יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה נה
כשנתוסף להם השגה ניתוסף להם בתשובה ,וגם בית הלל אינו מחולק על זה
התעוררות תשובה ,וזהו הפירוש במקום דבודאי נסתעף מן החביבות הנס הגדול הזה
שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים הכנעה יתירה ,לא עלתה על דעתו כלל
יכולים לעמוד דהיינו אלו הצדיקים אמיתיים שיהי' צריכין לעשות זכר לזה ואדרבה לפי
שמוסיפין בהשגת הבורא ב"ה מכירים דעתו הקדושה הי' החיוב יותר לעשות זכר
שעדיין לא התחילו לעבדו ועל זה המה לתוספות הנס שנתוסף יותר ויותר בכל לילה
תמיד בעלי תשובה ,במקום שאלו בעלי ולילה כמו דאמרינן מעלין בקודש ואין
תשובה עומדים בודאי הצדיקים גמורים מורידין ,דהיינו שצריך תמיד להיות מעלין
דהיינו שתמיד המה צדיקים גמורים בעיניהם בקודש דהיינו להגדיל הקדושה ולעשות זכר
ואינו עולה בלבם שום הרהור שהמה לתוספת הנס ולא להיות מן המורידין דהיינו
ממעטים בעבודת השם ,בודאי אלו אינם להכניס ההכנעה בנפש האדם ולהורידו
יכולים לעמוד במקום הבעלי תשובה הנ"ל. מגאותו ולהשפילו ולהכניסו במדת ענווה ,כי
בית הלל לפי מדתו אשר תמיד הי' ענו גדול
ומעתה כשאנו רואים ניסים מהשי"ת ואנו בודאי גם כשלא נעשה זכר לזה רק
מכירין גדולתו בודאי ראוי לנו להגדלות ותוספות הנס ג"כ ממילא מסתעף
להתעורר בתשובה ,ואפשר שזהו הטעם מה הענווה מזה ,אבל בעיקר הענין הן בענין
דאיתא במס' ראש השנה דבארבעה פרקים הגדלות תוספות הנס דמעלין בקודש והן
העולם נידון בשלשה רגלים ובראש השנה בענין מה שנסתעף מזה להיות נכנע ושפל
כלם עוברין לפניו כבני מרון .דלכאורה הא בעיני עצמו שיהי' בעל תשובה אמיתי ,בזה
תינח בראש השנה שהוא יום הדין אבל בג' שניהם מודים ומר אמר חדא ומר אמר חדא
רגלים שהמה ימי משתה ושמחה מה ולא פליגי כלל ,ולזה שפיר נתנה הבחירה
שייכות שיהיו יום הדין ,אבל בג' רגלים לב' זקנים שא' עשה שמאי וא' עשה כבית
שהמה ימי משתה ושמחה מה שייכות שיהיו הלל שכל א' לפי בחינתו עשה וכל א' שפיר
יום הדין ,אך לפי הנ"ל ניחא ,דכיון דבעת
ההוא עשה לנו ניסים ולזכר זה אנו עושים עשה וא"ש.
יו"ט כדי להזכיר הניסים ועל ידי זה אנו
מכירין גדולת אלוקותו יתברך ולזה בודאי ומעתה לפי הנ"ל דמסקינן דבזה תרוייהו
ראוי להתעורר בנו התעוררות תשובה וע"י בין בית שמאי ובין בית הלל מודו
תשובה בודאי ראוי שנזכה בדין ולזה דמנס חנוכה נוכל להתעורר בנו התעוררות
הוקבעו הימים האלו לדין אותנו כדי שע"י תשובה ,ובפרט לפי מה שפרשו המפרשים
התעוררות תשובה נזכה בדין בעזהי"ת. ז"ל שהצדיקים אמיתיים שהמה במדרגת
ומעתה ע"י הנס הנרות שנעשה בחנוכה הולך שבכל יום ויום מוסיפין והולכים להשיג
בפרסום רב בלי שום פקפוק בודאי היה ניכר גדולת הבורא ב"ה ועי"ז מכירים בעצמם איך
שהיו ממעטים על עצמם בעבודת הבורא
גדולת הבורא ב"ה וב"ש. ב"ה לפי ערך גדולתו יתב"ש וכן הוא תמיד
חידושי חנוכה — יוצר אור נו
ולהבא להיות מוסיף והולך בעבור שהוא וזהו סברת בית הלל שבכל יום מוסיף
כנגד הימים הנכנסים והוי שפיר מר אמר והולך משום שבכל יום מוסיפין
חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ואלו ואלו והולכין בהכרת גדולת הבורא ב"ה ובודאי
דברי אלקים חיים ושפיר מיושב קושית ממילא עי"ז באה התעוררות חשובה בלבם
במה שנתברר להם שהמה ממעטים בעבודת
השל"ה הקדוש הנ"ל וא"ש. הבורא ב"ה וזהו סברת בית שמאי שאמרו
בכל יום פוחת והולך דהיינו הרמז על
והנה לפי מה דמסקינן שבנס חנוכה מרומז התשובה שנתעורר בהם שהמה פוחתים
התעוררות תשובה ואפשר דכל והולכים מדרכי עבודת הבורא ברוך הוא ועל
עיקרו של הנס היה עבור זה כדי להתעורר ידי זה המה ממעטים את עצמן כאמרם ז"ל
בתשובה ,וסמך לזה מה שכ' בג' סוטה יוחנן הפירוש כי לא מרובכם וכו' חשק ד' בכם כי
כהן גדול שמע קול מבית קודש הקדשים אתם המעט מכל העמים דהיינו בשביל
שהוא אומר נצחו טליא דאזלא לאגחא שאתם ממעטים את עצמכם ,והיינו בשביל
קרבא באנטוכיא וכו' וכתבו אותה שעה שאתם מוסיפים תמיד בגדולת הבורא ברוך
וכיוונו ובלשון ארמי' הי' אמר עכ"ל ,ופי' הוא אתם ממעטים את עצמכם עם
רש"י ז"ל נצחו טליא וכו' שהלכו פרחי כהונה עבודתכם וסימן לזה פרי החג שפוחתין
בני חשמונאי להלחם עם היוונים לפני יום והולכין שהוא מרמז שע"י הניסים שאנו
הכיפורים ולחמו ביוה"כ שמע יוחנן כשהי' מכירין בחג הסוכות אנו פוחתין והולכין
עובד עבודת יום הכיפורים עכ"ל ,וכל זה וממעטין את עצמינו בעינינו בעבודתנו ואנו
מביא בבני יששכר וכתב על זה דלפי זה עושים תשובה על מה שעבר ומקבלין עלינו
התחלת הישועה בנצחון למלכות יוון הי' על העתיד להיות מוסיף והולך לעבודת השם
ביוה"כ וגמר הישועה בחנוכה יע"ש )מאמר וזהו תשובה מאהבה האמיתי .ולזה גם בית
הלל מודים כנ"ל ,רק שהוא סובר שהזכר
ד' במאמר הלל והודאה(, הוא על ההשגה בגדולת הבורא ברוך הוא
שהוא מוסיף והולך בכל יום והסימן לזה
א"כ מוכרח מזה דנס חנוכה היה עבור מעלין בקודש ואין מורידין כנ"ל ועל
התעוררות תשובה דמקשינן גמר התשובה ג"כ ממילא מרומז בו במה שהי'
הישועה לתחילת הישועה שהי' ביוה"כ פוחתין בעבודתו עד עתה כנ"ל ,וצריכין
בעיקר זמן התשובה בודאי היה גם גמר לקבל עליהם מהיום והלאה להיות מוסיף
הישועה שהי' בימי חנוכה שהוא ג"כ ימי והולך כמו הנרות שמוסיף והולך ,וגם על
תשובה .וזהו הטעם מה שכתב הבני יששכר לשעבר שפיר מרומז בו כדברי האומר
)במאמר ב' שנקרא אור תורה בסימן י'( דטעמא דבית הלל נגד ימים היוצאים ולבית
שמרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת שמאי ג"כ מרומז בו שצריכין לקבל מכאן
הקודמים אשר בחנוכה יש מקום לעורר
פקידת עקרים ועקרות כעין ראש השנה
יע"ש ,והיינו משום שימי חנוכה המה ימי
תשובה כנ"ל ולזה המה ימי דין כמו הד'
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה נז
שנעשה לנו מימות עולם ,הגם שכתבו פרקים שעולם נידון בהם שהמה ג' רגלים
מגילת תענית מ"מ לא קבעו אותם בקביעות ור"ה כמו שבארנו לעיל ,ובג' רגלים משום
גמור והא ראי' שבאמת בטלו מגילת תענית, שאז נתגלה כבוד מלכותו עלינו בהראותו לנו
רק העיקר הוא כך לפענ"ד דכל עיקרו של ניסים ונפלאות בזמן הזה ומתוך זה נתעורר
הנס שהקב"ה עשה לנו הי' רק כדי לפרסם בהם התעוררות תשובה ולזה העולם נידון
לנו אלקותו יתברך כדי שנכיר גדולתו בהם כנ"ל ,ודומה לזה הוא ג"כ ימי חנוכה
וחביבותו לגבן ,וממילא עי"ז נחזור בתשובה שהמה ימי תשובה מחמת הניסים שנעשה
שלימה ונקבל עלינו עול מלכותו לעבדו בהם ולזה גם ימי חנוכה דומה לרגלים
באמת בלב שלם עלינו ועל זרענו כמו שהי'
בהניסים של מצרים כדכתיב ולמען תספר שהעולם נידון בהם.
באזני בנך ובני ביתך וכו' וידעתם כי אני ד',
כדי שעי"ז יקבלו התורה הקדושה כדכתיב ובזה מיושב שפיר דברי התוס' שבת דף
וזה לך האות אשר תעבדון את האלקים וכו' כ"ב ע"א ד"ה נר חנוכה שכתבו דלהכי
כאשר גם בזה פתח בעשרת הדברות אנכי תני פסולה משום דבעי למימר סוכה שהוא
ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו'. מן התורה יע"ש ,דלכאורה קשה דלא לינקט
כלל סוכה ולא יהי' צריך למיתני פסולה דהי'
ומעתה באלו הניסים המפורסמים אשר יכול לומר נר חנוכה שהניחו למעלה מכ'
קבעו אותם לדורות הוא הטעם אמה ימעט כמבוי ,ולפי הנ"ל ניחא דהוצרך
משום שהנס הזה פעל פעולה גמורה להשמיענו דנר חנוכה הוי דומי' דסוכה דכמו
בהתעוררות תשובה גמורה וקבלת עול ימי סוכות הוי ימי תשובה ובהם העולם נידון
מלכותו עליהם בלב שלם ולזה קבעו אותם כמו כן חנוכה הוי ימי תשובה ובהם ג"כ
ליו"ט כיון שהנס פעל תכלית אמיתי אצל העולם נידון וזאת בודאי חיוב גדול לפרסם
בני ישראל ,מה שאין כן שאר הניסים שלא לכל העולם כדי שישובו ובענין זה בודאי הוי
נתעוררה התעוררות תשובה גדולה כ"כ ,לא קרוב לדאורייתא כיון דתשובה הוי מצות
קבעו אותם ליו"ט גמור .ובזה שפיר נוכל עשה מדאורייתא ולזה שפיר קאמר נר
לפרש מה דקאמר לשנה האחרת קבעום חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה ,פי'
ועשאום יו"ט בהלל והודאה ,דק' אמאי רש"י ז"ל דלא שלטא בה עינא למעלה מכ'
המתינו לשנה האחרת ואמאי לא עשאום אמה וליכא פרסומא ניסא יע"ש ,וזהו קרוב
אותם מיד יו"ט בהלל והודאה ,והיינו משום לדאורייתא שצריך לפרסם הנס כדי שיחזרו
שרצו לראות אם הנס פעל התעוררות בתשובה ולזה שפיר קאמר שהוא פסולא
תשובה אמיתית בלבות בני ישראל דאז יהי' כסוכה שהוא מהתורה ונר חנוכה גם כן קרוב
הנס ראוי' לקבוע עליהם יו"ט ולזה המתינו
שנה כולה עבור זה עד שראו שבאמת לזה כנ"ל וא"ש.
נתעוררו בתשובה שלימה ואמיתית ולזה
ועוד יותר נראה לפענ"ד דכל עיקר הזכר
לניסים שתקנו לנו חכז"ל בחנוכה
ופורים ולא תקנו לנו לכמה וכמה ניסים
חידושי חנוכה — יוצר אור נח
חושב שכל זמן שהוא ביד האחים והמה לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט בהלל
ימיתוהו מיד ולא יהי' פנאי להתחשב שיחזור והודאה וא"ש.
בתשובה ולזה אמר ראובן להם מיד אל
תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר ולפי מה דמסקינן לעיל לפרש דברי תוס'
במדבר אשר בודאי יש בו נחשים ועקרבים דלהכי נקט נר חנוכה שהניחה למעלה
וכשיהי' בזה הבור בודאי יעלה על ליבו מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי דצריך
לפשפש במעשיו ,מפני מה סיבב לו הקב"ה לפרסם דימי חנוכה המה ימי תשובה כימי
זאת שיטילו אותו אל הבור הזה שיש בו סוכות שהמה ימי תשובה ולזה שפיר תנא
נחשים ועקרבים אלא מפני שהוא הי' אחוז שהיא פסולה כסוכה כנ"ל ,ובזה שפיר נוכל
במעשה נחש להוציא דיבה על אחיו ובודאי ליישב ההמשך השני מימרות דר' כהיא
יחזור בתשובה וממילא יהי' חטאתו מכופר משמי' דר' תנחום ,חדא הא דהנ"ל דנר
ויצילהו הקב"ה משם .וזהו שאמר להם ויד חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמות פסולה
אל תשלחו בו למען הציל אותו מידם כסוכה וכו' ואידך מאי דכתיב והבור ריק או
להשיבו אל אביו ,דהיינו שהי' כוונתו בזה בו מים ממשמע שנאמר והבור ריק איני יודע
להצילו מידם כדי להשיבו אל אביו שבשמים שאין בו מים אלא מים אין בו אבל נחשים
דהיינו שבודאי יעשה תשובה וממילא יצילהו ועקרבים יש בו ,דהנה איתא במדרש על הא
הקב"ה ויוכל באמת גם כן להשיבו אל יעקב דאמר ראובן הילד איננו ואני אנא אני בא
במעשה בלהה והוא פלא ,דהנה איתא
אבינו ע"ה. במדרש דאילו ידע ראובן דכתבה התורה
עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם הי' נוטלו
והנה באמת שתשובה מועיל ואין שום דבר על כתפו ומוליכו אל אביו והוא ג"כ פלא,
עומד בפני התשובה אמנם זהו דוקא וכבר כתבתי ע"ז בחידושי על התורה ,וכעת
גבי קוב"ה בדיני שמים משום דלפניו נגלו כל נלענ"ד דהנה בודאי לא נחשדו שבטי יה ח"ו
תעלומות לב והוא יודע אם זה השב הוא שישפכו דם אחיהם בחנם כי הם דנו אותו
באמת מקירות הלב ואזי בוודאי מקבלו שהוא חייב מיתה על שהוציא עליהם דיבה
בתשובה ,משא"כ לגבי דיני האדם שאין ידוע וחשבו שהוא חייב על זה מיתה ,כמו דמצינו
להם אם זה שב באמת בוודאי לא מהני שבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ומכ"ש
תשובה ,ולזה כשהי' עדיין ביד האחים אזי על הוצאת דיבה שהוא בבחינת הורג כמו
בודאי לא הי' מהני להם כלל מה שהי' יוסף שאמרו חז"ל בלשון הרע הורגת שלשה ולזה
צועק שהוא רוצה לעשות תשובה ולזה אמר דנו אותו שבודאי שהוא חייב מיתה ,וכמו כן
להם ראובן שישליכו אותו אל הבור שבמדבר ראובן דן אותו כך רק שהוא היה חושב
שיש בו נחשים ועקרבים ואזי אם הוא אומר שמהני על זה תשובה וכשיעשה תשובה
אמת שעושה תשובה בודאי יצילהו הקב"ה בודאי יהי' חטאתו מכופר ולא יהי' תו חייב
ואם לאו אזי בודאי ימיתו אותו הנחשים מיתה ואזי בודאי יצילהו הקב"ה ,רק שהיה
ועקרבים ולא יהי' צריכים לשלוח בו יד.
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה נט
למען ישמעו ויראו ולא יזידין עוד כנ"ל ,וע"ז אמנם הקב"ה הי' יודע האמת מיד שבודאי
השיב להם יהודא שזה הי' בודאי כן ראוי ישאר חיים מן הנחשים ועקרבים ,שמיד
לעשות כדי לפרסם הדבר כמו דמצינו שהי' עשה באמת תשובה בכל לבו ,ולזה שפיר
צריך הכרזה טרם שנעשה הפסק כדי כתבה התורה עליו וישמע ראובן ויצילהו
שישמעו ויראו ,אמנם כאן הי' צריך הדבר מידם דמכיון שהצילו מידם מלדון אותו
שיהי' בסתר גדול כדי שלא יודע הדבר בדיני אדם שאז לא מהני תשובה ומסרו
ליעקב אבינו ע"ה אם כן לא שייך זה הטעם אותו לדיני שמים בודאי כבר הוא ניצל כנ"ל,
כדי לפרסם הדבר ,ובאמת הוא אינו חייב כיון ולזה א"ש דברי המדרש הנ"ל דאלו הי' ידע
שנראה בעליל שבודאי עשה תשובה שלימה ראובן דכתבה בתורה עליו וישמע ראובן
כיון שהצילו הקב"ה מן הנחשים ועקרבים, ויצילהו מידם מיד הי' נוטלו על כתפו והי'
ולזה שפיר אמר להם יהודא מה בצע כי מוליכו אל אביו יען שהיה בטוח שעשה
נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו ,דבשלמא
אם היינו יכולים לפרסם הדבר אזי בודאי תשובה שלימה וא"ש.
היינו מרויחים בעבור שישמעו ויראו משא"כ
עכשיו שאנו מחוייבים לכסות את דמו מה ובזה נוכל לפרש דברי יהודא שאמר לאחיו
בצע כי נהרגנו כיון שבאמת הוא אינו חייב מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו
כיון שאנו רואים שעשה תשובה שלימה את דמו דלכאורה יש לדקדק מה נתינת
טעם הוא זה דוכיסינו את דמו ,דמשמע דאם
והקב"ה רצונו שיהי' ניצול ואתי שפיר. לא הוי צריך לכיסוי דמו היה להם ריוח במה
שיהרגו אותו .אמנם לפי הנ"ל ניחא שפיר
אמנם עדיין הי' ספק בלבם הן אמת שהוא דהנה עוד יש טעם דלמה לא מהני תשובה
אינו חייב מיתה כיון שנראה בדיני בני אדם ואפילו אם שב באמת
שהקב"ה הצילו מיד הנחשים ועקרבים אך מקירות לבו היינו כדי שישמעו בני אדם איך
אולי הוא חייב שיתיסר ביסורים שאינם של דנו את זה ויראו מלעבור ולא יזידון עוד,
מיתה ,וע"ז השיב להם יהודא זה נוכל לקיים ואע"ג דזה עשה תשובה אמיתית עכ"ז
בו במה שנמכרנו לישמעאלים רק ידינו אל צריכים לקיים בו הפסק דאם אנו נקבל
תהי' בו כי אחינו בשרינו הוא ,וישמעו אחיו. תשובתו של זה אז יוכל להיות שגם שארי
וכשבא ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור בני אדם יעשו כן ויסמכו על זה שיעשו
אזי חשב שבודאי אכלוהו הנחשים ועקרבים, תשובה וביני לביני יעשו הרע ואח"כ לא
וזה הי' ברור אצלו שבודאי עשה תשובה כי יספיקו בידם לעשות תשובה כאמרם ז"ל
הי' מכירו שהי' בר דעת גדול ושפט מזה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו
שלא מהני תשובה אפילו כלפי שמיא ולזה לעשות תשובה .ומעתה לפי"ז אפילו כשראו
הי' מתאונן מאד ומתמרמר על עצמו שגם האחים שיוסף הצדיק ניצל מן הנחשים
תשובתו על מעשה בלהה לא מהני ח"ו, ועקרבים וראו שבודאי עשה תשובה שלימה
והוא הי' גם אז עוסק בתשובתו בשקו עם כל זה חשבו שהוא חייב מיתה משום
חידושי חנוכה — יוצר אור ס
בו נחשים ועקרבים וא"כ בודאי עשה תשובה ותעניתו כדפירש רש"י ז"ל על וישב ראובן
כראוי אשר גם להם נתברר זאת בראותם יע"ש ,וזהו שאמר המדרש על הא דקאמר
שנעשה לו נס שניצל מהנחשים ועקרבים, הילד איננו ואנה אני בא במעשה בלהה ,כיון
אשר בעבור זה אמר להם יודא שידינו אל שלהילד לא מהני תשובתו ואיך יהי' מהני
תהי בו משום דאנו רואים שאין חייב מיתה תשובתו והוא לא ידע שבאמת הי' מהני
עבור הנס שנעשה לו ,אמנם גם במה שאמר
להם לכו ונמכרנו לישמעאלים בזה נתרוקן תשובתו כנ"ל.
מהם התורה שנמשלו למים .ומעתה
מהמדרש הזה דמים אין בו נחשים ועקרבים ולזה שפיר קאמר ר' תנחום נר חנוכה
יש בו נתברר דדברי המדרש הב' הוא ג"כ שהניחה למעלה מעשרים אמה
פסולה כסוכה וכמבוי מפני שהמה ימי
אמת כנ"ל וא"ש. תשובה כימי סוכה ולזה צריך לפרסם הדבר
שיעשו תשובה שלימה ,כמו דמצינו ביוסף
והגוף קושית התו' הנ"ל דלמה תני פסולה הצדיק עם אחיו שהי' מהני תשובה מדכתיב
כיון דאינו אלא מדרבנן נלפענ"ד והבור ריק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים
ובצירוף קושית הב"י הנ"ל כיון דאין הנס הי' הי' בו ,ואעפי"כ ניצל מפני שעשה תשובה
רק על שבעה ימים דליום א' הוי שמן למה שלימה וניצל בזה מן האחים בעבור שראו
תיקנו שמונה ימים להדליק ,דהנה כתב שניצל מן הנחשים ועקרבים וראו שעשה
בספר בינה לעתים דיש מקום הרגש תשובה שלימה ,כן יהי רצון שנזכה במהרה
בפרסומי הנסים שבימים האלה ימי חנוכה כי לתשובה שלימה וגדולה תשובה שמארכת
ידענו מחמש צרות הצילנו ד' בימים ההם
בזמן הזה ,הא' צרות השיעבוד כי היינו תחת ימיו ושנותיו של אדם אמן כי"ר.
