לקט משניות לכיתה ו

‫משניות משמחות‬ ‫ג הנשמ‬

‫ג קרפ אמק אבב סכתמ‬ ‫המזיק רבדב הכוזה וא המוצא‬

‫ ‪ .5‬ההופך את הגלל ‬
‫ א‪ .‬מה דינו של ההופך את הגלל והוזק בו אדם ?‬
‫ ב‪ .‬אם הוא לא הוציאו לרשות הרבים‪ ,‬מדוע הוא חייב בנזקו?‬

‫ ‪ .6‬כתבו הבדל עקרוני בין שני המקרים הראשונים המובאים במשנה למקרה השלישי‪( .‬היעזרו בתרשים ארגון הסוגיה)‬

‫ ‪ .7‬בארו את המילים הבאות‪:‬‬

‫ִל ְז ָב ִלים‪ַ ,‬ה ְמ ַק ְל ְק ִלין‪ַ ,‬ה ָּג ָלל‬

‫ תורת חיים‬

‫בערב שבת ניקה דוד את ביתו‪ .‬הוא שם שקית זבל באמצע הכביש והיו שם גם דברים‬
‫יקרים‪ .‬משה בא עם רכבו‪ ,‬לקח את השקית ונסע‪.‬‬

‫‪ .8‬לאור האמור במשנה‬
‫א ‪ .‬האם יכול דוד לתובעו?‬
‫ב‪ .‬כתבו ציטוט מהמשנה המתאים לסיפור זה‪.‬‬

‫דוד נכנס לבית הספר וראה שברי כד זכוכית בחצר‪ .‬הוא שמח מאוד‪ ,‬כי הוא משתתף‬
‫בחוג קרמיקה ושם מדביקים כדים שבורים‪ .‬הוא הגביה את השברים והתכוון לזכות‬
‫בהם‪ ,‬הניח אותם באותו מקום שבו היו‪ ,‬ותכננן לקחתם בסוף היום‪ .‬פתאום הוא רואה‬

‫את חברו אברהם נכנס לכיתה עם חתך ביד מהכד השבור‪.‬‬

‫ג‪ .‬מי חייב בנזקו של אברהם?‬
‫ד‪ .‬כתבו ציטוט מהמשנה המתאים לסיפור זה‪.‬‬

‫‪149‬‬

‫ד הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ינשה יראח דחא ושנפל יםרדק ינש‬ ‫ג קרפ אמק אבב סכתמ‬

‫שמנה ד‬

‫שני קדרים שנפלו אחד אחרי השני‬

‫ְׁש ֵני ַק ָּדִרין ֶׁש ָהיּו ְמ ַהְּל ִכין ֶזה ַא ַחר ֶזה‪,‬‬
‫ְו ִנ ְת ַקל ָהִראׁשֹון ְו ָנ ַפל‪,‬‬
‫ְו ִנ ְת ַקל ַהֵּ ׁש ִני ָבִראׁשֹון‪,‬‬

‫ָהִראׁשֹון ַח ָּיב ְּב ִנ ְז ֵקי ַהֵּ ׁש ִני‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫עושי קדרות חרס‬ ‫ְׁש ֵני ַק ָּדִרין‬
‫ֶׁש ָהיּו ְמ ַהְּל ִכין‬
‫ברשות הרבים‬
‫הראשון נתקל בדבר מה ונפל על הרצפה‪,‬‬ ‫ֶזה ַא ַחר ֶזה‪,‬‬
‫ְו ִנ ְת ַקל ָהִראׁשֹון ְו ָנ ַפל‪,‬‬
‫והיה לו זמן לקום אך הוא לא קם‬
‫ונפל ונפצע‪,‬‬ ‫ְו ִנ ְת ַקל ַהֵּשׁ ִני ָבִראׁשֹון‪,‬‬

‫מה אתה רוצה ממני‪,‬‬
‫נפלתי!‬

‫היה לך זמן לקום‪,‬‬
‫למה לא קמת?‬

‫הקדר שנפל בתחילה‪ ,‬והיה לו זמן לקום אך לא קם‬ ‫ָהִראׁשֹון‬
‫שנפל בעקבותיו‪.‬‬ ‫ַח ָּיב ְּב ִנ ְז ֵקי ַהֵׁש ִני‪.‬‬

‫‪150‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ד הנשמ‬

‫ג קרפ אמק אבב סכתמ‬ ‫ינשה יראח דחא ושנפל יםרדק ינש‬

‫דין‬ ‫ כ כאמד"ט‬

‫‪ .1‬חלקו את המשנה לפי מבנה כאמד"ט‬
‫מקרה‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪ .2‬כתבו במחברת את המילה במשנה שבה‪:‬‬
‫ א‪ .‬מתחיל המקרה‪ .‬ב‪ .‬מסתיים המקרה‪ .‬ג‪ .‬מתחיל פסק הדין‪ .‬ד‪ .‬מסתיים פסק הדין‪.‬‬

‫ הסיבה שהשני חייב היא שלראשון היה זמן _________ והוא לא _________‪.‬‬

‫שני קדרים שהיו מהלכים בדרך‪ ,‬זה אחר זה‪ ,‬ונתקל הראשון ונפל‪ ,‬ונתקל השני בראשון‪ ,‬אם היה לראשון‬
‫לעמוד ולא עמד‪ ,‬חייב הראשון בנזקי שני‪ ,‬שאעפ"י שהוא אנוס בשעת נפילה‪ ,‬אינו אנוס בהיותו מוטל לדרך‪,‬‬

‫והרי הוא יכול לעמוד;‬

‫שולחן ערוך‪ ,‬חושן משפט תיג‪ ,‬סעיף א‬

‫‪ . 3‬מה יקרה אם לראשון לא היה זמן לקום עד שנתקל בו השני?‬

‫ מעיינים‬

‫קראו את המקרה שלפניכם‪:‬‬

‫עטרת ומלכות חזרו מההפסקה בוכות‪ .‬עטרת נפלה כיוון שנתקלה במשהו ומלכות נפלה לאחר שנתקלה בעטרת‬
‫שנפלה‪.‬‬

‫אני לא אשמה שנפלתי‪ ,‬וגם לא היה לי זמן לקום‪.‬‬

‫גם אם לא היה לך זמן לקום‪ ,‬היית צריכה להזהיר אותי!‬ ‫עטרת‬
‫היה לך מספיק זמן!!!‬

‫מלכות‬ ‫נראה לך? כל כך כאב לי שלא‬
‫יכולתי לחשוב על שום דבר חוץ מהכאבים‪ .‬איך יכולתי‬

‫להזהיר אותך?"‬

‫עטרת‬

‫נו‪ ,‬באמת‪ .‬כל כך כאב שלא יכולת לדבר ולהזהיר‬
‫אותי שלא אתקל בך?‬

‫מלכות‬ ‫כן‪ .‬ממש כאב לי‪.‬‬

‫עטרת‬

‫‪151‬‬

‫ד הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ינשה יראח דחא ושנפל יםרדק ינש‬ ‫ג קרפ אמק אבב סכתמ‬

‫ ‪ .4‬במה שונה המקרה של עטרת ומלכות מהמשנה?‬
‫ ‪ .5‬מי צודקת לדעתכם‪ ,‬עטרת או מלכות?‬
‫לפניכם מחלוקת אמוראים (חכמי התלמוד)‬
‫קראו את הקטע שלפניכם המובא בגמרא‪:‬‬

‫"רב נחמן בר יצחק אמר (לגבי המקרה שבו נפל הקדר הראשון והשני נפל בעקבותיו) אפילו תימא (אם תאמר‬
‫ש‪ ):‬לא היה לו (לנופל הראשון זמן) לעמוד‪ ,‬היה לו (לנופל הראשון זמן) להזהיר (את השני)‪ ,‬ולא הזהיר (ולכן הוא‬

‫אשם)‪.‬‬
‫ורבי יוחנן אמר כיון דלא היה לו (זמן) לעמוד‪ ,‬לא היה לו להזהיר דטריד (שהיה טרוד בכאבו)"‬

‫בבא קמא לא‪.‬‬

‫ ‪ .6‬מי צודקת לפי רב נחמן בר יצחק?‬
‫ ‪ .7‬מי צודקת לפי רבי יוחנן?‬

‫עיינו בדברי השולחן ערוך והרמ"א המצורפים‪:‬‬

‫שני קדרים שהיו מהלכים בדרך‪ ,‬זה אחר זה‪ ,‬ונתקל הראשון ונפל‪ ,‬ונתקל השני בראשון‪ ...‬ואם לא היה לו‬
‫(זמן לנופל הראשון) לעמוד פטור‪ ,‬ואע"פ שלא הזהיר לזה שנתקל בו‪ ,‬מפני שהוא טרוד בנפשו‪.‬‬

‫(שולחן ערוך‪ ,‬חושן משפט סימן תיג‪ ,‬א)‬

‫ויש אומרים דחייב (הראשון) אם היה לו פנאי להזהירו ולא הזהיר‪.‬‬

‫(רמ"א‪ ,‬שם)‬

‫ ‪ .8‬מי צודקת לפי השולחן ערוך?‬
‫ ‪ .9‬מי צודקת לפי דברי הרמ"א?‬

‫‪ .10‬לסיכום‪ ,‬כתבו במחברת‪:‬‬
‫ טענת מלכות תואמת לדברי האמורא ________________ ולפסקו של _______________‪.‬‬
‫ טענת עטרת תואמת לדברי האמורא ________________ ולפסקו של ________________‪.‬‬

‫‪152‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫א הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫הקיזהו רומש םוקממ האציש המהב המרגש קזנ לע םלשל בייח ימ‬

‫מסכת בבא קמא פרק ו‬

‫פרק ו‬

‫שמנה א‬

‫מי חייב לשלם על נזק שגרמה בהמה שיצאה ממקום שמור והזיקה‬

‫ַהּכֹו ֵנס ֹצאן ַל ִּדיר ְו ָנ ַעל ְּב ָפ ֶני ָה ָּכָראּוי‪ְ ,‬ו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ‑ ָּפטּור‪.‬‬
‫ֹלא ָנ ַעל ְּב ָפ ֶני ָה ָּכָראּוי ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ‑ ַח ָּיב‪.‬‬

‫ִנ ְפְר ָצה ַבַּל ְי ָלה אֹו ֶׁשְּפָרצּו ָה ִל ְס ִטים ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ‑ ָּפטּור‪.‬‬
‫הֹו ִציאּו ָה ִל ְס ִטים ‑ ִל ְס ִטים ַח ָּי ִבים‪:‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫רישא‬ ‫ַהּכֹו ֵנס ֹצאן ַל ִּדיר‬
‫ְו ָנ ַעל ְּב ָפ ֶני ָה ָּכָראּוי‬
‫אדם שכינס את צאנו ושם אותו בדיר – מקום מגודר בשדה שבו היו‬
‫משאירים את הצאן‪ ,‬כדי שהצאן יזבל את השדה בצרכיו‪.‬‬ ‫ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה‬
‫ָּפטּור‬
‫ונעל את הדיר כראוי‪ ,‬בדלת שרוח מצויה לא פותחת אותה‪.‬‬
‫ֹלא ָנ ַעל ְּב ָפ ֶני ָה ָּכָראּוי‬
‫אף על פי שנעל את דלת הדיר‪ ,‬יצאה הבהמה מבעד לדלת מעצמה‪,‬‬ ‫ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה‬
‫והזיקה לאדם בכך שבעטה בו או נשכה אותו‪ ,‬וכדומה‬ ‫ַח ָּיב‬

‫בעל הבהמה פטור מתשלומי הנזק‪,‬‬ ‫ִנ ְפְר ָצה ַבַּל ְי ָלה‬
‫כיוון שעשה ככל יכולתו כדי למנוע ממנה לצאת‪ .‬אבל במקרה ש‪:‬‬ ‫אֹו ֶׁשְּפָרצּו ָה ִל ְס ִטים‬
‫כגון שנעל את הדיר בדלת שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה (רוח שבדרך‬ ‫ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ָּפטּור‬

‫כלל נושבת בחוץ‪ .‬לא חזקה מאוד ולא חלשה מאוד)‬ ‫הֹו ִציאּו ָה ִל ְס ִטים‬
‫ִל ְס ִטים ַח ָּי ִבים‪:‬‬
‫בשיניה או ברגלה‪,‬‬

‫לשלם את הנזק שגרמה הבהמה‪ ,‬מפני שלא שמר עליה כנדרש‪.‬‬

‫סיפא‬

‫אם נעל בעל הצאן את הדיר כראוי אך‬

‫נפרצה הדלת או המחיצה של הדיר‪,‬‬
‫או ששודדים פרצו את הדיר‪,‬‬

‫ויצאה הבהמה והזיקה – בעל הבהמה פטור מתשלום הנזק‪ ,‬רהשי‬
‫רמש עליה בכך שנעל את הדלת‪ ,‬והשודדים פטורים שהרי הם רק‬
‫פרצו את הגדר אך לא הוציאו את הבהמה החוצה‪ .‬אבל במקרה ש‪:‬‬
‫אם הליסטים הוציאו את הבהמה‪ ,‬בכך שהובילו אותה החוצה‪ ,‬או היכו‬

‫אותה כדי שתצא ותזיק‪,‬‬
‫מפני שאלו פעולות שמראות שהם בעליה של הבהמה‪ ,‬ולכן הם‬

‫צריכים לשלם על הנזק שגרמה‪.‬‬

‫‪153‬‬

‫א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫הקיזהו רומש םוקממ האציש המהב המרגש קזנ לע םלשל בייח ימ‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫הכונס צאן לדיר‬ ‫ ארגון המשנה‬

‫אדם שאסף צאנו לדיר ובהמתו יצאה מהדיר והזיקה – מי חייב בתשלומי נזקה?‬

‫במשנה מובאים ארבעה מקרים ובהם ארבעה דינים שונים‬

‫נעל בפניה הדלת כראוי‪,‬‬ ‫נעל בפניה הדלת כראוי‪,‬‬ ‫לא נעל בפניה הדלת‬ ‫המקרה‪:‬‬
‫אך הוציאוה ליסטים‬ ‫אך נפרצה הגדר בלילה‬ ‫כראוי‪ ,‬ורוח מצויה‬
‫כשהם מכים אותה או‬ ‫פותחת אותה‬ ‫נעל בפניה את הדלת‬
‫מובילים אותה החוצה‪.‬‬ ‫או שפרצוה ליסטים‬ ‫כראוי‪ ,‬כך שרוח מצויה‬

‫לא פותחת אותה‪.‬‬

‫ויצאה והזיקה‬ ‫ויצאה והזיקה‬ ‫ויצאה והזיקה‬ ‫ויצאה והזיקה‬
‫בשיניה או ברגלה‬ ‫בשיניה או ברגלה‬ ‫בשיניה או ברגלה‬ ‫בשיניה או ברגלה‬

‫הליסטים חייבים‬ ‫בעל הבהמה פטור‬ ‫בעל הבהמה חייב‬ ‫הדין‪:‬‬
‫בתשלום הנזק ובעל‬ ‫מתשלום הנזק‬ ‫בתשלום הנזק‬ ‫בעל הבהמה פטור‬

‫הבהמה פטור‬ ‫מתשלום הנזק‬

‫כיוון שלא פשע‬ ‫כיוון שפשע בשמירתה‬ ‫הטעם‪:‬‬
‫בשמירתה‬
‫שברגע שעשו בה‬ ‫כיוון שלא פשע‬
‫פעולות אלו קנו אותה‪,‬‬ ‫והליסטים פטורים מפני‬ ‫בשמירתה‬
‫היא ברשותם והם בעליה‪,‬‬ ‫שהם רק פרצו את‬
‫ולכן הם חייבים לשלם‬
‫על הנזק שהיא גורמת‬ ‫הגדר אך לא הוציאו את‬
‫הבהמה החוצה‬

‫‪154‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫א הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫הקיזהו רומש םוקממ האציש המהב המרגש קזנ לע םלשל בייח ימ‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪" . 1‬הכונס צאן לדיר"‬

‫א‪ .‬מה פירוש משפט זה?‬
‫ב‪ .‬מדוע היו כונסים צאן לדיר?‬

‫‪" .2‬ונעל בפניה כראוי"‬

‫מהן ההגדרות של נעילה ראויה ושל נעילה לא ראויה?‬

‫‪ .3‬במשנתנו מובא מקרה אחד שבו הכונס את הצאן לדיר ויצאה בהמתו והזיקה – חייב‪.‬‬

‫א‪ .‬מהו המקרה?‬
‫ב ‪ .‬מדוע הוא חייב במקרה זה?‬

‫‪ .4‬במשנתנו מובאים שלושה מקרים שבהם הכונס את הצאן לדיר ויצאה בהמתו והזיקה – פטור‪.‬‬

‫א‪ .‬מהם המקרים?‬
‫ב‪ .‬מדוע הוא פטור במקרים אלו?‬

‫‪". 5‬נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים"‬

‫א‪ .‬מה הדין במקרה זה?‬
‫ב ‪ .‬מדוע הליסטים פטורים במקרה זה?‬
‫ג ‪ .‬מה ההבדל בין מקרה זה למקרה הרביעי המובא במשנה שבו הליסטים חייבים?‬

‫ כ כאמד"ט‬

‫‪ .6‬נתחו את המשנה לפי מבנה כאמד”ט‪.‬‬
‫השתמשו במילות המשנה בלבד היכן שאפשר‪ ,‬ובמילותיכם היכן שאי אפשר‪.‬‬

‫מקרה דין טעם‬ ‫כותרת‬

‫מקרה א‬ ‫הכונס ‬
‫מקרה ב‬ ‫צאן ‬
‫מקרה ג‬ ‫לדיר‬
‫מקרה ד‬

‫‪155‬‬

‫א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫הקיזהו רומש םוקממ האציש המהב המרגש קזנ לע םלשל בייח ימ‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫ תורת חיים‬

