מקראה בספרות לשכבת ז

101 מחזה: בוסתן ספרדי

102 "בוסתן ספרדי" מאת: יצחק נבון הדמות של מושון מתחלקת לשתי דמויות- מושון המבוגר, מספר לנו את סיפורי השכונה, ומושון הצעיר המופיע בסצנות עצמן . פתיחה מושון )המבוגר(: מה אני אגיד לכם, אני לא יודע איך, אבל כל פעם שאני בירושלים הרגלים שלי מובילות אותי הנה לשכונה שלי. עזבתי את השכונה לפני הרבה הרבה שנים, אבל בכל פעם אני חוזר לבקר אותה. בחצר הזאת מול הבור היו לנו 34 מיני עציצי פח שונים שאמא היתה מסיידת לבן: בושם, ציפורן, שושנה, נענע, ועוד ועוד. ובכל פעם שאני מבקר פה והיסמין פורח וריחו מתפשט באוויר, אני שומע את קולה של אמא, וכאילו הכול קם שוב לתחייה. שכנה א': ברוך הבא מושון! שכנה ב': מושוניקו ברוך הבא, ברוך הבא! שכנה ג': ברוך הבא מושון! ) כל השכנים ממשיכים לברך את מושון מהחלונות ומהרחובות( מושון: ברוכים הנמצאים! ואני חשבתי שאני לבדי... קול: בשכונה אתה אף פעם לא לבד שכנה א': בוא תיכנס, תשתה קפה. אנחנו אוהבים לשתות קפה עם אנשים טובים. מושון: באמת תודה, פעם אחרת. שכנה ג': אולי קצת מים וריבת תפוזים, אולי ריבת מישמיש, הלכום, מספאן, בימבריוס, קורביאל, פז'ואלוס, מרוצ'ינוס? שכן: רגע, רגע, אולי הוא רוצה איזה דבר מלוח? שכנה ב': בורקס של גבינה? מושון: תודה רבה. שכנה א': היידה לחמיזיקיאס? פאסטליקוס? בוגאצ'אס? מושון: לא באמת תודה רבה, פעם אחרת, בשמחות. כולם: איזה ביישן, איזה עקשן!

103 מושון: שמי משה אבל בבית קראו לי מואיז, ומי שרצה להרגיז אותי קרא לי מושון, ומי לא רצה להרגיז אותי? אני נולדתי לשבעה חודשים.יצאתי קטן ובנס נשארתי בחיים. כך סיפרה לי אמי סולטאנה בדמעות. )נכנסת אמא עם תינוק(. היי אמא זה אני? מה ככה נראיתי? מסכן, יא- חראם. שכנה א': מסכן יא חאראם! שכנה ב': שאליהו הנביא ישמור עליו! שלוש השכנות: אמן, אמן! שכנה א': כזה קטן! אמא: גדול יהיה. כולם: אמן! מושון: אמא הייתה מנדנדת את העריסה והיתה שרה לי נאני, נאני.... מושון: שששש... אני ישן! תמונה ב'- הנחש מושון )המבוגר- מוגבה מעל כולם(: כאן בחצר מול הבור היה לנו כד גדול של מים לשתיה, לרחצה, לכביסה. על פי הכד קשרה אמא בד לבן לשמור מפני התולעים. התולעים אולי לא נכנסו אבל פעם אחת כאשר אחי ניסימיקו שיחק על יד הכד, ראינו איך נחש גדול משתלשל ונכנס לתוך הכד. סולטאנה: נחש, מדאם שרינה, מדאם פלומבה, נחש בתוך הכד, גו'יה, לונה, קולברה. )שכנות נכנסות עם ילדיהן( שכנה א': נחש! נחש! תיזהרו! שכנה ב': סולטאנה, תסגרי את הדלת! סולטאנה: הדלת סגורה. שכנה ב': תכבי את הפרימוס. סולטאנה: לא הדלקתי אותו. שכנה א': פישקאדו אי לימון! שכנה ב': החוצה! החוצה! ילדה: אמא! נחש! נחש! ילד: אני פוחד! ילדה: תגרשו אותו

104 שכנה א': תקראי לערבי! שכנה ב': איפה הערבי? סולטאנה: )מופיע הערבי( חאג' חמדאן תוציא את הנחש! מהר אדיו סנטו. הערבי: בטלע לכ אלחיה בעשרה גרוש מושון )המבוגר(: הוא אמר שהיא מוכנה להוציא את הנחש תמורת עשרה גרוש סולטאנה: מה, עשרה גרוש בשביל להוציא נחש מהכד? שכנה ג': אל תתני לו סולטאנה היא מוצצת כסף שכנה ב': בשביל נחש אחד עשרה גרוש? שכנה א': מה הוא נותן לך תמורה, ציפור זהב? תני לו שני גרוש! תני לו שני גרוש! שכנה ג': תני לו גרוש! שכנה ב': חצי גרוש! )הילדים צוחקים( סולטאנה: יאללה יה חאג' קח חצי גרוש! הערביה: לה יא מדאם, עשרה גרוש. מושון )המבוגר(: גמרנו על גרוש וחצי. שבר החאג' את הכד, תפס את הנחש, שם אותו פשוט תחת הכפייה של ראשו והלך. סולטאנה: הוא שבר לי את הכד שכנה א': אין דבר סולטאנה, כפרה, כפרה! שכנה ג': סימן טוב, זה יביא לך מזל! תמונה ג' בן ציון: שלום מושון מושון )הצעיר(: שלום בן ציון, בן ציון: איפה אבא? מושון: לא בבית מושון: בשביל מה אתה צריך את אבא? בן ציון: בעניין חשוב מאוד! מושון: באיזה ענין? בן ציון: בעניין אליהו הנביא

105 מושון: אליהו הנביא בן ציון: אני מוכרח לראות אותו מושון: מה אתה רוצה, שאבא שלי יסדר לך פגישה עם אליהו הנביא? בן ציון: אבא אמר שהוא ידבר עם הרב, וכל מה שהוא יגיד לו, הוא יעשה רק בשביל לראות את אליהו הנביא. מושון: באמת! כן, אבל מה שאתה רוצה מאליהו הנביא? בן ציון: שום דבר, נשבע, לך, רק לראות אותו מושון: אולי תעשה הרבה מעשי צדקה אז אליהו הנביא יתגלה לך? בן ציון: מוכן, מושון, מוכן! איזה? מושון: אולי תיתן צדקה לעניים, שמן לבית הכנסת, תאסוף פירורי לחם מושון: אתה יודע מה, אולי תעשה תענית? בן ציון: אני עושה כל יום חמישי! מושון: תעשה פעמיים בשבוע בן ציון: פעמיים? כל שני וחמישי? טוב, בסדר אני אעשה. בן ציון: תגיד מושון כמה זמן צריך לעשות תענית, חצי שנה יספיק? מושון: זה אני לא יודע בן ציון: אז אולי הכי טוב... שנה? מה שבטוח בטוח. שנה מושון: טוב אליהו הנביא בטח ישמח בן ציון: טוב, תגיד לאבא- שנה! נדר מושון: אבל אם תראה את אליהו הנביא קודם תספר לי בן ציון: בוודאי חביבי! ולמי אספר אם לא לך? בן ציון: תגיד לאבא! מושון: בן ציון, בן ציון, רק שיהיה בריא.

106 תמונה ד' מושון: כאן, בבית הזה, המסויד כחול, גרה פעם אחת ויקטוריה, ויקטוריה היתומה. שכנה א: היידה, באסטה מושון, תפסיק כבר! שכנה ב: אתה שופך את פנינו לתוך שבעה ביבי שופכין שכנות: היידה, היידה, באסטה, באסטה. מושון: מה, אסור לנו לספר על ויקטוריה? כולם: אסור, אסור! מושון: לא על החתונה, רק על ויקטוריה! כולם: היידה, היידה, באסטה, באסטה! מושון: על השמש שלנו, אבו רפול מזרחי, מותר לספר? כולם: היידה, היידה.... תמונה ה - השמש מושון המבוגר: כאן בחצר מול הבור, בשלוש לפנות בוקר, היה עומד השמש שלנו אבו רפול מזרחי ובקולו האדיר מעורר אותנו לסליחות. סליחות! השמש: סליחות, סליחות, יה מרדכי קום כבר פיסגדו, לבית הכנסת דחיל ראבאק. הבטן עוד נפוחה לו מהחמין שאכל אתמול. חכם סורנאגה, יקום, יתעורר כארי לעשות צאן בוראו. סליחות, סניור יהושע פקח עין, כי אתה אין, כי כולנו הבל ובצאוורנו, חבל! חכם קסטל תקום בכבוד, סליחות. יאללה יא עיוני, יאללה יא חביבי, סליחות! הרי מה זה החיים? יום אחד יבוא הימח שמו מלאך המוות ויגיד לי: אבו רפול, היידה בוא. איך תהיה תחיית המתים איך? מה זה כולם, ככה, יקומו? אדם, יהושע בן נון, שאול ודוד, הרמ''בם וכל היהודים וכל הגויים מכל הדורות... איפה יהיה מקום לכולם? וגם כשאני אקום לתחיה, איך אקום? ככה, זקן, בלי שיניים? נחיריים מטונפות? אפילו כוח לקום לא יהיה לי... חס ושלום שלא אקבל עונש על המחשבות האלה...סליחות..... אדון הסליחות בוחן לבבות גולה עמוקות דובר צדקות חאטנו לפניך רחם עלינו

