51
52
53 אחת מאיתנו / אפרת דנון
54
55
56
57
58
59 המספרת ידעה שהתנהגותה פוגעת מאוד בשעירה, ובכל זאת עשתה את מה שעשתה. נסו להיזכר במקרה שבו עשיתם משהו שהתביישתם בו או שגרם לכם תחושת אי-נוחות כבר בזמן העשייה עצמה ולמרות זאת ,בגלל רצונכם להיות חלק מהקבוצה/מהחבורה, עשיתם את המעשה .כתבו על האירוע, על הרגשתכם ועל התנהגותכם.
60
61
62
63
64
65 החייט שלי / סטיפן ליקוק
66
67
68 משהו חמור הולך לקרות בכפר הזה / גבריאל גרסייה מרקס
69 היכנסו לפעילות ב"ילקוט הדיגיטלי"
70 מיתולוגיה יוונית
71 אורפיאוס ואורידיקה
72 לפניכם קישור לסרטון. צפו בו וערכו השוואה בין הסיפור לסרטון . מה חסר בסרטון וקיים בסיפור? והאם יש בסרטון מידע שלא קיים בסיפור?
73 איקרוס ודדאלוס לפניכם קישור לסרטון. צפו בו וערכו השוואה בין הסיפור לסרטון . מה חסר בסרטון וקיים בסיפור? והאם יש בסרטון מידע שלא קיים בסיפור?
74 אקו ונרקיס אֶ קוֹ הייתה נימפה יפהפייה, חובבת חורשות וגבעות ,ועיקר עיסוקה היה שעשועי יער. היא הייתה אהובה על דיאנה ואחת מבנות לווייתה בצאתה לציד. אך הייתה לאקו חולשה אחת: היא אהבה לדבר, ובין אם בשיחת רעים או בוויכוח ,התעקשה לקיים בידה את זכות המילה האחרונה. יום אחד, כשי ונֹו עקבה אחר בעלה זאוס, אשר לבה אמר לה שהוא מבלה בנעימים עם הנימפות, הצליחה אקו בשטף לשונה לעכב את האֵ לָ ה בדרכה ולהניח לנימפות שהות להימלט. כשהתגלה הדבר ליונו, היא חרצה את משפטה של אקו באלה המילים: "מעתה ואילך, לשון זו, שבה היתלת בי, לא תשמש אותך אלא למטרה החביבה עלייך כל כך - להשיב תשובה. אמנם תקיימי בידך את זכות המילה האחרונה, אך לפתוח בדיבור לא תהיי מסוגלת לעולם . יום אחד ראתה נימפה זו את נרקיס, העלם יפה התואר, בעת שיצא לצוד בהרים . היא התאהבה בו ושמרה את צעדיו. מה נכספה לצודד את לבו במתק לשון ולגלגל עמו שיחה !אלא שהדבר נבצר ממנה. על כן חיכתה בקוצר רוח, תשובתה מזומנת עמה, שידבר הוא תחילה .יום אחד, בעת שהעלם נפרד מיתר החבורה והרים קולו בצעקה: "מי כאן?" ענתה אקו: "כאן ....,".כאן...., כאן ...נרקיס הביט סביבו, וכשלא ראה איש קרא ואמר: "בואי;" ואקו ענתה: "בואי...בואי....בואי...." נרקיס קרא שוב: "למה את מתחמקת ממני?" ואקו החזירה לו באותה לשון עצמה: ממני...ממני....ממני..... "הבה ונתראה," אמר העלם. והנערה ענתה לו בכל לב ובאלה המילים וחשה אליו, נכונה ליפול על צווארו. הצעיר נרתע בצעקה: "הסתלקי! אמ ות ובלבד שלא אתמסר לך!" "אתמסר לך....אתמסר לך..." אמרה לו; אך ללא הועיל. הוא הלך ממנה, והיא פנתה משם להסתיר את עלבונה בנבכי היער. מאז ואלך חייתה במערות ובין צוקים. אבריה קמלו מיגון, בשרה צמק, עצמותיה היו לסלעים, ולבד מקולה לא נותר ממנה דבר. ובקולה זה היא עדיין מוכנה ומזומנה להיענות לכל דורש ולהנציח את תביעתה הישנה - לקיים בידה את זכות המילה האחרונה. אולם בכך לא מיצה נרקיס את אכזריותו; גם ליתר הנימפות הוא פנה עורף כפי שנהג באקו האומללה. עלמה אחת, שקיוותה לשווא לכבוש את ליבו, שטחה תפילה, כי יום יבוא והוא ילמד על בשרו מהי אהבה המושבת ריקם. אלת הנקמה שמעה ונעתרה לתפילתה.
