מזמושץ לירושלים

| 149

150 | נילי המאירי < יורם שקד על הרחבת קשרי התעשייה עם העולם החיצון, והקפיד על איכות הביתנים הישראלים בירידים. מדי שנה היה נפגש עם גרפיקאים ואדריכלים בנושא. הייתה לו נטייה טבעית לאסתטיקה וכישרון בלתי רגיל לעיצוב. בשעות מאוחרות היה יושב במשרד ומשרטט את שרטוטיו, מחייך את חיוכו המבויש והצנוע אל כל אורח, בין אם הוא במאי מקומי צעיר או מפיק הוליוודי בעל שם. אורן < אבא היה מקים מדי שנה את הביתן הישראלי בפסטיבל הקולנוע בקאן. הביתן שימש כמרכז ובית למפיקים הישראליים, מקום בו יכלו להיפגש עם בעלי עניין. בחזית הדוכן היו תצוגה, מידע ופינת ישיבה לקיום פגישות, ומאחור היה חדר הקרנות. לא תמיד היה קל לייצג את הקולנוע הישראלי; היו שנים שבהן הופקו בארץ סרטים איומים, ואבא נאלץ להתפתל. הסרט שתמיד נהג להראות בלי חשש למתעניינים מחו״ל היה ״הקיץ של אביה״. חלק מתפקידו היה ארגון מסיבות וקוקטיילים לשם רישות ויצירת קשרים. המזכירה הצרפתייה, ניקול, עזרה בכך. הוא עצמו הוזמן למסיבות פאר של חברות הפקה גדולות שהתקיימו ביאכטות ובמלונות, עם קוויאר ושמפניה, בהשתתפות מיליונרים וכוכבי קולנוע. חברות ההפקה התחרו ביניהן מי ״תרים״ מסיבה יותר מפוצצת. מוזר לחשוב על אבא שלי, הילד מפולין, על יאכטה. אבל כל הפאר הזה לא סחרר אותו, לא היה אכפת לו מהקוויאר. הוא הסתפק גם בלחם עם גבינה צהובה. אמא שלי עודדה את הנסיעות האלה, הצטרפה אליהן וגם רצתה לשתף אותנו, הילדים. היא הצטלמה עם מריל סטריפ, מדונה, ג׳ואן קולינס ואחרים. מדי פעם נסעתי איתו לפסטיבלים, כגון Film American Market בלוס אנג׳לס או פסטיבל קאן. הייתי צריך להסתובב עם חליפה ועניבה. בחלק מהאירועים קוד הלבוש היה מוקפד מאוד, ואבא השיג לי טוקסידו.

| 151 יורם עם הבמאי הנודע, רומן פולנסקי, והשחקן כוכב "אסקימו לימון", צחי נוי איתן אבן 3 2 > במשך עשרים שנה ויותר נפגשנו בפסטיבלים, בקאן, בברלין ובמקומות שונים בעולם. אני עד לדרך שבה בנה יורם מערכות יחסים אישיים עם מנהלי פסטיבלים וקרנות, יצר קשרים אישיים עם גדולי הבמאים כמו ויידה וזנוסי, וגם עזר להדק את היחסים המדיניים בין ישראל ופולין. הוא ניהל את הדוכנים הישראלים בפסטיבלים באופן פונקציונלי ואחראי כלפינו המפיקים, אשר באופן טבעי יש בינינו תחרות ולעתים 23 איתן אבן ז״ל היה מפיק ישראלי, ראש חברת אבנסטון הפקות ויו״ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

152 | יורם ודיתה בפסטיבל קאן, 1993

| 153 אף יריבות. הוא ידע לנווט בינינו, לקשר אותנו עם גורמים בינלאומיים והיה בעצם שדכן יעיל וטוב. אני זוכר את פסטיבל מוסקבה, שבמסגרתו התחריתי עם הסרט ״הכוכבים של שלומי״. יורם היה אחד השופטים, אבל מנע מעצמו להשתתף בבחירה. זה יורם. ישר ואמין. בכל זאת זכינו בפרס הראשון. אהבת האדם ואהבת היוצרים הפכו אותו לסוג של אב רוחני. בערבים הוא עשה לנו סיור מודרך במוזיאונים וידע להסביר ולנתח כל פריט אמנותי. גילינו ביחד את הבולשוי, היה כיף גדול. דנה < אמא הצטרפה אליו לכל הנסיעות ולכל הירידים הבינלאומיים. בשנות ה-90 היא סבלה מכאבים קשים בגב וברגל ועברה להתנהל בכיסא גלגלים, אך לא ויתרה על אף פסטיבל. אבא לקח אותה לכל ההקרנות ולכל המסיבות וטיפל בה במסירות אינסופית. אמא נתנה לו רוח גבית, והוא כנראה לא היה מגיע לאן שהגיע בלי העידוד ממנה. אורן < אמא שלי יודעת להשיג הכל, כולל דברים שאי אפשר להשיג, כמו הזמנה למסיבה של מדונה... היא הכירה עיתונאים והייתה מקושרת. היא מאוד צבעונית ואקספרסיבית, יודעת לעשות ״שואו״, לספר בדיחות, וכך הרשימה והתחבבה על כולם. בעזרת הרשתות וההיכרויות שיצרה עם אנשים חשובים בערוצים הלא פורמליים קידמה את הקולנוע הישראלי.

154 | מפגשים ואירועים בפסטיבלים יורם עם אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב ביקור ראש ממשלת גרמניה אנגלה מרקל בפסטיבל הקולנוע בברלין, 2008 יורם עם יאנוש "קובה" מורגנשטרן, בימאי ומפיק קולנוע פולני, 2004

