מקראה בספרות לשכבת ט

1 מקראה בספרות לתלמידי כיתה ט' מעל מדף הספרים מקראה בית ספרית - פנימית לא להפצה מקראה למורה

2 מקרא : קישורים מטלות © כל הזכויות שמורות ליוצרים תלמידים יקרים! מקראה זו שלפניכם נערכה בעמל רב ומכילה בתוכה מגוון יצירות ספרותיות במטרה להפוך את השיעורים למעניינים ומגוונים עבורכם . למידה מהנה! שמוליק מושקוביץ רונית מאור וצוות ספרות "אורט יובלי אריאל"

3 מה במקראה ? שוב נתחיל מחדש אמשיך/ 7 צידה לדרך/ 7 הסיפור הקצר בארבה ניקוס/ 9 סרוויס צ'כי / 14 דודי ג'יל / 23 המחרוזת/ 27 זיקית / 36 שברירים / 39 אופק / 49 אחת מאיתנו / 53 החייט שלי /65 משהו חמור הולך לקרות בכפר / 68 מיתולוגיה יוונית אורפיאוס ואורידיקה /71 איקרוס ודדלוס / 73 אקו ונרקיס /74 פיגמליון / 76 תיבת פנדורה /77 שירה דברי רקע ראשוניים / 79 נעילה/ 80 וידוי הגדול / 81 יש ילדים שהוריהם / 84 כף יד רשעה /85 רחל אל ארצי / 87

4 בגני נטעתיך / 88 ואולי לא היו הדברים מעולם / 88 כנרת / 89 עקרה / 90 נתן אלתרמן ניגון עתיק/ 92 אליפלט/93 עוד חוזר הניגון / 94 מקרה פעוט/ 95 חגים ומועדים שוב נתחיל מחדש/ 98 משהו חדש מתחיל / 100 אני נושאים לפידים / 101 ברוש/ 102 כשהוא מתחפש / 103 הכה את המומחה / 104 והיא שעמדה /106 כשיגידו לי שואה / 107 לראות את האור / 108 הנסיך הקטן / 109 תקוותנו / 110 השר משה מונטיפיורי / 111 שומר החומות / 112 על כפיו יביא / 113 שירי אהבה זמר שלוש התשובות/ 116 אהובתי לבנת צוואר / 116 אהבה בת עשרים/ 117 כמו בלדה / 118 מלכות החרמון/ 118 רוני/ 119 אני לא יודע איך לומר לך / 120

5 אחכה לך / 120 פתאום עכשיו פתאום היום /121 ברית עולם / 122 לקחת את ידי בידך / 123 שיר של יום חולין / 123 אדבר איתך / 124 שוב / 124 הפרח בגני / 125 דרכנו / 125 כלים שלובים /126 אם זו אהבה / 126 וידוי / 127 יש אי שם / 128 חלון לים התיכון /128 התחייבות / 129 האם להיות בך מאוהב / 130 אתה פה חסר לי / 130 מקורות / 131

6 שוב נתחיל מחדש

7 יוצאים לדרך אמשיך/גיורא פישר אֲ נִ י ַּ דף ָל ָבן וַּ אֲ נִ י מַּ חְ לִ יט ְ ב ֵאיל ו ְצ ָב ִעים ֶא ְש ַּת ֵמ ש ְ ַּגם ִאם ְ דיֹו ִי ָשֵפך ְו ֶכ ֶתם ָי ִציף ֶאת ַּ ד ַּפי אֶ קְ פ ֹץ אֶ גְ רוֹ פִ י ְ ְו ַּא ְמ ִשיך לְ נַּס וֹ ת לְ הַּ חְ לִ יט ֲא ִני ַּ דף ָל ָבן ?( כיצד לדעתכם קשור השיר לשנה החדשה? צידה לדרך/ לאה נאור אם אתה יוצא לדרך העולה אל ההרים, היזהר שלא תיקח איתך דברים מיותרים. קח חלום - לא כבד מדי, ושמחה - לא גדולה מדי, וגם שיר לא ארוך מדי. זה די. יש נופים יפים בדרך העולה אל ההרים. התרמיל מושך למטה, פה עוזרים רק השירים. לא אכפת לי מה ארזת ואת מה אתה אוהב. מה שבאמת חשוב זה מה שיש לך בלב: את כל מה שמיותר, ועכשיו בלב בטוח קח איתך מה שנשאר: קח חלום - לא כבד מדי, ושמחה - לא גדולה מדי, וגם שיר לא ארוך מדי. זה די.

