מבנה הסנדוויץ' משמש גם כמבנה ערבי, ויהודית הנשקה רואה במבנה זה את המקור לשימושים בו בעברית הישראלית. במאמר בנושא בכתב העת לשפות היהודים היא מביאה עדויות מחקריות לדגם משפטי הייחוד האופייני לשפה העממית של יוצאי עדות המזרח, ומכאן גם למשפטי הסנדוויץ': \"את יכולה לבכות את\", \"זה טוב זה\". אפרים קישון מרבה לייצג את מבנה הסנדוויץ' בשפתו של סלאח שבתי: \"זה מקצוע יפה זה\", \"אני סנדלר אני\", \"אין עבודה, אין שיכון, אין שום דבר, אין\". המבנה משמש גם במשפטי שאלה. זקן השומרים אברהם שפירא התפרסם בשאלה האיקונית \"אתם נוער אתם?!\" מדור סטירי פופולרי שנכתב על ידי ישראלים ילידים נקרא בדפוס סנדוויץ' אירוני \"זו ארץ זו?!\" בהשפעת דפוסי התחביר ובחיזוק הניגון האשכנזי אפשר לשמוע בשיחות ישראליות לעיתים קרובות את הניגון היידישאי, העולה ויורד: \"נו, אז מה אתה אומר?\", ובהדגשה אירונית: \"מה אתה אומר?!\", שהרי האירוניה היא בנשמת היידיש, והיא הורישה אותה לישראלים עם הניגון המתאים: \"זה מה שהוא אמר? אז הוא אמר! אפשר לחשוב!\" הדיון ביידיש מבקש לשפוך אור על אחת התופעות המרכזיות בעברית הישראלית: המלעול, או באמצעות מונח שטבעה אורה שורצולד במאמר מכונן \"נדידת הטעמים\". ההגייה הספרדית שנקבעה כהלכה
בשפת הדיבור. התגובה העממית בכ'בוד שונה מהתגובה הרשמית בכבו'ד. חובש כיפ'ה מניח את הכ'יפה על ראשו. ד'ודה יש רק אחת, לאף ילד אין דוד'ה. ולמי יש חשק לאכול גליד'ה? ילדים ישראלים בכל הדורות אוהבים את המלעיל ואף את הקדם־מלעיל: משחקים במ'חבואים, מ'דרכות ופ'ינות, עושים דברים בש'ותף, משחקים בהחל'פות, פרָ 'סים וזה'בים, וכמובן בקל'פים. במקרים לא מעטים המעבר ממלרע למלעיל משנה את משמעות המילה או מעניק לה ניואנס משמעותי. בוב'ה היא צעצוע, ב'ובה היא כינוי שהתיישן לנערה נחשקת. משק'ה הוא נוזל גנרי לשתייה, מ'שקה משמח לב אנוש. תכש'יט עונדים, ת'כשיט מנסים לחנך בלי הצלחה. ואין מדובר רק ביידיש. מגדל פלפ'ל הוא גנן, אדם עם פ'לפל הוא ברנש חריף ואנרגטי. כפר'ה התלמודית היא ניקוי עוונות, כפ'רה המרוקאית היא מילת אהבה. צפונ'י גר במטולה, צפ'וני ברמת אביב. כך בצירופים. מה שמ'ו? היא שאלה שגרתית, מ'ה־שמו הוא כינוי זלזול. 'ש'ישו ושמח'ו' היא קריאת ברסלבית לצאת בריקודים. 'ש'ישו וש'מחו': מהומה רבתי. ההגייה המלעילית כּ 'וּלוּ מתחרה בהגייה המלרעית התקנית כּ וּל'וֹ . ועל כל אלה אמר אברהם חטף־פתח במערכון של הגשש: \"לא ט'ומטום במלעיל, שהוא יציר לשוני וולגרי, טומט'ום במלרע.\"שמות פרטיים רבים עברו מלעול. אור'ה, חדו'ה גיל'ה ודיצ'ה מתארות מסיבת חשק בחצר המלך אחשוורוש. א'ורה ח'דוה ג'ילה
ק' הובילה אל מ'וטקה ושמ'וליק וצ'יפקֶ ה. שמות יישובים נידונו למלעול. א'שקלון, א'שדוד, ב'ת־ים, ר'ישון היא ראש'ון לצי'ון, ראש־פ'ינה, נת'ניה ורח'ובות. כך אירע גם לאגודות הספורט הפ'ועל ומכ'בי, לתיאטרון הב'ימה ולאצטדיון מנ'ורה, כולם מולעלו. המלעיל פשט בדקדוק העברי. שיר הילדים הלימודי \"דנה נ'מה דנה ק'מה\" מושר במלעיל. נכון בזמן עבר, שגוי בבינוני, אבל הדיבור הישראלי איחד בין הזמנים. מי שאומר שְ מרתֶ 'ם ולא שָ מ'רתֶ ם חשוד שורצולד מצביעה במאמרה על קבוצת מילים מובחנת שבה נחשבות שתי ההגיות לתקניות. על המגרש הזה נאבקים צמדי מלעיל־מלרע במילים כמו אצבע, קרקע, כמה, דווקא, מילא, ואדרבא. נתיבה בן יהודה מספרת שאביה לא היה מוכן לקבל בשיעוריו ששתיים ושתיים הן א'רבע, והתעקש על ארב'ע. שורצולד קובעת שרוב המילים בקבוצת האפשרות הכפולה אינן שמות עצם אלא מילות קישור, מילות הסגר, מילות קריאה ותוארי פועל.חטיבת לשון קטנה שמרה על המלעול לדורות הבאים. אלה הם שירי הזמר שנכתבו במעבר המאות על ידי משוררים מובילים, ובהברה אשכנזית, כדוגמת ההמנון הלאומי, הת'קווה. השירים נשמרו בהגייה המקורית בזכות הלחנים שנכתבו עבורם, המושרים עד היום. ציונה
העותומנית. חלק מן היהודים הספרדים התיישבו בצפון מרוקו, באזור טטואן, שם התפתח דיאלקט החיכיתייה. כמו היידיש גם הלדינו ספגה בנדודי היהודים השפעות משלל שפות: טורקית, יוונית, ערבית ואיטלקית, וכמובן, אוצר מילים עברי עשיר בהגייה מותאמת, לעיתים תוך שינוי. \"בית החיים\" הוסב ל\"בֵּ דָ אֵ חי\", שבועות ל\"סֶ בוֹ \". חסר המזל הוא הֶ לחם ספרדי־עברי: דֶ זְ מָ זָ לדוֹ , מזכיר את ההלחם היידי \"שלימזֶ ל\". דוברי הלדינו הגיעו לארץ ישראל מטורקיה, יוון, בולגריה ותפוצות נוספות, ופגשו כאן את הספרדים הוותיקים, הסמך־טֶ תים. כמו היידיש גם שפתם הודרה מהמרחב הציבורי, אם כי לא נתפסה כאיוּם. רוב דובריה הגיעו בעליות מאוחרות יותר מעולי מזרח אירופה, והיא בלטה פחות בחוצות הערים. תרמה לקבלה היחסית שלה גם העובדה שדוברי הלדינו היו מזוהים מלכתחילה עם ההגייה הספרדית, שנקבעה כהגייה ההגמונית של העברית. לצד זה לא שימרו דוברי הלדינו את ההגייה המיוחדת של העיצורים הגרוניים והנחציים, ובכך תרמו להיעלמם היכן השפיעה הלדינו? לסיומות ההקטנה היידישאיות המובילות היא הוסיפה את \"קוֹ \" וכך נולדו חבריקו, קופיקו, הכינויים מושיקו ואסתריקה, והביטוי המשמש עד היום \"סוליקו\", פעילות עצמאית ללא שותפים. השפעה גורפת יש ללדינו על מבנה הפנייה והאיחול
ֶ מיק ּ הוא ברנש חסר כישרון ואישיות, במקור: מן התחת שלי. ַ ' ָ צ ּ ָ ה היא אישה מרושלת, חדלת אישים. מוקו היא ליחת האף המוכרת גם כ\"מוקוס\", וגם ּ ראס הם דיבורי הבל. ויאז'ה פירושה בלדינו הוא, כאמור, אישה זקנה, המילה שימשה בסלנג הקהילה הלהט\"בית, ככינוי להומואים מבוגרים. מילה שנשכחה ושבה לאוצר הסלנג במפתיע ֶ ט, שיחת חולין או רכילות: \"זרקנו מואבט\", כלומר, פטפטנו. מעט מטבעות לשון נותרו כשאילת תרגום מלדינו. בלדינו \"עושים סלט\" - מבלבלים את היוצרות, \"פותחים שולחן\", ופלוני \"בלע את הלשון\". מאוצר הפתגמים העשיר של הספרדית היהודית נותרו כמה שהעברית הישראלית אינה יכולה בלעדיהם, כמו \"הדג מסריח מהראש\": דֵ י לָ ה קָ אבֵ 'יסָ ה פְ 'יֵ ידֵ י אָ ל פֵּ ישׁ ֵ י.במחצית השנייה של המאה העשרים קם ללדינו מסייע בלתי צפוי והוא שלישיית הגשש החיוור, ששלטה בעולם הבידור והשפיעה על השפה. הדמויות הירושלמיות שהביאה לבמה דיברו בניגון יהודי־ספרדי. כך במערכון \"שבת שלום\" שבו שולב אפילו קטע שלם בלדינו: \"אולי ניכנס אצל מיסיה לוי, נגיד לו איזה שבת שלום.\" מיסיה לוי מספר: \"באו לי איזה שישה חלומות קטנים בבת אחת.\" יושבי הקפטריה בטבריה סחים זה לזה: \"אתה פעם שמעת דבר שכזה?\", ומספרים: \"רוח שיפוצים ביטחונית כללית מנשבת בכל רחבי הארץ וסביבותיה.\"
התרומה המחקרית החשובה בנושא היא של הבלשנית יהודית הנשקה, יוצאת טוניס, שאף טבעה את מונח המפתח, \"הניב המזרחי\". עם השנים החל הניב המזרחי לזלוג אל הזרם המרכזי, ואפילו להשפיע על אוצר המילים העממי. למעשה הניב המזרחי ירש את היידיש והלדינו בנוכחות ובהשפעה על הדיבור הישראלי. הוא פרץ לתודעה ב\"שיר הפרֶ חה\" שכתב אסי דיין לסרט \"שלאגר\". משמעות \"פרחה\" ביהודית המרוקאית היא נערה שמחה, בשיח הישראלי של שנות השמונים היא יוחסה לנערות מזרחיות. הניב המזרחי תועד בתוכניות טלוויזיה פופולריות כמו \"שנות השמונים\", ובדמותה של לימור ב\"רק בישראל\". הסלנג הישראלי התעשר ממנו בתכונות אנוש כמו \"בּ אשֶ ל\", אדם או עניין יבש וחסר טעם. החנון הכל־ישראלי התגלגל מ\"חנונה\", נזלת במרוקאית, והצטרף לחבורת זבי החוטם: סמרקץ' ביידיש ומוקוסו בלדינו. תחרווט, \"לך תקווד\" ו\"קלאווי\" הגיעו מאוצר הקללות המרוקאי, כמוהם הקריאה רבת השימושים \"סמאללה\". \"שחוּר\", שמקורו במגיה המקומית, הוא שמו של סרט ישראלי.כמה אירועים מתוקשרים חשפו את השפה ואת העומק החברתי שלה. הזמר קובי פרץ התפרסם בפרשת ה\"שלוּחים\", מילת גנאי הבזה לכפריים חסרי השכלה. יושב ראש מפלגת העבודה אבי גבאי השמיע באחד מנאומיו את \"חְ שוּמה\", שפירושה בושה. מעיין חודֶ דָ ה, דיירת