‫תביעת נזיקין בשווי‬
‫של מיליון שקל‬
‫תביעה לא שגרתית‬

‫הדיר‪ ,‬ואף הביא צילום ממצלמת‬ ‫לפני כשנה‪ ,‬בנגב הדרומי‪ ,‬יצאו ‪300‬‬
‫האבטחה של הדיר המראה כי הוא‬ ‫בהמות מהדיר שלהן‪ ,‬נכנסו לכפר‬
‫אכן נעל את דירו; ולכן הוא מעריך כי‬ ‫הסמוך וגרמו נזק רב לרכוש ולאדם‪.‬‬
‫כוח עליון כגון רוח לא שגרתית פתח‬ ‫כתבנו בדרום דיווח כי אנשי הכפר‬
‫את הדיר‪ .‬אשתו לעומת זאת טוענת כי‬ ‫הגישו תביעת נזיקין כנגד בעל העדר‪,‬‬
‫ראתה שודדים מהכפר התובע‪ ,‬שנכנסו‬ ‫על סך של מיליון שקלים‪ .‬אנשי הכפר‬
‫באישון לילה לדיר‪ ,‬פתחו את דלתו‪,‬‬ ‫טוענים כי בעל העדר הוא האחראי על‬
‫היכו את הבהמות במקלות ודחפו אותן‬ ‫שמירת בהמותיו‪ ,‬וכי הבהמות שיצאו‬
‫החוצה‪" ,‬אחרי שהבהמות יצאו‪ ,‬הם‬ ‫במנוסה ונכנסו לכפר באישון הלילה‬
‫איבדו עליהם שליטה והבהמות פשוט‬ ‫גרמו נזק גם לרכוש הנמצא בכפר תוך‬
‫ברחו"‪ ,‬היא אומרת‪ ,‬ולכן לטענתה גם‬ ‫כדי הילוכם‪ .‬כמו כן הם טוענים כי‬
‫בני הכפר וגם הם‪ ,‬בעלי הדיר‪ ,‬צריכים‬ ‫רבים מילדי הכפר לקו בחרדה בעקבות‬
‫כניסתן של הבהמות הרבות‪ ,‬מראה‬
‫לתבוע את השודדים בעניין זה‪.‬‬
‫בית המשפט יצטרך להכריע בתביעה‬ ‫שהן אינם מורגלים בו‪.‬‬
‫בעל העדר טען כי הוא נעל את דלת‬
‫מורכבת זו בימים הקרובים‪.‬‬

‫ ‪ .7‬מי לדעתכם צודק? נמקו את תשובתכם לאור הנלמד במשנה‪.‬‬

‫‪156‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ב הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫םינוש םינפואב ומרגנש בהמה יקזנ לע בויח ‪:‬א קלח‬

‫שמנה ב‬

‫חלק א‪ :‬חיוב על נזקי בהמה שנגרמו באופנים שונים‬

‫ִהִּני ָחּה ַּב ַח ָּמה אֹו ֶׁש ְּמ ָסָרּה ְל ֵחֶרׁש‪ׁ ,‬שֹו ֶטה ְו ָק ָטן‪,‬‬
‫ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה ‑ ַח ָּיב‪.‬‬

‫ְמ ָסָרּה ָלרֹו ֶעה‪ִ ,‬נ ְכ ָנס ָהרֹו ֶעה ַת ְח ָּתיו‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫אדם שהניח את בהמתו בדיר ונעל הדלת בפניה‪ ,‬אך הניחה במקום‬ ‫ִהִּני ָחּה ַּב ַח ָּמה‬
‫שיש בו שמש‪ ,‬והשמש מצערת אותה‪ ,‬ומחמת צערה היא פרצה את‬
‫אֹו ֶׁש ְּמ ָסָרּה ְל ֵחֶרׁש‪,‬‬
‫הדלת‪,‬‬ ‫ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטן‪,‬‬

‫לחרש (אדם שלא שומע ושכלו לא מפותח) או לשוטה או לקטן שהם‬ ‫ְו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה‬
‫אינם בני דעת ומסירה לידם אינה נחשבת שמירה ראויה –‬ ‫ַח ָּיב‬

‫לאחרים –‬ ‫ְמ ָסָרּה ָלרֹו ֶעה‪,‬‬

‫בשני המקרים הללו חייב בעל הבהמה בתשלום הנזק שגרמה‪ ,‬מפני‬ ‫ִנ ְכ ָנס ָהרֹו ֶעה ַת ְח ָּתיו‪.‬‬
‫שפשע בשמירתה‪ .‬כאשר הניחה בחמה גרם לה לסבל שהיא מנסה‬

‫להימלט ממנו בכל דרך אפשרית‪ .‬וכשנתן לחירש‪ ,‬שוטה או קטן‬
‫לשמור עליה – פשע מפני שדרכם של חירש‪ ,‬שוטה וקטן לשחק עם‬

‫הבהמות ולהתירן‪.‬‬

‫בעל בהמה שמסר בהמתו לרועה שמקבל צאן ממספר אנשים‪ ,‬ומוסר‬
‫את הצאן לרועים תלמידים שלו‪ ,‬והרועה הגדול מסר את הצאן לרועה‬

‫תלמיד‪ ,‬וכאשר הייתה הבהמה ברשותו היא גרמה נזק‬

‫הרועה התלמיד הוא שחייב בנזקיה של הבהמה‪.‬‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪" .1‬הניחה בחמה ויצאה והזיקה"‬

‫מה המקרה?‬ ‫א‪ .‬‬
‫מה הדין?‬ ‫ב ‪.‬‬
‫ג‪ .‬‬
‫מה הטעם לדין?‬ ‫ד‪ .‬‬
‫מדוע אף על פי שנעל בפניה כראוי עדיין חייב בעל הבהמה בנזקה?‬

‫‪157‬‬

‫ ב הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫םינוש םינפואב ומרגנש בהמה יקזנ לע בויח ‪:‬א קלח‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫‪" .2‬מסרה לחרש‪ ,‬שוטה וקטן ויצאה והזיקה"‬

‫מה המקרה?‬ ‫א‪ .‬‬
‫מהם חרש שוטה וקטן?‬ ‫ב ‪.‬‬
‫ג‪ .‬‬
‫מה הדין?‬ ‫ד‪ .‬‬
‫מה הטעם לדין?‬

‫הידעת?‬

‫בעבר חירשים רבים לא יכלו לתקשר עם הסביבה‪ ,‬ולכן היה מעמדם כמעמד שוטים‪ .‬אבל‬
‫היום לאחר שהמציאו את שפת הסימנים ומצאו פתרונות רפואיים שונים‪ ,‬חירשים יכולים‬
‫לתקשר עם הסביבה ככל אדם שומע‪ ,‬ואינם נחשבים כשוטים אלא הינם ככלל האדם‪.‬‬

‫דוד מסר את בהמתו למשמרת אצל משה‪ ,‬איש חירש בן ארבעים‪ ,‬והיא יצאה והזיקה‪.‬‬

‫ ‪ .3‬מי חייב‪ ,‬משה או דוד?‬

‫ ‪" .4‬מסרה לרועה‪ ,‬נכנס רועה תחתיו"‬

‫מי מסר למי?‬ ‫א‪ .‬‬
‫מה הוא מסר לו?‬ ‫ב‪ .‬‬
‫מה קרה לאחר שהוא מסר את הבהמה?‬ ‫ג‪ .‬‬
‫אילו מילים היית מוסיף לאחר המילים "מסרה לרועה"‪ ,‬כדי שהמקרה יהיה מובן?‬ ‫ד‪ .‬‬
‫מה הדין במקרה זה?‬ ‫ה ‪.‬‬
‫מה פירוש המילים "נכנס רועה תחתיו"?‬ ‫ו‪ .‬‬

‫דניאל נתן למשה לשמור את המצלמה שלו‪ ,‬משה נתן לדוד לשמור את מצלמתו של דניאל ללא ידיעתו ודוד איבדה‪.‬‬

‫‪ .5‬מי לדעתכם אשם?‬

‫ מעיינים במפרשים‬

‫עיינו בדברי הרמב"ם והשיבו על השאלה שלאחריהם‪:‬‬

‫"דרך הרועים שיהא להם תחת ידיהם שמשים שהם מוסרים להם עדרי צאן לשמרם‪ ,‬אמר (במשנה) שהרועה‬
‫הגדול שמסר לזה שתחת ידו נכנס תחתיו‪ ,‬ואם הזיקה לא יהא חייב בנזקיה אלא הרועה השני לא הראשון‪,‬‬

‫ואין אומרים בכגון זה שומר שמסר לשומר חייב‪ ,‬לפי שדרך הרועים לעשות כן‪".‬‬

‫הרמב"ם על משנה מסכת בבא קמא פרק ו משנה ב‬

‫‪  .6‬אם בעל הבהמה מסר את בהמתו לרועה הראשון‪ ,‬מדוע לא חייב הרועה הראשון בנזק?‬

‫‪158‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ב הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫ הקוהזי הניגל הסנכנש המהב ‪:‬ב קחל‬

‫חלק ב‪ :‬בהמה שנכנסה לגינה והזיקה‬

‫ַּכ ָּמה ָה ְי ָתה ָי ָפה ְו ַכ ָּמה ִהיא ָי ָפה?‬ ‫ָנ ְפ ָלה ַל ִּגָּנה ְו ֶנ ֱה ֵנית‪,‬‬
‫ַרִּבי ִׁש ְמעֹון אֹו ֵמר‪:‬‬ ‫ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶּשֶּׁנ ֱה ֵנית‪.‬‬
‫ָיְר ָדה ְכ ַדְרָּכה ְו ִה ִּזי ָקה ‑‬
‫ָא ְכ ָלה ֵפרֹות ְּגמּוִרים‪,‬‬ ‫ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶּשׁ ִה ִּזי ָקה‪.‬‬
‫ְמַׁשֶּל ֶמת ֵּפרֹות ְּגמּוִרים;‬ ‫ֵּכי ַצד ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶּ ׁש ִה ִּזי ָקה?‬
‫ָׁש ִמין ֵּבית ְס ָאה ְּבאֹו ָתּה ָׂש ֶדה‪,‬‬
‫ִאם ְס ָאה ‑ ְס ָאה‪,‬‬
‫ִאם ָסא ַת ִים ‑ ָסא ַת ִים‪:‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫בהמה שנפלה באונס לגינה השייכת לאדם‪ ,‬כגון שהלכה ברשות‬ ‫ָנ ְפ ָלה ַל ִּגָּנה‬
‫הרבים שהייתה גבוהה מהגינה‪ ,‬והחליקה לגינת החבר‬ ‫ְו ֶנ ֱה ֵנית‪,‬‬

‫ונהנתה מפירות הגינה‪,‬‬ ‫ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶּ ׁשֶּנ ֱה ֵנית‪.‬‬
‫לדוגמה שאכלה מפירות הגינה לאחר שנפלה לתוכה‪.‬‬
‫ָיְר ָדה ְכ ַדְרָּכה ְו ִה ִּזי ָקה‬
‫בעל הבהמה משלם על הפירות שמהם נהנתה בהמתו אך לא על‬ ‫ְמַׁשֶּל ֶמת ַמה ֶּ ׁש ִה ִּזי ָקה‬
‫הנזק שנגרם מחמת נפילתה מפני שנפילתה נגרמה באונס‪.‬‬
‫אך אם ירידתה לשדה חברו לא הייתה באונס‪ ,‬אלא היא‬ ‫ֵּכי ַצד ְמַׁשֶּל ֶמת‬
‫לשדה חברו‪,‬‬ ‫ַמה ֶּ ׁש ִה ִּזי ָקה?‬
‫ָש ִמין ֵּבית ְס ָאה‬
‫בעל הבהמה משלם את הנזק‪ ,‬שכן הנזק נגרם משום שהבעלים לא‬ ‫ְּבאֹו ָתּה ָׂש ֶדה‪,‬‬
‫שמר על בהמתו כנדרש‪.‬‬ ‫ַּכ ָּמה ָה ְי ָתה ָי ָפה‬
‫ְו ַכ ָּמה ִהיא ָי ָפה?‬
‫כיצד מעריכים את הנזק שגרמה הבהמה לחבר?‬
‫ַרִּבי ִׁש ְמעֹון אֹו ֵמר‪:‬‬
‫בית סאה הוא שטח שזורעים בו סאה (‪ 7‬ק”ג) של תבואה‪ ,‬שהוא ‪2500‬‬ ‫ָא ְכ ָלה ֵפרֹות ְּגמּוִרים‪,‬‬
‫אמה מרובעות‪.‬‬
‫ְמַׁשֶּל ֶמת ֵּפרֹות‬
‫מעריכים כמה שווה שטח כזה (בית סאה) המלא בפירות‪ ,‬וכמה שווה‬ ‫ְּגמּוִרים;‬
‫בית סאה ללא הפירות שאכלה הבהמה‪ .‬בעל הבהמה ישלם את‬
‫ההפרש‪.‬‬ ‫ִאם ְס ָאה ְס ָאה‬
‫ִאם ָסא ַת ִים ָסא ַת ִים‪:‬‬
‫דרך תשלום זאת נלמדה מן הפסוק “וביער בשדה אחר”‪ ,‬שמעריכים‬
‫את הנזק לפי שדה אחר‪.‬‬

‫חולק על דרך הערכת הנזק של תנא קמא‪ ,‬וסובר כי מעריכים את‬
‫הנזק כך‪:‬‬

‫אם היא אכלה פירות שכבר הבשילו‬

‫משלמת לפי המשקל שאכלה‪.‬‬
‫ורק אם אכלה פירות שלא הבשילו‪ ,‬ועדיין צריכים את האדמה –‬

‫מעריכים אותם לפי שווי בית הסאה שנחסר‪.‬‬
‫והלכה כמותו‪.‬‬

‫‪159‬‬

‫ ב הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ הקוהזי הניגל הסנכנש המהב ‪:‬ב קחל‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫‪" .1‬נפלה לגינה"‬

‫א‪ .‬הוסיפו מילים למשפט זה כדי שהמקרה יהיה ברור!‬
‫ב ‪ .‬מה הדין במקרה זה?‬

‫ג‪ .‬השלימו במחברת את המשפט "משלמת מה שנהנית ולא משלמת את מה _____________‪.‬‬
‫ד‪" .‬משלמת מה שנהנית" – הכוונה היא שהפרה משלמת או שבעליה משלמים?‬
‫ה‪ .‬מדוע לא צריך לשלם על הנזק שגרמה הבהמה?‬

‫‪" . 2‬ירדה כדרכה והזיקה"‬

‫א‪ .‬מה ההבדל בין מקרה זה למקרה המובא בשאלה ‪?1‬‬
‫ב ‪" .‬משלמת מה שהזיקה" ‑ הכוונה היא שהפרה משלמת או שבעליה משלמים?‬

‫ג ‪ .‬מדוע חייב הבעלים לשלם על מה שהזיקה הבהמה במקרה זה?‬

‫‪ . 3‬פירוש המשפט "כיצד משלמת מה שהזיקה" הוא‪:‬‬

‫א‪ .‬אם משלמים את הנזק במזומן או בתשלומים‪.‬‬
‫ב‪ .‬כיצד מעריכים את נזק הבהמה‪.‬‬

‫‪" .4‬שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה"‬

‫א‪ .‬מה פירוש המילים‪:‬‬
‫ ‪ .1‬שמין   ‪ .2‬סאה   ‪ .3‬בית סאה‬

‫‪ .5‬קראו את המקרה‪ ,‬וענו על השאלה‪.‬‬

‫שלום‪ ,‬שמי משה‪ .‬בהמתי ירדה כדרכה והזיקה לשדהו של דוד‪ .‬שדהו של דוד גדול מאוד‪ ,‬אך בית סאה‬
‫בשדה זו שוויו ‪ .₪ 1000‬אתמול הגיע קונה ושאלנו אותו כמה הוא מוכן לשלם על בית סאה זה לאחר‬

‫שבהמתי אכלה שם כמה ערוגות‪ ,‬והוא אומר שהוא מוכן לשלם ‪.₪ 950‬‬

‫לאור האמור במשנה ‑ כמה חייב משה לדוד?‬

‫‪" . 6‬רבי שמעון אומר אכלה פרות גמורים משלמת פרות גמורים"‬

‫א‪ .‬הסבירו בלשונכם את דברי רבי שמעון‪.‬‬
‫ב ‪ .‬במה חולק רבי שמעון על תנא קמא?‬
‫ג‪ .‬מתי מסכים רבי שמעון עם תנא קמא?‬

‫‪ .7‬קראו את המקרה‪ ,‬וענו על השאלה‪:‬‬

‫שלום זה שוב אני‪ ,‬משה משאלה ‪ .5‬לאחר שהבנתי שהלכה כרבי שמעון רציתי לשאול אתכם שאלה נוספת‪:‬‬
‫אם שווי הפירות שאכלה בהמתי הוא ‪ ,₪ 125‬כמה אני חייב לדוד?‬

‫‪160‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ג הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫ותושרב ותמהב התשעש קזנ‬

‫שמנה ג‬

‫נזק שעשתה בהמתו ברשותו‬

‫ַה ַּמ ְג ִּדיׁש ְּבתֹוְך ָׂש ֶדה ֶׁשל ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִבְרׁשּות‬
‫ַו ֲא ָכ ָל ַתן ְּב ֶה ְמּתֹו ֶׁשל ַּב ַעל ַהָּשׂ ֶדה ‑ ָּפטּור‪.‬‬
‫ְו ִאם ֻה ְּז ָקה ָב ֶהן ‑ ַּב ַעל ַה ָ ּג ִדיׁש ַח ָּיב‪.‬‬
‫ְו ִאם ִה ְג ִּדיׁש ִּבְרׁשּות ‑ ַּב ַעל ַהָּ ׂש ֶדה ַח ָּיב‪.‬‬

‫הקדמה‬

‫במשנה הקודמת עסקנו בנזקי השן שנעשו בחצר חברו‪ .‬משנתנו מבארת מקרים של נזקי שן שנעשו בחצרו‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫גדיש הוא ערמת תבואה שנקצרה‪ ,‬וטרם נאספה לאלומות‪ .‬המגדיש‬ ‫ַה ַּמ ְג ִּדיׁש‬
‫הוא זה שאוסף את תבואתו לערמה אחת‪.‬‬
‫ְּבתֹוְך ָׂש ֶדה ֶׁשל ֲח ֵברֹו‬
‫ללא רשותו של חברו‪,‬‬ ‫ֶׁשֹּלא ִבְרׁשּות‬

‫בהמת בעל השדה אכלה מהגדיש‪ ,‬ובכך פגעה בממונו של המגדיש‬ ‫ַו ֲא ָכ ָל ַתן ְּב ֶה ְמּתֹו‬
‫בעל השדה פטור מנזק זה של בהמתו‪ ,‬שכן חברו השתמש בשדה ללא‬ ‫ֶׁשל ַּב ַעל ַהָּשׂ ֶדה‬

‫קבלת רשות‪.‬‬ ‫ָּפטּור‬
‫אם בהמת בעל השדה ניזוקה מן הגדיש‪ ,‬לדוגמה – החליקה על‬
‫ְו ִאם ֻה ְּז ָקה ָב ֶהן‬
‫התבואה ונפצעה‬
‫כיוון שהכניס את הגדיש שלו ללא רשות לשדה חברו – הוא חייב בנזק‬ ‫ַּב ַעל ַה ָּג ִדיׁש ַח ָּיב‬

‫שנגרם בשל כך‪.‬‬ ‫ְו ִאם ִה ְג ִּדיׁש ִּבְרׁשּות‬
‫אם בעל השדה נתן רשות לבעל הגדיש להיכנס לשדהו ולהגדיש שם‪,‬‬ ‫ַּב ַעל ַהָּשׂ ֶדה ַח ָּיב‪.‬‬

