מקראה בספרות לשכבת ט

101

102

103 כשהוא מתחפש / ערן בר גיל

104 הכה את המומחה / הגשש החיוור

105 לצפייה במערכון

106 וְ הִ יא ש ֶ עָ מְ דָ ה / מן ההגדה וְ הִ יא ש ֶ עָ מְ דָ ה, וְ הִ יא ש ֶ עָ מְ דָ ה ַּלֲאבֹו ֵתינ ו ְו ָלנ ו וְ הִ יא ש ֶ עָ מְ דָ ה, וְ הִ יא ש ֶ עָ מְ דָ ה ַּלֲאבֹו ֵתינ ו ְו ָלנ ו. ֶש לֹא ֶא ָחד ִ ב ְל ַּבד ָע ַּמד ָע ֵלינ ו ְל ַּכ לֹו ֵתנ ו ֶש לֹא ֶא ָחד ִ ב ְל ַּבד ָע ַּמד ָע ֵלינ ו ְל ַּכ לֹו ֵתנ ו. ֵא ָלא ֶש ְ ב ָכל דֹור ָודֹור עֹו ְמִדים ָע ֵלינ ו ְל ַּכ לֹו ֵתנ ו ֵא ָלא ֶש ְ ב ָכל דֹור ָודֹור עֹו ְמִדים ָע ֵלינ ו ְל ַּכ לֹו ֵתנ ו. ה וא ְ ְו ַּה ָקדֹו ש ָבר וך ַּמ ִ צי ֵלנ ו ִמָי ָדם ְו ַּה ָקדֹו ש ה וא ְ ָבר וך ַּמ ִ צי ֵלנ ו ִמָי ָדם.

107 כשיגידו לי שואה / סמדר פלק-פרץ עכשיו כשיגידו לי "שואה" כבר לא אצטרך להתאמץ לדמיין עכשיו כשיגידו לי "שואה" כבר לא אצטרך להפעיל את כל נימי הנפש כדי להרגיש... עכשיו כשיגידו לי "שואה" אני אראה הכול בצבעים ניגר מתאי הזיכרון האפורים כי עכשיו כשיגידו לי "שואה" אני אדע הכול, את כל הפרטים המצמררים ושוב ארגיש רחוקה כל כך קטנה עד כדי שגעון ושוב לא אבין.

108 לראות את האור / ברק פלדמן כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצו, היכו שורשים ולרגע יכולתי לשמוע עלים מלמדים שירתם ורציתי לעלות גבוה לפרוח איתם. הכרתי טיפותיו של הגשם נקוות בתוכי, יורדות מתחתי והרוח קרה ונואשת הקפיאה אותי, הכבידה עלי ולרגע יכולתי לנגוע בקצה הכאב האפור ורציתי לעלות גבוה לראות את האור לראות את האור אומרים השמים כחולים מעלינו מלאים באורות אולי יום אחד אוכל גם אני לראות לראות... ונפלתי לארץ, בשקט עצמתי עיני, אטמתי ליבי והרגשתי איך אני מתפרקת מכל כאבי, מכל בדידותי ולרגע יכולתי לברוח כנוצה על כנפה של ציפור והצלחתי לעלות גבוה לראות את האור לראות את האור