| 155 ״לימוזינות ובגדי ערב״ האקדמיה הישראלית לקולנוע ו״פרס אופיר״ עם כניסתו לתפקיד החל יורם בהענקת פרסים לקולנוע הישראלי מטעם מרכז הסרט הישראלי, בשיתוף המועצה הציבורית לתרבות ואמנות. בשנת 1978 זכה הסרט ״אסקימו לימון״ בפרס הסרט הטוב. בשנת 1990 היה יורם ממקימי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, יחד עם חברי הוועד המייסדים ובראשם ריקי שלח. מטרת האקדמיה הייתה לקיים תחרות שנתית בין הסרטים שהופקו באותה שנה, שבה יוענקו פרסים ליצירות וליוצרים הקולנועיים המצטיינים בתחום הקולנוע העלילתי והתיעודי, וייבחר הסרט שייצג את מדינת ישראל בטקס האוסקר האמריקאי. גולת הכותרת של פעילות האקדמיה הייתה טקס חלוקת ״פרסי אופיר״, שבו מוענקים פרסים ב-18 קטגוריות. החל משנת 2003 התקיים גם טקס נפרד לתחום היצירה הטלוויזיונית )המקבילה הישראלית לתחרות ה״אמי״ האמריקאית(. האקדמיה שאפה לפתוח חלון אל היצירה המקורית הישראלית בתחומי הקולנוע והטלוויזיה ולהדק את הקשר בינה לבין הקהל. הטקס מתקיים עד היום, ומקבל מדי שנה חשיפה גדולה בתקשורת. ההשתתפות בו נחשבת בקרב היוצרים ליוקרתית ומכובדת. אילנה שרון 4 2 > הכל התחיל באוגוסט 1990 ,כש״נקראתי לדגל״ על ידי יורם גולן אשר ביקש ממני להתנדב ל״חלטורה״ קטנה — להקים את האקדמיה הישראלית לקולנוע, עם תקציב של 000,5 שקל... ברוח ההתלהבות והאתגר ובניגוד לתחזיות של כל הפסימיסטים, הצלחתי לקיים את התחרות ואת הטקס הבלתי נשכח הראשון במוזיאון תל אביב, והשאר היסטוריה. לשמחתי, לאקדמיה חלק נכבד בביסוס מעמדו של הקולנוע הישראלי בשני העשורים האחרונים. החל מגיבוש התקנון, מסגרות התכנים, התחרויות 24 אילנה שרון הייתה המנכ״לית המייסדת של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, ושימשה בתפקיד במשך 26 שנים. כאן מובא קטע מדברי הפרידה שלה עם סיום תפקידה.

156 | ידיעה בעיתון ״דבר״, 20 באפריל 1978

| 157 ״מנורת הכסף״ - פרס אופיר בימיו הראשונים והטקסים, הרחבת הפעילות לתחום הטלוויזיה והמאבק העיקש על חוק הקולנוע במסדרונות הכנסת והממשלה בשנות ה–90 ,שאפשר פריחה בקולנוע הישראלי. הדרך הייתה פתלתלה ומאתגרת. במהלכה עברנו תמורות ושינויים, ניצבנו מול אתגרים רבים וידענו לעשות את ההתאמות שאפשרו לאקדמיה התפתחות והשפעה בארץ ובעולם. נילי המאירי < הרעיון להעניק את ״פרס אופיר״, הוא פרס האקדמיה, צץ יום אחד. בימיו הראשונים הטקס התקיים בבית אגרון בירושלים, בצניעות רבה, והוענק בו פרס ״מנורת הכסף״ שעוצב בצורה זו. יורם חשב שצריך לעשות את זה בסגנון מפואר יותר, הוליוודי, עם לימוזינות ובגדי ערב. מנחם גולן תרם את קולנוע ״שחף״ בתל אביב לצורך העניין. את הטקס הראשון אני הפקתי, וזו הייתה פשלה גדולה... יורם גולן הבין שמשרד ממשלתי לא בנוי להפקת טקסים חגיגיים בנוסח האוסקר, ובשנים הבאות נתן כסף ליוצרים כדי שיעשו זאת בדרכם.

158 | יורם מעניק את פרס מפעל חיים למפיק הסרטים צבי שפילמן, 2000 .במרכז: מני פאר ראש הממשלה יצחק רבין ושר המסחר והתעשייה מיכה חריש בטקס חלוקת פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע, 1995

| 159 ״שר קולנוע אמיתי״ // סיכום מפעל חיים בשנת 2004 ,עשרים וארבע שנים אחרי שהחל בקריירה בתחום הקולנוע, זכה יורם גולן בפרס מפעל חיים מיוחד מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. הפרס הוענק לו על ידי אהוד אולמרט, אז שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. רבים ביטאו את הערכתם לתרומתו העצומה לתעשיית הקולנוע וליוצרים בערב הענקת הפרס וערב הזיכרון שהתקיים בסינמטק תל אביב סמוך לפטירתו. גידי אורשר 5 2 > כבר עשרות שנים שיורם גולן ניצב על משמרת הקולנוע הישראלי לשרתו... ראיתי אותו מנהל את מרכז הסרט הישראלי כמו שר קולנוע אמיתי. בקי בכל פרט, יודע כל ניואנס. ראיתי אותו בפסטיבלים בחו״ל, מנהל את הדוכן הישראלי – שלא תמיד היה מרכז העניין בצל מציאות פוליטית קשה. ראיתי אותו במפגשים עם ראשי תעשיות אחרים של קולנוע לאומי. תמיד בכובד ראש, תמיד רואה שני צעדים קדימה, תמיד בשליטה מלאה, תמיד מסביר פנים, תמיד מגיע כדי לעזור, כדי לייעץ, כדי לתרום מהידע העצום שלו. הוא ליווה את התעשייה כאב אוהב, בלי לעשות גלי רוח ויחסי ציבור, אלא בשקט, בצנעה וביסודיות ותמיד לטובת הקולנוע שלנו. יעקב גרוס 6 2 > יורם היה אדם פעיל בלי קשר לגילו, ולכן נפטר בטרם עת. הוא היה איש מקסים ונעים הליכות, בעל אוזן קשבת ורעיונות יצירתיים. הוא לא עסק בהפקה, לא היה שחקן ולא במאי, אך הוא שיזם והוביל את הליך הקמתה של האקדמיה הישראלית לקולנוע; בעשייתו הציבורית הוא 25 גידי אורשר הוא מורה, עיתונאי ומבקר קולנוע. דבריו נכתבו בגיליון האקדמיה שפורסם באותה שנה, 2004. 26 יעקב גרוס ז״ל היה במאי סרטי תעודה היסטוריים, חוקר תולדות הסרט העברי, סופר, משורר ועיתונאי. דבריו נאמרו בערב הזיכרון ליורם גולן בסינמטק תל אביב, 2013.

