ברכר

‫יוצר אור — סימן ו' קה‬

‫סימן ו'‬

‫חשדא יחייבנו להדליקה פעם שנית‪ ,‬עיין‬ ‫בד"ה עוד נלפע"ד )לעיל( כתב כ"ק מרן‬
‫בהגהת חכמת שלמה על השו"ע גבי חצר‬ ‫זקני זצ"ל דגבי נר חנוכה דעיקר‬
‫שיש לו שני פתחים‪ ,‬אבל לדברי זקני‬ ‫נתקן משום פרסומא ניסא לכן חיישינן טפי‬
‫שהעמיס בדברי רש"י דדוקא למ"ד כבתה‬ ‫גבי משום חשדא אפילו באופן שבשאר‬
‫זקוק לה שייך לחוש לחשדא א"ש דכיון‬ ‫מקומות לא היינו חוששין לחשדא עיי"ש‪,‬‬
‫דעדיין לא נפטר מן המצוה עד שלא ידליק‬ ‫והולך ומבאר בזה את דברי רש"י ז"ל להצילו‬
‫מקושית הפני יהושע שמקשה להבין מדוע‬
‫כשיעורא וא"ש‪.‬‬ ‫האריך רש"י ז"ל לפרש אהא דא' כבתה זקוק‬
‫לה דחיישינן דילמא פשע ולא מתקן לה‬
‫ב( עוד אמרתי לפרש שיחתי שעוד הניח‬ ‫והקשה הפני יהושע שהוא לכאורה שפת‬
‫לו מקום לפרש ולפלפל בדברי מרן‬ ‫יתר‪ ,‬עיי"ש שמפרש בכונת רש"י וז"ל‬
‫זקני זצ"ל שכתב דהחשש הוא שיחשדוהו‬ ‫דהרואים יחשדוהו שפשע ולא תיקן וכשם‬
‫שמחמת פשיעותא לא חזר והדליקה‪,‬‬ ‫שפשע ולא תיקן יחשדוהו שלא הדליק כלל‬
‫ולכאורה גם על זה נותן להקשות מדברי‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ונלפענ"ד לעשות מטעמים לדברי‬
‫הב"י שכתב לחלק בין האי דחצר שיש לו‬
‫שני פתחים שחיישינן לחשדא ובהאי דעובר‬ ‫אותו זקן כ"ק מרן המחבר זי"ע‪.‬‬
‫אחורי בהכ"נ שלא חיישיינן לחשדא דלא‬
‫חיישינן אלא בדבר שיש בו חסרון כיס‬ ‫א( ראשית דבריו הקדושים נצולים המה‬
‫עיי"ש‪ ,‬א"כ בהאי נר חנוכה שכבה לפני זמנו‬ ‫מהאי קושיא שהקשו‬
‫מה חסרון כיס יש בדבר אם יחזור וידליקנה‬ ‫המפרשים על הקרבן נתגאל שפירש‬
‫הלא מותר השמן שבנר צריך לעשות לו‬ ‫בטעמא דכבתה זקוק לה שהוא משום‬
‫מדורה בפני עצמו כמבואר בשו"ע או"ח )סי'‬ ‫חשדא דומה למאי דאמרינן בחצר שיש לו‬
‫תרע"ג סעיף ד'( א"כ מה יזיק לו אם יחזור‬ ‫שני פתחים עיי"ש‪ ,‬והקשו דבשביל‬
‫וידליקנו ולא שייך חשדא‪ ,‬אבל הדבר נכון‬ ‫שיחשדוהו שלא הדליק כלל לא הוצרך‬
‫עפ"ד מרן זקני זצ"ל בתחילת הסוגיא‬ ‫להזדקק לה דע"כ לא חייישינן לחשדא‬
‫בשיטת רב הונא שאין די אם מדליקה פעם‬ ‫אלא דוקא כשעוד מוטל עליו חיוב המצוה‬
‫שנית אלא צריך שיתן שוב שנית שמן‬ ‫צריך לעשות המצוה באופן שיצא מכל‬
‫מחדש כשיעור )וכן ראיתי בספר שו"ת בית‬ ‫חשד לגמרי וע"כ בחצר שי לו שני פתחים‬
‫שערים סי' שס"ב שמצדד כן וכן מצאתי‬ ‫שפיא מחייבינן בשתי נרות משא"כ בהאי‬
‫כעת בספר מנוחת משה בשם אביו בעל‬ ‫דכבתה אם נאמר שבאמת בהדלקה כבר‬
‫מנוחת אשר זצלה"ה עיי"ש( שפיר יש חסרון‬ ‫אזולא לה המצוה א"כ אין לומר שמשום‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קו‬

‫עיי"ש ועיין בכפות תמרים שם במקומו‬ ‫כיס בדבר והו' דומה שפיר להאי דחצר שיש‬
‫שמפרש מאי בינייהו דרב ור"י לדינא‪,‬‬ ‫לו שני פתחים ושייך לחוש לחשדא וא"ש‪.‬‬
‫ולפענ"ד נראה דבהא פליגי דרב סובר דלא‬
‫חייישינן שילמדו ממעשיו להקל אלא בדבר‬ ‫ג( באופן אחר נלפענ"ד להתאים דברי‬
‫שיש חסרון כיס דהיינו שמקלו יגיד לו להקל‬ ‫כ"ק זקני עם דברי הב"י זי"ע‬
‫כדי להרוויח דמי בשרא משא"כ ר' יוחנן‬ ‫עפ"ד הר"ן דהא דנר חנוכה אסור בהנאה‬
‫סובר דאף בדבר מצוה לבד ג"כ שייך החשש‬ ‫משום דהקצה למצותו תלוי בזה אי אסור‬
‫להשתמש לאורה או מותר להשתמש‬
‫שמא ילמדו ממעשיו וא"ש‬ ‫לאורה‪ ,‬דדוקא אי אמרינן אסור להשתמש‬
‫לאורה אז שפיר הוקצה וצריך לעשות‬
‫ומעתה אפשר לומר אשר מטעם זה לא‬ ‫להמותר מדורה בפני עצמה משא"כ אי‬
‫רצ אביי לקבל דר' ירמי' דרב יהי'‬ ‫אמרינן מותר להשתמש לאורה אז הו' כמו‬
‫מוכרח לסבור כבתה אינו זקוק לה‪ ,‬דאפשר‬ ‫נר שבת ומותר השמן מותר עיי"ש‪ ,‬נמצא‬
‫כבתה זקוק לה רק דאינו חושש לחשדא כיון‬ ‫לפי"ז אפילו אם נפרש הא דכבתה זקוק לה‬
‫דפירש דהאי חשדא הוא שלא ילמדו‬ ‫כפשטא שדי אם יחזור וידליקה אף אם אינו‬
‫ממעשיו כנראה מפרש"י בד"ה חזר שיש לה‬ ‫מוסיף שמן כשיעור מחדש מ"מ רב הונר‬
‫ב' פתחים ויאמרו האחד אינו מקיים מצות‬ ‫שסובר מותר להשתמש לאורה יש חסרון‬
‫נר חנוכה וכיון דלא ידעינן לי' א"כ אין חשש‬ ‫כיס בדבר כגון שאינו צריך כעת לתשמישו‬
‫רק כדי שלא ילמדו להקל כמובן וכן ראיתי‬ ‫וזקק לה משום מצות נר חנוכה ושייך שפיר‬
‫כעת בחכמת מנוח הנדפס בש"ס ווילנא‪,‬‬
‫ואיכא למימר אשר לשיטתו אזיל דרק בדבר‬ ‫לחוש לחשדא וא"ש‪.‬‬
‫שבממון שייך לחוש שמא ילמדו ממעשיו‬
‫וכאן בנר חנוכה שנכבה לפני זמנו אין שום‬ ‫ד( עוד נלפענ"ד לפרש עפ"ד כ"'ק זקני‬
‫חסרון כיס בדבר אם יחזור וידליקנה כין‬ ‫שפירש את טעמא דרב הונא‬
‫דסבר אסור להשתמש לאורה ולמותר השמן‬ ‫שאוסר שמנים ופתילות הגרועים לנר חנוכה‬
‫צריך לעשות מדורה בפני עצמו כנ"ל א"כ‬ ‫משום דסובר כבתה זקוק לה ולכשיכבה‬
‫יכול רב שפיר לסבור כבתה זקוק לה‪ ,‬והא‬ ‫וישכח להדליקה שנית יבא לידי חשדא‬
‫דאינו אוסר שמנים ופתילות הגרועים‬ ‫שבפשיעתא לא חזר והדליקה עיי"ש‪,‬‬
‫מחשש שיחשדוהו שפשיעה לא חזר‬ ‫אמרתי בזה פרפרת נאה ומתקבל מדוע לא‬
‫והדליקה כמו שחשש רב הונא ל"ק כלל‬ ‫קבל אביי מעיקרא האי דכבתה אין זקוק לה‬
‫דדוקא לרב הונא לשיטתו שסבר מותר‬ ‫משמי' דרב עד שלא אמרוהו משמי' דר"י‬
‫להשתמש לאורה ואיכא חסרון כיס בדבר‬ ‫דהנה מצינו פלוגתא בין רב לר"י )במסכת‬
‫כנ"ל ע"כ הוי שפיר דומה להאי דחצר שיש‬ ‫יומא דף פ"ו ע"א( גבי איזה חילול השם רב‬
‫לו שני פתחים‪ ,‬משא"כ לרב ניתן לחלק בין‬ ‫אמר כגון אנא דשקילנא בישרא מטבחא ולא‬
‫האי דחצר שיש לו שני פתחים דאיכא חסרון‬ ‫יהיבנא דמי לאלתר ור' יוחנן סבר כגון אנא‬
‫דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין‬

‫יוצר אור — סימן ו' קז‬

‫שיטת הרז"ה שהביא ג"כ בר"ן מסכת שבת‬ ‫כיס להאי דכבתה דליכא חסרון כיס‪ ,‬אבל‬
‫פרק ראד"מ דאם אין לו חמין לרחוץ התינוק‬ ‫כשאמרו לו משמי' דר' יוחנן שפיר קבלה‬
‫אחר המילה אז אין מלין אותו בשבת‪ ,‬אף‬ ‫דלדידי' מוכרח לומר שסבר כבתה אין זקוק‬
‫דפקוח נפש דוחה שבת היינו אם נזדמן לו‬ ‫לה דלא"כ איך התיר להדליק בשמנים‬
‫פקוח נפש אז מחללין עליו את השבת לא‬ ‫ופתילות הגרועים הלא צריכים לחוש פן‬
‫כן להביא עצמו שיהי' פקוח נפש ואח"כ‬ ‫יכבה לפני זמנו וכשלא ידליקנו שוב שנית‬
‫לחלל שבת זה אסור עיי"ש‪ ,‬א"כ לפ"ז שפיר‬ ‫יחשדוהו שבפשיעה לא חזר והדליקה כדברי‬
‫י"ל רב הונא דס"ל כבתה אינו זקוק לה ה"ת‬ ‫זקני בשיטת רש"י וז"ל לשיטתו שייך חשדא‬
‫אם כבתה משא"כ להדליק בשמנים רעים‬ ‫אפילו בדבר שאין בו חסרון כיס כנ"ל אלא‬
‫אשר לרוב בא לידי כבוי אסור להדליק כי‬
‫באמת אם יכבה אז אין הצורך והחיוב עליו‬ ‫ודאי שסובר כבתה אין זקוק לה וא"ש‪.‬‬
‫להדליק עוד הפעם לכן אסור לא כן ר"ח‬
‫ס"ל כבתה זקוק לה ומש"ה שפיר מותר‬ ‫ה( והרווחנו עד"ז לתרץ את קושית‬
‫בשמנים הללו ולהדליק דאף אם יכבה הלא‬ ‫התוספות ד"ה מותר שהקשה מנ"ל‬
‫ידליק עוד הפעם כשהחיוב עליו עיי"‪,‬ש‬ ‫לרבא שסבר רב הונא מותר להשתמש‬
‫נמצא לפי"ז לדעת הרז"ה מאן דמתיר‬ ‫לאורה עיי"ש‪ ,‬ולדרכנו מובן דרק משום‬
‫שמנים ופתילות הגרועים לנר חנוכה מוכרח‬ ‫דסובר מותר להשתמש לאורה ניתן לומר‬
‫לסבור כבתה זקוק לה‪ .‬ואקדים עוד את‬ ‫שבחול אסור משום דסבר כבתה זקוק לה‬
‫דברי הפרדס דוד בפרשת וירא דר' יוחנן לית‬ ‫וחיישינן לחשדא כנ"ל דכיון דמותר‬
‫לי' סברת הרז"ה עיי"ש‪ ,‬ומעתה נוכל לומר‬ ‫להשתמש לאורה א"כ מותר השמן ג"כ‬
‫אשר לאביי הי' קשה על ר' ירמי' דאמר‬ ‫מותר כדברי הר"ן הנ"ל וא"כ אם זקוק לה‬
‫בטעמא דרב דמתיר שמנים ופתילות‬ ‫משום מצוה כשלא צריך לתשמישו יש‬
‫הגרועים לנר חנוכה שהוא משום דסבר‬ ‫חסרון כיס בדבר ושייך שפיר חשדא‬
‫כבתה אין זקוק לה הלא לפי שיטת הרז"ה‬ ‫משא"כ אם יסבור אסור להשתמש לאורה‬
‫יותר מסתבר לומר שסובר כבתה זקוק לה‬ ‫א"כ גם מותר השמן אסור ואין שום חסרון‬
‫ולכן מתיר שמנים ופתילות הגרועים דניתן‬ ‫כיס בדבר א"כ גם מותר השמן אסור אין‬
‫לחלק לכשיכבה כנ"ל )ומהא דמתיר גם‬ ‫שום חסרון כיס בדבר אם יחזור וידליקנה‬
‫בשבת דלא ניתן לתקן לא קשה כאשר כבר‬ ‫ולא שייך חשדא וא"כ יקשה מ"ט דרב הונא‬
‫כבתבתי בכמה אנפין עפ"ד כ"'ק זקני שכתב‬ ‫שאוסר שמנים ופתילות הגרועים לנר‬
‫בטעמא דכבתה זקוק לה שהוא משום‬ ‫חנוכה אלא ודאי שסובר מותר להשתמש‬
‫פרסומא ניסא או משום חשדא עיי"ש(‬
‫משא"כ כשאמרוהו לו משמי' דר' יוחנן‬ ‫לאורה וא"ש‪.‬‬
‫דסבר כבתה אין זקוק לה בטעמא שהתיר‬
‫כעת עלה בדעתי לומר ע"פ מה שראיתי‬
‫בספר מנוח משה שהקשה מנ"ל‬
‫דסבר רב הונא כבתה זקוק לה ור"ח כבתה‬
‫אין זקוק לה דהלא איפכא מסתברא לפי‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קח‬

‫משא"כ בצרי לא הו' ודאי כ"כ שיהי' אסור‬ ‫שמנים ופתילות הגרועים שפיר קבלה דלר'‬
‫גם בחול וע"כ הוצרך רבה לטעם מפני‬ ‫יוחנן שלא סבר האי דרז"ה א"ש‪.‬‬
‫שריחו נודף שהו' ודאי שיבא להסתפק‬
‫והמסתפק חייב משום מכבה ואסור אף‬ ‫עוד נלפענ"ד לומר בטעמא דאביי שלא‬
‫כשאין לו נרות אחרות‪ .‬ובזה ישבתי לי על‬ ‫רצה לקבל האי דינא דפתילות ושמנים‬
‫נכון מה שהקשיתי לפי דברי ר' יוחנן שם‬ ‫שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת‬
‫במסכת דף ל"א שעל מלאכת מכבה אינו‬ ‫מדלייקן בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול‬
‫חייב אלא בפתילה כשצריך להבהב הוא"כ‬ ‫אלא מר' יוחנן שפיר קבלה‪ ,‬דהנה לכאורה‬
‫האיך מבטלין מצות הדלקת נר שבת משום‬ ‫ניתן להקשות על האי כללא דכייל לנו רב‬
‫ספק כיבה הלא כבר כבר הבאתי כמה‬ ‫דכל השמנים ופתילות שאמרו חכמים שאין‬
‫פעמים בשם התוספות מגילה ד' והשער‬ ‫מדליקין בהפ בשבת מדלייקן בהםם בחנוכה‬
‫המלך שאין מבטלין שום מצוה משום שמא‬ ‫בין בשבת בין בחול הא בכלל שמנים‬
‫יבא לידי ספק אסור שאין מחייבין עליו‬ ‫ופתילות שאסרו חכמים לשבת הו' גם צרי‬
‫חטאת‪ ,‬אבל לפי הנ"ל שזה הו' ודאי איסור‬ ‫וטעמא מבואר בדף כ"ו בגמרא משום חשש‬
‫שבודאי יבא להסתפק ממנו ולא יוכל לעזור‬ ‫כבוי וא"כ למה נתיר צרי לנר חנוכה‪,‬‬
‫בנפשו לכשיהי' ריחו נודף והו' דומה למה‬ ‫ונלפע"ד דהנה התוספות שם בד"ה חדא‬
‫שכתב בתוספות לעיל דף כ"ג ד"ה גזירה‬ ‫כתב וז"ל וקשה לר"י דתניא בסמוך הצרי‬
‫דשמא יטה הו' ודאי כיון דלא יהי' דולק יפה‬ ‫אינו אלא שרף מעצי הקטף משמע דהטעם‬
‫קרוב לודאי שיטהו עיי"ש‪ ,‬אבל זה נכון גבי‬ ‫לפי שאינו נמשך אחר הפתילה ומה הוצרך‬
‫נר שבת שמדליקו על שולחנו בביתו משא"כ‬ ‫לבדות הטעם מדעתו‪ ,‬ונלפענ"ד לתרץ‬
‫נר חנוכה שמצוה להדליקו על פתח ביתו‬ ‫קושית התוספות בטו"ט דלכך לא הספיק‬
‫מבחוץ אינו ודאי שירגיש בדבר כ"כ שריחו‬ ‫רבה בטעמא שאיננו נמשך אחר הפתילה‬
‫נודף עד שיהי' מוכרח להסתפק ממנו כמבון‬ ‫כיון דלטעם זה אין לאסור רק כשיש לו שמן‬
‫וא"כ לר"י דסבר דמכבה לא הוה מלאכה‬ ‫אחר משא"כ כשאין לו משן אחר לא הי'‬
‫שחייבין עליה א"כ א"ש גבי נר חנוכה‬ ‫ספיקו פן יכבה חמור מודאי שלא ידליקנה‬
‫שהתירו להדליק בצרי כיון דכבויו אינו ודאי‪.‬‬ ‫ויהי' מיושבי חושך כמובן‪ ,‬ועוד אקדים את‬
‫הנלפענ"ד אשר האי טעמא דאמרו בגמרא‬
‫ומעתה ניתן לפרש את דברי הגמרא‬ ‫משום שהוא עף גבי צרי מ"מ לא הו' ודאי‬
‫שכשאמרו לומשמי' דרב הי' קשה‬ ‫שמדליק הבית‪ ,‬ויהי' מתורץ בזה קושית‬
‫לו קושיא הנ"ל הלא בכלל שמנים ופתילות‬ ‫התוספות ד"ה ולימא שמקשה דה"ל למימר‬
‫שאסרו לשת הו' גם צרי והטעם הו' משום‬ ‫אפילו בחול נמי ליתא כדאמר לקמן אדין‬
‫שמא יבא לכבותו א"ש עכ"פ בשבת חנוכה‬ ‫מדליקן בנפט לבן אפילו בחול מפני שהוא‬
‫יאסר מפני החשש שמא יבא לחילול שבת‬ ‫עף עיי"ש‪ ,‬ולדעתי ניתן לחלק בין הדביקים‬
‫במלאכת מכבה‪ ,‬אבל כשאמרוהו לו משמי'‬ ‫דבנפט לבן הו' ודאי וע"כ אסרו גם בחול‬

‫יוצר אור — סימן ו' קט‬

‫ההדלקה וכמו דאמרינן בחול כבתה אין זקוק‬ ‫דר' יוחנן דלשיטתו ליכא חיוב במלאכת‬
‫לה עיי"ש‪.‬‬ ‫מכבה אם מכבה מפני שריחו נודף ע"כ שפיר‬

‫ומעתה יש לומר דמעיקרא לא הי' נראה‬ ‫קבלה וא"ש‪.‬‬
‫לאביי כהתרומת הדשן וע"כ לא‬
‫רצה לקבל להתיר שמנים ופתילות הגרועים‬ ‫עוד באופן אחר אמרתי לפרש מדוע לא‬
‫הלא שייך לחוש לשמא יפשע בעש"ק אם‬ ‫קבל אביי האי דינא דשמנים ופתילות‬
‫יכבה קודם ק"ש כנ"ל‪ ,‬משא"כ שאמרוהו לו‬ ‫הגרועים שרי לנר חנוכה אלא מר' יוחנן‬
‫משמי' דר' יוחנן שפיר ניתן לפסוק‬ ‫דהלא ידוע שיטת התרומת הדשן ופסקו‬
‫כהתרומת הדשן ולא קשה קושיא הנ"ל‬ ‫מרן בשו"ע סי' תרע"ג סעיף ב' באם הדליק‬
‫שהקשה הטו"ז שלא דלק עדיין בזמנה כיון‬ ‫את הנרות של חנוכה בעש"ק ונכבו קודם‬
‫דלר"י לשיטתו נחשב כאלו כבר דלק בזמנה‬ ‫קבלת שבת דגם בענין זה אמרינן כבתה אין‬
‫זקוק לה והטורי זהב האריך לפקפק בזה‬
‫ע"כ שפיר קבלה וא"ש‪.‬‬ ‫ומסיק שמן הדין חייב לחזר ולהדליק עיי"ש‬
‫ולפי זה קשה האיך התירו לנר חנוכה שמנים‬
‫והאמת אגיד שהלכתי בזה "בדרך המלך"‬ ‫ופתילות הגרועים גם לשבת חנוכה הלא‬
‫הנ"ל אך לפי עניות דעתי לא כן‬ ‫צירך לחוש פן יכבה קודם קבלת ויפשע ולא‬
‫עמדי כי אפילו למ"ד אשו משום חיציו ליכא‬ ‫ידליקה‪ ,‬כמו שגזרו תמיד למ"ד כבתה זקוק‬
‫למימר דהוי כאלו נגמר כולו כשנכבה קודם‬ ‫לה ובענין זה שנכבה לפני קבלת שבת‬
‫זמנו דהרי קחזינא שלא הועיל חיציו רק‬ ‫אמרינן כבתה זקוק לה אליבא דכ"ע להעו"ז‪.‬‬
‫כשלא נכבה אז שייך שפיר לחשוב‬ ‫והנה אף שהוא קושיא גדולה לדברי הטו"ז‬
‫שבמעשה הדלקה כבר נגמרה הכל והבן‬ ‫מ"מ לא ניתן להכריע דבאמת הקשה הטו"ז‬
‫על פסקו של התרומת הדשן למה לא‬
‫והבוחר יבחר‪.‬‬ ‫יצטרך להדליקה שוב שנית הלא לא דלק‬
‫עדיין בתוך הזמן כלל כיון שנכבה קודם‬
‫ראתי בקרבן נתנאל שהקש על הרמב"ם‬ ‫קבלת שבת‪ .‬וראיתי בשדי חמד שמביא‬
‫ז"ל שפסק להא דרב הונא דחצר‬ ‫בשם ספר דרך המלך להגאון אב"ד ראווע‬
‫שיש לו שני פתחים צריכים שני נרות משום‬ ‫שמצדיק את דברי התרומת הדשן על פי‬
‫חשדא א"כ מדוע לא פסק גם לאידך דרב‬ ‫דברי רבינו הנמוקי יוסף גבי פלוגתא אי אשו‬
‫הונא דכבתה זקוק שלא יחשדוהו שלא‬ ‫משום חיציו בב"ק דף כ"ב דנחשב מעשה‬
‫הדליק כלל‪ ,‬וכפי הנראה הבין הקרבן נתנאל‬ ‫הדלקה כאלו ברגע ההדלקה נעשה הכל‬
‫אשר רב יכול להיות שאינו סובר להאי דינא‬ ‫וכבר אגמרה עיי"ש‪ ,‬א"כ הכי נמי לענין נר‬
‫דחצר שיש לו שני פתחים צריכים לשתי‬ ‫חנוכה בעש"ק בעת שמדליקין הנר מבעוד‬
‫נרות מדלא הקשה לרב כמו שהקשה על‬ ‫יום חשב שנגמר המצוה ושוב שפיר יש‬
‫הרמב"ם‪ ,‬ואם כנים המה דבריו הקדושים אז‬ ‫לומר כבתה אין זקוק לה שכבר נגמרה מצוה‬
‫ניתן לומר בזה מדוע לא רצה אביי לקבל‬
‫האי דכבתה אינו זקוק לה אלא מר"י דאיכא‬
‫למימר דסבר רב באמת כבתה זקוק לה ואי‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קי‬

‫לרב שסובר אסור להשתמש לאורה א"כ לא‬ ‫דאז הי' לו לאסור שמנים ופתילות הגרועים‬
‫השתמש לאור נר חנוכה ונתברר שהוא נר‬ ‫לנר חנוכה פן ישכח לחזור ולהדליקה‬
‫מצוה וע"כ אם נכבה אינו מחויב לחזור‬ ‫ויחשדנו שבפשיעות לא הדליקה כמו שכתב‬
‫ולהדליקה אף דבחצר של שני פתחים חייש‬ ‫כ"ק זקני‪ ,‬זה אינו דב אינו חושש לחשדא‬
‫לחשדא והבן‪ ,‬ומעתה אף דהרמב"ם פסק‬ ‫בדבר שאין בו לאו כמו שכתב התוספוצ‬
‫להא דרב הונא גבי חצר של שני פתחים מ"מ‬ ‫יוה"כ במסכת יומא דף פ"ו אשר בין רב‬
‫אינו מוכרח לסבור גם אידך דרב הונא כבתה‬ ‫שאמר איזה חילול השם כגון אנא דשקילנא‬
‫זקוק לה כיון דסובר אסור להשתמש לאורה‬ ‫בשרא וכו' ובין ר"י דאמר כגון אנא דמסגינא‬
‫וא"ש‪ .‬ובזה ניתן לתרץ קושית התוספות‬ ‫ד' אמות בלא תורה וכו'‪ ,‬דפליגי דרב סבר‬
‫שהקשה בד"ה מותר דמנ"ל לרבא דסבר רב‬ ‫דלא שייך לחוש שמא ילמדו ממעשיו אלא‬
‫הונא מותר להשתמש לאורה דלמא סבר‬ ‫באיסור ל"ת ור"י סבר שגם באיסור עשה‬
‫באמת אסור להשתמש לאורה והטעם‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וע"כ איכא למימר אשר רב יכול‬
‫שאסור בשבת שמנים ופילות הגרועים הו'‬ ‫לסבור כבתה זקוק לה ולא מטעם חשדא‬
‫משום דסבר כבתה זקוק לה ואינו יכול‬ ‫אלא כדי שיהי' דומה למנורה וכדומה‬
‫בבשת עיי"ש‪ .‬אבל לדרכנו שטעמא דכבתה‬ ‫משא"כ בשם ר"י שפיר קבלה דלדידי' שייך‬
‫זקוק לה הוא משום חשדא כנ"ל אז ניתן‬ ‫חשדא וע"כ אם הי' סובר כבתה זקוק לה אז‬
‫לומר דדוקא אם סבר מותר להשתמש‬ ‫צריך לחוש לחשדא כנ"ל בדברי זקני אלא‬
‫לאורה אז מצי סבר כבתה זקוק לה משא"כ‬
‫אם נאמר שסבר אסור להשתמש לאורה אז‬ ‫ודאי שסובר כבתה אין זקוק לה‪.‬‬
‫לא יסבור כבתה זקוק לה‪ ,‬דהלא קשה למה‬
‫חושש לחשדא דבי כבתה לפני זמנו הלא לא‬ ‫אבל לענ"ד נראה לתרץ לפי המסקנא דגם‬
‫שייך חשדא כאן כיון דהדליק חברא חברא‬ ‫רב סובר להא דרב הונא דחצר שיש‬
‫אית לי' וליכא חשדא כמו שכתב בשו"ת‬ ‫לו שני פתחים חייב בשתי נרות )דבדבר‬
‫קרית חנה סי' מ"ד מובא בעיקרי דינים סי'‬ ‫שהוא משום פרסומא ניסא חישיינן( מ"מ‬
‫ל"ה‪ ,‬רק הדבר נכון דאף אם ראו נר דולק‬ ‫שפיר סבר כבתה אין זקוק לה ויהי' מתורץ‬
‫מ"מ איכא למיחש שיחשדוהו שלצורך‬ ‫גם הרמב"ם על נכון‪ ,‬דבאמת כבר כתבו‬
‫תשמישו הדליקו כיון שמשתמש אצלו‪ ,‬אבל‬ ‫המפרשים לחלק בין האי דחצר שיש לו שני‬
‫הא תינח אם סבר מותר להשתמש לאורה‬ ‫פתחים ובין האי לי' ובטח ראו את נרו על‬
‫משא"כ אי אמרינן שסובר אסור להשתמש‬ ‫פתח ביתו ויתודע הדבר עיי"ש ונלפענ"ד‬
‫לאורה א"כ ליכא חשדא ולא שייך לומר‬ ‫אשר לרב הונא דסבר מותר להשתמש‬
‫לאורה א"כ אף למי שראה את הנר על פתח‬
‫ולחייבו להיות זקוק לה וא"ש‪.‬‬ ‫ביתו לא נתברר הדבר שהוא נר מצוה כיון‬
‫דמותר להשתמש לאורה וכיון שראוהו‬
‫גם ניתן בזה לתרץ קושית המהרש"א‬ ‫משתמש אצלו יכול לסבור שלצרכו הוא‬
‫שהקשה על התוספות בד"ה מותר‬ ‫דאדליקה ע"כ שפיר שייך חשדא‪ ,‬משא"כ‬