109 הנסיך הקטן / יהונתן גפן ָּפַג ְׁ ש ִּ תי אֹותֹו ְׁ ב ֵלב ַה ִּ מְׁד ָּ בר ָּי ָּפה ְׁ שִּקיַעת ֶׁש ֶׁמ ש ְׁל ֵלב ָּעצ וב ִּצַ יְׁר ִּ תי לֹו ֵעץ ְׁו ִּכ ְׁב ָּ שה ַעל ְׁנָּיר ְׁוה וא ִּה ְׁב ִּטי ַח ִּלי ֶׁשָּ י ש וב. ַהָּ ק ָּטן ִּמ ְׁפ ֻלָּ גה ְׁ ַהָּ נ ִּסיך ב' לֹא ִּיְׁר ֶׁאה עֹוד ִּ כ ְׁב ָּ שה ֶׁשאֹו ֶׁכ ֶׁלת ֶׁפַרח ְׁו ָּכל שֹו ָּשָּניו ֵהן קֹו ִּצים ָּכֵעת ְׁו ִּל בֹו ַהָּ ק ָּטן ָּק ָּפא ַכ ֶׁקַרח. ְׁו ִּאם ֵאי ַפַעם ַתִּ גיע ו ְׁל ָּכאן ֵתְׁדע ו ֶׁש ָּכאן ה וא ֶׁחֶׁר ש ָּצַנח ְׁוקֹול ַה ְׁ נ ִּפי ָּלה ֵמעֹו ָּלם לֹא ִּנ ְׁ ש ַמע ְׁ ִּ ב ְׁג ַלל ַהחֹול ָּהַרך. ְׁו ָּהָּיה ִּאם יֹו ִּפיַע ָּשם ֶׁי ֶׁלד ָּק ָּטן ֶׁש ָּפָּניו שֹו ְׁתקֹות ְׁו ֵ שָּער לֹו ָּז ָּהב ֵתְׁדע ו ֶׁשֶׁז ה ה וא ְׁוהֹו ִּ שיט ו לֹו ָּיד ְׁו ַל ט ינָּ יו. ְׁ פ ו ֶׁאת ֲא ַבק ַה ִּ מְׁד ָּ בר ֵמֵע ְׁו ָּאז ַתֲע ש ו ִּע ִּ מי ֶׁח ֶׁסד ָּק ָּטן ִּ כ ְׁתב ו ָּנא ַמ ֵהר ְׁל ָּכל ִּא מֹו ֵתינ ו ֶׁשִּ יְׁרַוח ָּל ֶׁהן ְׁק ָּצת ְׁוָּיפ וג ַצֲעָּרן ַהָּ ק ָּטן ָּחַזר ֵא ֵלינ ו ְׁ ַהָּ נ ִּסיך . ַהָּ ק ָּטן ִּמ ְׁפ ֻלָּ גה ב ְׁ ַהָּ נ ִּסיך ' לֹא ִּיְׁר ֶׁאה עֹוד ִּ כ ְׁב ָּ שה ֶׁשאֹו ֶׁכ ֶׁלת ֶׁפַרח וְׁ כָּ ל ש וֹ ש ָּ נָּ יו ִּמ ְׁתַי ְׁפחֹות ָּכֵעת ִּ כי ִּל בֹו ַהָּ ק ָּטן ָּק ָּפא ְׁ כֶׁקַרח. ָּפַג ְׁ ש ִּ תי אֹותֹו ְׁ ב ֵלב ַה ִּ מְׁד ָּ בר...

110 תקוותנו / נפתלי הרץ אימבר עֹוד לֹא ָּא ְׁבָּדה ִּ תְׁקָּו ֵתנ ו ַה ִּ תְׁקָּוה ַה נֹו ָּשָּנה ִּמ ש וב ְׁל ֶׁאֶׁרץ ֲאבֹו ֵתינ ו ְׁל חָּ נָּ ה. ִּעיר ָּ ב ה ָּ דִּוד ָּכל עֹוד ִּ ב ְׁל ָּבבֹו ָּשם ְׁפ ִּני ָּמה ֶׁנ ֶׁפ ש ְׁיה וִּדי הֹו ִּמָּ יה ו ְׁל ַפ ֲא ֵתי ִּמְׁזָּרח ָּקִּדי ָּמה ֵעינֹו ְׁל ִּצ יֹון צֹו ִּפָּ יה. ָּכל עֹוד ְׁ ד ָּמעֹות ֵמֵעיֵנינ ו ֵתֵרְׁדָּנה ְׁ כֶׁג ֶׁשם ְׁנָּדבֹות וְׁר ָּבבֹות ִּמ ְׁ בֵני ַע ֵמנ ו עוֹ ד הוֹ לְׁ כִּ ים לְׁ קִּ בְׁ רֵ י-אָּ בוֹ ת. ָּכל עֹוד חֹו ַמת- ַמ ְׁח ַמֵ דינ ו עֹוד ְׁלֵעיֵנינ ו ֵמי ַפַעת ַוֲע ֵלי ֻחְׁר ַ בן ִּמְׁקָּ ד ֵשנ ו ַעִּין ַא ַחת עֹוד דֹו ַמַעת. ָּכל עֹוד ַהַ יְׁרֵ דן ְׁ בָּגאֹון ְׁמלֹא ְׁ גדֹו ָּתיו ִּיזֹל ו ו ְׁלָּים ִּ כ ֶׁנֶׁרת ְׁ ב ָּשאֹון ְׁ בקֹול ֲה ֻמ ָּלה ִּי ֹפל ו. ָּכל עֹוד ָּשם ֲע ֵלי ְׁ דָּרכַ יִּ ם ָּשם ַשַער ֻי ַכת ְׁ ש ִּאָּ יה ו ֵבין ָּחְׁרבֹות ְׁיר ו ָּש ַלִּים עֹוד ַ בת- ִּצ יֹון בֹו ִּכָּ יה. ָּכל עֹוד ָּש ָּמה ְׁ ד ָּמעֹות ְׁטהֹורֹות ֵמֵעין-ַע ִּ מי נֹוְׁזלֹות ִּל ְׁב כֹות ְׁל ִּצ יֹון - ְׁ ברֹא ש ַא ְׁ שמ ורֹות ָּיק ום ַ ב ֲח ִּצי ַה ֵלילֹות. ָּכל עֹוד ֶׁרֶׁג ש ַאֲה ַבת- ַה ְׁל ֹאם ְׁ ב ֵלב ַהְׁ יה וִּדי פֹוֵעם עֹוד נ ו ַכל ַקֵ וה ַגם ַה יֹום ִּ כי ְׁיַר ֲח ֵמנ ו ֵאל זֹוֵעם. ִּ ש ְׁמע ו ַא ַחי ְׁ ב ַאְׁרצֹות נ וִּדי ֶׁאת קֹול ַא ַחד חֹוֵזינ ו " ִּ כי ַרק ִּעם ַאֲחרֹון ַהְׁ יה וִּדי ַגם ַאֲחִּרית ִּ תְׁקָּו ֵתנ ו." לפעילות על ההמנון מאתר רשת אמי"ת :