107 הדור בנפלאות ותיק בנחמות זוכר ברית אבות חוקר כליות חטאנו.... טוב ומיטיב לבריות יודע כל-נסתרות כובש עוונות לובש צדקות חטאנו.... מלא זכיות נורא תהילות סולח עוונות עונה בעת צרות תמונה ו' מושון: כאן בבית המסוייד כחול גרה פעם אחת ויקטוריה היתומה... איזו בחורה, איזו בחורה..... כשאחותי מטילדה התחתנה... שכנה א: תפסיק, תפסיק! שכנה ב: שוב אתה מתחיל? שכנה א: אל תבייש אותנו! שכנות: היידה, באסטה מושון, תפסיק כבר! מושון: מה, אסור לנו לספר על ויקטוריה? כולם: אסור, אסור! מושון: לא על החתונה, רק על ויקטוריה! כולם: היידה, היידה, באסטה, באסטה! מושון: לא נותנים. לא נותנים לספר על ויקטוריה. איפה היינו? אחרי הצהריים היינו חוזרים מבית הספר- חוטפים כמה פרוסות לחם מרוחות בשמן ופלפל אדום ורצים לשחק. היינו משחקים עד רדת החשיכה.

108 חשמל לא היה. בכל ערב היה מופיע מדליק הפנסים מן העירייה, וכולנו מתרוצצים סביבו... הוא היה מתעסק בפנס, וכשהיה מוריד אותו מן העמוד, ממלא אותו בנפט ומנפח, ומנפח..... שכנה א: אלברטו, בוא הביתה, בוא, חביבי... שכנה ב': אברמינו עוד לא הכנת שיעורים! אמא: מושוניקו האוכל יתקרר, בוא הביתה. אבא: איזיקיטו בוא הביתה, אני אשבור לך את העצמות. מושון! מושון: זה לא צחוק, זה אבא! את אמא אוהבים אבל מאבא מפחדים. לאמא אומרים את, לאבא אומרים ''הוא''. יום אחד הלכתי עם אבא לבית הכנסת... אבא: מושון, אנחנו נכנסים לבית הכנסת. תזכור, דרך ארץ! אל תשכח, אנחנו ניצבים בפני מלך מלכי המלכים. הקדוש ברוך הוא! שב והתפלל. אבא: מה אתה, לולב? עמוד ישר. אתה ניצב בפני הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים! מושון )המבוגר(: ואני חושב בליבי, אבא שלי חזקיה קסטל, מוכר בדים בעיר העתיקה, מאיפה כל הבקיאות שלו מה זה מלך ואיך עומדים ואיך יושבים בפניו... אבא: מושון, אני קאזה לאכול.. מושון: לאכול, בכל שבת היה ריח החמין מתפשט ואופף את כל השכונה, ומכל החלונות היה בוקע ניגון אחד, תפילה אחת... צור משלו אכלנו ברכו אמוניי שבענו והותרנו כדבר ה' הזן את עולמו רוענו אבינו אכלנו את לחמו ואת יינו שתינו על כן נודה לשמו ונהלל בפינו אמרנו וענינו אין קדוש כה'

109 תמונה ז' אבא: אתם עסוקים? צריכים ללכת? לכו, לכו ניסימיקו: דבר, דבר אבא מאיר: עוד מעט נלך מושון: אבא אני מוכרח ללכת, החברים מחכים לי. אבא: תגיד לי מושון, מה זה חברים? כל הספרים מתו כבר? תמיד תלך עם חברים יותר גדולים ממך, יותר חכמים ממך, שיהיה לך ממי ללמוד! אם תלך עם תינוקות- תמיד תהיה רטוב אתה מאיר אתה הגדול, תשמור על המשפחה שתמיד תהיו כולכם יחד. אף אחד מהחוץ לא יעזור לכם בשעת צרה. יד אחת רוחצת את השנייה ושתי הידיים... מאיר: את הפנים.. אבא: ואתה, ניסימיקו, מתי חזרת אמש הביתה? התחלת לעבוד, זה טוב. אבל מה, תחסוך. תמיד תשאיר משהו בצד... )נכנסת אמא וקוטעת אותו( אמא: חזקיה, אתה רוצה קפה? אבא: לא עכשיו. בואי סולטאנה, אני רוצה לדבר איתך. טוב, אתם לכו לשלום. כל הזמן נדבקים אליי הילדים האלה... תצאו כבר! הבנים: שלום, שלום... אבא: סולטאנה אני צריך לספר לך משהו אמא: בשורה טובה אם ירצה השם. אבא: טובה מאוד. אתמול בבוקר בשעה טובה ומוצלחת, קניתי בשבילך ובשבילי שני קברים בהר הזיתים, משהו מעולה מעולה. אמא: תזכה למצוות אבא: מה אני אגיד לך, כל קבר, גן עדן! שילמתי, ועכשיו הילדים פטורים מלטפל בקבורתנו אמא: תהיה בריא חזקיה. איפה זה בדיוק? אבא: איפה בית המקדש? מול! יש שם גבעה קצת גבוהה. שם. אמא: על הגבעה? אבא: על הגבעה. אמא: טוב, ומי השכנים שלנו?

110 אבא: עזריאל וכליפה מצד ימין. עם הפנים לבית המקדש. יותר למעלה קבר הרב בן עטר עליו השלום. אל תדאגי, הם שכנים טובים, שקטים מאוד. מה שאני אגיד לך? ישתבח שמו לעד. אמא: אמן ואמן אבא: אבל מה, יש שאלה קשה אמא: מה השאלה הקשה? אבא: שני הקברים עומדים זה על יד זה, והקבר האחד קרוב יותר לבית המקדש. זאת אומרת האחד קצת יותר טוב מהשני, מה את אומרת, מה נעשה? אמא: מה יש לדבר חזקיה, כל הקודם זוכה! תמונה ח' – טנמקה מושון )הצעיר(: אמא! אמא: מה יש מושוניקו? מושון: תספרי לי סיפור אמא: אין לי זמן עכשיו חביבי, אתה רואה שיש לי כביסה גדולה מושון: אמא! אמא: מה יש חביבי מה יש? מושון: למה שיש כביסה את תמיד מבשלת אורז עם שעועית? אמא: כי זה יותר קל, מושוניקו, זה יותר קל. מושון: כל האמהות מבשלות אורז עם שעועית ביום כביסה? אמא: כן כולן. מושון: אמא! אמא: מה יש? מושון: איך ידעת אתמול שהבוקר התרנגולת שלנו תטיל ביצה? אמא: שמתי אצבע ומיששתי אותה מושון: כן? אמא: כן מושון: אמא! אמא: מה יש מושוניקו?

111 מושון: מתי יבוא המשיח? אמא: שתפסיק לשאול שאלות! )מהרהרת( שמע מושוניקו, תעשה טובה לאמא שלך. לך לטיה מרקאדה ותבקש ממנה שתתן לך טנמקה. אני צריכה את זה מיד בשביל הכביסה. מושון: טנמקה? אמא: כן, מרקאדה יודעת היא תתן לך. מושון )המבוגר(: מסכן מושון, מסדרים אותו. טנמקה היא מילת צופן בין נשים שפירושה: החזיקי אותי אצלך. כל אישה טרודה, על פי התור, היתה שולחת את הילדים הקטנים לשכנה אחרת, לנוח מהם קצת מושון )הצעיר(: טיה מרקאדה, שלום. מרקאדה: שלום מושוניקו מושון: אמא מבקשת טנמקה מרקאדה: מה יש לכם בבית, אורחים או כביסה? מושון: כביסה מרקאדה: כביסה! זה יהיה טנמקה גדול. הוא הנה מושיניקו, שב פה, חכה.)יוצאת ושרה( מושון: טיה מרקאדה! מרקאדה: מיד, מיד חביבי! אתה רוצה דבר טוב? הנה. הנה ריבה של שושנים. דה רוזס, קח תטעם. מושון: גם אמא עושה ריבה של שושנים. )מלקק את הצלחת עד תום( מרקאדו: טוב, הא? תאכל, תאכל מושון: טיה מרקאדה, גמרתי. איפה הטנמקה? מרקאדה: יש לי, אני צריכה לבשל את זה. חכה. רגע. אני אשאל אותך חידה. מושון: אני לא רוצה חידה, אני רוצה את הטנמקה, אני אגיד לאמא שאין לך, שלום.... מרקאדה: שב פה, מושוניקו ותשמע את החידה. בחדר אחד היו שלושה ילדים קטנים. אחד שמו ''כלום''. מושון: כלום? מרקאדה: כן, כך שמו. השני שמו: ''אף אחד'', והשלישי שמו ''שום דבר'' מושון: כלום, אף אחד, שום דבר.. מרקאדה: אבראוו מושוניקו. עכשיו שים לב- כלום יצא מהחלון, אף אחד יצא מהדלת, שום דבר יצא מהתקרה. מי נשאר?

