משניות משמחות ד הנשמ
י קרפ פסחים מסכת םירצמ תאיצי רופיס תווצמ תא םימייקמ דציכ
אם הבן עדיין אינו מבין ואינו שם לב לשינויים ,אביו מעצמו מלמדו ומסביר לו ְו ִאם ֵאין ַּד ַעת ַּבֵּבן,
ָא ִביו ְמ ַל ְּמדֹו
על מה ולמה כל השינויים .ובן שיש בו דעת מתחיל ושואל את ארבע השאלות
המפורסמות:
מדוע שונה הלילה הזה מכל הלילות בשינויים הבאים: ַמה ִּנְׁש ַּתָּנה ַהַּל ְי ָלה
ַה ֶּזה ִמָּכל ַהֵּלילֹות?
השאלה הראשונה:
ֶׁשְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו
מדוע בכל הלילות בסעודה אפשר לבחור לאכול חמץ או מצה ,אך בלילה הזה אֹו ְכ ִלין ָח ֵמץ ּו ַמָּצה,
אוכלים דווקא מצות ואסור לאכול לחם? ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ֻּכּלֹו ַמָּצה.
השאלה השניה: ֶׁשְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו
אֹו ְכ ִלין ְׁש ַאר ְיָרקֹות,
מדוע בכל הלילות אוכלים כל מיני ירקות ואילו בלילה הזה אנו אוכלים בעיקר
מרור? ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ָמרֹור.
השאלה השלישית: ֶׁשְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו
אֹו ְכ ִלין ָּבָׂשר ָצ ִלי,
שאלה זו לא מופיעה בהגדות שלנו מכיוון שהיא נשאלה רק בזמן שבית המקדש
היה קיים והיו מקריבים את קרבן הפסח ,שאחת מהלכותיו היא שהוא חייב ָׁשלּוקּ ,ו ְמ ֻבָּשׁל,
ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ֻּכּלֹו ָצ ִלי.
להיאכל דווקא צלוי ולא מבושל .השאלה ששואל הבן היא מדוע בכל הלילות אנו
אוכלים בשר מבושל או צלוי ,ואילו בלילה הזה אוכלים את קרבן הפסח דווקא ֶׁשְּב ָכל ַהֵּלילֹות ָאנּו
צלוי. ַמ ְטִּבי ִלין ַּפ ַעם ַא ַחת,
השאלה הרביעית:
ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ְׁש ֵּתי
הגמרא משנה את הגרסה כאן ואומרת שהשאלה היא מדוע בכל הלילות אין ְפ ָע ִמים.
אנו מטבילין אפלו פעם אחת לפני הסעודה מאכל בתוך מטבל ,ואילו הלילה אנו
ּו ְל ִפי ַד ְעּתֹו ֶׁשל ֵּבן,
מטבילין לפני הסעודה את הכרפס במלח ואת המרור בחרוסת. ָא ִביו ְמ ַל ְּמדֹו.
עד כאן שואל הבן את השאלות .מכאן האבא מתחיל ללמד ולהסביר לו.
ַמ ְת ִחיל ִּב ְגנּות ּו ְמ ַס ֵּים
לפי דעתו ויכולת הבנתו של הבן האב מרחיב ,מספר ומלמד את בנו את סיפור ִּבְׁש ָבח,
יציאת מצרים.
ְודֹוֵרׁש ֵמ" ֲאַר ִּמי אֹו ֵבד
בתחילה האב מספר על המצב הקשה שבו היו בני ישראל שרויים ,שבתחלה ָא ִבי"ַ ,עד ֶׁש ִּי ְג ֹמר ָּכל
עבדו עבודה זרה ואחר כך היו עבדים לפרעה במצרים ,ומסיים בשבח “שקרבנו
ַהָּפָרָׁשה ֻּכָּלּה:
המקום לעבודתו וגאל את אבותינו ממצרים”
והוא צריך לבאר ולדרוש את הפסוקים מספר דברים (כו ה-ח) המתארים את סיפור
יציאת מצרים ,ואלו הם:
“ ֲאַר ִּמי אֹ ֵבד ָא ִבי ַו ֵּיֶרד ִמ ְצַר ְי ָמה ַו ָּי ָגר ׁ ָשם ִּב ְמ ֵתי ְמ ָעט ַו ְי ִהי ׁ ָשם ְלג ֹוי ָּגד ֹול ָעצ ּום ָוָרב:
ַו ָּיֵרע ּו אֹ ָתנ ּו ַה ִּמ ְצִרים ַו ְי ַע ּנ ּונ ּו ַו ִּי ְּתנ ּו ָע ֵלינ ּו ֲע ֹב ָדה ָקׁ ָשהַ :ו ִּנ ְצ ַעק ֶאל ה’ ֱאלֹ ֵהי ֲאבֹ ֵתינ ּו
ַו ִּיׁ ְש ַמע ה’ ֶאת קֹ ֵלנ ּו ַו ַּיְרא ֶאת ָע ְנ ֵינ ּו ְו ֶאת ֲע ָמ ֵלנ ּו ְו ֶאת ַל ֲח ֵצנ ּוַ :ו ּי ֹו ִצ ֵאנ ּו ה’ ִמ ִּמ ְצַר ִים ְּב ָיד
ֲח ָז ָקה ּו ִב ְז ֹר ַע ְנט ּו ָיה ּו ְב ֹמָרא ָּגדֹל ּו ְב ֹאת ֹות ּו ְבמֹ ְפ ִתים”
מי שיתבונן בהגדה של פסח יראה שהיא למעשה אוסף מדרשים על הפסוקים הללו.
99
ד הנשמ משניות משמחות
םירצמ תאיצי רופיס תווצמ תא םימייקמ דציכ י קרפ פסחים מסכת
אני לא מבין ,למה כולם -למזוג יין אחד לשני! למה אוכלים
אוכלים רק מצות!?! למה הוא מוזג עוד כוס רק מרור?
לפני האוכל? הרי עשינו
קידוש!
מדוע מטבילין שתי כל הכבוד! מדוע אוכלים
פעמים לפני הסעודה? הם שמו לב דוקא בשר צלוי?
בדרך כלל לא מטבילים לשינויים ושאלו
בעצמם.
אפילו פעם אחת! נכון .בשנה
שעברה אף
אחד לא שם לב
וראש המשפחה
התחיל להסביר
מעצמו.
ארגון המשנה
משנתנו מתארת כיצד יש לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים
כאשר מוזגים את הכוס השנייה ,הבן צריך לשים לב לשינוי ששותים שתי
כוסות יין לפני הסעודה (ובדרך כלל שותים אחת) ולשאול על כל השינויים
שבלילה זה:
מדוע בכל הלילות מדוע בכל הלילות מדוע בכל הלילות מדוע בכל הלילות
לא מטבילים שום אוכלים בשר מבושל אנו אוכלים כל מיני אוכלים חמץ -לחם
דבר לפני הסעודה או צלוי ,ואילו בלילה ירקות ,סלט וכדומה, או מצה (מי שאוהב),
ואילו בלילה זה זה אנו אוכלים את ואילו בלילה הזה ובלילה הזה אוכלים
אנו מטבילים לפני הבשר צלוי דווקא אוכלים בעיקר מרור
הסעודה שתי פעמים, רק מצה.
את הכרפס במי מלח (הדין בקרבן הפסח
ואת המרור בחרוסת הוא שייאכל צלי
דווקא)
ואחרי השאלות האב מלמד את בנו לפי דעתו והבנתו ,והוא מספר לו על ההתחלה הקשה ועל הסוף
הטוב והגאולה ,מתוך דרישת פסוקי "ארמי אובד אבי" המתארים את סיפור יציאת מצרים
100
משניות משמחות ד הנשמ
י קרפ פסחים מסכת םירצמ תאיצי רופיס תווצמ תא םימייקמ דציכ
לומדים את המשנה
.1איזו מצווה מיוחדת צריך לקיים בליל הסדר?
" . 2מזגו לו כוס שני ,וכאן הבן שואל אביו"
מדוע הבן שואל את אביו שאלות דווקא בחלק זה של ליל הסדר?
" . 3שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות ,הלילה הזה מרור "
הסבירו בלשונכם את השאלה ששואל הבן.
" .4שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת ,הלילה הזה שתי פעמים"
א .עיינו בפירוש המשנה וכתוב כיצד גורסת הגמרא את המשפט הזה .
ב .מתי מטבילים שתי פעמים בליל הסדר ?
ג .הסבירו את שאלת הבן .
" .5שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי ,שלוק ,ומבושל ,הלילה הזה כולו צלי"
א .איזה קרבן היו מקריבים בפסח?
ב .הסבירו את שאלת הבן .
ג .האם היום שואלים שאלה זו בליל הסדר? מדוע?
" .6מתחיל בגנות ומסיים בשבח"
א .מהי הגנות שמתחיל בה?
ב .מהו השבח שמסיים בו?
" .7ודורש מ"ארמי אובד אבי" ,עד שיגמור כל הפרשה כולה"
עיינו בפירוש המשנה על פסקה זו והשלימו במחברת:
א .המיוחד בפסוקים אלו הוא שהם _________
ב .כל ההגדה של פסח היא למעשה מעין _________ על פסוקים אלו.
מרחיבים
מדוע קרבן הפסח נאכל דוקא צלי?
לפני שיצאו בני ישראל ממצרים רצה ה' שבני ישראל יקימו מצוה גדולה במסירות נפש כדי שתהיה להם זכות לצאת
מארץ מצרים ביד רמה.
באותו הזמן היו המצרים עובדים לשה ,משתחווים לו ומאמינים שהוא האלוהים .המצרים שלטו בישראל ורדו בהם
כבר במשך 210שנים ,ועם ישראל פחד מהם מאוד.
ה' ציווה את בני ישראל שארבעה ימים לפני היציאה ממצרים יקחו שה ויקשרו אותו למיטה שלהם ,כדי שבמשך
ארבעה ימים מכל בתי ישראל יעלו קולותיהם של הכבשים ,המצרים ישאלו אותם 'מה אתם עושים עם אלוהינו' ובני
101
ד הנשמ משניות משמחות
םירצמ תאיצי רופיס תווצמ תא םימייקמ דציכ י קרפ פסחים מסכת
ישראל יענו להם שהם הולכים לשחוט אותם ולאכלם בתיאבון.
ה' רצה לנסות את בני ישראל האם הם יפחדו שמא המצרים יהרגו אותם או שהם יאמינו בה' ויקיימו את מצוותו.
"אמר לו משה :ריבון העולם ,הדבר הזה היאך אני יכול לעשות? אי אתה יודע שהצאן אלוהיהן של מצרים הן? ...אמר
לו הקב"ה :חייך ,אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלוהי מצרים לעיניהם ,שאודיע להם שאין אלוהיהם כלום"
(שמות רבה טז ג).
ה' ציווה את בני ישראל שלא יבשלו את הקרבן אלא יצלו אותו ,והסיבה היא:
שכאשר מבשלים מאכל אין הרבה ריח ,וגם אם יש הוא נשאר בתוך הבית ,אך כאשר צולים מאכל על האש -הריח
נודף בכל האזור .ה' רצה שעם ישראל יצלה את הקרבן והמצרים שבכל האזור יריחו את הריח וידעו שזה עתה עם
ישראל שחט את הכבשים שהם אלוהיהם ,צלה אותם על האש ועתה הוא אוכלם בתאבון.
ולכן את קרבן הפסח שנצטוו בו ישראל לדורות יש מצווה מהתורה לאכול לא מבושל אלא צלוי" :אל תאכלו ממנו נא
ובשל מבושל במים כי אם צלי אש" (שמות יב ט).
ולכן קראנו במשנה שבזמן שבית המקדש היה קיים וקרבן הפסח היה נוהג ,היה הבן שואל:
"שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי ,שלוק ,ומבושל ,הלילה הזה כולו צלי".
אני לא מאמין! הם עושים אני מקוה שהמצרים לאן אתם לוקחים עשירי לניסן
את אלהינו על האש! אל תדאג ,לא יהרגו אותנו את אלוהינו?
לאשוחתוו!ט
אני מפחד להתעסק איתם. תסמוך על ה'! כך ה'
היום אמורה להיות מכת בכורות! י"ד בניסן
ציווה עלינו
ממצרים
גאלתנו..
"שבכל הלילות
אנו אוכלים"...
שלא יהרגו
את כולנו...
102
משניות משמחות ד הנשמ
י קרפ פסחים מסכת םירצמ תאיצי רופיס תווצמ תא םימייקמ דציכ
.8הסיפור מבאר בהרחבה את השאלה:
א .הראשונה;
ב .השנייה;
ג .השלישית;
ד .הרביעית.
.9מדוע נצטוו ישראל לאכול את הפסח צלי דוו קא?
. 10אם הייתם במצרים בזמן ההוא ,האם לפי דעתכם הייתם עומדים בניסיון וצולים את הקרבן ,או שהייתם מפחדים
ומבשלים אותו כדי שלא יהיה הרבה ריח ?
תורת חיים
השאלה הרביעית
בהגדות של היום אנו לא שואלים את השאלה" :שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי ,שלוק ,ומבושל ,הלילה הזה כולו
צלי" מכיון שלצערנו בית המקדש עדין לא נבנה ,וקרבן הפסח לא נוהג בימינו .את השאלה המקורית המופיעה במשנה
אנו מחליפים בשאלה הבאה:
"שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין"
פירוש שאלה זו הוא :מדוע בכל הסעודות שבכל השנה אפשר לאכול את הסעודה בין שיושבים כרגיל ובין שמסבים
לצד שמאל ,אך בליל הסדר כולם מסבים על כרים וכסתות ,משום שישנה מצווה וחובה להסב לצד שמאל בזמן
אכילת המצה ושתיית ארבע הכוסות.
שימו לב ילדים יקרים ,את השאלה הזו שואלים רק באופן זמני ,בעזרת ה' בקרוב מאוד ייבנה בית המקדש במהרה
בימינו ,ונזכה להקריב את קרבן הפסח ולאכלו צלי ,ולחזור לשאלה המקורית.
.11איזו שאלה המופיעה במשנה אין שואלים היום? מדוע?
.12מה פירוש השאלה" :שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין"
103
ד הנשמ משניות משמחות
םירצמ תאיצי רופיס תווצמ תא םימייקמ דציכ י קרפ פסחים מסכת
שעשועי משנה
. 13העתיקו את התשבץ למחברתכם ופתרוהו:
התשובות נמצאות בלשון המשנה
.1מזגו לו כוס _______
.2שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ _______
.3שבכל הלילות אנו אוכלין בשר _______ שלוק ,ומבושל.
.4שבכל הלילות ________ מטבילין פעם אחת.
.5הלילה הזה ______ פעמים.
1
2
3
4
5
העתיקו למחברת את המשפט והשלימו את המילה שנתקבלה במסגרת המודגשת:
במשנה למדנו על מצות סיפור ____________ מצרים.
104
משניות משמחות ה הנשמ
י קרפ פסחים מסכת רדסה לילב ראבל בייחש םירבד השולש
שמנה ה
שלושה דברים שחייב לבאר בליל הסדר
הקדמה ַרָּבן ַּג ְמ ִלי ֵאל ָה ָיה אֹו ֵמר:
ָּכל ֶׁשֹּלא ָא ַמר ְׁשֹלָׁשה ְּד ָבִרים ֵאּלּו ַּבֶּפ ַסח,
בליל הסדר אנו מקיימים מצווה מהתורה לספר את ֹלא ָי ָצא ְי ֵדי חֹו ָבתֹוְ ,ו ֵאּלּו ֵהןֶּ :פ ַסחַ ,מָּצהּ ,ו ָמרֹור.
סיפור יציאת מצרים .זכר ליציאת מצרים אנו מניחים
בקערת הסדר שלושה מאכלים :א .קרבן פסח -בימינו, ֶּפ ַסחַ ,על ׁשּום ֶׁשָּפ ַסח ַה ָּמקֹום
כשלא מקריבים קרבן פסח ,שמים בקערה חתיכת ַעל ָּב ֵּתי ֲאבֹו ֵתינּו ְּב ִמ ְצָר ִים.
בשר זכר לקרבן הפסח; ב .מצה כדי לאכלה; ג .מרור
ַמָּצהַ ,על ׁשּום ֶׁשִּנ ְג ֲאלּו ֲאבֹו ֵתינּו ִמ ִּמ ְצָר ִים.
כדי לאכלו. ָמרֹורַ ,על ׁשּום ֶׁש ֵּמְררּו ַה ִּמ ְצִר ִּיים
ֶאת ַח ֵּיי ֲאבֹו ֵתינּו ְּב ִמ ְצָר ִים.
שלשת המאכלים האלו מזכירים לנו שלושה ענינים
חשובים בתוך סיפור יציאת מצרים שהאדם חייב ְּב ָכל ּדֹור ָודֹור ַח ָּיב ָא ָדם ִלְראֹות ֶאת ַע ְצמֹו ְּכ ִאּלּו הּוא
ָי ָצא ִמ ִּמ ְצַר ִיםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר (ְׁשמֹות יג ח):
להסבירם ולבארם. ְו ִה ַּג ְד ָּת ְל ִב ְנָך ַּבּיֹום ַההּוא ֵלא ֹמר,
המרור מזכיר את הצער שצערו אותנו המצרים, ַּב ֲעבּור ֶזה ָעָׂשה ה' ִלי ְּב ֵצא ִתי ִמ ִּמ ְצָר ִים.
ְל ִפי ָכְך ֲא ַנ ְחנּו ַח ָּי ִבין ְלהֹודֹותְ ,ל ַהֵּללְ ,לַׁשֵּב ַח,
קרבן הפסח מזכיר לנו את הנס שפסח ה' על בתי ְל ָפ ֵארְ ,לרֹו ֵמםְ ,ל ַה ֵּדרְ ,ל ָבֵרְךְ ,ל ַעֵּלה ּו ְל ַקֵּלס
ישראל, ְל ִמי ֶׁש ָעָׂשה ַל ֲאבֹו ֵתינּו ְו ָלנּו ֶאת ָּכל ַהִּנ ִּסים ָה ֵאּלּו,
והמצה מזכירה לנו את רגע הגאולה והיציאה ממצרים הֹו ִצי ָאנּו ֵמ ַע ְבדּות ְל ֵחרּותִ ,מ ָּיגֹון ְלִׂש ְמ ָחה
בחיפזון ,מזכירה שלא היה זמן להכין לחם ולכן אפו ּו ֵמ ֵא ֶבל ְליֹום טֹוב ּו ֵמ ֲא ֵפ ָלה ְלאֹור ָּגדֹול
מצות. ּו ִמִּ ׁש ְעּבּוד ִל ְג ֻאָּלהְ .ו ֹנא ַמר ְל ָפ ָניו ַה ְללּו ָיּה:
משנתנו מבארת כי כדי לצאת ידי חובת סיפור יציאת
מצרים האדם חייב לבאר עניינים אלו במהלך הסדר.
משנה עם פירוש לשון המשנה
רבן גמליאל היה אומר כי מי שלא פרש את טעמם של שלושת הדברים ַרָּבן ַּג ְמ ִלי ֵאל ָה ָיה אֹו ֵמר:
הבאים בליל הסדר -לא יצא ידי חובת ספור יציאת מצרים. ָּכל ֶׁשֹּלא ָא ַמר ְׁשֹלָׁשה
ְּד ָבִרים ֵאּלּו ַּבֶּפ ַסחֹ ,לא
הדברים שצריך לפרש את טעמם הם שלושת המאכלים שנצטוינו ָי ָצא ְי ֵדי חֹו ָבתֹו,
לאכול בליל הסדר:
ְו ֵאּלּו ֵהןֶּ :פ ַסחַ ,מָּצה,
א .פסח -קרבן פסח (כיום שמים על השולחן חתיכת בשר צלוי זכר לקרבן זה) ּו ָמרֹור.