יד היונים והוציאנו הש"י מעבדות לחרות
ונתן לנו נצחון על אויבינו ע"י הכהנים בני ולפי הנ"ל שפיר נוכל ליישב בעזהש"י שני
חשמונאי ע"ה ,והב' צער חסרון השמן המדרשים שלא יהי' סותרים אהדדי
להדליק המנורה כי לא נמצא רק אותו הפך הא' הנ"ל מה שדרש ר' תנחום מים אין בו
והגדיל הש"י שיספיק לשמונה ימים .ועוד נחשים ועקרבים יש בו ,והב' מה שהביאו
למדונו רבותינו ז"ל כי גזרו לבטל מהם שבת בשם אדמ"ו הרב המחבר ס' אמרי אש
ראש חודש מילה והפליא ד' עמנו שנתבטלו זצוק"ל בספר זכרון יהודא והבור ריק אין בו
שלשתן וכו' ,ולמה לא בא שום רושם על מים שנתרוקן בורו של יעקב מהתורה
הצלה העצומה דשמירת המצות הג' שנקראת מים כי התורה אמר וגונב איש
הראשיות האלו וכו' .ואפשר לומר כי לכל ומכרו והמה מכרו את יוסף יע"ש ,דעפ"י
הה' הניסים האלה נמצא זכר למו בהדלקת פשוטו לא נוכל לדרוש כי האי דרשה
הנרות כי עי"ז אנו באים לרמוז כל חסדי ד' דהמדרש הב' לפי מה דמסקינן לעיל כי
עמנו באותן ההצלות ,כי סוג הסוגים לכל השכטים דנו שהוא חייב מיתה עבור דיבה
שהוציא עליהם ,רק לפי המדרש הא' שהי'
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה סא
אבדנו חלילה והוא בלי ספק זכרון עצמי. מיני האור אשר באורו נראה אור גדול הוא
וקבץ בו נר השמן שבמנורה כפי פשוטה של תורתינו שתתעלה כי נר מצוה ותורה אור,
הדלקת נרות ונצחון האויבים שהוא תשועת אשר בה נכללו החכמה והמדע ושמירת
נפשם מיד שונא ע"י האורה עצמה שהוא המצות וכו' וממנה תוצאות חיים ובלע המות
ממש צאת מחשיכה לאורה ,ע"כ דפח"ח לנצח כי אורך ימים בימינה ,וכראות אויבינו
ושפתים ישק בארוכה שמאריך בזה .ומעת כי כל טוב לישראל ותועלתם הוא ע"י
לפי דברים האמיתים האלה עיקר ההדלקות התורה כי בה נפלינו מכל עם אשר על פני
נרות חנוכה הוא הא' כפשוטו עבור נס השמן האדמה ונקראנו רק עם חכם ונבון ולכן
והב' הכולל כל הנסים הוא עבור קיום התנכלו עלינו להאבידה ממנו חלילה ,וראו כי
תורתינו הקדושה שהוא עיקר האור ,ולזה מהנמנע לבטלה מכל וכל בפעם אחת ולגזור
בודאי עבור נס השמן לחוד הי' ראוי להדליק אומר לא תהי' לכם עוד תורה ח"ו ,כי זה הי'
שבעה ימים כפי ערך הנס שהי' שבעה ימים יודעים שבודאי לא יעלה בידם ,לכן התחכמו
כנ"ל ,אך עבור תורה אור הוסיפו עוד יום לבטל הדברים העיקרים הגורמים להם קיום
אחד להדליק כדי להזכיר ביחוד נס אור לימוד התורה וראו כי הי' זה בידם מצד
הנושא והזמן ע"כ התנכלו עלינו לבטל ממנו
התורה ושפיר מיושב קושית הב"י וא"ש. אלו ההכנות כדי שיבוטל ממילא ג"כ לימוד
התורה .אם מצד הנושא הוא מבואר שלא
ומעתה עיקרו של הנס הי' שהצילנו ה' מיד תחול חכמת התורה בעצם וראשונה לכל בן
יון הרשעה שעמדו עלינו ישראל אשר לו ערלה ואינו מהול לפיכך גזרו
להשכיחנו תורתינו הקדושה .ובזה מרומז לבטל מהם מילה כי בהיותם ערלים לא יהי'
הנס בשמן שמרומז על חכמה כמבואר בס' מוכנים לידיעת התורה ,ואם מצד הזמן כבר
בני יששכר וזהו הטעם שהמצוה לפרסם הנס ידוע שלא נתנו שבתות לישראל אלא
ולהדליק הנרות לעין כל בפתח החצר לעסוק בהם בתורה וכן לא איברא סיהרא
שפתוח לרשות הרבים מה שאינו נמצא כן אלא לגירסא ולכן גזרו על ביטול שמירת
בשאר הנסים כיציאת מצרים ,שמצות שבת וראש חודש באופן שבהבטל אלו
אכילת מצה אינה צריכה להיות בפירסום ההכנות ממילא יבוטל מהם כתר התורה ולא
וכדומה רק כאן בהדלקת הנרות צריכה יזכו לאורה .וכאשר רבו רחמי שמים
להיות דוקא בפרהסיא ,הוא מטעם הנ"ל ונתבטלו כל אלו הגזירות חזרה עטרת
דעיקרו בא לפרסם הנס שנשאר לנו דת התורה ליושנה והעם ההולכים בחושך ראו
תורתינו הקדושה על עמדו וקיומו לנצח אור גדול שהוא תכלית העיקרי ,מעתה המה
)וזהו הטעם שהנס הוא בשמן שמרמז לזכר אמיץ כולל כל אלו ההצלות ע"י
לחכמה כמבואר בס' בני יששכר וזהו הטעם הדלקות הנרות חנוכה כי בהם אנו מפרסמין
שמפרסמין הנס הזה בשמן בחוץ כמו מה שזכינו לנר מצוה ותורה אור אשר כמעט
שנאמר חכמות בחוץ תרונה( .וזה אנו מצווים
לפרסם ולהודיע שלא יוכלו שום אומה ולשון
חידושי חנוכה — יוצר אור סב
טפחים וגם יש דעות שמצוה מן המובחר להעבירנו מדת תורתינו הקדושה כמו
תיכף למעלה משלשה טפחים ,והיינו לפי שהבטיחנו השי"ת שלא ימוש מפי זרענו עד
הנ"ל דעקרו של הנס הי' עבור תורה עולם ,וגם אנחנו נחזק נפשינו נגד הקמים
הקדושה שלא הי' יכולת ביד שונאינו עלינו להעבירנו ח"ו מדת תורתינו הקדושה
להעבירנו ממנה ,וזהו שמחת תורתינו מצוה ולמסור נפשינו עבור זה ,כי אנחנו בטוחים
לפרסם כנ"ל כדי להשריש הדבר בקרבנו בטחון חזק ואמיץ בישועת ד' שבודאי יהי'
שנחזק ונאמץ אותנו להתמדת הלימוד בכל בעזרנו ויעשה לנו ניסים ונפלאות שלא
מאמצי כחנו כי הוא חיינו ואורך ימינו כמו להשחית תורה הקדושה כמו שעשה לנו
שנאמר כי בי ירבו ימיך יוסיפו לך שנות ניסים ונפלאות בימים ההם בזמן הזה.
חיים ,רק שצריך לזה תנאי גדול שלא נצמח ובעבור זה אנו מחוייבים לפרסם זאת במצוה
לנו מזה ח"ו שום גאות וגאון מפני שלא נקנה זו של הדלקת הנרות ,הגם אלו לא הי' הזכר
קנין התורה לאמיתה רק למי שהוא עניו זה רק בעבור נס השמן לחוד בודאי לא היינו
האמיתי .כמו שכתב הערבי נחל על פסוקי מחויבים לעשות דוקא בפירסום רב ,ניסים
משלי דקאמר אשת חיל מי ימצא ,שמדבר הרבה כאלה לאלפים ורבבות ,רק כיון
בשבח עסק התורה ,ולכאורה התורה מונחת שעקרו אנו עושים הזכר עבור התורה
בקרן זוית וכל הרוצה יטול ואיך אמר מי הקדושה שהוא נשאר לנו לקיום נצחי ועל
ימצא ,רק פירושו הוא דמי שהוא במדרגת זה בודאי מחוייבים אנחנו להודיע לכל ההמון
מי הוא ימצא התורה כי התורה עוזבת מקום שלא תמוש התורה הזאת מפינו ומפי זרענו
גבוה ויורדת למקום נמוך ,ולכן מרע"ה עד עולם .ועל זה הוא דאמר ר' תנחום נר
שאמר מי אנכי זכה לתורה וכן אברהם אבינו חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה
עליו השלום שקיים כל התורה עד שלא משום דלא שלטה בה עינא כפירש"י ז"ל,
ניתנה לפי שגם הוא הי' עניו כאמרו ואנכי וזהו עבור הנס של התורה הקדושה ולזה
עפר ואפר לכן גם לו ניתנה התורה ,עכ"ל שפיר קאמר פסולה כמו בכל מצו' דאורייתא
כיון שעיקרו של הנס בא עבור התורה
יע"ש בפ' בהעלותך שמאריך בזה. הקדושה שהיא עיקרו של אורייתא דהוא
לימוד התורה ששקול ככל המצות
ומעתה לפי הנ"ל דעיקר מצות הדלקת דאורייתא ,כמו שאמרו ז"ל ותלמוד תורה
נרות חנוכה הוא לפרסם ולהשריש כנגד כולם .וע"ז בא הרמז של מצות הדלקת
בלבנו לימוד תורתינו הקדושה ולזה בא הנרות חנוכה כנ"ל ולזה שפיר שייך למימר
המצוה הזאת להשריש ג"כ בלבנו עניוות בה פסולה כמו בכל מצוה דאורייתא ושפיר
האמיתי ,ע"כ עיקר המצוה הזאת שתהי'
הדלקה בשפל המקום למטה מעשרה מיושב קושית התוס'.
טפחים ועוד יותר שתהי' סמוך לשלשה
טפחים לארץ ,כדי שנלמד מזה שזהו עיקר ולפי הנ"ל יש ליתן טעם לשבח דלמה
היסוד בלימוד התורה הקדושה שתהי' המצוה להדליק למטה מעשרה
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה סג
כשל תורה כדי להחמיר בספיקו כספיקא עניוות ושפלות שנקיים ונפשי כעפר לכל
דאורייתא כנ"ל וא"ש. תהי' כאמרם ז"ל ממדבר מתנה שאם אדם
משים עצמו בשפלות כמדבר תנתן לו
והנה מקום אתי להציג כאן מכתב תשובה התורה במתנה ויהי' כמעין המתגבר לאור
מאהבה שכתב זקני הבעל המחבר באור התורה עד למעלה ,משא"כ כשיהי' ח"ו
זי"ע לבנו הקוה"ט הגאבדק"ק דיורע זי"ע אצל לימוד התורה גאוה וגדלות אזי תפסול
הלימוד שלו כי תועבת ד' כל גבה לב .וע"ז
המו"ל וזל"ק. מרמז שפיר ר' תנחום נר חנוכה שהניחה
למעלה מעשרים אמה פסולה ,דהיינו שהי'
כתבך הגיעני בלילה העברה והיום הייתי לו ח"ו גאות אצל הנר חנוכה שהוא אור
טרוד בטירדא מחמת יומא דשוקא התורה באופן שיניחו למעלה ,אזי בודאי זה
וגם עתה בתחילת הלילה הייתי עד עתה האור איננו מאיר כלל רק שהוא פסולה
טרוד וכעת שהונח לי אמרתי לא אאחר עוד לגמרי ,משא"כ כשילמד בהכנעה אזי בודאי
מלהשיבך שתדון אותי לכף זכות על אשר יזכה לאורה כאמור בהתהלכך תנחה אותך
לא השבתיך על שני כתבך מקדם כי בשעת וכו' ועל דרכיך נגה אור שלא להכשל בשום
מעשה כשהגיע לא יכולתי לעיין בהם ואח"כ דבר ח"ו ונהנין ממנו עצה ותושי' בכל ענינים
נתתיו על איזה מקום ולא מצאתים אבל לא
תדמה שלא יהי' דבריך חשובים בעיני ח"ו כן יהי רצון מלפני אבינו שבשמים.
אדרבה אתה מחי' אותי בדבריך ובפרט
בדברי תורה המשמח לב ונפש כאשר גם אמנם עדיין נשאר לנו לבאר דמאי נפקא
עתה כאשר עיינתי בדבריך היקרים ובראות מינה אשמעינן בזה דהיא פסולה
שנאמרים על פי שכל הישר והנעים ,המה לי דהוי כדאורייתא .נוכל לומר דיש בזה
למשיבת נפש ונמשך לי על ידך משמחת נפקותא גדולה לענין ספיקא דאם הוא ספק
הנס חנוכה עד עתה כי כאשר עיינתי בדבריך אם הוא גבוה למעלה מעשרים אמה או לא,
נתעורר גם אצלי לחדש ב"ה איזה חידושים דלפי פשוטו הו' ספיקא דרבנן ובספיקא
ת"ל בזה הענין שכתבת בגמ' מאי חנוכה דרבנן אזלינן לקולא ויצא בדיעבד בהדלקת
דת"ר וכו' והנה קושית הבני יששכר דוכי נר חנוכה ,ולזה אתי לאשמועינן פסולה דהו'
ס"ד דמסדרי הש"ס לא ידעו עד היום מענין דינו כדאורייתא דמחמרינן בספיקא ואפילו
אם לא ידעינן בודאי שהוא למעלה מעשרים
חנוכה הנקבע בישראל ]מכבר[. אמה ג"כ פסולה מצד ספיקא כמו דמחמרינן
בספיקא דאורייתא .והא דעשו כאן גבי נר
והנה זה לכאורה ע"פ פשטות לא קשה חנוכה כדאורייתא להחמיר בספיקא היינו
כלל דהלא כל הש"ס כולה הי' שגור כדבארנו לעיל ,דכל עיקר הנס נעשה עבור
בפיהם קודם שסידרו ]אותה[ רק אח"כ קרן התורה ולזה פרסומא דהאי ניסא עדיף
כשראו שבעוה"ר השכחה גברה התחילו והחמיר בו אפילו בספיקו משום דעשאו
לסדר הש"ס ולכתוב כל הדינים ומנהגים
בבני ישראל גם ענין חנוכה הי' צריך להם
חידושי חנוכה — יוצר אור סד
שם המחשבה נשאר הנס במחשבה בלחוד לכתוב אעפ"י שהי' ידוע להם מקדם היטיב
ולא ניתן לכתוב ,יעיי"ש שמאריך בזה לפי כדי שלא תשכח ]מהם[.
דרכו .ולזה כיון שהם בעצמם בתשובה
ומעשים טובים שלהם לא זכו להאי ניסא לא ואמנם קושיתי עדיין קשה על לשון
ניתן להם ג"כ למשתה ושמחה כמו דאמרו המקשה דפריך מאי חנוכה ובפרט
דהנס שלא נעשה בזכות עצמן לא ניתן לפי מה שפי' רש"י ז"ל על איזה נס קבעוה
רשות לראות במפלת השונאים ,וכמו כן כאן דמשמע מיני' דלא ידע כלל המקשן מענין
לא ניתן להם למשתה ושמחה כיון שלא הי' חנוכה על איזה נס קבעוה ,וע"ז בוודאי קשה
בזכות עצמן אלא להלל והודאה כדי היכא תמצא שתשכח כ"כ שיוכל להקשות
שישלימו מה שהי' ראוי להם לעשות בשעת מאי חנוכה דמשום זה שהי' רוצה לסדר ענין
הגזירה ,ואזי ממילא כשאומרים שירות חנוכה לא הי' צריך להתחיל רק בזה דת"ר
ותשבחות בשעת הסעודה אזי ממילא קיימו בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה וכו' .ולענ"ד דהנה
מה שהי' ראוי לעשות מקודם וממילא הוי עוד יש לדקדק דמתחיל יומי דחנוכה תמניא
למפרע הנס בזכות עצמן ולזה גם המשתה אינון דלא למספד ודלא להתענות בהון
דמשמע דזה קבעו מיד ולבסוף מסיים לשנה
ושמחה הוי מצוה כדברי הרמ"א וא"ש. אחרת קבעום בהלל והודאה ומשמע דזה לא
קבעו מיד ומאי שנא ,וגם עוד דקדק מה
וזהו הטעם שהי' הנס בשמן שהוא מרומז שמדקדק הבני יששכר דלמה באמת המתינו
לחכמה שהוא על שם שחכם רואה עד לשנה האחרת מאי טעמא לא קבעו מיד
את הנולד על המצות והתורה שיסגלו אח"כ, בשנה ראשונה ,דהנה בטו"ז הקשה דאמאי
וזהו שהי' הנס בנרות כי נר מצוה ותורה אור לא קבעו גם בחנוכה למשתה ושמחה כמו
לרמז להם מה שמוטל עליהם עוד להשלים
בתורה ומצות מה שהי' להם לעשות מקדם בפורים.
ואז ממילא יהי' גם המשתה ושמחה מצוה,
רק שלא לתקן המשתה ושמחה כדי שלא ואפשר לומר דהנה אמרו ז"ל בגמ' למה
יעשו טפל לעיקר שיעשו העיקר משתה נמשלה אסתר לאילת השחר מה
ושמחה ,ובלא תורה ומצות ושירות אילת השחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל
ותשבחות לא הי' מצוה כנ"ל ,ומזה הטעם הניסים ,ומקשו והאיכא חנוכה ומשני ניתן
נעשה הנס ע"י הכהנים כיון שהם ממונים על ליכתב קאמינא משא"כ נס חנוכה לא ניתן
התורה והעבודה ולזה נטלו הם אז המלוכה לכתוב בספר באותיות .וכתב הבני יששכר
כדי שילמדו להעם וידריכום על התורה הטעם דלמה באמת לא ניתן הנס דחנוכה
והעבודה להשלים החסרון דמקדם כנ"ל .וזהו לכתוב משום דאז לא הי' הדור ראוי כל כך
הטעם ג"כ שהנס נמשך ח' ימים ,כדי שיהי' וגם בזמן הגזירה לא הניחום היונים להתאסף
זמן על ההלל והודאה ותורה .והנה מיד ולשוב בתשובה וצום ובכי ומספד ,רק הנס
שהבינו שהנס לא נעשה בזכות עצמן שלא הי' על המחשבה מה שיסגלו אח"כ מצות
ומעשים טובים ולזה כיון דעיקר הנס הי' על
יוצר אור — בדרך דרוש ואגדה סה
כיון שלא הי' בזכות עצמן כנ"ל ,דלזה הטעם עשו תשובה בבכי וצום ומספד היו רוצים
לא קבעום למשתה ושמחה כנ"ל ,נוכל לומר מיד לאחר שבא להם הישועה להשלים
דזהו פירכת הגמרא מאי חנוכה דעל איזה נס הדבר ,ולזה גזרו עליהם מיד דלא למספד
קבעוהו ,דהיינו שבכל נס שנעשה לישראל בהון ודלא להתענות בהון רק זאת לא גילה
נעשה בב' אופנים אחד לישראל במה שבא להם עדיין אם הקביעות יהי' דוקא על הלל
להם הישועה והב' כביכול להקב"ה שגם הוא והודאה לחוד או גם על משתה ושמחה ,כי
כביכול שגם הוא כביכול הי' עמהם בצרה בלא זה הי' מרבים בהלל והודאה יותר
ח"ו כמו שנאמר עמו אנכי בצרה וכשבא מהמשתה ושמחה וממילא הי' גם המשתה
הישועה אז ישראל נושע בד' .וזהו החילוק ושמחה מצוה וגם כי עברו ימי החנוכה לא
דבשביל הנס שנעשה לישראל נקבה רצו לגלות דעיקר הקביעות יהי' על הלל
למשתה ושמחה ובשביל שנעשה להקב"ה והודאה ]בשנה הבאה[ דאזי לא יכינו שום
נקבע להלל והודאה ,ובנס חנוכה שהם לא דבר ]לצורך משתה ושמחה[ )חסר כאן שנים
הי' ראוים להנס שיעשה להישראל אלא או שלשה תיבות( ולא יהי' עוסקים אלא
להקב"ה לזה לא הוקבע למשתה ושמחה רק בהלל והודאה ובאמת אזי יהי' גם המשתה
להלל והודאה .ולזה פריך הגמ' מאי חנוכה ושמחה ]מצוה[ )כאן חסרים איזה תיבות(
ופי' רש"י ז"ל על איזה נס קבעום ,אי על נס ולא קבעו אותן מיד רק לשנה אחרת אח"כ
ישראל וקבעום גם על משתה ושמחה או רק קבעום בהלל והודאה ,ואפשר שזה השנה
נס שנעשה להקב"ה ולא קבעום רק על הלל אחרת לא הי' מיד בשנה שני' דוקא .ומעתה
והודאה ,וע"ז מביא הברייתא דת"ר וכו' לפי"ז דהנס חנוכה לא ניתן לכתוב אפשר
דקבעום רק על ההלל וההודאה משום שאין מן הראוי אפילו בהש"ס כיון שלא ניתן
דישראל לא היו ראויין להנס בשעת הגזירה לכתוב ,ואע"ג דדיני חנוכה ומנהגיהם בודאי
]ונצולו[ רק על שם העתיד מה שיקיימו ראוי לכתוב כדי שלא תשתכח אבל הנס
אח"כ ,ולזה כשיקיימו בהלל והודאה אז גם גופא אין הי' ראוי לכתבו ,ולזה לא כתבו
המשתה ושמחה יהי' מצוה כדברי הרמ"א. מסדרי הש"ס סתם ענין הנס חנוכה ולא
וזהו ג"כ הטעם שלא ניתן לכתוב הנס חנוכה התחיל בהא דתנו רבנן רק בלשון קושי'
כנ"ל ולזה לא נכתב כלל הא דמשתה ותירוץ ,דבסתם אין ראוי לכתבו כנ"ל רק
ושמחה בגמרא ,אע"ג דגם זה הוא מצוה כשהמקשן הקשה מאי חנוכה בודאי
כשמזמרים שירות ותשבחות מ"מ לא נכתב מחוייבים להשיב לו דכיון ששואל על איזה
בפירוש בברייתא כדי שיקיימו בזה מה שלא נס קבעום צריכין להשיב על איזה נס
קבעום .וממילא נדע גם לדורות הענין מהנס
ניתן לכתוב וא"ש. שקבעוה ומיושב קושית הבני יששכר וא"ש.
וכ"ז אני כותב בחפזי למהר לעשות רצונך ולפי מה שביארנו לעיל לפי הטעם דבני
ולהשיבך על המוקדם ולזה אינני יכול יששכר דמשום הכי לא ניתן לכתוב
להשלים כל הענין ועכ"ז לא אמנע מלהודיע
חידושי חנוכה — יוצר אור סו
שמן דהיינו שהי' ניכר מבחוץ דהפך הוא של לך מה שלענ"ד ליישב קושית הבני יששכר
שמן ואף על פי כן לא טמאוה משום שהי' הכי הי' דרכו של כהן גדול להניח חותמו על
מונח בחותמו של כהן גדול ,דהיינו שהי' פכי השמן וכו' ,ויוכל אפשר להיות שבאמת
נעלם מהם בשעת מעשה דהיינו שלא הי' לא חתם הכהן גדול בשום פעם בחותמו פך
מונח אז שם רק שהי' מונח בחותמו של כהן שמן רק מן השמים חתמוהו בחותמו של כהן
גדול דהיינו היכא שחתמו בידי שמים וזה גדול כדי שידעו שזה השמן הוא טהור ,ולזה
שהי' מגין אליו להעלים מהם ,והם טימאו כל קאמר שהי' מונח בחותמו של כהן גדול
השמנים שבהיכל וזה לא הי' אז בהיכל דהיינו שהוא לא חתמו כלל רק שהי' מונח
לעיניהם רק שהיה בחותמו של כהן גדול כן בחותמו כי מן השמים נחתם ולא ע"י
כנ"ל .ומה מתקו בזה דברי רש"י ז"ל שפירש אדם ,ומזה ידעו ממילא שלא הסיטו את
שהיה מונח בחותמו בהצנעו ,דהיינו הכלי דאי לאו הכי למה נחתם מן השמים
שהחותם גופא הצניעו וחתום בטבעתו והכיר להודיע שהוא טהור ומיושב קושית התוס'
שלא נגעו בו דהיינו מזה גופא שהיה חתום בע"ה ...ואין צריך לאוקמי שהי' מונח
והוא ידע שלא חתמו מזה הכיר שלא נגעו בקרקע .ובזה ממילא אתי שפיר דגם בשמן
בו כלל ולא טמאוה אפילו בהיסט ,דאל"ה הראשון שהי' בפך ג"כ נעשה נס במה שהי'
לא נעשה בו נס שיהי' נחתם בידי שמים נחתם בחותמו של כהן גדול מן השמים
ובזה החותם של כהן גדול שנעשה עפ"י נס להודיע שהוא טהור ,ולזה שפיר עושין ח'
בזה הנס גופא הי' מונח הפך בהצנעו כנ"ל, ימים חנוכה כיון שגם בפך שמן ראשון ג"כ
שלא יוכלו היונים לראותו ונשאר בטהרה נעשה נס שנחתם בידי שמים ,ובזה שנחתם
דהיינו שהפך גופא הי' מונח בחותמו של כהן בידי שמים ]הי' הבנה[ שלא הי' נראה הפך
גדול כלי בתוך כלי ,הפך הי' כלי אחד ומונח להיונים ולזה לא טמאוה .וכי תימא שלזה לא
בתוך כלי שהוא החותם שהי' מגין ומקיף על טמאוה כיון שלא הי' ניכר להם הפך זה שהי'
בתוכו שמן ,לזה אמר שמצאו פך אחד של
כל הפך מכף רגל ועד ראש וא"ש.
?