8 הסיפור הקצר

9 בארבה ניקוס / הרי מרק פטראקיס

10

11

12

13 היכנסו למטלה ב"ילקוט הדיגיטלי"!

14 סרוויס צ'כי / יעקב שבתאי

15

16

17

18

19

20

21

22 מדוע לדעתכם. הילד למרות האיסור נגע בסרויס . כתבו את תשובתכם ב"לוח השיתופי" בקישור הבא:

23 דודי גי'ל / גי דה מופאסן קבצן אחד ביקש מאתנו נדבה. חברי ג'וזף דברנש נתן לו מאה סו התפלאתי על מעשיו. סיפר לי חברי: קבצן זה הזכיר לי משהו, שמציק לי עד היום וזה הסיפור: משפחתי הייתה משפחה ענייה, אבי עבד, וחזר בשעה מאוחרת מן המשרד, ולי היו שתי אחיות. אמי סבלה מאוד מהמצוקה ותמיד התלוננה בפני אבי, אבי היה מגיב בתנועה שהייתה צובטת לי בלב, הוא היה מעביר את כף ידו על מצחו, כאילו ניסה לנגב זיעה שאינה קיימת. ולא ענה דבר.. הרגשתי בכאב ובחוסר האונים שלו. תמיד חישבנו כל פרוטה, לא לקבלנו הזמנות לארוחות כדי שלא נהיה צריכים להזמין גם אנחנו, היינו קונים שאריות בהנחות, אחיותיי היו תופרות את בגדיהן לבדן ומתמקחות על כל פריט. אכלנו יום יום מרק שמן ובשר בקר מטובל ברוטב. מאכל זה טוב לבריאות הלב, אבל אני הייתי בוחר מאכל אחר. כעסו עלי מאוד בגלל כפתור שאבד ומכנסיים שנקרעו. אבל בכל יום ראשון היינו יוצאים לבושים חגיגי לטייל בנמל. בחגיגיות רבה היינו יוצאים לדרך. אחיותיי היו הולכות שלובות זרועות לפנינו, אני הייתי הולך לשמאלה של אימי ואבי לימינה. אני זוכר את הבעת החשיבות של הורי בטיולים אלו. צועדים היו בקומה זקופה ורגליים מתוחות, כאילו עשו משהוא חשוב מאוד. ובכל יום ראשון, כשהיה אבי צופה בכניסתן של אוניות גדולות לנמל היה אומר את אותם דברים ללא שינוי: "מה הייתם אומרים אילו היה שם ז'יל? איזו הפתעה!" דוד ז'יל, אחיו של אבי, היה תקוות המשפחה. שמעתי עליו עוד מילדותי, ואני חושב שהייתי מכיר אותו מיד, ידעתי את כל קורות חייו עד יום נסיעתו לאמריקה, דודי ז'יל, עשה בזמנו מעשה רע מאוד ופיזר כסף, דבר שלא עושים בבית של אנשים עניים. דודי בזבז את כל כספו וכספי אבי, לכן שלחו אותו הוריו לאמריקה.. כשהגיע לשם התחיל דודי לעבוד במסחר, ועד מהרה כתב שהוא מרוויח מעט כסף ומקווה לפצות את אבי על הפסד כספו. מכתב זה גרם התרגשות רבה בביתנו. ז'יל זה שעד עכשיו דברנו עליו בזלזול, נעשה פתאום אדם חשוב, בעל לב, הגון כמו כל בני דברנש.