מוצק. הנשקה מסבירה כי הרחבת הוראה זו של \"מזג\" באה מן הערבית היהודית, שבה \"יְ כְּ בְּ בּ \" או \"יְ סֶ ק ִ י\" מכוּון הן לאוכל מוצק והן לנוזל. ביהודית מרוקאית, בעקבות הערבית, \"עקשן\" וגם עגז'ן פירושה עצלן. \"מסכן\" אינו דווקא אדם אומלל, אלא אדם חיובי ונוח שרצוי לעזור לו. היהודית המרוקאית גם הביאה לשפתנו את השימוש הנפוץ ב\"מכנס\" במקום מכנסיים, כמו גם \"תחתון\" ופריטי לבוש אחרים. מאפיין בולט בניב המזרחי הוא התחביר המיוחד. ספרה של שרה שי ֹה 'שום גמדים לא יבואו' נכתב כולו בדפוסי השפה שאותה שמעה שילה בסביבת ילדותה. ב'שום גמדים לא יבואו' הדוברים מרבים בצירופים נוסח \"היה אומר\", \"היה עושה\". הנוסח הזה מוכר מן התלמוד, אבל בגלגולו הנוכחי הוא נחשב לשון דיבור: \"כל מקום שהייתי עוברת\"; שיבושי התאם נוסח \"העיניים שלה סגורים\". לצד אלה מופיעים ביטויים אופייניים ֶ ' במשמעות כאשר: \"הכיור איך שנהיה ריק\". בניין התפעל מועדף על הנפעל בהשפעת פועל ערבי מקביל: \"העולם יתחרב עוד רגע\". הדוברים מייצגים שיבושים כל ישראליים, כמו שיבושי יידוע והתאם: \"העוגיות בוטנים\", \"אני יבוא איתך\".כפי שנכתב בפרק קודם, בנוהגי הדיבור הכלל ישראלי מוכרת תופעה של החלפה או השמטה של מילות יחס וזיקה. ב' נעלמת תדיר: \"שבוע שעבר חשבתי\", \"שש אנחנו חוזרים לפה\". \"כ ֶ \" במשמעות
משפחה, שכנות או מיקום גאוגרפי באמצעות שרשרת, הקרויה \"מבנה עיגון\". כך אצל שרה שילה: \"נכון מאיר מעמידר? אז אשתו סוזי?\" כך אצל לימור ב\"רק בישראל\": \"נכון סימי מקלאב ֶ ד? אחותה! לא המחומצנת, אחותה! לא הגדולה. הקטנה עם הסלסול השחור, זו שעובדת פניסטית במספרת דאלאס. נכון היא? הבת שלה. לא הקטנה. הגדולה.\" הנשקה מבהירה כי מבנה העיגון מקובל בשפות המוצא של יהדות צפון אפריקה, ובשפות היהודים הרלוונטיות. עד להצבת מודל \"הניב המזרחי\" בלב חקר השיח הבלשני נתפסו השימושים המתועדים האלה כשפת פריפריה או שפת שוליים שתוחלת חייה בעברית הכללית קצובה. יהודית הנשקה מרימה גבה. אחוזים גבוהים מאוד בין הישראלים, היא מדגישה, מדברים בניב המזרחי, וההבחנה השיפוטית בין \"מרכז\" ל\"פריפריה\" דורשת בעניין זה עדכון דחוף. הניב המזרחי הוא ככל הנראה חטיבת השפה הראויה יותר מכל חטיבה אחרת להיקרא \"דיאלקט ישראלי\".
ישראלי שנולד בשנות השבעים ואילך, בא לעולם שבו יש שליטה מוחלטת ובלעדית לשפה אחת: אנגלית, ולא סתם אנגלית, אנגלית אמריקנית, לינגוא־פרנקה של העולם החדש. הגרמנית כבר שקעה בעברית למשלביה, הערבית הפלסטינית התמקמה בסלנג, היידיש בדעיכה מואצת. יש רק אנגלית. אנגלית ועברית. היברינגליש. חיבורי לשון כאלה מוכרים ברחבי הגלובוס, ואפילו הצרפתים הגאים נאלצו לקרוא לתופעה פרנג ֵ ייז. מי שעמד על התופעה הוא איש המחשבים הצרפתי ז'אן פול נֶ ריֶ יר, שפה שלה קרא \"גלוביש\". הוא כתב עבורה מילון ומעין ספר דקדוק. השפה נבנתה על פי הקשבה לדרך שבה דוברי שפות שונות שאינן אנגלית מתקשרים ביניהם. במילון גלוביש 1500מילים על בסיס האנגלית, ולטענתו, תושב כדור הארץ המכיר 1500מילים בגלוביש יכול להסתדר בכל פינה על הכדור.ישראלי סביר מכיר אולי יותר מ־ מילים באנגלית, והידע שלו מאפשר לו, על פי חזון הגלוביש, להסתדר בכל מקום בעולם ועם דוברים מכל אומה. מה אִ פשר דווקא לאנגלית להפוך לבסיסה של אותה שפה עולמית? ואיך זה מתרחש כאן, בארץ שחרתה את העברית על דגלה?
על העולם הממשי ומאיים להחליף אותו. אין מנוס מהדימוי הזואולוגי המתבקש: האנגלית האמריקנית היא תמנון הפולש ושולח זרועות ברחבי העולם, או כמעט בכולו. בישראל המהלך נתמך באמצעות הכנסה מסיבית של לימודי אנגלית לבתי הספר, כמעט מראשית ימי המדינה. התפשטות האנגלית ניכרת בעולם האקדמי, שבו יותר ויותר מאמרים, קורסים והרצאות נכתבים או מוצגים באנגלית.עד שנות השבעים של המאה העשרים האנגלית כמעט לא נשמעה והורגשה בחוצות ישראל, למרות שכבר נלמדה בבתי הספר. המפגש העיקרי של הישראלים עם האנגלית היה בימי המנדט הבריטי. נתיבה בן יהודה עמדה על התופעה: \"ההשפעה של האנגלית על העברית בזמן המנדט – אפס. אפילו לא קֶ רְ פְ יוּ ]סגר[. אולי צ'ק פוסט, ריפיינריס ]בתי זיקוק[, בסך הכול – ממש מינימום.\"הבריטים לא כפו על הישראלים החדשים בשלושים שנות המנדט את השימוש בשפה, ולישראלים לא הייתה סיבה להשתמש בה. הבריטים היו האויב, שאמנם הציל את היישוב מציפורני הטורקים, אבל מרגע זה הוא נחשב פולש זמני, בעידן שבו האימפריה הבריטית נוטשת עמדה אחר עמדה. לאנגלית הבריטית הייתה השפעה בכמה תחומים ספציפיים: ניהול המדינה, צבא, רכב, וכמה מילות וביטויי סלנג. שמות
brake-handכפולה: ברֶ קסים. הסרן האחורי נקרא בֶ קאקס, axle-back ,והקדמי, בקריצה – בקאקס קדמי. שיבוש פינגלישי חביב הוא ג'קסון, מסור הנימה, שיבוש של המקור הבריטי: jig .המבקר עד היום במוסך מקבל בתום השירות חשבון שכולו עברית, אבל את ההסברים יקבל מהמוסכניק בשפת המקור, אנגלית. גיר מול תיבת הילוכים, פלאג מול מצת, סטרטר מול מתנע, רצועת טיימינג מול רצועת תזמון. כשיש נקר או תקר הולכים לפנצ'רמאכר, בעברית: צמיגאי.גם תהליך הנסיעה וסביבת החיים של הנסיעה טבולים באנגלית. כדי להשיג רישיון נהיגה עושים \"טסט\" עם \"טסטר\", נותנים \"גז\" או \"פול גז\", אם צריך נוסעים \"רוורס\", ומשתדלים שאיזה \"טרפיק\" לא יתקע לנו \"רפורט\", שהיא דווקא מילה בצרפתית. \"מונית\" ו\"טקסי\" פינגליש הולידה את אדום השיער העברי, הג'ינג'י, ואת \"פוּקס\", שעליה נכתב בפרק קודם. פינגליש הייתה אהובה על אוהדי הכדורגל העברי, ובעבר כל מונחי המשחק היו באנגלית מנדטורית. בֶּ ק, קורנר, אאוט, לַ יימֶ ן ופנדל. כל אלה זכו בהמשך למימוש עברי בשידורי הרדיו והטלוויזיה: בלם, בעיטת אחת עשרה, קוון ועוד. ליצני ירושלים המציאו את הפועל \"הפריק\", בעט בעיטה חופשית בכדורגל השכונתי, free .לעומתם הפך המאמן הראשי של קבוצת
הערוץ הראשון, החשוף, הוא השאילה הישירה, שתיקרא להלן בהקשר האנגלי \"אֶ ז איז\". מילון אז איז הטריד את אנשי להקת \"התקווה שש\" שיצרו שיר קצבי, חכם וכואב, \"העברית החדשה\". הוא נפתח בשורות \"יש לי דילֵ יי, אני בגֶ 'טלֶ ג/ היה לי אוֹבֶ רְ וֵ וייט, קניתי הֶ נדבֶּ ג/ כתבתי מֵ יילים, הוספתי גֵ 'ייפֶּ ג/ אנ'לא בפוֹ קוּס, תוסיף לי הָ שְ טָ ג./ סְ וָ ואג!\" בשיר הקצר הזה יש לא פחות מ־ מילים וביטויים באנגלית, כולם לקוחים משפת הדיבור והתקשורת של דוברי העברית. מילון אז איז משמש בכל תחומי החיים. הוא חלק בלתי נפרד משיח יומיומי. את \"שלום\" כברכת פגישה ופרדה וגם את \"אהלן\" הערבית החליפו \"היי\" לפגישה ולפתיחת התכתבות, ו\"ביי\" לפרדה, גם בהכפלה: ביי ביי. תגובת האישור הגנרית היא \"או קיי\", שנולדה בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה־19 והתנחלה במאות תרבויות לשוניות. קריאת הפתעה מביאה גם את החילונים שבינינו לקרוא \"גוֹ ד!\", \"ג'יזס!\" והמהדרין יאמרו \"הולי מוזס!\". \"בבקשה\" ו\"סליחה\" פינו את מקומן ל\"פליז\" ו\"סורי\". שביעות רצון מניבה את \"גוּד\", התרגשות את \"מֶ ן!\" בניגון אפרו אמריקני, וכאמור מילת ההעצמה הכל־אמריקנית \"פאקינג\": \"אני פאקינג מעוצבנת על הפאקינג נהג שלא פתח לי את הפאקינג דלת בתחנה\".לצד זה האנגלית משרתת את חיי הציבור, העסקים והפוליטיקה.
