יוצר אור — הקדמה ה
בס"ד הקדמה
ישמחו התלמידים ויגילו הצאצאים על בשורה טובה תדשן עצם בהגלות נגלות אור היוצר
ואור ישראל ,ספר יוצר אור על חנוכה מאת זקינינו הקדוש הרב הגאון הצדיק המפורסם
מופת הדור רבים הלכו לאורו בוצינא קדישא חסידא ופרישא כקש"ת מרן יואל צבי ראטה
זצוקלה"ה האב"ד ור"מ דק"ק חוסט והגליל יצ"ו )ושם מנוחתו כבוד( בעמ"ח ספר שו"ת בית
היוצר ב"ח על ד' חלקי שו"ע וספר דרשות בית היוצר ושא"סא .ועליו חונה ספר אור לישראל
מאת זקינינו הגה"ק רבי ישראל אפרים פישל ראטה אבדק"ק וויידיטשקא יצ"ו זצוק"ל הי"ד
בעמח"ס אהל אפרים.
ספר יוצר אור היה בבחינת אור הגנוז שנים רבות בכתב יד קדשו של מרן המחבר זי"ע
שנסתלק בשנת תרל"ו ,ורק כעבור עשרות שנים הודפס בשנת תש"ד בעיצומם של ימי
האופל ע"י נינו אבדק"ק וויידיטשקע זצוק"ל .זקנינו הרה"ק מוויידיטשקא הי"ד שקע את יגונו
על שבר בת עמו ביגיעה בתורת זקינו ובאותם הזמנים חיבר את הספר אור לישראל כהגהות
והוספות לספרו הקטן של זקינו הקדוש .ספר זה הוא מן הספרים האחרונים שנדפסו על
אדמת אירופה טרם עלה הכורת על עם השם ,בזמן שכבר נשפך דמים רבים ומיליוני מבני
ישראל כבר עלו על המוקד על קידוש השם .וכמו שכתב בהקדמתו "שכבר לקינו בכפלי
כפלים שנשפכו דמי רבי רבבות מישראל כמים ע"י מיתות שונות ר"ל ילדים בחיק אמותם
דמי כלות וחתניהם ואבות ובנות ר"ל מי בחרב ומי במים ומי ברעב ר"ל ואחר כל אלה
הקרבנות עדיין בן דוד לא בא".
אחרי המלחמה הודפס הספר פעמיים נוספות בכריכה אחת עם ספר דרשות בית היוצר,
ע"י אבינו הרב החסיד המפורסם מורנו רבי חיים אלטר זצ"ל שזכר אבותיו הקדושים לא
מש ממנו ותמיד הנחיל לבניו ונכדיו את מורשת זכרם הקדוש ותיאור חייהם בקדושה וטהרה
ומסירות נפשם על קיום מצות הבורא יתברך היה שגור על לשונו השכם והערב.
השתא בשנת תשע"ט התעוררנו נכדי וניני בית וויידיטשקא חוסט שהגיע העת לחדש
ולהו"ל ספר קדוש זה מחדש בהוצאה מפוארת למען נדע ונתקשר לדרכם הקדוש של זקינינו
וע"י לימוד תורתם שנכתב בקדושה ובטהרה נוכל להתקשר לעץ החיים ולנחלת אבותינו,
וכמו שכתב זקיננו בהקדמתו ליוצר אור בביאור הא דאיתא בירושלמי שקלים )פ"ב ה"ה( כל
האומר שמועה בשם אמרו יראה כאלו בעל השמועה עומד כנגדו "שאין די בשמועה שעומד
א .מתוך נוסח השער בדפוס ראשון
הקדמה — יוצר אור ו
כנגדו אלא צריך שיתקשר בבעל השמועה שם בעולם העליון בשמועות חדשות ששומע
עתה מפי הקב"ה וא"א להתקשר בבעל השמועה רק ע"י שיאמר שמועה מפיו .נמצא שנצמח
מזה תועלת גדול שעל ידי שאנו לומדים שמועותיו זוכים אנו להשיג ולהבין מה שהצדיק
לומד מפי הקב"ה בעולם העליון בישיבה של מעלה" עכ"ד.
לעת עתה יוצא הספר לאור במהדורה מצומצמת לעורר את הלבבות ולדובב שפתי ישנים,
ואי"ה בשנת תש"פ הבא עלינו לטובה נדפיס את הספר ברוב פאר והדר כלול בהדרו .בראש
הקונטרס הדפסנו סימן אחד מתוך ספר יוצר אור מעובד ומשוכלל בהגהות והארות ,ומחולק
לקטעים ומעוטר בכותרות .כל זה נעשה ע"י הרה"ג רבי שמואל ראטה שליט"א מח"ס נימוקי
יו"ט ונימוקי שבת ורא"כ תורת חיים בבני ברק.
הקונטרס נדפס כמהדורת ביקורת ואנו קוראים בזה לכל מי שיש בידו להוסיף ולהעיר
ולהאיר על אופן הדפסת הספר או מי שיש בידו ביאורים וחידושים בדברי רבותינו המחברים
הק' ,או שאר הערות ,נא להודיענו בקרוב כדי שנוכל לבצע את אשר החילונו לעשות למען
כבוד זקנינו הקדושים אשר העניקו חמה בקומתם ואנו תפילה אשר זכרם לא יסוף מזרעינו.
חנוכה תשע"ט
הכותב והחותם בשם בני המשפחה
המו"ל אשר מאיר הכהן ברכר
?
יוצר אור — הקדמה ז
ספר יוצר אור
הקדמה
אמר ר' ירמיה מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה וכו' אמרוה רבנן קמיה
דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קבלה כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי
משמיה דר' יוחנן וקיבלה אמר אי זכאי גמירתה לשמעתיה מעיקרא והא גמרה
נפק"מ לגירסא דינקותא )שבת כ"א ע"ב(.
האדם הפליא לעשות וקשר דבר רוחני 'יוצר 'אור הוא נשמת ישראל החצובה
בגשמי ,היינו הנשמה והגוף ,שידורו זה עם מתחת לכסא ותורת אמת הנעימים
זה באהבה אחוה ושלום ורעות ,להטות שכם דברי' יהבים 'אור 'לישראל כמו שביארתי
אחד לסגל מצות ומעשים טובים ,ולא רצה מאמר המדרש על הכתוב בהעלותך את
הקב"ה שיהי' משפט הגוף אחרי אשר ישכב הנרות הדא דכתיב גם חושך לא יחשיך ממך
וינוח בקבר שיהי' נפסד וכלה לגמרי ח"ו ,וכי ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה .על פי מה
כך הוא דינם של תשמישי קדושה שיהי' שפירש מרן המחבר זי"ע מקרא שכתוב יוצר
נזרקין והיו כלא היו ,וכי כך עושין לבני לויה, אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל
עני' זו זו שכרה .ע"כ קורא הדורות מראש ותוכן דבריו הקדושים דיוצר אור הוא כינוי
אשר לכל תכלית הוא חוקר ואינו רוצה ליצירת הנשמה היינו שהקב"ה יצר את
בכליון נבראיו ,נתן לנו התורה הקדושה הנשמה ובורא חושך הוא כינוי לבריאת הגוף
באופן זה אשר הניח מקום לכל תלמיד ותיק ופירושו שהקב"ה ברא הגוף ושיתפה אל
לחדש דבר בתורה עד סוף כל הדורות ,והוא הנשמה שגם הגוף יזדכך ויעשה רצון אביו
נקרא התורה שבע"פ ,ועי"ז התקין ממנו בנין שבשמים וזהו עושה שלום שהגוף לא יתנגד
עדי עד שאף לאחר מות האדם לא יפסוק לנשמה רק אדרבה עוד יסייע לעבודת השם
חיות הגוף לגמרי ,לכשאומרים דבר שמועה ובורא את הכל היינו שעי"ז יהי' נשלם הכלי
מפיו כמו שאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן וכונת הבריאה עיי"ש באורך בסוף פרשת
יוחי )במסכת יבמות דף צו( כל ת"ח
שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתיו בראשית בספר דרשות בית היוצר.
דובבות בקבר .וזהו מרומז לפענ"ד בפסוק
הנ"ל יוצר אור וברא חשך היינו שברא ולדרכו בקודש גם אני אענה את חלקי
בעזהש"י .דהנה ידוע אשר היוצר
הקדמה — יוצר אור ח
חיי עולם ,ולדרכנו מובן כי ע"י התורה הנשמה והגוף הפליא לעשות שיכלו לקיום
שבע"פ חיי עולם היינו מה שמחדשים הת"ח יחד לעולם ועד ,והוא ע"י התורה כנ"ל ,וזהו
בכל דור ודור יזכו לחיי עולם שלא פסקו שאמר עושה שלום היינו שהקב"ה נתן את
התורה שנקרא שלום )עיין זוה"ק פ' מקץ דף
לחיותו של הגוף גם לאחר מותם כנ"ל. קצט( שיש בה כח על ידו לזכות שיהי' להגוף
ג"כ קיום לעולם ועד שלא יבלה בקבר ,ובזה
ובזה נוכל להבין דברי הפרי עץ חיים בשער נשלם כונת הבריאה כי אין הקב"ה רוצה
הסליחות פרק ח' בתפילת ברוך הוא בכליון נבראיו ,וזהו ובורא את הכל שזה
וכו' שתקנו לומר בתר קדושה דסדרא וז"ל תכלית הבריאה וא"ש) .אף כי במקרא כתיב
באמרך תכוון בה היטב כי שם סוד הבריאה ובורא רע מכל מקום מקרי קרינן ובורא את
ומשם סוד תורתנו ומשם סוד נשמותינו ונתן
לנו תורת אמת תורת הבריאה ,ולכן אנו הכל עיין ברכות דף י"א ע"ב(.
מתפללים הוא יפתח לבנו בתורתו עיי"ש.
ולפי מה שהקדמנו מובן בדרך פשוט דבריו ]ואחי הרב הגאון החסיד ישר ונאמן מורנו
הקדושים שע"י התורה יכולים אנו לחיות חיי אלי' צבי שליט"א ]הי"ד[ תופס
עולם ע"י שיאמרו שמועה מפיו אף לאחר ישיבה בק"ק איהעלי יצ"ו כתב לי לפרש בזה
מה שאמרו חז"ל )במס' סוטה דף מט( עלמא
מותו ונשלם תכנית הבריאה כנ"ל וא"ש. אמאי קאי אקדושה דסידרא .דהנה מצינו
בש"ס שקראו להגוף בשם עלמא ,עיין תענית
ומעתה מובן דברי המדרש בהעלותך את )כה ע"א( דאמרו לי' הקב"ה לר' אלעזר ניחא
הנרות נר התורה שנקרא נר ,וזה לך דאפכי' לעלמא מרישא ,היינו שימות גופו
שאמר הכתוב גם חושך לא יחשיך היינו אם ויחזור ויברא עיי"ש היטב ,ובמהרש"א .וזהו
תעסוק בתורה עד שתהי' שלהבת עולה שאלת הגמרא )סוטה שם( עלמא במאי
מאלי' שתזכה לחדש לאמתה של תורה אז איקיים ,היינו במה יהי' קיום להגוף אחרי
גם חושך לא יחשיך ממך ,היינו הגוף לא ישב הפרד הנפש ,ומשני אקדושה דסידרא היינו
בחשך רק יזדכך ,ולילה היינו בעת אשכב ע"י תלמוד תורה עיי"ש בפרש"י ז"ל וא"ש[.
וארדם בקבר ,כיום יאיר כמו בקדשים
שהלילה הולך אחר היום ,כחשיכה היינו ונתיישב בזה לפענ"ד מה שנתקשו
הגוף ,כאורה היינו נשמה ,ע"י שיאמרו המפרשים בדברי הטור או"ח סי'
קלט שכתב וז"ל ומטבע של ברכה אחרונה
שמועה מפיו ואתי שפיר. כך הוא אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם
נטע בתוכינו ,פי' תורת אמת הוא תורה
והנה בירושלמי דשקלים )פ"ב ה"ה( ישבו שבכתב ,וחיי עולם נטע בתוכינו הוא תורה
על מדוכה זו מה הנאה יש מזה שבע"פ ,דכתיב דברי חכמים כדרבונות
שאומרים שמועה מפיו ובירושלמי איתא וכמסמרות נטועים וכו' עיי"ש .ונתקשו
שם ומה הנאה יש לו )למי ששוכן את בתי המפרשים לפרש מדוע נקרא תורה שבע"פ
חומר ואומרים שמועה מפיו בעולם הזה( בר
נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון ,ר' יצחק
אמר כהדין דשתי חמר עתיק .ועיין בנושאי
יוצר אור — הקדמה ט
נשמתו ואינו ראוי עוד ללמוד תורה .אמנם כלים שם שמצטערים להבין במה פליגי
אם אומרים שמועה מפיו בעוה"ז גם כי יבא וחלקי אמרה נפשי עפ"י דברי הבני יששכר
בכלח עלי קבר יכול עדיין לעשות מעין במאמר נר מצוה )אות יג( דאטעים לן
מלאכתו הראשונה כמו בחיים חיותו .וזאת מילתא בטעמא שקבעו להלכה בש"ס ושו"ע
היתה כוונת חז"ל להטמין ברמז במצות נר כבתה )נר חנוכה( אין זקוק לה ,אף דהוא
חנוכה הרומזת למעלות התורה ותקנו לכאורה נר מצוה והי' מן הסברא לומר
להלכה כבתה אין זקוק לה ,לרמז שגם לאחר שצריך להדליק כל זמן מצותו ,והאיך הי'
כביית הנר נשמה מן האדם יוכל להתחשב יוצאין בה בעודה בכיבוי' ,וכתב לתרץ עפ"י
כאילו נר דלוק וזוכה לילך מעלה מעלה דברי הגמ' הנ"ל אשר ר' יוחנן הקפיד על ר'
במעלות התורה ,על ידי שמתעסקים אלעזר שלא אמר שמועה מפיו וכו' ,ויובנו
בשמועותיו בעולם ועי"ז שפתותיו דובבות הדברים עפ"י מה שאמרו בגמ' שבת )דף נח(
בקבר ונתוסף שכרו בזה .כי הלא עושה גם זוג שיש בו עינבל מקבל טומאה דמיקרי
אז מעין מלאכת תורתו שעשה בחיים .ועד"ז שפיר כלי ונפקא לי' מדכתיב כל דבר אשר
פי' עוד שם במאמר אור תורה )אות נ( יבא באש וכו' .אפילו דיבור יבא וכו' ,היינו
מקרא שכתוב )בהפטרה בשבת חנוכה( אפילו כלי הזאת שאינה עשוי רק לדיבור
ונתתי לך מהלכים בין העומדים וכו' ,ולכוונה היינו לקשקש ולהשמיע קול .אח"כ אמרו
זו מפטירין אותו בחנוכה עיי"ש בדבריו הק' בגמ' שם אפילו ניטל העינבל טמא ,ומקשה
כי נעמו .ודו"ק ותשכח דר' יוחנן לשיטתו ע"ז למאי חזי ,ומסיק שם אליבא דר' יוחנן
אזיל דפסק כבתה אינו זקוק לה ,לכן לפי שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס .ופרש"י
שיטתו היטב חרה לו על ר' אלעזר שלא ומשמיע קול כבתחילה ולא בטל לי'
ממלאכתו הראשונה .הרי לך להלכה שכל
אמר שמועה מפיו כנ"ל. כלי אף שבטל ממלאכתו הראשונה אם
אפשר שתעשה מלאכתו הראשונה ע"י
עוד כתב הבני יששכר )שם אות יא( טעם
לשבח על פסק דכבתה אינו זקוק לה, צירוף כלי אחר מיקרי עדיין שפיר כלי.
רצו חז"ל להראות בזה מעלות התורה
)הרמוזה בנר מצוה הלזו( על כל חכמות והנה התלמיד חכם עוסק בתורה עם כלי
שבעולם דהנה מדת כל החכמות שבעולם הגוף ,ולאחר פטירתו אף שבעצמו
אם לא יעלה בידו להשיג תכלית החכמה אינו יכול לעשות מלאכתו הראשונה אבל
והאומנות ההוא ולא יראה סימן יפה בלימודו אם אומרים שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו
יהי' מאיזה טעם או מניעה שיהי' ,נמצא שכל דובבות ,ונמצא הוא לומד בכלי הגוף כמו
יגיעתו ועיונו לריק ולהבל הי' וללא שום שבחיים .והגם שהוא ע"י דבר אחר מיקרי
תועלת .אמנם מידת התורה הקדושה אינו כן עושה מעין מלאכתו .והנה נר ד' נשמת אדם,
כי אם האדם עוסק בתורה לשמה אפילו לא וכשנפטר האדם נכבה הנר מן הגוף והולך
הי' יכול לכוון כהלכה )מפני שתקפה עליו למקומו ,ואז פוסק חיות הגוף שהי' עוד בו
הקדמה — יוצר אור י
שם משה וכתיב התם ויהי שם עם ה' ,מה משנתו( מ"מ קוב"ה חדי בפלפולא אשר זה
להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש הוא התכלית הנרצה בלימוד תוה"ק .ולרמז
עכ"ל הגמרא .ומדייק זקני הקדוש זי"ע מה זה תקנו בנר מצוה הלזו דכבתה אינו זקוק
זה שאמרו עומד ומשמש ולא אמרו אף לה ויש לו שכרו משלם כמו זה אשר האיר
להלן משמש ,ומבאר עפ"י מה דאמרו רז"ל לארץ ולדרים וזכה לכוון כהלכה ויושלם ע"י
)מגילה כא( כתוב אחד אומר ואשב בהר עסקו בתורה אור לנפשו ,והשי"ת ישמור
וכתוב אחד אומר ואנכי עמדתי בהר ,אמר רגלו מלכד .ואפי' בחכמת הקבלה אשר ח"ו
רב עומד ולומד יושב ושונה .ופרש"י כשהי' אם האדם לא יכוון אל האמת תסמר
לומד חדשות מפי הקב"ה הי' עומד מפני שערות ראשו פן וכו' ,אעפי"כ כיון שכוונת
מוראו וכבודו של הקב"ה המלמדו ,וכשהי' האדם הוא לשם שמים לא יחוש אפילו
חוזר על לימודו הי' יושב עכ"ל .ולכוונה זו יטעה לשעה קלה השי"ת יחננו במעגלי צדק
אמרו בגמרא לא מת משה והיינו שעדיין עיי"ש בדבריו הנוראים) .ואולי יצדק לפרש
במיתתו חי וכו' ,שלא מת אלא לנו ,אבל בדבריו הקדושים המדרש שהבאתי בתחלת
לעצמו עדיין חי הוא כמאז שמוסיף תמיד דברינו בהעלותך את הנרות הנרות הם
השגה על השגתו ולומד תמיד חדשות מפי מרמזים על עסק התוה"ק כידוע ,זה שאמר
יתברך ,וכיון שלומד חדשות הרי הוא "עומד הכתוב גם חשך היינו לימוד בתורה שהי'
ומשמש" ולא יושב דחדשות מעומד יע"ש. בעוה"ז בבחינת חשך ,שלא כיון בה כהלכה
להאיר אתה לארץ ,לא יחשיך לא ישאר
ומעתה לפי"ז בודאי כל צדיק הוא בבחינה בחשך ,ולילה והדברים אשר הי' סתומים
זו שגם לאחר פטירתו מן העולם בעולם הזה כלילה הזו אשר ימשש האדם
הוא משיג תמיד השגות חדשות מפיו של באפילתה ואינו יודע אם כיון האמת ,כיום
הקב"ה ,ולזה אמרו גדולים צדיקים במיתתם
יותר מבחייהם .ולכן רב לשיטתו שפיר יאיר בעוה"ב והבן(.
קאמר לרב שמואל בר שילת ,אחים
בהספדאי שהיינו שיתחמם בהספדו וירבה ועלה על דעתי להסביר לפי דבריו
בשבחיו )וכמו דקיי"ל גם בשו"ע יו"ד סי' הקדושים דגם רב דהוא מרא דהאי
שד"מ דמפליגין קצת בשבח הנפטר שמעתא דכבתה אין זקוק לה אזיל ג"כ
ולכאורה האיך הותר לשקר אפילו במקצת לשיטתי' .והוא עפ"י מה פי' מרן זקני
והלא השקר שנאוי מאד לפני המקום ב"ה המחבר זי"ע בקשרו מספד מר על רעו אשר
אכן לפי האמור יתיישב( אע"ג שאפשר כנפשו הגה"ק מדאראג זי"ע והיא לו נדפסה
שלא הי' עדיין במדרגה זו כמו שהוא מספר בפתח הבית לחלק ב' מתשובות בית היוצר
עליו ,מ"מ יכול להיות שלאחר פטירתו יגיע מה דאיתה בש"ס )שבת קנג( אמר לי' רב
למדריגה הגדולה ,והיינו דאמר לי' דהתם לרב שמואל בר שילת אחים בהספדאי
קאימנא ,שהיינו שם בבחי' עומד ומשמש דהתם קאימנא .ותוכן דבריו עפ"י הגמ'
)סוטה יג( ד"א לא מת משה כתיב הכא וימת
יוצר אור — הקדמה יא
ובדרך זה יתיישבו הדקדוקים שידקדק כנ"ל ,דהיינו שילך גם שם ממדריגה
ביערות דבש חלק ראשון )בהספידו למדריגה בהשגות חדשות מפיו של הקב"ה
על חמיו הגאון ז"ל( על הגמרא יבמות הנ"ל
שמתחילה מביא את הפסוק אגורה באהלך עיי"ש דפח"ח.
עולמים ,לראי' ששפתותיו דובבות ,ואח"כ
שאל מאי קרא ומייתי' ראי' דחכך כיין הטוב ונלענ"ד להוסיף נופך משלי דלכאורה
וכו' .וקשה דהא כבר מייתי קרא דדוד ,ואי צריכין להבין כוונת רב במה
משום דמקרא דדוד לא מוכח עדיין שצוה שיספידוהו כ"כ דמה הנאה יצמח לו
דשפתותיו דובבות לכן הוצרך להביא מקרא מזה ,אלא בוודאי היתה כוונתו לצוות
דדובב שפתי ישינים ,א"כ למה מביא כלל לתלמידיו שילמדו שמועותיו ,וכמו שאמר
מקרא דדוד ,ולא הביא תיכף קרא חכך כיין רב יודא משמו ביבמות )צו( מה דכתיב
אגורה במהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם
הטוב דמשם הוא עיקר הילפותא עיי"ש. לגור בשני עולמים ,אלא כך אמר דוד לפני
הקב"ה ,רבונו של עולם יהי רצון שיאמרו
וע"כ נלענ"ד לומר שלשני בחינות כוונו כאן שמועה מפי בעולם הזה עיי"ש .ומגודל
גבוה מעל גבוה .כי רב לשיטתו סובר ענותנותו דרב אמר לרב שמואל בר שילת
שגם שמועה שלא זכה לכוון האמת בה שאף שיודע שעדיין לא הגיע למדריגה זו
בעולם הזה זוכה אחר חייו כשזוכה לשכון שיהי' ראוי והגון לכך שיאמרו שמועות מפיו,
תחת כנפי השכינה ולשמוע לקח מפי מ"מ הוא מבקש ממנו זאת ,מפני שהוא
הקב"ה וזה הוא בוודאי תורת אמת לאמתו. מצפה ששם בעולם העליון יגיע למדריגה זו.
