטוב המגיע לעצמו מה טעם יש לשבחו ,דאם ראית אחד אוכל תרנגולת
פטומה אין לו שבח על זה ,דלפי עושרו ראוי הוא שיאכל מאכל חשוב ,כן הצדיק לפי צדקתו ראוי שיהיה לו טוב,
אבל אם ראית אחד מאכיל לאחרים תרנגולת פטומה ראוי לו השבח לשבחו בזה ,כן הצדיק כאשר יגיע מסיבתו
טוב לשכינו ראוי לשבחו ,ולכך אמר אמרו צדיק כי טוב כלומר כי הוא יסבב טוב לאחרים .עכ"ל.
.26ובתורת משה לחת"ס )הספד על ג' צדיקים( איתא :כבר מלתי אמורה ,במה שמבואר בתוס' סוף פרק איזהו
נשך ,כי מי שהלוה ברבית לא יעמוד ליום התחי' ממעשה דבני אפרי' ,שהי' נ"ל לאו דוקא מלוה ברבי' ,אלא כל
עושי עול בממונם ואינם מאמינים בה' ,והדין נותן ,כי אמרו חז"ל דאמר ההוא צדוקי להלעיג על תחיית המתים,
דחיי מתו דמתו חיי בתמי' ,והשיב לו אדרבא השתא מה דלא הוה הוה ,מה דכבר הוה לא כ"ש ,נמצא לולי זה
סימן ב \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם סד
הק"ו אין להאמין בתחיית המתים ,וכל עושי עול בממונו אלו למד זה הק"ו מה דלא הוה הוה ,שהקב"ה המציא
לו תחלת עשרו בידיו רקניות וערום יצא מבטן אמו והביאו לידי כך ,הלא נקל יותר להוסיף על שיש בידו ע"ד
היתר ולא ע"ד איסור ,א"ע כזה אינו מאמין בזה הק"ו ,א"כ ממילא אינו מאמין בתחיית המתים ,ומבואר ריש פרק
חלק כל מי שאינו מאמין בת"ה לא יקום ליום התחיי' ,וא"ש דברי תוס' .עכ"ל.
עיין גמרא )סוטה ה (.וא"ר אלעזר ,כל אדם שיש בו גסות הרוח ,אין עפרו ננער ,שנאמר הקיצו ורננו שכני עפר,
שכבי בעפר לא נאמר ,אלא שכני עפר ,מי שנעשה שכן לעפר בחייו .עכ"ל .עיין שם בבן יהוידע.
והראשית חכמה )שער היראה פי"א( מביא דברי הזוה"ק וז"ל :וברעיא מהימנא )פרשת שופטים רעה (.ביארו
המאמר וזה לשונם ,ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין מי מעיד על האדם קורות ביתו ,ולא עוד אלא אנשי ביתו
מעידין עליו ,מאי קורות ביתו ,אינון קורות דלבא .וכו' ,אנשי ביתו אינון רמ"ח אברים דיליה ,דהכי אוקמוה מארי
מתניתין רשע עונותיו חקוקים על עצמותיו ובגינה אתמר מי מעידין על האדם קורות ביתו ,וגרמין בנויין על מוחא
דאיהו מיא ,ועלייהו קא רמיז )תהלים קד ,ג( ,המקרה במים עליותיו ,המקרה לשון קורות ואמאי בגרמין יתיר
מבשרא וגידין ומשכא ,בגין דגרמין אינון חוורין וכתיבא אוכמא לא אשתמודעא אלא מגו חוורו ,וכו' ,ולא עוד
אלא דגופא על גרמין עתיד למיקם ,ובגין דא זכווי וחובוי חקוקין על גרמין דיליה ,ואם יזכה יקום גופא על
גרמין דיליה ,ואי לאו לא יקום ,וכמעט לא יהא ליה תחיית המתים .וכו' .עכ"ל.
עוד שם )שער הקדושה פי"ז( איתא :בזוהר )פרשת נח ריש דף סט( זה לשונו ,בכל חובין דחייבי עלמא דחיין לה
לשכינתא ,חד מנייהו מאן דמחבל אורחיה על ארעא כדאמרן ,ובגין כך לא חמי אנפי שכינתא ולא עאל בפלטרין,
ועל דא כתיב באלין וימחו מן הארץ איתמחון מן כולא .תא חזי בההוא זימנא דזמין קודשא בריך הוא לאתחייאה
מיתיא כל אינון מתין דאשתכחו לבר בשאר ארעין נוכראין ,קודשא בריך הוא יברא לון גופייהו כדקא חזי וכו' ולא
יהיב לון קודשא בריך הוא נשמתין אלא בארעא דישראל ,דכתיב )יחזקאל לו ,יב( בפתחי את קברותיכם והעליתי
אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל ,דיתגלגלון תחות ארעא ,ולבתר מה כתיב )שם לז( ונתתי
רוחי בכם וחייתם וגו' ,דהא בארעא דישראל יקבלון נשמתין כל בני עלמא ,בר אלין דאסתאבו וסאיבו ארעא,
באלין כתיב וימחו מן הארץ דייקא ,ואף על גב דקשו ואיפליגו קדמאי על דרך וימחו כמא דאת אמר )תהלים סט,
כ( ימחו מספר חיים .אמר ליה רבי שמעון ,ודאי לית לון חולקא לעלמא דאתי ,דכתיב וימחו מן הארץ ,וכתיב
)ישעיה ס ,כא( לעולם ירשו ארץ ,אבל יקומון בדין ועלייהו אתמר )דניאל יב ,ב( ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו
אלה ,עד כאן לשונו .ועם היות שהמאמר הזה מדבר בדור המבול שאין להם חלק לעולם הבא ,ולסברת רבי אבא
שלא יקומו בתחיה ולא בדין ,מכל מקום נלמוד ממנו כי מי שבדור הזה יעשה כמעשיהם ולא יעשה תשובה לא
יהיה לו חלק לעולם הבא ,ואם יקום בדין כסברת הרשב"י יהיה לחרפות ,שכיון שנתן עיקר טעם לדור המבול
שאין להם חלק לעולם הבא מפני שהיו שופכין זרעם על הארץ ,כדכתיב )בראשית ו ,יב( כי השחית כל בשר את
דרכו על הארץ ,ולכך גרמו שימחו מן הארץ סתם בין למעלה בין למטה ,כן יהיה לכל מי שיעשה כמותם ולא
עשה תשובה .עכ"ל.
ובברכי יוסף )או"ח סימן קיג ]ב[ דין ד( איתא :כל חוליות שבשדרה וכו' .ספ"ק דקמא אמרו שדרו של אדם אחר
ז' שנים נעשה נחש והוא דלא כרע במודים .וכתבו התוס' י"מ דאותו עצם חזק וכשנעשה נחש אינו חי לעתיד.
ודחו התוס' דאין סברא שיהא עונשו גדול כ"כ וכו' ,ע"ש .ומלשון הזהר בסבא דמשפטים הביאו הרב פר"ח בדין
זה ,משמע קצת דבשביל דלא כרע במודים אינו קם לעתיד לבוא כמ"ש הי"מ .ועמ"ש סי' קכ"א )אות א( :עיין
ברכי יוסף )או"ח סימן קכא( וז"ל :יש מפרשים דמאן דלא כרע במודים לא יקום לעתיד לבא ,והכי משתמען
מילוהי דסבא קדישא אשר יביא בפרי'ו הרב פר"ח לעיל סי' קי"ג ,והלא מראש דברתי שם סי' קי"ג )אות ב( בס"ד.
ובשגם הוי מילתא דתמיהא כאשר התוס' פ"ק דקמא )טז ע"ב ד"ה והוא( המה ראו כן תמהו .אהניא לן אסהדתיא
דסבא קדישא סגי ומסגי .והחי יתן אל לבו ,דזמנין הן האדם מזלזל בדבר קטן יראה לעינים ,ולא ידע כי כלת'ו
היא ,ואשר שכ'ב לא יוסיף לקום ,על זאת יתפלל כל חסיד להיות זריז וחרד על דקדוקי סופרים .עכ"ל.
סימן
ג
פרק א -איסור הנאה
פרק ב' -אפילו
נעקרו הקברים ,כל
השטח נשאר אסור
בהנאה ובקלות ראש
פרק ג -הערות בדיני
איסור קלות ראש
בבית הקברות ,ולועג
לרש
פרק ד' -חיוב
הציבור להשתדל
לשמור על כבוד
המתים
פרק א -איסור הנאה סז
פרק א
איסור הנאה
7
המחוברים בגופו ,כגון פאה נכרית וכיוצא אסור הנאה ממתים וקברים ובית
בה ,אסורים כמו המת עצמו .וכו' ,עכ"ל. הקברות
עיי"ש פרטי הדין בזה .ובערוך השולחן )סימן
שס"ג ס"ז( איתא :כבר נתבאר בסי' שמ"ט, ‡ .הנה ידועה היא ההלכה שהמת וכל
דכל דבר השייך למת אסור בהנאה עיין שם,
לפיכך ארון של מת שפינו המת ממנו מפני השייך למת אסורים בהנאה ,והנני
איזה סיבה ,אסור הארון בהנאה ,ואם הוא לאסף קצת מדברי הפוסקים בדינים הללו,
של אבן אין לו תקנה ,ורק ישמורו מליהנות הן במהות איסור הנאה ממתים ,וכן מקברי
בו ,ואם הוא של חרס ישברוהו ,ואם הוא מתים ,ומשטח בבית הקברות שלא נקברו
של עץ ישרפוהו כדי שלא לבא לידי תקלה, שם מתים ,מחמת שעוד לא קברו בשטח
ולכן המוצא נסרים בבית הקברות לא יזיזם הזה או בבית הקברות הזה לגמרי ,והן
ממקומן ,דשמא הם מארון שפינוהו מחמת שפינוי משם קבר או קברים בהיתר
ואסורים בהנאה ,ומ"מ אינו מחוייב לשורפן
כיון שאינו יודע שהם מארון ,וה"ה כשמצא או באיסור ,בשוגג או במזיד.
חרסים כשיש לחוש שמא הם של מת
מהות איסור הנאה ממת
וכמ"ש .עכ"ל.
· .לענין איסור הנאה ממת מבואר בהגהות
מהות איסור הנאה מקברו של מת
אשרי )מו"ק פ"ג סימן עט ,ומובא בט"ז סימן שסד
‚ .ולענין הנאה מקברו של מת מבואר סק"א( דכל מה שנעשה לצורך המת ולכבוד
המת אסור בהנאה ,והיינו שאסור להשתמש
בשו"ע )סימן שסד ס"א( וז"ל :קבר של בנין, בדבר הזה .ובשו"ע )יו"ד סימן שמט סעיפים א-ג(
אסור בהנאה; אבל קרקע עולם של קבר, איתא :מת ,בין עובד כוכבים בין ישראל,
תכריכיו אסורים בהנאה .וכו' .נויי המת
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם סח
ומתירים .עכ"ל .וכן לענין לדרוך על הקברים אינו נאסר .הג"ה וי"א דהקרקע שלקחו מן
יש שיטת האם מותרת או אסורה מחמת הקבר וחזרו ונתנו עליו ,דהוי תלוש ולבסוף
איסור הנאה שיש ממת] ,עיין שו"ת שבט חברו ,אסור בהנאה .ובלבוש שם מבאר
הלוי )ח"ט סימן עה( וז"ל :ובענין ישיבה והליכה הענין וז"ל :כבר כתבנו שכל מה שנתייחד
על קברים עיין תשובת מהרש"ם )ח"א סי' מ"ג( לקבורת המת ליקבר עמו נאסר בהנאה.
דפליגי בזה קדמונים ,ומייתי מלשון תשובת לפיכך קבר של בנין ,כל הבנין אסור בהנאה,
הרמ"ע להקל ,ואנחנו מחמירים כט"ז שנתייחד לקבר ומת זה ונקבר שם ,אבל
ומהרש"ל ,ומכ"מ כתב לקיים דברי הט"ז קרקע עולם של הקבר אינו נאסר ,וילפינן
יו"ד סי' שס"ד להקל בהליכה דרך עראי, לה )סנהדרין מז (:מקרא דכתיב )מ"ב כג ,ו( וישלך
ובענין ישיבה על מצבה כבר ידועים דברי עפרה אל קבר בני העם ,מקיש קבר בני
רבינו האור זרוע ,ועיין מש"כ בעניי בשבט העם לעבודה זרה ,מה עבודה זרה לא
הלוי ח"ה סי' קע"ו באורך .עכ"ל .ובשו"ת מיתסר במחובר ,והיינו קרקע עולם ,דכתיב
מנחת יצחק )ח"ב סימן קג( איתא :ויש לעיין אם )דברים יב ,ב( אלהיהם על ההרים ,ולא ההרים
לומר דהילוך לפי שעה קיל ,ועיין בטו"ז )סי' אלהיהם ,אף קבר נמי לא מיתסר במחובר
שס"ד סק"א( ,ועיין בזה בתש' מהרש"ם )ח"א סי' דהיינו קרקע עולם ,אבל הבנין שבנאוהו לו
מ"ג( שם ,וגם דמה דההילוך הוי לצורך למעלה מן הקרקע וחברוהו לשם מיתסר,
הקברות ,ובהא דההילוך יהי' על גבי קרקע דכוותיה דעבודה זרה דבית שבנאו מתחלה
שמוסיפין על גבי שטח מלמעלה כעובי לעבודה זרה אסור ,דתלוש ולבסוף חברו
טפח ויותר כנ"ל ,וכמ"ש כה"ג בתשו' אמרי הוי תלוש לענין עבודה זרה ,וקבר נמי
יושר )ח"ב סי' כ"ג( משום חשש כה"ג לשפוך איתקש לעבודה זרה .ודוקא בנין שלקחו
עפר דהיתרא למעלה עיין שם ,וע"כ מה אבנים ועפר ממקום אחר ובנאום לכאן,
שיש להביא לנדונינו ממה דאיתא בתשו' אבל העפר שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנוהו
עליו ,היא נקראת בכאן קרקע עולם ואינה
מהרש"ם )ח"ג סי' רנ"ט( עיין שם .עכ"ל[. נאסרת ,אף על פי שנתלשה ממקומה בעת
החפירה ,כיון שהחזירוה למקומה קרקע
·( אם פינוי מת מקברו ,לקבור מת אחר עולם נקראת ולא נאסרת .אבל יש אומרים
שהעפר שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנוה עליו
בקבר הזה ,מבואר בזה כמה תנאים הוי נמי כמו תלוש ולבסוף חברו ,ואסורה
ושיטות ,עיין ערוך השלחן סימן שס"ד
בהנאה .עכ"ל.
