1
משותפת
מילה טובה מילים ויצירות למרגוע ולנחמה
ניסו להצדיק את האלוהים. ברגע מסוים הוא צועק עליהם: "ִמִי ִיִֵּתּן ַהֲַחֲֵרֵ ׁש ַּתֲּחֲִרִ יׁשּון ּו ְְתִהִי ָלֶָכֶם ְלְָחְָכְָמָה" )איוב יג, ה(. גם אנחנו, צוות 929 ,כמו כל חלקי החברה בישראל, משתדלים לחזק ולתת אנרגיה של חיים ללבבות כאובים ונשברים. כלומדי תנ"ך אנחנו מקשיבים לשיעורו של איוב ובמקום להביא מאמרים ודברי הגות בחרנו הפעם לאסוף עבורכם שירים ומילים רכות שמנסות לגעת. אומנים ויוצרים ישראלים בחרו, כל אחד לטעמו, שיר שמפיח רוח, תקווה ונחמה. את השירים שאספנו לקח דניאל שרשבסקי וארג מתוכם מילים שמזרימות תקווה והתחדשות. אנחנו מקווים שמילים וצלילים היוצאים מהלב ייכנסו אל הלב וייתנו כוחות למסע הפרטי ולמסע המשותף שלנו כעם. דברי פתיחה אנחנו נתונים בהתמודדות בחזית ובעורף. שולחים משבי רוח להצלחת הלוחמים במערכה ומתאמצים לעורר את חפץ החיים בעורף. כל החברה האזרחית כואבת עם הפצועים ומשפחותיהם, אבלה עם משפחות החללים ועוצרת את נשימתה עם משפחות החטופים. בימים כאלה כולנו זקוקים למגע של נחמה. דווקא מילים עלולות לעורר ויכוח וכעס. כך למדנו בספר איוב שבו מתוארים שלושה חברים שבאו לנחם את אהובם בכאבו המר: "ַוֵַּיְּׁשׁבּו ִאּתֹו ָלָָאֶרֶץ ִׁשְׁבַעַת ָיִָמִים ְוְִׁשְׁבַעַת ֵלֵילֹות ְוְֵאֵין ֹּדֵּבֵר ֵאָלָיו ָּדָּבָר ִּכּי ָרָ אּו ִּכּי ָגַָדַל ַהְַּכֵּאֵב ְמֹא ֹד" )איוב ב, יג(. אין צורך להאריך בעוצמת השתיקה הזאת, שמבטאת גם חברות וגם חוכמה. שתיקה שמזרימה אנרגיית חיים. אמפתיה פשוטה של "עימו אנוכי בצרה". אבל חבריו של איוב לא עצרו את מילותיהם ובעיוורון מוחלט לאיש היושב באבלו ובכאבו באהבה, הרב בני לאו וצוות 929
מה השיר שמתנגן לך בראש בתקופה הזאת? אילו מילים מחזקות אותך? יש המבקשים להיחלץ מכאב מתוך מבט אל עתיד טוב יותר, יש כאלה שדווקא מבקשים לשהות בכאב מעט. יש המוצאים כוחות מתוך חיבור אל זיכרונות עבר נינוחים, ויש הנאחזים בקבוצה, בקהילה או באדם מסוים. פנינו אל כמה אומנים ויוצרים בבקשה קטנה – בחרו שיר אחד מולחן שנוכח כעת בחייכם וכתבו עליו כמה מילים. לפניכם גלריה של שירים, גלריה של התמודדויות, גלריה של שמחה, כאב ותקווה. ובעקבות השירים – בחלקה השני של החוברת – מסע אל תוך המילים. בואו נשיר דניאל שרשבסקי
6 שיר מחזק את הלב יוני רכטר "החיים עוד לא חזרו למסלולם, לא, הפצעים עדיין לא הגלידו, אולי זה יישאר כבר לעולם..." המילים ממש מתאימות למה שאנו חשים בימים עצובים אלו. בתוספת השירה הנפלאה של אריק והגיטרה של יצחק, זהו שיר שמתאים להקשיב לו תמיד ובייחוד עכשיו.
7 אולי צריך לתת לזה עוד זמן / מילים: אריק איינשטיין. לחן: יצחק קלפטר ַהַַחִַּיִים עֹוד ֹלא ָָחְזְרּו ְלְַמְַסְלּוָלָם, ַהְַּפְָצִעִים ֲעַדִַיִן ֹלא ִהְגְִלִידּו, אּוַלַי ֶזֶה ִיִָּׁשֵׁאֵר ְּכְָבָר ְלְעֹוָלָם, אּוַלַי ָצִרִ יְך ָלֵָתֵ ת ָלֶָזֶה עֹוד ְזְַמַן ָמָה ִיְִהֶיֶה ָיִָמִים ַיִַּגִידּו אּוַלַי ָצִרִ יְך ָלֵָתֵ ת ְלְֶזֶה עֹוד ְזְַמַן. ַהֶַּׁשֶׁמֶׁש ַהְַּגְדֹוָלָה מֹוִפִיָעָה ָָּתִמ ַ ִיד ַּבְּזְַמַן ַהְַּגְָׁשִׁמִים ַּגַם ֵהֵם ְּבֵסֶדֶר, יֹו ְְרִדִים ֵהֵם ְּבִעָּתָ ם עֹוָלָם ְּכְִמְנְָהָגֹו נֹוֵהֵג ׁשֹוֵקֵק ַּבֲַעַצְַלְַּתִַיִם ֲאָבָל ַמֶַּׁשׁ ַ הּו ַּבֵּלֵב זֹוֵעֵק ֶאֶל ַהַָּׁשַׁמִַיִם. ַהַַחִַּיִים עֹוד ֹלא... יֹום ֶאָחָד ָָרִאִינּו אֹור ִּב ְְקֵצֵה ַהִַּמְִנְָהָרָ ה ְנְ ֻֻקָּדָה ְְקַטַָּנָה זֹוֶהֶרֶ ת ְמִאִיָרָ ה ְּבֵאֵׁש ְְקַטַָּנָה ִה ְְת ָָקַרְַבְנּו ְלְִאִֵּטֵנּו ְמָס ְְרִבִים ְלְַהֲַאִמִין, ַמְַלְָאִכִים ָעְמְדּו ַּבֶַּפֶַתַח ָׁשִׁרִ ים ַאְַׁשֵׁרֵ י ֲ ַהַַּמֲַאִמִין. מסע בין מילות השיר בעמודים 27-43
8 שיר מחזק את הלב דניאלה ספקטור כשהייתי בת 14 נתקלתי בשיר הזה לראשונה, נפעמת מהתמונה הקוסמית שנפרסת בשיר, של יום ולילה שנעים בניסיון מתמיד להיפגש, ולעולם אינם יכולים להיות יחד, תמיד סובבים בשתי דרכים שונות ומקבילות. לא ידעתי שזה שיר שאהוד מנור כתב על מותו של אביו. בעבורי "מישהו" הגדיר מחדש מהו געגוע, סיפר לי על הכמיהה שפועמת בכולנו ודוחפת אותנו לחפש, לבקש את האדם שאיתו אנחנו מרגישים בית, שאיתו אנחנו לא לבד, מישהו לנוח איתו לרגע מתלאות החיים.