לא רק מי שחושק בבני מינו מסומן. לעומת זאת \"הומו\", קיצור של \"הומוסקסואל\", יצאה מהלקסיקון בחסות התקינות הפוליטית. היא הומרה בחלופה אנגלית: גֵ יי. \"גיי\" האנגלית, מילולית: שמח, פגשה את מצעד הגאווה, וכך נוצרה בישראל \"הקהילה הגאה\", שילוב חדירה מרשימה יש לשימוש בתיבה \"לייט\", המרמזת על מימוש מתון של אובייקטים שונים. בדרך כלל היא יושמה על מוצרים כמו סיגריות לייט, גרנולה לייט, גרסת לייט של תוכנה, ומכאן הדרך לתחום החברתי קצרה: דתי לייט, מתנחלים לייט, ערס לייט ועוד.אחד המהלכים של חדירת האנגלית מלמד על תהליכים חברתיים, הלוא הוא \"רילוקֵ יישֶ ן\", מילולית: חידוש מיקום. המילה שטפה את השיח במהירות כחלופה ל\"ירידה\", ונטרלה את המשמעות הציונית המגונה של עזיבת הארץ, שלא לדבר על \"נפולת של נמושות\". כך מסייע מילון אז איז לנרמל מהלך שהוא בציפור נפשה של המדינה היהודית.אזור פעיל במילון אז איז הוא תחום הפנאי והצריכה. חנויות המכולת הפכו ל\"מינימרקט\", השוק הומר ב\"סופרמרקט\", ובקיצור \"סופר\". בשיר של \"התקווה שש\" מככבים בלייני ישראל. הקלא ֶ רים שותים צ'ייסרים ודרינקים, חובבי העולם הגדול עושים ֶ 'ק ִ ין ונוסעים כמעט צופים ב\"ריאליטי שואו\", בעברית:
\"שפת הבי\"ת\", נוסח \"בגדול\", \"בקטנה\" ועוד. כאן נוספת למילית העברית ב' מילה אנגלית, ונוצר תואר פועל ישראלי. תרומה של האנגלית לשפת הבי\"ת אפשר לראות במשפטים כמו \"תוכלו לראות ִ יל טיים\", \"אני שמה אותך בס ֶ נד ַ יי\" או \"קניתי את ָ אסט מיניט\". משפט מתועד בשיחת עסקים: \"תחזיק את ְ ד, אני כבר אתן להם את זה א ֹ ן ליין\". בשני המקרים נותרה המילה האנגלית על כנה, אך היא זכתה לפיתוח סמנטי. \"בהולד\" מקורו בשיח הטלפוני, בעקבות \" .און ליין\" מקורו בתחום הדיגיטלי, אך המשתמש הישראלי כבר העביר אותו לחיים החוץ־דיגיטליים, וכוונתו כאן: בעת ההתרחשות, ללא מתווכים.בצידה השני של המילה ניתן, על פי אופנה לשונית חדשה, להצמיד סיומת אנגלית למילים שונות בעברית, וליצור יצירות מופלאות כמו מגניבֵ יישן ומהממיישֶ ן, או כפי שכתב דויד גרוסמן בספרו 'מישהו לרוץ אִ תו': \"עשיתי את זה! יש לי את הבגרות! איי הֶ ב דֶ ה בגרותֵ יישן!\". סיומת נוספת המשמשת במילים שונות היא ness ,ובעיקר \"ביחדנֶ ס\". גם \"לֶ ס\" במשחק, וכך מתאר יותם טולוב ילד ישראלי המדבר בשפה מעורבת ומסביר שהם הגיעו לארץ \"מִ זוָ ודוֹ תלֶ ס\". כך גם \"בהחלֵ טְ לִ י\",
שהוא מביא נראות היום תמוהות. הוא יוצא נגד \"יחד עם זאת\" the \" ,ככלות הכול\" כתרגום ל־all after ,ועוד. גם יצחק אבינרי, שבמקרים אחרים כרה אוזן אוהבת לחידושים בעברית הישראלית, מקונן על \"שעבוד לרוח האנגלית\". הוא מסתער על חידושים כמו \"כיסוי\" עיתונאי בעקבות cover ,ו\"בּ יוּן\" בעקבות \" .גיבוי\" בעקבות הוא בעיניו \"קוץ ממאיר\", והוא משבח את האקדמיה על שטבעה במקומו את \"תימוכין\". הקצף יצא גם על \"הסלמה\" בעקבות escalation .החידושים האלה נעשו בערוץ שאילת המשמעות שהוצג בפרק קודם, ולמותר לציין שהם נקלטו בעברית ואיש אינו מערער עליהם עוד. בערוץ התשמוצים קיבלנו את \"להיט\" בעקבות הבריטי וברמז לשיר או מופע לוהט, \"כֶּ בֶ ל\" הרחיבה את משמעותה בהתייחסות לכבלי חשמל בעקבות ,הנהגה כָּ בֶּ ל. בסלנג קיבלנו את \"קָ לֶ טָ ה\" ואולי גם את \"מגניב\". התיבה העברית \"בפער\" נגזרה, כך נראה, מ־far by.ערוץ פורה ומשפיע הוא תרגומי השאילה, שימוש עברי במונח לועזי, אנגלי במקרה זה, באמצעות תרגום. כאן המציאות הלשונית מורכבת יותר. תרגומי שאילה של ניבים ואמרות הועתקו מאנגלית לעברית והעשירו את השפה, כגון \"קיבל רגליים קרות\", \"אכל את הכובע\" או משחק הילדים \"אבן, נייר ומספריים\", בעקבות rock , .מטבעות לשון רבים קיימים במקביל גם בשפות
הזה\", \"אני הולכת להצטער על זה כל החיים\". המקור באנגלית, שבה you are going to .\"משהו לעשות עומד \"במשמעות משמש .I regret חותם הזרות נח על שימושים כמו \"וזה למה\", why s’that and ,\"והכול\" בסיום משפט בעקבות ,וכן \"פעם ש...\" במשמעות \"ברגע ש...\" או \"כאשר\", בעקבות .השימוש הזה פשה בין קצינים בכירים, המשתמשים במקביל בשאילה ישירה נוסח \"וואנס נתקלת – הסתער\". תרגומי שאילה אחרים נקלטו ביתר קלות, כמו sort .על תופעת \"כאילו\", שמקורה באנגלית האמריקנית, נכתב בפרק קודם.תרגומי שאילה רבים של ניבים באנגלית מכילים פעלים גנריים כגון עשה, לקח, שָׂ ם ועוד. למשל, \"עשה חברים\" בעקבות friends make ,Aliyah זרות עילגת נחה על \"עושה make .פועל גנרי פעיל בתרגומי השאילה הוא \"לקח\". באנגלית לוקחים כמעט כל דבר: שיעור, מקלחת, זמן. במעבר לעברית קיבלנו את \"לקח שיעור\", \"לקח מקלחת\" ו\"קח את הזמן\" הוותיק. העברית מציעה פועל ספציפי כמעט לכל בגד: נועלים נעליים, גורבים גרביים, חובשים כובע, עונבים עניבה, מרכיבים משקפיים ולובשים חולצה ומכנסיים. באנגלית הפועל המשותף לכל אלה הוא put to ,ועתה
אבי גזורי השם מאנגלית הוא הפועל להבריש מבית מדרשו של to ,פועל שיצא עליו קצפו של ש\"י עגנון, וממנו נכנסה למילון המברשת. כמה גזורי שם מאנגלית מוכרים כבר שנים רבות, כמו לדסקס מ־ ,לפנצ'ר מ\"פּ נצ'ר\", שהוא puncture ,להסניף מ־sniff to ,או להתקמבק, לשוב לבמה הציבורית, בעקבות come ,ובעברית: עשה קאמבק. תחום הבילוי עמוס בגזורי שם. הברמן, מגיש המשקאות, מבַּ רְ מֵ ן. באי אירוע נוהגים להתמנגל, להתחכך, מהפועל האנגלי mingle to .בתחום המוזיקה נוכחים למקסס, לחבר כמה קטעי מוזיקה אלקטרונית יחד, בהכפלה של העיצור הסוגר, וכן לסמפל, לערבב שירים, בעקבות .הכפלת ל' הפועל מוכרת גם מהפועל \"לפקסס\", לשלוח פקס, פעולה שיצאה קצת מהאופנה. הוצאות הספרים הכניסו למילון לקרוא כתב יד כדי לחוות עליו דעה, על פי .לקַ פֵּ שן פירושו להכין צילום של ספר או כותרת לשילוב בתוכנית טלוויזיה בעקבות caption .בז'רגון של קהילת הישראלים בלוס אנג'לס נוצרו הפעלים לצַ 'רג'ר, לגבות כסף, בעקבות to ,ו\"לשָ בֵ ל\", לגרוף שלג, בעקבות shovel to .יצירת גזורי השם מאנגלית פעילה מאוד בתחום ההיי־טק והרשתות החברתיות, כפי
מאז ראשית התפתחות העיר הישראלית המודרנית במאה הקודמת. בתקופה ההיא הם נקראו ברובם על שם הבעלים, יהודים רוסים ופולנים כמו רצקי, גדנסקי ואיזביצקי. אחריהם הגיעו הייקים וזכינו לשמות כמו בלזם, הרלינגר ואלטשולר. הפלישה של בתי העסק באנגלית אל המרחב הציבורי מקבילה לפלישת האנגלית האמריקנית לשפת הדיבור. שיטוט ברחובות הערים, ובהחלט לא רק בתל אביב, מגלה שרוב מכריע של שמות בתי העסק מקורו באנגלית. ברחוב שינקין, סמל התרבות התל אביבית, מופיעים זה לצד זה בתי עסק כמו פריסטֶ פּ , סקורצֶ 'ר, גריפּ , גולדפיש וארט מייק־אפּ . בתחנות הדלק נפגוש את חנויות הנוחות יֶ לוֹ , גוֹ וטֶ ן עשר , בכיתוב אנגלי. את הטלוויזיה מספקות לנו חברות יֶ ס, הוט, סלקום ופְ רי טיווי, בשוק המגזינים מככבים \"בלייזר\" נוחו עדן, \"טיים אאוט\", ובל נשכח את התחכמות תוכנת הניווט הישראלית ,יעני: דרכים.המשורר התל אביבי נתן זך קונן על התופעה. כך הוא כותב במאמר \" :מצבה של העברית? בכי רע, תודה. לפחות אם לשפוט כרגע על פי שלטי החנויות בעיר קובעת־הטעם שלנו. הרי שמות חנויות ברחובות עיר, למדנו, מעידים לא רק על המנטליות של בעליהן ולקוחותיהן, אלא על משהו מקיף יותר. נאמר, על מצבה של תרבות ותקנתה של חברה, במובן הרחב ביותר.\"
Meat Bar, Bagel CountryAmericanComfort, Time Out, Coffee .ועוד Plus אין מדובר רק בהתרשמות של משורר מזועזע. סטודנטים במרכז אקדמי באור יהודה סקרו למעלה מ־2000 חנויות בקניונים ברחבי הארץ ובדקו אם יש להם שילוט בעברית, הנדרש גם על פי החוק. אחוזים מהחנויות בממוצע ארצי מפרסמות שילוט שיש בו כיתוב לועזי בלבד. בקניון רמת אביב מדובר ב־80 אחוזים מהשלטים, ואחוזים דומים נרשמו ברחבי גוש דן. שיעורים נמוכים בהרבה נרשמו בירושלים ובבאר שבע.לפני מספר שנים, בהובלת פרופ' זהר שביט, החליטה עיריית תל אביב על תקנה המחייבת בתי עסק להציג בשלטי העסק את שמם בעברית, לצד השם באותיות לטיניות. התקנה מיושמת באופן חלקי, לעיתים בהבלטה של הכיתוב הלועזי, כאשר הכיתוב העברי כמעט פריצת האנגלית הגלובלית אל הכפר העולמי השטוח העלתה הילוך בעידן הדיגיטלי, שבו אנו שרויים כבר עשרות שנים. איך זה נראה, נשמע ונכתב בעברית? על כך בפרק הבא.