160 | יורם מקבל פרס מפעל חיים מידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה דאז, אהוד אולמרט, 2004

| 161 פעל במשך 35 שנה, עד יום לכתו, לקידום תהליכי ההפקה והיצירה של סרטי קולנוע. לכאורה, מדובר בפקיד ממשלתי שתפקידו לדאוג למערכת יחסים תקינה בין הממשלה שנותנת ולוקחת לבין הצרכים של הציבור. אבל יורם גולן אהב את התפקיד ואהב את העיסוק בענף הקולנוע, ענף קשה מבחינה כלכלית, שאינו מפרגן מבחינת יחסי אנוש, ענף שמול רגעי הזוהר יש בו הרבה רגעים לא נעימים של שפל, מתח ואכזבות, ועל אף כל אלה הוא מצא את הדרך הנעימה אל לב כל הסובבים אותו והצליח למנף וליישם את רעיונותיו בתחומים רבים. במשמרת של יורם גולן הייתה פתיחות רבה וגישה מעשית, וזה אפשר לו לפתח את הקולנוע, על אף שעידן הטלוויזיה כבר נשף בעורף ורבים חשבו שהקולנוע יגיע לקיצו. איתן אבן < יורם גולן לא החסיר מעולם ולו ישיבה אחת מישיבות הנהלת האקדמיה, גם אם היה עליו לבוא במיוחד מירושלים. את דבריו תמי ד אמר בשיקול דעת ובמתינות, בבהירות ובאופן תרבותי. יורם היה איש של פשרות ושנא ריבים. אצלו כולם יצאו מנצחים, וזו בעצם הייתה גדולתו. דנה < הקולנוע עניין את אבא כאיש תרבות, ולכן הוא ניגש למכרז על התפקיד. אני זוכרת שיחה שבה אמר לאמא, ״אני לא אהיה רגולטור״. הוא עסק בקולנוע מאז ועד יומו האחרון. במהלך השנים הוא עבד תחת השרים אהוד אולמרט, אריאל שרון, יגאל הורביץ, גדעון פת ומשה נסים. כמה חודשים לפני שנפטר, בפברואר 2013 ,נסע לברלין, לפסטיבל הקולנוע האחרון שלו. אורן < אני חושב שהוא אהב קולנוע, אם כי לא היה משוגע לדבר עצמו. הוא לא היה יושב וצופה בכל הסרטים שהוקרנו, למרות שהיה לו כרטיס חינם. אבל אולי, כמאמר הצרפתי, ״עם האוכל בא לו התיאבון״.

162 | אורי הופרט < כאיש התרבות, התפקיד שקיבל במשרד המסחר והתעשיה כממונה על הסרט הישראלי היה בדיוק בשבילו, וזה היה אחד ההישגים הגדולים שלו מבחינה אישית. נילי המאירי < יורם מצא בנושא החדש כר נרחב לבטא את כישרונותיו הרבים, כמו הידע הנרחב בשפות ובתרבות העולם, ההבנה הכלכלית השקולה שלו, כישרונו להלך עם הבריות בנועם ולפשר, היכולת לא להיסחף לעימותים בחברה ובתעשייה שבה כולם נכונים לקפוץ לתוך עימות והשמצה בכל רגע. יורם נהג לומר: ״יום אחד יחקרו את הסרטים שעשינו כאן בארץ החדשה הזאת, ילמדו משהו עלינו והם יהיו לנו לזיכרון״.

| 163 יורם ודיתה בפסטיבל בלאס וגאס, ארה"ב, מרץ 1989

שער רביעי מעגלים נסגרים

166 | בית ילדותו של יורם. דירת המשפחה ממוקמת בקומה השנייה של המבנה הפינתי הוורוד. כיכר העיר, זמושץ'

| 167 ט חידוש הקשר עם פולין היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ופולין ידעו עליות ומורדות בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, אך בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967 הם נותקו כליל. בתקופת הגלסנוסט בשנות ה-80 חודשו הקשרים בהדרגה, ומרדכי פלצור, חברו של יורם, מונה לנציג הדיפלומטי הראשון בפולין. במהלך השנים שבהם עסק בתיירות ובקולנוע זכה יורם להכיר פולנים רבים ורכש ידידים. ב-1986 הוא נסע לוורשה, בהזמנתו של מרדכי, לביקור ראשון מאז המלחמה. עם הזמן התרחב חוג ידידיו, והוא ודיתה נהגו לנסוע לפולין לעתים קרובות. בוורשה נהגו להיפגש עם חבריהם משכבר הימים – מרדכי פלצור, אורי הופרט ורעיותיהם – שגם להם היו קשרים ועיסוקים בפולין של שנות ה-80 וה-90. אורן < כשאבא שלי גורש מפולין הוא נאלץ לעזוב בבת אחת שפה, תרבות, מדינה. שללו ממנו את הזהות שלו בן רגע. אבא לא הגדיר את עצמו כניצול שואה. הוא וסבא נתנו עדות ב״יד ושם״ אודות הקרובים שנפטרו ומעבר לכך הוא לא התעסק עם זה. אמנם, הוא לא שכח את הזוועות, אך הייתה לו תפיסה אחרת ביחס לפולין ולפולנים שהכיר, והוא לא התייחס אל הפולנים כאל הרוצחים הגדולים. הוא מצא את פולין מרתקת, ושמח על ההזדמנות לחזור.

168 | יורם < לפולין יש עוד דברים לעשות, לא רק לשפץ אתרים היסטוריים. צריך גם לגרום לשינוי בנפשות האנשים. אני מתעסק בקולנוע ובפסטיבלים בינלאומיים, וכך יצרתי קשר עם פולנים אחרים לגמרי מאלה שהכרנו לפני המלחמה. פגשתי אנשים עם ראש פתוח, אנשים שמוכנים לתקן נזקים ישנים, אנשים החושבים על שיתוף פעולה וידידות, כמו אנדז׳יי ויידה7 2 או קשישטוף זנוסי 8 2 .בתקופה שבה ישראל נחשבה בפולין כ״מעבר לשוליים״ והומלץ שלא להיות בקשר איתנו – האנשים האלה חשבו אחרת. הם חיפשו קשר איתי ופתחו בפניי עולם אחר, פולין אחרת. בהשפעתם ביקרתי בפולין כשזה היה אפשרי, ומאז פתחתי בדיאלוג עם הארץ הזו, מתוך מחשבה שאין לשכוח פצעים ישנים, שיש לתקן את הרע שנעשה ולפעול לכך שהדור הצעיר יחשוב אחרת. זו הייתה החזרה הרוחנית שלי לפולין. מרדכי פלצור < יורם היה מנהל מרכז הסרט כשקיבלתי את תפקיד מנהל משרד האינטרסים של ישראל בוורשה בשנת 1986 .לא היו אז עדיין יחסים דיפלומטיים רשמיים עם פולין, שניתקה את הקשר עם ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, אך היה לה אינטרס לקיים קשרים וזו הייתה תקופת ניסיון. הייתי הנציג הישראלי הראשון במדינה קומוניסטית מעבר למסך הברזל, ולא ידעתי אם ואיך אתקבל שם. יורם סיפר לי שבמפגשים בינלאומיים שבהם השתתף הוא הכיר הרבה פולנים, וכי בפולין קיימת תעשיית קולנוע מפותחת ומתקדמת, שיש מה ללמוד ממנה. הוא הוא היה מעוניין בקשר עם פולנים בענייני סרטים, והיה מוכן להגיע לוורשה. הזמנתי אותו ואת דיתה לגור בביתי, שהייתה בו קומה שלמה לאירוח וחסינות דיפלומטית. לרגל בואם ארגנתי קבלת פנים והזמנתי אנשים שאת חלקם כבר הכירו בעבר, ועוד אורחים חשובים 27 אנדז׳יי ויידה היה במאי קולנוע פולני נודע. 28 קשישטוף זנוסי היה במאי תיאטרון וקולנוע, תסריטאי ומפיק פולני.