ב .המצה שמצוה לאוכלה בליל הסדר;
ג .המרור שמצוה לאוכלו בליל הסדר.
וכך האדם צריך לפרש:
105
ה הנשמ משניות משמחות
רדסה לילב ראבל בייחש םירבד השולש י קרפ פסחים מסכת
הסיבה לאכילת קרבן הפסח היא זכר לכך שה’ הטוב פסח על בתי בני ֶּפ ַסחַ ,על ׁשּום ֶׁשָּפ ַסח
ישראל בזמן מכת בכורות .והחובה להסביר את הסיבה כתובה בתורה: ַה ָּמקֹום ַעל ָּב ֵּתי
“ואמרתם זבח פסח הוא לה’ ,אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים ֲאבֹו ֵתינּו ְּב ִמ ְצָר ִים.
בנגפו את מצרים” (שמות יב כז).
הדבר הבא שצריך לפרש הוא חובת אכילת מצה:
אוכלים את המצה זכר לגאולת ישראל ממצרים ,שהרי בזמן הגאולה ַמָּצהַ ,על ׁשּום ֶׁשִּנ ְג ֲאלּו
ֲאבֹו ֵתינּו ִמ ִּמ ְצָר ִים.
והיציאה ממצרים לא היה לבצק זמן להחמיץ כדי לאפות לחם ,משום
שהמצרים גרשו אותנו ממצרים במהירות ,כמו שנאמר“ :ויאפו את
הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא
יכלו להתמהמה” (שמות יב לט).
אוכלים מרור זכר לכך שהמצרים מררו את חיינו בעבודה קשה, ָמרֹורַ ,על ׁשּום ֶׁש ֵּמְררּו
שנאמר“ :וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה ַה ִּמ ְצִר ִּיים ֶאת ַח ֵּיי
ֲאבֹו ֵתינּו ְּב ִמ ְצָר ִים.
בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך” (שמות א יד).
לסיכום :
אכילת קרבן הפסח -זכר לפסיחה על בתי ישראל;
אכילת המצה -זכר לרגע הגאולה.
אכילת המרור -זכר לשעבוד הקשה;
עתה ממשיכה המשנה ומבארת כי:
כל אדם צריך להרגיש ,לראות ולהראות את עצמו כאילו הוא יצא ְּב ָכל ּדֹור ָודֹור ַח ָּיב ָא ָדם
ממצרים ִלְראֹות ֶאת ַע ְצמֹו ְּכ ִאּלּו
בפסוק המתאר את חובת ספור יציאת מצרים מצוה גם האב שחי הּוא ָי ָצא ִמ ִּמ ְצַר ִים,
שנים רבות אחרי יציאת מצרים לומר לבנו “בעבור זה עשה ה’ לי”, ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (ְׁשמֹות יג ח):
משמע ,שגם אדם שחי שנים רבות אחרי יציאת מצרים צריך להרגיש
ְו ִה ַּג ְד ָּת ְל ִב ְנָך ַּבּיֹום
כאילו הנס נעשה לו וכאילו הוא עצמו יצא ממצרים. ַההּוא ֵלא ֹמרַּ ,ב ֲעבּור
ֶזה ָעָׂשה ה' ִלי ְּב ֵצא ִתי
ִמ ִּמ ְצָר ִים.
בגלל כל הנסים והמופתים שעשה לנו ה’ ְל ִפי ָכְך
נאמר לפני ה’ יתברך את ההלל המתחיל במלה הללויה.
ֲא ַנ ְחנּו ַח ָּי ִבין ְלהֹודֹותְ ,ל ַהֵּלל,
ְלַׁשֵּב ַחְ ,ל ָפ ֵארְ ,לרֹו ֵמםְ ,ל ַה ֵּדר,
ְל ָבֵרְךְ ,ל ַעֵּלה ּו ְל ַקֵּלס ְל ִמי
ֶׁש ָעָׂשה ַל ֲאבֹו ֵתינּו ְו ָלנּו ֶאת ָּכל
ַהִּנ ִּסים ָה ֵאּלּו ,הֹו ִצי ָאנּו ֵמ ַע ְבדּות
ְל ֵחרּותִ ,מ ָּיגֹון ְלִׂש ְמ ָחה ּו ֵמ ֵא ֶבל
ְליֹום טֹוב ּו ֵמ ֲא ֵפ ָלה ְלאֹור ָּגדֹול
ּו ִמִּ ׁש ְעּבּוד ִל ְג ֻאָּלהְ .ו ֹנא ַמר ְל ָפ ָניו
ַה ְללּו ָיּה:
106
משניות משמחות ה הנשמ
י קרפ פסחים מסכת רדסה לילב ראבל בייחש םירבד השולש
ארגון המשנה
משנתנו מבארת כי:
כמו כן חייבים לעשות עוד שני דברים בליל הסדר כדי לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים
להודות לה' על כל לראות ולהראות את צריך לבאר מדוע אוכלים שלושה מאכלים בליל הסדר
הניסים ולומר הלל עצמנו כאילו אנו בעצמנו
יצאנו ממצרים
“ ְל ִפי ַכ ְך ֲא ַנ ְחנ ּו ַח ָּי ִבין “ ְּב ָכל ּד ֹור ָודֹור ַח ָּיב פסח מצה מרור
ְלהֹודֹותְ ...ו ֹנא ַמר ְל ָפ ָניו ָא ָדם ִל ְראֹות ֶאת
ַה ְּלל ּו ָיה” ַע ְצמֹו ְּכ ִא ּל ּו ה ּוא ָי ָצא
ִמ ִּמ ְצ ָר ִים”
זכר לשיעבוד זכר לכך זכר לכך
הנורא שכשגאל ה' שפסח ה' על
את ישראל, בתי ישראל
ששיעבדו לא היה להם בזמן מכת
המצרים את זמן לאפות
לחם ולכן אכלו בכורות
ישראל (כיום לא
מצות אוכלים אלא
רק מניחים
בקערה)
107
ה הנשמ משניות משמחות
רדסה לילב ראבל בייחש םירבד השולש י קרפ פסחים מסכת
לומדים את המשנה
.1פירוש המשפט "כל שלא אמר שלשה "....הוא:
א .שצריך להגיד שלוש מילים :פסח ,מצה ומרור.
ב .שצריך להסביר מה הסיבה שבגללה אוכלים את שלשת המאכלים.
" .2מצה ,על שום שנגאלו אבותינו ממצרים" .מה מזכירה לנו המצה?
" .3מרור ,על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים".
א .מדוע אוכלים מרור ?
ב .הוכיחו מפסוק שהמצרים מררו את חיינו .
" .4פסח ,על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים".
א .לזכר מה אוכלים את הפסח?
ב .האם היום אוכלים את קרבן הפסח?
ג .מה עושים היום זכר לפסיחה ?
" .5בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"
א .כיצד צריך להרגיש אדם בליל הסדר?
ב .הוכיחו זאת מפסוק .
" .6ונאמר לפניו הללויה" פירושו:
א .שצריך להגיד את המילה הללויה;
ב .שצריך לומר הלל ,המתחיל במילה הללויה.
108
משניות משמחות ה הנשמ
י קרפ פסחים מסכת רדסה לילב ראבל בייחש םירבד השולש
מרחיבים
הפסיחה בתוך בתי ישראל
במשנה למדנו כי קרבן הפסח נאכל זכר לכך שה' פסח על בתי בני ישראל.
בליל היציאה ממצרים ציווה ה' את בני ישראל לשחוט את קרבן הפסח ולמרוח את דמו על מזוזות הבית ,כדי שהמלאך
המכה את הבכורות יפסח על בתי ישראל ולא ייכנס אליהם.
מה עשו המצרים היראים מה'? באו לאיש מישראל והתחננו לפניו שיכניס את הבן שלהם לתוך ביתו וישכיבו בין בניו,
כדי שהמלאך לא יהרגו.
"מי (מצרי) שהיה מתירא היה מוליך בכורו אצל ישראל ואמר לו בבקשה ממך טול את זה וילין עמך" (שמות רבה יח ב)
המצרים חשבו שה' לא מספיק מתוחכם והם יערימו עליו אם יכניסו את בכורם המצרי בין בניו של הישראלי .המדרש
מספר מה קרה בסוף:
"כיון שהגיע חצי הלילה הרג הקב"ה כל הבכורות ,ואותם שהיו נתונים בבתיהם של ישראל היה הקב"ה פוסע (בתוך החדר
בין המיטות) בין ישראל ובין המצרים והיה נוטל נשמתו של מצרי ומניח נשמתו של ישראל והיה היהודי מתעורר ומוצא
את המצרי מת (בעוד שכל היהודים בבית נשארו בחיים).
ובכן ,הפסיחה לא היתה רק בין בית של יהודי לבית של מצרי ,אלא אפילו בתוך חדרי הבתים דילג המלאך בין המיטות
והבדיל והפלה בין בכור מצרי לבכור ישראל.
זהו ממש נס מופלא.
.7מה ציווה ה' את בני ישראל לעשות עם דם הפסח ,ומדוע?
.8מה עשו המצרים שפחדו מה' ?
.9מה עשה הקב"ה במכת בכורות?
109
ו הנשמ משניות משמחות
ללהה תליחת תרימא :א קלח י קרפ פסחים מסכת
שמנה ו
חלק א :אמירת תחילת ההלל
במהלך ליל הסדר אנו אומרים את תפילת ההלל כשירה לה' והודאה על הנסים שעשה לנו .בדרך כלל אומרים את
ההלל כמקשה אחת מתחילתו ועד סופו ,אך לא כך בליל הסדר .בליל הסדר אנו אומרים את ההלל בשני חלקים.
את חלק א אומרים בסוף ה"מגיד" שבו אנו מספרים ביציאת מצרים.
את חלק ב אומרים לאחר אכילת האפיקומן וברכת המזון.
הודו לה'
כי טוב
כי לעולם
חסדו
שולח ן מוצי א
הלל נרצה ברך צפון עורך כורך מרור מצה רחצה מגיד יחץ קדש ורחץ כרפס
מסיימים אומרים את
את ההלל תחילת
את ההלל
חכמים תיקנו לומר חציו לפני הסעודה וחציו לאחר הסעודה ,כדי שקרבן הפסח יאכל תוך כדי אמירת ההלל ,וגם כיום,
שאין אנו זוכים לאכול קרבן פסח ואוכלים מצה במקומו ,אנו אוכלים את המצה בין שירת חלקו הראשון של ההלל
לשירת חלקו השני.
תפילת ההלל מורכבת מפרקים קיג עד קיט מספר תהלים.
ַעד ֵהי ָכן הּוא אֹו ֵמר? הפרקים הראשונים הם:
ֵּבית ַׁש ַּמאי אֹו ְמִרים:
ַעד " ֵאם ַהָּב ִנים ְׁש ֵמ ָחה"; פרק קיג
ּו ֵבית ִהֵּלל אֹו ְמִרים: (א) ַה ְלל ּו ָי ּה ַה ְלל ּו ַע ְב ֵדי ה' ַה ְלל ּו ֶאת ֵׁשם ה':
ַעד " ַחָּל ִמיׁש ְל ַמ ְע ְינֹו ָמ ִים".
(ב) ְי ִהי ֵׁשם ה' ְמ ֹב ָר ְך ֵמ ַע ָּתה ְו ַעד עֹו ָלם:
(ג) ִמ ִּמ ְז ַרח ֶׁש ֶמ ׁש ַעד ְמב ֹוא ֹו ְמ ֻה ָּלל ֵׁשם ה':
(ד) ָרם ַעל ָּכל ּג ֹו ִים ה' ַעל ַה ָּׁש ַמ ִים ְּכב ֹוד ֹו:
(ה) ִמי כה' ֱאלֹ ֵהינ ּו ַה ַּמ ְג ִּבי ִהי ָל ָׁש ֶבת:
(ו) ַה ַּמ ְׁש ִּפי ִלי ִל ְרא ֹות ַּב ָּׁש ַמ ִים ּו ָב ָא ֶרץ:
(ז) ְמ ִקי ִמי ֵמ ָע ָפר ָ ּדל ֵמ ַא ְׁש ּ ֹפת ָי ִרים ֶא ְבי ֹון:
(ח) ְלה ֹו ִׁשי ִבי ִעם ְנ ִדי ִבים ִעם ְנ ִדי ֵבי ַע ּמ ֹו:
(ט) מ ֹו ִׁשי ִבי ֲע ֶק ֶרת ַה ַּב ִית ֵאם ַה ָּב ִנים ְׂש ֵמ ָחה ַה ְלל ּו ָי ּה:
פרק קיד
(א) ְּב ֵצאת ִי ְׂש ָר ֵאל ִמ ִּמ ְצ ָר ִים ֵּבית ַי ֲע ֹקב ֵמ ַעם לֹ ֵעז:
(ב) ָה ְי ָתה ְיה ּו ָדה ְל ָק ְד ׁש ֹו ִי ְׂש ָר ֵאל ַמ ְמ ְׁשל ֹו ָתיו:
(ג) ַה ָּים ָר ָאה ַו ָּי ֹנס ַה ַּי ְר ֵ ּדן ִי ּסֹב ְל ָאחֹור:
ְּג ָבעֹות ִּכ ְב ֵני ֹצאן: ָר ְקד ּו ְכ ֵאי ִלים ֶה ָה ִרים (ד)
ַה ַּי ְר ֵ ּדן ִּת ּסֹב ְל ָאחֹור: ַה ָּים ִּכי ָתנ ּוס ַמה ְּל ָך (ה)
(ו) ֶה ָה ִרים ִּת ְר ְקד ּו ְכ ֵאי ִלים ְּג ָבע ֹות ִּכ ְב ֵני ֹצאן:
110
משניות משמחות ו הנשמ
י קרפ פסחים מסכת ללהה תליחת תרימא :א קלח
(ז) ִמ ִּל ְפ ֵני ָאד ֹון ח ּו ִלי ָא ֶרץ ִמ ִּל ְפ ֵני ֱאל ֹו ַּה ַי ֲע ֹקב:
(ח) ַה ֹה ְפ ִכי ַה ּצ ּור ֲא ַגם ָמ ִים ַח ָּל ִמי ׁש ְל ַמ ְע ְינֹו ָמ ִים:
ה"מגיד" מסתיים במילים "ְו ֹנא ַמר ְל ָפ ָניוַ ,ה ְלל ּו ָי ּה" ועל כן בסופו צריך להתחיל את תפילת ההלל הפותחת במילים הללויה.
משנתנו מבארת בתחילתה מחלוקת בשאלה עד היכן צריך לומר את החלק הראשון של הלל.
משנה עם פירוש לשון המשנה
ַעד ֵהי ָכן הּוא אֹו ֵמר? את התחלת ההלל שבסוף שלב ה”מגיד”?
סוף פרק י”ג ֵּבית ַׁש ַּמאי אֹו ְמִרים:
ַעד " ֵאם ַהָּב ִנים
ְׁש ֵמ ָחה";
ּו ֵבית ִהֵּלל אֹו ְמִרים:
ַעד " ַחָּל ִמיׁש ְל ַמ ְע ְינֹו סוף פרק י"ד
ָמ ִים".
לומדים את המשנה
.1מדוע אומרים הלל בליל הסדר?
.2במה שונה אופן אמירת ההלל בליל הסדר משאר הפעמים שבהן אומרים אותו?
.3מדוע תיקנו לומר את ההלל בשני שלבים?
.4מתי בסדר אומרים את החלק הראשון של ההלל ומתי את החלק השני?
.5ציטוטי פסוקים
א .כתבו שני ציטוטים המובאים במשנה.
ב .מאיזה ספר בתנ"ך הם לקוחים?
ג .איזה ציטוט מובא לביאור שיטת בית שמאי ואיזה לביאור שיטת בית הלל?
111
ו הנשמ משניות משמחות
ללהה תליחת תרימא :א קלח י קרפ פסחים מסכת
טעם כ כאמד"ט
.6העתיקו את הטבלה למחברתכם .בשלב זה אל תמלאו את עמודת הטעם.
אומר מקרה דין
מעיינים במפרשים
.7עיינו בפירוש התוספות יום טוב וכתבו בטבלה מה הטעם לדברי בית שמאי ומה הטעם לדברי בית הלל.
"וסוברים בית שמאי דיש למהר ולא לומר קודם המזון רק מזמור אחד ...בשביל תינוקות שלא יישנו (ויספיקו לאכול
את המצה).
ובית הלל סוברים שכיון שבמזמור הראשון לא נזכר קריעת ים סוף צריך שיאמר גם (המזמור) השני שיש בו הזכרת
קריעת ים סוף כיון שאומר אחר כך ברכת הגאולה כי לא נושעו ישראל מיד מצרים עד שנקרע להם הים ונטבעו
המצרים ושם נאמר ויושע ה' את בני ישראל"
תוספות יום טוב
הוא חיבורו העיקרי של רבי גרשון שאול יום טוב ליפמן הלר (השל"ט – 1579ו' באלול ה'תי"ד
)1654מגדולי חכמי אשכנז ופולין ומגדולי פרשני המשנה .החיבור נכתב כחיזוק
לתקנת רבו המהר"ל שתיקן לימוד פרק משנה יומי.
מצבת קברו של בעל התוספות יום טוב
.8עיינו בהגדה של פסח בבתיכם וכתבו אם היום אנו נוהגים כמו בית הלל או כמו בית שמאי.
112
משניות משמחות ו הנשמ
י קרפ פסחים מסכת .דיגמה חתימתב םירמואש הולאגה תכרב חסונ :ב קלח
חלק ב :נוסח ברכת הגאולה שאומרים בחתימת המגיד.
הקדמה ְוחֹו ֵתם ִּב ְג ֻאָּלה.
ַרִּבי ַטְרפֹון אֹו ֵמר:
לאחר אמירת החלק הראשון של ההלל מברכים ברכה על הגאולה המיוחדת " ֲאֶׁשר ְּג ָא ָלנּו ְו ָג ַאל ֶאת ֲאבֹו ֵתינּו
שהייתה בליל הסדר בזמן היציאה ממצרים.
ִמ ִּמ ְצַר ִים"
הכלל הוא שבכל הברכות הארוכות אנו אומרים ברוך אתה ה' גם בפתיחתן ְוֹלא ָה ָיה חֹו ֵתם.
וגם בחתימתן .הסיבה לכך היא שמפני שהן ארוכות יש בתוכן ריצוי או בקשה ַרִּבי ֲע ִקי ָבא אֹו ֵמר:
"ֵּכן ה' ֱאֹל ֵהינּו ֵואֹל ֵהי ֲאבֹו ֵתינּו
לעתיד ,ולכן קבעו חכמים שהן תחתמנה ב"ברוך אתה ה'". ַי ִּגי ֵענּו ְלמֹו ֲע ִדים ְו ִלְר ָג ִלים
ֲא ֵחִרים ַהָּב ִאים ִל ְקָרא ֵתנּו
לדוגמה ,בתחילת ברכת "אשר יצר" אומרים "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך ְלָׁשלֹום ְׂש ֵמ ִחים ְּב ִב ְנ ַין ִעיֶרָך
העולם אשר יצר "...וגם בסופה אומרים "ברוך אתה ה' רופא כל בשר ומפליא ְוָׂשִׂשים ַּב ֲעבֹו ָד ֶתָך
לעשות" .וזאת מכיוון שבאמצעה אנו אומרים" :גלוי וידוע לפניך שאם ִיפתח ְו ֹנא ַכל ָׁשם ִמן ַה ְּז ָב ִחים ּו ִמן
אחד מהם או יסתם אחד מהם ,אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו ַהְּפ ָס ִחים" ,כו' ַעד "ָּברּוְך ַא ָּתה
שעה אחת" .במילים אלו יש ריצוי ומעין בקשה לעתיד ,שכל אברינו יהיו ה'ָּ ,ג ַאל ִיְׂשָר ֵאל".