75 הייתה ברֵ כה אחת, מימיה צלולים ועינם כעין הכסף. הרועים לא נהגו אליה את עדריהם, עִ זֵי ההר וחיות היער לא רבצו על גדותיה ושלכת עלים וענפים לא השחיתה את חלקת פניה. העשב צמח סביבה רענן, והסלעים סוככו עליה מן השמש. לכאן הזדמן העלם יום בהיר אחד, עייף, מן הציד, משולהב וצמא. הוא גחן לשתות וראה את צלמו במים; הוא הביט משתאה בעיניים הבורקות הללו, במחלפות הש ֵ ער בלחיים המתעגלות, בצוואר השנהב, בשפתיים הפשוקות בסגולת החוסן והבריאות, הקורנת מן הדמות כולה. הוא הושיט את שפתיו לקטוף נשיקה; הוא פשט זרועותיו מטה לחבק את מושא אהבתו .אך מן המגע חמק זה ונעלם על מנת לשוב כעבור רגע ולחדש את המקסם. נרקיס לא היה מסוגל למוש מן המקום. כל מחשבת אוכל או מנוחה הייתה רחוקה מדעתו בעת שהשתהה על שפת הברכה ,מתבונן בעצמו. דמעותיו זלגו המימה והרעידו את צלם בבואתו. כשראה אותו מתרחק הזדעק" :אנא, הישאר! אם נאסר עלי לגעת בך, לפחות הנח לי להביט בך." במילים אלה, היוצאות מן הלב הוסיף וליבה את השלהבת שאכלה בו. לאט-לאט נמוגו סומק לחייו, חוסנו ויופיו, אשר כה הקסימו לפנים את הנימפה אקו. אבל אקו לא משה מצדו, וכשזעק "אויה! אויה!" ענתה אחריו כהד. הוא כלה באהבתו, עד שמת, ובעת מסעו האחרון בנהר סטיקס השתופף צלו מעל דופן הסירה והעיף מבט אחרון בבבואתו שבמים. הנימפות קוננו עליו, במיוחד נימפות המים; הן טפחו על ליבן, וכמוהן עשתה גם אקו. הן ערמו עצים למדורה וביקשו לשרוף את גופתו, אלא שחיפשו ולא מצאוה. במקומה צמח פרח, שתוכו ארגמן ועלי כותרתו לבנים, הוא הנרקיס הנושא את שמו ומנציח את זכרו.