9 מישהו / מילים: אהוד מנור. לחן: מתי כספי ִמִיֶׁשׁהּו, ִמִיֶׁשׁהּו ּדֹוֵאֵג ּדֹוֵאֵג ִלִי ָׁשׁם ְלְַמְַעָלָה. ָּבָא ְוְִה ְְדִלִיק ַּכַָּמָה ּכֹוָכִָבִים ְוְֵהֵם נֹוְפִלִים ֶאָחָד ֶאָחָד. ָאָנּו סֹוְבִבִים ִּבְׁשֵּׁתֵ י ְְּדָָרִכִים ׁשֹונֹות יֹום ָוַָלְַיְָלָה ְלְָא ְְרָּכָן ֲעֵיִֵפִים ּו ְְרֵעִבִים ּוְמַחִַּכִים ְלְאֹות ִּבְנְִתִ יֵבֵי ָאָבָק ּוְזְַמַן. ָאָנּו ִנִָּפֵָגֵׁש ְּבְסֹוף ְְּדָָרִכִים ּוְׁשֵׁאֵלֹות ִנִָּפֵָגֵׁש ְּבֹתֹם ָיִָמִים ַרִַּבִים, ְּבֹתֹם ְַהְַרֵּבֵה ֵלֵילֹות ֲאִנִי יֹוַדַַעַת ֶׁשַׁאַָּתָ ה ָָקֵרֵב ַעְַכְָׁשׁו ָאִבִיב ָָחַלַף, ַקִַיִץ ֶנֱֶאַסַף ְוְַהֶַּגֶֶׁשׁם ָׁשׁב. ִמִיֶׁשׁהּו, ִמִיֶׁשׁהּו ּדֹוֵאֵג ּדֹוֵאֵג ִלִי ָׁשׁם ְלְַמְַעָלָה ָּבָא ְוְָאַסַף ַּכַָּמָה ּכֹוָכִָבִים ֵהִׁשׁיב אֹוָתָ ם ֶאָחָד ֶאָחָד. ָאָנּו סֹוְבִבִים ִּבְׁשֵּׁתֵ י ְְּדָָרִכִים ׁשֹונֹות... מסע בין מילות השיר בעמודים 45-61
10 שיר מחזק את הלב אהוד בנאי שיר ההד של יעקב שבתאי מתאר מסע בזמן ובמרחב. הוא מתחיל בשעות הבוקר בצפון הארץ ומסתיים כשהלילה יורד במדבר סיני . לאורך המסע ההלך חווה התחדשות של זריחה, אך גם עייפות ובדידות. הר סיני זו התחנה האחרונה, כאן עמדו בני ישראל כשהתודעה הגבוהה ביקום נחתה על ההר והעבירה להם קוד שאותו הם מנסים להבין עד היום. ההד מגיע ממרחק של אלפי שנה וכאן אליהו הנביא שמע את קול הדממה הדקה. ועולה בדעתי עכשיו שבמילה דממה מסתתרת המילה הד.
11 שיר ההד / מילים: יעקב שבתאי. לחן: יוחנן זראי ֹּב ֶֹקֶר ָעָלָה ֶּבָהִרִ ים ַהְַּכְ ֻֻחִּלִים ִטַּפְַסִּתִ י נֹוֵׁשׁם ִּבְׁשִׁבִיִלִים ַעִַּתִ יִקִים נֹוַלַד ִּבִי ִׁשׁיר ֶזֶֶמֶר נֹוָׁשׁן: "הֹו, ָמָה ָּכָֹח ֹל!" ְוְֵהֵד ִלִי ָעָנָה ֵמָהֵרֵ י ַהַָּבָׁשׁן: "הֹו, ָמָה ָּכָֹח ֹל, ָּכָֹח ֹל, ָּכָֹח ֹל, ָּכָֹח ֹל!" ֶׁשֶׁמֶׁש ַמַָּכָה ַעַל ָרָ אֵׁשׁי ַהְַּגְָבָעֹות ָקָרּוַעַ ִּבְגְִדִי ּוָפַנַי לֹוֲהֲטֹות ִׁשׁיִרִ י ָאָז ָעָל ַ ָה ַּבָּצָָמָא: "הֹו ָמָה ָעֵיֵף!" ְוְֵהֵד ִלִי ָעָנָה ֵמַאְַבֵנֵי ַהַחֹוָמָה: "הֹו ָמָה ָעֵיֵף, ָעֵיֵף, ָעֵיֵף, ָעֵיֵף!" ֶעֶרֶב יֹוֵרֵ ד ּוַבַַּגְַיְא ִִּדְמּדּוִמִים ָּפַָסְַעִּתִ י ּבֹוֵדֵד ִּבְׁשִׁבִיִלִים ֲאֻדִֻּמִים ִׁשׁיִרִ י ִמ ְְתַּגְַלְֵּג ַ ֵל ַּבִּמְִדְרֹון: "הֹו ָמָה ּבֹוֵדֵד!" ְוְֵהֵד ִלִי ָעָנָה ֵמָהֵרֵ י ּגּוׁש ֶעְצְיֹון "הֹו ָמָה ּבֹוֵדֵד, ּבֹוֵדֵד, ּבֹוֵדֵד, ּבֹוֵדֵד!" ַלִַיִל ָיַָרַ ד ֵּבֵין צּוֵקֵי ַהַר ְנְבֹו ָצָבֹוַעַ ּבֹוֶכֶה ֶאֶל ִמְד ַ ְַּבר ְוְחֹולֹו קֹוִלִי ְמַחֵַּפֵׂש ֶאֶת ֵֵרַעַי "הֹו ָמָה ָָרחֹוק!" ְוְֵהֵד ִלִי ָעָנָה ִמִּפְִסַּגַת ַהַר ִסִיַנַי: "הֹו ָמָה ָָרחֹוק, ָָרחֹוק, ָָרחֹוק, ָָרחֹוק!" מסע בין מילות השיר בעמודים 63-69
12 שיר מחזק את הלב מאיה בלזיצמן את השיר הנפלא "היו לילות", שכתב יעקב אורלנד והלחין מרדכי זעירא ושרה במקור אסתר עופרים, יוצא לי לשיר כבר לא מעט שנים בהופעות ברחבי הארץ. כמעט תמיד הוא השיר האחרון בהדרן, כי מה כבר יש להגיד אחריו? בכל תקופת חיים אני מגלה את המילים שלו מחדש ומוצאת בהן סיפור מעט שונה. בתקופה האפלה והקשה הזו, המילים האלה מדברות בעד עצמן – הָיָה נֹוׂשֵא ּדְמּותִ י מִּמּול ּפָנָיו, הַּגִידּו נָא, הֲיֵׁש ָּבכ ַ ֶם יֹודֵע אֵי אָנָה זֶה הָלְַך לֹו וְֹלא ׁשָב? השיר הזה הוא מאוד ארצישראלי בעיניי ומספר את הסיפור כולו, במילים ובלחן המופלא שלו ואני מרגישה זכות לשיר אותו בכל פעם מחדש.