בריאים ויתפקדו כראוי ,ועל התוספת הזאת צריך לברך גם בחתימת הברכה.
אך בברכות הקצרות ,שבהן אנו מודים לה' ללא בקשות נוספות ,אנו אומרים
"ברוך אתה ה'" רק בפתיחתן ולא בסופן .דוגמה לכך היא ברכת ה ֵפרות" :ברוך
אתה ה' אלוהנו מלך העולם בורא פרי העץ" ,שכיוון שאנו מודים בהן ואיננו
מוסיפים בהן עניין נוסף – לא הצריכו ברכה נוספת בחתימה.
משנה עם פירוש לשון המשנה
לאחר שהשלים את ההגדה ומקצת ההלל מבאר תנא קמא ש: ְוחֹו ֵתם ִּב ְג ֻאָּלה.
מסיים את ההגדה בברכה על הגאולה שנעשתה לישראל ,ולגבי האורך
שלה והנוסח שלה נחלקו התנאים.
שצריך לברך ברכת הודאה קצרה ,כך“ :ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך ַרִּבי ַטְרפֹון אֹו ֵמר:
העולם
" ֲאֶׁשר ְּג ָא ָלנּו ְו ָג ַאל ֶאת ֲאבֹו ֵתינּו ִמ ִּמ ְצַר ִים" והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים”
בסופה ב”ברוך” ,כיוון שברכה קצרה היא. ְוֹלא ָה ָיה חֹו ֵתם.
שצריך לברכה באריכות .יש לפתוח כךָּ “ :בר ּו ְך ַא ָּתה ְי ָי ֱאלֹ ֵהינ ּו ֶמ ֶל ְך ַרִּבי ֲע ִקי ָבא אֹו ֵמר:
ָהע ֹו ָלםֲ ,אׁ ֶשר ְּג ָא ָלנ ּו ְו ָג ַאל ֶאת ֲאב ֹו ֵתינ ּו ִמ ִּמ ְצַר ִיםְ ,ו ִה ִּגי ָענ ּו ַל ַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ֶל ֱא ָכל
ּב ֹו ַמ ָּצה ּו ָמר ֹור” ולהוסיף בה בקשה“ :כשם שהגענו ללילה הזה לקיים "ֵּכן ה' ֱאֹל ֵהינּו ֵואֹל ֵהי ֲאבֹו ֵתינּו ַי ִּגי ֵענּו
ְלמֹו ֲע ִדים ְו ִלְר ָג ִלים ֲא ֵחִרים ַהָּב ִאים
בו מצוות מצה ומרור ִל ְקָרא ֵתנּו ְלָׁשלֹום
יזכנו להגיע ְׂש ֵמ ִחים ְּב ִב ְנ ַין ִעיֶרָך
ְוָׂשִׂשים ַּב ֲעבֹו ָד ֶתָך
ובהם נהיה
ירושלים עיר הקודש
בעבודת הקרבנות
113
ו הנשמ משניות משמחות
.דיגמה חתימתב םירמואש הולאגה תכרב חסונ :ב קלח י קרפ פסחים מסכת
ֲאׁ ֶשר ַי ִּגי ַע ָ ּד ָמם ַעל ִקיר ִמ ְז ַּב ֲח ָך ְלָרצ ֹוןְ ,ונ ֹו ֶדה ְל ָך ׁ ִשיר ָח ָדש ַעל ְּג ֻא ָּל ֵתנ ּו ְו ַעל ְו ֹנא ַכל ָׁשם ִמן ַה ְּז ָב ִחים ּו ִמן ַהְּפ ָס ִחים",
ְּפד ּות ַנ ְפׁ ֵשנ ּו”. כו' ַעד
ומכיוון שמאריך בברכה זו ומבקש בה דברים נוספים – חותם בסוף "ָּברּוְך ַא ָּתה ה'ָּ ,ג ַאל ִיְׂשָר ֵאל".
הברכה במילים
ארגון המשנה
בסוף חלק המגיד ,לאחר אמירת החלק הראשון של ההלל
מבאר תנא קמא כי :צריך לחתום בברכה על הגאולה
מהי הברכה? הנושא:
האומר:
דעת רבי עקיבא דעת רבי טרפון
ָּבר ּו ְך ַא ָּתה ה’ ֱאֹ -ל ֵהינ ּו ֶמ ֶל ְך ָהע ֹו ָלםֲ ,אׁ ֶשר ְּג ָא ָלנ ּו ָּבר ּו ְך ַא ָּתה ה’ ֱאֹ -ל ֵהינ ּו ֶמ ֶל ְך ָהע ֹו ָלם ֲאׁ ֶשר ְּג ָא ָלנ ּו ְו ָג ַאל הנוסח:
ְו ָג ַאל ֶאת ֲאב ֹו ֵתינ ּו ִמ ִּמ ְצַר ִיםְ ,ו ִה ִּגי ָענ ּו ַל ַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ֶאת ֲאב ֹו ֵתינ ּו ִמ ִּמ ְצַר ִים ְו ִה ִּגי ָענ ּו ַל ַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ֶל ֱא ָכל ּב ֹו
ֶל ֱא ָכל ּב ֹו ַמ ָּצה ּו ָמר ֹורֵּ ,כן ה’ ֱא ֹל ֵהינ ּו ֵוא ֹל ֵהי ֲאב ֹו ֵתינ ּו
ַי ִּגי ֵענ ּו ְלמ ֹו ֲע ִדים ְו ִלְר ָג ִלים ֲא ֵחִרים ַה ָּב ִאים ִל ְקָרא ֵתנ ּו ַמ ָּצה ּו ָמר ֹור.
ְלׁ ָשל ֹוםְׂ ,ש ֵמ ִחים ְּב ִב ְנ ַין ִעיֶר ָך ְו ָׂש ִ ׂשים ַּב ֲעב ֹו ָד ֶת ָך,
ְו ֹנא ַכל ׁ ָשם ִמן ַה ְּז ָב ִחים ּו ִמן ַה ְּפ ָס ִחים ֲאׁ ֶשר ַי ִּגי ַע
ָ ּד ָמם ַעל ִקיר ִמ ְז ַּב ֲח ָך ְלָרצ ֹוןְ ,ונ ֹו ֶדה ְל ָך ׁ ִשיר ָח ָדש
ַעל ְּג ֻא ָּל ֵתנ ּו ְו ַעל ְּפד ּות ַנ ְפׁ ֵשנו ָּבר ּו ְך ַא ָּתה ה’ָּ ,ג ַאל
ִי ְׂשָר ֵאל.
חותמים בסוף ב”ברוך”... לא חותמים בסוף ב”ברוך”... הטעם:
כי זו ברכה ארוכה כי זו ברכה קצרה
114
משניות משמחות ו הנשמ
י קרפ פסחים מסכת .דיגמה חתימתב םירמואש הולאגה תכרב חסונ :ב קלח
לומדים את המשנה
. 1עיינו בתרשים שבעמוד הקודם:
א .באילו ברכות צריך לחתום בברכה ,ואלו לא?
ב .מה הסיבה לשוני?
כ כאמד"ט
.2העתיקו את הטבלה למחברתכם והשלימוהו על פי מבנה הכאמד"ט.
דין טעם אומר מקרה
האם חותם בברכה הגאולה
שבסוף המגיד?
.3הסבירו בלשונכם את התוספת לברכה לפי שיטת רבי עקיבא.
ביאורי מילים
. 4בארו את המילים הבאותְ :וח ֹו ֵתם ִּב ְג ֻא ָּלהַ ,י ִּגי ֵענ ּוְּ ,ב ִב ְנ ַין ִעיֶר ָך ,ב ֲעב ֹו ָד ֶת ָךְּ ,ז ָב ִחים ְּ ,פ ָס ִחים.
איזה כיף היום ליל הסדר ,הערב הכי מושלם בשנה. תורת חיים
לא בדיוק מושלם ,ברוך ה' על מה שיש אבל ממש חסר. טליה
יהונתן על מה אתה מדבר? ברוך ה' זכינו להגיע לארץ אליה
ידידיה ולחגוג בה את חג הפסח ,מושלם!
איזה מין חגיגת פסח זה בלי
שמקריבים את קרבן הפסח?
.4א .מי לדעתכם צודק בדיון זה ,לאור נוסח הברכה של רבי טרפון?
ב מי לדעתכם צודק בדיון זה ,לאור נוסח הברכה של רבי עקיבא?
115
ו הנשמ משניות משמחות
.דיגמה חתימתב םירמואש הולאגה תכרב חסונ :ב קלח י קרפ פסחים מסכת
מעיינים במפרשים
לפניכם פסק הרמב"ם במחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא:
וחותם ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול
בו מצה ומרורים ובזמן הזה מוסיף כן ה' א-להינו וא-להי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים
לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על
קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו ברוך אתה ה' גאל ישראל
רמב"ם ,היד החזקה ,הלכות חמץ ומצה ,פרק ח
. 5כמו מי פסק הרמב"ם שצריך לברך היום?
. 6כמו מי פסק הרמב"ם שצריך לברך בזמן שבית המקדש קיים?
.7הסבירו את השינוי בברכה בעקבות חורבן הבית.
.8לאור דברי הרמב"ם :האם דברי רבי טרפון ודברי רבי עקיבא סותרים זה את זה או משלימים זה את זה?
.9פתחו הגדה של פסח וכתבו כמו מי אנו נוהגים היום?
מעשה שהיה
מעשה ברבן גמליאיל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא שהיו עולין לירושלים ,כיון שהגיעו
להר הבית ,ראו שועל אחד שהיה יוצא מבית קודש הקודשים .התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק
(צוחק) .אמרו לו :עקיבא ,מפני מה אתה משחק? אמר להם :מפני מה אתם בוכים? אמרו לו :מקום (בית
המקדש) שכתוב בו" :והזר הקרב יומת" ,עכשיו נתקיים בו" :על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו" – ולא
נבכה?! אמר להם :לכך אני משחק ,שכמו שנתקיימה נבואת הפורענות של אוריה שאמר" :לכן בגללכם
ציון שדה וירושלים עיין תהיה והר הבית לבנות יער" (מיכה ג ,יב) ,בע"ה גם תתקיים נבואת הנחמה של זכריה
שאמר" :עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" (זכריה ח ,ד) .כששמעו דבריו בלשון הזה אמרו לו :עקיבא,
נחמתנו! עקיבא נחמתנו! (מכות כד.).
116
משניות משמחות ז הנשמ
י קרפ פסחים מסכת תיעיברהו שיתיהשל סוכה יניד
שמנה ז
דיני הכוס השלישית והרביעית
שתית ארבעה כוסות – חכמינו זיכרונם לברכה תקנו שכל ָמ ְזגּו לֹו כֹוס ְׁש ִליִׁשיְ ,מ ָבֵרְך ַעל ְמזֹונֹו.
אדם ישתה ארבע כוסות יין בליל הסדר כדי להרבות בשמחת ְר ִבי ִעי גֹו ֵמר ָע ָליו ֶאת ַה ַהֵּלל,
הגאולה .כוסות אלו הן כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמרו ְואֹו ֵמר ָע ָליו ִּבְרַּכת ַהִּשׁיר.
ביציאת מצרים :והוצאתי ,והצלתי ,וגאלתי ,ולקחתי .ויש אומרים
שהן כנגד ארבע מלכויות ששעבדו את ישראל אחר היותו ֵּבין ַהּכֹוסֹות ַהָּללּוִ ,אם רֹו ֶצה ִלְׁשּתֹותִ ,יְׁש ֶּתה.
לעם וה' הצילנו מידם .ויש אומרים שהן כנגד ארבע כוסות ֵּבין ְׁש ִליִׁשי ִלְר ִבי ִעיֹ ,לא ִיְׁש ֶּתה.
של נחמה שעתיד הקב"ה להשקות את ישראל.
נרצה הודו לה' ברך צפון שולחן כורך מרור מוצי א רחצה מגיד יחץ ורחץ כרפס קדש
כי טוב עורך מצה כוס
כי לעולם ראשונ ה
חסדו בסוף
הקידוש
הלל
כוס כוס כוס
שלישית רביעי ת שניה
בסוף בסוף בסוף
ברכת המזון הלל מגיד
הכוסות נשתות בשלבי הסדר השונים כמובא בתרשים ,וביתר פירוט:
נשתית נמזגת שלב בסדר
בסוף הקידוש לפני אמירת הקידוש כוס ראשונה קדש
בסוף הסיפור ביציאת מצרים לפני שמתחילים לומר את ההגדה כוס שניה מגיד
והמחצית הראשונה של ההלל.
בסוף ברכת המזון לפני אמירת ברכת המזון כוס שלישית ברך
בסוף ברכת המזון לפני תחילת ההלל בסוף ההלל כוס רביעית הלל
ליל הסדר הוא ארוך ויש בו שלבים רבים ,ולא תמיד קל להשלימו מתחילתו ועד סופו .שתייה מרובה עלולה אף היא
לגרום לשכרות ולמנוע את סיום הסדר.
משנתנו מפרטת את שלבי סיום הסדר ועוסקת בסוגיה מתי חוששים לשכרות משתייה מרובה של יין.
117
ז הנשמ משניות משמחות
תיעיברהו שיתיהשל סוכה יניד י קרפ פסחים מסכת
משנה עם פירוש לשון המשנה
המגיעה לאחר אכילת האפיקומן ָמ ְזגּו לֹו כֹוס ְׁש ִליִׁשי
ְמ ָבֵרְך ַעל ְמזֹונֹו.
מברך ברכת המזון ושותה את הכוס בסוף ברכת המזון. ְר ִבי ִעי
מזגו לו כוס רביעי לכבוד ההלל ,מיד לאחר סוף שתיית הכוס השלישי גֹו ֵמר ָע ָליו ֶאת ַה ַהֵּלל,
ְואֹו ֵמר ָע ָליו ִּבְרַּכת
שהתחיל עוד לפני הסעודה, ַהִּשׁיר.
יש אומרים שהוא סוף ההלל "יהללוך ה' כל מעשיך ...בא"ה מלך מהולל ֵּבין ַהּכֹוסֹות ַהָּללּו,
בתשבחות" שמסיימים בה את ההלל בכל פעם שאומרים אותו .ויש
אומרים שהוא שבח “נשמת כל חי” הנאמר בשבתות וחגים אחרי ִאם רֹו ֶצה ִלְׁשּתֹות,
פסוקי דזמרא. ִיְׁש ֶּתה.
בין שתי הכוסות הראשונות לשתיים שבשלבי האכילה (מרור ,כורך,
והשולחן עורך) ֵּבין ְׁש ִליִׁשי ִלְר ִבי ִעי,
עוד יין ללא קשר לחיוב שתיית ארבע כוסות
ֹלא ִיְׁש ֶּתה.
יכול לשתות ,וזאת כיוון שיין ששותים תוך כדי אכילה אינו משכר
אם רוצה לשתות יין בין כוס שלישית לרביעית ,כלומר בין סוף ברכת
המזון לתחילת ההלל
כי חוששים שישתכר ולא יגמור את הסדר (את שלבי ההלל והנרצה)
כ כאמד"ט
.1במשנתנו ארבעה דינים .העתיקו את הטבלה שלפניכם למחברת ,והשלימוה:
דין א’ דין ב’ דין ג’ דין ד’
כותרת לדין
המילה במשנה שבה מתחיל הדי ן
המילה במשנה שבה מסתיים הדין
הסבר הדין במילים שלך
הטעם לדין
118
משניות משמחות ז הנשמ
י קרפ פסחים מסכת תיעיברהו שיתיהשל סוכה יניד
.2מה עושים לאחר מזיגת:
א .הכוס השלישית
ב .הכוס הרביעית
מעיינים
ְ " .3ואֹו ֵמר ָע ָליו ִּבְרַּכת ַהׁ ִּשיר"
א .מהי ברכת השיר? (שני פירושים)
עיינו בקטע שלפניכם
ְי ַה ְלל ּו ָך ה' ֱא-לֹ ֵהינ ּו ָּכל ַמ ֲע ֶ ׂשי ָךַ ,ו ֲח ִסי ֶדי ָך ַצ ִ ּדי ִקים ע ֹו ֵ ׂשי ְרצ ֹו ֶנ ָךְ ,ו ָכל ַע ְמ ָך ֵּבית ִי ְ ׂשָר ֵאל ְּבִר ָנה י ֹוד ּו ִוי ָבְרכ ּוִ ,ויׁ ַש ְּבח ּו ִוי ָפ ֲאר ּו,
ִויר ֹו ְממ ּו ְו ַי ֲעִריצ ּוְ ,ו ַי ְק ִ ּדיׁש ּו ְו ַי ְמ ִליכ ּו ֶאת ׁ ִש ְמ ָךַ ,מ ְל ֵּכנ ּוִּ .כי ְל ָך ט ֹוב ְלה ֹוד ֹות ּו ְלׁ ִש ְמ ָך ָנ ֱאה ְל ַז ֵּמרִּ ,כי ֵמע ֹו ָלם ְו ַעד ע ֹו ָלם ַא ָּתה ֵא-ל.
ָּבר ּו ְך ַא ָּתה ה' ֶמ ֶל ְך ְמ ֻה ָּלל ַּב ִּתׁ ְש ָּבח ֹות.
ב .אילו מילים בתפילה זו מתאימות לשם "ברכת השיר"?
תוספות פסחים דף קיח ,א "וקורא לנשמת כל חי ברכת השיר לפי שבשבתות אומרים אותו אחר פסוקי דזמרה"
ג .מדוע לדברי התוספות קוראים ל"נשמת כל חי" "ברכת השיר"?
ד .פתחו הגדה של פסח .מה אומרים בסוף ההלל? יהללוך /נשמת כל חי /שניהם
כתב הרמב"ם לגבי ברכת השיר" :ואם אמר שתיהם הרי זה משובח"
ה .למה לדעתכם התכוון הרמב"ם?
" .4וגומר עליו את הלל"
א .מתי התחילו את ההלל?
ב .מתי מסיימים אותו?
ג .על מה גומרים את ההלל?
ֵּ " .5בין ַה ּכ ֹוס ֹות ַה ָּלל ּוִ ,אם ר ֹו ֶצה ִלׁ ְש ּת ֹותִ ,יׁ ְש ֶּתה".
א .על אילו כוסות מדובר?
ב .על איזו שתייה מדובר?
ג .מדוע מותר לשתות בניהן?
ֵּ ". 6בין ׁ ְש ִליׁ ִשי ִלְר ִבי ִעי ,לֹא ִיׁ ְש ֶּתה"
119
ז הנשמ משניות משמחות
תיעיברהו שיתיהשל סוכה יניד י קרפ פסחים מסכת
פירושו:
א .בין שלישי לרביעי בקריאת התורה
ב .בין יום שלישי ליום רביעי
ג .בין כוס שלישית לכוס רביעית
.7מדוע לא ישתה בין כוס שלישית לכוס רביעית?