וזה הי' ההשתוקקות דדוד במה שביקש והיינו דאמר דהתם קאימנא דהיינו שאזכה
שיאמרו שמועה מפיו בעולם כדי שיזכה לשמוע חדשות מפי הקב"ה כדברי ק"ז זי"ע,
עי"ז להיות שומע ומוסיף מפי הקב"ה בעת אף אם מה שאמרתי בעודי בעולם הזה לא
אשר יחסה תחת כנפי השכינה ,וכמו הי' מכוון כל כך לאמיתה מ"מ אותן שיאמרו
שמסיים אחסה בסתר כנפיך סלע .ומדר' שמועתי ע"י שיהי' קשורים יזכו להבין גם
יוחנן לא מוכח רק כשאומרים שמועה מפיו אותן הדברים אשר אשיג בעולם העליון,
אז שפתיו דובבות אבל זה אינו מספיק רק והמה בוודאי אמיתיים .ובזה מובן מה
על שמועה שכיוון בה לאמיתה בחייו ,ולכן שאמרו בירושלמי שם בשקלים כל האומר
שמועה בשם אמרו יראה כאלו בעל
הוכרח להביא מדרב. השמועה עומד כנגדו היינו שאין די בשמועה
שעומד כנגדו אלא צריך שיתקשר בבעל
ואפשר לומר דמה דמתמה הגמ' על ר' השמועה שם בעולם העליון בשמועות
יוחנן שהקפיד שיאמרו שמועותיו חדשות ]ששומע עתה[ מפי הקב"ה וא"א
מפיו הוא מפני דממה דאמר ר' יוחנן לא להתקשר בבעל השמועה רק ע"י שיאמר
מוכח דיש לו טובה אם אומרים שמועותיו
מפיו ,אלא אם בטוח הוא שכיוון האמת שמועה מפיו והבן.
בשמועותיו ,ולכן הוצרך להביא מהא דרב
הקדמה — יוצר אור יב
שאם יהי' שיטת ר' ירמי' כדבריהם א"כ למה דלפי שיטתי' אף במימרא שלא כיוון כהוגן
חשבן לבני בבל כמתי עולם ,הלא אף אם לא ג"כ יש תועלת ,ומכל מקום הוצרך להביא גם
זכו להשיג בהאי עלמא אמיתתן של דברים מדר' יוחנן לראי' שמקושר האומר אם בעל
מחמת ריבוי הספיקות מ"מ לא יהי' מתי
עולם כי יש שכר לפעולתם וגם חשך לא השמועה ,ומבין שניהם יקום דבר וא"ש.
יחשיך מהם כנ"ל) .היינו המחשכים שהושיבו
בה( כי הקב"ה גלי לן טעמא בעלמא דקשוט ובזה אפשר להסביר פלוגתת הירושלמי
כדברי הבני יששכר באות י"ג הנ"ל בכוונת שהבאנו דר' יצחק סבירא ליה כר'
יוחנן דדרש מקרא דוחכך כיין הטוב וכו'
הלכתא רבתא דכבתא אין זקוק לה. ולפי דבריו במה שאומרים שמועה מפיו הוא
רק חוזר על הראשונות בלי שום תוספת
אבל משמי' דר' יוחנן שפיר קבלה דלדידי' וזוכה רק לשכר לימוד כדברי הבני יששכר
שפיר ירמוז על מעלות עסק התורה הנ"ל באות י"ג ,וע"כ המשיל הדבר לשותה
על דרך שכתב הבני יששכר אות י"ג הנ"ל יין ישן בלי שום תערובת דבר חדש
לרמז ששפתי ישנים דובב בקבר, להמתיקו ,אבל בר נזירא אזיל בשיטת רב
כשאומרים שמועה מפיהם .וכעת הצטער שזוכה עי"ז לשמוע ולהשמיע חדשות מפי
אביי על שלא רצה לקבלו מתחלה הקב"ה ע"כ המשיל לקונדיטון שניתן גם
כששמעה משמי' דר' ירמי' כי הלא ר' ירמי' דבש ומערב תבלין בתוך היין ופנים חדשות
לא אמרה מדעטו רק אטעים לן טעמי' דרב
ובשיטת רב שפיר יכולים אנו לפרש דקאי באו לכאן וא"ש.
לרמז על מעלת עסק התורה שיש תועלת
אף בלימוד שלא יעלה כהוגן וכדברי הבני ומעתה ניתנה ראש ונשובה לבאר מאמר
יששכר באות י"א ,וזה שאמר ונפקא מינא הג' שהצגנו בראש דברינו ,אמרוהו
לגירסא דינקותא היינו הלימוד שלא הי' רבנו קמי' דאביי משמי' דר' ירמיה ולא
מבורר כהוגן ,וילדות היתה בו ,אעפי"כ קיבלה היינו שאמרו לו רבנן משמיה דר'
יתעלה ויתברר וכינה הלימוד הנ"ל בדרך ירמיה דסובר כבתה אין זקוק לה ולא רצה
לקבלו .כי היה קשה לו מה ראה על ככה
מליצה בשם גירסא דינקותא. להקל בנר מצוה כל כך ,וא"א לתרץ לפי
שיטת ר' ירמיה דמשום הכי פסקו כן שרצו
עכ"פ היוצא לנו מזה שלא לבד לנשמת לרמז על מעלת עסק התורה וכנ"ל בשם
הצדיק הוא לתועלת בהפצת דבריו הבני יששכר ,כי הלא ר' ירמיה דרש
הקדושים על פני תבל כדי שיאמרו שמועות )בסנהדרין כד( את הפסוק )איכה ג(
מפיו ועי"ז יתרבה שכרו בעולם העליון ,אלא במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר ר'
גם לנו נצמח מזה תועלת גדול שעל ידי ירמיה זו תלמודה של בבל ,פירוש שמחמת
שאנו לומדים שמועותיו זוכים אנו להשיג הפלוגתות רבו הספיקות וא"א להעמיד על
ולהבין מה שהצדיק לומד מפי הקב"ה אמיתותן בטעמן עיין בפירש"י ,ולכן לא רצה
אביי לקבל זה משמי' דר' ירמי' ,כי אמר להם
בעולם העליון בישיבה של מעלה.
יוצר אור — הקדמה יג
בלתי לשם לבדו ולא עשה שום תנועה קלה והנה לתאר את בעל השמועה מרן זקיני
או שום דבר גדולה או קטנה בתערובות שום הקדוש זי"ע ולמשוח בששר המליצה
פני' ,או כמצות אנשים מלומדה כי אם הכל צורת תכונתו הקדושה מידותיו ומדרגותיו
בכונה .והתאמץ מאד לצאת ידי חובת כל אין ביכלתי ,והוא מן הנמנע כי הלא כבר
מצוה אליבא דכל הדיעות ועשה פשרה בין ניסיתי באלה בהקדמה לס' דרשות בית
היוצר שהוצאתי לאור בעזהשי"ת בקונטרס
כל השיטות בעניני המנהגים. הר הבית שהצגתי שם .ואף כי רבים וכן
שלמים אמרו לי שנתפעלו ונתרגשו מאד
ובפרט מה נהדר הי' לראות איך הי' נזהר מהדברים שכתבתי שם ,עכ"ז יודע אני
מאד להדר את המצות הן בממונו בעצמי שלא יצאתי ידי חובתי בשבח המגיע
אין כסף נחשב והן בגופו בכל מה שהי' יכול לכתבים ולא הגעתי אפילו למחצה ולשליש
ליפותו בכל מיני יופי ופאר והידור ,ושמעתי ולרביע לא שמענו שם מעניניו ,אשר א"א
מאאמו"ר שליט"א ]הי"ד[ ששמע מפ"ק של לתאר תמונת מפעלות איש אלוקים כמוהו
הגה"ק בעל קדושת יו"ט שאמר על זקיני
הקדוש זי"ע שהי' חד בדרא בעניני הידור בחרט עלי גליון.
מצוה .וגם הי' אהוב ודבוק בכל צדיקי דורו
ובפרט הי' מקושר בחד קטירא למרן ובפרט כי עיקר חידושו הי' אשר בזה
הקדוש בעל דברי חיים זי"ע וסיפר הגה"צ הכריע כמעט כל חכמי וצדיקי דורו
אב"ד דק"ק נאדיפאלא שליט"א ]הי"ד[ בעשיית כל מצוה ומצוה הן דאורייתא הן
שפעם אחת במסיבת סעודת מצוה סעודת דרבנן או כל מנהג של מצוה בחשק נפלא
סיום מסכת אשר ישב בראש מרן זקיני ושמחה עצומה והשתוקקות נפלאה ובזריזות
הקדוש זי"ע התנצל אדם אחד לפני ק"ז יתירה ובהתלהבות נוראה במתינות ובישוב
זצ"ל איך שמרן הקדוש בעל דברי חיים הדעת דקדושה ,וכל עצמותיו ממש היו
זי"ע הבטיח לו שיהי' לו זש"ק והד"ח כבר שמחים וחורדים לקראת כל מצוה ומצוה
הוא בעלמא קשוט ולא נתקיימה הבטחתו. כאילו בו ביום נתנה מסיני ,אשרי עין ראתה
וק"ז זצ"ל בשמעו זאת לבש קנאה לכבוד פניו המאירים ושמחים כפני השכינה בעת
רבו הקדוש ולקח בידו הגמרא שהייתה עבודתו הכשרה והתמימה במציאת חן ושכל
מונחת לפניו ונשבע בנקיטת חפץ בזה"ל טוב בעיני אלקים ואדם ,והכל הי' בהצנע
אם האמת הוא שהרבי הקדוש בעל דברי לכת בכל עניניו בכל מה דאפשר עד כי לא
חיים הבטיח לו זש"ק ,אזי נשבע אני הרגישו בעבודתו ובמדרגותיו רק יחידי סגולה
בקדושת הגמרא שעוד בשנה הזו יפקדהו בעלי השגה אמתיים הישרים והתמימים
ד' בזרע של קיימא וכן נתקיים )והמעשה בלבותם והתבוננו אחריו אחרי כל צעד וצעד
בשכל נפלא ,המה זכו לראות עד כמה היה
ידוע ומפורסם שגליל ההוא(. שם אורחותיו וכל דרכיו הי' שקולים במשקל
הק-ל דעות לו תכן עלילותיו ,וכל מעשיו
ובדרך כלל אני אומר שאין מן הראוי
שאיש כמוני היום יעמוד לערוך
הקדמה — יוצר אור יד
בנו הגה"צ מ' מנחם זצ"ל בהקדמה לספר גדולת וקדושת האדם הגדול בענקים כי כבר
אמרי בינה מאביו הקדוש זי"ע וז"ל והנה זה רק אמר המלך החכם )משלי כ"א( לפי שכלו
מעט מחידושיו אשר חידש מידי שבת בשבתו יהולל איש היינו לפי ערך השגתו של המהלל
ומדי יום ביומו כי לא לקח לו פנאי לכתוב כל יתהלל המהולל כי לא יוכל להלל רק עד
אשר חידש בגפ"ת כי עבודת הקודש בתפילות מקום שיד השגתו מגעת ,וכן ראיתי שכתב
ותחנונים אשר שפך לפני בוראו ית"ש וגם כ"ק דו"ז הגה"צ מהר"נ שרייבער זצ"ל דומ"ץ
טירדות הציבור לא הניחוהו לכתוב הכל עכ"ל. בקליינווארדיין בהקדמה לספה"ק אפסי ארץ
מכ"ק זקיני הגה"ק מנאנאש זי"ע ייע"ש
ומה שכתב וסידר לעצמו הקונטרס הזה שכתב להוכיח מספה"ק השל"ה כי אף
לחנוכה הוא הדבר אשר דיברנו שהי' הנביאים לפי בחינת עבודתם השלימה השיגו
חד בדרא בהידור מצוה בכל אנפי' ואף
בחלקי הלימוד הנוגעים אל המצוה ובפרט במראות ד' עיי"ש.
במצוה דחנוכה אשר עוצם התרגשותו עד
להפליא .ובכל יום מימי חנוכה מחצות ולהלן ואני הוספתי לפרש בזה את הפסוק )משלי
הי' עוסק בהכנות למצות הדלקת נר חנוכה יז ג( מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי
ואת הדלת סגר אחריו בהתבודדו עם קונו, מהללו .היינו לפי מה שיכולים אנו להלל את
וזה לא היה ממנהגו אפס בעיתים מזומנים המהלל ככה יוכל להתהלל על ידו המתהלל
וידועים ובחנוכה בכל יום .וסמוך למנחת והבן .וכן פירשתי הגמ' ברכות )ו ע"ב( ]ההוא
ערב סידר המנורות ותיקן הפתילות והעמיד גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא
כל כלים שהי' לו סביבות המנורה לקשטה מהדר אפיה לבי כנישתא חלף אליהו חזייה
והוא בכבודו ובעצמו הדליק בבית מדרשו בין אידמי ליה כטייעא אמר ליה כדו בר קיימת
מנחה למעריב כדי לצאת ידי הדיעות שצריך קמי מרך שלף ספסרא וקטליה[ .אדמי לי'
להדליק קודם תפילת ערבית והדליק בשתי כטעי' היינו שהי' איש גרוע כ"כ עד שאלי'
מנורות אחת היתה מונחת בטפח הסמוך זכור לטוב נדמה בעיניו כטעי' ע"כ שקל
לפתח מוגבה שבעה טפחים מן הקרקע ספסירי' וקטלי' עיי"ש .ע"כ אשים קנצי
והשני' הדליק על החלון והכל בברכה אחת למילין מלדבר במעלות וגדולת המחבר זי"ע.
וחוץ מטעמים הכמוסים נראה פשוט
שכוונתו הקדושה היתה כי באמת תפס רק עוד אחת אדברה נא בשבח לכתבים
לעיקר שצריך להדליק בטפח הסמוך לפתח החיבור הלז אשר אני נותן לפניכם היום
כמו שנהג האר"י הקדוש אכן יען אשר רבו ברכה ,הן ידוע לכל שכ"ק זקיני המחבר זי"ע
הגה"ק בעל אמרי אש זי"ע הדליק בחלון לא העלה בכתב אף מיעוטא דמעוטא
כמ"ש בנו בספר זכרון יודא שאמר אף מחידושיו שחידש בעומק עיונו ושכלו הזך כי
שעפ"י האר"י ז"ל צריך להדליק בטפח הי' כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק וכל
הסמוך לפתח אבל כיון דבגמרא משמע דיש דרכיו ומדותיו היו מותאמים עם מדת רבו
הגה"ק בעל אמרי אש אשר גם רבו הקדוש לא
העלה בכתב כי אם מיעוטא דמיעוטא ,כמ"ש
יוצר אור — הקדמה טו
דחנוכה( ו' חלקים ובו ל"ו אותיות )ששת להדליק על החלון הסמוך לרשות הרבים זה
הקנים ובו ל"ו נרות( בדרך פלפול ,חלק עדיף לי לנהוג ע"כ לכן למען כבוד רבו
השביעי קנה השביעי בדרך דרוש ,וחלק הח' הקדוש הדליק גם על החלון כי לא רצה
)קנה שמיני( בדרך אגדה וקראתים בשם
לשנות שום דבר ממנהגי רבו כנ"ל.
אור לישראל.
ועוצם שמחתו בשעת ההדלקה הנעים
סיימתי כתיבת ההקדמה בר"ח תמוז זמירות לקונו בתשוקה נפלאה
"בשתא" הדין והנה כ"ק מרן זקיני והבטתו בנרות בחדוה עצומה כל משך מצותן
המחבר זי"ע דרכו הי' לומר תמוז נוטריקון הכל הי' עד להפליא לא יאומן כי יסופר.
זמני תשובה ממשמשין ובאים דוס פערדע באמת אמרו תלמידים הגונים כי מי שלא
קווארטל פין יאהר איז שוין פעליג ובכל שנה ראה שמחתו של מצוה זו לא ראה שמחה
ושנה מתעוררים המרי דחושבנא לעת כזאת מימיו .ובכל משך ימות החנוכה היו מרגישים
כי עולה מורא על ראש איש יהודי מן הארי אשר אש קדוש תוקד על לוח ליבו הקדוש
)מזל אב( ודורשי הרשומות המליצו אריה והטהור עד שלא הי' יכול ליתן מעצור לרוח
שאג מי לא ירא ארי' נוטריקון אלול ראש קדשו גלי' לדרעי' ונפל נהורא נפישא מאור
השנה יום הכיפורים הושענא רבא ובפרט הגנוז בו וכתב מעט מחידושיו שחידש
בשנה זו מי לא ירא מן "שאגת" )בגמטריא בסוגיא דחנוכה .וע"כ אזרתי כגיבור חלצי
תש"ד( "אריה" אחר שכבר לקינו בכפלי להוציאם לאור עולם ולא אפונה כי כל הלומד
כפלים שנשפכו דמי רבי רבבות מישראל בו יתרגש ויטעם טעם זקנים טעם מתיקות
כמים ע"י מיתות שונות ר"ל ילדים בחיק המצוה ויזכה לאור חדש ע"כ זה שמו הנאה
אמותם דמי כלות וחתניהם ואבות ובנות ר"ל לו יוצר אור .וכציפור המצפצף שבונה קנו על
מי בחרב ומי במים ומי ברעב ר"ל ואחר כל אילן גבוה כן העמדתי דברי על דברי ק"ז כדי
אלה הקרבנות עדיין בן דוד לא בא ע"כ להרבות הספר בכמות .ובקשתי שטוחה לפני
צריכים אנו להתאמץ בתשובה שלימה עד כל הלומד בספר יוצר אור להשים עין גם
ישקף ד' וירא בעני עמו ויגאלנו גאולת עולם בדברי אולי אבנה גם אנכי בשבילם ובזכותם.
כאות נפש המחכה להבורא עולם היוצר אור
וכדי להקל על הקורא חלקתי את דברי
שיאיר אור לישראל. לח' חלקים )כנגד שמונה קני המנורה
הק' ישראל אפרים פישל ראטה
אבדק"ק וויידיטשקא והגליל יצ"ו.
לשנת נר תמיד
?
יוצר אור — ענף א יז
סימן א
ענף א
כבתה זקוק לה שצריך לחזור ולמלאות שמן
כדי שידלק כל השיעור ברציפות
קאמר דלמא פשע ולא מתקן לה ,ולא בגמ' ]שבת כא ע"א[ אמר רב הונא
קאמר דלמא פשע ולא ידליקנה. פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין
מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהן
וע"כ הי' נלענ"ד לומר דרש"י ז"ל נשמר בחנוכה בין בשבת בין בחול .אמר רבא מאי
בזה מהא דתמהו עליו דאיך אפשר טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה
לומר דיפשע ולא ידליק ,וכי טירחא גדולה ומותר להשתמש לאורה וכו' .ופירש"י ז"ל
הוא להדליק הנר ,דכיון שרוצה לקיים המצוה כבתה נר חנוכה .ואמרתי לפרש ומצאתיו
כמו דקיים מתחילה להדליקה ,מ"ט יפשע בראש יוסף ,דנר לשון זכר כמ"ש ]שמואל א
מהלדליקה עוד הפעם .וע"כ מיאן רש"י ז"ל ג ,ג[ נר אלקים טרם יכבה ,וא"כ אמאי
לומר דילמא פשע ולא ידליק ,דע"ז בודאי קאמר כבתה לשון נקיבה ,לכן מפרש ]רש"י[
לא חיישינן דיפשע ולא ידליק ,רק דרש"י דלשון נקיבה קאי אחנוכה ,דהוא לשון נקיבה
ז"ל סובר דכמו דאמרינן לקמן ]כא ע"ב[, יע"ש .אמנם בזה עדיין יש להבין אלישנא
ומסקינן ג"כ להלכתא בשו"ע ]תרע"ב סעי' דגמ' גופא ,דאמאי נקיט לשון נקיבה כיון
א – ב[ דאפילו לדידן דפסקינן כבתה אין דקאי אנר לשון זכר ,הלא ממילא ידעינן
זקוק לה מ"מ צריכין לכתחילה להיות השמן דקאי אנר חנוכה דביה עסקינן ,כמו דאמר
כשיעור הראוי להדליק ,כמו כן לרב הונא
דסובר כבתה זקוק לה הוא משום דסבר אין מדליקין בהם בחנוכה.
דהמצוה הוא שידליק דוקא בכל השיעור
]אף דיעבד[ ,וממילא כשכבתה בתוך זמן ונלענ"ד דהנה על זקוק לה פירש"י ז"ל
השיעור הצריך להדליק ,לא קיים כלל עדיין ]זקוק לה[ לתקנה הלכך צריך
לכתחילה לעשותה יפה דלמא פשע ולא
מצות הדלקת נר חנוכה. מתקן לה ]עכ"ל[ .דיש לדייק בדבריו
הקדושים דקאמר לתקנה ,ואמאי לא קאמר
ולזה כשהוא רוצה לקיים מצות הדלקת נר דזקוק לה להדליקה .וגם בסוף דבריו הק'
חנוכה ולהדליקה עוד פעם אחרת,
סימן א — יוצר אור יח
כלו עוד פעם אחרת מחדש ,ולזה שפיר צריך ליתן עוד הפעם כ"כ שמן שידליק
פירש"י ז"ל כבתה נר חנוכה ,דהיינו שכבתה מכאן ואילך כל זמן השיעור ,כי מה שדלק
כל הנר חנוכה ,וצריך לתקנה מחדש כנ"ל בפעם הראשון איננו מצטרף כלל להשיעור
שצריך שידליק .וזהו בודאי טירחא גדולה
ואתי שפיר. שאם לא הכין מתחילה שמן רק על זמן
השיעור שצריך להדליק ,ועכשיו שכבר דלק
ובזה מיושב ג"כ הדקדוק מחידושי מן השמן ולא נשאר בו כשיעור הדלקה והוא
מהרצ"א ז"ל על רש"י ז"ל ]שכתב צריך להכין עוד פעם אחרת שמן אחר ,וע"ז
דלמא פשע ולא מתקן לה[ דהוי לי למימר בודאי יש לחוש שיפשע ולא יכין ,אי מחמת
דלמא תכבה ופשע וכו' יע"ש .ולפי הנ"ל
ניחא דאילו היה כותב דילמא תכבה ,הי' טירחא ואי מחמת חסרון ממוןב.