‫יוצר אור — סימן ו' קיא‬

‫דבבא ליד גזבר לא מהני שאלה וא"כ עומד‬ ‫שבתחילת דברי התוספות כתבו לאמור‬
‫שפיר לשריפה ושייך כמ"ש והאיך מתירין‬ ‫שמסברא הייתי אומר שבנר חנוכה אסלא‬
‫שמן שריפה לנר חנוכה‪ ,‬ונלפענ"ד ע"פ מה‬ ‫הייתי אוסר להשתמש לאורה ובסוף דבריהם‬
‫שכתבתי על דברי הש"ך הנאמרים בחו"מ‬ ‫כתבו שמסברא לא הייתי אוסר להשתמש‬
‫סי' רנ"ה ס"ק ו' דהטעם דלהקדש שבא ליד‬ ‫לאורה עיי"ש‪ ,‬ולדרכנו בטעמא דכבתה זקוק‬
‫גזבר לא מהני שאלה הוא משום דכבר קנה‬ ‫לה שהוא משום חשדא ניתן לומר‬
‫ההקדש במשיכה דלא גרע מהדיוט עיי"ש‪,‬‬ ‫שמתחילת דברי התוספות קאמר שפיר‬
‫וכתב בספר קשת יהונתן דלפי"ז הא דהקדש‬ ‫שמסברא הייתי אומר שסובר רב הונא אסור‬
‫שבא ליד גזבר לא מהני שאלה יתכן רק לר'‬ ‫להשתמש לאורה כיון דחזינא לדעתי'‬
‫יוחנן דס"ל )בב"מ מ"ז( דמעות קונות‬ ‫שסובר כבתה כבתה זקוק לה משום שחושש‬
‫וממילא דבהקדש במשיכה דלעמיתך בחדא‬ ‫לחשדא כ"כ שלא יבוא לומר עליו שלא‬
‫הוא להקדש בחדא כמו בעכו"ם בבכורות י"ג‬ ‫הדליק כלל א"כ מצד הסברא הייתי אומר‬
‫כמ"ש הש"מ‪ ,‬משא"כ לר"ל דס"ל משיכה‬ ‫שסבר אסור להשתמש לאורה כדי שלא‬
‫קונה א"כ הקדש במעות ומסירה ליד גזבר‬ ‫יחשדוהו לאמור עליו שלצורכו הדליקה‪,‬‬
‫לא מעלה ולא מוריד עיי"ש‪ ,‬ואמרתי להוסיף‬ ‫משא"כ בסוף דבריהם קאמרו שפיר לרב‬
‫על דבריו הקודשים דלפי דברי הר' חיים‬ ‫שסובר כבתה אין זקוק לה ואינו חושש‬
‫המובא בתוס' )ב"מ דף מ"ח ד"ה נתנה( דר'‬ ‫שיחשודוהו שלא הדליק כלל א"כ כיון שלא‬
‫יוחנן אינו דורש האי דרשה דר"ל שדרש‬ ‫נחית לחשדא ע"כ מצד הסברא אין לאסור‬
‫)שם בבכורות י"ג( לעמיתך לענין קנין רק‬ ‫להשתמש לאורה ע"כ הוצרך לאשמו עינן‬
‫לענין אונאה עיי"ש א"כ גם בהקדש רק‬ ‫דסבר באמת אין להשתמש לאורה וא"ש‪.‬‬
‫מעות קונות וא"כ גם לר"י שפיר מהני שאלה‬
‫להקדש שבא ליד גזבר‪ .‬ונלפענ"ד לומר‬ ‫עוד אציג שני אופנים לפרש בעזהש"י‬
‫בשיטת רב שסובר משיכה קונה כמבואר‬ ‫מדוע לא נתקבל משמי' דרב הא‬
‫בסוגיה דמעות קונות )ב"מ מ"ח( ולא יסבור‬ ‫דשמנים ופילות שאסרו לשבת מותרים לנר‬
‫הא דריש לקיש אשר לעמיתך אתי לאפוקי‬ ‫חנוכה אלא משמי' דר' יוחנן דהקדם קושית‬
‫קנין משיכה להקדש א"כ גם בהקדש קונה‬ ‫הכתנות אור דהלא בכלל שמנים ופילות‬
‫משיכה וע"כ רק שפיר יסבור אין שאלה‬ ‫הפסולים לנר שבת הוה גם שמן שריפה ואיך‬
‫בהקדש שבא ליד גזבר‪ .‬ומעתה ניתן לומר‬ ‫הותר ללנר חנוכה הלא נר חנוכה צריך‬
‫אשר אביי לא רצה לקבל משמי' דרב האי‬ ‫שיעור ושמן תרומה טמאה שלשריפה קאי‬
‫כללא דשמנים ופילות שאסרו חז"ל לשבת‬ ‫איכא למימר כתותי מכתת שיעורא‪ ,‬ומתרץ‬
‫יהי' מותרים לנר חנוכה כיון דגם שמן שריפה‬ ‫דיש לומר דאינו עומד לשריפה כיון דאי בעי‬
‫הוה בכלל ונר חנוכה בעי שיעור וגבי שמן‬ ‫מתשל עלה עיי"ש‪ ,‬והקשיתי להבין הלא לפי‬
‫שריפה שייך כמ"ש כיון דעומד לשריפה‪,‬‬ ‫דברי הפני יהושע דמיירי בתרומה שכבר בא‬
‫ליד כהן עיי"ש א"כ חזרה הקושיא למקומה‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קיב‬

‫בחרטה אה ליתא דנדרי הקדש ותרומה בעי‬ ‫וכ"ת שאינו עומד לשריפה כיון דישנה‬
‫פתח ואינו ניתר בחרטה עיי"ש‪.‬‬ ‫בשאלה זה אינו דלרב לשיטתי' שסובר‬
‫משיכה קונה בין בהדיוט בין בהקדש א"כ לא‬
‫ונלפענ"ד אשר הא דנדרי הקדש בעי פתח‬ ‫מהני שאלה שבבא ליד כהן כנ"ל בשם‬
‫הוא רק למ"ד בנדרים כ"ט‬ ‫הש"ך‪ ,‬משא"כ משמי' דר' יוחנן אשר לפי‬
‫קדושת הגוף לא פקעי בכדי משא"כ למ"ד‬ ‫דברי הרבינו חיים בשיטת ר"י מעות קונות‬
‫קדושת הגוף פקעי בכדי שפיר מהני חרטה‬ ‫גם בהקדש ומסירה לא מעלה ולא מוריד‬
‫ומצאתיו מבואר במפרשים ואכמ"ל‪ ,‬ונמצא‬ ‫א"כ מהני שאלה אפף בבא ליד כהן א"כ‬
‫אשר לר' יוחנן דס"ל פקעי בכדי כמו שהביא‬ ‫שמן שריפה אינו עומד לשריפה ושפיר‬
‫בר"ן שם בשם הירושלמי עיי"ש א"כ לא בעי‬
‫פתח בנדרי הקדש וכ"ש בתרומה – ומעתה‬ ‫מותר לנר חוכה ע"כ שפיר קיבלה וא"ש‪.‬‬
‫ניתן לומר דמעיקרא הי' קשה לקבל משמי'‬
‫דרב להתיר כל פתילות ושמנים לנר חנוכה‬ ‫או יתכן לפרש מדוע רק מר' יוחנן יכולין‬
‫וגם שמן שריפה בכלל כיון דכש"ש שייך‬ ‫לקבל האי דינא דפתילות ושמנים‬
‫כמ"ש אבל מר"ש שפיר קיבלה דלדידי'‬ ‫שאסרו לנר שבת מותרים המה לנר חנוכה‬
‫שפיר עומד לשאלה דלא בעי פתח רק‬ ‫עפ"ד הכתנות אור הנ"ל שהקשה הלוא‬
‫חרטה וחרטה שפיר מצוי וא"כ לא שייך‬ ‫בכלל הפתילות ושמנים שאסרו חכמים הוי‬
‫גם שמן שריפה ושמן שריפה עומד לשריפה‬
‫כמ"ש וע"כ שפיר קיבלה וא"ש‪.‬‬ ‫ושייך כמ"ש ונר חנוכה בעי שיעור‪ ,‬ומתרץ‬
‫דאינו עומד לשריפה ורק אדרבה עומד‬
‫ואף דגם אביי סובר קדושת הגוף פקעה‬ ‫לשאלה כיון דישנה בשאלה עיי"ש‪ ,‬ונלפענ"ד‬
‫בכדי מ"מ הוא הולך לשיטתו בפסחים‬ ‫אשר האי דשמן שריפה אי עומד לשריפה‬
‫מ"ח דלא אמרינן הואיל אף שמהני באמת‬ ‫או לשאלה יהי' תלוי בזה אי בעינן פתח‬
‫שאלה מ"מ הועיל ובעי מתשל לא אמרינן‬ ‫בנדרי הקדש או די בחרטה כמו שכתב‬
‫ור' ירמיה לא היה חשוב בעיניו לחזור‬ ‫במאירי על האי גמרא נדרים דף נ"ט שכונת‬
‫משיטתו או אפילו לקבלה בשיטת רב עד‬ ‫הש"ס לתרומה לא חשוב דבר שיש לו‬
‫מתירין דאין הפתח מצוי בה‪ ,‬וא"ת יתיר‬
‫שלא שמעה משמי' דר"י והבן‪.‬‬

‫?‬

‫יוצר אור — סימן ז קיג‬

‫סימן ז‬

‫בשאלתות מדבר משיעור כל הלילה ע"כ‬ ‫א( ע"פ ד"ק מרן זקני בתחילת חלק‬
‫שפיר אמר ולא היו בו כדי להדליק ובגמרא‬ ‫הדרוש בד"ה בגמרא האיר עיננו‬
‫מדבר משיעור כדי לקיים עכ"פ מצות‬ ‫בהברייתא דמאי חנוכה שיטמינו חכמינו ז"ל‬
‫הדלקה ע"כ אמר ולא היו בו אלא להדליק‬ ‫ברמז כל הג' אופני הנס שכתב הב"י ומתרץ‬
‫יום אחד ואין שום סתירה מדברי הגמרא‬ ‫את קושית הטו"ז עיין שם בדברים נכוחים‬
‫כאחד מן הראשונים‪ ,‬עלה בדעתי לישב בזה‬
‫בשאילתות וא"ש‪.‬‬ ‫כמה דברים חמורים בעזהשי"ת ראשית במה‬
‫שהעלה שכונת הבריתא במאי קאמר ולא‬
‫ב( שנית מתורץ בזה קושית המזרחי‬ ‫הי' בו אלא להדליק בו יום אחד היינו שלא‬
‫שהקשה דאיך חילקו את השמן‬ ‫היה בו כשיעור רק מה שהיו יכולים הדליק‬
‫לח' חלקים והא בעינן תן לה כמידתה שיהי'‬ ‫ממנו כדי לקיים בו מצות הדלקה לא שיהי'‬
‫דולק מערב עד בוקר עיי"ש‪ ,,‬ועל התרוץ‬ ‫דולק כל היום כולו עיי"ש‪ ,‬עניתי ואמרתי‬
‫דזה אינה לעיכובא רק למצוה נאמר שתירץ‬ ‫אשר בזה יבוא על נכוןדבר שנצטערו עליו‬
‫המזרחי עיי"שכבר הקשה המאירי בחידושיו‬ ‫גדולי המפרשים שבגמרא כתב ולא היה בו‬
‫למסכת שבת וביומא דבליל א' אם הי' להם‬ ‫אלא להדליק יום אחד משמא שעכ"פ על‬
‫כשיעור לא היו רשאים לחלק כיון דבלילה‬ ‫הדלקת יום אחד שפיר היה ובשאילתות‬
‫הראשונה הי' החינוך המנורה והוצרך שיהי'‬ ‫כתב ולא מצאו אלא פח אחד שלא היה בו‬
‫בה שמן כשיעור מערב ועד בוקר עיי"ש‬ ‫להדליק אפילו לילה אחד עיי"ש משמא‬
‫ובהגהות חכמת שלמה סי' תר"ע ושבשו"ת‬ ‫שלא היה מספיק מה שנמצא אף על לילה‬
‫ש"צ‪ ,‬אבל לדברי מרן זקני אתי שפיר כיון‬ ‫אחת‪ ,‬וע"ע רצו כמה צדיקים לשלוח יד‬
‫דמתחילה לא היו להם כשיעור מערב ועד‬ ‫לשנות הגירסא בשאלתות עיין בספר כסא‬
‫בוקר ע"כ שפיר חלקו שיהי' כדי להדליק‬ ‫רחמים מהגאון חיד"א ויש אשר רצו לתרץ‬
‫שהי' מצומצם מאד וטרם ששפכו למנורה‬
‫לשמונה ימים‪.‬‬ ‫היה כשיעור ואח"כ נפחת ע"י בליעת הכלי‪,‬‬
‫אבל לדברי זקני זי"ע שלשון הגמרא מורה‬
‫ג( שלישית מתורץ בדברי זקני זצ"ל מה‬ ‫בהפך המשמעות שבאמת לא הספיק להיות‬
‫שהקשו המפרשים הלא כמו‬ ‫דולק כל השיעור רק כדי לקיים בו מצות‬
‫שחלקו את השמן לח' חלקים הי' להם‬ ‫הדלקה היינו עד כדי שיהי' שלהבת עולה‬
‫לחלק גם את עובי הפתילות לח' חלקים והי'‬ ‫מעליה א"כ אין שום סתירה בדבר רק‬
‫דולק כל הלילה בלי נס ובפרט ע"פ‬
‫התוספות ביומא דף ט"ו וכן ברש"י ותסופות‬
‫בשם הירושלמי במנחות דף פ"ט דבקיץ היו‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קיד‬

‫הארוכה שבלילות במנחות דף פ"ט א"כ בכל‬ ‫עושין פתילות גסות ובחורץ פתילה דקה‬
‫לילות השנה חץ מלילות הארוכים הי' בו‬ ‫ועובי הפתילה הי' אצבע כמבואר במג"א‬
‫שמן יותר מכשיעור ע"כ לא הי' יכול‬ ‫בשם שלטי הגבורים‪ ,‬ולדרכנו אתי שפיר כי‬
‫להתקדש במנורה לכן הי' צריכים לקדשה‬ ‫קושיתם נבנה אם הי' בשמן חלק שמיני‬
‫מקודם עיי"ש וע"כ בעת שגברו מלכות בית‬ ‫היינו שיעור שהי' דולק כל הלילה אז שפיר‬
‫חשמונאי ולא מצאו אלא פך אחד של שמן‬ ‫שייך להקשות שאם הי' נחלק גם הפתילה‬
‫ולא היה בו אלא להדליק יום אחד ולדברי‬ ‫לח' אז כבר הי' דולק כל הח' לילות משא"כ‬
‫מרן זקני זצ"ל לא הי' בו כשיעור דיהי' דולק‬ ‫לדברי כ"ק זקני זצ"ל שלא הי' בו אלא כדי‬
‫כל הלילה רק כדי לקיים מצות הדלקה‪,‬‬ ‫להדליק עד שיהי' שלהבת עולה מאליה א"כ‬
‫ויתכן לומר לענ"ד שדרכם היתה מחמת‬ ‫אין להשית עלות לחלק הפתילות כי לא‬
‫חיבוב מצוה לחלק שמן בפכים קטנים‬ ‫יספיק השמן אפילו כד י שביעות הפתילה‬
‫מחזייקם חצי לוג הצריך לנר אחת ואחת‬
‫וע"כ כעת שטמאו היונים כל השמנים בהיכל‬ ‫כמובן וא"ש‪.‬‬
‫ולא מצאו רק פח אחד כזה מחיזק חצי לוג‬
‫ובראותם שעד שמונת ימים לשואת וכלתם‬ ‫ד( ורביעי בקדוש עולה יפה לתרץ בדברי‬
‫בדרך הטבע להגיע לשמן טהור או משום‬ ‫זקני זצ"ל את קושית האחרונים‬
‫טומאה או ריחוק מקום כמבואר במפרשים‬ ‫שהקשו על האי תרוצי שחלקו את השמן‬
‫חילקו את השמן לשמונה ימים היינו לנ"ו‬ ‫לח' חלקיים א"כ לא הי' מגיע לפעם אחת‬
‫חלקים לז' קנים בכל לילה ולילה שמונה‬ ‫שיעור חצי לוג שמן ובמשנה מנחות פ"ט‬
‫ימים רצופים‪ ,‬ולדעת הרמב"ם ז"ל שמצותה‬ ‫ע"א איתא חצי לוג שהי' במקדש הי' משמש‬
‫בערב ובבוקר א"כ חלקוהו לקי"ב חלקים‬ ‫לקדש את השמן למנורה חצי לוג לכל נר ונר‬
‫והעמידוהו על עיקרא דדינא כמו שכתב‬ ‫שהשוו חכמים מדותיהם שזה הוא השיעור‬
‫המזרחי בפ' בהעלותך והמאירי במסכת‬ ‫שצריך לליל תקפות טבת עיי"ש‪ ,‬וא"כ אם‬
‫שבת דעיקר המצוה הי' הדלקה עד כדי‬ ‫לא ניתן בהם שיעור חצי לוג לא נתקדש כלל‬
‫שתהא השלהבת עולה מאליה והאי מערב‬ ‫כדאמר שמוחל בזבחים דף פ"ח ע"א אין כלי‬
‫עד בוקר רק למצוה נאמר ולא לעיכובא‬
‫עיי"ש‪ ,‬וניתן לומר שהי' מכוון כל חלק וחלק‬ ‫שרת מקדש אלא מלאים‪.‬‬
‫כשיעור הדלקה עד שיהי' שלהבת עולה‬
‫מאליה א"כ הי' שיעורא ולא הי' צריך‬ ‫אבל לדרכנו אתי שפיר דהנה התוספות‬
‫שיתקדש מקודם בכלי שרת כי שפיר‬ ‫שם )במנחות פ"ט ע"א ד"ה חצי(‬
‫נתקדש במנורה בעצמה שהי' ג"כ כלי שרת‬ ‫הקשה למה צריך לקדש את השמן בכלי‬
‫כי זה שכלי שרת אינו מקדש אלא מלאים‬ ‫החצי ללוג טרם שנותנו למנורה הלא במנורה‬
‫פרש"י ז"ל במקומו דהיינו שיעורא אבל אם‬ ‫בעצמההי' יכול להתקדש כי המנורה עצמה‬
‫ג"כ הי' כלי שרת עיי"ש ומתרץ בצאן קדשים‬
‫עפ"ד הגמרא סוכה דף מ"ט דאם יש בכלי‬
‫שרת יותר מן השיעור אז אינו מקדש כלל‬
‫עיי"ש והשיעור חצי לוג הי' מכוון לליל‬

‫יוצר אור — סימן ז קטו‬

‫ממה שנתרבה )כמו שמפרש החתם סופר‬ ‫ניתן בה שיעורא הצריך להמצוה שפיר‬
‫בשו"ת יו"ד סי' רל"ד את המשנה אבות פ"ה‬ ‫נתקדש אף שהכלי מחזיק יותר וא"ש‪.‬‬
‫עומדים צפופים ומשתחוים רוחים כי מה‬
‫שהתשחוו רוחים אין שום חדוש בביהמ"ק‬ ‫ה( עוד תירץ מרן זקני זצ"ל את קושית‬
‫רק הא דעמדו צפופים הי' בנס ליתן שכר‬ ‫המפרשים שהקשו להבין על מה‬
‫להבאים בחצרות בית ד' שיראו גדולת השם‬ ‫סמכו מלכות בית חשמונאי לחלק את השמן‬
‫לח' חלקים וכתב שסמכו על הנס כי לבם הי'‬
‫כשיגיע להשתחות יהי' רוחים עיי"ש(‪.‬‬ ‫בטוח בד' שיעשה נס וידלוק כשיעור‪,‬‬
‫ונלפענ"ד לעשות מטעמים לדבריו הקדושים‬
‫ומעתה מובן למה צוו לנו חכמז"ל לעשות‬ ‫כי לכאורה אם נאמר שבבהמ"ק הי' רשאין‬
‫זכר לנס זה יותר מלשאר הנסים‬ ‫לסמוך על הנס כיון שהנסים הי' מתמידים‬
‫דגם זה יוצא מגדר שאר הנסים כנ"ל וניתן‬ ‫עשרה פעמים בכל יום כמבואר במשנה‬
‫לומר אשר הזכר שאנו עושים בהדלקת נרות‬ ‫)אבות פ"ה( וא"כ לא שייך אין סומכין על‬
‫חנוכה אנו עושים לזכר מה שנפסק ונכבה‬ ‫הנס א"כ קשה ביותר למה צוו עלינו חכז"ל‬
‫בכל יום כי בזה הראה הקב"ה אשר חפץ בנו‬ ‫לעשות זכר לזה הנס יותר משאר הנסים‬
‫ובעבודתינו והנה לענין זה שנפסק בכל יום‬ ‫שהי' במקדש‪ ,‬ועוד הקשה הב"י למה קבעו‬
‫הו' יום הראשון שוה בנס לשאר הימים‬ ‫שמנה ימים חנוכה הלא ביום הראשון לא‬

‫ומתורץ קושית הב"י על נכון א"ש‪.‬‬ ‫הוצרך להנס כמו בשאר הימים עיי"ש‪.‬‬

‫ו( ובזה ניתן להבין מדוע לא תקנו חכמז"ל‬ ‫ע"כ נלפענ"ד לומר אם ניחא כלפי שמיא‬
‫להצריך שיהי' דולק הנר חנוכה כל‬ ‫שהם ידעו בטח שאם ישפכו אפילו‬
‫הלילה כי אם היינו עושים לזכר שנתרבה‬ ‫מעט שמן למנורה יתרבה וידלוק עד שמונה‬
‫מעט השמן ודלק כל להילה אז יותר‬ ‫ימים כי הלא בכל יום ויום הי' דולק הנר‬
‫מסתבר הזכר אם דולקים כל הלילה ולא‬ ‫מערבי מערב עד ערב אף שלא ניתן בה‬
‫צמצמו חז"ל על תחילת הלילה חצי שעה‬ ‫אלא כמדת חברותי' חצי לוג שמן שצריך‬
‫ואם כבה בתוךך הזמן הזה ג"כ אין זקוק לה‬ ‫מערב עדבוקר כמבואר )בשבת דף כ"ג(‪ ,‬רק‬
‫אליבא דהלכתא‪ ,‬ולדרכנו מובן יען שהעיקר‬ ‫מלכות בית חשמונאי חלקו את השמן לח'‬
‫להזכיר לפני ד' מעשי אבותינו בחלוקת‬ ‫ימים בכונה רצוי' ובבקשתם השטוחה לפני‬
‫השמן לח' חלקים בכונה רצוי' כ"כ עד‬ ‫המקום שהמה רוצים לעבוד ד' בעבודת‬
‫שנתגלה עליה מלך מלכי המלכים בנס נגלה‬ ‫הדלקת המנורה וע"כ לא ידלוק בחדא‬
‫שנתרבה ונפסק כדי שיזכו לקיים מצות‬ ‫מחתא רק יכבה ויפסוק הנס מדי יום ביומו‬
‫כדי לקיים בכל ערב מצות הדלקת המנורה‪,‬‬
‫הדלקת המנורה‪.‬‬ ‫ומעשה חלוקת השמן עשה התעוררות‬
‫למעלה ונתקיים מחשבתם ותגדל זה החסד‬
‫ובאמת שכן מצאתי במפרשים שאם נאמר‬ ‫האחרון שנפסק הנס בכל יום מן הראשון‬
‫שנתרבה השמן ע"פ נס כדי‬
‫שידלוק כשיעור מערב עד בוקר אז אין‬
‫לפסוק כבתה אין זקוק לה שהרי אפילו‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קטז‬

‫כיון דאין השיעור ואז כבתה זקוק לה אבל‬ ‫הקב"ה שלח נס שלא יכבה לפני זמנו‪,‬‬
‫כשאמרוהו משמי' דר' יוחנן שהוא מרא‬ ‫משא"כ אם נאמר שהנס הי' רק כדי להראות‬
‫דהאי שמעתתא דאשו משום חציו וא"כ לפי‬ ‫חיבה כי כדי שידלוק כשיעור הי' בידם‬
‫הנ"ל הי' שפיר יכולים להדליק בשמן הנפסל‬ ‫להוסיף שמן באיזה אופן אחר אז שפיר‬
‫וא"כ לא הצריך לנס אלא בשביל להראות‬
‫שנועם על הקב"ה מעשי ידינו ולא כדי‬ ‫יכולין לומר כבתה אין זקוק לה‪.‬‬
‫להשלים השיעור א"כ שפיר ניתן לפסוק‬
‫כבתה אין זקוק לה וע"כ שפיר קבלה וא"ש‪.‬‬ ‫ז( ובזה ניתן לפרש את דברי הגמרא‬
‫אמרוהו רבנן קמי' דאביי משמי'‬
‫ח( או יתכן עפ"י קושית הרי"ם הנ"ל‬ ‫דר' ירמי' ולא קיבלה משמי' דר' יוחנן‬
‫שהקשה הלא קדשים שנפסלו‬ ‫וקיבלה ונלפענ"ד שהאי דינא דכבתה אין‬
‫בפנים שורפים בפנים א"כ הי' יכלין שפיר‬ ‫זקוק לה לא רצה לקבל אלא מר' יוחנן דהנה‬
‫להדליק את המנורה בשמן הטמא ונלענ"ד‬ ‫הרי"ם הקשה למה צריך לטורח הנס‬
‫כיון דעומד לשריפה הי' כתותי מכתת‬ ‫שיתרבה השמן הלא קיי"ל נטמא בפנים‬
‫שיעורא כמו שכתב השערי אפרים הטעם‬ ‫נשרץ ג"כ בפנים וא"כ הי' מותר להדליק‬
‫פסול שמן שריפה לנר חנוכה א"כ מתורץ‬ ‫בשמנים הטמאים דזה מצותן לשרפן בפנים‪,‬‬
‫שפיר קושית הרי"ם על נכון דלא היו יכולים‬ ‫ומתרץ דלא הי' ראוי למנרה כיון דאין‬
‫להדליק בשמן טמא דלא הי' ראוי למנורה‬ ‫שורפים קדשים בלילה עיי"ש אולם יקשה‬
‫כיון שהשמן למנורה צריך שיעורא מערב עד‬ ‫לפענ"ד לר' יוחנן דס"ל )בב"ק דף כ"ב(‬
‫בוקר וכתותי מכתת שיעורא‪ ,‬אבל זה דוקא‬ ‫דאשו משום חציו וכתב הנמוקי יוסף דע"כ‬
‫למאן דסובר כתותי מכת שיעורא משא"כ‬ ‫צריך לומר לדידי' הא דשרי להדליק בעש"ק‬
‫למאן דלית ליה האי כללא דכמ"ש א"כ חוזר‬ ‫נרות אף שדולק בשבת משום דהוי כאילו‬
‫וניער קושית הרי"ם למקומה‪ .‬והנה שיטת ר'‬ ‫נשרף הכל בשעת הדלקה עיי"ש‪ ,‬וא"כ כאן‬
‫יוחנן בש"ס גיטין דף ל"ז ע"ב דשטר העומד‬ ‫דמצות המנורה הי' להדליק עוד מבעוד יום‬
‫לגבות לאו כגיבוי דמי וכתבו התוס' בסוטה‬ ‫)עיין רמב"ן פ' בא פי"ב כי בשקיעה ידליק‬
‫דף כ"ה ע"ב דלית ליה הך כללא דכתותי‬ ‫הנרות עיי"ש ועיין בפסחים נ"ט ובירושלמי‬
‫מכתת שיעורי עיי"ש‪ ,‬א"כ לדידי' הי' יכולים‬ ‫פ"ח ה"א וזבחים י"א ושו"ת הרשב"א סי'‬
‫בני חשמונאי להשית עצות בנפשם בלי שום‬ ‫ע"ט(‪ ,‬ומעתה מובן שיטת אביי דמתחילה‬
‫נס להדליק בשמן הטמא כיון שנטמא בפנים‬ ‫מיאן לקבל האי דינא דכבתה אין זקוק לה‬
‫כי לפי שפוטו היו ריבוי השמן בנר כדי‬
‫גם שריפתו בפנים כדברי הרי"ם‪.‬‬ ‫להשלים השיעור א"כ יותר מסתבר כבתה‬
‫זקוק לה וא"ל דמשום הא לא הצריך הנס‬
‫ומעתה לפי מה שכתבנו למעלה דדוקא‬ ‫דהלא הי' יכולין להדליק בשמן שנפסל כיון‬
‫אם הי' יכולים להשלים השיעור‬ ‫דשרפתן בפנים כקושית הרי"ם‪ ,‬דז"א‬
‫דמערב עד בוקר ע"י השמן טמא אז ניתן‬ ‫כמושמתרץ בעצמו שלא הי' ראוי למנורה‬
‫שפיר לומר כבתה אין זקק לה משא"כ אם‬

‫יוצר אור — סימן ז קיז‬

‫זקוק לה מעיקרא עפ"י הנ"ל דהא דכבתה‬ ‫לא הי' ביכלתם להדליק בשמן טמא וא"כ‬
‫אין זקוק לה לא ניתן לומר אלא אם טורח‬ ‫בא הנס כדי להשלים השיעור וממילא‬
‫הנס לא הי' בשביל שיהי' דולק כשיעור‪ ,‬וזה‬ ‫מוכרחים אנו לפסוק כבתה זקוק לה שהרי‬
‫דוקא למ"ד טומאה הותרה בצבור משא"כ‬ ‫ראינו שגם הקב"ה עשה נס ופלא כדי‬
‫למ"ד דחוי' א"כ הוצרך להנס כדי להרבות‬ ‫שידלוק עד כשיעור‪ ,‬וע"כ כשאמרוהו קמי'‬
‫בשיעורא לכאורה כמבואר בפני יהושע‪ ,‬ועיין‬ ‫דאביי האי דינא דכבתה אין זקוק לה הי'‬
‫בזבחים ל"ג דשיטת אביי וראב הוא טומאה‬ ‫קשה לו דילמא בא הנס כדי שיהי' דולק‬
‫רק דחוי' וא"כ אפשר לומר דטורח הנס הי'‬ ‫כשיעור וא"כ א"א לומר כבתה אינו זקוק לה‪,‬‬
‫כדי שידלוק כשיעורא מערב עד בוקר וע"כ‬ ‫וכ"ת ששפיר הי' יכולים להדליק בשמן‬
‫הי' קשה בעיני אביי קבל כששמעה‬ ‫הטמא כיון שנטמא בפנים א"כ שריפתן ג"כ‬
‫בראשונה האי דכבתה אין זקוק לה וא"ש‪.‬‬ ‫בפנים כקושית הרי"ם ז"א כיון דשמן‬
‫להמנורה צריך שיעור והשמן הטמא עומד‬
‫יא( באופן אחר נלפענ"ד בס"ד לפרש‬ ‫לשריפה א"כ לא יכשר למנורה כיון דכתותי‬
‫מדוע לא קבלההאי דכבתה אין‬ ‫מיכתת שיעורא‪ ,‬אבל כשאמרוהו משמי' דר'‬
‫זקוק לה אלא מר' יוחנן דייקא ע"פ מה‬ ‫יוחנן דלשיטתו לית לי' האי כללא דכתותי‬
‫השקשו האחרונים לפי דברי העמודי אור‬ ‫מכתת שיעורא כנ"ל א"כ ליכא למימר שבא‬
‫וב"י דטומאת השמנים הי' מחמת חיבת‬ ‫הנס כדי להרבות בשיעורא דמשום הא הי'‬
‫הקודש א"כ קשה להירושלמי סוף פ"ה‬ ‫להם להדליק בשמן טמא אלא ודאי שהנס‬
‫דפסחים דתרומת פסולה ששאלו עליו פקע‬ ‫בא להראות חיבתן וא"כ שפיר ניתן לפסוק‬
‫הטומאה למפרע דכיון דאינו תרומה אזל גם‬
‫הטומאה שבאה לה מפאת קדושה‪ ,‬ועיין‬ ‫כבתה אין זקוק לה וא"שץ‬
‫בתוספות סוטה ו' ובי"ל סי' ק"ט‪ ,‬א"כ קשה‬
‫דהי' לה עצה לשאול על ההקדש ויפרח‬ ‫ט( ועל דרך זה ניתן לתרץ קושית‬
‫הטומאה שהי' עלי' מחמת חיבת הקודש‬ ‫התוספות שהקשה שהי' על הפך‬
‫ותירצו דבבא ליד גזבר לא מהני שאלה‪ ,‬והנה‬ ‫שמצאו חשש טומאה מחמת שגזרו חכמינו‬
‫מבואר באחרונים דכל עיקר דלא מהני‬ ‫ז"ל על העכו"ם להיות כזבים עיי"ש‪ ,,‬ולדרכנו‬
‫שאלה להקדש כשכבר בא ליד גזבר הוא‬ ‫אתי שפיר כי באמת קיי"ל נטמא בפנים‬
‫משום דבעינן בנדרי הקדש פתח ולמ"ד‬ ‫נשרף בפנים וא"כ מצד זה הי' ראוים למנורה‬
‫הקדש פקעה בכדי לא בעינן פתח‪ ,‬וממילא‬ ‫כל השמנים הטמאים אף שנטמא ע"י נגיעה‬
‫לר' יוחנן דס"ל הקדש פקעה בכדי כמבואר‬ ‫כדברי הרי"ם הנ"ל רק דפסולים משום‬
‫בירושלמי פ"ג דנדרים הלכה ה' הובא בר"ן‬ ‫דכתותי מכתת שיעורא וא"כ משום האי‬
‫נדרים כ"ט א"כ מהני שאלה אפילו כשבא‬ ‫גזירה שגזרו על עכו"ם להיות כזבים שפיר‬
‫ליד גזבר כיון דלדידי' לא בעינו פתח בנדרי‬
‫הקדש וא"כ ליכא למימר שטורח הנס הי'‬ ‫ניתן להדליק במנורה וא"ש‪.‬‬