יוצר אור — הק' יואל צבי ראטה סז
דברי אביך האוה"נ המצפה לטובתך
ולישועתך במהרה
הק' יואל צבי ראטה
הברכה שנעשה שם נס להרבות אותו ע"כ אמר המו"ל בספרו הנחמד שו"ת בית
תוכן דבריו הקדושים ע"ש. היוצר חלק ראשון בפתח הבית נדפס
עוד דרושים נחמדים לחנוכה ע"ד עמוק
והנה גם לפי תירוצו עדיין יש להקשות
דלא מצינו בגמרא דלן הרמז לנס וחריף יע"ש וירוה נחת.
שנעשה בלילה הראשון .ולפענ"ד לפי דרכו
ז"ל אך קצת באופן אחר דודאי אמת הוא אמר המו"ל גם אתן מקום לאלה הדברים
כמשמעות הגמרא שטמאו כל השמנים ולא שכתב כ"ק א"א זקני הגה"צ מו"ה
הי' נשאר שמן אפילו להדליק לילה אחד וגם משה שמעון זצ"ל אבדק"ק דיורע והגליל
זה נאמר למונח קיים שמעולם לא חתם יצ"ו בן המחבר זי"ע לפרש האי גמרא שבת
הכהן גדול את השמנים כי לא היו תחת ידו, כ"א ומאחר שכבר נדפס בשמו ח"ת בשם
אך בכל יום הי' לוקח מהממונה על השמנים בשם משמעון על כן קראתי לקונטרס זה גם
פך אחד שמן להדליק בו בלילה ואחר
שמילא את המנורה מהפך הניח את הפך כן שם משמעון.
בבית גנזיו שיהי' מוכן בידו ליום המחרת
ליקח בו עוד הפעם שמן מהממונה וכן בכל מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה
תמניא אינון וכו' בהקדם מה שכתב
יום ויום. הט"וז בריש ה' חנוכה וז"ל הקשה ב"י למה
קבעו ח' ימים כיון דשמן שבפך הי' בו כדי
והנה אמרו חכז"ל שאמרה האשה לאלישע להדליק ליל אחד נמצא שלא נעשה נס אלא
כי אם אסוך שמן ,שהי' בו אלא לסוך לזיי"ן ימים ,ותירץ ג' תירוצים ע"ש ועל כולם
אצבע קטן של תינוק .ואפשר לומר דגם כאן קשה שאין לנו רמז מזה שנעשה כן וא"כ הי'
לא מצאו פך מלא שמן דבודאי הי' ממלא לרבותינו להזכיר דבר זה כדי שנדע הנס מה
כהן גדול את המנורה כשהביא את הפך שנעשה בלילה הראשון ,ותירץ הוא ז"ל
מהממונה ,אך הפח הי' של שמן היינו מצויי דהנס הי' בלילה הראשון על פי דמצינו
השמן שדרך להתמצת לאחר שהורק מכלי בזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית דהשי"ת
אל כלי ,ומזה המיעוט שמן שנשאר בפך עושה נס להרבות ולשלוח ברכה במיעוט מה
שהי' מונח בבית גנזיו של כהן גדול שהי' שאין כן בדבר ריקן אין שייך בו ברכה וא"כ
חותם אוצרות וידעו שלא הי' שם היונים ולא על כרחך צריך לומר דבלילה הראשון
נשתייר קצת שמן בפך ועל אותו השיור באה
דברי אביך האוה"נ — יוצר אור סח
אמר שהי' חתום בחותמו כי מה לו לחתום טמאו את הפך ונעשה בו נס והדליקו ממנו
פך ריקן ,אך שהי' מונח שם בבית אוצרותיו ח' ימים.
תחלת חותמו של כהן גדול שהי' חותם בית
גנזיו לבל ישלטו בם זרים ,וזה שפירש רש"י וכל דברינו מרומז בדברי חז"ל וזה שמקשו
ד"ה בחותמו ,בהצנעו .ונעשה בו נס בזה בגמרא קושית הב"י מאי חנוכה דת"ר,
המעט והדליקו ממנו ח' ימים ורמזו רצונו לומר דמקשו על הא דת"ר יומי
בדבריהם ז"ל כל תוקף הנס ,ולא קשיא כלל דחנוכה תמניא אינון על זה מקשו מאי
וגם דבר אחד לא ישיב ריקם רק הם בדקדוק חנוכה כפירש"י ז"ל על איזה נס קבעוהו,
גדול כנ"ל בדרך אפשר בסיעחא דשמיא. ועיקר קושיה על לילה הראשון הא הי' בו
להדליק ע"כ דאין הקב"ה עושה נס אלא יש
ובזה אמרתי כוונת בעל הזמר של מעוז מיש ולא יש מאין כמו"ש הטו"ז ,ועל זה
צור ישועתי שאמר יונים נקבצו עלי תירץ שכשנכנסו היונים להיכל טמאו כל
אזי בימי חשמנים ופרצו חומות מגדלי השמנים ,פירוש ולא נשאר להדליק אפילו
וטמאו כל השמנים )אמר ג"כ כלשון הגמרא לילה הראשון ,וכשגברה מלכות כו' בדקו
שטמאו כל השמנים( ומנותר קנקנים )ולא ולא מצאו אלא פך אחד "של" שמן ,פירוש
אמר ומנותר השמנים ,עיין בס' בני יששכר שלא הי' בו שמן רק של שמן הי' מצויי
שדקדק כן בדבריו אך ר"ל דאפילו השמן שנתמצא בו זעיר שם ,ולא הי' בו
מהקנקנים שנשאר בהם השמן לא הי' אלא להדליק אלא יום אחד ,רצונו לומר שבזה
פך א' של שמן דייקא וזה שאמר ומנותר הפך לא נכנס בו יותר אלא להדליק יום אחד
קנקנים( נעשה נס לשושנים ע"כ בני בינה ובכל יום הי' לוקח שמן מהממונה א"כ בודאי
ימי שמונה קבעו שיר ורננים ,דגם בליל לא נשאר בו אלא מעט לאחר שמילא את
המנורה ,והי' מונח בחותמו של כהן גדול ולא
הראשונה הי' נס כנ"ל וא"ש בעזה"י..
?
יוצר אור — סימן א סט
אור לישראל
סימן א
רב מודה שצריך מחדש ומתרץ בזה דברי מדי עברי בדברי כ"ק זקני המחבר זי"ע
הרי"ף ז"ל בדפח"ח וש"י. עלה בדעתי לתרץ עפ"י דבריו
הקדושים עשרה דברים קשים בסוגיא זו
א( ויצא ראשונה לתרץ בזה לפענ"ד אשר נצטערו עליהם הצדיקים גדולי
קושית מרן הפני יהושע זי"ע המפרשים וטרחו ליישבם .הנה תוכן דברי
בהא דקאמר ר"ה פתילות ושמנים שאמרו כ"ק זקני זי"ע אחרי אשר צלל במים אדירים
חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין העלה מרגניתא טבא דלית בי' טימא ולחדש
בהם בחנוכה ומדקא סתם מוכח דקאי גם על יצא דלשיטת ר"ה דכבתה זקוק לה אם
שמן שריפה שאסור לנר שבת ,ונתקשה כבתה לפני זמנה אין די אם מדליקה מחדש
מאד להבין טעמו של דבר למה יאסור אלא מחדש אלא צריך שיתן בה שוב שנית
בימות החול של חנוכה בשלמא בשבת אסור שמן שידלק מכאן ואילך כשיעור ומה שדלק
שמא יטה כיון שהמצוה לשורפו וטעם זה טרם שכבה אין מצטרף כלל ,וזה הי' חששא
אין שייך בחול והביא עוד הפני יהושע בשם דר"ה שמא יפשע מלהוסיף שמן ולכן אוזר
הירושלמי שאוסר בפירוש להדליק נר חנוכה להדליק בפתילות ושמנים שאינם דולקים
בשמן שריפה לכתחילה ,ונראה מדברי הפני יפה והעמיס זאת בכונת רש"י ז"ל שפי'
יהושע שם בד"ה אלא דמשום חומרא כבתה נר חנוכה זקוק לה לתקנה עיין היטב
דקדשים חיישינו בשמן שריפה אף שהוא בדבריו הנעימים ותמצא נחת )דלמ"ד כבתה
בעצם שמן טוב שמא יכבה תוך סמנה עיי"ש זקוק לה הוי פרוש הברייתא שהביא הש"ס
ואם כנים הדברים שיש מקום לחוש שמא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל
יכבה תוך זמנה בשמן שריפה נלענ"ד מן השוק לענין שיעורא ולא לענין זמן
להטעים טעמא בטעמא דאיסורא בשמן המצוה ודו"ק( ולא נתקררה דעתו של אותו
שריפה לר"ה באופן שיהי' תלוי בפלוגתא צדיק המחבר זי"ע עד שהעלה שלולא
כבתה זקוק לו או כבתה אין זקוק לה עפי"ד שהתיר רב להדליק בהם אפילו בשבת הייתי
קדוש זקני זצ"ל שאם כבה קודם זמנו לר"ה אומר שלא פליג על ר"ה רק בזה שסובר
אז לא נחשב מה שדלק כבר לשום מצוה שמצטרף מה שדלק כבר אבל להדליק גם
וצריך ליתן מעתה שיעור שלם בלי
אור לישראל — יוצר אור ע
עוד רגע אדבר להקדים דברי הפני יהושע הצטרפות מה שדלק כבר טרם שכבה,
על הא דתני רמי בר חמא פתילות ושמנים ולפי"ז דעת לנבון ניקל להסביר חששא
שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין דשמן שריפה לר"ה כי חששו שמא יכבה
מדליקין בהם במקדש והקשה הפני יהושע תוך זמנו )דמשום חומרא דקדשים יש מקום
דלכאורה שמנים כדי נסבא דהא אין לחוש לזה אף שהוא שמן טוב כנ"ל בשם
מדליקין במקדש אלא שמן זית בלבד ומתרץ הפני יהושע( ונמצא שמה שדלק עד עתה
דאתי למעוטי שמן שריפה שאין מדליקין לא הי' מצוה ונחשה למפרע כמפסיד
במקדש דאפילו למ"ד טומאה הותרה קדשים )ואף דסבירא לי' לר"ה דמותר
בציבור אפי"ה אסור להדליק בה במקדש להשתמש לאורו מ"מ כיון שעיקר ההדלקה
משום שמפסידה שאסור בהנאה ולהשתמש הי' עכ"פ למצוה ולא להנאה ואת המצוה לא
לאורה עיי"ש ,ומעתה יתיישב הדבר על נכון קיים נחשב להפסד מה שדלק ללא צורך(
דבר דבור על אופניו דלר"ה שאוסר להדליק ע"כ מצוה להדר אחר שמן אחר וכדברי
בחנוכה בכל השמנים שאסורין בשבת וגם הירושלמי אכן כ"ז הוא למ"ד כבתה זקוק לה
שמן שריפה בכלל האיסור ולכן הי' מן אבל למ"ד כבתה אין זקוק לה א"כ במה
הסברא שיסבור דאסור להשתמש לאורה שדלק קודם שכבה קיים המצוה ושפיר
כדי שנוכל להטעים טעם האיסור בשמן מדליקין בשמן שריפה בלי שום חשש כלל
שריפה משום שמפסידה כנ"ל במקדש ע"כ להפסד כי בשעת ההדלקה תלוי המצוה
הוצרך ר"ה לגלות דעתו שסובר דמותר ובשעת ההדלקה צריך שיהי' שם כל השיעור
להשתמש לאורה ואעפי"כ אוסר בשמן מן השמן כמבואר בשו"ע סי' תרע"ב סעי' ב'
שריפה מטעם אחר כנ"ל באות הקודם שמא ונמצא שנהנה לצורך מצוה מכל השמן
יכבה קודם זמנה ואז אין מצטרף מה שדלק בשעת ההדלקה ולא נחשב תו להפסד אף
כבר ונמצא למפרע שהפסיד קדשים ,וכ"ז
לר"ה אבל לרב דס"ל דמותר להדליק נר אם נכבה אח"כ וא"ש.
חנוכה בכל השמנים וגם בשמן שריפה א"כ
הסברא החיצונה נותנת דמותר להשתמש ב( ובדרך זה נלענ"ד לתרץ קושית
לאורה דאם הי' אסור להשתמש לאורה אז המהרש"א והפני יהושע שהקשו
הי' לו לאסור להדליק בשמן שריפה כמו על דברי התוס' בד"ה ומותר להשתמש
שאמרנו לעיל גבי מקדש מפני שמפסידה לאורה דבתחילה כתבו התוס' דר"ה הוכרח
ע"כ הוצרך רב לגלות דעתו שסובר באמת לומר בין בשבת לאשמועינן דמותר
שאסור להשתמש לאורה ואעפי"כ לא להשתמש לאורה א"כ משמע דמסברא
מיחשב מפסידו מפני שמעלהו למצוה ואף הייתי אומר דאסור להשתמש לאורה ובסוף
שבמקדש ג"כ מעלהו למצוה מ"מ מחשב דבריהם כתבו התוס' דרב הוצרך לומר בין
ומפסיד קדשים כי הנאת המצוה לא מיחשב בשבת דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם
יחמיר לאסור להשתמש לאורה ולכאורה הני
מילי סתראי נינהו ,אבל לדרכינו א"ש רק
יוצר אור — סימן א עא
זי"ע שגם הרי"ף ז"ל סובר שהפירוש דאין הנאה כי מצות לאו להנות ניתנו אבל בנר
זקוק לה בגמרא היינו יכולים לפרש שאין חנוכה מיחשב הנאת המצוה הנאה ,כי ידוע
זקוק לה לתקנה ולין עוד שמן כשיעורא שיטת הרז"ה שבמצות דרבנן אמרינן מצות
משא"כ לחזור ולהדליק את הנר בשמן ליהנות ניתנו ונר חנוכה הוי מצוה דרבנן
הנשאר שפיר מחויב )ואעפי"כ מותר וחששא דשמא יכבה כנ"ל לר"ה לא שייך
להדליק בפתילות ושמנים הגרועים דלא לרב דהא איהו סובר כבתה אין זקוק לה
חיישינן שמא לא ידליקנה פעם שנית דלמא ונמצא שאם הי' כשיעור בשעה שדלק קיים
יפשע בזה כעת יותר מבתחילת הדלקה כבר המצוה בכל השמן וא"ש ,והא דמותר
משא"כ למ"ד כבתה זקוק לה צריך לפזר בשבת חנוכה הטעם פשוט כמבואר
וליתן שמן מחדש כשיעור שפיר חיישינן במפרשים דכיון דאסור להשתמש לאורו
דלמא יפשע( רק מדמתיר להדליק גם
בשבת שאז אי כביא אי אפשר להדליקה מזה יהי' לו הכירא שלא יבוא להטות.
מזה מוכח דהפירוש של כבתה אין זקוק לה
הוא שא"צ להדליקה כלל עיי"ש ,וע"כ שפיר ג( ובזה יתיישב על נכון מה שהקשו
עשה הרי"ף ז"ל ששינה לשונו ולא כתב המפרשים מדוע לא מקשה
בלשון הכתוב בגמרא אין זקוק לה ונשמר הגמרא על רב חסדא דאמר כבתה אין זקוק
בזה שלא נפרש בו שאין זקוק לה להוסיף לה מהאי ברייתא דמצותה משתשקע החמה
שמן אבל להדליקה צריך לכן כתב לא עד שתכלה רגל מן השוק )עיין בקיצור כללי
מזדקק לה היינו כלל וכלל לא אפילו הגמ' הנספח בש"ס בסוף מסכת ברכות
להדליקה אינו צריך וזה גם טעמו של דקושית רמינהו לא קאי על רב חסדא רק
הרא"ש ז"ל שנטה ג"כ מלשון הגמרא עיי"ש, על רב שהוא נחשב לתנא עיי"ש( כמו
שהקשה על רב ,ולדרכו של כ"ק זקני אתי
ה( ומעתה נפתחו לנו שערי בינה להבין שפיר כי על ר"ח הייתי יכול לתרץ ולומר
בדרך זה דברי הר"ן ז"ל דשפיר מודה שצריך לחזור ולהדליקה
שפירש על דברי הרי"ף ז"ל שמסיים כבתה מחדש ומה שאמר כבתה אין זקוק לה
אין זקוק לה וז"ל היינו לחזור ולהדליקה כוונתו רק שאין זקוק לה ליתן שמן מחדש
ולכאורה צ"ע מה כונת הר"ן בזה וגם למה שיהי' דולק מכאן ואילך כשיעור שלם
נטה מפירוש רש"י ז"ל שפירש בגמרא על משא"כ על רב שפיר מקשה דמדקמתיר
זקוק לה לתקנה עיי"ש ונראה כונתו בדרך להדליק אפילו בשבת משמע שאין צריך
הנ"ל שפירש כמין חומר בקודש כבתה אין אפילו להדליקה אם כבתה שפיר מקשה
זקוק לה לחזור ולהדליקה כדי להודיענו
בשיטת רב והרי"ף ז"ל וכדפסקינן באמת הגמרא מהאי ברייתא.
להלכה שהיא רחוקה שתי דרגות משיטת
ר"ה שלא לבד שאין זקוק לה אם כבתה ד( גם מה שדקדקו המפרשים על הרי"ף
ז"ל מדוע שינה את לשונו מלשון
הגמרא תחת אין זקוק לה כתב לא מזדקק
לה א"ש לדרכינו ,דכבר כתב זקיני המחבר
אור לישראל — יוצר אור עב
בחול אין זקוק לה ומקשים דמשמע מדבריו לתקן ולהוסיף שמן אלא אפילו להדליקה
אי אמרינן כבתה זקוק לה יש לחוש בשבת לבד ג"כ אינו מחוייב ,והמעתיקים שהעתיקו
שיחזור וידליקנה א"כ הדרא קושית התוס' פירוש רש"י ז"ל שעל הגמרא על הרי"ף לא
לדוכתא מנ"ל לרבא דסבר ר"ה דמותר יפה עשו כאן במה שהעתיקו לשון רש"י ז"ל
להשתמש לאורו דלמא הטעם דאסור בשבת שפירש על דברי ר"ה זקוק לה "לתקנה" כאן
משום דכבתה זקוק לה ובשבת אינו יכול על הרי"ף שהביא להלכה דברי רב והעומדים
להדליק ,ותירצו התוספות דמדנקיט בין בשיטתו דכבתה אין זקוק לה,ובאמת בדברי
בחול בין בשבת ש"מ עוד יש טעם בשבת רב גם רש"י ז"ל מודה דהוי פירושו שאין
וכו' ופירש הפני יהושע הנ"מ דאי החשש צריך להדליקו ואין שום פלוגתא בין רש"י
משום חילול שבת אז אפילו אין לו שמן והר"ן ז"ל רק שפירוש רש"י ז"ל קאי על רב
אחר ג"כ אסור משא"כ משום כבתה דוקא הונא והר"ן ז"ל קאי על רב דמתיר גם בשבת
באית לי' שמן אחר דבאין לו לא יהי' ספיקו ש"מ דסבר כבתה אין זקוק לה אפילו
חמור מודאי ,ומעתה לפי מה דמשמע
מדברי הטור דאם נאמר כבתה זקוק לה יש להדליקה לבד.
חשש חילול שבת הדרא קושית התוספות
לדוכתא ולא שייך תרוצם של התוספות ו( ומיושב בזה בפשיטות קושיות התוס'
דבאמת יש חילוק בין בשבת לחול דבשבת דאמאי לא נקיט רב סתם
אסור אפילו באין לו שמן אחר ,ונלפענ"ד מדליקין עיי"ש בד"ה ומותר להשתמש
דלפי דברי כ"ק זקני המחבר זצ"ל אין מקום לאורו ולפי דברי זקני זצ"ל ניחא דאם הי' רב
לקושיא זו דלפי דבריו ס"ל לר"ה כבתה זקוק אומר מדליקין סתם הייתי אומר דרק בחול
לה היינו שצריך ליתן שמן מחדש שידליק מדליק אבל בשבת לא ידליק בהם אף
מכאן ואילך שיעור שלם וזה הי' מעשה גדול דכבתה אין זקוק לה דהוה אמינא דכבתה
קודם ההדלקה לכן אין לחוש לשיטתו אין זקוק לה היינו שאי"צ ליתן נר חדש
שיחזור וידליקנו כי ביני וביני עד שימדוד כשיעור משא"כ להדליק שפיר מחויב ע"כ
השמן יזכור שהוא שבת כמו שכתבו התוס' הוצרך לפרש שמדליקין גם בשבת כדי
במסכת ביצה דף ג' שבמלאכה שצריך טרחה שנדע ונבין מזה שגם בשבת מותר שהפירוש
לא חיישינן שישכח ויעשנה בשבת, של אין זקוק לה הוא אין זקוק לה אפילו
ובפשטות נלפענ"ד לתרץ ולומר אשר ר"ה
שחושש לשמא יפשע סובר שאינו שייך להדליקה וא"ש.
לחוש שיחזור וידליקנו בשבת מחמת בהילת
המצו' דהרי קחזינא דאדרבא גם בשעת ז( והנה עוד ידי נטוי' לתרץ בזה מה
היתר דהיינו בחול חייש שיפשע ויתעצל שהקשו המפרשים קושיא עצומה
לפ"ד הטור שכתב השתא דאמרינן כבתה
מלחזור ולהדליקו וא"ש. אין זקוק לה שפיר יוכל להדליק אפילו
בשבת בשמנים ופתילות הפסולים ולא
חיישינן כשכבתה יחזור וידליקנה כיון שגם
יוצר אור — סימן א עג
על רב חסדא מהאי ברייתא דמצותו ואגב אעתיק מה שכתבתי בגליון השו"ע
משתשקע החמה וכו' כי רב חסדא הי' יכול שלי בענין זה על דברי המג"א סי'
לתרץ שלמצוה מודה גם הוא שמצוה לחזור תרע"ג ס"ק י"ב שכתב וראוי להחמיר
ולהדליק משא"כ לרב שמתיר אף בשבת ולהדליק עוד הפעם אם כבתה לפני זמנה
ליכא למימר שלמצוה מודה דא"כ איכא בכל ענין עיי"ש וכתבתי שצ"ע לפי"ד הטור
למיחש שמא יחזור וידליקנו גם בשבת אם שיש חשש שיבא להדליק גם בשבת א"כ
יכבה וא"ש. הוא חומרא דאתי לידי קולא.
אפס דקשה לי לפי"ז מנ"ל לגמרא לומר אבל כעת נלענ"ד דלא קשה מידי דאפשר
דסבר רב חסדא מותר להשתמש לומר אשר רק אם זקוק לה מדינא אז
לאורה והלא יכול להיות שסובר אסור יש חשש שמא ידליקנה דבהיל מחמת
להשתמש לאורה והא דאסור בשבת משום המצוה שעליו לתקן משא"כ אם הוא רק
דלמצותה יודה דכבתה זקוק לה וא"כ איכא מכח חומרא אז אינו בהיל כ"כ ולא ישכח
עיין בתשובת שאגת אריה סי' נ"ו דהחשש
למיחש שמא יחלל שבת וידליקנה כנ"ל. שמא ישכח שהוא שבת שייך רק במקום
מצוה עיי"ש שכתב עוד אשר רק בדאורייתא
ואמרתי בתרוצו דהנה באמת לא מצאנו
שנחוש ונגזור שמשום מצוה מן שייך בהיל ולא באתי רק לעורר.