משמע דאין החשש רק שתכבה וממילא
כשידליקה עוד הפעם כבר יצא ,כיון ולזה שפיר פירש"י ז"ל זקוק לה לתקנה,
דמצטרפין מה שדלק כבר לשיעור הדלקה דהיינו שאין די במה שידליקה עוד
והאמת אינו כן למאן דסבר כבתה זקוק לה הפעם רק שצריך לתקנה כדמעיקרא,
וכמו דפירש"י ז"ל מקודם ,דכבתה נר חנוכה, שידליק מכאן ולהלאה שיעור שלם כנ"ל.
דמשמע שבטל כל הנר חנוכה במה דכבתה, וע"ז בודאי שפיר מסיים דילמא פשע ולא
וזקוק לתקנה מחדש כנ"ל דלא מצטרפין מה מתקן לה ,דבודאי על ההדלקה לחוד לא הוי
חיישינן דיפשע כנ"ל ,רק כיון דצריך לתקנה
שדלק כבר ,ואתי שפיר. כדמעיקרא שידליק עוד הפעם כשיעור ,וע"ז
ולפ"ז היה סברא לומר -כדי שלא לאפושי בודאי חיישינן דיפשע ולא יתקןג.
בפלוגתא -דאפילו למ"ד דכבתה
אין זקוק לה ,אינו מחולק רק על האי סברא וזה הסברא -דאם כבתה הנר חנוכה דאז
לחוד ,דסבר דכשכבתה אין צריך לתקנה אין מצטרפין להשיעור הדלקה מה
מחדש ,משום ]דס"ל[ דמצטרפין הא דדלק שכבר דלק -מרומז בלשון כבתה דנקיט,
מעיקרא לשיעור .אבל זה בודאי ]דמודה רב[ שהוא לשון נקיבה ,דקאי אנר חנוכה ולא
דצריך להדליקה עוד הפעם כדי שידליק כל אנר לחוד .משום דכיון דכבתה ,כבר אזלה
השיעור ,רק על זה לא חיישינן שיפשע לה נר חנוכה ,דהיינו שאינו נחשב כלל מה
מלהדליקה עוד הפעם כיון דליכא בהאי שדלק עד עתה לנר חנוכה ,רק נחשב
הדלקה שום טירחא ולא שום חסרון ממון. כאילו לא דלק כלל .וממילא שצריך לתקנה
ב .עיין להלן )ענף ב( מה שמוסיף עוד רבינו לבאר ,דלמ"ד כבתה זקוק לה אין הכוונה רק דצריך לחזור ולהדליק
את כל השיעור הנצרך ,אלא צריך להחליף את השמן והפתילות לשמן אחר ,שהרי נתברר עכשיו שהשמן לא
היה ראוי להדלקה מתחילה.
ג .עיין אור לישראל )סי' ו אות ב( שהביא שכן מצדד גם בשו"ת בית שערים סי' שסב ,ושו"ת מנוחת משה בשם
אביו בעל מנוחת אשר.
יוצר אור — ענף ב יט
בהם בשבת ,כיון דאם כבתה ]בשבת[ לא אמנם כ"ז שפיר נוכל לומר במה דהתיר
יוכל להדליקה. רב בשמנים ופתילות הפסולים
להדליק בחול ,אבל במה שמתיר להדליק
ולזה שפיר מוכח בכפילא ,חדא דלא צריך אפילו בשבת ,מזה בודאי מוכח דקסבר
לתקנה מחדש וזה היה מוכח שאין צריך אפילו להדליקה עוד כשכבתה,
מדמדליקין בחול ג"כ ,רק מדמליקין בשבת דאל"כ האיך התיר להדליק בשבת ,כיון
נשמע עוד יותר דאפילו להדליקה לחוד
עוד הפעם ג"כ אין צריך .ולזה שפיר קאמר דבשבת לא יכול להדליקה.
הרי"ף בכפילא ,מכלל דאי כביא לא מזדקק
לה ,והדר אמר ש"מ כבתה אין זקוק לה. ובזה שפיר מיושב דברי הרי"ף ז"ל ,שכתב
והיינו הא דקאמר בסוף דכבתה אין זקוק מדמדליקין בהן בחנוכה בשבת
לה הוי הפירוש דא"צ לתקנה מחדש ,וזהו ]כשיטת רב בגמ'[ מכלל דאי כביא לא
נשמע גם מדמדליקין בחול ,ועל הא מזדקק לה ש"מ כבתה אין זקוק לה עכ"ל.
דקאמר מתחילה מדמדליקין בשבת מכלל ותמהו רבים עליו דאמאי לא הוכיח כן
דאי כביא לא מזדקק לה היינו שאינו צריך מדמדליקין בחול .ולפי הנ"ל ניחא,
דמדמדליקין בחול אינו מוכח רק ]זאת[
להדליקה כלל. שאם כבתה אינו צריך לתקנה מחדש ,אבל
להדליקה עוד הפעם בודאי עדיין נוכל לומר
וזהו דמתרץ הרי"ף ז"ל בדיבורו ,דמפני שצריך להדליקה עוד הפעם ,ואעפ"כ מותר
מה הוא מוכרח להוכיח זאת משבת להדליק בפתילות ושמנים הפסולים בחול,
ולא מחול משום דבחול אינו נשמע רק משום דעל הדלקה גופא לא חיישינן דיפשע.
דאם כבתה אין זקוק לה לתקנה מחדש אבל מהא דמדליקין ]גם[ בשבת ,שפיר
כנ"ל ,משא"כ משבת מוכח דאי כביא לא מוכח דאי כבתה אי"צ כלל להדליקה עוד
מזדקק לה כלל להדליקה עוד הפעם כנ"ל, הפעם ,דאי לאו הכי לא היה רשאי להדליק
ואתי שפירד.
?
ענף ב
ספק ספיקא לקולא בהדלקה בפתילות ושמנים הפסולים
לתקנה ולא אמר להדליקה ,דכוונתו דצריך והנה זה אמת ויציב מה שדקדקנו לעיל
לתקנה מחדש ליתן בה כשיעור ,ואינו בכוונת רש"י ז"ל דקאמר זקוק לה
ד .עיין באור לישראל )סי' א( שמיישב יותר מעשר קושיות עפ"י דברי רבינו אלו בענף א.
סימן א — יוצר אור כ
או לאו ,רק אח"כ כשכבתה בתוך שיעור מצטרף מה שדלק מקודם שכבה ,כאשר
הדלקה איגלאי מילתא למפרע דזה השמן ביארנו לעיל .ומעתה הנני בא לבאר הדבר
הוא מן הגרועים שאינם ראוים להדלקה,
וממילא שלא יצא בהם ידי חובתו ,וממילא באר היטב בעזה"י.
הוא מחויב לתקנה מחדש. דהנה לא הבנתי ,וגם ראיתי אח"כ בספרי
אחרונים ובכללם בהגהות מעשה
וזה נוכל לומר דזה הוי סברת רב הונא רוקח שכתב דלכאורה יש להבין בהא דסובר
דקאמר פתילות ושמנים שאין מדליקין רב דמדליקין בהם בין בחול ובין בשבת,
בהם אין מדליקין בהם בחנוכה ,ואמר רבא והיינו משום דסובר דכבתה אין זקוק לה ,הרי
דטעמיה דסבר כבתה זקוק לה ,פירוש דכיון כתב המג"א בסי' תרע"ג סקי"ב בשם השלטי
דכבתה א"כ מוכח דזהו מהשמנים הגרועים גיבורים והב"ח דאם העמידה במקום הרוח
שאין ראוים להדלקה ,ולזה זקוק לה לתקנה וכבתה] ,הרי זה[ זקוק לה] .אף דנקטינן כרב
מחדש ,כיון דלא יצא בהן ידי חובתו ,משום דקסבר כבתה אין זקוק לה ,מ"מ בכה"ג זקוק
דהוי כאילו לא נתן בהם שמן כשיעור קודם לה[ דהוי כאילו לא נתן בה שמן כשיעור.
הדלקה ,וממילא מבואר שפיר באר היטב וא"כ בשמנים הפסולים נימא דהוי כאילו
דברי רש"י ז"ל דקאמר זקוק לה לתקנה ולא העמידה במקום הרוח או לא נתן בה שמן
קאמר להדליקה ,דכונתו שצריך לתקנה כשיעור ,ואמאי מדליקין בהן .ותירץ
מחדש כנ"ל ,וא"כ בודאי שפיר חיישינן ]המעשה רוקח[ דצריך לומר דבשמנים הללו
דשמא יפשע מתלקן מחדש ,או משום לא שכיח כ"כ שיכבו כמו בהעמידה אצל
טירחא או שמום חסרון ממון כנ"ל. הרוח עכ"ל יע"ש ה.
אך עכ"ז אע"ג דכבתה מכלל ספיקא לא ולענ"ד נראה לומר דבודאי יש הרבה
נפקא] ,מנלן[ דנימא איגלאי מילתא בהשמנים ופתילות הפסולים
למפרע דזה השמן הוא מהגרועים שלא הי' שיוכלו לדלוק כשיעור .ועכ"ז יש בהם בודאי
ראויים להדליק כשיעור מעיקרא ,דלמא ג"כ הרבה הגרועים שלא יוכלו לדלוק
עדיין נוכל לומר דכבתה במקרה אשר יקרה כשיעור ,ובאלו הגרועים בודאי הסברא
גם לשמנים טובים שיכבו ע"י רוח ,וכדומה נותנת שאינו יוצא בהם ידי חובתו ,כמו דאינו
משאר מקרים .וא"כ מהיכי תיתי לרב הונא יוצא ידי חובתו כשלא נתן שמן בנר כדי
שיחמיר בהאי ספיקא לומר אם כבתה זקוק שיעור קודם הדלקה ,כמבואר בסי' תרע"ה
לה ,דהיינו שהוא מוכרח לתקנה מחדש כנ"ל, סעי ב .אמנם קודם שמדליקין בהם אינו ניכר
בהשמנים ופתילות אם המה ראוים להדלקה
ה .כ"כ בבית הבחירה למאירי וז"ל ושמא תאמר לכולם אף על פי שאין זקוק לה ,היאך מתירין לו לכתחילה
לעשות המצוה שלא כראוי] .ומתרץ[ מתוך מיעוט הזמן לא חששו ,שסתם הדברים אינה כבה בשיעור זה עכ"ל.
ועיין בשער הציון )סי' תרע"ג סק"ל( שכ"כ בשם הפמ"ג .וכן הכריח בבית הלוי עה"ת בסוגיא דחנוכה.
יוצר אור — ענף ב כא
סברא לומר דתקנו חז"ל בנר חנוכה דלהוי הלא נר חנוכה הוא מצוה דרבנן ובספיקא
כדאורייתא ,דניזל גבי' לחומרא ,כיון דרבנן אזלינן לקולא.
דבדאורייתא גופא לא אזלינן בספיקא
לחומרא מה"ת רק מדרבנן ,וא"כ מהיכי אמנם לפי מה דבארנו לעיל בארוכהו
תיתי נחמיר בנר חנוכה בספיקא ,אע"ג ליישב קושית התוס' )כב עא ד"ה נר
דעשאו' כדאורייתא הלא גם בדאורייתא חנוכה( אהא דאמר רבי תנחום נר חנוכה
שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה ,ולא נקט
מה"ת לקולא. ימעט כיון דהוא דרבנן הוא ,משום דכיון
דתקנו משום פירסומי ניסא עשאו בתקנתם
וא"כ ע"כ אנו צריכים לומר כדבר המלא כעין דאורייתא ,ולהכי תני לישנא דפסולה
הרועים שהוכיח )באות ס בכללי כמו גבי דאורייתא .ולזה ממילא שפיר
דספיקא דאורייתא ודרבנן ]אות יז[( דרב מחמיר רב הונא כשכבתה דזקוק לה לתקנה
הונא ס"ל ספק מה"ת לחומרא אף לדעת מחדש משום דמחמרינן גביה כאלו הי'
הרמב"ם יעו"שט .ולזה שפיר קסבר רב הונא
כאן דכבתה זקוק לה לתקנה מחדש ,דכיון ספיקא דאורייתא דאזלינן גביה לחומרא.
דכבתה איגלאי מילתא למפרע דזהו
מהשמנים הגרועים שלא היה מעיקרא אמנם כל זה נוכל שפיר לומר למאן דסובר
ראוים להדליק כשיעור וא"כ לא יצא יד"ח ספיקא דאורייתא מן התורה
כנ"ל .ואע"ג דמידי ספיקא לא נפקא, לחומראז ,ולזה שפיר נוכל לומר דתקנו חז"ל
דדילמא כבתה מחמת מקרה ,ועכ"ז כיון גם כאן בנר חנוכה דליהוי כדאורייתא ,דניזל
דהוא סובר ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא גביה לחומרא .משא"כ למאן דסובר ספיקא
וגבי נר חנוכה תקנוה כעין דאורייתא מחמת דאורייתא מהתורה לקולאח ,בודאי אין שום
ו .לא ברור היכן כתב כן רבינו .ועיין להלן ביוצר אור )סי' ב( שהאריך לבאר דענין פרסומא ניסא הוא לפרסם
שהתורה הקדושה נשארה לנו לקיום נצחי ומחויבים אנו להודיע לכל ההמון שלא תמוש התורה הזאת מפינו ומפי
זרעינו עד עולם ולזה שפיר קאמר רב תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה ,דכיון שעיקרו עבור
הנס של התורה הקדושה נקט לשון דאורייתא כמו בכל מצוה דאורייתא דהוא לימוד התורה ששקול ככל המצות
דאורייתא ושפיר מיושב קושית התוס'.
ז .עיין בתורת הבית להרשב"א בית ד שער א .ובחי' הרשב"א קידושין )ע"ג ע"א(.
ח .עיין רמב"ם )פ"י מכלאים הכ"ז( ובהשגות הראב"ד שם .וע"ע רמב"ם )פ"ט מהל' טומאת מת הי"ב( ובהשגות
הראב"ד שם.
ט .וז"ל המלא הרועים שם ר' אבא ורב הונא ס''ל ספק מה"ת לחומרא אף לדעת הרמב"ם ,ומנא אמינא לה מהא
דאיתא במס' נדה )יב ע"א( בעא מיני' רב אבא מרב הונא אשה מהו שתבדוק עצמה ...כדי לחייב בעלה אשם
תלוי אמר לו לא תבדוק .ותבדוק ומה בכך ,א"כ לבו נוקפו ופורש עכ"ל .ושם )י"ד ע"ב( מבואר דלא מחייבינן
אשם תלוי בנדה רק למאן דס"ל דלא בעי' חתיכה א' מב' חתיכות ,שהרי באשה ליכא ב' חתיכות .א"כ עכצ"ל
דס"ל לרב הונא דלא בעינן שתי חתיכות ,וא"כ עכצ"ל דס"ל דכל ספק הוא מה"ת להחמיר ,מדמחייבינן אשם
תלוי מספק אף בחתיכה אחת דלא איקבע איסורא מעולם ע"כ.
סימן א — יוצר אור כב
)וביותר א"ש לפי"מ דמבואר בפרי מגדים פירסומי ניסא ,לזה שפיר סבר רב הונא דגבי
]סי' קי דיני ספק ספיקא סוף אות נר חנוכה מחמירין גבי ספיקא ואתי שפיר.
כה י[ -פתיחה להל' ברכת השחר – גינת
ורדים כלל ח[ הטעם דספק ספיקא מותר ולפי"ז ממילא יהא שפיר מיושב מה
לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא שהקשה הרב בחמד משה סי'
מהתורה לקולא ,ולזה לגבי הספק הא' אינו תרע"ג ]סק"א[ הרי הוי ספק ספיקא
אסור רק מדרבנן ובהספק הבי' הוי ספיקא דילמא לא תכבה ואם תימצי לומר תכבה
דרבנן ולקולא .ומעתה לפי מה דמסקינן דילמא יתקן לה ולמה לן למיגזר כולי האי
לעיל דרב הונא סובר דספיקא דאורייתא )וחידושי מהרצ"א מביאו יעו"ש( .והנה
מה"ת לחומרא ,ולגבי נר חנוכה תיקנו כעין בודאי אם החשש הוא דחיישינן דילמא
דאורייתא להחמיר בספיקא ולזה ממילא תכבה ולא ידליק אזי הוי ס"ס ,משא"כ לפי
לר"ה בודאי מחמרינן בס"ס באיסור מה דמסקינן דאם כבתה אזי לא קיים
דאורייתא ,ולזה גם גבי נר חנוכה דתקנו כעין עדיין כלל מצות הדלקת נר חנוכה ,והוא
דאורייתא ג"כ מחמירין בס"ס ושפיר מיושב זקוק לתקן מחדש שמן ופתיל כשר ,וע"ז
הוי החשש שלא יתקן ,א"כ לא הוי כלל
קושית החמד משה הנ"ל וא"ש( יא. ספק ספיקא במה שמדליק עכשיו באלו
השמנים ופתילות הפסולים ,דהא לא הוי
ומעתה לפ"ז אתי שפיר סברת רב דקסבר אלא חד ספיקא דילמא תכבה וכשתכבה
דשמנים ופתילות דאין מדליקין תו לא הוי שום ספק להכשיר אלו השמנים
בשבת מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת, ופתילות ,רק שצריך להדליק מחדש שמנים
לפי מה שכתב המלא הרועים באות הנ"ל ופתילות כשרים לקיים בהם מצות הדלקת
]ספיקא דאורייתא ודרבנן אות ז ואות י[
דרב לדעת רב נחמן ס"ל ספק מה"ת לקולא נר חנוכה וא"ש.
י .וכ"כ הפמ"ג בספרו גינת ורדים כלל ח .וכ"כ הפמ"ג בפתיחה להל' ברכות השחר ,הובא לקמן ביוצר אור סי'
א ענף ה .וע"ע בפני יהושע כתובות יד ע"א )ד"ה ולענ"ד אי"צ( ובשו"ת פנ"י סי' יא.
יא .צ"ע גדול דמשמע מדברי רבינו שהבין בדברי הפמ"ג דהא דנקטינן דספק ספיקא לקולא היינו רק למ"ד דספק
דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן .אבל למ"ד דספק דאורייתא מה"ת לחומרא אין להקל בס"ס .והנה מלבד
שתמוה לומר כן שהרי דין ספק ספיקא מוזכר בכמה דוכתי בפשיטות עיין קידושין )עה ע"א( ,מלבד זאת הרי
באמת לא כתב כן הפמ"ג ,אלא שכתב שישנם שני ביאורים בהא דספק ספיקא לקולא ,חדא מ"ש בשו"ת הרשב"א
)ח"א סי' ת"א( ובספר תורת הבית דהא דס"ס קיל טפי הוא משום דבכה"ג איכא רוב להקל ,ויש לנו לילך בתר
רוב .וע"ז כתב הפמ"ג דלהרמב"ם דאית ליה ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא י"ל ביאור אחר בזה .דכיון דהא
דבספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא אינו אלא מדרבנן א"כ כל ספק איסור נעשה ממילא איסור דרבנן ,שהרי
מה"ת יש להקל בו .ובהצטרף הספק השני שוב יש כאן רק ספק דרבנן ,וקיי"ל דספד"ר לקולא .וז"ל הפמ"ג בסי'
קי"א שם ס"ס דהולכין להקל י"ל כמ"ש הרשב"א בתורת הבית דהוה רוב ,ולפ"ז ה"ה איסור דרבנן ,ויש ס"ס
להחמיר דאסור .משא"כ להר"מ י"ל הטעם דספק א' הוה דרבנן ובשיש עוד ספק הוה ספק דרבנן לא מטעם
רובא ,ולפ"ז ס"ס להחמיר בדרבנן לא אמרינן עכ"ל .וכ"כ הפמ"ג בשאר המקומת הנ"ל.
יוצר אור — ענף ב כג
כבתה אינו זקוק לה ,ושפיר מיושב דברי יעו"שיב .ולזה ממילא שפיר סובר דאע"ג
הרי"ף דהוכיח מדרב דסבר דמדליקין בשבת דכבתה אינו מוכח דזהו מן השמנים
דכבתה אינו זקוק לה ,ולא מהא דמדליקין ופתילות הגרועים ,ולזה שפיר סובר דכבתה
אין זקוק לה לתקנה מחדש ולזה לא חיישינן
בחול וא"ש.
שמא יפשע.
ולפ"ז ממילא נוכל ליישב דברי אביי דמ"ט
כשאמרו לו משמיה דר' ירמיה לא )וביותר הא מבואר היטב לפי"ז סברת רב
קבלה ואח"כ כשאמור לו משמיה דר' יוחנן לפי התירוץ השני דלעיל על
קבלה .והיינו לפי מה דביארנו לעיל דכל קושית החמד משה הנ"ל דלמה לן למיחש
טעמיה דרב דקסבר כבתה אינו זקוק לה מלהדליק בשמנים ופתילות הפסולים הא הוי
לתקנה מחדש היינו משום דקסבר ספיקא ספק ספיקא ,וכתבנו הטעם דלרב הונא
דאורייתא מה"ת לקולא .אמנם זהו דוקא דקסבר ספיקא דאורייתא מהתורה לחומרא
אליבא דר"נ ,משא"כ ר' זירא אליבא דרב לא מתירין מכח ס"ס ,ולזה ממילא לרב
קסבר דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא, דסובר דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא א"כ
כמבואר שם במלא הרועים ]ספיקא בודאי מהני ספק ספיקא ,ולזה שפיר קסבר
דאורייתא אות ז –ח[יג .וכאן אמר ר' זירא רב דמדליקין בחנוכה בשמנים ופתילות
משמיה דרב דמדליקין בהם בחנוכה ור' זירא הפסולים מכח ס"ס כקושית החמד משה
לשיטתו דסבר אליבא דרב ספיקא לאמת .ולזה ממילא נוכל לומר דקסבר רב
דאורייתא מה"ת לחומרא קשה לומר כן, כבתה זקוק לה ואעפי"כ קסבר דמדליקין
ולזה לא קיבלה אביי. בהם בחנוכה משום דהוי ס"ס כנ"ל(.