76 פיגמליון
77 תיבת פנדורה פרומתאוס היה טיטאן שגילה לבני אדם כיצד להדליק את האש. הטיטאנים היו ענקיים מיתולוגיים שהיו הוריהם של האלים האולימפיים. זאוס זעם על פרומתאוס שעשה כך והחליט להעניש את בני האדם. הוא פנה אל הפייסטוס, האל החרש בעל ידי הזהב, וביקש ממנו ליצור תיבה מופלאה וחזקה במיוחד ולתוכה הכניסו האלים את כל התלאות והצרות שבעולם. אחר כך יצר זאוס את האשה הראשונה בעולמם של בני האדם - פנדורה. הרמס, שליח האלים, הביא את פנדורה לאחיו של פרומיתיאוס, אפימתאוס, שהתאהב בה ונשא אותה לאשה. פנדורה קיבלה מהאלים את התיבה שיצרו אבל הם ציוו עליה לא לפתוח אותה. פנדורה לא עמדה בפיתוי ופתחה את התיבה וכך באו לעולם כל הצרות, הפגעים והפורענויות. למרבה המזל הייתה בתיבה גם תקווה, והיא זו שמאפשרת לבני האדם להתמודד עם כל הצרות שבאו לעולם בגלל פתיחת התיבה. קראו עוד על פנדורה לסיכום הפרק כנסו לקישור הבא :
78 שירה
79 דברי רקע ראשוניים / ארז ביטון ִא ִמי ִא ִמי ִמ ְ כ ַּפר ַּה ִ שי ִחים ַּהְ יֻר ִ קים ְ בָי ֹרק ַּא ֵחר ִמ ֵקן ַּה ִצ פֹוִרים ַּה ַּמֲח ִליבֹות ָח ָלב ָמתֹוק ִמ ָכל ָמתֹוק מֵ עֶ רֶ ש זְ מִ ירִ י אֶ לֶ ף לַּ יְ לָ ה וְ עוֹ ד לַּ יְ לָ ה. ִא ִמי ִא ִמי ש ֶ הִ רְ חִ יקָ ה רָ עוֹ ת ב ְ אֶ צְ ב ָ עוֹ ת צְ רֵ דוֹ ת ב ְ הַּ לְ קָ אוֹ ת חָ זֶה ו ְב ֵשם ָכל ָה ִא ָמהֹות. אֲ בִ י אֲ בִ י אֲ ש ֶ ר עָ סַּ ק ב ְ עוֹ לָ מוֹ ת ֲא ֶשר ִקֵ ד ש ַּש ָבתֹות ְ ב ָעָראק ָנ ִקי ֲא ֶשר ָהָיה ָב ִקי ֵמ ֵאין ָכמֹוה ו ב ְ הִ לְ כוֹ ת ב ֵ ית כ ְ נֶסֶ ת. אֲ נִ י אֲ נִ י ש ֶ הִ רְ חַּ קְ תִ י עַּ צְ מִ י ַּהְר ֵחק ֶאל תֹו ִל ִ בי ְ ך ֶש ְ כ ֶש ַּה כֹל ָהי ו ְי ֵשִנים הָ יִ יתִ י מְ ש ַּ נ ֵן ִל ִ בי ְ ַּהְר ֵחק ֶאל תֹוך ְ ִמיסֹות ְק ַּטנֹות ֶשל ַּבך ִ ביה וִדית מָ רוֹ קָ אִ ית. היכנסו לפעילות ב"ילקוט הדיגיטלי"
80 נְעִ ילָה / פרץ בנאי
81 וידוי הגדול / אמנון שמוש אִ מ ִ י הָ יְתָ ה ב ָ אָ ה אֵ לַי ב ְ כָ ל קַ יִץ עֵ ינֶיהָ יְגֵעוֹ ת מִ ק ְ רִ יאָ ה ֲע ָבָר ה ָעמ וס ְלַעְ י ָפ ה ְמ ַס ֶפֶרת ָהְי ָתה ו ְמ ַס ֶפֶרת ַעל ַמה ִס ְפָר ה ְוַעל ַמה לֹא ִס ְפָרה קֹו ָל ה ִמ ְתַנ ֵגן ְכע וד ְו ַכ פֹות ָיֶדי ָה ְמ ָבֲארֹות צְ מִ ידֶ יהָ מִ צְ טַ לְ צְ לִ ים זָהָ ב אֶ ל זָהָ ב כ ְ אוֹ תָ ן אִ מְ רוֹ ת כ ָ נָף ש ֶ ב ְ פִ יהָ ש ֶ אֵ ין ַלְ ז ַמן ְש ִלי ָטה ָבן- וַאֲנִי כ ֻּל ִ י ֹאֶזן ְסת ו ָמה ָשק וַע ִ ב ְלהֹו ִציא ֶאת ַהִ ק ב הַ ב ֹץ וץ ִמן ְל ָהִזיז ד ְ ָבִרים ָקִדי ָמה ו ְל ִמי )נ ו – ב ֶאֱמֶ ת) ֵי ש ְפַנאי לְ אִ מ ָ א
