מזמושץ לירושלים

סיפורו של יורם )גוֹלדַוַוג( גולן יוזמה והפקה: דנה גובי . כתיבה ועריכה: חמוטל פרת מַזַמוֹשץ׳ לירושלים

יוזמה והפקה: דנה גובי כתיבה ועריכה: חמוטל פרת עיצוב ועריכה גרפית: רונית גיטלר ציורים: יורם גולן ציור העטיפה: יעקב פאפו לירושלים ְץ׳ מזַמוֹש סיפורו של יורם )גוֹלדוַוג( גולן

מזמושץ׳ לירושלים סיפורו של יורם )גוֹלדַוַוג( גולן יוזמה והפקה: דנה גובי ראיונות, כתיבה ועריכה: חמוטל פרת, ״לב הסיפור״ עיצוב ועריכה גרפית: רונית גיטלר-קמיל ראיונות: דיתה גולן דנה )גולן( גובי, ד״ר אורן גולן, שרון )גולן( פנר שלמה גובי מרדכי פלצור עו״ד ד״ר אורי הופרט ז״ל אלה ופרופ׳ אברהם אלכסנדרוביץ׳ שלמה שטרנפלד מקורות: זיכרונות יורם גולן הסרט ״זמושץ׳ - בעקבות התמונות האבודות״ )״שם היה פעם ביתנו״(, בהפקת ארגון יוצאי זמושץ' ודורות ההמשך, 2002 עבודת שורשים, אדם גובי, 2011 ראיון מוקלט עם נילי המאירי )מתוך האתר: ״מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי״( דבורה )גוָּלָה( גולדווג - שיחה מוקלטת הקלטה מערב הזיכרון שנערך בסינמטק תל אביב במלאת שלושים למותו של יורם, 6 ביוני 2013 ויקיפדיה הציורים והתצלומים באדיבות: ארכיוני משפחות גולן וגובי, מרדכי פלצור ושלמה שטרנפלד © כל הזכויות שמורות לדנה גובי אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר ספר זה או כל חלק ממנו אלא ברשות מפורשת בכתב מדנה גובי, com.gmail@gobidonna דאנאקוד: 2401015-800 הודפס בישראל | 2024

תוכן העניינים 7 מבוא 9 תודות 10 לוח כרונולוגי 13 עץ משפחה 14 מפה 17 שער ראשון ילדות ונעורים באירופה 19 פרק א // ילדות בַזַמוְֹשְץ׳, �ַָּפָדֹואה של המזרח 47 פרק ב // מלחמת העולם השנייה 65 פרק ג // טג׳יקיסטן 75 פרק ד // בחזרה לפולין החרבה 85 שער שני עלייה לארץ והקמת משפחה 87 פרק ה // חיים חדשים בישראל 99 פרק ו // חיי משפחה 117 שער שלישי חיי עבודה 119 פרק ז // מעברים 129 פרק ח // מנהל מרכז הסרט הישראלי 165 שער רביעי מעגלים נסגרים 167 פרק ט // חידוש הקשר עם פולין 183 פרק י // ״אינטלקטואל אמיתי״ 187 פרק יא // געגועים 191 סוף דבר 198 מקורות

4 |

| 7 מבוא בעלי ואבינו האהוב יורם גולן הלך לעולמו לפני עשור. במשך השנים ביקשנו ממנו לא פעם לכתוב ולהנציח את סיפורי חייו המרתקים, שאת חלקם הכרנו וחלקם נותרו עלומים. הוא תמיד התחמק בתירוצים שונים, ובעיקר אמר שרצה לחסוך מאיתנו את הצער. יום אחד, לאחר פרישתו, נעתר והחל במלאכת הכתיבה. וכך כתב: מספר פעמים נתבקשתי על ידי בני משפחתי וידידיי להעלות את קורות חיי על הכתב. השורות האלה מעידות שנעניתי לבקשתם, ושאולי גם נכנעתי לאיזה צו פנימי הטמון בכולנו, שלפיו אנו שואפים להעביר לדורות הבאים איזה מסר על קיומנו. העולם מלא מסרים כאלה, החל מציורים על קירות המערות ועד לפירמידות, למיליוני כרכי ספרים, למצבות ולאנדרטאות. אלה שביקשו שאכתוב את סיפורי התייחסו בעיקר לתיאור הישרדותי בזמן מלחמת העולם השנייה, הודות למאסר והגליה לברית המועצות דאז. סירבתי להתייחס לסיפור הזה למרות היותו מעניין ביותר. לאור העוצמה הטרגית של הסבל שהיה מנת חלקם של אחינו תחת עול הכיבוש הגרמני נראו לי התלאות שעברו עלינו כפיקניק. בנוסף, כולנו חיינו בתקופה של "ציונות מגויסת" שדרשה מאיתנו להתנתק מסיפורי העבר כדי לרכז את מבטנו קדימה, לעתיד. היום האופנה הפוסט ציונית מעודדת דווקא טיפול בזיכרונות העבר, ורואה בה חיזוק לזכותנו והשראה למחשבה על העתיד. ״

8 | קושי נוסף הוא, שתמיד ראיתי את עצמי כלא מוכשר לכתיבה יצירתית... באופן פרדוקסלי, רב-לשוניותי לא אפשרה לי להסתמך באופן יסודי על לשון אחת. אני ניגש לכתיבה בלי אמביציה שכתביי יראו אור או שיש בהם ערך היסטורי. אני מנסה למסור למשפחתי קצת מהאווירה של האירועים שבהם השתתפתי, לעשות להם היכרות עם בני משפחתי שהלכו לעולמם ולאפשר הצצה לעולם שהיה ונעלם לתמיד. כאחד הנציגים הבודדים של הדור הצעיר של יהודי זמושץ', הדור שחי בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, אני רואה חובה אישית לספר את סיפורם של אלה שנחרץ גורלם לשתוק. הייתי רוצה שהכתוב ישמש כמצבה לבני המשפחה האומללה שלי, שהלכו לעולמם בצורה כה טרגית בימי מלחמת העולם השנייה: בני משפחות גוֹלדַו ַ וג, ַשַׁ ִּפִ ירֹו וֵא ֵ יְנְ לי ְְנֶד ֶ ר, שנרצחו על ידי הרוצחים הנאצים. יורם לא הספיק לסיים את כתיבת הסיפור, ולנו לא נותר אלא להשלים את מלאכתו. היום, עשור אחרי מותו, ניסינו לשחזר את קורות חייו בעזרת אנשים שהכירו אותו בתקופות שונות ואהבו אותו. הם נרתמו בשמחה, העלו זיכרונות משותפים, תיארו את יורם מנקודת מבטם ונתנו ֶֶהקֵשֵ ר לאירועי התקופה. בספר משולבים איורים שלו מתקופות חייו השונות. ״