24 חוץ מזה, רב חובל אחד סיפר לנו שדודי שכר חנות גדולה, והוא מצליח במסחרו. במכתב שני, שנתיים אחר כך כתב הדוד כך: "פיליפ יקירי, אני כותב לך כדי שלא תדאג לי. אצלי הכול בסדר וגם העסקים מצליחים. אני יוצא מחר למסע ארוך באמריקה הדרומית. יכול להיות שאשאר שם שנים אחדות בלי להתקשר אליך. אם לא אכתוב לך אל תדאג, אחזור אל לה האבר כשאאסוף לי הון. אני מקווה שזה יהיה מהר, ואנחנו נחייה חיים טובים יחד...". המכתב הזה נעשה דבר חשוב מאוד בביתנו, היו קוראים אותו כל פעם ומראים אותו לכולם. ואכן עשר שנים לא היה לנו קשר עם דוד ז'יל. אבל תקוותיו של אבי גדלו ואימי הייתה אומרת "כשיחזור ז'יל החביב, ישתנה מצבנו. הרי הוא אדם שיודע להתגבר על קשיים." בכל יום ראשון, כשהיה אבי צופה בכניסתן של אוניות גדולות לנמל היה אומר את אותם דברים ללא שינוי: "מה הייתם אומרים אילו היה דם ז'יל? איזו הפתעה!" וכולנו ציפינו לראות את דוד ז'יל מנפנף ממחטה וקורא "הי פיליפ." אלף תוכניות ערכנו על חשבון החזרה של דוד ז'יל. בכספו עמדו לקנות בית קטן, ונדמה לי שאבא שלי אפילו התחיל לבדוק את הנושא. אחותי הגדולה הייתה אז בת 28 ,והצעירה בת 26 ,שתיהן לא מצאו להן בני זוג וכולנו הצטערנו על כך. לבסוף נמצא בן זוג לאחותי הצעירה, פקיד לא עשיר, אבל הגון. תמיד חשבתי שמכתבו של הדוד ז'יל , שהראנו לו באחד הערבים, "עזר" לו להחליט ולבקש מאחותי להינשא לו. שמחנו שימחה גדולה, והחלטנו שלאחר החתונה תצא כל המשפחה לטיול קצר לאי ג'רסי. האי ג'רסי שכן במרחק שעתיים הפלגה מצרפת, והיה שייך לאנגלים. לכן נסיעה אליו הייתה עבורנו כמו לנסוע לחו"ל. נסיעה זו נעשתה עבורנו דבר חשוב מאוד, חלומנו בכל זמן ובכל שעה. סוף סוף יצאנו לדרך. הספינה צפרה, עלינו עליה, והיא עזבה את הנמל והפליגה על פני ים חלק. שמחים וגאים הצצנו בחוף ההולך ומתרחק. אבי שם לב לשתי גברות מגונדרות ששני אדונים הגישו להן צדפות. מלח זקן ולבוש בלויים היה מפצח את הצדפות בסכין, מגיש לאדונים, והם הושיטו את הצדפות לגברות. הגברות אכלו את הצדפות בעדינות, כדי לא ללכלך את שמלתן, אחר-כך היו לוגמות את הנוזלים וזורקות את הצדפה בעדינות לים.

25 אבי הוקסם מהדבר והוא ניגש אל אימי ואל אחיותיי ושאל אותן: "רוצות אתן שאכבד אתכן בצדפות אחדות? "אימי היססה, בגלל שחשבה על התשלום, אך שתי אחיותיי הסכימו מיד. אימי אמרה " אני פוחדת שארגיש לא טוב, כבד רק את הילדים, אבל לא בהרבה צדפות, שלא יקבלו קלקול קיבה, וליוסף אל תקנה, לא צריך לפנק אותו." נשארתי עומד ליד אימי, והסתכלתי על אבי שלקח את אחיותיי ואת החתן אל הזקן לבוש הסחבות שמכר את הצדפות. שתי הגברות הסתלקו ואבי הראה לאחיותיי איך לאכול את הצדפות, ופתאום נדמה היה שנבהל, הוא התרחק כמה פסיעות, הסתכל על בני משפחתו שעמדו מסביב למוכר הצדפות, והתקרב אילנו בחיפזון. פניו היו חיוורים והוא אמר לאימי בלחש: "לא יאמן כמה דומה מוכר הצדפות לז'יל" אימי נדהמה ושאלה:" איזה ז'יל?" ואבי ענה: "הלא.. אחי... אילו לא ידעתי שהוא באמריקה, הייתי חושב שזה הוא." אימי שנבהלה גמגמה: "יצאת מדעתך? הלא אתה יודע שהוא מצליח מאוד באמריקה, ולמה אתה מדבר שטויות?" אבל אבי התעקש "לכי הציצי בו קלריס, הסתכלי במו עינייך." אימי נגשה אל בנותיה, ואני הסתכלתי אל אותו אדם, זקן ומלוכלך היה, כולו מלא קמטים, לא הרים את עיניו מהצדפות. אימי חזרה. ראיתי שהיא רועדת. היא דברה מהר: "אני חושבת שזה הוא. אולי תשאל את רב החובל עליו? אבל הכי חשוב- הייה זהיר, כדי שלא יבקש מאיתנו דבר." אבי פנה והלך ואני אחריו. רב החובל היה מטייל על הגשר בחשיבות מרובה. אבי קרב אליו בכל הכבוד הראוי ושאל אותו על האוניה, על האי ג'רסי אחר-כך שאל על המלחים ולבסוף אמר בקול חרד: {"יש לך שם מוכר צדפות זקן שנראה מעניין, היודע אתה משהוא אודותיו?" רב החובל ענה: " זה איש צרפתי שמצאתי בשנה שעברה באמריקה והחזרתי לארצו. מסתבר שיש לו קרובי משפחה בלה-האבר, אך אין הוא רוצה לחזור אליהם, משום שהוא חייב להם כסף, שמו ז'יל דרמנש או דרבנש , משהוא כזה, נראה שזמן מה היה עשיר שם, הסתכל בו וראה לאן הגיע."