| 169 מתעשיית הקולנוע, פרופסורים ושחקנים. זו הייתה תחילת דרכי בוורשה. לא מעט אנשים פחדו לבוא איתי במגע ולא ידענו אם האורחים ירצו לבוא. לשמחתנו כל המוזמנים הגיעו, יורם דיבר איתם בפולנית, הם אהבו את זה מאוד ולא רצו ללכת הביתה. זו הייתה הצלחה גדולה. בספר האורחים של השגרירות בוורשה, לצד חתימות של אנשי שם כמו אנדז׳יי ויידה, יגאל ידין ועוד, שמורות מילות התודה של יורם:״חן חן למשפחת פלצור היקרה, עבור החוויה הבלתי נשכחת. ידידים מישראל, ארצות הברית, גרמניה ופולין נפגשו בביתכם הנאה על אדמת פולין. תמשיכו בעבודתכם הברוכה! שלכם, יורם ודיתה גולן, 1986.8.4״. יורם בקבלת הפנים בבית מרדכי פלצור, נציג ישראל בוורשה דאז ובהמשך שגריר ישראל בפולין, 4 באוגוסט 1986

170 | יורם ודיתה בקבלת הפנים בבית מרדכי פלצור, נציג ישראל בוורשה והברכה שלהם בספר האורחים, 4 יורם ודיתה בקבלת הפנים בבית מרדכי פלצור והברכה שלהם בספר האורחים, 4 באוגוסט באוגוסט 19861986

| 171 אורן < ב-2001 נסענו לטיול בפולין עם ההורים. כמו תמיד, הם ארגנו את הטיול בחוכמה ושמרו על איזון: את החוויות הקשות יותר היו מרככים בעזרת אוכל ודברים נחמדים. למשל, למחרת הביקור באושוויץ, או בקבר של קרוב משפחה בוורשה, בילינו באתר סקי או במכרות מלח. ניסו לא ״לחנוק״ אותנו עם השואה ולא להפוך את זה לטיול של בתי קברות. שרון < בילדותנו אבא היה מאוד מגונן, רצה לשמור עלינו מכל הרוע של העולם ומכל מה שהוא חווה וראה. הוא לא דיבר על זה בכלל, שלא נדע צער, שלא נדע רוע. אחרי שנסע בפעם הראשונה לפולין התחיל לדבר על הקהילה שלו, על הזיכרונות שלו. משהו בו הסכים לקבל את מה שקרה, להיות עם הכאב, עם הזוועות ועם היופי. הוא הסכים לקחת אותנו לשם ומבחינתו זה לא פשוט, כי המקום מלא בזיכרונות קשים. הלכנו ברחובות, ואבא הלך ובכה לעצמו. כשהיה מוצף ממש אמר, ״יש פה רוחות רפאים, כל הקהילה היא רוח רפאים״. יורם לצד שברי מצבה של קרוב משפחה, 2004

172 | אורי הופרט < כשעבדתי במשרד החוץ כמנהל ההסברה פגשתי במקרה את חברינו מרדכי פלצור, שהיה איש המשרד. באותה התקופה גם יורם התחיל לעבוד במשרד התיירות, ונפגשנו כך, במקרה. חלפו שנים, ואשתי בלה התחילה לעבוד בתחום התיירות בפולין. אני בינתיים עשיתי בוורשה דוקטורט במדע המדינה, ולימים הוזמנתי להרצות שם. כך נסענו לוורשה לעתים קרובות. גם יורם היה מגיע מדי פעם לוורשה בענייני העבודה שלו וזכה לכבוד מלכים. לפולין יש תעשיית סרטים אדירה בעיר לודז'. מסתבר שרבים מהיוצרים היו יהודים. למשל, הסרט ״אירופה, אירופה״, שזכה בפרס "גלובוס הזהב" לסרט הזר הטוב ביותר בארצות הברית, נעשה על ידי במאית יהודיה. מפגש בבית מרדכי פלצור, שגריר ישראל בפולין. שני מימין: הבמאי קשישטוף זנוסי, דיתה שנייה מימין. 20 ביוני 1989

| 173 בוורשה בילינו הרבה ביחד, בלה ואני עם יורם ודיתה. ישבנו בבתי קפה, התארחנו אצל חברים פולנים. לכולם הייתה שפה משותפת, והמפגשים היו נחמדים מאוד. בלה אהבה מאוד את יורם והעריכה את הנימוס השקט שלו. דיתה התחילה לדבר קצת פולנית, כי ראתה שזו לא בושה. שם הכל התחבר. מבחינתי, הפולנים הם בני אדם. אני לא שואל מי יהודי ומי לא יהודי. העובדה שבילדותי דיברתי פולנית ולא רק יידיש הצילה את חיי. בזכות אנשים פולנים שרדתי את השואה, ושנים אחר כך דאגתי שיקבלו אות חסידי אומות העולם.