משא"כ כשאמרו לו משמיה דר' יוחנן, אמנם כל זה שפיר בהא דמדליקין בחול
ולפימ"ש שם במלא הרועים ]אות הוי ס"ס דדלמא לא תכבה ואת"ל
יט[ דמאן דאמר ווסתות דרבנן קסבר ספיקא דתכבה דילמא יתקן .משא"כ בשבת לא הוי
דאורייתא מה"ת לקולא .ור' יוחנן ]הרי[ ספק ספיקא דאת"ל דתכבה שוב לא יהי'
ביכולתו לתקן ,וא"כ מוכח מיניה דקסבר רב
יב .עיי"ש במלא הרועים שהוכיח כן מהא דאיתא בכריתות )יח ע"א( אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב
היו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל חייב .חתיכה
ספק של חלב ספק של שומן ואכלה פטור .אמר רב נחמן מאי טעמא דרב קסבר שתי חתיכות איקבע איסורא
חתיכה אחת לא קבעה איסורא ע"כ .וכיון דנתן רב נחמן טעם משום דאיקבע איסורא הרי דאי לאו הכי אינו
חייב בקרבן והיינו משום דספיקא דאורייתא בלא איקבע איסורא אינו מה"ת.
יג .עיי"ש שהוכיח כן מהא דרב זירא במס' כריתות )יז ע"ב( שמבאר שיטת רב דהא דאין מביאין אשם תלוי אלא
בחתיכה אחת משתי חתיכות אי"ז משום דבכה"ג איקבע איסורא אלא משום דבכה"ג גם לאחר אכילת חתיכה
אחת אפשר לברר איסורו ע"י החתיכה שניה .ועכ"פ מוכח מזה דס"ל דספק דאיקבע איסורא אינו חמור טפי,
דבלאו הכי כל ספק מה"ת לחומרא.
סימן א — יוצר אור כד
שבתורה ,אי אמרינן ספיקא מדאורייתא קסבר ווסתות דרבנןיד ,וא"כ קסבר דספיקא
מהתורה לקולא או לחומרא .דמעיקרא היה דאורייתא מה"ת לקולא ולזה שפיר קבלה
סבר כר"ז דרב סבר ספיקא דאורייתא מה"ת מיניה אביי .או משום דר' יוחנן בעצמו אמרה
לחומרא ,ומסתמא הלכתא כוותייה, משמיה דנפשיה והוא קסבר ספיקא
דהלכתא כרב באיסורא .ואח"כ כשאמרו דאורייתא מהתורה לקולא .או אפילו דאמרה
משמיה דר' יוחנן ,נתברר לו דספיקא משמיה דרב הוא ג"כ מטעם זה ,משום
דאורייתא מה"ת לקולא אליבא דהלכתא. דקסבר לפי שיטתו דגם רב סובר דספיקא
ולזה שפיר הצטער ואמר דאלו היה זכאי היה דאורייתא מה"ת לקולא ,כדברי ר"נ ולא
גמיר לשמעתיה מעיקרא ונפקא מינה
לגירסא דינקותא כיון דהיה לו נפקותא מיני כדברי ר' זירא.
לכל איסורין שבתורה ,ואתי שפירטו. ומעתה היה לו לאביי נפקותא גדולה
בהוראה זו הנוגע לכל איסורים
?
ענף ג
אסור להדליק בשמנים הפסולים שמא יחוזר
וידליק הנר בלא כוונת מצוה
להשתמש לאורה ,ולא יהי' יוצא במצות ובאופן אחר נלפע"ד ליישב דברי רש"י ז"ל
הדלקת נר חנוכה כיון דסבר רב הונא דכבתה שכתב דילמא פשע ולא מתקן,
זקוק לה וצריך להדליקה לשם מצות נר ולא קאמר דלמא פשע ולא ידליק .וגם מפני
חנוכה והוא לא הדליקה לשם מצוה רק כדי מה ניחוש דיפשע ולא ידליק .והיינו כיון
להשתמש לאורה ,ובזה אינו יוצא לרב הונא דסבר ר' הונא דמותר להשתמש לאורה,
לשיטתו דקסבר מצות צריכות כונה כמבואר ולזה יש לחוש כשיכבה בשעה שהוא
בפסחים דף קי"ד ע"ב ,בתוס' ד"ה אר"ה ישתמש לאורה אזי יפשע מלהדליקה לשם
יע"ש .ומבואר במלא הרועים דריש לקיש מצות נר חנוכה ,רק ידליקה מחמת שנחשך
ס"ל מצות צריכות כוונה אפילו במצ' דרבנן אורו מלהשתמש ,וידליקה כדי שיוכל
יד .באמת נחלקו הראשונים בביאור שיטת ר' יוחנן שאמר אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה,
עיין בתוס' )שם טו ע"א ד"ה אפילו( וברא"ש )שם סי' א( דר' יוחנן נקט דווסתות דאורייתא .אבל הרמב"ן בחי'
למס' נדה שם ,והר"ן שבועות )ה ע"א מדפי הרי"ף( כתב דהרמב"ם נקט בדעת רבי יוחנן דווסתות דאוריייתא עיי"ש.
טו .עיין באור לישראל )סימן ב( מה שהרחיב לבאר עפ"י דברי רבינו אלו בענף ב.
יוצר אור — ענף ד כה
ולא די במה דסבר כבתה זקוק לה לחוד, עיי"ש ותוס' קאמרי התם דר"ה סבר כר"ל
דאם הי' סבר דאסור להשתמש לאורה לא דמצות צריכות כונה וא"כ ס"ל דגם בהדלקת
הוי שום חשש כשכבתה דבודאי ידליקה ,רק נר חנוכה אע"ג דהוא מצוה דרבנן ג"כ צריכה
כיון דסבר מותר להשתמש לאורה איכא כונה להדליקה לשם מצוה וזה שהדליקה כדי
חשש שלא ידליקו לשם מצוה כנ"ל וא"ש.
להשתמש לאורה לא יצא.
ולפי"ז לרב דקסבר אסור להשתמש
לאורה בודאי נוכל שפיר לומר ולזה בודאי להא לא חיישינן שלא ידליקה
דקסבר כבתה זקוק לה ואעפ"כ קסבר כלל ,רק כיון דמותר להשתמש
שמדליקין בהם בחול משום דליכא למיחש לאורה חיישינן שישכח מלהדליקה לשם
כשיכבה לא ידליקה כלל כנ"ל .ובזה שפיר מצות נר חנוכה .ולזה לא כתב רש"י ז"ל
מיושב דברי הרי"ף הנ"ל דהוכיח דכבתה אינו שיפשע ולא ידליקנה ,דלזה לא חיישינן כנ"ל
זקוק לה מהא דמדליקין בשבת דמשם שפיר רק כתב שמא פשע ולא יתקן ,דהיינו שלא
מוכח דכבתה אינו זקוק לה דאי לאו הכי איך
מדליקין בשבת כיון כשכבתה לא יוכל יתקן להדליקה לשם מצוה כנ"ל.
להדליקה אבל מהא דמדליקין בחול אינו
ובזה מיושב שפיר קושית התוס' )כא ע"א
מוכח כנ"ל וא"שיז. ד"ה ומותרטז( דשפיר הוכרח רבא
לומר דקסבר ר"ה דמותר להשתמש לאורה
?
ענף ד
כבתה זקוק לה כדי שיתפרסם הנס כל זמן
שישראל קונים עצים בשוק והיינו דווקא בחול
דר"ה סובר כבתה זקוק לה ,היינו דמוכח כן ובאופן היותר פשוט נלפענ"ד ליישב
מברייתא דלקמן ]כא ע"ב[ דקאמר מצותה קושית התוס' ]כא ע"א ד"ה
משתשקע החמה עד שתכלה הרגל מן ומותר[ הנ"ל ]ענף ג[יח .דהא דאמר רבא
טז .ז"ל התוספות וא"ת מנא ליה לרבא דסבר רב הונא דמותר להשתמש לאורה דילמא הא דאמר אין מדליקין
בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת וי"ל דא"כ לא הוה צריך ליה למימר בין בחול בין
בשבת כיון דחד טעמא הוא אלא ה"ל למימר אין מדליקין סתם מדקאמר בין בחול בין בשבת ש"מ שעוד יש
טעם אחר בשבת שלא להדליק לבד מטעם חול והיינו שמא יטה וא"כ סבר דמותר להשתמש לאורה.
יז .עיין באור לישראל )סימן ג( שהרחיב בדברי רבינו אלו בענף ג.
יח .עיין בהערה אות טו.
סימן א — יוצר אור כו
משום דמותר להשתמש לאורה ושפיר השוק .דמשמע מיני' שצריך שיהי' נר דולק
מיושב קושית התו' וא"ש. כל אותו זמן משתשקע החמה עד שתכלה
רגל מן השוק ,משום דבאותו זמן הוי
ובזה יהי' שפיר מיושב לשון הרי"ף ז"ל פרסומי ניסא משום דבאותו זמן איכא
דקאמר בכפילא דמדליקין בשבת עוברים ושבים בשוק כדי ליקח עצים לאש
מכלל דאי כביא לא מדליק לה ,וש"מ מן התרמודאי כדפרש"י ז"ל ,ולזה שפיר
דכבתה אינו זקוק לה .והיינו דמסקינן לעיל
)ענף א( דמהא דמדליקין בחול אינו נשמע סבר דכבתה זקוק לה.
דכבתה אינו זקוק לה כנ"לכ .ו]באמת[ מהא
דמדליקין בשבת הי' נוכל לומר דאינו נשמע והא תינח בחול דאיכא עוברים ושבים
דכבתה אינו זקוק לה בחול ,רק דבשבת בשוק באותו זמן ואיכא פרסומא ניסא
מוכח מיני' דאם כבתה אינו זקוק לה כנ"ל. שפיר הוי המצוה דכבתה זקוק לה מה שאין
כן בשבת דליכא עוברים ושבים בשוק
רק לפי דברי הטור ]ריש סי' תרעג[ דאי לישראל כדי ליקח עצים מן התרמודאי
אמרינן כבתה זקוק לה אסור להדליק ולגויים בודאי לא הוי שום פרסומא ניסא יט,
בשבת ,משום דאיכא למיחש שכשכבתה ולזה בודאי גם רב הונא סובר דלא אמרינן
בשבת ישכח וידליקנה כמו שהוא רגיל בשבת כבתה זקוק לה ,ולזה שפיר מוכרח
משום דכבתה זקוק לה כא ,ולזה שפיר כתב לומר דבשבת הוי הטעם דאין מדליקין הוא
יט .מה דפשיטא ליה לרבינו דליכא פרסומי ניסא לגויים מצינו דנחלקו בזה כמה אחרונים .דהנה ז"ל רש"י רגלא
דתרמודאי -שם אומה ,מלקטי עצים דקים ,ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים
בבתיהם אור ,וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן עכ"ל .ורבינו פי' בכוונתו דפרסום הנס הוא ליהודים הקונים
מהם .ועיין ברי"ף )ט ע"א( שכתב א"ר יוחנן עד דכליא רגלא דתרמודאי פי' עצים ידועים אצלם ונקראים תרמודא
ובני אדם המביאין אותם נקראין תרמודאי ומתעכבין עד אחר שקיעת החמה עכ"ל .ולפי דרכו של רבינו צ"ל
דכוונת הרי"ף ליהודים המלקטים עצים אלו .ועיין בספר התעוררות תשובה ח"א סי' קנ"ג שכתב דאמנם אפשר
לפרש כן בדברי רש"י ורי"ף אבל למעשה פסק דיש פרסום הנס גם לגויים.
ועיין בספר מועדים וזמנים ח"ב סי' קמ"א שהביא מספר בית פנחס שהבין דפרסום הנס הוא לגוים המוכרים
העצים וכתב שכמה מחכמי הדור הסכימו לדבריו דמוכח דיש פרסום הנס לגויים .ועיין שם שהביא כן גם מספר
פנס שלמה .אבל במועו"ז דחה פירוש ונקט דליכא פרסום כלפי גויים כלל .ועיין גם שו"ת אגרות משה )אורח
חיים חלק ד סימן קה( שנקט בפשיטות דליכא פרסום הנס לגויים ,ומבאר בזה הא דכתב השלטי גיבורים שבת
דף כ"ג ע"א בשם ריא"ז שאם היה עומד בין הנכרים אף על פי שאין לו בית לעצמו ולא פתח לעצמו חייב להדליק
נר לעצמו אף על פי שאשתו מדלקת בביתו ,דאי"ז משום פרסום לנכרים ,דגם היכא דליכא פרסום כלל ועיקר
ג"כ איכא חיוב הדלקה.
כ .דשמעינן רק דאינו צריך לחזור ולמלאות שמן שידלק כל השיעור ברציפות ,אבל לא שמעינן דאינו צריך לחזור
ולהדליק כלל ועיקר.
כא .כן משמע מלשון הטור שם שכתב וז"ל כל השמנים והפתילות כשרים לה בין בחול בין בשבת אף הפסולים
לנר של שבת מפני שאין אורן יפה ושאין השמן נמשך אחר הפתילה כשרים לה דלא חיישינן שמא תכבה ויחזור
וידליקנה שאף בחול אם כבתה קודם שעבר זמנה א"צ לחזור ולהדליקה עכ"ל .הרי מבואר דאילו בחול היה הדין
דכבתה זקוק לה ,היה אסור להדליק בשבת מחשש שמא יטעה גם בשבת לחזור ולהדליק.
יוצר אור — ענף ה כז
כבתה אינו זקוק לה ,דאי לאו הכי איך הרי"ף ז"ל דמדמדליקין בשבת מכלל דאי
מדליקין בשבת למה לא ניחוש שכשכבתה כביא לא מדליק ליה ,דהיינו דמוכח מיני'
בשבת ידליקנה כמו שהוא רגיל בחול דבשבת בודאי אמרי' כבתה אינו זקוק לה,
כדברי הטור הנ"ל ,ושפיר מיושב דעת ואח"כ מוסיף עוד וקאמר דמדליקין בשבת
מוכח עוד יותר דאפילו בחול נמי ש"מ
הרי"ף ז"לכב.
?
ענף ה
ספק ספיקא לחומרא באיסור דרבנן ובברכות
בגמרא[ דרב הונא מיירי בדאית לי' שמנים ובאופן אחר נלפענ"ד ליישב קושית החמד
ופתילות כשרים להדליק עיי"שכג ,וא"כ מהיכי משה ]סי' תרע"ג סק"א[ הנז"ל ]ענף
תיתי נתיר מכח ס"ס ,דהא לא יהי' גרוע מדבר ב[ על רב הונא דאוסר להדליק בהם משום
שיש לו מתירין דאין מתירין אפילו בס"סכד. דקסבר כבתה זקוק לה ,הא הוי ספק ספיקא
דלמא לא תכבה ,ואת"ל שתכבה דלמא
אמנם יותר נלפענ"ד לומר דאפילו לית לי' ידליקנה .דהנה לפי פשוטו לא קשה כלל
שמנים ופתילות כשרים ,מ"מ אפילו לפימש"כ הפני יהושע ]שבת כא ע"א ד"ה
כב .עיין באור לישראל )סימן ד( הרחבה עפ"י דברי רבינו כאן בענף ד .וע"ע באור לישראל )סי' ב אות ד ,אות ה,
ואות ז ,וסי' ד אות א ואות ב ואות ה( בביאור דברי הטור ריש סי' תרעג דאם כבתה זקוק לה בחול יש לחוש
שידליק בטעת גם בשבת.
כג .ז"ל הפני יהושע כל הני שמנים ופתילות דאסר רב הונא על כרחך היינו היכא דיש לו שמן אחר ,דכיון דטעמא
דידיה משום דכבתה זקוק לה ושמא יפשע כפירש"י וא"כ מילתא דפשיטא היא דהיכא שאין לו שמן אחר שמותר
להדליק באלו ולא יהא ספקו חמור מוודאי עכ"ל.
כד .צ"ע במ"ש רבינו דבדשיל"מ יש להחמיר אפילו בס"ס .דבפשיטות נראה דכוונת רבינו למ"ש הרמ"א )יו"ד סי' קי
ס"ח( וז"ל יש אומרים דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא וטוב להחמיר אם לא לצורך ,מאחר שיש
לו היתר בלאו הכי ע"כ .ולכן הקשה רבינו על החמד משה דרצה להתיר מכח ס"ס והלא כיון שיש לו פתילות אחרים
כמ"ש הפנ"י ,א"כ הוי כמו דשיל"מ דאין להתיר גם ס"ס .אמנם באמת עיי"ש בש"ך )סקנ"ו( שהקשה דבשו"ע או"ח
)סימן תצז ס"ד( סתם הרב כדברי המחבר דספק מוכן בי"ט שני מותר משום דהוי ס"ס עכ"ל ,הרי דסמכינן להתיר
בס"ס גם בדבר שיל"מ .ותי' הש"ך די"ל דשאני יו"ט שני דאינו אלא מנהג לכן אוקמוה אדינא .א"נ סתם י"ט לצורך
הוא .א"נ והוא העיקר דהא דדבר שיל"מ אפילו ס"ס אסור היינו דוקא בתערובות ,דבדשיל"מ החמירו דלא בטיל ע"י
תערובות ,אבל ס"ס בגופו יש להקל אף בדשיל"מ ע"כ .ועכ"פ נראה פשוט בנידון דידן דיש לנו ספק שמא לא יתכבה
וגם אם יתכבה שמא יחזור וידליקנה ,הנה זהו ס"ס בגופו וכל כה"ג מקילינן גם בדשיל"מ .ונראה דנקט רבינו דמ"מ
לא התירו ס"ס בגופו בדשיל"מ אלא במקום צורך דווקא ,ועיין הרחבה בזה בספר נימוקי יו"ט )סימן תקיב אות ב(.
סימן א — יוצר אור כח
והפרמ"ג כתב דזה תלוי אם מחמרינן אי נתיר לו להדליק באלו שמנים ופתילות
בספיקא דרבנן היכא דהוי ס"ס לחומרא, הפסולים מכח ס"ס ]כקושית החמד משה[
שלכאורה זה במחלוקת שנוי בהא דמקוואות מ"מ לברך עליהם עדיין צ"ע אם נוכל להתיר
]פרק ב משנה א[ טמא שירד לטבול ספק לברך עליהם מכח ס"ס .עפ"י מ"ש הברכי יוסף
טבל ספק לא טבל ,ואפילו טבל ספק יש בו המובא באו"ח סי' ז' בשערי תשובה ]אות ב[
כשיעור כו'כה .ומסיק ]הפמ"ג[ דוודאי בשם מחזיק ברכה דמי שהטיל מים ונמלך
מסתבר דס"ס לחומרא לא מהני בדרבנן, והטיל פעם שנית ואח"ז נסתפק אם בירך
וממילא דאזלינן בס"ס לקולא בברכות משום אפילו פעם אחת אם לא] ,אין לו לברך אשר
יצר[ דאע"ג דאיכא ס"ס דילמא לא בירך כלל,
לא תשא יע"שכו. ואם תימצי לומר שבירך דלמא הלכה כהמחבר
]שם סעי' ג[ דצריך לברך שני פעמים] ,מ"מ[
ומעתה נוכל לומר דזהו טעמא דר"ה
דאוסר להדליק בפתילות ושמנים דאין להתיר לברך מכח ס"ס יע"ש.
הפסולים אע"ג דאיכא ס"ס מ"מ ]כיון אינו
חייב אלא מספק ספיקא[ לא יוכל לברך ובפרי מגדים בפתיחה לה' ברכות השחר
עליהם דלגבי ברכה לא מהני ספק ספיקא בה' ברכות סעיף ד' ,מביא בשם
]כמסקנת הפמ"ג[ .ואע"ג דברכות לא הלח"מ ]פ"ד מהל' ברכות ה"ו[ דבס"ס
מעכבות ,מ"מ איכא חשש דלמא משתלי בברכה דרבנן לא אזלינן לקולא ]כבשאר
ויברך ואיכא חשש דלא תשא כנ"ל וא"שכז. ספק ברכות[ אלא מחמרינן ומברכין.
?
כה .תנן בפ"ב דמקוואות )משנה א( הטמא שירד לטבול ,ספק טבל ספק לא טבל ,אפילו טבל ספק יש בו ארבעים
סאה ספק אין בו ,ספיקו טמא .ואיתא במס' עירובין לה ע"ב דנחלקו רבי מאיר ור' יוסי אי גם בטמא מדרבנן
אמרינן דספיקו טמא ,דרבי יוסי מטמא קסבר ורבי מאיר מטהר.
כו .שם כתב הפמ"ג דלפי מה שכתב בכמה דוכתי לבאר הא דבספק ספיקא אזלינן לקולא עפ"י שיטת הרמב"ם
דספיקא דאורייתא מדרבנן לחומרא ,נמצא א"כ דכל ספק איסור אינו אלא איסור דרבנן ,שהרי מה"ת אפשר
להקל בספק .ובהצטרף עוד ספק הרי שוב יש לנו ספק דרבנן ואזלינן ביה לקולא .ומעתה לפי ביאור זה שוב אין
מקום להחמיר בספק איסור דרבנן אפילו שיש ספק ספיקא להחמיר ,דהרי כל עיקר יסוד ענין ספק ספיקא
מבוסס על הסברא שע"י שתי ספיקות נעשה ספק דרבנן ,ולא מצאנו להחמיר באיסור דרבנן אפילו בכמה
ספיקות .ובפרט בספק ברכות שעל הצד דאינו חייב לברך הרי באמת אסור לברך מחמת לאו דלא תשא את שם
השם אלקיך לשווא .ומתוך דברי הפמ"ג מתברר דלפי שיטת הרשב"א דענין ספק ספיקא לקולא הוא משום דיש
רוב צדדים להקל א"כ שפיר יש לומר דאם יש כמה צדדי ספק לחומרא אף באיסור דרבנן יש לנו להחמיר.
כז .משמע מדברי רבינו שאי לאו הך חששא שישכח ויברך ,שפיר היה מקום לתקן שידליק בפתילות ושמנים
הפסולים ,אלא שלא יברך .עוד מבואר שאם יברך ואח"כ ימנע מלתקן הוי ברכה לבטלה למפרע .וכן משמע ממה
שכתב החתם סופר בסוגיא זו ,וז"ל דוחק לומר דלכן אין מדליקין בשמנים הפסולים שאם יפשע יהי' ברכתו
לבטלה למפרע ,זה דוחק דהא ברכות אינו מעכבות א"כ ידליק בלא ברכה ע"כ.