שס"ח.
„ .והנה הרבה פרטי דינים נאמרו בגדר
איסור הנאה מכל שטח בית הקברות
איסור הנאה מקברים ,א( ברמ"א שם
.‰והנה לענין איסור הנאה מבית הקברות, איתא :ויש אוסרין עוד 'לישב' על האבן
שנותנין על הקבר למצבה .ויש חולקים
ברמב"ם )הלכות אבל פי"ד הי"ג( איתא :בתי
הקברות אסורין בהנאה ,כיצד אין אוכלין
בהן ,ואין שותין בהן ,ואין עושין בהן
פרק א -איסור הנאה סט
כאן בתי הקברות אסורין בהנאה ,אין מלאכה ,ולא קורין בהן ולא שונין בהן ,כללו
פירושו איסור דאורייתא ,אלא מדרבנן של דבר אין ניאותין בהן ,ולא נוהגין בהן
אסורין בכל הנאה דאית ביה קלות ראש, קלות ראש ,וכו' ,ובשו"ע )סימן שסח ס"א( איתא:
אפילו אינו על הקברים עצמם ,אלא בקרקע בית הקברות ,אין נוהגין בהן קלות ראש )כגון
שלא חפרו כלל ,אסור מפני כבוד המתים. לפנות שם ,או לאכול ולשתות שם ,ואין
וכו' ,אבל מה שכתב אחר כך ,עפר הקבר
אינו אסור בהנאה וכו' ,ומחלק בין קרקע קורין ואין שונין שם ,ואין מחשבין שם
עולם לקרקע בנין ,התם באיסור הנאה חשבונות( .ואין מרעין בהם בהמות; ואין
מדאורייתא קאמר ,כדאיתא בפרק נגמר מוליכין בהם אמת המים; ולא יטייל בהם
לקפנדריא )פי' למעבר מצד זה לצד זה(; ולא ילקט
הדין )מז .(:עכ"ל. מהם עשבים; ואם ליקט) ,או( שצריך ללקטן
לצורך בית הקברות ,שורפן במקומן .הגה:
.Áוכן כתב בספר שבט יהודה למהר"י וכן אין ליקח מקרקע עולם של קבר ,אף על
גב דמותר בהנאה ,וכו' .עכ"ל .עוד מבואר
עייאש )סימן שסח סק"א( דכיון דאיסור זה בשו"ע )או"ח סימן תט ס"א( וז"ל :הנותן עירובו
דקלות ראש הוא משום כבודן של מתים, בבית הקברות ,אינו עירוב .לפי שבית
אסור בכל הבית הקברות ,וכן כתב בספרו הקברות אסור בהנאה ,וכיון שרוצה בקיום
לחם יהודה על הרמב"ם )פי"ד מהלכות אבל הי"ג( העירוב שם אחר קנייה ,הרי נהנה בו .עכ"ל.
וז"ל ,ובודאי דדבר פשוט דאיסור זה הוא על
כללות בית הקברות ,אפילו במקום שעדיין עיי"ש פרטי הדין בזה.
לא נקברו שם מתים ,דלא אתינן עלה מטעם
איסור הנאה אלא מפני כבודן של מתים. .Âוהנה גדולי האחרונים הבינו בדברי
עכ"ל .וכן דעת הגאון מהרי"א אסאד
בתשובותיו )סימן שס"ג( דאיסור קלות ראש הרמב"ם הנזכרים לעיל ,כי איסורים
בבית הקברות )ואיסור בהנאה( הוא בכל הבית הללו ,הם בכל שטח שהוקצה לבית
הקברות אפילו רחוק יותר מארבע אמות הקברות ,אפי' לא נקבר שם עדיין מתים,
מהקברים כל שנקרא בית הקברות ,עיין אלא בזה פליגי האחרונים בביאור דברי
שם ,והוכיח כן מלשון הרמב"ם ,אלא דס"ל הרמב"ם ,האם איסור הנאה הוי איסור
תורה ,או רק איסור הנאה מחמת בזיון
דהאיסור הוא מדרבנן.
המתים ואיסורו מדברי סופרים.
שיטת רוב הפוסקים דהוי מדאורייתא שיטת האחרונים שהאיסור היא
מדרבנן
.Ëהנה לעומתם דעת רוב הפוסקים
.Êהנה מבואר בהב"ח )סימן שסח( וז"ל :איכא
דאיסור הנאה על כל שטח של בית
הקברות שהוקצה לקבורת מתים איסורה לתמוה ,דכתב ]הרמב"ם[ בסתם אסורין
מדאורייתא ,ושורש דבריהם הם מדברי בהנאה ,ואחר כך )הלכה יז( חילק בין קבר בנין
השלטי גבורים )סנהדרין סוף פ"ו( בביאור דברי לקרקע עולם .ולפי ענ"ד נראה ,דמה שכתב
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם ע
.בשו"ת חתם סופר )יו"ד סימן שלה( אחר‡È הרמב"ם ,וז"ל שם אחרי שהביא דברי
הרמב"ם דבתי הקברות אסורין בהנאה וכו',
שמביא דברי השלטי גיבורים איתא: דסבירא לי' להרמב"ם ז"ל ,דדין בתי
והסברא נותן כך ,דכל שהוקצה למצותו
להתפלל בתוכו או ללמוד בתוכו או לקבור הקברות הוא כדין בתי כנסיות ,ויהיב לבתי
בתוכו ,הכל הוקצה למצותו ואין ניאותי' הקברות כל דין דיהיב לבתי כנסיות,
בהם .עכ"ל) .ומובא בפתחי תשובה סימן שסח ס"ק א(. דאיתא בפרק בני העיר ,וכמו שכתב
וכן הביא דבריו הגאון בעל שו"ת שואל בפי"א מהלכות תפילה גבי קדושת בתי
ומשיב )מהדורא שתיתאה סימן ג( עיי"ש ,וכן נקט כנסיות וכו' .וכן נראה מסדר הלכות
הגאון בעל שו"ת מחנה חיים )ח"ג יו"ד סימן גדולות וכו' ,והכי כתב הרמב"ן ז"ל בספר
תורת האדם וכו' ,הלכך בתי קברות של
ע"ב( ,עיין להלן שהבאנו מדבריו.
רבים כיון דאקצי ההוא קרקע לבית
.·Èובשו"ת מהר"ם שיק )סימן שנח( איתא:
הקברות ,חל עלי' בכולי קרקע שם בית
השלטי גיבורים בסנהדרין דף מ"ז האריך,
וכעין זה כתב הב"ח בסי' שס"ח ,דבית הקברות ,ואיסורו ואפילו במקום שלא
הקברות מדינא אסור בהנאה ,וכמ"ש
הרמב"ם בפי"ד מאבל דין י"ג ,והיינו משום נקברו שם המתים ,דהא להכי אקצינהו
דאתקצאי למצוותו ,וכעין קדושת בית לכולו ארעא ,ומש"ה כתב מיימוני ז"ל )פי"ד
הכנסת ,עיין בר"ן ריש פרק בני העיר דעת מאבלות( בתי קברות אסורים בהנאה ,ולא
הרמב"ן ,ולהר"ן משום דתשמישי מצוה, חילק בין אם הם של בנין או קרקע עולם,
וא"כ הא דתניא במגילה דף כ"ט דאין רועין וכן במקום שיש שם חפירת המתים או
בו בהמות ,ואין לוקטין ממנו עשבים ,הוא לא ,ודחק לפרש בהם האיסורין שיש גם
פשיטא ,ונראה דהברייתא קמ"ל ,דאפי' בבתי כנסיות ,להודיענו דדומה לבתי
תנאי בית דין או תנאי המתנדבים או אפילו כנסיות של רבים ,ואין נאותין בהם אפילו
שבעה טובי העיר לא מהני ,ובזה עדיפא
]בית הקברות[ מבית הכנסת ,דכיון דהדבר במקום דליכא שם מתים וכו' ,והלכך אין
ההוא גנאי להקבורים בו משום כבודם ,אי
נוהגין בהם קלות ראש בכל אותו מקום,
אפשר להפקיע ,וכו' .עכ"ל. וגם אסורין בכל מקום שהם דומיא דבית
.ובמהרש"ם )שו"ת ח"א סימן מג( איתא :בבית‚È הכנסת של כרכים וכו' עכ"ל.
הקברות של רבים ,כבר האריך השלטי .ובשו"ת מנחת יצחק )ח"ט סימן קכא( אחרÈ
גיבורים )סוף פ"ו דסנהדרין( ,להוכיח בדעת
רמב"ם וש"פ ,דהוקצו לכך ,ויש בהם איסור שהעתיק דברי השלטי גיבורים כותב וז"ל:
הנאה כדין בית הכנסת .והעלה כן גם בדעת והנה כפל ושנה דיש להם דין בתי כנסיות
הרא"ש עיין שם באורך .וגם בתשובת רמ"ע של רבים ,ואפילו במקום שלא נקברו שם
שם )סימן נ"ו( הביא דבריו להלכה .ולכן בכל מתים ,ואין חילוק בין קרקע עולם או בנין,
ודבריו הנ"ל הובאו להלכה למעשה בדברי
גדולי הפוסקים .עכ"ל .ונעתיק קצת מגדולי
הפוסקים שהביא את דבריו להלכה
ולמעשה.
פרק א -איסור הנאה עא
משתמשין בבית הקברות כמבואר בשו"ע מה שהאריך רו"מ להוכיח דלא קיי"ל
סי' שס"ח הנ"ל .עכ"ל .וכן מבואר בדבריו כרבינו ישעי' ,אינני רואה בזה צד להקל
)שו"ת ח"ג סימן עח( .וכן נקטו להלכה דברי בנידון דידן ,שהוא בית הקברות של רבים.
השלטי גיבורים הגאונים בעל שו"ת מנחת עכ"ל .וכן הביאו בספרו דעת תורה )יו"ד סי'
שלמה )תניינא סימן צג( ,שו"ת שבט הלוי )ח"ה
שס"ד ס"א(.
סימן קע"ו(.
ובדובב מישרים )ח"א סימן קכב אות א(.„È
.ÂËועכ"פ כן הוא סוגיין דעלמא ודעת רוב
איתא :דעת השלטי גיבורים בסוף
הפוסקים ,דאיסור קלות ראש נוהג פרק נגמר הדין ]ט"ו ע"א מדפי הרי"ף[
בכל הבית הקברות אפילו במקום שאין דהא דקרקע עולם אינו נאסר כלל ,או קבר
קברים כלל ,וכן מבואר בשו"ת דודאי בנין לא נאסר בהזמנה ,הוא רק בית
השדה )סימן ס"ה( ,חיים וברכה ומשמרת הקברות של יחיד ,אבל של רבים שפיר
שלום )הל' שמחות אות טו( ,וכן כתבו בפשיטות נאסר בהזמנה ,והוי כבית הכנסת של כרכים
גם בספר גשר החיים )ח"א פכ"ז עמ' רפ"ה( .וכן )מגילה כו (.דאסור ,ומשום הכי סתם הרמב"ם
כתב נמי הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך )פי"ד מהל' אבל הי"ג( דבית הקברות אסור
זצ"ל בספר מנחת שלמה )ח"א סימן פ"ח ,תניינא בהנאה דבשל רבים נאסר בהזמנה עיין שם,
סימן צג( ,ועיין עוד שו"ת מנחת יצחק )ח"א וכן פשיטא ליה להחתם סופר בתשובותיו
סימן ל"א( .ודלא כשי' החזון איש )יו"ד סימן ר"ט ]יו"ד[ סי' של"ה וכו' ,ואם כן בנדון דידן
אות טו( הסובר שאיסור קלות ראש הוא רק דהוא בית הקברות של רבים ,שפיר נאסר
בהזמנה ,ואינן רשאין למכרו לדברים שאין
על הקבר.
_
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם עב
פרק ב'
אפילו נעקרו הקברים ,כל
השטח נשאר אסור בהנאה
ובקלות ראש
7
ושח"ו חלילה וחלילה לבנות שם .וחזרו על ‡ .הנה בפרק הקודם דיברנו על שטח בית
פסקם זה שוב בכרוזם )כ"ב ניסן תשד"מ(,
ברצוננו להודיע כי לא נשתנה דעתינו הקברות שכבר נקבר שם מת )עיין בשו"ת
מהמכתב שכתבנו ביום ראשון כ"ו טבת,
שאנחנו מצטרפים להכרזת הרבנים הגאונים חת"ם סופר יו"ד סימן הובא בפתחי תשובה סימן שס"ח ס"ק
שליט"א ,שח"ו חלילה וחלילה לבנות
במקומות קברי ישראל אף אחר שפינוהו, א( או הוקצה לזה ,שכל שטח בית הקברות
וכל שכן כשפינוהו באיסור ,ויש לעשות כל אסור בהנאה ,ועכ"פ אסור בקלות ראש,
האפשריות למנוע מזה .וכן כתב השבט הלוי ומבוארים בדברי גדולי הפוסקים ,דגם אם
ז"ל במכתבו ,שאיסור גמור לבנות על נעקרו מבית הקברות כל הקברים ממקומם,
השטחים שפונו מן הקברות .ואם כן כבר עדיין נשאר על השטח איסור הנאה וקלות
נפסק הדבר על ידי מרנן ורבנן רבותינו ראש .וכן פסקו הגאונים הגדולים חברי
הגאונים זצ"ל שאפילו כשפינה את המתים הבד"ץ העדה החרדית זצ"ל בכרוזם )י"ט טבת
בהיתר אסור להשתמש במקום הקברים, תשד"מ( שאסור לעשות כל שימוש בכל
וק"ו אם פינה באיסור שאיסור גמור המקום שחפרו שם באשר הוא מקום
קברים .וכן כתבו אז בעל הקהלת יעקב
להשתמש במקום הקברים. והאבי עזרי ז"ל ,במכתבם )א' פרשת בא התשד"מ(
שהמקום של קברי ישראל אסור לבנות שם
גם אחר שפינוהו ,וכל שכן שפינוהו באיסור,
פרק ב' עג
דהוי כקדושת ספר תורה ואסור לנהוג בו · .ובשו"ת מנחת יצחק יצחק )ח"ט סימן קכא(
מנהג בזיון.