174 | מבנה בית הכנסת הספרדי ברח׳ זמנהוף 9 בזמושץ' לפני השיפוץ, נובמבר 1993

| 175 ״האנשים האלה היו פה״ שיפוץ בית הכנסת בזמושץ׳ לאחר מלחמת העולם השנייה ידעה העיר זמושץ׳ תנופת פיתוח, ובשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 גדלה אוכלוסייתה כמעט פי שניים. ב-1992 הוכרז מרכז העיר כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק״ו. אך היהודים לא חזרו אליה. בביקורו בזמושץ׳ בשנות השמונים הזדעזע יורם לראות את העיר ללא תושביה היהודים. הוא כתב, ״זמושץ׳ בלי תושביה שנרצחו היא רק קליפה ריקה מתוכן, תזכורת עצובה של הטרגדיה שהתרחשה כאן. ...החלטתי לעשות דבר מה להנצחת העולם שחרב״. יורם ראה שבית הכנסת הספרדי, שבו נהגו בני משפחתו להתפלל, מוזנח ומשמש כספרייה ציבורית, ונודע לו כי הבניין מיועד להריסה א ו ל ש י מ ו ש א ח ר. ב מ א מ צ י ו לשמר את תרבות הקהילה הוא גייס כספים לשיפוץ בית הכנסת ולהפקת סרט על יהדות זמושץ׳, "שם היה פעם ביתנו" )הידוע גם בשם " ב ע ק ב ו ת ה ת מ ו נ ו ת האבודות"(. בית הכנסת בעת ששימש כספרייה ציבורית, נובמבר 1993

176 | ישראל )איסי( שק 9 2 >בשעות הספורות הראשונות אחרי שהיהודים הוכנסו לגטו בזמושץ׳ נבזז בית הכנסת על ידי התושבים, ונותר ממנו רק שלד בניין. כך הוא נשאר עד שיורם, בדרכו השקטה והנבונה, נרתם למלאכת השיקום ברגע שהתאפשר הדבר מבחינה פוליטית. יורם ודיתה עבדו קשה להשגת כל האישורים, לעתים נתקלו בחומה אדמיניסטרטיבית מייאשת, אבל בשנת 2004 נחנך בית הכנסת. יורם נשא שם דברים מרגשים באזני הפולנים, סיפר עליו, על הקהילה. הבניין משמש היום כמרכז תרבות, ויש בו מרכז שימור לא גדול של יהדות הסביבה. הייתה תכנית נוספת שיורם ניסה להוציא לפועל, אך לא הספיק להשלימה: הקמת מונומנט ליהודים במבצר העתיק של העיר זמושץ׳. בזמן המלחמה שימש המבצר כבית אסורים שהוצאו בו להורג פולנים ורוסים, והיום הוקמו בו מונומנטים לזכר קבוצות מגוונות בציבור הפולני – מורים, דייגים, צופים, פקידים, אנשי רוח, ועוד. חסר רק דבר אחד קטן: זיכרון ל״ז׳ידים״, היהודים שהיו מחצית מקהילת זמושץ׳. יורם ואני ניסינו, אך זה לא הצליח. אולי אצליח בעתיד. יורם היה מסור לארגון יוצאי זמושץ׳ והסביבה, ופעל רבות למען מטרות של שימור מורשת הקהילה והנחלתה לדורות הבאים, כשדיתה שותפה ועזר כנגדו. בפעילותו המשיך יורם את דרכי אביו, יחיאל 29 ישראל )איסי( שק, יו״ר ארגון יוצאי זמושץ׳ והסביבה, מתוך דברים שנשא בערב זיכרון ליורם גולן, 6 ביוני 2013. השלט שהוצב בפתח בית הכנסת בזמושץ' בעברית, אנגלית ופולנית, 2004

| 177 גולדווג, שכתב עם משה שלאם שני מאמרים יפים על התנועה הציונית ועל השפה העברית בזמושץ׳ שלפני המלחמה0 3 .המאמרים המרגשים עד דמעות מעידים על העושר התרבותי ועל היופי שהיה בקהילה הזאת, והם גלעד לתרבות שהייתה בפולין ואבדה. דנה < כשאבא היה בקאן הוא התיידד עם ולדמר דברובסקי )Waldemar Dąbrowski ,)בעבר מנהל האופרה הפולנית ושר התרבות של פולין בין השנים 2002 - 2005 .הם נעשו חברים טובים. אבא גייס כסף ובעזרת השר בוצע שיפוץ נרחב בבית הכנסת. היום הוא משמש כמרכז תיירות שמארח משלחות של ישראלים ובני נוער. שלמה נסע איתו לאירוע החגיגי שהתקיים במעמד ראש העיר, שבו נקבע שלט בפתח בית הכנסת המשופץ. אבא היה פעיל בארגון יוצאי זמושץ׳ והסביבה, היה מיוזמי סרט התעודה הפולני על יהדות זמושץ׳ והדובר המרכזי בו. הוא היה גם פעיל בהפקת הסדרה ״פה-לן-יה״ )בהפקת שירות הסרטים הישראלי( וסייע בהשגת חומרי הארכיון מפולין. שרון < בשיפוץ בית הכנסת בזמושץ׳ אבא ראה שליחות ותפקיד. המפעל הזה נולד מההבנה שהכתה בו: אין זכר לקהילה שלמה! חיים שלמים, קהילה ענקית שנספתה וכולה מתקיימת רק בזיכרון שלו. והוא הולך ברחוב ואין כלום, וגם את בית הכנסת רוצים להרוס. הוא האמין שאין זה מקרה, ושנועד לו תפקיד: להראות לעולם שהאנשים האלה היו פה. זה הפך למפעל חיים מאוד משמעותי בשבילו, יותר מפרסים שונים שקיבל. וכך, כל הכניסה שלו לפולין קיבלה משמעות של תיקון עוול גדול, פעולה כנגד הכוח שניסה להעלים את היהודים. 30 המאמרים המקוריים אינם בידי המשפחה, נראה כי תעתיק שלהם נכלל באוסף מאמרים על זמושץ׳ שיצא לאור לפני כמה שנים.