112 מושון: אף אחד מרקאדה: מושיניקו, אף אחד יצא מהדלת מושון: אז, אז אף אחד לא נשאר מרקאדה: מושיניקו, אני לא שואלת מי לא נשאר אני שואלת מי כן נשאר מושון: כלום מרקאדה: כלום יצא מהחלון מושון: אז אני לא יודע, תגידי את מרקאדה: מושיניקו, אתה יודע מה? שב פה ותחשוב, יש זמן, יש זמן.)יוצאת וממשיכה לשיר( מושון: )מהרהר( טיה מרקאדה! מרקאדה: מה יש מושוניקו? מושון: אני יודע, בחדר נשאר הטנמקה... )רץ( תמונה ט' מושון: אין סודות אצלנו בשכונה. כשיש אוהבים כולם מתמוגגים. יש מריבות- קופצים המתווכים. היו לנו שני זוגות שהיו רבים תודה לאל, רק פעם אחת בשבוע, מיום ראשון ועד שישי. מרקאדה: היי לונה לונה: היי מרקאדיקה מרקאדה: אמי עליה השלום, הייתה אומרת לי: מרקאדיקה אל תדאגי, גם את תתחתני, לכל סיר יש את המכסה שלו. והנה, התחתנתי, איזה מכסה נפל לי על הראש... סלמון: אי אמאן אמאן, לתוך איזה סיר אני נפלתי. אבי עליו השלום היה אומר לי: סלמון בני, הזהר! מי שמתחתן באהבה- חי ביסורים! לונה: והליאון שלי, מה? כמו עץ בלי צל ביום חמסין, כמו השמש בחורף, יוצאת מאוחר ולא מחממת. ליאון: ומה אני אגיד על הצ'פצ'ולה שלי לונה? מה יש בה? חתולה סחוטה. צרור בגדים ישנים! כיס מרה גדול אחד! אך יא לונה לונה, טוב שיש עראק בעולם. )מגיש לסלמון כוסית( תשתה תשתה! מרקאדה: אמרתי לו: סלמון תתבייש! מה יגידו עליך הילדים? לך לעבוד! כלום! אלוהים אולי ברא אותו אבל לא בא לבקר אצלו לונה: וליאון יותר טוב? הולך להיות שדכן..התאהב בכל כלה!

113 מרקאדה: וכשחוזר הסלמון שלי הביתה, שתוי עראק, מתחיל לילל באזני כמו חתול. פתאום הוא אומר לי: מראדיקה. כמה את טובה, כמה את נחמדה... פתאום אני טובה, יפה! מתי? כשהוא שיכור! לונה: וכשחוזר הליאון שלי הביתה שתוי יין מה את חושבת שהוא עושה? יושב כל הלילה וסופר כמה מגרשים יש לאדון קוקייה, כמה זהב לרוטשילד. רוטשילד שורף כסף, אתה שורף לי את החיים. סלמון: אבי היה אומר לי: תן לי טיפת מזל וזרוק אותי למעמקי הים. מזל לא היה לי. כשהאישה שלי פותחת את הפה- בר מינן? אבנים וחצץ. ואש מתלקחת. לך היה מזל. ליאון: לי היה מזל. אתה שיכור? ראית פעם משהו ישר אצל גמל? זאת אשתי. סלמון: לחיים! ליאון: לחיי האישה המסכנה שלך. סלמון: האישה שלי מסכנה? היא שוברת צלחות במטבח- עלי היא צועקת. ליאון: אבל, היא מבשלת? סלמון: מבשלת. ליאון: ועושה ספונג'ה? סלמון: עושה. )הפסקה קלה. שותה כוסית, מהרהר ואומר( היא יולדת ילדים? ליאון: יולדת. סלמון: יצאה פעם מהבית? ליאון: אף פעם סלמון:אז מה אתה צועק עליה? ליאון: אני צועק עליה?

114 תמונה י' בן ציון: אבא בבית? מושון: אבא אמר שאתה אף פעם לא תראה את אליהו הנביא בן ציון: אבל למה? מושון: אבא אומר שאליהו הנביא הולך רק למי שצריך אותו, אתה לא צריך אותו בן ציון: איך אני לא צריך אותו?! מושון: לא חסרה לך פרנסה, לא חסרה לך אישה..... בן ציון: בשביל הנשמה אני צריך אותו מושון, בשביל הנשמה! מושון: אה, זה אני לא יודע.. אבל אבא אומר שאתה לא צריך אותו אז אתה לא תראה אותו בן ציון: אז אין לי על מה לדבר אתכם יותר. די! אני אחפש אותו לבדי! לא צריך טובות! מושון: בן ציון! בן ציון! בן ציון: לבד! אל תגיד לאבא שומדבר מושון: אבא אמר שלא תראה את אליהו הנביא מפני שאתה רוצה אותו בשבילך, רק בשבילך...אה... הלך כבר.... לא מתייאש. גם זה אף פעם לא מתייאש. מחזר אחרי אחותי שריקה.... תמונה יא' אבא: אני אברח מהבית הזה, אני אברח מירושלים! אמא: תברח, תברח, גיבור גדול, תברח ותשאיר את אשתך עם כל הצרות והבושות, יפה מאוד! אבא: סולטאנה, זו המטילדה שלך תהרוג אותנו! אמא: המטילדה שלי.. אבא: כן כן, זאת פעם שניה שהיא מבטלת חתונה. אני מתפקע מבושה. אמא: לא רק אתה אבא: את אשמה, זה החינוך שלך. אמא: אני אשמה. בסדר. תמיד אני אשמה. שריקה: די, אבא, די תפסיקו לריב. )מתחילה לבכות( אבא: שריקה, תגידי לאמא שלך, היא חושבת שמצאתי את מטילדה ברחוב. הנשמה שלי יצאה עד שאני גידלתי אותה... אמא: כן, אתה גידלת אותה, אני נסעתי לטייל בחברון ואתה גידלת אותה בבית

115 אבא: אני נסעתי לחברון בשביל לטייל? אמא: אני לא יודעת למה נסעת לחברון שריקה: די באמת. לא מספיק מה שקרה עם מטילדה? אבא: גם את מתחילה? תשתקי. והחצופה הזאת מטילדה באה ואומרת לי: אבא תעזוב אותי, זה לא העסק שלך... שריקה: אולי במקום לריב תחשבו מה לעשות עכשיו? אבא: עכשיו יש חורבן גמור, מה יש לעשות? אמא: מה יש לעשות? תלך ותודיע שאין חתונה! זה מה שיש לעשות! אבא: כן, לך קל להגיד סולטאנה, אבל זאת הפעם השנייה שהיא מבטלת חתונה. כל אחד ישאל, מה קרה חזקיה? החתן ברח לאלכסנדריה? השני יבוא יגיד: מה קרה? לא השתוויתם על הנדוניה? והשלישי יגיד: אין דבר חזקיה, אני כבר רגיל שאתה מבטל חתונות. אמא: מה אתה זורה מלח על הפצעים? הא? לך ותודיע לאנשים ותעשה את זה מהר! אבא: אני הולך. ישר להר הזיתים! כל הקודם זוכה. )יוצא( שריקה: מה יהיה עכשיו אמא? מה יהיה? אמא: )קמה( אין ברירה, אני אלך לעיר העתיקה- למגדת העתידות שריקה: מה אתה מאמינה במגדת העתידות הזו? אמא: שריקה, כשלאדם טוב- הוא לא מאמין אפילו באלוהים, וכשיש צרות- אדם מאמין גם במגדת עתידות. זהו זה, אני אלך שריקה: אמא! לא... )סולטאנה יוצאת(

116 תמונה יב' דניאל: )נכנס ואומר במרוקנית( ואחדה למרה סמינה מא נערפאש )=אישה שמנה באה, אייני מכיר אותה( )הנער יוצא ונכנסת אישה שמנה, נאנחת( חכם: מה יש לך ביתי? תפתחי את הלב שלך. אישה: לא מתחתנת, אין חתנימים בשבילי! חכם: אל תדאגי: את מסתובבת מסביב למזל שלך. אישה: כל יום, כל יום אני אומרת: איפה, איפה החתנימים מה, מתו? כולם כבר מתו? מה יהיה הסוף? חכם: די די די מספיק, אל תבכי. תשמעי סיפור. תשמעי טוב את הסיפור. אצלנו במרוקו היה אחד, עני מאוד, והרבה ילדים, לא מצא פרנסה. אמר שיזרוק עצמו מההר למטה. עלה ועלה להר, כשהגיע למעלה מצא תפוח זהב. אמר העני: לפני שאני אמות, אוכל תפוח זהב. קילף ואכל את כל הקליפות וזרק למטה. אישה: את הקליפותס של התפוח זהב? חכם: כן. פתאום מלמעלה ראה למטה איזה איש קטן אחד שבא ואוסף את הקליפות, אוכל אותן. אמר העני: אם ככה, יש אנשים יותר מסכנים ועניים ממני, וירד מההר. מבינה? תמיד יש מישהו יותר מיסכן ממך. אישה: לא בסדר. חכם: מה לא בסדר? אישה: אני אף פעם לא נזרוק את הקליפות של תפוח זהב, אני נעשה מזה ריבה. חכם: את עושה מזה ריבה אני נעשה מזה משוגע... תשמעי גברת, שיבוא בחור פעם ראשונה אז תגידי לו שאת לא רוצה לראות אותו. אישה: )נבהלת( אני לא רוצה? רוצה! חכם: לא רוצה אישה: רוצה חכם: )ברוגז( ככה תגידי לו, אבל תצחקי שתגידי לו.... אישה: חה, חה , חה...... חכם: ככה טוב, כן, ככה. בפעם השנייה שיבוא.. אישה: הוא אף פעם לא בא פעם שנייה. חכם: תעשי מה שאני אומרת לך, הוא יבוא! פעם שניה תגידי לו שאת רוצה לראות אותו, אבל אין לך זמן, את תופרת.

