לקט משניות לכיתה ו

‫משניות משמחות‬

‫לקט לכיתה ו'‬

‫פסחים    בבא קמא‬

‫יוזמה מזיה גאנאשוילי‬ ‫ ‬

‫ כתיבה‪ ,‬עריכה ראשית חנניה מלכה‬

‫עריכה לשוני ת רחלי לביא‬ ‫ ‬

‫עריכה מדעי ת הרב רפאל וסרטייל‬ ‫ ‬

‫ עריכה מגדרית ודידקטית מרב אילוז‬

‫איורי ם רחלי דוד‬ ‫ ‬

‫ עיצוב גרפי ועימוד אברהם רחמים‪ ,‬מירי פלקסר‬

‫הוצאה לאור מכון אורות ישראל‬ ‫ ‬

‫מערכת‬

‫חנניה מלכה‬ ‫כתיבה ועריכה ראשית‬
‫הרב טל חיימוביץ'‬ ‫כתיבה וייעוץ תוכן‬
‫עריכה מדעית‬
‫הרב דוד חדד‬ ‫עריכה לשונית‬
‫רחלי לביא‬ ‫עריכה דידקטית ומגדרית‬
‫מרב אילוז‬ ‫איורים‬
‫רחלי דוד‬ ‫עיצוב גרפי ועימוד‬
‫דפוס‬
‫אברהם רחמים‬
‫יפה נוף ‪ -‬י‪ .‬פוזן‬

‫נניית˙ןןללה‪‰‬זזמימןיןא‡ת˙ה‪‰‬סספפררא‡צˆללה‪‰‬ממחחבברר‪05025-25-65666998888110,808--66119999551177‬‬
‫א‡וובבממש˘ררדי„יה‪‰‬מומ"ול"למכמוןכוןאו‡רוורתוי˙שיר˘ארל‡‪0‬ל‪8-,0682-26220223003‬פ‪0‬קספ‪7˜:‬ס‪080-86-4685415891759‬‬

‫ממננ‪‰‬הלל ממככייררוות˙ננחחממייה‪‰‬ללייפפשי˘יץ‪05025-25-3553659669969ı‬‬

‫‪[email protected]‬‬

‫©‬

‫‡ין ל‪‰‬ע˙י˜ ‡ו לˆלם מספר ז‪ ,‰‬לל‡ ר˘ו˙ מפור˘˙ בכ˙ב מ‪‰‬מחבר‬
‫לפי חו˜י ˙ור˙נו ‪„˜‰‬ו˘‪ ,‰‬ול‪‰‬ב„יל‪ ,‬לפי ‪‰‬חו˜ ‪‰‬בינל‡ומי‪.‬‬
‫כל ‪‰‬זכויו˙ ˘מורו˙ למחבר ח‪ .‬מלכ‪‰‬‬

‫כ˙וב˙ ‪‰‬מחבר‪:‬‬

‫חנני‪ ‰‬מלכ‪‰‬כתרוחבותב ‪‰‬הˆמביחב‪\ 2‬ר‪ 41:‬ב‡ר ˘בע‬
‫חנ‪M‬ני‪O‬ה‪.CM‬מ‪O‬ל‪.ICL‬כ‪AIL‬ה‪MA,‬ר‪GM‬ח‪G‬וב@@‪A‬ק‪A‬ו‪K‬י‪LK‬פ‪LA‬מן‪IAN,2MI8AMA‬ב‪AN‬א‪N‬ר‪NH‬ש‪A‬ב‪H‬ע‬

‫הפסוקים בחוברת זו סודרו באות קורן תנ"ך © הוצאת קורן ירושלים‪ ,‬דיגיטציה מסטרפונט בע"מ‬

‫תוכן עניינים‬

‫מבוא למשנה ‪5‬‬
‫מסכת פסחים ‪ -‬משניות ברצ ף ‪14‬‬
‫הקדמה למסכת פסחים ‪15‬‬

‫פרק א‬

‫משנה א ‪  /‬שלושה דינים הקשורים לבדיקת חמץ ‪18‬‬
‫משנה ב ‪  /‬מתי לא חוששים להמצאות חמ ץ ‪25‬‬
‫משנה ג ‪  /‬עד מתי צריך לבדוק את החמ ץ ‪27‬‬
‫משנה ד ‪  /‬סוף זמן אכילת חמץ וביעורו ‪32‬‬

‫פרק ב‬

‫משנה א ‪  /‬א‪ .‬עד מתי מותר ליהנות מהחמץ ב‪ .‬כיצד מבערים את החמ ץ ‪37‬‬
‫משנה ב ‪  /‬חמץ שעבר עליו הפסח ‪43‬‬

‫פרק ג ‬

‫משנה ו ‪  /‬ביעור חמץ בי”ד שחל בשבת ‪46‬‬
‫משנה ז ‪  /‬מתי אפשר לסמוך על ביטול החמץ בל ב ‪49‬‬

‫פרק ה ‬

‫משנה א ‪  /‬זמן הקרבת תמיד של בין הערביים ‪53‬‬
‫משנה ב ‪  /‬הקרבת הפסח לשמו ‪59‬‬
‫משנה ג ‪  /‬חלק א‪ :‬מחשבות בזמן השחיטה הפוסלות את הקרבן‪62 .‬‬
‫ חלק ב‪ :‬זמן הקרבת קרבן הפסח לכתחילה ובדיעבד‪65 .‬‬
‫משנה ד ‪  /‬מתי חייבים בלאו של‪" :‬לא תשחט על חמץ דם זבחי " ‪66‬‬
‫משנה ה ‪  /‬א‪ .‬קבוצות שוחטי הפסח‪ .‬ב‪ .‬סדר עמידת הכהנים‪ .‬ג‪ .‬צורת בזיכי הכסף‪69 .‬‬
‫משנה ו ‪  /‬תיאור עבודות השחיטה‪ ,‬הקבלה‪ ,‬ההולכה והזריקה בקרבן הפס ח ‪71‬‬
‫משנה ז ‪  /‬עבודת שלוש הכתות ואמירת ההלל‪73 .‬‬
‫משנה ח ‪  /‬חלק א‪ :‬הקרבת הפסח וניקיון העזרה בשבת ‪76‬‬
‫ חלק ב‪ :‬זריקת דם מכל קרבנות הפסח בסוף ההקרב ה ‪77‬‬
‫משנה ט ‪  /‬סדר הפשטת הקרבן מעורו ‪79‬‬
‫משנה י ‪  /‬הקטרת אמורי הפסח‪ ,‬המשך עבודת הפסח בי”ד שחל להיות בשבת‪81 .‬‬

‫פרק י‬

‫משנה א ‪  /‬א‪ .‬הכנה למצות אכילת מצה‪ .‬ב‪ .‬מי מחוייב במצוות ‪ 4‬כוסות בהסבה ‪83‬‬
‫משנה ב ‪  /‬סדר הברכות בקידו ש ‪87‬‬
‫משנה ג ‪  /‬סדר הגשת המאכלים בליל הסדר ‪92‬‬
‫משנה ד ‪  /‬כיצד מקיימים את מצוות סיפור יציאת מצרים ‪98‬‬

‫משנה ה ‪  /‬שלושה דברים שחייב לבאר בליל הסד ר ‪105‬‬
‫משנה ו ‪  /‬חלק א‪ :‬אמירת תחילת ההלל ‪110‬‬
‫ חלק ב‪ :‬נוסח ברכת הגאולה שאומרים בחתימת המגיד ‪113 .‬‬
‫משנה ז ‪  /‬דיני הכוס השלישית והרביעית ‪117‬‬

‫מסכת בבא קמא ‪ -‬משניות ברצ ף ‪122‬‬
‫הקדמה כללית למסכת בבא קמ א ‪125‬‬

‫פרק א‬

‫משנה א ‪  /‬ארבעה אבות נזיקין ‪128‬‬

‫פרק ג‬

‫משנה א ‪  /‬חלק א‪ :‬המניח היזק ברשות הרבי ם ‪132‬‬
‫ חלק ב‪ :‬רכוש שנשבר והושאר ברשות הרבים והזיק ‪131‬‬
‫משנה ב ‪  /‬דין נזק ממכשולים שהונחו ברשות הרבים ‪139‬‬
‫משנה ג ‪  /‬המוצא או הזוכה בדבר המזי ק ‪145‬‬
‫משנה ד ‪  /‬שני קדרים שנפלו אחד אחרי השני ‪150‬‬

‫פרק ו‬

‫משנה א ‪  /‬מי חייב לשלם על נזק שחוללה בהמה שיצאה ממקום שמור והזיקה ‪153‬‬
‫משנה ב ‪  /‬חלק א‪ :‬חיוב על נזקי בהמה שנגרמו באופנים שוני ם ‪157‬‬
‫חלק ב‪ :‬בהמה שנכנסה לגינה והזיקה ‪159‬‬
‫משנה ג ‪  /‬נזק שעשתה בהמתו ברשותו ‪161‬‬
‫משנה ד ‪  /‬חלק א‪ :‬דיני המשלח את הבער ה ‪163‬‬
‫ חלק ב‪ :‬אש שהובערה על ידי מספר גורמים ‪165‬‬
‫ חלק ג‪ :‬אש שהזיקה לאבנים או לעפ ר ‪168‬‬
‫ חלק ד‪ :‬אש שעברה למקום שלא הייתה אמורה לעבור אלי ו ‪169‬‬
‫ חלק ה‪ :‬מהו המרחק שצריך אדם להרחיק את האש מנכסי חברו? ‪170‬‬
‫משנה ו ‪  /‬ארבעה מקרים של גץ או נר שהזיק ‪172‬‬

‫פרק ח‬

‫משנה א ‪  /‬דיני תשלומי החובל ‪175‬‬
‫משנה ו ‪  /‬דמי בוש ת ‪188‬‬
‫משנה ז ‪  /‬חלק א‪ :‬חובת המזיק או המבייש לרצות את הניזו ק ‪195‬‬
‫ חלק ב‪ :‬דין המזיק בעקבות בקשת חברו להזיק ‪198‬‬

‫שלום תלמידים‬
‫לפני שמתחילים‪ ,‬חשוב שתכירו את הפינות שבספר‪:‬‬

‫ ארגון המשנה‬
‫ נחזור על תוכן המשנה בצורה מובנה באמצעות תרשימי זרימה‪.‬‬

‫ לומדים את המשנה‬
‫ נענה על שאלות המסייעות להבנת המשנה‪.‬‬
‫ ‬

‫ מעיינים במפרשים‬
‫ נעיין במפרשי המשנה השונים ובאמצעותם נעמיק בלימוד‬

‫   מרחיבים‬ ‫ ‬
‫ נרחיב ונלמד על מושגים המובאים במשנה‬

‫תורת חיים‬ ‫ ‬
‫נפיק מהמשנה מסר השייך לחיינו‬ ‫ ‬

‫כאמד"ט‬ ‫ ‬
‫נכיר את מבנה המשנה‪ ,‬המחולק לכותרת‪ ,‬אומר‪ ,‬מקרה דין וטעם‬ ‫ ‬

‫ ‬
‫ בעקבות התנאים ‬

‫ נלמד על פעלם ומסלול חייהם של התנאים כותבי המשנה‪.‬‬



‫מבוא למשנה‬

‫‪5‬‬

‫יואל ואביה בסיפורה של המשנה‬

‫פרק א | מה קיבל משה בסיני‬ ‫‪-2448‬‬

‫י‪‰‬ו˘ע‪ ,‬חכ‪ ‰‬כ‡ן‬ ‫‡יז‪‰‬‬ ‫ובכן‪ ,‬הכול החל‬ ‫משה‬
‫‪‰‬ו‡ ל‡‬ ‫מעמ„‬ ‫בשנת ‪.2448‬‬ ‫מקבל‬
‫מר‚˘!‬ ‫את‬
‫ל˜ח לחם‬ ‫‡נו זוכים‬ ‫בו' בסיוון התקיים‬ ‫התורה‬
‫ול‡ מים‬ ‫לר‡ו˙‬ ‫מעמד הר סיני‪ ,‬שבו‬
‫מר‡ו˙‬ ‫שמעו כל העם את‬ ‫‪-2488‬‬
‫‪‰‬ו‡ ‪‡˘‰‬יר ‡˙ ‡‪‰‬רון וחור‬ ‫‡לו˜ים חיים!‬
‫˘י‪‰‬יו ‡חר‡ים עלינו‬ ‫עשרת הדיברות‪.‬‬ ‫משה‬
‫מוסר‬
‫לאחר מעמד הר‬ ‫את‬
‫סיני עלה משה להר‬ ‫התורה‬
‫ליהושע‬
‫למשך ‪ 40‬יום‪.‬‬
‫‪-2516‬‬
‫מ‪‰‬יכן י„ע מ˘‪‰‬‬ ‫מ‪‰‬יכן י„ע מ˘‪‰‬‬ ‫בסוכו˙ ˙˘בו ˘בע˙ ימים‬
‫˘˙פילין חייבו˙‬ ‫ממ‪ ‰‬עו˘ים סוכ‪? ‰‬‬ ‫תקופת‬
‫ל‪‰‬יו˙ מרובעו˙‬ ‫ומכמ‪„ ‰‬פנו˙ ˆריך‬ ‫הזקנים‬
‫לע˘ו˙ סוכ‪ ?‰‬וממ‪‰‬‬
‫ו˘חורו˙?‬
‫עו˘ים סכך?‬

‫‪-2870‬‬

‫" ּו ְק ׁ ַשְר ָּ ֥תם ְל ֖אוֹת ַﬠל־ָי ֶ ֑ד ָך ְו ָה ֥י ּו ְל ֽטֹ ָט ֖ ֹפת‬ ‫כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה קיבל‬ ‫תקופת‬
‫ֵּ ֥בין ֵﬠי ֶנֽי ָך‪":‬‬ ‫משה את התורה מה'‪.‬‬ ‫הנביאים‬

‫התפילין צריכות להיות‬ ‫‪-3338‬‬
‫מרובעות ושחורות עם רצועות‬
‫מלב„ ‪‰‬פסו˜ים‬ ‫בסוכה צריכות להיות ‪ 3‬דפנות‪ ,‬את‬ ‫תקופת‬
‫‪‰‬כ˙ובים ב˙ור‪,‰‬‬ ‫הסכך יש להכין רק מצמח שגדל‬ ‫אנשי‬
‫כנסת‬
‫‪ '‰‬מלמ„ ‡ו˙י‬ ‫בארץ‪ ,‬ורק הבנים חייבים בה‬ ‫הגדולה‬
‫בעל פ‪ ˙‡ ‰‬כל‬
‫‪‰‬פרטים ˘ל כל‬ ‫‪-3460‬‬

‫‪‰‬מˆוו˙‪.‬‬

‫תקופת‬
‫הזוגות‬
‫והתנאים‬

‫חתימת‬
‫המשנה‬
‫‪-3948‬‬

‫תקופת‬
‫האמוראים‬

‫במעמד הר סיני ה' פירש למשה בעל פה את כל המצוות‪.‬‬

‫‪ -4260‬עיינו בקטע הבא‪:‬‬

‫ו‡מר רבי לוי בר חמ‡ ‡מר רבי ˘מעון בן ל˜י˘‪ :‬מ‡י )פירוש( „כ˙יב )הפסוק( "ו‡˙נ‪ ‰‬לך )למשה( ‡˙ לוחו˙ ‪‡‰‬בן‬ ‫חתימת‬
‫ו‪˙‰‬ור‪ ‰‬ו‪‰‬מˆו‪˘‡ ‰‬ר כ˙ב˙י ל‪‰‬ורו˙ם"‪ .‬לוחו˙ ‪‡ -‬לו ע˘ר˙ ‪„‰‬ברו˙‪˙ .‬ור‪ - ‰‬ז‪ ‰‬מ˜ר‡‪ .‬ו‪‰‬מˆו‪ - ‰‬זו מ˘נ‪,‰‬‬ ‫התלמוד‬
‫הבבלי‬
‫‡˘ר כ˙ב˙י ‪‡ -‬לו נבי‡ים וכ˙ובים‪ .‬ל‪‰‬ורו˙ם ‪ -‬ז‪˙ ‰‬למו„‪ .‬מלמ„ ˘כולם ני˙נו למ˘‪ ‰‬מסיני‪.‬‬

‫)מסכת ברכות ה‪(.‬‬

‫‪ ‬מה ניתן למשה בסיני מלבד עשרת הדברות?‬

‫‪6‬‬

‫ייפווראאקללבוו |אאבהבייעההברבבתססייהפתפווורררהההמששמללשהההלממכלששנינההשראל‬
‫‡˙ ‪‡˘‰‬ל‪‰‬פרק ב | העברת התורה ממשה לכל ישראל‬
‫‪-2448-‬‬ ‫˘לך כבר‬
‫‪‰‬ל‪‰‬רפר‡„י„במ˘במ˙רב‪‰‰‬בול‪‰‬ברר"יך‪‰‬ס˜"י˘סבם„˘בםכיחי‪‰‬ח‡זמבערזערלמ""רל˙ללו‪˘‰‬לנפפיי‪‰‬‬
‫‪ -2448-‬משה‬ ‫‪‰‬יום מעבירים‬ ‫‡ני ל‡‬
‫המממאתקאקושתבתברהללה‬ ‫חומר למ‡ו˙ ‡לפי ‡נ˘ים בעזר˙‬ ‫מבין‬
‫‪ -2488-‬התורה‬ ‫חוטמכ‪‰‬נרועלבלוימ‚רי‡‪‰‬ו‪‡‰‬יו˙˙מם‡כ˘לולמפכעי‪‰‬לביל˙‡ונר˙יר‪˘,‬י‪‰‬ם‡םילךעבעםמז?˘ר‪˙‰‬‬ ‫‡ני ל‡‬
‫‪ -2488-‬משה‬ ‫מבין‬
‫‪ -2516-‬להיהמממותאוהתאווושסתסרתרהשררההע‬ ‫טכנולו‚י‪ ‰‬מ˘וכלל˙‪‡ ,‬יך מ˘‪‰‬‬
‫ליהושע‬ ‫‪‰‬עביר ‡˙ כל ‪˙‰‬ור‪ ‰‬לעם?‬

‫‪-2516-‬‬ ‫ב‪„˜‰‬מ˙ו‬
‫לפירו˘ ‪‰‬מ˘נ‪‰‬‬

‫"˘מור ‡˙ יום ‪˘‰‬ב˙ ל˜„˘ו"‪ '‰ .‬פר˘ לי בעל‪-‬פ‪‰‬‬ ‫"˘מור ‡˙ יום ‪˘‰‬ב˙ ל˜„˘ו"‪ '‰ .‬פר˘‬ ‫"˘מור ‡˙ יום ‪˘‰‬ב˙ ל˜„˘ו"‪ '‰ .‬פיר˘ לי בעל‪-‬פ‪‰‬‬
‫˘‪‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‪ ,‬וכך פירו˘ ‪‰‬פסו˜‪...‬‬ ‫לי בעל‪-‬פ‪‰˘ ‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‪,‬‬ ‫˘‪‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‪ ,‬וכך פירו˘ ‪‰‬פסו˜‪...‬‬
‫"˘מור ‡˙וכיוךםפי‪‰‬ר˘וב˘˙‪‰‬לפ˜סו„˜˘‪.‬ו‪ '‰ ."..‬פר˘‬
‫"˘מור ‡˙ יום ‪˘‰‬ב˙ ל˜„˘ו"‪ '‰ .‬פר˘ לי בעל‪-‬פ‪‰‬‬ ‫לי בעל‪-‬פ‪‰˘ ‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‪,‬‬ ‫"˘מור ‡˙ יום ‪˘‰‬ב˙ ל˜„˘ו"‪ '‰ .‬פיר˘ לי בעל‪-‬פ‪‰‬‬
‫˘‪‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‪ ,‬וכך פירו˘ ‪‰‬פסו˜‪...‬‬ ‫וכך פירו˘ ‪‰‬פסו˜‪...‬‬ ‫˘‪‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‪ ,‬וכך פירו˘ ‪‰‬פסו˜‪...‬‬

‫תקופת‬

‫תהזקוקנפיתם‬ ‫ואחר כך נכנסו שבעים זקנים ומשה היה מלמדם‪.‬‬ ‫ואחר כך היו נכנסים אלעזר ואיתמר בני אהרון ומשה מלמדם‪.‬‬ ‫אחרי שמשה היה לומד מצווה מה'‪ ,‬היה בא לאהלו ומלמד‬
‫את אהרן‪.‬‬

‫הזקנים‬ ‫ואחר כך נכנסו שבעים זקנים ומשה היה מלמדם‪.‬‬ ‫ואחר כך היו נכנסים אלעזר ואיתמר בני אהרון ומשה מלמדם‪.‬‬ ‫אחרי שמשה היה לומד מצווה מה'‪ ,‬היה בא לאהלו ומלמד‬
‫את אהרן‪.‬‬
‫‪-2870-‬‬
‫"˘מור ‡˙ יום ‪˘‰‬ב˙ ל˜„˘ו"‪ '‰ .‬פר˘ לי בעל‪-‬פ‪‰‬‬
‫‪-2870-‬‬ ‫˘‪‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‪ ,‬וכך פירו˘ ‪‰‬פסו˜‪...‬‬

‫תקופת‬ ‫"˘מור ‡˙ יום ‪˘‰‬ב˙ ל˜„˘ו"‪ '‰ .‬פר˘ לי בעל‪-‬פ‪‰‬‬
‫˘‪‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‪ ,‬וכך פירו˘ ‪‰‬פסו˜‪...‬‬

‫התנקבויפאיתם‬ ‫"˘מור ‡˙ יום ‪˘‰‬ב˙ ל˜„˘ו"‪.‬‬
‫‪ '‰‬פיר˘ למ˘‪ ‰‬בעל‪-‬פ‪‰‬‬
‫הנביאים‬
‫"˘˘מ‪'‰‰‬וכרוופינ‡פר‪‰‬י˙˘רליוו‪-‬ל˘ם‪9‬מ‪˘‰‰3‬פ˘‪‰‬מסבלוב˙‡˜ע‪.‬כ‪.‬ללו‪,˜˙-.‬פ„ו‪˘‰‬כוך"‪.‬‬
‫‪-3338-‬‬ ‫˘‪‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‪ ,‬וכך‬
‫אחר כך היה משה מסתלקפימרוהם‪ ˘,‬ו‪‰‬חוזפרסואה˜‪.‬ר‪.‬ן‪.‬ומלמד‬
‫‪ -3338-‬תקופת‬ ‫אחר כך היה אהרון מסתלק מהם‪ ,‬וחוזרים אלעזר ואיתמר ומלמדים‬
‫אותו המקרא לכל הנמצאים‪.‬‬ ‫אותו המקרא לכל הנמצאים‬
‫התככאגאנקננונדסוספששילתיתתה‬ ‫אחר כך היה משה מסתלק מהם‪ ,‬וחוזר אהרן ומלמד‬ ‫ואח"כ נכנסו המון העם ומשה היה מלמדם‪.‬‬
‫אחר כך היה אהרון מסתלק מהם‪ ,‬וחוזרים אלעזר ואיתמר ומלמדים‬ ‫ואח"כ נכנסו המון העם ומשה היה מלמדם‪.‬‬
‫אותו המקרא לכל הנמצאים‪.‬‬ ‫אותו המקרא לכל הנמצאים‬
‫‪ -3460-‬הגדולה‬
‫‪‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‬ ‫˘מור ‡˙ יום ‪˘‰‬ב˙ ל˜„˘ו‬