| 9 תודות אנו מודים לאבר'שה ואלה אלכסנדרוביץ', לאורי הופרט ז״ל, למרדכי פלצור ולשלמה שטרנפלד על תרומתם הרבה לספר. תודה לדוברים בערב הזיכרון שקיימנו בסינמטק תל אביב כחודש אחרי פטירתו של אבא, אשר דבריהם משולבים כאן – קולט אביטל, איתן אבן, יעקב גרוס, נילי המאירי, ישראל )איסי( שק. תודה לאהובינו שלמה, אדם, רונה, טיה, אמה, טל, דין וענבל. תודה לחמוטל פרת, חברה ותיקה, אשר ראיינה, ארגנה, כתבה וערכה את החומרים. תודה לרונית גיטלר אשר עיצבה את הספר בכישרון ויצירתיות. היום, כשנשלמה המלאכה, זכינו להכיר ולהבין את יורם מנקודות מבט נוספות, ולהעריך אותו אף יותר. בספר הזה אנו מקיימים את צוואתו להקים זכר לבני משפחתו-משפחתנו שנספו בשואה, ולעולמם שהיה ואיננו עוד. באהבה ובגעגועים עמוקים, דיתה, דנה, אורן ושרון

10 | יורם גולן נולד בל ּוְּּב �ּוְּּבְ לין, פולין, בשם י ּוֶּרֶּוֶּרק ֶיֶזֶ'ֶה )Jerzy )גֹולדַוַוג, להוריו יחיאל ודבורה )ג ּוָּלָה( גולדווג. הוא גדל בַזַמוְֹשְ ץ' עד גיל עשר מלחמת העולם השנייה, פלישת הנאצים לפולין י ּוֶּרֶּוֶּרק והוריו בורחים מזרחה אך נאסרים על ידי הרוסים ומוגלים לסיביר. מרבית המשפחה המורחבת נספית בשואה שחרור מחנה העבודה בסיביר. יורק והוריו נמלטים לֶלִֶנִינ �ַּבַד, טג'יקיסטן המשפחה חוזרת לפולין ומוצאת חורבן מעבר לווינה, שם יורק לומד אדריכלות, ובהמשך הנדסת חשמל בז'נבה הקמת מדינת ישראל גולה ויחיאל עולים ארצה ומתיישבים בקריית מוצקין, גולה עוברת תאונת דרכים יורק עולה לישראל ומשנה את שמו ליורם, המשפחה עוברת לתל אביב שירות צבאי בשלישות הראשית לימודי כלכלה ושיווק באוניברסיטת תל אביב עבודה בקופת חולים כללית כסטטיסטיקאי היכרות עם ִד ִ יָתָ ה )יהודית( קולודני נישואים לדיתה. מינוי לתפקיד מנהל מחלקת שיווק לתייר, משרד התיירות הולדת דנה, מינוי לתפקיד קונסול לענייני תיירות בחוף המערבי של ארצות הברית, החלפת השם לגולן חזרה לארץ, הולדת אורן, המשך ניהול מחלקת שיווק לתייר, מגורים בתל אביב הולדת שרון מינוי לתפקיד קונסול לענייני תיירות לבוסטון והסביבה מינוי לתפקיד קונסול לענייני תיירות בחוף המזרחי של ארה״ב, המשפחה עוברת למנהטן, ניו יורק חזרה ארצה, לירושלים. עבודה במשרד התיירות 1929 1939-1945 1939 1941 1946 8-1947 1948 1949 1952 1955 1959 1961 1963 1964 1969 1971 1972 1974 1977 אירוע משפחתי לוח כרונולוגי אירוע היסטורי

| 11 מינוי לתפקיד הממונה על מרכז הסרט הישראלי במשרד התמ"ת. חבר ועדת הפרס לסרטים ישראליים מצטיינים, יו"ר הקרן לעידוד הסרט הישראלי מטעם התאחדות ענף הקולנוע עד יומו אחרון, מקים ומפעיל הדוכן הישראלי ביריד ובפסטיבלי הקולנוע בקאן וברלין ובשווקי מפתח בעולם תאונת דרכים שבה דנה נפצעת. פטירת יחיאל גולדווג דנה נישאת לשלמה גובי חבר בצוות ההקמה של האקדמיה הישראלית לקולנוע וחבר בהנהלתה עד יומו האחרון. מיוזמי חוק הקולנוע טקס פרסי אופיר הראשון חידוש יחסים דיפלומטיים בין ישראל ופולין פטירת דבורה )גולה( גולדווג פעיל בארגון יוצאי זמושץ', מיוזמי ומבצעי חידוש בית הכנסת בזמושץ' ובטיפוח יחסי ישראל-פולין הולדת אדם, הנכד הראשון, בן לדנה ושלמה גובי הולדת רונה, נכדה ראשונה, בת לדנה ושלמה גובי קבלת פרס על מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה. השתתפות בטקס הסרת הלוט לשחזור בית הכנסת בזמושץ' והפיכתו למרכז תרבות ליהדות האזור. המרכז נפתח למבקרים ב-2011 שרון נישאת לטל פנר אורן מקבל תואר דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים הולדת הנכדה טיה, בת לשרון וטל פנר הולדת הנכדה אמה, בת לשרון וטל פנר ניהול הדוכן הישראלי בפסטיבל הסרטים בברלין יורם גולן נפטר בגיל 83 ב-31 באפריל 2013 ונקבר בבית העלמין בקריית ענבים. הותיר אחריו את אשתו דיתה, שלושה ילדים – דנה, אורן ושרון וארבעה נכדים – אדם, רונה, טיה ואמה הענקת פרס העריכה על שם יורם גולן במסגרת פסטיבל הקולנוע של סינמטק ירושלים ב-2022 נולדה נינתו הראשונה אן לנכדתו רונה ולבן זוגה דין פאר, וב-2023 נולדה אלה לנכדו אדם ולבת זוגו, ענבל לידן 1978 ואילך 1980 1985 1990 1993 1986 שנות ה-80-90 1989 1990 2004 2006 2007 2008 2011 2013 31 באפריל 2013 2014 2023-2022