117 אישה: יש לי זמן! חכם: אין לך זמן! אישה: יש לי זמן! חכם: אין לך זמן. פעם שלישית שיבוא את תגידי לו: אתה רוצה לראות אותי תבוא לרבנות ביום שני אישה: ביום שני אין לי זמן אני תופרת חכם: אז ביום אחר. אישה: טוב, אני נמצא יום אחר, יום חמישי טוב? חכם: טוב מאוד. )מושיטה לה בקבוק( וכשיבוא אלייך בפעם השלישית )קמה( את תשימי לו את זה בתוך הקפה. אבל ככה, את יודעת, שלא יראה. אישה: שלא יראה? חכם: שלא יראה אישה: טוב. )קמה( כמה כסף אני לינתן לך? חכם: לא חשוב. שתעשי חתונה אני אגיד לך כמה כסף. הנה פה קופה קטנה. תשימי מה שאת רוצה בהצלחה! )שמה מטבע( חכם: בהצלחה )עוד מטבע( חכם: בהצלחה )לעצמו( זה הכול? בשעה טובה. דניאל: )נכנס( יש כאן אישה לובשת שחורים, אינני מכיר אותה. )נכנסת אמא מתיישבת ומרימה את הצעיף. ( חכם: זאת את מדאם קסטל? את באה הנה? אמא: מה לעשות, העולם נסגר עליי! באתי בעניין הבת שלי מטילדה. חכם: ולא פחדת שיראו אותך? אמא: שיראו. מי שרטוב אינו פוחד מהגשם חכם: תכנסי, מה קרה? מה קרה? אמא: זה בעניין הבת האמצעית שלי, מטילדה. לא רוצה להתחתן. כל פעם שמביאים לה חתן, היא מגרשת אותו. זאת הפעם השנייה שאנחנו מבטלים חתונה, מה יהיה? מה יהיה?

118 חכם: דניאל, קערת שמן! )דניאל מביא קערת שמן ומניח אותה על השולחן( אל תדאגי מדאם קסטל! הנה קערת שמן. תחזיקי, תסתכלי טוב, טוב, בקערה ותגידי לי מה את רואה?)מפזמת לעצמה ומכסה את עיניה בידיה( החונן לאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה...)ממלמלת( אמא: גבירתי, אני רואה, אני רואה איש. איש רוכב על סוס. חכם: כן, זה המלך. זה נותן תשובה. אומר מה לעשות. אמא: אני רואה גלגל. הנה עוד גלגל. שניים. יש עוד.... חכם: זאת עגלה. את רואה עגלה? אמא: )מתאמצת( כן, כן. יש מרכבה ויש גם שני סוסים. חכם: טוב מאוד, מה עוד את רואה? אמא: כמו עננים לבנים חכם: עננים לבנים? יחד או מפוזרים? אמא: קודם הם היו פזורים ועכשיו הם יחד. מה זה גבירתי? חכם: עוד נראה, תיכף, מה עוד את רואה? )מפזמ( החונן לאדם דעת... ומלמד לאנוש בינה! אמא: אני רואה הרבה גרגרים של אורז, או חיטים, או גרעינים. חכם: זה אנשים, את רואה הרבה אנשים. טוב מאוד. מה עוד? אמא: עכשיו אני לא רואה כלום. זה סתם שמן גבירתי, סתם שמן. חכם: כן, כן, עכשיו זה סתם שמן. מראה טוב ראית. בשורה טובה! אמא: אמן, כן יהי רצון חכם: עלייך לקחת את בתך האמצעית, להוציא אותה מהשכונה ולנסוע במרכבה למקום אחר. אמא: ואיפה אני אמצא לה פה חתן? חכם: טוב שאת שואלת, אני אגיד לך. כל יום לפני שקיעת השמש תביאי את בתך לכותל המערבי, לא יעברו חמישה שבועות והיא כלה. אמא: את בטוחה? חכם: בטוחה אמא: אחח אחח.. תאריך ימים! חכם: לכי לשלום .

119 תמונה יג- החתונה מושון )המבוגר( תאמינו או לא תאמינו, תרצו או לא תרצו, מגדת העתידות עזרה. מטילדה אחותי התחתנה. אמא לקחה אותה כל יום אל הכותל המערבי ואז היא פגשה באלברטו. זו הייתה חתונה מיוחדת במינה, כמובן בגלל ויקטוריה, אך ויקטוריה, ויקטוריה.... כשאני נזכר בה, אפילו עכשיו אני מרגיש דפיקות לב... עכשיו אני אספר. אני מוכרח לספר על ויקטוריה... ועל כל מה שקרה לה בחתונה של מטילדה.... מושון )המבוגר(: החתונה של אחותי מטילדה נחוגה כהלכה. לאחר החופה ניגש חכם שבתאי וברך את הזוג. חכם שבתאי: )מקדש על כוס יין( אה, ברשות מורי ורבותי! ברוך שהגיענו לזמן הזה! יהי רצון שהחתן והכלה יחיו בשמחון ולא בעצבון. ולא יחסר לחמכם, ולא יכבה נרכם, ולא יפול פרי בטנכם, ולא תבואו לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון, ובא לציון גואל ונאמר אמן! קהל: אמן ואמן, חזק וברוך, חזק וברוך! )שרים: קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה( מושון: ואז התחיל נשף החתונה. אבל לפני שהגיע לשיאו הופיעה אשת החלבן האשכנזי ובתה. האישה: מזל טוב! מזל טוב! קהל: ברוכות הבאות! ברוכות הבאות! מה שלומן? האישה: ברוך השם! ברוך השם! )מרקו לבוש סינר מחלק כיבוד לבנות ולאורחים( האישה: זאת הבת שלי רבקהל'ה שכנה: בלי עין הרע, איזו ילדה נחמדה! רבקהל'ה: תודה רבה. מזל טוב. בחור: בואי רבקה'לה תרקדי איתנו רבקה: אני לא יודעת לרקוד בחור: לא יודעת. אז אולי תשירי איזה שיר רבקה'לה: )שרה בקול(אלוהים אלוהים, אל רחום וחנון! הוי קח אותי אליך מושון: מי יודע באיזה מצברוח הייתה נגמרת החתונה אלמלא הופיעה ויקטוריה ולקחה את הענינים לידיה )ויקטוריה מופיעה משמאל( ויקטוריה: מה קרה כאן? מה השקט הזה?

120 בחור: ויקטוריה? איפה היית? ויקטוריה: מזל טוב! מזל טוב! )מתנשקת עם הכלה( כולם: שלום, שלום ויקטוריה. יופי שבאת. בחור: ויקטוריה, בואי תגרשי את החושך שזאת עשתה לנו. ויקטוריה: מה קורה פה? מושון: ויקטוריה, תעשי שמח, תשירי משהו. מטילדה: תרקדי, תעשי שמח! )ויקטוריה רוקדת עם החתן אלברטו( מטילדה : )קמה( תפסיקו, תפסיקו, אלברטו בוא הנה. אלברטו: מה יש מטילדה מטילדה: תעזוב את המנוולת הזאת ויקטוריה: למה לא? ביקשת לא? מטילדה: כן! מכירים אותך. בחורה: מה את רוצה ממנה? מה היא עשתה? היא רקדה לכבודך מטילדה: מכירים אותה! מנסה לפתות את אלברטו ויקטוריה: מטילדה את השתגעת מטילדה: את חושבת שאני לא זוכרת איך ניסית לפתות את האחים שלי? אלברטו: מטילדה תפסיקי! בחורה: מה פתאום זה לא נכון מושון: זה לא נכון! )הקהל מתלחשש( מטילדה: את חושבת שאני לא יודעת למה אבא שלי זרק אותך מהבית? ויקטוריה: היא מקנאה! מקנאה! מפני שאחרי מחזרים ואחריה לא! מטילדה: מי מחזר אחרייך? הארמני שלך מהעיר העתיקה? ויקטוריה: אני לומדת אצלו לנגן על מנדולינה מטילדה: אה, אז קוראים לזה לנגן... אלברטו: די תפסיקו למען השם...