‫‪-3460-‬‬ ‫‪‰‬כוונ‪ ‰‬ל‪ 39-‬מל‡כו˙‬ ‫˘מור ‡˙ יום ‪˘‰‬ב˙ ל˜„˘ו‬

‫תקופת‬

‫ותהההזזקתווונגגופואיתתתם‬

‫‪ -3948-‬והתנאים‬

‫חתימת‬
‫המשנה‬

‫‪-3948-‬‬

‫תקופת‬

‫התאקמוורפאיתם‬ ‫והיו כותבים המקרא וזוכרים הקבלה )את הפירוש( על פה‪.‬‬ ‫ומתפזרים העם ללמד זה לזה‬ ‫לאחר מכן התפזרו הזקנים בין השבטים והיו‬
‫האמוראים‬ ‫מלמדים את העם‬

‫והיו כותבים המקרא וזוכרים הקבלה )את הפירוש( על פה‪-4260- .‬‬ ‫ומתפזרים העם ללמד זה לזה‬ ‫בין השבטים והיו‬ ‫הזקנים‬ ‫לאחר מכן התפזרו‬

‫עצמו?‬ ‫משה לעם מלבד הפסוק‬ ‫מה היה מוסר‬ ‫מלמדים את העם‪ ‬א‪.‬‬

‫‪ -4260-‬חתימת‬ ‫כמהמההיפהעמויסםרשממשעוהכללעעםניימן‪:‬לב‪1‬ד( האפהרסןוק‪2‬ע(צמאול?עזר ואיתמר ‪ (3‬הזקנים ‪ (4‬העם‬ ‫‪ ‬אב‪.‬‬
‫ההחהתתתביללבמממלויותדד‬ ‫כלממההפהיעהמיחםשושבמעשוי כשלמעעונייכן‪:‬ל ‪1‬ע(נייאןהמרןספר‪(2‬פעאלמיעםזר? ואיתמר ‪ (3‬הזקנים ‪ (4‬העם‬ ‫בג‪.‬‬

‫גד‪ ..‬למאהחרהישההחתשפוזברשהיעשם‪,‬מעומהכלהעםנייהיןומכוסתפבירםפועממיהםה?ם היו משננים? הבבלי‬

‫ד‪ .‬לאחר שהתפזר העם‪ ,‬מה הם היו כותבים ומה הם היו משננים?‬

‫‪7‬‬

‫יואל ואביה בסיפורה של המשנה‬

‫פרק ג | מסירת התורה מימות משה עד סוף ימי אנשי כנסת הגדולה‬

‫יי‪‰'‰‬ו˘ויכר˘על‡עב‪,‬ילומ„י‡˙ י‪‰‬ו‪ ‰‬ו˘‡כרעי‪.‬ל"כיו ימימי‪‰‬זם˜נ‡יחםרי‡˘ר‬ ‫‪ƒ‬י ¿פ …˜„ ‪‡ƒ ... '‰‬י ׁ˘ ַעל ָ‪≈ ‰‬ע ָ„‪¿ ...‰‬ול…‡‬ ‫‡נחנו ‪‰‬יום ב˘נ˙‬ ‫‪-2448‬‬
‫‪∆ ‰¿ ˙ƒ‬י‪ֲ ‰‬ע ַ„˙ ‪ַּ '‰‬כ ּ …ˆ‡ן ֲ‡ ׁ∆˘ר ≈‡ין‬ ‫חמ˘˙ ‡לפים‬
‫ָל ∆‪‰‬ם …ר ∆ע‪‰‬‬ ‫˘בע מ‡ו˙‬ ‫משה‬
‫ו˘בעים ו‪....‬‬ ‫מקבל‬
‫את‬
‫התורה‬

‫‪-2488‬‬

‫יהושע העביר אותה לזקנים שאחריו )שנת ‪(2516‬‬ ‫ה' מצווה את משה להסמיך את יהושע‬ ‫לפני מותו‪ ,‬ביקש משה מה' בקשה‪,‬‬ ‫מה קרה אחרי תקופת המדבר )שנת ‪ 2448‬לבריאת‬ ‫מוסר‬
‫ראשון הזקנים היה עתניאל בן קנז‬ ‫כמנהיג אחריו‪ ,‬ויהושע מקבל את תפקיד‬ ‫שיעמיד מנהיג שיחליף אותו לאחר‬ ‫העולם(? איך עברה התורה הלאה?‬ ‫ליהושע‬
‫ואחרון הזקנים היה עלי הכהן‪.‬‬ ‫המנהיג‪ ,‬וגם מקבל ממשה את התורה‪.‬‬
‫פטירתו‪.‬‬

‫עלי˙י ל‡ר‪ ı‬ובני˙י ‡˙‬ ‫בימיי ‪˙‰‬חילו לבנו˙ ‡˙ בי˙ ˘ני‬ ‫‪-2516‬‬
‫חומ˙ ירו˘לים‬
‫כ‪‡ ‰‬מר ‪'‰‬‬

‫עלי˙י ל‡ר‪ı‬‬ ‫תקופת‬
‫לבנו˙ ‡˙‬ ‫הזקנים‬
‫‪‰‬בי˙ ‪˘‰‬ני‬
‫‪‰‬מן רˆ‪ ‰‬ל‪‰‬ר‚ני‬
‫וברוך ‪ '‰‬ל‡ ‪ˆ‰‬ליח‬ ‫‪-2870‬‬

‫נביאים מסרו את התורה לאנשי כנסת הגדולה )‪ 3338‬לבריאת העולם(‪.‬‬ ‫הזקנים העבירו את התורה לנביאים )שנת ‪.(2870‬‬

‫"˘מעון ‪„ˆ‰‬י˜ ‡ומר על ˘לו˘‪„ ‰‬ברים ‪‰‬עולם עומ„"‬ ‫תקופת‬
‫הנביאים‬

‫‪-3338‬‬

‫"על ‪˙‰‬ור‪ ‰‬ועל ‪‰‬עבו„‪ ‰‬ועל ‚מילו˙ חס„ים"‬ ‫בזמנו של עזרא המצב הרוחני היה ירוד ולא כולם ידעו לדבר בלשון הקודש ולנסח את תפילתם‬ ‫תקופת‬
‫בלשון ראויה ולכן הוא ובית דינו תיקנו שכולם יתפללו את תפילת שמונה עשרה‪.‬‬ ‫אנשי‬
‫אחד מאחרוני אנשי כנסת הגדולה היה שמעון הצדיק‪ .‬שמעתי עליו סיפור מופלא‪ :‬בזמנו ביקשו‬ ‫כנסת‬
‫הכותים מאלכסנדר מוקדון להחריב את בית המקדש והוא הסכים‪ ,‬ושמעון הצדיק הלך אליו‪...‬‬ ‫נ˜וו‪ '‰˘ ‰‬יעזור לנו לבטל‬ ‫‪‰‬כו˙ים ˘כנעו ‡˙ ‡לכסנ„ר מו˜„ון‬ ‫הגדולה‬
‫‡˙ ‪‚‰‬זר‪‰‬‬ ‫˘יי˙ן ל‪‰‬ם ל‪‰‬חריב ‡˙ בי˙ ‪‰‬מ˜„˘‬
‫בכל מלחמו˙יי ‡ני רו‡‪‰‬‬ ‫‪-3460‬‬
‫‡˙ „מו˙ „יו˜נו ˘ל ‡„ם ז‪‰ ‰‬ולך‬
‫תקופת‬
‫לפניי ונוˆח ‪‰‬מלחמ‪‰‬‬ ‫הזוגות‬
‫והתנאים‬

‫חתימת‬
‫המשנה‬
‫‪-3948‬‬

‫כשהם נפגשו‪ ,‬ירד אלכסנדר מוקדון מסוסו והשתחווה לשמעון הצדיק‪ .‬הוא הסביר ללוחמיו שבכל המלחמות שבהן נלחם‪ ,‬ראה את דמות דיוקנו של שמעון הצדיק‪ ,‬והוא ביטל את הגזרה‪.‬‬ ‫תקופת‬

‫‪ ‬א‪ִ .‬כתבו את סדר נתינת התורה ממשה ועד אנשי כנסת הגדולה‪.‬‬ ‫האמוראים‬

‫לאור הנלמד לעיל‪ ,‬כיצד עברה התורה מדור לדור‪ ,‬בעל‪-‬פה או בכתב?‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪-4260‬‬
‫" ַּגם ַּב ָיּ ִמים ָה ֵהם ָר ִאי ִתי ֶאת ַה ְיּה ּו ִדים‪ּ ...‬ו ְב ֵני ֶהם ֲח ִצי ְמ ַד ֵּבר ַא ׁ ְש ּדוֹ ִדית‪ְ ,‬ו ֵאי ָנם ַמ ִּכיִרים ְל ַד ֵּבר‬ ‫ג‪.‬‬
‫חתימת‬
‫ְיה ּו ִדית ְו ִכ ְל ׁשוֹן ַﬠם ָו ָﬠם" )נחמיה יג‪ ,‬כג(‬ ‫התלמוד‬
‫מה תיקנו עזרא ובית דינו? ומדוע?‬ ‫הבבלי‬

‫ד‪ .‬האם אתם מכירים משנה מוכרת‪ ,‬שאמרהּ שמעון הצדיק?‬

‫‪8‬‬

‫יואל ואביה בסיפורה של המשנה‬

‫פרק ד | תקופת הזוגות‬

‫‪-2448-‬‬ ‫מ˘‪˜ ‰‬יבל‬ ‫מ‪‰ ‰‬י‪‡ ‰‬חרי ‡נ˘י‬
‫מ˘‪˜ ‰‬יבל‬ ‫כנס˙ ‪„‚‰‬ול‪?‰‬‬
‫משה‬
‫מקבל‬ ‫גם הילדים היו לומדים בעל פה ללא ספרים‪.‬‬ ‫את התורה שבעל פה למדו בעל פה ללא ספרים‬ ‫˘ים לב!‬
‫את‬ ‫אב‪‰‬ש‪˙‰‬רכניי‡ה‪‰‬םמרוˆבא„‪‰‬שירממייסןחכבל˙ו˜קי˙ם!‬
‫התורה‬ ‫‪‰‬ם ל‡ מפסי˜ים ל˘נן‬ ‫עד עתה למדנו כיצד נמסרה התורה ממשה ועד‬
‫‪‰‬ם ל‡ מ‡ב„ים‬ ‫לתקופת אנשי כנסת הגדולה‪.‬‬
‫‪-2488-‬‬
‫˘ניי‪‡ ‰‬ח˙‬
‫מוסר‬
‫ליהושע‬

‫‪-2516-‬‬

‫תקופת‬ ‫‪...‬היו חכמים שהיו משננים כל הזמן‪ .‬הם נקראו תנאים‪. .‬בארמית‪ ,‬האותיות ת' וש' מתחלפות לפעמים‪ .‬המילה 'תנאים' פירושה שנאים‪ .‬הם היו משננים כל הזמן את התורה שבעל פה‪.‬‬
‫הזקנים‬ ‫אחרי תקופת אנשי כנסת הגדולה‪ ,‬החלה תקופת הזוגות )שנת ‪ 3460‬לבריאת העולם(‪ ,‬שבה זוג חכמים תנאים כיהנו במשותף כראשי הדור‪:‬‬

‫‪-2870-‬‬

‫תקופת‬ ‫אחד שימש כנשיא והשני כאב בית הדין של הסנהדרין‪ .‬היו חמישה זוגות בפרק זמן של ‪ 200‬שנה בערך‪.‬‬
‫הנביאים‬ ‫‪‰‬זו‚‬

‫‪-3338-‬‬ ‫‪‡‰‬חרון‬
‫‪‰‬יו ˆמ„‬
‫תקופת‬ ‫‪˙‰‬נ‡ים‬
‫אנשי‬ ‫‪‰‬מוכר‬
‫כנסת‬
‫הגדולה‬ ‫˘מע˙י על ‪‰‬לל‬
‫˘‪‰‬ו‡ מסר ‡˙ נפ˘ו‬
‫‪-3460-‬‬
‫על לימו„ ˙ור‪‰‬‬
‫תקופת‬ ‫וכמעט ˜פ‡ למוו˙‬
‫הזוגות‬
‫והתנאים‬ ‫כמה זוגות היו?‬ ‫‪ ‬א‪.‬‬
‫כיצד הייתה מתחלקת האחריות בין חכמי הזוגות?‬ ‫ב‪.‬‬
‫חתימת‬ ‫ג‪.‬‬
‫המשנה‬ ‫מדוע תנא נקרא בשם זה?‬ ‫ד‪.‬‬
‫מי היה הזוג האחרון?‬
‫‪-3948-‬‬

‫תקופת‬
‫האמוראים‬

‫‪-4260-‬‬

‫חתימת‬
‫התלמוד‬
‫הבבלי‬

‫‪9‬‬

‫יואל ואביה בסיפורה של המשנה‬

‫פרק ה | רבן יוחנן בן זכאי ותקופת התנאים‬

‫זכי˙י ל‡ריכו˙ ימים כמו ‪‰‬לל ומ˘‪‰‬‬ ‫ולכן ‪˜‰‬מ˙י מרכז רוחני ביבנ‪‰‬‬ ‫ו‪‰‬יי˙י חייב ל˘˜ם‬ ‫„עו לכם‬ ‫‪-2448‬‬
‫‡˙ עולם ‪˙‰‬ור‪‰‬‬ ‫˘בימי נחרב‬
‫משה‬
‫‪‰‬בי˙‪...‬‬ ‫מקבל‬
‫את‬
‫התורה‬

‫מהזוג האחרון‪ ,‬הלל ושמאי‪ ,‬קיבל רב מיוחד ושמו היה רבן יוחנן בן זכאי‪.‬‬ ‫‪-2488‬‬

‫משה‬
‫מוסר‬
‫את‬
‫התורה‬
‫ליהושע‬

‫‪-2516‬‬

‫יום ‚' חו‪"‰‬מ סוכו˙‬ ‫יום ‚' חו‪"‰‬מ סוכו˙ לאחר החורבן‬ ‫בזמן בית המקדש‪...‬‬

‫‡נחנו נוטלים‬ ‫תקופת‬
‫‪‰‬יום לולב ב‚לל‬ ‫הזקנים‬
‫˙˜נ˙ רבן יוחנן‬
‫ר˜ כ‡ן במ˜„˘ נוטלין לולב‬ ‫‪-2870‬‬
‫בן זכ‡י‬ ‫˘בע‪ ‰‬ימים‪ .‬ב˘‡ר ‪‡‰‬ר‪ ı‬ל‡‬
‫נוטלין ‪‰‬יום ‡רבע˙ ‪‰‬מינים‬
‫‪‰‬ו‡ ˙י˜ן ז‡˙ זכר‬
‫למ‪‰˘ ‰‬י‪ ‰‬נ‪‰‬ו‚‬

‫בזמן ˘בי˙ ‪‰‬מ˜„˘‬
‫‪‰‬י‪˜ ‰‬יים‬

‫רבן יוחנן בן זכאי תיקן מספר תקנות‪ .‬אחת התקנות שתיקן היא שייטלו ארבעת המינים שבעה ימים בכל הארץ‪ ,‬זכר למקדש‪.‬‬ ‫תקופת‬
‫תקופת התנאים נמשכה שישה דורות‪ .‬רבן יוחנן בן זכאי חי בדור השני‪.‬‬ ‫הנביאים‬

‫‪-3338‬‬

‫רבי יהושע בן חנניה‬ ‫מהדור השלישי‬ ‫תנאי‬ ‫תקופת‬
‫רבי אליעזר בן הורקנוס‬ ‫אנשי‬
‫כנסת‬
‫תנאי מהדור הרביעי רבי עקיבא‬ ‫הגדולה‬

‫רבי טרפון‬ ‫‪-3460‬‬

‫תנאי מהדור החמישי רבי מאיר בעל הנס‬ ‫תקופת‬
‫הזוגות‬
‫רבי שמעון בר יוחאי‬ ‫והתנאים‬

‫תנאי מהדור השישי רבי יהודה הנשיא‬ ‫חתימת‬
‫המשנה‬
‫רבי אלעזר הקפר‬ ‫‪-3948‬‬

‫תקופת‬

‫תלמיד של מי היה רבן יוחנן בן זכאי?‬ ‫‪ ‬א‪.‬‬ ‫האמוראים‬
‫באיזה תקופה הוא חי?‬
‫אילו תקנות הוא תיקן?‬ ‫ב‪.‬‬

‫לאיזה דור של תנאים הוא שייך?‬ ‫‪ -4260‬ג‪.‬‬
‫כמה דורות של תנאים היו?‬
‫חתימת ד‪.‬‬
‫התלמוד ה‪.‬‬

‫הבבלי‬

‫‪10‬‬

‫יואל ואביה בסיפורה של המשנה‬

‫פרק ו | רבי וחיבור המשנה‬

‫‪-2448-‬‬ ‫למ‪„ ‰‬וו˜‡ מרובעו˙?‬
‫כך ˜יבלנו ‪‰‬לכ‪‰‬‬
‫משה‬ ‫למ˘‪ ‰‬מסיני‬
‫מקבל‬
‫את‬ ‫מימות משה ועד ימות רבי יהודה הנשיא היו מעבירים בעל פה מאב לבן את ההלכות שקיבלנו ממשה בסיני‪.‬‬
‫התורה‬
‫הר‪‰‬זרזביהב‪‰‬ייננשעללמ˜ממיעד„בא‡בבל‪,,‬ככ‡ללאל˙לתוו‪‰‬פהפ„רדיריןטןט‬ ‫רביר‪‰‬זבאני‪‰‬ללנעעמזל˜דירמ‪,‬בב„‡בא‪,‬נבתיב‡ינןה˙יידאןי‪‰‬בן„‡יהבןזה‬ ‫‪‰‬רזרבניב‪‰‬ילינומעלסדי˜מ‪,‬יב„באג‡בז‪,‬ת‚רז‡ההר˙די‪‰‬שןו‪‰‬ו˘„ההויוזן‪‰‬ה‬ ‫ר‪‰‬בריזנב‪‰‬יעלנקעמליד˜במיא„בב‪‡,‬קב‪,‬אל˜ת‡ול˙חהוודח‪‰‬ימון„רימןהרזה‬
‫‪-2488-‬‬
‫‡נחנו נוטלים‬
‫משה‬ ‫‪‰‬יום לולב ב‚לל‬
‫מוסר‬ ‫˙˜נ˙ רבן יוחנן‬
‫את‬
‫התורה‬ ‫בן זכ‡י‬
‫ליהושע‬
‫‪‰‬ו‡ ˙י˜ן ז‡˙ זכר‬
‫‪-2516-‬‬
‫כמו כן‪ ,‬היו דורשים הלכות ודרשות מהפסוקים בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬שגם אותן קיבל משה בסיניב‪.‬זלמןמ‪˘‰‬ב˘י‪˙‰‬י‪‰‰‬נמ‪‰‬ו˜‚„˘‬
‫תקופת‬ ‫‪‰‬י‪˜ ‰‬יים‬
‫הזקנים‬
‫חס ו˘לום ˙˘˙כח‬ ‫‪„‰‬ור חל˘‪,‬‬
‫‪-2870-‬‬ ‫‪˙‰‬ור‪ ‰‬מי˘ר‡ל!‬ ‫כבר ‡ין ל‪‰‬ם‬
‫‡˙ ‪‰‬כוח לזכור ‡˙‬
‫תקופת‬
‫הנביאים‬ ‫כל ‪˙‰‬ור‪‰‬‬

‫‪-3338-‬‬ ‫ראה רבי יהודה שכבר אין לכולם כוח לזכור את כל המשניות בעל פה‪.‬‬

‫תקופת‬ ‫י˘ לי ˜ו˘י‪ ‰‬על ‪‰‬מ˘נ‪‰‬‬ ‫בו‡ נלמ„‬ ‫‡נו נלמ„ ˘י˘‪ ‰‬ס„רי‬
‫אנשי‬ ‫מ˘נ‪‰‬‬ ‫מ˘נ‪˘ ‰‬סי„ר˙י‬
‫כנסת‬
‫הגדולה‬ ‫מ˙וך ספר‬ ‫מה עשה? אסף חלק נרחב‬
‫מהמשניות לחיבור אחד‪.‬‬
‫‪-3460-‬‬ ‫„ברי ‪‰‬מ˘נ‪‰‬‬ ‫רבי יהושע בן חנניה‪,‬‬
‫ו„‡י נכונים‬ ‫רבי אליעזר בן הורקנוס‬ ‫זרעים‬
‫תקופת‬
‫הזוגות‬ ‫וקיבלו אותן ולא חלקו עליהן‪.‬‬ ‫ומאז כתבו המשניות ושננו בעיקר אותן‪.‬‬
‫והתנאים‬ ‫רבי עקיבא‪,‬‬
‫רבי טרפון‬
‫חתימת‬
‫המשנה‬ ‫רבי יהודה הנשיא חילק את כל המשניות לשישה סדרים‬

‫‪-3948-‬‬ ‫טהרות‬ ‫קדשים‬ ‫רבי מאיר בעל הנס‬

‫תקופת‬ ‫מועד רבי שמעון נברשייוםחאי נזיקין‬
‫האמוראים‬
‫רבי יהודה הנשיא‬
‫‪-4260-‬‬ ‫רבי אלעזר הקפר‬

‫חתימת‬ ‫הידעת?‬ ‫‪‬‬
‫התלמוד‬ ‫משה קיבל מסיני את התורה שבכתב‪ ,‬את התורה שבעל פה‪ ,‬ואת י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬שבאמצעותן פסקו‬
‫הבבלי‬
‫החכמים במהלך הדורות הלכות רבות מהתורה‪.‬‬
‫‪11‬‬ ‫א‪ .‬מדוע החליט רבי לכתוב את התורה שבעל פה?‬

‫ב‪ .‬במה עוסק כל חלק מששת סדרי המשנה?‬

‫ָעה ָעָׂשר ּו ְב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר ַׁש ֲחִרית ּו ִבְׁש ַעת ַהִּבעּור‪ַ .‬ו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪ֹ :‬לא ָב ַדק אֹור ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‬