עץ המשפחה יחיאל גולדווג שלמה ? פרלה דוד רוזן חיים פאלק )פרד( בתיה משה )מייטק( ? מלה גרשון )חיינך( שפירו דבורה )גוָּלָה( שפירו פאלק )פרד( שרה )סאלה( ישראל אדם מרגלית )גולצ'ה( אריה לוין טיה אלה אן רונה אמה דין פאר אדם ענבל לידן חנה שני ילדים )חנצ'ה( שני ילדים ? רות אביגדור אינלינדר נישא לאחותה של חוה מייזלס יהודית )דיתה( קולודני יורם גולדווג גולן שלמה גובי דנה גולן אורן גולן שרון גולן טל פנר חוה לבית מייזלס משה דוד שרה יוסף שפירו גולדווג לבית גולדווג נספו בשואה

14 | מסעות יורם גולן והוריו | 1952-1939 נהר הוולגה יושקר אולה אירן קירגיזסטן ברית המועצות סיביר אוזבקיסטן קזחסטן טג׳יקיסטן אפגניסטן טורקמניסטן הים הכספי טשקנט לנינבד אומסק אסינו טומסק נובוסיבירסק שטח פולני שסופח לברית המועצות, אוגוסט 1939 שטח פולני שסופח לגרמניה, אוגוסט 1939 פולין ערב הפלישה הגרמנית, ספטמבר 1939 גבול פולין אחרי המלחמה, 1945 גרמניה ברית המועצות המסלול מזמושץ' ללנינבד דרך סיביר, 1939-1941 מסלול שיבת המשפחה לפולין ועליית ההורים לישראל, 1946-1949 מסלול עלייתו של יורם לישראל, 1947-1952 רכס הרי אורל

| 15 ורשה וילנה ורצלוב מינסק ברסט וינה אִ יוֵורֵ יאַ ה לובלין ביטום קרשניק לודז׳ חרקוב קייב מוסקבה אוקראינה פולין גרמניה ליטא לטביה אסטוניה איטליה יוון טורקיה הים השחור לבוב ישראל ק. מוצקין תל אביב ירושלים מעבר דרך האלפים זמושץ׳ אוסטריה ז׳נבה שוויץ בלרוס צ׳כיה סלובקיה רומניה הונגריה ביאליסטוק גדנסק

שער ראשון ילדות ונעורים באירופה

| 19 א ילדות בַזַמוְֹשְ ץ׳, ּפ ֹ ַָדואה של המזרח יורם י ּוֶּרֶּוֶּרק ֶיֶֶז׳ה )Jerzy )גֹול ְְדַוַוג נולד ב-6 ביוני 1929 בלובלין, בן יחיד להוריו דבורה )ג ּוָּלָה( לבית שפירו ויחיאל גולדווג מַזַמוְֹשְ ץ׳. הוא חי וגדל בזמושץ׳ עד גיל עשר, עת פרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים פלשו לפולין. הייתה לו משפחה ענפה - סבים וסבתות, דודים ודודות - שחיו חיי קהילה ומשפחה שוקקים בזמושץ׳, בלובלין, בלבוב ובוורשה. בשנת 1986 ביקר לראשונה אותו ילד, שלימים הפך לישראלי בשם יורם גולן, בעיר הולדתו זמושץ׳, 47 שנה אחרי שנאלצו הוא והוריו להימלט ממנה מאימת הנאצים הכובשים. כמעט כל היהודים שנותרו אז בעיר, ובני משפחתו בתוכם, נספו בשואה. היום לא נותר זכר לקהילה היהודית הגדולה והשוקקת שחייתה שם בימי ילדותו.

בית העירייה בזמושץ'

| 21 ״תפאורה בתיאטרון בלי שחקנים״ זמושץ׳, 1986 יורם גולן 1 > השנה היא 1986 .מונית מביאה את אשתי ואותי לקצה הכיכר המרכזית של זמושץ׳. אנחנו פוסעים קדימה. הכיכר הקסומה מוקפת בבתים ציבוריים בשלל צבעים, מעוטרים בפסלונים וקשתות מרהיבות. לפנינו בניין יפהפה של העירייה עם מגדל מרכזי ומגדלונים שנצפו מתוך הערפל שעטף את מרכז העיר, מעל נופי ילדותי... נוף שנשכח ובכל זאת כה מוכר. ואז הכתה בי הכרה פתאומית שמשהו חסר... שלפניי רק תפאורה. בתיאטרון שלפניי אין שחקנים. זמושץ׳ בלי תושביה שנרצחו היא רק קליפה ריקה מתוֶכ ֶ ן, תזכורת עצובה של הטרגדיה שהתרחשה כאן. אשתי אומרת שהחוורתי. נפלה עליה חרדה שמא יקרה לי משהו רע, אך התגברתי על רגשותיי וברגע הזה, נדמה לי, החלטתי לעשות דבר מה להנצחת העולם שחרב. במוחי נוצר מעין Back Flash של חיי. 1 מתוך סיפור חיים שהחל יורם לכתוב לבקשת משפחתו ב-2012 ולא הספיק לסיים. החזית המזרחית של כיכר העיר בזמושץ', מראה מבין העמודים, 1925 בקירוב