מבאר הטעם שאסור להשתמש בשטח
„ .וכן מבואר בשו"ת מנחת שלמה תניינא שהרסו וחפרו שם קברים ,משום דאיסור
קלות ראש בבית הקברות הוא על כל שטח
)סימן צג( וז"ל :נלענ"ד דאע"ג שנתנו הבית הקברות ,אפילו במקומות שאין
חכמים לבית הקברות דין בית הכנסת כמו קברים כלל ,והביא דברי השלטי הגבורים
שכתיב בשלטי הגבורים )פ"ו דסנהדרין( ובשו"ת בסנהדרין הנזכר לעיל ,דכיון דאקצי ההוא
הרשב"א )ח"א סי' רצ"ו( ועוד ,מ"מ לגבי אותם קרקע לבית הקברות ,חל עליה בכולי קרקע
הדברים שאסרו חכמים לעשות בבית שם בית הקברות ,ואיסורו ואפילו במקום
הקברות ,הו"ל כקדושת הגוף דלא מהני ביה שלא נקברו שם המתים ,וא"כ ודאי נשאר
פדיון ולא תנאי ,וכמו שתכריכי המת חמורין איסור קלות ראש ואיסור הנאה במקום זה
יותר ממעיל ספר תורה ,בזה שאיסורן הוא שנעקרו משם הקברים ,כיון דעכ"פ מקום
איסור עצמי כקדושת הגוף ,כך גם בית זה הוא חלק מבית הקברות .והוסיף עוד
הקברות חמור יותר מבית הכנסת ,וקדושתו שם המנח"י ,שהרי אפילו לענין קבר שפינו
כקדושת הגוף דמי ,וחושבני משום כך, אותו בהיתר ,יש מהפוסקים שאוסרים
דאע"ג דבבית הכנסת שנתיאשו מלהתפלל אפילו לקבור בו מת אחר ,מחמת איסור
בו מותר ודאי למוכרו ע"י ז' טובי העיר )או"ח הנאה מקבר ,וא"כ איך יעלה על הדעת
סי' קנ"ג( ,מ"מ בית הקברות אף אם אירע לעשות שם אפילו ענין של רשות ,וכל שכן
שפינו משם את המתים ,מ"מ עדיין הוא דבר של קלות ראש ובזיון .עוד טעם כתב
באיסורו ,ולעולם שם בית הקברות עליו המנחת יצחק דאסור להשתמש במקום זה
וכו' ,דבית הקברות אסור בהנאה ,וכלשון שנהרסו שם קברים ,משום שעל ידי
הרמב"ם )בפי"ד מאבל הי"ג( "בתי הקברות החפירות בכלים שונים נשברו הרבה עצמות
אסורין בהנאה ,כיצד אין אוכלין בהן ואין של מתים עד לעפר רח"ל ,ונתערבו בין
עושין בהן מלאכה" וכו' ,ועל כגון דא לא העפר ,וכנודע מדברי הפוסקים דהעצמות
מצינן כלל בשום מקום שיהא אפשר של מתים יש להם דין ספר תורה ואסור
להתיר את הדבר האסור ,כיון דאיסור בית
הקברות אינו כלל מחמת קדושה ,אלא לנהוג בהם מנהג בזיון.
אדרבה הוי כדבר האסור ,ולפיכך לא מהני
ביה פדיון ולא תנאי .עכ"ל .עיין עוד שם מה ‚ .עכ"פ מבואר בדברי המנחת יצחק,
שהאריך בזה. שאסור להשתמש במקום שנהרסו
ונעקרו ממנו קברים ,ויש בזה שלשה
גם שטח שהוא ספק קברות אסור איסורים ,א( מטעם קלות ראש והנאה בבית
הקברות .ב( מטעם איסור הנאה )מדרבנן(
בהנאה ובקלות ראש מהקבר דיש סוברים דאסור אפילו לקבור
בו מת אחר .ג( מטעם בזיון עצמות המת,
.‰והנה אפילו אי נימא כהני פוסקים שנשאר במקום עפר שחיקת עצמות המת,
דאיסור קלות ראש אינו נוהג בכל
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם עד
תע"ה( שהאריך בטעמא דמילתא ,וכתב ,סוף הבית הקברות ,אלא דוקא במקום הקברים,
דבר איני רואה מקום להקל בספק קבר. והיינו במקום כל קבר וקבר וד' אמות
הסמוכות לקברים מכל סביבותיו ,מ"מ
.Êנוסף לזה מבואר במרכבת המשנה )פ"ח מבוארים בדברי הפוסקים דכל זמן שאינו
ידוע בדיוק היכן הוא השטח שרחוק ארבע
מהלכות טומאת מת ה"ה( דבקבר שכבר נרקב אמות מן הקבר ,אז מספק אסורין כל
בו המת ,צריך לבדוק את כל הקבר אם לא
נשאר בו עצם כשעורה ,וצריכה ליבדק כדין השטח בקלות ראש.
בדיקת בית הפרס שהוא שדה שנחרש,
שצריך לבדוק בכברה אחר שממחה את עיין בכסף משנה )פ"ח מהלכות טומאת מת.Â
העפר ,וכל זמן שלא פינה כדין זה הקבר
ה"ה( דכל זמן שלא נבדק ונטהר כל
עומד עדיין באיסורו ,עכ"ד. השטח מעצמות מתים ,מספקינן ליה בבית
הקברות ,ודיינינן ליה כבית הקברות דאין
השתמשות במקום הקברים הוא גזל נוהגין בהן קלות ראש .וז"ל שם :קבר
קברי המתים הנמצא ,היינו שלא היו יודעים שהיה שם
קבר ,מותר לפנותו ,דכיון שלא היו יודעים
.Áטעם נוסף לאיסור השתמשות בשטח בו מסתמא נקבר שם שלא מדעת בעל
השדה ,וכיון דלאו מת מצוה הוא לא קנה
בית הקברות אף אם כבר נתפנו מקום קברו ,ואם פינהו מקומו טמא,
מהמתים ,הוא על פי דברי השלטי הגבורים כלומר השדה שסביבותיו טמא ,דחיישינן
)סנהדרין פ"ו( וז"ל ,ועוד נראה לאסור בהנאה שמא בית הקברות הוא ,עד שיובדק כמו
קברים דידן ,אפילו פינו משם המת, שיתבאר בפרק שאחר זה ,ואסור בהנאה,
דבסתמא כל הנקבר זוכה בקרקע שנקבר כלומר השדה שסביבותיו אסור בהנאה כל
בו ,מלבד כי המנהג בגליל זה שכל אחד זמן שלא נבדק ,דכיון דמספקינן ליה בבית
קונה מקום קבורתו ,ואם כן מקום קבורתו הקברות דיינינן ליה כבית הקברות ,שאין
מאן מחיל מאן שביק ,וצ"ע לענין מעשה, נוהגין בהן קלות ראש ,אין מרעים בהם
עכ"ל .ומבואר מדברי השלטי גבורים דאם בהמה וכו' כדאיתא פרק בני העיר )דף כ"ט(,
נקברו בבית הקברות של רבים ,שכל אחד וכו' .עכ"ל .ובב"ח )יו"ד סימן שס"ח( ובש"ך שם
יש לו זכות ליקבר בה ,מסתמא כל הנקבר )ס"ק ד'( לענין היתר לקיטת פירות מאילנות
זוכה בקרקע שנקבר בו ,ובפרט במקומות הנטועות שלא על גבי קבר ,שצריך שיהיה
שנוהגים שכל אחד קונה ]בדמים[ את נטוע במקום שאין בו ספק קבר ,אבל אם
מקום קבורתו ,א"כ אפילו אם פינו אותו האילן נטוע אפילו רק במקום ספק קבר
]ומשמע דאפילו פינו המת בהיתר[ ,מ"מ הרי הפירות אסורים ,ומוכח דכל מקום
הקבר אסור בהנאה ,ואסור אפילו לקבור בו בבית הקברות שיש בו ספק קבר דינו
מת אחר ,דמאן מחיל ומאן שביק את מקום כמקום קבר ,ועיין שו"ת אבני נזר )יו"ד סימן
קבורתו ,ואם משתמש ונהנה בהשטח שבו
היה קבר עובר בזה משום איסור גזל
פרק ב' עה
משום כבוד המתים ,וגם בית הקברות של המת .27וכן נקטו לדינא גדולי הפוסקים
מתי עם הארצים לא נשתנה הדין כמלא כדברי השלטי גיבורים ,עיין בשו"ת שבט
נימא ,אף אם נאמר מה לנו בכבודן של עמי סופר )יו"ד סימן קד( ,שאילת דוד להגאון רבי
הארצים ,ובחייהן לא היו מחויבים בכבודו, דוד מקרלין זצ"ל )קונטרס החידושים סנהדרין מח,(:
אך כל זה להשריש האמונה בתחיית המתים אור שמח )הלכות אבל פי"ד הט"ו( ,שו"ת מהר"ש
וכמבואר בכלבו וכנ"ל ,ושורשו בקרא ענגיל )ח"ד סימן טז( ,שו"ת חלקת יעקב )יו"ד
דקללת אלקים הנ"ל ,דמיירי גם במחלל סימן קצו אות ה( שו"ת שבט הלוי )ח"ו סימן קפב( ,
שבת ושאר מחיובי מיתת בית דין ,ואפי'
עובדי ע"ז שנהרג ומיתתו כפרה ,וקרא העתקנו דבריהם לעיל?.
הכתוב את בזיונו קללת אלקים ,וכל דיני
כבוד המת איתא בי' .וחומר בזיון בית קברו של אדם הוא אחוזת עולם
הקברות תלוי באמונת השארת הנפש
תחיית המתים ובעצם קדושתן של ישראל .Ëהנה קברו של אדם קנוי לו לאחוזת
אשר השם שוכן אתם בתוך טומאותם. עולם עד עת תחיית המתים ,ודיני כבוד
בית הקברות הלכות מפורשות הם בש"ס
לא מהני מכירה ופוסקים ולא נשתנה אפי' אחר אלפי שנה,
ואף כאשר נאבדו כל המצבות ,ואדרבה
.Èוהנה לא מהני בזה מה שמכר אחד מלפנים בישראל אין בונין נפשות לצדיקים
כי דבריהם הן הן זכרונם וכן פסק הרמב"ם
השטח הזה וחברו קנה אותו ,וכנפסק )בפי"ד מהל' אבילות( ,ולא אישתמיט בחד
בשו"ע )חו"מ סימן שע"א סעיף א( קרקע אינה מהפוסקים שום קולא בחומר כבוד בית
נגזלת לעולם ,אלא ברשות בעליה עומדת. הקברות אף אי ליכא בה שום מצבה ,והכל
.27והגר"מ בנעט זצ"ל בשו"ת פרשת מרדכי )סימן כ"ד( העיר על דברי השלטי הגבורים ,דדבריו צריך ביאור,
אמאי לא החליט לגמרי שאסור בהנאה ,ורק כתב וצריך עיון לענין מעשה ,הרי כבר כתב לעיל מיניה דכל הבית
הקברות אסור בהנאה ובקלות ראש ,וא"כ מטעם זה לבד אסור בהנאה וקלות ראש בקבר שפינו המת מתוכו,
ומבאר הגר"מ בנעט זצ"ל דצריך לומר דהנדון של השלטי הגבורים הוא אם מותר לקבור בו מת אחר ,וכן נראה
מדברי השיירי כנסת הגדולה )יו"ד סימן שס"ד הגה"ט אות ה( שהבין כן בדברי השלטי הגבורים ,ועיין שו"ת הרמ"ע
מפאנו )סימן נ"ו( דנראה דעתו שכוונת השלטי הגבורים הוא לענין קבר יחיד ,דבזה אין איסור הנאה בכל הבית
הקברות ,ורק אתי עלה מכח קניין הקבר ,בזה סיים דצ"ע לענין מעשה ,עכ"פ מבואר מדברי השלטי הגבורים,
דנוטה לומר דבדורות האחרונים דכל אחד קונה את מקום קברו ,דאפילו אם פינה את המת בהיתר מקברו מ"מ
עדיין הקבר הוא של המת ,ואסור אפילו לקבור בו מת אחר .והדבר ברור ,דמה שסיים השלטי גיבורים בצ"ע לענין
מעשה ,כל זה הוא דוקא כשפינו את המת בהיתר ,דאז י"ל דכיון דדינו להתפנות מקברו לקבר אחר פקע זכותו
בהקבר ,אבל אם פינו אותו באיסור ,י"ל דפשיטא דלא פקע זכותו מקברו הראשון ,והוי גזל גמור ,וכן כתב להלכה
בשו"ת מלמד להועיל )יו"ד סימן קכ"ד( שדן לענין אם פינו את המת אם מותר לקבור בו מת אחר ,והביא את
דברי השלטי הגבורים הנ"ל ,ומסיק דאם פינו אותו בהיתר י"ל דהקבר כבר אינו שלו ,אבל אם פינו את המת שלא
כדין הרי גזלו את הקבר שקנה המת ,וא"כ צדקו דברי השלטי גבורים דמאן שביק ומאן מחיל ,והקבר אסור.
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם עו
בבית החיים הנקברים בו רבים אין להם אפילו נמכרה לאלף ,זה אחר זה ,ונתייאשו
מספר ,וכמו שאנחנו מברכין ,והוא יודע הבעלים ,הרי זה חוזרת לנגזל בלא דמים.