82 ְ ָמָסך ֵבין קֹולֹות ְתמֹו ֶלי ָה ְל ֵבין ֹאֶזן ַה ְכר וָיה לִ שְ אוֹ ן ְקב ו ָצה ו ִמ ְפָע ֶלי ָה ִהיא ְמ ַס ֶפֶרת עַ ל ב ֵן- ְצר וָיה ְוַעל ְסג ולֹות ַהָ ק ֵמַע וַאֲנִי מֵ נִיד רָ אש ִ י כ ְ ש וֹ מֵ עַ קַ יִץ אֶ חָ ד לֹא ב ָ אָ ה ו ַבחֶֹרף נִפְ טְ רָ ה מִ ן הָ עוֹ לָם ו ִמן ַה ָ צרֹות ַה ְ צר ורֹות ִ ב ְצרֹור ַה ַחִ יים חָ לַף אָ בִ יב כ ָ לָה קַ יִץ ו ַב ְ סתָ ו הִ תְ חִ ילָה יָדִ י מַ עֲ לָה עַ ל הַ כ ְ תָ ב- ִס פ וִרים קָ רָ אתִ י ו ָמ ָצא ִתי ֶאת עֹו ָל ָמ ה ש ֶ ל אִ מ ָ א ַתְר ב - חַי ִים ות ש ֶ הָ לְ כָ ה ְלעֹו ָל ָמ ה
83 אֶ פְ ש ָ ר ָאְזִני ָהְי ָתה ְסת ו ָמה וְ לִ ב ִ י עֵ ר ְוא ו ַלי ִח ְלֲחל ו ַה ד ְ ָבִרים ַא ֵחר ְ ַבֶ דֶרך רָ צִ יתִ י ְל ַה ְש ִמיַע ִס פ וַרי ְ ב ָאְזָנ ה ש ֶ ל אִ מ ָ א ִ בַ ק ְש ִתי לִ ש ְ מֹעַ עוֹ ד וְ עוֹ ד מִ מ ֶ נ ָה ִא ִמי ְ ַאך ש ֶ הָ יְתָ ה כ ָ ל קַ יִץ עִ מ ִ י )מֵ עֵ בֶר לְ אוֹ תוֹ הַ חַיִץ( הָ יְתָ ה- וְ אֵ ינֶנ ָה וידוי הודאה על האמת , גילוי דברים בפי אדם שהחזיקם עד כה כסוד כמוס, ובייחוד הבעת חרטה על חטא בפני מישהו אחר . כיצד המושג "וידוי" בא לידי ביטוי בשיר?
84
85 בשיר הכותבת מציגה חווית ילדות המלווה אותה גם בהיותה אדם בוגר. היא חושפת אירוע משפיל המתואר במילים: "ואבא שלי היכה אותי..." האירוע מתרחש בנוכחות אנשים נוספים אליו מתלווים רגשות בושה. הדימוי העצמי נפגע שלה , ואף שגדלה ואביה חדל מלהכוּתה "הפחד הזה שריר וקיים." א. כתבו מחשבות ורגשות שעלו בכם בעת קריאת השיר. ב. היכנסו לקישור הבא וקראו מתוך אמנת זכויות הילד סעיפים 16, 18, 19 39 , וכתבו אילו זכויות הפר האב על פי הכתוב באמנה ?
86 רחל
87 השיר "אל ארצי" הינו שיר אהבה המוקדש לארץ )פטריוטי(. הדוברת בשיר טוענת שלא עשתה למען הארץ מה שאחרים נוהגים לעשות- לשיר שירי תהילה ופאר לארץ ישראל- אולי זה מה שמצפים ממנה בתור היותה משוררת. במקום זאת הדוברת עשתה מעשים ממשיים לטובת הארץ: נטעה עץ בידיה וכבשה שביל ברגליה. אומנם, אלו מעשים מועטים, אך הרגשות שלה כלפי הארץ כנים- כאשר רע לארץ היא בוכה וכשטוב לארץ היא מריעה משמחה. ביטויי הקרבה של הדוברת כלפי הארץ מתחזקים בהדגשה במהלך השיר: היא פונה לארץ ומדברת אליה ישירות כאילו הייתה דמות אנושית. בנוסף, היא קוראת לה "ארצי" )הארץ שלי( ואף מכנה אותה "האם", ואילו לעצמה ביחס לארץ, ביתך )הבת שלך(. בסוף השיר הדוברת מתייחסת אל הנתינה שלה כ"מנחה"- מתנת קודש לאל- הארץ היא מאין אלוהות נשית אשר קרובה אליה. בסופו של דבר, רחל כתבה שיר הלל לארץ- השיר הזה עצמו.