‫מה ֶּ ׁש ְּמַׁש ֵּיר‪ַ ,‬יִּני ֶחּנּו ְב ִצ ְנ ָעא‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ָצִריְך ְּב ִדי ָקה ַא ֲחָריו‪ .‬ד ַרִּבי ֵמ ִאיר אֹו ֵמר‪ :‬אֹו ְכ ִלין ָּכל‬

‫ָּכל ָׁש ָעה ֶׁש ֻּמ ָּתר ֶל ֱאכֹול‪ַ ,‬מ ֲא ִכיל ַלְּב ֵה ָמה‪ַ ,‬ל ַח ָּיה ְו ָלעֹופֹות‪ּ ,‬ומֹו ְכרֹו ַלָּנ ְכִרי‪ּ ,‬ו ֻמ ָּתר ַּב ֲה ָנ ָאתֹו‪ָ .‬ע ַבר ז‬

‫רר ְוזֹוֶרה ָלרּו ַח אֹו ַמ ִּטיל ַלָּים‪ .‬פרק ג ו ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר ֶׁש ָחל ִל ְהיֹות ַּבַּ ׁשָּבת‪ְ ,‬מ ַב ֲעִרים ֶאת ַהּ ֹכל מ‬
‫מָּנן‪ :‬ז ַההֹו ֵלְך ִלְׁש ֹחט ֶאת ִּפ ְסחֹו‪ְ ,‬ו ָלמּול ֶאת ְּבנֹו‪ְ ,‬ו ֶל ֱא ֹכל ְסעּו ַדת ֵארּו ִסין ְּב ֵבית ָח ִמיו‪ְ ,‬ו ִנ ְזַּכר ֶׁש ֶּיׁש‬

‫ּו ִמן ַהָּנ ָהר‪ּ ,‬ו ִמן ַהִּל ְס ִטים‪ּ ,‬ו ִמן ַה ְּד ֵל ָקה‪ּ ,‬ו ִמן ַה ַּמּ ֹפ ֶלת‪ְ ,‬י ַב ֵּטל ְּב ִלּבֹו‪ְ .‬ו ִלְׁשּ ֹבת ְׁש ִבי ַתת ָהְרׁשּות‪ַ ,‬י ֲח ֹזר‬

‫ׁשמֹו ֶנה ּו ֶמ ֱח ָצה‪ֵּ ,‬בין ַּב ֹחל ֵּבין ַּבַּ ׁשָּבת‪ָ .‬חל ֶעֶרב ֶּפ ַסח ִל ְהיֹות ְּב ֶעֶרב ַׁשָּבת‪ִ ,‬נְׁש ָחט ְּבֵׁשׁש ּו ֶמ ֱח ָצה ְו ָק‬

‫מֹו‪ ,‬אֹו ֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו ְו ִלְׁשמֹו‪ָּ ,‬פסּול‪ֵּ .‬כי ַצד ִלְׁשמֹו ְוֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו‪ְ ,‬לֵׁשם ֶּפ ַסח ּו ְלֵׁשם ְׁש ָל ִמים‪ֶׁ .‬שֹּלא‬

‫ֶׁשֹּלא ְלאֹו ְכ ָליו‪ִ ,‬ל ְמנּו ָייו ְוֶׁשֹּלא ִל ְמנּו ָייו‪ַ ,‬לּמּו ִלים ְו ָל ֲעֵר ִלים‪ַ ,‬ל ְּט ֵמ ִאים ְו ַל ְּטהֹוִרים‪ָּ ,‬כֵׁשר‪ְׁ .‬ש ָחטֹו ֹקד‬

‫רס ְּב ָדמֹו‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּי ָּזֵרק ַּדם ַה ָּת ִמיד‪ְ .‬ו ִאם ִנ ְזַרק‪ָּ ,‬כֵׁשר‪ :‬ד ַהּ ׁשֹו ֵחט ֶאת ַהֶּפ ַסח ַעל ֶה ָח ֵמץ‪ ,‬עֹו ֵבר ְּבֹלא‬

‫ָאר ָּכל ַה ְּז ָב ִחים‪ֵּ ,‬בין ִלְׁש ָמן ּו ֵבין ֶׁשֹּלא ִלְׁש ָמן‪ָּ ,‬פטּור ּו ַבּמֹו ֵעד‪ִ ,‬לְׁשמו ָּפטּור‪ְ ,‬וֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו ַח ָּיב‪ּ ,‬וׁש‬

‫ּתֹות‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר (שמות יב‪ ,‬ו) "ְוָׁש ֲחטּו ֹאתֹו ּ ֹכל ְק ַהל ֲע ַדת ִיְׂשָר ֵאל"‪ָ ,‬ק ָהל ְו ֵע ָדה ְו ִיְׂשָר ֵאל‪ִ .‬נ ְכ ְנ ָסה כ‬

‫ָּב ִזי ֵכי ֶכ ֶסף ּו ָב ִזי ֵכי ָז ָהב‪ׁ.‬שּוָרה ֶׁשֻּכָּלה ֶּכ ֶסף ֶּכ ֶסף‪ְ ,‬וׁשּוָרה ֶׁשֻּכָּלּה ָז ָהב ָז ָהב‪ֹ .‬לא ָהיּו ְמעֹוָר ִבין‪ְ .‬וֹלא‬

‫א ּו ַמ ֲח ִזיר ֶאת ָהֵרי ָקן‪ֹ ּ .‬כ ֵהן ַה ָּקרֹוב ֵא ֶצל ַה ִּמ ְזֵּב ַח זֹוְרקֹו ְזִרי ָקה ַא ַחת ְּכ ֶנ ֶגד ַה ְיסֹוד‪ :‬ח ְּכ ַמ ֲעֵׂשהּו ַ ּבח‬
‫ַה ַּת ֲע ֹרבֹות‪ְ ,‬זָרקֹו ְזִרי ָקה ַא ַחת ַעל ַּגֵּבי ַה ִּמ ְזֵּב ַח‪ְ ,‬וֹלא הֹודּו לֹו ֲח ָכ ִמים‪ .‬ט ֵּכי ַצד ּתֹו ִלין ּו ַמ ְפִׁשי ִטין?‬

‫ט‪ַ ,‬מ ְקלֹות ַּד ִּקים ֲח ָל ִקים ָהיּו ָׁשם‪ּ ,‬ו ַמ ִני ַח ַעל ְּכ ֵתפֹו ְו ַעל ֶּכ ֶתף ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬ותֹו ֶלה ּו ַמ ְפִׁשיט‪ַ .‬רִּבי ֱא ִלי ֶע ֶז‬

‫ֹו ְוהֹו ִציא ֵאמּוָריו‪ְ ,‬נ ָתנֹו ַב ָּמ ִגיס ְו ִה ְק ִטיָרן ַעל ַּגֵּבי ַה ִּמ ְזֵּב ַח‪ָ .‬י ְצ ָתה ַּכת ִראׁשֹו ָנה ְו ָיְׁש ָבה ָלּה ְּב ַהר ַהַּבי‬

‫א ֹיא ַכל ָא ָדם ַעד ֶׁש ֶּת ְחַׁשְך‪ַ .‬ו ֲא ִפּלּו ָע ִני ֶׁשְּב ִיְׂשָר ֵאל ֹלא ֹיא ַכל ַעד ֶׁש ָּי ֵסב‪ְ .‬וֹלא ִי ְפ ֲחתּו לֹו ֵמ ַאְרָּב ָעה‬

‫ן; ּו ֵבית ִהֵּלל אֹו ְמִרים‪ְ :‬מ ָבֵרְך ַעל ַה ַּי ִין ְו ַא ַחר ָּכְך ְמ ָבֵרְך ַעל ַהּיֹום‪ :‬ג ֵה ִביאּו ְל ָפ ָניו ְמ ַטֵּבל ַּב ֲח ֶזֶרת ע‬
‫זר ְּבַרִּבי ָצדֹוק אֹו ֵמר‪ִ :‬מ ְצָוה‪ּ .‬ו ַב ִּמ ְק ָּדׁש ָהיּו ְמ ִבי ִאים ְל ָפ ָניו ּגּופֹו ֶׁשל ֶּפ ַסח‪ :‬ד ָמ ְזגּו לֹו ּכֹוס ֵׁש ִני ְוכ‬

‫ִלין ָח ֵמץ ּו ַמָּצה‪ַ ,‬הַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ֻּכּלֹו ַמָּצה‪ֶׁ .‬שְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו אֹו ְכ ִלין ְׁש ַאר ְיָרקֹות‪ַ ,‬הַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ָמר‬

‫ַחת‪ַ ,‬הַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ְׁש ֵּתי ְפ ָע ִמים‪ּ .‬ו ְל ִפי ַד ְעּתֹו ֶׁשל ֵּבן‪ָ ,‬א ִביו ְמ ַל ְּמדֹו‪ַ .‬מ ְת ִחיל ִּב ְגנּות ּו ְמ ַס ֵּים ִּבְׁש ָבח‪,‬‬

‫ּלּו ַּבֶּפ ַסח‪ֹ ,‬לא ָי ָצא ְי ֵדי חֹו ָבתֹו‪ְ ,‬ו ֵאּלּו ֵהן‪ֶּ :‬פ ַסח‪ַ ,‬מָּצה‪ּ ,‬ו ָמרֹור‪ֶּ .‬פ ַסח‪ַ ,‬על ׁשּום ֶׁשָּפ ַסח ַה ָּמקֹום ַעל‬

‫ּזה ָמרֹור‪ָ .‬מרֹור‪ַ ,‬על ׁשּום ֶׁש ֵּמְררּו ַה ִּמ ְצִר ִּיים ֶאת ַח ֵּיי ֲאבֹו ֵתינּו ְּב ִמ ְצָר ִים‪ְּ .‬ב ָכל ּדֹור ָודֹור ַח ָּיב ָא ָדם‬

‫ה' ִלי ְּב ֵצא ִתי ִמ ִּמ ְצָר ִים‪ְ .‬ל ִפי ָכְך ֲא ַנ ְחנּו ַח ָּי ִבין ְלהֹודֹות‪ְ ,‬ל ַהֵּלל‪ְ ,‬לַׁשֵּב ַח‪ְ ,‬ל ָפ ֵאר‪ְ ,‬לרֹו ֵמם‪ְ ,‬ל ַה ֵּדר‪ְ ,‬ל ָבֵר‬

‫ְליֹום טֹוב ּו ֵמ ֲא ֵפ ָלה ְלאֹור ָּגדֹול ּו ִמִּשׁ ְעּבּוד ִל ְג ֻאָּלה‪ְ .‬ו ֹנא ַמר ְל ָפ ָניו ַה ְללּו ָיּה‪ :‬ו ְוחֹו ֵתם ִּב ְג ֻאָּלה‪ַ .‬רִּבי‬

‫בֹו ֵתינּו‪1ַ 2‬י ִּגי ֵענּו ְלמֹו ֲע ִדים ְו ִלְר ָג ִלים ֲא ֵחִרים ַהָּב ִאים ִל ְקָרא ֵתנּו ְלָׁשלֹום ְׂש ֵמ ִחים ְּב ִב ְנ ַין ִעיֶרָך ְוָׂשִׂשי‬

‫ר‪ִ ,‬י ְבּ ֹדק ְּב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪ֹ .‬לא ָב ַדק ְּב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪ִ ,‬י ְבּ ֹדק ְּבתֹוְך ַהּמֹו ֵעד‪ֹ .‬לא ָב ַדק ְּבתֹוְך ַהּמֹו ֵעד‪ ,‬י‬

‫ָח ֵמׁש ְוׂשֹוְר ִפין ִּב ְת ִחַּלת ֵׁשׁש; ְוַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪ ,‬אֹו ְכ ִלין ָּכל ַאְרַּבע‪ְ ,‬ותֹו ִלין ָּכל ָח ֵמׁש‪ְ ,‬וׂשֹוְר ִפין‬

‫ְז ַמּנֹו ‪ָ -‬אסּור ַּב ֲה ָנ ָאתֹו ְוֹלא ַי ִּסיק ּבֹו ַּתּנּור ְו ִכיַר ִים‪ַ .‬רִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪ֵ ,‬אין ִּבעּור ָח ֵמץ ֶאָּלא ְׂשֵר ָפה‬

‫ִמִּל ְפ ֵני ַהַּ ׁשָּבת‪ִּ ,‬ד ְבֵרי ַרִּבי ֵמ ִאיר‪ַ .‬ו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪ִּ :‬ב ְז ַמָּנן‪ַ .‬רִּבי ֶא ְל ָע ָזר ַּבר ָצדֹוק אֹו ֵמר‪ְּ :‬תרּו ָמה מ‬

‫ׁש לֹו ָח ֵמץ ְּבתֹוְך ֵּביתֹו‪ִ ,‬אם ָיכֹול ַל ֲחזֹור ּו ְל ַב ֵער ְו ַל ֲחזֹור ְל ִמ ְצָותֹו‪ַ ,‬י ֲח ֹזר ִוי ַב ֵער‪ְ.‬ו ִאם ָלאו‪ְ ,‬מ ַב ְּטלֹו ְ ּבל‬

‫ר ִמָּיד‪ .‬פרק ה א ָּת ִמיד ִנְׁש ָחט ִּבְׁשמֹו ֶנה ּו ֶמ ֱח ָצה ְו ָקֵרב ְּב ֵתַׁשע ּו ֶמ ֱח ָצה‪ְּ .‬ב ַעְר ֵבי ְפ ָס ִחים ִנְׁש ָחט‬

‫קֵרב ְּבֶׁש ַבע ּו ֶמ ֱח ָצה‪ְ ,‬ו ַהֶּפ ַסח ַא ֲחָריו‪ :‬ב ַהֶּפ ַסח ֶׁשְּ ׁש ָחטֹו ֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו‪ְ ,‬ו ִקֵּבל ְו ִהֵּלְך ְוָזַרק ֶׁשֹּלא ִלְׁשמשניות משמחות‬

‫א ִלְׁשמֹו ְו ִלְׁשמֹו‪ְ ,‬לֵׁשם ְׁש ָל ִמים ּו ְלֵׁשם ֶּפ ַסח‪ :‬ג ְׁש ָחטֹו ֶׁשֹלא ְלאֹו ְכ ָליו ְוֶׁשֹּלא ִל ְמנּוָייו‪ָ ,‬ל ֲעֵר ִלים ְו ַלמסכת פסחים‬

‫ֶדם ֲחצֹות – ָּפסּול‪ִ ,‬מּ ׁשּום ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (שמות יב‪ ,‬ו) "ֵּבין ָה ַעְרָּב ִים"‪ְׁ .‬ש ָחטֹו קֹ ֶדם ַל ָּת ִמיד‪ָּ ,‬כֵׁשר‪ּ ,‬ו ִב‬

‫א ַת ֲעֶׂשה‪ַ .‬רִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪ַ :‬אף ַה ָּת ִמיד‪ַ .‬רִּבי ִׁש ְמעֹון אֹו ֵמר‪ַ :‬הֶּפ ַסח ְּב ַאְרָּב ָעה ָע ָשר‪ִ ,‬לְׁשמֹו ַח ָּיב‪,‬‬

‫ְׁש ָאר ָּכל ַה ְּז ָב ִחים‪ֵּ ,‬בין ִלְׁש ָמן ֵ ּבין ֶׁשֹּלא ִלְׁש ָמן‪ַ ,‬ח ָּיב‪,‬חּוץ ִמן ַה ַח ָּטאת ֶׁשְּ ׁש ָח ָטּה ֶׁשֹּלא ִלְׁש ָמּה‪ .‬ה ה‬

‫ַכת ָהִראׁשֹו ָנה‪ִ ,‬נ ְת ַמֵּלאת ָה ֲע ָזָרה‪ָ ,‬נ ֲעלּו ַד ְלתֹות ָה ֲע ָזָרה‪ָּ .‬ת ְקעּו ֵהִריעּו ְו ָת ְקעּו‪ַ .‬הּ ֹכ ֲה ִנים עֹו ְמ ִדים ׁש‬

‫ָהיּו ַלָּב ִזי ִכין ׁשּו ַל ִים‪ֶׁ ,‬ש ָּמא ַיִּניחּום ְו ִי ְקַרׁש ַה ָּדם‪ :‬ו ָׁש ַחט ִיְׂשָר ֵאל ְו ִקֵּבל ַהּ ֹכ ֵהן‪ ,‬נֹו ְתנֹו ַל ֲח ֵברֹו ַו ֲח ֵב‬

‫ֹחל ָּכְך ַמ ֲעֵׂשהּו ַ ּבַּ ׁשָּבת‪ֶ ,‬אָּלא ֶׁש ַהּ ֹכ ֲה ִנים ְמ ִדי ִחים ֶאת ָה ֲע ָזָרה ֶׁשֹּלא ִכְרצֹון ֲח ָכ ִמים‪ַ .‬רִּבי ְיהּו ָדה א‬

‫? ֻא ְנ ְק ָליֹות ֶׁשל ַּבְר ֶזל ָהיּו ְקבּו ִעים ַּבְּכ ָת ִלים ּו ָב ַעּמּו ִדים ֶׁשָּב ֶהן ּתֹו ִלין ּו ַמ ְפִׁשי ִטין‪ְ .‬ו ָכל ִמי ֶׁש ֵאין לֹו‬

‫זר אֹו ֵמר‪ַ ,‬אְרָּב ָעה ָעָׂשר ֶׁש ָחל ִל ְהיֹות ַּבַּ ׁשָּבת‪ַ ,‬מִּני ַח ָידֹו ַעל ֶּכ ֶתף ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬ו ַיד ֲח ֵברֹו ַעל ְּכ ֵתפֹו‪ְ ,‬ותֹו ֶל‬

‫ִית‪ְׁ ,‬ש ִנָּיה ַּב ֵחיל‪ְ ,‬ו ַהְּ ׁש ִליִׁשית ִּב ְמקֹו ָמּה עֹו ֶמ ֶדת‪ָ .‬חֵׁש ָכה‪ָ ,‬י ְצאּו ְו ָצלּו ֶאת ִּפ ְס ֵחי ֶהן‪ :‬פרק י א ַעְרב‬
‫ה ּכֹוסֹות ֶׁשל ַי ִין‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ִמן ַה ַּת ְמחּוי‪ .‬ב ָמ ְזגּו לֹו כֹוס ִראׁשֹון ֵּבית ַׁש ַּמאי אֹו ְמִרים‪ְ :‬מ ָבֵרְך ַעל ַהּיֹום‬

‫ַעד ֶׁש ַּמ ִּגי ַע ְל ַפְרֶּפֶרת ַהַּפת ֵה ִביאּו ְל ָפ ָניו ַמָּצה ְו ַח ֶ ּזֶרת ַו ֲח ֹר ֶסת ּוְׁש ֵני ַת ְבִׁשי ִלין ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ֲחר‬

‫ָכאן ַהֵּבן ׁשֹו ֵאל ָא ִביו ְו ִאם ֵאין ַּד ַעת ַּבֵּבן‪ָ ,‬א ִביו ְמ ַל ְּמדֹו ַמה ִּנְׁש ַּתָּנה ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ִמָּכל ַהֵּלילֹות? ׁש‬

‫רֹור‪ֶׁ.‬שְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו אֹו ְכ ִלין ָּבָׂשר ָצ ִלי‪ָׁ ,‬שלּוק‪ּ ,‬ו ְמ ֻבָּשׁל‪ַ ,‬הַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ֻּכּלֹו ָצ ִלי‪ֶׁ.‬שְּב ָכל ַהֵּלילֹות א‬

‫ְודֹוֵרׁש ֵמ" ֲאַר ִּמי אֹו ֵבד ָא ִבי"‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּי ְג ֹמר ָּכל ַהָּפָרָׁשה ֻּכָּלּה‪ :‬ה ַרָּבן ַּג ְמ ִלי ֵאל ָה ָיה אֹו ֵמר‪ָּ :‬כל ֶׁשֹּלא‬

‫ָּב ֵּתי ֲאבֹו ֵתינּו ְּב ִמ ְצָר ִים‪ַ .‬מָּצה‪ַ ,‬על ׁשּום ֶׁשִּנ ְג ֲאלּו ֲאבֹו ֵתינּו ִמ ִּמ ְצָר ִים‪ֶׁ .‬שְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו אֹו ְכ ִלין‬

‫ִלְראֹות ֶאת ַע ְצמֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ָי ָצא ִמ ִּמ ְצַר ִים‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר (ְׁשמֹות יג ח)‪ְ :‬ו ִה ַּג ְד ָּת ְל ִב ְנָך ַּבּיֹום ַההּוא ֵלא‬

‫רְך‪ְ ,‬ל ַעֵּלה ּו ְל ַקֵּלס ְל ִמי ֶׁש ָעָׂשה ַל ֲאבֹו ֵתינּו ְו ָלנּו ֶאת ָּכל ַהִּנ ִּסים ָה ֵאּלּו‪ ,‬הֹו ִצי ָאנּו ֵמ ַע ְבדּות ְל ֵחרּות‪ ,‬מ‬

‫י ַטְרפֹון אֹו ֵמר‪ֲ " :‬אֶׁשר ְּג ָא ָלנּו ְו ָג ַאל ֶאת ֲאבֹו ֵתינּו ִמ ִּמ ְצַר ִים" ְוֹלא ָה ָיה חֹו ֵתם‪ַ .‬רִּבי ֲע ִקי ָבא אֹו ֵמר‪:‬‬

‫ים ַּב ֲעבֹו ָד ֶתָך ְו ֹנא ַכל ָׁשם ִמן ַה ְּז ָב ִחים ּו ִמן ַהְּפ ָס ִחים"‪ ,‬כו' ַעד "ָּברּוְך ַא ָּתה ה'‪ָּ ,‬ג ַאל ִיְׂשָר ֵא‪3‬ל‪ ."1‬ז ָמז‬

‫ברצף משניות ‪ -‬םפסחי תכסמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫‬ ‫םפסחי תכמס‬

‫מסכת פסחים‬

‫מסכת פסחים ‪ -‬משניות ברצף‬

‫פרק ג‬ ‫פרק א‬
‫ו ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר ֶׁש ָחל ִל ְהיֹות ַּבַּשָּׁבת‪,‬‬ ‫א אֹור ְל ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪,‬‬

‫ְמ ַב ֲעִרים ֶאת ַהּ ֹכל ִמִּל ְפ ֵני ַהַּשָּׁבת‪,‬‬ ‫ּבֹו ְד ִקים ֶאת ֶה ָח ֵמץ ְלאֹור ַהֵּנר‪.‬‬
‫ִּד ְבֵרי ַרִּבי ֵמ ִאיר‪.‬‬ ‫ָּכל ָמקֹום ֶׁש ֵאין ַמ ְכ ִני ִסין ּבֹו ָח ֵמץ‬