רשת ענק פרושה על חיינו. היא נמצאת בכל מקום והיא אינה נמצאת בשום מקום. שמות שונים לה והם מתיישנים ומתחדשים חליפות. הטכניקה היא \"דיגיטלית\", בהיבט הפילוסופי מדובר בעולם \"וירטואלי\", להלן נקרא לו בפשטות \"הרשת\". אנחנו, אזרחי המאה ה־21 ,אזרחי הרשת העולמית, אם נרצה ואם נמאן. היקום הווירטואלי משנה את אורחות חיינו, והוא דורש שלטון גם על השפה, כל שפה. מבקש לשלוט, אבל גם נזקק לשפות הרבות שצמחו בעולם עשרות אלפי שנים לפניו. ביקום הזה אין \"קוראים וכותבים\" או \"דוברים ומאזינים\", כולנו \"משתמשים\", ואנו \"גולשים\", גולשים מבוקר ועד ערב.ההיזקקות לשפה אינה דרמטית כאשר מדובר בפרקטיקה הדיגיטלית: העברת טקסטים מסורתיים, סיפור, מאמר מדעי, סרט או שידור רדיו באמצעות האינטרנט. הדרמה מתקיימת ברשתות החברתיות, שייקראו להלן \"הרשתות\". כאן יחסי השפה והרשת מורכבים יותר. כשניסו חכמי העולם החדש להמציא שפה יצאה מתחת ידיהם שפת ציורים, שפת האימוג'ים. על שפה זו לא יורחב כאן הדיבור. גם כי אין בה היבט עברי־ישראלי, וגם מפני שהמוניטין שלה לטעמי מוגזמים. אין
יגאל מנהלל ומרים מבת ים הן נחלת אלפי עוקבים בתפריט הרשתות החברתיות. דעתו של \"הלוחש לפוליטיקאים\" בטוקבק מתלהם שווה לדעתו של עיתונאי ותיק וסמכותי. החומה השנייה שנפלה היא בין לשון הכתב ללשון הדיבור. לשון הכתב השמרנית, שומרת החומות של השפה התקינה, נבדלה משפת הדיבור הדינמית, שוברת החוקים, העמוסה בקונוטציות והבעות פנים. לא עוד. הכתיבה ברשתות מקיימת יחסים חדשים עם הלשון המדוברת: כותבים ברשת \"כמו שמדברים\", אם כי איש אינו מדבר \"כמו שכותבים ברשת\". לכך נוצקו אצלנו הֶ לְ חֵ מים לתיאור השפה האינטרנטית נוסח \"כתיבור\", שפה כתובה מדוברת.ואיך זה בעברית? כל מה שנאמר על השפה ברשת, חל על העברית. העברית של הרשת, העברית האינטרנטית, היא מרחב מטריד, משעשע, יצירתי, והוא זולג בדרכים שונות אל שפת הדיבור עצמה. העברית האינטרנטית היא חלק בלתי נפרד מן העברית הישראלית.רגע לפני העיון בשפת הרשת, נדרש מבט לשוני על אלה המעצבים את התחום. העולם הווירטואלי גם הוליד תעשיית ענק ומעניק פרנסה, נאה בדרך כלל, למיליוני בני אדם מבנגלור בהודו דרך רמת החייל ועד עמק הסיליקון. זוהי הטכנולוגיה העילית, ההיי־טק, שבמקביל לרשת הפרושה על היקום, פרושה על עולם העבודה, הכלכלה והעסקים.
מתייחסת למונחים המקצועיים - שהשימוש בהם הגיוני. חלק נרחב מן השימוש ב'שפה' זו הינו למטרות 'שופוני' ולא מתוך צורך אמיתי. שיחה לדוגמא יכולה להישמע כך:- איפה הפרסונה, למה הוא לא מגיע לישיבה?- הוא בלחץ, הם צריכים לדלוור עד סוף השבוע, ואין להם רסורסים.\"לכאורה אין חדש. פעלים כמו \"לדלוור\" מוכרים בעברית נוסח \"לדסקס\" ו\"לצנזר\", וסיומות עבריות למילים בלעז אינן חדשות. אבל השיח הזה חושף שפה שבה התופעות האלה הן ליבה של שפת ההייטקיסטים. לשימוש באנגלית יש חלופות עבריות טבעיות אבל הן נדחות באופן עקבי. \"כמה יוּזֶ רים צריכים את הרֶ פּ ורטים?\" ממיר ללא טעם את \"כמה משתמשים צריכים את הדוחות\". \"רֶ סורסים\" המסורס מחליפה את \"מקורות\". משבר הוא תמיד \"קרייסיס\", ותוכן – \"קונטֶ נט\". על פי חוקרת הרשת כרמל ויסמן, שימושי היתר באנגלית נועדו לעצב זהות מומחה מקצועית, מחוברת להיי־טק הגלובלי, ומבַ דֶ לֶ ת את אנשי התחום משאר דוברי העברית. עיצוב זהות מקצועית באמצעות שפה נבדלת מוכֶּ רֶ ת בתחומים נוספים, כמו שפת המשפט, המדע ועוד.רכיב בולט בשפת ההייטקיסטים הוא שלל הפעלים גזורי השם על בסיס פועל אנגלי. \"לדבג\" בעקבות debug \" ,לדגטץ\" בעקבות digitize to ,compile to ו\"לקנפג\" בעקבות configure to ,ואלה
הגלובלי נשלט על ידי השפה האנגלית, למגינת ליבם של הצרפתים, הגרמנים, הרוסים ואפילו הסינים, ובוודאי הישראלים. \"לכאורה לא נותר לנו אלא לאמץ את המילים האנגליות כמות שהן, דוגמת: bi , וכדומה, או להציג אותן בכתיב עברי: פרויקט, סכימה, אייקון, באג, טק, אג'ילי, מדיה ועוד.\" ואולם, טוען יובל, העברית משיבה מלחמה, ומציעה תרגומים מוצלחים ויפים. למשל: בסיס נתונים, קלט/פלט, ממשקים, צג, ערוץ ועוד. \"לא אשכח את אחד מכנסי איל\"א בשנות השבעים, כאשר אחד המרצים החל להשתמש במילה 'תוכנה'. הקהל, שהיה רגיל למונח האנגלי software היה מופתע והמום. לאחר שהמונח הוסבר, מישהו זריז וחד לשון קם מהכיסא זו תוכנה, אז hardware זו חומרה!' כך אני זוכר את לידתה של המילה חומרה, שאחר כך נוספו לה 'קושחה' כתרגום ,או מיקרוקוד. היום אלה מילים בשימוש יומיומי.\" בעקבות אלה נוצרו גם \"כופרה\": תוכנה לבקשת כופר, \"נוזקה\" עבור ועוד, כולן על משקל המילה העתיקה והרלוונטית: חוכמה. ההצלחה בהטמעת העברית בולטת בעיקר בתחום החומרה, וכך המירו מחשב, צג, מקלדת ועכבר את החלופות האנגליות קומפיוטר, מוניטור, קיבּ ורד ומאוס. לעומת זאת \"סיבית\" עבור bit ו\"בית\" עבור
העברית. זו שימשה בהתכתבות טלפונית, באימיילים שהחליפו כמעט לחלוטין את המכתב המסורתי, ואף זכתה למקדם שפה בלתי צפוי באמצעות סוגת הביניים האינטרנטית – הבלוג, יומן הרשת. הבלוגים הפכו לפלנטה עצמאית בתוך גלקסיית הרשת: הבלוגוספירה. אחת היצירות המשפיעות על שפת הרשתות בפרט היא הפקצית, יצירת \"הבלוגים של הפקצות\", שנקראו גם \"הבלוגים הוורודים\" בזכות העיצוב הקיטשי במכוון שלהם. שיאן בראשית שנות האלפיים. הפקצות היו נערות בראשית גיל ההתבגרות. הן זכו לשמן בעקבות הנוטריקון הצהלי פָ קָ צָ ה: פקידה צעירה, וזכו לפירוש גנאי חלופי: \"פרחה קטנה וצעקנית\". הפקצות המושמצות הרחיבו את יכולות שפת הרשתות, שיחקו להנאתן בכללי התחביר, ושילבו שפות מרחבי הגלובוס. טקסטים רבים שלהן מכילים תערובת של עברית, אנגלית, נגיעות בספרדית בהשפעת הטלנובלות, ושפות \"מי אנד מיי פרפקט פמילי אר נוסעים!\" אני ומשפחתי המושלמת \"אני לייק סו סורי פיפל שלא עידכנתי מוצ'ו טיים אבל דההה לייק אנשים, אני מצטערת שלא עדכנתי הרבה זמן, אבל למה
\"מהמם\" ברשת, שעליה נכתב בפרק קודם.מאפיין רשת גלובלי שאומץ גם הוא בעברית והגיע לפיתוח משוכלל בשפה הפקצית הוא דמיון גרפי בין סימנים. כאן בולטים יסודות הצופן והמשחקיות. דוגמאות פקציות:לבנות המדהימות . *ן &* ח**ם xxnx . ובתעתיק: אמא שלי אין לי חיים בלעדייך אמאא שפת הרשתות מחַ קָ ה את שפת הדיבור גם בהיבט הפונטי. הדוגמאות מהבלוגים של הפקצות רבות: מסכירה מזכירה , משו משהו , מישו , צ'לום שלום , ועוד. מילים קצרות, בדרך כלל מילות יחס, שאלה וכדומה, נוטות להפוך לאות בודדת הנצמדת למילה שאחריה. יה כמילת קריאה מתקצרת: יסתום יה סתום יהומו . \"מה\" מתכווצת לאות אחת: ממצב מה המצב , מניינים מה . כך גם בהידוק מילית היידוע \"אֶ ת ה־' ל'ת\": ״עדידושש שיניתי לך תצבע של הרקע\". ההידוק נמצא למרבה ההפתעה באיגרות בעקבות דוד אבידן נפוצה ברשתות, ובמיוחד בפקצית, תופעה של חיבורי מילים המחקים את החיבור בדיבור הטבעי: אוהפתותכם אוהבת , נראלי, גמאני, חולעליה, כפרעלייך, מתעלייך חיימשילי, או
סמויה של מילת הרשת היפנית המובילה – מושי. החדרת יוד למילים מוגדרת על ידי ויסמן וגונן כ\"יוד החמידות\". \"שיליי\" במקום \"שלי\", \"שילום\" במקום \"שלום\" ועוד.הפקצות חובבות ארכאיזמים, ובראשן מעין חזרה ליידיש באמצעות עין כמייצגת תנועה. משתמשים בה להדגשת גועל ובחילה: בלע, בעע או בעה, בעחס או בלעחס, או להדגשה ובידול: חעחעחע לצד חהחהחה, בעצפררר במקום בצפר. ויסמן וגונן סבורים שהתופעה נועדה לצורכי התחנחנות ושבירת מחיצות, ומכנים אותה עין החמידות: \"יאללה אני עפתיי בעייי\". לצד עין צצה גם אלף כאם קריאה לא קרואה, במילים כמו \"יאפה, שאלום, שאאלום\".גולשי הרשת הישראלית פיתחו מנגנון של סיומות ממגוון שפות הנדבקות לשמות עצם בעברית. ברשתות התפתח מאוד השימוש בסיומות שהוזכרו בפרק קודם כמו -ֵיישן, -נֵ ס ו־איזם. ואולם, אין מתחרה לסיומת שכולה רשומה על הפקצות: -וּש, תוספת יידישאית נפוצה, שמקורה בשפות הסלאביות. מאז ועד עתה היא מוצמדת לשמות רבים, לילוש, אלונוש, עומריתוש, ונצמדת למילים: אבוש ואימוש וסבתוש, הַ יוש ובַּ יוש, אינסטוש ופייסוש, וגם בהכפלה: \"אנשנושים\" במקום אנשים, או הביטוי החביב \"חיים חדשדושים\". כרמל ויסמן מציינת שיסודות פקציים זלגו להקשרים אחרים ברשתות