22 | ״עיר קטנה ויפהפייה״ קצת היסטוריה יורם < כמה הערות על זמושץ׳. זוהי עיר קטנה ויפהפייה שנבנתה בשנת 1582 על ידי הרוזן יאן ַזַ מֹוְְיְס ְ קי, קנצלר וראש צבא פולין שחונך באיטליה והושפע מהרעיונות ומהסגנון של הרנסנס. זמויסקי החליט לבנות עיר אידיאלית. העיר נבנתה על הקרקע שלו ובמימונו. תכנן אותה אדריכל איטלקי ועד היום עומדים ונשמרים בניינים יפים וביניהם העירייה, הכנסייה ובית הכנסת, כולם צבעוניים, עשירים בעיטורים. נדמה לי שליופי המיוחד של זמושץ׳ הייתה השפעה רבה על תפיסת היופי שלי. מפת העיר זמושץ' מ-1617 : בית העירייה בית ילדותו של יורם הרובע היהודי בית הכנסת ארמון זמויסקי

| 23 כיכר העיר זמושץ' היום, אחרי ששופצה

24 | ״אי קטן של סובלנות״ זמושץ׳ )בפולנית Zamość )היא עיר במחוז לובלין שבדרום-מזרח פולין, השוכנת כ-240 ק״מ דרומית-מזרחית לוורשה, בלב אזור מיוער בגובה כ-200 מטר מעל פני הים. זמושץ׳ נוסדה בסוף המאה ה-16 על ידי האציל, המצביא והמדינאי יאן זמויסקי )Zamoyski Jan ,)שהחליט לבנות על אדמותיו הפרטיות עיר פרטית, בסגנון איטלקי, שתהווה מרכז סחר. לשם כך שכר את האדריכל האיטלקי מוראנדו. הקמת העיר נמשכה תשע שנים, מ-1582 ועד 1591 ,והיא חולקה לשני מוקדים; במערב - אזור מגורים לבני משפחת זמויסקי ולאצולה, ובמזרח - אזור מגורים ומרכז מסחרי הבנוי סביב שלוש כיכרות המסודרות בטור. בשל אופייה זכתה העיר לכינוי ״ �ָּפָדֹואה של המזרח״. יאן זמויסקי, מייסד העיר זמושץ', 1582

| 25 יאן זמויסקי היה בתקופה מסוימת אחד האנשים החשובים ביותר באירופה. הוא היה ראש ממשלת פולין-ליטא והקנצלר של כל מזרח אירופה, אדם חזק ועשיר מאוד. את השכלתו רכש באיטליה, והיה לו תפקיד מכריע בהכנסתם לפולין של רעיונות הומניסטיים, שאותם הוא יישם במדיניותו הלאומית והמקומית. בהתאם למדיניותו הנאורה והסובלנית, הוא הזמין גם בני לאומים אחרים שלא היו פולנים או קתולים להתיישב בעיירה, ביניהם ארמנים, יוונים, איטלקים, הונגרים, סקוטים ויהודים, ובכך חיזק את כלכלת העיר ותרבותה. זמויסקי היה מעוניין ברופאים יהודים והזמין אותם להגיע ממקומות רחוקים בהבטיחו להם שוויון זכויות. כך, בעידן שבו בארצות קתוליות אירופאיות אחרות רדפו יהודים ופרוטסטנטים, הייתה זמושץ׳ מעין אי קטן של סובלנות. ראשוני היהודים שהתיישבו בזמושץ׳ בשנת 1588 היו יהודים מרחבי האימפריה העות׳מנית ומוונציה. הם קיבלו שוויון זכויות )בין היתר פטור ממס למשך 25 שנים(, והורשו לייסד קהילה משלהם, שאליה יקלטו רק יהודים ספרדים או פורטוגזים – כי הם היו בעלי קשרי מסחר מפותחים. הותרה להם בעלות על בתים, בניית בית כנסת מלבנים, מקווה ובית עלמין. מבחינה כלכלית היו רשאים לעסוק ברוב התחומים, ואפילו לשאת נשק. היהודים התגוררו ברובע היהודי. מאז עברה העיר תהפוכות רבות. היא עברה מיד ליד, נכבשה על ידי רוסיה והייתה חלק מהאימפריה הרוסית עד סוף מלחמת העולם הראשונה. ב-1821 נרכשה העיר מידיה של משפחת זמויסקי על ידי אוצר המדינה. במאה ה-19 חל גידול במספר היהודים בעיר, ובאמצע המאה היוו היהודים בזמושץ׳ למעלה ממחצית תושבי המקום. ב-1913 ,ערב מלחמת העולם הראשונה הם היוו למעלה מ-%68 - הריכוז השלישי בגודלו )אחרי לובלין וחלם( במחוז לובלין של אותם ימים.

26 | מלחמת העולם הראשונה ואחריה ב-1914 ,עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, התחוללו בעיר קרבות. היא נכבשה ועברה מיד ליד בין האוסטרים לבין הרוסים. בנוסף על נזקי המלחמה סבלו היהודים בעיר גם מהתנכלויות וממחלות. בתום המלחמה, ב-1918 ,זכתה פולין לעצמאות, וזמושץ׳ הייתה לחלק מהרפובליקה הפולנית. סמוך לקבלת העצמאות ביצעו שוטרים פולנים פוגרום ביהודי העיר, רצחו ובזזו את רכושם. למרות השפל הכלכלי והמדיניות האנטי יהודית של הממשלה, בתקופה זו חלה עלייה משמעותית במספר היהודים בעיר. בשנים האלה רוב היהודים היו שכירים בבתי עסק קטנים או פועלי תעשייה, ורבים נזקקו לסיוע כספי מהקהילה. הם היו מאורגנים באיגודים מסחריים ומעורבים גם בפעילות ציונית.

| 27 למעלה: יהודים בכיכר העיר בזמושץ'; למטה: בשדרת חנויות; בעמוד הימני: רחוב הארמנים )Ormiańskie ) בזמושץ', כפי שצולם ממדרגות בית העירייה בתחילת המאה ה-20 .בפתח החנות ניתן לזהות חייל רוסי במדים לבנים