‫י( בפשטות אמרתי מדוע לא רצה אביי‬
‫לקבל האי דינא דכבתה אין‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קיח‬

‫דעל השמן הי' טומאה מחמת היסח הדעת‬ ‫משום שיתרבה השמן לשיעור מערב עד‬
‫כמו שאמרינן בסוף "ק דפסחים דטומאת‬ ‫בוקר דע"ז הי' יכולים להשאל לשיטת ר"י‬
‫היסח הדעת לא הותרה בציבור‪ ,‬ובאמת‬ ‫אלא ודאי שטורח הנס הי' רק כדי להראות‬
‫פסול דהיסח הדעת הי' חופף גם על האי‬ ‫חיבתן של ישראל וא"כ שפיר ניתן לפסוק‬
‫שמן שבפך רק ע"י שהקב"ה הראה בו נייסו‬ ‫כבתה אין זקוק לה ע"כ שפיר קבלה משמי'‬
‫נתברר שטהור גמור הוא והו' כאלו בא אלי'‬
‫וגלוי לנו שלא נטמא מעולם‪ ,‬והנה בפסחים‬ ‫דר"י וא"ש‪.‬‬
‫ל"ד פליגי ר' יוחנן וריש לקיש דלר"י פסול‬
‫טומאה הוה ולריש פסול הגוף הו' ועיין‬ ‫יב( או יתכן דהנה באמת הקשה הגאון‬
‫בתוספות חגיגה כ"א ד"ה אונן שלא שייך‬ ‫מו"ה נחום טרעביטש הביא בהגהות‬
‫היסח הדעת אלא כשידע ממנו ומסיח דעתו‬ ‫על הרמב"ם קושיה בשם חכם אחד שהקשה‬
‫ממנו אבל בנאבדלא חשיב היסח הדעת‬ ‫למה הי' צריכין להנס הלא הי' יכולין להטיף‬
‫ע"י צרצור טיפין משמן טמא לתוך שמן‬
‫עיי"ש ועיין בצל"ח פסחים ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הטהור וקמא קמא בעל כדאמרינן במס' ע"ז‬
‫דף ע"ג‪ ,‬ומין במינו אפילו נתרבה האיסור‬
‫ואמרתי וכן ראיתי בשו"ת רמ"ץ הנ"ל‬ ‫מכשיעור ג"כ בטיל לדיידן דקיי"ל כרבנן‬
‫דניתן לחלק בסברת התוספות‬ ‫דמין במינו בעל יעויי"‪,‬ש ומעתה איכא‬
‫דודאי למ"ד היסח הדעת פסול הגוף הו'‬ ‫הוכחה גמורה שטורח הנס לא הי' כדי‬
‫בקדשים ואפי' יבוא אליהו ויאמר לנו שלא‬ ‫להרבות בשיעורא דלזה הי' יכולין לבטל את‬
‫נטמא פסולים מפני שהסיח דעתו ואינו‬ ‫השמן הטמא ע"י קמא קמא בטל‪.‬אבל זה‬
‫משמרם‪ ,‬שפיר שייך לומר סברת התוס'‬ ‫נכון אליבא דר' יוחנן דאיהו מרא דהאי דינא‬
‫דהיכא דאינו בידו לשמרן כגון שנאבד לא‬ ‫שם במס' ע"ז דף ע"ג משא"כ לרב דסורב‬
‫פסול משום היסח הדעת‪ ,‬משא"כ לר"י‬ ‫מין במינו לא בטל לא הי' מהני לבטל ע"י‬
‫דס"ל פסול טומאה הוי שחששו בקדשים‬ ‫קמא קמא וע"כ כשאמר האי דכבתה אין‬
‫שאינם משומרים שמא נטמא ואם יתודע‬ ‫זקוק לה משמי' דרב לא רצה לקבלה דעדיין‬
‫בבירור שלא נטמאו אינו פסול א"כ אמאי‬ ‫ניתן לומר שהנס בא כדי להרבות בשיעור‬
‫לא ניחוש גם בנאבד שמא נטמאו ומה‬ ‫וא"כ אין לפסוק כבתה אין זקוק לה כנ"ל‬
‫מעליותא דנאבד‪ ,‬ולמ"ד זה יש לומר דגם‬ ‫כיון דחזינן דגם הקב"ה עשה נס עדי שידלוק‬
‫בנאבד שייך היסח הדעת‪ ,‬ונמאצ לפי"ז אשר‬ ‫כשיעור‪ ,‬אבל משמי' דר' יוחנן שפיר קבלה‬
‫רק לר' יוחנן שייך לומר שטורח הנס הי' כדי‬ ‫דלדידי' לא הי' צריך הנס בשביל שיהי' דולק‬
‫להציל את הפך מטומאת היסח הדעת דרק‬
‫לדידי' שייך היחס הדעת בנאבד א"כ הי'‬ ‫כשיעור ואתי שפיר‪.‬‬
‫רוחף פסול היסח הדעתת על האי פך שמן‬
‫שמצאו והו' הנס כדי להודיע שלא נטמא‬ ‫יג( או יתכן עפ"מ שראיתי בספר שו"ת‬
‫רמ"ץ שמתרץ את קושית הפני‬
‫בשום טומאה‪.‬‬ ‫יהושע שהקשה למה הוצרך לכל טורח הנס‬
‫הלא טומאה הותרה בציבור עיי"ש ותירץ‬

‫יוצר אור — סימן ז קיט‬

‫ואבידה מתה ורבנן סברי עשו תקנה‬ ‫ומעתה ניתן לומר דכשאמרוהו לפני אביי‬
‫בקדשים ואמרינן לי' תתכפר באבידה‬ ‫בטעמא דרב דסבר כבתה אין זקוק‬
‫ושאינה אבידה תרעה עד שתסאב עיי"ש‪,‬‬ ‫לה לא רצה לקבלו כנ"ל משום דלפי מובן‬
‫ובתוספות שם ד"ה דרבי כתבו ותימא למורי‬ ‫השפוט בא הנס כדי להרבות בשיעורא‪,‬‬
‫הרמ"ך וכי מאבדים קדשים בידים כאן‬ ‫משא"כ כשאמרוהו משמי' דר"י דלדידי'‬
‫דבידינו לתקן ותריץ כיון שיש ריוח בדבר‬ ‫הוצרך הנס להודיעם על הפך שטהור‬
‫כגון דאבידה כחוש ושאינה אבידה שמינה‬ ‫מטומאת היסח הדעת המצוה בהרחבת‬
‫דאמרינן לי' תתכפר בטובה וכחושה תמות‬ ‫הדעת דקדושה ולא משום כדי להרבות‬
‫ורבנן סברי כי נמיב שאינה אבידה מצוה מן‬ ‫בשיעור וא"כ ניתן שפיר לפסוק כבתה אין‬
‫המובחר מ"מ טוב לנו לתקן שלא יבאו‬
‫קדשים לידי הפסד‪ ,‬הרי דעת רבי דמשום‬ ‫זקוק לה וא"ש‪.‬‬
‫מצוה מן המובחר מביאין קדשים לפסול‬
‫ודעת חכמים דכדי שלא להפסיד קדשים‬ ‫יד( או יתכן על פי הידוע פלוגתתם ז"ל‬
‫בהא דשיערו חכמים חצי לוג שמן‬
‫מותרים על מצוה מן המובחר‪.‬‬ ‫מאורתא עד צפרא דלש"ס דידן מה‬
‫שנשתייר מן השמן זרקו לחוץ ולדעת‬
‫ומעתה מובן שמ"ד שבקיץ ג"כ לא שינה‬ ‫ירושלמי אמרינן דבימות הקיץ היו עושין‬
‫את הפתילה וזרק את הנשאר‬ ‫פתילה עבה הובא בתוספות מנחות דף פ"ט‬
‫לחוץ משום דסבר לי' כרבי דמשום מצוה מן‬ ‫ע"א ד"ה ושיערו וברש"י ד"ה והיכי שיערו‪,‬‬
‫המובחר מביאין קדישם לבית הפסול ודעת‬ ‫ואמרתי להסביר פלוגתתם דזה דבר המבון‬
‫הירושלמי הו' כחכמים דכדי שלא להפסיד‬ ‫שבאם עושה פתילה עבה יותר מן הרגיל אז‬
‫קדשים עובריםם על מצוה מן המובחר וע"כ‬ ‫עובר על ואנוהו שהידור מצוה הו' פתילה‬
‫עשו פתילה עבה ודו"ק‪ ,‬והנה כבר‬ ‫שקבעו לזה עיין בש"ד שהי' אצבע‪ ,‬ע"כ‬
‫כתבוהמפרשים למה הוצרך להנס שיתרבה‬ ‫נלפענ"ד שפלוגתתם תלוי בפלוגתת רבי‬
‫השמן הלא כיון שמצא שמן על הדלקת יום‬ ‫וחכמים במסכת תמורה כ"ב ע"ב במשנה‬
‫אחד היו יכולים להשות עצות בנפשם‬ ‫בהפריש חטאת ואבדה והפריש אחת תחתי'‬
‫ולעשות פתילה דקה שיספיק לשמונה ימים‬ ‫ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת‬
‫אלא ודאי שטורח הנס הי' כדי להראות‬ ‫הראשונה ושתיהן עומדים לפנינו רבי סובר‬
‫חיבת המקום עלינו‪,‬אבל זה נכון לדעת ר'‬ ‫אחת הקרב והשני' תמות וחכמים אומרים‬
‫יוחנן מרא דירשולמי שסובר שניתן לעבור‬ ‫אין חטאת מתה אלא בנמצאת אחר שכפרו‬
‫על ואנוהו כדי שלא יבא לידי עבירה לאח"ז‬ ‫בעליהם‪ ,‬וקאמר בגמרא שם כ"ג ע"א אמר‬
‫א"כ גם כאן כדי לקיים מערב עד בוקר הותר‬ ‫רב הונא אמר רב הכל מודים שאם משך‬
‫לשנות עובי הפתילה‪ ,‬משא"כ אם נאמר‬ ‫אחת והקריבה שהשניה מתה ולא נחלקו‬
‫שלא ניתן לותר אף משום הפסד קדשים‬ ‫אלא בבא למלך דרבי סבר לא עשו תקנה‬
‫א"כ ואולי שאין להתיר לעשות פתילה דקה‬ ‫בקדשים ואמרינן לי' תתכפר בשאינה אבידה‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קכ‬

‫זי"ע שכתב בטעם הנס דבאמת כתבו‬ ‫ולעבור על ואנוהו כדי שיהי' דולק מערב עד‬
‫הראשונים שגם על שמן שבפך שממצאו‬ ‫בוקר שלא נאמר לעיכובא וא"כ שפיר בא‬
‫הו' חששטומאה שמא הסיטו רק דמ"מ‬ ‫הנס כדי להרבות בשיעורא וא"כ אין לומר‬
‫טהור הוא מכח חזקה דמעיקרא שהי' בודאי‬ ‫כבתה אין זקוק לה‪ ,‬ומעתה דעת ךנבון ניקל‬
‫טהור‪ ,‬דבשלמא שאר השמנים שנטמאו‬ ‫לבהין מדוע לא רצה אביי לקבל האי דכבתה‬
‫איכא למימר שנטמאו בודאי דהיינו שראו‬ ‫אין זקוק לה עד שלא שמעה משמי דר'‬
‫שרץ מונח בתוכם משא"כ בפך הזה שהי'‬
‫מונח בחותמו של כהן גדול וא"כ מצד נגיעה‬ ‫יוחנן וא"ש‪.‬‬
‫בודאי אינו טמא רק מצד ספק דלמא הסיטו‬
‫אותו ובספיקא מוקמינן לי' אחזקתא שהי'‬ ‫טו( עוד אמרתי לפרש מדוע לא רצה אביי‬
‫בודאי טהור כדמעיקרא‪ ,‬ובכל זה הי' עדיין‬ ‫לקבל האי דינא דכבתה אין זקוק‬
‫לבם נוקפם מחמת הספק כמבואר באסיפת‬ ‫לה מעיקרא כששמעה בשיטת רב על פי‬
‫זקנים רפ"ק דב"מ גבי קפץ אחד מן המניין‬ ‫הקדמה הנ"ל דרק אם נאמר שהנס דמנורה‬
‫לתוכו וכו' בשם הרא"ש ז"ל דאע"ג דאמרינן‬ ‫בא רק בשביל להראות חיבת ישראל אז ניתן‬
‫מרובא קפריש מ"מ ספק הוי רק דהתורה‬ ‫לומר כבתה אין זקוק לה שהרי גם הקב"ה‬
‫התירה ספק זה יעיי"ש והפלתי מביאו סי'‬ ‫עשה נס כדי שידלוק עד כשיעור כי על‬
‫ס"ג עיי"ש‪ ,‬וא"כ מכ"ש גבי חזקה דאמרינן‬ ‫ההדלקה לבד הי' יכולים לחלק שמן שבפך‬
‫כן דאע"ג דמוקמינן אחזקה מ"מ ספק הוי‬ ‫לח' חלקים כתירוץ הב"י שעשה כן באמת‪,‬‬
‫רק דהתורה התירה ספק זה דזהו ק"ו מרוב‬ ‫כי הגאון יעב"ץ הקשה למה הוצרך לטורח‬
‫דהא רוב עדיף מחזקה ומדאמרינן כן גבי‬ ‫הנס הלא לא נטמאו השמנים כדאמרינן‬
‫רוב דעדיין הוי ספק רק דהתורה התירה‬ ‫בפסחים בסוגיא דר' חנינא סגן הכהנים‬
‫כש"כ גבי חזקה דאמרינן כן‪ ,‬ע"כ הצורך‬ ‫משקהבית מדבחיא דכן ואינם מקבלים‬
‫הנס כדי שיתודע להם מכח הנס שזה השמן‬ ‫טומאה עיי"ש‪ ,‬וא"כ ניתן לומר שהנס הי'כדי‬
‫טהור גמור הוא דאילו הי' איזה חשש‬ ‫להראות חיבה ולפי"ז שפיר ניתן לפסוק‬
‫טומאה בעולם לא הי' נעשו בו נס ופלא‬ ‫כבתה אין זקוק לה אבל לשיטת רב זה אינו‬
‫כי שם בפסחים דף י"ז ע"א אמרינן אשר רב‬
‫עיי"ש והשאר‪.‬‬ ‫משקה בית מטבחיא תנו )היינו דם ומים(‬
‫אבל משקה בית מדבחיא )היינו יין ושמן(‬
‫והנה באמת דבר זה אם דבר שהותר מכח‬ ‫מטמא עיי"ש א"כ לשיטתו איכא למימר‬
‫רוב וחזקה הו' ודאי מותר או רק ספק‬ ‫שטורח הנס הי' כדי להרבות בשיעורא וא"כ‬
‫במחלוקת שנוי דהתוספות חולק על האספת‬ ‫יותר מסתבר כבתה זקוק לה ומעתה מובן‬
‫זקנים הנ"ל וסובר דדבר שהותר מכח רוב הו'‬ ‫מדוע לא רצה אביי לקבלה מעיקרא וא"ש‪.‬‬
‫ודאי‪ ,‬ומבואר בתפארת ישראל לבעל הפלתי‬
‫על הלכות נדה דליטת הרמב"ם ז"ל‬ ‫טז( עוד באופן אחר נלפענ"ד לפרש מודע‬
‫והסוברים כותי' דספיקא דאוריתא מה"ת‬ ‫לא קבל אביי האי דכבתה אין‬
‫זקוק לה אלא מר' יוחנן עפ"ד מרן כ"ק זקני‬

‫יוצר אור — סימן ז קכא‬

‫ועשאום עודאי מקור שליח חתיכה עיי"ש‪,‬‬ ‫לקולא אז ע"כ צריכין לומר דרוב הו' ודאי‬
‫דמוכח מזה שרק באלה השלושה מקומות‬ ‫דאל"כ מה חלוק יש בין רוב לספק שהוא‬
‫עשו רוב כודאי אבל בשאר דוכתא לא הי'‬ ‫ג"כ לקולא ומאן דסובר ספיקא דאוריתא‬
‫רוב אלא ספק בסברת השטמ"ק‪ ,‬ואפשר‬ ‫מה"ת לחומרא ניתן להאמר שפיר דרוב הוא‬
‫שאמר כן בשיטתו דרב ג"כ וא"כ לענין חזקה‬
‫ג"כ הו' ספק ושפיר ניתן לומר דבא הנס לא‬ ‫מטעם ספק עיי"ש‪.‬‬
‫בשביל שצירך שיהי' דולק כשיעורא וניתן‬
‫ומעתה לפי הנ"ל רק למ"ד ספקא‬
‫לפסוק להלכה כבתה איןזקוק לה וא"ש‪.‬‬ ‫דאוריתא לחומרא ניתן לומר‬
‫שהנס לא בא להרבות בשיעורא אלא שלא‬
‫יז( ובזה נלפענ"ד לפרש את דברי הגמרא‬ ‫יהי' לבם נוקפם משא"כ למ"ד ס"ד מה"ת‬
‫מס' שבת כ"ב סמיכת השני‬ ‫לקולא א"כ לא הוצרך הנס להפיס דעתם כי‬
‫מאמרים אמר רב כהנא דרש ר' נתן בר‬ ‫חזקה הו' ודאי ומוכרחים לומר שהנס בא רק‬
‫מניומא משמי' דר' תנחום הר של חנוכה‬ ‫כדי להרבות בשיעורא וא"כ מוכרחים לומר‬
‫שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה‬ ‫כבתה זקוק לה מדחזינן דאף הקב"ה עביד‬
‫כסוכה וכמבוי ואח"כ מר רב כהנאדרש ר"נ‬ ‫ניסא כדי להרבות בשיעורא אף דמן התורה‬
‫בר מניומא משי' דר' תנחום מ"ד והבור ריק‬ ‫די בדיעבד עד כדי שלהבת עולה מאלי'‬
‫אין בו מים משמע שנאמר והבור ריק איני‬
‫יודע שאאין בו מים אלא מים אין בו אבל‬ ‫ומערב עד בוקר לא לעיכובא נאמר‪.‬‬
‫נחשים ועקרבים יש בו עיי"ש‪ ,‬והנה‬
‫התוספות כתבו בד"ה נר דלכך נקיט פסולה‬ ‫והנה בשיטת רב אם סובר ספיקא‬
‫ולא ימעט אף דגבי דרבנן הוילי' למיתנא‬ ‫דאוריתא לקולא או לחומרא יש שתי‬
‫ת'נתא כמו גבי מבוי דאתי לאשמעינן‬ ‫דעות כמבואר לעיל בדברי זקני בסוגיא‬
‫דהדלקה עושה מצוה ואי הו' תני' ימעט‬ ‫דכבתה וע"כ כשאמרוהו קמי' דאביי דרב‬
‫הו"א כמו דאם הניחה למטה מעשרים כמו‬ ‫סובר כבתה אין זקוק לה אשר מזה נראה‬
‫שהוא דולקת יוצא ובאמת למ"ד הדלקה‬ ‫שהנס לא הי' כדי שיתרבה השמן רק‬
‫עושה צריך שידליקנה במקום הכשר ולכך‬ ‫להשקיע את רוחם שאף שיש חזקה מ"מ‬
‫נקיט פסולה לאשמעינן דאם הוא רוצה‬ ‫מדי ספיקא לא נפקא וא"כ מוכרח שסובר‬
‫לתקנה ולהניחה למטה מעשרים מחויב הוא‬ ‫ספיקא דאוריתא לחומרא‪ ,‬וע"כ אביי‬
‫מקודם לכבותה ולחזור ולהדליקה עיי"ש‪.‬‬ ‫לשיטתו )שבת דף כ"ג וחולין דף ט'( דסובר‬
‫ספיקא דאוריתא מהתורה לקולא א"כ לא‬
‫ובש"ע או"ח סי' תרע"ג סעיף ב' כתב‬ ‫הי' ניחא לי' להחליט בשיטת רב שסובר‬
‫הדלקה עושה מצוה לפיכך אם‬ ‫דספיקא דאוריתא מהתורה לחומרא‪ ,‬אמנם‬
‫כבתה קודם שעבר זמנה אין זקוק לה עיי"ש‬ ‫כשאמרוהו לו משמ' דר' יוחנן האי דינא‬
‫וכבר אמרנו דכבתה איןזקוק לה לא ניתן‬ ‫דכבתה אין זקוק לה שפיר קבלה דהא ר'‬
‫להאמר אם הנס דשמן הי' להראות חיבתן‬ ‫יוחנן לשיטתו בסנהדרין דף י"ח ע"א דקאמר‬
‫בשלושה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קכב‬

‫נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה‬ ‫של ישרא שהשמן שבנר טהור גמור שלא‬
‫פסולה ונקיט פסולה משום דהדלקה עושה‬ ‫יהי' לבם נוקפם דאף שבאמת טהור הוא‬
‫מצוה בכדברי התוספות הנ"ל וא"כ משום‬ ‫מכח חזקה או רוב אעפ"כ מדי ספיקא לא‬
‫דנס בא רק להראות חובה להודיע שהשמן‬ ‫נפק כנ"ל‪ ,‬ומהא דיוסף ניתול מן הבור של‬
‫שנמצא טהור גמור הוא והוצרך לזה כי רוב‬ ‫נחשים ועקרבים יש ראי' דרוב הו' בגדר‬
‫וחזקה הוי רק מגדר ספק ומביא ראי' לזה‬ ‫ספק וא"כ גם בחזקה כן‪ ,‬דהנה הויכוח בין‬
‫מימרא השנית דיוסף ניצל מבור נחשים‬ ‫יוסף עם השבטים כתבו המפרשים שהי' בזה‬
‫ועקרבים יש ראי' לשיטתו שרוב הוי מגדר‬ ‫אם רוב הוי ודאי או ספק וזה הפירוש‬
‫שחשדם שאוכלים דברים האסורים היינו‬
‫ספק כנ"ל וא"ש‪.‬‬ ‫שאכלו ממה שבטל ברוב שתי פעמים‬
‫ולשיטת יוסף אשר רוב הוי מגדר ספק אם‬
‫יח( ובפשטות יש לפרש סמיכות השני‬
‫מאמרים הנ"ל ועל דרך זה‬ ‫כן ספיקות אסור‪.‬‬
‫יהי' מפורש יפה גם דברי המדרש הדודאים‬
‫נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף ועל‬ ‫וגם מה שחשדם על העריות ג"כ ניתן‬
‫פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה‪ ,‬דבאמת‬ ‫לפרש כן לפענ"ד אשר יוסף לשיטתו‬
‫הקשו המפרשים מה נשתנה נס זה דמנורה‬ ‫שרוב הוי רק ספק ולא ודאי א"כ כל הנשים‬
‫יותר משאר הנסים דמצוה לפרסם זה הנס‬ ‫אסורים עליהם מפני עשיו הרשע שהי' צד‬
‫יותר משאר הנסים שאף שאנו עושים זכר‬ ‫נשים ומזנה עמהם ובן נח קונה בביאה ואינו‬
‫עליהם אבל אין אנו מצוים לפרסם הנס‬ ‫מגרש ואף דכל דפריש מרובא פריש מ"מ‬
‫לאחרים כ"כ‪ ,‬ותירצו משום דזה הנס בא‬ ‫לשיטת יוסף לא מהני להיות כודאי‪ ,‬ומובן‬
‫להראות חיבה ולדרכנו שבאמת השמן‬ ‫בזה מדע לא נשא יוסף הצדיק אשה אף‬
‫שנמצא הי' טהור גמור והי' בידם להוסיף‬ ‫שכבר הי' בר שבע עשרי שנה וגם לאח"כ‬
‫שמן ולבטלו ע"י קמא קמא כקושית החכם‬ ‫נשא אשה ממצרים‪ .‬ועיין בפתח האהל‬
‫בהקובץ ולא בא הנס לדברי מרן זקני זצ"ל‬ ‫לספר שו"ת בית היוצר חלק א' אשר עבור‬
‫רק שלא יהא לבם נוקפם וזה נכון אי רוב הוי‬ ‫שדיבר עליהם לשון הרע דנוהו למיתה כי‬
‫קודם מתן תורה הי' דנים למיתה על כל‬
‫מגדר ספק כנ"ל‪.‬‬ ‫עבירה וראובן הי' מסופק בדבר ע"כ צוהל‬
‫השליכהו הבור נחשים ועקרבים כי אין‬
‫ומעתה מובן סמיכת השני מאמרים נר‬ ‫הערוד ממית אלא החטא עיי"ש‪ ,‬ולדרכנו‬
‫חנוכה שהניחה למעלה מעשרים‬ ‫ניתן לומר שספיקו הי' פן הצדק עם יוסף הוי‬
‫אמה פסולה פרש"י משום דלא שלטה בה‬ ‫רק בגדר ספק וא"כ חף מפשע וכיון שניצל‬
‫עינא וקשה לכאורה למה צריך לפרסם זה‬
‫הנס כ"כ שצריך שישלטו בה העינים‬ ‫באמת יש ראי' שרוב הי' בגדר ספק‪.‬‬
‫והתירוץ משום דהנס הי' להראות חיבה יען‬
‫שרוב וחזקה הוי רק מגדר ספק‪ ,‬וע"ז מביא‬ ‫ומעתה שפיר שייכי שני המאמרים דרש ר'‬
‫ראי' מדיוסף ניצל מבור נחשים ועקרבים‬ ‫נתן בר מניומא משמי' דר' תנחום‬

‫יוצר אור — סימן ז קכג‬

‫עיי"ש וא"כ טורח הנס הי' כדי להראות חיבה‬ ‫נראה ראי' לשיטתו שהבאתי באות הקודם‬
‫וע"כ צריכים לפרסם יותר עיי"‪,‬ש אבל זה‬ ‫שסבר יוסף הצדיק שרוב הוי בגדר ספק וגם‬
‫יתכן רק למ"ד גזל עכו"ם אסור דלשיטתו‬ ‫המדרש קאמר זאת הדודאים נתנו ריח זה‬
‫שפיר מהני שאלה בהקדש אף שבא ליד‬ ‫ראובן שהציל את יוסף יען דרוב הוי רק‬
‫גזבר משא"כ למ‪,‬ד גזל עכו"ם מותר לא מהני‬ ‫מגדר ספק ע"כ ועל פתחינו כל מגדים היינו‬
‫שאלה בבא ליד גזבר וא"כ שפיר הוצרך‬ ‫שמפני זה צריך לפרסם זה הנס על הפתח‬
‫לטורח הנס ואינה באה כדי להראות חיבה‪,‬‬ ‫יותר משאר הנסים שבאלהשקיט רוחינו וזה‬
‫א"כ חזרה הקושי' למקומה למה הוצרך‬
‫לפרסם זה הנס יותר משאר הנסים‪ .‬ומעתה‬ ‫הוא חיבה יתירה וא"ש‪.‬‬
‫מובן דברי המדרש הדודאים נתנו ריח זה‬
‫ראובן שלקח מן ההפקר ולא מן הגזל דסבר‬ ‫יט( במדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן‬
‫גזל עכו"ם אסור וא"כ מהני שאלה בהקדש‬ ‫שלקח מן ההפקר ולא מן‬
‫אף בבא לידי גזבר וא"כ לא בא הנס חנוכה‬ ‫הגזל ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה‬
‫אלא כדי להראות חיבה וא"כ ועל פתחינו כל‬ ‫ונלפענ"ד לפרשו בס"ד עפ"ד הש"ך בחה"מ‬
‫מגדים זה נר חנוכה שמצוה להדליקה על‬ ‫סי' רנ"ה ס"ק ו' בטעמא דמילתא‬
‫דלהקדששכבר בא ליד גזבר לא מהני שאלה‬
‫הפתח כדי לפרסם הנס ביותר וא"ש‪.‬‬ ‫הוא משום דכבר קנה ההקדש במשיכה‬
‫עיי"ש וכתב בספר קשת יהנותן דלפי"ז הא‬
‫כ( ובפשטות יש לומר המדרש הנ"ל‬ ‫דהקדש שבא ליד גזבר לא מהני שאלה יתכן‬
‫הדודאים נתנו ריח זה ראובן‬ ‫רק לר' יונן שדרש לעמיתך לענין קנין‬
‫שלקח מן ההפקר ולא מן הגזל ועל פתחינו‬ ‫לעמיתך בחדא ולהקדש בחדא כמו בעכו"ם‬
‫וכו' זה נר חנוכה באופן זה‪ ,‬דבאמת הקשו‬ ‫בבכורות י"ג‪ ,‬והנה מבואר בבכרוות שם‬
‫שלא הוצרך להנס אלא משום חיבת הקודש‬ ‫דמאן דסובר גזל עכו"ם מותר שפיר דרש‬
‫וא"כ היה להם לשאול על ההקדש ואז פקע‬ ‫לעמיתך לענין קנין משא"כ מאן דסובר גזל‬
‫גם הטומאה לדעת הירושלמי הנ"ל‪ ,‬רק‬ ‫עכו"ם אסור מצריך קרא לענין אונאה‬
‫הדבר נכון דבבא ליד גזבר לא מהני להקדש‬ ‫עיי "‪ ,A‬וא"כ למ"ד גזל עכו"ם אסור שפיר‬
‫שאלה וא"כ שפיר הוצרכו להנס ועי"ז זכינו‬
‫למצוה נר חנוכה‪,‬והנה הא דלא מהני שאלה‬ ‫מהני שאלה אף בבא לידי גזבר עיי"ש‪.‬‬
‫בהקדש שבא ליד גזבר הוא משום דכבר קנה‬
‫במשיכה דדרשינן לעמיתך בכסף ולהקדש‬ ‫והנה המפרשים כתבו בטעמא דמילתא‬
‫ונכרי במשיכה ועיין בבכורות י"ג דזה דוקא‬ ‫שעושים זכר לנס חנוכה יותר‬
‫למ"ד גזל עכו"ם מותר וכנ"ל והנה באור‬ ‫מלשאר הנסים שהי' במקדש כיון דבאמת‬
‫תורה בשם הגאון מאסטראווצה זצ"ל כתב‬ ‫לא הוצרכו לטורח הנס כיון דטומאת‬
‫דס"ל להמדרש דגזל עכו"ם מותר לכן הי'‬ ‫השמנים לא הי' אלא משום חיבת הקודש‬
‫רבותא דראובן דאפי"ה לא לקח מהגזל ע"ש‪,‬‬ ‫כמבואר בספרים )עיין באות כ"א( וא"כ הי'‬
‫להם אצה לשאול על ההקדש ואז אזלא גם‬
‫הטומאה כמבואר בירושלמי דפסחים פ"א‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קכד‬