‫בנזקי התבואה שעשתה בהמתו לגדיש‪ ,‬מפני שאם הרשה למגדיש‬
‫לשמור את התבואה שלו שם‪ ,‬הרי זה כאילו אמר לו‪" :‬עשה כאן גדישך‬

‫ואשמור לך‪".‬‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪ .1‬הסבירו את המושגים 'מגדיש ברשות' ו'מגדיש שלא ברשות'‪.‬‬

‫‪161‬‬

‫ ג הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫ותושרב ותמהב התשעש קזנ‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫ כ כאמד"ט‬

‫‪ . 2‬במשנה מובאים שלושה מקרים‪ .‬כתבו אותם לפי מבנה כאמד"ט‪.‬‬
‫המקרה בלשון המשנה המקרה בלשונך דין טעם‬

‫מקרה א‬
‫מקרה ב‬
‫מקרה ג‬

‫‪ . 3‬העתיקו מקרים אלו למחברותיכם והוסיפו את המילים או המשפטים הנדרשים כדי שהמקרה יהיה ברור‪ :‬‬

‫מקרה א‪:‬‬

‫המגדיש ______________ בתוך שדה של חברו שלא ברשות _______________ ואכלתן‬

‫שלא ברשותו של‪ :‬‬ ‫ ‬ ‫        מה הגדיש?‬

‫בהמתו של בעל השדה‪ __________________ ,‬פטור‪.‬‬

‫מי פטור?‬ ‫ ‬

‫מקרה ב‪:‬‬

‫ואם הוזקה בהן _______________ ‪ ,‬בעל הגדיש חייב _______________ ‪.‬‬

‫במה הוא חייב?‬ ‫ ‬ ‫מי הוזקה?‬ ‫ ‬

‫מקרה ג‪:‬‬

‫ואם הגדיש ______________ ברשות __________________ בעל השדה חייב ‪.‬‬

‫ומה קרה אז?‬ ‫מי הגדיש? ‬ ‫ ‬

‫הלכה למעשה‬

‫ ‪ .4‬לפניכם פסק השולחן ערוך‪ ,‬עיינו בדבריו וכתבו מה הוסיף השולחן ערוך על הנלמד במשנה‪:‬‬

‫המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות‪ ,‬ואכלתם בהמתו של בעל השדה‪ ,‬פטור‪ .‬ואם הוחלקה בהם והוזקה‪,‬‬
‫בעל הפירות חייב‪ .‬אכלתן והוזקה באכילתן‪ ,‬פטור‪ .‬ואם הגדיש ברשות בעל השדה‪ ,‬חייב אף על פי שלא‬

‫קבל עליו לשמור‪ ,‬שהשומר בגרנות כיון שאמר לו‪ :‬הגדש בכאן‪ ,‬כמי שאמר לו‪ :‬הגדש ואני אשמור לך‪,‬‬
‫הוא חשוב‪.‬‬

‫שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון סימן שצג סעיף ד‬

‫‪162‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ד הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫הרעבה תא חלשמה יניד ‪:‬א קלח‬

‫שמנה ד‬

‫משנה זו היא משנה ארוכה שכוללת מקרים רבים‪ ,‬העוסקים בדיני נזק האש‪ ,‬ולכן נלמד אותה במספר שלבים‪.‬‬

‫חלק א‪ :‬דיני המשלח את הבערה‬

‫ַהּ ׁשֹו ֵל ַח ֶאת ַהְּב ֵעָרה ְּב ַיד ֵחֵרׁש‪ׁ ,‬שֹו ֶטה ְו ָק ָטן‬
‫ָּפטּור ְּב ִדי ֵני ָא ָדם ְו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים‪.‬‬
‫ִׁשַּלח ְּב ַיד ִּפ ֵּק ַח ‑ ַהִּפ ֵּק ַח ַח ָּיב‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫המוסר גחלת (גחל) של אש (שאמורה לכבות)‬ ‫ַהּ ׁשֹו ֵל ַח ֶאת ַהְּב ֵעָרה‬

‫ְּב ַיד ֵחֵרׁש‪ׁ ,‬שֹו ֶטה ְו ָק ָטן חרש הוא אדם שלא שומע ושכלו לא מפותח; שוטה וקטן אינם בני דעת; והם הלכו‬

‫והבעירו את הגחלת ועלתה ממנה שלהבת ושרפה רכוש של אחרים‪.‬‬

‫אי אפשר לתובעו בבית הדין על הנזק שנגרם בעקבות מעשיו‪ ,‬והוא פטור מדין‬ ‫ָּפטּור ְּב ִדי ֵני ָא ָדם ְו ַח ָּיב‬
‫ומתשלום בבית דין של מטה‪ ,‬אך הוא חייב בדיני שמיים‪ ,‬כלומר בדיני בית דין של‬ ‫ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים‬

‫מעלה‪.‬‬

‫ישנו כלל האומר כי שלוחו של אדם כמותו‪ ,‬ועל פי כלל זה לכאורה היה המשלח צריך להתחייב על הנזק הנגרם‬
‫על ידי שליחיו‪ ,‬אך מכיוון שחרש‪ ,‬שוטה וקטן אינם בני שליחות שהרי אין בהם דעת‪ ,‬כלל זה אינו חל לגביהם ולכן‬

‫המשלח פטור בדיני אדם; אך הוא חייב בדיני שמיים כיוון שהיה עליו להיזהר בדבר‪ .‬אך אם הוא‪:‬‬

‫שלח את הגחלת ביד אדם גדול ובר דעת והוא הבעירה והזיקה‪,‬‬ ‫ִׁשַּלח ְּב ַיד ִּפ ֵּק ַח‬
‫אין המשלח חייב כלל‪ ,‬אלא‬

‫הפיקח שהדליק את האש חייב‪.‬‬ ‫ַהִּפ ֵּק ַח ַח ָּיב‬

‫ישנו כלל האומר כי שלוחו של אדם כמותו‪ ,‬ועל פי כלל זה לכאורה היה המשלח צריך להתחייב על הנזק הנגרם‪,‬‬
‫אך ישנו כלל נוסף האומר כי אין שליח לדבר עברה‪ ,‬וגם אם שלחו אדם לעשות עברה אסור לו לעשותה‪ ,‬והשליח‬

‫הוא האחראי על מעשיו‪ .‬ולכן במקרה זה המשלח פטור לגמרי גם בדיני אדם וגם בדיני שמים‪.‬‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪". 1‬השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים"‬

‫מהי הבערה ששלח?‬ ‫א‪ .‬‬
‫"ביד חרש ___ שוטה ____ וקטן"‬ ‫ב ‪.‬‬
‫איזו מילה הייתם מוסיפים במקום הקווים כדי שהמשפט יהיה ברור יותר? כתבו במחברתכם‪.‬‬
‫במה שונים חרש שוטה וקטן מכלל האדם?‬ ‫ ‬
‫ג‪ .‬‬
‫מה עשו השליחים בגחלת?‬ ‫ד ‪.‬‬
‫האם בעל הגחלת פטור או חייב? הסבירו!‬ ‫ה‪ .‬‬
‫ו ‪.‬‬
‫מהם דיני אדם ומהם דיני שמים?‬ ‫ז‪ .‬‬
‫מדוע איננו אומרים כאן את הכלל כי שלוחו של אדם כמותו‪ ,‬והמשלח יהיה חייב בנזק שלוחיו?‬

‫‪163‬‬

‫ ד הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫הרעבה תא חלשמה יניד ‪:‬א קלח‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫‪" .2‬שלח ביד פקח הפקח חייב"‬

‫א ‪ .‬מהו פיקח ובמה הוא שונה מחרש שוטה וקטן?‬

‫ב‪ .‬מה שלח המשלח ביד הפיקח ?‬

‫ג ‪" .‬שלח ביד פקח _______________ הפקח חייב"‬

‫מה עשה הפיקח?‬ ‫ ‬

‫ הוסיפו מילים במחברתכם במקום הקו כדי שהמקרה יהיה ברור יותר‪.‬‬
‫ד ‪ .‬מדוע לא אומרים את הכלל ששלוחו של אדם כמותו והמשלח יהיה חייב בנזק?‬

‫ מעיינים במפרשים‬

‫‪ .3‬עיינו בדברי הרמב"ם‪:‬‬

‫השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים‪ ,‬במה דברים אמורים שמסר‬
‫להן גחלת וליבוה שדרך הגחלת להכבות מאיליה קודם שתעבור ותדליק‪ ,‬אבל אם מסר להן שלהבת חייב‬

‫שהרי מעשיו גרמו‪.‬‬

‫רמב"ם‪ ,‬הלכות נזקי ממון פרק יד הלכה ה‬

‫א ‪ .‬מה יהיה הדין אם המשלח ישלח עם חרש שוטה וקטן שלהבת של אש?‬
‫ב‪ .‬מדוע הדין יהיה שונה?‬

‫ מרחיבים‬

‫הגמרא מסבירה מדוע אין שליח לדבר עברה‪ .‬עיינו בדברי הגמרא הבאים‪:‬‬
‫דאין שליח לדבר עבירה‪ ,‬דאמרינן (שאנו אומרים)‪ :‬דברי הרב (הקב"ה שאמר שאסור להזיק לאחרים) ודברי‬

‫תלמיד (המשלח את האש) ‪ -‬דברי מי שומעים?‬

‫תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מב עמוד ב‬

‫‪ .4‬הסבירו על פי דברי הגמרא את הכלל‪" :‬אין שליח לדבר עבירה"‪.‬‬

‫ כ כאמד"ט‬

‫ ‪ .5‬במשנתנו מובאים שני מקרים‪ .‬סדרו אותם בטבלה לפי המבנה של מקרה‪ ,‬דין‪ ,‬טעם‪:‬‬
‫מקרה דין טעם‬

‫מקרה א‬
‫מקרה ב‬

‫‪164‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ד הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫גורמים רפסמ ידי לע הרעבוהש שא ‪:‬ב קלח‬

‫חלק ב‪ :‬אש שהובערה על ידי מספר גורמים‬

‫ֵה ִביא ֶאת ָהאּור‬ ‫ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָהאּור ְו ֶא ָחד‬
‫ַה ֵּמ ִביא ֶאת ָהאּור ַח ָּיב‪.‬‬ ‫ֵה ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים‬
‫ָּבא ַא ֵחר ְו ִלָּבּה ‑ ַה ְמ ַלֶּבה ַח ָּיב‪.‬‬
‫ִלְּב ָתה ָהרּו ַח ‑ ֻּכָּלן ְּפטּוִרין‪.‬‬ ‫ַה ֵּמ ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים ַח ָּיב‪.‬‬
‫ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים ְו ֶא ָחד‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫משנתנו מבארת ארבעה מקרים שבהם השתתפו כמה גורמים‬
‫בהדלקת אש שלבסוף הזיקה‪.‬‬

‫מקרה א'‪:‬‬ ‫ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָהאּור‬
‫ְו ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת‬
‫אדם אחד הביא אש דולקת‪ ,‬ואחרי כן בא אדם אחר והביא עצים ושם‬ ‫ָה ֵע ִצים‬
‫אותם בתוך האש הדולקת‪ ,‬והאש התפשטה והזיקה לאחר‪.‬‬
‫ַה ֵּמ ִביא ֶאת ָה ֵע ִצים‬
‫שהרי אם לא היה מביא את העצים – האש הייתה נכבית ולא מזיקה‪.‬‬ ‫ַח ָּיב‬
‫מקרה ב'‪:‬‬

‫הראשון הביא את העצים ולאחר מכן הביא השני אש והדליק את‬ ‫ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת‬
‫העצים‪ ,‬והלכה האש והזיקה‬ ‫ָה ֵע ִצים‬

‫שכן מביא האש הוא שגרם לדלקה‪.‬‬ ‫ְו ֶא ָחד ֵה ִביא ֶאת ָהאּור‬
‫ַה ֵּמ ִביא ֶאת ָהאּור ַח ָּיב‬

‫מקרה ג’‪:‬‬
‫במקרה שאחד הביא את העצים והשני את האור‬

‫והשלישי בא וליבה את האש‪ ,‬נפח בה עד שהתגברה והתפשטה‬ ‫ָּבא ַא ֵחר ְו ִל ִָ ּבּה‬
‫והזיקה‪.‬‬ ‫ַה ְמ ַלֶּבה ַח ָּיב‬

‫והשניים הראשונים פטורים‪ .‬המלבה חייב מפני שאילולא ליבה את‬
‫האש – לא הייתה האש יכולה להתפשט ולהזיק‪.‬‬

‫מקרה ד'‪:‬‬

‫במקרה שאחד הביא את העצים והשני את האור והשלישי בא וליבה את האש אך לא היה בליבויו בלבד‬
‫כדי ללבות את האש שתוכל ללכת ולהתפשט ולשרוף‪ ,‬ואחר כך‪:‬‬

‫באה רוח חזקה במיוחד ולבתה את האש והלכה והזיקה‬ ‫ִלְּב ָתה ָהרּו ַח‬

‫מביא העצים ומביא האור והמלבה – פטורים‪ ,‬שכן ממעשיהם בלבד לא‬ ‫ֻּכָּלן ְּפטּוִרין‬
‫היה נגרם שום נזק‪.‬‬

‫‪165‬‬

‫ ד הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫גורמים רפסמ ידי לע הרעבוהש שא ‪:‬ב קלח‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪" . 1‬אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב"‪.‬‬

‫א‪ .‬מהו אור?‬
‫ב‪ .‬הסבירו את המקרה בלשונכם‪.‬‬

‫ג ‪ .‬מה הדין במקרה זה?‬
‫ד‪ .‬מה הטעם לדין במקרה זה?‬
‫‪" . 2‬אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב"‪.‬‬

‫א‪ .‬הסבירו את המקרה בלשונכם‪.‬‬
‫ב ‪ .‬מה הדין במקרה זה?‬

‫ג ‪ .‬מה הטעם לדין במקרה זה?‬

‫‪" . 3‬בא אחר וליבה המלבה חייב"‪.‬‬

‫א‪ .‬הוסיפו משפט משלכם בתחילת השורה כדי שמקרה זה יהיה יותר ברור‪.‬‬
‫ב‪ .‬מדוע דווקא המלבה חייב?‬

‫‪" . 4‬ליבתה הרוח כולן פטורין"‪.‬‬

‫א‪ .‬הוסיפו משפט משלכם בתחילת השורה כדי שמקרה זה יהיה יותר ברור‪.‬‬
‫ב‪" .‬כולן פטורים" למי מתכוונת המשנה במילה כולן?‬

‫ג ‪ .‬מדוע המלבה פטור במקרה זה? הרי הוא ליבה את האש!‬

‫תורת חיים‬ ‫ ‬
‫במדורת ל"ג בעומר האחרונה שהתקיימה מתחת לחבלי הכביסה של גברת בלומשטיין‪ ,‬דוד הביא עצים‪,‬‬
‫משה הביא גפרורים והדליק את המדורה‪ ,‬יצחק הביא מאוורר ענק שגרם לאש לבעור בצורה ממש טובה‪.‬‬
‫ולבסוף הם השאירו את האש ככה והלכו לביתם (בניגוד למה שעושים כולם שמכבים את האש)‪ .‬למחרת באה גברת‬
‫בלומשטיין שגרה בקומה ראשונה ואמרה להם כי נשרפו לה בגדים‪ ,‬ושהם צריכים לשלם לה‪ .‬לאחר שהם‬

‫התנצלו על מיקום המדורה הלקוי‪ ,‬אמרו‪:‬‬

‫רק הדלקתי את המדורה‪ ,‬והאש בערה‬ ‫אני רק הבאתי עצים‪.‬‬ ‫דוד‬
‫בגובה ממש נמוך אחרי שהדלקתי‪ .‬משה‬

‫בדקתי‪ ,‬וגם כשליביתי את האש בעזרת המאוורר שלי – האש לא הגיעה לגובה רב וודאי‬ ‫יצחק‬
‫שלא עד לבגדים של הגברת בלומשטיין‪ ,‬כנראה רוח חריגה התעוררה והבעירה את האש עד‬

‫לגובה זה‪" .‬מה לעשות‪ ,‬גברת בלומשטיין‪ ,‬זה כוח עליון‪ ,‬לא אנחנו אשמים‪".‬‬

‫‪166‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ד הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫גורמים רפסמ ידי לע הרעבוהש שא ‪:‬ב קלח‬

‫ ‪ .5‬א ‪ .‬לאור הנלמד במשנה – מי אשם? פרטו‪.‬‬
‫ ב ‪ .‬הביאו ציטוט מהמשנה המתאים למקרה זה‪.‬‬

‫ מעיינים‬

‫לאחר ימים אחדים הביאה גברת בלומשטיין ראיות מהשירות המטרולוגי כי בזמן זה לא נשבו רוחות‬
‫מיוחדות‪ ,‬אלא רוח רגילה בלבד‪.‬‬

‫עיינו בדברי השולחן ערוך‪:‬‬
‫"ליבתו רוח שאינה מצויה תמיד‪ ,‬הרי כולם פטורים ואם הרוח מצוייה האחרון (המלבה) חייב"‬

‫שולחן ערוך‪ ,‬חושן משפט‪ ,‬הלכות נזקי ממון סימן תיח סעיף ט‬

‫ ‪ .6‬לאור דבריה של גברת בלומשטיין ולאור דברי השולחן ערוך – מי לדעתכם אשם בנזק שנגרם לבגדיה?‬

‫‪167‬‬

‫ ד הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫רפעל וא םינבאל הקיזהש שא ‪:‬ג קלח‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫חלק ג‪ :‬אש שהזיקה לאבנים או לעפר‬

‫"ִּכי ֵת ֵצא ֵאׁש ּו ָמ ְצ ָאה קֹ ִצים ְו ֶנ ֶא ַכל‬ ‫ַהּ ׁשֹו ֵל ַח ֶאת ַהְּב ֵעָרה‬
‫ָּג ִדיׁש אֹו ַה ָּק ָמה אֹו ַהֶּ ׂשדה ַׁשֵּלם‬ ‫ְו ָא ְכ ָלה ֵע ִצים אֹו ֲא ָב ִנים אֹו ָע ָפר ‑‬
‫ְיַׁשֵּלם ַה ַּמ ְב ִער ֶאת ַהְּב ֵעָרה"‪.‬‬
‫ַח ָּיב‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱאמר (שמות כב‪ ,‬ה)‪:‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫אדם שהדליק אש ברשותו‪ ,‬ולא שמר שרוח מצויה לא תוליכנה לשדה חברו‪,‬‬ ‫ַהּ ׁשֹו ֵל ַח ֶאת ַהְּב ֵעָרה‬
‫והאש התפשטה לשדה חברו‬
‫ושרפה שם עצים‬ ‫ְו ָא ְכ ָלה ֵע ִצים‬
‫אֹו ֲא ָב ִנים‬
‫או השחירה את האבנים‬ ‫אֹו ָע ָפר‬