121 סולטאנה: מספיק, מספיק זו החתונה שלך מטילדה ויקטוריה: מנוולת, הוא אף פעם לא נגע בי מטילדה: שקרנית, את הלכת עם אנגלים! אבא: די, מספיק! ויקטוריה: מה, אני הלכתי עם אנגלים? בטח! בטח! כולם חיזרו אחריי, והחתן שלך אלברטו לא חיזר אחרי? תשאלי אותו.. תגיד לה אלברטו. אלברטו: תשתקי. מה זה נוגע לי? ויקטוריה: לא חיזרת אחרי בעיר העתיקה? מטילדה: כן, אבל הוא התחתן איתי ולא איתך ויקטוריה: מפני שלא רציתי! מטילדה: לא, מפני שלא היית בתולה! ויקטוריה: מה אמרת? אני לא בתולה?? אני לא בתולה?! מטילדה: כן! כל ירושלים יודעת! ויקטוריה: אלוהים ישלם לכם! )ברקע, בלי לשמוע קול, רואים ויכוח בתנועות ידיים וברוגז בין הבחורים והבחורות, בעיקר בין מטילדה לאלברטו( ויקטוריה: )למרקו( מרקו, מרקו, אתה רוצה להתחתן איתי? מרקו: אני? ויקטוריה: כן, אתה! מרקו: אבל אני, מרקו.. מוכר הבורקאס... ויקטוריה: כן, אתה, מרקו, מוכר הבורקאס, אתה תתחתן איתי בתנאי אחד! מרקו: אני, מרקו? ויקטוריה: כן, אתה, מרקו, אבל בתנאי אחד. מתי שארצה, מתי שאבקש, תתן לי גט! מרקו: אבל ויקטוריה... ויקטוריה: )מפסיקה אותו( בוא מרקו, בוא איתי, אני אראה לכם, לכולכם! )מושכת אותו ויוצאים( אלברטו: תתביישו לכם, תתביישו לכם, שפכתם את הדם שלה מטילדה: תתבייש לך אתה. בנשף החתונה שלך במקום להיות על ידי, אתה רוקד עם הפרוצה הזאת.

122 אלברטו: אבל היא באה ורקדה לכבודך מטילדה מטילדה: תודה רבה, אני מוותרת על הכבוד הזה. קילקלה לי את כל החתונה שלי.והכול בגללך אלברטו. אלברטו: בגללי? זה בגללך! )אלברטו ומטילדה יוצאים תוך כדי ריב( מושון )המבוגר(: כך הסתיים נשף החתונה של אחותי מטילדה. לה בודה סה בוזיו- החתונה התקלקלה. מה לעשות? כפרת עוונות! ככה זה לשון הרע, כמו שק. קל לתפור אבל קשה לקרוע. כל הלילה לא עצמה אחותי עין. )כולם מתפזרים( ויקטוריה: )פורצת אל הבמה לבושה כותנת לילה(, נשארים רק מספר אנשים שיהיו הקהל שמקשיב לשיחה(. נו! מטילדה, פלומבה, איפה אתן?! אני לא אתחתן, אני?! ) מרקו מופיע יחף, לבוש מכנסיים וגופייה( מרקו: ויקטוריה! ויקטוריה1 מה את עושה למען השם?! ויקטוריה: עכשיו טוב לכן, מנוולות! הנה לך, מטילדה, אני דופקת את לשון הרע שלך! הלשון הרע שלך! מרקו: די ויקטוריה.. ויקטוריה: והנה כולכן! אני אתקע לכן את הלשון הרע שלכן לעולם! לעולם! ותדעו מה שאתן מדברות! והנה גם לך, גם לך, ארורות לעולם! לעולם! רכלניות, מנוולות, שיראו כל השכונה! מרקו: יה באסטה ויקטוריה, אני מתחנן..מתחנן... ויקטוריה: מרקו, הנה, קח את החפצים שלך ולך! לך לשלום. ניפגש מחר ברבנות. מרקו: )נדהם( מה את עושה לי ויקטוריה? )מתבונן מסביב, אנשים מציצים( ויקטוריה: אנחנו הסכמנו מרקו. לך, לך! מרקו: מה הסכמנו? ויקטוריה: שתתן לי גט מתי שאבקש. מרקו: גט? ויקטוריה: מרקו אתה גם תקיים את מה שהבטחת, אתה שומע? מחר אתה בא איתי לרבנות ונותן לי גט! מרקו: )נסער( לא לא לא! לא אתן לך גט ויקטוריה,, את שומעת? לעולם לא אתן לך גט! אפילו תבואי על הברכיים, אפילו תבכי! לעולם לא אתן לך גט! ויקטוריה: הבטחת! הבטחת! )יוצאת בבכי( מושון: מאז לא ראינו יותר את ויקטוריה. מטילדה סיפרה שראו אותה בטבריה. מרקאדה אמרו שראו אותה בצפת ואילו מרקו חזר למכור בורקס וציפה שויקטוריה תשוב אליו...

123 מושון: לפעמים אני חושב, כל כך הרבה בשכונה אחת קטנה וכל כך הרבה קרה, ולא סיפרתי. עזבתי את החצר הזאת לפני הרבה שנים, מה אני אגיד לכם, אני כמו בובה של גומי עם נעליים של עופרת, מתנודד לכל צד אך הרגליים תקועות חזק כאן. היום אני מסתכל, מה אני רואה? אנטנות של טלוויזיה. בשכונה שלי בירושלים יש טלויזיה. חביבי, איך שהזמנים השתנו. טוב שכמה מהמנגינות נשארו.... המבדיל בין קודש לחול המבדיל בין קודש לחול חטאותינו הוא ימחל זרענו וכספנו ירבה כחול וככוכבים בלילה לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא יום פנה כצל תומר קרא לאל עלי גומר יום אשר אמר שומר אתא בוקר וגם לילה לכבוד חמדת לבבי אליהו הנביא בן ציון: לא ראיתי אותו. ואולי כבר לא אזכה לראות אותו, אבל שיבוא, לא, לא בשבילי אלא בשביל... )תנועת יד אל הקהל( רק שיבוא. סוף

124 חגים ומועדים

125

126

127 אם לא למעלה מזה / י.ל.פרץ בכל ימות הסליחות, בבוקר בבוקר, נעלם הרבי מנימירוב. בני ביתו משכימים לסליחות, יוצאים ועוזבים את הדלת פתוחה אחריהם; בלי ספק יוצא הוא אחרי כן בעצמו. ומעולם לא ראה אותו איש, לא בחוץ ולא בבית-הכנסת או בבית-המדרש, ולא אצל המניינים. והנה מה שהפתח פתוח אין בכך כלום. אל בית הצדיק לא יבואו גנבים. יגע אחד מהם בכף-המנעול, ומובטח אני, שתיבש ידו. אך איה הרבי? ואומרים: בלי ספק במרום הימים – ימים נוראים, צרכי עם יש ראל מרובים, צריכים לפרנסה, לשלום, לבריאות, ליראת-שמים ויראת-חטא... והולך וקרב יום הדין, השופט כל הארץ יעש ה משפט, והש טן משוטט בכל הארץ, ובוחן ובודק באלפים עיניים בחורין ובסדקין של הלב והנפש, והוא מסית ומדיח, ועולה ומש טין! ומי יעמוד ביום צר, אם לא קדוש יש ראל, מנימירוב? בלי ספק הוא עולה למרום ומשתטח לפני כיסא כבודו, ומתפלל על עם יש ראל ולפעמים מתנהג הוא גם בתקיפות, כדרכו. והנה בא לנימירוב מתנגד מירושלים דליטא וימלא פיו צחוק. כידוע, גדול כוח הליטאים בנגלה, אבל נפשם יבשה בלי שום לחלוחית של אמונת צדיקים! ומחיק הליטווא"ק, ומראה באצבע גמרא מפורשת, שגם משה רבינו, עליו השלום, לא עלה למרום, כי אם למטה מעש רה טפחים , והצדיק מנימירוב לא כל שכן ואם כן, איפה הוא הרבי בשעת הסליחות? והליטווא"ק אומר, שיש לו עליו שאלות חמורות מזו ובאותו הרגע החליט בלבו לחקור שורש דבר ועוד באותו היום, בין מנחה למעריב, התגנב הליטווא”ק אל חדר-משכבו של הצדיק, וישכב תחת מטתו... ואינו מתיירא, שמא תתקוף עליו שנתו, הלא ליטווא“ק הוא! ובוחר הוא לו איזו מסכת ולומד אותה בעל-פה ושכב כל הלילה, ולמד בעל-פה.