‫הו' שתי ספיקות ושתי ספיקות לא התירו‬ ‫ומעתה מובן דברי המדרש הדודאים נתנו‬
‫כמבואר כל זה בספרים הקדושים )עיין‬ ‫ריח זה ראובן שעשה לפנים משורת הדין‬
‫בדברי מרן זקני זצ"ל בעמוד כ"ה( ומתורץ‬ ‫שלקח מן ההפקר אף שמדינא גזל עכו"ם‬
‫קושית החכם על נכון‪ .‬והנה לכאורה ניתן‬ ‫מותר‪ ,‬וא"כ לא מהני שאלה בבא לידי גזבר‬
‫לתרץ הבית יצחק על הב"ח הנ"ל שלכך הי'‬ ‫וע"כ זכינו לנס דמנורה ולזה ועל פתחינו כל‬
‫מועיל הצמיד פתיל להציל את השמן שבפך‬
‫מחשש טומאת אהל ע"י שאלה ששאלו על‬ ‫מגדים זה נר חנוכה‪.‬‬
‫ההקדש ולפי המבואר בירושלמי ספ"ק‬
‫דפסחים דע"יהשאלה פקעה גם הטומאה‬ ‫כא( ואחר הדברים האלה נלענ"ד לפרש‬
‫למפרע מה שבא מפאת קדושתה א"כ היה‬ ‫עוד בזה מדוע לא קיבל אביי‬
‫להם עצה לשאול על קדושת השמן שבפך‬ ‫הא דכבתה אין זקוק לה עד שלא אמרוהו לו‬
‫למפרע ובחולים שפי מהני צמיד פתיל וא"כ‬ ‫משמי' דר' יוחנן דהיינו דלר' יוחנן שפיר ניתן‬
‫שפיר הי' יכולין לבטל בו בשמן טמא כי‬ ‫לומר דהנס דחנוכה הי' כדי להראות חיבה‬
‫השמן שבפך הי' טהור גמור בלא שום ספק‬ ‫אבל בשביל שיותוסף שמן למנורה שפיר הי'‬
‫וחוזר קושית החכם למקומה‪ ,‬אבל הדבר‬ ‫להם עצה אף בלא נס ואז ניתן שפיר לפסוק‬
‫נכון דבהקדש שבא ליד גזבר לא מהני‬ ‫כבתה אין זקוק לה כנ"ל דהנה הבית חדש‬
‫שאלה א"כ שפיר הוצרך לטורח הנס כדי‬ ‫בסי' תר"ע כתב לאמור דלכן הוצרך שיהי'‬
‫להוסיף בשיעורא אבל זה דוקא לרב כמו‬ ‫הפך שמצאו חתום בחותמו של כהן גדול‬
‫שכתבתי למעלה בסוף סימן ו' דלדברי‬ ‫מחשש טומאת אהל המת ועל כן יהי' צמיד‬
‫הש"ך ח"מ סי' רנ"ה ס"ק ו' דטעם דהקדש‬ ‫פתיל כדי להצילו מטומאת אהל עיי"ש‪,‬‬
‫שבא ליד גזבר לא מהני שאלה הוא משום‬ ‫והקשה בבית יצחק דבחיגיה כ"ה אמרינן‬
‫דקנה מכח משיכה עיי"ש ‪"T‬כ לרב דסובר‬ ‫דאין הקדש ניצל בצמיד פתיל וא"כ מחשש‬
‫משיכה קונה ולא יסבור האי דלעמיתך‬ ‫שמא נטמא באהל המת לא הועיל מה שהי'‬
‫שדרש ריש לקיש בבכורות י"ג א"כ לא מהני‬ ‫צמיד פתיל רק הדבר נכון עפ"ד הגה"ק‬
‫שאלה בבא ליד גזבר וע"כ הי' קשה לקבל‬ ‫בדברי חיים שההיכל הי' רשות הרבים וספק‬
‫מעיקרא משמי' דרב האי דכבתה אין זקוק‬
‫לה כנ"ל‪ ,‬משא"כ לר"י דסבר מעות קונה‬ ‫טומאה ברה"ר ספיקו טהור‪.‬‬
‫ועיין בתוספות ב"מ בדף מ"ח בד"ה נתנה‬
‫דר"י לא דריש לעמיתך לענין קנין א"כ מהני‬ ‫ובזה יש לתרץ קושית החכם שמביא‬
‫שאלה אף בבא ליד גזבר דמשיכה לא מעלה‬ ‫בקובץ על הרמב"ם שהקשה למה‬
‫ולא מוריד כמו שכתב בקשת יהנותן ע"ש‪,‬‬ ‫הוצרך לטורח הנס היו יכולים לערות שמן‬
‫ע"כ לידי' שפיר היו יכולים לעשות כעצת‬ ‫טמא לתוך שמן הטהור שנמצא בפך א'‬
‫החכם הנ"ל והנס לא בא אלא כדי להראות‬ ‫שמצאו ולבטל טיפין טיפין אתי שפיר כיון‬
‫דהשמן שבפך לא הותר למנורה אלא ע"י‬
‫שהיה ספק טומאה ברה"ר שספיקו טהור‬
‫הוא וא"כ אם יבאו עוד לבטל בו השמן טמא‬
‫לשיטות הסוברים דרוב הו' מטעם ספק א"כ‬

‫יוצר אור — סימן ז קכה‬

‫אבל זה ניחא לרב לשיטתו משא"כ לר' יוחנן‬ ‫חיבה ע"כ מר' יוחנן שפיר קבל האי דכבתה‬
‫דס"ל גבי תרנגולת שמרדה דלא פקעה‬ ‫אין זקוק לה וא"ש‪.‬‬
‫קדושתה )ואפשר שהולכים בזה לשיטתם‬
‫דרב סבר יאוש קונה ור"י לשיטתו דסובר‬ ‫כב( וכעת עלה בדעתי לפרש עוד מודע‬
‫יאוש אינו קונה כמבואר בסוגיא דיאוש‬ ‫לא קבל אביי האי דכבתה אין‬
‫בפרק מרובה(‪,‬אף דלכאורה השמנים‬ ‫זקוק לה משמי' דרב עד שלא אמרוהו‬
‫דבהמ"ק קדושת הגוף הו' ורב לא אמר גבי‬ ‫משמי' דר"י על פי קושית הרי"ם שהקשה‬
‫תרנגולת שמרדה שפקעה קדושתה אלא‬ ‫למה הוצרך לטורח הנס הלא נטמא בפנים‬
‫כשהתרנגולת לא קדושה אלא קדושת דמים‬ ‫נשרף ג"כ בפנים א"כ שפיר היו יכולים‬
‫משא"כ בקדושת מזבח מודה לר' יוחנן דלא‬ ‫להדליק בשמן הטמא עכ"ק‪ ,‬ואמרתי בתרוצו‬
‫פקעה קדושתה‪ ,‬כבר תירץ בבית יצחק סי'‬ ‫עפ"מ שראיתי מתרצים קושית הפני יהושע‬
‫ק"י דכיון דנטמא י"ל פדיון ונפקע הקדושה‬ ‫דלמה הוצרך לטורח הנס הלא טומאה‬
‫וחל היאוש והטומאה כאחד עיי"ש" וא"כ‬ ‫הותרה בצבור ותירצו כיון דבאו בה פריצים‬
‫לרב אתי שפיר האי תרוצא דבאו בה‬ ‫וחללוה כדאמרינן במס' ע"ז נ"ב וע"כ לא‬
‫פריצים וחללוה משאכ לר' יוחנן דס"ל אינו‬ ‫שייך טומאה הותרה בציבור עיי"ש‪ ,‬כן‬
‫קונה א"כ לא שייך הא דבאו בה פריצים‬ ‫אמרתי לתרץ קושית הרי"ם הנ"ל שכיון‬
‫וחללוה בפריצי עכו"ם וא"כ חוזר קושית‬ ‫שבאו בה פריצים נעשה חולין וליכא מצוה‬
‫הפני יהושע והרי"ם הנ"ל למקומה שלא‬ ‫בשריפתן עיין בשו"ת יודא יעלה להגאון‬
‫מהרי"א סי' ר"א שע"כ לא שייך לומר נשרף‬
‫הוצרך לטורח הנס‪.‬‬ ‫בפנים‪ .‬ולכאורה צריכין להבין הלא לשיטת‬
‫הרז"ה במלחמות בע"ז דהא דבאו בה‬
‫מעתה לפי מה שכתבנו לעיל דלהאי‬ ‫פריצים וחללוה לא נאמר אלא בפריצי‬
‫תרוצא של הב"י שחלקו את השמן‬ ‫ישראל דכיון דשייך אצלם מעילה כיון‬
‫שנמצא בהפך לח' חלקים ונתרבה בדרך נס‬ ‫שמעלו יצאו לחולין אבל לא בפריצי עכו"ם‬
‫ואם נאמר שטורח הנס הי' כדי שיתרבה‬ ‫עיי"ש א"כ כאן שנכנסו יונים להיכל לא שייך‬
‫שיהי' דולק כשיעור מערב עד בוקר אז‬
‫מוכרחים אנו לפסוק כבתה זקוק לה‪ ,‬וא"כ‬ ‫הא דבאו בה פריצים וחללוה‪.‬‬
‫לרב דשייך הא דבאו בה פריצים וחללוה אף‬
‫לשיטת הרז"ה בפריצי עכו"ם ג"כ א"כ לא‬ ‫ונלפע"ד דלמאן דס"ל יאוש בכדי קונה‬
‫הי' יכולים מלכות בית חשמונאי להשית‬ ‫א"כ אף אם נאמר בגזירת הכתוב‬
‫עצות בנפשם בלי נס כעצת הפני יהושע או‬ ‫דבאו בה פריצים וחללוה לא נאמר בפריצי‬
‫כהרי"ם כנ"ל וא"כ שפיר ניתן לומר שטורח‬ ‫עכו"ם אבל מ"מ מכח יאוש צריך שיצא‬
‫הנס בא כדי להרבות בשיעורא וא"כ כבתה‬ ‫לחולין כל השמנים עיין בית יצחק או"ח סי'‬
‫זקוק לה כנ"ל‪ ,‬וע"כ לא רצה אביי לקבלו‬ ‫י' אות ד' כמו שאמר רב במסכת חולין )דף‬
‫מעיקרא‪ ,‬משא"כ דר' יוחנן דלדידי' לא שייך‬ ‫קל"ט( בתרנגולת שמרדה פקעה קדושתה‬
‫וכתב הרשב"א שהוא מטעם יאוש עיי"ש‪,‬‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קכו‬

‫בקדושתה ולא יצא לחולין וא"כ חוזרות‬ ‫הא דבאו בה פריצים וחללוה בפריצי עכו"ם‬
‫קושיות הפני יהושע והרי"ס למקומן‪ ,‬אבל‬ ‫לשיטת הרז"ה א"כ בשביל שידליק‬
‫כבר אמרתי באות הקודם שזה דוקא אי‬ ‫כשיעורא לא הוצרך לטורח הנס כי הי'‬
‫אמרינן יאוש אינו קונה אבל למ"ד יאוש‬ ‫יכולים להדליק שפיר בהשמנים הטמאים‬
‫בכדי ג"כ קונה א"כ נעשה הכל חולין‬ ‫כקושית הפני יהושע או כקושית הרי"ם‬
‫כשנכנסו יונים להיכל מכח יאוש כמו‬ ‫וא"כ טורח הנס הי' רק להראות חובה‬
‫בתרנגולת שמרדה שפקעה קדושתה‬ ‫לישראל וא"כ ניתן שפיר לפסוק כבתה אין‬
‫)בחולין קל"ט( וכתב הרשב"א שהוא מטעם‬
‫זקוק לה וע"כ שפיר קבלה וא"ש‪.‬‬
‫יאוש עיי"ש‪.‬‬
‫כג( ונלפענ"ד לפרש בעזהש"י את‬
‫והנה המפרשים כן תמהו מה נשתנה נס זה‬ ‫המדרש פליאה הדודאים‬
‫דמנורה משאר כל הניסים שצונו‬ ‫נתנו ריח זה ראובן שלקח מן ההפקר ולא מן‬
‫לפרסם זה הנס ביותר על פתח בתינו יותר‬ ‫הגזל ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה‬
‫משאר כל הניסים שנעשה לאבותינו ותירצו‬ ‫שמצוה להדליק על הפתח‪ ,‬דהנה כבר הקשו‬
‫כיון שזה הנס הי' רק כדי להראות חיבה ע"כ‬ ‫המפרשים מה רבותא דראובן שלא גזל הלא‬
‫מצוה לפרסם יותר‪ ,‬אבל זה נכון אי אמרינן‬ ‫אפילו בן נח מצוה על הגזל‪ ,‬ונלפע"ד לפרש‬
‫יאוש אינו קונה וא"כ לא שייך הא דבאו בה‬ ‫בעזהש"י שהמדרש משבח את ראובן שאף‬
‫פריצים וחללוה וע"כ שפיר הי' להם עצה‬ ‫מה שאחרים גזלו לא לקח שחשש לשיטת‬
‫להדליק השמן הטמא במנורה כדברי הפני‬ ‫ר' יוחנן ב"ק ס"ח דיאוש אינו קונה ואם כנים‬
‫יהושע מכח דטומאה הותרה בציבור או‬ ‫הדברים האלה ניתן לפתור חידת המדרש‬
‫כדברי הרי"ס כיון דנטמא בפנים נשרף בפנים‬ ‫על פי קושית הפני יהושע שהקשה למה‬
‫או כקושית היעב"ץ דשמנים בהיכל לא‬ ‫הוצרך לטורח הנס דחנוכה הלא טומאה‬
‫נטמאו כלל כדאמרינן בפסחים ט"ז משקה‬ ‫הותרה בציבור וכן קושית הרי"ס הלא נטמא‬
‫ביה מדבחיא דכן עיי"ש‪ ,‬ומוכרחים אנו לומר‬ ‫בפנים נשרף וניתן שפיר להדליק את‬
‫שטורח הנס הי' כדי להראות חיבה וא"כ‬ ‫המנורה אף בשמן טמא‪ ,‬ותירצו דכיון שבאו‬
‫יוצא מגדר שאר הנסים וע"כ צריך לפרסם‬ ‫בה פריצים חללוה כדאמרינן בע"ז נ"ב שוב‬
‫משא"כ למ"ד יאוש קונה א"כ שייך שפיר‬ ‫לא שייך טומאה הותרה בציבור ואין מצוה‬
‫הא דבאו פריצים וחללוה בפריצי עכו"ם אף‬ ‫בשריפת קדשים טמאים כנ"ל‪ ,‬וכן הקשה‬
‫לשיטת הרז"ה א"כ לא הי' להם עצה‬ ‫היעב"ץ הלא קיימ"ל משקה בית מדבחיא‬
‫להדליק במנורה אלא על פי נס והי' דומה‬ ‫דכן א"כ לא נטמאו השמנים ותירץ שבאו‬
‫לשאר הניסים ולא שייך לפרסם יותר משאר‬ ‫פריצים וחללוה ע"ש‪ ,‬והנה לכאורה לפי‬
‫הנסים שנעשה לאבותינו‪ ,‬ומעתה מובן דברי‬ ‫שיטת הרז"ה דלא נאמר האי דרשה שבאו‬
‫המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שלקח‬ ‫בה פריצים וחללוה אלא בפריצי ישראל א"כ‬
‫מן ההפקר ולא מן הגזל היינו אף ממה‬ ‫אף כשנכנסו היונים להיכל מ"מ נשאר הכל‬

‫יוצר אור — סימן ז קכז‬

‫והנה הטו"ז כתב בטעמא דמילתא שעושין‬ ‫שאחרים גזלו שסבר יאוש אינו קונה וא"כ‬
‫ח' ימים חנוכה ולא שבעה כי גם ביום א'‬ ‫לא שייך הא דבאו בה פריצים וחללוה‬
‫נעשה נס שדלק כל הלילה אף שלא הדליק‬ ‫שנעשה חולין על ידי פריצי עכו"ם‪ ,‬וא"כ‬
‫את כל השמן שבפך שהרי הוצרך שישתאר‬ ‫שפיר הי' להכהנים מלכות חשמונאי עצה‬
‫מעט כדי שיהי' להברכה על מה לחול עפ"ד‬ ‫להדליק מהשמנים שנגעו בהם היונים וא"כ‬
‫הזוה"ק שאין ברכה חל על דבר ריק עיי"ש‪,‬‬ ‫טורח הנס הי' רק להראות חיבת ישראל ע"כ‬
‫והקשה האפיקי יהודא על הטו"ז שדברי‬ ‫ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה שמצוה‬
‫הזוה"ק לא מיירי אלא מברכת צדיק שם‬ ‫לפרסם ביותר ולהדליקו על הפתח וא"ש‪.‬‬
‫צריך להיות דבר מה שיחול הברכה עליו כמו‬
‫באלישע משא"כ בביהמ"ק עיי"ש‪ ,‬אבל‬ ‫כד( באופן אחר נלענ"ד לתרץ האי קושיא‬
‫לדרכנו אתי שפיר כיון שבאו בה פריצים‬ ‫דלעיל דאיך שייך גבי היונים‬
‫וחללוהו א"כ יצא לחולין ושפיר הוצרך‬ ‫פריצים וחללוהו לפי שיטת הרז"ה שלא‬
‫שישתאר מעט שמן כדי שיהי' להברכה על‬ ‫שייך אלא בפריצי ישראל עיי"ש על פי‬
‫מה לחול‪ ,‬ומעתה מובן דברי הפייטן גם‬ ‫הידוע שהי' אז בין ישראל רשעים גמורים‬
‫הלאה שכיון שנפרצו החומות וחללוהו א"כ‬ ‫שנמשכו אחרי חכמת יון והלכו בשיטת‬
‫לא נעשה נס על דבר ריק והוצרך שיעשה‬ ‫היונים ונתקבצו עמהם לצור על ישראל עיין‬
‫הנס על מה שנותר מהקנקן וז"ש ומנותר‬ ‫בשל"ה הקדוש וע"כ שייך שפיר באו בה‬
‫קנקנים נעשה נס לשושנים וע"כ "בני בינה‬ ‫פריצים וחללוהו כי גם פריצי ישראל הי'‬
‫ימי שמונה" קבעו שיר ורננים ואתי שפיר‪.‬‬
‫במעל הזה‪.‬‬
‫כה( ועל דרך זה יש לפרש מה שתקנו‬
‫אנשי כנה"ג לומר בסוף על‬ ‫ובזה נלפענ"ד לפרש את החרוז יונים‬
‫הניסים והדליקו נרות בחצרות קדשיך‬ ‫נקבצו עלי בימי חשמונאים בזמר‬
‫וקבעו שמונה ימי חנוכה וכו' דכבר ראיתי‬ ‫מעוז צור דלכאורה צריכין להבין את הלשון‬
‫בספה"ק אשר לכן קורא כאן את הבהמ"ק‬ ‫נקבצו עלי יותר הי' נאות לכתוב צרי עלי‬
‫חצר שאמר בחצרות קדשיך )ולא היכל או‬ ‫וכדומה לשון שנאה ומלחמה‪ ,‬ע"כ נלפענ"ד‬
‫דביר( לרמוז שהי' חומות בהמ"ק נפרצים‬ ‫שבעל הפייטן הטמין ברמז שגם לישראל הי'‬
‫עיי"ש‪ ,‬ועיין באות הקודם אשר לכן הוצרך‬ ‫ידם במעל הזה וז"ש "יונים נקבצו עלי" ר"ל‬
‫שישאר מן השמן שבפך גם לשאר הימים‬ ‫שהיונים נקבצו עם ישראל "אזי בימי‬
‫שיהי' הברכה על מה לחול כיון שהי' חומות‬ ‫חשמונאים ופרצו חומות מגדלי"‪ ,‬והנה‬
‫בהמ"ק נפרצים וע"כ שפיר קבעו שמונת‬ ‫היעב"ץ מקשה האיך טימאו כל השמנים‬
‫ימי חנוכה כדברי הטו"ז עיי"ש‪ ,‬וז"ש‬ ‫הלא משקה בית מדבחיא דכין הוא ותירץ‬
‫והדליקו נרות "בחצרות" קדשיך וא"כ‬ ‫דבאו פריצים וחללוהו ובחולין שפיר טמאו‬
‫הוצרך שישתאר מעט שמן גם ביום‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וז"ש "וטמאו כל השמנים" כי אם לא‬
‫הי' פרצו החומות אז לא הי' נטמאו השמנים‪.‬‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קכח‬

‫כח( עוד אמרתי לפרש הטעם מדוע לא‬ ‫הראשון שיהי' להברכה על מה לחול וא"כ‬
‫קיבל אביי הא דכבתה אין זקוק‬ ‫הוצרך להנס גם ביום הראשון וע"כ וקבעו‬
‫לה כשאמרוהו משמי' דרב עד שלא אמרוהו‬ ‫שמונת ימי חנוכה כי לולא זאת הי' די‬
‫משמי' דרב הונא על פי מה שאמרתי לתרץ‬
‫קושית החכם הנ"ל שמביא בקובץ על‬ ‫בשבעת ימי חנוכה וא"ש‪.‬‬
‫הרמב"ם על פי קושית הרי"ס שהקשה למה‬
‫הוצרך לטורח הנס דהלא הי' יכולים לדליק‬ ‫כו( או יתכן באופן זה דהנה מקשים דהאיך‬
‫בשמן הטמא כיון שנטמא בפנים שריפתן‬ ‫עשה הקב"ה נס בהשמן שנמצא‬
‫ג"כ בפנים‪ ,‬ותירץ דלכן הוצרך להנס משום‬ ‫בפך הלא נטמא באהל המת היינו על ידי ע"ז‬
‫דאין שורפים קדשים בלילה וזמן הדלקת‬ ‫שהכניסו לשם שמטמא כמת‪ ,‬ותירץ הב"ח‬
‫המנורה הו' בתחילת הלילה עיי"ש‪ ,‬ונמצא‬ ‫דהי' מוקף צמיד פתיל ותמה בבית יצחק‬
‫לפי"ז דלהדלקת היום שפיר הי' ראוי אף‬ ‫או"ח סי' ק"ט דבחגיגה כ"ה אמרינן דאין‬
‫השמן טמא כיון שנטמא בפנים הו' גם‬ ‫הקדש ניצל בצמיד פתיל עיי"ש‪ ,‬ונלפענ"ד‬
‫שריפתן בפנים )ובזה מיושב מה שהקשו‬ ‫לתרץ כיון דבאו בה פריצים וחללוהו ויצא‬
‫המפרשים לדעת הרמב"ם הי' צריך לחלק‬ ‫לחולין ובחולין שפיר מהני צמיד פתיל וז"ש‬
‫השמן שבפך לט"ז חלקים שיהי' גם‬ ‫הפייטן ופרצו חומות מגדלי ויצא לחולין ע"כ‬
‫להדלקת היום ג"כ( וא"כ לפי שיטות היש‬
‫אומרים שמביא ברמ"א סי' ק"ב דבשר שלא‬ ‫שפיר ומנותר קנקנים נעשה נס וא"ש‪.‬‬
‫נמלח הוה דבר שיש לו מתירין כיון שמותר‬
‫לצלי א"כ מתורץ קושית החכם הנ"ל שלמה‬ ‫כז( ועפ"ז אמרתי בפשיטות לפרש‬
‫הוצרך לטורח הנס הלא הי' יכולים לשפוך‬ ‫בעזהש"י את החרוז ופרצו‬
‫מן השמן הטמא ע"י צרצור קטן לתוך‬ ‫חומות מגדלי וכו' בני בינה ימי שמונה קבעו‬
‫השמן הטהור שמצאו ולבטלו ע"י קמא‬ ‫וכו' דהנה לכאורה על שום נס שבמקדש לא‬
‫קמא בטל ע"ש אבל לדרכנו אתי שפיר דהוי‬ ‫קבעו לנו זכר כגון על העשרה נסים שנעשים‬
‫דבר שיש לו מתירין כיון שהשמן טמא ראוי‬ ‫בכל יום וכדומה כיון שבבהמ"ק הי' הנסים‬
‫למנורה להדלקת היום כמו שתירץ הרי"ס‬ ‫תמידים כסדרן כמו הדרך הטבע וא"כ‬
‫בעצמו וע"כ הוצרך להנס כדי שיתרבה‪.‬‬ ‫צריכים להבין על מה סמכו הבני בינה שקבעו‬
‫וכבר דברתינו אמורה להאי תירוצו של הב"י‬ ‫לנו לזכר הנס דמנורה את השמונת ימי‬
‫שחלקו את השמן לח' חלקים ובא הקב"ה‬ ‫חנוכה‪ ,‬אבל הדבר נכון דבאמת הי' אז‬
‫לגלות את נסו כדי להרבות בשיעורא אז‬ ‫הבהמ"ק חרב ויצא לחולין ולא נתקדש‬
‫מוכרחים אנו לומר כבתה זקוק לה שהרי גם‬ ‫מחדש רק אחר ימי חנוכה כמבואר במגילת‬
‫הקב"ה עשה נס שידליק כשיעורא משא"כ‬ ‫תענית ואעפ"כ הראה לנו הקב"ה את הנס‬
‫אם לא בא הנס אלא כדי להראות חיבתן‬ ‫ע"כ שייך שפיר לקבוע זכר לזה הנס יותר‬
‫מלשאר הנסים וזה שייסד הפייטן ופרצו‬
‫חומות מגדלי ונעשה חולין ואעפ"כ נעשה נס‬
‫לשושנים ע"כ בני בינה ימי שמונה קבעו שיר‬

‫ורננים וא"ש‪.‬‬

‫יוצר אור — סימן ז קכט‬

‫החכם בהקובץ‪ ,‬משא"כ אם נאמר דבר שיש‬ ‫של ישראל רק אז ניתן לומר כבתה אין‬
‫לו מתירין אינו בטל אז לא הי' להם עצה כיון‬ ‫זקוק לה‪.‬‬
‫דשמן טמא הו' דבר שיש לו מתירין‬
‫להדלקת היום כקושית הרי"ס ז"ל דנטמא‬ ‫ומעתה ניתן לומר דכשאמרוהו לו משמי'‬
‫בפנים נשרף ג"כ בפנים וע"כ שפיר הוצרך‬ ‫דרב דסבר כבתה אין זקוק לה הי'‬
‫קשה לו הלא טורח הנס הי' כדי שיתרבה‬
‫לטורח הנס‪.‬‬ ‫השמן דא"ל דהי' להם עצה להרבות שמן‬
‫טמא כקושית החכם הנ"ל ע"י צרצור קטן‬
‫ומעתה ניתן להבין חידת המדרש‬ ‫ולבטלו כיון דהוי דבר שיש לו מתירין כנ"ל‪,‬‬
‫הדודאים נתנו ריח זה ראובן‬ ‫אבל כשאמרוהו משמי' דר' יוחנן דאיהו אינו‬
‫שהציל את יוסף היינו מפני שהדין עם יוסף‬ ‫סובר האי דינא דדבר שיש לו מתירין אינו‬
‫דדבר שיש לו מתירין אינו בטל וא"כ הוצרך‬ ‫בטל כמו שכתב הרמב"ן במלחמות‬
‫להנס ועי"ז ועל פתחינו כל מגדים שזכינו‬ ‫דמדאמר ר' יוחנן בפסחים כ"ט חמץ בזמנו‬
‫בין במינו בין שלא במינו בששים ש"מ דס"ל‬
‫לנר חנוכה וא"ש‪.‬‬ ‫דבר שיש לו מתירין בטל עיי"ש‪ ,‬וא"כ‬
‫לשיטת ר' יוחנן שפיר ניתן לומר כבתה אין‬
‫ל( או יתכן בדרך זה הדודאים נתנו ריח זה‬ ‫זקוק לה דלדידי' לא הוצרך הנס כדי‬
‫ראובן שהציל את יוסף ולכאורה אם‬ ‫להרבות בשיעורא כי הי' יכולים לבטל השמן‬
‫הצדק עם יוסף א"כ מאי רבותא דראובן‬ ‫טמא בשמן הטהור שהי' בפך שמצאו וא"כ‬
‫שהצילו ונראה לפענ"ד שסבר האי מדרשא‬ ‫הנס בא רק להראות חיבה וע"כ מר"י שפיר‬
‫כאידך מדרשא דלא הצילו ראובן את יוסף‬
‫רק מפני שמנה אותו בין השבטים שאמר‬ ‫קיבל האי דכבתה זקוק לה וא"ש‪.‬‬
‫ואחד עשר כוכבים וכו' והמדרש הולך‬
‫בשיטה אשר הדין עם השבטים וכנ"ל‪,‬‬ ‫כט( ועל דרך זה נלפע"ד לפרש את דברי‬
‫שטענתם הי' שאכלו על ידי ביטול דבר שיש‬ ‫המדרש הדודאים נתנו ריח זה‬
‫לו מתירין כגון בשר שלא נמלח שנתערב‬ ‫ראובן שהציל את יוסף ועל פתחינו כל‬
‫שיש לו היתר לצלי והשבטים סברו שזה לא‬ ‫מגדים זה נר חנוכה עיי"ש עפ"ד המדרש‬
‫מחשב דבר שיש לו מתירין כאשר הוא‬ ‫שחשד יוסף את אחיו שאוכלים איסורים‬
‫האמת עיין ש"ך סי' קב ס"ק יא כיון דלצלי‬ ‫עיי"ש ויתכן לפע"ד לומר שאכלו ע"י ביטול‬
‫לא נאסר ולקדרה לא יותר אלא ע"י מליחה‪.‬‬ ‫אף שהי' דבר שיש לו מתירין שהלכו בשיטת‬
‫ולשיטה זו גם השמן שטמאוהו היונים ג"כ‬ ‫ר' יוחנן דסבירא לי' דבר שיש לו מתירין אינו‬
‫לא הוי דבר שיש לו מתירין אף שהיו כשרים‬ ‫בטל‪ .‬והנה אם נאמר שיש לו מתירין ג"כ‬
‫להדלקת היום כנ"ל על פי קושית הרי"ס ז"ל‬ ‫בטל ויוסף סבר דבר שיש לו מתירין אינו‬
‫וא"כ שפיר הי' יכולים לבטל השמן טמא על‬ ‫בטל‪ .‬והנה אם נאמר שיש לו מתירין ג"כ‬
‫ידי צירצור קטן כנ"ל אלא ודאי שטורח הנס‬ ‫בטל אז לא הוצרך לטורח כי הי' יכולים‬
‫הי' רק כדי להראות חיבתנו לפני המקום‪,‬‬ ‫לבטל השמן טמא ע"י קמא קמא כקושית‬
‫והנה המפרשים חקרו מה נשתנה נס דחנוכה‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קל‬