111 השר משה מונטיפיורי / חיים חפר ו ְׁכ ֶׁש ָּהָּיה ַה ַ שר מוֹ נְׁ טִּ יפְׁ יוֹ רִּ י ֵבן ש ְׁ מוֹ נִּ ים אָּ ז ָּ בא ו לְׁ בֵ יתוֹ ַה ַמ ְׁל ָּא ִּכים ַה ְׁל ָּב ִּנים ָּע ְׁמד ו ַעל ִּמ ָּטתֹו ְׁ ְׁו ָּכך ָּא ְׁמר ו אֵ לָּיו: ְׁ הַ ק ָּ דוֹ ש ָּ בר וך ה וא רוֹ צֶׁ ה ָּ אֹו ְׁתך אֵ לָּיו... ְׁוָּעָּנה ַה ַ שר מוֹ נְׁ טִּ יפְׁ יוֹ רִּ י ְׁ בִּד י וק: ִּס ְׁלח ו לִּ י ַר ֹבו ַתי, ְׁ ַאך ֶׁב ֱא ֶׁמת אֲ נִּ י ָּעס וק ִּ כי יֵש ַהְׁר ֵבה צָּ רוֹ ת ְׁל ַא ֵחינ ו ָּ בעֹו ָּלם ִּה ֵנה פֹו ְׁגרֹום ְׁ בר ו ְׁסָּיה, ְׁ ֵאיך לֹא אָּ בוֹ א אֶׁ צְׁ לָּם ִּ כי מִּ י אִּ ם לֹא אֲ נִּ י ַיֲעזֹר ֹפה ְׁל ֻכ ָּלם? ְׁוה וא ָּע ָּלה ַל ֶׁמְׁר ָּכ ָּבה ו"ִּד יֹו"! ַל ס ו ִּסים אָּ מַ ר, ו ֹפה ַמ ָּתן ַ ב ֵס ֶׁתר, ְׁו ָּש ָּמה נְׁ דָּ בָּ ה ַ ב ל אוֹ ִּל ט וף ש ֶׁ ל אַ הֲ בָּ ה ו ֹפה צְׁ בִּ יטָּ ה ְׁ ִּחי ו ְׁל ָּכל ַהְׁ יה וִּדים ש ִּ מְׁ חָּ ה וְׁ גַ אֲ וָּ ה וְׁ כָּ ל ַה ָּכבֹוד ַל ַ שר! ו ְׁכ ֶׁש ָּהָּיה ַה ַ שר מוֹ נְׁ טיפְׁ יוֹ רִּ י ֵבן ִּ ת ְׁ ש ִּעים ָּא ְׁמר ו לוֹ : ַתֲע ֶׁלה, ִּ כי ש ָּ ם ְׁל ַמ ְׁע ָּלה מְׁ בַ ק ְׁ ש ִּ ים ְׁ ש ָּ אַ ל אוֹ תָּ ם ַה ָּשר: ַתִּ גיד ו, ֵאיך אֹכַ ל ְׁ ֵאיך ֲע ִּלי ַלת ַהָּ דם ְׁ בָּד ֶׁמ ֶׁ שק ְׁ תֻב ַטל? ַה לֹא ְׁ ָּצִּריך לָּלֶׁכֶׁ ת ַל ֶׁפ ָּחה ַה ִּ נ ְׁבֶׁזה, ְׁ לְׁ הַ ג ִּ יד לוֹ ִּ ת ְׁת ַ בֵ י ש ְׁו ֵאיך מַ רְׁ ש ִּ ים ָּ ד ָּבר ָּכֶׁזה ָּצִּריך לָּש ִּ ים לוֹ ַ בָּ יד אֵ יזֶׁה ַ בָּ ק ִּ שיש ְׁ וְׁ אִּ ם