תורת חיים
שלום לכם ,בליל הסדר האחרון ישבנו כל המשפחה המורחבת ,והגיעו גם דוד שמחה ודוד ששון.
שמחה וששון כשמם כן הם ,עושים שמח ,ומכיוון שאין שמחה אלא בבשר ויין ,הם גם אוהבים לשתות
הרבה יין.
במהלך הסדר שמחה וששון שתו הרבה יותר מארבע כוסות .הם פשוט "מהדרים" במצווה זו...
לפניכם המקומות שבהם הם הוסיפו לשתות כוסות יין מעבר לארבע כוסות החיוב:
שמחה שתה כוס נוספת בשולחן עורך ולפני צפון.
וששון שתה כוס נוספת בין הברך להלל ,ובין ההלל לנרצה.
.8כתבו :היכן הם טעו?
120
הּכֹו ֵנס ֹצאן ַל ִ ּדיר ְו ָנ ַעל ְּב ָפ ֶני ָה ָּכָראּוי ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ָּפטּור ֹלא ָנ ַעל ְּב ָפ ֶני ָה ָּכָראּוי ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ַח ָּיבִ .נ ְפְר ָצה ַב ַ ּל ְי ָלה אֹו ֶׁשְּפָרצּו ָה ִל ְס ִטים ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ָּפטּור הֹו ִציאּו ָה ל
ֶׁשּ ִה ִּזי ָקה ֵּכי ַצד ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶׁ ּש ִה ִּזי ָקה? ָש ִמין ֵּבית ְס ָאה ְּבאֹו ָתּה ָׂש ֶדהַּ ,כ ָּמה ָה ְי ָתה ָי ָפה ְו ַכ ָּמה ִהיא ָי ָפה? ַרִּבי ִׁש ְמעֹון אֹו ֵמרָ :א ְכ ָלה ֵפרֹות ְּגמּוִריםְ ,מַׁשֶּל ֶמת ֵּפרֹות ְּגמּוִרים
ת ַהְּב ֵעָרה ְּב ַיד ֵחֵרׁשׁ ,שֹו ֶטה ְו ָק ָטן ָּפטּור ְּב ִדי ֵני ָא ָדם ְו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים ִׁשַּלח ְּב ַיד ִּפ ֵּק ַח ַהִּפ ֵּק ַח ַח ָּיבֶ .א ָחד ֵה ִביא ֶאת ָהאּור ְו ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים ַה ֵּמ ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים ַח
ִּכי ֵת ֵצא ֵאׁש ּו ָמ ְצ ָאה קֹ ִצים ְו ֶנ ֶא ַכל ָּג ִדיׁש אֹו ַה ָּק ָמה אֹו ַהֶּ ׂשדה ַׁשֵּלם ְיַׁשֵּלם ַה ַּמ ְב ִער ֶאתַ -הְּב ֵעָרהָ .ע ְבָרה ָג ֵדר ֶׁשהּוא ָגבֹוַּה ַאְרַּבע ַאּמֹות אֹו ֶדֶרְך ָהַר ִ ּבים אֹו ָנ ָהר ָּפטּורַ .הּמ
עֹון אֹו ֵמר "ַׁשֵּלם ְי ַשֵּלם ַה ַּמ ְב ִער ֶאת ַהְּב ֵעָרה" ַהּ ֹכל ְל ִפי ַה ְּד ֵל ַקה :ו ֵּגץ ֶׁש ָּי ָצא ִמ ַּת ַחת ַהַּפ ִּטיׁש ְו ִה ִּזיק ַח ָּיב ָּג ָמל ֶׁש ָה ָיה ָטעּון ִּפְׁש ָּתן ְו ָע ַבר ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים ְו ִנ ְכ ַנס ִּפְׁש ָּתנֹו ְלתֹו
ּבִרּפּויְּ ,בֶׁש ֶבתּ ,ו ְבבֹוֶׁשתְּ .ב ֶנ ֶזק ֵּכי ַצד? ִס ֵּמא ֶאת ֵעינֹוָ ,ק ַטע ֶאת ָידֹוִׁ ,שֵּבר ֶאת ַר ְגלֹו ,רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ֶע ֶבד ִנ ְמָּכר ַּבּ ׁשּוק ְוָׁש ִמין ַּכ ָּמה ָה ָיה ָי ֶפה ְו ַכ ָּמה הּוא ָי ֶפהַ .צ ַערּ ,כ
מת ַה ַּמָּכהָּ ,פטּורָ .ח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרהָ ,ח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרהַ ,ח ָּיב ְלַרְּפ ֹאתֹוָ .ח ְי ָתה ָּכל ָצְרָּכּה ֵאינֹו ַח ָּיב ְלַרְּפאֹותֹוֶׁ .ש ֶבת ,רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאלּו הּוא ׁשֹו ֵמר ִקּ ׁשּו ִאיןֶׁ ,שְּכ ָבר ָנ ַתן לֹו ְּד ֵמי ָיד
ֹו ֵתן לֹו ֶס ַלעַ .רִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר ִמּ ׁשּום ַרִּבי יֹו ֵסי ַה ְּג ִלי ִליָ ,מ ֶנהְ .ס ָטרֹו ,נֹו ֵתן לֹו ָמא ַת ִים זּוזְ .ל ַא ַחר ָידֹו ,נֹו ֵתן לֹו ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוזָ .צַרם ְּב ָא ְזנֹוָּ ,ת ַלׁש ִּבְׂש ָערֹו ָר ַקק ְו ִה ִּגי ַע ּבֹו ֻרק
ְצ ָחק ְו ַי ֲע ֹקבּ .ו ַמ ֲעֶׂשה ְב ֶא ָחד ֶׁשָּפַרע ֹראׁש ָה ִאָּ ׁשה ַּבּ ׁשּוקּ ָ ,באת ִל ְפ ֵני ַרִּבי ֲע ִקי ָבאְ ,ו ִח ְּיבֹו ִל ֶּתן ָלּה ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוזָ .א ַמר לֹוַ :רִּביֵּ ,תן ִלי ְז ָמןְ .ו ָנ ַתן לֹו ְז ָמן ִׁש ְּמָרּה עֹו ֶמ ֶדת ַע
ָא ַמְר ָּת ְכלּוםַ .החֹו ֵבל ְּב ַע ְצמֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרַּשׁאי – ָּפטּורֲ .א ֵחִרים ֶׁש ָח ְבלּו בֹוַ ,ח ָּי ִביןְ .ו ַהּקֹו ֵצץ ְנ ִטיעֹו ָתיוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרַּשׁאי – ָּפטּורֲ .א ֵחִרים ֶׁש ָּק ְצצּו ֶאת ְנ ִטיע
ֹו ֵמרָ .האֹו ֵמר ַס ֵּמא ֶאת ֵעי ִניְ ,ק ַטע ֶאת ָי ִדיְׁ ,ש ֹבר ֶאת ַר ְג ִליַ ,ח ָּיבַ .על ְמ ָנת ִל ְפטֹור ַח ָּיבְ .קַרע ֶאת ְּכסּו ִתיְׁ ,ש ֹבר ֶאת ַּכ ִּדי ַח ָּיבַ .על ְמ ָנת ִל ְפטֹור ָּפטּורֲ .עֵׂשה ֵכן ְל ִאיׁש ְּפלֹו ִני ,ע
ּה רּו ַח ַח ִּיים; ְוֹלא ֶזה ָו ֶזהֶׁ ,ש ַּדְרָּכן ֵלי ֵלְך ּו ְל ַה ִּזיקַּ ,כ ֲהֵרי ַהּבֹור ֶׁש ֵאין ַּדְרּכֹו ֵלי ֵלְך ּו ְל ַה ִּזיקַ .הַּצד ַהָּ ׁשֶוה ֶׁשָּב ֶהןֶׁ ,ש ַּדְרָּכן ְל ַה ִּזיק ּוְׁש ִמיָר ָתן ָע ֶליָךּ ,ו ְכֶׁש ִה ִּזיקָ ,חב ַה ַּמ ִּזיק ְלַׁשֵּלם ַּת
הּו ָדה אֹו ֵמרְּ :ב ִמ ְתַּכּ ֵון ַח ָּיב ְּב ֵאינֹו ִמ ְתַּכּ ֵון ָּפטּור :ב ַהּ ׁשֹו ֵפְך ַמ ִים ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחר ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹוַ .ה ַּמ ְצ ִני ַע ֶאת ַהּקֹוץְ ,ו ֶאת ַה ְּזכּו ִכיתְ ,ו ַהּגֹו ֵדר ֶאת ְּג ֵדרֹו ַּבּקֹו ִצים ו
ן ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים ְו ִה ִּזיקּוַ ,ח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלםְ ,ו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן ָז ָכהַ .ההֹו ֵפְך ֶאת ַה ָּג ָלל ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחרַ ,ח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו .ד ְׁש ֵני ַק ָּדִרין ֶׁש ָהיּו ְמ ַהְּל ִכין ֶזה ַא ַחר ֶזהְ ,ו ִנ ְת
ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ָּפטּור הֹו ִציאּו ָה ִל ְס ִטים ִל ְס ִטים ַח ָּי ִבים :ב ִהִּני ָחּה ַּב ַח ָּמה אֹו ֶׁש ְּמ ָסָרּה ְל ֵחֶרׁשׁ ,שֹו ֶטה ְו ָק ָטןְ ,ו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ַח ָּיב ְמ ָסָרּה ָלרֹו ֶעהִ ,נ ְכ ָנס ָהרֹו ֶעה ַת ְח ָּתיוָ .נ ְפ ָלה ל
מּוִריםְ ,מַׁשֶּל ֶמת ֵּפרֹות ְּגמּוִרים; ִאם ְס ָאה ְס ָאה ִאם ָסא ַת ִים ָסא ַת ִים :ג ַה ַּמ ְג ִּדיש ְּבתֹוְך ָׂש ֶדה ֶׁשל ֲח ֵברֹו ֶׁשֹ ּלא ִבְרׁשּות ַו ֲא ָכ ָל ַתן ְּב ֶה ְמּתֹו ֶׁשל ַּב ַעל ַהָׂשּ ֶדה ָּפטּור ְו ִאם ֻה ְּז ָקה
ִצים ַה ֵּמ ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים ַח ָּיב ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים ְו ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָהאּור ַה ֵּמ ִביא ֶאת ָהאּור ַח ָּיב ָּבא ַא ֵחר ְו ִל ִָ ּבּה ַה ְמ ַלֶּבה ַח ָּיב ִלְּב ָתה ָהרּו ַח ֻּכָּלן ְּפטּוִרין .ה ַהּ ׁשֹו ֵל ַח ֶאת
דֶרְך ָהַר ִ ּבים אֹו ָנ ָהר ָּפטּורַ .ה ַּמ ְד ִליק ְּבתֹוְך ֶׁשּלֹו ַעד ַּכ ָּמה ַת ֲע ֹבר ַה ְּד ֵל ָקה ַרִּבי ֶא ְל ָע ָזר ֶּבן ֲע ַזְר ָיה אֹו ֵמר :רֹו ִאין אֹו ָתּה ְּכ ִאּלּו ִהיא ְב ֶא ְמַּצע ֵּבית ּכֹור ַרִּבי ֱא ִלי ֶע ֶזר אֹו ֵמר ֵׁשׁש ֶעׂש
ּות ָהַרִּבים ְו ִנ ְכ ַנס ִּפְׁש ָּתנֹו ְלתֹוְך ַה ֲחנּות ּו ְד ָלקֹו ְב ֵנרֹו ֶׁשל ֶח ְנָו ִני ְו ִה ְד ִליק ֶאת ַהִּביָרה ַּב ַעל ַה ָּג ָמל ַח ָּיב ִה ִ ּני ַח ֶח ְנָו ִני ֵנרֹו ִמ ִַבחּוץ ַה ֶח ְנָו ִני ַח ָּיב ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר ְּב ֵנר ֲח ֻנָּכה ָּפטּור.
י ֶפה ְו ַכ ָּמה הּוא ָי ֶפהַ .צ ַערְּ ,כָואֹו ַבְּ ׁשפּוד אֹו ַב ַּמ ְס ֵמרַ .ו ֲא ִפילּו ַעל ִצָּפְרנֹוְ .מקֹום ֶׁש ֵאינֹו עֹוֶׂשה ַחּבּוָרה ,אֹו ְמ ִדין ַּכ ָּמה ָא ָדם ַּכּיֹו ֵצא ָב ֶזה רֹו ֶצה ִלּטֹול ִל ְהיֹות ִמ ְצ ָט ֵער ָּכְךִ .רּפּוי
קּ ׁשּו ִאיןֶׁ ,שְּכ ָבר ָנ ַתן לֹו ְּד ֵמי ָידֹו ּו ְד ֵמי ַר ְגלֹוֹ ּ .בֶׁשתַ ,הּ ֹכל ְל ִפי ַה ְמ ַב ֵּיׁש ְו ַה ִּמ ְתַּב ֵּיׁשַ .ה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ֶה ָערֹוםַ ,ה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַהּסּו ָמאְ ,ו ַה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַה ָּיֵׁשןַ ,ח ָּיבְ .ו ָיֵׁשן ֶׁשִּב ֵּיׁשָּ ,פטּור.
ּת ַלׁש ִּבְׂש ָערֹו ָר ַקק ְו ִה ִּגי ַע ּבֹו ֻרקֹו ֶה ֱע ִביר ַטִּליתֹו ִמ ֶּמּנּוָּ ,פַרע ֹראׁש ָה ִאָּ ׁשה ַּבּ ׁשּוק – נֹו ֵתן ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוזֶ .זה ַהְּכ ָללַ :הּ ֹכל ְל ִפי ְכבֹודֹוָ .א ַמר ַרִּבי ֲע ִקי ָבאֲ ,א ִפלּו ֲע ִנ ִּיים ֶׁשְּב ִיׂש
נ ַתן לֹו ְז ָמן ִׁש ְּמָרּה עֹו ֶמ ֶדת ַעל ֶּפ ַתח ֲח ֵצָרּה ְוָׁש ַבר ֶאת ַהַּכד ְּב ָפ ֶני ָהּ ,ובֹו ְכ ִא ַ ּסר ֶׁש ֶמןִּ .ג ְל ָתה ֶאת ֹראָׁשּהְ ,ו ָה ְי ָתה ְמ ַטַּפ ַחת ּו ַמַּנ ַחת ָי ָדּה ַעל ֹראָׁשּהֶ ,ה ֱע ִמיד ָע ֶלי ָה ֵע ִדיםּ ,ו ָבא ל
רֲ .א ֵחִרים ֶׁש ָּק ְצצּו ֶאת ְנ ִטיעֹו ָתיוַ ,ח ָּיי ִבים .ז ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא נֹו ֵתן לֹוֵ ,אינֹו ִנ ְמ ָחל לֹו ַעד ֶׁש ְי ַב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר ְו ַע ָּתה ָהֵׁשב ֵאֶׁשת ְוגֹו ֵמר ּו ִמַּנ ִין ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ַהּמֹו ֵחל ַא ְכ ָזִרי
רֲ .עֵׂשה ֵכן ְל ִאיׁש ְּפלֹו ִניַ ,על ְמ ַנת ִל ְפטֹור ַח ָּיבֵּ ,בין ְּבגּופֹו ֵּבין ְּב ָממֹונֹו:
ִל ְס ִטים ִל ְס ִטים ַח ָּי ִבים :ב ִהִּני ָחּה ַּב ַח ָּמה אֹו ֶׁש ְּמ ָסָרּה ְל ֵחֶרׁשׁ ,שֹו ֶטה ְו ָק ָטןְ ,ו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ַח ָּיב ְמ ָסָרּה ָלרֹו ֶעהִ ,נ ְכ ָנס ָהרֹו ֶעה ַת ְח ָּתיוָ .נ ְפ ָלה ַל ִ ּגָּנה ְו ֶנ ֱה ֵניתְ ,מַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶׁ ּשּנ
ם; ִאם ְס ָאה ְס ָאה ִאם ָסא ַת ִים ָסא ַת ִים :ג ַה ַּמ ְג ִּדיש ְּבתֹוְך ָׂש ֶדה ֶׁשל ֲח ֵברֹו ֶׁשֹ ּלא ִבְרׁשּות ַו ֲא ָכ ָל ַתן ְּב ֶה ְמּתֹו ֶׁשל ַּב ַעל ַהָׂ ּש ֶדה ָּפטּור ְו ִאם ֻה ְּז ָקה ָב ֶהן ַּב ַעל ַה ָ ּג ִדיׁש ַח ָּיב ְו ִאם ִה
ח ָּיב ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים ְו ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָהאּור ַה ֵּמ ִביא ֶאת ָהאּור ַח ָּיב ָּבא ַא ֵחר ְו ִל ִָ ּבּה ַה ְמ ַלֶּבה ַח ָּיב ִלְּב ָתה ָהרּו ַח ֻּכָּלן ְּפטּוִרין .ה ַהּ ׁשֹו ֵל ַח ֶאת ַהְּב ֵעָרה ְו ָא ְכ ָלה ֵע ִצים א
ַּמ ְד ִליק ְּבתֹוְך ֶׁשּלֹו ַעד ַּכ ָּמה ַת ֲע ֹבר ַה ְּד ֵל ָקה ַרִּבי ֶא ְל ָע ָזר ֶּבן ֲע ַזְר ָיה אֹו ֵמר :רֹו ִאין אֹו ָתּה ְּכ ִאּלּו ִהיא ְב ֶא ְמַּצע ֵּבית ּכֹור ַרִּבי ֱא ִלי ֶע ֶזר אֹו ֵמר ֵׁשׁש ֶעְׂשֵרה ַאּמֹות ְּכ ֶדֶרְך ְרׁשּות ָהַר
ֹוְך ַה ֲחנּות ּו ְד ָלקֹו ְב ֵנרֹו ֶׁשל ֶח ְנָו ִני ְו ִה ְד ִליק ֶאת ַהִּביָרה ַּב ַעל ַה ָּג ָמל ַח ָּיב ִה ִ ּני ַח ֶח ְנָו ִני ֵנרֹו ִמ ִַבחּוץ ַה ֶח ְנָו ִני ַח ָּיב ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר ְּב ֵנר ֲח ֻנָּכה ָּפטּור .פרק ח א ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו ַח ָּיב
ְּכָואֹו ַבְּשׁפּוד אֹו ַב ַּמ ְס ֵמרַ .ו ֲא ִפילּו ַעל ִצָּפְרנֹוְ .מקֹום ֶׁש ֵאינֹו עֹוֶׂשה ַחּבּוָרה ,אֹו ְמ ִדין ַּכ ָּמה ָא ָדם ַּכּיֹו ֵצא ָב ֶזה רֹו ֶצה ִלּטֹול ִל ְהיֹות ִמ ְצ ָט ֵער ָּכְךִ .רּפּויִ ,הָּכהּו ַח ָּיב ְלַרְּפאֹותֹוָ .עלּו
דֹו ּו ְד ֵמי ַר ְגלֹוֹ ּ .בֶׁשתַ ,הּ ֹכל ְל ִפי ַה ְמ ַב ֵּיׁש ְו ַה ִּמ ְתַּב ֵּיׁשַ .ה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ֶה ָערֹוםַ ,ה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַהּסּו ָמאְ ,ו ַה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַה ָּיֵׁשןַ ,ח ָּיבְ .ו ָיֵׁשן ֶׁשִּב ֵּיׁשָּ ,פטּורָ .נ ַפל ִמן ַה ָּגגְ ,ו ִה ִּזיק ּו ִב ֵּיׁשַ ,ח ָּי