‫כן עשו שחלקוהו לח' חלקים ויותר לא הי'‬ ‫יותר משאר הנסים שצריכים לפרסם יותר‬
‫בידם לעשות והו' בכלל חישב לעשות מצוה‬ ‫משאר הנסים ולדרכנו א"ש יען שבא‬

‫ונאנס עיי"ש‪.‬‬ ‫להראות חיבה‪.‬‬

‫ומעתה נכונים דברי המדרש הדודאים נתנו‬ ‫ומעתה מובן דברי המדרש הדודאים נתנו‬
‫ריח זה ראובן שהציל את יוסף‬ ‫ריח זה ראובן שהציל את יוסף‬
‫שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם אף שלא‬ ‫והמדרש הולך בשיטה שלדינא הדין עם אחיו‬
‫הצילו מעלה עליו הכתוב כאילו הצילו משום‬ ‫דלא מחשב דבר שיל"מ מה שלא יותר למה‬
‫דהי' אנוס וא"כ גם בהדלקת המנורה הו' כן‬ ‫שאסור כעת כנ"ל‪ ,‬ולשיטה זו לא הוצרך‬
‫שהי' אנוסים ופטורים ומוכרחים לומר‬ ‫לטובת הנס אלא כדי להראות חיבה וז"ש‬
‫שטורח הנס הי' כדי להראות חיבה וע"כ ועל‬ ‫ועל פתחינו כל מגדים שמצוה לפרסם יותר‬
‫פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה שצריכים‬
‫משאר כל הנסים וא"ש‪.‬‬
‫לפרסם ביותר וא"ש‪.‬‬
‫לא( כעת עלה בדעתי לפרש בעזהש"י‬
‫לב( כתב המג"א בסי' תר"ע שנוהגין‬ ‫באופן אחר את דברי המדרש‬
‫הנערים לסובב הפתחים בחנוכה‬ ‫הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את‬
‫ורבו הטעמים על זה וגם אני אענה חלקי‬ ‫יוסף ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה‪,‬‬
‫ב"ה בהקדם מה שראיתי בספר מורה‬ ‫דלכאורה צריכים להבין האיך כתבה התורה‬
‫לצדקה בשם זקינו הגה"צ אב"ד אוליינאב‬ ‫ויציליהו מידם הלא לא הצילו מידם כי גם‬
‫לפרש מאמר תמוה מובא בספר תנא דבי‬ ‫לאח"כ עדיין הי' יכולים להוציאו מן הבור‬
‫אליהו בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע‬ ‫ולעשות עמו כרצונם ולמה לא הוליכו על‬
‫מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה עכ"ל‪,‬‬ ‫כתיפיו אל אביו‪ ,‬אבל כבר כתבו המפרשים‬
‫והוא פלא איך תלוי ועומד מצות נדבת‬ ‫דלכן לא הוליכו אל אביו דהי' ירא לנפשו‬
‫המשכן באמירת נעשה ונשמע ואמר הגה"צ‬ ‫פן יהרגו אותו השבטים עיי"ש וא"כ הי'‬
‫הנ"ל בהקדם מה ששמע מפי קדשו של הרב‬ ‫אנוס בדבר ושפיר כתבה התורה עליו‬
‫הקדוש בעל עטרת צבי מזידיטשוב זי"ע‬ ‫וישמע ראובן ויצילהו מידם כמו שאמרינן‬
‫ליישב קושית הנועם מגדים למה בפרשה‬ ‫)בברכות דף ו'( חישב לעשות מצוה ולא‬
‫ראשונה שבק"ש נאמר ובכל מאודך ופרשה‬ ‫עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה‪ .‬והנה‬
‫שניה לא נאמר ובכל מאדכם‪ ,‬ואמר הטעם‬ ‫כבר כתבו המפרשים בטעמא דצריך מצות‬
‫משום דבפרשה ראשונה נאמר לאהבה את‬ ‫נר חנוכה לפרסם ביותר שמצוה להדליקה‬
‫ד' וכו' ומיירי מעובדים מאהבה וכשעובדים‬ ‫על פתח ביתו מבחוץ שהוא משום דהאי‬
‫מאהבה נקרא בן למקום ואז הממון שלו כמו‬ ‫ניסא הי' כדי להראות חיבה‪ ,‬והיינו כי בשביל‬
‫הבן שיש לו מעות של עצמו לכן שפיר י"ל‬ ‫כדי לקיים מצות הדלקת נרות המנורה לא‬
‫ובכל מאדך משא"כ בפרשה שניה שנאמר בו‬ ‫הוצרכו להנס כי המה עשו את שלהם שרצו‬
‫לקיים המצוה בכל הח' ימים כאשר באמת‬

‫יוצר אור — סימן ז קלא‬

‫להברכה לחול על השמן שנתנו בכל לילה‬ ‫ולעבדו בכל לבבכם וא"כ מיירי מעובדים‬
‫ולילה משא"כ כאן זה שנשאר הפך שיהי'‬ ‫מיראה והם בבחינת עבדים למקום ובעבד‬
‫להברכה על מה לחול ג"כ הי' נס ונס יותר‬ ‫קיי"ל דכל מה שקנה עבד קנה רבו לכך לא‬
‫כיון שניצל מבעלי בחירה כנ"ל וראי' לזה‬ ‫נאמר ובכל מאדכם אחרי שאין להם ממון‬
‫שמה שניצל מיד בעלי בחירה הוא מעשה‬
‫ראובן כדברי זקני הנ"ל וז"ש הדודאים נתנו‬ ‫שלהם וא"ש‪.‬‬
‫ריח זה ראובן שהציל את יוסף מבעלי בחירה‬
‫שזה נס גדול ועל כן ועל פתחינו כל מגדים‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת שבת דרבא השיב להמין‬
‫שאמר לו טמא פזיזא דקדמיתו‬
‫לד( ועל דרך זה ניתן לפרש קושית‬ ‫פומייכו לאודנייכו פי' רש"י ז"ל שהקדימו‬
‫המפרשים שהקשו בהא דאמרינן‬ ‫נעשה לנשמע והשיב לו רבא אנן דסגינן‬
‫במס' שבת דף כ"ג ע"א אמר ר"י יום ראשון‬ ‫בשלומיתא וכו' ופירש"י ז"ל שקבלנו מאהבה‬
‫מדליק מברך ג' מכאן ואילך מדליק מברך‬ ‫וכו' עיי"ש נמצא שממה שהקדימו נעשה‬
‫שתיים מה ממעט זמן ונמעט נס נס כל יומי‬ ‫לנשמע הוראה יצאה לכל העולם דקבלו‬
‫איתא‪ ,‬וקשה דקארי לה מה קארי לה ונמעט‬ ‫מאהבה וא"כ נקראו בנים למקום והממון‬
‫נס וכי לא ידע המקשה דנס הי' בכל יום‬ ‫שיש תחת ידם שלהם הוא ע"כ מיד אמר‬
‫עכ"ק‪ ,‬ולפי דברי זקני הנ"ל אתי שפיר‬ ‫הקב"ה ויקחו לי תרומה טרם שיפלו‬
‫דהמקשן הי' סבור דעיקר הנס הי' מה‬ ‫ממדרגתם להיותם רק עובדים מיראה ע"כ‪,‬‬
‫שמצאו הפך שניצל מבעלי הבחירה דהרי גם‬ ‫והנה כבר כתב הפני יהושע שבאמת לא‬
‫נוסח הברכה ניתקנה רק על זה מה שנשתייר‬ ‫הוצרך לכל טורח הנס דשמן רק כדי להראות‬
‫הפך שיהי' כדי להדליק כדברי זקני‬ ‫חבה שאנו חביבים לפני המקום ב"ה ובכל‬
‫מדמברכין להדליק נר חנוכה‪ ,‬משא"כ על מה‬ ‫חנוכה מתעורר מדת האהבה בין ישראל‬
‫שנתרבה לא שייך ברכה כמו שאין מברכין‬ ‫לאביהם שבשמים ולכן הצדקה שעושים‬
‫על שאר ניסים שהי' במקדש כמו נר מערבי‬ ‫בזמן הזה היא חשובה מאד כי הוא זה נחשב‬
‫שהי' דולק כל היום בנס שלא נתן בה שמן‬ ‫לממון של עצמן לכן ממהרים הנערים לחזור‬
‫אלא כמדת חברותיה וכדומה‪ ,‬והשיב לו נס‬ ‫על הפתחים לזכות הבריות לצדקה אז כדי‬
‫כל יומי איתא כי התרצן סובר שיש חילוק‬ ‫שימהרו לעשות בעוד מעותם נחשב שלהם‪.‬‬
‫בין שאר הניסים לזה הנס שנתרבה שהי'‬
‫שפיר לצרכנו שהוצרך להנס דאי לאו האי‬ ‫לג( במדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן‬
‫ניסא לא היינו יכולים לקיים המצוה להדליק‬ ‫שהציל את יוסף ועל פתחינו‬
‫במנורה כי שמן טמא אינו ראוי למנורה‪ ,‬כמו‬ ‫כל מגדים זה נר חנוכה‪ ,‬ונלענ"ד דהנה‬
‫שכתב הכלי חמדה בפ' בהעלותך דהברכה‬ ‫המפרשים נתקשו בדבר מה נשתנה נס זה‬
‫על הנס שייך רק אם בלא נס לא הי' בידו‬ ‫דמנורה שצונו לעשות זכר למו יותר מעל נר‬
‫לקיים המצוה משא"כ לנר מערבי שידלוק‬ ‫מערבי שנוסף ג"כ בדרך ]נס[ זה הי' נס יותר‪,‬‬
‫ויתכן לפי הנ"ל לומר ששם בנר מערבי הי'‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קלב‬

‫בטיל מ"מ עוד הי' לבם נוקפם ע"כ שפיר‬ ‫כל היום היו יכולים לעשות אף בלא נס וכן‬
‫הוצרך לטורח הנס דפח"ח‪.‬‬ ‫על מקום ארון הי' יכולין לעשות בלא נס‬

‫והנה לכאורה לפי זה התירוץ של הב"י‬ ‫ופלא ע"כ לא שייך ברכה‪.‬‬
‫שחלקו את השמן לח' חלקים וכבר‬
‫כתב החיד"א שמצא בספר ישן שבאמת כן‬ ‫לה( אחר נלפענ"ד לפרש את דברי הגמרא‬
‫עשו א"כ ביום ב' שכבר ידעו בבירור שהשמן‬ ‫הנ"ל יום ראשון מברך שלוש‬
‫שמצאו בהפך טהור גמור הוא ואין שום ספק‬ ‫ברכות מכאן ואילך המדליק מברך שתיים‬
‫בדבר חוזר קושית הקובץ למקומו למה‬ ‫מה ממעט זמן ונמעט נס נס כל יומא איכא‪,‬‬
‫הוצרך לטורח הנס הלא הי' יכולים לבטל את‬ ‫והקשו המפרשים האיך הי' הס"ד של‬
‫השמן טמא ע"י קמא קמא בטיל בהשמן‬ ‫המקשה שמיום ראשון ואילך ימעט וכי לא‬
‫טהור‪ ,‬ומעתה ניתן לומר שזה הי' סברת‬ ‫ידע דכל שמונת ימים הי' נס‪ ,‬ואמרתי עפ"מ‬
‫המקשה שבשלמא ביום הראשון שפיר‬ ‫שהעלה כ"ק מרן זקני בעמ' כ"ג לתרץ את‬
‫הוצרך הנס בשבילנו שלא יהי' לבם נוקף‬ ‫קושית החכם הנ"ל שהקשה למה הוצרך‬
‫מחמת ספק טומאה שמא הסיטו היונים גם‬ ‫לטורח הנס הלא הי' יכולים להטיף את‬
‫את הפך כנ"ל אבל מיום הראשון והלאה‬ ‫השמן טמא טיפין טיפין ע"י צרצור קטן‬
‫שפיר הי' יכולים לבטל ע"י קמא קמא בטיל‬ ‫להשמן טהור שהצילו בהפך שמצאו עכ"ק‪,‬‬
‫וא"כ כל טורח הנס לא הי' אלא כדי להראות‬ ‫ומתרץ כ"ק זקני ותורף דבריו דבאמת הקשה‬
‫חיבה ואז לא שייך ברכה כנ"ל באות הקודם‬ ‫הב"י דלמה ח' ימי חנוכה לזכר הנס שנעשה‬
‫בשם הכלי חמדה‪ ,‬והתרצן ס"ל כהתירוץ של‬ ‫במנורה הלא על לילה אחת הי' די שמן בפך‬
‫הקובץ שם דלא הי' יכולים לבטל ע"י קמא‬ ‫שמצאו ולא נעשה נס רק שבעה ימים‪ ,‬ועל‬
‫קמא בטיל דהכל תלוי בכונת הנותן והיכא‬ ‫ג' תרוצי הב"י דהנס הי' ניכר גם ביום ראשון‬
‫דמוכרח להרבות האיסור יותר על ההיתר‬ ‫כבר הקשו המפרשים שמ"מ לא הוצרך‬
‫חשבינן לי' כמעורב כבר ולא שייך קמא‬ ‫להנס בשביל יום ראשון ותירץ עפ"ד הב"י‬
‫קמא בטיל עיי"ש‪ ,‬וא"כ שפיר הוצרך לטורח‬ ‫בשם הראשונים דגם על הפך הי' ספק‬
‫הנס בשבילנו ושפיר שייך ברכה על הנס כל‬ ‫טומאה שמא הסיטוהו היונים רק שבאמת‬
‫ספק זה מותר הוא כיון שטומאת היסט הו'‬
‫שמונת ימי חנוכה וא"ש‪.‬‬ ‫דרבנן אך עדיין הי' לבם נוקפם כיון שהי'‬
‫להם ספק טומאה וע"י שנעשה נס נתודע‬
‫לו( עוד באופן אחר נלפענ"ד לפרש‬ ‫להם שהשמן שמצאו טהור גמור הוא דאי‬
‫קושית העולם מה הי' סברת‬ ‫לאו הכי לא הי' נעשה בו נס ולזה הי' מועיל‬
‫המקשן שהקשה ונמעט נס האיך הי' ס"ד‬ ‫להם הנס גם על היום הראשון כדי שיעשו‬
‫שמיום ראשון ואילך לא יברך על הנס‪,‬‬ ‫המצוה בטוב לב ובהרחבת הדעת דקדושה‬
‫ונלפע"ז בעזהש"י ע"פ הכלי חמדה הנ"ל‬ ‫ומתורץ קושית הקובץ על נכון‪ ,‬שאף שהי'‬
‫שרק אם הנס בא לצרכינו שייך ברכה מה‬ ‫יכולים לבטל את השמן על ידי קמא קמא‬

‫יוצר אור — סימן ז קלג‬

‫בשמן הטמא‪ ,‬אבל הדבר נכון עפ"מ שראיתי‬ ‫שאין כן לצרכינו לא הוצרך הנס רק כדי‬
‫באור תורה מהגאון מאוסטראווצא שביום‬ ‫להראות חיבה אז אין מברכין עיי"ש ואקדים‬
‫ראשון הדליקו בלילה כיון שהי' טמאין עד‬ ‫את קושית הרי"ס שהקשה למה הוצרך‬
‫הערב שמש עיי"ש וע"כ שפיר הוצרך הנס‬ ‫לטורח הנס הלא נטמא בפנים נשרף בפנים‬
‫משא"כ מיום הראשון והלאה שפיר הי'‬ ‫ותירץ דאין שורפים קדשים בלילה עיי"ש‪,‬‬
‫יכולים להדליק עוד מבעוד יום ולא הוצרך‬ ‫והנה לכאורה קשה הלא אמרינן בפסחים‬
‫באמת להנס‪ ,‬ע"כ הו' ס"ד של המקשן שלא‬ ‫נ"ט דהדלקת המנורה הי' מבעוד יום עיי"ש‬
‫יברך וסברת התרצן הי' כמו שכתבתי כבר‬ ‫וא"כ לר"י דס"ל אשו משום חציו וכתב‬
‫דכיון שבאו בה פריצים וחללוה שוב לא הוי‬ ‫הנמוקי יוסף אשר מטעם זה מותר להדליק‬
‫מצוה לשרוף השמן שנטמא כיון שנעשה‬ ‫את האש ערב שבת ודולק והולך גם בשבת‬
‫חולין א"כ הוצרך שפיר הנס גם בשאר הימים‬ ‫דהוי כאלו נשרף הכל מע"ש א"כ שפיר הי'‬
‫יכולים להדליק את המנורה מבעוד יום‬
‫וע"כ שייך שפיר לברך וא"ש‪.‬‬

‫?‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קלד‬

‫סימן ח‬

‫ומישב בזה עוד הא דאמרינן בגמ' לשנה‬ ‫ק"ז הבעהמ"ח זי"ע העיר על עבר פנינו‬
‫אחרת קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה‬ ‫לפרש סברת פלוגתת ב"ש וב"ה שב"ש‬
‫ודקדקו המפרשים למה לא קבעום תיכף‬ ‫אומרים פוחת והולך וב"ה סוברים מוסיף‬
‫בשנה הראשונה ופירש ג"כ על דרך זה‬ ‫והולך עפי"ד עפי"ד קדוש ישראל רבינו‬
‫משום דבשנה הראשונה על שראו בעינים‬ ‫הבעש"ט זי"ע שהורה לנו דרך ד' דרך אמת‬
‫הנסים הגדולים ולא מצאו בידם ממש וזכות‬ ‫ע"י תלמידיו הקדושים הלא בספרותיהם‬
‫אין באו לידי הכנעה גדולה כ"כ שהיו מלאים‬ ‫שכאשר הקב"ה עושה עמנו חסדים ומראה‬
‫בושה וכלימה מלהרים ראש להלל ולהודות‬ ‫לנו חביבותי' צריכים אנו תיכף לחפש‬
‫לכן הוכרחו להמתין עד לשנה אחרת לקבוע‬ ‫באמתחת מעשינו האם יכונו דרכינו והאיך‬
‫יו"ט בהלל והודאה עיי"ש בדברי פי חכם חן‬ ‫הוא חביבותי' דקב"ה ויעמדו כמו נד לנגד‬
‫ושפתים ישק שמאריך עוד בדברים נעימים‬ ‫עינינו מעשינו הרעים ובידינו אין כשרון‬
‫המלהיבים חדרי הלב לעבודתו יתברך שמו‪.‬‬ ‫מעשים לזכות לחסד ונס כזה ומיד יגיע‬
‫אלינו הבושה וההכנעה מאד מפני הדר ד'‬
‫א( ונלפענ"ד לעשות מטעמים לדברי ק"ז‬ ‫אשר היטיב עמנו וחונננו מאוצר מתנת חינם‪,‬‬
‫זצ"ל שזכו אז לגודל הכנעה‬ ‫וזה הוא טעמן של ב"ש שהדליקו כל‬
‫כי לכאורה כאן הבן שואל מה נשתנה נס‬ ‫השמונה נרות בליל הראשון להראות פתאום‬
‫דחנוכה מכל שאר הנסים שהראה לנו‬ ‫עוצם ותוקף הנס בפעם אחת לא בהדרגה‬
‫הקב"ה ג"כ חיבתו היתרה‪ ,‬ועניתי ואמרתי‬ ‫כדי שיגיע להכנעה גדולה כי לפי גודל הנס‬
‫עפי"ד זקני המגלה עמוקות ובבני יששכר‬ ‫תגדל ההכנעה‪ ,‬אמנם ב"ה היו מטבעם ענוים‬
‫בכמה מקומות שכתבו שבאמת מצד הדין‬ ‫)כידוע מהש"ס שמפני זה זכו לקבוע הלכה‬
‫לא היו ראוים אז להנס כי היו מתעכבים‬ ‫כמותן בהאי עלמא( ואף בלא שום תצדקי‬
‫מלעשות תשובה כהוגן ע"י היונים שלא‬ ‫הי' לבו של הלל נכנע ונדמה לו שהיטיב עמו‬
‫הניחום להתקבץ בצום ובכי כמו שעשו בימי‬ ‫ד' יותר מכפי המגיע לו ולכן אף נס קטן‬
‫מרדכי ואסתר ובכל צרה שלא תבא ונעשה‬ ‫נדמה בעיניהם לנס גדול ובאו לידי הכנעה‬
‫הנס בלא אתערותא דלתתא עי"ש‪ ,‬וזה‬ ‫במדה מרובה וגדושה כל קבל ענותנותם‬
‫בודאי גרם להם ההכנעה כי האי מאן דאכל‬ ‫היתירה שהיתה בהם אי לזאת הי' די לאוקמי‬
‫אדינא דמעליו בקודש ולא מורידין כי לבם‬
‫דלאו דידי' בהית לאסתכולא באפי'‪.‬‬ ‫יתמלא בושה ורגש הכנעה אף אם ילכו‬
‫בהדרגה ולאט לאט ירגישו בדבר הנס‪,‬‬
‫ובדרך זה ביארתי לי את דברי הזוה"ק‬
‫המובא בספרים הקדושים שמרומז‬

‫יוצר אור — סימן ח קלה‬

‫שכינתו יתברך לא שייך דין כי עוז וחדוה‬ ‫נר חנוכה בתיבת נח כי נ"ח נוטריקון נ'ר‬
‫במקומו כתיב ושם הוא הכל רחמים וכאשר‬ ‫ח'נוכה והכוונה ג"כ לפענ"ד בדרך הנ"ל כי‬
‫השי"ת רוצה לעשות דין ברשעים אזי הוא‬ ‫כבר כתבו הסה"ק אשר נח מצד מעשיו לא‬
‫מצמצם שכינתו יתב"ש וירד כביכול מדרגא‬ ‫הי' ראוי שיעשה עמו הקב"ה נס להנצל רק‬
‫דרחמי לדרגא דדינא‪ ,‬ובזה פירשתי מה‬ ‫חן מצא בעיני ד' מכח מדת הרחמים )עיין‬
‫שאנו אומרים בקדושת מוסף ממקומו הוא‬ ‫בספר דרשות בית היוצר סוף פרשת‬
‫יפן ברחמיו לעמו היינו לפי הנ"ל ממקום‬
‫שכינתו יתב"ש כי שם הוא רחמים גמורים‬ ‫בראשית לא מצא עיי"ש בדפח"ח(‪.‬‬
‫ואז ממילא ויחון עם המיחדים שמו כי שם‬
‫כולו רחמים‪ ,‬ועל פי זה נלפע"ד לפרש בדרך‬ ‫גם אמרתי לפרש בזה מש"כ בספר שער‬
‫אפשר מה שאנו כופלים עפ"י נוסח האר"י‬ ‫יששכר מאדמו"ר הגה"ק ממונקאטש‬
‫ז"ל הוא יפן ברחמיו "לעמו" ויחון "עם"‬ ‫זלה"ה בשם הגה"ק מהר"ש מקאמינקא‬
‫המיחדים‪ ,‬כי נוסח האשכנ"ז הוא יפן‬ ‫זצלה"ה אשר חנוכה מרומז בתורה בראשי‬
‫ברחמים ויחן עם המיחדים שמו וכו' ובא‬ ‫אתווין סלח נא לעון העם ה'זה כ'גודל‬
‫האר"י הקדוש וגילה שצריך לומר הוא יפן‬ ‫ח'סדיך ו'כאשר נ'שאת ולפי האמור בא‬
‫ברחמיו לעמו ויחן עם המיחדים‪ ,‬ולדרכינו‬ ‫הרמז במקרא זה דייקא כיון שלא זכו‬
‫מובן על פי הידוע אשר "עמו" הוא מדרגה‬ ‫לישועה מצד מעשיהם הטובים רק מגודל‬
‫גבוה "מעם" דהיינו שאנו מבקשים שהקב"ה‬ ‫חסדיו יתב"ש אשר גברו עליהם בלי‬
‫יפן ברחמיו לעמו היינו לאותם שגורמים‬ ‫התעוררות דלתתא כדכתיב כגודל חסדיך‪,‬‬
‫הזיווג ומיחדים שמו שישכון למעלה במקום‬ ‫ומעתה ניתן לומר אשר לכן ציוו לנו חז"ל‬
‫כבודו בדרגא דרחמים ועי"ז יחון גם "עם"‬ ‫לעשות זכר לנס חנוכה כדי לעורר עלינו‬
‫המיחדים שמו כמו שפירש רש"י בפרשת‬ ‫חסדי השם אף כשאין אנו כדאים מצד‬
‫שופטים על הפסוק )דברים כ' ג'( שנאמר‬ ‫מעשינו יושיענו מכח רחמיו וחסדיו וא"ש‪.‬‬
‫עליהם שמע ישראל פי' רש"י ז"ל אפילו אין‬
‫בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד עיי"ש‬ ‫ב( ידוע שעלי דגל החשמונאים הי' כתיב‬
‫וז"ש שגם אותם יחוננו כיון ששם רחמים‬ ‫הדר אותיות מכבי וכתבו הסה"ק‬
‫שהוא ר"ת ב'רוך כ'בוד י' מ'מקומו ונלפע"ד‬
‫גמורים גוברים‪.‬‬ ‫ע"פ הנ"ל בהבנת הענין עפי"ד הזוה"ק‬
‫פרשת וירא על הפסוק ארדה נא ואראה‬
‫ומעתה אפשר לומר שמטעם זה כתבו‬ ‫וזלה"ק מדרגא דרחמי' לדרגא דדינא‪ ,‬וכוונת‬
‫החשמונאים על דגלם ר"ת ברוך‬ ‫הזוה"ק בזה מבוארת דהוי' קשיא לי' איך‬
‫כבוד ד' ממקומו להראות שמצד מעשיהם‬ ‫שייך לשון ירידה אצל הקב"ה הלא מלא כל‬
‫אינן כדאים להנצל רק סומכים על מדתו‬ ‫הארץ כבודו ממלא כל עלמין וסובב כל‬
‫מדת הרחמים ומעתירים שלא ירד הקב"ה‬ ‫עלמין ולית אתר פנוי מני' לזה כתיב מדרגא‬
‫מדרגה דרחמי‪ ,‬ומובן ג"כ מדוע לא רמזו‬ ‫דרחמי לדרגא דדינא כלומר כיון דאצל‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קלו‬

‫הרחמים וכן בכל שנה ושנה נתעורר עת רצון‬ ‫הפסוק כסדרן ב'כ'י'ד' רק מכב"י כיון שזה‬
‫להשפעות טובות אף כשאינם כדאים וא"ש‪.‬‬ ‫הי' תפלתם ורצו להסתיר תפילתם מן‬
‫המקטרגים כנודע דרך זה מן הצדיקים שרצו‬
‫ד( נבין היטב מה שכתבו הסה"ק שבחנוכה‬ ‫להקפיד ולהלביש תפלתם באופן שלא‬
‫הוא גמר החותם היינו שעשה‬ ‫ירגישו בו המסטינים והמקטריגים‪ ,‬וע"י‬
‫הקב"ה עוד גם חסד הזה עמנו שאף מי שלא‬ ‫ענותנותם הגדולה זכו אשר הקב"ה הראה‬
‫הי' יכול לזכות לגמר חתימה טובה ביומי‬ ‫להם חיבתו ושלח את נסיו הגדולים ע"י‬
‫דדינא ע"י מעשיו מאריך הקב"ה אפו עד‬ ‫שהכירו את מך ערכם אף שלא עשו‬
‫יומי דחנוכה אולי יזכה על כל פנים על ידי‬
‫מדת הרחמים שיתגלגלו עליו בימים אשר‬ ‫התערותא דלתתא ע"י מצות ומע"ט‪.‬‬
‫רחמים גוברים בעולם וימצא תקנה אף מי‬
‫שהוא במדריגה נמוכה ובידו מעש אין ויזכה‬ ‫ג( וביתר ביאור נלפענ"ד ליתן טעם לשבח‬
‫לחתימה טובה ויצא בדימוס‪ ,‬ועד"ז אמרתי‬ ‫על מה שהיו כותבים על דגלם‬
‫לבאר מה ששמעתי שיש רמז לחנוכה‬ ‫"מכבי" וכתבו הסה"ק שהוא ר"ת ברוך כבוד‬
‫בפסוק בית יעקב לכו ונלכה באור ד' עפי"מ‬ ‫י' ממקומו עיי"ש בשלה"ק‪ ,‬כי הנה נודע‬
‫שראיתי בסה"ק דרכי אמונה מאדמו"ר‬ ‫מספרים הקדושים אשר יודא מכבי לחם‬
‫הקדוש ממונקאטש זי"ע שמביא בשם אביו‬ ‫מלחמת י' גם עם רשעי ישראל שנסתבכו‬
‫הקדוש זי"ע כי אור במלואו כזה אל"ף וא"ו‬ ‫בסבך קרני השור ארור שיטת היונים ימ"ש‬
‫רי"ש בגמטריא חנוכה במלואו כזה חי"ת נו"ן‬ ‫וכמו שאמרו חז"ל )במסכת סנהדרין דף מ"ו(‬
‫כ"ף ה"ה ויתפרש הכתוב בדרך זה בית יעקב‬ ‫שסקלו אז בימי שלטון היונים אף על שבות‬
‫היינו אלו שהם במדריגה נמוכה לכו ונלכה‬ ‫מפני שהשעה צריכה לכך עיי"ש‪ ,‬והתכלית‬
‫באור ד' היינו שיזכו עכ"פ בחנוכה שאז‬ ‫הוא כדי להקל ולסלק חרון ד' מעל ישראל‬
‫בחינת אור ד' של רחמים גוברים בעולם‬ ‫דכשיש דין למטה אין דין למעלה ויגרום‬
‫שיתעלה כבוד שכינתו יתב"ש למעלה ראש‬
‫כנ"ל וא"ש‪.‬‬ ‫במקור הרחמים ועל ידי זה ישפע שפע רב‬
‫חסדים מגולים ורחמים מרובים כנ"ל‪ ,‬כמו‬
‫ה( ומדי דברי בענין זה אעתיק מה‬ ‫שפירש בספר ווי העמודים את המדרש‬
‫שנתחדש לי בדברי ספה"ק בת‬ ‫ויגבה ד' צבאות במשפט במשפט שלמטה‬
‫עין להרב הקדוש מו"ה אברהם דוב זי"ע‬ ‫היינו שע"י שעושים משפט למטה עי"ז יגבה‬
‫מאווריטש שמפרש את הפסוק בפ' וישב‬ ‫ד' צבאות להיות כבוד שכינתו במקומה‬
‫ויהי כמשלש חדשים )רומז על חנוכה שהוא‬ ‫ועולה מן הכסא דין היינו דרגא דדין לכסא‬
‫חל שלושה חדשים אחר ר"ה אך שאינם‬ ‫רחמים היינו דרגא דרחמים עיי"ש ולכונה זו‬
‫שלמים רק בערך וסמיך כי חנוכה הוא בכ"ה‬ ‫כתבו על דגלם ראשי אתווין ברוך כבוד ד'‬
‫בכסליו והיינו כמשלש בכף הדמיון כמו‬ ‫ממקומו ואז יהי' הישועה בישראל כי עוז‬
‫שלשה חדשים מר"ה עד חנוכה כמבואר‬ ‫וחדוה במקומו כתיב וזכו להתעוררות‬