מספר כלכם ,ולא אנחנו - ,מבית החיים וכל מי שיצאה מתחת ידו ,חוזר על זה
שהם מתי מספר ,וכו' .עכ"ל .ומבואר שמכרה לו ,וחוזר המוכר השני על המוכר
בדבריו ,כי יש ענין גדול בריבוי קברים הראשון עד שיחזור הלוקח מהגזלן על
במקום אחד ,ונייחא הוא להנפטרים שיהיו הגזלן ויטול ממנו .עכ"ל] .וביארו הפוסקים
מונחים במקום שיש עוד נפטרים רבים ,ויש שבקברים לא שייך לומר נשתקעו שם
בזה מעלה ויתרון גדול לבית הקברות ,וככל בעלים[ .ובפרט אם אפשר להחזיר עפר
שגדול מספרם של הקברים יש יותר המתים למקום קבורתם ,הרי מילתא
חשיבות לבית הקברות ,ולכך נתקנה הברכה דפשיטא היא ,דהקבר הוא עדיין בבעלות
על קברי ישראל בעיקרה על בית הקברות המתים שמחכים בכליון עיניים לחזור
כגון זה של קברים רבים מאוד שרק הקב"ה למקום קבורתם שזכו בהם ,ונמצא שהבונה
יודע את מספרם .ובשו"ת מנחת יצחק )ח"ד על מקום קברם הרי הוא גוזל את המתים.
סימן קג( אחר שהביא את דברי המבי"ט ואיתא במסכת שמחות )פ"ט הי"ט( מרובה
הנזכרים מסיים על זה וז"ל :וא"כ בזה בלבד גזילת המת מגזילת החי ,שהגוזל החי יכול
שמקטינים את השטח של בית החיים, לפייסו ולהחזיר לו הגזילה ,והגוזל את המת
מקטינים את כבוד המתים ,שכבר נקברו בו, אינו יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו ,וכל שכן
וכו' .עכ"ל .ומי יוכל לתאר ולשער את עוצם כשגוזלים את קברם שהוא ביתם ומשכנם
צער גדול ונורא להנפטרים שנעקרו של המתים ,מי יוכל להעריך את חומר
ממקומם ,והן להנפטרים שעדיין קבורים האיסור הנורא ואת גודל כאבם צערם של
במקומם הראשון ,כי תחת שעד עתה היתה
מספר הנטמנים בבית החיים הקדוש זה הנפטרים רח"ל.
מספר גדול מאד ,ועתה מחמת שעקרו
קברי שכינם נתמעטו ממספרם הראשון. איסור הפקעת חלק מבית הקברות
אסור ליכנס ולהינות משטח הזה .‡Èעוד יש להוסיף ,דמלבד מה שגוזלים
.·Èוהנה כבר נתבאר דמקום הקברים הם את המתים בעלי הקברים ,הרי הם
גוזלים בזה את כל המתים שעדיין טמונים
קנינם וזכותם של המתים ,ונמצא שם בבית החיים ,דיש בהפקעת חלק מבית
שהמסיג גבולם ובונה בנינים על גבי מקום הקברות גם משום גזל כל המתים הטמונים
הקברים ,הרי יש בזה גם משום גזל המתים בבית הקברות ,שכבר הבאנו את דברי
ולפי זה אם ח"ו יבנו שם בנינים וכיו"ב ,יהיה השלטי הגבורים דכל שטח הבית הקברות
אסור לכל יהודי אפילו רק ליכנס ולדרוך זכו בו המתים ויוצאים לשוט שם ,ועיין
שם ,וכמו שפסק בשו"ע )חו"מ סימן שס"ט ס"ב( בשו"ת מבי"ט )ח"ב סימן כח( וז"ל :גם בבית
אסור ליהנות בדבר הגזול וכו' ,גזל בית או החיים גדול כבודו בישועת ה' לתחיה ,ברב
עם הדרת מלך ,כי יותר מעלה וכבוד יש
פרק ב' עז
רוחות רעות במקום קברים שדה ,אסור לעבור בתוכה או ליכנס בה
בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים,
.„Èעוד צריכים ליקח בחשבון שמקום בית ועיין שלחן ערוך הרב )הלכות גזילה סעיף יא(
שכתב ,ואפילו הנאה שגם בעליה לא היו
הקברות ,רוחות רעות ומזיקים מקפידים עליה אסור ליהנות ממנה ,כגון
מסתובבים שם ואין המקום ראוי לבית חילוף מטבע בשוויו ממעות גזולים וכו' ,וכן
שתשרה בו השכינה .ובשער היחודים )פ"ד( ליכנס בבית גזול "בודאי" בחמה מפני
לרבינו האריז"ל איתא :אין לך אדם שלא החמה ,או לעבור בשדה גזולה בודאי,
יצא ממנו טיפת ז"ל ,אשר מהם נוצרים ואפילו אם נתיאשו בעליה כבר ואפילו
בחינת המזיקין הנקראים שדים ונגעי בני נמכרה לאחר ולשלישי ולרביעי שהקרקע
אדם כמו שנתבאר ,לכן ,הנה אם האדם אינה נגזלת וכו' ,ע"כ .ומבואר מדבריו שאין
ההולך שם ]לבית הקברות[ אפילו במקרה טעם האיסור ליהנות מדבר הגזול משום
שלא בכוונה להשתטחות ,מתדבקים בו, איסור גזילה ,אלא הוא איסור בפני עצמו
ואפשר שיתעברו בו ומחטיאו ,ולכן אין ראוי שאסור ליהנות מדבר הגזול אפילו אם
להלוך לבית הקברות אם לא לצורך מצות ההנאה עצמה אין בה משום גזילה .וכן
הלוית המת וקבורתו ,והלואי אם שלא מבואר בלבוש שם שהטעם הוא משום לפני
יתדבקו בו הנגעים הנ"ל ,כי אפילו בהעברה עור ,וכדי שלא יהיה לנו עסק עם הגזלנים,
בעלמא לבד דרך שם מתדבקים בו ,ובפרט ובערוך השלחן שם נראה דהאיסור הוא
אם האדם ההוא גם לא נטהר ולא תיקן עצם ההנאה מהעבירה ,וכן כתב השל"ה
הנגעים אשר לו ,ולא שב בתשובה עליהם,
כי בוודאי יתדבקו בו מדי עברו בבית בהלכות שבת.
הקברות ,ומכ"ש אם ירצה להשתטח על
קבר איזה צדיק הקבור שם להתדבק בו ,כי .‚Èובספרים הקדושים למדו מההלכה הנ"ל
זה וודאי יתדבקו בו אותם הנגעים ,כי תמיד
הקליפה רוצה להתדבק בקדושה ,ובפרט שאסור ליהנות מדבר הגזול ,את הענין
אלו הנגעים ששרשם מקדושה ומתאוים שמפורסם ש"כח הפועל בנפעל" ,ושכל מי
להדבק בשרשם ,וזה סוד )תהלים יב ט( 'סביב שנהנה מהדבר גזול יקנה לעצמו מדות
רשעים יתהלכון' ,סביב הקדושה .עכ"ל. מגונות) ,עיין ברכה משולשת ב"ק פ"י משנה א' ועוד(.
ובאגרת הגר"א ז"ל איתא :ותשמור שלא ואם כן הוא בגזל סתם ,א"כ ק"ו לענין דידן
תלך לבית הקברות כלל וכלל) .נוסח אחר -ששם במעשה התועבה הנוראה שגוזל מהמתים
מתדבקין הקליפות מאד וכל שכן בנשים( ,וכל הצרות את ביתם ואת נחלתם באכזריות נוראה,
שפשוט שיהיה אסור לשום בר ישראל
והעונות באים מזה .עכ"ל.
ליכנס ולדרוך במקום ההוא.
_
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם עח
פרק ג
הערות בדיני איסור קלות ראש
בבית הקברות ,ולועג לרש
7
קלות ראש ע"ג הקברים עם הפסק של עשרה טפחים \ בדין שינה
בבית הקברות \ בדין אכילה ושתיה \ להשתמש בכיורים
הנמצאים בשטח בית הקברות \ להשתמש בבית הכסא שבבית
הקברות \ הערות בדיני לועג לרש.
שפטור מן המצות אז ,אלא שמחויב לילך איסור לועג לרש ,וקלות ראש בביה"ק
למקום שבו יוכל לקיימו ,עיין צל"ח שם[.
וכמה פרטי דינים יש בזה ,הן כמה סמוכה חז"ל )ברכות יח (.לומדו מן הפסוק )משלי יז.‡,
להמת או קבר ובית הקברות אסורים
לעשותן ,וכן האופנים שבהם מותר לקיים ה( לועג לרש חרף עושהו ,שאסור
מצוות .ונפרט בס"ד ראשי פרקים מדינים לעשות דבר שהוא זלזול למת ,סמוך למת,
הללו ,והרוצה לעיין בכל פרטי הדינים יעיין או לקבר ,וכן בשטח בית הקברות אפילו
אינו סמוך לקבר ,וזה מתבטא בכמה דברים,
במקורן של הדברים. וכמו שנזכירם להלן .א( בעשיית מצוות ,מן
הטעם ,כי מחמת שהמת אינו יכול לקיים
· .לענין לימוד תורה ולהתפלל מבואר המצוות ,וכשאדם מקיים מצוות סמוך אליו,
נראה הדבר כאלו הוא לועג ממנו בזה
בשו"ע )או"ח סימן עא ס"ז( וז"ל :אסור שאינו יכול לקייימו עוד] ,אין הפירוש
לקרות קריאת שמע תוך ארבע אמות של
מת ,או בבית הקברות ,ואם קרא ,לא יצא.
פרק ג -הערות בדיני איסור קלות ראש עט
)ס"ק ג( .עוד שם )יו"ד סימן רפ"ב סעיף ד ,וסימן שס"ז עכ"ל .עוד שם )יו"ד סימן שסז סעיף ג( וז"ל :לא
סעיף ג( איתא :לא יאחוז אדם ס"ת ויכנס בו יהלך בבית הקברות ,או בתוך ד' אמות של
וכו' ,לבית הקברות ,אף על פי שכרוך מת ,או של קבר ,וספר תורה בזרועו ,ויקרא
במטפחת ונתון בתיק שלו ,ולא יקרא בו עד
שירחיק ד' אמות מהמת או מבית הקברות, בו ,או יתפלל ,והוא הדין על פה אסור
לקרות ,וכו' .עכ"ל .עוד שם )סימן שסח סעיף א(
או מבית הכסא .עכ"ל. איתא :בית הקברות ,אין נוהגין בהן קלות
ראש וכו' ,ואין קורין ואין שונין שם ,וכו'.
ב( עוד שם )יו"ד סימן שמ"ג סעיף א,ב( איתא.‚: עכ"ל .ולענין ציצית מבואר )או"ח סימן כ"ג סעיף
א ,ג ,וביו"ד סימן שס"ז סעיף ד( וז"ל :מותר ליכנס
מת בעיר ,כל בני העיר אסורין במלאכה, בבית הקברות והוא לבוש ציצית ,והוא שלא
שכל הרואה מת ואינו מלווהו ,עד שיהא לו יהא נגרר על הקברות ,אבל אם הוא נגרר
כל צרכו ,בר נידוי הוא .ואם יש חבורות על הקברות ,אסור משום לועג לרש )משלי יז,
בעיר ,שכל אחת מתעסקת במתים ביומה, ה( בד"א ,בימיהם ,שהיו מטילים ציצית
מותר ביום שאינה יומה .בד"א ,שלא בשעת במלבוש שלובשים לצורך עצמם ,אבל אנו
הוצאתו ,אבל בשעת הוצאתו הכל בטלים, שאין מכוונים בהם אלא לשם מצוה ,אסור
כדלקמן .בכפר קטן ,אין שואלים שלום זה אפילו אינם נגררים .והני מילי כשהציציות
לזה כשהמת בעיר .הגה :וכל שכן שאין מגולים ,אבל אם הם מכוסים ,מותר .וכו'.
שואלים בשלום כשיש מת על בית הנכנס תוך ד' אמות של מת או של קבר,
הקברות .אבל כשאין מת שם ,שואלין דינו כנכנס לבית הקברות .עכ"ל .ולענין
ברחוק ארבע אמות מן הקבר .עכ"ל .ומקור תפילין מבואר )או"ח סימן מ"ה סעיף א( וז"ל:
הדבים הוא מן הגמרא דלעיל מטעם לועג אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ארבע
לרש .ובירושלמי )ברכות פ"ב ה"ג( איתא :ר' אמות של מת ,ותפילין בראשו ,משום לועג
זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה ,לא יכנס לרש )משלי יז ,ה( .ואם הם מכוסים ,מותר.
אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם ,ואם עכ"ל .ובט"ז )שם ס"ק ב( מוסיף וז"ל :נראה
עשה כן ,עליו הכתוב אומר )משלי יז ה( לועג דגם הרצועות צריכים להיות מכוסים ,דחד
טעמא הוא ,מ"ה אף על פי שתפילין של יד
לרש חרף עושהו .עכ"ל. מותר ליכנס בה ,כיון שהיא מכוסה בבגד,
מ"מ צריך ליזהר ברצועות שעל אצבעות
ובשו"ע )יו"ד סימן שס"ח סעיף א( איתא :בית„. שתהיה ג"כ מכוסה .עכ"ל .וכך נקטו להלכה
השולחן ערוך הרב )שם סעיף ב( והמשנה ברורה
הקברות ,אין נוהגין בהן קלות ראש) ,כגון
לפנות שם ,או לאכול ולשתות שם ,ואין קורין ואין שונין שם,
ואין מחשבין שם חשבונות; ואין מרעין בהם בהמות; ואין
מוליכין בהם אמת המים; ולא יטייל בהם לקפנדריא )פי'
למעבר מצד זה לצד זה( ;28ולא ילקט מהם
.28ובשו"ת מנחת יצחק )ח"ב סימן קג( איתא :כל מה שהוקצה לבית הקברות ,והיינו מחומת בית הקברות ולפנים,
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם פ
מלאכה ,ולא קורין בהן ולא שונין בהן ,כללו עשבים; ואם ליקט) ,או( שצריך ללקטן
של דבר ,אין ניאותין בהן ולא נוהגין בהן לצורך בית הקברות ,שורפן במקומן .וכו'.