‫האש ליחכה את פני האדמה החרושה ייבשה אותה והקשתה אותה‪ ,‬וכעת‬ ‫ַח ָּיב‬
‫נדרשת חרישה נוספת‪.‬‬
‫בכל המקרים הללו חייב‪.‬‬ ‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (שמות כב‪ ,‬ה) ִּכי‬
‫ֵת ֵצא ֵאׁש ּו ָמ ְצ ָאה קֹ ִצים‬
‫ומהיכן למדנו שחייב גם על שריפת אבנים או אדמה?‬ ‫ְו ֶנ ֶא ַכל ָּג ִדיׁש אֹו ַה ָּק ָמה‬
‫אֹו ַהֶּשׂדה ַׁשֵּלם ְיַׁשֵּלם‬
‫מהמילה שדה למדנו כי גם על שריפת עפר או אבנים הנמצאות על פני השדה‬
‫חייב המבעיר את הבעירה‪.‬‬ ‫ַה ַּמ ְב ִער ֶאת ַהְּב ֵעָרה‪.‬‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪ . 1‬מה פירוש המילים השולח את הבערה?‬
‫‪ .2‬כיצד אש יכולה להזיק לאבנים או לעפר?‬
‫‪ . 3‬מאיזו מילה בפסוק למדו שחייבים על נזק מעין זה?‬

‫ אש שיצאה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב לשלם שנאמר "ומצאה קוצים‪ ...‬או השדה"‬

‫רמב"ם‪ ,‬הלכות נזקי ממון פרק יד הלכה ח‬

‫כאשר הרמב"ם מצטט את הפסוק הוא מדלג על מילים אחדות בפסוק וכותב את המילים "או השדה"‪.‬‬
‫ ‪ .4‬מדוע לדעתכם הוא מצטט דווקא מילים אלו?‬

‫‪168‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ד הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫וילא רובעל הרומא התייה אלש םוקמל הרבעש שא ‪:‬ד קלח‬

‫חלק ד‪ :‬אש שעברה למקום שלא הייתה אמורה לעבור אליו‬

‫ָע ְבָרה ָג ֵדר ֶׁשהּוא ָגבֹוַּה ַאְרַּבע ַאּמֹות‪,‬‬
‫אֹו ֶדֶרְך ָהַרִּבים אֹו ָנ ָהר ‑ ָּפטּור‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫אדם שהדליק אש ברשותו‪ ,‬והאש הייתה מובדלת מהשדה הסמוך בקיר אבנים‪ ,‬ו‬

‫ָע ְבָרה האש‬

‫כשני מטרים‬ ‫ָג ֵדר ֶׁשהּוא ָגבֹוַּה ַאְרַּבע ַאּמֹות‬
‫אדם שהדליק אש ברשותו‪ ,‬שהייתה מובדלת מהשדה הסמוך ב‬ ‫אֹו‬

‫דהיינו דרך שרוחבה ‪ 16‬אמה‪,‬‬ ‫ֶדֶרְך ָהַר ִ ּבים‬
‫אדם שהדליק אש ברשותו‪ ,‬שהייתה מובדלת מהשדה הסמוך ב‪:‬‬ ‫אֹו‬
‫ָנ ָהר‬
‫של מים‬

‫ובכל המקרים הללו האש עברה מעל ה"מכשול" אל השדה הסמוך‬ ‫ָּפטּור‬

‫המבעיר שהבעיר ברשותו מכיוון שבדרך כלל אש אינה עוברת מחסומים‬
‫והרחקות כאלה‪ ,‬ולכן הנזק נחשב כאונס וכמכה מידי שמים‪.‬‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫במשנתנו מובאים שלושה מקרים שבהם המדליק אש וזו התפשטה וגרמה נזק – פטור‪:‬‬
‫ ‪ .1‬עיינו בדברי השולחן ערוך המובאים לפניכם ומלאו את הטבלה הבאה‪:‬‬

‫"הרחיק כראוי‪ ,‬ועברה והזיקה‪ ,‬פטור‪ ,‬שזו מכה בידי שמים היא‪.‬‬
‫וכן אם עברה נהר או שלולית שיש בהם מים‪ ,‬ורחבם שמנה אמות‪ ,‬פטור‪.‬‬
‫עברה גדר‪ ,‬אומדים גובה הגדר וגובה הדליקה והעצים והקוצים המצויים שם‪,‬‬

‫אם אינה ראויה לעבור‪ ,‬פטור; ואם ראויה לעבור‪ ,‬חייב"‪.‬‬

‫שולחן ערוך‪ ,‬חושן משפט‪ ,‬הלכות נזקי ממון סימן תיח סעיף ד‬

‫מקרה ג‬ ‫מקרה ב‬ ‫מקרה א‬

‫מהם המקרים‬

‫מה הוסיף השולחן ערוך‬
‫על האמור במשנה‬
‫מדוע פטור המבעיר‬
‫במקרה זה‬

‫‪ .2‬כיתה ו עשתה מדורת לג בעומר‪ .‬בסוף הערב הם לא כיבו את המדורה כי המדורה הייתה ליד שלולית ברוחב ‬
‫ של ארבע אמות‪ ,‬אך לאחר שעזבו את המקום האש התפשטה והזיקה‪ .‬האם חייבים ילדי כיתה ו בתשלום הנזק?‬

‫‪169‬‬

‫ ד הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫?ורבח יסכנמ שאה תא קיחרהל םדא ךירצש קחרמה והמ ‪:‬ה קלח‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫חלק ה‪ :‬מהו המרחק שצריך אדם להרחיק את האש מנכסי חברו?‬

‫ַרִּבי ֲע ִקי ָבא אֹו ֵמר‪:‬‬ ‫ַה ַּמ ְד ִליק ְּבתֹוְך ֶׁשּלֹו‪ַ ,‬עד ַּכ ָּמה ַת ֲע ֹבר ַה ְּד ֵל ָקה?‬
‫ֲח ִמִּשׁים ַא ָּמה‪.‬‬ ‫ַרִּבי ֶא ְל ָע ָזר ֶּבן ֲע ַזְר ָיה אֹו ֵמר‪:‬‬

‫ַרִּבי ִׁש ְמעֹון אֹו ֵמר‪:‬‬ ‫רֹו ִאין אֹו ָתּה ְּכ ִאּלּו ִהיא ְב ֶא ְמַּצע ֵּבית ּכֹור‪.‬‬
‫"ַׁשֵּלם ְיַׁשֵּלם ַה ַּמ ְב ִער ֶאת ַהְּב ֵעָרה"‬ ‫ַרִּבי ֱא ִלי ֶע ֶזר אֹו ֵמר‪:‬‬

‫‑ ַהּ ֹכל ְל ִפי ַה ְּד ֵל ַקה‪:‬‬ ‫ֵׁשׁש ֶעְׂשֵרה ַאּמֹות ְּכ ֶדֶרְך ְרׁשּות ָהַרִּבים‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫המדליק אש בתוך שדהו‬ ‫ַה ַּמ ְד ִליק ְּבתֹוְך ֶׁשּלֹו‬

‫מה המרחק שהוא צריך לשמור בין שדהו לשדה חברו כדי שלא‬ ‫ַעד ַּכ ָּמה‬
‫תתפשט אש משדהו לשדה חברו‪ ,‬ואם כן – לא יתחייב בנזק?‬ ‫ַת ֲעבֹר ַה ְּד ֵל ָקה‬

‫את האש‬ ‫ַרִּבי ֶא ְל ָע ָזר ֶּבן ֲע ַזְר ָיה‬
‫אֹו ֵמר‪:‬‬
‫כאילו היא באמצע שדה שגודלו כבית כור – שאורכו ורוחבו הם ‪274‬‬
‫אמה‪ .‬כלומר אם הניח את האש כך שיש מרחק של חצי כור (‪137‬‬ ‫רֹו ִאין אֹו ָתּה‬
‫ְּכ ִאּלּו ִהיא‬
‫אמה) בינה לבין נכסי השכנים מכל צד – הוא פטור מתשלום על הנזק‪.‬‬
‫ששיעור ההרחקה של האש צריך להיות‬ ‫ְב ֶא ְמַּצע ֵּבית ּכֹור‬

‫ַרִּבי ֱא ִלי ֶע ֶזר אֹו ֵמר‬

‫כשמונה מטרים‬ ‫ֵׁשׁש ֶעְׂשֵרה ַאּמֹות‬
‫ְּכ ֶדֶרְך ְרׁשּות ָהַרִּבים‬

‫ששיעור ההרחקה של האש צריך להיות‬ ‫ַרִּבי ֲע ִקי ָבא אֹו ֵמר‬
‫ֲח ִמִּשׁים ַא ָּמה‬
‫כעשרים וחמישה מטרים‬
‫ַרִּבי ִׁש ְמעֹון אֹו ֵמר‬
‫ממה שהתורה אמרה בפסוק‪ִּ" :‬כי ֵת ֵצא ֵאׁש ּו ָמ ְצ ָאה ֹק ִצים ְו ֶנ ֱא ַכל ָּג ִדיׁש‬
‫אֹו ַה ָּק ָמה אֹו ַהׂ ָּש ֶדה"‬ ‫"ַׁשֵּלם ְי ַשֵּלם‬
‫ַה ַּמ ְב ִער ֶאת ַהְּב ֵעָרה"‬
‫ולכאורה די היה לומר "שלם ישלם המבעיר" והיינו יודעים שמדובר‬
‫בנזק האש שבו דובר בתחילת הפסוק‪ .‬מדוע נוספה המילה בערה?‬ ‫ַהּ ֹכל ְל ִפי ַה ְּד ֵל ָקה‪:‬‬

‫הדבר בא ללמדנו כי‬
‫צריך להרחיק את האש לפי גובה הדלקה וגודל שיעורה‪ ,‬ואם היא‬

‫גדולה מהשיעורים שצוינו ‪ -‬מתחייבים על נזקה‪.‬‬

‫שאם הדלקה גדולה הרי היא מתפשטת למרחוק‪ ,‬ולכן במקרה מעין זה‬
‫אפילו אם היא עברה את אחד מהשיעורים הללו הריהו חייב‪.‬‬

‫‪170‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ד הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫?ורבח יסכנמ שאה תא קיחרהל םדא ךירצש קחרמה והמ ‪:‬ה קלח‬

‫ ארגון המשנה‬

‫מהו המרחק שצריך להרחיק המבעיר את אשו מנכסי חברו‪ ,‬ויהיה פטור אם תזיק אשו לחברו ?‬

‫רבי שמעון‬ ‫רבי עקיבא‬ ‫רבי אליעזר‬ ‫רבי אלעזר בן עזריה‬
‫הכול לפי גודל הדלקה‬ ‫‪ 50‬אמות‬ ‫‪ 16‬אמות‬ ‫‪ 137‬אמות‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫ ‪" .1‬המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדלקה"‬
‫ הוסיפו משפט לדברי המשנה כדי שהמקרה יהיה ברור‪.‬‬

‫‪ . 2‬התאימו בין התנא לדעתו (היעזרו בתרמילון)‪:‬‬

‫צריך לשמור מרחק בין האש שאני מבעיר לבין שדה חברי בשיעור של לפחות‬ ‫התנא‬
‫רבי אלעזר בן עזריה‬

‫רבי אליעזר‬

‫רבי עקיבא‬

‫רבי שמעון‬

‫תרמילון‪ :‬כעשרים וחמישה מטרים; כשבעים מטרים; כשמונה מטרים; אין שיעור‪ ,‬תלוי בגודל הדלקה‬

‫הלכה למעשה‬

‫ ‪ .3‬עיינו בדברי הרמב"ם וכתבו כמו מי הוא פסק הלכה למעשה‪:‬‬
‫הדליק בתוך רשותו צריך להרחיק מסוף המצר כדי שלא תעבור הדליקה לשדה חבירו‪ ,‬וכמה שיעור‬
‫ההרחקה הכל לפי גבהה של דליקה‪ ,‬ואם לא הרחיק כראוי ועברה האש והזיקה חייב לשלם נזק שלם‬

‫רמב"ם‪ ,‬הלכות נזקי ממון פרק יד הלכה ב‬

‫‪171‬‬

‫ ו הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫שהזיק רנ וא גץ של מקרים ארבעה‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫שמנה ו‬

‫ארבעה מקרים של גץ או נר שהזיק‬

‫ּו ְד ָלקֹו ְב ֵנרֹו ֶׁשל ֶח ְנָו ִני‬ ‫ֵּגץ ֶׁש ָּי ָצא ִמ ַּת ַחת ַהַּפ ִּטיׁש ְו ִה ִּזיק ‑ ַח ָּיב‪.‬‬
‫ְו ִה ְד ִליק ֶאת ַהִּביָרה ‑ ַּב ַעל ַה ָּג ָמל ַח ָּיב‪.‬‬ ‫ָּג ָמל ֶׁש ָה ָיה ָטעּון ִּפְׁש ָּתן‬
‫ִהִּני ַח ֶח ְנָו ִני ֵנרֹו ִמִַּבחּוץ ‑ ַה ֶח ְנָו ִני ַח ָּיב‪.‬‬ ‫ְו ָע ַבר ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים‪,‬‬

‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‪ְּ :‬ב ֵנר ֲח ֻנָּכה ָּפטּור‪.‬‬ ‫ְו ִנ ְכ ַנס ִּפְׁש ָּתנֹו ְלתֹוְך ַה ֲחנּות‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫מקרה א'‬ ‫ֵּגץ ֶׁש ָּי ָצא ִמ ַּת ַחת ַהַּפ ִּטיׁש‬
‫ְו ִה ִּזיק‬
‫ניצוץ של אש שיצא מכוח הכאת נפח בפטישו בברזל‬ ‫ַח ָּיב‬

‫לנכסי אדם אחר‪ ,‬לדוגמה שנאחז בפשתן שהיה מועבר באותה שעה ברשות‬ ‫ָּג ָמל ֶׁש ָה ָיה ָטעּון ִּפְׁש ָּתן‬
‫הרבים‪ ,‬הנפח נחשב כזורק אבן או חץ ולכן‬ ‫ְו ָע ַבר ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים‬

‫הנפח לשלם את הנזק‪ ,‬כיוון שהיה צריך לעבוד במקום פנימי יותר בחנותו‪,‬‬ ‫ְו ִנ ְכ ַנס ִּפְׁש ָּתנֹו ְלתֹוְך ַה ֲחנּות‬
‫כך שגץ שיוצא תחת פטישו לא יגיע לרשות הרבים ולא יחולל נזק‪.‬‬ ‫ּו ְד ָלקֹו ְב ֵנרֹו ֶׁשל ֶח ְנָו ִני‬
‫מקרה ב'‬ ‫ְו ִה ְד ִליק ֶאת ַהִּביָרה‬
‫ַּב ַעל ַה ָּג ָמל ַח ָּיב‬
‫בכמות גדולה‬
‫ִה ִ ּני ַח ֶח ְנָו ִני ֵנרֹו ִמִַּבחּוץ‬
‫ובחנות זו היה נר דולק של החנווני – המוכר בחנות‬ ‫ַה ֶח ְנָו ִני ַח ָּיב‬
‫הפשתן שעל גבי הגמל נדלק מנר החנווני‪ ,‬והאש אחזה בפשתן‬
‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר‬
‫הדליקה את הבית (בירה היא בית גדול)‪,‬‬

‫בנזק שנגרם‪ ,‬מפני שהוא הגזים בכמות הפשתן שהעמיס על הגמל ובשל כך‬
‫נכנס הפשתן לחנות‪.‬‬

‫מקרה ג'‬

‫אם החנווני הניח את נרו מחוץ לחנותו‪ ,‬ועבר שם גמל הנושא פשתן והפשתן‬
‫נדלק מנר החנווני‪ ,‬והאש של הפשתן הדולק הדליקה את הבית‪.‬‬

‫החנווני שהניח את נרו בחוץ חייב גם על הנזק שנגרם לבית אם הוא לא שלו‪,‬‬
‫וגם בדמי הפשתן שעל הגמל‪ .‬וזאת מפני שהוא פשע בהנחת נר דולק בחוץ‪,‬‬

‫שכן הנר עלול להצית את משא הבהמות שעוברות שם‪.‬‬
‫מקרה ד’‬

‫יש מקרה שבו חנווני הניח נר בחוץ ונר זה הזיק והחנווני פטור‪ .‬מהו מקרה‬
‫זה?‬

‫‪172‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ו הנשמ‬

‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬ ‫שהזיק רנ וא גץ של מקרים ארבעה‬

‫אם החנווני הניח נר חנוכה מחוץ לחנותו‪ ,‬ועבר שם גמל הנושא פשתן‬ ‫ְּב ֵנר ֲח ֻנָּכה‬
‫והפשתן שעל גבי הגמל נדלק בנר החנווני והאש שאחזה בפשתן הדליקה‬ ‫ָּפטּור‬

‫את הבית –‬

‫החנווני פטור כיוון שהניח ברשות‪ ,‬שהרי מצווה להדליק נר חנוכה מחוץ‬
‫לפתח הבית‪ ,‬לפרסום הנס‪.‬‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪" .1‬גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב"‬

‫מהו גץ?‬ ‫א‪ .‬‬
‫מה משמעות המילים‪" :‬שיצא מתחת הפטיש"?‬ ‫ב ‪.‬‬
‫ג‪ .‬‬
‫כיצד הוא הזיק?‬ ‫ד ‪.‬‬
‫מי חייב ומדוע?‬ ‫ה ‪.‬‬
‫מה היה הנפח צריך לעשות מראש כדי למנוע נזק זה?‬

‫ ‪" .2‬גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנוני והדליק את הבירה ‬
‫ בעל הגמל חייב"‬

‫הוסיפו במחברת מילה או משפט במקום המקווקו כדי שהמקרה יהיה יותר ברור‪:‬‬

‫א‪ .‬ודלקו ________________ בנרו של חנוני‬
‫מה נדלק?‬
‫ ‬

‫ב ‪ .‬והדליק _________________ את הבירה‬

‫מה הדליק ?‬ ‫ ‬

‫ג‪ .‬מהי בירה?‬

‫‪ .3‬מי חייב במקרה זה ומדוע?‬

‫ ‪ .4‬הניח חנווני נרו מבחוץ החנווני חייב‬

‫א‪ .‬הוסיפו במחברת משפט שיבהיר את המקרה בצורה טובה יותר‬

‫ הניח חנווני נרו מבחוץ _____________________________________ החנווני חייב‪.‬‬
‫ומה קרה אז?‬
‫ ‬

‫ב ‪ .‬מי חייב במקרה זה ומדוע?‬

‫‪ .5‬רבי יהודה אומר‪ :‬בנר חנוכה פטור‬

‫א‪ .‬הסבירו את המשפט‪.‬‬
‫ב ‪ .‬במה שונה דין המניח נר חנוכה בחוץ מדין המניח את נרו בחוץ?‬