המובחר יגבר עליו טרדתו עד שיחלל שבת כי
לא מצאנו אלא בשופר ומגילה שגזרו שמא והלום ראיתי בפמ"ג סי' תרע"ג מש"ז ס"ק
יעבירנה משום גופו של המצוה רק סמיכת א' כתב אשר הטור רוצה להשמיענו
הפמ"ג הוא מהאי דשמן שריפה שגזרינן דל"ת נהי דכבתה מדינא א"צ לחזור ולהדליק
שמשום בהילת המצוה ישכח שהוא שבת אף מ"מ מצוה מן המובחר לחזור ולהדליק שנית
שאין המצוה מוטל עליו לבערו כעת דוקא כמ"ש הב"ח וכו' דא"כ בשבת יהי' אסור
והבן ,א"כ אין על ר"ח שום תפיסה כלל דהא שמנים ופתילות הגרועים דשמא תכבה
רב חסדא מפרש לקמן דף כ"ג דשמן שריפה ומתוך שמצוה להדליק יחזור וידליק ויחלל
בשבת נמי שרי ומתניתין דאוסר בשמן שבת דומה לשמן שריפה )שבת כ"ג ע"ב(
שריפה מוקי לה ביו"ט שחל להיות בעש"ק מתוך שמצוה לבערו יע"ש ,והביא עוד ראי'
ומשום דאין שורפים קדשים ביו"ט עיי"ש א"כ דגם למצוה אין צריך לחזור ולהדליקה דאי
לשיטתו אינם יכולים להקשות ולומר שיהי' הי' מצוה אז לא קשה קושית הגמרא מהך
אסור בשבת משום שמא יחזור וידליקנו דמצותו משתשקע החמה עד שתכלה רגל
בשבת כיון דלמצוה צריך לחזור ולהדליקה כי מן השוק מאי לאו דאי כביא הדר מדליק לה
ר"ח לשיטתו יכול לסבור שבדבר שהוא משום עיי"ש דהלא למצוה גם אנו מודים שצריך
מצוה לבד לא שייך בהיל וא"ש. להדליקה עיי"ש.
ח( חלקי אמרה נפשי להבין בדברי קדשו ובזה מצאתי פרפרת נאה לתרץ קושית
של כ"ק זקיני זצ"ל זי"ע לתרץ המפרשים מדוע לא מקשה הגמרא
אור לישראל — יוצר אור עד
המצוה יטה אף שלרב כבר פרק עול המצוה מה שמקשים העולם לדעת הגהת מרדכי
מעליו כיון שסבר כבתה אין זקוק לה מ"מ פ"ק דשבת סו"ס רנ"ב דאם יש נר אחד כשר
למצוה מודה וא"כ שייך החשש כמו שמצינו בבית מותר להשתמש לאור נרות פסולים
שחששו בשמן שריפה ,י"ל דרב באמת גם בכל החדרים עיין רמ"א סי' רס"ד ובמג"א
בשמן שריפה אינו חושש שמחמת בהילת ס"ק ב' וא"כ קשה לרב הונא דאמר אין
המצוה יטה רק יסבור כר"ח ולא כרבה דהאי מדליקין בהם בשבת וע"כ מיירי דיש לו גם
דשמן שריפה מיירי ביו"ט וטעם האוסר שמן כשר דאם לא כן נר שבת קודם
משום שאין שורפים קדשים ביו"ט כנ"ל כמבואר בסי' רע"ח וכיון דאיכא נר כשר
באות ז' וא"כ אינו מוכרח שרב סובר אסור אמאי לא ידליק נר חנוכה הלא לא שייך
להשתמש לאורו דבאמת יוכל לסבור מותר החשש שמא יטה כנ"ל ,ואמרתי בתירוצו
להשתמש לאורה ואעפ"כ לא שייך שמא עפ"י סברת זקני זי"ע אשר לרב הונא דסבר
יטה כיון שיש כבר גם נר טוב לכבוד שבת, כבתה זקוק לה אין די במה שידליק את הנר
משא"כ ר' יוחנן ע"כ מוכרח לסבור אסור כי צריך עוד להוסיף שמן ולהתחיל את
להשתמש לאורו דאם הי' סבר מותר המצוה מחדש א"כ עד שלא דלק עדיין
להשתמש לאורו אז שייך החשש שמא יטה כשיעורא עוד מוטל עליו החיוב כבתחילה
משום בהילת מצוה אף כשיש נר אחד טוב ע"כ שייך שפיר בהילת המצוה ויש לחוש
כמו שמצינו בשמן שריפה ואין לומר דר' לשמא יטה )אף שכבר דולק( כדי שלא יכבה
יוחנן יסבור כרב חסדא דהאי דשמן שריפה ויתבטל המצוה כמו דחיישינן בשמן שריפה
מיירי ביו"ט דהנה ידוע שיטת ר' יוחנן דחיישינן אף שהוא שמן טוב א"כ כ"ש שיש
בירושלמי הובא בתוספות ביצה דף כ"ג לחוש שיטה מחמת בהילת המצוה אף שיש
דסובר הבערה ללאו יצאה א"כ ע"כ לא מצי
מוקי אסורי דשמן שריפה ביו"ט לפי מה נר אחר טוב.
שכתבו התוספות )שבת כ"ג ופסחים ה'(
דלמאן דסובר הבערה ללאו יצאת אין שום ובזה אשכחנא פתרי לתרץ בדרך חידוד מה
איסור הבערה נוהג ביו"ט ,ומוכרחים אנו שהוכיח אביי רק מר' יוחנן דאסור
לומר על כרחינו שיסבור כרבה דהאיסור הוא להשתמש לאורה ולא מרב דכשאמרוהו רבנן
בשבת משום שמא יטה משום בהילת קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' דרב סובר אסור
המצוה וכיון שחושש בשמן שריפה אף להשתמש לאורו כיון דסבר שמותר להדליק
שהוא שמן טוב לשמא יטה מחמת בהילת בפתילות ושמנים הפסולים בשבת לא קבלה
המצוה א"כ מכ"ש שיש לחוש בנר חנוכה דאינו מוכרח אשר רב יסבור כן דאף אם
בשמנים הגרועים שמא יטה מחמת המצוה יסבור מותר להשתמש לאורה מ"מ ליכא
אף כשיש נר טוב בביתו וזה שהתירו הוא החשש דשמא יטה ,כיון דע"כ מיירי ביש נר
מטעם שסובר אסור להשתמש לאורו ויהי' שבת על השלחן שנר שבת קודם ואז לא
שייך תו חששא דשמא יטה כנ"ל וא"ת שיש
לו הכירא ולא יבא להטות ודו"ק. מקום לחוש שמא מחמת בהילת ולהיטת
יוצר אור — סימן א עה
שחולק מחמת זה על המג"א .אבל לדרכינו ט( אמרתי אחכמה עוד ליישב על נכון
ניתן להציל את דבריו הקדושים כי שפיר בדברי זקני זצ"ל את דברי מרן
מצא המג"א כאן מקום להוכיח שמרן בעל בית יוסף הוא המשביר בשו"ע או"ח סי'
הש"ע אינו חושש למעשה על האי חששא תרע"ג סעיף ב' וז"ל הדלקה עושה מצו'
שכתב הטור שאם יהי' רגיל לחזור לפיכך אם כבתה קודם זמנה אין זקוק לה
ולהדליקנה בחול אז יבא להדליקנה גם ויש לדקדק דיותר הו' לי' לדייק הא דכבתה
בשבת באיסור דאל"כ למה לא הוכיח האי אין זקוקלה מהדין שכתב בסעיף א' כל
דכבתה אין זקוק לה מהאי דינא שכתב השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה שם
בסעיף א' שמותר להדליק בשמנים ופתילות הי' מקום לומר לפיכך אם כבתה וכו' ולמה
הגרועים אפילו בליל שבת ,כי שם הי' מקום המתין עד כאן הלא גם משם נמצינו למדין
לומר לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אין לכאורה דכבתה אין זקוק לה ,ולדרכו של
זקוק לה בחול אז הי' ראוי לחוש מלהדליק כ"ק זקני דרב יכול לסבור שמחויב להדליקה
בשמנים ופתילות הגרועים פן יחזור עוד הפעם אף שמתיר להדליק בשמנים
וידליקנה בשבת ג"כ כדברי הטור ,ומדהמתין ופתילות הגרועים דכיון שחולק בזה על ר"ה
עד סעיף ב' ורק שם כתב הדלקה עושה שאין צריך ליתן שמן מחדש כשיעור אם
המצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה כבתה לפני זמנה א"כ לא שייך שמא יפשע
אין זקוק לה עיי"ש מזה הו' הוכחה ברורה עיין בדבריו הנעימים ,וכבר כתב הרמב"ן
שהשו"ע לא חשש על האי חששא ושפיר שגם מהא דמתיר בשבת ג"ב אין מוכח
כתב המג"א דלמצוה יודה ששפיר מדליקין כבתה אין זקוק לה כיון דהוי אנוס על פי
הדיבור עיי"ש א"כ מהא דמתיר להדליק
עוד הפעם וא"ש. בשמנים ופתילות הגרועים אין להוכיח האי
דכבתה אין זקוק לה ושפיר מובן מה שבעל
י( עשרה אני יודע לתרץ בדברי קדשו של השו"ע לא הוכיחו אלא מהאי דקיי"ל הדלקה
אא"ז המחבר זי"ע בטוב טעם
קושית המפרשים שהקשו מנ"ל לרבא דסבר עושה מצוה.
ר"ה מותר להשתמש לאורה דלמא סבר
באמת אסור להשתמש לאורה והטעם ובזה מצאתי לתרץ בטוב טעם את דברי
שאסור בשבת הוא משום דחושש פן המג"א בס"ק י"ב שכתב וראוי
ישתמש לאחר שידלק כשיעור ויבא להטות, להחמיר לחזור ולהדליק עיי"ש והקשו עליו
ואמרתי לפרש דהנה באמת הביא הב"י בשם שמנ"ל להעמיס זאת בדברי המחבר שיסבור
מהרא"י דגם השמן הנותר לאחר שדלק שאף שכבתה אין זקוק לה מדינא מ"מ
כשיעור אסור להשתמש לאורה אם אסור למצוה ראוי שיחזור וידליקנה הלא הוא נגד
בשעת הדלקה משום דהקצה למצותו אלא שיטת הטור שנראה מדבריו שאם יהי' רגיל
שהטו"ז מקשה עליו מהאי דסנהדרין מ"ח להדליקה עוד הפעם בחול עכ"פ אז יש
דאינו מקדש רק מהראוי לו עיי"ש ,ולפי לחוש שיעשה כן ח"ו גם בשבת ,עיין בפמ"ג
אור לישראל — יוצר אור עו
אתקצאי כלל למצותו שאין עיקר מצותו סברת אא"ז זי"ע בשיטת ר"ה דכבתה זקוק
אלא בשעת הדלקה ממש עיי"ש ,והנה לה היינו שצריך שיהי' נר דלוק כשיעור שלם
באמת גם הפני יהושע מודה שבאם דלק כל מעת שנכבה בלי הצטרפות מה שדלק כבר
השיעור אף שעיקר מצותו קיים בשעת א"כ שייך לומר שפיר שהוקצה למצותו כל
הדלקה מ"מ מקיים בזה מצות פרסום הנס השמן אף מה שנותר כיון שהקצהו מתחילה
כמבואר במפרשים עיין בב"ח סי' תרע"ו ד"ה לזה שאם יכבה יצטרך לו הו' כלו מן הראוי
ומ"ש ,ומי גרע מעצי סוכה היותר מכדי לו ,ודומה לזה מצינו דברי ר' יוחנן )בסוכה
הכשר שמבואר בשו"ע סי' תרצ"ח שהקצה מ'( שמחלק בין אתרוג לסוכה דסוכה הוי
למצותו אלא ודאי שכונת הפני יהושע מוקצה גם בשמיני משום דאי מתרמי לי'
שמדמתיר רב להדליק לכתחילה בשמנים סעודה בין השמשות צריך לאכלו בסוכה
ופתילות הגרועים אף שדרכם לכבות מזה עיי"ש הרי דאף של איתרמי לי' סעודתא בין
נראה שלא אקצאי רק משיעור הדלקה ולא השמשות מ"מ הוי מוקצה בשמיני כיון דהי'
מן כל השמן שבנר הצריך להדלקת חצי ראוי לזה שיזדמן לו סעודתא בין השמשות
שעה אבל לסברת ר' יוחנן הנ"ל אתי שפיר ע"כ הו' מוקצה אף בלא אזדמן כמו כן הו'
דכיון דאילו מתרמי שדלק הו' מצוה א"כ הו' מוקצה כל השמן שבנר כיון שאם יכבה לפני
זמנה יצטרך לכל השמן שידליק מכאן
מקצה מעצמו וא"ש. ולהלאה שיעור שלם אף אם באמת לא נכבה
ולא הי' צריך לי' ונותר ,ומתורץ קושית
והואיל ואתא לידן נימא בה מילתא חדתא המפרשים על נכון דאם יסבור ר"ה אסור
לתרץ מדוע לא למד אביי מרב להשתמש לאורה אז לשיטתו דהיינו כדברי
שסובר אסור להשתמש לאורו אלא מר' זקני זצ"ל שכבתה זקוק לה פירושו שצריך
יוחנן למד כן שהי' קשה לו על רב קושית ליתן שמן מחדש כשיעור א"כ גם לאחר זמן
הפני יהושע הנ"ל דכיון דסבר כבתה אין הו' אסור וא"כ אין לאסור בשבת ושפיר
זקוק לה הרי עומד ומצפה מתי יכבה ולא הוכרח רבא לומר שסבר ר"ה מותר
אתקצאי כלל למצותו שאין עיקר רק בשעת
הדלקה אבל כשאמרוהו משמי' דר' יוחנן להשתמש לאורו וא"ש.
ולשיטתו דחשוב מוקצה משום דאי מתרמי
ואמרתי להוסיף ולפרש עד"ז אשר לסברת
כנ"ל ע"ב שפיר קבלה. ר' יוחנן דשפיר הו' מוקצה משום
שמא יתרמא לתרץ מה שהקשה הפני
או יתכן בדרך זה דלכן לא קבלה אביי הא יהושע ז"ל בד"ה באו"ד על הפוסקים
דרב אלא מר' יוחנן כיון דלכאורה יש שמפרשים הטעם דאסור להשתמש לאורו
להקשות על דינו של רב כנ"ל פן יבא להטות הוא משום דהוקצה למצוה והקשה הפני
כשישתמש לאחר זמן הדלקה בתוך שיעורא יהושע ז"ל כיון דקיי"ל כבתה אין זקוק לה
ומוקצה לא הי' כיון שבאם יכבה נרו מותר א"כ הרי עומד ומצפה מתי יכבה נרו ולא
להשתמש לאורו א"כ לא הו' מוקצה אף
כשלא כבה כדברי הפני יהושע הנ"ל אבל
יוצר אור — סימן א עז
להשתמש לאורו מ"מ אסור בשבת מפני לדברי ר' יוחנן דאמר ביבמות פרק החולץ
שאר טעמים ,כגון חששות הטור שיחזור דאמרינן אגלאי מילתא למפרע א"כ אם לא
וידליקנה כמנהגו בחול דהא סבר כבתה זקוק כבה אמרינן איגלאי מילתא למפרע ושפיר
לה או שמא ישתמש אחר זמן מצותו ויבוא
להטות או שמא יטה כשישתמש בו לצורך הו' מוקצה ואסור להשתמש לאורו.
מצוה .עוד נקדים לדקדק בעצם סברת הפני
יהושע הנ"ל אשר רצה להעמיס בכונת רש"י ולדרכנו ניתן לתרץ קושית הגה"ק מהר"צ
ז"ל שמא יפשע ,כי דבר זה צריך לפנים מליסקא זצ"ל שהקשה על הא
דלכאורה למה ניחוש שיטעה האדם ויסבור דאמרינן בגמרא אי זכאי גמירתיה לשמעתי'
דכבתה אינו זקוק לה אם הדין הוא דכבתה מעיקרא והא גמרה נפקא מינה לגרסא
זקוק לה מה שלא מצינו דוגמת חשש זה דינקותא ,והקשה מאי קושיא הא איכא
בשאר מקומות )ולמה לא אסרו לפי"ז מקוה נפקותא גדולה דעד השתא סבר מותר
מי גשמים פן יטעה ויסבור שמטהר אף להשתמש לאורה ועתה נודע לו דאסור .
בזוחלין וכדומה( .ואמרתי להסביר אבל לדרכנו אתי שפיר לומר שעד כעת גם
כדשפילנא לסיפא דדברי מרן הפני יהושע כן הי' סבור שאסור רק שהי' סבור שזה
בד"ה בא"ד דלמאן דסבר כבתה זקוק לה הטעם משום שהקצה למצותו לא שייך כנ"ל
הסברא נותנת שאסור להשתמש לאורו רק מר' יוחנן למד ששייך גם טעם זה וא"ש.
ולמאן דסובר כבתה אינו זקוק לה הסברא
החיצונה נותנת שמותר להשתמש לאורו, ובדרך פשוט אפשר לתרץ קושית התוס'
עיי"ש שמיישב בזה דברי התוס' שכתבו והמפרשים מנ"ל לרבא דסבר ר"ה
דלרב הונא אצטריך לאשמועינן מותר מותר להשתמש לאורה דמהא דאסור בשבת
להשתמש לאורו ולרב שאסור להשתמש אין ראי' דבשבת יש לאסור גם מטעמים
לאורו .ולפי"ז אפשר ליישב דברי הפני אחרים וא"כ מהיכי תיתי יחלוק על רב רבו
יהושע בכונת שמא יפשע מה ראו על ככה שסבר אסור להשתמש לאורו .ונלענ"ד דהנה
לגזור שיטעו לומר דכבתה אינו זקוק לה, הפני יהושע פירק דברי רש"י ז"ל שפירש
היינו דכיון שסבר רב הונא דמותר להשתמש שמא יפשע ולא קאמר שמא ישכח ,ופירש
לאורו א"כ נראה דהמצוה כבר אזיל לה דהחשש הוא שמא יפשע מלתקן משום
בהדלקה ושפיר יש מקום לטעות ולומר דאתי למטעי שיסבור דכבתה אינו זקוק לה
דכבתה אינו זקוק לה ואיכא למחוש שמא ובאמת זקוק לה ,וא"כ בשבת על כרחך לא
יפשע כדברי הפני יהושע ,דהלא לפי סברא שייך האי טעמא דכיון דאי דאפשר לחזור
החיצונית הא בהא תליא אם מותר ולהדליקו א"כ אם יכבה אנוס הוא וכיון דלא
להשתמש לאורה אז כבתה אינו זקוק לה. שכיח שיכבה ליכא למיחוש בי' ,אע"כ
ואף דהוי אומר מותר מ"מ רבא לטעמיא דאיסורא דשבת משום דמותר להשתמש
לאורו ,עיי"ש .ונראה להוסיף תבלין דלכאורה
עדיין קשה דאכתי מנ"ל דסבר דמותר
להשתמש לאורו דלמא לעולם קסבר אסור
אור לישראל — יוצר אור עח
נכון דשפיר ידע רבא שסבר רב הונא שמותר במס' מכות ז' דאומר מותר מזיד הוא,
להשתמש לאורה דאל"כ מה"ת לחוש משא"כ אם תאמר אשר רב הונא סובר אסור
שיפשע ויאמר דכבתה אינו זקוק לה דהא להשתמש לאורה אז אין שום בית מיחוש
לפי הסברא אם אסור להשתמש לאורה אז לשמא יסבור שכבתה אינו זקוק לה .ונמצאנו
למידין ליישב שפיר קושית התוס' הנ"ל על
אם כבתה זקוק לה כנ"ל וא"ש.
?
יוצר אור — סימן ב עט
סימן ב
בכח השמנים ופתילות האלו להיות דולק עוד העלה והביא לנו כ"ק זקני הבהמ"ח
כשיעור ולא מחמת מקרה אחרת ע"כ שפיר זצ"ל שטעמו של רב הונא שסבר
כבתה זקוק לה והיינו שצריך ליתן שמן
חוששין שמא יפשע וא"ש. מחדש שידלוק מכאן והלאה שיעור שלם
הוא משום דיש להסתפק פן לא הי' ביכולת
ב( גם ניתן בזה להבין בעזהשי"ת שיטת רב הפתילות ושמנים להיות דולק כשיעור וא"כ
הונא במה שסובר מותר להשתמש הוה כאלו לא נתן שמן כשיעור שאז הדין דין
לאורו ,שנתקשו המפרשים עליו דלשיטתו אמת שלא קיים המצוה כלל ,כמבואר בסי'
שסבר כבתה זקוק לה א"כ יותר מסתבר תרע"ג במג"א ס"ק י"ב .ורב הונא לשיטתו
לאסור להשתמש לאורו ,כי באם נאמר שסבר ספיקא דאורייתא לחומרא ורב
שבהדלקה כבר אזלה לה המצוה ושפיר לשיטתו דסבר ספיקא דאורייתא לקולא
מסתבר הא דמותר להשתמש לאורה ,אז עיי"ש בדבריו הקדושים כי נעמו .ובזה נפתחו
קשה להבין מדוע סובר כבתה זקוק לה. לנו שערי אורה זו תורה לתרץ בזה כמה
ולדרכינו לא הו' תרתי דסתרי אהדדי כי דברסי העומדים ברומו של עולם בסוגיא זו.
לדברי מרן זקני זצ"ל שהא דכבתה זקוק לה
הוא מחמת ספק פן לא הו' בכח השמנים א( ראשית ניתן להבין בזה דברי רש"י ז"ל
ופתילות להיות דולק כשיעור כנ"ל א"כ ניתן שכתב שחוששין פן יפשע
לומר דבשמנים הטובים שבודאי הי' בכח )בד"ה זקוק( וכל המפרשים תלו כלי זיינם
להיות דולק כשיעור אם נכבה מחמת מקרה ושמו מטרתם להקשות למה לקח רש"י ז"ל
גם רב הונא סובר כהלכתא דבהדלקה כבר את חזקת כשרות של אותו איש יהודי
קיים המצוה ,וע"כ מובן שפיר שיטתו דממה שהולך להדליק נרות חנוכה בעידנא ולחושדו
נפשך מותר להשתמש לאורה ,דאם הוא שבאם יכבה נרו ח"ו יפשע ולא ידליקנו עוד
משמנים ופתילות הטובים היינו שיש בכחם הפעם כנגד הדין דכבתה זקוק לה והיכן מצא
להיות דולק כשיעור אז כבר קיים המצוה רש"י ז"ל מקום שחושדין עושה מצוה שלא
תיכף בהדלקתה וכבר אזלה לה ומותר יעשנה כראוי ונכון בכל פרטי' .ולדרכינו א"ש
להשתמש לאורה ואם אין בכח השמנים כי בדבר שבא רק מחמת ספק שפיר גוזרין
ופתילות הללו להיות דולק כשיעורא וא"כ כי מי לנו גדול מקדושת יו"ט שני שגזרו על
לא הו' נר מצוה כלל ולכשיכבה יצטרך כמה דברים פן יבא לזלזל כידוע וא"כ גם
להתחיל המצוה מחדש ולא יצטרף זה כלל כאן חשש רש"י ז"ל כיון שכבתה זקוק לה
כנ"ל בסי' א' א"כ לא הו' נר מצוה כלל הוא רק משום ספק פן נכבה מחמת שאין
ומותר להשתמש לאורה וא"ש.
אור לישראל — יוצר אור פ
דהוי ספק השקול פן נכבה מחמת שאר ג( ובדרך זה אפשר ליישב מה שהקשתי
מקרים .והנה זה תינח בחול דמניחה על לעיל סי' א' אות י' בדברי הפני
פתח ביתו ושפיר יש מקום לתלות בשאר יהושע שכתב לפרש החששא דשמא יפשע
מקרים דהיינו מחמת חוזק שליטת האויר דהא ודאי הוי פשיטא לי' לתלמודא דאם
השולט על אור הנר כאשר הדלת תסוב על כבתה באונס וישכח מלתקן דלית לן בה
צירה בפתיחתה ונעילתה כמו שיש לתלות אלא דחששא דרב הונא דאוסר הוא מטעם
בגריעותא דשמנים ופתילות והוי שפיר ספק שמא יפשע ולא יתקן גם לכתחילה כי יטעה
השקול ,ואינהו אזיל מחמת ספיקא לקולא בדין ויסבור דכבתה אין זקוק לה ובאמת הו'
לכן שפיר יכולים להדליק בהם בחול ,אבל הדין כבתה זקוק לה עיי"ש ,כי דבריו ז"ל
בשבת דע"כ צריך ליזהר שלא להניחו תמוהים לכאורה דלמה ניחוש לחששא זו
במקום שליטת האויר הרבה שלא יבא לידי שיטעה בדין ויסבור דכבתה אין זקוק לה
כיבוי על ידו משום איסור שבת ,דהיינו אם נפסק הדין דכבתה זקוק לה .ולדרכנו
שמניח דבר החוצץ בין האויר כמבואר בסי' א"ש לפי מה שחידש מרן זקני זצ"ל דאף
תר"פ או שיהי' נזהר עכ"פ לנעול ולפתוח למ"ד כבתה זקוק לה היינו דוקא אם נכבה
בנחת כמבואר בסי' רע"ז עיי"ש ,ונמצא דאם מחמת גריעותא דפתילות ושמנים אבל אם
יהי' נכבה בשבת לא יהי' הספק שקול כי נכבה מחמת שאר מקרים רעים אז אם
קרוב הוא הדבר לומר על כרחך שנכבה כבתה אין זקוק לה ,וא"כ לפי זה שפיר יש
מחמת גריעותא דשמנים ופתילות וא"כ מקום לטעות בין נכבה מחמת גריעותא
לכאורה הי' סברא לומר שיודה רב בזה דשמנים ופתילות ובין נכבה מחמת שאר
דזקוק לה ,ואף בחול בכגון דא שקרוב הדבר
לומר שנכבה מחמת גריעותא דשמנים מקרים וא"ש.