‫ַו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪ִּ :‬ב ְז ַמָּנן‪.‬‬ ‫ֵאין ָצִריְך ְּב ִדי ָקה‪.‬‬
‫ַרִּבי ֶא ְל ָע ָזר ַּבר ָצדֹוק אֹו ֵמר‪:‬‬ ‫ְו ָל ָּמה ָא ְמרּו ְׁש ֵּתי ׁשּורֹות ַּב ַּמְר ֵּתף?‬
‫ְּתרּו ָמה ִמִּל ְפ ֵני ַהַּשָּׁבת ְו ֻחִּלין ִּב ְז ַמָּנן‪:‬‬
‫ָמקֹום ֶׁש ַּמ ְכ ִני ִסין ּבֹו ָח ֵמץ‪.‬‬
‫ז ַההֹו ֵלְך ִלְׁש ֹחט ֶאת ִּפ ְסחֹו‪ְ ,‬ו ָלמּול ֶאת ְּבנֹו‪,‬‬ ‫ֵּבית ַׁש ַּמאי אֹו ְמִרים‪:‬‬

‫ְו ֶל ֱא ֹכל ְסעּו ַדת ֵארּו ִסין ְּב ֵבית ָח ִמיו‪,‬‬ ‫ְׁש ֵּתי ׁשּורֹות ַעל ְּפ ֵני ָכל ַה ַּמְר ֵּתף‬
‫ְו ִנ ְזַּכר ֶׁש ֶּיׁש לֹו ָח ֵמץ ְּבתֹוְך ֵּביתֹו‪,‬‬ ‫ּו ֵבית ִהֵּלל אֹו ְמִרים‪:‬‬

‫ִאם ָיכֹול ַל ֲחזֹור ּו ְל ַב ֵער ְו ַל ֲחזֹור ְל ִמ ְצָותֹו‪ַ ,‬י ֲח ֹזר ִוי ַב ֵער‪.‬‬ ‫ְׁש ֵּתי ׁשּורֹות ַה ִחיצֹונֹות ֶׁש ֵהן ָה ֶע ְליֹונֹות‪.‬‬
‫ְו ִאם ָלאו‪ְ ,‬מ ַב ְּטלֹו ְּב ִלּבֹו‪.‬‬
‫ב ֵאין חֹוְׁשִׁשין ֶׁש ָּמא ֵגְרָרה ֻח ְל ָּדה ִמַּב ִית ְל ַב ִית ּו ִמ ָּמקֹום ְל ָמקֹום‪,‬‬
‫ְל ַהִּציל ִמן ַה ַּג ִיס‪ּ ,‬ו ִמן ַהָּנ ָהר‪,‬‬
‫ּו ִמן ַהִּל ְס ִטים‪ּ ,‬ו ִמן ַה ְּד ֵל ָקה‪ּ ,‬ו ִמן ַה ַּמּ ֹפ ֶלת‪ְ ,‬י ַב ֵּטל ְּב ִלּבֹו‪.‬‬ ‫ְּד ִאם ֵּכן‪ֵ ,‬מ ָח ֵצר ְל ָח ֵצר ּו ֵמ ִעיר ְל ִעיר ‪ֵ -‬אין ַל ָּד ָבר סֹוף‪:‬‬

‫ְו ִלְׁשּ ֹבת ְׁש ִבי ַתת ָהְרׁשּות‪ַ ,‬י ֲח ֹזר ִמ ָּיד‪.‬‬ ‫ג ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪:‬‬

‫פרק ה‬ ‫ּבֹו ְד ִקין אֹור ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‬
‫א ָּת ִמיד ִנְׁש ָחט ִּבְׁשמֹו ֶנה ּו ֶמ ֱח ָצה ְו ָקֵרב ְּב ֵתַׁשע ּו ֶמ ֱח ָצה‪.‬‬ ‫ּו ְב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר ַׁש ֲחִרית‬

‫ְּב ַעְר ֵבי ְפ ָס ִחים ִנְׁש ָחט ְּבֶׁש ַבע ּו ֶמ ֱח ָצה ְו ָקֵרב ִּבְׁשמֹו ֶנה ּו ֶמ ֱח ָצה‪,‬‬ ‫ּו ִבְׁש ַעת ַהִּבעּור‪.‬‬
‫ֵּבין ַּב ֹחל ֵּבין ַּבַּ ׁשָּבת‪.‬‬ ‫ַו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪:‬‬
‫ֹלא ָב ַדק אֹור ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪ִ ,‬י ְבּ ֹדק ְּב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪.‬‬
‫ָחל ֶעֶרב ֶּפ ַסח ִל ְהיֹות ְּב ֶעֶרב ַׁשָּבת‪,‬‬ ‫ֹלא ָב ַדק ְּב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪ִ ,‬י ְבּ ֹדק ְּבתֹוְך ַהּמֹו ֵעד‪.‬‬
‫ִנְׁש ָחט ְּבֵׁשׁש ּו ֶמ ֱח ָצה ְו ָקֵרב ְּבֶׁש ַבע ּו ֶמ ֱח ָצה‪,‬‬ ‫ֹלא ָב ַדק ְּבתֹוְך ַהּמֹו ֵעד‪ִ ,‬י ְבּ ֹדק ְל ַא ַחר ַהּמֹו ֵעד‪.‬‬
‫ּו ַמה ֶּשׁ ְּמַׁש ֵּיר‪ַ ,‬יִּני ֶחּנּו ְב ִצ ְנ ָעא‪,‬‬
‫ְו ַהֶּפ ַסח ַא ֲחָריו‪:‬‬ ‫ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ָצִריְך ְּב ִדי ָקה ַא ֲחָריו‪.‬‬

‫ב ַהֶּפ ַסח ֶׁשְּשׁ ָחטֹו ֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו‪,‬‬ ‫ד ַרִּבי ֵמ ִאיר אֹו ֵמר‪:‬‬

‫ְו ִקֵּבל ְו ִהֵּלְך ְו ָזַרק ֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו‪,‬‬ ‫אֹו ְכ ִלין ָּכל ָח ֵמׁש ְוׂשֹוְר ִפין ִּב ְת ִחַּלת ֵׁשׁש;‬
‫אֹו ִלְׁשמֹו ְוֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו‪,‬‬ ‫ְוַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪:‬‬

‫אֹו ֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו ְו ִלְׁשמֹו‪ָּ ,‬פסּול‪.‬‬ ‫אֹו ְכ ִלין ָּכל ַאְרַּבע‪ְ ,‬ותֹו ִלין ָּכל ָח ֵמׁש‪ְ ,‬וׂשֹוְר ִפין ִּב ְת ִחַּלת ֵׁשׁש‪.‬‬
‫ֵּכי ַצד ִלְׁשמֹו ְוֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו?‬
‫ְלֵׁשם ֶּפ ַסח ּו ְלֵׁשם ְׁש ָל ִמים‪.‬‬ ‫פרק ב‬
‫ֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו ְו ִלְׁשמֹו?‬ ‫א ָּכל ָׁש ָעה ֶׁש ֻּמ ָּתר ֶל ֱאכֹול‪,‬‬
‫ְלֵׁשם ְׁש ָל ִמים ּו ְלֵׁשם ֶּפ ַסח‪:‬‬
‫ַמ ֲא ִכיל ַלְּב ֵה ָמה‪ַ ,‬ל ַח ָּיה ְו ָלעֹופֹות‪ּ ,‬ומֹו ְכרֹו ַלָּנ ְכִרי‪ּ ,‬ו ֻמ ָּתר ַּב ֲה ָנ ָאתֹו‪.‬‬
‫ג ְׁש ָחטֹו ֶׁשֹּלא ְלאֹו ְכ ָליו ְוֶׁשֹּלא ִל ְמנּו ָייו‪,‬‬ ‫ָע ַבר ְז ַמּנֹו ‪ָ -‬אסּור ַּב ֲה ָנ ָאתֹו ְוֹלא ַי ִּסיק ּבֹו ַּתּנּור ְו ִכיַר ִים‪.‬‬
‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ָל ֲעֵר ִלים ְו ַל ְּט ֵמ ִאים ‑‬ ‫ֵאין ִּבעּור ָח ֵמץ ֶאָּלא ְׂשֵר ָפה‪.‬‬
‫ָּפסּול‪.‬‬ ‫ַו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪:‬‬
‫ַאף ְמ ָפֵרר ְוזֹוֶרה ָלרּו ַח אֹו ַמ ִּטיל ַל ָּים‪.‬‬
‫ְלאֹו ְכ ָליו ְוֶׁשֹּלא ְלאֹו ְכ ָליו‪,‬‬
‫ִל ְמנּו ָייו ְוֶׁשֹּלא ִל ְמנּו ָייו‪,‬‬
‫ַלּמּו ִלים ְו ָל ֲעֵר ִלים‪,‬‬
‫ַל ְּט ֵמ ִאים ְו ַל ְּטהֹוִרים ‑‬

‫‪14‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ברצף משניות ‪ -‬םפסחי תכסמ‬

‫םפסחי תכמס‬ ‫‬

‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪ִ ,‬מי ֵמי ֶהם ֶׁשל ַּכת ְׁש ִליִׁשית‬ ‫ָּכֵׁשר‪.‬‬
‫ֹלא ִה ִגיעּו ְל" ָא ַה ְב ִּתי ִּכי ִיְׁש ַמע ה'"‪,‬‬ ‫ְׁש ָחטֹו ֹק ֶדם ֲחצֹות – ָּפסּול‪,‬‬
‫ִמְּפ ֵני ֶׁש ַע ָּמּה ֻמ ָע ִטין‪:‬‬ ‫ִמּ ׁשּום ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (שמות יב‪ ,‬ו) "ֵּבין ָה ַעְרָּב ִים"‪.‬‬
‫ְׁש ָחטֹו ֹק ֶדם ַל ָּת ִמיד‪ָּ ,‬כֵׁשר‪,‬‬
‫ח ְּכ ַמ ֲעֵׂשהּו ַּב ֹחל ָּכְך ַמ ֲעֵׂשהּו ַּבַּשָּׁבת‪,‬‬ ‫ּו ִב ְל ַבד ֶׁש ְּי ֵהא ֶא ָחד ְמ ָמֵרס ְּב ָדמֹו‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּי ָּזֵרק ַּדם ַה ָּת ִמיד‪.‬‬

‫ֶאָּלא ֶׁש ַהּ ֹכ ֲה ִנים ְמ ִדי ִחים ֶאת ָה ֲע ָזָרה ֶׁשֹּלא ִכְרצֹון ֲח ָכ ִמים‪.‬‬ ‫ְו ִאם ִנ ְזַרק‪ָּ ,‬כֵׁשר‪:‬‬
‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ד ַהּ ׁשֹו ֵחט ֶאת ַהֶּפ ַסח ַעל ֶה ָח ֵמץ‪,‬‬
‫ּכֹוס ָה ָיה ְמ ַמֵּלא ִמ ַּדם ַה ַּת ֲע ֹרבֹות‪,‬‬
‫ְזָרקֹו ְזִרי ָקה ַא ַחת ַעל ַּגֵּבי ַה ִּמ ְזֵּב ַח‪.‬‬ ‫עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה‪.‬‬
‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ְוֹלא הֹודּו לֹו ֲח ָכ ִמים‪.‬‬
‫ַאף ַה ָּת ִמיד‪.‬‬
‫ט ֵּכי ַצד ּתֹו ִלין ּו ַמ ְפִׁשי ִטין?‬ ‫ַרִּבי ִׁש ְמעֹון אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ַהֶּפ ַסח ְּב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪ִ ,‬לְׁשמֹו ַח ָּיב‪,‬‬
‫ֻא ְנ ְק ָליֹות ֶׁשל ַּבְר ֶזל ָהיּו ְקבּו ִעים ַּבְּכ ָת ִלים ּו ָב ַעּמּו ִדים‬ ‫ְוֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו ָּפטּור‪.‬‬
‫ֶׁשָּב ֶהן ּתֹו ִלין ּו ַמ ְפִׁשי ִטין‪.‬‬ ‫ּוְׁש ָאר ָּכל ַה ְּז ָב ִחים‪,‬‬
‫ֵּבין ִלְׁש ָמן ּו ֵבין ֶׁשֹּלא ִלְׁש ָמן‪ָּ ,‬פטּור‪.‬‬
‫ְו ָכל ִמי ֶׁש ֵאין לֹו ָמקֹום ִל ְתלֹות ּו ְל ַה ְפִׁשיט‪,‬‬ ‫ּו ַבּמֹו ֵעד‪ִ ,‬לְׁשמֹו ָּפטּור‪ְ ,‬וֶׁשֹּלא ִלְׁשמֹו ַח ָּיב‪,‬‬
‫ַמ ְקלֹות ַּד ִּקים ֲח ָל ִקים ָהיּו ָׁשם‪,‬‬ ‫ּוְׁש ָאר ָּכל ַה ְּז ָב ִחים‪ֵּ ,‬בין ִלְׁש ָמן ֵּבין ֶׁשֹּלא ִלְׁש ָמן‪ַ ,‬ח ָּיב‪,‬‬
‫חּוץ ִמן ַה ַח ָּטאת ֶׁשְּשׁ ָח ָטּה ֶׁשֹּלא ִלְׁש ָמּה‪.‬‬
‫ּו ַמ ִני ַח ַעל ְּכ ֵתפֹו ְו ַעל ֶּכ ֶתף ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬ותֹו ֶלה ּו ַמ ְפִׁשיט‪.‬‬
‫ַרִּבי ֱא ִלי ֶע ֶזר אֹו ֵמר‪,‬‬ ‫ה ַהֶּפ ַסח ִנְׁש ָחט ְּבָׁשֹלׁש ִּכּתֹות‪,‬‬

‫ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר ֶׁש ָחל ִל ְהיֹות ַּבַּשָּׁבת‪,‬‬ ‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (שמות‪ ‬יב‪ ,‬ו) "ְוָׁש ֲחטּו ֹאתֹו ּ ֹכל ְק ַהל ֲע ַדת ִיְׂשָר ֵאל"‪,‬‬
‫ַמִּני ַח ָידֹו ַעל ֶּכ ֶתף ֲח ֵברֹו‪,‬‬ ‫ָק ָהל ְו ֵע ָדה ְו ִיְׂשָר ֵאל‪.‬‬
‫ְו ַיד ֲח ֵברֹו ַעל ְּכ ֵתפֹו‪,‬‬ ‫ִנ ְכ ְנ ָסה ַכת ָהִראׁשֹו ָנה‪,‬‬
‫ְותֹו ֶלה ּו ַמ ְפִׁשיט‪:‬‬
‫ִנ ְת ַמֵּלאת ָה ֲע ָזָרה‪ָ ,‬נ ֲעלּו ַד ְלתֹות ָה ֲע ָזָרה‪.‬‬
‫י ְקָרעֹו ְוהֹו ִציא ֵאמּוָריו‪,‬‬ ‫ָּת ְקעּו ֵהִריעּו ְו ָת ְקעּו‪.‬‬

‫ְנ ָתנֹו ַב ָּמ ִגיס ְו ִה ְק ִטיָרן ַעל ַּגֵּבי ַה ִּמ ְזֵּב ַח‪.‬‬ ‫ַהּ ֹכ ֲה ִנים עֹו ְמ ִדים ׁשּורֹות שּורֹות‪,‬‬
‫ָי ְצ ָתה ַּכת ִראׁשֹו ָנה ְו ָיְׁש ָבה ָלּה ְּב ַהר ַהַּב ִית‪,‬‬ ‫ּו ִבי ֵדי ֶהם ָּב ִזי ֵכי ֶכ ֶסף ּו ָב ִזי ֵכי ָז ָהב‪.‬‬
‫ׁשּוָרה ֶׁשֻּכָּלה ֶּכ ֶסף ֶּכ ֶסף‪ְ ,‬וׁשּוָרה ֶׁשֻּכָּלּה ָז ָהב ָז ָהב‪.‬‬
‫ְׁש ִנ ָּיה ַּב ֵחיל‪,‬‬
‫ְו ַהְּ ׁש ִליִׁשית ִּב ְמקֹו ָמּה עֹו ֶמ ֶדת‪.‬‬ ‫ֹלא ָהיּו ְמעֹוָר ִבין‪.‬‬
‫ָחֵׁש ָכה‪ָ ,‬י ְצאּו ְו ָצלּו ֶאת ִּפ ְס ֵחי ֶהן‪:‬‬ ‫ְוֹלא ָהיּו ַלָּב ִזי ִכין ׁשּו ַל ִים‪,‬‬
‫ֶׁש ָּמא ַיִּניחּום ְו ִי ְקַרׁש ַה ָּדם‪:‬‬
‫פרק י‬
‫א ַעְר ֵבי ְּפ ָס ִחים ָסמּוְך ַל ִּמ ְנ ָחה‬ ‫ו ָׁש ַחט ִיְׂשָר ֵאל ְו ִקֵּבל ַהּ ֹכ ֵהן‪,‬‬

‫ֹלא ֹיא ַכל ָא ָדם ַעד ֶׁש ֶּת ְחַׁשְך‪.‬‬ ‫נֹו ְתנֹו ַל ֲח ֵברֹו ַו ֲח ֵברֹו ַל ֲח ֵברֹו‪,‬‬
‫ַו ֲא ִפּלּו ָע ִני ֶׁשְּב ִיְׂשָר ֵאל‬ ‫ּו ְמ ַקֵּבל ֶאת ַה ָּמ ֵלא ּו ַמ ֲח ִזיר ֶאת ָהֵרי ָקן‪.‬‬
‫ֹלא ֹיא ַכל ַעד ֶׁש ָּי ֵסב‪.‬‬ ‫ּ ֹכ ֵהן ַה ָּקרֹוב ֵא ֶצל ַה ִּמ ְזֵּב ַח זֹוְרקֹו ְזִרי ָקה ַא ַחת ְּכ ֶנ ֶגד ַה ְיסֹוד‪:‬‬

‫ְוֹלא ִי ְפ ֲחתּו לֹו ֵמ ַאְרָּב ָעה ּכֹוסֹות ֶׁשל ַי ִין‪,‬‬ ‫ז ָי ְצ ָתה ַכת ִראׁשֹו ָנה ְו ִנ ְכ ְנ ָסה ַכת ְׁש ִנ ָּיה‪.‬‬
‫ַו ֲא ִפּלּו ִמן ַה ַּת ְמחּוי‪.‬‬
‫ָי ְצ ָתה ְׁש ִנ ָּיה‪ִ ,‬נ ְכ ְנ ָסה ְׁש ִליִׁשית‪.‬‬
‫ב ָמ ְזגּו לֹו כֹוס ִראׁשֹון‬ ‫ְּכ ַמ ֲעֵׂשה ָהִראׁשֹו ָנה‬

‫ֵּבית ַׁש ַּמאי אֹו ְמִרים‪:‬‬ ‫ָּכְך ַמ ֲעֵׂשה ַהְּ ׁש ִנ ָּיה ְו ַהְּ ׁש ִליִׁשית‪.‬‬
‫ְמ ָבֵרְך ַעל ַהּיֹום ְו ַא ַחר ָּכְך ְמ ָבֵרְך ַעל ַה ַּי ִין;‬ ‫ָקְראּו ֶאת ַה ַהֵּלל‪.‬‬

‫ּו ֵבית ִהֵּלל אֹו ְמִרים‪:‬‬ ‫ִאם ָּג ְמרּו ָׁשנּו‪ְ ,‬ו ִאם ָׁשנּו ִׁשֵּלׁשּו‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִׁשְּלׁשּו ִמי ֵמי ֶהם‪.‬‬
‫ְמ ָבֵרְך ַעל ַה ַּי ִין ְו ַא ַחר ָּכְך ְמ ָבֵרְך ַעל ַהּיֹום‪:‬‬

‫‪15‬‬

‫ברצף משניות ‪ -‬םפסחי תכסמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫‬ ‫םפסחי תכמס‬

‫ַּב ֲעבּור ֶזה ָעָׂשה ה' ִלי ְּב ֵצא ִתי ִמ ִּמ ְצָר ִים‪.‬‬ ‫ג ֵה ִביאּו ְל ָפ ָניו‪,‬‬
‫ְל ִפי ָכְך ֲא ַנ ְחנּו ַח ָּי ִבין ְלהֹודֹות‪ְ ,‬ל ַהֵּלל‪ְ ,‬לַׁשֵּב ַח‪,‬‬
‫ְל ָפ ֵאר‪ְ ,‬לרֹו ֵמם‪ְ ,‬ל ַה ֵּדר‪ְ ,‬ל ָבֵרְך‪ְ ,‬ל ַעֵּלה ּו ְל ַקֵּלס‬ ‫ְמ ַטֵּבל ַּב ֲח ֶזֶרת ַעד ֶׁש ַּמ ִּגי ַע ְל ַפְרֶּפֶרת ַהַּפת‪.‬‬
‫ְל ִמי ֶׁש ָעָׂשה ַל ֲאבֹו ֵתינּו ְו ָלנּו ֶאת ָּכל ַהִּנ ִּסים ָה ֵאּלּו‪,‬‬ ‫ֵה ִביאּו ְל ָפ ָניו ַמָּצה ְו ַח ֶ ּזֶרת ַו ֲחרֹ ֶסת ּוְׁש ֵני ַת ְבִׁשי ִלין‪,‬‬