13 היו לילות / מילים: יעקב אורלנד. לחן: מרדכי זעירא ָהָיּו ֵלֵילֹות, ֲאִנִי אֹוָתָ ם זֹוֶכֶֶרֶ ת, ֲאִנִי אֹוָתָ ם ַעַד סֹוף ָיַָמַי ֶא ׂ ֶָּׂשא, ַַּבִּמְִׁשׁעֹוִלִים ֵּבֵין ְְּדַגְַנְָיָה ְלְִכִֶּנֶֶרֶ ת, ָעְמָדָה ֶעְגְַלַת ַחַַּיַי ָהֲעֲמּוָסָה. ְוְהּוא ִנִַּגַׁש: ִׁשְׁמִעִי ֵאַלַי, ְְקַטְַנְֹט ֶֹנֶת, ֲאִנִי ָּבִנִיִתִ י ַּבִַיִת ְלְִׁשְׁבֵּתֵ ְך, ַאְַּתְ ִִּת ְְר ְְקִמִי ָּבֶעֶרֶב ִלִי ֻּכֹֻּתֶֹנֶת, ֲאִנִי ֶאְנְַהַג ַּבַּיֹום ֶאֶת ֶעְגְָלֵָתֵ ְך. הּוא ָהָיָה ָאָז ָּבִהִיר ְוְָג ַ ָבֹוַּה ְּכְֶזֶֶמֶר, הּוא ָנַָהַג ֲעָגָלֹות ָ ַלַָּׂשֶדֶה ָה ָָרָחָב, ַוֲַאִנִי לֹו ֻּכֹֻּתֶֹנֶת ָהִיִיִתִ י רֹו ֶֶקֶמֶת, ֻּכֹֻּתֶֹנֶת ֶׁשֶל ְְּתֵכֵֶלֶת ִעִם ֶּפֶַרַח ָזָָהָב. ָהָיּו ֵלֵילֹות, ֲאִנִי אֹוָתָ ם זֹוֶכֶֶרֶ ת, ְוְהּוא ֶאֶת ָהֵעִצִים ַּבַַּגַן ֵהִעִיד, ֶאֶת ַהְַּׁשִׁבִיִלִים ֵּבֵין ְְּדַגְַנְָיָה ְלְִכִֶּנֶֶרֶ ת, ִּכִי ַרַק אֹוִתִ י ִיְִׁשֹׁמֹר לֹו ְלְ ָָתִמִיד. ָהָיָה הֹוֵלְֵך ְוְָׁשׁב ֵאַלַי קֹו ֵֵדַחַ, ָהָיָה נֹוֵׂשׂא ְּדְמּוִתִ י ִמּמּול ָּפָָנָיו, ַהִַּגִידּו ָנָא, ֲהֵיֵׁש ָּבֶכֶם יֹו ֵֵדַעַ ֵאֵי ָאָנָה ֶזֶה ָהַלְַך לֹו ְוְֹלא ָׁשׁב? ָאָז ָהִיִיִתִ י ּבֹוָכָה, ָאָז ָהִיִיִתִ י ִנִ ְְדֶהֶמֶת, ְּבָׂשׂדֹות ְְרחֹוִקִים עֹוד ָהַלְַכְִּתִ י ֵאָלָיו, ָאֹנִֹכִי עֹוד נֹוֵׂשׂאת ֻּכֻ ָָּתְנְּתֹו ַהְַּמֻרֻ ֶּקֶֶמֶת, ֻּכֹֻּתֶֹנֶת ֶׁשׁל ְְּתֵכֵֶלֶת ִעִם ֶּפֶַרַח ָזָָהָב. ָהָיּו ֵלֵילֹות, ֲאִנִי אֹוָתָ ם זֹוֶכֶֶרֶ ת, ֲאִנִי אֹוָתָ ם ַעַד סֹוף ָיַָמַי ֶא ׂ ֶָּׂשא. מסע בין מילות השיר בעמודים 71-83
14 שיר מחזק את הלב שי צברי בחודשים האחרונים אני מרגיש שעכשיו יותר מתמיד, אנחנו צריכים להיות קרובים יותר – אל עצמנו, אל הקרובים לנו וגם אל הרחוקים – שיהיו הפנים שלהם יפים אל פנינו, והדברים שהם אומרים יהיו יפים בעינינו, גם אם לא נסכים עימם. שנראה בהם דומים לנו, שווים לנו, אוהבים – כמונו.