קלות ראש עכ"ל ,וקשה מנ"ל כל הני אלא עכ"ל .ובערוך השולחן )שם סעיף א ב( איתא:
משום דכל אלו הם בכלל קלות ראש, תנו רבנן ,בית הקברות אין נוהגין בהן קלות
כדחזינן בבית הכנסת ,ובזה שכתב ואין ראש ,ואין מרעין בהן בהמה ,ואין מוליכין
עושין בהן מלאכה כלל שארי דברים בהם אמת המים ,ואין מלקטין בהן עשבים,
שנתבארו .וזה שכתב ולא קורין בהן ולא ואם ליקט שורפן במקומם ]מגילה כט,[.
שונין בהן ,זהו לאו מטעם קלות ראש ,אלא ויראה לי ,דה"פ אין נוהגין בהן קלות ראש,
משום לועג לרש ,ולכן לא הקדים הך היינו לאכול ולשתות שם ,כמו ששנינו שם
דקלות ראש מקודם ,מפני זה דאין הטעם מקודם לעניין בית הכנסת ,דאין נוהגין בהן
מפני זה וכתבה לבסוף ,אבל הטעם דאין קלות ראש ,אין אוכלין בהן ואין שותין בהן,
אוכלין וכו' הוא מפני קלות ראש ,וכ"ש ואין מתקשטין בהם ואין מטיילין בהם וכו',
שאסור לפנות שם אפילו רחוק מן הקברים, ובמשנה שם חשיב עוד דברים ,דאין
מפשיטין בתוכו חבלים ,ואין פורשין לתוכו
וכו' .עכ"ל. מצודות ,ואין שוטחין על גגו פירות ,ואין
עושין אותו קפנדריא עיין שם ,וכל הני
.‰וכנזכר שדין בית הקברות כדין בית בכלל קלות ראש ,ולכן קיצרה כאן הברייתא
ורק הוסיפה דאין מרעין שם בהמה ואמת
הכמסת לענין איסור קלות ראש ,על כן המים וליקוט עשבים ,דכל אלו לא שייך
נעתיק דברי המחבר בשו"ע )או"ח סימן קנא סעיף בבית הכנסת ולכן חשבן כאן בבית הקברות
א ,ג( שכתב פרטים נוספים באיסור קלות וכו' .והרמב"ם בפי"ד מאבל ביאר כן להדיא
ראש בבית הכנסת ,וזה לשונו :בתי כנסיות וז"ל ,בתי הקברות אסורין בהנאה ,כיצד אין
ובתי מדרשות ,אין נוהגין בהם קלות ראש, אוכלין בהן ואין שותין בהן ,ואין עושין בהן
כגון :שחוק והתול ,ושיחה בטילה ,ואין
אוכלים ושותים בהם ,ולא מתקשטין בהם,
ולא מטיילין בהם ,ולא נכנסים בהם בחמה
יש לו דין בית הקברות ,ואסור בקלות ראש ,והעמדת הספסלים לישוב בני אדם לשאיפת אויר ,זה עיקר קלות
ראש לפי המבואר בש"ס ופוסקים ובש"ע יו"ד )סי' שס"ח שם( .וכו' .בהתחשב עם מה שרצונם לעשות שם
לשאיפת אויר צח ,יש לחוש דיבואו לעשות שם עוד הרבה ביזיון יותר להמתים ,בתערובת נשים ואנשים וכיוצא
בזה ח"ו ,כי מי יודע אם יותרה הרצועה ,מה יולד יום אח"ז ,וכו' .עכ"ל.
והגאון מטשבין זצ"ל בשו"ת דובב מישרים )ח"ג סימן מט( כותב :מכיון שיעשוהו למקום טיול ,ויוכל לבוא שם
לידי משחקים ותערובות ,א"כ הדבר יותר בזיון לכבוד המתים ,דוגמת המבואר בירושלמי )פסחים פ"ז הי"ב( תני
בשם ר' יהודה ,מחילות שתחת ההיכל חול וגגות ההיכל קודש ,ר' אימי בשם ר"ש בן לקיש מתניתא אמרה כן,
מדורה היתה שם ובית כסא של כבוד ,וזה היה כבודו ,מצאו נעול יודע שיש שם אדם ,פתוח יודע שאין שם אדם,
א"ר יוסה ,וכי צואה טומאה ,והלא אינה אלא נקיות עיי"ש ובפני משה ,מבואר דבזיון של טומאה הוא גדול מבזיון
של צואה .עכ"ל.
פרק ג -הערות בדיני איסור קלות ראש פא
מתים ,דאם מקיל ראשו בבית הקברות, מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ,ות"ח
והיינו אפילו במקומות שאין שם קברים ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם,
כלל ,יש בזה זלזול ופגיעה בכבודן של מדוחק ,וי"א דבבה"מ אפי' שלא מדוחק
המתים הטמונים בבית הקברות .וחמור שרי .ואין מחשבים בהם חשבונות ,אא"כ
העוון הנורא של פגיעה בכבוד המת ,שהוא הם של מצות ,כגון :קופה של צדקה ופדיון
בכלל לועג לרש חרף עושהו )משלי יז ,ה(, שבויים ,וכו' .אין ישנים בבית הכנסת ,אפי'
היינו שהזלזול הוא לא רק בהנפטר ,אלא
הוי כמבזה את השי"ת ח"ו .ובתורת חיים שינת עראי ,וכו' .עכ"ל.
)ב"ק צ( מבואר ,שהנפש לאחר מיתה מרגשת
בבושת ,והחמירו בעונשו יותר מאילו היה חומר האיסור
בחיים ,כי אז הנשמה חוזרת למקום
אצילות ,והמביישה הרי הוא כנוגע בו ית' .Âובגמרא מגילה )כ"ט( ובפירש"י ותוס' וכל
ח"ו .29ואפילו רק על מניעת כבוד להמת,
הראשונים שם מבואר ,דאיסור קלות
ראש בבית הקברות הוא מפני כבודן של
.29ולחיבת דבריו הקדושים נעתיק דבריו וז"ל :התוקע לחבירו נותן לו סלע .פירש"י ז"ל משום בושת ,וכן כל הנך
דנקט מתניתין כגון סטרו ולאחר ידו וצרם באזנו וכו' כולהו משום בשת לחוד הוא ,ומדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ג'
מהלכות חובל משמע דכל הנך דחשיב מתניתין יש בהן נמי צער מעט ,והקנס הקצוב הוא דמי הצער והבשת,
מיהו בתוספתא פרק תשיעי משמע דהקנס הוא בשביל הבשת ,דקתני התם הכהו כלאחר ידו בנייר בפנקס וכו'
נותן ארבע מאות זוז ,ולא מפני שמכה של צער ,אלא מפני שמכה של בזיון וכו'.
והשתא ניחא הא דאיתא בפרק ארבע מיתות ,אמר רבי חנינא ,הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר לועו של שכינה,
שנאמר מוקש אדם ילע קדש .הרי שהחמירו חכמים בבשת יותר מבמכה ,שלא אמרו שהמרים יד ומכה את חבירו
דהוי כאלו מרים ידו בשכינה ,והטעם נראה ,לפי שהמתכוין להכות חבירו מכת פצע ,הצער ההוא מגיע לגופו ,אבל
כל הנך דמתניתין שמתכוין לביישו ,הרי הצער ההוא מגיע לנשמתו של אדם הנאצלת מן השכינה ,לכך הסוטר
לועו של ישראל ומביישו ,הוי כמבייש פני השכינה ,דבבשת וקללה וזלזול נשמתו של אדם מרגשת בהן
ולא הגוף לפי שהוא כבודו של אדם ,ובאה מלמעלה ממקום כבוד ותכלית ההכבוד כמ"ש כבוד חכמים
ינחלו ,לכך היא מרגשת צער הבשה שהוא היפך הכבוד.
ובעולם הנשמות נמי היא מרגשת בבושת ,כדאיתא במנחות ,העולם הבא נברא ביו"ד ,שהצדיקים מועטין ,ומפני
מה כפוף ראשו של יו"ד ,שהצדיקים שבו כפופין ראשיהם מפני מעשיהם שאין דומין זה לזה ,ופירש"י ז"ל שם,
מעשיהן אינן דומין וכבודו של זה גדול משל זה ,לכך ראשיהן כפופין ,דמתבייש מחבירו ,ובפרק הספינה נמי קאמר
שכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה ,וכן קללה נמי דכל קללה זלזול ובשת
הוא ,כמו והוא קללני קללה נמרצת ,וכמו כי קללת אלהים תלוי ,לכך הנשמה מרגשת בקללה ,והיינו דאיתא
בפרט הנחנקין דהמכה אביו ואמו לאחר מיתתן פטור ,והמקלל אותן לאחר מיתתן חייב ,משום דהכאה צער הגוף
הוא ואין הגוף מרגיש בהכאה לאחר מיתה ,אבל קללה וזלזול ובשת כיון שהנשמה מרגשת בהן ,לכך חייב
בהן אפי' לאחר מיתה ,כי הנשמה נצחית וקיימת.
ומהאי טעמא נראה מה שכתבו הפוסקים ,דהמבייש שוכני עפר עון גדול הוא ,כמ"ש המרדכי בפרק החובל ומייתי
ראיה מרבי יהושע ,שלא אמר אלא בושנו מדבריכם בית שמאי ,ואמרו כל ימיו הושחרו פניו מפני התענית ,משום
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם פב
את האדם ,וכו' ,אסור לנהוג בהן מנהג כרואה את המת ואינו מלוהו אמרו חז"ל
בזיון ,וכו' עכ"ל. )ברכות יח (.שהוא בכלל לועג לרש חרף
עושהו ,ונפסק כן בשו"ע )יו"ד סימן שסא סעיף
*** ג( הרואה את המת ואינו מלוהו ,עובר
משום לועג לרש ,30ובר נידוי הוא,
בדין קלות ראש על הקברים עם ולפחות ילוונו ד' אמות .וכתב בספר
חרדים )פרק י"ח( דעונשו גדול למי שאינו
הפסק של עשרה טפחים מלוה המת ,כמחרף ומגדף ד' רח"ל.
ובשו"ת חת"ם סופר )יו"ד סימן שנ"ג( מבואר,
‡ .הנה החזון איש באהלות )סימן כב אות לב( דגם איסור לועג לרש אשר הוא מדברי
קבלה שורשו מדאורייתא ,וז"ל :חזינן
כותב וז"ל :ונראה דאם עושין העכו"ם דחיישו רבנן טובא לבזיון עצמות ,כמבואר
מסילה עליו אין כאן רק משום קלות ראש, בברייתא )פי"ג דשמחות( ומייתי לי' הש"ס
ואין מפנין בשביל זה ,ולהמבואר לעיל דאין בברכות )י"ח ע"א( ,ובטור שו"ע סוף סימן
איסור קלות ראש אלא על הקבר ממש ,יש ת"ג ,וע"כ משום כי היכי דחיוב קבורת
מקום לומר ,דאם יעלו עפר על הקבר י' עצמות דאורייתא ,מהאי קרא כי קבור
טפחים ,הוי הפסק רשות ומותר לעשות תקברנו ,ה"ה בזיוני המת ולועג לרש,
למעלה דרך לרבים ,וכמו שאם יבנו גשר
גבוה י"ט מן הקברות ,דנראה דהוי הפסק דנפיק נמי מהך קרא ,כי קללת אלקים
רשות ,ואפשר דסגי בג"ט או בד"ט ,ואף קאי נמי אעצמות ,דכי בצלם אלקים עשה
שקשה להקל בלי ראי' ,מ"מ ראוי להחמיר
ולהשתדל במקום שאי אפשר להציל
ולשפוך עליו עפר הרבה ,וכו' .עכ"ל.
דהמוציא שם רע לקדושים אשר בארץ ומביישם ,הרי הוא דומה למקלל דמחייב לאחר מיתה ,והחמירו בעונשו
יותר מאלו היה בחיים ,כי אז הנשמה חוזרת אל מקום אצילות ,והמביישה הרי הוא כנוגע בו יתברך.
ונראה דהיינו מה שכתבו האחרונים בתשובות ,שהמבייש את חבירו צריך לבקש ממנו מחילה ,ואם הוא מת יבקש
ממנו על קברו בעשרה ,ויאמר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שפשעתי נגדו ,דמה ענין שיבקש מחילה ממנו
יתברך ,ועוד כיון דעבירה שבין אדם לחבירו הוא ,הוה ליה להקדים ולומר חטאתי לפלוני ולה' ,כמ"ש מהרש"ל
בפרק החובל בים של שלמה ,אלא לפי שהמבייש והסוטר לועו של חבירו כמבייש וסוטר לועו של שכינה ,לכך
צריך לבקש מחילה ממנו ית' תחילה ,דהוה ליה נמי כעבירה שבינו לבין המקום .וכו' .עכ"ל.
.30ומבואר בספר אפריון להגאון בעל קיצור שו"ע )הערות לפרשת שמיני( וז"ל :בברכות )יח (.אמר רחבה אמר
רב יהודה אמר רב ,הרואה מת ואינו מלוהו ,עובר משום לועג לרש חרף עושהו .ולכאורה יש להבין למה קאמר
בזה חרף עושהו .ואמנם י"ל ,כי בודאי מי שאינו מאמין בהשארת הנפש ,וסובר כי האדם לאחר מותו ח"ו לאבדון
באדמה כמו שאר בעל חי ,א"כ הלויה זו מה טיבה ,כיון שהמת אינו מרגיש כלל בכבוד שעושין לו ,וגם אינו ראוי
לכבוד כיון שאינו אלא כשאר נבלה ח"ו ,ואולם המאמינים בהשארת הנפש ,וכי האדם לאחר מותו הולך
לעולמו הנצחי לאכול פרי מעלליו ,א"כ ראוי הוא לכבדו בהלויה .וז"ש הרואה מת ואינו מלוהו ,מורה בזה
כאילו ח"ו אין השארת הנפש ,ולכן אין המת ראוי לכבוד ,וכיון שאין השארת הנפש ,א"כ יש ח"ו עול במעשה
השם ית"ש שברא את האדם ,ובזה חרף עושהו .עכ"ל.