178 | יאן זמויסקי, ראש עיריית זמושץ׳ בטקס הסרת הלוט לקראת שיפוץ בית הכנסת, 2004

| 179 יורם < עד שנת 1936 או 1937 הייתה זמושץ׳ אפורה ולא מעניינת. השלטון של הצאר דאג לחפות את הבניינים ההיסטוריים היפים של השוק בשכבה עבה של טיח, עד שזמושץ׳ דמתה לעיירות הפרובינציאליות הרוסיות. ואז קרה הנס: פועלים מצוידים בפטישים החלו להסיר את הטיח האפור מהפסלים ומקישוטי הרנסנס היפהפיים. העיר זכתה בצבעים אשר גורמים לנו להתפעל עד היום. חשתי בחן יוצא הדופן של העיר הזאת. החן והקסם הללו חיים בי ומעוררים בי געגועים לאלה שכבר אינם. לכן כאב לי שזכרם מוזנח כפי שמוזנח בית הכנסת היפה, על הקישוטים והעיצוב שבו. לכן, במשך עשרים שנה לא חסכתי מאמץ והשתדלתי להביא לחידוש הבניין ולשימור זיכרון העבר של העיר. בית הכנסת לאחר השיפוץ, 2014

180 | למעלה: עם ולדמר דברובסקי, נובמבר 1993; למטה: ארוחת ערב חגיגית בפולין עם ולדמר דברובסקי ורעיתו. מימין דנה, גב' דברובסקי, יורם, שרון, ולדמר דברובסקי, 2001; משמאל: בית הכנסת לאחר השיפוץ, 2014

| 181

182 | יורם גולן מתראיין לטלוויזיה האמריקנית, 1965

| 183 י ״אינטלקטואל אמיתי״ יורם היה אדם יוצא דופן באישיותו, בהשכלתו ובחוכמתו הרבה, כך מעידים כל מי שהכירוהו. הביוגרפיה שלו הייתה רצופה מעברים. ילדות בעת מלחמה, הגירה, התבססות בארץ חדשה, קריירה מפוארת. העסיקו אותו שאלות לגבי זהות, לגבי הקשר למולדתו פולין והקשר למולדתו החדשה, ישראל. בזכות כישרונותיו האינטלקטואליים, הידע הנרחב בתרבות והיסטוריה וההשכלה הרחבה שרכש, כאוטודידקט בעיקר, נקרא למלא תפקידים רבים כנציג של מדינת ישראל. דיתה < יורם קלט שפות בקלות. אמו הייתה אישה משכילה ש״בלעה״ ספרים. היא השיגה לו ספרים ולימדה אותו בבית, הקריאה לו פושקין. הוא נהג להקריא לה שירה בזמן שרחצה כלים. היה להם חיבור דרך הספרות. הוא ידע בעל פה ספרים שלמים, הכיר את כל הספרות הרוסית והפולנית. כשהיה ילד שאלה אותו פעם מורה לגרמנית אם הוא מכיר את השפה, והוא ענה שלא. המורה נתנה לו לקרוא טקסט בגרמנית, ולמרות שלא ראה טקסט גרמני מעולם הוא פשוט קרא אותו, כנראה כי האותיות היו לטיניות, וכי ידע קצת יידיש. המורה לא האמינה והאשימה אותו בשקר. בזכות השנים בטג׳יקיסטן הוא ידע לקרוא את כל השלטים בפרס ובביקורנו שם יכול היה לדבר עם הפרסים. הייתה בו גאונות, הוא היה נורא חכם, אך היה ביישן ולא נדחף להפגין זאת.

184 | דנה < אבא היה אינטלקטואל אמיתי, איש ספרות. הוא למד כלכלה באוניברסיטת תל אביב ולקח קורסים בשיווק באוניברסיטת הרווארד. הוא ידע שמונה שפות על בוריין, כולל הספרות שלהן: אנגלית, עברית, פולנית, רוסית, צרפתית, איטלקית, גרמנית ויידיש. ידע לצטט מכתביהם של פושקין, מיצקביץ׳, שלום עליכם ושייקספיר. היה לו הרבה מה לומר בנושאים שונים, כולל בענייני פוליטיקה. אמנם, בשיחות חברתיות לא הירבה לדבר, אך כשאמר משפט זה השפיע על כל מהלך השיחה. אלה אלכסנדרוביץ׳ < יורם שלט בשפות, בעוד שבשבילנו היה קושי גדול ללמוד שפה זרה. הפולנית שלו הייתה ברמה גבוהה, ״פולנית של עגנון״. לאבר׳שה היו שתי שפות משותפות איתו, רוסית ופולנית. בינינו דיברנו פולנית ויידיש. כשדיתה הצטרפה לחבורה הפריע לה שדיברנו פולנית, אז איתה דיברנו עברית. אחרי שהכירה את החברה הגבוהה בפולין היא כבר לא התנגדה. אורן < לאבא היה מטען של ידע במדעי הרוח. ההשכלה שקיבל ברוסיה הייתה טובה, תעודת בגרות של אז היא כמו BA של היום. הרבה אינטלקטואלים ואנשי תרבות ברחבי העולם אהבו והעריכו אותו. בהשקפותיו היה איש מרכז, פרגמטיסט עם אוריינטציה לשמאל הישראלי. הוא תמך בגישה יונית ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, התעניין בפוליטיקה, אך לא היה אקטיביסט. שלמה גובי < יורם היה אחד האנשים הכי חכמים שהכרתי. פעם הייתי איתו בוורשה. היה לו שם חבר שהיה בעבר שר התרבות הפולני, והוא הזמין אותנו לבית הקפה של האופרה, שם נהגו לשבת כתבי התרבות. כתבים רבים עטו על השולחן שלנו ודיברו על שירה, ספרות, ולפתע יורם התחיל לצטט שירה בפולנית, שאף אחד מהם לא זכר, ועורר בכך התפעלות רבה.

| 185 שרון < הוא היה גאון. עד היום לא פגשתי אדם שהכיר חצי מהשפות שהכיר. פעם הגדרנו קריטריונים, מה זה ״להכיר״ שפה: לקרוא, לכתוב, לדבר, להבין ולהכיר את משוררי וסופרי השפה. הגענו ל-8 שפות כאלה! ויש עוד. אבא הצטנע, ״זו לא חוכמה, כי אם יודעים ספרדית וצרפתית אז כבר יודעים איטלקית, אם יודעים לטינית אז כבר יודעים את כל היתר. כל פולני התפעל מהשפה הגבוהה שלו. הוא למד עם עצמו, בעצמו. הייתה לו טבעת של אוניברסיטת הרווארד, אבל לא היה לו חשוב לעשות קריירה באקדמיה. תרבות, אמנות, ספרות והיסטוריה היו אבות המזון הרוחני שלו. לפני שהלך להצגה נהג לקרוא עליה כל מה שאפשר. היה מעמיק בדברים ברמות גבוהות יותר מכל מה שהכרתי.