‫‪173‬‬

‫ ו הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫שהזיק רנ וא גץ של מקרים ארבעה‬ ‫ ו קרפ אמק אבב תכסמ‬

‫‪ .6‬עיינו בדברי הרמב"ם‬

‫הניח החנוני נרו מבחוץ החנוני חייב אף בדמי פשתן מפני שהניח נרו מבחוץ ואפילו נר חנוכה היה לו לישב‬ ‫ ‬
‫ולשמור‪.‬‬

‫רמב"ם‪ ,‬הלכות נזקי ממון פרק יד הלכה יג‬

‫האם הרמב"ם פסק כמו רבי יהודה?‬

‫ כ כאמד"ט‬

‫ ‪ . 7‬מטלת סיכום‪ :‬במשנתנו מופיעים ארבעה מקרים ‪,‬‬
‫ העתיקו את הטבלה הבאה למחברתכם ומלאוה פי מבנה כאמד"ט‪:‬‬

‫אומר דין ‪ -‬מי חייב טעם‬ ‫מקרה‬
‫מקרה א‬
‫מקרה ב‬
‫מקרה ג‬
‫מקרה ד‬

‫‪174‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫החובל תשלומי יניד‬

‫מסכת בבא קמא פרק ח‬

‫פרק ח‬

‫שמנה א‬

‫דיני תשלומי החובל‬

‫ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו‬
‫ַח ָּיב ָע ָליו ִמּ ׁשּום ֲח ִמָּ ׁשה ְד ָבִרים‪:‬‬
‫ְּב ֶנ ֶזק‪ְּ ,‬ב ַצ ַער‪ְּ ,‬בִרּפּוי‪ְּ ,‬בֶׁש ֶבת‪ּ ,‬ו ְבבֹוֶׁשת‪.‬‬

‫הקדמה‬

‫משנה א היא משנה ארוכה שכוללת מקרים רבים‪ ,‬ולכן נלמד אותה במספר שלבים‪.‬‬

‫כאשר אדם מחבל ברכושו (בממונו) של חברו‪ ,‬הוא צריך לשלם לו את הערך של הנזק‪ .‬בדרך כלל קל להעריך את הרכוש‬
‫שניזוק‪ ,‬שכן לרוב החפצים יש ערך ידוע‪.‬‬

‫שונה הדבר כאשר אדם פוגע בגופו של חברו‪ .‬במצב כזה‪ ,‬מלבד התשלום על הנזק הגופני‪ ,‬הוא חייב לפצות את הנפגע‬
‫על נזקים נוספים שנגרמו לו כתוצאה מהחבלה‪ ,‬כגון מניעת רווח עתידי‪ ,‬בושה שנגרמה לו וכדומה‪.‬‬

‫משנתנו תפרט במה חייב החובל בחברו‪ ,‬וכיצד מעריכים זאת‪ .‬בחלק הראשון נלמד על מעגלי הנזק שיכולים להיגרם‬
‫לנחבל‪.‬‬

‫חלק א – במה חייב החובל בחברו?‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫במקרים מסוימים יכול להיות חייב לנחבל‬ ‫ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו ַח ָּיב ָע ָליו‬

‫חמישה מעגלי נזק אפשריים‪:‬‬ ‫ִמּ ׁשּום ֲח ִמָּ ׁשה ְד ָבִרים‪,‬‬

‫אם החבלה הייתה בגופו‪ ,‬חייב לשלם לו את דמי הנזק בגוף‪.‬‬ ‫ְּב ֶנ ֶזק‪,‬‬

‫אם הצטער מחמת החבלה‪ ,‬עליו לפצותו כפי ערך הצער‪.‬‬ ‫ְּב ַצ ַער‪,‬‬

‫אם נזקק הנחבל לריפוי החבלה‪ ,‬עליו לשלם לו הוצאות ריפוי‪.‬‬ ‫ְּבִרּפּוי‪,‬‬

‫אם הנחבל לא יכול לעסוק במלאכה עד שתתרפא המכה‪ ,‬חייב לשלם‬ ‫ְּבֶׁש ֶבת‪,‬‬
‫לו על כך שישב בביתו בטל‪.‬‬ ‫ּו ְבבֹוֶׁשת‪.‬‬

‫אם התבייש הנחבל עקב הפגיעה בו‪ ,‬חייב החובל לשלם לו על הבושה‪.‬‬

‫‪175‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫החובל תשלומי יניד‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫ תורת חיים‬

‫את לא מאמינה מה קרה לי לפני חודש‪.‬‬ ‫שרית‬
‫שמעתי שקרתה לך תאונה‪.‬‬

‫הללי‬ ‫שרית‬

‫כן‪ ,‬אדם פגע בי ברכבו‪,‬‬
‫ונזרקתי על הכביש‪ .‬שתי שיניים קדמיות נשברו לי‪.‬‬

‫וואו‪ ,‬בטח נגרם לך נזק בגוף‪.‬‬

‫הללי‬ ‫שרית‬
‫שרית‬
‫זה לא רק הנזק בגוף‪ .‬ממש התביישתי‪ .‬נפלתי על הכביש‪ ,‬וכולם הסתכלו עליי‪.‬‬
‫וגם עכשיו אני לא מחייכת כדי שלא יראו את שתי השיניים שחסרות לי‪.‬‬

‫ממש בושה‪.‬‬

‫וחוץ מזה במשך חודש היו לי כאבים עזים בכל הגוף‪ .‬פשוט ישבתי בבית הללי‬

‫וצעקתי מרוב כאב‪ ,‬הלכתי להמון רופאים פרטיים‪ ,‬ושילמתי להם הרבה כסף‪.‬‬

‫מה את אומרת?!‬

‫הללי‬

‫ולא נדבר על זה שבמשך חודש ישבתי בבית ולא עבדתי‪.‬‬

‫שרית‬

‫ ‪ .1‬כיצד באים המרכיבים הבאים לידי ביטוי בנזק שנגרם לשרית? העתיקו למחברתכם את הטבלה ומלאוה‪:‬‬

‫צער ריפוי שבת בושת‬ ‫נזק‬

‫‪176‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫החובל תשלומי יניד‬

‫ ‪ .2‬כיצד לדעתכם אפשר לאמוד את השווי של כל אחד מסוגי הנזק הללו?‬

‫ ‪ .3‬כמה צריך הפוגע בשרית לשלם על‪:‬‬

‫א ‪ .‬הנזק של שרית‬
‫ב‪ .‬הצער שלה‬
‫ג‪ .‬השבת שלה‬
‫ד‪ .‬הריפוי שלה‬

‫ה‪ .‬הבושה שלה‪.‬‬

‫חלק ב – הערכת מרכיב הנזק ‪:‬‬

‫מכיוון שקשה להעריך את שווים של נזקים אלו‪ ,‬מפרטת‬ ‫ְּב ֶנ ֶזק ֵּכי ַצד?‬
‫המשנה את הדרכים לאמוד את הנזק‪:‬‬ ‫ִס ֵּמא ֶאת ֵעינֹו‪ָ ,‬ק ַטע ֶאת ָידֹו‪ִׁ ,‬שֵּבר ֶאת ַר ְגלֹו‪,‬‬

‫מכירת עבדים וקנייתם ‪ -‬בזמן המשנה היו נהוג שאנשים‬ ‫רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ֶע ֶבד ִנ ְמָּכר ַּבּ ׁשּוק‬
‫מסוימים נמכרים לעבדות‪ ,‬בדרך כלל בשוק של עבדים‪.‬‬ ‫ְוָׁש ִמין ַּכ ָּמה ָה ָיה ָי ֶפה ְו ַכ ָּמה הּוא ָי ֶפה‪.‬‬
‫כל המרבה במחיר על עבדים אלו היה קונה אותם‪ ,‬והם היו‬

‫עובדים אצלו‪.‬‬

‫התורה נזהרה מאוד בכבודם של עבדים אלו‪ ,‬וחייבה את אדוניהם לדאוג להם ולשמור על כבודם‪.‬‬

‫ברוב העולם לא נוהגים היום לקנות ולמכור עבדים‪ ,‬אבל בזמן המשנה הדבר היה נהוג‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫כיצד מעריכים את הנזק שנגרם לנחבל?‬ ‫ְּב ֶנ ֶזק ֵּכי ַצד?‬

‫במקרה שהמזיק עיוור את עינו של הנחבל או‬ ‫ִס ֵּמא ֶאת ֵעינֹו‪,‬‬

‫גדע את ידו או שבר את רגלו‬ ‫ָק ַטע ֶאת ָידֹו‪ִׁ ,‬שֵּבר ֶאת ַר ְגלֹו‪,‬‬
‫מסתכלים על הנחבל כאילו הוא עבד הנמכר בשוק‬ ‫רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ֶע ֶבד‬
‫ִנ ְמָּכר ַּבּ ׁשּוק‬
‫ומעריכים‬ ‫ְוָׁש ִמין‬

‫כמה היה הנחבל שווה אילו היה נמכר לעבד לפני החבלה‪ ,‬כאשר הוא‬ ‫ַּכ ָּמה ָה ָיה ָי ֶפה‬
‫בריא ושלם‬ ‫ְו ַכ ָּמה הּוא ָי ֶפה‪.‬‬

‫כמה הנחבל שווה כעת כשהוא ללא עין או ללא יד או ללא רגל‪.‬‬

‫‪177‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫החובל תשלומי יניד‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫בכמה נמכר עבד שיש לו שתי עיניים‪,‬‬ ‫בגללך אבינו אינו רואה בעין אחת‪.‬‬ ‫אני רוצה חמישה מיליון‬
‫ובכמה נמכר עבד עם עין אחת‪.‬‬ ‫שקלים על כך שאיני‬
‫רואה בעין אחת‪.‬‬

‫תזמינו את‬
‫המומחה למכירת‬

‫עבדים‪.‬‬

‫יש הפרש גדול‪.‬‬
‫כיוון שהוא אינו רואה בעין אחת‪,‬‬
‫הוא אינו יכול לעשות בצורה מלאה‬

‫הרבה מהעבודות‪.‬‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫ ‪ .1‬עיינו בקטע המשנה וכתבו‪:‬‬
‫א‪ .‬מהן המילים המתארות שאלה?‬
‫ב ‪ .‬באיזו מילה במשנה מתחיל המקרה‪ ,‬ובאיזו מילה הוא מסתיים?‬
‫ג‪ .‬באיזו מילה במשנה מתחיל הדין‪ ,‬ובאיזו מילה מסתיים הדין?‬

‫ ‪ .2‬כיצד מעריכים את הנזק שנגרם לאדם?‬

‫ביאורי מילים‬

‫ ‪ .3‬בארו את המילים הבאות‪:‬‬
‫א ‪ .‬סימא ‬
‫ב ‪ .‬קטע ‬

‫ג‪ .‬רואין אותו ‬
‫ד‪ .‬שמין ‬

‫ה‪ .‬כמה היה יפה‬
‫‪ . 4‬משה ודוד חברים‪ ,‬משה נגן פסנתר במקצועו‪ ,‬ודוד זמר‪ .‬שניהם נפצעו בפיגוע‪ ,‬ונקטעו להם שתי אצבעות‪ .‬‬

‫הם הגישו תביעה למשרד הביטחון‪:‬‬
‫א ‪ .‬האם לדעתכם הם יקבלו אותו סכום?‬

‫ב ‪ .‬מי ניזוק יותר – משה או דוד?‬

‫‪178‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫החובל תשלומי יניד‬

‫חלק ג – הערכת מרכיב הצער‬

‫ַצ ַער ‑ ְּכָואֹו ַבְּ ׁשפּוד אֹו ַב ַּמ ְס ֵמר‪.‬‬
‫ַו ֲא ִפּלּו ַעל ִצָּפְרנֹו‪ְ ,‬מקֹום ֶׁש ֵאינֹו עֹוֶׂשה ַחּבּוָרה ‑‬
‫אֹו ְמ ִדין ַּכ ָּמה ָא ָדם ַּכּיֹו ֵצא ָב ֶזה רֹו ֶצה ִלּטֹול ִל ְהיֹות‬

‫ִמ ְצ ָט ֵער ָּכְך‪.‬‬

‫חלק זה של המשנה דן בשאלה כיצד מעריכים את מרכיב הצער‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫אם אדם הזיק לחברו‪ ,‬כיצד מעריכים תשלום עבור מרכיב הצער?‬ ‫ַצ ַער‪,‬‬
‫במקרה ש‪:‬‬
‫ְּכָואֹו ַבְּ ׁשפּוד‬
‫החובל שרף את הנחבל בשיפוד מלובן‬ ‫אֹו ַב ַּמ ְס ֵמר‪.‬‬
‫ַו ֲא ִפילּו ַעל ִצָּפְרנֹו‪.‬‬
‫או הכהו במסמר‬ ‫ְמקֹום ֶׁש ֵאינֹו עֹוֶׂשה‬

‫ואפילו אם הכהו על הציפורן שלו‬ ‫ַחּבּוָרה‪,‬‬

‫במקום שאין פציעה‪ ,‬כלומר לא נגרם לו נזק רפואי‪ ,‬אלא צער בלבד‬
‫מחמת המכה‬

‫איי‪,‬‬
‫הציפורן שלי‪.‬‬

‫לא נגרם לך‬
‫שום נזק‪ ,‬רק‬
‫קצת כאב‪.‬‬

‫מעריכים כמה אדם כזה (כמו הנחבל) היה רוצה שייקחו ממנו כדי לא‬ ‫אֹו ְמ ִדין ַּכ ָּמה ָא ָדם ַּכּיֹו ֵצא‬
‫להצטער כך‪ ,‬אם התחייב לצער כזה מטעם המלכות‪.‬‬ ‫ָב ֶזה‬

‫מוכן לשלם כדי להיפטר מעונש זה‪ .‬ובסכום הזה מחייבים את החובל‪.‬‬ ‫רֹו ֶצה ִלּטֹול ִל ְהיֹות‬
‫ִמ ְצ ָט ֵער ָּכְך‪.‬‬

‫‪179‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫החובל תשלומי יניד‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫דין‬ ‫ כ כאמד"ט‬

‫ ‪ .1‬בחלק זה של המשנה קיים מרכיב הכותרת שאינו נמצא בכל המשניות‪.‬‬
‫ חלקו את המשנה לפי מבנה כאמד"ט‬

‫כותרת אומר מקרה‬

‫ביאורי מילים‬

‫‪ .2‬בארו את המילים הבאות‪:‬‬
‫א‪ .‬כוואו‬

‫ב‪ .‬חבורה‬
‫ג‪ .‬אדם כיוצא בזה‬

‫ד‪ .‬רוצה ליטול‬

‫‪ . 3‬במשנה מפורטים שלושה סוגי חבלה‪.‬‬
‫א‪ .‬מהם?‬

‫ב‪ .‬מה מיוחד במקרה של חבלה על ציפורנו‪ ,‬שאינה עושה חבורה?‬

‫ ‪" .4‬אדם כיוצא בזה"‬
‫ יצחק התנדנד על הכיסא בשיעור‪ .‬תוך כדי נדנוד נחתו שתי רגלי הכיסא על רגליהם של יפעת ושל שמשון‪ .‬‬
‫ יפעת ממש רגישה ובכתה ללא הרף‪ .‬לעומתה שמשון חזק מאוד‪ .‬הכיסא אמנם ציער אותו אבל לא יותר מדי‪.‬‬

‫ למי צריך יצחק לשלם יותר על הצער‪ ,‬ליפעת או לשמשון?‬

‫חלק ד – הערכת מרכיב הריפוי במקרה של חבלה‪.‬‬

‫ִרּפּוי‪ִ ,‬הָּכהּו ‑ ַח ָּיב ְלַרְּפאֹותֹו‪.‬‬
‫ָעלּו בֹו ְצ ָמ ִחים‪ִ ,‬אם ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה ‑ ַח ָּיב‪.‬‬

‫ֶׁשֹּלא ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה ‑ ָּפטּור‪.‬‬
‫ָח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרה‪ָ ,‬ח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרה ‑ ַח ָּיב ְלַרּפ ֹאתֹו‪.‬‬

‫ָח ְי ָתה ָּכל ָצְרָּכּה ‑ ֵאינֹו ַח ָּיב ְלַרּפאֹותֹו‪.‬‬

‫‪180‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫החובל תשלומי יניד‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫מהו גדר התשלום של ריפוי‬ ‫ִרּפּוי‪,‬‬
‫ִהָּכהּו ַח ָּיב ְלַרְּפאֹותֹו‪.‬‬
‫המכה חייב לרפא אותו ממכתו ולשלם לו את הוצאות הריפוי על ידי‬
‫רופא‪.‬‬ ‫ָעלּו בֹו ְצ ָמ ִחים‪,‬‬

‫עלו בגוף הנחבל אבעבועות סביב המכה‪.‬‬ ‫ִאם ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה ַח ָּיב‪.‬‬
‫ֶׁשֹּלא ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה‪ָּ ,‬פטּור‪.‬‬
‫הדבר תלוי‪:‬‬

‫אם האבעבועות עלו מחמת המכה‪ ,‬החובל חייב בהוצאות עבור ריפוי‬
‫האבעבועות‪.‬‬

‫אם האבעבועות עלו שלא מחמת המכה‪ ,‬החובל פטור מהוצאת הריפוי‬
‫שלהן‪.‬‬

‫הפצעים האלה הם מחמת המכה‪,‬‬ ‫תשלם לי על ריפוי‬ ‫כעבור חודש‪:‬‬ ‫אי‪,‬‬
‫אך הפצעים האלה אינם קשורים‬ ‫כל האבעבועות‬ ‫היד שלי!!!‬

‫למכה‪.‬‬

‫זה לא קשור למכה שלי‪.‬‬ ‫סליחה‪ ,‬אשלם את כל‬
‫הוצאות ריפוי הכווייה‪.‬‬
‫אם המכה התרפאה‬
‫ושוב חזרה‬ ‫ָח ְי ָתה‬
‫ְו ִנ ְס ָּתָרה‪,‬‬
‫ושוב התרפאה וחזרה‬ ‫ָח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרה‪,‬‬
‫חייב החובל בתשלום הריפוי עד שתתרפא המכה באופן מוחלט‬ ‫ַח ָּיב ְלַרְּפ ֹאתֹו‪.‬‬
‫ָח ְי ָתה ָּכל ָצְרָּכּה‬
‫אם התרפאה המכה לגמרי‬ ‫ֵאינֹו ַח ָּיב ְלַרְּפאֹותֹו‪.‬‬
‫אינו חייב בתשלום הריפוי גם אם היא תחזור‪ ,‬כיוון שנאמר שהמכה לא‬