26 אבי שנבהל מאוד גמגם: "כך!, כך! יפה מאוד... נאה מאוד... אני לא מתפלא... תודה רבה לך אדוני רב החובל." והלך לו. הוא חזר אל אמי בפנים משונות כל כך עד שהיא אמרה לו: " שב, עוד מעט כולם יראו אותנו "הוא צנח על הספסל וגמגם: "זה הוא, הוא ולא אחר!" אחר כך שאל: "מה נעשה." אמי ענתה במהירות: "צריך להרחיק את הילדים, ז'וזף, שכבר יודע הכול, ילך ויקרא להם. ובעיקר צריך להיזהר שחתננו לא יבחין בשום דבר." אבי לחש: "איזה אסון" ואמי שהתחילה לכעוס אמרה: "תמיד פחדתי שגנב זה לא יגיע לשום דבר, אלא עוד יבקש עזרה מאתנו" והוסיפה: "עכשיו תן לז'וזף כסף שילך וישלם את מחיר הצדפות. חסר לנו רק שהקבצן הזה יכיר אותנו. בוא נלך לקצה האחר של הספינה, ותשתדל שאדם זה לא יתקרב אלינו!" היא קמה ממקומה ושניהם הסתלקו לאחר שנתנו לי מטבע של 100 סו. אחיותיי חיכו בתימהון לאבי. הודעתי להן שאמא מרגישה לא טוב בגלל הים, ושאלתי את מוכר הצדפות: "כמה אנו חייבים לך , אדוני? " מאוד רציתי להגיד "דודי" ענה לי: "שני פרנקים וחצי." הושטתי לו את הכסף והוא החזיר לי עודף. הצצתי בידו, יד עלובה מקומטת, הסתכלתי בפרצופו, פרצוף זקן, אומלל, וחשבתי לעצמי: "זה דודי, אחיו של אבי, דודי!" נתתי לא עשרה סו דמי שתייה. והוא הודה לי. אחיותיי התפלאו על נדיבותי. כשהחזרתי לאמי את שני הפרנקים שנשארו התפלאה אמי ושאלה: "שלושה פרנקים עלו הצדפות?...לא יתכן." "נתתי לו עשרה סו דמי שתייה." אמי אמרה: "יצאת מדעתך! לתת עשרה סו לאדם הזה, לנבל הזה!..."אבי הביט בה והיא השתתקה. כשעמדנו לרדת מהספינה מאוד רציתי לראות פעם נוספת את דודי, אך כוון שאף אחד לא קנה עוד צדפות, ירד כנראה אל תוך האוניה. ואנחנו חזרנו בספינה אחרת לבתינו כדי שלא נפגוש בו שוב. את אחיו של אבי לא ראיתי עוד. לכן לפעמים אני נותן 100 סו לקבצנים. בסיפור מובעת ביקורת חברתית . מהי הביקורת ? מי המבקר? כלפי מי מופנית הביקורת?

27 המחרוזת / ג'י דה מופאסן

28

29

30

31

32

33

34

35 כנסו ללוח השיתופי ושתפו אותנו בדעתכם: העתיקו את התרשים למחברת והשלימו על פי הסיפור עבודה בקבוצות : לפניכם סרט אילם , המבוסס על הסיפור. הוסיפו קריינות ומוסיקה לסרטון.

36 זיקית / אנטון צ'כוב

37

38 היכנסו למטלה ב"ילקוט הדיגיטלי"

39 שברירים/ דבורה בארון

40

41

42

43

44

45

46

47

48 היכנסו למטלה ב"ילקוט הדיגיטלי" מוטיב "מרכיב שחוזר מספר פעמים בהקשרים שונים. אנחנו נוטים לייחס לו משמעות ולהתייחס אליו כמוטיב. מוטיב יכול להיות תבנית חוזרת, רעיון שמתבטא בדרכים שונות, או אלמנט )דמות, חפץ, אוירה, ביטוי( שחוזר בנסיבות שונות." בסיפור יש חזרה רבה על מוטיב האור. בדקו היכן מופיע אור בסיפור ומה תרומתו בכל מקום שבו הוא מוזכר.

49 אוֹ פֵק / בנימין תמוז

50