186 |

| 187 יא געגועים יורם גולן נפטר ב-31 באפריל 2013 כתוצאה מנפילה על מדרגות ביתו. במותו היה בן 83 .הוא השאיר אחריו בני משפחה, עמיתים וחברים שזוכרים ומתגעגעים. אורי הופרט < יורם היה אדם שתמיד רצינו להיות בחברתו. הוא היה חבר מובן מאליו, מעבר לסתם ידידות. הייתה לנו איתו תחושה נוחה שיש כשיושבים עם אדם שיש איתו הבנה מוחלטת, שמשדרים איתו בדיוק באותו תדר. המשפחות שלנו היו חברות, נפגשנו לעתים קרובות כשחיינו בארץ, והתחושה התחזקה עוד בתקופה שהיינו בפולין. מרדכי פלצור < הוא היה בן אדם חכם. שקול, רציני. כבר כילדים בגיל 13-12 היה לנו משהו משותף. המוצא, החינוך, דרכי החשיבה וההתנהגות ומה שקיבלנו בבית תאם אחד את השני. כך גם אחרי שנים, כאשר חיפש ומצא אותי, המשכנו בידידות הזאת, עד סוף חייו. היינו פתוחים, לא היו בינינו שום מריבות, חשבנו באופן דומה. כשהיו בעיות שהיה צריך לפתור התייעצתי איתו, הוא אמר את דעתו, שהייתה תמיד הגיונית. הוא נשאר חבר שלי בכל הנסיבות. אחרי התאונה שקרתה עם דנה, צלצלתי אליו באמצע הלילה ושאלתי, ״אתה צריך סיוע נפשי?״ והוא אמר, ״כן״, וכך אשתי ואני יצאנו באמצע הלילה להדסה. אהבתי אותו. זו הייתה בשבילי מכה, שהוא עזב אותנו. הוא חסר לי.

188 | אלה אלכסנדרוביץ׳ < יורם היה אמן הסיפור וידע למסור סיפור באופן מרתק על התקופות שבהן לא שהינו ביחד, מהעבר וגם מההווה. תמיד היה מעניין לשמוע אותו. הוא היה ייצוגי, אירופאי בהופעתו, וכשיצא מביתנו נהגנו, אמי ואני, להסתכל זו על זו ולהתלוצץ בפולנית, ״יש לך ממחטה?״. המשפחה שלנו הייתה כל כך קטנה שעצם הידיעה וההרגשה שיש לך מישהו הייתה הרבה. הוא היה לי כמו אח גדול, קרוב משפחתית וקרוב נפשית. העצות וההכוונה שלו השפיעו עליי מאוד, כי לא היה אף אחד לידי. אי אפשר היה שלא לאהוב אותו. הוא לא עורר שום התנגדות. אם היה קושי – ידע לפתור. מאוד כאב לנו כשנפטר. ישראל )איסי( שק < שלוש תכונות יסוד של יורם. האחת – חוכמה, אינטליגנציה עצומה. השנייה – מתינות; במצבים של ויכוחים וצעקות – פתאום יורם מדבר, בשקט, ובאופן טבעי כולם מפסיקים לצעוק ומקשיבים למה שהוא אומר. והיה לו הרבה מה להגיד. והשלישית – מסירות, לכל מה שהיה חשוב לו: המשפחה, הקולנוע, שימור מורשת יהדות פולין. בתקופת עבודתנו המשותפת בארגון מצאתי בו אח בוגר. היה לי נוח ונעים לדבר איתו. לא היה צריך להוסיף או לגרוע מדעתו או מדבריו. למדתי להוקיר אותו, ויותר מזה – לאהוב אותו. קולט אביטל < הכרתי את יורם בימים שכיהנתי במשרד החוץ כאשר כולנו ניסינו לעודד את הסרט הישראלי ולגרום לכך שהוא גם ייצג את ישראל בחו״ל. אז לא ידעתי שהוא ניצול שואה. אף אחד לא ראה את הפצעים ולא שמע על נדודי השינה ועל הסיוטים בלילות. יורם לא הניח לעבר לשלוט על חייו. מבחינתו, לקחי השואה לא הסתכמו ב״חייבים להיות חזקים״ אלא בהומניות, באנושיות, בפתיחות ובסובלנות לאחר, וזאת תכונה מאוד נדירה. יורם היה איש העולם הגדול וגם ישראלי, צבר מוחלט. ראיתי אותו עובר

| 189 בקלות בין השפות הרבות שבהן דיבר. הוא השתמש בהן ככלי שיכול ליצור תקשורת עם מפיק ישראלי, ובאותה מידה עם מישהו כמו רומן פולנסקי. הייתה בו מתינות, וכשאנחנו התרגזנו, צעקנו ובאנו בטענות – יורם היה יושב בנחת, ובסופו של דבר מסכם את העניין בצורה הנבונה והנכונה ביותר. יורם היה ״Servant Civil״ במלוא מובן המילה. אדם שנמצא כאן כדי לשרת. הצניעות שליוותה את מעשיו היא תכונה שלא מוצאים אותה הרבה היום. אנחנו מבכים יחד את יורם שכולנו הערכנו, הערצנו ואהבנו, ואנחנו כבר חסרים אותו. אורן < הסיפור של אבא מקפל בתוכו הרבה סיפורים; סיפור של מהגרים, סיפור של צעירים שהשתלבו בישראל, סיפור השואה, סיפורה של רוסיה הקומוניסטית. הוא חי בתקופה שקרו בה אירועים בסדר גודל גלובלי, והוא היה סוכן שלהם. זו הייתה תקופה מאוד כריזמטית, דרמטית. תהליכים ענקיים קרו והוא היה במקומות שבהם הם קרו: פולין הכבושה, רוסיה הסובייטית, ישראל שקמה. הדרך שבה סיפר את סיפור חייו ביטאה את האופטימיות שלו; מבחינה אובייקטיבית הרי חי בימי שיא המלחמה, בתנאים אכזריים של רעב וקור, נדודים ועבודת פרך, אבל בסיפוריו הוא לא תיאר ילדות נוראית, בנוסח ״סבלנו, היינו רעבים״, אלא – ״קפצנו על הגגות, עשינו חיים״. מעולם לא סיפר על זוועות השואה, על הדאגה לדודים שנרצחו. אולי הנעורים הם שהגנו עליו מפני הקשיים. אולי אישיותו הגמישה, ואולי, כאשר עוברים כל כך הרבה גלגולים, קל יותר לעשות מעברים. שרון < אבא היה אדם מזן נדיר. הוא אהב לראות את הטוב באדם, ותמיד ייחלתי שימצא אנשים כמוהו, רגישים, נחמדים.