28 | ״משפחת סוחרים יהודית״ תולדות המשפחה בתקופה זו חיה בזמושץ׳ ובסביבותיה משפחתו הרחבה של יורם: משפחות גולדווג, ַש �ִּפִ ירֹו, ֵאֵ יְנְליְנֶֶדר ואחרות. בנ י המשפחה היו סוחרים ואנשי עסקים, שדאגו לשמור על אחדות המשפחה ועל נכסיה, לעיתים בעזרת נישואים עם בני משפחה בדרגת קרבה שנייה. יורם2 > משפחתי הייתה משפחת סוחרים יהודית. סבי מצד אבי נולד בזמושץ׳ והיה בעל משרד להובלה ימית. אבי, אף הוא יליד זמושץ׳, עבד אצל אביגדור אינלינדר, שנחשב ליהודי העשיר ביותר בעיר. אחרי זמן מה אבי עזב את המשרה הזו והקים בית מסחר לטקסטיל. שנת הולדתי הייתה שנת מפולת כלכלית. לקראת מועד לידתי חששה אמי שבעיר קטנה כמו זמושץ׳ לא תקבל את העזרה המתאימה ליולדת לא צעירה )היא הייתה בת 28 ,גיל שנחשב באותה התקופה כגיל מתקדם ליולדת(, ולכן נסעה ללדת אותי בלובלין, בבית אחותו של אבי, מלה שפירו ובעלה חנוך שפירו. אחרי הלידה וברית המילה חזרו הוריי איתי לזמושץ׳ ושם ביליתי את ילדותי, עד גיל עשר. דיתה גולן < גּולָ ה, אמו של יורם, הייתה אישה קטנה וחכמה. גיל 28 נחשב אז גיל מאוחר ומסוכן ללדת, ולכן שלחו אותה לגיסתה בלובלין. יחיאל היה יהודי טוב, תם, בקי בלימודים תורניים. הוא קרא שש פעמים את כל סדרי המשנה ונחשב לתלמיד חכם. יורם היה להם בן יחיד. 2 פרק זה ערוך מתוך הזיכרונות שיורם גולן התחיל לכתוב, ומתוך הנאום שנשא בטקס חשיפת הלוט מעל בית הכנסת המשוחזר בזמושץ׳. את הנאום קרא ידידו טוביה סער, שהיה דובר משלחת ישראל לאו״ם, בערב הזיכרון ליורם שהתקיים בסינמטק תל אביב, יולי 2013.

| 29 יורם < הוריי היו בני דודים. נישואין בין קרובים בדרגת בני דודים היו מקובלים מאוד בעבר במשפחות יהודיות וגם בקרב לא יהודים. רק במחצית המאה העשרים התגבשה דעה שזה עלול לגרום לנזק ביולוגי לצאצאים. בכל אופן, במשפחת גולדווג )משפחת אבי( ושפירו )משפחת אמי( היו כמה מקרים של נישואין כאלה, ולא היו שום מקרים של בעיה גנטית. שתי המשפחות הצטיינו בבריאות ובאריכות ימים. בני משפחת גולדווג היו בדרך כלל עדינים, אינטליגנטיים, עם נטיה לאידיאליזם וללא נטיה פרקטית... לעומתם, אנשי משפחת שפירו הצטיינו במזג סוער יותר, הרפתקני ומעשי. אני מדבר כמובן בהכללות. מימין: יורק עם אמו גולה. משמאל: עם אביו יחיאל, אמצע שנות ה-30

30 | אמי, שהייתה בת למשפחת שפירו מצד אביה )יוסף שפירו(, הייתה מצד אמה גם בת למשפחת גולדווג. היא הייתה אישה משכילה מאוד, למדה משפטים באוניברסיטת ורשה וחינוך בסמינר מכובד בזמושץ׳. ירשתי ממנה את המטען האינטלקטואלי, את הרגישות ליופי, את אהבת הזולת ואת ההבנה לסבלם של אחרים. אבי היה בן אדם שונה לחלוטין. בקי במסורת היהודית, איש דתי אך ליברלי בהשקפותיו. מעולם לא הפעיל לחץ דתי על אחרים. בבית דיברו יידיש ופולנית. יורק עם אביו, יחיאל, אל מול המראה בביתם, 1936( בקירוב(

| 31 משפחת שפירו: סבא יוסף וסבתא שרה יורם < כעת נתבונן במשפחה המורחבת יותר. סבי מצד אמי, יוסף שפירו, היה איש עסקים בקרשניק3( בין זמושץ׳ ולובלין(, שם נולדה אמי. לפני מלחמת העולם הראשונה מזרח פולין הייתה חלק מהאימפריה הרוסית, וסבא היה ספק של הצבא הרוסי. בהיותו בקי בשפה הרוסית ובשפה הפולנית כאחת, הוא תיווך בין הפריצים )בעלי האחוזות( הפולניים והקצונה הרוסית, וידע להתחבב על שני הצדדים. סגנון חייו היה שונה מהמקובל אצל היהודים בתקופתו. יוסף שפירו רכב על סוס והיה תמיד חמוש באקדח. בנוסף לעסקיו בתחום אספקת ציוד לצבא ניהל משק משלו, והייתה לו גם טחנת קמח המופעלת במים. לסבי יוסף ולסבתי שרה היו בת )אמי( ושלושה בנים: שלמה, משה )מייטק( וחיים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נפלו עליהם שורה של אסונות. סבתי שרה נפטרה, והצבא הרוסי בנסיגתו החריב את הבית ואת הרכוש. אחרי מותה עבר סבי לגור בלובלין, שעקב המלחמה הייתה תחת כיבוש אוסטרי עם משטר צבאי חמור, ועסק במסחר. אמי היא שטיפלה בשלושת אחיה. 3 קרשניק היא עיר מחוז בפרובינציית לובלין שבפולין, על גדות נהר סטרוז׳נקה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. שרה שפירו, סבתו של יורק מצד אמו

32 | אביא כאן אפיזודה מעניינת מפעילותו בלובלין: סבי רכש כמות מסוימת של סוכר מבלי לדווח על שווי העסקה. הדבר נודע לשלטונות וסבי נעצר. אמי )שהייתה בת 15 )הייתה צריכה לדאוג לשחרורו ובנוסף לטפל בשלושת האחים הקטנים. בתקופת המאסר סבי רכש לו מעמד של בכיר בין האסירים, וקיבל רשות לצאת לעיר לקנות מצרכים שונים עבור יתר האסירים. הוא ישב בתא בודד, אך יום אחד הביאו לתאו עוד אסיר, קצין אוסטרי צעיר שהסתכסך עם הקצין הממונה עליו. הבחור היה יהודי מהמעמד הגבוה בווינה. סבי התיידד איתו וביקש מאמי להביא גם בשבילו דברי מאכל מהבית. סיבת הסכסוך הייתה מלצרית שעבדה במסעדה בלובלין, ששניהם חיזרו אחריה. הקצין הצעיר היה מאוהב בה ורצה להתחתן איתה. סבי הצליח לשכנע את הצעיר לנטוש את האהבה הבלתי אפשרית עם המלצרית. הוא הסביר שאין טעם להביא אותה לווינה, שם לא יקבלו אותה בסביבה המיוחסת של משפחתו. אחר כך הציע לו תכנית התפייסות עם הממונה עליו. אורגנה ״סולחה״ שבעקבותיה בוטלה התלונה והקצין הצעיר שוחרר מהכלא. אחרי תקופה קצרה סבי הוזמן למשרד הכלא, שם מסרו לו שני מכתבים. באחד הודעה על שחרורו, ובשני – רישיון יבוא לסוכר אשר ארגנה לו משפחת הקצין כמחוות תודה... בתום המלחמה עבר סבי יוסף לגור בלודז׳, בירת הטקסטיל הפולנית. בלודז׳ גר קרוב משפחה )אביו של מייקל גולדוויי( שהקים חברת הובלה בשם ״שותפות לובלין״. החברה פיתחה שיטת הובלה ״מדלת לדלת״, שהייתה מהפכנית באותה תקופה; הם הובילו במשאיות את דברי הטקסטיל מבית החרושת עד לחנות הקמעונאית, בניגוד לנהוג אז. ל״שותפות לובלין״ הייתה הצלחה ובשנת 1939 הצטרף אליה סבי,