ופתילות יהי' זקוק לה .ולפי"ז בשבת דחנוכה
יהי' אסור להדליק בה כי שמא יכבה וישכח ד( עוד נאמר בזה לתרץ מדוע לא אמר רב
שהוא שבת ויחזור וידליקנה כמצותו בחול סתם "מדליקין בהם בחנוכה"
)וכמו שחשש הטור למ"ד כבתה זקוק לה דמדהוצרך לומר "בין בחול ובין בשבת"
עיי"ש( ,ע"כ הוצרך רב לומר בפירוש נראה דמסתמא לא הייתי יודע דמתיר גם
דמדליקין בהם בשבת היינו שבאמת סובר בשבת וטעמא בעי ,ונלפענ"ד עפ"ד מרן כ"ק
דאפילו אם נכבה באופן שקרוב לומר זקני זצ"ל דהא דלרב הונא אין תולין מה
שמחמת גריעותא דשמנים ופתילות נכבה שנכבה בשאר מקרים רק בגריעותא דשמנים
אף על פי כן אין זקוק לה וא"כ לא שייך ופתילות הוא משום דקיי"ל ספיקא
דאורייתא לחומרא ,וא"כ הו' סברא לומר
חששא דהטור זקוק לה וא"ש. דרב דמתיר להדליק בחנוכה הוא רק בחול
מפני שסובר דבאמת אי הוי ידעינן דנכבה
ה( ובזה נוכל ליישב עוד קושית מחמת גריעותא דשמנים ופתילות הוי
המהרש"א ז"ל על סברות אמרינן שפיר דזקוק לה אלא דמיקל מכח
יוצר אור — סימן ב פא
יטה ,והקשה דהלא יש מקום לחוש שמא ההפוכות שכתבו התוספות דרב הונא
ישתמש לאחר זמן מצותו שאז מותר כבר איצטריך לאשמועינן שמותר להשתמש
להשתמש לאורה .ולדרכנו אפשר לומר דרק לאורה דמצד הסברא הייתי אומר שסובר
למ"ד ספיקא דאורייתא מהתורה לחומרא אסור להשתמש לאורה ,ולרב כתבו
שייך למגזר ולבטל מצוות נר חנוכה משום דאיצטריך לאשמועינן שסובר אסור
ספק פן יבא לידי איסור ,משא"כ למ"ד להשתמש לאורה דמן הסברא הייתי אומר
ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא א"כ לא דמותר להשתמש לאורה עיי"ש ,ולדרכנו
שייך לבטל מצות נר חנוכה משום ספק א"ש דממה דחזינן לדעתי' דר"ה שסובר
איסור והא דגזרו שמא יטה ובטלינן נר שבת כבתה זקוק לה ולדברי מרן זקני זצ"ל הוא
עבורה וגם נר חנוכה הוי בטלינן אי הוי משום דולה כיבוי הנר בגריעותא דשמנים
אמרינן מותר להשתמש לאורה הוא מטעם ופתילות ולא בשאר מקרים ,מזה הי' נראה
שכתבו התוס' שבת דף כ"ג ד"ה גזירה, לכאורה שיסבור דאסור להשתמש לאורה
דכשמשתמש ולא יהי' דולק יפה קרוב הדבר וכיון שאינו הולך ובא ומשתמש סביבותיה
שיבא להטות ונחשב לודאי לא ספק עיי"ש, ע"כ אינו יכול לתלות בשאר מקרים ,וע"כ
וזה ניחא אם נימא דמותר להשתמש לאורה הוצרך להשמיענו דסובר באמת מותר
משא"כ אם נימא דאסור להשתמש לאורה להשתמש לאורה .והא דאינו תולה כיבוי הנר
בתוך השיעור רק לאחר שדלק כבר השיעור בשאר מקרים הוא משום דאזיל מחמת ספק
וא"כ לא שייך לחוש לשמא יטה כי הלא לחומרא וכדברי מרן זקני זצ"ל ,ולרב שסובר
בתוך השיעור לא יבא להטות כיון דאסור כבתה אין זקוק לה הי' סברא לפי"ז לומר
להשתמש לאורה ,ואף דיש לחוש פן יטה שהוא מטעם דמותר להשתמש לאורה וע"כ
לאחר שדלק כשיעור המצוה מ"מ זה הו' רק תולה כיבוי הנר בשאר מקרין השכיחים
ספק דמי יימר דיהי' דלוק עוד לאחר ומתרגשים ורגילים לבא מחמת תשמיש ולא
מכשיעור ,דבאמת כתב הרשב"א דבשבת מחמת גריעותא דשמנים ופתילות ,לכן
צריך ליתן שיעור מצומצם ומשום חשש הוצרך להשמיענו שסובר באמת דאסור
ספק איסור פן יוסיף לא גזרו לבטל מצוה. להשתמש לאורה ואפי"ה סובר כבתה אין
אחר כתבי ראיתי אב ובנו שראו חידוש כזה זקוק לה כיון שמדי ספיקא עדיין לא נפק
הלא המה דו"ז הגה"צ בספר עטרת אלי' ובנו והוא הולך בספק להקל כדברי מרן זקני
זה דודי הגה"צ מ' יצחק פרענקל ז"ל בויעתר
יצחק שניהם מתנבאים בסיגנון אחד על דרך זצ"ל וא"ש.
זה עיי"ש. ו( עוד נלפענ"ד לתרץ בדברי מרן זקני
זצ"ל קושית השואל בתשובות
ובזה ניתן לומר בטעמא דמילתא אשר הרשב"א על רב שמתיר להדליק בשמנים
אביי לא רצה לקבלה מעיקרא מר' ופתילות הגרועים ,וקאמר אביי הטעם משום
זירא דשמנים ופתילות הגרועים מותרים לנר דאסור להשתמש לאורה וליכא חשש שמא
אור לישראל — יוצר אור פב
וא"כ לכאורה לפי שיטת הכסף משנה סוף חנוכה ,יען דר' זירא בשיטת רב סובר
פ"ט מהלכות טומאת מת דספק כרת ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא וא"כ
כולי עלמא מודים דמן התורה לחומרא, יקשה קושית השואל בהרשב"א הנ"ל,
נמצא דהדרא קושית הנ"ל לדוכתא דניחש משא"כ ר' יוחנן דידי' או דרב סובר ספיקא
פן יחלל שבת )כשישתמש לאחר שדלק דאורייתא מה"ת לקולא כמו שכתב זקני
כשיעור או פן ישתמש לצורך קדושה(
במלאכת העברה שיקרב השמן אל הפתילה ע"כ מני' שפיר קבלה וא"ש.
שהוא בכרת והוי ספיקו לחומרא. ובדרך זה אפשר לתרץ עוד קושית
המפרשים שהקשו דאף דאסור
אמנם זה קשה לרב אבל ר' יוחנן לשיטתי' להשתמש לאורה מ"מ האיך התירו להדליק
אזיל דאינהו סובר בירושלמי בשבת חנוכה בשמנים ופתילות שאינם
דהבערה ללאו יצאת כמו שהובא בתוספות דולקים יפה הלא איכא למיחש שמא יטה
ביצה כ"ג ,ולכן מאליו מובן שיטת אביי מדוע בשעה שישתמש לצורך איזה תשמיש
לא האמין לשמועתו כששמע משמי' דרב דקדושה שהוא שרי לאור נר חנוכה .ולדרכנו
דמותר להדליק בשמנים ופתילות הגרועים אתי שפיר דכיון דזה הי' רק ספק פן יזדמן
אף בשבת חנוכה מחמת קושיות הנ"ל וא"כ לו איזה תשמיש דקדושה ומחמת חשש
בודאי לא אמרה ,אבל כשאמרו לו משמי' ספק איסור לא הי' יכולים לגזור לבטל מצוה
דר' יוחנן הכי שפיר קבלה כי ר' יוחנן ודאי כנ"ל ,וגם בזה מובן מדוע לא קבלה אביי
יכול לומר כן לפי שיטתו דהבערה ללאו מעיקרא עד ששמעה משמי' דר' יוחנן
כדברינו הנ"ל לדרכו של מרן זקני .ואם כנים
יצאת וא"ש. המה דברי אלו אמינא עוד פרפרת נאה
לחידודא לתרץ מדוע לא קיבל אביי
ובפשיטות נ"ל דלא קשה מהאי דכסף כשאמרו לו משמי' דרב שמותר להדליק
משנה על הא דמסקינן בשמנים ופתילות הגרועים בשבת דחנוכה
בטעמא דר' יוחנן משום דסובר ספיקא וכשאמרו לו משמי' דר' יוחנן קיבלה ,עפ"י
דאורייתא מה"ת לקולא על פי דברי האור האמור למעלה להציל את רב מקושית
חדש קידושין דף ט' שהעלה דשיטת הכסף הרשב"א שהקשה דניחוש פן יבא להטות
משנה בהרמב"ם שספק כרת לחומרא אחר שידלק זמן מצותו ,וכן מקושית
מה"ת הוא תלוי בפלוגתת הגמרא עיי"ש המפרשים שהקשו דניחוש פן יטה
ושיטת ר' יוחנן היא דאין לחלק בין לאו לכשישתמש לצורך איזה תשמיש דקדושה
לכרת עיי"ש א"כ לדידי' גם באיסור כרת שמותר לאור נר חנוכה ,וכתבנו דזה הוי רק
ספק וספיקא דאורייתא מה"ת לקולא
ספיקא לקולא וא"ש. לשיטת רב וע"כ לא גזרי לבטל מצוה
ובפשיטות אמרתי מדוע לא רצה אביי בשביל זה.
לקבל הא דר' ירמי' מעיקרא
ע"פ מה שראיתי בשירי קרבן על הירושלמי
במסכת סוכה פרק ג' סוף הלכה ד' ,רב הונא
יוצר אור — סימן ב פג
מן הספק ולכשיראה שכבר דלק יותר מן סובר בחנוכה לא מבריך לא וכו' עיי"ש,
השיעור חצי שעה ישתמש בהיתר לאורה ומקשה שם הלא רב הונא תלמידו דרב הו'
לפי שיטת הרי"ף ויבא לידי חיוב חטאת ע"י ורב סבר נר חנוכה צריך לברך ומתרץ וז"ל
הטי' וחוזר הקושי' למקומה .ונלפענ"ד לומר וצ"ל דרב הונא סובר דלא אמר רב הכי .והנה
מלתא דמסתבר בעזהש"י אשר למאן דאמר זה קשה גם בסוגיין דהאיך יכול רב הונא
הבערה ללאו יצאת לא קשה קושית לסבור שאסור להדליק בשמנים ופתילות
המפרשים כלל ואפרש שיחתי בתרי אנפין. שאסר בשבת וכבתה זקוק לה נגד שיטת
רבנו רב ,וע"כ אשר סבר רב הונא דרב אינו
אופן אחד דהנה יש להקשות לפי הכלל מתיר להדליק שמנים ופתילות הגרועים
המסור בידינו שאין לבטל שום מצוה וניתן שפיר לומר אשר מטעם זה לא רצה
משום ספק פן יבא לעבור על איסור לאו אביי לקבלה מר' ירמי' משמי' דרב אלא מר'
אלא בשביל ספק איסור כרת ,ומה"ט בטלי
תקיעת שופר משום שמא יעבירנו ולא בטלו יוחנן וא"ש.
בכל יו"ט משום שמא יתקן כלי שיר ,דניתן
לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת )עין תוס' ובדרך פלפול נלפענ"ד מדוע לא קיבלה
מגילה ד' ע"ב ד"ה ויעבירנה( א"כ למ"ד אביי אלא מר' יוחנן האי דינא
הבערה ללאו יוצאת לכאורה אין לבטל מצות דמותר להדליק בשמנים ופתילות הגרועים
הדלקת נר חנוכה באין כאן שמן אחר מחשש לנר חנוכה ,כי באמת הקשה השואל
שמא יטה ,דלא חששו משום ספק לאו לבטל בתשובת הרשב"א הובא ביתה יוסף בסימן
מצוה מחמתו .אמנם הדבר נכון עפ"ד תרע"ג וז"ל שאלת במ"ש הרי"ף בנר חנוכה
התוספות )במס' שבת דף כ"ג ד"ה גזירא( שמותר להשתמש לאורה אחר עבור זמנה
שכתב לחלק בין גזירת שמא יטה לשאר דא"כ למה התירו בה בשמנים ופתילות
גזירות דגזירת שמא יטה הי' ודאי ולא ספק שאסרו חכמים להדליק בהם בשבת שהרי
עיי"ש ,א"כ שייך שפיר לגזור ולבטל מצות נר כל עצמם לא התירו אותם אלא מפני
חנוכה משום שמא יטה אף למ"ד הבערה שאסור להשתמש לאורה .קושיא זו אינה
ללאו יוצאת כיון דהי' קרוב לודאי ולא ספק, כלום שהרי לא הוצרכה להוסיף בשמן שיהי'
אבל עיין בספר יוסף דעת סי' כ"ח דלמ"ד דולק והולך כל הלילה אלא כדי שיעורו
הבערה לחלק יוצאה אין שיעור להבערה ובתוך זמן הזה הי' ראוי לחוש שמא יטה,
וחייב בכל שהוא ,מה שאין כן למ"ד הבערה אבל כל שאסור להשתמש תוך זמן מותר
ללאו יוצאת גם להבערה יש שיעור כגרוגרות. להדליק בהם ובשבת נותן מאומד גם כפי
שיעורו ולא בצמצום שאי אפשר וכו' עיי"ש,
ומעתה אפילו אם נאמר דגזירת שמא יטה והאחרונים דחו תירוץ זה דכיון דאי אפשר
הי' קרוב לודאי ולא ספק כדברי לצמצם א"כ צריך לחוש לחומרא ולגזור
התוספות הנ"ל שייך שפיר לגזור ולבטל שלא להדליק בשבת לנר חנוכה מחשש פן
מצוה משום גזירת שמא יטה ,אף שהוא רק יוסיף על השיעור בשעת נתינה כדי לצאת
אור לישראל — יוצר אור פד
כשישתמש לאחר שכבר דלק כשיעור, לאו אבל מ"מ שיעורא בעינן ,וא"כ משום
דלדידי' על הבערה חייב כרת ומבואר האי חששא שיטה לכשישתמש לאחר שכבר
ברמב"ם הלכות שבת פרק י"א דלהבערה אין דלוק כשיעור אין לגזור ולבטל מצות נר
צריכים שיעור כגרוגרות וחייב בכ"ש עיי"ש, חנוכה כיון דלדעת הרשב"א צריך ליתן
משא"כ לר' יוחנן דס"ל הבערה ללאו יוצאת בשבת שיעור מצומצם ,ואף דאי אפשר
כמו שהבאתי בשס הירושלמי המובא לצמצם אבל מ"מ שיעור כגרוגרות בודאי
בתוספות ביצה כ"ג על כן שפיר קבלה וא"ש. ליכא אחר השיעור חצי שעה א"כ לא יוכל
לבוא אפילו לידי חיוב לאו ומיושב קושית
או יתכן עפ"ד המג"א סי' תרע"ג ס"ק י"ב
שכתב דלמצוה כולי עלמא מודים השואל בהרשב"א על נכון.
שצריך לחזור ולהדליקנה אם כבתה לפני
זמנו .ועיין בפמ"ג שהקשה דא"כ שייך אפילו לפי מה שראיתי בבית יצחק או"ח
חששא דהטור שמא ישכח גם בשבת ויחזור סי' י"ב שמיישב האי דגזרי לבטל
מצות נר חנוכה בשמנים ופתילות הגרועים
וידליקנו כאשר רגיל בחול משום מצוה. משום שמא יטה ,הלא למ"ד הבערה ללאו
יוצאת אפילו אם יטה לא יבא לידי חיוב
ומעתה ניתן להאמר אשר על כן לא רצה חטאת .ומתרץ עפ"ד התוספות הרא"ש
אביי לקבל דינו של רב שיהי' שכתבו ביבמות בישוב קושית תוס' על ר'
מותר להדליק בשמנים ופתילות הגרועים ישמעאל שהטה וכתב שיביא חטאת שמינה,
מפני קושית הפרמ"ג הנ"ל ,משא"כ מר' והרי הוא ס"ל הבערה ללאו יוצאת ביבמות
יוחנן שפיר קבלה כי לדידי' שהבערה ללאו ו' ,ותירץ דבשמן הי' מבשל א"כ הו' החשש
יוצאת אין לגזור לבטל מצות נר חנוכה מפני כרת ומיתות בי"ד עיי"ש .והנה ידוע דמשום
שמא יחזור וידליקנו ואינו דומה לגזירת מבשל אינו חייב אלא אם מבשל שיעור
שמא יטה שהוא קרוב לודאי כנ"ל וא"ש .או גרוגרות כמבואר ברמב"ם הלכות שבת פרק
יתכן עפ"י מה שראיתי בשם הגאון י"ב עיי"ש א"כ ניתן להסיר קושית האחרונים
מאוסטראווצא זצ"ל דהאי חששא דהטור לא מעל הרשב"א הנ"ל דלאחר שכבר דלק
שייך אלא למ"ד כל מילתא דאמר רחמנא כשיעור א"א לבוא לידי חיוב חטאת כיון
לא תעביד אי עבד מהני ,אבל למ"ד אי עביד
לא מהני אף אם יחזור וידליקו ליכא איסור דאין בה שיעור כגרוגרת כנ"ל וא"ש.
דאורייתא דהוי מקלקל דלא קיים בזה מצוה
כיון דאמרינן דלא מהני והוי כלא הדליק ומעתה ע"פ הנך תרי אנפין מובן דברי
כלל ,עיי"ש ובספר מראה כהן בזבחים דר' הגמרא על נכון דעל רב הי' קשה
יוחנן ס"ל אי עביד לא מהני ובנחלת עזריאל לי' לאביי קושית השואל בהרשב"א הנ"ל
פ"ג דשבועות דרב ס"ל אי עביד מהני. ותירוצו דחוק כמו שכתבו האחרונים,
ומעתה אביי לשיטתו וגם לשיטת רב כנ"ל ולשיטת רב דבריהם נכונים דכיון דהבערה
שפיר הי' קשה לו האיך יכולים להתיר לחלק יוצאת א"כ יש שפיר לגזור מלהדליק
בשמנים ופתילות הגרועים פן יטה
יוצר אור — סימן ב פה
הו' סבר רב כבתה זקוק לה אז הי' לו לאסור שמנים ופתילות הגרועים לנר חנוכה הלא
עכ"פ בשבת שמנים ופתילות הגרועים כיון דלמצוה כבתה זקוק לה א"כ שייך
משום האי חששא שכתב הטור שיחזור חששא דהטור כמו שהקשה הפמ"ג ,משא"כ
וידליקנה גם בשבת )ועיין ביוצר אור עמוד מר' יוחנן שפיר קבלה דלדידי' דסבר אי
א' שמיישב בזה את דברי הרי"ף ז"ל ותמצא עביד לא מהני א"כ לא יכול לבוא לידי כנ"ל
נחת( ולכאורה האיך יכולים להוכיח דסבר דהוי מקלקל א"כ לא שייך לאסור שמנים
רב כבתה אינו זקוק לה מדקתני שמנים ופתילות הגרועים משום האי חששא וא"ש.
ופתילות הגרועים לשבת חנוכה ואינו חושש
שמא יחזור וידליקם הו' מצוה הבאה או יתכן עפ"י דברי הרי"ס בפ"ק דכתובות
בעבירה וליכא מצוה וא"כ אינו חייב משום דהא דכבתה התורה גבי מילה ביום
שבת דהו' מקלקל כמו שהבאתי בשם הגאון ודרשו חז"ל אפילו בשבת ,לא להתיר מילה
מאסטראווצא זצ"ל וא"כ לא שייך למגזור בשבת אתא דבלאו הכי ידעינן דמותר דהרי
משום זה לבטל נר חנוכה באין לו אחר ,כנ"ל הו' מקלקל ,ואי דמתקן המצוה הא אם נימא
בשם התוספות והשער המלך שלא גזרו דאסור הו' מצוה הבאה בעבירה וליכא מצוה
אלא כשיכול לבוא לידי חיוב עיי"ש .וא"כ ולא חשב מתקן וא"כ אין לאסור ,רק דהקרא
חוזר קושית הפני יהושע למקומה דשפיר איצטריך דהו"א דאין חייב למול דאי אפשר
לומר דמצוה לימול דא"כ הו' מתקן המצוה
ניתן לומר דרב סבר כבתה זקוק לה. ושוב אסור עיי"ש ,ונלפענ"ד לומר עיין
בשבת קל"ב דר' יוחנן הוא דדרש ביום
ומעתה אפשר לומר אשר מכח קושיא זו ואפילו בשבת א"כ לשיטת הרז"ה במאור
לא רצה אביי לקבלה מר' ירמיה הקטן בריש פרק לולב הגזול שסבר אשר ר'
בטעמא דרב שסובר כבתה אין זקוק לה אבל יוחנן לית לי' כלל האי דמצוה הבאה בעבירה
כשאמרוהו משמי' דר' יוחנן שפיר קבלה אין יוצאין בו ,א"כ אין שום התחלה לקושית
עפי"ד הבעל המאור הנ"ל ,דר' יוחנן לא סבר הרי"ס דשפיר איצטריך קרא להתיר דהרי
להאי כללא דמצוה הבאה בעבירה לא יצא לר' יוחנן אף דהוי מצוה הבאה בעבירה מ"מ
וא"כ אם יחזור וידליקה שפיר עביד מצוה יוצאין והו' מתקן .רק לשיטת הרמב"ן
וא"כ חייב משום שבת ,א"כ הי' לו לאסור במלחמות שם דר' יוחנן סבר ג"כ האי כללא
שמנים ופתילות הגרועים משום חששא דמצוה הבאה בעבירה אין יוצאין שפיר
דהטור שיחזור וידליקה גם בשבת אם בחול
כבתה זקוק לה ,אלא ודאי שסובר כבתה אין מוכרח סברת הרי"ם.
זקוק לה וא"ש. והנה הפני יהושע מקשה לפי פירוש רש"י
לעיל דטעמא דרב הונא הוא משום
ואגב אעתיק שעוררתי על דברי התוספות דחייש שמא יפשע ,א"כ רב נמי מצי סבר
ביצה כ"ג ד"ה על גבי חרם מותר כבתה זקוק לה אלא דלא חייש שמא יפשע
שהבאתי כמה פעמים בחבורי זה דלדעת עיי"ש בד"ה בגמרא .ותירץ כ"ק זקני דאי
התוספות הנ"ל שיטת ר' יוחנן הו' הבערה
אור לישראל — יוצר אור פו
ספק פן נכבה מחמת גריעותא דשמנים ללאו יוצאת מדאמר בירושלמי בפ' משילין
ופתילות אבל אם היינו יודעים בודאי שלא שאל קמי' דר' יוחנן מהו להדליק של בטילה
מחמת גריעותא דשמנים ופתילות אבל אם ביו"ט ואמר לא תאסור ולא תשרי עיי"ש,
היינו יודעים בודאי שלא מחמת גריעותא ובירושלמי פ"ב דשבת הלכה ה' מפורש
דשמנים ופתילות נכבה אלא מחמת שאר יוצא דר' יוחנן סבר הבערה לחלק יוצאת
מקרים אז כולי עלמא מודים דאין זקוק לה,
א"כ שפיר שייך לגזור שלא להדליק בשמנים עיין שם וצ"ע.