צירוף המיליות \"כשֶ \" מתקצר שוב ושוב ל\"שֶ \": \"מי מחבק אותך שאת בוכה?\". סימן היכר רשתי הוא המילה שולת! במשמעות חשוב, טוב, חזק. השיבוש מ\"שולט\" מכוון, בעקבות שיבוש אנגלי מקביל: !rulez .הבלשנית תמי יאיר טוענת במחקריה על שפת הנוער, שלפקצית השפעה משמעותית על שפת הרשתות. יאיר מסבירה כי בני הנוער נולדו לעולם שבו הטכנולוגיה מתפתחת במהירות, ומכשירים כגון מחשבים וטלפונים ניידים הם חלק בלתי נפרד מחייהם. במחקרים שונים נמצא כי כשליש מבני הנוער בגילי 13-18 משתמשים ברשתות החברתיות יותר מחמש שעות ביום. נכון ל־2025 ווטסאפ היא הרשת הפקצות בגרו, והבלוגים הוורודים נעלמו מן העולם, אחרי שהותירו רישום משמעותי על שפת הרשתות. ב־2015 נוצרה גרסת ה ֲ ָ מות .גם הן הביאו סגנון אישי לשוני ייחודי, המותאם לגיל, וגם הן השפיעו ושיקפו בעת ובעונה אחת את לשון הדיבור הכללית. הביטוי לכך ניתן בבלוג אופנה שפתחו. שפת האיט־גירלס מתונה יותר מן הפקצית המקורית, והתחביר המעורבב אינו כלול בה. ערבוב השפות מתמקד בעיקר באנגלית: \"ה ֶ ֶ ן שלי זה האופנה\", \"סטורי אוף מיי לייף השיער הזה\", \"יש לה ֵ יי בעולם האופנה\". הפקצות הבוגרות משתמשות במונחי סלנג מהז'רגון האמריקני כגון
על \"שפת פייסבוק\" ייחודית. מונחי יסוד ברשת משמשים גם את גולשי , גרסת הרשת לדף הבית באתרים שונים, וכן פיד , זרימת ההודעות, התגובות, העדכונים והמידע בפייסבוק. מונח מפתח פופולרי בעולם הפייסבוק הוא הייד hide המאפשר לפייסבוקאי להימנע מחשיפה בפני אנשים שאינו רוצה קשר איתם. טוויטר, או בגרסתה האילון־מאסקית ,החזירה את נוהגי הכתיבה ברשת למגבלת מספר הסימנים, ועל כן השפה בה מהודקת יותר. אינסטגרם, טלגרם וטיק טוק מתמקדות בסרטונים, ובהן נוצרו דפוסי שפה תואמים, המלווים את המוקד הוויזואלי.מול כל אלה ואחרות משמשת כבר למעלה מעשור תוכנת רשת שהיא כלי לשיח בין אישי ובסיס לרשתות חברתיות באמצעות קבוצות שיח בהיקפים שונים, \"ווטסאפ\", בעקבות שאלת השיח ,או בעברית \"מה נשמע?\". ווטסאפ נועדה לענות על מגבלות המנגנון המרכזי של השיח האינטרנטי והוא המכתב ,הנשלח באמצעות הדואר האלקטרוני, הדוא\"ל, והיא ירשה ממנו מאפייני שפה ושיח. הדוא\"ל הפך את העברת המסרים לנגישה ומהירה לעומת הסרבול הכרוך בדואר המסורתי, ושלב אחר שלב ייתר את המכתב המסורתי. למהפכה הזו יש מחיר. במקום המכתב המפורט והאישי נוצר שיח מכתבים
אחד התוצרים הבולטים של הרשתות בערוציהן השונים הוא התגובה המיידית. טקסט כלשהו, כגון פוסט ביומן רשת רשומה , מאמר בעיתון מקוון, סרטון ביוטיוב, דיון בפורמט שהתיישן \"פורום\", פתוח לתגובות הגולשים והם מספקים אותו במהירות, בתשוקה ומממשים את דפוסי הכתיבה הרשתית, המתאפיינת באלמוניות גורפת. הפורום הביאו לרשתות החברתיות את נוהג השרשור, הצגת תגובות המולידות תגובות נוספות ומערכות יחסים בין המגיבים במסגרת מה שקרוי \"פתיל\". \"ניצול שרשור\", או בראשי תיבות נצל\"ש, הוא שימוש בשרשור לתכנים לא רלוונטיים. הפורומים יצרו מילון ראשי תיבות כגון בלת\"ק, בלי לקרוא תגובות קודמיי, או מש\"א, מה שהוא אמר, המביע הסכמה מוחלטת עם דברי הכותב. הנוטריקון הנפוץ מכולם הוא אמל\"ק, \"ארוך מדי, לא קראתי\", המרמז לטקסט מייגע בפורמט הדורש קיצור ומיידיות, ומשמש במגוון רשתות חברתיות. גולש המתעמת עם הגולשים אחרים ומשבש את זרימת השיח הוא \"טרול\", המקור ככל הנראה באנגלית: במשמעות פיתיון רשת של דייגים. ממנו נגזר הפועל להטריל, המשמש גם בעולם הלא וירטואלי. את השרשור ירשו במידה מסוימת התגוביות בעיתונות המקוונת, הטוקבקים, וגם כאן צץ לא אחת \"טרול\", המנצל את הפלטפורמה לתכנים לא רלוונטיים.
חטיבת שפת רשת מפותחת היא חטיבת הצחוק. lol הם ראשי תיבות rolling on the floor הניב את מייצג rofl , מתגלגל על הרצפה מצחוק . בגרסה העברית נוצרו לכך חלופות כגון לו\"ל, באותיות עבריות, צב\"ר ראשי תיבות: צוחק בקול ואפילו \"רסר\", שהוא היפוך גרפי של האותיות LOL .הפועל מציין בדרך כלל תגובה צינית: רופלתי, כלומר, לצד פועלי התכנות יצרו הגולשים פעלים למכביר. \"תאמלק לי\" נגזר מ\"אמל\"ק\" ומבקש להציג דברים בקיצור, והוא משמש גם בעולם החוץ־רשתי. יש גם פעלים גזורי שם מאנגלית: למנשן – mention to ,להזכיר דבר מה מתוך הפוסט או השרשור, לפברט – לקבוע אתר או favorite ,בדרך כלל באמצעות כוכב, ללנקג' – ,וללייקק, להעניק לטקסט כלשהו את סימון האהבה או ההסכמה הנחשק: לייק.איך תשפיע האזרחית החדשה בעולם הדיגיטלי, הבינה המלאכותית, על השפה בכלל ועל העברית בפרט? התהיות רבות, אבל יש לתת
אחד הדימויים האפשריים לתיאור העברית הישראלית הוא דימוי העיר ופרווריה. \"העיר\" היא הלב הפועם של השפה, בה הכול מתרחש, בה בונים והורסים, מדלדלים ומעשירים, משבשים ומתקנים תקנות. ב\"פרוורים\" מדברים שפה אחרת. עברית אמנם, אבל זר לא יבין אותה. תושבי הפרוורים נכנסים לעיר הגדולה, נטמעים בה שפת המשפטנים, למשל, היא מין פרוור שכזה שבו מצטעצעת השפה בשקיעי ארמית נוסח \"ודוּק\" ו\"ליתן\", בפניות כבוד נוסח \"כבודו\", ובמשפטים מפותלים כמו \"הנתבעת ו/או מי מטעמה ו/או מי שנחזה להיות מטעמה, עשתה כל אשר לאל ידה כדי לרמוס את זכויותיו של התובע, בסרבה ליתן טעם להתנהלותה השערורייתית בעניין נשוא תביעה זו\". פרוור אחר הוא שפת אנשי ההיי־טק, שעליה נכתב בפרק קודם. \"מילון אבן שושנה\" הוא מעין קברט לשוני צבעוני של סגנון דיבור, שימושי שפה ואוצר מילים בקהילה הלהט\"בית, מ\"מדרוס ושרגריז\" ועד \"ויאז'ה\", משפטים כמו \"אתמול הכרתי וואחד עזיזי שלא היה\", ודפוס \"על הנֶש\", שבו פונים לגבר בלשון נקבה. לקהילת
והחשוב בישראל, ועל כן מדרך הטבע השפה המתעצבת בו זולגת לעברית הישראלית, מעשירה ומשנה אותה בדרכים רבות, באוצר המילים, בדפוסי תחביר, באופני שיח. הציטוטים בפרק, הן בהקשר הצבאי והן בהקשר האזרחי, מתועדים מהתקשורת ומהרשת, ומשיחות חיילים ואזרחים.איך זולג המילון הצהלי לעברית הישראלית? התמונה אינה אחידה. יש מילים וביטויים שנטבעו בצהלית וזלגו ממנה. יוצרי ועדות המינוח הצבאי חידשו פעלים כמו \"לעדכן\", הלחם של עד+כאן, ו\"לאַ כֵּ ן\", לקבוע מיקום, בעקבות מילת השאלה הארמית אֵ יכָ ן, ואלה הפכו נחלת הכלל. אחרות נולדו כשפת חיילים. מילת הסלנג הנפוצה \"צ'וּפָּ ר\", במשמעות הטבה מפנקת, נולדה בצהלית בשנות השישים, ככל הנראה מגלגול של \"משופר\", וזכתה לתפוצה רחבה בשפה האזרחית, ללא שינוי או הרחבת משמעות. השימוש בה התייחס תחילה לתחום הציוד והביגוד הצבאי, והתרחב לכל הטבה שהיא. מכאן נגזר גם הפועל לצַ 'פֵּ ר, ובעקבותיו שם הפעולה צ'יפור ושם התואר מצ'ופר. גלגול שימוש ומשמעות עדכני יותר נרשם במילת הסלנג המתפשטת \"וואסח\". מקור המילה בערבית, בהוראת מלוכלך או נתעב. בצהלית המילה שינתה משמעות, ככינוי גנאי להתנהגות שנועדה להרשים: \"הג'ובניק הזה הולך עם כוונת צלפים רק בשביל הוואסח. הוא בחיים