‫יוצר אור — סימן ח קלז‬

‫שהקב"ה כביכול לוקח עליו עונות בית יעקב‬ ‫בספרים שחנוכה הוא סוף וגמר החותם אשר‬
‫יען הוא הגורם על שלא שלח עדיין את‬ ‫התחיל הדין מר"ה( ויוגד ליודא לאמר זנתה‬
‫משיחו לגאלינו ע"כ יש בוודאי התעוררות‬ ‫תמר כלתך )היא כנסת ישראל הנקראת‬
‫תמר זנו וחטאו( וגם הנה הרה לזנונים‬
‫ופקידה גדולה לביאתו וא"ש‪.‬‬ ‫)מחוברים לתאוות רעות( ויאמר יודא‬
‫הוציאוה ותשרף )כי שאלו למדת הדין‬
‫ובזה יש תבליו לדברי הבני יששכר שכתב‬ ‫ואמרה נפש החוטאת תמות ובר"ה הוא יומא‬
‫במאמר הלל והודאה אות ס"ח לפרש‬ ‫דדינא עכ"ז גם אם ח"ו יצא בר"ה הגזר דין‬
‫מה שאנו אומרים בנוסח ההודאה "עמדת"‬ ‫כנזכר הוציאה ותשרף( היא מוצאת והיא‬
‫להם דהיינו שהקב"ה עומד לדון עם בני‬ ‫שלחה אל חמי' לאמור לאיש אשר אלה לו‬
‫ישראל כמו בעל הדין וע"כ מוכרח להלבישם‬ ‫אנכי הרה )היינו בגמר הימים טובים בימי‬
‫כמותו בלא חטא עיי"ש‪ ,‬ולכאורה מה הוא‬ ‫חנוכה נמתק מידת הדין ע"י ששלחה כנסת‬
‫תביעתינו מהקב"ה לגבי החטאים ולדרכינו‬ ‫ישראל הנקראת תמר אל חמי' לאיש אשר‬
‫אתי שפיר שאנו טוענים שהקב"ה הוא‬ ‫אלה לו אנכי הרה היינו שהיא מחוברת הל"ו‬
‫נרות דחנוכה ובהם תשען( ותאמר הכר נא‬
‫הגורם יען שלא שלח את משיח עדיין‪.‬‬ ‫למי החותמת )מונח בחותמו של כהן גדול(‬
‫והפתילים )פתילות של נרות דחנוכה(‬
‫ו( וראה זה מצאתי צד השוה חנוכה‬ ‫והמטה )הוא השמש שמדליקין בה הנר‬
‫לסוכות דהנה אמרינן בגמרא נר‬ ‫חנוכה‪ ,‬ואז( ויאמר יודא צדקה ממני )שיאמר‬
‫חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה‬ ‫הקב"ה על ישראל עם קרובו שהצדק אתם(‬
‫פסולה כסוכה ובקשו הספרים אחת לאחת‬ ‫כי על כן לא נתתי' לשלה בני )יען לא‬
‫למצוא חשבון צדדי השוה שביניהם שנראה‬ ‫שלחתי לכם את משיח שנקרא שלה כמש"כ‬
‫מהש"ס שענינה אחד‪ .‬ואפרוט בזה דבריהם‬ ‫עד כי יבא שלה ולו יקהת עמים וגם נאמר‬
‫מה שעולה לפני לעת כזאת בזכרי על הסדר‬ ‫על דוד משיח צדקינו בני אתה וגו' וזהו‬
‫סוכה פסול למעלה מכ' אמה וכן נר חנוכה‪,‬‬ ‫לשלה בני‪ ,‬ומחמת אריכות הגלות והתגברות‬
‫סוכה פטור ממזוזה ונר חנוכה ג"כ מקומה‬ ‫הס"א בגודל אריכות החושך ואפילה לא‬
‫בצד שכנגד המזוזה‪ ,‬סוכה כשרה בשני‬ ‫יוכלו להתגבר על יצרם אבל באמת המה‬
‫דפנות ושלישית אפילו טפח ויש מעלה יותר‬ ‫צדיקים( עכתו"ד כפי מה שהעתיק בספר‬
‫בעשיית ג' דפנות שלימות ומצוה מן‬ ‫שער יששכר מאמר יום האורה אות כ"ו‪.‬‬
‫המובחר ד' דפנות וגם נר חנוכה הוא דוגמת‬ ‫וכדי להיות מחובר לטהור גברי קדושים‬
‫זו יוצאין בנר איש וביתו ומהדרין עושין נר‬ ‫וטהורים האלו אמרתי לפרש בדבריהם‬
‫לכל אחד ואחד ומהדרין מן המהדרין‬ ‫הקדושים מה שכתבו הסה"ק שבחנוכה‬
‫מוסיפין והולכין‪ ,‬סוכה נמשך מצותו ביום‬ ‫נתגלה אורו של משיח היינו לפי הנ"ל‬
‫ובלילה נר חנוכה מצוה משתשקע החמה עד‬
‫שתכלה רגל מן השוק‪ ,‬סוכה שמונה ימים‬
‫כמו חנוכה‪ ,‬בסוכות גומרין ההלל כל שמונה‬
‫כמו בחנוכה‪ ,‬מצות סוכה הוא איש וביתו‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קלח‬

‫החסד הזה שעשה השי"ת אתנו שלקח על‬ ‫משום שנאמר תשבו כעין תדורו וגם בחנוכה‬
‫עצמו עונות בית ישראל לסתום פי‬ ‫הוי המצוה איש וביתו‪ ,‬בחג הסוכות מרבים‬
‫המקטרגים זהו ענינו של הסוכה‪ ,‬ולדברי‬ ‫בשירות לפני ד' וכן בחנוכה קבעו שיר ורננים‬
‫סה"ק בת עין זהו גם ענינו של חנוכה שאז‬ ‫עיין ברמ"א סי' תר"ע‪ ,‬האר"י הקדוש צוה‬
‫אחרי כמשלש חדשים מיומא דדינא לוקח‬ ‫לכוין למידת אל בסוכה וחנוכה‪ ,‬סוכה נקרא‬
‫הקב"ה כביכול על עצמו עוונותיהם של‬ ‫על שם שסוכן ברוח הקודש וגם בנר חנוכה‬
‫ישראל כלומר שהוא הגורם על שלא שלח‬ ‫נתגלה אור הגנוז כמבואר בסה"ק‪ .‬ולפי‬
‫האמור באות הקדום יש עוד מקום להשוותן‬
‫לנו עדיין את משיח צדקינו וא"ש‪.‬‬ ‫עפי"מ שראיתי בספר תפארת בנים שנתן‬
‫טעם לשבח למה ציותה תוה"ק לעשות‬
‫אמרתי ליתן טעם לשבח על מה שנהגו‬ ‫סוכה לזכר ענני הכבוד דהנה ענין הענן‬
‫בחנוכה ליתן מעות ללומדי תורה‬ ‫מבואר במדרש ומובא בפירש"י בפ' יתרו‬
‫וקוראין אותו חנוכה געלט )ועיין מג"א ריש‬ ‫ובפ' האזינו כי כשנסעו ישראל ממצרים‬
‫סי' תר"ע( עפ"י מה שכתבו הסה"ק אשר‬ ‫והמצרים השיגום על הים וזרקו בהם חיצים‬
‫חנוכה מסוגל לתקן מה שנגע הס"ס בכף ירך‬ ‫ואבני בליסטראות לכן הקיפם הקב"ה בענני‬
‫יעקב והנה איתא בזוה"ק על הפסוק ויגע‬ ‫הכבוד מלפניהם ומלאחריהם ואמר מוטב‬
‫בכף ירך יעקב היינו שנגע בכף תמכי‬ ‫שיכנס החץ בי ולא בבני‪ ,‬ולפי פשוטו קשה‬
‫דאורייתא שלא יחזיקו ביד לומדי תורה‬ ‫להבין הענין ומפרש דהנה בשעת קריעת ים‬
‫עיי"ש‪ ,‬וביארתי הענין למה התאמץ הס"ס‬ ‫סוף הי' ישראל נתונים בדין מפני טענות‬
‫כבל כחו לבטל מחזיקי תורה מישראל דהנה‬ ‫המקטרגים שישראל עברו גם המה עבירות‬
‫אמרו חז"ל אם אין קמח אין תורה כי סופו‬ ‫במצרים וכו' והשיב להם הקב"ה שמא אתה‬
‫לבטלו מחמת עניו כמו שאמרו ז"ל עניות‬ ‫דן אנוס כרצון‪ ,‬ובזה יש לפרש ממה שאמרו‬
‫מעביר על דעת קונו ואם יעסוק במסחר ג"כ‬ ‫שסיבבן הקב"ה בענני כבוד ואמר מוטב‬
‫אין חכמתו מתקיימת כמו שאמרו ז"ל על‬ ‫שיכנס החץ בי כביכול וכו' והוא עפי"ד הגמ'‬
‫הפסוק לא בשמים הוא וכו' שאין התורה‬ ‫ברכות ל"ב שהקב"ה מתחרט כביכול על‬
‫מצוי לא בסחרנין ולא בתגרנין וכו' עיי"ש‬ ‫שברא היצה"ר שנאמר ואשר הרעותי‪ ,‬ועל‬
‫במדרש‪ ,‬וע"כ התחכמו יששכר וזבולון‬ ‫כוונה זו יתבאר מה שאמור חז"ל שאמר‬
‫ושמעון ועזרי' )עיין במשנה פ"א דזבחים‬ ‫הקב"ה כביכול מוטב שיכנס החץ בי היינו‬
‫שמעון אחי עזרי' וכו'( ועשו שותפות ביניהם‬ ‫שתלה החסרון כביכול בעצמו יתב"ש על‬
‫בדרך זה שאחד עוסק בפרמקטיא וממציא‬ ‫שברא היצה"ר וישראל אין בהם אשמה כי‬
‫מזון לחברו היושב באהלה של תורה והריוח‬ ‫כל מה שפשעו הי' מצד גירוי היצר ובזה‬
‫לחצאין ונמצא שזה וזה מתקיימת בין שניהם‬ ‫נסתם פי המקטרגים וזכו בדין‪ ,‬על כו אנו‬
‫ומני אז ועד עתה רק בדרך זה יש שיור‬ ‫עושין זכר להיקף ענני הכבוד לעורר עלינו‬
‫וקיום לתוה"ק והס"ס רצה לבטל זה וגרם‬
‫פגם במידה זו ובחנוכה נתקן הפגם כנ"ל‬

‫יוצר אור — סימן ח קלט‬

‫הקדוש הרבי אלימלך בתפלתו הזכה שתיקן‬ ‫בשם הסה"ק לכן מנהג ישראל תורה הוא‬
‫לומר קודם התפלה שנזכה לראות כל אחד‬ ‫להחזיק על ידי לומדי תורה בימי חנוכה‪.‬‬
‫מעלת חברינו ולא חסרונם וזה שאמר ויזרח‬
‫לו השמש היינו שאבינו הזקן יעקב אע"ה‬ ‫ועד"ז ניתן לומר בזה טעמא דמילתא‬
‫מצא תרופה וחובש למחץ מכתו של הס"ס‬ ‫שהטמינו חכמז"ל ברמ"ז את הש"י‬
‫שלא יתבטל חובשי ביהמ"ד ח"ו ע"י שילמדו‬ ‫עולמות שכר הצפון לצדיקים גבי מצות נר‬
‫הבעלי בתים תמכי דאורייתא ממידתו של‬ ‫חנוכה עיין בבני יששכר ובייטב פנים והדבר‬
‫השמש שאינו רואה פגימתה של הלבנה‬ ‫נכון עפ"י המהר"ש שפי' בספר אמרי שפר‬
‫במתני' דמס' עוקצין עתיד הקב"ה להנחיל‬
‫המקבלת ממנה וא"ש‪.‬‬ ‫לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שהיינו שכר‬
‫הכת"ר מצות מחלקים בין הלומד והמחזיק‬
‫ח( או יאמר בטעמא דמילתא דנתינת‬ ‫ע"ש והבן וא"ש‪ ,‬ועיין בספרי אהל אפרים‬
‫צדקה בחנוכה בהקדם מה שכתבתי‬ ‫סוף פ' וישלח מה שכתבתי בענין זה וכעת‬
‫לפרש הפסוק בתהילים )י"ד ו'( עצת עני‬ ‫עלה לפני לפרש הפסוק ויזרח לו השמש‬
‫תבישו כי ד' מחסהו מי יתן מציון ישועת‬ ‫וכו' הכתוב בפ' וישלח היינו שנתרפא‬
‫ישראל בשוב ד' שבות עמו יגל יעקב ישמח‬ ‫מצלעתו שגרם לו הס"ס ולכאורה צריך‬
‫ישראל‪ ,‬דהנה הגה"ק בעל ישמח משה פירש‬ ‫ביאור למה תלה הכתוב רפואתו בזריחת‬
‫תפילת אדונינו המלך נעים זמירות ישראל‬ ‫השמש ויתבאר ג"כ עפי"ז הזוה"ק הנ"ל‬
‫באמרו מי יתן מציון ישועת ישראל וכו'‬ ‫שנגע הס"ס בכף מחזיקי תורה פי' שיהי' כח‬
‫עפי"מ שמפרש האלשיך הקדוש מקרא‬ ‫לבטל מחזיקי תורה מישראל וממילא יעלה‬
‫שכתוב ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה‬ ‫בידו ח"ו לבטל תורה מישראל מכל וכל‪,‬‬
‫דהנה בשעת החרבן נגעה יד ד' ושלטה‬ ‫והנה כך הוא דרכו של יצה"ר בתחבולות‬
‫הלקותא בכפליים א( הוכתה ונחרבה עיר‬ ‫עושה מלחמה לתת בלב הנותן לבקש‬
‫ציון על לא חמס בכפי' ונשארה בעו"ה צי'‬ ‫ולמצא עילות וחסרונות לתלות בוקי סריקי‬
‫ושממה מאין יושב מאדם ועד בהמה ועד‬ ‫בהמקבל ועי"ז פוטר עצמו מליתן ולהחזיק‬
‫עוף השמים נדוד הלכו ונ"ב שנה אף עוף‬ ‫ועי"ז תפוג תורה ח"ו‪ ,‬והנה אמרו חז"ל‬
‫השמים לא חמד לעבור דרך ארצה ונעשתה‬ ‫סיהרא לית לה מגרמה כלום רק שהשמש‬
‫שכולה וגלמודה תחת היתה רבתי עם‬ ‫משפיע לה אור והמלצתי בזה מה דאמרינן‬
‫כמאמר ירמי' הנביא המקונן איכה ישבה בדד‬ ‫במס' ר"ה מעולם לא ראתה חמה פגימתה‬
‫העיר רבתי עם‪ ,‬והב' מה שאנחנו בעו"ה גלינו‬ ‫של לבנה היינו שאף שהשמש הוא המשפיע‬
‫מארצינו לחרפות ולדראון ד' ירחם עלינו‬ ‫של הלבנה בכ"ז לא הביט עון בה ומעולם‬
‫במהרה והנה עיר ציון בודאי תזכה במשפטה‬ ‫לא ראתה פגימתה של לבנה וזה הוא עצה‬
‫יען שיש לה טענה מעליותא דהא היא לא‬ ‫היעוצה לכל נותן שלא יבדוק ולא יבקש‬
‫חטאה א"כ למה נענשה להשאר גלמודה‬ ‫לראות פגימתו של המקבל‪ ,‬כמו שיסד רבינו‬
‫ובודאי יהי' החוב מצד משפטה להבנות‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קמ‬

‫ובזה פרשתי את הפסוק כי תשא את ראש‬ ‫במהרה על תלה אבל אנחנו בעו"ה עלינו‬
‫בני ישראל לפקודיהם ונחנו איש כופר‬ ‫נאמר כבר כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי‬
‫נפשו לד' בפקוד אותם ולא יהי' בהם נגף‬ ‫אלא בתשובה ובלתי תשובה חלילה אין אנו‬
‫בפקוד אותם היינו אשר כי תשא את ראש‬ ‫זוכין בדין ואנחנו נהי' מוכרחים לעשות‬
‫בני ישראל לפקודיהם כבר פירשו בסה"ק‬ ‫תשובה אם חלילה לא ברצון אז תהי' חלילה‬
‫שקאי על הגאולה כי הגאולה נקרא פקידה‬ ‫העמדת מלך קשה כהמן‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‬
‫כמו שאמר יוסף לאחיו פקוד יפקוד ד'‬ ‫ציון במשפט תפדה דהיינו שאם תהי' גאולה‬
‫אתכם‪ ,‬והנה ידוע שע"י שמחזיקים לת"ח יש‬ ‫מצד ציון והיא בודאי תזכה בדין להגאל‬
‫תקנה אף לע"ה שיהי' להם חלק בתורתו‬ ‫במשפט ושבי' דהיינו אנחנו בצדקה אנחנו‬
‫ולהנצל מן היצה"ר ולהיות דבוק בד'‬ ‫צריכים צדקה דהיינו שנשוב בתשובה אלו‬
‫כדאמרינן בפסחים ס"ח נמצא לפי"ז שאף‬
‫מי שע"פ שאר מעשיו לא הי' ראוי לגאולה‬ ‫דברי האלשיך הקדוש זצ"ל וש"י‪.‬‬
‫מ"מ יכול לזכות להגאל ע"י צדקה )ובמצרים‬
‫אותם שמתו בשלושת ימי אפלה היו בטח‬ ‫ומעתה לפי"ז יש לפנינו שני צדדי גאולה‬
‫רשעים כאלו שגם בצדקה לא עסקו( וזה‬ ‫הא' מצד העיר ציון כשתזכה‬
‫שאמר הכתוב ונתנו איש כופר נפשו לד'‬ ‫במשפטה והב' מצדנו כשנחזור בתשובה‬
‫היינו שיתנו צדקה כי מלוה ד' חונן דל כתיב‬ ‫והחילוק ביניהם הוא כך דאם תהי' גאולה‬
‫אז לא יהי' בהם נגף בפקוד אותם כי כולם‬ ‫מצד ציון אזי כולנו בין גדול בין קטן נחזור‬
‫יחד בתוכה כדי למלאות חרבנה שתהי' העיר‬
‫יזכו לגאולה‪.‬‬ ‫רבתי עם כמקדם משא"כ עם הגאולה‬
‫תתעכב עד התשובה אזי מי שישוב באמת‬
‫ומעתה אם היינו עוסקים בצדקה אזי אינו‬ ‫ובכל לבו זה ישוב לציון ולירושלים ולא אחר‬
‫מוכרח שיהי' גאולתינו מצד ציון כי‬ ‫והנה זה ידוע שיעקב הוא מדרגה קטנה‬
‫יכול שפיר להיות גם מצדינו כי אז ג"כ‬ ‫וישראל הוא מדרגה גדולה וזשה"כ מי יתן‬
‫יכולים אנו לזכות לגאולה כנ"ל וז"ש מלכינו‬ ‫מציון ישועות ישראל בשוב ד' את שבות‬
‫נעים זמירות ישראל עצת עני תבישו‪ ,‬כלומר‬ ‫עמו דהיינו אם תבא הישועה מצד ציון לעמו‬
‫שאין נותנים צדקה ואינם שומעים לעצת‬ ‫אז יגל יעקב ישמח ישראל דהיינו אזי יחזור‬
‫העני שע"י יזכה לגאולה שאז הי' הגאולה‬ ‫בין הקטן שהוא בבחינת יעקב ובין הגדול‬
‫לכל וא"כ מוכרח שיהי' בלא מעשה הצדקה‬
‫א"כ אין תקנה לאותם שעומדים במדריגה‬ ‫שהוא בבחינת ישראל ודפח"ח וש"י‪.‬‬
‫קטנה רק אם תהי' מצד ציון‪ ,‬וז"ש מי יתן‬
‫מציון ישועת ישראל אז יגל יעקב ישמח‬ ‫וכ"ק מרן זקני בסה"ק דרשות בית היוצר‬
‫ישראל משא"כ אם יהי' מצד שבי' אז לא‬ ‫פרשת ויחי פירש בזה מה דאמרינן‬
‫יגאלו רק מי שהוא בבחינת ישראל ולא מי‬ ‫בסיום ברכת יוצר אור אור חדש על ציון‬
‫שהוא בבחינת יעקב‪.‬והנה כבר כתבו הספרים‬ ‫תאיר דהיינו שאם תאיר אור חדש מצד ציון‬
‫אזי נזכה כלנו במהרה לאורו עיי"ש והוא דבר‬

‫מתוק מדבש‪.‬‬

‫יוצר אור — סימן ח קמא‬

‫ולמ"ש הוא כמשמעו דמשם ל"א הי' הפחד‬ ‫שבחנוכה נתגלה אורו של משיח ע"כ אנו‬
‫עיי"ש בדברי פי חכם חן‪ ,‬והוספתי נופך‬ ‫עוסקים בצדקה שעי"ז נזכה כלנו לאורו אף‬
‫לפרש בזה ג"כ את הפסוק הנה אל ישועתי‬ ‫מי שלא סיגל מצות ומע"ט שימצא בהם די‬
‫אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת י' ד' דהיינו‬ ‫גאולתו וא"ש‪ ,‬ואפשר אשר מטעם זה ניתנה‬
‫א"ל השם ס"ג אם נמתק להיות א"ל אז‬ ‫ההלכה בנר חנוכה משתתף בפרוטה ולא‬
‫אבטח אבל ול"א בלא המתקה אז אפחד כי‬
‫עזי הוא רחמים כי עוז וחדוה במקומו כתיב‬ ‫מצינו כן גבי שאר מצות‪.‬‬
‫וזמרת הוא דין כמו שכתב רש"י ז"ל בפרשת‬
‫בשלח יה ד' הכל תלוי במלוי השם הוי' כנ"ל‬ ‫ט( בפרשת בהעלותך בפסוק ויעש כן‬
‫)א"י כי עזי וזמרת יה כי שם יה מבריח‬ ‫אהרן פירש רש"י ז"ל להגיד‬
‫שבחו של אהרן שלא שינה מצות השם‬
‫המזיקים כנודע( וא"ש‪.‬‬ ‫מצות המנורה הלא תמיד הי' עושה רצון‬
‫קונו‪ ,‬ונלפענ"ד לפתור החידה להבין הרמז‬
‫והנה כתבו הסה"ק שפרשת בהעלותך‬ ‫הטמון בדברי רש"י ז"ל עפי"ד האר"י ז"ל‬
‫נאמר גם על חנוכה עיי"ש וברמב"ן‬ ‫בכונת חנוכה שכתב לכוין חנה עולה ס"ג‬
‫ז"ל מפרש בכוונת רש"י שלך לעולם עיי"ש‬ ‫ושרשו ייא"י גמטריא א"ל כ"ו הוי' עם הד'‬
‫עוד כתבו הסה"ק אשר בימי חשמונאי לא‬ ‫אותיות והכולל א"ל ב' וכו' עיי"ש‪ ,‬ועיין‬
‫הי' יכולים לעשות אתערותא דלתתא‬ ‫בייטב פנים הוד והדר והתוכן דבריו שר"ל ב'‬
‫שהיונים לא הניחו להם‪ ,‬ויתכן לומר‬ ‫פעמים א"ל כי כתיב חסד א"ל וכתיב א"ל‬
‫שההתערותא דלתתא עשה עוד אהרן הכהן‬ ‫זועם וכשישראל עושים רצונו ית' שמאל‬
‫בהדלקת הנרות במשכן ועפ"י דברי הפרי עץ‬ ‫נעשה ימין ונמחק מדת הדין )אך( נמחק א"ל‬
‫חיים הנ"ל אשר מאור מדת א"ל ב' פעמים‬ ‫זועם לחסד א"ל לישראל ולאשר מדת הדין‬
‫והיינו לפי הייטב פנים ששורש השם ס"ג‬ ‫אינו חוזר ברקני' הוא אל זועם ונקם לצריו‪.‬‬
‫שהוא ל"א נמתק ג"כ להיות א"ל‪ ,‬ויתכן לומר‬ ‫והענין אשר שם א"ל הוא חסד והוא זועם‬
‫אשר זה הי' מעשה אהרן ששבחו הכתוב‬ ‫נ"ל להבין עפימ"ש האר"י ז"ל בתפילת ר"ה‬
‫ויעש כן )גמטריא סוד( אהרן ובא רש"י ז"ל‬ ‫לדור ודור המליכו לא"ל כי משם ס"ג ייא"י‬
‫שמגלה הסוד להגיד שבחו של אהרן של"א‬ ‫הל' קודם והיינו ל"א ומשם אהי' קס"א איי"י‬
‫היינו השורש של שם ס"ג שהוא ל"א שינה‬ ‫האלף קודם והיינו א"ל עיי"ש‪ ,‬ובזה מובן כי‬
‫להיות א"ל וא"ש‪ .‬ובני הב' המופלג כמר‬ ‫א"ל שהאלף קודם אתוין כסדרן הוא חסד‬
‫משה שמעון נ"י בשמעו את הדברים האלה‬ ‫ושם ל"א משם ס"ג הלמד קודם בהפוך‬
‫הוסיף מן דלי' לפרש בזה את הפסוק‬ ‫אתוון הוא זועם וז"ש בנים ל"א אמון בם הם‬
‫)מלאכי ג' ו'( אני ד' לא שניתי ואתם בני‬ ‫קנאוני בל"א א"ל כלומר במקום א"ל המורה‬
‫יעקב לא כליתם היינו לפי הנ"ל המתיק ל"א‬ ‫חסד קנאוני בל"א הזועם‪ ,‬וזש"ה כולו סג‬
‫להיות א"ל ועי"ז וחסד א"ל כל היום ואתי‬ ‫יחדיו ירמוז לשם ס"ג שם פחדו פחד ל"א‬
‫הי' פחד והוכרחו המפרשים להוסיף בזה‬
‫שפיר חופף עלינו ולא כלינו וא"ש‪.‬‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קמב‬

‫שוב מתגלה אותו האור כמו בשעת הנס‬ ‫י( בהשמטות שבתחילת הספר דברי שיר‬
‫עיי"ש‪ ,‬ומעתה שפיר יתכן לומר אשר רק‬ ‫כתב כ"ק מר אבי שליט"א‬
‫לשנה אחרת בהגיע כ"ה בכסליו וראו‬ ‫לפרש את דברי הפיטן בזמר מעוז צור‬
‫שנתגלה אותו האור שנעשה בו הנס בכ"ה‬ ‫ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים עפ"ד‬
‫בכסלו ע"כ שפיר קבעוהו לדורות עולם‪ ,‬גם‬ ‫האר"י ז"ל שפירש את המשנה אל תסתכל‬
‫קושית הב"י שהקשה למה קבעו ח' ימים‬ ‫בקנקן אלא במה שיש בו היינו שאותיות קן‬
‫חנוכה לא קשה כלל כיון שהמה ראו‬ ‫קן מן ונקה לא ינקה מורים על דין גבורות‬
‫שנתגלה כבר אותו האור בכ"ה הבינו שגם‬ ‫ואם תקח אותיות קן קן תשאר אותיות אל‬
‫מה שמצאו הפך הו' ג"כ בדרך נס כמו שכתב‬ ‫הוי' שהם מורים לרחמים ע"כ‪ ,‬וזהו ומנותר‬
‫כ"ק מר זקני הבעמ"ח זי"ע הדרוש לחנוכה‬ ‫קנקנים שהוא השם של רחמים הנ"ל נעשה‬
‫הנדפס בפתח האהל לשו"ת בית היוצר חלק‬ ‫נס לשושנים עיי"ש בדפח"ח‪ ,‬ונלפענ"ד‬
‫ראשון עיי"ש‪ ,‬ואקדים עוד הקדמה קטנה‬ ‫לעשות מטעמים לדבריו ור"ל על פי‬
‫ידוע אשר השם ס"ג הוא בבינה וכמ"ש הפרי‬ ‫הדברים האמורים למעלה באות הקודם‬
‫שבחנוכה מאיר מדת א"ל ב' פעמים היינו‬
‫עץ חיים גם פה בכוונת חנוכה‪.‬‬ ‫שנמתק שורש השם ס"ג שהוא ל"א להיות‬
‫ג"כ א"ל ואמרתי לתרץ מה שנתקשו‬
‫ומעתה אתי דברי הפייטן כמין חומר‬ ‫המפרשים במדה הי"ג האיך הוא רחמים‬
‫בקודש‪ ,‬ומנותר קנקנים נעשה נס‬ ‫הלא ונקה לא ינקה כתיב ועוד צריכים להבין‬
‫לשושנים היינו לדברי כ"ק אאמו"ר שליט"א‬ ‫הלא השם א"ל הוי' שנמצא בתיבות ונקה‬
‫ע"י האותיות הנשארות מן קן קן וכנ"ל ע"י‬ ‫לא ינקה המה מהופכים באופן שמורים על‬
‫המתקת שורש השם ס"ג ל"א נעשה א"ל‬ ‫דין כי האותיות ו' ה' המה קודם לאותיות‬
‫וע"כ לשנה אחרת בכ"ה בכסלו בני בינה‬ ‫י"ה וגם ל"א הוא השורש של ס"ג שמורה‬
‫היינו אותם שהשיגו השם ס"ג שהוא בבינה‬ ‫על דין כנ"ל‪ ,‬אבל לדרכינו מובן כי ע"י‬
‫המתקה נתהפך ל"א להיות א"ל וגם השם‬
‫ימי שמונה קבעו שיר ורננים וא"ש‪.‬‬ ‫לכסדרן וא"כ אין כאן לא ינקה אבל יש כאן‬