15 פניך אל פניי / מילים: אבות ישורון. לחן: כרמי זיסאפל ֱהֻיֻ ִלִי ָּפֶָנֶיָך ָיִָפִים ֶאֶל ָּפַָנַי. ֱהֻיֻ ִלִי ָּפִָנִים ֶאֶל ָּפִָנִים ִלִי. ֶּפֶה ֶאֶל ֶּפֶה. ֶהֶגֶה ֶאֶל ֶהֶגֶה. מסע בין מילות השיר בעמודים 85-89
16 שיר מחזק את הלב ברי סחרוף בחרתי בשירו של חברי היקר, היוצר מיכה שטרית, "באביב". במילים ברורות ופשוטות מאוד, מעביר מיכה בשיר את התחושה של נוכחות בימים קשים, לצד התקווה שמדובר במשהו עונתי – האביב מסמל את סופו של הקושי, את ההתחלה החדשה. אני מרגיש שהשיר הזה נוגע ומתאר בדיוק את מה שאני מרגיש בימים האלה שעוברים על כולנו.
17 באביב / מילים ולחן: מיכה שטרית ַנֲַעֹב ֹר ֶאֶת ַהַֹח ֶֹרֶ ף ְוְַאַַחַר ָּכְּך ִנִ ְְרֶאֶה ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב ֵּבּיְנְַתִַיִם ֵׁשׁב ַּתַּחַת ֵעֵץ ַהְַּקֶּלֶֶמְנְִטִינֹות ֶזֶה עֹוָנִָתִ י, עֹוָנִָתִ י ַקֵַּבּל ֶאֶת ַהִַּדּין ֶזֶה נֹוֵפֵל ִמְלְַמְַעָלָה ַּתּ ְְח ֹׁשׁב ֶׁשֶּׁזּה ֶּגֶּׁשׁם, ַּתּ ְְח ֹׁשׁב ֶׁשֶּׁזּה ֹח ֶֹרֶ ף ְוְַאַַחַר ָּכְּך ִנִ ְְרֶאֶה ַנֲַעֹב ֹר ֶאֶת ַהַֹח ֶֹרֶ ף ְוְַאַַחַר ָּכְּך ִנִ ְְרֶאֶה ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב ָּבָּאִבִיב ֲאִנִי ֶאְלְַּבּׁש ֻֻחְלְָצָה ְלְָבָנָה ְוְֶא ְְחֶצֶה ֶאֶת ָה ְְרחֹוב ְּכּמֹו ֶמֶלְֶך ָּבָּאִבִיב ְֻּבֻּחְלְָצָה ְלְָבָנָה ְּכּמֹו ֶמֶלְֶך, ְּכּמֹו ֶמֶלְֶך ַנֲַעֹב ֹר ֶאֶת ַהַֹח ֶֹרֶ ף ְוְַאַַחַר ָּכְּך ִנִ ְְרֶאֶה ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב ַקֵַּבּל ֶאֶת ַהִַּדּין ֶזֶה נֹוֵפֵל ִמְלְַמְַעָלָה ַּתּ ְְח ֹׁשׁב ֶׁשֶּׁזּה ֶּגֶּׁשׁם, ַּתּ ְְח ֹׁשׁב ֶׁשֶּׁזּה ֹח ֶֹרֶ ף ְוְַאַַחַר ָּכְּך ִנִ ְְרֶאֶה ַנֲַעֹב ֹר ֶאֶת ַהַֹח ֶֹרֶ ף ְוְַאַַחַר ָּכְּך ִנִ ְְרֶאֶה ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב ַנֲַעֹב ֹר ֶאֶת ַהַֹח ֶֹרֶ ף ְוְַאַַחַר ָּכְּך ִנִ ְְרֶאֶה ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב ֵּבּיְנְַתִַיִם ֵׁשׁב ַּתַּחַת ֵעֵץ ַהְַּקֶּלֶֶמְנְִטִינֹות ֶזֶה עֹוָנִָתִ י, עֹוָנִָתִ י ַקֵַּבּל ֶאֶת ַהִַּדּין ֶזֶה נֹוֵפֵל ִמְלְַמְַעָלָה ַּתּ ְְח ֹׁשׁב ֶׁשֶּׁזּה ֶּגֶּׁשׁם, ַּתּ ְְח ֹׁשׁב ֶׁשֶּׁזּה ֹח ֶֹרֶ ף ְוְַאַַחַר ָּכְּך ִנִ ְְרֶאֶה ַנֲַעֹב ֹר ֶאֶת ַהַֹח ֶֹרֶ ף ְוְַאַַחַר ָּכְּך ִנִ ְְרֶאֶה ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב, ָּבָּאִבִיב מסע בין מילות השיר בעמודים 91-95
18 שיר מחזק את הלב קובי אוז כשחז"לינו שאלו את עצמם כיצד נראה העולם הבא, הם אמרו: זה יהיה בוודאי עולם מושלם שבו נלמד תורה לנצח. התיאור שלהם על העולם הבא הוא כמעט תמונת מראה של המציאות שלהם שבה הם יושבים ו...לומדים תורה. הם למעשה אמרו שהם כבר בחייהם מאושרים עד האופק בגן העדן של המציאות. בעשור השני של המאה העשרים, כתב יעקב פיכמן תמונת מילים מושלמת שבה ארמון ליד הכינרת, ומסביבו כל הטבע עוצר מלכת ומקשיב ללימוד כשנער בודד לומד תורה מפי אליהו הנביא. הוא קרא לשיר "אגדה" – מילה שלא מופיעה בו, ביחד עם הלחן המושלם של חנינא קרצ'בסקי – יש כאן רגעים עדינים של גן עדן.