אמנם עיין בספר שפע חיים על חנוכה )סי' יא( שהעיר על דברי החת"ס די"ל דנר חנוכה שאני דכיון דעיקרו
מדרבנן א"כ כיון שאינו יכול לקיים המצוה כתיקונו בברכה ,עדיף שיבטל המצוה לגמרי בשב ואל תעשה,
יוצר אור — ענף ו כט
ענף ו
דין חשדא בנר חנוכה ומראית עין באיסור דרבנן
גביה משום חשדא ,דהוא חמור כאן יותר עוד נלפענ"ד ]בישוב קושית החמד משה
ליחוש לחשדא ,כיון דהוא מחויב לפרסם הנ"ל[ דהנה מבואר באו"ח סי' תרע"א
הנס באופן היותר בוודאי צריך לראות שלא סעיף ח' חצר שיש לו שני פתחים משני
יהי' שום חשדא כלל וכלל ,ואפילו במקום רוחות צריך להדליק בשתיהן מפני החשד,
דלא חיישינן לחשדא במקום אחר ,כאן והקשה הב"י ומביאו הטו"ז ]סק"ט[ והמג"א
שם ]סקי"ב[ דמאי שנא דבסי' צ"ח ס"ח
חיישינן וא"שכח. אמרינן דאסור לעבור אחורי בית הכנסת
בשעה שהצבור מתפללים ואם יש לביהכ"נ
ובזה יהי' מיושב דברי הרמ"א ביו"ד סי' פ"ז פתח אחר מותר וכו' ולא אמרינן מדבהא לא
סעיף ג' גבי הא דנהגו לעשות חלב עייל בהא נמי לא עייל ,ותירץ כיון דיש בו
משקדים וכו' ,שנראה שם דעתו שבאיסור חסרון כיס ויחשדוהו טפי משא"כ בביהכ"נ,
דרבנן לא חיישינן למראית עיןכט ,והקשה
עליו המלא הרועים ]מראית עין אות טז[ יע"ש שחילקו עוד הרבה חילוקים בזה.
מהא דבחצר של שני פתחים דצריך להדליק
ב' נרות משום חשדא ,אע"ג דנר חנוכה לא ולפענ"ד נראה דשאני כאן גבי חנוכה כיון
הוי אלא מדרבנן יע"ש .ולפי הנ"ל ניחא, דכל עיקר מצות נר חנוכה נתקן
דשאני חנוכה דעיקרו נתקן משום פרסומא להדליק משום פרסומא ניסא ,כמבואר
ניסא ולזה שפיר חיישינן גבי למראית עין בגמרא ]שבת כג ע"ב[ דמשו"ה הוא קודם
אעפ"י שהוא מדרבנן כיון דעיקרו הוא משום לקידוש היום ,ולזה כיון דעיקר מצותה הוא
משום פרסומא ניסא לפיכך חיישינן טפי
פרסומא ניסא כנ"ל וא"של.
?
משידליק בלי ברכה ויעבור בקום ועשה על חיוב ברכה שתיקנו חז"ל .וע"ע בשפע חיים לחנוכה )סימן קב ענף ג(
שהרחיב לדון בזה מכמה אנפי .ועיין באור לישראל )סימן ה( מ"ש לבאר בהרחבה עפ"י דברי רבינו כאן בענף ה.
כח .נראה דר"ל דכל עיקר המצוה הוא לעשות כל מה שביכלתו לפרסם הנס .וא"כ כל היכא דיש מקום לחשד,
אע"ג דבשאר דוכתי אין מתחשבים בזה בחשד כזה ,מ"מ כאן שעיקר המצוה הוא מה שיאמרו ויראו אחרים ,הרי
שפיר יש לחוש לכל צד של חשד .ועיין בספר פאר יוסף עמ"ס שבת )כג ע"א( שזכה לכוון לדברי רבינו כאן.
כט .ולכן התיר שם הרמ"א להניח בשר עוף בחלב שקדים דאינו אלא מראית עין של איסור דרבנן דעוף בחלב
ועיי"ש בש"ך סק"ו שהוכיח מכמה דוכתי דחיישינן למראית עין גם באיסורים דרבנן.
ל .עיין באור לישראל )סימן ו( מ"ש לבאר עפ"י דברי רבינו אלו בענף ו.
סימן א — יוצר אור ל
ענף ז
כבתה זקוק לה משום מראית עין
איכא חשדא דהרואים יחשדוהו שפשע ולא והנה הקרבן נתנאל ]סי' י אות י[ כתב גבי
תיקן ,וכשם שפשע ולא תיקן יחשדוהו שלא הא דאמר ר"ה חצר שיש לו שני
הדליק כלל ושפיר מיושב דעת רש"י ז"ל. פתחים צריכה ב' נרות דהא דאמר רב הונא
כבתה זקוק לה הוא מטעם חשדא ,דאי תו
ומעתה לפי"ז גבי שבת דליכא החשד לא מדליק לי' יחשדו לו שלא הדליק כלל
דפשע ולא תיקן] ,שהרי אסור יע"ש .ולפי"מ דמסקינן לעיל ]ענף ו[ דלגבי
לתקן[ וא"כ ממילא ליכא חשדא דלא הדליק נר חנוכה כיון דעיקרו נתקן משום פרסומא
כלל ,משום דידונו שבוודאי הדליק אלא ניסא חיישינן לחשדא אפילו בחשש רחוקה
שכבה ,ומשום שבת לא יוכל לתקנו מה שלא חיישינן במקום אחר כנ"ל ,ולזה
ולהדליקו ,ולזה משום האי טעמא דכבתה שפיר חייש כאן רב הונא לחשדא וסובר
זקוק לה שפיר הי' נוכל להתיר ולהדליק כבתה זקוק לה אע"ג דהוי ס"ס ,כמו
באלו השמנים ופתילות בשבת ,ומ"ט אמר דאמרינן דכל מקום דאסרו חכמים משום
רב הונא דאין מדליקין אפילו בשבת .ולזה מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור אע"ג
הוצרך רבא לומר הטעם על שבת דאין דהוא חשש רחוקה ,משום דהוי ס"ס ושפיר
מדליקין משום שמותר להשתמש לאורה מיושב קושית החמד משה הנ"ל ]ענף ה[
ומיושב קושית התוספות ]שם ד"ה ומותר
ואתי שפיר.
להשתמש לאורה הנזכ"ל ענף ג-ד[.
ובזה שפיר מיושב דברי רש"י ז"ל ]כא ע"א
ועוד יותר יש לחלק בין שבת לחול ד"ה זקוק[ שפירש אהא דאמר כבתה
לפימ"ש שם הקרבן נתנאל דבשבת זקוק לה דחיישינן דלמא פשע ולא מתקן לה
דרכן הי' להניח הנר על פתח החצר אפילו והקשה הפני יהושע ]שם[ דהוא לכאורה
לאחר שכבה] ,ומוכיח כן[ מהא דפ' כירה דף שפת יתר דפשיטות הו"מ לפרש דחיישינן
מ"ה דמבעיא להו מהו לטלטל שרגא דחנוכה שמא ישכח מלתקן .ולפי הנ"ל ניחא דלשמא
מקמי' חברא בשבת ,משא"כ בחול הי' דרכם ישכח לא חיישינן כקושית החמד משה הנ"ל,
שלקחו הנר מפתח החצר לאחר שכבה, משום דהוי ס"ס ]שמא לא תכבה ושמא
יע"ש .ולזה משום גזירה שמא ישכח לא יחזור וידליק[ .משא"כ דלמא פשע שפיר
חיישינן דכיון דישכח מלתקן בודאי ישאר חיישינן משום חשדא מפני הרואים ]שיאמרו
הנר בפתח החצר אפילו לאחר שכבה ,ולזה שפשע[ ,ולזה אע"ג דנוכל לומר ששכח מ"מ
כשיראו שם הנר שכבה בפתח החצר בודאי
יוצר אור — ענף ז לא
הוא שמא יטה ושפיר מיושב קושית התוס' ידונו לכף זכות שהדליק וכבה ושכח לתקנו,
הנ"ל וא"ש. משא"כ אי חיישינן שיפשע מלתקן אזי
בודאי יקח הנר מפתח החצר ,וא"כ בוודאי
ועוד יותר יש לומר דלפי דברי הקרבן יחשדו שלא הדליק .ולזה שפיר פרש"י ז"ל
נתנאל הנ"ל לפי האמת גם רב הונא החשש שמא יפשע ולא שמא ישכח.
ס"ל דכבתה אינו זקוק לה מחמת שלא משא"כ בשבת בוודאי ישאר שם הנר שכבה,
הדליק כשיעור ,רק הא דקאמר כבתה זקוק וכדברי הקרבן נתנאל הנ"ל ,וא"כ תו ליכא
לה הוא משום חשד הרואים כנ"ל .וא"כ שום חשש מחמת הרואים ,שבוודאי ידונו
בשבת דליכא חשד הרואים כנ"ל ,לא שייך לכף זכות שהדליק וכבה .ולזה שפיר הוצרך
כלל לאסור רק משום טעמא דמותר לטעם שמותר להשתמש לאורה והחשש
להשתמש לאורה ואתי שפיר.
?
יוצר אור — בסוגי' דכבתה זקוק לה לה
ספר יוצר אור
חידושי חנוכה
בסוגי' דכבתה זקוק לה )שבת דף כ"א(
מתחלה להדליקה מ"ט יפשע מלהדליקה בגמ' אמר ר"ה פתילות ושמנים שאמרו
עוד הפעם ,וע"כ מיאן רש"י ז"ל לומר דלמה חכמים אין מדליקין בהן בחנוכה בין
פשע ולא ידליק דע"ז בודאי לא חיישינן בשבת בין בחול א"ר מ"ט דר"ה קסבר כבתה
דיפשע ולא ידליק רק דרש"י ז"ל סובר דכמו אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה וכו'
דאמרינן לקמן ומסקינן ג"כ להלכתא בשו"ע ופירש"י כבתה נר חנוכה ,ואמרתי לפרש
דאפילו לדידן דפסקינן דכבתה אין זקוק לה ומצאתיו בראש יוסף דנר לשון זכר כמ"ש נר
מ"מ צריכין לכתחילה להיות השמן כשיעור ד' טרם יכבה ,וא"כ אמאי קאמר כבתה לשון
הראוי' להדליק כמו כן לרב הונא דסובר נקיבה לכן מפרש דלשון נקיבה קאי אחנוכה
כבתה זקוק לה הוא משום דסבר דהמצוה דהוא לשון חנוכה יע"ש ,אמנם בזה עדיין יש
הוא שידליק דוקא בכל השיעור וממילא להבין אלישנה דגמ' גופא דאמאי נקיט לשון
כשכבתה בתוך זמן השיעור הצריך להדליק נקיבה כיון דקאי אנר לשון זכר הלא ממילא
לא קיים כלל עדיין מצות הדלקת נר חנוכה ידעינן דקאי אנר חנוכה דבי' עסקינן כמו
ולזה כשהוא רוצה לקיים מצות הדלקת נר דאמר אין מדליקין בהם בחנוכה,
חנוכה ולהדליקה עוד פעם אחרת צריך ליתן ונלענ"דדהנה על זקוק לה פירש"י ז"ל
עוד הפעם כ"כ שמן שידליק מכאן ואילך כל לתקנה הלכך צריך לכתחלה לעשותה יפה
זמן השיעור כי מה שדלק כל פעם הראשון דלמא פשע ולא מתקן לה ,דיש לדייק
איננו מצטרף כלל להשיעור שצריך שידליק, בדבריו הקדושים דקאמר לתקנה ואמאי לא
וזהו בודאי טירחה גדולה שאם לא הכין קאמר דזקוק לה להדליקה ,וגם בסוף דבריו
מתחילה שמן רק על זמן השיעור שצריך הק' קאמר דלמא פשע ולא מתקן לה ולא
ועכשיו שכבר דלק מן השמן ולא נשאר בו קאמר דלמא פשע ולא ידליקנה ,וע"כ הי'
כשיעור הדלקה והוא צריך להכין עוד פעם נלענ"ד לומר דרש"י ז"ל נשמר בזה מהא
אחרת שמן אחר וע"ז בודאי יש לחוש דתמהו עליו דאיך אפשר לומר דיפשע ולא
שיפשע ולא יכין אי מחמת טירחא ואי ידליק וכי טירחה גדולה הוא להדליק הנר
מחמת חסרון ממון ,ולזה שפיר פירש"י ז"ל דכיון שרוצה לקיים המצוה כמו דקיים
חידושי חנוכה — יוצר אור לו
דסבר דכשכבתה אין צריך לתקנה מחדש זקוק לה לתקנה דהיינו שאין די במה
משום דמצטרפין הא דדלק מעיקרא שידליקה עוד הפעם רק שצריך לתקנה
לשיעור ,אבל זה בודאי מודה דצריך כדמעיקרא שידליק מכאן ולהלאה שיעור
להדליקה עוד הפעם כדי שידליק כל שלם כנ"ל וע"ז בודאי שפיר מסיים דלמא
השיעור רק ע"ז לא חיישינן שיפשע פשע ולא מתקן לה ,דבודאי על ההדלקה
מלהדליקה עוד הפעם כיון דליכא בהאי לחוד ל"ה חיישינן דיפשע כנ"ל רק כיון
הדלקת שום טירחא ולא שום חסרון ממון, דצריך לתקנה כדמעיקרא שידליק עוד
אמנם כ"ז שפיר נוכל לומר במה דהתיר רב הפעם כשיעור וע"ז בודאי חיישינן דיפשע
בשמנים ופתילות הפסולים להדליק בחול ולא יתקן ,וזה הסברא דאם כבתה הנר חנוכה
אבל במה שמתיר להדליק אפילו בשבת מזה דאז אין מצטרפין להשיעור הדלקה מה
בודאי מוכח דקסבר שאין צריך אפילו שכבר דלק מרומז בלשון כבתה דנקיט שהוא
להדליקה עוד כשכבתה דאל"כ איך להתיר לשון נקבה דקאי אנר חנוכה ולא אנר לחוד
להדליק בשבת כיון דבשבת לא יוכל משום דכיון דכבתא כבר אזלה לה נר חנוכה,
להדליקה .ובזה שפיר מיושב דברי הרי"ף ז"ל דהייו שאינו נחשב כלל מה שדלק עד עתה
שכתב מדמדליקין בהן בחנוכה בשבת מכלל לנר חנוכה רק נחשב כאילו לא דלק כלל
דאי כביא לא מזדקק לה ש"מ כבתה וממילא שצריך לתקנה כלו עוד פעם אחרת
מדמדליקין בחול ,ולפי הנ"ל ניחא מחדש ולזה שפיר פירש"י ז"ל כבתה נר
מדמדליקין בחול אינו מוכח רק שאם כבתה חנוכה דהיינו שכבתה כל הנר חנוכה וצריך
א"ל לתקנה מחדש אבל להדליקה עוד לתקנה מחדש כנ"ל וא"ש ,ובזה מיושב ג"כ
הפעם בודאי עדיין נוכל לומר שצריך הדקדוק מחידושי מהרצ"א ז"ל על רש"י ז"ל
להדליקה עוד הפעם ואעפי"כ מותר להדליק דהול"ל שלמא תכבה ופשע וכו יע"ש ,ולפי
בפתילות ושמנים פסולים בחול משום שעל הנ"ל ניחא דאלו הי' כתב דלמא תכבה הי'
הדלקה גופא לא חיישינן דיפשע ,אבל מהא משמע דאין החשש רק שתכבה וממילא
דמדליקין בשבת שפיר מוכח דאי כבתה א"צ כשידליקה עוד פעם כבר יצא כיון
כלל להדליקה עוד הפעם דאי לאו הכי לא דמצטרפין מה שדלק כבר לשיעור הדלקה,
הי' רשאי להדליק בהם בשבת כיון דאם והאמת אינו כן למאן דסבר כבתה זקוק לה
כבתה לא יוכל להדליקה ולזה שפיר מוכח וכמו דפירש"י ז"ל מקדם דכבתה נר חנוכה
בכפילא חדא דלא צריך לתקנה מחדש ,וזה דמשמע שבטל כל הנר חנוכה במה דכבתה
הי' מוכח מדמדליקין בחולג"כ רק וזקוק לתקנה מחדש כנ"ל שלא מצטרפין
מדמדליקין בשבת נשמע עוד יותר דאפילו
להדליקה לחוד עוד הפעם ג"כ אין צריך, מה שדלק כבר וא"ש.
ולזה שפיר קאמר הרי"ף ז"ל בכפילא מכלל
דאי כביא לא מזדקק לה והדר אמר ש"מ ולפי"ז הי' סברא לומר כדי שלא לאפושי
בפלוגתא ,דאפילו למ"ד דכבתה אין
זקוק לה אינו מחולק רק על האי סברא לחוד
יוצר אור — בסוגי' דכבתה זקוק לה לז
לדלוק כשיעור ועכ"ז יש בהם בודאי ג"כ כבתה אין זקוק לה והיינו הא דקאמר בסוף
הרבה הגרועים שלא יוכלו לדלוק כשיעור דכבתה אין זקוק לה הוי הפירוש דא"צ
ובאלו הגרועים בודאי הסברא נותנת שאינו לתקנה מחדש וזהו נשמע גם מדמדליקין
יוצא בהם י"ח כמו דאינו יוצא י"ח כשלא נתן בחול ועל הא דקאמר מתחילה מדמדליקין
שמן בנר כדי שיעור קודם הדלקה כמבואר בשבת מכלל דאי כביא לא מזדקק לה היינו
בסי' תרע"ה סעי' ב' ,אמנם קודם שמדליקין שאינו צריך להדליקה כלל ,וזהו דמתרץ
בהם אינו ניכר בהשמנים ופתילות אם המה הרי"ף ז"ל בדיבורו דמפני מה הוא מוכרח
ראוים להדלקה או לאו רק אח"כ כשכבתה להוכיח זאת משבת ולא מחול משום
בתוך שיעור הדלקה איגלאי מלתא למפרע דמבחול אינו נשמע רק דאם כבתה אין זקוק
דזה השמן הוא מן הגרועים שאינם ראוים לה פירוש לתקנה מחדש כנ"ל משא"כ
להדלקה וממילא שלא יצא בהם ידי חובתו משבת מוכח דאי כביא לא מזדקק לה כלל
וממילא הוא מחוייב לתקנה מחדש ,וזה נוכל
לומר דזה הוי סברת ר"ה דקאמר פתילות להדליקה עוד הפעם כנ"ל וא"ש.
ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת א"מ בהם
בחנוכה ואמר רבא דטעמי' דסבר כבתה והנה זה אמת ויציב מה שדקדקנו לעיל
זקוק לה ,פירוש דכיון דכבתה א"כ מוכח בכוונת רש"י ז"ל דקאמר זקוק לה
דזהו מהשמנים הגרועים שאין ראויים לתקנה ולא אמר להדליקה דכוונתו דצריך
להדלקה ולזה זקוק לה לתקנה מחדש כיון לתקנה מחדש ליתן בה כשיעור ואינו
דלא יצא בהן ידי חובתו ומשום דהוי כאלו מצטרף מה שדלק מקודם שכבה כאשר
לו נתן בהם שמן כשיעור קודם הדלקה, ביארנו לעיל ומעתה הנני בא לבאר הדבר
וממילא מבואר שפיר באר היטב דברי רש"י יותר באר היטב בעה"י ,דהנה לא הבנתי וגם
ז"ל דקאמר זקוק לה לתקנה ולא קאמר ראיתי אח"כ בספרי אחרונים ובכללם
להדליקה דכוונתו שצריך לתקנה מחדש בהגהות מעשה רוקח שכתב דלכאורה יש
כנ"ל וא"כ בודאי שפיר חיישינן דשמא יפשע להבין בהא דסובר רב דמדליקין בהן בין
מלתקן מחדש או משום טירחא או משום בחול ובין בשבת והיינו משום דסובר דכבתה
אין זקוק לה הרי כתב המ"א בסי' תרע"ג
חסרון ממון כנ"ל. ס"ק י"ב בשם הש"ג והב"ח דאם העמידה
במקום הרוח וכבתה זקוק לה דהוי כאלו לא
אך עכ"ז אע"ג דכבתה מכלל ספיקא לא נתן בה שמן כשיעור וא"כ בשמנים הפסולים
נפקא דנימא דאיגלאי מלתת למפרע נימא דהוי כאלו העמידה במקום הרוח או
דזה השמן הוא מהגרועים שלא הי' ראוים לא נתן בה שמן כשיעור ואמאי מדליקין
להדליק כשיעור מעיקרא דלמא עדיין נוכל בהן ,ותירוץ דצריך לומר דבשמנים הללו לא
לומר דכבתא במקרה אשר יקרה גם לשמנים שכיח כ"כ שיכבו כמו בהעמידה אצל הרוח
טובים שיכבו ע"י רוח וכדומה משאר מקרים עכ"ל יע"ש ,ולענ"ד נראה לומר דבודאי יש
וא"כ מהיכי תיתי לר"ה שיחמיר בהאי הרבה בהשמנים ופתילות הפסולים שיוכלו
חידושי חנוכה — יוצר אור לח
סובר ספיקא דאורייתא מהתורה לחומרא ספיקא לומר אם כבתה זקוק לה דהיינו
וגבי נר חנוכה תקנוה כעין דאורייתא מחמת שהוא מוכרח לתקנה מחדש כנ"ל ,הלא נר
פרסומי ניסא ולזה שפיר סבר ר"ה דגבי נר חנוכה הוא מצוה דרבנן ובספיקא דרבנן
אזלינן לקולא ,אמנם לפי"מ דביארנו לעיל
חנוכה מחמירין גבי' ספיקא וא"ש. בארוכה ליישב קושית התוס' אהא דא' רבי
תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה
ולפי"ז ממילא יהי' שפיר מיושב מה פסולה ולא נקט ימעט כיון דהוא דרבנן הוא
שהקשה הרב בחמד משה סי' משום דכיון דתקנו משום פרסומי ניסא
תרע"ג דהרי הוי ספק ספיקא דלמא לא עשאו בתקנתם כעין דאורייתא ולהכי תני
תבכה ואם תמצי לומר תכבה דלמא יתקן לישנא דפסולה כמו גבי דאורייתא ולזה
ולמה לן למיגזר כולי האי )וחידושי מהרצ"א ממילא שפיר מחמיר ר"ה כשכבתה דזקוק
מביאו יע"ש( ,והנה בודאי אם החשש הוא לה לתקנה מחדש משום דאמרינן גבי' כאלו
דחיישינן דלמא תכבה ולא ידליק אזי הוי הי' ספיקא דאורייתא דאזלינן גבי' לחומרא.