ופתילות הגרועים לשבת חנוכה פן יכבה
לפני זמנו ויחזור וידליקנו כרגיל ולא שייך ז( עוד העלו רעיוני לתרץ בדברי מרן זקני
לומר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כי פן זצ"ל זי"ע את קושית המפרשים
נכבה מחמת שאר מקרים וא"כ לא עשה שהקשו על דברי הטור אשר כתב דלשיטת
מצוה כי אז אינו מחוייב לחזור ולהדליקנו כבתה זקוק לה שייך לאסור להדליק
בשמנים ופתילות הגרועים לשבת חנוכה
כנ"ל ומיושב דברי הטור על נכון. משום שמא ישכח ויחזור וידליקנו כמו
שרגיל בחול עיי"ש ,והקשו עליו הלא לא
ובזה ניתן לפרש ולתרץ קושית המפרשים גזרו לבטל מצוה רק משום חשש חיוב
שהקשו לפ"ד הטור הנ"ל דשייך חטאת משא"כ במקום שלא יכול לבוא לידי
לאסור שמנים ופתילות הגרועים למ"ד כבתה חיוב לא גזרו וא"כ אפילו אם יחזור וידליקנו
ז"ל משום שמא ישכח ויחזור וידליקנו כאשר לא יבא לידי חיוב כיון דכבתה זקוק לה א"כ
רגיל א"כ מנ"ל לרבא דסבר רב הונא מותר הו' טעה בדבר מצוה וקיי"ל טעה בדבר
להשתמש לאורה דלמא באמת סובר אסור מצוה ועשה מצוה פטור עיי"ש .ולדרכנו
להשתמש לאורה והטעם שאסור בשבת הוא א"ש בס"ד דבאמת כבר הקשו כן האחרונים
משום דסובר כבתה זקוק לה ואיכא למיחש גבי שופר ולולב האיך גזרינן משום שמא
שיחזור וידליקנו גם בשבת .ולדרכנו אתי יעבירנו ד' אמות בר"ה הלא אפילו אם
שפיר דבשביל זה אין לגזור ולבטל מצות נר יעבירנו ג"כ ליכא חיוב חטאת דהא טעה
חנוכה כשאין לו אחר כי אפילו אם ישכח בדבר מצוה ועשה מצוה פטור ,ותירצו עפ"ד
וידליקנו מ"מ לא יבא לידי חיוב כיון דהי' הר"ן במס' מגילה ועוד ראשונים )הובא
טעה בדבר מצוה ,ואין לומר כנ"ל דטעה במג"א סי' תקפ"ח ס"ק ד'( דשופר ולולב
בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב דהא ספיקא הו' דאין אנו בקיאים בקבוע דירחי
דכבתה ז"ל הי' רק משום ספק ושייך למגזר והו' ספק אם יקיים מצוה אם כן שפיר גזרינן
כנ"ל ,כי לשיטת רב הונא זה אינו כי ר"ה שמא יעבירנו ,דהא טעה בדבר מצוה ולא
משמי' דר' יוסי אמר בסוכה מ"ב דטעה בדבר עשה מצוה שפיר חייב והכי נמי ספק שמא
מצוה ולא עשה מצוה ג"כ פטור עיי"ש וא"ש.
אינו יו"ט ולא עשה מצוה עיי"ש.
ומדי דברי בזה עלה בדעתי להקשות מדוע
גזרו לבטל נר שבת בשמן שריפה ומעתה לפי"ז לדברי מרן זקני זצ"ל דהא
דכבתה זקוק לה הי' רק מטעם
יוצר אור — סימן ב פז
טעם יאסרנו רב הונא לחנוכה עיי"ש ,אבל משום שמא יבא להטות בשביל בהילת
לדרכנו בדברי רב הונא לא הו' שמן שריפה המצוה כמבואר בגמרא הלא טעה בדבר
בכלל פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן מצוה ועשה מצוה פטור וא"כ לא יכול לבוא
לידי חיוב ,כי בשלמא בשמנים ופתילות
בשבת וא"ש. הגרועים שפיר גזרי כיון דגזירת שמא יטה
הו' ודאי לדברי התוס' אבל בשמן שריפה לא
ועוד רגע אדבר אשר לפי השיטות שייך זה ,אבל אחר העיון הדבר הנכון עפ"ד
שסופרים אשר במצוה שיכול לקיים התוספות )סוכה דף מ"ב ד"ה מהו( דרק
ע"י שליח לא שייך האי דטעה בדבר מצוה מצוה שאי אפשר לעשות ע"י שליח הו'
ועשה מצוה פטור ,א"כ האי קושי' על הטור מצוה בגופו דוקא שייך למפטר משום טעה
הנ"ל מעיקרא ליתא דנר חנוכה ניתן לקיים בדבר מצוה ,א"כ בשמן שריפה שניתן לשרוף
ע"י שליח שישתתף בפרוטה ,ועיין בב"ח סי' גם ע"י שליח ולא הו' מצוה בגופו שפיר גזרו
תרע"ו ד"ה ומ"ש שכתב שם שיש במצות נר פן יטה למהר שריפתו ,ומ"מ פטור לא הו'
חנוכה שני מצות חלק א' על ממונו ומזה
יכול לפטור ע"י אשתו או כשמשתמש כיון שלא הי' מצוה שבגופו וא"ש.
בפרוטה ועוד מוטל עליו להודות על הנס
וברכת שהחיינו והוא חיוב על גופו ומזה לא והנה לפי"ז לדברי רב הונא אם נאמר
יכול לפטור אף כשמדליקין עליו בביתו אם שסובר כר' יוסי שם בסוכה מ"ב
לא שעומד שם בשעת ברכה וענה אמן עיי"ש בתוספות ד"ה מהו לאית ספרים
דגרסי דגם במצוה שאינו בגופו ג"כ שייך
עיי"ש ואכ"מ להאריך יותר. טעה בדבר מצוה יקשה למה אסרי שמן
שריפה לנר שבת באין לו אחר הלא לא יכול
וכעת עלה בדעתי לומר אשר מטעם זה לא לבוא לידי חיוב כיון דטעה בדבר מצוה אף
רצה אביי לקבל מעיקרא הא דר' ירמי' שאינו על גופו ג"כ פטור ,ומוכרחים אנו לומר
בטעמא דרב דאינו מוכרח באמת לומר שסובר לפי"ז אשר רב הונא יסבור בשמן שריפה
כבתה אין זקוק לה ,דדילמא סבר כבתה זקוק כרב חסדא דהאי איסורא דשמן שריפה
לה רק דלשמא יפשע לא חייש ובשבת אם במתניתין רק ביו"ט שחל בעש"ק מיירי
כבתה לפני זמנו אנוס הוא על פי הדיבור שלא משא"כ לנר שבת דעלמא שפיר מדליקין.
לחזור ולהדליקה ,ואי משום שמא יטעה ויחזור
וידליקה ג"כ אין לאסור כיון דאז הו' טעה וארווחנו בזה לתרץ קושית הפני יהושע
בדבר מצוה ופטור כי כפי הנראה מדמתרץ רב שהקשה דהלא בכלל פתילות
הונא אמר רב את דברי ר' יוסי שם בסוכה מ"ב ושמנים שאמרו חכמים שאין מדליקין בהן
נראה שסובר כותי' דטעה בדבר מצוה אפילו בשבת הו' גם בשמן שריפה בכלל ומאיזה
לא עשה מצוה ג"כ פטור והבן.
?
אור לישראל — יוצר אור פח
סימן ג
שיפרט בפה את כוונת המצוה ובזה שייך לא אמנע מלהציג בזה את אשר העלה
שפיר לחוש שיטעה בדין או שמא ישכח מצודתי לבאר בדברי מרן כ"ק זצ"ל
לכוון .או יתכן עפ"ד הירושלמי פ"י דמס' בד"ה באופן אחר וטרם כל שיח אמרתי
פסחים ה"ג שמחלק בין מצה למרור שמצה לעשות מטעמים לדברי מרן זקני זצ"ל
אין צריך כוונה דהסיבה מוכיח עליו משא"כ שהעלה דטעמו של רב הונא שאוסר
להדליק בשמנים ופתילות הגרועים מפני
מרור שאכלן בלא סיבה עיי"ש. דאזיל לשיטתי' דסובר מצות צריכות כוונה
וכיון דכבתה זקוק לה יש לחוש שמא לא
א( ועתה אציע הנלענ"ד לדרכו בקודש ידליקנה בכוונת המצוה אחרי אשר תכבה.
להוסיף ולפרט פלוגתת רב הונא ולכאורה צריך להבין מה נשתנה ההדלקה
ורב בד' אופנים ,וזה יצא ראשונה בהקדם שניי' שחושש לשמא לא יעשה לשם מצוה
דברי הישועות יעקב או"ח סי' ס' שחידש יותר מבהדלקה ראשונה ,ואמרתי להסביר
דהא דקיי"ל דמצות צריכות כוונה הוא דוקא הדברים דבהדלקה הראשונה שצריך להניח
שבמצוה שמשך קיומה אינו נמשך בכל משך המנורה במקום שאין דרכו להיות כדי שלא
זמן מצותו ואין צריך לקיימה רק פעם אחת יאמרו הרואים לצרכו הוא מדליקה כמבואר
בתוך שיעור זמן המצוה ואם לא עשתה בגמרא ושו"ע סי' תרע"ה וא"כ ליכא
תיכף בהגיע הזמן יכול לעשותה גם אחר כך למיחוש שמא ישכח לכוון לשם מצוה,
בתוך משך זמן המצוה כמו במצה ושופר משא"כ אחרי אשר כבר מודלק ועומד
ודומיהן ,אז דוקא אמרינן דצריכה כוונה, במקום הכשר כיון שהותר להשתמש לאורה
משא"כ בתפילין וכדומה דזמן קיום המצוה חיישינן שפיר שישכח לכוון לשם מצוה רק
נמשך בכל משך זמן המצוה ואם לא עשאה ידליקה מחמת שנחשך אורה מלהשתמש
ברגע אחד הוא מעוות לא יוכל לתקון ברגע וידליקה כדי שיוכל להשתמש לאורו .ואולי
השני כי כל רגע מזמן המצוה די שיפקיע את אפשר עוד להסביר באופן אחר ולומר
עצמה ,בכגון דא אמרינן דאפילו כיון שלא שבתחילת ההדלקה אין צריך שיאמר בפה
לצאת יוצא שפיר עיי"ש .והנה לרב הונא שמכוון לשם מצוה כי מחשבתו ניכרת מתוך
שסובר דכבתה זקוק לה נראה שהוא מפרש מעשיו שלצורך מצוה הוא מדליקה כנ"ל
הברייתא דמצותה משתשקע החמה עד וע"כ די בכוונת הלב משא"כ כשכבר
שתכלה רגל מן השוק היינו שצריך שיהי' השתמש לאורה וכבה ומדליקה עוד הפעם
דלוק משך שיעור זמן כזה ולא שצריך שיהי' אין שייך לומר כן ,וע"כ אפשר לומר דצריך
דלוק דוקא בשעה הזה ולא יאחר ,כי באמת
לרב הונא זמנה כל הלילה ואם לא דלק
יוצר אור — סימן ג פט
דמנ"ל דרב חסדא סובר כבתה אין זקוק לה שיעור הזה בבת אחת צריך להדליק עוד
דלמא באמת סובר כבתה זקוק לה והא הפעם כדי שיהי' דולק ועומד שיעור הזה בלי
דמתיר בחול הוא משום דלא חייש לשמא שום הפסק כמבואר כבר בדברי קדוש זקני
יפשע ,ועוד בה שלישיה לתרץ גם קושית זצ"ל בסי' א' ,ע"כ בעינן שפיר כוונה למצות
המהרש"א על רבותינו בעלי התוספות נר חנוכה וכנ"ל בשם הישועות יעקב,
שדבריהם נראים כסותרים לכאורה משא"כ לרב אף אם נאמר כאותן הסוברין
דבתחילה כתבו שהסברא הי' נותנת לכאורה בשיטתי' דסובר מצות צריכות כוונה מכל
שאסור להשתמש לאור נר חנוכה וע"כ יפה מקום לשיטת הסמ"ג שסובר דהתירוץ
עשה רב הונא שהודיע לנו טמון ברמז הראשון דמתרץ בגמרא הברייתא לפי שיטת
שסובר מותר להשתמש לאורה ,ובסיום רב הוא העיקר וההלכה דאי לא אדליק
דבריהם כתבו לרב דמן הסברא הייתי אומר מדליק ,אבל אחרי אשר עבר הזמן עד
דמותר להשתמש לאורה וע"כ הוצרך רב שתכלה רגל מן השוק אין יכולים שוב
להדליק וכן פסק להלכה הרמב"ם א"כ לא
להשמיענו שאינו כן עיי"ש. שייך מצות צריכות כוונה כנ"ל בשם
הישועות יעקב ,וע"כ שפיר י"ל דהוי אמינא
והנה במה דסליקנא אפתח עפי"ד גדולי שגם רב סובר כבתה זקוק לה היינו דבתוך
המבארים שביארו כוונת רש"י ז"ל משך שיעור זמן המצוה היינו עד דכליא
באמרו דחיישינן שמא יפשע שכוונתו לומר ריגלא דתרמידאי אם כבה צריך לחזור
שמא ישכח ,כי רש"י ז"ל בעצמו פירש כן ולהדליקו אלא שמתיר לכתחילה להדליק
בכמה מקומות בש"ס ומהן בביצה ריש פרק בהן מפני שאינו חושש שיפשע מלכוון ,כי
ב' אהא דכתב שם בגמרא שמא יפשע לדעתו קיום המצוה זו נמשכת בכל משך זמן
פירש"י ז"ל שכח ,וכן בפסחים דף ס"ד מצותו ויוצא גם בלא כוונה ורק מפני שמתיר
דקאמר בגמרא דלמא יפשע פירש ג"כ רש"י להדליק בהן גם בשבת שפיר מוכיח דסבר
ז"ל ישכח ויבא לידי פשיעה ,וכן בדף ו' ע"ב כבתה זקוק לה ומתורץ לפי"ז גם דברי הרי"ף
על מה דאמרינן בגמרא דלמא פשע ולא
מבטל לה פירש רש"י ז"ל ג"כ ישכח ויבא ז"ל וא"ש.
לידי פשיעה .והנה כבר כתבו המפרשים
שיש להקשות מנ"ל לומר דסבר רב כבתה ב( ובפשטות עולה לפני במחשבה בדרך
אין זקוק לה דלמא סובר כבתה זקוק לה רק זה לפרש דברי הרי"ף ז"ל
דאינו חושש לשמא יפשע היינו ישכח כנ"ל, ביתר שאת ויהי' מתורץ על נכון גם מה
ונלענ"ד לחדש ולומר דחשש זה שישכח שהקשו עליו המפרשים מדוע סידר
להדליקה עוד הפעם לא שייך אלא למאן בהלכותיו האי דינא דרב דאסור להשתמש
דסובר אסור להשתמש לאורו דכיון שאינו לאורה תחילה טרם שהביא האי דינא דרב
משתמש לאורו לא ירגיש כשיכבה נרו אבל דסובר כבתה אין זקוק לה היפך מסדר
למאן דסובר דמותר להשתמש לאורו א"כ הגמרא ,וגם יהי' מתורץ קושית המפרשים
אור לישראל — יוצר אור צ
יכוון כראוי אלא ודאי שסובר כבתה אין לא שייך לחוש שמא ישכח מלתקנו כי הלא
זקוק לה. הוא עומד ומשתמש לאורה ותיכף ומיד
מרגיש אם נכבה .ובזה יהיו עולים דברי
ומעתה יתיישבו דברי הרי"ף כמין חומר התוס' כהוגן כי לרב הונא שאוסר להדליק
בקודש כי מהאי דשרי רב בחול בשמנים ופתילות הגרועים מחשש שמא
עדיין לא נשמע שסובר כבתה אין זקוק לה יפשע ,היינו ישכח להדליקה שנית אם יהי'
כי יכול להיות שסובר דכבתה זקוק לה נכבה ,הי' שפיר הס"ד לומר שסובר אסור
אלא שאינו חושש לשמא ישכח כיון להשתמש לאורו ולכן הוצרך להודיענו
דאפשר דמותר להשתמש לאורו ,וע"כ שסובר באמת דמותר להשתמש לאורו,
ליכא למיחש שמא ישכח כנ"ל וליכא ובאמת אינו חושש שישכח מלהדליקה רק
למיחוש ג"כ שידליקנה בלא כוונה ,דלדידי' שחושש פן לא ידליקנה בכוונה הראוי' היינו
מצות אין צריכות כוונה כמבואר בהגהת בכוונת המצוה כנ"ל בדברי ק"ז זצ"ל ,משא"כ
הרא"ש הובא במלא הרועים סוגיא הנ"ל לרב שסובר שמותר להדליק בשמנים
אות ח' וכמו שכתבתי לעיל באות הקדום, ופתילות הגרועים והי' מן הסברא לומר
אבל מהא דסובר דאסור להשתמש לאורו שבאמת סובר גם הוא כבתה זקוק לה רק
וא"כ אם הי' סובר דכבתה זקוק לה הי' לו שאינו חושש שמא ישכח מפני שסובר
לחוש לשמא ישכח וכנ"ל ,אלא ודאי מוכח בודאי דמותר להשתמש לאורו וירגיש מיד
מזה שפיר דכבתה אין זקוק לה .וא"ש גם כשיהי' נכבה ,ע"כ הוצרך שפיר להשמיענו
סידור דברי הלכות הרי"ף שסידר קודם הא שסובר באמת דאסור להשתמש לאורו והא
דסובר רב דאסור להשתמש לאורו כי רק דאינו חושש לשמא יפשע וישכח הוא משום
מכח זה נשמע שפיר שסובר כבתה אין דסובר דכבתה אין זקוק לה לקושטא
זקוק לה ודו"ק. דמלתא וא"ש.
ג( עוד נלענ"ד לתרץ בזה קושית הפני וממילא יהי' מתורץ בזה גם קושיא השני'
יהושע שהקשה דהלא בכלל שהבאתי לעיל דמנ"ל לומר דרב
פתילות ושמנים שאמרו חכמים דאין חסדא סובר כבתה אינו זקוק לה דלמא הא
מדליקין בהם בשבת הי' גם שמן שריפה דמתיר להדליק בשמנים ופתילות בחול הוא
ונמצא לפי"ז דגם בשמן שריפה פליגי רב משום דאינו חושש לשמא יפשע וישכח
הונא ורב לענין נר חנוכה דמר אסור ומר כנ"ל .ולדרכנו א"ש דכיון דרב חסדא סובר
שרי ,וצריך להסביר טעם פלוגתתם כי הלא מצות צריכות כוונה כמ"ש התוס' בפסחים
השמן שריפה הוא שמן טוב להדלקה כמו קט"ז ד"ה מתקיף וכו' עיי"ש )הובא במלא
שאר שמן זית אלא שהוא תרומה הרועים בסוגיא דמצות צריכות כוונה אות י'(
א"כ הי' לו לחוש עכ"פ לשמא ידליקנה בלא
שנטמאת עיי"ש. כוונה כנ"ל ,שהלא הוא קרוב לודאי שלא
ולדרכנו א"ש עפי"ד הספר החיים בהלכות
מגילה שהעלה דלמ"ד מצות
יוצר אור — סימן ג צא
יהושע ,דלרב הונא דסובר כבתה זקוק לה צריכות כוונה ואינו יוצא בלא כוונה אם
וא"כ זמן המצוה נמשך כל הלילה וממילא מכוון בעשי' אחת לב' מצות אף ידי אחת
דצריך כוונה ג"כ אסור להדליק בשמן שריפה לא יצא עיי"ש ,והנה כשמדליקין בשמן
כי בזה מקיים שתי מצות בפעם אחת בכוונה שריפה ג"כ מקיימים ב' מצות כאחת כי
אחת ואינו יוצא אף ידי אחת ,משא"כ לרב מצותה דשמן שריפה בשריפה וגם מצות
שסובר כבתה אינו זקוק לה וא"כ זמן המצוה הדלקת נר חנוכה ,וע"כ לרב הונא שסובר
אינו נמשך יותר מכדי קיומה דהעיקר מצות צריכות כוונה אינו יוצא ידי נר חנוכה
כתירוץ הראשון כנ"ל ולכן מותר להדליק ולכן אוסר להדליק בהן משא"כ רב סובר
בשמן שריפה וא"ש.ועל דרך זו ניתן לפרש מצות אין צריכות כוונה ע"כ מתיר להדליק
מדוע לא קבלה אביי אלא מר' יוחנן הא
דמותר לנר חנוכה שמנים ופתילות שאמרו בהם נר חנוכה וא"ש.
חכמים שאין מדליקין בהם בשבת ,כיון
דבכללם גם בשמן שריפה .ועיין בשו"ת קול ד( ובדרך היותר מרווח נלענ"ד לומר
ארי' דלרב הו' שריפת שמן שריפה מה"ת באופן שיהי' תלוי פלוגתתם
ולר"י מדרבנן ,ומעתה לרב שצריך לכוין בשיטתיהו דכבתה זקוק לה או אין זקוק לה
משום שמן שריפה צריך לכוין גם בשביל נר ויהי' מיושב גם לדעת אותן הסוברין דשיטת
חנוכה ג"כ דאל"כ הו' זלזול וכעין שכ' רב הוא דמצות צריכות כוונה ,דהנה כבר
המהר"ש חולין לענין ברכת המזון ,וא"כ הבאתי לעיל שיטת הסמ"ג דלרב שסובר
האיך יכול רב להתיר נר חנוכה בש"ש .ולכן כבתה אין זקוק לה העיקר הוא התירוץ
לא קבלה כנ"ל דאם מכוין לשתי מצות אף הראשון בגמרא היינו דאי לא אדליק מדליק
ידי אחת לא יצא משא"כ מר' יוחנן דסבר ולאחר שעבר זמן זה אין שום מצוה בהדלקה
דשריפת תרומה טמאה הוא רק דרבנן דנר חנוכה ,משא"כ לרב הונא מוכח דזמן
ובדרבנן א"צ כוונה שפיר ומדליקין בשמן מצותה נמשך כל הלילה .והנה כבר כתבתי
שריפה לנר חנוכה ע"כ שפיר קבלה וא"ש. לעיל סימן זה אות א' בשם הישועות יעקב
דמצות צריכות כוונה שייך דוקא לומר
ה( באופן אחר נלענ"ד לתרץ קושית הפני במצוה שמשך קיומה אינה נמשך בכל משך
יהושע דמה תלוי איסור או זמן המצוה ולפי"ז כתבתי כבר לעיל באות
היתר שמן שריפה לנר חנוכה בהא דכבתה הנ"ל דמצות נר חנוכה לרב הונא צריך כוונה,
זקוק לה או אין זקוק לה ,דהנה האחרונים דזמן מצותה נמשך בכל הלילה וזמן קיומה
כתבו בטעם הירושלמי דאוסר בהדיא אינו נמשך רק כערך חצי שעה כמו השיעור
להדליק נר חנוכה בשמן שריפה שהוא משום דמשתשקע החמה עד שתכלה רגל מן
שאין שורפים קדשים בלילה .ולכאורה השוק ,ולרב דמשך זמן קיומה נמשך בכל
תברא בצידה דהלא קיי"ל אשו משום חציו משך זמן מצותה אף אם יסבור דמצוות
וכתב שם הנמוקי יוסף דמזה הטעם מותר צריכות כוונה מ"מ מצוה כזו אינה צריכה
כוונה .וא"כ מיושב שפיר קושית הפני
אור לישראל — יוצר אור צב
ביו"ד סי' רע"ד שדי הכוונה שכיוון בתחילת להדליק נרות עש"ק סמוך לחשיכה ולא
כתיבת ס"ת ומציל על כל הספר כולו. מחשב כמבעיר אש בשבת דהוי כמאן דגמר
כלו בעש"ק עיי"ש ,וא"כ נר חנוכה שמצותה
ו( ואחר הצעות האלה נלפענ"ד לפרש משתשקע החמה )היינו קודם צאת הכוכבים
בזה את דברי הגמרא אמרוהו לדעת בעל העיטור( א"כ הוי כאלו נגמר כולו
קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קבלה עד קודם הלילה ולא שייך לאסור משום שאין
שאמרה משמי' דר' יוחנן וקבלה ,כי לכאורה שורפים קדשים בלילה ,עיין בית יצחק
קשה מנ"ל לומר דסבר רב כבתה אין זקוק )לעמבערג( או"ח סי' ק"ט .ומעתה י"ל דבזה
לה דילמא באמת סבר כבתה זקוק לה והא פליגי רב הונא ורב דמ"ד כבתה אינו זקוק
דמתיר שמנים ופתילות הגרועים ואינו לה א"כ לא שייך לאסור בשמן שריפה משום
חושש שמא לכשיכבה יחזור וידליקנה בלא שאין שורפים קדשים בלילה ולכן מותר
כוונה רק לצורך תשמישו הוא משום דסובר להדליק לדידי' בשמן שריפה ,משא"כ למאן
אסור להשתמש לאורה .וכ"ת דעדיין איכא דסובר כבתה זקוק לה א"כ אם יהי' נכבה
למיחוש פן ישתמש איזה תשמישי קדושה יהי' צריך לחזור ולהדליקו בלילה וא"כ שפיר
שמותרת בנר חנוכה ואם יכבה באמצע שייך לאסור בשמן שריפה משום אין מבערין
תשמישו ידליקנו בלא כוונת מצות נר חנוכה קדשים בלילה וא"ש .וממילא מתורץ גם האי
רק כדי שיוכל להשתמש להלאה תשמישי קושיא שהקשה הפני יהושע דמנ"ל לרבא
דקדושה שהוא עוסק בה ,וממילא מדקחזינא לומר דסבר רב הונא כבתה אינו זקוק לה
אשר רב אינו חושש לזה והתיר להדליק עיי"ש ולדרכנו מובן דכיון דהתיר כל
בשמנים ופתילות הגרועים שפיר מוכח השמנים ופתילות וגם שמן שריפה בכלל
דסבר כבתה אין זקוק לה .אבל אחר העיון ואם הי' סובר כבתה זקוק לה אז הי' אסור
גם זה אינו כיון דרב לשיטתו דסובר מצות משום אין שורפין קדשים בלילה כנ"ל א"ו
אין צריכים כונה דאמר במס' חולין דף ל"א
ע"א בנדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה, שסובר כבתה אינו זקוק לה וא"ש.