19 אגדה / מילים: יעקב פיכמן. לחן: חנינא קרצ׳בסקי ַעַל ְְׂשַפַת ַיַם ִּכִֶּנֶֶרֶ ת ַאְַרְ מֹון ַרַב־ ִִּתְפֶאֶרֶ ת; ַּגַן־ֵאֵל ָׁשָם ָנָטּוַעַ, ּבֹו ֵעֵץ ֹלא ָיָנּוַעַ. ִמִי ָגָר ָׁשׁם? ַרַק ַנַַעַר, ָּכָעֹוף ִּב ְְדִמִי ַיַַעַר; לֹוֵמֵד ָׁשׁם ּתֹוָרָ ה הּוא ִמִּפִי ֵאִלִָּיָהּו. ַהַס! ַּגַל ֹלא קֹוֵלֵַחַ, ָּכָל עֹוף ַהַּפֹו ֵֵרַחַ עֹוֵמֵד ְוְׁשֹוֵמַעַ – ּתֹוַרַת ֵאֵל ּבֹוֵלֵַעַ. מסע בין מילות השיר בעמודים 97-105
20 בפרק ה' בתהלים נכתב: "ה' ּב ֹקֶר ּתִשְ ׁ ַמע קֹולִי ּב ֹקֶר אֶעֱרָ ְך לְָך וַאֲצַּפֶה". אני מדמיינת אישה שנשארה ערה כל הלילה, אכולת דאגה. היא לא יודעת מתי ישוב ואם בכלל. המחשבות מתישות אותה, היא לא מצליחה לעצום עין. והינה מגיע הבוקר אחרי שעות של חושך. הבוקר תמיד מביא רסיסים של אור. אולי היום? היא אוספת את עצמה, שוטפת פנים, מתלבשת, מסדרת את שערה. אולי היום הוא היום. היום לא אשב על הכיסא לחכות. אקום, אערוך את השולחן, והפעולה הקטנה הזאת שלי תזיז משהו בעולם. היום הוא יבוא. שיר מחזק את הלב לבנת בן חמו
21 אין לי יום אין לי לילה / מילים ולחן: לבנת בן חמו ֹּב ֶֹקֶר ִִּתְׁשַׁמַע קֹוִלִי ֶאֱעֹר ְֹך ְלְָך ַוֲַאַצֶַּפֶה ֹּב ֶֹקֶר ִִּתְׁשַׁמַע קֹוִלִי ֶאֱעֹר ְֹך ְלְָך ַוֲַאַצֶַּפֶה ִּכִִּלִיִתִ י ֶאֶת ָּכָל ִמּלֹוַתַי ְוְַגַם ְְּדָמָעֹות ְּכְָבָר ֵאֵין ִלִי ֹּב ֶֹקֶר ִִּתְׁשַׁמַע קֹוִלִי ָאָהּוב ֶׁשִּׁלִי ֲעֵנֵה ִלִי ֵאֵין ִלִי יֹום ֵאֵין ִלִי ַלְַיְָלָה ֹּב ֶֹקֶר ִִּתְׁשַׁמַע קֹוִלִי ֶאֱעֹר ְֹך ְלְָך ַוֲַאַצֶַּפֶה ֹּב ֶֹקֶר ִִּתְׁשַׁמַע קֹוִלִי ֶאֱעֹר ְֹך ְלְָך ַוֲַאַצֶַּפֶה ָמָה ַאַָּתָ ה עֹוֵבֵר ַעְַכְָׁשׁו ַהִַאִם ָָקָׁשׁה ֶַהֶַּדֶרְֶך ֵּתֵ ן ִלִי ַרַק ֵאֵיֶזֶה ִסִיָמָן ֵיֵׁש ַטַַעַם ֵיֵׁש ֵעֶרֶ ְך ֵאֵין ִלִי יֹום ֵאֵין ִלִי ַלְַיְָלָה ַלְַמְרֹות ְׁשִׁרִ יקֹות ַוֲַחֲִרִ יקֹות ּוְׁשַׁאַר קֹולֹות ַהַֹח ֶֹׁשְׁך ַּגַם ִאִם ַהֵַּלֵב ֶׁשִּׁלִי ָעֵיֵף ֲעַדִַיִן ֵיֵׁש לֹו ֹּד ֶֹפֶק מסע בין מילות השיר בעמודים 107-117
22 שיר מחזק את הלב איילה אינגדשט השיר ״שי״ מבטא עצב על מה שהיה ואיננו, אך יש בו גם יכולת של רחל המשוררת לאסוף תמונות חיים, זיכרונות, שאפשר להישען עליהם. הניגון, הכינרת, עצי הגן והרי גולן כולם נארזים לתמונת ה"שי", והמבט אל השי מאפשר רגעים של נחת והתרפקות.
23 שי / מילים: רחל. לחן: לוי שער ֲאֲעֹוֵלֵל ַּכֶַּגֶֶפֶן ְְׁשֵאִרִ ית ָהַרַַחַׁש ְוְֶא ְְׁשַלַח ִמְנְָחָה ָלְָך ִמִּזְִמַרַת ִלִִּבִי – ָּכָל ֶֶׁשַּיַד ָהֶעֶצֶב ֹלא ָע ְְקָרָ ה ִמֹּׁשֶֹרֶ ׁש, ֶֶׁש ְְּקִדִים־ַהַַּזַַעַם ֹלא ָָׁשַדַף עֹוד ִּבִי. ֲאַרֵַּפֵד ַהֶַּטֶנֶא ִזְִכְרֹונֹות ִּכִֶּנֶֶרֶ ת, ֶוֶֶרֶ ד ְְׁשֵמֵי ַהַֹּב ֶֹקֶר ֵּבֵין ֲעֵצֵי ַהַָּגָן, ְזְַהַב ַהַָּצֳָהַרִַיִם ְּבֶמ ְְרָחָב רֹוֵגֵַעַ ְוְִלִיַלְַך ָהֶעֶרֶב ַעַל ָהֵרֵ י גֹוָלָן. ֵזֵֶכֶר ֵלֵיל ַהַַּסַַהַר ַעַל ֶֶחְלְַקַת ַהַַּמִַיִם. זֹו ְּתְ רּוַעַת ָהֹא ֶֹׁשֶר ַּבֲַעֲלֹות ָיַָמַי, ְּכְִב ְְׁשִנִי תֹוַלַַעַת ָּבּה ֶא ְְקֹׁשֹר ַהֶַּטֶנֶא ְוְֶא ְְׁשַלַח ֵאֶלֶיָך – ֲה ִִת ְְׂשַמַח ַלַַּׁשַי? מסע בין מילות השיר בעמודים 119-123
24
25 מסע בין המילים "ִמִּלּים ֵהֵן ִּכְּסְאֹות־נֹוַחַ ָּבּרּוַחַ", כתבה המשוררת רחל חלפי. מילים הן משענת, והן אוויר, והן מעין עמוד פנימי להיאחז בו. לומר את המילה ״בוקר״ פעם אחת תוך כדי משפט, זה דבר אחד, אבל להיעצר ולומר ״בוקר״ שוב ושוב ושוב זה כבר דבר אחר לגמרי. בחלק הזה של החוברת אנחנו מבקשים ליטול מילים ולומר אותן שוב ושוב, לגעת בהן ולאפשר להן לגעת בנו. בחרנו מילים מתוך השירים המולחנים שהובאו בחלקה הראשון של החוברת, וכל מילה הפכה לשער שנכנסנו בו. מפגש ראשון עם כל מילה היה מפגש דרך רגע תנ״כי – פסוק ומבט קצר. מהתנ"ך הפלגנו הלאה אל התרבות העברית שחיה ממילים ומחיה את המילים שְמַחַיות אותנו. דניאל שרשבסקי