| 33 ששמח על גורלו ולא דיבר אף פעם על כך שירד מנכסיו ושבעבר היו חייו מאושרים יותר. דודי שלמה נשא אישה שהתייחסה יפה לסבי והם חיו חיים שקטים ויחסית מאושרים. מספרים על ״חוכמה״ שלי, שכאשר הציעו לי מתנה כלשהי הגבתי, ״אין צורך, דוד שלמה כבר קנה לי״. משה )ְמ ְ יֶֶיֶט ֶ ק(, שלמד הנדסת מכונות, הקים בית חרושת לגרביים בלודז׳, התחתן ונולד לו בן, זיגמונט. אחר כך הוא התגרש וחי בודד. חיים, האח הקטן, הצליח פחות. הוא עבד בתור מנהל חשבונות בלבוב ולעתים קרובות נהג לבקר בביתו של שלמה ובביתנו. משה )מייטק( שפירו, דודו של יורק מצד אמו

34 | משפחת גולדווג: סבא משה דוד וסבתא חוה )לבית מייזלס( יורם < סבי מצד אבי, משה דוד גולדווג, היה איש אדוק מאוד – חסיד של האדמו״ר מאלכסנדר )עיירה ליד לודז׳(. בעבר הרחוק יותר היה לו משרד להובלה בזמושץ׳ אבל בתקופת ילדותי עבר לגור בלובלין, שם היה שותף לבית מסחר לבדים. משה דוד גולדווג, סבו של יורק מצד אביו

| 35 סבתי הייתה חוה לבית מייזלס )סבא רבא שלה היה הרב דב מייזלס, שהיה דמות חשובה בהיסטוריה של יהודי פולין(. פעם כשחיטטתי קצת במגרות של אבי נתקלתי במדליה מוזרה עשויה ברונזה ועליה הכתובת, ״לֵח ֵ רּות שלנו ושלכם״. אבי הסביר לי שזאת מדליה לכבוד הרב ַמ ַ ייֶזֶ לס אשר שירת את העם הפולני ואת הקהילות היהודיות. זכרתי את המדליה הזאת כשצעדתי שנים אחר כך ברחוב מייזלס בקראקוב. את סבי משה דוד ואת סבתי חוה הייתי פוגש רק בביקורינו בלובלין, ואת סבי שפירו בביקורינו בלודז׳. בלובלין היו לי דודים ודודות. דודה מלכה )מלה, מלצ׳ה(, אחות אבי, נשואה כמובן לשפירו )חנוך, ״חיינך״ שפירו( עם חמישה ילדים: ישראל )איזו(, שרה )סאלה, ״סאלק״(, מרגלית )גולצ׳ה(, אדם ופאלק )פרד, ״פרצ׳ק״(. בביתם נולדתי ואצלם התגוררנו בביקורינו בלובלין. היו גם דוד פאלק, אח של אבי, אשתו בתיה )בסיה( עם שני ילדים, ואחות פרלה עם בתה חנה )חנצ׳ה(. הרב דב מייזלס, מאבות המשפחה

36 | קיט בטבע. מימין: יורק עם אמו גולה; משמאל: יורק נישא על גב אביו יחיאל ההיכרות בין הוריי, יחיאל וגולה יורם < לאבי יחיאל הייתה השכלה תורנית רחבה אבל הוא היה גם בקי בספרות רוסית ונהג לדקלם שירי פושקין, לרמונטוב, גריבוידוב ועוד. יום אחד, בהיותו עדיין רווק, ביקר אבי אצל דודו יוסף שפירו )שבהמשך הפך להיות סבי( ושם פגש את בתו )אמי(, אז נערה, גּולָצ ָ ׳ה בת ה-14 .הוא התרשם ממנה מאוד וכנראה שזו הייתה התחלה של אהבה שנמשכה עד סוף ימיו. אבי נפגש עם אמי בהזדמנויות רבות ושלח לה מכתבי אהבה אין סוף. בסוף הם נישאו, כנראה בזמושץ׳.

| 37 אלה אלכסנדרוביץ׳ 4 > גולה, אמא של יורם וּפֹוָל ָ ה אמי היו בנות דוד, והיו מאוד קרובות זו לזו, יותר משתי אחיות. הן הכירו בלובלין או בזמושץ׳ כנשים צעירות, וכשחזרו לפולין אחרי השואה נפגשו שוב, במקום ארעי קרוב לוורשה. הקשר נשמר כשגולה עלתה לארץ, ואחרי שאמא שלי הצטרפה. המשפחה שלנו קטנה מאוד. יּוֶר ֶ ק – כך נקרא בבית כילד, כנער, הוא לא בן דוד ישיר, אבל הקשר שלי איתו התחיל עוד מהבית שלו, מההורים. הדוד אביגדור ֵא ֵ יְנְ לי ְְנֶד ֶ ר יורם < הדוד של אבי, אביגדור אינלינדר, נחשב לאיש הכי עשיר בזמושץ׳. הייתה לו חנות סיטונאית גדולה לטקסטיל, ואבי עבד בה עד שהפך לסיטונאי בדים בעצמו. היו לו עיסוקים מגוונים נוספים: בין היתר היה לו בנק קטן, סוכנות למכירת כרטיסי הגרלה )בשותפות עם הרבי מגור(, מפעל ללבנים, בית מגורים גדול בלבוב, שני בתים בזמושץ׳ וחווה חקלאית על יד זמושץ׳ בשם ״אביגדור-יה״. היו לו גם אדמות בארץ ישראל, בעמק יזרעאל. 4 אלה אלכסנדרוביץ' )לבית רוזנברג, נצר למשפחת פרץ( היא קרובת משפחה של יורם. אמה פולה היתה חברה טובה של גולה ובין שתי המשפחות התקיימו קשרים הדוקים. לימים נישאה אלה לפרופ' אברהם )אבר׳שה( אלכסנדרוביץ' שהפך גם הוא לחבר קרוב.