קֹו ֶה ֱע ִביר ַטִּליתֹו ִמ ֶּמּנּוָּ ,פַרע ֹראׁש ָה ִאָּ ׁשה ַּבּ ׁשּוק – נֹו ֵתן ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוזֶ .זה ַהְּכ ָללַ :הּ ֹכל ְל ִפי ְכבֹודֹוָ .א ַמר ַרִּבי ֲע ִקי ָבאֲ ,א ִפלּו ֲע ִנ ִּיים ֶׁשְּב ִיְׂשָר ֵאל ,רֹו ִאין אֹו ָתם ְּכ ִאּלּו ֵהם
על ֶּפ ַתח ֲח ֵצָרּה ְוָׁש ַבר ֶאת ַהַּכד ְּב ָפ ֶני ָהּ ,ובֹו ְכ ִא ַ ּסר ֶׁש ֶמןִּ .ג ְל ָתה ֶאת ֹראָׁשּהְ ,ו ָה ְי ָתה ְמ ַטַּפ ַחת ּו ַמַּנ ַחת ָי ָדּה ַעל ֹראָׁשּהֶ ,ה ֱע ִמיד ָע ֶלי ָה ֵע ִדיםּ ,ו ָבא ִל ְפ ֵני ַרִּבי ֲע ִקי ָבאָ ,א ַמר לֹוַ :ר
עֹו ָתיוַ ,ח ָּיי ִבים .ז ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא נֹו ֵתן לֹוֵ ,אינֹו ִנ ְמ ָחל לֹו ַעד ֶׁש ְי ַב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר ְו ַע ָּתה ָהֵׁשב ֵאֶׁשת ְוגֹו ֵמר ּו ִמַּנ ִין ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ַהּמֹו ֵחל ַא ְכ ָזִרי? ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ַו ִּי ְתַּפֵּלל ַא ְבָר ָהם
ַעל ְמ ַנת ִל ְפטֹור ַח ָּיבֵּ ,בין ְּבגּופֹו ֵּבין ְּב ָממֹונֹו :א ַאְרָּב ָעה ֲאבֹות ְנ ִזי ִקיםַ :הּ ׁשֹור ְו ַהּבֹור ְו ַה ַּמ ְב ֶעה ְו ַה ֶה ְב ֵערֹ .לא ֲהֵרי ַהּ ׁשֹור ַּכ ֲהֵרי ַה ַּמ ְב ֶעהְ ,וֹלא ֲהֵרי ַה ַּמ ְב ֶעה ַּכ ֲהֵרי ַהּ ׁשֹורְ .וֹלא
ּתְׁשלּו ֵמי ֶנֶזק ְּב ֵמי ַטב ָה ָאֶרץ:א ַה ַּמִּני ַח ֶאת ַהַּכד ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים ּו ָבא ַא ֵחר ְו ִנ ְת ַקל ָּבּה ּוְׁש ָבָרּה ָּפטּורְ .ו ִאם ֻהַּזק ָּבּה ַּב ַעל ֶה ָח ִבית ַחָּיב ְּב ִנְזקֹוִ .נְׁשְּבָרה ַכּדֹו ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים ְו ֻהמשניות משמחות
ְו ָג ֵדר ֶׁשָּנ ַפל ִלְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ֻה ְּזקּו ָב ֶהן ֲא ֵחִריםַ ,ח ָּיב ְּב ִנ ְז ָקן .ג ַהּמֹו ִציא ֶאת ִּת ְבנֹו ְו ֶאת ַקּ ׁשֹו ִלְרׁשּות ָהַרִּבים ִל ְז ָב ִליםְ ,ו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחרַ ,ח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו; ְו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן ָז ָכהַ .ר
ת ַקל ָהִראׁשֹון ְו ָנ ַפלְ ,ו ִנ ְת ַקל ַהֵּ ׁש ִני ָבִראׁשֹוןָ ,הִראׁשֹון ַח ָּיב ְּב ִנ ְז ֵקי ַהֵׁש ִני .א ַהּכֹו ֵנס ֹצאן ַל ִ ּדיר ְו ָנ ַעל ְּב ָפ ֶני ָה ָּכָראּוי ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ָּפטּור ֹלא ָנ ַעל ְּב ָפ ֶני ָה ָּכָראּוי ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה
ַל ִ ּגָּנה ְו ֶנ ֱה ֵניתְ ,מַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶׁשֶּּנ ֱה ֵניתָ .יְר ָדה ְכ ַדְרָּכה ְו ִה ִּזי ָקה ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶׁשּ ִה ִּזי ָקה ֵּכי ַצד ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶׁ ּש ִה ִּזי ָקה? ָש ִמין ֵּבית ְס ָאה ְּבאֹו ָתּה ָׂש ֶדהַּ ,כ ָּמה ָה ְי ָתה ָי ָפה ְו ַכ ָּמה ִה
ָב ֶהן ַּב ַעל ַה ָ ּגִדיׁש ַחָּיב ְו ִאם ִה ְגִּדיׁש ִּבְרׁשּות ַּב ַעל ַהָׂ ּשֶדה ַחָּיב .ד ַהּ ׁשֹו ֵל ַח ֶאת ַהְּב ֵעָרה ְּבַיד ֵחֵרׁשׁ ,שֹו ֶטה ְו ָק ָטן ָּפטּור ְּבִדי ֵני ָאָדם ְו ַחָּיב ְּבִדי ֵני ָׁש ַמִים ִׁשַּלח ְּבַיד ִּפ ֵּק ַח ַהִּפ ֵּק ַחמסכת בבא קמא
ת ַהְּב ֵעָרה ְו ָא ְכ ָלה ֵע ִצים אֹו ֲא ָב ִנים אֹו ָע ָפר ַחָּיב ֶׁשֶּנ ֱאמר (שמות כב ,ה) ִּכי ֵת ֵצא ֵאׁש ּו ָמ ְצ ָאה קֹ ִצים ְו ֶנ ֶא ַכל ָּג ִדיׁש אֹו ַה ָּק ָמה אֹו ַהֶּ ׂשדה ַׁשֵּלם ְיַׁשֵּלם ַה ַּמ ְב ִער ֶאתַ -הְּב ֵער
ְׂשֵרה ַאּמֹות ְּכ ֶדֶרְך ְרׁשּות ָהַרִּבים ַרִּבי ֲע ִקי ָבא אֹו ֵמר ֲח ִמִׁ ּשים ַא ָּמה ַרִּבי ִׁש ְמעֹון אֹו ֵמר "ַׁשֵּלם ְי ַשֵּלם ַה ַּמ ְב ִער ֶאת ַהְּב ֵעָרה" ַהּ ֹכל ְל ִפי ַה ְּד ֵל ַקה :ו ֵּגץ ֶׁש ָּי ָצא ִמ ַּת ַחת ַהַּפ ִּטיׁש ו
פרק ח א ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו ַח ָּיב ָע ָליו ִמּ ׁשּום ֲח ִמָּשׁה ְד ָבִריםְּ ,ב ֶנ ֶזקְּ ,ב ַצ ַערְּ ,בִרּפּויְּ ,בֶׁש ֶבתּ ,ו ְבבֹוֶׁשתְּ .ב ֶנ ֶזק ֵּכי ַצד? ִס ֵּמא ֶאת ֵעינֹוָ ,ק ַטע ֶאת ָידֹוִׁ ,שֵּבר ֶאת ַר ְגלֹו ,רֹו ִאין אֹותֹו
יִ ,הָּכהּו ַח ָּיב ְלַרְּפאֹותֹוָ .עלּו בֹו ְצ ָמ ִחיםִ ,אם ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה ַח ָּיבֶׁ .שֹּלא ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכהָּ ,פטּורָ .ח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרהָ ,ח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרהַ ,ח ָּיב ְלַרְּפ ֹאתֹוָ .ח ְי ָתה ָּכל ָצְרָּכּה ֵאינֹו ַח ָּיב ְלַר
ָנ ַפל ִמן ַה ָּגגְ ,ו ִה ִּזיק ּו ִב ֵּיׁשַ ,ח ָּייב ַעל ַהֶּנ ֶזק ּו ָפטּור ַעל ַהּ ֹבֶׁשת .ו ַהּתֹו ֵק ַע ַל ֲח ֵברֹו ,נֹו ֵתן לֹו ֶס ַלעַ .רִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר ִמּ ׁשּום ַרִּבי יֹו ֵסי ַה ְּג ִלי ִליָ ,מ ֶנהְ .ס ָטרֹו ,נֹו ֵתן לֹו ָמא ַת ִים זּוז .ל
ְׂשָר ֵאל ,רֹו ִאין אֹו ָתם ְּכ ִאּלּו ֵהם ְּב ֵני ֹחִרין ֶׁש ָּיְרדּו ִמִּנ ְכ ֵסי ֶהםֶׁ ,ש ֵהם ְּב ֵני ַא ְבָר ָהם ִי ְצ ָחק ְו ַי ֲע ֹקבּ .ו ַמ ֲעֶׂשה ְב ֶא ָחד ֶׁשָּפַרע ֹראׁש ָה ִאָּ ׁשה ַּבּ ׁשּוקּ ָ ,באת ִל ְפ ֵני ַרִּבי ֲע ִקי ָבאְ ,ו ִח ְּיבֹו ִל ֶּת
ִל ְפ ֵני ַרִּבי ֲע ִקי ָבאָ ,א ַמר לֹוַ :רִּביָ ,לזֹו ֲא ִני נֹו ֵתן ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז? ָא ַמר לֹוֹ :לא ָא ַמְר ָּת ְכלּוםַ .החֹו ֵבל ְּב ַע ְצמֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרַּ ׁשאי – ָּפטּורֲ .א ֵחִרים ֶׁש ָח ְבלּו בֹוַ ,ח ָּי ִביןְ .ו
י? ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ַו ִּי ְתַּפֵּלל ַא ְבָר ָהם ֶאל ָה ֱאֹל ִהים ַו ִיְרָּפא ֱאֹל ִהים ֶאת ֲא ִבי ֶמ ֶלְך ְוגֹו ֵמרָ .האֹו ֵמר ַס ֵּמא ֶאת ֵעי ִניְ ,ק ַטע ֶאת ָי ִדיְׁ ,ש ֹבר ֶאת ַר ְג ִליַ ,ח ָּיבַ .על ְמ ָנת ִל ְפטֹור ַח ָּיבְ .קַרע ֶאת ְּכ
משניות משמחות
אמק בבא מסכת
מסכת בבא קמא
מסכת בבא קמא
מסכת בבא קמא
מסכת בבא קמא -משניות ברצף
ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם, פרק א
ְו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן ָז ָכה. א ַאְרָּב ָעה ֲאבֹות ְנ ִזי ִקים:
ַההֹו ֵפְך ֶאת ַה ָּג ָלל ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים,
ַהּ ׁשֹור ְו ַהּבֹור ְו ַה ַּמ ְב ֶעה ְו ַה ֶה ְב ֵער.
ְו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחר ‑ ֹלא ֲהֵרי ַהּ ׁשֹור ַּכ ֲהֵרי ַה ַּמ ְב ֶעה,
ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו. ְוֹלא ֲהֵרי ַה ַּמ ְב ֶעה ַּכ ֲהֵרי ַהּ ׁשֹור.
ד ְׁש ֵני ַק ָּדִרין ֶׁש ָהיּו ְמ ַהְּל ִכין ֶזה ַא ַחר ֶזה, ְוֹלא ֶזה ָו ֶזהֶׁ ,ש ֵּיׁש ָּב ֶהן רּו ַח ַח ִּיים,
ַּכ ֲהֵרי ָה ֵאׁש ֶׁש ֵאין ּבּה רּו ַח ַח ִּיים;
ְו ִנ ְת ַקל ָהִראׁשֹון ְו ָנ ַפל, ְוֹלא ֶזה ָו ֶזהֶׁ ,ש ַּדְרָּכן ֵלי ֵלְך ּו ְל ַה ִּזיק,
ְו ִנ ְת ַקל ַהֵּ ׁש ִני ָבִראׁשֹון, ַּכ ֲהֵרי ַהּבֹור ֶׁש ֵאין ַּדְרּכֹו ֵלי ֵלְך ּו ְל ַה ִּזיק.
ָהִראׁשֹון ַח ָּיב ְּב ִנ ְז ֵקי ַהֵּשׁ ִני.
ַהַּצד ַהָּשֶׁוה ֶׁשָּב ֶהן,
פרק ו ֶׁש ַּדְרָּכן ְל ַה ִּזיק ּוְׁש ִמיָר ָתן ָע ֶליָך,
א ַהּכֹו ֵנס ֹצאן ַל ִּדיר ְו ָנ ַעל ְּב ָפ ֶני ָה ָּכָראּוי,
ּו ְכֶׁש ִה ִּזיק,
ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ‑ ָחב ַה ַּמ ִּזיק ְלַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ֶנ ֶזק ְּב ֵמי ַטב ָה ָאֶרץ:
ָּפטּור.
פרק ג
ֹלא ָנ ַעל ְּב ָפ ֶני ָה ָּכָראּוי ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ‑ א ַה ַּמִּני ַח ֶאת ַהַּכד ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים
ַח ָּיב.
ּו ָבא ַא ֵחר ְו ִנ ְת ַקל ָּבּה ּוְׁש ָבָרּה ‑
ִנ ְפְר ָצה ַבַּל ְי ָלה אֹו ֶׁשְּפָרצּו ָה ִל ְס ִטים ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ‑ ָּפטּור.
ָּפטּור.
ְו ִאם ֻה ַּזק ָּבּה
הֹו ִציאּו ָה ִל ְס ִטים ‑ ַּב ַעל ֶה ָח ִבית ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו.
ִל ְס ִטים ַח ָּי ִבים: ִנְׁשְּבָרה ַכּדֹו ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים
ב ִהִּני ָחּה ַּב ַח ָּמה ְו ֻה ְח ַלק ֶא ָחד ַּב ַּמ ִים,
אֹו ֶׁשָּל ָקה ַב ֲחָר ֶסי ָה ‑
אֹו ֶׁש ְּמ ָסָרּה ְל ֵחֶרׁשׁ ,שֹו ֶטה ְו ָק ָטן,
ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ‑ ַח ָּיב
ַח ָּיב. ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר:
ְמ ָסָרּה ָלרֹו ֶעה, ְּב ִמ ְתַּכּ ֵון ‑ ַח ָּיבְּ ,ב ֵאינֹו ִמ ְתַּכּ ֵון ‑ ָּפטּור:
ִנ ְכ ָנס ָהרֹו ֶעה ַת ְח ָּתיו. ב ַהּ ׁשֹו ֵפְך ַמ ִים ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים,
ָנ ְפ ָלה ַל ִּגָּנה ְו ֶנ ֱה ֵנית,
ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶּ ׁשֶּנ ֱה ֵנית. ְו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחר ‑
ָיְר ָדה ְכ ַדְרָּכה ְו ִה ִּזי ָקה ‑ ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו.
ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶּ ׁש ִה ִּזי ָקה.
ֵּכי ַצד ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶּ ׁש ִה ִּזי ָקה? ַה ַּמ ְצ ִני ַע ֶאת ַהּקֹוץְ ,ו ֶאת ַה ְּזכּו ִכית,
ָׁש ִמין ֵּבית ְס ָאה ְּבאֹו ָתּה ָׂש ֶדה, ְו ַהּגֹו ֵדר ֶאת ְּג ֵדרֹו ַּבּקֹו ִצים
ַּכ ָּמה ָה ְי ָתה ָי ָפה ְו ַכ ָּמה ִהיא ָי ָפה?
ַרִּבי ִׁש ְמעֹון אֹו ֵמר: ְו ָג ֵדר ֶׁשָּנ ַפל ִלְרׁשּות ָהַרִּבים,
ָא ְכ ָלה ֵפרֹות ְּגמּוִרים, ְו ֻה ְּזקּו ָב ֶהן ֲא ֵחִרים ‑
ְמַׁשֶּל ֶמת ֵּפרֹות ְּגמּוִרים; ַח ָּיב ְּב ִנ ְז ָקן.
ִאם ְס ָאה ‑ ְס ָאה,
ִאם ָסא ַת ִים ‑ ָסא ַת ִים: ג ַהּמֹו ִציא ֶאת ִּת ְבנֹו ְו ֶאת ַקּ ׁשֹו ִלְרׁשּות ָהַרִּבים ִל ְז ָב ִלים,
ְו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחר ‑ ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו;
ְו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן ָז ָכה.
ַרָּבן ִׁש ְמעֹון ֶּבן ַּג ְמ ִלי ֵאל אֹו ֵמר:
ָּכל ַה ְמ ַק ְל ְק ִלין ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים ְו ִה ִּזיקּו,
124
משניות משמחות ברצף תוינשמ -אמק אבב תכסמ
אמק בבא מסכת תיעיברהו שיתיהשל סוכה יניד
ְו ִנ ְכ ַנס ִּפְׁש ָּתנֹו ְלתֹוְך ַה ֲחנּות ג ַה ַּמ ְג ִּדיׁש ְּבתֹוְך ָׂש ֶדה ֶׁשל ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִבְרׁשּות
ּו ְד ָלקֹו ְב ֵנרֹו ֶׁשל ֶח ְנָו ִני
ְו ִה ְד ִליק ֶאת ַהִּביָרה ‑ ַו ֲא ָכ ָל ַתן ְּב ֶה ְמּתֹו ֶׁשל ַּב ַעל ַהָּשׂ ֶדה ‑
ַּב ַעל ַה ָּג ָמל ַח ָּיב. ָּפטּור.
ִהִּני ַח ֶח ְנָו ִני ֵנרֹו ִמִַּבחּוץ ‑ ַה ֶח ְנָו ִני ַח ָּיב. ְו ִאם ֻה ְּז ָקה ָב ֶהן ‑
ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר: ַּב ַעל ַה ָגּ ִדיׁש ַח ָּיב.
ְּב ֵנר ֲח ֻנָּכה ָּפטּור. ְו ִאם ִה ְג ִּדיׁש ִּבְרׁשּות ‑
ַּב ַעל ַהָּ ׂש ֶדה ַח ָּיב.
פרק ח
א ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו ד ַהּ ׁשֹו ֵל ַח ֶאת ַהְּב ֵעָרה ְּב ַיד ֵחֵרׁשׁ ,שֹו ֶטה ְו ָק ָטן
ַח ָּיב ָע ָליו ִמּ ׁשּום ֲח ִמָּשׁה ְד ָבִרים: ָּפטּור ְּב ִדי ֵני ָא ָדם ְו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים.
ְּב ֶנ ֶזקְּ ,ב ַצ ַערְּ ,בִרּפּויְּ ,בֶׁש ֶבתּ ,ו ְבבֹוֶׁשת. ִׁשַּלח ְּב ַיד ִּפ ֵּק ַח ‑
ַהִּפ ֵּק ַח ַח ָּיב.
ְּב ֶנ ֶזק ֵּכי ַצד?
ִס ֵּמא ֶאת ֵעינֹוָ ,ק ַטע ֶאת ָידֹוִׁ ,שֵּבר ֶאת ַר ְגלֹו, ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָהאּור ְו ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים
ַה ֵּמ ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים ַח ָּיב.
רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ֶע ֶבד ִנ ְמָּכר ַּבּ ׁשּוק
ְוָׁש ִמין ַּכ ָּמה ָה ָיה ָי ֶפה ְו ַכ ָּמה הּוא ָי ֶפה. ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים ְו ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָהאּור
ַצ ַער ‑ ַה ֵּמ ִביא ֶאת ָהאּור ַח ָּיב.
ְּכָואֹו ַבְּ ׁשפּוד אֹו ַב ַּמ ְס ֵמר. ָּבא ַא ֵחר ְו ִלָּבּה ‑
ַה ְמ ַלֶּבה ַח ָּיב.
ַו ֲא ִפּלּו ַעל ִצָּפְרנֹוְ ,מקֹום ֶׁש ֵאינֹו עֹוֶׂשה ַחּבּוָרה ‑
אֹו ְמ ִדין ַּכ ָּמה ָא ָדם ַּכּיֹו ֵצא ָב ֶזה רֹו ֶצה ִלּטֹול ִל ְהיֹות ִמ ְצ ָט ֵער ָּכְך. ִלְּב ָתה ָהרּו ַח ‑ ֻּכָּלן ְּפטּוִרין.
ִרּפּוי, ה ַהּ ׁשֹו ֵל ַח ֶאת ַהְּב ֵעָרה
ִהָּכהּו ‑ ַח ָּיב ְלַרְּפאֹותֹו.
ְו ָא ְכ ָלה ֵע ִצים אֹו ֲא ָב ִנים אֹו ָע ָפר ‑
ָעלּו בֹו ְצ ָמ ִחים, ַח ָּיב,
ִאם ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה ‑ ַח ָּיב.
ֶׁשֹּלא ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה ‑ ָּפטּור. ֶׁשֶּנ ֱאמר (שמות כב ,ה):
ָח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרהָ ,ח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרה ‑ "ִּכי ֵת ֵצא ֵאׁש ּו ָמ ְצ ָאה קֹ ִצים ְו ֶנ ֶא ַכל ָּג ִדיׁש אֹו ַה ָּק ָמה אֹו ַהֶּשׂדה
ַח ָּיב ְלַרּפ ֹאתֹו. ַׁשֵּלם ְיַׁשֵּלם ַה ַּמ ְב ִער ֶאת ַהְּב ֵעָרה".
ָח ְי ָתה ָּכל ָצְרָּכּה ‑ ָע ְבָרה ָג ֵדר ֶׁשהּוא ָגבֹוַּה ַאְרַּבע ַאּמֹות,
ֵאינֹו ַח ָּיב ְלַרּפאֹותֹו.
אֹו ֶדֶרְך ָהַרִּבים אֹו ָנ ָהר ‑ ָּפטּור.
ֶׁש ֶבת, ַה ַּמ ְד ִליק ְּבתֹוְך ֶׁשּלֹוַ ,עד ַּכ ָּמה ַת ֲע ֹבר ַה ְּד ֵל ָקה?
רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ׁשֹו ֵמר ִקּ ׁשּו ִאין,
ַרִּבי ֶא ְל ָע ָזר ֶּבן ֲע ַזְר ָיה אֹו ֵמר:
ֶׁשְּכ ָבר ָנ ַתן לֹו ְּד ֵמי ָידֹו ּו ְד ֵמי ַר ְגלֹו. רֹו ִאין אֹו ָתּה ְּכ ִאּלּו ִהיא ְב ֶא ְמַּצע ֵּבית ּכֹור.
ּ ֹבֶׁשת,
ַרִּבי ֱא ִלי ֶע ֶזר אֹו ֵמר:
ַהּ ֹכל ְל ִפי ַה ְמ ַב ֵּיׁש ְו ַה ִּמ ְתַּב ֵּיׁש. ֵׁשׁש ֶעְׂשֵרה ַאּמֹות ְּכ ֶדֶרְך ְרׁשּות ָהַרִּבים.
ַה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ֶה ָערֹום,
ַה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַהּסּו ָמא, ַרִּבי ֲע ִקי ָבא אֹו ֵמר:
ְו ַה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַה ָּיֵׁשן ‑ ֲח ִמִּשׁים ַא ָּמה.
ַח ָּיב.
ְו ָיֵׁשן ֶׁשִּב ֵּיׁשָּ ,פטּור. ַרִּבי ִׁש ְמעֹון אֹו ֵמר:
ָנ ַפל ִמן ַה ָּגג, "ַׁשֵּלם ְיַׁשֵּלם ַה ַּמ ְב ִער ֶאת ַהְּב ֵעָרה" ‑ ַהּ ֹכל ְל ִפי ַה ְּד ֵל ַקה:
125 ו ֵּגץ ֶׁש ָּי ָצא ִמ ַּת ַחת ַהַּפ ִּטיׁש ְו ִה ִּזיק ‑
ַח ָּיב.
ָּג ָמל ֶׁש ָה ָיה ָטעּון ִּפְׁש ָּתן ְו ָע ַבר ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים,
ברצף תוינשמ -אמק אבב תכסמ משניות משמחות
תיעיברהו שיתיהשל סוכה יניד אמק בבא מסכת
ַרִּביָ ,לזֹו ֲא ִני נֹו ֵתן ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז? ְו ִה ִּזיק ּו ִב ֵּיׁש,
ָא ַמר לֹו: ַח ָּיב ַעל ַהֶּנ ֶזק ּו ָפטּור ַעל ַהּ ֹבֶׁשת.
ֹלא ָא ַמְר ָּת ְכלּום. ו ַהּתֹו ֵק ַע ַל ֲח ֵברֹו,
ַהחֹו ֵבל ְּב ַע ְצמֹו,
ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרַּשׁאי – נֹו ֵתן לֹו ֶס ַלע.
ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר ִמּ ׁשּום ַרִּבי יֹו ֵסי ַה ְּג ִלי ִלי:
ָּפטּור.
ֲא ֵחִרים ֶׁש ָח ְבלּו בֹו, ָמ ֶנה.
ְס ָטרֹו ‑
ַח ָּי ִבין. נֹו ֵתן לֹו ָמא ַת ִים זּוז.
ְו ַהּקֹו ֵצץ ְנ ִטיעֹו ָתיו, ְל ַא ַחר ָידֹו ‑
ַאף־ ַעל־ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרַּשׁאי – נֹו ֵתן לֹו ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז.
ָצַרם ְּב ָא ְזנֹו,
ָּפטּור. ָּת ַלׁש ִּבְׂש ָערֹו,
ֲא ֵחִרים ֶׁש ָּק ְצצּו ֶאת ְנ ִטיעֹו ָתיו, ָר ַקק ְו ִה ִּגי ַע ּבֹו ֻרקֹו,
ֶה ֱע ִביר ַטִּליתֹו ִמ ֶּמּנּו,
ַח ָּי ִבים. ָּפַרע ֹראׁש ָה ִאָּשׁה ַּבּ ׁשּוק –
נֹו ֵתן ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז.
ז ַאף־ ַעל־ִּפי ֶׁשהּוא נֹו ֵתן לֹו, ֶזה ַהְּכ ָלל:
ַהּ ֹכל ְל ִפי ְכבֹודֹו.
ֵאינֹו ִנ ְמ ָחל לֹו ַעד ֶׁש ְי ַב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו, ָא ַמר ַרִּבי ֲע ִקי ָבא:
ֶׁשֶּנ ֱא ַמר: ֲא ִפלּו ֲע ִנ ִּיים ֶׁשְּב ִיְׂשָר ֵאל,
רֹו ִאין אֹו ָתם ְּכ ִאּלּו ֵהם ְּב ֵני ֹחִרין ֶׁש ָּיְרדּו ִמִּנ ְכ ֵסי ֶהם,
"ְו ַע ָּתה ָהֵׁשב ֵאֶׁשת" ְוגֹו ֵמר. ֶׁש ֵהם ְּב ֵני ַא ְבָר ָהם ִי ְצ ָחק ְו ַי ֲע ֹקב.
ּו ִמַּנ ִין ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ַהּמֹו ֵחל ַא ְכ ָזִרי? ּו ַמ ֲעֶׂשה ְב ֶא ָחד ֶׁשָּפַרע ֹראׁש ָה ִאָּ ׁשה ַּבּ ׁשּוק,
ָּבאת ִל ְפ ֵני ַרִּבי ֲע ִקי ָבא,
ֶׁשֶּנ ֱא ַמר: ְו ִח ְּיבֹו ִל ֶּתן ָלּה ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז.
"ַו ִּי ְתַּפֵּלל ַא ְבָר ָהם ֶאל ָה ֱאֹל ִהים ָא ַמר לֹו:
ַו ִיְרָּפא ֱאֹל ִהים ֶאת ֲא ִבי ֶמ ֶלְך" ְוגֹו ֵמר. ַרִּביֵּ ,תן ִלי ְז ָמן.
ְו ָנ ַתן לֹו ְז ָמן.
ָהאֹו ֵמר: ִׁש ְּמָרּה עֹו ֶמ ֶדת ַעל ֶּפ ַתח ֲח ֵצָרּה,
ַס ֵּמא ֶאת ֵעי ִניְ ,ק ַטע ֶאת ָי ִדיְׁ ,ש ֹבר ֶאת ַר ְג ִלי ‑ ַח ָּיב. ְוָׁש ַבר ֶאת ַהַּכד ְּב ָפ ֶני ָהּ ,ובֹו ְכ ִא ַּסר ֶׁש ֶמן.
ִּג ְל ָתה ֶאת ֹראָׁשּהְ ,ו ָה ְי ָתה ְמ ַטַּפ ַחת ּו ַמַּנ ַחת ָי ָדּה ַעל ֹראָׁשּה,
ַעל ְמ ָנת ִל ְפטֹור ‑ ַח ָּיב. ֶה ֱע ִמיד ָע ֶלי ָה ֵע ִדיםּ ,ו ָבא ִל ְפ ֵני ַרִּבי ֲע ִקי ָבא.
ְקַרע ֶאת ְּכסּו ִתיְׁ ,ש ֹבר ֶאת ַּכ ִּדי ‑ ָא ַמר לֹו:
ַח ָּיב.
ַעל ְמ ָנת ִל ְפטֹור ‑
ָּפטּור.
ֲעֵׂשה ֵכן ְל ִאיׁש ְּפלֹו ִני,
ַעל־ ְמ ַנת ִל ְפטֹור ‑
ַח ָּיב,
ֵּבין ְּבגּופֹו ֵּבין ְּב ָממֹונֹו:
126
משניות משמחות אמק אבב תכסמל תיללכ המדקה
אמק בבא מסכת תיעיברהו שיתיהשל סוכה יניד
המדקה כללית סמלכת אבב אמק
מסכת בבא קמא פותחת את סדר נזיקין שהוא הסדר הרביעי בשישה סדרי משנה,
סדר זה עוסק בדיני נזקים ,דיני מציאות ,בחלוקת הקרקעות ,בדיני דירות משותפות ,בדיני
מקח וממכר ,בדיני ירושות ועוד...
בתחילה היו שלוש המסכתות הראשונות מסכת אחת ארוכה ששמה היה מסכת נזיקין.
לאחר מכן ,מפאת גודלה ,חולקה המסכת לשלושה "שערים" ,שבכל אחד עשרה פרקים:
בבא קמא ,בבא מציעא ובבא בתרא .שמות המסכתות הם שמות ארמיים שפירושם הוא:
בבא קמא – "השער הראשון" ,בבא מציעא – "השער האמצעי" ,בבא בתרא – "השער האחרון".
בספר זה נעסוק בחלק מהמשניות במסכת בבא קמא.
127
א הנשמ משניות משמחות
ןיקיזנ תובא העברא א קרפ אמק אבב סכתמ
מסכת בבא קמא פרק א
פרק א
שמנה א
ארבעה אבות נזיקין
הקדמה ַּכ ֲהֵרי ַהּבֹור ַאְרָּב ָעה ֲאבֹות ְנ ִזי ִקים:
ַהּ ׁשֹור ְו ַהּבֹור ְו ַה ַּמ ְב ֶעה ְו ַה ֶה ְב ֵערֶׁ .ש ֵאין ַּדְרּכֹו ֵלי ֵלְך ּו ְל ַה ִּזיק.
בתורה שבכתב מפורטים כמה מיני ֹלא ֲהֵרי ַהּ ׁשֹור ַּכ ֲהֵרי ַה ַּמ ְב ֶעהַ ,הַּצד ַהָּ ׁשֶוה ֶׁשָּב ֶהן,
נזיקין – שהם צורות שבהן יכול להיגרם ְוֹלא ֲהֵרי ַה ַּמ ְב ֶעה ַּכ ֲהֵרי ַהּ ׁשֹורֶׁ .ש ַּדְרָּכן ְל ַה ִּזיק ּוְׁש ִמיָר ָתן ָע ֶליָך,
נזק לאדם מחברו או מרכושו של חברו. ְוֹלא ֶזה ָו ֶזהֶׁ ,ש ֵּיׁש ָּב ֶהן רּו ַח ַח ִּייםּ ,ו ְכֶׁש ִה ִּזיק,
ַּכ ֲהֵרי ָה ֵאׁש ֶׁש ֵאין ּבּה רּו ַח ַח ִּיים; ָחב ַה ַּמ ִּזיק ְלַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ֶנ ֶזק
הנזקים המפורטים בתורה קרויים ְוֹלא ֶזה ָו ֶזהֶׁ ,ש ַּדְרָּכן ֵלי ֵלְך ּו ְל ַה ִּזיקְּ ,ב ֵמי ַטב ָה ָאֶרץ:
במשנה "אבות נזיקין" ,ולכל אחד
מהם יש "תולדות" ,שהם נזקים שונים
שאינם מפורטים בתורה ,אך דומים
לאבות הנזיקין שכן מפורטים בה.
במשנתנו נלמד על ארבעה אבות נזיקין.
משנה עם פירוש לשון המשנה
ַאְרָּב ָעה ֲאבֹות ְנ ִזי ִקים :ישנם ארבעה סוגי מזיקים או נזקים ראשיים המפורשים בתורה ,ואלו הם:
נזק שגורמת בהמה תוך כדי הליכה (נזק זה נקרא גם נזק הרגל). ַהּ ׁשֹור
שחפר אדם ברשות הרבים ונפל אליו שור או חמור של חברו ,ומת או ניזוק. ְו ַהּבֹור
מה שהבהמה אוכלת בשדה חברו (נזק זה נקרא גם נזק השן). ְו ַה ַּמ ְב ֶעה
אש שהבעיר אדם בשטחו ,והתפשטה וגרמה נזק במקום אחר. ְו ַה ֶה ְב ֵער.
ארבעה אבות נזיקין אלו נכתבו בתורה מפני שהם אינם דומים זה לזה ,לכל אחד מהם יש הייחוד שלו.
המשנה מציינת את ההבדלים שבין אבות הנזיקין הללו.
נזק רגל שהור אינו דומה לנזק שהן .נזקי הרגל הם נזקים צמויים ,ואילו ֹלא ֲהֵרי ַהּ ׁשֹור
נזקי השן אינם צמויים כל כך. ַּכ ֲהֵרי ַה ַּמ ְב ֶעה,
נזקי שהן אינם דומים לנזקי הרגל ,שכן בנזק השן יש תכונה שאינה ְוֹלא ֲהֵרי ַה ַּמ ְב ֶעה
נמצאת בנזק הרגל ,והיא שיש בו הנהא .השור האוכל בשדות זרים נהנה ַּכ ֲהֵרי ַהּ ׁשֹור.
אמכילתו ,ואילו השור המזיק ברגליו דרך הילוכו אינו נהנה מהנזק שהוא ְוֹלא ֶזה ָו ֶזה,
גורם. ֶׁש ֵּיׁש ָּב ֶהן רּו ַח ַח ִּיים,
נזקי השן והרגל אינם דומים לנזק האש ,שהרי נזקי הרגל והשן באים מכוח
לש בעל חיים
128
משניות משמחות א הנשמ
א קרפ אמק אבב סכתמ ןיקיזנ תובא העברא
ואם לא היה כתוב בתורה החיוב על נזק האש בפני עצמו – לא היינו ַּכ ֲהֵרי ָה ֵאׁש
לומדים אותו מנזקי שן ורגל. ֶׁש ֵאין ּבּה רּו ַח ַח ִּיים;
נזקי שהן ולגרה ושאה לא דומים לנזק הבור שהרי נזקי השן והרגל והאש ְוֹלא ֶזה ָו ֶזה,
מתשפטים מעמצן ממקום למקום ֶׁש ַּדְרָּכן ֵלי ֵלְך ּו ְל ַה ִּזיק,
ואילו בור שחופר אדם עומד במקומו והניזוק גמיע לאיו ונופל פנימה. ַּכ ֲהֵרי ַהּבֹור
ֶׁש ֵאין ַּדְרּכֹו
ֵלי ֵלְך ּו ְל ַה ִּזיק.
ולכן ,מפני התכונות השונות שלהם – נכתבו ארבעה אבות הנזיקין בתורה ,כל אחד בפני עצמו.
אך ישנו צד שווה בכל ארבעה אבות נזיקין אלו ,והוא ַהַּצד ַהָּ ׁשֶוה ֶׁשָּב ֶהן,
השן והרגל והאש והבור מזיקים מטבעם, ֶׁש ַּדְרָּכן ְל ַה ִּזיק
ולכן על בעליהם לשמור שלא יזיקו. ּוְׁש ִמיָר ָתן ָע ֶליָך,
ואם הזיקו חייב בעליהם לשלם לניזוק את תשלום הנזק, ּו ְכֶׁש ִה ִּזיקָ ,חב ַה ַּמ ִּזיק
וכאשר הוא משלם לו את הנזק באדמה עליו לשלם ְלַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ֶנ ֶזק
באדמה המשובחת שבקרקעותיו, ְּב ֵמי ַטב ָה ָאֶרץ:
שנאמר “מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם”.
ארגון המשנה
ישנם ארבעה סוגי נזקים (מזיקים) ראשיים
הבער מבעה בור שמם בלשון שור
(אש) (שן) המשנה( :רגל)
הבעיר אש מה שהבהמה בור שנחפר נזק שגורמת מהם?
ברשותו ויצאה אוכלת בשדה ברשות הרבים בהמה תוך כדי
והזיקה במקום ונפל אליו שור או מה הייחוד
חברו הילוכה. שלהם?
אחר חמור
מה המכנה
אין בה רוח חיים יש הנאה בהיזקה עומד במקומו היזקה מצוי המשותף
ואין דרכו לילך שלהם?
ולהזיק
השן והרגל והאש והבור מזיקים מטבעם ולכן על בעליהם לשמור עליהם שלא יזיקו
129
א הנשמ משניות משמחות
ןיקיזנ תובא העברא א קרפ אמק אבב סכתמ
לומדים את המשנה
.1העתיקו למחברתכם את הטבלה והשלימוה:
מכנים משותפים מה הייחודיות של אב זה 4אבות נזיקין
אין בהם רוח מצוי ,אך אין בו הנאה שור
חיים
לא מצוי ,אך יש בו הנאה הבער
.2מה פירוש המילים:
א .מבעה
ב .הבער
ג .לא הרי ...כהרי
ד .דרכן לילך ולהזיק
.3מתי צריך לשלם המזיק ממיטב הארץ?
מעיינים
המקור בתורה לארבעה אבות נזיקין
לפניכם פסוקים אחדים .קראו אותם ומלאו את הטבלה המצורפת.