26
27 אּוַלַי ָצִרִ יְך ָלֵָתֵ ת ָלֶָזֶה עֹוד ְזְַמַן ָמָה ִיְִהֶיֶה ָיִָמִים ַיִַּגִידּו אּולַ ַ י צָרִ יְך לָתֵ ת לְזֶה עֹוד זְמן. ַה ּׁשֶמֶׁש הַּגְדֹולָה מֹופִיעָה ּתָ מִיד ּבַּז ַ ְמן הַּג ׁ ְשָמִים ּגַם הֵם ּבְסֵדֶר, יֹורְ דִים הֵם ּבְעִּתָ ם עֹולָם ּכְמִנְהָגֹו נֹוהֵג ׁשֹוקֵק ּבַ ַעֲצלְּתַיִם ֲאָבָל ַמֶַּׁשׁ ַ הּו ַּבֵּלֵב זֹוֵעֵק ֶאֶל ַהַָּׁשׁ ַמִַיִם. מסע בין מילות השיר ״אולי צריך לתת לזה עוד זמן״ השיר המלא בעמוד 7
28 זְ מַ ן "ַלַֹּכ ֹל ְזְָמָן ְוְֵעֵת ְלְָכָל ֵֵחֶפֶץ ַּתַַחַת ַהַָּׁשָׁמִיִם." )קהלת ג, א( קהלת הנסער מביט בהבל שסביבו ומבקש ָמָנוח, מבקש להטיל עוגן שיבלום את הסחרחורת שאחזה בו. הוא נזכר בשיר שכולו יציבות – לכל דבר זמן; עת ועת, עת ועת. הוא מתמכר לתקתוק השעון, נאחז בניגון, מתנדנד לפי הקצב. וההבל? גם הוא הבל הבלים.
29 ְְזַמ ַ ן עָשִ ׂ ַ ינּו לָנּו זְמן ְוְַהְַּזְַמַן ָעָׂשׂה ֹא ֶֹׁשׁר ְוְָהֹא ֶֹׁשׁר ָעָׂשׂה ְצחֹוק וְדִּבּור. ַאהֲבָה ֹלא עָשִ ׂינּו הִיא הָיְתָ ה ּבַּכ ֹל. לי עברון
30 אני זוכר כיצד לימדה אותי אמא לקרוא את המחוגים הללו לראשונה. בן שש הייתי וביקשתי ממנה שתקנה לי שעון. "אין לי כסף לשעון...", אמרה, ואחר כך ִה ְְתַרְַּכְָכָה, הוליכה אותי בידיה חוצה ואמרה: "אתה לא צריך שעון, ֵזֵייֶדֶה. תראה כמה שעונים יש בעולם." היא הראתה לי את צלו של האיקליפטוס, שבגודלו, בכיוונו ובצינתו אמר תשע בבוקר, את ָהַעְַלְַעִַּלִים האדומים של הרימון, שאמרו אמצע מרס, את השן שהתנדנדה בפי ואמרה שש שנים, ואת הקמטים הקטנים שבזוויות עיניה, שריצדו ואמרו ארבעים. "אתה רואה, ֵזֵייֶדֶה, ככה אתה בתוך הזמן. אם יקנו לך שעון, אתה תהיה רק על־ידו." כימים אחדים, מאיר שלו
31 רחל חלפי ֵאֵיֶזֶה סּוס ֶּפֶֶרֶ א ִנְִפָלָא ַהְַּזְַמַן ַרֲַעָמָה ִמ ְְתַאֶַּיֶֶנֶת ְּבְרּוחֹות ִנְִבָחָׁשֹות ֵעֵיַנִַיִם ִנְִׂשָׂרָ פֹות ְּבַסֲַעֲרֹות ַהֶַּׁשֶׁמֶׁש ְׁשִׁרִ יִרִ ים ָּכִָלִים ִמַּגְַעּגּוִעִים ְלְ ֶֶרַגַע- ְמְנּוָחָה ֶׁשׁל ּדֹוֵמֵם ְמֻפָּסָל ְּבִצָּפָ ְְרֵנֵי ַהַַּגֲַעֲגּוַעַ ֵאֵיֶזֶה סּוס ֶּפֶֶרֶ א ַאִַּמִיץ ַהְַּזְַמַן ַּדֲַהָרָ תֹו ְמִהִיָרָ ה ִמְּמִהִירּות- ָאְזְֵנֵינּו עֹוד ְׁשׁבּוָיָה ְּבַמַַּׁשׁק ַּפְַרְ סֹוָתָ יו ֵמֵרֵ אִׁשׁית ְמַחֶַּבֶרֶ ת קֹולֹות ֵמֵרֹוצֹו ִעִם ַמְַרְ אֹות ֶׁשָׁאְבְדּו ֵאֵיֶזֶה סּוס ֶּפֶֶרֶ א ַאְַכְָזָר ַהְַּזְַמַן ׂשֹוֵנֵא ֻאָּכִָפִים רֹוֵׁשׁף ּבֹוֵעֵט ֹלא מּוָכָן ֶׁשֵּׁנֵֵׁשׁב ָעָלָיו ֹלא מּוָכָן ְמַרֵַּטֵׁש אֹוָתָ נּו ְּבַצֲַהֲלֹוָתָ יו ַמִַּתִ יז סּופֹות ַרַק ְמָסֵרֵב ְמָסֵרֵב ָלֵָׂשׂאת אֹוָתָ נּו ַעַל ַּגַּבֹו ֶאֶל ְמחֹוזֹות ִּכִּסּוֵפֵינּו ִמ ְְתָמֵרֵ ד רֹו ֵֵקַעַ ֶנֱֶעַמַד ַעַל ַאֲַחֲ ִִרּיֹוָתָ יו ּבֹוֵטֵׁש ּבֹוֵעֵט ַמִַּפִיל אֹוָתָ נּו ֵמָעָלָיו ַרְַגְַלִַיִם ְלְַמְַעָלָה ַיְַׁשָׁבָן ְלְַמַָּטָה ַאַַּפִַיִם ְַאְַרָצָה איזה סוס פרא נפלא הזמן
32 ניגנת לי שיר על הגיטרה וקולך רעד רוח בי קמה, רוח שרה, והזמן כאילו עמד ואני עוד זוכרת כל טעם וריח את חלקת השדה לאור הירח קול התן מן הוואדי וכובד הפרי בבוסתן, דברים שרואים משם לא רואים מכאן. יענקל'ה רוטבליט, מתוך לקחת את ידי בידך
33 שעון שמש )?( המאה ה-1 לפני הספירה עד המאה ה-1 לספירה, חורבת קומראן, מדבר יהודה
34 ָק ָ ה ָע ָ ְזְ "ַוִַּיְִׂשׂאּו ְבֵנֵי ִיִ ְָׂשָׂרֵאֵל ֶאֶת ֵעֵיֵנֵיֶהֶם ְוְִהֵּנֵה ִמְצַרִַיִם ֹנֵֹסַעַ ַאֲַחֲֵרֵ יֶהֶם ַוִַּיִיְרְ אּו ְמֹא ֹד ַוִַּיְִצֲעֲקּו." )שמות יד, י( ויש שמתוך הצעקה ומתוך הקריעה נוצרים חיים. ויש שמתוך הצעקה ומתוך הקריעה עם נולד וקם.