מבט אל עבר בית המגורים של הדוד אינלינדר בכיכר העיר. על מרפסת הבית מתנוסס שלט עם השם ״אינלינדר״

| 39 ״האוויר של זמושץ׳ ַמַ ח �ִּכִ ים״ החיים היהודיים בזמושץ׳ בתקופה שבין מלחמות העולם התפתחו בזמושץ׳ בתי ספר יהודיים, וגם עיתונות יהודית. היו בה שני עיתונים יומיים וכמה כתבי עת שראו אור בצורה לא סדירה. ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית קצת יותר מ-%40 מאוכלוסיית העיר. יהודי זמושץ׳ תרמו כספים לחיזוק הצבא הפולני כנגד האיום הגרמני. מקרב יהודי זמושץ׳ יצאו אישים בעלי שם, כמו הסופר י.ל. פרץ ורוזה לוקסמבורג. הייתה אמירה בקרב היהודים: ״האוויר של זמושץ׳ ַמַ ח �ִּכִ ים״. בית הספר העברי בזמושץ׳. במרכז התמונה, שמינית מימין בחליפה כהה, יושבת גולה

40 | יורם < חייתי בין חומות זמושץ׳ בימים שלפני המלחמה. בבית דיברו פולנית ויידיש. קראו את העיתונים ״הייֶנֶ ט״ )״היום״ - יומון ביידיש(, ואת היומון בפולנית PRZEGLAD NASZ( – נאש ְְפּ ֶֶשְגְ לֹוְנְ ד( שפירושו ״סקירה שלנו״, וידיעות ספרותיות. אני קראתי את המוסף לילדים PRZEGLAD MALY )מאלי ְְּפ ֶֶשְגְ לֹוְנְ ד( שפירושו בפולנית ״סקירה קטנה״, בניהולו של יאנוש קורצ׳אק, שאותו הערצתי. כבר מגיל חמש התחלתי לקרוא; תמיד שיחקתי עם ילדים מבוגרים ממני והם הראו לי את האותיות על השלטים. מהר מאוד השתעממתי מקריאת השלטים ועברתי לקרוא את ספריהם של ַק ַ רל ַמ ַ אי, ז׳ּול ֶו ֶ רן וַמ ַ קושינסקי. ביום שישי בערב היו מדליקים את נרות השבת. אמא שלי לא ידעה בדיוק באיזו שעה צריך להדליק נרות, וביקשה ממני להסתכל בחלון. החלון שלנו היה בדיוק מול הבתים היפים בשוק. הסתכלתי בתשומת לב עד שראיתי שברוב החלונות דלקו שתי נקודות אור. היו אלה נרות השבת שהודלקו על ידי האנשים שגרו שם. אז קראתי, ״אמא, הדליקי את הנרות!״. ביום שישי נהגו להתכנס סמוך לבית הכנסת חיילים יהודים שקיבלו חופשה כדי שיוכלו להשתתף בתפילות יום השישי. לפי המנהג, אנשים שערכו סעודת שבת גדולה היו מזמינים אליהם חייל מקבוצה זו. בבית שלנו תמיד התארח חייל כזה וגם קרובי משפחה שלנו אשר שירתו בצבא. הם אפילו לא נזקקו להזמנה. באותה עת כל חייל היה חייב לשאת כידון רובה על החגורה, והמשחק בכידון הרובה היה עבורי אטרקציה וגאווה גדולה.

| 41

42 | החלקה על הקרח עם חברים יהודים, 1938. משמאל לימין: יורק, רומ'קה אינלינדר )נכדתו של הדוד אינלינדר, שנורתה יחד עם אמה רוזליה במהלך ׳צעדת המוות׳ לאיזביצה באוקטובר 1942 ,)מרק פרצ'וק והנריק מרסלי גרפינקאל

| 43 ״אהבנו את פולין כפי שילד אוהב אֵ ם לא טובה״ ילדות בצל אנטישמיות יורם < כולנו זוכרים את נעורינו בצבעים יפים יותר משהיו במציאות, אך למרבית הצער המתיקות בדור שלי מעורבת במרירות. הרפובליקה הפולנית המתחדשת לא ידעה להסדיר את היחסים בין המיעוטים הלאומיים. כיהודים היינו מנודים ואפילו כילד חשתי בפגיעה אשר לא יכולנו להבין. למדתי בבית הספר היסודי הפולני מספר 5 ,שמשמעותו ״בית הספר ע״ש המלכה יידוויגה״. חבשתי כובע בעל ארבע פינות עם ציור של נשר והאותיות SP ,ראשי התיבות של המלים ״בית ספר יסודי״ בפולנית. השיעורים התחילו בתפילה. היה זה מעמד לא נעים לילדים היהודים כי כולם נעמדו, הילדים הקתולים התפללו והילדים היהודים רק עמדו. למראית עין לא היה בכך פסול, אבל זה יצר חיץ מסוים. כלומר, כבר ״סימנו״ אותנו כשונים. מלבד זאת היו שיעורי דת שבהם הילדים הקתולים נשארו בכיתה עם הכומר, והילדים היהודים היו חייבים לצאת החוצה. ההפרדה הייתה לא נעימה. ילדים אחדים ניצלו את המעמד כדי לצעוק, ״יהודים, עופו מכאן, יהודים החוצה, יהודים לכו מפה!״. אהבנו את פולין כפי שילד אוהב אם לא טובה. חשנו שהדרך להשכלה, לקריירה ולחיים עתידיים חסומה בפנינו. חשנו מאוימים. בבתי הספר שררה אווירה לא נעימה, עם גוון אנטישמי. לגימנסיות היהודיות הפרטיות בזמושץ׳ לא היו כל זכויות, בוגריהן היו חייבים בבחינות בגרות חיצוניות, אקסטרניות. החברה היהודית חיפשה דרכים לצאת מהמצב חסר התקווה. פעילות פוליטית מכל הסוגים פרחה בין היהודים; הציונים עודדו הגירה לפלשתינה, אך לרוע המזל רק אחוז קטן מהאוכלוסייה יכול היה להרשות