ִּכי ַי ְב ֶער ִאיׁש (יוליך בהמותיו) ָׂש ֶדה אֹו ֶכֶרם (בשדה וכרם של חברו והם יזיקו באחת משתי הדרכים הבאותְ ):וִׁשַּלח ֶאת
ְּב ִעי ֹרה (ידרוס ברגלו את כלי חברו או) ּו ִב ֵער ִּבְׂש ֵדה ַא ֵחר (יאכל משדה חברו .בכל אחד מהמקרים האלו בעל הבהמה) ֵמי ַטב
ָׂש ֵדהּו ּו ֵמי ַטב ַּכְרמֹו ְיַׁשֵּלם (לניזוק):
שמות פרק כב ,ד
ְו ִכי ִי ְפ ַּתח ִאיׁש ּבֹור אֹו ִּכי ִי ְכֶרה ִאיׁש ּ ֹבר ְוֹלא ְי ַכ ֶּסּנּו ְו ָנ ַפל ָׁש ָּמה ּ ׁשֹור אֹו ֲחמֹור:
ַּב ַעל ַהּבֹור ְיַׁשֵּלם ֶּכ ֶסף ָיִׁשיב ִל ְב ָע ָליו ְו ַה ֵּמת ִי ְה ֶיה ּלֹו:
שמות פרק כא ,לג-לד
ִּכי ֵת ֵצא ֵאׁש ּו ָמ ְצ ָאה ֹק ִצים ְו ֶנ ֱא ַכל ָּג ִדיׁש אֹו ַה ָּק ָמה אֹו ַהָּ ׂש ֶדה ַׁשֵּלם ְיַׁשֵּלם ַה ַּמ ְב ִער ֶאת ַהְּב ֵעָרה:
שמות פרק כב ,ה
130
משניות משמחות א הנשמ
א קרפ אמק אבב סכתמ ןיקיזנ תובא העברא
המילים בתורה המתארות את תשלום המזיק לניזוק המילים בתורה המתארות את הנזק
נזק הרגל ְוׁ ִש ַּלח ֶאת ְּב ִעיר ֹו
נזק הבור
נזק השן
נזק האש
מעיינים
אבות ותולדות
הנזקים המפורשים בתורה קרויים במשנה "אבות נזיקין" ,מפני שיש לכל אחד מהם "תולדות" – שהם מיני נזיקין
שאינם מפורשים בתורה ,אך דומים לאבות הנזיקין שכן מפורשים בתורה.
לפניכם מספר מקרים .קראו את דברי המפרשים ,וכתבו במחברת לאילו תולדות שייכים מקרים אלו.
"ותולדה דרגל היא כשהזיקה בגופה דרך הלוכה ,או בשערה דרך הלוכה שנדבקו כלים בשערה וגררתן ושברתן"
רבנו עובדיה מברטנורא
לשכן שלי יש כלב גדול .יום אחד הוא רץ לידי ,התופסן של האייפון שלי נתפס בשערו והוא המשיך לרוץ
אתו .לבסוף האייפון שלי נפל ונשבר.
.4א .השלימו במחברת :הנזק שגרם הכלב הוא תולדה של_________________________ :
ב .במה דומה התולדה לאב?
"ותולדה דאש ,אבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו".
רבנו עובדיה מברטנורא
אתמול נפלה ממרפסת השכן כוס שהוא הניח שם ,על ראשו של אחד מהעוברים ושבים ברחוב ,והוא נפצע.
.5א .השלימו במחברת :הנזק שנגרם מנפילת הכוס הוא תולדה של_________________________ :
ב .במה דומה התולדה לאב?
131
א הנשמ משניות משמחות
םיברה תושרב קזיה חינמה :א קלח ג קרפ אמק אבב סכתמ
שמנה א מסכת בבא קמא פרק ג
חלק א :המניח היזק ברשות הרבים פרק ג
הקדמה ַה ַּמִּני ַח ֶאת ַהַּכד ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים
ּו ָבא ַא ֵחר ְו ִנ ְת ַקל ָּבּה ּוְׁש ָבָרּה ‑
אסור לאדם להזיק לחברו .יש ארבע צורות הזקה ראשיות ,הנקראות בלשון
המשנה "ארבעה אבות נזיקין" .אחת מהן נקראת "בור" .דין בור נכתב בתורה: ָּפטּור.
ְו ִאם ֻה ַּזק ָּבּה
"ְו ִכי ִי ְפ ַּתח ִאיׁש ּב ֹור א ֹו ִּכי ִי ְכֶרה ִאיׁש ּבֹר ְולֹא ְי ַכ ֶּס ּנ ּו ְו ָנ ַפל ׁ ָש ָּמה ׁ ּש ֹור א ֹו ֲחמ ֹור: ַּב ַעל ֶה ָח ִבית ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו.
ַּב ַעל ַה ּב ֹור ְיׁ ַש ֵּלם ֶּכ ֶסף ָיׁ ִשיב ִל ְב ָע ָליו " ִנְׁשְּבָרה ַכּדֹו ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים
ְו ֻה ְח ַלק ֶא ָחד ַּב ַּמ ִים,
(שמות כא ,לג-לד) אֹו ֶׁשָּל ָקה ַב ֲחָר ֶסי ָה ‑
אדם שחפר בור ברשות הרבים ללא רשות ,למעשה יצר מכשול ,שהרי ַח ָּיב
העוברים ושבים עלולים ליפול לבור זה ולהינזק ממנו .לכן על חופר הבור ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר:
לסלק את המכשול ,ואם לא עשה זאת – חייב חופר הבור בכל נזק שייגרם ְּב ִמ ְתַּכּ ֵון ‑ ַח ָּיבְּ ,ב ֵאינֹו ִמ ְתַּכּ ֵון ‑
כתוצאה מבור זה. ָּפטּור:
תולדות הבור :איסורים נוספים הנגזרים מאיסור הבור ונקראים "תולדות לשון המשנה
נזק הבור" הם חפצי אדם שהונחו ברשות הרבים כגון אבן ,סכין או משא,
ַה ַּמִּני ַח ֶאת ַהַּכד
ואחרים ניזוקו מהם ,שגם בהם חייב מניח הנזק. ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים
משנה עם פירוש ּו ָבא ַא ֵחר
ְו ִנ ְת ַקל ָּבּה ּוְׁש ָבָרּה
מקרה א:
ָּפטּור.
אדם שהניח כד ברשות הרבים ,לדוגמה אם היה עייף ורצה לנוח
ועבר במקום זה אדם אחר ונתקל בכד ושבר אותו
הנתקל ששבר את הכד פטור מלשלם ,מפני שאין דרכם של בני אדם
להתבונן בדרכים ,ולכן הוא פטור מתשלום על הכד השבור
אתה אשם!
הלאאנהידסמלתאהכלאכמשועלארני הוא שבר לי אני ממש עייף...
הולך בדרך. את הכד
132
משניות משמחות א הנשמ
ג קרפ אמק אבב סכתמ םיברה תושרב קזיה חינמה :א קלח
משנה עם פירוש לשון המשנה
מקרה ב’ ְו ִאם ֻה ַּזק ָּבּה
ַּב ַעל ֶה ָח ִבית
אם נגרם לנתקל נזק מן הכד ,כגון שנפל ונפצע או שנחתך משברי ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו.
הכד
הכוונה לבעל הכד המוזכר לעיל
שכיוון שהשאיר חפץ (כד) שעלול להזיק ברשות הרבים -הרי זה
תולדת איסור הבור .וכשם שהחופר בור ברשות הרבים ונפל שם אדם
חייב בנזק שנגרם לאותו אדם -כך גם המניח כד והוזק בו אדם חייב
בנזק.
אתה אשם וצריך אני ממש עייף...
לשלם את נזקו!
היית חופר לי בור הוא שבר לי
שאפול בו וזהו...
את הכד
מקרה ב’ מקרה א’ לומדים את המשנה
133 .1במשנתנו מובאים שני מקרים.
השלימו את הטבלה:
המילה במשנה שבה מתחיל המקרה
המילה במשנה שבה מסתיים המקרה
תיאור המקרה בלשונך
מי ניזוק – החפץ או האדם?
א הנשמ משניות משמחות
םיברה תושרב קזיה חינמה :א קלח ג קרפ אמק אבב סכתמ
כ כאמד"ט
בחלק הראשון של משנתנו יש משפט שהוא מעין כותרת או פתיח לשני מקרים שונים .אנחנו יכולים לראות שהוא
יתאים אם נציב אותו בתחילת המקרה הראשון ,ואם נציב אותו בתחילת המקרה השני:
ַה ַּמ ִּני ַח ֶאת ַה ַּכד ִּבְרׁש ּות ָהַר ִּבים
מקרה בְ :ו ִאם ֻה ַּזק ָּב ּהַּ ,ב ַעל ֶה ָח ִבית ַח ָּיב ְּב ִנ ְזק ֹו. מקרה אּ :ו ָבא ַא ֵחר ְו ִנ ְת ַקל ָּב ּה ּוׁ ְש ָבָר ּהָּ ,פט ּור .
.2מהו משפט הכותרת או הפתיח לשני המקרים?
.3המילים "פטור" ו"חייב" המופיעות בשני המקרים:
א .מדברות שתיהן על בעל הכד
ב .מדברות שתיהן על שובר הכד או הניזוק מן הכד
ג .הפטור הוא השובר והחייב הוא בעל הכד
. 4מדוע כאשר נתקל אדם בכד ושובר אותו הוא פטור?
ְ" .5ו ִאם ֻה ַּזק ָּב ּהַּ ,ב ַעל ֶה ָח ִבית ַח ָּיב ְּב ִנ ְזק ֹו"
א .עיין בהקדמה למשנה .מהו אב הנזיקין הנקרא "בור"?
ב .מהי תולדת אב הנזיקין הנקרא בור?
ג" .אם הוזק בה" – במי מדובר?
ד .מדוע חייב בעל החבית במקרה זה?
.6בתחילת המשנה נאמר "המניח את הכד" ובסופה נאמר "בעל החבית" .האם המשנה עוסקת בכד או בחבית?
עיינו בדברי הגמרא האלה" :פתח בכד וסיים בחבית? ...אמר רב פפא היינו כד היינו חבית( ".בבא קמא כז).
באיזה קושי עוסקת הגמרא? כיצד מתרץ אותו רב פפא?
הידעת? המילים "פטור" ו"חייב" הן מילים קבועות המציינות פסק דין במשנה.
תורת חיים
שרית שמה את התיק במעבר בין הטורים
וכאשר נכנסו הילדים לכיתה מהפסקה,
רחל נפלה בגלל שנתקלה בתיק,
ושמשון בלי כוונה עלה בטעות ושבר לשרית את המצלמה שהייתה בתוכו.
.7לאור הנלמד במשנה ,מי אשם :שרית ,רחל או שמשון? הסבירו!
134
משניות משמחות א הנשמ
ג קרפ אמק אבב סכתמ קיזהו םיברה תושרב ראשוהו רבשנש שוכר :ב קלח
חלק ב :רכוש שנשבר והושאר ברשות הרבים והזי ק
משנה עם פירוש לשון המשנה
אדם שהלך עם כד מלא מים ברשות הרבים ומסיבה כל שהיא (כגון ִנְׁשְּבָרה ַכּדֹו ִּבְרׁשּות
שנפל או נתקל במשהו) נשבר כדו ברשות הרבים ונשפכו המים ָהַרִּבים
ובא אדם אחר למקום שבו היו שברי הכד והמים והחליק במים או ְו ֻה ְח ַלק ֶא ָחד ַּב ַּמ ִים,
נפצע משברי החרס של הכד .לדעת תנא קמא: אֹו ֶׁשָּל ָקה ַב ֲחָר ֶסי ָה
בעל הכד חייב בנזק שנגרם לאדם שנפצע מכדו השבור .תנא זה סובר ַח ָּיב
שבעל הכד שנתקל ונשבר כדו – הוא פושע מפני שנהג בחוסר זהירות,
והוא צריך לשלם את הנזק.
רבי יהודה חולק על תנא קמא וסובר שבעל הכד שנתקל אינו פושע ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר:
ואינו אשם בכך שנשבר כדו ,אלא ְּב ִמ ְתַּכּוֵן
ַח ָּיב
אם לאחר שנשבר הכד מתכוון בעל הכד להפיק תועלת מהמים או מן
השברים ,במקרה כזה הוא ְּב ֵאינֹו ִמ ְתַּכּ ֵון
ָּפטּור:
בנזק שנגרם לאדם שהחליק במים או נפצע משברי החרס .אבל
אם בעל הכד לא התכוון לזכות בשברי החרס או המים לאחר שנשפכו
– הוא
שהרי כעת השברים כבר אינם שלו,
ועל כן הוא אינו חייב בגין הנזק שנגרם מהם לאדם אחר.
135
א הנשמ משניות משמחות
קיזהו םיברה תושרב ראשוהו רבשנש שוכר :ב קלח ג קרפ אמק אבב סכתמ
מה אני אשם נפצעתי משברי
שנשבר לי הכד... כדו
החלקתי במים שנשפכו מכדו
לפי דעתי אתה אשם!
תלוי אם הוא התכוון לזכות בשברי
החרס ובמים
ההכרעה בעוד שבוע.
" ִנְׁשְּבָרה ַכּדֹו ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ֻה ְח ַלק ֶא ָחד ַּב ַּמ ִים ,אֹו ֶׁשָּל ָקה ַב ֲחָר ֶסי ָהַ ,ח ָּיב.
ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמרְּ ,ב ִמ ְתַּכּ ֵוןַ ,ח ָּיבְּ .ב ֵאינֹו ִמ ְתַּכּ ֵוןָּ ,פטּור":
לומדים את המשנה
" .1והוחלק אחד במים":
מי הוחלק? באילו מים מדובר?
" .2לקה בחרסיה":
מי לקה? באילו חרסים מדובר?
" .3נשברה כדו ברשות הרבים ,והחלק אחד במים ,או שלקה בחרסיה ,חייב"
מי חייב ? המחליק מים /הלוקה בחרסים /בעל הכד
" .4נתקל -פושע הוא"
עיינו בדברים הבאים:
"נתקל -פושע הוא" הוא כלל הלכתי בדעת יחיד שאמר רבי מאיר ,ולפיו אדם שצעד ברחוב ונתקל
בדבר מה וכתוצאה מכך נשברו כליו וגרמו נזק ,האדם שנתקל נושא באחריות המלאה לכך ,שכן
היה עליו להביט ולהשגיח שלא ייפול .ולכן ,אם נפלו כליו ונשברו – הוא חייב לאסוף ולנקות את
השברים ואת המים שנשפכו ,כדי שלא יזיקו להולכי-הרגל הבאים אחריו; ואם לא עשה כן – חייב
הוא לשלם את הנזקים שנגרמו להולכי הרגל.
136
משניות משמחות א הנשמ
ג קרפ אמק אבב סכתמ קיזהו םיברה תושרב ראשוהו רבשנש שוכר :ב קלח
מיהו התנא המופיע בראשית משנתנו? א .
מה פירוש המילים "נתקל פושע הוא"? ב .
מה צריך לעשות אדם שנפלו לו כלים באמצע הרחוב? ג .
מדוע חייב בעל הכד במקרה שנשברה כדו ברשות הרבים? ד .
מעיינים
דוד הלך ברחוב ובידיו אגרטל .האגרטל נשבר ודוד המשיך בדרכו .לאחר כמה דקות עבר במקום הבן של משה
ונחתך מזכוכיות האגרטל .כאשר תבע משה את דוד למשפט ,אמר דוד כי הוא הפקיר את שברי הזכוכית מיד אחרי
שהם נפלו ונשברו.
.5עיינו בדברי רבנו עובדיה מברטנורא וכתבו מה פסק הדין.
"ואם הוזק בה בעל החבית חייב -ואפילו הפקירה ,שכל המפקיר נזקיו (כגון כד שנשבר לו) שלא היה לו רשות
מתחלה לעשותן (כלומר להשאירן ברחוב בצורה שהם מזיקים) ,כאילו לא הפקירן"
ַר ִּבי ְיה ּו ָדה א ֹו ֵמרְּ ,ב ִמ ְת ַּכֵּוןַ ,ח ָּיבְּ .ב ֵאינ ֹו ִמ ְת ַּכֵּוןָּ ,פט ּור.
.6האם רבי יהודה מסכים עם רבי מאיר או חולק עליו?
ְּ " .7ב ִמ ְת ַּכֵּוןַ ,ח ָּיב"
א .מי המתכוון כאן ,בעל הכד או מי שניזוק מן הכד?
בְ .למה הוא מתכוון?
ג .מדוע אם הוא מתכוון הוא חייב בנזק הנגרם מכדו?
ְּ .7ב ֵאינ ֹו ִמ ְת ַּכֵּוןָּ ,פט ּור.
אְ .למה הוא לא מתכוון ?
ב .מדוע אם הוא לא מתכוון הוא פטור מהנזק שנגרם מכדו?
כ כאמד"ט
דין טעם .8חלקו את המשנה לפי מבנה הכאמד"ט.
אומר מקרה
ר' יהודה
137
א הנשמ משניות משמחות
קיזהו םיברה תושרב ראשוהו רבשנש שוכר :ב קלח ג קרפ אמק אבב סכתמ
בעקבות התנאים
רבי מאיר
רבי מאיר היה מגדולי התנאים ,אחד מחמשת תלמידי רבי עקיבא האחרונים ,ואף למד אצל רבי ישמעאל ואצל אלישע
בן אבויה .גדול היה חלקו של רבי מאיר בסידור המשנה ,שכן אמרו (סנהדרין פו" :).סתם משנה – רבי מאיר אליבא דרבי
עקיבא" ,כלומר שמשנתו של רבי מאיר ,שקיבלה מרבי עקיבא רבו ,הייתה ליסוד בסידור המשנה ,ולאחר מכן שוכללה
על ידי רבי יהודה הנשיא .רבי מאיר היה בן למשפחת גרים ,מצאצאי נירון קיסר (גיטין נו ):אשתו של רבי מאיר הייתה
ברוריה ,בתו של התנא רבי חנניה בן תרדיון ,שנתפרסמה בתורתה ,בחכמתה ובמעשיה הגדולים .רבי יהודה הנשיא
מעיד על עצמו שלא זכה לחריפותו אלא בגלל שראה את רבי מאיר מאחוריו (רש"י פירש :כשלמד לפניו ישב בשורה שלאחריו) ואילו
ראהו מלפניו היה מחודד יותר (עירובין יג .):למרות כל גדולתו לא זכה שתיקבע הלכה כמותו מפני עומק דעתו כפי שאמר
רבי אחא בר חנינא :גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם ,שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ,ומפני מה לא קבעו הלכה
כמותו? לפי שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.
.9מי היו רבותיו של רבי מאיר?
.10כשמוצאים משנה ואיננו יודעים מי אמרה ,בדרך כלל של מי היא?
.11מה העיד רבי יהודה הנשיא מסדר המשנה על רבי מאיר?
.12מדוע לא נקבעה הלכה כרבי מאיר?
מעשה שהיה
מעשה היה בדרום .היה שם פונדקאי אחד שהיה קם באמצע הלילה ,לובש את בגדיו ואומר לאורחים
שהיו שם :קומו צאו לכם לדרככם שאעשה לכם ליווי בשיירא עכשיו ,והיו יוצאים ,ולסטים היו מקדימים
אותם ובוזזים את כל אשר להם ומתחלקים שווה בשווה עם הפונדקאי.