128 כשעה חדא, קודם שקראו לסליחות, הרגיש הליטווא"ק שהצדיק מתהפך על משכבו, שהוא נאנח וגונח, גונח ונאנח. והנה ידוע, שאנחותיו של הצדיק מנימירוב היו מלאות צער ויסורין, והשתפכות הנפש, וכל השומע היה גועה ממש בבכי וזה אינו מפסיק מלמ ודו בלחש ושניהם שוכבים: הרבי על המטה והליטווא"ק תחת המטה.. כשקראו לסליחות, שמע הליטווא"ק, והנה רבתה התנועה בחדרים הסמוכים, בני- הבית יורדים ממטותיהם, מעלים הם נרות ונוטלים את ידיהם, ומתלבשים, והולכים, ופותחים את הדלתות... ואחרי כן שב הכול למנוחתו, והאור, שנזרע תחת מיטתו של הצדיק מן החדרים הסמוכים, נדעך והוא נשאר לבדו עם הרבי בבית. אחרי כן הודה ולא בוש, שבאותו הרגע נפלה עליו אימה חשכה. כי לא דבר ריק הוא, להתבודד עם הצדיק בשעת הסליחות! אבל הליטווא"ק עקשן הוא, רועד הוא בכל גופו ושוכב. בינתיים קם גם הצדיק ממשכב וקם, ועש ה מה שעש ה, ונגש אל ארון הבגדים, והוציא משם חבילת בגדים שונים, דהיינו מכנסי בד לבנים, רחבים וקצרים, מגפיים גדולים ומשוחים בזפת, אדרת-ש ער עבה ומצנפת ש ער גבוהה, וחגורת עור מצופה מסמרי נחושת – בגדי איכר. ובאותם הבגדים התלבש הצדיק, ומצלחת אדרתו יצא קצה חבל עבה והליטווא"ק אינו מאמין למראה עיניו, והוא חושב, שנרדם בלילה ורואה חלום, אך לא חולם הוא. והרבי יוצא מחדרו, והליטווא"ק קם בלאט והולך אחריו, כאותו הצל ההולך אחרי האדם והרבי עובר מחדר לחדר ובא לחדר-הביש ול, וכופף ראשו אל מתחת למיטת המבשלת, ומניף גרזן לחטוב עצים, ותוקע אותו לתוך אזורו, ויוצא את הבית והליטווא"ק אחריו, אף כי כבר עלה על לבו דבר-בליעל, כי הרבי צדיק הוא ביום וגזלן בלילה. והולך הרבי בלאט ובצדי הרחובות, ואימת הימים הנוראים מרחפת בחוץ. ופעם בפעם בוקעת ויוצאת מאיזה בית אנחת חולה או פזמון של סליחות. והרבי צולל בצללי הבתים ויוצא לאור הלבנה בין בית לבית, והליטווא"ק אחריו ולבו דופק כהד לכל פסיעה ופסיעה של הצדיק, והנה הרבי יצא את העיר.

129 וסמוך לעיר – יער. והצדיק נכנס לתוך היער, ופסע כשלושים או ארבעים פסיעות בתוך היער, ונגש אל אלון רך, והוציא את הגרזן מאזורו והניפו, והיכה בעץ, פעם, פעמים ושלוש, עד כי נפל העץ. והליטווא"ק עומד מרחוק ורואה, איך שהצדיק חוטב את העץ לבקעים, ואת הבקעים לגזרים, ושהוא מוציא מצלחת אדרתו חבל ארוך, ועוש ה מהם חבילה, ותוחב את הגרזן באזורו, ומעמיס את החבילה על כתפיו, ויוצא את היער ושב העירה. כפוף הולך הרבי תחת מש או והליטווא"ק אחריו. "האם לא יצא הזקן מדעתו?" והצדיק אוחז את דרכו בלאט, ובא לאיזו סמטה חשוכה וניגש אל בית קטן רעוע, ויעמוד מאחורי החלון, וידפוק בשמשותיו בלאט והליטווא"ק שומע, שמתוך הבית קורא קול של אישה חולנית. "מי שם?" ושהצדיק עונה בלשון הנכרים "יא" והאשה שואלת: "קטוֹ יאַּ ?" והצדיק עונה: "וואסיל?" וואסיל? איזה וואסיל? ומה אתה רוצה, וואסיל?" והצדיק אומר לה, והכול בלשון האיכרים, שיש לו חבילת עצים למכירה, שימכור לה בזול ואינו מחכה למענה האישה, ועובר אל הדלת, ופותח אותה, ונכנס לבית והליטאי מתגנב אחריו. לאור הלבנה רואה הוא חדר קטן ונמוך, שברי כלי-בית, ובמטה אישה חולנית מכוסה בבילויי-סחבות.

130 והחולנית שואלת באנחה: "אבל במה אקנה, וואסיל? אין כסף לאלמנה עניה", והצדיק המתחפש עונה, שייתן לה בהקפה, ושבסך-הכול מבקש הוא שש אגורות. אבל האישה אומרת, שאינה יכולה לקבל בהקפה, שאין לה שום תקוה להש יג מעות ולשלם. "מאין יבוא עזרי?" נאנחה האישה. והצדיק, שהניח כבר את החבילה לארץ, מתקצף עליה: "הוי, יהודייה פתיה! ַּא ת אישה קטנה וחולנית, וימייך ספורים, ואני בוטח בך, ונותן לך בהקפה שש אגורות! ולך אֵ ל גדול ורחמן, ש גיא כוח וחי לעולמים, ואינך בוטחת בו, שימציא לך שש אגורות?" "ומי יסיק לי בתנור?" נאנחת האישה. מי יודע, מתי ישוב בני מעבודתו בלילה." והצדיק עונה, שהוא יסיק לה והוא אומר ועוש ה, ובשעה שהכניס העצים לתוך התנור, זימר בלחש את הפזמון הראשון מסליחות היום ובהבעירו את העצים, אמר את הפזמון השני ואת הפזמון השלישי אמר, כאשר סתם את התנור.. והליטווא"ק נהפך לבבו לאהוב את הצדיק ולהאמין בו, ומאז היה נוסע אליו פעמַּ ים מדי שנה בשנה, וכשהיה שומע מספרים, שהצדיק עולה בימות הסליחות למעלה, לא צחק עוד והיה אומר: "מי יודע אם לא למעלה מזה?" מטלה ב"ילקוט הדיגיטלי"

131

132

133

134 כשהוא מתחפש / ערן בר גיל

135 הכה את המומחה / הגשש החיוור

136 לצפייה במערכון

137 וְ הִ יא ש ֶׁ עָ מְ דָ ה / מן ההגדה וְ הִ יא ש ֶ עָ מְ דָ ה, וְ הִ יא ש ֶ עָ מְ דָ ה ַּלֲאבֹו ֵתינ ו ְו ָלנ ו וְ הִ יא ש ֶ עָ מְ דָ ה, וְ הִ יא ש ֶ עָ מְ דָ ה ַּלֲאבֹו ֵתינ ו ְו ָלנ ו. ֶש לֹא ֶא ָחד ִ ב ְל ַּבד ָע ַּמד ָע ֵלינ ו ְל ַּכ לֹו ֵתנ ו ֶש לֹא ֶא ָחד ִ ב ְל ַּבד ָע ַּמד ָע ֵלינ ו ְל ַּכ לֹו ֵתנ ו. ֵא ָלא ֶש ְ ב ָכל דֹור ָודֹור עֹו ְמִדים ָע ֵלינ ו ְל ַּכ לֹו ֵתנ ו ֵא ָלא ֶש ְ ב ָכל דֹור ָודֹור עֹו ְמִדים ָע ֵלינ ו ְל ַּכ לֹו ֵתנ ו. ה וא ְ ְו ַּה ָקדֹו ש ָבר וך ַּמ ִ צי ֵלנ ו ִמָי ָדם ְו ַּה ָקדֹו ש ה וא ְ ָבר וך ַּמ ִ צי ֵלנ ו ִמָי ָדם.

138 כשיגידו לי שואה / סמדר פלק-פרץ עכשיו כשיגידו לי "שואה" כבר לא אצטרך להתאמץ לדמיין עכשיו כשיגידו לי "שואה" כבר לא אצטרך להפעיל את כל נימי הנפש כדי להרגיש... עכשיו כשיגידו לי "שואה" אני אראה הכול בצבעים ניגר מתאי הזיכרון האפורים כי עכשיו כשיגידו לי "שואה" אני אדע הכול, את כל הפרטים המצמררים ושוב ארגיש רחוקה כל כך קטנה עד כדי שגעון ושוב לא אבין.