190 | כבן מזל תאומים – הוא חי בשני עולמות, העולם הזה, שכולנו מחוברים אליו, והעולם שלו – של ספרים, של חקר, של עומק. הוא האמין שהתודעה צריכה לתמוך ברגש. בזמנים קשים אמר לי, ״תיעזרי במוח, תגידי ללב שלך שאת יכולה למצוא נחמה״. כנראה כך התגבר על קושי רגשי, אולי כך עזרו לו הוריו להתגבר על מצוקות, על רעב. הרי לא היו לו אחים, החברים היו נעלמים, והוא נאלץ להיות החבר של עצמו, האח של עצמו. דרך ההוויה שלו למדתי מה חשוב ומה לא חשוב, מה נכון ומה לא. אישיותו גרמה לי לרצות להיות מושפעת ממנו. השיעור הכי חזק שלי ממנו הוא הלב. דנה < חייו של אבא היו מלאים ומטלטלים, מילדות כאסיר בסיביר ועד צעידה על שטיחים אדומים בפולין, ברוסיה, בגרמניה, בצרפת ובארצות הברית. אבא חיזק אצל כולנו את התפיסה לפיה אין לשכוח פצעים ישנים; את הרע שנעשה יש לתקן, ובעיקר לפעול לכך שהדור הצעיר יחשוב וינהג אחרת.

| 191 סוף דבר ביום האירוע היו אמא ואבא עסוקים בסידורים שונים וערכו קניות. בערב אמא הלכה לישון, וכדי שלא להעירה אבא התיישב לעבוד על המחשב. הוא שלח לבתי רונה, שלמדה אז אדריכלות בחיפה, את תמונת הבית של ביל גייטס והתעניין בדעתה. כשירד במדרגות – שש מדרגות המכוסות בשטיח – יתכן ועבר שבץ. הוא נפל במדרגות ונחבל קשות. אמא התעוררה וטלפנה אלינו. באנו מיד, הזמנו אמבולנס. אבא שכב עוד שלושה ימים בהדסה עד שנפטר, בגיל 83 . הפרידה מאבא הייתה קשה מאוד. אורן, שרון ואני תמיד חששנו מהיום שבו ניאלץ להיפרד ממנו. אך גם את זאת הוא עשה בהדרגה וב״התחשבות״. בימים שבהם ישבנו ליד מיטתו הבנו שהפרידה היא האפשרות הטובה ביותר עבורו, ועדיפה על הזדקנות באופן משפיל. אבא חסר לנו מאוד. היה לנו אבא שידע ואהב תרבות, היסטוריה ופוליטיקה, אבא שאהב את החיים, אבל יותר מכל – אהב אותנו. דנה

192 | המשפחה היא אולי ההישג ״ המשמעותי ביותר בחיי. הצלחתי להביא לעולם שלושה ילדים וזו תרומתי הצנועה ותיקון קטן להרס הדמוגרפי שהיטלר הביא על העם היהודי. מימין לשמאל, מלמעלה למטה: יורם בין נכדיו, אדם ורונה גובי; עם נכדו אדם גובי, 2003 ; עם נכדתו טיה פנר; עם נכדתו אמה פנר; שלמה ודנה ביום חתונתם, 1 באוגוסט 1985

| 193 מימין לשמאל, מלמעלה למטה: טל ושרון ביום חתונתם, 19 באוקטובר 2006 ;אורן עם קבלת תעודת תואר הדוקטור, 2007 ;יורם עם נכדו אדם גובי בטקס הברית, 1989 ;עם בתו שרון ונכדתו טיה, 2008

הזיכרון שלנו הוא תמיד נס בפני עצמו, כי הוא משחזר מצבים שאינם קיימים כבר. בזכות הזיכרון הם עדיין חיים איתנו, ״ וכנראה יעברו מהעולם איתנו. אבל אנחנו רוצים שהם ישרדו, איכשהו, ולכן אנו כותבים ספרים, מצלמים ומפיקים סרטים. כל אלה הם מאמצים לשימור הזיכרון, כדי שיישאר לא רק בתוכנו, אלא יהיה נגיש גם לאחרים. קשה לחלוק את הזיכרונות האישיים. ״ רק אם נתאר אותם, או נצייר אותם, הם ימשיכו הלאה. יורם גולן

198 | התצלומים באדיבות: ארכיוני משפחות גולן וגובי, מרדכי פלצור ושלמה שטרנפלד ציורים מאת יורם גולן: עמ' 86 ,90 ,115 ,126-127 ,194-195 תצלומים ממקורות נוספים: עמ׳ 20 > גלויה. צילום: Kestenberk. M. I עמ׳ 21 > ויקיפדיה, ערך: ״1918 (zamojskie Powstanie)״. צילום: skí́Jabłon Antoni עמ׳ 22 > ויקיפדיה, ערך: ״זמושץ׳״. המפה נוצרה ע״י Hogenberg Franz & Braun Georg עמ׳ 23 > ויקיפדיה, ערך: ״Zamość (Wielki Rynek)״. צילומים: Ukleja Maciej ,MaKa עמ׳ 24 > ויקיפדיה, ערך: ״יאן זמויסקי״ �Z עמ׳ 27-26 ,42 ,45 > דף הפייסבוק של: Zamosc Jewish - Zamość ydowski עמ׳ 35 > ויקיפדיה, ערך: ״דב בר מייזלש״. צילום: Beyer Karol עמ׳ 38 ,46 ,49 > ארכיון Warszawa, NAC Cyfrowe Archiwum Narodowe )Archives Digital National .)צילום )עמ׳ 38 :)Zygmunt Charlewski עמ׳ 50 > מתוך האתר: ua.gov.memory.ww2 עמ׳ 55 > מתוך האתרים: uk.co.telegraph ;Polishhistory עמ׳ 59 > Lithuania of Community Jewish The ;ויקיפדיה, ערך: camp Labor עמ׳ 60 > Moscow, Archive Society Memorial The עמ׳ 64 > מתוך האתרים: transsiberianexpress; Society Historical Military Russian, 2023–2013© עמ׳ 66 > דף פייסבוק של: Retrospective Tashkent עמ׳ 68 > USA., C.D, Washington Division Photographs and Prints Congress of Library 14823-ppmsca-DIG-LC .צילום: .L Aleksandr, Kun עמ׳ 70 > דף פייסבוק של: Худжанд город Осими.М имени 1 #лицей математический-Физико עמ׳ 71 > מתוך מאמר: Edukacji czej́́Zesłan Pomoc Na: Głowacki Albin עמ׳ 73 ,72 > דף פייסבוק של: Khujand of History �Z ,eu.fotopolska עמ׳ 74 > דף הפייסבוק של: Zamosc Jewish – Zamość ydowski עמ׳ 76 > מתוך האתר: org.deathcamps