‫הֹו ִצי ָאנּו ֵמ ַע ְבדּות ְל ֵחרּות‪,‬‬ ‫ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ֲח ֹר ֶסת ִמ ְצָוה‪.‬‬
‫ִמ ָּיגֹון ְלִׂש ְמ ָחה‬ ‫ַרִּבי ֱא ִלי ֶע ֶזר ְּבַרִּבי ָצדֹוק אֹו ֵמר‪ִ :‬מ ְצָוה‪.‬‬
‫ּו ַב ִּמ ְק ָּדׁש ָהיּו ְמ ִבי ִאים ְל ָפ ָניו ּגּופֹו ֶׁשל ֶּפ ַסח‪:‬‬
‫ּו ֵמ ֵא ֶבל ְליֹום טֹוב‬
‫ּו ֵמ ֲא ֵפ ָלה ְלאֹור ָּגדֹול‬ ‫ד ָמ ְזגּו לֹו ּכֹוס ֵׁש ִני‬
‫ּו ִמִּשׁ ְעּבּוד ִל ְג ֻאָּלה‪.‬‬
‫ְו ֹנא ַמר ְל ָפ ָניו ַה ְללּו ָיּה‪:‬‬ ‫ְו ָכאן ַהֵּבן ׁשֹו ֵאל ָא ִביו‬
‫ְו ִאם ֵאין ַּד ַעת ַּבֵּבן‪ָ ,‬א ִביו ְמ ַל ְּמדֹו‪:‬‬
‫ו ַעד ֵהי ָכן הּוא אֹו ֵמר?‬ ‫ַמה ִּנְׁש ַּתָּנה ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ִמָּכל ַהֵּלילֹות?‬
‫ֶׁשְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו אֹו ְכ ִלין ָח ֵמץ ּו ַמָּצה‪,‬‬
‫ֵּבית ַׁש ַּמאי אֹו ְמִרים‪ַ :‬עד " ֵאם ַהָּב ִנים ְׁש ֵמ ָחה";‬
‫ּו ֵבית ִהֵּלל אֹו ְמִרים‪ַ :‬עד " ַחָּל ִמיׁש ְל ַמ ְע ְינֹו ָמ ִים"‪.‬‬ ‫ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ֻּכּלֹו ַמָּצה‪.‬‬
‫ֶׁשְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו אֹו ְכ ִלין ְׁש ַאר ְיָרקֹות‪,‬‬
‫ְוחֹו ֵתם ִּב ְג ֻאָּלה‪.‬‬
‫ַרִּבי ַטְרפֹון אֹו ֵמר‪:‬‬ ‫ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ָמרֹור‪.‬‬
‫" ֲאֶׁשר ְּג ָא ָלנּו ְו ָג ַאל ֶאת ֲאבֹו ֵתינּו ִמ ִּמ ְצַר ִים"‬ ‫ֶׁשְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו אֹו ְכ ִלין ָּבָׂשר ָצ ִלי‪ָׁ ,‬שלּוק‪ּ ,‬ו ְמ ֻבָּ ׁשל‪,‬‬
‫ְוֹלא ָה ָיה חֹו ֵתם‪.‬‬
‫ַרִּבי ֲע ִקי ָבא אֹו ֵמר‪:‬‬ ‫ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ֻּכּלֹו ָצ ִלי‪.‬‬
‫"ֵּכן ה' ֱאֹל ֵהינּו ֵואֹל ֵהי ֲאבֹו ֵתינּו‬ ‫ֶׁשְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו ַמ ְטִּבי ִלין ַּפ ַעם ַא ַחת‪,‬‬
‫ַי ִּגי ֵענּו ְלמֹו ֲע ִדים ְו ִלְר ָג ִלים ֲא ֵחִרים ַהָּב ִאים ִל ְקָרא ֵתנּו ְלָׁשלֹום‬
‫ְׂש ֵמ ִחים ְּב ִב ְנ ַין ִעיֶרָך ְוָׂשִׂשים ַּב ֲעבֹו ָד ֶתָך‬ ‫ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ְׁש ֵּתי ְפ ָע ִמים‪.‬‬
‫ְו ֹנא ַכל ָׁשם ִמן ַה ְּז ָב ִחים ּו ִמן ַהְּפ ָס ִחים"‪ ,‬כו'‬ ‫ּו ְל ִפי ַד ְעּתֹו ֶׁשל ֵּבן‪ָ ,‬א ִביו ְמ ַל ְּמדֹו‪.‬‬
‫ַעד "ָּברּוְך ַא ָּתה ה'‪ָּ ,‬ג ַאל ִיְׂשָר ֵאל"‪.‬‬
‫ַמ ְת ִחיל ִּב ְגנּות ּו ְמ ַס ֵּים ִּבְׁש ָבח‪,‬‬
‫ז ָמ ְזגּו לֹו כֹוס ְׁש ִליִׁשי‬ ‫ְודֹוֵרׁש ֵמ" ֲאַר ִּמי אֹו ֵבד ָא ִבי"‪,‬‬
‫ַעד ֶׁש ִּי ְג ֹמר ָּכל ַהָּפָרָׁשה ֻּכָּלּה‪:‬‬
‫ְמ ָבֵרְך ַעל ְמזֹונֹו‪.‬‬
‫ְר ִבי ִעי גֹו ֵמר ָע ָליו ֶאת ַה ַהֵּלל‪,‬‬ ‫ה ַרָּבן ַּג ְמ ִלי ֵאל ָהָיה אֹו ֵמר‪:‬‬

‫ְואֹו ֵמר ָע ָליו ִּבְרַּכת ַהִּשׁיר‪.‬‬ ‫ָּכל ֶׁשֹּלא ָא ַמר ְׁשֹלָׁשה ְּד ָבִרים ֵאּלּו ַּבֶּפ ַסח‪,‬‬
‫ֵּבין ַהּכֹוסֹות ַהָּללּו‪,‬‬ ‫ֹלא ָי ָצא ְי ֵדי חֹו ָבתֹו‪,‬‬

‫ִאם רֹו ֶצה ִלְׁשּתֹות‪ִ ,‬יְׁש ֶּתה‪.‬‬ ‫ְו ֵאּלּו ֵהן‪ֶּ :‬פ ַסח‪ַ ,‬מָּצה‪ּ ,‬ו ָמרֹור‪.‬‬
‫ֵּבין ְׁש ִליִׁשי ִלְר ִבי ִעי‪ֹ ,‬לא ִיְׁש ֶּתה‪.‬‬ ‫ֶּפ ַסח‪ַ ,‬על ׁשּום ֶׁשָּפ ַסח ַה ָּמקֹום ַעל ָּב ֵּתי ֲאבֹו ֵתינּו ְּב ִמ ְצָר ִים‪.‬‬

‫ַמָּצה‪ַ ,‬על ׁשּום ֶׁשִּנ ְג ֲאלּו ֲאבֹו ֵתינּו ִמ ִּמ ְצָר ִים‪.‬‬
‫ָמרֹור‪ַ ,‬על ׁשּום ֶׁש ֵּמְררּו ַה ִּמ ְצִר ִּיים ֶאת ַח ֵּיי ֲאבֹו ֵתינּו ְּב ִמ ְצָר ִים‪.‬‬

‫ְּב ָכל ּדֹור ָודֹור‬
‫ַח ָּיב ָא ָדם ִלְראֹות ֶאת ַע ְצמֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ָי ָצא ִמ ִּמ ְצַר ִים‪,‬‬

‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (ְׁשמֹות יג ח)‪:‬‬
‫ְו ִה ַּג ְד ָּת ְל ִב ְנָך ַּבּיֹום ַההּוא ֵלא ֹמר‪,‬‬

‫‪16‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫םיחספ למסכת הקדמה‬

‫םפסחי תכמס‬ ‫‬

‫המדקה סמלכת חספים‬

‫מסכת פסחים עוסקת במצוותיו והלכותיו של חג הפסח‪ ,‬החל בימים טו‪-‬כא בניסן‪.‬‬

‫מצוות חג הפסח והלכותיו מרובות יותר משל שאר המועדים והרמב"ם מונה עשרים וארבע‬
‫מצוות המיוחדות לחג הפסח‪.‬‬

‫המסכת כוללת שלשה עניינים עיקריים‪:‬‬

‫א‪ .‬הלכות חמץ ומצה‪.‬‬

‫ב‪ .‬דיני קורבן פסח (ראשון ושני)‪.‬‬

‫ג‪ .‬דיני ליל הסדר של פסח‪.‬‬

‫מסכת זו קרויה "פסחים" בלשון רבים‪ ,‬משום שהיא עוסקת בשני קורבנות הפסח‪" :‬פסח‬
‫ראשון" הקרב במועדו‪ ,‬בארבעה עשר בניסן‪ ,‬ו"פסח שני" שצריך להקריב בארבעה עשר‬

‫באייר מי שלא הקריב את הפסח במועדו משום שהיה טמא או בדרך רחוקה‪.‬‬

‫מכלל הנושאים שבמסכת‪ ,‬בספר זה נעסוק בפרקים ובנושאים הבאים ‪:‬‬

‫דיני בדיקת חמץ‬ ‫פרק א‬
‫זמן איסורו של החמץ וחיוב ביעורו‬ ‫פרק ב‬
‫פרק ה‬
‫שחיטת קורבן הפסח והקרבתו‬ ‫פרק י‬
‫סדר ליל פסח‬

‫למידה נעימה!‬

‫‪17‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ץמח תקידבל םירושקה םיניד השולש‬ ‫א קרפ פסחים סכתמ‬

‫שמנה א‬ ‫מסכת פסחים פרק א‬

‫שלושה דינים הקשורים לבדיקת חמץ‬ ‫פרק א‬

‫הקדמה‬ ‫אֹור ְל ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪,‬‬
‫ּבֹו ְד ִקים ֶאת ֶה ָח ֵמץ ְלאֹור‬
‫בפסח אנו חוגגים את היציאה ממצרים‪ .‬כשיצאו אבותינו ממצרים לא היה להם‬
‫די זמן לאפות לחם חמץ (לחם שבצקו תפח ותסס במשך ‪ 18‬דקות לפחות) ולכן הכינו מצות‬ ‫ַהֵּנר‪.‬‬
‫ָּכל ָמקֹום ֶׁש ֵאין ַמ ְכ ִני ִסין ּבֹו‬
‫ואכלו אותן בחיפזון‪.‬‬
‫ָח ֵמץ‬
‫בעקבות כך ציוותה התורה מספר מצוות הקשורות בחמץ‪ ,‬זכר ליציאת מצרים‪:‬‬ ‫ֵאין ָצִריְך ְּב ִדי ָקה‪.‬‬
‫א‪   .‬איסור אכילת חמץ " ָּכל ֹא ֵכל ָח ֵמץ ְו ִנ ְכְר ָתה ַה ֶּנ ֶפׁש ַה ִהוא ִמ ִּי ְ ׂשָר ֵאל ִמ ּי ֹום‬ ‫ְו ָל ָּמה ָא ְמרּו ְׁש ֵּתי ׁשּורֹות‬
‫ָה ִרא ׁ ֹשן ַעד י ֹום ַה ׁ ְּש ִב ִעי" (שמות יב טו)‬
‫ַּב ַּמְר ֵּתף?‬
‫ב‪   .‬איסור הנאה מחמץ " ְולֹא ֵי ָא ֵכל ָח ֵמץ" (שמות יג‪ ,‬ג) ודרשו‪" :‬לא יהא בו היתר‬ ‫ָמקֹום ֶׁש ַּמ ְכ ִני ִסין ּבֹו ָח ֵמץ‪.‬‬
‫אכילה‪.‬‬
‫ֵּבית ַׁש ַּמאי אֹו ְמִרים‪:‬‬
‫ג‪   .‬איסור להחזיק ברשותנו חמץ "ְולֹא ֵיָר ֶאה ְל ָך ָח ֵמץ ְולֹא ֵיָר ֶאה ְל ָך ְ ׂש ֹאר ְּב ָכל‬ ‫ְׁש ֵּתי ׁשּורֹות ַעל ְּפ ֵני ָכל‬
‫ְּג ֻב ֶל ָך" (שמות יג‪ ‬ז)‬
‫ַה ַּמְר ֵּתף‬
‫חכמינו חייבו לבדוק חמץ לפני פסח‪ ,‬בכל מקום שהוא מצוי בו‪ ,‬ולבערו‪.‬‬ ‫ּו ֵבית ִהֵּלל אֹו ְמִרים‪:‬‬
‫ְׁש ֵּתי ׁשּורֹות ַה ִחיצֹונֹות‬
‫שלוש המשניות הבאות עוסקות במצוות בדיקת חמץ‪.‬‬
‫ֶׁש ֵהן ָה ֶע ְליֹונֹות‪.‬‬

‫לשון המשנה פירוש‬

‫בליל יד בניסן‬ ‫אֹור ְל ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪,‬‬

‫מחפשים חמץ באמצעות נר בכל המקומות שהוא מצוי בהם כדי שנוכל לבערו‬ ‫ּבֹו ְד ִקים ֶאת ֶה ָח ֵמץ ְלאֹור‬
‫ביום המחרת‪.‬‬ ‫ַהֵּנר‪.‬‬

‫כל השנה‪.‬‬ ‫ָּכל ָמקֹום ֶׁש ֵאין ַמ ְכ ִני ִסין ּבֹו‬
‫כיוון שמן הסתם אין שם חמץ‪.‬‬ ‫ָח ֵמץ‬

‫ֵאין ָצִריְך ְּב ִדי ָקה‪.‬‬

‫ומקשה המשנה‪ :‬אם במקום שלא רגילים להכניס חמץ לא צריך לבדוק‬ ‫ְו ָל ָּמה ָא ְמרּו‬

‫למה אמרו חכמים במשנה אחרת כי אדם שיש לו מרתף של יין (שבדרך כלל‬
‫עומד סגור במהלך השנה)‪ ,‬חייב לבדוק חמץ לפחות ב‬

‫‪18‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫א קרפ פסחים סכתמ‬ ‫ץמח תקידבל םירושקה םיניד השולש‬

‫לשון המשנה פירוש‬

‫כלומר חייב לבדוק שתי שורות של חביות של יין הנמצאות במרתף?‬ ‫ְׁש ֵּתי ׁשּורֹות ַּב ַּמְר ֵּתף‪,‬‬
‫ָמקֹום ֶׁש ַּמ ְכ ִני ִסין ּבֹו ָח ֵמץ‪.‬‬
‫עונה המשנה‪ :‬מפני שזהו‬

‫אין מדובר במרתף שסוגרים אותו כל השנה‪ ,‬אלא במרתף פעיל‪ ,‬שלוקחים‬
‫ממנו יין במהלך השנה כולה‪ ,‬וקורה שבעל המרתף קם מתוך סעודתו עם ִּפתו‬
‫בידו והולך למרתף לקחת יין‪ ,‬ושוכח את פתו ומשאיר אותה שם‪ .‬לכן‪ ,‬במרתף‬

‫כזה צריך לבדוק חמץ‪ ,‬אך רק במקום שסביר שיהיה בו חמץ‪.‬‬

‫כיצד בודקים את החמץ במרתף של יין?‬

‫ֵּבית ַׁש ַּמאי אֹו ְמִרים‪ְׁ :‬ש ֵּתי יש לבדוק שתי שכבות של חביות לכל אורכן ורוחבן‪.‬‬
‫ׁשּורֹות ַעל ְּפ ֵני ָכל ַה ַּמְר ֵּתף‪.‬‬

‫שתי שורות הסמוכות לפתח שהן גם העליונות‪ ,‬ולא שתי שכבות שלמות‪.‬‬ ‫ּו ֵבית ִהֵּלל אֹו ְמִרים‪ְׁ ,‬ש ֵּתי‬
‫ׁשּורֹות ַה ִחיצֹונֹות ֶׁש ֵהן‬
‫ָה ֶע ְליֹונֹות‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ץמח תקידבל םירושקה םיניד השולש‬ ‫א קרפ פסחים סכתמ‬

‫ ארגון המשנה‬

‫שלושה דינים הקשורים לבדיקת חמץ‬

‫היכן לא צריך‬ ‫לאור מה‬ ‫מתי בודקים‬ ‫הנושא‪:‬‬
‫לבדוק חמץ?‬ ‫בודקים חמץ?‬ ‫חמץ?‬

‫כל מקום שאין‬ ‫לאור הנר‬ ‫ליל יד בניסן‬ ‫הדין‪:‬‬
‫מכניסין בו חמץ‬

‫מדוע אם כן הצריכו בית הלל ובית‬
‫שמאי בדיקה במרתף? הרי בדרך כלל‬

‫לא מכניסים חמץ למרתף?‬

‫מדובר במרתף יין פעיל שנכנסים אליו‬
‫לעתים קרובות במהלך השנה‪ ,‬ויש‬
‫חשש ששכחו בו חמץ‪.‬‬

‫לדעת בית הלל‬ ‫היכן בודקים במרתף‬
‫מעין זה?‬

‫לדעת בית שמאי‬

‫‪20‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫א קרפ פסחים סכתמ‬ ‫ץמח תקידבל םירושקה םיניד השולש‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫ ‪ .1‬מתי בודקים חמץ?‬
‫ ‪ .2‬לאור מה בודקים חמץ?‬
‫ ‪ .3‬היכן לא צריך לבדוק חמץ?‬
‫ ‪ .4‬האם צריך לבדוק חמץ במרתף? פרטו!‬
‫ ‪ .5‬במה נחלקו בית שמאי ובית הלל במשנתנו?‬

‫ מעיינים במפרשים‬

‫למה תיקנו בדיקת חמץ?‬
‫בדיקת החמץ בליל יד בניסן היא תקנת חכמים‪.‬‬
‫עיינו בדברי רבנו עובדיה מברטנורא המובאים לפניכם‪:‬‬

‫יש מפרשים שטעם הבדיקה הוא כדי שלא יעבור על "בל יראה ובל ימצא" אם יהיה חמץ בביתו בפסח‪.‬‬
‫ויש אומרים שטעם הבדיקה גזירה שמא ימצא חמץ בביתו בפסח ויאכלנו‪ ,‬כיון שאין רגיל להיות בדל ממנו כל‬

‫שאר ימות השנה‪.‬‬

‫ר' עובדיה מברטנורא‬

‫‪ .6‬מהם שני הטעמים לתקנת חכמים בבדיקת חמץ?‬

‫ תורת חיים‬

‫שלום ילדים‪ ,‬שמי יהונתן‪ .‬אבא שלי עובד בעבודה ביטחונית‪ .‬רוצים לשמוע מה קרה לנו השנה? שבוע‬
‫לפני חג פסח האחרון נסענו למלון‪ ,‬והיינו אמורים להיות שם עד שבוע אחרי החג‪ ,‬ולכן אבי לא בדק‬
‫את החמץ אלא ביטלו (כיוון בליבו שהחמץ הוא נחשב כהפקר וכעפר הארץ)‪ .‬באמצע החג קיבל אבי שיחה חשובה‬
‫מהעבודה הזעיקו אותו בחזרה‪ ,‬וכולנו נאלצנו לחזור הביתה‪ .‬כשהגענו הביתה דוד‪ ,‬אחי הקטן בן‬
‫השלוש‪ ,‬הוציא שוקולד חמץ מהמגירה ואכל ממנו‪ ,‬מתוך הרגל‪ ,‬ואני הזדעזעתי לראות מוצרים לא כשרים‬

‫לפסח בארונות במטבח באמצע החג‪ .‬זה היה נורא‪...‬‬

‫ ‪ .7‬איזה חשש שממנו הזהירו חכמים התממש אצל יהונתן‪ ,‬ואיזה אצל דוד?‬
‫ ‪ .8‬למה תיקנו חכמים שיבדקו את החמץ בליל ארבעה עשר?‬

‫ ‪ .9‬התורה מצווה אותנו לבער את החמץ ולא לאכול ממנו מיום י"ד בניסן ‪ .‬אם כן‪ ,‬למה בדיקת החמץ נעשית בליל ‬
‫י"ד בניסן?‬

‫‪21‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ץמח תקידבל םירושקה םיניד השולש‬ ‫א קרפ פסחים סכתמ‬

‫ מעיינים במפרשים‬

‫ ‪ .10‬עיינו בהסבר הרמב"ם וכתבו מדוע תיקנו את בדיקת החמץ דווקא בליל ארבעה עשר בניסן!‬

‫"בדיקת החמץ לא תהא אלא בליל ארבעה עשר אף על פי שאין החמץ נאסר באכילה עד חצות יום ארבעה‬
‫עשר‪ ...‬התקינו כך‪ :‬א‪ .‬מפני שאור הנר בלילה יפה לחפוש ולבדיקה‪ ,‬ב‪ .‬כל בני אדם בבתיהם באותו העת"‪.‬‬

‫פירוש הרמב"ם על המשנה‬

‫ ‪ .11‬עיינו בדברי המשנה ברורה וכתבו‪ :‬מדוע צריך לבדוק דווקא בלילה ודווקא לאור הנר?‬

‫לאור הנר ‪ -‬מפני שצריך לבדוק בחורין ובסדקין ואור היום לא יועיל לזה‪ .‬וכיון שצריך שתהא לאור הנר‬
‫קבעו את הבדיקה בלילה מפני שאז אורו מבהיק יותר מביום ואפילו במקום האפל‪.‬‬

‫משנה ברורה סימן תלא אות ג‬ ‫ ‬

‫כדמא"ט – כותרת‪ ,‬אורמ‪ ,‬הרקמ‪ ,‬דין‪ ,‬טעם‬

‫חלק מהמשניות בנויות מכמה מרכיבים הנקראים בקיצור כאמד"ט‪:‬‬

‫כותרת – המציינת את הנושא הכללי של המשנה‪ .‬בדרך כלל מופיעה במשניות המביאות‬

‫מקרים אחדים‪.‬‬

‫אומר – החכם שאמר את הדין‪.‬‬

‫מקרה – האירוע הנידון‪.‬‬

‫דין – הפסיקה ההלכתית של המקרה‪.‬‬

‫טעם – הסיבה והנימוק לפסק הדין‪.‬‬

‫לא לכל המשניות יש את כל מרכיבי הכאמד"ט‪ .‬לכל משנה מבנה אחר‪ ,‬יש משניות שיש בהן‬
‫את כל המרכיבים ואחרות שרק חלקם נמצאים בהן‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫א קרפ פסחים סכתמ‬ ‫ץמח תקידבל םירושקה םיניד השולש‬

‫ כאמד"ט‬

‫‪ .12‬לפניכם משפט המובא במשנה‪ .‬נתחו לפי מבנה כאמד"ט בעזרת הטבלה שלפניכם‪:‬‬

‫"אֹור ְל ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪ּ ,‬בֹו ְד ִקין ֶאת ֶה ָח ֵמץ ְלאֹור ַהֵּנר‪ָּ .‬כל ָמקֹום ֶׁש ֵאין ַמ ְכ ִני ִסין ּבֹו ָח ֵמץ ֵאין ָצִריְך ְּב ִדי ָקה"‬

‫אומר מקרה דין טעם‬

‫תנא קמא‬

‫כי מן הסתם אין שם חמץ‬ ‫תנא קמא‬

‫ בעקבות התנאים‬

‫בית הלל הוא כינוי לתלמידיו של הלל‪ ,‬ובית שמאי הוא כינוי לתלמידיו של שמאי‪.‬‬
‫הלל ושמאי שימשו כראשי הסנהדרין‪ .‬הם עצמם נחלקו רק בשלושה דברים‪ ,‬אך בין תלמידיהם יש מחלוקות רבות‪.‬‬
‫על מחלוקות אלו אמרו חז"ל (אבות פרק ה‪ ,‬משנה יז)‪" :‬כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים‪ ...‬איזו היא מחלוקת‬

‫שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי"‪.‬‬
‫במשנתנו מובאת אחת מהמחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל‪.‬‬

‫‪ .13‬בכמה דברים נחלקו הלל ושמאי?‬
‫‪ 14‬האם המחלוקת שבמשנתנו היא בין הלל לשמאי‪ ,‬או בין תלמידיהם?‬