44 | יורק עם הכובע בעל ארבע הפינות, ציור הנשר והאותיות SP - ראשי התיבות של המלים ״בית ספר יסודי״ )Podstawowa Szkoła)

| 45 לעצמו להגר, בגלל המחיר הגבוה שדרשו שלטונות המנדט הבריטי והמספר המועט של סרטיפיקטים שהונפקו על ידם. הסוציאל דמוקרטים הטיפו לסוג כלשהו של אוטונומיה תרבותית ליהודים בפולין. הקומוניסטים הטיפו לחברה חופשית מקונפליקטים, גזעיים או לאומיים. הדור שלי הושפע מהפטריוטיות שהוחדרה בנו בבית הספר. האמנו שאנחנו ״חזקים ומוכנים״, כפי שנכתב על המודעות. צעירים יהודים במשרדי הארגון הציוני "דרור", שהכשיר צעירים לחיים בארץ ישראל. זמושץ', 1933

46 | דגל נאצי מתנוסס על בית העירייה של זמושץ' הכבושה, 1940

| 47 ב מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. בימים הראשונים למלחמה איש עוד לא ידע על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב5 הסודי: סטאלין והיטלר הסכימו לחלק ביניהם את פולין, כך שהחלק המזרחי שלה יהיה תחת שלטון רוסיה, והחלק המערבי – תחת שלטון גרמניה, וכך פולין תיעלם, למעשה, מהמפה. יהודי פולין עמדו בפני דילמה: האם להישאר בפולין תחת שלטון גרמני, או לברוח מזרחה, לאזורי שליטה סובייטיים. עבור הפולנים, האויב הסובייטי היה לא פחות מאיים מהאויב הגרמני, ועבור היהודים-הפולנים ההבדל היה משמעותי עוד יותר. אלה שהחליטו בכל זאת להימלט מזרחה לא עשו זאת מאהבת הבולשביקים, אלא מפחד הגרמנים. החשש היה גדול, והיו שהאמינו שמי שנשלח מזרחה גורלו נחרץ, בעוד שאלה שיישארו ישרדו בוודאי. המציאות הוכיחה את ההפך: אלה שברחו מזרחה הם ששרדו 6 .משלושה וחצי מיליון יהודים שחיו בפולין ערב המלחמה שרדו לפלטה בין 000,30 ל-000,50 ,ואם המלחמה הייתה נמשכת עוד כמה חודשים גם הם לא היו שורדים. 5 הסכם ריבנטרופ-מולוטוב נחתם במוסקבה בין ברית המועצות לבין גרמניה הנאצית באוגוסט 1939 ,ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בהסכם התחייבו שתי המדינות שלא לתקוף זו את זו ולא לסייע לאחרים לעשות זאת. נספח סודי עסק בחלוקת אירופה לתחומי השפעה של שתי המדינות, ובין היתר - חלוקת פולין. ההסכם הופר על ידי גרמניה הנאצית כעבור פחות משנתיים, כאשר פלשה לברית המועצות ביוני 1941. 6 מתוך הסרט "זמושץ' - בעקבות התמונות האבודות" )״שם היה פעם ביתנו"(, סרט תיעודי על ההיסטוריה של הקהילה היהודית בזמושץ' בהפקת ארגון יוצאי זמושץ' ודורות ההמשך, 2011 .הסרט הופק ביוזמתו של יורם גולן, והוא אף משתתף בו כדובר מרכזי.

48 | כשהגרמנים פלשו לפולין חשו יחיאל וגולה בסכנה הקרבה ורצו להימלט מזמושץ׳. הם חששו ממלחמה, חששו מהגרמנים. יורק היה בן עשר, וראה מחלון ביתו שצפה אל הכיכר את הפליטים והפצועים שהגיעו לעיר מאזורים שהמלחמה הגיעה עדיהם. למרות שהדוד אינלינדר הפציר בהם להישאר – הם ארזו את מטלטליהם ויצאו לכיוון לובלין, לחבור לבני משפחתם. ההחלטה הגורלית הזו הצילה את חייהם. ״החלטה גורלית״ הבריחה מזמושץ׳ יורם < המלחמה ואסון התבוסה הפתיעו אותנו. אני זוכר שהייתי צופה מהחלון בזרם בלתי פוסק של מכוניות, אופניים והולכי רגל מלובלין לכיוון לבוב. חלק מהמכוניות היו מנוקבות כדורים, ובכיכרות שכבו פצועים חבושים. ברדיו שידרו כי ורשה עדיין מחזיקה מעמד. ואז הגיעו הגרמנים. המשפחה שלנו עמדה בפני דילמה, האם להישאר בזמושץ׳, תחת כיבוש גרמני, או לעזוב ללבוב, לצד הסובייטי. אלפי יהודים מזמושץ׳, בעיקר מהחלק העני של העיר, בחרו לצאת לכיוון מזרח. הוריי היססו אך לעזרתנו אירע מקרה שבעצם הציל את חיינו. דודי, מיֶֶיֶט ֶ ק, בעל בית חרושת בלודז׳, עבר דרך זמושץ׳ במשאית. הדוד שכנע את ההורים שלי להצטרף אליו בדרכו ללבוב, שם התגוררו שני אחיה של אמי. ההחלטה נפלה במהירות ושעה מאוחר יותר ישבתי על צרורות במשאית, צופה בזמושץ׳ הנעלמת מעיניי. לא חשתי ש-125 הקילומטרים בין זמושץ׳ ללבוב הם שתי פלנטות שונות, ושאנחנו נכנסים לעידן חדש. דיתה < בזמושץ׳ הייתה כיכר גדולה ובמרכזה בית העירייה. לדוד אינלינדר העשיר היו כמה בתים בצלע הכיכר, ויורם והוריו גרו בבית אחר סביב אותה