‫חזרה מחמת החבלה הראשונה אלא מחמת גורם אחר‪.‬‬

‫‪181‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫החובל תשלומי יניד‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫אתה חייב לשלם לו‬ ‫עד היום לא היה שלב‬ ‫לאחר שנה‬
‫רק על החבורה שמעולם‬ ‫שהמכה נרפאה לגמרי?‬
‫המכה חזרה‪ .‬שישלם לי‬
‫לא נרפאה לגמרי‪.‬‬ ‫היו לי שתי חבורות‪.‬‬ ‫גם על הטיפול הנוסף‪.‬‬
‫אחת נרפאה לגמרי‬
‫והשנייה כבר שנה‬
‫מתחילה להירפא וחוזרת‪.‬‬

‫כבר‬
‫שילמתי לך‪.‬‬

‫דיני תשלום מרכיב הריפוי‬ ‫ ארגון המשנה‬

‫אם המכה התרפאה ושוב חזרה‬ ‫עלו אבעבועות סביב המכה‬ ‫כותרת‪:‬‬
‫המקרה‪:‬‬
‫אם היא‬ ‫אם לפני‬ ‫אם עלו‬ ‫אם עלו‬ ‫אם היכהו‪ ,‬ויש לו חבורה‬
‫התרפאה‬ ‫שהיא‬ ‫שלא מחמת‬ ‫מחמת‬ ‫מחמת המכה‬
‫המכה‬
‫לגמרי‬ ‫התרפאה‬ ‫המכה‬ ‫הדין‪:‬‬
‫ולאחר מכן‬ ‫לגמרי‪ ,‬היא‬
‫אין החובל‬ ‫חייב החובל‬ ‫חייב החובל‬
‫חזרה‪.‬‬ ‫חזרה‪.‬‬ ‫חייב‬ ‫בתשלום‬ ‫בתשלום‬
‫רפואת‬ ‫רפואת המכה‬
‫אין החובל‬ ‫החובל חייב‬ ‫בתשלום‬ ‫האבעבועות‬
‫חייב‬ ‫בתשלום‬ ‫רפואת‬
‫רפואת‬ ‫האבעבועות‬
‫בתשלום‬ ‫המכה‬
‫רפואת‬ ‫שחזרה‬
‫המכה‬
‫שחזרה‬

‫‪182‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫החובל תשלומי יניד‬

‫דין‬ ‫ לומדים את המשנה‬

‫‪ָ . 1‬על ּו ב ֹו ְצ ָמ ִחים‬
‫א ‪ .‬מה פירוש המילים "עלו בו צמחים"?‬

‫ב ‪ .‬מה הדין במקרה זה?‬
‫ג ‪ .‬מהי המילה במשנה המתארת את התנאי בדין זה?‬

‫‪ָ .2‬ח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרה‪ָ ,‬ח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרה‪,‬‬
‫א‪ .‬מה פירוש המילים "חיתה ונסתרה"?‬

‫ב‪ .‬מה הדין במקרה זה?‬

‫ כ כאמד"ט‬

‫‪ .3‬חלקו את המשפטים הבאים לפי מבנה כאמד"ט‬

‫ִרּפּוי‪ִ ,‬הָּכהּו ַח ָּיב ְלַרְּפאֹותֹו‪.‬‬

‫כותרת מקרה‬

‫ָעלּו בֹו ְצ ָמ ִחים‪ִ ,‬אם ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה ַח ָּיב‪ֶׁ .‬שֹּלא ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה‪ָּ ,‬פטּור‪.‬‬

‫כותרת מקרה דין‬

‫ָח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרה‪ָ ,‬ח ְי ָתה ְו ִנ ְס ָּתָרה‪ַ ,‬ח ָּייב ְלַרְּפ ֹאתֹו‪.‬‬
‫ָח ְי ָתה ָּכל ָצְרָּכּה ֵאינֹו ַח ָּיב ְלַרְּפאֹותֹו‪.‬‬

‫כותרת מקרה דין‬

‫‪183‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫החובל תשלומי יניד‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫ תורת חיים‬

‫שרית פצעה את חנה בטעות במהלך ההפסקה וגרמה לה לשריטה בפנים‪ ,‬שלטעמה ממש כיערה אותה‪.‬‬
‫שרית הציעה לחנה כי היא תקרא ל ִאמה שהיא רופאה במקצועה‪ ,‬והיא תרפא אותה‪ .‬חנה אמרה לה כי‬
‫אין הדבר מקובל עליה‪ ,‬ושהיא רוצה ששרה תשלם לה כסף על הוצאות הריפוי‪ ,‬והיא ‪ -‬חנה‪ ,‬תבחר את‬

‫הרופא המועדף עליה‪.‬‬

‫ ‪ .4‬מי לדעתכם צודקת?‬
‫עיינו בדברי הרמב"ם‪:‬‬

‫אמר לו המזיק אני ארפא אותך או יש לי רופא שמרפא בחנם אין שומעין לו אלא מביא רופא אומן ומרפאהו‬
‫בשכר‪:‬‬

‫רמב"ם‪ ,‬היד החזקה‪ ,‬הלכות חובל ומזיק (ב‪ ,‬יח)‬

‫ ‪ .5‬לפי דברי הרמב"ם מי צודקת – חנה או שרית?‬

‫חלק ה – הערכת מרכיב השבת במקרה של חבלה‬

‫ֶׁש ֶבת‪ ,‬רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ׁשֹו ֵמר ִקּ ׁשּו ִאין‪,‬‬
‫ֶׁשְּכ ָבר ָנ ַתן לֹו ְּד ֵמי ָידֹו ּו ְד ֵמי ַר ְגלֹו‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫כיצד מעריכים את הפסד העבודה הנגרם לנחבל?‬ ‫ֶׁש ֶבת‪,‬‬
‫לדוגמה‪ :‬חובל שגדע את ידו של חברו‬ ‫רֹו ִאין אֹותֹו‬
‫ְּכ ִאלּו הּוא‬
‫מסתכלים על הנחבל‬ ‫ׁשֹו ֵמר ִקּ ׁשּו ִאין‪,‬‬

‫כאילו הוא עובד בעבודה פשוטה‬ ‫ֶׁשְּכ ָבר ָנ ַתן לֹו‬
‫ְּד ֵמי ָידֹו ּו ְד ֵמי ַר ְגלֹו‪.‬‬
‫כגון אדם השומר על שדה של קישואים מפני גנבים או חיות‪ .‬על החובל‬
‫לשלם לו שכר עבודת יום כזה על כל יום שהוא חולה מחמת החבלה‪,‬‬
‫ואינו יכול להשתכר מעבודת שומר קישואים‪ .‬ואין הנחבל יכול לטעון כי‬
‫לפני החבלה היה עובד בעבודה חשובה‪ ,‬והיה מרוויח הרבה יותר כסף‬
‫משומר קישואים‪,‬‬
‫כיוון שכאשר החובל שילם לו את מרכיב הנזק‪ ,‬הוא פיצה אותו על כך‬
‫שאין לו יד או רגל‪ .‬ומעתה הוא חייב לשלם לו דמי שבת רק כשומר‬
‫קישואים‪.‬‬

‫‪184‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫החובל תשלומי יניד‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫ ‪ .1‬מהו פירוש המילה שבת?‬
‫ ‪ .2‬כיצד מעריכים מרכיב זה?‬
‫‪ . 3‬מדוע מסתכלים על הנחבל כאילו הוא שומר קישואים‪ ,‬ולא מסתכלים עליו כאילו עבד בעבודה חשובה יותר?‬
‫ ‪ֶ ׁ" .4‬ש ְּכ ָבר ָנ ַתן ל ֹו ְ ּד ֵמי ָיד ֹו ּו ְד ֵמי ַר ְגל ֹו"‬
‫א ‪ .‬עיינו בתחילת המשנה וכתבו כיצד משלמים לנחבל את דמי ידו ואת דמי רגלו?‬
‫ב‪ .‬כיצד נקרא מרכיב זה?‬

‫הידעת?‬

‫פעמים רבות יש במשנה מעין שאלה סמויה שאינה כתובה בה‪ ,‬והמשנה עונה על‬
‫השאלה מיד בלי לשאול אותה במפורש‪.‬‬

‫לדוגמה‪ ,‬אצלנו מבארת המשנה כי נותנים לנחבל דמי שבת כאילו היה עובד בעבודה‬
‫פשוטה‪ .‬לכאורה יש לשאול מדוע לתת לו שכר כעובד בעבודה פשוטה אם לדוגמה‬

‫לפני החבלה הוא עבד בעבודה יוקרתית?‬

‫את השאלה הסמויה הזו המשנה לא שואלת‪ ,‬אלא היא עונה עליה ואומרת כי כבר‬
‫שילמנו על ירידת איכות העבודה של הנחבל בתשלום מרכיב הנזק‪.‬‬

‫חלק ו – הערכת מרכיב הבושת במקרה של חבל ה‬

‫ַח ָּיב‪.‬‬ ‫ּ ֹבֶׁשת‪,‬‬
‫ְו ָיֵׁשן ֶׁשִּב ֵּיׁש‪ָּ ,‬פטּור‪.‬‬ ‫ַהּ ֹכל ְל ִפי ַה ְמ ַב ֵּיׁש ְו ַה ִּמ ְתַּב ֵּיׁש‪.‬‬
‫ָנ ַפל ִמן ַה ָּגג‪ְ ,‬ו ִה ִּזיק ּו ִב ֵּיׁש‪ַ ,‬ח ָּיב ַעל‬ ‫ַה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ֶה ָערֹום‪ַ ,‬ה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת‬
‫ַהֶּנ ֶזק ּו ָפטּור ַעל ַהּ ֹבֶׁשת‪.‬‬ ‫ַהּסּו ָמא‪ְ ,‬ו ַה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַה ָּיֵׁשן ‑‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫כיצד מעריכים את מרכיב הבושה?‬ ‫ּ ֹבֶׁשת‪,‬‬
‫ַהּ ֹכל ְל ִפי ַה ְמ ַב ֵּיׁש ְו ַה ִּמ ְתַּב ֵּיׁש‪.‬‬
‫מידת הבושת שיש בכל מעשה ביוש תלויה במעמדם של המבייש ושל‬
‫המתבייש‪ .‬אם המבייש הוא אדם קל‪ ,‬הבושת שהוא מבייש מרובה מן‬ ‫ַה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ֶה ָערֹום‪,‬‬
‫הבושת שמבייש אדם חשוב‪ ,‬וככל שהנחבל חשוב יותר בושתו מרובה‬
‫יותר‪.‬‬

‫בתקופת המשנה אנשים לבשו חלוקים ארוכים ללא מכנסיים‪ ,‬ולכן כאשר‬
‫הרוח הייתה מגביהה את שפת חלוקם‪ ,‬היו נראים כערומים חלקית‪ .‬תיאור‬
‫המקרה של המבייש את הערום‪ :‬אדם מסוים הלך ברחוב ופתאום נשבה‬

‫רוח והגביהה את בגדיו ונראה ערום קצת‪ .‬בא המבייש וגילהו עוד יותר‪.‬‬

‫‪185‬‬

‫ א הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫החובל תשלומי יניד‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫העיוור‪ ,‬אף על פי שאינו רואה את בושתו‪ ,‬מכל מקום הוא מתבייש בלבו‪ ,‬כי‬ ‫ַה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַהּסּו ָמא‪,‬‬
‫הוא יודע שהושפל בפני הרבים‪.‬‬ ‫ְו ַה ְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַה ָּיֵׁשן‪,‬‬

‫והישן‪ ,‬אף על פי שבשעת הביוש לא הרגיש דבר‪ ,‬מכל מקום כשנודע לו‬ ‫ַח ָּיב‪.‬‬
‫המעשה לאחר שהתעורר משנתו‪ ,‬הוא מתבייש‪.‬‬ ‫ְו ָיֵׁשן ֶׁשִּב ֵּיׁש‪ָּ ,‬פטּור‪.‬‬

‫המבייש את העירום‪ ,‬את הסומא ואת הישן חייב בדמי הבושת‬ ‫ָנ ַפל ִמן ַה ָּגג‪ְ ,‬ו ִה ִּזיק ּו ִב ֵּיׁש‪,‬‬
‫ַח ָּייב ַעל ַהֶּנ ֶזק‬
‫כגון שבתוך שנתו בעט באדם אחר‪ ,‬או שבשעת שנתו נפל ממיטתו על‬
‫אדם אחר‪ ,‬והתבייש אותו אדם‪ .‬במקרה זה פטור המבייש מדמי הבושת‪,‬‬ ‫ּו ָפטּור ַעל ַהּ ֹבֶׁשת‪.‬‬

‫כיוון שהוא לא התכוון לביישו‪.‬‬ ‫ ארגון המשנה‬
‫אם נפל האדם מן הגג‪ ,‬ובנפילתו נפל על אדם אחר וגם הזיק לו וגם ביישו‬

‫הוא חייב על הנזק שנגרם לנחבל‪ .‬כיוון שיש לנו כלל ש"אדם מועד‬
‫לעולם"‪ ,‬וצריך תמיד לשמור את עצמו שלא יזיק‪.‬‬

‫אך הוא פטור ממרכיב הבושת כיוון שהוא לא התכוון לביישו‪ .‬יש לנו כלל‬
‫בהלכות בושת האומר ש‪ֵ " :‬אינֹו ַחָּיב ַעל ַהּבֶׁשת ַעד ֶׁשְי ֵהא ִמ ְתַּכֵּון" לבייש את‬

‫האחר‪.‬‬

‫דיני תשלום בושת‬

‫המבייש בלי שהתכוון לבייש‬ ‫המבייש אנשים כשהביוש‬ ‫גובה התשלום הוא לפי‬
‫לא ניכר כל כך‬ ‫המבייש והמתבייש‬

‫נפל מהגג‬ ‫ישן שבייש‬ ‫המבייש‬ ‫המבייש‬ ‫המבייש את‬ ‫אם‬
‫ובייש‪.‬‬ ‫תוך כדי‬ ‫את הישן‬ ‫את‬ ‫הערום כגון‬ ‫המתבייש‬
‫שינה‬ ‫הוא אדם קל‬
‫הסומא‬ ‫שהגביה‬ ‫התשלום הוא‬
‫חלוק של‬ ‫נמוך‪ ,‬ואם‬ ‫אם המבייש‬
‫אדם שכבר‬ ‫המתבייש‬ ‫הוא אדם‬
‫היה ערום‬ ‫הוא אדם‬ ‫קל התשלום‬
‫חלקית‬ ‫מכובד‬ ‫הוא גבוה‪,‬‬
‫התשלום‬ ‫ואם המבייש‬
‫חייב על מרכיב הנזק ופטור מדמי‬ ‫חייב‪ ,‬כי‬ ‫חייב מפני‬ ‫חייב מפני‬ ‫אדם מכובד‬
‫הבושה‪ ,‬כיוון שבדמי הבושה‬ ‫לאחר‬ ‫שהעיוור‬ ‫שבחלוק‬ ‫גבוה‬ ‫התשלום‬
‫שהישן‬ ‫מתבייש‬ ‫שהגביה‬ ‫נמוך יותר‬
‫מתחייבים רק כשמתכוונים לבייש‪,‬‬ ‫מתעורר‬ ‫כשנודע לו‬ ‫גרם לערום‬
‫ואלו לא התכוונו לבייש‪.‬‬ ‫ונודע לו‬ ‫שהושפל‬ ‫חלקית‬
‫המעשה‪,‬‬ ‫בפני רבים‬ ‫תוספת‬
‫הוא‬
‫מתבייש‬ ‫בושה‬

‫‪186‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ א הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫החובל תשלומי יניד‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫ ‪ .1‬מהי הכותרת של המשנה?‬
‫ ‪ַ " .2‬ה ּ ֹכל ְל ִפי ַה ְמ ַב ֵּיׁש ְו ַה ִּמ ְת ַּב ֵּיׁש"‬
‫למשה נפלו שתי ביצים מחלון ביתו‪ .‬אחת פגעה בילד שעבר ברחוב באותו זמן‪ ,‬‬
‫והשנייה פגעה בראש הממשלה שעבר במקרה באותו רחוב‪.‬‬

‫א ‪ .‬למי נגרמה יותר בושה?‬
‫ב ‪ .‬לפי האמור בסוף המשנה‪ ,‬האם משה היה חייב בתשלום בושת במקרה זה?‬

‫ ‪" .3‬המבייש את הערום"‬

‫א‪ .‬מהו המקרה המדובר?‬
‫ב‪ .‬מדוע חייב המבייש במקרה זה?‬

‫ ‪ .4‬מדוע המבייש את העיוור ואת הישן חייב?‬

‫ ‪ . 5‬א‪ .‬כתבו שני מקרים המופיעים במשנה‪ ,‬שבהם לא חייב המבייש בתשלום דמי הבושת‪ .‬‬
‫ ב ‪ .‬מדוע הוא פטור מדמי הבושת במקרים אלו? ‬
‫ ג‪ .‬האם הוא חייב בתשלום הנזק?‬

‫ תורת חיים‬

‫במהלך השיעור נרדם ערן על השולחן‪ .‬תוך כדי שינה הוא לא שם לב‪ ,‬והזיז בידו שפורפרת של צבע גואש‬
‫שפגעה בחולצתו של חננאל‪ ,‬שהתבייש מאוד במראה החדש‪.‬‬

‫צביקי‪ ,‬תלמיד בכיתה‪ ,‬עבר ליד ערן ועשה מעל ראשו סימן מצחיק של נחירות‪ ,‬וכל הכיתה התגלגלה‬
‫מצחוק‪ .‬לאחר מכן גם המחנך עבר לידו ועשה אותו סימן‪ ,‬ושוב התפקעה הכיתה מצחוק‪ .‬כשערן התעורר‬

‫הוא הבחין בדבר והתבייש‪.‬‬

‫ ‪ .6‬לפניכם מספר שאלות‪ .‬אנא צרפו ציטוט מהמשנה המוכיח את תשובתכם‪.‬‬

‫האם ערן חייב לחננאל חולצה חדשה?‬ ‫א‪ .‬‬
‫האם ערן צריך לפצות את חננאל על הבושה שנגרמה לו?‬ ‫ב‪ .‬‬
‫האם צביקי והמחנך צריכים לפצות את ערן על הבושה שנגרמה לו?‬ ‫ג‪ .‬‬
‫ד‪ .‬‬
‫האם הפיצוי שלהם יהיה שווה?‬

‫‪187‬‬

‫ ו הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫תשוב ימד‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫שמנה ו‬

‫דמי בושת‬

‫חלק א‬

‫ָּפַרע ֹראׁש ָה ִאָּ ׁשה ַּבּ ׁשּוק –‬ ‫ַהּתֹו ֵק ַע ַל ֲח ֵברֹו‪ ,‬נֹו ֵתן לֹו ֶס ַלע‪.‬‬
‫נֹו ֵתן ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז‪.‬‬ ‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר ִמּ ׁשּום ַרִּבי יֹו ֵסי ַה ְּג ִלי ִלי‪:‬‬