משמש באירועים אזרחיים תמימים: \"בדיוק התקפלנו אחרי 24 שעות בַ ים\". הביטוי \"תפס אזימוט\" מתחום הניווט הצבאי זלג לשפה האזרחית במשמעות הליכה עקבית וללא פניות לכיוון כלשהו. הצהלית משפיעה גם על נטייה להגבהה משלבית. כך, למשל, עלה מאוד השימוש הכללי בפועל \"להמתין\" המשמש בשפת הקשר הצבאי, על חשבון \"לחכות\".השפה מלאה מטפורות מהעולם הצבאי, המתייחסות למאבקים בחברה האזרחית וביחסים בין־אישיים, כגון מלחמה, מערכה, אויב, חזית, קרב, התבצרות, נשק ומצור. כך גם פעלים כמו ללחום, להבקיע, להכניע, להסתער, להרתיע, להתגונן ועוד. הבלשנית מלכה מוצ'ניק תולה את הפוטנציאל המטפורי של הדימויים הצבאיים ביסוד הכוחני המשותף לתחום המלחמה ולתחומי חיים שונים. דוד שחם טוען במאמר בעיתון מעריב שהמטפורות הצבאיות הרבות מלמדות על סדר העדיפויות התרבותי־לאומי. חברים נמצאים \"בשוּרות\" ארגון או מפלגה, המגיב מהר \"יורה מן המותן\", המועמד לפיטורין נמצא \"על הכוונת\", וארגונים שונים מנסים \"לגייס\" את דעת הקהל. המילה \"שריוֹ ן\", שמקורה בסיפור גוליית הפלישתי במקרא, זכתה למשמעות צבאית מודרנית כשמו של חַ יִ ל, וזלגה לשפה הפוליטית ב\"שריוּן\" מקומות ברשימת מועמדים ללא צורך בהעמדתם לבחירה.מטבעות לשון בשדה המלחמה והפעילות הצבאית משמשים
מנהליו\". מאמרי דעה מציגים את בית המשפט העליון כ\"השכפ\"ץ של מדינת ישראל\" נגד תביעות בינלאומיות. שכפ\"ץ, נוטריקון של \"שכבת פיצוץ\", התרחב בצהלית למשמעות אפוד הגנה, וזלג כדימוי הגנה כללי. דמות ציבורית המשמשת בשלב כלשהו מטרה לחיצי ביקורת והשפלה פומבית עוברת \"זוּבּ וּר\", טקס התעללות צבאי במרחב הציבורי משמשים מטבעות לשון הלקוחים ישירות מן הז'רגון הצבאי: \"שכבתי על הגדר של התחרות, ועכשיו הם זורקים אותי לכלבים\" או \"פעולת תגמול בעורף הימין: הצמד נתניהו ויעלון מול הצמד בנט ושקד\". כך גם \"להיכנס מתחת לאלונקה\", \"לירות בתוך הנגמ\"ש\", \"לאפסן את האגו\", או תלונתו של יוסי שריד לאחר שלא מונה לשר על ידי מפלגתו כי \"השאירו אותי פצוע בשטח\". הנוטריקון כסת\"ח והפועל לכּ סתח נולדו בצהלית ונדדו בחדווה למערכת האזרחית. \"תסמונת השין גימל\", הטלת האחריות למחדל על הדרגים הנמוכים, נולדה מאירוע ליל הגלשונים מ־1987 ,שבו חדרו מחבלים למחנה צבאי בצפון ורצחו שישה חיילים. שומר השער, השין גימל, נמלט מן העמדה. הפרשן נדב איל התייחס לביקור צפוי של דונלד טראמפ במקסיקו וקבע כי הביקור הוא \"או צל\"ש או טר\"ש\", גרסה
צירוף ותיק שזלג לשפה הכללית הוא \"שאלת קיטבג\", שאלה מיותרת הגורמת נזק. הצירוף נשען על הפולקלור הצבאי לפיו המפקד מורה על מסדר שיש להגיע אליו עם כלי נשק ותרמיל. אחד החיילים שואל: \"גם עם הקיטבג?\" והמפקד עונה: \"גם עם הקיטבג,\" אף על פי שלא התכוון לכך מלכתחילה.מונח מרכזי שפרץ מהמילון הצבאי אל התחום האזרחי הוא \"מבצע\". מקור השימוש בקרבות מלחמת השחרור. מאז ועד הימים האלה הוראתו הצבאית מערכה מוגבלת כנגד האויב. \"מבצע\" נדד לימים לתחום המסחר כמהלך יזום של הנחות מפליגות, המכונה באנגלית .רוזנבלום וטריגר סבורים כי השימוש אינו מקרי, והוא חושף מבנה עומק של החברה הישראלית. מעיד על כך גם השימוש המתרחב בשפה הכללית בפועל \"לבצע\", בעקבות הבולטות שלו בצהלית. הניהול האזרחי עמוס במטפורות מהעולם הצבאי. המהלך הזה מוסבר באופי ההיררכי־אינסטרומנטלי של הצבא, שבו יש חשיבות רבה לארגון מדוקדק, ולשליטה באמצעות פיקוד מסודר. מנהלים אזרחיים שלהם רקע צבאי נוטים להשתמש במונחים כמו \"גבולות גזרה\", \"ערפל קרב\", \"שעת השין\" ועוד. ידיעה באחד האתרים: \"ביום רביעי האחרון חנכו... בכיכר ספרא את ניידת החפ\"ק ]חדר פיקוד[ החדשה של העירייה לשעת חירום.\" ארגונים אזרחיים רבים הקימו
צבאית, משמשת בהקשרים אזרחיים, כגון \"סיירת הצניעות\", המוכרת מן הרחוב החרדי. בערים רבות הוקמו \"סיירת הורים\" או \"סיירת תושבים\". המונח הצבאי \"קומנדו\" הועתק ליחידות בתחומים אזרחיים כגון \"קומנדו מס\" של מס ההכנסה, או \"קומנדו חברים\" חרדי בקריית גת. נראה שבחברה החרדית יש חיבה למטפורות צבאיות. \"קודקוד\" הוא שם קוד למפקד בצהלית, בעקבות שפת הקשר הצבאי. המילה נדדה לאזרחות ככינוי למנהל. דפוסי האישור \"חיובי\" ו\"שלילי\", שגם מקורם בשפת הקשר, נפוצים כתגובות אישור בשיח ובהתכתבות ברשת. מטפורות צבאיות מציפות את שדה הספורט, שבו אירועי תחרות הם למעשה זירת מאבק. הבלשן משה אזר מביא שורה של מטפורות כאלה, ביניהן הפעלים הכה, הובס, הכניע, דרס ומחץ; ושמות כגון סדרת התקפות אינטנסיבית על שער היריב , פגז בעיטה ועוד. הבלשן יצחק שלזינגר אגר מן העיתונות מטבעות לשון מתחום המלחמה המתארים אירועי ספורט, כגון \"מלחמת העולמות\", \"מתקפה כפולה על בית\"ר ירושלים\", \"על הכוונת של ברצלונה\" ועוד. מלכה מוצ'ניק מביאה במאמרה דוגמאות קיצוניות לשימוש בביטויי אלימות במגרשי הספורט, בעיקר במשחקי כדורגל. היא מצטטת סיסמאות אוהדים המבקשים מן השחקנים בצעקות קצובות \"נ־ק־מה!\" או \"מל־ח־מה!\", או \"בדם ואש נפדה אותך, יא בית\"ר!\". בכותרת אחרת מבטיחים שחקני אחת הקבוצות הנחשבות חלשות כי
המונח \"דיסטנס\", המייצג את ההיררכיה הצבאית, משמש בשפה האזרחית לתיאור מערכות יחסים: \"מויאל שהגיע כדי לזמרר את שיר ההכתרה למלכה הנכנסת, תפס דיסטנס וישב למטה\". על ניצב נסים מור, שהודח מהמשטרה בעקבות תלונות על הטרדה מינית, נאמר באירוניה כי הוא \"חתר למגע עם שתי שוטרות שתחת פיקודו\". הצהלית זולגת לשפה הכללית גם בתיאור דפוסי ההתנהגות. ביטויים שמקורם בצבא כמו \"ראש גדול\" ומכאן \"הגדיל ראש\", ובהתאמה, ראש קטן, ראש נצנץ וכדומה משמשים בשפה האזרחית בהוראה דומה, של יוזמה או היעדר יוזמה. כינויי לעג כמו \"פעור\" או \"שוקיסט\" לחיילים חסרי אוריינטציה נדדו עם התכונה הנלעגת לאזרחות. \"סוציומָ ט\" הוא חייל שנוא שאינו משתלב חברתית, בעקבות \"סוציומטרי\", מבחן הנעשה לחיילים ביחידות שונות לבדיקת כישוריהם החברתיים. הכינוי משמש בשפה האזרחית במשמעות דומה: אדם חסר כישורים חברתיים. הנוטריקון הצבאי דַ פָּ \"ר דירוג פסיכוטכני ראשוני זכה בסלנג הכללי למשמעות אדם בור, שוטה, וכמוהו קב\"א קבוצת וקבאיסט ככינויי גנאי.תחום הירי מציע מאגר דימויים לדפוסי התנהגות מגוונים. \"ירה\" מתייחס לאדם המדבר ללא הפסקה, \"ירה גבוה\" הוא מי שמתנסח באופן שאינו מובן לקהל הרחב או פועל מעבר ליכולתו. \"ירה לכל
גם הביטוי \"הצתה מאוחרת\", המיוחס למוסד או לאדם המגיבים באיחור למידע או להתפתחות כלשהי. אדם המשקיע את כל כולו במשימה או במקום העבודה הוא \"מורעל\", בצהלית פירושו חייל חדור מוטיבציה. הצירוף הצבאי \"חתם קבע\" מתייחס בשפה האזרחית למי שאינו מוכן לזוז ממקומו. על מאיר בנאי נכתב: \"אמנם הוא שמר מצוות וחבש כיפה, אך לא חתם קבע אצל מגזר דתי מסוים.\" בעברית הישראלית מגוון עשיר של ביטויי העצמה. רבים מהם זלגו מתחום התחמושת הכבדה. \"פצצה\" משמשת כשם תואר מעצים למגוון תחומים: מופע אמנותי, נאום, ארוחה, שיר, אישה מושכת ועוד. בשורש זה נוכחים גם המילה המעצימה \"פיצוץ\", והשילוש \"פצצות לגבות, רסיסים לריסים, מרגמות לפטמות\". פלוני \"מתפוצץ\", מכעס או מקנאה, אך אינו נותן לכך ביטוי, ככתוב בשירו של דן אלמגור \"שתתפוצץ\", שהיא לדבריו סיסמת החוג הנוצץ. מצב דברים או אדם בעל פוטנציאל מאיים הוא \"פצצה מתקתקת\". דיבורים נמלצים שאין מאחוריהם דבר הם \"מילים מפוצצות\". צורת הסביל \"מפ ּ ָ ץ\" מתארת אולם מלא מפה לפה. מי שפועל במרחב הציבורי באופן דרמטי ומפתיע \"זורק פצצה\". המילה המעצימה \" ָ ָ ץ\", שהייתה נהוגה בסלנג הישראלי, התיישנה. כמו כן התיישן השימוש בחלופה שמקורה ביידיש \"בומבה\".