139 לראות את האור / ברק פלדמן כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצו, היכו שורשים ולרגע יכולתי לשמוע עלים מלמדים שירתם ורציתי לעלות גבוה לפרוח איתם. הכרתי טיפותיו של הגשם נקוות בתוכי, יורדות מתחתי והרוח קרה ונואשת הקפיאה אותי, הכבידה עלי ולרגע יכולתי לנגוע בקצה הכאב האפור ורציתי לעלות גבוה לראות את האור לראות את האור אומרים השמים כחולים מעלינו מלאים באורות אולי יום אחד אוכל גם אני לראות לראות... ונפלתי לארץ, בשקט עצמתי עיני, אטמתי ליבי והרגשתי איך אני מתפרקת מכל כאבי, מכל בדידותי ולרגע יכולתי לברוח כנוצה על כנפה של ציפור והצלחתי לעלות גבוה לראות את האור לראות את האור

140 הנסיך הקטן / יהונתן גפן ָּפַג ְׁ ש ִּ תי אֹותֹו ְׁ ב ֵלב ַה ִּ מְׁד ָּ בר ָּי ָּפה ְׁ שִּקיַעת ֶׁש ֶׁמ ש ְׁל ֵלב ָּעצ וב ִּצַ יְׁר ִּ תי לֹו ֵעץ ְׁו ִּכ ְׁב ָּ שה ַעל נְׁ יָּר ְׁוה וא ִּה ְׁב ִּטי ַח ִּלי ֶׁשָּ י ש וב. ַהָּ ק ָּטן ִּמ ְׁפ ֻלָּ גה ְׁ ַהָּ נ ִּסיך ב' לֹא ִּיְׁר ֶׁאה עֹוד ִּ כ ְׁב ָּ שה ֶׁשאֹו ֶׁכ ֶׁלת ֶׁפַרח ְׁו ָּכל שֹו ָּשָּניו ֵהן קֹו ִּצים ָּכֵעת ְׁו ִּל בֹו ַהָּ ק ָּטן ָּק ָּפא ַכ ֶׁקַרח. ְׁו ִּאם ֵאי ַפַעם ַתִּ גיע ו ְׁל ָּכאן ֵתְׁדע ו ֶׁש ָּכאן ה וא ֶׁחֶׁר ש צָּ נַ ח ְׁוקֹול ַה ְׁ נ ִּפי ָּלה ֵמעֹו ָּלם לֹא ִּנ ְׁ ש ַמע ְׁ ִּ ב ְׁג ַלל ַהחֹול ָּהַרך. ְׁו ָּהָּיה ִּאם יֹו ִּפיַע ָּשם ֶׁי ֶׁלד ָּק ָּטן ֶׁש ָּפָּניו שֹו ְׁתקֹות ְׁו ֵ שָּער לֹו ָּז ָּהב ֵתְׁדע ו ֶׁשֶׁז ה ה וא ְׁוהֹו ִּ שיט ו לֹו ָּיד ְׁו ַל ט . ְׁ פ ו ֶׁאת ֲא ַבק ַה ִּ מְׁד ָּ בר ֵמֵעיָּניו ְׁו ָּאז ַתֲע ש ו ִּע ִּ מי ֶׁח ֶׁסד ָּק ָּטן ִּ כ ְׁתב ו ָּנא ַמ ֵהר ְׁל ָּכל ִּא מֹו ֵתינ ו ֶׁשִּ יְׁרַוח ָּל ֶׁהן ְׁק ָּצת ְׁוָּיפ וג ַצֲעָּרן ַהָּ ק ָּטן ָּחַזר ֵא ֵלינ ו ְׁ ַהָּ נ ִּסיך . ַהָּ ק ָּטן ִּמ ְׁפ ֻלָּ גה ב ְׁ ַהָּ נ ִּסיך ' לֹא ִּיְׁר ֶׁאה עֹוד ִּ כ ְׁב ָּ שה ֶׁשאֹו ֶׁכ ֶׁלת ֶׁפַרח ְׁו ָּכל שֹו ָּשָּניו ִּמ ְׁתַי ְׁפחֹות ָּכֵעת ִּ כי ִּל בֹו ַהָּ ק ָּטן ָּק ָּפא ְׁ כֶׁקַרח. ָּפַג ְׁ ש ִּ תי אֹותֹו ְׁ ב ֵלב ַה ִּ מְׁד ָּ בר...

141 תקוותנו / נפתלי הרץ אימבר עֹוד לֹא ָּא ְׁבָּדה ִּ תְׁקָּו ֵתנ ו ַה ִּ תְׁקָּוה ַה נֹו ָּשָּנה ִּמ ש וב ְׁל ֶׁאֶׁרץ ֲאבֹו ֵתינ ו ְׁל . ִּעיר ָּ ב ה ָּ דִּוד ָּחָּנה ָּכל עֹוד ִּ ב ְׁל ָּבבֹו ָּשם ְׁפ ִּני ָּמה ֶׁנ ֶׁפ ש ְׁיה וִּדי הֹו ִּמָּ יה ו ְׁל ַפ ֲא ֵתי ִּמְׁזָּרח ָּקִּדי ָּמה ֵעינֹו ְׁל ִּצ יֹון צֹו ִּפָּ יה. ָּכל עֹוד ְׁ ד ָּמעֹות ֵמֵעיֵנינ ו ֵתֵרְׁדָּנה ְׁ כֶׁג ֶׁשם ְׁנָּדבֹות וְׁר ָּבבֹות ִּמ ְׁ בֵני ַע ֵמנ ו עוֹ ד הוֹ לְׁ כִּ ים לְׁ קִּ בְׁ רֵ י-אָּ בוֹ ת. ָּכל עֹוד חֹו ַמת-מַ חְׁ ַמֵ דינ ו עֹוד ְׁלֵעיֵנינ ו ֵמי ַפַעת ַוֲע ֵלי ֻחְׁר ַ בן ִּמְׁקָּ ד ֵשנ ו ַעִּין ַא ַחת עֹוד דֹו ַמַעת. ָּכל עֹוד ַהַ יְׁרֵ דן ְׁ בָּגאֹון ְׁמלֹא ְׁ גדֹו ָּתיו ִּיזֹל ו ו ְׁלָּים ִּ כ ֶׁנֶׁרת ְׁ ב ָּשאֹון ְׁ בקֹול ֲה ֻמ ָּלה ִּי ֹפל ו. ָּכל עֹוד ָּשם ֲע ֵלי ְׁ דָּר ַכִּים ָּשם ַשַער ֻי ַכת ְׁ ש ִּאָּ יה ו ֵבין ָּחְׁרבֹות ְׁיר ו ָּש ַלִּים עֹוד ַ בת- ִּצ יֹון בֹו ִּכָּ יה. ָּכל עֹוד ָּש ָּמה ְׁ ד ָּמעֹות ְׁטהֹורֹות ֵמֵעין-ַע ִּ מי נֹוְׁזלֹות ִּל ְׁב כֹות ְׁל ִּצ יֹון - ְׁ ברֹא ש ַא ְׁ שמ ורֹות ָּיק ום ַ ב ֲח ִּצי ַה ֵלילֹות. ָּכל עֹוד ֶׁרֶׁג ש ַאֲה ַבת- ַה ְׁל ֹאם ְׁ ב ֵלב ַהְׁ יה וִּדי פֹוֵעם עֹוד נ ו ַכל ַקֵ וה ַגם ַה יֹום ִּ כי ְׁיַר ֲח ֵמנ ו ֵאל זֹוֵעם. ִּ ש ְׁמע ו ַא ַחי ְׁ ב ַאְׁרצֹות נ וִּדי ֶׁאת קֹול ַא ַחד חֹוֵזינ ו " ִּ כי ַרק ִּעם ַאֲחרֹון ַהְׁ יה וִּדי ַגם ַאֲחִּרית ִּ תְׁקָּו ֵתנ ו." לפעילות על ההמנון מאתר רשת אמי"ת :