‫ֶזה ַהְּכ ָלל‪ַ :‬הּ ֹכל ְל ִפי ְכבֹודֹו‪.‬‬ ‫ָמ ֶנה‪.‬‬
‫ָא ַמר ַרִּבי ֲע ִקי ָבא‪:‬‬ ‫ְס ָטרֹו ‑ נֹו ֵתן לֹו ָמא ַת ִים זּוז‪.‬‬
‫ְל ַא ַחר ָידֹו ‑ נֹו ֵתן לֹו ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז‪.‬‬
‫ֲא ִפלּו ֲע ִנ ִּיים ֶׁשְּב ִיְׂשָר ֵאל‪,‬‬
‫רֹו ִאין אֹו ָתם ְּכ ִאּלּו ֵהם ְּב ֵני ֹחִרין ֶׁש ָּיְרדּו ִמִּנ ְכ ֵסי ֶהם‪,‬‬ ‫ָצַרם ְּב ָא ְזנֹו‪ָּ ,‬ת ַלׁש ִּבְׂש ָערֹו‪,‬‬
‫ָר ַקק ְו ִה ִּגי ַע ּבֹו ֻרקֹו‪ֶ ,‬ה ֱע ִביר ַטִּליתֹו ִמ ֶּמּנּו‪,‬‬
‫ֶׁש ֵהם ְּב ֵני ַא ְבָר ָהם ִי ְצ ָחק ְו ַי ֲע ֹקב‪.‬‬

‫משנתנו עוסקת בחבלות‪ ,‬שאינן גורמות נזק ממשי וגורמות בעיקר לבושה‪ .‬וחכמים חייבו לשלם עליהן סכום מסוים‬
‫שהוא מעין קנס על הביזוי והצער שנגרמו לאדם‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫אדם שנתן לחברו אגרוף בצווארו‪ ,‬והחבר לא ניזוק אך הדבר בייש אותו‪.‬‬ ‫ַהּתֹו ֵק ַע ַל ֲח ֵברֹו‪,‬‬
‫נֹו ֵתן לֹו ֶס ַלע‪.‬‬
‫‪ 4‬זוזים‪.‬‬
‫ַרִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר ִמּ ׁשּום ַרִּבי‬
‫‪ 100‬זוז (במנה יש ‪ 25‬סלעים)‬ ‫יֹו ֵסי ַה ְּג ִלי ִלי‪ָ ,‬מ ֶנה‪.‬‬
‫אם נתן לו סטירה על פניו – נותן לו ‪ 200‬זוז (‪ 50‬סלעים)‬
‫ְס ָטרֹו‪ ,‬נֹו ֵתן לֹו ָמא ַת ִים זּוז‪.‬‬
‫אם היכהו בצד האחורי של ידו‪ ,‬שצורת מכה זו מביישת יותר‪,‬‬ ‫ְל ַא ַחר ָידֹו‪,‬‬
‫נותן לו ‪ 400‬זוז (‪ 100‬סלעים)‬
‫נֹו ֵתן לֹו ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז‪.‬‬
‫משך באוזנו‪ ,‬או תלש את שערו‬ ‫ָצַרם ְּב ָא ְזנֹו‪ָּ ,‬ת ַלׁש ִּבְׂש ָערֹו‬

‫ירק והרוק נגע בגופו‬ ‫ָר ַקק ְו ִה ִּגי ַע ּבֹו ֻרקֹו‬
‫ֶה ֱע ִביר ַטִּליתֹו ִמ ֶּמּנּו‪,‬‬
‫הסיר את בגדו העליון ממנו‬ ‫ָּפַרע ֹראׁש ָה ִאָּ ׁשה ַּבּ ׁשּוק –‬
‫נֹו ֵתן ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז‪.‬‬
‫הסיר את כיסוי הראש של האישה ונראה שערה‬
‫ֶזה ַהְּכ ָלל‪ַ :‬הּ ֹכל ְל ִפי ְכבֹודֹו‪.‬‬
‫בכל המקרים הללו משלם הפוגע ‪ 400‬זוז‬
‫שיטת תנא קמא‪:‬‬

‫חישוב דמי הבושת הוא לפי כבודו של המתבייש‪ ,‬דמי הבושת הקצובים‬
‫כאן הם לאנשים מכובדים ביותר‪ ,‬אבל לאנשים פחות מכובדים – יש לשלם‬

‫פחות‪ .‬זו היא דעת תנא קמא‪.‬‬

‫‪188‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ו הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫תשוב ימד‬

‫שיטת רבי עקיבא‪:‬‬ ‫ָא ַמר ַרִּבי ֲע ִקי ָבא‪,‬‬
‫רבי עקיבא חולק על תנא קמא וסובר‬ ‫ֲא ִפלּו ֲע ִנ ִּיים ֶׁשְּב ִיְׂשָר ֵאל‪,‬‬
‫רֹו ִאין אֹו ָתם ְּכ ִאּלּו ֵהם ְּב ֵני ֹחִרין‬
‫אפילו האנשים הכי פשוטים שבישראל‬
‫ֶׁש ָּיְרדּו ִמִּנ ְכ ֵסי ֶהם‪,‬‬
‫אנשים מיוחסים ועשירים‬ ‫ֶׁש ֵהם ְּב ֵני ַא ְבָר ָהם ִי ְצ ָחק ְו ַי ֲע ֹקב‪.‬‬

‫איבדו את כל מה שהיה להם‬

‫כלומר מתייחסים אליהם כאנשים מכובדים ודמי הבושת שלהם הם‬
‫בשיעור הגבוה ביותר כפי שמובא לעיל במשנה‪.‬‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬העתיקו את הטבלה למחברת ומלאו אותה‪:‬‬

‫כמה חייב לשלם לפי כמה חייב לשלם לפי‬ ‫המעשה בלשונך‬ ‫המעשה בלשון המשנה‬

‫דעה ב‬ ‫דעה א‬ ‫ַהּתֹו ֵק ַע ַל ֲח ֵברֹו‬
‫ְס ָטרֹו‬

‫ְל ַא ַחר ָידֹו‬

‫ ב ‪ .‬בכל המקרים הללו התשלום הוא בגלל ‪:‬‬
‫ נזק‪/‬בושת‪/‬צער‪/‬ריפוי‪/‬שבת‬

‫ ‪ . 2‬במשנתנו נחלקו רבי עקיבא ותנא קמא במספר מקרים‪ .‬העתיקו את הטבלה למחברתכם ומלאו אותה‪.‬‬

‫כמה משלם מי שעשה זאת ‪:‬‬

‫לאדם פשוט או מכובד‬ ‫לאדם פשוט ‬ ‫לאדם מכובד ‬ ‫המעשה בלשון המשנה המעשה בלשונך‬
‫לפי רבי עקיבא‬ ‫לפי תנא קמא‬ ‫לפי תנא קמא‬

‫ָצַרם ְּב ָא ְזנֹו‬

‫פחות‬ ‫ָּת ַלׁש ִּבְׂש ָערֹו‬
‫מהסכום‬ ‫ָר ַקק ְו ִהִּגי ַע ּבֹו ֻרקֹו‬
‫הקודם‬ ‫ֶה ֱע ִביר ַטִּליתֹו ִמֶּמּנּו‪,‬‬
‫ָּפַרע רֹאׁש ָה ִאׁ ָּשה ַּבּׁשּוק‪,‬‬

‫‪189‬‬

‫ ו הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫תשוב ימד‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫ָא ַמר ַרִּבי ֲע ִקי ָבא‪ֲ ,‬א ִפילּו ֲע ִנ ִּיים ֶׁשְּב ִיְׂשָר ֵאל‪ ,‬רֹו ִאין אֹו ָתם ְּכ ִאּלּו ֵהם ְּב ֵני חֹוִרין‪ֶׁ ,‬ש ָּיְרדּו ִמִּנ ְכ ֵסי ֶהם‪ֶׁ ,‬ש ֵהם ְּב ֵני‬
‫ַא ְבָר ָהם ִי ְצ ָחק ְו ַי ֲע ֹקב‪.‬‬

‫ ‪ 3‬מה פירוש המילים‬

‫א‪" .‬עניים שבישראל"‬
‫ב ‪" .‬רואין אותם"‬
‫ג ‪" .‬בני חורין"‬

‫ד ‪" .‬שירדו מנכסיהם"‬
‫ ‪ .5‬עיינו בדברי הרמב"ם‪:‬‬

‫יש הכאות רבות שיש בהן בזוי וצער מעט ואין בהן נזק וכבר פסקו להם חכמים דמים קצובים‪ ...‬וכמה‬
‫הוא משלם‪ ...‬סטרו באחר ידו משלם מאה סלע וכן אם צרם באזנו או תלש בשערו או שרקק והגיע הרוק‬
‫בבשרו או שהעביר טליתו מעליו או שפרע ראש האשה משלם מאה סלע‪ ...‬במה דברים אמורים במכובד‬

‫אבל אדם שהוא מבוזה ואינו מקפיד בכל אלו הדברים וכיוצא בהן אינו נוטל אלא לפי מה שראוי לו‪.‬‬

‫רמב"ם‪ .‬היד החזקה‪ ,‬הלכות חובל ומזיק פרק ג‬

‫ כמו מי פסק הרמב"ם?‬

‫חלק ב‬

‫ְו ָה ְי ָתה ְמ ַטַּפ ַחת ּו ַמַּנ ַחת ָי ָדּה ַעל ֹראָׁשּה‪,‬‬ ‫ּו ַמ ֲעֶׂשה ְב ֶא ָחד ֶׁשָּפַרע ֹראׁש ָה ִאָּשׁה ַּבּ ׁשּוק‪,‬‬
‫ֶה ֱע ִמיד ָע ֶלי ָה ֵע ִדים‪ּ ,‬ו ָבא ִל ְפ ֵני ַרִּבי ֲע ִקי ָבא‪.‬‬ ‫ָּבאת ִל ְפ ֵני ַרִּבי ֲע ִקי ָבא‪,‬‬
‫ָא ַמר לֹו‪ַ :‬רִּבי‪ָ ,‬לזֹו ֲא ִני נֹו ֵתן ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז?‬
‫ְו ִח ְּיבֹו ִל ֶּתן ָלּה ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז‪.‬‬
‫ָא ַמר לֹו‪ֹ :‬לא ָא ַמְר ָּת ְכלּום‪.‬‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ַ :‬רִּבי‪ֵּ ,‬תן ִלי ְז ָמן‪.‬‬
‫ַהחֹו ֵבל ְּב ַע ְצמֹו‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרַּשׁאי – ָּפטּור‪.‬‬ ‫ְו ָנ ַתן לֹו ְז ָמן‪.‬‬

‫ֲא ֵחִרים ֶׁש ָח ְבלּו בֹו‪ַ ,‬ח ָּי ִבין‪.‬‬ ‫ִׁש ְּמָרּה עֹו ֶמ ֶדת ַעל ֶּפ ַתח ֲח ֵצָרּה‪,‬‬
‫ְו ַהּקֹו ֵצץ ְנ ִטיעֹו ָתיו‪ַ ,‬אף־ ַעל־ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרַּ ׁשאי – ָּפטּור‪.‬‬ ‫ְוָׁש ַבר ֶאת ַהַּכד ְּב ָפ ֶני ָה‪ּ ,‬ובֹו ְכ ִא ַּסר ֶׁש ֶמן‪.‬‬

‫ֲא ֵחִרים ֶׁש ָּק ְצצּו ֶאת ְנ ִטיעֹו ָתיו‪ַ ,‬ח ָּי ִבים‪.‬‬ ‫ִּג ְל ָתה ֶאת ֹראָׁשּה‪,‬‬

‫הקדמה‬

‫ישנה הלכה האומרת כי אישה נשואה חייבת ללכת בכיסוי ראש‪ .‬בזמנם נהגו כלל בנות ישראל ללכת בכיסוי ראש‪,‬‬
‫וממילא מי שהיה מגלה את שערה של האישה באמצע הרחוב היה גורם לה לבושה גדולה‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫המשנה מבארת מעשה המראה כיצד הנהיג רבי עקיבא את שיטתו‬
‫וחייב את התשלום הגבוה ביותר גם לאישה פשוטה‬

‫גילה את שערה באמצע השוק ובייש אותה בכך‬ ‫ּו ַמ ֲעֶׂשה ְב ֶא ָחד‬
‫ֶׁשָּפַרע ֹראׁש ָה ִאָּשׁה ַּבּ ׁשּוק‪,‬‬

‫‪190‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ו הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫תשוב ימד‬

‫באה האישה לתבוע את דמי בושתה‬ ‫ָּבאת‬
‫ִל ְפ ֵני ַרִּבי ֲע ִקי ָבא‪ְ ,‬ו ִח ְּיבֹו‬
‫כפי השיעור שנותנים על ביוש אדם מכובד‬ ‫ִל ֶּתן ָלּה ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז‪.‬‬
‫אמר המבייש לרבי עקיבא‪ :‬תן לי זמן להשיג את הכסף ולשלם‪.‬‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ַ :‬רִּבי‪ֵּ ,‬תן ִלי ְז ָמן‪.‬‬

‫רבי עקיבא נתן למבייש זמן‪ .‬מה עשה המבייש‬ ‫ְו ָנ ַתן לֹו ְז ָמן‬
‫ִׁש ְּמָרּה‬
‫המתין לאישה שבייש עד שראה אותה‬
‫עֹו ֶמ ֶדת ַעל ֶּפ ַתח ֲח ֵצָרּה‬
‫בכד היה שמן מועט שקונים אותו במטבע הנקראת איסר‪ .‬שראתה האישה‬ ‫ְוָׁש ַבר ֶאת ַהַּכד ְּב ָפ ֶני ָה‪ּ ,‬ובֹו‬
‫שנשפך השמן‬
‫ְכ ִא ַּסר ֶׁש ֶמן‪.‬‬
‫הסירה את המטפחת מעל ראשה‬ ‫ִּג ְל ָתה ֶאת ֹראָׁשּה‪,‬‬
‫ְו ָה ְי ָתה ְמ ַטַּפ ַחת ּו ַמַּנ ַחת ָי ָדּה‬
‫והייתה מטפחת בידה בשמן ומניחה את ידיה בראשה כדי לסוך את שערותיה‬
‫בשמן‪ .‬כלומר היא לא כל כך הקפידה על כך ששערה יהיה מכוסה‪.‬‬ ‫ַעל ֹראָׁשּה‪,‬‬
‫ֶה ֱע ִמיד ָע ֶלי ָה ֵע ִדים‪,‬‬
‫המבייש הביא עדים שיראו כי היא לא מקפידה להיות עם כיסוי ראש כל העת‪.‬‬ ‫ּו ָבא ִל ְפ ֵני ַרִּבי ֲע ִקי ָבא‪,‬‬

‫עם העדים‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ַ :‬רִּבי‪ָ ,‬לזֹו‬

‫אמר המבייש לרבי עקיבא‪ :‬לזו שזלזלה בעצמה וגילתה את ראשה בעבור‬ ‫ֲא ִני נֹו ֵתן ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז?‬
‫מעט שמן‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֹ :‬לא ָא ַמְר ָּת ְכלּום‪.‬‬

‫הרי היא בכלל לא מקפידה על בושת זו!‬

‫אמר רבי עקיבא למבייש‪ ,‬טענתך אינה מקובלת‪ ,‬ורבי עקיבא פרש בפניו שתי‬
‫ראיות לכך‪:‬‬

‫ראיה א‪:‬‬

‫אדם שחבל בעצמו‪ ,‬אף על פי שאסור לו לעשות זאת (שכן אסור לאדם לצער‬ ‫ַהחֹו ֵבל ְּב ַע ְצמֹו‪ַ ,‬אף ַעל‬
‫את עצמו)‪ ,‬לא חייב לשלם לעצמו‪ ,‬אך אם אחרים יחבלו בו – הם חייבים‪.‬‬ ‫ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרַּ ׁשאי – ָּפטּור‪.‬‬
‫ֲא ֵחִרים ֶׁש ָח ְבלּו בֹו‪ַ ,‬ח ָּי ִבין‪.‬‬
‫ראיה ב‪:‬‬

‫אדם המשחית עצי פרי שלו אף על פי שאסור לו לעשות זאת משום איסור‬ ‫ְו ַהּקֹו ֵצץ ְנ ִטיעֹו ָתיו‪ַ ,‬אף ַעל‬
‫"לא תשחית את עצה" – פטור מתשלום לעצמו‪ .‬אך אחרים שעשו לו כן –‬ ‫ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ַרַּ ׁשאי – ָּפטּור‪.‬‬
‫חייבים בתשלום‪.‬‬
‫ֲא ֵחִרים ֶׁש ָּק ְצצּו ֶאת‬
‫ְנ ִטיעֹו ָתיו‪ַ ,‬ח ָּיי ִבים‪.‬‬

‫וכמו שבדיני היזק אדם שהזיק לעצמו לא חייב לשלם אך אחרים שהזיקו לו חייבים לשלם –‬
‫כך הוא הדין לעניין בושה‪ ,‬שאף על פי שהאישה ביישה את עצמה ברבים‪,‬‬
‫אתה שפרעת את ראשה חייב לשלם לה‪.‬‬

‫‪191‬‬

‫ ו הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫תשוב ימד‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫ ‪ .1‬מהי שיטת רבי עקיבא לגבי ביוש אדם פשוט?‬
‫ ‪ָּ " .2‬באת ִל ְפ ֵני ַר ִּבי ֲע ִקי ָבא"‬

‫א ‪ .‬מי באה לפני רבי עקיבא?‬
‫ב ‪ .‬על מה היא התלוננה?‬
‫ג ‪ .‬מה הוא פסק לה?‬
‫ ‪ֶ " .3‬ה ֱע ִמיד ָע ֶלי ָה ֵע ִדים"‬

‫א‪ .‬מי העמיד עדים ועל מי?‬
‫ב ‪ .‬מדוע הוא עשה זאת?‬

‫ג‪ .‬מה הוא רצה להוכיח בעזרת עדים אלו?‬

‫ ‪ָ " .4‬א ַמר ל ֹו ַר ִּבי‪ָ ,‬לז ֹו ֲא ִני נ ֹו ֵתן ַאְר ַּבע ֵמא ֹות ז ּוז?"‬

‫מי אמר למי משפט זה?‬ ‫א‪ .‬‬
‫מה הייתה טענתו?‬ ‫ב ‪.‬‬
‫ג ‪.‬‬
‫האם רבי עקיבא קיבל את טענתו?‬ ‫ד‪ .‬‬
‫מדוע הוא לא קיבל את טענתו?‬ ‫ה ‪.‬‬