טורק זכה לכינוי \"ריפעטיל\".תחום הנשק משמש מקור מטפורי לדברי שבח מעצימים. אדם חסון ורחב כתפיים הוא \"טנק\". אדם חזק ומצליח הוא \"תותח\", בעקבות שימוש קודם במילה היידית־גרמנית \"קאנון\". מילים אלה מופיעות בסלנג הישראלי ובזמר. במחזמר \"קזבלן\" שר יהורם גאון למילותיו של חיים חפר על קזבלן ההולך בסמטאות וכולם אומרים לו \"איזה קאנון\". אחד השירים המצליחים בפופ הים תיכוני הוא שיר בביצועה של שרית חדד, השרה לאדם נערץ \"אתה תותח\". איש ההיי־טק אלישע ינאי קבע בריאיון כי \"ההיי־טק הוא תותח על, הוא לא יעצור ולא ייפול\".מאפיינים רבים של השפה הצהלית משותפים לה ולשפה הכללית. בצהלית שימוש נרחב באליפסיס, הֶ שְ מֵ ט, ייצוג של צירוף באמצעות אחד ממרכיביו. למשל, \"]אש[ בודדת\", \"]עבודות[ בסיסיות\", \"]ופל[ מצופה\", \"]סעיף[ רפואי\" ועוד. השמטים כמו \"]שירות[ סדיר\" או \"]שירות[ קבע\" ואחרים משמשים גם בשיח האזרחי ביחס לצבא.לנוטריקונים, שהם כאמור ראשי התיבות ההופכים למילים עצמאיות, תפוצה נרחבת ומרכזית בצהלית, והם משרתים את הצורך בקיצור וביעילות. במילון הקיצורים הרשמי של צה\"ל כ־000,10 נוטריקונים וקיצורים. הבלשן אורי תדמור תולה את התופעה, במאמר נרחב ב'לשוננו
1963בצהלית, \"עד כדי שיגעון\". לטענתו בצהלית נוטריקונים רבים יותר מאשר בשפה הכללית, למרות גילה הצעיר. עוד טוען חיון כי בצהלית, בניגוד ללשון הכללית, הנוטריקונים נפוצים גם בלשון הדיבור. חיים רוזן מצביע על ריבוי הנוטריקונים בעברית החדשה, וגורס כי הגורם המרכזי לתופעה הוא הצבא, תולדה של התפתחות המנגנון המדיני והצבאי בישראל. בצהלית עשרות רבות של פעלים גזורי שם, רבים מהם על פי לבצע גילוח צחצוח , להתעפץ להתעייף, בעקבות \"עפיצות\": עייפות צבאית ועוד. כמה מהם זלגו לשפה הכללית, ובראשם \"לטרטר\" ו\"טרטורים\", במשמעות גרימת עינויים וסבל במהלך אימונים צבאיים. הם משמשים בעיקר לתיאור סבלות האזרח מול הבירוקרטיה. הפועל \"להתברבר\" נוצר בצהלית לתיאור אובדן דרך בניווטים, והוא משמש במצבים דומים בשפה האזרחית: \"התברברתי קצת בדרך חזרה למלון\", וגם \"למה עם ישראל במשבר? הקב\"ה נתן לנו ווייז אבל התברברנו\".בפרק קודם נכתב על תופעת \"ריבוי הבלתי מתרבים\", נטיית רבים למילים שעל פי כללים קודמים אסור היה לרַ בּ ותם. בצהלית זו תופעה נרחבת, שנועדה לשרת את השפה היעילה. \"שמָ נים\" קצר יותר מ\"מנות שמן\", \"ציודים\" קצר יותר מ\"עֶ רכות ציוד\". דומה שבמקרה זה הצהלית היא פורצת דרך. לאורך השנים נולדו בה ריבויים כמו
יש תפקיד. תוארי פועל נפוצים בקבוצה זו שמקורם בצהלית הם , בַ שוטף באופן שוטף , בַ מצטבר בתהליך בשלווה, במתינות ועוד. גם לתואר הפועל \"בקטנה\" בסיס חזק בצהלית.תופעת דיבור נפוצה שנזכרה בפרק קודם היא \"יידוע הנסמך\", כגון \"הבית ספר\", \"הקרובי משפחה\". מחקר הצהלית של כותב שורות אלה מצביע על עובדה מובהקת: יידוע הנסמך בצהלית מדוברת, כפי שהוצג בפרק קודם, הוא אופציה בלעדית. יידוע הנסמך בולט בסמיכויות המייצגות תחומים אופייניים להוויה הצבאית כמו \"הגאוות יחידה\", \"המורשת קרב\" ועוד. כך בתפקידים ושלבי מסלול: \"המש\"ק דת\", \"החובש היאחזות\", \"המסע כומתה\", וכן במונחי ציוד וביגוד: \"השק שינה\", \"המדי בי\"ת\", \"הפק\"ל קפה\". גם אם הצהלית אינה המקור לתופעה, המוכרת גם במקורות, השימוש הבלעדי בה ודאי מחזק את נוכחותה בעברית הישראלית.על פי דימוי העיר והפרוורים, ראוי לבקר בפרוור חשוב נוסף: שפת שומרי המצוות, החרדים, הציונות הדתית, ובהרחבה, העברית האמונית. על כך בפרק הבא.
התנועה הציונית נולדה כתנועה לאומית אירופית. רוב מחולליה אחזו באוריינטציה חילונית: הרצל, אחד העם, בן יהודה, ובמידה רבה ביאליק. חלקם פרשו מעולם הישיבות. הדת היהודית, ליבת הקיום 1700 שנה, נדדה לרקע, שותף מבויש משהו לשיח הציוני. אבל היא הייתה שם תמיד, באותו משולש מכונן: ַ ם התנ\"ך חוזר לארץ התנ\"ך, וידבר בשפת התנ\"ך. המדינה הצעירה המשיכה את דרך הדו קיום החילוני־דתי. הדגם המשטרי הוא מדינה אירופית מתוקנת, היסוד הדתי לא ננטש. הדת ממונה על הסדרי האישות, השבת נשמרת גם במרחב הציבורי, עשרות אלפי בחורי ישיבה זוכים לפטור מגיוס, ולרבנות הראשית סמכויות במגוון נושאים. סטטוס קוו. והשפה? היא יצאה לחופשי מגבולות בתי המדרש והישיבות, למגינת ליבם של החרדים, שראו בה חילול מה לכל אלה ולעברית הישראלית? זו התפתחה וממשיכה להתפתח ללא יד מכוונת וללא אידיאולוגיה, אלא על פי תהליכי שינוי בחברה הישראלית. יסודות של דת ואמונה מבצבצים בה מכל פינה, וככל
כרוז שהופץ ברחוב החרדי בראשית המאה העשרים: \"עברית עשוה בעוה\"ר ]בעוונותינו הרבים[ לחלק מ'אליל הלאומיות', להחליף תורתנו הקדושה בארץ ושפה, לעשות ככל הגויים בית ישראל רח\"ל ]רחמנא ליצלן[.\" עיקר המאבק בעברית החדשה התחולל בגולה. הרב יוסף יצחק שניאורסון שפעל בארצות הברית כותב: \"בלשון הקודש, שבה ברא הקב\"ה את עולמו ונתן לנו את התורה, הם מדברים דברי חול ואיסור.\"ההתנגדות החרדית נחלשה לאורך השנים, והם הסתפקו בהפרדה בין \"עברית\" כלשון דיבור, לבין \"לשון הקודש\", שהיא שפת הלימוד והתפילה. שפת היומיום נקראה \"עברית\" במלרע, וגם \"ע'בריס\", במלעיל. השפה שבה מדברים מרבית החרדים היא עירוב של עברית ישראלית בהגייה ספרדית המקובלת בשיח השוטף, עם עברית בהגייה אשכנזית ויידיש בז'רגון חרדי ייחודי ובציטוט מהמקורות. \"מ'בהיל על הר'עיון\" הוא דבר שבח מופלג. ח'ומרֶ ס ]חומרות[ הן הלכות מחמירות. השת'דלֶ ס ]השתדלות[ היא החובה לעבוד לפרנסה. \"שבת היא מלזעוק\" היא ברכת החלמה בשבת, \"אומר רבי בנימין\" הוא דבר נחמה ותקווה למי שאיבד דבר מה.הסופר החרדי חיים גרינבוים מביא בספרו 'צוואה' גלריה של טיפוסי ישיבה, בדרך כלל על פי היחס שלהם ללימוד. מ'תמיד הוא
הז'רגון הדתי עמוס הֶ שמטים. המג'ילֶ ה היא מגילת אסתר, קריאת הסתייגות היא \"מה ש'יֶ יך ]עניין אחד למשנהו[\", ומקללים בלשון נקייה \"מי שב'ירָ ך\", בעקבות תפילת ברכה מקובלת, המבוססת על משפט תלמודי: \"שיהו אומרים: מי שבירך את אברהם יברכך\". השאלה המופנית לאדם אם הוא \"חלבי או בשרי\" נוגעת לענייני כשרות. מ'ויסֶ ר ]לשלטונות[ הוא מלשין. מ'חמיר ]במצוות[ או ע'ויבד ]השם[ הוא יהודי השומר על ]מצווה[ קלה כב]מצווה[חמורה. מתפללים ]תפילת[ שמונה עשרה, והולכים בעקבות ה]שולחן[ערוך.לחסידות גור ז'רגון מיוחד, המעיד על נטייה להחמיר במצוות. בעל יקרא לאשתו אחרי הלידה הראשונה \"אימא\" ולא בשמה הפרטי. \"יידישקייט\" היא התנהגות על פי כללי החסידות הזו, שם קוד לנוהגי הפרישות המינית והצניעות הקיצונית. בשפה הכללית היא מכוונת למסורת יהודית בסיסית. התנהגות מינית, הקרויה \"הדבר ההוא\", מעסיקה מאוד את מתקני התקנות של החסידות. \"תקנות לָ מֶ ד טֵ ת\", תקנות ליל טבילה, מפרטות את ההתנהגות המותרת לגבר בתחום המיני, ונועדו \"להרחיק מחשבות אסורות\".מתקפות נוער חרדי קנאי על חיילים חרדים חשפו לציבור הכללי מונח החדש: חרדק, הֶ לְ חֵ ם של חרדי+חידק, ואולי חרדי+חרק. המונח נועד להשפיל צעיר חרדי שהעז להצטרף לצבא. זה גם אחד הביטויים