ְׁ מִּ ין ַמ ָּתָּנה ג ְׁ דוֹ לָּה ַאך ש ֶׁ אִּ יש ָּ ב ה לֹא יַרְׁ ג ִּ יש אָּ ז מִּ י אִּ ם לֹא אֲ נִּ י ַל ֻתְׁר ִּ כי אֶׁ ת זֶׁה יַג ִּ יש, וְׁ ה וא ָּע ָּלה... ו ְׁכ ֶׁש ָּהָּיה ַה ַ שר מוֹ נְׁ טִּ יפְׁ יוֹ רִּ י ֶׁבן מֵ אָּ ה אָּ מַ ר: ַמ ְׁס ִּפיק לִּ י ְׁ כ ָּבר, ַה ְׁ נ ָּש ָּמה ֶׁש ִּלי ְׁ ש ֵבָּעה ָּה ְׁלכ ו מליונים לִּ ירוֹ ת ו ְׁפַר ְׁנ ִּקים ו ִּבי ְׁ ש ִּליק אֲ בָּ ל ַלְׁ יה וִּדים זֶׁה אַ ף ַפַעם לֹא ִּה ְׁס ִּפיק ָּא ְׁמר ו לוֹ : ְׁ כבֹודֹו רַ ק יָּ בוֹ א ְׁוִּי ְׁס ַת ֵכל ְׁ ָּצִּריך לִּ בְׁ נוֹ ת עוֹ ד חֶׁ דֶׁ ר לַק ֶׁ בֶׁ ר ש ֶׁ ל רָּ חֵ ל ו ְׁל ַה ְׁג ִּ בי ַה אֶׁ ת ַה ֹכ ֶׁתל ַה ַמֲעָּר ִּבי לִּ נְׁ וֵה- ַשֲאַנ ִּ נים ְׁיה וִּדים יֵש לְׁ הָּ בִּ יא ו ִּמי אִּ ם לֹא ַא ָּתה, יָּא מוֹ רִּ י, יָּא לְׁ בָּ בִּ י? ְׁוה וא ָּע ָּלה... ו ְׁכ ֶׁש ָּהָּיה ַה ַ שר ֶׁבן מֵ אָּ ה וְׁ עוֹ ד ש ָּ נָּ ה ְׁנ ָּשק וה ו מַ לְׁ אָּ כִּ ים ַ ב ְׁ נ ִּ שיָּקה הָּ אַ חֲרוֹ נָּ ה ְׁ ְֹׁו ָּכך אֶׁ ת ָּהֵעיַנִּים ָּע ַצם ה וא ְׁ ב ַבְׁ ק שו ֹרַ ק אֶׁ בֶׁ ן ְׁיר ו ַש ְׁל ִּמית ִּמ ַת ַחת לְׁ רֹאש ו ָּעט וף ַט ִּלית ש ֶׁ ל מֶׁ ש ִּ י וְׁ נָּ ח ְׁ ְׁ בתֹוך אֲ רוֹ ן ג ָּ מַ ר ַה ָּשר מֹש ֶׁ ה אֶׁ ת ַמ ָּסעֹו הָּ אַ חֲרוֹ ן ְׁ ַאך יֵש עוֹ ד אֲ נָּ ש ִּ ים ַה מ ו ָּכ ִּנים ְׁל ִּה ָּש ַבע ֶׁש ִּל ְׁפָּע ִּמים ַ ב ַלְׁי ָּלה ְׁ כ ֶׁש ָּח ש ו ַ ב ְׁ ס ִּבי ָּבה ָּרא ו אֶׁ ת מוֹ נְׁ טִּ יפְׁ יוֹ רִּ י ַעל יַד ַה ֶׁמְׁר ָּכ ָּבה ְׁוה וא ָּע ָּלה...