‫יא( עוד יאמר בדרך אפשר בהבנת הענין‬ ‫מחילה וסליחה וכפרה ורחמים‪.‬‬
‫מדוע רק על שנה אחרת קבעו‬
‫שמונת ימי חנוכה עפ"ד הפע"ח שכתב‬ ‫והנה כבר כתבו המפרשים להקשות מדוע‬
‫בטעמא דמלתא אשר נר חנוכה קודם לנר‬ ‫המתינו חז"ל בקביעות חנוכה עד‬
‫שבת בהדלקה ואם אין לו די לשתיהם לא‬ ‫לשנה אחרת ולא קבעוהו מיד לדורות‪,‬‬
‫ידליק רק נר שבת יען וביען כי נר שבת גבוה‬ ‫ואמרתי בהבנת הענין עפ"ד הסה"ק אשר‬
‫הארתו יותר מחנוכה ואם ידליק נר שבת‬ ‫באם נעשה נס נעשה ע"י שהקב"ה מאיר‬
‫קודם האיך יוריד אח"כ למטה עיי"ש‪ ,‬והנה‬ ‫אור חדש בשמים ממעל ואם נעשה הנס‬
‫ידוע אשר בשעת הנס הי' חל כ"ה בכסלו‬ ‫לדורות אז בכל שנה ושנה בהגיע היום ההוא‬
‫בשבת וע"כ לא הרגישו אז בהארת חנוכה‬
‫רק למוצש"ק וע"כ אפשר שהיו מסופקים‬

‫יוצר אור — סימן ח קמג‬

‫ומעתה לפי מה שכתבתי באותיות הקודמין‬ ‫בדבר זה אם גם ליל ראשון ג"כ מחשב לנס‬
‫שבחנוכה משמשת מדת א"ל ע"כ שפיר‬ ‫יען שנשאר הפך מן היונים שלא טמאוהו או‬
‫תקנו לנו חז"ל מצות חנוכה ואם אנו עושים‬ ‫כיון שהוא בדרך הטבע לא הי' בנס כלל‪ ,‬כמו‬
‫זאת בכונה דאו' מכח מדת ק"ו כדברי‬ ‫שכתב כ"ק זקני הבעמ"ח זצ"ל בדרוש‬
‫הגה"ק החת"ם זצ"ל נתעורר מדת א"ל וכן‬ ‫לחנוכה והוא לו נדפסה בפתח הבית לשו"ת‬
‫בפורים נתעורר תפלת אסתר שהיתה מדת‬ ‫בית היוצר חלק א' אשר בזה תלוי הפלוגתא‬
‫א"ל וכאשר ביקשה אסתר המלכה אלי אלי‬ ‫אם הדלקה או הנחה עושה מצוה עיי"ש רק‬
‫לשנה אחרת הרגישו בהארה זו שהרגישו‬
‫למה עזבתנו ואכמ"ל וא"ש‪.‬‬ ‫אשתקד בימי חנוכה הרגישו כעת עוד בליל‬
‫כ"ה הבינו שגם מה שנשאר הפך הי' ענין‬
‫יג( וכיון שהגעתי למדה זו לא אמנע‬ ‫נסיי ע"י הארת המתקת שם ס"ג שהוא ל"א‬
‫מלהציג מה שאמרתי בכוונת‬
‫משה רבינו ע"ה שעשה ק"ו הן בני ישראל‬ ‫שנמתק להיות א"ל וכנ"ל‪.‬‬
‫לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה )שמות ו'‬
‫י"ב ועיי"ש ברש"י( ולדרכינו מובן דכבר אמר‬ ‫יב( כ"ק מרן זקני זצ"ל כתב בטעמא‬
‫לו הקב"ה למשה שבשם אהי' יגאל ה' את‬ ‫דמילתא שנקט בגמרא גבי נר‬
‫בני ישראל ממצרים כמו שנאמר )בשמות ג'‬ ‫חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה‬
‫פסוק י"ד( אהי' שלחני אליכם והנה השורש‬ ‫הלשון "פסולה" ולא "ימעט" להודיע שהוא‬
‫שם אהי' הוא א"ל כנ"ל בשם הפע"ח וע"כ‬ ‫דאורייתא עיי"ש דרכו בקודש כמה פעמים‬
‫שפיר עשה משה ק"ו כדי לעורר המדת א"ל‬ ‫והוא כשיטת הבה"ג שחושב נר חנוכה בין‬
‫)כי כן הוא המדה מדת קל וחומר כשהעולם‬ ‫התרי"ג מצות‪ ,‬ועיין בחתם סופר בכמה‬
‫נידן קצת ממנו בדין גמור וקצת ברחמים‬ ‫מקומות והוא בחידושיו למס' שבת ובשו"ת‬
‫גמור עיין בפע"ח שער הקרבנות פ"ז וכן הוא‬ ‫או"ח סי' ר"ח ויו"ד סי' רל"ג דעיקר מצות‬
‫מדת א"ל שיש בה שני הפכים בנושא אחד‬ ‫חנוכה הו' מן התורה מכח קו"ח דיציאת‬
‫כי כחיב חסד א"ל וכתיב א"ל זועם והבן(‬ ‫מצרים עיי"ש‪ ,‬ונלענ"ד להעמיס בכונתו‬
‫ואחי הה"ג מו"ה אלי' צבי שליט"א הוסיף‬ ‫בפנימיות הענין עפ"ד הקדוש הרבי ר' בער‬
‫בזה אשר על זה רמז מלכי צדק כשאמר‬ ‫ממזעריטש זי"ע שכתב לאמור אשר ע"י ק"ו‬
‫לאברהם כשהציל את לוט והאביד את‬ ‫מתעורר מדת א"ל שבי"ג מדות של רחמים‬
‫החמשה מלכים ואמר לו ברוך אברהם לא"ל‬ ‫כי הי"ג מדות של רחמים מכוונים כנגד הי"ג‬
‫עליון קונה שמים וארץ ע"כ והוספתי נופך‬ ‫מדות שהתורה נדרשת בהן וע"כ משה רבינו‬
‫לציין על דברי הנועם אלימלך תחילת פרשת‬ ‫ע"ה כשביקש רפואה על אחותו מרים‬
‫ואתחנן ששמים נקרא חסד וארץ דין וז"ש‬ ‫במדת א"ל וכה היתה תפלתו א"ל נא רפא‬
‫משה רבינו מי א"ל בשמים ובארץ עיי"ש‪.‬‬ ‫נא לה עש"ה הקב"ה קו"ח כמו שנאמר‬
‫במדבר י"ב בפסוק י"ד ואבי' ירק בפניה הלא‬
‫ובזה מובן שפיר שכאשר הושיעם השם זה‬ ‫תכלם שבעת ימים וכו' עיי"ש בדפח"ח‪,‬‬
‫אל"י ענו ואמרו והבן וכן העמסתי‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קמד‬

‫השכל ונקרא דין נתעורר מדת הרחמים‬ ‫בכונת משה רבינו ע"ה בפרשת קרח )במדבר‬
‫וטרח וכתב לה קרא מדת א"ל חסד למעלה‬ ‫ט"ז כ"ב( ויפלו על פניהם ויאמרו א"ל אלקי‬
‫מן השכל שיגבור חסדו עלינו גם במשפט‬ ‫הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל‬
‫ודין‪ ,‬ופירש בזה את הפסוק פי' פתחה‬ ‫עדה תקצוף היינו שרצה לעורר מדת א"ל‬
‫בחכמה ותורת חסד על לשונה היינו שאם‬ ‫)כי מדה זו נצרכת בכל מקום שצריך לעורר‬
‫מתחיל בחכמה בשכל אנושי אז ותורת חסד‬ ‫רחמים על אחדים ודין על אחדים( וע"כ‬
‫עיי"ש ומאתה שפיר עשה ששפט ע"פ‬ ‫התפלל א"ל אלקי הרוחות וכו' האיש אחד‬
‫השכל וגזר אומר האיש אחד יחטא ועל כל‬ ‫יחטא ועל כל העדה תקצוף עיי"ש‪ ,‬אף‬
‫העדה תקצוף וע"י ששפט בשכל על הצלחת‬ ‫שלכאורה אין זה מדת ק"ו מ"מ נלנענ"ד‬
‫ישראל נתעורר החסד שהוא למעלה מן‬ ‫אשר הי' בכח אלה הדברים לעורר מדת א"ל‬
‫השכל וטרח וכתב קרא מדת א"ל כנ"ל‬ ‫עפ"ד הבני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר‬
‫י' חקת התורה שכתב בטעמא דמלתא‬
‫וא"ש‪.‬‬ ‫דאתי' בקל וחומר טרח וכתב לה קרא ולא‬
‫מצינו כן בש"ס בשאר המדות )במאמרי‬
‫ובזה ניתן לתרץ מה שנתקשו המפרשים‬ ‫תשרי מאמר ז' אות ה' ציין לדברי הר"ן‬
‫להבין דעת קרח שלקח טלית שכולו‬ ‫נדרים ג' ועיין בהקדמה לספר שו"ת בית‬
‫תכלת ועשה ק"ו אם יקבלנו משה מוטב אם‬ ‫יצחק על או"ח( וגם טורח זו למה לנו במדת‬
‫לאו הריני חולק על דבריו עיין בפרש"י‪,‬‬ ‫ק"ו‪ ,‬ומפרש ותוכן דבריו הקדושים דכל שאר‬
‫ונתקשו המפרשים מהיכי תיתי יקבל משה‬ ‫המדות אינם עפ"י שכל אנושי רק מקובלים‬
‫ממנו את הק"ו אבל לדרכינו א"ש באשר‬ ‫בתורה ומדת ק"ו בלבד הוא ג"כ ע"פ השכל‬
‫קרח ידע את דרכי משה רבינו ע"ה לעורר‬ ‫ובכדי שנדע שהתורה היא למעלהמן השכל‬
‫מדת א"ל ע"י ק"ו ע"כ התחכם לעשות ק"ו‬ ‫והיא רצונו ית"ש ואין להשתמש בחקיורת‬
‫כנ"ל אבל לא עלתה בידו )עיין לעיל אות‬ ‫אנושיות בדרכי התורה ע"כ מילתא דאתיא‬
‫י"ב( כי הוא נגד התורה אבל משה רבינו ע"ה‬ ‫בק"ו טרח וכתב וקרא וכו'‪ ,‬ומעתה הסכת‬
‫עורר את מדת א"ל באופן אחר כנ"ל ושפיר‬ ‫ושמע הנה מדת ק"ו שהוא שכל אנושי נקרא‬
‫דיבר א"ל קרח וא"ל עדתו משא"כ קרח דתן‬ ‫דין כאמרם ז"ל בכמה מקומות והלא דין הוא‬
‫כמדת הדין הוא כביכול ע"פ שכל משא"כ‬
‫ואבירם אמרו לא נעלה‪.‬‬ ‫מדת הרחמים הוא למעלה מן השכל כמ"ש‪,‬‬
‫ע"כ תתבונן ע"פ מאמרינו מדת ק"ו נקרא‬
‫יד( כ"ק מרן זקני זצ"ל כתב לפרש הא‬ ‫דין כמ"ש והנה טרח וכתב לה קרא היינו‬
‫דאמרינן בועל הניסים "ואתה"‬ ‫מדת א"ל שבתורה שבכתב בי"ג מידות של‬
‫ברחמיך הרבים עמדת להם שפירושו‬ ‫רחמים כנודע ושם א"ל מורה על חסד גמור‬
‫שהקב"ה בעצמו לא ע"י מלאך או שליח כמו‬ ‫וע"כ כשאנו עושים מדת ק"ו שהוא שפיטת‬
‫שהי' ביציאת מצרים עיי"ש‪ ,‬נלפע"ד לדרכו‬
‫בקודש לפרש מה שאנו נותנים הודי' לאל‬
‫על שימת טמאים ביד טהורים ורשעים ביד‬
‫צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך ודקדקו‬

‫יוצר אור — סימן ח קמה‬

‫ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש‪ ,‬כי‬ ‫המפרשים דבמה הוא יוצא מדרך הטבע‬
‫המלאכים המה רק קדושים עד שיושבים‬ ‫אשר הרשע נמסר ביד הצדיק או הטמא ביד‬
‫בשמים במקום קדוש משא"כ במקום‬ ‫הטהור‪ ,‬דבשלמא מסרת גבורים ביד חלשים‬
‫טומאה אין בכחם להתחזק בקדושה כמו‬ ‫ורבים ביד מעטים הוא נס דע"פ הטבע‬
‫שאמר לי ידידי החסיד האברך הגדול בתורה‬ ‫הגבור נוצח נגד החלש ורבים נוצחים את‬
‫ומופלג בחסידות מו"ה אהרן יהושע‬ ‫המעוטים משא"כ טהורים ביד טמאים‪ ,‬ונ"ל‬
‫פעקעטע ז"ל בשם תלמידי בעש"ט זי"ע‬ ‫בעזהש"י ע"פ מכ שפרשתי את דברי הגמרא‬
‫לפרש והאופנים וחיות הקודש מתנשאים‬ ‫במסכת שבת כשעלה משה למרום לקבל‬
‫לעומת השרפים פירש שע"כ מתנשאים‬ ‫את התורה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‬
‫האופנים וחיות הקודש כ"כ בקדושה יען‬ ‫מה לילוד אשה בינינו אמר להם לקבל את‬
‫שעומדים לעומת השרפים ודפח"ח‪ ,‬אבל בן‬ ‫התורה בא אמרו לפניו חמדה גנוזה כו' ואתה‬
‫אדם ניתן בכחו בחירה חפשית שאף במקום‬ ‫מבקש לתנה לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו‬
‫טומאה יכול לחזק לעשות רצון קונו ולהיות‬ ‫וכו' אמר לו הקב"ה חזור להם תשובה וכו'‬
‫דבק בד'‪ ,‬וזה אשר דיבר משה אל המלאכים‬ ‫אמר לו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה‬
‫כלום למצרים ירדתם היינו כלום שלח‬ ‫כתיב בה אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך‬
‫הקב"ה אתכם למצרים להוציאנו משם א"כ‬ ‫מארץ מצרים כלום למצרים ירדתם וכו'‬
‫נסתר טענתכם מצד אחד עכ"פ שגם לנו‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכבר פרשתי את המאמר בטוב טעם‬
‫נמצא מעלה שאין בכם וע"כ שפירים המה‬ ‫באהל אפרים פרשת בראשית עיי"ש‪ .‬וכעת‬
‫מעשה השם אשר נתן לנו את תורתו וא"ש‪.‬‬ ‫נ"ל באופן אחר קצת אשר טענת המלאכים‬
‫שטענו שהמה עומדים במעלה גדולה נגד‬
‫והנה בנס חנוכה לפי דברי זקני זצ"ל ג"כ‬ ‫הבני אדם וע"כ המה ראוים יותר לקבלת‬
‫לא שלח ד' שום מלאך להושיענו‬ ‫התורה שפיר סתר משה רבינו בטענתו כלום‬
‫אפשר לומר ג"כ מחמת שגברה טומאת‬ ‫למצרים ירדתם‪ ,‬כי לכאורה לפי מובן‬
‫היונים כ"כ וע"כ לא הניח מלאך לשם וא"כ‬ ‫הפשוט קשה להבין תשובתו כלום למצרים‬
‫שפיר צריכים אנו להודות שנמסר טמאים‬ ‫ירדתם וכי הי' מוכרח לכתוב בתורה אנכי ד'‬
‫ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וכו' היינו‬ ‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים הלא אדרבה‬
‫אף שהטומאה גברה כ"כ שהוצרך להקב"ה‬ ‫המפרשים מקשים מדוע לא אמר הנותן‬
‫בכבודו ובעצמו כביכול להושיענו ואעפ"כ‬ ‫התורה אנכי ד' אלקיך אשר בראתיך‪ ,‬אבל‬
‫נושע ישראל כ"כ שנמסרו טמאים ביד‬ ‫הדבר נכון לפע"ד על פי מה שכתבו הסה"ק‬
‫אשר לכן לא הוציא הקב"ה את ישראל‬
‫טהורים וכו' וא"ש‪.‬‬ ‫ממצרים ע"י מלאך יען בארץ מצרים גברה‬
‫הטומאה כ"כ אשר באם שלח לשם מלאך‬
‫טו( איתא במדרש על הפסוק הדודאים‬ ‫הי' נבקע בטומאה כמו שאירע לשמחזאי‬
‫נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים‬
‫הדודאים נתנו ריח זה ראובן ועל פתחינו כל‬
‫מגדים זה נר חנוכה נלפענ"ד דהנה צריכים‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קמו‬

‫סתם אחים מרחמים‪ ,‬ע"כ לא עשה כן רק‬ ‫להבין מה שכתבו הסה"ק בטעם מצות נר‬
‫צוה להשליכו לבור נחשים אבל אם הי' יודע‬ ‫חנוכה כדי שיעוררו אלינו הנסים גם כעת‬
‫שהתורה תכתוב עליו שהצילו מידם א"כ‬ ‫)וכן פירשו בכונת הברכה שעשה ניסים‬
‫התורה תפרסם שבאמת הי' בסכונת מות‬ ‫לאבותינו בימים ההם בזמן הזה היינו‬
‫בידם א"כ שפיר הי' מצילו באופן שהי' נוטלו‬ ‫שיתעורר גם בזמן הזה כנודע( והלא אין‬
‫להתפלל על נס‪ ,‬אבל הדבר נכון עפ"ד‬
‫מידם וא"ש‪.‬‬ ‫הישועות יעקב בסי' תרפ"ב אשר על נס‬
‫שנעשה באופן שנתקדש שם שמים מותר‬
‫היוצא מדברינו אשר ממעשה ראובן נלמד‬ ‫לבקש עי"ש ואנו מבקשים על נס כמו‬
‫שפיר אשר באופן שנתקדש שם‬ ‫שעשה לאבותינו בימים ההם שנתקדש שם‬
‫שמים אז מותר לבקש על נס ומעתה מובן‬ ‫שמים‪ .‬ובזה אמרתי לפרש כוונת ראובן‬
‫שפיר דברי המדרש שהצגנו בראש הדודאים‬ ‫שהשליכו לבור נחשים ועקרבים שראובן הי'‬
‫נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף וא"כ‬ ‫בטוח בצדקת יוסף שינצל אפילו אם ישאר‬
‫נראה שעל נס שיתקדש שם שמים מותר‬ ‫ביד אחיו רק אז לא יתקדש שם שמים כי‬
‫לבקש ולעורר ע"כ ועל פתחינו כל מגדים זה‬ ‫סתם אחים מרחמים זה על זה ולא יתלו בנס‬
‫כלל ע"כ ציוה להשליכו אל הבור ואז שפיר‬
‫נס חנוכה שעל נס כזה ניתן לעורר‪.‬‬
‫יתקדש ש"ש על ידו וא"ש‪.‬‬
‫טז( כעת עולה לפני לפרש בעזהש"י את‬
‫דברי הפייטן ומנותר קנקנים‬ ‫ועוד יותר נוכל לומר דאם הי' נשאר ביד‬
‫נעשה נס לשושנים בני בינה ימי שמונה‬ ‫אחיו ואז לא הי' הצלתו נס נגלה וא"כ‬
‫קבעו שיר ורננים כי לכאורה צריכים להבין‬ ‫לא הי' רשאי יוסף לבקש על נס כנ"ל‬
‫מה ראו על ככה לתקן שיר ושננים בחנוכה‬ ‫משא"כ אם צוה להשליכו הבורה א"כ הצלתו‬
‫יותר מפורים וכדומה הלא קחזינא שבפורים‬ ‫הו' נס נגלה שפיר הי' יכול יוסף וגם ראובן‬
‫אף שניתן למשתה ושמחה מ"מ לא מצינו‬ ‫להתפלל ולבקש על הצלתו שהי' בנס‪ ,‬ועד"ז‬
‫שנתקן לזמר שיר ורננים ולא מצינו כן רק‬ ‫ניתן לפרש גם את המדרש אילו הי' יודע‬
‫בחג הסוכות‪ ,‬אבל הדבר נכון עפ"ד הערבי‬ ‫ראובן שהתורה תכתוב עליו ויצילהו מידם‬
‫נחל בתחילת פ' ויצא לפרש את כוונת‬ ‫על כתפו הי' נוטלו ומוליכו אל אביו ונתקשו‬
‫האר"י ז"ל שכתב לכוין ביהי כבוד ה' לעולם‬ ‫המפרשים וכי ראובן הי' להוט כ"כ‬
‫שאנו אומרים בתחילה פסוקי דזמרה אשר‬ ‫שיפתרסם הטובה שעשה עם אחיו‪ ,‬ולדרכינו‬
‫הנך שתי תיבות י'ה'י' כ'ב'ו'ד' גמטריא א"ל‬ ‫מובן בטוב טעם כי באמת הי' ראובן בטוח‬
‫הוי' ותו"ד שע"י שנותנים כבוד לשמו יתברך‬ ‫בצדקת יוסף והי' ניצול ביד אחיו אפילו אם‬
‫ומזמרים לפניו שבחים והלולים נתעורר מדת‬ ‫הי' נוטלו על כתיפו בחזקה רק שאז לא הי'‬
‫א"ל הוי' ולא מצינו בשום שם משמות‬ ‫נתקדש שם שמים על ידם כנ"ל כי מנא יהי'‬
‫שאינם נמחקים שיזכור על הכבוד רק השם‬ ‫יודעים העולם שאחיו באמת רצו להרגו כי‬
‫אל אל הכבוד אבל לא אלקים הכבוד וכדומה‬

‫עיי"ש בדבריו הקדושים‪.‬‬

‫יוצר אור — סימן ח קמז‬

‫כביכול לפני הקב"ה והנהגתו במדת הרחמים‬ ‫ובזה פירשתי בדרך אפשר את דברי‬
‫הוי עלי' עיין בזה"ק על הפסוק ארדה נא‬ ‫הסה"ק הפרי עץ חיים בשער השבת‬
‫)בראשית( ועיין ברי"ף לעין יעקב שמפרש‬ ‫פרק כ' שכתב לכוין בקדושת מוסף אי'‬
‫נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו שע"פ‬ ‫מקום כבודו להעריצו אשר "מקום כבודו"‬
‫הדין אינו מגיע לחם לרשעים ומה שנותן‬ ‫עם הו' של להעריצו גמטריא א"ל הוי'‬
‫לחם לכל בשר בין לצדיקים ובין לרשעים‬ ‫במילואו כיצד אל במלואו עולה קפ"ה )אל"ף‬
‫הוא רק מפני מדת החסד שלו עיי"ש‪ ,‬ונמצא‬ ‫למ"ד( הוי' במילואו אלפין מ"ה )יו"ד ה"א‬
‫שע"י שאנו אומרים הלל הגדול לפני הקב"ה‬ ‫וא"ו ה"א( עיי"ש‪ ,‬ולדרכנו מובן בפשטות‬
‫ומרבים בשבחו אז מתעלה הקב"ה להיות‬ ‫הענין עפ"י האמור למעלה שאם השבח קדם‬
‫יושב ברומו של עולם לנהג עולמו במדת‬ ‫רבון עלמין עולה לרצון לפניו אזי נתעורר‬
‫א"ל הוי' ובריותיו ברחמים גמורים ומחלק‬ ‫מדת א"ל הוי' כבודו מלא עולם כל העולם‬
‫מזון לכל הבריות וא"ש‪ .‬ובזה ניתן להבין האי‬ ‫כולו משבחים לפניו וזהו מן הנימוס ובמה‬
‫גמרא דמס' חולין ס' שבשעה שהוציאה‬ ‫נוכל עוד להוסיף שבחים כדי לעורר מדת‬
‫הארץ הדשאים )שהוא הפרנסה לבריות(‬ ‫א"ל הוי'‪ ,‬וזה שכתוב משרתיו שואלים זה‬
‫פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם‪,‬‬ ‫לזה אי' "מקום כבודו" להעריצו כי אם היינו‬
‫ולדרכנו שעורר על מדת אל הוי' שהוא‬ ‫יכולים להוסיף שבחים לפניו לרצון אז הי'‬
‫הגמטריא של יהי כבוד כדי שיחלק מזון לכל‬ ‫נתעורר זה המידה מדת א"ל הוי' שהוא‬
‫הבריות בלי שום חילוק אם הוא צדיק או לא‬ ‫רחמים גמורים מכל צד גבוה מעל גבוה‪.‬‬
‫ועיין ביבמות ט"ז על הפסוק נער הייתי וגם‬ ‫ועד"ז ניתן לפרש את דברי הגמרא במסכת‬
‫זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש‬ ‫פסחים דף קי"ח למה נקרא שמו הלל הגדול‬
‫אמר ר' יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של‬
‫לחם והבן‪.‬‬ ‫עולם ומחלק מזון לכל הבריות‪ ,‬והנה המאמר‬
‫הזה אומר דרשוני וחיו ועיין בפרש"י ז"ל‬
‫והנה ידוע אשר בחנוכה משמשת מדת‬ ‫שמפרש דכתיב בי' נותן לחם לכל בשר‬
‫א"ל הוי' כמבואר בספרים הקדושים‬ ‫והיינו דבר גדול עיי"ש ובחידושי אגדות‬
‫ומעתה כדי לעורר זה המדה שפיר תקנו‬ ‫ולכאורה צריכין לפרש הלשון ברומו של‬
‫להודות ולזמר לפניו יתב"ש‪ ,‬וכבר הבאתי‬ ‫עולם וגם פרש"י שנותן לחם לכל היא דבר‬
‫את דברי אאמו"ר שליט"א שמפרש ומנותר‬ ‫גדול ולכאורה הלא נזכר שם קריעת ים סוף‬
‫קנקנים נעשה נס לשושנים היינו שמאותיות‬
‫הנשארים מן קן קן שבתיבות ונקה לא ינקה‬ ‫שהוא גדול מזה‪.‬‬
‫שהוא אל הוי' נעשה הנס עיי"ש‪ ,‬ומעתה‬
‫מובן דברי הפייטן כמין חומר בקודש‬ ‫ונלפע"ד לפי הנ"ל אשר אם מרבים‬
‫שהפייטן רוצה לתרץ על מה סמכו מלכות‬ ‫בשבחים לפניו יתברך אז נתעורר‬
‫בית חשמונאי שתקנו להלל ולהודות‬ ‫מדת אל הוי' שהוא רחמים גמורים ומבואר‬
‫בחנוכה‪ ,‬וע"ז חורז ואומר ומנותר קנקנים‬ ‫בסה"ק אשר הנהגת מדת הדין הו' ירידה‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קמח‬

‫דברי הפרי עץ חיים בשער התפילין פי"ז‬ ‫היינו א"ל הוי נעשה הנס וא"כ זו המדה‬
‫אשר כל בחינת הקליפות נמשכים משם‬ ‫המשמשת בחנוכה וע"כ ימי שמונה קבעו‬
‫אלקים עיי"ש‪ ,‬ומבואר פה בכונת חנוכה‬
‫בכונת שעש"ה ב"פ א"ל במילואו עולה ש"מ‬ ‫שיר ורננים וא"ש‪.‬‬
‫הממתיק ש"ה אלקים במלוי יודין וה"א‬
‫עיי"ש ועיין עוד בשער תפלות ר"ה פרק י'‬ ‫יז( או יתכן בהמשך דברי הפייטן ומנותר‬
‫בכוונת לדור ודור המליכו לאל כי משם ס"ג‬ ‫קנקנים נעשה נס וכו' ימי שמונה‬
‫ייאא"י הל' קודם והיינו ל"א ומשם אהי'‬ ‫קבעו ע"פ הסה"ק אשר שמונה פעמים אל‬
‫איי"י האלף קודם והיינו אל עיי"ש עיין לעיל‬ ‫הוא בגמטריא אברהם כי זהו מדתו והוא‬
‫מדה המשמשת ח' פעמים‪ ,‬ולדברי אאמו"ר‬
‫אות ט'‪.‬‬ ‫שליט"א הנס נעשה במדת א"ל הוי' ובני‬
‫הבינה שהבינו אשר זה המדה יתעורר בכל‬
‫ומעתה ניתן להבין אשר בשני פעמים א"ל‬ ‫שנה ושנה הבינו ג"כ שיהי' עומד ומשמש ח'‬
‫שהוא המתקת הל"א ניתן להמתיק‬ ‫ימים כי כן הוא המדה וז"ש ומנותר קנקנים‬
‫הקליפות שלא ירעו ולא ישחיתו כנודע אשר‬ ‫נעשה נס לשושנים היינו לדברי כ"ק מר אבי‬
‫ע"י אורות הבינה מפחידים הקליפות‬ ‫שליט"א מאותיות אל הוי' שנשארו מן קן קן‬
‫ונפרדים מהקדושה ואם דברינו אולי ניחא‬ ‫שבתיבות ונקה לא ינקה וע"כ הבני בינה‬
‫כלפי שמיא אז הי' אפשר להבין מדוע צוה‬ ‫שהבינו שזה המדה יתעורר בכל שנה ח'‬
‫האר"י ז"ל לכוון בהדלקת נר חנוכה ב"פ א"ל‬
‫כנ"ל ע"פ מה שכתב שם בטעמא דמילתא‬ ‫פעמים כנ"ל אזי שמונה קבעו וא"ש‪.‬‬
‫שאסור להשתמש לאור נר חנוכה באשר‬
‫שבחנוכה אין מעלין את הנוקבא לזעיר רק‬ ‫יח( בפסחים דף קי"א אמרינן בגמרא ת"ר‬
‫שהז"א הוא יורד למטה להאיר לנוקבא‬ ‫שלשה אין ממצעין ולא‬
‫באשר הוא בעולמות של מטה )ובסה"ק‬ ‫מתמצעין וכו' ואי ממצעין מה תקנתי' אמר‬
‫אוהב ישראל פ' וישב רמזה בדברי רז"ל‬ ‫רב פפא נפתח באל ונפסק בא"ל א"נ נפתח‬
‫)ב"מ נ"ט( איתתך גוצא גחין ולחוש לה‬ ‫בלא ונפסיק בלא‪ ,‬ופרש"י דאקראי דפרשת‬
‫עיי"ש והוספתי נופך לפרש בזה מה שדקדקו‬ ‫בלק נתכוין ועיין במהרש"א חידושי אגדות‬
‫המפרשים )עיין תוספות חגיגה דף כ"ה‬ ‫וז"ל ונראה הדמיון כי הני תרתי אל נמי‬
‫סד"ה בגלילא ובדברי זקני לעיל ע' א'( דהא‬ ‫מתמצעין בסיפור שביניהם וכן הני תרתי לא‬
‫נר לשון זכר וגבי נר חנוכה מצינו לשון נקיבה‬ ‫ולזה נראה דנפתח באל וסיים באל קאי‬
‫כבתה אין זקוק לה עיי"ש ולדברי הקדוש‬ ‫אאין ממצעין בין ב' בני אדם עם אלו‬
‫בעל אוהב ישראל א"ש שקראה לנר חנוכה‬ ‫שמביאין לידי היזק וכישוף שהמצוע בין אל‬
‫בלשון נקיבה גם מובן מה שאסרו כנגדה‬ ‫מוציאם גו' עד מה פעל א"ל שמשתעי‬
‫תשמישי חול דבגמרא מסקינן דדוקא למילי‬ ‫במזיקין ובכשפין דכתיב כתועפות ראם לו‬
‫דשמיא אבל לא במילי דעלמא עיי"ש(‬ ‫ודרשינן אלו השדים וכי לא נחש ביעקב ולא‬
‫קסם בישראל הוא כישוף וכו' עיי"ש‪,‬‬
‫ונלפענ"ד בפנימיות הענין בדרך אפשר ע"פ‬