‫‪ .15‬מה מיוחד במחלוקות שבין הלל לשמאי?‬

‫‪23‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ץמח תקידבל םירושקה םיניד השולש‬ ‫א קרפ פסחים סכתמ‬

‫ מעיינים‬

‫הידעת?‬
‫ישנה מחלוקת מהי דעת בית הלל ומהי דעת בית שמאי‪ .‬לפניך ארבעה איורים הממחישים את הדעות‪:‬‬

‫איור ד'‬ ‫איור ג'‬ ‫איור ב'‬ ‫איור א'‬

‫‪ . 16‬עיינו בגמרא שלפניכם‪ .‬העתיקו למחברתכם את הטבלה ומלאו אותה‪:‬‬

‫בית שמאי אומרים שתי שורות‪ :‬אמר רב יהודה שתי שורות שאמרו מן הארץ ועד שמי קורה‪ .‬ורבי יוחנן‬
‫אמר שורה אחת כמין גאם‪ .‬בית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות‪ :‬אמר רב עליונה‬
‫ושלמטה הימנה ושמואל אמר עליונה ושלפנים הימנה‬

‫האם הוא בדעת בית הלל או בית שמאי‬ ‫מי בגמרא מבאר שכך הוא הציור‬

‫איור א‬

‫איור ב‬

‫איור ג‬

‫איור ד‬

‫‪24‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ב הנשמ‬

‫א קרפ פסחים סכתמ‬ ‫חמץ תואצמיהל םיששוח אל מתי‬

‫שמנה ב‬

‫מתי לא חוששים להימצאות חמץ‬

‫הקדמה‬ ‫ֵאין חֹוְׁשִׁשין ֶׁש ָּמא ֵגְרָרה‬
‫ֻח ְל ָּדה ִמַּב ִית ְל ַב ִית‬
‫בתורה נצטווינו שלא לאכול חמץ בפסח‪ ,‬ושחמץ לא ייראה ולא יימצא בביתנו בחג‬
‫הפסח‪ .‬חכמינו תיקנו לנו את בדיקת החמץ כדי שלא ניכשל באיסורים אלו‪.‬‬ ‫ּו ִמ ָּמקֹום ְל ָמקֹום‪ְּ ,‬ד ִאם‬
‫ֵּכן‪ֵ ,‬מ ָח ֵצר ְל ָח ֵצר ּו ֵמ ִעיר‬
‫עם זאת‪ ,‬למדנו במשנה הקודמת כי לא חוששים למצבים שאינם סבירים‪ ,‬ולכן לא‬ ‫ְל ִעיר ‪ֵ -‬אין ַל ָּד ָבר סֹוף‪:‬‬
‫צריך לבדוק ב" ָמקֹום ֶׁש ֵאין ַמ ְכ ִני ִסין ּבֹו ָח ֵמץ" בכל השנה‪.‬‬

‫משנתנו מוסיפה ומבארת סוג נוסף של חשש שאינו סביר‪.‬‬

‫לשון המשנה פירוש‬

‫ֵאין חֹוְׁשִׁשין בזמן שאנו בודקים את החמץ‬

‫שהיא חיה שהייתה מצויה בימיהם‪ ,‬את החמץ‬ ‫ֶׁש ָּמא ֵגְרָרה‬
‫ֻח ְל ָּדה‬
‫לדוגמה‪ :‬אדם שבדק את ביתו‪ ,‬ויודע שחברו עדיין לא בדק את ביתו – אין בעל‬
‫הבית הבדוק צריך לחשוש שמא העבירה חולדה חמץ מבית שכנו אליו‪.‬‬ ‫ִמַּב ִית ְל ַב ִית‬

‫כגון שבדק בחדר מסוים בביתו ועבר לחדר אחר בביתו – אין צריך לחשוש‬ ‫ּו ִמ ָּמקֹום‬
‫שמא בזמן בדיקת החדר החדש העבירה חולדה חתיכת חמץ לחדר הקודם‪.‬‬ ‫ְל ָמקֹום‪,‬‬

‫שאם נחשוש מכל אלה‪ ,‬עלינו לחשוש גם שמא העבירה חולדה חמץ‬ ‫ְּד ִאם ֵּכן‪,‬‬

‫ֵמ ָח ֵצר ְל ָח ֵצר מחצר שלא נבדקה לחצר שנבדקה‬

‫ּו ֵמ ִעיר ְל ִעיר ‪ -‬מעיר שבדקו בה לעיר שלא בדקו בה‬

‫ֵאין ַל ָּד ָבר סֹוף‪ :‬אין סוף למקרים שאפשר לחשוש להם ולהצריך בגינם בדיקה חוזרת‪ ,‬ועל כן‬

‫חוששים רק ממצבים סבירים ומציאותיים‪.‬‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪1 .1‬במשניות א‪-‬ב מובאים שני חששות שאין אנו חוששים להם‪ .‬מהם?‬
‫‪2 .2‬מדוע לא חוששים שמא גררה חולדה מבית לבית?‬
‫‪3 .3‬מה פירוש המילים 'אין לדבר סוף'?‬

‫‪25‬‬

‫ ב הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫חמץ תואצמיהל םיששוח אל מתי‬ ‫א קרפ פסחים סכתמ‬

‫ בעקבות התנאים‬

‫תנא קמא – סתם משנה‬
‫תנא קמא היא מילה בארמית‪ ,‬ובתרגום לעברית פירושה – התנא הראשון‪ ,‬שהוא התנא שאמר את הדברים הראשונים‬

‫שמוזכרים במשנה‪.‬‬
‫סתם משנה‪ :‬ברבות מהמשניות שסידר רבי יהודה הנשיא‪ ,‬כתובות הלכות ללא ציון שמו של התנא שאמר אותן‪ ,‬וללא‬
‫אף תנא אחר שחולק עליהן‪ .‬משניות אלו נקראות "סתם משנה"‪ .‬בדרך כלל מדובר ברבי מאיר תלמידו של רבי עקיבא‪,‬‬

‫שעליו אמר רבי יוחנן‪" :‬סתם משנה רבי מאיר" (סנהדרין פו‪ ,‬א‏)‪.‬‬
‫ ‪ .4‬על פי האמור לעיל מי לדעתכם אמר את משנתנו?‬

‫ כאמד"ט‬

‫ ‪ .5‬העתיקו למחברתכם את הטבלה ומלאוה‪:‬‬

‫אומר מקרה דין טעם‬

‫ תורת חיים‬

‫שלום ילדים! אחי הקטן מאיר הוא בן שלוש‪ ,‬והוא ילד חמוד ומקסים‪.‬‬
‫בערב פסח האחרון לאחר בדיקת החמץ ראיתי את מאירוש הקטן יוצא מהמטבח‬

‫כשהוא גומר ללעוס משהו‪ ,‬ולא הצלחתי לראות מה הוא לעס‪.‬‬

‫ ‪ .5‬לאור הנלמד במשנה האם אני צריך להגיד לאבי שיבדוק שוב או לא?‬
‫ ‪ .6‬במה דומה מקרה זה למשנה? במה הוא שונה?‬

‫‪26‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ג הנשמ‬

‫א קרפ פסחים סכתמ‬ ‫ץמחה תא קודבל ךירצ יתמ דע‬

‫שמנה ג‬

‫עד מתי צריך לבדוק את החמץ‬

‫הקדמה‬ ‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ּבֹו ְד ִקין אֹור ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר ּו ְב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‬
‫בליל ארבעה עשר בניסן אנו בודקים את החמץ לאור הנר‪.‬‬
‫ַׁש ֲחִרית ּו ִבְׁש ַעת ַהִּבעּור‪.‬‬
‫למחרת בבוקר אנו עדיין יכולים לאכול את החמץ עד השעה‬ ‫ַו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪ֹ :‬לא ָב ַדק אֹור ַאְרָּב ָעה‬
‫הרביעית‪ ,‬ועד תחילת השעה השישית צריך לבער את החמץ‪.‬‬
‫ָעָׂשר‪ִ ,‬י ְבּ ֹדק ְּב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪.‬‬
‫חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה – לפי ההלכה חל איסור‬ ‫ֹלא ָב ַדק ְּב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪ִ ,‬י ְבּ ֹדק ְּבתֹוְך ַהּמֹו ֵעד‪.‬‬
‫לאכול חמץ שהיה ברשותו של יהודי בפסח‪ ,‬וגם ליהנות ממנו‬ ‫ֹלא ָב ַדק ְּבתֹוְך ַהּמֹו ֵעד‪ִ ,‬י ְבּ ֹדק ְל ַא ַחר ַהּמֹו ֵעד‪.‬‬
‫אסור (לדוגמה‪ ,‬אסור למוכרו לגוי וליהנות מהכסף)‪ .‬איסור זה הוא קנס שגזרו‬
‫ּו ַמה ֶּשׁ ְּמַׁש ֵּיר‪ַ ,‬יִּני ֶחּנּו ְב ִצ ְנ ָעא‪,‬‬
‫חכמים על מי שעבר על איסור החזקת חמץ בפסח‪.‬‬ ‫ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ָצִריְך ְּב ִדי ָקה ַא ֲחָריו‪.‬‬

‫משנתנו עוסקת בשאלה מה הדין במי שלא בדק את החמץ‬
‫בליל ארבעה עשר בניסן‪.‬‬

‫פירוש המשנה‬ ‫לשון המשנה‬

‫חלק א – הרישא‪ :‬עד מתי צריך לבדוק חמץ?‬

‫כלומר בליל ארבעה עשר בניסן‪ ,‬ואם לא בדק אז בודק‬ ‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪:‬‬
‫בבוקר‪ .‬ואם לא בדק בבוקר יכול לבדוק עד‬ ‫ּבֹו ְד ִקין אֹור ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‬
‫ּו ְב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר ַׁש ֲחִרית‬

‫עד תחילת השעה השישית שבה חייב לבער את החמץ‪ .‬אך לאחר מכן‬ ‫ּו ִבְׁש ַעת ַהִּבעּור‪.‬‬
‫לא יבדוק‪ ,‬שכן רבי יהודה חושש שמא ימצא חמץ ויאכל ממנו‪ ,‬וחמץ אסור‬ ‫ַו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪:‬‬

‫באכילה ובהנאה משעה זו‪.‬‬

‫לחכמים יש שיטה אחרת משל רבי יהודה‪ .‬הם סוברים כי מי ש‬

‫ֹלא ָב ַדק אֹור ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪ ,‬בליל ארבעה עשר בניסן‬

‫כל היום‬ ‫ִי ְבּ ֹדק ְּב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪.‬‬

‫ֹלא ָב ַדק ְּב ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪,‬‬
‫ִי ְבּ ֹדק ְּבתֹוְך ַהּמֹו ֵעד‪.‬‬
‫במשך כל שבעת ימי חג פסח‬

‫אחר חג הפסח‪ .‬שכן חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה גם לאחר הפסח‪.‬‬ ‫ֹלא ָב ַדק ְּבתֹוְך ַהּמֹו ֵעד‪,‬‬

‫וחכמים אינם שותפים לחששו של רבי יהודה שמא יאכל את החמץ‪ ,‬מפני‬ ‫ִי ְבּ ֹדק ְל ַא ַחר ַהּמֹו ֵעד‪.‬‬
‫שהם סוברים שמכיוון שהוא מחפש אותו כדי לשורפו – ברור שלא יאכל ממנו‪.‬‬

‫חלק ב – הסיפא‪ :‬מה צריך לעשות עם החמץ שמוצא בבדיקת חמץ?‬

‫ּו ַמה ֶּשׁ ְּמַׁש ֵּיר‪ַ ,‬יִּני ֶחּנּו ְב ִצ ְנ ָעא‪ ,‬את חמץ שהבודק מוצא‪ ,‬או סתם חמץ שהוא משאיר לאחר הבדיקה לצורך‬
‫אכילה עד החג – יניח במקום מוצנע‬

‫ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ָצִריְך ְּב ִדי ָקה אם החמץ יישאר במקום גלוי וחלק ממנו יעלם – יעלה החשש שחולדה גררה‬
‫חמץ למקום אחר בבית‪ ,‬ויהיה צורך בבדיקה חוזרת‪ ,‬ועל כן יש להניח את‬ ‫ַא ֲחָריו‪.‬‬
‫החמץ במקום מוצנע‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫ג הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ץמחה תא קודבל ךירצ יתמ דע‬ ‫א קרפ פסחים סכתמ‬

‫ ארגון המשנה‬

‫במשנתנו שני נושאים‬

‫סיפא‬ ‫רישא‬
‫מה יעשה‬
‫בחמץ שמשאיר‬ ‫עד מתי צריך‬ ‫הנושא‪:‬‬
‫לאכילה ביום‬ ‫לבדוק את‬
‫ארבעה עשר?‬ ‫החמץ ?‬

‫יניחנו בצנעא‬ ‫דעת חכמים‬ ‫דעת רבי יהודה‬ ‫האומר‪:‬‬

‫שמא למחרת‬ ‫לכתחילה ליל‬ ‫לכתחילה ליל‬
‫יראה שנחסר‬ ‫ארבעה עשר‬ ‫ארבעה עשר‬
‫החמץ‪ ,‬ונחשוש‬
‫שחולדה לקחה‬ ‫ואם לא בדק‬ ‫ואם לא בדק‬ ‫הדעה‪:‬‬
‫אותו ופיזרה‬ ‫יבדוק כל יום‬ ‫יבדוק בארבעה‬
‫בכל הבית ‪,‬‬ ‫ארבעה עשר‬
‫ויהיה צורך‬ ‫עשר בבוקר‬
‫בבדיקה חוזרת‬ ‫ואם לא בדק‬
‫יבדוק בכל‬ ‫ואם לא בדק‬
‫שבעת ימי‬ ‫יבדוק עד‬

‫הפסח‬ ‫השעה השישית‬
‫ביום ארבעה‬
‫עשר שזהו זמן‬
‫ביעור חמץ‬

‫ואם לא בדק‬ ‫לאחר השעה‬ ‫הטעם‪:‬‬
‫יבדוק לאחר חג‬ ‫השישית לא‬
‫יבדוק שמא‬
‫הפסח‬ ‫ימצא חמץ‬

‫כדי שלא יאכל‬ ‫ויאכלו‪.‬‬
‫חמץ שעבר‬
‫עליו הפסח או‬
‫ייהנה ממנו‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ג הנשמ‬

‫א קרפ פסחים סכתמ‬ ‫ץמחה תא קודבל ךירצ יתמ דע‬

‫ביאורי מילים‬

‫ ‪ .1‬בארו את המילים והמושגים הבאים‪:‬‬

‫ א‪ .‬בארבעה עשר שחרית‬
‫ ב‪ .‬בשעת הביעור‬
‫ ג‪ .‬בתוך המועד‬
‫ ד ‪ .‬לאחר המועד‬
‫ ה‪ .‬מה שמשייר‬
‫ ו ‪ .‬יניחנו בצנעא‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫ ‪ .2‬העתיקו את הטבלה למחברת והשלימו אותה‬

‫זמני בדיקת חמץ‬ ‫לפי רבי יהודה‬
‫לפי חכמים‬
‫זמן א‬
‫זמן א‬ ‫זמן ב‬
‫זמן ב‬ ‫זמן ג‬
‫זמן ג‬
‫זמן ד‬

‫ ‪ .3‬השלימו במחברת את דו השיח בין חכמים לרבי יהודה‪:‬‬

‫לדעתי אסור לבדוק לאחר השעה השישית ביום ארבעה עשר‪ ,‬מכיוון‬ ‫רבי יהודה‬
‫שיש לחשוש ש‪_____________________________ :‬‬

‫לדעתנו אין כל מקום לחששך‪ ,‬מכיוון ש‪_________________________ :‬‬
‫_____________________________________________‬

‫חכמים‬ ‫לעומת זאת אנו חוששים כי אם הוא לא יבדוק לאחר זמן הביעור ואפילו‬
‫לאחר החג‪ ,‬הוא יבוא לידי איסור ש‪____________________________ :‬‬

‫____________________________________________‬

‫איני מסכים אתכם‪ .‬אני עומד על דעתי כי יש חשש סביר שבמהלך‬
‫הבדיקה יבוא לידי‪_______________________________ :‬‬

‫רבי יהודה‬

‫‪29‬‬

‫ג הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ץמחה תא קודבל ךירצ יתמ דע‬ ‫א קרפ פסחים סכתמ‬

‫תרמילון‪:‬‬ ‫ מעיינים‬

‫תורה‬ ‫איסור אכילת חמץ הוא מהתורה‬
‫דברי סופרים‬ ‫חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מדברי סופרים‬

‫ ‪ .3‬לאור האמור השלימו במחברתכם‪:‬‬
‫ רבי יהודה חושש לאיסור ___________________‬
‫ וחכמים חוששים לאיסור ___________________‬

‫  מרחיבים‬

‫במנים לש קרפים שמבנה‬
‫הידעתם? לפעמים פרק משנה מתחיל בנושא מסוים ואז עובר לנושא אחר ולאחר כמה משניות חוזר לנושא הראשון‪.‬‬

‫דוגמה לכך אפשר לראות במשנתנו; הקשר בין הרישא של המשנה לסיפא שלה אינו ברור‪,‬‬
‫וכתב הרמב"ם על חלק הסיפא שבמשנתנו‪:‬‬

‫"ואמרם (מה שנאמר במשנתנו) "מה שהוא משייר" (יניחנו בצנעא)‪ ,‬חוזר על תחילת המאמר‪ ,‬והוא אמרם (במשנה א)‬
‫"אור לארבעה עשר בודקין את החמץ‪ ,‬כי מה שמשייר יניחנו בצינעא עד שיחול שעת איסור"‬

‫לפי הרמב"ם הסיפא של משנתנו הוא המשך למשנה א‪ ,‬וזה הסדר שבו יש ללמוד את המשנה‪:‬‬

‫מאיזו משנה הוא לקוח‬ ‫מה פירוש המשפט‬
‫משנה ב‬
‫אֹור ְל ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‪ּ ,‬בֹו ְד ִקין ֶאת ֶה ָח ֵמץ ְלאֹור ַהֵּנר‬
‫ָּכל ָמקֹום ֶׁש ֵאין ַמ ְכ ִני ִסין ּבֹו ָח ֵמץ ֵאין ָצִריְך ְּב ִדי ָקה‬

‫ּו ַמה ׁ ֶּשְּמַׁשֵּיר ַיִּני ֶחּנּו ְב ִצ ְנ ָעא‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ָצִריְך ְּב ִדי ָקה ַא ֲחָריו‬

‫ ‪ .5‬העתיקו את הטבלה למחברת והשלימו אותה!‬

‫ כאמד"ט‬

‫ ‪ .6‬העתיקו למחברתכם את הטבלה ומלאוה‪:‬‬
‫אומר מקרה דין טעם‬

‫‪30‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ג הנשמ‬

‫א קרפ פסחים סכתמ‬ ‫ץמחה תא קודבל ךירצ יתמ דע‬

‫הלכה למעשה‬

‫עיינו בדברי השולחן ערוך‪:‬‬

‫לא בדק בליל י"ד‪ ,‬יבדוק ביום י"ד באיזו שעה שיזכור מהיום‪ .‬לא בדק כל יום י"ד‪ ,‬יבדוק בתוך הפסח‪ .‬לא‬
‫בדק בתוך הפסח‪ ,‬יבדוק לאחר הפסח‪ ,‬כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה; ועל‬

‫הבדיקה שלאחר הפסח לא יברך‪.‬‬

‫שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תלה‬

‫ ‪ .6‬האם נפסק להלכה כמו רבי יהודה או כמו חכמים?‬
‫ ‪ .7‬איזו הלכה הוסיף השולחן ערוך על הנלמד במשנתנו?‬

‫ בעקבות התנאים‬

‫רבי יהודה בר אלעאי‬

‫רבי יהודה בר אלעאי‪( ,‬המוזכר בדרך כלל כרבי יהודה)‏ היה תנא בדור הרביעי של תקופת התנאים‪ ,‬מגדולי תלמידיו של רבי‬
‫עקיבא‪ .‬מאות מובאות מדבריו נזכרו בשישה סדרי משנה‪ ,‬ופסקיו במשנה רבים משל כל תנא אחר‪ .‬רבי יהודה בר אלעאי‬
‫היה עני מרוד עד שהייתה לו רק כסות אחת‪ ,‬פניו האירו תמיד מנהגו בערב שבת‪" :‬רוחץ פניו ידיו ורגליו‪ ,‬ומתעטף ויושב‬
‫בסדינין המצוייצין‪ ,‬ודומה למלאך ה' צבאות"‪ .‬היה מקפיד להתפנות אימתי שהיה צריך‪ ,‬ובעקבות כך היה מראה פניו‬
‫בריא ביותר‪ .‬אמרו עליו שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר‪" :‬כלה נאה וחסודה"‪ ,‬ושהיה מבטל תלמוד‬

‫תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה‪ .‬רבי יהודה נהג בחסידות יתרה בכל מעשיו‪.‬‬

‫ ‪ .8‬כתבו חמישה דברים שהתחדשו לכם על דמותו של רבי יהודה בר אלעאי‪.‬‬

‫ציונו של התנא רבי יהודה בר אלעאי בדרך מעין זיתים לצפת‬

‫‪31‬‬

‫ד הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫וביעורו ץמח תאכיל ןמז ףוס‬ ‫א קרפ פסחים סכתמ‬

‫שמנה ד‬

‫סוף זמן אכילת חמץ וביעורו‬

‫הקדמה‬ ‫ַרִּבי ֵמ ִאיר אֹו ֵמר‪:‬‬
‫אֹו ְכ ִלין ָּכל ָח ֵמׁש ְוׂשֹוְר ִפין ִּב ְת ִחַּלת ֵׁשׁש;‬
‫בתורה נאמר "שבעת ימים שאֹר לא ימצא בבתיכם" (שמות יב‪ ,‬יט) ומכאן‬
‫שצריך לבער את החמץ לפני כניסת החג כדי להבטיח שלא יהיה‬ ‫ְוַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪:‬‬
‫בביתנו שבעת ימים‪ .‬מן התורה צריך לבער את החמץ ביום יד בניסן‬ ‫אֹו ְכ ִלין ָּכל ַאְרַּבע‪ְ ,‬ותֹו ִלין ָּכל ָח ֵמׁש‪,‬‬
‫בסוף השעה השישית‪-‬תחילת השעה השביעית‪ .‬חכמים הוסיפו על‬
‫זמן האיסור והקדימו את הביעור בשעה‪ ,‬לתחילת השעה השישית‪,‬‬ ‫ְוׂשֹוְר ִפין ִּב ְת ִחַּלת ֵׁשׁש‪.‬‬
‫שמא יטעו ויחשבו כי השעה השביעית היא השעה השישית‪ ,‬וישרפו‬