‫מהן שתי הדוגמאות שבעזרתן דחה רבי עקיבא את טענתו?‬

‫ביאורי מילים‬

‫ ‪ .5‬בארו את המילים הבאות‪:‬‬

‫ֶׁשָּפַרע ֹראׁש ָה ִאָּשׁה‬
‫ֵּתן ִלי ְז ָמן‬
‫ְׁש ָמָרּה‬

‫ְו ָה ְי ָתה ְמ ַטַּפ ַחת‬
‫ֶה ֱע ִמיד ָע ֶלי ָה ֵע ִדים‬

‫ֹלא ָא ַמְר ָּת ְּכלּום‬

‫‪192‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ו הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫תשוב ימד‬

‫ תורת חיים‬

‫במהלך קטטה הוריד דוד למשה את החולצה‪ ,‬ומשה נשאר בגופיה‪ ,‬משה התבייש‬
‫מאוד והוא בא למורה להתלונן על דוד‪ ,‬אך דוד טען כי הוא רואה את משה בכל‬
‫יום הולך אחר בית הספר בגופיה ברחוב‪ .‬ולכן מה שעשה לו כשהוריד לו את‬

‫החולצה – בכלל לא גרם לו לבושה‪.‬‬

‫ ‪ .6‬א ‪ .‬במה דומה טענת דוד לטענת האדם שפרע את ראש האישה?‬
‫ב‪ .‬האם לדעתכם זהו אותו מקרה או מקרה שונה?‬

‫צילום‪ :‬משה מילנר‪ ,‬ויקיפדיה‬

‫אוהל קברו של רבי עקיבא בעיר טבריה‬

‫‪193‬‬

‫ ו הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫תשוב ימד‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫ בעקבות התנאים‬

‫רבי עקיבא‬

‫רבי עקיבא היה מגדולי התנאים בכל הדורות‪ .‬הוא חי ‪ 120‬שנה‪ .‬במדרש מובא‪“ :‬דברים שלא נתגלו למשה רבנו נתגלו‬
‫לרבי עקיבא”‪ .‬עד גיל ‪ 40‬לא למד רבי עקיבא דבר‪ ,‬ולא ידע אפילו צורת אות אחת‪ .‬הוא היה רועה צאן אצל כלבא‬
‫שבוע‪ ,‬שהיה מעשירי ירושלים‪ .‬רחל בת כלבא שבוע אמרה לרבי עקיבא שאם ילך ללמוד תורה‪ ,‬תתחתן עמו‪ .‬לאחר‬
‫שהתחתנו‪ ,‬הדיר אותה אביה מכל נכסיו‪ .‬רבי עקיבא הלך ולמד תורה עשרים וארבע שנה‪ ,‬וחזר לביתו עם עשרים‬
‫וארבעה אלף תלמידים‪ .‬רחל אשתו יצאה לקראתו ונשקה את רגליו‪ ,‬וכשדחפוה תלמידיו מעליו‪ ,‬אמר להם רבי עקיבא‪:‬‬
‫“שלי ושלכם ‪ -‬שלה הוא” (כלומר כל התורה שלמד בעצמו ולימד לאחרים‪ ,‬הייתה בזכות אשתו רחל שהשפיעה עליו להתחיל ללמוד ולהמשיך בכך‪ ,‬ובזכותה‬

‫זכה להיות גדול הדור)‪.‬‬

‫רבי עקיבא ייסד ישיבה גדולה בבני ברק‪ ,‬והיה אחד מארבעה שידעו ‪ 70‬לשון‪ .‬רבי עקיבא מוזכר ‪ 226‬פעם במשנה‬
‫ו‪ 564-‬פעם בתלמוד‪ .‬רבי עקיבא היה מעביר על מידותיו‪ ,‬ונהג לומר‪“ :‬הכול לטובה”‪ .‬זכה והיו לו בנים תלמידי חכמים‪.‬‬
‫באחרית ימיו גזרו הרומאים מוות על לומדי התורה‪ .‬רבי עקיבא לא פחד והמשיך ללמוד וללמד‪ .‬לאחר שתפסוהו‬
‫הרומאים‪ ,‬עינוהו בייסורים נוראים והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל‪ .‬במהלך העינויים קרא “שמע ישראל”‬
‫ונשמתו יצאה בקריאת “ה’ אחד”‪ .‬יצאה בת קול ואמרה‪“ :‬אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד”‪ .‬הגמרא במסכת‬

‫סוטה אומרת “משמת רבי עקיבא‪ ,‬בטל כבוד התורה”‪.‬‬

‫‪194‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ז הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫הניזוק תא תוצרל שייבמה וא קיזמה תחוב ‪:‬א קלח‬

‫שמנה ז‬

‫חלק א‪ :‬חובת המזיק או המבייש לרצות את הניזוק‬

‫ּו ִמַּנ ִין ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ַהּמֹו ֵחל ַא ְכ ָזִרי?‬ ‫ַאף־ ַעל־ִּפי ֶׁשהּוא נֹו ֵתן לֹו‪,‬‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬ ‫ֵאינֹו ִנ ְמ ָחל לֹו ַעד ֶׁש ְי ַב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו‪,‬‬

‫"ַו ִּי ְתַּפֵּלל ַא ְבָר ָהם ֶאל ָה ֱאֹל ִהים‬ ‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
‫ַו ִיְרָּפא ֱאֹל ִהים ֶאת ֲא ִבי ֶמ ֶלְך" ְוגֹו ֵמר‪.‬‬ ‫"ְו ַע ָּתה ָהֵׁשב ֵאֶׁשת" ְוגֹו ֵמר‪.‬‬

‫הקדמה‬

‫בספר בראשית (פרק כ) מסופר כי כאשר נסעו אברהם ושרה לגרר‪ ,‬שאלו אנשי המקום את אברהם אבינו מה הקשר בינו‬
‫לבין שרה‪ .‬אברהם פחד שאם יאמר להם שהיא אשתו‪ ,‬יהרגו אותו על מנת לקחתה לאישה‪ ,‬ואמר להם שהיא אחותו‪.‬‬
‫כאשר שמע אבימלך מלך גרר שהיא אחותו ולא אשתו‪ ,‬לקח את שרה אליו לביתו‪ .‬ה' נגלה אל אבימלך בחלום הלילה‬
‫ואמר לו כי הוא עומד למות משום שלקח את שרה שהיא אשתו של אברהם‪ ,‬וגם העניש את בית אבימלך שאף אחד‬
‫בביתו לא יוכל להוליד ילדים‪ .‬אבימלך אמר לה' כי הוא עשה זאת בתום לבב‪ ,‬שהרי אברהם אמר לו שהיא אחותו‪ ,‬וה'‬
‫אמר לו‪ַּ " :‬גם ָא ֹנ ִכי ָי ַד ְע ִּתי ִּכי ְב ָתם ְל ָב ְב ָך ָע ִ ׂשי ָת ֹּזאת‪ְ ...‬ו ַע ָּתה ָהׁ ֵשב ֵאׁ ֶשת ָה ִאיׁש ִּכי ָנ ִביא ה ּוא ְו ִי ְת ַּפ ֵּלל ַּב ַע ְד ָך ֶו ְח ֵיה ְו ִאם ֵאי ְנ ָך‬
‫ֵמׁ ִשיב ַ ּדע ִּכי מ ֹות ָּתמ ּות ַא ָּתה ְו ָכל ֲאׁ ֶשר ָל ְך"‪ .‬ואכן אבימלך השיב את שרה לאברהם‪ ,‬וגם ביקש ממנו שיתפלל בעבורו‪.‬‬
‫אברהם התפלל בעבור אבימלך‪ַ" :‬ו ִּי ְת ַּפ ֵּלל ַא ְבָר ָהם ֶאל ָה ֱאלֹ ִהים ַו ִּיְר ָּפא ֱאלֹ ִהים ֶאת ֲא ִבי ֶמ ֶל ְך ְו ֶאת ִאׁ ְש ּת ֹו ְו ַא ְמהֹ ָתיו ַו ֵּי ֵלד ּו"‪.‬‬

‫מסיפור זה למדה המשנה שני דברים לעניין אדם שהזיק לחברו או בייש אותו‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫למרות שהחובל או המבייש את חברו‬ ‫ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא‬
‫נֹו ֵתן לֹו‪,‬‬
‫לניזוק את חמשת הדברים‪ :‬נזק‪ ,‬צער‪ ,‬ריפוי‪ ,‬שבת ובושת‬
‫ֵאינֹו ִנ ְמ ָחל לֹו‬
‫בשמיים לא מוחלים לחובל או למבייש על עוונו‬ ‫ַעד ֶׁש ְי ַב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו‪,‬‬

‫מהניזוק סליחה ומחילה על המעשה שעשה‪ ,‬ועל הבושה שגרם לו‬ ‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‬
‫ְו ַע ָּתה ָהֵׁשב ֵאֶׁשת ְוגֹו ֵמר‬
‫בסיפור של אברהם ואבימלך (המבואר בהקדמה בהרחבה)‬
‫ּו ִמַּנ ִין ֶׁשֹּלא ְי ֵהא ַהּמֹו ֵחל ַא ְכ ָזִרי?‬
‫בהמשך הפסוק נאמר "כי נביא הוא ויתפלל בעדך"‪ ,‬כלומר לא היה די‬ ‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‬
‫בכך שאבימלך החזיר את שרה לאברהם‪ ,‬אלא לא נמחל לאבימלך עד‬
‫שביקש מאברהם שימחל לו ויתפלל בעדו‪ .‬ומכאן למדנו שצריך לבקש‬ ‫"ַו ִּי ְתַּפֵּלל ַא ְבָר ָהם ֶאל ָה ֱאֹל ִהים‬
‫ַו ִיְרָּפא ֱאֹל ִהים ֶאת ֲא ִבי ֶמ ֶלְך" ְוגֹו ֵמר‪.‬‬
‫מחילה מן המתבייש‪.‬‬
‫מלמחול למזיק או למבייש?‬

‫בסיפור של אבימלך ואברהם – אף על פי שאברהם התבייש והצטער‬
‫מאוד שאשתו שרה נלקחה לבית אבימלך‪ ,‬הרי לאחר שאבימלך החזיר‬

‫אותה לאברהם נאמר‪:‬‬
‫כלומר אברהם מחל לאבימלך ואף התפלל בעדו‪.‬‬

‫ומכאן למדנו שצריך הניזוק למחול למזיק‪.‬‬

‫‪195‬‬

‫ ז הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫הניזוק תא תוצרל שייבמה וא קיזמה תחוב ‪:‬א קלח‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫ לומדים את המשנה‬

‫ ‪ . 1‬במשנתנו יש שני דינים שנלמדו מהתנהגותו של אברהם אבינו ‪.‬‬
‫ העתיקו את הטבלה למחברתכם והשלימוה‪:‬‬

‫דין ב’‬ ‫דין א’‬ ‫מהו הדין‬
‫כי נביא הוא ויתפלל בעדך‬ ‫אברהם אבינו‬ ‫הדמות ממנה נלמד הדין‬
‫הפסוק ממנו הוא נלמד‬
‫שנאמר‬ ‫כיצד הוא נלמד מהפסוק‬
‫המילה במשנה שבה מתחיל הדין‬
‫המילה במשנה שבה מתחילה ההוכחה לדין‬
‫המילה במשנה שבה מסתיים הדין‬

‫"אף על פי שהוא נותן לו‪ ,‬אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו"‬

‫ ‪ .2‬למי כוונת המשנה באומרה‪:‬‬

‫א‪ .‬הו א‬
‫ב‪ .‬לו (הראשון)‬

‫ג ‪ .‬לו (השני)‬
‫ד‪ .‬שיבקש ‬

‫ה‪ .‬ממנו‬

‫הידעת?‬

‫פעמים המשנה מביאה ציטוט‪ ,‬והיא אינה מביאה אותו בשלמותו אלא רק את תחילתו‪,‬‬
‫והראיה לעניין הנדון היא דווקא מסופו‪ .‬כגון אצלנו רוצה המשנה ללמוד כי המזיק חייב‬
‫לפייס את הניזוק‪ ,‬ודבר זה נלמד מכך שאבימלך ביקש מאברהם שימחל לו ושיתפלל עליו‪.‬‬
‫הציטוט המופיע במשנה הוא "ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ְו ַע ָּתה ָהֵׁשב ֵאֶׁשת ְוגֹו ֵמר (עיין בהמשך הפסוק)"‪ .‬ממילים‬
‫אלו הדבר לא נלמד אלא מהמשך דברי הפסוק‪" :‬כי נביא הוא ויתפלל בעדך"‪ .‬ממילים אלו‬

‫רואים שאבימלך התבקש לפייס את אברהם ולגרום לו שיתפלל בעדו‪.‬‬

‫‪196‬‬

‫משניות משמחות‬ ‫ ז הנשמ‬

‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬ ‫הניזוק תא תוצרל שייבמה וא קיזמה תחוב ‪:‬א קלח‬

‫תורת חיים‬ ‫ ‬

‫דוד צחק על משה בכיתה לעיני כולם ובייש אותו‪ .‬למחרת לאחר שזומנו הוריו ונערך דיון בעניין‪,‬‬
‫סוכם כי הוא יבקש סליחה ממשה בפני כל הכיתה‪.‬‬

‫ואכן דוד נעמד ליד כל הכיתה‪ ,‬וביקש סליחה בצורה ממש מצחיקה‪ .‬כך הוא אמר‪:‬‬
‫"משה יקירי‪ ,‬כבר כמה לילות שאיני ישן בגלל שפגעתי בך‪ ,‬אתה משה היקר והאהוב עליי מכול‪,‬‬

‫לבי לבי עליך‪ .‬הוי משה‪ ,‬משה‪ ,‬סליחה ומחילה‪".‬‬
‫משה אמר לו ‪" :‬בסדר שמעתי – לא סולח‪".‬‬

‫‪ .3‬א‪ .‬האם יצא דוד ידי חובת בקשת סליחה?‬
‫ב‪ .‬האם משה נקרא אכזרי משום שאינו מוחל?‬

‫‪197‬‬

‫ ז הנשמ‬ ‫משניות משמחות‬

‫קיזהל ורבח תשקב תובקעב קיזמה ןיד ‪:‬ב קלח‬ ‫ח קרפ אמק אבב מסכת‬

‫חלק ב‪ :‬דין המזיק בעקבות בקשת חברו להזיק‬

‫ָהאֹו ֵמר‪:‬‬
‫ַס ֵּמא ֶאת ֵעי ִני‪ְ ,‬ק ַטע ֶאת ָי ִדי‪ְׁ ,‬ש ֹבר ֶאת ַר ְג ִלי ‑ ַח ָּיב‪.‬‬

‫ַעל ְמ ָנת ִל ְפטֹור ‑ ַח ָּיב‪.‬‬
‫ְקַרע ֶאת ְּכסּו ִתי‪ְׁ ,‬ש ֹבר ֶאת ַּכ ִּדי ‑ ַח ָּיב‪.‬‬

‫ַעל ְמ ָנת ִל ְפטֹור ‑ ָּפטּור‪.‬‬
‫ֲעֵׂשה ֵכן ְל ִאיׁש ְּפלֹו ִני‪ַ ,‬על־ ְמ ַנת ִל ְפטֹור ‑‬

‫ַח ָּיב‪ֵּ ,‬בין ְּבגּופֹו ֵּבין ְּב ָממֹונֹו‪:‬‬

‫משנתנו עוסקת במקרים שבהם אדם מזמין את חברו להזיק לו או לאדם אחר בגופו או בממונו‪.‬‬

‫משנה עם פירוש‬ ‫לשון המשנה‬

‫אדם האומר לחברו‬ ‫ָהאֹו ֵמר‬
‫ַס ֵּמא ֶאת ֵעי ִני‪ְ ,‬ק ַטע ֶאת ָי ִדי‪,‬‬
‫והחבר עשה כבקשתו‬
‫ְׁש ֹבר ֶאת ַר ְג ִלי‪,‬‬
‫החובל חייב בדמי חבלתו‪ ,‬כי ידוע שאין אדם רוצה באמת לפגוע‬ ‫ַח ָּיב‪.‬‬
‫בעצמו‪ ,‬והיה אסור לחובל לציית לחברו‪ .‬ואפילו אם אמר חברו לחובל‪:‬‬
‫ַעל ְמ ָנת ִל ְפטֹור‬
‫ַסֵּמא ֶאת ֵעי ִני‪ְ ,‬ק ַטע ֶאת ָי ִדי‪ְׁ ,‬שבֹור ֶאת ַר ְג ִלי‪,‬‬ ‫ַח ָּיב‪.‬‬
‫ותהיה פטור מהנזק שייגרם לי‪ ,‬והוא אכן חבל בו‪.‬‬
‫ְקַרע ֶאת ְּכסּו ִתי‪ְׁ ,‬ש ֹבר ֶאת ַּכ ִּדי‬
‫החובל‪ ,‬מפני שאין דרך בני אדם למחול על צער גופם‪ ,‬ומן הסתם לא‬ ‫ַח ָּיב‪.‬‬
‫ברצינות אמר לו כן‪ ,‬ואסור היה לחובל להקשיב לו‪.‬‬
‫עד כאן עסקנו בנזק הנגרם בגוף‪.‬‬ ‫ַעל ְמ ָנת ִל ְפטֹור‬
‫אך בנזק הנגרם בממון הדין הוא שונה‪ .‬ואם אמר לו‪:‬‬ ‫ָּפטּור‪.‬‬
‫קרע את בגדי‪ ,‬שבור את כדי‪ ,‬והוא עשה זאת‪:‬‬
‫ֲעֵׂשה ֵכן ְל ִאיׁש ְּפלֹו ִני‪,‬‬
‫המזיק לשלם לו‪ ,‬כי מן הסתם לא התכוון שיעשה זאת באמת‪,‬‬ ‫ַעל ְמ ַנת ִל ְפטֹור‬
‫אך אם אמר לו ‪ְ ":‬קַרע ֶאת ְּכסּו ִתי‪ְׁ ,‬שבֹור ֶאת ַּכ ִּדי"‬ ‫ַח ָּיב‪,‬‬
‫ותהיה פטור מהתשלום‬
‫ֵּבין ְּבגּופֹו ֵּבין ְּב ָממֹונֹו‪:‬‬
‫פטור המזיק‪ .‬כי אדם עשוי לוותר על ממונו‪ ,‬ולכן רשאי המזיק לקבל‬
‫את דברי הניזוק כמשמעם‪ .‬אך אם אמר אדם לחברו‬
‫עשה נזק לאיש אחר בממון או בגוף‬

‫ולא תהיה חייב בנזק‪ ,‬והמזיק אכן הזיק לו‪ ,‬במקרה זה המזיק‬

‫שכן ברור שאין אדם מוסמך לוותר על גופו או על ממונו של חברו‪ ,‬ולכן‬
‫פשוט שאין ממש בדברי המבקש מחברו להזיק לאחר‪ .‬ודין זה אמור‬
‫לגבי כל צורת נזק‪:‬‬

‫‪198‬‬