פרק ג -הערות בדיני איסור קלות ראש פג
גדולה מדרך הרבים ,ובציור כזו שעכו"ם · .היוצא מדבריו שדעתו שאפשר להקל
עשו מסילה ,הורו להדיא לפנות כל בית
הקברות כדי שלא יהא דרך הרבים עוברת בענינים של קלות ראש אם יש הפסק
על הקברות ,על אף העצה של עפר עשרה של עשרה טפחים ,או אפילו ג' או ד'
טפחים ]ובשו"ת שיבת ציון )סימן סב( איתא: טפחים .ובשו"ת שבט הלוי )ח"י סימן רו(
גם איכא בזיון המתים אם רבים דשים על בשעת הדחק סמך על דברי החזו"א הללו,
קברם כל שעה ורגע ,וכו' ,כיון שיעברו שם וזתו"ד שם :היות שנתברר למעלה מכל
רבים ,יעשו שם צרכיהם ,ואין לך בזיון גדול ספק ,שכל השטח שצייר מע"כ מלא
מזה .עכ"ל .ובשו"ת מהר"ם שיק )יו"ד סימן קברים צפופים ,יש איסור גמור לחפור שם.
שנג( איתא :הלוא בדברים שאסור לעשות וכו' ,והי' רצוי מאד לגלות חלק מהקברים
בבית הקברות הוא שלא יעשה שם ולהעמיד מצבות שיראו הכל שהוא אתר
קפנדריא ,ואם קפנדריא הוי גנאי ואסור קבורה ממש ושיקפידו על כבוד וקדושת
משום בזיון ,כל שכן דרך רבים .עכ"ל) .ועיין ביה"ק .ואם בכל זאת אי אפשר למנוע איזה
עבודת פתוח ,לשפוך עפר על כל השטח,
בספר 'חיי עולם' להרב מאיר לערנער ז"ל אבדק"ק אלטונא, ע"ד שכתב החזון איש במס' אהלות ביו"ד
סי' ר"ח .ובענין הביוב ובית הכבוד בשטח
שהדפיס שם דברי כל גדולי ישראל בדורו בנידון כזה(. בית הקברות ,אם צריכים לכך שם ,בודאי
ובשו"ת אגרות משה )יו"ד ח"א סימן רמו( מבואר להשתמש בהיתר עפר יו"ד טפחים,
להדיא שלא כדברי החזו"א ,וז"ל :מה שכתב ולהגביה ע"ז הבית הכבוד וצנורי ביוב ,אם
כתר"ה עצה לכסות את בית הקברות בג' אין עצה אחרת .כן יראה בעניות דעתינו
טפחים עפר ,שאז אפשר יסולק דין קדושת
בית הקברות ,כדחזינן שמותר לקבור על קרוב לד"ת .עכ"ל.
גביו .וכו' .אך אם נימא כן ,נמצא בקברות
שלנו שקוברים בעומק טובא ויש על גביו ‚ .אבל יש להעיר על דברי החזו"א .א( מה
עוד יותר מו' או ז' טפחים ,לא יאסר כלל,
וזה א"א דהא סתמא תניא במגילה דף כ"ט שכותב שאיסור קלות ראש הוא דוקא
בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש ,אין על הקבר ממש ולא על הצדדין ,לא כן דעת
מרעין בהן בהמה וכו' וכן בש"ע )יו"ד סי' שס"ח( הב"ח ובפרט דעת השלטי גיבורים,
הוא סתמא ,אף במקום שיש עפר הרבה, הסוברים שאיסור קלות ראש הוא בכל
וגם פחות מג"ט א"א כדבארתי במק"א .וכו', שטח שהוקציהו לקבית הקברות ,וכן דעת
אבל באמת אף הרבה עפר לא מהני לסלק של רוב רובם של גדולי האחרונים שנקטו
קדושתו ,דמה שמותר לקבור אינו משום
דאין שם קדושת בית הקברות בשביל כדברי השלטי גיבורים.
הראשון ,דאף אם יש שם הקדושה יכולים
לקבור מת אחר ,ואף שבטור איתא באיסור ·( חידוש גדול הוא -כמו שמציין החזו"א
ב' ארונות זה ע"ג זה מטעם שאין נוהגין
בעצמו -דאם שופך עליו הקברים ,עפר
עשרה טפחים או ד' טפחים אין בזה עוד
יותר דין איסור קלות ראש .וזה שלא כדברי
גדולי הפוסקים הכותבים ,שאין לך בזיון
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם פד
להתפלל בתוכו או ללמוד בתוכו או לקבור בזיון במתים ,מ"מ ל"ד לבזיון דקלות ראש
בתוכו ,הכל הוקצה למצותו ,ואין ניאותים ורעיית בהמות ,דהתם אין הבזיון אלא
בהם ,וא"כ האיך הותר להחסיד ללון שם, משום צמצום המקום ,שלזה סגי בו' טפחים
יש לומר ,חכמים ותלמידיהם שרי ,כמו זע"ז ,כמו זה אצל זה ,או גם בג"ט ,אבל
דשרי בבית הכנסת לאכול ולשתות ולטייל, איסור קלות ראש וכל השנויין במגילה
משום דכבוד וצורך תורה עדיף מבית ובש"ע שם אסור אף אם יתנו הרבה עפר
הכנסת ובית הקברות .וכו' .עכ"ל. עכ"ל.
והנה החזו"א )יו"ד סימן רט ס"ק טו( התקשה·. ***
בדברי החתם סופר הללו ,דמה ענין בדין שינה בבית הקברות
חכמים ותלמידיהם לענין שינה בבית
הקברות ,ללמוד ממה שהתירו להם לישון ‡ .הנה כנזכר לעיל נקטו הפוסקים כי
בבית המדרש כדי שלא יתבטלו מלימודם,
דבבית הקברות לא שייך טעם זה] ,ועוד איסור קלות ראש בבית הקברות שוה
יותר ,הלא ההיתר של רבנן ותלמדיהם זה לאיסור קלות ראש בבית הכנסת ,ובבית
דוקא לענין אכילה ,וכמבואר שם בשו"ע הכנסת מבואר הדין בשו"ע )או"ח סימן קנא סעיף
בשו"ע בסעיף א ,לא כן לענין שינה לא ג-ד( אין ישנים בבית הכנסת אפי' שינת
התירו בבית הכנסת אפילו שינת ארעי ,גם עראי ,אבל בבית המדרש ,מותר .לצורך בית
לרבנן ותלמידיהם ,אם לא 'לצורך בית הכנסת ,מותר לאכול ולישן בתוכו ,ומטעם
הכנסת' דייקא[ ,ובשו"ת קנין תורה )ח"ד סי' זה ישינים בליל יום הכפורים בבית הכנסת;
קי"ח אות ב( הוסיף להקשות על החתם סופר, ואפילו לצורך מצוה אחרת ,כגון כשנקבצים
ממש"כ במג"א )סי' קנ"א סק"ב( דדוקא לאכול לעבר השנה בבית הכנסת ,מותר לאכול
ולשתות התירו משום שלומדים בבית שם .עכ"ל .ובשו"ת חתם סופר )יו"ד סימן שלה(
הכנסת ,כדמשמע בגמרא ,ואם יצטרכו לילך העיר על דין זה וז"ל :אגדה ברכות )י"ח(
בכל פעם לאכול ולשתות בביתם יתבטלו בהאי חסיד שהקניטתו אשתו ולן בבית
מלימודם ,אבל אם אין לומדים בבית הקברות ,וכו' ,וקשה הא אסורה בהנאה,
הכנסת אסורים לאכול ולשתות שם וכמ"ש בשלמא הא לא קשה ,הא בלא"ה אין ישנים
הר"ן ,דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא בבית הקרות כמו בקדושת בית הכנסת,
מקדש ,ומעתה מה ראיה מזה להיתר לישן כמ"ש רמב"ם מתוספתא דמגלה עיין פי"ד
בבית הקברות כאותו חסיד שהלך ללון שם. מאבל ,והיינו אפילו שלא על גבי קבר ,אלא
עכ"ל .אולם יש לציין דבהגהות רע"א )או"ח מקום שהוקצה לבית הקברות לרבים נאסר
סימן קנא סעיף ג( מבואר ,דשינת עראי הוי כמו כקדושת בית הכנסת ,וביאר דבר זה יפה
אכילה מדוחק ,ולהרמב"ם והגהת אשירי באורך בשלטי גיבורים פרק נגמר הדין,
ת"ח מותרים בזה גם בבית הכנסת ,והגאון והסברא נותן כך ,דכל שהוקצה למצותו,
פרק ג -הערות בדיני איסור קלות ראש פה
הרבה פוסקים ובמיוחד כפי המבואר מהרש"ם בספרו דעת תורה נקט כדבריו,
באגרות משה ,שלא הותר קלות ראש אף ויש הסוברים כי גם שינת קבע מותרין .עיין
באופן שהמתים נקברו בעמק עשרה בספר משנת יוסף )הל' בית הכנסת סימן כט -ל(
טפחים. שאסף השיטת בדין זה.
.‰והנה שינת עראי לכל אדם ,בעת והנה בשו"ת מחנה חיים )יו"ד ח"ג סימן מא(‚.
התפילה והלימוד בשטח הבית מבואר שבית הקברות הוי מוקף לדירה
הקברות ,יש מקום גדול להקל ,א( כפי ע"י החומה ,לענין היתר טלטול שם ,כי אכן
דעת המחנה חיים דליכא איסור שינה כלל אפשר לישון בבית הקברות ,כי מה שאמרו
בבית הקברות ,ב( כפי שי' החתם סופר הלן בבית הקברות הרי זה מסימני שוטה זה
דרבנן ותלמידיהם מותרין ,וזה קאי על כל דוקא בלן יחידי ,לא כן אם כמה אנשים
העוסקים בתורה ותפילה וכמבואר בדברי לנים יחד בבית הקברות ,ועל פי זה מבאר
הפוסקים באו"ח סימן קנ"א עיין בדעת דברי הגמרא בברכות הנזכר לעיל ,עכ"פ
תורה למהרש"ם ,ובספר משנת יוסף )הל' נראה דעתו לכאו' בפירוש ,שלא ראה איסור
בית הכנסת סימן כט -ל( .ג( כפי שי' החזו"א לישון בבית הקברות ,ודעתו בזה צריך
דאם הקברים עמוקים עשרה ליכא איסור ביאור ,למה אין בזה איסור קלות ראש כמו
בבית הכנסת ]ויש לציין ,כי בתשובה סימן
קלות ראש. ע"ב הזכיר את דברי השלטי הגיבורים,
שמשם אחד מהמקורות העיקרים שבית
.Âולענין שינת קבע ,יש עוד צד היתר לאלו
הקברות דינו כבית הכנסת[.
הבאים מחוץ לעיר ,והוי בגדר אורחים,
כפי מה דמובא בפוסקים באו"ח סימן קנ"א „ .היוצא מדברינו הוא :א( משמעות
הנזכר ,דלאורחים מותרין האכילה והשינה
בבית הכנסת אפילו שינת קבע ,דלא אסרו המחנה חיים הוא ,שאין בכלל איסור
אלא לבני העיר ,עיי"ש בספר לחם רב )סק"ב( שינה בבית הקברות ,ולעומתו מדברי
וז"ל :אם הוצרכו אנשי העיר להאכיל החתם סופר ,החזו"א ,הקנין תורה מבואר
לעניים ,או להשכיבם בבית הכנסת ,וה"ה כי יש איסור שינה בבית הקברות .ב(
לכל צרכי עניים ,לפי שעה מותר ,ולא נקרא לדעת החתם סופר ,רבנן ותלמידיהם
תשמיש מגונה ,דאסור להשתמש בבית מותרין בשינת ארעי ,אבל לדעת החזו"א
הכנסת וכנודע מדברי רז"ל עכ"ל .וכן הוא והקנין תורה לכאורה לא שייך כאן ההיתר
שם בברכי יוסף )סק"ג( וז"ל :אף בבתי כנסיות הזה .ג( לדעת החזו"א אם הקברים הם
של ארץ ישראל ,מותר לאורחים לאכול בעומק הקרקע עשרה טפחים או לכהפ"ח
ולשתות שם ,אף שאינם ת"ח ,שלא אסרו ד' או ג' טפחים ,אזלא לה דין איסור קלות
אלא לבני העיר .עכ"ל .ומבואר בדבריו דאף ראש ,וע"כ לכא' גם לדבריו השינה מותרת
עבור אכילת קבע מותר להכנס לכתחילה בבית הקברות ,אבל לא כן דעתם של
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם פו
הרב )הלכות שמירת הגוף סעיף ו( ,והערוך השלחן אף שלא בשעת הלימוד ,וכן הדין לכאורה
)שם סיף כב( הביאו דין זה של איסור שינה עבור שינה.
בבית הקברות סתם ,בלי להזכיר שזה דוקא
אם לן שם על דעת שתשרה עליו רוח .Êויתכן שגם אלו הדרים בהעיר יש
טומאה. להם צד להקל אפילו בשינת קבע,
על פי דברי האשל אברהם )בוטשאטש(
*** הכותב וז"ל :נראה ששייך בזה כיון
שהותרה הותרה ,שהרי ישנים הרבה בני
בדין אכילה ושתיה -לא מהני תנאי אדם בבית הכנסת הק' ,ביום הכיפורים
להתיר אש"ל הק' ,וכל הרוצה ישן שם ,והרי לצורך
שמירת נרות שלכבוד הבית הכנסת הק'
‡ .‡ .עיין שו"ת מנחת שלמה )תניינא ב–ג, היה די בקצתם לבד ,אלא ודאי שכיון
ששינה הותרה אז אין עוד קפידא ,ועל
סימן צג( וז"ל :נלענ"ד פשוט ,שאסור כל פנים אין עוד גנאי בזה ,ומהני בזה
להתנות תנאי על בית הקברות להתיר שם מה שהוה ליה כתנאי להתיר זה ,וכן
לאכול ולשתות ,דהן אמנם שאם בתחלה הוא בזה .עכ"ל .וע"כ היות דלאורחים
קברו אותם ע"מ לפנותם ,שפיר מסתבר של חוץ לעיר שרי ,מותרים גם למי
דאין זה חשוב כלל כבית הקברות הקבוע
לרבים ,ומותר לאכול ולשתות שם ,אבל שאינו אורח.