‫את החמץ לאחר השעה השביעית‪.‬‬

‫ ‬

‫זמן ביעור זמן ביעור‬ ‫ ‬

‫חמ ץ חמץ ‬
‫מדברי מהתורה‬
‫חכמים‬
‫שקיעה‬ ‫זריחה‬
‫‪12 11 10 9‬‬ ‫‪8 7 6 5 4 3 2 1‬‬

‫למה שיטעו? כיון שזמן חצות היום הוא כאשר השמש נמצאת באמצע השמים‪.‬‬

‫חצות היום‬

‫שקיעה‬ ‫זריחה‬

‫‪12 11 10 9 8 7 6 5 4 3 2 1‬‬

‫קל לטעות בקריאת מיקום השמש‪ ,‬ולכן גזרו חכמים שיקדימו בשעה את ביעור החמץ‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ד הנשמ‬

‫א קרפ פסחים סכתמ‬ ‫וביעורו ץמח תאכיל ןמז ףוס‬

‫סוף זמן אכילת חמץ‪:‬‬

‫הזמן שבו צריך להפסיק לאכול חמץ מהתורה הוא תחילת השעה השביעית‪ ,‬וחכמינו הוסיפו על זמן האיסור והקדימו‬
‫את סוף זמן האכילה‪ ,‬שמא יטעו ויאכלו חמץ לאחר השעה השביעית‪.‬‬

‫פירוש המשנה‬ ‫לשון המשנה‬

‫במשנתנו ישנה מחלוקת בשאלה בכמה זמן הוקדם איסור אכילת חמץ‪:‬‬

‫ַרִּבי ֵמ ִאיר אֹו ֵמר‪ :‬אֹו ְכ ִלין מותר לאכול חמץ במשך כל חמש השעות הראשונות‬
‫של יום יד בניסן‪.‬‬ ‫ָּכל ָח ֵמׁש‬

‫ְוׂשֹוְר ִפין ִּב ְת ִחַּלת ֵׁשׁש; ושורפין אותו בתחילת השעה השישית‪,‬‬

‫שעה אחת קודם זמן ביעורו מן התורה‪.‬‬

‫שקיעה‬ ‫סוף זמן סוף זמן‬
‫‪12 11 10 9‬‬ ‫האכילה האכילה‬
‫והביעור והביעור‬
‫מדברי מהתורה‬

‫חכמים‬

‫מותר באכילה‬ ‫זריחה‬

‫‪87‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪543‬‬ ‫‪21‬‬

‫חכמים הקדימו את הזמן אחרון לביעור ולאכילה בשעה מפני שהאדם עלול לטעות בשעה אחת‪,‬‬
‫ולחשוב שהשעה השביעית שהיא עדיין השעה השישית‪ ,‬והוא עלול לבער אחר השעה השביעית‪.‬‬

‫לפי רבי מאיר סוף זמן האכילה והביעור הוא שווה‪.‬‬

‫ְוַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪ ,‬אֹו ְכ ִלין‬
‫ָּכל ַאְרַּבע‪,‬‬
‫שעות ראשונות של היום בלבד‬

‫כלומר‪ :‬במהלך השעה החמישית החמץ הוא בדין ספק – כבר לא‬ ‫ְותֹו ִלין ָּכל ָח ֵמׁש‪,‬‬
‫אוכלים ממנו‪ ,‬אך הוא עדיין מותר בהנאה‪,‬‬

‫ְוׂשֹוְר ִפין ִּב ְת ִחַּלת ֵׁשׁש‪ .‬בתחילת השעה השישית‪.‬‬

‫סוף זמן‬ ‫סוף זמן‬ ‫סוף זמן‬
‫האכילה‬ ‫הביעור‬ ‫האכילה‬
‫והביעור‬ ‫מדברי‬ ‫מדברי‬
‫מהתורה‬ ‫חכמים‬ ‫חכמים‬

‫שקיעה‬ ‫‪87‬‬ ‫זריחה מ ו ת ר ב א כ י ל ה‬
‫‪12 11 10 9‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪543‬‬ ‫‪21‬‬

‫לפי רבי יהודה חכמים חששו ביותר לעניין אכילה‪ ,‬שמא יטעה האדם בשעתיים‪ ,‬ויחשוב שהשעה‬
‫השביעית שהיא עדיין השעה החמישית‪ ,‬ויאכל חמץ לאחר השעה השביעית‪ .‬אבל לעניין איסור הנאה‬

‫לא חששו כל כך‪ ,‬והקדימוהו בשעה אחת‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫ד הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫וביעורו ץמח תאכיל ןמז ףוס‬ ‫א קרפ פסחים סכתמ‬

‫מדין תורה צריך לסיים את אכילת החמץ ולבער את החמץ‬ ‫ ארגון המשנה‬
‫עד תחילת השעה השביעית ביום יד בניסן‬
‫הנושא‪:‬‬
‫חכמינו הקדימו את הביעור בשעה אחת בלבד‪ ,‬לתחילת‬
‫השעה השישית‪ ,‬שמא יתבלבלו בשעה‪ ,‬ויבואו לבער לאחר‬

‫השעה השביעית‬

‫חכמינו הקדימו את זמן סיום אכילת החמץ‪,‬‬
‫וישנה מחלוקת בכמה זמן הקדימוה‬

‫דעת רבי יהודה‬ ‫דעת רבי מאיר‬ ‫האומר‪:‬‬

‫לעניין אכילה חששו חכמים ביותר‪ ,‬שמא‬ ‫גם לעניין אכילה הקדימו בשעה אחת‬ ‫הדעה‪:‬‬
‫יטעה האדם בשעתיים‪ ,‬ולכן סוף זמן האכילה‬ ‫ולכן סוף זמן האכילה הוא בתחילת השעה‬

‫הוא תחילת השעה החמישית‬ ‫השישית‬

‫בשעה החמישית החמץ‬
‫אסור באכילה אך מותר בהנאה‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫ ‪ .1‬העתיקו למחברתכם את הטבלה הבאה והשלימוה‬

‫מה החשש‬ ‫מחכמים לפי ‬ ‫מה החשש‬ ‫מחכמים לפי ‬ ‫מהתורה‬
‫רבי יהודה‬ ‫רבי מאיר‬

‫סוף זמן ביעור חמץ‬
‫סוף זמן אכילת חמץ‬

‫‪ְ" .2‬ות ֹו ִלין ָּכל ָח ֵמׁש"‬

‫א‪ .‬האם יש שלב שבו החמץ אסור באכילה ומותר בהנאה?‬
‫ב‪ .‬לפי איזו דעה?‬

‫ג‪ .‬מה פירוש המילה "תולין"?‬

‫‪34‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ד הנשמ‬

‫א קרפ פסחים סכתמ‬ ‫וביעורו ץמח תאכיל ןמז ףוס‬

‫ כאמד"ט‬

‫ ‪ .3‬לפניכם לשון המשנה‪.‬‬
‫ העתיקו את הטבלה למחברותיכם‪ ,‬וכתבו את לשון המשנה בתוך הטבלה לפי מבנה כאמד"ט‪.‬‬

‫ַרִּבי ֵמ ִאיר אֹו ֵמר‪ ,‬אֹו ְכ ִלין ָּכל ָח ֵמׁש ְוׂשֹוְר ִפין ִּב ְת ִחַּלת ֵׁשׁש‬
‫ְוַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪ ,‬אֹו ְכ ִלין ָּכל ַאְרַּבע‪ְ ,‬ותֹו ִלין ָּכל ָח ֵמׁש‪ְ ,‬וׂשֹוְר ִפין ִּב ְת ִחַּלת ֵׁשׁש‪.‬‬

‫אומר מקרה דין טעם‬

‫ מעיינים במפרשים‬
‫ְוַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪ ,‬אֹו ְכ ִלין ָּכל ַאְרַּבע‬

‫הרב פנחס קהתי כתב בפירושו כך‪:‬‬

‫ומבואר בגמרא‪ ,‬שאף על פי שבשעה החמישית חמה במזרח ובשביעית חמה במערב‪ ,‬ואין טועים בשעות אלו‪,‬‬
‫מכל מקום גזרו חכמים משום יום המעונן‪ ,‬שעלולים לטעות בו אף בין השעה החמישית לשביעית‪.‬‬
‫ ‪ .4‬למה חושש רבי יהודה?‬

‫מערב ‪‬‬ ‫‪ ‬מזרח‬

‫שקיעה‬ ‫זריחה‬

‫‪12 11 10 9 8 7 6 5 4 3 2 1‬‬

‫ ‪ .5‬א‪ .‬למה רבי מאיר לא חושש לחששו של רבי יהודה?‬
‫ב‪ .‬למה רבי יהודה חושש בכל זאת?‬

‫ג‪ .‬תארו בלשונכם מה יכול לקרות ביום מעונן?‬
‫ד‪ .‬כתבו דו שיח בין רבי מאיר לרבי יהודה בנוגע לדין סוף זמן אכילת חמץ‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫ד הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫וביעורו ץמח תאכיל ןמז ףוס‬ ‫א קרפ פסחים סכתמ‬

‫  מרחיבים‬

‫שעה זמנית‬

‫כאשר המשנה מזכירה שעות היא אינה מתכוונת לשעות בנות שישים דקות כמו שיש בזמננו‪ ,‬אלא לשעה זמנית‪.‬‬
‫מהי שעה זמנית? שעה זמנית היא שעה שנמדדת ביחס לזמנו של היום או של הלילה‪.‬‬

‫כיצד זה נעשה? מחברים את מספר הדקות מתחילת היום (עלות השחר) ועד סוף היום (צאת הכוכבים) ומחלקים בשתים עשרה‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬אם היום מתחיל בשש בבוקר ומסתיים בשש בערב יש בו ‪ 720‬דקות וכאשר נחלקו ל‪ 12-‬נמצא כי אורכה‬
‫של שעה זמנית הוא ‪ 60‬דקות; אך אם היום מתחיל בשש ונגמר בארבע יש בו ‪ 600‬דקות ואם נחלקן ל‪ 12-‬שעה זמנית‬

‫באותו יום תהיה בת ‪ 50‬דקות‪.‬‬
‫‪ .6‬העתיקו את הטבלה הבאה למחברותיכם והשלימו אותה על פי האמור‪:‬‬

‫מהי השעה הזמנית ‬ ‫סך הדקות ביום‬ ‫סוף היום‬ ‫תחילת היום‬
‫באותו יום‬
‫‪19:00‬‬ ‫‪5:00‬‬
‫‪18:50‬‬ ‫‪4:30‬‬
‫‪16:23‬‬ ‫‪5:37‬‬

‫שאלת אתגר‬

‫‪ .7‬אם יום מתחיל ב‪ 6:00-‬ונגמר ב‪16:00-‬‬
‫א‪ .‬באיזו שעה לפי השעון שלנו יהיו השעות הזמניות הבאות‪ )1 :‬ארבע שעות‪ )2  .‬חצות היום‪ )3  .‬שבע שעות‪.‬‬

‫ב‪ .‬מה תהיה שעה זמנית של לילה ביום שכזה?‬

‫הלכה למעשה‬

‫לפניכם לשון פסק השולחן ערוך‪:‬‬

‫חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד‪ ,‬אסור בהנאה‪ ,‬ואסרוהו חכמים שתי שעות קודם דהיינו מתחילת שעה‬
‫חמישית‪ ,‬ומיהו כל שעה חמישית מותר בהנאה ורשאי למכרו לנכרי‪ ,‬אפילו הרבה ביחד שודאי לא יאכלנו‬
‫קודם פסח‪ .‬ויכול להאכילו לבהמה חיה ועוף‪ ,‬ובלבד שיעמוד עליהם לראות שלא יצניעו ממנו‪ ,‬ויבער מה‬

‫ששיירו ממנו‪ ,‬ומתחילת שעה ששית אסרוהו גם בהנאה‪.‬‬

‫שו"ע אורח חיים סימן תמג‪ ,‬סעיף א‬

‫ ‪ .8‬כמו מי פסק השולחן ערוך‪ ,‬כמו רבי מאיר או כמו רבי יהודה?‬
‫ ‪ .9‬כתבו דוגמאות להנאות שיכול האדם להפיק מהחמץ‪ ,‬בלשון השולחן ערוך!‬

‫‪ . 10‬מה הסייג להיתר ההנאה המובא בשולחן ערוך?‬

‫ תורת חיים‬

‫‪ .11‬פתחו לוח שנה בתאריך יד בניסן‪ ,‬וכתבו מתי סוף זמן אכילת חמץ ומתי סוף זמן ביעור חמץ בשנה זו‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫ב קרפ פסחים מסכת‬ ‫ץמחה תא םירעבמ דציכ ‪.‬ב ץמחהמ תונהיל רתומ יתמ דע ‪.‬א‬

‫מסכת פסחים פרק ב‬

‫פרק ב‬

‫שמנה א‬

‫א‪ .‬עד מתי מותר ליהנות מהחמץ ב‪ .‬כיצד מבערים את החמץ‬

‫הקדמה‬ ‫ָּכל ָׁש ָעה ֶׁש ֻּמ ָּתר ֶל ֱאכֹול‪,‬‬
‫ַמ ֲא ִכיל ַלְּב ֵה ָמה‪ַ ,‬ל ַח ָּיה ְו ָלעֹופֹות‪ּ ,‬ומֹו ְכרֹו‬
‫תרומה גדולה‬ ‫ַלָּנ ְכִרי‪ּ ,‬ו ֻמ ָּתר ַּב ֲה ָנ ָאתֹו‪ָ .‬ע ַבר ְז ַמּנֹו ‪ָ -‬אסּור‬
‫" ַו ְי ַד ֵּבר ה' ֶאל ַא ֲה ֹרן ַו ֲא ִני ִה ֵּנה ָנ ַת ִּתי ְל ָך ֶאת ִמ ׁ ְש ֶמֶרת ְּתר ּו ֹמ ָתי‪ֹ ּ ...‬כל‬
‫ְּתר ּומֹת ַה ֳּק ָדׁ ִשים ֲאׁ ֶשר ָיִרימ ּו ְב ֵני ִי ְ ׂשָר ֵאל ַלה' ָנ ַת ִּתי ְל ָך ּו ְל ָב ֶני ָך ְו ִל ְבנֹ ֶתי ָך‬ ‫ַּב ֲה ָנ ָאתֹו ְוֹלא ַי ִּסיק ּבֹו ַּתּנּור ְו ִכיַר ִים‪.‬‬
‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ִא ְּת ָך ְל ָחק ע ֹו ָלם"‪.‬‬
‫ֵאין ִּבעּור ָח ֵמץ ֶאָּלא ְׂשֵר ָפה‪.‬‬
‫ישנה מצווה מהתורה להפריש תרומה מהיבול לכהן‪ .‬התרומה‬ ‫ַו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪:‬‬
‫ניתנת לכהן‪ ,‬והוא צריך לאוכלה בטהרה ורשאי לחלוק אותה עם‬
‫בני ביתו‪ .‬התרומה היא קדושה‪ ,‬רק הכהן ובני משפחתו יכולים‬ ‫ַאף ְמ ָפֵרר ְוזֹוֶרה ָלרּו ַח אֹו ַמ ִּטיל ַל ָּים‪.‬‬

‫לאוכלה וישנה חשיבות רבה באכילתה‪.‬‬

‫במשנה הקודמת למדנו שתי שיטות לגבי זמן סיום אכילת חמץ ביום יד בניסן‪ ,‬ישנה דעה נוספת והיא דעת רבן‬
‫גמליאל‪ ,‬הסובר כי ישראל יכול לאכול חמץ עד תחילת השעה החמישית‪ .‬אך כהן יכול לאכול בתרומה עד תחילת‬

‫השעה השישית מפאת חשיבותה‪.‬‬

‫לפי רבן גמליאל‬ ‫לפי רבי יהודה‬ ‫לפי רבי מאיר‬ ‫סוף זמן אכילת חמץ‬

‫לישראל האוכל חמץ תחילת‬ ‫תחילת השעה החמישית‬ ‫בתחילת השעה השישית‬
‫השעה החמישית ‪.‬‬ ‫לכולם‬ ‫לכולם‬

‫לכהן האוכל תרומה חמץ‬
‫בתחילת השעה השישית‪.‬‬

‫משנתנו היא לפי שיטת רבן גמליאל‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫רישא‪ :‬עד מתי מותר ליהנות מהחמץ?‬ ‫ָּכל ָׁש ָעה ֶׁש ֻּמ ָּתר‬
‫ֶל ֱאכֹול‪,‬‬
‫כל שעה שמותר לכהן לאכול חמץ בתרומה כלומר עד תחילת השעה‬
‫השישית ‪ -‬מותר לישראל ליהנות מהחמץ (אף על פי שאסור לו לאכול‬ ‫ַמ ֲא ִכיל ַלְּב ֵה ָמה‪ַ ,‬ל ַח ָּיה‬
‫ְו ָלעֹופֹות‪ּ ,‬ומֹו ְכרֹו‬
‫ממנו)‪ ,‬ועל כן הוא‬
‫ַלָּנ ְכִרי‪ּ ,‬ו ֻמ ָּתר ַּב ֲה ָנ ָאתֹו‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ץמחה תא םירעבמ דציכ ‪.‬ב ץמחהמ תונהיל רתומ יתמ דע ‪.‬א‬ ‫ב קרפ פסחים מסכת‬

‫אני אמכור לך‬ ‫יד בניסן‪ ,‬בין השעה‬
‫כיכרות לחם בזול‬ ‫החמישית לשישית‬
‫עשינו עסק‪.‬‬
‫אסור!‬
‫אז למה אדון כהן אוכל?‬ ‫אלכשילםת מתצרוותמה‬

‫כלומר נסתיימה השעה החמישית והחלה השעה השישית שהיא שעת‬ ‫ָע ַבר ְז ַמּנֹו ‪-‬‬
‫הביעור‬
‫ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָאתֹו‬
‫החמץ אסור בהנאה מדברי חכמים לישראל ולכהן כאחד‬ ‫ְוֹלא ַי ִּסיק ּבֹו ַּתּנּור‬
‫למרות שצריך לבער את החמץ באותה שעה לא ייהנה מהביעור שלו‬
‫ְו ִכיַר ִים‪.‬‬
‫בצורה של הסקת תנור או כיריים‪.‬‬
‫סיפא‪ :‬כיצד צריך לבער את החמץ ?‬ ‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪,‬‬
‫ֵאין ִּבעּור ָח ֵמץ ֶאָּלא‬
‫הדרך שבה צריך לבער את החמץ היא דווקא על ידי שריפת החמץ‬
‫באש‬ ‫ְׂשֵר ָפה‪.‬‬
‫ַו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪ַ ,‬אף‬
‫אפשר לבער את החמץ בצורה אחרת‪ ,‬כגון לפורר אותו ולזרות אותו‬ ‫ְמ ָפֵרר ְוזֹוֶרה ָלרּו ַח אֹו‬
‫לרוח או לזרקו לים‬
‫ַמ ִּטיל ַל ָּים‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫ב קרפ פסחים מסכת‬ ‫ץמחה תא םירעבמ דציכ ‪.‬ב ץמחהמ תונהיל רתומ יתמ דע ‪.‬א‬

‫ ארגון המשנה‬

‫במשנתנו שני נושאים‬

‫סיפא‬ ‫רישא‬

‫כיצד מבערים את החמץ‬ ‫עד מתי מותר ליהנות מהחמץ‬ ‫הנושא‪:‬‬
‫האומר‪:‬‬
‫לחכמים‬ ‫לרבי יהודה‬ ‫כל זמן שמותר לכהן לאכול‬ ‫הדין‪:‬‬
‫תרומת חמץ‬
‫אפשר גם בצורה של פרור‬ ‫דווקא בשריפה‬
‫החמץ או זריקתו לים‬ ‫(עד תחילת השעה השישית)‬
‫מותר לישראל ליהנות ממנה‪.‬‬

‫אחר זמן זה צריך‬
‫לבער את החמץ‬

‫ואסור ליהנות מהחמץ‬
‫תוך כדי הביעור‪ ,‬כגון להסיק‬

‫בו תנור וכיריים‬

‫ ‪ .1‬תחילת משנתנו היא לפי‪:‬‬
‫א ‪ .‬רבי מאיר‪ .‬ב‪ .‬רבי יהודה‪ .‬ג‪ .‬רבן גמליאל‪.‬‬
‫ ‪ .2‬מה הדין החמץ בין השעה החמישית לשעה השישית לכהן ולישראל?‬

‫ ‪ .3‬א‪ .‬מהו איסור הנאה?‬
‫ ב‪ .‬כתבו שלוש דרכי הנאה אפשריות מחמץ‪ .‬השתמשו בלשון המשנה‪.‬‬

‫ כאמד"ט‬

‫‪  .4‬העתיקו את הטבלה למחברותיכם וחלקו בה את המשנה לפי מבנה כאמד"ט‬

‫אומר מקרה דין‬

‫עד מתי מותר להנות מהחמץ‬ ‫רישא‬
‫סיפא‬

‫‪39‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ץמחה תא םירעבמ דציכ ‪.‬ב ץמחהמ תונהיל רתומ יתמ דע ‪.‬א‬ ‫ב קרפ פסחים מסכת‬

‫‪ .5‬רישא וסיפא‬
‫א‪ .‬מה פירוש המילים רישא וסיפא?‬
‫ב‪ .‬באיזה חלק יש מחלוקת‪ ,‬ברישא או בסיפא?‬
‫ג‪ .‬האם יש קשר בין הרישא לסיפא? אם כן‪ ,‬מהו?‬

‫ביאורי מילים‬

‫‪ .6‬הסבירו את המשפטים הבאים‪:‬‬
‫ָע ַבר ְז ַמּנֹו – ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָאתֹו‪.‬‬
‫ֵאין ִּבעּור ָח ֵמץ ֶאָּלא ְׂשֵר ָפה‪.‬‬

‫ְמ ָפֵרר ְוזֹוֶרה ָלרּו ַח אֹו ַמִּטיל ַלָּים‪.‬‬

‫ תורת חיים‬

‫שלום לכם‪ ...‬בערב פסח האחרון הפסקנו לאכול את החמץ בדיוק בסוף זמן אכילת חמץ הכתוב‬
‫בלוחות שנה (סוף השעה הרביעית)‪ .‬אבא יצא עם הבנים לשרוף את החמץ (בתחילת השעה החמישית)‪ ,‬ואני יצאתי‬
‫לחצר וראיתי חתול שילל ונראה לי שהוא רעב מאוד‪ .‬רצתי לאבא וביקשתי ממנו שייתן לי חלק מהחמץ כדי‬