112 שומר החומות / דן אלמגור אני עומד על החומה עומד בגשם לבדי וכל העיר העתיקה מונחת לי על כף ידי אני מביט בה מאוהב אני עולה לכאן תמיד סתם להביט אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד כן, כן, מי חלם אז בכיתה כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים שיום אגיע ואהיה אחד מהם אני עומד על החומה עומד מקשיב אל הקולות קולות השוק והמהומה קריאות רוכלים ועגלות הנה הוא קול המואזין הנה דינדון הפעמון אבל עלי להאזין אם אין שום נפץ של רימון אם אין שום נפץ של רימון כן, כן, מי חלם אז בכיתה... אני עומד על החומה רועד מקור ומסתכל הנה שקעה כבר החמה שומר מלילה מה מליל אור הירח במלואו שוטף חומות ושערים מתי יבוא היום שבו לא נזדקק עוד לשומרים לא נזדקק עוד לשומרים כן, כן, מי חלם אז בכיתה...

113 עַ ל ַכ ָפיו ָי ִביא / יורם טהרלב ִ בְרחֹו ֵבנ ו ַּה ַּ צר ָגר ַּנ ָגר ֶא ָחד מ וָזר ה וא יֹו ֵשב ִ ב ְצִריפו ְולֹא עֹו ֶ שה ָ ד ָבר אִ יש אֵ ינוֹ ב ָ א לִ קְ נוֹ ת ְו ֵאין ִאי ש ְמ ַּב ֵקר ו ְשָנ ַּתִים ֶשה וא ְ כ ָבר ֵאינֹו ְמָנ ָגר. ְוה וא ֲחלֹום ֶא ָחד נֹו ֵ שא עֹוד ב ִ לְ בָ בו ִל ְבנֹות ִ כ ֵסא ְל ֵא ִלָ יה ו ֶשָ יבֹוא ַּעל ַּכ ָפיו אֹותֹו ָי ִביא ְל ֵא ִלָ יה ו ַּה ָנ ִביא ְוה וא יֹו ֵשב ו ְמ ַּח ֶכה לו ְ כ ָבר ָשִנים, חֹו ֵלם, ה וא, ֶשִ יְז ֶכה לו ַּעל סֹודֹו שֹו ֵמר ו ְמ ַּח ֶכה לו מָ תַּ י כ ְ ָבר ַּי ִ גיַּע ַּה יֹום. ִ בְרחֹו ֵבנ ו ַּה ַּ צר ָגר ַּס ְנְ ד ָלר ֶא ָחד מ וָזר ה וא יֹו ֵשב ִ ב ְצִריפו ְולֹא עֹו ֶ שה ָ ד ָבר ַּמָ ד ָפיו ָהֵרי ִקים ְמֻכ ִסים ָב ָא ָבק כ ְ בָ ר ש ְ נָתַּ יִ ם מֻ נ ָח ַּה ַּמְר ֵצ ַּע ַּב ַּ שק. א. מה הרגשת ששמעת את השיר? ב. למי ממתינים שלושת הזקנים בשיר?