‫יוצר אור — סימן ח קמט‬

‫אי"ש א'ברהם י'צחק ש'רה הם עדיין בעלמא‬ ‫במקום אשר מצויים שם החיצונים ואנו‬
‫דפרידא ולא נחשב לעדה קדושה ומובן דברי‬ ‫חוששים שלא יתאחזו באור עליון לכן אין‬
‫הזוה"ק שם ת"ח ההוא קדמאה דאשתכח‬ ‫להנות מן האור משא"כ בשבת שנעשה הזווג‬
‫בבי כנישתא זכאי חלקי' דאיהי קיימא בדרגי'‬ ‫במקום שאין שם חיצונים ע"כ שפיר ניתן‬
‫דצדיק בהדי שכינתא ודא הוא רזא ומשחרי‬ ‫להנות מהם עיי"ש וע"כ מחשש אחיזת‬
‫ימצאו עיי"ש‪ ,‬ולדעתי הקלושה היינו שאם‬ ‫המזיקים שפיר צוה האר"י ז"ל לכוון ב"פ‬
‫אותו האחד עוסק שם בתורה שנתנה במ'‬
‫יום תתק"ס שעות כמבואר בסה"ק עי"ז‬ ‫א"ל כנ"ל וא"ש‪.‬‬
‫נתעורר הכח של אברהם יצחק שרה שהוא‬
‫התתק"ס שמבטלין הקליפות ועיין בהקדמת‬ ‫או אפשר להעמיס בכוונת הגמרא שמיעץ‬
‫תקוני זוהר שמפרש את הפסוק גם צפור‬ ‫אותנו להנצל מן המזיקין לפתוח בל"א‬
‫מצאה בבית היינו שבמקום שלומדים תורה‬ ‫ולסיים בל"א עפ"ד הפרי עץ חיים בשער‬
‫מקנן השכינה להיות לה מקום שם‪ ,‬ואפשר‬ ‫הקרבנות פ"ה דהקליפות הם בבחינת בינה‬
‫שעל זה מקונן הנביא צדיק אבד ואין אי"ש‬ ‫עיי"ש וכתבו בסה"ק אחיזתם בשם ס"ג היינו‬
‫היינו הצדיק שעוסק בתורה אבד ואין מי‬ ‫בשם ל"א ייא"י היוצא משם ס"ג‪ ,‬ומבואר‬
‫שימשיך בחינת אי"ש אברהם יצחק שרה‬ ‫בסה"ק להמתיק הקליפות בדרך חכמה לכוין‬
‫להעלות הקליפה למעלה המנס )כגון‬
‫לבטל הקליפות‪.‬‬ ‫קליפות העשי' ליצירה( בזה יתמתקו ולא‬
‫יתאחזו כלל בקדושה והבן א"י ע"פ הידוע‬
‫יט( בפשטות הדברים אמרתי לפרש את‬ ‫אשר ל"א פעמים ל"א הוא תתקס"א ועיין‬
‫הידוע שכתבו על דגל‬ ‫במגלה עמוקות ואתחנן ובפ' ויחי‬
‫החשמונאים "מכבי" שהוא לי"א לרמז על‬ ‫שהחיצונים וחילותיהם הם ברזא דתתקס"א‬
‫הפסוק ברוך כבוד י' ממקומו שהוא ר"ת‬ ‫ובטלים הם ע"י המקוה העליונה בכח‬
‫"מכבי" ולי"א לרמז על הפסוק מי כמוך‬ ‫אברה"ם יצח"ק שר"ה שהם גמטריא‬
‫באלים י' שג"כ ר"ת "מכבי"‪ ,‬ונלפענ"ד‬ ‫תתקס"א במספר א' יותר כדי לבטלם עיי"ש‬
‫שכונתם היתה בזה שלא יתלו ח"ו הנצחון‬ ‫וזה שכתב רש"י ז"ל ל"א אי"ש )איש‬
‫בגבורות הגבורים שבישראל שמצאו און‬ ‫נוטריקון אברהם יצחק שרה( א"ל ולדרכנו‬
‫בנפשם ללחום עם גבורי היונים ואדיריהם‬
‫ויחליטו מזה כי צריכים לחנך הבנים בטכסיס‬ ‫היינו שנמתק להיות א"ל וא"ש‪.‬‬
‫המלחמה ולגדלם להלחם בחרב וחנית בעד‬
‫חרות העם עד טיפת דם האחרונה כי‬ ‫ובזה פירשתי את הגמרא במסכת ברכות ו'‬
‫המאורע היתה כה נהדרה עד שהי' בכחה‬ ‫ע"ב אר"י כיון שבא הקב"ה לבהכ"נ‬
‫להרעיש הלבבות‪ ,‬ע"כ כתב יודא המנצח על‬ ‫ולא מצא שם עשרה מיד הוא כועס שנאמר‬
‫דגלו "מכבי" שמרמז על אלו הפסוקים ברוך‬ ‫מדוע באתי ואין איש ובזה"ק פ' תרומה‬
‫כבוד י' ממקומו מי כמוך באלים י' כדי‬ ‫מדקדק ואין עשרה לא כתיב עיי"ש וגם‬
‫דקדקו על הלשון ואין "שם" עשרה‪ ,‬ולדרכנו‬
‫כי עד שלא נטהרו מקליפות כנ"ל ע"י בחינת‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קנ‬

‫אשר לא אמר שירה יען שלא הוצרך‬ ‫להכריז ולהודיע אשר לה' הנצחון והשיר‬
‫לשירות חזקי' כי חזיון המאורע הי' כה‬ ‫והשבח לחי עולמים מגיע וכמו שמצינו‬
‫נכבדה אשר הרעיש ארץ ומלאה והכל‬ ‫בשירת משה אשירה לד' וכו' מי כמך באלים‬
‫ירוממו לאל על הנס הגדול עד אשר מכנף‬ ‫י' וכן בשירת דבורה וברק בן אבינועם אנכי‬
‫ארץ זמירות שמענו והבן‪ .‬ומעתה מובן כונת‬ ‫לד' אשירה אזמר לאלקי ישראל וכו' ד' ירד‬
‫חשמונאים שלא רצו להעביר המועד ושלא‬ ‫לי בגבורים וכו' מן השמים נלחמו וכן בשירת‬
‫יטעו אפילו רגע לתלות הנצחון בכוחם‬ ‫דוד ד' סלעי ומצדתי וכו' מגני וקרן ישעי וכו'‬
‫ועוצם ידם ע"כ הכריזו ע"י פסוקים הללו‬ ‫יצילנו מאויבי עז כו' באלהי אדלג שור‬
‫שהי' על דגלם כי לא בשוקי האיש‬ ‫וכדומה‪ .‬ואפשר לומר אשר מטעם זה חשבו‬
‫ובגבורות הסוס נצחו רק מחמת שרחמי‬ ‫ד' לחטא ועון לחזקי' המלך על שלא אמר‬
‫שירה בנצחון מלחמת סנחריב כמו שאמרו‬
‫שמים עליהם וא"ש‪.‬‬ ‫רז"ל )במסכת סנהדרין דף צ"ד( כי הי' לו‬
‫לפרסם ולספר תהילות ד' שלא יתלה‬
‫ובדרך אפשר נלפענ"ד לפרש בדרך זה‬ ‫הנצחון באיזה מקרה בדרך הטבע ח"ו‪ ,‬ואולי‬
‫את דברי הגמרא לשנה אחרת‬ ‫ניתן לומר אשר חזקי' המלך לא הי' שר‬
‫קבעוהו ועשאום בהלל והודאה והקשו‬ ‫בשירים אז לפני ד' יען חשב שבמפלת‬
‫המפרשים מדוע המתינו עד לשנה אחרת‬ ‫סנחריב אין מן הצורך לשיר ולפרסם הנס כי‬
‫ולא קבעוהו מיד כי יתכן לומר אשר תו"מ‬ ‫המאורע בעצמה כה נפלאה אשר הענק‬
‫בשעת המאורה עשה נצחון החשמונאים‬ ‫סנחריב מלך אשור עם חילותיו מלומדי‬
‫רושם אדיר בלבות העם והשפיע הנס‬ ‫מלחמה באופן היותר נעלה נפלו לפני‬
‫להאמין בד' אמונה שלימה ולא הוצרכו‬ ‫התולעת יעקב שאין כחה אלא בפה זה‬
‫לקבוע בהלל והודאה כי כל אחד ואחד‬ ‫בעצמו מרעיש את כל העולם לפתוח‬
‫נתמלא פיו שירות ותשבחות‪ ,‬אבל לשנה‬ ‫הלבבות ולפקח עינים לראות אשר מעשי ד'‬
‫אחרת כאשר ראו שעוד נשאר משורש יון‬
‫הארורה בדעות הנפסדות וע"כ כדי להוציא‬ ‫הנה‪.‬‬
‫מלבם של אפיקורסים קבעוהו בהלל‬
‫והודאה לד' להכריז ולהודיע אשר עלינו‬ ‫ואפשר להעמיס זאת לפענ"ד בדברי‬
‫לשבח לאדון הכל ולתת גדולה ליוצר‬ ‫הגמרא שם ולפרש חידת חז"ל‬
‫מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבונו של‬
‫בראשית ואתי שפיר‪.‬‬ ‫עולם אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק‬
‫זה וכו' שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו‬
‫כ( עוד נלפענ"ד לפרש מה דאיתא בסה"ק‬ ‫)ישעי' כ"ד( ולכאורה האיך הוא בכח הארץ‬
‫שיודע בן חשמונאי הי' חקוק על‬ ‫להוציא את חזקי' המלך באמירת השירה‬
‫דגלו מי כמוך באלים י' בר"ת מכב"י ואמרתי‬ ‫אם חזקי' המלך בר חיובא הוא‪ ,‬אבל לדרכנו‬
‫טעם פשוט למה בחרו דוקא בזה הפסוק כי‬ ‫מובן שהארץ המליץ בעד יחזקי' המלך על‬
‫יודא מכבי הי' ירא וחשש פן אינם כדאים‬
‫ללחום מלחמת ד' ויגרום החטא שלא ינצחו‬

‫יוצר אור — סימן ח קנא‬

‫מרורים כזית מיד הקב"ה ואל יהי' מתוקים‬ ‫ח"ו ונמצא שם שמים מתחלל על ידם ח"ו‬
‫כדבש בידי בשר ודם‪ ,‬ונראה דהנה הצדיקים‬ ‫ולכן כתב על דגלו פסוק זה‪ ,‬דהנה על פסוק‬
‫חשמונאי ובניו ידעו שפיר והכירו האמת כי‬ ‫זה מצינו שני פירושים האחד "באלים" הוא‬
‫לא כחם הטבעית ועוצם ידם עשה את‬ ‫פירוש בחזקים היינו שהקב"ה הוא חזק מכל‬
‫החיל הזה ואת התשועה בישראל כי לה'‬ ‫חזק והפירוש השני הוא מלשון אלמים‬
‫המלחמה והכל הי' בדרך נס אכן יראו מאוד‬ ‫השומעים חרפתם ואינם משיבים )עיין גיטין‬
‫פן ואולי יטעו בזה פשוטי העם ויתלו הכל‬ ‫נ"ו( וע"כ הכריז יודא שבין אם ינצחו בין אם‬
‫בדרך הטבע ולא יתנו לבם להודות ולהלל‬ ‫לא ינצחו כבוד ד' במקומו מונח כי אם ינצחו‬
‫לשמו יתברך אשר עשה אתם החסדים‬ ‫אזי יפרשו באלים בחזקים ואם ח"ו לא ינצחו‬
‫האלה ברחמיו ית"ש‪ ,‬לכן ביקשו מהקב"ה‬
‫שיעשה על ידם נס נגלה לעין כל יוצא‬ ‫אזי יפרשו כנ"ל וא"ש‪.‬‬
‫מדרך הטבע ובזה יתגדל ויתקדש שמו‬
‫בעולם ויגלה על כל הנסים שנעשו על ידם‬ ‫כא( במדרש הנעלם בפ' נח אר"פ רצה‬
‫בהשלימה בד' ובתורתו וכי הכל הוא מאתו‬ ‫הקב"ה לנסות את ישראל‬
‫יתב"ש ורוצים לאבדם מן העולם ח"ו‪ ,‬וע"י‬ ‫ושלחם לבבל שנאמר וישלח היונה מאתו זה‬
‫שראו נס המנורה הבינו למפרע שהקב"ה‬ ‫כנסת ישראל ולא מצאה היונה מנוח לכף‬
‫עשה נסים עם ישראל יוצא מגדר הטבע‬ ‫רגלה שהכביד עולה של בבל ברעב ובצמא‬
‫ולא אבדה פליטת יודא מן העולם וא"ש –‬ ‫ותשב אליו ]היונה[ אל התיבה שחזרה‬
‫ובזה אפשר לתרץ ג"כ קושית הפני יהושע‬ ‫בתשובה ונתקבלה חטאה שוב כנסת ישראל‬
‫והחכם צכי למה הוצרך נס דמנורה הלא‬ ‫ויוסף להגלותה לגלות של יון שהי' קשה‬
‫טומאה הותרה בציבור‪ ,‬ולהנ"ל א"ש‬ ‫מכל הגליות דאר"י גלות של יון החשיך‬
‫שבאמת לא הי' צורך בהנס לגופא רק‬ ‫פניהם של ישראל כפני שולי קדירה‪ ,‬וזה‬
‫שרמז ויוסף לשלחה ]את היונה[ ואחרי כן‬
‫לגלות על שאר הנסים והבן וא"ש‪.‬‬ ‫ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה של‬
‫זית טרף בפי' )היינו כשהי' מר לה מר מאוד‬
‫כב( בפרשת וזאת הברכה עה"פ ברך ה'‬ ‫בגלות יון( ולולא שהקב"ה האיר רוח הכהנים‬
‫חילו ופועל ידיו תרצה וכו'‬ ‫שהי' מדליקין נרות בשמן זית אזי אבדה‬
‫פירש"י ז"ל ראה שעתידין חשמונאי ובניו‬ ‫פליטה יודא מן העולם ובכל פעם שבאו‬
‫להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהי'‬ ‫בתשובה נתקבלו עיי"ש ואמרתי לפרש מה‬
‫מועטים י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה‬ ‫דקשה לכאורה למה תלה ישועתם בנס‬
‫רבבות לכך נאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו‬ ‫דמנורה הלא הדלקת המנורה לא הי' רק‬
‫תרצה עכ"ל רש"י ז"ל‪ ,‬ולפי פשוטו הלא הוי‬ ‫אחרי אשר כבר נעשה התשועה בישראל‪.‬‬
‫לי' לרש"י ז"ל לסיים בכך נאמר מחץ מתנים‬
‫קמיו ומשנאיו מן יקומון כי לכאורה זה שייך‬ ‫ונלע"ד לפרש באופן שיתאים בפירושו‬
‫יותר להביא לפי הענין שכתב רש"י ז"ל‬ ‫עם כונת המדרש שהביא רש"י‬
‫ז"ל שאמרה יונה מוטב שיהי' מזונותי‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קנב‬

‫ע"כ בראשית ברא נעשה הנס בימי‬ ‫שהתפלל משה שינצחו בלחמם עם רבבות‬
‫אנטיוכוס והבן‪.‬‬ ‫מן היונים והיינו מן יקומון שלא יהי' הקומה‬
‫להשונאים ולא יכלו עמוד כנגדם אף כי המה‬
‫בפנימיות הענין יש לומר ע"פ מה שראיתי‬
‫בדרכי אמונה מאדמו"ר הגה"ק‬ ‫רבת עם‪.‬‬
‫ממונקאטש זי"ע שאז בימי תגבורת מלכות‬
‫יון נתכסו עיני' של רחל בעב המכסה הראות‬ ‫ונלע"ד דהנה דרשינן במס' מכות י"ב ברך‬
‫והי' חשך וכאשר גברו החשמונאים נתקנו‬ ‫ה' חילו ופועל ידיו תרצה דחלל‬
‫העינים והוסר ה"עב" מ"עין" )פי' שהוסר‬ ‫אם עבד עבודתו כשרה ומרוצה לפני השי"ת‬
‫ע"ב שהיא ע"ב מ"עין" שהוא גימטריא ק"ל‬ ‫והנה אז בימי חשמונאי כתב בבני יששכר‬
‫ונשאר נ"ח( ונשאר ח"ן ר"ת נס חנוכה עיי"ש‬ ‫שלא הי' יכולים לעשות תשובה מחמת שלא‬
‫לדרכו בקודש בדפח"ח ומעתה מובן‬ ‫הניחום היונים ואולי שזה היתה תפלתו של‬
‫הסמיכות לעיני כל ישראל שנתכסו בעב‬ ‫משה רבינו ע"ה שאף שלא יהי' ראוים לנס‬
‫בראשית ברא נעשה תשועה בישראל‬ ‫מצד עצמם כי יהי' מנועים מלעשות תשובה‬
‫שלימה ירצה תפלתם כמו קרבנו של חלל‬
‫שהוסר העב מן העין והבן‪.‬‬ ‫אם עבד ויושעו ממרומים אף שאינם כדאים‬
‫וראוים והגונים להעשות להם נסים וא"ש‪.‬‬
‫כד( עוד יאמר בסמיכות התורה שייכות‬
‫לרמיזות חנוכה דהנה ידוע‬ ‫כג( בבני יששכר כתב אשר "בראשית‬
‫שהיונים הארורים התאמצו מאד להשכיח‬ ‫ברא" יצורף ירת בשא ראשי‬
‫תורה מישראל ח"ו כמו שאנו אומרים‬ ‫תיבות ישועה רבה תתהי' בזמן שימלוך‬
‫בהודאה על הנסים כשעמדה עליהם מלכות‬ ‫אנטיוכוס עיין לעיל אות א' מה שכתבתי‬
‫יון הרשעה להשכיחם תורתיך‪ ,‬והנה אמרו‬ ‫בזה‪ ,‬וכעת נלע"ד לפרש בזה סמיכות התורה‬
‫חז"ל ש"עי שבירת הלוחות ירדה שכחה‬ ‫בכמה אנפין נהירין בס"ד וזה יצא ראשונה‬
‫לעולם ולולי זאת לא היו צריכים לנס כי לא‬ ‫עפ"י פשטות דהנה ידוע שהיונים הארורים‬
‫יכלו היונים להשכיחם התורה וזה מרומז כאן‬ ‫רצו ליתן מסוה עורון וחשך על עיניהם של‬
‫לכל המורא הגדול זה שבירת הלוחות לכן‬ ‫ישראל שלא יראו את האמת שהקב"ה‬
‫בכבודו ובעצמו משגיח בעליונים ובתחתונים‬
‫בראשית ברא הוצרכו לנס חנוכה וכנ"ל‪.‬‬ ‫כמו שאיתא במדרש וחשך זה יון וע"י הנס‬
‫נפתחו עיניהם וראו שגם בהטבע מלובש‬
‫כה( עוד יאמר עפ"י מה שכתב האר"י ז"ל‬ ‫בהשגחה ולזה בא הרמז לחנוכה במילת‬
‫לכוון בברכת שעשה נסים נס ים‪,‬‬ ‫בראשית ברא דייקא‪ ,‬כי אלקים גימטריא‬
‫והיינו עפי"ד הבני יששכר שכתב שאז בימי‬ ‫הטבע להורות שהטבע הוא ג"כ מעשה‬
‫חשמונאים באמת לא היו ראוים מצד‬ ‫אלקים המה וז"ש לעיני כל ישראל היינו כדי‬
‫מעשיהם שיעשה להם הקב"ה הנס כי היונים‬ ‫להסיר מסוה העורון שתלוי היונים עליהם‬
‫הארורים לא הניחו אותם לעשות תקונים‬
‫בצום וזעקה רק הקב"ה קבל מחשבתם‬

‫יוצר אור — סימן ח קנג‬

‫]אכדט"ס י"ה גמטריא חנוכה[ עיי"ש ולענ"ד‬ ‫הטובה כמעשה וכן הי' בנס ים כמו שטען‬
‫מרומזין כאן הני שני שמות ויט "אליה" היינו‬ ‫שרו של ים הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז‬
‫א"ל י"ה‪ ,‬וחלקי אמרה נפשי להסביר הענין‬ ‫רק שע"י כח מחשבתם הטובה אשר חשבו‬
‫בדרך פשוט כי הנה כתוב חסד א"ל כל היום‬ ‫לקבל עליהם עול מלכות שמים ולקבל‬
‫ולכאורה לפי ראות האדם כמה פעמים‬ ‫התורה בהר סיני עי"ז קרע להם הים ונשטפו‬
‫שולטין דינין ח"ו אבל האמת יורה דרכו כי‬ ‫שונאיהם של ישראל וכיון שנעשה כבר נס‬
‫הוא רק מחמת שהאדם אינו שלם עדיין‬ ‫פעם אחת מכח זה שוב ניקל להתעורר עוד‬
‫במידת הבטחון לכן נדמה בעיני בשר כן אבל‬ ‫הפעם מכח זה‪ ,‬כמו שפי' המהרש"א ז"ל‬
‫אם היינו דבקים במידת הבטחון באמת‬ ‫בגמרא חולין ז' כמה נפיש האי גברא ממשה‬
‫לאמתו היינו רואים ומאמינים שהוא ג"כ‬ ‫ושיתין רבוא‪ .‬ובזה יתפרש שפיר הסמיכות‬
‫מצד מידת החסד אשר נתלבש במידת הדין‬ ‫ולכל היד החזקה ואיתא במדרש דזה קריעת‬
‫והכל הוא לטובה‪ ,‬וזהו חסד אל כל היום‬ ‫ים סוף ועי"ז בראשית ברא התעורר נס‬
‫שלא יסור ושלא יאבד בטחונו מד' אף על‬
‫רגע כמימרי' כידוע וממילא ביני לביני יתגלו‬ ‫כיוצא בו בימי חנוכה וא"ש‪.‬‬
‫חסדיו ית"ש לעין כל ונגלה כבוד ה' כידוע‬
‫דרך זה דרכים דרבנן הבעש"ט ותלמידיו‬ ‫כו( בפרשת בהעלותך פי' רש"י ז"ל‬
‫מדליק עד שתהא שלהבת‬
‫הקדושים אנשי מידות זי"ע‪.‬‬ ‫עולה מאלי' וכבר נאמרה ונשנית בסה"ק‬
‫דקאי גם על נר חנוכה וגם אענה חלקי‬
‫ובדרך זה פרשתי מה שאנו אומרים‬ ‫הנלענ"ד ב"ה בהקדם דברי אדמו"ר בסה"ק‬
‫בזמירות ליל שבת משוך חסדיך‬ ‫תפארת בנים עה"ת בפ' וישב על הפסוק‬
‫ליודעך א"ל קנא ונוקם והדקדוק ידוע‬ ‫ותכס בצעיף ותתעלף ]ת"א ואתקנה[ ותשב‬
‫ואמרתי לפרש בכונת הפייטן היינו שאנו‬ ‫בפתח עינים וגו' ויאמר הבא נא אבוא אליך‬
‫מבקשים שאף בשעה שהקב"ה התלבש‬ ‫עיי"ש שכתב שמרומז בזה ענין חנוכה כי‬
‫עצמו במידת קנא ונוקם בכ"ז לא יסיר חסדו‬ ‫נודע מהאריז"ל דתמר הוא מלכות נוקבא‬
‫ואמתו לגמרי ח"ו שיתמשכו החסדים לכל‬ ‫דזעיר אנפין עיי"ש‪ ,‬ולזה אמר יודא לתמר‬
‫הפחות ע"י שנדע שאת הוא האל קנא ונוקם‬ ‫הבא נא אבוא אליך כי נודע אשר בחנוכה‬
‫היינו שאתה מסתתר ומתלבש במידת הדין‬ ‫אין מעלין את הנוקבא לגבי בעלה הז"א רק‬
‫והנקימה ועי"ז נזכה לשוב אליך באמת‪,‬‬ ‫שהז"א הוא יורד למטה להאיר לנוקבא וכו'‬
‫ומעתה יתיישבו הפסוקים היטב ויראה יודא‬ ‫עיי"ש לדרכו בקודש לפרש כל הפסוקים‬
‫ויחשבי' לזונה היינו שראה הקב"ה שנקרא‬ ‫בדפח"ח‪ ,‬ועוד הניח לי מקום לפרש על פי‬
‫יודא ]כמו שפי' בנועם אלימלך[ שחטאו‬ ‫דרכו הקודש גם רישא דקרא ויט אלי' אל‬
‫כנסת ישראל ונדמו לזונה והעד על זה כי‬ ‫הדרך בהקדם סה"ק דרכי אמונה )מהגה"ק‬
‫כסתה פניה ואין ד' מאיר פניו אליהם באור‬ ‫הנ"ל( דרך מ"ב שבחנוכה חוץ מן השם א"ל‬
‫פני מלך חיים רחמים וחסד וצדקם ויט ]הוא‬ ‫מאיר עוד השם י"ה שהוא שם של בטחון‬

‫אור לישראל — יוצר אור‬ ‫קנד‬

‫לעשות לד' ]מוסיף על מה שהתיר רבינו‬ ‫לשון בקשה[ אלי"ה אל הדרך היינו שאנו‬
‫הקדוש[ מה נשאר עתה לתורה שבע"פ אין‬ ‫מבקשים אם אמנם כי חטאנו ואינו יכול‬
‫לנו שיור רק מנהגי ישראל שלא נתנו לכתוב‬ ‫להתנהג עמנו בחסדים מגולים אבל עכ"ז‬
‫והמה תורה שלימה תורה שבעל פה עכשיו‬ ‫יעשה עמנו החסד הזה שנוכל להתנהג‬
‫עכדפח"ח‪ ,‬והנה כבר כתבו הסה"ק בטעמא‬ ‫במידת הבטחון ואז ממילא נושע וז"ש ויט‬
‫דמילתא אשר נס חנוכה לא ניתן לכתוב יען‬ ‫אלי"ה הוא שם של בטחון כנ"ל‪ ,‬ומעתה‬
‫וביען היונים רצו לבטל תורה שבע"פ כנודע‬ ‫אפשר להעמיס כוונה זו בכוונת רש"י ז"ל‬
‫ע"כ כשגברו עליהם תקנו מצו' רק בתורה‬ ‫מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי"ה‬
‫שבע"פ עיי"ש‪ ,‬ואפשר שמטעם זה לא כתב‬ ‫היינו שידליק בכוונת מאלי"ה המ"ם רומז‬
‫רבינו הקדוש במשנה מצות הדלקת נר‬ ‫לתורה שניתנה למ' יום ואלי"ה רומז לא"ל‬
‫חנוכה אף שמזכיר חנוכה שמונה פעמים כי‬
‫אם הי' כותבה אז לא הי' בכלל תורה שבע"פ‬ ‫י"ה כנ"ל וא"ש‪.‬‬
‫לפי הנ"ל בשם הה"ק מבעלז ואף בעלי‬
‫הגמרא אם הי' כותבים ההלכה אז הי' יוצא‬ ‫כז( המפרשים תמהו מה נשתנה מצות נר‬
‫מכלל תורה שבע"פ‪ ,‬ע"כ הניחו זה המצוה‬ ‫חנוכה יותר משאר מצות‬
‫לעשות כמנהג וע"כ שפיר הו' תורה שבע"פ‬ ‫שבכל התורה לא ניתנה לשיעורין שכל אחד‬
‫וע"כ אף אחר פלוגתת בית שמאי ובית הלל‬ ‫יעשה כרצונו וכאן במצות נר חנוכה תנו רבנן‬
‫ג"כ נהגו הזקנים כרצונם וכמנהגם‪ .‬ועוד‬ ‫תנו רבנן בברייתא שהמצו' הוא נר איש‬
‫מצינו במצוה זו מר מהדר אשמן שמשמין‬ ‫וביתו והמהדרין עושין נר לכל אחד ואחד‬
‫ומר אשמן זית ולא השוו מדותיהם‪ ,‬גם‬ ‫והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים‬
‫יתורץ הפליאה שבאמת בגמרא משמע‬ ‫פוחת והולך ובית הלל אומרים מוסיף וגם כי‬
‫בפירוש שמקום המנורה הוא על החלון‬ ‫בכל מקום הלכה כבית הלל מ"מ מצינו ב'‬
‫בזמננו וע"פ האר"י הוא דייקא בטפח הסמוך‬ ‫זקנים בצידן שאחד עשה כדברי בית שמאי‬

‫לפתח ולדרכנו א"ש‪.‬‬ ‫גם כק"ז מרן המחבר זי"ע מדבר מזה‪.‬‬

‫כח( המפרשים תמהו למה בחנוכה נאמר‬ ‫ונלפענ"ד בהקדם מה שכתב לי אחי הה"ג‬
‫ההודאה בלשון נוכח רבת‬ ‫החסיד מו"ה אלי' צבי שליט"א‬
‫את ריבם דנת את דינם וכו' ובפורים נאמר‬ ‫ששמע שאמר ההגה"ק מבעלז שליט"א בחג‬
‫בלשון נסתר הרב את ריבנו ונוקם את‬ ‫שבועות העל"ט )גולה אחר גולה בעיר‬
‫נקמתינו וכו'‪ ,‬ונלפע"ד בפשטות הדברים‬ ‫נייפעסט יצ"ו( וכדומה שאמרו בשם אביו‬
‫שנוסח ההודאה נתקן באופן שהנס בפורים‬ ‫זלה"ה שהנותן תורה יתב"ש הי' רצונו שיהי'‬
‫שנעשה הנס בנסתר דהיינו מלובש בטבע‪,‬‬ ‫תורה שבע"פ גם כן חוץ מתורה שבכתב‬
‫ע"כ אנו אומרים בנוסח ההודאה ג"כ בלשון‬ ‫ורצונו הפשוט לא ישונה בשום אופן והנה‬
‫נסתר משא"כ בחנוכה אשר נגלה לנו השי"ת‬ ‫אחרי אשר התירו רבינא ורב אשי לכתוב כל‬
‫ההלכות וסברות התלמידים וכל מה‬
‫שתלמיד ותיק עתיד לחדש משום עת‬