ס"ס משא"כ לפי"מ דמסקינן דאם כבתה אזי אמנם כ"ז נוכל שפיר לומר למאן דסובר
לא קיים עדיין כלל מצות הדלקת נר חנוכה ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ולזה שפיר
והוא זקוק לתקן מחדש שמן ופתיל כשר נוכל לומר דתקנו חז"ל גם כאן בנ"ח דלהוי
וע"ז הוי החשש שלא יתקן א"כ ל"ה כלל כדאורייתא דניזל גבי' לחומרא ,משא"כ למאן
ס"ס במה שמדליק עכשיו באלו השמנים דסובר ספיקא דאורייתא מהתורה לקולא
ופתילות הפסולים דהא ל"ה אלא חד ספיקא בודאי אין שום סברא לומר דתקנו חז"ל בנר
דלמא תכבה וכשתכבה תו ל"ה שום ספק חנוכה דלהוי כדאורייתא גופא לא אזלינן
להכשיר אלו השמנים ופתילות רק שצריך בספיקא לחומרא מה"ת רק מדרבנן וא"כ
להדליק מחדש שמנים ופתילות כשרים מהכ"ת נחמיר בנר חנוכה בספיקא אע"ג
לקיים בהם מצות הדלקת נר חנוכה וא"ש דעשאו' כדאורייתא הלא גם בדאוריתא
)וביותר א"ש לפי"מ דמבואר בפרי מגדים מה"ת לקולא ,וא"כ ע"כ אנו צריכים לומר
הטעם דס"ס מותר לפי שיטת הרמב"ם ז"ל כדברי המלא הרועים שהוכיח )באות ס'
דספיקא דאורייתא מהתורה לקולא וזה לגבי בכללא דספיקא דאורייתא ודרבנן( דר"ה ס"ל
הספק הא' אינו אסור רק מדרבנן ובהספק ספק מה"ת לחומרא אף לדעת הרמבם יע"ש,
הב' הוי ספיקא דרבנן ולקולא .ומעתה לפי"מ ולזה שפיר קסבר ר"ה כאן דכבתה זקוק לה
דמסקינן לעיל דר"ה סובר דספיקא לתקנה מחדש דכיון דכבתה איגלאי מלתא
דאורייתא מה"ת לחומרא ולגבי נר חנוכה למפרע דזהו מהשמנים הגרועים שלא הי'
תקנו' כעין דאורייתא להחמיר בספיקא ולזה מעיקרא ראויים להדליק כשיעור וא"כ לא
ממילא לר"ה בודאי מחמירין בס"ס באיסור יצא י"ח כנ"ל ,ואע"ג דמידי ספיקא לא נפקא
דאורייתא ולזה גם גבי נר חנוכה דתקנו' כעין דדלמא כבתה מחמת מקרה ועכ"ז כיון דהוא
דאורייתא ג"כ מחמירין בס"ס ושפיר מיושב
קושית החמד משה וא"ש(.
יוצר אור — בסוגי' דכבתה זקוק לה לט
ולפי"ז ממילא נוכל ליישב דברי אביי ומעתה לפי"ז א"ש סברת רב קסבר
דמ"ט כשאמרו לו משמי' דר' ירמי' דשמנים ופתילות דאין מדליקין
לא קבלה ואח"כ כשאמרו לו משמי' דר' בשבת מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת
יוחנן קבלה ,והיינו לפי"מ דביארנו לעיל דכל לפי"מ שכתב המלא רועים באות הנ"ל דרב
טעמי' דרב דקסבר כבתה אינו זקוק לה לדעת ר"נ ס"ל ספק מה"ת לקולא יע"ש,
לתקנה מחדש היינו משום דקסבר ספיקא ולזה ממילא שפיר סובר דאע"ג דכבתה
דאורייתא מהתורה לקולא ,אמנם זהו דוקא אינו מוכח דזהו מן השמנים ופתילות
אליבא דר"נ ,משא"כ ר' זירא אליבא דרב הגרועים ולזה שפיר סובר דכבתה עין זקוק
קסבר דס"ד מה"ת לחומרא כמבואר שם לה לתקנה מחדש ולזה לא חיישינן דשמא
במלא הרועים וכאן אמר ר' זירא לשיטתו יפשע )וביותר הוא מבואר היטב לפי"ז
דסבר אליבא דרב ספיקא דאורייתא סברת רב לפי התירוץ השני דלעיל על
מהתורה לחומרא קשה לומר כן ולזה לא קושית החמד משה הנ"ל דלמה לן מיחוש
קבלה אביי משא"כ כשאמרו לו משמי' דר' מלהדליק בשמנים ופתילות הפסולים הא
יוחנן ,ולפימ"ש שם במלא הרועים דמאן הוי ספק ספיקא וכתבנו הטעם דלר"ה
דאמר דווסתות דרבנן קסבר ס"ד מה"ת דקסבר ספיקא דאורייתא מהתורה לחומרא
לקולא ור' יוחנן קסבר דווסתות דרבנן וא"כ לא מתירין מכח ס"ס ,ולזה ממילא לרב
קסבר דס"ד מה"ת לקולא ולזה שפיר קבלה דסובר דס"ד מה"ת לקולא א"כ בודאי מהני
מיני' אביי ,או משום דר' יוחנן בעצמו אמרה ספק ספיקא ,ולזה שפיר קסבר רב
משמי' דנפשי' והוא קסבר דספיקא דמדליקין בחנוכה בשמנים ופתילות
דאורייתא מהתורה לקולא ,או אפילו הפסולים מכח ס"ס כקושית החמד משה
דאמרה משמי' דרב הוא ג"כ מטעם זה הנ"ל לאמת ,ולזה ממילא נוכל לומר דקסבר
משום דקסבר לפי שיטתו דגם רב סובר רב כבתה זקוק לה ואעפי"כ קסבר
דס"ד מה"ת לקולא כדברי ר"נ ולא כדברי דמדליקין בהם בחנוכה משום דהוי ס"ס
ר"ז .ומעתה הי' לו לאביי נפקותא גדולה כנ"ל( אמנם כ"ז שפיר בהא דמדליקין בחול
בהוראה זו הנוגע לכל איסורים שבתורה אי הוי ס"ס דדלמא לא תכבה ואת"לדתכבה
אמרינן ספיקא דאורייתא מהתורה לקולא דלמא יתקן משא"כ בשבת לא הוי ספק
או לחומרא ,דמעיקרא הי' סבר כר"ג דרב ספיקא דאת"ל דתכבה שוב לא יהי'
סבר ס"ד מה"ת לחומרא ומסתמא הלכתא ביכולתו לתקן וא"כ מוכח מיני' דקסבר רב
כוותי' דהלכתא כרב באיסורה ואח"כ כבתה אינו זקוק לה ,ושפיר מיושב דברי
כשאמרו משמי' דר' יוחנן נתברר לו דס"ד הרי"ף דהוכיח מדרב דסבר דמדליקין בשבת
מה"ת לקולא אליבא דהלכתא ולזה שפיר דכבתה אינו זקוק לה ולא מהא דמדליקין
הצטער ואמר דאלו הי' זכאי הי' גמרי בשבת דכבתה אינו זקוק לה ולא מהא
לשמעתי' מעיקרא ונ"מ לגירסא דינקותא
דמדליקין בחול וא"ש.
חידושי חנוכה — יוצר אור מ
ולא די במה דסבר כבתה זקוק לה לחוד, כיון דהי' לו נפקותא מיני' לכל איסורין
דאם הי' סבר דאסור להשתמש לאורה לא שבתורה וא"ש.
הוי שום חשש כשכבתה דבודאי ידליקה רק
כיון דסבר מותר להשתמש לאורה איכא ובאופן אחר נלפע"ד ליישב דברי רש"י ז"ל
חשש שלא ידליקו לשם מצוה כנ"ל וא"ש. שכתב דילמא פשע ולא מתקן ולא
ולפי"ז לרב דקסבר אסור להשתמש לאורה קאמר דלמא פשע ולא ידליק וגם מפני מה
בודאי נוכל שפיר לומר דקסבר כבתה זקוק ניחוש דיפשע ולא ידליק ,והיינו כיון דסבר ר'
לה ואעפ"כ קסבר שמדליקין בהם בחול הונא דמותר להשתמש לאורה ולזה יש
משום דליכא למיחש כשיכבה לא ידליקה לחוש כשיכבה בשעה שהוא ישתמש לאורה
אזי יפשע מלהדליקה לשם מצות נר חנוכה
כלל כנ"ל. רק ידליקה מחמת שנחשך אורו מלהשתמש
ידליקה כדי שיוכל להשתמש לאורה ולא יהי'
ובזה שפיר מיושב דברי הרי"ף הנ"ל יוצא במצות הדלקת נר חנוכה כיון דסבר
דהוכיח דכבתה אינו זקוק לה מהא ר"ה דכבתה זקוק לה וצריך להדליקה לשם
דמדליקין בשבת דמשם שפיר מוכח דכבתה מצות נר חנוכה והוא לא הדליקה לשם מצוה
אינו זקוק לה דאי לאו הכי איך מדליקין רק כדי להשתמש לאורה ובזה אינו יוצא
בשבת כיון כשכבתה לא יוכל להדליקה אבל לר"ה לשיטתו דקסבר מצות צריכות כונה
מהא דמדליקין בחול אינו מוכח כנ"ל וא"ש. כמבואר בפסחים דף קי"ד ע"ב בתוס' ד"ה
אר"ה יע"ש ,ומבואר במלא הרועים דריש
ובאופן היותר פשוט נלפענ"ד ליישב לקיש ס"ל מצות צריכות כוונה אפילו במצ'
קושית התוס' הנ"ל דהא דאמר דרבנן עיי"ש ותוס' קאמרי התם דר"ה סבר
רבא דר"ה סובר כבתה זקוק לה היינו דמוכח כר"ל דמצות צריכות כונה וא"כ ס"ל דגם
כן מברייתא דלקמן דקאמר מצותה בהדלקת נר חנוכה אע"ג דהוא מצוה דרבנן
משתשקע החמה עד שתכלה הרגל מן ג"כ צריכה כונה להדליקה לשם מצוה וזה
השוק ,דמשמע מיני' שצריך שיהי' נר דולק שהדליקה כדי להשתמש לאורה לא יצא,
כל אותו זמן משתשקע החמה עד שתכלה ולזה בודאי להא לא חיישינן שלא ידליקה
רגל מן השוק משום דבאותו זמן הוי פרסומי כלל רק כיון דמותר להשתמש לאורה
ניסא משום דבאותו זמן איכא עוברים חיישינן שישכח מלהדליקה לשם מצות נר
ושבים בשוק כדי ליקח עצים לאש מן חנוכה ולזה ל"כ רש"י ז"ל שיפשע ולא
התרמודאי כדפרש"י ז"ל ,ולזה שפיר סבר ידליקנה ,דלזה לא חיישינן כנ"ל רק כתב
דכבתה זקוק לה ,והא תינח בחול דאיכא שמא פשע ולא יתקן ,דהיינו שלא יתקן
עוברים ושבים בשוק באותו זמן ואיכא להדליקה לשם מצוה כנ"ל .ובזה מיושב
פרסומא ניסא שפיר הו' המצוה דכבתה שפיר קושית התוס' דשפיר הוכרח רבא
זקוק לה מה שאין כן בשבת דליכא עוברים לומר דקסבר ר"ה דמותר להשתמש לאורה
ושבים בשוק לישראל כדי ליקח עצים מן
התרמודאי ולגויים בודאי לא הו' שום
יוצר אור — בסוגי' דכבתה זקוק לה מא
בדאית לי' שמנים ופתילות כשרים להדליק פרסומא ניסא ולזה בודאי גם ר"ה סובר דלא
עיי"ש וא"כ מהיכי תיתי נתיר מכח ס"ס, אמרינן בשבת כבתה זקוק לה ,ולזה שפיר
דהא לא יהי' גרוע מדבר שיש לו מתירין מוכרח לומר דבשבת הוי הטעם דאין
דאין מתירין אפילו בס"ס .אמנם יותר מדליקין הוא משום דמותר להשתמש
נלפענ"ד לומר דאפילו לית לי' שמנים
ופתילות כשרים מ"מ אפילו אי נתיר לו לאורה ושפיר מיושב קושית התו' וא"ש.
להדליק באלו שמנים ופתילות הפסולים
מכח ס"ס מ"מ לברך עליהם עדיין צ"ע אם ובזה יהי' שפיר מיושב לשון הרי"ף ז"ל
נוכל להתיר לברך עליהם מכח ס"ס עפימ"ש דקאמר בכפילא דמדליקין בשבת
הברכי יוסף המובא באו"ח סי' ז' בשערי מכלל דאי כביא לא מדליק לה וש"מ דכבתה
תשובה בשם מח"ב דמי שהטיל מים ונמלך אינו זקוק לה ,והיינו דמסקינן לעיל דמהא
והטיל פעם שנית ואח"ז נסתפק אם בירך דמדליקין בחול אינו נשמע דכבתה אינו זקוק
אפילו פעם אחת אם לא ,דאע"ג דאיכא ס"ס לה כנ"ל ,ומהא דמדליקין בשבת הי' נוכל
דילמא לא בירך כלל ואם תימצי לומר לומר דאינו נשמע דכבתה אינו זקוק לה
שבירך דלמא הלכה כהמחבר דצריך לברך בחול רק דבשבת מוכח מיני' דאם כבתה
שני פעמים,דאין להתיר לברך מכח ס"ס אינו זקוק לה כנ"ל ,רק לפי דברי הטור דאי
יע"ש .ופרמ"ג בפתיחה לה' ברכות השחר אמרינן כבתה זקוק לה אסור להדליק בשבת
בה' ברכות סעיף ד' מביא בשם הלח"מ משום דאיכא למיחוש שכשכבתה בשבת
דבס"ס בברכה דרבנן לא אזלינן לקולא אלא ישכח וידליקנה כמו שהוא רגיל משום
מחמרינן ומברכין והפרמ"ג כ' דזה תלוי אם דכבתה זקוק לה ולזה שפיר כתב הרי"ף ז"ל
מחמרינן בספיקא דרבנן היכא דהוי ס"ס דמדמדליקין בשבת מכלל דאי כביא לא
לחומרא שלכאורה זה במחלוקת שנוי בהא מדליק לי' דהיינו דמוכח מיני' דבשבת בודאי
דמקוואות טמא שירד לטבול ספק טביל אמרי' כבתה אינו זקוק לה ,ואח"כ מוסיף
ספק לא טביל ואפילו טבל ספק יש בו עוד וקאמר דמדליקין בשבת מוכח עוד יותר
כשיעור כו' ומסיק דודאי מסתבר דס"ס דאפילו בחול נמי ש"מ כבתה אינו זקוק לה
לחומרא לא מהני בדרבנן וממילא דאזלינן דאי לאו הכי איך מדליקין בשבת למה לא
בס"ס לקולא בברכות משום ל"ת יע"ש, ניחוש שכשכבתה בשבת ידליקנה כמו שהוא
ומעתה נוכל לומר דזהו טעמא דר"ה דאוסר רגיל בחול כדברי הטור הנ"ל ,ושפיר מיושב
להדליק בפתילות ושמנים הפסולים אע"ג
דאיכאס"ס מ"מ לא יוכל לברך עליהם דלגבי דעת הרי"ף ז"ל.
ברכה לא מהני ספק ספיקא ואע"ג דברכות
לא מעכבות מ"מ איכא חשש דלמא משתלי ובאופן אחר נלפענ"ד ליישב קושית החמד
ויברך ואיכא חשש דלא תשא כנ"ל וא"ש. משה הנ"ל על ר' הונא דאוסר
להדליק בהם משום דקסבר כבתה זקוק לה,
הא הוי ס"ס דלמא לא תכבה ,ואת"ל
שתכבה דלמא ידליקנה,דהנה לפי פשוטו לא
קשה כלל לפימש"כ הפני יהושע דר"ה מיירי
חידושי חנוכה — יוצר אור מב
והנה הקרבן נתנאל כתב גבי הא דאמר עוד נלפענ"ד דהנה מבואר באו"ח סי'
ר"ה חצר שיש לו שני פתחים צריכה תרע"א סעיף ח' חצר שיש לו שני
ב' נרות דהא דאמר רב הונא כבתה זקוק פתחים משני רוחות צריך להדליק בשתיהן
לה הוא מטעם חשדא דאי תו לא מדליק מפני החשד ,והקשה הב"י ומביאו הטו"ז
לי' יחשדו לו שלא הדליק כלל יע"ש. והמג"א שם דמאי שנא דבסי' צ"ח ס"ח
ולפי"מ דמסקינן לעיל דלגבי נר חנוכה כיון אמרינן דאסור לעבור אחורי בית הכנסת
דעיקרו נתקן משום פרסומא ניסא חיישינן בשעה שהצבור מתפללים ואם יש לביהכ"נ
לחשדא אפילו בחשש רחוקה מה שלא פתח אחר מותר וכו' ולא אמרינן מדבהא לא
חיישינן במקום אחר כנ"ל ,ולזה שפיר חייש עייל בהא נמי לא עייל ,ותירץ כיון דיש בו
כאן ר"ה לחשדא וסובר כבתה זקוק לה חסרון כיס ויחשדוהו טפי משא"כ בביהכ"נ,
אע"ג דהוי ס"ס כמו דאמרינן דכל מקום יע"ש שחילקו עוד הרבה חילוקים בזה.
דאסרו חכמים משום מראית עין אפילו ולפענ"ד נראה דשאני כאן גבי חנוכה כיון
בחדרי חדרים אסור אע"ג דהוא חשש דכל עיקר מצות נר חנוכה נתקן להדליק
רחוקה משום דהוי ס"ס ושפיר מיושב משום פרסומא ניסא ,כמבואר בגמרא
דמשו"ה הוא קודם לקידוש היום ,ולזה כיון
קושית החמד משה הנ"ל וא"ש. דעיקר מצותה הוא משום פרסומא ניסא
לפיכך חיישינן טפי גבי משום חשדא דהוא
ובזה שפיר מיושב דברי רש"י ז"ל שפירש חמור כאן יותר ליחוש לחשדא כיון דהוא
אהא דאמר כבתה זקוק לה דחיישינן מחויב לפרסם הנס באופן היותר בודאי צריך
דלמא פשע ולא מתקן לה והקשה הפ"י לראות שלא יהי' שום חשדא כלל כלל,
דהוא לכאורה שפת יתר דפשיטות הו"מ ואפילו במקום דלא חיישינן לחשדא במקום
לפרש דחיישינן שמא ישכח מלתקן .ולפי אחר כאן חיישינן וא"ש .ובזה יהי' מיושב
הנ"ל ניחא דלשמא ישכח לא חיישינן דברי הרמ"א ביו"ד סי' פ"ז סעיף ג' גבי הא
כקושית החמד משה הנ"ל משום דהוי ס"ס דנהגו לעשות חלב משקדים וכו' שנראה שם
משא"כ דלמא פשע שפיר חיישינן משום דעתו שבאיסור דרבנן ל"ח למראית עין
חשדא מפני הרואים ולזה אע"ג דנוכל לומר והקשה עליו המלא הרועים מהא דבחצר של
ששכח מ"מ איכא חשדא דהרואים יחשדוהו שני פתחים דצריך להדליק ב' נרות משום
שפשע ולא תיקן ,וכשם שפשע ולא תיקן חשדא אע"ג דנר חנוכה לא הוי אלא מדרבנן
יחשדוהו שלא הדליק כלל ושפיר מיושב יע"ש ,ולפי הנ"ל ניחא ,דשאני חנוכה דעיקרו
נתקן משום פרסומא ניסא ולזה שפיר
דעת רש"י ז"ל. חיישינן גבי למראית עין אעפ"י שהוא
מדרבנן כיון דעיקרו הוא משום פרסומא
ומעתה לפי"ז גבי שבת דליכא החשד
דפשע ולא תיקן וא"כ ממילא ניסא כנ"ל וא"ש.
ליכא חשדא דלא הדליק כלל ,משום דידונו
שבודאי הדליק אלא שכבה ומשום שבת לא
יוכל לתקנו ולהדליקו ,ולזה משום האי
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה מג
אי חיישינן שיפשע מלתקן אזי בודאי יקח טעמא דכבתה זקוק לה שפיר הי' נוכל
הנר מפתח החצר וא"כ בודאי יחשדו שלא להתיר ולהדליק באלו השמנים ופתילות
הדליק .ולזה שפיר פרש"י ז"ל החשש שמא בשבת ומ"ט אמר רב הונא דאין מדליקין
יפשע ולא שמא ישכח משא"כ בשבת בודאי אפילו בשבת ולזה הוצרך רבא לומר הטעם
ישאר שם הנר שכבה וכדברי הקרבן נתנאל על שבת דאין מדליקין משום שמותר
הנ"ל וא"כ תו ליכא שום חשש מחמת להשתמש לאורה ומיושב קושית התוספות.
הרואים שבודאי ידונו לכף זכות שהדליק
וכבה ולזה שפיר הוצרך לטעם שמותר ועוד יותר יש לחלק בין שבת לחול
להשתמש לאורה והחשש הוא שמא יטה לפימ"ש שם הקרבן נתנאל דבשבת
שרכן הי' להניח הנר על פתח החצר אפילו
ושפיר מיושב קושית התוס' הנ"ל וא"ש. לאחר שכבה מהא דפ' כירה ד' מ"ה דמבעיא
להו מהו לטלטל שרגא דחנוכה מקמי' חברא
ועוד יותר יש לומר דלפי דברי הקרבן בשבת ,משא"כ בחול הי' דרכם שלקחו הנר
נתנאל הנ"ל לפי האמת גם ר"ה ס"ל מפתח החצר לאחר שכבה ,יע"ש .ולזה
דכבתה אינו זקוק לה מחמת שלא הדליק משום גזירה שמא ישכח לא חיישינן דכיון
כשיעור ,רק הא דקאמר כבתה זקוק לה הוא דישכח מלתקן בודאי ישאר הנר בפתח
משום חשד הרואים כנ"ל .וא"כ בשבת החצר אפילו לאחר שכבה ולזה כשיראו שם
דליכא חשד הרואים כנ"ל לא שייך כלל הנר שכבה בפתח החצר בודאי ידונו לכף
לאסור רק משום טעמא דמותר להשתמש זכות שהדליק וכבה וישכח לתקנו ,משא"כ
לאורה וא"ש.
?
חדושי חנוכה במס' שבת דף כ"א
בדרך דרוש ואגדה
לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בגמרא מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי
בהלל והודאה .והקשה הב"י למה קבעו ח' דחנוכה תמניא אינון דלא למספד
ימים דכיון ששמן שבפך הי' בו כדי להדליק בהון ודלא להתענות בהון דכשנכנסו יונים
ליל אחת נמצא שלא נעשה הנס אלא בז' להיכל טמאו כל השמנים וכשגברו מלכות
הלילות .ותירץ הב"י ג' תירוצים הא' שחלקו בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא
השמן לח' לילות ,ב' שנשאר הפך מלא בליל פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של
א' ,ג' שבנרות המנורה מצאו בבוקר מלאים כה"ג ולא הי' בו אלא להדליק יום אחד
יע"ש .וכתב הט"ז שעל כולם וא"כ הי' נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים
חידושי חנוכה — יוצר אור מד
השיעור ,ובכל לילה ולילה מצאו בפך כ"כ לרבותינו להזכיר דבר זה כדי שנדע הנס מה
שמן כדי שיוכלו לקיים בו מצות הדלקה ,וזה שנעשה בליל הראשון יע"ש .ונלפענ"ד דהנה
שאמר נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים לכאורה יש לדקדק בלשון הברייתא דקאמר
דהיינו שבכל יום ויום מצאו בו כ"כ שמן ולא הי' בו אלא להדליק יום א' ,דלפי פשט
שיוכלו לקיים בו מצות הדלקה ונעשה בו נס הענין משמע דבא להשמיענו דהי' בו כ"כ
כפול בכל לילה ,הא' בפך שמצאו בו בכל שמן בפך שיהי' כדי סיפוק שיהי' דולק יום
לילה שמן כדי לקיים בו מצות הדלקה ,והב' א' ,וא"כ יותר הי' ראוי ראוי לומר בזה הלשון
שנעשה נס בהמנורה שדלק בו כל השיעור. ולא הי' בו אלא שיהי' דולק יום א' ,דאז הי'
וזה הנס שנעשה במנורה שדלק כל השיעור שפיר משמע מיני' שהי' בו בפך שמן כ"כ
זה נעשה גם בלילה הראשונה כיון שלא שיהי' דולק כשיעור ליום א' כלו משא"כ
מצאו בו בפך אלא לקיים בו מצות הדלקה השתא דקאמר ולא הי' בו אלא להדליק יום
ונעשה בו בהמנורה נס שדלק כל השיעור א' משמע שלא הי' בו כשיעור רק מה שהי'
יכולים להדליק ממנו כדי לקיים בו מצות
ולזה שפיר עושין ח' ימים וא"ש.