שפה חרדית כל־ישראלית נשמעת בסרט \"למלא את החלל\" של הבמאית החרדית רמה בורשטיין. רבקה אומרת על אברך הראוי לשידוך: \"קוֹ פּ י אבא שלו.\" הרב שטרייכר מתנה את צרותיו: \"לא נשאר שקל. משהו מזעזע. מה שייתן הַ גביר זה יהיה פנטסטי.\" אפשר לצד אלה לשמוע טקסטים חרדיים מובהקים. יוחאי משיב לשירה שאומרת שהיא תצעק \"כי בא לה\": \"תצעקי להשם,\" ובהמשך, \"את חתיכת אכזריות.\" \"חתיכה\" היא גלגול של \"שטיק\" מיידיש, \"אכזריות\" כהגדרה לאדם הוא ז'רגון חרדי לכל דבר.השפעתה של השפה החרדית על העברית הישראלית נמוכה. לעומתה הציונות הדתית מעורבת יותר בחברה הישראלית, בכוחות הביטחון ובפוליטיקה. לשפה הייחודית שהתעצבה בה נוכחות והשפעה על דרכי החשיבה והשיח הכלליים. הזליגה מגיעה בין היתר מהאידאולוגיה של הציונות הדתית, בנוהגי שפה שתיקרא להלן \"אמונית\". זו באה לידי ביטוי בין היתר בשתי דמויות שיצאו מישיבת הדגל של הציונות הדתית מרכז הרב, \"המרכזניקים\", יואל בן נון וחנן פורת. בן נון מביא בריאיון לכתב העת 'פנים' שמות תואר נפוצים בשיח הפנימי של המרכזניקים, שהדביק
בן נון ופורת אוהבים מילים מז'וריות כמו \"עם\" ו\"אומה\". בן נון מדבר על \"השורש המשותף, האחדות הכוללת\", ועל \"עוצמה צבאית ומדינית\". המילה \"עוצמה\" אהובה על המרכזניקים, ודווקא בהקשר רוחני. השניים נוטים לדבר על מושגים מופשטים כאילו היו בני אדם. \"אני רואה הרבה רמייה, הרבה שקר,\" אומר בן נון, או \"יש יותר נינוחות.\" אנשי גוש אמונים הם כאן ממשיכים לשוניים אפי איתם מייצג שפה אמונית מרחיקת לכת. הוא חוזר בתשובה, ומשלב יסודות של הציונות המעשית בדרשנות טבולה במיסטיקה. בריאיון לארי שביט הוא אומר: \"המדרגה הנשמתית הלאומית שלנו לא מפותחת מספיק,\" המסגדים על הר הבית הם \"קלקול ברמה של מצב העולם\", העם היהודי הוא \"הנשמה של העולם... עולם בלי יהודים הוא עולם של רובוטים\".שמות התואר מייצגים זליגה דו־כיוונית. מונחי מפתח בעלי משמעות כללית זוכים למשמעות דתית, וזו חוזרת לשמש במשמעות החדשה במרחב הלא דתי. כך מילת המפתח \"יהודי\", הטעונה במשמעות לאומית ותרבותית, מתייחדת בשיח להיבט הדתי. השדר ינון מגל מטיח בחיים לוינסון: ״במה אתה יהודי אם אתה לא שומר מסורת?!\" \"מסורת\" מייצגת על פי הנס גאורג גאדאמר את התהליך הפרשני
באמונות המשותפות לאמונות דתיות, בעיקר באלוהים\". היא מצביעה על מחקר לפיו כרבע מהיהודים בישראל, שהם כמחצית מהחילונים, הם \"חילונים־מאמינים\". \"אמונה\" להגדרתה היא קבלה של קיום כוח עליון, באמצעות רגש או ידיעה. להב מצביעה על תפיסות אמוניות שאינן דתיות במובן המקובל כמו הבובריאניים בעקבות מרטין בובר, והגורדוניאניים בעקבות א\"ד גורדון. הציבור הדתי־לאומי עובר טלטלה. מצד אחד פורשים ממנו לא מעט \"דתיים לשעבר\" ובקיצור דתל\"שים, ומצד שני, יותר ויותר דתיים לאומיים מתקרבים לדרכי החרדים, החרד\"לים. הסצנה הפנימית של הציבור הציוני־דתי מכונה \"ה ִ יצה\", בעיקר בקהילייה הצעירה של הרווקים והרווקות. בתוך השוליים הרחבים האלה מתרוצצות הגדרות של בני ובנות המגזר על פי שני פרמטרים. האחד, מאיפה באת, ובעיקר, באיזו ישיבה למדת, והשני, הטעון יותר, \"איזה מין דתי אתה\". בפרמטר הראשון אפשר למצוא לצד ה\"מרכזניקים\" את תלמידי הישיבה המתחרה 'הר המור' המכונים במלעיל \"הר המ'ורניקים\". \"גושניק\" לומד בישיבה האליטיסטית הר עציון שבגוש, וחבקו\"ק הוא מגזרת חסידי ברסלב, קרליבך וקוק. האחרונים מכונים ק ּקיסטים. תלמידי ישיבות ההסדר קרויים הסדרניקים או בני\"שים.
להתקרב לחוף מעורב, \"שומרת שרוולים\" לא תחשוף את זרועותיה בציבור. הצמד החרד\"לי \"בַּ תְ קָ ה וקֶ לִ יקָ קוּ\", הלא הם בתיה ואליהו, לא יאמרו בשום פנים מילה המזכירה את השם המפורש. גם מי שהולך \"עם ציצית בחוץ\" מצהיר על זיקה חזקה לדת, בעוד שלפי חב\"ד מי ש\"נוגע בזקן\" ואינו מותיר אותו לגדול פרא מגלה חולשה דתית.תחום טעון הוא העניין העדתי. החרדים האשכנזים משתמשים במונח המלעיג \"ספר'דים\", במלעיל. מי שאתרע מזלו להיוולד למשפחה מעורבת אתנית קרוי \"חצי חצי\" ונחשב שידוך גרוע. בנות אולפנות ש\"ס מדברות על קו השסע הזה באופן חופשי. במכתבים למערכת עיתון ש\"ס \"יום ליום\" הן שוטחות את מרי שיחן על גורלן של \"הבנות הספרדיות\" ב\"כיתה הספרדית\", מבטאות בוז כלפי \"המשוכנזות\", אלה המתחנפות לבנות מן \"הכיתה האשכנזית\", ועם זאת מבקשת אחת מהן, \"אל תשסנקו אותי,\" אל תעשו ממני ש\"סניקית. למי שחשה רגשי נחיתות על יד בנות אשכנזיות קוראות הבנות, בפשטות, \"נחיתית\". \"משתכנז\" משמש גם בשיח הכללי כינוי למזרחי המתעלם מזהותו וחובר לזהות הישראלית הכללית, האשכנזית לכאורה.השפה מגדירה את קו התפר שבין הדתיים־הלאומיים לבין כלל ישראל. החילונים אימצו את \"דוֹ סים\", מונח המשמש באירוניה עצמית אצל חלק מהדתיים. העיר בני ברק מכונה \"דוסנילַ נד\". הגדרה ניטרלית
בשיח הדתי מקובלים דפוסי פגישה ותגובה. הפנייה המקובלת בין הגברים היא \"צדיק\", מקבילה ל\"אחי\" הכלל־ישראלי. \"מה נשמע\" מורחב בין חסידי ברסלב ל\"מה נשמע בעולמות\", \"מה רבו\" היא קריאת התפעלות בעקבות \"מה רבו מעשיך יי\", מכאן גם \"מָ רָ בּ וּכָ ה\". \"שיא המרבו\" הוא שבח השבחים. ברכת תודה נוטריקונית היא \"תְ זַ כְ לְ מ\"וּ\", \" הוא במקור ביטוי של כבוד והבעת על פי \"תזכו למצוות\". \"אשרֶ יךתודה, בפועל ביטוי לגלגני שפירושו פרייער: \"אשריך צדיק שהתנדבת לבנות סוכה בסניף\". דבר העידוד הקבוע הוא \"יישכּ וֹ יֶ יח\", גרסת קיצור אשכנזית של \"יישר כוח\". הברסלבים העניקו למרחב הציבורי את הסיסמה הסתומה \"נ נח נחמ נחמן מאומן\" ומכונים על כן גם נחנחים. בסלנג הכללי זהו כינוי לגברים חסרי אישיות. ז'רגון מיוחד נוצר בחטיבת המתנחלים. שלומית זמיר פרסמה בקובץ המאמרים 'דעת לשון' מילון מונחים המשמשים בקרב המתנחלים ומייצגים את עולמם ואת ההווי המיוחד שלהם. חלקם חושפים ראיית עולם אופטימית האופיינית לתפיסה האמונית, כגון \"אהבת חינם\", שהוא מצב רוחני חיובי, \"אורות\" או \"להיות באורות\", בעקבות ספר של הרב קוק, ונוטריקונים כגון כט\"ס, כל טוב סלה. יש גם הומור עצמי כגון \"דוסומטר\", מדד הדתיות המקובל גם מחוץ לסצנת המתנחלים. לצד זה הז'רגון המתנחלי, בעיקר באגפיו הקיצוניים, מסמן בכינויים
הדתיות של השכנה קרויות בלגלוג ואפילו באיבה \"דוֹ סיות\". העיתונאי רועי שרון מספר על שפת \"נערי הגבעות\", תוצר של תופעת המאחזים ביהודה ושומרון, המכונים גם \"גבעוניסטים\". שרון מציין כי במאחזים נוצר תת־זרם של הציונות הדתית. יש להם לבוש שונה, רבנים אחרים, חזון נפרד, וגם ז'רגון משלהם. חלק ממנו נולד על הגבעות, וחלקו מושאל מעולם החסידות, בעיקר ברסלב. הגבעוניסטים מרבים בקריאת השמחה \"איזה צדיק אדוני\". בנות ישראל מכונות \"בת הבנים מגדלים \"גוזמבות\", פאות רחבות המתנפנפות מצידי הראש. עסקני הציונות הדתית הבזויים בעיניהם מכונים \"זייגר\", ביידיש: שעון, השוטרים הם \"קלגסים\". פעילות המזוהה עם נערי הגבעות היא פגיעה יזומה ברכוש פלסטיני, שזכתה לפועל \"לתנזם\", השאולה מהארגון הפלסטיני הלוחמני תנזים. יש גם מונחים תאולוגיים כמו \"קליפה\", שפירושה טומאה: \"כל היום הסתובבו פה יס\"מניקים, חבורה של קליפות\". על פי הרב יצחק גינזבורג, שלו השפעה רבה על הגבעוניסטים ועל חוגים נוספים בציונות הדתית, \"הרוח הציונית היא אחת הקליפות\".קהילת ביניים במסגרת החרדית היא החוזרים בתשובה, שלהם ז'רגון ייחודי המהדהד את עברם החילוני. המונח שפשה בשיח הכללי הוא \"התחזקות\". הוא משמש גם בעולם החרדי בכלל, כאשר מישהו