פעם אחת הלך רבי מאיר והתארח שם ,ובעוד לילה לבש הפונדקאי את בגדיו ואמר לרבי מאיר :קום
צא לך ואעשה לך לוויה .אמר לו רבי מאיר :יש לי אח ואני יושב וממתין לו ,אמר לו :והיכן הוא? אמר לו:
בבית הכנסת ,אמר לו :ומה שמו ,ואני אלך ואקרא לו? אמר לו :כי טוב ,כל אותו הלילה הלך הפונדקאי
וצווח בשער בית הכנסת :כי טוב ,כי טוב ,ואין קול ואין עונה ,בבוקר קם רבי מאיר והתיר את חמורו על
מנת ללכת לדרכו ,אמר לו אותו פונדקאי :היכן הוא אחיך שאמרת? אמר לו :הרי כבר בא לו "האח" הזה,
ששמו "כי טוב" ,והוא אור היום כמו שנאמר (בראשית א .ד)" :וירא אלהים את האור כי טוב" (על פי בראשית רבה צב .ו).
138
משניות משמחות ב הנשמ
ג קרפ אמק אבב סכתמ םיברה תושרב והונחש םילושכממ קזנ ןיד
שמנה ב
דין נזק ממכשולים שהונחו ברשות הרבים
הקדמה ַהּ ׁשֹו ֵפְך ַמ ִים ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים,
ְו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחר ‑
במשנה הקודמת עסקנו בנזקים שנגרמו מתקלות שקרו ברשות ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו.
הרבים ,ובמשנה זו נמשיך לעסוק בתקלות מעין אלו.
ַה ַּמ ְצ ִני ַע ֶאת ַהּקֹוץְ ,ו ֶאת ַה ְּזכּו ִכית,
היום כאשר אנו רוצים לשטוף את הבית ישנה מערכת צינורות מסודרת ְו ַהּגֹו ֵדר ֶאת ְּג ֵדרֹו ַּבּקֹו ִצים
המרכזת את כל המים למקום אחד .בזמן המשנה לא הייתה מערכת
ְו ָג ֵדר ֶׁשָּנ ַפל ִלְרׁשּות ָהַרִּבים,
של צינורות כמו היום ,ולכן היו שופכים לפעמים את המים בחוץ. ְו ֻה ְּזקּו ָב ֶהן ֲא ֵחִרים ‑
ַח ָּיב ְּב ִנ ְז ָקן.
כמו כן ,בזמנם לא היו פחי אשפה מסודרים ולא פינוי אשפה מסודר,
ולכן כשהיו רוצים לזרוק דברים היו זורקים אותם בחוץ ,ואם היו אלה
דברים העלולים להזיק ,לדוגמה דברים חדים ,היו חייבים להצניעם
כדי שלא יזיקו.
משנה עם פירוש לשון המשנה
כגון שהחליק ונפצע ,ואפילו אם נספגו המים באדמה אך האדמה ַהּ ׁשֹו ֵפְך ַמ ִים ִּבְרׁשּות
נשארה חלקה והחליק ונפל והוזק בקרקע ָהַרִּביםְ ,ו ֻה ַּזק ָּב ֶהן
ַא ֵחר
מי שפך כאן מים? מקבווסהדשרי..ה.יה היכן לשפוך את המים?
בחוץ
ומהמיישקרהוה יאחליםק?
לאאלאףיתחאלדיחאקגד,.
שופך המים חייב בנזק ,שכן כל אדם אחראי שלא לשים דברים מזיקים ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו.
ברשות הרבים ,והיה עליו לוודא שהמים שהוא שופך לא יזיקו.
139
ב הנשמ משניות משמחות
םיברה תושרב והונחש םילושכממ קזנ ןיד ג קרפ אמק אבב סכתמ
ברשות הרבים כגון שרצה לזורקם וקברם באדמה אבל לא הצניעם ַה ַּמ ְצ ִני ַע ֶאת ַהּקֹוץ,
כראוי שלא יזיקו, ְו ֶאת ַה ְּזכּו ִכית,
מי שם כאן את הם קצת בולטים, הישהכהכוןצדאאוזתאריותקמההאקחותצצשירבם?רי
הזכוכיות? אבל לא נורא.
בחוץ ,אבל
הפעם תקבור
אותם שלא יזיקו.
איי ,נשרטתי!
אדם שגדר את גדרו הסמוכה לרשות הרבים בקוצים (רצה לעשות ְו ַהּגֹו ֵדר ֶאת ְּג ֵדרֹו
כעין גדר חיה מקוצים) ,וקוצים אלו בלטו לרשות הרבים ַּבּקֹו ִצים
מי שם כאן זה יבריח את העכברים
את הקוצים האלו? והגנבים מהגדר שלי
זה קצת בולט אבל לא נורא,
לא יקרה שום דבר.
140
משניות משמחות ב הנשמ
ג קרפ אמק אבב סכתמ םיברה תושרב והונחש םילושכממ קזנ ןיד
אדם שהייתה לו גדר שפונה לרשות הרבים והיא התפרקה וקרסה, ְו ָג ֵדר ֶׁשָּנ ַפל ִלְרׁשּות
והוא לא פינה את האבנים, ָהַרִּבים,
האאנאיתבניחהייגםבדולרלבפנמנווחתתדבאש.התן
אעהשבשהוא.םזלאאדת יבברק.שרבהוע
בקוץ או בזכוכית או בקוצים או בגדר האבנים שנפלה ְו ֻה ְּזקּו ָב ֶהן ֲא ֵחִרים,
מי שם כאן מי שם כאן את
את הקוצים האלו? הזכוכיות?
איי ,נשרטתי!
המצניע את הקוץ או את הזכוכית שלא הצניעם כראוי ,והגודר את גדרו ַח ָּיב ְּב ִנ ְז ָקן
בקוצים ובלטו ,ומי שנפלה לו גדר אבנים ולא פינה את האבנים.
141
ב הנשמ משניות משמחות
םיברה תושרב והונחש םילושכממ קזנ ןיד ג קרפ אמק אבב סכתמ
אתה אשם!
נ וכואען,שללאהםננילזאכק.שםם,
ארגון המשנה ארגון המשנה
דין נזק ממכשולים שהונחו ברשות הרבים הנושא:
ְו ָג ֵדר ׁ ֶש ָּנ ַפל ִלְרׁש ּות ָהַר ִּבים, ְו ַה ּג ֹו ֵדר ֶאת ְּג ֵדר ֹו ַּב ּק ֹו ִצים ַה ַּמ ְצ ִני ַע ֶאת ַה ּק ֹוץְ ,ו ֶאת המקרה:
והוא לא פינה את והקוצים בלטו לרשות ַה ְּזכ ּו ִכית ולא הצניעם כראוי. ַהׁ ּש ֹו ֵפ ְך ַמ ִים
ִּבְרׁש ּות ָהַר ִּבים
האבנים הרבים
והוזק בהם אדם ,חייב מניח ההיזק הדין:
מפני שהאדם אחראי לכך שמה ששם בחוץ ברשות הרבים לא יזיק. הטעם:
142
משניות משמחות ב הנשמ
ג קרפ אמק אבב סכתמ םיברה תושרב והונחש םילושכממ קזנ ןיד
לומדים את המשנה
. 1במשנתנו ארבעה מקרים .העתיקו את הטבלה למחברתכם והשלימוה.
מקרה ד’ מקרה ג’ מקרה ב’ מקרה א’
בקוצים
לא פינה את המצניע המילה במשנה שבה מתחיל המקרה
האבנים
המילה במשנה שבה מסתיים המקרה
מה היתה הטעות של המזיק?
מה הדין?
.2ציינו שתי מילים המובאות במשנה המציינות את הדין.
ַה ַּמ ְצ ִני ַע ֶאת ַה ּק ֹוץְ ,ו ֶאת ַה ְּזכ ּו ִכית
.3מדוע היו צריכים להצניע את הקוץ ואת הזכוכית?
מרחיבים
.4עיינו בקטע הגמרא שלפניכם וענו על השאלות:
תנו רבנן (שנוחכמים) חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן
(וקוברים אותם בעומק של) ג' טפחים ( 18ס"מ) כדי שלא תעלם (תעלה אותם) המחרישה (שמא המחרישה תעלה אותם מעל פני
הקרקע ויזיקו את הרבים) רב ששת שדי (זורק) להו (אותם) בנורא (באש) רבא שדי (זורק) להו (אותם) בדגלת (בנהר חידקל)
(בבא קמא ל.) .
.א .מה עשו החסידים הראשונים בקוציהם ובזכוכיותיהם? מדוע?
ב .מה עשה רב ששת? מדוע?
ג .מה עשה רבא? מדוע
143
ב הנשמ משניות משמחות
םיברה תושרב והונחש םילושכממ קזנ ןיד ג קרפ אמק אבב סכתמ
תורת חיים
אליה הלך לזרוק את הזבל לפח המרכזי ,ובאמצע נקרעה לו השקית,
ונפלו ממנה זכוכיות לרצפה ,והוא השאיר אותן שם והלך.
.5צטטו משפט מהמשנה המראה את הבעיה שבמעשה זה.
במהלך ההפסקה ,נשארו לשרה קצת מים בבקבוק ,הם היו מים ישנים,
אז היא שפכה אותם באמצע חצר בית הספר ומילאה מים חדשים.
.6א .צטטו משפט מהמשנה המראה את הבעיה שבמעשה זה.
אחרי עשר דקות התחילה ההפסקה ,ושלושה מילדי כיתה א החליקו במים.
ב .מי אשם בנזק שנגרם להם?
144
משניות משמחות ג הנשמ
ג קרפ אמק אבב סכתמ המזיק רבדב הכוזה וא המוצא
שמנה ג
המוצא או הזוכה בדבר המזיק
הקדמה ַהּמֹו ִציא ֶאת ִּת ְבנֹו ְו ֶאת ַקּ ׁשֹו
ִלְרׁשּות ָהַרִּבים ִל ְז ָב ִלים,
דישון אדמה ושדות :היום כאשר רוצים לדשן אדמה ,משתמשים ב"דשן"
מוכן ומזבלים בו את האדמה ,בתקופת המשנה תהליך הפקת הדשן וזיבול ְו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחר ‑ ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו;
ְו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן ָז ָכה.
האדמה היה קצת שונה.
ַרָּבן ִׁש ְמעֹון ֶּבן ַּג ְמ ִלי ֵאל אֹו ֵמר:
תבן ,קש ,זבל :קש הוא גבעולי התבואה .לאחר שחותכים את גבעולי התבואה ָּכל ַה ְמ ַק ְל ְק ִלין ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים
לחתיכות קטנות הם נקראים תבן .את הקש והתבן היו מרסקים כדי שיהפכו
ְו ִה ִּזיקּו,
לזבל ,ובזבל היו מזבלים את השדות. ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם,
ְו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן ָז ָכה.
הפיכת התבן והקש לזבל :אחת השיטות להפוך את הקש והתבן לזבל הייתה ַההֹו ֵפְך ֶאת ַה ָּג ָלל ִּבְרׁשּות
להוציא אותם לרשות הרבים .התועלת בהוצאת הקש והתבן לרשות הרבים
היא בכך שהם ידרסו שם ברגלי העוברים ושבים ,ולאחר שאנשי רשות הרבים ָהַרִּבים,
ְו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחר ‑
ידרכו עליהם וידושו אותם הם יהפכו לזבל.
ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו.
חכמים לא התירו להוציא את הקש והתבן לרשות הרבים כדי שיהפכו לזבל,
מפני שהם עלולים להזיק שכן הם חלקים ואפשר בקלות להחליק עליהם.
הוצאת זבל לרשות הרבים :לגבי הזבל עצמו ,שאינו חלק כמו הקש והתבן ,הדין הוא שונה .כאשר הנחיל יהושע את
הארץ לאחר כיבושה הוא התקין תקנות אחדות .אחת התקנות הייתה שלא יוכלו בני רשות הרבים להתנגד לכך שיוציא
אדם את זבלו לרשות הרבים בזמנים המיוחדים לכך (שכן כדי ליישב את הארץ צריך לדשן ולזבל אותה .היה זמן מיוחד שהיו רגילים להוציא בו
את הזבלים לדישון האדמה) .ואכן כך שנינו" :בשעת הוצאת הזבלים אדם מוציא את זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלושים
יום ,כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ" (בבא קמא ל).
משנה עם פירוש לשון המשנה
כדי שירקבו ויעשו לזבל לשדות ולכרמים ַהּמֹו ִציא ֶאת ִּת ְבנֹו
כגון שהחליק עליהם ונפצע ְו ֶאת ַקּ ׁשֹו ִלְרׁשּות
ָהַרִּבים ִל ְז ָב ִלים,
ְו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחר,
מוציא הקש והתבן חייב בנזק שנגרם על ידי קשו ותבנו .כדין בורו ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו;
שהזיק.
הקש והתבן הם קשים וקל להחליק עליהם ולא אחת גורמים נזק לבני ְו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן ָז ָכה.
האדם ,שעלולים ליפול בגללם.
ולכן קנסו חכמים את האדם המוציא תבן וקש או שאר דברים מזיקים לרשות הרבים ,והפקירו את
תבנו ואת קשו ,ולפיכך כל מי שהקדים ולקח אותם ראשון זכה .כך שיוצא מצב מעניין שבו מצד אחד
הקש והתבן נחשבים הפקר וכל הקודם בהם זוכה ,ומצד שני אם הזיקו – הוא חייב לשלם את הנזק
שנגרם מהם.
145
ג הנשמ משניות משמחות
המזיק רבדב הכוזה וא המוצא ג קרפ אמק אבב סכתמ
מותר לקחת אנשים ידרכו על הקש והתבן
זה קנס שקנסו אותו חכמים. ויהפכוהו לזבל.
בגלל שהוא הוציא דבר המזיק .
זה אמנם מחליק
ואסור לעשות זאת
אבל לא יקרה
שום דבר
אתבע את בעל הקש.
הוא חייב בנזק שנגרם לי
שלא רק קש ותבן שלא התירו להוציאם לרשות הרבים מפני שהם ַרָּבן ִׁש ְמעֹון ֶּבן
מחליקים ,חייב המוציאם אם הזיקו ,אלא ַּג ְמ ִלי ֵאל אֹו ֵמר:
ָּכל ַה ְמ ַק ְל ְק ִלין ִּבְרׁשּות
על כל סוגי המקלקלים ,גם על דברים שהתירו חכמים להוציאם ,כגון
הוצאת הזבל לרשות הרבים בזמן הוצאת הזבלים. ָהַרִּבים
כגון שהחליק עליהם אדם ְו ִה ִּזיקּו,
חייבים מוציאי הגורם המזיק בנזק הנגרם ממנו. ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם,
שעת הוצאת הזבלים
אסור לך לקחת ,ההזובצלאנבורשאותת.
ללפאי חתיניאביקםמבאנזאנקו עהכזשיובלימוםתלרשללוהשויציםאיואםת
יהושהעואהנתיחיקלן אזתאתה.ארץ
לפיחיגירמבבלייןאםשלמבאנעונזוןקבן
ְו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן ָז ָכה.
אם הוציאו לרשות הרבים ,שלא ברשות חכמים ,דבר שגורם לנזק -
כל הקודם בהם זכה .זהו קנס שהטילו חכמים על אדם המוציא נזק ַההֹו ֵפְך ֶאת ַה ָּג ָלל
ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים,
לרשות הרבים. ְו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחר,
ההופך גלל (צואת בקר) ברשות הרבים והגביהו ונתכוון לזכות בו (כגון
שרוצה לזבל בו את אדמתו)
לאחר שזכה בו השאירו ברשות הרבים ונגרם נזק לאדם אחר,
לדוגמה שהחליק בעקבות גלל (צואה) זה.
146
משניות משמחות ג הנשמ
ג קרפ אמק אבב סכתמ המזיק רבדב הכוזה וא המוצא
שכיוון שזכה בו ,חייב בנזק הנגרם ממנו. ַח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו
אני חייב בנזק. אני מתכוון לזכות בהם .מעתה יש! מצאתי גללי בהמה
הם שלי .עוד מעט אבוא לקחתם. אבא ,זה מגעיל.
מה קרה לך?
זה זבל מעולה לשדה
שלנו .תביא לי את.
ארגון המשנה
כמה מקרים שבהם חייב בעל הדבר המזיק בנזקו
זכה בדבר המזיק ברשות הרבים בלי המוציא נזק לרשות הרבים
שהוציאו
כגון שמצא גלל של בהמה ברשות רבן שמעון בן גמליאל תנא קמא האומר:
הרבים הדעה:
המוציא קש ותבן לרשות
והפך אותו והתכוון לזכות בו ,והשאירו גם אם הוציא דבר שהתירו הרבים והזיקו( .קל להחליק הדין:
שם חכמים להוציאו( ,כגון זבל
בזמנים מיוחדים) לרשות על קש ותבן ,ולכן לא
וניזוק אדם אחר מגלל זה ,כגון התירו חכמים להוציאם)
שהחליק בו הרבים והזיק
חייב המוציא בנזק הנגרם
האדם שזכה בגלל והשאירו ברשות חייב המוציא בנזק הנגרם על ידם
הרבים חייב בנזקו. על ידם
שניהם מסכימים כי אם הוציא דבר שלא ברשות חכמים
לרשות הרבים ,קנסו חכמים את המוציא וכל הקודם בהם זכה.
147
ג הנשמ משניות משמחות
המזיק רבדב הכוזה וא המוצא ג קרפ אמק אבב סכתמ
לומדים את המשנה
לפניכם לשון המשנה
ַהּמֹו ִציא ֶאת ִּת ְבנֹו ְו ֶאת ַקּ ׁשֹו ִלְרׁשּות ָהַרִּבים ִל ְז ָב ִליםְ ,ו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחרַ ,ח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹוְ ,ו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן ָז ָכה.
ַרָּבן ִׁש ְמעֹון ֶּבן ַּג ְמ ִלי ֵאל אֹו ֵמרָּ ,כל ַה ְמ ַק ְל ְק ִלין ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים ְו ִה ִּזיקּוַ ,ח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלםְ ,ו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן ָז ָכה.
ַההֹו ֵפְך ֶאת ַה ָּג ָלל ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםְ ,ו ֻה ַּזק ָּב ֶהן ַא ֵחרַ ,ח ָּיב ְּב ִנ ְזקֹו:
. 1במשנה מובאים שלושה מקרים .
העתיקו את הטבלה למחברתכם והשלימוה.
מקרה ג’ מקרה ב’ מקרה א’
תנא קמא מי דן במקרה זה
המילה הראשונה במשנה הדנה במקרה כל
המילה האחרונה במשנה הדנה במקרה בנזקו
תיאור המקרה בלשונך
פסק הדין בלשונך
ַ . 2ה ּמ ֹו ִציא ֶאת ִּת ְבנ ֹו ְו ֶאת ַקׁ ּש ֹו ִלְרׁש ּות ָהַר ִּבים ִל ְז ָב ִלים,
א .לשם מה הוציא המוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים?
ב .מה דין המוציא קש ותבן לרשות הרבים והם הזיקו?
ג .מהו הקנס שקנסו חכמים את המוציא דבר המזיק לרשות הרבים?
ד .מדוע הם עשו זאת?
.3במה חולק רבן שמעון בן גמליאל על תנא קמא?
. 4במה מסכים רבן שמעון בן גמליאל עם תנא קמא?
" .5שעת הזבלים"
עיינו בהקדמה וענו על השאלות הבאות:
מהי שעת הזבלים? א .
מה התירו בזמן זה? ב .
מי התיר זאת ,ומדוע? ג .
מה הדין למי שניזוק מהנחת הזבלים בזמן זה? ד .
מה ההבדל בין קש ,תבן וזבל? ה .
148
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
פסחים בבא קמא
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search