הדלקה לא שידליק כל היום כלו.
אמנם עדיין יש לדקדק במה שאמר
והדליקו ממנו ח' ימים ,דמשמע וע"כ הי' נלפענ"ד לפרש דלפי התירוץ הא'
מיני' שלא הדליקו ממנו אלא ח' פעמים בח' של הב"י דחלקו השמן לח' לילות יש
ימים דהיינו בכל יום ויום פעם אחת ,ואמאי להבין דאיזה ייתור הי' להם בזה במה שחלקו
הא צריך להדליק בכל יום ב' פעמים המנורה השמן לח' לילות כיון דבלא זה לא הי' בו
בביהמ"ק לדעת הרמב"ם ז"ל ,בבוקר ובערב. כשיעור שדליק ככל הצורך להדליק לכל
אלא ע"כ צ"ל דהי' עוד נס שעשו כתירוץ היום כיון שעדיין לא הי' יודעים שיעשה להם
הג' של הב"י הנ"ל שמצאו בבוקר נרות נס ואפשר שהי' יותר טוב להם שידליקו
המנורה מלאים ולא הי' צריכים להדליק בפעם אחת לכל הפחות כשיעור .אלא
בבוקר רק בערב .וזה מוכרח דבערב לא הי' עכצ"ל שזה הי' בעיניהם חיבוב מצוה
תו מלאים רק שהי' צריכים למלאות מחדש שדליקו בכל לילה אע"פ שלא יהי' דולק בכל
מהפך ולהדליקם ,מדקאמר והדליקו ח' ימים השיעור עכ"ז הם עושים את שלהם וקיימו
דמשמע שהדליקו בכל יום ויום ורק בבוקר מצות הדלקה לעסוק בהמצוה בכל לילה
לא הדליקו מפני שמצאו הנרות מלאים )ואפשר שהי' בטוחים שיעשה להם נס
כדברי הב"י הנ"ל .ומעתה מרומזים שפיר כל שידלוק כשיעור בעזהש"י( .ומעתה לפי"ז
הג' תרוצים של הב"י בדברי רבותינו ז"ל, נוכל לומר דגם בלילה הראשונה לא הי' בפך
התירוץ הא' שחלקו השמן לח' לילות שפיר כ"כ שמן שיהי' דולק כל השיעור רק שהי'
מרומז מדקאמר שהדליקו ממנו ח' ימים בו קצת שמן שהי' יכולים לקיים בו מצות
דמשמע מיני' שלא הי' להם ממנו אלא כדי הדלקה ולזה שפיר קאמר ולא הי' בו אלא
לקיים בו מצות הדלקה לחוד אבל לא להדליק יום א' ,ונעשה בו נס שהי' דולק כל
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה מה
כלל בכל לילה כמו שלא הי' צריכים בכל שידליק כשיעור ,רק אח"כ נעשה נס שדלק
בוקר ,רק מזה יש ראי' גם להתירוץ הא' כשיעור וגם בלילה הראשונה לא הי' להם
שחלקו השמן מיד לח' ימים .וזה מבואר כ"כ שידליק כשיעור רק כדי לקיים בו מצות
ביאור היטב מדקאמר והדליקו ממנו ח' ימים, הדלקה ,כדקאמר ולא הי' בו אלא להדליק
דמשמע שהדליקו ממנו ח' ימים ,דמשמע יום א' דהיינו רק לקיים בו מצות הדלקה
שהדליקו ממנו בכל יום ,וא"כ ראי' ברורה ביום א' כנ"ל ,והתירוץ הב' שנשאר הפך
לדברי הב"י דאי נימא כפשוטו שהי' דולק מלא בליל א' ג"כ שפיר מרומז בהא דקאמר
מאליו כל הח' ימים וא"כ איך קאמר והדליקו והדליקו ממנו ,דהיינו שהדליקו מן הפך,
ממנו ח' ימים דמשמע שהדליקו ממנו בכל אע"פ שכבר הדליקו מה שהי' בפך בלילה
יום ויום כנ"ל ,וא"כ הי' להם במה לקיים הראשונה אעפי"כ הדליקו עוד ממנו גם
מצות הדלקה בכל לילה ולזה לא נעשה להם בשאר לילות מדקאמר והדליקו ממנו דהיינו
נס ע"ז דניסא למגנא לא עביד .ועוד יותר מהפך ח' ימים ,ומניין הי' בו עוד להדליק כל
נוכל לומר שהנס רמז להם שבכל לילה הח' ימים כיון שכבר הדליקו ממנו בלילה
נעשה להם נס חדש כדי שיקיימו מצות הראשונה אלא ע"כ שנעשה בו נס בפך שגם
הדלקת נר חנוכה בכל לילה ולילה ,דבלא זה לאח רשהדליקו ממנו בלילה הראשונה
הי' הוא אמינא שלא לקיים מצות הדלקת נר נשאר עדיין מלא וזה מבואר ביאור היטב בלי
חנוכה רק בלילה הראשונה ויתנו בה שמן שום פקפוק .והתירוץ הג' שמצאו נרות
כשיעור שידלוק בכל ח' ימים .ואפשר המנורה בבוקר מלאים ג"כ שפיר מרומז לפי
שמרומז בזה ג"כ דברי בית הלל שצריך מה דביארנו לעיל מהא דקאמר והדליקו
להוסיף בכל לילה נר א' על תוספת נס חדש ממנו ח' ימים ,דמשמע מיני' שלא הדליקו
שנעשה בכל לילה ולילה מה שלא הי' צריך, ממנו רק פעם אחת בכל יום בח' ימים
כיון שהי' יכול להדליק כל הח' ימים כמו ובאמת הי' צריכים להדליק פעמיים בכל יום
שהתחיל ,אלא לרמז לזה כנ"ל וא"ש ושפיר בבוקר ובערב לדעת הרמב"ם ז"ל שסובר
שהטבת הנרות הוא הדלקתן והי' מדליק
מיושב קושית הטו"ז הנ"ל ודו"ק. הנרות גם בבוקר כמו בערב .אלא על כרחך
צריך לומר דבבוקר לא הי' צריכים להדליק
ועוד נלענ"ד ראי' לתירוץ הב' שנשאר הפך כיון שמצאו בבוקר הנרות מלאים ורק בערב
מלא בלילה הא' ,דהנה הגאון מו"ה הי' צריכים להדליק מחדש בכל יום ויום.
נחום טרעביטש הביא בהגהות על הרמב"ם וכ"ת למה הי' צריכים לכל זה כיון שבלא זה
קושיה בשם חכם א' שהקשה למה הי' נעשה הנס בשמן שבנרות המנורה שלא הי'
צריכין לנס הלא הי' יכולים להטיף ע"י נחסר מחמת הדלקה ,וכמו כן היה יכולת
צירצור טפין טפין בשמן טמא לתוך השמן בהנס שיעשה שידלקו רצופים כל הח' ימים
הטהור וקמא קמא בטיל כדאמר ר"י במס' שלא יחסר מהשמן ולא הי' צריכים להדליק
ע"ז דף ע"ג ומין במינו אפילו נתרבה האיסור
מכשיעור ג"כ בטיל לדידן דקיי"ל כרבנן דמין
חידושי חנוכה — יוצר אור מו
דאפילו נגעו מבחוץ לא נטמא דכלי חרס במינו בטיל ,יע"ש .ולפי דברי הב"י ניחא
אינו מטמא מגבו אלא מתוכו מ"מ ליחוש דהא מצאו הפך מלא ולזה כשהי' רוצים
שמא הסיטו ונטמא כבר ,יעיי"ש .ולענ"ד להטיף בתוכו ע"י צירצור טיפין טיפין הי'
בפשיטות דהא זה לא הוי אלא ספק ולזה צריכין מתחלה לערות מן הפך שמן ,דכיון
מוקמינן לי' אחזקה דמעיקרא שהי בודאי שהי' מלא לא הי' מחזיק להטיף בתוכו עוד
טהור .דבשלמא שאר השמנים שנטמאו שמן ולזה כשהי' צריכין לערות ממנו שמן
איכא למימר שנטמאו בודאי דהיינו שראו ערוהו ממנו שמן טהור מיד בתוך המנורה
שרץ מונח בתוכם ,משא"כ בפך הזה שהי' ומיד שעירו ממנו שמן תיכף נתמלא עוד
מונח בחותמו של כהן גדול וא"כ מצד נגיעה הפעם הפך בשמן כדברי הב"י הנ"ל ,ולזה לא
בודאי אינו טמא רק מצד ספק דילמא הסיטו הי' צריכין תו להטיף בתוכו שמן טמא וגם
אותו,ובספיקא מוקמינן לי' אחזקתא שהי' לא הי' יכולים כיון שעדיין הי' מלא ולא הי'
בודאי טהור ,וא"ש .וכ"ת דגבי ספק טומאה מחזיק להטיף עוד בתוכו שמן .ושפיר מיושב
ברשות היחיד אינו מועיל חזקת טהרה ,זהו קושית החכם הנ"ל וממילא ג"כ שפיר מרומז
דוקא גבי ספיקא דאורייתא אבל גבי ספיקא הנס שנשאר הפך מלא ושפיר מיושב קו'
דרבנן כהא דלא הוי אלא מדרבנן להיות
נכרים כזבים בודאי מוקמינן לי' אחזקא הטו"ז הנ"ל וא"ש.
דמעיקרא שהי' בודאי טהור אפי' ברה"י
)דהרי הראש יוסף רצה לומר דכל ספיקא אמנם עדיין יש לפקפק בזה דהן אמת
דרבנן הוי לקולא אפילו בספק טומאה שהם לא הי' צריכין וגם לא הי'
ברשות הרבים יעיי"ש( ,אך עדיין הי' לבם יכולין להטיף ע"י צירצור כנ"ל עכ"ז עדיין
נוקפם כיון שהי' להם ספק טומאה ,ולזה יקשה דהא הקב"ה לא עביד ניסא למגנא
נעשה להם נס כדי שיעשו המצוה בהרחבת וכאן הי' ניסא למגנא כיון שלא הי' צריכין
הלב בהדלקת הנרות בלב שמח במצוה מן לנס דהא הי' יכולין להטיף ע"י צירצור כנ"ל.
המובחר בלי שום פקפוק ספק וזה נתודע וגם עדין יש להבין לפי תירוצי הב"י הנ"ל
להם מכח הנס שנעשה בשמן ,דאלו הי' איזה דאע"ג דראו הנס גם בלילה הראשונה ועכ"ז
חשש ספק טומאה בהשמן בודאי לא הי' לא הי' צריכין בלילה הראשונה ,כיון שהי'
נעשה בו נס ,ולזה בודאי הי' מועיל להם הנס שמן על יום א' .והנה לפי תירוץ שלי
גם בלילה הראשונה כדי שידעו בודאי שכתבתי לעיל שגם על יום ראשון לא הי'
שהשמן טהור גמור ועשו מצות הדלקת לכל השיעור רק כדי לקיים מצות הדלקה
הנרות בהרחבה גם בלילה הראשונה כנ"ל. כנ"ל ,אך לפי הפשטות בדברי הב"י לא
ומיושב קושית החכם הנ"ל ,דשפיר הוצרך
להנס כדי להוציא הספק מלבן שיעשו משמע כן כנ"ל.
המצוה בהרחבה כנ"ל ,וא"כ מזה גופא ג"כ
וע"כ נלענ"ד ליישב דהנה הב"י מביא
קושית הראשונים ז"ל דאיכא למידק
כי חתום בחותמו של כ"ג מאי הוי נהי
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה מז
אזלינן בתר רובא ,ובפרט לפי סברת הי' להם ראי' שזה השמן טהור דאי לאו הכי
הרשב"א ז"ל דספק ספיקא הוא מטעם רוב. לא הוצרכו להנס דבביטול הי' סגי וא"ש.
ומעתה לפי"ז כאן דפך שמן שנמצא לא
היתה מותרת להדליק ממנו רק מכח חזקה ועל דרך פלפול נלענ"ד ליישב לפי מה
כנ"ל וא"כ ממילא נשאר עדיין ספק ,רק דזהו דמסקינן דהא דאין חוששין שמא
הספק התורה התירה מכח החזקה כנ"ל, הסיטו ונטמא הוא משום דלא הוי אלא ספק
ולזה בודאי לא נוכל תו להטיף בתוכה שמן ומוקמינן לי' אחזקא כנ"ל ,והנה לפי מה
טמא ע"י צרצור ולהתירה מצד דמין במינו שכתב באסיפת זקנים רפ"ק דבבא מציעא
בטיל ברוב כיון דאז יהי' כאן תרי ספיקות, גבי קפץ א' מן המנויים לתוכו וכו' בשם
הא' שמא הסיטו הנכרים את הפך והב' מה הרא"ש ז"ל דאע"ג דאמרינן מרובא קפריש
שביטל בתוכו את השמן מצד דמין במינו מ"מ ספק הוי הוי רק התורה התירה ספק זה
בטיל ברובא הוא ג"כ מצד רוב וממילא יעיי"ש ,והפלתי מביאו סי' ס"ג יעיי"ש ,וא"כ
נשאר עדיין ספק כנ"ל ,וב' ספיקות לא נוכל מכש"כ גבי חזקה דאמרינן כן דאע"ג
להתיר לא מכח רוב ולא מכח חזקה כנ"ל. דמוקמינן אחזקא מ"מ ספק הוי רק דהתורה
והדמיון לזה מצאנו בר"ן בפ' אלו טריפות התירה ספק זה דזהו ק"ו מרוב דהא רוב
גבי הא דלוקחים בצים מכל מקום מן עדיף מחזקה ומדאמרינן כן גבי רוב דעדיין
העכו"ם ואין חוששין לא משום נבילות ולא הוי ספק רק שהתורה התירה כש"כ גבי
משום טריפות משום דהוי מיעוטא ,אבל חזקה דאמרינן כן .והנה הא דאמרינן דמין
משום עופות טמאים חיישינן אע"ג דג"כ לא במינו בטיל ברוב זהו ג"כ הטעם משום
הוי אלא מיעוטא משום דסמכינן לי' בהדי דאזלינן בתר רוב מקרא דאחרי רבים
מיעוטא דנבילות וטריפות ותרי מיעוטא הוי להטות ,כמבואר בחולין דף צ"ח ע"ב יעיי"ש
רובא ולכל הפחות מחצה על מחצה יעיי"ש, בפירש"י ז"ל ,וא"כ ממילא בהא דמין במינו
ומכש"כ כאן דשפיר נוכל לסמוך האי ספיקא בטל ג"כ אמרינן כן דאע"ג דמין במינו בטל
דשמא הסיטו עכו"ם דהוי ספק השקול ברוב מ"מ ספק הוי רק התורה התירה ספק
למיעוטא דשמן טמא דאנו רוצים לבטלו זה ,כמו דאמרינן בכל רוב דעדיין הוי ספק
בשמן טהור שבפך מצד מין במינו דבטיל רק דהתורה התירה ספק זה כנ"ל .וא"כ זהו
ברוב ,ולזה בודאי לא נוכל לבטלו ושפיר גופא דהתורה התירה רוב הוי חידוש כיון
הוצרך להנס שיהי' כדי להדליק כל השמונה שהוא עדיין ספק הי' מצד הסברא נותנת
ימים מן השמן שבפך ושפיר מיושב קושית שתהא אסורה ככל ספיקא דאורייתא דהוא
מהתורה לחומרא ,רק דהתורה חידשה זאת
החכם הנ"ל וא"ש. דהאי ספיקא גבי רוב תהי' מותרת .ולפי"ז
נוכל לומר דאין לך בו אלא חידושו ,דדוקא
אמנם לפי דברי הפני יהושע בפשיטות ל"ק כשאין כאן אלא חד ספיקא אזי אזלינן בתר
כלל קושית החכם הנ"ל ,דהנה הפני רובא משא"כ כדהוי תרי ספיקות בהאי לא
יהושע הקשה כל טורח הנס זה למה דהא
חידושי חנוכה — יוצר אור מח
במצרים כמו שנאמר אני ולא ע"י שליח או קיי"ל טומאה הותרה בציבור והי' יכולין
מלאך ושרף וכמו כן הראה להם כאן בנס להדליק השמן בטומאה ,ומשום זה מסיק
זה שהקב"ה השרה שכינתו ביניהם והוא דעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם
בעצמו כביכול הי' בעזרתם כמו דאמרינן חיבת המקום עליהם שנגאלו גאולה שלימה
בעל הניסים ואתה ברחמיך הרבים עמדת מיד מלכות יון הרשעה שהי' אומרים
להם בעת צרתם )יעיי' בבני יששכר לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק
שמדקדק על הא דקאמר ואתה שלא הי' לו באלקי ישראל וגזרו כמה שמדות ועכשיו
לומר רק וברחמיך הרבים וכו'( דהיינו אתה שנגאלו ונעשה להם נס גדול ששלטו
בעצמך התעוררת רחמיך עליהם להיות בשונאיהם לכך נעשה להם גם כן נס זה
בעזרתם כדמיון שהי' בגאולת מצרים כנ"ל בענין הנרות שהוא עדות לישראל שהשכינה
ולזה תיקנו ג"כ כאן בימים אלו בהלל שורה בהם יעיי"ש שמאריך עוד בזה .ולזה
והודאה כמו שמצווה עלינו בגאולת מצרים ממילא אתי שפיר דודאי הם לא הי' צריכים
לספר ביציאת מצרים כדתנן וכל המרבה לבטל שמן טמא בהטהור כיון שהי' יכולים
לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ,והיינו להדליק שמן טמא גופא בלא ביטול כיון
כדי להראות חביבותינו להקב"ה כמו דטומאה הותרה בציבור ,ולזה בלילה
שהראה לנו חביבות שלו שהנס נעשה הראשונה מצאו המנורה בשמן טהור משום
כביכול ע"י עצמו ולא ע"י שליח ,וכמו כן שחשבו שכל זמן שיש להם שמן טהור
כאן בהנס חנוכה הראה לנו חביבות זה כנ"ל ידליקו בשמן טהור ואח"כ ידליקו בשמן
ולפיכך אנחנו מחוייבים להודות ולהלל .ולזה טמא משום דטומאה הותרה בציבור ,ואח"כ
כיון דעיקר הנס של הנרות דמנורה לא הי' בבוקר מצאו נרות המנורה עדיין מלאים
אלא להודיע לנו חביבות הנס דמה שגברו כתירוץ הג' של הב"י הנ"ל או שנשאר הפך
החשמונאים הי' ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י מלא כתירוץ הב' של הב"י הנ"ל ,והראה להם
שליח אבל על המנורה גופה לא הי' צריך החביבות בנס שהשכינה שורה ביניהם ולזה
להנס כיון דטומאה הותרה בציבור ,רק אנו
מדליקין הנרות כיון שמזה הודיע לנו ממילא ל"ק קושית החכם הנ"ל וא"ש.
חביבות שהשכינה שורה בתוך ישראל וע"ז
אנו צריכין להודות ולהלל ,וא"כ בעיקר הנס אמנם לפי דברי הפני יהושע הנ"ל בלא זה
שהי' ע"י הקב"ה אין חילוק בין יום א' שפיר מיושב קושית הב"י דלמה אנו
לשאר הז' ימים ואדרבה עיקר הנס הי' ביום עושין שמונה ימים כיון דעל יום א' הי' בפך
כ"ה דהיינו יום א' דחנוכה שבו נחו להדליק כנ"ל ,דלפי דברי הפני יהושע גם
מאויביהם ולזה שפיר תקנו שגם ביום א' בשאר ימים לא הי' צריכם להנס כיון
ידלקו נר חנוכה כדי להזכיר חביבות הנס דטומאה הותרה בציבור כנ"ל אלא כדי
להראות חביבות המקום עליהם שהשכינה
וכנ"ל וא"ש. שורה ביניהם ,והנס בא להם ע"י הקב"ה
בעצמו כביכול ולא ע"י שליח כדמיון שהי'
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה מט
למנורה מפני שלא היה בנמצא כ"כ והי' יקר ועיקר קושית הפני יהושע הנ"ל לא קשיא
מאוד זה הי' חתום בחותמו של כה"ג כדי רק לפי דברי הב"י דמשו"ה הוצרכו
להכירו משאר השמנים שלא יטעו בו ליקח להנס משום שלא היו יכולים לעשות שמן
אותו להמנחות .ומעתה נוכל לומר דודאי טהור משום שהיו טמאי מתים ולזה שפיר
שאר השמנים שלא הי' שמן זית זך שהי' הקשה דהא טומאת מת הותרה בציבור,
חתומים בסתם חותם זה מצאו יותר מפך א' משא"כ לפי דברי הר"ן שהי' שמן טהור
ולזה לא הי' צריכים להנס למנחות ,משא"כ רחוק מהם מהלך ד' ימים והי' צריכין
שמן זית זך שהי' חתום בחותמו של כהן להמתין ח' ימים עד שיגיעו להם השמן
גדול זה לא מצאו אלא פך א' ולזה לא הי' כשילכו וישובו שפיר נוכל לומר דהא דטמאו
צריכין להנס רק למנורה וא"ש .ואפשר כל השמנים שבהיכל לא משום טומאת מת
שאתי לאשמעינן בזה שטימאו כל השמנים רק משום טומאת זב דגזרו כל הכותיים
וזה הי' חתום בחותמו של כהן גדול בודאי משום טומאת זיבה וזה לא הותרה בציבור
מוכח שלא ראו אותו כלל דאי לאו הכי )כמבואר ביומא דף ז' ע"א ברש"י דזבין
בודאי הי' מטמאים אותו כדרך שטמאו שאר טומאה יוצאה מגופו לא אמרינן הותרה
השמנים וא"כ בודאי שזה הי' טהור גמור עם בציבור יעיי"ש( .והא דלא עשו שמן חדש
שמירה מן השמים ולזה הי' בטוחים שיעשה ע"י ישראלים הטהורים מטומאת זיבה היינו
משום שהי' צריכים למנורה שמן זית זך וזה
להם עוד נס בפך הזה. לא הי' נמצא אז בימי החורף לעשות רק
במקום רחוק כדי הילוך ד' ימים כדברי הר"ן
ומעתה לפי"ז נוכל לומר דגם אם נימא הנ"ל ,ולזה מיאן הר"ן לומר משום שהיו
לחלק בהא דמסקינן לעיל טמאי מתים כיון שזה הותרה בציבור משא"כ
דטומאת זיבה לא הותרה בציבור זה דוקא למנחות שלא הי' צריכין שמן זית זך זה
גבי זב בעצמו משום דטומאה יוצאת מגופו שפיר הי' בנמצא להם ולא הי' צריכין לזה נס
משא"כ גבי נגיעת הזב בזה שפיר נוכל לומר
דטומאה הותרה בציבור ,וא"כ לפי"ז נסתר כמבואר בפני יהושע יעיי"ש.