35 ַּדַע, ֶֶׁשְּיְכֹוִלִין ִלְִצֹע ֹק ְּבְקֹול ְְּדָמָמָה ַּדַָּקָה ִּבְצָעָקָה ְּגְדֹוָלָה ְמֹא ֹד ְוְלא ִיִ ְְׁשַמַע ׁשּום ָאָדָם ְּכְָלָל, ִּכִי ֵאֵינֹו מֹוִצִיא ׁשּום קֹול ְּכְָלָל. ַרַק ַהְַּצָעָקָה ִהִיא ְּבְקֹול ְְּדָמָמָה ַּדַָּקָה ְוְֶזֶה יּוַכַל ָּכָל ָאָדָם, ְְּדַהְַיְנּו ֶֶׁשְּיְַצֵַּיֵר ְּבַמֲַחֲַׁשְַבּתֹו ַהְַּצָעָקָה ְוְִיִָּכֵָנֵס קֹול ַהְַּצָעָקָה ְּבַמֲַחֲ ָָׁשָבָה ִוִיַצֵַּיֵר ְּבַדְַעּתֹו קֹול ַהְַּצָעָקָה ַמַָּמָׁש ִעִם ַהִַּנִּגּון ְּכְ ֶֶדֶרֶ ְך ֶֶׁשּצֹוֲעִקִין, ְוְִיִָּכֵָנֵס ָּבֶזֶה ַעַד ֶֶׁשִּיְִצַעַק ַמַָּמָׁש ִּבְבִחִיַנַת קֹול ְְּדָמָמָה ַּדַָּקָה, ְוְׁשּום ָאָדָם לא ִיִ ְְׁשַמַע ְּכְָלָל. שיחות הר"ן
36 ֻ ֶֶּתֶרֶ ת ַהְַּגְַרְַנְְּדְיֹוִזִּיּות ַהְַּמֻי ֶׁשׁל ָּכָל ָָּדָבָר ֶׁשֵׁאֵיֶנֶּנּו ְצָעָקָה. אפרת מישורי
37 קפסולות מירה שטרן | 2022 דימוי לתערוכת היחיד של שטרן "תך שרשרת", צילום: אמי קנקה ולדרסקי
38 ִי ִ ם ַמ ַ ַׁמְַיְָמָה ָה ָּׁש ָצ ַהַ ּו ָא ַהַח ֶט ָנ תֹו ַהֶַּב ֵא ֹא ֹ ֶר ֵצ ֶמ ֹו א ַוַּי ַוַֹּיֹ ָׁשָ " ּוְסֹפ ֹר ַהַּכֹוָכִָבִים ִאִם ּתּוַכַל ִלְִסֹּפ ֹר ֹא ָֹתָ ם ַוַֹּיֹאֶמֶר לֹו: ֹּכ ֹה ִיְִהֶיֶה ְַזְַרֶעֶָך." )בראשית טו, ה( אותו הרגע, כך יספר אברהם לבניו, כך יספרו בנים לבניהם, אותו הרגע שינה את גורל האומה. אותה תנועה של הרמת מבט אל השמיים המכוכבים, אל שמי האין־סוף. לדורי דורות תיזכר הרמת המבט. אל השמיים. אל האין־סוף.