מ"מ גם זה סברא הוא דאסור ודאי להתנות
על בית הקברות שלא יהיה קבוע כך לעולם, .Áהנה לסיום דברינו בנידון השינה בבית
וכיון שכן נראה ,דאף אם נאמר שאם התנו
בתחלה על בית הקברות שיהא מותר שם הקברות ,יש לציין לספר 'שמירת הגוף
לאכול ולשתות ,דהוי כאילו לא יחדוהו רק והנפש' )סימן קכא( ,שמביא את דברי
למתים בלבד אלא גם בשביל החיים שיהיו הפוסקים האוסרים השינה בבית הקברות,
רשאים לאכול ולשתות שם ,מ"מ פשוט אשר מקור הדברים הוא בגמ' )נדה יז (.דהלן
הוא דכיון שעיקר האיסור לאכול ולשתות בבית הקברות דמיו בראשו ,והנה אם כי
בבית הקברות הוא משום כבוד המתים, בהגמרא שם לא נזכר הסכנה אלא בלן שם
א"כ תנאי זה עצמו שהם מתנים בתחלה על על דעת שתשרה עליו רוח רעה ולא זולת
הבית הקברות שיהא מותר גם לאכול זה ,אולם באוצר מדרשים )אייזנשטיין( בשם
ולשתות שם ,הא גופא הוי זלזול בכבוד חופת אליהו מביא גירסה ,שלשה דברים
המתים בזה ,שאין קוברים אותם במקום מוציאין את האדם מן העולם ,וכו' ,והלן
המיוחד רק לקברים ,ולא לשום דבר אחר בבית הקברות .עכ"ל .ולא הוסיף לזה
שהוא נגד כבודם .דהא לכאורה קשה ,דכיון התנאי ,שזה דוקא אם לן כדי שתשרה עליו
דחזינן דמהני תנאי לבית הכנסת שיהא רוח טומאה .ואכן הפוסקים הפר"ח )יו"ד סימן
קטז סק"ט ומביאו הדרכי תשובה ס"ק סב( ,והשו"ע
פרק ג -הערות בדיני איסור קלות ראש פז
· .עוד שם כותב וז"ל :כיון שהמנהג הוא מותר באכילה ושתיה ,ולא אמרינן דחשיב
כמתנה על מה שכתוב בתורה ,א"כ מוכח
לחנך את בית הקברות ,והוקצה כל דבכה"ג שהתנו על כך מתחלה אמרינן
המקום כולו לבית הקברות ,בזה שפיר נראה שפיר דלא בזיון הוא כלל ,וא"כ קשה
דאע"ג דהזמנה לאו מילתא וחינוך הבית מעיקרא אמאי תקנו רבנן שלא לאכול
עלמין אינו אלא כהזמנה גרידא ,מ"מ מיד ולשתות בבית הכנסת ,אדרבה היה להם
כשקברו בו מת אחד נעשה כל הבית לומר שיהא מותר ,וממילא לא יהא חשוב
הקברות כבית הכנסת שכבר התפללו בו כלל כבזיון ,וצריכים על כרחך לומר ,דודאי
]דאל"כ אין אני יודע כלל במה זכה כל הוי שפיר בזיון למיכל ולמשתי בבי
השטח שהקצוהו לבית הקברות להקרא כנישתא ,אלא שע"י התנאי הו"ל כאילו אינו
בשם "בית הקברות" כיון דקיי"ל דהזמנה בית הכנסת שמיוחד רק לתפלה ,ואין
לאו מילתא[ ,ולעיל כתבתי שאין קדושת קדושת בית הכנסת שעל תנאי שוה לבית
ביהכ"נ שעל תנאי שוה לבית הכנסת שאינה הכנסת שאינו על תנאי ,וכיון שכן ,ודאי
על תנאי ,לכן אף דלענין תפלה לאו בזיון מסתבר דגם בית הקברות שהתנו עליו
הוא כלל להתפלל בבית הכנסת שעל תנאי, שיהא מותר במאכל ומשתה ,אינו חשיב
מ"מ לקבור מתים בית הקברות שעל תנאי כמיוחד למתים בלבד כמו בית הקברות
הא גופא הוי ודאי זילותא ואין נכון לעשות שנקנה סתם ,וא"כ הא גופא הוי ודאי
כך לכתחלה לקוברו בבית קברות כזה שאין זילותא בזה ,שאין קוברים את המתים בבית
לו דין בית הקברות ,וגם אפשר דלאכול הקברות המיוחד רק להם ,דהיינו בבית
ולשתות בבית הקברות הוי כאכילה ושתיה הקברות שאסור לאכול ולשתות שם .ואם
בשעה שהצבור מתפללין דחמיר טפי ,וכיון כי לענ"ד נראה דבר זה לפשוט וברור דהוי
שהמתים קבורים שם הוי כשעה שהצבור בזיון המתים להתנות כן ,וממילא אפשר
מתפללין ,וחזינן נמי לענין תיק של תפלין דאף בדיעבד אין התנאי מועיל ,אך נהניתי
דאף אי צר ביה ולא אזמניה אפי"ה איכא מאד כשמצאתי במהר"ם שיק בחיו"ד סי'
רבוואתי דס"ל דכל זמן שהתפלין בתוך שנ"ח וז"ל ,ונראה דהברייתא )במגלה דף כ"ט(
התיק אסור להניח שם מעות ,וה"נ גם כאן קמ"ל דאפי' תנאי בית דין או תנאי
כל זמן שהמתים קבורים שם הוי בזיון המתנדבים ,או אפי' ז' טובי העיר לא מהני,
לאכול ולשתות בכל השטח שהוקצה לבית ובזה עדיפא מבית הכנסת ,דכיון דהדבר
ההוא גנאי להקבורים בו משום כבודם ,אי
הקברות .עכ"ל. אפשר להפקיע ,וגם זה לכאורה פשוט
וברור ולא צריך לאשמעינן וכו' עכ"ל ,הרי
אכילת ארעי דגם הוא ז"ל סובר בפשיטות דלא מהני כלל
תנאי בבית הקברות ,וחלוק הוא בזה מבית
‚ .כנזכר לעיל איסור קלות ראש של בית
הכנסת .עכ"ל.
הקברות ,דומה לאיסור קלות ראש של
בית הכנסת ,ולענין אכילה ושתיה בבית
הכנסת מבואר בביאור הלכה )סימן קנא סעיף א
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם פח
ולשתות בביתו ,בודאי יתבטל מלימודו ,אבל ד"ה ואין אוכלין ושותין בהם( וז"ל :אסור לשתות
אם אין לומדים בבית הכנסת ובבית המדרש מים בבית הכנסת ובבית המדרש וכו' )תשובת
אסורים לאכול ולשתות שם ,וכן הסכימו רשב"ש סימן רע"ד( ,והמנהג עתה ששותין העם
מים בבית הכנסת )ברכי יוסף( ,ואפשר
כמה אחרונים .עכ"ל. שסומכין העולם על הסוברין דבתי כנסיות
שבחו"ל על תנאי הן עשויין ,ומועיל אף
העוסקים בתו"ת בישובן .ולפי זה בארץ ישראל אין טעם
להתיר .עכ"ל .ולכאורה הוא הדין בית
.Âובדברי הפוסקים שם מבוארים כי ת"ח הקברות שלא נעשו על תנאי ,אין טעם
ותלמידיהם קאי על כל העוסקים בתורה להתיר אפילו רק לשתות מים.
ותפילה ,עיין בדעת תורה למהרש"ם שם,
ובביאור הלכה )הנ"ל( איתא וז"ל :ונראה דמי „ .עוד כותב שם הביאור הלכה וז"ל :ועצם
שלומד בביהמ"ד אפילו שלא בקביעות ,יש
להקל בזה כשצמא לשתות ,די"ל דהוי בזה הדין דאכילה לא נזכר בשו"ע אם דוקא
צורך מצוה כדי שלא יתבטל מלמודו קבע או אפי' עראי אסור ,ועיין בסעיף ג'
וכדבסעיף ד'] .וז"ל :לצורך בית הכנסת דלענין שינה בבית הכנסת נזכר דאפילו
מותר לאכול ולישן בתוכו ,וכו' ,ואפילו עראי אסור ופה לא נזכר ,ש"מ לכאורה
לצורך מצוה אחרת ,כגון כשנקבצים לעבר דוקא קבע ,או דילמא דאפילו עראי לא
השנה בבית הכנסת ,מותר לאכול שם[. עדיף עכ"פ משתיה ומ"מ צ"ע .עכ"ל.
עכ"ל .ועיין גם בספר משנת יוסף )הל' בית ולענינינו בבית הקברות מסתפק בדין זה
הכנסת סימן כט -ל( ,עכ"פ היתר רק בשתי' השו"ת חזון נחום )ח"א סימן לח( ,וז"ל :מדברי
ללומד שם ,אבל לא הותר אכילה קבועה. הר"מ הנ"ל מבואר דאיסור אכילה בבית
הקברות הוא משום איסור הנאה ,אבל
סעודת מצוה בשו"ע סי' שס"ח ]מבואר[ שהוא משום
.Êהנה כנזכר יש היתר לאכול ולשתות בבית איסור קלות ראש ,א"כ אפשר דרק סעודה
הכנסת לצורך מצוה ,ועל פי זה מבואר קבועה אסור ,אבל בדרך ארעי ליכא איסור,
במשנה ברורה )שם סק"כ( וז"ל :עיין במגן דלא הוי קלות ראש ,עכ"ל.
אברהם שהביא בשם הגהת סמ"ק ,דלא
הותר בסעודת מצוה אלא כגון סעודת .‰והנה לענין בית הכנסת מבואר בשו"ע
עיבור שנה ,שאין בה קלות ראש ,שהיתה
עשויה בפת וקטניות בלבד ,ור"ל לאפוקי )או"ח סימן קנ"א ס"א( כי ת"ח ותלמידיהם
סעודת מצוה שיש בה שכרות אסור אף מותרים לאכול ולשתות בהם ,מדוחק,
בבית המדרש ]פמ"ג ע"ש[ .ומ"מ הנוהגין ובמשנה ברורה שם )סק"ז ז( פירוש ענין היתר
להקל לעשות סעודת סיום הש"ס בבית מדוחק וז"ל :היינו שהיה מקום דחוק
המדרש ,מפני שאין להם מקום אחר מרווח לתלמידים והוצרכו לאכול שם ,והמ"א כתב,
דלאנשים הלומדים שם בקביעות ,לעולם
שעת הדחק הוא ,דאם יצטרך לילך לאכול
פרק ג -הערות בדיני איסור קלות ראש פט
עכ"ל .ומבואר בדבריהם דלאלו שאין להם לזה ,אין למחות בידם דיש להם על מי
מקום מותרים להכנס לכתחילה לבית לסמוך .עכ"ל.
הכנסת אף שלא בשעת הלימוד אף עבור
אכילת קבע ,אבל בערוך השולחן )שם סעיף ב( .Áגם לענין שאר סעודות מצות כגון
איתא :משמע בפסחים ]ק' [.לכאורה,
דאורחים יכולין לאכול בבית הכנסת ,אמנם סעודת שבת ומלוה מלכה וימים טובים
באמת כתבו שם התוס' דקאי אחדרים )פורים ,ראש חודש ,חנוכה( ,מצינו לגדולי הפוסקים
הסמוכים לבית הכנסת עיין שם ]עיין ט"ז שהיתרו לאכלו בבית הכנסת ,עיין בדעת
)סק"א( ודבריו תמוהין ,וגם הרמב"ן לא כתב תורה למהרש"ם על סעיף א דמציין דמדברי
רק משום תנאי ע"ש[ .עכ"ל .ובמשנה ספר המנהיג והאור זרוע וכן משמעות הבית
ברורה )סק"ה( איתא :וה"ה דאם הוצרכו אנשי יוסף )או"ח סימן שע( בשם השבלי הלקט ,דלא
העיר לפי שעה להאכיל בהם אורחים עניים ס"ל כדעת הסמ"ק הסובר ,דדוקא סעודה
או להשכיבן שם ,דמותר ,אבל זהו רק דוקא עשויה בפת וקטניות בלבד מותר ,לאפוקי
בבתי כנסיות שבחוצה לארץ ,ויש אוסרין סעודת מצוה שיש בה חשש שכרות
גם בזה ,ונראה דבמקום הדחק אין להחמיר אסורה ,אלא כל סעודת מצוה ,דמבואר
בלשונם שגם סעודת שבת מותרים לאכול
בזה .עכ"ל. בבית הכנסת] .ומה שיש נוהגים להקל גם
בשאר סעודות של שמחת מצוה ,כברית
.Èהיוצא מדברינו :א( הלומדים ומתפללין מילה פדיון הבן ושבע ברכות ,או קידושא
רבא לכבוד שמחה או שאר סעודות של
בבית הקברות ,בעת שלומדים רשות ,מובא בפוסקים יסוד ההיתר שזה
ומתפללים לכאו' דינם כדין תלמידי חכמים
ותלמידיהם ,שמותרים לאכול ולשתות מחמת שנבנו על תנאי[.