וכתב בהגהות אשרי במס' ראש השנה דף
כ"ח שטעמא דרב הוא משום דס"ל מצות ואני טרם אכלה לדבר מוכרחני לפרש כי
אין צריכים כונה עיי"ש ,וא"כ חוזר הקושיא זה החחש פן יחזור וידליק בלי כוונה
למקומה דשפיר יכול להיות אשר רב סובר שהעמסנו בדברי רב הונא ניתן להאמר רק
כבתה זקוק לה והא דמתיר שמנים ופתילות לשיטת מרן זקני זצ"ל בדברי רב הונא
הגרועים ואינו חושש שמא יחזור וידליקנו שלאחר שכבה אזלה לה המצוה הראשונה
בלא כונה כנ"ל הוא משום דסובר מצות אין וצריך שיהי' דלוק שיעור שלם מחדש,
צריכים כונה .ומעתה ניתן לומר אשר מכח משא"כ אם נאמר שכבתה זקוק לה רק
קושיא זו לא רצה אביי לקבלה האי דאמרו להשלים המצוה הראשונה שיהי' דלוק
לו אשר רב סובר כבתה אין זקוק לה ,כי אינו כשיעור אזי לא בעינן כוונה חדשה דדי
הכוונה שכיון בתחילת המצוה כמו דפסקינן
יוצר אור — סימן ג צג
רחוקה לא חיישינן .משא"כ מהא דהתיר ר' מוכרח לדעת רב ,משא"כ כשאמרוהו לי'
יוחנן להדליק בשמנים ופתילות הגרועים משמי' דר' יוחנן דכבתה אין זקוק לה שפיר
שפיר מוכח שסבר כבתה אין זקוק לה קבלה דלר' יוחנן שחולק שם בחולין דאף
דאל"כ הי' לו למיחש ולאסור להדליק בהם לביתה אינה טהורה ולדעת הגהת אשרי
אף שהמה חששות רחוקות מ"מ לשיטתו הנ"ל הוא מטעם שמצות צריכות כוונה ,א"כ
אם הי' סבר כבתה זקוק לה איך התיר
חיישינן אף לחשש רחוק וא"ש. בשמנים ופתילות הגרועים הלא איכא
למיחוש על האי חששא דכתב קדוש זקני
ובפשטות יש לומר ע"פ מה שהקשה הפני זצ"ל שלא יכוון לשם מצות נר חנוכה
יהושע מנ"ל לומר דסבר רב כשיחזור וידליק לכישכבה באמצע תשמישו
כבתה אין זקוק לה דלמא באמת סבר כבתה דקדושה ונר חנוכה כעין דאורייתא תיקון,
זקוק לה ומה שהתיר שמנים ופתילות אלא ודאי שסובר כבתה אין זקוק לה ע"כ
הגרועים דלא שייך לתקן ולאסור בשביל
החשש דשמא יפשע דכל ישראל בחזקת שפיר קבלה.
כשרות הם עומדים עיי"ש ,ונלפענ"ד אשר
זה הקושיא לר' יוחנן אינה קשה דחזינא וכעת עלה בדעתי לפרש באופן אחר מדוע
לדעתי' בהאי דשמא יחפה דתקנו זמן בגט לא רצה אביי לקבל האי דינא
משום חשש זנות עיי"ש ,ומעתה נוכל לומר דכבתה אין זקוק לה מכח הא דהתיר רב
אשר מטעם זה לא רצה אביי לקבל הא שמנים ופתילות הגרועים אלא מהא דהתיר
דכבתה אינו זקוק לה אליבא דרב דלדידי' ר' יוחנן ,בהקדם פלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש
אינו מוכרח דאפשר אשר לקושטא דמילתא במסכת גיטין דף י"ז בסוגיא דשמא יחפה אי
סבר כבתה זקוק לה רק שאינו חושש חיישינן לזנות או לא ופירשו המפרשים דר"ל
שיפשע ולא ידליקנהדכל ישראל יש להם ס"ל דלחששא רחוקה לא חיישינן ור"י ס"ל
חזקת כשרות ,אבל מר' יוחנן שפיר קבלה דגם לחששא רחוקה חיישינן עי"ש ,ומעתה
דלשיטתי' דחושש לזנות הי' לו לחוש גם ניתן לומר בכמה אנפין בין אם נאמר בטעמא
לשמא יפשע אלא ודאי שסובר כבתה אין דר"ה שאוסר בשמנים ופתילות הגרועים
משום דסובר כבתה זקוק לה הוא משום
זקוק לה וא"ש. שמא יפשע או שמא ידליקנה בלא כונה או
משום חשש דלא תשא ועוד כמה טעמים
ז( ובאופן אחר נלפענ"ד דלא קבל האי לשבח שהעריכו המפרשים ,אבל כולם שוים
דינא להדליק בשמנים ופתילות לטובה שהמה חששות רחוקות וא"כ מהא
הגרועים אלא מר' יוחנן בהקדם מה שכתבתי דהתיר רב להדליק נר חנוכה בשמנים
לעיל בטעם הירושלמי שאוסר להדליק נר ופתילות הגרועים עדיין אינו מוכרח שסבר
חנוכה בשמן שריפה משום שמפסידו כבתה אין זקוק לה ,דבאמת יכול שפיר
שאסור להשתמש לאורה משא"כ שמן לסבור כבתה זקוק לה רק שסובר דלחששא
שריפה מותר להנות ולהשתמש לאורה
בשעת שריפתה עיי"ש ,וא"כ קשה על רב
אור לישראל — יוצר אור צד
שבחובה אינו באה אלא מן החולין עיי"ש, שהתיר להדליק בשמנים ופתילות שאמרו
אבל הדבר נכון דבאמת האי כללא דכל דבר חכמים שאין מדליקין בהם בשבת הלא גם
שבחובה אינו באה אלא מן החולין אם שייך שמן שריפה בכלל ובשמן שריפה הי' לאסור
גם במצוה )או דוקא בקרבן ומתנות עניים( משום מפסיד קדשים כיון שסובר אסור
לאו מילתא דפסיקא הוא ,ונלפענ"ד דשיטת להשתמש לאורה ,וכ"ת שלא מחשב הפסד
ר' יוחנן דאמר במנחות צ"ט אפילו לא קרא כיון שנהנה במה שמקיים בהם מצות נר
אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית לא חנוכה הלא כתב בעיר דוד חדר ט' דף ל"ד
ימוש קרינן בי' עיי"ש נראה דסובר דבמצות ע"ב דמצוות צריכות כוונה ומצוות לאו
לא שייך האי כללא כמו שהקשה הגאון מ' להנות ניתנו חדא תליא באידך ,דאי אמרינן
וואלף באסקאוויטץ בספר סדר משנה על מצוות צריכות כונה אז אמרינן מצוות להנות
הרמב"ם ה' ת"ת פ"א הלכה ה' כיון שלימוד ניתנו וכו' עיי"ש א"כ לרב דסובר מצות אין
התורה הוא דבר שבחובה אין יוצאין בק"ש צריכות כוונה כמו שכתבתי לעיל סי' זה אות
שאינו חולין ורשות עיי"ש ,ומעתה ניתן ו' בשם הגהות אשר"י מס' ראש השנה
לומר שמעיקרא הי' קשה לאביי לקבל דינא עיי"ש ,א"כ סובר מצות לאו ליהנות ניתנו
דשמנים ופתילות הגרועים יהי' מותרים לנר וא"כ מחשב שפיר מפסידו .ומעתה ניתן
חנוכה הלא גם בשמן שריפה הו' בכלל והי' לומר אשר זה היה קשה לאביי וע"כ לא רצה
קשה לו הלא כל דבר שבחובה אינו באה לקבלו משא"כ כששמעו משמי' דר' יוחנן
אלא מן החולין ואיך יוצאין בשמן שריפה, שפיר קבלה דלר' יוחנן לפי הנ"ל עיי"ש
משא"כ כשאמרוהו לו משמי' דר' יוחנן מצות להנות ניתנו ושפיר ניתן להתיר בשמן
דלשיטתו מוכרח שסובר דבמצות לא שייך שריפה ולא חשב מפסידו כיון שנהנה
האי כללא ע"כ שפיר קבלה )אף דבנדרים
דף ח' מוקמי גם רב דסובר כר' יוחנן עיי"ש שמקיים בה המצו' וא"ש.
מ"מ אולי מעיקרא הי' לו איזה אוקימתא
אחרת לפרש מה אתי דרב גידל השני ובדרך אחר נלפענ"ד בס"ד לפרש מדוע
לא קבל אביי האי דינא אלא מר'
לאשמעינן והבן(. יוחנן דהנה לכאורה קשה הלא נר חנוכה הו'
מצוה שבממונא כמו שכתב בשו"ע ועיין
עוד אמרתי לפרש בס"ד דלא רצה אביי בב"ח שיש במצות נר חנוכה שתי מצות
לקבל האי דינא דשמנים ופתילות מצוה המוטלת על גופו ומצוה המוטלת על
הגרועים מותרים לנר חנוכה אלא מר' יוחנן ממונו עיי"ש ,א"כ האיך מדליקין בשמן
בהקדם קושית הטו"ז שהקשה בסי' תרע"ג שריפה למצות נר חנוכה הלא כל דבר
ס"ק ד' למ"ד דתשמיש דקדושה מותר שבחובה אינה באה אלא מן החולין כמו
להשתמש לאורה של נר חנוכה א"כ האיך שכתב הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ט שאין לעשות
מותרים להדליק בשמנים ופתילות הגרועים ממעות מעשר דבר מצוה ופירש בבאר
הלא אף שאסור להשתמש לאורה מ"מ הגולה ובביאור הגר"א משום שכל דבר
יוצר אור — סימן ג צה
שהקשו מנ"ל לרבא דסובר ר"ה מותר עדיין יש לחוש שמא יטה כשישתמש לצורך
להשתמש לאורה דלמא סבר רב הונא אסור מצוה עיי"ש ,והנה באמת הוא פלוגתת
להשתמש לאורה והא דאוסר שמנים ראשונים אם צורך מצוה מותר להשתמש
ופתילות הגרועים לצורך נר חנוכה לשבת לאור נר חנוכה או לא ואולי יתכן לומר
הוא מטעם שחושש שמא יטה כשישתמש בטעם פלוגתתם שפליגי בזה אם גזרו שלא
לאיזה תשמיש של קדושה להפוסקים להשתמש אף תשמישי מצוה וקדושה אטו
המתירים להשתמש תשמיש של מצוה אצל יטעו לומר שמותר להשתמש כל תשמישים
הנר חנוכה ,כקושית הטו"ז הנ"ל .ונראה לומר לאור נר חנוכה ,כמו שהביא הטו"ז בשם
בס"ד דהא דהתירו הפוסקים להשתמש הרש"ל בסי' תרע"ב ס"ק א' לענין אם דולק
תשמישי מצוה לאור נר חנוכה היינו דוקא יותר מכשיעור שאסור להשתמש לאורה
לרב ,דהנה הפני יהושע הקשה למה אמרי משום הרואים שיסברו שאף בתוך שיעור
בטעמא דרב שסובר אסור להשתמש לאורה מותר .וע"כ כששמעו משמי' דרב הא דמתיר
הוא משום ביזוי מצוה או שיהי' ניכר שהוא להדליק שמנים ופתילות הגרועים לנר חנוכה
נר חנוכה ומדוע לא אמרו דטעמא הו' משום אף לשבת הי' קשה לו קושית הטו"ז הנ"ל
מוקצה דהרי הוקצה למצותו ואסור להנות דתשמישי קדושה מסתמא מותר וא"כ
ממנו ,ותירץ דכיון דסובר רב כבתה אין זקוק צריכין למיחש ולאסור משום שמא יטה
לה א"כ תיכף כשהדליק כבר נעשה מצותו כשישתמש לצורך מצוה ,משא"כ כשאמרו
ולא שייך תו לאסור להשתמש לאורה משום לי' משמי' דר' יוחנן שפיר קבלה דלדידי'
שהקצה למצותו עיי"ש .נמצא לפי"ז דלרב ניתן לומר שגם תשמישי קדושה אסורה כדי
הונא שסובר באמת כבתה זקוק לה אי הי' שלא יטעה לומר שכל תשמישים מותרים
סובר אסור להשתמש לאורה הי' שייך שפיר המה בנר חנוכה ,דשמענא מר' יוחנן במס'
הטעם משום מוקצה דומיא דאתרוג והדס ביצה דף ד' בעצים שנשרו מן הדקל בשבת
של מצוה ואז אפילו תשמישי מצוה ג"כ הו' לתוך התנור שאוסר להסיקן ביו"ט שלא
אסור וא"כ לא שייך לחוש לשמא יטה והי' יטעו לומר שגם ביומו מותר עיי"ש וא"ש.
לו להתיר להדליק בשמנים ופתילות
הגרועים בשבת ומוכרחים לומר שסבר מותר ומענין לענין באותו ענין פירשתי
בפשיטות קושית המפרשים
ל"ל וא"ש.
?
אור לישראל — יוצר אור צו
סימן ד
חנוכה שאסור להשתמש לאורה הו' דבקה נפשי לפרש בדברי מרן זקני שכתב
ההדלקה מלאכה שאינה צריכה לגופה, בד"ה ובאופן היותר פשוט ,והעלה
ואפילו לפי שיטת התוספות במסכת שבת דבשבת גם רב הונא מודה דכבתה אין זקוק
)דף ק"ה ע"ב ד"ה הא ובדף ק"ו ד"ה חובל( לה דטעמא דכבתה זקוק לה הו' משום כדי
דצורך מצו' חשוב מלאכה שצריכה לגופה לפרסם לפני העוברים ושבים בחול משא"כ
מ"מ הרי לדברי קדוש זקני זצ"ל דבשבת בשבת כדיליף מן הברייתא ,עיי"ש שמיישב
כבתה אין זקוק לה אליבי' דכולה עלמא א"כ בזה קושית התוספות ועוד ידו הקדושה נטוי'
גם מצוה לא עשה אם חזר והדליקה עוד בזה לפרש את דברי הרי"ף שלמד האי דינא
הפעם כשכבתה ,וא"כ הו' מלאכה שאינו דכבתה אינו זקוק לה מדהתיר בשבת
צריכה לגופה לכ"ע .ועיין בפני יהושע להדליק בפתילות ושמנים הגרועים ואי
)מסכת כתובות דף ה' ד"ה פרש"י( העלה כבתה זקוק לה בחול אז הי' לן למיחש פן
בשיטת רב דסבירא לי' מלאכה שאינה יחזור וידליקנו גם בשבת כדברי הטור עיי"ש
צריכה לגופה פטור ,א"כ מנ"ל לגמרא לומר בדברים מאירים כספירים ואפרש אי"ה בזה
דסבר רב כבתה אין זקוק לה דילמא באמת
סבר כבתה זקוק לה ובחול שרי דאין חושש כמה דברים בסוגיא.
לשמא יפשע ובשבת אנוס הוא על פי
הדיבור,וא"ת שעדיין הי' לו לאסור להדליק א( ראשית ניתן לפרש את דברי הגמרא
בשמנים ופתילות הגרועים מחשש פן יחזור אמרוהו רבנן קמי' דאביי
וידליקנו בשבת אם הי' סובר כבתה זקוק לה משמי' דר' ירמי' ולא קבלה משמי' דר' יוחנן
כדברי הטור ,זה אינו כיון דאין גוזרין לבטל וקבלה ומקשים העולם וכי משא פנים יש
מצוה בשביל חשש דבר שאין חייבין עלי' בדבר הלכה הלא מקבלים האמת ממי
]חטאת[ כמו שהבאתי כמה פעמים לעיל שאמרו ,ואמרתי בתירוצו לפי זה שבאמת
בשם התוס' מגילה ומשנה למלך והשער שמעתתא דרב שפיר קבל גם מעיקרא במה
המלך ,וא"כ גם כאן אפילו אם יחזור וידליקנו דהתיר להדליק בשמנים ופתילות הגרועים
לא יבא לידי חיוב יען הו' מלאכה שאינה רק הטעם דקאמר ר' ירמי' אשר רב מוכרח
צריכה לגופה .כי בשלמא הטור שכתב חשש לסבור כבתה אינו זקוק לה זה לא רצה לקבל
זה הוא משום דאזיל לשיטתו דסבר בח"מ רק מר' יוחנן ,דלרב באמת אינו מוכרח
סימן תס"ד מלאכה שאינו צריכה לגופה שיסבור כבתה אין זקוק לה רק ר' יוחנן
חייב שפסק שם החובל בחבירו בשבת פטור מוכרח שסובר כן .דהנה לכאורה לפי שיטת
הפוסקים דמלאכה שהוא לצורך מצוה לבד
הו' מלאכה שאינה צריכה לגופה א"כ נר
יוצר אור — סימן ד צז
דסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב מתשלומין משום דחייב מיתה עיי"ש )ועיין
עיי"ש ,וא"כ שפיר מוכרח האי דינא דכבתה באחרונים שהאי פסקא סתראי הוא עם האי
אין זקוק לה דאל"כ הי' לו לאסור שמנים דפסק באו"ח סי' רע"ח דמלאכה שאין
ופתילות הגרועים דלדידי' שפיר שייך צריכה לגופה פטור ועיין במג"א ס"ק א'
למגזור ולאסור מחשש שמא יחזור וידליקנה בשם הט"א לתרץ דלהטור ספיקא מספקא
לי' ואזיל לחומרא עיי"ש ,וגם על דברי קדוש
כמו שכתב זקני עפ"ד הטור וא"ש. זקני זצ"ל אין שום תפיסה כלל במה שכתב
דהרי"ף הוכיח האי דינא דכבתה אין זקוק לה
ב( ולדרכנו ניתן להסיר גם קושית מהא דהתיר רב להדליק נר חנוכה על שבת
המפרשים מעל רבא שאמר דאם הי' סובר רב כבתה זקוק לה שייך
בטעמא דר"ה דסבר מותר להשתמש לאורה חששא שכתב הטור שמא ישכח ויחזור
מדוע אינו מוקי לרב הונא שיסבור אסור וידליקנה כרגיל בחול עיי"ש ,כי הרי"ף
להשתמש לאורה והטעם שאסור בשבת הו' לשיטתו וכמו שכתב הכסף משנה )בפ"ז
משום שחושש פן ידליקנה גם בשבת כיון הלכות שבת הלכה א'( בשם הרמ"ך שהרי"ף
דסבר בחול כבתה זקוק לה א"כ ישכח פוסק כרבי יהודא דמלאכה שאינו צריכה
ויעשה כרגיל בחול כדברי הטור עיי"ש, לגופה חייב עלי' ובטח גם בשיטת רב סבר
ולדברינו הנ"ל א"ש עפ"ד הגמרא במסכת כן כאותם שסברו בשיטת רב דמלאכה שאין
שבת תחילת פרק נוטל )דף קמ"א ע"ב( צריך לגופה חייב ואינו מוכרח שילך בזה
דקאמר שם רבא כר"ש ס"ל דאמר כל
מלאכה שאינו צריכה לגופה פטור עלי' א"כ כשיטת הפני יהושע בדברי רב(.
אם יסבור אסור להשתמש לאורה הו'
מלאכה שאינה צריכה לגופה לדברי מרן זקני ומעתה כיון דאין הכרע בדברי רב א"ש
שכתב גם רב הונא מודה שכבתה אינו זקוק להבין מדוע לא רצה אביי מעיקרא
לה א"כ גם מצוה לא מקיים א"כ הו' לכולי לקבל מר' ירמי' דרב יהי' מוכרח לסבור
עלמא מלאכה שאינה צריכה לגופה ולא כבתה אין זקוק לה דבאמת יכול לסבור
שייך למגזר ולאסור להדליק בשמנים כבתה זקוק לה ואעפ"כ שפיר מתיר להדליק
נר חנוכה בשמנים ופתילות הגרועים כנ"ל
ופתילות הגרועים בשביל זה וא"ש. דאינו חושש לשמא יפשע ובשבת הו' אונס,
ומשום חשש שמא ישכח שהוא שבת ויחזור
והאמת ניתן לכתוב אשר קושית וידליקנו ג"כ אין לגזור ולאסור כי סבר
המפרשים הנ"ל ניתן לתרץ גם מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור כדברי
עפ"ד הרשב"א וסיעתו דצרכי מצוה לא הו' הפני יהושע הנ"ל וא"כ לא שייך לגזור כנ"ל,
מלאכה הצריכה לגופה ,א"כ אפילו לולא משא"כ מר' יוחנן שפיר קבלה דר' יוחנן
דברי זקני שכתב דבשבת כולי עלמא מודים במסכת שבת ק"ו דאמר פוק תנא לברא
ואומרים אשר אם חזר והדליקה אין שום חובל ומבעיר אינה משנה ופרש"י משום
מצוה בדבר אלא כשיטתא דעלמא דלר"ה
אם חזר והדליקה בשבת קיים עכ"פ מצוה,
אור לישראל — יוצר אור צח
כבתה אין זקוק לה אלא בשיטת ר' יוחנן מ"מ הו' מלאכה שאינה צריכה לגופה ופטור.
קבלה ,כי הנה הקשיתי לפי דברי זקני זצ"ל ובזה נלפענ"ד לתרץ מה שהקשו המפרשים
דבשבת כיון דליכא עוברים ושבים מצוין על רב שמתיר להדליק נר חנוכה בפתילות
בשוקא לא נאמר הא דכבתה זקוק לה א"כ ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן
אם יחזור וידליקנו אם יכבה לפני זמנו אינו בשבת הלא גם שמן שריפה הו' בכלל,
יכול לבוא לידי חיוב כיון דנר חנוכה אסור ונתקשו להבין מה נשתנה נר חנוכה מנר
להשתמש לאורו ואף מותר השמן שבנר שבת לענין שמן שריפה שאף שאסור
עושה לו מדורה בפני עצמו כבשולחן ערוך להשתמש לאורה מ"מ איכא למיחש פן יטהו
סימן תרע"ג ,וכיון שעומד לשריפה הוה משום בהילת המצוה עיי"ש ,ולדרכנו אתי
כתותי מכתת שיעורא וכל מלאכת שבת שפיר כיון דנר חנוכה אסור להשתמש לאורה
צריכים לשיעורא ואיך כתב הטור שיש א"כ אפילו אם יטהו מחמת בהילת המצוה
לאסור שמן ופתילות הגרועים משום שמא מ"מ לא יכול לבוא לידי חיוב כיון שהו'
יחזור וידליקנה עיי"ש .ועניתי ואמרתי דלר' מלאכה שאינה צריכה לגופה לדעת הרשב"א
יוחנן לשיטתו בגיטין דף ל"ז דשטר העומד דצרכי מצו' הו' מלאכה שאינו צריכה לגופה
לגבות לאו כגבוי דמי ,וכתבו התוספות לפי"ז וע"כ לא שייך למגזר כנ"ל ,משא"כ בנר שבת
)בסוטה דף כ"ה ע"ב( דל"ל הך כללא כתותי שייך שפיר למגזר כיון דמותר להשתמש
מכתת שיעורא א"כ שפיר מתיישבים דברי לאורה א"כ אם יטהו הו' מלאכה הצריכה
הטור .ומעתה ניתן לומר אשר לאביי הי' לגופה וחייב ושייך שפיר למגזר ולאסור
קשה לקבל האי דאמרו לו משמי' דר' ירמי'
שטעמא דרב משום דסבר כבתה אין זקוק בשמן שריפה.