39 22:2 ,לפנות בוקר הַּכָח ֹל, הַּגָדֹול ּבַּׁש ַ ָמיִם ַנָפל עָלַי וְהִתְ מֹוטֵט. ּכָעֵת, אֲנִי סֹועֵד אֹותֹו ְּבִפִָּנָה ֲאֵפָלָה – ַ ַּבֲחֲ ֵֵׁשָכָה, ַעד יִתְ נַעֵר מֵעָפָר ַעד יִתְּפַּכֵחַ, ַעַד ֲעֲלֹות ַהַַּׁשַַחַר. ניקולא אורבך
40 אני מסוחררת כל כך. אלוהים, אתה מעמיד לפניי את חידת החידות, אני מודה לך על כך ויודעת שיש בי הכוח לעמוד מולה ולדעת שאין לה פתרון. עלינו להיות מסוגלים לקבל את חידותיך. אני חושבת שאני זקוקה לשינה של ימים רבים, כדי לשחרר לגמרי את רוחי. הרופא אמר אתמול שחיי הנפש שלי אינטנסיביים מדי, שחיי אינם ארציים דיים, שאני מרחפת כמעט בין שמיים לארץ וגופי אינו עומד בזה. יכול להיות שהוא צודק. אלוהים, מה שעבר עליי בשנה וחצי! והחודשיים האחרונים, היו כשלעצמם כמסכת חיים שלמה. וכל השעות שאמרתי עליהן: השעה האחת הזאת הייתה כמו חיים שלמים, ואני מוכנה לשלם עליה בחיי. הרבה שעות כאלה היו לי. ומדוע אסור לי לחיות בשמיים? הרי הם קיימים, ולמה שלא נחיה בהם? אבל בעצם נכון יותר לומר: השמיים חיים בתוכנו. השמיים שבתוכי, אתי הילסום
41 ִּכִ ָּמָ הֹון ְוְָהָיָה ִּבִי ִּכִָּמָהֹון ְוְֹלא ָהָיָה ּבֹו ַסַף ַסַף ְלְֵהָעֵצֵר ֹלא ָהָיָה ּבֹו ְוְַסַף ַׁשְַלְָוָה ֹלא ָהָיָה ּבֹו ְוְָעִׂשִיִתִ י ִּבִי ִסִּפִים ִסִּפִים. ְלְֵהָעֵצֵר ְוְִלְִרְ אֹות. ְוְִגִַּלְַפִּתִ י ִּבִי ְַמְַדֵרֵ גֹות ְַמְַדֵרֵ גֹות ִלְִרְ אֹות ָָׁשַמִַיִם ְוְ ֶֶקֶרֶ ן ַׁשְַלְָוָה ָנְָגְָעָה ִּבִי. מרים ברוך חלפי
42 כאן השמיים הם שלי כאן אני מרגיש כמו שאני רוצה לחיות, רוצה להיות בין התקוות שמשתנות כאן השמיים הם שלי. יגאל בשן מתוך שמיים
43 היפוך העולם אניש קאפור | 2010 פסל שעון חול מפלדה מלוטשת )ירושלים, דצמבר 2013 )של האמן הבריטי-הודי המפורסם
44
45 ָאָנּו ִנִָּפֵָגֵׁש ְּבְסֹוף ָ ְּדְָרִכִים ּו ְׁׁשֵאֵלֹות ִנִָּפֵָגֵׁש ְּבֹתֹם ָיִָמִים ַרִַּבִים, ּבְתֹ ַם הרְּבֵה לֵילֹות ַ אֲנִי יֹוד ַע ׁת שֶאַּתָ ה קָרֵב עַכ ׁ ְשָו אָבִיב חָלַ ַ ף, ק ַ יִץ נֶאֱסף ְוְַהֶַּגֶֶׁשׁ ם ָׁשׁב. מסע בין מילות השיר "מישהו" השיר המלא בעמוד 9
46 ֶר ֶ ְך ֶאֶה ֶאֶת ֲחֲמֹור ָאִחִיָך אֹו ׁשֹורֹו ֶּדֶ "ֹלא ִִת ְְר ֹנְֹפִלִים ַּב ֶ ֶַּדֶרֶ ְך ְוְִה ְְת ְ ַעַַּלְַמָּתָ ֵמֶהֶם ָהֵקֵם ָָּתִקִים ִעּמֹו." )דברים כב, ד( הדרך היא קו בין נקודה לנקודה. והדרך היא מראות ומפגשים ופתאוִמִים. ויש שור ויש חמור, ויש כבשה ואיילת. ויש אח. אל תתעלם.
47 מדי פעם אני שואל את עצמי מאיפה באים הסיפורים ואני לא כל כך יכול לענות. תראי, מצד אחד אני כן יודע, כי אני כל החיים חי חיי מרגל. זה כתוב ב"סיפור על אהבה וחושך". אני מקשיב לשיחות לא שלי, אני מסתכל על אנשים זרים, ואם אני בתור לקופת חולים, או בתחנת רכבת, או בשדה תעופה – אני אף פעם לא קורא עיתון. במקום לקרוא עיתון אני שומע מה אנשים מדברים, גונב קטעי שיחות ומשלים אותם. או שאני מסתכל על הבגדים , או מסתכל על הנעליים – נעליים תמיד מספרות המון. מסתכל על אנשים. מקשיב. ממה עשוי התפוח? עמוס עוז
48 "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול. "לא אכפת לי כל־כך לאן" – אמרה אליס. "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול. " – בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר. "בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה". אליס הרגישה שאין מקום לערער על זה, ולכן ניסתה שאלה אחרת. "איזה מין אנשים גרים כאן בסביבה?" "בכיוון ההוא", אמר החתול, מנופף בכפו הימנית, "גר הכובען, מסובב על כל הראש, ובכיוון ההוא", מנופף בכפו השנייה, "גר ארנביב, שמשתולל באביב. בקרי אצל מי שאת רוצה: שניהם מטורפים". "אבל אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים", העירה אליס. "אין לך ברירה", אמר החתול: "כולנו מטורפים כאן. אני מטורף. את מטורפת". "איך אתה יודע שאני מטורפת?" אמרה אליס. "זה ברור", אמה החתול, "אחרת לא היית באה לכאן". הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, לואיס קרול
49 ֹלא ָהַלְַכְִּתִ י ָָּתִמִיד ְּב ֶֶדֶרֶ ְך ַהֶַּמֶלְֶך, ֲאָבָל ַּכַָּמָה ַמְַלְכּות ּפֹוְגְִׁשִים ַּב ְ ְַּׁשִבִיִלִים. ְוְָכָל ַהַּקֹולֹות ֶֶׁשָאַסְַפִּתִ י ַּב ֶ ֶַּדֶרֶ ְך, הֹוְלְִכִים ָּכָאן ִאִּתִ י ִמִיִמִיִנִי ּוְׂשֹׂמֹאִלִי. יחזקאל רחמים *
50 השביל הזה מתחיל כאן בין סניף בנק למעיין לא סלול, לא תמיד מסומן השביל הזה מתחיל כאן. חוצה את העיר עולה על ההר ממשיך על הים ממשיך גם מחר חותך באוויר, בין הבתים יוצא אל האור, אל חיים חדשים לך עליו, עלה עליו עכשיו לך עליו, עלה עליו עכשיו מלאכי ציפורים מעליך מלווים את צעדיך מרחוק נדלק אור אל תסטה כדי שתוכל לחזור. אהוד בנאי, מתוך יוצא לאור