‫שאוכל לתת לחתול‪.‬‬

‫ואז התחיל ויכוח בין האחים שלי‪:‬‬

‫עבר הזמן!!!‬ ‫יהונתן‬

‫לא עבר הזמן אבל אסור‪ ,‬כי החתול הוא חיה יוצאת‬ ‫מאיר‬
‫דופו והוא יפזר את החמץ בחצר שלנו‪ .‬אליה‬

‫מותר כי בשעה החמישית מותר‬
‫להאכיל חמץ לבהמה חיה ועוף‪.‬‬

‫היעזרו בדברי הרמב"ם על משנתנו‪:‬‬
‫"ואמרו שמאכיל לבהמה ולחיה ולעופות כדי שיכלול בכלל מיני החיות כמו שהם חלוקים בענין אכילתם‪,‬‬

‫כי יש מהם מצניעים מה שישאר להם ויש מהם שמפזרין אותו"‪.‬‬

‫‪ .7‬מי לדעתכם צודק? פרטו‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫ב קרפ פסחים מסכת‬ ‫ץמחה תא םירעבמ דציכ ‪.‬ב ץמחהמ תונהיל רתומ יתמ דע ‪.‬א‬

‫יש לי שכן ממש מוזר‪ .‬הוא בחר להתחתן עם אשתו דווקא באמצע השעה השישית ביום יד בניסן‪ ,‬ובמקום‬
‫להביא לה טבעת לחתונה הוא נתן לה כיכר לחם‪ .‬אמרתי לכם‪ ,‬זוג מוזר‪...‬‬

‫והתחיל ויכוח‪ :‬האם הם נשואים בחתונה שכזו?‬

‫הם נשואים כיוון שמותר להתחתן ביום‪.‬‬

‫יהונתן‬

‫הם לא נשואים כי הלחם אסור בהנאה בשעה‬
‫השישית‪ ,‬וכאן הוא נהנה ממנו‪.‬‬

‫אליה‬

‫מדין תורה הלחם מותר בהנאה עד סוף השעה השישית‪ ,‬ולכן‬
‫במקרה זה סומכים על דין תורה והם נשואים‪.‬‬

‫מאיר‬

‫מי לדעתכם צודק?‬
‫היעזרו בדברי רבינו עובדיה מברטנורא‪:‬‬
‫"משהגיעה שעה ששית אע"פ שאין איסורו אלא מדברי סופרים אסור בהנאתו כאילו היה מאיסורי הנאה של‬
‫תורה‪ ,‬שאם קידש בו אשה אין חוששין לקידושיו"‪.‬‬

‫ליד הבית שלי יש ים‪ .‬פעם בערב פסח הלכנו לים עם החמץ שצריך לבער‪ ,‬ואבא רצה לזרוק פרוסת‬
‫לחם שלמה לים‪.‬‬

‫ואז התחיל ויכוח‪:‬‬

‫חייבים לשרוף את החמץ ולא לזרוק אותו לים‪.‬‬

‫יהונתן‬

‫אפשר לזרוק את החמץ לים‪ ,‬אבל חייבים לפורר אותו קודם‪.‬‬
‫אליה‬

‫לא צריך לפורר את הפרוסה‪ .‬אפשר לזרוק אותה כמו שהיא לים‬
‫המלח‪ ,‬והיא תתפורר מאליה‪.‬‬

‫מאיר‬

‫‪41‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ץמחה תא םירעבמ דציכ ‪.‬ב ץמחהמ תונהיל רתומ יתמ דע ‪.‬א‬ ‫ב קרפ פסחים מסכת‬

‫ ‪ .8‬מי לדעתכם צודק?‬
‫היעזרו בפסיקת השולחן ערוך‪:‬‬

‫כיצד ביעור חמץ‪ ,‬שורפו או פוררו וזורה לרוח או זורקו לים‪ .‬ואם היה החמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה‪,‬‬
‫הרי זה מפררו ואחר כך זורקו לים‪.‬‬

‫שולחן ערוך‪ ,‬אורח חיים‪ ,‬הלכות פסח‪ ,‬סימן תמה סעיף א‬

‫ ‪ .9‬במשנתנו נאמר‪ָּ :‬כל ׁ ָש ָעה ׁ ֶש ֻּמ ָּתר ֶל ֱאכ ֹול‪ַ ,‬מ ֲא ִכיל ַל ְּב ֵה ָמה ַל ַח ָּיה ְו ָלע ֹופ ֹות‪ּ ,‬ומ ֹו ְכר ֹו ַל ָּנ ְכִרי‪ּ ,‬ו ֻמ ָּתר ַּב ֲה ָנ ָאת ֹו‪.‬‬
‫ ובמשנה הקודמת שלמדנו נאמר‪ְ :‬וַר ִּבי ְיה ּו ָדה א ֹו ֵמר‪ ,‬א ֹו ְכ ִלין ָּכל ַאְר ַּבע‪ְ ,‬ות ֹו ִלין ָּכל ָח ֵמׁש‪ְ ,‬ו ׂש ֹוְר ִפין ִּב ְת ִח ַּלת ׁ ֵשׁש‪.‬‬

‫ העתיקו את הטבלה למחברותיכם‪ ,‬והשלימו אותה‪.‬‬

‫עד מתי מותר ‬ ‫עד מותר לישראל עד מותר לכהן לאכול‬ ‫כדעת מי היא‬
‫ליהנות מהחמץ‬ ‫לאכול חמץ? חמץ?‬ ‫רבן גמליאל‬

‫עד שעה חמישית‬ ‫משנתנו‬
‫המשנה הקודמת‬
‫עד שעה חמישית‬

‫‪ .10‬באיזה מקרה ישנו הבדל בין דעת רבי יהודה לדעת רבן גמליאל?‬

‫‪42‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ב הנשמ‬

‫ב קרפ פסחים מסכת‬ ‫ חספה וילע רבעש ץמח‬

‫שמנה ב‬

‫חמץ שעבר עליו הפסח‬
‫במשנתנו ננסה לראות כיצד אפשר ללמוד משנה לבד‪.‬‬

‫קראו את המשנה וענו על השאלות לבד או עם חבר‪:‬‬

‫ָח ֵמץ ֶׁשל ָנ ְכִרי ֶׁש ָע ַבר ָע ָליו ַהֶּפ ַסח‪ֻ ,‬מ ָּתר ַּב ֲה ָנ ָאה‪.‬‬
‫ְוֶׁשל ִיְׂשָר ֵאל‪ָ ,‬אסּור ַּב ֲה ָנ ָאה‪.‬‬

‫ֶֶׁׁששֶֶּּננ ֱֱאא ַַממרר ((ששמומותתיגי‪,‬גז‪),‬ז)"ְו"ְֹלוֹלא ֵיאָ ֵריָ ֶרא ֶאה ְהלְָךלָךְׂשְׂשֹארֹא‪:‬ר‪:‬‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫כבר בקריאה ראשונית אנו יכולים לדעת כי נושא המשנה הוא‪ :‬מה מותר ומה אסור לעשות ב‪:‬‬

‫‪ .1‬השלימו את האותיות לפי ערכיהן בגימטריה‬

‫‪8 60 80 5‬‬ ‫‪6 10 30 70‬‬ ‫‪200 2 70 300‬‬ ‫‪90 40 8‬‬

‫בקריאה ראשונית אפשר לראות גם כי במשנה מובאים שני מקרים‪ .‬באחד מהם מותר ליהנות מהחמץ‪ ,‬ובשני אסור‬
‫ליהנות מהחמץ‪.‬‬

‫העתיקו את הטבלה למחברותכם והשלימוה‪:‬‬

‫המקור לדין‬ ‫מקרה דין‬

‫‪ .2‬מה ההבדל בין איסור אכילת חמץ לאיסור הנאה מחמץ?‬

‫ְוֶׁשל ִיְׂשָר ֵאל‪ָ ,‬אסּור ַּב ֲה ָנ ָאה‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר "ֹלא ֵיָר ֶאה ְלָך ְׂש ֹאר"‬

‫לכאורה הפסוק שמצטטת המשנה אמור להסביר מדוע חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה; אך לא‬
‫ברור מה הקשר בין פסוק זה לבין איסור הנאה אחרי פסח‪ ,‬שהרי כוונת הפסוק היא שהחמץ לא יראה בפסח עצמו‪,‬‬

‫ולא לאחר הפסח‪.‬‬
‫מה עושים כאשר אנו קוראים במשנה משפט שאיננו מבינים אותו?‬
‫עלינו לגשת לאחד מפרשני המשנה‪ :‬הרמב"ם‪ ,‬רבנו עובדיה מברטנורא‪ ,‬הרב פנחס קהתי או פירוש אחר‪ ,‬כמו המובא‬

‫בספר זה‪ ,‬ולנסות ללמוד בעזרת הפירוש את מה שלא מובן לנו‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫ב הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ חספה וילע רבעש ץמח‬ ‫ב קרפ פסחים מסכת‬

‫לפניכם פירושו של הרב פנחס קהתי‪:‬‬
‫ושל ישראל – חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח‪ ,‬אסור בהנאה‪ ,‬משום שנאמר‪" :‬ולא יראה לך שאור" – כלומר‪,‬‬

‫הואיל ועבר על הלאו של "לא יראה לך שאור" קנסוהו חכמים שיהא החמץ אסור בהנאה אף לאחר הפסח‪.‬‬

‫ ‪ .3‬האם חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מדין תורה או מדברי חכמים?‬

‫ ‪ .4‬מדוע אסרו חכמים לאכול חמץ שעבר עליו הפסח?‬

‫ ‪ .5‬היכן מובא הסבר זה למשנה?‬

‫ ‪ .6‬נסו לכתוב במחברתכם פירוש למשפט הבא במשנה על ידי השלמת מילים מהתרמילון במקומות הריקים‬

‫ְוׁ ֶשל ִי ְ ׂשָר ֵאל‪ָ ,‬אס ּור ַּב ֲה ָנ ָאה‪ֶ ׁ .‬ש ֶּנ ֱא ַמר " לֹא ֵיָר ֶאה ְל ָך ְ ׂש ֹאר"‬ ‫ ‬

‫ְו___________ ֶׁשל ִיְׂשָר ֵאל  ________  ___________  __________‪ָ   ,‬אסּור ַּב ֲה ָנ ָאה  __________‬
‫_________‪ֶׁ  .‬שֶּנ ֱא ַמר  __________  "ֹלא ֵי ָר ֶאה ְלָך ְׂשאֹר"  ______________  ______________‬
‫_________  _______________  _____________  ______________‬

‫_______________  ______________  ________________‪.‬‬

‫תרמילון‪ :‬מדברי סופרים‪ ,‬חמץ‪ ,‬שחמצו יאסר בהנאה‪ ,‬בתורה‪ ,‬שעבר עליו הפסח‪ ,‬וחכמים קנסו את המשאיר בביתו חמץ‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬בלימוד משנה אנו צריכים‪:‬‬
‫א‪ .‬לקרוא את המשנה‬

‫ב‪ .‬לנסות לראות מה אנו מבינים מפשט המילים‬
‫ג‪ .‬כאשר משהו לא מובן לנו – לקרוא את הפרשנים על המשנה‬

‫ תורת חיים‬

‫ ‪ .7‬דוד בא לאחר חג הפסח לקנות מצרכים מחנות שנמצאת מתחת לביתו‪ .‬במהלך החג הוא ראה שהמוכר ‬
‫ השאיר את כל החמץ בחנות‪.‬‬

‫א‪ .‬האם מותר לו לקנות חמץ שעבר עליו הפסח ממקום זה?‬
‫ב‪ .‬צטטו מהמשנה משפט המעיד על כך‪.‬‬

‫ ‪ .8‬לאחר שדוד התלבט נודע לו שהמוכר אינו יהודי‪.‬‬
‫א‪ .‬האם לאור המידע החדש מותר לו לקנות בחנות זו?‬

‫ב‪ .‬צטטו מהמשנה משפט המעיד על כך‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ב הנשמ‬

‫ב קרפ פסחים מסכת‬ ‫ חספה וילע רבעש ץמח‬

‫  מרחיבים‬

‫מכירת חמץ‬

‫מכירת חמץ היא הליך שנועד לעזור לנו להתמודד עם איסור חמץ בפסח‪ .‬מכיוון שיש לבער את החמץ לפני פסח‪,‬‬
‫ויש יהודים יקרים שיש להם חמץ רב‪ ,‬והם אינם רוצים לזרקו ולבערו – הם מוכרים אותו לפני הפסח לגוי‪ ,‬ואז יוצא‬
‫שהחמץ אינו ברשותו של היהודי במהלך החג‪ .‬לאחר החג הם קונים את החמץ שוב מהגוי‪ ,‬ואז החמץ שנמצא אצלם‬

‫לאחר הפסח‪ ,‬אינו חמץ שעבר עליו הפסח‪ ,‬מפני שבמהלך הפסח הוא לא היה ברשותם‪.‬‬

‫ ‪ .9‬דוד עמד בחנות וחשב‪ ,‬ולפתע נכנס חברו יהונתן (שהוא יהודי) ואמר לו‪" :‬מה העניינים? איך במכולת של אבא שלי? ‬
‫ אל תדאג הוא מכר את החמץ‪ .‬וזה שעומד בקופה הוא רק עובד אצלו‪.‬‬

‫האם לאור הנתונים החדשים מותר לו לקנות ממנו מצרכים?‬

‫מכירות חמץ לגוי בערב פסח‪:‬‬

‫הרב הראשי לצה"ל‬ ‫הרב עובדיה יוסף זצ"ל‬ ‫בחצרות חסידים‬
‫מוכר את החמץ של צה"ל‬
‫תעודות המאשרות את מכירת החמץ‪:‬‬

‫‪45‬‬

‫ו הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ תבשב שחל ד”יב חמץ ביעור‬ ‫ג קרפ פסחים סכתמ‬

‫מסכת פסחים פרק ג‬

‫פרק ג‬

‫שמנה ו‬

‫ביעור חמץ בי”ד שחל בשבת‬

‫הקדמה‬ ‫ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר ֶׁש ָחל ִל ְהיֹות ַּבַּשָּׁבת‪,‬‬
‫ְמ ַב ֲעִרים ֶאת ַהּ ֹכל ִמִּל ְפ ֵני ַהַּשָּׁבת‪,‬‬
‫בדרך כלל מבערים את החמץ בערב פסח‪ ,‬בארבעה עשר בניסן‪.‬‬
‫ִּד ְבֵרי ַרִּבי ֵמ ִאיר‪.‬‬
‫כיצד מבערים את החמץ? אפשר לשורפו‪ ,‬או לחילופין להאכילו לאחרים‪,‬‬ ‫ַו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪ִּ :‬ב ְז ַמָּנן‪.‬‬
‫או לבהמתו‪.‬‬ ‫ַרִּבי ֶא ְל ָע ָזר ַּבר ָצדֹוק אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ְּתרּו ָמה ִמִּל ְפ ֵני ַהַּ ׁשָּבת ְו ֻחִּלין ִּב ְז ַמָּנן‪:‬‬
‫כל זה נכון לחמץ שהוא חולין‪ .‬שונה הדבר בחמץ שהוא תרומה‪.‬‬

‫מהי תרומה? יש מצווה בתורה להפריש תרומה מהיבול לכהן‪ .‬הכהן‬
‫שמקבל את התרומה צריך לאוכלה בטהרה ורשאי לחלוק אותה עם בני ביתו‪ .‬התרומה היא קדושה ורק הכהן יכול‬

‫לאוכלה‪ ,‬ולא יהודי שאינו כהן (המכונה זר) ובטח שלא בהמתו‪.‬‬

‫במשנתנו מבוארת מחלוקת משולשת שעניינה הוא כיצד נוהגים לבער את החמץ כאשר יום ‪ 14‬בניסן‪ ,‬היום שבו‬
‫מבערים את החמץ‪ ,‬חל בשבת‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫בניסן‬ ‫ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר‬
‫ֶׁש ָחל ִל ְהיֹות ַּבַּשָּׁבת‪,‬‬
‫שבה אי אפשר לשרוף את החמץ‪,‬‬
‫ְמ ַב ֲעִרים ֶאת ַהּ ֹכל‬
‫כל החמץ‪ ,‬בין חמץ חולין ובין חמץ תרומה‪,‬‬ ‫ִמִּל ְפ ֵני ַהַּ ׁשָּבת‪,‬‬

‫ויכול להשאיר רק מזון לסעודות שבת‬ ‫ִּד ְבֵרי ַרִּבי ֵמ ִאיר‪.‬‬

‫רבי מאיר חושש שאם ישאיר לשבת יותר חמץ מכפי שהוא יכול לאכול‬ ‫ַו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪:‬‬
‫‪ -‬ייתכן שלא ימצא אורחים או בהמות שיאכלוהו‪.‬‬ ‫ִּב ְז ַמָּנן‪.‬‬

‫כלומר מבערים את כל החמץ‪ ,‬חולין ותרומה‪ ,‬בזמן שרגילים לבערו כל‬ ‫ַרִּבי ֶא ְל ָע ָזר ַּבר ָצדֹוק‬
‫השנה‪ ,‬כלומר בערב פסח‪ ,‬אף על פי שבשנה זו חל הוא בשבת‪ .‬ואין‬ ‫אֹו ֵמר‪ְּ :‬תרּו ָמה‬
‫הם חוששים שמא לא ימצא אורחים או בהמות להאכילם‪.‬‬ ‫ִמִּל ְפ ֵני ַהַּ ׁשָּבת‬

‫חמץ של תרומה‪ ,‬כגון חיטים שנתנו כתרומה לכהן ועשה מהם לחם‪,‬‬ ‫ְו ֻחִּלין ִּב ְז ַמָּנן‪:‬‬
‫יבער‬

‫וזאת מכיוון שתרומה אסורה באכילה לזרים (זרים הם מי שאינם‬
‫כהנים) ולבהמות; ומכיוון שאין אוכלים רבים לתרומה ויהיה קשה‬

‫לכלותה בשבת – יבערה לפני השבת‪ ,‬אך‬

‫חמץ שהוא חולין שיש להם אוכלים מרובים ואפשר לכלותם בקלות‬
‫באכילת אדם ובהמה‪ ,‬יבערו בזמנו ביום השבת‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ו הנשמ‬

‫ג קרפ פסחים סכתמ‬ ‫ תבשב שחל ד”יב חמץ ביעור‬

‫ארגון המשנה‬ ‫ ‬

‫מתי מבערים את החמץ כאשר יד בניסן חל בשבת?‬ ‫הנושא‪:‬‬

‫לכל הדעות משאירים מזון לסעודות שבת‪ .‬ולגבי שאר החמץ – ישנה מחלוקת משולשת‪:‬‬ ‫האומר‪:‬‬

‫רבי אליעזר בר צדוק‬ ‫חכמים‬ ‫רבי מאיר‬

‫חמץ חולין‬ ‫חמץ תרומה‬ ‫מבערים את כל החמץ‪,‬‬ ‫מבערים את כל החמץ‪,‬‬ ‫הדעה‪:‬‬
‫מבערים בשבת‬ ‫מבערים לפני‬ ‫בין חולין ובין תרומה‪,‬‬ ‫בין חולין ובין תרומה‪,‬‬

‫השבת‬ ‫בשבת‬ ‫לפני השבת‬

‫לחולין יש‬ ‫מכיוון שתרומה‬ ‫אינם חוששים שמא‬ ‫שמא לא ימצא אוכלים‬ ‫הטעם‪:‬‬
‫אוכלים‬ ‫אסורה באכילה‬ ‫לא ימצאו אוכלים‬ ‫או בהמות שיאכלוהו‬
‫מרובים (אדם‬ ‫לזרים ולבהמות‪,‬‬ ‫או בהמות שיאכלוהו‬
‫ובהמה) ןאפשר‬ ‫בשבת‬
‫לכלותם בקלות‬ ‫ויהיה קשה‬ ‫בשבת‬
‫באכילתם‪.‬‬ ‫למצוא כהנים‬
‫שיאכלוה בשבת‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪ .1‬מהו המקרה המתואר במשנה?‬
‫‪ַ . 2‬אְר ָּב ָעה ָע ָ ׂשר ׁ ֶש ָחל ִל ְהי ֹות ַּבׁ ַּש ָּבת‪ְ ,‬מ ַב ֲעִרים ֶאת ַה ּ ֹכל ִמ ִּל ְפ ֵני ַהׁ ַּש ָּבת‪,‬‬

‫מיהו התנא הסובר כך? הוכיחו מלשון המשנה?‬ ‫א‪ .‬‬
‫ב ‪.‬‬
‫מה פירוש המילים‪" :‬את הכל"? ‬
‫ ‬
‫‪ .3‬חולין ותרומה מלבד סעודות שבת‪.‬‬ ‫‪ .2‬כל ה תרומה‪ .‬‬ ‫‪ .1‬כל החולין‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬‬

‫ממה חושש רבי מאיר?‬

‫‪ַ .3‬ו ֲח ָכ ִמים א ֹו ְמִרים‪ִּ ,‬ב ְז ַמ ָּנן‪.‬‬

‫א ‪ .‬הוסיפו מילים בין המילים "וחכמים אומרים" לבין המילה "בזמנן" על מנת שדבריהם יהיו ברורים יותר‪.‬‬
‫ב‪" .‬זמנן" האמור במשנה הוא‪ .1 :‬יום ראשון‪ .2    .‬יום שבת‪ .3    .‬יום חמישי‪.‬‬
‫ג‪ .‬ממה לא חוששים חכמים?‬

‫‪ַ .4‬ר ִּבי ֶא ְל ָע ָזר ַּבר ָצד ֹוק א ֹו ֵמר‪ְּ ,‬תר ּו ָמה ִמ ִּל ְפ ֵני ַהׁ ַּש ָּבת ְו ֻח ִּלין ִּב ְז ַמ ָּנן‪:‬‬

‫א ‪ .‬למי מותר לאכול תרומה ולמי אסור לאוכלה?‬
‫ב ‪ .‬מדוע מבדיל רבי אלעזר בין חמץ תרומה לחמץ חולין?‬

‫‪47‬‬

‫ו הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ תבשב שחל ד”יב חמץ ביעור‬ ‫ג קרפ פסחים סכתמ‬

‫אני ביערתי הכול‬ ‫יד בניסן שחל להיות בשבת‬
‫לפני השבת‪.‬‬
‫אני מחפש איזה כהן שיאכל לחם תרומה שנשאר‬
‫לי בבית‪ ,‬את החולין אתן לכלבי‪.‬‬

‫גם לי היה לחם תרומה‬
‫ובערתי אותו לפני השבת‪,‬‬
‫אבל נשאר לי הרבה חמץ‬

‫חולין‪.‬‬

‫ ‪ .5‬כדעתו של מי במשנה נוהג‪:‬‬

‫א‪ .‬אברהם‬
‫ב‪ .‬יצחק‬
‫ג‪ .‬יעקב‬

‫‪48‬‬