88 לפעילות בלוח שיתופי
89 כנרת / רחל לפעילות ב"ילקוט הדיגיטלי" לפעילות נוספת באתר "גלים"
90 עֲ קָ רָ ה/ רחל ֵבן ל ו ָהָיה ִלי! ֶי ֶלד ָק ָטן, ְש ֹחר ַּת ְל ַּת ִלים ְוָנבֹון. לֶ אֱחֹ ז ב ְ יָדוֹ וְ לִ פְ סֹ עַּ לְ אַּ ט ִ ב ְש ִבי ֵלי ַּה ָגן. יֶלֶ ד. קָ טָ ן. א וִרי ֶא ְקָרא לֹו, א וִרי ֶש ִ לי! ְו ָצל ול ְ ַּרך ה וא ַּה ֵשם ַּה ָק ָצר. רְ סִ יס נְ הָ רָ ה. ְלַּי ְלִ די ַּה ְש ַּחְר ַּחר ”א וִרי!“ – אֶ קְ רָ א! עוֹ ד אֶ תְ מַּ רְ מֵ ר כ ְ רָ חֵ ל הָ אֵ ם. עֹוד ֶא ְת ַּפ ֵלל ְ כ ַּח ָנה ְ ב ִשילֹה. עוֹ ד אֲ חַּ כ ֶ ה לוֹ . תרפ"ח 1 .רחל בוחרת בשם "א וִרי" מדוע לדעתך בוחרת רחל בשם זה? 2 .כיצד מתארת רחל את בנה לעתיד? 3 .מה תמשיך רחל לעשות עד שייוולד בנה לעתיד?
91 נתן אלתרמן
92
93 אֶ לִ יפֶלֶט / נתן אלתרמן
94 עוד חוזר הניגון / נתן אלתרמן עֹוד חֹוֵזר ַּה ִ נ ג ון ֶשָז ַּנ ְח ָת ַּל ָשְוא ְ עֹוֶד ָנה ִנ ְפ ַּק ַּחת ָל ֹאֶרך ְ ְו ַּהֶ דֶרך וְ עָ נָן ב ְ ש ָ מָ יו וְ אִ ילָ ן ב ִ גְ ש ָ מָ יו , עֹו ֵבר אֹוַּרח ָ ְמ ַּצ ִפים עֹוד ְלך . ְו ָהר ו ַּח ָתק ום ו ְב ִטי ַּסת ַּנְדֵנדֹות ָ ַּיַּע ְבר ו ַּה ְ בָר ִקים ֵמָע ֶליך ְו ִכ ְב ָ שה ְו ַּאֶי ֶלת ִת ְהֶייָנה ֵעדֹות ֶש ִ ל ַּט ְפ ָת אֹו ָתן ְוהֹו ַּס ְפ ָת ֶל ֶכת. ְרחֹוָקה ָ ֵריקֹות ְו ִעיְרך ָ ֶשָי ֶדיך ְולֹא ַּפ ַּעם ָסַּגְד ָת ַּא ַּפִים לְ חֹ רְ ש ָ ה יְ רוֹ קָ ה וְ אִ ש ָ ה ב ִ צְ חוֹ קָ ה ְו ַּצ ֶמֶרת ְ ג ש ו ַּמת ַּע ְפ ַּע ַּפִים.
95
96
97 חגים ומועדים
98
99 1 .מהי האווירה בשיר? מה הרגשתם כששמעתם את השיר? 2 .מדוע, לדעתכם, נפתח השיר במילה "שוב"?
100