לה דבאמת יכול להיות שסבר כבתה זקוק
לה והא דאינו אוסר להדליק בשמנים ומדי דברי בזה זכור אזכירנו מה שהקשיתי
ופתילות הגרועים משום חשש שמא יחזור על שיטת הרשב"א בשבת ק"ה
וידליקנו לכשיכבה כרגיל בחול היינו משום דצורך מצוה לא מחשב צריכה לגופה מהא
דאין לגזור ולבטל שום מצוה משום חשש דאיתא בתורת כהנים פ' אמור במנורה
איסור שלא יכול לבא לידי חיוב ,ואפילו אם שבמקדש שמותר להדליק אפילו לשבת
יחזור וידליקנו לא אתי לידי חיוב כנ"ל משום מדכתיב תמיד אפילו בשבת ,ולשיטתו למה
דכתותי מכתת שיעורא ,אבל כשאמרוהו לו צריכין לקרא הא מנורה של הקדש הי' אסור
משמי' דר' יוחנן שפיר קבלה דלדידי' שלא להשתמש לאורה א"כ הו' מלאכה שאינה
סבר האי כללא דכתותי מכתת שיעורא וא"כ צריכה לגופה ושבות התירה במקדש עכ"ק,
אם יחזור וידליקנו אתי שפיר לידי חיוב אבל אחר העיון ל"ק מידי דהא סתם ספרא
חטאת וא"כ הי' לו לאסור השמנים ופתילות הוא ר' יהודא ור"י לשיטתו דמלאכה שאינה
הגרועים משום האי חששא דהטור שלא יבא
צריכה לגופה חייב וא"ש.
ג( באופן אחר אמרתי מדוע לא רצה אביי
לקבל האי מר' ירמי' דרב סובר
יוצר אור — סימן ד צט
של אשרה דמותר דהקיל בכה"ג משום דלא לעשות כרגיל בחול אלא ודאי שסובר כבתה
צריך רק שיעורא זוטא עיי"ש ובתוספות אין זקוק לה וא"ש.
עירובין פ' כ"ה. ואחי הה"ג מ' אלי' צבי שליט"א תופס
ישיבה בק"ק איהעלי יצ"ו עורר אותי
בדרך אחר נלפענ"ד לפרש מדוע לא רצה מהאי מתניתן דמסכת כריתות דף י"ג יש
אביי לקבל האי דינא דכבתה אינו אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות ואשם
זקוק לה אלא מר' יוחנן בהקדם מה שרציתי אחת טמא שהי' אוכל חלב והי' נותר מן
לתרץ את קושית התוספות ד"ה מותר המקודשים ביוה"כ ר' מאיר אומר אם הי'
להשתמש לאורה שהקשה מנ"ל לרבא לומר שבת והוציאו בפיו אמרו לו אינו מן השם
דסבר רב הונא מותר להשתמש לאורה הוא זה עכ"ל המשנה ,ונראה דלכולה עלמא
דלמא הא דאמר אין מדליקין בשבת הוא חייב רק דפליגי אם יש לחשבו דהיינו אם הי'
משום דס"ל כבתה זקוק לה ואין יכול בשבת מן השם הזה או לא ,ולדברי הנ"ל הלא נותר
עיי"ש ,ועלה בדעתי אשר לכאורה ניתן זה לשריפה עומד ואין לחייב על הוצאתו
לתרץ ע"פ קושית המפרשים בתוספות והשבתי לו על אתר דשם שאני דהוציאו
ביאר שאפילו מהא דמתיר רב שמנים בפיו וכיון דהוי שיעורא לענין נותר הו' נמי
ופתילות הגרועים לנר חנוכה לשבת ג"כ אין שיעורא לענין שבת כמו שאמרינן מיגו דהוי
להוכיח דסבר כבתה אין זקוק לה ,דדלמא דופן לענין סוכה הו' דופן לענין שבת במס'
באמת סבר כבתה זקוק לה ואם יכבה לפני סוכה ובמס' שבת צ"א אמרינן מיגו דמצטרף
זמנו יכול להשית עצות בנפשו עפי"ד הר"ן לענין טומאה חייב נמי לענין שבת עיי"ש.
בשם בעל העיטור המובא ברמ"א או"ח סי'
רע"ו סעיף ב' דבמקום מצוה מותר אמירה ואולי ניתן בזה לפרש פלוגתת ר"מ ורבנן
לעכו"ם אפילו במלאכה דאורייתא ,א"כ יכול דהלא שפיר אמרו לו רבנן שאינו מן
להחזיר ולהדליקנו ע"י פועל נכרי ושפיר השם הזה כפרש"י דאין החיוב זה משום
מחשב כאלו הדליק בעצמו לענין נר חנוכה אכילה ,אבל לדרכנו אתי שפיר דאיכא
שניתן לקיים ע"י שליח עפי"ד המחנה למימר דבסברת מיגו פליגי דר"מ אית לי'
אפרים ה' שלוחין ובנתיבות סי' קפ"ח סברת מיגו ואם כן אתי חיוב הוצאה משום
שכתבו אף דאין שליחות לעכו"ם אפי"ה אכילה ושפיר הו' מן השם הזה כפרש"י
בפועל עכו"ם מהני עיי"ש )וכ"ת דאם כן גם שהיינו שחיובא בא מחמת אכילה ,משא"כ
לענין חיובא דמלאכת שבת יהי' מחשב רבנן אינם סברי סברת מיגו וא"כ אינו מן
שליחו ,אבל הדבר נכון לפי דברי הבית השם הוא והבן .ובגוף הקושיא שהקשיתי על
מאיר והישועות יעקב באה"ע סי' ה' הטור אולי ניתן לומר ע"פ הידוע שיטת
דבשבת לא שייך שליחות דהתורה הקפידה הרמב"ם דעל הבערה חייב בכל שהוא א"כ
שהגוף ינוח והרי גופו נח ,הובא דבריהם בס' יש לדמותו להאי דכתוב באו"ח שס"ג בלחי
שו"ת בית היוצר חלק או"ח סי' א' עיי"ש(.
אור לישראל — יוצר אור ק
עושה מצו' אם חזר והדליקה ע"י עכו"ם יצא ולפי"ז לכאורה מתורץ קושית התוספות
כדאמרינן בגמרא א"כ יכול רב שפיר לסבור דאף דכבתה זקוק לה מ"מ מותר להדליק
כבתה זקוק לה רק דיש לתקנו ע"י עכו"ם בשבת נר חנוכה דאף אם יכבה לפני זמנו
מ"מ הלא יכול לחזור ולהדליקנו ע"י פועל
כנ"ל וא"ש. נכרי כנ"ל ,א"כ משום טעמא דכבתה זקוק
לה אין לאסור השמנים ופתילות הגרועים
ובזה נלפענ"ד להוסיף עוד פרפרת אחת אלא ודאי שסובר מותר להשתמש לאורה
ולפרש בזה דברי השו"ע סי' תרע"ג ומיושב קושית התוספות .אבל לקושטא
סעיף ב' שכתב וז"ל הדלקה עושה מצוה דמילתא זה אינו חדא דרבא לטעמי' דסבר
לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו דגם בפועל לאו ידו כיד בעה"ב כמבואר
זקוק לה ,והקשו האחרונים הלא יותר הי' בשו"ת יהודא יעלה דרבא לא ס"ל האי דיד
ראוי לדייק הא דכבתה אינו זקוק לה מהדין פועל כיד בעה"ב עיי"ש ,וא"כ כיון דאמרינן
שכתב בסעיף א' כל השמנים ופתילות כבתה זקוק לה אם ידליקנו ע"י עכו"ם לא
כשרים לנר חנוכה ,שם הי' מקום לדייק הא יצא ידי חובתו ,ועוד דר"ה דחייש לשמא
דכבתה אינו זקוק לה דאם הי' כבתה זקוק יפשע ויתעצל אפילו בחול א"כ מכ"ש שיש
לה אז לא הי' להתיר ולהדליק בשמנים לחוש בשבת שלא יחזור אחר פועל עכו"ם
ופתילות הגרועים כדאמרינן בגמרא .ועיין
בטו"ז ס"ק ח' שהקשה למה תלוי האי שיחזור וידליקנה.
דכבתה אינו זקוק לה בהדלקה או הנחה
עושה מצוה עיי"ש ,ולדרכנו אתי שפיר כי ומעתה ניתן לומר אשר מטעם זה לא רצה
באמת מהא דהתירו להדליק בשמנים אביי לקבל אשר זה טעמא דרב
ופתילות הגרועים לא נשמע עדיין כבתה אין דסובר כבתה אינו זקוק לה דאינו מוכרח
זקוק לה רק באם סבר ג"כ הדלקה עושה כנ"ל ,דאף אם יסבור כבתה זקוק לה מ"מ
מצוה ,דאם הנחה עושה מצוה אז כשר יש להתיר להדליק בשמנים ופתילות
אפילו הדליקה חש"ו ג"כ ,א"כ שפיר יכול הגרועים דאפילו אם יכבה בשבת מ"מ יכול
לסבור כבתה זקוק לה רק שבאם יכבה יחזור להדליקנו ע"י פועל עכו"ם ,משא"כ לדעת ר'
וידליקנה ע"י נכרי כנ"ל ,רק כשפסקינן יוחנן מוכרח הוא שסובר כבתה אין זקוק לה
הדלקה עושה מצוה ואז פסול אם הדליקה עפ"ד הפלאה גיטין דר' יוחנן לית לי' יד
עכו"ם כמבואר בגמרא א"כ שפיר נשמע האי פועל כיד בעה"ב ,א"כ אם יכבה לפני זמנו
דינא דכבתה אינו זקוק לה ,דאם הי' סובר אין שום עצה בדבר לשבת והאיך מתיר
כבתה זקוק לה אז אם יכבה לפני זמנו אין להדליק בשמנים ופתילות הגרועים לנר
לו עצה להדליקנה שנית ע"י עכו"ם אלא חנוכה בשבת אלא ודאי שסובר כבתה אין
ודאי שסובר כבתה אין זקוק לה ,וסרה מהר זקוק לה וא"ש .או יתכן עפ"ד התוס' דרב
קושית הטו"ז מעל המחבר וא"ש דבר דיבור דסובר אין מדליקין נר מנר מוכרח לסבור
הנחה עושה מצו' עיי"ש ,ולמאן דסובר הנחה
על אופניו.
יוצר אור — סימן ד קא
ישקוט עד אשר לא יקימנו כולו כהלכתא, ד( עוד ניתן לתרץ בדברי קדוש זקני זצ"ל
מה שאין כן אם נאמר שטעמא דכבתה זקוק קושית המפרשים שהקשו להבין
לה כדי לפרסם יותר עוד לפני העוברים את דברי רש"י ז"ל בטעמא דרב הונא שאוסר
ושבים חדשים ובאמת גוף המצוה כבר קיים להדליק בשמנים ופתילות הגרועים משום
לפרסם הנס בהדלקתה שייך שפיר לחושדו דסבר כבתה זקוק לה וחושש לשמא יפשע,
שיתעצל בדבר כי אפילו לדעת רש"י ז"ל ונתקשו המפרשים הא קיי"ל אחזוקי אינשי
)במסכת שבת דף ע"ט ע"ב ד"ה למצוה( ברשיעי לא מחזקינן וכל אדם מישראל יש לו
דסתמיהו דאינשי מצוה מעלייתא עביד חזקת כשרות לקיים המצוה כתיקונה ולמה
עיי"ש מ"מ מי שאינו חושש להידור מצוה חשש כאן שאם יכבה נרו יפשע ולא ידליקנה
ולוקח לו משמנים ופתילות הגרועים לנר עיי"ש ,אבל לדברי זקני הדבר נכון שפירש
חנוכה אף שיש לו טובים ממנו א"כ יש מקום בטעמא דכבתה זקוק לה הוא משום לפרסם
לחוש שלא יחזור וידלקנו כשיכבה לפני זמנו לפני העוברים ושבים ובשבת דליכא עוברים
ע"כ שפיר אסרו עליו השמנים ופתילות ושבים אין צריך לפרסם יותר ודי בהדלקה,
ומתרץ קושיית התוספות דמנ"ל דסבר רב
הגרועים לכתחילה וא"ש. הונא מותר להשתמש לאורה דלמא הטעם
שאסר בשבת הוא משום דכבתה זקוק לה
ועד"ז ניתן להסיר גם קושית המפרשים ובשבת אינו יכול ,ומתרץ דבשבת דליכא
שהקשו מנ"ל לומר בטעמא דרב עוברים ושבים בשוק לישראל גם רב הונא
חסדא דאמר מדליקין בהן בחול משום סובר דלא אמרינן בשבת כבתה זקוק לה
דקסבר כבתה אין שקוק לה דלמא באמת עיי"ש ,ולפי"ז ניתן לומר לאמת דעיקר
סבר כבתה זקוק לה והא דמתיר שמן המצוה קיים בהדלקתה במה שמפרסם הנם
ופתילות הגרועים בחול משום דסבר דאין לבני ביתו כמו שמקיים בשבת וכעת בזמנינו
לחוש לשמא יפשע ,ובשלמא גבי רב כתב גם בחול ,ולפרסם יותר לפני העוברים ושבים
הפני יהושע דדיוקא דר' ירמיה הוה מהא זה הו' כשיירי מצוה או כמצוה מן המובחר.
דמתיר גם בשבת )עיי"ש בד"ה בגמרא( והנה כבר כתב הפני יהושע אשר רב הנוא
משא"כ לרב חסדא ל"ל כן דהרי הוא אוסר שאוסר שמנים ופתילות הגרועים מיירי
בשבת .אבל לדרכנו א"ש דכיון דהדליק כשיש לו גם שמנים ופתילות טובים ,דאל"כ
בשמנים ופתילות הגרועים אף שיש לו לא יהי' ספיקו שמא יכבה ויפשע חמור
שמנים טובים ,כמו שהבאתי לעיל באות
הקדום בשם הפני יהושע שמיירי באופן שיש מודאי כשלא יתחיל הדליקה עיי"ש.
לו שמנים ופתילות טובים ג"כ דאל"כ לא הי'
אוסרים דלא יהי' ספיקו חמור מודאי עיי"ש, ומעתה בשלמא אי הו' הטעם דכבתה
א"כ ודאי יש לחוש לשמא יפשע אם הי' זקוק לה שיהי' דמיא למנורה
סובר כבתה זקוק לה אלא ודאי שסובר וכדומה אז שפיר קשה ליקח ממנו חזקת
כשרות דבודאי כל איש ישראל לא ינוח ולא
כבתה אין זקוק לה וא"ש.
אור לישראל — יוצר אור קב
זקוק לה עכ"ל .ומקשים דמשמע מדבריו אי ועד"ז יש ליישב הא דאביי לא רצה לקבל
אמירנו כבתה זקוק לה יש לחוש בשבת האי דר' ירמי' אליבא דרב אלא
שיחזור וידליקנה א"כ הדרא קושית כשאמרוהו לו משמי' דר' יוחנן דהי' קשה לו
התוספות לדוכתא מנ"ל לרבא דסבר רב מנ"ל לומר דרב סובר כבתה אין זקוק לה
הונא מותר להשתמש לאורה דלמא הטעם דלמא באמת סובר כבתה זקוק לה רק דאינו
דאסור בשבת משום דכבתה זקוק לה חושש לשמא יפשע ולכן מתיר שמנים
ובשבת אינו יכול להדליק ,ותירצו התוס' ופתילות הגרועים לנר חנוכה כיון דכל
דמדנקיט בין בין ש"מ עוד יש טען בשבת ישראל יש להם חזקת כשרות ,ואי דאיתרע
וכו' ופי' הפני יהושע הנ"מ שאי החשש החזקת כשרות ע"י שהדליק בשמנים
משום חילול שבת אז אפילו אין לו שמן ופתילות הגרועים אף שיש לו טובים מהן זה
אחר ג"כ אסור ,ימעתה לפי מה דמשמע אינו כיון דרב יסבור דחזקת כשרות הו'
מדברי הטור דאם נאמר כבתה זקוק לה יש חזקה עצמית ואז לא איתרע במה שראינו
חשש חלול שבת הדרא קושית התוספות שלא חש להדר במצוה ,משא"כ כשאמרוה
לדוכתא ולא שייך תרוצם דבאמת צריך לו משמי' דר' יוחנן דאיהו ס"ל בגיטין י"ז
לכתוב בין בין כדי לחלק בין שבת לחול דחזקת כשרות הו' חזקה דאתא כמו רובא
דבשבת כיון דיש חשש חילול שבת שמא עיין בפני יהושע ,א"כ מי שדולק נר חנוכה
יחזור וידליקנה אסור להדליק בשמנים משמנים גרועים כשיש לו שמנים ופתילות
ופתילות הגרועים אפילו באין לו אחר וא"כ טובים אף שמדינא כשר מ"מ זה יצא מן
מנ"ל דסבר רב הונא מותר להשתמש הרוב כשרים שמהדרין במצוה מן המובחר
לאורה דילמא הא דאסור בשבת הוי משום ככתוב ברש"י שבת ע"ה ע"כ אם הי' סובר
חששא דהטור ,אבל לפי דברי זקני הנ"ל כבתה זקוק הי' שפיר לחוש ולאסור משום
א"ש כיון דטעמא דרב הונא דסבר כבתה שמא יפשע אלא ודאי שסובר כבתה אין
זקוק לה הוא משום פרסומא ניסא לבד
ובשבת דלא שייך פרסומא ניסא א"כ אין זקוק לה וא"ש.
לחוש שמא יחזור וידליקה וע"כ שפיר
מוכרח רבא לומר דטעמא דרב הונא ה( וכשאני לעצמי הייתי אומר בתחילת
שאסור בשבת הוא משום דסובר מותר דברי מרן זקני זצ"ל בטעמא
דכבתה זקוק לה שהוא כדי לפרסם לפני
להשתמש לאורה. העוברים ושבים ולא שייך רק בחול ולא
בשבת עיי"ש ,נלפענ"ד אשר ניתן בזה
ו( וכן ניתן לתרץ ולומר עפ"ד מרן זקני לתרץ קושית המפרשים שהקשו לפי דברי
זצ"ל בסוף הסוגיא בטעמא דכבתה הטור שכ' וז"ל השתא דאמרינן כבתה אין
שקוק לה שהוא משום חשדא עפ"ד הקרבן זקוק לה שפיר יכול להדליק אפילו בשבת
נתנאל עיי"ש שלחלק יצא בין שבת לחול בשמנים ופתילות הגרועין ולא חיישינן
דבשבת לא שייך חשדא אף אם ידליקנה כשכבתה יחזור וידליקנה כיון שגם בחול אין
יוצר אור — סימן ד קג
וכעת על בדעתי לתרץ קושית המפרשים שנית עיי"ש ,א"כ בכגון דא לא שיייך חששא
שהקשו לפ"ד הר"ן שכתב בטעמא דהטור .ובשלמא לרב שסובר אסור
דרב דסובר אסור להשתמש לאורה משום להשתמש לאורה שייך לומר שתקנו חכמים
שיהי' דומיא למנורה שבמקדש א"כ למה שיהי' דומה למנורה שבמקדש ואז שבת
אינו סבר כבתה זקוק לה ג"כ עיי"ש ,אבל וחול שוין לטובה ושייך שפיר חששא דהטור
לפענ"ד הדבר נכון עפי"ד המזרחי שכתב משא"כ לרב הונר דסובר מותר להשתמש
דגם במקדש הי' המצוה רק שמדליק עד לאורה א"כ לדידי' אין שום סברא לומר
שהי' השלהבת עולה מאלי' אבל האי שהתקנה הי' שיהי' דומיא למנורה שבמקדש
שיעורא דמערב עד הבוקר לא לעכובא כמו שכתב הפני יהושע דלמ"ד מותר
נאמר ,א"כ לא הי' מקום לתקן מדינא להשתמש לאורה ליכא למימר שתקנו דומיא
כבתה זקוק לה שיהי' דומה למקדש כי דמנורה והא דכבתה זקוק לה הי' מטעם
במקדש עצמה ג"כ לא נאמר כבתה זקוק אחר עיי"ש ,ומעתה אם נאמר בטעמא דרב
לה רק למצוה ולמצוה גם רב מודה כבתה הונא דסבר כבתה זקוק לה שהוא משום
זקוק לה כמו שכתב המג"א בסי' תרע"ג חשדא כדברי מרן זקני זצ"ל מובן שפיר
ס"ק י"ב וא"ש. מדוע לא שייך חששא דהטור וא"ש.
?
אור לישראל — יוצר אור קד
סימן ה
דאוריתא תיקן ושנית דהלא פסקינן להלכה עוד העלה כ"'ק מרן זקני זצ"ל לעיל בד"ה
בסוכה השמיני מיתב יתבינן ברכה לא ובאו"א בטעמא דר"ה שאוסר שמנים
מברכינן ולדברי זקני הי' לנו לכאורה לחוש ופתילות הגרועים משום דלענין המצוה
שפיר סמכינן על הס"ס משא"כ לענין ברכה
ישכח ויברך ברכה שאינו צריך. לא מהני שום ס"ס וא"כ אין לברך וןאיכא
למיחש פן ישכח ויברך ברכה לבטלה ויעבור
אבל אחר העיון הדבר נכון כי ניתן לחלק
דודאי במקום שחכמינו ז"ל תקנו שלא על ל"ת עיי"ש
לברך אין לחוש שישכח ויברך משא"כ בשמן
גרוע שאין מברכין הוא רק משום ספק פן א( והאמת אגיד אשר מתחילת ההשקפה
הו' הרי שמן מאותם השמנים שאין בכחם ראשונה לא זכיתי להבין את
להיות דולק כשיעור ע"כ שפיר חיישינן דבריו הקדושים שמשום חשש שלא יבא
לידי ברכה שאינה צריכה יבטל מעשיית
שיבא לברך וא"ש. מצוה הלא מצינו דין מפורש יוצא בשו"ע
או"ח סי' תרמ"ט סעיף ב' דגזל לולב וקנאה
וכשאני לעצמי הייתי מוצא עוד חשש בשנוי מעשה יוצאין אבל אין מברכין עליו
ברכה לבטלה דהנה תקנו חכמינו כיון דהוי בוצע בירך ולדברי מרן זקני הי' לנו
ז"ל שהרואה נר חנוכה יברך )כמבואר בסי' לאסור מלצאת מחשש שלא ישכח ויברך
תרע"ו סעיף ב'( ומעתה לדברי מרן זקני ברכה שאינה צריכה ,ומתחילה עלה
זצ"ל שהשמנים הגרועים אינם ראוים לברכה במחשבה לפני לתרץ את דברי קדוש זקני
א"כ "המדליק" שפיר יודע ששמנו הוא זצ"ל דדוקא מצוה דאוריתא לא ניתן לבטל
משנים בגרועים ויהי' נזהר מלברך משא"כ בשביל חששא דשמא ישכח ויבל ברכה
"הרואה" נר חנוכה שאינו יודע שהשמן שבנר שאינה צריכה משא"כ נר חנוכה שהוא דרבנן
הו' מן הגרועים יעשה כתקנת חכמים ויברך שפיר ניתן לבטל משום חשש ברכה שאינו
ובאמת אם אין בכל זה השמן שיהי' יכול צריכה ,אבל בכל זה עדיין לא שקטה רוחי
להיות דולק כשיעור אז ימצא ברכתו ברכה בזה ראשית ידוע אשר נר חנוכה כעין
לבטלה ויעבור על ל"ת וא"ש.
?
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search