142 השר משה מונטיפיורי / חיים חפר ו ְׁכ ֶׁש ָּהָּיה ַה ַ שר מוֹ נְׁ טִּ יפְׁ יוֹ רִּ י ֵבן ש ְׁ מוֹ נִּ ים אָּ ז ָּ בא ו לְׁ בֵ יתוֹ ַה ַמ ְׁל ָּא ִּכים ַה ְׁל ָּב ִּנים ָּע ְׁמד ו ַעל ִּמ ָּטתֹו ְׁ ְׁו ָּכך ָּא ְׁמר ו אֵ לָּיו: ְׁ הַ ק ָּ דוֹ ש ָּ בר וך ה וא רוֹ צֶׁ ה ָּ אֹו ְׁתך אֵ לָּיו... ְׁוָּעָּנה ַה ַ שר מוֹ נְׁ טִּ יפְׁ יוֹ רִּ י ְׁ בִּד י וק: ִּס ְׁלח ו לִּ י ַר ֹבו ַתי, ְׁ ַאך ֶׁבאֱמֶׁ ת אֲ נִּ י ָּעס וק ִּ כי יֵש ַהְׁר ֵבה צָּ רוֹ ת ְׁל ַא ֵחינ ו ָּ בעֹו ָּלם ִּה ֵנה פֹו ְׁגרֹום ְׁ בר ו ְׁסָּיה, ְׁ ֵאיך לֹא אָּ בוֹ א אֶׁ צְׁ לָּם ִּ כי מִּ י אִּ ם לֹא אֲ נִּ י ַיֲעזֹר ֹפה ְׁל ֻכ ָּלם? ְׁוה וא ָּע ָּלה ַל ֶׁמְׁר ָּכ ָּבה ו"ִּד יֹו"! ַל ס ו ִּסים אָּ מַ ר, ו ֹפה ַמ ָּתן ַ ב ֵס ֶׁתר, ְׁו ָּש ָּמה נְׁ דָּ בָּ ה ַ ב ל אוֹ ִּל ט וף ש ֶׁ ל אַ הֲ בָּ ה ו ֹפה צְׁ בִּ יטָּ ה ְׁ ִּחי ו ְׁל ָּכל ַהְׁ יה וִּדים ש ִּ מְׁ חָּ ה וְׁ גַ אֲ וָּ ה וְׁ כָּ ל ַה ָּכבֹוד ַל ַ שר! ו ְׁכ ֶׁש ָּהָּיה ַה ַ שר מוֹ נְׁ טיפְׁ יוֹ רִּ י ֵבן ִּ ת ְׁ ש ִּעים ָּא ְׁמר ו לוֹ : ַתֲע ֶׁלה, ִּ כי ש ָּ ם ְׁל ַמ ְׁע ָּלה מְׁ בַ ק ְׁ ש ִּ ים ְׁ ש ָּ אַ ל אוֹ תָּ ם ַה ָּשר: ַתִּ גיד ו, ֵאיך אֹכַ ל ְׁ ֵאיך ֲע ִּלי ַלת ַהָּ דם ְׁ בָּד ֶׁמ ֶׁ שק ְׁ תֻב ַטל? ַה לֹא ְׁ ָּצִּריך לָּלֶׁכֶׁ ת ַל ֶׁפ ָּחה ַה ִּ נ ְׁבֶׁזה, ְׁ לְׁ הַ ג ִּ יד לוֹ ִּ ת ְׁת ַ בֵ י ש ְׁו ֵאיך מַ רְׁ ש ִּ ים ָּ ד ָּבר ָּכֶׁזה ָּצִּריך לָּש ִּ ים לוֹ ַ בָּ יד אֵ יזֶׁה ַ בָּ ק ִּ שיש ְׁ וְׁ אִּ ם ְׁ מִּ ין ַמ ָּתָּנה ג ְׁ דוֹ לָּה ַאך ש ֶׁ אִּ יש ָּ ב ה לֹא יַרְׁ ג ִּ יש אָּ ז מִּ י אִּ ם לֹא אֲ נִּ י ַל ֻתְׁר ִּ כי אֶׁ ת זֶׁה יַג ִּ יש, ְׁוה וא ָּע ָּלה... ו ְׁכ ֶׁש ָּהָּיה ַה ַ שר מוֹ נְׁ טִּ יפְׁ יוֹ רִּ י ֶׁבן מֵ אָּ ה אָּ מַ ר: ַמ ְׁס ִּפיק לִּ י ְׁ כ ָּבר, ַה ְׁ נ ָּש ָּמה ֶׁש ִּלי ְׁ ש ֵבָּעה ָּה ְׁלכ ו מליונים לִּ ירוֹ ת ו ְׁפַר ְׁנ ִּקים ו ִּבי ְׁ ש ִּליק אֲ בָּ ל ַלְׁ יה וִּדים זֶׁה אַ ף ַפַעם לֹא ִּה ְׁס ִּפיק ָּא ְׁמר ו לוֹ : ְׁ כבֹודֹו רַ ק יָּבוֹ א ְׁוִּי ְׁס ַת ֵכל ְׁ ָּצִּריך לִּ בְׁ נוֹ ת עוֹ ד חֶׁ דֶׁ ר לַק ֶׁ בֶׁ ר ש ֶׁ ל רָּ חֵ ל ו ְׁל ַה ְׁג ִּ בי ַה אֶׁ ת ַה ֹכ ֶׁתל ַה ַמֲעָּר ִּבי לִּ נְׁ וֵה- ַשֲאַנ ִּ נים ְׁיה וִּדים יֵש לְׁ הָּ בִּ יא ו ִּמי אִּ ם לֹא ַא ָּתה, יָּא מוֹ רִּ י, יָּא לְׁ בָּ בִּ י? ְׁוה וא ָּע ָּלה... ו ְׁכ ֶׁש ָּהָּיה ַה ַ שר ֶׁבן מֵ אָּ ה וְׁ עוֹ ד ש ָּ נָּ ה ְׁנ ָּשק וה ו מַ לְׁ אָּ כִּ ים ַ ב ְׁ נ ִּ שיָּקה הָּ אַ חֲרוֹ נָּ ה ְׁ ְֹׁו ָּכך אֶׁ ת ָּהֵעיַנִּים ָּע ַצם ה וא ְׁ ב ַבְׁ ק שו ֹרַ ק אֶׁ בֶׁ ן ְׁיר ו ַש ְׁל ִּמית ִּמ ַת ַחת לְׁ רֹאש ו ָּעט וף ַט ִּלית ש ֶׁ ל מֶׁ ש ִּ י וְׁ נָּ ח ְׁ ְׁ בתֹוך אֲ רוֹ ן ג ָּ מַ ר ַה ָּשר מֹש ֶׁ ה אֶׁ ת ַמ ָּסעֹו הָּ אַ חֲרוֹ ן ְׁ ַאך יֵש עוֹ ד אֲ נָּ ש ִּ ים ַה מ ו ָּכ ִּנים ְׁל ִּה ָּש ַבע ֶׁש ִּל ְׁפָּע ִּמים ַ ב ַלְׁי ָּלה ְׁ כ ֶׁש ָּח ש ו ַ ב ְׁ ס ִּבי ָּבה ָּרא ו אֶׁ ת מוֹ נְׁ טִּ יפְׁ יוֹ רִּ י ַעל יַד ַה ֶׁמְׁר ָּכ ָּבה ְׁוה וא ָּעלָּה...

143 שומר החומות / דן אלמגור אני עומד על החומה עומד בגשם לבדי וכל העיר העתיקה מונחת לי על כף ידי אני מביט בה מאוהב אני עולה לכאן תמיד סתם להביט אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד כן, כן, מי חלם אז בכיתה כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים שיום אגיע ואהיה אחד מהם אני עומד על החומה עומד מקשיב אל הקולות קולות השוק והמהומה קריאות רוכלים ועגלות הנה הוא קול המואזין הנה דינדון הפעמון אבל עלי להאזין אם אין שום נפץ של רימון אם אין שום נפץ של רימון כן, כן, מי חלם אז בכיתה... אני עומד על החומה רועד מקור ומסתכל הנה שקעה כבר החמה שומר מלילה מה מליל אור הירח במלואו שוטף חומות ושערים מתי יבוא היום שבו לא נזדקק עוד לשומרים לא נזדקק עוד לשומרים כן, כן, מי חלם אז בכיתה...

144 עַּ ל ַּכ ָפיו ָי ִביא / יורם טהרלב ִ בְרחֹו ֵבנ ו ַּה ַּ צר ָגר ַּנ ָגר ֶא ָחד מ וָזר ה וא יֹו ֵשב ִ ב ְצִריפו ְולֹא עֹו ֶ שה ָ ד ָבר אִ יש אֵ ינוֹ ב ָ א לִ קְ נוֹ ת וְ אֵ ין ִאי ש ְמ ַּב ֵקר ו ְשָנ ַּתִים ֶשה וא ְ כ ָבר ֵאינֹו ְמָנ ָגר. ְוה וא ֲחלֹום ֶא ָחד נֹו ֵ שא עֹוד ִ ב ְל ָבבו ִל ְבנֹות ִ כ ֵסא ְל ֵא ִלָ יה ו ֶשָ יבֹוא ַּעל ַּכ ָפיו אֹותֹו ָי ִביא ְל ֵא ִלָ יה ו ַּה ָנ ִביא ְוה וא יֹו ֵשב ו ְמ ַּח ֶכה לו ְ כ ָבר ָשִנים, חֹו ֵלם, ה וא, ֶשִ יְז ֶכה לו ַּעל סֹודֹו שֹו ֵמר ו ְמ ַּח ֶכה לו ָמ ַּתי ְ כ ָבר ַּי ִ גיַּע ַּה יֹום. ִ בְרחֹו ֵבנ ו ַּה ַּ צר ָגר ַּס ְנְ ד ָלר ֶא ָחד מ וָזר ה וא יֹו ֵשב ִ ב ְצִריפו ְולֹא עֹו ֶ שה ָ ד ָבר ַּמָ ד ָפיו ָהֵרי ִקים ְמֻכ ִסים ב ָ אָ בָ ק כ ְ בָ ר ש ְ נָתַּ יִ ם מֻ נ ָח ַּה ַּמְר ֵצ ַּע ַּב ַּ שק. א. מה הרגשת ששמעת את השיר? ב. למי ממתינים שלושת הזקנים בשיר?

145 מקורות "פשוט ספרות" לכיתה ז' , הוצאת כנרת "שורשים וכנפיים" לכיתה ז' , הוצאת כנרת "מגוון" לכיתה ז' , הוצאת ת"ל "מגוון" לכיתה ח' , הוצאת ת"ל "פשוט ספרות" לכיתה ח' , הוצאת כנרת "שורשים וכנפיים" לכיתה ח' , הוצאת כנרת "הילקוט הדיגיטלי" אופק על יסודי "ויקיפדיה" האנציקלופדיה החופשית

146