114 שירי אהבה

115

116

117

118

119

120

121

122

123

124

125

126

127

128

129

130

131 מחזה לפני שנקרא ביחד מחזה ,כדאי להגדיר מספר מושגים חשובים : מהי דרמה? הדרמה היא ז'אנר ספרותי, אחד משלושת הענפים המרכזיים של הספרות: סיפורת, שירה ודרמה. זהו טקסט ספרותי שכתוב על פי נורמות וכללים ומטרתו להיות מוצג על במה. ההצגה היא ביצוע המחזה על הבמה. המחזאי כותב מחזה, הבימאי מביים את השחקנים על הבמה והקהל צופה בהצגה. הדרמה כוללת תת ז'אנרים כשהעיקריים הם: טרגדיה וקומדיה. מאפייני הדרמה הם: דיאלוג ומונולוג – הדיאלוג הוא דו שיח בין הדמויות ובלעדיו אין דרמה. הוא מעניק לדרמה את אופייה, את המתח ואת הדינמיקה שלה. שילוב של דיאלוגים יוצר תמונות, שיחד פורשות עלילה על פני תקופה מסוימת. שילוב הדיאלוגים הוא הדרמה כשהמטרה היא להציג את סיפור המעשה. המונולוג הוא חד שיח – אדם אחד המשמיע את דבריו בפני אחרים, לעתים בפני דמויות אחרות ולעתים רק בפני הקהל השומע. המונולוג יכול להיות בקול רם או בלחש, מעין הרהור של הדובר. המונולוג הוא אמצעי לחשיפת הרגשות, המחשבות ו"האני מאמין" של הדמות הדוברת. קונפליקט – עימות, מאבק, מפגש של רעיונות מנוגדים שיכול להיות מיוצג באמצעות דמויות שונות ואז הוא היה קונפליקט חיצוני, ובאמצעות דמות אחת ואז הוא יהיה קונפליקט פנימי, בנפש, בלב האדם. הקונפליקט יכול להיות קונפליקט בין האדם ובין הגורל או קונפליקט בין האדם לחברה. הקונפליקט מעורר בעיה והדרך לפתרונה מלווה בקונפליקטים נוספים. הקונפליקט החיצוני עשוי לבוא בדיאלוג והקונפליקט הפנימי עשוי לבוא במונולוג. הסתבכות – באה כתוצאה מהתעצמות הקונפליקטים והיא הבעיה עצמה. שיא – השיא עשוי להיות במקום שבו הקונפליקט מגיע לשיאו וממנו אנו מצפים להתרת הבעיות השונות שנוצרו לאורך המחזה. אפשר שיהיו מספר שיאים במחזה, כפי שעשויים להיות בו מספר קונפליקטים. ההתרה – הפתרון של הבעיה או הבעיות שיצרו הקונפליקט וההסתבכות בין הגיבורים ובינם לבין עצמם במצבים אליהם נקלעו.

132 מהו מחזה ? מחזה הוא צורת ביטוי ספרותית נפוצה, המורכבת בדרך כלל משורות של דיאלוגים או מונולוגים של שחקן אחד או של דמויות שונות, ומיועדת ברוב המקרים לבוא לביטוי אמנותי כהצגה בתיאטרון. מבנה המחזה המחזה בנוי ממערכות וכל מערכה בנויה מתמונות. התמונה הראשונה היא האקספוזיציה של המחזה המציגה את הרקע להתרחשות העלילה, את המקום, את הזמן, את הדמויות המרכזיות ואת הבעיה המרכזית של המחזה. לצד הדיאלוגים והמונולוגים מצויות הוראות הבמה, כי המחזה נכתב על מנת להיות מוצג על במה. ההוראות מתייחסות לתיאורי המקום, הזמן, הדמויות, הקולות והצלילים. תיאורי המקום – ההוראות הללו מסבירות את מבנה התפאורה שעל הבמה, חל זבו נעות הדמויות וזבו מתרחשת העלילה לעיני הצופים. התפאורה משקפת את התקופה ואת סגנון ההצגה. תיאורי הזמן – מופקים באמצעות התאורה המותאמת לזמן. התאורה משתנה בהתאם לזמן היום: בוקר, צהרים או לילה, או לזמן בשנה: שמש, גשם, רוח או סופה. תיאורי הדמויות – ההוראות כאן מדגישות את תנועת הדמויות במרחב, כניסתן ויציאתן מן הבמה, תנועות הגוף המיוחדות שלהן )ג'סטות(, תלבושות ואביזרים שונים שלהם )רקוויזיטים(. תיאורי קולות וצלילים – ההוראות כאן מתייחסות לקולות הדמויות וקולות הרקע. התאורה והקולות שותפים בעיצוב מצבי הרוח והאווירה על הבמה.

133

134

135

136

137

138

139

140

141

142

143

144

145

146

147

148

149

150