כל הנ"ל ,אך לפי מה דמסקינן השתא דהא
דקאמר דהי' חתום בחותמו של כה"ג זה הוא ובזה נוכל שפיר ליישב קושית הבני
לראי' שהי' שמן זית זך שהי' ראוי למנורה יששכר שהקשה למה הי' חתום
כנ"ל ,וא"כ ממילא נוכל לומר דודאי לא בחותמו של כה"ג דייקא וכי ס"ד שכך היק
משום טומאה הי' צריכין לנס רק משום שלא המנהג למה משמיענו החידוש הוא ליה
הי' בנמצא שמן זית זך שיהי' ראוי' למנורה. למימר סתם מצאו הפך חתום יעיי"ש ,ולפי
והא דקאמר טמאו כל השמנים לא הי' דוקא הנ"ל ניחא דודאי שארי שמנים שלא היה
החסרון במה שטמאו השמנים ,רק החסרון שמן זית זך ואינם כשרים למנורה רק
הי' שנתערב השמן זית זך שראוי למנורה למנחות אלו לא היו חתומים רק בחותם
עם שאר השמנים ולא מצאו רק פך א' שהי' סתם ,מה שאין כן שמן זית זך שהיו כשרים
חידושי חנוכה — יוצר אור נ
שזה השמן שבפך ג"כ טהור לגמרי דאל"כ בטוח שראוי למנורה מחמת שהי' חתום
איזה ריוח יש בהנס הא טומאה הותרה בחותם של כהן גדול כנ"ל ,אבל לענין
בציבור ,רק הקב"ה רוצה להראות החביבות טומאה לא הי' שום חשש משום דטומאה
בשמן טהור דוקא וא"כ בודאי שזה השמן הותרה בציבור .ולפי"ז ממילא א"ש במה
שבפך ג"כ בודאי טהור הוא וא"ש ומיושב שלא הי' למיחש מה שהקשו התוס' דגזרו
על הנכרים להיות כזבים ג"כ משום דטומאה
קושית התוס' הנ"ל. הותר בציבור וא"ש ומיושב כל הקושיות
הנ"ל .כ"ז לא אמרתי רק בדרך אפשר כיון
ועוד נלענ"ד דלפי דברי הפני יהושע הנ"ל
דלמה הוצרך להם כל שמנה ימים, שמכל המפרשים לא נשמע הכי.
דהנה כבר אמרתי לתרץ קושית הב"י הנ"ל
דלמה קבעו ח' ימים כיון דהנס לא הי' אלא אמנם עדיין יש להבין לפי דברי הפני
בשבעה ימים דהא על יום א' הי' שמן בפך, יהושע הנ"ל דמחמת טומאה לא
היינו משום דרצו היוונים לבטל ג' מצות הוצרך להנס כיון שטומאה הותרה בציבור
שבת וראש חודש ומילה ,והנה מן הראוי כנ"ל רק דהנס הי' כדי להראות החביבות
לעשות לכולם זכר כדי להודות ולהלל שהשכינה שורה בתוך בני ישראל כנ"ל,
עליהם ,רק על שבת וראש חודש יש לנו דלפי"ז למה הוצרך להנס כל שמנה ימים
זכר כיון שבכל ימי חנוכה תמיד חל בהם הלא הי' די להנס כדי להראות ביום א' או ב'
שבת וראש חודש וא"כ ממילא אנו עושים ימים החביבות ,אלא על כרחך צריך לומר
בהם זכר בהלל והודאה כיון שאומרים בהם לפענ"ד דכיון דהנס הי' כדי להראות
הלל גמור ועל הניסים ,משא"כ למילה עדיין החביבות שהשכינה שורה בתוך ישראל זה
אין אנו עושין בהם שום זכר וע"כ קבעו אינו ראוי להיות במקום שיש איזה טומאה
לעשות שמונה ימים כדי שנזכר לתת הלל אפילו אם הטומאה הותרה מדאורייתא,
והודאה גם על המילה שהיא לשמונה ימים. עכ"ז כיון דבא להראות שהשכינה שורה
ואחר אמרי זאת מצאתיו בקיצור בס' ברכי בתוך ישראל אינה לפי כבודו שהי' במקום
שיש איזה חשש טומאה ,ולזה הוצרך להנס
יוסף יעיי"ש. ח' ימים עד שיהי' להם שמן טהור .ולפי"ז
ממילא נודע להם ביום הראשון מיד שהשמן
אמנם לפי טעם זה הי' די לתקן רק יום טהור לגמרי אפילו מטומאת היסט כיון
השמיני בהלל והודאה כדי לעשות שראו הנס ביום הראשון כתירוץ הב"י הנ"ל
זכר למילה אבל עדיין קשה למה קבעו שראו הנס בשמן מיד ביום הראשון ,מזה הי'
להדליק גם נרות שמונה ימים,ועל זה נלענ"ד נודע להם שהקב"ה רוצה להראות להם
דהנה בס' עיר מקלט על תרי"ג מצות מצוה החביבות שהשכינה שורה בתוך בני ישראל
ב' דמה שהקפידה התורה דוקא ליום השמיני ולזה אין כבודו כביכול שידלקו לפניו בשמן
ימול בשר ערלתו טעם הדבר כי הז' כוכבי טמא אע"ג דהותרה בציבור ,וא"כ מוכח מיני'
לכת משפיעים כוחם בדבר הנולד ובא
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה נא
מכאן ואילך מוסיף והולך ,דהנה לפי מה לעולם בז' ימים כל אחד ביומו לכך צוה
דמסקינן דהנס בהנרות הי' כדי להראות הקב"ה להמתין ז' ימים כדי שכולם ישפיעו
החביבות שאנו בני ישראל למעלה מן חלקם בילד ההוא וביום השמיני צוהל מולו
המזלות כדמיון האות ברית מילה כנ"ל ולהתיש המזלות .והבן בזה מה שאמרו חז"ל
הטעם שהמילה הוא לשמנוה ימים .אך לפי"ז הבט וראה וספור את הכוכבים לא
הי' לכאורה די להדליק בפעם א' שמונה מאיצטגנינות שלך וכו' יעיי"ש ובשרביט
נרות כדי להראות שאנו למעלה מן הז' הזהב .כחם לשמו של הקב"ה ואז מעלת
מזלות ,רק זה אינו דצריך גם להשפעות ישראל גדולה ממעלת ולפי"ז נוכל לומר
המזלות בעוה"ז עבור האומות כיון שאנו דזהו החביבות שהראה הקב"ה לישראל בנס
צריכים שהם יתקנו עבורנו את העוה"ז דנרות שהשכינה שורה בתוך בנ"י ואינם
כדכתיב ורב יעבוד צעיר ,ולזה בית שמאי תחת שר ומזל רק תחת צלו של הקב"ה
לשיטתו דאמרו השמים נבראו תחילה ואח"כ ובהם בחר מכל האומות לחלקו כדכתיב כי
הארץ משל למלך שעשה לו כסא ומשעשאו חלק ד' עמו ולזה הי' צריך שיהי' הנס שבעה
עשה אפיפיריון שלו כדאמר הקב"ה השמים ימים כדי להראות החביבות שהם למעלה
כסאי והארץ הדום רגלי וגו' כמבואר במדרש מכל השבעה מזלות שבכל יום שולט מזל
רבא פ' בראשית ,ולזה גם כאן סברו אחר כנ"ל והם למעלה מכולם ,וא"ש דברי
שתחילה צריך להדליק ביום א' שמונה כדי הפני יהושע הנ"ל .וא"כ כל הנס שנעשה
לתקן השמים תחילה דהיינו להראות בהנרות הי' כדי להראות החביבות שהשכינה
החביבות מיד שאנו למעלה מן המזלות שורה בתוך בני ישראל ומעלתם יתירה מן
כדמיון המילה שהוא לשמונה שהוא המזלות וזהו הטעם בעצמו הוא הטעם
לשמונה ,ובפרט שביום הראשון לא נעשה דשמונה ימי מילה כדי להראות שאות זה
נס בהשמן רק שאנו עושין זה לזכר המילה חתום בגופם מפני שהם למעלה מן המזלות
שהוא לשמונה ,ולזה מיד ביום הראשון מיד כנ"ל ,ולזה גם ביום השמיני שרצו לקבוע
צריך להדליק שמונה להראות הזכר למילה עבור זכר המילה כנ"ל תקנו שגם באותו יום
שאנו למעלה מן המזלות ואח"כ כדי לתקן ידליקו הנרות כדי לזכור גם ביום השמיני נס
גם המזלות אנו צריכים להדליק עוד ז' ימים, הנרות שהי' כדי להראות שישראל הם
ובזה פוחת והולך דומי' דפרי החג שהוא למעלה מן המזלות ורק השכינה שורה בתוך
עבור תיקון האומות כידוע ובהם ג"כ פוחת בני ישראל וזהו גופא הוא הזכר של שמונת
והולך כדמיון העוה"ז שהוא פוחת והולך.
ובית הלל לשיטתי' דאמרו הארץ נבראו ימי המילה כנ"ל וא"ש.
תחילה ואח"כ השמים משל למלך שבנה
פלטין משבנה את התחתונים אח"כ בנה את ובזה יש לפרש בעזהשי"ת הפלוגתא של
העליונים כך ביום עשות ד' אלקים ארץ בית שמאי ובית הלל דבית שמאי
אומרים יום א' מדליק שמונה מכאן ואילך
פוחת ובית הלל אומרים יום א' מדליק א'
חידושי חנוכה — יוצר אור נב
בלילה הראשונה ונשאר הפך מלא והג' ושמים ,ולזה סברו דתחילה צריך לתקן את
שבנרות המנורה מצאו בבוקר מלאים. המזלות שישפיע כל אחד ביומו עד ז' ימים
השפעת העוה"ז ,וביום השמיני להעלות
ומעתה נוכל לומר שבאילו התירוצים פליגי מעלת ישראל למעלה מן המזלות כמו שאנו
שמאי והלל דבית שמאי סברו עושים בשמונה ימי המילה שמתחילה בז'
כתירוץ הא' שחלקו את השמן לח' חלקים ימים צוה הקב"ה להמתין כדי שכולם ישפיעו
כדי שיהי' להם מוכן לקיים מצות הדלקה חלקם בילד וביום השמיני צוה למולו
בכל לילה ולילה ,כשיטת שמאי הזקן הנ"ל ולהתיש כחם לשמו של הקב"ה ואז מעלת
שכל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת משום שהי' ישראל גדולה ממעלת המזלות כנ"ל .ולזה
תמיד מכין לכבוד שבת ,וכמו כן סברי בית גם כאן גבי הנרות אנו עושים כן וממתינים
שמאי שהיו מכינים מהשמן שבפך שיהי' עם הח' נרות שהם זכר למילה עד אחר
להם כדי להדליק בכל לילה ולילה ולזה חלקו שיעברו הז' ימים של תקון המזלות ואח"כ
את השמן לח' חלקים בח' פכים כי כן נראה ביום השמיני אנו מדליקין שמונה נרות זכר
שהי' דרכם ליתן שמן מה שצריך בכל לילה למילה שהוא לשמונה ימים לזכר שהוא
בפך מיוחד כאשר גם עתה מצאו א' חתום למעלה מן המזלות .וזהו הטעם שאנו
בחותמו של כהן גדול ולא הי' בו להדליק רק מתקנים תחילה הארץ דהיינו הז' מזלות
על יום א' ,ולזה ממילא בודאי גם כאן ובכל יום מוסיף והולך ואח"כ השמים ,כדרך
כשחלקו השמן לח' לילות בודאי חלקו אותו שנבראו תחילה הארץ תחילה ואח"כ השמים
בח' פכים כדי שיהי' לכל לילה פך א' כדרכם, כדכתיב לפנים הארץ יסדת ואח"כ ומעשה
וממילא נוכל לומר דתיכף כשחלקו את ידיך השמים ,והיינו הטעם דמעלין בקודש
השמן בח' פכים מיד נעשה בו נס ונתמלאו דהיינו שאנו עושין הזכר שאנו למעלה מן
כל הח' פכים .וזה מדוייק לכאורה בלשון המזלות לבסוף משום שמעלין בקודש כדרך
הברייתא דקאמר ונעשה בו נס והדליקו שהשמים נבראו בסוף לדברי בית הלל וא"ש.
ממנו ח' ימים ,דהיינו שנעשה בו הנס בפעם
אחת שנתמלאו כל הח' פכים כנ"ל ואח"כ ובאופן אחר נלענ"ד לפרש הפלוגתא של
הדליקו ממנו ח' ימים ,ולזה הי' עיקר הנס בית שמאי ובית הלל הנ"ל דהנה
של השמונה ימים בלילה הראשונה )וזה אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו הי'
מבואר בדקדוק לשון הגמרא דקאמר מאי אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אמר זו
חנוכה דת"ר בכ"ה בכסלו יומא דחנוכה לכבוד שבת מצא אחרת נאה הימנה אמר זו
תמניא אינון וכו' דמשמע מהלשון דקאמר לכבוד שבת ואכל את הראשונה אבל הלל
בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון מידה אחרת היתה לו שכל מעשיו הי' לשם
דמשמע דבכ"ה בכסליו גופא הוי כל תמניא שמים ואמר ברוך ד' יום יום .והנה הב"י הנ"ל
יומי דחנוכה ,ולהנ"ל ניחא דכיון דבכ"ה תירץ ג' תירוצים הנ"ל הא' שחלקו את השמן
בכסלו נעשה כל הנס של שמונת ימי חנוכה שבפך לח' חלקים והב' שמלאו את המנורה
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה נג
ראה שבראתיך בצלם שהמטיב לחבירו דהיינו שכל הח' פכים נתמלאו כולם בכ"ה
ומודיעו הטובה שעשה עמו מראה חבה בכסלו ,ולזה כיון שראו בכ"ה בכסליו כל הנס
יתירה יותר משאלו הטיב עמו ואינו חשוב של ח' ימים בודאי נגמרו בדעתם אז בכ"ה
בעיניו להודיעו הטובה שעשה עמו .ויש בכסליו לעשות שמונה ימים חנוכה ולזה
לפרש חיבה יתירה נודעת להם חובה גלוי' שפיר קאמר דבכ"ה בכסליו הוי כל תמניא
ומפורסמת שלא בלבד אהבה מסותרת הי' יומי דחנוכה כיון שאז כבר נגמר כל הנס
לו למקום ב"ה עם האדם אלא אף חיבה
גלויה וידועה לכל עכ"ל יע"ש ,ומעתה לפי"ז שלכל השמונה ימים דחנוכה כנ"ל(.
כשהקב"ה עושה לנו ניסים בפרסום וגלוי אזי
מראה לנו חיבה יתירה במה שמודיע לנו ולזה שפיר קאמרו בית שמאי שביום א'
הנס ,מכש"כ כאן בנס חנוכה שנעשה לנו מדליק שמונה משום שבו נעשה הנס
בהשמן למנורה לפי מה שכתב הפני יהושע של כל השמונה ימים ואח"כ עושים זכר בכל
דעיקר הנס הי' כדי להודיע להם חיבת יום ויום בפני עצמה כדי להודות ולהלל על
המקום עליהם ונעשה להם בנרות שהוא ההנאה שהי' להם מהנס בכל יום ויום
עדות לישראל שהשכינה שורה בהם מהשמונה ימים שהי' יכולים לקיים מצות
כדדרשינן נמי לענין נר מערבי יעי"ש הדלקת הנרות .אמנם בכל יום ויום שהי'
מתקרבים שיהי' להם שמן בלתי הנס היתה
שמאריך בזה. הנאתם מועטת ,ולזה אמרו מכאן ואילך
פוחת והולך .מה שאין כן בית הלל לפי
ומעתה נוכל לומר דבודאי על הנס גופא שיטת הלל שהי' לו מדה אחרת שהי' כל כל
בודאי הי' די להדליק שבעה נרות מעשיו לש"ש שלא הי' מכין לעצמו מיום זה
רק שחכז"ל תקנו להוסיף עוד להדליק נר ליום מחר רק שם בטחונו בה' ולזה סברו כב'
א' כדי ליתן שבח והלל והודאה גם על תירוצים האחרים של הב"י הנ"ל ,שהי'
החיבה יתירה שהודיע לנו חביבותו שהוא ממלאים את המנורה מכל השמן שבפך
חיבה יתירה כדברי הרמב"ם במשנה הנ"ל ואח"כ נעשה הנס ,וא"כ בכל לילה ולילה
שהוא חיבה גלוי' ומפורסמת וכדי ליתן נעשה נס חדש ולזה סברו דבכל יום ויום
הלל והודאה יתירה על החיבה יתירה מוסיף והולך כדי להודות ולהלל על תוספות
התקינו חכז"ל נר יתירה ושפיר מיושב
הנס שנעשה בכל יום ויום וא"ש.
קושית הב"י הנ"ל.
ובאופן אחר הי' נלענ"ד לפרש פלוגתא
וזהו הטעם דהמהדרין מוסיפין עוד יותר הנ"ל ,דהנה לולי התירוץ הב"י הנ"ל
בכל לילה היינו משום דצריכין לעשות הי' נלענ"ד ליישב לפי מה שמבואר
זכר בכל לילה ולילה לפי מה שכתב הפני במס'אבות בפ"ג מי"ד חביב אדם שנברא
יהושע דטומאה הותרה בציבור ולא הי' צריך בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם
להנס בהנרות למנורה כיון שהי' יכולין וכו' ,ומביא הרע"ב שהרמב"ם פירש חבה
להדליק בשמן טמא רק כדי להראות יתירה הראה הקב"ה לאדם שהודיע ואמר לו
חידושי חנוכה — יוצר אור נד
והודאה משום דבשנה ראשונה הי' להם החביבות כנ"ל יע"ש ,ולזה הי' די להראות
הכנעה יתירה באופן שהי' פניהם מלאים החביבות בנס בלילה אחת כיון שהי' יכולין
בושה וכלימה מלהרים ראש להלל ולהודות להדליק בשאר לילות בשמן טמא והקב"ה
משא"כ בשנה האחרת קבעו אותו יו"ט הראה לנו חביבות בכל לילה ולילה ולזה
מדליקין בכל לילה ולילה עבור הנס גופא
בהכרח להלל והודאה וא"ש. ומוסיפין בכל לילה משום דחיבה יתירה
משום דבכל לילה ולילה נתוסף עוד חיבה
ולפי מה שבארנו לעיל הפלוגתא של בית יתירה .אמנם לפי דברי הבעש"ט זי"ע
שמאי ובית הלל נוכל שפיר ליישב כשהקב"ה מראה לנו חביבות יתירה אנו
בעזה"י קושית השל"ה הקדוש על הא צריכין לחפש דרכינו איך אנו מראים
דקאמר בגמרא אמר רבה בר בר חנה אמר חביבותינו אליו במעשינו ובושת יכסה פנינו
ר' יוחנן ב' זקנים הי' בצידן אחד עשה כבית ויתמלא פנינו בושה וכלימה ונשפל ונכנע
שמאי וא' עשה כבית הלל זה נתן טעם מאד לפניו כמבואר באריכות דבריו ז"ל
לדבריו כנגד פרי החג וזה נתן טעם לדבריו
דמעלין בקודש ואין מורידין ע"כ ,והקשה בספרי תלמידיו ז"ל.
הא בכל התורה כולה הלכה כבית הלל חוץ
מששה דברים שמנו ובית שמאי במקום בית וזהו טעמו של שמאי דקאמר שצריך
הלל אינה משנה ולמה בכאן נתנה הבחירה בלילה הא' שמונה נרות כדי להראות
דזקן זה נהג כב"ש וזה כב"ה ,יעיי"ש מיד כל החביבות ומזה יצמח בקרבנו
שמיישב דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא הכנעה גדולה כנ"ל ובכל לילה כשנתוסף
פליגי יעי"ש .ולפי הנ"ל ג"כ שפיר נוכל החביבות ממילא נתוסף אצלינו עוד יותר
ליישב על דרך זה דמר אמר חדא ומר אמר ההכנעה ולזה קאמר שפיר דפוחת והולך
חדא ולא פליגי ,דשניהם מודים דבכל לילה להראות ולהזכיר אותו על הכנעתינו לפניו
ולילה נתוסף לנו להראות לנו להראות לנו עוד יותר ויותר ,משא"כ הלל מדה אחרת
חיבה יתירה בנס נגלה ,רק דבית שמאי סברי היתה לו שתמיד היתה לו הכנעה גדולה
דהוצרך לעשות זכר לזה מה שנסתעף לזה כידוע שהי' עניו גדול מאד תמיד ולזה לא
מזה השפלות וההכנעה בקרבינו שהוא עמוד הי' צריך לעשות זכר עבור הכנעה כיון שכל
גדול לחזור בתשובה ולרצות בזה לפני אב מעשיו הי' לש"ש בלי שום הכרחה רק
הרחמים ואדון הסליחות כמו שנאמר קרוב בטבעו הטהורה ,ולזה סבר שצריך להיות
ד' לנשברי לב ודכאי רוח יושיע וזהו דמיון מוסיף והולך להראות תמיד החיבה יתירה
דפרי החג שהי' מתמעטין והולכין בימי החג כנ"ל ,וההכנעה ממילא יבוא מזה בלי שום
והיינו משום דפרי החג הם כנגד האומות הזכרה לרמז על זה רק על החיבה יתירה
והמה צריכין למעט את עצמן ולהכניע את
עצמן ולשוב בתשובה כמו דאמרינן דמקבלין כנ"ל וא"ש.
קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו
ובזה נוכל שפיר ליישב ג"כ הא דקאמר
בשנה האחרת קבעו אותו יו"ט בהלל
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search