עכ"פ באופן עראי ,כדי שלא יתבטלו
מלימודם .אבל להכנס לבית הקברות על למי שאין לו מקום לאכול
דעת לאכול שם ,אין היתר הנ"ל ,ב( אבל
אלו שהם בגדר אורחים ,אשר לענין בבית .Ëולענין עניים שאין להם מקום לאכול
הכנסת מצינו דאורחים עניים מותרים
לאכול ,יתכן שמותרים אפילו להכנס לשטח מבואר בספר לחם רב )שם סק"ב( וז"ל :אם
בית הקברות ולאכול שם .ג( ולענין סעודת הוצרכו אנשי העיר להאכיל לעניים ,או
מצוה לכאורה יהא מותר וכנ"ל בבית להשכיבם בבית הכנסת ,וה"ה לכל צרכי
הכנסת .וכך צידד השואל ומשיב )מהדורה עניים ,לפי שעה מותר ,ולא נקרא תשמיש
שתיתאה סימן ג( וז"ל :בעירובין דף ל"א קסברי מגונה ,דאסור להשתמש בבית הכנסת
רבנן דאסור לקנות בית באיסורי הנאה ,ור"י וכנודע מדברי רז"ל )בית יוסף הר"ן והרמב"ן ומצאתי
ס"ל מצות לאו ליהנות נתנו ,וקשה טובא, כתוב( .עכ"ל .וכן הוא שם בברכי יוסף )סק"ג(
דניהו דזה לא מחשב הנאה מה שמותר לו וז"ל :אף בבתי כנסיות של ארץ ישראל,
מותר לאורחים לאכול ולשתות שם ,אף
שאינם ת"ח ,שלא אסרו אלא לבני העיר.
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם צ
לשתותו – .ועל כן יתכן שיש להקל בנידון לילך חוץ לתחום ,דמצות לאו ליהנות ניתנו,
דידן ,שהמים העוברים בבית הקברות, והרי אסור לאכול בבית הקברות כמ"ש
עוברים ע"י צינורות ולא מגולים ובזה אין הרמב"ם והסמ"ג בהלכות אבל ,וכן קי"ל
בטוש"ע יו"ד סי' שס"ח ,ולמדו מדין בית
חשש אפילו לשתותו. הכנסת דאסור לאכול ולשתות ,וכמ"ש
בשלטי הגיבורים סביב האלפסי פרק נגמר
להשתמש בבית הכסא שבבית הדין ,דהאיסור הוא משום קדושת בית
הקברות הקברות ,וא"כ כיון דאסור לאכול בו ,ניהו
דאינו רק מדרבנן ,אבל עכ"פ צריך להיות
‡ .הנה יש להסתפק האם מותר לפנות מקום פיתא ,והרי אינו ראוי לאכול שם,
ואולי לצורך מצוה יכול לאכול שם .וכו'.
א"ע בהבתי כסאות הנמצאים בהבנינים דלא עדיף מבית הכנסת ממש ,דלדבר מצוה
שעל גבי בית הקברות :הנה המחבר כותב מותר לאכול שם ,וכו' .עכ"ל – .ועדיין יש
בכלל איסור קלות ראש הוא לעשות שם לנו לבאר מה הוא סעודת מצוה לדין זה.
צרכיו לפנות שם ,ובערוך השלחן מוסיף
שהאיסור הוא אפי' רחוק מהקברים ,ובספר ***
חיים וברכה למשמרת שלום )הלכות שמחות אות
טו( איתא וז"ל :ודע דמתבאר מדברי הריב"ש להשתמש בכיורים הנמצאים בשטח
)סימן תכ"א( דלאו דוקא על הבית הקברות בית הקברות
עצמו אסור ,אלא אף גם לצד בית הקברות
לא יעשה אדם צרכיו עיין שם .ולכן יזהר ‡ .‡ .הנה בשו"ע שם איתא ,ואין מוליכין
אדם שלא לפנות אחורי גדר הבית הקברות,
ועיין תשו' חת"ס סי' של"ה ]הובא בפ"ת בהם אמת המים .ולכאורה בכל פעם
שם סק"א[ דהיינו אפילו שלא ע"ג קבר, שפותחים את הברז ,גורמים שאמת המים
אלא מקום שהוקצה לביה"ק לרבים נאסר יעבור על שטח בית הקברות .אבל יתכן
כקדושת בית הכנסת ,ע"ש שהראה לש"ג שעיקר הבזיון הוא בעת שהאמת המים
פרק נגמר הדין ,שביאר יפה דבר זה .וכו', נראה וגלוי לכל ,לא כן שהמים הנכנסים
והנה נשאלתי כבר ממקום אחד ,אשר שכיני והיוצאים הם בתוך צינור בלתי נראה .והנה
עכו"ם הדרים קרוב לביה"ק ,הם מתכוונים באזהרת חז"ל )הוריות יג (:שלא לשתות
במזיד לפנות א"ע על הביה"ק ,והשבתי מאמת המים העוברת בבית הקברות מפני
להם ,דמחוייבים הקהל להשתדל ולהוציא שקשה לשכחה ,מובא בספר שמירת הגוף
הוצאות על זה בערכאות ,ולמחות ולבטל והנפש )סימן נ אות א( בשם הגאון רשז"א ז"ל,
זה ,כי אין לך בזיון גדול יותר מזה .עכ"ל. שאין להחמיר יותר מהמבואר בחז"ל ,והיינו
שדוקא אמת המים המגולה מזה צריכין
· .והנה מה שיש לדון בבתי כסאות דידן, לחשוש שלא לשתותו ,ולא שאר מימות,
וכן אם האמת עובר ע"י צינור אין לחשוש
דאולי עיקר האיסור הוא בעשיית צרכים
באופן גלוי ,לא כן אם הוא בתוך מחיצות
פרק ג -הערות בדיני איסור קלות ראש צא
הערות בדיני לועג לרש הבית ,וכל הטינופות יוצא בכיסוי הצינור,
אולי יש מקום להקל ,ויתכן שזה הוא
בשו"ע )או"ח סימן ע"א סעיף ז( וז"ל :אסור‡. סברת השבט הלוי )ח"י סימן רו( הנזכר לעיל,
הכותב גם לענין בית הכסא ,שבשעת
לקרות קריאת שמע תוך ארבע אמות הדחק יש לסמוך על דברי החזו"א בעניין
של מת ,או בבית הקברות ,ואם קרא ,לא עשיית הפסק של עשרה טפחים ,וז"ל שם:
יצא .עכ"ל .עוד איתא )יו"ד סימן שס"ז סעיף ג( ובענין הביוב ובית הכבוד בשטח בית
וז"ל :לא יהלך בבית הקברות ,או בתוך ד' הקברות ,אם צריכים לכך שם בודאי
אמות של מת ,או של קבר ,וספר תורה להשתמש בהיתר עפר יו"ד טפחים,
בזרועו ,ויקרא בו ,או יתפלל ,והוא הדין על ולהגביה ע"ז הבית הכבוד וצנורי ביוב ,אם
פה אסור לקרות ,וכו' .עכ"ל .עוד שם )סימן
שס"ח סעיף א( איתא :בית הקברות ,וכו' ,ואין אין עצה אחרת .עכ"ל.
קורין ואין שונין שם ,וכו' .עכ"ל. בחיוב רחיצת ידים
· .ומה שנהגו העולם לומר תהלים ושאר בשו"ע )או"ח סימן ד סעיף יח( איתא :אלו‡.
תפילות ,וכן לדרוש הספד או ללמוד דברים צריכין נטילה במים :וי"א אף
משניות ולאמר קדיש סמוך להקברים ,יסוד ההולך בין המתים; וכו'] ,והמג"א שם ביאר,
ההיתר הוא מפני דהוה לכבודו של מת ,ואין שזה קאי על הנכנס לבית הקברות[ ,ומי
בזה דין לועג לרש ,וכמבואר בשו"ע )יו"ד סימן שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ,אם תלמיד
שמ"ד סעיף טז -יז( וז"ל :אין אומרים בפני המת חכם הוא ,תלמודו משתכח; ואם אינו
אלא דברים של מת ,כגון צרכי קבורתו תלמיד חכם ,יוצא מדעתו .עכ"ל .וכל זה
והספד; אבל שאר כל דבר ,אסור .וכו' ,מותר מחמת שרוחות רעות מלוים האדם ,ובכף
לומר פסוקים ודרשה 'לכבוד המת' ,בתוך החיים )שם ס"ק פ( איתא :כתב רמ"א ביו"ד
שם ]סימן שעו[ וז"ל ,ונהגו להקפיד אם
ארבע אמותיו ,או בבית הקברות .עכ"ל. יכנס אדם לבית אחר ,קודם שירחץ וישב ג'
פעמים ,ומנהג אבותינו תורה היא עכ"ל,
‚ .ומטעם זה היתרו לומר צידוק הדין תוך וכתב עליו יפה ללב )שם אות ג( וז"ל ,ומנהגינו
להקפיד שלא ליכנס אפילו לביתו קודם
ארבע אמות של מת כיון שהוא ענין שירחץ וכו' עיי"ש ,וכן משמע מלבוש שם,
המת .ובברכי יוסף שם מבואר לענין הלימוד ושיירי כנסת הגדולה )שם בהגה"ט אות י"ט(
על קבר וז"ל :הכי נהוג ברוב תפוצות שכתבו סתם ,שלא ליכנס לבית קודם
ישראל ,הן לדרוש בפני המת ועל הקבר ,הן
ללמוד על הקבר למנוחתו .וכן ראיתי שכתב שירחץ משמע אפילו לביתו .עכ"ל.
התייר הגדול הרדב"ז בתשובות החדשות
סימן רכ"ד ,וז"ל ,ולענין מי שדורש על המת ***
לפניו ,נראה דליכא למיחש משום לועג
לרש ,כיון דלכבודו קא עביד ,ויש ראיה לזה
מהא דאמרינן שהושיבו ישיבה על קברו,
סימן ג \ כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם צב
בבית הקברות ,שאין זה לועג לרש לכל והא איכא משום לועג לרש ,אלא כיון
המתים ,כיון שעושין לכבוד זה המת ,ניחא דלכבודו קעביד לא חיישינן .עכ"ל.
לכולהו ,עכ"ל. „ .ולענין קדיש שהוא דבר של קדושה
היתר מיוחד אצל קברי צדיקים ולכאורה אינו מעניינו של מת ,דעתם
של גדולי הפוסקים )טור סימן שע"ו ,רדב"ז ח"א
.Âהיתר מיוחד להתפלל וללמוד אצל קברי
סימן רכ"ד ,ב"ח סימן שסז אות ב ,ובדרישה שם ס"ק בשם
צדיקים מצינו בדברי גדולי הפוסקים,
החיד"א בספרו שם הגדולים )מערכת גדולים הרש"ל ,ובש"ך שם סק"ג ,ערוך השלחן שם סעיף ה ,ובמשנה
אות א סימן קצט( הכותב וז"ל :כמה שנים הייתי
תמיה על מנהג ישראל ,שמתפללין אצל ברורה סימן ע"א ס"ק טו( היא שצריכין להתרחק
קברות הצדיקים ,ואין לקרות קריאת שמע מן הקבר ארבע אמות .אבל רבים מקילים
או להתפלל תוך ארבע אמות של מת ,או לומר קדיש גם סמוך לקבר מטעם
בבית הקברות ,כמ"ש באו"ח )סימן עא ס"ז(, שסוברים או שגם זה הם מדבריו של מת
ולהרמב"ם )הל' ק"ש פ"ג ה"ב( לא יצא אף או מחמת שזה לכבודו )מעבר יבק שפת אמת פכ"ט;
בדיעבד .וכו' .עד שמצאתי בספר חסידים
)סימן תתשכט( שכתב ,רבינו הקדוש היה נראה שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' מ; נהר מצרים הל' אבלות סי' סח;
בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת ,ולא
בתכריכין ,ופוטר בני ביתו מקידוש )כתובות חדרי דעה יו"ד שסז; שדי חמד ערך אבלות אות קטו( .וכן
קג ,(.כי הצדיקים נקראים חיים ,ולא כשאר שאר תפילות והתחנונים כתבו אחרונים )שדי
מתים שהם חפשים מן המצות עכ"ד .ובזה חמד ערך אבילות אות קטז( שמותר לאמרם וכן
תנוח דעתינו בכל החקירות הנזכרות ויותר עמא דבר ,ואין בהם חשש של איסור "לועג
מהמה .וכו' .עכ"ל .ועיין גם ביערות דבש לרש" מפני שזהו כבודם של המתים
)ח"ב דרשה ז( .אבל הלכה למעשה קשה הקבורים שם ,שמחשיבים אנו את מקום
לסמוך להקל על פי דברי החיד"א ,כפי מה קבורתם כקדוש ,וחושבים שמחמת
שאנו מחמירים שלא יטמאו כהנים לקברי זכויותיהם ראויות תפילותינו להתקבל ,וכיון
צדיקים ,אפילו אם סוברים שקברי צדיקים שעושים אנו כן לכבודם של המתים
אינם מטמאים ,מחמת כי אנו אין אנו הקבורים שם ,אין בדבר משום "לועג לרש".
יודעים מי הגיע למדרגה זו ,וכן שלא אבל להתפלל השלשה תפילות ביום ,וכן
לחלק בין צדיק לצדיק וכמו שמבואר סתם לימוד התורה שאינו שייכה לענין
באריכות בשדי חמד )אסיפת הדינים ,ר"ה סימן א כבודו של מת כמו לימוד משניות לעילוי
אות ו( ,עיי"ש. נשמתו ,אינו מותרת סמוך לקבר.
.Êובשו"ת מנחת אלעזר )ח"ג סימן נג( איתא .‰אפילו אם עומד סמוך לעוד קברים,
באופן אחר וז"ל :יש לומר כיון דבלא"ה והתפילות והדברי תורה נאמרו בשביל
קבר יחיד אין בזה משום לועג לרש לשאר
בקברים וכמבואר בלבוש שם וז"ל :פסוקים
ודרשות שאומרים לכבוד המת ,מותר לומר
אפילו בתוך ארבע אמות של מת ,ואפילו
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
ספר חלקו הראשון
מקיף את הלכות כבוד המת וקדושת מקום מנוחתם
וחלק השני
מגולל את מאבקם של הרבנים מנהיגי ברסלב ועימם גדולי ישראל נגד החילול המכפיר של ביה"ח הקדוש בו טמון הרה"ק מוהר"ן מברסלב ו30 אלף הקדושים שמסרו את נפשיהם על מסירות ה'
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search